דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ד'
ישיבה ח'
הישיבה השמינית של הכנסת העשרים-ואחת
יום שלישי, ט"ז באייר התשע"ט (21 במאי 2019)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 3
קארין אלהרר (כחול לבן): 3
עיסאווי פריג' (מרצ): 4
אסף זמיר (כחול לבן): 4
רם בן-ברק (כחול לבן): 5
אנטאנס שחאדה (רע"ם-בל"ד): 5
יעל גרמן (כחול לבן): 6
אלון שוסטר (כחול לבן): 7
היבה יזבק (רע"ם-בל"ד): 7
אלעזר שטרן (כחול לבן): 8
יזהר שי (כחול לבן): 8
מיקי לוי (כחול לבן): 10
רם שפע (כחול לבן): 10
אורלי פרומן (כחול לבן): 11
יועז הנדל (כחול לבן): 11
מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): 12
אבי ניסנקורן (כחול לבן): 12
יואב סגלוביץ' (כחול לבן): 13
איתן גינזבורג (כחול לבן): 13
יוראי להב הרצנו (כחול לבן): 14
נאומי בכורה של חברי הכנסת 16
חילי טרופר (כחול לבן): 16
שלי יחימוביץ' (העבודה): 20
מירב כהן (כחול לבן): 23
עמיר פרץ (העבודה): 25
ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): 28
שרן מרים השכל (הליכוד): 32
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, היום ט"ז באייר תשע"ט, 21 במאי 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אנחנו נפתח בנאומים בני דקה, כדרכנו. אני מפעיל את ההצבעה כדי שחברי הכנסת יוכלו להירשם. בבקשה, ההרשמה החלה.
<< קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >>
אפשר להוסיף אותי ללחיצה? לא הגעתי לעכבר.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
את יודעת מה, חברת הכנסת קארין אלהרר, את יכולה, אם את מעוניינת, לפתוח את הנאומים, ואנחנו בינתיים נתארגן עם הרשימות.
<< דובר >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני ממשיכה לקרוא מתוך כתב החשדות, עמ' 23: "דרישותיכם לבשו צורות שונות. כך, בין היתר, העברתם דרישות להעלאת ידיעות חיוביות העוסקות בך, ברעייתך שרה נתניהו ובבני משפחתכם ותמונות שלכם, כגון דרישתכם להעלאת תמונות מנוכחותכם בהלוויית ראש הממשלה אריאל שרון; דרישות לפרסום ידיעות בעלות מסרים פוליטיים שחפצת בהפצתם לציבור הרחב כגון דרישתך לפרסם בבולטות ובמשך שעות רבות סרטון מטעמך ביום הבחירות ב-2015, בו התרעת כי 'הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפיות', וקראת למצביעי הימין להצביע עבור מפלגתך; דרישות להגדלת זמן החשיפה של ידיעות חיוביות מבחינתכם ולמתן מקום בולט יותר לידיעות אלה, למשל דרישות להשאיר ידיעות הנוגעות למצבו הרעוע של מעונך הרשמי למשך זמן רב מהרגיל באתר; דרישות לשינוי כותרות שליליות שעסקו בך, ברעייתך ובמשפחתכם דוגמת דרישתך, בסמוך לבחירות 2015, לשנות כותרת הנוגעת לחששך מפני תוצאות הבחירות". תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת פטין מולא.
<< דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברים יקרים, חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם היום על הדיון הקצת-מוזר שהתנהל בוועדה המיוחדת של מיקי זוהר. בשלב הראשון חשבתי שמדובר בוועדה למינוי שרים, אבל מסתבר שקיבלנו ועדת התחנפות, ועדת ליקוק, ועדת נאמנות לבוס הגדול. הדיון בוועדה התחיל כשחבר הכנסת מיקי זוהר סיפר לנו על אימא שלו, זיכרונה לברכה, שביקשה שתמיד ייתן דוגמה. אכן, הוא נתן דוגמה להתחנפות למנהיג והשתלחות באופוזיציה, אדוני, והקורבן הראשון של הוועדה הזאת היה חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. זה כנראה טוב להשתלח ולתקוף אנשי משטרה; זה נותן נקודות רבות אצל המנהיג.
הנקודה השנייה – אנחנו באופוזיציה, אדוני, ביקשנו זמן להגיש הסתייגויות. אמרו: יש לכם שלוש שעות. ואני שואל: ראש ממשלה, לוקח לו שנה להתכונן לשימוע, ואנחנו, חברי הכנסת, אמורים לקבל שלוש שעות – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >>
– – כדי להכין הסתייגות.
אדוני היושב-ראש, היום הייתה זילות, והרגשתי שאנחנו כמו שלט בידי הממשלה. ההתנהלות שהייתה בוועדה לא מוסיפה כבוד לבית הזה. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת אסף זמיר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת רם בן-ברק.
<< דובר >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר >>
תיק 4000, מתוך עמ' 23: "דרישות למחיקת ידיעות שליליות שפורסמו אודותיכם כגון ידיעות אודות תביעות שהוגשו כנגד בני משפחתך על ידי עובדים לשעבר במעונך הרשמי; דרישות להצנעת ידיעות וכותרות שליליות שעסקו בך, ברעייתך שרה נתניהו ובמשפחתכם למקומות בולטים פחות באתר ודרישות לצמצום זמן החשיפה של ידיעות אלה – – – כגון דרישתך לדרדר ידיעות הנוגעות להוצאות גבוהות במעונך הרשמי; דרישה למנוע שידור ריאיון שהתקיים ולעריכה בדיעבד של קטעים לא רצויים מריאיון בטרם יפורסם, כפי שאירע ביחס לריאיון שערך עימך דב גילהר ימים ספורים לפני בחירות 2015; ודרישות להעלאת ידיעות שליליות על יריבים פוליטיים וגורמים אחרים כגון העלאת ידיעה התוקפת את נשיא המדינה ריבלין על דברים שאמר בעקבות פרסום תמונותיכם במדי אס.אס".
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת אסף זמיר. חבר הכנסת רם בן-ברק, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אנטאנס שחאדה.
<< דובר >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, על פי דוח מבקר המדינה, המשרד לביטחון הפנים בראשות השר גלעד ארדן החליט בחודש אפריל 2018 להסיט 434 מיליון ש"ח מתקציב משטרת ישראל אשר אושר לשנים 2017–2018 בלי שקיים כל התייעצות עם המשטרה בנושא לפני קבלת החלטה. מדובר בתקציב שהוקצה, בין היתר, עבור תוכנית עבודה שכללה כמה פרויקטים בתחומים של בינוי תחנות משטרה, בעיקר בחברה הערבית והפריפריה, פריסת תשתיות, הקמת מערכים טכנולוגיים ועוד.
נשאלת השאלה מדוע שר במדינת ישראל אשר אמון על ביטחון כלל אזרחי המדינה בוחר לתעדף פרויקטים שמיטיבים עם מגזר אחד באוכלוסייה ומפלים מגזר אחר. אני קורא לראש הממשלה ולשר ארדן להפסיק עם האפליה של אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב'. יש לתקצב ולהנחות את משטרת ישראל לטפל בתופעת האלימות בחברה הערבית, כמו גם האלימות בכלל בחברה הישראלית, לבצע מבצעים חסרי פשרות לאיסוף הנשק הבלתי-חוקי במגזר הערבי ולהגן על הילדים והנשים. עליכם לטפל בדחיפות בסוגיה זו ולעצור את מרחץ הדמים, אחרת יהיה מאוחר מדי. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת רם בן-ברק. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
<< דובר >> אנטאנס שחאדה (רע"ם-בל"ד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום בבוקר השתתפתי בישיבת חירום של הוועד העליון של האוכלוסייה הערבית בישראל כדי לדון בצעדי מחאה לגבי האלימות והרצח שמשתוללים ביישובים הערביים. ועדת המעקב החליטה לנקוט צעדי מחאה בעיקר כלפי המשטרה, כדי שהמשטרה תיקח עליה את האחריות ותטפל בארגוני הפשע שמשתוללים חופשי ביישובים הערביים – והמשטרה מספקת מעין אווירה, בואו נגיד, נוחה לארגוני הפשע.
לצד זה היה ברור, וברור לכולנו, שבעיקר המשטרה צריכה לטפל בזה, אבל צריך טיפול מערכתי גם בכל הנושא של היישובים הערביים: צריך פיתוח כלכלי, צריך תוכניות לימוד, חינוך, תעסוקה, פיתוח, תשתיות וכל זה. אנחנו לא נפסיק לדרוש את זה ולא נפסיק לפעול בנושא הזה עד שאנחנו באמת נראה תוצאות חיוביות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת שחאדה. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אלון שוסטר.
<< דובר >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר >>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, "תקופות הבחירות – – – היו תקופות שיא מבחינת אינטנסיביות דרישותיך לסיקור. זאת, בין היתר, בשל חשיבותו של אתר וואלה עבורך בתקופות אלו. – – – תקופות אינטנסיביות נוספות בדרישות הסיקור – – – נרשמו סביב סיקורן של פרשות שונות שנקשרו בך וברעייתך וביניהן פרשת מני נפתלי, פרשת המעונות, שבמסגרתה נחקרה רעייתך תחת אזהרה, פרשות שנחשפו בדוחות של מבקר המדינה שעסקו בך ועוד". "דרישותיכם האינטנסיביות וההיענות החריגה של בני הזוג אלוביץ' לדרישות אלה הובילו להפעלת מכבש לחצים על העורכים והכתבים, שביקשו לפעול בהתאם לנורמות עיתונאיות מקובלות. מסכת לחצים זו הביאה להטיית אופן הסיקור באתר לטובתך, לטובת רעייתך ולטובת משפחתכם. בנוסף, דרישותיכם, וכפועל יוצא מהן מעורבותם האינטנסיבית של בני הזוג אלוביץ' בסיקור הנוגע לך ולבני משפחתך בוואלה, הביאו ל'אפקט מצנן' וגרמו לכך שהעורכים והכתבים בוואלה הפעילו לעיתים על עצמם 'צנזורה עצמית'."
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת היבה יזבק.
<< דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >>
חברים וחברות, יושב-ראש הכנסת, הרי מתוך תיק 4000, עמ' 24–26: "העברת הדרישות הפרטניות שלך ושל רעייתך להתערבות בתוכני האתר באמצעות גורם שלישי בוצעה על ידיכם בעל פה, בשיחות טלפוניות, במסרונים או בהודעות דואר אלקטרוני מעובדי לשכתך, תוך מעורבות ושליטה שלכם בתוכן הדרישות, ולעיתים אף בניסוחן, וככלל תוך מעקב אחר מידת ההיענות של בני הזוג אלוביץ' לדרישה, ולעיתים אף תוך דרישות חוזרות ונשנות לתיקון אופן ההיענות עד לקבלת תוצאה שהשביעה את רצונכם."
"בני הזוג אלוביץ' נענו לחלק ניכר מדרישותיכם לסיקור, באמצעות הפעלת לחץ ישיר על ישועה ובעקיפין על עורך האתר והכתבים בו, ואף יזמו בעצמם הטיה של הסיקור בוואלה באופן משמעותי לטובתך, לטובת רעייתך ולטובת בני משפחתכם. זאת, מתוך רצון לרצות אותך, ובמסגרת ההבנה המשותפת איתך כי ההיענות לדרישות הסיקור נובעת מהציפייה של בני הזוג אלוביץ' שתפעיל את כוחך ואת סמכויותיך השלטוניות לטובתם בעניינים שבתחום סמכותך."
