דברי הכנסת

דברי הכנסת ד / מושב ראשון / ישיבות ז'–ט' / ט"ו–י"ז באייר התשע"ט / 20–22 במאי 2019 / 4 חוברת ד' ישיבה ז' הישיבה השביעית של הכנסת העשרים-ואחת יום שני, ט"ו באייר התשע"ט (20 במאי 2019) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 נאומים בני דקה 14 מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): 15 מיקי לוי (כחול לבן): 15 אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): 16 בועז טופורובסקי (כחול לבן): 17 עיסאווי פריג' (מרצ): 17 יעל גרמן (כחול לבן): 18 אלעזר שטרן (כחול לבן): 19 יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): 19 קארין אלהרר (כחול לבן): 20 אבי ניסנקורן (כחול לבן): 20 מיכל רוזין (מרצ): 21 רם שפע (כחול לבן): 21 מאיר כהן (כחול לבן): 22 רם בן-ברק (כחול לבן): 22 תמר זנדברג (מרצ): 23 ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): 23 עידן רול (כחול לבן): 24 אנטאנס שחאדה (רע"ם-בל"ד): 24 מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): 25 יואב סגלוביץ' (כחול לבן): 26 פנינה תמנו (כחול לבן): 26 יזהר שי (כחול לבן): 27 אורלי פרומן (כחול לבן): 27 אלון שוסטר (כחול לבן): 28 דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): 28 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 29 יוראי להב הרצנו (כחול לבן): 29 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 30 נאומי בכורה של חברי הכנסת 31 אבי גבאי (העבודה): 31 צבי האוזר (כחול לבן): 37 משה ארבל (ש"ס): 38 רועי פולקמן (כולנו): 40 אורנה ברביבאי (כחול לבן): 43 יאיר לפיד (כחול לבן): 47 קרן ברק (הליכוד): 48 דוד אמסלם (הליכוד): 53 איתן גינזבורג (כחול לבן): 55 שר האוצר משה כחלון: 58 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) (ביטול המגבלה על מספרם המרבי של השרים וסגני השרים) 60 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 60 יאיר לפיד (כחול לבן): 77 תמר זנדברג (מרצ): 82 אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): 83 פנינה תמנו (כחול לבן): 85 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 86 אבי ניסנקורן (כחול לבן): 88 יזהר שי (כחול לבן): 89 יועז הנדל (כחול לבן): 91 עידן רול (כחול לבן): 93 אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): 95 איתן גינזבורג (כחול לבן): 98 דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): 100 אסף זמיר (כחול לבן): 100 יעל גרמן (כחול לבן): 102 איציק שמולי (העבודה): 103 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 104 מאיר כהן (כחול לבן): 104 מיקי לוי (כחול לבן): 106 אלון שוסטר (כחול לבן): 108 עפר שלח (כחול לבן): 109 צבי האוזר (כחול לבן): 110 ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): 112 מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): 114 יואב סגלוביץ' (כחול לבן): 115 סתיו שפיר (העבודה): 116 מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): 120 מיכל רוזין (מרצ): 121 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 123 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 124 יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): 127 רם בן-ברק (כחול לבן): 129 שלי יחימוביץ' (העבודה): 131 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 132 אבי גבאי (העבודה): 134 עיסאווי פריג' (מרצ): 136 עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): 138 יוראי להב הרצנו (כחול לבן): 139 אורלי פרומן (כחול לבן): 140 בועז טופורובסקי (כחול לבן): 141 קארין אלהרר (כחול לבן): 143 אלעזר שטרן (כחול לבן): 144 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 146 דברים לזכרם של השרים וחברי הכנסת לשעבר משה ארנס ורפי איתן, זיכרונם לברכה 169 יולי יואל אדלשטיין: 169 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) (ביטול המגבלה על מספרם המרבי של השרים וסגני השרים) 171 הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת 176 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): 176 צבי האוזר (כחול לבן): 177 יזהר שי (כחול לבן): 179 מיקי לוי (כחול לבן): 180 יואב סגלוביץ' (כחול לבן): 183 בועז טופורובסקי (כחול לבן): 184 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 186 איתן גינזבורג (כחול לבן): 188 מיכל רוזין (מרצ): 189 סתיו שפיר (העבודה): 190 תמר זנדברג (מרצ): 195 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): 197 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום ט"ו באייר התשע"ט, 20 במאי 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) (ביטול המגבלה על מספרם המרבי של השרים וסגני השרים). לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/1/21 וכלה בהצעת חוק פ/201/21: הצעת חוק החזר גביית יתר (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי בריאות נוספים לשוהים במוסדות לילדים ונוער בסיכון), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת אזרח ותיק לשכר הממוצע במשק), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אבי ניסנקורן; הצעת חוק רכש מערכת הביטחון ורכש גומלין ביטחוני, התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור הפליה בשל מקום מגורים), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן ואלעזר שטרן; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – גביית תשלומים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק חובת תשלום בשוברים, התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק לקידום שירותי הרפואה בעיר אילת (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, מאיר כהן, פנינה תמנו, יואב סגלוביץ', עפר שלח, אלעזר שטרן, עידן רול, בועז טופורובסקי ורם בן-ברק; הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן ואלעזר שטרן; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית מצומצמת ביום המנוחה השבועי, התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, עפר שלח, אלעזר שטרן, יואב סגלוביץ', עידן רול, בועז טופורובסקי ורם בן-ברק; הצעת חוק הגבלת פעולות אנשי דת בלתי מורשים בצבא הגנה לישראל ובמשטרת ישראל, התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – איסור פיטורים של עובד שהוא מפרנס יחיד ואשתו בהיריון), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי בריאות לתלמיד), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – הסמכת מבקרים רשמיים לביקור במקום משמורת), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הקמת מערך מידע וניתוח נתונים לשיפור התחבורה הציבורית), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – ייצוג נישום על ידי רואה חשבון), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חניה במוסד רפואי), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת חילי טרופר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה מתמשכת), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום ריבית על גמלאות המשולמות באיחור), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שמירה חקלאית כעבודה מועדפת), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לאימהות יחידניות המקבלות מזונות ילדים), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן ואלעזר שטרן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמול למשרתים במילואים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין סככות המתנה בתחנות אוטובוס), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חניה במוסד רפואי), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, קרן ברק וקטי (קטרין) שטרית; הצעת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) (תיקון – הארכת תקופת ההתיישנות), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום קצבת ילדים לאחר גיל 18 בעד ילד המשרת בשירות צבאי, לאומי או אזרחי), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן ואלעזר שטרן; הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק המים (תיקון – הנחות לאוכלוסיות זכאיות), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הגבלת פרסומות ושיווק של הלוואות (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית (תיקון – קבורה דתית חלופית), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון ועיסאווי פריג'; הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון – הגנה על זכויות מבצעים בשל יצירותיהם מקום המדינה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאגר מידע של ניקוד מסוכנות לעניין נהגים מקצועיים), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס לקשישים), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן ואלעזר שטרן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד לתביעת גמלת כסף), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק השוואת תנאי שכר לקבוצות שאסור להפלותן (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות להטבות הניתנות לזכאים לגמלת הבטחת הכנסה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק זכויות נפגעי מערכות ישראל ופעולות איבה בהליכי חקירה, התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון ועיסאווי פריג'; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – חוברת זכויות), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי ויבגני סובה; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – הזכות לפיצויי פיטורים בעת סיום יחסי עבודה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון ועיסאווי פריג'; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח יד ממבחן ההכנסה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – הצהרת מחלה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירות טלפוני חינם למשתמשי רשת חברתית מקוונת), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הטבות למי שמקבל גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי וקיבל גמלת הבטחת הכנסה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק ביטול עונש המוות (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון ועיסאווי פריג'; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הנגשת שירותים ממשלתיים לאזרח), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן ויעל גרמן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הקלטה של עסקה טלפונית), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מירב כהן ועמיר פרץ; הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון – תשלום פיצויים בעד תשלום שכר עבודה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – טיפול בזמן סביר), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הסדרי הבחירה), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק אדמות נסיגת ים המלח, התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן ואלעזר שטרן; הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון – הגבלות על יצוא ביטחוני לכוחות ביטחון שביצעו הפרות חמורות של זכויות אדם), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת זכאות רטרואקטיבית לקצבת שאירים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול החרגת תאגידים בנקאיים וביטוחיים), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מירב כהן ועמיר פרץ; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לרופאים מתמחים בפריפריה), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק המועצה הלאומית לחינוך, התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי ויבגני סובה; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, מיכל רוזין ועיסאווי פריג'; הצעת חוק הקמת חדרי מיון בקריית שמונה ושדרות, התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן ואלעזר שטרן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שכר הוגן לחיילי מילואים שעובדים במשרה חלקית), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – איסור גביית עמלה בעד טיפול בירושות ובעיזבונות), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ומיקי לוי; הצעת חוק השירותים החשאיים, התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – הנפקת אגרות חוב על ידי מי שאינו תאגיד בנקאי), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן ושלמה קרעי; הצעת חוק החברות (תיקון – ייצוג הולם לבני שני המינים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון ועיסאווי פריג'; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על משיכה הונית מקופת גמל), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – עידוד תחרות בשוק האשראי), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן ושלמה קרעי; הצעת חוק להנצחת מורשת המחתרות, התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק זכאות לאבחון לקויות למידה לילדים ממשפחות מעוטות יכולת, התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן ואלעזר שטרן; הצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון – סמכות שר הכלכלה והתעשייה לעניין משקאות משכרים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה למי שמצוי בהכשרה מקצועית), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – מניעת העסקה במיקור חוץ בשירות הציבורי), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – פיקוח הכנסת על מינוי ראש המטה לביטחון לאומי), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) (תיקון – הגברת השקיפות בעניין הפרשות לפנסיה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון הסכום הבסיסי לפי שכר המינימום לעניין קצבת שירותים מיוחדים), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – עוולה נזיקית וקובלנה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – זכאות למימון טיפול על ידי רופא שאינו כלול בהסדר הבחירה של קופת החולים), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון ועיסאווי פריג'; הצעת חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון – תקציב הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת יזהר שי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירות טלפוני חינם על ידי מבטח), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק זכויות ושירותים לילדים ובני נוער עם קשיים נפשיים, התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מאריכות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקצבת נכות למי שמשתלמת לו קצבת אזרח ותיק), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – עסקים בתחום ההסעדה והבילוי), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי ויבגני סובה; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – מילוי מקום ראש רשות שהושעה מכהונה בשל הגשת כתב אישום ושב ונבחר), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול תקופת אכשרה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – פעוטות עם צרכים רפואיים וחלופה ביתית), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת תיק רפואי במעבר בין קופות חולים), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה מארנונה לעסק חדש בשנת פעילותו הראשונה), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי ויבגני סובה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי המונח נכה), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק דמי נסיעה לסטודנטים בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק חובת הדיווח של מוסדות פיננסים על כספים ללא דורש, התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – ארנונה על מבנה מגורים שאינו בשימוש) (הוראת שעה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חובת יידוע מבוטחים), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (תקופת צינון למפקח על הבנקים), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק השוואת תשלומים לחיילים בודדים ילידי ישראל וחיילים בודדים שנולדו מחוץ לישראל, התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק הפנסיה (מועד תחילת הביטוח הפנסיוני), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (עמלת פירעון מוקדם), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבאות הביטוח הלאומי לשכר הממוצע במשק), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכפלת קצבת נכות בהגעה לגיל הזכאות לקצבת זקנה), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לדיור ציבורי להורה עצמאי המקבל מהמוסד לביטוח לאומי תשלום מזונות ואינו זכאי להבטחת הכנסה או השלמת הכנסה), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ מימון דיור), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – הכרה באחוזי נכות של נפגע פוליו לצורך דינים אחרים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג) (תיקון – הרחבת התחולה על חברות ציבוריות), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ'; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הסמכת אדריכלים רשויים לשמש כמורשים להיתר), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הגבלת דמי רישום), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – מידע על עומס תנועה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הצמדת תשלומים לחיילים בודדים למדד המחירים לצרכן, התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חילוט כלי עבודה על ידי רשות מקומית), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – נגישות להורה ולתלמיד במוסד חינוך), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק החזר דמי נסיעה במונית לבית החולים (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטוח עבור קטינים חסרי מעמד), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – סיוע לתלמידים במימון טיולים שנתיים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קבלת חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה לעניין טוהר המידות ברשות מקומית טרם הכרזתה כרשות איתנה), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – מטרת שירות המילואים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק הודעה מוקדמת לפני סגירת עסק באזורים מוכי אבטלה, התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – גיל העובד), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הגנה על כספי ציבור (איסור מימון ומתן שירותים למאחזים בלתי מורשים), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – גיל העובד), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ניכוי הכנסה חודשית שלא מעבודה או ממשלח יד), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק מערך החוץ וההסברה, התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת עפר שלח ויאיר לפיד; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה בניכוי הפקדות לביטוח סיעודי), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי ויבגני סובה; הצעת חוק סיוע לצעירים חסרי עורף משפחתי, התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הגבלת פיטורים של אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת נשיאת לוחית זיהוי באופניים ממונעים ובקורקינט ממונע), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – פיצוי בשל אפליית תלמידים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – דיור בקהילה וסיוע אישי), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – פיקוח על סוגי עמלות ושיעוריהן), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-הפליה בשל שירות צבאי או שירות לאומי), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון ועיסאווי פריג'; הצעת חוק הביקורת הפנימית (תיקון – יישום המלצות הוועדה הציבורית לבחינת חוק הביקורת הפנימית), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פסילת רישיון לנהיגה ברכב מקצועי), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – פרסום מדד עמלות למשקי בית), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – סעיף נוקשות), מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – בירור תלונות ופיקוח על שמירת זכויות של אנשים עם מוגבלות במסגרות מגורים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – ביטול גיל פרישת חובה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – פרסום מחירון לרכישת קבר), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן ואלעזר שטרן; הצעת חוק זכויות למשפחות של אנשים עם מוגבלות, התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון – החזרת סמכות השיפוט לבית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות מינהליות), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום פרטי עוסק באינטרנט), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (התאמת תקציב הרווחה), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון – צוותי חירום וחוסן יישוביים), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן ואלעזר שטרן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת יזהר שי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (התאמת תקציב החינוך), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק מס עיזבון, התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ'; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק ראויה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תנאים לזכאות להטבות במס לחברה מועדפת), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (עידוד צמיחה לעסקים עצמאיים קטנים ובינוניים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות וקצבת שאירים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – קציבת מועדים לקבלת טיפול רפואי או פארה-רפואי), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן ואלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (הגבלת השימוש בחומצות שומן טראנס), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הרשות לוועדות ערר רפואיות, התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת ילד נכה לילד החולה במחלה או בתסמונת נדירה), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק קרן פיצויים לנזקי הפשיעה החקלאית, התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מאיר כהן ויעל גרמן; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות מטופל לקבל רשומות רפואיות), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – סייג לגרימת מוות בפעילות מבצעית), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי ויבגני סובה; הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי (תיקון – תקציב), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (כהונת חבר מועצה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק עידוד השקעות הון (דיור בר-השגה – תעודות מס), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – חובת נגישות באוטובוסים בין עירוניים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון – קביעת תור באמצעות האינטרנט), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת יזהר שי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ניהול סיכונים תאגידי), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – מוות במרשם רופא), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חניה חינם לאזרח ותיק שמלאו לו 70 שנים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הגבלה לסך השינויים התקציביים בשנת כספים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פעילות תאגידים זרים בישראל באמצעות האינטרנט), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון ועיסאווי פריג'; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תיקון – עיצום כספי בשל אי-תשלום שכר שווה לעובדת ולעובד), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (עידוד צמיחה לעסקים עצמאיים קטנים ובינוניים), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי ויבגני סובה; הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – תחולת החוק על עובדי מחשוב), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ועמיר פרץ; הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תיקון – החברה החדשה – גוף מבוקר), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון קצבת אזרח ותיק בהתאם לשכר המינימום), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מימון שכר לימוד), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור הפליה על רקע מעמד חברתי-כלכלי), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – השקעה של גוף מוסדי בתעשייה עתירת ידע בישראל), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי ויבגני סובה; הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון – תשלום שכר עבודה לעובד שנעדר עקב סגירת מוסד הלימוד של ילדו), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק דמי הבראה, התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (הוספת חומר קנבוס כחומר בעל תועלת רפואית), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, מיכל רוזין ועיסאווי פריג'; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות לעקרת בית), התשע"ט–2019, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – חיוב קופות החולים לשלב את רופאי השיניים בין נותני השירותים לקופות), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי ויבגני סובה; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – איסור פיטורים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת קרוב משפחה לעניין ההסכם בדבר גמלת ניידות), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הקרן הקיימת לישראל (תחולת דיני המס), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הוספת מפעלי תעשייה חקלאית), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודות מלצרות, טבחות, תחזוקה וניקיון במסעדות ובתי אוכל כעבודה מועדפת), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תרומה למוסד ציבורי באזורי עדיפות לאומית), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-שלילת זכאות לקצבת שאירים בשל הכנסה מפנסיה), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים על בסיס הכנסות ההורים), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון – סייגים לעסקאות בציוד צבאי), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – זכות למכשיר ניידות קלנועית), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – רכישת דירה על ידי ילד יתום), התשע"ט–2019, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי ההכנסה מהשכרת יחידות דיור לטווח קצר), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חסינות בפני דין פלילי), התשע"ט–2019, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה לצורך ההרשמה בלבד. מי שמעוניין יכול להירשם. חבר הכנסת מנסור עבאס, אתה יכול לפתוח בינתיים את הנאומים. עוד מעט יביאו לי את הרשימות. << דובר >> מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שוב ברצוני להעלות את הנושא של הפשיעה בחברה הערבית. אתמול עמדתי כמעט חצי שעה לנחם משפחה בעיר טמרה, והתבשרנו בזמן ההלוויה שיש עוד רצח אחד, בעיר באקה אל-גרבייה. אז דיברתי על הנושא של הקשר בין פשיעה לריבונות ואמרתי שמדינת ישראל כנראה מוותרת על חלק מהריבונות שלה בחברה הערבית. היום ניצב ג'מאל חכרוש דיבר על זה שיש חוסר בכוח המשטרתי בכפרים הערביים ושהמשטרה מתכוונת לספק עוד כמעט 200 תקנים לשוטרים. בינתיים, אחרי 20 שנה של פשיעה במגזר הערבי, שהגיעה לרמה מאוד מאוד גבוהה יחסית לרמה של החברה היהודית או לחברה בכלל, עדיין המשטרה מתכוונת – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אין – אוקיי, תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מנסור עבאס. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. עמ' 1 מתוך תיק 1000: "במשך שנים ארוכות אתה נושא בתפקידים בכירים בשירות הציבורי. בשנים 1996–1999, ומאז שנת 2009 כיהנת ועודך מכהן כראש ממשלת ישראל – – – להלן יפורטו חשדות לביצוע עבירות על ידך בשלושה תיקים במהלך התקופות בהן היית עובד ציבור". תיק 1000, עיקרי החשדות: "מאז 1999 אתה מקיים עם מילצ'ן קשר בעל זיקות שונות, שהעמיד אותך בניגוד עניינים חריף ומתמשך. מחודש אוקטובר 2011 ועד לחודש דצמבר 2016 – – – לצד מערכת היחסים האישית שהתקיימה ביניכם, קיבלת טובות הנאה שונות, לעיתים כמענה לבקשתך, שעיקרן אספקת טובין באופן רציף ובהיקף כספי ניכר. בתקופה הרלוונטית טובות ההנאה ניתנו לך בזיקה לתפקידך הציבורי ולמעמדך כראש ממשלת ישראל – – – במהלך התקופה הרלוונטית, במסגרת מילוי תפקידיך הציבוריים פעלת לטובת מילצ'ן, וזאת תוך שאתה מצוי בניגוד עניינים חריף – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – בין מחויבותך האישית למילצ'ן לבין מחויבותך לציבור". תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. << דובר >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איאד אסמאעיל רזאלה, מסבאח עבד אזהור, צ'ן הונבינג, אבי אדרעי, ח'ליל אבו טביח', מחמד חאתם עספארה, מאג'ד עבדאללה סלים, אמין בסול, ג'ול טאטור, רוסלאן צ'ורטן, אזרח סיני ששמו לא פורסם, איציק כהן, רוני עווני מטאנס, פיראס יאסין, אזרח מולדובי שהשם שלו לא פורסם, אזרח מסין שהשם שלו לא פורסם, גיל חזאזי, ועוד שלושה שנהרגו אתמול באסון עבודה ביבנה. אלה שמותיהם של 20 הרוגים, חללים בתאונות עבודה. מאז תחילת השנה, אדוני היושב-ראש, נהרגו 34 – 20 מהם בתאונות עבודה. בנוסף, חברי הזכיר את שמותיהם של ויסאם יאסין מטמרה, שנרצח שלשום בעיר טמרה – הוא השאיר אישה בהיריון, הוא התחתן לפני תשעה חודשים, ואחמד דראכמה מבאקה אל-גרבייה, נשוי ואב לארבעה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> המשותף לכולם, אדוני היושב-ראש, שהממשלה הזאת מפקירה חיי אדם, גם באלימות ובפשיעה בחברה הערבית וגם בתאונות עבודה. די למרחץ הדמים הזה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. << דובר >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר >> אני ממשיך את חבר הכנסת מיקי לוי. תיק 1000, עמ' 2: "להלן פירוט החשדות בעניינך כפי שעולה מחומר הראיות – – – בשנת 1996, או בסמוך לכך, הכרת את מילצ'ן לראשונה, וזאת בתקופה בה כיהנת כראש ממשלת ישראל – – – לאורך השנים, ולרבות לאורך התקופה הרלוונטית לחשד זה, מילצ'ן סיפק לך ולרעייתך, שרה נתניהו, טובות הנאה שעיקרן קופסאות סיגרים ומארזים של בקבוקי שמפניה בסכום מצטבר של מאות אלפי שקלים, באופן מתמשך, במספר רב של מקרים, לעיתים לפי דרישתכם, ובאופנים שונים". מילצ'ן "שימש עבורך איש אמון שביצע בשליחותך משימות תיווך רגישות בתחום התקשורתי. כך למשל, פעל מילצ'ן בשנת 2009 בשליחותך מול ארנון מוזס" ומול שלדון אדלסון "כדי לקדם הסכמה לפיה אדלסון יגביל את תפוצת מהדורת סוף השבוע של העיתון ישראל היום, ואילו מוזס יימנע מפרסומים שליליים בעניינך. בנוסף, במהלך השנים, ובמועדים שאינם ידועים במדויק, פנה מילצ'ן בשליחותך למוזס וביקש ממנו להימנע מפרסומים נקודתיים בעניינך או בעניין משפחתך". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת טופורובסקי. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברים, במדינת ישראל יש שתי מדינות – מדינה שמדברת על שחיתות, על מי הולך להיות מבקר מדינה, ואם מתקיימת הפגנה של כל כוחות השמאל בשבת. וישנה מדינה אחרת, שנמצאת בחצר האחורית של מדינת ישראל, ששם אין ערך לחיי אדם, ששם אין ערך לאנשים ואין ביטחון אישי. ומי שמרגיש הכי ביטחון בחצר האחורית הזו, שהיא חלק אינטגרלי ממדינת ישראל, אלו ארגוני הפשע. בתקופתך, אדוני ראש הממשלה, הרצח הפך להיות דרך חיים בחברה הערבית. בתקופתך הגענו לשיא של תאונות עבודה, שברובן המכריע נפגעו ערבים. בתקופתך השחיתות הפכה לדרך חיים. אני פונה לכל עמיתיי ואחיי היהודים: במדינת ישראל האזרחים הערבים גרים ביפו, בחיפה, בכפר קאסם ובכל מקום. לכל אחד ואחד מכם יש חבר ערבי. אל תשאירו אותנו לבד. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> החברה הערבית, אדוני היושב-ראש, מדממת. כל יום יש רצח, והביטחון האישי הפך להיות בגדר חלום. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת פריג'. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, תיק 1000, מתוך עמ' 2–3: "נוכח שלל הזיקות שלך למילצ'ן, היית מצוי במחויבות אישית עמוקה כלפיו, אשר בעטייה אסור היה לך לעסוק בעניינים הנוגעים אליו במסגרת מילוי תפקידיך הציבוריים – – – במחצית שנת 2013 מילצ'ן ערך היכרות בינך לבין פאקר – – – לאורך שנות היכרותכם – – – פאקר נתן לך ולרעייתך, שרה נתניהו, טובות הנאה בהיקפים ניכרים באופן מתמשך במספר רב של מקרים ובאופנים שונים, כפי שיפורט להלן – – – בשנת 2003, סמוך לאחר שחזרת לכהן בתפקיד ציבורי, החל מילצ'ן לתת לך טובות הנאה, שעיקרן קופסאות סיגרים לשימושך ובקבוקי שמפניות לשימוש רעייתך. בתחילה קיבלתם את טובות ההנאה במסגרת מפגשים חברתיים, אולם במהלך השנים אופני הקבלה השתנו והתחלתם לקבל את טובות ההנאה גם במשלוחים באמצעות עובדיו של מילצ'ן, בין היתר בתקופות שבהן מילצ'ן כלל לא שהה בישראל". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. << דובר >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה לך. תיק 1000, מתוך עמ' 3: "ככלל משלוחי השמפניות הועברו לדרישות רעייתך, ואתה היית מודע לכך שמתקבלות שמפניות עבורה בהיקפים משמעותיים. כמו כן, לעיתים משלוחי הסיגרים הועברו לדרישתך. הדרישות הופנו למילצ'ן או לעוזרת האישית שלו – – – וכללו גם התייחסות לסוג ולאיכות טובות ההנאה – – – בכל אחת מהפעמים ובכל אחת מדרכי הקבלה קיבלת ממילצ'ן קופסה או קופסאות של סיגרים, ולא סיגר בודד. כל קופסה הכילה 10–25 סיגרים, ושווייה של כל קופסה נע בין 2,000 ל-3,000 ש"ח". כל קופסה. "באופן דומה, ככלל, בכל אחת מהפעמים ובכל אחת מדרכי הקבלה, ניתן מארז של שישה בקבוקי שמפניה, ולעיתים גם שני מארזים שכאלה, ולא בקבוק בודד. עלות כל בקבוק שמפניה נע בין 250 ל-350 ש"ח, וממילא העלות של כל שישיית בקבוקים נעה בין 1,500 ל-2,100 ש"ח". תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. << דובר >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, הפשע ממשיך להשתולל בחברה הערבית. שלשום נרצח צעיר בעיר טמרה. התקיימה שביתה, והערב מתקיימת גם הפגנה. אתמול נרצח צעיר ביישוב באקה אל-גרבייה, והתקיימה גם שביתת מסחר. מחר מתכנסת ועדת המעקב לדיון חירום אל מול המצב הזה. היום באום אל-פחם נורו יריות על רכב, והאלימות והפשיעה ממשיכות לגדול. אנחנו, מהמקום הזה, מהמשכן הזה, אומרים די. די לאלימות, די לפשיעה הגואה, די להשתוללות הנשק. אנחנו בחברה הערבית לא יכולים לעבור לסדר-היום אל מול מה שקורה, ולכן אנחנו מתארגנים לפעילויות מחאה, להפגנות ברחובות, להקמת אוהלי מחאה ביישובים הערביים ואולי גם כאן בירושלים. אם נצטרך, כמובן, גם נחסום צירים ראשיים במדינה. אולי רק כך הקול שלנו יישמע. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת קארין אלהרר, ואחריה – חבר הכנסת אבי ניסנקורן. אני מקבל בברכה, כאן ביציע, קבוצת סטודנטים מקורס מנהיגות, ניהול ואסטרטגיה במסגרת תוכנית MBA מרופין בהובלת עמיתנו לשעבר חבר הכנסת והשר לשעבר מאיר שטרית. ברוכים הבאים לכנסת. בבקשה, גברתי. << דובר >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תיק 1000, מתוך עמ' 3–4: "טובות ההנאה ניתנו לך ברציפות ובאופן תדיר לאורך התקופה הרלוונטית, עד כדי כך שניתן לומר שהן היו בבחינת 'קו אספקה' של סיגריות ושמפניות – – – בתקופה הרלוונטית לחשד זה שווי והיקף טובות ההנאה שקיבלתם, אתה ורעייתך ממילצ'ן, היו בסכומים ניכרים וסך שוויין הגיע לכדי 477,973 ש"ח. אתה היית מודע למלוא היקף הסיגרים ולקבלת התכשיטים, כמו גם לקבלת השמפניות בהיקף ניכר ובאופן שיטתי. טובות ההנאה ניתנו לך לפי החלוקה הבאה: סיגרים 274,254. שמפניות 199,819. תכשיטים 10,900. סך הכול 477,973 שקלים. את טובות ההנאה האמורות קיבלת ממילצ'ן בזיקה לתפקידיך הציבוריים ולמעמדך כראש הממשלה". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת אבי ניסנקורן, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. << דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >> תיק 1000, מתוך עמ' 4: "בשנים 2014–2016 קיבלתם, אתה ורעייתך, מפאקר טובות הנאה שכללו קופסאות סיגרים ומארזים של בקבוקי שמפניה. טובות הנאה אלו הצטרפו לטובות ההנאה מאותו הסוג שקיבלת ממילצ'ן, באותן שנים ממש – – – השמפניות הועברו לדרישות רעייתך, ואתה היית מודע לכך שמתקבלות שמפניות עבורה בהיקפים משמעותיים. כמו כן, לעיתים הסיגרים הועברו לדרישתך. חלק מטובות ההנאה ניתנו לך ולרעייתך גם כאשר פאקר כלל לא שהה בישראל. ככלל, דרישותיך ודרישות רעייתך הופנו לקליין, ששימשה גם כעוזרת האישית של פאקר. טובות ההנאה ניתנו לך ברציפות ובאופן תדיר לאורך התקופה הרלוונטית לחשד זה, עד כדי כך שניתן לומר שהן היו בבחינת 'קו אספקה' של סיגרים ושמפניות". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אבי ניסנקורן. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת רם שפע. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה רבה. תיק 1000, מתוך עמ' 5: "שווי טובות ההנאה שקיבלתם, אתה ורעייתך, מפאקר היה משמעותי ביותר והצטרף לטובות ההנאה מאותו הסוג שקיבלת ממילצ'ן באותן שנים – – – סך שווי טובות ההנאה שקיבלתם, אתה ורעייתך, מפאקר, בתקופה הרלוונטית לחשד זה, הגיע לכדי 229,174 שקלים. אתה היית מודע למלוא היקף הסיגרים שקיבלת, כמו גם לקבלת שמפניות בהיקף ניכר ובאופן שיטתי. טובות ההנאה ניתנו לך על פי החלוקה הבאה: סיגרים 145,577 שקלים. שמפניות 83,597 שקלים. סך הכול 299,174 שקלים – – – טובות ההנאה ניתנו לך מפאקר לתפקידך ולמעמדך כראש ממשלת ישראל". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת רם שפע, בבקשה אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. << דובר >> רם שפע (כחול לבן): << דובר >> תיק 1000, מתוך עמ' 5: "למרות הזיקות האמורות בינך לבין מילצ'ן, עסקת במסגרת תפקידיך הציבוריים בענייניו האישיים והעסקיים של מילצ'ן. עוד טרם התקופה הרלוונטית לחשד זה, החל משנת 2009, פנה אליך מילצ'ן, בעניינים שונים הנוגעים לאינטרסים כלכליים או אישיים שלו, כדי שתפעל במסגרת תפקידיך הציבוריים לקידומם. בחלק מהמקרים נענית לבקשותיו. כל זאת כמפורט להלן – – – לאורך השנים לא נמנעת מלעסוק בעניינים הנוגעים לערוץ 10 למרות שידעת כי מילצ'ן מחזיק במניותיו. כך למשל, בשנת 2009 שוחח איתך מילצ'ן, בהיותך ראש הממשלה, בנוגע לאפשרות קידום חוק שיגביל את גובה העמלות שגובים משרדי הפרסום מאמצעי התקשורת. בכוחו של חוק כאמור היה כדי להיטיב כלכלית באורח ניכר עם ערוץ 10. בשיחה התחייבת בפני מילצ'ן שתפעל לעשות כן". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת רם שפע. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת רם בן-ברק. << דובר >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר >> "על פי החשד, במעשים המתוארים לעיל עשית במילוי תפקידך מעשי הפרת אמונים הפוגעים בטוהר המידות ובאמון הציבור, בשתי דרכים, כמפורט להלן: פגעת בדימוי השירות הציבורי ובאמון הציבורי בו, בכך שבעת שמילאת תפקידים ציבוריים, ובראשם תפקידך כראש הממשלה, קיימת במשך שנים מערכת יחסים פסולה עם מילצ'ן ופאקר, במסגרתה קיבלת מהם טובות הנאה בזיקה לתפקידיך הציבוריים ולמעמדך כראש ממשלת ישראל, בדרכים שונות, לעיתים על פי דרישה, באופן רציף, בכמויות ובהיקפים משמעותיים, או בדרכים שפורטו לעיל, אשר סכומם המצטבר בתקופה הרלוונטית הגיע לכדי" – תקשיבו – "707,146 שקלים. פעלת במסגרת מילוי תפקידיך הציבוריים, ובראשם תפקידך כראש ממשלה, לטובת איש העסקים מילצ'ן כשאתה מצוי בניגוד עניינים חריף בין מחויבותך האישית למילצ'ן לבין מחויבותך לציבור". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת רם בן-ברק, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. << דובר >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר >> אני אמשיך את חברי מאיר. את מעשי הפרת האמונים "ביצעת במסגרת כהונתך בתפקידך הרם כראש ממשלת ישראל וכשר הממונה על תחום התקשורת בממשלת ישראל. היקף טובות ההנאה שקיבלת בתקופת בת חמש השנים היה גבוה מאוד. התערבת בטיפול משרדי הממשלה שעליהם היית מופקד בעניינים שנגעו למילצ'ן, כשאתה מצוי בניגוד עניינים חריף ומתמשך בין מחויבותך האישית למילצ'ן, הנובעת מהקשר האישי שלך אליו ומטובות ההנאה שהוא סיפק לך, לבין מחויבותך לציבור", שאותה שכחת. "פעלת להסתרה טובות ההנאה שאותן קיבלת ממילצ'ן ומפאקר, ובכלל זה נמנעת מלהצהיר בפני מבקר המדינה על ניגוד העניינים בו היית מצוי כתוצאה מקבלת טובות ההנאה והקשרים האישיים שלך עם מילצ'ן. במעשיך אלו עשית על פי החשד שימוש לרעה בתפקידך ובמעמדך ופגעת פגיעה מהותית וקשה בתקינות פעולותיו של המנהל הציבורי, בטוהר המידות של עובדי הציבור ובאמון הציבור בעובדי הציבור ומשרתיו. בשל המעשים המפורטים לעיל אני שוקל להעמידך לדין בגין עבירות של מרמה והפרת אמונים – לפי סעיף 284 לחוק העונשין". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת רם בן-ברק. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תיק 2000, מתוך עמ' 10: "ארנון מוזס – – – הוא בעל השליטה בקבוצת ידיעות אחרונות", העורך האחראי של העיתון ו"בעל השפעה ניכרת על תוכני העיתון והאתר – – – לאורך השנים שררה בינך לבין מוזס יריבות עמוקה. לצד זאת, כל אחד מכם החזיק באינטרס שהיה בכוחו של האחר לקדם: אתה חפצת לשפר את אופן הסיקור שלך ושל משפחתך בקבוצת ידיעות אחרונות, במיוחד בתקופה של מערכת בחירות, וידעת שלמוזס השפעה מהותית על התכנים ב'ידיעות אחרונות' וב-ynet. מוזס רצה להביא להטלת מגבלות על ישראל היום על מנת להיטיב עמו כלכלית באופן משמעותי. על פי החשד, על רקע קיומם של אינטרסים אלה, בשנים 2008–2014 קיימת עם מוזס שלוש סדרות של פגישות – – – במהלך כל אחת מסדרת הפגישות האמורות קיימת עם מוזס שיח, שבו דנתם על אופן סיקורך בכלי התקשורת בקבוצת ידיעות אחרונות ועל צמצום הפגיעה של ישראל היום בקבוצת ידיעות אחרונות". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת זנדברג. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח, ואחריה – חבר הכנסת עידן רול. << דובר >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר >> תיק 2000, מתוך עמ' 10–11. "על פי החשד, בשיח בינך לבין מוזס, באחת הפגישות – – – ולקראת מערכת הבחירות לכנסת העשרים – – – הציע לך מוזס שוחד, בכך שיביא לשינוי ניכר לטובה באופן הסיקור שלך בכלי התקשורת מקבוצת ידיעות אחרונות, בתמורה לכך שתפעל במסגרת תפקידך הציבורי לקדם חקיקה שתטיל מגבלות על ישראל היום, בגרסה מרוככת של הצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת על ידי ח"כ איתן כבל – – – עוד על פי החשד, בפגישה הזו, למרות שלא ביקשת ולא התנית שוחד, הרי שלא סירבת להצעתו של מוזס, אלא המשכת לנהל עמו שיחה ארוכה ומפורטת על מרכיבי הצעת השוחד שהביא בפניך – – – הגם שלא נענית להצעת השוחד, עשית את הפעולות המפורטות לעיל, על מנת לגרום למוזס להשפיע על אופן סיקורך בכלי התקשורת בקבוצת ידיעות אחרונות ולהימנע מפרסומים שליליים שיפגעו בך או במשפחתך, למצער כל עוד השיחות ביניכם נמשכות". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת מריח. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. << דובר >> עידן רול (כחול לבן): << דובר >> אני אמשיך. זאת "עשית כאמור תוך ניצול מובהק של תפקידך הציבורי, אשר בגינו פנה אליך מוזס בהצעת שוחד, והצגת בפניו כוונה לבחון את האפשרות שתעשה שימוש בכוחך השלטוני על מנת לקדם את החקיקה המיטיבה עמו, גם אם לא התכוונת לעשות כן". "הפגישות נערכו ביוזמתך, התקיימו בחשאיות ולא תועדו ביומנך וביומנו של מוזס. בפגישות אלו אתה ומוזס הגעתם להבנה לפיה מוזס ישפיע על אופן סיקורך בכלי התקשורת מקבוצת ידיעות אחרונות, ובתמורה, אתה תפעל לשכנע את אדלסון לבלום את העלאת מהדורת סוף השבוע של ישראל היום. בעקבות זאת פנית לאדלסון וביקשת ממנו לדחות את העלאת מהדורת סוף השבוע. בחלוף כשנה, פורסמה לראשונה המהדורה. בעקבות מסרים שהעביר מוזס כי המשך הפצתה יביא לפרסומים שליליים נגדך ונגד בני משפחתך בידיעות אחרונות, פנית לאיש העסקים מילצ'ן ולראש מערך הדוברות במשרד ראש הממשלה – – – וביקשת להביא להסכמות בין אדלסון למוזס". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת רול. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'. << דובר >> אנטאנס שחאדה (רע"ם-בל"ד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת נכבדים, בשבוע שעבר זיכה בית המשפט המחוזי בנצרת את המשוררת דארין טאטור מאשמת הסתה. עצירתה של דארין והעמדתה לדין היא דוגמה מובהקת לפעילות השיטור הפוליטי ולמהירות הפעילות כאשר מדובר בדיכוי חופש הביטוי בחברה הערבית. מאידך, רק ביומיים האחרונים נרצחו עוד שני צעירים ערבים ביישובים הערביים: ויסאם יאסין, בן 46 מטמרה, ואחמד דראכמה, בן 35 מבאקה אל-גרבייה. והיום בבוקר היו עוד מקרי ירי ביישובים ערביים. הפשיעה בחברה הערבית מגיעה לממדים מבהילים, והמשטרה לא עושה מאומה. וכאשר אנחנו טוענים שהמשטרה אינה עושה כלום, יש על מה להתבסס. כך, לדוגמה, ב-10 במרץ פורסם באתר ynet: "תוכנית המאבק בפשיעה הערבית תקועה – – – כבר לפני כמה חודשים הציג ממלא מקום המפכ"ל לארדן את ארגוני הפשיעה החזקים במגזר הערבי וקיבל ממנו אור ירוק להכנת תוכנית אופרטיבית. מפקד להב 433 הציג את תוכנית העבודה, אבל זו נשארה במגירה. 'כנראה לא רוצים לעצבן אוכלוסיות מסוימות', אמר בכיר במשטרה". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> ועוד ב-17 במרץ, גם כן פורסם, בדה-מרקר: "ארדן הסיט מאות מיליוני שקלים שנועדו לחיזוק המשטרה בחברה הערבית". עוד פעם החלטה פוליטית לא לטפל בפשיעה ובארגוני הפשע בחברה הערבית. כדי לשנות את זה צריך החלטה פוליטית של המשרד לביטחון פנים. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת שחאדה. חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אני ממשיכה וקוראת מתוך תיק 2000, מתוך עמ' 14: "בכל הנוגע למתת המוצעת דנת עם מוזס בנושאים הבאים: האפשרות להביא לשינוי ניכר באופן ההתייחסות של כלי התקשורת מקבוצת ידיעות אחרונות אליך ולמשפחתך במהלך העבודה הרגיל ובעת דיווח על ידיעות חדשותיות. שינוי זה כונה על ידיכם 'סיבוב הספינה'. האפשרות לשנות לרעה את קו הסיקור של ידיעות אחרונות כנגד מי שנתפסו על ידך כיריבים פוליטיים, בהם יו"ר מפלגת כולנו, משה כחלון, ומי שכיהן בעת הרלוונטית כיו"ר מפלגת הבית היהודי, נפתלי בנט – – – בנוסף, מוזס הציע קו ישיר בינך, או מי מטעמך, לבין עורך ידיעות אחרונות, רון ירון, ועורך ynet, ערן טיפנבורן, על מנת שתוכל להשפיע על תוכנן של ידיעות פרטניות. כן הציע כי יעסיק כותבי מאמרים מטעמך ולפי בחירתך בעיתון ידיעות אחרונות". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת חיימוביץ'. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו. << דובר >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר >> תיק 4000, מתוך עמ' 18. "מתוקף תפקידך כראש ממשלה, ולאחר מכן גם מתוקף תפקידך כשר התקשורת, היית בעל סמכות להעניק אישורים והיתרים לפעולות עסקיות שונות שבוצעו על ידי בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, וחברות קשורות לה – – – וכן היית בעל יכולת להשפיע על נושאים שלטוניים הנוגעים לקבוצת בזק. במהלך התקופה הרלוונטית לחשד זה תחום הסיקור התקשורתי היה בעל משמעות רבה עבורך ועבור רעייתך שרה נתניהו, וייחסתם לו חשיבות מכרעת. בתקופה הרלוונטית ניהלת את תחום התקשורת והדוברות באופן ריכוזי, נהגת לאשר ואף לנסח בעצמך חלק מההודעות שהופצו לכלי התקשורת, והנחית את אנשיך באופן פרטני באשר לפעולות שונות שעליהם לנקוט בתחום התקשורת והדוברות. שיפור הסיקור התקשורתי ואיתור אמצעים להפצת מסריך היו אינטרסים משמעותיים מאוד עבורך". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת סגלוביץ'. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת יזהר שי. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן): << דובר >> תיק 4000, מתוך עמ' 18–19: "שאול אלוביץ' – – – היה, בתקופה הרלוונטית לחשדות, בעל השליטה בקבוצת יורוקום, באמצעותה הוא החזיק בשליטה במספר חברות ציבוריות, וקבוצת בזק ביניהן. בתקופה הרלוונטית חברות מקבוצת יורוקום שבשליטת אלוביץ' היו נתונות בחובות של כ-800 מיליון ש"ח לבנקים שונים". "עסקת בזק-יס דרשה את אישורך כשר התקשורת. השלמת העסקה הביאה לכך שבזק שילמה לקבוצת יורוקום שבשליטת אלוביץ' סך כולל של כמיליארד ש"ח. כספים אלה שימשו את אלוביץ' לתשלום לבנקים עבור חובות יורוקום שבשליטתו. הקשר בינך ובין אלוביץ' החל – – – לאחר בחירות 1999. את ההיכרות ביניכם ערך זאב רובינשטיין – – – שהיה מקורב לשניכם ועבד בעבר תחת אלוביץ' – – –" << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת פנינה תמנו. חבר הכנסת יזהר שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת אורלי פרומן. << דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. מתוך כתב האישום נגד ראש ממשלת ישראל, בכפוף לשימוע, תיק 4000, עמ' 19: "בחודש דצמבר 2012, בתוך תקופת הבחירות הכלליות שעתידות היו להתקיים ביום 22 בינואר 2013, הזמנתם, אתה ורעייתך שרה נתניהו, את בני הזוג אלוביץ' לארוחת ערב משותפת במעון הרשמי. במהלך ארוחת הערב המשותפת, העליתם אתה ורעייתך שרה נתניהו בפני הזוג אלוביץ' תלונות שונות ביחס לסיקור התקשורתי לו זכיתם מכלי התקשורת בישראל בכלל, ומאתר וואלה בפרט. בארוחת הערב סוכם ביניכם כי תוכלו להפנות לבני הזוג אלוביץ', בעצמכם ובאמצעות אנשיכם, דרישות הנוגעות לסיקור התקשורתי באתר וואלה. כאמור, במועד ארוחת הערב, כמתואר לעיל, כיהנת כראש ממשלת ישראל. עוד קודם לכן, ומכוח דברי החקיקה הרלוונטיים, נדרש אלוביץ' לאישורך לצורך ביצוע מהלכים הנוגעים לעסקיו. כך, בין היתר, חתמת על היתר העברת שליטה במניות בזק שאפשר את העברת השליטה בקבוצת בזק לאלוביץ' בשנת 2010". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יזהר שי. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אלון שוסטר. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> תיק 4000, מתוך עמ' 19–20: "בנקודת הזמן בה התקיים המפגש בינך ובין רעייתך שרה נתניהו לבין בני הזוג אלוביץ' החזיק כל אחד מכם באינטרס משמעותי, שהצד השני היה בעל יכולת לקדמו. אתה ידעת שאלוביץ' ואתר וואלה יכולים לשפר את הסיקור התקשורתי שלך ושל משפחתך, שהיה משמעותי מאוד בעיניך, ולשמש אמצעי להעברת מסרים, וזאת על רקע האינטרס הכללי שלך כמתואר לעיל, ועל רקע אינטרס הספציפי שלך לשפר את הסיקור בתקופת מערכת בחירות. מנגד, ידע אלוביץ' שיש ביכולתך לקדם את האינטרסים שלו ושל קבוצת יורוקום, הן מכוח תפקידך הפורמלי כראש ממשלה – – – והן מכוח מעמדך והשפעתך על שר התקשורת. על רקע אינטרסים אלו, הפכה מערכת היחסים ביניכם בתקופה הרלוונטית למערכת יחסים הדדית של 'תן וקח', אשר כללה טובות הנאה שונות שנתן לך אלוביץ' בתחום הסיקור התקשורתי, כנגד ציפייה שתקדם בעבורו אינטרסים שונים הקשורים בקבוצת יורוקום ובו אישית". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת פרומן. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מירב כהן. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שימו לב, מתוך ענן החשדות שמתקדר מעל שמיו של נתניהו. תיק 4000, מתוך עמ' 20: "חריגות הקשר באה לידי ביטוי בדרישות אינטנסיביות רבות על פני מספר שנים, מאות דרישות" – מודגש – "לעיתים דרישות יום-יומיות, שהועברו לא פעם בשעות יוצאות דופן, לסיקור או למניעת סיקור כזה או אחר – – – דרישות אלה נגעו לסיקור יזום שלך ושל רעייתך באתר וואלה, לסיקור שלילי של יריביך הפוליטיים ולשינוי פרסומים שהועלו לאתר והיו למורת רוחכם – – – לאורך התקופה הרלוונטית פעלו בני הזוג אלוביץ' בהתאם לדרישותיכם ועל מנת לממש אותן הם התערבו באופן בוטה ומתמשך בתוכני אתר וואלה והביאו, כדי לרצותכם, לשינוי תוכנם ומיקומם של פרסומים הנוגעים לך ולמשפחתך בוואלה, ולסיקור שלילי כלפי יריביך הפוליטיים – – – דרישות הסיקור שלכם והיענותם החריגה של בני הזוג אלוביץ' פגעו ממשית בשיקול הדעת המקצועי של עיתונאי האתר ועורכיו תוך השפעה על אופן הסיקור באתר". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת שוסטר. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, גברתי – איננה. חבר הכנסת גדי יברקן, בבקשה, אדוני. חבר הכנסת גדי יברקן. אחריו – חבר הכנסת מיכאל ביטון. << דובר >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר >> תיק 4000, מתוך עמ' 20–21: "אתה ורעייתך דרשתם מבני הזוג אלוביץ' להתערב בתוכני האתר והם נענו לדרישותיכם אף על פי שבתקופה הרלוונטית היה אלוביץ' בעל השליטה באתר ולא מו"ל או בעל רקע עיתונאי, ולא נשא בתפקיד מקצועי כלשהו באתר – – – לנוכח מערכת היחסים האמורה, ובהתאם לציפיותיו של אלוביץ', הפעלת את כוחך וסמכויותיך כעובד ציבור כדי לקדם נושאים שאלוביץ' חפץ ביקרם, בעבורו ובעבור חברות שונות מקבוצת יורוקום. בתוך כך, ובמקביל לדרישות הסיקור שפורטו לעיל, עסקת במספר מקרים בענייניו הרגולטוריים של אלוביץ', וביצעת פעולות של ממש, מתוקף תפקידך שהיה בהן כדי לקדם אינטרסים משמעותיים של אלוביץ', כפי שיפורט בהמשך. את פעולותיך לטובת אלוביץ' עשית כנגד טובות הנאה שנתן לך אלוביץ' בתחום הסיקור, תוך שנהגת במשוא פנים והעמדת את עצמך בניגוד עניינים בין תפקידיך הציבוריים לבין ענייניך הפרטיים". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יברקן. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >> תיק 4000: "בתקופה הרלוונטית וכחלק ממערכת יחסים הדדית של 'תן וקח' שנרקמה ביניכם דרשתם, אתה ורעייתך, במישרין ובאמצעות אחרים, מבני הזוג אלוביץ' להתערב בתכנים ובפרסומים באתר וואלה ולשנות אותם בהתאם לאינטרסים האישיים שלכם ולאינטרסים הציבוריים והפוליטיים שלך. לאורך התקופה הרלוונטית נענה, ככלל, אלוביץ' לדרישותיכם באמצעות הפעלת לחץ על מנכ"ל האתר אילן ישועה – – – ובאמצעותו על העורכים והכתבים באתר, גרם אלוביץ' לכך שאתר וואלה נתן לך ולרעייתך שרה נתניהו דריסת רגל חריגה והשפעה מהותית על תוכני האתר שהיה לך ולרעייתך עניין בהם ועל אופן פרסומם – – – הקשר החריג בנושא הסיקור בינך לבין בני הזוג אלוביץ' נמשך עד לתחילת שנת 2017. במועד זה הפסיק ישועה לשתף פעולה עם דרישותיכם להטיית הסיקור, זאת על רקע פניותיהם של בני הזוג אלוביץ' אליו בדרישה לתאם עדויות ולשבש ראיות הנוגעות לדרישות הסיקור ולהיענות להן, לאור חששם מפני חקירה צפויה בעניין". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מיכאל ביטון. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה, אדוני, ואחריו – אחרון הדוברים בנאומים בני דקה יהיה חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר >> מתוך תיק 4000, עמ' 23: "דרישותיכם בהתערבות בתוכני האתר היו מגוונות, אולם בבסיסן עמדו המטרות המשותפות הבאות: להטיב את הסיקור שלך, של רעייתך שרה נתניהו ושל בני משפחתכם ולהבליט אותו; לצמצם ככל האפשר סיקור שלילי שלך, של רעייתך ושל בני משפחותיכם, וככל שפורסם, להקהות את עוקצו ולהגביל את החשיפה אליו; לקדם סיקור שלילי באתר ביחס ליריביך הפוליטיים; ולעשות שימוש בוואלה ככלי להעברת מסריך הפוליטיים בתפוצה רחבה. דרישות אלו נועדו לשרת את האינטרס התקשורתי הכללי שלך, לקבל סיקור חיובי לך ולמשפחתך, את האינטרס הספציפי שלך כראש ממשלה להיבחר מחדש לתפקיד ולהמשיך לכהן בו, ואת האינטרס של רעייתך שרה נתניהו לקבל סיקור חיובי שיתרום לתדמיתה הציבורית". תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חצר אחורית – הדבר הנורא ביותר לאדם שחי בביתו הוא להרגיש שהוא חצר אחורית, שהוא לא קיים, שהוא אזרח נחות, שחייו, שערך החיים שלו פחות משל אחרים. כך גם מרגיש הציבור הערבי לגבי יחס הממשלה, רשויות אכיפת החוק, למעשי הרצח. ויסאם יאסין ואחמד דראכמה בטמרה ובאקה אל-גרבייה נרצחו בדם קר. כך גם מעשי הירי באום אל-פחם, מג'דל כרום, כפר כנא, כפר קאסם, טירה – איפה לא. מאז שנת 2000, אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת החדשים, נהרגו, חבר הכנסת בני גנץ, 1,340 ערבים, אזרחים ערבים, על ידי אלימות פנימית. 70% ממעשי הרצח בוצעו בנשק חם. חלק גדול מהרציחות האלה בוצעו ביישובים שיש בהם תחנות משטרה. בחלק מהיישובים שיש בהם תחנות משטרה יש עלייה בפשיעה, בסחר בנשק – ש-90% ממנו מגיע ליישובים הערביים מבסיסי הצבא. ושואל אדם, אחרי שהוא רואה את הסרטון – אני מקווה שראיתם, למרות שאני מצר על פרסומו, את הסרטון של הרצח הנורא של ויסאם יאסין, וידוא הריגה בסגנון מאפיה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מי שביצעו את זה, מוגי הלב, הרוצחים, אל-ג'ובנה, הרגישו ביטחון, הרגישו חופשיים לעשות את זה – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – כי שיעור הפענוח של מעשי הרצח אצלנו קטן יותר מאשר ביישובים היהודיים. בזה אני אסיים אדוני, כי הנושא כואב: יש שני מקרים, שתי סיבות, שבהם מפענחים במהירות מעשה רצח בחברה הערבית: אם הנרצח במקרה הוא יהודי – והיו מקרים כאלה; תוך יממה, יומיים, היה עצור – או אם הירי היה על רקע ביטחוני. אנחנו לא רוצים שיהודים ייהרגו או יירצחו אצלנו ביישובים, אבל אנחנו מאוד לא רוצים שערבים ימשיכו להירצח, והמשטרה, שהיא משטרה יעילה, הצליחה בנתניה ובנהריה ונכשלת בטמרה ובבאקה אל-גרבייה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. עד כאן נאומים בני דקה. חברי הכנסת, מי שעוקב אחרי סדר-היום, שימו לב, ברשותכם, לשינוי. אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לא מרגיש נוח להזכיר את זכרם של אנשים כמו מישה ארנס או רפי איתן, כפי שכתוב בסדר-היום, במצב הנוכחי של אולם המליאה. יש לי יסוד סביר להניח שכשנבוא להצביע על החוק יהיו פה 100 ומשהו חברי כנסת, ואז נעלה את זכרם. אני מתנצל בפני המשפחות אם הן צופות כרגע בטלוויזיה, אבל אני חושב שזה פשוט לא לכבודם. גם חברי סיעת הליכוד – 90% נעדרים, תודה לשלושה שנמצאים כאן. אני חושב שלמישה ארנס מגיע יותר. << נושא >> נאומי בכורה של חברי הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אם כן, אנחנו נמשיך בסדר-היום: נאומי בכורה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אבי גבאי לנאום בכורה. אומנם אבי גבאי נאם לא פעם מעל הדוכן הזה בתור שר, אבל כחבר כנסת זה אכן נאום בכורה. בבקשה, עד עשר דקות לרשות אדוני. << דובר >> אבי גבאי (העבודה): << דובר >> צודק היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני שמח מאוד וגאה לעמוד בפניכם היום כחבר הכנסת, חבר בכנסת ישראל. גדלתי בירושלים בשנות השבעים והשמונים. באותה תקופה היה נהוג לומר גם שם, כמו במקומות אחרים בארץ ובעולם, שארצות הברית היא ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. עבורי כילד זאת הייתה אמירה משמעותית על ארץ רחוקה, מרתקת, מרגשת, מעוררת תקווה, שבה כל אחד יכול להצליח ולשנות את מעגל חייו. אני זוכר שכצעיר קינאתי בהם מאוד. לימים בגרתי והבנתי שארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות היא ישראל. אחד הפלאים של החלום הציוני הוא שבתוך פרק זמן קצר גם אנחנו הפכנו לארץ של אפשרויות. גם כאן הכול יכול לקרות. למדתי את זה גם דרך הסיפור האישי שלי, ואני אספר: את משכן הכנסת יצא לי לפגוש, אדוני היושב-ראש, ולהכיר מזוויות שונות לאורך כל חיי. זה התחיל בקיץ 1985. לאחר סיום התיכון ולפני הגיוס לצבא נכנסתי לכאן לראשונה כמלצר במזנון הכנסת. אז היו מלצרים במזנון הכנסת, לא כמו היום. היה מלצר, מגיש את האוכל לאנשים. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> שלא תיתן לו רעיונות. << דובר_המשך >> אבי גבאי (העבודה): << דובר_המשך >> שירתי והגשתי אוכל לדמויות שעד אז רק קראתי עליהן: אריק שרון ואברהם שפירא, זיכרונם לברכה, שנהגו לסעוד במשך שעות ארוכות ביחד. אתם יכולים לתאר לעצמכם את הארוחה. הם התחילו בגפילטע פיש, וזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי מה זה גפילטע פיש; הגעתי לגיל 18 כדי לראות בפעם הראשונה מה זה. עבורי הוא היה אריק מה-101, האיש שעליו קראתי מגיל צעיר. גם את שמעון פרס, שהיה אז ראש הממשלה, פגשתי לראשונה, אוכל כאחד האדם. הסתובבנו בין הוועדות, היינו מחלקים שתייה עם עגלות והייתי הולך לאט-לאט כדי להקשיב, כי זה מאוד עניין אותי. חיכיתי ליום שייתנו לנו להיכנס ולחלק שתייה גם בדיונים של ועדת החוץ והביטחון, כי לשם אסור היה לנו להיכנס. תשע שנים לאחר מכן נכנסתי לכאן שוב, כרפרנט באגף התקציבים באוצר – חוויה מסוג אחר לגמרי. הייתי אז אדם צעיר בראשית הקריירה המקצועית המוצא את עצמו מול חברי כנסת ושרים, מסביר, מנסה לשכנע על העברות תקציביות, על רפורמות, חוטף בראש שלא באשמתי. הייתה העברה תקציבית לרשות השידור, אני זוכר, ותפס אותי הרב רביץ, זכרו לברכה, ותקף אותי על משהו ששלי יחימוביץ' אמרה בהכול דיבורים. הוא תוקף אותי ותוקף אותי ותוקף אותי, ואחד מחברי הכנסת אומר לו: מה אתה רוצה ממנו, הוא מאגף תקציבים, מה הוא קשור לזה? הוא אמר: אני לא מדבר אליו, אני מדבר לעיתון. למוחרת היה כתוב ביתד נאמן שהותקפתי בגלל שלי יחימוביץ' על ידי הרב רביץ. אבל במבט לאחור אני באמת זוכר גם את העובדה שהיינו צריכים ככה להתגונן ולהגן על עמדות שלא האמנו בהן, כמו הצעת חוק לסבסד מכשירי פקסימיליה לחירשים. זה היה דבר שקשה היה מאוד להסביר למה אתה מתנגד לו, אבל היינו צריכים לעשות את זה. אבל העיקר, היו דיונים על רפורמות ושינויים במשק, וכל פתיחת שוק התקשורת לתחרות נעשתה כאן בכנסת, בכנסת ישראל, כולל חוקים מאוד מאוד מורכבים, מאוד מאוד קשים, בדרך כלל במסגרת חוק ההסדרים. כשהרפורמה שאני חושב שהייתה הקשה מכולם, צביקה, הרפורמה של הכבלים, לפתוח את שוק הכבלים לתחרות, חבר הכנסת צביקה האוזר, יושב-ראש מועצת הכבלים דאז, ואני, שנינו עוד לא בני 30, יזמנו ונלחמנו מלחמת שוחות מול כל אנשי העסקים ובעלי העיתונים ששלטו אז בחברות הכבלים. מי שמתרגש מהכוח של הטייקונים היום לא ראה את חבורת הבעלים של חברות הכבלים, את הבעלים של העיתונים, של העסקים הגדולים בישראל; כולם אנשים חזקים בליכוד – לא נגיד את שמותיהם – חזקים מאוד בליכוד, שהיו בעלי עסקים. ולימור לבנת הייתה שרת התקשורת – עכשיו היא הפכה להיות השמאלנית החדשה – היא הייתה שרת התקשורת שהובילה את המהלך הזה. בניגוד לבאז הציבורי, וגם לזה ששלט במסדרונות האוצר, אני הסתכלתי בהערכה רבה על תהליכי החקיקה, על חברי כנסת מעולים כמו מיקי איתן, כמו חיים אורון – ג'ומס, כמו בייגה שוחט, כמו אברהם פורז, כמו אברהם רביץ, זכרו לברכה, שלא פחדו ואישרו חוקים עם מתנגדים רבים, כאלה שיש להם הרבה מאוד כוח והשפעה. הפעם השלישית שהגעתי לכנסת הייתה כסמנכ"ל ולאחר מכן מנכ"ל של בזק. פגשתי אז את הכנסת לא מהצד החזק של משרד האוצר אלא כמי שמייצג חברה. למדתי אז את העוצמה של משמעת קואליציונית. אתה מסביר ומשכנע ובסוף מצביעים הפוך ממה ששכנעת, כי יש משמעת קואליציונית שמחייבת אותם. הפעם הרביעית כאן הייתה בקיץ 2015. הגעתי לכאן והושבעתי כשר שאינו חבר כנסת. ישבתי במליאה שעות כשר תורן. לתורנות הראשונה שלי, אדוני היושב-ראש, הגעתי עם מחברת כדי לרשום מה צריך לעשות, מה אומרים על הממשלה. יעל צוחקת, היא הייתה שרה תורנית. חשבתי שצריך לרשום מה אומרים, מה צריך לעשות. אז התברר שזה בעצם זקיף. אתה זקיף במשכן הכנסת, אתה לא אמור לעשות שום דבר, רק להראות נוכחות. לא כך הבנתי את הקונספט הזה, אבל ישבתי. כשר העברתי חוקים בוועדת הפנים והגנת הסביבה. היושב-ראש אז היה חבר הכנסת דודי אמסלם, ולמדתי להעריך מאוד את היכולת שלו לנהל דיון ענייני, לקבל החלטות ולהתקדם. ראיתי גם שם ועדה רצינית, וענייני קואליציה ואופוזיציה לא היו חלק מהדיונים בחוקים שהעברנו; ועדה שבה דב חנין, יעל כהן-פארן, תמי זנדברג, בצלאל סמוטריץ' ויעל גרמן יכולים לקבל החלטות ולהסכים ביניהם על הדברים. והיום אני כאן, נואם לראשונה כחבר כנסת וסוגר מעגל מאוד מאוד גדול עם כנסת ישראל. אני שמח מאוד להיות חבר בכנסת ישראל, אני מאמין בכנסת ישראל, אני מאמין בחשיבותה, אני מאמין בהשפעה העצומה שלה על חיי האזרחים ועל עתיד המדינה, ועבורי זאת זכות וכבוד עצום להיות אחד מחבריה. נותרתי אופטימיסט, ואני מאמין ויודע שאפשר לעשות רבות עבור הציבור כחבר הכנסת גם מהאופוזיציה. גם מהאופוזיציה אני מתכוון להיות שותף לעשייה בוועדות השונות, בעיקר בנושאים הכלכליים; להביא מניסיוני גם בממשלה וגם בעולם העסקי, ולעשות טוב עבור הציבור. מומחים בעיני עצמם – כך אני קורא להם – הסבירו לי בחודש האחרון שאין בזה הרבה קרדיט ציבורי. אז קרדיט ציבורי פחות מרגש אותי, להיות שותף לשינוי בחיי האזרחים מרגש אותי. וכנסת ישראל היא מקום לעשות זה. לצד העשייה והחקיקה, החובה שלנו כחברי כנסת באופוזיציה היא להיות אופוזיציה לשלטון, ובימים האלה, אדוני היושב-ראש, כשהחסינות היא הנושא היחיד שנמצא על סדר-יומו של ראש הממשלה, אנחנו חייבים להיות גם אופוזיציה ברורה, להתנגד ולהיאבק בכל הכוח נגד פגיעה אמיתית בדמוקרטיה שלנו. רבות נאמר על הפגיעה העצומה של חוקי החסינות בחוסנה ובאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, וזאת אכן שעה אפלה לדמוקרטיה שלנו, שנבנית במשכן הזה זה 71 שנה. אבל לחוקי החסינות והפגיעה בדמוקרטיה יש גם צד מעשי, מסוכן לא פחות, וזהו הצד של הפגיעה במשק, בכלכלה, במנועי הצמיחה של המשק הזה. ודווקא כמי שמתכוון לעסוק בנושאים הכלכליים חשוב לומר שפגיעה בדמוקרטיה תגרום לפגיעה ולנזק עצום לכלכלה שלנו. רבותיי, חסינות לפוליטיקאים היא מדרון חלקלק. אחרי חסינות לנתניהו תגיע חסינות גם לטייקונים שלו, לאלה שמלווים אותו ותומכים בו ונתמכים על ידו; תגיע חסינות ממעשים פליליים; חסינות מתשלומי מס; חסינות מתחרות; חסינות שתאפשר לפגוע בצרכנים; תאפשר לזהם לנו את האוויר, אולי גם חסינות לקבלן שאתמול נהרגו אצלו ארבעה פועלים. רבותיי, תרבות של חסינות היא תרבות של שחיתות; של הפקרות; תרבות שתפגע ביכולת של כל אחד מאיתנו לחנך את ילדינו, להבחין בין טוב ורע, בין חוקי ולא חוקי, בין מותר ואסור. זאת המשמעות של תרבות החסינות שתיווצר כאן. מה תעשה הפגיעה בדמוקרטיה לכלכלה שלנו? אדוני היושב-ראש, ההצלחה הכלכלית של מדינת ישראל מתחילת שנות השמונים נשענת על כלכלת הייטק, על טכנולוגיה, על אנשים מוכשרים שיוזמים ועושים, אנשים שיכולים להצליח ולעשות את אותו דבר בכל מקום אחר בעולם, עם רגולציה נוחה יותר, עם חיים בתוך שוקי היעד של המוצרים שלהם, עם כוח אדם זול יותר. אבל לא, מרביתם מקימים ועושים כאן את העסקים. הם עושים את זה במדינה שלהם; הם משלמים מיסים למדינה שלהם; הם מגשימים את החזון הציוני לעצמאות ולחיים מעמל ידיך. מישהו פה באמת מאמין שהם יישארו כאן אם חס וחלילה נהפוך לפסאדה של דמוקרטיה, כמו טורקיה או רוסיה? מישהו פה באמת מאמין שעשרות מרכזי הפיתוח הבין-לאומיים יישארו כאן כשלא תהיה פה דמוקרטיה? התשובה, רבותיי, היא לא, הם לא יהיו כאן. אנחנו נאבד חלק הולך וגדל של האנשים הכי חשובים לכלכלה שלנו, אנחנו נאבד את האנשים שמרוויחים טוב, משלמים מיסים ומייצרים את ההבדל בין הכלכלה של מדינת ישראל לכלכלה של שכנינו במזרח התיכון. וכשהם ילכו, וישלמו מיסים במדינות אחרות ויעסיקו חברות שירותים במדינות אחרות, מאיפה נממן 60 מיליארד שקל לתקציב הביטחון? מאיפה נממן 60 מיליארד שקל לתקציב החינוך? מאיפה יהיה כסף לתקן את מערכת הבריאות? ואפילו, מאיפה יהיה כסף לכל הפנטזיות שמתרקמות עכשיו בהסכמים הקואליציוניים? אז שלא נטעה: פגיעה בדמוקרטיה היא לא רק פגיעה באורחות חיינו, במי שאנחנו, היא גם פגיעה בכלכלה, בחלום הציוני וביכולת שלנו להיות מוקד של ידע, של טכנולוגיה ושל חדשנות לעולם. חברים, מהשנים שאני נמצא כאן ראיתי שלהרבה קבוצות בישראל יש ייצוג בממשלה ובכנסת: לעולים החדשים, לחקלאים, למתנחלים, לתעשיינים, לאזרחים הוותיקים, לחברות ולטייקונים, להסתדרות ולוועדים הגדולים, לראשי הערים, לבנקים ולגילדות השונות – לכולם יש ייצוג כאן. ייצוג לגיטימי, אגב, לגיטימי לחלוטין, גם באמצעות חברי כנסת שמייצגים ומחויבים לנושא או לקהילה וגם באמצעות לוביסטים, שעבודתם לגיטימית לחלוטין – אגב, למי שלא יודע, הלוביסטים האמיתיים, אלה שבאמת משפיעים, לא מגיעים לכאן, ואין להם חוט כתום, תאמינו לי, הם לא יודעים מה זה. אבל יש קבוצה אחת, שבאמת לא יוצגה בכנסות הקודמות ולטעמי גם לא מיוצגת בממשלה ולא במקום אחר, ואף אחד לא באמת סופר את האינטרסים שלה, לא בממשלה ולא בכנסת. אני מדבר על הצעירים והצעירות הנפלאים שלנו, דור נפלא, שעושה שירות צבאי, שירות אזרחי, שנות שירות, מכינות קדם-צבאיות, תורמים לקהילה; אנשים נפלאים שקמים בכל בוקר ועובדים קשה בכל יום, ושהמערכות הציבוריות במדינת ישראל פשוט פועלות נגדם. הם אלה שנושאים בעול ויישאו בו בהמשך. בנינו כאן מדינה מצליחה, אבל כזאת שהצעירים שלה משלמים היום את מחיר הצלחתה. הם משלמים את מחיר הצלחתה בהיבט הביטחוני, הכלכלי, בכפייה דתית או בכפייה של תפיסות עבר שכבר לא רלוונטיות עבור הציבור הזה. הצעירים האלה הם אלה שישלמו את החובות של הגירעון המתפתח בתקציב המדינה, הם אלה שישלמו את החוסרים בקרנות הפנסיה, הם אלה שמשלמים היום עבור פנסיה שהם לא יקבלו. הצעירים האלה, אדוני היושב-ראש, הם אלה שמשלמים את המחיר של אין משא-ומתן מדיני, אין אופק מדיני ואין שום תקווה מדינית. הם אלה ששילמו וישלמו בחייהם ובגופם את מחיר הסבבים הבאים ואת המלחמות שעוד תהיינה, אם לא נעשה כאן שינוי. הם גם אלה שמשלמים את המחיר של שלטון הרבנות באזרחי ישראל; הם אלה שמשלמים את מחיר יוקר המחיה; את יוקר הדיור; את השכר הנמוך בישראל. הם אלה שמשלמים שכר דירה לדור הבוגר יותר והם אלה שהפסיקו לחלום על קורת גג משלהם. הם דור ב' ודור ג' בהסכמי השכר במשק, הם הפרילנסרים – מכורח ולא מרצון – והם חלק לא קטן מעובדי הקבלן. הם אלה שמתמודדים עם מבחני כניסה בלתי אפשריים למקצועות החופשיים, מבחנים של לשכת עורכי הדין וגילדות אחרות במשק, שלא באמת נועדו לבחון אותם אלא לחסום אותם מלהיכנס ולהתחרות על תעסוקה טובה יותר. כל זה, אדוני היושב-ראש, מתרחש באופן חוקי ומסודר בחוקים ובתקנות שהכנסת מאשרת. אגב, הם אלה שמקימים עסקים קטנים ונשחקים תחת גלגלי הביורוקרטיה הנוראית, שגובה מהם אגרות, קנסות ומיסים שונים – מצעירים שעוד לא הרוויחו שקל אחד. הם גם אלה שהמדינה מתערבת להם בחיים גם כשאין צורך בכך. רבותיי, כל העולם מתקדם ללגליזציה של קנאביס, ואת הצעירים שלנו אנחנו משאירים מאחור ומכריחים אותם לחיות חיים עברייניים. אני מתכוון לעסוק בהם, בזכויות שלהם, בחיים של הצעירים והצעירות הנפלאים האלה, לפני שיקרסו. אין לי ספק שאם נשים את הצעירים מול עינינו בכל דיון ובכל חקיקה, נוכל להזיז את השינוי שהם מייחלים לו; להחזיר להם את התקווה; את התחושה שמישהו שם למעלה רואה אותם; שמישהו שם למעלה אכפת לו מהם ומישהו שם למעלה עושה עבורם. רבותיי, לצעירים אין סבלנות לפוליטיקה של היום ולכן הם מתרחקים. הם רוצים פוליטיקה שעוסקת בחיים שלהם. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני מאחל לעצמנו כנסת יותר עניינית ופחות פוליטית; כנסת שמסתכלת גם על הטווח הארוך; כנסת שמרבית זמנה לא מתחלק בין אופוזיציה לקואליציה; כנסת שתעבוד הרבה יותר בשביל הציבור ופחות בשביל להיבחר מחדש. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אבי גבאי. אני משאיר כרגיל הפסקה מתודית לחיבוקים וברכות. אחריו – חבר הכנסת צבי האוזר יברך את אבי גבאי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, תודה רבה. יברך את חבר הכנסת גבאי חבר הכנסת הוותיק יותר, צבי האוזר. בבקשה, אדוני. << דובר >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לכבוד ולעונג לי לברך את ידידי אבי גבאי. אמרת פה, בתור חבר כנסת ותיק, אז נאום הבכורה שלי היה לפני פחות משבוע – הווי אומר, לא חבר כנסת ותיק עומד כאן מעל הדוכן אלא ידידות ותיקה עומדת כאן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אני מבקש. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> כולם מכירים את אבי גבאי כשר להגנת הסביבה וכיושב-ראש מפלגת העבודה, אבל כפי שאבי אפילו זכר לציין בנאומו, אני מכיר אותו למעלה מ-20 שנה, 23 שנים, למען הדיוק. היכרותנו הראשונה הייתה אי שם באמצע שנות התשעים. היינו אז, אפשר להגיד, צעירים וחולמים, שותפים לחלום, כנגד כל הסיכויים, לעשות את המקום הזה מקום טוב יותר לחיות בו. התחום שבו הצטלבו דרכינו היה תחום התקשורת. אבי היה אז רכז תקשורת באגף תקציבים, אגף תקציבים ששמו אז נודע מאוד למרחוק. אני הייתי ראש המועצה לשידורי כבלים. אבי, מי היה מאמין שיגיע יום שניפגש שנינו כאן באולם הזה – מה שנקרא ההיסטוריה מחייכת. אבי פעל אז לפתיחת שוק התקשורת, שוק הטלוויזיה הרב-ערוצית, ליצירת תחרות בין שידורי הכבלים לשידורי הלוויין. הייתי אומר שהחדווה של אבי לשינוי מציאות לטובה ניכרה כבר אז, בקידומת 2 של הגיל. אני גיליתי אז אדם, קודם כול ציוני אמיתי, אוהב את עמו ואת מדינתו, ומתוך כך פועל. האכפתיות – תמיד היה אכפת לו מה יהיה כאן, איך יסתכלו עלינו הדורות הבאים, בכל דיון, בכל תחום שהוא נגע בו. אבל בנוסף גיליתי אדם שאינו ממצמץ מול האתגר ואינו מרכין ראש מול הבלתי-אפשרי ולא מוותר. בצה"ל יש תובנה צה"לית שאומרת: דבקות במשימה – אם כל ניצחון. אבי לקח את זה לחיים הציבוריים, אבל יותר מכול, אדוני היושב-ראש, גיליתי משרת ציבור שהוא קודם כול מענטש, אדם וחבר. אבי פעל כנגד אינטרסים, הייתי אומר, של הגופים הכלכליים החזקים במשק דאז – וחזקים אז היו הרבה יותר מחזקים היום. היכולת שלו להתמודד עם הלחצים מצד אנשי עסקים, מצד טייקונים, מצד פוליטיקאים, מצד עורכי דין, גורמים בממשלה ומחוץ לממשלה, ייעוץ משפטי מאתגר, הייתי אומר – אם אתה זוכר ויודע על מה מדברים – ההתמודדות הזאת, אבי, הייתה מעוררת השראה. אני למדתי מאבי באותם ימים דבר שמלווה אותי עד היום: שהכול אפשרי. מאז אני עוקב אחריך, אבי, בדרך הארוכה והמרשימה שלך. בשנים האחרונות אבי גילה את האמת – מפלגת העבודה. לטעמי, אבי, הלכת שמאלה מדי, אבל גם בשמאל צריך אנשים טובים. ואגלה לכם סוד גלוי: אבי הוא קודם כול ומעל הכול אדם ענייני. פיו וליבו שווים. לא ימינה, לא שמאלה – ישר. אי-אפשר שלא להעריך את המסע האישי והלאומי שלו. ואני שמח, אבי, שאתה כאן, כמו שציינתי בנאום הבכורה שלי, בין 1,000 המחוקקים הראשונים של המדינה העברית, ממשיך לשרת את עם ישראל ואת מדינת ישראל בדרכך שלך. אני בטוח שנוכחותך כאן, בבית הזה, תהווה תרומה משמעותית, גם אם היא מהאופוזיציה, ומי ייתן וירבו כמוך בכנסת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת משה ארבל. בבקשה, אדוני, נאום בכורה. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עומד אני כאן היום מעל במה חשובה זו ומבקש בעצמי להישיר מבט אליכם, אזרחי מדינת ישראל, ולהודות לכם על האמון שנתתם בי ועל הפיקדון שהפקדתם בידי: הזכות והחובה לעמוד ולהיות משרת ציבור. מבחינתי זו הזדמנות לעשות כל יום את הדבר הכי גדול בעולם, כדברי רבי קלונימוס קלמן מפיאסצנה, האש קודש, השם ייקום דמו, כפי שהיטיב לתאר תלמידו, מנקה הרחובות הידוע, "הגיבן הקדוש" מרחוב הירקון בתל אביב, את שאמר לתלמידיו מתוך האש במחנה ההשמדה אושוויץ: הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר. במחקר שבוצע באוניברסיטת וושינגטון על ידי מומחי ביו-סטטיסטיקה נקבע כי המיקוד בדואר, ה-zip code שלך, הוא המנבא בצורה הטובה ביותר את מצב הבריאות שלך בעתיד, יותר מאשר הקוד הגנטי שלך. משמעות הדברים היא שיש השלכה ישירה בין מקום המגורים של האזרח לבין מצבו הרפואי והשירות הרפואי שהוא עתיד לקבל. פרופ' קונלי, סוציולוג מפרינסטון בניו ג'רזי, אמר שאם נולדת עם גנים של אלימות בשכונת פשע, אם תישאר בחיים אולי תמצא את עצמך בכלא; אבל אם נולדת עם גנים של אלימות בשכונת פאר, ככל הנראה תגיע לדירקטוריון. במדינת ישראל, ששטחה הוא כשטח מחוז בקליפורניה, לא הגיוני ולא נכון שתישאר פריפריה. אחרי 71 שנים אנחנו צריכים לעשות הכול: להמשיך לחתור לצמצום פערים בחברה, להאמין ולהפנים, ללא קשר לקואליציה ולאופוזיציה: שירותי בריאות, שירותי חינוך ושירותי רווחה, חייבים להיות שווים לכל נפש; לחלוקה ההיסטורית של הכנסות בין רשויות מקומיות אין מקום בשנת 2019; אין שום היגיון בכך שילד בבאר שבע או בבית שאן או בפזורה הבדואית יקבל שירותי חינוך, בריאות ורווחה באופן שונה מילד בתל אביב, בגבעתיים או בכפר שמריהו. עלינו לעשות הכול כדי שמחקר ה-zip code לא יחול על ישראל – לא בבריאות, לא בחינוך ולא ברווחה. אבקש היום, ברשותכם, לפתוח את נאומי הראשון ולספר עליי כמתמחה בעריכת דין לפני כשש שנים. אחרי תקופת לימודי התואר הראשון והשני במשפטים התמחיתי בבית משפט השלום ברמלה אצל רשמת ההוצאה לפועל. לשכת ההוצאה לפועל ברמלה ריכזה בקרבה את תמצית הקושי הכלכלי האנושי עלי אדמות – אזרחים רבים תושבי לוד והסביבה, יהודים וערבים, עניים ועניים עוד יותר, אשר הגיעו בדרך כלל בצו הבאה לחקירת יכולתם הכלכלית. בכל בוקר הייתי פוגש את השוטר מעודה – ועוד לפני עיון בשאלונים של החייב הייתי מקבל ממנו פרופיל של החייב. אך הפרופיל אשר חזר על עצמו כמעט כל פעם באופן מזעזע היה התיעוד של השוטר מעודה, שסיפר כי ממרום שנותיו במשטרה הוא כבר "זכה", במירכאות, להביא לחקירת יכולת לחייב את הסבא של החייב, את ההורים שלו – וזהו דור שלישי של חייבים. התחושה הקשה הזו, שליוותה אותי, מהכרונולוגיה של העוני, היא זו שהביאה אותי לבניין זה. מייד עם כניסתי כעורך דין מתחיל וכיועץ חקיקה של חבר הכנסת הרב יואב בן צור פעלנו רבות לקידום חקיקה לאימוץ דוח הוועדה למלחמה בעוני, שיזמת אתה, אדוני היושב-ראש, בכובעך הקודם כשר הרווחה, לביטול ריבית פיגורים לחייב משלם ועוד. יש לי חלום. בחלומי האופק של כל ילדי ישראל יהיה אין-סופי, ובו תהיה הזדמנות שווה לכל ילד לממש את עצמו ואת הפוטנציאל שלו גם אם הוא נולד בחורה, בביתר עילית או בקריית שמונה. מורי ורבי הרב שלום משאש פירש על פי דברי חז"ל בהגדה של פסח "ואת עמלנו אלו הבנים", את דברי חז"ל האחרים "אשרי מי שעמלו בתורה" – היינו אשרי מי שבניו בתורה; שאין לך נחת רוח גדולה מאב הרואה את בנו מצליח בלימודו, עולה ומתעלה. והיזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה. תושבי עיירות הפיתוח, תושבי הרשויות החלשות, זכאים וראויים, דווקא בשם השוויון, לכל כלי שיוציא אותם ממעגל העוני – הן לכפל תמיכות והן לתקצוב דיפרנציאלי בחינוך, בריאות ורווחה. ההשקעה הממשלתית בפריפריה החברתית והגיאוגרפית חייבת להיות כזאת שתביא לאורך זמן שינוי אמיתי, השקעה שתטפח מנהיגות מקומית ותעצים את התושבים. אני רוצה מעל במה זו לשלוח איחולי רפואה שלמה לכבוד השר הרב אריה דרעי, ולומר לך, השר דרעי: אם תמשיך במגמות שאותן התחלת, אין לי ספק שנצליח בעוד ארבע שנים להגיע למצב שבו לא תהיה משמעות לפריפריה במדינת ישראל, ונצליח להביא לתושבים בשורה של צדק חלוקתי. חבריי חברי הכנסת, בספר "סולם יעקב", שיצא לאור לאחרונה, ובו מתוארים סיפורים קטנים רבים על אדם גדול אחד, הגאון הרב יעקב אדלשטיין, הרב של רמת השרון, מסופר כי בעת מחלתו, כאשר לא היה מסוגל לדבר והתבקש מקלינאית התקשורת לבחור שתי מילים שבהן יתאמן כדי להשיב את דיבורו שאבד, היו המילים שבחר: "אמן" ו"תודה". ניתן ללמוד מכך את תמצית אורחות חיינו בהכרת הטוב בין אדם למקום ובין אדם לחברו. וכך ברצוני להודות לשר הרב אריה מכלוף דרעי, אשר בשנים האחרונות זכיתי לשרת כראש המטה בלשכתו. בתקופה זו למדתי ממנו המון על כיצד נראית מסירות לצורכי הציבור ועל התמסרותו הרבה לצמצום פערים בחברה ללא פשרות. בעומדי כאן ביום זה כשלוחהּ של מועצת חכמי התורה בנשיאות מרן חכם שלום הכהן ושליחם של רבבות עמך בית ישראל, אשא תפילה כי יתקיים בי מאמרו של רבן גמליאל בפרקי אבות: "כל העמלים עם הציבור יהיו עמלים עמהם לשם שמיים, שזכות אבותם מסייעתן", כפי שפירש במדרש שמואל שזכות האבות של כל הציבור היא זו שמסייעת עבור העוסקים בצורכי ציבור. ויהי רצון שזכות מרן רבנו עובדיה יוסף תגן בעדנו, שחפץ ה' בידינו יצלח לקדש שם שמיים. ועתה אבקש לייחד תודה, בהכרת תודה וטובה, למורי הראשון, חבר הכנסת הרב יואב בן צור, אשר לפני כחמש שנים התחלתי לשמש כיועצו, והוא אשר אפשר לי ללמוד מניסיונם ותבונתם של ותיקי המשכן המנוסים. תודה רבה. כמו כן, אביע תודתי להוריי היקרים, אבי רבי רחמים ואימי אילנה, חמי וחמותי שיחיו, רעייתי קרן, אשר אך ורק שותפות האמת וטוב ליבה הם אלה שאפשרו לי לעמוד כאן היום. יהי רצון שנזכה יחד לראות את כל צאצאינו, יחד עם כל ילדי ישראל, מרכז ופריפריה, למודי השם בתורה ובמידות טובות, אמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת רועי פולקמן. אבל ניקח חצי דקה ותעלה לברך אותו. חבר הכנסת בן צור, הצליח לך, הצליח לך. יפה. בבקשה, אני מבקש לשבת. אנחנו רוצים להמשיך בסדר-היום. אנא מכם, חבר הכנסת בן צור, אני יודע שיש ביקוש למשרד שלך עכשיו. בבקשה, חבר הכנסת פולקמן. אני מבקש מכולם לשבת. << דובר >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא גדלתי עם משה ארבל, והאמת, גם לא שירתנו יחד בסיירת וגם לא למדנו באותה ישיבה גבוהה. אבל יש בינינו חיבור שבנפש ואני אספר על זה בכמה מילים. אז קודם כול, על הביוגרפיה של משה, אני כן אגיד כמה דברים: אחד, הוא בן 36, מהצעירים של חברי הכנסת כאן; חלק מהדור הצעיר של ש"ס – אני אתייחס גם לזה; מתגורר בפתח תקווה; רב קהילה. הזכרת את הוריך, אני אזכיר גם את אשתך קרן ואת ילדיך, הרשה לי להזכיר גם את זה, כי יש לך חמישה ילדים, נכון? נעמה הגדולה, בת 14 וחצי, חגי, גילי, הדס ומלאכי, נכון? הקטן. אז כבר תצטרך לחלק את הזמן איכשהו, כי אתה גם איש משפחה. אז כמו שאמרתי, משה – זה חיבור שבנפש, חיבור לאדם שאני רואה בו את מעלת משרת הציבור ומעלת המתינות, ואת המצב הנפשי שמאפשר לאדם להיות חיבור וגשר בהוויה שלו. אנחנו מצאנו את עצמנו בשנים האחרונות לא מעט מתדיינים סביב חקיקה וסוגיות קואליציוניות, סביב השבת או סביב הכשרות, ושם ארבל היה נציג ש"ס, בוועדות האלה – זה בסדר, הוא צריך להגיד שלום לאנשים ותודה; וגם בנושא חוק האשכולות האזוריים, ביטוי מעשי לחיזוק הפריפריה, שכמובן הוביל שר הפנים והייתה לי הזכות, לצידך ולצד אחרים, לקדם את זה כאן בכנסת. ובכל דיון מצאתי אותך, משה, לא רק אדם חריף ומבין עניין אלא גם בעל אחת התכונות הכי חשובות שאפשר לצפות לה מפוליטיקאי: אדם שמוכן להקשיב ומחפש פתרונות פרגמטיים, ומוכן לראות פתרונות במקום שאחרים עסוקים בלראות הצדקות. אני קורא לזה איש של גילוי ולא רק של צידוק, ועם הזמן נוצר בינינו חיבור. ומשה בהווייתו – ואני מספר למי שלא מכיר אותו כאן – הוא איש של חיבור בין עולמות. הוא גדל והתחנך על תפיסתו של הרב עובדיה, ולימים היה תלמידו של הרב משאש מירושלים. מה שאתם לא יודעים על משה ארבל זה שהוא הוציא חיבור הלכתי, "וישמע משה", בגיל 16 – לא יודע מי בגיל 16 מוציא חיבורים הלכתיים – כשאת ההסכמה לחיבור ההלכתי קיבלת מהרב משאש. מה שאני שמעתי על הרב משאש, שבאמת היה אישיות מיוחדת – במסכת אבות אומר הלל: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", ותקן אותי, אני שמעתי על הרב משאש שהוא היה אומר: אני קודם כול אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה – יוצא משכך, מזה שאני אוהב את הבריות. ואתה כזה – קודם כול אוהב את הבריות; אחר כך – מה שאחר כך יבוא אחר כך. כן יש משהו דומה במסלול החיים של משה ארבל ושלי, והוא כן קצת מיוחד בכנסת, והוא המעבר מהפוזיציה המקצועית לפוליטית. ואני רוצה להגיד משהו על זה. זה אדם שמתקדם לא רק בזכות מרפקים ומוטיבציה להגיע לכאן אלא בזכות כישרון אמיתי. והרב דרעי, לא בפעם הראשונה, מוכיח שכשהוא רוצה לבנות את דור העתיד של ש"ס, ואתם שלושתכם יושבים כאן – ויצלמו אתכם: מלכיאלי וינון אזולאי ואתה, משה ארבל, כמובן לצד חברי הכנסת הוותיקים והנפלאים שהיו מורי הדרך שלכם, שיושבים כאן: מרגי וכמובן בן צור ונהרי – אתם דור העתיד. באמת, אני מאחל רפואה שלמה לרב דרעי, אבל אתם שלושתכם יושבים כאן בזכות כישרון, ולא רק בזכות מרפקים ובזכות רצון להגיע לפוליטיקה. ואני כן אומר שהחיבור בין המקצועי לפוליטי הוא עוד מרכיב ביכולת לעשות אותך איש מעשה שיצליח בבניין הזה. זה לא מובן מאליו. עוד אנקדוטה קטנה – שנינו ניסינו להתחיל דוקטורט ובשל העבודות המקצועיות נעצרנו, אבל שלך הרבה יותר מעניין. הדוקטורט של משה ארבל הוא על הרקע של שופטים – האם הרקע של שופטים משפיע על הפסיקות