דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ה' ישיבה י"א הישיבה האחת-עשרה של הכנסת העשרים-ואחת יום שלישי, כ"ג באייר התשע"ט (28 במאי 2019) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 3 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 3 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 3 מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): 4 עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): 5 מירב כהן (כחול לבן): 5 ינון אזולאי (ש"ס): 6 אורלי פרומן (כחול לבן): 6 יזהר שי (כחול לבן): 7 אורנה ברביבאי (כחול לבן): 9 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 10 נאומי בכורה של חברי הכנסת 10 מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): 11 עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): 14 יצחק זאב פינדרוס (יהדות התורה): 16 רועי פולקמן (כולנו): 19 אנטאנס שחאדה (רע"ם-בל"ד): 22 יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): 25 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום כ"ג באייר התשע"ט, 28 במאי 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח היום בנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה לצורך הרשמה בלבד. בבקשה, ההרשמה החלה. חברי הכנסת, נפתח היום את הנאומים עם חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אין לי ספק שחלק גדול מהצופים בנו ראו את הסרטון של ילד אוטיסט שמוכה על ידי שוטרים בירושלים, הפרצוף שלו מלא דם ומתנהגים בו בצורה לא מכובדת. אנחנו עכשיו סיימנו את ספירת העומר, את הימים שלא נהגו כבוד זה בזה. 24,000 תלמידי רבי עקיבא נפטרו בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. אני מצפה ממשטרת ישראל לנהוג כבוד זה בזה, בוודאי בילדים כל כך מסכנים, שגם ככה הם לא איתנו; ילדים אוטיסטים שהמצב שלהם גם ככה לא טוב, וכל אדם שרואה את הילד הזה, רואה איך הוא נראה, מבין לבד שהוא לא יודע להתבטא וההתנהגות כלפיו לא הייתה נאותה. אני מצפה ממשטרת ישראל שתסיק את המסקנות כלפי אותם שוטרים, ובאמת נקיים בנו – כלפי כל מפגין, אבל בוודאי כלפי אותם ילדים מסכנים ומיוחדים, בכבוד הראוי להם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לסוגיית הקדמת הבחירות. הקדמת הבחירות היא לא עניין טכני; היא עניין פוליטי-מהותי. וצריך לשאול למה אין ממשלה, כבר 30 שנה, שמחזיקה מעמד לאורך כל הקדנציה. זה בדיוק בגלל המדיניות הפוליטית והחברתית של כל הממשלות. כלומר, כשאין צדק – אם זה לגבי הפלסטינים, אם זה לגבי השכבות המוחלשות, אם זה בקשר בין החילונים לבין החרדים, בין זכויות קולקטיביות לבין דמוקרטיה אמיתית – כלומר יש פה סוגיה מהותית שמשליכה על היציבות של הממשלות. אני אף פעם לא איחלתי הצלחה לנתניהו. רק הפעם אני מאחל גם לנתניהו וגם לליברמן הצלחה, שיישארו עיקשים בשביל שנתניהו לא יקים את הממשלה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני טרייה כאן, אז אולי בגלל זה מותר לי להיות תמימה ולהגיד שכמי שזה עתה באה לכאן, כשאני מסתכלת על התהליך הזה שקורה כאן ביומיים האחרונים אני פשוט לא מאמינה שזה אמיתי. היכולת שלכם, חברי הליכוד והקואליציה המתרקמת האופציונלית – כבר אי-אפשר לדעת איך לקרוא לזה – לזלזל בכל מה שאינו האינטרס שלכם פשוט מדהימה. יש תהליכים במדינה הזאת. ניתנה לכם ההזדמנות להרכיב ממשלה. כשלתם. החוק מאוד מדויק במה צריך ואפשר לעשות, ואתם פשוט עוקפים אותו בברוטליות האופיינית לכם, מכניסים את כל המדינה להוצאות עתק ולסחרור, בלי לתת הזדמנות אמיתית למה שבאמת העם רוצה. רוב העם רוצה ממשלת מרכז, שפויה, אחראית, שרואה את האזרחים ודואגת להם לבריאות, לחינוך, לתחבורה, לדיור. העם רוצה שנעבוד בשבילם. לא עוד חודשים של שיתוק. אולי יותר אזרחים הצביעו לימין, אבל הם לא הצביעו לשקר, למועמד לראשות ממשלה ששיקר להם; הם לא הצביעו כדי להפוך את הכנסת למקלט לביבי נתניהו. ילך ראש הממשלה לנשיא, יתכבד ויאמר לו: ניסיתי ולא הצלחתי, אולי מישהו אחר יצליח. אני יודעת שבני גנץ יצליח. העם רוצה את זה. אתם פשוט שכחתם שאתם נבחרי ציבור, כל הציבור. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת חיימוביץ'. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מירב כהן. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, מונס דאבור, שחקן כדורגל, חלוץ, מלך השערים באוסטריה, הוא שחקן נבחרת ישראל. לנבחרת יש משחקים, אבל לפני שנה הוא קבע את יום החתונה שלו אפילו לפני שנקבעו תאריכי המשחקים. פתאום – שיא החוצפה של ההתאחדות, וגם הציבור, שמבקשים ממנו לדחות את החתונה כדי להגיע לנבחרת. אזרח סוג ב' לפי חוק הלאום, כל הנבחרת נשענת עליו, אז לפחות קצת כבוד. ותסיקו מסקנות – להתייחס לבן אדם כבן אדם לפני כשחקן, כי הוא לא מכונה. הכבוד הזה מגיע לו. הוא תרם לנבחרת, תרם לכדורגל הישראלי, תרם לנושא הזה שהאנשים יבינו מה זה ספורט. אז אם בהתאחדות לא מבינים מה זה ספורט, אם בציבור רוצים לדבר על ספורט, או לא מבינים שזכותו לפחות יום אחד בחיים שלו – במקום לבוא לברך אותו, לבוא לעזור לו, לבוא להשתתף בשמחה שלו, הם עכשיו מחפשים איך להעניש אותו. שיא החוצפה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת ינון אזולאי. << דובר >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר >> תודה, יושב-ראש הכנסת. כולם מדברים על בחירות, ואני רוצה לדבר על הנושאים שהיינו באמת צריכים לעסוק בהם היום, כי אנחנו כאן באולימפוס מתווכחים בינינו, אבל בחוץ יש אנשים קשיי יום שמצפים מאיתנו ליותר. אז ברשותכם, לא אדבר על פיזור הכנסת אלא על נושא חשוב אחר – בעיניי, חשוב יותר. היום אני רוצה לספר לכם על מקרה קיצוני במיוחד שאני מטפלת בו בימים אלו, כי צריך להפיק מהמקרה הזה לקח. אני רוצה לספר לכם על אייל שושן, שהוא ירושלמי מקסים שסובל משיתוק מוחין מגיל ינקות. כשעוברים על פירוט כרטיסי האשראי שלו מגלים שהסיפור של החברה הישראלית התקלקל, שהחברה הישראלית הפכה לחברה שפשוט טורפת את החלשים שבה. פירוט כרטיסי האשראי שלו מראה איך הוא פשוט נשדד על ידי נוכלים שונים שזיהו את החולשה שלו – מאנשים שהתקשרו אליו והמציאו לו חובות בשיחות טלפוניות, הגיעו אליו הביתה ולמקום העבודה שלו ולקחו ממנו מזומנים, דרך חברות סלולר שדחפו לו כל מיני מתנות שעלו לו אלפי שקלים, ועד חברות ביטוח שגם הן וגם הסוכנים שלהן עשו בו כבשלהם. לאייל שושן, שסובל משיתוק מוחין, עשו 60 פוליסות של ביטוח. 