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת אלון שוסטר. חברת הכנסת היבה יזבק, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<< דובר >> היבה יזבק (רע"ם-בל"ד): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני שבוע העליתי בנאום הבכורה שלי את הנושא של הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ואת מקרה הרצח של זהר מנצרת. היום אני מוצאת את עצמי כאן מעלה שוב את הנושא של הפשיעה בחברה הערבית, אחרי שנרצחו שני אנשים בבאקה אל-גרבייה, וגם בטמרה לפני שלושה ימים. אני פונה אליכם לפעול למען מיגור תופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית, ואני גם שואלת את הממשלה: למה אין טיפול במקרי הרצח והפשיעה כשמדובר באזרחים הערבים? המשטרה חייבת לדאוג לכך שיהיה ביטחון אישי וחברתי לכלל האזרחים בתוך המדינה, ואנחנו לא מוכנים וגם לא יכולים לשתוק יותר.
אנחנו באמת פונים ופונות לכל אלה שמאמינים בצדק לבוא ולפעול איתנו במאבק הצודק גם נגד הפשיעה והאלימות. מיעוט קטן בחברה שלנו הידרדר לפשיעה, והמשטרה מעלימה עין. ואני פונה אל הממשלה לקחת אחריות ולהפסיק – ולפעול נגד הפעילות ונתינת הרוח הגבית של המשטרה בעניין הפשיעה בתוך החברה הערבית. אז צריך פשוט לקחת אחריות, גם מצד הממשלה וגם מצד המשטרה. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת יזבק. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יזהר שי.
<< דובר >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, לא נעים אבל אין לנו ברירה – אנחנו ממשיכים להקריא מתוך תיק 4000, והפעם אני בעמ' 26, סעיף 43: "כל זאת עשו בני הזוג אלוביץ' תוך דחיית שיקולים עיתונאיים שהוצגו להם על ידי ישועה כבסיס להתנגדות להיענות לדרישות. ההתערבות הישירה של בני הזוג אלוביץ' בתוכני האתר, כמו גם העובדה כי התערבות זו נובעת מדרישותיך ודרישות רעייתך, הוסתרה מעובדי אתר וואלה".
"דריסת הרגל החריגה שניתנה לך ולרעייתך שרה נתניהו באתר וואלה באה לידי ביטוי גם באפשרות שניתנה לכם, במהלך התקופה הרלוונטית, להביע עמדתכם ביחס לאישור או פסילת מועמדים לתפקידים של עורכים וכתבים באתר. פניותיהם של בני הזוג אלוביץ' אליכם בעניין זה באו על רקע תלונות שהפניתם אתה ורעייתך שרה נתניהו לבני הזוג אלוביץ' בנוגע לעורכים או כתבים באתר. בעקבות הבעת עמדתכם, אכן לא מונו מספר מועמדים לשמש כעורכים או כתבים באתר.
"מחודש ינואר 2017 ואילך, על רקע החשש שלך ושל סביבתך הקרובה מחקירה צפויה, כמו גם חששם של בני הזוג אלוביץ' מחקירה כזו, פחתה משמעותית תדירות הקשר בינך ובין רעייתך שרה נתניהו לבני הזוג אלוביץ' והעברת דרישות הסיקור פסקה כמעט לגמרי." תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת יזהר שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<< דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. מתוך כתב האישום נגד בנימין נתניהו בכפוף לשימוע, תיק 4000, עמ' 43: "במהלך התקופה הרלוונטית לחשדות, התפתחה בינך לבין אלוביץ' מערכת יחסים של תן וקח, ובמקביל לכך שדרשת וקיבלת מבני הזוג אלוביץ' את המתת, ובהתאם לציפיותיו של אלוביץ', עסקת באופן עקבי בעניינים הנוגעים לעסקיו של אלוביץ'. במסגרת זו, הפעלת את כוחך ואת סמכויותיך כעובד ציבור בכיר על מנת לקדם נושאים הנוגעים לעסקיו של אלוביץ' ולאינטרסים כלכליים שלו ושל קבוצת בזק, תוך שאתה מנחה פקידים הכפופים לך לפעול באופן החורג מהרגיל.
"את כל הפעולות השלטוניות המפורטות להלן עשית תוך שאתה יודע שטובות ההנאה שניתנו לך ולרעייתך מבני הזוג אלוביץ' ניתנו לך בעד פעולה הקשורה בתפקידך ומעמדך הציבורי, ועל מנת להמשיך ולקחת טובות הנאה מבני הזוג אלוביץ'. במסגרת פעולותיך פעלת תוך ניגוד עניינים, הפעלת סמכויות שלטוניות תוך שקילת שיקולים זרים הנוגעים לטובתך האישית ולטובת משפחתך, הבאת להשחתת עובדי ציבור הכפופים למרותך וסטית מן השורה." תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת שי. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי.
<< דובר >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, על פי המסורת שאני ממשיך, גם היום אמנה את תאונות הדרכים הקטלניות שהתרחשו בשבוע שחלף.
ב-13 במאי נהרג עמאד שלבי, בן 51 מאכסאל, בשל תאונה שהתרחשה בין שני כלי רכב בכניסה ליישוב דבורייה שבצפון. עמאד נהרג שלוש שנים לאחר שאחיו, עבד אל-סלאם שלבי, נהרג בתאונת דרכים בכביש 6, אשר התרחשה בחודש ינואר 2016. ב-18 במאי רוכב אופנוע בן 32 החליק ונהרג בנתיבי איילון סמוך למחלף וולפסון.
בפעם הראשונה שנאמתי נאום בן דקה בכנסת העשרים-ואחת, לפני כשבועיים, ציינתי את שמות שלוש הנשים הצעירות אשר נהרגו בתאונת שטח בגלבוע שהתרחשה ב-4 במאי. רק השבוע התבשרו משפחותיהן כי הן יוכרו כהרוגות תאונות דרכים. הכרה מאוחרת זו קרתה בשל קריטריונים אחידים וקשיחים אשר נקבעו זה מכבר מטעם משטרת התנועה המגדירים תאונת דרכים. מקריטריונים אלו עולה כי תאונה שהתרחשה בדרך שאינה סלולה לא תיחשב תאונת דרכים. עם זאת, בתאונות שהתרחשו בעבר אף הן בדרך לא סלולה כן הכירו בהרוגים בתאונות דרכים. נראה כי בשל ביורוקרטיה מסורבלת ולא סדורה, שאינה שקופה ואינה ידועה לציבור, ישנן משפחות הנאלצות לחוות את כאבן באופן מתמשך וללא כל צדק.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר_המשך >>
על משרד התחבורה ומשטרת ישראל לעשות עוד כדי למנוע סבל מיותר זה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת בועז טופורובסקי. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת רם שפע.
<< דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השבוע נחשפתי לעוד משהו לא הגיוני, לא נורמלי. קראתי באחד מהעיתונים הכלכליים שהאוצר מתכנן להטיל מחצית מעלות הרכבת הקלה בתל אביב על העסקים לאורך כל קו הרכבת. שמעת את זה, יושב-ראש ועדת הכספים? אתה חושב שאנחנו ניתן להם לעשות את זה? 75 מיליארד שקל. לא מספיק שהעסקים הקטנים לאורך תוואי הרכבת הקלה מתמוטטים – ביקשנו להם פטור מארנונה רק כדי שישרדו חודשים או שנים עד שיגמרו לבנות את הרכבת הקלה; רגולציה ומיסים שונים – והינה באה האמירה הזאת: האוצר מתכנן להטיל על עסקים בתוואי הרכבת הקלה מחצית מעלות ההקמה. תגידו, אתם השתגעתם?
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת רם שפע, ואחריו – חברת הכנסת אורלי פרומן.
<< דובר >> רם שפע (כחול לבן): << דובר >>
מתוך תיק 4000, עמ' 44, שווה להקשיב: ביום רביעי, "9.12.2014, לאחר מועד פיזור הכנסת, ובמהלך תקופת הבחירות, מינית את עו"ד איתן צפריר לתפקיד ראש מטה משרד התקשורת."
"לאחר מינויו, פנה צפריר מספר פעמים לברגר" – מנכ"ל משרד התקשורת – "והורה לו, לפי הנחייתך, לפעול לקידום אישורה של עסקת בזק-יס."
"ביום 17.5.2015, עם כינון הממשלה החדשה בראשותך, שבה המשכת לכהן כשר התקשורת, הודעת לברגר בשיחת טלפונית על פיטוריו. כאמור, במועד זה ידעת על תלונותיו של אלוביץ' ביחס לברגר, ועל רצונו של אלוביץ' שברגר לא ימשיך בתפקידו במשרד – – – בסמוך לאחר מכן, החלטת למנות את איש אמונך פילבר, שהיה נטול ידע מקצועי בתחום התקשורת, למנכ"ל משרד התקשורת, במקומו של ברגר."
"הנחית את פילבר לפעול במסגרת תפקידו כמנכ"ל המשרד לקידום סוגיות אלה לשביעות רצונו של אלוביץ'." לא יאומן.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת רם שפע. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יועז הנדל.
<< דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >>
תיק 4000, מתוך עמ' 44–47: פילבר החל לפעול "על מנת להביא לאישור עסקת בזק-יס בהקדם האפשרי. – – – כתוצאה מעמדתו של פילבר, כמנכ"ל, הסירו הגורמים המקצועיים את התנגדויותיהם לאישור העסקה ללא תנאים."
"כל התנהלותך שפורטה לעיל, שנועדה לקדם את רצונו של אלוביץ' באישור מהיר של העסקה ללא כל תנאים, דבר שהיה בניגוד מוחלט לעמדה בה החזיקו גורמי המקצוע במשרד התקשורת משך זמן רב, נעשתה בתמורה לטובות ההנאה שבני הזוג אלוביץ' נתנו לך, במסגרתן הם נענו במשך זמן רב לדרישות הסיקור החריגות שלך ושל רעייתך, ועל מנת שימשיכו להיענות לדרישות הסיקור החריגות שלכם גם בעתיד."
"במרץ 2015 כתב אלוביץ' לישועה כי עליו להסיר פרסום שלא נשא חן בעיניכם מאתר וואלה שכן הדבר יביא לאי-אישורה של העסקה: 'תוריד מייד, זה ימנע את אישור יס', ובהמשך אותו יום כתב לישועה כי 'הגדול'" – ראש הממשלה – "'מחפש אותי, כנראה רוצה כתבה הפוכה'." תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת אורלי פרומן. חבר הכנסת יועז הנדל, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'.
<< דובר >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר >>
תודה. אני ממשיך את ההקראה: "בהתאם להוראות שנתת לו בשיחת ההנחיה, שינה פילבר את שיטת התמחור של רפורמת השוק הסיטונאי בשוק הטלפוניה לשיטה המועדפת על בזק, אף ששיטה זאת נדחתה בעבר על ידי הגורמים המקצועיים במשרד התקשורת."
"ברוח הנחייתך פעל פילבר גם כדי לעכב את יישומה של רפורמת ההדדיות שנועדה לחייב את בזק והוט לאפשר שימוש הדדי בתשתיותיהן לצורך הגברת התחרותיות, לאחר שסיכם עם אלוביץ' על עיכוב זה."
"בנוסף וברוח הנחייתך פעל פילבר באופן אינטנסיבי לקדם את ביטול ההפרדה המבנית בקבוצת בזק לשביעות רצונו של אלוביץ'. תהליך זה קודם על ידי פילבר בחשאיות, תוך שיתוף פעולה עם אנשי בזק, בניגוד מוחלט לעמדת הגורמים המקצועיים במשרד ומבלי להתייעץ עימם או עם הייעוץ המשפטי במשרד."