שלהם? תתחיל את הדוקטורט. יכול להיות שאתה תעשה אותו כאן, במעשה. משה הוא גם אדם מחולל שיח. בקבוצה של החברים מתוכנית המנהיגות מעוז קצת ריכלתי עליך, שאלתי. אז אני שמעתי שאתה לעיתים די קרובות זורק ציטוטים, טריגרים, פסיקות, כל מיני דברים, ונותן לאנשים לשוחח. אני מניח שזאת גם הסיבה שאתה בצוות המו"מ של ש"ס. כן, אתה נושא ונותן מתוחכם. אבל בראש ובראשונה אתה אדם של אנשים – אני באמת מקצר. סיפור אחד קטן על הבחירות – דיברנו על זה קודם, שמעתי על זה לא ממך: כשהוכרזו בחירות ובסקרים ש"ס קיבלה שבעה מנדטים, הדבר הראשון – לא נסעת לחגיגות. חבר הכנסת אזולאי בשל שנת האבל לא יכול היה להגיע לחגיגות של סיום הבחירות, ומכיוון שבסקרים הייתם שבעה, הדבר הראשון זה שנסעת אליו, כיוון שהוא במקום השמיני, כדי להיות איתו ברגעים האלה. וזה גם אומר משהו על פוליטיקה – ואני שמח מאוד, באמת, ששניכם נמצאים כאן היום. כמובן, הייתי שמח למנדטים גם למפלגה נוספת, אבל זה שגם אתה וגם אזולאי כאן, זה גם צדק פואטי מסוים וזה גם מראה משהו על מי שאתה. אז באמת אני שמח ששניכם פה. באחד הראיונות הראשונים – קצת הסתכלתי על ראיונות שאתה נתת מאז שנבחרת – המשפט הראשון, חברים, שהוא אמר: צריך להקשיב גם לאופוזיציה. לא יודע למה חבר כנסת שרק נבחר אמר את זה – כי זה משה ארבל. והוא אמר את זה בתחנת רדיו חרדית, לא כדי לקבל איזה קרדיט פוליטי אלא כי הוא מאמין שצריך להקשיב לכולם. זה מה שהוא אמר אולי בריאיון הראשון שלו. באמת לסיום, היום בטקס הפרידה מאלי אלאלוף בוועדת העבודה והרווחה, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שאתה אמרת שבעשייה חברתית אין פוליטיקה. ארבל הוא שותף אמיתי לעשייה חברתית, לקידום רפורמות עמוקות ויסודיות. ושני הדברים אני יכול להגיד גם לכם, חבריי באופוזיציה: אחד, הוא פרטנר, ואמרתי זה היום בפגישה שהייתה לי עם התאחדות הסטודנטים; שאלו אותי עם איזה חבר כנסת לדבר, ואמרתי להם: לכו למשה ארבל – בין השאר, למשה ארבל – כיוון שהוא איש מעמיק, הוא איש שיעשה עבודה יסודית, ובשבילו בעשייה חברתית אין קואליציה ואופוזיציה, יש רק מעשים. היועצת הפוליטית שלי איילה אמרה לי – היא, ככה, הלכה לדבר עם משה היום, ואמרה לי: בוא'נה, איזה בן אדם מעניין. והיא לא אומרת את זה על כל בן אדם. אז אתה אדם מעניין כי אתה אדם – אני אגיד את זה כך: אותי לימדו שהשפעה באה מהמילה "שפע", ואתה מלא בשפע. ואני מאושר הן כאזרח, הן כחבר והן כחבר כנסת על זה שאתה פה. ואני אסיים ואומר: וכל אשר הוא עושה ה' מצליח עימו. ואני מדגיש, "עושה" – איש של עשייה, ה' יצליח עימך. זכות גדולה והמון הצלחה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. להזכיר למברכים – קצרה. תודה רבה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה, נאום בכורה. בבקשה, גברתי. << דובר >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, למה לי פוליטיקה עכשיו? כשרומי, נכדתי בת השבע, שאלה אותי למה אני רוצה להיות בממשלה – תסלחו לה, היא לא בדיוק צפתה את תוצאות הבחירות – השבתי בעיקר לעצמי שאין לי את הפריבילגיה לעמוד מהצד. סיפור חיי: כצעירה שגדלה בפריפריה, הבכורה במשפחה בת תשע נפשות מעפולה, אשר במשך שנים רבות הייתה תלויה במדיניות הרווחה שאפשרה לנו קורת גג בדיור הציבורי – אימא שלי עדיין גרה שם – וקבלת שמיכות לחורף, אני יודעת היטב להעריך את משמעות הדאגה של המדינה ואת ההשפעה שהייתה לכך עליי גם בהבנת צורכי הפרט וברגישות למי שחסר את הדברים הבסיסיים ביותר לקיומו. זה עתה חגגנו 71 שנות עצמאות. מצאתי את עצמי מסבירה, שוב, לרומי, על ההישגים האדירים שלנו ועד כמה עליה להיות גאה במדינה. התקבצנו כאן מכל תפוצות העולם לאחר שנים של רדיפה וניסיון מתמיד לפגוע בנו כעם וכבני אדם. כנגד כל הסיכויים הקמנו מדינה קטנטונת עם הישגים מופלאים בכל תחומי החיים, והצלחנו ליצור כאן רוח ישראלית מיוחדת שאין דומה לה בעולם כולו. אך לא בשל כך הגעתי לפוליטיקה. הסיבה העיקרית היא הפער ההולך וגדל בין מה שרצינו להיות לבין מה שהפכנו להיות בשנים האחרונות. ממדינה שחרתה על דגלה זהות יהודית ודמוקרטית – כן, גם וגם – הפכנו למדינה המקדמת חקיקה הפוגעת באחר, מעבירה אותנו על דעתנו ומאפשרת לנו לחוקק חוק לאום פוגעני, שבו ערך השוויון הוא זכות הניתנת לאדם רק מתוקף הדת והלאום שאליהם הוא שייך. לי ברור שישראל צריכה להיות מדינת הלאום של העם היהודי, זה הבית היחידי שיש לנו. אבל מתי החלטנו להזניח את הערכים ההומניים המאפיינים אותנו כיהודים וכישראלים? דווקא אנחנו יותר מאחרים צריכים להתייחס לכל אדם כשווה בין שווים. עם נבחר, מבחינתי, הוא לא עם שיש לו זכויות יתר. עם נבחר הוא עם שיש לו חובות יתר, המחויב לערכי מוסר, אמת ודרך ארץ בכל מקום ובכל זמן. מתי בדיוק הפכנו לחברה שבה הפער בין העשיר ביותר לעני ביותר הוא מהגבוהים בעולם? מי דואג לאותם ילדים הגדלים כיום בפריפריה ומסייע להם לממש את הפוטנציאל שלהם? רק לאחרונה פורסם מחקר קרן רש"י, מחקר המראה קשר ישיר בין מקום לידתך לסיכוי שלך להשכיל, להתפרנס ולחיות בכבוד. הייתכן שבמדינה כל כך קטנה המשאב המשמעותי ביותר להצלחת המדינה – האנשים – יטופל ברשלנות כל כך? ב-33 שנות שירותי בצה"ל, בוודאי כראש אגף כוח אדם, עסקתי אך ורק באנשים. הייתה לי הזכות לתרום למאמץ שעשה את צה"ל למה שהוא – צבא המבין שהצלחה במשימה, מורכבת ככל שתהיה, תלויה ביכולת שלנו להיות צבא העם ולתת הזדמנות לכל אדם, תוך התעקשות על ערכים ללא פשרות. כן, כי בצבא שלנו הוכחנו שאפשר לנצח ולהישאר בני אדם. אך מיהו המבוגר האחראי שרואה זאת ברמה הלאומית? מי עוסק בכך חוץ מאין-ספור עמותות של חסד ופילנתרופיה שהולכות וגדלות בזכות האנשים הנפלאים כאן, כשהמדינה הולכת ונסוגה מהאחריות שלה לאזרחיה? אני סבורה שחובת המדינה להכיר בפוטנציאל האנושי כנכס המשמעותי ביותר שלה, ולעודד שוויון הזדמנויות בכל מקום ובכל מגזר. לאורך השנים ראיתי מערכות ציבוריות שכל תכליתן להיטיב עם האזרח מנציחות חוסר הוגנות כלפי אזרחים רבים שבסך הכול מבקשים את הזכות לביטחון, לחינוך, לבריאות, לדיור ולהורדת יוקר המחיה לרמה שתאפשר להם להרגיש מספיק חשובים למקבלי ההחלטות; ואת מחויבות המדינה כלפיהם, מחויבות שתעמוד בהלימה עם הנכונות שלהם לתרום למדינה בכל דרך. רוצים הוכחה? בדקו כיצד מדיניות הדיור הציבורי פוגעת בזכאים ומקשיחה קריטריונים באופן מכוון רק מתוך צורך כלכלי קצר טווח, הגם שברור כי בראייה ארוכת טווח התועלת הכלכלית עולה על כל השקעה. דוגמה נוספת? מדוע מדינה מתוקנת מתעלמת מקריסתה של מערכת הבריאות כשיש לה את הפוטנציאל להיות המובילה בעולם? בשנים האחרונות הובלתי מיזם לצמצום התמותה, מקרי המוות, מזיהומים הנרכשים בבתי חולים, יוזמה פרטית של אנשים טובים שהחליטו כי אינם מוכנים עוד להתעלם מבעיות האזרחים ברמה הלאומית והתגייסו בשיתוף פעולה בין המגזר העסקי, בין המגזר הציבורי – היה שותף לזה משרד הבריאות – ובין המגזר האזרחי השלישי כדי לחולל שינוי. בבתי החולים שבהם הובלנו את המיזם, בשיבא ובנהריה, הצלחנו להוריד את הזיהומים ב-50% במינימום משאבים. תקשיבו לנתון – 50%. דוח מבקר המדינה מדבר על 6,000 אנשים, עד 6,000, סדר גודל של בין 4,000 ל-6,000 שמתים בשנה; לקחנו כפיילוט שני בתי חולים, הורדנו בשני בתי החולים האלה ב-50%. תעשו את ההקבלה לכלל בתי החולים בארץ, במינימום משאבים, ותשאלו את עצמכם מה שווים חיי האדם ב-2019 במדינת ישראל. לכן, איני מוכנה לקבל את הטיעון התקציבי. זה לא עניין של כסף בכלל. הפער הגדול ביותר שלנו הוא פער במנהיגות אחראית, משבר ערכי עמוק שבו אנחנו מצויים. המשמעות היא התרחקות מואצת מאותה זהות שהגדרנו לעצמנו כחברה נאורה "המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל" – הינה עוד הוכחה, אפשר גם וגם – "שתקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". לא המצאתי את זה, אני מקריאה את זה בדיוק ממגילת העצמאות. נכון שעם קום המדינה לא היה הכול מושלם, אך למרות הטעויות שנעשו בדרך הייתה כאן מנהיגות ממלכתית – בכל הקשת הפוליטית, אגב, בלי דעות פוליטיות – אשר ראתה את חשיבות תפקידה ההיסטורי ביצירת אחדות ומכנה משותף רחב לפני שיקול פוליטי אחר. כור היתוך, אגב, נולד כמושג כבר אז. מדינת ישראל ידעה מלחמות רבות, ואלפי אנשים נהרגו ונפגעו כדי להבטיח לנו את הזכות לחיות כאן. גם היום ישנם הרוצים לפגוע בנו מקרוב ומרחוק. רק לפני שבועיים הסתיים סבב קשה שבו החמאס ירה ללא מורא, ללא מורא, מעל 600 טילים לעבר ישראל, וגרם לנו לפגיעות בנפש וברכוש. האזרחים מוכנים לספוג מציאות ביטחונית קשה, והם נותנים לממשלה אשראי בלתי מוגבל כדי למצוא פתרון לאיום המתמשך שבצילו הם חיים, למרות הפגיעה שהם נושאים בשל ההשפעה ההרסנית שיש לכך על חייהם. שנים ארוכות הם לא מקבלים מענה ראוי מהנהגת המדינה. המדיניות היחידה היא ההחלטה שלא להחליט. אתגרי הביטחון הרבים שעימם אנחנו נדרשים להתמודד מצריכים צבא חזק, כפי שאכן יש לנו, אך כוח בלבד אינו מספיק. למען העתיד שאני מדמיינת עבור נכדותיי רומי ונעם ובני דורן נדרשת מנהיגות המעוניינת לתרגם את היתרון הביטחוני המובהק שלנו לשיפור יכולת ההרתעה ולקידום הסדרים מדיניים בראייה אסטרטגית ארוכת טווח. לצערי, נושאים אחרים הם שמעניינים את העומד בראש המדינה. ניסיונו לחמוק מהעמדתו לדין זוכה במפתיע לגיבוי גם מאנשים הגונים בסביבתו, שמשום מה מוכנים להעדיף שיקולים פוליטיים על פני טובת הכלל. אני קוראת לכם מכאן – כל מי שנותרה בו יושרה – להבין את ההשלכות המצטברות של הפגיעה במוסדות החוק, הפגיעה במערכות השלטון, הפגיעה בדמוקרטיה, שאותה בנינו בעמל רב. זוהי פגיעה של ממש ביסודות המחזיקים את הפסיפס החברתי הרגיש שלנו, שבנינו אותו לאורך כל כך הרבה שנים. השלכות הפגיעה ושינוי האיזונים אינן רק עניין פוליטי. יש להן קשר ישיר לעיצובה של תרבות קלוקלת, שלא לומר עבריינית, בקרב אנשים מהשורה, אשר בצדק, מבחינתם, עלולים לתרגם את היעדר הדוגמה האישית לנורמה שחלה גם עליהם בכל הנוגע לאי-כיבוד החוק וללגיטימיות שלהם להימלט מאימת הדין; שהרי אם לראש הממשלה ולנבחרי ציבור נוספים מותר, מדוע להם אסור? הציניות בניצול הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה והצבעתכם עבור חוקים הפוגעים בצביון המדינה ובמוסדותיה הן באחריותכם המלאה. לא תימלטו מזה. הגדלת היקף מספר השרים, שאתם מביאים היום להצבעה, תכף, היא הוכחה לשיקולים אישיים פסולים לעומת החובה שלכם כשליחי ציבור להעדיף את האינטרס הציבורי על פני טובתכם האישית. אז בכל זאת, למה לי פוליטיקה עכשיו? משום שנדרשת מנהיגות אחרת. מנהיגות אמיצה אשר תישא באחריות לעיצוב המציאות ולא תחשוש להוביל, ליזום ולקדם סדר-יום לטובת כלל אזרחי המדינה; מנהיגות מכבדת, שתפעל באחריות כדי לקדם הסדר מדיני, לא על חשבון הביטחון של אזרחי המדינה, בכל חבל ארץ שבו הם חיים. זאת לא דיכוטומיה – אפשר, צריך רק לרצות; מנהיגות ממלכתית הרואה את המחבר והמשותף בין אזרחי המדינה ולא מעצימה במכוון את המפלג והמפריד ביניהם; מנהיגות המאפשרת מתן הזדמנות שווה לכל ילד הגדל כאן; מנהיגות המודדת את עצמה לא רק במדד התקציב – בסדר, למרות אילוצי התקציב, הסברתי, טווח קצר, טווח ארוך, אפשר גם להתכנס לזה – אלא גם במדד החמלה. אפשר, היינו כאלה פעם; מנהיגות שבה כל האזרחים שווים בפני החוק ואין שווים יותר או פחות; מנהיגות המאפשרת לכל אדם לחיות כאן על פי אמונתו והעדפתו, תוך שהיא שומרת על מרחב ציבורי שוויוני ומכבד לכלל האזרחים; מנהיגות המקדמת נשים, שומרת על ביטחונן ומסייעת להן בהסרת חסמים מערכתיים, כדי שנשים תוכלנה לתרום ולהיתרם, באופן מלא ושוויוני, בכלל תחומי החיים; מנהיגות המעודדת יוזמות, חדשנות, נאורות וקדמה בארץ ובעולם; מנהיגות הראויה לאמון הציבור – ציבור אשר מוכיח שוב ושוב את נכונותו לשאת מחירים כבדים מתוך אהבה גדולה למדינה ולמה שהיא מייצגת עבורו; מנהיגות שתהיה מחויבת לשלומם של כל מי שנושאים בגופם ובנפשם את מחיר קיומה של המדינה ואשר תעשה כל שביכולתה כדי להשיב בנים לגבולם – אזרחים וחללים, ובהם חללי צוק איתן אורון שאול והדר גולדין, זכרם לברכה. הייתי שם, היינו שם ביחד – בוגי, שהיה שר ביטחון, הרב רפי פרץ, שהיה רבצ"ר – כשהבטחנו בשם המדינה להביאם לקבורה מלאה, ולא עמדנו עדיין בהבטחה; מנהיגות המכבדת את זקני השבט ולא דנה אותם להישאר מאחור, לחיות חיים משפילים לאורך זמן – אלה הם ההורים של כולנו וזה העתיד שלו אנחנו צפויים אם לא נוביל שינוי עמוק בגישתנו לגיל השלישי; מנהיגות העוסקת בחיזוק הקשר עם יהודי העולם, מתוך הכרה בחשיבותם, מספיק להעליב אותם; מנהיגות הרואה בחינוך ערך עליון ופועלת כדי להתאים את הכישורים והמיומנויות של בוגרי מערכת החינוך הממלכתי בכל המגזרים – כן, בכל המגזרים – למציאות החיים ולשוק העבודה שאותו הם צפויים לפגוש שירותי הצבאי במערך משאבי אנוש אפשר לי לקלוט מדי שנה – ככה נשארתי צעירה – את הנוער הנפלא שלנו ולהכיר בכך כי הבעיה היא לא בצעירים, אשר אינם נופלים במאומה מאיתנו, ההפך הוא הנכון: הם מוכיחים כי הם מעוניינים ליצוק משמעות לחייהם, ועלינו מוטלת החובה להבטיח זאת עבורם בכל גיל; מנהיגות שיש לה אחריות לדורות הבאים, בדיוק כמו במרוץ שליחים. בחלק שלנו אנחנו נדרשים לעשות את המקסימום, כדי לוודא שמצד אחד יש לנו חיבור הדוק לדרך שעשו מייסדי המדינה, ומצד שני עלינו לפעול במלוא המאמץ ובתנופת עשייה כדי להגיע לתוצאות שיועברו לבאים אחרינו. אני מסתכלת מכאן בעיניהם של כל ילד וילדה החיים כיום בפריפריה, הגיאוגרפית והחברתית, ואני אומרת לכם – זה אפשרי. אפשר לחלום, אפשר לעבוד קשה, אפשר להצליח. אל תוותרו לעצמכם על ההזדמנות להיות הטובים ביותר, ואל תוותרו לנו, המנהיגים, להיות הטובים ביותר עבורכם. היום אני מצהירה כאן שוב על המחויבות המלאה שלי לעשות הכול כדי לגרום לכך לקרות. כפי שהיטיב לתאר המשורר אהוד מנור, זכרו לברכה: "אין לי ארץ אחרת / גם אם אדמתי בוערת – – – // לא אשתוק, כי ארצי / שינתה את פניה. / לא אוותר לה, / אזכיר לה / ואשיר כאן באוזניה, / עד שתפקח את עיניה". בעזרת השם, נעשה ונצליח. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אורנה ברביבאי. לאחר החיבוקים והנשיקות והברכות יעלה חבר הכנסת יאיר לפיד לברך אותה. חבר הכנסת יאיר לפיד, אתה עולה לברך אותה. כשיראו שעלית, הם יתפזרו. בבקשה. חברים, מי שסיים – אנא מכם, תחזרו. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. חברים, אני מבקש. << דובר >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר >> הייתי לא מזמן בביתה של אימא של אורנה, צילה, בעפולה. דירת שיכון של פעם, לא גדולה, מטרז' כזה של דירות שיכון. וכשנכנסתי כבר חיכו לי האחיות – אני ספרתי חמש או שש אחיות ועוד שני גיסים, ועוד חברה שבאה, ועוד שתי נכדות. והכול בדירה סטנדרטית של שיכונים של פעם. אבל היה שם מין נס פך השמן הנדל"ני, כי היה מקום לכולם; כי כשיש אהבה בלי הגבלה אז יש מקום לכולם. ושם, בדירה ההיא, הבנתי, אולי בפעם הראשונה, מהם החומרים שהפכו את אורנה לאלופה הראשונה בצה"ל, לאישה הראשונה שהייתה חברה קבועה במטכ"ל: אין ביטחון עצמי גדול יותר מאשר זה שיש לילד או לילדה שיודעים שאוהבים אותם ללא תנאי. אורנה נולדה ברמלה. מי שראה אותה מטיילת בשוק של רמלה יודע איך נראית גאווה. ומשם הם עברו לעפולה, ואחר כך היא למדה בפנימיית כפר גלים, והתגייסה לצבא ב-1981 – אני מניח שזה היה בגיל שנתיים. היא התקדמה והתקדמה והצטיינה בכל תפקיד שהיא עשתה, עד שב-2011 מונתה לאלופה הראשונה בדרגת קבע בצה"ל. ב-2014 היא הדליקה משואה ביום העצמאות. והיא סיימה שם את דבריה במילים: לכבוד המפקדות והחיילות בים ובאוויר וביבשה, הממלאות תפקיד מרכזי בהגנה על ביטחון המדינה, ולתפארת מדינת ישראל. לאורנה יש תואר שני במינהל עסקים, תואר שני במדעי החברה. היא נשואה למשה, היא אימא של טל ומור וישי; יש לה שתי נכדות – אחת מטל, אחת ממור, נכון? ויש לה עוד דבר: יש לה כבוד בכל חדר שהיא נכנסת אליו, בלי שום מאמץ; מתוקף האינטלקט שלה ומתוקף הביוגרפיה שלה ומתוקף כוח האישיות שלה ומתוקף העובדה שזה בא ממקום נקי לגמרי. היא תגיד מה שהיא חושבת, מפני שהיא מאמינה שלהגיד את האמת זו דרך היחידה לתקשר בין בני אדם. ויהיו כאלה, אורנה, שיגידו לך בגלל זה שאת במקום הלא-נכון; שהפוליטיקה היא עסק לציניקנים, לא לאנשים שצמודים כל כך לסולם הערכים שלהם. והם טועים, כי זו התכונה שהפכה אותך לאלופה הראשונה בעולמם של גברים: זה שלא ניסית להיות כמוהם. בשנה הראשונה פה בכנסת יהיו הרבה אנשים שיגידו לך: ככה זה. ככה זה בכנסת, ככה זה בפוליטיקה, ככה זה בעולם האמיתי. ככה זה. ואת תגידי להם את מה שאמרת כל חייך: שאם זה ככה, אז הגיע הזמן לשנות את זה; שאת פה ואת באת הנה לא כדי שהכול יהיה אותו דבר, אלא את באת לשנות ואת תשני, כמו שבכל מקום בחייך שבו היית תמיד שינית גם את עצמך וגם את סביבתך. אז אני שמח גם בשביל עצמי וגם בשביל כולנו שיש מישהי כמוך פה בכנסת ישראל, וברוכה הבאה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אנחנו מזמינים את חברת הכנסת קרן ברק. גברתי, נאום ראשון, נאום בכורה, בבקשה. יברך אותה לאחר הנאום חבר הכנסת אמסלם. דודי. בבקשה. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת החדשים והוותיקים, עובדי הכנסת, כנסת נכבדה, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. מזה שנים ארוכות אני חולמת להגיע למעמד המחייב הזה ולשרת את עם ישראל כשליחת ציבור. מעמד ציבורי זה, הכרוך במחויבות רבה ובאחריות כבדה, הוא השאיפה שלי והייעוד שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. גדלתי בחיפה, בבית שבו חונכתי לעצמאות ולעוצמה נשית. סבתי האהובה טניה, זכרה לברכה, גילתה אומץ רב, תושייה ויכולת ראיית הנולד בהימלטה מציפורני הנאצים. היא סחבה על גבה את אחותה לאורך קילומטרים רבים, בשלג מקפיא, והצילה אותן ממוות בטוח. יתר המשפחה שלנו נרצחה בשואה. דבריו של ראש ממשלת פולין נגעו בנקודה מאוד כואבת בהיסטוריה המשפחתית שלי. אני רוצה לנצל במה זו ולשאול אותך, מר מורבייצקי: איך אתה מעז להצדיק את העלמת הרכוש של היהודים שנספו ושל אלה שניצלו וברחו? אני לא כואבת את האובדן החומרי כמו את העוול שאתה ומפלגתך גורמים לזיכרון השואה. דווקא אתה צריך לגלות אומץ לב ולעמוד בפני הניאו-נאצים באירופה ובפולין, שמנסים לשכתב את ההיסטוריה. נכון הוא שבין הפולנים ישנם גם חסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם למען היהודים, אך היו גם כאלה ששיתפו פעולה עם הצורר הנאצי והעלו באש יהודים בעודם בחיים. ואילו אתה, מר מורבייצקי, העזת להגיד כי היו בשואה פושעים יהודים כפי שהיו פושעים פולנים? הנאצים רצו לרצוח יהודים, הפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים כדי לרצוח יהודים. היהודים עשו כל מה שביכולתם כדי להציל את חייהם מידי המרצחים. רכושם של היהודים הוא שלהם. אי-החזרתו לא מהווה ניצחון להיטלר אלא ניצחון לתאוות הבצע של מי שמחזיקים ברכוש שלא כדין. סבתי טניה וסבי צבי, זכרם לברכה, שנישאו במהלך המלחמה, הותירו את כל רכושם מאחור, עלו לישראל והביאו לעולם שני ילדים: את אימי האהובה ציפי, שנוכחת כאן היום, ואת אחיה יחיאל. אימי, אשת חינוך וטיפול מופלאה, פורצת דרך, נתנה לי את הכוח להאמין בעצמי כבר מינקות. אימי העניקה לי כנפיים ואפשרה לי לעוף הכי גבוה והכי רחוק שאפשר. אימי ואבי יוסי היו שם כדי לכוון, לסייע, להדריך ולתמוך בכל מה שבחרתי לעשות. סבתי ואימי הן מודל לחיקוי בשבילי. בזכותן הצלחתי להגיע לעמדות הנהגה כבר מילדות: בבית הספר, בתנועת הצופים, כשחקנית תחרותית וכמדריכת חי"ר בצבא, כאשת עסקים שהקימה וניהלה במשך כשני עשורים עסק מצליח וכפוליטיקאית. והחשוב מכול, כאם חד-הורית לעידו בני האהוב בן התשע. בני הוא ילד נמרץ, שמגיל קטן מאוד אוהב לנסוע בתחבורה ציבורית ולרכוב על אופניים ברחבי תל אביב, גם אם לא ליעד ספציפי. סתם בשביל הכיף. אני מוצאת את עצמי עם רב-קו בארנק והרבה סיפורים מעניינים שאספתי בדרך. יוצא לי לפגוש אנשים רבים, אזרחים שעסוקים בחיי היום-יום, בהמתנה בתחנת האוטובוס, בתור לקופת חולים, בגני המשחקים ובבתי הספר. אני חייבת לומר שלמדתי המון מהמפגשים האקראיים הללו: מה מטריד את הציבור הישראלי; מה חשוב לו; על מה אני צריכה להיאבק למענו. הבנתי מהן המשימות והמטרות שעליי להגשים כשליחת ציבור וכחברת כנסת. אני מתחייבת בזאת לפעול באחריות ובמסירות למען הציבור הרחב, ובין היתר לקידום הנושאים שנמצאים בבסיס זהותי האישית והציבורית: שיפור מערכת הבריאות; העצמת נשים לשוויון זכויות והזדמנויות; מלחמה בלתי מתפשרת על זכויותיהם וחינוכם של ילדים בכל תחום; חיזוק מעמדם וחוסנם של העסקים הקטנים, המנוע הכלכלי האמיתי של המשק הישראלי. מערכת הבריאות בישראל סובלת ממחסור חמור במשאבים והפערים בה גדולים. כל אחד מאיתנו נתקל בשלב כלשהו בחיים בכשלים של המערכת. תמיד זה פוגש אותנו ברגעים הכי קשים שלנו. המערכת החלשה פוגעת הן בחולים אשר נאלצים לחכות זמן רב לטיפול, והן בצוותים הרפואיים, שקורסים תחת הנטל. בישראל של שנת 2019 אין מקום לחולים במסדרונות או לאנשים שממתינים חודשים לטיפול. אנו מוכרחים לשנות את סדר העדיפויות הלאומי שלנו, ובכוונתי להיכנס בעובי הקורה ולפעול למען שינוי הליקויים ולשיפור המערכת. אשר להעצמת נשים: אני מתנגדת בתוקף להדרת נשים, מכל סוג ובכל תחום. אין מקום להדרת נשים בצבא; אין מקום להדרת נשים בפוליטיקה; אין מקום להדרת נשים לא במגזר הפרטי ולא במגזר הציבורי. חשוב לי לציין שאני אומרת את הדברים האלה דווקא ממקום של אישה חילונית פמיניסטית, שגם מדליקה נרות שבת ומחנכת את בנה על ערכים של המסורת היהודית וההיסטוריה של העם היהודי, שלנשים היה חלק גדול בה. אני מתחייבת מעל במה זו להילחם בתופעת ההדרה בכל כוחי, וכן לפעול, בין היתר, להכנסת שיעורי חינוך לשוויון מגדרי כחובה לתוכנית הלימודים בבתי הספר, ולמניעת תופעות של אלימות פיזית ואלימות כלכלית כלפי נשים, תופעות חמורות שיש לפעול נגדן ביד קשה. אדוני היושב-ראש, מריה מונטסורי, הוגת שיטת החינוך המונטסורי, אמרה: לך בעקבות הילד, הוא יראה לך מה הוא צריך לעשות, מהן דרכי ההתפתחות שלו ואיזה תחום הוא זקוק לאתגר גדול יותר". לפני למעלה מ-40 שנה, כאשר אני הייתי ילדה, אימי הייתה מספיק חכמה כדי לאמץ את השיטה הזו, ובזכותה כך ראו אותי, גידלו אותי וחינכו אותי. לצערי התפיסה הזו לא חלחלה הלאה, לא למערכת החינוך ולא למרבית ציבור ההורים. אני מאמינה שבכל ילד טמון הפוטנציאל להיות גאון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ששש. חברים. חבריא. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> כל ילד יכול לגדול להיות האדם הבוגר שמחולל שינוי, שעושה היסטוריה. לשם כך ילדים צריכים שיראו אותם כאינדיבידואל ולא כמוצר מדף שניתן לשכפל אותו. לכל ילד ישנם המאפיינים הייחודיים לו ואת היכולות והפוטנציאל המרכיבים את אישיותו. מערכת החינוך שלנו תקועה מאחור ונדרשים שינויים רבים כדי להתאים אותה למאה ה-21, באופן שכל ילד ימצא את המסגרת החינוכית עם שיטת החינוך המתאימה לו. שינוי שכזה נועד למצות את הפוטנציאל של הילדים כאזרחים בוגרים. הוא נכון למען הדורות הבאים אך הוא גם נכון לנו ולמדינה שלנו, כי הילדים של היום הם דור העתיד. ההסתכלות על הילדים צריכה להיות בכל אחד מתחומי החיים ובכל חקיקה ומדיניות המקודמת בבית הזה. תפיסה זו נובעת לא רק מנקודת המבט האישית שלי אלא גם מתוך אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1990 – – ביטן, אני משעממת אותך? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> לא, הכיסא נשבר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שמדינת ישראל חתומה עליה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שנייה, סליחה שאני מפריע לך. חברים, הכיסא נשבר, אז או שתצאו החוצה ומישהו יתקן את זה, אבל תפסיקו עם ההפרעות האלה. זה לא מקובל, זה הנאום הראשון. לא נוהגים כך גם כשכיסא נשבר. לא מפריעים. בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> תפיסה זו נובעת לא רק מנקודת המבט האישית שלי אלא גם מתוך אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1990, שמדינת ישראל חתומה עליה – אמנה המעגנת את הזכויות הפוליטיות, האזרחיות, הכלכליות והתרבותיות של ילדים ומתבגרים. בכוונתי להניע מחדש את החקיקה להקמת נציבות זכויות הילד, שתפעל באופן רוחבי להבטיח מדיניות זו. כפי שרבים מכם יודעים, וכפי שציינתי בתחילת דבריי, לפני שני עשורים הקמתי עסק קטן שעם הזמן צמח והפך למשגשג, מוביל ומצליח בתחומו. אבל גם כאשר העסק מצליח לאורך זמן, המתחים, האתגרים והסיכונים ממשיכים לרחף באופן יום-יומי מעל בעל העסק, עובדיו ומשפחותיהם המתפרנסות ממנו. חשוב לזכור, ושלא נטעה: מגזר העסקים הקטנים הוא המפרנס העיקרי במשק המקומי; הוא המנוע העיקרי בכלכלה הישראלית; הוא הרוח במפרשי היזמות והחדשנות הישראלית. כמי שחוותה את אתגרי העסקים הקטנים על בשרה, אני מתכוונת לפעול ולקדם שורה של חקיקות והחלטות שיסייעו ליזמים להקים עסקים קטנים חדשים, ושידחפו את אלה הקיימים לגדול ולהצליח. כמו כן, אפעל ככל הניתן להסרת ביורוקרטיה וחסמים מיותרים שמכבידים על בעלי העסקים ומונעים מהם לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. הממשלה הקודמת החלה לפעול בכיוון הנכון כאשר הכריזה על מדיניות הפחתת הנטל הרגולטורי וקידמה בחקיקה הקלות במתן רישיונות עסק. בכוונתי להמשיך בכיוון זה, ואני מקווה שעד סוף כהונת הכנסת העשרים-ואחת נראה הרבה יותר עסקים קטנים שנפתחים והרבה פחות עסקים קטנים שנסגרים. כנסת נכבדה, על מנת להגיע למעמד מרגש זה זכיתי באמונם של אלפי בוחרים בבחירות המקדימות בליכוד, אחת מהמפלגות הבודדות היום במשכן זה שמקיימות בחירות חופשיות ודמוקרטיות. אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מחברי הליכוד שבחרו בי ונתנו בי את אמונם – 15,306 במספר – ולכמעט 1.2 מיליון הבוחרים שנתנו את אמונם בליכוד בבחירות לכנסת העשרים-ואחת. אני מודעת לכובד המשקל ולאחריות שמגיעים עם התפקיד ומתחייבת להצדיק את האמון שניתן בי ולפעול למען כלל אזרחי מדינת ישראל. לסיום, אני רוצה להודות למשפחתי האהובה. להוריי יוסי וציפי ברק, לאחיי איל ואורן ברק ובני משפחותיהם, ולכל משפחתי המורחבת וחבריי הטובים, שהם כמו משפחה עבורי. מעל במה זו אני מבקשת לפנות לעידו בני: כאשר נולדת חיי השתנו. לא רק חיי, אלא גם הפרספקטיבה שלי לחיים. היום אתה מקור האהבה והכוח שלי. לך, אהוב, יש תפקיד משמעותי ומכריע באופן שבו עיצבתי ועודני מעצבת את תפיסת עולמי ואת מדיניותי כאשת ציבור. אתה מבין ומודע היטב לאחריות המוטלת עליי כחברה בכנסת ישראל ולהקרבה הגדולה הנדרשת לשם כך ממך וממני. הלב שלי נמצא במקום הנכון ואני אעשה הכול כדי שתהיה גאה בי ואעשה הכול כדי להצדיק את האמון שהציבור נתן בי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת דודי אמסלם. חברים, מי שסיים, אנא מכם, לשבת, אנחנו רוצים להמשיך בסדר-היום. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה, כבודו. חברים, אנא מכם, בבקשה, נא לשבת. כן, אדוני. בבקשה. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא, קרן, את יודעת, חבר כנסת חדש בנאום הראשון שלו בוחר בעצם מי מברך אותו. כשאני קיבלתי את הבשורה שאני אמור לברך אותך מאוד התרגשתי ובאמת התמלאתי גאווה גדולה. באמת, התרגשות מאוד מאוד מאוד גדולה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אני מבקש שקט. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, דרך אגב, את נתת פה נאום עם תוכנית עבודה מסודרת מאוד, שבאמת ריגשה גם אותי. גם בזה. תראו, את קרן אני מכיר למעלה מ-20 שנה, ואם הייתי יכול לסכם במילה אחת את קרן, אז קרן היא באמת אישה עם נשמה עצומה; אישה עם כושר נתינה בלתי רגיל; אישה עם מצפן מאוד מאוד מדויק; עם הרבה חוכמה, הרבה נחישות והרבה חברות, ובעיקר הרבה חום. לפעמים היא הולכת עד הקצוות כמעט, כשהיא מאמינה במשהו. זה מה שאני אוהב אצלך. אני רואה אותך כמעט – לא כמעט, ממש כבת משפחה. קרן, גם באמת מתארחת בביתי ואני באמת ממש מתרגש במעמד הזה, בגלל שחיכיתי לזה הרבה שנים. היו הרבה ניסיונות. כל פעם, לדעתי לפחות שלוש או ארבע, כשלא צלחנו, תמיד הייתה נפילה, עצבות, היינו מדברים הרבה ובסופו של דבר קמים על הרגליים ומתקדמים קדימה. תראו, אני אספר לכם טיפה פרטים על קרן. לקרן יש בן בשם עידו. ילד מדהים, מקסים. דרך אגב, כשהבאת אותו להשבעה ואחרי זה לישיבת הסיעה, הלבשת אותו, באמת, דיגמת אותו. מה זה גאווה גדולה. הוא ישב איתנו בסיעה. אני באמת ראיתי את זה והתמוגגתי. קרן נולדה בחיפה בשנת 1972. היא שירתה בצה"ל כמדריכת חי"ר ומפקדת נגמ"שים. ככה בעצם קוראים לתפקיד. אני הבנתי ממנה שהכוונה היא שהיא הייתה מדריכה של נהגי נגמ"שים. היא בעלת תואר שני במינהל עסקים, והיא גם הייתה מרצה בבין-תחומי בהרצליה. קרן הייתה עוזרת פרלמנטרית בכנסת והיא דירקטורית – הייתה דירקטורית בנמל חיפה כבר בגיל צעיר מאוד. בבחירות האחרונות היא באמת קיבלה מספר מצביעים בלתי רגיל – היא עברה את ה-15,000 איש. אני לא זוכר את המספר המדויק, אבל באמת זה היה הישג בלתי רגיל בפריימריז בתוך הליכוד. זה דבר שבאמת די הרשים אותי, ואני מאוד שמחתי על התוצאה הזאת. קרן, האמת היא שהיא מגיעה לכנסת ולא צריך להסביר לה הרבה. כשאני הגעתי אני שאלתי אותה. היא כבר כמעט 20 שנה במקום הזה, היא מכירה את כל המבוכים ואת כל הוועדות, היא משתתפת בהרבה מאוד דיונים, ובאמת בסך הכול קיבלנו כאן חברת כנסת חדשה שלא צריך להכשיר אותה – היא כבר באה מההכשרה המקצועית. אז כפי שאמרתי, אנחנו שמענו אותך כאן – וגם אני אישית יודע איך תפעלי. יש הרבה אנשים שיושבים כאן ומנסים אבל לפעמים לא מצליחים, אבל אני מכיר את העיקשות שלך ואת הנחישות שלך, בעיקר בדברים שאת מאמינה בהם, כפי שהצגת אותם בנאום שלך. באמת אני חושב שעם ישראל יכול ליהנות מפרלמנטרית שאני משוכנע לחלוטין שהיא תשאיר חותם על כנסת ישראל. כפי שאמרתי, אני בטוח שאת תצליחי. אני לרשותך בכל דבר ועניין. אני מניח שרוב האנשים – חברי הכנסת שיושבים כאן – גם יסייעו לך בכל דבר שתרצי לקדם, בגלל שבסופו של דבר האג'נדות שלך הן בעיקר אג'נדות שקשורות באמת לנושאים האזרחיים, בעיקר גם – כפי שהצגת קודם – בתחומי הילדים וכו' וכו'. כל מה שעברתי איתך בסיפור חזקת הגיל הרך – באמת עד עכשיו אני זוכר את כל האמוציות שהפעלת עלינו בעניין הזה – כשהיית אזרחית מן השורה, בכלל לא עמדו על הפרק הבחירות, אבל זה בדמך. אז באמת, קרן, אני רוצה לאחל לך בהצלחה, אני גם בטוח שתצליחי. ולעידו, אימא עכשיו תהיה קצת פחות בבית, אבל סבתא ציפי גם תשים כתף בעניין הזה. ובאמת, אני אוהב אותך. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> ואני אוהבת אותך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. ואני מזמין לנאום בכורה, אחרון לערב זה, את חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה, אדוני. ביטן, בזהירות. זהו. כן, חברים, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני מגיע לכאן, לכנסת ישראל, בחרדת קודש ובענווה גדולה. המקום הזה הוא סמל עבורי. הוא מקדש הדמוקרטיה של העם, עבור העם. המקום שאליו שלחו אזרחי המדינה אותנו, את נציגיו, כדי שנקבע מדיניות ונעשה טוב, שנדאג להם, שננהיג אותם. את כניסתי לפוליטיקה אני חב ליצחק רבין, עליו השלום. פגשתי אותו לראשונה בנעוריי, כשהייתי בן 16, בעצרת בחירות ברעננה. רבין, חמוש בכריזמה שקטה, בביטחון ובענווה, היה מוקף באנשים, ללא שום אמצעי אבטחה וגינוני כבוד. האמת שבו דיברה אליי והיא זו שהכניסה אותי לעולם הזה, לעולם האפשרויות הבלתי-נגמרות של העשייה הציבורית, של הפוליטיקה; עולם שבו אפשר לעשות טוב ואפשר גם למנוע טוב מאחרים. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, לבית הזה תפקידים שונים. אחד מתפקידיו הוא להתקדם עם רוח הזמן, לעשות טוב ולא למנוע טוב מאחרים; לשרת את הציבור ולספק את החלומות מצד אחד, וגם את הצרכים הכי פשוטים של החיים, הצרכים הבסיסיים, מהצד השני. יושבי הבית הזה ידעו לאורך השנים להסתכל קדימה ולקבל החלטות נועזות על אף המחלוקות, כאלו שהיו לאבני דרך משמעותיות במדינה. כך היה בשנת 1952, עם ההחלטה שהובילה להסכם השילומים עם גרמניה; הסכם ששם את חייהם ורווחתם של האנשים שורדי השואה ומשפחותיהם לפני הכול. כך היה בשנת 1979, כאשר רוב הכנסת הצביעה בעד הסכם השלום עם מצרים שהשיג ראש הממשלה מנחם בגין, זכרו לברכה; הסכם שהורה על סיום מצב המלחמה עם האכזרית והגדולה שבאויבותינו; הסכם שקבע את הגבול הקבוע בין שתי המדינות ואת הכינון של יחסי שכנות נורמליים. כמה חיי אדם, כמה חיי ישראלים הצילה הכנסת בהצבעה על ההסכם הזה. כך היה גם בשנת 1988, כאשר על הדוכן הזה עמד יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת אוריאל לין מהליכוד, ויחד עם חבר הכנסת אמנון רובינשטיין וחברת הכנסת שולמית אלוני ממפלגת רצ הם תיקנו את חוק העונשין והאיסור לקיים יחסים בין שני גברים – החוק הראשון לטובת הקהילה הגאה, שיעצב את חייהם של רבים ויפרוץ דרך בהכרה בזכויות הפרט שלהם. הייתי בן עשר באותם ימים, ראיתי את מעשיהם, ועוד לא הבנתי כמה עוד אודה להם על כך בעתיד. התקדמנו. כך היה גם בשנת 1991, כאשר הבית הזה חוקק, והתקדם, וחוקק חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, והכניס לראשונה לחוקה המתגבשת שלנו עקרונות העוסקים באדם ולא רק במדינה. כך היה גם ב-1994, כאשר חבר הכנסת חיים רמון – באומץ – סיכן את עתידו הפוליטי ואת הקואליציה כולה כדי להעביר את חוק בריאות ממלכתי, שידאג שלכל אזרח במדינת ישראל תהיה בריאות, יהיה לו ביטוח בריאות, ועשה בכך מהפכה בזכויות תושבי ישראל לקבלת שירותי בריאות. כן, חברים, מותר לחבר מן הקואליציה לקחת סיכונים כדי לממש חזון, כדי לעשות טוב דרך האולם המכובד הזה. וכך היה רק בכנסת שעברה, כאשר חבר הכנסת אבי דיכטר ורבים אחרים הובילו את חקיקת חוק הלאום. כן, זה חוק חשוב, חוק שמגדיר את ערכיה הלאומיים היהודיים של מדינת ישראל. אבל גם כאן עלינו להתקדם, עלינו לתקן את העוול ההיסטורי שנעשה לאחינו הדרוזים ולבני מיעוטים אחרים ולעגן בחוק-יסוד גם את ערכי הדמוקרטיה והשוויון לאזרחי המדינה. עם השבעתנו הונחו בפני הבית הזה מאות הצעות חוק ויוגשו לבטח עוד מאות ואולי אלפים. אנחנו נעסוק בהצעות הללו בארבע השנים הקרובות, נצלול לעומקן ולעומק סוגיות כואבות רבות. בואו נזכור שאת המחלוקות ואת הריבים, את הצעקות בוועדות, את הוויכוח האין-סופי על קוצו של סעיף, אף אחד בהיסטוריה לא יזכור; אבל את ההשפעה, את השינוי הגדול, את היום שייעשה קל יותר לאזרח – את זה יזכרו. ולשם כך אנחנו נמצאים כאן, ועל זה עלינו להיבחר. עלינו לזכור כי נועדנו להוביל, לשרת ולקחת אחריות. אני הגעתי לכאן, לכנסת ישראל, אחרי למעלה מ-15 שנות שליחות ציבורית בשלטון המקומי. כיהנתי כחבר מועצת העיר רעננה, בית הנבחרים של רעננה, כסגן וכראש העירייה, ולקחתי חלק בכל מרכיבי פיתוחה ושגשוגה של אחת הערים המובילות בישראל. למדתי רבות על האחריות שמוטלת עלינו כנבחרי ציבור להעניק לתושבים את השירות הטוב ביותר שאפשר. זו ההזדמנות גם להודות לידידי חבר הכנסת לשעבר זאב בילסקי, ראש עיריית רעננה המיתולוגי, על שלימד, הדריך והיה עבורי מודל לשליח ציבור ומורה דרך בפוליטיקה המקומית לאורך שנים. את מערכת הבחירות האחרונה העברתי בניסיון, שלצערי לא צלח, להיות ראש העיר לקדנציה הקרובה. אין לי בטן מלאה על אותה המערכת. בחירות הן בחירות. אנחנו מכירים את זה. כולנו חלק מאותו משחק פוליטי. אבל גיליתי לראשונה בחיי, אני מודה, משהו קשה באותה מערכת בחירות. גיליתי אנשים לא מעטים שלא רצו אותי על כיסא ראש העיר מסיבה אחת פשוטה: מכיוון שיש לי בן זוג, מכיוון שיש לנו משפחה. אנחנו מגדלים זוג ילדים, אוהבים אותם, מכיוון שיש לנו אהבה. כן, בשנת 2018, אנשים יצאו מהבית כדי למנוע ממני את ההזדמנות להנהיג ולהוביל בגלל אורח החיים שלי, בגלל שאני חלק מהקהילה הגאה. "ברעננה לא יהיה ראש עיר הומו" – בין הקריאות שהוטחו בי כשהסתובבתי בין הקלפיות עם אחי ועם החברים. הפחד – ואני חייב, ברשותכם, לשתף אתכם כאן בנושא הזה – הפחד שלהם היה שיגידו בגני הילדים שיש אבא ואבא ושיש אימא ואימא, שיש יותר מדרך אחת להקים משפחה, שיש יותר מדרך אחת לאהוב. אז הרשו לי לומר, בגאווה גדולה, בכנסת עם הכי הרבה נציגים מהקהילה הגאה שהיו מאז ומעולם: יש יותר מדרך אחת לאהוב. יש אימא ואימא ויש אבא ואבא, ולכל אדם מגיע החופש לאהוב ולהקים משפחה. יותם ואני נאלצנו לנדוד רחוק, לקצה השני של העולם, ולשלם סכום עתק כדי להביא את ילדינו, אמה ואיתי, כדי להקים את משפחתנו שלנו. אני זכיתי לכך, אבל רבים אחרים עדיין לא, ועכשיו הגיע הזמן לומר: לא עוד. לומר ולעשות. גם הכנסת הזו צריכה להתקדם. אנחנו צריכים לתקן את העוול הזה, לתקן חוק פונדקאות, להקל את החיים של אזרחים שומרי חוק, משלמי מיסים, משרתים בצבא, שממלאים את כל חובותיהם לחברה ולמדינה – לאפשר להם זכות כל כך בסיסית: להביא ילדים, להקים את משפחתם כאן, בבית שלהם, במדינה שלהם. החברה הישראלית כבר מזמן מקבלת את חברי הקהילה הגאה. היא מחבקת אותנו, היא מבינה שאנחנו חלק מהחברה, ואפילו המדינה על מוסדותיה כבר מקבלת אותנו, את ילדינו, את משפחתנו; הכול, אגב, בזכות מערכת המשפט – זו שרוצים להצר את צעדיה כי לפעמים החלטותיה לא נעימות למישהו. רק הכנסת עוד לא השכילה לתקן את האפליה הקיימת היום ולעגן את הזכויות המובנות מאליהן בחוק. יש פער מאוד מאוד מטריד בין הציבור לבין הכנסת, והתפקיד שלנו זה לגשר ולהשלים את הפער. אבל יותר מזה, הכנסת הזאת, הבית הזה, חברי הכנסת, כולנו – אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לצמצם את ממדי השנאה, הפחד, החשש מפני האחר, מפני השונה, מפני מי שאינו בצבע שלך, מפני מי שאינו בנטיית המין שלך, במגדר שלך, בתפיסות העולם שלך, במוצא שלך, בדת שלך, באמונה שלך, מפני מי שאינו יכול להתנייד כמוך על שתי רגליו או שאינו יכול לראות כמוך בשתי עיניו. הפחד והחשש מפני האחר הם המחלה הקשה ביותר של החברה הישראלית, והיא מונעת מרבים מאיתנו, מימין ומשמאל, מהליברלים ומהשמרנים, לממש את עצמם ולחיות כאזרחים שווים ומאושרים במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתחייב לזכור בכל מעשיי בבניין המכובד הזה את דרכם של האמיצים, את אלו ששמו בצד את הפוליטיקה והציבו את האדם במרכז. אני מתחייב לעשות כמיטב יכולתי ללכת בדרכם, לעשות דברים טובים ולעשות טוב בדברים קטנים ובדברים גדולים; טוב שישנה לא את פני האומה אלא את פני האדם; שיעלה חיוך על שפתיו, שייתן לו רוח, כוח, כבוד; שייתן לו את החשק להמשיך הלאה בחייו בראש מורם ובגאווה גדולה כאן, במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. יעלה לברך שר האוצר משה כחלון. אדוני, רק ניתן איזו דקה. אדוני השר, בבקשה, כבודו. אני מבקש ממי שסיים: אנא לשבת, ממשיכים. עוד חצי דקה, אדוני. << דובר >> שר האוצר משה כחלון: << דובר >> מה שתגיד, אדוני היושב-ראש, מה שתגיד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, בבקשה, אדוני. אנא מכם, לשבת. << דובר_המשך >> שר האוצר משה כחלון: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני יושב-ראש כחול לבן – אי-אפשר עדיין להגיד יו"ר האופוזיציה, כי עדיין אין ממשלה. שמע, אני רואה פה חברי כנסת חדשים. הם אומרים: שלום, אני חבר כנסת, ואני אומר: נכון שאתה מכחול לבן? הוא אומר: איך אתה יודע? אמרתי לו: את הליכוד אני מכיר, את כולנו אני מכיר, כל היתר זה אתם – אז ברכות על ההישג. חברי הכנסת, אני פה באמת כדי לברך את חבר הכנסת איתן גינזבורג, ובטח, הרבה גם שואלים אותי: מה לך ולו? אז קודם כול אני רוצה לומר לכם שאנחנו מיודדים הרבה מאוד זמן. הכרתי אותו גם כשהוא כיהן כראש עיר ואפילו תמכתי בו. לא עזר, כמובן, אבל ניסיתי, מה אני אעשה? כל מה שהיה לי. היה לנו שיתוף פעולה בלתי רגיל. כראש רשות התעסקת גם בתכנון ובנייה, מחיר למשתכן ברעננה. כשאמרו שיש רק באופקים, הראינו להם שיש ברעננה – עם טוחן אשפה, אתה זוכר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ממש. << דובר_המשך >> שר האוצר משה כחלון: << דובר_המשך >> אז לכל המלעיזים הראינו גם שאנשים כמו איתן גינזבורג, שדואג לצעירים של רעננה ואכפת לו מהצעירים של רעננה ונאבק עבור הצעירים של רעננה, מקדם תוכניות בנושא בניין עיר. איתן, אתה נבחרת לחבר מועצה בגיל 26. אני לא רוצה לספר לך מה אני עשיתי בגיל 26. באמת, בוא נאמר שהדרך שלנו היא לא משותפת אלא דרך אחת ליד השנייה, אבל אני עדיין מרגיש חבר שלך, מרגיש מאוד קרוב אליך ומרגיש שאתה הולך לעשות פה עבודה גדולה. אתה הולך לעשות פה עבודה גדולה. אני הרבה שנים פה, ואני לא רוצה להיות שחצן אבל אני יודע מה דרוש, איזה כישורים, איזה תכונות, איזה מודל, ומה מאפיין חבר כנסת טוב. יש לך, אתה ניחן בתכונות האלה – אתה ניחן בחריצות, אתה ניחן ביסודיות. אני אומר את זה מתוך עבודה איתך; עשינו ביחד פרויקטים בעיר – אני כשר אוצר, אתה כראש עיר. אתה ניחן ביסודיות, ואתה אדם ישר, וזה מה שצריך כאן, למרות שהשם שלנו לא מי יודע מה בשוק היום. כולנו יודעים שבתוך-תוכך הגעת לכאן כדי לעשות, כדי לקדם. שלא תתרשם, ממש לא משעמם כאן. אני לא מדבר, חלילה, במובן של להתנגח או לדקור אחד את השני. אני נכנסתי לכנסת ב-2003, ואני רוצה לומר לך – יש לי עוד דוגמה לחברת כנסת, שלי יחימוביץ'; היינו בכנסת והוכחנו שאפשר לעשות, כחברי כנסת, גם מהאופוזיציה. החוקים המרכזיים שהעברתי בקריירה שלי היו דווקא מהאופוזיציה. אבל כמו שאמרת קודם, אלה חוקים צודקים ונכונים. אפילו את הנושא של חשמל לנזקקים העברתי מהאופוזיציה; ועדת חקירה לעמלות הבנקים העברתי מהאופוזיציה. זאת אומרת שאפשר לעשות הרבה גם כחבר כנסת באופוזיציה. ממש לא משעמם. זה אחד המקומות שגם יעניקו לך כלים להמשך. קשה להיות שר טוב בלי להיות חבר כנסת, קשה. וכמה שאתה עולה בדרגות אתה זקוק יותר לכנסת, להבין מה זה ועדה ואיך זה עובד, איך מעבירים חוקים ואיך מעבירים רפורמות. הכנסת היא כלי בלתי רגיל, ואני אומר לך שאחד הדברים שתרם לי זה שהיינו גם כמה שנים באופוזיציה. הייתי חבר כנסת באופוזיציה והייתי חבר כנסת בקואליציה ולאחר מכן שר. זאת אומרת, אף אחד, אני לא חושב שזה נכון – אני מדבר פה לכל חברי הכנסת החדשים, ותסלחו לי, אין מה לעשות, הוותק מדבר: יש מה לעשות, וגם מהאופוזיציה אפשר לעשות הרבה מאוד דברים. אפשר לקדם, אפשר לקדם הרבה מאוד נושאים מהאופוזיציה. אני בטוח, איתן – אני מדבר כאילו כבר הקמנו ממשלה, אבל אתה יודע מה, גם אם לא, אז לצד הזה: אני רוצה לברך אותך ואני רוצה לאחל לך הרבה מאוד הצלחה, עבודה פרלמנטרית פורייה. וכמובן מילה אישית, ואני לא יכול שלא להתייחס, למרות שאני לא נוהג לדבר: יש לך אחלה משפחה, משפחה צעירה, אתה משמש דוגמה ומופת למשפחות גאות רבות. תמשיך להיות איש משפחה טוב, תמשיך להאמין בדרכך. אין לי ספק שתצליח, בן הזוג שלך יצטרך לשלם פה מחירים, אבל מה לעשות, זה מבחירה. שיהיה בהצלחה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, סיימנו עם פרק הנאומים, נאומי הבכורה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) (ביטול המגבלה על מספרם המרבי של השרים וסגני השרים) << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1288).