דברי הכנסת
דברי הכנסת
א / מושב ראשון / ישיבות א'–ב' /
כ"ה בניסן התשע"ט / 30 באפריל 2019 / 1
חוברת א'
ישיבה א'
הישיבה הראשונה של הכנסת העשרים-ואחת
יום שלישי, כ"ה בניסן התשע"ט (30 באפריל 2019)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
פתיחת הכנסת העשרים-ואחת 2
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 2
נשיא המדינה ראובן ריבלין: 3
נאום נשיא המדינה ראובן ריבלין 3
נשיא המדינה ראובן ריבלין: 3
הצהרת אמונים של חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין 6
נשיא המדינה ראובן ריבלין: 6
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 6
קריאת פרק קכ"ב בתהילים וקטעים מההכרזה על הקמת מדינת ישראל 6
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6
דברי פתיחה של יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין 7
הצהרת אמונים של חברי הכנסת העשרים-ואחת 9
<< נושא >> פתיחת הכנסת העשרים-ואחת << נושא >>
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
אנו נכבד בקימה את כניסת יושב-ראש הכנסת ונשיא המדינה. נא לקום.
אנו נכבד את כניסת נשיא המדינה בקימה. כבוד הנשיא!
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.)
(תרועת חצוצרות)
<< דובר_המשך >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר_המשך >>
נא לשבת.
<< דובר >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << דובר >>
אני מתכבד לפתוח את הישיבה הראשונה של הכנסת העשרים-ואחת. היום יום שלישי, כ"ה בניסן תשע"ט, 30 בחודש אפריל 2019.
<< נושא >> נאום נשיא המדינה ראובן ריבלין << נושא >>
<< דובר >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << דובר >>
ראש הממשלה בנימין נתניהו והגב' שרה נתניהו, יושב-ראש הכנסת בפועל יואל יולי אדלשטיין והגב' אירנה נבזלין, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות, אותו חבר מחברי הכנסת שייבחר כראש האופוזיציה – ועדיין אינני יכול לנקוב בשמו לפי התקנון – יושבי-ראש הכנסת לשעבר שבח וייס ודן תיכון והגב' לודמילה תיכון, שרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר, מבקר המדינה השופט יוסף שפירא, נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, יושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית יצחק בוז'י הרצוג והגב' מיכל הרצוג, זקן הסגל הדיפלומטי שגריר אוקראינה גנאדי נדולנקו, ראשי הנציגויות הזרות, ממלא מקום נציב שירות בתי הסוהר גונדר אשר וקנין, ראש העיר ירושלים משה ליאון, ראשי העדות הדתיות בישראל, משפחות שכולות, משפחות החיילים הנעדרים, אזרחי ישראל כולם, מכובדיי כולם.
עם השבעתו של לוי אשכול לראשות הממשלה בשנת 1963 נשא חבר הכנסת דאז מנחם בגין תפילה שנראה שראוי לחזור עליה כאן היום: "ירווח לה למדינה, וייטב לה לאומה. תרד השנאה והמשטמה, ויעלה הכבוד ההדדי. תיעלם הנקמנות והנטרנות ותקום יריבות, אף חריפה, אך הוגנת ומכובדת. יורחק הסילוף ותשגה האמת. יפחת פירוד הלבבות, ותעמיק הכרת האחווה. תודבר הצביעות ותעלה הכנות. יושם קץ לחנופה – – – ואומץ לב אזרחי וחירות המחשבה יבואו במקומה". עד כאן ציטוט.
חבריי וחברותיי חברי הכנסת, עברנו מערכת בחירות קשה. השמצנו והושמצנו. סילפנו, עבדנו שעות נוספות בשירות הדה-לגיטימציה, השנאה והמשטמה. עכשיו די. מספיק. די. צריך לטפס מעלה, להניח את חרבות הבחירות ולנקות את הלכלוך. השיקולים הפוליטיים כבר אינם יכולים להיות המצפן היחיד. זוהי לא רק הציפייה מכם, זוהי דרישה ותביעה של כל אזרחי ישראל ממנהיגינו, מכל יושבי הבית הזה.