"אלוביץ' ידע והבין כי פעולותיו של פילבר והאופן שבו התנהלותו שינתה את יחס משרד התקשורת לאלוביץ' ולקבוצת בזק, כרוכות באופן ישיר בטובת ההנאה שהוא נותן לך באמצעות היענות לדרישות הסיקור החריגות שלך ושל משפחתך." דוגמה אישית.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת יועז הנדל. חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אבי ניסנקורן.
<< דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >>
אני ממשיכה – תיק 4000, מתוך עמ' 48: "לאורך תקופה זו, במהלכה פיטרת את ברגר" – בסוגריים, מנכ"ל משרד התקשורת – "שגישתו המקצועית לא תאמה את האינטרסים של אלוביץ', מינית את פילבר והורית לו לפעול לטובת אלוביץ' בסוגיות הליבה שבהן עסק משרד התקשורת באופן ששינה את מדיניות המשרד בתקופתו של ברגר, וכן לאחר אישור עסקת בזק-יס על ידך, אלוביץ' הכיר לך טובה על הפעולות יוצאות הדופן שעשית עבורו והורה לישועה לגמול לך ולעשות כל מאמץ להיענות לדרישות הסיקור שלך חרף התנגדות הכתבים."
"בחודש יולי 2015, אלוביץ' אף הביע בפני ישועה את תסכולו מכך שאתה פועל עבורו במשרד התקשורת, ואילו הוא מתקשה במאמציו לגמול לך, בשל התנגדות הכתבים בוואלה להתערבות בתוכני האתר."
אלוביץ': "מה שמרגיז הוא שהגדול" – ראש הממשלה – "יוצא מגדרו כדי לעזור ואנחנו לא יכולים לגמול לו בגלל חבורת אפסים – – – הגדול מפתיע אותי לטובה כל יום בדברים הכי חשובים. חייבים למצוא דרך כדי לגמול לו – – – מגיע לו ואפשר הרבה יותר. אני לא אוהב להיות חייב. הוא באמת בסדר ומשנה את כל המורשת הישנה."
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת מיקי חיימוביץ'. חבר הכנסת אבי ניסנקורן, ואחריו – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.
<< דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >>
"בעשותך כאמור לעיל, לקחת את טובות ההנאה המפורטות לעיל ביודעך כי אתה לוקח שוחד כעובד ציבור בעד פעולות הקשורות בתפקידך, ביודעך כי טובות ההנאה המפורטות לעיל ניתנו לך בעד פעולות הקשורות בתפקידיך הציבוריים ובתמורה לטובות הנאה הפעלת את סמכויותיך תוך ניצול מעמדך הרם על מנת לבצע פעולות המטיבות עם אלוביץ' באופן משמעותי תוך סטייה מן השורה", בדבר מרמה והפרת אמונים.
"יחסיך עם אלוביץ' בתקופה הרלוונטית, שבמהלכה כיהנת, כאמור, כראש ממשלה ובחלקה גם כשר תקשורת, גיבשו מספר זיקות מהותיות בינך לבין אלוביץ'. זיקות אלה העמידו אותך במצב של ניגוד עניינים בעת שעסקת בענייניהם של אלוביץ' ושל קבוצת בזק."
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת אבי ניסנקורן. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', ואחריו – חבר הכנסת איתן גינזבורג.
<< דובר >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אני אקח אתכם לאיזה אירוע צד שקשור להקראה שאנחנו שומעים. עד יום שישי זה ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך להעביר נתונים ואת הצהרת ההון לוועדת ההיתרים. יש לזכור שוועדת ההיתרים הקודמת גם הורתה לבנימין נתניהו להחזיר 300,000 דולר שקיבל ללא אישור, וגם את זה הוא לא עשה עד היום.
בנימין נתניהו לא סיפר אמת לוועדת ההיתרים – לא סיפר על קשריו למיליקובסקי, לא סיפר שהיו לו עסקים איתו, לא סיפר על כל העניינים הכספיים הקודמים איתו והציגו אך ורק כקרוב משפחה שרוצה לעזור. אך המדהים הוא בעיקר תגובתו של ראש הממשלה. הוא כותב כמו קוזק נגזל, למרות שהוא הקוזק במקרה הזה, מספר שהוא דואג מהדלפות, מספר שוב שהוא קורבן, שהוא נרדף; טוען שכתב האישום, מטרתו להפיל ראש ממשלה ולהחליף שלטון שלא בהליך דמוקרטי, אך בפועל מתחמק מכל דבר של יושרה ובורח מכל דבר של אמת. אולי זאת הסיבה שהוא מנסה לבנות חומה של לבנים שחורות – להגן לא על המדינה, לא על ערכים, אלא רק על עצמו, חשוד שממתין לשימוע בתיק השוחד החמור שהיה במדינת ישראל. ראיתי חשודים כאלה בעבר, אבל זה הראשון שהוא גם ראש הממשלה שלי.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. חבר הכנסת איתן גינזבורג יהיה אחרון הדוברים בנאומים בני דקה, ואחריו נעבור לנאומי הבכורה – סליחה, יש עוד חבר כנסת שמדבר אחריך.
<< דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מתוך תיק 4000: "כמפורט לעיל, בינך ובין רעייתך לבין בני הזוג אלוביץ' נרקם קשר חריג. קשר זה התבטא בדפוס שיטתי ומתמשך של העברת דרישות סיקור אינטנסיביות מצידך ומצד רעייתך שרה נתניהו ובהענקת מתת בדמות היענות חריגה לדרישות אלה מצד בני הזוג אלוביץ'. קשר זה יצר בינך ובין הזוג אלוביץ' זיקה מהותית שחרגה מקשר רגיל בין גורם מפוקח לגורם בכל סמכות שלטונית."
זיקה זו העמידה אותך בניגוד עניינים חריף מול בני הזוג אלוביץ' שכן מחד גיסא, מתוקף תפקידך הציבורי הייתה לך הסמכות לקבל החלטות בעניינו של אלוביץ' והוא היה תלוי בך לצורך קידום האינטרסים העסקיים שלו ושל קבוצת בזק; ומאידך גיסא, אתה ורעייתך דרשתם, ישירות ובאמצעות מתווכים, ממנו ומאיריס אלוביץ' להטות את הסיקור באתר וואלה בהתאם לצרכים ולאינטרסים האישיים, הציבוריים והפוליטיים שלך, תוך שאתם מודעים לכך שבני הזוג אלוביץ' נענים לדרישותיכם באופן חריג נוכח מעמדך ותפקידך הציבורי וכדי שתפעל לקידום האינטרסים שלהם מתוקף תפקידך השלטוניים." תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת גינזבורג. אחרון הדוברים אכן יהיה חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. בבקשה.
<< דובר >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אתמול פספסתי את הפרק האחרון של משחקי הכס, כי הייתי פה, אבל אני רוצה לספר לכם שכאן בכנסת מתחילה עונה חדשה בסדרה, עונה חדשה ולא פחות מפחידה. הכנסת העשרים-ואחת רק התחילה את העבודה שלה, וזו רק ההתחלה של מה שעשוי להידרדר אל מקום רע יותר, אפל יותר ומסוכן הרבה יותר.
חברי הכנסת, חברי הקואליציה, שלא רבים מהם הגיעו היום, שכחו את תפקידם. אתמול אושרה בקריאה ראשונה הצעת חוק לביטול ההגבלה על מספר השרים בממשלה. 65 חברי כנסת הצביעו בעד הצעת החוק, אותה אחת שעלולה לעלות יותר מ-100 מיליון שקלים למשלם המיסים כל שנה. אבל למי אכפת? להם לא אכפת. להם אכפת לשמר את כוחם הפוליטי, לצבור עוד ועוד כוח, עוד ועוד סמכויות. הם רוצים שליטה והם רוצים אותה מהר. המחיר שעלולים אזרחי מדינת ישראל לשלם בגין אותה שליטה הוא המחיר של אותו מאבק משפטי אלים, קשה ושאינו מוצדק בדרך אל כס הברזל.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
לא, לא. טוב, אני סולח לך – פעם ראשונה, אבל אני מקווה שזו הפעם האחרונה בכנסת הנוכחית שאתה עושה אווירה כזאת חמורה במליאה. אני רואה בך תינוק שנשבה – הפעם הראשונה.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
אבל דברים כאלה תשאיר לחברי כנסת שכבר לא איתנו, שהיו איתנו בכנסת הקודמת והציבור החליט שאין לדברים האלה מקום בכנסת.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << קריאה >>
– – – אני מוטרד – – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
עד כאן נאומים בני דקה.
<< נושא >> נאומי בכורה של חברי הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
נעבור לנאומי בכורה. הראשון יהיה חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. אני גם מודה מראש לחברנו טל בוסידן על התרגום לשפת הסימנים.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן): << דובר >>
כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות כנסת, אורחים ומשפחה, שלום גם למתורגמן טל בוסידן, מכובדיי כולם. סבתא שלי, סבתא חנה, זכרה לברכה, עלתה לארץ יחד עם סבא שמואל אחרי שנים ארוכות בגולה, ממניעים ציוניים מובהקים, וחיה את עוצמת הציונות עד יום מותה. היא תמיד הזכירה לנו להעריך את המדינה שלנו ולא לקחת אותה כמובנת מאליה. היא ידעה לזכור כל מה שאנחנו לעיתים הספקנו לשכוח – את החיים היהודיים העגומים והחלקיים בגולה, לפני שאנשים טובים הקימו את המדינה.
היא גם הזכירה לנו להתרשם כל יום מחדש מהמפעל האדיר שהוקם, מתוחזק וממשיך לצמוח כאן, ומתוך כך, בחרה תמיד לדבר רק בשבחה של הארץ. את כל מה שנעשה כאן היא דנה תמיד לכף זכות, אפילו את מזג האוויר. כשהתלוננו אנחנו על השרב הכבד והשמש היוקדת, היא ראתה מעליה רק שמש מיוחדת וטובה שזורחת רק בארץ ישראל. כשהשמיים קדרו וגשמי זלעפות היכו בנו, היא בירכה על גשמי הברכה שיורדים על אדמת ישראל. הכול היה מיוחד, יפה וטוב, פשוט מפני שזו הייתה ארץ ישראל.
על התפיסה הזאת, שהיא אולי קצת קיצונית, גדלתי – על ההבנה שבגולה תמיד קודר ואפור בלב גם אם השמש זורחת שם; שמחוץ לארץ יבשים החיים במהותם, גם אם ארובות השמיים פתוחות לרווחה. על האמונה פשוטה שהארץ ואנשיה טובים מאוד מאוד גדלתי – מהסבים והסבתות שלי, חנה ואברהם, ייטע ושמואל, ובעיקר בזכות הוריי, שבמובן העמוק ביותר, כל ששלי, שלהם הוא.
אני אסיר תודה להוריי. לא יכולתי לבקש יותר מזה. את השיעורים הגדולים ביותר, גם על עין טובה, אהבת הארץ ואהבת ישראל, למדתי מהם. גדלתי בבית שבו לעולם לא חדלו להתרגש מהמדינה, עם הרבה הכרת הטוב על כל מה שיש, עם מתינות, ממלכתיות, שאיפה מתמדת לאחדות ועמידה בעקשנות מול עוולות, ובעיקר – עם הרבה אהבת מולדת, מסורת ואדם, כל אדם. אנחנו עשרה אחים ואחיות, וברוח ההורים המיוחדים שלי גדלנו על אמרת חז"ל "אמור מעט ועשה הרבה". וכך, כל העשרה, וכן הגיסים והאחיינים, קמים מדי בוקר לעמל יומם שהוא עשייה למען הכלל – בחינוך, ברווחה, ברפואה, בצבא. זו הסביבה שבה גדלתי והיא שעיצבה אותי.
