דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ה' ישיבה י"ב הישיבה השתים-עשרה של הכנסת העשרים-ואחת יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ט (29 במאי 2019) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים נאומי בכורה של חברי הכנסת 5 דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): 5 משה יעלון (כחול לבן): 9 עומר ינקלביץ' (כחול לבן): 11 יזהר שי (כחול לבן): 15 יואל יעקב טסלר (יהדות התורה): 16 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 19 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 19 נאומי בכורה של חברי הכנסת 19 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 19 הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת, התשע"ט–2019 21 אבי ניסנקורן (כחול לבן): 34 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 37 מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): 49 יועז הנדל (כחול לבן): 68 אורנה ברביבאי (כחול לבן): 84 אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): 88 מיקי לוי (כחול לבן): 93 מיכל רוזין (מרצ): 96 עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): 101 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 108 יואל רזבוזוב (כחול לבן): 114 אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): 117 קארין אלהרר (כחול לבן): 119 מירב כהן (כחול לבן): 122 עיסאווי פריג' (מרצ): 127 טל רוסו (העבודה): 132 מאיר כהן (כחול לבן): 136 יעל גרמן (כחול לבן): 141 אסף זמיר (כחול לבן): 144 יזהר שי (כחול לבן): 151 עפר שלח (כחול לבן): 159 אלעזר שטרן (כחול לבן): 163 צבי האוזר (כחול לבן): 168 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 178 סתיו שפיר (העבודה): 181 רם שפע (כחול לבן): 185 הודעה אישית של חבר הכנסת אביגדור ליברמן 198 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 199 הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים ואחת, התשע"ט–2019 202 ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): 202 קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): 212 רם בן-ברק (כחול לבן): 219 אלון שוסטר (כחול לבן): 231 יואב סגלוביץ' (כחול לבן): 236 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 240 שלי יחימוביץ' (העבודה): 243 היבה יזבק (רע"ם-בל"ד): 245 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 248 פנינה תמנו (כחול לבן): 250 אורלי פרומן (כחול לבן): 254 תמר זנדברג (מרצ): 258 אבי גבאי (העבודה): 260 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 262 מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): 264 משה יעלון (כחול לבן): 267 בנימין גנץ (כחול לבן): 270 יואב קיש (הליכוד): 273 הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התיקים בממשלה ועל מינוי סגנית שר 327 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 327 הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת, התשע"ט–2019 328 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 328 יעקב מרגי (ש"ס): 337 איתן גינזבורג (כחול לבן): 342 דוד אמסלם (הליכוד): 348 יצחק זאב פינדרוס (יהדות התורה): 358 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 360 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): 369 << נושא >> נאומי בכורה של חברי הכנסת<< נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום כ"ד באייר תשע"ט, 29 במאי 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת, חברים. חברי הכנסת טרופר, האוזר, הנדל, נא לשבת. חברי הכנסת, אנחנו פותחים היום בנאומי בכורה. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת דסטה (גדי) יברקן. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. מי שיברך אותו בהמשך הוא חבר הכנסת משה יעלון. בבקשה, אדוני. << דובר >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בבואנו להכיר את האדם העומד בפנינו ולתהות על קנקנו אנו שואלים על אודותיו, משפחתו, עיסוקיו ותחומי העניין. כדי שתכירו מי אני, מאין באתי ומה מעשיי כאן אני גאה להציג את עצמי, אך לא דרך קורות חיי, הדלים ממש, אלא דרך ההיסטוריה האדירה, העשירה והמעוררת השראה של אבותיי. אזיי, משוכנע אני שתדעו מי האדם העומד בפניכם כאן היום. אני דסטאו אשטיה, בנם של אשטיה יברקן, זכרו לברכה, וינגוסה אשטיה, תיבדל לחיים ארוכים. ההיסטוריה שלי מתחילה עוד בימי בית ראשון. בהוראת המלך שלמה ירדה קבוצה גדולה של אלפי אנשים מעם ישראל לאתיופיה, בערך 890 שנה לפני הספירה. לקבוצה זו קראו "ביתא ישראל" משום שהם מורכבים מ-12 השבטים; לכן הם נקראו "בתי ישראל", ברבים. לאחר שהגיעו אבותיי לאתיופיה, הם הנחילו את דת ישראל, כוננו מוסדות דתיים והשתלבו בממלכה. לאחר תקופה קצרה לקחו את השלטון לידיהם, בנו אימפריה גדולה והפכו את אתיופיה למעצמה צבאית, תרבותית וכלכלית. יש האומרים שבתקופות מאוחרות יותר ירדו לאתיופיה עוד שבטים מעשרת השבטים, ביניהם שבט דן. בפסיקתו הרב עובדיה יוסף השתמש בכך בהחלטתו שיהודי אתיופיה יהודים הם. כל מלך באתיופיה היה חייב להוכיח אילן יוחסין עד בית דוד. מסורת זו נמשכה עד המלך האחרון, הקיסר היילה סלאסי. כדי לרמוז להיותו זרע דוד הוא קרא לעצמו היילה סלאסי גור אריה יהודה. ביתא ישראל הפכו את אתיופיה למדינה הנוכרית הראשונה בהיסטוריה שקיבלה על עצמה את דת משה וישראל כדת הרשמית של הימים ההם, עד שהגיעה הנצרות לאתיופיה, ואז העם נחלק לשניים – בין אלה שקיבלו את הנצרות לאלה שסירבו בתוקף לקבל את הנצרות והמשיכו לפי תורת ישראל. ביתא ישראל התפצלו והקימו ממלכה עצמאית משלהם בצפון אתיופיה, והיו במלחמת דת עם הנצרות. הממלכה האחרונה הייתה ממלכת הגדעונים, שהחזיקה מעמד עד סוף המאה ה-15. בתקופה זו היו זמנים קשים לביתא ישראל, רצחו אותם בהמוניהם והכריחו רבבות להתגייר, ואם לא – תילקח אדמתו של כל מי מישראל שסירב. במחוז הצפוני של אתיופיה, אזור סמן, היה מעשה אחד, מעשה הגבורה שעיצב את ביתא ישראל של המאות האחרונות. אבא טגיי, המנהיג הרוחני של אזור זה, הוביל את הקהילה ופסק פסיקה שעדיף למות מות קדושים כישראל מאשר להתנצר. הם השליכו עצמם על הצוק בהרי סמן ומתו, חוץ מאשתו ההרה, ששרדה לבסוף את האסון, ילדה את בנו איציקזינאו, והם הקימו קהילה חדשה בסמן יחד עם אנשים מכפרים סמוכים. המקום שבו נפלו נקרא ווסטה טגיי, על שם המנהיג הרוחני טגיי. אכן, מזכיר לכם את סיפור מצדה. המקום הזה היה נוף ילדותי. היום, אני עומד כאן בפניכם בכנסת, דור 24 לאותו אבא טגיי, לאותו צדיק, זכרו לברכה, שהשליך את עצמו למען קידוש השם, שהעדיף למות מאשר להתנצר. אני עומד כאן מולכם זקוף קומה ונושא דברים אלה בזכותו; בזכות אותם הקייסים, שהנחילו לאורך הדורות שירוסלם מחכה לבניה, שהצליחו להעביר לכל דור שבדורו תתממש הגאולה; אף פעם לא הפסיקו לחלום על ארץ ישראל, תמיד ייחלו ליום המסע הזה לארץ ישראל המובטחת, לארץ האבות ירוסלם. כל דור האמין שבזמנו תתממש הנבואה ועם ישראל ישוב לארצו. המסע הרגלי הראשון של יהודי אתיופיה התרחש ב-1862, מסע שהוביל אבא מהרי, המנהיג הרוחני של ביתא ישראל, שהאמין שנגלה אליו אלוהים וכי הגיעה השעה לעלות לארץ ישראל והוביל עשרות אלפים דרך הים האדום. לבסוף, המסע נכשל, למרבה הצער. כשאבא מהרי הוביל את המסע, חוזה המדינה בנימין זאב הרצל היה תינוק בן שנתיים שזחל על ידיו. הרצל נולד ב-1860. התוכנית המקורית להקמת מדינת ישראל הייתה של אבות ביתא ישראל. המסע הפיזי לארץ ישראל התחדש בשנות השבעים, מסע שגבה מעל 4,000 קורבנות. המסע דרך סודאן הינו פרק חשוב בהיסטוריה הציונית כולה, אשר מלמד אותנו מה מוכן להקריב עם ישראל עבור ארץ ישראל, שאותה לא ראה מעל 2,700 שנה. הגיבורים האמיתיים של המסע מתחלקים לשניים – אנשים עלומי שם שנשארו בצידי הדרך בסודאן כי לא היה עם מה לקבור אותם; ואנשים עלומי שם שמתהלכים בינינו, שעברו את המסע הבלתי-אנושי, חלקם מעל גיל 65, המסתובבים ברחובות ישראל ומנקים את ערי ישראל. קשה לפספס אותם, הם עם אפודים זוהרים ברחובות; אימהות שכבר אין להן דמעות להזיל מרוב כאב על האובדן; ציבור שלם, שלמרות הטראומה הקשה שעבר לא הציעו לו אפילו טיפול פסיכולוגי אחד כדי שישתף את מה שעבר עליו. אני קורא מכאן להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את כל קשיי הקליטה – האי-קליטה – של יהודי אתיופיה לאורך השנים. גם היום ממתינים באתיופיה אלפים לעלות לישראל, ושערי ישראל נעולים בפניהם. ב-600 השנים האחרונות העם היהודי עבר טלטלה אף בהגדרת הדת היהודית על הזרמים שבה: זרמים יהודיים שאימצו שמות לא יהודיים ממש – אורתודוקסי, רפורמי, קונסרבטיבי – לא בדיוק שמות ממקורות עם ישראל. אני אוהב כל יהודי בדרכו שלו ומכבד כל אדם לפי דתו ודרכו. למרבה האירוניה, דווקא הקהילה ששמרה על שם ישראל בקנאות וחיה לפי תורת ישראל יותר מכל קהילה יהודית אחרת – מפקפקים ביהדותה. אדוני היושב-ראש, מעולם לא חשבתי שיש יהודים לבנים עד שעליתי לארץ ישראל. כיום אני משוכנע שיש יהודים לבנים – אתם יושבים מולי היום. אזיי אין שום סיבה שאתם, אחיי, לא תוכלו לקבל יהודים שחורים. לא שאני מבקש הכרה ממישהו על מה שאני, אבל הדבר בהחלט מקומם, ואף משעשע, יש לומר. מדינת ישראל לעולם לא תהיה שוויונית כל עוד למילה "שחור" יש מקום מפוקפק בשפה, בביטויים, במילונים ובגישת הממסד לאנשים שחורים – השחור הנחשל, השחור שתמיד זקוק לחמלת האדם הלבן. כל עוד המילה "שחור" במילון אבן-שושן מתארת את השחור כמקור תחלואי העולם כולו, גורל השחורים בישראל ובעולם כבר נקבע מראש. מי מכם לא משתמש בביטויים "היה יום שחור", "חתול שחור", "מזל שחור", "מלחמת אור וחושך". ישראל לא יכולה להיות מדינה דמוקרטית ושוויונית באותה נשימה כל עוד המונחים הללו הם מטבע לשון שבשגרה. ביטויים אלה אינם גזרת שמיים אלא דברים שנכתבו על ידי אנשים לבנים, פריבילגיים, במאות הקודמות, עם תפיסת דעה קדומה על חצי האנושות. המציאו את המילה "גזע" כדי לשלוט על קבוצות אחרות. המילה "גזע", בעיניי, היא סיבת המוות הנפוצה של האנושות מאז בריאת העולם. בשם הגזע עמים יצאו לכבוש עמים אחרים והחריבו אימפריות, ומי כמו העם היהודי יודע לספר זאת ממקור ראשון, לאחר ניסיון ההשמדה של עמנו בשואה בגלל המילה "גזע". אדוני היושב-ראש, האנושות יצרה מפלצת להשמדה המונית, וממשיכה להזין את המפלצת הזאת למרות שהיא לא קיימת באמת. הרי אין דבר כזה גזע. יש גזעים בבעלי חיים, בעצים ועוד, אך המין האנושי הוא מין אחד, שמוצאו מאדם וחווה, ובזה מאמינות שלוש הדתות, האסלאם, הנצרות והיהדות. המילה "גזע" אף השתרבבה לה למגילת העצמאות שלנו בטעות, ועלינו לתקנה. אין מאבק בגזענות; יש מאבק בבורות, באפליה ובהדרה. עם ישראל היקר שלי, יש לנו ציווי אלוקי להיות אור לגויים, והינה לנו ההזדמנות להיות צדיקים של ממש. בואו נעשה תיקון. בואו נעשה שהשמש תזרח על האנושות מירושלים, שבית המחוקקים של עם ישראל יעשה את הצעד הראשון למען האנושות כולה, למען הדורות הבאים של העולם כולו; תיקון עולם תרתי משמע – להציל את המין האנושי מפני עצמו. נגדיר מחדש את המילה "שחור", נערוך את אבן-שושן ואת שאר המילונים מחדש. חינוך נכון יכול להטות את מסלול האנושות לכיוון טוב יותר ולהכריע את גורלנו כאן. למילים יש עוצמה, יש להן חיים משל עצמן. רק בורים מאמינים שיש באמת הבדל בין אדם לאדם. אם נתייחס לכל בני האדם באשר הם כבני אדם שווים, ללא הבדלי צבע, דת, תרבות ולאום, אזיי התחלנו את התיקון. בני עמי, עם ישראל, אני גאה בנו, בעם הנפלא שלי, גאה במדינת ישראל הקטנה אך האדירה הזאת; עם שקם לתחייה שוב ושוב וממציא את עצמו מחדש. מדינת ישראל עבורי היא נס של ממש; אם תרצו – בית המקדש השלישי. איפה יש עוד עם כזה, שבתוך 71 שנים הגיע לאן שהגיע – לשרוד בשואה, להקים מדינה, לקבץ את כל היהודים בעולם בארצו, לבנות ולפרוץ את גבולות האנושות בכל תחום אפשרי? בני עמי בארץ ובעולם, אל נשכח שהמדינה אינה רק המבנים המוסדיים או צבאנו החזק, ששומר עלינו; המדינה היא הרוח של הישראלים. כל ישראלי הוא לבֵנה שמחזיקה את בניינה של המדינה. כוחנו באחדותנו. אם אומה מאבדת את אחדותה, היא מאבדת הכול. כך קרסו כל האימפריות הגדולות בהיסטוריה של עמנו. אנשים פשוטים הקריבו את עצמם למען שהאחר יחיה וימשיך את הסיפור, והסיפור הזה הפך למדינה – מדינת ישראל. למרות קשיי הקליטה של העולים, למרות היחס המחפיר של חלק מהאנשים לעולים, תמיד ראיתי את הטוב שבאנשים, ומצאתי גם כאלה שתמיד עזרו לי בכל שלב בחיי. כך היה גם כשחוויתי את ההשתלבות שלי בישראל, תמיד היו שם ישראלים יפים שהושיטו לי יד, שהלב הטוב שלהם השפיע גם על מה שאני היום. בתיכון היה לי את המחנך שלי, בני מלמד, היושב למעלה, בא לכבד אותי היום. בני הוא לא רק מורה – הוא מורה לחיים. בני הוא מורה לא רק שלי, של חבריי לכיתה. כשהיינו תלמידים ולא רצינו לקום ללמוד, בני – שבאותה שנה נולדה לו שלישייה, וגר בגבעת שמואל – היה קם בבוקר, מתפלל לבד בבית הכנסת, מגיע למקווה ישראל ב-06:00 ומשכים אותנו עוד לפני שהמדריכים קמו כדי שנספיק להגיע לשעת האפס ולהשלים את הבגרויות. בני, תודה לך. חלק מהאנשים שהאמינו בי לצערי הרב הלכו מן העולם. אישה אחת שליוותה אותי המון שנים, קוראים לה לאה גבע, והבת שלה נמצאת פה היום איתנו כנציגת המשפחה – של שמוליק, ענת, צביקי; של כולם. הישראלי היפה והקולט הוא תעודת הכניסה של כל עולה חדש לארץ ישראל. הישראלי היפה שלנו ידאג איך העולה יהיה בעתיד, והם היו שם גם בשבילי. מכבדת אותי היום גם נציגות של העם היהודי בתפוצות. נציג משפחת גרין מטורונטו, קנדה, מר קרי, שהוא מהתורמים הגדולים של מדינת ישראל, הקים את מרכז הטניס הישראלי ותרם לחברה הישראלית כולה, לרבות למען הדו-קיום בחברה הישראלית, תודה שאתה מכבד אותי גם היום. נמצא איתי היום גם מר ריצ'רד בורטשצ'יבר, יושב-ראש האגודה למען החייל בטורונטו, שתורם למדינה ולצה"ל המון שנים. הם הגיעו במיוחד לשמוע אותי ביום החשוב הזה. קיבוץ גלויות מתממש לא רק בישראל אלא באים לכאן גם לחבק אותנו תמיד. נמצא איתי איש מיוחד, מרק טננבאום. מרק מלווה אותי בפוליטיקה הישראלית מיומי הראשון, כשנכנסתי והתמודדתי בליכוד ב-2010. עשר שנים בדיוק הוא לא היה בארץ ישראל, והיום הוא הגיע במיוחד לכבד אותי ביום הזה. תודה רבה לך, מרק. בהזדמנות זו, באמצעות שלושת האורחים הנכבדים מיהדות התפוצות, אני רוצה להודות, בשם יהודי אתיופיה באשר הם, לדורותיהם, ליהדות התפוצות בעולם, שללא המאבק שלהם העלייה לארץ ישראל הייתה מתארכת – אך בטוח היינו מגיעים. המון אנשים תרמו לעלייה שלנו, וביניהם הרב עובדיה יוסף זצ"ל ועוד רבים – ראשי ממשלה מן השמאל ומן הימין. העלייה שלנו תמיד מוזכרת מאנשים שמזכירים אותה והיו ושותפים לה. אנחנו מכירים תודה, אבל לעולם לא נהיה אסירי תודה שנרגיש שמישהו הביא אותנו לכאן. אנחנו כאן בזכות אבותיי שהזכרתי; אנחנו כאן כי עשינו מסע נדיר, קשה; ואנחנו, בזכות אבותינו, היום בישראל. בני הקהילה האדירה שלי, היו גאים, היו זקופי קומה. עתיד יפה ומזהיר מחכה למדינה, ולנו יש חלק חשוב במדינה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא מוחאים כפיים בכנסת, למרות הנאום המרגש. תודה לחבר הכנסת גדי יברקן על נאומו. בעוד כמה דקות יעלה לברך אותו חבר הכנסת משה יעלון. תודה. חברי כנסת, נא לשבת. אנחנו רוצים להמשיך. בבקשה, חבר הכנסת משה יעלון. << דובר >> משה יעלון (כחול לבן): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, בני משפחה, חברים, אנשים חשובים בדרכו של גדי אל המעמד הזה, באחד הכנסים הראשונים שדיברתי בהם ניגש אליי בסוף הכנס גדי יברקן ואמר לי: אני חייב לתקן אותך, אתה מדבר על תקומת ישראל אחרי אלפיים שנות גלות – זה שלושת אלפים שנות גלות. בעצם כשגדי גם עמד כאן ודיבר בהתרגשות רבה על מימוש חלום וחזון הדורות של ביתא ישראל להגיע לארץ ישראל, לירושלם – זה כל כך טבוע עמוק בו, שבכל צעד ושעל בחייו, בחיים המעניינים והמרתקים שלו, זה מתחיל משם, מהשורשים של תקומה, גאולה לאחר שלושת אלפים שנות גלות. גדי עלה ארצה מאתיופיה בגיל עשר במבצע שלמה, ב-1991. הוא התחנך במקווה ישראל, וכבר מגיל 16 תפס מנהיגות. הוא כבר התחיל בפעילות חברתית כרכז חונכות במיזם "אח בוגר" ברחובות. כשאני הכרתי אותו, זה היה לפני עשר שנים, הוא כבר היה אחרי שירות בצה"ל כקצין בגדוד הסיור של גבעתי, כבר שימש ושירת מדריך נוער במקווה ישראל, במקום שבו התחנך, וכבר היה עסוק בפעילות ציבורית בראש המאבק להכרה במעמדם הדתי הרוחני של הקייסים בישראל – מאבק שהוכתר בהצלחה רק בשנה האחרונה. הוא הפך להיות יושב-ראש מטה המאבק לשוויון חברתי ליוצאי אתיופיה והשתתף בהקמת המכינה הקדם-צבאית בבארי ועמד בראשה. ואז נפגשנו במסגרת פעילות פוליטית, שנינו בליכוד, לפני עשר שנים, ב-2009. כבר אז זיהיתי, גדי, את יכולותיך ואת מנהיגותך. כשאני קיבלתי החלטה להתפטר מהממשלה מתפקיד שר הביטחון, וגם לאחר מכן – לעזוב את תנועת הליכוד, גדי הגיע אליי ואמר: אני איתך. בעצם במעמד הזה גדי מממש חלום, משיג מטרה שהגדיר לעצמו: אני חייב להגיע לעמדת השפעה כחבר כנסת. והינה זה מתגשם כאן. גדי חוטא גם בכתיבה. בספרו "מתחיל מהתחלה" הוא מספר את סיפור מסע התלאות והגבורה של יהודי אתיופיה ואת תהליך קליטתם והשתלבותם במדינה, בחברה הישראלית, נושא שהוא כל כך מחויב אליו, וכפי ששמעתם בנאום הבכורה שלו – מעסיק אותו יומם וליל. למעשה, הוא מחויב לנושא הזה בכל נימי נפשו; גם להישגים, אבל גם לנושאים המחייבים טיפול, כמו דעות קדומות, אפליה, גזענות. אני בטוח, גדי, שתפגין את כוחך במאבק הזה מתוך הכנסת במסגרת סיעת כחול לבן ובאופן אישי, כדי לחנך דור צעיר בישראל לגבי הערכים שאנחנו מחויבים להם כמדינה יהודית ודמוקרטית. כל המאבקים שגדי השתתף בהם – עקבתי אחריהם, וגדי הפגין בהם ממלכתיות. גם כשזה הגיע להפגנות ברחוב גדי הפגין עמדה ממלכתית. כשמדובר במנהיגות, ראינו איך גדי נותן דוגמה אישית לכיבוד אם. אני חושב שהתמונה שכולנו ראינו כאן ביום ההשבעה לכנסת, ראוי שתהווה דוגמה אישית לכל צעיר בישראל, ומעבר לזה – מהי משמעות ומהי מהות כיבוד אם. מאחר שהגעת, גדי, למימוש המטרה להיות חבר כנסת, המלצה אליך מחבר כנסת ותיק לחבר כנסת חדש: אתה שליח ציבור – כולנו שליחי ציבור; אל תשכח בשם מה באת ולאן אתה רוצה להגיע. אין לי ספק שאינך שוכח מאיפה באת, ואני גם יודע שאתה יודע לאן אתה רוצה להגיע. הפוליטיקה דורשת פשרות. גם פשרות בבניין קואליציות, גם פשרות בהחלטות במה עוסקים ואיך עוסקים – סוגיית סדר עדיפויות. יש לך מצפן. אתה לא צריך עכשיו לחפש אותו. נווט לפי המצפן. יש לך מטען עצום שמניע אותך. יש מכשולים בדרך, לעיתים צריך לסטות מעט, להתפשר מעט, אך לא לחצות קווים אדומים. המשך לנווט לפי המצפן ולא לפי שבשבת רוחות שלעיתים מפתות, פופוליזם ודברים אחרים. לך בכוחך זה. בהצלחה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת משה יעלון על דבריו. אנחנו נשמע עכשיו את נאום הבכורה של חברת הכנסת עומר ינקלביץ'. בבקשה, גברתי. מי שיברך אותה בהמשך הוא חבר הכנסת יזהר שי. עד עשר דקות לרשות, גברתי. << דובר >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש כחול לבן הרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף במילואים חבר הכנסת בני גנץ, מכובדיי, חבריי חברי הכנסת, משפחתי האהובה, אני עומדת בפעם הראשונה על בימה מכובדת זו כשליחת ציבור ומבקשת לפתוח בדברי המשנה במסכת אבות: "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". המשפט הבסיסי הזה רלוונטי עבורנו, שליחי הציבור, תמיד, לא רק כעת, ערב פיזור הכנסת, אלא כמוטו לנציג ציבור באשר הוא בכל שליחות חייו. אנו כאן רק בזכות מי שבחר בנו. לא אנחנו הסיפור, אלא אתם, אזרחי ישראל. אנחנו שליחים, ידם הארוכה של בוחרינו. אנו ניצבים כאן לשרת אתכם, ועלינו לתת בסוף דין וחשבון על כל מעשינו. זוהי התובנה הבסיסית שצריכה להיות נר לרגלינו, נציגי הציבור. נולדתי במרכז תל אביב להוריי היקרים, דור שני לניצולי שואה, שנלחמו את מלחמת השפיות להורים ששרדו את התופת. אני זוכרת בית חדור בעקרונות, בערכים ובעיקר באהבת אדם. הוריי בחרו לא אחת לוותר על נוחיותם האישית למען הזולת. תמיד ראו לנגד עיניהם אחווה, אחדות, אכפתיות ומסירות כלפי כל אדם באשר הוא אדם. כשהייתי ילדה יצאנו כמשפחה בשליחות לברית המועצות הקומוניסטית לסייע לאחינו שבגולה. אש העשייה החברתית בערה במשפחתי. זו הדרך שלאורה חונכתי ולה אני מחויבת. נוף ילדותי היה ספוג בתרבות ובאומנות: אבא היה שחקן בתיאטרון רפרטוארי, במיינסטרים התל אביבי הישראלי. כשהייתי בת חמש בחרו הוריי, לאחר תהליך רוחני עמוק, לחזור בתשובה, ולפתע, מתוך בחירה ואהבה, מצאנו את עצמנו במציאות חדשה: הפכנו לחלק מחברה פריפריאלית ומודרת. אבא נאלץ לעזוב את התיאטרון, לאחר שלא נמצאו עבורו ההתאמות הרלוונטיות והכלים הנדרשים כדי שיוכל להמשיך לעסוק במקצועו ולבטא את כישרונו. הוא נאלץ לבחור בין עולם התורה והאמונה לבין יכולותיו המקצועיות, שהיו גם שפת הנפש וכלי ביטוי של נשמתו. והוא בחר, מחוסר ברירה, לוותר על אהבתו המקצועית הגדולה ולהתנתק ממנה. לימים כשגדלתי הבנתי שכל אזרח באשר הוא במדינה מתוקנת זכאי להזדמנות שווה, גם אם הוא נמנה עם חברה פריפריאלית מודרת. החברה הישראלית מורכבת מאין-ספור תרבויות, גוונים וניגודים. הניסיון לתייג ציבורים כקיצוניים – לקחת 2% משולי החברה ולהציג אותם כחזות הכול – הוא בעוכרינו: הערבים כטרוריסטים, יוצאי אתיופיה כנוער אלים, בדואים כעבריינים, חרדים כפורעי חוק – השיח הזה הוא ברית הקיצונים; הוא מטרתם של הקיצונים, שמבקשים לכפות על הציבור השפוי שיח אלים, ומי שיוצא נפסד אלו אזרחי ישראל, שנאלצים לחיות במציאות של טיפוח חומות איבה. אני מבקשת כאן, על במה זו: בואו נשנה את חוקי המשחק. נהפוך את השיח לחיובי ומכיל, נדבר בשפה של תיקון עולם במקום בשפה של מלחמת עולם ונהפוך את הבית הזה לסמל של אהבת הזולת. עלינו לקבל את האחר מבלי לנסות לתייגו. התרבויות המגוונות הן היופי והייחודיות שלנו. אל לנו לטשטשן ואל לנו לפגוע בהן. עלינו לאפשר לשונה את הזכות לשמור על עקרונותיו, אמונתו, ערכיו, תרבותו ומנהגיו, ולטפח את מי שהוא כחלק מהשלם. הרבי מקוצק סיכם תפיסה זו בציטוט הבא: "אני אני מפני שאני אני, ואתה אתה מפני שאתה אתה. אז אני אני ואתה אתה, אבל אם אני אני מפני שאתה אתה ואתה הוא אתה מפני שאני הוא אני, אז אני לא אני, ואתה לא אתה". או במילים אחרות: אדם צריך להיות מי שהוא, תוך שמירה על ייחודיותו, על המקוריות שלו, האותנטיות והאתניות שלו, ולשמר את החלק שרק הוא מסוגל להביא לפסיפס החברתי-אנושי שלנו, כי למגוון האנושי הזה יש יופי והרבה מאוד אופי. כל אחד זכאי להזדמנות שווה בחברה מתוקנת, גם אם הוא חלק מחברה פריפריאלית. הוא לא צריך להשתנות כדי לקבל זכויות. הניסיון לשנות את האחר הוא אינו ליברליות אמיתית אלא רדיקליות שמסתתרת מאחורי כסות שווא. רציתי ללמוד משפטים, ובאמת שלא יכולתי אחרי הסמינר לצאת ללמוד באוניברסיטה בלימודים מעורבים. רק כאשר נפתח מסלול לימודים נפרדים יצאתי ללמוד משפטים. למדתי לתואר ראשון, לאחר מכן גם לתואר שני, התמחיתי בבית המשפט ועבדתי כעוזרת משפטית לשופט. זה נראה לכם טריוויאלי ופשוט? ממש לא. אלמלא ניתנה לי ההזדמנות ללמוד בהפרדה כנראה לא הייתי יוצאת ללמוד משפטים באקדמיה. המלחמה נגד לימודים בהפרדה אינה מלחמה על הליברליות, זה מאבק אנטי-ליברלי. הפרדה אינה הדרה. שני הצדדים מקבלים שירות שווה, ורק מבקשים לקבל אותו בנפרד. לא רק שזו אינה מלחמה עבור הנשים, אלא שהיא פוגעת בהן באופן ישיר. ללא לימודים בהפרדה לא תוכלנה הנשים החרדיות ללמוד ולהתקדם. ואני מדגישה: אין כוונה לפגוע באוכלוסייה הכללית, לא מדובר בבקשה להפריד ציבור חילוני באוניברסיטת תל אביב; המאבק הוא למנוע לימודים בהפרדה לאוכלוסייה חרדית בבני ברק. ועלינו לזכור שקידום הנשים והגברים באוכלוסיות המודרות באשר הן הוא אינטרס ציבורי חשוב למדינת ישראל. הוא מתחייב גם מעצם היותנו מדינה יהודית וגם מעצם היותנו מדינה דמוקרטית. זאב ז'בוטינסקי אמר: דמוקרטיה פירושה חופש, ובמקום שאין ערובה לחופש הפרט, שם אין דמוקרטיה. סוף-סוף מיעוט אינו מורכב אלא מיחידים שנבראו בצלם ובדמות אלוקים. אוכלוסיות פריפריאליות אינן צריכות להשתנות, הן צריכות התאמות רלוונטיות. זוהי דרישה לגיטימית בחברה פלורליסטית נאורה. איך אפשר להביט בילדים שקמים בבוקר למציאות חסרת תקווה? ילדים בני עולים, ילדים דרוזים, בדואים, חרדים, ילדים למשפחות חד-הוריות וכל מי שזקוק למענה מותאם ופשוט – לא זוכה לו. גדל כאן דור שמייצג את ישראל האחרת, ישראל המודרת. בעזרת כלים נכונים כל אחד ואחת מהם יכולים לפרוץ, להתקדם ולהצליח ולהיות חלק אקטיבי, יצרני ופעיל בחברה הישראלית, כי לכולם מגיעה האפשרות וההזדמנות. לפני כמה שנים הקמתי קרן חברתית בשם "רק התחלנו", שמטרתה קידום מיזמים חברתיים עבור הפריפריה החברתית בישראל. בחרתי את השם "רק התחלנו" מכמה סיבות, ובין היתר כדי לזכור את עוצמת ההתלהבות והכוח שקיימים בתחילת הדרך, ושכל יום ירגיש בעינינו כיום חדש לעשייה ברוכה עם עוצמות ואנרגיה מתחדשת. המיזם הזה, שגדל והתפתח, אפשר לי להכיר אנשים מופלאים בחברה שלנו, כאלו שמגיעים מאוכלוסיות שונות ומגוונות. זכיתי לגעת באנשים שבדרך כלל לא נוגעים בהם – אנשים מוכשרים, בעלי יכולות, תשוקה ורצון, אולם חסרי אמצעים וכלים. פגשתי תלמידים בחברה הבדואית שלא זכו למכללה המאפשרת להם לרכוש השכלה. פגשתי אומנים ויוצרים מהחברה החרדית שלא זכו למשאבים, לבמה ולהזדמנות. הפערים גדולים. ידעתם ששכרו הממוצע של גבר במרכז הוא 11,666 שקלים, ושל גבר בפריפריה – 7,514 שקלים בלבד? שכרה הממוצע של אישה במרכז יעמוד על 7,633 שקלים, ולעומתה זו מהפריפריה תשתכר בממוצע רק 4,446 שקלים. 4,446 שקלים, שמעתם? פער של 3,000 שקל. זוהי רק דוגמה לפערים בין הקהלים השונים במדינה. על פי נתוני הלמ"ס האוכלוסיות הפריפריאליות הולכות וגדלות. בשנת 2040, בעוד כ-20 שנה, הפריפריה החברתית – החרדים, הערבים והמיעוטים – תהווה כ-41% מתושבי ישראל. על פי נתוני ה-OECD ישראל מתאפיינת כמדינת קצה: הצטיינות בקצה האחד של החברה ופיגור בקצה האחר. עובדה זו היא בגדר איום ממשי על הצלחתנו. לילדים שגדלים כאן מגיעים כלים והזדמנות שווה להיות חלק מהשגשוג הכלכלי. זה מגיע לא רק לעידן ודנה מתל אביב אלא גם לעמר מג'לג'וליה, לסשה מחדרה, לאביחי מקריית שמונה, לשרה'לה מבני ברק ולאיברהים מלקיה. יש במדינת ישראל כישרונות רבים שטרם התגלו; פוטנציאל אדיר שאינו ממומש. החובה של מדינת ישראל היא לצמצם את הפער הזה. בואו נשלב ידיים ונצעד יחד לישראל מכבדת ומשגשגת. מפלגת כחול לבן בראשותו של חבר הכנסת בני גנץ חרתה על דגלה את היכולת להכיל גם את האחר. היא מקדשת את הפלורליזם ואת הליברליות, תוך קבלת השונה על דעותיו, מנהגיו, עקרונותיו, ערכיו ואמונתו, כדי לאפשר לו להיות חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהחברה, מתוך התחשבות והתאמה, ללא ציפייה שישתנה ויהפוך לאחר, יהפוך למישהו אחר. החברה הישראלית היום מופרטת. עלינו לשנות את הכיוון ולקחת אחריות כמדינה וכמחוקקים, ולכן אני מתכוונת, אם ירצה השם, לקדם את העמותות החברתיות שנמצאות בחזית העשייה; לעודד מגוון מסלולים ואפשרויות בהשכלה הגבוהה לכל הקהלים; להגביר נגישות של תרבות ואומנות לאוכלוסיות השונות; לסייע בשילוב בתעסוקה של כלל האוכלוסיות בחברה הישראלית; לקדם תוכניות לאיתור, אבחון מוקדם וטיפול בלקויות למידה בכלים חדשניים ויעילים; לפעול למען קידום הנשים, הילדים, הנוער והקשישים מהמגזרים השונים. כאישה המאמינה בעם ישראל ובחשיבות אחדותו יש לי מחויבות עזה גם לאחינו המתגוררים בתפוצות. אעשה כל שביכולתי לייצר גשר והידברות, כדי למצוא את המשותף ולא את המפריד. אני מודעת לאתגרים העומדים בפני אחינו שבגולה – האנטישמיות הגואה, הקושי בחינוך והניכור המתגבר בינינו לבינם – אך החיבור בינינו הוא שורשי ועמוק ונמצא בבסיס זהותנו. הערבות ההדדית מחייבת אותנו לעשות מאמצים כבירים למען יהדות התפוצות, כדי לקרב את אחינו ליהדותם ולארצם. חבריי חברי הכנסת, אין כאן במליאה הנכבדה הזאת מישהו שלא עבר אירועים מורכבים ומאתגרים במעלה הדרך, ובכל זאת אנחנו כאן, נחושים לשרת את האזרחים מתוך אמונה ותודעת שירות עמוקה, על אף הקשיים והמחירים האישיים שאנחנו נדרשים לשלם. כן, הדרך מורכבת. לעיתים המשפחה והילדים משלמים מחירים לא פשוטים. כן, יש לפעמים גם לילות לבנים, אבל יש הרבה תקווה. בחיל ורעדה, בצניעות ובענווה אני עומדת כאן, מבינה את גודל השליחות ואת משמעות האחריות הציבורית שאני נושאת על כתפיי. מוטלת עלינו מחויבות כבדה וחובת הוכחה גדולה. אני רק מבקשת להצדיק, בעזרת השם, את שליחותי בבית הנכבד הזה, להוות גשר בין האוכלוסיות המגוונות בחברה הישראלית ולייצר חיבורים איתנים בין האוכלוסיות השונות. אני מתפללת לעשייה חיובית משמעותית, לרומם את הרוח ולעסוק בטוב, במאחד ובמעצים. ברשותכם, דקה לפני שאני מסיימת, אני מבקשת לנצל את ההזדמנות להודות לאדם שהעניק לרבים את התקווה; מי שהביא לכנסת אישה דרוזית ואישה חרדית ומכלול של קצוות מהאוכלוסייה הישראלית והצליח להושיב סביב שולחן אחד ימין ושמאל, דתיים וחילונים, ולייצר ביניהם הסכמות; מנהיג ראוי, שמביא בצניעות ובענווה רוח פוליטית אחרת. תודה רבה לך, יושב-ראש כחול לבן מר בני גנץ. אני מבקשת כאן להודות לכל מי שהיה בעבורי בדרך ותמך וסייע אל מול המורכבויות והאתגרים. תודה רבה לכם. תודה לצוות המסור שלי, לצוות הסיעה ולמי שקיבל את פנינו במאור פנים פה בכנסת. תודה מיוחדת למשפחתי האהובה, מי שכאן ומי שלא הצליח להגיע – לאבא ולאימא היקרים ולבנימין אחי האהוב; לירון בעלי; לאביגדור, גדליה, יעל, מאיה ועלמה, שלמענכם ולמען ילדי ישראל אנחנו, כל ה-120, נמצאים כאן, כדי להשתדל ולהפוך את הבית שלנו למקום ראוי ומשובח בעבורכם, כי באמת שאין לנו ארץ אחרת. אני מבקשת לסיים במשפט האלמותי מספר קהלת: "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוֹתיו שמור כי זה כל האדם". אני מודה לבורא עולם ונושאת תפילה שלא תיפול חלילה מכשלה תחת ידי ושתשרה ברכה במעשה ידינו, "שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותגיענו למחוז חפצנו, לחיים ולשמחה ולשלום". בעזרת השם נעשה ונצליח. תודה רבה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת עומר ינקלביץ'. חברים, מסיבות ידועות אני נותן פחות זמן לחיבוקים. אפשר לשבת. חבר הכנסת יזהר שי כבר כאן על הדוכן. חברים, שבו. חברת הכנסת שרן השכל, נא לשבת. עוד מעט יאשימו אותך בניהול מגעים. בבקשה, חברים. << דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחבר הכנסת, חברת הכנסת עומר ינקלביץ', "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה; בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר; גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה". עומר יקרה, כבוד גדול נפל בחלקי היום לעמוד כאן ולברך אישה אמיצה, חלוצה, יזמת חברתית, פורצת דרך, מודל לחיקוי. עומר, את פשוט אשת חיל. "כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון – – – פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" – דרך אגב, זה הכול מאותו פרק במשלי, חבר'ה. כך כתוב בספר משלי, עומר, וזו בדיוק את. דברייך חכמים, תמיד שקולים ומלאים בנועם. תורת חסד על לשונך. הינה, עומר, גם בנאום הבכורה שלך כאן, בכנסת ישראל, מצאת לנכון להדגיש את הקריאה לשווין הזדמנויות ולמתן תשומת לב לפריפריה. את פרשת כפייך לעני וידייך שילחת לאביון כאן היום מעל בימת הכנסת. אשת חיל מי ימצא. אני רוצה לספר לכם על עומר בכמה מילים: היא התחנכה בחינוך חרדי, השלימה תואר ראשון בהוראת אנגלית ועבדה כמורה ומחנכת בירושלים. בעלת תואר ראשון ושני במשפטים, שניהם בהצטיינות. עומר היא עורכת דין, בין הנשים החרדיות הראשונות בישראל שהן עורכות דין. מתמחה בקניין רוחני. עומר ינקלביץ', לפני שהגיעה לכאן, פעלה רבות למען שילוב הפריפריה החברתית, קידום תעסוקה בחברה החרדית, שילוב נשים, קידום התרבות היהודית והפצתה. עומר גם הקימה את מיזם אומנות ואמונה – המרכז לאומנות ברוח יהודית, שמיועד לסיוע לאומניות ואומנים חרדים ולהעצמתם. אני חושב שזה מעניין מאוד, עומר, שיש בך השילוב הזה של העשייה עם אומנות ונפש. האמת, זה מסתדר לי מצוין עם מה שאת משדרת – מין יופי פנימי ושילוב של נפש ואמונה, כל זה ביחד עם עשייה אמיתית למען הכלל. ואחרי כל זאת, עומר המשיכה לפרוץ גבולות ולנפץ את תקרת הזכוכית. למעשה, עומר עשתה היסטוריה. זה בשבילכם, שם בקהל, ראיתם פה את חברת הכנסת, האישה החרדית הראשונה אי פעם בכנסת ישראל – כמה מרגש. התייחסות לנושא שקרוב לליבי שעומר העלתה כאן בנאום שלה – שמענו ממך, עומר, היום דאגה אמיתית וכנה לעתיד החברה בארץ ולשיח חיובי, שחסר כאן כל כך באקלים הפוליטי שלנו. הקול שלך היה צלול ובהיר, עומר, כמו תמיד, והוא מהווה עבור כולנו הוראת שעה וצו מוסרי. באומץ לב, בשקט המאפיין אותך, עומר, בדברי חוכמה ונועם, את מציתה תקווה בקרב אלפים. את מוכיחה שניתן לקרב לבבות, ניתן להוביל מהפכה של ניפוץ המחסומים וגישור בין החלקים השונים של החברה הישראלית. אשת חיל מי ימצא: "תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה". ירון, בעלה של עומר, והילדים: אביגדור, גדליה, יעל, מאיה ועלמה, תודה לכם על ההתגייסות שלכם למען עומר ועל תמיכתכם בה. זה כל כך חשוב. בזכותכם ובזכות עומר יהיה פרי ידיה רב ובעל השפעה חיובית על החברה הישראלית. בזכותכם היא תהיה מחוקקת משמעותית כאן בכנסת, והיא תהווה דוגמה ומודל לחיקוי לנשים רבות, גם חרדיות וגם לא חרדיות, מכל קצוות החברה הישראלית. בזכותכם יהללוה בשערים מעשיה. אשת חיל מי ימצא, נאמר בספר משלי. עומר יקרה, אנחנו כאן, בכנסת ישראל, מצאנו אותך. אני מאחל לך הצלחה רבה בהגשמת חלומותייך. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יזהר שי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב טסלר לנאום בכורה. יברך אותו בהמשך חבר הכנסת סגן השר יעקב ליצמן. << דובר >> יואל יעקב טסלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התרגשות רבה אופפת אותי לעמוד בפניכם על דוכן הנואמים כאן בכנסת לראשונה. זהו רגע מכונן, שבו מהותו של נציג ציבור משתקפת מבעד לאחריות הכבדה המוטלת עליו כמייצג ציבור. במיוחד כנציג ציבור חרדי, כחבר בסיעת יהדות התורה מטעם אגודת ישראל, אני חש התרגשות ומרגיש את גודל הזכות שמלווה אותי בבית זה כשליחם של גדולי ומורי הדור, רבותינו חברי מועצת גדולי התורה שליט"א, אשר מפיהם אנו חיים ובהוראותיהם אנו פועלים בכל דבר ועניין. ברשותכם, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אחסוך מכם את מילות הפתיחה המוכרות מי אני, מה עשיתי, מה הספקתי בדרך, ותודות להוריי שהביאונו עד הלום. במקום זאת אתעכב יותר על המהות הערכית והמחייבת שבשמה אני עומד כאן. מהותו של נציג ציבור חרדי היא שמירת העבר, דאגה לעתיד, לטפח את ערכי היהדות ומסורת ישראל, לשמור שמירה הדוקה על צביונה היהודי של המדינה ולהגן עליה מכל פגיעה. אף אחד לא יעשה זאת במקומנו. בשביל זה אני כאן. הכרסום השיטתי והמתמיד בסטטוס קוו – לרעה, כמובן – גרם לכך שכיום כמעט שאין לו משמעות. חומת השבת מחוללת פעם אחר פעם במרחב הציבורי, דורשת אף היא הגנה מכל פגיעה, ובשביל זה אני כאן. בני הישיבות שתורתם אומנותם צריכים לדעת ולהיות בטוחים שמעמדם לא ייפגע ולא ישונה, שכן לימוד התורה הוא ערך יהודי שלאורך כל הדורות מסרנו נפש בשבילו. החכם הבבלי המפורסם רבי סעדיה גאון קבע לפני כמעט 1,100 שנה: "אין אומתנו אומה אלא בתורתה". לימוד התורה וקיום מצוותיה מאפשרים לנו לשמור על זהותנו ועל היותנו עם, מחורבן הבית ועד ימינו, ומשכך במדינה יהודית לא נעלה על דעתנו להגביל את לומדי התורה, ובשביל זה אני כאן. אדוני היושב-ראש, 71 שנים חלפו מאז הקמת המדינה ולציבור החרדי אין עדיין זכויות משלו; זכויות בסיסיות, שהיו צריכות להיות מובנות מאליהן במציאות שלנו, אם לא נילחם בעבורן, אף אחד לא ידאג להן. ומדובר הוא כמעט בכל תחום: בדיור, בחינוך, בתעסוקה, בתחבורה. קחו דוגמה: הרי אין כל הסבר רציונלי מדוע ילדי החינוך החרדי מופלים לרעה לעומת ילדי החינוך הכללי. למשל, אם קיימת הקצאה עירונית למוסד חינוך הרי שתלמידי ילדי החינוך הכללי קודמים לילדים החרדים. תירוצים לא חסרים: תקראו לזה מוכש"ר, תקראו לזה מוסדות פטור או איך שתרצו – זהו עוול משווע. אין כל זכות במדינה דמוקרטית להתנות הקצאה ציבורית למוסד חינוכי בהתערבות ובקביעת תוכני הלימוד. אם למדתם ליבה תקבלו מבנה, אבל אם תחנכו את ילדיכם לפי השקפת עולמכם, חכו לסוף התור. זה אבסורד, וזה רק מקרה בודד מתוך מסכת אפליות מתמשכת. את זה יש לשנות, וזה אפשרי, בעזרת השם, ובשביל זה אני כאן. אדוני היושב-ראש, אני פה לא רק בשביל ציבור שולחיי. כחבר כנסת אשמש, בעזרת השם, פה לכל רובדי הציבור. אזרחי ישראל מכל המגזרים והאוכלוסיות נתקלים יום-יום בביורוקרטיה מיותרת – אנשים שצריכים סיוע ועזרה בכל תחום ועניין. האזרח הקטן, התושבים ברשויות, המבוטחים בקופות שנאלצים לגונן על זכויותיהם הרפואיות, הולכי הרגל ומשתמשי התחבורה הציבורית – בשביל כל אלה אני כאן. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בסרט הזוי ולא ייאמן. כחודש אחרי שהלכנו לבחירות, יש סיכוי שמדינה שלמה צועדת שוב לקלפיות. ועל מה? בשל קפריזה פוליטית שאין בה כל היגיון ואמת. אני מבקש לפנות אליך, חבר הכנסת ליברמן. כמי שהיה חבר מועצת העיר אשדוד עד לאחרונה הזדעזעתי כבר אז כשבחרת להגיע ביום שבת קודש לסיור באשדוד כדי להסית נגד שומרי השבת ולפגוע בקדושת השבת. ואני שואל אותך: לאן אתה חותר? תראה את יאיר לפיד, לאן הוא הגיע עם ההסתה והשנאה. אתה מנסה להתחרות בו? להיות אופוזיציונר נצחי שצורח בכיכרות העיר? זה מה שאתה רוצה להיות? חבריי חברי הכנסת, מוכרת לכולם הפגישה ההיסטורית של מרן החזון איש, זיכרונו לברכה, ושל ראש הממשלה המנוח דוד בן-גוריון. במהלך הפגישה הידועה אמר החזון איש: נכון, יש לכם צבא ומדינה וחוקים, אתם אולי חזקים מאיתנו בגוף, אבל את הנפש שלנו לא תוכלו לשבור. על מה אתה מדבר – על מכסות ויעדים בחוק הגיוס? אתה חושב לנצח אותנו באמצעות חוקים וכפייה? הנפש שלנו חזקה מתמיד. בני הישיבות, שתורתם אומנותם, הם הרוח החיה של העם היהודי. לא תוכל לשבור את זה. אתה מסית על מדינת הלכה? הרי כל חייך הפוליטיים היית שותף לחרדים בכל מהלך ובכל דיל. כשרצית אותנו ואת הקולות שלנו ידעת היטב להגיע לרבנים שלנו, לעשות איתנו הסכמים ולבקש מה שרצית. פתאום אנחנו מפחידים אותך עם מדינת הלכה? צריך שיהיה ברור: יהדות התורה ערבה להמשך קיום עולם התורה. לא נוכל להסכים להגבלת לומדי התורה במדינה יהודית ב-2019. ואני רוצה להוסיף עוד משהו: איננו חוששים מבחירות חדשות, הגם שמיותרות לגמרי. אנו נלחמים על אידיאולוגיה ועל נושאים שבציפור נפשנו, ובשליחותם של גדולי ישראל. אם נצטרך, נבוא שוב אל הבוחר, ובעזרת השם גם נגביר את כוחנו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הגשתי בימים האחרונים הצעת חוק שמחזקת את ידי נציגי הציבור בתפקידם, שלא יחששו מפני טיפול בפניות הציבור. חז"ל קבעו כי הסממנים המאפיינים את עם ישראל הם שהם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. יש כאלה ואחרים, בעיקר בקרב גורמים אינטרסנטיים בתקשורת, שזה לא מוצא חן בעיניהם, ובשביל זה אני כאן – להודיע ולהבהיר כי נבחרנו לא רק להיות מחוקקים אלא גם בין היתר כדי לשמש יד תומכת ומשענת מסייעת, על פי חוק, לכל אזרח – חילוני, חרדי, דתי, ערבי או בן עדה אחרת – שנתקל בהררי ביורוקרטיה וקשיים ברשויות ובגופים הציבוריים ומבקש בסך הכול עזרה. עשיית חסד היא ערך עליון ביהדות ומחובתו של כל יהודי. לפני כשבוע הופץ תיעוד נורא של מקרה מזעזע שבו הותקף באלימות קשה נער מוגבל בשכלו בידי חבורת שוטרים אלימים, דמו זב מפניו וזעקתו נשמעת עד לב השמיים. פניתי במכתב לשר לביטחון הפנים בנושא, וראו זה פלא – משטרת ישראל לא מצאה לנכון להתייחס כלל למקרה הקשה. אני שב וקורא מכאן למשטרת ישראל לבער את הנגע הזה; שוטרים אלימים שאין בהם חמלה ואנושיות מקומם אינו במשטרה מתוקנת, כראוי. בעומדי היום אני מתכבד להזכיר את נציגי חסידות ויז'ניץ שכיהנו בכנסת מטעם אגודת ישראל לאורך השנים: הרב שלמה יעקב גרוס, זיכרונו לברכה, ולהבדיל לחיים ידידיי הרב שמואל הלפרט והרב מנחם אליעזר מוזס, ששימשו נציגי ציבור מופלאים וזכו להישגים גדולים ורבים למען הציבור החרדי ולמען כל עם ישראל. זו גם הזדמנות שלי להודות לסגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, מורי ומכוון דרכי בשליחות הציבורית בשנים האחרונות, על שנים של אימון והדרכה, שנים שבהן למדתי רבות מהי שליחות ציבורית ודאגה לזולת. בשעה זו אשא תפילה ליושב במרומים שאזכה לשמש פה לשולחיי, לייצג בגאון את היהדות החרדית, שלא תצא תקלה מתחת ידי ושתמיד אקדש שם שמיים בהליכותיי. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יעקב טסלר. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בינתיים – הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת, התשע"ט–2019, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> נאומי בכורה של חברי הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לאחר סיום פרק החיבוקים, אנחנו נשמע את דברי ברכתו של חבר הכנסת וסגן השר יעקב ליצמן. בבקשה. חבר הכנסת וסגן השר יעקב ליצמן יברך את חבר הכנסת יעקב טסלר, ברכת יעקב ליעקב. << דובר >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך את ידידי, חברי לסיעת יהדות התורה וגם אגודת ישראל חבר הכנסת הרב יעקב טסלר. לצערי, מה לעשות, נאומי בכורה נהיו נאומי פרידה, והיום בערב אנחנו אמורים להתפזר, וזה חבל, אבל אני מניח, כך אצלנו, שאותן הרשימות ימשיכו, אז גם הוא ימשיך ברשימה, הוא ייבחר עוד פעם. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> גם אצלנו. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני שמעתי אתמול זמירות אחרות, אז עם כל הכבוד, אתה לא רוצה בנאום שאני מברך אותו להיכנס כאן לפולמוסים. אני מוכן, אבל – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתמול שמעתי גם גמגומים. זה מה שאני שמעתי בכלי התקשורת, במירכאות. גילוי נאות: אני מכיר טוב את חבר הכנסת טסלר, הוא עבד אצלי ארבע שנים בלשכה כשהייתי סגן שר הבריאות – ואני עדיין בקדנציה הנוכחית. הוא היה חלק מהצוות שעבד אצלי, ואני יכול להגיד לכם: אני מכיר אותו אישית, הוא בחור חרוץ, אהב לעזור לבני אדם, יצא מגדרו, יצא מגדרו לעזור לאנשים, וזו מידה שגם הוא הזכיר – רחמנים. אני בטוח שבעתיד אנחנו נשמע הרבה על היכולת שלו. חבר הכנסת היה גם נציג בעיריית אשדוד מטעם אגודת ישראל כמה וכמה שנים, אני לא זוכר כמה קדנציות. הוא הצליח מאוד שם, הוא עזר הרבה הרבה למשפחות חלשות, הוא עזר הרבה לילדים עם צרכים מיוחדים, הוא הזכיר את המקרה, שאני מציע – אם הייתה כנסת רגילה היינו דנים על זה, מה שהיה עם הילד החריג הזה שהרביצו לו; בזה צריך בדיקה חזקה מאוד, לא סתם, אבל אני לא רוצה להיכנס כרגע לנושא הזה של הילד במוסד "שיח סוד" לצרכים מיוחדים. בעיריית אשדוד הוא עזר לכולם בשקט וברוגע והוא הצליח מאוד בכל מה שהוא עשה. אני רוצה לברך אותו. נציג אגודת ישראל, יהדות התורה, זה לא פשוט להיות נציג כאן, כי אנחנו, בניגוד לאחרים, מתחילים קצת במינוס. מה שאני צריך לקבל בהסכם קואליציוני – הציבור הכללי מקבל רגיל. אני צריך לקבל כיתות בהסכם קואליציוני, אבל אתם מקבלים את זה אוטומטית – איפה שבונים שכונה בונים אוטומטית בית ספר. לצערי זה חלק מהדברים. למשל, אני אתן לכם דוגמה: בית ספר חרדי צריך אישור לבנייה שהכול – גם בבריאות, של משרדי, גם כן. צריך רישיון. בית ספר כללי לא צריך, על פי חוק הוא לא צריך, עד כדי כך שאם עירייה מסוימת מעבירה בית ספר שהיה בחזקת חילוני, כללי, לבית ספר חרדי, הוא צריך פתאום רישיון. הרי זה לא נורמלי. הדרך הנכונה הייתה צריכה להיות לחייב את כולם ברישיון, כל בית ספר. למה רק חרדים? אבל אני יודע שלא ישנו את זה, זה אחד מהאבסורדים שיש כל הזמן. כשאנחנו צועקים כל הזמן שמקפחים אותנו תבינו שיש דברים בגו, לא סתם מדברים. אני רוצה לסיים בברכות לחבר הכנסת טסלר: תמשיך לנהל את המאבק, אתה נציג חסידות ויז'ניץ, חסידות מעוטרת, מאוד חשובה, מקורב לאדמו"ר שם. הוא יודע לעבוד, יודע לדחוף את הדברים, הוא יודע לעזור לאנשים, אני בטוח שבעזרת השם הוא יצליח. תודה רבה ויום טוב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סגן השר יעקב ליצמן על דברי ברכתו. << הצח >> הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת, התשע"ט–2019 << הצח >> [מס' כ/836; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה 10; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, כפי ששמענו הונחה על שולחנה של הכנסת הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת, התשע"ט–2019, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, ואני מזמין את חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, שיאן החקיקה עד כה בכנסת העשרים-ואחת, יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת, התשע"ט–2019, להציג למליאה את הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אל תוסיף לו, גם ככה הוא נהנה מזה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> לא, לא. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זה נהנה וזה כן חסר. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באמת בצער רב אני עומד כאן היום ומציג לכם את הצעת חוק התפזרות הכנסת לקריאה שנייה ושלישית. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אתה יכול למשוך אותו. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> נערכנו למצב הזה מחוסר ברירה, או הגענו למצב הזה מחוסר ברירה, מתוך תקווה שיחול שינוי ועדיין תימצא הדרך להקים את הממשלה. הדברים לא פשוטים כמו שאתם יודעים, ישנן סוגיות – סליחה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> קצת חיוך. מה זו אווירת הנכאים הזאת? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני לא יכול להיות שמח מהסיטואציה. תמר, תודה שנכנסת – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> רק נכנסתי לרגע – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> חיכיתי שתבואי לעשות לי סרטון – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> חיכיתי שתבואי לעשות לי סרטון, ואז אחר כך נוציא אותו מהקשרו בפייסבוק. ראיתי שעשית את זה – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אותך אי-אפשר להוציא מהקשרך. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אגב, הבנתי שהתקשורת כבר עוסקת בזה, שאת האמירה שנתת הוצאת מהקשרה לחלוטין ועשית ממנה איזה פוסט. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> נתתי את כל הסרטון שלך מההתחלה ועד הסוף. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אבל אתם אלופים בלהוציא דברים מהקשרם, זה בסדר גמור. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << קריאה >> מיקי, עכשיו יש סרטון, אתה רוצה להגיד משהו? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כן. אני רוצה להגיד לאזרחי ישראל דבר כזה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> שנייה, חברים. אני יכול להשלים? ראית? הם התאהבו בי, המצלמה התאהבה בי. זאת אומרת, לא מספיק המצלמות של הכנסת, גם בטלפונים סלולריים מצלמים אותי עכשיו. זו התקדמות. טוב, חברים, תראו, אני לא יכול לומר לכם שאני מרוצה מהסיטואציה הזאת, אני נורא נורא מאוכזב, מתוסכל מהסיטואציה הזאת, אבל זאת סיטואציה שנכפתה עלינו. שאלו אותנו שאלה. אמרו לנו: למה אתם לא נותנים הזדמנות לגנץ להרכיב את הממשלה? זה מה ששואלים אותנו חברינו בשמאל – למה אתם לא נותנים לגנץ להרכיב ממשלה? אז אני עונה להם, התשובה לכך ברורה: היו 2.5 מיליון איש שהלכו להצביע בבחירות האחרונות ואומנם הם הצביעו בפועל בפתק אחד, אבל בליבם – בשני פתקים: פתק אחד הם נתנו לרשימה שהם מאמינים בה, אבל הפתק השני, שהם נתנו בליבם, מאחר שהם לא יכלו לתת את הפתק השני, כי זו לא שיטת הבחירה במדינת ישראל – אולי הגיע הזמן לשנות את שיטת הבחירה, אבל זו לא שיטת הבחירה – הם נתנו אותו לבנימין נתניהו. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> בכפוף לשימוע. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> ואיך הם נתנו אותו לבנימין נתניהו, חבר הכנסת סגלוביץ', שעכשיו יוצא? למרות שהם ידעו שיש שימוע, חבר הכנסת סגלוביץ', למרות שהם ידעו אילו האשמות אתה וחבריך ניסיתם לטפול על ראש הממשלה. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> הוא נכשל וכרגע הנשיא צריך להעביר את הזכות הזאת. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> וכמובן שאתם תיכשלו בהאשמות שאתם מנסים לטפול על ראש הממשלה, אבל עדיין אני חוזר ואומר – – << קריאה >> רם בן-ברק (כחול לבן): << קריאה >> אם הוא יהיה זכאי – – – אתה אומר דברים שאתה בעצמך לא מאמין בהם. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – אותם 2.5 מיליון אנשים רצו את בנימין נתניהו ראש ממשלה. הם לא רצו את בני גנץ, הם לא רצו את יאיר לפיד. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> כמה? כמה אנשים? ניפחת פה את המספרים. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> הם לא רצו את גבי אשכנזי, והם אפילו לא רצו את בוגי יעלון, אל תתפלאו גם בעניין הזה. ולכן, מרגע שאתם אומרים לי: תנו לגנץ הזדמנות להרכיב, אתם בעצם אומרים לי: בוא תעשה הונאה ציבורית. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> חס וחלילה, תן לנשיא להחליט. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> קח את הציבור ותרמה אותו – – << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> תן לנשיא להחליט – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – ותגיד לו: תשמע, נכון, הבטחנו לך את נתניהו – 2.5 מיליון איש חיכו שנתניהו יהיה ראש הממשלה ואנחנו נגיד להם: תשמעו, המיעוט, שזה השמאל הישראלי, להערכתי גם סדר גודל של 2 ומשהו מיליון אנשים – ומתוכם כמובן חלק הם שמאל קצת יותר קיצוני, שמאל קצת פחות קיצוני, אבל עדיין זה השמאל הישראלי – אתם אומרים לי שהמיעוט יקבל את ההזדמנות להרכיב ממשלה – – << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> על פי החוק. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – על חשבון הרוב. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> תן לנשיא להחליט. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> חבר'ה, זה לא עובד ככה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << קריאה >> איך ביבי קיבל הזדמנות? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> המיעוט לא יכול לשלוט ברוב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << קריאה >> איך שמיר קיבל הזדמנות? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> ונכון, אתם רגילים כמיעוט לשלוט ברוב – איך? אתם הולכים לבג"ץ. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פנינו ליועץ – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> בג"ץ מסייע לכם על בסיס קבוע כמיעוט לשלוט ברוב, ולכן אתם גם לא רוצים את חוק פסקת ההתגברות, כי אתם חוששים שהכוח שלכם בבית המשפט העליון לשלוט בנו, הרוב, ייעלם, ולכן אתם חוששים מהפרט הזה. אבל עדיין אנחנו פה – כנבחרי הציבור, כנבחרי הרוב – כדי להבטיח את רצון הרוב. אגב, תתפלאו, ואני מקווה שלא תתפלאו ממה שאני הולך לומר לכם: ככה עובדת דמוקרטיה. הרוב שולט, זכויות המיעוט נשמרות, זאת מהות הדמוקרטיה. אבל המיעוט לעולם לא יכול לשלוט. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> אם הוא מצליח, אבל הרוב נכשל. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> הוא יכול לקדם רעיונות, הוא יכול לקחת חלק גדול בשיח. הוא צריך להביע את עמדותיו, גם כשהן נחרצות, בהתנגדותו לרוב, אבל הרוב הוא זה ששולט. לכן אנחנו בטוחים בכך שמי ששלח אותנו לכנסת מצפה מאיתנו שיקרה אחד משני הדברים. הדבר הראשון הוא שראש הממשלה בנימין נתניהו יצליח להרכיב את הממשלה אחרי שאלו שלא נותנים לו להרכיב את הממשלה יתעשתו ויתפשרו. האופציה השנייה, מבחינת הציבור: בואו נלך לבחירות ונדרוש מהציבור: שנה את דפוס הצבעתך, תפסיק להצביע למפלגות הקטנות, תצביע למפלגות הגדולות שאתה רוצה שיעמדו בהנהגת המדינה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו ננסה לחזור לימים של פרס ורבין – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> לא לחצו עליו – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – מול בגין, שבהם היו 50 ומשהו מנדטים לזה, או 40 ומשהו מנדטים לזה מול 40 ומשהו מנדטים לזה – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << קריאה >> אז אתה מעניש את הציבור? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – ובאמצע המפלגות החרדיות, ועם זה הולכים למערכה. אנחנו נשאף לשם, בצדק, כי מה שאנחנו עוברים פה היום הוא אירוע היסטורי מחולל שינוי. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> היסטורי מביש. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כל אירוע היסטורי שקורה במדינת ישראל גם מביא תוצאות היסטוריות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ביזיון. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> התוצאה ההיסטורית שתהיה בסופו של דבר זה שינוי דפוס ההצבעה אצל החברה הישראלית. אני אומר לכם דבר אחד נוסף. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אתה שומע מה שאתה אומר? שינוי מבנה ההצבעה? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כן, יהיה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> לא נראה לך משהו – – – הולך לבחירות עוד פעם? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> יהיה שינוי כזה. אני אומר לכם דבר נוסף. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << קריאה >> אתה מעניש את הציבור שהוא הצביע איך שהוא הצביע? אתה מעניש את הציבור? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו יודעים דבר אחד, שבסופו של יום ההצבעות בחברה הישראלית נחלקות בדרך כלל לשלושה. האחד הוא איש שמאל – לא אותו איש שמאל שדיברתי עליו בדיון הקודם, הוא איש שמאל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> השני הוא איש ימין. השלישי הוא לא איש מרכז, אני אתקן אתכם; הוא איש חברתי. האנשים במדינת ישראל שמגדירים את עצמם אנשי מרכז – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> כחלון? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כחלון הוא אחד האנשים הכי חברתיים שפגשת ואתה לא יכול לחלוק על זה. אולי זה הטריד אותך שהוא לא עבר לצד שלכם ובחר להיות בצד שלנו – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> ממש לא. אפילו לא חלמתי עליו בלילה. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – אבל הוא איש חברתי, את זה לא תוכל לקחת ממנו גם אם ממש תתאמץ. ואני חושב שגם הוא לא חלם עליך בלילה, מיקי לוי. אבל בכל מקרה, אני אומר שהאנשים החברתיים בבסיסם נחלקים לכל הצדדים. חלקם אנשי ימין, חלקם אנשי שמאל – העניינים החברתיים הם בראש סדר העדיפויות שלהם. אבל בסוף, המדינה הזאת, לאורך הרבה מאוד שנים, היא מדינה שיש בה רוב לימין. יש בה רוב בולט לימין, כשני-שלישים. שני-שלישים זה ימין במדינה הזאת, ושליש זה שמאל. לכן, אם אנחנו נדבר על הבייס שלנו, הבייס הימני, ואותם שני-שלישים מאזרחי ישראל יבואו להצביע בדפוס הצבעה שונה, אתם תראו מצב שונה לגמרי בכנסת הבאה. אתם תראו איך אנחנו נצליח להרכיב ממשלה בקלי קלות, עם ערכים זהים, עם משילות בלתי רגילה ועם יכולת לקדם את המדינה להצלחות ולשגשוג בלתי נתפס, ללא כל הפרעה, כל הפרעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה מנדטים יש? כמה מנדטים יש? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> לכן, אני חושב שבחירות, גם אם הן יבואו עלינו – לא לטובה, באמת אי-אפשר להגדיר את זה כך, אבל גם אם הן יבואו עלינו ללא צורך וללא צידוק, וגם אם הן יבואו אלינו בלי שאנחנו רוצים שהן יבואו אלינו, הן יעשו טוב לימין, הן יחזקו את הימין. הן יהפכו אותנו לכוח חזק יותר. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> מיקי, אתה יכול לומר לנו משהו על הצטרפותה של איילת שקד לליכוד? זה מה שהודיעו עכשיו. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני יכול לומר לך כך. הערת את העניין הזה, דיברת על איילת שקד. אני יכול להגיד כך: אני שמעתי שאיילת שקד אמרה בכל הזדמנות שהיא רוצה לבוא לליכוד. היא אומרת את זה. היא גם אמרה שהיא לא רוצה ללכת עם ליברמן. אגב, אם ננסה להיכנס למוחה של איילת שקד, זאת ההחלטה הכי נכונה מבחינתה. הרי ברור שבסוף כולם רוצים לבוא לליכוד. ברור שאם היא רוצה לשמור, או להתקדם פוליטית, היא תרצה לבוא לליכוד. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> האם היא תהיה בליכוד? אני לא הכתובת לשאול את השאלה הזאת, כי גם לי אין את התשובה, אבל ימים יגידו, ימים יגידו. מכל מקום, לגבי הצעת החוק שאנחנו דנים בה היום, יש בה כמה דברים שצריך להבהיר בגלל הצד המשפטי, ולכן אני אקרא נאום שהוכן לי מראש על ידי המחלקה המשפטית, שמבהיר כמה דברים שאני צריך לומר פה מעל הדוכן. אחר כך גם נדבר על העיקרון של החוק בהתאם למה שסוכם. ברשותכם, אני אתחיל להקריא הצעה זו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם הוועדה המיוחדת שהכינה את הצעת החוק, אני מתכבד להביא בפניכם, בצער רב, את הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת, התשע"ט–2019. הצעת החוק קובעת כי הכנסת העשרים-ואחת תתפזר לפני סיום כהונתה, הרבה לפני סיום כהונתה, וכי הבחירות לכנסת יתקיימו ביום 17 בספטמבר 2019. לצד זאת, באופן חריג ונוכח הנסיבות המיוחדות של יציאה לבחירות חודש וחצי אחרי שהתקיימו הבחירות האחרונות, חוק פיזור הכנסת כולל גם תיקון עקיף לחוק מימון מפלגות. תיקון זה נועד לתת מענה למצב נורא חריג שנוצר, שבו בעצם הסיעות שעדיין מתמודדות עם גירעונות שנוצרו להן במערכות הבחירות האחרונות – או האחרונה, יותר נכון, ליתר דיוק – צריכות לצאת מייד לבחירות נוספות. לצורך כיסוי גירעונות אלו, שבעצם מגיעים מהסיעות שעשו שימוש בסעיף 7ג לחוק מימון מפלגות, שאפשר להן לקחת הלוואות כנגד המימון השוטף העתידי של הסיעה – ההחזר של ההלוואה צריך להיעשות כל חודש מהמימון השוטף ואת היתרה מנכים מהמקדמה שמשולמת לפני הבחירות לסיעות על חשבון זכאותן למימון מפלגות. אבל במצב המיוחד שנוצר, מכיוון שהסיעות רק התחילו להחזיר את ההלוואות שלקחו, כמעט כל ההלוואות טרם הוחזרו. התוצאה היא שיציאה לבחירות במועד הנוכחי תביא לכך שהחזר ההלוואות "יאכל" את כל המקדמה, ולמעשה לסיעות לא יהיו כספים לנהל את מערכת הבחירות החדשה שתבוא. כדי להתמודד עם מצב חריג זה, אנו מבקשים לערוך כמה שינויים, בהוראת שעה, בחוק המימון. ראשית, אנחנו מבקשים לקבוע בהוראת שעה כי החזר ההלוואות שלקחו הסיעות בכנסת הזאת יידחה, ולא ינכו לסיעות מהמימון השוטף בחודשים הקרובים או מהמקדמה לאחר הבחירות הבאות. החזר ההלוואה ייעשה רק מהמימון השוטף בכנסת הבאה, ואחר כך – מהמקדמה שתשולם לקראת הבחירות לכנסת העשרים-ושלוש – לא הקרובות, כמובן. שנית, למרות שלפי החוק בנוסחו הרגיל לא ניתן לבקש הלוואה אלא באישור מיוחד של יושב-ראש הכנסת, אחרי המלצתה של ועדת הבחירות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוועדה הציבורית. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כן, הוועדה הציבורית. סליחה, אתה צודק: אחרי ההמלצה של הוועדה הציבורית, במצב המיוחד שנוצר, כדי לא לפגוע בסיעות אשר מטעמים כאלה ואחרים לא הספיקו לבקש הלוואה או לא הספיקו לממש את מלוא הזכאות להלוואה לפי החוק, אנו, בהוראת שעה זאת, מאפשרים לסיעות להגיש בעשרת הימים הקרובים בקשה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אני מבקש שקט. אגב, תקשיבו לסעיף הזה, הוא מאוד חשוב. זה מימון המפלגות, שחשוב לכל אחד מכם, במיוחד למפלגות הקטנות. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> נכון, נכון, נכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אנו, בהוראת שעה זו, מאפשרים לסיעות להגיש בעשרת הימים הקרובים בקשה להלוואה ולקבל עד 80% מההלוואה שהן זכאיות לה לפי החוק הקיים. שלישית, מכיוון שכאמור הסיעות יידרשו להחזיר בכנסת הבאה את ההלוואה שלקחו בכנסת הזאת, וכדי לא לחסום דה פקטו את האפשרות לקחת הלוואות בכנסת הבאה, מוצע לקבוע בהוראת שעה כי בכנסת הבאה שיעור ההלוואה שיכולה לקחת סיעה יגדל ב-50%, ובנוסף ההחזר של ההלוואה ייפרס על פני ארבע שנים וחצי ולא על פני שלוש שנים. אני רוצה להדגיש שבכל מקרה אם הכנסת הבאה תתפזר לפני תום ארבע וחצי שנים, יתרת ההלוואה שתישאר לסיעה בכנסת הבאה תנוכה מהמקדמה שלה בבחירות הבאות לכנסת העשרים-ושלוש. רביעית, בגלל שברור שהתיקונים המוצעים מיטיבים עם הסיעות שמיוצגות בכנסת, וכדי לאזן זאת ולהיטיב עם המפלגות שאינן מיוצגות בכנסת, מוצע בהוראת שעה לאפשר למפלגות שאינן מיוצגות בכנסת ורוצות להתמודד בבחירות הקרובות לקבל כנגד ערבויות בנקאיות סכום גדול יותר של מקדמה, 10 יחידות מימון במקום 70% מ-10 יחידות מימון לפי החוק הקיים. בסוגיה הזו ניסינו לרפא, ולו במעט, את חוסר השוויון שיכול להיווצר כתוצאה מהשינוי הזה בחוק כלפי מפלגות שאין להן ייצוג בכנסת. נכון שזה לא מרפא את כל הסוגיה, אבל צו השעה וצוק העיתים הביאו אותנו להביא משהו שאולי לא נותן את הפתרון המלא אבל לפחות הוא נותן פתרון חלקי. ברור שהצעת חוק מסוג זה מעוררת שאלות של פגיעה בשוויון בין המפלגות המיוצגות בכנסת ובין המפלגות שאינן מיוצגות בכנסת, וכידוע, עקרון השוויון בין רשימות מעוגן בסעיף 4 לחוק-יסוד: הכנסת, אבל אנו סבורים שהפגיעה היא מידתית ונובעת מנסיבות מיוחדות שנוצרו בשל קיומן של שתי מערכות בחירות רצופות וכדי להותיר למפלגות המיוצגות כספים שיוכלו להשתמש בהם לניהול מערכת הבחירות. בגלל שמדובר בחוק התפזרות, ממילא צריך בקריאה שנייה ושלישית רוב של 61. בהתחלה דיברו על זה שבקריאה השנייה צריך רוב של 60 ובקריאה השלישית צריך רוב של 61 – אז לא, אני מתקן ואומר, צריך רוב של 61 גם בקריאה השנייה וגם בקריאה השלישית. אבל בנוסף, בשל הפגיעה בשוויון המעוגן בסעיף 4 לחוק-יסוד: הכנסת, על הצעת החוק להתקבל ברוב של 61 – סליחה, אני מתקן את עצמי, לא הבנתי את זה נכון. העיקרון הוא שהיה צריך רוב של 61 רק בקריאה השלישית. אבל בגלל שיש כאן חשש לפגיעה בענייני השוויון שמעוגן בחוק-היסוד – בסעיף 4, אז אנחנו אומרים: הכנסת נדרשת שהצעת החוק תתקבל ברוב של 61 גם בקריאה שנייה, כדי לרפא באיזושהי צורה גם את הסוגיה המשפטית. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהכינה הוועדה. אני מסיים ואומר, חברים יקרים, שהעניין הזה הוא לא עניין חיובי. זו אחת מהחקיקות שאני ארצה לשכוח – אם אני אחוקק בסוף את החוק הזה אז מן הסתם הוא יירשם בדפי ההיסטוריה לא בהקשר חיובי. אני מאוד מקווה שברגעים האחרונים שנותרו יחול שינוי, בסופו של דבר אנשים יתעשתו ונוכל להקים את הממשלה הזאת כפי שהציבור מצפה מאיתנו. אבל אני חוזר ואומר שוב, אם נידרש לבחירות אנחנו לא חוששים מבחירות. הציבור הביע בנו אמון בעבר, ובעזרת השם הוא גם יביע בנו אמון בעתיד, ובתקווה שאפילו יביע אמון חזק יותר ומשמעותי יותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים בדיון. לכל סיעה יש זמן דיבור. אני מזמין את חבר הכנסת אבי ניסנקורן, ראשון הדוברים. יש די והותר זמן, זה 13 דקות או 20 דקות לחברי הכנסת, על פי החלוקה הסיעתית. אני רק מבקש להקפיד על לוח הזמנים, תודה רבה. אדוני, 13 דקות לרשותך. << דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי לסיעה ולהנהלת הסיעה, אני בן 52, וחשבתי באמת שיש לי הרבה ניסיון חיים. אבל פה למדתי דבר, אני חושב, מאוד מאוד בסיסי וחשוב: הכול אישי ולא פרסונלי. אנחנו מתחילים עם הקדמת הבחירות, שנעשתה באופן אישי אבל לא פרסונלי, בשביל להימלט מהכרעת היועץ המשפטי, ואחר כך באופן אישי ולא פרסונלי ביקשו שתיקי החקירה לא יוגשו, ובאופן אישי ולא פרסונלי – לדחות את השימוע, ובאופן אישי ולא פרסונלי ביקשו מוועדת ההיתרים שתאפשר מימון חיצוני של ההגנה, ובאופן אישי ולא פרסונלי גם לא לקחו את תיקי החקירה כל עוד יכלו לא לקחת את זה, תוך ביזוי היועץ המשפטי. אבל זה אישי, זה לא פרסונלי. אנחנו היום נמצאים פה בהצעת חוק לפזר את הכנסת, אבל אני אומר לכל 120 חברי הכנסת שביבי רוצה לשלוח עכשיו הביתה: חברים, תבינו, זה אישי אבל זה לא פרסונלי. וחברי הכנסת מהליכוד שנאמו פה נאומי בכורה, והתרגשו, ודיברו על החזון שלהם – לא נורא. זה אישי, זה לא פרסונלי. מיקי זוהר הגיש הצעת חוק לחסינות, אבל הצעת החוק הזאת, כולם צריכים להבין, היא אישית ולא פרסונלית. היא לא מתייחסת לאדם מסוים ולא מתייחסת לסיטואציה, וכולנו יודעים שהיא לא מתייחסת במיוחד לראש הממשלה. כי זה אישי ולא פרסונלי. והיינו בדיון איך מבזבזים כספי ציבור ועוקפים חוק-יסוד בממשלת מעבר, ועושים את זה בצורה מהירה ורומסים את הפרוצדורה של הכנסת ומבזבזים מאות מיליוני שקלים, אבל – אישי ולא פרסונלי. ואנחנו היינו בדיון על פסקת ההתגברות ופסקת ההתגברות המינהלית, אבל כל זה אישי ולא פרסונלי. וביום הרצל האולם היה כמעט ריק, בטח ראש הממשלה לא בא לכבד את חוזה המדינה, אבל לא באופן פרסונלי. זה היה אישי ולא פרסונלי. וביום שהיה על המאבק בנאצים ובאו ודיברו פה על היום ההיסטורי והחשיבות ההיסטורית של הנושא הזה, של אי-חזרה של כזאת אנטישמיות ושנאה והרג והשמדת העם, וראש הממשלה לא בא לפה, כי זה אישי ולא פרסונלי. ולא לכבד את הכנסת ואת המליאה בימים האלה זה אישי ולא פרסונלי. בחודש הבא מורידים ל-300,000 קשישים את הגמלה. 300,000 קשישים, מורידים להם את הגמלה – כמעט 1.5%, כי לראש הממשלה לא היה זמן להתעסק עם זה. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> לא אכפת לו. << דובר_המשך >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר_המשך >> כי הוא התעסק עם החסינות, עם נושא אישי ולא פרסונלי. אבל 300,000 איש שמורידים להם את הגמלה, אנחנו אומרים לכל אחד מהם, או יותר נכון ראש הממשלה אומר לכל אחד מהם: אז ירדו כמה עשרות שקלים; אז הגמלה, שלא התקדמה שנים, ושנים היא צמודה למדד, שלא עלה, ואתם תקועים שנים מול כולם, ועכשיו אתם עוד נפגעים ולא היה זמן לטפל בזה. ראש הממשלה אומר ל-300,000 האלה: לא נורא, ירד, זה אישי ולא פרסונלי. יש לנו מפעל חרסה, שנסגר, וועדת הכספים עשתה על זה דיון אחד, ועשרות אנשים הולכים הביתה ונגדע מטה לחמם, ובאמת הם צריכים ללכת למשפחות שלהם ולחפש פרנסה, וכל אחד שנגדע מטה לחמו זה שבר בחיים וזה זעזוע למשפחה וזו פגיעה בכבוד האנושי של האדם, והוא הולך הביתה והוא לא יודע מה יקרה מחר ואיך הוא יפרנס את המשפחה ומה יקרה עם הילדים שלו, ואם הילד צריך ללכת לאוניברסיטה ואם הוא צריך עזרה. אבל זה אישי ולא פרסונלי. ואין שום דיבור במשא-ומתן הקואליציוני על נושא הבריאות הקורסת ובתי החולים שקורסים והקשישה במסדרון והפריפריה – שיש בה בריאות ציבורית הרבה פחות טובה – והפערים האדירים בין הבריאות הציבורית בפריפריה למרכז, והמצב שאנשים מחכים בתורים, והבריאות הפרטית שחודרת לכל מקום והאי-שוויון בתחום הבריאות. זה נושא שלא מדברים עליו, כי מדברים על החסינות. כי החסינות זה אישי ולא פרסונלי, ואדם שמקבל טיפול בריאותי פחות טוב – בגלל שראש הממשלה, אין לו זמן לטפל בזה, כי הוא עסוק בענייניו האישיים והלא-פרסונליים. צריך להגיד לאותם אנשים שאין להם זמן לרפואה, לטיפול בריאותי כמו שצריך: חבר'ה, זה אישי לא פרסונלי. וכשיש פגיעה במעמד השופטים, ואומרים: חס וחלילה שיהיה מועמד למבקר המדינה שהוא שופט, זה פסול, זה פסול; זה תנאי סף שמבקר המדינה לא יהיה שופט, הפכנו את היוצרות, יש תנאי סף כזה בליכוד – אז אומרים לשופטים: תקשיבו, אנחנו פוסלים אתכם מראש מלהיות מבקרי מדינה, לא משנה האיכות שלכם, כי שופט זה דבר פסול. אבל זה אישי ולא פרסונלי, כי ראש הממשלה החליט שהוא מתלבש על הגילדה של השופטים מבחינתו, כי שופטים הפכו להיות דבר שצריך למדר וצריך להכפיש, וצריך להגיד שהם פתאום כבר לא האנשים שאנחנו נושאים אליהם עינינו שייתנו משפט צדק אלא הם גורמים פסולים, כמו התקשורת, כמו הפרקליטות, כמו היועץ המשפטי לממשלה, כמו המשטרה, כמו איגודי עובדים, כמו השמאל, כמו ערבים. למה? כי זה אישי ולא פרסונלי. ויש פה את הצעת החוק שכולה כולה זלזול במוסד הנשיאות, כולה זלזול במוסד הנשיאות. יש פה את הצעת החוק שבעצם באה ואומרת שאנחנו לוקחים את מוסד הנשיאות ואומרים: הוא פסול. שיקול הדעת של הנשיא, אנחנו דוחים אותו. לא נותנים לו את האפשרות לקבל החלטה עצמאית. חס וחלילה, שיקול הדעת שלו מוטעה; חס וחלילה הוא יקבל החלטה שהוא נותן, שומו שמיים, לסיעה אחרת עם 35 מנדטים – אחד יותר מהליכוד, שמנדט אחד שם שייך לבית היהודי; חס וחלילה, הוא יעשה את זה, יפעיל שיקול דעת. זה אסור. אבל אפשר להגיד לנשיא: זה אישי ולא פרסונלי. ופועלי בניין מתים, מתים כל יום, כל יום, כל יום, וממשלת ישראל, בחדלות אדירה של עשייה, בחדלות אדירה ובעיוורון ובאטימות ובחוסר אכפתיות – ולצערי גם שר הרווחה לא בא השבוע לישיבת שדולה בנושא; אבל אפשר להגיד לאותם פועלי בניין שנופלים ומתים, ולמשפחות שלהם, שכואבות את הכאב: זה אישי, אבל זה לא פרסונלי. והטילים נופלים בדרום ויש חוסר שקט – אבל חבר'ה, יש דברים יותר חשובים: נושא החסינות. אז אפשר להגיד להם גם כן: זה אישי ולא פרסונלי. אני אגיד לכם: זה מראה פני הכנסת היום וזה מראה פני הכנסת פה. ועובדה היא שהמליאה הזאת היא ברוב הזמן ריקה, כי לחברי הכנסת מטעם הליכוד וסיעות הקואליציה העתידיות כנראה יש דברים יותר חשובים מלשבת במליאה ולכבד את חברי הכנסת. אז אפשר להגיד לציבור: יש עיסוקים אחרים, כי הכול אישי ולא פרסונלי. אבל אני אגיד לכם מה כן אישי וכן פרסונלי. כן אישי זה האזרחים, וכן אישי זה המדינה, כי כולנו צריכים לשים את המדינה לפני הכול ואת האזרחים לפני הכול, וזה אישי וזה כן פרסונלי. לצערי היוצרות התבלבלו, ולצערי יש לנו פה באמת התנהלות הזויה של כנסת ישראל. אז אני אסיים בזה שההכתמה שראש הממשלה עושה לכנסת ישראל – אני מאוד מקווה, מאוד מקווה, שהשכל הישר של 120 חברי הכנסת, במידה שיבואו היום ויצביעו בקריאה שנייה ושלישית, יגבר, והם יחשבו על האזרחים, הם יחשבו על כנסת ישראל, הם יחשבו על מראה פני הכנסת, והם יחשבו על הבריאות הציבורית והחינוך הציבורי והשוויון ומי ששלח אותם ומי שבחר בהם – ולא בחר בהם לחודש וחצי – ויעשו את האמת שיש להם בלב, כי האמת שיש להם בלב היא ברורה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. יש לך עוד שלוש דקות לדבר, אבל אתה רוצה להקדים את חבר הכנסת אחמד טיבי. הוא הקדים בשלוש דקות. זה אישי, לא פרסונלי. בבקשה, כבודו, ואחריו – חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תעלה, אדוני. אתה יודע שגם אם תרצה עוד דקה, תקבל. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אצלך תמיד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, לפני כשבועיים הכנסת הצביעה על הרחבת הממשלה ומספר לא מוגבל של שרים. אמרנו אז שכל לשכה, או כל הלשכות עולות 250 מיליון שקל לפחות, מלבד התוספות והפמליות. הקדמת מערכת הבחירות, למרות שאנחנו תמיד רוצים לקצר את חיי הממשלות האלה, תעלה 5 מיליארד שקל. ואז אני תוהה למה מערכת הבריאות קורסת ונדרשים מאות מיליוני שקלים ואין כסף, אבל כסף לעוד סהר כאן, חצי שולחן, תמיד יש; לכיסאות עור צבי – תמיד יש; למערכת שעולה 5 מיליארד שקל – תמיד יש. למה אין כסף לטיפול בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית – בעיות תקציב, אומרים לך – או לתכנון ובנייה ביישובים שלנו, או להעביר את הצעת החוק שלי על הנחה או אי-תשלום בכביש חוצה ישראל כאשר יש פקק, למשל? אומרים במשרד האוצר: זה יעלה לנו 20 מיליון, 30 מיליון שקל.So what, זה שירות לציבור. וזה כמה ימים, בשל העובדה שזה גם אישי וגם פרסונלי, אדוני היושב-ראש, יש חוק החסינות, יש חוק פיזור הכנסת ויש פיסקת ההתגברות. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> איך אומרים אישי בערבית? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שח'צי. שח'צי. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> זה אישי, פרסונלי ושח'צי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן. עכשיו מתברר שכל זה, ביטון, שח'צי – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> הכול שח'צי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – פרסונלי, אישי, כדי למלט אדם אחד מהדין, מהאפשרות שהוא – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> הוועדה הפרסונלית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – יואשם, יוענש וייכלא בבית סוהר. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> הוועדה הפרסונלית, המסדרת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ושני אנשים בקדמת הבמה מובילים את התהליך הזה. יש שני מנהיגים חשובים כיום במדינת ישראל: ביבי ומיקי, מיקי וביבי. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> לא אני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא מיקי את. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ממ"ז. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מיקי ממ"ז. הכוונה ממ"ז. תודה, כחול לבן, למדתם מהר. אתה רואה מי נמצא בקדמת הבמה, מי מוביל את העניינים – מיקי, ממ"ז. אתם רואים את הוועדה המסדרת, את הישיבות, שבתחילת כל ישיבה יש הרצאה פוליטית לוחמנית, קנטרנית. הם לא רוצים בחירות, אבל הם הגישו חוק התפזרות. הוא מגיש חוק התפזרות ואומר לכם: אני לא רוצה, ואף אחד ממי שיושבים כאן, לרבות הח"כים החדשים, לא רוצים בחירות. הם משקשקים מפחד מבחירות, הם מתעבים את הרעיון. וביבי משתמש בזה כספין, כתרגיל, והוא רוצה שכל הבניין הזה ירקוד לפי חלילו של ביבי את מיקי. והחליל הזה צורם, הצליל צורם. ואני שייך לסיעה חד"ש-תע"ל, ואנחנו לא רוצים שנתניהו יקים ממשלה, אנחנו מאוד מאוד מאוד רוצים לסיים את חיי הממשלה המתהווה, שאינשאללה לא תתהווה ולא תורכב, כי היא יותר גרועה מהממשלה הקודמת. חשבנו שהממשלה הקודמת היא ממשלה קיצונית, גרועה; מתברר, עם התוספת של סמוטריץ', אורית סטרוק יושבת-ראש ועדת חוקה – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> בן גביר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עלק אומת הסטרטאפ. אומת הסטרטאפ שמה את אורית סטרוק כיושבת-ראש ועדת חוקה. נפלתם על הראש? שטייניץ, פילוסוף – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה רוצה את זחאלקה? את מי אתה רוצה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זחאלקה עולה על אורית סטרוק פי עשרה. אין מה להשוות. אין מה להשוות. אגב, אתה לא מעודכן, הוא לא בכנסת יותר. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא, שאלתי את מי אתה רוצה. את באסל גטאס היית רוצה. גם הוא לא בכנסת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תוכל להיות ענייני? השאלות לא קלות והסיטואציה לא קלה, כי גם אתה רוצה להיות יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, אתה לא רוצה בחירות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה לא יודע מה אני רוצה. כשאני אעלה אני אגיד מה אני רוצה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הוא רוצה להיות שר בכלל. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כשאני אעלה, אני אגיד מה אני רוצה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הוא רוצה להיות שר בכלל. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, הוא רוצה – אתה לא רוצה ועדת חוץ וביטחון? התקשורת כולה אומרת שאתה תהיה יושב-ראש חוץ וביטחון. << קריאה >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הוא רוצה להיות שר, אחמד. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כשאני אעלה, אני אגיד מה אני רוצה להיות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי, אני מכבד את רצונך שאתה תקבע מה אתה רוצה. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> – – – בוא לא נעליב – – – אני בטוח שכשיהיה יו"ר ועדת חוץ וביטחון, הוא יהיה יו"ר ועדה מצוין. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי, קיבלתי תשובה. עכשיו, לכבודו של הבניין הזה – אנחנו חושבים שאנחנו מחליטים, שפה נופלות ההחלטות, אבל הציר שלדון אדלסון vs מרטין שלאף, זה הציר שעכשיו מטפל בכל העניינים. זה אוסטריה-ניו יורק. לא פה. כאשר הציר הזה לא מצליח והמשבר מסלים, מזעיקים את חייק, הגביר השלישי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מלונדון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מלונדון. וינה-ניו יורק-לונדון, אבל לא פה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> זה ועידת ואנזה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כאילו, הבניין הזה אמור לבחון את התבשיל ורק להצביע בסופו של דבר, אז זה ממש לא מקובל. זה לא דמוקרטי. דיברנו על חסינות, ואז אני אומר: למה חסינות רק לאדם אחד? מה המיוחד בבנימין נתניהו שכולם אמורים להתגייס כדי שתהיה לו חסינות מהעמדה לדין מול כתב חשדות חמור של שוחד, הפרת אמונים ופסקת התגברות? ריסוק בג"ץ? בג"ץ – שאני מאוד מאוד לא מרוצה מתפקידו, הוא לא נתן סעד לערבים בעניינים קרדינליים, בניגוד למה שאתם אומרים, יואב. ולמה רק נתניהו? למה לא כל הנאשמים במדינת ישראל יקבלו חסינות? אם ג'ונגל, עד הסוף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא ג'ונגל, זה לג'נגל, טיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ג'נגל? הוא יג'נגל איך שהוא רוצה והבניין הזה יג'נגל לו במחיאות כפיים? בהסכמה? באמירת הן? בהצבעה, לגבי חלק מכם, על סיום קריירה פוליטית? הרי יש אחדים מחברי הכנסת שרק הגיעו לפה. מדי פעם הם מגיעים לשבת כאן. הם חיממו את הכיסא פעם, פעמיים או שלוש. הם בטח יוציאו הודעה על הישגים מרקיעי שחקים בתקופה של חמשת השבועות האלה. דיברנו על התקציב, ואני רוצה להזכיר לכם את הנושאים העיקריים שבהם אנחנו דנים תמיד פה: תעסוקה, רמת שכר, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לזרוק לכם מספרים, יובל, אדוני השר שטייניץ. למשל, רמת השכר בין גברים לנשים, תמי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר שטייניץ, הוא ביקש את הקשבתך במיוחד. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, אז הוא הדובר. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> צודק, צודק. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ממוצע השכר של גברים בישראל, השר שטייניץ, הוא 11,928 שקלים לגברים, כללי. נשים זה 8,188 שקלים. אם עושים ממוצע שכר לגבי יהודים, גברים יהודים – תראה איך זה עולה – 12,938 שקל. כאילו 13,000 שקל ליהודים. ערבים – 8,580 שקל בממוצע, השכר. זה לגבי יהודים. גברים ערבים – 7,723 שקלים. נשים ערביות – 5,370 שקלים. תראה מה הפער. אפילו לפעמים באותה פונקציה, באותה משרה, יש פערים. יוצאי אתיופיה אני רוצה לתת לך – 8,247 ממוצע השכר של גברים; ונשים – 5,568 ש"ח לנשים יוצאות אתיופיה – 200 ומשהו שקלים יותר מנשים ערביות, ותיקות יותר בארץ, שנולדו כאן. ממוצע השכר של זוג יהודים, גבר ואישה שעובדים – 27,000 שקל. זוג ערבי, גבר ואישה שעובדים – 13,000 שקל, 50% פחות. מה זה אומר? החברה הערבית והערבים רוצים לעבוד. הם רוצים מקומות תעסוקה – אזורי תעשייה, מקומות תעסוקה בתוך היישובים. הם רוצים ביטחון אישי, שאין; כל יומיים אתה שומע על מקרה רצח. נשק משתולל, היום אנחנו נפגין מול מרכז המשטרה ביפו, בהחלטת ועדת המעקב, נגד גל הפשיעה והרציחות ונגד הנשק המשתולל. כמה פעמים דיברנו על מסלול ההברחות הזה של נשק מבסיסי הצבא לתוך היישובים הערביים? איך זה שלא מצליחים לגדוע את המסלול הזה? איך? גם הציבור הערבי אומר: למה הנשק הזה עדיין מצליח להגיע? ולרוב הוא בידי כנופיות. מאפיות. ומי אמור לטפל בכנופיות, במאפיות? לא האזרח הפשוט. תפסיקו להגיד שהאזרח הפשוט צריך לטפל במאפיה. המשטרה. ומשטרת ישראל היא משטרה חזקה כשהיא רוצה – בנהריה ובנתניה היא הצליחה. נמשיך להגיד את הדברים האלה בכל מקום, בכל זמן, עד שזה יופנם. וזה לא מופנם. והכנופיות האלה צובעות את הרחובות שלנו באדום, בדם. דם של הבנים שלנו, הבנות שלנו. לנו זה כואב. אני רוצה להעביר את תחושת הכאב גם אליכם. הנושא הזה מטריד כל אחד מאיתנו. נפגשנו עם המפכ"ל, נפגשנו בוועדות כאן עם כל קציני המשטרה שבאים לכנסת; עם ראש הממשלה, שהבטיח ולא קיים. ולכן הפעילות הזאת תהיה גם ברחוב וגם כאן. זה פשוט הצלת חיי אדם. הזכות לחיות בביטחון אישי ברמה החברתית הכי פשוטה היא דבר אלמנטרי, יסודי. זכות יסוד. אדוני היושב-ראש, אין ספק שאנחנו רוצים לקצר את חיי הממשלה המתהווה בימים אלה. נמנענו בהצבעה הטרומית – בלאו הכי היה להם רוב. אני לא בטוח שהחוק יגיע לשנייה ושלישית, אבל אם יגיע, אני לא בטוח שכל הקואליציה כולה תצביע בעד; פתאום ישראל ביתנו אולי לא תצביע, איחוד מפלגות הימין לא יצביעו כי הם לא רוצים את הכפייה הזאת. אנחנו נתייעץ שוב בינינו, בתוך חד"ש-תע"ל ויחד עם כולם, כדי להגיע להחלטה הטובה ביותר, הדמוקרטית ביותר, הטובה לציבור שלנו ושלא משחקת לידי נתניהו. אנחנו לא אמורים לרקוד לפי הספינים של נתניהו, למרות שהוא לא רוצה בחירות, האמת, אבל הוא רוצה למנוע את ההגעה לנשיא. בשעה 24:00, אדוני היושב-ראש, מתחיל מסלול חוקתי אחר, והוא מסלול הנשיא. אם נתניהו בשעה 24:00 לא מתקשר אליו כדי לומר לו: הצלחתי להקים ממשלה, זה כאילו מבחינה חוקית הוא נכשל. ואז מתחיל שעון החול של שלושה ימים. מישהו כאן רוצה למנוע את יישום המסלול החוקתי של שלושה ימים של הנשיא באמצעות חוק הפיזור. וגם אחרי השעה 24:00, אם יצביעו על פיזור הכנסת, יש התנגשות בין שני מסלולים, מצב חוקתי מעניין וחסר תקדים. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אין פתרון כרגע. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יכול להיות שמישהו ילך לבג"ץ, מהאופוזיציה, על הניסיון של ראש הממשלה והליכוד לגנוב את שלושת הימים האלה מהנשיא. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מה לגנוב? מה לא חוקי בכנסת שמצביעה על פיזור? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ב-24:00 זה עובר לנשיא. נגיד שאנחנו מצביעים ב-02:00, אתה מונע מהנשיא למלא את החוק. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אבל זה חוקי לגמרי. מה לא חוקי? אל תגיד לא חוקי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יואב – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אל תגיד לא חוקי. תגיד מהלך פוליטי, עם משמעויות, הכול בסדר. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה מתנגש. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> זה לא מתנגש. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> ב-24:00 – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שני מסלולים חוקתיים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא. הנשיא בעצמו אמר: הכנסת סוברנית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עד חצות. הנשיא אמר עד חצות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא. אני אגיד לך יותר מזה: גם אם נחליט בשבוע הבא ביום רביעי להצביע על פיזור, זה חוקי לחלוטין. מה הקשר? אין קשר. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> בשבוע הבא זה חוקי – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> תפריד בין מסלול חוקי בכנסת – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בשבוע הבא זה אחרי שלושה ימים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> ביום ראשון, לא משנה. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> יואב, הנשיא היום – קראתי ציטוט שלו בעיתון – אמר: זכותה של הכנסת לכל – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רבותיי, אני מפסיק. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה יכול להגיד: מהלך פוליטי, אחמד, מהלך פוליטי, מה שאתה רוצה. חוקי? זה חוקי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, אתה דיברת שתי דקות יותר מהזמן שלך. יואב. יואב, זהו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אסיים, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עוד חצי דקה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין ספק שמדובר בקושיה חוקתית. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> תגיד מה שאתה רוצה, זה חוקי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בקושיה חוקתית. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> חוקי אבל מסריח. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה אומר חוקי, אבל מאוד מסריח. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. יואב היועץ המשפטי. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא יועץ משפטי. כולם אומרים: לא חוקי. תגידו מה שאתם חושבים, אל תגידו: לא חוקי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'. יואב, חברי כנסת חדשים, בלי התפרצויות, לאט-לאט. בבקשה, חברת הכנסת. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> כבר הייתה התפילה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הייתה כבר התפילה. 13 דקות לרשותך, גברתי. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> אתה נותן לי זמן? איך אני יודעת מה הזמן? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש למעלה – מדי פעם תציצי, ואם לא, אני אעיר לך. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> בסדר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אני מבקש. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי וחברות הכנסת, הרשמת הנכבדה, אני אכן חברת כנסת טרייה, ויש הרבה דברים שאני חווה כאן לראשונה. נאמתי כאן את נאום הבכורה לא מזמן, השתתפתי במפגשי היכרות עם הצוותים של ועדות הכנסת השונות, קיימתי מפגשים עם עובדי הכנסת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> סליחה, באמת, קצת כבוד לחברת כנסת חדשה. אפילו למדתי, פחות או יותר, להתמצא במבוכי הכנסת. זה לא פשוט להתמצא כאן, אבל לאט-לאט לומדים. אם מישהו היה אומר לי לפני חודש, כשהושבענו, שנעמוד פה היום ונהיה כ-12 שעות לפני הצבעה בקריאה שנייה ושלישית על החוק לפיזור הכנסת, אז הייתי אומרת שהוא הוזה. ואני חושבת שזה מה שכולנו אומרים. אבל בישראל כמו בישראל הכול הרי יכול לקרות. אני לא יודעת מה איתכם, אני הגעתי למשכן הזה כדי לעבוד. אני הגעתי בשביל הציבור בישראל. אני חושבת שכולנו, חברי הכנסת בכחול לבן, נבחרנו כדי לעבוד, כדי לשנות. באתי לכאן, לבית הנבחרים הזה, כי האמנתי – אני חושבת שהאמנו כולנו – שהמקום הזה הוא מכובד ומכבד. אבל אני חוששת, לצערי הרב, שלא כך הדבר. חבריי, אין לנו אלא להודות שהמקום הזה שבוי בידיו של איש אחד, שפשוט, איך נגיד את זה, איבד את הבושה. ועל זה אני רוצה לדבר פה היום, על אובדן הבושה. כן, חברי הכנסת של מה שהייתה אמורה להיות הקואליציה המיועדת, אתם פשוט איבדתם את הבושה. כי הרי רק מי שאיבדו את הבושה יכולים לבקש הכול ולהגיד הכול, פשוט הכול מותר, אין יותר גבולות. כשמאבדים את הבושה, למשל, אפשר לדרוש תפקידי שרים וסגני שרים רבים. מי זוכר את הלילה הלבן שעשינו פה בדיון על הממשלה השמנה והרחבה? זה כבר נראה כאילו שזה היה לפני שנתיים, נכון, הדיון הזה? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> ממשלה בלתי מוגבלת. בלתי מוגבלת. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן. זה בכלל לא הגיע לקריאה שנייה ושלישית, הכול הרי קורה פה כל כך מהר. כן, כן, הייתה דרישה כזאת להגדיל את הממשלה בלי סוף. ממשלה מנופחת, מיותרת, בעלויות של מאות מיליונים מכספי משלם המיסים. כשמאבדים את הבושה אפשר בקלות לדרוש עוד תפקיד של שר בלי תיק במקום לדרוש העברת תקציבים למרכזי החוסן בדרום, שעומדים בפני סכנת סגירה; או הגדלה של כמות המיטות בבתי החולים, שקורסים תחת העומס. כשמאבדים את הבושה, אין אפילו מפלגה אחת שמציבה כדרישה בהסכמים הקואליציוניים טיפול מקיף והעברת תקציבים להגדלת קצבאות הנכים והקשישים. פשוט אין. כשמאבדים את הבושה, אז חבר כנסת שכשל במשימה להרכיב ממשלה לראשונה בהיסטוריה של ישראל מנסה למנוע מיצוי של ההליך הדמוקרטי. על זה מדובר, חבר הכנסת יואב קיש, מיצוי של ההליך הדמוקרטי. כתוב בחוק, בחוק-יסוד: הממשלה, שאם חבר כנסת שהוטל עליו להקים קואליציה נכשל, עליו להחזיר את המנדט לנשיא, שמעביר את משימת ההרכבה לחבר כנסת אחר. אז כן, זה אולי חוקי מה שאתם עושים, אבל זה מסריח. כשמאבדים את הבושה, אז גוררים מדינה שלמה לתהליך של בחירות מיותרות, יקרות, שיבזבזו מיליארדים מכספי משלם המיסים ויובילו את מדינת ישראל לשיתוק – אנחנו כבר נמצאים בו. זו תהיה כמעט שנה של שיתוק ממשלתי, שבה דברים לא קורים, לא זזים, חוקים לא נחקקים, תקציבים לא מועברים. אנשים לא רואים את המדינה הזאת, את מה שקורה. אנחנו נמצאים פה ומנותקים ממה שקורה, ובעיניי זה פשוט מחדל נוראי. מצאתי דברים מעניינים שכתב ד"ר נמרוד אלוני, שהוא מרצה לחינוך בסמינר הקיבוצים, על התופעה הזאת של אובדן הבושה. "הנזקים הנגרמים לחברה בשל אובדן הבושה הם אף פעם לא נקודתיים. משהוסרו הרסנים ובוטלו העכבות, נפתחת דרך המלך אל הוויה של עולם שלישי: אל מציאות שבה השחיתות הפוליטית, הנחשלות החברתית והרדידות התרבותית שוב לא נתפסות כחריג בעייתי אלא כמובן מאליו הרווח והשגרתי. חוסר בושה" – כותב אלוני – "אינו אירוע או מעשה, הוא מנטליות". תחשבו אתם, חברי הקואליציה המיועדת, אתם, שאיבדתם את הבושה, איזו דוגמה אתם נותנים לציבור. איך האזרחים מפרשים מה חריג ומה בעייתי, מה מותר ומה אסור, כאשר אתם, נבחרי הציבור, מתנהלים כמי שהסירו מעצמם כל רסן ומרשים לעצמם הכול. מזה חודש אנחנו מדווחים על הדרישות של הסיעות השונות בהסכמים הקואליציוניים, והאמת היא שלא מצליחים להבין, כי אתם, חברי הקואליציה המיועדת, לא ביקשתם בדרישות שלכם תוספת של מיטות אשפוז בבתי החולים; לא אגפים מוגנים, למשל; לא ביקשתם להגדיל תקציבים לשפר את המערך של התחבורה הציבורית; אולי שתהיה פה רכבת כמו שצריך שתוביל את ההמונים אל העבודה, אל מקומות התעסוקה שלהם; לא ביקשתם מימוש תוכניות לדיור בר-השגה למשל, או דרישה לסל מזון בריא במחיר שווה לכל נפש. כל הדברים האלה לא נמצאים בבקשות בדיונים המרתוניים האלה שלכם על ההסכמים הקואליציוניים. אנחנו לא רואים שום דרישה, או אפילו אזכור, לתוכנית שתמנע מפועלי הבניין להיהרג כאן על בסיס כמעט יום-יומי, או תוכנית למאבק בנגע האלימות בחברה הערבית, כמו גם שדרוג, אולי, של מערך המקלטים לנשים מוכות. כל הדברים האלה לא קיימים שם. על נושא סביבה וקיימות ברור שבכלל אין מה לדבר. אוה, זה בכלל רחוק, על זה אף אחד בכלל לא מדבר, אף אחד לא מבקש שום דבר. אנחנו לא חלק מהעולם מהבחינה הזאת. ההסבר למה שכן נמצא בדרישות של השותפות הקואליציוניות בדיונים שהתנהלו כאן בחודש וחצי האחרונים הוא אחד: אובדן הבושה. כי רק כשמאבדים את הבושה אז רוצים הכול כאן ועכשיו: הישגים אישיים, מיידיים, תפקידים ושררה. אין מחשבה על העתיד, אין מחשבה על הזולת, רק חוקים פרסונליים, אישיים, שמשרתים אינטרסים של בודדים או של קבוצות קטנות, ומה לעזאזל כל השאר? לפני ממש לא הרבה זמן עמדתי כאן ונאמתי את נאום הבכורה שלי. דיברתי אז על המחויבות שלי לדורות הבאים, לדאוג שיהיה להם עולם טוב יותר. אני חושבת עליהם עכשיו, על בני הנוער הצעירים שמסתכלים עלינו ואומרים לעצמם: מה זה? מה קורה שם? נכון? אתם עומדים שם למעלה, יושבים, האורחים המכובדים שבאו למשכן הזה; מגיעים לפה כל יום כל כך הרבה בני נוער, יושבים שם ומסתכלים על מה שקורה פה במליאה, והמומים, לא מאמינים: על זה מתנהל פה הדיון? תראו על מה אנחנו, כבר חודש, מתדיינים פה באולם הזה, באולם המליאה: רק על השרידות של ראש הממשלה. כל מיני חוקים והצעות, והכול זה רק סביב הסיפור הזה של איך אנחנו עוזרים לראש הממשלה לשרוד ולהגיע בלי חוק חסינות והתגברות, וכל הדברים האלה, וממשלה שמנה, ולתת לכל מי שרוצה את כל מה שהוא מבקש, כי הוא סחיט וכי הוא לחיץ וכי זאת הסיטואציה היום שאנחנו נמצאים בה. והסיטואציה הזאת היא עצובה. אז הם עומדים שם, כל בני הנוער והצעירים, ואומרים: מה, מה קורה? הם השתגעו? עומד ראש ממשלה, אומנם עוד לא מודה, אבל כולם מבינים – כולם הרי מבינים שהוא נכשל, שכל החודש וחצי האלה הוא סחיט ולחיץ והוא לא מצליח לג'נגל. כן, לג'נגל. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> לג'נן. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא, לג'נגל. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> – – – ג'ננה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> ללהטט. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> לג'נגל. צדקה ע'דיר, לג'נגל. ככה אומרים. אנחנו הנשים יודעות טוב מאוד מה זה לג'נגל, כי את זה אנחנו עושות כל הזמן. אני מכירה גם כמה גברים, אני מודה, שמג'נגלים יפה מאוד בין עבודה לבית. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> הלו, יש לי ארבעה ילדים. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אתה צודק. גם אתה, יועז, מג'נגל. אז מנסה ראש הממשלה לג'נגל בין כל הסיעות השונות, שדורשות ממנו דרישות מטורפות – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> זה פרסונלי, מה שאמרת עכשיו? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה תקף גם לנכדים. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> גם לנכדים. כן, כן, בהחלט, בהחלט. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> רק שהג'נגול זה בסוף יוצא בקרקס, וזה כנסת ישראל, לא קרקס. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> נכון. סוג של. זה בדיוק אנחנו, סוג של קרקס. בהחלט. אז צריך ראש הממשלה לבוא, ובכנות, שלא כל כך אופיינית לו, להודות שהוא נכשל. פשוט נכשל. למרות שבליל הבחירות כל כך הרבה השתעשעו על הנאום ההוא, המפורסם, אבל גם בליל הבחירות, אני מזכירה, עמד ראש הממשלה בנימין נתניהו – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> על איזה נאום? << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אתה יודע טוב מאוד. עמד ראש הממשלה זחוח – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> ניצחון אדיר, אדיר. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אדיר. כן, בגדול. ניצח ניצחון אדיר. כמה זחיחות, כמה יוהרה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> לפחות הוא לא יצא בריקוד. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> וכעת הוא מאשים את כולם. עכשיו כולם אשמים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> ניצחון אדיר – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> לפחות הוא לא יצא בריקוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – הוא בא עם שרה. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> ריקוד זה טוב, השר שטייניץ. ריקוד זה מצוין. הלוואי שראש הממשלה ירקוד קצת. נשמח לראות אותו קצת אנושי, רוקד. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> – – – 34 מנדטים, איזה ניצחון אדיר. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> איפה התוצאה של הניצחון האדיר הזה? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> השר שטייניץ, זו הייתה אמירה פילוסופית. הנושא של הריקוד והפילוסופיה – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> איזה – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> מה שאתה אמרת. אנחנו פשוט עוזרים לה להעביר את שלוש הדקות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, יש לה, הכול בסדר. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא לדאוג לי, הכול בסדר. אני מסתדרת. אז עומד שם ראש הממשלה בערב הבחירות ומדבר על הניצחון האדיר שלו. ומה עכשיו, בעצם? הוא לא בא ואומר – והיה כל כך גאה להגיד "ניצחון אדיר": מה אני אגיד לכם, חברים, לא הולך, לא מסתדר, לא כזה אדיר. הוא לא אומר: נכשלתי, חס וחלילה. זה לא רק זה, הוא גם לא לוקח בדל של אחריות אישית, כי זה מה שצריך לקחת במצב כזה. צריך להגיד: אני אחראי, לא הצלחתי. להחזיר את המפתח, את המנדט, ותשחרר אותנו, תן לנו ללכת למקום אחר. ראש הממשלה נתניהו יודע את האמת. הוא יודע שאם הוא לא היה מסובך בכתב החשדות נגדו אז היו לו עוד כמה אופציות והוא לא היה כזה סחיט ולא היה כזה לחיץ. אבל יש עוד דבר אחד שאני חייבת להגיד פה: חברי הכנסת מהליכוד, גם לכם יש אופציה להפגין מעט אומץ, לעמוד מולו ולהגיד לו: תודה רבה, היית ראש ממשלה, תודה – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> גם לך יש אופציה. את יכולה להצביע איתנו, להצביע בעד ממשלה. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> ממש. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> זו אותה אופציה. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> שלכם? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני לא מצפה מכם לעשות את זה, אל תצפו מאיתנו. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> מותר לנו לצפות מה שאנחנו רוצים. אתה יכול לצפות וגם אני. בינתיים מי שהלך פה וניסה לגנוב לנו חברי כנסת זה אתם. חברי הכנסת מהליכוד, אני חושבת שהייתם צריכים לבוא ולהגיד לו: תודה רבה. אתה עתיר זכויות, תן למישהו אחר לעמוד בראשנו. יש לכם חברי כנסת מצוינים, אף אחד אחר לא יכול להיות ראש ממשלה? אף אחד אחר? רק בנימין נתניהו יכול להיות ראש ממשלה? הינה, יואב קיש, לך אתה, תתמודד. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מי שנבחר במפלגה הדמוקרטית – – << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל לא הצליח. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – במפלגה הדמוקרטית שנקראת הליכוד זה ראש הממשלה נתניהו, ואתם לא תגידו לנו במי לבחור. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> בסדר, אבל לא הצליח. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> ואתם לא תגידו לנו במי לבחור, עם כל הכבוד. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא הצליח, ויש כנגדו כתב חשדות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני יודע שאתם רוצים להגיד לנו במי לבחור, אבל אתם לא תגידו. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> יש סיטואציה אחת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יואב קיש. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> זה זורם. למה כל מילה שאני מוציא – יואב קיש? מה קרה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הם לא מכירים אותך, אני מכיר אותך. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אבל היא רוצה את השיח הזה. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה נחמד שיש שיח. אנחנו יכולים אחר כך בפרסה להמשיך את הדיבור הזה. בכיף, בשמחה רבה. אז באמת, אני חושבת שבמצב אחר כבר היינו יכולים להיות עם ממשלה יציבה ומתפקדת, שפועלת למען האזרחים. לא אכפת לכם קצת מהאזרחים? באמת, היינו יכולים להיות עם ממשלת אחדות, כמו שרוב העם רוצה, ואתה יודע את זה שרוב העם רוצה את זה, ממשלה שלא תהיה סחיטה ולחיצה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> למה גנץ פסל את זה? << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> די, נו באמת. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> למה גנץ פסל את זה? << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> הוא לא פוסל. בלי בנימין נתניהו הוא יכול ללכת. הוא אמר את זה מהרגע הראשון. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אז לא רק את הליכוד, רק את ביבי. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> ממשלה שתהיה עם אופק, עם אופק של משילות. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> ממשלת אחדות – – – ש-70% מהציבור הצביעו בעדו. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הם יחליטו מי – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אולי הם הצביעו לפני שהוא שיקר, לפני שהוא אמר שהוא לא יפעל לחסינות. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – גוש הימין. יש שמאל – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> לא נוכל לשבת עם ראש ממשלה עם כתב האשמות. לא נוכל. מה לא ברור פה? << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> קודם כול, עוד אין – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, תפקידי להפסיק – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> רגע, אני התכוננתי. תמר – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – ראש הממשלה קיבל 28 יום, אחרי זה עוד 14 יום – – – << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> תמר, תמר, אני פה טרייה. יש לי 13 דקות לנצל אותן. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> תודה רבה, אני בסדר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, הדוברים העיקריים הם אלה שנמצאים כאן, אז אפשר להעיר אבל לא להגזים. בבקשה, גברתי. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> חוקים חדשים – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יזהר, מה זה חוקים חדשים? << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז במקום זה אנחנו נגררים שוב לבחירות, להוצאה אסטרונומית – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> הלילה צעיר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בואו ניתן לה לדבר. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אני רוצה שיזרקו אותי מהמליאה, יש דבר כזה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, אתה יכול להפריע. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> באמת, אנחנו הולכים להוצאה אסטרונומית, וזה הדבר האחרון שאנחנו צריכים במדינה שהגירעון שלה הולך ומעמיק. דיברתי כבר על השיתוק הממשלתי. אני לא יודעת, אני באתי לפה לעבוד, אני חושבת שכל חבריי בסיעת כחול לבן באו לעבוד בשם הציבור. אתם לא נמצאים פה, רובכם, עכשיו, אבל רובם כל הזמן פה, בניגוד – אני חייבת להודות, גם בוועדות. הקשבתי לנאומים שלכם, למי שנאם עד היום, ואני רוצה להגיד לכם, מי שפה: אני פשוט כל כך גאה להיות חלק מכחול לבן. כל אחד ואחת מכם נאמתם נאומים שבאמת הם מי שאתם. ומי שאתם זה אנשים ששמים את טובת הציבור לפניהם ורוצים לעבוד ורוצים לשנות. כבוד גדול להיות חלק מכם. כל התקופה האחרונה שהייתה פה הרגשתי שאני פשוט גאה להיות חלק מהדבר הזה שנקרא כחול לבן. אני כל כך מקווה שנוכל להיות לא רק אופוזיציה כמו שצריך, עם ערכים, אלא באמת גם להיות ממשלה עם ערכים, שתעשה שינוי במדינה הזאת. מגיע לנו. מגיעים לנו ומגיעים למדינה חברי כנסת כאלה ושרים כאלה כמו שיש בכחול לבן. קיווינו לשנות, ובמקום זה אנחנו מוצאים את עצמנו חלק מפארסה, שמי שמוביל אותה ממשיך להוכיח שהדבר היחיד שחשוב לו זה הוא עצמו. ההיגיון אומר – החוק אומר שבמצב כזה מי שהוטל עליו להרכיב ממשלה ולא מצליח מתכבד ומחזיר לנשיא את המנדט שהוא קיבל. יש סדר בדברים, הכול כתוב בחוק, וזה עדיין אפשרי. אבל לא כאן, כשראש ממשלה עוסק רק בהישרדות שלו ובורח ובוחר לשבור כל נורמה ציבורית, כי זה מה שהוא עושה כבר שנים. בימים האחרונים אני שומעת אזרחים רבים שלא מצליחים להבין למה אתם מובילים אותנו לבחירות ומאיפה הזחיחות הזאת לקחת מיליארדים מכספי משלם המיסים ולבזבז אותם על עוד מערכת בחירות מיותרת. הרי מעולם, בהיסטוריה של מדינת ישראל לא ביקש מועמד שלא הצליח להרכיב ממשלה לפזר את הכנסת לפני סוף התהליך. הרי חוק-יסוד: הממשלה מאוד ברור וקובע שמשעה שלא עלה בידו של חבר כנסת שקיבל את המנדט מהנשיא להרכיב ממשלה, אותו מנדט חוזר לנשיא, שצריך להטיל אותו על מועמד אחר בעל הסיכויים הטובים ביותר להקים ממשלה. ויש כזה מועמד, קוראים לו בני גנץ, והוא ראוי לקבל את המנדט הזה ואת הסיכוי הזה. אבל הזחיחות של נתניהו, ההיבריס, זה מה שמנחה אותו בצעדים שלו. ולכן נתניהו, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, מבקש להגיד: אם אני לא הצלחתי להרכיב ממשלה, אני לא אאפשר לאף אחד אחר לנסות, אף אחד אחר, גם אם זה אומר לזרוק מיליארדים מכספי משלם המיסים, גם אם זה אומר לרמוס את לשון החוק. כן, את המהות; לא ממש את לשון החוק, אבל את המהות ואת מה שהיה נהוג פה במשך שנים. אובדן הבושה, וזה מה שמביא להרגשת ההיבריס האדירה הזאת, ההרגשה הזאת של הכול מותר. זה מה שמאפיין את השלטון הזה. אני רוצה להגיד עוד משהו על יוהרה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי – – – << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> מה, אני צריכה? כבר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> את כבר שתי דקות – – – << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> יש לי דברים יפים לדבר על חטא היוהרה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> את צודקת, ונעים לשמוע אותך, אבל תמיד יהיה מישהו שילך לוועדת האתיקה ויגיד למה היא שתי דקות יותר ואני פחות. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אה, באמת? אוקיי. << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> בטח כשאנחנו מאותה מפלגה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> במיוחד כשאנחנו מאותה מפלגה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז אני רוצה רק להגיד – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני נותן לה את שתי הדקות שלי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם היה אפשר – – – << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> באמת? אתה נותן לי את שתי הדקות? תודה, יועז. הינה, יועז נתן לי את שתי הדקות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אי-אפשר. אם היה אפשר הייתי נותן לה את שלי, תאמין לי. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אה, באמת? זה בלתי אפשרי. אני רוצה רק להגיד משהו – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – על חטא היוהרה. הממ"ז לא פה, כן? חבר הכנסת זוהר אמר דברים לא מזמן בוועדה – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> הממ"ז פה. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> איפה הוא? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> הממ"ר, הינה, מיקי. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> ממ"ז. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, מיקי. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> הוא אמר: פסקת ההתגברות, בג"ץ לא כתובת. חוק החסינות עובר, ביבי תקוע איתכם עוד עשר שנים. מה תעשו? מה תעשו? אז אני רוצה לענות לחבר הכנסת זוהר: אנחנו נהיה כאן במליאה, אם צריך, שעות רבות, ואנחנו נדבר ונמחה ונעתור לבג"ץ ונשתמש בכל דרך שתעמוד לנו כדי שתסריט האימים – שהוא בעצם ריסוק הדמוקרטיה – לא יקרה. ועוד משהו אני רוצה להגיד על חטא היוהרה. דיברנו פה – אני דיברתי על שקרים, על אובדן הבושה וחטא היוהרה. גאווה וגבהות לב מוגזמים גוררים בעקבותיהם – זה חטא היוהרה – עונש ותבוסה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה חטא היוהרה, שבשלו נפלו אימפריות. ימים יגידו מה יקרה לזאת שאתם חושבים שהקמתם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אני רק רוצה להבהיר לחבר'ה החדשים. זה דיון סיעתי, יועז, זה דיון סיעתי. בדיון סיעתי שולחים למזכירות כמה כל אחד רוצה לדבר. אם רוצים לשנות, עושים את זה דרך מזכירות הסיעה. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אבל לפני, כי אם מישהו רוצה לדבר יותר – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> לומדים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> החלוקה היא שלנו. << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> לאט-לאט. לומדים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. השר שטייניץ, תזכיר לנו. אפלטון, ב"המדינה", מי הוא היה רוצה שינהיג את המדינה? אתה יכול להגיד את זה בקול רם? << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> הפילוסופים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיהם? מיהם? << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> נו, תתמודד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בית המשפט העליון. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> הוא באמצע תפילת שחרית – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת יועז הנדל, בבקשה. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> נכון שאפלטון התנגד לדמוקרטיה, וחשב שצריך מועצת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שופטים. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> מועצה של חכמים, שמשחזרת את עצמה, נבחרת לכל ימי חייה. אפלטון רצה את מועצת גדולי הפילוסופים. חלק בציבור הישראלי רוצים את מועצת גדולי המשפט שנקראת בית משפט עליון, חלק בציבור רוצים את מועצת גדולי התורה. אני עדיין מעדיף את הדמוקרטיה, על כל החסרונות שלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת הנדל. << דובר >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כמה, אדוני? 13 דקות, נכון? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> 13 דקות מלאות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> יואב, אל תצא, בבקשה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> סתם, סתם, אתה יכול לצאת. שלשום דיברנו על שבתאי צבי, זוכרים? משיח השקר במאה ה-17, הסתובב בשוק, סלסילה גדולה עם דג, ואנשים הלכו אחריו, האמינו. ואז, יום אחד, הטורקים, העות'מאנים, אסרו אותו, שבתאי ידידנו התאסלם, ואיתו חלק מהעם היהודי, שעד היום מסתובבים ברחבי העולם, חלקם קרויים שבתאים. היום אני רוצה להתחיל דווקא בשנת 63 לפני הספירה. פומפיוס נכנס לארץ, והוא נכנס אחרי שבעצם מתוך הממלכה היהודית השנייה, ממלכת החשמונאים – הוא אז כובש את סוריה – מגיעות אליו משלחות, משלחת אחרי משלחת: משלחת אחת של הורקנוס השני, משלחת אחת של אריסטובולוס השני. המשלחות מגיעות אליו ומבקשות שיתערב. מדינה ריבונית, עצמאית, חזקה, והן באות לפומפיוס ומבקשות שהוא ייכנס. כמה זמן? אתם זוכרים כמה זמן זה לקח, הממלכה הזאת, עד שפומפיוס נכנס? 82 שנה. ואני חושב על בן דור שלישי לתקומת הארץ, מישהו שגדל – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> 37 לפני הספירה. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> נדמה לי שאתה מדבר על 37 לפני הספירה. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא. 63 לפני הספירה. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> 63 לפני הספירה. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> 63 לפני הספירה. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן. ממלכת החשמונאים, הרגע שפומפיוס נכנס ואנחנו מאבדים את העצמאות שלנו, בהתחלה באופן חלקי ואז באופן מלא לחלוטין. ואני חושב על בן דור שלישי לתקומה, מישהו שגדל בממלכת החשמונאים באזור שאני גר בו, נס הרים, ויש פה כמה נציגים של המושב הזה; שישב וחי חיים טובים, הסתכל מהחלון, ראה כרמים ואת ארץ ישראל היפה – לא רחוק מהבית שלך, השר שטייניץ – והכול היה נראה טוב. היה לו צבא גדול וחזק, צבא יהודי, מדינה ריבונית וחזקה, והייתה לו כלכלה יציבה והייתה לו ממשלה – סוג של ממשלה – ומלוכה. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> אתה מדבר עכשיו על מי? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מדבר עכשיו על בן דור שלישי, אי שם בשנת 62 לפני הספירה, בשנת 64 לפני הספירה – יהודי, ממוצע, אזרח בן אזרח, אדם מן השורה, שחי וגדל והסתכל מסביב והכול היה נראה בסדר והכול היה נראה טוב. ואז, ביום אחד, בבת אחת כל מה שהוא האמין בו, כל מה שהוא הסתכל וידע שקיים – ולא בפילוסופיה, אלא מתוך מודעות, מתוך היכרות, מתוך החיים שלו עצמם – פתאום בבת אחת הכול התהפך. ולכן אני רוצה להביא לכם – שנדמה לנו שאנחנו עוסקים בפוליטיקה קטנה, בתחמנות: האם מספר שמונה בש"ס יצביע בעד פירוק הממשלה למרות שזה נגד האינטרס שלו, האם אוסנת – – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> ש"ס זה מקשה אחת. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> האם אוסנת תצביע בעד – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> מה אתה דואג – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני דואג לך, אוסנת, מה אני אעשה בלי הצעקות שלך? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אנחנו נביא 40 מנדטים – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני התרגלתי. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> תראה, יועז, לא חשבנו שנביא 35 – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> האם אוסנת תצביע – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> הבאתי ואני פה. אני הקמע של הליכוד. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> את הקמע גם שלי, לא רק של הליכוד – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> איפה שזה יעמוד, אני אהיה – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – ולכן אני חושב שצריך לנצור אותך בתור קמע. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אני אהיה בכנסת, אל תהיה מוטרד. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אסור לתת לך ללכת. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אתה רואה? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו צריכים לשמור עלייך מכל משמר – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> תילחם עליי. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – לאתרג אותך. ולכן, אוסנת – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> מה שאוסנת אומרת, שאם היא תהיה – אנחנו לא מאחלים לה את זה – אבל אם היא תהיה במקום 45, נקבל 45 מנדטים. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> יפה. אתה רואה? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז בכלל, אני דואג לש"ס עוד יותר, לא יישארו מנדטים לש"ס ולא לאגודה – אני לא מדבר על בנט שירוץ שוב – מה יקרה, אני מאוד מודאג. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> ולכן, מכיוון שנדמה לנו שאנחנו עוסקים באמת בפוליטיקה קטנה ומה יהיה, מי יעלה במנדטים ומי ירד במנדטים, והאם נתניהו יצליח להעביר את זה מול ליברמן או שברגע האחרון מישהו יתקפל, והאם בסופו של דבר נתניהו ירכיב את הממשלה ויעביר כך וכך למפלגות החרדיות או לא, אז דווקא בגלל שנדמה לנו שאנחנו עוסקים בזה, אני חושב שכדאי להיזכר במה באמת עוסקים בבית הזה ולמה נשלחנו לכאן ומה תפקידנו כאן. ולצורך כך אני ביקשתי להקריא איזה משהו קטן של אברהם יהושע השל, שהיה מגדולי ההוגים שלנו בעם היהודי, חוקר חשוב – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השל. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן, השל. ואני רוצה לקרוא דווקא משהו שהוא כתב עלינו. וכך הוא כותב: "תקפה עלינו השכחה. שכחנו את העוז ואת העמל ואת הגבורה של חוזי המדינה, של בוניה וחלוציה, אבירי הלב. שכחנו את הייסורים, את הכאב ואת העינויים, את הצער ואת הלבטים שקדמו לתקומת המדינה. שכחנו את חבלי הלידה הנוראים, את קדושת המעש, את מסירות הנפש. ראינו את מלון הילטון ושכחנו את תל חי". אוסנת, את זוכרת את תל חי? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> י"א באדר. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – כמה אתה ליכודי. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> "שכחנו" – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> קדימה – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> "שכחנו שבעבודת פרך – –" << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – תצטרף, תחבור. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> "– – נבנתה הארץ. כיוון שראינו את הארץ בבניינה, נעשתה עלינו כשגרה, כדבר המובן מאליו. הדור הצעיר רואה לפניו את המדינה על מכונה וחושב שכך הייתה תמיד. אין לדור זה מושג על געגועי הדורות לציון ועל חבלי הלידה של תקומת המדינה. פלא המדינה הלך ונעשה חולין, שגרה, מדינת אנשים מלומדה, מעשה בכל יום ויום, כאילו אין בו תעלומה ואין בו רז. הרגילות היא בעוכרינו, הרגילות היא שעושה שמות בנשמת היהדות. החי מתוך רגילות כאילו דוחק רגלי השכינה, כאילו טובל ושרץ בידו. המתפלל היום רק מפני שהתפלל אתמול – רשע גמור טוב ממנו, אומר הרבי מקוצק. ועוד משגה מסוכן בתפיסה הרווחת של עניין המדינה. יהודים הרבה גם במדינה וגם בתפוצות חשבו שהמדינה הגיעה אל המנוחה ואל הנחלה, כאילו נסתיים המאמץ, נתחוורו הדרכים, כאילו תם ונשלם התפקיד; כאילו נתגשם החזון והשולחן ערוך לסעודה. כל אחד רואה עצמו כחתן תורה ולא כחתן בראשית. לא הבינו שהקמת המדינה הייתה כקריעת ים סוף, ובני ישראל עדיין עומדים ביבשה בתוך הים". ועל הדברים החשובים שהוא כתב ואמר אני רוצה להוסיף עוד משפט שלו, שצריך להיות חקוק בכולנו: בחברה חופשית, "אחדים אשמים, אך הכול נושאים באחריות". לכולנו יש אחריות למה שקורה כאן; לכולנו יש אחריות לבזבוז הגדול של הכסף שאנחנו הולכים לחוות בעתיד הקרוב; לכולנו יש אחריות לחוסר האמון של האזרחים הישראלים בפוליטיקאים שהם שלחו לכנסת. כי מה הם אמרו לנו כשהם שלחו אותנו לכנסת? הם אמרו לנו שהם רוצים שאנחנו נייצג אותם לתקופה מסוימת, כפי שנהוג בדמוקרטיה הישראלית. הם אמרו לנו שהם בוחרים במפלגות גדולות כדי שינהלו עימות פוליטי על ערכים, על חוקים, על איך אנחנו רוצים לנהל את המדינה. הם אמרו לנו שהם רוצים פעם בארבע שנים אולי להתקוטט על פוליטיקה, להתווכח, אבל אחרי שהם עושים את זה, אחרי שהם עוברים את זה, אחרי שהם ממלאים את חובתם כאזרחים הם רוצים שארבע שנים אנחנו נעבוד בשבילם, ולא עוד פעם לצאת מהבית ולהשקיע ולבזבז את הכסף שלהם. ולמה? כי אדם אחד ושמו בנימין נתניהו לא מוכן לעמוד מאחורי אדם אחר ושמו בנימין נתניהו. היה היה בנימין נתניהו, שבשנת 2007 עמד כאן ואמר שראש ממשלה עם כתבי אישום וחקירות לא יכול לכהן כי הוא עסוק מדי, הוא עסוק מדי בעניינים המשפטיים שלו, ואז אין לו פניות. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> איך זה קורה לך? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> איך זה קרה לו? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> איך זה קורה לך? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> פעם אחת הוא אמר ככה ופעם אחת אחרת. תקשיבי, כמו שאת הקמע שלי, אוסנת, ככה גם אני קראתי את "מקום תחת השמש" של בנימין נתניהו, קראתי ואמרתי: ואללה – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> יועז, כי הוא רוצה להיות רודן – לא ראש ממשלה. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני לא יודע מה הוא רוצה, אני יודע דבר אחד – אני מאמין לבנימין נתניהו. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> תכף נראה – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> ולא מאמין לבנימין נתניהו השני. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> היום ב-24:00 נראה מי ינהיג אתכם. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> בוא נראה, יאיר לפיד – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> יועז, ביבי כתב ספר חדש. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – גנץ – תכף כל הרפש – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אפשר להגיד דבר בשמו. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – שלכם יצא החוצה. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> עכשיו – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> מה אתה דואג, יועז? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אני רוצה להגיד לכם – אני רוצה להגיד שאני מתפלא מאוד שחבריי בליכוד לא נמצאים היום, כי ביום ראשון זה יום ירושלים אבל גם היום זה יום חג. את יודעת – אתם יודעים למה? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> כי לפני 23 שנים בדיוק בנימין נתניהו עלה על כס השלטון בפעם הראשונה. בעיניי, חג ליכודי. אני מתפלא שאתם לא חוגגים את זה – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> הינה, תראה, עכשיו – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – ברוב הוד והדר. מה? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> ה-23, ומיקי נתן לנו עשר – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> ורק שתיים מגיעות למליאה. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> ונהיה במליאה עוד עשרה. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> רק אתי ואוסנת הצדיקות בסדום. לאן הגענו? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> עוד יאמצו את זה. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אתה צודק. יש סיכוי – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אנחנו נעשה את זה – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – שתמסדו את זה בכנסת הבאה. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> נעשה לזה חוק. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה יכול להיות. אבל אני, מכיוון שנאמנים עליי דבריו של בנימין נתניהו, גם ב"מקום תחת השמש" בנוגע ליחס לטרור, מה שלא כל כך ראינו לאחרונה מול עזה, וגם לגבי ממשל ותקינות ממשל, ויחס לכנסת ישראל, יחס לראש ממשלה – מכיוון שנאמנים עליי דבריו, אני לא יכול שלא לצטט את אותו בנימין נתניהו ולהזכיר לכולנו מה הוא אמר ומה אמרו אנשים אחרים. וכך אמר ראש הממשלה. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> תראה כמה אתה מעריץ אותו – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> בוודאי, בוודאי, אני אומר הכול מהערצה. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> תראה איזו הערצה יש לך לאיש – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> בנימין נתניהו של 2007 – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – כי אתה יודע שהוא עושה טוב – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – היה ראש ממשלה גדול – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – לעם ישראל. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – כל מילה שלו בסלע. וכך אמר: "ראש הממשלה כנראה לא לומד דבר, ומנסה לחפות על הכישלונות שלו בכל מיני האשמות שווא, אבל אנחנו יודעים שזה אותו ראש ממשלה שאפשר לחמאס לנהל בחירות בירושלים ומאפשר לו עכשיו לקבל כסף וממוטט את חומת הבידוד. הוא לא מסוגל להתייצב מול הדברים אלא נסחף בגמגום וחוסר מנהיגות. ראינו זאת בדרדור המצב הביטחוני" בעזה. "ראש הממשלה, בחולשתו ובגמגומו, מדרדר את מצבה של מדינת ישראל, והכי גרוע", הכי גרוע, "מדרדר את חומות הבידוד – – –". אין לגיטימציה לראש ממשלה כזה לכהן, כשהוא עסוק בחקירות. ומה אומר ידידי גלעד ארדן, ישר אחריו? ואני, מי אני שאני אחלוק על ידידי גלעד ארדן, השר גלעד ארדן, על דבריו שאמר בשנת 2007: "שום מקום עבודה" – כך אומר גלעד ארדן – "ודאי לא משרד ראש ממשלה, אינו יכול להרשות לעצמו שמי שאמור לנהל אותו יקדיש את מרב זמנו להתייעצויות עם עורכי דין ויועצים אחרים בניסיונות להיחלץ מזרועות החוק. ובכל פעם שנראה שראש הממשלה – אז הוא קרא לו אולמרט – הגיע לתחתית, הוא מוכיח לנו שניתן לרדת נמוך יותר. הציבור לא ישכח לשותפיו הקואליציוניים של אולמרט ולשריו את מדיניות שתיקת הכבשים, שבה הם נוקטים אל מול החשדות הפליליים נגדו". ואומרת השרה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, יש כאן איזה פלאפון פתוח, נא לסגור אותו. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אומרת השרה מירי רגב – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אז, גם ב-2007, ונאמנים עליי דבריה; מי אני שאחלוק על מירי רגב, שרת התרבות שלנו, והספורט. היא אומרת: הרשעתו של ראש הממשלה "היא נורה אדומה לכולנו, לכולנו, אשר מסמלת בבירור מה מותר, מה אסור ואיפה עובר הגבול. על נבחרי הציבור לנקוט בזהירות יתרה – יתרה, לא סתם זהירות – בכל הקשור לפעילותם" – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מי זאת? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> השרה מירי רגב, שרת התרבות והספורט. אבל אני – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יפה. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – נוגע בפן התרבותי של האמירה שלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ב-2007. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> אמירה מאוד יפה: הקו המחייב, "הקו המנחה חייב בירור, נבחר ציבור בא לשרת את בוחריו, להיות להם פה וקול ולייצג נאמנה את דעותיהם בתחומים שונים". אני רוצה לסיים, ואתם בוודאי תכירו לי תודה על האזכור ההיסטורי הזה, בכבוד לנאום מפורסם שהיה פה: רבותיי, אלה שנמצאים כאן ואלה שלא נמצאים כאן, אתם סמרטוטים. אין לכם טיפה של דעה עצמית. עומדים כאן מאחורי המליאה ואומרים שלא רוצים בחירות, נכנסים לכאן מול המצלמות ואומרים כאילו אתם רוצים. מעולם לא ראיתי כאלה סמרטוטים, סמרטוטים מארץ הסמרטוטים, ואני מקווה שיבוא היום וכולנו נוכל להתווכח על אידיאולוגיה – לא על סמרטוטולוגיה. שתהיה לכם דעה: ימין אז ימין, שמאל אז שמאל, אבל תגידו משהו – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> זה אתה אומר לשני הצדדים של – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – חוץ מ"ביבי". << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – המליאה? ימין, שמאל – – << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> מה, מול החמאס אתם הופכים לשלום עכשיו. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – כולם סמרטוטים? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> מול החשדות אתם הופכים לסנגורים, ומול כל מה שקורה כאן – לסמרטוטים. זה לא מה שמדינת ישראל צריכה. מדינת ישראל צריכה מנהיגות עם דוגמה אישית, עם טוהר מידות, עם ניקיון כפיים, עם עמדות ברורות, שאומרת דבר אחד ועושה אותו דבר ולא אומרת דבר אחד ועושה הפוך. אני מאחל לכולנו – אני יודע, אוסנת ואתי, אני אומר גם על עצמי, הייתה לנו קדנציה משמעותית, מלאת הישגים – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – אתה רואה? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – עם המון המון – באמת עשינו המון לטובת מדינת ישראל בשבועיים ובשני הדיונים שהיו כאן. ואני מאחל לכולנו, עכשיו בנימה רצינית, לקחת את דבריו של הפילוסוף וההוגה ולא את דבריהם של הפוליטיקאים – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אמרת שתגמור עם נאום הסמרטוטים, אז מה? << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – ולעמוד מאחורי – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> יש לך כותרת להערב. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – העקרונות, מאחורי האידיאולוגיה, מאחורי הרצונות. אני יודע מה אתם חושבים, אני יודע מה אתם רוצים, אני יודע במה אתם מאמינים. אל תיתנו עכשיו לפוליטיקה רגעית להשכיח מכם למה באנו לכאן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה לך. אורנה ברביבאי, גברתי, בבקשה, חברת הכנסת. אחריה – אוסאמה סעדי. 13 דקות לרשותך. << דובר >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אנשים שצופים בנו עכשיו מזכירים לנו בעבור מה אנחנו כאן – בעבורכם, האזרחים ששלחו אותנו כנציגי הציבור לעשות את המיטב, את המרב, עבור החברה הישראלית. אני רוצה לומר שמבחינתי המציאות הפוליטית ההזויה שאנחנו נקלענו לתוכה היא בעיקר מהומה על לא מאומה. למה היא מהומה על לא מאומה? כי אנחנו מבינים שהאמתלה, הצידוק, לדרישת נתניהו לפזר את הכנסת היא חוק הגיוס שליברמן לא מסכים לו. אתמול דיברתי פה, ואני רוצה רגע לתת איזו פרספקטיבה יותר רחבה על נושא הגיוס ושילובם של החרדים בחברה הישראלית, ומה המשמעות, מבחינתי, כשאני מסתכלת על זה. חגית ריין, אימא של רב-סרן בניה ריין, שנהרג ב-4 באוגוסט 2006 בלבנון, פעם שמעה אותי – הגשתי תוכנית רדיו בגלי צה"ל – והיא אמרה לי: תשמעי, את השתמשת בביטוי "נטל", "השוויון בנטל". היא אמרה שמבחינתה הבן שלה לא נהרג על שוויון בנטל – הוא נהרג על הזכות לשרת בלבנון. מבחינתי, בכל פעם שאני רואה את צמד המילים "שוויון בנטל", דמותו של בניה ריין עולה מול עיניי במובן הזה שהצידוק, החובה או הזכות לשרת הם בוודאי לא נטל. אני מסתכלת על נושא החוק הזה, בוודאי בהתייחס לתרעומת או להתעקשות של החרדים בגיוס החרדים לצבא – אני אפתיע אם אני אומר שאני חושבת ששילובם של החרדים בחברה הישראלית הוא אינטרס ראשון במעלה. אני חושבת שאם אנחנו מדברים על סדר גודל של 11% מהאוכלוסייה, אי-אפשר שלא לרצות לשלב ולעשות כל מה שנדרש כחברה שיש בה אוכלוסיות שונות כדי להבטיח את מקסום היתרון החברתי. כשאני מסתכלת על תמונת גיוס החרדים – אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל הסיפור הזה של היקף גיוס חרדים נקבע על ידי בן-גוריון כבר ב-48'. לבקשת הישיבות הוא אישר סדר גודל של – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 400. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר_המשך >> נכון, אתה צודק. – – 400 פטורים מלימוד בישיבה. אני מזכירה שזה היה על רקע פרעות השואה וההבנה שממש כל הישיבות הלכו ונכחדו בעקבות השואה הנוראית. הוא נותן אישור ל-400 איש, ויש על זה דיונים פוליטיים: האם זה נכון, האם זה לא נכון. והוא עומד על כך ואומר: כן, זה נכון בעבור כלל ישראל. המספרים הולכים וגדלים. אני לא אעמוד על כל נקודות הציון. אני אומר שבחלוף 20 שנה, בסביבות 1968, כבר ראינו הכפלה, וב-1977, בעקבות הכניסה של החרדים לקואליציה – כמה מוזר, הינה, אנחנו מדברים על הסכמים קואליציוניים – בעצם מוסר החסם המספרי לגיוס חרדים לצה"ל וההיקף שלהם ונאמר שמי שתורתו אומנותו יכול לקבל סוג של דחיית שירות עד פטור בגיל מסוים. אני לא אעמיק בזה. אני חושבת שהמשמעות של העניין הזה הביאה אותנו בסופו של דבר – אם דיברתי על 400 שקיבלו דחיית שירות ב-48', אנחנו מדברים היום על סדר גודל של מעל 65,000 חרדים שיש להם דחיית שירות ופטור משירות בהמשך. כשמסתכלים על הנתונים האלה צריך לשאול, ואני שואלת את חבריי, דווקא את חבריי החרדים שיושבים כאן איתנו, האם הם מבינים שהמשמעות של אי-שילובם של החרדים בצה"ל, ובוודאי אחר כך בשוק העבודה – מה המשמעות של זה מבחינת היכולת שלהם גם להיות חלק מאוכלוסייה וגם לא לסבול לא מעוני ולא מהפערים כלכליים כאלה ואחרים כתוצאה מכך שהם גם חסרי לימודי ליבה וגם לא מתגייסים לצבא. כך שאם הייתה פוליטיקה שמייצגת את המגזר החרדי – ואני חושבת שיש פוליטיקאים הגונים. עשיתי בשנים האחרונות מיזם עם הרב ליצמן, שר הבריאות, שניסה להוריד זיהומים בבתי חולים, מיזם משותף, ולמדתי מקרוב שטובת הציבור חשובה לו; אגב, לא רק של הציבור החרדי. אני חושבת שהוא וחבריו צריכים להבין שאם הם רוצים לדאוג לציבור החרדי ולשילוב שלהם בחברה הישראלית תוך כדי שהם שומרים על דתם אומנותם – ואף אחד לא אומר להפר את זה – יש עניין לקדם גם את הגיוס שלהם לצה"ל וגם את השילוב שלהם בשוק העבודה. כשאני מסתכלת על חוק הגיוס – שעליו אמרתי: מהומה על לא מאומה; עליו יוצאים לפיזור הכנסת היום כי זה מה שראש הממשלה שלנו מבקש – אז אני תוהה אם אנחנו מבינים שזה החוק המאוזן ביותר שהוצג אי פעם. בעבר, החוקים שגובשו גם במסגרת הוועדות שהיו – זאת אומרת, לא החוקים; הוועדות שהיו, ועדת טל, ועדת פלסנר, שקד, פרי; יסלחו לי מי שאני לא מציינת, היו ועדות רבות ומגוונות – החוק הזה שהוצג בעבר בקריאה ראשונה הוא חוק שמדבר על איזון. הוא חוק שאומנם מציב יעדים, אבל היעדים הם בסדרי גודל פחותים מהעלייה הדמוגרפית. זאת אומרת, אין פה איזה עניין של רדיפה אחרי גיוס חרדים אלא ההתבוננות מערכתית, כשמי שהציג את הנתונים זה צה"ל. זאת בעצם הפעם הראשונה שצה"ל מעורב בגיבוש ההצעה. ולכן ליברמן מתעקש כל כך לא לשנות את ההצעה שמוגשת – משום שיש פה הצעה מאוזנת. היא מבטאת סנקציות רק כלפי הישיבות, ולא כלפי הצעירים עצמם בסנקציות פליליות, ואני חושבת שיש פה אמירה מאוד ברורה למה חשוב לממש את החוק הזה. יש קשר ישיר בין הגיוס לצבא לבין שוק העבודה. אנחנו רואים נתונים סטטיסטיים שמי שהתגייס לצבא אחר כך משתלב בשוק העבודה. יש מחקר מאוד מעניין של יוג'ין קנדל: כשאנחנו מסתכלים על היקף המשולבים בשוק העבודה זה סדר גודל של קרוב ל-85%-87% של חבר'ה שהיו בני ישיבות, התגייסו לצבא ואחר כך השתלבו בשוק העבודה – והשתלבות בשוק העבודה לא במקצועות לא איכותיים, נקרא לזה; להפך, ביכולת שלהם למקסם את הידע ואת יכולת ההשתכרות שלהם. הנתונים מדברים בעד עצמם. בכחול לבן יכולתי לבוא ולשים את החוק שהוצע פה על ידי יש עתיד ב-2014 – נכון, מאיר? ב-2014 יש עתיד הניחה פה את החוק? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אגב, הוא עבר על ידי אותו ראש ממשלה ועל ידי אותם חרדים שהיו, וזה חוק שהתקבל. החוק בוטל בסיבוב הבא. אני לא מדברת על זה, למרות שאני כחול לבן, ואני חושבת שהחוק היה חוק טוב. עובדה שהוא אושר על ידי כל הגורמים. אני מדבר דווקא על החוק האחרון שמוצע, כי אני באמת לא מוצאת את ההצדקה – לא בקרב החרדים, שבעיניי לא יוכלו לקבל הצעת חוק יותר טובה, יותר מאוזנת, שהולכת יותר לקראתם. ואם אני מסתכלת על האינטרס הציבורי, צריך להיות גם לחרדים אינטרס ציבורי, בוודאי בשילוב של האוכלוסייה החרדית גם בשוק העבודה, גם בשוק התעסוקה. אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות עני. אף אחד לא רוצה לגדל את ילדיו בפערים. אני חושבת שאם תפוזר היום הכנסת – אגב, אני סבורה שזה לא יקרה; אולי אני טועה, אני פוליטיקאית צעירה, מותר לי – אם תפוזר הכנסת על הצעת חוק כל כך מוזרה, שתכליתה להיטיב עם החרדים, לא לפגוע בהם, מתוך רצון לשנות פה את תמונת המצב הפוליטית מסיבות אחרות לגמרי, אני חושבת שההיסטוריה תשפוט לא רק את הסיבות של נתניהו – שתכף אני אגיד מה אני חושבת עליהן – היא תשפוט גם את הפוליטיקאים החרדים, שהיו מאוד קרובים להעביר שינוי מאוד משמעותי לאוכלוסייה עצמה בחוק הכי מאוזן שהיה אי פעם שגובש והוצע להם. אני אומרת את זה כראש אגף כוח אדם לשעבר. אני הייתי ראש אגף כוח אדם כשחוק טל בוטל, ואני יודעת גם מה הציפיות. אז מה בסופו של דבר יהיה? החוק לא יוגש. בג"ץ – שכבר אנחנו גוררים רגליים סדר גודל של שבע שנים, לדעתי, מפברואר 2012, שאז נאמר לדרג המדיני: לכו תביאו חוק או תביאו הצעה. החוק הכי מאוזן לא מגיע, אז אחר כך תהיה טענה לבג"ץ, למה בג"ץ מתערב בשיקולים כאלה ואחרים. זאת אומרת, יש פה הפרה מוחלטת, ובאמת מבחינתי אני לא יכולה גם להבין את ההיגיון המארגן או ההיגיון המסדר. אני חושבת שהתכלית של הפיזור היום, או ההצעה לפיזור הכנסת, היא שונה לחלוטין; היא באה אך ורק ממניעים פוליטיים. ראש הממשלה רוצה חסינות לעצמו, רוצה להיות מעל החוק, חיפש אמתלה כזאת או אחרת, ומצא את הדבר הלא-בהכרח נכון. אני לא יודעת מה השיקולים מאחורי הקלעים ובאופי השיח או אופי הדיאלוג שלו, איך הוא מסביר את הטיעונים האלה, אבל הציבור ישפוט. יש לנו ציבור שהוא בכל אמת מידה ראוי למנהיגות טובה יותר, מנהיגות שיכולה לאפשר אלטרנטיבה. אני מסתכלת על ידידיי מכחול לבן – הגענו לכאן, לפוליטיקה, כי אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לעשות את זה אחרת. ואנחנו לא נגד אוכלוסייה מסוימת. אנחנו חושבים שאפשר ונכון שהחברה הישראלית תדבק באחדות ובממלכתיות, כי זה אפשרי; היינו כאלה פעם. השינוי לאורך השנים שהולך ומובל, לצערי, על ידי ראש ממשלה, שתכלית התפקיד שלו היא לראות איך הוא עוסק באיחוד העם, הולך ונעשה יותר ויותר מפוצל, הולך ונעשה יותר ויותר קשה. ולהביא את פיזור הכנסת בתירוץ של גיוס החרדים, במובן הזה גם יוצר אולי את הצידוק עוד יותר לפער ולפילוג בין האוכלוסיות השונות. מדוע? מדוע לשסות ציבור אחד בציבור אחר? מדוע לא לשים סדר-יום ממלכתי שבו כלל האוכלוסיות ראויות וזכאיות לייצוג הולם, גם בכנסת ובוודאי גם על ידי ראש הממשלה? אני מאוד מקווה שהכנסת לא תפוזר היום. הגענו כדי לעבוד את הציבור. הגענו מתוך תחושת שליחות עמוקה. יש לנו רצון לשנות, יש לנו רצון לצמצם פערים. לי באופן אישי יש עניין לעסוק בזה שהפריפריה לא תמשיך לסבול מאותם פערים שאנחנו רואים בעולמות תוכן, גם בריאות, גם חינוך – בכל היבט שהוא. אם זה יקרה הערב זה על ראשו ואחריותו של נתניהו, אבל השר שטייניץ, זה יהיה גם על שרי הליכוד, חברי הכנסת בליכוד ובכלל בימין שירימו יד לפיזור כנסת לא מהטעמים הנכונים, לא מתוך הצדקה עניינית, בוודאי לא מחוק הגיוס – תיארתי פה את העובדות; רק מתוך רצון לשרוד פוליטית. אני אומרת – אני, אגב, מאמינה; אני מאמינה בבורא עולם, אבל אני מאמינה גם באיזה צדק פואטי. אני חושבת שההליכה הזאת גשר אחד רחוק מדי תפגע משמעותית, בוודאי בציבור, ב-2 מיליארד; אמר לי ידידי מיקי לוי, שאחראי לבחירות אצלנו – 2 ורבע מיליארד שקל? 2.4 – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – ליום בחירות? אז לא רק בהיבט הכספי. אני חושבת שהציבור יאמר את דברו ביום הבוחר ויגיד לכם: לקחתם אותנו למערכת בחירות מכוערת, הקשה והבוטה שהייתה פה אי פעם. ובחלוף תקופה כל כך קצרה לקחת אותנו למערכת בחירות נוספת במקום לעסוק בעיקר, במהות, בטובת אזרחי המדינה – אני בטוחה שאתם תידרשו לשלם את המחיר, ואז אנחנו נהיה פה אלטרנטיבה שמציגה את היכולות, את הניסיון ואת הרצון לייצג פה מציאות טובה יותר לאזרחי המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. על השנייה. מדהים. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן, מדדתי את עצמי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מצוין. תודה רבה, המפקדת. תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה, כבודו, ואחריו – מיקי לוי. בבקשה, אדוני, 13 דקות לרשותך. << דובר >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אדוני היושב-ראש, נכון שיש לי 13 דקות והזמן התחיל, אבל אני רוצה להתחיל ולנצל דקה אחת – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תקבל. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – מתוך 13 הדקות – לא להוסיף; מנצל מתוך 13 הדקות האלה לעמוד דקת דומייה על קורבנות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית – תכף אני אפרט – על (אומר בערבית ומתרגם:) הקורבנות בתאונות העבודה, קורבנות בתאונות דרכים, וגם על מותה של הדמוקרטיה בישראל. תודה רבה. שוכרן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ברשותך, אני רוצה כיושב-ראש להגיד מילה. אלה דברים שבדרך כלל מתאמים אותם עם המזכירות, אבל זה שלא עמדנו זה לא אומר שאנחנו לא מכבדים את – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כמובן, אתה היושב-ראש, יושב-ראש הישיבה, ואני מעריך את זה << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – את נפגעי הפשע בכל הצדדים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כמובן. אדוני היושב-ראש, אנחנו בימים האחרונים, (אומר בערבית: בעשרת הלילות האחרונים) של חודש רמדאן, ובחודש הזה נפלו עד היום שישה נרצחים בחברה הערבית, (אומר בערבית: שישה קורבנות רצח בחודש רמדאן המבורך:) תאופיק זהר, בן 60 מנצרת; ויסאם יאסין, בן 45 מטמרה; אחמד דראגמה, 35, מבאקה אל-גרבייה; דניאל חלבי, בן 18 מדאלית אל-כרמל; אל-חאג'ה אנתסאר אל-עיסאווי, בת 44 מרמלה, שנרצחה ביריות כאשר ניסתה להגן על הבן שלה, והיא מצאה את מותה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בשוגג. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כנראה בשוגג, אבל השוגג הזה והיריות בשוגג כבר – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הורג. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – יותר מדי, וכנראה זה לא בשוגג אלא במתכוון ובמדיניות מכוונת מלמעלה שהקורבנות האלה ימשיכו בחברה הערבית. ואדוני השר, הממשלה לא נוקפת אצבע, לצערנו. הקורבן האחרון, משעות הבוקר של היום, אדוני היושב-ראש, הוא עמיד אל-ג'יש, בן 25 מערערה באזור המשולש. ישנו הרוג נוסף, סאהר אבו רזאל מאום אל-פחם, שנמצא מת אבל עדיין לא ברורה סיבת המוות. זה בעניין הפשע והאלימות. עכשיו, אחרי הנאום שלי, אדוני היושב-ראש, אני וחבריי יוצאים מכאן להפגנה מול משטרת מחוז תל אביב שמארגנת ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל כנגד המדיניות של המשטרה ושל הממשלה תחת הסיסמה: (אומר בערבית ומתרגם:) אנחנו מאשימים. כן, אנחנו מאשימים את המשטרה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו מאשימים את הממשלה שלא עושה די ולא עושה מאומה. נהפוך הוא, ישנם מצבים וישנם מקרים שהמשטרה יודעת וישנן תלונות למשטרה, והרצח והכתובת היא על הקיר, אדוני השר, אבל המשטרה לא עושה כלום ולא עושה די ולא עושה מספיק. ואנחנו זועקים היום את זעקתם של האימהות, של האלמנות, של היתומים. די, מספיק. (אומר בערבית: מספיק, מספיק, מספיק.) אנחנו מדברים, אדוני השר, ותשמע את המספרים: מאז שנת 2000 עד היום מספר הקורבנות בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית הוא 1,343; 1,343 זה עם עמיד אל-ג'יש, שנרצח אתמול. ואני שואל: עד מתי? ואתם כל הזמן באים אלינו: אתם מתעסקים בבעיה הפלסטינית ואתם מתעסקים בבעיות ברומו של עולם ולא מתעסקים בבעיות של האזרחים שלכם. אנחנו יום-יום, אני וחבריי, מאז שנבחרנו, וגם בקדנציות הקודמות, כל הזמן מדברים על הנושא הזה, הנושא הכאוב הזה; והיו ועדות, והיינו שותפים בוועדות, ונפגשנו; וחברי חבר הכנסת אחמד טיבי, הייתה לו ועדה, והוא הזמין את ראש הממשלה, וראש הממשלה הגיע והבטיח למשפחה ששכלה כמה מבניה באום אל-פחם ואמר לה: אנחנו נמצא ונתפוס את הרוצחים ונעמיד אותם לדין. אבל כרגיל, הבטחות לחוד וביצוע לחוד. ולכן, ההפגנה היום היא אחת משרשרת של פעולות שההנהגה הערבית, ועדת המעקב, ועד ראשי הרשויות, ארגוני החברה האזרחית, אנחנו, חברי הכנסת, מתחילים לנקוט על מנת שאנחנו נמנע, ננסה למנוע, את הקורבן הבא. ולכן יש המשך של הצעדים והמחאה בחברה הערבית נגד תופעה מסוכנת זו, שגובה חיים, תרתי משמע. ולכן ההפגנה היום, ובעקבותיה, אחרי החג, חג אל-פיטר בשבוע הבא, מתוכננת גם מחאה ותהלוכה של רכבים מכל האזורים – מהנגב, מהגליל, מהמשולש, מהערים המעורבות; כולנו עולים לירושלים להפגין מול משרד ראש הממשלה. ונקים אוהל מחאה קבוע מול משרד ראש הממשלה, ואנחנו נהיה כל הזמן באוהל הזה עד שהממשלה תקום ותגיד: אני רוצה למגר את תופעת האלימות ואת תופעת הפשיעה. יש לנו היום פשע מאורגן, יש לנו מאפיות בחברה הערבית, ואנחנו לא נוכל להיאבק ולמגר את התופעה הזאת בלי המשטרה. יש נשק בלתי חוקי. דיברו על כ-400,000 כלי נשק בחברה הערבית. זה אומר שכמעט כל בית יש לו נשק. איפה המשטרה ואיפה גורמי הביטחון ואיפה השב"כ? כאשר יש חשד שהנשק הזה יופנה או יכוון כלפי היהודים אז אפשר שתוך 24 שעות, מיקי לוי, תופסים את הרוצח ותופסים את הנשק הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת סעדי, כמה אתם מעריכים מהנשק הזה הוא מהצבא? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אומרים – אני שמעתי פה את השר לביטחון פנים אומר 70% מהנשק הזה, יותר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 70%? << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> יותר. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הינה, מיקי לוי, שהיה מפקד מחוז ירושלים, אומר שיותר מ-70%, אז כשגונבים נשק זה לא צריך לעורר את גורמי הביטחון? אבל כאשר אומרים – בערבית אומרים, אדוני: (אומר בערבית: האבטיחים שוברים זה את זה,) זאת אומרת, כאשר הכול במגזר הערבי ואחד רוצח את השני וזה לא עובר לצד השני אז אומרים: בסדר. כמה פיענוחים יש? כמה כתבי אישום הוגשו? ברגע שהעבריינים יודעים שהם לא ייתפסו ולא יועמדו לדין ולא ירצו מאסר עולם אז קל להרוג ועוד להרוג, ולצאת בלי ענישה. זה נושא אחד. נושא שני, אדוני, זה קורבנות תאונות העבודה. אנחנו השקנו את השדולה לפני כמה ימים ביחד עם חבריי אבי ניסנקורן, מיכל רוזין ומשה ארבל. שמענו מספרים זוועתיים. מאז תחילת השנה – 36 הרוגים בתאונות, ומהם 21 בענף הבניין. אתמול היה עוד מקרה של פועל מיטא שפורסם שהוא נהרג, ואני וחברי משה ארבל, ביוזמתו של משה ארבל, רצינו לשלוח מברק תנחומים למשפחה, אבל בסוף הוא אמר לי: מזל שלא שלחנו, כי הוא עדיין בבית חולים ומצבו מוגדר אנוש. אז אנחנו מאחלים לו החלמה, אבל הנושא הזה – אי-אפשר לעבור לסדר-היום. גם תאונות הדרכים, אדוני היושב-ראש, גובות קורבנות. מאז תחילת השנה היו בחברה הערבית, במגזר הערבי, 37 הרוגים בתאונות דרכים – פי שניים מהאחוז שלנו בחברה. עכשיו, למה אני מדבר על זה, ואיך אני קושר את זה להצעת החוק להתפזרות הכנסת? כי אני חושב שכאשר אנחנו מפזרים את הכנסת כמעט חודש אחרי שהושבעה, וכאשר אתמול בוועדה המיוחדת שמענו את נציגת אגף התקציבים, שאמרה שהבחירות החוזרות האלה עולות למשק 471 מיליון שקל – 471 מיליון שקל, אני מבין שזה חוץ מהעלות למשק וההפסד לכלכלה, שזה בערך, אנחנו מדברים על כמעט 5 מיליארד שקל. וכי למה כל זה? זה בגלל שיש מישהו אחד שקוראים לו בנימין נתניהו שנכשל, והוא צריך לבוא, לקום ולהודות ולהגיד לנשיא המדינה היום עד 24:00: אדוני הנשיא, אני נכשלתי. מילה פשוטה אחת: נכשלתי, ואז יש הליך דמוקרטי שנמשך. אבל מובן שלא. מה, ביבי יגיד: אני נכשלתי? ביבי יראה שהוא נכשל ואז הדרך לכתבי אישום ולבית משפט סלולה? הוא רואה כבר את המשפט שלו ואת התוצאות אחרי המשפט והוא רועד, ולכן הוא יעשה את הכול, גם במחיר של סיכול ממוקד של הדמוקרטיה ועיקור הדמוקרטיה ועיקור שלטון החוק ובמחיר של מתקפה על בית המשפט העליון. ואז הוא נזכר שהוא צריך להזמין את נשיאת בית המשפט העליון ואת המשנה לפגישה אתמול. על מנת להגיד: לא, אני לא נגד שלטון החוק ולא נגד בית המשפט העליון. אבל התרגילים האלה לא יעזרו לך, אדון נתניהו. ולכן אנחנו אומרים, אנחנו בחד"ש-תע"ל, כפי שאמר לפניי חברי אחמד טיבי: אנחנו כמובן בעד קיצור ימיה של הממשלה שמתהווה, ואנחנו מקווים שהיא לא תצלח והיום ביבי לא יצליח להקים את הממשלה הימנית הזאת. וכמובן, אנחנו לא מאמינים לתרגיל הזה של מיקי זוהר, שמביא חוק להתפזרות, ואנחנו כבר כמה ימים ולילות לבנים בוועדה המיוחדת ובוועדה המסדרת. אבל אנחנו חוששים, אדוני, שכל זה תרגיל פוליטי ללחוץ על השותפים הקואליציוניים על מנת שיוכל לבוא ולהפחית במחירים, ואז יוכל לבוא היום עד 24:00 ולהגיד: הצלחתי, ואז כל החוק הזה וכל העבודה שהושקעה בשבוע האחרון תרד לטמיון. ולכן, אנחנו לא נהיה שותפים לתרגילים המסריחים. זה עוד תרגיל מסריח של הממשלה הזאת ושל העומד בראשה, ולכן אנחנו אמרנו בקריאה טרומית ובקריאה ראשונה שאנחנו נצביע והצבענו בהימנעות, כי מצד אחד אנחנו רוצים, כן, בהתפזרותה של הממשלה ובהתפזרותה של הכנסת, אבל מצד שני אנחנו לא מאמינים וחושבים, ואנחנו לא רוצים להיות שותפים בתרגיל מסריח של ביבי נתניהו ושל הקואליציה שלו. ולכן אנחנו נראה היום עד 24:00 שאם באמת הכוונות הן רציניות – אנחנו רוצים שביבי יגיד: נכשלתי, וילך ויפנה את מקומו, ואז, אם באמת ההצעה הזאת רצינית, אנחנו נתכנס ונחליט איך להצביע בקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה ימים חלמתי חלום, ובחלומי אני רואה 13 פרות נאות, בריאות ויפות מראה, שערן מבריק ומסורק למשעי, עולות מן הירקון. לפתע, בחלומי, תמונת הפרות הדשנות מיטשטשת, ובחלומי אני רואה 13 פרות שדופות, רעות מראה, ובחלומי אינני מבין מדוע התחלפה התמונה לפתע. לא הבנתי מדוע מדובר ב-13 פרות, כי הרי אנחנו מכירים את הסיפור – מדובר בשבע פרות דשנות העולות מן היאור. התעוררתי בבעתה. לא הייתי זקוק לפותר חלומות. הבנתי. 13 הפרות יפות המראה מסמלות את שנותיו היפות של נתניהו. כן, הוא גם עשה דברים טובים כראש ממשלה. 13 הפרות רעות המראה מסמלות את שנותיו הרעות של נתניהו. נתניהו, שיוגש נגדו כתב אישום בשלוש פרשיות, מסמל את 13 הפרות רעות המראה. בימים אלה ראש הממשלה עושה הכול, אבל הכול, כדי להימלט מאימת הדין, ורואה בבית הזה עיר מקלט. לא יד המקרה היא שפרקליטיו שמונו על ידו לא באו לאסוף את החומרים כמה חודשים, ואני מאוד מכבד אותם, על כך שלכאורה – או לא לכאורה; על כך שלא שולם להם שכר טרחתם. הזמן בוזבז לשווא. והינה, בסיבוב השני, הצוות הזה מתפרק לרסיסים ונשאר רק עורך דין אחד שמייצג את ראש הממשלה, וברור לכולם שעורך דין אחד בצוות חקירה אינו מסוגל להקיף את החומר של שלוש פרשיות מאוד מאוד רחבות. וגם זה – אני אומר לכם את זה כאיש מקצוע – תרגיל על מנת למשוך זמן, להרחיק את אימת כתב האישום מראש הממשלה, להרוויח זמן על מנת להעביר חוק הזוי, לא ראוי, שייתן חסינות לראש הממשלה. ראש הממשלה בימים אלה נכנס לרעידות אישיות. פתאום הקוסם הכל-יכול אינו מסוגל להקים קואליציה. ראש הממשלה שסימן מטרה – לברוח מאימת הדין – אינו יכול להקים ממשלה שתצביע על שינוי בנושא האישי שלו. אדוני ראש הממשלה, 13 הפרות רעות המראה העולות מן הירקון מסמלות את 13 השנים אם תיבחר פעם נוספת אם נלך לבחירות, ואני מאוד מקווה שלא, בשביל עם ישראל ומדינת ישראל. 13 השנים שמחכות לך יהיו 13 שנים רעות מאוד. מוטב, אדוני ראש הממשלה, שתפנה את כיסאך ותעביר את השרביט לאחרים. כי אם אינני טועה, אתה אמרת: מה שראש ממשלה לא מספיק לעשות בקדנציה הראשונה לא יספיק לעשות בקדנציה השנייה. אתה אמרת את זה, לא אני. אבל מה זה חשוב, אדוני ראש הממשלה? כל מה שאתה אומר זה עוד משהו שלא התחייבת עליו, עוד משהו ששיקרת לגביו. אצלך האמת והשקר מתחלפים כל יום, שעה-שעה. אדוני היושב-ראש, שוב אנחנו מוצאים את עצמנו לפני תקדים חוקתי, ושוב התקדים הזה נועד לבצר את שלטונו של נתניהו. הרי מהי משמעות פיזור הכנסת הלילה אם לא באמירה של נתניהו: אם אני לא ראש ממשלה, אף אחד לא יהיה ראש ממשלה? אם היית ישר דרך, עם ערכים, עם מוסר, עם יושרה, היית מעביר את השרביט בחזרה לנשיא ואומר: אדוני הנשיא, לא הצלחתי להרכיב ממשלה, ואז המנדט היה עובר לנשיא והוא היה מעביר את המנדט הזה לאחר. אבל אתה נאחז בקרנות המזבח, אדוני ראש הממשלה, כי בקצה הדרך אתה יודע מה מצפה לך, אחרי משפט ארוך מאוד. לא, אדוני, לא יעלה בידך; מדינת ישראל היא מדינת חוק, ואתה, כמו כל אזרח, תצטרך לעמוד לדין. ואתה יודע מה? הלוואי שחפותך תתקיים. מכיוון שאתה עושה את כל המאמצים להימלט מאימת החוק אין לי ספק כי אתה יודע יותר טוב מכל אחד מאיתנו מה מצפה לך, אדוני ראש הממשלה. סעיף 9 לחוק-יסוד: הממשלה נותן פתרון לסוגיה של כישלון המועמד להרכיב ממשלה בתום המועד החוקי, אבל את נתניהו, ראש הממשלה, החוקים אינם מעניינים, גם לא חוקי-יסוד, ואת הממלכתיות הוא כבר איבד מזמן – והכול על חשבון הדמוקרטיה שלנו. הכול כשר, וחברי סיעתו ממלאים פיהם מים. לפיזור הכנסת יש מחיר כלכלי כבד. יש נזק ישיר של 2.4 מיליארד שקל על תפעול מערכת הבחירות, ויש נזקים עקיפים, חברים: הכנסת לא מתחילה לדון על תקציב השנה הבאה וכמעט לא יישאר לה זמן לכך כשהממשלה הבאה תושבע; גירעון תקציבי עצום, שעומד על 2.4%, וילך ויגדל; דירוג האשראי של מדינת ישראל עלול בהחלט להיפגע בגלל אי-טיפול בגירעון ובגלל האי-יציבות הפוליטית; מערכות שלמות משותקות כבר למעלה מחצי שנה וצריכות טיפול יסודי, כמו הבריאות, התחבורה, התשתיות ואחרות; קרנות הפנסיה הוותיקות נשחקות ולא מוצאים להן פתרון; פגיעה במרכזי חוסן, שלא מוצאים להם פתרון; מצוקות פנימיות של משרד הרווחה בהמשך לדוח מבקר המדינה; משבר התעסוקה בדרום – שורה של מפעלים שנמצאים בפני סגירה. והגרוע מכול, חברים: חוסר היציבות השלטונית במדינת ישראל. והרי אמרת: נבחרנו למשול. מי מפריע לך למשול? תמשול. חוסר היציבות השלטונית של ישראל מרחיק משקיעים זרים. הם לא מגיעים למדינת ישראל כדי לבצע השקעות. את הנזקים האלה אף כלכלן אינו יכול לאמוד. יכולים להעריך – לא יכולים לאמוד. משקיעים זרים מדירים את רגליהם ממדינת ישראל לא בגלל הבעיות עם שכנינו או מהלכים מלחמתיים כאלה ואחרים אלא בגלל חוסר יציבותו של השלטון המרכזי; תפקידים מרכזיים שאינם מאוישים: מפכ"ל משטרת ישראל, נציב שירות בתי הסוהר. הכול חוכא ואטלולא. אני פונה לחבריי בקואליציה: אל תלכו שבי אחרי נתניהו. אל תלכו שבי אחרי מי שטובע עד צוואר בחקירות. נתניהו של 2019 אינו נתניהו של 1996; זה גם לא נתניהו של 2009. טובת המדינה אינה בראש מעייניו. אנחנו יכולים הלילה לעשות היסטוריה ולשחרר את מדינת ישראל מעולו של ראש הממשלה ולהקים ממשלה כזאת או אחרת, אפילו ממשלת אחדות, שתשקף את רצון רוב העם. מה שאמרתי אינו עומד בסתירה למה שאמרנו קודם לכן: לא נשב בממשלת אחדות עם ראש ממשלה ששלושה כתבי אישום תלויים ועומדים נגדו. לכן הפתרון היחידי – או יש פתרונות נוספים – כדי למנוע מצב ששוב, כמו שעשה נתניהו בשנת 2015, נלך לבחירות על בסיס גחמות אישיות של ראש הממשלה שטובת המדינה היא לא אחת מהן אלא רק טובתו האישית, ושהכול יישרף. "מילה של כחלון זו מילה". "מילה של כחלון זו מילה" – זו בגידה בבוחרים, בכל ההבטחות. 153,000 איש הצביעו למפלגת כולנו והאמינו שלא תשבו בממשלה עם ראש ממשלה עם כתב אישום ושלא תחברו לליכוד ותהיו קבלני הביצוע שלו. הבטחתם בגין – זה מה שהתנוסס באיילון בחודשים האחרונים כשנסענו – קיבלנו גולדפרב, מיצובישי. תתביישו. קרן מרציאנו, בריאיון המפורסם עם ראש הממשלה: האם תנקוט צעד כלשהו שיכול להעניק לך את חוק החסינות? – מה? אני? מה פתאום. עוד פעם אתה משקר, אדוני ראש הממשלה, ולא בפעם הראשונה. עיני כל אזרחי מדינת ישראל נשואות אליך. חלקם, כאשר אתה משמיע את השקרים שלך השכם והערב, פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, מאמינים שזו אמת. הגיע הזמן שתלך. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, 13 דקות. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, גם כן 13 דקות. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> לאופוזיציה יש חוב לחבר הכנסת מיקי לוי מהכנסת הקודמת, מהכנסת העשרים. הוא הגיע לכאן חמוש בנעלי ספורט ובגדים נוחים כדי לעמוד כל הלילה ולנאום, ואז לקחו לו את זה בהצבעה שהוא אפילו, לדעתי – אני לא יודעת אם הספקת להגיע להצבעה. אנחנו חייבים לך את הלילה הזה. הלילה הזה תקבל אותו. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> עליי. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> סומכת עליך, מיקי. טוב, חברי וחברות הכנסת, סגן יושב-ראש הכנסת, מזכירת הכנסת, אני חייבת לומר, זו כנסת שלישית שלי. באמת, בדרך כלל לא נעלמות המילים מפי ואני לא נאלמת דום. מצב אבסורדי כזה הכנסת לא ידעה ב-71 שנות קיומה של המדינה. היינו בהרבה מאוד מצבים פוליטיים מעניינים מאוד, אבל מצב אבסורדי שכזה אנחנו לא הכרנו. יש ברומן המפורסם של קפקא משפט, הוא כותב על רגע מסוים שבאמת מאוד דומה למה שאנחנו חווים עכשיו. הוא כותב: "שומר הסף רואה בבירור שקרב קיצו של האיש, וכדי להבקיע אל שמיעתו הגוועת הוא שואג באוזנו: 'איש מלבדך לא היה יכול לקבל כאן רשות להיכנס, משום שהפתח הזה נועד רק לך. עכשיו אני הולך וסוגר אותו'". זה בדיוק מה שקורה עכשיו עם נתניהו. נתניהו מבין שהפתח נסגר עליו. נתניהו מבין שהדרך שלו להיות ראש ממשלה הולכת ונעלמת סביב כתב האישום. ולכן, כל ניסיונותיו, כל ניסיונותיו, כולל מה שהוא עושה – שלום לך, חבר הכנסת מאיר כהן. כל מה שהוא עושה עכשיו הוא כדי להציל את עורו והמשך שלטונו של נתניהו. כי הרי המדינה יכולה להתקיים גם בלי נתניהו. אני יודעת, זה נשמע מדהים, מפחיד, אפילו מוזר, אבל המדינה יכולה להתקיים, גם כמשטר דמוקרטי, אפילו עם מהות דמוקרטית של שוויון אמיתי. יכולה להתקיים. כל אחד מחברי הכנסת, מ-120 חברי הכנסת, יכול להרכיב את הממשלה הבאה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << קריאה >> גם את. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> גם אני. כן, אמרתי כבר בנאום הקודם שלי: כל אחד פה שווה מנדט ושווה לשני, בדיוק אותו הדבר. ומשום מה מחפשים את כל התרגילים – לא משום מה, נורא ברור: נתניהו עושה, בכל דרכים האפשריות ובאופן דמוקרטי – וגם את זה ראינו כבר במשטרים אחרים; באופן דמוקרטי הוא מוצא את הדרך המשפטית, הדמוקרטית לכאורה, שבה הוא לא יבוא לנשיא ויגיד לו: נכשלתי, אני לא מצליח להרכיב ממשלה, קח לך עוד שלושה ימים של התייעצויות, כפי שהחוק מאפשר לך, על מנת לראות אם מישהו אחר יכול להרכיב ממשלה. הוא מביא לנו את חוק פיזור הכנסת. הוא רוצה שאנחנו נפזר את עצמנו ושוב נלך לבחירות כדי שהציבור שוב יצטרך לעבור שלושה חודשי בחירות, והשמצות, ופילוג, ושיסוע, ושיסוי. ואני יודעת שנהוג לחשוב שאנחנו הפוליטיקאים מפחדים מבחירות, לא רוצים לחזור לבחירות. לנו כאופוזיציה יש את כל הסיבות ללכת לבחירות. יותר גרוע מזה לא יכול להיות. לא יכול להיות. התוצאה למדינה יכולה או לשכפל את עצמה או להתהפך – או להתהפך, אולי הציבור יבין. אתם יודעים, לפעמים, כשיש ממשלה של שלוש שנים, ארבע שנים, תקופה ארוכה, הציבור כבר שוכח את זה שהוא הצביע ולמה זה, מה היו ההשלכות של ההצבעה שלו. יכול להיות שדווקא עכשיו, מייד אחרי שהציבור הצביע וראה שלממשלת הימין אין מנדט ושנתניהו לא יכול להרכיב ממשלה, הוא רואה את כל התרגילים של ראשי מפלגות הימין ואת ההתקפלות של כחלון, ואת המשחקים בציבור של איווט ליברמן, ופתאום הוא יגיד: רגע, רגע, רגע. מה זה, השתגענו? אנחנו נותנים פה לנהל את המדינה לאנשים חסרי אחריות? אולי תהיה תוצאה אחרת? ככה שאנחנו, מבחינתנו, המטרה שלנו – בואו נלך לבחירות. אז תשאלו: למה אתם מתנגדים? למה אתם מצביעים נגד פיזור הכנסת? מכיוון שאנחנו לא רוצים לקחת את החוק לידיים. אנחנו רוצים לאפשר לנשיא על פי החוק שלושה ימים של היוועצות. יכול להיות שמישהו אחר יוכל להרכיב ממשלה, אם מהאופוזיציה, כמובן, שזו הבחירה שלי – וכמובן, צריך לכלול את כל סיעות האופוזיציה, וגם סיעות מהקואליציה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> עוד אין אופוזיציה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אם אנחנו נרכיב ממשלה זו תהיה הקואליציה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> המסתמנת. המסתמנת. הקואליציה המסתמנת יכולה להצמיח מקרבה מנהיג. אני כאילו שואלת את עצמי: איפה המנהיגים של הקואליציה המסתמנת? האם רק איווט ליברמן שם את עצמו כמנהיג לעתיד של הקואליציה המסתמנת? האם באמת אין אף אחד שיקום ויגיד: אני חולק על דעתו של המנהיג? אני זוכרת ימים אחרים, של נתניהו מול אריאל שרון, של אריאל שרון מול יצחק שמיר. הייתה אמירה של מנהיגות. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> דוד לוי. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> הייתה אמירה למנהיג השולט: אנחנו חושבים אחרת ממך. ככה מתנהגת מפלגה דמוקרטית. יש בה גם אופוזיציה לשלטון. זה בריא, זה נכון, זה מאתגר את המנהיג, זה גורם לו לחשוב פעמיים אם הוא סתם מפזר את הכנסת, סתם הולך לבחירות. אבל אין, אין אף אחד אמיץ. אין אף אחד עם חוט שדרה שיקום ויגיד: נתניהו, אנחנו לא מגרש המשחקים שלך. אז אנחנו, האופוזיציה, מה לעשות, לוקחים את תפקיד המנהיגות הזה ואומרים: אנחנו לא משחקים את המשחק הזה. אתה רוצה להביא לפיזור הכנסת? יש לך מספיק אצבעות. תסמוך על האצבעות של עצמך, אל תסמוך על האצבעות של האופוזיציה. עמד פה נתניהו בערך לפני שנה ואמר לאופוזיציה: אתם פחדנים. תצביעו בעד פיזור הכנסת, נראה אתכם. אתם פחדנים. אז עכשיו אנחנו אומרים: בואו, יש לכם 61 אצבעות. אתם רוצים ללכת לבחירות? כל אחד ואחת, תצביעו בעד. אנחנו לא ניתן לכם את זה. אנחנו לא נפרוס לכם את השטיח האדום. לכם יש את הרוב המסתמן? בואו נראה אתכם. אנחנו לא ניתן לכם את זה על שטיח אדום. אתם צריכים לגלות את האומץ, אתם צריכים לגלות את המנהיגות. ובסוף, גם מקרבכם צריך לצאת המנהיג הבא. כי מה לעשות, נתניהו, אתם יודעים – אולי זה מה שאתם חושבים, שהוא יהיה ראש ממשלה עוד 20 שנה. אמר פה מיקי מכלוף זוהר, הידוע בכינויו הממ"ז, בישיבת הוועדה: נתניהו עומד להיות ראש הממשלה עוד עשור שלם, ובית המשפט העליון משולל סמכויות וכוח. הינה, זאת המדינה לעשור הבא. אז אם כולכם מסכימים, סבבה, אז תעשו פיזור הכנסת, תלכו לבחירות, נקבל חזרה את נתניהו והכול ימשיך כרגיל. תהיו אמיצים. אל תשלחו לי כל הזמן סמ"סים: אז מה אתם מצביעים? אז מה אתם אומרים? אולי תצביעו בעד הפיזור? כדי שהם יוכלו לא להצביע. מה את אומרת, אולי נתקזז? אני אצביע בעד, את נגד, אני אלך לשירותים, את תלכי למזנון? די, תפסיקו לרדוף אחרינו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גילויים. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> כן. אל תחפשו שנוציא לכם את הערמונים מהאש. תהיו אמיצים. תעמדו ותגידו: אנחנו רוצים בחירות חוזרות, כי אנחנו – לא אכפת לנו מהציבור. לא מעניין אותנו שזה יעלה 4–5 מיליארד שקלים; לא מעניין אותנו שתוכניות ממשלה ייתקעו לעוד תקופה ארוכה; לא מעניין אותנו שתקנות שדנו בהן לפני יומיים בכנס – אני, יחד עם אוסאמה סעדי, משה ארבל מש"ס ואבי ניסנקורן קיימנו פה כנס בנושא ההרוגים הרבים בתאונות הבניין, תאונות עבודה. אז יושבים ממשרדי ממשלה ואומרים: זה תקוע, אנחנו לא יכולים, אין לנו תקנות כדי שהמנופים יעמדו בתקן, אין לנו תקנות כדי שיהיו עוזרי בטיחות באתרי הבנייה, אז אנחנו לא יכולים גם לסגור אתרי בנייה, ואז, גם אם נהרג מישהו באתר בנייה, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. אז מה אתם חושבים, אם יהיו עוד שלושה חודשים בחירות הם יוכלו לעשות את התקנות? עוד ארבעה-חמישה חודשים – זה יעלה בחיי אדם, חיי אדם, וזו לא הדוגמה היחידה, זו רק דוגמה אחת. יש פה הרבה מאוד דוגמאות. חושבים רק על סכום הכסף – שלא לדבר על עוד 2 מיליארד שעולה למשק יום חופש, אני אפילו לא סופרת את זה. כל כך הרבה דברים תקועים: מכרזים להוסטלים לאנשים מוחלשים, לאנשים בעלי מוגבלויות, המקומות הכי קשים בחברה הישראלית. זה מה שנתקע. הדברים האלה נתקעים. אין שרי ממשלה. אני אומרת לכם, עברנו עכשיו תקופת בחירות. אני, כחברת כנסת, המשיכו להגיע אליי פניות מהציבור. לכולנו. רצינו לפנות לשרים: בואו תעזרו לי. איפה היה שר הרווחה? איפה היה שר הבריאות? איפה היה שר הבינוי והשיכון? שרה, סליחה. הם התחלפו. הם לא היו. הם היו בפריימריז, הם היו בבחירות, הם היו בחוגי בית – כמו שאני הייתי. אבל אין ממשלה. צריך להבין. בשיטה שלנו, הקואליציונית, הפרלמנטרית, אין ממשלה כשהשרים רצים לדאוג שיצביעו להם לבחירות. אין ממשלה, אין מי שמתפקד, ולפקידים אין כוח לשלוט לבד, הם לא יכולים לשלוט לבד. ולכן, לזה אנחנו הולכים שוב. אבל זה, בסופו של דבר – אני אומרת לכם, אני הולכת ברחוב אתמול, ואחד אחרי השני ניגשים אליי אנשים ואומרים: תגידי, המדינה השתגעה? עוד פעם בחירות? מה קורה לכם? לכן, אנחנו נותנים לכם את האפשרות. קחו אותה, באומץ רב. תצביעו בעד פיזור הכנסת, לכו לבוחר ותסבירו לו למה אתם משחקים איתו כמו ברולטה רוסית, למה לא אכפת לכם מתקציב המדינה, למה לא אכפת לכם ששוב האזרחים יצטרכו לחוות את כל הפילוג והשיסוי והריבים המכוערים האלה, כשגם ככה קשה להם. תרחיקו אותם עוד יותר מההליך הדמוקרטי, מהמשטר הדמוקרטי. תשכנעו אותם – כי מה לעשות, זה משליך על כולנו, לצערי הרב – שאי-אפשר לסמוך על הפוליטיקאים, ומילה שלהם היא לא מילה, וזה שהם הבטיחו זה לא אומר שהם יקיימו. זו הבעיה שלנו. תשאלו את התלמידים בבתי הספר – זו הדעה שלהם על הפוליטיקאים, זו הדעה שלהם על נבחרי הציבור, כי זה מה שהם רואים בעשור האחרון ולמעלה מכך מהצד הזה של משכן הבית. זה מה שהם רואים מהקואליציה המסתמנת – הם רואים זלזול בחוקים, הם רואים זלזול בשלטון החוק, הם רואים זלזול במשטרה ובפרקליטות ובבג"ץ. ולא שלנו אין ביקורת. ביקורת זה דבר לגיטימי, ואנחנו נמצאים פה כנבחרי ציבור כדי לפקח ולהעביר ביקורת גם על מוסדות החוק וגם על מוסדות הממשלה. זה התפקיד שלנו. אבל אתם יוצרים מצב שבו בני הנוער שלנו כבר לא מאמינים בדמוקרטיה, כבר לא מאמינים במדינה. כשאין סדר ויש אנרכיה אנשים מתחילים להבין שאין להם על מי לסמוך, וזה המצב הגרוע ביותר לאזרחים. זה מה שמעודד אלימות ברחובות, זה מה שמעודד אלימות כלפי המשטר. זה מה שבסופו של דבר מוביל לאנרכיה, וחס וחלילה, מתוך האנרכיה תצמח דיקטטורה. אנחנו בתהליכים קשים מאוד, והתהליכים האלה מחוזקים היום, היום. ההצבעה הזאת, צריך להבין, היא לא הצבעה כן או לא נתניהו, כן בחירות או לא בחירות. היא הצבעה על איך נחווית הדמוקרטיה שלנו, קודם כול בידי אזרחי ואזרחיות המדינה, ודבר שני ולא פחות חשוב – המסר לעולם. תבינו, אנחנו אי של יציבות. כל הזמן אנחנו מתגאים בזה: הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. יש לי גם מה להגיד על הדמוקרטיה הזאת, אבל אנחנו אי של יציבות. על זה אי-אפשר להתווכח. קואליציה ואופוזיציה מסכימים שאנחנו אי של יציבות באזור הזה. יודעים שיש לנו משטר דמוקרטי יציב, וגם אם מקדימים בחירות, אחרי שנתיים וחצי או שלוש, עדיין יש משטר יציב, יש דמוקרטיה, יש בחירות הוגנות, חשאיות וכדומה. הדבר הזה הולך ונעלם. אם תתחיל פה שרשרת של עוד פעם בחירות ועוד פעם לא יצליחו להרכיב ממשלה, ושוב ילכו לתרגילים כאלה ואחרים, אתם חושבים שמשקיעים מהעולם ירצו לבוא לפה? ירצו להשקיע פה? ירצו לעשות איתנו הסכמים וחוזים כשהם יודעים שלא ברור מה יקרה פה מחר בבוקר? כל הדברים האלה הם השלכות קשות שאי-אפשר לכמת אותן בכלל. ובאמת, אני לא מזלזלת. אני יכולה לתת לכם פה רשימה מה אפשר לעשות עם 5 מיליארד שקלים. הרבה מאוד. עזבו – מיליארד. שנינו יודעים מה אפשר לעשות במערכת הבריאות, במערכת הרווחה, במערכת החינוך. הלוואי שהיה לנו את התקציב הזה. ועדיין, השלכות הרוחב – על הדמוקרטיה, על המשטר הדמוקרטי ועל איך שכולנו כפוליטיקאים, כנבחרי ציבור, נראים, נצפים בתוך המדינה ומחוץ לה – זה מסוכן מאוד. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. תודה לך. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה, כבודו. אני מציין את חברי הכנסת שיושבים כאן ומקשיבים מהבוקר. יפה מאוד, כל הכבוד. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << קריאה >> – – – בישיבות שלהם הם לא מקשיבים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן, אבל לבוא למליאה ולכבד את הנואמים זה יפה מאוד. אדוני. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה והעומד בראשה צריכים ללכת הביתה, כי הם נכשלו, ובמיוחד בכל הקשור לאוכלוסייה הערבית. אני בא לייצג את האוכלוסייה הערבית, ואני צריך להסתכל מהזווית הזאת. הממשלה נכשלה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם יורשה לי להפריע לך, אתה גם עושה עבודה מצוינת בנושא המניעה בכל האוכלוסייה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> בכל האוכלוסייה, ואני אגיע גם לזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שזה שלא יישמע כאילו – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> לא, לא, אני גם אסביר את זה בהמשך, אבל במיוחד מבחינת ראש הממשלה האוכלוסייה הערבית היא נטל, והוא לא נותן לה אפילו את המינימום שבמינימום שאוכלוסייה אזרחית צריכה לקבל במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית. לכן אני אמנה כמה נקודות שבהן הוא נכשל והממשלה נכשלה. הנושא של מיגור הפשיעה באוכלוסייה הערבית: רק היום בבוקר נרצח עוד צעיר, עמיד אל-ג'שי, בן 25 מכפר ערערה בוואדי עארה. רק היום. זה השישי בחודש הרמדאן, אפילו לא מתחילת חודש מאי. זה השישי שנרצח. כמה כתבי אישום יש? אין. מה עושים עם הנשק שמסתובב חופשי – שדרך אגב, רובו יוצא ממחנות צה"ל? מי שיכול לעקוב אחרי אונייה בתוך הים כדי למצוא בה כמה טילים, אם בכלל, יכול להתחקות אחרי הנשק שיוצא ממחנות צה"ל, אז אם היו רוצים להגיע, יכולים להגיע. אז היום יש לי את הבסיס לחשוד בממשלה הזאת שהיא במתכוון נותנת לזה להתרחש. חד-משמעית. היום האוכלוסייה הערבית יוצאת להפגין מול המשטרה, והסיסמה שאנחנו – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ביפו. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> ביפו. אנחנו אומרים שההפגנה של היום היא הפגנה של "אנחנו מאשימים". אנחנו, כן, מאשימים. לא יכולים להגיד לנו: המנטליות, אתם, הערבים, כי יש לנו גם האוכלוסייה הפלסטינית, ליד, שהיא תחת כיבוש, שהיא בתנאים יותר קשים, ושם זה אפילו לא חצי ממספר הרציחות פר מיליון, אז הסיבה הזאת או הטענה הזאת היא שקרית והיא לא במקום. אתם לא משתפים פעולה עם המשטרה – שקר וכזב. אנשים שבאים להעיד לא מקבלים ביטחון מהמשטרה, כי אנשים שבאו והעידו נרצחו, המשטרה אפילו לא שמרה עליהם, אז זה שקר. אתם מתנגדים להקמת תחנות משטרה – תחנות המשטרה הן לא הפתרון, כי הסטטיסטיקה אומרת שבמקומות שיש בהם תחנות משטרה הפשיעה יותר גדולה וגם הרציחות יותר רבות. אז תחנות המשטרה לא פתרו את הבעיה. מה שצריך זה שינוי מדיניות – – – << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אלה עובדות. אני מדבר על עובדות. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אבל מה הפתרון? << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> הפתרון – שהמשטרה תשנה את המדיניות שלה ותתייחס לאוכלוסייה הערבית בניגוד למה שקבעו בוועדת אור, שאמרה שהמשטרה מתייחסת לאוכלוסייה הערבית כאל אויבים. אם היא תתחיל להתייחס אלינו כאל אזרחים היא תוכל למצוא את הפתרון. היא מצאה פתרונות בכל מיני מקומות, במיוחד בנתניה ובמקומות אחרים. זה נושא אחד שהממשלה נכשלה בו. יש עוד נושא, שהוא לא פחות חשוב – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אומר השר, כמדומני, שבכל מקום שפותחים בו, גם בפזורה הבדואית – כשפותחים תחנת משטרה מייד יש שינוי – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך, הסטטיסטיקה שלנו אומרת: שקר וכזב. בוא ניכנס לכפר קאסם, בוא ניכנס לאום אל-פחם, בוא נלך ללוד, בוא ניכנס לנצרת, בוא ניכנס לכל מקום. אני אומר לכם, יש לי את כל הנתונים. הזמן שלי קצר, בהזדמנות אחרת אני אעלה אותם, את הנתונים. סליחה, תן לי להמשיך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> הנושא השני הוא הנושא של תכנון ובנייה. תכנון ובנייה. הממשלה לא מעבירה 213 מיליון שקל שהם חלק מתוכנית 922, שזה לתכנון, בעילה: לא עמדתם בתנאים – כשאפילו המשנה ליועץ המשפטי אמר שהתנאים שהוצבו כדי לעבור לשלב השני ב-15 רשויות הם בלתי סבירים וזה לא ניתן ליישום. אז תבואו ותשנו, ותעבירו לאנשים, שיוכלו לתכנן כך שיוכלו לקבל היתרי בנייה. אז באו בלי תכנון; באו עם חוק קמיניץ, להרוס, ללכת עם קנסות, לשבור לאנשים את העצמות. בנושא הזה הולכים גם עם הדעה שמה שלא בא בכוח בא ביותר כוח. זה לא ילך. אם לא תהיה לאוכלוסייה הערבית אופציה לבנות, אם לא תהיה אפשרות לבנות עם היתר, הם יבנו ללא היתר. זה מה שיהיה. אנחנו לא נתאדה מפה. אנחנו לא עזבנו את הארץ. הארץ הזאת שלנו. האדמה הפרטית שלנו, עליה אנחנו נבנה, ואנחנו לא נזוז מפה. אז תבואו, תאשרו תוכניות. יש לי תוכנית שהצעתי קודם, ואני מעלה אותה גם פה. יש לנו הצעה. גם חברי הכנסת הערבים, גם ועדת המעקב וגם ועד ראשי הרשויות המקומיות באים ואומרים: בואו ניקח לנו פרק זמן שבו אנחנו נקפיא כל הבנייה ללא היתר; כל בנייה חדשה ללא הרס תיהרס, ובמקביל תפסיקו את ההריסות. ניקח לנו שנה וחצי, שנתיים, נעשה תכנון, ובתוך הקו הכחול של התכנון שיהיה מוסכם – שם אנחנו נבנה. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> זה לא נכון. הממשלה לא הסכימה. אתה לא יודע, ואתה ממשיך להפריע לי. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אני כן יודע. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אז אתה לא יודע, ואתה ממשיך להפריע לי. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אני כן יודע. אני בא ממקום שנתנו ובנו אחרי שנתנו את – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אתה לא יודע. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אני כן יודע. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אתה לא יודע. אתה חושב שאתה יודע. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> תאמין לי שאני יודע. תאמין לי שאני נלחם בזה יותר ממך – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אתה לא יודע. אתה באת כדי להפריע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בסדר, לא, לא. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אני מתקן אותך, כי אני בא מהמקום שאתה – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> ממקום של בורות אתה מפריע לי. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אני בא מהמקום של אותו דבר. מה שכואב לך כואב לי. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> התוכנית שלי היא כזאת – תן לי להמשיך את התוכנית. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אני לא מצדיק, אבל אני אומר לך, אני בא ממקום שכואב לך כמו שכואב לי – שנתנו הרחבה ובאו אנשים ובנו מחוץ לקו הכחול. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אתה ממשיך להפריע לי, וזה לא נכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, אני מבקש להפסיק, תודה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אתה ממשיך להפריע לי, וזה לא נכון. עובדתית זה לא נכון. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, זהו, אני מבקש. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> הוקם צוות 120 יום שקבע שיש מצוקת מגורים, אז תן לי להמשיך. התוכנית שלי: הקפאה מול הקפאה. תקימו ועדות מיוחדות ברמה של ועדה מחוזית, כי ליישוב חריש הוקמה ועדה מיוחדת שהיא ברמה של ועדה מחוזית, והיא רק לחריש. אז תקימו לאשכולות, אפשר להגיד, לכל כמה יישובים ערביים קרובים, ועדה כזאת, שהיא מתפרקת בסיום אישור תוכנית המתאר. בזה אני חושב שתוך שנתיים אפשר לאשר את כל תוכנית המתאר. זו שיטה שיכולה לקצר לוחות זמנים ולאפשר, ואז אנחנו לא נרצה לבנות – אנחנו נלך ביחד עם מי שירצה לעצור בנייה ללא היתר, אנחנו נעמוד בראש. אבל בינתיים עשרות אלפי בתים הם בסכנת הריסה, ומי שאחראי זה המדינה, שלא תכננה. ושלא יספרו סיפורים, זה לא עבירה על החוק. מה שאני מבקש זה צדק, פשוט לבוא בצדק עם האנשים. יש עוד נקודה: הכרה ביישובים ערביים. אין מקום בעולם שיישוב שהוא קיים, שהוא חי, שיש בו אנשים ולא מכירים בו חוץ ממדינת ישראל, ולא רק זה – על אותם יישובים מקימים יישובים ליהודים. זה שיא החוצפה והגזענות. זה שיא החוצפה והגזענות. אפילו לא קיבלו אותם להיות שכונה במקומות קיימים. ולא רק זה, יש גם יישובים שהוכרו – אם הכרת רשמית ביישוב ולא אישרת לו לא תחום שיפוט ולא תוכנית מתאר, אז לא הכרת בו. אז מה השקר הזה? באים להקים מכרות פוספטים על יישובים קיימים: אנחנו מבטיחים לכם לחזור אחרי סיום המכרות. כמה זמן המכרות? 