מכובדיי, העם, הריבון, אמר את דברו בבחירות האחרונות. נער הייתי וגם זקנתי. זכיתי לשרת את העם מהקואליציה ומהאופוזיציה. לחברי הכנסת מן האופוזיציה לעתיד אני רוצה לומר: זוהי זכות לשרת את העם באופוזיציה, כפי שזו אחריות גדולה. ביקשתם מהעם את אמונו, ומשעשיתם זאת, כעת עליכם להצדיק את האמון שניתן בכם.
באותו מעמד שבו הושבע לוי אשכול כראש ממשלה אמר לו בגין, יושב-ראש האופוזיציה הנצחי דאז: "עליו" – על אשכול – "לדעת שאנחנו שואפים להעביר אותו ואת חבריו לאופוזיציה, וזוהי לא רק זכותנו, זו גם חובתנו, והעם יחליט. אם העם ייתן להם מידת אמון מספקת גם בבחירות הבאות, אנו – – – נראה מייד את שליחותנו", אמר בגין, "להתייצב נגדם" בְּאופוזיציה וּבָאופוזיציה "עד שהעם, כפי שאנחנו מאמינים, יחליט אחרת". כך אמר.
מכובדיי, מכובדותיי, בבחירות דמוקרטיות העם אף פעם איננו טועה. ההכרעה הדמוקרטית היא רצון העם, והעם הוא הריבון היחיד בדמוקרטיה. הזכות לשרת את העם מהאופוזיציה היא הוכחה נאמנה לדמוקרטיה, היא החובה לבקר ולפקח והיא האתגר והאחריות לשכנע. אנשי חרות יודעים וזוכרים: כדי ללכת במדבר האופוזיציה נדרשים מנהיגות ואורך רוח. צריך חזון, צריך שיהיה מה להציע, וצריך שיהיו שותפים ללכת איתם. כמי שישב באופוזיציה אני יודע: צריך לכבד את האתגר הטמון בתוצאות הבחירות, את החובה לשכנע ולהיות משכנעים; לא להתנשא, לא לפתור את זה בכך שהעם לא יודע מה הוא בוחר, שאין עם, או שהעם טיפש. לא, לא. העם החליט. הוא החליט אחרת.
אני מוטרד מהקולות שאני שומע, של אנשים שאומרים: אם איבדתי את המושכות, אין לי מה לחפש כאן. כאשר נמצאים באופוזיציה פירושו של דבר שהאחריות וחובת ההוכחה עליי. חובת ההוכחה היא על המשכנעים, מתוך כבוד עמוק לריבון שהוא העם, ועד שהעם, כמו שאמר בגין, יחליט אחרת. זהו האמון שניתן לכם מידי הציבור הגדול שתמך בכם, ועל כולנו, על כל היושבים כאן, לזכור: בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה.
ולחבריי בקואליציה לעתיד אני רוצה לומר: יש להפסיד בכבוד אבל גם יש לנצח בכבוד. אתם לא באופוזיציה. אתכם אוחזים במושכות, במושכות השלטון וההנהגה, מזה זמן רב. ככאלה זוהי האחריות שלכם להשתחרר ממלאכת חיסול היריב, להשתחרר מתחושת הקורבנות ולמשול בכבוד ובאהבה על כל סוגי האזרחים והקהילות שחיים כאן. עליכם לראות את ההישג הפוליטי המשמעותי שאליו הגעתם ולהפנים את משמעויותיו, לא רק הפוליטיות-סקטוריאליות אלא גם אלה הנוגעות לכלל החברה בישראל. אנחנו לא רוצים שחלק גדול כל כך בעם בישראל ובחברה הישראלית ירגיש ויחשוש חלילה שלא רק הפסיד במאבק הפוליטי אלא איבד את מקומו כאן. המחנה השני, זה היושב באופוזיציה, צריך להרגיש שאומנם הוא איבד את ההובלה, אבל לא את המקום שלו בארץ הזאת, לא את זכויותיו בארץ הזאת. האחריות לכך מוטלת במידה רבה עליכם כמי שיושבים בהגה השלטון.