באופן טבעי, באירועים משמעותיים זוכרים גם את מי שאינו כאן אבל הוא חלק מאיתנו. אני מבקש להזכיר שני חברים, לירון שרביט ומורן ורדי, זכרם לברכה, ואת משפחותיהם היקרות. לירון ומורן נהרגו בשירות הצבאי והוריהם, שצופים בי עכשיו בטלוויזיה, שותפים במסע הפוליטי, ובכלל, ביתר האפיקים בחיי – הורים שבאמת הקריבו את היקר מכול, וממשיכים לחיות עם חלל גדול, כאב שאין לו סוף, ועם אהבה גדולה לארץ הזאת. מורן נהרג כאשר יצא מאחורי מחסה כדי להציל חייל שלו שנפצע ולא יכול היה לזוז. לאחר מותו הוענק לו ציון לשבח. לירון, יחד עם רועי וניב, עוד שני חברים, נהרג בטעות איומה מאש חברים אחרים ביחידה שלנו, והוריו ממשיכים לחבק אותנו באהבה ובלי כעס. נדרתי לזכור אותם בכל נקודה משמעותית בחיי, גם ברגע הזה.
במוצאי יום העצמאות האחרון זכיתי, יחד עם חברות וחברים של רונה רמון, זכרה לברכה, לקבל לכבודה את פרס ישראל. רונה הייתה חברת נפש, ונפטרה ב-17 בדצמבר, לא מזמן. תשעה ימים מאוחר יותר הוקדמו הבחירות. היא הייתה מעורבת בכל הדילמות, וגם במסע הפוליטי. גם בימים הקשים, כשהמחלה אוכלת בגופה, היא שאלה אותי תמיד, מבעד למסכי הכאב, על מה שמתרחש בחברה, על המנהיגות, על הכשלים, ועוד כל הזמן דנה איתי באפשרויות – איך היא יכולה לשנות את העולם. אין לי כוח לכל זה, אבל זה כאילו חזק ממני. אכפת לי מהמקום הזה, מהארץ הזאת – כך היא תמיד אמרה. רונה חסרה לי כאן היום, אבל גם לגמרי נוכחת. הסופר ארי דה לוקה כתב: "כשיש לך געגועים, זה לא חיסרון, זאת נוכחות". מתברר שגם געגוע יכול להיות דווקא נוכחות.
ואולי בדרך של רונה, דרך שמשלבת חיים אישיים עם התמסרות לכלל ולציבורי, אני מבקש להגיד משהו על הכללי והציבורי. בשנים האחרונות יש שחיקה מתמדת ומדאיגה בתפיסת הממלכתיות. צירוף של אינטרסים, שיקולים פוליטיים ואישיים, הקצנה והתלהמות סודקים את הממלכתיות הישראלית. המרכז הישראלי הרחב, שאמור לשאת את דגל הממלכתיות, תמיד סובל מרגשי נחיתות. צריך להגיד בקול ברור: מתינות וממלכתיות אינן פשרה. מתינות הייתה מאז ומתמיד לחם חוקה של הציונות – אידיאליזם פרגמטי. תפיסת עולם של מרכז היא לא קצת משמאל וקצת מימין – היא ההבנה שההסכמות והטוב המשותף רחבים יותר מהמחלוקות; היא ראייה מפוכחת, ערכית ואידיאליסטית של הפרויקט המדהים של ארץ ישראל ומדינת ישראל. אפשר להיות פטריוטים, להתרגש מהדגל וההמנון, ובמקביל – לקדם שוויון זכויות בלי הבדלי דת, גזע ומין. אפשר להיאבק על כך שכל אדם יוכל לחיות על פי אמונתו, ולצד זאת לחפש חיבורים עם הציבור החרדי והציבור הערבי, מתוך תחושת שותפות. אפשר לתמוך ביזמות, יצירתיות וכלכלה חופשית, אך להיאבק למען מערכות ציבוריות חזקות ומבוססות, זכויות עובדים וצדק חברתי.
בוודאי שקל יותר ללכת לקצוות ולהישמע לכאורה יותר אידיאולוגי. לפעמים – כך אנחנו מגלים פעם אחר פעם – אפילו קל להסית ולפלג, אבל זו כמובן סכנה גדולה. ממלכתיות זה להימנע מפופוליזם ומחשיבה דרך פריזמה צרה של שיקול פוליטי. זה למשל לא לאתרג ראשי ממשלה, אם מימין ואם משמאל, רק כי מעשיהם משרתים עמדה פוליטית. זה להתייצב לצד רמטכ"ל אמיץ שמגן על טוהר הנשק ומוקיע חייל שיורה במחבל מנוטרל, ולא להותיר אותו אחר כך לבד רק כדי לקושש עוד כמה קולות. ממלכתיות זה לנהוג כמו בקיץ 2005 בכפר מימון, ולמרות כאב העקירה ושברי החלום, לבחור באופן מוחלט בביחד של עם ישראל. זה לכבד כל מחלוקת ודיון – מותר גם על חקיקה ומשפט – אך להכיר בחשיבות מוסדות המשפט ולהתנגד לכל שפה אלימה וכוללנית כלפי שומרי הסף ואנשי חוק. ממלכתיות זה לקיים דיון אמיתי על חזקת החפות, אך להימנע מכל חקיקה פרסונלית. זה להימנע מכל פריבילגיה עבור נבחרי ציבור, לא לבקש עבור עצמנו דבר שלא מגיע לאחרון האזרחים – כן, כולל עמידה למשפט. ממלכתיות זו מנהיגות שמעדיפה תמיד את טובת הכלל על פני הטובה האישית או טובת המגזר שלי. ממלכתיות זה מאמץ עקבי לבנות אמון בין חלקים שונים בחברה ולקדם אחריות משותפת. בבסיס תפיסתנו קיימת ההכרה שנועדנו לחיות פה ביחד. טוב שנשקיע את המאמץ ביצירה משותפת, ולא במלחמות אין-סופיות.
אחד הביטויים של ממלכתיות הוא הדאגה לאחר, בעיקר לחלש ולמוחלש, לגר, ליתום ולאלמנה, שהם הסמל שהיהדות בחרה; והם אינם רק סטטוס משפחתי או אתני – זו מציאות חיים של שבר, של הידחקות לשוליים, של קול מושתק. לא רק מטעמי חמלה יש לדאוג להם אלא מתוך חובה לרדוף אחר הצדק. הרי האנשים האלה לא פחות חכמים, ראויים או טובים ממישהו מאיתנו, יש להם פשוט פחות הזדמנויות או אפשרויות. מי שהדלתות פתוחות בפניו יתקשה להבין את מי שהדלתות נעולות בפניו. מסורת חז"ל התאפיינה בלשון המעטה, במעט מילים, אבל כל מילה בסלע. בהקשר זה מדויקים הדברים המופלאים ממדרש תנחומא: "אלא מי שנתון באורה אינו רואה למי שנתון בחשכה, אבל מי שהוא נתון בחשכה רואה למי שנתון באורה". זו לא רק תובנה פיזיקלית מוכרת לנו, שכאשר אנו בחדר מואר אנחנו קצת מסונוורים ועלולים שלא לראות את מי שבחושך, ואילו מי שיושב בחושך תמיד רואה את מי שהאור נופל עליו. זו תובנה עמוקה על נפש האדם. מי שבמקום מואר וטוב בחייו יתקשה לראות את מי שמצוי במקום קשה וכואב, ואילו מי שמצוי במקום קשה וכואב יראה בעיניים כלות את מי שחי בטוב והאור נופל עליו.
אולי לכן אנחנו כאן. זו האחריות שלנו – לדאוג לכולם, אבל בראש ובראשונה למי שנתון בחשכה, שלא תמיד יודע למי להתקשר או להתחבר, שלא תמיד מבין מה בכלל מגיע לו, שלפעמים אפילו את השפה שבה מבקשים הוא אינו יודע. הלוואי שלא אסתנוור מהאור, שלא נחמיץ כולנו את מי שמצוי בחשכה, שלא נחטא באדישות ובקהות לב.
מערכות חינוך, רווחה ובריאות ציבוריות חזקות הן בין השאר אלה שיאפשרו גם למי שמצוי בחשכה מעט אור. חובתנו לשמור עליהן ולחזק אותן כך שכל ילד יזכה בחינוך טוב בלי קשר למקום שבו נולד, שכל נוטה ליפול יזכה למשענת של מחלקות רווחה יציבות ושכל חולה יקבל טיפול רפואי גם אם אין ידו משגת טיפול פרטי.
התפילה הזאת, לראות את האחר, יש לה ממש מעמד של קדושה ביהדות. הפילוסוף עמנואל לוינס מגדיר קדושה כ"דאגה לזולת המתגברת על הדאגה העצמית": המקום הזה שבו אתה נסוג אחור כדי לפנות למישהו מקום; המקום שבו אתה מוותר על משהו משלך כדי להעניק לאחר – זה המקום הקדוש. יש לו ספר, "שיגעון היום", והוא כותב על אירוע קטן שמתרחש בבית חולים: אדם עומד בשער הבניין והוא נסוג קצת אחורה כדי לאפשר כניסה של עגלת ילדים – מישהו נסוג לפני מישהו, מישהו קיים עבור האחר, בשפה של לוינס. זו היהדות שלי, שלפני מאבק על חוקי חסינות יש בה דאגה לגר, ליתום ולאלמנה, שהתשוקה לעמוד לצידם היא בראש סדר העדיפויות גם בהרכבת ממשלה, קודם לחלוקת תיקים.
ועוד משהו על דרכה של היהדות: אומנם נכון תמיד לחפש את המאחד, אבל יש רגעים שאסור לחשות ולעמוד מנגד. על רקע תופעת הלגיטימציה לגזענות במערכת הבחירות, וברוח דברי התלמוד "במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב", אני לא יכול לשתוק. ביהדות כפי שאני תופס אותה דמויות קדושות הן אלה שהרבו טוב, אמת ושלום בעולם. לא רוצחים שנטלו חיים מאחרים הם קדושים עד כדי כך שתמונתם תלויה בגאווה בסלון ביתו של מי שמבקש להיות נבחר ציבור בחסות מפלגה חשובה, ואפילו בחסות ראש הממשלה.
הלוואי שנדע להוציא מכאן את הרוח הרעה של עמדות השנאה, הגזענות והקיצוניות מכל צד ולהכניס לכנסת ישראל את רוחו של בית הלל – רוח טובה של מתינות, כבוד לזולת ושל "ואהבת לרעך כמוך".
יהיה מאתגר. גם אני אטעה, ואני אעשה הכול כדי לתקן. בוודאי כשאמעד אתאמץ כדי לקום, ואשתדל תמיד להיות מהנעלבים ואינם עולבים ולהתייחס לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.
כאן גם המקום להכיר תודה לכל החברים והחברות בכחול לבן על הדרך המשותפת, ותודה אישית לבני גנץ על החברות והזכות ללכת לצידך. תודה לצוות האישי שלי, ובכלל לצוות הסיעה המסור ולכל עובדי הכנסת. כאן המקום גם להגיד תודה להם. תודה לכל אנשי החינוך, הרווחה, הבריאות, החברה, המתנדבים, הפעילים, שעושים את ישראל טובה יותר. ובמילים קטנות, אך בלב מלא, תודה לצופית אשתי ולילדיי האהובים יובל, טל, דולב ועופרי ולכל המשפחה הרחבה על הכול. וכמובן, תודה לאל.