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) (ביטול המגבלה על מספרם המרבי של השרים וסגני השרים), לקריאה ראשונה, בכפוף להנחה על שולחן הכנסת. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק השר אופיר אקוניס. אדוני, בבקשה. << דובר >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. ברכות חמות לחברות וחברי הכנסת החדשים, ונאומי בכורה – באמת, אני מוכרח להגיד לך, אדוני היושב-ראש – יפים, טובים, מרגשים ותמיד הם יותר טובים מאלה של הכנסת הקודמת, כולל שלנו. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו עומדים לאשר הלילה את מה שאישרו כל ממשלות ישראל ב-20 השנים האחרונות – כולן, חבר הכנסת לפיד, וללא יוצא מן הכלל. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> השינוי המדובר הוא בחוק-יסוד: הממשלה. לא מדובר, בנסיבות העניין, בחשש של מעשה מחטף של ממשלה יוצאת לממשלה נכנסת. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> זה מחטף. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני ידעתי שמישהו ייפול פה. המשפט הזה, חברת הכנסת אלהרר, הוא ציטוט מדויק, מילה במילה, מהחלטת בית המשפט העליון שניתנה אתמול על ידי השופטים סולברג, מזוז – – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אני, בניגוד אליך, לא רוצה לסגור אותו. אני יכולה להתווכח איתו, לא לסגור אותו. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני אפילו לא סיימתי להגיד את שמות השופטים המכובדים. אתם הרי מגיני בית המשפט העליון. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> לא, אתה מגן בית המשפט העליון. אתה מגן הדמוקרטיה. שכחתי. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אל תדאגי להגנתי את בית המשפט העליון. תאמיני לי, תתייצבי כמוני מול בית המשפט העליון ותגני על עמדותייך בעוצמה, ביושר. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> אקוניס, זה עלבון להגן על בית המשפט העליון? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> תעמדי מול שופטי בג"ץ פעם אחת ותראי מה זה לעמוד מול בית המשפט העליון, לכבד אותו ולחלוק עליו. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אני אלמד אותך איך לעמוד מול בית המשפט העליון. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני תמיד אשמח ללמוד מגדולים ממני. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אולי לא בעמידה, אבל מול בית המשפט העליון. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אכן כך, חברת הכנסת אלהרר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת אלהרר, יש שלוש דקות אחרי זה לכל אחד מאיתנו. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אני אנצל אותן. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, את השינוי הראשון, חבר הכנסת גבאי, בחוק-יסוד: הממשלה, פרצה – איך לא, היא תמיד פורצת דרך – מפלגת העבודה, כדי להקים את ממשלת השמאל של אהוד ברק. זה התקדים המסוכן. מדוע, אדוני היושב-ראש? משום שמר ברק, הצייצן הלאומי – בטח יצייץ עוד מעט, לא צייץ בזמן האחרון כמה דברים – רמס את חוק-יסוד: הממשלה. חוק-יסוד: הממשלה, חבר הכנסת זמיר, שנקבע כאן ב-1992, מתייחס לחוק הבחירה הישירה לראשי ממשלות. << קריאה >> רם בן-ברק (כחול לבן): << קריאה >> איפה הוא עכשיו? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> תכף אני אגיד לך. מי אמר את זה? << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> זה לא אני, זה הוא. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא חשוב, מי שאמר יקבל תשובה. לי לכל דבר יש תשובה, תאמינו לי. בדרך כלל מפה, לא משום מקום אחר. ובכן, אדוני היושב-ראש, אהוד ברק פרץ את החוק הזה כדי להקים את ממשלתו ביולי 1999. פעם אחת בלבד – לכולם כדאי לדעת, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, פעם אחת בלבד נשמר חוק-יסוד: הממשלה עם 18 שרים; חבר הכנסת אשכנזי, היה זה בממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו, בשנים 1996–1999. חבל שחברת הכנסת חיימוביץ' יצאה, אני לא רואה אותה כאן. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> היא לא יצאה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> שלום לך, כיסא עור הצבי זה ביטוי שמוכר לך. אז אריאל שרון, יו"ר האופוזיציה, הוא אמר לאהוד ברק כמה דברים על כיסאות עור הצבי שהוא הקים לעצמו כאשר הוא הקים את ממשלתו הראשונה, זאת שהתרסקה, זאת שסיימה את דרכה פה. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> שלכם לא מעור צבי. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אגב, זה לא אומר שממשלה גדולה היא ארוכת שנים, כי הממשלה הזאת סיימה אחרי שנה וארבעה – – – << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> אתה תמכת בהגדלת מספר השרים של אהוד ברק? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני חייב להגיד לך, אני ישבתי – אתה רואה את חבר הכנסת לפיד שם? שם היה מקומי כדובר הליכוד. זה היה המקום שלי. << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> הליכוד תמך? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ודאי שלא. << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> למה? << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> יו"ר האופוזיציה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> משום שהיינו אז – כן, חבר הכנסת לוי צודק. זאת הייתה עובדה, אריאל שרון קיבל אז את ראשות האופוזיציה. ומה עשה אריאל שרון? אחרי שנה וחצי, אחרי שעמד כאן ודיבר, חברת הכנסת חיימוביץ' – העושה ליד חברת יחימוביץ', שעסקה בזה רבות בתוכניתה המהוללת הכול דיבורים; היא עסקה רבות באייטם הזה, בצדק – הוא שינה את חוק-יסוד: הממשלה, חבר הכנסת זמיר, לחלוטין שינה אותו, והחזיר, אדוני היושב-ראש, את השיטה הקואליציונית הפרלמנטרית על ידי ביטול חוק הבחירה הישירה. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> הצליחו לקיים אותו. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אפשר לחלוק על זה, אפשר לדון על זה. אגב, זה באמת דיון מעניין, מרתק, בכלל, כל שיטת הממשלה בישראל: אם צריך להחזיר בחירה ישירה. חבר הכנסת האוזר היה מזכיר הממשלה שאומנם בראשה היה בנימין נתניהו, אבל גם היא הייתה מאוד גדולה. לא הפריע לך להיות מזכיר הממשלה כשבנימין נתניהו הקים את ממשלתו הראשונה עם 30 שרים, נדמה לי. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> הייתי פקיד. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> כולל אותם אלה, חבר הכנסת גנץ, שבימים אלה, או לפחות ערב הבחירות, הודיעו על תמיכה בכחול לבן, וזאת זכותם – מרידור ואחרים, מופז, כל אלה. הכול בסדר. כאשר זה קשור אליהם, חבר הכנסת אמסלם, זה בסדר. כשזה קשור לאחרים, זה לא בסדר. אז אותו הדבר חבר הכנסת האוזר – נאה דורש, נאה מקיים. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> הם הבינו את הטעות. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ואריאל שרון, בלי שום בעיה – חבר הכנסת האוזר, וחבר הכנסת אמסלם, לידך חבר הכנסת שמולי וחבר הכנסת רוסו, כמה שרים וסגני שרים היו לאריאל שרון? אבל בשם ההתנתקות וסיבוב הפרסה שמאלה, זה מותר. אם אתה מפנה שטח, אם אתה מחליף את עמדותיך המדיניות, האידיאולוגיות, שעליהן הגעת להיות ראש ממשלה, כפי שקרה במקרה של אריאל שרון, זה מותר. ובכן, שימו לב, בשיאה – – – << קריאה >> אבי גבאי (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> רק רגע, אתה רוצה לדבר רגע על ההתנתקות – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, לא – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא עכשיו, חבר הכנסת אמסלם. ובכן, שימו לב למספר, חבר הכנסת האוזנר, זה לא ייאמן, 30 שרים ועשרה סגני שרים – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> מה אתה רוצה להגיד בזה? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – בממשלתו של אריאל שרון – לא, בוודאי, בשם ה-U-turn, בשם פניית הפרסה שמאלה זה מותר. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אז עכשיו זה יהיה בשם מה? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> וזה שיא של כל הזמנים. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> עכשיו זה יהיה בשם מה? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> וגם, איפה חבר הכנסת לפיד? חבר הכנסת לפיד, שלום לך. כמו שאתה אומר, שלום לך. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> שלום לך. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> בדיוק. חבר הכנסת גנץ, אתמול חולק לשרי הממשלה, ואני מניח שגם לכם, חברי הכנסת, נייר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. ואני קורא בו בעיון בזמן ישיבת הממשלה, אדוני היושב-ראש, והינה – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> היה לך מעניין? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – שימו לב – חברת הכנסת אלהרר, אני לא הייתי מציע לך לשאול שאלות רטוריות היום, כי בפעם הראשונה שענית בשאלה כלשהי לא הלך כל כך. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> הלך לי נהדר. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> שימי לב – ממש לא הלך לך. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אתם עושים – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, אדוני השר, זה פשוט לא נהוג. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אתם עושים מחטף בזמן ממשלת מעבר. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> שימו לב – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אה, רק הצגתי את הטבלה. אני מבין, כפי שאתה מעיר, ובצדק – על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה הממשלה שבה חבר הכנסת לפיד היה שר, ואיתו ארבעה שרים נוספים ממפלגת יש עתיד, מנתה, לפי הטבלה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, 22 שרים, ואילו הממשלה היוצאת – – – << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> ומה עשו – – – צמצמו את הממשלה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> למה? למה להתווכח, חברת הכנסת תמנו, עם המכון הישראלי לדמוקרטיה? << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> צמצמו. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> למה לך? בדרך כלל הם יותר בעמדה שלך. אז לא כדאי להתווכח. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו חוקקנו – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חברת הכנסת גרמן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 26. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו חוקקנו יחד איתך, אקוניס. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> כן. מה? << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> חוקקנו – – – בחוק מספר שרים. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אה, אבל לו מותר לעשות את זה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> יכול להיות. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> למה אתה מסלף את העובדות? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חברת הכנסת גרמן, זה יכול להיות. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> מה יכול להיות – – – חוק. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אבל הגרף של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה שממשלת נתניהו-לפיד-לבני, שהוקמה במחצית 2013, מנתה יותר שרים מן הממשלה היוצאת. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> להזכירך, זה רק – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> 22 מול 21. ומה אנחנו למדים? אדוני היושב-ראש, אני שומע בקשב רב רבים מן הדוברים בבית הזה, שמקבלים כמובן במה אדירה בכלי התקשורת – וזה בסדר גמור; אפשר לאזן קצת יותר, אבל לא ניגע בזה כרגע, גם זה דיון נפרד. מה אנחנו למדים על משטר קואליציוני? גם ממשלותיהם של יצחק שמיר, זכרו לברכה, שמעון פרס, זכרו לברכה, וממשלתו הראשונה של יצחק רבין, זכרו לברכה, היו בכולן מעל 20 שרים, ולעיתים, חבר הכנסת האוזר, הרבה יותר מ-20 שרים. אז מה הם היו? מה היה יצחק שמיר? מה היה שמעון פרס? מה היה יצחק רבין? מה, הם היו מושחתים? הם שיחדו פוליטיקאים? הם קנו את שלטונם בכסף? מוטב לא לענות, חברת הכנסת אלהרר, כי ודאי התשובה היא שלילית. ואתם – השרה שאשא ביטון – – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אתה יכול לספר מה שאתה רוצה. אתם ממשלת מעבר שמשנה חוק-יסוד דקה לפני כתב אישום. תמשיך לספר מה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני הקראתי לך את התשובה של בית המשפט העליון. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אתה יכול להקריא מה שאתה רוצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, הוא מסביר למה – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ואדוני היושב-ראש, מי מדבר על דמוקרטיה? מדברים על דמוקרטיה, גילו את הדמוקרטיה, ממש המגנה כרטה, ממש. יקום אדם אחד, אדוני היושב-ראש, אדם אחד, אחד או אחת, מן הספסלים הללו מסיעת כחול לבן, חבר הכנסת קיש, ויגיד לציבור שהוא קיבל את מקומו במליאת הכנסת באופן דמוקרטי. איש מכם לא נבחר על ידי הציבור. אף אחת או אחד לא עמדו למבחנם – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> הפיות הביאו אותנו בלילה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> תסלחי לי. – – של 120,000 או 80,000 – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 1.1 מיליון איש. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – או אפילו לא 40,000 – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 1.1 מיליון איש בחרו בנו. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – חברות וחברי המפלגה המתפקדים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אתם מדברים על דמוקרטיה? << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> 1.1 מיליון. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חברת הכנסת תמנו-שטה, למה לך? << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> 35 מנדטים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אבל יש שיפור – – – << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> 35 מנדטים, לא פחות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> כן, זה בסדר, אנחנו לא נכנסים לעניינן של מפלגות אחרות. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> יש פה אמירה ברורה של הציבור. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני מציע לך, חברת הכנסת תמנו-שטה, אין בידי כרגע את התקנון הטוטליטרי של מפלגת יש עתיד. הרי שם היושב-ראש מבטיח את בחירתו ל-40 השנים הקרובות. אין בחירות מקדימות, אין דמוקרטיה, אין מוסדות. את מדברת על דמוקרטיה? << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> זה שונה מדמוקרטיה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> את לא מתביישת לדבר על דמוקרטיה? תלמדו מהי דמוקרטיה. תאמיני לי, היה לי קשה מאוד להתמודד בפריימריז של הליכוד. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> למה אתה בורח מהנושא? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> היה לי קשה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> למה אתה בורח מהנושא? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא נעים, קשה מאוד. אני מודה לכל אחד מ-24,000 הבוחרות והבוחרים. לא היה קשה? היו ניסיונות חיסול, היו ניסיונות להוריד את ראשי. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> בגלל הדמוקרטיה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> והגעתי, ברוך השם, בלי דילים ובלי שטיקים ובלי טריקים. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> בטח. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> גברתי, גם בזה – תעשי לי טובה, על הידידות בינינו, אל תתווכחי. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> לא, זה הורס, הדמוקרטיה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> תעשי לו טובה – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אל תתווכחי. חברות וחברי הכנסת, ברוך השם, העם אמר את דברו בבחירות – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> מיליארד שקל זה יעלה. מיליארד שקל. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – בצורה ברורה וחד-משמעית – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> תעשו חשבון מה אפשר היה לקנות במיליארד שקל. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – בצורה ברורה וחד-משמעית בעד הקמת ממשלה לאומית, חבר הכנסת לוי, בראשות בנימין נתניהו. כך העם רצה וכך יהיה. אני מציע – ובכלל, באופן כללי, תכבדו את רצון העם. אני יודע שזה קשה. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> זהו, זה רק שלטון – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני יודע. אני יודע שאתם עדיין המומים, חגגתם את חגיגות הניצחון – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> זה רק שלטון הרוב? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – הייתי אומר שבשעה קצת מוקדמת. אגב, אדוני היושב-ראש – חבר הכנסת זמיר מחייך לו, זה באמת חיוך משעשע; אני רוצה להגיד לך, תראה סרטונים ממערכות בחירות קודמות, ב-30 השנים האחרונות. זה מאוד דומה. מאוד דומה. לא מתבססים על המדגם של מינה צמח. יש מדגמים אחרים, לא מתבססים על מדגמים בכלל, לא מתבססים. אז חגגתם, התוצאות האמיתיות היו אחרות לגמרי, אתם עדיין המומים, כפי שאמר מנחם בגין, ועוד אמר: תתרגלו. פשוט תתרגלו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים לדיון. עכשיו, אנא מכם, חברי הכנסת, ראו, בדיון האישי מוקצבות לכל אחת ואחד שלוש דקות. לוחצים על השעון, שלוש דקות מסתיימות, יורדים למטה. לא מעבר לשלוש דקות. אנחנו מקפידים, יש כ-60 דוברים, אז אנא מכם, הקפידו על הזמן. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אפשר לקבל את רשימת הדוברים על המסך? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן, כן, תכף זה יופיע. ראשון הדוברים – חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה – לא נמצא כאן. מי שלא נמצא כאן לא מקבל אפשרות שנייה. כמובן, חבר הכנסת יאיר לפיד, אדוני. << דובר >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר >> השר אקוניס, הקשבתי בקפידה לדבריך. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> אין ספק. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה מקרה נדיר שבו הייתה לך ברירה להיות ראש לשועלים או זנב לאריות, והחלטת להיות זנב לשועלים. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> מאוד יצירתי. תכתוב על זה שיר. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו נתכנסנו – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> תכתוב על זה שיר. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – לקבור את העמדת הפנים שזה לטובת המדינה, מה שמתרחש באולם הזה. היה איזה רגע שחשבנו שאולי אתם תקימו ממשלה לטובת המדינה אבל החלטתם לקבור את זה כבר ביום הראשון, כי הדבר הראשון שאתם עושים זה להעביר משרדים מיותרים. כל אזרח ישראלי יודע שלא מעניינים אתכם, השר אקוניס, חייו ורווחתו. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> אפשר היום לתלות שלט בעפולה ליד בית החולים: פה לא יקנו מכשיר MRI, כי הכסף הלך למשרד ממשלתי מיותר. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> כמה כסף? << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואפשר ללכת לבקו"ם, חבר הכנסת זוהר – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – ולתלות שם שלט שאומר: לא תקבלו מענק שחרור, כי הכסף הלך למשרד ממשלתי מיותר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואפשר ללכת למכון ויצמן ולאסוף את המדענים שמחפשים תרופה לסרטן ולהגיד: לא תקבלו מענק מחקר, כי הכסף הלך למשרד ממשלתי מיותר. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> כמה כסף? כמה? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> התכנסנו להקים פה – בדיוק, אני אגיד לך בדיוק. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> תגיד מספר. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> שמונה משרדי ממשלה – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אתה יכול להגיד מספר? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – מיותרים. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> כמה, כמה, כמה – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> נהגים, לשכות, תקציבים, ג'ובים. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> קבעת שיש 30 שרים? מאיפה אתה יודע שיש 30 שרים? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא צריך, חבר הכנסת זוהר – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> לא יהיו 30 שרים. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אתה תיאלץ לתת לי לדבר. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא צריך במדינת ישראל – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה ממציא מספרים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת מיקי זוהר, זהו. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אבל – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – משרד לענייני תפוצות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זהו, תפסיק, אל תפריע. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא צריך משרד לענייני תפוצות, זאת מחלקה במשרד החוץ שעושה עבודתה נאמנה. לא צריך משרד לענייני תפוצות, ולא צריך משרד לענייני מודיעין, יש משרד הביטחון. מעולם לא ראינו, באף ישיבה שעוסקת במודיעין – אני הייתי גם חבר קבינט, גם חבר ועדת המשנה למודיעין – מישהו מהמשרד לענייני מודיעין. לא צריך את זה, זה מיותר. כל מה שצריך זה את הכיסאות שלכם והג'ובים של החבר'ה שלכם, והתקציבים שלכם והנהגים שלכם והלשכות שלכם. לא צריך להיות במדינת ישראל משרד לענייני ירושלים. איך אני יודע? כי חבר הכנסת החדש ניר ברקת סיפר לי. כי כשהוקם המשרד לענייני ירושלים ראש עיריית ירושלים דאז ניר ברקת אמר, אני מצטט: "ההחלטה על הקמתו מחדש של המשרד לענייני ירושלים התקבלה בניגוד לדעתי"; "ירושלים אינה פרס ניחומים לאף אחד. צר לי כי שיקולים פוליטיים צרים יביאו לבזבוז של כספי ציבור וביורוקרטיה מיותרת שיקשו על העבודה המשותפת של הממשלה והעירייה בפיתוחה וקיומה של ירושלים". את זה אומר ניר ברקת. ועכשיו הוא ייכנס הנה לאולם, וההצבעה הראשונה שלו על החוק הראשון שלו כחבר כנסת תהיה להקים משרד ממשלתי שהוא אמר שגורם נזק לירושלים. וכשניר ברקת יחזור לאולם, מישהו יצטרך לשאול אותו את השאלה: איך קורה שבדרך כלל לוקח לחברי כנסת חודש, חודשיים, שלושה, שישה, שנה, שנתיים לפני שהם הופכים לציניקנים גמורים ובמקרה שלו הוא הופך לציניקן ביום הראשון. כי רק אדם ציני לוחץ על הכפתור ומחוקק חוק – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – שהוא יודע שגורם נזק. אין יותר העמדת פנים בבניין הזה – אני מסיים – שזה נעשה לטובת המדינה. הבושה מתה, והיא חיה בבלפור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. רשימת הדוברים סגורה. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הקשבתי רוב קשב לשר אקוניס שהציג את החוק הזה, ויש לדוברי הממשלה משהו חדש לאחרונה. ככל שיותר מושחת מה שהם מציעים, ככה יותר אחורה בהיסטוריה הם הולכים כדי להגיד איפה זה כבר היה. עכשיו, זה היה ב-2005 וזה היה אצל רבין וזה היה אצל בן-גוריון, ועוד רגע אנחנו ב"לול": איפה אתה היית ב-48' ואיפה אתה היית ב-32'. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> בתקופת המקרא. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> לאן לא הולכים בשביל להצדיק דבר – בואו, צריך לומר את האמת: זה דיל מושחת בתוך חבילה מושחתת, שהיום זה הצעד הראשון שלה. ולדיל הזה יש שם, וצריך לנקוב בשם הזה: ג'ובים תמורת חסינות. ברגעים אלה ממש מתרקמת לה קואליציה שכל מה שהיא עושה זה למלט ראש ממשלה מהעמדה לדין. יש אישה בורחת מבשורה, ויש ראש ממשלה בורח מכתב אישום. זה מה שקורה כאן. בשביל זה הכול מותר ואין פוצה פה ומצפצף. לא בשורות הליכוד, לא בשורות המפלגות. לכולנו נגמר הכוח, כי הם קטנים מדי; וסמוטריץ' – הם ימנים מדי; לחרדים זה לא אכפת, ויאללה, דוהרים להרכבת ממשלה, שעצם הימים הראשונים שלה, הולדתם בדיל מושחת ורקוב. וככה הולכים להיות כל ימיה, כי על זה היא מבוססת, על זה היא בנויה: ג'ובים תמורת חסינות. זה מה שקורה פה. אי-אפשר לברוח מזה. זה מה שעומד. אחר כך קורצים בעין שזה לא מה שעומד – לא מדברים על זה בשיחות; לא מדברים, רק קורצים בעין. לא יגישו את זה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, אבל מייד לאחר מכן חבר הכנסת מיקי זוהר, יחד עם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', יגישו את הצעות חוק החסינות. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> הגישו, הגישו. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> בשביל לאפשר את כל הטוב הזה צריך להרחיב את הממשלה. ציטטנו היום בוועדה, תיקנו אותי שזה אורי אורבך שאמר, "שר ה-" ו"שר ל-". ומה ההבדל ביניהם? "שר ה-" זה שר שצריך אותו: שר הביטחון, שר הבריאות, שר הרווחה, שר החינוך. "שר ל-" זה שר שלא צריך אותו: השר לעניינים מיוחדים, השר לנושאים אסטרטגיים. אז כאן זה השר לכלום והשר לשום דבר, ושניהם ביחד הם ההתחלה של חבילת שחיתות שמתחילה היום, והתשובה לזה – החברים שלנו מכחול לבן, ממפלגת העבודה, ממפלגות האופוזיציה כולן, מהארגונים האזרחיים – במוצאי שבת, בהפגנה אזרחית, שתתחיל את המאבק האזרחי והציבורי והפרלמנטרי והמשפטי הגדול ביותר שזכרו כאן, כי באמת למדינת ישראל מגיע יותר מאשר הדיל המושחת הזה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אוסאמה סעדי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת תמנו-שטה. חברת הכנסת גרמן, הרשימה מופיעה אצלכם? << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. אדוני. << דובר >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה נאום בכורה שלי, עשר דקות? אני חבר כנסת חדש, לא? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשעה זו, שבה אנחנו מקיימים את הדיון הזה על הגדלת מספר חברי הממשלה, ולמעשה על ביטול חוק-יסוד, מתקיימת הלווייתו של אחמד דראכמה, תושב באקה אל-גרבייה, שנורה אתמול למוות ונרצח בדם קר מנשק על ידי אלמוני, והשאיר אלמנה ושלושה ילדים. בשעה זו מתקיימת הפגנה של תושבי טמרה מול משטרת שפרעם בגין הרצח של ויסאם יאסין, שנרצח שלשום בעירו טמרה, שהתחתן לפני תשעה חודשים ואשתו בהיריון. בשעה זו גם מתקיימות הלוויותיהם של הרוגי האסון ותאונת העבודה אתמול ביבנה, ואנחנו היום דנים בביטול חוק-יסוד ובהגדלת מספר חברי הממשלה, שעולה למשק ולכלכלה מאות מיליונים במשך הקדנציה. ואנחנו תוהים ושואלים: כאשר הממשלה עוד לא קמה, כאשר אנחנו עוד לא יודעים מה מספר השרים, כאשר לא יודעים מה מספר סגני השרים, כאשר לא יודעים אילו משרדים, הממשלה – אצה לה הדרך והיא מגיעה לכאן ומבקשת לבטל חוק-יסוד. אחרי זה באים בביקורת על בית המשפט העליון ועל בג"ץ: אסור לכם לבטל חוק-יסוד. כאשר אנחנו מדברים ועוסקים בחוק-יסוד, חוק הלאום הגזעני, אז אומרים: אסור לבית משפט עליון, אדוני היושב-ראש, לבטל חקיקת-יסוד. אבל הממשלה, שרק חוקקה את חוק-היסוד הזה – והוא נשאר כמו שהוא, כאבן שאין לה הופכין, כי בכנסת הקודמת באו ואמרו: אנחנו עכשיו מבטלים את החוק הזה כהוראת שעה רק לכנסת העשרים. אבל אז אמרו: הינה, הגיעה הכנסת העשרים-ואחת, ואז אמרו, אתם יודעים מה, כל פעם הוראת שעה, אז כבר נבטל את כל חוק-היסוד הזה. לכן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במקום שמאות המיליונים האלה ילכו לעוד ג'ובים ולעוד משרדים ועוד לשכות, אנחנו מבקשים להפנות את התקציבים האלה למקום הטבעי שלהם, שזה לאזרחים, לאזרחים החלשים, לחברה שאני מייצג, לחברה הערבית, שסובלת – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – מאפליה תקציבית כבר עשרות שנים. אנחנו נגד החוק הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת תמנו-שטה, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. להזכירכם, שלוש דקות. בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראש הממשלה מנחם בגין, זכרו לברכה, אמר ששלטון ממושך מוביל להתנשאות על ציבור, ובהכרח מוביל גם, בסוף, לשחיתות. כשאנחנו רואים שהחוק הזה הוא אחד מחוקיה הראשונים של הממשלה הזאת – שנזכיר היא ממשלת מעבר – אנחנו מבינים שאנחנו מדברים על חוק של ג'ובים; על חלוקת הטבות ומנעמים וכיסאות לממשלה שהולכת להיות מוקמת. אני מסתכלת סביב השולחן הזה ואני אומרת, איפה יהיה לכם בדיוק מקום? אז אתם יודעים מה, לצערנו כבר התרגלנו לשר ללא תיק. אבל עכשיו יהיה גם שר ללא עבודה. אני בטוחה שיש לכמה מכם עוד רעיונות לשרים, כי אני לא בטוחה שבכלל הממשלה הזאת – שנתניהו יודע איך הוא הולך להמציא כל כך הרבה תיקים. אולי ייקחו את שר הגליל והנגב, יעשו שר גליל, שר נגב, שר תרבות, שר ספורט. אני באמת מתביישת, כי בסופו של דבר זה לבוא ולומר: אנחנו לא סופרים את הציבור. מחר, שתדעו חברי הכנסת, ייצאו מאות ואלפי אזרחים ותיקים, הם הולכים למחות על השחיקה בפנסיות שלהם, על כך שהם בקושי מסיימים את החודש. תראו במה עוסקת הממשלה הזאת, ושוב אני אומרת: ממשלת מעבר, שהייתה אמורה לנהוג באיפוק ובריסון, ולקחה סמכות לא לה, כי חוות הדעת המלומדת של היועץ המשפטי, וגם פסיקה שיצאה מבית המשפט העליון, מלמדות על כך שממשלת מעבר אמורה לעשות את המינימום שבמינימום, בטח בשינוי חוקתי. ולכן, הבוקר אני הגשתי הצעת חוק שאומרת שממשלת מעבר אינה יכולה לעשות תיקונים בחוקי-יסוד. לא ייתכן שתעשו מחטף כדי לכבד את החברים שישבו כאן בהמשך. בעיניי יש פה סכנה אמיתית בהתנהלות, כתוצאה משלטון ממושך. תסתכלו על עצמכם; הבוקר היינו בוועדה בכנסת, בוועדה המסדרת. אנשים זלזלו, אמרו: מה, זה לא 6 מיליון, זה פה, זה שם. וכולנו מבינים שזה הולך לעלות לנו כמה עשרות מיליוני שקלים מדי שנה מכספי הציבור, ממשלמי המיסים; אנשים שקמים בבוקר, עובדים ומאמינים שהם נמצאים במדינה מתוקנת, בממשלה שמסתכלת עליהם ולא על עצמה. לצערי זה כל כך לא נכון. הם לא רואים את זה שברווחה עדיין צריך יותר תקציבים; בחסות הנוער אנחנו רואים קריסה; אנחנו רואים עובדות סוציאליות שבקושי מצליחות לסיים את החודש ועדיין מטפלות במאות תיקים בממוצע. אם אנחנו הולכים לחינוך, אנחנו מבינים שיש פערים שהולכים ומעמיקים. אם אנחנו הולכים לבריאות, אנחנו מבינים שבתי החולים שלנו קורסים כתוצאה מעומס. אבל זמן לחלק תיקים יש לממשלה הזאת. ושלא תחשבו שזה יעבור בשתיקה, כי אנחנו כאופוזיציה נגיש מאות הסתייגויות, ואנחנו נעשה הכול כדי למנוע את ההשתוללות הזאת. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, עלות הגדלת הממשלה ללא הגבלת מספר שרים ללשכות היא לפחות 250 מיליון שקל. ללשכות השרים בלבד. יש הוצאות נוספות. זה יכול להכפיל את הסכום. ואני שואל את עצמי במה היינו יכולים לטפל, איזה מצוקות היינו יכולים לפתור, מול האמירה הכללית "אין תקציב". תאונות עבודה – יותר פקחים, פחות הרוגים. מאבק באלימות ופשיעה ביישובים הערביים – פחות הרוגים. פנסיה לזקנים. תרופות שלא נמצאות בסל – יש קבוצות של חולים במחלות מסוימות שהסכום הזה היה יכול לשנות את איכות החיים שלהם. אני אדבר על אחד מהנושאים האלה וזה המאבק בפשיעה בחברה הערבית. אני אתן מספרים. מאז שנת 2000 ועד היום נהרגו-נרצחו 1,340 קורבנות במאבק הפנימי הזה באלימות והפשיעה בתוך החברה הערבית. אני חוזר על המספר: 1,340 מאז שנת 2000 ועד היום. מתחילת השנה: 24. עכשיו, אמר לי מישהו היום בריאיון: יכול להיות שאצלכם זה תרבות. איזה קשקוש. איזה תרבות? אז אני אתן מספרים כדי להוכיח שהנושא הזה של התרבות הוא לא נכון. אנחנו והפלסטינים בעזה ובגדה – אותו עם, פלסטינים. בגדה ובעזה יש יותר נשק. אז תקשיבו למספרים. לכל מיליון אזרחים בכל שנה, מספר ההרוגים: בגדה – עשרה הרוגים, בגדה המערבית. בעזה – 11 הרוגים למיליון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה מדבר על נרצחים באירועים פליליים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> באירועים פליליים – ירי בתוך החברה הפלסטינית. באירופה – עשרה; בירדן – 18 נרצחים למיליון אזרחים בשנה. בישראל, יהודים – שמונה למיליון בשנה. ערבים בישראל – כמה, מכובדי הרמטכ"ל לשעבר? 46. הקו האדום לפי האו"ם זה מעל 42, נדמה לי. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> למה 46? בשנה זה יותר מ-100. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> 40 זה הממוצע, עיסאווי. ממוצע – 46. ותראה מה קורה באותה קבוצת אוכלוסין של אותו עם. זה לא תרבות; משהו קורה פה, בחברה הערבית. עכשיו, נבדק המספר הזה של הגדה ועזה. בגדה המערבית עשו בדיקה באוניברסיטאות ובמכוני מחקר. למה? למה זה מעט? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ששש. חברים בצד שמאל, סליחה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מתברר שההסבר הראשון זה היענות מיידית של המשטרה הפלסטינית. היענות מיידית, אדוני היושב-ראש, וטיפול מיידי של המשטרה הפלסטינית. ולכן, אני שואל: ההאשמות והטענות שלנו כלפי משטרת ישראל, שהצליחה בנתניה ונהרייה – היא משטרה מקצועית, אגב, משטרת ישראל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל היא נכשלת בטמרה, בבאקה אל-גרבייה, במג'ד אל-כרום, בכפר כנא, בטייבה, בטירה, בכפר קאסם, ברהט. למה היא נכשלת? זה כישלון ידוע מראש, והנכשלים לא כועסים על הכישלון – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הקורבנות מתקוממים על הכישלון הזה, כי הכנופיות האלה צבעו את הרחובות ביישובים הערביים באדום, בדם. הדם הזה הוא של כולנו, ואנחנו מתקוממים. ויש קריאות לצאת לרחובות – וזה נכון. יש קריאות ללחוץ על הממשלה – וזה נכון. תקציב לא אמור להיות חסם, תקציב לא אמור להיות הסבר. זה לא תקציב – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת טיבי, תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> צריך החלטת הממשלה רב-משרדית – וההחלטה הזאת, למרות הבטחות ראש הממשלה והשרים, בוששה לבוא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה, אדוני. חבר הכנסת אבי ניסנקורן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יזהר שי. אנא תקפידו על שלוש דקות, גם אם הנושא כואב מאוד ודבריכם צודקים. << דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >> יש תכונה לשחיתות, שאם אתה לא נזהר, אתה לאט-לאט מתרגל אליה. זה מתחיל במשהו קטן, ואז אתה מסכים, ואז זה גדל וגדל, וזה מתחיל להיות אורח חיים. זה יכול להתחיל מסיגר אחד ואחר כך זה הופך להיות אספקה שוטפת של סיגרים. ומבקבוק אחד לאספקה שוטפת של בקבוקים. ואז גם נורמות משתנות, לאט-לאט, הנורמות הופכות להיות יותר ויותר מקולקלות, ואתה מתרגל. ואז באים ואומרים: הוצאה חריגה של כמה מאות מיליוני שקלים בשביל לקנות ובשביל לבנות ממשלה ולעשות אתנן פוליטי – אתה מתרגל. ובצד זה יש את החיים, יש את החיים של האנשים הרגילים – אלו שאנחנו באנו לשרת אותם. מרכז חוסן בעוטף עזה, כל מרכזי חוסן, 12 מיליון שקל לבסיס – משרד האוצר נלחם שלא ייכנס לבסיס. אבל בהרף עין להוציא מאות מיליוני שקלים בשביל לקנות שלטון, לקנות ממשלה – זה מייד: בשלוש קריאות, תוך שבוע, רק להעביר. אנחנו חיים חיי מציאות הזויה; אנחנו נעמדים פה וצריכים להסביר למה חסינות מפני כתב אישום זה דבר שלילי. צריך להסביר את זה. למה הוצאת אנשים מהקבוצה: משטרה, פרקליטות, שופטים – למה צריך להסביר, חס וחלילה, שיש שופט בקרב עמנו? גם השופטים הפכו להיות איזושהי אסקופה נדרסת. ואנחנו בסיטואציה הזאת ממשיכים וממשיכים וממשיכים, והאדישות גדלה. הבעיה הגדולה היא שיש גם פה אנשים ישרי דרך, בכנסת ובקואליציה המסתמנת, ישרי דרך. אבל כחלק מקבוצה קל לעצום עיניים, וכחלק מקבוצה קל להסכים. אז כל אחד שהיום מרים את היד, שידע: הוא מרים את היד לשחיתות, והוא מרים את היד כחלק מהכנה להגנה על שחיתות. הוא מרים את היד כי הוא שותף לזה – ובעתיד הוא צריך לתת את הדין. אני גם לא יכול להתעלם ממה שקרה אתמול. אתמול חווינו מוות של ארבעה אנשים. מוות מיותר של ארבעה אנשים באסון – עוד אסון – בענף הבנייה. עוד זלזול ועוד זילות. היה אפשר להביא חיסכון ענק ולהשקיע את הכסף בענף הבנייה בבטיחות. ואני אסיים במילים ממדרש על מגדל בבל: "אם נפל אדם ומת לא היו שמים את ליבם עליו. אם נפלה לבנה היו יושבים ובוכים ואומרים: מתי תעלה אחרת אחריה?" חברה שבה לא אכפת מאדם שנופל ומת נמצאת בבעיה קשה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני, חבר הכנסת יזהר שי. אחריו – חבר הכנסת יועז הנדל. << דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום זה 20 במאי 2019, אבל אני מדבר אליכם, למי שצופים בקליפ, בווידיאו הזה בעוד 30 שנה. בואו ניקח את 20 במאי 2049; סטודנט למדעי המדינה, עיתונאי חוקר, תלמידה לאזרחות, מנסים להבין מי במאי 2019 יכול היה להגן על הדמוקרטיה במדינת ישראל, מי הגן ומי לא עשה את זה, מי נלחם ומי לא, מי העדיף את מנעמי השלטון. עכשיו, אתם יודעים, יש קטע כזה, יש אנשים שהצביעו בעד החלטות משמעותיות ביותר בכנסת ישראל ואחרי זה מתכחשים להן כי לא נעים להם מהבייס. אתם מכירים את הקטע הזה? אפילו הבן שלהם אחרי זה הולך ומכפיש את אלה שהצביעו בעד, כי הוא לא למד היסטוריה. אז בשביל ההיסטוריה, בשבילכם, מי שצופים בקליפ הזה ב-20 במאי 2049, הינה חברי הכנסת, אחד לאחד, שיכלו להילחם על הדמוקרטיה הישראלית. בואו תבדקו, אני לא יודע מה הולך לקרות בשבועות הקרובים, אבל הינה הם: חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אמיר אוחנה, זאב אלקין, דוד אמסלם, אופיר אקוניס, גלעד ארדן, דוד ביטן, אלי בן-דהן, קרן ברק, ניר ברקת, מאי גולן, יואב גלנט, גילה גמליאל, עוזי דיין, אבי דיכטר, צחי הנגבי, שרן השכל, מיקי מכלוף זוהר, ציפי חוטובלי, אופיר כץ, ישראל כץ, חיים כץ, יריב לוין, אוסנת הילה מארק, פטין מולא, בנימין נתניהו, גדעון סער, חוה (אתי) עטייה, יואב קיש, אריאל קלנר, שלמה קרעי, מירי רגב – אני עובר דף – יובל שטייניץ, קטרין שטרית, מיכל שיר, ישראל אייכלר, יעקב אשר, משה גפני, יעקב טסלר, יעקב ליצמן, אורי מקלב, יצחק זאב פינדרוס, מאיר פרוש, ינון אזולאי, משה ארבל, יואב בן צור, אריה מכלוף דרעי, יצחק כהן, מיכאל מלכיאלי, יעקב מרגי, משולם נהרי – אל תדאגו, אני תכף מסיים, כי יש פה הרבה לוחמי דמוקרטיה – מרדכי מוטי יוגב, אופיר סופר, עידית סילמן, בצלאל סמוטריץ', רפאל – הרב רפי פרץ, אלי אבידר, אביגדור ליברמן, יוליה מלינובסקי, יבגני סובה, עודד פורר, אלי כהן, משה כחלון, רועי פולקמן ויפעת שאשא ביטון. שלום לכם, כל הצופים בנו היום, מאי 2049, אלה שמות האנשים שנלחמו, או שלא נלחמו, על הדמוקרטיה הישראלית. אלה שמות האנשים שהעדיפו את מנעמי השלטון; שעמדו פה וקשקשו על כל מיני חוקים וכל מיני עקרונות וכל מיני דברי מוסר והבל; נלחמו, או לא נלחמו, על עקרונות השלטון והדמוקרטיה במדינת ישראל. בואו תבדקו אותם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש לך דקה, יזהר. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מוותר עליה הפעם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יזהר שי. חבר הכנסת יועז הנדל, בבקשה. << דובר >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני מצטער לגלות שהשר לענייני חלל לא נמצא כאן, כי רציתי להגיד לו כמה דברים שקשורים לחלל ולדברים ארציים. תראו, אנחנו עסוקים כאן – היום עוסקים בדיון שאין לו שום קשר – או אני אגיד את זה אחרת: זה דיון על הגדלת העוגה. אלא שזו לא עוגת התקציב אלא עוגת הכיבודים. ובין לבין, בדיון שמתקיים כאן היום עולה שאלת חסינות ראש הממשלה וגם שאלת המבקרים שלו. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> מה הקשר בין חסינות ראש ממשלה לבין הגדלת העוגה? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אם תקשיבי עד הסוף אז תביני. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – ועדה מסדרת, בלי סוף וכל הכיבודים. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> כבר שמעת אותי? אני מעריך מאוד את היכולת שלך לשמוע נאום לפני שהוא התחיל, אבל תלמדי אותי אחרי זה איך עושים את זה. מה עושים עם מי שמצייץ, חלילה, ומי שאמר מילה נגד השחיתות, או בעד מערכת החוק והמשפט? ואני שואל: בסבך העיסוקים החשובים האלה שבין נתניהו לנתניהו, לאן נעלמה האידיאולוגיה? מילא אנשים שמקשיבים לנאום עוד לפני שהוא התחיל – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל מה הליכוד – מפלגה מפוארת ומכובדת, עם היסטוריה אדירה, ומספיק אנשים הגונים שגם ידעו פעם להקשיב לנאומים של אחרים – מה המפלגה הזאת רוצה, חוץ מחסינות לנתניהו? כשירו עלינו מאות רקטות – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני גבר טיפוסי, אני לא מצליח להקשיב לך ולדבר במקביל. זה קשה לי. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> כשירו עלינו מאוד רקטות מעזה לא מזמן, הפך הליכוד – שמנהיגו כתב את הספר "מקום תחת השמש" – לתנועת שלום עכשיו: הכיל את הירי וסגר איזו עסקה של העברת מיליונים לחמאס. מה האידיאולוגיה? נתניהו צודק. תמיד צודק. אם היה מגיב כמו שצריך, כי מדינה לא יכולה לקבל שיורים על האזרחים שלה מאות רקטות, הוא היה צודק. וכשהגיב הפוך להצהרות שלו, הוא גם צדק. תמיד צודק. כך גם בנושא החסינות. אני מזכיר לכם שב-2008 הייתה הצעת חוק של נתניהו שראש ממשלה עם כתב אישום לא יוכל לכהן מרגע שהוגש כתב האישום. מה האידיאולוגיה בחסינות אישית? חסינות מביקורת, או ממערכת החוק והמשפט? את מי היא נועדה לשרת? האם את הציבור שבחר בליכוד או בכחול לבן או את אנשי השררה? כך גם כמות השרים שעכשיו מנסים להעביר. את מי אמורה לשרת כמות כזאת גדולה של שרים? מישהו פה יכול לענות? וזו, גבירותיי ורבותיי, הצרה של כולנו, כלל אזרחי מדינת ישראל, לא משנה מאיפה הם ומיהם. הממשלה הזאת פרסונלית, ולא ציבורית. הקו המנחה את הממשלה הזאת הוא הישרדות ולא אידיאולוגיה; לא ארץ ישראל ושלמותה, אלא שלמות נתניהו המאוחדת. וכשזה המצב, אז בעיקר צועקים ולא מקשיבים, כי אין מה להגיד מבחינה אידיאולוגית. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> תפקיד חברי הממשלה הזו הוא לקיים את הבטחות הבחירות שפיזרו כאן רק לפני מעט יותר מחודש. זה המנדט היחיד שניתן להם. הוא ולא אחר. דרך ארץ קדמה לשררה, ועוד לא מאוחר לגלות דוגמה אישית. ודוגמה אישית זה לא לצעוק סתם כך במליאה. יש פה הזדמנות יוצאת דופן: חברי כנסת – חלקם לפחות – עם שיעור קומה, מכל המפלגות. אני יודע מה הערכים שלהם, אני יודע מה הם חושבים. אל תפחדו, אלה שעדיין מסוגלים לא לצעוק אלא לחשוב – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יועז הנדל. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אל תפחדו. לא עם השררה. גלו מנהיגות, גלו אחריות. אל תעצמו עיניים. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יועז הנדל. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. << דובר >> עידן רול (כחול לבן): << דובר >> לפני כשבועיים הושגה הפוגה בלחימה בדרום. אנחנו קוראים לזה סבב לחימה, כך גם התקשורת נוהגת לכנות את זה, אבל אני מעדיף – באמת מתוך כבוד לחבריי תושבי הדרום – לא לקרוא לזה סבב, כי כמו שהם אומרים: סבב – זה אומר שהפעם זה נגמר ועוד שנייה זה מתחיל שוב. הסבב הזה היה קשה. נורו מעל 700 רקטות על תושבי הדרום והוא עלה לנו בחיי אדם. אבל כשמושגת הפסקת אש, ההתמודדות הנפשית עם החרדה, עם הטראומה, עם כל ההשלכות של חיים במציאות כמו שתושבי הדרום מתמודדים איתה, בעצם ממשיכה. אני מסתובב בדרום. אני מסתובב בדרום, אני פוגש משפחות. אני שומע, אני רואה את החיים, את הדברים הקטנים, ולומד על אותה שגרת חיים. הם קוראים לזה שגרת חירום – אני חושב שזה עוד מושג עדין, כי בעיניי זו פשוט שגרת חיים בלתי נסבלת. זה מתחיל בדברים הכי קטנים, זה מתחיל בהורים שמעדיפים לא לחגור את הילדים שלהם למקרה שתישמע אזעקה והם יצטרכו לצאת מהר ולמלט את הילדים מהרכב. זה ממשיך בדלתות בתי העוטף שנשארות פתוחות למקרה שמישהו יעבור בחוץ ויצטרך להגן על חייו ולהיכנס לממ"ד שלהם. וזה אפילו בדברים הכי הכי קטנים, של בני נוער בבתי ספר שתמיד שומעים מוזיקה עם אוזנייה אחת, פשוט כי אתה תמיד תמיד צריך להיות בהיכון. אבל זה ממשיך גם בדברים הרבה יותר גדולים מזה. זה ממשיך בהתמודדות נפשית שתלווה אותם כל ימי חייהם. זה מתבטא בילדים בתיכון, נערים בתיכון, שחוזרים להרטיב בלילה בגלל החרדה; בילדים וילדות קטנים שהתחרות שהם מכירים היא מי מגיע ראשון לממ"ד, או ילדה קטנה שבכל פעם שהיא שומעת אזעקה של רכב היא ישר רצה לממ"ד כי היא חושבת שאולי זה צבע אדום. עכשיו, סיוע נפשי עולה כסף. אז בואו ניתן לכם כמה מספרים: לתושבי העוטף ושדרות יש מרכזי חוסן שמציעים להם סיוע נפשי, למי שפונה. כל אזרח או אזרחית מקבלים עד 24 מפגשים של סיוע נפשי. עלות כל מפגש 250 שקלים למדינה. נעשה חשבון פשוט, מתמטיקה – המדינה, למעשה, משקיעה בכל תושב ותושבת הדרום 6,000 שקלים. כמה מרכזי חוסן יש? יש בשדרות, עיר של 25,000, 25,000 תושבים שמתמודדים עם מציאות חיים של רקטות, של פחד, של להסביר לילדים שלהם למה יש מצב ששוב יחזור ומה עושים בפעם הבאה ואיך נותנים תקווה. 25,000 איש על מרכז חוסן אחד, שעלותו בשנה 3.5 מיליון ש"ח. אגב, עובד סוציאלי – העלות שלו זה כ-160,000 ש"ח בשנה; אותם אנשים שמטפלים בכל הפניות האלה, הכואבות. והינה, אנחנו נמצאים פה עכשיו – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עידן רול (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – כדי לאשר חוק שכל מטרתו היא לחלק תפקידי שרים לא נחוצים, עוד יותר לא נחוצים מאלו הקיימים בממשלה הקודמת, שכבר הוסיפה. משרדים לא נחוצים, סגני שרים לא נחוצים – עלות מוערכת למדינה, לאותם תושבי ותושבות הדרום מכספי המיסים שלהם ושלנו, של מאות מיליוני שקלים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עידן רול (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני כבר אסיים. אני רוצה להשאיר אתכם עם המחשבה כמה מרכזי חוסן יכולנו להציע לתושבי הדרום במאות מיליוני שקלים, כמה טיפולים חדשניים, כמה מענה. אם הממשלה לא יודעת לתת ביטחון ולא יודעת לתת להם אופק מדיני, היא לפחות חייבת להם את הסיוע הנפשי הכי טוב שאפשר לתת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עמיר פרץ נמצא? לא. חברת הכנסת אורית פרקש-הכהן. << דובר >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר >> ההסתייגות שלי נוגעת לעלות של הצעת החוק הזאת. 20 שנה עסקתי בנושאים שנוגעים לכיס של הציבור, ואני אפילו מוכנה להניח שיש צורך – מסיבות קואליציוניות – שממשלה תעבוד טוב, ולמען הציבור היא רוצה להגדיל את מספר השרים. לכן, ההסתייגויות שלי נוגעות לזה שאם כל כך חשוב לממשלה, ששמה את הציבור לפני הכול, להגדיל את מספר השרים ולשכות השרים, אז שהדבר הזה ייעשה במסגרת אותו תקציב מקורי של 18 שרים. כלומר, העלות הכוללת שעולה להחזיק 18 שרים, לשכות שרים, סגני שרים, תתחלק בין מספר של 26 שרים. בואו נראה, בעולם שבו נוהגים לדבר – ולהתהדר – על יוקר מחיה, ובמציאות שאנחנו נמצאים בה, בחריגה של מיליארדים מיעד הגירעון, בואו נראה מה העלויות של ההצעה הזאת בתקופה שהיד על הכיס, דוחקת. לפי משרד האוצר, וזה כתוב גם בהצעת החוק, עלות שר בממשלה היא בין 5 עד 6.5 מיליון שקל בשנה. עלות לשכת סגן היא 2 עד 2.5 מיליון שקלים בשנה. יש פער גם בין עלויות של לשכות. הפער בין 18 שרים ל-26 שרים הוא בערך 48 מיליון שקלים בשנה, והפער, העלויות לציבור, לציבור, במינוי סגני שרים, צפויות להיות כ-10 מיליון שקלים בשנה. שר בלי תיק, כלומר שר שיש לו רק לשכה, עולה כ-3 מיליון בשנה. בואו לא ניתמם, הגדלת שרים בממשלה גוררת אחריה פתיחת משרדים; כל משרד ממשלתי כולל אגפים, מחלקות, מנכ"ל, סמנכ"ל, עובדים נוספים, מבנה, אבטחה, מכוניות, מימון פעילויות, נסיעות לחו"ל, אירוח גורמים רשמיים, אירועים, סיורים ועוד. על פי הערכות שפורסמו בתקשורת, המשמעות היא לפחות בין 5 ל-10 מיליון שקלים בשנה למשרד קטן ועד 30 מיליון שקלים למשרד גדול, ובסך הכול עוד למעלה מ-100 מיליוני שקלים מתקציב המדינה שלא לצורך, ובקדנציה מלאה מדובר בעלות של לפחות כחצי מיליארד שקלים. שוב, אני מזכירה, אנחנו נמצאים בתקופה שבה כבר יש יעד, יש חריגה מיעד הגירעון של מיליארדי שקלים. עכשיו בואו נראה מה אפשר היה לעשות בכל הכסף הזה. העלות השנתית שצפויה ממינוי שרים חדשים עולה על כמות הכסף שהוציאה המדינה על מיגון שדרות. בשנת 2018 הוציאה הממשלה 90 מיליון שקלים על מיגון שדרות. בסכום הזה, של 100 מיליון ש"ח בשנה, אפשר להעסיק כל שנה עוד 1,700 מורות ומורים בבתי הספר היסודי שלנו. בסכום הזה ניתן לממן – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אני מבקש לסיים. << דובר_המשך >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – משכורת ממוצעת שנתית של יותר מ-1,500 גננות, וגנים, במדינת ישראל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני רוצה לומר לך שסיימת. אז תסיימי. << דובר_המשך >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> שתי דקות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא שתי דקות. << דובר_המשך >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> עוד 1,500 עובדים סוציאליים שחסרים – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כל זכות הדיבור היא שלוש דקות. << דובר_המשך >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> בסדר, אני מסיימת. עוד 1,400 משכורות ממוצעות של מחנכות ומחנכים בטיפול המיוחד. עוד למעלה מ-1,000 רופאים חדשים – וכולנו יודעים על המשבר בתחום הבריאות. אפשר להכפיל את דמי הליווי לעיוורים ועוד ועוד. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אורית פרקש-הכהן. << דובר_המשך >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> לכן ההצעה שלי היא בעצם שהחוק הזה יעבור, אבל בלי תוספת תקציבית לצידו, ושהממשלה עצמה תישא את העלות התקציבית שכרוכה בהגדלת מספרי השרים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג נמצא? אם איתן גינזבורג לא נמצא – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> נמצא גם נמצא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נמצא. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות מכאן לספסלי האופוזיציה היתומים – סליחה, לחבר הכנסת אמסלם – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> הקואליציה, נכון, סליחה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שכחת שאתה באופוזיציה – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> סליחה, סליחה, ספסלי הקואליציה, הקואליציה, היתומים. סליחה כבוד השרה, אבל אנחנו רק נבחרנו, ומה שמאוד מאוד משתקף וברור בתוך המליאה הזאת הוא שיש צד אחד באולם שכמעט שלא רואים אותו. הוא כמעט שלא מגיע. הוא נלחם כדי להיבחר – הם רצו בפריימריז, השקיעו את מרצם, אבל הם לא כאן, כי זה לא מעניין אותם. אני פונה בעיקר לחברי הכנסת החדשים, 20 יום בכהונה של הכנסת, והחוק הראשון שאתם הולכים להצביע עליו הוא לא חוק חברתי, הוא לא דאגה לטיפול בעוטף עזה, הוא לא על קצבאות הנכים, והוא לא על שיפור מערכת הבריאות או הדיור. הוא גם לא על שוויון הזדמנויות בחינוך או על ערכים ועל אידיאולוגיה. ההצעה הראשונה של חברי הקואליציה, שנעדרים מכאן, זו הצעה שרק מחלקת ג'ובים. אתם הולכים להצביע על תפקידים לחברים שלכם, על הרחבת ממשלה שכולם יודעים שהיא הרחבה לא נחוצה, מיותרת, מבזבזת. זו הצבעה שמחלישה את הכנסת. אתם מדברים על משילות ועל חיזוק בית המחוקקים – אתם מחלישים את בית המחוקקים, כי ברור שהחוק הבא שלכם יהיה החוק הנורווגי המורחב ושכל מי שייבחר להיות חבר ממשלה המנופחת הזאת יפנה את המקום שלו לבא בתור ברשימה. זה נראה לכם שלטון תקין? עבור זה נבחרתם? עבור זה נאבקתם? על איזו משילות אתם מדברים? אומרים משהו אחד לפני הבחירות ועושים משהו הפוך לגמרי כשמתיישבים כאן, בכנסת ישראל. מבטיחים למוטט את שלטון החמאס ומעבירים לו מיליארדים של דולרים. מבטיחים שראש ממשלה יכהן רק שתי קדנציות ופתאום אומרים שהוא יכהן עד כלות. מבטיחים להעביר חוק פונדקאות ומצביעים נגדו. מבטיחים לא לעסוק בחסינות ולא מפסיקים לפרפר סביבו. אני הייתי איתכם, חברי הכנסת, בפאנלים במערכת הבחירות, בבתי הספר מול בני הנוער, כולכם דיברתם על החוקים הראשונים שתצביעו עליהם, החוקים הראשונים שאתם רוצים לקדם. הינה, החוק הראשון שלכם הוא החוק לניפוח הממשלה כדי לדאוג לתפקידים לחברים שלכם. מה קרה, כבר לא נאה לשבת בוועדות הכנסת? זה לא סטייל להיות חבר כנסת מן המניין? חייבים ממשלה מנופחת בשרים וסגני שרים ולשכות ועוזרים? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> איתן. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מסיים. כולם יודעים שהרחבת הממשלה תוביל ליצירת משרדים חדשים ופיצול משרדים קיימים. זה לא משרת את אף אחד מלבד את עצמכם, את החברים שלכם, וזה בטח לא יעזור לציבור. זה לא לעשות טוב, זה לא לעשות טוב לציבור – זה להיות ציניים. אבל אתם יודעים מה, אולי זו הפכה להיות התרבות הפוליטית שלכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איתן גינזבורג. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואולי זו גזרת הגורל שלכם. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איתן גינזבורג. יעלה חבר הכנסת גדי יברקן, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו היום מדברים על הגדלת מספר השרים בממשלה הבאה. אני משוכנע שאם כמה מהם לא יהיו שרים הם לא יבכו ולא יתאבלו, אבל בזמן שהממשלה מנסה להגדיל את חבריה בממשלה, יש אזרחים שהממשלה לא מתייחסת אליהם. אתמול נהרגו ארבעה פועלי בניין. בדיוק באותו מקום לפני חודש נהרג איציק כהן. זה נראה כאילו שממשלת ישראל – חייהם של סוג מסוים של אנשים, עובדי כפיים, כמעט ולא מעניינים. זו לא סוגיה של שמאל וימין, אופוזיציה או קואליציה. אני חושב שלפעמים גם אפשר לעצור ולחשוב מה היה קורה אם אותם אנשים היו בני המשפחה שלנו; האנשים האלה, ככל הנראה חלקם לפחות אנונימיים לגמרי, ערבים, סינים, וכשקורה שישראלים נהרגים, כולנו קופצים, וזה מגיע לחדשות. מוות הוא מוות, וממשלת ישראל לא שומרת על העובדים שלה. אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, שההתעלמות הזאת מדוחות מבקר המדינה וגם מזה שלפני שנה ההסתדרות כמעט – איימה בשביתה על זה שאנשים יוצאים לעבודה לפרנס את הילדים שלהם ולא חוזרים הביתה – נראה כאילו מדברים אל הקיר. בין לבין, אותה ממשלה מנסה לשבור את השיאים של עצמה, להגדיל את מספר חבריה בממשלה ולחלק כספי ציבור סתם. ואם היו מחלקים את הכספים שהולכים להשקיע בשרים ובמשרדים העתידיים לפיקוח בענף הבנייה, יכול להיות שיכולנו להציל חיי אדם. אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן שממשלת ישראל תתייחס אל אזרחיה כאל ראויים יותר ממה שהיא נותנת להם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. עכשיו חבר הכנסת אסף זמיר. << דובר >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, נאום הבכורה שלי הוא מוחרתיים, זאת הפעם הראשונה שאני עומד פה ומדבר. אני רוצה להתחיל ובלי קשר ולומר שזה יום ההולדת של אימא שלי היום, ואני רוצה לאחל לה מזל טוב, כי אתה לא מגיע לאן שאתה מגיע בלי אימא ואבא או זוג הורים שתומכים בך מהיום הראשון. אז מזל טוב, אימא. אנחנו עומדים לדבר כאן היום על תיקון, הצעת החוק שתגדיל למספר בלתי מוגבל את מספר השרים וסגני השרים. במהלך קמפיין הבחירות שאלו אותי: אסף, אם תזכו, מה תרצה להיות? אמרתי: אני מקום 19 במפלגה, לאן אני אוכל כבר להגיע? אני רוצה להיות סגן שר החלל. אמרו לי: אין משרד כזה משרד החלל, ואמרתי בצחוק: נקים. חשבתי שזה נשמע נורא מצחיק, בראש שלי, אבל הינה, עבר חודש ואנחנו הולכים להקים משרד חלל, אנחנו הולכים להקים הרבה מאוד משרדים. וכמה עצוב לי שאנחנו לא מרכיבים את הקואליציה, כי החלום שלי להיות סגן שר החלל בתוך משרד המדע של אופיר אקוניס הולך ומתרחק בגלל תוצאות הבחירות, למרות החוק הזה. שמעתי אתמול את זאב אלקין מסביר שהרכבת הממשלה מתעכבת כי לשותפות הקואליציוניות יש דרישות בלתי סבירות. אבל דרישות בלתי סבירות לא קורות בחלל ריק; כשהבסיס להרכבת הקואליציה מלכתחילה הוא הדרישה המופרכת, המסוכנת והקיצונית לאפשר לראש ממשלה חסינות מפני חוק, לאפשר לו להימלט מפני הדין, אז השותפות הקואליציוניות מבינות שבתמורה לזה הן יכולות לבקש מה שהן רוצות. אין לי ספק שאנחנו יכולים לקום למציאות שבה רוב חברי הקואליציה הם שרים וסגני שרים, ולא משנה העובדה שזה יעלה לנו ולמשק חצי מיליארד עד מיליארד שקלים בקדנציה הזאת, שאין לי ספק שיכולים היו להיות מנותבים לדברים חשובים בהרבה; ואין לי ספק – ופה זה לא עניין של ימין ושמאל ולא של קואליציה ושל אופוזיציה – שגם המצביעים של המפלגות שהולכות להרכיב את הקואליציה היו שמחים שהכספים הללו ינוצלו למלחמה ביוקר המחיה, לשיפור מערכת החינוך, לשיפור מערכת הבריאות. כשאתה לא בפוליטיקה ואתה נמצא בחוץ, מסתכל על מדינת ישראל על 71 שנותיה, אתה מניח שכל כנסת מקדמת אותנו צעד אחד קדימה; מי יותר, מי פחות, פעם שמאלה, פעם ימינה, אבל בכל מקרה תמיד קדימה. אחרי שבועיים כאן אני עד לתופעה שלא חשבתי שיכולה לקרות, והיא ממשלה שתפעל יום ולילה כדי לקחת מדינה שלמה אחורה ולא קדימה, תיקח דברים שתוקנו וליקויים שהוסרו ותחזיר אותם לשולחן. כבר היינו עם 18 שרים, אפשר אפילו פחות, ואת זה אנחנו מחזירים. שמענו את חברי איתן גינזבורג מדבר היום בנאום הבכורה שלו על הצורך בזכות הבסיסית לשוויון. אז גם את הזכות הזאת הממשלה הזאת לא תקדם. אני אסיים בזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לאסף זמיר. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. אני מבקש להציץ בשעונים, כדי שלא נצטרך לעצור אתכם, לא נעים. יש שלוש דקות לכל אחד, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, אבל תנו גם לאחרים, כי נעשה פה עוד לילה ארוך. << דובר >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, הנתונים שהשר אקוניס שכח לציין מהמסמך של המרכז הישראלי לדמוקרטיה הם שבנורבגיה יש 15 משרדי ממשלה, בדנמרק – 18, בשבדיה, שיש בה עשרה מיליון, כמעט כמונו – רק 12 משרדי ממשלה, בפורטוגל – 16, באוסטריה – 11, וכן הלאה. אנחנו השיאנים – 26 משרדי ממשלה. שיא בין כל מדינות המערב. את זה הוא שכח לציין, ולא בכדי. למה אנחנו מתנגדים לכך? מפני שברור שמשרדי ממשלה מרובים שאין צורך בהם הם בזבוז כספי ציבור. אנחנו, הציבור, צריך היום תקציבים למיגון הרכבת לשדרות, לאיוש 36 התקנים החסרים בבית חולים ברזילי, ל-36 מיטות השיקום. אנחנו זקוקים לכסף למרכזי התפתחות הילד, לביטול סגירת חמשת ההוסטלים של הנערות במצוקה, שקיבלו הודעה שסוגרים אותם כי אין תקציב. זה מה שצריך, ולא לחלק כספי ציבור לשרים מיותרים, זוהי שחיתות ציבורית. אבל בואו לא נשלה את עצמנו, אנחנו נמצאים במחזה בן שלוש מערכות, והיום זוהי המערכה הראשונה, ובמערכה הראשונה צריך לחלק הטבות, צריך לחלק מתנות לאותם מצביעים שאחר כך יצביעו עבור החוקים הבאים. ולכן מוסיפים שרים, מפצלים את התרבות מהספורט, את העבודה מהרווחה, את המדע מהטכנולוגיה. כל שר יקבל לשכה, מכונית ונהג ושש משרות אמון. כך יוצרים מחויבויות לשליט ולהצבעות שיבואו לאחר מכן. מערכה ב' – פסקת ההתגברות. כן, זו תהיה מערכה ב' במחזה שאנחנו בו שחקנים, סטטיסטים. בוודאי שצריך את פסקת ההתגברות, כדי שבג"ץ לא יוכל לפסול את ההחלטה או את החוק, תלוי מה שיחליטו, על הסרת החסינות. ותוך כדי כך רומסים את המערכת החוקית ואת האפשרות לערער על החלטות לא סבירות. ומי זוכר בכלל את מנחם בגין, ראש הממשלה, שאמר "למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם"? ומערכה ג', חברים, וחברות יקרות, זהו חוק החסינות. מערכה ג' זהו שלטון יחיד. המסך יורד. סוף, חושך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. << דובר >> איציק שמולי (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת איתן גינזבורג על נאום מרגש שיצא מן הלב ונכנס אל הלב. באמת, אני מאוד מקווה שלמרות שהכנסת הזאת הולכת להיות מאוד מקוטבת ומאוד קשה ומאוד מפולגת, מעת לעת נוכל למצוא את המשותף ואת המאחד ואת המלכד שסביב הנושאים הללו, בין שמדובר בהבטחת הזכות לשוויון, בין שמדובר בטיפול באוכלוסיות מוחלשות, והכנסת הזאת, כפי שידעה לעיתים לעשות גם הכנסת הקודמת, תוכל להתעלות מעל עצמה, ולהוביל יחד חקיקה למען מדינת ישראל ולמען עם ישראל. אבל המהלך הזה, אדוני היושב-ראש, עומד בסתירה לדברים האלו, כיוון שהניפוח של אותה ממשלה, המהלך שבו מדובר, זה חלק ממערכה יותר רחבה, וכפי שאמרה חברת הכנסת גרמן, זה רק הצעד הראשון במהלך מסוכן ומושחת של חסינות והתגברות, שבמסגרתן מה שעומד על הפרק זה איום ממשי על שלטון החוק והדמוקרטיה במדינת ישראל. הרי מה מונח לפתחנו – יש ראש ממשלה שמקדם משוואה מאוד מאוד ברורה: בתמורה להרחקתו מהדין, ואולי גם מהכלא, יתקרבו כמה שיותר אנשים בבית הזה לצלחת ולמנעמים של השלטון. והכול, הכול, עומד למכירה: משאבים לאומיים, תפקידים מיניסטריאליים, אפילו אינטרסים לאומיים כמו שמירה על מערכת משפט עצמאית, כמו הניסיון להשאיר בחיים את הצורך שלנו להיפרד מהפלסטינים – הכול יעמוד למכירה בתמורה לדבר אחד: שכולם יתחייבו לפסקת התגברות ברוב של 61. ואני הייתי יכול לכבד את זה שהיה מתקיים בבית הזה, אדוני היושב-ראש, דיון אמיתי על פסקת ההתגברות. יכול להיות שבמקרים מסוימים גם בית המשפט העליון יכול לטעות. יכול להיות שבאמת ברוב של 70 או 75 חברי כנסת, שמשקפים כמובן הסכמה רחבה, אפשר יהיה גם לבטל או להסיג לאחור החלטה של בית המשפט העליון, אבל לא על זה מדובר. מדובר על זה שברוב של 61 חברי כנסת נוכל לבטל פסיקה של בית המשפט העליון. ומה זה, אדוני היושב-ראש, אם לא הכפפה של שלטון החוק ושל כל האדנים שעליהם נשענת המדינה הזאת מתחת להכרעת הרוב? נכון, הליכוד ניצח בבחירות, אבל הניצחון בקלפי לא נותן לאף אחד רשות להחריב את הדמוקרטיה ואת שלטון החוק במדינת ישראל. ואני מקווה מאוד שבזכות שיתוף הפעולה של האופוזיציה גם בתוך הבית הזה וגם מחוצה לו אנחנו נקים כזו התנגדות שתוכל לבלום את המהלך המסוכן הזה. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. אחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, שלוש תובנות על המצב הנוכחי: ראש הממשלה, כמו כל מנהיג ציבורי, נדרש להיות עקבי במעשים שלו ובאמירות שלו ובהתחייבויות שלו לציבור. אז ראינו את הפליק-פלאק: אני לא אחוקק חוקים אישיים – ופתאום מקדמים חקיקה אישית. אבל סביב ביטול המגבלה על מספר השרים בממשלה – שלוש תובנות. אחת, אותו ראש ממשלה נתן לנו שיעור בכלכלה, כשר אוצר, שהממשלה היא השמן והמגזר העסקי הוא הרזה, וצריך לעשות דיאטה. כן, אני והממשלה צריכים לעשות דיאטה, ולהיות יעילים ולא להוציא סתם כספים. ועכשיו הוא קל על ההדק, ורוצה כספי ממשלה על ריבוי שרים. אז עקביות בשמן והרזה. הדבר השני, ראש הממשלה הוכיח לנו שהוא יודע לעבוד קשה, ולזמן מסוים הוא הספיק להיות ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ, שר התקשורת, שר הבריאות. לפי שיטתו, מספיקים חמישה אנשים שינהלו את הממשלה – כל אחד חמישה תיקים, ויאללה לעבודה. והנקודה השלישית, ואולי הכי חשובה – הסתכלתי על איך החלה ההיסטוריה של מספר שרים בממשלה. בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, מינה 18 שרים. ראש הממשלה הנוכחי מתקרב במשך זמן כהונתו לזמן הכהונה של בן-גוריון. אבל בן-גוריון הקים מדינה עם 18 שרים באפס כסף, במיעוט תקציבים, בתנאים לא תנאים. ואנחנו תוהים: האם ראש הממשלה, שכבר צבר עשור בהנהגה של המדינה, ילך וייכנע לעצמו, ייכנע לאווירה ולשרידותו, ימכור את כל הערכים שגם הוא מאמין בהם, וימנה עשרות שרים, חלקם מיותרים, וסגני שרים? עכשיו, לא נהיה צדקנים ולא נהיה טהרנים. גם השמאל מינה הרבה שרים, וזה קרה, אבל כשאתה עשור בשלטון ולא ידוע עוד כמה זמן תהיה, אולי הגיע הזמן לעשות מעשים נכונים. אולי הגיע הזמן להיות עקבי במנהיגות שלך. ואם אתה קפיטליסט שחוסך כסף בממשלה, אז תחסוך לנו כסף גם במספר השרים שתמנה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ביטון. חבר הכנסת מאיר כהן. << דובר >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רק רוצה לחזור על כמה פונקציות יש בלשכה של שר. אז ניחא, אנחנו מקבלים את זה כשבאמת יש ללשכה צידוק, ולכן באנו ודיברנו על 18 ח"כים והעברנו את החוק הזה, שהיום רוצים לשנות. אז אני רוצה להזכיר לחבר'ה החדשים, שלא ידעו. לשר יש ככה – תשימו לב, תנסו לעשות מכפלות של משכורות: לשר יש חמישה יועצים, כל אחד עם שכר וכל אחד עם רכב. לשר יש חמש מזכירות. << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> שתיים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא נכון. בלשכת שר יש חמישה יועצים. אני הייתי שר. << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> לא כל אחד עם רכב. לא שזה משנה, אבל סתם, אם אתה כבר אומר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> שימו לב, ויועצים, מי שאין לו רכב – יש לו אחזקת רכב. המינהל הממשלתי נותן שני רכבים, אבל היינו הך. אז אני חוזר: חמישה יועצים, חמש מזכירות, נהג אחד שהוא צמוד, ונהג אחד ממינהלת הרכב שעומד לרשותו. יש לו בבית שלו – שימו לב – שני מאבטחים 24 שעות כפול 7. המאבטחים האלה עולים המון כסף. יש לו כמובן רכב שרד. ויש לו עוד נהג שעומד לרשותו אם הנהג שלו עייף, במיוחד לשרים שנמצאים רחוק מהבית, והוצאות לשכה. אז שמעתי היום אנשים מדברים, חברי כנסת שאומרים: זה זניח. חבריא, כשלוקחים את כל הדבר הזה ומכפילים אותו ב-10, ועוד סגני שרים, הסכומים שאנחנו מגיעים אליהם זה בין 400 מיליון ל-500 – חצי מיליארד שקלים בקדנציה. עכשיו בוודאי כל אחד מכם יודע מה אפשר לעשות עם הכסף הזה. אבל כל אחד מדבר מד' אמותיו, מהדברים שקרובים אליו. אני מנסה לחשוב: כשהייתי שר הרווחה אנחנו הוספנו עוד 45,000 ילדים מהדרום ומהצפון למעגל התזונה. ילדים שמקבלים כל יום ארוחת צוהריים. ב-400 מיליון שקלים אפשר להוסיף עוד 250,000 ילדים שכל יום יקבלו ארוחת צוהריים. אני מדבר על ילדים שברגע שאנחנו נאפשר להם את זה, הם ייקחו את זה בשמחה גדולה. מי שמטייל בדרום ומי שמטייל בצפון, במיוחד באוכלוסייה הערבית, ומי שנמצא במרכז הארץ, בפריפריה החברתית, יודע שיש מאות אלפי תלמידים שמגיעים הביתה כשהם רעבים. במקומות שיש יום לימודים ארוך הסיפור הוא קשה מאוד. ולכן אני אומר לחבריי: 18 שרים, ניחא, הכול בסדר, כך צריך להתנהג. אבל בכדי למלא את ארגז האתנן שלך בעוד כל מיני תופינים ומתנות? אז אנחנו צריכים לתת דוגמה אישית. דגמה אישית. ולכן אני מציע לראש הממשלה – והמאבק שלנו הוא לא מאבק של שמאל נגד ימין ושל אנשי אופוזיציה, כמו שהחבר'ה אומרים כאן, שמתוסכלים כנגד השלטון, הוא ממש לא. הוא מאבק של אזרחים הגונים, שבאים ואומרים, במקום שיש ילדים עניים, ובמקום שיש אוכלוסייה שזקוקה לכל שקל, ובמקום שיש ראשי ערים שיספרו לכם כמה הם מתמודדים על כל מיליון שקלים או 100,000 שקלים, במקום כזה מן הראוי שבאמת אנחנו נשמור על צניעות. לכן, מעבר לכל הוויכוח הפוליטי, אדוני היושב-ראש, ראוי ורצוי שהממשלה שמורכבת במדינת ישראל – שראש ממשלה שמרכיב ממשלה יהיה נחוש, ויגיד: 18 שרים ולא אף אחד יותר. אנחנו הולכים ל-32, זאת אומרת, בין 26 ל-28 ועוד ארבעה סגנים או שישה סגנים. תעשו את החשבון. זה מביש. לא כך אנחנו צריכים להתנהג. דודי אמסלם, עם הלב הגדול שלך, ואני יודע שיש לך לב גדול, אני חושב שזה בדיוק הזמן שתלחש באוזניים של אלה שאתה יושב לידם: חבריא, תהיו קצת יותר מאופקים, חבל על הכסף. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת מרדכי יוגב. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההצעה שמונחת לפנינו היא שחיתות ציבורית לכל דבר ועניין, והגיע הזמן לומר את זה באופן ברור: שחיתות. לוקחים מאות מיליוני שקלים מכספי הציבור ומשתמשים בהם כדי לסדר ג'ובים במקום להגדיל את סל התרופות או להרחיב את פרויקט בתי הספר של החופש הגדול לרווחת הציבור. אדוני היושב-ראש, גם נתניהו והשרים יודעים שזהו בזבוז כספי ציבור. כסף ציבורי שיכול ללכת לכל כך הרבה מקומות שמשוועים להם. כסף שפשוט נשפך לחינם. שחיתות ציבורית לכל דבר ועניין – אין לזה שום הגדרה אחרת. ולמה? כי במסגרת המסחרה המכוערת ראש הממשלה מוכן למכור הכול לשותפיו הקואליציוניים כדי להימלט מאימת הדין. אין לו ולראשי הקואליציה שום גבולות ושום קווים אדומים. לפני 20 שנה, בהקמת ממשלת ברק, התנגדו חברי הכנסת מהמפלגה הזו, מפלגת הליכוד, שבדיוק הולכים להצביע על אותו חוק. אני מבקש להביא את דבריו של כבוד הנשיא ריבלין – שבאותם ימים כיהן כחבר כנסת – בהתייחסו להרחבת הממשלה של ברק: אנחנו מביאים לחקיקת חוקי-יסוד שיש בהם שיקולים של פוליטיקה מפוקפקת ושלא מן העניין של חוקי-יסוד. זה היסוד של חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, שאמר: אני לא אומר שאי-אפשר, אלא אסור לשנות חוק-יסוד בגלל צורך פוליטי. מעניין, כי אותה מפלגה שלפני 20 שנה הובילה את המאבק המוצדק הזה בחוק, בדיוק כמו שאנחנו היום מובילים את המאבק הזה כמפלגת כחול לבן – לפני 20 שנה נבחר ברק לראשות הממשלה וביקש להגדיל את מספר השרים ל-24, ואת המאבק לפני 20 שנה הובילו ארבעה חברי כנסת מכובדים, דומיננטיים, מהליכוד: יובל שטייניץ – היום שר בממשלת נתניהו; צחי הנגבי – היום שר בממשלת נתניהו; לימור לבנת – מצביעת ליכוד שלא מצטרפת למהלך הזה, על פי הפרסומים. 20 שנה לאחר מכן, אותם שרים שהתנגדו להצעת החוק הזהה לחלוטין צפויים לתמוך בה במליאה. הסיעה, סיעת הליכוד, שהסבירה מדוע הצעת החוק תפגע בציבור ובכנסת, מקדמת אותה ומעריכה אותה. ומאידך, טומי לפיד ז"ל שוב באותו צד שהיה בו טומי לפיד – סליחה; ומאידך, יאיר לפיד, ייבדל לחיים ארוכים, שוב באותו הצד שהיה אביו, טומי לפיד, לפני 20 שנה, מתנגד חריף לחוק הבעייתי, חוק השחיתות הציבורית. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח. חבר הכנסת אלון שוסטר. לא, החלפתם. << קריאה >> עפר שלח (כחול לבן): << קריאה >> אני רשום אחרי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, אבל המזכירה אמרה שהחלפתם, שמיקי לוי לפני כן. << קריאה >> עפר שלח (כחול לבן): << קריאה >> אני אהיה אחריו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה אחרי אלון שוסטר. << קריאה >> עפר שלח (כחול לבן): << קריאה >> אני אחרי אלון שוסטר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז זה מה שהתכוונתי. << קריאה >> עפר שלח (כחול לבן): << קריאה >> מאה אחוז. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >> בחומר שקיבלנו – אני תלמיד חדש ושקדן, קראתי את ההסבר שהופיע לפני כמה שנים בדברי ההסבר להוראת השעה שתוקנה: "ביסוד תיקון מס' 1 לחוק-היסוד עמד הנימוק שלפיו לממשלה גדולה מדי יש חסרונות, ובהם קשיים בתפקוד ובקבלת החלטות של הרשות המבצעת, צמצום יתר של מספר חברי הכנסת הנושאים בעבודת החקיקה והפיקוח על עבודת הממשלה, וכן בזבוז כספי ציבור ופגיעה באמון הציבור ברשות המבצעת. עם זאת, צוין בדברי ההסבר" – אני קורא מתוך הנייר שקיבלנו היום – "להוראת השעה כי בשל האילוצים הפוליטיים הכרוכים בהקמת הממשלה ה-34 המתבססת על סיעות ומפלגות רבות, לא ניתן ליישם את ההסדרים שנקבעו בתיקון" וכו', בשל "הצורך לתת את הייצוג המתחייב לחברות הקואליציה ולקיים ממשלה יציבה לקראת המשימות והאתגרים הניצבים בפניה". ובכן, אני רוצה לקבוע ככה: עצם הרעיון של ממשלה רחבה יותר, שהיא כמובן בזבזנית והיא נוגסת במספר חברי הכנסת שיעשו את העבודה החיונית בבית הזה, היא חלופה רעה, אבל יש בה סוג של היגיון – אם אין ברירה, אם זה נעשה למען טובת המדינה – כהוראת שעה. אבל חבריי, כבוד היושב-ראש, הממשלה הקרובה תתקשה לתפקד, כי ראש הממשלה הוא כבר חלש, והוא יהיה חלש והוא מזמין לחץ פוליטי. ויש פתרון. אני רוצה להציע פתרון קסם למי שמגבש את הממשלה. פשוט נורא: כל מה שצריך זה שראש הממשלה המיועד יתפטר, יתפטר, כמו שראוי בסיטואציה הקיימת, לא נחזור עליה, ויסלול את הדרך לממשלה רחבה מבחינה ציבורית, וקומפקטית בהרכבה. זה הרעיון. ואני רוצה לומר, חבריי, שהדמוקרטיה היא מערכת חברתית עדינה של יחסים בין רשויות שהעם נתן להן את הרשות למשול בתחומים שונים בחיים. הבסיס או העיקרון המכונן הוא לייצר סדר חברתי של הוגנות, ובכך לבטא, אדוני היושב-ראש, את הערכים הכי בסיסיים שטמונים בה, באותה חברת מופת: שוויון ערך האדם, כבוד האדם, חירות האדם. כאשר אנחנו מאפשרים – או כאשר אנחנו נאפשר, כאשר יובאו הצעות שיאפשרו – את הפגיעה בשוויון ערך האדם, בכבוד האדם, בחירות האדם, ואנחנו ניתן מדרגה מיוחדת לראש הממשלה ואולי לאחרים, אנחנו נעשה מהלך שעושים אותו והוא קיים רק במשטרים שאנחנו לא רוצים להידמות אליהם. אני מבקש להתריע בפני חבריי, חברי הכנסת מהקואליציה המסתמנת: אנא מכם, ראו את הקושי הגדול שילך וייווצר בעם. לא נוכל לקבל את המשטר שאתם מכינים לנו כמובן מאליו. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת שוסטר. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. << דובר >> עפר שלח (כחול לבן): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, פעמיים בחייו הפוליטיים הצביע בנימין נתניהו בעד הקטנת הממשלה ל-18 שרים. פעם אחת, שהוא מאוד התגאה בה לימים, הייתה בימים של חוק הבחירה הישירה; פעם שנייה הייתה כשיש עתיד, המפלגה שאני חבר בה, הכריחה אותו לעשות את זה, לאחר בחירות 2013 – אבל הוא עשה. נכון, חבר הכנסת אמסלם? הצביע, הצביע בלב שלם. זה היה כשבנימין נתניהו, עוד היו לו עקרונות; זה היה כשבנימין נתניהו עוד עשה חשבון של מה שנכון למדינה; זה היה כשבנימין נתניהו הסתכל על מדינות אחרות בעולם, מדינות יותר גדולות ממדינת ישראל, שיכולות להתנהל עם 16 שרים ו-18 שרים, ואין בהן משרדים מיותרים ואין בהן שרים מיותרים ואין בהם ביזוי של מוסד הממשלה. היום לבנימין נתניהו יש יעד אחד: להימלט מבית המשפט. בשם היעד הזה אין עיקרון ואין מחשבה ואין להסתכל החוצה. מסתכלים רק פנימה, מסתכלים רק לכיוון של מעשיהו ומתבצרים בבלפור. בשם ההתבצרות הזאת אנחנו מתבקשים היום, עוד לפני שהכנסת קמה, בתהליך שבו יקימו ועדה מיוחדת – חברי ניר ברקת, אתה תלמד את הביטוי "ועדה מיוחדת", זה דבר שקם ויהיה כמו פרפר; הוא יקום, יתדיין עם עצמו וימות באותו לילה. הכול כדי להעביר תיקון לחוק-יסוד. עכשיו זה הממשלה. אמרתי את זה היום גם בוועדה. הממשלה הזאת תיכנס כנראה לתפקידה, אם היא אכן תקום, כשהגירעון התקציבי של מדינת ישראל מתקרב ל-4% תוצר. את הגירעון הזה יצטרכו לכסות בקיצוצי שירותים; את הגירעון הזה יצטרכו לכסות בהעלאת מיסים; בגירעון הזה הדברים החברתיים – שאני יודע, חבר הכנסת אמסלם, שאתה מאמין בהם – ספק אם יהיה להם מקום. אבל עשרות מיליונים, מאות מיליונים כדי להקים משרדי ממשלה מיותרים – אומרים לנו שזה כורח. היום בא נציג משרד המשפטים והודיע לנו שבלי זה פשוט לא תקום ממשלה, מפני שכששותפים קואליציוניים מריחים חולשה, כשהם רואים שכל מה שראש הממשלה רוצה זה חסינות, אז הם לוקחים. והוא נותן. אז הוא נותן לשותפים שלו בליכוד, 17 תיקים לפחות יהיו בליכוד בכנסת הזו. אני מברך את כל מי שיהיה שר, חלקכם ידידיי; אתם יודעים שאתם תהיו שרים מיותרים במשרדים מיותרים, שיקימו אותם רק בשביל שלבנימין נתניהו תהיה חסינות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. הבא בתור – חבר הכנסת צבי האוזר. << דובר >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ב-9 באפריל הסתיימה מערכת הבחירות אחרי קמפיין אינטנסיבי של מפלגת הליכוד, וחלק מהחברים יושבים כאן. הליכוד, תנועה לאומית ליברלית ולבטח אנחנו כולנו והצופים בבית עדיין זוכרים: הקמפיין היה תחת "ימין חזק". זאת הייתה הסיסמה שהובילה. הוויכוח בין ימין ושמאל בנושאים מדיניים וביטחוניים הוא ויכוח חשוב, אבל גם על הוויכוח בנושאים כלכליים ראוי להתעכב כאן, בבית הזה; אני בטוח שחבריי כאן מהקואליציה הפוטנציאלית העתידית יסכימו לכך. אני קיבלתי לידי את הצעת החוק שהגישה הממשלה ושאלתי את עצמי אם זה שינוי חוק-יסוד לצורך הקמת ממשלת ימין או ממשלת שמאל. ממשלת ימין או ממשלת שמאל? כי נדמה שהתבלבלו היוצרות כאן. אני מתפלא באיזה גאווה וחירוף נפש חברי כנסת מהצד הלכאורה-ימני של הבית, דוחפים את ההגדלה ללא מגבלה של ממשלה ואת הגדלת הסקטור הציבורי. זה לא ימין, אי-אפשר לקרוא לזה ימין. אז תרשו לי קצת, חבריי משמאל ומימין, להתרפק על מורשת הימין שהייתה כאן, בבית הזה, שנים רבות. אחד מחברי הבית הזה, אותו אחד, אותו חבר כנסת שהוטלה עליו המשימה להקים ממשלה, לימד אותנו פעם שיעור חשוב על מהו ימין כלכלי, ימין כלכלי חזק. השיעור הזה היה תחת הנאום שנכנס להיסטוריה של ישראל, היסטוריה בדיון הכלכלי הזה בין ימין לשמאל. אני ארענן את זיכרונכם, קוראים לנאום: נאום השמן והרזה. חבריי מחייכים, אני מניח שאתם זוכרים את הנאום. אבל מכיוון שהבנתי – חבר כנסת חדש אני – שאסור להביא לכאן אמצעי עזר לדוכן, אסור להציג אמצעי עזר, אז כדי לוודא בכל זאת – לאלה שלא זוכרים את הנאום של השמן והרזה, יש פה גם כמה חברי כנסת חדשים – ביקשתי עכשיו מעוזריי, ברגע זה, אדוני, להעביר לכל אחד שיושב כאן בצג הטלפון שלו – אני רואה כמה, ככה, מבטם רכון וממוקד בצג הטלפון – את התמונה מפורסמת מאותו שיעור מפורסם של השמן והרזה. אתם זוכרים, ראש הממשלה – – – << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> בפעם הבאה שיכתוב שזה הוא. לקח לנו זמן להבין מי – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא הבנתם מי שלח את התמונה, אבל התמונה מעוררת זיכרונות וגעגועים. ולמי שבכל זאת עיקרי הנאום לא זכורים לו, אני אצטט: הסקטור הציבורי, הפקידות שמקבלת שכר מהמדינה עושה פונקציות חשובות. אבל הם לא מייצרים כסף, הם צורכים כסף. אני מבקש מכם – אמר אז אותו מי שנתן את הנאום – לדמיין את התמונה הבאה: דמיינו אדם ששוקל 45 קילו – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה ממש מרתק, מה שאתה אומר, וגם היצירתיות שבמשלוח, אבל הזמן תם. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> הזמן תם, אז אני אעשה את זה מהר. – – סוחב אדם ששוקל 55 קילו. הוא מתרחב, וזה שלמטה, שנאנק לסחוב אותו, מתכווץ. ובשלב מסוים הוא לא יכול. קודם הוא מאט, אחר כך הוא עוצר, וכאשר המשקל כבד מנשוא הוא פשוט קורס. ולכן מה שאנחנו חייבים לעשות – אמר מורי ורבי בנימין נתניהו, ב-17 במרץ 2003 – זה להקטין את הסקטור הציבורי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת צבי האוזר. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו – במילה אחרונה – מפטמים את השמן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רק נגיד שאת כל השאר הם יוכלו לקרוא בסמ"סים שלהם. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז אכן, מפטמים את השמן בחצי מיליארד שקל בקדנציה הצפויה. זאת לא ממשלת ימין, זאת ממשלת שמאל. זה שמאל חזק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת צבי האוזר. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח, בבקשה. << דובר >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר >> ערב טוב, אדוני היושב-ראש. אני משתפת אותך בתחושתי האישית. מעציב ואף מצער אותי שאת הפעם הראשונה – את הזכות הראשונה שלי לנאום פה בדוכן הזה כח"כית דרוזית ראשונה בכנסת ישראל, אני אצטרך להקדיש לנושא אבסורדי: ביטול הגבלת השרים בארץ ישראל. ואני תוהה מה השתנה ב-20 השנים האלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> על פי התקנון את יכולה להגיד מה שאת רוצה. את לא מוגבלת. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני יודעת. ההגבלה, צריך להחזיר את ההגבלה, לשמור על ההגבלה. אני תוהה: ב-1996 ראש הממשלה התנהל היטב עם ממשלה שבה היו בדיוק 18 שרים. מה השתנה? מישהו יכול להסביר לי? << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> שיטת המשטר. היא הייתה ישירה ועכשיו היא כבר לא ישירה. זה סתם, כאילו, אם את שואלת, אז אני עונה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מציעה לכולכם לבוא לבקר בכפר שלי, בדאלית אל-כרמל – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא נהוג להפריע לדוברת בפעם הראשונה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – ולראות איך אנחנו חיים. << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> לא, לא, לא. היא שאלה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> לראות שהיכל תרבות אחד לא קיים בכפר שלי, בדאלית אל-כרמל; לראות שהתכנון תקוע; לראות שאנחנו לא משגשגים בדיוק, לא בחינוך, לא בתרבות, לא בבניינים, לא במוסדות. וכשאנחנו דורשים כסף, התשובה היא שאין כסף. הכסף קיים והשאלה לאן הכסף הזה מיועד. האם הוא מיועד כדי להגדיל את הממשלה הזו ולצ'פר אנשים? כי זה בדיוק מה שקורה. אנחנו מגיעים למצב שבו אדם מצ'פר את השני. ראש הממשלה מחליט, או מתחייב, לצ'פר את הח"כים. הח"כים – בתחרות, יש לציין – בהמוניהם, הם רודפים וממלאים את האולפנים בלהגן על ראש הממשלה, ועוד להגן עליו מפני מי? מפני מערכת המשפט, שאמורה לשפוט אותו כפי שהיא שופטת כל אחד מאיתנו, כאזרחים, קודם כול. ואולי לא צריך פסיכולוג חברתי כדי שיסביר לנו, אולי פשוט ראש הממשלה כל כך רגיל לשלם דמי פרוטקשן, כפי שהוא עושה לחמאס, אז עכשיו הוא ישלם גם דמי פרוטקשן לח"כים כדי שיגנו עליו, כדי שיהללו אותו בכל הזדמנות. אז אנחנו ניאבק בזה. אנחנו לא ניתן לאבסורד הזה להימשך, כי אנחנו, אילו היינו עכשיו במדינת עולם שלישי, אילו היינו תחת משטר דיקטטורי שבו שליט, עריץ, מתנהל כרצונו ומחליט להרחיב, להגביל, לבטל, אז היינו מבינים; אבל לא ניתן לזה לקרות בישראל, במדינה המתוקנת, הליברלית, בעידן המודרני, בשנת 2019. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', ואחריה – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, גברתי הרשמת, איזו חגיגה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים – בכפוף לשימוע – נמצא בלחץ, והשותפות הקואליציוניות חוגגות. שמועה פשטה בעיר כי ראש הממשלה עושה הכול לבנות לו קואליציה של מבצר משפטי בכנסת ותמורת זה אפשר לקבל מה שרוצים, ואת החשבון של החגיגה הזו משלמים מכספי משלם המיסים. בדקתי קצת כמה מקומות אחרים בעולם; סתם ככה, כדי שתהיה לנו השוואה, אם חייבים לנהל מדינה עם כזה מספר מופרך של שרים. צ'כיה, שיש לה עשרה מיליון אזרחים – 14 משרדי ממשלה; הולנד – 11 משרדי ממשלה; שבדיה, גם עם אוכלוסייה של כעשרה מיליון איש, מסתפקת ב-12 משרדי ממשלה, אבל אצלנו על כמעט תשעה מיליון אזרחים תהיה לנו כנראה ממשלה של 26 משרדי ממשלה. וזה במקרה הטוב, יכול להיות עוד יותר, הרי אין לזה סוף. חברי הקואליציה, אתם מבינים את המשמעות התקציבית של המהלך המקומם הזה שלכם? אנחנו הרי יודעים שאנחנו אמורים ללכת לקראת מהלך של קיצוץ במשרדי הממשלה ולא של הגדלה שלהם. על פי דוח בין-משרדי של משרד האוצר משנת 2015, משרד ראש הממשלה ומשרד המשפטים, יש צורך לסגור – לסגור – 12 משרדי ממשלה, מהלך שהיה מביא לחיסכון של 300 מיליון שקלים בשנה הבאה, ובשלוש השנים הבאות – לחיסכון של 800 מיליון שקלים בשנה. ואתם מבקשים להגדיל את מספר משרדי הממשלה בזמן שיש גם, נזכיר, בור תקציבי של מעל 10 מיליארד שקלים. בעצם אם הייתם עושים משהו אחר היה אפשר לחשוב שאתם חושבים על האזרחים, על משלמי המיסים, בזה שאתם תחסכו בתקציב לשכות השרים. הרי למה צריך את משרד המודיעין והמשרד לירושלים ומשרד התפוצות, שאפשר לאחד אותם לתוך משרד ראש הממשלה? למה צריך את משרד הפריפריה, הנגב והגליל והמשרד לשירותי דת, אם אפשר למזג אותם למשרד הפנים, ואת המשרד לשוויון חברתי לתוך משרד הרווחה? אבל במקום זה, כאן, בממשלה שמבקש לרקום ראש הממשלה בנימין נתניהו, במקום לחסוך משרדים, מגדילים, מפצלים, מרחיבים, ואנחנו נקבל ממשלה עצומה. הנוסחה ברורה – ג'ובים תמורת חסינות; בזבוז כספים תמורת כרטיס חילוץ מהכלא. ויש כל כך הרבה דברים חשובים וטובים שאפשר לעשות עם הכסף הזה. מנו פה לא מעט רעיונות, אני לא אחזור על זה. לכל הדברים האלה לא יהיה כסף, אבל לממשלה שלכם לעוד ועוד משרדים דווקא כן. רבותיי, החוק שאנחנו נתבקש להצביע עליו עוד מעט כאן במליאה הוא חוק מושחת, וזה אך סמלי שבתקופה כזו, עם ראש ממשלה, שרים וחברי כנסת שמבקשים להימלט מאימת הדין, זה החוק שאיתו בחרתם להתחיל. מה אני אגיד לכם, סחתיין עליכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', ואחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. << דובר >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה מדברת הרבה על משילות, מסבירה שיש בעיה במשילות, יש לשפר אותה, ומי שבעיקר מפריע למשילות הם עובדי הציבור – חבריי אוהבים לכנות אותם פקידים – יועצים משפטיים במשרדים, ביחידות הסמך ובממשלה. והאמת היא שהם לא פקידים; הם שומרי סף, הם עובדי מדינה, הם עובדי ציבור. אבל עכשיו הגיע הזמן להקים ממשלה, ובמקום ממשלה קטנה והדוקה, מרחיבים אותה, כדי שיהיה מקום לכולם. זה לא רק תפקידים. אני מניח שיפוצלו סמכויות וישונו משרדים, כך שלא מדובר רק בהוצאות כספיות על לשכות השרים והסגנים אלא גם בעלויות גבוהות בממשקים חדשים בתוך המשרדים. וכמובן עם כל השינויים המבניים נקבל עוד עיצורי תקשורת ביניהם ובעיות בזרימה הניהולית והעבודה השוטפת. מרחיבים את הממשלה על מנת שיהיו עבודה ותפקידים לממשלת החסינות, אשר תיבנה בלבנים שחורות של המבצר של נתניהו; שחס וחלילה לא יישאר מישהו לא מרוצה מסידור העבודה ושלא ייווצר חוסר במשרד, תפקיד, רכב, לשכה, כבוד וגינונים ולא יגרמו למישהו להעלות נושא או להביע דעה שלא מתיישבת עם הקול האחד והמשתק. התירוץ הוא שזה היה תמיד, אך רק בשנים האחרונות הממשלה הזאת, והקודמת, של נתניהו מדברת כל כך הרבה על משילות אבל עושה את ההפך בדיוק. לא ממשלה של משילות תהיה פה אלא ממשלה של דיבורים, כיסאות, בזבוז ושחיתות. הרחבת הממשלה מתכתבת עם נושא נוסף שנמצא על סדר-היום, המאבק החוקתי לכאורה בין הרשויות. מלינים, מתלוננים כי יש עודף כוח לרשות השופטת אל מול הרשות המחוקקת וטוענים טענות שונות על מיהו הריבון ולמי נתונה המילה האחרונה. אך גם זה בשקר יסודו, ושקר זה נטוע גם בהצעה זו. הרי על מה מדובר כאן? מדובר על מינוי של שרים רבים וסגני שרים, שסביר להניח שישבו במשרדיהם, אומנם לא רחוק מכאן אבל בוודאי לא בבית הזה, בכנסת. חוסר האיזון בין הממשלה לכנסת הוא אחת הרעות החלות של הממשל בישראל. בישראל יש שלוש רשויות. אנחנו שומעים רק על ויכוחים עם הרשות השופטת. התרגלנו שהממשלה והכנסת חד הן. הפיקוח הפרלמנטרי על פעולות הממשלה הוא לא רק עניינה של האופוזיציה. מי שמחליש את הכנסת הוא בעיקר הממשלה. האיזון בין הרשויות הופר. שכחתם מהו באמת תפקידה של הכנסת, וההפרה גלומה בהצעה רעה ומושחתת זו. לא בתי המשפט הם הבעיה. בתי המשפט הם המגן לפרט ולאזרח מול עריצות הרוב. עריצות הרוב מונצחת גם בהצעה זו, שמרוקנת את התפקיד המשמעותי של הכנסת. כשאתם תתיישבו אחר כבוד בכיסאות השרים וסגני השרים, אולי תקבלו כבוד ממישהו, אבל לקחתם גם את הכבוד והעוצמה מהמשכן הזה, קידשתם את עצמכם וחיללתם את חובתכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סתיו שפיר, ואחריה – חבר הכנסת מנסור עבאס. שלוש דקות. << דובר >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. ברגעים אלה מתרחש אירוע היסטורי במדינת ישראל. כשדמוקרטיות נופלות, הן לרוב לא משמיעות קול תרועה. זה תהליך איטי, כל כך איטי שהוא מאפשר לאזרחים להסתגל. וככה כל המערכות – בתי המשפט, התקשורת, הכנסת, הפרלמנט – כולם לאט-לאט מסתגלים למצב החדש. מדינת ישראל נמצאת כבר זמן ארוך, כבר שנים, בכניסה להרגל החדש, אבל מאז הבחירות עברנו למצב חדש לחלוטין. ראש הממשלה, אפשר כבר לקרוא לו ראש המשטר, נמצא בפרויקט פוליטי אישי, פרויקט אחד: להשתחרר מהכלא. זה הפרויקט שלו, אבל שליט אחד לא יכול להפיל דמוקרטיה לבדו, חייבים להיות לו שותפים. והינה, בכיסאות אלה יושבים חלק מהשותפים הפוטנציאליים להפלת הדמוקרטיה הישראלית. אנשים, חלקכם הגעתם לכאן למשכן עם כל הכוונות הטובות, עם רצון אמיתי לשרת את הציבור. וגם עכשיו בטח חלקכם חושבים: אולי בתור שר אני אצליח. אבל הג'ובים האלה והכסף הזה, כסף ציבורי שראש הממשלה מעמיד עכשיו כשוחד, יש לכך מחיר. המחיר הוא להסכים כרגע לשורה של חוקים – חלקם, אני אומר לכם מראש, לא יעברו, אבל את האפקט שלהם הם יעשו. הם יחלישו את בתי המשפט עוד ועוד; הם יחלישו את הכנסת הזו עוד ועוד, הם גם יחלישו את היכולת שלכם כשרים לעשות את הדברים שאתם רוצים לממש. כי כשהפרויקט הפוליטי היחידי הוא להציל את השליט ממשפט, אז כל דבר אחר יכול לעלות באש. וכאן אתם חייבים לשאול את עצמכם איפה הקווים האדומים שלכם, איפה עובר הגבול. בחסינות עובר הגבול? בהתגברות עובר הגבול? כשאתם רואים הסתה נגד ערבים, נגד נשים, נגד אנשי שמאל, נגד כל מי ששייך לאופוזיציה – באמת, אפילו גדעון סער כבר חווה את ההסתה הזאת על הבית שלו – כשאתם רואים את הדברים האלה קורים, אז שם עובר הגבול? ומה, כשמתפרצים לאוניברסיטאות ארגונים שהולכים להפחיד מרצים, כשבבתי הספר מנסים להפחיד את המורים לאזרחות, כשבתנועת נוער מפחדים כבר לדבר על פוליטיקה, כשאנשים צעירים במדינה הזאת, המילה המקבילה לפוליטיקה מבחינתם זה שחיתות, כשהאדישות משתלטת ונעלם כל זכר לנורמליות בשיח הזה שבין ימין ושמאל – שיח שאמור להתבסס על ממלכתיות ועל הכרה בכך ששני הצדדים אוהבים את המדינה – איפה עובר הקו האדום שלכם? ועכשיו, כשמציעים לכם כסף – כסף – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רק תסתכלי על השעון, כן. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אני מייד אסיים, אדוני. – – כסף שהיה יכול ללכת עכשיו כדי לממן מיטות בבתי החולים הקורסים שלנו, אלה העלויות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> ב-900 מיליון שקלים אפשר עכשיו – עכשיו – להוסיף 500 מיטות בבתי החולים. זה עוד כלום לעומת מה שנדרש. ואתם מוכנים להקריב את הכספים האלה, בשביל מה? כדי לשמור על אדם אחד? אתם מוכנים להקריב את כל מה שנבנה כאן בשביל אדם אחד? אתם מוכנים להקריב את האחדות בינינו, את השותפות בינינו, את העתיד של הילדים ושל הנכדים שלנו בשביל איש אחד? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> זה הפרויקט הפוליטי שאתם משתפים איתו פעולה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אני – רק עוד עשר שניות, ברשותך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, את פשוט לוקחת זמן של אנשים אחרים. איפה ההגינות? << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אני בטוחה שגם היו אנשים שוויתרו על זכותם. אני מייד אסיים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אני רוצה – – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אני מבקשת מכם להסתכל בהצבעה הזו על המצפון שלכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> את דורשת הגינות מהממשלה – תהיי הגונה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> לקחת עוד כמה שניות בנאום זה באמת המעט שניתן לעשות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לקחת כבר יותר מדקה. נתתי לך גם. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אחרי שכוחה של המליאה הזאת כבר הוחלש עד כדי כך שהיום אפילו בוועדות הכנסת כבר לא ניתנים שום קול ושום סמכות באמת להצביע כמו שצריך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אני מבקשת מכם, יש כאן אנשים שאני יודעת שהמדינה באמת חשובה להם: שימו לב בהצבעה הזאת מה אתם עושים; תציבו גבולות, תציבו קווים אדומים. אתם מסוגלים לעשות את זה, ולאפשר לכולנו להתחיל ולהתקדם ולצאת מהמצב האיום הזה, שבו מדינה שלמה עומדת תקועה בגלל הפרויקט הפוליטי של אדם אחד שהמדינה לא מעניינת אותו. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. אני אוסיף לך, למנסור עבאס, דקה נוספת, כי לא יכול להיות שמי שתופס את המיקרופון לוקח עוד דקה ועוד דקה וחברי כנסת הגונים בורחים אחרי שלוש דקות בדיוק. אז למען השוויון עם חברת הכנסת שפיר אני אוסיף לך עוד דקה. << דובר >> מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): << דובר >> אני לא אזדקק לזה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הקואליציה הסתדרה יפה מאוד במשך ארבע שנים בממשלה צרה יחסית. ראש הממשלה אפילו לא ניצל את מכסת השרים שעמדה לרשותו בקדנציה שעברה. ולכן הטענה שהעלו מגישי הצעת החוק, שהם חפצים בהקמת ממשלה יציבה, לא עומדת במבחן המציאות והניסיון ואינה משכנעת על רקע התחזית על גירעון תקציבי גדול. בכסף שהממשלה תבזבז על משרות שרים ולשכות שרים וסגני שרים היא יכולה להציל חיים. היא הייתה יכולה להציל חיי אזרחים אם הייתה משקיעה את הכסף הזה בסל התרופות או במערכת החינוך; היא הייתה יכולה להציל חיים אם הייתה משקיעה את הכסף הזה בהוספת משרות לפקחים באתרי העבודה, על רקע העלייה התלולה באחוז תאונות העבודה, שגובות חיי פועלים תמימים; היא גם הייתה יכולה להציל חיים אם הייתה משקיעה את המשאבים האלו במיגור הפשיעה בחברה בכלל ובחברה הערבית בפרט. כנראה שראש הממשלה מכין תשלומי עתק כדי לסדר לעצמו לא ממשלה יציבה אלא מקלט מפני שלטון החוק. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מנסור עבאס. חבר הכנסת דוד אמסלם – רוצה לדבר? לא נמצא. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> תני להם בראש, מיכל. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> ככה, בלי להודיע? << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> תני להם בראש, לעורר את המליאה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> הם לא פה. הם לא פה. << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> למה ככה, מיכל? תראי. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> את פה, את פה. תקשיבי, מה שעשו לך היום – בל ייעשה. פשוט לא לעניין מה שעשו לך, הכותרת בעיתון, אני חייבת לומר. אין לתאר. מה שנקרא אין לתאר. << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> אבל זה כתוב בעיתון. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> אבל כתוב בעיתון, כן. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, קצת קשה לעורר את הכנסת הזאת, כי היא כבר מיואשת, עיסאווי. היא מיואשת, היא עוד לא התחילה והיא כבר מיואשת. תראה, איפה חברי הכנסת? לאן הם נעלמו? כבר קשה להם, כבר הם שואלים: מה זה, אנחנו צריכים להישאר עד 23:00-22:00? באמת, נשבעת לכם, חברי כנסת חדשים הופתעו שיש לנו ערב כזה ארוך. ועוד דבר, אתם יודעים, כאילו הקואליציה נורא מופתעת שהציבור לא איתם. הציבור הצביע להם, זה נכון, נתן להם אמון במנדטים, אבל כשבודקים אמיתית: האם הציבור איתם, האם הציבור תומך בחסינות לנתניהו, שהוא לא יועמד לדין, שלא יהיה כתב אישום – הציבור לא איתם. לא רק הציבור לא איתכם, גם מתוככם, מקרבכם, כל מיני אנשים פתאום אמיצים, ועם קצת עמוד שדרה קמים ואומרים: רגע, רגע, רגע, אני תומך בימין, אני אולי אפילו תומך בנתניהו, אני בוודאי לא תומך בשינוי חוק החסינות, אני בוודאי לא תומך בפסקת ההתגברות, אני בוודאי לא תומך בפגיעה בשלטון החוק במדינת ישראל. בסקר שנעשה היום, שהיום פורסם באתר וואלה, 56% מהציבור מתנגדים למתן חסינות לראש הממשלה ולחברי כנסת מהעמדה לדין עד לסיום כהונתם. עכשיו, זה לא רק מי שהצביע לכחול לבן ולמרצ ולעבודה ולחד"ש-תע"ל ולרע"מ-בל"ד – לא, כנראה שה-56% הם קצת, קצת – אתם יודעים, תעשו חשבון מתמטי – הם גם מקרב מצביעי הקואליציה; שזה מאוד הגיוני, כי יש אנשים, כן, שתפיסת עולמם היא תפיסת עולם של ימין ועדיין הם מאמינים בשלטון החוק, עדיין הם מאמינים שאם אדם לכאורה פשע, לקח שוחד וכדומה, אז צריך לחקור וצריך להעמידו לדין, גם אם הוא ראש ממשלה. יותר מזה, 51% מהציבור מתנגדים להמשך כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אם יוגש כתב אישום לאחר שימוע. ואלה לא תוצאות מפתיעות כל כך, כי באמת יש היגיון וצריך להקשיב לציבור. הציבור – נכון, הוא בוחר, הוא בוחר מפלגות, אנחנו בשלטון פרלמנטרי קואליציוני, ובוחרים מפלגות על פי תפיסת עולם; האם כל מי שהצביע ליהדות התורה רוצה לתת חסינות לנתניהו? אני לא בטוחה, לא היה משאל עם כזה. האם כל מי שהצביע למפלגת כולנו רוצה לתת? אז הינה, התוצאות של היום של הסקר של וואלה אומרות בדיוק ההפך: רוב ברור ומפורש של מצביעי כולנו לא רוצים את חוק החסינות ולא רוצים לתת חסינות לנתניהו. אתם קיבלתם אמון מהציבור אולי לשלוט, אבל לא קיבלתם אמון לשנות את חוקי-היסוד של המדינה כדי לשמר איזשהו סיכוי להקים ממשלה; אתם לא קיבלתם אמון להפוך כל חבר כנסת שני בקואליציה לשר או סגן שר ולהרחיב את זה עד בלי קץ; ולא קיבלתם אמון לאפשר מהלך מסוג כלשהו כדי למנוע את העמדתו לדין של נתניהו. ונתניהו עצמו, מעל כל במה במערכת הבחירות, ובוודאי בתקשורת, חזר ואמר והתחייב שהוא לא יקדם חוק חסינות או כל מהלך אחר שימנע את העמדתו לדין. עכשיו, זה לא חוכמה לשאול אותי, כי אני לא מאמינה לנתניהו כשאני שומעת אותו, אבל ציבור הבוחרים שבחר בו בוודאי האמין לאמירות שלו: האמין לאמירות שלו בנושאים מדיניים; האמין לאמירות שלו בנושאים כלכליים – אם היו כאלה בכלל במערכת הבחירות, מודה שלא שמעתי – אבל הוא בוודאי האמין לו כאשר הוא שמע אותו מתחייב שהוא לא יפעל להגן על עצמו בחסינות מפני העמדה לדין. ולכן כל השימוש הזה בהצבעת הציבור וברוב ובאמון הציבור – צריך לקחת אותו – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> – – באמצעים הנכונים ובדרך הנכונה. כן קיבלתם אמון לשלוט; לא קיבלתם אמון לרמות את הציבור ולהביא אותו לכדי כך שהוא באמת נתן הכשר למי שעובר על החוק להישאר ולשלוט. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. ואחריה – עופר כסיף. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת ובמיוחד חברי וחברות הכנסת החדשים והחדשות, ברוכים הבאים ללילות הלבנים של כנסת ישראל. אנחנו כבר התרגלנו. התרגלנו לכל הגחמות של הקואליציה, שתמיד אוהבת לגרור אותנו ללילות כאלה, אז תתחילו להתכונן. לא שאנחנו נדון בדברים חשובים ולא שאנחנו ננסה לקדם בלילות האלה, חס וחלילה, את הנושאים שחשובים באמת לאזרחי מדינת ישראל. כנראה נעסוק הרבה לילות עכשיו, בהתחלה, בנושאים כמו לאפשר לראש הממשלה ולאפשר לקואליציה להרחיב את מספר השרים, כדי שיהיו כמה שיותר ג'ובים לכמה שיותר חברי כנסת, ואפשר לשחק ולחלק את זה בין הקואליציה כך שכל אלה שמתמהמהים להיכנס לקואליציה יהיה להם ממה להתפתות ולהיכנס לקואליציה, ובדרך יחתמו על כל מיני הסכמים ונספחים משפטיים וכו', כדי שהקואליציה הזו, בהנהגת ראש הממשלה העתידי מר נתניהו, תוכל להתקדם בתוכניות, גם הפוליטיות וגם הכלכליות שלה. אחר כך יהיה לנו עוד לילה כזה כאשר יביאו את הצעת החוק הנורבגי, כדי שייצרו עוד ג'ובים לעוד חברי כנסת ולאלה שלא הצליחו להיכנס לכנסת; כי הבוחר החליט שהוא לא רוצה לתת אמון כך שמספר, אני לא יודעת כמה, 37 או 36 במפלגה מסוימת ייכנס, אבל החוק הנורבגי ומספר השרים שאפשרה הקואליציה ייתן לעוד חברי כנסת להיכנס. כי אחרי הכול, מי יעשה את העבודה של הקואליציה בכנסת ובוועדות אם לא חברי כנסת שלא התמנו כבר להיות שרים או יושבי-ראש ועדות אחרים. ואחר כך יהיה לנו עוד לילה כזה, או לילות, כמו משחק הכיסאות ששיחקנו בקדנציה האחרונה: כל יומיים הביאו לנו העברת סמכויות, כך שאנחנו כחברי כנסת לא הצלחנו באמת להבין: הסמכות הזו, היא שייכת למשרד הזה או למשרד הזה? פתאום תכנון ובנייה שייך לאוצר, וכל מיני שינויים כאלה. כל הקדנציה הקודמת עסקנו, עד הרגע האחרון, בהעברת סמכויות. השאלה המהותית שנשאלת: בכמה תיקים מתוך אלה שירחיבו יחזיק ראש הממשלה, גם כן כמו שקרה בקדנציה הקודמת, כולנו זוכרים, או שהמספר יהיה בדיוק אותו מספר שנקב בג"ץ – של כמה ראש ממשלה יכול להחזיק; כמובן, זה לא כמו בפעם הקודמת, היו לו שבעה תיקים או שישה תיקים שהוא החזיק. חברים, חברי הכנסת, אנחנו הגענו למצב שאנחנו משחקים בכאילו. אנחנו כבר כמה שבועות בכנסת ואנחנו עוד לא העלינו הצעה אחת קונקרטית שאכפת לציבור ממנה. אני מגיעה עכשיו מהפגנה. נסעתי לצפון, חזרתי מהפגנה של האוכלוסייה הערבית, ובמיוחד אזרחי טמרה, נגד הפשיעה המשתוללת ומקרי הרצח. האם יש זמן לכנסת לדון בזה? האם יש זמן לראש הממשלה לדון במכתב שהפניתי אליו, וביקשתי תוכנית מלאה למלחמה בפשיעה? כמובן שלא. אנחנו עדיין עסוקים בליצור את הממשלה שתגן בראש ובראשונה על ראש הממשלה, שלא יוגשו נגדו כתבי אישום ולא ייכנס לכלא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מטרה מאוד טובה לכנסת ישראל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. יכולת לנצל את כל שלוש הדקות על ההפגנה בטמרה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עוד אנצל, אל תדאג. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת עופר כסיף. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הנואמים הקודמים התמקדו בדברים חשובים. כל מה שהוזכר הוא כמובן רלוונטי גם להתנגדות שלנו להצעת החוק, אבל אני רוצה לנצל את הזמן כדי להתייחס בקצרה להיבט אחר, שאליו לא התייחסו מספיק. בהצעת החוק מודגשת החשיבות של היציבות השלטונית. עכשיו, אין חולק על זה שממשלה יציבה היא אינטרס חשוב, אבל לא בכל מחיר. השאלה היא מה עומד על כף המאזניים אל מול הצורך ביציבות. ביולי 1991 אמר חבר הכנסת דאז דן מרידור, ואני מצטט אותו: "המשטר בישראל אינו סובל מחוסר יציבות. אני חושב שהוא יציב. השאלה היא מה מחיר היציבות הזו. האם לא הגענו בזמן האחרון למצב שהיציבות נקנית במחיר כבד מדי? שהרכבות ממשלה נקנות במחירים כבדים מדי?" סוף ציטוט. גם אם נניח שהרחבה של מספר השרים בממשלה אכן תורמת ליציבות – ואם היה לי זמן הייתי מוכיח שזה לא כך, אבל זה לא העניין כרגע – הרי שהמחיר אכן כבד מדי. לא מדובר רק במחיר כלכלי שאכן צוין קודם, והוא כבד, אלא גם במחיר פוליטי: הגדלת הממשלה פוגעת למעשה בעקרון הפרדת הרשויות וביכולת של הכנסת, המוחלשת ממילא, לפקח על הממשלה ולרסן אותה. לפני 20 שנה כתב כך פרופ' אשר אריאן, מחשובי מדעני המדינה בישראל: אחד המיתוסים החשובים בחיים הפוליטיים של ישראל הוא שבמערכת קיימים בלמים ואיזונים, אך המציאות שונה. בישראל תמיד שימשה הכנסת כבימה לפעילותם של הממשלה ושל שריה. סוף ציטוט. אז נשאלת השאלה מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. אם תמיד הכנסת הייתה בימה, ההרחבה של הממשלה והגדלת מספר שריה כמוצע בחוק יהפכו את הכנסת לבימת קרקס שעליה ירקדו לולייני הממשלה ויבטלו למעשה את העיקרון הדמוקרטי של הגבלת הממשלה וריסונה. החוק הוא חלק מתוכנית מקיפה וארוכת טווח, והתוכנית הזו היא כינונה של ממשלה כל-יכולה, שאפקט הצינון יהיה נר לרגליה, שיפגע בחברה האזרחית, במערכת המשפט, באקדמיה, בתקשורת, באופוזיציה, וכפי שאמרתי – בכנסת. לסיום, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, גם אני אינני יכול להתעלם מהאסון שהתרחש אתמול ביבנה, שבו נהרגו שוב פועלי בניין. 20 הרוגים מתחילת השנה בתחום הבניין בלבד. כפי שכתב הבוקר ד"ר אריה קרמפף מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו: מדובר בסחר בבני אדם. הוא כותב, הקבלנים לוקחים בחשבון אחוז מסוים של פציעות ומוות כחלק מהתחשיב הכלכלי. בשיקולי הרווח שלהם עדיף להם מוות של פועל על השקעה באמצעי בטיחות. זה עולה להם פחות. אני תוהה אם סיעה אחת, אחת, דרשה יישום של ההסכם שנחתם בין ההסתדרות לממשלה לפני כחצי שנה בנושא תאונות הבניין במסגרת המשא ומתן הקואליציוני, או שהרחבת הממשלה ומספר שריה יותר חשובים. לסיום, ברשותך, אדוני – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> משפט סיום, כן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – אני רוצה לצטט דבר שנכתב לפני כ-1,000 שנה וקשור לנושא של תאונות הבניין, וזה מדרש דרבי אליעזר, פרק כ"ד. הוא כותב כך – חברי חבר הכנסת ניסנקורן ציטט קודם חלק קטן ממנו, תרשו לי לצטט את כולו: "שבע מעלות היו לו למגדל ממזרחו ושבע ממערבו. מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן. אם נפל אדם ומת לא היו שמים ליבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה. ועבר אברהם בן תרח וראה אותם בונים את העיר וקיללם בשם אלוהיו ואמר: בלע ה' פלג לשונם". להצעת החוק שלפנינו, חברים, ולתאונות בבניין יש משהו – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, חבר הכנסת כסיף, אני לא הפסקתי אותך באמצע מדרש – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משפט אחרון, באמת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – כי מדובר בדור הפלגה, אבל עברת את כל הזמנים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מודה לך. אם תרשה לי, באמת משפט אחרון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בבקשה, משפט אחד. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אומר: להצעת החוק שלפנינו ולתאונות בבניין יש משהו משותף, והוא רווח לפני טובת האדם. במקרה של החוק – רווח פוליטי, במקרה של התאונות – רווח כלכלי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו – חבר הכנסת רם בן-ברק. << דובר >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. היום בנאומי הדקה אפשר היה בעצם לזהות כאילו שתי כנסות בתוך הכנסת. חברי הכנסת שהתמקדו בסוגיית כתבי החשדות – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בפינת מפלגת חד"ש, אתם מפריעים לחבר הכנסת ג'בארין. אתם לא שומעים? << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אפילו לא שומעים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> סיעת חד"ש, אל תפריעו ליוסף ג'בארין. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה גם אוחנה שם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מרצ. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מרצ והעבודה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין קיזוז, אוחנה. טוב, נתחיל מחדש, תריץ את השעון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תמשיך, תמשיך. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, מי שהקשיב היום לנאומים בני דקה בשעה 16:00 – אפשר היה לזהות כאילו שיש שתי כנסות בכנסת: חברי כנסת שהתמקדו בכתב החשדות כלפי ראש הממשלה, בוודאי נושא חשוב שיעסיק אותנו כנראה לפחות בתחילת הקדנציה, וחברי כנסת, בעיקר חברי הכנסת הערבים, שהתמקדו בסוגיית האלימות בתוך הציבור הערבי. איך אפשר שלא, כאשר בתוך יומיים נרצחים שני צעירים ערבים בטמרה ובבאקה אל-גרבייה; כאשר כל הזמן היום אנחנו מקבלים דיווחים על ירי – ירי בנשק חי בתוך שכונות מגורים בתוך היישובים הערביים שלנו. כנראה שמה שמחבר בין שני הנושאים זאת ההפקרות, זאת ההיעלמות של שלטון החוק ושל היכולת בעצם לתת לאזרחים חיים תקינים וראויים בתוך מדינה מתוקנת. ואגב סוגיית כתבי החשדות והדיבור על פסקת ההתגברות, כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שבשבוע האחרון הרבה פוגשים אותי ושואלים אותי מה זה פסקת ההתגברות. יודעים שאני משפטן ורוצים להבין סוף-סוף במה מדובר. אני אומר להם: תשמעו, אגיד לכם את האמת, ישר לעניין, פסקת ההתגברות אמורה לאפשר לעבריין להתגבר על החוק. יש יותר פשוט מכך? היא אמורה לאפשר לשחיתות להתגבר על שלטון החוק. פסקת ההתגברות אולי אמורה לאפשר לשוחד להתגבר על ניקיון הכפיים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל אין פסקת התגברות על השעון. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> פסקת ההתגברות אולי תאפשר גם לעשן של הסיגרים – אתם יודעים מה זה העשן של הסיגרים – להתגבר על ראייה נכונה של התמונה. פסקת ההתגברות אולי מאפשרת לראש הממשלה להתגבר על ההחלטה להישלח לכלא. ואולי פסקת ההתגברות אמורה לאפשר לראש הממשלה להתגבר גם על המדינה, תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת רם בן-ברק, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. << דובר >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ראשית אני רוצה להסכים עם חבר הכנסת ג'בארין. אכן, ההפקרות שולטת במדינה הזו בעשור האחרון ויש להם אכן בעיה של משילות, כי יש כאן הפקרות. תראה, אדוני היושב-ראש, בארצות הברית של אמריקה יש 15 שרים על אוכלוסייה של 330 מיליון תושבים; בצרפת – 16 שרים ואוכלוסייה של 67 מיליון תושבים; ספרד – 16 שרים; הולנד – 15 שרים; הרפובליקה של גרמניה – 11 שרים על 80 מיליון תושבים; ברוסיה, ששם גם יש דיקטטור, שלא נדע – 22 שרים על אוכלוסייה של 140 מיליון תושבים. אדוני היושב-ראש, אתמול אישרה ממשלת ישראל את בקשתו של ראש הממשלה נתניהו לבטל את ההגבלה על מספר השרים בממשלה כדי להקל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה. בואו נגיד את האמת, זה בעיקר על מנת שראש הממשלה יוכל לתת אתנן פוליטי, בלשון המעטה, לחברי קואליציית היציאה מהכלא, או במילים לא מכובסות: מדובר בשוחד פוליטי לשמו. אני בספק אם יש לממשלת מעבר את הסמכות החוקית להעביר חוק שכזה – כנראה שכן, כי בית המשפט אישר, אבל בטוח שאין את הסמכות המוסרית לעשות מעשה כזה. מדינת ישראל, המונה תשעה מיליון תושבים, לא צריכה ממשלה של 26 או 30 שרים, כשלכולנו ברור שמספר השרים עוד יעלה ככל שהמשא ומתן הקואליציוני יתקדם. ראש הממשלה נתניהו נמצא בלחץ כי הוא יודע שזו תהיה ממשלתו האחרונה. נתניהו עושה הכול על מנת לחלץ עצמו מאימת המשפט, וכל זה במחיר של הגדלת מספר השרים המיותרים בממשלתו, הגדלת הביורוקרטיה הממשלתית, ניפוח וסיאוב משרדי הממשלה, וכל זאת על חשבון משלם המיסים הקטן, שממילא קורס מנטל המיסים והתשלומים המיותרים. אדוני היושב-ראש, לביבי לא אכפת, אנחנו משעממים אותו, מי אנחנו, האזרחים, בכלל. מה ביבי לא יעשה על מנת להתחמק מלתת את הדין על מעשי השוחד והשחיתות שלו. חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל מתהדרת בתעשייה והייטק מהטובים בעולם. ישראל ללא ספק ניצבת בחוד החנית בטכנולוגיה בעולם. אין תאגיד טכנולוגי בין-לאומי שאין לו מרכז מחקר ופיתוח במדינת ישראל, החל בגוגל ואפל, דרך מיקרוסופט ואינטל, עליבאבא ו-eBay, ועוד ועוד. החברות הללו מגיעות לישראל כיוון שאנחנו יודעים לייצר יש מאין. תמיד ידענו לעשות את הבלתי-ייאמן במעט המשאבים שהיו לנו, בכל התחומים – ביטחון, הייטק, חקלאות, כלכלה וחינוך. אבל מה שטוב לסקטור הפרטי רע לממשלה; במקום לייעל את השירות הציבורי, נתניהו רוצה לסאב ולהגדיל את הביורוקרטיה, רק על מנת לשמר קואליציה רזה של 61 חברי כנסת עם ממשלה שמנה של 26, 28, 30 שרים וסגני שרים – זאת מציאות הפוכה. נתניהו, הוא ולא אחר, השתמש בדימוי של האדם הזה ששוקל 45 קילוגרם הנושא על גבו אדם שמן במשקל 55 קילוגרם, כשהאחרון כל הזמן משמין והראשון כל הזמן מתכווץ. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש לך עוד דפים? כי הזמן נגמר. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> הזמן נגמר, אז אני חושב שאמרתי מספיק. מדובר כאן בשחיתות שלטונית שכדאי שחברי הקואליציה לא יאשרו אותה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ', ואחריה – חבר הכנסת איימן עודה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> אה, השרה התורנית, איזה שבחים – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שקט. << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> לי מגיע בלי שום קשר. << קריאה >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << קריאה >> ברכות למבקרת המדינה החדשה. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> רק – – – << קריאה >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << קריאה >> רק לי מותר. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> אני כמעט – – – אחרי זה הלכתי אחורה. << דובר >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במסגרת המבצע להשמדת בית המשפט העליון והדמוקרטיה ישראלית כדי למלט ראש ממשלה מושחת מהכלא עולים קולות בכי ונהי מכיוון מפלגות הקואליציה המיועדות, והם אומרים: לא יכול להיות שחבר כנסת או שר יסתובבו מאוימים מאימת החוק. זה לא יכול להיות שהם כל הזמן יחשבו: אולי יתפרו להם תיק, אולי חוקרים אותם, אולי יש עליהם משהו. למה לא? סליחה, למה לא להיות מאוימים מאימת החוק כמו כל אזרח רגיל? מה, אזרח רגיל חושב שהוא יכול לעבור על החוק כמה שמתחשק לו, לעשות כל עבירה פלילית ותהיה לו עיר מקלט שהוא יוכל להיאחז בה בקרנות המזבח? מה כל כך נורא בלהיות מאוימים מאימת החוק, אם אתם לא אנשים מוסריים, ששומרים על החוק ממילא? ואגב, לכל המושחתים שנורא נורא מודאגים שכל הזמן יתפסו אותם ומתבכיינים על זה שיש יותר מדי כוח לזרועות שלטון החוק, יש לי הצעה נורא נורא פשוטה, ותאמינו לי, היא תמיד עובדת: אל תהיו מושחתים. נורא נורא פשוט. אל תיקחו שלמונים ואל תיתנו; אל תעברו על החוק, אל תפרו אמונים, אל תעשו עבירות מרמה, אל תיקחו שוחד. מה כל כך קשה בזה, יהיה לכם הרבה יותר קל בחיים. אתם לא תצטרכו להתעורר בבוקר ולחשוב אם אולי יתפסו אתכם. תחשבו על זה, זה סוג של סטרטאפ. עולה גם טיעון אחר, מופרך לחלוטין, שמעיד על חוסר הבנה עמוק במהות הדמוקרטיה, והוא הטענה הכוזבת שהעם החליט, העם החליט שביבי זכאי. אז קודם כול, לא העם – זה 25% מהעם. שנית, העם שבחר בביבי האמין לו, כנראה, כיוון שהוא כנראה בוטח בו, שאכן אין לו שום כוונה לחוקק חוקים פרסונליים שימלטו אותו מהכלא. אבל מעבר לזה, נגיד שבאמת הייתה הצבעה על עצם השאלה אם נתניהו צריך לעמוד לדין כאחד האדם אחרי שימוע, בהינתן שכבר הונח כתב אישום בכפוף לשימוע; ובהצבעה הזאת, שאולי הייתה מתקיימת בסמ"סים – אני לא יודעת, כמו באירוויזיון – העם היה מחליט שהוא זכאי. ככה עובדת דמוקרטיה? אנשים נותנים את הדין על מעשיהם הרעים על פי פופולריות? אז כדורגלנים לא היו עומדים למשפט, ומנחות טלוויזיה פופולריות ודוגמניות לא היו מסתבכות עם מס הכנסה. ובכלל, למה בתי משפט ולמה משטרה ולמה פרקליטות? אפשר להעמיד את הכול להצבעה בציבור, או בכיכר העיר, לפי עוצמת העידוד של קולות העידוד לנאשם, או בסמ"סים. נבטל את כל מוסדות שלטון החוק. מאיפה עולה רעיון העוועים שהעם יכול להחליט מי ילך לכלא ומי לא? הרי זאת מהות הדמוקרטיה, שהעם שולח אותנו לכאן, לבית הזה, לא נותן לנו חסינות מפני כלום. בדיוק ההפך, אנחנו מחויבים להיות שומרי חוק יותר מכל אדם אחר, לא פחות מכל אדם אחר. ולסיום, לאותם חברי הכנסת שימצאו את עצמם בתפקידי שרים לענייני כלום ושום דבר: אתם אפילו לא חלק מהמשחק. אתם המעות שמשלמים כדי למלט את ראש הממשלה מהדין. ואם לא מזיז לכם שאתם חלק מההשחתה הזאת, אולי יזיז לכם שאתם פשוט עושים מעצמכם צחוק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה. אחריו – חבר הכנסת אבי גבאי. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מאמין שהאינטרסים האמיתיים והעמוקים של שני העמים הם אינטרסים משותפים. כלומר, מה שקורה בקרב כלל החברה חשוב גם לאוכלוסייה הערבית, וגם ההפך הוא נכון. הרי אנחנו חיים באותו מקום. הדמוקרטיה והצדק החברתי, השוויון, בוודאי השלום, הם אינטרס עמוק ואמיתי של כולנו. אבל אני, איימן עודה הערבי, אין לי את הפריבילגיה עכשיו לדבר על הנושא החשוב כל כך הזה בגלל הרצח בקרב האזרחים הערבים. כי אין דבר יותר חשוב מחיי האדם; אין דבר בעולם יותר חשוב מחיי האדם. חברים, אנחנו חיים במלחמה יום-יומית בקרב האזרחים הערבים. אתמול בלילה ישבנו בטמרה ודיברנו על איך להפגין; איך להשפיע בעקבות הירצחו של ויסאם יאסין. באותה ישיבה שמענו שאחמד דראכמה מבאקה אל-גרבייה, גם הוא נהרג, וגם שמענו שאחד משפרעם באותו רגע נפצע, ואחד מריינה נפצע באותו רגע. היום היינו בהפגנה. באמצע ההפגנה שמענו ששלושה אנשים מאום אל-פחם נפצעו מירי. אנחנו חיים במלחמה, ואין מדינה ואין משטרה. מדובר על כנופיות פשע; מדובר על פרוטקשן, על שוק אפור; מדובר על נשק בלתי מורשה. מאיפה מגיע הנשק הזה? גבי אשכנזי, אתה יודע מאיפה? 70% מהצבא. 70% מהנשק שמגיע אלינו, נשק בלתי מורשה, מהצבא. תתארו לעצמכם שהנשק הזה מגיע מהערבים אבל רוצחים בו יהודים או מאיימים על ביטחון המדינה; כל ילד ערבי יודע: אם הנהרג והנרצח היה יהודי, בתוך שעות מגיעים לרוצח. אז מה יש פה? יש משטרה גזענית. יש משטרה גזענית. אני בטוח שכשהשר לביטחון פנים מקבל הודעה שיש רצח באזור מסוים, כשהוא שומע את שם האזור, אם הוא ערבי, הוא מרגיש הקלה, שזה פחות חשוב. אז תגידו לנו, מה אנחנו צריכים לעשות? אני חושב שאנחנו צריכים לעמוד פה להפריע לכם, לא לתת לדיונים להתנהל פה בכנסת. צריך לעשות הכול: לסגור צירים ראשיים, לסגור את חוצה ישראל, כביש 6, לעמוד שם שעות, שיהיה מה שיהיה, לא חשוב. העיקר חיי בני האדם. אני מצפה מכם, אתם באופוזיציה: תהיו שותפים לנו. תהיו שותפים לנו במאבק נגד הפשיעה והפושעים, נגד כנופיות הפשע ברחוב הערבי. אנחנו, מנהיגי הציבור הערבי, קוראים למשטרה להיכנס ליישובים שלנו, לאסוף את הנשק, לעשות את הכול. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. אין שום דבר טוב בנשק הזה, אין שום דבר מועיל, לא אם הם רוצחים ערבים ולא אם הם רוצחים יהודים ולא אם הם מאיימים על מישהו. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. אז תגידו לנו, איפה הכתובת שלנו? אני מדבר עם ראש מנגנון הביטחון בגדה המערבית, ושואל אותו: כמה רציחות יש לכם בשנה? הוא אומר לי: 24. ושם, בגדה, יש 3 מיליון פלסטינים. אני מדבר עם העזתים – אומרים לי: 22, ויש שם 2 מיליון עזתים. שואל בירדן – 10 לכל מיליון. רק אצל הערבים בישראל אין מדינה, אין משטרה. האם זה חוק הלאום? האם המדינה היא רק ליהודים בכל המובנים? אין מדינה, אין משטרה? כבוד היושב-ראש, אני מצפה מכל בן אדם – מכל בן אדם בהיותו בן אדם – לעמוד לצידנו במאבק הצודק כל כך הזה. אין נושא יותר חשוב מהמאבק בפשיעה בקרב האזרחים הערבים. אין. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת אבי גבאי, בבקשה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אבי, אני מבקש שתגלה סולידריות ותדבר על הפשע בחברה הערבית. יותר חשוב מהחסינות, יותר חשוב מכל דבר אחר. 20% מאזרחי המדינה לא ישנים בלילה ואין להם ביטחון אישי. רוצים סולידריות של יהודים. << דובר >> אבי גבאי (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת איימן עודה, חבר הכנסת עיסאווי – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> עיסאווי, אתה כבר עולה לדבר. << דובר_המשך >> אבי גבאי (העבודה): << דובר_המשך >> – – הדברים שלך יוצאים מהלב ומגיעים ללב. אין ספק שמדובר באחת מהבעיות הכי גדולות במדינת ישראל. אנחנו נוהגים לדבר הרבה על ביטחון. על הביטחון של מדינת ישראל, ביטחון, ביטחון, ביטחון, ביטחון, ביטחון. המקום היחידי שאין היום ביטחון בו הוא בחברה הערבית. אומנם אלה כביכול נושאים פנימיים, לא טרור, אבל בסוף, אם בן אדם לא יכול ללכת ברחוב, אם בן אדם מפחד ללכת ברחוב, אם בן אדם מפחד שיירו בו, אז הביטחון שלו כמובן לא קיים. אנחנו איתך בעניין הזה, אנחנו איתכם בעניין הזה. דיברתי על זה לפני כמה חודשים בכנס בנצרת, המספרים מטורפים. אני זוכר שהמספרים היו אז 1,060 ומשהו נרצחים במשך 15 שנה – זה מספר מטורף. אני אומר זה, והבנתי שעכשיו זה כבר עלה ל-1,200, 1,300, מספרים שאי-אפשר לדמיין. אני כן רוצה עכשיו להתייחס גם לנושא שעליו אנחנו מדברים, החוק הזה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני אוסיף לך דקה, כי הקדשת לעניין הזה. << דובר_המשך >> אבי גבאי (העבודה): << דובר_המשך >> תראה, 18 שרים או 22 שרים, זה לא באמת משנה, זאת לא דרמה. 22 או 27 – זה כבר באמת משנה. אני יודע שכולם מדברים על העלות של עוד שר: כמה עולה לנו עוד שר בממשלה, עם הלשכה שלו וכו'. אז גם עם זה אפשר לחיות, אנחנו כבר מכירים בזבוזים יותר גדולים של הממשלה מכמה שרים יש לה מבחינת עלות הלשכות וכו'; אבל מה שאי-אפשר לחיות איתו, אדוני היושב-ראש, זה הזלזול באזרחים. אני רוצה לדבר על העניין הזה רק מהזווית של האזרחים: איך משפיעה החלטה על הוספת משרדים על האזרחים של מדינת ישראל. עוד משרדי ממשלה, עוד ביורוקרטיה, עוד אזרחים שעוברים מפקיד לפקיד ולא מקבלים תשובה. כולנו מכירים את זה שאנחנו הולכים לפקיד והוא אומר לך: זה לא אצלי, זה אצלו, זה לא אצלו. עכשיו, אם עד היום עברנו בין פקיד לפקיד ועברנו פעמיים, יהיו עוד משרדים ונעבור ארבע פעמים וחמש פעמים, ומשרד שלישי ומשרד רביעי וחמישי ונצטרך להסתובב ביניהם בלי לקבל שום פתרון. עכשיו, בשביל עוד משרדים צריך עוד מיסים. זאת אומרת שאנחנו האזרחים גם נשלם יותר מיסים וגם נקבל פחות. את זה עוד לא ראיתי, שאומרים לבן אדם: תשלם יותר כדי לקבל פחות. בדרך כלל אומרים: תשלם פחות, תקבל יותר. פחות שירות, יותר ביורוקרטיה. יותר משרדים, אגב, זה יותר בעיות סנכרון. המשרדים רבים על הטריטוריה שלהם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברי הכנסת בצד ימין, אתם מפריעים לנואם. << דובר_המשך >> אבי גבאי (העבודה): << דובר_המשך >> המשרדים רבים על טריטוריה, הפרויקטים מתפצלים, בלגן. בעיקר בעיקר בעיקר הרבה משרדים – אף אחד לא אחראי, אף אחד לא אחראי על כלום. ראש הממשלה ירצה לדעת, לומר: רבותיי, מה קורה בחברה הערבית עם האלימות? עם עשרה שרים צריך לדבר. אף אחד לא אחראי על כלום. במקום שראש הממשלה באמת יבוא ויאמר: רבותיי, נבחרתי; עם ישראל, נבחרתי; נהדר, נפלא, עכשיו בואו נעשה סדר, בואו נעשה מה שטוב לאזרחים, נעשה סדר במשרדי הממשלה, נדאג לעשות רפורמות חשובות; במקום דיון רציני על מבנה המשרדים – אם צריך להעביר את החינוך לגיל הרך למשרד החינוך או לא, אם צריך להעביר את החינוך הטכנולוגי למשרד החינוך, כן או לא; במקום הדברים האמיתיים, במקום שרים שיכולים לקבל החלטות שהתחום שלהן ברור, נקבל שרים שלא יכולים להחליט. במקום מה שטוב לפוליטיקאים, לראש הממשלה ולשרים שלו, שיעשו מה שטוב לאזרחים. את האזרחים לא מעניין כמה משרדים יש, מעניין אותם לקבל שירות, ואת זה אפשר לעשות. פשוט מאוד להפסיק עם ההרחבה הבלתי-מתקבלת על הדעת הזאת של משרדי ממשלה. אף בעל עסק פרטי לא היה עושה את זה. אף בעל עסק לא עושה דברים כאלה. לניר ברקת, בתור ראש עיריית ירושלים, אני מניח שהיו 12, 14 חברי הנהלה. תאר לך שהיו לך 24 חברי הנהלה – ירושלים הייתה נראית הרבה פחות טוב ממה שהיא נראית היום. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אבי גבאי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי גבאי. חבר הכנסת עיסאווי פריג'; ואחריו – עבד אל חכים חאג' יחיא. תפדל. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אומנם ראש הממשלה התחיל היום לבשל דייסה חמה, מתוקה, כדי לדאוג לחלק לכל חברי הבית, חברי הממשלה – הוא ייתן צלחת מלאה של דייסה לזה, ייתן חצי לאחר, ימצא את הדרך, ישכח אחרים באמצע – אבל, חברים, בינינו, הראש שלי, כערבי, כישראלי, כאזרח מדינת ישראל, במקום אחר. החברה שלי, החברה הערבית, מדממת, סובלת, צועקת ומבקשת סולידריות. אני מודה, לפני שאני מתחיל להיכנס לנושא: החברה שלי במשך עשרות שנים טעתה – ואני אומר את זה בקול ברור וצלול. היא התייחסה למשטרה כאל גורם עוין ולא רצוי. למשטרה יש חלק בכך, כי היא התעמתה עם האוכלוסייה הערבית וגרמה לריחוק ולא לחיבוק. ההתנהלות הזאת במשך עשרות שנים הולידה מצב של משטרה לא רצויה. שני הגורמים, הן החברה הערבית והן המדינה והמשטרה, סובלות מהתוצאה שאליה הגענו. החברה הערבית מדממת; בכל יום יש הרג, רצח, ירי, חוסר ביטחון. אתמול זה היה בטמרה, בסרט שהופץ לכל אזרחי מדינת ישראל. אבל הבעיה היא לא טמרה. הבעיה היא לא החברה הערבית. הבעיה היא החברה הישראלית. כי מה שקורה בטמרה ובבאקה ובחצר האחורית, יגיע בהקדם – והוא הגיע – לחצר הקדמית. אנחנו, ואני כחבר כנסת ערבי, כאזרח ישראלי, אני אומר לכם, חבריי היהודים: אני ואתם נמצאים בשותפות גורל בבית הזה במדינת ישראל. אני מבקש מכם סולידריות. לא יכול להיות מצב של מערב פרוע בתוך מדינת ישראל. כפר קאסם ויפו וחיפה זה מדינת ישראל. אנחנו חיים בחוסר ביטחון אישי, צועקים את צעקתנו, ואתם – צ'פחות ולא יותר. מגלים אמפתיה במילים יפות – אני מסיים, אדוני – מגלים אמפתיה במילים יפות. אני פונה אליכם. יש רמטכ"לים, יש אנשי צבא, אנשי משטרה, בעלי מקצוע מעולים בבית הזה. אני מושיט לכם את היד, אחיי; את היד, אחיי: אנחנו זקוקים לעמידה שלכם לצידנו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> על סדר-היום הציבורי צריך להיות הפשע בחברה הערבית. הטרור, טרור הפשע בחברה הערבית, זועק לשמיים. חייב להיות מצב חירום. אנחנו זקוקים לעזרתכם, זקוקים לסולידריות איתכם. תבינו את זה לבד. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, בשנה שיש הודעות על גירעון, וגירעון גדול, באים להוסיף עוד הוצאות. אבל השאלה היא מתי יהיה הקיצוץ, או במה. אני אפילו לא אדבר על זה שאפשר היה להעביר את הכסף לצרכים אחרים; הכסף הקיים היום יקוצץ, ואנחנו לא נדע בינתיים מי יסבול יותר. כאוכלוסייה ערבית במדינה אנחנו כל הזמן סבלנו. בכל קיצוץ אנחנו אלה שסבלנו. השר לביטחון פנים, אפילו שיש תוכנית 9226 עם תקציב למשטרה, כדי לטפל – לכאורה, כי היא עדיין מתייחסת אלינו כאויבים – כדי לטפל הוא גזל יותר מ-400 מיליון שקל מהכסף הזה, והעביר אותו, על דעתו, למקום אחר. הוא גנב לנו את הכסף הזה. לכן אנחנו רואים את הפשע המשתולל. חבריי דיברו על הרצח בטמרה, דיברו על הרצח בבאקה אל-גרבייה, אבל אני אומר לכם, עוד היום יש פצוע בריינה, פצוע בינוני, שלושה פצועים באום אל-פחם מירי, פצוע אחד בעכו ועוד פצוע ברהט. זה רק היום. אני אפילו לא מדבר על הרציחות. אבל בואו נשמע ביחד – – – << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> עכשיו בסח'נין ירי. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אז זה העדכון, עוד אחד. אז בואו נשמע את המילים של אשתו של ויסאם יאסין. מה היא אומרת? למה הילדים שלי ישאלו אותי: איפה אבא? יש לה ילדים קטנים. הבן שלי הוא עדיין עובר בתוך הבטן שלי, בתוך הרחם; כשהוא ייוולד הוא ישאל: למה לילדים אחרים יש אבא ולי אין? מי אחראי על זה? אני אומר לכם, ראש הממשלה והשר לביטחון הפנים לא יוכלו להגיד: ידיי לא שפכו את הדם הזה, כי היו יכולים לעשות יותר ולא עשו. תאונות העבודה בבניין, כבוד היושב-ראש, אתה יודע כמה עשיתי בקדנציה הקודמת בנושא הזה. אתמול נהרגו – או נרצחו, גם – ארבעה עובדים. מי אחראי על זה? התקציב הזה שצריך להעביר לשרים וללשכות שלהם, יכולנו לנצל אותו לביטחון באוכלוסייה הערבית, לבטיחות בבניין, להדרכות. כבוד היושב-ראש, אתה יודע שיש רק חמישה בודקים למנופים האלה בכל הארץ? רוב המנופים האלה עובדים ללא בדיקה, ללא כשירות לעבודה. לכן, בהפגנה של היום בשפרעם הייתה סיסמה ברורה. אומרים: לא נקבל את המשך הזנחת בטיחותנו; אנחנו רוצים את ביטחוננו; אנחנו רוצים את הביטחון שלנו; והביטחון – אחרי חוק הלאום או לפניו – לא מתייחסים אלינו כאל חלק מהמדינה אלא כאויבים. מגיע לנו הביטחון הזה. משפטים אחרונים, כבוד היושב-ראש: בקדנציה הקודמת היו סחיטות, אבל כנראה עכשיו הסחיטות יגדלו. היו סחיטות, וגם היו מורדים בתוך מפלגת השלטון שקיבלו כסף פרסונלי וקיבלו ועדות. אני חושב שאחרי החוק הזה, שהוא פרוץ לגמרי ואפשר להוסיף שרים, אנשים ימרדו עד שהם יקבלו עוד שר בלי תיק, כי יש אחד שמובטל והשני שיעזור לו – ולאלה יקראו שרים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת אורלי פרומן. עד שלוש דקות לרשות אדוני. << דובר >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההגדרה הלשונית של המילה נרקיסיזם מתייחסת לתופעה חברתית או תרבותית של אהבה עצמית מופרזת או עיסוק עצמי מופרז. נרקיסיזם מפורש לרוב כאנוכיות, יהירות או שחצנות. אתם מבינים, החוק הראשון שהממשלה הזאת בוחרת להביא בפני הכנסת הזו מתעסק בממשלה עצמה; בפריצת המסגרת החוקתית והחוקית הקיימת כדי לספק את הגחמות של הפוליטיקאים עצמם; במעמד של הפוליטיקאים: בשכר מוגדל עבורם בלשכה גדולה יותר, בצוות עובדים גדול יותר, בתקציב נסיעות לחו"ל גדול יותר, בממשלה גדולה יותר. החוק הראשון של הממשלה הזאת עוסק, איך לא, בפוליטיקאים. החוק הראשון של הממשלה לא עוסק באחריות של המדינה כלפי אנשים עם מוגבלויות; הוא לא עוסק בהורדת יוקר המחיה כדי שזוגות צעירים יוכלו לסיים כאן את החודש בכבוד; הוא גם לא עוסק בחיילים בודדים או במה שקורה בקמפוסים בישראל; החוק הראשון של הממשלה הזאת לא עוסק בשינשינים וגם לא במכינות הקדם-צבאיות; הוא לא עוסק בחייהם של ניצולי השואה החיים בישראל, כדי שיוכלו לקיים חיים של כבוד ורווחה; הוא גם לא עוסק במתן שוויון זכויות מלא לקהילה הגאה בישראל; ודאי שהוא לא עוסק באוכלוסיות מוחלשות וביישום מסקנות דוח העוני. הממשלה הזאת התקלקלה עוד לפני שהיא נולדה. מדובר בהפיכת חוק-יסוד לבדיחה גרועה של שלטון זחוח דעת, שעוד לא עשה שום דבר מלבד לזרוק החוצה עשרות מיליוני שקלים בשנה, רק כדי שלחבר'ה יהיה טוב. כשאני חושב על החוק הראשון שהממשלה הזאת בוחרת להביא בפני הכנסת, אני כועס, אבל אני בעיקר מובך. אולי אנשי הקואליציה אומרים לי: יוראי, אתה לא באמת מבין. החוק הזה נוגע למשילות. אנחנו זקוקים לעוד משילות, אנחנו זקוקים ליציבות שלטונית, כי רק אז נוכל להתעסק בכל האתגרים שעומדים בפני עם ישראל. אבל בראש שלי אני גם יודע שבן-גוריון הצליח להתמודד עם האתגרים הקשים שעמדו אז, ועומדים גם היום, בפני מדינת ישראל עם 15 שרים; ואשכול הצליח עם 18 שרים; ושרת הצליח עם 16 שרים. מילא. ואז אני חושב גם על תוכנית העבודה שמסרטטת הממשלה הזאת. אין שם שום דיבור על יוקר מחיה, אין אזכור לדוח העוני, אין שם אנשים עם צרכים מיוחדים, אין ניצולי שואה. האתגר המרכזי שהממשלה הזאת מסמנת כמכשול שצריך להתגבר עליו הוא מערכת המשפט ושומרי הסף של מדינת ישראל. היעד המרכזי שהיא מבקשת לכבוש הוא חסינות עבור ראש הממשלה. להפוך את כנסת ישראל – את היכל הדמוקרטיה הישראלית – לעיר מקלט לעבריינים. ומה עם הציבור הישראלי? שילכו לחפש. במיתולוגיה היוונית, כבוד היושב-ראש, נגזר על הנרקיס להעביר את ימיו מהופנט בהשתקפותו באגם, עד שמת מרוב ערגה לעצמו. רק שבמקרה הזה לא הממשלה ולא הפוליטיקאים ישלמו את המחיר הכבד על הנרקיסיזם שלהם אלא כלל הציבור בישראל. אדוני היושב-ראש, תקרא לזה נרקיסיזם, תקראו לזה אנוכיות, תקראו לזה שחצנות, תקראו לזה הפקרות, תקראו לזה שחיתות. אני בעיקר מתבייש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מבצע ההתחמקות מאימת הדין הולך ומתעצם. ראש הממשלה, במסגרת המשא ומתן הקואליציוני, דורש משותפיו לתמוך בחוק החסינות תמורת תפקידים בממשלה. זהו מהלך פסול, מסוכן, בלתי מוסרי וקרוב למתן שוחד תמורת תמיכה פוליטית. אתמול אישרו השרים את הגדלת מספר שרי הממשלה ללא הגבלה, החלטה הנעדרת כל אמת מידה ערכית, וגם היגיון מקצועי אין בה. תוכנית כזאת תגרום לכפל סמכויות, לחוסר יעילות, לפזרנות ולהוצאות מיותרות על חשבון הציבור. היועץ המשפטי פרסם את כוונתו להגיש נגד ראש הממשלה כתבי אישום בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, בכפוף לשימוע. או אז התכנסו שרי הממשלה, ובמטרה להשיג את החסינות ויהי מה, החליטו: תיקים תמורת תמיכה בחוק החסינות. רבותיי, לציבור הישראלי מגיע הרבה יותר. הציבור יודע שריבוי תיקים משמעו בזבוז של מאות מיליוני שקלים, שאותם ראוי להשקיע למשל בחינוך, בבריאות, ברווחה. הציבור הזה הם הילדים שמתחנכים לאור סטנדרטים בזויים, שהם פשיטת רגל ערכית. הציבור הזה הם ההורים שילדיהם ישאלו יום אחד: איזה עולם השארתם לנו? הציבור הזה הם המורים ואנשי החינוך, המוכרים לי היטב משנותיי הרבות במערכת החינוך, ששואלים את עצמם וגם אותנו, נבחרי הציבור, כיצד יוכלו לחנך לערכים, לדמוקרטיה, לאזרחות טובה ולמינהל תקין מול ההתנהלות השלטונית הזאת. אתמול התארגנו מאות מורות ומורים לאזרחות, מתוך תחושת אחריות ותקווה לשינוי, וחתמו על מכתב פתוח במחאה על חקיקת הבזק והסיכון שבנטילת סמכותו של בג"ץ. כמנכ"לית משרד ממשלתי לשעבר ראיתי מקרוב את התוצאות של ריבוי משרדי הממשלה ופיצוליהם: רמת היעילות יורדת, רמת הפזרנות עולה, גבולות העשייה המטושטשים בין המשרדים מחבלים בעבודה. ראיתי את החפיפה המיותרת בין תחומי הפעולה והפיצול באחריות המדינה על נושאים ועל אזורים בארץ. אין בכך טוב של ממש. התוכנית להגדלת מספר שרי הממשלה ללא הגבלה חייבת להיגנז. היא מקפיאה ומחלישה את מסד הערכים במדינה. לא ניתן לדמוקרטיה להפוך כלי שרת של אינטרסים. הציבור נושא אלינו את עיניו. הוא מצפה מאיתנו, כנבחריו, לשמור על המוסר, הצדק, ועל הכסף הציבורי – הכסף של כולנו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר_המשך >> עלינו לעצור את פשיטת הרגל הערכית במערכת הפוליטית כדי שנוכל לשמור על המוסר והערכים במערכות כולן. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת אורלי פרומן. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. << דובר >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני זוכר שעוד בכנסת התשע-עשרה ישבנו כאן, חלק מחברי הכנסת, חלק מהשרים וכמובן אותו בנימין נתניהו, והצבענו על הגבלת מספר השרים. והיום, היום נתניהו מגדיל. הוא מגדיל, הוא לא מגביל. הוא מגדיל את כמות השרים. והסיבה – זה רשום בהסברים להצעת החוק, הם לא מסתירים את זה – הסיבה היא ג'ובים. צריך לשלם שוחד בשביל ידיים, בשביל הצבעות. זו הסיבה. ועוד יותר, אף אחד לא מופתע, כי כולם יודעים שבשביל כרטיס יציאה מהכלא ביבי מוכן למכור את המדינה – והוא מוכר. 100 מיליון שקל עולה רק הצעת החוק הזו של הגדלת מספר השרים. 100 מיליון שקל בשנה. אבל זה לא רק זה. מבטלים את חוק הגיוס; מגדילים את הגירעון וממשיכים וממשיכים, וזה כי כל ממשלות הקואליציה המסתמנת יודעות טוב מאוד מה ביבי רוצה. הוא לא רוצה הגדלת קצבאות הנכים; הוא לא רוצה הגדלת קצבאות הקשישים; הוא לא רוצה לשפר את החיים של האזרחים. לא מעניינת אותו קדמה; לא מעניין אותו מאבק בתאונות הדרכים; לא מעניין אותו צמצום הביורוקרטיה. רק דבר אחד: כרטיס יציאה מהכלא. לכן ביבי נותן ונותן ונותן. ומה אנחנו מקבלים בתמורה? אנחנו מקבלים את ישראל נוסח טורקיה של ארדואן. תתבייש לך, ביבי; תתביישו לכם בקואליציה. מה השלב הבא? השלב הבא – שאם מישהו כאן מחברי הכנסת יקבל דוח חניה, הוא יבוא, יעלה הצעה, ונבטל דוחות חניה לחברי כנסת; ואם חלילה מישהו מחברי הכנסת יכה איזה אזרח, נגיד: לא נורא, חוק החסינות יכסה גם את זה. וככה אנחנו מידרדרים ומידרדרים, ולא פחות חמור: העם רואה. העם רואה – רואה איך ראש ממשלה לא צריך לעמוד במילה שלו ובהבטחה שלו; רואה איך אנחנו יכולים לשקר לשוטרים, איך אנחנו יכולים לשקר לבתי משפט, איך אנחנו יכולים לא לשלם מיסים, איך אנחנו יכולים לא לכבד חוקים שאנחנו פשוט לא אוהבים. ולזה אנחנו לא ניתן יד. בזה אנחנו נילחם. על זה אנחנו נצא לרחובות ואנחנו נפגין, ואנחנו לא נוותר על המדינה שלנו, על מדינת ישראל. אנחנו נמשיך ונפגין, כי הגיע הזמן שפוליטיקאים ידעו שהבטחות צריך לקיים. אם אני חותם כאן על חוזה למכירת האוטו שלי עם מישהו מחברי הכנסת ואני לא מקיים אותו, למוחרת אתם יכולים לתבוע אותי בבית משפט, אבל אם מישהו מכם יבטיח הבטחה לפני הבחירות, יצביעו לו על סמך ההבטחה ולאחר מכן הוא יפעל בניגוד להבטחה – לא יקרה כלום. למה חוזה צריך לקיים והבטחה מהותית של פוליטיקאים לא צריך לקיים? אולי הגיע הזמן שכמו שאם אזרח מהשורה יפר חוזה הוא יצטרך לשלם – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אז אולי גם חבר כנסת או שר או ראש ממשלה, אם הוא יפר הבטחת בחירות גם הוא יצטרך לשלם באמת, ואז אולי, אולי, הוא יפחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת טופורובסקי. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, בקדנציה הראשונה שלי בכנסת הזאת, בממשלה שבראשה עמד בנימין נתניהו, אחד החוקים המשמעותיים שאותם תיקנו היה חוק-יסוד: הממשלה. היינו כאן, בדיוק בבית הזה, באולם הזה, ואותו בנימין נתניהו דיבר על משילות, וגם התכוון לכך שהממשלה תהיה צרה ויעילה. אני לא רוצה לחזור על כל הנתונים ועל כל המספרים שידועים כבר לכולם. אפשר לטמון את הראש בחול ולא לראות אותם, אבל הם נכונים ואמיתיים. אלה אותם מספרים שאליהם משוועים אזרחים ואזרחיות בבתי חולים, אלה שמחכים למיטות פנויות; אלה אותם מספרים שאותם היו צריכות הנשים המוכות ואותן נשים שנרצחו כי לא עברה התוספת לתוכנית – התוכנית שממשלת ישראל רקמה, אבל לא העבירו את הכסף. לזה אין כסף. לממשלה מנופחת? יש ויש. נתניהו של שנת 2009 היה נבוך ממה שנהיה מנתניהו של שנת 2019. הוא היה נבוך מהעובדה שהוא נותן יד להוצאה של חצי מיליארד שקלים מהקופה הציבורית. ולמה? למה כל הדבר הזה? מה יצא מזה חוץ מעוד משרדים מנופחים שעובדים בצורה הכי לא יעילה, ובטח ובטח שלא לטובת הציבור? חבריי וחברותיי, אתם זוכרים למה הגענו לכאן? זה לא היה מזמן. ממש לא מזמן עמדתם על במות והבטחתם לעבוד למען הציבור. בואו נראה רגע מה ההצעה הזאת באמת עושה. במקום שמשרד אחד יקבל את ההחלטה, נידרש להחלטה של ארבעה משרדים – על אותו עניין ממש. איפה היעילות? אדוני השר אלקין, למה צריך את המשרד לענייני ירושלים? << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> את רוצה – אני אסביר לך. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר_המשך >> תשאל את ניר ברקת, הוא היה כאן לפני כמה דקות. הוא בעצמו אמר שלא צריך. << קריאה >> ניר ברקת (הליכוד): << קריאה >> אני פה. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר_המשך >> חבר הכנסת ברקת, זוכר שבקדנציה הקודמת אמרת שלא צריך את המשרד לענייני ירושלים? זוכר את זה? מה תצביע עכשיו? תצביע בעד? זה נורא מעניין, באמת זה מעניין. מעניין איך שוכחים כל כך מהר, ובממשלה הזאת – מהר יותר משניתן לדמיין; איך לא עובדים עבור האזרחים – עובדים עבור עצמכם. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואם לא נראה אותו, אז חבר הכנסת יואב קיש. << דובר >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש – אין שרים? לא נורא, נסתדר בלי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> למה? השר אלקין כאן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוקיי. אדוני היושב-ראש, אתה לא היית קודם. חבר הכנסת איימן עודה וחבר הכנסת עיסאווי פריג' דיברו מדם ליבם על הרציחות ועל האלימות בחברה הערבית וקראו לסולידריות, ואני חושב שטוב תעשה הכנסת אם תמצא דרך להביע סולידריות, מעבר לכאב ליבם של הח"כים הערבים. אני חושב שאכן זאת בעיה משותפת לכולנו, והיא כואבת לכולנו. אני רוצה לדבר על הסיבה שלשמה התכנסנו כאן: חוק-יסוד – לא יודע איך קוראים לו, אבל אם יורשה לי, יש חוק-יסוד חסינות, והתגברות, ועכשיו, אדוני היושב-ראש – קשה לי להגיד את המילה הזאת – יש גם חוק חזירות. אני מתפלא על החברים הטובים שלי, שכאילו – מה זה נקרא שלראש הממשלה יש צרכים פוליטיים? מה זה צרכים פוליטיים? איך לא מתבייש שר לדעת שבשבילו המציאו משרד? מישהו הבטיח את זה – חבר הכנסת חברי ניר ברקת, תדע: כשבאים למליאה כשאופוזיציה מדברת, יכולות להיות היתקלויות, כאילו. << קריאה >> ניר ברקת (הליכוד): << קריאה >> בכיף, אני פה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז אני אשאל אותך: היו לכם פריימריז. אמרת פעם למישהו שאתה תבוא לפוליטיקה רק אם תהיה שר? אני לא אמרתי, בחיים. אמרת פעם למישהו, בפריימריז המפוארים שהיו לכם, מישהו מכם אמר: אני בא בשביל להיות שר, בשביל שיוציאו 400 מיליון, 500 מיליון שקל, רק כדי שנגיד שאנחנו שרים? האם ראש הממשלה רוצה לתפקד עם ממשלה של 26? יש איזה מקום שזה מתפקד טוב יותר מאשר ממשלה של 18? אתה יודע מה זה קורס טג"ח? אדוני היושב-ראש, אני אגיד לך; אולי בזמנים האלה אתה נלחמת בחזיתות אחרות: טג"ח זה טיפוס, גלישה וחילוץ. חבר הכנסת אמסלם – ימציאו לו משרד; איך הוא יטפס על הקירות בלי קורס טג"ח? הוא יבוא בבוקר, יהיו לו חמישה יועצים, אמר קודם חברי חבר הכנסת מאיר כהן, וחמישה נהגים. מה עושים עם זה כשיש משרד שהמציאו לכבודך, בשביל הכבוד שלך, כדי שתגיד שאתה שר? איך נראה הבית הזה כשראש הממשלה אומר: בגלל צרכים קואליציוניים – לא משנה מה הקואליציה הזאת צריכה להשיג, לזה עוד נגיע כאן – אני מוכרח עוד שרים? באמת, איך זה נשמע? כאילו, הלכנו לבחירות – מה אמרנו לעם? מה אתם אמרתם לעם? חבר הכנסת אלקין עבד קשה בפריימריז. אתה חושב שהוא אמר למישהו פעם: אנחנו נגדיל ממשלה ל-26? אתה חושב שמישהו מהמועמדים אמר: אני בא לפוליטיקה רק אם אני שר. אם לא – אני הולך הביתה? אתם כאילו אומרים: איך הח"כים הבכירים של כחול לבן יהיו באופוזיציה. אתם לא יודעים להיות ח"כים בקואליציה; לא באופוזיציה, בקואליציה אתם לא יודעים להיות ח"כים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אדוני, רק משפט אחד. כיושב-ראש הכנסת, באמת, תראה, תהיה אופוזיציה, נגיד, של 55 ח"כים, וקואליציה של 65. אתה יודע שעומדים להוריד לנו, ולך במיוחד, כ-32 חברי כנסת מדיונים בכנסת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה, אדוני. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מוותר. חבר הכנסת מיקי זוהר. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מוותר. אם כן, חברי הכנסת, תמה רשימת הדוברים ואני אבקש – מטעם הממשלה, השר זאב אלקין יסכם את הדיון, ואז נוכל להצביע בקריאה ראשונה. << דובר >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, יצא לי להקשיב לחלקים מהדיון הער הזה, וכרגיל, מי שמכיר את ההיסטוריה של הבית הזה וגם את ההיסטוריה של הממשלות האחרונות וגם את התהפוכות, מבין עד כמה בקלות הדוברים יכלו לשנות את עמדותיהם לו המצב הפוליטי היה קצת שונה. אני בקלות רבה יכול לראות חלק מהנואמים שנאמו כאן בלהט ובשצף-קצף כנגד החקיקה הזאת עומדים על הדוכן הזה ומסבירים למה זה חוק נכון. יותר מזה, כבר חווינו הרי חוויה דומה: חוק כזה, אומנם כהוראת שעה – אדוני, אני בקושי יכול לשמוע את עצמי מרוב ההתלהבות של חברי הכנסת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. חברות הכנסת חיימוביץ' ושפיר, אם תוכלנה לשבת, בבקשה. ההתקהלות של חברי וחברות הכנסת בליכוד, השר לא יכול להמשיך לדבר. נכון, חברת הכנסת מאי גולן, השר לא יכול לדבר. נא לשבת, חברים. בבקשה, אדוני ימשיך. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> תודה רבה לאדוני. אני חוזר ואומר שאני בקלות יכול לראות חלק מאלה שנאמו כאן, מעל הדוכן הזה, כנגד החקיקה הזאת, עומדים על אותו דוכן ומצדיקים אותה. אני רוצה להזכיר לכולנו את המחזות מלפני ארבע שנים. הרי כבר אז הובאה החקיקה הזאת – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בהוראת שעה. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – בהוראת שעה, נכון מאוד, ועמדו כאן על הדוכן והסבירו לנו איך כתוצאה מהביטול של המספר הזה, הקדוש, 18 שרים, הממשלה תתנפח בלי הכר ותגיע למספרים, לממדים עצומים. כשהיה דיון בהצעת החוק הזאת בממשלה הוצג לנו גודל הממשלות השונות בכמה עשרות השנים האחרונות. מאוד עניין אותי להשוות את גודל הממשלה היוצאת לממשלה שחלק לא קטן מאלה שנאמו כאן היום על הדוכן ויושבים בצד הזה של האולם כיהנו בה. למשל, אני שמעתי את חברי יש עתיד גם אז, לפני ארבע שנים, נואמים כמה זה אסוני וכמה זה נורא ואיום שינוי החקיקה הזה, וכמה זה ינפח את הממשלה לממדים שאי-אפשר לחיות בתוכה, ואנחנו שמענו אותם גם היום. אתם יודעים כמה שרים היה במקסימום בממשלה היוצאת? היא עדיין מכהנת, אגב. 23. אגב, זה המקסימום. רוב הזמן הממשלה הייתה פחות מ-23, למרות שביטלנו את המגבלה. אתם יודעים כמה שרים היו בממשלה שיאיר לפיד כיהן בה כשר אוצר ואפשר את ההרכב שלה, הוביל, היה חלק מהדמויות המובילות במשא ומתן קואליציוני להקמתה, שילם את כל העלויות של הממשלה הזאת? אתם יודעים מה היה המספר? 23. בדיוק אותו מספר. בדיוק אותו מספר – 23. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אבל נקבע – – – ולאחר מכן יהפוך ל-18, אבל לא נוח לך להתייחס לזה. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> 23 היה מספר קדוש. היה בסדר גמור. הכול היה בסדר. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> השר אלקין, אני מציע לך ללכת ל-1999 לשמוע מה צחי הנגבי, מה – – – ושטייניץ והנשיא ריבלין אמרו על הקמת ממשלתו של ברק. אותם אנשים נלחמים עכשיו להקים ולהרחיב ממשלה. הם טענו ב-1999 כמה זה רע. פתאום הכול בסדר. פתאום הכול חוקי. איפה השר שטייניץ, שדיבר על מקיאוולי, והנשיא ריבלין. שיבואו, יגידו את זה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, אדוני ימשיך. אני לא יכול מדוכן היושב-ראש להעיר שאתה מביך כמה חברים מהאופוזיציה לגבי הדיון ההוא, שאני זוכר היטב, אבל בסדר. אדוני ימשיך. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, דווקא לא אכפת לי לענות על ההערה העוקצנית ששמענו כרגע מספסלי האופוזיציה. אתה יודע מה היה ההבדל בין אז להיום? הינה, שאלת אותי שאלה. אתה אפילו לא שומע את התשובה. אתה יודע מה היה ההבדל בין אז להיום? אז, ב-1999, הייתה ממשלה יוצאת בהרכב של 18 שרים. אתם יודעים מי ראש ממשלה היחידי בכמה עשרות השנים האחרונות שהקים כאן ממשלה של 18 שרים? אתם יודעים איך קוראים לו? קוראים לו בנימין נתניהו. ראש הממשלה היחידי בכמה עשרות השנים האחרונות – – – << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> רק כי אני הכרחתי אותו, בוא. כי אני הכרחתי אותו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, הוא מדבר על 1996. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת לפיד, אני יודע שהיית תמיד, ואני יודע שגם ב-1996 אתה הכרחת אותו להקים ממשלה של 18 שרים, אין לי ספק, ואי-אפשר לתאר את העולם הפוליטי בלעדיך, אבל נדמה לי שהעובדות הפוליטיות וההיסטוריות היו קצת שונות. קצת שונות. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> לא קלטתי שזה 1996. I stand corrected. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> זו הייתה הפעם היחידה שבאמת הוקמה כאן ממשלה של 18 שרים, דווקא על ידי בנימין נתניהו. אגב, היו גם סיבות למה אז היה אפשר לעשות את זה והיום זה הרבה יותר קשה: כי היה חוק לבחירה ישירה, ואז באמת ראש ממשלה נבחר בבחירה ישירה, ולכן ידיו היו הרבה יותר חופשיות במשא-ומתן קואליציוני, ולכן היה אפשר לעמוד במגבלה הזאת. ואז, ב-1999 בא ראש ממשלה – שגם הוא נבחר בבחירה ישירה; שום דבר לא הגביל אותו, בדומה לנתניהו, אבל הוא, הדבר הראשון שהוא עשה זה לשנות את החוק ולהקפיץ את מספר השרים מ-18 למספר הרבה יותר גדול. אז באו אותם חברי ליכוד וביקרו אותו, ובצדק, כי הם ידעו לעמוד במגבלה של 18. אבל מאיפה החוצפה? מאיפה החוצפה? << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> ב-1996 לא עמדו בשום מתכונת של 18. זה לא נכון. זה פשוט לא נכון. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> מה לא נכון? << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> ככה, כי הם נלחמו בברק על ההגבלה של ההרחבה, כולל כבוד הנשיא ריבלין. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אמת. אז אני מזכיר לך, אני חוזר ומזכיר לך – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> שטייניץ – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> להם הייתה זכות לעשות את זה, כי כשהם היו בשלטון קודם הם ידעו להצטמצם ל-18 שרים בדיוק באותם תנאים שהיו לברק. הם ידעו וברק לא, וזאת הייתה הסיבה. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אז תמשיכו. אתם אלופים, תמשיכו עם זה. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז, כפי שאמרתי, היו תנאים אחרים; היה חוק לבחירה ישירה. אבל מאיפה החוצפה שלכם? במיוחד הח"כים הוותיקים יותר באופוזיציה שכיהנו כשרים בממשלה שהייתה בדיוק באותו גודל כמו הממשלה היוצאת, אחד לאחד. אפילו רוב הזמן הממשלה היוצאת הזאת הייתה פחות מ-23, הייתה פחות מהממשלה הקודמת, שאתם ישבתם בה. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> הסכמנו בהסכמים על 18. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז, כשישבתם על הכיסאות האלה, 23 היה מספר בסדר. לא ראיתי אף שר מיש עתיד קם ואומר: אתם יודעים מה? אני מיותר. אנחנו לא רוצים חמישה, אנחנו נסתפק בארבעה. בואו נקטין את היקף הממשלה. איפה הייתם? הייתם חלק מהממשלה. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – הסכמנו שבממשלה הבאה יהיו 18. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> כשבאתם לתקן את החוק – – – << קריאה >> עפר שלח (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו היינו על המפתח הכי נמוך, זאב. אנחנו היינו חמישה על 19. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> ומה? << קריאה >> עפר שלח (כחול לבן): << קריאה >> היחידים שוויתרו אז על מקומות זה אנחנו, אתה יודע את זה. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> וכיהנתם בממשלה של 23, ולא הפריע לכם. ולא הפריע לכם. << קריאה >> עפר שלח (כחול לבן): << קריאה >> מה זה? וכמה יש עתיד לקחה מתוך זה? תביא במספרים. אחד לארבעה אנחנו לקחנו. אחד לארבעה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> עם שר האוצר ממפלגתכם, לא שמענו אותו אז נואם כאן נאומים על כמה חשוב לטפל באופן מיידי במספר השרים. יכולתם לוותר גם על שר חמישי. לא התנדבתם. ולכן, כשאתם באים כאן ומטיפים לנו מוסר זה נראה צבוע, כי זה צבוע; כי לא עשיתם את זה אף פעם כשאתם הייתם בשלטון – בשונה מהבן אדם שאותו אתם תוקפים, והוא היחידי שהצליח לעשות את זה. אז אני מציע לכם, קצת צניעות. אגב, יושבים כאן, בחלק הזה של האולם גם חברים שכיהנו בממשלה שהיו בה 30 שרים, כולל באותם משרדים שאתם מציעים לוותר עליהם. שמעתי פה הרבה טענות על המשרדים הקטנים: למה צריך אותם? צריך לסגור אותם, בואו נסגור אותם וכו'. מישהו שאל פה על משרד ירושלים. מי שלמשל יסתכל כמה כסף הביא משרד ירושלים לעיר ירושלים בארבע השנים האחרונות – 4 מיליארד שקל. זה מה שאתם רוצים לסגור? זה הסיוע לירושלים שאתם רוצים לוותר עליו? זאת הבעיה שלכם, המשרדים הקטנים? << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני לא זוכר, בכל השנים – עוד פעם, אני לא שומע את עצמי, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, קצת שקט באולם. חברי הכנסת. השר גלנט. חברי הכנסת, נא לשבת. השר יואב גלנט, חבר הכנסת רפי פרץ, כבוד שר האוצר, חבר הכנסת טיבי, שבו נא. חברי הכנסת לפיד, ניסנקורן, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת ולשמור על שקט. בבקשה, אדוני ימשיך. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז כפי שאמרתי, נשמעו כאן הרבה טענות נגד משרדי ממשלה שונים, קטנים, וטענות איך יכול להיות ששר מכהן במשרד ממשלתי קטן, כביכול, ומה הוא כבר תורם, ולמה צריך אותו וכו' וכו', ולמה הממשלה הזאת בכלל שוקלת להפוך אותם למשרדים נפרדים. הביאו פה דוגמאות, הזכירו פה את משרד ירושלים – כבר עניתי לגבי משרד ירושלים, אבל יש עוד משרד אחד, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> למה ירושלים? לא שמעתי. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> מה משרד ירושלים? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבל שלא שמעת. אמרתי שהמשרד הזה בארבע השנים האחרונות הביא לטובת העיר ירושלים 4 מיליארד שקל. אז אולי הוא משרד קטן במספר העובדים, זה נכון – יש בו כ-20 עובדים בלבד – אבל תאמין לי שהעיר ירושלים זקוקה לסיוע הזה וזקוקה לכסף הזה, ואת יכולה לשאול את ראש העיר לשעבר שיושב כאן מה המשמעות של הכסף הזה לפיתוח ירושלים. אבל עוד משרד אחד – קשה לי, אדוני היושב-ראש. אני מאבד את הריכוז. אני יכול להפריע ליושב-ראש האופוזיציה, אבל לא נעים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, לא נעים. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> האמת היא שהעיר תל אביב צריכה שר. למה לא? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, אני פשוט לא מעז להפריע ליושב-ראש האופוזיציה. זה לא מנומס. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אה – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני יכול להמשיך? אלא אם כן – תדאג לי – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, המשימה של אדוני ידועה. אני לא – אם יש לך עוד הרבה דברים לומר, אני מוכן לעשות שקט. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> יש לי מה לומר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מה? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> יש לי, אבל בסדר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא הבנתי. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> לשיקול דעתך. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> למי אתה מחכה – מחכה למישהו? להצבעה? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני מחכה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תן לי רק – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אני אגלה לכם סוד: השר מוכן להמשיך לעמוד על הדוכן ולשמור על הקול שלו. אני רק לא בטוח שזה אינטרס של החברים במליאה – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, אני מברך על שיתוף פעולה בין האופוזיציה לקואליציה בעניין הזה. אם האופוזיציה רוצה לעזור לקואליציה בגיוס, זה תמיד יתקבל בברכה, לכן, בהחלט, אין לי שום בעיה עם זה. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> מה זה, אם הוא סיים, שירד. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ששש. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> סיים. מה זה? אין לו מה להגיד יותר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, הינה, אנחנו משתפרים. משתפרים – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> או, יופי. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> – – נכון? חברי הכנסת יוגב וסמוטריץ', אנחנו משתפרים מבחינת השקט במליאה. אתם יכולים לשבת ולהמשיך לדבר בלחש, אפילו. אני מרשה לכם לדבר. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים וחברי הכנסת, אני מודה על היכולת להמשיך את דבריי. אני מקווה שאני לא אאבד את חוט המחשבה. אני דיברתי על כך שאחת מהטענות כנגד שינוי החוק הזה שאנחנו מובילים כרגע – אחת הטענות שנשמעו הייתה כנגד המשרדים הקטנים. דיברו כאן על משרד ירושלים – אמרתי על משרד ירושלים. אבל עוד משרד קטן אחד – – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> למה לא תל אביב? גם תל אביב צריכה משרד. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> עוד משרד קטן אחד שהרבה פעמים מדברים עליו בשיח הפופוליסטי – למה צריך אותו, צריך לסגור אותו, בוודאי לא צריך שם שר במשרה מלאה – הוא משרד שנקרא המשרד לאיומים אסטרטגיים; הפעם דווקא יש לו שם אחר: המשרד לאיומים אסטרטגיים והסברה. קודם כול, מי שתוקף את פעילות המשרד הזה לדעתי לא מודע לעשייה הרבה של המשרד הזה, למלחמה ב-BDS, שמוביל השר גלעד ארדן. ואני ממליץ לכם, למי שככה רוצה ללמוד קצת יותר לעומק על פעילות המשרד הזה, לגשת לשר ארדן בזמנכם החופשי, בשעות הארוכות שאנחנו מבלים כאן, וללמוד ממנו את מה שאפשר לספר – לא הכול אפשר לספר – על הפעילות החשובה של המשרד הזה. אבל מה שהכי מפריע לי, אדוני היושב-ראש, הוא שבאה מפלגה גדולה, חשובה, הכי גדולה באופוזיציה, וטוענת בשצף-קצף נגד משרדים מהסוג הזה, ואיזו בושה להיות שר במשרד כזה קטן, ואיך אתם בכלל – הם פונים אלינו, אנשי ליכוד: בשביל זה התמודדתם בפריימריז? הרי אין בושה יותר גדולה מלהיות שר במשרד כזה קטן. איך אתם בכלל מעיזים לחשוב על זה? אז אני אגלה לכם סוד, סוד היסטורי קטן. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> זה לא מה שאמרנו. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אתם יודעים שהייתה פעם ממשלה – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אל תיתן לנו – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – שלא היו בה 23 שרים – היו בה 30 שרים. ובממשלה הזאת, שהיו בה 30 שרים, היה משרד לאיומים אסטרטגיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> בוודאי. היה משרד לאיומים אסטרטגיים. נדמה לי אפילו – אולי השר לוין, הזיכרון שלו יותר טוב משלי – אולי זו הפעם הראשונה שהוא הוקם בכלל, בשנת 2009. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה היה שטייניץ. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, לא. זה היה לפני השר שטייניץ. ב-2009 השר שטייניץ היה שר האוצר. אתם יודעים מי היה השר לאיומים אסטרטגיים בשנת 2009 במשך ארבע שנים ולא חשב שזאת בושה ולא חשב לרגע להתפטר? אתם יודעים מה היה שמו של השר הזה? הוא היום אחד משלושת המנהיגים של המפלגה שלכם. תמונה שלו הייתה בכל הפוסטרים בכל מערכת הבחירות. השר משה בוגי יעלון, במשך ארבע שנים, כיהן בממשלה כשר לאיומים אסטרטגיים. הוא לא חשב שזאת בושה, הוא לא חשב שזה משרד מיותר – הוא חשב שזה משרד חשוב, ואגב תרם לא מעט. << קריאה >> משה יעלון (כחול לבן): << קריאה >> אם זה היה תלוי בי, זה לא היה. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> למה? זה היה תלוי בך, בוגי, יכולת להגיד: לא רוצה. אני הולך להיות יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. לא רוצה להיות שר בממשלה אם אין לי משרד אמיתי. יכולת לא לקבל את המינוי הזה. מה זאת אומרת אם זה היה תלוי בך? << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> מי היה המנכ"ל של המשרד הזה? רם בן-ברק. אני חושב שהוא גם יושב פה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מי היה מזכיר הממשלה? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> יש כאן כמה גיבורים של הסאגה הזאת, אבל אני קודם מדבר על השר במשרד. מה זאת אומרת אם זה היה תלוי בך? מה, אנחנו אנוסים לקבל את התפקידים שמציעים לנו? זה הכרח? הרי אם חושבים באמת, עם האמת כלפי הציבור, שזה משרד מיותר ומשרה מיותרת ובזבוז כספי ציבור, אז אומרים: אני לא רוצה לכהן בתפקיד הזה. אפשר להיות גם חבר כנסת, אפשר להיות יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, תפקיד מאוד חשוב ומאוד משפיע, לא חסרים תפקידים בכנסת, אף אחד לא מכריח אף אחד לקחת משרד מהסוג הזה. מה זאת אומרת אם זה היה תלוי בך? << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו רק מציעים הצעות ייעול – – – << קריאה >> רם בן-ברק (כחול לבן): << קריאה >> הוא היה צריך להיות במשרד החוץ. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז במי זה היה תלוי? << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> כל מיני תפקידים חדשים. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל אז, כשדובר על השר בוגי יעלון, הוא חשב שזה בסדר. אגב, אני תומך בעמדתו של השר בוגי יעלון אז, לא היום. אני חושב שהוא צדק. אני חושב שכשר לאיומים אסטרטגיים הוא תרם אז תרומה חשובה לדיוני הקבינט ולדיוני הממשלה, והמשרד הזה גם עשה דברים חשובים בחלק מהנושאים שלא נכון לדבר עליהם מהדוכן הזה ובחלק מהנושאים שאפשר לדבר עליהם מהדוכן הזה. הוא עשה עבודה חשובה. אבל בואו לא נהיה צבועים: אם זה היה בסדר במשך ארבע שנים, ואם זה היה חשוב אז, אז מאיפה הרעיון שמישהו אחר לא יוכל לתרום תרומה במשרד הזה בממשלה העתידית? מה קרה? מתברר שכשעל הכיסא יושב השר משה בוגי יעלון זה בסדר, אבל כשעל אותו כיסא ישב מישהו אחר, זה כבר לא בסדר – זה כבר בושה חסרת תקדים, ואסור לקחת על עצמך את התפקיד הזה, ולא בשביל זה התמודדתם בפריימריז. איך אמרתם לנו? אתם יודעים מה, אנחנו לפחות התמודדנו בפריימריז. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> מה קרה? פגענו בכם? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> התמודדנו בתהליך דמוקרטי. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אל תעשה עלינו רוח. אתה בקדימה לא התמודדת בדיוק בפריימריז – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אמת, והעדפתי לסכן את עצמי, ועברתי למפלגה שיש בה פריימריז, והתמודדתי ונבחרתי פעם אחר פעם – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> מה אתה מספר לנו סיפורים? אתה חושב ששכחנו שהיית בקדימה? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני מעדיף שיטה. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> בקדימה התמודדת בפריימריז? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אני אומר לך, העדפתי ללכת לשיטה אחרת, שהיא הרבה יותר קשה. אני מעדיף שיטה שבה מועמד נכנס לחדר עם 100 אנשים ומעמיד את עצמו לבחירה ומציג את עצמו, מה שהוא עשה, מאשר שיטה שבה 100 אנשים עומדים בתור לחדר עם בן אדם אחד, ואז בסוף הוא בוחר את מי לקחת ואת מי לא. תאמין לי, אתם לא תלמדו אותנו מה זה דמוקרטיה, קודם תיישמו אותה במתכונת הפנים-מפלגתית, אחר כך תלמדו אותנו ותטיפו לנו מוסר. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אין קשר – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא רק השר משה בוגי יעלון יכול לספר לכם, כפי שכבר העירו לי חבריי, מה החשיבות של המשרד לאיומים אסטרטגיים. כל מי שייכנס לאתר הכנסת ויסתכל על קורות החיים של חבר הכנסת החדש רם בן-ברק, שאני מאחל לו הרבה הצלחה, ימצא בקורות החיים האלה שאחד מהתפקידים שלו זה מנכ"ל של המשרד הזה. << קריאה >> רם בן-ברק (כחול לבן): << קריאה >> השר אלקין, הייתי ב-2014 מנכ"ל המשרד לענייני אסטרטגיה ומודיעין. חשבתי שהמשרד הזה יכול להיות במשרד החוץ ואת המודיעין לא צריך. ב-2015 פיצלתם אותו לשני משרדים, כשגם אז חשבתי שאת האסטרטגיה לא צריך, ואמרתי את זה גם לשר, והמודיעין – אפשר לוותר עליו. אבל בתור מנכ"ל היו לי אחלה תנאים שם, זה נכון. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> עוד פעם, אני מניח שכל איש ציבור אמיתי, אם הוא חושב שהוא מנכ"ל מיותר במשרד מיותר, גם אם יש לו אחלה תנאים, כמו שאמרת, הוא היה מוותר על הדבר הזה והיה אומר: אני הולך לעשות משהו אחר. אני מניח שלאחר הקריירה המפוארת שהייתה לך במוסד לא היו חסרות לך הצעות אחרות. בחרת להיות שם כי חשבת – אני מניח, לא בגלל אחלה תנאים בחרת את זה – אלא כי חשבת שאתה יכול לתרום – – – << קריאה >> רם בן-ברק (כחול לבן): << קריאה >> – – – המשרדים היו – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> לדעתי תרמת שם. אין לי אף טענה נגד מה שעשית שם – עשית שם דברים חשובים, אבל אי-אפשר להיות צבוע. אי-אפשר במשך תקופה ארוכה לשבת על הכיסא, להגיד: אני עושה דברים חשובים, לקחת משכורת מהציבור ולהגיד שזה בסדר גמור, ואז כשהכול מתהפך ואתה פתאום יושב באופוזיציה, להסביר לנו איזה בושה שיש משרדים מסוג כזה וכמה חשוב לסגור אותם, וכמה אסור לנו בכלל לחשוב על ההצעה לקחת על עצמנו משרד מהסוג הזה. הרי בסוף כולם יודעים, חבל. חבל, הכול כתוב. היום בגוגל מייד אפשר למצוא את כל ההיסטוריה. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> כתוב בגוגל שהיית בקדימה – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני לא מסתיר את זה. חבר הכנסת לפיד – – – << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> – – שאתה פינית את עמונה – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אף פעם לא הסתרתי. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> יש בגוגל – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אף פעם לא הסתרתי את זה. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> – – שהיית בקדימה – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אף פעם לא הסתרתי את זה שהייתי בקדימה – – << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> – – ושהיית אחד מאדריכלי פינוי עמונה – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – וגם אף פעם – – – << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> – – ושפינית את עמונה. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> ואף פעם – – – << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> למה פינית את עמונה, אלקין? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> את מה פיניתי? << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> את עמונה. היית ממפני עמונה. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני פיניתי את עמונה? << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> בטח. בקדימה פיניתם את עמונה – כן או לא? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> פיניתי את עמונה בדיוק כפי שאתה ב-1996 כפית על ביבי שיהיו לו 18 שרים. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> אתה ממפני עמונה, מאדריכלי הפינוי. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אם תיכנס לגוגל, שאתה כל כך אוהב, אתה תגלה שפינוי עמונה – – << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> למה הלכת לקדימה? למה עזבת את הליכוד? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – היה לפני שנבחרתי לכנסת. חבר הכנסת לפיד, מה לעשות – – << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> אלקין, למה עזבת את הליכוד? מה היה לך רע בליכוד שהלכת לקדימה? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – יש עובדות היסטוריות. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> מה היה רע בליכוד? ולמה לפנות את עמונה? לא יפה. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> פינוי עמונה היה לפני הבחירות לכנסת ולא הייתי חבר כנסת. אני מזמין אותך לבדוק. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> למה עזבת את הליכוד, אלקין? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני מזמין אותך לבדוק. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> אבל אתה מדבר כל כך יפה על הליכוד. למה עזבת? למה הלכת לקדימה? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> דווקא לא הייתי חבר ליכוד, חבר הכנסת לפיד. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> למה הלכת לקדימה אם אתה כל כך אוהב את הליכוד? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת לפיד, תדייק בעובדות ההיסטוריות אם אני כל כך מעניין אותך, אבל אני שמח שמשכתי את תשומת ליבך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מה שחשוב זה מה שקורה היום, לא מה שהיה בעבר. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, למה, אני דווקא מאוד שמח לדבר על העבר. שמענו פה הרבה הטפות מוסר של חלק מהאנשים – – – גדולים בעבר הזה, למה לא. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> אם מדברים על ההיסטוריה, אני סקרן למה הלכת לקדימה. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> את התשובה למה הלכתי לקדימה תמצא, חבר הכנסת לפיד, אם תבדוק מה קרה בתום הקדנציה הזאת, לאחר שלוש שנים, שבגלל האצבע שלי המדינה הזאת הלכה לבחירות וציפי לבני לא הקימה ממשלה. ואם תרצה פרטים היסטוריים – – – << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> אם אתה כל כך אוהב את הליכוד, למה הלכת לקדימה? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> ואם תרצה פרטים היסטוריים על התקופה הזאת, יש פה כמה אנשים שהיו אז בסוד העניינים. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> כי אנשים שנאמנים לליכוד, נשארים נאמנים לליכוד. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> למשל תוכל להתעניין אצל חבר הכנסת סער. תוכל להתעניין אצל חבר הכנסת סער, שמכיר לא רע את מה שקרה אז, באותם הימים, ואצל עוד כמה חברים. אבל אני רואה ששעממתי אתכם, ואנחנו יכולים כבר לסיים. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אתם בלחץ. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> ולכן, בסיום דבריי אני רוצה להגיד לכם רק דבר אחד: לפני שאתם מטיפים לנו על משרדים מיותרים, תתייעצו עם החברים שלכם, שהתפרנסו מהמשרדים האלה לא רע תקופה ארוכה, ואגב בצדק, כי עשו שם עבודה חשובה, והם יוכלו לשתף אתכם בעבודה החשובה הזאת. לפני שאתם מספרים לנו על ממשלות גדולות, תתייעצו עם מזכיר הממשלה לשעבר, שיושב בצד שלכם של האולם, שהיה מזכיר ממשלה בממשלה שהיו בה 30 שרים, והוא יספר לכם שהיא דווקא הייתה הרבה יותר יציבה, והיציבות הזאת חסכה הרבה כסף לציבור, יותר מכמה ממשלות צרות. ודבר אחרון, ובזה אני מסיים – כל משפט שאמרתם כאן וכל מילה, כל מי שהקשיב לכם היה יכול לשמוע כמה קנאה הייתה בדברים שאמרתם. הייתם מתים לעמוד על הדוכן הזה כאן במקומי ולהגן על הרחבת הרכב הממשלה שאתם רציתם להקים. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אתה רציני? אתה מדבר שטויות. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> הייתם מתים להיות כאן במקומנו, והציבור הישראלי החליט אחרת – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> השר אלקין, אלה שטויות. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – ולכן אתם יושבים כאן, ואנחנו יושבים כאן, ונקים ממשלה, ותמשיכו לשבת כאן – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אתה בחור רציני, מה השטויות האלה? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר אלקין. השר יריב לוין, אתה אחראי למשא ומתן קואליציוני בממשלה? אני יכול לבקש מינוי אישי בממשלה בשביל חבר הכנסת מיקי לוי? כי אני לא מסתדר עם קריאות הביניים שלו, והוא חבר כנסת שפעיל ונוכח ומעורב, אז אם תוכלו לסדר משרד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אפשר להוציא אותו מהרשימה בפעם הבאה. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> תודה רבה. אני מודה לך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בגלל שיש פה פרוטוקול – הדברים נאמרו ודאי בחיוך ובהומור – שיהיה רשום בפרוטוקול. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> מה אני אגיד? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. << נושא >> דברים לזכרם של השרים וחברי הכנסת לשעבר משה ארנס ורפי איתן, זיכרונם לברכה << נושא >> << דובר >> יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> חברי הכנסת, לפני שאנחנו נעבור להצבעות, היה לנו סעיף בסדר-היום שהחלטתי לא לקיים אותו במקום שבו הוא היה רשום מכיוון שהמצב במליאה באותו רגע לא אפשר את קיומו, והוא – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אם אפשר – אני חשבתי כמוך, אבל אז יצאתי החוצה וראיתי שהיו הרבה מאוד חברי כנסת בחוץ, ולכן אני חושב שהאשמה פה לא בהכרח בחברי הכנסת. הם היו נכנסים ברגע שזה היה קורה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> גם אלה שהיו בחוץ היו מוסיפים אולי כמה בודדים. כך לא נוהגים, במיוחד שמדובר בשני האנשים שאנחנו הולכים להזכיר הערב, ולא במישהו שבמקרה נכנס בשלהי איזו קדנציה לכמה ימים ואנחנו מחויבים על פי התקנון להזכיר את זכרו. חברי הכנסת, במהלך הפגרה הלכו לעולמם חברי הכנסת והשרים לשעבר רפי איתן ומשה ארנס. אני מבקש לכבד את זכרם בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרם של המנוחים.) נא לשבת. חברי הכנסת, במהלך הפגרה הלך לעולמו, כאמור, חבר הכנסת והשר לשעבר רפי איתן, והוא בן 92. רפי איתן נולד בארץ בימי העלייה השלישית, וכבר בצעירותו התגייס לפלמ"ח והיה שותף למבצעים נועזים רבים בימים שקדמו להקמת המדינה ובמלחמת העצמאות. את עיקר שליחותו הציבורית מילא איתן בקהילת המודיעין הישראלית, במבצעים והפעולות רבות, חלקן ידועות וחלקן יישארו עלומות לעד, שתרמו תרומה חשובה לחוסנה של ישראל. כשהוא כבר בגיל גבורות עמד איתן בראש מפלגת גיל, וכיהן מטעמה כחבר הכנסת השבע-עשרה וכשר לענייני גמלאים. באותן שנים "והדרת פני זקן" – זו הייתה סיסמתו ,שלאורה הלך, וזוהי גם מורשתו, שתישאר אחריו. יהי זכרו ברוך. תנחומינו הכנים למשפחה. חברי הכנסת, במהלך הפגרה – ורבים כאן גם השתתפו בהלוויה – הלך לעולמו חבר הכנסת והשר לשעבר משה ארנס, והוא בן 93. משה ארנס היה איש חזון ומעש, שמימי נעוריו ועד יומו האחרון פעל בכל נפשו ומאודו למען תחיית עם ישראל בארצו. כחבר כנסת, כשר – בין היתר, חוץ וביטחון – כשגריר, כסופר וכהוגה דעות הוא תרם לביטחונה של מדינת ישראל ולמעמדה הבין-לאומי תרומה שלא תסולא בפז. משה ארנס היה חבר כנסת במשך קרוב לשני עשורים מטעם מפלגת הליכוד. במשך תקופה ארוכה הוא היה מעמודי התווך של הבית הזה. הוא האמין בשליחות הפרלמנטרית והתמסר לה, ובין השאר עמד בראש ועדת החוץ והביטחון בשנים מכריעות בעיצוב דרכה של המדינה. משה ארנס ייזכר בתולדות עמנו גם כמי שהציל מתהום הנשייה וההדרה את תולדות אנשי בית"ר בימי מרד גטו ורשה, אנשי אצ"י, ובראשם את מפקדם פאוול פרנקל. ספרו "דגלים מעל הגטו" הוא לא רק מחקר היסטורי מן המעלה הראשונה אלא גם תיקון היסטורי מן המעלה הראשונה. עבורי משה ארנס היה תמיד דוגמה ומופת של הדר בית"רי, כפי שהיה לרבים אחרים. מעשיו הרבים ומעשי תלמידיו אחריו יהיו לו מזכרת נצח שתיחקק בדברי ימיה של מדינת ישראל. יהי זכרו ברוך. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) (ביטול המגבלה על מספרם המרבי של השרים וסגני השרים) << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. אני מבין, גברתי מזכירת הכנסת, שיש בקשה להצבעה שמית, אז אני רק מזכיר לחברים שמדובר בחוק-יסוד, ובכל שלוש הקריאות דרוש רוב של 61 על מנת שהחוק יאושר. אנחנו ערוכים? אז בואו נתחיל את ההצבעה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד גלעד ארדן – בעד גבי אשכנזי – נגד יעקב אשר – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד רם בן-ברק – נגד אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – בעד אורנה ברביבאי – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד אבי גבאי – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח מאי גולן – בעד אילן גילאון – נגד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד עוזי דיין – בעד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – בעד יועז הנדל – נגד שרן מרים השכל – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד אסף זמיר – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד מיקי חיימוביץ' – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – נגד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד דסטה יברקן – נגד מרדכי יוגב – בעד היבה יזבק – אינה נוכחת שלי יחימוביץ' – נגד עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד משה כחלון – בעד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – בעד יאיר לפיד – נגד אוסנת הילה מארק – בעד פטין מולא – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד ע'דיר כמאל מריח – נגד אבי ניסנקורן – נגד משולם נהרי – בעד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – בעד עידית סילמן – בעד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח גדעון סער – בעד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד חוה (אתי) עטייה – בעד רועי פולקמן – בעד עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – בעד אורלי פרומן – נגד מאיר פרוש – בעד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד רפי פרץ – בעד אורית פרקש-הכהן – נגד יואב קיש – בעד אריאל קלנר – בעד שלמה קרעי – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד עידן רול – נגד טל רוסו – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון נתן שוסטר – נגד אנטאנס שחאדה – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי (קטרין) שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יזהר שי – נגד מיכל שיר – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד רם שפע – נגד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי וחברות הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יוסף ג'בארין – נגד היבה יזבק – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – נגד << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עד כאן. חברי וחברות הכנסת, האם יש מישהו או מישהי שמעוניין להצביע ולא קראו בשמו? אין חברי כנסת כאלה. ההצבעה הסתיימה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, לתשומת ליבכם, המצב הוא כדלקמן: עוד מן הכנסת הקודמת, במצב דומה, זהה – אתה זוכר את זה היטב, אדוני – פסקה הלשכה המשפטית בכנסת שהוועדה המסדרת לא תוכל לחוקק, להכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית. לכן יש צורך בהקמת ועדה מיוחדת. לכן, מה שיקרה כרגע, בתום ספירת הקולות וההכרזה על ההצבעה, ובהנחה שהחוק עבר ב-61 קולות בקריאה ראשונה – אנחנו עדיין לא יודעים את זה – אני אכריז על הפסקה בפעילות המליאה. הוועדה המסדרת, חבר הכנסת זוהר, תוכל להתכנס ולהחליט על הקמת ועדה מיוחדת. ברגע שתהיה החלטה, תודיע, בבקשה, למזכירות הכנסת ואנחנו נפתח את המליאה לצורך אישור הוועדה. אז כרגע, לאחר ההכרזה על תוצאות ההצבעה, תהיה הפסקה בפעילות המליאה. חברי הכנסת, תוצאות ההצבעה על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) (ביטול המגבלה על מספרם המרבי של השרים וסגני השרים) (קריאה ראשונה): 65 בעד הצעת החוק, 54 מתנגדים. לכן הצעת החוק אושרה כנדרש, ולכן אני מכריז על הפסקה. ההצעה ודאי תועבר בינתיים לוועדה המסדרת למשמרת. ברגע שהיא תקבע את הוועדה המיוחדת, לשם תישלח הצעת החוק. חבר הכנסת זוהר, חבר הכנסת זוהר, יש לך – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בשעה 22:20 תתכנס הוועדה המסדרת. הפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 22:06 ונתחדשה בשעה 00:47.) << הפסקה >> << נושא >> הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, אתה מוזמן, כיושב-ראש הוועדה המסדרת, לבוא ולמסור הודעה. ההודעה נמצאת גם בפני חברי הכנסת על השולחן. חבר הכנסת זוהר, הזמנתי אותך לדוכן. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הוועדה המסדרת קבעה, אחרי דיון מעמיק ומעניין – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> מה זה מעמיק. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> – – כי הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) (ביטול המגבלה על מספרם המרבי של השרים וסגני השרים) תועבר לדיון בוועדה לעניין מסוים, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. להלן הצעת הוועדה המסדרת בדבר הקמת הוועדה האמורה: שם הוועדה – הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) (ביטול המגבלה על מספרם מרבי של שרים וסגני שרים), מ/1288; סמכויות הוועדה – הוועדה תכין לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק-היסוד. להלן הרכב הוועדה: הוועדה תמנה 14 חברי כנסת. לסיעת הליכוד חמישה חברים – אנוכי, מיקי מכלוף זוהר, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אריאל קלנר, חברת הכנסת אוסנת מארק, חברת הכנסת אתי עטייה וחבר הכנסת שלמה קרעי; לש"ס חבר אחד – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; לסיעת יהדות התורה חבר אחד – חבר הכנסת יצחק פינדרוס; לסיעת איחוד מפלגות הימין חבר אחד – חבר הכנסת מרדכי מוטי יוגב; לסיעת כחול לבן שלושה חברים – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, חבר הכנסת צביקה האוזר וחבר הכנסת אסף זמיר; לסיעת חד"ש-תע"ל חבר אחד – חבר הכנסת אוסאמה סעדי; לסיעת מרצ חבר אחד – חברת הכנסת מיכל רוזין; לסיעת רע"ם-בל"ד חבר אחד – חבר הכנסת מנסור עבאס. כמו שציינתי, אנוכי אשמש כיושב-ראש הוועדה. אני כמובן מבקש את אישורה של הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. חברי הכנסת, יש לנו רשימת דוברים. מי שמעוניין – מוזמן. מי שלא – אנחנו נעריך את זה. יאיר לפיד – מוותר; משה יעלון – מוותר; גבי אשכנזי; אבי ניסנקורן; מאיר כהן; מיקי חיימוביץ'; עפר שלח; יועז הנדל; אורנה ברביבאי; מיכאל ביטון; חילי טרופר; יעל גרמן; צבי האוזר; אורית פרקש. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מעוניין לדבר, בבקשה. חבר הכנסת צבי האוזר, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני לא יודע אם זאת, אפשר להגיד, אשמורת תיכונה כבר – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> נושקת לשלישית, בדיוק. לכאורה, אנחנו דנים כאן דיון טכני על ועדה והרכבי ועדה, אבל מאחורי העניינים הטכניים עומד עניין מהותי. אדוני היושב-ראש, הכנסת כאן – שאריות הכנסת – יושבת בשבתה כרשות מכוננת ולא כרשות מחוקקת, שכן אנחנו דנים בשינוי חוק-יסוד, יש שאומרים חוקה. וככה נראית רשות מכוננת, במעין קואליציה דורסנית שלא מבחינה בין תהליך מהותי לתהליך טכני, איננה צועדת בדרך המלך, איננה אפילו צועדת בדרך צדדית אלא עוברת דרך קירות, כאילו היו פה סמטאות שכם או מובלעות שג'אעיה – יש פה אנשים שמכירים את זה, היו נכנסים בחומת מגן דרך הקירות. הבעיה כשעוברים דרך הקירות היא שלפעמים התקרה מתמוטטת, ואל תמוטטו את התקרה עלינו, על הבית הזה ועל הדמוקרטיה הישראלית. דנים כאן בביצה שלא נולדה. אדוני היושב-ראש, אין עדיין הסכם קואליציוני, אין קצה-קצהו של הסכם קואליציוני. ראש הממשלה הודיע לפני כמה ימים לנשיא המדינה שלא עלה בידו עדיין להקים קואליציה. אגב, זה לא ראש ממשלה, זה חבר הכנסת בנימין נתניהו, שבמקביל הוא אכן מכהן כראש הממשלה היוצאת, ונדמה כאילו אותו חבר כנסת שהוטלה עליו הקמת ממשלה פורץ למחסן הכלים של הממשלה, נוטל את ה-D9, את ה-D9, ומנסה לעשות בו שימוש מפלגתי. אולי, מי יודע, אם ראש הממשלה לא יצלח לעמוד במשימה שהנשיא הטיל עליו, אולי הנשיא יטיל על חבר כנסת אחר – אולי זה יהיה סמוטריץ' – ולכן אנחנו ממהרים ומשנים בחשכת ליל, ככה, בהליכים מזורזים, חוק-יסוד במדינת ישראל, הוראה נורמטיבית, מעין חוקה ישראלית, בשעות קצרות. לכן, ראש הממשלה – אני רואה שאיננו כאן בשביל להבין למה הכנסת הזאת מתכנסת. לדעתי יש עוד אפשרות למשוך את הצעת החוק הזאת, להקים ממשלה, להקים ועדת חוקה, לדון כמו שצריך בהצעת החוק הזאת בוועדת חוקה, בשבתה של הכנסת כרשות מכוננת, ולעשות את זה בדרך המלך. שום דבר לא יקרה, התוצאה המקווה יכולה להיות אותה תוצאה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת האוזר. חברי הכנסת אורית פרקש-הכהן; קארין אלהרר; מירב כהן; יואל רזבוזוב; אסף זמיר; יזהר שי; אלעזר שטרן; מיקי לוי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אלעזר שטרן. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> לא, קודם יזהר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> יזהר שי, רוצה לדבר? בבקשה, אדוני. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אפשר לעדכן את סדר הדוברים במסכים? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> סדר הדוברים במסכים – גברתי המזכירה, אם את יכולה לטפל בזה. עד שלוש דקות לרשות אדוני. << דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מאוחר בלילה ואתה עובד קשה. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני רגיל לזה, זה בסדר. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, בדיון שהיה פה קודם עמד פה השר לענייני חלל ועוד כל מיני דברים ודיבר בעברית רהוטה ובחוש הומור אינטליגנטי ונימק לעצמו בכל מיני נימוקים את המעשה הרע והלא-נכון שחבורה של אנשים אינטליגנטיים הולכת לעשות לעצמה ולמדינת ישראל. לאחר מכן עמד פה השר אלקין, וגם בשפה מנומקת היטב, עם כל מיני טיעונים וכל מיני הנמקות גרם לחבורה של אנשים אינטליגנטיים שיושבים בצד הזה של האולם לרגע אחד להאמין לעצמם שאכן הם עושים את המעשה הדמוקרטי, הנכון, הראוי – שלום, השר אלקין, תודה שאתה מקשיב. הינה, זה פשוט נורא, חבר'ה. אתם יכולים לנמק ולהתפלפל בכל מיני שיקולים היסטוריים ולדבר על מה שהיה לפני 20 שנה ועשר שנים, 15 שנים. האמת היא פשוטה מאוד, השר אלקין, אתם לוקחים לעצמכם את מנעמי השלטון, אתם פותחים את תקציב המדינה ושופכים את ברז הכספים כדי לסדר למי שמרכיב את הממשלה הקרובה את ממשלת החסינות שלו; אתם הולכים לעזור לו אחרי שהוא הונה את הציבור בישראל, אמר שאין לו בעיה למוסס כל האשמה שתלויה נגדו. הוא מתחמק. אתם תעזרו לו גם אחרי זה, אתם תעזרו לו הרי בעוד שבוע-שבועיים בחוק נוסף, ואתם תנמקו את זה לעצמכם בכל מיני דברים שקשורים באידיאולוגיה ודברים אחרים. חברים, תפתחו את העיניים. האמת היא פשוטה מאוד: האמת היא שאתם מעניקים חסינות תמורת מנעמי שלטון. ורק דבר אחד אחרון לך, השר אלקין. עמדת פה, ובלעג מסוים אמרת לנו שהקנאה מדברת מגרוננו. אדוני השר, אנחנו לא מקנאים, אנחנו פשוט מרחמים עליכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יזהר שי. חבר הכנסת אלעזר שטרן; מיקי לוי; עומר ינקלביץ'. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, ודאי ודאי, איך לא ניחשתי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני לא מבין מה בוער לכם. מה קרה לכם? מה, אי-אפשר לחכות? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר_המשך >> ממשלת מעבר? אתם לא יכולים להקים את הממשלה ואחר כך להבטיח את הג'ובים האלה? לא היה מעולם שממשלת מעבר שינתה חוק-יסוד. תכבדו את עצמכם. לאן אתם ממהרים, מה קרה? זה לא יכול לחכות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר_המשך >> מה בוער לכם? אפשר שראש הממשלה יסכם עם הסיעות האחרות מי מקבל מה, חלוקת שלל, ואחר כך נבוא ונעביר חוק-יסוד בצורה מסודרת בוועדת חוקה, חוק ומשפט. מקימים ועדה מיוחדת – אין לכם בושה? פרצתם את הכול מהיום הראשון. לאן אתם הולכים, לאן אתם מובילים? שאלוהים ישמור אותנו. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> מיקי, לא היית סגן שר אוצר – – – סגן שר אוצר – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר_המשך >> הייתי גם הייתי, ואני מכיר היטב ואל תלמדי אותי מה לעשות. אני מדבר על חוק-יסוד בממשלה זמנית – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – זה לא קרה מעולם. מעולם זה לא קרה. אבל אתם שוברים את כל השיאים, את כל השיאים. יכול להיות שגם הייעוץ המשפטי אמר שאולי זה בסדר. אני לא מסכים עם זה. אני חושב שזה לא בסדר, שצריך לנהוג בדרך אחרת. ותראו מה אומר הנשיא ריבלין בהיותו חבר כנסת מטעם הליכוד בשנת 1999 אל מול ממשלת ברק. הסכיתו ושמעו. אני מבקש להביא את דבריו של כבוד הנשיא ריבלין, עת כיהן כחבר כנסת, בהתייחסו להרחבת הממשלה של ברק: אנחנו מביאים לחקיקת חוקי-יסוד שבהם שיקולים של פוליטיקה מפוקפקת ושלא ממין העניין של חוקי-יסוד. זה היסוד של חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, שאמר: אני לא אומר שאי-אפשר, אלא אני אומר: אסור לשנות חוק-יסוד בגלל צורך פוליטי. ולא רק שאתם משנים את חוקי-היסוד – אתם עושים את זה בהיחבא, בגנבה, ביום הראשון, ועדה זמנית. אין לכם בושה? אדוני היושב-ראש, אולי זה חוקי, אבל בהחלט מסריח. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. חברי הכנסת, רק לגבי המושגים, אנחנו גם, לצערי הרב, מלמדים אחרים להשתמש לא נכון במושגים המקצועיים שלנו – אין בספר החוקים הישראלי ממשלת מעבר. אין מושג כזה בספר החוקים. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> נכון. על אחת כמה וכמה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אז בואו נשתמש נכון במושגים על מנת שבאמת אחר כך לא נבוא לאחרים בטענות. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> הממשלה הזאת לא קיבלה עדיין את אמון הכנסת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ממשלה יוצאת אתה יכול לומר – כן, נכון – אבל אין ממשלת מעבר. הייתה פעם, אין דבר כזה. עומר ינקלביץ'; פנינה תמנו; ע'דיר כמאל מריח; רם בן-ברק; אלון שוסטר; יואב סגלוביץ'; רם שפע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> יואב סגלוביץ'? כן, בבקשה, אדוני. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' מוזמן. << דובר >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להזמין את חברי הקואליציה העתידית להפגנה ב-25 בחודש, במוצאי שבת. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> עדכנת את המשטרה רק? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> את גם מוזמנת, גב' רגב. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אני אשמח. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> תוכלו לבוא. אתם לא צריכים להתחבא, אבל כדאי שלא תבלטו. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> מירי, תבואי עם שרה ביחד. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> ההפגנה מתחילה ב-20:30. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> תצטלמו, תחייכו למצלמות. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> ב-20:30, ברחבה של המוזיאון. כולם מוזמנים – אני בטוח שרובכם תגיעו להביע את המחאה שלכם על ההתנהגות המכוערת שלכם. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. רם שפע. בועז טופורובסקי, בבקשה. בבקשה, עד שלוש דקות. << דובר >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר >> לילה טוב, שלום לכולם. עכשיו שאתם מנסים להסיר את המגבלות על מספר השרים בממשלה, אני רוצה להציע משרדים חדשים שבראשם יעמדו שרים, שאני בטוח שתדעו לאייש אותם באנשים ראויים יותר או ראויים פחות. אז שר ראשון שאני מציע לקואליציה המתגבשת זה שר הצעירים – שר שידאג לצעירים במדינת ישראל, שהיום רואים איך הממשלה שלהם מבטיחה הבטחות ולא מקיימת, מלמדת איך לשקר, אם זה למשטרה, אם זה בבית משפט, איך להעלים מיסים, איך לקחת שוחד, ואיך בעצם להוות דוגמה לדור הצעיר. אני מקווה שיהיה שר שיעשה בדיוק ההפך. שר הדורות הבאים. ממשלה שבאה, והיום רוצה, או מחר, לקבל החלטה על 100 מיליון שקל תקציב שנתי בשביל עוד ועוד שרים, ועל גירעון עצום שהדורות הבאים יצטרכו לשלם אותו – אולי כדאי שיהיה שידאג לדורות הבאים, כי הממשלה המתגבשת בטח שלא תעשה את זה. שר – או שרה – למען אנשים עם מוגבלויות. אתם יודעים, יש הרבה אנשים שקשה להם להגיד עד כמה קשה להם; שקשה להם בחיים האלה הרבה יותר מרוב האנשים, ויש לי הרגשה שהקואליציה המתגבשת, לא כל כך מעניין אותה לדאוג לאותם אנשים. הלוואי שיהיה כזה שר שידאג להם. שר למען הזוגות הצעירים. זוגות צעירים – גם אני, רוצה להאמין, עדיין צעיר – עם ילדים, עם פעוטון, שמשלמים עליו הרבה מאוד כסף כי המדינה לא מסבסדת אותו ואפילו לא מכירה בו כהוצאה המוכרת, כקיזוז במיסים. אולי כדאי שיהיה שר או שרה שידאגו לזוגות הצעירים. שר למלחמה בביורוקרטיה. אני יודע שרוב האנשים כאן, רוב חברי הקואליציה המתגבשת והממשלה המתגבשת לא באמת נלחמו בגלגלי השיניים של הביורוקרטיה עם ביטוח לאומי, עם משרד הרווחה, עם עמידר – עם הרבה מאוד גופים שאנשים שבאמת נזקקים צריכים להיעזר בהם, ומשום מה הביורוקרטיה יודעת איך לגרום להם לאבד כל תקווה. אולי יהיה שר למלחמה בביורוקרטיה שיעזור לאותם האנשים. שר למלחמה בתאונות הדרכים, כי לדבר כאן על מלחמות כולם יודעים, אבל אנשים שנהרגים סתם, סתם, בתאונות דרכים – כי לא היו תנאי כביש כמו שצריך, או לא היו רכבים אוטונומיים בגלל ביורוקרטיה או רגולציה או איך שתקראו לזה – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אותם אנשים מתים סתם. שר החדשנות, בשביל שנקדם מדינה קצת יותר מתקדמת, בשביל שנציל אנשים ושיהיה כאן מקום יותר טוב. שר שידאג לעתיד, או שרה שתדאג לעתיד. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר_המשך >> ולבסוף, סתם בגלל שזה התפקיד הקודם שלי – שר השטח וההפגנות, שר המאבקים החברתיים. שר שידאג שההפגנה במוצ"ש תשפיע כמה שיותר על הממשלה המתגבשת, כי אנחנו לא נוותר עד אשר אנחנו נהפוך את המקום הזה למקום טוב יותר, בטח טוב יותר ממה שאתם הולכים לעשות ולהרוס לנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת בועז טופורובסקי. מיכאל ביטון, בבקשה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת ביטון, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אנחנו 49 חברי כנסת חדשים, הלכנו לשיעור בכנסת בוועדה המסדרת. איזה שיעור רע. איזו שפה רעה. היו שם קללות, אנשים קיללו אחד את השני. שעה וחצי בזבזנו על דיבור רע וקללות. ופתאום הייתה שעת חסד והתחלנו לשאול שאלות. והיה שם יועץ משפטי, ככה, דרוויש, צנוע. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> שאלנו אותו שאלה ראשונה. שאלנו אותו: תגיד – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> תגיד – לא להפריע לי, אני מבקש. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> תגיד, הזמן של הדיבור זה נטו או ברוטו? כאילו, ההפרעות – נקבל תוספת? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עליי, עליי. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> עליך. שאלנו אותו: תגיד, יכול להיות שממשלה שלא קמה וכנסת שלא הקימה ועדות מחוקקת לעצמה באמצע הלילה חוק-יסוד? אז הוא אמר: תראה, היה תקדים דומה אבל שונה, אבל לא בדיוק לקבע, לצו שעה, מצד אחד, מצד שני. אז אמרתי לו: יש לי שאלה אחרת בשבילך: תגיד, בעולם מתוקן ככה צריך לחוקק חוק-יסוד? האיש בא להגיד משהו, והיושב-ראש אמר לו: אני אוסר עליך להשיב. מנעו ממנו את הזכות הדמוקרטית להסביר לנו איך ראוי לחוקק חוק-יסוד במדינת ישראל. וכפי שהכנסת הזאת והממשלה העתידית בוחרת לחוקק חוק-יסוד, זה סימן לבאות, פירות באושים של חוק לילי ראשון, שכל עניינו שלמונים קואליציוניים לביסוס ממשלה, לביסוס עתידו האין-סופי של ראש ממשלה. הדרך הזאת, שבה החלטתם לפעול, היא לגנותכם, והיא כתובה בדפי ההיסטוריה. היא תהיה סימן לבאות, כי אחריתכם תבייש את ראשיתכם. והלילה הזה הוא מביש. אם היה תהליך מכובד של מינוי ועדות הכנסת תוך שבוע, והסכמים קואליציוניים, וועדת החוקה, חוק ומשפט מתכנסת ומקימה ועדת משנה מיוחדת לחוק-יסוד אי-הגבלת הממשלה במינוי שרים, ויש רוב – עלא כיפאק. אבל כפי שזה נעשה זאת בושה גדולה. לצערי, זה כרגע נרשם בפרוטוקול. אני מאמין שגם חוקתית-משפטית היה אפשר להיאבק על הנושא הזה, אבל עוד נכונו לנו מאבקים גדולים. אולי נפסיד בקרבון הזה, אבל בטוח ננצח במלחמה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מיכאל ביטון. חבר הכנסת איתן גינזבורג. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים בהליך שהוא לא תקין. הוא אולי חוקי אבל הוא בטח לא מוסרי. ואנחנו נמצאים, כפי שאמר פה חבר הכנסת מיכאל ביטון בכישרון רב, במדרון חלקלק ומדרון מסוכן. יש כללים בכנסת, אדוני היושב-ראש. יש נוהג, יש תקנון, ופה אנחנו עושים דבר שהוא לא ראוי. הכנסת העשרים-ואחת יצאה לדרכה לפני 20 יום, והיא עוד לא התחילה לתפקד, עוד לא הוקמו ועדות קבועות, כל הכנסת נמצאת על בלימה כי מישהו לא מצליח להרכיב ממשלה. יש עוד שבוע, מה קרה? בואו נחכה, בואו נקים ועדות קבועות, בוא ניתן לוועדות לעשות את תפקידן. נדון בחוקים – כל חוק במקום הנכון לו. מה פתאום מקימים ועדה לנושא מיוחד? ועוד על מה? תקנון הכנסת מכיר את המוסד הזה, ועדות לעניין מסוים, ולמה הוא הקים אותן? הוא הקים אותן לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי, לבעיית העובדים הזרים, לפניות ציבור, לזכויות הילד. אבל להקים ועדה לתיקון שמיני בחוק-יסוד: הממשלה מאז קום המדינה, שבא לתקן תת-סעיף להגבלת מספר השרים – בשביל זה מקימים ועדה מיוחדת? בשביל זה התקנון אפשר לנו להקים ועדה לעניין מסוים? זו מהות החוק? זו מהות התקנון? אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים לנהוג, בטח בשינוי חוקי-היסוד, בחילו ורעידו – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> בדחילו ורחימו. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה ממש בנפשנו. חוק-יסוד הוא לא עוד חוק. חוק-יסוד הוא חוק שלא צריך לנהוג בו כדבר שמעבירים אותו ככה סתם. ואני אסיים במה שקבע בית המשפט העליון ביחס לחוקים, ביחס לוועדות מיוחדות. ככלל, קובע בית המשפט העליון, שהשימוש בכלי הוועדות המיוחדות ראוי לו שיהיה מדוד וזהיר וענייני, ויש להישמר מאוד מפני השימוש בכלי הזה כאמצעי לעקיפת הוועדות הקבועות, האמורות לשמש כאכסניה טבעית לדיונים בהצעות חוק ובתיקוני חקיקה המצויים בתחום מומחיותן. חוק-יסוד, אדוני היושב-ראש, חוק-יסוד – ככה מעבירים? בשעת לילה מאוחרת אחרי חצות, אחרי דיון מבזה שעברנו בוועדה המסדרת? אני מציע לחברי הקואליציה המתגבשת לחשוב שוב, האם זו הצעת חוק הראשונה שאתם רוצים לחוקק? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> האם זהו העתיד שאתם מתווים לציבור? האם בשביל זה נשלחתם לכאן? תחשבו על זה שוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת גינזבורג. חברי הכנסת יברקן; עידן רול; יוראי להב הרצנו. מיכל רוזין – כן, מיכל רוזין, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה רבה. כבוד יושב-ראש הכנסת, אני שמחה שאתה מנהל את הישיבה הזאת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> גם אני שמח. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> אני חושבת שיש שני דברים מהותיים שחשוב לציין הלילה. דבר אחד קטן ודבר אחד משמעותי יותר – הינה, וטוב שנכנס גם יושב-ראש הוועדה המסדרת מיקי מכלוף זוהר, הידוע בכינויו הממ"ז. אנחנו קודם כול רוצים להגיד לכל חברי הכנסת החדשים וחברות הכנסת החדשות: תתרגלו, ככה עובדים בכנסת, זוהי עבודת הכנסת. זה לא בגלל שהאופוזיציה רוצה להישאר עד אמצע הלילה, זה בגלל שהקואליציה לא רוצה לבוא בימי שלישי, והיא מעדיפה לא להגיע פעמיים בשבוע, ולכן כן, הלילות בימי שני הם לילות ארוכים. תודיעו בבית לאישה, לבעל, לילדים, תודיעו שבימי שני אתם לא חוזרים הביתה. קחו את זה בחשבון, אל תחפשו קיזוזים מהקואליציה, אל תרדפו אחרינו מ-17:00 אחר הצוהריים, אנחנו פה כי אנחנו עושים את עבודת הדמוקרטיה, זה קודם כול. הדבר השני, והוא יותר מהותי, למרות שזה היה מהותי לא פחות ממה שאני הולכת להגיד: כללי המשחק הדמוקרטיים הם שבסופו של דבר יש פה 120 מנדטים, ובין אם אתם קיבלתם מספר כזה או אחר של מנדטים כמפלגה, וגם אם אתם השלטון, בסופו של דבר כל חבר כנסת הוא מנדט שווה לחבר כנסת אחר, לא משנה מאיזו מפלגה הוא ואם הוא קואליציה או אופוזיציה. תזכרו את זה, זה חלק מהדמוקרטיה, וחשוב מאוד לשמור על כללי המשחק הנכונים של דמוקרטיה, של קואליציה ואופוזיציה. וכל פעם שאנחנו מותחים את הקווים האלה, כל פעם שאנחנו מותחים את הגבולות האלה, אנחנו שוב ושוב מאפשרים לעצמנו לפגוע בדמוקרטיה. דמוקרטיה בעיניי היא לא רק משטר דמוקרטי, היא לא רק כללי משחק, היא לא רק מה עושות אופוזיציה וקואליציה ואיך זה בנוי. זה הרבה יותר מכך: זה שוויון, זה מהות, זה חירויות הפרט, זה אי-התעמרות של השלטון באזרחים – זה הרבה מאוד דברים. אבל צריך לזכור שבבית הזה, אם אנחנו לא נשמור על הכללים האלה של קואליציה ואופוזיציה – וחלק מזה זה כן לאפשר לאופוזיציה, בין אם זה לעשות פיליבסטר, בין אם לטעון את הטיעונים, בין אם להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותנו, אם זה שאילתות והצעות לסדר-היום והצעות אי-אמון, וכל דבר וכל תרגיל שאפשרי על פי החוק ועל פי תקנון הכנסת. אני חושבת שזאת צריכה להיות גאוותנו בכנסת, בכללי המשחק של הדמוקרטיה. ובואו תתמכו בזה, תקדמו את זה, כי אתם יודעים, תמיד גם הכול יכול להתהפך. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת תמר זנדברג היא אחרונת הדוברים. לאחר מכן הסיכום של יושב-ראש הוועדה. << דובר >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. שיעור המיטות במחלקות פנימיות בבתי החולים בישראל הגיע השנה לשפל של שלושה עשורים. 1995 – היו 2.3 מיטות ל-1,000 נפש; 2017 – ירדנו ל-1.7 מיטות ל-1,000 נפש. הכלכלה של מדינת ישראל מתחזקת – הבריאות של הציבור יורדת לשפל. 5,000 איש בשנה בישראל מתים מזיהומים שהם חוטפים בבית החולים שאליו הם באו לקבל טיפול. בגלל הצפיפות הזאת, בגלל חוסר היכולת של בתי החולים לענות על הצרכים שלהם. ועכשיו כמעט סוף חודש מאי, ובבתי החולים במדינת ישראל החזקה, הסטרטאפיסטית, המוכשרת, היצירתית, עדיין בתי החולים לא יודעים מה הולך להיות התקציב השנתי שלהם. אין מושג עם איזה תקציב הם הולכים להתמודד. לא משנה כמה קשה הם ינסו לעשות את עבודתם, אי-אפשר לעשות עבודה בצורה כזאת. כבוד היושב-ראש, אני בקושי שומעת את עצמי כשככה יש רעש. אף שמאוחר בלילה, ראוי שחברי הכנסת יצליחו להקשיב. גם השר התורן – אה, יש שרה, בערך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, בואו נקשיב. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> ובכל זאת, על אף 5,000 המתים מזיהומים בבתי החולים, אף שאלה יכולים להיות סבא וסבתא שלכם או ההורים שלכם מחר, שמאושפזים במסדרון כי אין מספיק מיטות – אני שש שנים נמצאת בכנסת הזאת ופעם אחת לא ראיתי את הקואליציה מכנסת ועדה מיוחדת באמצע הלילה כדי להידרש למצבם של בתי החולים הקורסים במדינת ישראל. אפילו לא פעם אחת. לילה אחד בשש השנים הללו לא ראיתי אתכם מקדישים בכזה מרץ, בכזאת עוצמה, עם ויתור כזה על כל הכללים הדמוקרטיים, כדי לשאול את עצמכם מה קורה לתקציב בתי החולים; איך יכול להיות שמדינת ישראל החזקה והטובה, שבה הערבות ההדדית והאחריות היא הבשר, היא עצם, היא לב-ליבה של החברה שלנו, ופעם אחת לא התכנסתם ככה כדי לנסות ולהציל את מערכת הבריאות? פעם אחת. על מה כן מתכנסים? על מה? על להגדיל את הממשלה למספר אין-סופי של שרים. לא הסברתם הסבר אחד נורמלי לאזרחי ישראל בשביל מה צריך לעשות את זה, בעלות אין-סופית של משאבים – שאתם לא הולכים בכלל לציין בפני הוועדה המיוחדת – כשכל המהלך הזה, ספק אם הוא חוקי. אנחנו לא קיבלנו לכך הסבר בוועדה. אפילו את הייעוץ המשפטי של הכנסת כבר החלשתם לרמה כזאת שקשה לקבל תשובות אמיתיות בנושאים הללו. אבל הדבר האמיתי הוא שעובר לילה אחרי לילה וגם בלילה הזה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מאוד אבקש, גברתי, גם בלהט הוויכוח, לא לפגוע בעובדים מקצועיים בכנסת. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אני מציינת עובדות ואת עמדתי – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני ממש לא מוכן שמעל הדוכן הזה יפגעו בעובדים המקצועיים. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> עובדים מקצועיים של הכנסת, שאנחנו מעריכים אותם הערכה רבה, לצערי הותקפו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, תודה. זמנך תם, גברתי. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> רגע, אבל אני אסיים את המשפט. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זמנך תם, גברתי, עברו שלוש דקות. נא לרדת, גברתי, זמנך תם. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> לא, סליחה, אני אעמוד על זכותי להגיד את הדבר הזה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת תמר זנדברג. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> כי העובדים המצוינים של הכנסת מותקפים על ידי הקואליציה הזאת בלי סוף, מה שמחליש אותם – כן, מחליש אותם ופוגע ביכולתם לעשות את עבודתם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, גברתי, נא לסיים ולרדת. חברת הכנסת תמר זנדברג. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> ואני אסיים ברשותך, כי הפריעו לי באמצע דבריי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, גברתי, נא לרדת. ביקשתי לרדת. זמנך תם. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> גם בלילה הזה יש אנשים שיושבים במסדרונות, שמאושפזים במסדרון בבית החולים, כי אין שם מספיק תקציב. גם בלילה הזה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> יש גבול למה שאני מוכן לסבול מעל הדוכן הזה. תתייחסו אחד לשני ולא לעובדים של הכנסת. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> והיה ראוי שבלילה הזה אתם תידרשו לטפל בהם ולא לנסות – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, גברתי, תמר זנדברג. נא לנתק את המיקרופון. יש גבול להתנהגות כאן. תתייחסו לנבחרי ציבור ולא לעובדים של הכנסת. הם כאן בשבילך, בין היתר. נא לרדת. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> כולנו צריכים להגן עליהם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לרדת, ביקשתי לרדת. ביקשתי לרדת מן הדוכן. ממש אין גבול כבר. אין גבול. בבקשה, חברת הכנסת זנדברג. איבדתם כל רסן. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> תורידו אותה, פשוט. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> את מעוניינת לדבר, חברת הכנסת זנדברג, או לא? את מעוניינת לדבר? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> למה אתה צועק עליי? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> קראתי לך לדוכן. קראתי לך לדוכן. בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> למה לקואליציה אין שום – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מציע לך להירגע ולהתנצל בפני הלשכה המשפטית של הכנסת. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> פשוט חוצפה. תרדי מכאן כבר. תרדי מכאן. תרדי מכאן כבר, את תופסת זמן של אחרים. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא ארד עד שאקבל – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> את לא תקבלי. תתלונני עליי לוועדת האתיקה כשתקום. בבקשה, גברתי. שאני אקרא לסדרנים להוריד אותך? זה מה שאת מחפשת? זה מה שאת מחפשת? << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אחרי שהקימו פה ועדה שבה לא ניתן לייעוץ המשפטי לדבר, אותי מאשימים? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> את מוכנה לרדת? << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> – – – הוראות – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> את מוכנה לרדת או שאקרא לסדרנים להוריד אותך? << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> תקרא. מה זה, כל אחד פה מקבל – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה. אל תלמדי אותי שיעורים, תרדי מכאן. בבקשה, חברת הכנסת תמר זנדברג. ואני מתנצל בפני עובדי הלשכה המשפטית על הדברים שנאמרו כאן. עד שלוש דקות לרשות גברתי. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> ארבע שנים לא ראיתי התנהגות כזאת. ארבע שנים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, זהו, הדיון תם. בבקשה, גברתי. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> לדעתי יש כמה חברים בקואליציה שחושבים שהם יבואו כאן למליאה או לוועדה בשעה 23:00, 24:00 או 01:00 כדי לשנות חוק-יסוד בממשלה שעדיין לא קמה ולהקים ועדה מיוחדת לשם כך, והאופוזיציה תשתוק. וכשמנסים – כן, זה יהיה לכם קשה, זה יהיה בלילה. אנחנו לא ניתן קיזוזים ואנחנו נעשה פיליבסטר – היום יש כאלה שלמדו מילה חדשה: פיליבסטר. זה לא יעבור בקלות. מי שחושב שעיוות הדמוקרטיה הישראלית בדיל המושחת שמתרקם כאן יעבור בשקט, טועה. הוא יגלה את הזכות המינימלית שיש לחברי אופוזיציה: לדבר. מי שחושב שישתיק אותנו ומי שחושב שיבוא וישאל אותנו: נו, מה אתם לא רוצים ללכת הביתה? ומי שחושב שיבוא ויגיד: מה, אין לכם ילדים? למה אתם לא מתקזזים? מי מכם הולך? יש פה עלייה לרגל. חברי כנסת חדשים, כמה קשה עבדתם בפריימריז בשביל להגיע למקום שלכם? אז הגעתם לפה, עכשיו רוצים ללכת? מה קרה? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא ביקשנו כלום. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> תשבו ותשמעו, זה לא נעים וזה לא כיף. מנופפים בידיים. כל אלה שבאים לפה לספסלים האחוריים לבקש ממנהלות הסיעה להתקזז עכשיו מנופפים בידיים וברגליים. חברים, זה לא נעים, זה לא נחמד, השעה מאוחרת, אבל זה כלום לעומת הדיל המושחת שאתם באים לחוקק כאן, ועוד חושבים שזה יעבור לכם בקלות. לא, זה לא יעבור לכם בקלות. ההצבעה של החסינות שאתם תצביעו פה וההצבעה של פסקת ההתגברות שתצביעו פה הן הדבר הבעייתי, הן הדבר הקשה, הן הדבר הפוגעני, הן הדבר הנורא. זה הדבר שאזרחי ישראל מסתכלים עליו ושואלים: מי אתם? מה אתם עושים כאן? בשביל זה הגעתם לפה? בשביל לחוקק חוקים כאלה? באתם לעשות טוב לבוחרים שלכם – במיוחד חברי הכנסת החדשים, אתם נבחרתם במחוזות, נכון? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא. לא במחוזות. עשרות אלפי קולות, לא במחוזות. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> זה מה שהציבור שלכם ביקש מכם? שתבואו לפה בשביל לפגוע בעצמאות בתי המשפט? בשביל לצאת ולהיכנס ולחפש מועמד למבקר המדינה בשביל שישרת את הדילים המושחתים שלכם? תתביישו לכם. לא, לא בשביל זה באנו לפה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> באנו לפה בשביל משהו אחר לגמרי. ובסוף הכהונה, כשלא תיבחרו לרשימה הארצית, כל אחד יסתכל בראי וישאל את עצמו: איפה הייתי כשהיה צריך לעמוד באומץ, כשהיה צריך לזכור מי שלח אותי ולא מי ייתן לי ג'וב? זה הרגע שבו אתם תעמדו מול עצמכם ותשאלו את עצמכם אם תוכלו לישון בלילה בידיעה שבאתם לכאן כדי לשרת את ראש הממשלה הראשון בתולדות מדינת ישראל שמכהן תחת כתב אישום בשוחד ומרמה ובהפרת אמונים. בסוף בסוף בסוף, זה הדבר היחיד שיישאר מכל הכהונה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, יושב-ראש הוועדה, לסיכום הדיון. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> מיקי, קח את הזמן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת זוהר, נא לסכם את הדיון. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאחר ששמעתי חלק מהדברים, אז אומר כך: לגבי הדיון שהתקיים היום, כל מה שרצינו זה לקיים דיון ענייני על מהות מאוד מאוד ברורה שהייתה: הקמת ועדה מיוחדת. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה עם השמאלנים? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> הגיעו חברי כנסת מהאופוזיציה, ומתוך רצון לייצר פיליבסטר – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> איזה פיליבסטר? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> – – שבסופו של דבר הוא על חשבון עובדי הכנסת, לא על חשבון חברי הכנסת, והתחילו לומר דברים שאינם קשורים לדיון. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> על חשבון הזמן שלנו. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> מהרגע שאני זיהיתי את זה החלטתי לנקוט את הצעדים שאני נקטתי, וכך הפיליבסטר קצת השתנה, כשאני הייתי עורך הפיליבסטר. אני לא חוזר בי. אני חושב שזאת הייתה החלטה נכונה מהסיבה הפשוטה, שאני לא אתן יד ולא אסכים לשתף פעולה עם תהליכים שלא תורמים לדמוקרטיה הישראלית – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אתה מלך הדמוקרטיה. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> – – שרק פוגעים בה, אבל הם בעיקר פוגעים בעובדי הכנסת, שצריכים להישאר פה עד שעות כאלה על לא עוול בכפם. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> מלך הדמוקרטיה. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> לגבי הטענות שהועלו כלפי היועץ המשפטי: גברתי חברת הכנסת שפיר, צר לי, צר לי על דברייך, כי נוח לך לפעמים להיסמך על עמדות היועץ המשפטי – – << קריאה >> סתיו שפיר (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> – – ונוח לך לפעמים לחשוב שההחלטות שלו אינן מקובלות, הזויות וכדומה. זה לא מכובד. יועץ משפטי – יש לו עמדה. לא צריך לקבל אותה רק כשנוח לך. << קריאה >> סתיו שפיר (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> אפשר לקבל את עמדתו גם כשלא נוח לך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר_המשך >> ולכן, באופן הגיוני, בעיניי, אפשר להקשיב בקשב רב לדברים שהוא אמר. אני שמעתי מה הוא אמר. הוא הסביר הסברים מאוד מאוד מאוד ברורים שהצדיקו למה אנחנו יכולים לקיים את החוק. ואת, גברתי, בוחרת לתקוף איש מקצוע, ובעיניי הדבר לא מכובד. אני רק אבהיר שהחוק הזה שהוצבע היום בוועדה המסדרת יבוא לדיון בוועדה המיוחדת. כן, הוא יבוא לדיון בוועדה המיוחדת, וגם על זה כמובן אנחנו מצביעים כאן. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת זוהר. חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע יכול לשבת במקומו, יכולה לשבת במקומה. אנחנו מצביעים על הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) (ביטול המגבלה על מספרם המרבי של השרים וסגני השרים). מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת הוועדה המסדרת – 48 נגד – 39 נמנעים – אין הצעת הוועדה המסדרת בדבר הקמת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8) (ביטול המגבלה על מספרם המרבי של השרים וסגני השרים), נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, 48 בעד, 39 נגד, אין נמנעים. חברת הכנסת השרה מירי רגב ניסתה להצביע בעד, אבל הייתה לה תקלה במחשב, זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. אני קובע כי מליאת הכנסת אישרה את הקמת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, ט"ז באייר התשע"ט, 21 במאי 2019, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 01:31. << סיום >>