60 פוליסות, ביקר לי. סוכנים שהגיעו למקום עבודתו, שראו שהוא לא מתנגד, ניצלו אותו עד תום. הבית הזה צריך לדאוג לכך שמקרים כמו של אייל שושן לא יקרו שוב, ואני כמובן אעשה הכול כדי להילחם על כך שכבודו וכספו יוחזרו אליו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת מירב כהן. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת אורלי פרומן. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להמשיך את דבריו של חברי חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי על הזוועה שכולנו בשבוע שעבר נחשפנו אליה – ילד שהוא מוגבל ומכים אותו ללא רחם. אבל יש דבר אחד שאולי לא כולנו שמנו לב אליו: כבר כמעט שבוע, ומשטרת ישראל עדיין לא מצאה לנכון להתנצל. ההודעה שלה הייתה הודעה מגוחכת. האבא התראיין ואמר שהוא לא מסוגל לראות את הסרטון הזה. אני ראיתי את הסרטון, ובאמת הזדעזעתי. אני קורא למשטרת ישראל לא רק להתנצל – וצריך לעשות את זה במיידי – אלא באמת להגיע לשוטרים האלה, שהם ישנים טוב כבר שבוע שלם, אבל ההורים של אותו ילד, הילד עצמו, לא ישנים טוב בלילות, הם עוברים סיוטים. הגיע הזמן שמשטרת ישראל תעשה בדק בית אמיתי. רק לא מזמן נסגר תיק על אותו אדם מהקהילה האתיופית בחולון – סליחה שאני לא זוכר את שמו – שאני גם ניחמתי את המשפחה, ואמרו שלא מצאו שום תקלה. גם שם היה ילד עם מוגבלות. אני חושב שמשטרת ישראל צריכה לגלות קצת יותר רגישות; לא רק נחישות כלפי אותם מסכנים, אלא עדיף שיגלו יותר רגישות ופחות נחישות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יזהר שי. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפני פחות מחודש הושבעה הכנסת העשרים-ואחת. היה זה מעמד חגיגי, ממלכתי, מרגש לכל הדעות; יום שבו כל אזרחי ישראל נשאו עיניהם אל הבית הזה, אלינו, נבחרי הציבור החדשים והוותיקים. והינה כאן, היום, עוד בטרם נאמו כולם את נאומי הבכורה, יש מי שמאיים על הקשר העדין והשביר ממילא שבין הציבור הישראלי לנבחריו ולבית נבחרים זה. יש מי שגורם למי שנשא עיניו אל הבית הזה לחשוב שמדובר בלא יותר מאחיזת עיניים. אוי לעיניים שכך רואות, אוי לאוזניים שכך שומעות. הכנסת הנוכחית עסקה בעל כורחה מיומה הראשון בדבר אחד בלבד: בבנימין נתניהו. היא לא עסקה בהפקרות של הגיל הרך, לא בבתי החולים הקורסים, לא במשבר הדיור, התעסוקה או בתאונות דרכים. הכנסת עסקה אך ורק בנתניהו. בעת הזאת, לאחר כישלונו הצורב של נתניהו לעמוד במשימה בתהליך מביש וביזיוני שהוביל, לא פיזור הכנסת הוא הדרוש; פיזור הכנסת כמוהו כפיזור אמון הציבור בבית מכובד זה, שלא לומר במוסדות המדינה. מה שדרוש הוא המובן מאליו והמוגדר בחוק: הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על יושב-ראש כחול לבן חבר הכנסת בני גנץ. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת פרומן. חבר הכנסת יזהר שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת אורנה ברביבאי. << דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >> תודה, יושב-ראש הכנסת. אני רוצה לפנות לחברי הכנסת החדשים מהליכוד. כמו שאתם רואים, כולם נמצאים פה. אולי קיבלתם הוראה ללכת למקום אחר – זה בסדר. נרשום את הדברים. אתם נשלחתם לכאן. אתם: אופיר כץ, קרן ברק, מיכל שיר, אריאל קלנר, עוזי דיין ואחרים. כולכם טובים, כולכם מוכשרים, כולכם אנשים שנבחרו כדי להגיע. אתם לא משרתיו של כבוד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. אם אתם מתכוונים ללחוץ מחר ביד רועדת על הכפתור הלא-נכון, אתם עושים את הדבר הלא-נכון ציבורית, מוסרית ודמוקרטית. עכשיו, תראו, לא רבים מכם מוכשרים ובני מזל כמו כבוד השרה מירי רגב, שיושבת כאן. היא הצליחה, ברוב כישרונה וברוב יכולותיה, להתקרב למעגל הסגור הנישא מעל של ראש ממשלת ישראל, ולכן יש לה מעמד מיוחד; ואפילו היא הוחבאה והוסתרה מעם כשלראש הממשלה התחשק שכך יקרה. תחשבו מה יקרה לכם, משרתיו של אדון אחד – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – משרתיו של אדון שבא – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – – אולי ניתן לכבוד השרה לדבר ואז אני אקח את הזמן. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> השרה מריעה לכם, כל האורחים. תגידו לה תודה רבה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> אפשר – – – << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוקיי, תודה. תודה על דברייך, השרה רגב. ושוב, הערכה גדולה על שהתקרבת למעגל של השליט הכל-יכול. שימו לב, חברי כנסת חדשים: אתם תוחבאו, אתם תושפלו, אתם תלחצו על הכפתור הלא-נכון, ואין לזה שום סיבה. קחו קצת אומץ, קחו עמוד שדרה, ותראו לעם ישראל, ובעיקר לבוחרים שלכם, מה אתם שווים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יזהר שי. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עופר כסיף. << דובר >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר >> שלום לכם. אני רוצה לומר כמה מילים על חוק הגיוס, שלכאורה בגללו אנחנו הולכים לפזר את הכנסת. אתם יודעים שבן-גוריון קבע מכסה של 400 בני ישיבות שיקבלו פטור משירות ביטחון בגלל תורתם אומנותם, על רקע הרצון לחזק את הישיבות. אנחנו מדברים היום על סדר גודל של 65,000 בני ישיבות שלא מתגייסים לצה"ל – – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> מתוך רצון לחזק את עם ישראל. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני רוצה להשלים. אני חושבת שלאורך השנים הלכה והייתה התפתחות מ-400, ובחלוף 20 שנה – ל-800, ואחר כך הצטרפתם לקואליציה ב-77' והוסרו כל החסמים וכל המכסות. הייתי ראש אכ"א כשבוטל חוק טל, בפברואר 2012, ונאמר לנו על ידי בג"ץ: מספיק, תלכו ותביאו חוק שמסדיר את זה. היו ועדות: פלסנר, שקד – כל מיני; לקחנו חלק בהן. הצעת החוק שהונחה בשנה שעברה, שעברה כחוק אחרי שכבר היה חוק קודם לכן – אגב, על ידי אותם אנשים, על ידי אותו ראש ממשלה, נתניהו – עבר חוק, בוטל החוק שהובא לידי הכרעה על ידי לפיד; בוטל החוק והוצע מחדש לפני שנה. אגב, חוק שהוא לראשונה חוק מקצועי ולא פוליטי, שבעיניי הוא החוק הכי מאוזן שיכול היה להינתן לחרדים, משום שאין בו סנקציות פליליות; הוא מתייחס רק לסנקציות כלפי הישיבות עצמן, והיעדים, לכאורה, הם יעדים שלא לוקחים בחשבון בכלל את הגידול של האוכלוסייה. לכן אני תמהה איך זה דווקא החרדים אומרים שהם לא מאמצים, הם לא רצים לכיוון אימוץ החוק הזה, ואיך דווקא על הנושא הזה, שהוא לכאורה הדבר הכי טריוויאלי לאשר בעת הזאת, הולכים לפיזור כנסת. התשובה שלי היא אחת ויחידה: ראש הממשלה יהיה מוכן לשלם כל מחיר כדי לקבל את החופש או את הבריחה מהתמודדות עם כתבי האישום שמונחים מעל ראשו. ולצערי, כל המשחק המדומה הזה על נושא חוק הגיוס הוא לא נכון, הוא לא רלוונטי, והוא מוביל את כולנו למקום הלא-נכון. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת ברביבאי. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה, אדוני. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול הייתה ישיבה חשובה מאוד בשדולה למאבק בתאונות בתחום הבניין, והיום שני פועלים נפגעו פגיעות קשות. אחד מהם נפטר מהפצעים שלו, נהרג, בגיל 22. האתר שבו הוא עבד היה סגור בשל חריגות בטיחותיות ועדיין המשיך לפעול. פועל הבניין הזה, שטרם פורסם שמו, לא נפגע בתאונה. המילה "תאונה" מרמזת שמדובר בטעות, בשגיאה או ברשלנות. אבל לשלוח צעיר בן 22, או כל אדם, לעבוד באתר בנייה שקיבל צו סגירה זאת לא טעות וזאת לא רשלנות – זאת הריגה. מי ששלח את הפועל הזה שלח אותו אל מותו ביודעין, בכוונה תחילה. עכשיו אני שואל רק שאלה אחת: האם הקבלן ישב בכלא על הריגה או שימשיך בשגרת החיים והעסקים כאילו לא קרה דבר? האם את אתר הבנייה הזה המדינה תסגור לצמיתות או שבתוך כמה ימים הוא יחזור לעבוד שם ולסכן חיים? תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת עופר כסיף. עד כאן נאומים בני דקה. << נושא >> נאומי בכורה של חברי הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו נעבור לנאומי בכורה. נראה עוד כמה ימים נשארו לנו לנאום את הנאומים האלה. חברי הכנסת, יש לנו שלושה נאומי בכורה. אנחנו נתחיל עם חבר הכנסת מנסור עבאס. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. מי שיברך אותו בהמשך הוא חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): << קריאה >> אולי נדחה את זה לאחרי הבחירות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> למה? תנאם עוד פעם. אתה, בתור חבר כנסת ותיק, כבר תוכל לברך אחרים. << דובר >> מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, שאלתי מה אני אמור להציג בנאום הבכורה וקיבלתי תשובה: תציג את עצמך. לכן החלטתי לכתוב את נאומי הבוקר ללא יועצים, ואפילו ללא תיקוני דקדוק ולשון, אז תסלחו לי. אני, מנסור עבאס, בנו של ע'אזי יוסף עבאס ונוהאד סובחי מוהרה, אחד מ-11 אחים ואחיות. מאימי, אל-חאג'ה אום נאסר, למדתי את הסובלנות הלכה למעשה. למדתי גם שהכוח והעוצמה נמצאים באיפוק ובשלוות הנפש. אבי, אל-חאג' אבו נאסר, חינך אותי להיות תמיד בשירות האנשים והחברה; לימד אותי להיות מוכן בכל עת להתערב וליישב סכסוכים ולפתור בעיות בין אנשים באהבה ובאחווה. בכפר מר'אר, הכפר שבו נולדתי וגדלתי, למרגלות הר חזון מול הכינרת, מתגוררים יחדיו נוצרים, דרוזים ומוסלמים. הכפר היום הוא דוגמה ומופת לחיים משותפים, לשכנות טובה, לשיתוף פעולה ולסולידריות בין התושבים. זוהי דוגמה כיצד אפשר להתגבר על הבדלים, יריבויות ואפילו אלימות עדתית ומשפחתית בקרב בני הכפר. אני גאה ושמח על כי תרמתי את תרומתי בהובלת תהליך ארוך של פיוס והשכנת שלום ואחווה בין בני הכפר. אני גם תלמידו של מורי ורבי שייח' עבדאללה נימר דרוויש, עליו השלום. ממנו למדתי את מהות האסלאם והפנמתי את ערכיו ומטרותיו כדת של אמונה, של מעשים טובים לטובת הכלל; דת של אחווה, שלום, צדק, הגינות, סובלנות ורצון לעזור ולשרת את האחר; דת שמגדירה את האנושות כמשפחה אחת ואת חבריה כאחים למרות חילוקי דעות, קונפליקטים ואפילו מלחמות; דת אשר נותנת לך את הזכות והלגיטימיות להגן על עצמך אבל לא להתרפס ולהיכנע לעושק ולתוקפנות – אבל תמיד מזמינה אותך לבחור בדרך של שלום, של פיוס ופשרות הוגנות, לא מתוך חולשה וכניעה אלא מתוך בחירה ורצון לממש את חזון השלום הכללי; דת שלא מתכחשת לעובדה שבני אדם נלחמים אחד בשני, אך מפצירה שזאת צריכה להיות מלחמה בלית ברירה והגנה עצמית, שאסור לאבד בה את האנושיות הבסיסית שיש בכל אחד ואחת מאיתנו, ושיש להשאיר את הדלת פתוחה עבור פתרונות של שלום או פשרות הוגנות, ואפילו ליזום אותן. דת האסלאם, כמו כל דת, סבורה שהיא הנכונה, אך אינה כופה את עצמה על אחרים ודוגלת בעקרון חופש הדת, מכירה ביהדות ובנצרות וקוראת לבני שלוש הדתות להתאחד סביב האמונה באל ובעשיית חסד ושותפות בדרך לשלום. היא דת שמכירה באחר, השונה, ובזכותו להיות שונה, ומגדירה שתכלית השוני בין העמים והקבוצות השונות להכיר את האחר, לדעת מה אמונותיו או ערכיו, להבין את פחדיו, לדעת על חלומותיו ושאיפותיו, ואולי ליצור שותפות וסולידריות וגם אחווה. (אומר בערבית: "הוי האנשים, בראנו אתכם מתוך זכר ונקבה, וחילקנו אתכם לעמים ושבטים למען תבחינו ביניכם, ואולם הנכבד מכולכם אצל אלוהים הוא הירא שבכם".) גישתו הביקורתית של שייח' עבדאללה נימר דרוויש בלימוד ובהוראת האסלאם אפשרה לי לראות את האסכולות השונות ממבט-על ומכיוונים שונים וחשובים. הפנמתי, לפי גישתו, את ההכרח ולא רק הצורך להביט על הדברים בחיים בכלל מכל הכיוונים ולהתחשב בכל העמדות ולנסות להבין את האחר ולהתחשב בעמדותיו ותפיסותיו. זהו האסלאם אשר ירשנו מהנביא מוחמד, עליו השלום. אין כאן אתוס חדש אלא חזרה לשורשים ולמהות. האסלאם עומד היום בפני אתגרים קשים, כמו כל דת או אידיאולוגיה מודרנית, להתגבר על הקיצוניות ולשמור על האופי הערכי והאנושי ועל המתינות הווסטית שיש בו. את מעמדו של האסלאם במדינת ישראל יש להציג בגאווה – דתם של מיליון וחצי אזרחים – אך קשה לפסוח על העוול המתמשך באי-הכרה בדת האסלאם מהיבטים שונים: אין מועצה דתית שתיתן את מלוא שירותי הדת, מסגדים ומקומות קדושים מוזנחים ולא ניתן לשפצם ולפתוח אותם לפני הציבור, הווקף האסלאמי בידי המדינה ואי-אפשר לנצלו לפי התכלית שלשמה אנשים הקדישו את רכושם, ועוד ועוד עוולות שיש לתקן.  