הרב יונתן זקס כתב: "כל שאני יודע הוא שגדול הישגיו של אדם בחייו הוא להיות, ולו לרגע, סוכן של תקווה לאדם אחד אחר". זו התפילה העמוקה ביותר שלי: שאצליח, שנצליח כולנו, להיות סוכנים של תקווה – תקווה קודם כול עבור הנדחקים לשוליים, הנעזבים בצידי הדרכים, הנאחזים בחיים בציפורניים, ובכלל עבור החברה הישראלית כולה. הסיפור היהודי והציוני הוא קודם כול סיפור של תקווה. בלעדיה לא היינו יכולים לכל האתגרים שמלווים את העם הזה מיום הולדתו. להחזיק בתקווה – זהו האתגר וזו האחריות שלנו, של כולנו. לו יהי שנדע לעמוד בכך. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת חיליק טרופר. חברי הכנסת, נא לשבת. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' מוכנה לברך, כמקובל אצלנו, את חבר הכנסת החדש חיליק טרופר. בבקשה, גברתי.
<< קריאה >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << קריאה >>
איפה חילי?
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
עדיין מחובק.
<< דובר >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חילי, אתמול ניגשת אליי ככה בדחילו ורחימו וביקשת שאדבר עליך במילים קטנות, בלי להתלהב יותר מדי, שלא יהיו פדיחות. והצבת בפניי אתגר קשה, אני חייבת לומר, כי באמת בורכת בכל כך הרבה מעלות ויכולות. אל תדאג, אני ארסן את עצמי, אבל אני באמת אשתדל.
יש אנשים עם יכולות ביצוע ועם חריצות ועם כישרון; יש גם אנשים עם רעיון מכונן ועם אתוס שהוא רחב יריעה – ואין צורך שאפרט אותו כי פירטת אותו כאן באופן כל כך יפה, נרחב ועמוק; ויש אנשים כמוך, שהם מאוד מאוד מעטים, שהם מצוידים גם באתוס, באמונה, בכוח פנימי שמניע אותם קדימה מתוך עולם ערכים מאוד מאוד מגובש ועמוק, וגם – לבצע, להפוך את החלום למעשה. אנשים כמוך הם מאוד נדירים; בדרך כלל צריך לבחור, או זה או זה. מימשת את זה הלכה למעשה בכל מקום שבו היית, גם כלוחם ומפקד בדובדבן, גם בברנקו וייס, שכונה בסרט שעשה עליך בן שני – סרט נפלא, שאני שמחה שנעשה, כי הייתה לכולם הזדמנות לצפות בביצוע של החזון החינוכי – "תיכון ההזדמנות האחרונה", ובעבודה ברחובות עם נוער בסיכון, באגף החינוך, התרבות והרווחה בירוחם, במשרד החינוך, ב"אחריי", ב"שכן טוב", ב"מעגלי צדק", ב"פסיפס" – הרשימה כל כך ארוכה. אתה גם רואה את התמונה הגדולה של איך היית רוצה שייראו החברה, הקהילה, המדינה, האדם, גם מנהל ומחליט וגם מסתכל בעיניים של האנשים שאותם אתה מלווה מתוך האתוס ומחזיק אותם ביד, ובמידה רבה – סליחה על המילה הפומפוזית – גואל אותם, למקום שבו הם בעצמם לפעמים לא חלמו שהם יצליחו להגיע.
חברי הטוב אורי אורבך, זכרו לברכה, נכנס לכנסת קדנציה אחת אחריי, ואני ניסיתי לתאר לו את הקשיים ואת ההזדמנויות שבעבודה הפוליטית. אחרי שהוא נכנס, אחרי כמה חודשים, הוא אמר לי: עכשיו אני מבין למה התכוונת. להיות עיתונאי – שזה מה שהיינו, אני והוא – זה להיות תרנגולת שמטילה את הביצה שלך, אבל להיות פוליטיקאי זה כבר לתת את הבשר שלך. הוא צודק, אבל לגביך זה לא נכון, כי אתה כבר גם הטלת הרבה ביצים או גידלת פרחים וגם נתת את הבשר שלך בעבודה המעשית שבה מימשת את החזון, ואני בטוחה ומשוכנעת שזה יקרה גם כאן.
בעיניי יש שתי דרכים לשנות מציאות: האחת חינוך והאחת פוליטיקה; כמובן שיש עוד, אבל אלה העיקריות. חינוך קשה יותר: זה לחרוש את התלם הארוך, זה לפעמים לזרוע בדמעה ולא לקצור ברינה אלא שוב לקצור בדמעה. בפוליטיקה יש באמת הזדמנויות לאנשים כמוך, שעושים את זה מתוך כישרון גדול ואמונה גדולה, לראות איך לפעמים במהלך אחד מוצלח אתה קוצר הישג מרשים. לא שזה קל, אבל במקום לחפור חפירה-חפירה ולהשקות עם משפך ולחכות שהזרע יהפוך לפרח ולפרי, אתה יכול לייצר מערכת השקיה אחת לשדות שלמים, וזה באמת ההבדל. התגמולים, למי שיודע לעשות את זה, הם יותר מספקים, יותר מהירים, ובעיניי יותר משפיעים – למרבה הצער, כי חינוך בעיניי זו עבודת קודש.
זאת הכנסת החמישית שלי. פגשתי כאן לא מעט אנשים שלא ידעתי בשביל מה הם באו; גם אחרים שידעתי, כמובן. לגביך השאלה הזאת כמובן לא קיימת. אתה מגיע עם מטען עצום, עם כוונות טובות, עם יכולות, עם כישרונות, עם ניסיון – ניסיון אדיר בכל התחומים שיכולים להפוך אותך לחבר כנסת טוב. ובעיקר בעיקר – הרבה פעמים אנשים שואלים אותי איך נהיים פוליטיקאי, אז אני שואלת: במה אתה מאמין? במה את מאמינה? לפעמים הם נתקעים ולא יודעים להשיב לי על השאלה הכל-כך פשוטה הזאת. אצלך אין שום בעיה לענות על השאלה הזאת, וזה באמת המנוע, האמונה הפנימית, שוב, יחד עם הכישרון האין-סופי.
המונח "אחדות העם", שעשוי להישמע כקלישאה – אני יודעת שאצלך זה מרכיב מאוד מאוד משמעותי באתוס, וגם כאן אתה מגשים אותו בעצם החיים במושב נס הרים, שאתה ממייסדיו. זה מושב שחיים בו זה לצד זה חילונים ושומרי מצוות. אני יכולה להפליג עוד בתיאורים, אבל גם הזמן אוזל וגם, כאמור, אני לא רוצה להביך אותך. עכשיו אני אביך אותך ממש, כי אתה מזכיר את ג'ון סנואו ממשחקי הכס. אני יודעת שאתה לא רואה. אני יודעת.
<< קריאה >> חילי טרופר (כחול לבן): << קריאה >>
אל תעשי ספוילר. בלי ספוילרים.
<< דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >>
אני יודעת שאתה לא רואה, אבל אני אספר לך שג'ון סנואו הוא סוג של מנהיג טבעי עם המון כריזמה וקסם אישי, והוא מאוד מרתיע את יריביו, כי הוא פשוט מגיע ורק רוצה לעשות את הטוב. אבל אנשים אחרים סביבו מזהים בו את המנהיגות, וזו תכונה מאוד מאוד חשובה, כי בסופו של יום אנחנו מנהיגים פה ציבור.
אני אוסיף עוד תכונה אחת, בנוסף לכל התכונות הטובות שלא הזכרתי, כי ביקשת. יש תכונה אחת שהיא חשובה והיא גם נדירה: אתה מאוד מאוד לויאלי לאנשים שאה עובד איתם. אני שמתי לב לזה לאורך כל הדרך. אתה יודע לאהוב אנשים, להתחבר אליהם, ללכת איתם בדרך ארוכה, עם הרבה מאוד בגרות ופיקחון, כדי להכיל את האנשים שאתה הולך איתם גם כשלא הכול תותים. בשביל זה צריך בגרות, וזו תכונה מאוד מאוד מוערכת ומאוד נדירה.
במובן הזה, בני, באמת זכית. אני גם מבינה את השותפות. היא לא מקרית, היא לא אקראית. עשיתם כבר דברים ביחד בשדה החינוכי. אני יודעת, חילי, שזאת בחירה הדדית, מודעת וערכית. אני מאחלת לך המון הצלחה. אני יודעת שתצליח.
<< קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >>
יהיה לך יותר קל מלג'ון סנואו.
<< קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >>
בלי ספוילרים, בבקשה.
<< דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >>
היו כמה רמזים בנאום שלך למה שקרה לג'ון סנואו, אבל לא חשוב.
<< קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >>
שלי.
<< דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >>
סליחה, מי שרואה את הסדרה יודע שלא עשיתי שום ספוילר, אז די. אלה היו כמה מילים קטנות על חילי טרוֹפר – ושימו לב, טרוֹפר ולא טרוּפר. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
טרוּפּר – בשדה הקרב. תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ'. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מירב כהן לשאת נאום בכורה. בבקשה, גברתי,
<< דובר >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר >>
אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי ושותפיי חברי הכנסת, מתנדבי מטה המאבק בעושק הקשישים שהגיעו, משפחתי היקרה, אני רוצה לספר לכם על האנשים שפגשתי בשנה האחרונה, תדי זמיר, שחצה את גיל 90, ואשתו המקסימה רותי זמיר. תדי הוא חקלאי ממושב אביחיל שפועל רבות למען הקהילה שבה הוא חי, ושירת את המדינה לאורך שנים. על תדי ואשתו התלבשו כמה חברות ותחת איומים ותרמיות גבו מהם מאות אלפי שקלים והכניסו אותם לחובות. רותי דומב היא אם שכולה שכמה חברות גבו ממנה למעלה מ-200,000 שקלים עבור מוצרים שהיא לא ביקשה ולא צריכה. כשהתחלנו לטפל במקרה שלה היינו צריכים להרגיע אותה, כיוון שהיא חששה שמישהו יגיע אליה הביתה ויפגע בה. שרה אגוזי, בת 77, קיבוצניקית מקסימה מאיילת השחר, תחת איומים ומניפולציות הצליחו לגבות ממנה כמעט 300,000 שקלים, וכשהיא התחננה שיפסיקו להתקשר ולאיים עליה, הנוכלים מהעבר השני של הקו הציעו לה דיל; הם ביקשו שהיא תעביר לפקודתם צ'קים, ואז הם יניחו לה. שרה בתמימותה שילמה להם 70,000 שקלים נוספים בצ'קים, והם כמובן לא הניחו לה. קלרה סגל היא ניצולת שואה שחברות נכלוליות הצליחו לרוקן את כל חשבונות הבנק שלה והובילו אותה למצב של עוני מחפיר ומצוקה נפשית.
אני יכולה להמשיך ולהמשיך, כי בשנה האחרונה טיפלנו במסגרת מטה המאבק בעושק הקשישים במאות מקרים כאלה, וכל סיפור כזה נחרת בליבי ומניע אותי לפעולה בכל בוקר. בשם האנשים הללו אני כאן. אני בראש ובראשונה שליחה שלהם. הסיפורים הללו שמתרחשים כאן, במדינת ישראל שלנו, ובהיקפים מאוד מאוד גדולים, צריכים להדאיג אותנו. משהו התקלקל אצלנו. איבדנו את הדרך אם אנחנו מתנהגים בצורה כל כך אכזרית לדור שגידל אותנו ובנה את הארץ הזאת.