אני פונה מכאן לכל ראשי המפלגות וחברי הסיעות שיקבלו לידיהם משרדים והחלטות שמשפיעים על החיים של כולנו כאן: עליכם לעשות כל שבידכם כדי לממש את המדיניות שבשמה הגעתם לכאן, אך במקביל – לראות ולכבד את ערכיו ואמונותיו של המחנה המפסיד. אתם חושבים שנדרשת נקודת איזון אחרת – בסדר גמור. זאת היא לא רק זכותכם אלא חובתכם לממש את המדיניות שבשמה הגעתם לבית הזה. אבל בלי שמחה לאיד, בלי רגשות נקם. לא רק משילות דרושה מכם; נדרשת מכם גם תודעת ריבונות, ממלכתיות, אחריות כלפי העם היקר הזה, על כל שבטיו וחלקיו, היושב כאן כולו בארצנו ושאתם כולכם מנהיגיו.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הכנסת מתחדשת היום ב-49 חברות וחברי כנסת חדשים. אני מאחל לכם הצלחה, לכל חברי הכנסת החדשים ולכל חברות הכנסת החדשות, ומזכיר לכם כי עיני הציבור נשואות אליכם. שאו את שליחותכם ביראת קודש כלפי הציבור ששלח אתכם.
לצערי, וכפי שכבר הזכרתי, בכנסת הנוכחית נראה הרבה פחות נשים משהיו בכנסת הקודמת. אני מביע שוב את תקוותי שבכנסת ובממשלה הנכנסות נראה נשים בתפקיד שרות ויושבות-ראש ועדה ונוודא שהקול הנשי נוכח ונשמע בעוצמה, לגופו של עניין וכמסר לציבור כולו.
חברותיי וחבריי, משימות כבדות מונחות בפניכן, בפני הממשלה והכנסת הנכנסות, קואליציה ואופוזיציה כאחד: ביצור ופיתוח מעמדה הביטחוני והמדיני של מדינת ישראל, לאור האתגרים בחזיתות השונות, וכן לאור ההזדמנויות – הזדמנויות שאולי יעמדו לפתחנו. צמצום וסגירת פערים חברתיים – אומנם הדגל החברתי-כלכלי לא הונף בעוצמה במערכת הבחירות, אבל הוא הדגל שיכריע לאן תשוט הספינה שלנו. ולבסוף, המלחמה על ה"אנחנו". זה הזמן להילחם על הבית המשותף שלנו, שחילונים, דתיים, חרדים, יהודים וערבים – כן, קוראים להם ערבים, ולא קורה כלום אם אומרים את זה – מימין ומשמאל יכולים למצוא את עצמם כשווים; שנזכור כי לא נגזר עלינו לחיות יחד – אנחנו נועדו לחיות יחד. ראס בן עינו אנחנו נחיה פה. לכך נועדנו. העוצמה החברתית-כלכלית שלנו, השותפות בינינו ובתוכנו, היא המפתח לעוצמה הביטחונית והמדינית שלנו. האחריות לכך מונחת על כולנו, על כל יושבי הבית הזה.
חברותיי וחבריי, אינני יכול לסיים את דבריי בלי לבקש ולהפציר בכם לשים סוף להתנגשות המסוכנת בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. אני מקווה ומייחל שהכנסת העשרים-ואחת תעשה את המעשה ההיסטורי ותקבע את חוק-יסוד: החקיקה כאחד מפרקי החוקה העתידית שלנו. אנחנו מוכרחים לבצר את הפרדת הרשויות, בפרט בין זאת המחוקקת לשופטת, לשמור על כבודה ועצמאותה של כל רשות ולעצור את הזליגה והשחיקה ההדדית ביניהם. בידיכם, חברות וחברי הכנסת, ההזדמנות להוסיף עוד לבנה חיונית לביצורה של הדמוקרטיה הישראלית ולהבטיח את המשך שגשוגה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית, בדיבור אחד.
חברותיי, חבריי, הכנסת הזאת מושבעת בצאת חג הפסח, החג שבו מציינים היהודים את יציאתנו מעבדות לחירות כעם. הכנסת, סמל הריבונות שלנו, היא שמציינת את הפיכתנו מעם ישראל לאומה, לעם חופשי בארצו, מדינת ישראל. במעבר מפסח להשבעת הכנסת אנחנו יוצאים מחירות לחירות. אני מאחל לנו, חברותיי וחבריי, שנהיה ראויים לחירות הזאת, שנרגיש בטוחים בעצמנו ובאדמתנו, בטוחים בצדקת דרכנו, ונדע להיות נדיבים וסובלניים, לא פטרוניסטים, כבני וכבנות חורין.
<< נושא >> הצהרת אמונים של חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין << נושא >>
<< דובר >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << דובר >>
יושב-ראש הכנסת בפועל חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אני מזמין אותך להצהיר אמונים.
<< דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >>
תודה, אדוני הנשיא.
אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.
<< דובר_המשך >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << דובר_המשך >>
אני מעביר לך את שרביט ניהול הכנסת, שזכיתי פעם אחת ויחידה לנהל את הכנסת העשרים-ואחת, אבל אני מוכרח לומר שאני מאוד מתגעגע לתפקיד הזה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> קריאת פרק קכ"ב בתהילים וקטעים מההכרזה על הקמת מדינת ישראל << נושא >>
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
פרק קכ"ב בתהילים מפי ערן אליקים:
"שיר המעלות לדוד שמחתי באמרים לי בית ה' נלך. עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם. ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו. ששם עלו שבטים שבטי-יה עדות לישראל להודות לשם ה'. כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד. שאלו שלום ירושלם, ישליו אהביך. יהי שלום בחילך, שלווה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך."
קטעים מההכרזה על הקמת מדינת ישראל בקולו של דוד בן-גוריון, יושב-ראש מועצת העם, ביום ה' באייר התש"ח, 14 במאי 1948:
"בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, חינוך, תרבות ולשון; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות.
"אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם היהודי העצמאי בארצו."
<< נושא >> דברי פתיחה של יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
כבוד נשיא המדינה, אדוני ראש הממשלה, נשיאת בית-המשפט העליון ובעלה, מכובדיי הרבים, כפי שכבר פירט נשיא המדינה, חברי וחברות הכנסת. המשורר הירושלמי יהודה עמיחי כתב: "כל הדורות שלפניי תרמו אותי קמעה קמעה / כדי שאוקם כאן בירושלים – – – שמי הוא שם תורמיי. / זה מחייב".
חבריי חברי הכנסת, ותיקים וחדשים, הכנסת שאנחנו פותחים היום, העשרים-ואחת מיום תקומת עַם ישראל בארץ ישראל, אינה בריאה חדשה, יש מאין. כל הדורות שלפנינו תרמו אותה. ירושלים הבירה, שהכנסת ניצבת בליבה, היא אותה ירושלים שעליה לחמו החשמונאים ואליה התפללו אבותינו במשך דורות רבים – וזה מחייב. שמה של הכנסת הוא שם כל תורמיה, מנביאי ישראל ועד חלוצי ישראל – וזה מחייב. שורשיה עמוקים. הם יונקים מפרקי התהילים מאת דוד בן ישי ומהכרזת העצמאות מאת דוד בן-גוריון – וזה מחייב.
חברי הכנסת היקרים, שליחי הציבור ונאמניו, בעוד דקות מעטות, עם תוֹם הישיבה הזאת, אבקש מכם – אין מה להסתיר – בהתרגשות רבה, להטיל עליי את תפקיד יושב-ראש הכנסת זו הפעם השלישית. האמת היא שבכלל לא הייתי אמור להיות כאן היום. במצפן שקיבלתי בלידתי לא היה אפילו חץ קטן ביותר שהצביע אל ארץ ישראל. גדלתי מאחורי מסך הברזל הקומוניסטי, במקום שבו ציונות הייתה מילה אסורה והיהדות נחנקה מתחת למגף כבד של דיכוי.
ואף על פי כן אני כאן. כוחה של זעקת החירות העתיקה של עמנו, "שלח את עמי", עמדה לימיני ונשאה אותי עד שערי ירושלים, ולפניהם אני עומד מאז ועד היום הזה. הסיפור האישי שלי הוא רק חלק קטן, שבריר היסטורי מן הסיפור הגדול של עם ישראל; העם שעל אף כל מה שעבר, ועל אפם ועל חמתם של כל אויביו, הוא שוב כאן, בארץ אבותינו, וכאן הוא יישאר לעולם.