45 שנים. שקר וכזב. הבדואים בנגב הם אזרחי מדינת ישראל, ומי שידבר על קרקע מדינה – קרקע מדינה, הגדרתי אותה קודם, בפעם הקודמת, ואני אגדיר אותה שוב: זו קרקע של אזרחים שמנוהלת על ידי הממשלה וזרועותיה. גם הבדואים בנגב הם אזרחים, ואפילו אם אתה אומר שאתה לא רוצה להכיר להם בבעלות – כי יש להם בעלות, והם יכולים להוכיח את הבעלות, ולא רוצים לקבל את זה – אז הם אזרחי מדינת ישראל, ויש גם להם זכות לקרקע מדינה, אז שיקבלו את קרקע המדינה, ולהכיר בהם. הנושא של תאונות העבודה – כבוד היושב-ראש, דיברת על זה. עד עצם היום הזה – אני מצטער שבגלל שיהודים נפלו מהמנוף ונרצחו הנושא הזה עלה יותר ויותר לתקשורת וגם לאנשי ציבור. אבל מי שנהרגים גם הם בני אדם; מי שנפצעים הם בני אדם. המדינה נכשלה עד עצם היום הזה בטיפול בנושא הזה. היא נכשלה. אני רק היום שמעתי משהו חיובי: שהיחידה שאני דאגתי ועמלתי רבות שהיא תוקם, פלס, במשטרה – היום היא משנה סעיף בכתב אישום מגרימת מוות ברשלנות להריגה בגלל שעובד נהרג באתר בנייה. זה שינוי שאני מברך עליו, אבל זה לא מספיק. תאונות הדרכים – לא יכול להיות שהערבים, פחות מ-15% מהם בעלי רישיונות הנהיגה ושליש מההרוגים הם ערבים. צריך טיפול. מה המדינה עושה? כלום. המדינה נכשלה, הממשלה הזאת נכשלה בהעברת תקציבים לאוכלוסייה הערבית ויצירת מקומות עבודה. היום מתפארים שאחוז האבטלה במדינת ישראל רק 3.8%. זה לא משקף את האמת. באוכלוסייה הערבית יש 50% בלתי מועסקים מהאנשים בגיל העבודה. מה עשו לקליטת אקדמאים? כלום. מה הם עושים ליצירת מקומות עבודה לנשים? כלום. מה הם עושים לפיתוח אזורי תעשייה? כלום. הקמת אזורי תעשייה משותפים – לא עושים. אז גם בנושא הזה – אתה יודע מה, יש 11,000 בוגרים של בתי ספר להכשרת מורים שהם מובטלים. אפשר למצוא את הפתרון, כן: תבנה עוד – אם יש לי 40 ילדים ויותר בכיתה ויהיו 25, 26, אז אני הוספתי עוד תקנים לכולם. אז יש מקום לבנות, ומגיע גם לתלמיד הערבי להיות בכיתה מרווחת עם מספר תלמידים פחות, כך שיוכל להצטיין. יש לנו את האפשרות ויש לנו את המוחות. קווי היסוד של הממשלה הזאת – היום הם דנים על חוק הגיוס. זה לא מעניין אותי, ותאמינו לי, לא מעניין גם את הציבור. לא מעניין את הציבור. צה"ל לא צריך עוד חיילים. אבל הנושא הזה מרחיק, מסיח את הדעת מקווי היסוד הנוקשים ביותר, שכבר מוסכמים: זה סיפוח; זה המשך האפליה נגד האוכלוסייה הערבית; זה סתימת הגולל על האפשרות של פתרון מדיני. אני אתייחס בדקה וחצי שנשארו לי לעוד משהו בקשר לסגר על עזה. הסגר על עזה – אנשי ביטחון, שמבינים ביטחון, רוצים להבין בביטחון, יודעים שהסגר הזה הוא לא ביטחוני. אם זה ביטחוני אז זה נכשל, כי כל יום אנחנו רואים גם טילים חדשים, גם תחמושת חדשה, יותר מדויקת, שנמצאת בעזה. אז אם הסגר היה בגלל ביטחון, זה נכשל. אם הסגר לא לביטחון אז אלה סדיסטים. אנשים שרוצים להרעיב אותם – זה פשע מלחמה. אז הסגר הזה, צריך להסיר אותו מייד, כי הוא פשע מלחמה. אנשים רעבים. יש רעב בעזה. יש רעב בעזה, ומי שאחראי לו זה ממשלת ישראל, כי שם יש עדיין כיבוש של מדינת ישראל; יש מה שנקרא פריסה מחדש, זה לא התנתקות. בסוף, כבוד היושב-ראש, בגלל כל הסיבות האלה אנחנו נפעל בכל יכולתנו שנתניהו לא ימשיך להיות ראש ממשלה. בהיעדר אופציה אחרת לשינוי השלטון אנחנו נלך לכיוון של בחירות, אבל אם תהיה אופציה שתבוא ותגיד שיש אפשרות להקמת ממשלה אחרת; שגם תפעל לשנות את הנושאים שאני העליתי פה; שתגיד: תשמעו, אלה זכויות בסיס – אני אפילו לא העליתי גם את הפשע במה שנקרא חוק הלאום נגדנו. אפילו את זה לא העליתי פה, אבל אני מזכיר אותו. אם תבוא ממשלה אחרת, חלופית, שתגיד: אנחנו נפעל בנושאים שהעלית – וזה חלק קטן מהנושאים שכואבים לנו – ונמגר את הפשיעה, נפתור את הבעיה של תכנון ובנייה, ניתן לכם לבנות – כי מי שבונה ללא היתר גם הוא סובל, כי אין לו כביש, אין לו מים, אין לו שירותים, אין לו כלום; מי שחושב שאנחנו בבחירה הולכים לבנות ללא היתר, טועה. אנחנו רוצים פתרונות. אם נשמע מהצד השני שיש סיכוי ויש אפשרות ויש שינוי, אנחנו נשקול את עמדתנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני, תודה לך. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה, כבודו. בבקשה, כבודו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה וריקה – למי אנחנו עמלים ולמי אנחנו מדברים? אל האוזניים הערלות והנעדרות של כל סיעות הבית כמעט. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> החברים שם, בצד ימין. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל קולנו יצא מכאן ויהדהד. אל האורחים הנכבדים הצעירים שיושבים פה, הנוער הטוב הזה, ואני פוגש אתכם עכשיו: לא כל מה שתראו פה היום תיקחו הביתה, רק חלק מהדברים, רק חלק מהרעיונות. כי זה יום עצוב וקשה למדינת ישראל, והשבר המוסרי והרוחני והערכי נוכח בכל האנשים שנמצאים פה. אני רוצה לדבר על השבר המוסרי של ההנהגה הציבורית בישראל בכלל. ואני רוצה לדבר על השבר המוסרי של תנועת השלטון, ואני רוצה לדבר על השבר המוסרי של החודש האומלל בכנסת ישראל, שהיה אמור להיות חודש של התחדשות, של כוח חדש, של 50 חברי כנסת חדשים שיביאו בשורה לעם ישראל, והופך לביזיון של פוליטיקה, לאקורד צורם שלא נשמע כמותו בהיסטוריה של הפוליטיקה והציבוריות הישראלית. אבל דבר ראשון – שבר מוסרי בהנהגה ציבורית. המוסר שלנו נשען על ספר הספרים. ספר התורה שלנו בסופו של דבר הפך להיות גם הבסיס של הנצרות, ולימים – גם של האסלאם. לכן, כשאנחנו נשענים על המוסר היהודי, הוא רלוונטי פה לכל יושבי הבית באשר הם. אומר לנו הפסוק בדברים: "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעוֵר עיני חכמים ויסלף דברי צדיקִם" – כך כתוב בספר דברים. ובפרק אחר בדברים כתוב שוב: ולא תיקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. ובשמות כתוב: "ושחד לא תקח כי השחד יעוֵר פקחים ויסלף דברי צדיקים". עכשיו שיעור ביהדות: מצוות התורה – הרב אשר, אני שמח שבאת. אני צריך שתשב ותקשיב. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – לשמוע אותך. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> מצוות התורה מחולקות למדאורייתא ומדרבנן, ופסוק שקוראים אותו מספר דברים או שמות, "לא תִקח שֹחד", זה מדאורייתא. ולהלכה בשולחן ערוך, ולהלכה ברמב"ם: מצווה מדאורייתא, מהתורה: לא לקחת שוחד – לא תעשה, מצוות לא תעשה מפורשת. מצוות מדאורייתא הן יותר חזקות ממצוות מדרבנן. כן, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. באמת, גם כל מה שנפסק להלכה מידי הרבנים הוא בתוקף, אבל האורייתא, התורה, זה הכי חזק: "לא תִקח שֹחד", אז זאת מצווה. יש עוד מצווה. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> ואסור גם להוציא שם רע. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אם זה לא נכון? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אז איך אתה יודע? זה גם – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל שופטינו, תכף תראה פה מה קורה בפסוקים לכיוון המשפט – איך השוחד משפיע על המשפט ואיך השוחד משפיע על האלמנה והיתום. יש השלכות ללקיחת שוחד על החברה. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> אם הוא לקח – שלעולם לא נדע. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אם הוא נלקח, לעולם לא נדע. כל אחד – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> הפסוק אומר: "לא תקח שחד". עכשיו, יש מצוות מדאורייתא, יש מצוות מדרבנן. למשל, מצווה מדרבנן זה לשמור על הקואליציה, כי יש כמה רבנים שאמרו: צריך לשמור על הקואליציה. זה מדרבנן, אבל מדאורייתא זה שאסור לקחת שוחד. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין כלום, מיכאל. אין כלום. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> מי ששומר על אדם שתכף יש לו כתב אישום בשוחד, הוא פוגע במצווה מדאורייתא. ומה קורה בסוף? מה בסוף קורה כשלוקחים שוחד? "שריִך סוררים וחברֵי גנבים, כֻּלו אֹהב שֹחד ורֹדף שלמֹנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". זה כבר ספר ישעיהו, זה כבר מה שקורה כשלוקחים שוחד. לא שופטים, ופוגעים בבית המשפט, ובסוף גם לא עושים דין צדק. וזה הכשל המוסרי בבית הזה, שבו יש לנו חשודים בשוחד שמאימת הדין מחוקקים חוק חסינות ופסקת התגברות, ומושכים את הזמן ולא עומדים בגבורה לדינם. אומר התלמוד הבבלי: "אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד, אינו נפטר מן העולם בלא טירוף הדעת". אם אדם עשה מעשה של שוחד, הוא צריך לתת את הדין. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אם. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – למשפט – – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על המשבר המוסרי. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – כתב האשמות, המציאו משהו חדש. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על המשבר המוסרי בתנועה הדגולה הזאת שנקראת תנועת הליכוד. התנועה הזאת שואבת את מורשתה מגדולי עולם; שואבת את מורשתה מז'בוטינסקי, שהקפיד על ההדר הבית"רי – שאדם צריך להתנהג באצילות, בהדר, באיזו נוכחות ממלכתית בכל מקום שהוא יהיה. אחריו קיים את זה כהלכתו, את ההדר הזה, בגין, וקיים כהלכתו בגין גם אומץ לב ציבורי: הלך ועשה שלום עם מצרים, הלך ודאג לעניים ועשה שיקום שכונות, אבל יום אחד אמר: איני יכול עוד – כי יש לו אצילות, והוא שירת את המדינה מ-48' עד לאחר מלחמת לבנון. קרה מה שקרה, עומד ראש ממשלה ועם ההדר הז'בוטינסקאי הוא אמר: אני לא יכול יותר, אני זז. גמרתי את חלקי בשירות הציבור. הערכים האלה והמ"מים של ז'בוטינסקי – מלבוש, מזון, קורת גג, מחסה, מורה, משקה, חמשת המ"מים – כל זה נשכח בתנועת הליכוד. מה נשאר לתנועת הליכוד? לשמור על המלוכה של בנימין נתניהו גם כשהוא נאשם תכף בכתב אישום, בכמה כתבי אישום, של שוחד; גם כשהמדינה לא מתפקדת; גם כשהוא גוזר עלינו חידלון. המדינה כבר עצרה מלכת, הממשלה לא יכולה לעבוד, תקציבים לא זורמים, בעיות של חקיקה לא מתקדמות, ועדות הכנסת לא עובדות, ועכשיו אותו ראש ממשלה שקיבל מנדט להקים ממשלה מפזר את הכנסת וגוזר עלינו עוד כחצי שנה של בטלה מהשירות הציבורי. המשבר הזה, המוסרי, של השליחות בכלל של עם ישראל – שמוכנה לתת גב לשוחד; אגב, כל היהודים וכל הצדיקים בבית הזה הם בכל סיעות הבית: חוטובלי וסילמן ומלכיאלי ויצחק כהן וינון אזולאי ויעקב אשר וליצמן ורפי פרץ וסמוטריץ' – הם אמורים לא לתת גב לשוחד, כי זה מדאורייתא, זה מצווה שאסור לעבור עליה, אבל הם שותקים. הכשל המנהיגותי של כל ראשי המדינה והכשל המנהיגותי של ראשי תנועת השלטון פה חדר לחודש האיום הזה בכנסת ישראל. הכנסת הזאת הצליחה בדבר אחד, אדוני היושב-ראש: היא הצליחה להקים ועדה מסדרת, ועדה מסחררת. אני מדמיין את השיחה בין מיקי זוהר לראש הממשלה. הוא אומר לו: מיקי הצעיר – שלפני יומיים אולי לא היית חוזר לכנסת – אני ממנה אותך ליושב-ראש הוועדה המסדרת. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מסודר – לא חסר כסף לראש הממשלה – אבל אם אתה יכול, סדר אותי משפטית. אז מה עושה מיקי זוהר בהצעת החוק הראשונה שלו, הפרטית? חוק חסינות לראש ממשלה. החוק השני שהוא מציע: חוק אי-הגבלה של שרים. ולא הולך להקים ממשלה, אז החוק השלישי שלו: חוק פיזור הכנסת. הוועדה המסדרת של עתידו של בנימין נתניהו כושלת. היא לא מסדרת כלום במדינה: היא לא מסדרת את הברדק בתחבורה, היא לא מסדרת את הברדק בדיור הציבורי, היא לא מקימה ועדות שיכולות היו לסייע, היא לא פותחת את ועדת כספים. הוועדה המסדרת להמשך שלטונו של בנימין נתניהו בראשות מיקי זוהר. ואני פונה לרבים, דווקא ממצביעי הליכוד, דווקא ממצביעי הבית היהודי – איחוד מפלגות הימין: קיבלתם הבטחה מפורשת מראש הממשלה שהוא לא יביא את חוק החסינות. הוא עמד בטלוויזיה בפריים טיים ואמר: אני לא אחוקק את חוק החסינות; אני לא אפגע בבית המשפט העליון. 13 שנה במצטבר הוא ראש ממשלה – לא פוגע בפסקת ההתגברות. הוא מועל באמון של הציבור, ובפעולה הראשונה מביאים הצעת חוק החסינות. ולמה הוא אמר להם: אני לא אביא את חוק החסינות? למה? הרי הם נאמנים לו, כל הליכודניקים. לא, יש ליכודניקים שלא היו מוכנים לשמוע לפני בחירות שראש הממשלה יחוקק לעצמו חוקים אישיים. לאוזניים שלהם הוא אמר: אני לא אביא את חוק החסינות. אבל ביום שאחרי: אני לא סופר אתכם. אני מביא את חוק החסינות; אני מביא את פסקת ההתגברות; אני מביא חוק לפיזור הכנסת; אני אבזבז עוד חצי מיליארד שקל למדינה כסף ישיר, ואני אבזבז עוד מיליארד – יום שבתון, ועוד מיליארד – פגיעה בשם שלנו בעולם ובדירוג האשראי של ישראל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כמה? 2 מיליארד. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> כמה מיליארדים אפשר לבזבז בשביל לגונן על אדם שנגזר גורלו וצריך לרדת מדפי ההיסטוריה? אנחנו לא יודעים אם זאת הצגה, מה שקורה בין ליברמן לבנימין נתניהו – נדע את זה עד חצות – אבל אנחנו יודעים שהגענו לשפל המדרגה. אנחנו כאן, סיעת כחול לבן, ליכודניקים הגונים, אנשי איחוד מפלגות הימין הגונים וכל מי שחרד לגורלה של המדינה, לא ניתן יד לחקיקת פיזור הכנסת. נצביע נגד פיזור הכנסת, נגד פיזור כספי ציבור ונגד הירידה המוסרית שנגזרה על הכנסת הזאת, בתקווה שנראה ימים טובים של מוסר יהודי, הוגנות וצדק במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת אורית פרקש. יואל, חמש דקות לרשותך, אדוני. אתה מסתפק בחמש דקות. << דובר >> יואל רזבוזוב (כחול לבן): << דובר >> חמש דקות. מעל ומעבר. אני גם אדבר לאט. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי, אוקיי. << דובר_המשך >> יואל רזבוזוב (כחול לבן): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, תראו, ממש לפני זמן קצר, שמונה שבועות, היינו בבחירות. מעל – או בערך כ-1.2 מיליון איש הצביעו למפלגת הליכוד, ונתניהו קיבל את המנדט, ואנחנו רואים את התוצאה: אנחנו עוד פעם לקראת בחירות; אנחנו עוד פעם הולכים לזרוק בערך 2.5 מיליארד ש"ח של כספי ציבור, כספי משלם המיסים. בארץ אתם יודעים מה זה לשלם מיסים, כמה זה קשה, כמה קשה אנשים עובדים, ופשוט הולכים לזרוק את הכסף הזה לפח, כאילו אין לנו בעיות אחרות – כאילו אין לנו בעיות במערכת הבריאות, אין לנו בעיות ברווחה, אין לנו בעיות בחינוך, איפה שאפשר להשקיע את הכסף הזה. אנחנו דיברנו על פנסיות – חסר. אנשים לא מצליחים להתקיים. ישנו כסף, כנראה שיש כסף, למרות שיש גם גירעון בתקציב עקב התנהלות רשלנית. ובסוף, עם כל הדבר הזה, אנחנו הולכים לבחירות בגלל בן אדם אחד. אפשר להאשים עכשיו את ליברמן ואפשר להאשים את כולם, כן? בסוף יש ראש ממשלה, והוא קיבל את המנדט להרכיב ממשלה ולא הצליח. לא הצליח – זאת אומרת, צריך לתת למישהו אחר. למה לא לתת למישהו אחר? יש מפלגה שקיבלה 35 מנדטים – שזה יכול להיות אפילו מנדט יותר, כי בקונסטלציה עכשיו לליכוד יש כ-34 מנדטים – אפשר לתת לה להרכיב. אני אומר לכם, עם מישהו אחר מהליכוד מרכיבים בשתי דקות. אפשר לעשות את זה. למה לזרוק כסף בשביל בן אדם – בואו נגיד ישירות, כן, הוא כבר לא מסתיר; לפני הבחירות הוא הסתיר – שרוצה את החסינות שלו, רוצה לברוח מהדין? זה לא מקובל. בסוף אנחנו מדינה דמוקרטית, ואנחנו מדינה בת 71 שנים שמצליחה ופורחת בעולם, ומתלהבים ובאמת מכבדים אותנו. כבר בחלק מהדברים אנחנו ממש מעצמה, סטרטאפ ניישן. אבל אנחנו טובים בגלל שאנחנו המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, וישנם עקרונות דמוקרטיים. ברגע שמתחילים לרמוס את העקרונות הדמוקרטיים, כמו שאנחנו עכשיו – בן אדם אחד שלוקח את כל הכנסת כשבויים ומפזר – ברגע שרומסים את מערכת המשפט, ברגע שרומסים בכלל את הכנסת, איזו דמוקרטיה? אתם יודעים, לא מזמן קראתי את "קיצור תולדות האנושות" של יובל נח הררי, וראיתי שב-1560, משהו כזה, ההולנדים הצליחו להתנתק מהאימפריה הספרדית. הם הצליחו להתנתק – היה להם צבא של שכירי החרב, והם פשוט קיבלו את עצמאות ונהיו ממש אימפריה כלכלית. היה להם כסף לא רק בגלל שהם החזירו הלוואות בזמן אלא בגלל שהיה להם שלטון חוק. זאת הייתה דמוקרטיה. הייתה להם מערכת משפט. לאזרח הקטן היה לאן לפנות. ברגע שאנחנו מביאים את המדינה שלנו למקום שלאזרח אין למי לפנות וכאן גורמים פוליטיים קובעים את הסדר במדינה – ועוד פעם, כשהגורמים הם אובייקטיביים, זה בסדר, אבל ברגע שזה הופך להיות קיצוני, אז האזרח הקטן נפגע, ולשם אנחנו גוררים את מדינת ישראל. בסוף, ההון בורח ממדינות שהרודן שולט בהן, ממדינות שבהן איש אחד שולט בכול: בכנסת, במערכת המשפט – שולט על הכול. עכשיו, מתלהבים מנתניהו. אני, כמו שאמרתי, מאוד מעריך, הערכתי אותו. הוא באמת עשה המון בשביל המדינה, יש לו הרבה זכויות. אבל בסופו של דבר, כשהאינטרס האישי הוא מעל האינטרס המדיני – עד כאן. אנחנו לא יכולים. אם אנחנו רוצים לחיות – אני באתי, אני נולדתי במדינה כזאת, ואנחנו עלינו לארץ בשביל הדמוקרטיה, בשביל להתפתח, לא בשביל שבן אדם אחד יחליט הכול עלינו. זה לא מקובל, זה לא יהיה, ואנחנו חייבים לעצור את זה. כמו שאמרתי, אפשר להתלהב ולהגיד שהוא קוסם, ושנתניהו הוא אסטרטג והוא עכשיו מנהל אסטרטגיות. זה מצוין ל-reality show, זה מצוין להישרדות. יש לנו עכשיו הישרדות – מצוין, הוא היה מנצח שם. אבל זה לא ההישרדות האישית שלו. בסוף זו מדינה, זה חיי בני אדם. יש לנו בעיות, אנחנו רואים: מערכת הבריאות קורסת, אין כסף לפנסיות, יש בעיות ברווחה, בחינוך, כיתות שלמות – אשתי מורה עם 35 ילדים בכיתה. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> יואל, אין פנסיה במשק. << דובר_המשך >> יואל רזבוזוב (כחול לבן): << דובר_המשך >> אין פנסיה. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> אין פנסיה במשק. << דובר_המשך >> יואל רזבוזוב (כחול לבן): << דובר_המשך >> אין כסף, אין כסף. אפשר לתת יותר כסף. אני רואה את הכסף שלנו הולך למקומות אחרים, הכסף של משלם המיסים. אפשר לשלם, אפשר למצוא את הכסף הזה. אז מה שאמרתי, אנחנו באמת, בכלים שיש לנו, נילחם עד הסוף, וכבר הוכחנו את זה והראינו את זה. עכשיו נתניהו צריך להראות שבאמת – הוא היה המאמין הכי גדול בדמוקרטיה, והוא צריך להראות שהאינטרס המדיני צריך להיות מעל האישי. הוא צריך להחזיר את המנדט ולתת למישהו אחר להרכיב את הממשלה הזאת. זה אפשרי, ועושים את זה בחמש דקות, אפשר לעשות את זה, ואנחנו באמת נחסוך הרבה לציבור, הרבה כאב ראש. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. חברת הכנסת אורית פרקש-הכהן, 13 דקות, בבקשה. << דובר >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר >> גבירותיי ורבותיי, מיכאל, תקשיב לי: קמתי הבוקר וראיתי פרסומת של טיסות ישירות לסן פרנסיסקו. הסתכלתי על הטיסות האלה וחשבתי לעצמי: כמה כיף יהיה להיות עכשיו בסן פרנסיסקו. אבל נזכרתי בעוד דבר אחד: מה שעלה לי בראש הוא שכולנו בני ערובה בטיסת התאבדות. כן, נחטפנו; כולנו נחטפנו על ידי ראש הממשלה שמנסה למצוא כל דרך ונתיב למילוט אישי על חשבון אזרחי ישראל. אנחנו על מטוס שמוטס על ידי קברניט, ולא מעניין אותו לאן נגיע, העיקר שימשיך לטוס, להימלט ממה שמחכה לו בנחיתה. גם אם נתרסק בסוף וגם אם הדלק הולך להיגמר, הוא חושב על עצמו. מה אכפת לו להמשיך לשתק את המדינה לעוד חצי שנה – הכנות לבחירות, הקמת ממשלה חדשה? מה זה מעניין אותו שהמשק הישראלי בחריגה של כ-10 מיליארד שקל מהגירעון? בחירות, עוד חצי מיליארד שקל – בקטנה, יעלה כמה שיעלה. ראש הממשלה יושב בתא הטייס. התא סגור ונעול. במטוס יושבים יתר חברי הקואליציה המיוחסים, והם יושבים במחלקה הראשונה או במחלקת העסקים, תלוי בדרגה. הם לא בודקים לאן נוסעים, מה יעד הטיסה. הם עסוקים בלראות סרטים וליהנות מהנוף. הדיילת מציעה עוד כוס יין, אולי עוד חטיף: שר קטן בלי תיק, רכב בלי תפקיד, משרה בלי תוכן, מקום ליד החלון, אולי מקום כפול במחלקה ראשונה. הם רואים סרטים וסדרות ונהנים, למשל "שתיקת הכבשים", "גבעת חלפון אינה עונה", "המלך ארתור"; יש עוד סדרה מתאימה, "הכלה הטורקית". ואיפה הטייס? הטייס בתא הטייס, מחפש את הקופסה השחורה, להחביא אותה, שלא יהיה אפשר אחר כך לראות מה קורה. והמטוס במצב גרוע, כולו רועד, משקל יתר, אין כסף לתחזוקה שלו, אין מספיק דלק. הנוסעים נורא צפופים מאחור, מסכות החמצן כבר יורדות לקראת ההתרסקות – והטייס בשלו, ממשיך בטיסת ההתאבדות. לנוסעים מאחור אין ארוחות חינם, אין דיילות חינניות, משלמים על כל מנה, ולא רק זה – המחירים עלו. והנמשל ברור. אני פחות מחודש בכנסת, והתחושה היא של הסחת דעת – הסחת הדעת של הציבור, הסחת דעת ציבורית. רעש רעש, צלצולים, צעקות, חסינות, ועדות, התגברות, בית משפט, אין משילות, חוק גיוס, פיזור הכנסת – כמה רעש, והכול מסך עשן סביב דבר אחד: דרישה של ראש ממשלה לממשלה שיש לה עיקרון אחד בלבד: להסכים להצביע עבור חיסול שלטון החוק ולייצר מלך. יש נגדו שלושה כתבי אישום על שוחד ועבירות פליליות, והוא בונה ממשלה שתייצר ראש ממשלה שונה מכל קודמיו, וגם שונה מכולנו, נתיניו: הוא לא יעמוד לדין. גם אין על הפרק דיון מקצועי אמיתי בנושא הזה; אולי קציבת כהונה, חס וחלילה. העסקה לכל מי שמצטרף לממשלה היא ברורה: אין קציבת כהונה ואין ריסון כוחות החוק מולו כל עוד הוא בתפקיד. התפקיד, למי ששכח, הוא ללא הגבלה. ומה על הפרק, כשכולנו בטיסה הזאת? מה קורה באמת למטה, מתחת לטיסה, בארץ? גירעון תקציבי של מיליארדי שקלים, יועץ משפטי לממשלה שהיה מהאנשים הכי קרובים אליו מתראיין ואומר: "הטענה כאילו מערכות החוק והמשפט פוגעות בדמוקרטיה – – – מבטאת חוסר הבנה", ומתריע מפני התרסקות המטוס. אבל הציבור בהסחת דעת, הציבור עסוק ברעש, בצלצולים, ולצערי לא לגמרי מודע למה שקורה. מה שמעניין את ראש הממשלה זה להילחם ולהמשיך להילחם במערכת המשפט, בתקשורת; רק לא לעסוק בנו – באזרח, בצרכן, בטיפול במשבר התחבורה, במתווה להוזלת עלויות לחינוך הרך. ראש הממשלה עסוק רק בעצמו, ואנחנו סופגים עוד גל של התייקרויות, שראו זה פלא, המתינו לאחרי הבחירות: מוצרי יסוד, חלב, לחם, מים, חשמל וארנונה – התייקרויות שהמתינו עד אחרי הבחירות. מאחורי הקלעים מתנהל משא ומתן קואליציוני של אין ברירה, כי חייבים להציל את נתניהו, וכל מחיר כשר. הטייס, במקום לטפל בטיסה בטוחה וטובה, מטפל בקופסה השחורה – בואו נטשטש ונעלים את כל מה שיכול להציב לנו מראה למה שקורה: הצעת חוק להשתקת המשטרה, הצעת חוק לצמצום יכולת הנשיא לבחור טייס אחר, הצעת חוק לריסוק בית המשפט העליון, הצעת חוק למינוי פוליטי של יועצים משפטיים, דיון להחלשת מבקר המדינה, ריסוק בית המשפט העליון, ביטול ועדת השקיפות בכנסת – אולי עוד יהיה חוק שגם יאסור עלינו להשתמש במילה "שקיפות", שחלילה לא נצטרך לראות מה קורה – פסקת חסינות, וכשלא הולך – פסקת התגברות, וכשזה לא הולך – בחירות חדשות. כמו שאמרתי, אנחנו בטיסת התאבדות, היעד – התרסקות, וכל האמצעים כשרים. עכשיו מדברים על בחירות חוזרות. הן יעלו לנו חצי מיליארד שקלים, במצב גירעוני, שנה הקפאה בשירות הציבורי, בלי מפכ"ל קבוע במשטרה, בלי החלטות קבינט מדיני ודיונים מסודרים, בלי קידום של תוכנית רב-שנתית אסטרטגית של צה"ל, כשחוזי רכש במיליארדים טרם נחתמו ועוד ועוד. מה אפשר היה לעשות בכסף הזה? אפשר היה להעסיק עוד 8,500 מורות ומורים בבתי הספר שלנו, לממן משכורת ממוצעת שנתית של יותר מ-7,000 גננות, להוסיף עוד עובדים סוציאליים שכל כך חסרים לנו, 7,000 מחנכים, לממן משכורות של אלפי רופאים. במקום למלט בן אדם אחד מהדין אפשר היה להגדיל את דמי הליווי לעיוורים פי ארבעה, להגדיל פי חמישה את מימון התוכנית לחיזוק החינוך הטכנולוגי בישראל, להגדיל את התמיכה השנתית למרכזי יום ועוד ועוד. בואו נקרא לילד בשמו: אנחנו בתהליך של המלכת מלך. אז בואו נדבר קצת על מלך בהלכה. על המלך מוטלים שלושה איסורים ומצווה אחת שאינם מוטלים על אף אדם אחר. מלך, אסור לו להרבות סוסים, אסור לו להרבות ממון, ובנוסף מצווה המלך לשאת לכל מקום ספר תורה. אם אנחנו נקביל את הכללים האלה ואת המגבלות האלה שהטילו על מלך, אנחנו מבינים מה קורה כאן. תורה: ההלכה רצתה שכוח המלוכה – גם מלך יהיה מוגבל. החובה להסתובב עם ספר תורה נועדה לסמן את החשיבות של קיום מצוות, של שמירת הדין, של קיום יום-יומי של החוקים בחיי המלך. האיסור לא להרבות ממון גם הוא ברור, בוודאי לא שמפניות, לא סיגרים. הפרשנים נחלקו בתורה מה המשמעות: מטרת האיסור היא גם לשמור את החוק וגם למנוע מהמלך להטיל על הציבור מיסים שלא לצורך. אז בבקשה, אדוני ראש הממשלה: תוריד את כולנו מטיסת ההתאבדות הזאת, כי אנחנו רוצים לרדת. אין דיילות, לחצנו על הכפתורים. אל תרבה הון ואל תקים את עצמך כמלך. לסיום, בקיץ הקרוב יוצאת גרסה קולנועית מחודשת לסרט הנהדר "מלך האריות". חשבתי שאין מתאים מלסיים את הנאום העצוב הזה עם השיר "משתגע כבר מלך להיות", שבו סימבה הצעיר מסביר ליועץ המלך זאזו מדוע הוא מחכה כל כך להיות מלך. מי שרוצה להצטרף אליי מוזמן. "כשאמלוך אביס את יריביי במלחמות / כולם לי ירחשו כבוד, אהיה מורם מעם/ אני כבר מתאמן כיצד/ לשאוג בקול נזעם // משתגע כבר מלך להיות / איש אז לא יאמר לי / מה מותר ולא מותר לי / רק לשם ללכת / לקום ולא לשבת // חופשי לרוץ לאן שארצה/ ואיש עליי את פיו לא יפצה. // מלכים לא מקבלים עצות מעבד שכמותך / משתגע כבר מלך להיות. // אם תביטו שמאלה / או תפנו ימינה / תמיד אני אהיה שם/ גבוה מעל כולם. // נשיר לסימבה בקולי קולות, // מההרים ועד הגאיות / כי לשלטון מתאים הוא לעלות / משתגע כבר מלך להיות/ משתגע כבר מלך להיות". בואו נעצור את הטיסה הזאת לפני ההתרסקות, כי הכי קל להרוס; הרבה יותר קשה לבנות ולעבוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. עכשיו תדבר חברת הכנסת קארין אלהרר. שבע דקות, בבקשה. << דובר >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אפתח בווידוי קטן. באמת האמנתי שזהו, אין יותר מוגזם ממה שקורה כאן. באמת חשבתי שזה הכי נמוך. אבל טעיתי, אני מודה, טעיתי. כל פעם שאני חושבת שנתניהו שבר את השיא בעשיית צחוק ממוסדות המדינה אני מתבדה. כל פעם שנדמה שהוא מכר את שארית הערכים ועקרונות היסוד שלנו נחצה עוד קו אדום. כשנדמה שאין, פשוט אין יותר, אין יותר לאן להתכופף, נתניהו מצליח, בכישורי לימבו שלא מביישים. פשוט יוצא דופן. היום הוא הצליח לתת משמעות חדשה וחסרת תקדים לביטוי: שוברים את הכלים ולא משחקים. אצלו זה לא רק סתם שוברים, לא בקטנה; שוברים את הכלים, מטיחים אותם בקיר, הופכים אותם לאבק. אצל נתניהו זה: או my way או the highway. זה לא הולך בדרך שלי – זה לא ילך בשום דרך. כי אם אין ממשלה בראשות נתניהו, פשוט לא תהיה ממשלה. נלך לבחירות. חוק-יסוד: הממשלה? הצחקתם אותו. הנשיא יכול להטיל את ההרכבה על מישהו אחר? לא מעניין אותו בכלל. מיליארדי שקלים זה יעלה למשק, כשגם ככה אנחנו בגירעון הולך וגדל? למי אכפת. מינהל תקין? נו, באמת, את מי זה מעניין. לנתניהו זה אפילו לא מצלצל מוכר. מיליון ו-200,000 אזרחים שהביעו אמון במפלגה אחרת? לא רואים אותם ממטר. רק דבר אחד מעניין את נתניהו. אתם יודעים מה זה? נכון, בנימין נתניהו. אם זה לא הוא, זה לא יהיה. מי שלא מתיישר לפי הקו הזה – לא נורא, נתניהו ידאג לשלוח איזה דובר או איזה חבר כנסת שיטיח בו רפש ויפיל עליו את האשמה. כשמישהו לא מתיישב עם הקו של נתניהו הוא פשוט הופך להיות מושא לניגוח. זה לא משנה – זה יכול להיות חבר כנסת, שר, מפכ"ל, פרקליט בכיר, יועץ משפטי לממשלה, אפילו מבקר המדינה. אם מישהו לא מוכן להעלים עין בזמן שמנסים למרוח את הציבור רק כדי שתקום כאן קואליציית חטאים שתמלט אותו סופית מכתב אישום ותהפוך את המוסד הזה, הכנסת הזאת, למחסה לעבריינים, אז הוא האחראי הבלעדי. אני רוצה לפנות כאן אישית לראש הממשלה בנימין נתניהו: עודף הכוח סחרר אותך. הרצון להישאר כאן השליט גורם לך להתבלבל. תן לי להזכיר לך, אדוני ראש הממשלה: נבחרת כדי לשרת את העם ולא להפך. המטרה היא מדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל, ולא כס המלכות שאתה מתבצר בו. אם אתה לא הצלחת להרכיב ממשלה, תתכבד, תגיד: טעיתי, לא הצלחתי. לא יורידו לך את הישגי העבר. תגיד: נכשלתי, ותן את המשימה הזאת למישהו אחר. ההתנהלות שלך בימים האחרונים הולמת סולטאן שנמצא לא הרחק מכאן, באיסטנבול. בהקשר הזה אני רוצה רגע להזכיר לכולם את הנושא המטריד יותר, המאיים יותר, שכביכול הוסר מסדר-היום הציבורי בגלל פארסת הבחירות. לפני יומיים נאמה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ופנתה לנתניהו בשאלה: לפני שנתיים – זה ציטוט – הודית שצריך בית משפט עצמאי וחזק. מה קרה? מה השתנה? באמת, בנימין נתניהו, אדוני ראש הממשלה, מה השתנה? מה קרה שהחלטת לפתוח במלחמת חורמה על כל מה שמאפיין אותנו כדמוקרטיה? למה אתה מנצל כל הזדמנות להשתלח, לזרוק רפש, לאיים בחרם על שומרי הסף? תראו, זאת תופעה מעניינת: גם בנימין נתניהו וגם שרת המשפטים, כשהם נמצאים בחו"ל הם מה זה משוויצים בבית המשפט העליון שלנו. לכל מי שמוכן לשמוע הם מספרים כמה בית המשפט עושה עבודה חשובה ועד כמה יש לנו מערכת צדק מפותחת. אבל כאן בבית – סיפור שונה לגמרי: בבית לא מהססים, משתלחים. מי שמפריע להם לכאילו-משילות זה בית המשפט. הם מאיימים: D9, מלחמת רשויות. כל זה למה? תנו לי להרגיע אתכם: פסקת ההתגברות היא לא באמת הבעיה של נתניהו. הוא עדיין מבין, אני בטוחה, ועדיין יודע שמדינה דמוקרטית חייבת בית משפט חזק. הוא מבין שבית משפט חזק הוא היחיד שיכול לעצור רשות מינהלית לפני שהיא פוגעת בזכויות שלנו. הוא יודע שרק בית משפט חזק יכול להגן מפני עריצות הרוב, אבל כנראה שעריצות הרוב ממש מתאימה לו. אל דאגה. אל דאגה. הבעיה היא שאותו בית משפט חזק ועצמאי, שלא מפחד ולא מהסס לפעול חרף האיומים וההפחדות וההשמצות, זה אותו בית משפט שלא יהסס להניף את החרב, ובאבחה אחת, כנראה, פשוט ישבש את התוכניות שלך להתחמק מן הדין. אז הפעם בית משפט מפריע לו. הוא מחפש את כל הטריקים להפיל אתכם בקואליציה, לאיין את הכוח שלכם כחברי כנסת. אני רוצה להבין למה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם אפשר משפט סיום, בבקשה. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר_המשך >> משפט סיום. למה אתם מתיישרים עם זה? למה אתם נתינים לאדם שלא רואה אתכם ממטר? הוא לא רואה אתכם, מלכיאלי. הוא באמת לא רואה אתכם. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אצלכם במפלגה רואים אותנו? << דובר_המשך >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר_המשך >> הוא משתמש בכם. אני אומרת לכם, מלכיאלי, אל תדאג ואל תפחד, אנחנו לא ניתן לו לעשות את זה. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אצלכם במפלגה ייקחו אותנו? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, מלכיאלי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה מיכאל מלכיאלי, זה אותו שם בשיכול אותיות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מיכאל המלך. אלה שני דברים. מיכאל ומלך זה שני מושגים. מלכיצדק מלך שלם. << קריאה >> יואב קיש (ליכוד): << קריאה >> מלכיאל ממשפחת המלכיאלים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> המלכיאלי, יש משפחת המלכיאלי. באיזו פרשה זה? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> פנחס. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> פנחס. << דובר >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר >> יואב קיש, אתה מעתיק. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני לומד מהטובים ביותר, בואי נגדיר את זה ככה. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> היכולות של יואב עומדות גם בתחום התנ"ך. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> שלום. אני אנצל את זה כדי להכיר. אני מירב כהן ממפלגת כחול לבן, נעים מאוד. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מאחלים לך הצלחה בכנסת. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> תודה רבה. אני מקווה שיהיה לי במה, כן. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> יש אפשרות שתעברי לקואליציה. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא, תודה. אני מודה לך על ההזמנה לקואליציה. אני אוותר הפעם. אני מטפלת הרבה מאוד באנשים מבוגרים. זה הנושא שלשמו הגעתי לכנסת – כדי להגן עליהם. אני פוגשת כל יום במצבים לא פשוטים: משפחות שנאלצות לטפל בהורים במצב סיעודי, אנשי בעלי מוגבלויות – באמת, אנשים שלצערי אפילו את החודש קשה להם לסיים. ובימים אלה אני מאוד מאוד מתביישת לפגוש אותם, כי לא נעים לי להסתכל להם בעיניים ולספר להם שלמדינת ישראל אין מספיק כסף לסייע להם לעבור את החיים שלהם בכבוד, לשרוד את היום-יום, אבל יש למדינה מספיק כסף ללכת שוב למערכת בחירות חודש וחצי אחרי שביקשנו את אמון הבוחר. אני פשוט מרגישה שהם מצפים מאיתנו ליותר – ליותר אחריות, ליותר יציבות. אני כמובן לא איחלתי למדינת ישראל שמי שיהיה ראש הממשלה שלה יהיה בנימין נתניהו – אני הולכת אחרי מנהיג אחר, בשם בני גנץ – אבל מדינה צריך לנהל, יש לנו כאן אחריות, וככה לא מנהלים מדינה. אני מרגישה שאנחנו פה חבורה של אליטיסטים שיושבים ומתווכחים בינם לבין עצמם בזמן שיש אנשים קשי יום שמצפים מאיתנו ליותר – ליותר אחריות מזה. נושאים חברתיים וכלכליים מאוד מאוד חשובים נדחקים הצידה בגלל שכולנו נכנסנו לסחרור, וכל מטרת הסחרור הזה היא לדאוג להישרדות של בן אדם אחד: של ראש ממשלה שיש נגדו שלושה כתבי אישום. לא היה מצב כזה בהיסטוריה של מדינת ישראל, ואנחנו משלמים על זה מחיר יקר. אני מאחלת לנו שלא ניכנס לכזה מצב, ואני חושבת שלפני שלוקחים את מדינת ישראל למערכת בחירות צריך למצות את כל האפשרויות, כולל, כן, גם לתת למי שעומד בראשות המפלגה הגדולה ביותר, בני גנץ, לנסות ולהרכיב את הקואליציה הבאה. צריך לעשות הכול כדי לא להיגרר לעוד מערכת בחירות כזאת. חשוב לי לומר – אני לא יודעת, יכול להיות שהמשבר הזה יסתיים. אני מאחלת לנו שהוא יסתיים. אבל זו בעיה שעוד תפגוש אותנו אם בנימין נתניהו ימשיך להנהיג את הקואליציה הזאת, כי ראש ממשלה שיש נגדו שלושה כתבי אישום הוא ראש ממשלה סחיט, והרבה הרבה יותר קשה לו לנהל מדינה. למה הוא סחיט? כי תכל'ס יש לו רק קואליציה אחת שהוא יכול להרכיב. אין לו הרבה אפשרויות, כי רוב המפלגות, לפחות המפלגה שאני חברה בה, לא ישבו עם בן אדם שיש לו שלושה כתבי אישום והוא במצב משפטי כל כך כל כך מורכב. ואז, כשיש לו רק קומבינציה אחת שהוא יכול ללכת איתה, כל שחקן הופך להיות שחקן וטו, ואז נוצרת סחטנות, שזה מה שאנחנו בעצם רואים היום, וככה אי-אפשר לנהל מדינה. מי שיש לו שלושה כתבי אישום לא יכול לנהל מדינה, כי הוא סחיט, וכי הוא צריך להקדיש הרבה מאוד זמן לתהליכים המשפטיים שהוא מעורב בהם. בכל מקרה, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לדבר דווקא על הנושאים שלשמם באתי. אני לא באתי לדבר לא על חסינות ולא על התגברות. אלה לא הנושאים שלשמם ביקשתי את אמון הציבור. לא בשביל זה הגעתי לכנסת ישראל. אני הגעתי לכנסת ישראל כדי לתקן את המצב שבו אנחנו נמצאים, שלצערי יצרנו חברה שפשוט טורפת את החלשים שבה, ואני כאן כדי להגן עליהם עד כמה שניתן. ולכן, את הבמה המכובדת הזאת אני רוצה לנצל כדי לספר לכם על מקרה לא פשוט שאני מטפלת בו בימים אלו, והלוואי שהיינו מתעסקים בנושאים האלה ולא בהאם הממשלה צריכה להתפזר חודש וחצי אחרי שעברנו מערכת בחירות. אני רוצה לספר לכם על אדם מקסים בשם אייל שושן. אייל שושן הוא בן אדם שכבר מינקותו סובל משיתוק מוחין. הייתה איזושהי בעיה עם הספקת החמצן – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אולי ננצל את ההזדמנות ששר הרווחה חיים כץ נמצא פה כדי לשמוע את הסיפור של חברת הכנסת מירב כהן. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> רעיון מצוין. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> מספיק שאתה שומע. אחר כך תעביר לי. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא, לא, אני אשמח. אני אשמח. זה לא עלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זו הזדמנות, כי יש לה עוד שתי דקות וחצי. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה מקרה – אולי נוכל לשלב כוחות. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> אני שמח. תאמיני לי, אין לך מושג כמה אני שמח. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה סיפור אנושי. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה סיפור חשוב על בן אדם שסובל משיתוק מוחין. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> תשמעי, הוא היה חולה, ועכשיו הוא מספר לי איך הוא הבריא, וזה עושה לי כזאת שמחה בלב, איך הבן אדם השתקם. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> רק בריאות. דוד אמסלם, חבר הכנסת דוד אמסלם, רק בריאות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רפואה שלמה ובריאות שלמה. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוהבים אותך, מאחלים לך אושר ובריאות, ואני אשמח אם תקשיב לסיפור של אייל שושן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אייל שושן הוא ירושלמי, אגב, מקריית יובל. דודי, הוא משלנו, מירושלים, וסובל משיתוק מוחין מגיל ינקות. המשפחה שלו עשתה הרבה כדי שהוא יהיה בן אדם עצמאי, שיצא לעבוד, שיגדל משפחה, ותודה לאל, הוא הצליח לעשות את זה. אבל לצערי הרב מאוד נוכלים במדינת ישראל נדבקו אליו. מדינת ישראל הפכה להיות – ברגע שקולטים שאתה חלש, יש הרבה מאוד נוכלים שיודעים לנצל את זה. וכשעברתי על פירוט כרטיסי האשראי שלו ועל הכספים שלו בבנקים גיליתי סיפור מטורף: אנשים נוכלים התקשרו אליו בטלפון והמציאו לו – ממש המציאו לו – שיש לו חובות והוא חייב לשלם, והפעילו עליו לחץ שהוא לא הצליח לעמוד בו, הגיעו אליו למקום העבודה, לקחו ממנו עשרות אלפי שקלים במזומן – חברות סלולר, כשהוא בא לתקן; הייתה לו בעיה במכשיר, המטען לא עבד כמו שצריך – העמיסו עליו ים של מתנות שעלו לו עשרות אלפי שקלים, ועד חברות ביטוח. שימו לב למה שאני אומרת: 60 פוליסות של ביטוח חברות ביטוח שונות עשו לו באמצעות הסוכנים שלהן. 60 פוליסות שהוא בוודאי לא היה מודע אליהן, הוא בוודאי לא זקוק להן, הוא בוודאי לא יכול לממש את זה. איך בכלל עלו על זה? הבן אדם נכנס לחובות. הוא נכנס לחובות, תיקי הוצאה לפועל, אז בני המשפחה שלו ביררו במה מדובר. הם גילו, שימו לב, שההוצאה החודשית שלו על ביטוחים היא 7,000 שקלים. זה יותר מהמשכורת החודשית שלו – הוא משתכר שכר מינימום. הוא נכנס לחובות כי כל הכסף שלו הלך אוטומטית לביטוחי בריאות. אנחנו בימים אלה פונים לכל חברות הביטוח. הצלחנו כבר להחזיר לו חלק מהכסף, ונילחם פה עד הסוף. אבל צריך פה ללמוד איזשהו לקח כדי שהמצב הזה לא יחזור על עצמו. חברות הביטוח היום מחזיקות סדר גודל של 43% מנכסי הציבור – חברות חזקות מדי, ותראו איך זה מתבטא. יש שם גם אינטרסים של סוכנים שבסוף דורסים אנשים. אייל שושן – עשו לו 60 ביטוחים רק כי אפשר, רק כי קלטו שאפשר לגשת אליו, להפעיל עליו לחץ, והוא לא יתנתק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבל שהזמן שלך נגמר, אז תסכמי במשפט. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני אסכם. אני חושבת שאנחנו, נבחרי הציבור, צריכים קודם כול לעסוק בנושאים אלה – לעסוק בזה שניצול של אנשים באמת קשי יום לא יחזור על עצמו. אני כמובן פניתי למפקח על הביטוח כדי שהוא יוציא הוראות לחברות הביטוח, וגם אני כמובן אלך עם אייל שושן יד ביד עד שהעוול הזה יתוקן. הלוואי שתהיה לנו הזכות להתעסק בנושאים האלה, ולא בחסינות או בפיזור הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. חבר הכנסת עיסאווי פריג', 13 דקות, ואחריו – חבר הכנסת טל רוסו. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, המעטים שנמצאים במליאה, שמעתי את חברת הכנסת מירב כהן, שבאה לכנסת עם אג'נדה חברתית ברורה: אני באתי להגן, לעזור, להילחם למען החלשים והקשישים, ואני מצדיע ומוריד את הכובע. אבל מה לעשות שאת באה למקום וחיכית לרגע הזה להתחיל בעשייה החברתית המבורכת הקדושה שאת עושה – אני עקבתי אחריה – ולבוא לבית שמתחיל לייצר זן חדש של שלטון במדינת ישראל. הרי אנחנו יודעים, למדנו: יש משטר קפיטליסטי, תפיסה קפיטליסטית, ויש משטר סוציאליסטי, תפיסה סוציאליסטית – יודעים את זה – ויש תפיסה קומוניסטית, גם יודעים איפה. ומתפתח לנו זן שלטון חדש בשם "שלטון הביביזם". זה השלטון שמתפתח לנו בעולם המודרני, שהוא חסם בפנייך, מירב, את הגשמת האג'נדה החברתית שלשמה באת לכאן. זו הדמוקרטיה, הזן החדש שמתפתח. ואדוני היושב-ראש, הזן הזה קיים בעולם, אבל בעולם המודרני הוא לא קיים. הוא קיים אצל ארדואן, הוא קיים במדינות העולם השלישי, איפה שמקדשים את המנהיג והוא מעל הכול, ואומרים: יחיה המלך – אני שומע את זה הרבה במדינות ערב: יעיש אלמליכ. וזה מה שקורה: מקדשים את המלך, הכול מותר, והוא מקבל את האהדה. ומה הסוף של המנהיגים שכל המדינה היא תחת רגליהם ונועדה לשרת את האינטרסים שלהם, והקהל וההמונים תומכים בהם – הם רואים, אבל בכל זאת תומכים בהם? מה הסוף? הסוף מר וחשוך. כי לפי תורת הביביזם, המדינה זה אני; שלטון החוק זה אני; דמוקרטיה זה מה שאני אומר – זה הביביזם. ביביזם – ביבי לא משלם, ביבי נהנתן. השלטון הזה שמתפתח והתופעה המסוכנת שמים את כולנו בסימן שאלה אחד גדול. כל החברים לפניי דיברו על זה ותיארו את זה. ואני שואל אתכם – כל אזרחי מדינת ישראל צופים בנו, מקשיבים מה הולך לקרות. אני שואל אתכם: לאן מועדות פניה של מדינת ישראל לאחר עידן בנימין נתניהו? האם חשבנו על זה? הרי לכל דבר יש סוף. יש פתגם בערבית שאומרים לראש עיר או לכל מי שמחזיק במשרה שלטונית. אני אגיד את זה בערבית ואתרגם: (אומר בערבית ומתרגם:) אם משרה מובטחת לנצח לאחר, היא לא תגיע אליך. הרי יש סוף, יש סוף לשלטון הזה. כמו במשחק כדורגל – קבוצה חלשה וקבוצה חזקה. החלשה משחקת על הזמן ויודעת שתפסיד בסוף; נעביר זמן פציעות, נעביר זמן, נשחק, הכול בשם הדמוקרטיה. כשר אבל מסריח. הרי אתה יודע, ביבי, שאתה יום אחד תעמוד בפני שופט שצריך לשפוט אותך על מעשיך, יגיע היום הזה. כמה תרגילים אתה יכול למשוך את זה? כמה? שנה? שנתיים? שלוש? ארבע? בסופו של דבר תגיע לנקודה שאתה צריך לתת את הדין ולנמק את מעשיך. אז למה לתת למדינה שלמה להיות בת ערובה בידיים שלך? אני שואל. הרי רבין, על חשבון דולרים התפטר. בגין, האידיאולוג, ראה שמסדרים אותו מאחור – התפטר. אולמרט הלך; יש כתב אישום – הלך הביתה. ואז מה ביבי אמר? אני אזכיר לכם. ראש הממשלה, בזמן אולמרט – נאמר רבות על זה, אבל אני אזכיר לכם, תראו מה ביבי אמר על אולמרט בזמן קיום חקירות נגדו. אמר: "ראש ממשלה ששקוע עד הצוואר בחקירות, אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים כל כך גורליים במדינת ישראל. לא זו בלבד, אלא" – הוא אמר, ביבי – "שקיים חשש – אני חייב להגיד אמיתי, לא בלתי מבוסס – שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו, ולא על פי האינטרס הלאומי, כי הוא נמצא במצוקה המיוחדת הזו, הכל-כך עמוקה:". זה מה שאמר ביבי. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> עוד לא היה כתב אישום. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> עוד לא היה כתב אישום. חשדות. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> רק חקירות. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> זה מה שאמר; דברים מאוד חכמים של ראש ממשלה חכם בשם ביבי נתניהו. אז ראש הממשלה, מה שנכון לאחרים הרי גם נכון לגביך. לאן אתה מוביל אותנו? לאן אתה מוביל אותנו? עכשיו אני חושב ומנסה להיכנס לראש של חבר הכנסת מרגי בש"ס ושל כל חבר כנסת שנמצא באולם – מה עובר להם בראש, מה עובר לחברי הכנסת בליכוד שנבחרו מחדש. שמים את היד, חושבים: לאן האיש הזה מוביל אותנו? מה יקרה איתנו? עד שעשינו מסע כל כך ארוך ונבחרנו לכנסת, הוא רוצה לטלטל אותנו? ייקח אותנו כבני ערובה כדי לדחות ולדחות ולדחות? מה עושים? מתלבטים. יושבים מרגי וש"ס, חושבים: קיבלנו שמונה מנדטים – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אני חושב שאני צריך ללכת. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> שנייה, חבר הכנסת מרגי. – – קיבלנו שמונה מנדטים, ש"ס, בניגוד לכל התחזיות. עכשיו נלך לבחירות – האם נקבל את שמונת המנדטים? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> הלו? הלו? << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> לאן האיש הזה מוביל אותנו? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> זה לא פעמיים חמסה, זה עשר. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> באים ליהדות התורה, לחבר הכנסת אייכלר, אדוני היושב-ראש, חושבים: מה בראש שלך? לאן האיש הזה מוביל אותנו? כולם מגיעים לאותה מסקנה: בינתיים זללתי את כחלון, אכלתי אותו. חבר הכנסת השר גלנט היה יותר חכם – ראה את הדרך לפני המנהיג שלו משה כחלון ורץ עמוק לתוך הליכוד, ושיחק אותה בחוכמה: אני נמצא על כיסא השירות; אם ביבי ימשיך – אני ממשיך, ראיתי את הנולד. כחלון, עם כל ההבטחות וכל השקרים שנתן – הינה, זלל אותו. אז כולם חושבים ודנים. ומה הציבור? הציבור עכשיו מסתכל עלינו, אומר: המטומטמים האלה רוצים לקחת אותנו לעוד מערכת בחירות. איך אנחנו בעיני הציבור? מה הוא חושב עלינו? עסקני הבחירות למיניהם חושבים ומתחילים לתכנן דברים איך לעשות עוד סיבוב. הציבור שואל את עצמו, מתקשה, מתקשה לקלוט מה שקורה בבית הזה; צופה בנו. בבתים מדברים על זה, במפעלים, בעסקים: ריבונו של עולם, משהו לא מובן, משהו לא מובן. ואתם באים וצוחקים עלינו, אומרים לנו: חוק גיוס. איזה חוק גיוס? איזה חרטא ברטא; יש הרבה מעבר לכך, אבל למדנו את ביבי. אני חייב להגיד את דעתי האישית, אדוני היושב-ראש: אני עדיין מאמין שכל ההצגה שאנחנו רואים היא ריקה מתוכן. אני ככה מאמין, אני חייב להגיד, למרות שאנחנו כמה שעות לפני ההצבעה – הצגה ריקה מתוכן כמו שנאומי נתניהו, שהיה אומר לנו – וואו, בשעה 20:00 בנימין נתניהו עושה מסיבת עיתונאים, כולנו רצים לטלוויזיות לראות מה קורה. יוצא פארש. הכי פאדי, כלאם פאדי. ההצגה הזאת, ככה אני רואה אותה. ואני מאמין, אני מאמין שאנחנו נהיה במקום אחר בסוף היום, כי איך שאני מבין את הפוליטיקה, בתפיסה הקטנה שלי, הרי מאחר שאני משוכנע, כמו רוב אזרחי מדינת ישראל, שראש הממשלה שמשחק על הזמן רוצה להרוויח כמה שיותר זמן כדי לא לעמוד לדין על החשדות שעומדות נגדו – איך אני מרוויח זמן? בשם הדמוקרטיה – אמרנו: כשר, אדוני, אבל מסריח – בשם הדמוקרטיה, איך אני מרוויח זמן? אני הולך למערכת בחירות, אני מרוויח כמה חודשים טובים, או אני עושה ממשלה. בשני המקרים האלה כל המערכת, כל הציבור, עסוקים בבחירות, בדברים; אין להם זמן לבקש שאני אשלם את הדין. הרי את השימוע דחיתי – אני לא יכול לעשות שימוע באוקטובר, כי הבחירות יהיו בספטמבר, אם כן יהיו, אז אני צריך לדחות את השימוע. אופציה שנייה: אם תהיה ממשלה, אז אני אדאג להעביר סדרת חוקים שתגן עליי. הרי ביביזם – ביבי מעל הכול. אז אני אומר לראש הממשלה: ארחם נפסכ, ארחם נפסכ. מה זה ארחם נפשכ? תרחם על עצמך ועל הסובבים אותך. הרי אתה מנהיג, אתה קורא לך מנהיג; לפניך היו חכמים ומנהיגים יותר מבריקים שדאגו – המדינה לפני האיש, וכל מה ששמעתי זה "אישי ולא פרסונלי". יש מושג חדש, אדוני, שמעת עליו? אישי ולא פרסונלי. אני, לקח לי יומיים, חברת הכנסת תמר, להבדיל, מה זה אישי ומה זה פרסונלי. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> ולאיזו מסקנה הגעת? לא אותו דבר. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> שזה אנגלית וזה עברית. שזה אנגלית וזה עברית – תלוי איך אתה אומר את זה. כשאתה אומר את זה – "אישי" בעברית, זה מתקבל, אה, אצל העמך, בתפיסה; אבל כשאתה משתמש בזה באנגלית, "פרסונלי", אוה – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> נשמע מתוחכם. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> – – נשמע מתוחכם. הכול אותו דבר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> איך אומרים את זה בערבית? זה מה שמעניין. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אישי, פרסונלי? ואללה, (אומר בערבית: אני לא יודע.) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> (אומר בערבית: לא יודע?) << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: לא יודע.) זה דבר חדש עבורי. הכול זה בתורת הביביזם, אדוני. אתה לומד הרבה דברים חדשים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> (אומר בערבית: אתה לא יודע איך אומרים "אישי"?) << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: בכנות, אישי אני יודע – "שח'צי".) "פרסונלי" – לא יודע, לא יודע. יש תורה חדשה שאנחנו נצטרך ללמוד אותה מחדש, ללמד אותה מחדש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> (אומר בערבית: יש מילה בערבית ל"אישי"? אתה יודע מה "אישי"?) << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: אני אגיד לך מה,) בערבית כל זה נקרא במילה אחת: חרטא ברטא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת טל רוסו, בבקשה. חבר הכנסת טל רוסו, 13 דקות. << דובר >> טל רוסו (העבודה): << דובר >> כבוד יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, אתמול נאמתי את נאום הפתיחה שלי בכנסת העשרים-ואחת והיושב-ראש אמר לי שיהיה לא יותר מעשר דקות. הבטחתי שאני באמת אקצר, והנאום היה שבע דקות. לא ידעתי שיום אחרי זה יכול להיות נאום הסיום, והיום זה שלוש דקות יותר ולא שלוש דקות פחות מעשר הדקות. אז אני באמת שלושה חודשים בפוליטיקה, שלושה חודשים מרתקים. נכנסתי למערכת בחירות קצת פחות מחודשיים לפני מערכת הבחירות, ונכנסנו אליה בתנופה. היו פה הרבה מאוד אירועים. מה שהבטחתי כל הזמן לאנשים: תראו, זה עוד מעט נגמר – זאת הבשורה הטובה. הבשורה הרעה – שזה ירד יותר ויותר נמוך. אבל אז עוד לא ידעתי שתהיה עוד מערכת בחירות. ואני לא מקנא. קודם כול, אני לא מקנא באזרחים – הם הקורבנות הראשונים, הציבור הישראלי. ואני רק חושב על הדברים – לאן זה יכול לרדת, עד לאן אפשר לרדת בעוד מערכת בחירות. זה פשוט בלתי יתואר. אנחנו בעצם מדברים על מעבר למערכות הבחירות והקמת ממשלות. אנחנו מדברים על ממשלה שלא מתפקדת כבר כמעט חצי שנה, ואנחנו לא רואים שהיא תתפקד גם בחצי השנה הבאה. מה שהספקתי לראות בארבעה – כמה הייתי פה? ארבעה שבועות בכנסת – אומרים: זר לרגע רואה כל פגע. אני אקח את הנושאים ששמתי בנאום הפתיחה שלי בכניסה לכנסת העשרים-ואחת. דיברנו על הנושא של החינוך – החינוך לצניעות, החינוך לדרך ארץ; על יושר. אני הייתי מאוד אופטימי שפה אני נכנס להיכל הקודש של מדינת ישראל, וגיליתי דברים מאוד מפתיעים. הפגישות הראשונות שלי או החיכוך הראשון שלי היה בוועדות. האמת, הוועדה הראשונה נתנה לי איזה סוג של אופטימיות. זו הייתה ועדת הכספים בראשות גפני, שבאמת אני לא יודע כמה עזר, אבל בהחלט היה פה שיח על עוטף עזה, שיח על המפעלים שקורסים. היה מאוד ענייני ועם כיוונים. כשנכנסנו לוועדה המיוחדת – אז כבר נבהלתי, נבהלתי איפה אנחנו נמצאים כנבחרי ציבור. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם מותר לי להרגיע אותך, חבר הכנסת רוסו, כשיקומו הוועדות המקצועיות אתה תשב שם כחבר, ותראה הרבה הרבה דיונים ענייניים של שעות ארוכות לטובת האזרח; כל הוועדות – ועדת העבודה והרווחה, וועדת הבריאות. אני אומר לך, אתה תיהנה בוועדות. רק צריך ניסיון. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, תנו צ'אנס, תנו צ'אנס, תנו הזדמנות. אל תדבר על תיאוריות. מעשים. << דובר_המשך >> טל רוסו (העבודה): << דובר_המשך >> אז בוא אני אספר לך בכל זאת על הוועדה המיוחדת, שבה גיליתי קודם כול את נבחרי הציבור, נבחרינו, שצריכים להוות דוגמה ומופת, מדברים בזחיחות, ביהירות פשוט בלתי תתואר. אני אף פעם לא נתקלתי, אני מודה, בצורה כזאת של שיח עד שלושת הימים האחרונים. פתאום בשלושת הימים האחרונים היהירות והזחיחות ירדו קצת, אבל עדיין אנחנו צריכים לזכור שבסוף אנחנו נבחרי הציבור. בכל מקרה, אני רואה שם עוד דברים – שתוך כדי הוועדה משתלחים בקציני משטרה לשעבר, בנציגי בית המשפט, דברים שלטעמי אנחנו כנבחרי הציבור חייבים לשנות בצורה מוחלטת. וזה מסביר גם את השיח בציבור – השיח הפלגני, השיח הגס שיש בציבור. אין פלא, אם נבחרי הציבור מנהלים שיח כזה, אז מה יגידו שאר אזרחי מדינת ישראל? נבחר ציבור בעיניי צריך לתת דוגמה ומופת, ואני מצפה, לפחות מחבריי, שכך זה בעצם יתנהל. דבר נוסף שהעליתי בנאום הבכורה היה הנושא של מנהיגות, מנהיגות שחסרה. דיברתי על מנהיגות שחייבת לסמן דרך, חזון, להצביע על כיוון ולהוביל בנחישות ובתבונה. לצערי, אני רואה בהרבה מאוד תחומים במדינת ישראל שאין הובלה, אין יוזמה. יש סטגנציה, ואנחנו בסטגנציה תמיד הולכים אחורה. הממשלה עוד לא קמה, ובעצם אנחנו רואים שהקואליציה בונה לעצמה את כל התנאים להיות הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת. ראינו את זה בוועדה המיוחדת, הוועדה המיוחדת שמכינה – השלב הראשון, הדבר הראשון לפני שמתחילים לחוקק, בעצם שמים את הנושא של צ'ק פתוח – צ'ק פתוח במספר השרים, סגני השרים; בונים את התשתית למשא ומתן. השלב השני, שנעשה במקביל: מתחילים את חוק החסינות ואת פסקת ההתגברות, וזה עוד לפני שקמה ממשלה. השאלה היא עד לאן, עד כמה אנחנו יכולים, לטעמי, לרסק את הדמוקרטיה במדינת ישראל. הנושא של ההתיישבות העובדת, שזה אחד הדברים שאני העליתי בנאום הפתיחה, בעיקר החקלאות – אנחנו רואים את המצב הקשה, שהולך ונעשה קשה, בלי שיש שום גורם שמטפל בנושא בצורה רצינית. אנחנו רואים את הגיל הממוצע של החקלאים היום. אני לא רוצה לנקוב בו, אבל אני נפגשתי עם חבורה – אני לא רואה אף בן ממשיך שממשיך בחקלאות. אין דור המשך. אין שום מערכות שמעודדות את החקלאים ואת החקלאות. הבריאות – אנחנו רואים את המצב. אנחנו רואים פה בכל דבר. אנחנו רואים שאנחנו עכשיו עלולים להיכנס למערכת בחירות שתעלה, כפי שנאמר פה, הערכה – קשה מאוד להגיד את ההערכה, אבל אמרו שזה נע מחצי מיליארד בצורה ישירה עד 2.5 מיליארד בצורה עקיפה. אלו סכומים שאנחנו יכולים לפתור איתם כל כך הרבה בעיות של מדינת ישראל. אני אתן דוגמה אחת ממה שזה יכול: גבול מצרים. יושב פה חברי יואב גלנט, שהחלפתי אותו בפיקוד דרום. באותה תקופה גבול מצרים, או מה שאנחנו קוראים לו "המסתננים", הפך לבעיה הלאומית מספר אחת של מדינת ישראל. כמה עלה לנו לסגור את הגבול עם מצרים? חצי מהתקציב שהולכת להיות עלות הבחירות. היו לנו מיליארד ו-350 מיליון – זה הסכום שאושר לסגירת הגבול. בסוף זה עלה 1.6, אבל בכל מקרה, אנחנו מבינים מה הפוטנציאל ומה אפשר לעשות עם סכומים כאלה. לגבי הנושא של חוק פיזור הכנסת אני כבר דיברתי. אני רוצה לדבר על נקודה נוספת אחת, ובזה אני גם אסיים. אני גידלתי דורות של מפקדים על שני ערכים מרכזיים: הכול אפשרי, ולהוביל וליזום. לצערי, באנו למשכן הזה, שהוא אמור להיות דוגמה ומופת לכל מדינת ישראל, וגיליתי ששני הערכים האלה הם בדיוק הפוכים. גיליתי שבאמת הכול אפשרי. אם חשבתי שמשהו הוא בלתי אפשרי, גיליתי שפה הכול אפשרי, רק במובן השלילי. וגיליתי שהנושא של הובלה, גם הוא לא למקומות הנכונים. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אל תהיה פסימי, אפשר לעשות דברים טובים – – – דברים טובים. << דובר_המשך >> טל רוסו (העבודה): << דובר_המשך >> אני אומר מה גיליתי בארבעה שבועות. אני פה רק ארבעה שבועות, ואני מתנצל, אבל ארבעה שבועות שהיו לי בית ספר. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> של החיים. << דובר_המשך >> טל רוסו (העבודה): << דובר_המשך >> לא יודע אם של החיים, אבל בית ספר גדול. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת מרגי מאחל לך אריכות ימים במליאה. עוד תראה ימים טובים. << דובר_המשך >> טל רוסו (העבודה): << דובר_המשך >> הספקתי לעשות בשלושה חודשים מסע בחירות שלם לכנסת. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – אם יש ועדות. << דובר_המשך >> טל רוסו (העבודה): << דובר_המשך >> רגע, בשלושה חודשים – התקצר והתקצר, אני אומר – הספקתי מסע בחירות מלא לכנסת העשרים-ואחת, הספקתי לעשות קדנציה מלאה, כנראה, של הכנסת העשרים-ואחת, ולהתחיל מסע בחירות לכנסת העשרים-ושתיים. הכול בשלושה חודשים. אני מאחל לנו שזה לא מה שיהיה, אבל שיהיה לכולנו בהצלחה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת טל רוסו. סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, 13 דקות. << דובר >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, דודי – איפה טל? אני רוצה לספר לכם משהו, טל. אני לא בירכתי אותך כשעלית על הדוכן, אבל אתה יודע מה? על חשבון זמני אני רוצה להגיד משהו – חבר הכנסת וקנין. אני רוצה להגיד משהו על טל רוסו על חשבון דבריי הנוקבים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> השר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> השר, השר, כבודו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מקבל פה שיעורים במרוקאית. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז חכה, אחרי זה אני אשלים. אחרי זה אני אשלים. טל – בשנת 2008 בדימונה היה פיגוע ונהרגו אנשים. אתם יודעים, כל הזמן מגיעים כל מיני קציני צבא חמורי סבר, וכל אחד נותן פקודות. אחרי כמה דקות של הטירוף הזה מגיע טל רוסו ומשכין שלווה על כולם ונותן את הדברים הכי נכונים. אתה יודע מה? כיף שאתה פה טל, באמת. תבורך. אדוני היושב-ראש, "הנסיך" – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> – – – מה שקורה פה זה מעין פיגוע כזה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא, לא, לא, לא. לא, לא. סתם – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אולי טל רוסו ירגיע את הרוחות וירגיע את המשכן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני אתייחס בדבריי להפסד, אם תתפזר הכנסת הזאת, כי הגיעו לכאן אנשים טובים; גם אתה, יזהר. אני כל כך רוצה לראות אתכם כאן. "הנסיך", אדוני היושב-ראש, נכתב על ידי ניקולו מקיאוולי בשנת 1513. הספר "הנסיך" של מקיאוולי הוקדש לאנשים הבאים. שימו לב: הוא הוקדש על ידי מקיאוולי ללורנצו השני, דוכס אורבינו, לבית מדיצ'י, וכן נראה שהוא הוקדש גם לביבי לבית נתניהו. כבר ב-1513. המטרה העיקרית של הסופר הייתה לייעץ לנסיך כיצד לשמר את כוחו. בשביל זה נכתב – כיצד לשמר את כוחו, ורק בצורה משנית, באחד הפרקים המשניים, כיצד לשמור על הנסיכות שלו; בראש ובראשונה כיצד לשמור עליו, על בני ביתו, לבצר את הכוח שלו, ובשלב השני – כיצד לשמור על הנסיכות שלו, כיצד לשמור על המדינה. הנסיכות והמדינה הן פחות חשובות. מה שחשוב זה המעמד שלך, הכוח שלך, הנחישות שלך. המידה הטובה של הנסיך – אומר מקיאוולי – היא יציבות, וכל פעולה – שימו לב, חברים: כל פעולה לשם השגת מטרה זו, גם אם היא אכזרית, בוטה, פוגעת וכופרת בערכים – מוצדקת היא. מזכיר לכם משהו? כן. צריך המנהיג לאמץ תכונות של יושרה ונאמנות ומתינות, אך במצבים מסוימים חייב השליט, אדוני היושב-ראש, לנהוג באופן הפוך מהתכונות האלה, גם אם הוא יכתים את המוניטין שלו בתכונות שליליות. העיקר שלטונו וסביבתו. ביבי, ירום הודך, עד מתי תכתים את המוניטין של הדמוקרטיה הישראלית בתכונות שליליות? מזכיר לכם משהו, כמו שאומר גיא מהטלוויזיה? כן. היום לקראת ההצבעה על פיזור הכנסת ביבי מזכיר לי את הבדיחה – יעל, שמעי נא. השר וקנין. היום לקראת פיזור הכנסת אני נזכר בבדיחה שאומרת – בסדר, אם לא יהיה פיזור – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> פיזור יהיה מחר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> מישהו מתגייס לקורס טיס. נשר מקורס טיס. התגייס ישר לנ"מ. כששאלו אותו: למה לנ"מ? אז הוא אמר: אם אני לא טס, אף אחד לא טס. זה בדיוק ביבי נתניהו: אם אני לא אהיה ראש ממשלה, אף אחד לא יטוס. בגבהים האלה של ראשות הממשלה – רק אני. לזה נועדתי. אני ואפסי עוד. אין עוד אחד אחר. זה מה שקורה לנגד עינינו. ביבי דורס כל חלקה טובה. זה לא רק המשטרה וזה לא רק שלטונות החוק, היועץ המשפטי והכנסת; הפעם זו גם השתלטות על סדר-היום של הנשיא – לא לאפשר לנשיא, אם נתניהו לא יצליח להקים ממשלה, להטיל את הרכבת הממשלה על גנץ, דבר שמחויב כי הוא הליך תקין במדינה דמוקרטית. זו אותה המנגינה שיוצאת מחלילו של ביבי, חברים: או אני או אף אחד. אני המדינה, אני המכתיב, השאר הם נתיניי כפופי הראש, וככה הם יישארו. איפה אתם, אנשי הליכוד? אתם, שמטיילים חפויי ראש, תשמיעו את הקול שלכם. לא מפריע לכם שמחיר הבחירות האלה מסתכם ב-3 מיליארד שקלים? זה לא מפריע לכם? גדעון, איפה אתה? איפה גדעון סער נעלם? תשמיע את קולך. דיכטר, ארדן, גמליאל, ישראל כץ, עוזי דיין, איפה אתם? אנחנו יודעים מה רובץ לכם על הכתפיים. מה, אין לכם מה להגיד? ואתה, כחלון, אתמול כאב לי לראות – יעל, אתמול כאב לי לראות, באמת כאב לי, צילום של כחלון ומתחתיו כתוב "מחיר למשתפן". כך היה כתוב. באמת כאב לי, כי אני חושב שהוא איש עם נשמה טובה, והוא היה שר חברתי, נשמתו הייתה במקום. וראה מה קורה למנהיג שכופר בעיקר, מה קורה למנהיג שמתקרנף, איך תהילתו נעלמת. יש ערכים שאתה חייב לעמוד מאחוריהם. המחיר למשתכן – הוא עשה דברים טובים. אבל ברגע שכפרת בעיקר, לא פלא שכותבים עליך "מחיר למשתפן". << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רבי מאיר, נאמר "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אני לא מאחל לך את זה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> ראה, היות שאני הייתי בעולם הפוליטי, היו לי עשרות הזדמנויות להתקרנף ועשרות הזדמנויות לעבור ועשרות הצעות, ואני תמיד אומר: איפה שנגעת – שם נסעת. אתה עשית את הבחירה שלך – תישאר שם. וצר לי מאוד, כי כמו ביבי גם כחלון עמד כאן ואמר: אני אהיה מגינם של בתי המשפט. עמד כאן ואמר: אני לא אשב עם ראש ממשלה שיוגש נגדו כתב אישום. ואמר גם: לא אחכה ל"כפוף לשימוע". עשה את מה שהוא עשה. אין לי אלא להיות – באמת, אמרתי מראש, צר לי עליו, כי הוא באמת מאלה שאני הסתכלתי עליהם – ואני אמשיך להסתכל עליו – בעיניים טובות, חס ושלום. אבל הדבר הזה הוא כל כך מיותר. הוא היה צריך לעמוד נחוש ולהגיד: מה שאמרתי, בזה אני מאמין. כשאתה הופך את הציניות, את השקר, את הזלזול, את ההתפרקות חסרת הרסן, את המחויבות למצביעים, את המחויבות לרעיון – כשאתה הופך את זה למצרך נדיר שהולך ונעלם, אז מה הפלא שכל האנשים האלה הולכים ומצטופפים בקואליציה שמתרקמת. תסתכלו על הח"כים החדשים, הצעירים. ראיתי – אני מונה כמה: מיכל שיר, שלמה קרעי, אריאל קלנר, ואצלנו – ברביבאי, מירב כהן, עידן, איתן, מיקי חיימוביץ', משה ארבל, יואב, אסף זמיר רם בן-ברק, מיכאל ביטון, רם שפע, חילי טרופר ועוד מצוינים. כשראיתי את השמות שלכם – באמת, גם קרעי – אמרתי: התברכה הכנסת הזאת שהיא מקבלת משב רוח מרענן. ואנחנו ותיקים, אנחנו יודעים. אתה זוכר את כל הצעקנים שהיו שם, איך התמודדנו איתם, חבר הכנסת מרגי. ובאמת, הגיעה נבחרת יוצאת מהכלל, שכל פעם שאני שומע את נאומי הבכורה שלהם, משני הצדדים, אני נפעם ואני אומר: התמזל מזלנו. והחבר'ה האלה, בהינף יד, מישהו בא ואומר להם: אתם יודעים, אתם צריכים לעבור את הוויה דולורוזה מחדש. כל כך מיותר. אין צורך. ביבי, ירום הודך, אתה נכשלת, אבל כל העדה צריכה לשלם? כמה חדרי מיון אפשר להקים בפריפריה עם כמעט 3 מיליארד שקלים? כמה תלמידים יוכלו להצטרף למפעל התזונה? אני, שיזמתי את דוח העוני כשר הרווחה, יודע, חברים, שב-3 מיליארד שקלים אנחנו מחלצים אלפי קשישים, ילדים, נכים, חד-הוריות – מוציאים, מחלצים אותם ממעגל העוני. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> זה לא מעניין אותם, מאיר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואתה כהרגלך, ביבי, הנסיך ביבי, בשלך. לא משנה מה מצבם של אזרחי ישראל, לא משנה מה מצבה של מדינתי – העיקר לחזק את שלטוני, לשסע, לקטב, להחרים, לשסות את השבטים בנסיכות שלי האחד בשני, והעיקר לבנות סביבי חומה של עריצות, כוחנות ודורסנות. מה שווים חיי החולים ללא הטיפול הנכון מול בזבוז כספים על הקמה של קואליציה שתגן עליי מפני העמדה לדין? אשלם את האתנן, העיקר פסקת ההתגברות. אשפיל וארמוס את שופטי ישראל, העיקר שסמוטריץ' או לוין יקבלו את תיק המשפטים והם יהיו שלוחיי להרס של הדמוקרטיה. ובאשר לכם, שאר המפלגות שמצטרפות לקואליציה, נכון שירפדו אתכם בכספים קואליציוניים, בג'ובים, בתופינים למכביר, אבל חלקם בסאגה העצובה הזאת לא ינוקה. אל תיתנו את ידכם לרודנות ולהרס מרקם החיים שנבנה כאן במדינה הזאת בעמל רב. אל תיתנו ידכם להקדמת הבחירות. האמינו לי שאם נשיא המדינה יטיל את הרכבת הממשלה על יו"ר כחול לבן בני גנץ, תמצאו מעל הכול – אתה שומע, מרגי? אתה שומע, אדוני היושב-ראש? אם תבחרו בגנץ, תמצאו שם שותפות ערכית, לאומית, ציונית, שיש בה חמלה מול נחישות, מנהיגות ליד פשטות, מנהיגות ליד גובה העיניים; לא מנהיגות שתעשה לביצור מעמדה האישי, אלא לביצורה של החברה הישראלית על כל מרכיביה. אז יכול מאוד להיות שלא תתפרק הממשלה, הכנסת הזאת לא תפוזר, אבל אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי, כי כשהקואליציה תורכב – ואני אומר לחבר'ה החדשים, הם לעיתים שואלים אותנו: מדוע אתם ציניים? מדוע אתם לא הולכים ומחבקים את כולם? כל כך הרבה, חבריי החדשים, כל כך הרבה ניסינו לחבק, והכול מתנפץ כשאנחנו מדברים על חלוקה נכונה של התקציבים; כשאנחנו מדברים על כך שכן צריכים ללמוד לימודי ליבה וכשאנחנו מדברים על כך שתחיה ותן לחיות ושהמרחב הציבורי הוא שלי ושלכם. זה כמו שאני חלילה לא פוגע בכבודכם ולא באמונתכם, אל תפגעו בשלי. כשאנחנו באים ואומרים את זה, הכול מתנפץ. כשאני נוסע למפעל פניציה, ששם גדלתי – גדלתי בירוחם. אני ומיכאל גדלנו בירוחם והורינו התפרנסו מעבודות במחצבה. כשאני נוסע לירוחם ואני רואה את האנשים המזיעים ליד התנור, צרובי השמש, שאומרים לי: מאיר, אני עובד כאן כבר 50 שנה – המפעל הוקם ב-1964; אני הייתי ילד בהקמה של המפעל – ועבדנו בסטטוס קוו בשבת, וקיבלנו אישורים – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מאיר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן, כן, אני מסיים. – – ועכשיו מקום העבודה שלנו בסכנה, כי מישהו אומר לנו: עד עכשיו התפרנסתם; מעכשיו אתם לא שומרים על הדת שלכם. אומרים לי את זה חובשי כיפות. אז אנא מכם, חברים, אנא ממך, מרגי, אנא ממך, גלנט הטוב, תשמיעו את הקול שלכם. חשוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. אגב, אני חייב לומר לגבי פניציה, זה לא פחות מאשר עלילה. אף אחד לא יכול לכפות על שום מפעל פרטי לסגור או לפתוח, ואף אחד לא יכול לכפות על אף אחד לקנות או לא לקנות מאיזה מפעל שהוא רוצה. פשוט תורידו את זה. זה לא עניין של – – – << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> אדוני – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רק הערה לגבי פניציה. כל השאר – אתה – – – << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> כמו שאתה מחבב אותי, אני מחבב אותך – – – נעשה את זה למטה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני באמת מחבב אותך. תודה רבה. חבר הכנסת יעל גרמן, 13 דקות. << דובר >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי במליאה, אתם יודעים, אני עמדתי פה פעמים רבות, פעמים רבות, בהחלטות רבות, בנאומים רבים – אני כבר שש שנים, זה הרבה – ובכל פעם מחדש, כאשר הממשלה הזאת מביאה איזושהי החלטה שאני יודעת שהיא החלטה גרועה, יש לי צביטה בלב. מדוע? מדוע צריך לנהל כך את המדינה? והפעם אני עומדת כאן עם תחושה מאוד כבדה בלב. מה קורה כאן? הרי כמעט כולנו יודעים שזו הצגה – הצגה שיש לה מפיק, מלהק ובמאי אחד, ושמו ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא זה שמלהק את מי שישחק בהצגה – וזה אנחנו, דרך אגב; מרביתנו סטטיסטים – והוא זה שיקבע גם את הסוף, מפני שיש רק אדם אחד שיכול באמת לסיים את הפרשה הזאת, וזה ראש הממשלה; לא ליברמן, ראש הממשלה. הוא יודע יפה מאוד מה הוא יכול וצריך לעשות כדי לסיים זאת, ואם הוא לא יכול, אז הוא גם יודע מה הוא צריך לעשות: הוא צריך למסור בחזרה את המנדט לנשיא. הנשיא נתן לו מנדט – 28 יום ועוד 14, 42 יום שיבואו לקיצם בעוד כמה שעות. לא הצלחת, אדוני ראש הממשלה, להקים ממשלה – תחזיר את המנדט לנשיא. תן לעם הזה הזדמנות לקבל מנהיג חדש, ואל תיקח אותו כבן ערובה לאמביציות ולפחדים שלך, לפחד שלך לעמוד בפני בית המשפט. כי אני יושבת ואני שואלת את עצמי: מי רוצה את הטרפת הזאת? מי מעוניין באמת בבחירות? בוא נתחיל להסתכל דווקא על הקואליציה, מי שם באמת רוצה ללכת לבחירות. הליכוד – זה עתה זכו ב-35 מנדטים; מספר נאה, אדוני היושב-ראש. באמת נכנסו חברים חדשים, ראויים. אם הם ילכו היום לבחירות, הם יצטרכו להתמודד בתוך רשימה של לפחות 40, עם כולנו, אולי 41 עם איילת שקד. למה שהם ירצו בחירות? אין לי ספק שהם לא רוצים בחירות. בוא נעבור הלאה – בוא נסתכל על החרדים. החרדים היום נאבקים על מה שהם רוצים ולא יכולים להשיג, והכול באמת בגלל הדרישות האלה. אם ילכו לבחירות, במקרה הטוב אנחנו עושים סיבוב וחוזרים לאותו מצב, ובמקרה הרע, אם ממשלת אחדות לאומית – ואנחנו חושבים על זה, להקים ממשלת אחדות לאומית, כחול לבן וליכוד, שלא בראשות נתניהו, בוודאי – אם תקום ממשלת אחדות לאומית, הרי אתם החרדים תצטרפו אלינו, אבל לא בתנאים שאתם מקבלים היום. לא יהיה לכם למעשהsay , לא יהיה לכם בכלל קלף מיקוח אם הממשלה הבאה תהיה מורכבת מ-70 מנדטים, אז מה אתם צריכים בחירות? אין לי ספק שגם אתם לא מעוניינים בבחירות. בואו נעבור רגע לאופוזיציה. דיברתי עם חבריי באופוזיציה. באופן טבעי, האופוזיציה צריכה לרצות בחירות. תמיד אופוזיציה רוצה לשנות את השלטון, ובאופן טבעי אנחנו רוצים בחירות, כי מה יגידו לנו הבוחרים: מה, אתם לא רוצים לשנות את השלטון? כן, אנחנו רוצים לשנות את השלטון, אבל באיזה מחיר? ומה אנחנו הולכים לעשות היום? מה זה שינוי השלטון? הרי אנחנו משחקים כאן משחק, ואנחנו לא רוצים הפעם ללכת לבחירות – אנחנו לא רוצים ללכת לבחירות מפני שהציבור עבר רק לפני חצי שנה בחירות מוניציפליות, ורק לאחרונה הוא עבר את הבחירות הכלליות; אנחנו לא רוצים בחירות מפני שהן תעלינה 2 מיליארד. כל אחד מהחברים שעלה כאן ידע לבוא ולומר מה ניתן באופן אלטרנטיבי לעשות עם ה-2 מיליארד. אני מודיעה לכם שמערכת הבריאות משוועת ל-2 מיליארד האלה – כדי לקצר תורים, כדי לקצר את זמני ההמתנה בחדרי המיון. יש תוכניות מסודרות שרק מחכות לכסף: תוספת מיטות, כדי שיפסיקו לשכן את הזקנים והקשישים במסדרון. אנחנו רוצים וצריכים למגן את הקו לשדרות – נכון, מאיר? קו הרכבת לשדרות, שהוא חשוף, ששם נהרג פדר זיכרונו לברכה. 