תבינו במה מדובר: בעשור האחרון התפתחה כאן תעשיית ניצול של קשישים שפגעה כמעט בכל בית בישראל. עשרות אלפי אנשים נפגעו, בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, וחיים של אין-ספור משפחות פשוט נהרסו. אני כאן כדי להעביר מסר ברור שכללי המשחק השתנו, וכל נוכל או חברה שמרשים לעצמם לנצל חולשה של אנשים מבוגרים או בעלי מוגבלויות – שידעו שהם עלולים לשלם מחיר יקר. אשתמש בכל הכלים הפרלמנטריים שהבית הזה מעניק לי כדי שייפתחו כאן הליכים משפטיים נגד אותם נוכלים, שהענישה תוחמר והם ימצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח, וכן, גם על מנת לחשוף את שמם ואת פרצופם ברבים. מעתה זה לא יהיה רק מאבק אזרחי של מתנדבים אלא תוכנית סדורה עם גב ממלכתי שמתנהלת מתוך כנסת ישראל.
אחת הדרכים של אותן חברות נכלוליות להילחם בנו היא איומים בלתי פוסקים בתביעות דיבה. בשנה האחרונה מדי יום חטפתי איומים כאלה, שלא מבוססים על דבר וכל מטרתם לעצור את הפעילות שלנו. השתלם לאותם נוכלים לשלם כמה גרושים לעורך דין שיאיים עליי בתביעות השתקה בזמן שהם ממשיכים לגרוף רווחי עתק על גבם של אנשים מבוגרים. אז גם בעניין הזה יש לי בשורה: לא אהסס להשתמש בחסינות שניתנת לי כחברת כנסת כדי לחשוף את פרצופם האמיתי של הנוכלים. לשיטתי, בדיוק לשם כך נועדה החסינות הפרלמנטרית. בואו נזכור: החסינות נועדה על מנת לעזור לנו, נבחרי הציבור, להגן על החלשים ביותר בחברה הישראלית. זו המטרה שלה.
במטה המאבק אנחנו מכירים, לצערי, מעל ל-130 חברות שפיתחו מומחיות בעושק קשישים. הגיעו אלינו תלונות רבות נגד חברות כמו קנייה טובה, פמילי דיל, עסקה דיירקט, קונים ונהנים, גוד סרוויס, קונים פלוס, גרנטי פלוס, איכות לצרכן. אני יכולה להמשיך: קונים נכון, שיווק הזהב, הקש על השש, הר הכסף, משלב פיננסים, לירף, פרימיום גולד, וי. איי. פי. הטבות, מרכז הסחר ועוד ועוד.
אני מצפה ומקווה שבמאבק למיגור התופעה המכוערת הזאת אמצא שותפים בכל הסיעות שמרכיבות את הבית הזה. אני מאמינה שהדאגה לאוכלוסייה המבוגרת צריכה להיות המכנה המשותף של כולנו.
זה המקום להזכיר את מאות המתנדבים שפעלו, ועדיין פועלים, לילות כימים במטה המאבק נגד עושק הקשישים כדי ללוות, ולסייע לאנשים מבוגרים שנקלעו למצוקה כלכלית ונפשית ונפלו קורבן לחברות שפועלות בניגוד לחוק. לצד מקרי הזוועה שאני נחשפת אליהם אני פוגשת אנשים מרגשים שבאמת אכפת להם ומוכנים לעשות המון עבור אנשים שהם אפילו לא פגשו. מקצתם מכבדים אותי היום כאן בנוכחותם, ואני רוצה לומר לכם, חבריי לדרך: תודה על כל מה שאתם בשבילי, ובכלל. תודה רבה לתמר ברגר, השותפה שלי במאבק, שהיא איתי באש ובמים. תודה על כל מה שאתם עושים.
כחברת כנסת אני מתכוונת להמשיך את השותפות הזאת ולאפשר לאזרחים שרוצים להשפיע להגיע למשכן המכובד הזה, ליזום באמצעותי מהלכים ולקחת חלק פעיל בעשייה הפרלמנטרית שאני מקדמת. העובדה שאני עומדת כאן היום מעל במה זו צריכה להוות להרבה אקטיביסטים הוכחה לכך שמי שמעוניין להשפיע מבפנים יכול לעשות את זה.
הלוואי שביחד נצליח לא רק להגן על האנשים המבוגרים, לא רק לגלות חמלה כלפיהם, אלא ממש לכבד אותם. אנחנו חייבים לייצר כאן חברה שמעריצה את זקניה, חברה שמעריכה ניסיון, חברה הרואה במבוגר אדם בעל ערך רב ושיש ללמוד ממנו; כי חברה שמקדשת רק את הנעורים, את החדש, את הצעיר, היא חברה חסרת תקווה, כיוון שלפי תפיסה זו, מדי יום מצבנו, מה לעשות, רק הולך ומחמיר, כי אנחנו מתרחקים מנקודת השיא שלנו. חברה שרואה בניסיון חיים ערך היא חברה אופטימית יותר, שבה יש גם לנו, הצעירים, עוד למה לצפות.
ברשותכם, אני רוצה לומר גם כמה מילים ברמה האישית. אני רוצה להודות מכל הלב למשפחה המדהימה שלי, שהתגייסה וכבר שנים מלווה ומגבה אותי במסע הזה: להורים שלי סעדיה וסולנג' כהן, שעלו בגיל 17 ממרוקו לישראל ובנו כאן את ביתם בעבודה קשה, ותמיד העניקו לי את כל מה שהיה להם, ואפילו קצת יותר; לאחים הגדולים שלי – הם כאן – האחים הגדולים שלי דדי, אייל ושרון, שתמיד שומרים עליי; לבנות האהובות והחכמות שלי רוני וליאור, וכמובן, ליובלי אהובי, שבלעדיו כל זה לא היה מתאפשר. כשהחלטתי לעזוב עבודה נוחה ומשתלמת כדי לרדוף אחרי הדברים שאני מאמינה בהם, יובל, אתה אמרת לי: קדימה, למה את מחכה? אנחנו נסתדר כלכלית. כשהבית שלנו הפך למטה המאבק נגד עושק הקשישים, למרות כל הבלגן, פרגנת; כשהגיעו איומים מעבריינים, חיבקת; כשהיו טלפונים משונים באמצע הלילה, חיזקת; כשהגיעה תביעת דיבה בסך מאות אלפי שקלים נגדי, גיבית; כשנעלמתי לקמפיין בחירות, למדת אפילו לקלוע בבוקר צמות לילדות. לפעמים אני שואלת אותך איך אתה מסתדר איתי במציאות המטורפת הזאת, ואתה עונה לי בחיוך: איתך אף פעם לא משעמם. בזכות השותפות הזאת איתך והחברות הגדולה בינינו אני יודעת שאני יכולה להיות גם אימא ואשת משפחה וגם לממש את האמונות ואת הייעוד שלי בחיים. אז תודה לך על כל זה.
אני מתחייבת במעמד המרגש הזה לשרת את המדינה האהובה שלנו על הצד הטוב ביותר. תודה רבה. נעשה ונצליח.
<< קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >>
בראבו.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
לא, לא, לא, בלי מחיאות כפיים. אבל מכל הלב, תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן על הנאום המרגש והחשוב. לאחר דקה-שתיים אנחנו נשמע את ותיק חברי הכנסת, יש לומר, חבר הכנסת עמיר פרץ, מברך את הח"כית החדשה מירב כהן.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
חבר הכנסת פרץ, בבקשה, אדוני.
<< דובר >> עמיר פרץ (העבודה): << דובר >>
חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני נמצא פה ביניכם – בינך לבין מירב. מירב ידידתנו, את רואה, אני נמצא פה בין שני כוהנים: הכוהן שמנהל את הישיבה והכוהנת שנשאה עכשיו נאום מרגש, יוצא מן הכלל. אני לא יודע על מה לדבר – על שורשייך או על מה שאת עכשיו מייצגת ומסמלת – –
<< קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >>
בוא נתחיל מהשורשים.
<< דובר_המשך >> עמיר פרץ (העבודה): << דובר_המשך >>
– – לדבר על העבר המדהים שלך, חרף גילך הצעיר, או על העתיד שצפוי לך, אז אני אומר קצת מכל דבר. אני אתחיל דווקא בהורים שלך ואני אברך אותם על הדבר הנפלא הזה שהם הביאו, על הערכים הרבים שהם הקנו לך ואיתם את מנהלת את המערכה הציבורית שלך כבר שנים רבות. סולנג' וסעדיה הם זוג מדהים ועם סיפור מדהים: שניים שעלו ממרוקו בשנים שונות ונפגשו בצורה מאוד מעניינת – האחים של סעדיה איכשהו הצליחו להפגיש את סעדיה עם סולנג', והם התחתנו ובנו בית ומשפחה. תדעי לך, מירב, אין ספק שההורים, שהגיעו ב-1956, עברו דרך ארוכה, וכל הדרך הם ראו את עצמם מגשימים את החזון הציוני. אבל אם יש רגע שבו הם מרגישים שהינה, הם הגשימו זאת, הינה, הם עשו זאת' זה הרגע שבו הם מביטים אלייך כחברת כנסת, כמי שעכשיו הופכת שליחה אמיתית.
אני מכיר את מירב שנים רבות – אחת הלוחמות החברתיות, שידעה להגדיר יפה מאוד את ההבחנה בין צדק לצדקה. מירב לא נלחמת על צדקה אלא על צדק. זה הבדל מאוד משמעותי, כי צדקה זה לחלק – לחלק פה, לחלק שם – וצדק זה לעשות מעשים שמשנים את המציאות ולא רק מתארים אותה. והרבה מאוד אנשים טועים בה; רואים אישה נחמדה, נראית שברירית קצת, ופתאום מתגלה אחת שהיא מצוק אמיתי, חומה אמיתית בכל הדברים שהיא מאמינה בהם. והיא הקימה דברים נפלאים: החל באותה תנועת התעוררות בירושלים, שעד היום משפיעה על החיים בעיר המורכבת הזאת, הלא-פשוטה בכלל, וכלה בפעולות רבות שהיא עשתה כמעט בכל מקום.
אני אגיד לך את האמת, בני, אתה יודע, יש לך מזל. יש כאלה שיש להם רכש וצריכים לעבד אותו להשקיע בו וזה; אני רואה שקיבלת פה נבחרת מעובדת, כל אחד מוכן ישר למלא את משימותיו. זו בהחלט תכונה של מנהיג, לדעת להביא את האנשים הנכונים כדי שכל אחד יקיים את משימתו. ובהחלט, ההחלטה שלך, של החברים שלך, להביא את מירב לכאן לרשימה זו החלטה שהיא נטו נטו לטובתה של מדינת ישראל; נטו נטו חיזוק היכולת של אנשים טובים לממש את החזון שלהם למען אחרים.
ומי לא התרגש כשראינו את אותן קופסאות שהבאת לוועדת הכלכלה – והבאת מלא מלא כאלה קופסאות – כדי להגיד: בואו תראו איזה לוקשים מוכרים לקשישים, איך מרמים אותם, איך עובדים עליהם. זה לא סתם. זה לא עושק הקשישים – את פה הצלחת לחשוף עושק של האנשים החלשים ביותר, אבל כשאת דיברת עליהם כל אחד הרגיש כאילו את מדברת על הסבא והסבתא שלך. זה בא לך ממקום כל כך אישי, כל כך מחייב, כל כך מחויב, שאיש לא היה יכול להתעלם מהדרך המיוחדת שבה השגת את המאבק הזה. ומאבקים חברתיים לא בהכרח נותנים לך את הבונוס המיידי – רק אם את מתמידה ומקפידה ולא מוותרת.