חבריי, הכנסת היוצאת הורישה לנו סל גדוש של מעשים והישגים. הגברנו את השקיפות, קידמנו את הנגישות, אירחנו מאות משלחות מכל רחבי העולם. חוקקנו חוקים רבים שביקשו להרבות בכל תחומי החיים צדק, חירות, שגשוג ושוויון. זו נקודת הפתיחה של הכנסת העשרים-ואחת. המחויבות שלנו היא להמשיך אותה הלאה. חובה עלינו לחזק את כוחה של הכנסת כרשות מפקחת. חובה עלינו להפוך את מלאכת החקיקה ליעילה יותר ואיכותית יותר. חובה עלינו לחסן את הדוכן הזה מפני שיח מבזה ואלים, תוך חיזוק סמכויות ועדת האתיקה ושמירה על כבוד הכנסת. חובה עלינו לזכור תמיד מי שלח אותנו לכאן, ולפני מי אנחנו עתידים לתת דין וחשבון: לפני אזרחי ישראל. הם, בצדק, צופים בנו. הם, בצדק, תובעים מאיתנו – תובעים שאת שיח המפסידים והמנצחים נחליף בשיח אחר, בשיח של שותפים, כי רק כך נוכל להצליח. הם תובעים מאיתנו לדבר מעל הדוכן כמו שהיינו מדברים אם ההורים שלנו היו כאן בקהל, כמו שהיינו מדברים אם הילדים שלנו היו בקהל.
מליאת הכנסת צריכה להיות מקום שבו צופים ילדים וילדות – ממש כמו הילדים של הרבה חברי כנסת חדשים שנמצאים כאן היום – ואומרים: לשם אני רוצה להגיע. כזה אני רוצה להיות. אזרחי ישראל תובעים מאיתנו שלא נשחית את זמננו; שנסכים שלא להסכים בהחלטיות, אבל ברעות ובהוגנות; שנשכיל להצעיד את מדינת ישראל מחיל אל חיל; שנהיה ראויים לצרף את תרומתנו לזו של כל הדורות שלפנינו ולהקים כאן, בירושלים, קומה נוספת של מדינת מופת. זו המחויבות שלנו. אין קשה ממנה. אין נעלה ממנה.
חבריי חברי הכנסת, קהל נכבד, היום אפשר להרגיש בכנסת רוח מיוחדת. סופה של הרוח הזאת לשקוט ולהתכסות באבק של ימי חולין. אבל אם נזכור – בכל הצעת חוק שנגיש, בכל שאילתה, בכל דיון בוועדה ובכל נאום במליאה – שכל הדורות שלפנינו צופים בנו, שכל אזרחי ישראל מתבוננים בנו, אני מלא אמונה שנעמוד בהתחייבות. יחד, בשיתוף פעולה, בעזרת השם, נעשה ונצליח. תודה רבה לכם.
<< נושא >> הצהרת אמונים של חברי הכנסת העשרים-ואחת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצהרת אמונים. כרגע רק אני חבר כנסת, נכון, אדוני הנשיא?
<< קריאה >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << קריאה >>
אתה חבר כנסת מושבע. כולם נבחרו.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, אקרא בפניכם את נוסח הצהרת האמונים וכל אחד, בהיקרא שמו, יקום ויצהיר ממקומו או ממקומה: "מתחייב אני" או "מתחייבת אני".
וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל, ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת הנבחרים.
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
אלי אבידר – מתחייב אני
אמיר אוחנה – מתחייב אני
ינון אזולאי – מתחייב אני
ישראל אייכלר – מתחייב אני
קארין אלהרר – מתחייבת אני
זאב אלקין – מתחייב אני
דוד אמסלם – מתחייב אני
אופיר אקוניס – מתחייב אני
משה ארבל – מתחייב אני
גלעד ארדן – מתחייב אני
גבי אשכנזי – מתחייב אני
יעקב אשר – מתחייב אני
מיכאל מרדכי ביטון – מתחייב אני
דוד ביטן – מתחייב אני
רם בן-ברק – מתחייב אני
אלי בן-דהן – מתחייב אני
יואב בן צור – מתחייב אני
אורנה ברביבאי – מתחייבת אני
קרן ברק – מתחייבת אני
ניר ברקת – מתחייב אני
אבי גבאי – מתחייב אני
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
מאי גולן – מתחייבת אני
אילן גילאון – מתחייב אני
איתן גינזבורג – מתחייב אני
יואב גלנט – מתחייב אני
גילה גמליאל – מתחייבת אני
בנימין גנץ – מתחייב אני
משה גפני – מתחייב אני
יעל גרמן – מתחייבת אני