אני גם שליחו של הציבור הערבי, אזרחי מדינת ישראל בני העם הפלסטיני והאומה הערבית. החברה הערבית סבלה את תוצאות נכבת 1948, אך שמרה על קיומה בתוך המולדת ושיקמה את עצמה על אפו וחמתו של המשטר הצבאי במשך 20 שנה; שמרה על זהותה הלאומית והדתית, ויצאה לדרך של מאבק דמוקרטי צודק ולא אלים למען זכויות לאומיות ואזרחיות ולמען ערכי הצדק, השוויון והשלום. החברה הערבית סובלת היום מגלי פשיעה מאורגנים שגבו מאז שנת 2000, לפי מרכז אמאן, כמעט 1,342 קורבנות, נוסף על אלפי פצועים פיזית ונפשית. אין לי ספק שחברה שניצחה במלחמת הקיום במולדת תנצח גם במלחמתה על הפשיעה. מדינה ישראל יכולה להיות שותפה למלחמה הזאת ולהושיט יד לאזרחיה הערבים, אך בינתיים היא מהססת ומוותרת על חלק משליטתה וריבונותה לטובת קבוצות הפושעים שמסתובבים חופשי ברחובות היישובים הערביים גם ביום וגם בלילה. החברה הערבית סובלת גם מהפקרות בתחום התכנון והבנייה ברמה ארצית ממלכתית, וגם ברמה מקומית מוניציפלית. התוצאה הבלתי-נמנעת של הפקרות זו היא שהצעירים לא מוכנים לחכות עוד 20 שנה לסיום תוכניות המתאר ומחליטים לבנות על אדמותיהם ללא אישורי בנייה, לא כהתרסה נגד שלטון החוק אלא כהכרח לצורכי החיים בכבוד. הממשלה מתעלמת מאחריותה הכוללת ביצירת הבעיה וממשיכה במדיניות ההריסה, ואינה משקיעה מאמץ כן ואינטנסיבי לתת פתרונות ל-50,000 בתים ללא היתרים ועוד עשרות כפרים לא מוכרים בנגב שחיים בהם כ-100,000 אזרחים שמחכים להסדרת מעמדם המוניציפלי ולהכנת תוכניות מתאר ליישובים. בינתיים הם חיים בתנאים שאין בהם כבוד לא לאזרח ולא למדינה: אין בתים ראויים, אין שירותים, אין שירותי בריאות ואין חינוך ראוי, אין חשמל, אין מים ואין כבישים. בסוף את הקשר עם העם הפלסטיני אי-אפשר לשבור, ולא צריך לשבור. חזוננו – ששני העמים יחיו בשלום, בביטחון ובשותפות. שתי מדינות: מדינת ישראל שוויונית לכל אזרחיה שבה מעמד החברה הערבית לא פחות ממעמד החברה היהודית, ומדינה פלסטין עצמאית שצריכה לקום בגדה המערבית וברצועת עזה ובירתה אל-קודס, בהתאם להחלטות האו"ם והחוק הבין-לאומי.   את הדוקטרינה הצבאית של ישראל שמבוססת על תפיסתו של ז'בוטינסקי, "על קיר הברזל", כולם למדו ושיננו. אני אחזור על הדברים. ישראל, לדבריו, צריכה להביא את אויביה למסקנה שאין דרך מעשית להביא להשמדת ישראל ולהשלים עם קיומה, בסופו של דבר. אבל את התפיסה הפלסטינית המקבילה אף אחד לא למד: לעולם לא ניכנע ולא נשלים עם התבוסה ולא נקבל את תוצאות אל-נכבה. יש לצאת לדרך חדשה, שמבוססת על תפיסה ערכית ומוסרית, צודקת וגם הוגנת. אי-אפשר לתקן עוול היסטורי בעוול היסטורי אחר. לא צריך לעבור דרך ארוכה של מלחמות, קורבנות וכאבים כדי להגיע למסקנה הסופית: פתרון של שתי מדינות זו לצד זו, או מדינה אחת, שאף אחד משני הצדדים לא רוצה אותה בינתיים, אך שניהם מובילים אותנו לשם. אני מזהה ששני הפלגים בעם הפלסטיני, בגדה וברצועה, מעוניינים ומוכנים לפשרה הזאת, ורוב העם בישראל מעוניין בשתי מדינות. האיחוד בין הגדה לרצועת עזה – אינטרס פלסטיני, אך גם אינטרס ישראלי. לא לטעות: מדיניות הפרד ומשול תביא אותנו בסופו של התהליך למשבר חמור ולהידרדרות הסכסוך לפסים אלימים וקשים. כולי תקווה שתינתן לנו ההזדמנות לשרת את הציבור, גם זה שבחר בנו וגם זה שזקוק לעזרתנו כנבחרי ציבור. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מנסור עבאס על דבריו. אנחנו, כרגיל, עם הפסקה מתודית קצרה, ואז נשמע את חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברי הכנסת, אני מבקש לשבת לשמוע את דבריו. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. (אומר בערבית: אחי מנסור, המשימה שלך כבדת משקל. אנו מברכים אותך על התפקיד הזה והמעמד הזה, שהוא מינוי בפועל ולא תואר לשם כבוד.) כבוד היושב-ראש, את מנסור אני מכיר הרבה זמן, הרבה שנים. אנחנו ביחד בתנועה האסלאמית הרבה שנים. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> התנועה האסלאמית? << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> כן, בטח, וזה מקור הגאווה שלנו, דרך אגב. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> התנועה האסלאמית זאת גאווה. זאת גאווה להיות בתנועה האסלאמית, אין ספק. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> מנסור, איך שהוא אמר, הוא תושב מר'אר. זו לא כל כך נקודה שאפשר לעבור עליה לסדר-היום – זה שאתה נמצא ביישוב שבו הרוב דרוזים, ויש לך גם נוצרים וגם מוסלמים, ואתה שם מנהיג ברמה של כל היישוב. אתה איש הפשרות, אתה איש שמקובל על כולם. זה מראה את האישיות שלך, מנסור, זאת החשיבות. מנסור עסק בהרבה דברים. הוא רופא שיניים. הוא בוגר האוניברסיטה העברית. שנתיים הוא היה יושב-ראש ועד הסטודנטים הערבים שם. הוא היה יכול לאגד את כולם ולהגיע להסכמה שהוא היושב-ראש כמעט פה אחד. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אתה נותן לנו רעיונות עכשיו להקמת קואליציה? << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> תשמע, הוא יוכל לעזור בזה שנתניהו לא יוכל להקים קואליציה. אני בטוח שהוא יכול לעזור בזה, למרות שאנחנו הצבענו בעד פיזור הכנסת. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> הוא אמר את זה בצחוק. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> הוא אמר – הוא יכול לעזור – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אומנם אמרת את זה בצחוק, אבל זה לא – – – דיברתי על היושב-ראש. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> כן, אני יודע. הוא יכול לעזור, ואמרתי במה הוא יכול לעזור, אז גם זה חשוב. מנסור גדל בתוך התנועה האסלאמית, התקדם בדירוג של התנועה האסלאמית עד שהוא הגיע היום למעמד של סגן ראש התנועה האסלאמית וגם ראש המפלגה, של רע"מ. הוא עמד בראש האיחוד של הרשימה רע"מ-תע"ל. זה מראה את האישיות שלך, מנסור. אנחנו מכירים את מנסור כאיש משכיל, איש קורא. אפשר להגיד במירכאות שהוא "תולעת ספרים" – ממש קורא וקורא, בצורה יוצאת דופן. הכמות של הספרים שאני יודע שהוא קורא היא יוצאת דופן. הוא איש הסולחות. באוכלוסייה הערבית, אחרי הבחירות המוניציפליות היו כמה מקרי אלימות שאי-אפשר לסבול אותה. הוא היה האיש שהגיע, הרגיע. כמה לילות הוא העביר במקומות מסוימים כדי להגיע למצב שאנשים משלימים, ואנחנו הגענו למצב שיש רגיעה ברוב המקומות. מנסור תמיד חיפש את המשותף, את המאחד, ולא את המפלג. הוא הבין, למד, כמו שאני למדתי, משייח' עבדאללה נימר דרוויש, עליו השלום, שנפטר לפני שנתיים. לפני כמה ימים היינו ביום הזיכרון השני. למדנו את הסיסמה שאנחנו נעבוד ביחד ונשתף פעולה במוסכמות, וננהל דיאלוג וננסה להגיע להסכמות בדברים שיש בהם מחלוקת. זאת האישיות של מנסור: מחפש את המשותף ומוכן לדיאלוג בנושאים שהם במחלוקת. אני חושב שזה המקום שבו גם תוכל לשרת את הציבור עם האישיות שלך, את הציבור שבחר בך והציבור בכלל, כי מבחינתנו האדם הוא אדם, וצריך לשרת אותו ככל שאנחנו יכולים. תצא, תעבוד ותצליח. (אומר בערבית: בהצלחה ותהיה בריא.) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא על דבריו. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יצחק פינדרוס. בבקשה, אדוני. מי שיברך אותו בהמשך הוא חבר הכנסת רועי פולקמן. << דובר >> יצחק זאב פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרב אברהם רביץ, יושב-ראש דגל התורה הראשון, ציטט בנאום הבכורה שלו מעל בימה מכובדת זו את המשנה שאנחנו נוהגים לקרוא בפרקי אבות בימים האלה שבין פסח לשבועות: "חביב אדם שנברא בצלם". היחס הוא לכל אדם. "חביב אדם שנברא בצלם" – זה הציטוט שציטט הרב רביץ וזה המסר הראשון שאמור להנחות את כולנו בשליחות הציבורית. התורה מלמדת אותנו מהם הקריטריונים לבחירת מנהיג. שני מנהיגים דגולים: משה רבנו – איך נבחר משה רבנו? הדבר הראשון שכתוב בתורה הוא "ויצא וירא את אחיו בסבלֹתם". חכמינו לימדו אותנו – וכך גם כתוב אחר כך בפסוקים – שהוא רדף אחרי הצאן במדבר לתת להם לשתות ואז אלוקים נגלה אליו בסנה. דוד המלך, שהיה המלך הראשון למלכות בית דוד, הראשון לשושלת מלכות בית דוד, שכבש את ירושלים – מלמדים אותנו איך נבחר; אותו דבר: טיפל בצאן, ריחם על הצאן, דאג לצאן וכך הוא נבחר להיות מנהיג. לא הפיקחות, הפרגמטיות, האסטרטגיה, שיטות הניהול ויכולת ניהול משברים היו הקריטריונים שעל פיהם נבחרו המנהיגים. התורה מלמדת אותנו שהבחירה היא בסופו של דבר במי שיודע לדאוג לחלש, למסכן, לגר, ליתום ולאלמנה. אלה הקריטריונים לבחירת מנהיגים. אלה הקריטריונים שאמורים להוביל כל מנהיג. הגעתי לכנסת בשליחות ציבורית. כפי שמקובל במפלגות החרדיות, נבחרתי על ידי מועצת גדולי התורה בראשות מר"ן שר התורה, אבל לקדם את הערכים היהודיים שעל בסיסם אנחנו חיים כאן בארץ הזאת. אין לנו בסיס אחר לערכים חוץ מהתורה שקיבלנו מסיני ונמסרה לנו מדור לדור. מר"ן הרב שך, ראש ישיבת פוניבז', מי שייסד את דגל התורה, היה מצטט בשיחות שלו את המדרש המפורסם על קין והבל. נפגשו שני אחים, הם לבד בעולם, והחליטו לעשות הסדר. מה ההסדר? קין יקבל את האדמה ואת נכסי הדלא ניידי, ואת כל מה שמעל הקרקע יקבל הבל. פונה קין לאחיו ואומר לו: תקשיב, אתה הולך על הקרקע שלי. פונה הבל לאחיו ואומר לו: אתה לובש את הבגדים שלי. ממשיך המדרש. אומר קין להבל: תפרח באוויר. אומר הבל לקין: תוריד את בגדיך. הוויכוח מסתיים ב"ויקם קין" ויהרוג את הבל אחיו. זאת אומרת, יש חלוקה משפטית צודקת, מסודרת, חוזה מסודר, עשו חוזה מסודר, אבל בסוף, התוצאה של השימוש באגו האישי – בסופו של דבר הוא מביא את קין לרצוח את הבל. יש בארץ ישראל אלפי לומדי תורה שמקריבים את החיים שלהם לשמירת הלפיד, המסורת והערכים. בלעדיהם אין לנו זכות קיום בארץ הזאת; בלעדיהם אין לנו בסיס לערכים אמיתיים. מי שנושא את הכתר הזה הם אותם אלפי תלמידי ישיבות וכוללים שהוגים בהיכלי הישיבות – בפוניבז', במיר, בחברון, בגור, בבעלז, בוויזניץ', בפורת יוסף, בכל אותן ישיבות. הם הכתר שנושא את העבר המפואר שלנו ומבטיח את הקיום העתידי שלנו כאן בארץ הזאת. חובה עלינו ליישם את אותם ערכים מתוך התפיסה של "חביב אדם שנברא בצלם". זה לא נותן להשלים לא עם מאות נרצחים במגזר הערבי, כפי שאמר הדובר לפניי, וגם לא עם מצב התשתיות בכפרים הדרוזיים, בערים הערביות. זה מצב שאי-אפשר להשלים איתו בערכים אמיתיים. הזכות לחיים איכותיים במדינה היא לכולם: לחרדי, לערבי, לדתי, לחילוני, לדרוזי, לצ'רקסי. היא לכל אדם באשר הוא אדם. גם לאיש או אישה חרדיים מגיעה תעסוקה הולמת, בלי לפגוע בעקרונות הדתיים, בלי לפגוע בזכויות שלהם במקומות העבודה. יש צורך היום ב-15,000 מהנדסים בהייטק, ושם יש צורך בדמות בוגר, בכוח עובד, במישהו שיודע מה הוא עושה. אין שום סיבה בעולם שהציבור הזה לא ישתלב בתוך אותם מקומות בצורה מכובדת ובמאסות גדולות; יש ניצנים, אבל במאסות גדולות. אין לזה שום הצדקה בעולם. אני מציע לכולם לקרוא את דוח המבקר על המיליארדים שהשקיעה ממשלת ישראל בעשור האחרון, וכולם – או 90% מהם, איזהר בלשוני – ירדו לטמיון. ההצעה לסדר-היום הראשונה שאני מתכוון להגיש היא בעניין הזה – הכסף הזה שיורד לטמיון במקום לתעל אותו למקום של החוסר. במערכות הבריאות יש דברים שחסרים. יש עוד ענפים במדינת ישראל שחסר בהם כוח עבודה. אין שום סיבה בעולם שהם לא ישתלבו שם. הם רוצים להשתלב שם, אבל במקום זה בונים להם תוכניות שלא מתאימות להם, לנסות לשנות אותם, לנסות לסובב את זה למקום אחר, לא טוב, לא להם ובטח לא לכלכלה הישראלית. גם לחרדים מגיע פתרון דיור בר-השגה, בטח כשרוב הקרקעות הן של המדינה. הזכות לחינוך היא לכל הורה באמונתו, בטח במדינה יהודית. גם מי שבוחר בחינוך תורני לא אמור להיפגע, בטח ובטח לא בגן ילדים, ששם אין ויכוח על לימודי ליבה, ובטח ובטח לא בחינוך מיוחד, ששם הנושא הוא לא לימודי ליבה – מתמטיקה, רמת האנגלית או כל מיני דברים כאלה. אין שום סיבה בעולם שבשל עצם היותו ילד חרדי ייפגעו זכויותיו. בשם כל אלה אני ניצב כאן בפניכם היום, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, וכך אני רואה את שליחותי בהמשך. יש ויכוחים רבים בינינו. יש דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם, אבל אפשר להמשיך לנהל אותם בהבנה – גם על דברים שלא מסכימים; למצוא את הדרך להמשיך לחיות יחד, לפתח את המדינה לצד עולם התורה, את עולם התורה לצד המדינה. יש עוד אפשרות: להשתמש באותו אגו אישי, ואז מגיעים ל"ויקם קין" ויהרוג את הבל אחיו. אדוני היושב-ראש, בעשרות השנים האחרונות יש שיח שהולך וגועש על מקומה והגדרתה של הרשות השופטת והחוקה. עם ישראל לא צריך לחפש ולייבא חוקה ממקור חיצוני. עם ישראל, כשהוא מבקש חוקה ממקום אחר, הוא רק מפסיד; הוא מפסיד כשיש אצלנו את הכתר של כל חוקה ומוסר שקיימים בעולם. יש לנו את תורת ישראל, וזהו הנכס הלאומי ההיסטורי היקר ביותר שקיים עלי אדמות. המוסר, החוקים – הם היסוד והמקור ההיסטורי לכל תורות המוסר וחוקי הצדק שקיימים בעולם. אני רוצה לומר משהו גם בנימה אישית. נכנסתי לכנסת – חסר לי ידיד, כשאנחנו מדברים על הרשות השופטת; ידיד יקר מאוד, שיום השנה שלו יחול בעוד כחודש, דוד רותם, שמאוד חסר לי בחודש שאני מסתובב כאן, ובטח חסר בימים האלה. הוא ידע לעמוד על דעתו, ידע לומר את דעתו בצורה מאוד ברורה וחדה, מי שזוכר אותו, אבל ידע גם למצוא את הדרך להגיע להבנה ולא לעלות בסולמות לעצים, וכשיש סולם – להביא את המסוק ולרדת מאותו עץ גבוה ולמצוא את המאחד, ולמצוא את הדרך איך לצלוח ולא לוותר על דעותיו. הוא מעולם לא ויתר על דעותיו, אבל ידע איך להגיע לאותה הבנה. אני זוכר שלפני שהוא הגיע לכנסת הלכנו לבית המשפט העליון על פרויקט הזנה. הגשנו עתירה. יושב-ראש דגל התורה, הרב גפני, כעס עליי מאוד. הוא אמר: לא מקובל שאנחנו פונים לבג"ץ להגן עלינו כי אין לזה סיכוי. אני אמרתי לו: אתה מטורף? מה אני מבקש? אוכל לילדים. למה שבית המשפט העליון לא יבין שאוכל מגיע לילדים חרדים כמו גם לילדים לא חרדים? אמר לי הרב גפני: אתה צעיר, אתה תמים, רד מזה. דודו רותם, שהיה אז עורך דין מחוץ לכנסת, ייצג אותי. הגענו לבית המשפט העליון, ועד היום אני זוכר את מישה חשין – גאון, בלשון מדהימה, איך הסביר שאלה שלא רוצים את החינוך