ואני יכול לומר לכל חברי הכנסת: אני יודע שכשמגיעים לכנסת, כל חברי הכנסת החדשים, כולם בטוחים שתוך שבוע-שבועיים הם משנים את העולם, וזה לא פשוט. אבל אנשים כמוך, שהפכו לחברי כנסת ויודעים שמשיגים דברים רק בהתמדה, בנחישות, בעמידה על האמת שלך, שבסופו של דבר תפרוץ למקומות הנכונים – אין לי ספק שאת, עם הסבלנות שלך, עם היכולת שלך ליצור מגע עם גורמים שונים, את מאלה שהייתי מגדיר שיודעת – סלחו לי שאני – מהמושגים של אבי ושלי, מהמושגים של הפועלים, מה שנקרא. יש אנשים שאני מאוד מאוד מעריך, ואני אומר שהיכולת שלך לצעוד בחצרות של מלכים אבל גם לדעת לפלס דרכך בחצרות של פועלים – זו החוכמה. לא נשארת – – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
קרה משהו שזה כבר לא עובדים?
<< דובר_המשך >> עמיר פרץ (העבודה): << דובר_המשך >>
עובדים, ודאי, אבל פועלים זה תמיד טוב. אתה יודע, פועל נפל, לצערי, ממנוף מאוד גבוה.
<< קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >>
אובד – יכול להיות בא'.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
עובד?
<< קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >>
יכול להיות בא'.
<< דובר_המשך >> עמיר פרץ (העבודה): << דובר_המשך >>
כן. אני רוצה לומר לך שאני חושב שאת תרומה גדולה מאוד לכנסת. מירב, תמשיכי להיות בדיוק אותה מירב שצעדה ביום הראשון בפתח הבית, ותאמיני שיגיעו גם רגעים גדולים. אני אומר זאת לכל חברי הכנסת. אמרה שלי יחימוביץ' שהיא בכנסת החמישית. אני בכנסת העשירית, אני בשנה ה-31 שלי בכנסת, כן? אז יש לי מה לומר לכם: לפעמים לוקח שנים עד שאתה מרגיש שהינה, התרחש דבר מהותי שבשבילו הגעת. לפעמים אתה פה שנים, ופתאום הצבעה אחת מסבירה לך את כל המהות שבשבילה גילית את כל הסבלנות.
אבל בדרך חייבים לעשות את הדברים הקטנים, את הדברים של חיי היום-יום, את התרומה המשמעותית לאדם; לדעת שלא הכול מקרו, יש גם מיקרו, ואם המקרו שאנחנו עוסקים בו לא משרת את המיקרו הוא לא שווה. אם המקרו ישרת רק סטטיסטיקה ונתונים ולא ישרת בסוף את האדם הבודד אז הוא חסר ערך. אז את יודעת לשפוט את המקרו, יודעת לנתח את העניינים האסטרטגיים, אבל לעולם אל תשכחי את האנשים המאוד-מאוד חלשים שמצפים שתהיי לידם, שהיום, כמו שאמרת קודם, את רואה בכנסת מקום לייצר כלים.
ומשפט אחרון אומר לך: היה לי ברור שיום אחד תהיי חברת כנסת. אין שאלה – לא בגלל שילדת דווקא ביום בחירות, כן? זה קורה, מה לעשות? אבל היה לי ברור שתגיעי הנה. את תמיד הערכת את הכנסת, תמיד ראית בה מקום שממנו אפשר לשנות. לא ראית בה מקום שבאים להתבשם בו. לא מנעמי השלטון מחכים לך אלא עבודה קשה, עבדות של ממש, אבל עבדות שמתאהבים בה כשמצליחים בה. וכל חיוך של קשיש כזה צריך לתת לך את האנרגיות שאיתן תמשיכי ותעשי בדרכך. בהצלחה מכל הלב. תודה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה לזקן חברי הכנסת – נכון, עמיר?
<< דובר_המשך >> עמיר פרץ (העבודה): << דובר_המשך >>
לא זקן – ותיק. יש זקנים ממני.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
ותיק חברי הכנסת, כן. ותיק חברי הכנסת, יופי. תודה רבה.
ובכבוד גדול אני מזמין לנאום הבכורה את ע'דיר כמאל מריח. בבקשה. בבקשה, גברתי.
<< דובר >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר >>
כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אני ע'דיר כמאל מריח, בת אסיה ווג'יה, אישה דרוזית מדאלית אל-כרמל, אישה אמיצה שאוהבת אתגרים.
זה רגע היסטורי. אתם שומעים את נאום הבכורה שלי, הח"כית הדרוזית הראשונה בכנסת ישראל. בשבילי זה כבוד גדול, אבל גם אתגר גדול.
ראשי המדינה הפריחו את השממה, וכיום, כפי שראש הממשלה מרבה, ובצדק, להתפאר ולתאר, אנחנו מעצמה עולמית בהייטק, בחקלאות, ברפואה. המדינה התפתחה, התקדמה, קלטה מיליוני עולים חדשים, ואיכשהו אנחנו, הדרוזים, ילידי הארץ, שבנינו את הארץ הזאת ביחד עם היהודים, נותרנו מאחור, מפגרים כמעט בכל ענף. אני מוטרדת לראות איך קברניטי המדינה, במהלכים איטיים, מחושבים אך מסוכנים, משנים את אופייה של המדינה; איך מוסדותיה המשפטיים מותקפים; איך הערכים הבסיסים שעליהם היא מושתתת נרמסים.
נדהמתי לראות כמגישה חדשות איך בכל ערב פתחתי את המהדורה בתיקי ראש הממשלה. נדהמתי לראות איך מושגים כמו "שוחד", "שימוע", "כתב אישום", השתלטו על השיח הציבורי. נדהמתי לראות איך מושגים ומילים יפות – אט-אט מכניסים אותם לתודעה שלנו, מטפטפים אותם, עוטפים אותם בטיעונים מופרכים ומשגרים אותם אל הציבור. זה מתחיל בביטול הגבלת השרים, בפסקת ההתגברות, בחוק החסינות, ולאט-לאט, בלי שחלק מהציבור אפילו ידע, מקבלים רודן בהתהוות. בזה אילחם כח"כית וכאזרחית המדינה, קודם כול.
אני כאן בשם כלל המיעוטים, אני כאן בשם כלל המוחלשים, אך את נאומי זה, הראשון מעל במה מכובדת זו, אני בוחרת להקדיש לעדתי שלי, הדרוזית, המצויה בצומת קריטי של שאלות ושל תהיות על מעמדה ועל עתידה במדינת ישראל. אנחנו עדה אצילה, עדה עם תרבות והיסטוריה עשירה. למרות שאנחנו מיעוט, למרות ששרדנו רדיפה, שיחקנו בעבר, ואנחנו ממשיכים לשחק, תפקיד חשוב בעיצוב המדיניות בכל מדינה שבה אנחנו חיים.
הקשר המיוחד בין הדרוזים לעם היהודי החל עוד לפני קום המדינה. גם כאשר הייתם מיעוט, גם כאשר הייתם מוחלשים, האמנו בדרככם, האמנו בחזונכם, לחמנו לצידכם ועזרנו לכם לבנות את ביתכם. כפי שאתם כולכם אומרים, אנחנו עדה לויאלית, הכי נאמנים למדינה. אין לנו חזון לאומי או שאיפות טריטוריאליות, ומאז חתימת ברית הדמים ב-1956 אנחנו מגויסים – מגויסים לא רק בצבא, שבו שיעור בנינו עומד על יותר מ-82%, שזה נתון מדהים כשלעצמו, האחוז הגבוה ביותר בישראל; לא רק בצבא אנחנו מגויסים, אנחנו גם משתלבים ומשולבים בחברה. אנחנו חלק אינטגרלי חשוב ביותר בפסיפס הישראלי, אנחנו מעשירים את החברה, מקדמים אותה ותורמים לה.
רבים שואלים אותי למה אני כאן. אז אני כאן כי לי, כאישה דרוזית החיה בפריפריה הלא-מפותחת – שמישהו דאג היטב שתישאר מוזנחת – היה לי יותר קשה להתקדם בחיים. אני כאן כי לנו, הדרוזים, יותר קשה להתקדם בחיים. אני כאן כי נקודת הזינוק שלי ושל החברה שלי רחוקה, לעיתים אפילו רחוקה בהרבה, מזו של עמיתיי היהודים. וסליחה שאני עושה את ההפרדה ומחלקת אותנו ל"אנחנו" ו"אתם", כי במציאות – בואו נדבר דוגרי – אכן קיימת הפרדה.
בראש האתגרים העומדים בפנינו קיימות שתי סוגיות קריטיות, סוגיות בוערות שאנחנו חייבים לפתור אותן באופן מיידי: הראשונה – בוודאי כולכם יודעים – חוק הלאום. אנחנו יודעים שאנחנו חיים במדינת הלאום של העם היהודי, אנחנו מכבדים את המדינה ואת סמליה, אך הכיצד ערך השוויון נעדר מחוק-יסוד זה? הכיצד אני או בניי לא קיימים בחוק זה? הסתכלו עליי, אתם, אלה שחוקקתם את חוק הלאום. הסתכל עליי, הוגה חוק הלאום אבי דיכטר. הסתכל עליי, ראש הממשלה. האם אני אזרחית לא שווה מספיק בעיניך כדי להיות מוזכרת וזכאית לזכויות אזרחיות שוות במדינת היהודים? האם הוריי, שגידלו אותי על אהבת הארץ הזאת הם סוג ב'? האם בן זוגי שאדי, ששירת ביחידה מובחרת בצה"ל לצד רבים מחבריו הוא סוג ב'? האם השוויון עבור יתומים ואלמנות של 431 חללי צה"ל קיים רק בבית הקברות? אני מתביישת.
אמרו לנו: חוק הלאום סימבולי, אין לו שום השלכות פרקטיות, ואנחנו יודעים שזה לא נכון. אמרו לנו שערך השוויון מחוקק בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, והמבינים שבינינו מבינים שגם זה לא נכון, ואני אפרט על כך בנאומיי הבאים. למדתי לבחון גם סוגיות לטווח הארוך, וכאשר מחוקק חוק-יסוד ויש לו השלכות כאלה – זה עלול להרוס מיעוטים, בייחוד כאשר קיצונים שולטים, אנחנו למדים מההיסטוריה איך משטר יכול לפברק מצבי חירום ולשלול זכויות מהמיעוטים.
שמעתי את דבריו של חבר הכנסת מהימין – מהימין השפוי, אגב, לא מהימין הקיצוני. הוא נשאל על אודות הכעס והתסכול של המיעוטים והערבים, או הלא-יהודים – כבר בושה להגיד "ערבים" במדינה הזאת – והוא ענה להם: כולם יכולים לקום ולעזוב. הוא נשאל: כולל הדרוזים הלויאליים, המשרתים, הנאמנים? אתם יודעים מה הוא ענה? כן, גם הדרוזים יכולים לקום ולעזוב. זוהי הסכנה. מפני זה אנחנו מתריעים. זוהי תהום חשוכה שעלולה עוד להביא אותנו למלחמת אחים.
אה, אחים אנחנו, נכון? תמיד אומרים: דרוזים, אחים. אז אחיכם השתנו. אחיכם הדרוזים התפכחו. הצעת החוק הראשונה שלי תהיה תיקון חוק הלאום. לא נפגע ולא נרשה לפגוע במעמדה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי, אך היא חייבת גם להיות מדינה דמוקרטית, מדינה שוויונית, מדינת כל אזרחיה.
הייתי רוצה שתכירו את הדור החדש, המדהים, המפוכח, המשכיל, המלומד שלנו, דור מפוכח שיודע היטב מהן זכויותיו ודורש – לא מבקש, דורש – לקבלן במלואן. אני רוצה שתכירו את החוקרים והמרצות, הנגנים והאתלטיות, הפרופסורים והדיפלומטיות. אפילו מתכננת הכנף הירוקה של המסוקים בגרמניה היא אישה דרוזית מהכפר שלי, מדאלית אל-כרמל, כאמלה בדריה. אך אל לנו לטעות ואל לנו להטעות. אלה סיפורי הצלחה אישיים, ובהם אתגרים וקשיים, שהתממשו בזכות עבודה קשה, בזכות התמדה, בזכות נחישות וההצטיינות שלנו, וברוב המקרים – ללא עידוד המסגרות המתאימות וללא התמיכה הממשלתית ההולמת.
