דברי הכנסת

דברי הכנסת יא / מושב שלישי / ישיבה ר"מ / ו'–ח' בטבת התשפ"ה / 6–8 בינואר 2025 / 11 חוברת י"א ישיבה ר"מ הישיבה המאתיים-וארבעים של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, ו' בטבת התשפ"ה (6 בינואר 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 7 הצעות סיעות יש עתיד, רע"מ וחד"ש-תע"ל, העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות ופוגעת במעמד הביניים; 8 2. ממשלת ישראל מפקירה את החברה הערבית; 8 3. ממשלת הכישלונות והמחדלים 8 יאיר לפיד (יש עתיד): 8 גלעד קריב (העבודה): 9 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 12 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 16 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 18 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 28 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 29 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 30 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 31 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 32 נעמה לזימי (העבודה): 33 הצהרת אמונים של חבר הכנסת עפיף עבד 40 עפיף עבד (הליכוד): 41 הצעות סיעות יש עתיד, רע"מ וחד"ש-תע"ל, העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 42 1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות ופוגעת במעמד הביניים; 42 2. ממשלת ישראל מפקירה את החברה הערבית; 42 3. ממשלת הכישלונות והמחדלים 42 הודעה אישית של חבר הכנסת ניסים ואטורי 50 ניסים ואטורי (הליכוד): 51 הודעה אישית של חבר הכנסת גלעד קריב 55 גלעד קריב (העבודה): 55 הודעת הממשלה על העברת שטח פעולה ממשרד למשרד 56 שר החוץ גדעון סער: 57 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024 57 שר העבודה יואב בן צור: 57 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 59 טלי גוטליב (הליכוד): 61 סימון דוידסון (יש עתיד): 63 מיקי לוי (יש עתיד): 64 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 65 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 66 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024 66 עודד פורר (ישראל ביתנו): 66 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 70 בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): 71 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 72 ירון לוי (יש עתיד): 73 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 74 מירב כהן (יש עתיד): 75 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 77 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 78 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 79 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 80 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 81 רון כץ (יש עתיד): 82 מירב בן ארי (יש עתיד): 83 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 86 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 88 אריאל קלנר (הליכוד): 89 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 94 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 95 שרון ניר (ישראל ביתנו): 97 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 98 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 98 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024 98 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 99 יסמין פרידמן (יש עתיד): 99 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 100 אלעזר שטרן (יש עתיד): 103 דבי ביטון (יש עתיד): 108 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 108 נאור שירי (יש עתיד): 110 עידן רול (יש עתיד): 112 אושר שקלים (הליכוד): 115 צגה מלקו (הליכוד): 124 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 125 משה טור פז (יש עתיד): 131 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 135 שלי טל מירון (יש עתיד): 137 רם בן ברק (יש עתיד): 139 גלעד קריב (העבודה): 143 אפרת רייטן מרום (העבודה): 146 נעמה לזימי (העבודה): 154 מאיר כהן (יש עתיד): 155 עמית הלוי (הליכוד): 156 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 160 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 163 שר התקשורת שלמה קרעי: 164 הצעת חוק תאגידי המים וביוב (תיקון מס' 17), התשפ"ה–2024 166 שר התקשורת שלמה קרעי: 167 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 170 אלעזר שטרן (יש עתיד): 172 נאור שירי (יש עתיד): 174 רון כץ (יש עתיד): 176 אפרת רייטן מרום (העבודה): 178 מירב בן ארי (יש עתיד): 182 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 183 יסמין פרידמן (יש עתיד): 184 מירב כהן (יש עתיד): 185 מאיר כהן (יש עתיד): 186 ירון לוי (יש עתיד): 188 נעמה לזימי (העבודה): 189 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 190 מיקי לוי (יש עתיד): 191 סימון דוידסון (יש עתיד): 193 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 194 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 195 שלי טל מירון (יש עתיד): 196 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 197 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 199 דבי ביטון (יש עתיד): 204 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 205 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 207 עידן רול (יש עתיד): 208 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 209 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 212 משה טור פז (יש עתיד): 213 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 214 גלעד קריב (העבודה): 217 שר התקשורת שלמה קרעי: 218 הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024 219 צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 220 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום, שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ו' בטבת התשפ"ה, 6 בינואר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5303/25 וכלה בהצעת חוק פ/5323/25: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק חודשי לתושבי הצפון שלא פונו מבתיהם) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון ומתן כהנא; הצעת חוק ניוד מידע רפואי (תיקון – הוספת גופים ציבוריים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר עד תום ההליכים בגין עבירה של סחיטה באיומים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – הרחבת שיקול הדעת של הוועדה המוניטרית), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג לנשים ברשימת המועמדים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הממשלה (תיקון – דיווח שר בדבר אי-התקנת תקנות במועד), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום שמו של נפגע), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק חובת פרסום הודעות באינטרנט, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אוהד טל, מיכל מרים וולדיגר, שמחה רוטמן, גלית דיסטל אטבריאן, דן אילוז ויצחק קרויזר; הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – עיגון מעמדה של העדה הדרוזית), מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח חשבונית ושובר זיכוי לצרכן בדרך מקוונת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מינימום על החזקת נשק בלתי חוקי), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אליהו רביבו, משה סעדה, בועז ביסמוט, מיכל מרים וולדיגר, צביקה פוגל ומשה סולומון; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי חרדי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – תלוש שכר אחיד בשירות המדינה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – סיוע טיפולי לבוגרי השירות הצבאי), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת משה טור פז ויאיר לפיד; הצעת חוק סיירות ביטחון ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – מתן צו הגנה בהליך פלילי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון – מניעת שחרור בעירבון כספי), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – טעינת רכב חשמלי באמצעות יישומון תשלום אחוד), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון – קידום תחרות בשוק שירותי הרכב), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר. עוד הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק הסדרת העיסוק בעבודה במערכת קירור או מיזוג אוויר, התשפ"ה–2024. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, רע"מ וחד"ש-תע"ל, העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות ופוגעת במעמד הביניים; << נושא >> << נושא >> 2. ממשלת ישראל מפקירה את החברה הערבית; << נושא >> << נושא >> 3. ממשלת הכישלונות והמחדלים << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, במסגרת הדיון האין-סופי על עסקת החטופים, כן או לא, מגיעים הביתה, כן או לא, אנחנו כלואים בתוך הדיון: האם היה אפשר לעשות עסקה? מהם מחירי העסקה? האם זה נכון? האם זה לא נכון? ואנחנו שוכחים עובדה יסודית בהרבה: העובדה שהחטופים לא בבית היא כישלון נורא של הממשלה. זה כישלון. זה לא שיקול, זה לא דיון. היו לממשלה הזו כל האפשרויות להחזיר אותם הביתה. היה לה את הצבא הטוב ביותר בעולם, נלחם בארגז חול מול ארגון טרור קיקיוני, והם לא הצליחו להחזיר אותם הביתה. היה להם גיבוי מלא מהחברה הישראלית, במספרים שאני לא זוכר כמותם באף נושא, בשביל לעשות עסקה, והם לא הצליחו להחזיר אותם הביתה. הייתה להם, ועדיין יש להם, רשת ביטחון מלאה מהאופוזיציה, הבטחות שאופוזיציה לא נותנת לממשלה, ועדיין הם נכשלו בלהחזיר אותם הביתה. אם לירי אלבג עדיין במנהרות, הממשלה נכשלה; אם מתן צנגאוקר עדיין במנהרות, הממשלה נכשלה. זה כישלון. זה לא שיקול, זה לא דיון, זה לא הסבר על מה הם חשבו על הרשימות של משוחררים מאנשי חמאס. זה רק דבר אחד: זה כישלון של הממשלה בלהחזיר לביתם אנשים שבמשמרת שלה נחטפו על ידי ארגון טרור. אם אתה נכשל שוב ושוב ושוב ושוב ושוב במשך שנה ושלושה חודשים, 458 יום, בלהחזיר לביתם אנשים שנחטפו במשמרת שלך, אנשים שאתה חתום על גורלם, אז נכשלת באופן שאתה כבר לא יכול לערער עליו. אתה צריך לעשות את הדבר הפשוט, הצנוע, שהממשלה הזו לא מסוגלת – להניח את הכובע, להגיד: נכשלתי, אני הולך הביתה. אני אתן לאנשים טובים ממני לעשות את זה. אני לא מסוגל לעמוד במחיר הפוליטי – אני אתן לאלה שמסוגלים לעמוד במחיר הפוליטי. אני לא יודע להפעיל נכון את הצבא – אני אתן לאלה שיודעים להפעיל נכון את הצבא. אבל נכשלתי. אתם נכשלתם. נכשלתם בלהביא הביתה את הילד של עינב. אם נכשלתם בלהביא הביתה את הילד של עינב, אתם נכשלתם כממשלה, כהנהגה, כמדינה, ואתם לא ראויים לשבת על הכיסאות האלה שאותם אתם מאיישים כל כך בנוחות. זה כישלון, ועל כישלון – משלמים. אני קורא לכנסת ישראל לאשר את הצעת האי-אמון. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת גלעד קריב לנמק את ההצעה מטעם סיעות העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי. בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, שיא נוסף של חרפה נרשם היום בכנסת העשרים-וחמש, כאשר פעם נוספת נמנעה כניסתה של עינב צנגאוקר אל הבית הזה, הבית של כל אזרחי מדינת ישראל. אך אני אתייחס לחרפה הזו ולהשלכותיה בהמשך הערב. זהו יום עצוב וקשה נוסף. אני מבקש לשלוח מכאן תנחומים למשפחות הנרצחים בפיגוע הנתעב בשומרון ואת תפילותינו להחלמה מהירה לכל הפצועים. אבל בניגוד למה שחושבים בממשלת הדמים שמושלת בנו, לא די בתפילות, לא כאשר מדובר בהשבת האחים והאחיות החטופים ולא כאשר מדובר בהשבת הביטחון לאזרחי ישראל. יום מדמם נוסף בשרשרת הבלתי-נגמרת של ימי דם ושכול שהממשלה הזו הביאה עלינו בחדלונה, בשחיתותה, באוזלת ידע ובכישלונה. האשמה מוטלת כמובן על ארגוני הטרור הרצחניים, אבל האחריות, האחריות, מוטלת על כתפיה של ממשלת הכישלונות והמחדלים. אדוני היושב-ראש, אפשר לדבר במשך שעות על הכישלונות האדירים של הממשלה הזו בכל תחום. חלק מהשרים נכשלים בגלל הניתוק בין העמדות הפנטיות שלהם למציאות. אחרים נכשלים בשל השחיתות שבה הם טובלים. יש בין שרי הממשלה כאלה שהם לא יותר ממריונטות של ראש הממשלה, ולצידם יושבים שרים ושרות שחושבים שהם מכהנים בממשלת הסקטור שלהם ולא בממשלה של כולנו. אבות רבים וסיבות רבות לכישלון הקולוסלי של הממשלה הזו, בכל תחום מתחומי חיינו, אבל התוצאה אחת: ממשלת הניצחון המוחלט על אזרחי ואזרחיות ישראל. אבל אדוני היושב-ראש, אני מבקש היום לא לדבר על הכישלונות של ממשלת הדמים, אלא על המחדלים; ליתר דיוק, על מחדל אחד שאין לו אח ורע בתולדות מדינת ישראל. מחר ימלאו 15 חודשים לטבח שמחת תורה ולמלחמה הארוכה ביותר בדברי ימיה של ישראל, 15 חודשים שבהם ממשלת ישראל לא טרחה לגבש ולו ראשית חזון ואסטרטגיה ליום שאחרי, למעברים האפשריים והנחוצים מהשלב הצבאי לשלב המדיני ולנקודת הסיום של המערכה. מעל הבמה הזו אמרנו פעמים רבות, ונאמר גם עכשיו: ממשלה חסרת אסטרטגיה ותוכנית, ממשלה שאינה חותרת לסיום המלחמה, ממשלה שמדדה על הרגל הצבאית ומנוונת בכוונה תחילה את הרגל המדינית – לממשלה כזאת אין זכות מוסרית לשלוח חיילים צעירים אל שדות הקרב. ממשלה שלא ממקמת את שחרור אזרחיה החטופים בראש סדר העדיפויות, ממשלה שהעומד בראשה ושותפיו עוסקים במניפולציות מול גופי תקשורת בעולם בעניין החטופים, ממשלה שהעומד בראשה לא צועד בשבילי קיבוץ ניר עוז כשראשו מורכן – ממשלה כזאת, אין לה את הזכות המוסרית להמשיך ולכהן. ממשלה שמאפשרת לשרים הקיצוניים שבה לדבר פעם אחר פעם בפומבי בזכות ביצוע פשעי מלחמה על פי הדין הבין-לאומי; ממשלה שמסרבת להקים ועדת חקירה ממלכתית בדרך שקבועה בחוק של הבית הזה כבר 55 שנים; ממשלה שמשתלחת תדיר בכל פעולת אכיפה וחקירה של רשויות אכיפת החוק; ממשלה שמפקירה את חיילי צה"ל ומפקדיו בטיול שלהם אחרי הצבא בדרום אמריקה, בעת הלימודים שלהם באוניברסיטה בחו"ל, או במהלך נסיעת עבודה מעבר לים – ממשלה כזאת, אין לה זכות מוסרית לקרוא לעצמה ממשלה פטריוטית ולאומית. אבל הדיון שלנו אינו רק דיון מוסרי, זהו גם דיון מעשי ופרגמטי הנוגע להשגת מטרות המלחמה כפי שהוגדרו על ידי הממשלה עצמה. 15 חודשים חלפו מאז האסון ומפרוץ המלחמה, והאמת המטלטלת היא שלממשלה הזו אין שמץ של מושג לאן מתקדמים. אין רעיון מסדר, אין תוכנית, אין עבודת מטה ואין ראשית מעשה. רק סיפורים ומעשיות על הנסיעות הנסתרות של השר רון דרמר והבטחות עלומות לשחר של יום חדש אחרי 20 בינואר, מועד השבעתו של הנשיא טראמפ. ובאין חזון – ייפרע צבא. ובאין חזון, נעשים דברים שלא ייעשו. ובאין חזון, ההפקרה נמשכת. ובאין חזון, החמאס ממשיך לשלוט על חייהם של שני מיליון פלסטינים ברצועה וימשיך לשלוט, כי ראש הממשלה נתניהו יודע את המחיר הבלתי-נתפס של ממשל צבאי מלא ברצועת עזה, אבל הוא אינו מוכן לעשות דבר כדי לייצר מציאות שלטונית אלטרנטיבית לאחיזת המוות של הארגון הרצחני. האמת המטלטלת שיש לזעוק אותה היא שהברית הלא-קדושה והמזוהמת בין נתניהו לחמאס לא נעלמה מן העולם. הדברים קשים לשמיעה וגם לאמירה, אבל השקט בעניין הזה הוא הרפש הגדול ביותר. לפני 7 באוקטובר זו הייתה דוקטרינת הסיכון המחושב; אחרי 7 באוקטובר זוהי דוקטרינת השיקול המתועב – שיקולי ההישרדות הפוליטית, שבאים שוב על חשבון האינטרס הלאומי. בשעה שמדינת ישראל מתאמת עם הרשות הפלסטינית את פעילות מנגנוני הביטחון שלה במחנה הפליטים בג'נין, נתניהו עומד בסירוב שלו לכלול מעורבות כלשהי של הרשות בבניית החלופה השלטונית לחמאס ברצועה, ובהינתן הסירוב הזה, אין כל תנועה אמיתית קדימה עם מדינות האזור המתונות. 15 חודשים אחרי פרוץ המלחמה היינו אמורים להיות במצב אחר לגמרי. מנגנונים שלטוניים וביטחוניים אלטרנטיביים בהובלת קואליציה של מדינות האזור המתונות ובמעורבות של הרשות הפלסטינית צריכים היו לעמוד במצב של שגר ושלח, ראשית כפיילוט באזורים ספציפיים בצפון הרצועה, ולאחר מכן באזורים נרחבים בהרבה. 15 חודשים אחרי פרוץ המלחמה היינו אמורים להימצא אחרי סיכום עם המצרים על הקמת מכשול תת-קרקעי דרמטי בציר פילדלפי ולהתחיל בבנייתו. 15 חודשים אחרי פרוץ המלחמה היינו אמורים להימצא במצב שבו נשים, ילדים וקשישים שבים למתחמים הומניטריים בצפון הרצועה ובאזור ציר נצרים, שמנוהלים על ידי הקואליציה הבין-לאומית והרשות הפלסטינית. זו הדרך להכנעת החמאס – השילוב בין לחץ צבאי לבניית אלטרנטיבה מדינית. אבל ממשלת החורבן שלכם עסוקה בלשטח את צפון הרצועה, לא על מנת להקים אלטרנטיבה לחמאס, אלא כדי להכשיר את השטח לרעיונות השבתאיים, למשיחיות השקר של הימין הקיצוני. וכעומק המחדל ברצועת עזה, עומק המחדל ביהודה ושומרון. תחת הפנמת האסון שהביאה עלינו דוקטרינת הסיכון המחושב וריקוד הטנגו עם קטר, שעוד ייחקר על כל היבטיו המושחתים והאנטי-פטריוטיים, נתניהו ממשיך בהקרסת הרשות הפלסטינית. ומי נכנס אל הוואקום? החמאס והג'יהאד, איזה פלא. אנשי החמאס יושבים בדוחה, המקום שבו ביקשו יונתן אוריך ושרוליק איינהורן לעשות עסקים, ומוחאים כפיים לכסילות של ממשלת נתניהו. תחת ניצול ההישגים הדרמטיים של הפגיעה בציר האיראני הג'יהאדיסטי, ממשלת ישראל נלחמת בחמאס ברצועת עזה ומעניקה לו תקומה ביהודה ושומרון, בירדן, ומי יודע עוד היכן. יוהרה, סכלות, עצלנות, שחיתות וקנאות היו תמיד מתכון לאסון. זהו המתכון המנצח של ממשלת ישראל, המתכון לאסון המוחלט שלנו. את האי-אמון אנו מגישים נגד ממשלת הדמים והחורבן, אבל דברינו מכוונים גם לעבר חלק משותפינו באופוזיציה. אין יותר תירוץ לסירוב של יותר מדי מאיתנו לומר באומץ ובקול רם שהגיעה העת לסיים את המלחמה בעזה – למען החטופים, למען החיילים, למען העתיד הישראלי, למען מיליוני אנשים שחיים כאן, בארץ המובטחת. ממשלה שמנציחה מלחמה למען כיסא ושררה לא ראויה לאמון אלא רק לבוז ולחרפת עולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דוד אמסלם, להשיב על ההצעות מטעם הממשלה, ומתכבד לברך את נכבדי העדה הדרוזית – השייח'ים, הקאדים, ראשי המועצות, ואת בני משפחתו הרבים, ברוך השם, של חבר הכנסת החדש עפיף עבד, שיושבע בעוד שעה קלה. ברוכים הבאים לכנסת. בלי מחיאות כפיים. תודה רבה. בעוד שעה קלה יושבע לכנסת, עוד מעט. לפני ההצבעות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לפני ההצבעות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לפני ההצבעות, כן. השר אמסלם, בבקשה. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני רוצה להצטרף לברכות של היושב-ראש על כניסתו של עפיף עבד כחבר כנסת. אני חושב שזו גאווה גדולה גם לעדה, גם לנו בליכוד וגם לעם ישראל. אני שמעתי, אדוני היושב-ראש, את חבר הכנסת גלעד קריב, ואני מדי פעם צובט את עצמי כדי להאמין, האם אני שומע דברים אמיתיים, או שבאמת אני הוזה איזשהו משהו, וכאילו חזרתי במנהרת הזמן ללפני כשנה וחצי? הוא מדבר עלינו, על הממשלה הזו, וטוען – אני כתבתי את מה שהוא אמר. דרך אגב, תמיד הוא מדבר ויוצא, בגלל שתשובה הוא אף פעם לא רוצה לקבל, כי קשה לו לשמוע את הדברים באמת, את העובדות. הוא טוען שהממשלה שלנו, אדוני היושב-ראש, עושה מניפולציות בין גופי תקשורת בעולם בעניין החטופים. הממשלה שלנו עושה הכול מכול וכול כדי להחזיר את כל החטופים, כבר אתמול או שלשום. מי שעושה מניפולציות בעולם, דרך אגב, זה השמאל. לא מזמן אני הולך ושומע איזה פרופסור, כמדומני הבן של שרת החינוך ממרצ שולמית אלוני, מטיף לגויים ומבקש מהם לעשות סנקציות על מדינת ישראל; מאשים את הצבא, את חיילינו – מי אלה חיילינו? אלה ילדינו – בפשעי מלחמה. והחצוף הזה, חבר הכנסת גלעד קריב, עוד עולה לכאן ומדבר על כך שאנחנו עושים מניפולציות. הרי החברים שלו – אנחנו שומעים; שמענו לפני כמה שבועות את הרמטכ"ל לשעבר, שכולו אכול שנאה, מאשים את צה"ל בטרנספר ובפשעי מלחמה. עכשיו אני שואל את עצמי: מי זה צה"ל? בסוף אלה הילדים שלנו, ומפקדי צה"ל הם גם האחים שלנו. אנחנו עושים פשעי מלחמה? הרי שחטו את ילדינו ביום חגנו. אנחנו ישבנו איש-איש בביתו בשמחת תורה, רצינו לחגוג את החג, וחיות נכנסו ושחטו זקנים, נשים, טף ותינוקות באכזריות עצומה; הסתובבו כמה שבועות בתוך מדינת ישראל על מנת לטבוח את כל מי שהם יכולים. תוך כדי היה להם גם זמן לפתוח פריג'ידר, לשתות ולשחוט ילד. ועל זה הוא מדבר? שאנחנו עושים טרנספר? העם היהודי, מאז קום המדינה לא חווה חוויה כזאת. והנס הגדול, דרך אגב, הוא שיש לנו את מדינת ישראל. נגמרו הימים שיהודים נשחטים בעולם רק בגלל שהם יהודים, ולאחר ששוחטים אותם שאר היהודים בורחים ומתחבאים. נגמר. לעם ישראל, ברוך השם, יש צבא חזק, ומי שיעז להרים יד על יהודי או על אזרח ישראלי רק בגלל שהוא יהודי או אזרח ישראלי, מדינת ישראל תפגע בו. לא משנה איפה הוא – הוא לא יחיה יותר. כידוע לכם, אחרי אלפי המחבלים שנכנסו, חצי מעזה נכנסה, כל השבאב. עכשיו, צה"ל מנהל מלחמה מאוד מדויקת. אין לנו עניין – בהגדרה – לפגוע באנשים שהם חפים מפשע. כמעט אין בעזה חפים מפשע; כל אחד מהם זה או הבן שלו או אח שלו שמעודד את זה, אבל בואו נעזוב. בוודאי אנחנו מתכוונים לחסל את חמאס ולא לפגוע באזרחים, בוודאי לא בילדים. מה השאלה בכלל? אבל אם כאן, יהודים, רמטכ"ל לשעבר, ראש שב"כ לשעבר, בא ובעצם פוגע בביטחון מדינת ישראל, פוגע בחיילי צה"ל – לא מזמן אני שומע, היה איזה חייל שנסע לברזיל, הרי זה סיפור שהם מלבים אותו. אז אם אנחנו לא מגינים פה על ילדינו ויוצאים כל מיני גנרלים לשעבר, עלק, ובמסגרת זה שהם היו גנרלים גם נותנים חוות דעת מה צבא ההגנה לישראל פועל ואיך פועל, אז מה אתה מצפה? למה באים בטרוניות שיש אנטישמיות בעולם? לא הבנתי. האנשים האלה צריכים לשבת בבתי הכלא במדינת ישראל, להיות מועמדים לדין ולהישפט להרבה שנים. הם לא יכולים – הם הוציאו את עצמם מכלל החברה הישראלית. ואני שומע את קריב. בכלל, אני רק אספר לכם, מר קריב הדליף מוועדת החוץ והביטחון מסמך סודי ביותר, ולאחר בדיקה הסתבר – כנראה זה הוא. עד היום לא שמענו את המשטרה או היועצת המשפטית לממשלה בכלל מתערבת ומבקשת לחקור אותו. זה, הבן אדם הפטריוט הישראלי הגדול, הוא מדבר איתנו על פשעי מלחמה? הוא מדבר איתנו על ועדת חקירה ממלכתית? הרי מדוע אנחנו לא מסכימים לוועדת חקירה ממלכתית? הרי אנחנו חייבים לבדוק באופן הכי רציני שיש את מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, מה השאלה בכלל? כפי שאמרתי, זה האסון הכי גדול שקרה לנו מאז קום המדינה ועד היום. אבל אנחנו צריכים לבחור אנשים שהציבור הישראלי סומך עליהם ומאמין להם. אבל מה לעשות שעל פי החוק, מי שאמור להקים את הוועדה זה נשיא בית המשפט העליון – שאני טוען, דרך אגב, מה שקדם למלחמה, זה על פי משנתו ועל פי פרסומו של סנוואר עצמו, אני לא מנחש משהו. האיראנים תפסו לא מזמן כמה מרגלים ישראלים, חלקם יהודים, שמומנו על ידי האיראנים בכסף. מה הייתה המשימה שלהם? לכתוב כרזות נגד ממשלת ישראל. זאת אומרת, הבסיס, אחד מבסיסי התפיסה שלהם זה לפלג את החברה הישראלית ולייצר סכסוכים פנימיים. זו אחת המשימות של חמאס. דרך אגב, זה מה שחמאס ציפה. 7 באוקטובר התחיל כחלק מזה שהוא הבין שיש חולשה פנימית, לכן הוא בחר את העיתוי הזה. עכשיו, למה זה קרה לנו שנה ומשהו? הרי היה לנו כאוס במדינת ישראל, איש הישר בעיניו יעשה. כל זב חוטם שרצה לעצור איזה כביש – עצר; כל מישהו שרצה לסגור את שדה התעופה – סגר; כל מי שרצה לעשות כאוס במדינה – עשה; כל מי שרצה להרביץ לשוטרים – הרביץ. כל זה בחסות מי? בחסות היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט העליון והעומד בראשו, המתיימר לעמוד בראשו, השופט עמית. איך אמרתי? הפרק הראשון בוועדת החקירה שתקום, בעזרת השם, יוקדש ליועצת המשפטית ולשופטי העליון, איך הם יצרו אנרכיה במדינת ישראל במשך שנה וחצי כמעט, ואין מחלוקת שזה בעצם היה חלק מהרוח הגבית, שחמאס נכנס בעיתוי הזה למדינת ישראל וביצע את מה שביצע. אז במקום לחקור אותם, הם רוצים לחקור. לכן אני אומר, אנחנו רוצים ועדת חקירה של העם, שיש אמון באנשים. לנו אין שום אמון בשופטי העליון. לא רק לנו, דרך אגב – אני מניח שרוב החברה הישראלית היא שם. זו הכוונה שלהם, ולכן אנחנו לא נסכים לזה בשום פנים ואופן, בגלל שאמרתי, חלק מהמערכת שצריכה להיחקר זה הם עצמם. אני לא מכיר מישהו שבוודאי ובוודאי צריך לחקור את עצמו והוא ממנה את עצמו גם לשופט. אני שמעתי את מר קריב – שבין ראש הממשלה לבין החמאס יש ברית מזוהמת. תראו לאיזה שפל המדרגה הבן אדם הזה מגיע. בינינו לבין החמאס יש ברית. טוב שהוא לא המשיך ואמר שגם בינינו לבין חיזבאללה, בינינו לבין האיראנים. אבל בואו נעזוב שנייה את כל מקבץ השטויות שהוא דיבר ואת הארס שהוא זרק פה. בואו נעזוב את זה. אנחנו, מדינת ישראל, נמצאים היום באופן מעשי – כל אזרח יודע את זה, דרך אגב – מתוך התהום שהיינו בה, היום צה"ל היכה כמעט בכל אויבינו מסביב ועשה מהפך שאני חושב שמאז מלחמת ששת הימים, אדוני היושב-ראש, צה"ל, הצבא, צבא ההגנה לישראל, לא הייתה לו הרתעה כזאת מול אויביו. צה"ל נלחם, הדור הזה נלחם כמו אריות, אין דברים כאלה. לפני כמה שנים חלקנו אפילו זלזלנו בהם, חשבנו שאלה ילדים מפונקים. דרך אגב, מה שקרה בעזה זה דבר שלא קרה באף מקום בעולם. אף צבא בעולם לא נלחם בעיר מעל הקרקע ובעיר שלמה מתחת לקרקע. אין דבר כזה. צה"ל, בהקרבה – דרך אגב, תחשבו, כל אחד שיחשוב: חיילים יורדים למטה 10, 20 מטרים לתוך מנהרה, הם לא יודעים את מי יפגשו שם. איזה אומץ לב, איזו הקרבה צריכה להיות, כל זה כדי למגר את עמלק, ששחט, כפי שאמרתי, את ילדינו, אנס את נשינו, הרג את כל – מה שנקרא באמת, זקנים, נשים וטף, את כולם בלי שום הבחנה. דרך אגב, גם ערבים הוא הרג, לא הבחין בשום דבר, לא עניין אותו כלום. לכן, אדוני היושב-ראש, באמת, כמובן שיש בורא עולם שנתן את המטרייה, מה שנקרא, מהשמיים, ככה שצה"ל באמת פועל, ותראו איזה מזרח תיכון אנחנו מייצרים, פתאום מסתבר. דרך אגב את רוב החמאס בעזה, כמסגרת צבאית, כבר פירקנו. יש עוד הרבה עבודה לעשות. חיזבאללה קיבל מכה ניצחת, כולם יודעים את זה. יש עוד עבודה, אבל עדיין – זה לא מה שקרה, בוא נגיד ככה, בוודאי זה לא מה שהיה מצבו לפני 7 באוקטובר. סוריה, תראו, התפרקה לה כחלק ממגדל הקלפים שקרה פה. איראן זו לא אותה איראן שהייתה לפני כן. כרגע אנחנו נמצאים במצב לא פשוט גם ביהודה ושומרון, ויש לנו את הגזרה של תימן, שגם בה בסופו של דבר נצטרך לטפל, בגלל שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו יותר לשלוח טילים על מדינת ישראל ולשבת ולעשן נרגילה ולאכול בקלאווה. לא יקרה יותר. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לכל המפקפקים פה ולכל האנשים שפוגעים באמת בעם ישראל: מדינת ישראל, ממשלת ישראל, מחויבת, מהיום הראשון, להחזיר את כל החטופים למדינת ישראל, מי בחיים ומי לקבר ישראל. אמרתי הרבה פעמים: גם אם נצטרך להישאר בעזה שנים ולחפור את כל עזה, אנחנו לא נצא עד שהאחרון מחטופינו לא יהיה כאן. אין דבר כזה. אין מציאות כזאת. זה מעבר לקטע המוסרי האמיתי. אין מציאות. אני חושב שבלי זה, זו פגיעה בביטחון מדינת ישראל, פגיעה בכלל בכבוד הלאומי של מדינת ישראל ובכלל בתפיסה הביטחונית של מדינת ישראל, לכן, אין מציאות כזאת. החמאס, דרך אגב, מתעלל בתושבי מדינת ישראל. הוא מעולם לא רצה לעשות עסקה מעבר לעסקה הראשונה. אני נמצא בכל ישיבות הקבינט, ואני מודיע לכם: רבותיי, מעולם לא הונחה הצעה על ידי החמאס שהוא הסכים לה. לא הייתה בכלל הצעה, גם האמריקאים אומרים את זה, רק קריב אומר הפוך; כל הצד הזה אומר הפוך. למה? החטופים באמת לא מעניינים אותם. הם עושים פוליטיקה קטנה מדבר קדוש שהוא לא קשור בכלל לשמאל או לימין. ולכן, כשאני שומע אותם, אני מצטמרר. אני לא זוכר שאי פעם בסיטואציה כזאת עלה לפה חבר כנסת מהבית הזה וככה דיבר. לכן אני דוחה בשאט נפש את כל האי-אמון הזה, ובוודאי ובוודאי את כל ההתבטאות של חבר הכנסת קריב, ותזכרו תמיד שהדליף מסמך סודי ביותר מוועדת החוץ והביטחון, מסווג ביותר, ועדיין מסתובב לנו פה חופשי בלי שאף אחד דיבר איתו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין להציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, (אומרת בערבית: תחילה, שלום עליכם אנשינו, אחינו מהצפון, מהגליל. בעזרת השם ניפגש תמיד בשמחות, תהיו בריאים,) ומזל טוב. אני מקווה שהכניסה שלו באמת תביא דברים טובים. (אומרת בערבית: בערבית אומרים בעזרת השם הוא יביא איתו טוב.) לגבי הצעת האי-אמון שלנו, חשוב לי להגיד שמטרת-העל של כל מדינה או ממשלה היא להתוות מדיניות ותוכניות שמהותן ומטרתן העיקרית היא שיפור איכות החיים של האזרחים של אותה מדינה. זה אמור להיות במדינה נורמטיבית, כאשר באמת המדינה והממשלה, כמייצגת את מוסדות המדינה, מתייחסת לכלל האזרחים שלה שווה בשווה ומכבדת אותם במקום שהם נמצאים. לצערי הרב, במדינת ישראל זה לא המצב. במדינת ישראל חיים מלפני קום המדינה אזרחים, ילידים, בני המקום, שהם היום מהווים קרוב ל-21%. אממה, המדינה לא לוקחת אותם בחשבון. תסתכלו מסביב, מה שאנחנו רואים, שומעים בחדשות בכל יום, בכלל היישובים הערביים בלי יוצא מן הכלל, בדרום, במרכז, בצפון – כולם סובלים, כולם חיים במחסור, כולם מככבים בתופעות שליליות חברתיות וכלכליות. רוב מוחץ של הילדים חיים מתחת לקו העוני. הנשים – אני רואה כאן נשים מהחברה שלנו – הנשים שלנו, במיוחד אלו מעל גיל 50, אבל גם 40, הן הקבוצה הכי ענייה בין הנשים בחברה הישראלית. יותר מ-54% מהילדים שלנו חיים מתחת לקו העוני, שלא לדבר על זה שיש לנו שני מיליון נפשות, אזרחים במדינה הזאת, שחיים מתחת לקו העוני. אני אתמקד בחברה הערבית, כי זו המטרה והנושא העיקרי של האי-אמון. אני רוצה לחלק את הדברים שלי לכמה נושאים, ובראשם הנושא הכאוב והזועק עד לשמיים, שעד עכשיו לא מצא לא אוזן, לא לב ולא תוכנית שאפשר להפעיל. אגב, התוכנית נמצאת; רק צריך להפעיל אותה, לבצע אותה ולעשות את המעקב הדרוש עליה. 238 נרצחים בחברה הערבית ב-2024, מתוכם 12 ילדים עד גיל 18, מתוכם 69% אנשים ונשים מגיל לידה עד גיל 30, זאת אומרת הצעירים שבחברה, ולא רק זאת, מתוכם 22 נשים. לא שצריך להתאמץ כל כך ולראות מה הסיבות ואיך אפשר להתמודד. ישנה תוכנית סדורה, כתובה, שהוכיחה הממשלה הקודמת שהיא אפשרית וממשית. רק צריך באמת החלטה פוליטית של מי שיושב בממשלה כדי לטפל במגפה הזאת. ממשלת ישראל לא חסרת אונים ולא חסרת ידיים. ממשלת ישראל הפקירה את האזרחים הערבים גם בנושא הזה. אני אומרת את זה כי אני מסתמכת על זה שהיו ניסיונות קודמים להשתלטות – לא ניסיונות, הייתה מציאות קודמת של השתלטות של משפחות פשע בחברה היהודית, והצליחו למגר אותה. גם בסוגיה הזאת – כישלון טוטלי, מוחלט. חינוך – חינוך כמנוף מרכזי לחיים טובים, שמתחיל מגיל לידה, ולא רק כשמגיעים לתיכון. אם לא נמסד את החינוך בצורה טובה בשלוש השנים הראשונות, לא נצליח לקצור פירות טובים שיאפשרו חיים טובים לאותם אנשים, וכמובן, זו המעגליות שקשורה לעולם ולחיים שמתחת לקו העוני. אני רואה שהזמן רץ, אבל אני חייבת להספיק הכול, ואני רוצה לציין עוד סוגיה מרכזית שסובלים ממנה בחברה ערבית, וזאת כל הסוגיה של תכנון ובנייה. לצערי הרב היא סוגיה מרכזית, ששמה חלק גדול מאזרחי המדינה תחת איום של הריסת בתים. אי-אפשר להרחיב תוכניות מתאר, אי-אפשר לבנות מבנים מורשים, רק בגלל סיבה אחת – שלא מעוניינים שאנחנו נהיה במקומות האלה. יש לנו 18 ועדות מרכזיות לתכנון ובנייה בתוך מדינת ישראל, ועד לפני כמה חודשים לא היה אף מנהל ועדה שנמצא שם. << אחרי_כן >> ברוך השם, יש לנו מנהל אחד, שזה 5%. שלא לדבר על ייצוג הולם בתוך רשויות ומוסדות המדינה – ואני לא מתכוונת לדבר על הרופאים והצוות הפארה-רפואי והאחיות, ולא על המורות והמורים והעובדים הסוציאליים, אני מתכוונת לדבר על המקומות של תפקידי מפתח, שאנשים יכולים לשבת מסביב לשולחן מקבלי ההחלטות ולהביא את תמונת המצב מתוך המציאות היום-יומית שלהם ולהשפיע על אותן תוכניות. אז אנחנו 20% ומשהו, אבל לצערי הרב שם אנחנו בקושי, עם כל העובדים, 1.5%, 1.75%. אז הגיע הזמן, ממשלת ישראל, מדינת ישראל, שתכירו בצרכים של 20% ומשהו מהאוכלוסייה. והדבר לא ישתקף רק בחברה הערבית, הדבר ישתקף בכלליותו בחברה הישראלית. אנחנו רואים גם בשנה הזו, שהיא שנה קשה לכולנו, היא שנת מלחמה, נכון, ויש הוצאות מרובות, אבל גם בעדכוני תקציב, ארבעה עדכוני תקציב שהיו במשך השנה, החברה הערבית לא נלקחה בחשבון. היא נלקחה בחשבון כמקור לכיסוי הוצאות, ולא רק למלחמה, דרך קיצוצים. לא מספיק שאנחנו שותפים ברוחבי, ואנחנו כן מוכנים להיות שותפים ברוחבי של 5%, אבל להפיל עוד 15% רק על התוכניות של החברה הערבית? לא רק זאת – לא להוציא לפועל את מה שנשאר מאותן תוכניות. על כן, אני חושבת שהממשלה הזו, שמפקירה 20% מהאזרחים שלה, לא ראויה להיות ממשלה של אזרחיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דוד אמסלם, להשיב גם על הצעת האי-אמון הזו – הצעות האי-אמון האלה. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, אני רוצה לענות לך ברצינות. האמת היא שהרבה פעמים אני לא מבין את הטענה. מדינת ישראל היא מדינה שעובדת לפי קריטריונים. אני לא ראיתי – – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה, רק תני לי לדבר. שמעתי אותך. הרי בכל נושא ונושא יש תקצוב. אני לא ראיתי שכתוב יהודי, ערבי, דרוזי, צ'רקסי, חרדי. כתוב אזרח. אני מניח שיש מפתחות לחינוך, יש מפתחות לכל דבר ודבר – לעובדים סוציאליים. בוודאי. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> כנראה – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני לא מבין על מה אתם מדברים. אבל יש נושא אחד – – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – על תיעדוף. אז תמיד לא מבינים על מה אנחנו מדברים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תני לי. שמעתי. אבל יש נושא אחד שאני מבין בו קצת יותר, וגם כשהוא היה – כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים התעסקתי בו גם קצת יותר בוועדה: נושא תכנון ובנייה. אני אספר לך מה קורה. בואו נתחיל בתשתיות. כבר פעם שלישית שאני מסביר לכם את זה, אבל אתם עדיין חוזרים כמו קאטו הזקן: דופקים אותנו, לא נותנים לנו, וכו'. אז בואו, אני אסביר. אני גר בשכונה מסוימת. דרך אגב, מדינת ישראל לא השקיעה שם שקל. אני קניתי דירה. במחיר הדירה שלי גולמו הכביש, המדרכה, הגן, כל מה שצריך. מדינת ישראל עושה רק תשתיות-על. אני החזקתי את כל הכבישים. אני עבדתי בהחזקת כל התשתיות בירושלים 20 שנה. אני מספר לכם, אף שכונה העירייה לא באה ועשתה לה כביש. אנחנו קיבלנו מפתח מהקבלן או מהחברה המפתחת – נתנה לנו שכונה קומפלט. והתושבים משלמים ארנונה, דרך אגב, לא כדי שנסלול להם – כדי שנתחזק להם את הכביש וננקה וכו' וכו'. המקום היחיד שעיריית ירושלים לקחה מדמי הארנונה והשקיעה זה מזרח ירושלים, מכספי תושבי מערב ירושלים. עכשיו, אני אומר את זה תמיד, ואני אומר לכם: כל יישוב ערבי על פי חוק יכול לגבות היטל כבישים, היטל סלילה, היטל חפירה, היטל ביוב, ולעשות הכול. הוא לא צריך אישור של אף אחד. הוא לא עושה את זה בגלל שהוא לא רוצה. ואז מתלוננים: הממשלה. מה זה קשור לממשלה? מה זה קשור לממשלה? אז לכן – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כנראה שלא חיים באותה מדינה. בפרט בממשלה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה, דקה. אז אני מסביר לכם. תראה, קשה להבין את המציאות. קשה לכם להבין את העובדות. עכשיו, בואו תראו. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה מדבר על קריטריונים – – – איזה קריטריונים סטרוק עובדת? אתה יכול רק על השאלה הזו לענות? יש לך שרה בממשלה, סטרוק. על פי איזה קריטריון היא עובדת? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לגבי מה? << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> איזה קריטריון – השרה סטרוק. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני לא נכנס כרגע – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, אתה עונה בשם הממשלה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תראה, אני אומר, ישנם כל מיני נושאים שהם ייחודיים לגבי זה. כדוגמה, אני לא יודע למשל מה הטיפול בחקלאים. אבל החקלאים זה לא העירוניים, ואולי הם מהווים 1% במדינת ישראל. לא יודע. אבל אני רוצה להתעקש על תכנון ובנייה. כשאני הייתי יושב-ראש ועדת הפנים – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אז אתה מתייחס לתכנון ובנייה. למה שאלתי על קריטריונים שלה – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה, תן לי, רק שנייה. תן לי, אני אסביר. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> שנייה. היא מחלקת לבני המקום שמעולם לא היו שם במחירים שהיא רוצה, ואתה מדבר על שוויון, על קריטריונים? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני אענה לך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל חבר הכנסת עטאונה, גם אם לא תאהב את התשובה פה, הרב-שיח צריך להסתיים איפשהו. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> פה הוא מדבר על המציאות. אני מעמת אותו עם המציאות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. שאלת – הינה, השר משיב. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני אמרתי, ישבתי חודשים על הנושא, כן? זוהיר בהלול היה איתי בוועדה. יום אחד ישב איתי, אמר לי: דודי, יש חצי מיליון בתים ערביים ללא רישיון בנייה. באנו, עשינו דיון רציני מאוד, כמעט חצי שנה עבדנו על זה. דרך אגב, אני גרמתי למשרד הפנים להקדיש 80 מיליון שקל לתוכניות מתאר. אנחנו גם סיכמנו בחוק שכל מה שנכנס בקו הדיקור, גם אם אין תוכנית והבן אדם יכול רק בעתיד להכשיר, נשאיר. אני מספר לך מה קורה בכפרים. אתה יודע את האמת, אתה יודע. ישבתי בטמרה – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הינה – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רק שנייה, תן לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, אנא ממך. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עטאונה, עכשיו ישבנו בטמרה, בבקשה, הייתי שם. דוגמה. הרי ביישובים הערביים כל האדמות הן אדמות פרטיות, אדוני היושב-ראש. עכשיו, רוצים לבנות, אבל מה קורה? יש אנשים ששומרים את הקרקע לנינים של הנינים של הנינים, ויש אנשים אחרים שאין להם איפה לגור. וכולם רוצים בכפר. בעיר יהודית אין דבר כזה. עכשיו, מה קורה? אז הם באים למדינה ואומרים: תקצו קרקע. חבר'ה, אבל יש לכם. תמכור את זה לשכן שלך. לא. אז לכן אני אומר לך, אני מכיר את זה על בוריו. גם עבדתי בזה 20 שנה. אני מכיר כל כפר וכפר במזרח ירושלים, מכיר כמעט כל רחוב. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה תכנון שונה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה. בוודאי. בגלל שבמזרח ירושלים, אדוני היושב-ראש, כל משפחה יושבת על איזה 5 דונם. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מאיפה אתה – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> יש להם גפנים, יש הכול, והם רוצים לבנות במקום אחר, לא שם. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – מצוקת דיור. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אז אני אסביר לך. כמעט באף כפר ערבי – דרך אגב, עברתי, לא ראיתי איזה מגדל של 40 קומות. אני, בעיר שלי, בירושלים, אנחנו כבר שנה מצופפים. אני רוצה לספר לך משהו. אתה יודע שבירושלים שנים, עוד כמעט בתקופת המנדט, זה משם גלש שלא היינו בונים מעל שש קומות, בכל העיר, כמובן עם אבן, שזאת הייתה עוד פקודה מנדטורית, ולא בונים לגובה. היום תראה איך העיר – אין איפה לחיות. לא הבנתי, אתה ראית בבית צפאפא מגדלים למעלה של 40 קומות? לא תראה. אתה תראה וילות יפות. אני אעבור איתך כמעט בכל כפר שאתה רוצה. לכן – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, אתה יודע כבר כמה פעמים קראתי אותך לסדר? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עטאונה, אני רוצה להתקדם. אני אגיד לך, בחיים אני אישית לא אוהב צביעות. אני אומר, תחליט איפה אתה רוצה לאחוז את המקל. אתה רוצה מפה? בבקשה. אתה רוצה מפה? בבקשה. אל תאחז אותו משני הקצוות ותתחיל רק להגיד: כמה רע לי, כמה רע לי. זה לא נכון. קודם כול, אני אומר עוד פעם, בתקופתי אנחנו קידמנו תוכניות מתאר כמעט לכל היישובים הערביים, בגלל שזה מה שהיה נדרש, אני אומר לך, תוכניות מתאר, כדי שהילדים יבנו ויחיו. הרי לאן הם ילכו? << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> איזה תוכניות? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אף אחד גם לא מצפה שמישהו ילך. למה שילך? אבל צריך להבין ולשנות טיפה את התפיסה. האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל חיה – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל אתה מפריע לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, האם – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תעלה אחרי זה, תדבר כמה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר, שנייה אחת. חבר הכנסת עטאונה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני יכול לא לענות, אני יכול לרדת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר, תן לי שנייה. האם אתה יודע כמה פעמים קראתי אותך לסדר? יודע? גם אני לא יודע, אבל אני אתחיל לספור. פעם ראשונה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן אני אומר, אני באמת באמת – אנחנו בליכוד באמת אנשים של שוויון, אנחנו אנשים של זכויות אדם. תזכור, רק אנחנו דואגים לזכויות האזרח במדינת ישראל, לא החברים שלכם פה. אני אומר לכם את זה כל שבוע. הם לא סובלים אתכם בדיוק כמו שהם לא סובלים אותנו. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מי יותר? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דרך אגב, אנחנו לא שונאים – אני לא שונא ערבים. בחיים שלי לא שנאתי ערבים. ההורים שלי באו ממדינות ערב. לכן אני אומר, אזרח כאזרח, כתפיסה – צריך להבין, זאת תפיסה ליכודית שורשית, חרותית. אזרח הוא שווה זכויות וחובות באשר הוא אזרח, אין שאלה כזאת, ולכן אני בעמדה, בוודאי – דרך אגב, אבל מי שתורם לביטחון מדינת ישראל, מגיע לו יותר, בוודאי, מה השאלה? מי שנכנס יותר מתחת לאלונקה ומשלם בקורבנות ומשלם בדמים, בוודאי, בוודאי מגיע לו יותר, מה השאלה בכלל? אבל אני רוצה לומר דבר מאוד פשוט. אני גם אומר לגבי האזרחים הערבים – אני לא מכיר הרבה ישראלים יהודים שגרים בערים וחיים בתנאים של כפר. לא מכיר. בוא תראה באיזו צפיפות אנחנו גרים. אני גם לא מחפש משהו אחר, זה מה יש. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דרך אגב, אני רוצה לומר לך, היום בכלל בכל הערים, כל התוכנית של ציפוף הבינוי נמצאת כתוכנית כמעט אסטרטגית בכל עיר ועיר במדינת ישראל: הורסים את הישן, בונים מגדלים, למה אין לאן ללכת יותר. מצטופפים. אז לכן אני אומר, באמת באמת, אם יש איזו נקודה ספציפית – אהלן וסהלן, באמת. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תבנה עיר חדשה לערבים. תבנה לנו. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני, אין לי בעיה. דרך אגב, לא בונים – אני אסביר לך. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> על יד חרדים, מרכז קהילתי – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מוכנים לכול. תבנה לנו. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני מסביר. אני בוודאי, אנחנו בוודאי ובוודאי דואגים לאוכלוסייה הערבית בדיוק כמו לאוכלוסייה היהודית. אמרתי, אזרחים זה אזרחים, אין בכלל שאלה. אני בכלל לא מבין את זה, בכלל, איך בכלל השאלה עולה? לכן אני אומר – אבל מה, צריך להבין איפה אוחזים את המקל, את הכללים האמיתיים. ולכן אני אומר שאם יש קטע נקודתי, אני מוכן לענות עליו ברצינות. אבל פה אני באמת משתדל לענות לכם אמיתי את מה שאני מרגיש ומה שאני חושב, וככה חושבים כל חבריי במפלגה. אנחנו גדלנו על ערך האדם, בלי קשר למוצא שלו. אצלנו אדם זה אדם, בעל משפחה זה בעל משפחה, ובוודאי שהילדים שלו לא צריכים להיות ברחוב. מה השאלה פה בכלל? לכן אני אומר שאם אתם רציניים ויש בעיה נקודתית שאנחנו – אני בוודאי יכול לסייע, היושב-ראש, או כל אחד מהליכוד, אהלן וסהלן, בשמחה. אחמד, אתה יודע את זה. אני תמיד נרתם לכל נושא אזרחי בלב חפץ, ואני באמת, בעיניים שלי אני עיוור צבעים בסיפור הזה. אתה גם יודע את זה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> רק אתה עיוור צבעים פה, תאמין לי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> איך קוראים לזאת שיושבת לידך? שכחתי, זאת שצעקה עכשיו. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא רוצה להגיד לך. לא רוצה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתה יודע מה, בסדר. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אם אתה כל כך הרבה זמן ולא מכיר אותה, זה סימן שאתה לא נמצא פה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> את יודעת שאני לא מכיר את כל מי שבא כל שבועיים, שלושה פה. לא מכיר, מה לעשות. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אם כך, אתה לא מכיר חצי ממשלה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן, חבר'ה, אני מוכן באמת גם להיות – אני, אבל בוודאי גם יושב-ראש הכנסת, באמת כולנו. אם יש משהו שאתם רוצים שנקדם אותו ובאמת הוא מוצדק, אני, יושב-ראש הכנסת וכל חבריי פה בליכוד, באמת אנחנו אנשים ליברליים אמיתיים. לנו באמת יש כבוד לכבוד האדם. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> השר – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן אני אומר: תבואו, דברו איתי, מה שאני אצליח – אהלן וסהלן, אבל צריך לזכור רק דבר – – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא לא, שאלה: אתה זוכר שדיברנו על סכום כולל ואמרת שתקים ועדה? מה קרה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד רק משפט אחד. אנחנו עברנו מלחמה איומה, אבל מעבר למה שעברנו, המלחמה הזאת עולה למדינת ישראל כמעט 200 מיליארד שקל. צריך להבין את המשמעות של הכסף. זה בערך שליש מתקציב המדינה, ואנחנו נצטרך לשלם את זה – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – השנה – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – האזרחים, אנחנו, הילדים שלנו כנראה. ולכן, השנה הזו זו שנה שהיא לא פשוטה בכלל לעם ישראל. המלחמה נכפתה עלינו. זאת ההוצאה הכי מוצדקת שעשינו, בגלל שבסוף היינו צריכים קודם כול לדאוג לחיינו, ואתם יודעים שקודם כול החיים קודמים לאיכות החיים. לכן, בעזרת השם, אני מקווה שנעבור את השנה ונייצב את הכלכלה הישראלית, ולקראת שנה הבאה אני מניח שהמשק – מקווים שהמשק יעלה כבר על מסלול של נסיקה, ואז נוכל לענות על הרבה צרכים והרבה נושאים חברתיים שבאמת יש מקום לטפל בהם. לכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, אדוני, שלוש דקות. אחריו – אלון שוסטר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, נאמר עכשיו שהמלחמה עלתה לנו עד עכשיו 200 מיליארד שקל, אבל זה לא גרם לקואליציה לוותר על 15 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים בשלוש השנים האחרונות. האסון הכבד שנפל עלינו ב-7 באוקטובר, במסכת שלמה של כישלונות שמלווה את פעילות הממשלה מאז הקמתה – כל זה לא הגיע במקרה, זה תוצאה ישירה של מדיניות הממשלה. שרת התחבורה עם הכי הרבה הרוגים בתאונות הדרכים מזה 20 שנה, משבר התעופה העצום וההזנחה המוחלטת של קידום התחבורה הציבורית; משרד האוצר, שנמצא בקריסה, עם חמש הורדות דירוג אשראי לראשונה בהיסטוריה, צמיחה שלילית לנפש וירידה דרמטית ברמת החיים; המשרד לביטחון לאומי עם שיאים של רציחות בכל המגזרים, גנבות רכבים, פשיעה, שחיתות, תיקים פליליים, בראשות השר העבריין המורשע בן גביר; המשרד להגנת הסביבה עם שרה מושחתת, בריחת הדרג המקצועי. השרה לשוויון חברתי, מסתבר, מעסיקה עובדים פיקטיביים, דואגת להעביר כספי ציבור למקורבים ומעכבת תקציבים לשורדי השואה. מה זה? אי-אפשר לעכל את הדבר הזה. אתמול בתחקיר על השרה גולן גם ראינו כיצד נציב שירות המדינה פועל להאריך מינויים פסולים כאשר הוא עצמו נמצא בניגוד עניינים חמור. השר אמסלם גם הוא עלה היום שוב עם דברי הסתה וגזענות. מישהו יכול להסביר לי למה אסמלם הוא שר בממשלה? למה משלם המיסים הישראלי צריך לבזבז בעת הזו, בזמן המלחמה, עשרות מיליוני שקלים בשנה על שר מיותר שמפיץ שנאה ורעל ועוסק אך ורק בסידור מושחת של ג'ובים לחברי מרכז הליכוד? בשנתיים האחרונות, אדוני היושב-ראש, הריקבון והזיוף חדרו לכל פינה בשירות הציבורי. מינוי עסקנים פוליטיים לא כשרים לתפקידי מפתח בממשלה מפרק את המדינה וגורם נזק עצום לכל אזרח. את הממשלה הכושלת הזאת אנחנו חייבים לסלק. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת שוסטר, שלוש דקות לרשותך, ואחריו – חבר הכנסת ווליד טאהא. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חמד עמאר, יא חביבי, סליחה. אתה צודק. בבקשה, כבודו. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מקווה שנביע אי-אמון בממשלה שמפרקת כל חלקה טובה במדינה, ומסתבר כעת שהיא גם מפורקת ומתפרקת מבפנים. אנחנו מביעים אי-אמון בעקבות 100 אחים ואחיות שנמצאים בעזה, בעקבות מלחמה שלא די לה על ידי ממשלה כושלת ומסכסכת. אני עומד כאן היום כדי לתבוע אי-אמון בממשלה שכשלה בתחומים רבים כל כך. היא כשלה קודם כול באי-החזרת החטופים, באי-הקמת ועדת חקירה ממלכתית ובאי-לקיחת אחריות; ממשלה שהפכה את שנת 2024 לאחת השנים הקשות בתולדות המדינה שלנו, שבה ראינו כיצד הפילוג החברתי מתעצם, החברה משוסעת והממשלה, שאמורה להיות זאת שמאחדת, הפכה לגורם מרכזי שמעמיק את הקרעים. במקום לעבוד עבור העם, עם העם, עם האופוזיציה, הממשלה בחרה לעבוד עבור עצמה, לחוקק חוקים שמקדמים אינטרסים צרים, סקטוריאליים, להילחם בכל מוסד שלא מיישר קו עם האידיאולוגיה שלה ולהקריב את עתיד האזרחים על מזבח האינטרסים האישיים ושרידותה. תושבי הדרום מחכים לאחיהם שבעזה, ותושבי הצפון מרגישים נטושים. אלה אנשים שחייהם הזדעזעו, שאיבדו את בתיהם. במקביל צה"ל ושב"כ, עמודי תווך של הביטחון הלאומי שלנו, סופגים מתקפות חסרות תקדים מצד חברי הממשלה, מתקפות שפוגעות בכשירות ובמורל של כוחות הביטחון. גם משרתי המילואים חשים מופקרים אל מול חוק ההשתמטות המופקר שממשמש ובא. מדינה חזקה שתקועה עם ממשלה חלשה, שמעדיפה לשמור על הקואליציה מאשר על הכלכלה הישראלית. במקום לעודד יציבות, יציאה לעבודה, הממשלה מקדשת משרדים מיותרים ותקציבים קואליציוניים סקטוריאליים. לא מדובר רק בניהול כושל וציני, אדוני היושב-ראש, אלא גם בניסיון מודע להרוס את מוסדות המדינה. ממשלה שנלחמת בבית המשפט העליון, בלשכת עורכי הדין, בתאגיד השידור הציבורי – כל מוסד שלא מיישר קו עם המדיניות נחשב לפתע כאויב העם. זו איננה מדיניות, זו איננה מנהיגות, זו הפקרות. שינויים עמוקים, אדוני היושב-ראש, יש וראוי לבצע לעיתים, אבל רק באחריות ובהסכמות רחבות. חברות וחברי הכנסת, יש לנו אחריות כלפי האזרחים שלנו. אני קורא לכם להביע אי-אמון בממשלה שבורחת מחקירת אמת ומתשלום מחיר על בניה החטופים. ממשלה כזאת צריכה לפנות את מקומה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, כבודו. חבר הכנסת חמד עמאר, תפדל. אחריו – חבר הכנסת ווליד טאהא. אדוני. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, (אומר בערבית: חברינו בירכא,) משפחת עבד, אני רוצה קודם כול, עפיף, לאחל לך הצלחה. אני כאן לרשותך. כל מה שאתה תרצה, כל עזרה – אנחנו נמצאים כאן, נעבוד ביחד. הדבר החשוב בשבילי זה לקדם את העדה הדרוזית ואיך אנחנו מקדמים אותה ביחד, ורק בהצלחה שיהיה לך. (אומר בערבית: השייח'ים היקרים, השופטים, כל הנמצאים איתנו, ברוכים הבאים לכנסת.) אדוני היושב-ראש, כשמדברים על ממשלה כושלת, מתחילים בביטחון. הממשלה הזאת נכשלה בביטחון. במקום שתביא ביטחון – מה שהבטיחה – הביאה אסון. 7 באוקטובר ייזכר וימשיך להיזכר לדורות רבים שידברו על 7 באוקטובר. הבטיחה להילחם ביוקר המחיה – ראש המשלה עצמו, ביבי נתניהו, עמד בתחנת דלק ומילא דלק ואמר: אני אוזיל את הדלק. הסתובב בסופרמרקט ואמר: אני אוזיל את המחירים. ומה יש לנו? רק עליית מחירים. חוץ מעליית מחירים אנחנו לא רואים שום דבר. השר הכושל הזה, השר לביטחון פנים – אבל אני מתקן את עצמי: השר לביטחון לאומי, כי כך הוא קרא לעצמו. חשוב להגיד לאומי. שר הכישלון הזה עם הממשלה הכושלת הזאת לא נותנים ביטחון. ואני חייב לספר לך ולחברי הכנסת סיפור. לפני יומיים קיבלתי מכתב מאיש עסקים ערבי מצליח מאוד. אשתו מורה בבית ספר, גר באחד הישובים בצפון. לפני שנה קיבל איום, ביקשו ממנו דמי חסות, (אומר בערבית: דמי חסות, כמו שאומרים בערבית.) לא התייחס. הלך למשטרה, הגיש תלונה במשטרה, אבל כולנו יודעים שהמשטרה לא מטפלת. זה לא מעניין אותה, כי ההנחיות של השר וסדר העדיפויות של השר הם אחרים לגמרי. עבר שבוע – ירו לו על הבית. הלך שוב למשטרה. שוב המשטרה לא עשתה כלום. עובר עוד שבוע – יורים וזורקים עליו רימון. הולך למשטרה. אבל הוא אומר: אחרי האיומים האלה והחאווה שמבקשים ממנו, אין לי מקום במדינת ישראל. הוא תופס את הרגלים עם אשתו, עם המשפחה שלו, והוא חי עכשיו בחוץ לארץ. הוא לקח את האחים שלו, את הילדים שלו, את אבא, את אימא. הבן אדם הזה העסיק מאות אנשים, כי הוא היה איש עסקים מאוד מצליח. רק מדינת ישראל הפסידה. אבל כשיש לך ממשלת כישלון, וביטחון אפס, ואין משילות – זה מה שקורה במדינת ישראל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני, תודה רבה. ווליד טאהא, חבר הכנסת, בבקשה, ואחריו – אחמד טיבי. כן, אחמד, אתה אחרי ווליד. לא ידעת? בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, (אומר בערבית: המשפחות שלנו מירכא,) חברות וחברי הכנסת, האמת – הקשבתי לשר דוד אמסלם, ושמעתי את הדברים שלו בתגובה על הצעת האי-אמון שהגישה חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, ולרגע חשבתי שהשר אמסלם מקריא דברים מספרו של אפלטון "המדינה", כי הוא עלה ודיבר על מצב כמעט אידיאלי שהאזרחים הערבים חיים בו – אגב, האזרחים הערבים והאזרחים המערופים וכל מי שאינו יהודי. מי שמקשיב לו חושב: או שאנחנו מסתלבטים על הממשלה ועל המדינה, או שאנחנו כפויי טובה, אנחנו לא מודים ולא אומרים תודה על מה שאתם עושים לנו. השר אמסלם, אתה ישבת על הכיסא של יו"ר ועדת הפנים וגם אני ישבתי על הכיסא של יו"ר ועדת הפנים, ואתה כנראה הכרת מוסדות תכנון אחרים ממה שאני הכרתי. אתה לא יודע שב-2025, היום, מספר הנציגים הערבים בוועדות התכנון הארציות במדינת ישראל כמעט לא קיים, כמעט אין נציגות של האזרחים הערבים, ועל כן, עושים מה שבא להם בתוך מוסדות התכנון על חשבון האזרח הערבי. אתה כנראה לא יודע, אמסלם, שבשנת 2025 עדיין יש יישובים ערביים ללא תוכניות כוללניות, ויש יישובים ערביים עם הרבה מאוד שטחים, גושים, מתחמים, שלא אושרו בוועדות התכנון. אגב, היישובים המערופיים סובלים לא פחות משאר היישובים הערביים בכל הקשור לענייני תכנון. אז עולה אמסלם ומתחיל להקריא מספרו של אפלטון "המדינה", או "הרפובליקה", או כל שם אחר שמישהו מכיר אותו לפיו, ולרגע נותן לנו להתבלבל – אם אנחנו חיים את המציאות של הממשלה הרעה שלו או מציאות אחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חברת הכנסת נעמה לזימי, אחרונת הדוברים. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, (אומר בערבית: השייח'ים היקרים, אח סלמאן מולא, ראש המועצה, ברוכים הבאים.) אנחנו שוב נדבר על בעיות תכנון ובנייה. כשאנחנו אומרים תכנון ובנייה, אנחנו אומרים קמיניץ – מכה בחברה הערבית, ביישובים הערביים והדרוזיים. קנסות של מאות אלפי שקלים, הריסות בתים בסוף, אכיפה בררנית. למה אני אומר "אכיפה בררנית"? כי איתמר בן גביר, שאחראי לרשות, לפני שבועיים צוטט כשאמר: לא להרוס בבני ברק אלא להתרכז ביישובים הערביים. זה משפט שהוא עבירה פלילית. גם עבריין וגם עושה עבירות כל הזמן, עבריין סדרתי. אין חוק שהוא אפקטיבית יותר קשה, יותר אכזרי, לחברה הערבית, כולל הדרוזית, מאשר חוק קמיניץ. פעם השרה שקד אמרה, ויש הקלטה: התכוונו שזה יהיה נגד ערבים, אבל זה פוגע במושבים. נצטרך לתקן. מאז זה לא תוקן. גם כשהיא הייתה שרת המשפטים זה לא תוקן, וגם בממשלה הזאת זה לא תוקן. גם לגבי חוק הלאום, שמתייחס כך: יהודים, לא יהודים; יהודים שווים ומי ששווה פחות. אי-אפשר לנהל כך מה שקרוי "מערכת דמוקרטית", שזה הפך להיות רק כותרת, ולאחרונה כותרת ריקה מתוכן. הנושא השני הוא ביטחון אישי – הרציחות, האלימות המתגברת, אוזלת היד של המשטרה, או הכישלון לעיתים במזיד של המשטרה במניעת פשעים ורציחות, או במעצר של מי שביצע את הפשע, או בהתפרצות כמויות אדירות של נשק בחברה הערבית. אין יישוב שלא נפגע, לא באזור רמלה, לוד והמרכז, לא באזור אום אל-פחם, לא בירכא. כל יישוב כזה נפגע, ולכן (אומר בערבית: אני אומר לשייח'ים היקרים, הסוגיות שלנו משותפות, הבעיות שהזכרתי משותפות, ואנו מקווים למצוא להן פתרון משותף לטובת כולם. ובעזרת השם עפיף יצביע איתנו כשנביא חוקים נגד קמיניץ ונגד חוק הלאום.) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה, אדוני. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. זה הרבה זמן, 100 ימים. כן, יש לך זמן, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אני מבקש שקט. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> עינב צנגאוקר – אותה הפכתם לאויבת הכנסת. גידרתם את הכניסה, חסמתם בכל הכוח את האימא של החטוף מלבוא למשכן הכנסת, לבית העם. היא מפריעה לכם. הזעקה שלה לא נעימה. היא אימא לא מספיק מנומסת. אימא של מתן צנגאוקר, שחטוף בעזה כבר 15 חודשים, לא מוכנה פשוט לקבל את ההפקרה, וזה לא מתאים לכם. היא לא מוכנה לקבל שתקריבו את הבן שלה על החזון לווילה בעזה, וזה בא לכם רע. היא גם הסיפור על מה שקרה לכם, לוין, דיכטר: אם יחידנית מאופקים, אישה מזרחית, שהצביעה יחד עם משפחתה לליכוד, ואז חוותה את הטרגדיה שהאדם שלו היא הצביעה התגלה כפיקציה, כמי שמקריב את הבן שלה כדי לשרוד פוליטית. והיא לא שתקה ולא שותקת. היא אימא, אימא שלא תוותר בחיים על הבן שלה. היא מספרת את סיפור הבגידה שלכם בה ובכולנו, והאמת שהיא מביאה חזקה מדף המסרים. אז החלטתם לעשות ממנה, מעינב, עבריינית. הרי מי כמוכם יודעים איך להשתמש בסטראוטיפים, איך להפעיל מניפולציה בגזענות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש שקט, חברים. חברים, תודה רבה, אבל אני מבקש שקט. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בטח, בטח. אתם המומחים הכי גדולים לזה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה בטח? למה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קטי, זהו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> את שומעת? יופי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה בטח? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הכי מומחים למניפולציות וגזענות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> את יודעת מה עשיתי היום בשביל זה? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> האימא הזאת והאמת שלה הן בעיה. היא בעיה, קטי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל למה להגיד בטח? למה להגיד בטח? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קטי, רק התחלנו את היום, רגע. יש עד הבוקר, קטי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה להגיד בטח? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אז החלטתם להפעיל עליה, על עינב, מכונת רעל שלמה, אפילו מתוך הכנסת עצמה, שחלילה הקול שלה לא יהדהד פה, כי אם תשמעו אותה, תגידו לי, איך תישנו בלילה? אמסלם החליט לא לצפות באות החיים מהחטופה לירי אלבג. היא מפריעה לו, החטופה שהופקרה, התצפיתנית הגיבורה שהם מקריבים. מפריעה לו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה? למה? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אסור להסתכל. ככה יותר קל להפקיר. סמוטריץ' טוען שלא הייתה בכלל הפקרה. בטח שלא הייתה הפקרה. בשבילו חמאס הוא נכס, על מלא נכס. הביאו לו נס, מאיר, נס הביאו לו. ואטורי – איפה הוא? ואטורי קורא אל עבר שורדת טבח: מה את רוצה, כפיים? היא מפריעה לו עם הסיפור שלה עם מה שעבר עליה. מי היא, שורדת הטבח, שתפריע לו? ורוטמן? רוטמן התעלה על כולם. הוא השאיר אבות שכולים לדבר עם עצמם בדמעות – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גב' נעמה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – ועזב את הוועדה. השאיר אבות שאיבדו הכול, והפך אותם למטרד. מטריד אותו האבל שלהם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מי הם שיטרידו את הוד רוממותו? יש לו הפיכה לעשות, והם, עם הטרגדיה שלהם, החורבן הפרטי – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – והלאומי, באים להרוס – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אה, ששש. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – באים לדרוש את האמת, את חקר האמת, ועדת חקירה. לא מתאים לו, לרוטמן. לא מתאים לכם. אני רק רוצה לומר דבר אחרון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעמה, נעמה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אין בעיה. דבר אחרון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דקה אחרי. בבקשה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אין בעיה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, יש בעיה. אנא ממך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אומרת: החמאס הוא ארגון הטרור המתועב שטבח בנו ורצח אותנו. לנצח נרדוף אותו. אבל אתם ממשלת הטרור הפסיכולוגי – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – שמחריבה את ישראל יותר – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – מכל אויבנו. הפלה שלכם היא תחילת התקומה והריפוי. אתם אנשים בלי לב – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעמה, תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – בלי חמלה, בלי בושה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעמה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם תעופו עם כל השחיתות שלכם – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – המוסר הרקוב שלכם והנשמה הרעה שלכם – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אה, נעמה, אני לא רוצה להוריד אותך מהדוכן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – והשם שלכם יהיה לקלון לעולמי עד. ואטורי, לעולמי עד קלון. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> שקרנית. את שקרנית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> את שקרנית. את אפס, שקרנית. אני מבקש הודעה אישית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רגע. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> אני מבקש הודעה אישית. מה שהיא אמרה זה חמור מאוד, מה שהיא אמרה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אבל אם אתה תגיד את זה עם האצבע זה ישכנע אותי? << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> לא, לא קשור, אבל מגיעה לי הודעה אישית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שב. שב. מגיעה לך הודעה אישית – תקבל. שב. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עכשיו אני מבקש, אופוזיציה וקואליציה כאחד, לא עומדים כאן ומדברים דקה ושתי דקות יותר. אני מבקש מכם. גם לא נעים – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעמה, נעמה, נעמה. יש דברים שהם הכללים של המקום הזה, אני מצטער. זה מאוד – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> הכללים של המקום – שהורים של חטופים לא מופקרים בחוץ. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעמה, נעמה, את צודקת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> הכללים של המקום – בחייאת, מאיר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעמה, נעמה, אין לי ויכוח איתך, אבל כשזה שלוש דקות זה צריך להיות שלוש דקות. אנחנו לפעמים מוסיפים חצי דקה. זהו. תודה. אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שר מבקש לסכם או שאנחנו נעבור? אין שר מסכם, נכון? לא צריך. מאה אחוז. << נושא >> הצהרת אמונים של חבר הכנסת עפיף עבד << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, לפני שנעבור להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה, אנחנו נקיים את הצהרת האמונים של חבר הכנסת עפיף עבד. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עפיף עבד אל הדוכן, וכאמור, מקדם בברכה את נכבדי העדה הדרוזית, את השייח'ים, הקאדים, ראשי המועצות, בני משפחתו הענפה, ברוך השם, של חבר הכנסת עפיף עבד שמכבדים אותנו כאן בנוכחותם. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת יואב גלנט, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון ה' בטבת התשפ"ה, 5 בינואר 2025 – קצת יותר שקט במליאה ברגע הזה, זה בכל זאת רגע מיוחד, תודה רבה – בא במקומו חבר הכנסת עפיף עבד. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, נקיים עתה את הצהרת האמונים. חבר הכנסת עפיף עבד, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. << דובר >> עפיף עבד (הליכוד): << דובר >> מתחייב אני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ברכות לחבר הכנסת עפיף עבד. אנחנו לא נוהגים למחוא מחיאות כפיים בכנסת. תודה רבה. (אומר בערבית: חבר הכנסת עפיף עבד, בהצלחה.) בהצלחה גדולה. תודה רבה. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, ביקשתי הודעה אישית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תקבל, תקבל, אחרי ההצבעה. זה אחרי ההצבעה. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, רע"מ וחד"ש-תע"ל, העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות ופוגעת במעמד הביניים; << נושא >> << נושא >> 2. ממשלת ישראל מפקירה את החברה הערבית; << נושא >> << נושא >> 3. ממשלת הכישלונות והמחדלים << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, ההצבעה על הצעות האי-אמון תהיה הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה. אני אעדכן שלאחר ההצבעה תימסרנה שתי הודעות אישיות – של חבר הכנסת קריב ושל חבר הכנסת ואטורי. ההצבעה הראשונה תהיה שמית, ההצבעות האחרות – אלקטרוניות, נכון לרגע זה. אם כן, נסיים את החיבוקים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ויש הרבה מה לחבק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ויש הרבה מה לחבק, נכון, צודק. אנחנו נצביע תחילה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. ההצבעה כאמור תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא מנה את שמות חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו משתתף בהצבעה ינון אזולאי – אינו משתתף בהצבעה גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו משתתף בהצבעה דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – אינו נוכח אליהו ברוכי – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו משתתף בהצבעה מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – בעד ירון לוי – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו משתתף בהצבעה עפיף עבד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו משתתף בהצבעה חוה אתי עטייה – אינה נוכחת חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – אינו משתתף בהצבעה יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, בבקשה, קרא שוב בשמותיהם של אלה שלא ענו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – אינו נוכח אליהו ברוכי – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד סימון מושיאשוילי – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו משתתף בהצבעה עפיף עבד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אושר שקלים – אינו משתתף בהצבעה עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> האם יש מישהו או מישהי מחברי הכנסת – בבקשה, גברתי. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חברת הכנסת) מרב מיכאלי – בעד << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עוד מישהו? אם כן, ההצבעה תמה. בבקשה. מירב, אלקטרונית? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אלקטרונית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שתי ההצעות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, שתי ההצבעות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 38 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. על שתי ההצעות הבאות אנחנו נצביע הצבעה אלקטרונית. אנו עוברים להצבעה על הצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעות העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 40 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 40 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הנדרש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון – – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יבדקו את המסך שלך, יוליה. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעות סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 38 בעד, אפס מתנגדים, נוכח אחד. אם כן, אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הנדרש. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת ניסים ואטורי << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברי הכנסת, שתי הודעות אישיות. חבר הכנסת נסים ואטורי, בבקשה. השנייה – של חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עלתה לכאן חברת כנסת וכל פעם משמיצה, ואני אומר דבר אחד: השנאה הזאת שאתם שותלים בעם ישראל זה הבל הבלים. הדבר הזה הוא דבר שלא ייעשה; עבריינית עם תעודות, שאם היא הייתה במקרה חברה במפלגה אחרת אולי כבר הייתה נעצרת על המעשים שלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי העבריינית? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> היא. כן. כן, סליחה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי? מאי גולן? מי? על מי אתה מדבר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> טלי גוטליב? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על טלי גוטליב? על מי? כל העבריינים זה בצד הזה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, שכחתי את השם שלה. איך קוראים לה? לזימי? לזימי. כן, לזימי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> במה האשימו אותה? למה אתה אומר שהיא עבריינית? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> לזימי שרפה את איילון. עשתה מדורה, חסמה את איילון, סיכנה את השוטרים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> האשימו אותה? נפתחה נגדה חקירה? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> בטח שלא האשימו אותה. למה שיגישו כתב אישום? היא שייכת למחנה הנכון, מבחינת המשפט. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה אומר? נפתחה חקירה? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, תני להסביר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע שמותר לה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, אני אסביר את העניין. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מותר לה. זה חסינות חברי כנסת. אל תגיד סתם שהיא עבריינית. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> שירי ביקש הסבר. מה שקורה – אמרו לי שאני מתראיין מול חברת כנסת לשעבר מיש עתיד. זה לא העניין. בינינו תמיד יכולים להיות ויכוחים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אבל ואטורי, אתה פרצת לבסיס צה"ל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מי אתה מדבר? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא דיברתי על ניצולה. היא אמרה שהילדים שלה משרתים. אמרתי: גם הילדים שלי משרתים. הכול לגיטימי ונכון. לא דיברתי על אף אחד זה. וחוץ מזה, ללזימי יש עוד הרבה להתקדם כדי לבוא ולהגיב לי על הדברים שלי. הדברים שהיא עושה, האלימות שהיא פועלת, גם באיילון – את הדברים האלה ראינו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש לה חסינות. מה לעשות, מותר. מה לעשות. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> גם כשאתה מוחה – מותר הרבה דברים; אסור למרוד במדינת ישראל. דרך אגב, שר האוצר סמוטריץ' נשפט על כזה דבר. הרי יש לו רישום, אתם מדברים על רישום על הדבר הזה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מי פרץ לבסיס צה"ל? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי פרץ לבסיס של הצבא? כל החבר'ה שם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 700 ליטר דלק – – – << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> את מדברת עליי? לי יש ועדת אתיקה. אני סומך עליהם שיקבלו את ההחלטה הנכונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה ועדת אתיקה? אתה פרצת לבסיס צבאי? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא פרצתי לשום מקום. ראו את זה, הבאתי סרטונים. זה לא קשור עכשיו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בטח שפרצת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מירב, מירב. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתה פרצת – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> פרצת לבסיס צבאי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מירב, תנו לו לסיים. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> את לא תסיטי אותי מהמחשבה הזאת. אתם גורמים להסתה בתוך עם ישראל ולשנאה, וממציאים דברים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה המסית הראשי. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם ממציאים דברים, וזה לא יעזור לכם – האמת נמצאת איתנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת גלעד קריב << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת קריב, בבקשה, הודעה אישית. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, לפני זמן לא רב עלה לכאן השר המקשר. אולי צריך לקרוא לזה השר המשקר, בשיכול אותיות. עלה השר המקשר ודיבר על הדלפות, השר המקשר של הממשלה שחברי הקבינט שלה מדליפים מכל ישיבה. מכל ישיבה של הקבינט, לרבות בבור בקריה, יוצאים ציטוטים – על מה? על פרטים מבצעיים. השר המקשר, שמייצג קואליציה שחברי ועדת החוץ והביטחון מטעמה מדליפים מכל ישיבה – עוד פעם, פרטים מבצעיים, את ההשמצות הבלתי-נגמרות שלהם על מפקדי צה"ל וראשי מערכת הביטחון, ושיא השיאים – השר שהוא נאמן ביתו, החנפן של נתניהו, ראש ממשלה שנתן הוראה לעקוף את מערכת הצנזורה כדי לעשות מניפולציה עם מידע מסווג שמסכן מקורות, והלך לעיתון בילד; שאחד מנאמניו לא מעז לחזור לארץ, כי הוא יודע שהוא ייעצר. אז אמסלם מדבר כאן על פטריוטיות, ואז הוא ממשיך ותוקף את המחאה הדמוקרטית על כך שהיא מעודדת ומהדהדת מסרים שהאיראנים מנסים להחדיר כאן דרך סוכנים זרים, מסרים של פילוג. שמעתם? האדם שצריך לקבל את התואר "הסוכן האיראני הכי בכיר במדינת ישראל", האדם שתרם במו פיו להעמקת השסעים בחברה הישראלית לפני 7 באוקטובר ואחרי 7 באוקטובר יותר מכל חבר כנסת ושר אחר. אדם שלא מסוגל לעמוד על הבמה הזו ולא להפיץ שנאה, איבה ומדנים – הוא מדבר איתנו על הפגיעה של המחאה בלכידות החברתית. הרי הוא צריך לקבל תעודת כבוד מהאיראנים על מה שהוא מעולל כל יום בדברים שלו כאן לחברה הישראלית, והוא עוד עושה את זה בהתנדבות, על חשבון הקופה הציבורית. אז אני רוצה לומר למר אמסלם: אתם נלחצים מהעובדה שמכונת הרעל שלכם פסקה מלהפחיד אותנו. אתם מאבדים את העשתונות – שישנם כאן חברים וחברות באופוזיציה שגמרו לשתוק, שלא מפחדים להתייצב מולכם, שלא מפחדים ולא מהססים מלהיכנס בכם ובמנהיג המושחת והכושל שלכם ב-120 קמ"ש. אתם לא תפחידו אותנו ואתם לא תרתיעו אותנו, והציבור ראה מה קרה כאן בשבוע האחרון, איך איתמר בן גביר הפרחח והעבריין דורך ורומס את המנהיג הנערץ שלכם. כך נראית קואליציה בנפילה, כך נראית ממשלה שלא תצליח להחזיק מעמד, וזה עוד לפני הזעם הציבורי שיגיע כשתניחו על דוכן הכנסת את חוק ההשתמטות הבזוי שלכם. אז אנחנו לא מפחדים ממך, השר אמסלם, לא מניבולי הפה שלך, ולא מההסתה שלך, ולא מהערות הגזעניות שלך, ולא מהיחס השוביניסטי והמיזוגיני שלך לחברות כנסת מהאופוזיציה שעושות למען החברה הישראלית וכבודו של הבית הזה פי אלף לא רק ממה שאתה עושה היום, אלא ממה שעשית עד עכשיו. תתחילו להתכונן לבחירות, חבורת הרס וחורבן שכמותכם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << נושא >> הודעת הממשלה על העברת שטח פעולה ממשרד למשרד << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני עובר לנושא הבא על סדר-היום – הודעה מטעם הממשלה על העברת שטח הפעולה ממשרד הכלכלה והתעשייה למשרד העבודה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה. אני מזמין את שר החוץ גדעון סער, בבקשה. << דובר >> שר החוץ גדעון סער: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר ממשרד הכלכלה והתעשייה למשרד העבודה את שטח הפעולה של הכשרת מבוגרים, למעט מסלולי הכשרות מקצועיות בהובלה או בשיתוף מעסיקים, אשר יישארו במשרד הכלכלה והתעשייה. בהתאם לסעיף 9(א)(11) ו-(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה למסור הודעה בדבר העברת שטח הפעולה לכנסת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << הצח >> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1815).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שר העבודה יואב בן צור להציג את הצעת החוק. אדוני, עלה נא לעשר דקות, בבקשה. << דובר >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני מגיש בפניכם הצעת חוק ממשלתית לתיקון הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשפ"ה–2024. מדובר בהצעת חוק טכנית ביסודה, שנובעת ממגבלות מערכות המחשוב של הביטוח הלאומי. כחלק מצעדי הממשלה לביצוע התאמות תקציביות לשם התכנסות למסגרות הפיסקליות לשנת 2024 ואילך, בוצע תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי המגדיל את שיעורי גביית דמי הביטוח כך שבמדרגה מלאה, מעל 60% מהשכר הממוצע במשק, השיעור הועמד על 5.165% במקום 5% בעבר, ובמדרגה המופחתת, עד 60% מהשכר הממוצע במשק, הוגדל השיעור ב-0.135%, מ-3.1% ל-3.235%. מדובר בהגדלה מינורית, שכבר עברה בחוק לפני כחודשיים. החוק הנוכחי בא לתקן את אחוזי ההעלאה: במקום 5.165% במדרגה הגבוהה יבוא 5.17%, ובמקום 3.235%% במדרגה הנמוכה יבוא 3.23%. הסיבה היא טכנית לחלוטין. לנוכח מגבלות מערכות המחשוב של הביטוח הלאומי, שכיום מסוגלות לבצע חישובים רק בנתונים שיש בהם שתי ספרות אחרי הנקודה העשרונית, תיקון שיש בו שלוש ספרות לאחר הנקודה העשרונית כרוך במורכבות רבה מאוד; ואל לנו לשכוח שדמי ביטוח הבריאות אינם נותרים במוסד לביטוח לאומי אלא מועברים ישירות למערכת הבריאות והביטוח הלאומי הוא רק הגובה. לכן, כדי שלא להכביד על המערכות של הביטוח הלאומי הכבדה מיותרת והוצאה מאוד גבוהה ומיותרת, שעלולה לגרום לבעיות בגבייה, הצעת החוק מבקשת לבצע התאמות מינוריות: להוריד את הספרה השלישית לאחר הנקודה העשרונית. השינוי נעשה בתיאום מלא עם ועדת הבריאות, ופה אני רוצה להודות באמת ליושב-ראש ועדת הבריאות, הנורבגי שלי, חבר הכנסת יוני מישרקי – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נורבגי שלי. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> נורבגי שלי, נו, מה? אני התפטרתי בשבילו. זה אחוות החות'ים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הנורבגי שהעביר את יום ציון העלייה של יהודי תימן. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> נורבגי – – – << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> תראה איך הוא נראה, לא נראה נורבגי? << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תגיד התימני שלי, הספרדי שלי. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> הכול בסדר. בכל אופן, באמת בעבודה מאומצת ויסודית – וכולם יודעים איך חבר הכנסת מישרקי מנהל את ועדת הבריאות בחן, בחוכמה וביעילות רבה – ועם יתר הגורמים הרלוונטיים. ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. כפי שאמרתי, מדובר בהצעה טכנית בשל מגבלות חישוב מחשוביות בלבד, ולכן אני לא רואה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה מעגלים כלפי מעלה? << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> שים לב, לא שמת לב מה אמרתי: במקום אחד, לנמוכים – כלפי מטה; של הגבוהים, מעל 60% שכר – כלפי מעלה, במאית האחוז. הבנתי. אני מקווה שזה לא ישפיע עליך בסופו של דבר בנטו. תודה רבה. אני מבקש מכולם להצביע, ותודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון אישי, וכהרגלנו נקפיד על שלוש דקות לכל אחד. בבקשה, חבר הכנסת מנסור עבאס, ואחריו – חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה, מנסור. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להעלות לדיון את הבעיה השנתית שאנחנו פוגשים מדי שנה כאשר יש מבחן ללשכת עורכי הדין, אותה תופעה, אותה טענה לגבי אחוז הבוגרים שמצליחים לעבור את הבחינה הזאת. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שיש בעיה עם המבחן הזה כאשר רק 30% מהבוגרים שלמדו במשך שנים, השקיעו רבות, שילמו הון עתק כדי לקבל תעודת בוגר במשפטים, אם זה באוניברסיטאות ואם במכללות, שוב ושוב הם צריכים לעמוד מול מבחן בעייתי, שכנראה צריכים לבחון את אופן ניסוח השאלות ואת המבחן בכלל. ולכן – אנחנו שמענו את שר המשפטים, שמבקש לתת פקטור לבוגרים, לנבחנים, ויש כאלה מחברי הכנסת שרוצים לשנות בחוק את ציון המעבר. אני חושב שצריכים לבחון מחדש את כל השיטה, גם של המבחן עצמו, גם מי שעומדים מאחורי המבחן, גם צורת הניסוח של השאלות – האם באמת השאלות הן מכשילות? וכמובן וכמובן שזה הזמן שהמל"ג, אדוני היושב-ראש, יבחן גם את רמת הלימודים במכללות השונות, אם זה באוניברסיטאות ואם במכללות הרגילות – למה בוגרים שמצליחים לעבור את המבחנים של הקורסים השונים בתואר הזה לא מצליחים לעבור את מבחן לשכת עורכי הדין. ולכן, לדעתי – אולי נגיש בקשה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, לבחון את כל ההיבטים השונים של מקצוע המשפטים ועריכת הדין, כדי שלא נצטרך מדי שנה להתמודד עם המצב הזה, שהוא בכלל לא נעים, גם לבוגרים עצמם, גם למשפחות שלהם, גם לנו, כנציגי ציבור, שכל שנה צריכים שוב ושוב להתמודד עם טענות בהקשר הזה. ואני אסיים, אדוני היושב-ראש, בכמה מילים בערבית, כי המון בוגרים דוברי השפה הערבית פנו אליי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: דיברתי כאן על תופעה חוזרת בנוגע לתוצאות של בחינת לשכת עורכי הדין והאי-יכולת של בוגרי המכללות והאוניברסיטאות בנושא הזה לעבור את הבחינה. יש טענות על הקושי של המבחן ועל שיטת הניסוח של השאלות. יש פתרונות שמוצעים – מתן פקטור לסטודנטים או שינוי ציון המעבר בבחינה. יש עוד הצעה – שיש לבחון מחדש את כל מערכת הלמידה. לכן, מה שנדרש מאיתנו כאן בכנסת הוא לבחון מחדש את כל העניין הזה, באמצעות ועדת חקירה פרלמנטרית. אנחנו ניגע בזה כדי ללמוד את כל העניין מהשורש.) תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת טלי גוטליב. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> טלי הולכת במהירות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סימון, אתה כמו שדר ספורט. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני מקדישה את הנאום הזה לאלון אלטמן, המשנה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שלום, טלי. שלום, גברתי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים. איך זה עובד אצלכם? אתם לא אמורים לדעת את החוק? באמת, אלון אלטמן, רציתי להבין. זאת שאלה אחת: אתה לא אמור לדעת את החוק? השאלה השנייה שאני רוצה לשאול אותך: איך אתה בוחר את הכתבים שאתה מדליף אליהם מכתבים בבלעדיות? איך אתה בוחר דווקא את אביעד גליקמן להדליף לו מכתב שאתה מפנה אליי? ובכן, אדון אלטמן, קבל את הדבר הבא, אני אעשה לך שיעור קצר במשפטים. תגיד לי, אדוני החוצפן, מה אתה פונה אליי בכלל? אם אני מוזמנת לחקירה ואני נחקרת פוטנציאלית, איזו סמכות יש לך לפנות אליי? תגיד לי, אדוני, אתה ירדת מכל פס היגיון? בוא אני אזכיר לך: יש נוהל אח"מ, נוהל אח"מ לחקירת בעלי חסינות מהותית שמסרבים להתייצב לחקירה. מה כתוב בנוהל אח"מ, אלון אלטמן? אם אתה לא זוכר, אני אזכיר לך. כתוב שם שאם בעל חסינות מהותית מסרב להתייצב לחקירה, כותבים על זה זיכרון דברים, מגבשים עמדה וחושבים מה לעשות. מה אתה פונה אליי, אדון פרקליט, אם אני נחקרת פוטנציאלית? באיזו תעוזה אתה כותב לי חיווי דעה שלא מחזיק מים? עכשיו, בוא אני אזכיר לך: יש דבר כזה שנקרא אות כתובה בחוק. זה מאוד ברור. חוק החסינות קובע בסעיף 1 שחבר הכנסת יהיה חסין, יהיה לו פטור מאחריות פלילית וחסינות מפני כל פעולה משפטית על מעשה, אמירה או הבעת דעה שהוא אמר או עשה במסגרת או למען מילוי תפקידו. זה החוק הקיים. אבל גב' מיארה החליטה להטיל אימה על חברי כנסת. תראה, אני לא רוצה להגיד לך בבוטות שצריך להיות אידיוט גמור להיכנס איתי למאבק משפטי. אני תמיד אהיה צעד לפניך, אדוני; שאל את הפרקליטים שלך שניהלו מולי תיקים. אם אתה תהיה בור ותקשקש לי קשקושים על סעיפי החוק, אני אעמוד כאן על מליאת הכנסת ואני אגיד לך: אדון אלטמן, מי עשה אותך משנה לפרקליט המדינה? עכשיו בשיא הרצינות. מפנה אותי האדון אלטמן הזה – עוד פרקליט – הוא מפנה אותי להוראת סעיף 4, שממנה הוא מסיק: הגשת כתב אישום נגד חברי כנסת. אבל מה כתוב, אדוני, בסעיף 4 לחוק החסינות? כתוב שם: יוגש כתב אישום על עבירה שסעיף 1 לא חל עליה. מה זה סעיף 1? אותו סעיף שקובע חסינות מפני העמדה לדין פלילי ואחריות פלילית על מעשה, אמירה או הבעת דעה של חבר כנסת – אלף-בית של גימל-דלת. אה, למה הפנית אותי עוד במכתב שלך, אדון אלטמן? אתה גוזר את החסינות ואת החובה שלי להתייצב לחקירה מזה שאנחנו יכולים לבקש צווי חיפוש. אז אני אפנה אותך, אדוני, לסעיף 2 בחוק החסינות – בגין איזה עבירות אתה יכול לבקש צווי חיפוש לחברי כנסת? עבירות לפי סימן ב' וסימן ד' בפרק ז' לחוק העונשין, הלוא הן עבירות בגידה וריגול על נגזרותיהן השונות. תגיד, אתה ירדת מהפסים, אדוני פרקליט לעניינים מיוחדים? אתה גם מסיק את זה מהאזנות סתר – שם אפשר לעשות האזנת סתר לחבר כנסת בעבירות שיש בהן פגיעה בביטחון עמוק וכו', וצריך לזה אישורים מיוחדים. רד ממני. תעשה לי האזנות סתר, שב לי על הטלפון, תעשה מה שאתה רוצה. אני אחשוף מה שמותר לי לחשוף בשום שכלי. אם כתוב בחוק שיש לי פטור מאחריות פלילית, זה אומר שביצעתי עבירה פלילית במסגרת תפקידי. כן, אני אמשיך לפתוח צווי איסור פרסום שאתם מוציאים סתם כדי שעם ישראל לא ידע. אבל אני יודעת עוד משהו. אלטמן, תקשיב. אני רואה מה הולך פה. אני ראה את זה בסיפור של הנגד, ואני רואה את זה בסיפור של החקירה של פלדשטיין. מה לעשות, אדוני ראש השב"כ, אתה מוזמן רק לחסל אותי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה לא יכול לשים אותי במעצר מינהלי, אתה לא יכול להפחיד אותי בחקירות. לא סותמים את הפה שלי. לא עשו אותי לא אתמול ולא שלשום. ואני אומרת לכם, אם אתם חושבים שאתם תפחידו אותי, באמת, אתם צריכים להיות – אני לא רוצה לומר – בעלי רפיון שכלי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> נסכם ונאמר, להבא, אדון אלטמן, תמסור ד"ש למיארה, תמסור ד"ש לראש השב"כ. אם נדמה לכם שתקשקשו קשקושים מהחוק – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – דבר אחד תבינו: אני לכל הפחות צעד אחד לפניכם בהכרת האות הכתובה בחוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת גוטליב. כמעט אמרתי: הפסקה בדיוני המשפט. זהו, תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שיכתוב דברים עניינים, שיכבד אותי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, אמרת את הדברים שלך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שישאל את הפרקליטים שלו מה קורה כשטוענים שטויות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סימון, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני קצת יוצא מהפוליטיקה למען אישה יהודייה מדהימה, אחת הנשים היהודיות המשפיעות ביותר במאה האחרונה בספורט העולמי. לפני שבוע ימים נפטרה אגנס קלטי. אגנס נפטרה השבוע לפני גיל 104, שבוע לפני גיל 104. חשוב שנזכיר אותה בבניין הזה, וחשוב שהיושבים פה ידעו מי הייתה אגנס קלטי וכמה היא השפיעה בכלל עלינו כעם היהודי. אגנס קלטי היא אחת המתעמלות הגדולות בהיסטוריה ואחת הדמויות הבולטות ביותר בעולם הספורט ההונגרי. היא נולדה ב-9 בינואר 1921 בבודפשט, הונגריה. היא ניצולת שואה שהצליחה לבנות קריירה ספורטיבית מרשימה, גם לאחר שחוותה תקופות קשות במהלך מלחמת העולם השנייה. קלטי זכתה בעשר מדליות אולימפיות: חמש מדליות זהב, שלוש כסף, ושתיים ערד, באולימפיאדת הלסינקי 1952 ובמלבורן 1956. היא נחשבת למתעמלת הוותיקה ביותר שזכתה בזהב אולימפי. היא זכתה במדליות כשהייתה בת 31 ו-35. זה נדיר – היום בגיל 20 כבר יוצאות לפנסיה בענף הזה. במהלך הקריירה שלה הצטיינה בעיקר בתרגילים על מקבילים מדורגים, קרקע וקורה. אגנס נולדה בתקופת מלחמת העולם השנייה. קלטי נאלצה להסתתר בזהות בדויה כדי להינצל מהנאצים. משפחתה, שהייתה יהודית, איבדה רבים מבניה בשואה. למרות הקשיים, היא חזרה להתעמלות אחרי המלחמה והתמידה בעבודה קשה שהובילה להצלחות גדולות. בשנת 1956, בזמן המהפכה בהונגריה, קלטי הגיעה למדינת ישראל. אגנס קלטי זכתה בפרסים רבים על הישגיה, כולל הכרה בין-לאומית מאוד גדולה, אבל מה שהיא עשתה במדינת ישראל באמת ייזכר בהיסטוריה של הספורט הישראלי. אגנס הגיעה לפה, ובעצם הקימה את ענף ההתעמלות, גידלה דורות של ספורטאיות בענף ההתעמלות, הגיעה איתן למשחקים האולימפיים. אנחנו, העם היהודי, חייבים לזכור גם את הכוכבים שלנו בעולם הספורט, שנותנים הרבה הרבה כבוד לעם היהודי. כמובן, היה לנו את מרק ספיץ ויש לנו אחרים, אבל אגנס קלטי באמת, אדוני היושב-ראש, הייתה אחת, יחידה ומיוחדת. הבניין הזה היום זוכר אותה. אני מבטיח לעשות בכנסת, במסגרת ועדת הספורט, דיון בנושא, ולהזמין את איגוד ההתעמלות כדי להוקיר את משפחתה – יש לה בן אחד – ולהגיד לה תודה על כל מה שעשתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבר הכנסת איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, האלוף שטרן, מצאתי לנכון לעלות לכאן – אני חושב שיש כמה מביננו שמכירים את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. אני זכיתי לעבוד איתו כשהיה מפקד מחוז, או ראש מחוז ירושלים, כפי שהם קוראים ליהודה ושומרון. אתה היית מפקד האוגדה. לפני כחודשיים הביא יורם כהן גילוי באמת מרעיש, אבל אני לא מבין, במדינה הזאת כנראה כל יום מייצרים חדשות, וזה לא זכה לתהודה ועבר מתחת לרדאר, אדוני היושב בראש. לפיו, כשהיה ראש שב"כ ב-2018, התבקש על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו להשתמש ביכולות המיוחדות של שב"כ ולהאזין לשותפי סוד. רון, זוז משם, אני רוצה שגדי ישמע. בדיווח אז נאמר כי היעדים להאזנה היו הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ וראש המוסד לשעבר תמיר פרדו. עם שכל ישר, הוא לא אישר זאת. להאזין לרמטכ"ל ולראש המוסד? כנראה שהמדינה הזאת התחרפנה, השתגעה, או שראש הממשלה... ב-2018 לשכת נתניהו הגיבה על תחקיר עובדה שבו נחשפה לראשונה הבקשה שלו מיורם כהן לעשות האזנות סתר לרמטכ"ל ולראש המוסד בטענה שמדובר בשקר מוחלט, ואילו היום היא טוענת שזה היה לפי החוק. ראש הממשלה ביקש להגן על סוד מדינה חיוני, קיבל את המלצת הדרג המשפטי, ולא פגע בזכויותיו של איש. נשאלת השאלה, חברי כנסת יקרים, לאיזה נתניהו להאמין, של 2018 או 2022, עם גילוי הנושא הזה בתחקיר עובדה? לאיזה נתניהו להאמין? פעם אחת זה שקר מוחלט ופעם אחת – כן, היו דברים כאלה, אבל זה היה על פי החוק. אז אני בוחר, אדוני היושב בראש, להאמין ליורם כהן, ראש השב"כ, חובש כיפה, ציונות דתית. את מיטב מרצו, זמנו ושנותיו נתן לביטחון מדינת ישראל. יורם כהן, אני מאמין לך ולא לראש הממשלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז, סימון מושיאשוילי, מיכל וולדיגר, מתן כהנא וקטי קטרין שטרית בנושא: הנחיות בדבר מיקום הצבת צופרי אזעקה במסגרות חינוך מיוחד. הודעת שר האוצר על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אליהו רביבו בנושא: מאבק בהון השחור בישראל לצורך הגדלת הכנסות המדינה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << הצח >> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מחר נציין 15 חודשים מאז הטבח של 7 באוקטובר. 15 חודשים שמדינת ישראל נמצאת במלחמה, 15 חודשים, ועדיין לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית. עדיין לא נחקר מה קרה שם, איך קרה שם, למה קרה שם ומה צריך לעשות כדי לתקן. דבר אחד כן קורה ב-15 החודשים האלה – ממשלת ישראל הנוכחית מתמחה בכל תרגילי האקרובטיקה, יותר טוב מהנבחרת האולימפית, כדי להתחמק מוועדת חקירה ממלכתית. אני רוצה לשאול אתכם, חברי הכנסת מהקואליציה: האמת היא שאלה של פוזיציה? רק ב-2022 עמד השר מיקי זוהר וצעק: לא נשתוק ונמשיך להתעקש עד להקמת ועדת חקירה ממלכתית. השרה מאי גולן אמרה שכל יום, כל שעה וכל רגע שעוברים בלי ועדת חקירה ממלכתית הם פשע נגד מדינת ישראל. חברת הכנסת גלית דיסטל, את אמרת שתרעידי את אדמה, תרעידי את האדמה עד שיבינו שצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> לא, לא בראשות העליון. לא בראשות העליון. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז מה, רצח של אלפים, חטיפה של מאות, השתלטות על יישובים, זה לא מספיק טוב לוועדת חקירה ממלכתית? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> החקר הזה לא יהיה בשמאל הרדיקלי. לא בשמאל הרדיקלי. השמאל הרדיקלי לא יחקור את זה, כי השמאל הרדיקלי אחראי והעליון אחראי. אתה בכלל מקשיב? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> למה? כי זה קרה במשמרת שלכם? כי זה קרה במשמרת שלכם? פתאום ועדת חקירה ממלכתית היא לא טובה? היא לא טובה? למה היא לא טובה? כי היא עלולה לחקור את האמת. אבל אתם מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אתה רוצה שהשמאל הרדיקלי יחקור את זה? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> למה אתם מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית? למה אתם מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אתה רוצה שהשמאל הרדיקלי יחקור? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת, את אמורה, אולי – הערה, אבל לא להפריע. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את מפחדת מוועדת חקירה ממלכתית מהסיבה הפשוטה שבמשמרת שלכם אזרחי ישראל נחטפו מהמיטות שלהם, טבח נפשע בוצע הכולל מעשי אונס, ביזה ורצח. אנחנו לא ניתן לכם לטייח את האסון הגדול ביותר שקרה כאן מאז הקמת המדינה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> די לדבר שטויות. די כבר עם השטויות האלה. תתעמת עם הטיעונים שלנו. די עם הדמגוגיה. דמגוג, דמגוג, דמגוג. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מאז השואה לא היה יום שנרצחו בו כל כך הרבה יהודים כמו ב-7 באוקטובר, ואת עושה לוליינות כדי שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית, כי חס וחלילה, יגלו מי אשם. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> פורר, אתה ימני. אתה אמור להיות ימני. העליון. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש לכם פטנט: אתם רוצים שהנחקרים יהיו אלה שימנו את החוקרים, ואתם רוצים שהנאשמים יהיו אלה שיבחרו את השופטים. לא. תקום כאן ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> שאסתר חיות תנהל? אסתר חיות היא הבן אדם? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר לכם שהיא תקום למען מדינת ישראל, למען עם ישראל, כדי שאפשר יהיה לתקן – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – כדי שאפשר יהיה לשקם. חייבים – ובזה אני אסיים – ועדת חקירה בלתי תלויה, כי רק באמצעות ועדת חקירה ממלכתית אפשר יהיה לתקן את מה שקרה כאן. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> פוליטית. היא לא ממלכתית. היא פוליטית, פוליטית, פוליטית. לא רק פוליטית – בידיים של השמאל הרדיקלי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר כנסת וליד טאהא, בבקשה. חברת הכנסת. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ב-2022 היא לא הייתה פוליטית. ב-2022 הכול היה בסדר עם ועדת החקירה הממלכתית. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> איזה מין ימני אתה? איזה מין ימני צעצוע אתה? לתת לשמאל הרדיקלי, שהוביל לטבח, לבדוק את הטבח? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה בסדר – – – זה בסדר. את רוצה ועדה מטעם. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> פורר, תישאר מקום שני, נראה אותך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שני חברי הכנסת, אתם מפריעים עכשיו. זהו, די. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, האזרחים הערבים במדינת ישראל מכירים את פרצופו הגזעני המכוער של השר לביזיון לאומי, שלא מסתיר את דעותיו הגזעניות נגד האזרחים הערבים. עד שהוא לא נכנס לתפקיד של שר, או בתקופה שבה הוא לא היה שר, הוא היה מדבר, מפזר סיסמאות. אבל אותו אדם, החניך של הגזען מאיר כהנא, הפך להיות שר מרכזי במדינת ישראל, ושר מרכזי, המופקד על הביטחון האישי של האזרחים, שתחת המשמרת שלו מספר הנרצחים הערבים חצה כל שיא שרק אפשר להעלות על הדעת. מבחינתי, כל אדם, כל אדם, הוא יותר מדי כדי שיירצח. אבל מדינה שמפקידה את הביטחון האישי של האזרחים בידי אדם שמכריז בריש גלי שלא מעניינים אותו החיים של האזרחים הערבים, זאת מדינה שנושאת באחריות. גם השותפים שלו לממשלה נושאים באחריות לדם שנשפך בחברה הערבית. גם השותפים שלו לממשלה שותפים למחדלים של מכירת נשק מבסיסי צבא לארגוני פשיעה – מה שנקרא נשק שנגב מבסיסי צבא. מה זה נשק שנגנב מבסיסי צבא? זה נשק שנמכר מבסיסי צבא לידיים של פושעים, ואתם, השותפים שלו, אחראים בדיוק כמוהו למחדל הזה. בשבוע שעבר השר לביזיון לאומי עשה מעשה פוליטי בעיני המחנה שלו. הוא היה מעשה לא ראוי. ערוץ 14 וכל הערוצים הביביסטיים התנפלו עליו שהוא חצה את כל הקווים והביא את ראש הממשלה ממיטת חוליו כדי שיצביע ובכך הוא התנהג התנהגות לא אתית. למה אנחנו לא שומעים אתכם כאשר כל יום הוא מתבטא נגד החברה הערבית, וכל יום הוא משמיע דעות גזעניות, והוא מאפשר לכנופיות הפשע להשתולל ולשלוט בחברה הערבית? לא פתחתם פה. כולכם שותפים לפשע הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה. בבקשה. << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, בפתח הדברים, אי-אפשר שלא להתייחס לפרסומים בנוגע לעסקת החטופים. אנו נמצאים בימים מכריעים ורגישים, אבל דבר אחד ברור: אסור שנשחק ברולטת שמות. צריכה להיות רק רשימת חטופים אחת, עם 100 שמות. גם אם זה ייקח זמן, גם אם יהיו לכך מחירים קשים, אסור לקיים מתווה חלקי מטעמים פוליטיים. ברור שכל מתווה יהיה כואב ויתבצע בשלבים, אבל זה הדבר הנכון מוסרית ואנושית. זה גם הדבר הנכון מבחינה אסטרטגית וחברתית. מי שחושב שנשלים עם חמאס על גבולנו, תקוע ב-6 באוקטובר. ייקח כמה זמן שייקח, אבל לחטופים אין זמן. בעניין הצעת החוק שלפנינו והקשרה – התקציב – אני רוצה לדבר פה היום על דוגמה אישית. הציבור הישראלי הוא ציבור חכם ומגויס. הוא מבין שאחרי למעלה משנה של מלחמה כל כך קשה, יש מחירים כלכליים. הוא מבין שכל אזרח יצטרך לשלם יותר כדי שיהיה לכולנו ביטחון, כדי שהדרום ישוקם והצפון ישגשג. אבל איך אפשר לבקש מהאזרחים לשלם יותר כשהממשלה ממשיכה לבזבז בלי הכרה? איך אפשר להגיד שחסר כסף למילואימניקים ולקדם חוק השתמטות שיעלה לנו מיליארדים? איך אפשר לבקש מהציבור לצמצם הוצאות ולא לצמצם משרדי ממשלה? איך אפשר לקצץ ביד אחת ולהעביר מיליארדי שקלים במחטפים בוועדת הכספים לצרכים קואליציוניים? איך אתם מעלים על דעתכם שלא תהיה שום רפורמה שתניע את הצמיחה? כדי לחלץ אותנו מהמשבר, ישראל חייבת הנהגה שתיתן דוגמה ותוביל את האזרחים. המע"מ עולה, החשמל עולה, מחירי המים עולים. איפה השר שיעמוד מול המצלמה ויגיד: קודם כול, האזרחים; שיגיד: אני מוותר על המשרד שלי כדי לשדר לציבור שקודם כול נדאג שלכל אזרח בישראל תהיה קורת גג, ואחר כך נדאג לי למשרד? איפה השר שיגיד: אני מניע עכשיו רפורמות שיביאו צמיחה ויחזירו את האמון בשווקים, ולא יתעסק בתקציבים סקטוריאליים? התיקון שאנחנו מצביעים עליו היום, שמאפשר להעלות את מחיר ביטוח הבריאות, הוא סימפטום למחלת העיוורון שהממשלה הזו לקתה בה. וכשלא רואים את האזרחים ממטר, לא רואים כלום, וככה אי-אפשר לנווט. בול שלוש דקות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. בול שלוש דקות, אני חייב לציין, אכן ואכן. חבר הכנסת אבי מעוז – לא נמצא. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה, גברתי. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. את הנאום הזה אני רוצה להקדיש בעיקר להורים השכולים, להורי החטופים, להורים שהילדים שלהם נטבחו בנובה, ובעיקר – לאוזניים שלכם. כשאנחנו מדברים על ועדת חקירה ממלכתית, אנחנו מדברים על ועדת חקירה בראשות העליון. הינה סיפור: ב-2018 עשרות אלפי מחבלים צובאים על הגדרות בעזה ליד הקיבוצים שלכם, צובאים יום אחרי יום. הם מיידים אבנים, הם חותכים את הגדר, הם יורים, הם פוצעים, הם מבצעים חדירות או ניסיונות לחדירות, בחלקן הם מצליחים. שני ארגונים, בשם חמאס, פונים לבג"ץ, האחד עדאלה והשני יש דין. שני הארגונים האלה פונים לבג"ץ נגד התגובה של צה"ל מול מה שאחר כך גילינו – הנוח'בות של 7 באוקטובר. הם פונים לבג"ץ ואומרים לו ככה: תחיל את חוקי הוואנה על הגדר. חוקי הוואנה הם החוקים של ההתנהלות של צבא ארצות הברית בקובה. לא בפתח של מנהטן, לא על הגבולות של ניו ג'רזי – בקובה. מה שטוב לחיילים האמריקאים בקובה טוב לחיילים הישראלים מטר מניר עוז, מטר מבארי, מטר מתינוקות, נשים וגברים. הם בעצם פורשים שטיח אדום לסנוואר לתוך בית המשפט העליון של ישראל. ובית המשפט העליון מקבל את העתירה, פותח את דלתותיו. לא לעדאלה, לא ליש דין, לא ולא – לסנוואר, לחמאס. חמאס עמד ועתר פה מול בית המשפט העליון, והינה מה שבית המשפט העליון אומר – שימו לב, הוא פונה לצה"ל ואומר לצה"ל: תגידו לי, למה שאנחנו לא נחיל את חוקי הוואנה על הגדר בעזה? פה הונח האקדח, ואקדח שמונח במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. צה"ל כרגע מסורס, אנוס ונאלץ להודיע לבג"ץ: אנחנו לא מתכוונים לירות. לא, לא, כי יש פה פחד שאולי האזרח הרגיל לא מבין וכדאי להתעכב עליו. כשבית המשפט שם פה על השולחן את חוקי הוואנה, הוא בעצם אומר: יכול להיות שתהיה פה עכשיו גישה גורפת לכל המקרים. וצה"ל מת מפחד, עם פצ"רים בוגרי קרן וקסנר שחושבים שהם חיים פה במדינה במערב אירופה ולא מבינים כמה הם מסכנים את ביטחון האזרחים. צה"ל סורס. הינה מה שאסתר חיות, האישה שצריכה כביכול לחקור את הטבח – ועדת חקירה ממלכתית זה אסתר חיות – אני אומרת לכם: אסתר חיות רעדה מפחד בבוקר של 7 באוקטובר. אתם יודעים למה? כי זה פסק הדין שלה, ואני מקריאה: "נוכח חשיבות הדברים, אדגיש שוב כי בהתאם למידע שנמסר לנו באשר להוראות הפתיחה באש – – – ירי לעבר רגליו של מפר סדר מרכזי" – היא סירבה לקרוא להם טרוריסטים. מה עם עשו אחרי חמש שנים? היא ממשיכה – "או מסית"; הם מסיתים או מפירי סדר, סירוב של העליון לקרוא להם טרוריסטים. והם יחקרו את הטבח? על גופתי המתה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> רק עוד משפט אחד. אמור להתבצע כמוצא אחרון ירי לברכיים – היא לא מרשה לחיילי צה"ל; כולנו ראינו מה קרה בסוף. ועדת חקירה ממלכתית היא פוליטית, והיא בידיים של העליון, שלא מבין את המקום שהוא חי בו, והוא האחרון, האחרון, שצריך לחקור. הוא צריך לתת תשובות, לפי 2018. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. ירון לוי, בבקשה, שלוש דקות, ואחריו – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, אני מבקש להקפיד על שלוש דקות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום עמדה מחוץ לכנסת עינב, אימא של מתן החטוף – גם אתה היית שם, חבר הכנסת כהן – ואני מודה שאני מתבייש. במשך שעות היא צעקה את נשמתה כדי להיכנס למקום הזה, ודווקא יום אחרי שפורסמה רשימה של חטופים שהם כן בעסקה – הם כן נכונים, הם לא נכונים – ולאימא שהילד שלה למעלה משנה – היא בסך הכול רוצה לראות אותו, היא רוצה לשאול את השאלות, את האנשים, את נבחרי הציבור, את בית העם. וכאן זה בית העם, מה לעשות? אנחנו נבחרנו כדי לתת תשובות ולא לברוח. היא עמדה שם, היא ישבה שם על הרצפה, משכו אותה לימין, לשמאל, ואנחנו, חברי הכנסת, חלקנו, עמדנו איתה שם. זה רגע של שפל של המקום הזה. בכל פעם, בשנה וקצת שאני נמצא כאן, אני אומר לאן אפשר לרדת מעבר לשיח המפלג, המבזה והרעיל שיש כאן. אימא של חטוף – לא להכניס אותה למשכן הכנסת? כי ממה אתם מפחדים? מה היא כבר יכולה לעשות? להסתכל לכם בעיניים? לשאול אתכם שאלות? הרי לדבר בוועדות, למשפחות החטופים, חלקכם כבר לא נותנים, מקציבים להן את הזמן. אם הבן של מישהו מאיתנו היה חטוף שם הייתם פועלים אחרת? הייתם מתנהגים בצורה שונה מעינב? למה אתם מצפים מאימא שבסך הכול רוצה לראות את הילד שלה בבית? אתם, ממשלת ישראל, כשלתם בהגנה עליהם. המעט שהיא יכולה לעשות זה לבוא לכאן ולזעוק את הכאב שלה, והמעט שאתם יכולים לעשות, בכלום שאתם לא עושים, זה רק להקשיב ולהנהן עם הראש ולחבק, לא לסגור אותה מחוץ לכותלי הבית הזה, שהפך להיות אטום לרגש. ביום ה-458 למלחמה ולאסון הגדול ביותר מקום המדינה אנחנו חייבים לזכור ולא לשכוח לרגע שיש לנו 100 חטופים וחטופות. חייבים לשחרר אותם, את כולם. חייבים להפסיק עם השיח הזה של ימין ושמאל. הם ילדים וילדות שלנו, הם משפחה שלנו. אנחנו לא נחזור להיות כפי שהיינו, לא נחזור להיות אותה מדינה ואותה חברה עד שלא נראה את כולם חוזרים. יום מביש, כבוד היושב-ראש, להיות בחוץ עם אימא שבוכה, שרוצה להיכנס ולדבר על הבן שלה, שהיא בסך הכול רוצה לראות אותו. חטפו לה את הילד. עצוב. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אכן, כל מילה. חברת הכנסת מטי הרכבי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; סליחה, ואחריה – חברת הכנסת מירב כהן. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 458 ימים למלחמה, 100 חטופות וחטופים עדיין נמקים בשבי החמאס. והיום עננה כבדה ריחפה מעל בית העם, בית הנבחרים, שלא נתן לעינב צנגאוקר, שכואבת וחושבת וכמהה לחבק שוב את הבן שלה – הבית הזה חסר חמלה, והבושה היא באמת בושה גדולה. מה עינב יודעת על הבן שלה? אני רוצה לשתף אתכם במאמר שדן באתגרי השיקום של החטופים המשוחררים, אלה שהיו רק 50 ומשהו ימים, וההשלכות על החטופים לאחר שנה. זה מאמר שפרסמו פרופ' חגי לוין, שמסתובב כאן במסדרונות, ד"ר עינת יהנה, יהונתן סבן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מה אמרת? באיזה נושא? << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בנושא השיקום של החטופים המשוחררים בתום שנה. הצוות, צוות של רופאים, והמאמר נקרא: ההתאוששות של השבים בהמתנה. הם לא יכולים להתאושש. בנובמבר לפני שנה, במהלך שבוע אחד, שוחררו 105 חטופים, בעיקר נשים וילדים. לצד ההישג ההומניטרי, השחרור חשף את עומק האתגרים בשיקום החטופים ובני משפחותיהם, במיוחד לנוכח השארת חטופים בעזה, שהעצימה את הפערים בין השבים לאלו שנותרו בשבי. המשוחררים סבלו מתת-תזונה וירידה משמעותית במשקל, עד למצב מסכן חיים, מפחות מחודשיים; סבלו מבעיות עיכול, זיהומים כרוניים, פריחות ומחלות עור; פציעות שלא טופלו גרמו לנזקים מתמשכים ולנכויות. החטופים המשוחררים חווים טראומה פסיכולוגית. רבים חווים סיוטים, דריכות יתר, תחושת חוסר ביטחון, וכמובן, תחושות אשמה על שחרורם לעומת האחרים שנותרו בשבי. השבים מתקשים להשתלב מחדש בחיים הרגילים. הם עומדים מול אתגרים משפחתיים, תעסוקתיים, חינוכיים וחברתיים. משפחות רבות חוות טראומה משנית וזקוקות לסיוע מתמשך להתמודד עם המעמסה הרגשית. המבוגרים חווים הזדקנות מואצת בגלל טראומת השבי, והצרכים הרפואיים, הסיעודיים והנפשיים רק הולכים ועולים. המדינה חייבת במדיניות ומערך טיפול וסיוע מתמשך כדי להתמודד עם ההשלכות הפסיכולוגיות החברתיות והמעשיות של השבי. היעדר מעקב בריאותי עבור החטופים ששוחררו יוצר חסמים משמעותיים בהבנת התוצאות ארוכות הטווח של מצבם. קיים צורך בתוכנית שיקום לאומית, להקים קבוצות תמיכה, להתאים סיוע לצרכים מגוונים. כדי להתחיל בתהליך ההחלמה יש להחזיר את כל החטופים החיים הביתה לשיקום, ואת אלה שנרצחו יש להשיב לקבורה. החזרתם של כל החטופים הביתה היא לא רק חובה מוסרית, היא גם תנאי הכרחי להחלמה הקולקטיבית של משפחות החטופים, החטופים ששוחררו והחברה הישראלית כולה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, ואחריה – יואב סגלוביץ'. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, צפיתי אמש בתחקיר חדשות 12 על מאי גולן, השרה לשוויון חברתי, ותוך כדי שצפיתי בתחקיר החשוב הזה חשבתי על דברי הנביא ישעיהו בן אמוץ, שמתאר מציאות שבה "כסדם היינו ולעמורה דמינו". חד כתער, הוא מקונן על מצבה של ירושלים ועל איכות שליטיה: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה"; "שריך סוררים וחברי גנבים". לו היה חי היום והיה צופה בתחקיר הזה, היה ישעיהו בטח מוסיף: עיניהם עצומות ואוזניהם פקוקות. במקום לדאוג לאוכלוסיות שכל כך זקוקות לעזרה במדינה הזו, השרה עוסקת בג'ובים ובלתת כל מיני פינוקים לחברים. מצוקת הקשישים והנשים לא נראית, ובכי העניים וניצולי השואה לא נשמע. מגיע לנו יותר. מגיע לעם ישראל הרבה הרבה יותר. הדברים שמובאים בתחקיר מסמרי שיער ומדאיגים. בגלל שאני יודעת בדיוק מה התפקיד של המשרד החשוב הזה, המשרד לשוויון חברתי, וכמה אפשר וצריך לעשות במסגרתו, אני חייבת לומר לכם, המעשים שתועדו בתחקיר חמורים, אבל לא פחות חמור מזה זה מה שהשרה הזו לא עושה; לא עושה ולא עשתה. אני יודעת בדיוק אילו אוכלוסיות נזרקות לצד הדרך כשהשרה לא עובדת והמשרד הזה פשוט לא מתפקד. הנביא ישעיהו בוכה על מה שהיום היינו מכנים אותו "מחיקת ערך". הוא מתאר את זה בלשון מטאפורית, ציורית. הוא מדבר על הצניחה באיכות בעלי התפקידים בשלטון, המתכת היקרה שהוחלפה בזיוף והיין המשובח שנמהל במים חסרי טעם וריח, "יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". הביקורת שנכתבה לפני אלפיים ושבע מאות שנה יכולה הייתה להיכתב גם אתמול בלילה בעקבות התחקיר המצמרר הזה. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> את יודעת שזה על – – – ישעיהו דיבר על – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ההפקרות הזו חייבת להסתיים. חייבת להסתיים, ההפקרות הזו. חייבים לנקות את האורוות. אני מדברת דווקא בשפה שאולי הממשלה הכי דתית שהייתה לנו אי פעם יכולה להבין. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה כתוב רק על השופטים. זה נכון, אני מסכימה איתך על השופטים. ה"שרייך סוררים" זה שופטים. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> ה"שרייך סוררים" זה שופטים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא יהדות, זה לא ציונות, זו רק בושה גדולה, והיה מוטב שכולכם תגידו את זה בקול רם ותגנו התנהלות כזאת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. שלוש דקות בול. יפה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יוסף עטאונה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום נרצחו שלושה ישראלים בפיגוע ועוד שישה נפצעו, ולפני הכול, אשתתף בצער המשפחות. במקביל, עדיין 100 חטופים בעזה. אני מזכיר למי ששכח: שחרור החטופים הוא יעד מיעדי המלחמה. הוא יעד שהוכרז עליו על ידי הקבינט לפני למעלה משנה, והיעד הזה לא הושג. הממשלה נכשלת כל פעם מחדש, וזאת השפה שצריך לדבר – יעד במלחמה שלא מושג, כי לא מתנהגים אליו כמו יעד של מלחמה. יעד של מלחמה – יש מטרה, יש כוחות, יש משימות, יש אחראי. פה הכול זה לכאורה – לכאורה יש אחראי, לכאורה האחראי הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. מדוע לכאורה? כי כאשר יש ניצחונות צבאיים – ויש אותם – אנחנו רואים את ראש הממשלה מדבר. כשרואים את הכישלון הקולוסלי של הממשלה בראשותו ביעד המלחמה ובחוסר היכולת, מבינים שזה לא באמת היה יעד מלחמה אמיתי שלו. זה לא, כי כן, היעדים האלה מתנגשים. כשאתה רואה שר בצד הזה של השולחן אומר שנמשיך בכל הכוח – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברי יש עתיד, שומעים אתכם עד כאן. זה מפריע. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – נמשיך בכל הכוח ולא נעצור, אי-אפשר להשיג ככה יעד מלחמה. יעד המלחמה – נכשלים בו כל פעם מחדש, ומי שנכשל זה ראש הממשלה. ולא שמים תמונת מראה על העניין הזה ולא אומרים את המילה הפשוטה: כישלון קולוסלי ביעד מיעדי המלחמה. זאת המשמעות של העניין הזה. כאשר לא מושג יעד, קוראים לזה כישלון, וכשלא בודקים כישלון זה כישלון על כישלון, וצריך לדבר בדברים ברורים, בצורה ברורה, על העובדות. 100 חטופים בעזה, ומה שהממשלה הזאת מתעסקת בו זה דברים שאינם קשורים ליעדי המלחמה – הם קשורים ליעדים אחרים, שרוב-רובם הם הישרדות פוליטית של הממשלה ושל ראש הממשלה, ואלה הדברים. שום דבר לא יכול לתרץ את הכישלון הנורא הזה חוץ מחוסר אכפתיות, חוסר קשב, חוסר מיקוד אל מול המשימה. אם ראש הממשלה אומר שצוות המשא ומתן לא עושה עבודה מספיק טובה, שייקח את עצמו לקהיר או לקטאר או לכל מקום אחר. אני אמחא לו כפיים כשיחזיר את החטופים. בינתיים הוא מחזיר אותם – הם חוזרים לבד מתים. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. יואב, עוד שבע שניות לזכותך. אנחנו ניתן אותן בפעם הבאה. בבקשה, ואחריו – מיכל וולדיגר, גברתי. בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עלה לכאן השר המקשר דוד אמסלם ופנה אלינו ואמר שרק הם בליכוד מאמינים בשוויון ובזכויות אדם וזכויות אזרח, ושאין אפליה כלפי האוכלוסייה הערבית, ושיש קריטריונים לשרים. ניסיתי לענות לו תוך כדי התשובה שלו, אבל נבצר ממני להגיד לו את הדברים, וזו ההזדמנות לפנות לשר המקשר אמסלם. רציתי לשאול על הקריטריונים שאתה מדבר עליהם לגבי השרה להתיישבות ומשימות לאומיות. עצם ההגדרה של שרה בממשלה כשרה להתיישבות ומשימות לאומיות, ובמיוחד בנגב ובגליל – זה מכוון לאוכלוסייה מסוימת. וראינו את אותה השרה, מה היא עושה בנגב כשבאה ליישוב דרור, שהקימו אותו במקום אום אל-חיראן. באים לאנשי המקום, שהיו שנים על גבי שנים, שמ-1953 המדינה הביאה אותם לשם, ואחרי 70 שנה באים ומגרשים אותם, הורסים את היישוב – ובאה השרה ומיישבת בתנאים מיוחדים קבוצה של מתנחלים מהשטחים הכבושים, ומביאה אותם תחת סעיף "בני המקום". כבוד השר אמסלם, אתה יכול לענות לי איזה סעיף של בני מקום יש למתנחלים שחיים בשטחים הכבושים, שאסור להם להיות שם, ובאים לתוך שטח מדינת ישראל ומגרשים אזרחים, הורסים להם את הבתים, משטחים את השטח, הורסים את המסגד, ובמקומם מקימים יישוב לקבוצת מתנחלים? על איזה שוויון אתה מדבר? אם זה השוויון, זה לא שוויון – זה אפרטהייד; זה טיהור אתני שמתרחש בנגב ממש בימים אלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מרים וולדיגר, בבקשה, גברתי, ואחריה – – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> מיכל מרים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיכל מרים וולדיגר. תודה על התיקון, כן. אחריה – ואליד אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, היום הזה התחיל בעוד פיגוע טרור מזעזע שבו שלושה אזרחים חפים מפשע נרצחים באכזריות ובדם קר ושלושה אזרחים נוספים נפצעים רק משום שהם יהודים, רחל כהן, עליזה רייז ורס"ר אלעד יעקב וינקלשטיין, השם ייקום דמו, והאחרון נרצח לעיני בנו בן התשע. השם ייקום דמם – שלושה הרוגי מלכות שנוספו לסטטיסטיקה שממשיכה לטפס בזמן שמדיניות הביטחון שלנו, כך נראה, ממשיכה לצעוד במקום. בואו נדבר רגע ברצינות ונשאל: כמה עוד אזרחים צריכים להירצח כדי שנפנים שההרתעה שלנו לא מספיקה כנראה? כמה משפחות נוספות ישבו שבעה, כמה ילדים יתייתמו, כמה בתים ייחרבו? כמה? המלחמה בטרור דורשת יד חזקה, ברורה, חסרת פשרות – גם צבאית, גם מדינית, גם כלכלית, גם חינוכית, גם חברתית, בלי פצמ"רית שמגבילה את יכולתם של החיילים שלנו. אנחנו הרי יודעים שלמחבלים אין ערך לחיים. חלקם הגדול כנראה גם לא מפחדים ממוות. הרי מדובר בכבוד עבורם. צריך לפגוע בהם היכן שאולי ליבם הערל כן ייפגע – לדוגמה, הריסה מיידית, מיידית, של הבית שלהם, בלי יכולת לבנות אותו מחדש; לא רק לאטום חדר או שניים אלא להרוס אותו כליל, כליל, בלי יכולת לבנות אותו מחדש; לפגוע במשפחות שלהם. הם צריכים לדעת שכל פעולה מצידם תגרור את סילוק משפחתם אל מחוץ למדינה. לעשות פעולות, פעולות חד-משמעיות, עם סימן קריאה. אם לא ננקוט צעדים ברורים, אם נמשיך לדבר בצלילים שונים, הפיגועים יימשכו והרשימה השחורה של קורבנות רק תלך ותתארך. מדינת ישראל היא לא עלה נידף, יש לנו את הצבא החזק בעולם, את שירותי הביטחון הטובים ביותר, אבל אנחנו לא באמת משתמשים בהם. די לפחד מביקורת בין-לאומית – הרי לא משנה מה נעשה, היא תמיד תהיה שם. די לחשוש ממה יגידו עלינו. הגיע הזמן שנפסיק להתנצל על כך שאנחנו מגינים על עצמנו. הדבר שמניע את המחבלים הוא התקווה – התקווה שנעוף מפה, שמדינת ישראל תיעלם, שהם יוכלו להקים כאן מדינה פלסטינית על כל שטחה של מדינת ישראל. הגיע הזמן לגדוע את התקווה שלהם. מדינת ישראל תישאר כאן לנצח. לא תקום פה מדינה פלסטינית. אני קוראת מכאן לראש הממשלה ולשר הביטחון לתת יד חופשית לצה"ל, לסגור הרמטית את הזרמת הכספים לרשות הפלסטינית ולהגביר את המחסומים ואת האבטחה, כי דם יהודי איננו הפקר. הטרור הוא לא תקרית או אירוע נקודתי; הוא תוצאה של הסתה ממוסדת ושל מדיניות עוינת שמקבלת פרס בדמות הכלה רועמת מצידנו. כל פחד שלנו מתגובה משמעותית הוא הזמנה לפיגוע עלינו. לקום כעם ולהבהיר שהמצב הזה לא יימשך. אני שולחת תנחומים למשפחות הנרצחים ורפואה שלמה ומהירה לפצועים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. ואליד אלהואשלה, בבקשה, כבודו. אחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לשכת ראש הממשלה והדוברות שלו אלופים בהפצת הודעות לתקשורת, כל פעם בסגנון אחר – הוסר האיפול, הצהרה לתקשורת, מסיבת עיתונאים – אבל זה רק בהצלחות. כשיש הצלחות הוא עולה לנאום, מארגנים איזה פסטיבל, הכול טוב. אבל כשיש משהו נגד האזרחים, לא בצד של התושבים, של האזרחים – נעלמים. זה מה שקורה כאשר אנחנו חווים את יוקר המחיה. רואים את זה מתחילת השנה. המע"מ עלה, העלו את המע"מ ב-1%, מ-17% ל-18%; תשלומי ביטוח לאומי – כנ"ל; גם העלאת המחירים בתחום המזון. ולכן אנחנו רואים: כשיש הצלחות, ביבי מופיע, פעם בבלפור, פעם במשרד ראש הממשלה, פעם בקריה, אבל כשמדובר בהעלאת מחירים או משהו שיכול להיות בו נזק אסטרטגי או תקשורתי, כל הכוורת של נתניהו לא מופיעה, כולם פתאום נעלמים, אין תשובות. לכן, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן שהממשלה הזאת תחלוף, כי היא לא משרתת את האזרחים, ואנחנו רואים את זה בכל התחומים. הפקרות מוחלטת, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, אני מנצל את הבמה הזאת על מנת לפנות לשר הביטחון ישראל כץ בנושא של הסטודנטים במעבר ענאב. הסטודנטים שלומדים בג'נין או במוסדות להשכלה גבוהה בגדה המערבית לא מצליחים לחזור הביתה, ואנחנו מדברים גם על אזרחים שתקועים במעברים. אני פונה מכאן לשר הביטחון לטפל בסוגיה הזאת ולפתור את הנושא של המעברים על מנת שהאנשים שלנו והאזרחים יוכלו לחזור הביתה. כנ"ל, אדוני היושב-ראש, אותה סוגיה – גם אחרי מעבר מיתר יש מחסום של הצבא, שמוצב בכניסה לרמאדין ודאהרייה. הצבא, אחרי השעה 15:00, סוגר את המחסום. ביום חמישי אחרי השעה 15:00 סוגרים את המחסום שם, בלי לתת הסברים לאזרחים. יש אזרחים שנכנסים, יש אזרחים שיוצאים. כמובן, פניתי גם לשר הביטחון, ללשכה שלו, אבל עד עכשיו לא קיבלנו תשובות על מנת לשרת את האוכלוסייה שלנו ולהביא לסיומה של הסוגיה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת ניסים ואטורי. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום היה לנו דיון בוועדת הכספים – אישור תקציב מבקר המדינה. דיבר שם מבקר המדינה על הקשיים שלו ואי-שיתוף הפעולה מההתחלה – הוא טען – עם משרד ראש הממשלה. הוא טען גם על הקשיים שיש לו בלבקר את הצבא והשב"כ, וכמה היה לו קשה בשיתוף פעולה עם הגורמים שנוגעים לביקורת על מה שקרה ב-7 באוקטובר, כי הוא התחיל לבדוק את זה כבר מ-8 באוקטובר, כפי שהוא אמר. אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שכל עוד לא תקום ועדת חקירה ממלכתית, הכול סיפורים, כי הגיע הזמן להקים ועדת חקירה ממלכתית בנושא הזה. 7 באוקטובר זה לא עוד תאריך. 7 באוקטובר 2023 – מדינת ישראל תזכור, ותמשיך לזכור, ולא תוכל לשכוח. לא היה מצב שנהרגו מאות אנשים בתוך הבתים שלהם. לא היה מצב שנחטפו אנשים מתוך הבית שלהם. לא היה מצב שנשים נאנסו בבית שלהן, ילדים נשרפו ונהרגו. לכן אנחנו לא יכולים להתעלם מ-7 באוקטובר, וממשלת ישראל לא יכולה להתעלם מ-7 באוקטובר. זה מעיד רק על דבר אחד: ההתעקשות של ראש הממשלה והממשלה נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית – זה מעיד על הכישלון הגדול שלהם. כי אם הם היו יודעים שהם לא נכשלו, שהם עשו את העבודה שלהם, שראש הממשלה מילא את התפקיד שלו ושמר על אזרחי ישראל – היה אומר: אין לי בעיה, שתהיה ועדת חקירה ממלכתית, שהיא תחקור מה שקרה. האם הצבא אשם? האם הדרג המדיני אשם? האם הדרג הפוליטי אשם? מי אשם? לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאין מצב שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית בנושא של 7 באוקטובר. ואני קורא לממשלה, הממשלה הפחדנית, הכושלת – ודיברתי על הכישלונות שלה בכל תחום היום: תקימי ועדת חקירה ממלכתית. עד עכשיו יש לנו 100 חטופים שנשארו בשבי, וצריך להחזיר את כולם, את כולם ביחד, וכמה שיותר מהר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – לא נמצא. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר שלא לפתוח בהבעת מחאה על מה שקרה פה היום מחוץ למשכן הכנסת. עינב, אימא של מתן, נשארה בחוץ. כמעין ענישה, נתנו לה שבוע הרחקה מהמשכן. למה? כי המציאו שם איזו שטות, שהיא דיברה לא יפה למישהו. חבורה של הזויים נמצאים בבית הזה. היא דיברה לא יפה למישהו. בואו, אני רוצה לראות כל אחד מכם במחלקת הדגים הקפואים, איך אתם הייתם מתנהגים במצב שלה, לא עלינו. אחד, אחד נורמלי מהקואליציה של הדגים הקפואים לא פנה ליו"ר הכנסת ואמר לו: אתה מגזים, ניגש החוצה וליווה אותה פנימה. אחד. צדיק אחד. יש צדיק אחד בקואליציה הזו? שיקום ויגיד: כך לא מתנהגים לאימא של חטוף, אימא שנלחמת על הבן שלה ברגעים הכי דרמטיים, כשכל יום מפיצים פה רשימה של חטופים, שכן מדברים עליהם, לא מדברים עליהם. אחד, יש אחד בקואליציה הזאת שיקום ויגיד: זה לא בסדר, לא כך מתנהגים לאימא של חטוף? קיים כזה דבר? ברור שלא קיים כזה דבר. ונעבור לנושא אחר – הלוחמים שלנו שנמצאים בסכנה גדולה מהמשפט הבין-לאומי בכל מקום שהם נמצאים בו. נמצא איתנו גם שר החוץ, אז אני אנצל את הפורום ואולי אדבר גם אליך, שתקשיב לנו. לוחמי צה"ל נמצאים בסכנה גדולה בכל מדינה שהם נכנסים אליה. אני לא יודע אם אתה מכיר, שר החוץ, אבל יש קבוצה שעוקבת אחרי תיעודים של חיילי צה"ל, מה שהם תיעדו במהלך השירות הצבאי שלהם, ומתעדת ושומרת את זה. הם לא עושים את זה בשביל לפרגן לצה"ל, הם לא עושים את זה בשביל לפרגן ללוחמים; הם עושים את זה אך ורק בשביל שיהיו כלים משפטיים לאזרחים בכל מיני מדינות לתבוע את חיילי צה"ל. היום קיימנו דיון בנושא בוועדת החוץ והביטחון. למדנו הרבה מאוד דברים שאני לא יכול לחשוף פה, אבל מה שאני כן יכול להגיד פה זה שחייב להיות גורם אחד מתכלל אחד, עדיף שזה יהיה במל"ל, גורם מתכלל אחד, שידעו למי לפנות, עם כל הכלים של מדינת ישראל, קודם כול. דבר שני, צריך להקים צוות משפטי מקצועי אמיתי. יש את המומחים הכי טובים בעולם בדבל"א, בדין הבין-לאומי, הפרקליטות הצבאית; יש במשרד המשפטים; יש במשרד החוץ. צריך להקים צוות שלהם, וצריך לתת תדרוך לאותם מילואימניקים שעוזבים את המדינה. אותם מילואימניקים צריכים לדעת לא להעלות תמונות בלייב כשהם שם, כי כשאתה מעלה תמונות כשאתה שם, הסיכוי שיתבעו אותך הוא הרבה הרבה יותר גדול, כי יודעים שאתה שם. לחסום גישה כשאתה מטייל במקומות בעייתיים, לחסום גישה לחשבונות ברשתות החברתיות. בסוף – ואת זה כל מילואימניק צריך להכיר – כל המידע, מידע שאתם נותנים, כל המידע זה מידע שאתם מפרסמים, אם תחסמו את המידע, אם לא תגידו איפה אתם, יהיה מאוד קשה לתפוס אתכם. ואם רוצים למנוע את כל הדבר ההזוי הזה – אדוני, משפט אחרון – צריך להפסיק להילחם במערכת המשפט. צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית. זאת הדרך היחידה להגיד לעולם: מערכת המשפט בישראל חזקה. תעזבו את הלוחמים שלנו, כי אנחנו יודעים לחקור לבד. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת פינדרוס. בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, גם אני, כמו רבים, צפיתי אתמול בתחקיר המקיף על השרה מאי גולן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חיכיתי להתייחסות שלך, בגלל זה אני פה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי, אני יודעת שחיכית. אני גם ממש ראיתי וכתבתי לי notes. ניתן קרדיט ליוסי מזרחי ולדפנה ליאל על הכתבה, על התחקיר החשוב הזה. תראה, ניסיתי לזקק מתוך תחקיר המצוין הזה שלושה דברים מוזרים, מטרידים, שהופיעו בתחקיר. בוא נתחיל מהיצור החדש שנולד בכנסת שנקרא "עוזר פרלמנטרי לסירוגין". מה זה? מה זה "עוזר פרלמנטרי לסירוגין"? שבוע הוא עוזר ושבועיים הוא עורך דין בתביעות דיבה? פעם אחת הוא מקבל כסף כעוזר פרלמנטרי בשכר, פעם אחת הוא מקבל כסף מהקש"צ? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יש שרים לסירוגין. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש שרים לסירוגין. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יש חברי הכנסת לסירוגין. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש ח"כים לסירוגין. מסתבר שיש גם יועצים פרלמנטריים לסירוגין. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה עושים בזמן המת? מה עושים בזמן המת? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה זה? מה זה? אף אחד לא יודע. ואיך יכול להיות שעו"ד אהוד גבאי גם מקבל כסף מהכנסת כיועץ וגם מקבל כסף מהקש"צ? ואגב, גם לא מגיש את תביעות הדיבה, הוא רק מאיים. נמשיך. רגע, זה דבר ראשון, יש לי שלושה. 2. מה זה להחתים כרטיס מרחוק? מה זה? מה זה? יושבים בבית באזור הדרום, מטפלים בכלבים, ומחתימים כרטיס במשרד? איך זה עובד? ומה זה בכלל מרחוק? מה, אנחנו בקורונה, עובדים מרחוק? איך יכול להיות שהבאת את החברה שלך להיות עובדת? עזבי, שחררי, אני אומרת לעצמי, מירב, באמת, כמות של הזיות – הרבה זמן לא ראיתי. אבל אני חייבת להגיד משהו שהוא הכי חשוב בעיניי, עכשיו משהו רציני. גם אני הקמתי וניהלתי עמותה לפני שהגעתי לכנסת – עמותה, אגב, שיש לה אישור ניהול תקין, עמותה שמוכרת ברשם העמותות, עמותה ש-literally מסייעת לנערים בסיכון, שנותנת להם הזדמנות באקדמיה; אגב, גם עובדת, טפו-טפו, עד היום. מדי פעם אני מתקשרת – אני רואה שאתם מקשיבים – אני שואלת מה קורה, איך הולך, מתעניינת. הבחורה הזאת – באמת שכבר אין לי מילים לתאר את הניצול והשקרים – הגיעה לפה, לכנסת, הקימה את עמותת "העיר העברית" – אין שום קשר לעיר העברית, אבל בסדר – והלכה לנציגים החמודים האלה, הטייוואנים – נכון? אתם כולם מכירים את הטייוואנים, נכון? חמודים כאלה, באים, שולחים לך תמיד "שנה טובה" – והוציאה מהם 20,000 דולר תרומה לעמותה שלה. עכשיו תקשיבו, לצחוק – לצחוק, אבל – לנצל את המעמד שלך כחברת הכנסת, להתרים מהטייוואנים 20,000 דולר, 20,000 דולר – זה לא נתפס אצלי – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, מירב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. – – לעמותה שהקמת. מה זה הניצול הזה? מה זה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך הגעת ממצב שהגעת מהבור הכי עמוק – את כל הזמן אומרת שהגעת מלמטה – ובמקום למנף את זה להצלחה ולדוגמה אישית, את נותנת דוגמאות לניצול, שקרים – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – והתעמרות בעובדים? תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא נמצא. חברת הכנסת תומא עאידה סלימאן, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אליהו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עאידה תומא סלימאן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עאידה תומא סלימאן. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תמיד הוא קורא לי תומא, אני לא יודעת למה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה מכוונות טובות. בבקשה, גברתי. אחמד טיבי, תחכה לתורך. סבלנות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הוא ויתר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול הוגשה בקשה למשטרת משגב בסח'נין – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מירב. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – בקשה להפגנה ביום שישי הבא ביוזמת ועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית, הפגנה לסיום המלחמה. ומשטרת סח'נין החליטה שהיא אוסרת על קיום ההפגנה, ונתנה סיבות למה היא לא מסכימה לקיום ההפגנה. הסיבה הראשונה: מדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה. הרי אנחנו לא יודעים, לא ידענו את זה כנראה, הם היו צריכים להודיע לנו, ובגלל שמדינת ישראל במלחמה כנראה לא מתקיימות הפגנות, זו הנורמה. זה המצב במדינת ישראל, שלא מתקיימות הפגנות? אלא מה, כנראה לא מתקיימות הפגנות של האוכלוסייה הערבית. ומה עוד? בין שלל הסיבות שנתן מפקד התחנה למניעת ההפגנה, הייתה: מדובר באירוע שבו, על פי חומר המצוי בידי המשטרה, יש צפי לנאומים בעלי רקע מסית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בעלי רקע? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מסית. לדבר נגד המלחמה זה הסתה. לבקש את סיום המלחמה זה הסתה. כנראה הוא לא עודכן שזאת כבר דרישה שכמעט הרוב במדינת ישראל הבין, אחרי 15 חודשים – שצריך להפסיק את המלחמה הזאת ואין סיבה להמשיכה. זה בסדר להפגין בתל אביב נגד המלחמה, זה בסדר להפגין בירושלים נגד המלחמה, אבל מה פתאום להפגין בסח'נין? מה חשבו לעצמם הערבים האלה, עם ועדת המעקב העליונה? למי שלא מבין, ועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית היא ועדה שכולה נציגים גם של פעילים פוליטיים וגם של המפלגות המיוצגות בכנסת ישראל. ובכל זאת, ולמרות שמנעו מתחילת המלחמה קיום הפגנה של האוכלוסייה הערבית, ובכל פעם שהיינו רוצים לקיים הפגנה היינו צריכים ללכת לבג"ץ – אבל כנראה המשטרה הולכת לפי רוח המפקד, או רוח השר, השר לביזיון לאומי, שלא מוכן להבין ולקלוט שגם לאזרחי מדינת ישראל הערבים יש דעות ויש להם עמדה נחרצת נגד המלחמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ומעל הכול, יש להם זכות לבטא את העמדות שלהם גם כשהן לא מוצאות חן בעיניהם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז אני חושבת שהגיע הזמן לנקוט עמדה ולהגיד: הפגנות כאלה אכן יתקיימו. ואני מאוד מקווה ואומרת לכם שההפגנה הזו תתקיים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אליהו רביבו – אינו נוכח. כתוב פה אליהו רביבו. כן, למה לדלג על רביבו? חבר הכנסת יבגני סובה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> היו"ר הקודם אמר שאני הבא, בגלל זה לא הסתכלתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה שהיה היה. יש יו"ר חדש. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מה שהיה זה מה שהיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איללי פאת מאת. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר הממשלה ציינה שנתיים להקמתה, ונורא מיתגה שהיא משיגה דברים, שיש במה להתגאות. אני חוזר לשאלתי לחבריי בקואליציה: האם אתם מסוגלים להגיד לי הישג אחד שאתם הבאתם בשנתיים האלה שאתם בממשלה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ואטורי יגיד לך. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אף אחד לא מסוגל להגיד בקול ברור מהו ההישג. ואז אני מתחיל לנתח את הרכב הממשלה, שכבר חצתה חצי מהקדנציה שלה, ואני מתחיל להבין למה אין לאף שר הישג – משום ששר הסייבר עוסק שנתיים רק בישראל השנייה; שר השיכון מעולם לא שמע על המשבר בשיכון ומשבר הדיור. איך הוא אמר? מה רע? מה רע במדינה? שר התקשורת, שנלחם בתקשורת וצופה רק בערוץ אחד, לעולם לא יבין מה הבעיות בתקשורת; שר המשפטים נלחם בשופטים, שנתיים נלחם בשופטים – הדבר הזה עולה לכולנו ביוקר; שרת התחבורה מתנגדת לתחבורה ציבורית בשבת ודואגת רק ליהלומים ולא לכבישים. דיברו רבות פה על השרה לשוויון חברתי. אתמול כולנו הזדעזענו מהתחקיר. אני מאוד מקווה גם שזה יביא לחקירה פלילית וגם נשמע את התוצאות של החקירה, אבל נכון לעכשיו השרה הזאת לא עוסקת בניצולי שואה ולא בסיוע לעמותות רבות שבוכות – אני מדגיש, בוכות – שהן לא מקבלות את הסיוע והתקציב כפי שזה היה בשנים הקודמות. אז אני חושב – אני כבר לא מדבר על שר האוצר, יש לי כבר מלא מה להגיד – התקציב עוד לא הגיע, והוא גם לא ידע על הנוח'בות; וכמובן, שכחנו את המנצח הגדול, מר לא ידעתי, שהוא בעצם מנצח על כל המקהלה הזאת של השרים שעוסקים בכל דבר, רק לא במשרדם. רבותיי, הממשלה הזאת גם לא מסוגלת להכיר במחדל הגדול שקרה בתולדות המדינה, 7 באוקטובר. הממשלה הזאת גם לא מסוגלת לקחת אחריות על המעשים. וזו בדיוק הסיבה שהממשלה שאנחנו נרכיב, הממשלה הבאה, תטפל ותתעסק בדברים ובעיקר. דבר ראשון אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית, כי לפי הקצב כנראה הדבר הזה לא יקרה בממשלה הזאת. כמובן שאנחנו נעביר קודם כול חוק גיוס לכולם, וזה יהיה הבסיס שעליו נוכל לשקם ולבנות את עתיד המדינה, כי הממשלה הזאת הרסה את המדינה עד היסוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אולי תעזור לי, כי אני לא מצליח להבין איך האדמה לא רעדה כשהתברר בשבוע שעבר שסרטון עלילת הדם כנגד חיילי המילואים שלנו מכוח 100 בשדה תימן, שהציג אותם כאנסים, לא רק הודלף בצורה פלילית ולא רק בושל, הוא גם זויף. סרטון שגרם לגל אנטישמי בכל העולם; סרטון שמי יודע מה זה עשה לחטופים שלנו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> פתאום אכפת לכם מהחטופים. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, פתאום לכם אכפת מהחטופים. איפה אתם? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לכם לא אכפת – – – << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> איפה אכפת לכם מהחטופים? אתה יודע מה זה עשה לחטופים שלנו? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תפסיקו את המלחמה ותחזירו את החטופים. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> או שרק לצרוח שהממשלה אשמה, רק אז אתה מתעורר? איפה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מבקש את הזמן שלי בחזרה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ראינו מה יושב-ראש הכנסת שלכם עשה היום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> רק זה חשוב לך, רק זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חצוף. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> כמה חטופים נפגעו? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא מעניין אותך. מה זה הסרטון הנורא הזה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אנא. אני אתחיל בקריאות. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> כלום. שקר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חצוף. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> כשהחשודה העיקרית – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – הרג חטופים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> כשהחשודה העיקרית היא הפצ"רית, הוד רוממותה יפעת תומר ירושלמי, או מי מאלו שמתחתיה, אז שקט פתאום. אדוני היושב-ראש, שקט ודממה בצד הזה של המליאה; שקט ודממה מצד רובה של התקשורת; שקט ודממה מצד כל אלה שמספרים לנו שהם דואגים לחטופים – עכשיו, עכשיו, עכשיו; שקט ודממה מצד כל אלה שכל הזמן חרדים לממלכתיות; שקט ודממה מצד אלה שמדברים גבוהה-גבוהה על הוקרת חיילי המילואים שלנו; שקט גם מראשי הצבא – ציפיתי, אדוני היושב-ראש, שיעמדו לצד הלוחמים שלנו. עכשיו, בשבוע שעבר נחשף שהפצ"רית שלנו, הוד רוממותה, מינתה את הסגן שלה שיבצע את הבדיקה מי הדליף את הסרטון. החשודה ממנה את הסגן שלה לחקור. נזכיר שמלבד העובדה שבסרטון לא רואים דבר, המחבל כלל לא היה בשדה תימן בשעה שלכאורה נעשתה העבירה. המציאות שמתבררת, אדוני היושב-ראש, מעלה שאלות מהותיות על טוהר החקירה, מקצועיותה והיעדר מנגנוני פיקוח נאותים. העובדה שהתיק נותר תחת פיקוח הפרקליטות הצבאית, גוף שבו מעורבים גורמים החשודים בעצמם במעורבות בהדלפה, במקום להעבירו לגוף חקירה עצמאי, היא בלתי מתקבלת על הדעת. עכשיו לעוד הזיה: הפרקליטות טענה שלא הייתה פגיעה בביטחון המדינה. איך הם יודעים? הם יודעים כי איזה סרן החליט את זה, זה מה שכתוב. מעמדת ראש הממשלה וגורמי ביטחון בכירים הם מתעלמים, בפרקליטות. אז הפצ"רית חשודה, סגן הפצ"רית חוקר. ניגוד עניינים? אה, קטן עליהם. הפרקליטות מורחת את החקירה? מבחינת היועמ"שית הכול בסדר. זה הרי לא נגד שחשוד בהעברת מידע לראש הממשלה, שצריך להחזיק אותו בתנאים של מחבל. ביטחון המדינה? זה סרן בפרקליטות, הוא המומחה להחליט. ככה זה, אדוני היושב-ראש, כשאין איזונים ואין בלמים. ככה זה כשאין מי שיחקור את החוקרים. ככה זה כשאין מי שישמור על השומרים. אני פונה מכאן לשר הביטחון: אל תיתן לזה להיעלם מסדר-היום. הפצ"רית צריכה להיות בחקירה, לא להמשיך בתפקידה כאילו כלום. חובה להקים מנגנון חקירה בלתי תלוי. אני וחבריי נגן על חיילי המילואים. לא נשתוק על הדברים. אתם תמשיכו להגן על עבריינים; אנחנו נמשיך להגן על חיילינו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – איזו בושה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו לא נוותר בשם ממלכתיות מזויפת – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואנחנו נגאל גם את המושג הזה, "ממלכתיות", מההשחתה שהוא עבר על ידיכם, ואנחנו ניאבק שחיילי המילואים שלנו יזכו לצדק, כי מגיע להם צדק, ומכם הם לא יקבלו שום צדק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – לך תתעסק בחוקי ההשתמטות, חצוף – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> לא אכפת לכם – – – לתקוף את הפרקליטה הצבאית הראשית ואת היועמ"שית? מה יש לכם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב. חברת הכנסת אפרת. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> גם רודפים אחרי – – – גם רודפים אחרי אנשי שלטון החוק. מה זה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> די, נמאס לנו מכם, מחריבי הבית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זהו, הוא סיים לדבר, זהו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> והכול בשביל המנהיג הכושל שלכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גלעד קריב, אתה מוכן להירגע? תודה רבה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חבר הכנסת, אני לא יודע אם שר אוצר מודע לזה, אבל היום 6 בינואר 2025, כלומר אני רוצה לומר שלפני שישה ימים החלה שנת 2025, גם שנה אזרחית חדשה וגם שנת הכספים החדשה. האם תקציב 2025, אדוני היושב-ראש, אושר במליאת הכנסת? לא. האם התחילו דיונים על תקציב 2025 בוועדת הכספים? לא. האם נקבעו השבוע דיונים על תקציב המדינה בוועדת הכספים? ברור שלא. האם כבר היום מסתמן בור בהכנסות המדינה בתקציב בסך כ-10 מיליארד שקלים, אשר יחייב קיצוץ רוחבי בשירותים לאזרח וגם הגדלת הגירעון? כן. האם יש סיכוי שתושבי הצפון יקבלו את פיצויי החזרה לבתים שלהם עד 1 במרץ, עד התאריך המסתמן של החזרה? לא. האם יש מקור תקציבי לפיצויים הללו? ממש לא. כך לא מתנהלת ממשלה מתפקדת. זו גם רשלנות, גם שלומיאליות, כן, וגם הפקרה, למרות שכידוע, שר האוצר נפגש עם משפחות החטופים ואמר להם שלא הייתה הפקרה, לא ב-7 באוקטובר ולא בכלל. אני באמת כבר לא יודע כיצד אנחנו יכולים לחבר אתכם למציאות, אם זה אפשרי בכלל. אתם הרי לא פרשנים, אתם לא שחקן ספסל, אתם אשכרה קואליציה, אתם הממשלה. אתם נושאים באחריות מול משפחות החטופים, מול משפחות שכולות, מול המפונים, מול העסקים הקטנים, מול כל האזרחים במדינה הזאת, על כל הקטסטרופה שהבאתם עלינו. אתם לא צריכים להרגיש בנוח. אתם לא צריכים לדבר בכלל. אתם לא אמורים להאשים אף אחד, אתם רק צריכים לבקש סליחה מהציבור, להתחבא מבושה ולעוף מהשלטון. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, קיבלתי פנייה לפני כמה ימים מסטודנט שלומד בחו"ל, והוא שואל לגבי החוק שהעברתי יחד עם חברים אחרים לפני שנתיים, הוראת שעה – להשוות את דמי הביטוח הלאומי של מי שלומד בחו"ל עם אלה של סטודנט שלומד בארץ. הסטודנט שלומד בארץ שילם 125 שקלים ומי שלמד בחו"ל שילם 175 שקלים דמי ביטוח לאומי. אני גייסתי דרך ועדת הכספים 12 מיליון שקל ואפשרתי את מימון החוק הזה בהוראת שעה לשנתיים. מי שהוציא את התקנות הוא השר יואב בן צור, שאחראי לביטוח הלאומי. אתמול והיום שוחחתי עם השר שנית, והוא הודיע לי שהשבוע הם מתכנסים כדי לחדש ולהאריך את הוראת השעה של החוק הזה לטובת הסטודנטים שלומדים בחו"ל, וזו החלטה טובה של השר בן צור. הנקודה השנייה היא הפגנה בסח'נין נגד המלחמה שהכריזה עליה ועדת המעקב ביום שישי. ראו איזה פלא לא מפליא – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יבגני, זה מפריע. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – המשטרה הודיעה על סירוב לתת אישור, רישיון להפגנה, בו בזמן שהפגנות כאלה מתקיימות תמיד בתל אביב, בירושלים, בצמתים. אבל כשהציבור הערבי רוצה להפגין, והיו אלפים, פתאום המשטרה – בהחלטה פוליטית, לא משטרתית, פוליטית – אומרת: לא, אסור להפגין. אם יש ניצול לרעה של הסמכות של שר המשטרה הזה, שלא מאפשר לחולים אחרי ניתוח פרוסטטה להתאושש – זה הרי ברור שזה ניצול לרעה. בסופו של דבר הרי הציבור הערבי רוצה להפגין ויפגין נגד המלחמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זו לא החלטה של שר, זו החלטה של קצין. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אלחש לך, אבל כל העולם – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני לא מתערב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> באמת? לא החלטה של השר? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין מצב, אין מצב בעולם שההחלטה הזאת התקבלה בלי התייעצות והוראה של השר, הזה במיוחד. הנקודה השנייה, ובזה אני אסיים: יש מודעה שאומרת איך לא להיעצר בחו"ל, כי יש כמה חיילים שהיו נגדם תלונות בחוץ לארץ, ברזיל וכדומה, ויש פוסטר שעליו כתוב: 1. לא להעלות תמונות מפעילות הצבא ברשת; 2. תמחקו מה שפרסמתם, למשל שרפת בתים או הרס בתים, שרפת בתי חולים וכדומה; 3. לשמור את המספר של הקונסוליה. לי יש הצעה אחרת, יותר אפקטיבית: לא לבצע פשעי מלחמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המצב הביטחוני במדינת ישראל הוא בלתי נסבל. היום היה יום מדמם, עם מחיר כבד וקשה מנשוא, שמבהיר לנו שאנחנו בשבע זירות פעילות, זירות מלחמה. כרגע פורסמו המלצות ועדת נגל, שממליצות על תוספת של מיליארדים לתקציב הביטחון, אבל דבר אחד ברור – שכולם צריכים להתגייס לצה"ל, גם חרדים וגם ערבים. כולם צריכים לשאת במטלה הזאת שנקראת "ביטחון המדינה". אנחנו במלחמה קיומית. מדובר בוועדה בלתי תלויה ומקצועית. אתמול יצאה לדרך חטיבת החשמונאים. צריך לומר שחטיבת החשמונאים היא צעד בכיוון הנכון, ואני מבקשת מעל במה זו לברך את אותם חרדים שהתגייסו לצבא, אותם בודדים שהחליטו כבר לעשות מעשה, ולהודות להם על שהצטרפו לפלוגת חץ ולפלוגה בגבעתי. זה באמת צעד בכיוון הנכון, אבל צריך לומר בצורה ברורה: זה אפילו לא טיפה בים. נכון להיום התגייסו 50 חיילים לאותה חטיבה. זה אפילו לא חצי פלוגה, זאת לא חטיבה. כשאני מסתכלת על היקף החרדים שהתגייסו נכון ליום זה ביחס לצפי של צה"ל, מדובר ב-50% מהצפי, ובלי שדיברנו לא על יעדים ולא על מכסות. זאת אומרת שאנחנו עדיין רחוקים שנות אור מלעמוד בצורכי כוח האדם שהצבא פרסם, והצבא הודיע שחסרים לו 12,000 חיילים, ומדובר בהנחה שלדעתי היא הנחה שמביעה היקף נמוך של הצורך. צריך לתקף אותה, לראות כמה חיילים נחוצים לצה"ל בהסתכלות על הזירה הצפונית ועל האתגרים החדשים בה, בהסתכלות על הזירה המזרחית, בהסתכלות על זירת איו"ש. צריך להבין שבינתיים מי שעושה את העבודה, הכוחות שנשלחים לשדה הקרב, הם בדיוק אותם כוחות שנלחמו מאז 7 באוקטובר, אותם אנשי מילואים שנאנקים תחת העומס ונשחקים ונושאים בנטל כבר 400 ימים. זה לא רק עניין של כמות, זו שאלה של יכולת לעמוד במלחמות ארוכות טווח. ואנחנו צריכים צבא גדול, חזק וחכם. צה"ל לא יכול להסתפק בצבא קטן. כבר לא מדובר בשוויון בנטל, מדובר באמת בצורך קיומי. אנחנו חייבים תוכנית גיוס רחבה, כזאת שתרחיב את השורות של צבא העם, תהפוך את הצבא לצבא גדול וחזק. ומכאן אני רוצה לומר לכל אלה שיושבים ושוקדים על חוק ההשתמטות: חוק ההשתמטות, שבו נקבעים יעדים ומכסות, זה בלוף אחד גדול. לא צריך חיילים בעוד שבע שנים, צריך חיילים עכשיו לצה"ל. עכשיו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, הצעת חוק הגז הפחמימני המעובה (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התקיים היום דיון בוועדה לזכויות הילד על היפגעות ילדים בנשק חם. לפי הנתונים של ארגון בטרם, שעשה ניתוח לכל הדיווחים שהיו בתקשורת הישראלית מ-2002 עד 2023, 202 ילדים נפגעו מנשק חם. הגיל הממוצע של הילדים שנפגעו מנשק חם הוא 12.2 שנים, ומתוכם 24 מקרים הסתיימו במוות; מתוך 24 המקרים 18 מקרים היו מהחברה הערבית. אם אנחנו נדייק וניכנס, נעשה פוקוס לשנים, רק ב-2023 נרצחו 14 ילדים מנשק חם בחברה הערבית. ב-2024 נרצחו 12 ילדים בגיל אפס עד 17. הסיכון של ילד ערבי להיפגע בתאונה המערבת נשק חם הוא הגבוה ביותר, הוא 62%, זאת אומרת, ילד ערבי נמצא בסיכון של 62% להיפגע מנשק חם, למרות שהאחוז של הילדים הערבים בחברה הישראלית הוא 24%, זאת אומרת כמעט פי שלושה מהאחוז של הילדים באוכלוסייה. אם אנחנו נדבר על המבוגרים, המצב הוא עוד יותר קשה: ב-2023 נרצחו 247 ערבים כתוצאה מפעילות של אלימות ופשיעה; ב-2024 נרצחו 239 אנשים. ואנחנו שואלים: מה נעשה עד כה? בשנתיים של קיום הממשלה הזאת, מה עשו בשביל להילחם בפשיעה ובאלימות? אתם יודעים מה אמר יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד? התקיים בשנה שעברה דיון באותו נושא, והוא אמר: אני מתוסכל. אני מתוסכל כי עברה שנה ושום דבר לא התקדם בכל הנושא הזה של הלחימה והמלחמה בפשיעה בחברה הערבית. ואנחנו שואלים: איפה השר לבט"ל? השר לבט"ל כנראה מובטל, אין לו זמן לטפל בחברה הערבית. כנראה עדיין, שנתיים אחרי שהוא קיבל את התפקיד, הוא לא מבין מה תפקידו. האם תפקידו להילחם בקואליציה? האם תפקידו להילחם בפשיעה ובאלימות? עדיין שר כזה לא יודע מה לעשות ומה תפקידו. ולכן, אני חושב שהגיע הזמן לפטר אותו, והאחריות תהיה על ראש הממשלה ביבי נתניהו. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. בין שלל כל הדברים שעלו כאן, כל הדברים ההזויים שקורים, מתפספס עוד משהו הזוי שקרה בשבוע האחרון. היועץ המשפטי של הליכוד, עו"ד אבי הלוי, רוצה להעמיד משפחות שכולות לדין על שימוש בסמלי שלטון. למה הוא רוצה להעמיד אותם לדין? הם דורשים ועדת חקירה ממלכתית כדי להבין מה קרה ליקירים שלהם. הממשלה מסרבת להקים; הקימו פורום המשפחות השכולות ועדת חקירה אזרחית, ועל זה הוא רוצה להעמיד אותם לדין – על שימוש בסמלי שלטון. אז עשיתי איזה רשימה קטנה ליועץ המשפטי של הליכוד, למי כדאי שהוא ייעץ ומה כדאי שהוא יעשה בזמנו הכנראה-פנוי: 1. אולי שייעץ ליושב-ראש הכנסת, שנמצא אחראי באופן ישיר למות 45 חרדים באסון מירון, לדעתי הוא צריך איזה ייעוץ משפטי; 2. השר אמסלם – השר אמסלם לא הגיש מעל לשלוש שנים הצהרת הון, אולי תייעץ לו עד כמה זה לא חוקי; 3. שר המשפטים רוצה לשנות את כל שיטת בחירת הנשיא לעליון רק כי הוא לא מצליח להגיע לרוב בוועדה, אז הוא כמו ילד בכיתה ב', רוצה לשנות את כל החוקים איך בוחרים נשיא לעליון; אולי תייעץ לו שלא ככה מנצחים; 4. שר חינוך שמרסק את ציוני התלמידים במתמטיקה ומדעים – מה כדאי לייעץ לו? אולי שיתפטר; 5. והשר דרמר, שכבר שנתיים בתפקידו, עדיין מחזיק מניות ב"מדגם", למרות שהיה עליו למכור את המניות שלו בתוך 60 יום, שלא נדבר על הון-שלטון. אז אדוני היועץ המשפטי של הליכוד, סמלי השלטון שאותם צריך להעמיד לדין הרגע נקראו ברשימה האחרונה. זו רק רשימה חלקית. בהצלחה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני אתחיל מסוג של הודעה אישית. לפני כמה שבועות הייתה פה תקרית לא נעימה. חשבתי שחבר הכנסת בוסקילה הצביע בהצבעה כפולה. אחרי בירור שנעשה על ידי הייעוץ המשפטי של הכנסת, התברר שטעיתי, ואני מאוד שמחה שטעיתי. לא נפל פגם בהתנהלות של חבר הכנסת בוסקילה. אני יכולה רק להצטער על האי-נעימות שקרתה פה, וגם להתנצל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יישר כוח, יוליה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מקווה מאוד שההתנצלות שלי תתקבל, ואנחנו נסיים את האירוע הזה בינינו כחברים, כי אני מבינה שחבר הכנסת בוסקילה נפגע, וזה היה לו לא נעים וקשה מאוד. אני מבינה לליבו, ואני רוצה לסיים את זה. צריך לסיים דברים ולא להשאיר אותם באוויר. זה – לגבי זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יפה מאוד. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עכשיו לגבי מה שקורה לנו. כל לילה, כשאני הולכת לישון, אני שמה ליד המיטה חלוק, כי אנחנו יודעים שבלילה יהיה לנו שישו ושמחו, כי החות'ים לא ייתנו לנו לישון כמו שצריך בשקט. זה כבר הפך להיות הרגל. ואגב, זה אצל כל המשפחות והחברים – הולכים לישון בידיעה שיהיה שמח. עכשיו הדבר הכי מבוקש זה תיקון תריסים בחדר ממ"ד. למה? כי אנשים בלילה קמים בלחץ, ואז שוברים את התריסים כדי לסגור את חדר הממ"ד, למי שיש ממ"ד, כמובן. פשוט דיברתי עם חבר שיש לו חברה שמתעסקת עם תריסים וחלונות. הוא אומר: כמות ההזמנות רק עולה. אבל אתם יודעים מה הכי נורא? התרגלנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש תריסים בממ"ד? ברזל. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בממ"ד יש לך את הברזל, אבל יש לך תריס, וכשאתה סוגר את זה, אתה שובר את התריסים. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> יוליה, איפה הסורג שאת צריכה להכניס את האצבעות כדי לדחוף את הברזל? ניסית את זה? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – אין לי אצבעות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תשמני את הגלגלים של החלון. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה רק מראה לאיזה מצב עגום הגענו. הולכים לישון עם החלוק, והדבר הכי מבוקש עכשיו זה מישהו שיכול לתקן לך תריסים בממ"ד, כי אנשים פשוט שוברים מתוך הלחץ. פתחנו היום בוקר – בוקר טוב. בוקר טוב היה עם הפיגוע; הבוקר טוב היה עם האזעקות בשדרות, עם הפגיעה בבניין שם. אנחנו התרגלנו, וזה עובר כבר. מי זוכר מה היה בבוקר? וזה הכי נורא, חברים. אני באמת אומרת לכם: אומנם אנחנו עם חזק, עם מורל, עם חוש הומור, ואנשים כבר צוחקים על כל מה שקורה, אבל תסתכלו על זה אחרת – זה פגיעה במורל שלנו, זה פגיעה באורח החיים שלנו, זה פגיעה ביסודות המדינה, כי אף מדינה נורמלית לא יכולה להתנהל בכזאת צורה. טילים בלילה, פיגוע בבוקר, שדרות היום עם אזעקות, וכל זה כביכול שנה ושלושה חודשים אחרי 7 באוקטובר, כשכבר מזמן מזמן כל זה היה אמור להיות מאחורינו. זה מצער ומעלה הרבה מאוד שאלות. תודה רבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יוליה, כל הכבוד על החלק הראשון. זה לא מובן מאליו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, השר וסרלאוף – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אותי אתה לא מזכיר. עשיתי לך משהו רע? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא רציתי להכניס אותך למה שאני תכף אדבר עליו, אבל אם אתה רוצה, אז תיכנס. תכף אני אכניס אותך, אם ביקשת יפה, אדוני היושב בראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תמשיך, תמשיך, תמשיך. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע קטע, השר וסרלאוף. היום יש בוועדת חוץ וביטחון – יוראי, אתה מפריע לי. השר וסרלאוף, מההתחלה. תשמע קטע. אדוני היושב בראש, תשמע גם אתה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני שומע כל מילה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת דן אילוז, זה מפריע ולא מכובד. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר וסרלאוף, תשמע קטע. יש היום בוועדת חוץ וביטחון דיון על הארכת צו 8 לחיילי המילואים. אלה שעשו 200, 300, 150 ימים – להאריך להם. הרי החוק מדבר: אתה יכול לעשות כמה עשרות ימים בשנה, תלוי – אתה מפקד, לא מפקד, אבל עשרות בודדות. מבחוץ אתה פתאום רואה שני ח"כים חרדים נכנסים להצבעה. אתה כאילו מסתכל ואתה אומר לעצמך: תגיד, אין גבולות? מה, הם, שלא יודעים מה זה רבע שעה של שירות בצבא, שאין להם לילות טרופים? כששואלים איך עובר עליהם סוכות – אנחנו הולכים משבעה ללוויה, כמו שאומרים בציונות הדתית – הם הולכים משמחה לשמחה, ככה הם אומרים. כשהם מתרצים למה הם לא שולחים את הילדים שלהם לצבא, אז הם פוחדים שהם אולי יחזרו בלי כיפה. אבל בלי כיפה סרוגה. עם ציצית, אבל אולי גם זה לא. הכול כדי שלא יסתכנו. ואז אתה שואל את עצמך: תגיד, אין גבולות? הרי זה לא קואליציה–אופוזיציה. זה לא אתה ואני. אתה משרת, אני משרת. הילדים משרתים. אבל בממשלה הזו, בקואליציה הענקית, יש ציבור שלא מבין. מה, אותם צריכים להביא להצביע על הארכת נטל המילואים כשהם לא מבינים מה זה? אין לכם גבולות? ואז הוא אומר: אתה מונע משנאה. אני אומר לו: לא, אני מונע מאהבה, מאהבה למשרתים. אבל כן, אתם החרדים יוצרים שנאה, זו האמת. בסוף, גם אנחנו, גם הציבור שלנו – לא משנה, ליכוד, בית יהודי, המפלגה שלך, אנשים שמשרתים – מבינים שזה לא יכול להימשך ככה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני אומר עוד פעם, אני חושב, ואני אומר גם לך, היושב-ראש, יש דברים – לפחות טיפה מצפון, טיפה אופי. אל תיכנסו להצביע. תגידו: אתם קואליציה גדולה. אני מתבייש להצביע על העמסת הנטל על המשרתים. אבל גם את הגבולות האלה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כשהחוק יגיע לכנסת, אתה תבקש מכל חברי הכנסת הערבים לא להצביע. נראה אותך. נראה אם תבקש מכל חברי הכנסת הערבים לא להצביע. עזוב, עזוב, עזוב. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני התאמצתי לא לדבר אליך. אתה יודע את זה. אתה גם יודע למה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם אני התאמצתי. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח. בוא, נדבר אחרי זה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> התאמצתי לא לדבר אליך בגלל שאתה לא תבין מה אמרתי, לצערי הרב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר, לא אבין. לא אבין, נכון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה אומנם לא באת להצביע היום, אבל אני מניח שאם היו קוראים לך, גם אתה לא היית מתבייש. בושה זה דבר שחסר בקואליציה הזו. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – ולא גייסתם אפילו אחד. שנה וחצי היה לכם לגייס אותם ולא גייסתם. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שיש לך להגיד – – – הערבים? זה מה שיש לך להגיד? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. אתה אומר: הם לא זה. למה כל דבר הוא מצביע? לא, מה זה קשור? זה צביעות. זה צביעות, מה שאתה אומר. אז גם יאיר לפיד לא צריך להצביע. אז גם יאיר לפיד לא צריך. הוא לא יודע מה זה. מה זה קשור? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שיש לך להגיד? אוי ואבוי. אוי ואבוי. אוי ואבוי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, כשאתה טוען טוב, אני מכבד. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני אבוא איתך למשפחות שכולות, תגיד להן: אבל גם הערבים לא, לכן גם אני לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היית בביתר? היית השבוע בביתר? לא הלכת לנחם. הלכת לנחם את משפחת פרץ מביתר? הלכת, הלכת לנחם? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שתגיד להם – שאתה לא משרת בגלל שהערבים לא משרתים? זה מה שתגיד להם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הלכת לנחם את משפחת פרץ מביתר? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אני רציתי ללכת אתמול – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הלכתי. שמעת? הלכתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל הכבוד. בבקשה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אה, "כל הכבוד"? אתה עושה לי מבחנים? מי שמשרת, הוא משרת, הוא משרת. מה קרה, עשיתי לך בעיה, הלכתי למשפחת פרץ? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל הכבוד. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני לא משתמש בביקורים שלי עם שמות של משפחות. מצאתם את משפחת פרץ. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא קשור להצבעה. תטען טענות טובות. תטען טענות טובות. הטענות שלך לא מחזיקות מים, לא מחזיקות מים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> משפחת פרץ היא הוכחה שאפשר גם ללמוד וגם לשרת – זו ההוכחה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, תמשיך להסית. תמשיך, זה יעזור לך מאוד. תמשיך. אני אתחיל מהתחלה. תמשיך, תמשיך להסית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – כבוד היושב-ראש. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 458 ימים, 100 חטופים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, היום הזה ייזכר כיום מביש לדמוקרטיה הישראלית. מנעו מהגב' עינב צנגאוקר, אימא לביאה, שבנה מתן נחטף בידי ארגון טרור אכזרי, להיכנס בשערי הכנסת. הכנסת, שהיא בית העם, לא יכולה להפוך למבצר שמונע כניסה מאימהות שנקרעו לגזרים וממשפחות שמחכות ליקיריהן יום ולילה. עינב היא לא רק אימא שנלחמת להשיב את בנה הביתה – היא הקול של כל משפחות החטופים; היא הפה של מי שכבר אין להם כוח לזעוק, של מי שחיים במציאות בלתי נתפסת של כאב, חרדה וחוסר ודאות. כשחוסמים אותה מלהיכנס לכאן, אנחנו לא חוסמים רק אדם אחד – אנחנו חוסמים אלפי הורים, אלפי אחים, אלפי אחיות, ילדים, שמחכים לראות פעולה ושמבקשים תקווה. כיצד ייתכן שבית המחוקקים שלנו, שנועד להיות מקום של פתיחות, הקשבה ונתינה, סוגר את הדלת בפני מי שחווה את הסבל הנורא ביותר? האם זה הפחד להביט בעיניים של מי שמזכירים לנו את החובה שלנו? האם קל יותר להשאיר אותם בחוץ ולחיות באשליה שהכול בסדר? לא, פשוט לא. עינב צנגאוקר לא תושתק. משפחות החטופים לא יושתקו. אנחנו כאן כדי להזכיר לכל מי שמבקש לעצום עיניים: את האמת אי-אפשר לסגור מאחורי דלתות נעולות. הכנסת שייכת לעם, וגם למי שהאמת שלו כואבת וקשה לעיכול. אני קוראת מפה: פתחו את הדלתות לרווחה, פיתחו את הלב והאזינו לזעקה הזו, כי הזעקה הזו תמשיך להדהד עד שהחטופים שלנו ישובו הביתה. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן ואמן. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. אבל דבי, אני מעדכן שהבנתי שיושב-ראש נפגש או אמור להיפגש איתה ולסיים את כל האירוע הזה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> ממש. טוב טוב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר. די, גלעד, די, אני אמרתי משהו שמסיים את האירוע, אל – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה? מה זה עוזר עכשיו? << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> טעות בשיקול הדעת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא טעות בשיקול הדעת, אפרת. זה ממש – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה ערלות לב מכוונת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כבר חמש שנים חבר בבית הזה, ומעולם לא התביישתי להיות חבר כנסת כמו שהתביישתי הבוקר. יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה בחר למנוע מעינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר, להיכנס לבית הזה, בית העם הישראלי, הבית של כולנו, בטענה שהיא זו שמפירה את הסדר הציבורי. איזו הפרת סדר ציבורי בדיוק היא מבצעת, מר אוחנה? האם כאב של אם שזועקת על בנה החטוף שנמק במנהרות החמאס הוא הפרת סדר? האם העובדה שהיא מבקשת מכם, נבחרי הציבור, להקשיב לקול הזעקה שלה היא פשע? איזו זכות מוסרית יש לכם לנהוג כך כלפי אישה שעוברת את אחת הטרגדיות הכי קשות שאפשר להעלות על הדעת? טרגדיה, יש לציין, שקרתה במשמרת שלכם כי אתם הפקרתם את הביטחון כדי לקדם הפיכה משטרית מסוכנת. ההחלטה הזאת היא לא רק בלתי מוסרית – היא מנותקת, היא אטומה, היא אנטי-דמוקרטית. הכנסת היא המקום שבו הציבור צריך להשמיע את קולו, לא להשתיק אותו. אם בית הנבחרים שלנו, בית המחוקקים של המדינה היהודית והדמוקרטית, לא מסוגל להכיל אם שזועקת על גורל בנה, מה המשמעות של היותנו כאן? מה המסר שאנחנו שולחים לאזרחי ישראל? מר אוחנה, תפקידך כיושב-ראש הכנסת הוא להגן על זכויות הציבור ולא לדכא אותן. הכנסת שייכת לאזרחי ישראל, והיא לא רכוש פרטי של אף פוליטיקאי, גם לא שלך. אם יש מישהו שמפר את הסדר הציבורי הרי שזה אתה, בהפיכת הבית הזה למבצר של ציניות ושלטון כוחני. ואני אומר את זה בצורה הברורה ביותר: אמיר אוחנה, אתה לא יושב-ראש הכנסת שלי. יושב-ראש הכנסת הוא מנהיג שמייצג את עקרונות הצדק והאחריות כלפי כל אזרחי ישראל, ולא מי שמשתיק ומרחיק אם כואבת מהיכל הדמוקרטיה. כולנו, כולנו חייבים להתייצב לצידה של עינב צנגאוקר ושל כל משפחות החטופים. כולנו עינב. כולנו עינב. לא ניתן יד להשתקה ולדיכוי. לא ניתן יד לציניות ולעוול. נדרוש צדק, נדרוש אנושיות ונדרוש שינוי, עד שכל החטופים יחזרו הביתה. לא ננצח, לא ננצח עד שכולם יחזרו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> ממתי גבהת ככה, יוראי? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה מעיד על גובהי או על הגובה שלך? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על גובהו של המשכן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ממש – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני חייב להתייחס לדברים שהעלתה פה חברת הכנסת אטבריאן. כמובן, אתה יודע, אני איכשהו ידעתי מה הולך להיות ונשארתי לשמוע. היא האשימה כמובן את – היא שוב חוזרת לנרטיב ועדת החקירה, ולמה לא תהיה ועדת חקירה, ולמה בפנים שלכם, ולמה, כל מיני ביטויים והתבטאויות כאלה. והיא כמובן הזכירה את ציטוט הבג"ץ – אני מניח שחברי חבר הכנסת גלעד קריב מכיר את כל נושא הפרימטר והעתירות – והקריאה פה במלא פתוס – יש לה פתוס מטורף – היא הקריאה מה אמרו שופטי בג"ץ. רק מה? היא שכחה לציין שהם דחו את כל העתירות. בציטוט שאני הבאתי מתוך העתירה, כותבים שופטי בג"ץ: "אין בידינו לבחון את האמצעים שצה"ל מפעיל – – – זאת הן משום הריסון הרב המתחייב בהפעלת ביקורת שיפוטית בכל הנוגע לפעולה צבאית שאינה נוגדת על פניה את הדין" – אינה נוגדת על פניה את הדין. אומרים שופטי בג"ץ: אנחנו דוחים את העתירות וסומכים על הצבא, ועדיין זה לא מפריע לכם, מכונת רעל, לעלות פה ועדיין להאשים אותם. באמת, גם עברית אתם לא יודעים לקרוא? כל הזמן אתם מאשימים אחרים. זה אומנם מצחיק אותך, ברוכי. זה לא הגיוני, זה כתוב בעברית פשוטה, שאתם, עם הספר, אמורים להיות נבחרים ולקרוא את זה. בג"ץ לא פסל את הפרימטר, הוא עשה דיון ואמר: אני סומך על צה"ל. מי שאשם, מי ששימן את החמאס, זה אתם. אתם פתחתם תיבת PayBox לחמאס. אתם שחררתם את סנוואר. אתם הבאתם עלינו את זה, מה לא ברור? מה אתם כל פעם מנסים להמציא? מה אתם מנסים להמציא? את מי עוד תאשימו, את ארז מלול? את מי? את מי תאשימו? כל הזמן: לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית, על אפכם, על חמתכם – התקשורת, הצבא, הפרקליטות, היועמ"שית. אין לכם – אתם כבר לא בוחלים בכלום. באמת, אני אומר לך, אמר חבר הכנסת הרצנו שהוא מתבייש להיות חבר כנסת – יש מן הצדק. ברוך השם, אתם נותנים לנו סיבות גדולות להתבייש בכם יום-יום. אבל מי שצריך הכי בגדול להתבייש בכנסת זה אזרחי מדינת ישראל. בנבחרים אתם לא נבחרים, יש לכם אפס מנהיגות. אתם כל הזמן זורקים אשמה על כולם. לא סתם כששאלו את ואטורי מה הממשלה הזו עשתה במשך שנתיים, הוא אמר: נתנו לאלמנות, נתנו לחטופים, נתנו לחיילי המילואים. הוא לא מבין שהוא יצר את האלמנות? שבגללו יש חטופים? בגללו יש מפונים? זה אפס לוגיקה. יש פה דיסוננס קוגניטיבי שהוא לא מצליח להבין מה קורה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, טיבן של קונספציות הן שעסוקים במה שכבר מוכר – עסוקים באתגרים שמוכרים לנו, עסוקים בסכנות שאנחנו יודעים לזהות היום. ככה נוצרות קונספציות, ככה נוצרות כל מיני פינות חשוכות – איזשהו tunnel vision, שדה ראייה כזה שאנחנו לא רואים הצידה. כשאנחנו היינו עסוקים בלהתכונן ולאסוף מודיעין על פלישה אפשרית של חיזבאללה מהצפון, לא דאגנו מספיק לתחזק את המודיעין ואת ההגנה שלנו בגבול מול עזה. גם עכשיו אנחנו מסתכלים על המארג שמתעצב מחדש כאן במזרח התיכון: אנחנו רואים את הסורים המורדים, שמנסים לשדר לעולם מתינות, אנחנו רואים את הסכם הפסקת האש וכיצד הוא מחזיק בלבנון. אבל אני רוצה להצביע דווקא על חזית שתמיד צריך לשים לב אליה, במיוחד לנוכח התפתחויות עדכניות, וזו החזית המצרית. צבא מצרים – עכשיו שצבא סוריה הושמד הלכה למעשה – הוא הצבא, הצבא במובנו המסורתי, האחרון שגובל בנו. צבא גדול, צבא שמתעצם כל הזמן. צבא שזה עתה חתם על הסכם לשדרוג היכולות שלו, בעיקר יכולות השריון שלו, ב-5 מיליארד דולר מול ארצות הברית. צבא שהיחסים שלנו – אומנם יש לנו הסכם שלום, יש יחסים דיפלומטיים מלאים, הוא חלק מציר הנורמליזציה המתהווה כאן באזור, ועדיין תפקידנו הוא לא להיות שבויים בקונספציה. תפקידנו הוא כל הזמן לפקוח עין על מה שנראה לנו קבוע, לא משתנה, מוכר, או אולי אפילו תחום בהסכם וכביכול לא צפוי להשתנות. אנחנו צריכים לפקוח עין על מה שמתרחש בדרום, לזכור שיש שם איום גדול לעומת גבול שכבר היה בו אירוע ביטחוני חמור עם הרוגים בצד שלנו לפני כשנה וחצי על ידי שוטר מצרי; לבחון את ההתעצמות, להסתכל למציאות בעיניים ולדעת שאין מצב שבמצרים לא יכלו לדעת על מערך הברחת האמל"ח האדיר לרצועת עזה לאורך השנים, ולהבין שאנחנו חייבים להיערך גם לתרחישים שכרגע נראים פחות סבירים. אני לא אומר שצריך לייצר צעדים אקטיביים. ממש ממש לא. כדי שאנחנו לא נופתע שוב אנחנו צריכים לבחון מחדש גם את נוהלי האבטחה בגבול הדרום וגם את יכולות הצי"ח שלנו, עד כמה אנחנו מודעים לשינויים, גם המוטיבציוניים וגם שינויי היכולות, ולזכור שעל אף היחסים הדיפלומטיים, הם עדיין יחסים קרים שלא מאפשרים אפילו לצוותי השגרירות שלנו בקהיר לצאת ממפתן השגרירות בצורה בטוחה. אנחנו צריכים להיות ערוכים כדי לא להיתפס לא מוכנים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדוני סגן השר לשעבר, אתה יכול להזכיר לנו מי סידר להם צוללות? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה בקי בעניין, אז רק תזכיר לפרוטוקול: מי סידר לצבא המצרי צוללות מתקדמות? רבין. רבין. רבין. הכול זה רבין. הפצ"רית, היועמ"שית ורבין סידרו למצרים צוללות. חבורת השמדה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> וגולדה, למה היא התפטרה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני מוציא את עצמי. לא צריך לקרוא לי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא היה גם ראש האופוזיציה בהתנתקות. נכון? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נלחם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איך הוא אמר את זה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נאור. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, באמת. בוא נדבר על זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נאור, לא הפריעו לך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עומד ראש ממשלה ואומר – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור, די. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חבר הכנסת גלעד קריב, אמרת שאתה יוצא, לא? נו, אז תצא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תסביר לי מה הוא אמר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה לא? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא במקום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שאילתה? אושר, תסביר לי איך הוא היה ראש האופוזיציה בהתנתקות. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> אגיד לך שלפיד לא פה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שאלתי על לפיד? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לא פה, אז די, לא צריך עכשיו להתבלט בכוונה. טוב, אני יכול להתחיל? אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור, די. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אני הגשתי היום בקשה לדיון מהיר כדי לכנס את ועדת הבריאות בעקבות איום נטישה מאורגנת – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> די. די. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> – – של קבוצת רופאים כאמצעי לחץ מבוקר מבחינתם כדי למנוע את פיטורי היועמ"שית, כך הם טוענים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא מאמין שאתה ממשיך עם זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור, אף אחד לא הפריע לך. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> כל מי שמעוניין לעזוב או להגר באופן פרטני – אהלן וסהלן. זו זכותו המלאה. אנחנו מדינה חופשית, דמוקרטית. אין לי עם זה שום בעיה. אני מתקומם כנגד התארגנות יזומה במטרה לפגוע במכוון בשירות ובטיפול הרפואי שמשמש מבחינת אותם רופאים ככלי ניגוח פוליטי. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> נגמרו הטייסים – עכשיו רופאים. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> יתרה מכך, אני רואה בזה גם פתח מסוכן לנושא של סרבנות רפואית. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין כזה דבר. אין כזה דבר. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אז תשאלו אותי – – יפה, החמור שקופץ בראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה בקריאה ראשונה, חבר הכנסת נאור. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> – – מה זה סרבנות רפואית. החמור קפץ בראש. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? לא להאמין. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי. יוראי, אתה בקריאה ראשונה. קריאה ראשונה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> תמשיכו, אני אמשיך להגיד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ליצן רפואי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת שירי, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה סרבנות רפואית – אז אני מתכון לאותם עיצומים, אותם שיבושים, אותן שביתות, כפי שאנחנו ראינו בתקופת הרפורמה – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שבעקבותיהם נפגע הטיפול הרפואי בחולים. נדחו תורים, נדחו ניתוחים, ולזה לא ניתן יד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, די. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> הרופאים צריכים להתייחס בחרדת קודש, בחרדת קודש, למקצוע הזה, לידע שלהם, לכוח שלהם. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מה הוא מדבר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הרבה אנשים פה דיברו לדעתי שטויות ושתקו. די. כל אחד חושב. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> מדובר כאן בדיני נפשות, בהצלת חיים, בחיי אדם. יש לזה גם מעגל נוסף – של משפחות, של חברים, של כל החברה שעוטפת את אותם מטופלים. לא יכול להיות שמישהו שמדיניות הממשלה לא מתיישבת עם השקפת עולמו ישתמש בכוח הזה כנגד הציבור. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור, די. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> ממשלות מתחלפות, מדיניות משתנה, אולם חובתם של הרופאים היא קדושה, והיא תישאר כזאת ללא קשר לממשלה כזאת או אחרת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה השטויות האלה? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> לא מדובר כאן על מחאה כנגד מצב הרפואה, על תקנים, על ציוד, על כוח אדם, אלא אך ורק – זה נושא פוליטי שאין לו מקום בשיח בינינו, במיוחד מאז אירועי 7 באוקטובר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתם לא יודעים לשמוע משהו שאתם לא אוהבים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין את זה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אין לתאר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתם רוצים לשמוע רק מה שאתם אוהבים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> באמת. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> תראו כמה אתם מנותקים ולא ענייניים, כמה אתם מנותקים ולא ענייניים. אנחנו לא נחזור לשיח המפלג של השבתות, של שיסוי, של מחאות. מבחינתי, אם נוכל לפתור איזושהי מצוקה או מחאה מסוימת של רופא כזה או אחר – אין שום בעיה, בשמחה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שלח אותם לעזאזל כפי ששלחם את הטייסים. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אנחנו לא נעמוד מנגד כפי שהיה בתקופת הרפורמה, ושכולם כאן יבינו, כולל הצד הזה, ובמיוחד הצד הזה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ועדת חקירה ממשלתית. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אף אחד לא ישחק על המגרש לבד. נקודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אושר, ועדת חקירה ממלכתית. אני תומך. בוא, ועדת חקירה ממלכתית. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אתם מנותקים. מנותקים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מנותקים? אי.טי. קורא לך הביתה. אי.טי. קורא לך: שוב הביתה, אושר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אין לתאר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אי.טי. קורא לך: שוב הביתה. על מה אתה מדבר? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מקום 22 ברשימה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מדבר איתי על לחזור למציאות? אתה בחיים לא היית במציאות. אתה פאטה מורגנה. די, זה הזיה. כמה סבל העם היהודי צריך עוד לסבול? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור, זהו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> באמת, אין שום קוהרנטיות במה שאמרת. שום חוט מקשר. אין לתאר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני מוציא את עצמי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. תישאר ותשתוק. תישאר ותשתוק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני מתעקש להוציא את עצמי. אני בקריאה שלישית. עכשיו הוא יקים ועדה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, אתה בקריאה שלישית. בבקשה לצאת. חבר הכנסת נאור שירי, אתה בקריאה שלישית. בבקשה לצאת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כל הכבוד, אושר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, זהו. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> חבר הכנסת נאור, אולי תקשיב לי? חבריי, ישראל של 6 באוקטובר נעלמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ההצגה נגמרה. (חבר הכנסת נאור שירי יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אנו חיים היום בישראל של 7 באוקטובר. אדוני היושב בראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האירוע שהוביל לפיטורו של סמנכ"ל הכספים של מכבי תל אביב אינו רק מקרה בודד. זה רגע שבו אנו נאלצים להביט במראה ולשאול את עצמנו איזו חברה אנחנו רוצים להיות. הפוסט שבו הוא כינה אנשים "קופים" בשל מוצאם או מקום מגוריהם הוא ביטוי מכוער של ישראל שהייתה כאן עד 6 באוקטובר. זו ישראל של פילוג, דעות קדומות וגזענות זולה שמתדלקת את השיח הציבורי שלנו במשך שנים. אך מאז 7 באוקטובר אנחנו חווים ישראל אחרת, ישראל של ערכים טהורים ובלתי מתפשרים של רעות, אחווה ואחדות. בשדה הקרב מול אויב אכזרי לא ראינו דתיים מול חילונים, פריפריה מול מרכז, מתנחלים מול עירוניים. לא הייתה הבחנה בין דרוזים, צ'רקסים, יהודים, מוסלמים ותיקים או עולים חדשים. שם, בשוחות, כולם נלחמו כתף-אל-כתף, שכם-אל-שכם. דם חיילים ישראלים מכל המגזרים, מכל הזהויות, נמהל זה בזה למען מטרה אחת – לשמור על הבית שלנו. האם איננו מסוגלים לקחת את אותם הערכים שאנחנו רואים בחזית לשיח הציבורי שלנו? האם אין לנו את הכוח להתעלות מעל שיח מפלג וגזעני ולהגיד בקול ברור: אין לזה מקום כאן יותר? הפוסט של תומר שמואל הוא קריאת השכמה. הוא מזכיר לנו שהשינוי שחל בנו כעם בעקבות המלחמה חייב לחלחל לכל תחום בחיינו. כמו בחזית, גם כאן לא ניתן שיהיו קבוצות או צבעים. ישראל צריכה להיות אחת, והיא שייכת לכולנו. חבריי חברי הכנסת, האחריות מוטלת עלינו. אנחנו, המנהיגים, מחויבים להיות הקול שמוביל שינוי, מחויבים לדחות את השיח הגזעני ולאמץ שיח של כבוד הדדי, הכלה וסולידריות. כפי שבחזית החיילים נלחמים זה לצד זה, כך אנחנו צריכים לעבוד כאן – למען ישראל מאוחדת יותר, חזקה יותר, אנושית יותר. הבה נעמיד לדין ציבורי לא רק את תומר שמואל, אלא כל אמירה שמפרידה בינינו. הבה נוביל שיח שלא משאיר מקום לגזענות זולה, וניצור חברה שכולנו נהיה גאים להיות חלק ממנה. בעוד חיילינו נופלים בשדה הקרב, בואו נביא שיח אחר, שיח מאחד ולא מפלג. הלוואי שנהיה ראויים לזה. נפסיק. נהיה דוגמה. הציבור הישראלי צופה בנו בערוצי הטלוויזיה, במנהיגיו ובנציגי הציבור – איך הם מדברים אחד לשני. למילים שאנחנו זורקים יש השפעה על הדור הצעיר. חבריי חברי הכנסת, בואו נתבונן אל עתיד יותר טוב. זה מאחד. השיח שלנו היה צריך להשתנות כבר מ-7 באוקטובר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אנשי סיעת יש עתיד, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הם כל הזמן מפריעים, יש עתיד. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אנחנו הרוב. חברי חבר הכנסת אושר שקלים – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תצעקי את זה, אל תגידי את זה ככה. תצעקי את זה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אני פשוט לא יכולה שלא להגיב לך על המונח החדש שהמצאת, "סרבנות רפואית", ובאיזה הקשר. לא מעניין אותך שהרפואה במדינה בסכנה – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שנישאר ללא רופאים? אתה לא מדבר על זה. אתה אומר: יופי, תתפטרו, תלכו – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שאף אחד לא ישתמש בכוח שיש לו – – – << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – העיקר המהפכה המשטרית והמשפטית. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שאף אחד לא ישתמש בכוח שיש לו כדי לנגח אותנו פוליטית. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני דואגת. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> וזה לא משנה – – – ממשלה – – – << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, זאת סכנה שהאנשים הכי איכותיים שדואגים לבריאות שלנו חושבים לעזוב. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – אם הוא בשמאל או בימין? << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עוד לפני שנה התרעתי כשראיתי קבוצות ווטסאפ, עוד לפני 7 באוקטובר – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> זה מה שאת רוצה, טטיאנה? טטיאנה, אנחנו מכירים מצוין – שכל – – – הרפואה – – – << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – היו קבוצות ווטסאפ של רילוקיישן – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אושר שקלים, די. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> רגע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא לא לא. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – עשרות קבוצות, של רופאים שחשבו לצאת ולעזוב – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא מוכן. לא מוכן. חבר הכנסת נאור, מה אתה עושה פה במליאה? אתה היית בקריאה שלישית. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל עכשיו זה עוד יותר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קראתי אותך בקריאה שלישית, אתה לא שמת לב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא הוציא את עצמו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לפני שהוא הוציא את עצמו קראתי אותו בקריאה שלישית. אני יודע מה אני עושה פה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> פשוט מזעזע. תקשיבו, חבריי – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> באיזו רשות? בבקשה, לצאת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני הוצאתי את עצמי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. רצית להוציא והתעכבת פה, ואני הוצאתי אותך. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> פעם זה טייסים, עכשיו זה רופאים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני מבקש את רחמיו של היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה רוצה לראות – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני מבקש את רחמיו של היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אם הוצאת – בסדר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא יהיה אצלי במעצר בית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה יודע מה, כשהוא אומר לי "רחמים", גלעד – רחמים זה חלק מהדנ"א שלנו. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אמשיך עם האירוע המזעזע הנוסף שאירע היום בבוקר בכנסת, כשמשמר הכנסת אסר בפעם השנייה על עינב צנגאוקר, אימו של מתן, החטוף בעזה, להיכנס לתוך המשכן. כולי מלאת זעזוע ותסכול לנוכח ההחלטה האבסורדית, חסרת הלב, חסרת הרחמים, להמשיך למנוע מאימא של מתן להיכנס לכנסת ולהשמיע את קול זעקתה ואת רצונה להשיב הביתה את בנה החטוף. ההחלטה הזו לא רק שלא לוקחת בחשבון את הסבל העצום שלה, אלא גם מעידה על ניתוק מוחלט של אנשי הקואליציה מהמציאות הישראלית ומהאנושיות בכלל. בעיניי זו חרפה מוסרית, חרפה ערכית. אילו היו מבינים יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה ואותם חברי הקואליציה שכל מה שצריך זה רק לשמוע, להקשיב, להיות המדינה, לשם שינוי, בשביל עינב, כל עוגמת הנפש המיותרת הזו הייתה נחסכת. הכנסת צריכה להכיל את הצעקות האלה ולא להילחם בהן. "אדם צועק את שחסר לו / לא חסר לו – לא צועק", כך אמר מאיר אריאל, וצדק. עינב היא אימא שצריכה להשמיע את קולה. המטרה היא לא להקשות עליה. איך אפשר למנוע מאימא כזאת את האפשרות להיכנס למשכן הכנסת, שבו נמצאים מקבלי ההחלטות בשביל כל המדינה שלנו – שהם יושבים כאן – ולא להכניס אותה לכאן? לא רוצים לשמוע אותה, לא רוצים לראות אותה. איך ייתכן שהכאב שלה, שנגרם כתוצאה מהחטיפה של הבן שלה, לא יוכל להישמע בקול רם בין קירות המשכן הזה? ולא מדובר כאן רק בהזיה מתמשכת, מדובר כאן בהחלטה חסרת לב, חסרת רחמים, כזאת שלא מבינה את האנושיות שבכאב. זה גורם לתסכול. מדובר בהחלטה שמטילה צל על הערכים שהמשכן הזה מתיימר לייצג, עם כל מה שיש בו – יהודי, ישראלי. התחושה היא של בושה עמוקה, שאבדה הדרך לחלוטין. חבריי חברי הכנסת, הגיע הזמן לשנות את הגישה ולהפוך את הכנסת לאולם שבו לא רק נחקקים חוקים, אלא גם כאב ועצב טבעי יכולים למצוא בו אוזן קשבת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עינב, את לא לבד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, שני משפטים לסוף. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אפשרתי לך מעבר. מעבר, מעבר. אז אפשרתי – – – << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קטעו אותי באמצע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אפשרתי, אבל – – – << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אסיים בדבריו של ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד: את המלחמה צריך להפסיק, את העסקה צריך לעשות, ואת החטופים צריך להחזיר הביתה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן ואמן. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – לא נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנביא ישעיהו – אתה שומע, השר וסרלאוף – אמר ככה: "שריִך סוררים וחברי גנבים – –" << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מקווה שהוא לא התכוון אליך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא אמר: תשמע, לא? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> "– – כֻּלו אֹהב שֹחד ורֹדף שלמֹנים", ישעיהו א' כ"ג. אז ברוך השם, עדיין יש בישראל תקשורת חופשית, והינה, אנחנו יודעים כמה דברים. שר החוץ לשעבר אלי כהן, אחד משלושה שרי חוץ, ניסה להנפיק דרכונים דיפלומטיים ליאיר נתניהו ולחברי ליכוד בכירים. איזה יופי של שר. שר המשטרה והביטחון הלאומי נוסע באדום. יש בן אדם שעדיין שוכב בבית חולים, למיטב ידיעתי, על עבירת תנועה שעשה הנהג שלו. שרת התחבורה, לפי תחקיר, תחזיקו חזק, מתעסקת 60 דקות, שעה בשבוע, בנושאים המקצועיים של המשרד, שעה בשבוע לנושא התחבורה של ישראל. שר הביטחון הנוכחי – אחרי שהקודם סירב – מונה על מנת להניע חוק השתמטות. כי זה שר ביטחון – הוא ייתן ביטחון, לא חלילה מענה לצורכי צה"ל. ואתמול, אדוני השר, גולת הכותרת – אני בטוח שראית: תחקיר מעלף של העיתונאים דפנה ליאל ויוסי מזרחי על השרה שאחראית למשהו כל כך קטן כמו שוויון חברתי ומעמד האישה, ויש שם כל כך הרבה דברים חוץ ממעמד האישה וחוץ משוויון. אז אתה יודע, נורא פופולרי להתבכיין בימין: היועמ"שית פוסלת את המינויים, לא נותנים לנו לשלוט – כי 48 שנים לא מספיקות לימין כדי לשלוט. אז בואו נראה למה. במשרד התחבורה, ניקח דוגמה, הזכרנו שהשרה רגב רצתה למנות את פעיל הליכוד – שתדע לך, אדוני היושב-ראש, הוא גם מארגן הליכודיאדה, מארגן הליכודיאדה, זה באמת מפעל מפואר – למנכ"ל משרד התחבורה. הנציבות – לא הנוכחית, הנציב הקודם קבע שאין לו מספיק ניסיון, אז בן זקן מונה לממלא מקום המשנה למנכ"ל לחצי שנה, ואחרי זה הוא מונה למנכ"ל, כי בחצי השנה הזו הוא כבר קיבל את הידע, את הניסיון, את הכישורים, ואז אנחנו נמשיך לחכות בפקקים, לאוטובוסים. שר המשטרה, כן, ממפלגתך שלך, רצה למנות מפכ"ל, ולמפכ"ל היה תיק במח"ש. אז הוא מתבכיין: למה לא מאשרים לי. מה, מפכ"ל עם תיק במח"ש זה נורא הגיוני. וגולת הכותרת, השבוע: נציב שירות המדינה, קודש-הקודשים, האיש שאחראי לכל השירות הציבורי בישראל – אז נתחיל מזה שמה לעשות, הוא אחראי משמרת בחדר כושר. מה אתה אומר, חבר הכנסת קריב, יש לו שלושה או ארבעה עובדים; אה, לא, כשהבוסית הולכת הוא ממלא את מקומה. אז זה מי שאתם רוצים שינהל את שירות המדינה? כן, זה כמעט גרוע כמו שהנציב הקודם, הנכד שלו עסק או התנדב אצל השרה ההיא שקודם הזכרנו אותה. אז אתה יודע, כשנשבעתי לכנסת לפני ארבע שנים אמרתי את המילים "מתחייב אני". היום אמר אותן חבר כנסת חדש. אני מקווה שיש מישהו מהשרים שהזכרתי שזוכר מה זה "מתחייב אני". תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. וסרלאוף, אתה יודע מה משותף לכל המינויים שהוא הזכיר? בן זקן, כחלון והמפכ"ל – איך קוראים לו – כולם מזרחים. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אוי, אוי, ארז, ירדת נמוך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יצא. כך יצא. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> ירדת נמוך. אוי, ארז. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא אמרתי כלום. זה יצא. אמרתי משהו? אמרתי – לא אמרתי שתקפת בגלל שהם מזרחים. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אוי ואבוי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה רואה? על ראש הגנב בוער הכובע. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אוי, באמת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמרתי. יצא, כך יצא, מה לעשות. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע, זה מעניין – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איך יש איזה מערכון: אבל כך יצא. גם כי יצא. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> – – ארז, תזכיר לי, גלי בהרב מיארה, מאיזה פולין היא הגיעה? תזכיר לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא יודע. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> פולין או גרמניה? מאיפה היא באה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, הלאה. זה היה – – – לא, לא מפעיל. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> איזה שיח נמוך, נמוך. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה ראש הממשלה? מאיפה ראש הממשלה? מעיראק? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> נמוך, מתחת לזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, למה אתם לא מקבלים נשים למפלגה שלכם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הלאה. נאור, נאור, ויתרתי לך, תכבד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אל תדאג לעדות, תדאג לנשים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, התחלתי את הזמן. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נכון לינואר 2025, ישראל, אנחנו, כבר במקום אחר במלחמה. לא נשאר כבר חמאס כארגון, כמעט ולא נשארו מנהיגים לחסל, לא נשארו מנהרות ומפעלי נשק. בעזה נשארו אנשי חמאס שחמושים בעיקר בנשק קל, ללא כל יכולת אסטרטגית לפגוע בנו, ללא פיקוד ושליטה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> 17 רקטות. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז על איזו התנגדות להפסקת המלחמה מדברים שרי המלחמה? << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> 17 רקטות בעשרת הימים האחרונים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא לא לא, חבר הכנסת עמית הלוי. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> 17 רקטות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עמית הלוי, לא להפריע. לא להפריע, בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> על איזו התנגדות להפסקת המלחמה מדברים השרים שלכם? לא תהיה עסקה עד שנחזיר את כולם? עד שנאסוף את הכדור האחרון בעזה לא תעשו עסקה? האם לזה סמוטריץ' ובן גביר, ראשי הממשלה בפועל, קוראים ניצחון? אולי ניצחון בסגנון האמרה, עמית הלוי, "הניתוח הצליח אבל החולה מת". כי החברה והמדינה שלנו תגסוסנה אם בנקודת החוזק הזו לא ניקח כל סיכון למען החזרת האחיות והאחים שלנו, מתינוק עד זקן, כל חיילת, חייל, חקלאי וסטודנט. עצוב לי שעבור הממשלה הזו, שחלק משמעותי ממנה לא ציוני ולא שירת בצה"ל, עבורם החטופים הם בסך הכול פיונים על לוח השחמט, חיילים הניתנים להקרבה, בעוד הם משחקים בממשלה דרך פוסטים בפייסבוק. ברור שבן גביר יתנגד לעסקה; ברור שסמוטריץ' יגיד למשפחות איך לא ייתן כלום עבור גופות. הרי מי שלא נשא אלונקה בחייו, שלא תרם או נשא בנטל, לא מסוגל להבין את ערכי הרעות ואחוות הלוחמים. הפנים של סמלת לירי אלבג לא יוצאות לי מהראש. לירי וכל חברותיה לחמ"ל נחל עוז כבר סמלות, ובעולם מתוקן היינו אומרים להן כל הכבוד, ומוסיפים בחיוך שהפז"ם דופק. הן היו אמורות לחשוב כבר על יום השחרור. והאמת, אדוני היושב-ראש, אין לי ספק שאין יום שבו לירי וחברותיה לא חושבות על השחרור, אבל לא מהצבא. עבורן כל יום פז"ם הוא יום מקצר חיים. 100 ישראליות וישראלים שנחטפו על ידי חמאס מוחזקים כעת כבני ערובה על ידי ממשלה מנותקת. זאת האמת. חמאס שבה אותם, ובן גביר, סמוטריץ' וגולדקנופ מחזיקים אותם כבני ערובה. עבורם המלחמה עצמה הפכה למטרה. אני קוראת מפה לשרי הממשלה: תרימו את העיניים מהפייסבוק. השגנו את כל המטרות המוצהרות של המלחמה בחמאס למעט זו החשובה ביותר, ולראשונה בחייכם, היכנסו מתחת לאלונקה, ולו לרגע אחד, ותחזירו אותם הביתה, את כולם כולל כולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, 458 ימים מאז שהמלחמה הזאת פרצה. האמת היא שאחרי שצפיתי בסרטון של לירי אלבג – ואני מודה שצפיתי, כי אני חושבת שזו אחריותי כחברת כנסת, בטח כיו"רית השדולה למען החטופים, לצפות ולהבין את מה שניתן מהסרטון הזה – באמת חשבתי שאני אבוא לפה היום, יום שני, יום שכולם נמצאים פה, וכולנו, מה שנקרא, נרכין ראשנו בפני משפחות החטופים, עם מה שהם עוברים, עם הגיהינום עלי אדמות הזה, והרגעים האלה שההורים שלה ושתי האחיות שלה ואח שלה נאלצו לצפות בבת שלהם, באחותם, במצב הנוראי הזה. והיום בבוקר, כשעינב צנגאוקר הגיעה לכאן ואסרו את כניסתה לכנסת, אני באמת אומרת לכם, אני התביישתי. התביישתי, כי בסוף כנסת ישראל – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ששש. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – היא הבית של העם. היא לא שייכת לנו. היא לא שייכת בוודאי שלא לחברי הכנסת או לשרים או לראש הממשלה. היא לא שייכת לאף אחד, היא שייכת לעם ישראל. אנחנו כולנו זמניים וחולפים פה, אבל היא תמיד תישאר של העם. ועצם העובדה שאסרו עליה את הכניסה, אימא של חטוף, לא נתנו לה להיכנס, בעוד הכניסו לפה היום עבריינית מורשעת שיצאה מהכלא, והיא יכולה להיכנס לפה ולשבת בוועדות לדבר – ואימא של חטוף לא. איפה נשמע כזה דבר? אני התביישתי. התביישתי. עמדנו שם, אני לפחות הייתי שם שלוש שעות בחוץ. לא יכולתי לעזוב אותה. היא אומרת לי: גליוטינה מונחת על הצוואר של הבן שלי. אתם מצפים שאני אפקיר אותו? אתם מצפים שאני אקריב אותו? שאני אגיד: בסדר גמור, אז תשאירו אותו שם? דמיינו לעצמכם לקום בבוקר, לראות את הפרסומים של הרשימה – לא משנה אם זה נכון, לא נכון, מטעם מי הרשימה – בסוף זאת טלטלה אדירה עבור משפחות החטופים. והיא רואה את הרשימה הזאת, והילד שלה לא שם. הוא לא שם. והיא באה לפה לזעוק את הזעקה של הבן שלה. ואני שומעת אותה אומרת לאנשי המשמר: אני ילדתי אותו. אני החזקתי אותו בבטן שלי. אני זוכרת איך סבתא-רבתא שלו יילדה אותו. זה הילד שלי, זה החיים שלי. ולא נותנים לה להיכנס. ואתם יודעים מה? לא משנה, גם אם היא הייתה צועקת על כולנו וצורחת, אז היא הייתה צועקת וצורחת, אז מה? אז מה? אז נשפיל מבט בפניה ונגיד לה סליחה על מה שקרה לילד שלה, שעל לא עוול בכפו הוא נחטף. אף אחד לא שאל אותו למי הוא מצביע כשהוא נחטף. ובאמת, אני נורא התאכזבתי, מאוד התאכזבתי. וראיתי שנאור התראיין על זה, שניסינו לפנות להרבה מאוד חברי קואליציה, לבקש מהם רק לבוא, להסתכל לה בעיניים, לחבק אותה. גם אם אתם לא תכניסו אותה פנימה ולא תצליחו, תבואו להראות רגע שאנחנו איתה. לא מגיע לה. זה לא עניין פוליטי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גלעד קריב אמר שהוא מוותר. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא לא דיבר מספיק היום בוועדות ופה. יש לו עוד – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עוד לא התחלתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא רק התחמם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. תמשיך ככה. אנחנו מאוד גאים בך על הדברים שאתה אומר, ולקואליציה קשה לשמוע אותך, כי אתה אומר דברי אמת, וזה בעייתי מאוד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תודה – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו עם של גיבורי-על. אתם קואליציה עבריינית, שקרנית, מושחתת מהיסוד, מוואטורי, שמספסר ברישיון הקבלן שלו, דרך היהלומים של רגב, השוחד הפוליטי של סילמן – שהיא, מה נגיד, מטאורית פוליטית – ומאי שלנו, טלית של דרך ארץ, מחנכת דגולה, ואמסלם, שמסית ומטנף, מפלג, והכול בשפה של ביבים. מי לא? יש בודדים, יחידי סגולה, שהם לא מושחתים, הם סתם קרנפים. והגדול מכולם, מי שהולך על כל הקופה, לכאורה, הוא ראש הממשלה, ראש ממשלתנו האחד והיחיד, ראש הארגון, מי שנותן את האות שהכול מותר, הכול – סיגרים, שמפניות, עסקאות והטבות ומה לא, והגברת, שמנהלת ארגון הטרדה והסתה נגד אזרחים שומרי חוק. אתם הבעיה. אתם, שעוצרים אימא של חטוף מלהיכנס לבית של העם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה הבית של העם? מאיפה הבאתם את הביטוי הזה? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם, שמבזים משפחות בחדרי הוועדה. אתם לא ראויים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא הבית של העם, זה פרלמנט. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> שכחתי אותך, באמת, טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מאיפה אתם מביאים ביטוי כזה? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת שכחתי להגיד שאת לא מתייצבת כשקוראים לך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה הבית של העם? מה שכחת להגיד עליי, רם? מה שכחת? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מצטער, טלי, שכחתי אותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה שכחת? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בנאום הבא אני אזכיר אותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה שכחת, רם? מה זה בית העם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי, טלי, זה לא שאלות ותשובות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה בית העם? פרלמנט זה לא בית העם, מה יש לכם. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא ראויים למקום הזה ואתם לא ראויים לעם הזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מאיפה כולכם אומרים – המילה החדשה שלכם, בית העם. זה לא בית העם, זה לא קיבוץ פה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> חוק הגיוס – כבר עכשיו מאיימים – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה פרלמנט. די כבר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> חוק הגיוס – כבר עכשיו מאיימים על ראש ועדת חוץ וביטחון: תתיישר או שתתפטר. החלפנו שר ביטחון לצורך העניין הזה – נחליף גם אותך. אתם לא ראויים לא רק לעם הזה – אתם לא ראויים גם לחיילים שלו ולא לקצינים שלו ולא לאף אחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, מוותר? לא. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מה פתאום שיוותר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פעם אחת תוותר, תלך נגד – איך אמר עמית הלוי? האיפכא מסתברא. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני דווקא שמח שאתה היושב-ראש כרגע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תשמח. אל תשמח. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לדעתי זה הטלפון שלי. זה לא נעים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז תוותר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אפרת, תשתיקי את הטלפון שלי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נו, אמרתי לך, תוותר וזהו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זה רוטמן הבין שאני על הדוכן, אז הוא מתקשר בכוונה כדי להפריע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נראה לי שאתה חולם עליו בלילה, על רוטמן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> חס ושלום. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר קראתי ידיעה מפתיעה, שאחת מאבני הכותל שנפלו מחומת המקדש תישלח לתערוכה ביפן. קראתי ושפשפתי את העיניים. הרי המפלגות החרדיות פוצצו את פשרת הכותל ההיסטורית על בסיס הטענה שהקדושה של הכותל רצה לכל אורכו, עד הגרגר האחרון. אז אבן מהכותל הם שולחים ליפן, אבל לאפשר לעשרות אלפי יהודים מהתפוצות ומהארץ לגעת באבני הכותל ולהתפלל בדרך שמשקפת את מנהגם – זה לא, כי היהדות שייכת להם ואלוהים הוא בכלל שכיר בעסק שלהם. אבל הדורסנות הזו, אדוני היושב-ראש, לא שייכת רק לירושלים. אתמול בערב נעשה מעשה נבלה של ממש באחת מהערים הגדולות, העיר חולון. מועצת העיר הצביעה על ביטול הקצאת הקרקע להקמת בית כנסת ליברלי. זו הייתה דרישה מפורשת של סיעת ש"ס במועצה מראש העיר החדש, והוא אץ ורץ למלא את הדרישה כעבד שמתרפס לפני אדוניו. קרוב ל-15 שנים פועלת קהילה שוויונית בעיר חולון, קהילה שמשתייכת לתנועה הרפורמית. מאות מתושבי העיר זכו בזכות הקהילה הזו לקשר חדש ומרגש עם התרבות והמסורת היהודית. קרוב ל-15 שנים הקהילה הזאת נזרקת מחדרון לחדרון במתקנים זמניים. הרבה של הקהילה, הרבה גלית כהן קדם, היא מהמנהיגות המרשימות של תנועת ההתחדשות היהודית. בשעה שראש העיר שי קינן תקע לה ולמאות מתושבי העיר סכין בגב, היא עסוקה במסע הסברה וחינוך לאהבת ישראל בקהילות יהודיות בצפון אמריקה. בשעות האחרונות הסיפור של קהילת קודש וחול בחולון מגיע לקהילות יהודיות בכל העולם. שמו של ראש העיר שי קינן יוזכר באלפי בתי כנסת בימים הקרובים, ולא לטובה. העתירה לבית המשפט נכתבת בשעות אלו, אבל עשרות אלפי ההודעות שיגיעו בימים הקרובים מכל העולם היהודי לתיבת הדואר של שי קינן הן חשובות הרבה יותר. והמבול, אדוני ראש העיר, אני מבטיח לך, רק בתחילתו. ואני אומר לך, מר חיים זברלו, הנציג הקנאי והפונדמנטליסט של ש"ס בעיר חולון: בית הכנסת השוויוני, זה שאין בו מחיצה, קום יקום בעיר חולון. נידרש לעוד שנה או לעוד עשור, אבל לא נרפה. נשים וגברים עוד ירקדו עם ספרי תורה ברחובות העיר חולון בדרך אל ההיכל החדש. וגם מחולון – כן, גם מחולון – למרות ההתנגדות של סיעת ש"ס – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – תצא התורה של יש יותר מדרך אחת להיות יהודים – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – במדינת העם היהודי. על אפכם ועל חמתכם – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – מדינת ישראל תכיר בכל זרמי העם היהודי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כך יהיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. אני מחזק את ראש עיריית חולון, ואל תירא ואל תיחת, לא מהדואר ולא משאר הדברים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> על מה אתה מחזק אותו, שהוא סוגר בתי כנסת? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> על ההחלטה המקצועית – אין לי מושג על מה. ההחלטות שלו הן מקצועיות. יש לו יועץ משפטי, יש לו מנכ"ל עירייה. הוא בטוח מקבל החלטות מקצועיות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עבד. שטיח. הפך את עצמו לשטיח. עבד שרץ לפני אדוניו. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, איפה הגבולות של מי שיושב בראש במה שהוא יכול להגיד ומה לא? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, תעזוב – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין גבולות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אלעזר – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תפריע לאפרת, בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> לא, הוא לא מפריע לי. הוא לא מפריע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, זה מפריע. אז הזמן עובר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני שואל אותך – – – << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא, הוא לא מפריע לי. אני מחליטה מי מפריע לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז טוב. אין בעיה, הזמן עובר, שלא תתלונני אחר כך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא, הוא לא מפריע לי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אלעזר, מה אתה מתפלא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין בעיה, שידברו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שנים הם חיו עם האפליה של הילדים שלהם במוסדות האשכנזיים. עד היום הם מתרפסים בפני הפטרונים האשכנזים – – – << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני מחכה. אני מחכה שהם יסיימו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא לא לא, זה מפריע. אם את אומרת שלא מפריע, סימן שזה על הזמן שלך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אני מחכה להתחיל. עוד לא התחלתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. אמרת שזה לא מפריע. בואי. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> ארז. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמרת שזה לא מפריע, אז שידברו. הזמן עובר, שימשיכו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – כל אחד מהם מתחנן שיכניסו את הילדים שלו לסמינרים האשכנזיים. מלמדים את הילדים שלהם יידיש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם זה לא מפריע, לא מפריע. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> בתור מי שמנהל את המליאה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, כי לי זה מפריע. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אז לך זה מפריע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בשבילך. בשבילך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אז אפשר להתחיל את הסדר מההתחלה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם לך לא מפריע, אז גם לי לא מפריע. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אפשר להתחיל את הסדר מההתחלה, אדוני היו"ר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמרת שזה לא מפריע לך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> ארז, עם כל הכבוד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל זה לא מפריע לה. היא אמרה שזה לא מפריע לה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא הבנתי. אתה מתנגח איתי עכשיו? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אתה מעניש אותי עכשיו? כי אתה אמרת, היא מפריעה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, כי זה לא בסדר. את נותנת זכות לחבר הכנסת אלעזר שטרן לדבר – – << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אתה, או שאתה מנהל את זה או – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – על חשבונך – – – << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא. אתה אמרת שזה מפריע לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> או שאת נותנת על חשבונך או שאת לא מדברת. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני אמרתי לך שזה עוד לא מפריע לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני באתי לעצור אותו כדי שתדברי. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אז בוא נתחיל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמרת שזה לא מפריע לך, אז זה על חשבונך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אז מה אתה עושה עכשיו? מה אתה עושה עכשיו? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אתן לך שתי דקות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תוציא אותי. מה רצית ממנה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תאפס. תאפס. אדוני היושב בראש, תאפס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יכולים לבקש. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מה רצית ממנה? << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני העמדתי אותו על מקומו, והוא מעניש אותה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אתה מבין? זה הדרך, זה הדרך. לבוא ולהעניש ישר, לבוא ולהתעמר ישר. בחייאת, בואו נעשה את זה בצורה מכובדת. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> למה? מה זה קשור אליה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היא אמרה שזה לא מפריע לה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני רוצה לכבד אותך, אני רוצה לכבד את הכנסת – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני רציתי לכבד אותך ולעצור אותם כדי לשמוע אותך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> – – ואני לא מקבלת פה יחס, עם כל הכבוד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תאפס, אדוני. עזוב אותך – – – << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. איזו קטנוניות. מה קרה? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה שאני אגיד לך משהו? אני לא אוהב את הדברים שהיא הולכת להגיד. אז שיחקת איתי. מה אתה רוצה ממנה? << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא יודעת. זה קל, פשוט קל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא איפס. בבקשה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, רציתי לדבר איתכם על מדיניות ההכלה, למרות שעכשיו לא הרגשתי את זה בכלל, אבל בואו נדבר על מדיניות ההכלה של נתניהו. במשך כל כך הרבה שנים הוא הכיל והכיל והכיל, כי היה פה היגיון אסטרטגי מבחינתו: בואו נקנה את השקט בכסף, בואו נתעלם מהאוהל בהר דב, בואו נתעלם מההפקרות וההתקרבות לגבול בעזה. היגיון היה שם. נכשל ב-7 באוקטובר עקרון ההכלה הזה, של שקט תמורת כסף או שקט תמורת שקט, וכל ההכלה הזאת, שהייתה מדיניות ראש הממשלה, נכשלה. וחשבתי שב-7 באוקטובר למדנו את הלקח – או ראש הממשלה. אבל כשאני רואה עכשיו את מדיניות ההכלה כלפי שר בממשלתו – אותו דבר, כאילו לא למד כלום: בן גביר, שר שגורר אותו ממיטתו, ממיטת חוליו, דקה אחרי שהוא עובר ניתוח לא נעים בכלל, והוא מחבק אותו. אותו שר שכמה חודשים קודם לכן עמד מחוץ ללשכה שלו וצילם את עצמו בסרטוני רהב כאלה, מצפצף על ראש הממשלה; אותו שר שמצביע פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, נגד חוקי התקציב. ומה עם נתניהו? ראש הממשלה מכיל. מדיניות שמה מעידה? על ימין חזק? זה המשילות שלכם שאתם מטיפים לה? זה הימין ימין על מלא שלכם? מדיניות ההכלה הזאת? החולשה? חולשה בפני אויבים וחולשה בפני יריבים פוליטיים? כשהשר בן גביר אומר בצורה מפורשת שהוא רוצה להחליף את נתניהו – הוא שם את עצמו מולו, הוא כבר בונה את הבייס שלו על חשבונכם, ואתם מכילים, מכילים. ויבוא לכם האסון שלכם, אתם יודעים את זה, כי אתם מכילים אותו עכשיו. הוא לוקח לכם את המנדטים, יודע גם להתנצל, יודע לעבוד עם כל הרשתות, עושה את מה שצריך. הוא בונה לכם את זה מתחת לאף, אבל נתניהו מכיל. אז יום אחד תתעוררו ותראו את בן גביר מגיע אליכם בסקרים, תיזכרו במדיניות ההכלה שלכם, אולי אז סוף-סוף תבואו חשבון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, תראו, תראו למה הבאתם את משפחות החטופים והמשפחות השכולות. יש קבוצה מדהימה, הירואית – קוראים לה "מועצת אוקטובר" – של הורים, בעיקר משפחות שכולות, שמבקשים לחקור את המחדל והאסון, רוצים לדעת שהאסון הגדול הזה שקרה להם לא יקרה יותר, שמי שאחראי למחדל ישלם, שנדע את האמת. לא יודעת אם שמעת, ארז, אבל היועץ המשפטי של הליכוד, אבי הלוי, הגיש בקשה לתבוע אותם על שימוש בסמלי המדינה. את מי הגשת בקשה לתבוע, היועץ המשפטי של הליכוד? את מי הליכוד רוצים לתבוע? את אייל אשל, אבא של התצפיתנית הגיבורה רוני? את רפי בן שטרית, אבא של הגיבור אלרואי, שנפל במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר? את מנשה מנצורי, שהבנות שלו, שתיהן, נורל ונויה, נרצחו? אותם לתבוע? לפחות תתנערו מהביזיון הזה. לפחות תגידו: לא בשמנו. מישהו, מישהו יקום? תראו מה הליכוד הפך להיות – המפלגה שתובעת משפחות שכולות. על מה? על שימוש בסמלי המדינה. למה? כי הם רוצים ועדת חקירה ממלכתית. לאן הגענו? ואני ביום שישי ראיתי את מעיין אדם. היא הייתה צריכה להראות בטלוויזיה את אחותה, את הגופה שלה בשקית, לציבור, כדי להגיד: חייב לחקור, חייבת להיות ועדת חקירה ממלכתית. למה להביא את המשפחות למקום הזה? למה אחות של נרצחת צריכה להראות תמונה כזאת ולהתחנן, ולדרוש, ולזעוק? למה? בכיתי איתה. בכיתי עם ההורים השכולים ששמחה עזב בוועדה. לא מתאים לו לשמוע אותם, את האבות השכולים האלה. למה? למה הבאתם למקום הזה? אחרי האסון, כשפחדתם על הכיסא שלכם, כולכם אמרתם שתהיה ועדת חקירה ממלכתית. היום פורסם בפרופיל "חדשות מלפני שנה" שמירי רגב אמרה: ברור שתהיה ועדת חקירה ממלכתית, אין אופציה אחרת, רק נסיים את המלחמה. איפה מירי רגב? איפה ניר ברקת? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סרי לנקה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> איפה מיקי זוהר? איפה כל מי שאמרו: בוודאי, ועדת חקירה ממלכתית. איפה הם? מה לטייח? תגיד לי, מה לטייח, את החורבן של המשפחות? את הרצח של הילדים? את הטבח לטייח? ממה אתם מפחדים? ממה? אנחנו יודעים מי מימן את חמאס, ואת זה לא תצליחו לשנות. אבל לא לחקור את האסון הכי גדול שהיה כאן? לתבוע משפחות שכולות? לאן הגעתם? תתנער מזה, תגיד: לא בשמי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא בשמי – ארז, תגיד. תעשו משהו אחד נורמלי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. המסר הובן. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. רשימת הדוברים נעולה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה גרם לנו לפני 20 דקות – צחקנו, צחקנו כששמענו על המושג החדש, אופיר, "סרבנות רפואית". עלה לכאן חבר כנסת ואמר שזה שרופאים נוסעים לחו"ל, זה סרבנות רפואית. מושג חדש. וכן, היו פרצי צחוק. אני לא צוחק מזה, שטרן. אף אחד מאיתנו לא צריך לצחוק מזה. אני כבר כמה חודשים, אם לא שנים, אומר: תקשיבו טוב למה שאנשים עם אידיאולוגיה פשיסטית אומרים. אל תצחקו מזה. עוברים היום בחברה הישראלית – מישהו מחזיק סיכות שחורות, ונועץ, כל יום מוסיף עוד ציבור לאויבים שלנו. אתם מבינים? לא חמאס האויבים שלנו, לא חיזבאללה האויבים שלנו; עכשיו זה הרופאים, ורופא שחושב לנסוע לחו"ל הוא בוגד, הוא סרבן. ואנחנו מתגלגלים מצחוק. ואני פונה לא רק לאופוזיציה, אני פונה לחברי הקואליציה, כי אני יודע שיש בכם ליברלים ששומעים את הדבר הזה, והאוזניים בוערות. אז אל תהיו קרנפים. לא אנחנו צריכים להוקיע את הדברים. לא רק אנשי יש עתיד, אנשי העבודה, אנשי המחנה הממלכתי ואנשי ליברמן. לא. גם אתם. כי אם אנחנו נמשיך, לא יישאר עם ולא תישאר מדינה שבשבילם אנחנו נלחמים. איך אתם מעיזים לעמוד כאן ולהגיד שאם יש בעיה רפואית ואם יש אמירות של רופאים, אז זה נגד המדינה? למה? אני רוצה לצטט את מה שנאור אמר, בבדיחה, אבל יש לזה משמעות. הסרבנות הרפואית – מעניין איך מתייחסים לרופא מוטס, אז הוא בוגד כפול. מה, מסך שחור נפל עליכם? אני שומע גם – וזו הסוגיה הבאה – שאם שרן השכל, שיש לי הערכה גדולה מאוד אליה, אם היא תתמוך בחוק ההשתמטות – כך פרסמו, אני מקווה שזה לא נכון – אז היא תמונה לשגרירה באנגליה. שיא הציניות. שיא הציניות, לקחת סוגיה שמדממת, שקורעת את החברה הישראלית, ולפרוט אותה לפוליטיקה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, משפחות כהן, רייז ווינקלשטיין, אנחנו מלווים עכשיו בהר הרצל את אלעד וינקלשטיין, השם ייקום דמו, ונלווה בהמשך את רחל כהן, את עליזה רייז מקדומים. הדם שלהם, שלנו, נשפך בדרכי שומרון כמו דם חיילינו שנופלים ברחובות ג'באליה. זו אותה המלחמה, מול אותו אויב, אותה מכונת רצח עם, עם אותן שאיפות השמדה, עם אותן שיטות ברבריות, וממש לא משנה אם הוא גר בג'באליה או בג'נין, ממש ממש לא משנה אם הוא רשום בחמאס, בפתח או בג'יהאד האסלאמי. כל ההבחנות המלאכותיות הללו מטופשות, למעשה הופכות למסוכנות ולטרגיות כשהן נעשות על ידי גופי הביטחון שלנו. זה בדיוק אותו אויב, ולכן גם המסקנה היא אותה המסקנה, ואני אומר אותה כאן בפשטות: דין ג'נין כדין ג'באליה; דין שכם כדין בית חאנון. זאת לא מסקנה תיאורטית, זו צריכה להיות היום תוכנית העבודה של צה"ל. תוכנית אופרטיבית צריכה להיות מוכנה באוגדת איו"ש. אלוף הפיקוד אבי בלוט כבר היה צריך לאשר אותה מזמן, והיא כוללת את מה שעושים בג'באליה היום – או צריכים לעשות, לא עושים עד הסוף, לצערי: כיתור, פינוי, מצור וטיהור של האויב. ארבעה צעדים פשוטים. כל צבא היה נוהג ככה, כל צבא נהג ככה. כיתור מלא; פינוי האוכלוסייה למרחב אחר; אחרי שהאוכלוסייה פונתה – מצור אפקטיבי, מי שנשאר הוא אויב, מי שנשאר מגדיר את עצמו אויב, ואז עושים מצור אפקטיבי: אין חשמל, אין מים, אין מצלמות בבית חאנון – החיילים שלנו נכנסים ונהרגים ממצלמות בבית חאנון, זה פשוט לא ייאמן; מורידים מרחוק כל מי שזז – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ששון גואטה, בבקשה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אחר כך מטהרים בית-בית. אחר כך, כשמחזירים, כשמחזירים אוכלוסייה בפיקוח שלנו על כל ספר לימוד, על כל שק מלט, על כל קילו ברזל – לא כיסוח דשא, כמו שאוהבים לומר בצה"ל, התזה הזאת שנכשלה כישלון חרוץ; עקירת הדשא. מספיק עם סבבים, אלא הכרעה מלאה, שליטה מלאה שמובילה להכרעה מלאה. זה לא היה צריך לקחת 15 חודשים, זה היה לוקח שלושה חודשים לכל היותר בעזה. אני אומר את זה פחות או יותר מהיום הראשון, אבל אני אומר את זה כאן, עכשיו, ביתר שאת, אדוני היושב בראש, לרמטכ"ל, לראש הממשלה ולשרי הקבינט, כיוון שחסם מרכזי של התוכנית הזאת יוסר בעוד שבועיים, ב-20 בינואר, כשהממשל בוושינגטון יתחלף. וכשהדברים נאמרו גם כאן וגם בוועדת חוץ וביטחון על ידי ראש הממשלה, היו פה כאלה שגיחכו, בעיקר באופוזיציה, אבל השבוע כולנו שמענו את זה בניו יורק טיימס, איך אומרים? לא בהדלפות, בלי הנגד, בלי אלי פלדשטיין, בלי העיתון בילד – מפי בלינקן בעצמו, ואני אצטט: בכל פעם שנוצר ריחוק פומבי בין ארצות הברית לישראל והתחושה שהלחץ על ישראל גובר, חמאס נסוג מהסכמתו להפסקת אש ולשחרור חטופים. אז מה הלחץ האמריקאי עשה, אדוני היושב בראש? מה הוא עשה? פגע בחטופים. פגע בעסקה. אתם, שצעקתם פה על ביבי: תיכנע ללחץ אמריקאי – מה עשה הלחץ האמריקאי? אומר בלינקן: פגע בחטופים, הרג את החטופים, פגע בעסקה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שקר, שקר, שקר. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה לא מה שהוא אמר. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא אמר. הוא היום אמר את זה, היום, הסיר את המסך. עוד משפט אחד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אחר כך לחץ בנובמבר, בדצמבר, לחץ שקרי, כמו שאמר בלינקן השבוע, לחץ שקרי, הלחץ על רפיח. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> זה לא מה שהוא אמר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה הוא עשה? רק גופות הבאתם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> כל זה מאחורינו – משפט אחרון, אדוני – כל זה מאחורינו. בעוד שבועיים החסם הזה מוסר. יש דוד חדש בבית הלבן, שמענו אותו היום, והוא אמר: אם לא יחזרו החטופים – גיהינום יהיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בבקשה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> והגיהינום צריך להיות לא רק בעזה – גם בג'נין, גם ברמאללה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו מחויבים לרחל, לעליזה, לאלעד. זאת חובתנו לאזרחי ישראל. תודה רבה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> רק שאתם מחזירים אותם בארונות מתים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, שלוש דקות בדיוק לרשותך. אביחי, שלוש דקות. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> בוארון, תחזק אותו, בוארון. תחזק אותו. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> משווה ומוסיף. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את מי, את טראמפ? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> נגרש אותם לירדן. תוסיף: נגרש אותם לירדן. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> לא, את זה אתה אמרת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אביחי, זה על חשבון הזמן שלך. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבועות האחרונים אני שומע בתקשורת קולות שמדברים על חוק ההשתמטות, או חוק הפטור. אלה אמירות מצערות. בסוף השבוע האחרון שוחחתי ארוכות עם שר הביטחון במשרדו, והאמת צריכה להיאמר: בשנת 2025, רבותיי, יהיה לנו שנתון של 14,049 מועמדים לשירות ביטחון לאומי, אדוני היושב-ראש, ומתוכם יגויסו 4,800 חיילים. בשנת 2030 – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> דרך אגב, כמה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת שטרן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> למה? אני שואל אותו. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת שטרן, בשנת 2030 – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני יכול לשאול אותו שאלה? << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> תן לי להשלים, בוא תקשיב. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא, תן לי שנייה. כמה ילדים – – – מתגייסים בגיל – – – << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> בוא תקשיב. בוא תקשיב. בשנת 2030 – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קשה לו להקשיב. אתה לא יודע להקשיב? << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> בשנת 2030 יהיו לנו 17,149 מועמדים לשירות ביטחון לאומי; 50% מהם יגויסו, 9,000 חיילים, יותר מ-50%. זה, כשאנחנו מדברים על כך שעל פי חוק גנץ, השר בני גנץ, היה מדובר על 62% תוך 25 שנה. אנחנו מדברים על 50% תוך שבע שנים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אוי ואבוי. אתם רק מדברים. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> השר ישראל כץ מדבר על 50% תוך שבע שנים ואתם מדברים על 62.5%, וזה היה בסדר. אז נכון, ב-7 באוקטובר נפל דבר בישראל – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מבין על מה אתה מדבר. אתה לא מבין. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אחינו החרדים הבינו שצריך להתגייס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן, פעם אחרונה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל, רבותיי, יש לנו הזדמנות – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא מבין. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כולם לגיוס. כולם לגיוס. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לנו הזדמנות היסטורית לעשות שינוי בישראל בהסכמה, בצורה רחבה, כשהשר עושה עבודה טובה, כשהציבור החרדי מתגייס. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> והילדים שלך מתגייסים בגיל 19 ו-20. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אני קורא לכם בשמאל הישראלי לתמוך בתהליך הזה, לא לעצור אותו; לכבד אותו, לא לקרוא לזה חוק פטור ולא חוק השתמטות, לכבד את המאמצים שנעשים ולהביא חוק גיוס טוב לישראל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה חוק השתמטות פר אקסלנס. פר אקסלנס חוק השתמטות. לא יעזור לכם. חוק השתמטות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אלון שוסטר. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-7 באוקטובר בשעה 07:00 נפל דבר בישראל. אזרחי ישראל – לא רק החיילים, גם ההורים והסבים והבנים – הבינו שאנחנו במלחמה. אחרי עשרות שנים שלא יכולנו לומר את זה לעצמנו, וגם העולם לא ראה את האפשרות הזאת, יצאנו למלחמה. יצאנו למלחמה גדולה בכמה חזיתות והגענו להישגים גדולים. אני שומע כאן חלק מהדוברים לפניי מתאהבים במלחמה, מתאהבים בלחימה, ומניחים שעוצם ידינו הוא שיפתור את כל הבעיות. אדוני, אני בא לספר לכם, זה לא יכול לקרות. זה לא יכול לקרות אם לא לוקחים בחשבון את ההיבטים הדיפלומטיים והמדיניים מבחוץ, את המטרייה המדינית. אני מציע לא לתלות בנשיא אחד, גם אם הוא עומד בראש אימפריה בין-לאומית, את כל התזה המדינית או הלאומית שלכם. אני מציע לכם לשים לב היטב למה שקורה לעם שלנו, איך אנחנו מרגישים, מיליוני אזרחים שבטוחים שמה שצריך לעשות עכשיו זה מה שאמר נתניהו לפני שבעה חודשים: לעצור את הלחימה בעזה, לפנות בהדרגה חלקים ניכרים מעזה, להשיב את החטופים במחירים גדולים של השבת אסירים. זאת הדרך שבה אנחנו נתחיל לרפא את עצמנו, אדוני היושב-ראש. התחושה הזאת שבמלחמת עד אנחנו נצליח לרפא את האסון הגדול, אין לה על מה לסמוך. אני רוצה לספר לכם על דברים שאני שמעתי בביקור שבעה, אזרחי לחלוטין, על אימא של מנהל מרכז רפואי גדול בארץ. הוא מספר לי לא על סרבנות רפואית אלא על אנשים שלא חוזרים מפוסט, לא חוזרים מארצות הברית, לא חוזרים מאירופה. למה הם לא חוזרים? משום שהם לא חושבים שהערכים שמובילים את ממשלת ישראל – מלחמת עד, חוסר מוכנות לשלם את המחירים הברורים מאליהם, חוסר הבנה שכאשר יהיה לנו צורך, אדוני היושב-ראש, אחרי שנחזיר את החטופים ויהיה צורך להמשיך להילחם, אנחנו נעשה את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מי שלא מבין את זה, אדוני, הוא זה שנמצא עמוק בתוך הקונספציה של 6 באוקטובר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את כבוד השר שלמה קרעי לסכם את הדיון. בבקשה. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, כנסת נכבדה, באופן סמלי בג"ץ היום הוציא צו ביניים בלתי חוקי, משולל כל יסוד, אחרי שקיעת החמה של ליל שלישי. אתם יודעים מה השיר של יום שלישי, חבר הכנסת שטרן? מזמור לאסף. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> על מה הוא הוציא צו ביניים? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תכף אני אסביר. אני רק אגיד, באופן סמלי הם חיכו לאחר השקיעה, כדי לממש את המזמור של יום שלישי: "מזמור לאסף, אלֹהים ניצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפֹּט. עד מתי תשפטו עָוֶל ופני רשעים תִשאו סלה – – – לא ידעו ולא יבינו, בחשֵכה יתהלכו, ימוטו כל מוסדי ארץ". אנחנו בליל שלישי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> היום יום שני. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה ליל שלישי, חבר הכנסת. ביהדות זה לא כמו אצל הרפורמים. ביהדות, לא כמו אצל הרפורמים, היום מתחיל מהלילה – ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי, חבר הכנסת שטרן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אפילו את יום שני – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> על מה צו הביניים? בואו תשמעו. הגישו עתירה, שניים שסיימו הכהונה שלהם במועצת התאגיד, משיבים 6 ו-7 – היום למעשה אין מועצת תאגיד, ושניים שסיימו את הכהונה שלהם עתרו לבג"ץ כדי להכריח אותי למנות אותם. עכשיו בואו תשמעו מה אומר החוק. חוק תאגיד השידור הישראלי, סעיף 14, אומר: "השר, בהמלצת ועדת האיתור או לפי הצעתה, רשאי להאריך את כהונתו לתקופה אחת נוספת", זאת אומרת, שיקול דעת בלעדי של השר ובסמכותו בלבד, וזה מותנה בוועדת האיתור, וועדת האיתור לא קיימת היום. אפילו היועמ"שית, זאת שמשדדת מערכות ישראל, לא חלמה כאן שאפשר למנות אותם בלי ועדת איתור, וכשהסמכות של שר – היועמ"שית בסיכום של התגובה שלה כותבת: "מינוים של משיבים 6 ו-7 טעון הצעה או המלצה של ועדת האיתור. לפיכך, על שר התקשורת לפעול ללא דיחוי למינוי יושב-ראש ועדת איתור. לאחר מינוי יושב-ראש ועדת האיתור, על הוועדה יהיה לדון בהארכת הכהונה של משיבים 6 ו-7". פשוט, זה החוק, אין פרשנות. מה בג"ץ בא ועשה? השופטים עמית, דפנה ברק ארז ואפילו סולברג, בצו ביניים, קבעו ככה – בלי נימוק, בלי סמכות, בניגוד לחוק: "ניתן בזה צו ביניים המורה על הארכת כהונתם". אז אני מודיע כאן בזאת לבית המשפט הנכבד כי צו הביניים הזה ניתן בחוסר סמכות ובניגוד לחוק. אני גם קובע שקיימת מניעה חוקתית לקיים את הצו הזה מחמת פגיעה חמורה בהפרדת הרשויות וביסודות הדמוקרטיה. אני כפוף לשלטון החוק, וככה גם השופטים הנכבדים. אין שום תוקף לצו הזה, ואני לא מתכוון לכבד אותו. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. חבריי חברי הכנסת, בבקשה לשבת. אנו נעבור להצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 52 בעד, 42 נגד. אני קובע כי הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. להוסיף את מי? חבר הכנסת מיקי לוי הצביע נגד. איפה המחשוב? יש תקלה, להוסיף את מיקי לוי לפרוטוקול. פנינה תמנו? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לוועדה למעמד האישה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יעבור לוועדת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק תאגידי המים וביוב (תיקון מס' 17), התשפ"ה–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1829).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק תאגידי וביוב (תיקון מס' 17), התשפ"ה–2024, לקריאה ראשונה. מי מציג את החוק? אופיר, מי מציג את החוק? אני מזמין את השר קרעי להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, חבר הכנסת שטרן, אתה באמת לא מכיר את הפסוק? בפרק הראשון של בראשית של התורה: "ויהי ערב ויהי בֹקר יום שלישי". << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני יכול ללמד אותך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אה, אתה יכול ללמד? אה, באמת? אז איך אתה לא יודע – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – בג"ץ הוציא ביום שני. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, הוא הוציא בליל שלישי, זה שלישי. תגיד, בליל שבת אתה שומר שבת או שאתה מתחיל רק מהבוקר? אדוני היושב-ראש. לפי סעיף 6ב – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> במזמור שציטטת יש עוד פסוק: "וכאחד השרים תפֹּלו". << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הם ייפלו, השופטים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> השופטים, לא אנחנו. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כתוב "שרים", כתוב "שרים". << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הם ייפלו. כמו שאת השרים אפשר להחליף בבחירות דמוקרטיות – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> "וכאחד השרים תפֹּלו". << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אסביר לך, פרשנות פשוטה, פרשנות מאוד פשוטה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כאחד השרים תיפולו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כמו שאת השרים של הממשלה הקודמת הפלנו והחלפנו בבחירות דמוקרטיות, גם את השופטים אנחנו יכולים להחליף. אנחנו עוד נעשה את זה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – עוד מעט, עוד מעט. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, לפי סעיף 6ב – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אמרת שלא תקשיב להם. למה להחליף אם לא תקשיב להם? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – לפי סעיף 6ב לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001, החל במועד הקובע, החברה לא תעסוק בפעילות חיונית או בפעילות נוספת אלא באמצעות חברה אזורית, ובלבד שלא קיבלה פטור לפי הוראות החוק. לפי סעיף 2, המועד הקובע הוא א' בטבת התשפ"א, 1 בינואר 2025 – אני מניח שהתשפ"א פה זה התשפ"ה, יש פה טעות במקור. בהתאם להחלטת שר האנרגיה והתשתיות מתבצעת לאחרונה במשרד האנרגיה והתשתיות בחינה מעמיקה לעניין מבנה ואופן ניהול משק המים העירוני. מטרת הבחינה הינה גיבוש מדיניות מושכלת לעניין מבנה משק מים וביוב עירוני שיאפשר, בין היתר, ניהול מקצועי, יעילות תפעולית מיטבית ועלות הספקת מים מינימלית לתושבים. זאת, תוך שמירה על רמת פיתוח המשק הנדרשת, אמינות הספקת המים וזמינותם ואיכות מתן השירותים לאזרח. ממצאי העבודה, שמצויה בשלביה הסופיים, וההמלצות לעדכון מדיניות בנושא, יוגשו לשר האנרגיה והתשתיות בזמן הקרוב. יצוין כי במסגרת הבחינה האמורה נבחנת בין היתר חובת התיאגוד האזורי. במסגרת הצעת החוק דנן מוצע לדחות בשנה את המועד הקובע, קרי, המועד שבו חלה חובת ההתאגדות האזורית, ליום 1 בינואר 2026, וזאת על מנת לאפשר את גיבוש המדיניות הממשלתית האמורה בעניין אופן ניהול משק המים העירוני וקידום חקיקה ככל שיוחלט על כך. בכלל זה יאפשר התיקון המוצע בחינה של היבטים לעניין פטור מחובת תאגוד אזורי על בסיס קביעת מדיניות כאמור. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה, אדוני השר. אם כן, אנחנו עוברים עכשיו לדיון האישי. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, יש פה שר ביחידה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> פה, הינה הוא. מולך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אה, וסרלאוף. לא רואים אותך. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> הרגע דיברת איתי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לכם משהו ששלח לי אברי נבון. אברי נבון הוא סבא של איתי פוגל, זיכרונו לברכה, ושל אלקנה נבון, זיכרונו לברכה, השם ייקום דמם, שנהרגו במלחמה. הוא ביקש להתייחס לדברים שפינדרוס אמר. כך הוא כותב לי: "מבקש להתייחס לאמירתו הלא-אחראית והלא-אמיתית של חבר הכנסת פינדרוס לגבי כך שחיילים בציונות הדתית מורידים את הכיפה, ולכן החרדים לא ישלחו את ילדיהם לצבא. אז כפי שאתה זוכר, משפחתי קברה שני נכדים במלחמה – ואני כמובן סבא גאה בהם – שנפלו על הגנת המולדת. אבל אשתף אותך במעט לגבי תוכניותיהם לעתיד. איתי פוגל, זיכרונו לברכה, מפקד טנק, תכנן לצאת לקורס קציני שריון, ובשיחתו עם ראש ישיבת מעלה אליהו, שבה למד, תכנן בסוף שירותו הצבאי לחזור לישיבה למשך שנה, ואז לצאת לחיים האזרחיים; אלקנה נבון, השם ייקום דמו, היה אמור לצאת גם הוא לקורס קציני חי"ר, אך הדגיש בפני מפקדיו שלפני יציאתו לקורס קצינים הוא רוצה לחזור לישיבת קריית שמונה למשך ארבעה חודשים וללמוד תורה. אנחנו, הסב והסבתא וגם ההורים, לא שוחחנו איתם על כך, וכל זה בא מהם אישית. חשוב לי שאתה וחבריך תציגו זאת כמשקל נגד לדבריו חסרי האחריות של חבר הכנסת פינדרוס. נכדיי אינם יוצאים מהכלל בציונות הדתית, ורבים, רבים מתלמידי הישיבות עושים זאת ומקדשים שם שמיים. אדרבה", הוא כותב, "לא מעט חרדים בישיבות גבוהות שלא מתגייסים יוצאים לתרבות רעה גם בלי להיות בצבא". אני אומר לך, פינדרוס, אתה יודע כמה אנשים, כמה אברכים פנו אליי, כמה אברכים פנו אליי בבקשה – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> כמה שטויות. אתה מדבר שטויות. מישהו אמר שלא? מישהו אמר שלא? אל תשקר מעל הדוכן. מישהו אמר שלא? תפסיק לשקר מעל הדוכן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – לדחות מבחנים לרבנות, מבחני רבנות, כי הם יצאו למילואים. כי הם יצאו למילואים. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תפסיק לשקר מעל הדוכן. אף אחד לא אמר אחרת. אתה יודע את זה. אתה יודע את זה. אתה יודע את זה – – – מעל הבמה – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אברכים רבים מהציונות הדתית מראים לכם שאפשר לשלב לימוד תורה יחד עם שירות קרבי. ראינו עשרות אם לא מאות בחורים לומדים תורה בין הסתערות להסתערות, בין קרב לקרב. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> מישהו אמר שלא? מה אתה מוכר לוקשים? מישהו אמר שלא? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אומר לך, חבר הכנסת פינדרוס, פגעת בציבור גדול. פגעת בציבור גדול. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אתה יודע, אתה משקר ומסלף. אתה פוגע. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> פגעת בציבור גדול, חבר כנסת פינדרוס. אנחנו צריכים אתכם איתנו בשדות הקרב. אנחנו צריכים אתכם איתנו בשדות הקרב. יש אנשים שלא חוזרים משם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> האמירה שלך היא אמירה אומללה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. רק אני מבקש להודיע שבשעה זו מתקיימת הלווייתו של רס"ר אלעד יעקב וינקלשטיין, השם ייקום דמו, ובשם הכנסת אנחנו משתתפים בצער המשפחה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, אתה כמוני בטח יודע שכשעמד פה קודם שר ההסתה קרעי כדי להתנגח בבית המשפט העליון, הוא הקריא את השיר של יום שלישי כשהיום היה יום שני, כשבית המשפט העליון ישב – וזה לא אותו שיר של יום, אבל בשביל להסית אפשר לשקר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אור ליום שלישי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה לא היום – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אור ליום שלישי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – זה היה ביום שני. אבל אני רוצה להגיד לך עוד משהו – שתסביר להם, למרות שדוגרי אני אומר לך, אדוני היושב בראש, שגם ממך אין לי תקוות גדולות, אני אומר את זה בכאב גדול. כשעומד פה קודם חבר כנסת מהקואליציה שלך ואומר: תראו איזו בשורה הבאנו – יתגייסו בשנה הבאה 3,000 מתוך 14,000, ועוד נגיד, 4,800 בסך הכול, ותוך כמה שנים יהיו 50% – אתה יודע שזה שקר. הילדים שאתה מכיר, הילדים שלי, לא מתגייסים בגיל 18, 19, 18.5, 20 – הולכים לשנה מכינה. אז על כמה יש מחזור? מחזור של נוער חרדי זה 15,000? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 14,000. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל מתוך מה יוציאו את הצווים? לאיזה גיל? 18? אבל הם יביאו מגיל 19 ו-20 ו-21 ו-30? למה אתם נותנים יד לשקר הזה? 4,800 זה לא שליש, וכשהוא יגיע ל-9,000, זה לא חצי. זה אולי 10% מאלה שצריכים לקבל צווי גיוס. למה השקר הזה? אני אגיד לך עוד משהו, שאתה צריך להגיד להם, לא אני – לי הם לא מקשיבים, לך הם מקשיבים. הם גם בונים על היד שלך, על היד הזאת. אתה יודע מה הם אומרים. מאיפה הם יביאו 4,800, כשאחד אומר: כשהולכים לצבא, מורידים את הכיפה? אתה הורדת את הכיפה? אני הורדתי את הכיפה? יש כאלה שמורידים, אז מה? אתה הולך עם ציצית. אני הולך עם ציצית. מי הם שיתנשאו עלינו? עכשיו הם יגידו לי – הם יביאו 4,800? היום, היום הרבנים שלהם קוראים לא להתגייס. הפוליטיקאים שלהם קוראים לא להתגייס. הם באים לוועדת החוץ והביטחון היום רק כדי להצביע שמילואימניקים יעשו יותר, להאריך את צו 8. אין להם בושה, שהילדים שלנו וחברים שלך ושלי ושלו – אבל אתם – הם איבדו את הבושה, הם מאחזי עיניים, הם יושבים שם ובונים את ההשתמטות הבאה, שם, שם. הם אומרים שאנחנו מטפחים שנאה. מי מטפח שנאה? אני אגיד לך בכאב גדול: כשאתה רואה ציבור כזה שבכוח התורה מצדיק את ההימלטות מסכנת הנפש, מחירוף הנפש – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואתה ואני הולכים לבתים ולהלוויות – הם לא מבינים מה זה. הם רואים את זה, אני לא יודע איפה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני מבקש ממך: תחשוב, אבל באמת, אתה והחברים בציונות הדתית, על מה המצביעים שלכם – למה שהם שלחו אתכם. אין פה קואליציה, אין פה אופוזיציה. יש משרתים ומתחמקים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת מאיר כהן ציין קודם ברצינות לגמרי את דבריו המופלאים של – אין לי איך לתאר – הליצן הרפואי חבר כנסת אושר שקלים. עכשיו, אני יודע, זה לפעמים נשמע קצת מצחיק, אבל אני יושב ואני תוהה – הבן אדם עלה לפה, אדוני היושב-ראש, והוא המציא מונח. הוא החליט כחבר בכיר בוועדה לבריאות בכנסת שיש סרבנות רפואית. הבן אדם המציא מונח, רץ עם זה כבר שבוע וחצי, לא משנה כמה פעמים גלגלו אותו ואמרו לו: נשמה, אין סרבנות רפואית. הדבר היחיד שהיה הוא 80,000 אנשים שירדו מהארץ, שאמרו שיש הרבה רופאים שירדו מהארץ. אז הוא עושה דיון מיוחד על סרבנות רפואית. זה כאילו העולם עומד מנגד. הוא ממציא דברים, עולה לפה, הוא יוזם דיונים. בוא'נה, אנשים לוקחים אותו ברצינות. אין מונח כזה. אין סרבנות רפואית. מה זה הדבר הזה? צעקתי פה קודם:haven't the Jewish people suffered enough? כמה עוד אפשר? חברי כנסת עולים לפה, משקרים במצח נחושה, פשוט שקרנים, משקרים לציבור. אנשים שומעים אתכם. ממציא מונח – עכשיו הרופאים הם סרבנים, הטייסים הם סרבנים, המוסכניקים הם סרבנים. הלכנו לתרום דם – לא רצו את הדם שלנו. מה זה הדבר הזה? עוד מתי נצטרך לסבול ולהכיל אתכם? עד מתי? כמה עוד אתה יכול? האם מישהו פעם הלך לרופא ובשאלה: האם היה לך חום? כאבי בטן? שלשולים? רגישות? לא יודע מה – מישהו שאל למי אתה מצביע? זה שאתם מושחתים, רקובים, שמשחיתים כל חברה, כל זרוע, כל נגיעה, כל מוסד במדינה הזו באופן סיסטמטי, זה לא אומר שכולם כאלה. אף אחד שהולך לרופא, לא שואלים אותו למי הוא הצביע. מה זה הדבר הזה? אתה יודע, אנחנו צוחקים על זה: ET come home. זה לא מצחיק. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה מדאיג. הם מסמנים אויבים בכל יום. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מדאיג, אתה צודק. זה מדאיג. אתם תופעה מדאיגה. מעבר לליצנות הרפואית, אני אומר לכם, זה פשוט מדאיג. אתם נבחרי ציבור שעומדים וכל היום משקרים כי זה טוב לבייס ההזוי. זה פשוט הזוי. עוד שנייה הוא יעשה סרטון עם סטטוסקופ, מגיע, עם סרבנות רפואית: חיסלנו את הסרבנות הרפואית; עד החיסול המוצלח; עד החיסול המוחלט. אני כבר לא יודע מה יהיה. אנחנו קרבים ליום זה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא תודה, זה סליחה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ – נמצא בקואליציה כעת? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> בקרוב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עובר. בקרוב הוא עובר לקואליציה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר – יש פה שר? למה שיהיה פה שר? אוה, השר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר הנגב והגליל הנוכחי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אדוני השר, כולם מחפשים אותך, שמת לב? כן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה ראית פעם שר מהאופוזיציה? ואללה, אתם ממציאים פה דברים. שר מהאופוזיציה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא דבר מובן מאליו. אני רוצה לומר שלוש פעמים "אדוני השר", כי אני לא יודע כמה זמן זה יישאר. אז ערב טוב, אדוני השר. תדע שראשי הערים ורוב הציבור השפוי מעריך את העשייה. לצערי, אתה בממשלה – אני אפסיק להגיד. בואו נדבר רגע על הנושא היותר-חשוב. אחותי רופאה, אבא שלי רופא – זה גילוי נאות. קיבלתי הודעות על חבר כנסת שעלה לפה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> משפחה של סרבנים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> סרבנים, בדיוק זה. קיבלתי מלא מלא הודעות מאחותי, מאינסטגרם, על חבר כנסת שעלה לפה ואמר שהוא יקיים דיון בוועדת הבריאות על סרבנות רפואית. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא התכוון רק לפרוקטולוגים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא רופא, אז אני לא יכול לשלוח אותו למקום הנכון אחרי דבר מטומטם כזה, אבל אני יכול לומר דבר אחד: איפה אתה חי? איפה אתם חיים, חבורות מנותקים, שאתם בכלל מדברים על זה? האנשים האלה, האנשים הכי טובים שיש לנו, נלחמים, עושים מילואים; כשהם לא במילואים, הם בבית החולים, שומרים עלינו, מצילים אותנו. ואז יבוא לפה חבר כנסת ויגיד: אני אקיים על זה דיון. אז אני רוצה לחדש לך: אתה לא תקיים על זה דיון כי יש יושב-ראש ועדה נורמלי וחכם, והוא כבר אמר שלא תקיים על זה דיון. אז למה אתה עולה לפה ומשקר? לא היה דיון כזה. לא יהיה דיון כזה. אין גם חבר כנסת כזה. זו חבורה של הזויים שמחפשים איזו כותרת הם יכולים לעשות, מסיבה אחת פשוטה: יש להם אפס עשייה. אפס עשייה. הממשלה הזאת נבחרה לפני יותר משנתיים. תשאלו כל אזרח ברחוב מה עשיתם עבור אזרחי מדינת ישראל. דבר אחד, מישהו בצד הזה יכול להגיד דבר אחד שהממשלה הזאת עשתה טוב? דממה. אין דבר אחד שהממשלה הזאת עשתה טוב מהיום שהיא נבחרה. הדבר היחיד שהבאתם על אזרחי מדינת ישראל זה את 7 באוקטובר, הרס הכלכלה, השמדת המותג שנקרא מדינת ישראל במישור הבין-לאומי. שום דבר טוב לא קרה למדינת ישראל מיום שבאתם. אז אני רוצה לומר לחבר הכנסת שדיבר פה על הרופאים ולחברת הכנסת שדיברה על השופטים ולחבר הכנסת הבא שידבר על השוטרים: אתם לא ראויים לעם הזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה. אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, 19 ימים אחרי, באוקטובר, ב-24 באוקטובר 1973, הגיעה מלחמת יום הכיפורים לסיומה הרשמי עם החתימה על הסכם הפסקת האש בין ישראל, מצרים וסוריה. ואז התחיל הוויכוח על ועדת חקירה ממלכתית. אני רוצה להקריא לכם, בזמן שיהיה לי, בשלוש הדקות האלה, מתוך כתבה מרתקת שהתפרסמה בעין השביעית, שסוקרת את אותו דיון שהתרחש במדינת ישראל באותם ימים. זה כל כך מתאים למה שקורה כאן היום שחשבתי שכדאי שתשמעו את ההשוואה המטורפת, וכמה זה חשוב שתהיה אופוזיציה חזקה בתוך מפלגת השלטון – מציאות שלא קיימת היום בליכוד, שנשלט ביד ברזל על ידי נתניהו – ובעיקר על חוש אחריות ממלכתית והגינות בסיסית אצל הקברניט, או במקרה ההוא, אז, אצל הקברניטה גולדה מאיר. ארבעה ימים אחרי הפסקת האש, בצמרת הליכוד דורשים ועדת חקירה בפרשת המחדלים. הם, שהיו אז באופוזיציה, מציעים להקים ועדת חקירה בראשות שופט בית המשפט העליון. הליכוד מתנגד לקיום חקירה סודית בלבד. שבעה ימים אחרי הפסקת האש משה דיין מוכן לבירור העניינים הקשורים בתחילת המלחמה, אבל טוען שהזמן עוד לא בשל – מוכר לנו. הוא נשאל אם לא הגיע הזמן להקים ועדת חקירה למחדלים; הוא אמר שספק אם צריך לעשות את זה באמצע מלחמה. 11 ימים אחרי הפסקת האש שר הביטחון מתייחס שוב לדרישה להקים את ועדת החקירה לחקור את מחדל יום הכיפורים, הפעם בתוך ישיבת מפלגת המערך. הוא תומך בחקירת המחדל, אבל רק אחרי שהמפקדים מהחזיתות יתפנו מעבודתם; האופוזיציה, מצידה, תימנע בינתיים מתביעה להקים את ועדת החקירה. 13 ימים אחרי הפסקת האש מציעים את ועדת החקירה הזו, אבל מסתבר כי בממשלה מנסים להקים ועדת חקירה בגוף חלופי – נשמע לנו מוכר. לא ייאמן. 16 ימים אחרי הפסקת האש, השיח על הצורך בהקמת ועדת חקירה לחקר המחדל צובר תאוצה. חבר הכנסת יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, אומר בצורה נחרצת: "הכרחי לקיים חקירה והפקת לקחים במלוא הכנות והאכזריות". הוא מדגיש שיש לבדוק גם את הדרג המדיני וגם את הדרג הצבאי, והוא מדגיש: אני לא מתכוון לציד מכשפות נגד אישים, אלא לבדיקה מדוקדקת באיזו מידה ההנחות הצבאיות והמדיניות שעמדו ביסוד תפיסתנו את מלחמת יום כיפור היו נכונות. 18 ימים אחרי הפסקת האש, גולדה מאיר מכריזה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> משפט סיכום. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני ממש בסוף. גולדה מאיר מכריזה: "יוקם פורום לחקירת המחדלים במלחמת יום הכיפורים". אדלג קדימה, זה ממש עניין של כמה ימים. היא אומרת שאין להסתפק בתחקיר צה"לי, והיא מקימה ועדה ציבורית שבה בעצם יש שופט עליון ויש מפתח של ימין ושמאל ואנשי ציבור שמקובלים על כל העם. והיא אומרת: "אני משוכנעת שאין כל דרך להגיע בצורה כזאת, על ידי מכשיר כזה, למה שאנחנו רוצים להגיע ולמה שנחוץ לעם" – את זה היא טענה נגד ועדת חקירה פרלמנטרית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> משפט סיכום. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> זה ממש הסוף, אני מצטערת. היא אומרת כזה דבר: ראש הממשלה שקלה בכובד ראש את האפשרות של הקמת ועדת חקירה ציבורית. הבעיה המרכזית מבחינתה הייתה כי במקרה כזה חברי הוועדה ייבחרו על ידי הממשלה, אותה ממשלה שאחראית למחדל שאמור להיחקר, והדבר יפגע באמינותה של הוועדה בעיני הציבור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> מילה אחרונה, אדוני. "אני יכולה לתאר לעצמי שכאשר אנחנו נחליט על ועדה בת שלושה, בת חמישה או בת שבעה חברים ונבחר באנשים שאנחנו נחשוב אותם לאמינים, זה לא ימנע לגמרי ויכוח שיתעורר בציבור, מדוע זה נבחר ולא נבחר אחר, ולך תסביר מדוע" זה נבחר ולא אחר, "ואז ישאלו: מדוע פסלו" – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> מילה אחרונה, אדוני. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, מספיק, מספיק. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אי-אפשר לקטוע את גולדה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> משפט סיכום. משפט סיכום. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אי-אפשר יהיה לעמוד בזה, כי אי-אפשר להסביר שהאיש שלא נבחר הוא טוב או לא טוב. "החלטתי בליבי שאין כאן דרך אחרת אלא לפעול לפי החוק של ועדת חקירה – – – בדרך הפשוטה – –" << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> "– – לפנות לנשיא בית משפט העליון שיקים ועדת חקירה – –" << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני לא רוצה להוריד אותך. תודה רבה. לא, זה מוגזם. חברת הכנסת אפרת, לא, זה מוגזם. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> "– – אולי עם הפררוגטיבה – –" – זו המילה האחרונה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, אבל אני נותן לך דקה וחצי יותר. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> "– – או החובה – –" – אני רוצה לסיים. זה משפט אחרון, אדוני. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה לא מכבד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הרב משה, זה גולדה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני נותן לך, אבל זה לא מכבד, באמת. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני רוצה לסיים. אדוני, משפט אחרון, באמת. "– – עם הפררוגטיבה או החובה שיש לממשלה לציין מה היא רוצה שהוועדה הזאת תחקור". צריך לקחת בחשבון את הדברים האלה וללמוד מההיסטוריה, מגולדה, מרבין ומכל אותו ויכוח פוליטי לעשות את הדבר הנכון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. חברת הכנסת אפרת, אני נתתי לך דקה וחצי יותר, אבל את צריכה לקצר, לא למשוך עוד ועוד. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה – חסרונך הורגש בנשיאות, למקרה ששאלת ולא עניתי לך בזמן. מרגישים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הייתי בקריית שמונה, שם הקהילות המשימתיות עשו פעולה חשובה של החזרת התושבים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני סומכת עליך. אתה יודע שאני נוהגת לעלות לפה ולפרגן לך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רק אומר כמה חשוב הנושא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מירב, על מה מדברים הערב? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר דווקא על משהו רציני. לא, באמת. אני חושבת שלא דיברנו מספיק על הסרטון הזה של לירי אלבג שפורסם במוצאי שבת. למה חשוב לי להגיד עליו משהו? כי שירה, אימא של לירי, למרות שהמשפחה ביקשה שלא לפרסם את הסרטון, שירה ביקשה – והינה, אני מצטטת – שמקבלי ההחלטות יצפו בסרטון, זאת אומרת, כן היה לה חשוב שהם יראו את זה. היום עלה דודי אמסלם ב-103 – אני לא יודעת כמה מכם האזינו לריאיון האלמותי הזה – ואמר שהוא לא שמע ולא ראה את הסרטון של לירי אלבג. אני אומרת לעצמי – הרי גם בצלאל, מי שזוכר, אמר: אני לא רוצה לא לישון טוב בלילה, אז נראה לי שגם אותו אפשר להוריד מהרשימה. אבל מי שהכי מטריד אותי בזה שהוא לא צפה הוא דווקא ראש הממשלה. אני אגיד לכם למה – כי הרי אני בטוחה שרוב מי שיושבים כאן צפו בסרטון וראו את לירי, עם המבט הקשה, עם העיגולים השחורים מתחת לעיניים, עם האימה שניבטת בכל מילה, עם הגב הכפוף; מי שגם ראה את הרגל שכל הזמן מקפצת – אני מניחה שראיתם, לזימי, אין לי שאלה בכלל – עם הייאוש. אני מניחה שאחרי שראיתם את הסרטון היו לכם תחושות מאוד קשות, נכון? כי אמרתם: ילדה בת 19 יושבת שם. אבל האם ראיתם מה בנימין נתניהו כתב לאחר מכן? אז אם לא, אני אצטט לכם. הוא אמר – ואני מצטטת בין כל הדברים שהוא אמר: התקבל ממנה, מלירי, "אות חיים מרגש וחשוב". אני רוצה לשאול אותך, אדוני ראש הממשלה, אם אתה מקשיב לי: מה ריגש אותך בסרטון של לירי? מה, התפאורה? הסט? תגיד, איך אפשר להגיד שזה סרטון מרגש? האמת היא שזה הדבר האחרון שחשבתי עליו. חשבתי שזה היה סרטון קשה, שזה היה ייאוש. מיכל פעילן בחדשות 12 קראה לזה "שלוש וחצי דקות של גיהינום". מה ריגש אותך, נתניהו, בסרטון של לירי אלבג? אני לא מצליחה להבין את זה. ולשמוע היום את אמסלם אומר, כמו שאומרים אצלנו בלי חשומה, שהוא אפילו לא צפה בסרטון – מה ביקשו מכם? מה ביקשו מאותם אנשים שמקבלים החלטות בתוך הקבינט? לצפות בסרטון, להסתכל בעיניים ולעשות הכול – ואני מסיימת – כדי להחזיר אותם, ואותן במיוחד, הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו שנתיים מאז כינון הממשלה, ורואים את ההפקרות של הממשלה כלפי החברה הערבית וכלפי כל הנושאים שקשורים לחברה שלנו, כמו הפשיעה. דובר רבות כאן מעל דוכן זה על הנושאים האלה, גם על הנושא של ההריסות בנגב, ואנחנו רואים שההריסות התעצמו בנגב בצורה רבה מאוד בתקופה של בן גביר. לכן, חלק מהאחריות מוטלת עלינו כהנהגה של החברה הערבית, שתי הרשימות שנמצאות כאן בכנסת, חד"ש-תע"ל ורע"מ, ולכן אני חושב שהגיע הזמן לחשוב מחדש איך לאחד את השורות בחברה הערבית, איך להסתכל על התקופה הקרובה. הגיע הזמן שהמפלגות הערביות יתאחדו, ואני אומר את זה כחבר במפלגת רע"מ. אנחנו המפלגה הראשונה בחברה הערבית ואנחנו יכולים לעבור את הבחירות הבאות ויכולים להגדיל את הכוח שלנו, אבל אני חושב שבעת הזאת האחדות היא החשובה – חשובה לחברה שלנו, חשובה על מנת למנוע מכל גורמי הימין להרכיב ממשלה בעתיד. זו העת לאחדות בחברה הערבית. מכובדי היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית באותו נושא. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. ואליד, קצת בהמשך לדברים שלך, קצת קשור, מה שרציתי ותכננתי לדבר עליו, כי אני רוצה לספר למי שלא מכיר; אתה בטח מכיר, אבל למי שלא מכיר, אני רוצה לספר איזשהו סיפור. אני גם לא אזכיר איפה, אבל זה באחד הכפרים הלא-מוכרים, שהיה בו עסק מקסים של 22 נשים שגידלו זעתר והתפרנסו בצורה מכובדת, מכרו את הזעתר הזה והיה להן עסק נחמד מאוד, ולצערי, במסגרת הריסת המבנים הלא-חוקיים, גם העסק הזה, שסיפק תעסוקה ל-22 נשים ומשפחות שעומדות מאחוריהן, נסגר ונהרס. ולמה אני מדברת על זה? כי באמת המדיניות של הריסת בתים, במיוחד בנגב, עלתה. ואני מנסה להגיד, איך זה תורם לביטחון של תושבי באר שבע? זה לא. זה גורם לתסיסה. אני לא בעד בנייה לא חוקית, אבל למעשה כל בנייה שהיא בכפר בלתי מוכר היא לא חוקית. אז איך הם אמורים להתפרנס? המשפחות גדלות. איפה הם אמורים לגור? ואף אחד לא באמת מטפל בזה, כי מגיע השר לביטחון לאומי – שמחר, אגב, הוא מגיע לבאר שבע, ואין לי מושג מה הוא ימכור להם, לתושבים בבאר שבע. הרי שנתיים – הוא הבטיח לפני הבחירות שהוא ידאג, והוא משילות, והוא ביטחון, והכול רק הלך אחורה, אגב, לא באשמת השוטרים הנפלאים שיש בעיר הזאת אלא באשמת מדיניות. והמרקם של החיים המשותפים בנגב – הוא רק פוגע בו. גם ככה זה מרקם כל כך עדין, והשר רק פוגע במרקם. האינטרס שלנו, תושבי הדרום שגרים בבאר שבע ואופקים ונתיבות וירוחם, הוא השקעה בתשתיות ובחינוך ובתעסוקה של המגזר הבדואי. החיים שלנו הם משותפים, הגורל הוא אחד, ואני לא מצליחה להבין למה אף אחד לא מבין את זה. הפופוליזם הזול הזה בשקל שחוק – אני כבר לא מצליחה להבין מי קונה את זה. הרי הוא יבוא מחר וימשיך להתסיס, ומה שיצא משם זה רק כעסים ורק רוע ורק פגיעה במרקם החיים הסופר-סופר-מורכב הזה. לטובת אזור הנגב כולו אנחנו צריכים להשקיע בפיתוח היישובים הללו, בהכרה בהם ובשדרוג התשתיות באופן שיאפשר לתושבים להשתלב במארג החברתי והכלכלי של מדינת ישראל. יש צורך בתוכניות ממוקדות לחינוך והשכלה גבוהה, בהקמת אזורי תעשייה ובתמרוץ יזמות מקומית. אלה יובילו לצמיחה כלכלית שתשפיע לא רק על היישובים הבדואיים עצמם אלא על כל האזור הגיאוגרפי שבו הם חיים. בסופו של דבר הפתרון לעוני ביישובים הבדואיים, שמוביל לפשיעה ברורה, אינו רק מענה לצורך מקומי – הוא השקעה בעתיד טוב יותר לנגב ולמדינת ישראל כולה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, הממשלה הזאת, שהפקירה את אזרחיה, מייסרת עכשיו את משפחות חטופיה. בהתחלה המתנגדים לעסקה אמרו שרק לחץ צבאי יחזיר את החטופים. אז לחצנו ולחצנו, נלחמנו עוד ועוד, הרגנו מחבלים, השמדנו תשתיות, כבשנו שכונות, ואז כבשנו אותן שוב, ושוב, גם בפעם השלישית. ולא במפתיע, כפי שכולם הזהירו, כפי שאמרו כל בכירי מערכת הביטחון וגם כפי שניתן לחזות מההיגיון הבסיסי והפשוט ביותר, גילינו שבהיעדר אסטרטגיה וכלים מדיניים, אז הלחץ הצבאי גם לא מביא למיטוט היכולות השלטוניות של חמאס, גם לא מביא לסילוק אחרון המחבלים, וכמובן שלחץ הצבאי לבדו גם לא מביא את החטופים. תראו באיזה מצב אנחנו נמצאים. אנשים אומרים לי: אם נעצור את המלחמה, חמאס ישתקם. אז יש לי חדשות עבורכם: חמאס משתקם בעזה בעודנו בתוך הרצועה. מדוע? כי אנחנו עובדים בצורה שאינה חכמה, ללא מדיניות. בזמן שאנחנו נמצאים שם, מצד אחד אנחנו לא סוגרים את העסקה ולא עוצרים את המלחמה, ומצד שני משאירים שם את חמאס ומדי יום מעבירים ישירות לידיו 200 משאיות של סיוע הומניטרי. לא לנזקקים, לרעבים ולבלתי מעורבים – לטרוריסטים ישירות. לכן קצב חיסול המחבלים נמוך מקצב גיוסם מחדש, ואנחנו נותנים לחמאס את כל הכלים להמשיך ולהשתקם, במקום להציע אלטרנטיבה מדינית שתגדע את התהליך הזה אחת ולתמיד. יותר חטופים נהרגו או נרצחו על ידי השובים שלהם במסגרת הלחץ הצבאי מאשר שוחררו חטופים במבצעים הירואיים, הרבה יותר. לצערי זו האמת. ועכשיו, כשיש הרבה פחות חטופים חיים ממה שהיו אז, בתום העסקה הראשונה – אני מדברת על נובמבר הקודם – וממה שהיו בהזדמנויות קודמות לביצוע עסקה שפספסנו, עכשיו שימו לב מה אומרים המתנגדים לעסקה, כמו השר סמוטריץ'. פתאום הם אומרים: גופות זה סיפור אחר. זו בעצם מכבסת מילים למדיניות שהפקירה את החטופים למותם, ועכשיו ממשיכים להפקיר אותם בגלל שהם מתים. לא נשמע כדבר הזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. משפט סיום. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט סיום: בעסקה אחת, את כולם, עכשיו. כולם הומניטריים, וזו המשימה הכי דחופה שמונחת לפתחה של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, שמעתי עכשיו – – – << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אין על הקול שלך, אין. אין כמו הקול שלך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אלמוג, היי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אלמוג, אין גם על הערכים שלו והאמונות שלו. אין. הבעיה איתך, הבעיה איתך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שוב, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני היושב-ראש, השר, שמעתי עכשיו את הציטוט של יו"ר דגל התורה גפני מאיים, תקשיבו טוב, מאיים שאם לא יושג חוק גיוס, הממשלה תיפול. איפה הוא, גפני, הוא פה? לא ראיתי אותו היום. עכשיו אני פונה אליך, גפני. אני משער שאתה שומע, ואם לא – תשמע את זה. אתה לא מתבייש? תגיד לי. אנחנו, בכפפות של משי, כולנו – ליכוד, הציונות הדתית, אנחנו – מתנהגים בכפפות של משי. ואני שומע כאן כל מיני קולות: אתה יודע מה, אולי נגייס אותם חלק-חלק, עכשיו 1,000, עוד 2,000. גפני, אנשים נופלים, חיילים וחיילות נהרגים. היה 7 באוקטובר. המדינה הזאת משוסעת. צה"ל זועק ללוחמים, ואתה והאנשים שלך בזה עסוקים? וכואב לי שאנשים מהליכוד ואנשים מהציונות הדתית עולים לכאן היום ומגינים על איזה חוק מושחת שנרקם בחדרי-חדרים. מה, אתה לא מתביישים? ואיפה כל העם? על זה צריך לצאת לרחובות – על זה שבשעה הקשה ביותר של מדינת ישראל, השעה הקשה ביותר בחיינו, כשאנחנו כל יום קוברים את מתינו, יושבים בכנסת הזאת, במקום המקודש, אנשים שמעיזים להפריד בין דם לדם, וראש הממשלה משתף איתם פעולה. איפה אתם, אנשי הליכוד, ההדר של הליכוד? ואני פונה לציבור, לציבור המצביעים של הציונות הדתית, כי אני יודע מי אתם. אני יודע, אתה סגן אלוף בצבא, נכון? כולם מקיזים את הדם ויושבים בשקט ומשתפים פעולה עם החוק הכי מושחת. תעזבו עליית מחירים, תעזבו את המצב הקשה של המדינה. זה מקומם, זה בוער בתוכנו. אני פוגש אנשים שמקבלים, אלעזר, סבב רביעי. אני לא רוצה להזכיר את הבנים שלי, את הבן שלי, שהיום אומר לי: אבא, קיבלתי עוד 72 יום. אבא לשלושה ילדים. ואנחנו מרכינים ראש ואומרים – כולנו, אתם, כולנו, זה לא רק אני, כולכם – אומרים: לך בשלום, תחזור בשלום. להגן על המדינה זה הדבר החשוב. ובתוכנו יושבים – גפני מאיים וגולדקנופ מאיים – העיוורים מדעת. כאילו זו לא מדינה שלכם. מה, אתם מדינה בתוך מדינה? אבל לא עליהם אני כועס. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. נא לסיים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני כועס על הציונים שיושבים כאן, הציונות הדתית; אנחנו, האנשים ששולחים את ילדיהם ולא יוצאים לרחובות. ואני אומר לך, ביבי נתניהו – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תם הזמן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אני אומר לך שהעם הזה, נקעה נפשו. הוא יצא החוצה אם אתה תעז להביא תוכנית גיוס שגורמת להפרדה בין הדם. אף אחד לא יסלח לך, בטח לא אנחנו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, היום ראיתי שעלה לאוויר קמפיין של משרד החינוך ומועצת התלמידים והנוער הארצית שמדבר על חרמות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נגד חרמות. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, נגד חרמות. זה למוקד של סיוע רגשי ומניעת דחייה חברתית וחרם. מועצת התלמידים והנוער הארצית, אנחנו פוגשים אותה כאן בוועדות. ראיתי את הקמפיין הזה, וכל כך הייתי גאה בהם, שבימים המאוד-מורכבים שהמדינה והחברה שלנו נמצאות הם מצליחים לראות ולהעלות את המודעות לדברים של היום-יום שעדיין נמצאים, שזה חרמות. אני רוצה לברך אותם ולהגיד להם שהם באים לכאן ומתעסקים בנושאים כל כך חשובים לבני ובנות הנוער במדינת ישראל. אנחנו תמיד בבניין הזה מדברים על זה שהנוער הוא העתיד, עתידה של מדינת ישראל. החבר'ה האלה מראים לנו שהם לא העתיד, הם ההוויה – הם כאן ועכשיו והם יוצרים את העתיד. הם לא מחכים לנו, הם משמשים לנו דוגמה. אז שוב, יש את המוקד, מי שנחשף לזה. האם אתה יכול להנמיך קצת, כבוד השר? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> כן, כן. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. לא, חשבתי שנכנסת למוקד. אתה יכול להיכנס למועצת הנוער ולראות את הקמפיין נגד החרמות. אז באמת, לכל ילד, ילדה, נער, נערה, או לכל הורה שחושב שיש איזושהי מצוקה רגשית או איזשהו חרם שהילד שלהם עובר, המוקד הוא 6312*, "קול לכולם". ואללה, מי שנמצא כאן, יש לנו מה ללמוד מבני הנוער האלה, ואני מקווה שאנחנו נלמד, שנראה את האחר, את מי שקשה לו, ונראה אחד את השני כאן. אנחנו יכולים לעשות את זה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. בהחלט חשוב. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אתם יודעים, בשנתיים הללו הרבה דיברו איתנו על אופוזיציה, מה זה אופוזיציה בלי כאבי בטן, כמו שהיו הצד השני, שגם לדברים הכי לאומיים, חברתיים, אנושיים, היו מצביעים נגד, רק שתיפול הממשלה. לפעמים אני אומרת לאנשים: אתם מבינים שפה יש קואליציה בלי כאבי בטן, וזה המצב הכי מסוכן למדינה, קואליציה בלי כאבי בטן. בקואליציה בלי כאבי בטן משפחות שכולות מסולקות מהכנסת ומשפחות חטופים מסורבות כניסה. בקואליציה בלי כאבי בטן מחוקקים חוק השתמטות בזמן מלחמה כדי לשרוד פוליטית. בקואליציה בלי כאבי בטן המשמעות של חוק השתמטות היא גירעון של 30 מיליארד ש"ח בשנה, אבל זה לא משנה – פשוט יעלו את המחירים לכל הציבור העובד והמשרת. יעלו להם את הביטוח לאומי בלי כאבי בטן; יפגעו בנקודות הזיכוי בלי כאבי בטן; יעלו מס בריאות בלי כאבי בטן; יעלו את מחירי התחבורה בלי כאבי בטן; אפילו יעלימו את סימון המוצרים בסופרים, את סימון המחירים, בלי, בלי כאבי בטן. זאת קואליציה ששכחה את החיים עצמם. בקואליציה בלי כאבי בטן, בכל פעם שנחשף תחקיר אחר על שחיתות, אף אחד לא מצייץ, כי אין כאבי בטן – שיהיו פה מושחתים, מה זה משנה. בקואליציה בלי כאבי בטן אפילו כשראש שב"כ לשעבר מצביע על חוק שיפגע בעליונות המודיעינית של צה"ל, אין כאבי בטן – מה אכפת מהמודיעין. זאת קואליציה בלי כאבי בטן שבה מפטרים שר ביטחון כדי להחליף בשר שיעשה השתמטות בזמן מלחמה. אין כאבי בטן. בקואליציה בלי כאבי בטן חברי הכנסת יכולים להגיד שטויות, כמו להגיד לנירה שפק, שמספרת על הטבח שלה: מה את רוצה, כפיים? אין כאבי בטן; או שדודי אמסלם יגיד: לא צפיתי בסרטון של לירי, אין לי מה לראות אותו, אני מרגיש מה עובר עליהם – בעודו מפקיר אותם. בקואליציה ללא כאבי בטן אומרות פה חברות הכנסת כמו גלית דיסטל או טלי גוטליב: לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. לא תהיה. בקואליציה הזאת גם קלנר מגיש חוק לוועדה פוליטית – ומתחבא למשפחות שכולות כשאני מחפשת אותו איתן. אבל אין כאבי בטן, הכול בסדר. שחיתות בסדר. הפקרה בסדר. דם על הידיים בסדר. השתמטות בסדר. מריחת מלחמה שלא לצורך בסדר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הפקרת העתיד שלנו בסדר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ככה זה בקואליציה ללא כאבי בטן – עד שתעופו ונתקן ונרפא ונשקם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 458 ימים למלחמה, ומאז 7 באוקטובר אני שואלת את עצמי: יכול להיות שבאמת נתניהו לא ידע, שבאמת אף אחד לא משך בדש מעילו? באמת, האומנם הוא לא ידע? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ידע, ידע הכול. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז ידע גם ידע, נכון מאוד, כי לפני שנתיים יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי של נתניהו "ביבי: סיפור חיי", ומסתבר שכבר לפני עשור נתניהו חזה בדיוק רב – בדיוק רב – את אירועי 7 באוקטובר, ובעצם הוא עצמו, הוא אבי הקונספציה, והוא ראש ממשלת האסונות שלא שמרה על אזרחיה ב-7 באוקטובר. אני רוצה לצטט מתוך הספר שהוא עצמו כתב. "השקט מעזה שהשתרר אחרי מבצע עמוד ענן נקטע על ידי שרשרת אירועים שהחלה ברצח האכזרי של שלושה נערים חפים ותמימים והסתיימה במערכה צבאית כוללת". ואני מצטטת: "כינסתי את הקבינט המדיני-ביטחוני. 'אין לנו עניין להיכנס למלחמה', אמרתי לשרים, 'אבל אין לנו שליטה על החמאס. אם ההסלמה תימשך, לא יהיה מנוס. נצטרך להכות בהם חזק כדי להחזיר את ההרתעה והשקט'. הקבינט הנחה את צה"ל להיערך למערכה עוצמתית. חמאס התעלם מהמסרים ששלחנו לו בערוצים חשאיים על כך שפנינו לשקט, והמשיך לשגר טילים בקצב הולך וגובר. מהמודיעין למדנו שהוא חפר עשרות מנהרות טרור מתחת לגדר הגבול" – נתניהו כותב, כן – "הוא גם אימן כוח מיוחד להגיח מן המנהרות ולהסתנן לשטחנו בהפתעה גמורה כדי לרצוח ולחטוף חיילים ואזרחים. למרות שנתקלנו בעבר במנהרות בודדות כמו זו ששימשה לחטיפת גלעד שליט, כאן כבר היה מדובר באיום בסדר גודל אחר, מלחמת מנהרות לכל דבר. חמאס התכוון להפתיע אותנו ולהחדיר לישראל בו זמנית מאות מחבלים שייכנסו לגנים ולבתי ספר, ירצחו ישראלים ויגררו איתם עשרות בני ערובה בחזרה לרצועה דרך המנהרות. אילו הצליחו בתוכניותיהם, התוצאה עלולה הייתה להיות קטסטרופלית". כך כתב "מר ביטחון". נתניהו ידע. נתניהו, אתה ידעת ואתה התעלמת, ואתה לא תתחמק מלקיחת אחריות על האסון הגדול ביותר שידעה המדינה. לא נקבל שום ועדת חקירה פריטטית, ועדת חקירה פוליטית, ועדת קישוט או כל המצאה אחרת שתביאו. למשפחות השכולות מגיעה תשובה. לאזרחי המדינה מגיעה תשובה. קח אחריות, עשה מעשה ומנו ועדת חקירה ממלכתית עכשיו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, לא עומדת בפניי שום ברירה אלא להמשיך בקו של חברת הכנסת צרפתי. עמיאל ירחי מביא ידיעה: התקדמות בחוק ועדת חקירה אלטרנטיבית – בליכוד רוצים להניח את החוק על שולחן הכנסת כבר בשבוע הבא, ומה שעונה לו אייל אשל, אבא של רוני אשל התצפיתנית: לא יקום ולא יהיה. לא נאפשר הקמת ועדת טיוח פוליטית. יש גבול. חברי הכנסת של הליכוד, חתיכת צבועים, פחדנים. אין לכם את היכולת להגיד מילה אחת במה שקבוע בחוק, או שלוש מילים: ועדת חקירה ממלכתית. כל יום מגיע איזה משיח מהצד הזה, של הממשלה הרעה הזו, עם איזה רעיון הזוי על ועדות חקירה על האסון הכי גדול שאירע מאז קום המדינה: רצח נשים, ילדים, מבוגרים, צעירים, אונס נשים – ואתם מדברים על כל מיני ועדות חקירה? חבורה של צבועים, פחדנים. אחת מחברות הכנסת שעמדו רק הבוקר או היום אחר הצוהריים מעל הדוכן הזה, אמרה: נשיאת העליון – באיזה פסק דין שנתנה – לא תקבע מי יהיה בוועדת החקירה. היא מצאה את המשולש האשם: צמרת צה"ל, צמרת המשפט והתקשורת; שכחה את השב"כ. כל יום נולד מושג חדש. עומד פה השר אמסלם: ועדת חקירה של העם. מושג חדש – ועדת חקירה של העם. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> של השוק. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא הסביר ואמר כי השופטים צריכים להיות בטריבונה – עברית צחה – בטריבונה המרכזית של החקירה, ולא לבדוק מי אחראי לאירועי 7 באוקטובר. אמירה נהדרת, לתפארת מדינת ישראל. עומד כאן ראש הממשלה ואומר: חצי מהעם לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית. אדוני ראש הממשלה, אתה משקר. לפי סקר שנעשה, 80% מאזרחי מדינת ישראל בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כולל המצביעים שלך. לא נשתף איתכם פעולה. נהפוך את הרחובות עד אשר תקום ועדת חקירה ממלכתית. אתם ממשלה רעה, אתם תלכו הביתה, ואנחנו נתקן את כל מה שקלקלתם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> שקלים לא פה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. תדבר בלי שקלים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כאב גדול לראות את עם ישראל נאנק היום תחת המיסוי, המע"מ, המחירים שעולים. אי-אפשר לגמור את החודש. אי-אפשר לגמור את החודש, וכל הזמן שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר שהכול בגלל המלחמה – בגלל המלחמה ראש המפלגה שלך הטיל את המיסים הכבדים על מדינת ישראל; בגלל המלחמה עלה המע"מ; בגלל המלחמה תושבי מדינת ישראל צריכים לשלם יותר. אז בואו אני אספר לכם כמה הכול עקום במשרד האוצר. קודם כול אני אתן לכם נתונים, שתדעו: מדינת ישראל היא במקום ראשון בעולם, אלופי עולם בקטיעת איברים בגלל סוכרת; מקום שלישי בעולם בחולי סוכרת; מקום שני בעולם בהשמנת ילדים. ומפה אני מעביר אותך עכשיו לבוס שלך – נכנס למשרד האוצר, הדבר הראשון שעשה בהוראת שעה זה לבטל את המס על המשקאות הממותקים ועל הכלים החד-פעמיים. עכשיו, למה אני אומר את זה? כי מצד אחד יש לנו בריאות, צריכים לדאוג למדינת ישראל, לעם שלנו, ומצד שני צריכים להביא כסף. מה הציבור לא יודע? שבינואר 2022, כשנחקק החוק הזה של המשקאות הממותקים, הוא הכניס למדינת ישראל 900 מיליון שקל בשנה הראשונה – 900 מיליון שקל רק מהמס על המשקאות הממותקים – ומעל 20% פחות השתמשו בזה, פחות רכשו את זה; הנושא של הכלים החד-פעמיים, שאמור לדאוג לסביבה של מדינת ישראל, הכניס 600 מיליון שקל. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה קרה עם המחירים אחרי שביטלו את המס? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא הזיזו אותם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שרציתי להגיד. 1.5 מיליארד שקל על השולחן, אדוני שר האוצר. 1.5 מיליארד שקל שנמצאים אצלנו בקופה של מדינת ישראל – מצד אחד שומרים על הסביבה – הסתובבה פה קודם שרת איכות הסביבה. היא שרת איכות הסביבה? היא הורסת את הסביבה, כי היא הסכימה לזה, היא דחפה לזה, לביטול החוק הזה. 1.5 מיליארד שקל היו, ופשוט ביטלו אותם. אז כששר האוצר בא ואומר: צריכים לקחת מהמדינה – אני רוצה להגיד לאזרחים שלשר האוצר היו 1.5 מיליארד שקל בקופה של מדינת ישראל. הוא פשוט ויתר על זה, ולא רק ויתר על זה – הוא פוגע בבריאות של הילדים שלנו ובבריאות של איכות הסביבה. כי החוקים האלה היו טובים, ועושים אותם במרבית המדינות בעולם, ורק במדינת ישראל לא. אז חשוב שתגיד גם ליושב-ראש המפלגה שלך שבנושא הזה הוא פשע. הוא פשע. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, היום בית המשפט העליון הוציא צו על תנאי כנגד החלטתו של שלמה קרעי, השר המהולל, ותגובתו של שלמה קרעי היא כזאת: צו הביניים של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ניתן בחוסר סמכות ובניגוד לחוק. בנוסף, אני קובע כי קיימת מניעה חוקתית לקיימו מחמת פגיעה חמורה בהפרדת הרשויות וביסודות הדמוקרטיה. הצו אינו מחייב אותי. הוא משולל תוקף וחסר משמעות. שר בישראל. עכשיו, בכל מקום אחר, נורמלי, לא הרשת הייתה גועשת – חבריו לקואליציה היו אומרים לו: הרף, אתה שר. אבל הוא בתחרות, והוא בתחרות קשה. כי הוא עשה מעשה דומה למה שעושה יריב לוין, שר המשפטים – הוא נמנע בכוח מלהשתמש בסמכות, זאת אומרת לא להפעיל מערכות שחייבות לעבוד. הרי מדוע בית המשפט העליון התערב? כי יש פה שר שהוא כשל מתמשך עם עניבה, שמסתובב, מנאץ, מקלל. את עבודתו הוא לא עושה, הוא רק מפרק הכול, ואז, כאילו הוא היה שופט בית המשפט העליון, הוא אומר: אני לא אקיים צווים. המשמעות של האמירה הזאת היא שכל אזרח במדינת ישראל משוחרר מקיום צווים והחלטות שיפוטיות. זאת ממשלה? אז ברור לי שהוא לקח את הדוגמה האישית מראש הממשלה, וברור לי שהוא לקח דוגמה אישית מהיריב שלו. הם כנראה יתחרו בעוצמה יהודית על המקום בהמשך, עם השר בן גביר, שכל מה שנשאר להם לעשות בארסנל חוסר התפקוד שלהם הוא לנאץ, לשקץ ולפגוע במערכות קיימות ועובדות ולנסות לשתק אותן. זו האג'נדה. על גל שלם של שנאה שמנסים לגלוש עליו – והם גולשים עליו, אבל זו חבורה של אנשים שחלקם לא שירתו מעולם, שאין להם שום בעיה לשבת בקבינט, לשלוח חיילים למלחמה, ובאותה מידה אין להם שום בעיה להגיד: לא נמלא צווים. מה יגיד אזרח שיש לו צו הריסה על ביתו? האם נראה עוד פעם את בן גביר מתגאה על צווי הריסה שהוא עושה, כשצווים לא מקוימים, ויגיד: אנחנו בעד אכיפה? זו חבורת אנשים שמתנהלת כמו עבריינים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא כמו. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם הכי דומים לארגון פשיעה. ראשה מתנהל ככזה, אתם כולכם משתפים פעולה, וארגון פשיעה – מעולם לא ראיתי ארגון כל כך מאורגן, כל כך מתוחכם, שעושה את הדברים כאילו ברשות ובסמכות; לא ברשות ולא בסמכות. חוזר לשלמה קרעי – שר עבריין, אין מילה אחרת. מעודד השתמטות ופוגע, ואתם נותנים לזה יד; גם אתה, אדוני. לזה אתה נותן יד – לשר עבריין. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת דוידסון, לא רק שביטול מס על משקאות ממותקים לקח מתקציב המדינה כמעט מיליארד שקל, לא רק שזה פגע בבריאות הציבור; מה ששר אוצר עשה – הוא לקח מיליארד שקל מתקציב המדינה והעביר אותם לכיסים של בעלי הון, כי המחירים לא ירדו. לקחו מיליארד שקל מתקציב המדינה, ממשלת ישראל, והעבירו אותם לבעלי הון. עכשיו בואו תסבירו לי, איך אתם עובדים לטובת הציבור? אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, סיפור שאתה מכיר. בשבוע שעבר, ביום שני ב-18:30 אנחנו מקבלים לקבוצת הווטסאפ של ועדת הכספים העברה תקציבית חריגה על סך 4.5 מיליארד שקל למשרד החינוך, כולל 0.5 מיליארד שקל לחינוך החרדי הפרטי ו-155 מיליון שקלים של הכספים הקואליציוניים. 500 עמודים של חומר מקצועי. 500 עמודים. כבר בבוקר, ב-08:00, ההעברה עולה לדיון בוועדת הכספים. לא ניתן לנו – אני מדבר, אני חושב, בשם כל חברי הוועדה, גם אופוזיציה וגם קואליציה, ואני אחד שמשתדל לפחות לקרוא וללמוד את החומר. לא היה לנו זמן סביר לא לקרוא, לא ללמוד, לא להבין – 4.5 מיליארד שקל ממקום למקום. בדיון עצמו באמת שלא עשינו פיליבסטר. שאלנו שאלות מהותיות. כמובן, כפי שזה נהוג בוועדת הכספים של גפני, לא קיבלנו תשובות. והקואליציה הצביעה נגד. ואני חותם לכם שהם לא באמת – הם לא קראו את החומר, גם אלה שלא רצו לקרוא וללמוד וגם אלה שרצו אבל לא ניתן להם זמן. לא יכול להיות שאנחנו מעבירים מיליארדים ממקום למקום בלי ללמוד את החומר. זו מעילה בתפקיד שלנו כחברי כנסת. זו הפרת אמונים כלפי הציבור הישראלי. היום שלחנו מכתב, אני וחברי חבר הכנסת שירי שלחנו מכתב ליועצת המשפטית של הכנסת בדרישה לבטל את ההצבעה. אם הדרישה שלנו לא תקוים, אנחנו גם כמובן נשקול פנייה לבית משפט העליון. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. אחריה – שרון ניר, ואחריה – ווליד טאהא. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, במוצאי שבת ישבתי וצפיתי בתוכנית פגישה עם רוני קובן. בשבת האחרונה הוא אירח אצלו את העיתונאית ואשת התקשורת קרן נויבך. אני צופה הרבה בתוכנית הזאת. אני בטוחה שרבים פה יצא להם לצפות. באמת שהוא עיתונאי מזן אחר – הוא מצליח להוציא משהו מאוד מאוד אותנטי ואנושי מהמתארחים אצלו. אבל הפעם הרגשתי באמת משהו קצת אחר. חצי שעה של תוכנית, ובאמת את כל זמן המסך שלה קרן נויבך הקדישה לנושאים הלאומיים, לחטופים, לחטופות, לתצפיתניות, ללוחמי גולני, למוצב נחל עוז, לקיבוצים ולעיירות בנגב המערבי. במקום שהיא תדבר על עצמה ועל הביוגרפיה שלה, מה שמרבית האנשים אוהבים לעשות, היא רצתה שזמן המסך הזה יושקע ויוקדש לאנשים חסרי הקול. חלקם כבר לא יוכלו להשמיע את קולם לעולם, ואת חלקם אנחנו מוכרחים להחזיר הביתה כבר, יהא המחיר אשר יהא. מצאתי את עצמי ממש מהדקה הראשונה ועד לכתוביות סוף התוכנית יושבת מרותקת לכל מילה, עוקבת אחרי כל הבעת פנים ודמעה שמציפה את העיניים. אי-אפשר לצפות בריאיון הזה ולהישאר אדישים. אי-אפשר לשמוע את האופן שבו קרן מאמצת את הסיפור הלאומי כאילו היה סיפורה הפרטי והאישי. זו תחושה שכל כך רבים חווים כל הזמן כבר 15 חודשים. תשעה מיליון אזרחים – מינוס 68, כן, מה לעשות, שלא דופקים על השולחן ודורשים עסקה – שכל רצונם הוא לראות את כל אחינו ואחיותינו בחזרה בבית, להקים ועדת חקירה אמיתית, ממלכתית, כדי שנוכל להבין ולהחלים מהפצע הנורא שהממשלה פצעה בליבנו. קרן, אני רוצה להגיד לך תודה. זה לא טריוויאלי להשתמש בכל שנייה שלך על המסך, ברדיו או בכל רשת קיימת. זה לא טריוויאלי לקחת את המציאות ולנסות להשפיע ולתקן את העולם שמסביבנו. ויש הרבה מה לתקן. זה בדיוק מה שקורה בשידור הציבורי ובשידורי האקטואליה והחדשות ההגונים, שפועלים בשביל המדינה ובשביל אזרחי המדינה, לא בשביל מפלגה, לא בשביל ממשלה, לא בשביל פוליטיקאים ולא בשביל איש כזה או אחר. אלה החדשות שאתם בקואליציה פועלים לסגור. נגד האנשים שמנסים לתקן את המדינה, לחשוף שחיתויות – נגדם אתם נלחמים, כי אם תצליחו לחסל את העיתונות החופשית, תצליחו לחסל את האמת, והשקרים והאלימות שלכם ימשלו בנרטיב. כשאין אמת ואין יושרה, גם אין צדק ואין דמוקרטיה. אני פה וכל חבריי פה כדי שלא תצליחו במשימה הזו. לא משנה כמה נצטרך להיאבק, אני יודעת שבסוף ננצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, תאגידי המים – אומנם מרבית חבריי שעלו לדבר לפניי, אף אחד מהם לא הזכיר שאנחנו – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסתר ליבם הם הזכירו זאת. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן. – – שאנחנו דנים בחוק תאגידי מים וביוב. אני לא מבין למה כתבו "מיום וביוב". אז מים וביוב. אני הגשתי בזמנו הצעת חוק, היושב-ראש, שמאפשרת לרשות מסודרת שתרצה לנהל לבדה את משק המים שלה – מאפשרת לה לעשות זאת, ולא לכפות על כל הרשויות בעל כורחן להתאגד בתוך תאגיד מים. כמובן, יש רשויות גדולות שמספר התושבים בהן מאפשר לרשות להקים תאגיד ליישוב עצמו, אבל יישובים קטנים לא יכולים לעשות זאת, ועל כן אתה לעיתים מוצא יישוב קטן שגיאוגרפית לא שייך לאזור שפועל בו תאגיד מסוים, ולמרות זאת הוא נמנה עימו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לכן היה רעיון לעשות אשכולות, וזה לא תמיד צולח. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> נוסף לכך, אני מקבל הרבה מאוד תלונות על כך שבגלל תאגידי המים – מה זה בגלל תאגידי המים? תאגיד מים שמקבל את האחריות להולכת ביוב בשכונה מסוימת והוא לא עושה זאת, גם אם השכונה בשלב מתן היתרים לבנייה, הדיירים שם לא יוכלו להתחבר לחשמל, כי אין להם למעשה תשתית ביוב. אז הוספנו עוד סוגיה לסוגיות הבעייתיות של החוק הזה, ועכשיו באים להאריך את החוק הזה לעוד שנה כדי לאפשר הצטרפות של עוד יישובים. אני חושב שהחוק הזה מיותר. הכפייה בכוח על הרשויות המקומיות להצטרף לתאגידים היא מיותרת. צריך לאפשר לכל רשות שחושבת שהיא יודעת לנהל את משק המים שלה לבדה, ללא המתווך הזה שקוראים לו תאגיד מים, שלעיתים הוא מנהל את משק המים ביישוב שהמשרדים שלו מרוחקים ממנו, יעני כמה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא משך צינור אליו. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן, אפילו צינור הוא לא משך אליו. לדעתי, יישוב שירצה לפרוש מהתאגיד ולנהל לבד את משק המים, צריך לאפשר לו זאת. יש לי בכל מקרה הצעת חוק דומה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> קריב, מה קורה עם ההלשנות שלך, עם ההדלפות שלך לבן כספית? מי שיש לו חמאה על הראש – איפה הוא? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> אוה, הוא יוצא. למה אתה יוצא? בוא נדבר על זה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אין לי מה לשמוע את השקרים שלך על בית המשפט. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> בוא נדבר על מה שאמרת, על מה שהדלפת, על חומרים שהדלפת ושעדיין לא נפתחת חקירה נגדך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שקרנית. אישה שקרנית. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> לסבר את האוזן, חבר הכנסת קריב כרגע זורק לי הערת ביניים, ואני מוצאת שחשוב לציין שחבר הכנסת קריב, תחת התלונה של יושב-ראש הכנסת, הדליף לעיתונאי חומר מסווג וביטחוני מוועדה מסווגת וביטחונית. החומר הזה פגע בביטחון מדינת ישראל. עד היום היועמ"שית, גלי בהרב מיארה, יועמ"שית קפלן, לא פותחת בחקירה על הדבר הזה, כי הוא לא הנגד א' והוא לא מהימין. אבל זה לא מה שרציתי לנאום עליו. מה שרציתי לנאום עליו הוא כזה דבר: עמד פה לפני כמה דקות חבר הכנסת מיקי לוי ואמר שנתניהו שיקר כשהוא אמר שהרוב בישראל לא רוצה ועדת חקירה בראשות העליון. אז קודם כול, תיקון לנאום הקודם, פליטת קולמוס – אמרתי שבג"ץ נעתר לבקשה. הוא לא נעתר לבקשה – הוא דחה את העתירה; הוא כן נעתר לזכות העמידה המופקרת שהכניסה את חמאס למשכן. הינה הפייק הכי גדול. בסקר שנערך לדעתי ב-N12, הציבור נשאל ככה: מה אתה מעדיף, ועדת חקירה ממלכתית או ועדת חקירה פוליטית? באופן ברור וטבעי רוב הישראלים, רוב מכריע, אומרים: ודאי שוועדת חקירה ממלכתית, ודאי שלא ועדת חקירה פוליטית, כמו שצריך. לא אני, ואני מניחה שאף אחד בציבור הישראלי, לא מעוניין שוועדת החקירה הזאת תהיה פוליטית. הכי טבעי, הכי מתבקש. אממה, כששואלים את השאלה אחרת – וזה מה ששלמה פילבר עשה, סוקר שבינתיים הוא כרגע היחיד שזיהה את תוצאות הבחירות ודייק אותן: לא שואל פוליטית או ממלכתית, אלא שואל: ועדת חקירה בראשות העליון או ועדת חקירה שתיקבע על ידי מינימום 80 חברי כנסת, שיקבעו באופן מקצועי מי ישב בוועדה; לא פוליטיקאים – אף פוליטיקאי לא ישב בוועדה. יקבעו את אנשי המקצוע קואליציה ואופוזיציה גם יחד. זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על אנשי משפט, האופוזיציה בוחרת אחד, הקואליציה בוחרת אחד; אנחנו מדברים על אנשי ביטחון וצבא, האופוזיציה בוחרת אחד, הקואליציה בוחרת אחד. זאת הלאומית הפריטטית. והפלא ופלא, הנתונים מתהפכים – רוב ברור לוועדת חקירה כזאת ולא לוועדת חקירה בראשות העליון. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ממה אתם מפחדים? ממה את מפחדת? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא מפחדת מכלום. למה אתה לא מקשיב? אני נותנת לך נתונים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה יקרה אם תהיה ועדת חקירה? גלית, ממה את מפחדת? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה אתה מפחד מהאמת? כרגע אמרתי שרוב הציבור מעוניין בוועדת חקירה לאומית פריטטית ולא בראשות העליון. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. היה סקר ומעל 70% – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 79%. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> ועדת חקירה בראשות העליון היא ועדת חקירה פוליטית. רוב הציבור בישראל – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> 79% רוצים ועדת חקירה ממלכתית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת דוידסון. חבר הכנסת דוידסון, תודה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> רוב הציבור בישראל לפי רוב הסקרים לא מאמין לעליון. זה הציבור. דוידסון, לך בטענות לציבור, לא אליי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה אולי סקר ב-14. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> מה קרה לראש הממשלה? יש רוגלות? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אי-אפשר לתת את הטבח הזה ואת החקר שלו לגוף שרוב הציבור לא מאמין לו. זה כל כך פשוט. די עם הפייק – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שקר. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – די לעבוד על אנשים. די לקרוא לוועדת חקירה סופר-פוליטית ממלכתית. היא לא ממלכתית, היא פוליטית, והפעם גם לימין יש say, גם הימין רוצה לשמוע את האמת. גם הימין, בפעם הראשונה בחייו, רוצה לתת אמון בגוף שחוקר, וזה מה שיהיה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא יהיה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> – – – אתה לא מקשיב, אתם לא מקשיבים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה לא נכון. יצא סקר. 79% רוצים – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה לא הקשבת לנאום. אם זה מה שאתה אומר, לא הקשבת לנאום. הראיתי במפורש איך כשפורטים את זה, לא ממלכתי-פוליטי אלא – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, את מעוניינת לדבר? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> היא לא כאן. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – – העליון או חברי כנסת, הרוב לא רוצה להיות שם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> את מעוניינת לדבר? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זאת טטיאנה. איזה יוליה? << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> אני טטיאנה מזרסקי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אוי, סליחה. סליחה. ואני אומר את זה כמה פעמים. סליחה. אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. סליחה, חברת הכנסת טטיאנה, התבלבלתי. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> דבי, לא דבי שטרית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הייתי נעול על זה ואמרתי כמה פעמים. חזרתי על אותו דבר כמה פעמים, כי הייתי בטוח שהיא לא קשובה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> השעה לא פשוטה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-7 באוקטובר מדינת ישראל חוותה את היום השחור ביותר בתולדותיה מאז קום המדינה. מאות ישראלים נטבחו, נחטפו ונאלצו להילחם על חייהם, וכל זאת בלב מדינת ישראל, ישראל הריבונית. זהו כישלון מחפיר שמחייב בירור עמוק, כן ואמיץ. בהמשך לדבריה של חברת הכנסת דיסטל, יש עכשיו רצף אחר. במדינה דמוקרטית, כשאירוע כזה מתרחש, יש רק מסקנה אחת ברורה: הקמת ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה שתחקור כל פרט ותוציא את האמת לאור. בלתי תלויה. ומכאן עולה השאלה: מדוע הממשלה מתנגדת לכך? איך יכול להיות שראש הממשלה נתניהו, שבאירועים קודמים דווקא כן הבין את הצורך בחקירה עצמאית, מתנגד כעת? בוא נזכיר לך, כבוד ראש הממשלה: באסון מירון 45 מתפללים נספו באירוע קשה וכואב. אתה, ראש הממשלה נתניהו, בתמיכת הממשלה, הודעת על תמיכתך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, ועוד הגדלת לומר: אין ברירה, חייבים תשובות. בפרשת הרוגלות, שזה בסך הכול היה שנה לפני הטבח, נתניהו קרא להקים ועדת חקירה ממלכתית על רקע החשדות שהמשטרה עשתה שימוש לא חוקי בתוכנות ריגול. הוא טען שמדובר בפגיעה בדמוקרטיה ושאסור לעבור על כך בשתיקה. ובכן, איך בעיתות משבר כאלה דרשת, אדוני ראש הממשלה נתניהו, שקיפות ואחריות? איך ייתכן שדווקא עכשיו, כשהכישלון גדול בהרבה והפגיעה חמורה, אתה מתנגד? ההתנגדות הזו מעלה שאלות מטרידות. ממה אדוני ראש הממשלה חושש? מה יש להסתיר מפני הציבור? מדוע האמת הפכה אויבת המדינה? לא מדובר בשיקול פוליטי, מדובר באמון הציבור. ישראלים איבדו את היקר להם מכול: משפחות, בתים, תחושת ביטחון בסיסית. האזרחים דורשים תשובות, ואנחנו כאן כדי להבטיח להם שהם יקבלו אותן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי עוד כמה משפטים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תם הזמן. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעכשיו שלוש שניות. ועדת חקירה ממלכתית היא הדרך היחידה להבטחת בירור אובייקטיבי, מקצועי ושקוף, כזה שלא תלוי בפוליטיקה או ברצון לגונן על מקבלי ההחלטות, כי במדינה דמוקרטית אין מקום לטיוח, יש מקום רק לאמת. הציבור דורש תשובות, ואנחנו כאן לוודא שהוא יקבל אותן, ואכן, תהיה ועדה ממלכתית. אנחנו מתחייבים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה סילמן, השבוע התפטר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה השני בתוך שנתיים, לצד עזיבתם של עשרה בכירים נוספים. אפשר לומר שהמשרד הפך למעשה לתחנת רכבת, אבל בניגוד לתחנה רגילה, במשרד רק יורדים ואף אחד לא עולה. אם יימשך המצב הנוכחי, בקרוב המשרד יוכל לעבוד מתוך חדר מטאטאים קטן, וזה בתנאי שיהיה מישהו שיסגור את האור בסוף היום. גברתי השרה, מנהיגות זה לא רק לשבת בראש שולחן הישיבות; זה ליצור אמון, לסרטט חזון, לתת תחושה שיש קפטן לספינה. אבל כרגע הספינה שלך נראית כמו סירת משוטים שחטפה טורנדו, ורוב הצוות העדיף לקפוץ לים מאשר לשבת לצידך. אולי כדאי לבדוק אם יש בעיה בקפטן, ולא רק בים שמסביבו. המשרד להגנת הסביבה זה לא תחביב. זה לא עוד פורטפוליו פוליטי שאפשר לשחק בו, אלא משימה קריטית. כשאנשי מקצוע מעולים, מהשורה הראשונה, שמקדישים את חייהם להגנת הסביבה, מגיעים למסקנה שהמשרד להגנת הסביבה הוא לא המקום שבו הם יכולים לפעול למען המטרה, זה סימן שמשהו עמוק השתבש בדרך. כשכישרונות כאלה – ובמשרד הזה יש כישרונות מעולים – בוחרים לעזוב, לא כי הלב שלהם לא נמצא במקום הנכון אלא כי הם מבינים שזה פשוט לא המקום הנכון, זו קריאת השכמה. אם במקום תוכניות להגנת הסביבה אנחנו רק שומעים על תוכניות הבריחה של בכירי המשרד שלך, ברור שמשהו פה לא עובד. גברתי, אם תמשיכי כך, לא ירחק היום שבו המשרד עצמו ייכנס לרשימת המינים שנתונים בסכנת הכחדה. אולי כדאי לשקול שינוי. כי אם כבר כולם מתפטרים, למה לא להתחיל מהפסגה? תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רגע, יש לי הצעה – שעידית סילמן תפנה לממלא מקום של נציב שירות המדינה החדש – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – ותבקש אישור למנות את שמוליק סילמן למנכ"ל המשרד, כי הוא ממילא מנהל אותה. רעיון טוב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אחלה רעיון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. הצעתך נשמעה ותישקל בכובד ראש. תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> היתר מיוחד ששמוליק סילמן יהיה המנכ"ל. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> מיקי, הצעתו התקבלה פה אחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רעיון טוב, אדוני היושב בראש. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ייעול, ייעול. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיים פה כנס חירום בכנסת, כנס של ברית המשרתים אל מול ברית ההשתמטות שנרקמת בחלקים מהקואליציה. ההשתמטות תמיד הייתה פצע ערכי, שיש מי שמשרתים ויש מי שמשתמטים. מה שקרה זה שמאז 7 באוקטובר הפצע הערכי הזה מדמם הרבה יותר, וממש עלול לפרק אותנו בפנים. העובדה שיש בישראל קבוצה שלמה שאין לה לילה ואין לה יום, שהיא חרדה מכל רכב שחונה בחוץ או מטלפון שמצלצל, שמכירה כל כך הרבה אנשים קרובים שנפלו, ולעומת זאת יש קבוצה בחברה הישראלית שישנה היטב, אינה חרדה, שגרת יומה נמשכת, אין לה דאגה למישהו קרוב, היא מתכון לקרע פנימי. ולקרע הפנימי הזה ולפצע הערכי הזה הצטרף גם קרע מעשי, כי יש מי משרתים יותר כי אחרים לא משרתים בכלל. זו מתמטיקה פשוטה, חדה ובהירה. ולכן יש פה גם פצע ערכי, גם פצע מעשי. 825 חיילים נפלו, לפי הפרסום האחרון של דובר צה"ל; יש 18,000 פצועים; יש שבע חזיתות לחימה – הרבה מאוד עומס. אנשים עוזבים בית, משפחה, פרנסה, ומשלמים מחיר אדיר, בזמן שאחרים ממש לא משלמים מחיר. זה בעיניי ממש לעבור על הצו של "לא תעמוד על דם רעך". חשוב פה להדגיש שלא כל דרישה שגם צעירים חרדים או ערבים ישרתו משמעותה שנאה. אפילו תמוה בעיניי שמי שבוחר לשרת ומתעקש שגם אחרים ישרתו מואשם בשנאה. אם כבר, ההשתמטות היא זו שמעמיקה קרעים. אז מי שלא מסתפק במס שפתיים חלול על אחדות אלא באמת חשובה לו ערבות הדדית כדרך חיים, לא יכול להשלים עם הפרדה כה בוטה בין מי שמחויב להתגייס ובין מי שזוכה לפטור אוטומטי רק בשל השתייכות למגזר מסוים. כל זה היה נכון לפני חרבות ברזל; כשפרצה המלחמה, זה הפך להיות דחוף וקריטי הרבה יותר. צריך להבין, הארץ שלנו קטנה מכדי שציבור מסוים יעשה דין לעצמו בלי שציבור אחר ישלם על כך. יש אגדה תלמודית מאוד יפה, שמיוחסת לרבן שמעון בר יוחאי: בני אדם היו יושבים בספינה, "נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה? אמר להם: מה אכפת לכם? לא תחתיי אני קודח? רק תחתיי אני קודח בספינה. אמרו לו: שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה". זו ארץ קטנה, וערבות הדדית היא המתכון הגלוי והסודי שלה. וכשקבוצה אחת לא שותפה, כולנו משלמים על זה מחיר. כל מי שבוחר להשתמט משירות המדינה, פוצע את השותפות הישראלית עוד קצת, וכאשר זה נעשה בשם התורה, כביכול, הפצע צורב ומדמם אפילו יותר. יש על הפרק חוק רע. בעצם מול החוק הזה, בעיניי, כל החלוקות הרגילות מתנדפות. זה כבר לא עניין של קואליציה–אופוזיציה או דתיים–חילונים או ימין או שמאל – זה המשרתים מול המשתמטים; מי שנכנס תחת האלונקה בשנה הקשה הזו ומי שנותר בצד. בריתות חדשות שנרקמו בדם קושרות את החברה. אסור להפר את הברית. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לפני שאתחיל לשאת דברים, אני רק רוצה לכבד את זכרו של גיבור ישראל, שפורסם על נפילתו ממש לפני שעה קלה. אני מקווה שאני לא טועה בשם של סרן איתן שכנזי, תושב היישוב עלי בבנימין. הוא נפל בקרב ברצועת עזה. מספרים עליו דברים מאוד יפים. איתן היה נשוי להלל, בוגר מכינת בני דוד ביישוב, והוא כבר הנופל העשירי במלחמה מהיישוב עלי שבבנימין. עם ישראל משלם מחירים מאוד מאוד כבדים, ואני חושב שהמעט שאפשר לעשות זה להזכיר אותו כאן מעל בימת הכנסת ולכבד את גבורתו ואת זכרו. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על סוגיה שחוזרת פה שוב ושוב בכנסת, ולומר את דעתי, שאני חושב שהיא אפילו אמורה להיות די טריוויאלית. בכל האמור למשפחות חטופים, אנחנו צריכים לדעת להכיל, לכאוב איתן, לתמוך בהן ולא לנסות לשפוט אותן או להגיד להן כיצד לנהוג. הכנסת היא מוסד של כללים, היא מוסד שעובד לפי תקנון, אבל גם יושבי הבית הזה, ובטח אלה שנמצאים במליאה שבוע אחר שבוע, יודעים שהכללים האלה כבר נשברו ונפרצו כל כך הרבה פעמים. בואו נאמר שהתקריות הפחות-נעימות והפחות-מכבדות של כנסת ישראל לא זכורות לי כתקריות של אורחים אלא בדרך כלל תקריות של אחד מאיתנו. ולכן, אני חושב שאנחנו לא צריכים לדקדק באיך משפחות חטופים, שמתמודדות עם הזוועה הכי גדולה שיכולה להיות, עם חוסר אונים מטורף, עם פחד יום-יומי, איך הן מתנהגות בבית הזה. אני מרגיש, כמישהו שפוגש אותן פה במסדרונות מאז 7 באוקטובר, כמו כולנו, כל כך הרבה פעמים חוסר אונים ביכולת שלי לעזור, ואפילו ביכולת שלי לומר מילה טובה או מילה מנחמת, או עוד להציע איזשהו רעיון או פרספקטיבה בשלב זה. על אחת כמה וכמה אני מבין את הקושי שלהן להתמודד עם חוסר האונים הזה לבוא לפה פעם אחר פעם בציפייה לעשות פשוט את הכי הרבה שהן יכולות ולדעת שזו תקרה מסוימת שקשה לפרוץ, אפילו שהן עושות באמת הכול ומעלה מכך. ולכן אני מבקש מכל חבריי כאן, אופוזיציה וקואליציה: אנחנו צריכים לכבד את משפחות החטופים, צריכים לחבק אותן, ולהבין ולמצוא דרך להתמודד ולתת לזה פתרון גם כאשר יש מקרים שחורגים מהסדר הרגיל פה ומהתקנון. ובכלל, לא יזיק שגם אנחנו נפעל טוב יותר ונכבד את הבית הזה ואת הכללים שלו יום-יום. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה. תסדיר נשימה, הכול בסדר. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו אומרים הרבה דברים במליאה. יש דברים שלא ראוי שייאמרו, ויש דברים שחייבים לומר כל יום. אנחנו צריכים להעלות למליאה את נושא החטופים, כל אחד בדרכו – במילים, במעשים, בכינוסים, במפגש עם המשפחות; להעמיק קשר כל אחד עם משפחה אחת מתוך ה-100 משפחות, ממש קשר אישי, שבועי. יש 100 משפחות, יש 120 ח"כים – כל ח"כ משפחה אחת; כל שבוע: מה נשמע? מה צריך? איך מחזיקים מעמד? אני לרשותכם, בואו לכנסת. זאת משימה שהיא חובה. המשימה השנייה היא לשים אותם מול העיניים, לכן כל יום אני שם חולצה. היום זה משהו לא רגיל, זאת החולצה של כפיר ביבס. לחטוף ילד בן תשעה חודשים, להשאיר אותו בשבי עוד שנה וארבעה חודשים – איזה מרצחים, איזה טרוריסטים, איזה אנשים תת-אדם עושים דבר כזה? ועוד נושאים ונותנים איתנו על ביבס, ועוד שמים אותו ברשימה, עכשיו מפרסמים, ולא אומרים לנו מה מצבו. כפיר ביבס היה בן תשעה חודשים כשנחטף מביתו יחד עם אימו שירי, אביו ירדן ואחיו אריאל בן הארבע. כפיר הוא החטוף הצעיר ביותר שנמצא בשבי החמאס, והוא סמל לאכזריות של מבצעי טבח 7 באוקטובר, שבעת פריצתם את גדר המערכת בבוקר 7 באוקטובר, כל שעמד לנגד עיניהם היה לקחת חיים של יהודים וישראלים ועובדים זרים בכל דרך אפשרית, אכזרית. ב-18 בינואר כפיר ביבס ציין יום הולדת שנתיים. אני באתי עכשיו מבצלאל. הנכדה הראשונה שלי, השם ישמור אותה, קוראים לה כרם שירה. הייתה לי שעה הפסקה, עשיתי לה אמבטיה. מאיר, הנכדה הראשונה שלי. אתה כבר סבא, מאיר? כמה נכדים יש לך? השם ישמור אותם. ומיקי? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, לא מונים, לא מונים כמה יש לכל אחד. מה שיש, השם ישמור. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> השם ישמור אותם, בלי עין הרע. פעם היינו צריכים – מסעודה ירשה בפנסיה 30,000 שקל של אבא שלי מקמ"ג, הייתה צריכה להביא את כל האחים לבית הדין הרבני שיוותרו על החלק שלהם, הם לא עשו צו ירושה. לקח לה שלוש שנים להביא אותנו רק על ה-30,000 שקל, אז הדיין אומר: משפחת ביטון, אתם כאן? עכשיו, היינו צריכים להביא עדים לא מהמשפחה. הבאנו את בן הדוד המאומץ שלנו יוחאי. אז הוא אומר לה: גברתי, כמה ילדים יש לך? היא אומרת לו: בלי עין הרע. הוא אומר לה: אבל זה בית משפט, בית דין, אני צריך לדעת אם כולם פה. היא אומרת לו: אבל בלי עין הרע, בלי עין הרע. אבל כמה ילדים יש לך? מסעודה הצדיקה, שאיבדה בן ושני תינוקות, לא יכולה הייתה להגיד את המספר. אז הוא אומר לבן דוד הזה, ליוחאי: אדוני העד, כמה ילדים יש להם? הוא אומר לו: בלי עין הרע. נתקענו שם שעה, בלי עין הרע. איך נדע את הנתונים, שלוש שנים על 30,000 שקל לפנסיה של אבא? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בלי עין הרע, בלי עין הרע. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שהשם ישמור את הנכדים שלכם. אז קילחתי את כרם בת השבעה חודשים. שבעה חודשים? כפיר ביבס נחטף בגיל עשרה חודשים. הלכתי לקלח אותה עם החולצה הזאת, היא רואה תינוק – תינוק, חטפו תינוק. העולם הזה, שלוקח אותנו להאג, העולם הזה שמטיף לנו – חטפו תינוק, ועוד מאשים אותנו. סליחה שאני גונב לך שתי דקות, היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא הערתי לך בינתיים. בלי עין הרע, תסיים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> השם ישמור את כולכם. אני מבסוט שחבר הכנסת עפיף, החדש, איתנו. זה מעיד על חריצות. תמיד תהיה במליאה, זה המקום האמיתי להיות. עכשיו קצת רצינות. ב-18 בינואר כפיר ביבס יציין יום הולדת שנתיים, והמחשבה על פעוט שמכיר את שבי החמאס יותר מאשר את ביתו היא מזעזעת ובלתי נתפסת. בנובמבר שנה שעברה יצאה הודעה חד-צדדית בדבר גורלו וגורל אימו ואחיו. ההודעה הזאת לא אומתה על ידי צה"ל, ועל כן עד עצם היום הזה אנו מלאי תקווה כי כפיר ומשפחתו חיים ונמצאים במצב בריאותי יציב וישובו לביתם במהרה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הבוקר פורסמה על ידי הערוץ הסעודי א-שרק מאת מקור בחמאס רשימה של 34 חטופים שלכאורה נכללים בפעימה ההומניטרית. כפיר ביניהם, יחד עם רומי גונן, אמילי דמארי, ארבל יהוד, דורון שטיינברכר, אריאל ביבס, כפיר ביבס, שירי ביבס, לירי אלבג, קרינה ארייב, אגם ברגר, דניאלה גלבוע, נעמה לוי, אוהד בן עמי, גדי מוזס, קית' סיגל, עופר קלדרון, אליהו שרעבי, איציק אלגרט, שלמה מנצור, אוהד יהלומי, יוסף אלזיאדנה, עודד ליפשיץ וצחי עידן, הישאם א-סייד, ירדן ביבס, שגיא דקל חן, יאיר הורן, עומר ונקרט, אלכסנדר טרופנוב, אליה כהן, אור לוי, אברה מנגיסטו, טל שוהם ועומר שם טוב. נדגיש כי מדובר ברשימה שלא ניתן לאמת בשלב בזה, וגורלם של החטופים הרשומים בה אינו ידוע. על מדינת ישראל לעשות הכול כדי להביא עסקה ולהחזיר את כל 100 החטופים. כולם הומניטריים בשלב הזה. כל יום של התמהמהות הוא יום של סכנת חיים עבורם בשבי החמאס. תודה על האדיבות והזמן, היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, ובעזרת השם, שישובו במהרה לחיק משפחותיהם. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול הגיע אליי עיתון חדש, חינמון אשר ערך רוני ניימן, דודה של רותם ניימן, זיכרונה לברכה, שנרצחה במסיבת הנובה. לעיתון קוראים "היום שיהיה". אולי מישהו מכם גם ניסה וקרא אותו. הוא מסקר את החלומות שלנו, את המציאות שכולנו רוצים לחזות. העיתון הזה הוא תזכורת כואבת למה שיכול להיות ולמה שעדיין לא קרה. הכותרות בעיתון נכתבו מתוך תקווה, אבל הן רחוקות מאוד מהמציאות שאנחנו חווים תחת הממשלה הנוכחית. אחת הכותרות בעיתון היא "עסקת החטופים שהבשילה הובילה להסכם שלום עם סעודיה". על כותרת כזאת אנחנו יכולים רק לחלום. תחת הממשלה הזו יותר סביר שנראה כותרת כמו: "הקפאת מגעים עם מדינות האזור – אין זמן לכך בין ועדות חקירה על מערכת המשפט לדיונים על מינוי מקורבים". ומה בדבר הצעירים החרדים? מתי באמת נראה כותרת כמו: "סוד ההצלחה של היזם החרדי, שפיתח קורסי הכנה לצבא עבור החרדים"? הרי במציאות היום יותר סביר שנקרא כותרת כמו: "יוזמות לשילוב חרדים בצבא הוקפאו, כי הממשלה לא רוצה להרגיז אף אחד; שיקולים קואליציוניים קודמים לכול". עוד בעיתון הופיעה כותרת שלמה על שירותי רפואה בפריפריה. הכותרת השלמה היא "מהפכת התורים בפריפריה – משרד הבריאות יצא ברפורמה המשנה את פני הרפואה בישראל". במציאות שלנו היום אנו רק קוראים על כך שמצמצמים שירותי מיצוי זכויות רפואיות בפריפריה, כמו שקרה בדיוק לפני שבוע במרכז הרפואי זיו בצפת. לפי העיתון "היום שיהיה", כותרת כמו "ירידה של 15% ביוקר המחיה תחת ההנהגה של שר האוצר" נראית הגיונית. במציאות של היום נראה כותרת אחרת לגמרי: "הממשלה החליטה להעלות את כל המיסים – מס הכנסה, מס בריאות, מס יסף, ארנונה, מים, חשמל"; "הוקמה ועדה חדשה לבדיקת הבעיות של יוקר המחיה בישראל". לצערי, חלומות לחוד – מציאות לחוד. ישראל זקוקה לממשלה שמגשימה חלומות, לא כזאת שמתעסקת בקומבינות, ג'ובים, בהסתה ופילוג. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הקשבתי פה לשר קרעי, זה היה בזמן החוק הקודם, ונזכרתי בפסוק, פסוק מפורש שחוזר על עצמו בתנ"ך ברגעים כאובים במיוחד: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". כן, זה מה שחשבתי כששמעתי שר מבייש ומבזה את בית המשפט, כותב ומודיע שהוא לא ייעתר לפסק הדין, כי הוא – לא נראה לו, כי זה לא נוח לו, כי זה לא מתאים לו, כי הוא חושב שזו בחירה, כאילו העובדה שהוא לא מרוצה מפסיקת בית הדין, בית המשפט הגבוה לצדק, מעניינת מישהו. אז השר קרעי לא מעניין את אף אחד. הוא בטח לא מעניין אותנו. אף אחד לא שואל אותך אם אתה רוצה או לא רוצה לשמוע לבית המשפט. אתה תשמע לבית המשפט כי זה מה שעושה אזרח, ואם לא תשמע, אתה תשלם את המחיר. אלה החיים. זה חל על כולנו – קואליציה, אופוזיציה, שר, ח"כ או אחד העם. הדברים האלה הזכירו לי דיון שהתקיים היום בוועדת החוץ והביטחון על נושא החייל שכמעט נעצר בברזיל, ויש חייל נוסף בתאילנד וכנראה יש עוד בעקבותיהם. האירוע הזה הוא אירוע חמור, צריך לומר, והוא בוודאי נובע בראש ובראשונה מאנטישמיות ומשנאת ישראל, אבל כמו תמיד, יש אחריות גם במדינת ישראל כשקורים דברים. הגויים רוצים את מה שהגויים רוצים, אבל כשאצלנו לא עושים את העבודה, קשה לבוא בטענות. הינה עוד כישלון מדיני. פעם דיברו על מדיניות החוץ המפוארת שלנו. עם מה נשארנו? עִם עַם לבדד ישכון. חייל יוצא מעזה, יוצא מלבנון, רוצה לנסוע לנוח איפשהו – לך תדע איפה יעצרו אותו, כי מה לעשות, העבודה לא נעשית. ואמירות לא אחראיות, גם של אנשים אצלנו, הן כמו שפיכת שמן למדורה, נותנות כלי נשק לאויבים שלנו. החרפה הזו שחיילים צריכים להסתתר, שישראלים צריכים להיות זהירים. אבל היי, מה הקשר? בוא נמנה אנשים לא רציניים לכל מיני תפקידים, ומה כבר יכול לקרות? אה, הם לא ידעו להגן עלינו? אין קשר בין השניים. חיילים נלחמו בעזה. לא מספיק שהם קוששו תרומות כדי שיהיה להם ציוד כמו שצריך, עכשיו גם בעולם הם מוקצים. אבל לא, השר או הממונה על המדיניות לעולם לא יאשים את עצמו, הוא לעולם לא ייקח אחריות. הוא לא יאמר: אני לא עשיתי את תפקידי. כולם אחראים חוץ ממני. לא, השר קרעי. יש קשר ישיר בין לצפצף על בית המשפט בישראל, בין למנות אנשים לא מתאימים לתפקידים, לבין זה שהחיילים שלנו נרדפים ברחבי העולם. זו העבודה שלכם. זה גם הכישלון שלכם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת החדש עפיף עבד, ידידי – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ברכות ובהצלחה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ברכות ובהצלחה. היו לי ככה הרהורים על מנהיגות בימים האחרונים, ובכלל, אתם יודעים, מ-7 באוקטובר בתוך עמי אני חיה, ואיזו כמיהה יש לנו למנהיגות, כזאת שלא מחפשת ניצחונות רגעיים עבור קמפיין או ניצחונות שמצופים בזהב או בממתקים, שזה נראה לנו נורא מושך אבל ללא שום ראייה לטווח ארוך או עד כמה מסכנים אותנו לטווח הארוך. לפני 1,955 שנים התחיל תהליך הדרגתי של גלות, הגלות שלנו מארצנו. בין יתר הסיבות לגלות הזו, אדוני היושב-ראש, היה החורבן הפיזי של בית המקדש. אבל זה יותר מזה, כי בית המקדש הוא בעצם המרכז הרוחני, הלאומי והדתי של עם ישראל. כשיש אובדן בימים אלה שלנו, אובדן של אמון במערכות, במערכות השלטון, מול המנהיגות הדתית, מול המנהיגים, וכשיש משברים קשים מול המילים מה זה אומר להיות ישראלי בזמנים האלה – סיבות נוספות לגלות הם תהליכים כלכליים וחברתיים, מיסים כבדים, דיכוי של מרידות ועזיבה של הארץ. אז זה קרה בגלל הכובשים. אנחנו רואים את אותם תהליכים היום שוב: העברת כספים למקומות הלא-נכונים, העלאת מיסים שלא לצורך, הכבדה על ציבורים שלמים על לא עוול בכפם בלי שזו גזרת גורל. והסיבה השלישית – הסתגלות תרבותית. אנשים שעזבו את הארץ, עברו לקהילות אחרות, השתקעו שם, היה להם נחמד – נשארו. היו ניסיונות בזמנו, אדוני היושב-ראש, למנוע את הגלות. הייתה דיפלומטיה והיו מרידות וניסו לשמר באופן רוחני את העם, אבל בסוף היעדר של מנהיגות זה מה שיצר את הגלות, חוסר מנהיגות וחוסר אחדות. אנחנו לא נוגלה שוב מארצנו, אדוני היושב-ראש. אנחנו יודעים מה המחיר היקר שאנחנו נשלם. אנחנו יודעים מה מחכה לנו בחוץ. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני כבר מסיימת. אבל עד כמה אנחנו כמהים בימים הקשים האלה למנהיג שיראה אותנו לטווח הארוך ולא לכאן ועכשיו של הקמפיין שיהיה לו מחר בבוקר – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – למנהיגות שתציל ותייצב את העם הזה. העם הזה משווע למנהיגות הזו, ולצערי, הוא עדיין לא מקבל אותה. בעזרת השם, יקבל בקרוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גלעד קריב, מס' 8. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא חייב את כל שלוש הדקות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב, הוא עוד לא התחיל לדבר. הוא רק עלה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – אני עוזרת לו – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב, את מפריעה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אנחנו רוצים חמשיר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, שנמצא בירכתיים, קודמיי כבר דיברו על ההצהרה השערורייתית של השר קרעי על כך שהוא לא מתכוון למלא את צו בית המשפט. הוא כבר זכה – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בית המשפט לא מתכוון למלא את החוק שלי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הוא כבר זכה לתגובה הנאותה מצד עמיתיי שדיברו. אבל אני מבקש להרגיע את הציבור: השר קרעי כולו רוח וצלצולים, והוא ימלא גם ימלא את פסיקת בית המשפט. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> נחכה ונראה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אל תדאגו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> נחיה ונראה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כי בניגוד למחשבות של הכנופיה, הם לא הצליחו להרוס את כל החלקות הטובות במדינת ישראל. בגלל שהם צופים מבוקר עד ערב בערוץ 14, השתבשה עליהם דעתם, והם חושבים שהציבור הישראלי באמת זורם עם האנרכיה שלהם, עם טירוף המערכות שלהם. אבל אל דאגה, כמו שמפכ"ל המשטרה לרגע התבלבל והודיע שהוא לא יפעל בהתאם להנחיית היועצת המשפטית, ועברה יממה והוא חזר עם הזנב בין הרגליים, גם גיבור המהפכה, השר קרעי – אל תדאגו, הוא ימלא את פסיקת בית המשפט, מכיוון שהציבור הישראלי לא מוכן לתת לכם להרוס את מה שנבנה כאן בעמל משותף במשך 76 שנים. לא ייתנו לכם. אז אתם כולכם רוח וצלצולים, אבל בסופו של יום, כשם שבהתגייסות אדירה של הציבור בלמנו את המהפכה המשטרית המעוותת שלכם, אנחנו נבלום גם את חוק ההשתמטות הבוגדני והאנטי-פטריוטי שלכם, ואנחנו לא נאפשר לכם לרמוס את שלטון החוק. רוב הציבור הישראלי, ובתוכו אנשי ימין ואנשי מרכז ואנשי שמאל, יהודים וערבים, אנשים שהם יוצא אשכנז ויוצאי ספרד וילידי הארץ – רוב הציבור הישראלי לא ייתן לטירוף שלכם למוטט את מדינת ישראל. תתחילו לספור לאחור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זמנכם וזמן הטרלול שלכם, השר קרעי, הולך ואוזל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – מוותר; חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח. אם כן, אני מזמין את שר התקשורת שלמה קרעי לסכם את הדיון. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי השר, כנסת נכבדה, חבר הכנסת קריב, אני מתפלא עליכם בשמאל. אני באמת תמה לעצמי: מתי תתעוררו? מתי תבינו שיש כאן כאלה שמנסים לעקור את הדמוקרטיה מהשורש? כאשר בג"ץ בא ואומר: הסמכות – אתה יודע, עם יריב לוין, עם שר המשפטים, לא העזו לעשות את זה עדיין. אמרו לו: תכנס את הוועדה, אתה גורר רגליים, אתה לא פועל לפי החוק. בהקדם האפשרי. מנסים לכוון אותו כביכול לעמוד בדרישות החוק, למרות שהסמכות היא שלו, וגם זו חריגה מסמכותו של בג"ץ. אני, אילו הייתי שר המשפטים, הייתי אומר להם בצורה פשוטה, כמו שאמרתי היום: הסמכות היא שלי. אני שר המשפטים, או אני שר התקשורת, ולכם אין את הסמכות הזו. אם אתם מנסים לקחת הסמכות לעצמכם, הצו שלכם הוא בעצם צו שכרוך במניעה חוקתית. אתם פוגמים בהפרדת הרשויות, אתם מנסים ליטול סמכויות לא לכם בכוח הזרוע. כמו שלשופטים וליועצת המשפטית מותר להגיד לנו: יש לכם מניעה משפטית, אנחנו המחוקקים יכולים לומר להם: יש לכם מניעה חוקתית. ואתה יודע, שמעתי קודם, ראיתי קודם את חבר הכנסת גנץ – זהו? בקיצור, חבר הכנסת קריב, נחיה ונראה. תראה שלא רק שלא אקיים את הפסיקה הזו, כי היא לא חוקית, היא גם לא שווה כלום, כי אין יושב-ראש. הם האריכו כהונה של שניים, אבל את היושב-ראש אני צריך למנות, ואני לא מתכוון למנות, כי מבחינתי אין מועצה. אז הכול עורבא פרח, ולא יעזור לכם שום דבר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 17), התשפ"ה–2024, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 21 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 17), התשפ"ה2024–, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 36 בעד, 21 נגד. מיכל שיר סגמן – נגד, לפרוטוקול בלבד. אני קובע כי הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 17), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024 << נושא >> [מס' מ/1816; דברי הכנסת, חוב' ז', ישיבה 228; נספחות.] קריאה שנייה וקריאה שלישית << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << דובר >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק שחרור על תנאי ממאסר, שקובע הוראות בדבר שחרורם המוקדם של אסירים בתום ריצוי תקופה של לפחות שני שלישים ממאסרם. לפי ההסדר הקבוע בחוק, אדוני היושב-ראש, בקשות האסירים נדונות בפני ועדת השחרורים, שמקבלות את החלטותיהן על סמך שיקולים הקבועים בחוק, כמו מסוכנות האסיר או מהות העבירה, התנהגותו בבית הסוהר והמלצת גורמי השיקום. הוועדות אף מוסמכות לקבוע תנאים לשחרורו המוקדם. הניסיון המצטבר מעיד כי מנגנונים אלו לא תמיד התאימו לאסירים שנגזרו עליהם תקופות מאסר קצרות. אסירים רבים לא קיבלו הזדמנות לדיון בפני ועדת השחרורים, מפני שלוחות הזמנים של הוועדות הביאו לכך שהדיונים בעניינם נערכו בשלב מאוחר, שבו כבר לא היה טעם בשחרור מוקדם. כתוצאה מכך רק אסירים מעטים זכו בסופו של דבר לשחרור על תנאי ממאסר. מסיבות אלה, וכן על רקע הניסיונות למצוא פתרונות למצוקת הכליאה בבתי הסוהר, בפרט אחרי בג"ץ שטח המחיה, אין לנו ברירה אלא לבקש את האישור להצעת החוק הזאת. לפי ההסדר שנחקק, הוקמה בשירות בתי הסוהר יחידה לשחרור ממאסרים קצרים, וניתנה לה הסמכות לדון באסירים שתקופת מאסרם בין שלושה חודשים לשנה אחת. לצד זאת, ענייניהם של האסירים שנגזרו עליהם שישה חודשי מאסר ומעלה – נדרשת לגביהם חוות דעת מיוחדת. יצוין כי בניגוד לוועדת השחרורים ובדומה לדיונים שנערכו עד לתיקון החוק אצל הנציב, מקבלת הוועדה את החלטותיה על סמך מסמכים כתובים. הצעת החוק המונחת בפניכם כעת מבקשת להפוך את הוראת השעה להסדר קבע. מהנתונים שהוצגו בפני הוועדה עולה כי ההסדר משיג את תכליתו – עבודת היחידה למאסרים קצרים יעילה יותר. לא כל אסיר, אדוני היושב-ראש, זכאי כמובן לשחרור המוקדם, ועניינו של כל אסיר נבחן באופן פרטני בהתאם לשיקולים המנויים בחוק, אך פשטות ההליכים הופכת אותו לנגיש יותר לאסירים. בצד זאת, אציין כי הנתונים שהוצגו בפני הוועדה מראים כי בשנים האחרונות חלה עלייה במספר האסירים אשר לא מבקשים כלל להשתחרר דרך היחידה למאסרים קצרים, ייתכן כי בשל קיומם של מנגנונים אחרים, כגון הסדר השחרור המינהלי. לכן הם מעדיפים ללכת למסלולים אחרים. בשל כך, אף שהוועדה ראתה לנכון להפוך את הוראת השעה לקבע, החלטנו כי חובת הדיווח השנתית לוועדה על פעילות היחידה תימשך כל עוד עומדת בתוקפה ההכרזה על מצב חירום כליאתי לפי פקודת בתי הסוהר. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ולהודות לכל העוסקים במלאכה החשובה הזאת, ובראשם שירות בתי הסוהר. תודה למשרדי הממשלה, הבל"מ והמשפטים על שיתוף הפעולה, ולצוותים שגורמים לכל זה לקרות, צוות הנהלת הוועדה וצוות הייעוץ המשפטי. בהזדמנות הזאת גם להודות לחבריי חברי הוועדה, שעזרו לי מאוד להגיע לגיבוש הצעת החוק, שהוגשו לה הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק, כאמור, הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד, המחנה הממלכתי והעבודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מושכת את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> את כולן? של כולם? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המחנה לא פה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> המחנה לא פה. גם מפלגת העבודה? אם כן, מאחר שנמשכו כל ההסתייגויות – להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור של סיעת חד"ש-תע"ל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הם לא פה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הם לא פה. אם כן, חברי הכנסת, מאחר שהוסרו כל הבקשות לרשות דיבור, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–12 – 30 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–12 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 30 בעד, אחד נמנע, ארבעה נוכחים. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – 1 חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 32 בעד, אחד נמנע, ארבעה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי ז' בטבת התשפ"ה, 7 בינואר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 23:03. << סיום >>