הממלכתי במדינת ישראל, אל יבואו בטענות למדינת ישראל כשהיא מונעת מהם מזון. תאמינו לי, בטוב טעם הסביר את זה. כמעט שכנע אותי למה לילד חרדי לא מגיעה מנת מזון באותו פרויקט הזנה שהיה. כולי תפילה ותקווה שנצליח כולנו בשליחות הציבורית לעשות טוב לאזרחי ישראל, למצוא את המכנה המשותף, לתת יותר כבוד לאזרחי ישראל. והדרך האמיתית להגיע לזה היא כדברי ישעיהו הנביא, פרק א': "ואשיבה שֹׁפטיִך כבראשונה וְיֹעצַיִךְ כבתחילה אחרי כן יקרֵא לך עיר הצדק קריה נאמנה". יש לנו את הנוסחה איך "ציון במשפט תפָּדה": על ידי "אשיבה שֹׁפטיִך". יש לנו את הנוסחה איך נהפוך לקריה נאמנה: על ידי "יֹעֲצַיִךְ כבתחילה". תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. מי שיברך אותו בעוד כמה דקות הוא חבר הכנסת רועי פולקמן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> את חבר הכנסת הרב יצחק פינדרוס יברך חבר הכנסת רועי פולקמן. יש כאן אחוות – פעם היו אומרים: אנחנו – – << דובר >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר >> כן, אנשי עיריית ירושלים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – שנינו מאותו הכפר, או מאותה העיר, לנדסמנשאפט. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> בדיוק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הייתם שניכם בעיריית ירושלים. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> אכן, אכן, שם הכרנו. אני אתייחס לזה. מכובדי, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד חבר הכנסת יצחק פינדרוס, אכן יום מרגש. אני מקווה שזה לא יהיה גם נאום סיכום קדנציה; כולנו מקווים בימים האלה. כמה דברים – כי סיימת בענייני מערכת המשפט, ששם במידה מסוימת אנחנו חלוקים, כמובן, אבל דיברת גם על הדרך למצוא את דרך האמצע, ועל זה יצא לנו לדבר לא מעט. אז כמה מילים, כי אתה לא דיברת הרבה עליך. אני אגיד: אתה בן 47, אתה נשוי לשרה ואב לשישה ילדים. אתה בן להורים אמריקנים שעלו לישראל. גדלת ואתה חי בירושלים, ואני אומר: איש ירושלים, למרות שחלק מההיכרות היא גם מהעבר שלך כראש העיר ביתר. אתה נמצא 25 שנה בעשייה הציבורית. בהתחלה היית אפילו יד ימינו של מקים העיר ביתר. אני היום שכן, גר קרוב. הפכת ברבות הימים לראש העיר הצעיר של ביתר. היית סגן וממלא מקום ראש העיר ירושלים, ושם זכיתי לעבוד איתך במשותף. כמה דברים על ההיסטוריה שלך שהם חלק מהסיפור, בעיניי. אתה למדת בבית המדרש של הרב זילברמן ברובע היהודי. כיום אתה גר שם ומחנך במוסדות הקהילה את ילדיך. קראתי קצת על קהילת זילברמן, כי באופן כללי, אני שנים בירושלים, וזה מעניין אותי – הקהילות היהודיות השונות. זו קהילה ייחודית בנוף, שמשלבת הקפדה הלכתית חרדית על קלה כבחמורה, אך יחד עם זאת מאוד ציונית, מאוד ציונית, ויונקת ממשנתו של הגאון מווילנה. הגר"א דגל בלימוד על דרך הפשט, והוא עצמו היה בעל בקיאות וידענות רחבת היקף. הוא התנגד ללימוד בסגנון פלפולי חריף. תכף אני אגיד למה זה מעניין אותי. כלומר, הדרך שבה מלמדים היא כזאת: קודם משננים, קודם לומדים את הבסיס היטב היטב, ורק בשלבים וגילים מאוחרים יותר מתחילים את הפלפול. לאוזן לא רגישה זה ייראה כמו סמנטיקה, אבל אני בא, אתה יודע, מעולם המדיניות הציבורית, ושם לא מעט מהשיחות שלנו בעיריית ירושלים עסקו בשאלה איך מעצבים מדיניות. חלק מהתובנה – שלימים אני מבין שהיא מגיעה גם מהחינוך שאתה הגעת ממנו – היא שהשאיפה היא להכריע בסוגיות שבמחלוקת, ולא להתפלפל לשם פלפולים. וזה דבר חשוב מאוד לאיש ציבור, בעיניי – לחתור להכרעה. את זה שמעתי ממכון המחקר החרדי שאתה היית ממנהליו: בסוף לא קרה, היא אמרה, שלא הצלחתם למצוא פתרונות שיהיו מקובלים על שתי האוכלוסיות שאותן אתם המייצגים, גם החילונית וגם החרדית, כלומר לומדים את הסוגיה, מתעמקים בה, אבל בסוף מכריעים ומוצאים פתרון. היא ציינה את היכולת שלך להביא את הדעות משני הצדדים לשולחן כדי להביא פתרון בסוף. קודם כול, אני מאחל לך שאת זה תביא גם לכנסת ישראל. את התפקיד שלך בעיריית ירושלים, ששם גם היכרנו – אני אז ניהלתי את האגף למדיניות – מה שאפיין הוא שאתה חשבת בגדול, ולא התעסקת רק במיקרו אלא התעסקת במקרו. וזה לא דבר מובן מאליו, גם לא בכנסת. אנחנו יכולים להתעסק – וזה חשוב – הרבה בפניות ציבור והרבה בדברים אחרים, אבל התעסקת הרבה מאוד בזה. יש לך הרבה מאוד ניסיון במדיניות ציבורית, במדיניות אסטרטגית, איך חושבים בגדול, ואתה גם יודע להעריך את הדברים האלה. לכן אני אומר שאחד האתגרים הגדולים שלנו היום הוא היכולת להביא את החיבור הזה בין השפות – המקצועית, חשיבה גם על הספציפי וגם בגדול, ואני מאוד מעריך, ויודע שיש לך את זה. אמרו לי שאתה מאוד נאמן לאתוס החרדי, וציינת את זה בנאום שלך כאן, אבל רוצה לחפש פתרונות ממלכתיים שיתאימו לכולם. דרך אגב, למשל, סוגיות הערים – התעסקתי בהן בקדנציה האחרונה: האם בונים ערים נפרדות לציבור החרדי או בונים ערים משותפות לציבור דתי, חילוני וחרדי; אחד האתגרים הכי קשים היום בתחום הדיור בישראל. לדעתי, אתה תהיה אחת הדמויות המרכזיות שיצטרכו להתעסק בזה. לכן אני אגיד את זה: אתה יכול לנהל שיח גם עם המנהיגות החרדית אבל גם עם הפקידות המקצועית. גם זה בעיניי אתגר שצריך להתמודד איתו. היום עם ישראל בעיניי – אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש – זקוק לנציגים שדוברים כמה שפות במגדל בבל הזה: גם חילונית, גם חרדית, גם מקצועית, גם פוליטית – כל החיבורים האלה – ואני חושב שאתה מביא את הידע הזה. אני בעיקר מחפש פרטנרים בבית הזה, אנשים שרוצים לבנות חזון משותף ולא מפריד. משפט אחרון ובזה אני מסיים: צד נוסף שאולי פחות מכירים אצלך הוא איש החסד שאתה. לא אומרים שבחו של אדם בפניו, אבל אני בכל זאת רוצה לדבר על לשכתך שמלאה במתנדבים בעלי מוגבלויות שלוקחים חלק בפעילות הלשכה, על שולחן השבת שלך, שגם הוא ידוע, המלא עד אפס מקום בחיילים בודדים מדי שבת, ועל מכשיר הטלפון שלך, שלא מפסיק לצלצל מאנשים שצריכים עזרה, ואתה עוזר להם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בעיר העתיקה. תגיד: בעיר העתיקה, בעיר העתיקה בירושלים. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא תסתיר את זה. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> בהחלט. אז אני רוצה לברך אותך באופן אישי ואת כנסת ישראל שתזכה ליהנות משלל התכונות שלך, מהשילוב הייחודי, ושנזכה לא רק להתפלפל אלא להביא פתרונות ממלכתיים וטובים לעם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. אני מצטרף לברכות לרב פינדרוס, ועל מעשי החסד. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> רועי, 35 – – – תישאר איתנו. אתה איש עקרונות – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו נעבור עכשיו לנאום בכורה של חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. בבקשה. יברך אותו חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בכבוד. << דובר >> אנטאנס שחאדה (רע"ם-בל"ד): << דובר >> ערב טוב. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מכובדיי, מושב הכנסת יצא לדרכו במציאות פוליטית, שלטונית ואזרחית עגומה ואפלה, מציאות המשוועת לאלטרנטיבה יסודית עבור האזרחים הערבים והלא-ערבים כאחד. כאשר נכנסנו לפני כחודש לכנסת באנו עם אנרגיה, שאיפות לעבוד, לשנות ולשרת את כלל האזרחים, אבל בגלל המציאות העגומה הזאת שכולנו חשופים אליה יש סיכוי גבוה שנאום הפתיחה שלי יהיה גם נאומי האחרון במושב זה. לכן אתמקד ואדבר בעיקר בפוליטיקה. אדבר על היעדים שהצבתי לעצמי לעבוד עליהם בקדנציה הזאת. תחילה הרשו לי לנצל הזדמנות זו כדי לפנות בחלק הראשון בנאומי לאזרחי ישראל הלא-ערבים כדי להבהיר את המשימות הפוליטיות העיקריות שהצבנו לעצמנו ואשר נוגעות לכלל האזרחים הנמצאים בתחום מערכת השליטה הישראלית. אולי כך נבהיר לכלל האזרחים את היעדים, המטרות והתוכנית או המצע הפוליטי של בל"ד. בחלק השני אבקש לפנות לבני עמי, האזרחים הערבים, ולסרטט בפניהם את היעדים לפעילות הפרלמנטרית שלנו, שעיקרם הגנה על האינטרס הפוליטי הקולקטיבי של האזרחים הערבים מחד גיסא ושיפור המציאות היום-יומית מאידך גיסא, ששניהם שזורים זה בזה. אזרחי ישראל הלא-ערבים, ייתכן שדבריי לא יהיו קלים לאוזן, אך חובתי לומר אותם ביושר, בכנות ובאומץ. כפוליטיקאי שיש לו הפריבילגיה להתבונן בנעשה מחוץ לקופסת המחשבה הציונית האחידה, אני חייב להתריע שאתם ואנחנו, כולנו, בבנייה קשה של הידרדרות למשטר אפל, לא דמוקרטי ואפילו פשיסטי. זה שנים אנחנו מתריעים שהמלך עירום, אך כולם התעלמו ואף תקפו אותנו. בשנים האחרונות הציבור היהודי כמו גילה פתאום את הסכנות האורבות לדמוקרטיה, ומדי פעם מבכה את חיסולה, אך האמת היא שחיסול הדמוקרטיה לא החל עם הניסיונות לחוקק את חוק החסינות או עם הרחבת מספר השרים בממשלה; הוא אפילו לא התחיל עם חוק הלאום. זו לא השחיתות של ראש הממשלה וחלק משריו שמהווים סכנה לדמוקרטיה או לעתיד של כולנו. עבורנו אלה מותרות לעומת העיקר. המאבק האמיתי למען דמוקרטיה נמצא במקום אחר. מי שחושש באמת לדמוקרטיה אמור להתנגד לכיבוש. עליו להודות שכיבוש ושליטה בעם אחר מנוגדים לכל ערך דמוקרטי ולכל ערך הומני אנושי בסיסי, וחובה עליו לפעול לסיום הכיבוש ושליטה לא חוקית ולא מוסרית על מיליוני בני אדם חסרי זכויות ולדרוש הקמת מדינה פלסטינית. מי שבאמת שואף לשלום, שוויון ודמוקרטיה יתנגד איתנו לתוכנית המאה האווילית של טראמפ. מי שבאמת חושש לדמוקרטיה היה צריך להתנגד לחוק מניעת ציון יום הנכבה, חוק איחוד משפחות וחוק ועדות הקבלה ליישובים קהילתיים. מי שבאמת שואף למשטר דמוקרטי יעמוד לצד האזרחים הערבים נגד האפליה, הגזענות וההדרה, נגד הכפשת אוכלוסייה שלמה והתייחסות אליה כאל איום דמוגרפי ונטל שצריך להיפטר ממנו, ויעמוד זקוף נגד רדיפה פוליטית והצרת חופש הביטוי והפעילות הפוליטית. במבחנים אלו נכשלו כמעט כל המפלגות הלא-ערביות, גם כאלה שמנסות עכשיו להגן על אותה דמוקרטיה מדומיינת ואבודה, כי הן העדיפו את משטר הפריבילגיות הלאומני על פני הדמוקרטיה, את העליונות על פני טובת כלל האזרחים. הן נפלו במלכודת שהן עצמן עיצבו וטיפחו, שהרי כל עוד היה מדובר בהצרת זכויות האזרחים הערבים והרחבת זכויות ופריבילגיות לקולקטיב היהודי, זה נתפס כמקובל וכשר, ואפילו נדרש. שנים התרענו והבהרנו שרמיסת הדמוקרטיה והפשיזציה יתחילו כלפי הערבים אך לא ייעצרו שם. לכן, אל תלינו עכשיו על חורבן הדמוקרטיה המדומה. אנו מבטיחים לכלל האזרחים להמשיך את המאבק למען הדמוקרטיה, סיום הכיבוש ופתרון צודק של הסוגיה הפלסטינית, שמשמעו בין היתר פירוק כל ההתנחלויות בשטחים הכבושים, כולל בירושלים המזרחית. דומני שבשוק הרעיוני הפוליטי הקיים כיום במדינה רק מספר קטן של מפלגות יכולות לומר את האמת ולדרוש זאת ללא חשש מענישה בבחירות. בד בבד עם המאבק הבלתי-פשרני לסיום הכיבוש, אנו אומרים בקול רם וברור שלצד סוגיית 67' יש את סוגיית 48', ושתיהן קשורות. הרי בלתי אפשרי להבין את המציאות היום-יומית של האוכלוסייה הערבית ללא הנכבה. עבורנו לא מדובר באירוע מן העבר שנותר חתום בין דפי ההיסטוריה, אלא באירוע מכונן שממשיך להשפיע על המציאות היום-יומית שלנו. בעיות המחיה, הכלכלה, הפיתוח, התשתיות, החינוך, התחבורה, תאונות העבודה והדרכים, האלימות והפשיעה – כל אלה הן בעיות פוליטיות ומקורן במדיניות הממסדת אפליה, הזנחה והדרה או בהיעדר מכוון של מדיניות. העוני בחברה הערבית אינו תוצר של אסון טבע; היעדר תשתיות אינו תחביב; פיגור ברמת החינוך אינו תוצר של עצלנות מורים או תלמידים. בכביש 6, שהוקם ברובו, באזור המשולש, על אדמות ערביות, יש רק מחלף אחד שנכנס ליישובים ערביים – בבאקה אל-גרבייה. מתווה הכביש צפונה במקרה, ממש במקרה, יגזול עוד פעם קרקע בבעלות ערבית ויכלא את היישובים הערביים בצפון. בקו הרכבת מחיפה לכרמיאל אין אף תחנה ביישוב ערבי, וכך גם בקו המתוכנן מחיפה לנצרת עילית. האם אנחנו אחראים לתכנון זה? האם היינו שותפים לתכנון עוין זה? האם משתפים אותנו במדיניות החינוך או הפיתוח הכלכלי? כולם יודעים שהתשובה שלילית. מעל במה זו חובתנו להבהיר לאזרח הערבי, למצביעים שלנו, שממשלות ישראל משנות מדיניות כלפי האוכלוסייה הערבית רק כאשר הן נאלצות לעשות כך – או כתוצאה של מאבק פוליטי-אזרחי יעיל, או של לחץ ודרישה מגורם חיצוני או כאשר המצב מזיק לאינטרס של הממסד. דוגמה לכך היא התחום הכלכלי. רק אחרי שהמצב הכלכלי הנחות ביישובים הערביים החל להפריע לפיתוח הכלכלה בישראל, רק כאשר ממדי הפערים הכלכליים הפריעו להתקבל ל-OECD – רק אז הממשלה הציעה תוכנית כלכלית, שעד היום כמעט ולא השפיעה מהותית. הרשות לפיתוח כלכלי כמעט מושבתת ולא השיגה שינוי מהותי; חברת אל-בוואדר, שהייתה אמורה להשקיע במגזר הפרטי הערבי, והושקעו בה מיליונים, נסגרה ללא כל הישג; גם תוכנית 922, שהקצתה תקציבים לרשויות מקומיות, אינה פתרון להיעדר פיתוח כלכלי. תוכנית זו נחוצה, הכרחית, אך אינה מספקת. פיתוח כלכלי דורש כלים שונים, ופירושו העלאת פריון העבודה, העלאת התוצר המקומי, העלאת רמת החיים; פירושו אזורי תעשייה מתקדמים, השקעות הון ושינוי הון אנושי – וזה עדיין לא נעשה. בהיבט זה בכוונתי להקדיש מאמץ ממוקד, ואציע תוכנית לפיתוח כלכלי בר-קיימא ביישובים הערביים שתהיה