סוגיה שנייה היא היעדר התכנון של הבנייה. התכנון תקוע, לא מוסדר. בכפר שלי, בדאלית אל-כרמל, בשנת 2019 יותר מ-60% מהבתים ללא היתר, לא מחוברים לא למים, לא לביוב, לא לחשמל. אתה רוצה לבנות בית? אין אדמה. כלומר, יש אדמה והיא שלך, אבל היא ללא היתר, ואתה לא יכול לבנות, וזה בניגוד להליכים של התכנון וההסדרה הקיימים בערים היהודיות, שההליך שם יכול לקחת רק כמה חודשים, כמה חודשים. מתי זה קורה? כשהממשלה רוצה.
הכאוס שנוצר מאי-טיפול בבעיה הזאת יכול להתבטא לעיתים בדברים הכי בסיסיים בחיי היום-יום שלנו. כשילדתי את בניי, הבנתי שלהיות אימא ולהתנייד עם עגלת תינוקות ברחוב ביישוב שלי זה משימה בלתי-אפשרית. הבנתי שאופציות הבילוי במשחקייה, בפארק השכונתי המטופח, אינה קיימת, כי אין כזה באף יישוב דרוזי. במקום לפתור את הבעיה, את התכנון, את ההסדרה, מענישים אותנו בחוקים מפלים, בחוקים גזעניים כמו חוק קמיניץ, מענישים אותנו בקנסות.
אני משוחחת עם ראשי מועצות, אני משוחחת עם אנשי ציבור. אני נדהמת מעומק התסכול, מעומק המרירות, מעומק תחושת ההפקרה, ההדרה, הקיפוח. הידעתם שבכפרנו אין אזורי תעסוקה, תעשייה ומסחר? אתה רוצה לעבוד – אין, צא לחפש מחוץ לכפר. אתה רוצה לקנות, אפילו דברים בסיסיים – צא לחפש מחוץ לכפר. היעדר אזורי תעסוקה ותעשייה בחברה שמרנית מוביל לנתונים עגומים: 43% בלבד מהנשים הדרוזיות משתלבות בכוח העבודה. הידעתם שאין כפר דרוזי אחד מעל מצב סוציו-אקונומי 4? הידעתם שלא הוקם ולו כפר דרוזי אחד מקום המדינה, למרות שהאוכלוסייה גדלה ב-10%? לכן, חייבים לפתור את הבעיה הזאת. חייבים. זה מה שאני אעשה – אני חייבת בקדנציה הזאת להקים ועדת תכנון מיוחדת לפיתוח, להסדרה ולשיקום.
והלוואי שרק אלה היו הבעיות שלנו. לא דיברנו על תופעת האלימות הגואה, לא דיברנו על הצורך לחזק את מעמד הנשים, לא דיברנו על המחסור בהיכלי תרבות, במוסדות ספורט, והרשימה ארוכה.
רבים יאמרו: תגידו תודה שנולדתם כאן ולא בסוריה או בלבנון, שאתם משגשגים כמיעוט, שאתם נהנים ממנעמי החופש ומהדמוקרטיה. ואנו אומרים: אנחנו מעריכים את מדינתנו ואנחנו אוהבים את מדינתנו ואנחנו גדלים על אהבת הארץ הזאת. אנחנו מחונכים ומחנכים את ילדינו על אהבת מדינת ישראל. אבל אנחנו נהיה הראשונים להתריע כאשר המדינה מתחילה לסטות ממסלולה, והיא אכן החלה לסטות ממסלולה, וזה מדרון חלקלק, מדרון מסוכן.
ברשותכם, כמה מילים בערבית לאחיי ולאחיותיי הדרוזים: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אחיי ואחיותיי היקרים. לכבוד הוא לי לעמוד מולכם היום מעל במה זו. אני מבטיחה לכם שאייצגכם נאמנה ואשמיע את קולכם במוקדי קבלת ההחלטות בנחישות ובתקיפות. לא באתי לזכות ביוקרה או במנהיגות או להחזיר עטרה ליושנה. באתי לעבוד, להתאמץ, לתת ולהוכיח שהזכות נלקחת ולא ניתנת; "העולם שייך לחזקים" כפי שנאמר. עלינו להתאחד, לתמוך זה בזה, להתלכד ולהתחזק, וכך נגיע להישגים. עלינו להתעלות מעל לזוטות, לאופורטוניזם ולפירוד. סכסוך בין בני בית אחד אחריתו תבוסה ושבר. אני מאמינה בעבודה רצינית וקדחתנית ובטיפול בנושאים הגורליים לנו בחוכמה, בתבונה ובתכנון. אנו נוכיח לציבור בישראל ובעולם שאנו צודקים ושהצדק הוא ערך ראשון במעלה. לסיום, אני מודה לכם ומעריכה את תמיכתכם. אני מייחסת חשיבות עליונה לתפקיד הרם הזה ואני מקווה שאצדיק את הדעה הטובה עליי.)
לסיכום – מרטין לותר קינג אמר: "אינני מפחד מעריצותם של הרעים אלא מאדישותם של הטובים". אז טובים יקרים, ההיסטוריה עוד תשפוט את כולנו. אני ח"כית חדשה, בקדנציה הראשונה שלי. המשימה לא פשוטה והאחריות כבירה, אך אני מושיטה את ידיי לכל מי שישתף פעולה ולכל מי שיעזור במאבק הצודק הזה למען שוויון, לא יותר ולא פחות. ביקשנו שוויון. תודה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, גברתי. אכן מרגש. תתכונן חברת הכנסת שרן השכל, גברתי, לברך. שרן, בבקשה, גברתי, חברת הכנסת.
כן, נחכה. אני מבקש מכולם לשבת, בבקשה. יעל, חברת הכנסת גרמן, ביטון, בבקשה. מיקי.
<< דובר >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר >>
מיקי, מיקי, אתה בדיוק בטווח העין שלנו.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
בבקשה, גברתי.
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >>
ע'דיר היקרה, יהיו לנו כנראה בהמשך הדרך ויכוחים רבים ואי-הסכמות, כמו בעבר, אבל אני בטוחה שגם יהיו לנו המון שיתופי פעולה. אני מודה לך על הזכות הזאת לברך אותך ביום הזה. הזכות הזאת מרגשת אותי. שמחתי מאוד שפנית אליי כדי לבוא ולברך אותך, כי היא ממלאה אותי גאווה.
את היום הזה את בוודאי תזכרי כאחד המרגשים בחייך, ואני בטוחה שגם המשמעותיים ביותר, למרות הדרך הארוכה שכבר עברת כפורצת דרך ופורצת תקרות זכוכית לנשים בעדה שלך. כאן בכנסת ישראל מתקבלות החלטות שמשפיעות על חייהם של כל אזרחית וכל אזרח במדינה, החלטות שמעצבות את חיינו היום וגם את עתידנו. הכוח הזה שניתן לך, להיות אחת מ-120 המחוקקים, אינו ברור מאליו. זהו כוח על תנאי. הוא הופקד בידייך לתקופה קצובה, ובסופה הבוחרים, אלו ששלחו אותך לייצג אותם כאן, יעריכו אותך לטוב או לרע. אני רואה את חלק מעיניהם כאן נשואות אלינו – משפחתך שנמצאת ביציע.
בהיותך האישה הראשונה מהמגזר הדרוזי שנבחרה לכהן כחברת כנסת, לכוח הזה יש גם משמעות נוספת. אם תרצי בכך ואם לא, היום הפכת לסמל. עיניים רבות נשואות אלייך, ונשים צעירות יראו בך מקור השראה וגאווה. את נתת מקום לנערות מהעדה שלך לחלום להיות כמוך, וזה משהו משמעותי ואדיר. זוהי גם אחריות גדולה, אבל אני משוכנעת שיש לך את כל מה שצריך כדי להצליח בשליחותך.
לפני כשנתיים נפגשנו בפאנל נשים מנהיגות. דיברנו על תפקידן של נשים ועל האחריות, כנשים, להוביל. כשירדנו מהבמה שאלת אותי למה לא משלבים נשים דרוזיות בתפקידים מרכזיים, ואני שאלתי אותך למה נשים מהמגזר לא מציבות את עצמן בקדמת הבמה כדי לקדם את ענייניהן בעצמן. אמרתי לך שברגע שאת תיצרי את המציאות הזאת, אף אחד לא יוכל ליצור מציאות אחרת. ואכן, את יצרת את המציאות הזאת. בהצלחתך פתחת את הדרך לנשים נוספות, ולא רק מהעדה הדרוזית אלא מכל העדות בישראל – גם מעדות נוספות, שמרניות יותר.
ע'דיר, העולם הפוליטי שונה ממה שהכרת עד כה. הפוליטיקה בהרבה מקרים יודעת לנשוך ואף להכאיב. אז תרשי לי לאחל לך שלושה דברים: לפעמים פשרות או צעדים קטנים בדרך שבזמן אמת נראים לנו לא מהותיים הם בסוף החריץ בדלת שדרכו אפשר לבצע מהלכים עמוקים ומהפכות אמיתיות, אז אני מאחלת לך שלא תתייאשי מאי-הצלחה. זכרי שכל שינוי אמיתי ומהותי בנוי מהרבה שינויים קטנים בדרך, ושכל הצלחה גדולה מורכבת מהרבה הצלחות קטנות בדרך. תבחרי היטב את הדברים שעליהם את נלחמת. תזכרי שלפעמים מוטב להתפשר על דבר אחד כדי להשיג הצלחה במאבק חשוב יותר.
מצד שני, יש גם כמה דברים שאסור להתפשר עליהם פה בבית הזה. אף פעם אל תשפילי ראש, אל תתביישי במי שאת ובמה שאת, כי זה מה שהביא אותך לכאן וזה מה שימשיך להוביל אותך הלאה. שמרי על הזהות שלך, לא רק התרבותית אלא הפנימית, הזהות המוסרית, ותהיי מוכנה לשלם מחיר עבור האמונות שלך. אני אומרת לך את זה למרות שאנחנו ממפלגות יריבות: תהיי מוכנה להיאבק על הדברים שאת מאמינה בהם, ותבדקי את עצמך מול הזהות האישית, הפנימית והמוסרית שלך. נבחרת להיות חברת כנסת בזכות מה שאת ובזכות מי שאת, ויש ציבור שמצפה ממך להיות נאמנה לערכים שהביאו אותך לכאן. ותאמיני לי, להיות נאמנה לעצמך ולערכייך זו ממש לא משימה קלה. אז אני מאחלת לך שתעמדי בציפיות של אלה ששלחו אותך לבית הזה, ובו בזמן גם בציפיות שלך מעצמך.
ודבר אחרון, תזכרי שזו מערכת כוחנית עם דומיננטיות גברית, והמאבקים שלך כאן יהיו קשים ולעיתים לא נעימים. זכרי שכל יום הוא יום של עבודה קשה, וזה דורש הרבה מאוד כוח. אז אני מאחלת לך, מכל הלב, שתדעי למצוא בתוכך את הכוחות הפנימיים לעשות יום-יום את הדבר הכי חשוב שיכול להיות במדינה דמוקרטית – לקבל החלטות. בהצלחה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה.
אם כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, אם ירצה השם, ביום רביעי, י"ז באייר התשע"ט, 22 במאי 2019, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:37. << סיום >>