עוזי דיין – מתחייב אני
אבי דיכטר – מתחייב אני
אריה מכלוף דרעי – מתחייב אני
צבי האוזר – מתחייב אני
צחי הנגבי – מתחייב אני
יועז הנדל – מתחייב אני
שרן מרים השכל – מתחייבת אני
מכלוף מיקי זוהר – מתחייב אני
אסף זמיר – מתחייב אני
תמר זנדברג – מתחייבת אני
עבד אל חכים חאג' יחיא – מתחייב אני
ציפי חוטובלי – מתחייבת אני
מיקי חיימוביץ' – מתחייבת אני
בועז טופורובסקי – מתחייב אני
אחמד טיבי – מתחייב אני
יעקב טסלר – מתחייב אני
חילי טרופר – מתחייב אני
דסטה (גדי) יברקן – מתחייב אני
מרדכי יוגב – מתחייב אני
היבה יזבק – מתחייבת אני
שלי יחימוביץ' – אינה נוכחת
עומר ינקלביץ' – מתחייבת אני
משה יעלון – מתחייב אני
אלי כהן – מתחייב אני
יצחק כהן – מתחייב אני
מאיר כהן – מתחייב אני
מירב כהן – מתחייבת אני
משה כחלון – מתחייב אני
עופר כסיף – מתחייב אני
אופיר כץ – מתחייב אני
חיים כץ – מתחייב אני
ישראל כץ – מתחייב אני
יוראי להב הרצנו – מתחייב אני
מיקי לוי – מתחייב אני
יריב לוין – מתחייב אני
אביגדור ליברמן – מתחייב אני
יעקב ליצמן – מתחייב אני
יאיר לפיד – מתחייב אני
אוסנת הילה מארק – מתחייבת אני
פטין מולא – מתחייב אני
יוליה מלינובסקי – מתחייבת אני
מיכאל מלכיאלי – מתחייב אני
אורי מקלב – מתחייב אני
יעקב מרגי – מתחייב אני
ע'דיר כמאל מריח – מתחייבת אני
אבי ניסנקורן – מתחייב אני
משולם נהרי – מתחייב אני
בנימין נתניהו – מתחייב אני
יואב סגלוביץ' – מתחייב אני
יבגני סובה – מתחייב אני
אופיר סופר – מתחייב אני
עידית סילמן – מתחייבת אני
בצלאל סמוטריץ' – מתחייב אני
אוסאמה סעדי – מתחייב אני
גדעון סער – מתחייב אני
מנסור עבאס – מתחייב אני
איימן עודה – מתחייב אני
חוה (אתי) עטייה – מתחייבת אני
רועי פולקמן – מתחייב אני
עודד פורר – מתחייב אני
יצחק פינדרוס – מתחייב אני
אורלי פרומן – מתחייבת אני
מאיר פרוש – מתחייב אני
עיסאווי פריג' – מתחייב אני
עמיר פרץ – מתחייב אני
רפי פרץ – מתחייב אני
אורית פרקש-הכהן – מתחייבת אני
יואב קיש – מתחייב אני
אריאל קלנר – מתחייב אני
שלמה קרעי – מתחייב אני
מירי מרים רגב – מתחייבת אני
מיכל רוזין – מתחייבת אני
עידן רול – מתחייב אני
טל רוסו – מתחייב אני
יואל רזבוזוב – מתחייב אני
יפעת שאשא ביטון – מתחייבת אני
אלון שוסטר – מתחייב אני
אנטאנס שחאדה – מתחייב אני
יובל שטייניץ – מתחייב אני
קטי (קטרין) שטרית – מתחייבת אני
אלעזר שטרן – מתחייב אני
יזהר שי – מתחייב אני
מיכל שיר – מתחייבת אני
עפר שלח – מתחייב אני
איציק שמולי – מתחייב אני
סתיו שפיר – מתחייבת אני
רם שפע – מתחייב אני
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – מתחייבת אני
ברכת הצלחה לחברי הכנסת העשרים-ואחת.
חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לקום לשירת התקווה.
(שירת התקווה)
אנחנו נכבד בקימה את יציאת נשיא המדינה. כבוד הנשיא!
<< קריאה >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << קריאה >>
בהצלחה רבה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.)
(תרועת חצוצרות)
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
נא לשבת.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו ממשיכים בסדר-היום.
מכיוון שיש לנו עוד נושאים על סדר-היום, אבל ישיבת הפתיחה החגיגית מתנהלת על פי החוק – כללים שכתובים בחוק – אז בהתאם לחוק אני נועל את הישיבה. חברי הכנסת, בהתאם לחוק, אני מכריז על נעילת ישיבת הפתיחה של הכנסת העשרים-ואחת.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:43. << סיום >>