משלימה לתוכנית 922. אנו נמשיך לפעול בכל התחומים כדי לשפר את חיי היום-יום של האזרחים הערבים לצד כלל האזרחים, ולמנוע אפליה כלפיהם; זה ברור מאליו. אך נהיר לנו שהפתרון למציאות העגומה הוא פתרון שאלת מעמד האזרחים הערבים בישראל, וזה מוביל אותנו לשאלת האזרחות – האזרחות המותנית והחסרה שהוענקה לפלסטינים אחרי הנכבה כדי לעמוד בדרישות האו"ם. הפתרון, רבותיי, צריך להיות פתרון דמוקרטי-אזרחי, קרי, אזרחות שווה, וזה אומר להיאבק על כך שתהיה כאן מדינת לכלל האזרחים ושנקבל הכרה כמיעוט לאומי. וכאשר אנו מדברים על מדינת אזרחים, זה איננו אמצעי להתרסה או כדי לנגח את ישראל. הפירוש הוא שוויון מלא לצד פשרה. שוויון אזרחי מלא פירושו זכות לגור בכל מקום, ללא מגבלות וללא ועדות קבלה; פירושו זכות להרחיב את גבולות שטח השיפוט, לבנות בתים עם רישיון ולהתפתח באופן נורמלי. בינוי, תכנון, מגורים – כל אלה אינם אמורים להיות חלק ממאבק הישרדות; אלה זכויות בסיסיות של כל האזרחים. שוויון מהותי מלא פירושו התייחסות שווה של מערכות השיטור – שיטור שפועל למען האזרח ולא כדי לרגל ולפקח עליו, בעיקר פיקוח פוליטי; שוויון מהותי מלא פירושו הזכות להביע את דעתי ואת הערכים שבהם אני מאמין ללא מורא או חשש מענישה. במילים הפשוטות ביותר, משמעות הדבר היא שהמדינה תחדל להתייחס לאזרחיה הערבים כאיום דמוגרפי, פוליטי וביטחוני ותבטיח את זכויותיהם השוות – רעיון שמהווה את אבן הבסיס בכל דמוקרטיה מתוקנת בעולם ורק בישראל נתפס כקיצוני וחתרני. לסיכום, אדוני היושב-ראש, הממסד הישראלי צריך להבין שגם אחרי 70 שנה לנכבה, אחרי כל הניסיונות לחסל את הזהות ואת השייכות הלאומית, את הנרטיב ההיסטורי שלנו, על ידי חוקים נואלים, כגון החוק למניעת ציון הנכבה וחוק הלאום, אנחנו לא נרתעים ולא מתביישים להיות ערבים, להיות הומניים, להיות ליברלים ולהיות דמוקרטים, להיות מוסריים. נאמנים לחזון, לאמונה שלנו זה כ-20 שנה, אנו נמשיך להיות שונים, לא נעימים, בוטים וחצופים כדי להגן על השאיפה להקים משטר דמוקרטי אמיתי – דמוקרטיה מהותית לכלל האזרחים, ולא רק לקבוצת לאום אחת; חזון שמבקש לא רק לשים סוף להדרת האזרחים הערבים ולפגיעה הממוסדת בזכויותיהם, אלא לחלץ גם את האזרחים היהודים ממלכודת הדבש הרעילה שבשם הפריבילגיות הלאומניות מחסלת בשיטתיות כל אפשרות לקיום דמוקרטי, שוויוני והוגן עבור שתי הקהילות גם יחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אנטאנס שחאדה. יברך אותו חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בכבוד. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התמזל מזלי ומזלו של חבר הכנסת הטרי ד"ר אנטאנס שחאדה ללוות אחד את השני הרבה שנים. ההיכרות שלנו מחזירה אותי אחורה 35 שנים, כשנפגשנו על ספסלי הלימודים בבית הספר סנט ג'וזף – אל-מוטראן – בנצרת, ומאז דרכינו נפגשו וממשיכות להיפגש, כפי שאנחנו רואים בערב הזה. אני רוצה להתחיל ולברך אותך, אנטאנס. בהזדמנות זו אני כמובן מברך גם את ד"ר מנסור עבאס, שנאם, את חברת הכנסת החדשה היבה יזבק, מאחל לכולכם עבודה מוצלחת ומשפיעה כמה שאפשר ומאחל לכולנו מאבק משותף בדרך הארוכה הזאת. גם אחרי התיכון נפגשנו, באוניברסיטה העברית. אנטאנס אז עשה את התואר הראשון במדעי המדינה ויחסים בין-לאומיים, ואני – בפקולטה למשפטים. אגב, גם אז שנינו היינו פעילים בתנועה הסטודנטיאלית, ואפילו רצנו בשתי רשימות אחד מול השני, ושנינו הצלחנו, וגם הפעם שנינו הצלחנו ברשימות לכנסת. אנטאנס הוא ד"ר מבריק וחוקר מבריק. התחום שלו הוא תחום שמעטים יחסית נגעו בו. הנושא של הדוקטורט: ההשפעה של הגלובליזציה בעולם על דפוסי ההצבעה. אני אומר את זה נכון, כן? ומה שמעניין, שהוא חקר דווקא את ההשפעה בתוך החברה היהודית-הישראלית. אני מניח שיהיו לנו הזדמנויות לשמוע יותר על הדוקטורט. עד להיבחרו לכנסת הוא היה מנכ"ל מרכז מדה אל-כרמל – המרכז הערבי למחקרים יישומיים, ונבחר להיות גם היו"ר של מפלגת בל"ד, או המזכיר הכללי של מפלגת בל"ד, ועכשיו גם בכנסת הוא מוביל את הרשימה המשותפת של בל"ד ורע"מ. אני רוצה לומר שאנטאנס מביא ידע מאוד חשוב לכנסת, ורואים שדווקא התחומים הללו הם התחומים שלדעתי כולנו נעסוק בהם: ההיבטים הכלכליים, ההיבטים החברתיים, ההשפעה על הרחוב הערבי והרחוב היהודי – ולכן הכנסת תצא באמת נשכרת מהפעילות שלו כאן. אבל מה שחשוב אולי לי להדגיש בהיבט הזה הוא שאנטאנס הצליח לשלב עבודה פוליטית במשך כל השנים האחרונות עם מצוינות אקדמית. וכאן הוא מזכיר אולי את התיאור של הוגה הדעות הערבי-פלסטיני אדוארד סעיד לגבי אל-מות'קף אל-עוצ'ווי, אותו משכיל מלומד אקדמי שאינו יושב במגדל השן אלא הוא גם פעיל ושותף כל הזמן במאבקים. וזה לא קל, כבוד היושב-ראש; זה לא קל לשלב גם עשייה פוליטית כל הזמן ולהגיע להיבחר לכנסת וגם עשייה אקדמית עשירה. אז אני רוצה לברך אותך, אנטאנס: (אומר בערבית: מזל טוב על הבחירה ומזל טוב על הנהגת מפלגת בל"ד.) אומנם אנחנו הגענו לכנסת בשתי רשימות נפרדות, אבל אני בטוח שאנחנו נקדם עשייה משותפת כאילו בתוך רשימה אחת. יש לנו הרבה מאבקים משותפים, ויש לנו דרך ארוכה לעשות ביחד. האתגרים הם גדולים, כפי שאנחנו מתרשמים גם בימים הללו. הימין והימין הקיצוני מתחזקים, הדמוקרטיה מידרדרת. היה מרשים מאוד – מה שנשאר מהדמוקרטיה מידרדר, כי הדמוקרטיה בישראל, כבר אפשר לומר שהיא לא קיימת. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה שהיה מרשים בנאום שלך – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> לא, אם כל כך רע פה, שייסע לרמאללה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה שהיה מרשים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה שמרשים בנאום של חבר כנסת שחאדה – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> – – – נצחק קצת. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה שמרשים בנאום של חבר הכנסת שחאדה, שכל מה שדיברת עליו היה ערכים דמוקרטיים, אוניברסליים, הומניים. זה היה בהחלט מאוד מרשים – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – איך התחברת לשיח הבין-לאומי על דמוקרטיה ועל זכויות אדם ועל הומניות, עד כדי כך שכנראה זה הכעיס אנשים שלא כל כך שלמים עם הערכים הללו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: תהיה בריא ובהצלחה לכולנו במערכה הזאת, המתמשכת והארוכה.) תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שוכרן. תודה רבה לחבר הכנסת ג'בארין. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ט, 29 במאי 2019, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:12. << סיום >>