100 מיליון צריך לזה, זה הכול. אנחנו רוצים לבנות בית חולים חדש בדרום וגם בצפון, בקריית אתא. תתארו לעצמכם מה ניתן לעשות עם 2 מיליארד שקלים. זו עוד סיבה שאנחנו לא רוצים. אבל אנחנו לא רוצים בעיקר מפני שיש אלטרנטיבה, בעיקר מפני שיש חוק, והחוק אומר במפורש: אם האדם שעליו הטילו להרכיב את הממשלה ניסה 28 יום, ניסה עוד 14 יום, ולא יכול היה, החוק מודיע שהוא צריך להחזיר את המנדט לנשיא, והנשיא ימצא חבר כנסת שרוצה, יטיל עליו את התפקיד, והוא, אחרי 21 יום יבוא לנשיא, יאמר: הצלחתי – יופי; לא יכול לומר שהוא הצליח – מטילים על אחד מחברי הכנסת האחרים ש-61 תומכים בו, ושוב יש זמן. רק אחרי 63 יום, כאשר נעשה הכול כדי למצוא מועמד שיכול להרכיב ממשלה, רק אחרי שכלו כל הקיצין, רק אז אפשר לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. רוצה לומר, גם המחוקק ידע שהבחירות הן המוצא האחרון. לא רצים לבחירות. אנחנו דיברנו על הנזק הכלכלי שייגרם, על העלות הכלכלית האדירה של הבחירות, אבל מה עם זה שהכנסת לא תפעל במשך חצי שנה? מה עם זה שעד היום עוד לא בחרו מפכ"ל, ועכשיו עוד חצי שנה לא יהיה מפכ"ל וגם לא יהיה ראש שב"ס? ומה עם כל התוכניות להצטיידות של צה"ל? הכול יוקפא. גם הסיוע האמריקני לנו יוקפא, גם החלטות הרות גורל, גם רפורמות; למשל הארכת גיל הפרישה לנשים – גם זה יפסיק, אף אחד לא יפעל, ואז נמצא את עצמנו עם גירעון בקרנות הפנסיה, ומי שייפגע זה כל הקשישים. כזה נזק גדול בגלל גחמה של איש אחד, בגלל הגחמה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ומדוע? מדוע הוא עושה את כל זה? מדוע אין לו את היושרה לעמוד בפני הנשיא ולומר לו: כשלתי? אם זה אכן יקרה – אישית, כמו שאמרתי לכם, אני חושבת שבסוף היום תהיה ממשלה, אבל אם לא תהיה – גם זה יכול לקרות – תבוא ותאמר בצורה ישרה: כשלתי, ותן הזדמנות לאדם אחר. סיבה אחת – החשש שלו, הפחד שלו לעמוד בפני משפט. הוא יעשה הכול כדי לא להגיע לבית משפט, כדי לא לתת את הדין על ההאשמות, על כתב האישום, בכפוף לשימוע שכנראה יוגש נגדו בקרוב, ובדרך הוא לא בוחל בשום אמצעי. ובדרך הוא יהרוס לנו את הבסיס של המערכת המשפטית שלנו – הוא יפגע בבית המשפט העליון; הוא יפגע ביועצים המשפטיים; הוא יפגע ביועץ המשפטי לממשלה; הוא יפגע בכל מי שיעמוד מולו; הוא יהרוס לנו את הדמוקרטיה – הוא יביא לכך שיחוקקו את פסקת ההתגברות שבאה ואומרת שלבית המשפט אין יכולת לערוך ביקורת שיפוטית. ורק להזכירכם, חברים יקרים: אנחנו נמצאים במשטר שבו אין הפרדת רשויות. אין באמת הפרדת רשויות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. הרשות המבצעת עושה כל מה שהיא רוצה באמצעות הרוב האוטומטי של הקואליציה. אז מה ימנע באמת את עריצות הרוב? הרי לא יעלה על הדעת שהרוב בממשלה ובכנסת יעשו כל מה שברצונם. הדבר היחיד שיכול למנוע את העריצות הזאת הוא בית המשפט, שיש לו היום את הסמכות לביקורת שיפוטית. רק הביקורת השיפוטית היא שעומדת בינינו לבין עריצות, בינינו לבין חקיקת חוקים שיגבילו לנו את חופש הביטוי, חופש הפרט, זכויות הפרט והשוויון. ואת כל זה מוביל אדם אחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו. אז אני קוראת לך, אדוני ראש הממשלה, לשים פעם אחת בצד את האגו הפרטי שלך, לשים בצד את הפחדים, ולשים בראש את טובת הציבור. הציבור לא רוצה ללכת לבחירות, חבריך בליכוד לא רוצים ללכת לבחירות, חבריך לקואליציה העתידית לא רוצים ללכת לבחירות, וגם אנחנו באופוזיציה לא רוצים ללכת לבחירות. אל תוביל אותנו, בניגוד לחוק שאומר מה צריך לעשות – אל תוביל אותנו לסאגה מיותרת של הוצאות מיותרות, של נזק לכל הציבור הזה. אני מקווה שיום אחד, והוא לא רחוק, הציבור שלא רוצה בדרך שאתה הולך בה – הציבור הזה יאמר את דברו. ולסיום אני רוצה לומר מה שאמרתי בהתחלה: החשש הגדול ביותר שלי הוא – לא הגדול, אבל החשש שלי הוא שאתה משחק בנו, שאנחנו בעיניך שחקנים, בובות על חוט. אז אנחנו לא מוכנים לשחק את המשחק שלך, אדוני ראש הממשלה. זה היה משחק מאוד מאוד שקוף. יכול להיות שתוך כדי משחק הוא הפך להיות רציני, אבל אין לי ספק שתחילת הסאגה הזאת, תחילת הטרפת הזאת של בחירות שאף אחד לא רוצה, של בחירות מיותרות ומזיקות, תחילתה במשחק מתוכנן שלך. יכול להיות שהסוף יהיה לא מתוכנן ונגיע לבחירות, אבל אין לי ספק שזאת לא הייתה כוונתך, וכרגיל, בציניות חסרת אחריות ומוסר, אתה משחק בכולנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אסף זמיר, אדוני חבר הכנסת, בבקשה, ואחריו – יזהר שי. 13 דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, היושב-ראש. תודה רבה לחבריי חברי הכנסת החדשים והוותיקים. אני חושב שנקבע השיא בזה שאני אולי חבר הכנסת הראשון היום שעוד לא נאם נאום בכורה וכבר נותן נאום פרידה. זה לא קורה הרבה, נכון? עוד לא הספקתי לדבר על מי אני ומה אני, ואני צריך להיפרד ולסכם את החודש המדהים, החווייתי והפרודוקטיבי – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הספד ביום הלידה. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא, כי קראתי את הצעת החוק עצמה, ויש בה שני סעיפים. הסעיף הראשון הוא "הכנסת העשרים-ואחת תתפזר לפני גמר תקופת כהונתה". "לפני גמר תקופת כהונתה" זה אנדרסטייטמנט, כן? אם היא מסיימת שלוש שנים זה "לפני גמר כהונתה". צריך היה לתקן אותה ולומר "לפני תחילתה". << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> בטרם תחילתה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בטרם עת. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> בטרם עת, מרגי. כי מה עשינו פה? לא עשינו פה שום דבר. עכשיו, חלקכם אולי תעברו בחירות חדשות וזו תהיה הפעם השנייה שלכם השנה. חלק אולי לא ירוצו שוב על בסיס החודש הזה, ואז הם עשו בחירות פעם אחת. אבל מה אני אומר? ומה יאמר איתן גינזבורג? אם תשלחו אותנו לבחירות, זה יהיה הקמפיין השלישי שלנו בשנה אחת. אני חושב שרק מהטעם הזה ראוי היה לחשוב מחדש, ואני פונה מכאן ומבקש רחמים. אני גם חשבתי, כשידידי מאיר כהן הקריא ממקיאוולי, שלא מן הנמנע שגם אני אתן קטע של משורר בן תקופתי, שעל בסיס החודש האחרון אני מזדהה איתו לא מעט; קוראים לו יאיר ניצני. אני אקריא, ברשותך: "הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש / נשק לאישה וחצה את הכביש / מכונית מטופחת, נהג מיומן / שועטים לבירה / יום חדש לעסקן הקטן. // מחייג בנסיעה / ענייני מפלגה / ודואג לחלקו בפרוסת העוגה. / השיחה קולחת / הובטחו לו דברים / כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תגיד לי מתי לעשות את הבס. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> תעשה כל הזמן את הבס. אתה יודע שאני לפעמים מדבר כמוך. אני התחלתי לספר לאנשים שאני ישנתי במלון מסוים השבוע בירושלים, כי מאיר כהן אמר לי שזה המלון הכי טוב. אבל ברשותך, אני אחזור להקריא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> תודה רבה. "מסמכים לעיון, תקציבים לפיתוח / ועשן הסיגר לחלון הפתוח. / הוא אומר לחבר מפלגה: רגע, גדליה / אולי אתה תהיה השגריר באוסטרליה. // הוא משקיף על הנוף למדינה שאהב / אז מה אם בדרך שיקר וגנב. / פניו משתקפים בחלון בפינה / הפרצוף שלו הוא – –" << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> פרצופה של המדינה. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> "– – פרצופה של המדינה. // מסדרונות השררה וקומות ביורוקרטיה / תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה. / הוא קיצץ בדקה שלושה מפעלים / ו-400 איש הפכו מובטלים. // מדרימים במכונית, וילונות כחלחלים / הוא קופץ לביקור הורים שכולים. / הוא שכח שהטיף בעד מלחמה / הפרצוף שלו הוא – – –" << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> פרצופה של המדינה. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> "הוא חשוב, מקורב / הוא יהיה ויהי מה / זה הוא שיחליט אם תהיה מלחמה / זה הוא שיקבע את חינוך ילדיך / הוא יקבע נהלים – אתה תצא מכליך. // בלהט נואם לקהל מתרגש / אדמה גואלים במגל וחרמש. / הצביעו נכון, ואני מבקש / תנו לי כוח, תנו לצרוח / מה שבא לי / כי הייתה לי / ארץ זבת חלב // נגנו עכשיו.// ואני לא מבין מה השתנה / אם אני האידיוט היחיד במדינה / שחרד למחר וחולם עלי זית / ורוצה להרגיש שכאן זה הבית? // מלטף את פנייך, משקיף לחלון / ואת מחייכת מתוך החלום / אוהב שאת ככה ולא משתנה / החיוך שלך הוא פרצופה של המדינה". אני נמצא כאן חודש, ואני לא יכול שלא להיזכר בקמפיין הבחירות הראשון שקיימתי בחיי. זה היה בכיתה ז' בבית הספר א"ד גורדון בתל אביב, לוועד הפועל. זה בית ספר כל כך מפא"יניקי, שמועצת התלמידים שלו נקראה הוועד הפועל, ויושב-ראש מועצת תלמידים נקרא מזכיר חברה של ועד הפועל. אני התמודדתי לתפקיד הזה, ואמרתי: אם אתם לא תלכו להצביע אתם מתקרנפים, וסיסמת הבחירות הראשונה של כיתה ז' הייתה "אל תהיה קרנף – תבחר באסף", כי חשבתי שקרנפים זה רק אנשים שלא לוקחים חלק בהליך הפוליטי. ואחרי חודש שאני פה, מה אני מגלה? שגם אנשים שלוקחים חלק בהליך הפוליטי, וגם אנשים שעשרות אלפי אנשים הצביעו עבורם, יכולים לקום בבוקר ולגלות את עצמם קרנפים. אני רואה את זה בוועדות המיוחדות, אני רואה את זה בוועדות המסדרות, אני רואה את זה כאן במליאה; אני רואה אנשים שפיהם וליבם אינם שווים – אם ההצבעות פה היו חשאיות התוצאות פה היו הפוכות לגמרי. אני יכול לומר לכם, אחרי חודש במליאה הזאת, שיש רוב מוצק, אדיר וענק שחלומו להשתחרר ממנהיגותו של בנימין נתניהו. זו לא שאלה של ימין ולא שאלה של שמאל – זו שאלה של מעמד הכנסת וכוחה, והדרך שבה דברים מתנהלים, והיכולת שלנו לחיות יחד. אני לא אשכח שכשנבחרתי להיות סגן ראש עירייה נכנס אליי מישהו ממפלגה יריבה ואמר לי: זמיר, אתה עכשיו סגן ראש העיר של כולם, לא רק של מי שבחר בך. עד שהוא אמר לי את זה אני לא חשבתי על זה. לא הבנתי מהי ממלכתיות, לא הבנתי מה זה חיפוש הטוב והמשותף ולא הבנתי שפוליטיקה יכולה להיות על מה שמפריד בינינו אבל גם על מה שמחבר בינינו. זו בחירה של כל מי שנמצא כאן אם נעסוק בדברים שמחברים בינינו או נעסוק בדברים שמפרידים בינינו. הכנסת הזאת והממשלה הזאת בהובלתו של בנימין נתניהו עוסקות רק במה שמפריד בינינו, וכל זה למען אינטרס אישי. יש ימים שאני שמח שאני בכנסת מאז שהגעתי הנה, ויש ימים שאני בדיכאון ושואל את עצמי מה אני עושה פה, מה זה הבניין הזה. השבוע הזה הוא השבוע של הדיכאון; הוא שבוע של לשבת עד אמצע הלילה בישיבות ובוועדות בדיונים שאני מבין שבכלל אין דיון. אין דיון. אף אחד לא מקשיב – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> שמעת סיפורים. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> שמעתי סיפורים ולא האמנתי, מרגי, לא האמנתי. אמרתי: בטוח אני אגיע הנה ונסגרת הדלת, ואפשר לסחור, ואפשר להגיע להסכמות, ואפשר לחפש טוב משותף. אין לי ספק שאם לא היינו עסוקים כולנו בניסיונות המילוט מפני דין של בנימין נתניהו, יכול להיות שיכולנו לשבת פה ולחפש טוב משותף לחילונים ולדתיים, ליהודים ולערבים, לשמאל ולימין, למזרחים ואשכנזים, לעניים ועשירים. המחבר חייב להיות רב על השונה – לא בשאלה שהיא בעצם מה שמפריד היום בין המחנות:, האם אנחנו מוכנים לחיות היום במדינה שיש בה מישהו שהוא מעל החוק. אני לא מכיר דמוקרטיה אחת בעולם שיש בה אנשים שהם מעל החוק. מדברים פה כבר חודש על חוקי חסינות, ונותנים כל הזמן כדוגמה את צרפת. בצרפת יש חסינות לנשיא בזמן שהוא מכהן, גבוהה יותר מאשר חוקי החסינות בארץ. אתם יודעים מה ההבדל? – אני צועק כאילו יש פה 100 אנשים. אתם יודעים מה ההבדל? שתי קדנציות, שתי קדנציות ואז החוצה, ובחוץ אפשר יהיה לחקור. אבל כשאין הגבלה וזה לנצח, יש בעיה גדולה מאוד שאי-אפשר לחקור אדם שהוא ככל הנראה, בכפוף לשימוע, עבריין – אי-אפשר לחקור אותו כל עוד הוא ראש ממשלה, והוא יכול להיות ראש ממשלה לנצח. הלכתי אחורה להגות וחיפשתי סימוכין ומצאתי טקסט אחד שהלוואי שבנימין נתניהו היה מאמץ אותו, מפי מנהיג עתיר ניסיון, רב-כישורים, שאמר לפני הרבה מאוד שנים בשאלה: האם צריך להגביל קדנציות? הוא אמר: "יש לי תשובה חקוקה בסלע בשבילך, כי אני הייתי אחד מאלה שדחפו ויזמו את החוק לבחירה ישירה, וביקשתי להכניס לשם סעיף ואמרתי שראש ממשלה לא יוכל לכהן בחוק החדש יותר משתי קדנציות. אני אגיד לך למה". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה ביבי אחר. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> "אם לא תעשה את זה בקדנציה הראשונה, אולי תעשה מה שצריך בקדנציה השנייה, אבל יותר מזה אתה לא צריך. תעשה את הדברים ולך" – לא הביתה, אבל במובן הפוליטי לך הביתה. "אשמח מאוד לאחר התפקיד הזה לעשות דברים אחרים, ואני מקווה שיעלה בידי". מי אמר את זה? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> ביבי נתניהו. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> בנימין נתניהו. כל הכבוד. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אצל דן שילון. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> כל הכבוד. אצל דן שילון. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> יש פה משחק של מי אמר למי? << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוסנת מארק, שבניגוד אליי, יכול להיות שזה באמת יומה האחרון בכנסת – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אל תגזים, אל תגזים. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אז חשוב לי מכאן לברך אותך ולומר לך שתרמת תרומה – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> ענקית. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – שלא תסולא בפז, לא רק עניינית אלא גם לשיח המכבד שמאפיין אותך – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – גם לענייניות ולחיפוש הבלתי-מתפשר שלך אחר – למה את הולכת? מעליב. מעליב. פעם ראשונה שאני מחמיא למישהו והוא הולך תוך כדי שאני מחמיא לו. פעם ראשונה. אני רואה שאנחנו עוד מעט לקראת סיום. אני רוצה להגיד לכם משהו. באחת מהישיבות של הוועדה המיוחדת, או המסדרת – אני לא יודע איך קוראים לה, זו שעתידה להיות ועדת הכנסת או ועדת חוקה – כשהתווכחנו על התאריך של הבחירות, מיקי זוהר אמר: השימוע נקבע לאוקטובר, וגם הוא יידחה. לך תדע, יש עכשיו בחירות, ככה יצא במקרה. מי שלא מבין עדיין במה אנחנו עוסקים פה כבר חודש – אנחנו כולנו מתגייסים בשביל בן אדם אחד שלכאורה עבר עבירה ולא רוצה לתת עליה את הדין. זה כל מה שאנחנו עושים פה. אני כבר חודש כאן, ולא היה דיון של עשר שניות על רווחה, או חינוך, או בריאות, או ביטחון, או תשתיות, או תקציב. שום דבר. 120 חברי כנסת, 500 יועצים פרלמנטריים, עובדי משכן מסורים, כולם מתרוצצים פה כבר חודש, בעלות שעולה למשק – אני לא יודע, אבל הרבה מיליוני שקלים – על פאדי. כלום לא קורה. אני מסתכל על חברי הכנסת מהליכוד או חברי כנסת מהאיחוד הלאומי – יש נושאים שבוערים בדמם והם רוצים לקדם אותם. אופיר כץ עמד פה השבוע ודיבר על הצורך האמיתי והחשוב בסגירת הפערים במתן שירותי בריאות בין פריפריה למרכז. שעה דרומה מתל אביב מתים ארבע שנים קודם. אבל הוא לא יכול לעסוק בזה כבר חודש, כי במה הוא עוסק? בחסינות של ביבי נתניהו. הרי אם ביבי נתניהו לא היה שם כתנאי את חסינותו האישית הייתם מרכיבים את הממשלה מזמן. אתה חושב שאי-אפשר למצוא מכנה משותף פוליטי בין 61 אנשים בבית הזה שלא על בסיס ערעור יסודות הדמוקרטיה, הפרדת הרשויות ומתן מעמד על-משפטי לראש ממשלה? אני בטוח שהיינו יכולים, אבל אופיר כץ, עם שירותי הבריאות שלו – הוא ממתין. אופיר סופר מאיחוד מפלגות הימין, שפועל ללא הרף – או היה רוצה – למניעת סגירת שדה דב. שדה דב עתיד להיסגר ב-1 ביולי. זה ממוטט את העיר אילת. יש שם חולים שמשרד הבריאות מודה שלא יכולים להיות מטופלים ביוספטל, שנסמכים על שירותי בריאות בתל אביב, ולא יוכלו לטוס לתל אביב, כי קופת האוצר רוצה להעשיר את עצמה במכירת נדל"ן, ובשביל זה אנחנו ננתק את העיר אילת. הוא מתרוצץ פה ומחתים אנשים על הצעת חוק שיכולה להיות חוק ראוי, אבל הוא לא יחוקק אותו. מי יחוקק? מיקי מכלוף זוהר, החוק לפיזור הכנסת בטרם עת, שלא נולדה, כשעוד לא התחלנו, חוץ מלעסוק בחסינות של ביבי נתניהו. היה לי עוד אחד כזה. מאי גולן, שגם בסבירות מסוימת עתידה למצוא עצמה מחוץ לכנסת הבאה בטרם עת – תלוי את מי שואלים – אמרה אתמול בצדק: 450 מיליון שקלים יעלו בחירות חדשות. 10% מזה, 45 מיליון שקל לשיקום דרום תל אביב, לנושאים שחשובים לה ולי, פותרים בעיות יותר דרמטיות מהבעיה המשפטית של ביבי נתניהו. בשביל מה היא רצה והתרוצצה ונבחרה בפריימריז כדי להגיע הנה ולהיות חברת כנסת? כדי לא לקדם את הנושאים שחשובים לה, כי ביבי צריך חסינות מפני חוק. ולכן – אני מסכם – אני בכל זאת מציע לחבריי בקואליציה, לחבריי בקואליציה המתגבשת: תחשבו רגע, יש פה עוד אופציות. לא צריך לגרור את מדינת ישראל לבחירות מיותרות. לא צריך להוציא את הכסף. בין 120 האנשים שיש פה, אם לא מעמידים את בנימין נתניהו מעל החוק, אפשר למצוא הסכמות, לעשות ממשלה טובה למדינת ישראל ולקדם את הנושאים שחשובים לנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אסף זמיר. חבר הכנסת יזהר שי, 16 דקות. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אסף, נאום מעורר השראה. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואחרון, אחרון בנאומי ההשראה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אל תהיה בטוח. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> לא, הוא לא יהיה אחרון. << דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי, חברותיי, הכנסת העשרים-ואחת, הולכים לבחירות. או שלא. יש ממשלה, אסף. או שלא. מדובר כמובן בנושא ערכי, עקרוני, מוסרי, ציוני, דמוקרטי, שבגללו מדינה שלמה כמרקחה בחודש וחצי האחרונים. עקרוני עד דמעות, עד לגאווה ישראלית גדולה. הינה הנושא שלשמו התכנסנו כאן בששת השבועות האחרונים, שלשמו שום דבר לא עשינו כאן, שלשמו כל מדינת ישראל עוצרת את נשימתה ואנחנו מבזבזים כאן את זמננו היום. הינה הנושא. ואתה צודק, אסף, כי לא דיברנו על דברים קטנים כמו בריאות, כמו השכונות, כמו הפריפריה, כמו הפיתוח, כל מיני דברים קטנים, אבל כן דיברנו על הנושא הגדול: חסינות, חסינותו של ראש ממשלת ישראל אל מול שלושה כתבי אישום. והינה הם – בכפוף לשימוע: הפרת אמונים, מרמה, שוחד. הפרת אמונים, מרמה, שוחד. הפרת אמונים, מרמה, שוחד. ראש ממשלת ישראל, בכפוף לשימוע. אה, הוא לא רוצה לעמוד בשימוע הזה – טוב, נמשיך הלאה. אז עכשיו, כשהבנו על מה ולמה, מה כל הבלגן ולמה מדינת ישראל סוערת כל כך בשבועות האחרונים, למה מבוזבזים מיליארדים, למה משרדי הממשלה משותקים וימשיכו – אולי השר גלנט מנהל פה בכל זאת את הממשלה בטלפון. אני מאוד מתרשם מזה. בואו נדבר על התהליך, על מה שקורה פה בימים האחרונים, מה שנקרא בעברית "פרוצדורה" – זכויות יוצרים; לקחתי את זה ממישהו אחר. איך מונעים את הפארסה הזאת שמתפתחת מול עינינו, אדוני היושב-ראש? איך מונעים ממפלגה מפוארת, עם מסורת של עשרות שנים – מפלגת הליכוד, שספסליה ריקים כאן – איך מונעים ממפלגה כזאת, המפלגה של בגין, ממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי, איך מונעים ממפלגה כזאת לעבור השפלה כמו מה שקורה פה בימים הטרופים האלה? אתם יודעים איך? הינה איך: מחפשים עריק, מחפשים מישהו שימכור את ערכיו תמורת מנעמים, מישהו בכחול לבן שיערוק. ועכשיו אני תוהה מאיפה הרעיון הזה. למה הם מעלים על דעתם שאנשים שיש להם עקרונות, שיש להם מוסר, שהבטיחו מאות פעמים הבטחות עקרוניות מול מיקרופונים פתוחים, מול ערוצי הטלוויזיה, אנשים שעמדו והישירו מבטם והבטיחו הבטחות ממש בזמן האחרון – למה בצד הזה של הבית חושבים שבצד הזה אנשים יתכחשו להבטחות שלהם? שאנשים ישכחו את המוסר והערכים שלהם ויעשו אחורה פנה? מאיפה עולה הרעיון המשונה הזה שבכנסת ישראל יש אנשים שבן לילה יהפכו את עורם? שישנו את הבטחותיהם? שיחזרו בהם מהבטחות ציבוריות שהם נתנו למיליוני אנשים? שלא מתביישים משום דבר? יעלה על דעתכם מצב כזה? יש תקדימים כאלה בפוליטיקה הישראלית? עכשיו, אדוני היושב-ראש, יש לי תלונה חמורה; היא מופנית כאן, לצד הזה של הבית: חברים יקרים, אנשי הליכוד, כולם כאן קיבלו הצעות; אני לא קיבלתי הצעה. << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> גם אני לא קיבלתי. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל אספי, אתה יושב באזור הליכוד. אתה חושב שאם תשב שם תקבל הצעה. << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> תקשיבו, אנשי הליכוד, אנשים פה קיבלו הצעות למנעמים, לנסיעות לחו"ל, ליו"רות של ועדות מוועדות שונות, לשגרירויות בחו"ל. קיבלו כאן כל מיני הצעות, ואני – כלום. תגידו, אין לי צרכים? לי אין ילדים שאני צריך לקחת לטייל בחו"ל, מסביב לעולם? אין לי כבוד? אין לי חברים שאני צריך שיעריצו אותי על כך שאני נוסע לחו"ל לשגרירות כלשהי? אין לי משפחה שצריכה ללמוד אנגלית טוב יותר? << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> תבקש. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> הם קיבלו הצעות. הינה, אני מבקש באופן פומבי ורשמי. מה, אין לי רגשות, מאיר כהן? אתה חושב שאני לא בן אדם? בגלל שאני חדש בכנסת מקפחים אותי? אני לא אקבל הצעה מהליכוד? לא יהיה כדבר הזה. ולכן, הינה רשימת הדרישות שלי: שגריר במיקרונזיה. איך זה, יעל? או ג'מייקה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> תעלה, תעלה, הלאה. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> או ונצואלה. ונצואלה, כי אין דומה לה. מה, אין שם שגרירות? לא נורא, יחסית לבזבוזים של בניית ממשלה ופתיחת משרדים והסרת ההגבלה על מספר סגני שרים. אני לא אעלה לכם הרבה. וחוץ מזה, חבריי בליכוד, אני אביא לכם את השלטון. תנו לי שגרירות – תקבלו את ההצבעה שלי. פשוט. מה זה כבר כמה מיליוני שקלים אולי כדי לפתוח שגרירות בוונצואלה שאין דומה לה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יזהר, אתה יודע שהפרוטוקול – אין לו הומור. תגיד לפרוטוקול שאתה מדבר בהומור, כי אחרת בעוד 20 שנה מישהו יצטט במחקר שהיה חבר כנסת שדרש מעל בימת הכנסת – אז אני בשבילך אומר שזה היה בהומור. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. כן, בכפוף למגבלות הימים האלה, כי חבריי פה בצד הזה של הבית מקבלים הצעות לשגרירויות ולתפקידי יושב-ראש ועדה, אז גם אני רוצה משהו – בהומור, כמובן, שמנסה להמחיש את הנקודה – נאורו. נאורו היא מדינה קטנה, היא נמצאת – בואו נראה איפה היא נמצאת. היא מדינה שיש לה 21 קילומטרים מרובעים, בצפון-מערב האוקיינוס השקט. היא גם חברה באו"ם. היא אפילו השתתפה באולימפיאדה האחרונה. אני מבקש להיות שם שגריר. טובאלו, המדינה הרביעית בגודלה בעולם – שמעתם על המדינה הזאת, יוראי? אורית? טובאלו – אני רוצה להיות שם שגריר, שגריר תמורת הצבעה שלי הלילה. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> תעלה את הדרישות. תעלה. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> יפה שם. זה שלושה איי אלמוגים ושישה אטולים. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> הוואי, הוואי. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> הגובה המקסימלי הוא כחמישה מטר מעל פני הים. מקסים שם. אני אקבל שם שגרירות ואני אצביע. פונפוטי זה אי בטובאלו. אני רוצה גם לשם. ואם לא שגריר, אני לפחות רוצה להיות יו"ר ועדה בכנסת. אמרו לי שזה נחמד, ואתם מחלקים לכל מי שיסכים לבגוד בערכיו. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אל תאמין, זה לא נחמד. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> מה, הם לא אמינים? מבטיחים ולא מקיימים? הייתכן? בליכוד מבטיחים ולא מקיימים? חברת הכנסת, חזרי בך מדברייך, לא ייתכן. אני עושה פה דיל: אני מצביע בעדם אם ייתנו לי שגרירות. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה פשוט חדש. אני, יש לי קצת יותר ניסיון במה מבטיחים ומה מקיימים. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוקיי. אז הצעתי ערכים מול שגריר ישראל בשום מקום; הצעתי ערכים מול יושב-ראש ועדה לשום דבר. לא הצלחתי. בואו נדבר על חברי הליכוד המוכשרים, המעולים, שהגיעו לאחרונה לכנסת. אדוני היושב-ראש, אני לא מדבר בהומור, אני מדבר בשיא הרצינות. אני מדבר עליכם, האנשים שילחצו הלילה על כפתור, על הכפתור הלא-נכון – לא כי אתם מאמינים בזה, חלילה, לא כי אתם חושבים שזה הדבר הנכון, לא כי זה מה שמגיע לכם. אתם תעשו את זה – לא יודע, כי כנראה מכריחים אתכם, אבל לא בשביל זה שלחו אתכם לכנסת. אתם תעשו את זה כי מי שמציעים לכם לבגוד בערכים שלכם, מי שמציעים לנו כל מיני תארים תמורת ערכים, הם בדיוק האנשים שחושבים שאתם כמוהם. אלה אנשים שהתקלקלו פה. הם בדרך כלל יושבים סביב שולחן הממשלה. ואני אזכיר לכם, חברים, חבריי מהליכוד, ותכף אני אזכיר כמה שמות שלכם, חברים יקרים: בעזרת ההצבעה שלכם הלילה ההישג הערכי, המוסרי, הדמוקרטי הגדול הוא שראש ממשלת ישראל יתחמק משלושה כתבי אישום. אמרתי על מה כתבי האישום? הינה: מרמה, הפרת אמונים, שוחד – בכפוף לשימוע, שהוא לא רוצה להשמיע, דרך אגב, הוא מתחמק מהבטחותיו. אתם תעזרו לו, אתם, שתלחצו על הכפתורים. הינה כמה שמות של אנשים שאני מאוד מאוד מעריך שנכנסו לבית הזה כתוצאה מהבחירות האחרונות: חברי הכנסת עוזי דיין, אריאל קלנר, מאי גולן, שרן השכל, קטי שטרית, אוסנת מארק – יצאה מפה הרגע – מיכל שיר. אתם אנשים מדהימים, נשים וגברים. נבחרתם על ידי הציבור כדי לייצג את הציבור הזה בכנסת. קראתי קצת על האג'נדה שלכם – היא מפוארת, היא מיוחדת. אתם רוצים לקדם סוגיות ציבוריות חשובות ומהותיות. אריאל קלנר – ציטוט: גדלתי בחיפה, את הילדים שלי אני מגדל בחיפה. הנושא המהותי עבורי הוא איכות הסביבה, נושא שמשפיע על כל התושבים, נושא ייחודי לעיר. בשביל זה הגעת לפה, אריאל קלנר. אתה צודק, זו מטרה חשובה. הנושא הזה מתוקצב בהחלטת ממשלה בכ-43 מיליון שקלים. במקום לקבל אותם, אתה עלול לאבד את מקומך בכנסת, בגלל שאתה הולך להצביע על היפרדותך מכנסת ישראל, כי הוא לא רוצה לעמוד בכתב אישום. שכחתי להגיד לכם, זה כתב אישום על הפרת אמונים, על מרמה, על שוחד. מאי גולן, חברתי היקרה, צעירה, מבריקה, נשאת פה נאום מדהים. את הקמת את תנועת העיר העברית, את קוראת לשיקום דרום תל אביב, יש לך תוכניות, הזמנת אותנו לסיור בדרום העיר. את תלחצי הלילה על הכפתור שעלול להוציא אותך מהכנסת, שיגרום למאות מיליוני שקלים להיות מבוזבזים, במקום לטפל בבעיות הכואבות והבוערות בדרום תל אביב, מאי גולן. שרן השכל, הנחת על שולחן הכנסת הצעת חוק חשובה, להקמת רשות לנפגעי הלם קרב. זה נושא חשוב בצורה בלתי רגילה, אג'נדה ראויה. את באת לפה כדי לעשות, שרן, ואת מצביעה הלילה על בזבוז של מאות מיליוני שקלים – לא כי את רוצה, אלא כי את פוחדת לעשות אחרת. כי אנשים שיושבים פה מסביב לשולחן אמרו לך שזה מה שצריך לעשות. למה? למה תעשי את זה, שרן השכל? למה עוזי דיין, אריאל קלנר ואחרים ילחצו על הכפתור הלא-נכון הלילה, אתם יודעים? אמרתי את זה קודם? הוא רוצה חסינות. אתם זוכרים מה כתבי האישום, בכפוף לשימוע? את זוכרת, אורית? הפרת אמונים – אמרתי את זה? מרמה, שוחד. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> אתה מצוין. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> קטי שטרית, הנושאים שאת רוצה לקדם כחברת כנסת – את אמרת שאת רוצה פסיכומטרי חינם לילדי הפריפריה. זה נושא ראוי מאין כמותו. אני מתחבר אליו בכל נימי נפשי – הפריפריה, הילדים, הפערים החברתיים. ואת תלחצי הלילה על הכפתור שעלול לגרום לפרידה שלך מהכנסת, מהאג'נדה הזאת, מאנשים ששלחו אותך לכנסת ישראל. הם שלחו אותך לכאן, ואת, כדי להציל אותו, כדי לתת לו חסינות, לתת לו פסקת התגברות ועוד כל מיני דברים – זה מה שאת תעשי עם הלחיצה שלך. מיכל שיר רוצה להיות שרת התיירות. זה תיק שמצד אחד יש בו היבט של הסברה – כך היא אומרת: עשיתי המון שנים במשלחות – ויש בו גם היבט מוניציפלי. יש בו דברים שעושים עבודה איכותית לצעירים. זה גם עושה עיר יפה יותר ונעימה לתושבים, זה מעלה את המורל. זה מה שאת רוצה לעשות? זו אג'נדה ראויה, מיכל שיר. ואת תלחצי הלילה על הכפתור שבכלל לא מתחשב לא באג'נדה שלך ולא באלפי אנשים שהצביעו עבורך ולא בפריימריז שעברת ולא בשום דבר אחר. את תיפרדי מהדברים האלה בשבילו. את חושבת שזה מעניין אותו? מה את אומרת? אשמח לקבל את תשובתך. עוזי דיין – גיבור, איש צבא, איש ביטחון, אדם רב-מעללים. קצרה היריעה מלתאר את כל הדברים החשובים והנכונים שעשית בשביל מדינת ישראל. והינה, אתה לוחץ הלילה על הכפתור הלא-נכון. << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> הוא הקים מפלגה נגד השחיתות. אתה זוכר את זה? << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> נכון. תודה, חבר הכנסת אסף זמיר. למען הפרוטוקול, כיוון שלא נשמעת מספיק חזק – עוזי דיין בעברו הקים מפלגה נגד השחיתות – עוזי דיין, שיצביע הלילה בשביל חסינות לראש ממשלה שלא רוצה להתמודד עם כתבי אישום, בכפוף לשימוע. אמרתי כבר על מה כתבי האישום הללו? << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> מדובר שם על מרמה, על הפרת אמונים, על שוחד. ועוזי דיין, אתה תצביע בכפתור הלא-נכון. איך תסתכל על עצמך במראה אחרי זה? מעניין מאוד. ומי שמקריבים אתכם למען כל זה הם כבר די מקצוענים, האנשים שיושבים פה מסביב לשולחן. השר גלנט, מסתובבת עצומה של יוצאי שייטת 13. העבירו אותה לידיי אתמול, השר גלנט. והעצומה הזאת, איך לומר – חברים שלך, חברים לנשק, שייטת 13, לא ממש מזדהים עם העמדה המוסרית שאתה נוקט, השר גלנט, בבואך לתמוך בממשלת השחיתות של מר בנימין נתניהו. כדאי שתקרא את העצומה הזאת, היא מאוד מעניינת. יש שם מאות אנשים שחתומים – שייטת 13, אנשים שעשו דבר או שניים בחייהם. והאנשים שנמצאים פה סביב השולחן, הם כבר עבדו קשה מאוד כדי להגיע למעמד של מועמדים לתפקיד כלשהו בממשלת השחיתות, והם שותקים. פה סכור. דום שתיקה. אם, חלילה, יפתחו את הפה, הם עלולים להפסיד את מנעמי השלטון. תיחסם ההזדמנות האדירה להיות שר או סגן שר או משהו בממשלת ראש ממשלה שיש נגדו שלושה כתבי אישום בכפוף לשימוע, שממנו הוא בורח כמו שאישה בורחת מבשורה: הפרת אמונים, מרמה, שוחד. כמה דברים אפשר לעשות עם כל הכסף. כמה דברים אפשר לעשות עם מיליארדי השקלים שהולכים להתבזבז עכשיו. אפשר לדאוג לחינוך בלתי פורמלי. כל ילד בישראל יכול ללכת לתנועת נוער חינם במשך שנים עם הכסף המושחת שאתם הולכים לזרוק על בחירות מיותרות, שנועדו אך ורק לשרת אג'נדה של אדם אחד ולא יותר מזה. הכסף הזה יכול היה לצמצם פערים, לתת הזדמנויות, לדאוג למובטלים, לדאוג לבריאות. עמד פה חבר כנסת מטעם הליכוד – זה היה אופיר כץ, נכון? חבר הכנסת התלונן על בעיה בבית החולים בעפולה: אין שם מספיק מכונות MRI, אין שם טיפול ציבורי ראוי. תחשבו על הכסף שאתם הולכים לבזבז למען השחיתות במקום להקצות אותו למקומות הנכונים. אני מזכיר לכם – אני תכף אסיים – שאני פתוח להצעות: ערכים תמורת מנעמים. יש לי עוד כמה דברים שאני מוכן לקבל: סיור על יאכטה, יאכטה של מיליארדרים; בקבוקי שמפניה תשלחו לי – שמעתי שזה חוקי, אין עם זה שום בעיה; צמידים ומחרוזות לאשתי האהובה, שתחיה. אני מאוד אוהב אותה, והיא אוהבת צמידים עם צבע כחול, אם לא קשה לכם, בבקשה. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> אבל יזהר, זה בסטים. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> בסטים, כן, שיהיה תואם, הצמיד והעדי של הצוואר, בבקשה. זה חוקי; סיגרים, הרבה סיגרים – אני לא מעשן, אבל יש לי חברים טובים שכן. הערכים שלי כאן, חברים, לכל המרבה במחיר. תנו לי ואתן לכם. הערכים שלי תמורת מנעמים, כמו שאתם עושים. ערכים תמורת מנעמים. הערכים שלי כדי לאשר התחמקות מאישומים על הפרת אמונים, על מרמה, על שוחד. רגע, אולי בעצם אתם כבר לא צריכים אותי, נכון? כי אתם מכרתם כבר את הערכים שלכם, מכרתם וקיבלתם מנעמים. מכרתם למי שמרבה במחיר. אני עדיין פתוח, יש לכם זמן עד הערב. נתתי לכם את רשימת הצרכים שלי. היא צנועה, היא כבר קרתה פה – שום דבר חריג, שום דבר מעבר למה שכבר קרה בבית הזה ומסביבו. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> שיהיה לכם בהצלחה, חברים, כל מי שמצביע פה הלילה על הכפתור, הנכון או הלא-נכון. תחשבו: ערכים – מנעמים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יזהר שי. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה, 13 דקות. << דובר >> עפר שלח (כחול לבן): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הבוקר, בשעה מוקדמת, כשאתה, היושב-ראש, מן הסתם – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> עפר, מה זה? << דובר_המשך >> עפר שלח (כחול לבן): << דובר_המשך >> תכף אני מסביר, עיסאווי. באתי לפה כדי שכולם ישמעו ביחד. המליאה מלאה, כולם סקרנים: מה קורה. הבוקר, איציק, בשעה 06:00, כשהתרנגולות המטילות אצלך בדיוק מתפללות שחרית, אני רץ ליד איירפורט סיטי, חוזר לביתי. אני כבר אחרי 12 קילומטר, לפניי עוד ארבעה, ואז אני רואה שעושים שם אי-תנועה חדש, ולידו גדר הפרדה נמוכה שמגינה עליו, ואני משום מה מחליט שאני הולך לקפוץ מעליה. והתוצאה – עיניכם הרואות. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עפר שלח (כחול לבן): << דובר_המשך >> בדיוק. לא, את זה לא נפיל עליו. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> באנו מהמזנון להבין מה כל כך מצחיק אותך חוץ מהמורפיום. << דובר_המשך >> עפר שלח (כחול לבן): << דובר_המשך >> בדיוק. עכשיו, זה מפני שחוקי הטבע – את זה אני אומר לטובת חסרי הבגרות באולם, שלא השלימו את הלימודים. << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עפר שלח (כחול לבן): << דובר_המשך >> חוקי הטבע גוזרים: בן אדם בן עוד מעט 60 לא יכול לרחף באוויר כמו שהוא היה קודם. מצד שני, חוקי הפסיכולוגיה גוזרים שבעיניים של עצמו הוא קופץ מעל כל דבר כמו פעם, נכון? כשהטבע והפסיכולוגיה מתנגשים, אתה גומר במיון בתל השומר. אבל לו הייתי בנימין נתניהו – ותראו איזה קישור נפלא הדבר הזה – פרקתי כתף, אלעזר: לו הייתי בנימין נתניהו, מן הסתם הייתי מרחף בקלות מעל גדר ההפרדה הקטנה הזאת, מהסיבה הפשוטה שבנימין נתניהו חושב, וכנראה צודק, שאף חוק לא חל עליו – לא טבע, לא חוק שקבעה מדינת ישראל ולא חוק של מוסר שמנחה את הבן אדם בחייו. ותראו למה התכנסנו פה. אגב, היושב-ראש, לקחתי את עצמי למלר"ד, לחדר המיון בבית החולים שיבא. המלר"ד מצויד היטב. חיכיתי בתור, כי לא היו מספיק רופאים ולא היו מספיק אנשים; מערכת רפואה שאני מכיר היטב, ורבים פה באולם הזה – אין פה רבים בכלל, אבל באופן יחסי – מכירים היטב ויודעים את מצבה, ויודעים איך היא עומדת, היצירה הישראלית המופלאה הזאת, על איזה כרעי תרנגולת היא עומדת – מי כמוך יודע, חברתי – בגלל מחסור בתקצוב. וניגשו אליי בן אדם אחרי בן אדם, האנשים שנמצאים בחדר מיון ב-06:00, עמך ישראל, ואמרו לי: תגידו, אתם שם התחרפנתם, במקום הזה? אתם יצאתם מדעתכם? מה זה הבחירות האלה? על מה זה הבחירות האלה? ואני לא נחשב בן אדם שאין לו תשובות, אבל תשובה לא הייתה לי. כי בסוף, בואו לשנייה ננסה לעשות סדר במה שמונח לפנינו: בנימין נתניהו קיבל מנדט בסיומן של הבחירות האלה להרכיב ממשלה. על זה אין ויכוח. המפלגה שבראשותו קיבלה 35 מנדטים מהציבור, יש לה בסיס קואליציוני, שותפים טבעיים וכן הלאה והלאה. הוא קיבל מנדט. אלא מאי, הוא לא נכנס לחדר – החדר המטפורי הזה שבו מרכיבים קואליציות – עם רשימה של דברים שהוא רוצה להשיג, הניח אותה אל מול שותפיו הקואליציוניים ושמע מה הם רוצים להשיג ויחד הם הגיעו להסכמות, הרכיבו קואליציה ויצאו לממש את המנדט שניתן להם על ידי הציבור; הוא נכנס, ועל הפתק המטפורי שהוא מחזיק ביד יש רק דבר אחד: אני רוצה חסינות כדי לא לעמוד למשפט. זה הכול. לא מעניין אותי כלום. לא מעניין אותי כמה כסף נוציא על הממשלה הזאת, לא מעניין אותי איזה חוקים נחוקק, לא מעניין אותי אפילו שתיקחו את המשרדים. זה, אגב, אחד הפטנטים המופלאים על שם נתניהו: שותפות קואליציוניות, ככל שהן יותר קטנות הן יקבלו משרדים יותר בכירים. פה, סביב השולחן הזה, אם תקום ממשלה, אם יתעשתו מהטירוף הזה שהכניסו אליו את עם ישראל ותקום ממשלה – קודם כול, זה לא יהיה השולחן הזה, ידידי איציק וקנין; אתה יודע, יהיה שולחן ועוד שולחן. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> שולחן עגול – – – << דובר_המשך >> עפר שלח (כחול לבן): << דובר_המשך >> יהיה שולחן ממשלה, וחברי הכנסת ישבו בצד. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> לא, שולחן עגול פנימי היה פעם. אתה לא זוכר את זה, אני זוכר. << דובר_המשך >> עפר שלח (כחול לבן): << דובר_המשך >> נכון, זוכר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בממשלת שרון. << דובר_המשך >> עפר שלח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז יהיו פה הרבה מאוד שרים, והבכירים שבהם – אף אחד מהם לא יהיה מהמפלגה של ראש הממשלה. עכשיו, הזכירו כבר לפניי – אפרופו, הזכרת את אריאל שרון. כשאריאל שרון קיבל 38 מנדטים, שהפכו ל-40 ב-2003, כששרנסקי הצטרף לליכוד, שר האוצר היה מהליכוד ושר הביטחון היה מהליכוד, שאול מופז, והמשרדים הבכירים היו של הליכוד והמדיניות הייתה של הליכוד. אצל בנימין נתניהו זה פטנט שהוא עלה עליו כבר לפני שתי כנסות אבל משכלל אותו עד עכשיו: את כל הדברים האלה מעבירים לאחרים, כי הן, מפלגות אחרות – שהן יהיו אחראיות: מי אחראי ליוקר המחיה או ליוקר הדיור ומשלם על זה בקלפי? השר כחלון. לפניו היה השר לפיד, בממשלה שאנחנו היינו חברים בה. בנימין נתניהו לא אחראי לכלום, לא רוצה כלום. דבר אחד הוא רוצה: כרטיס יציאה מהכלא. זה מה שהוא רוצה. וכשאתה נכנס לחדר המשא ומתן וזה מה שאתה שם על השולחן, אנחנו מקבלים את התמונה שאנחנו מקבלים עכשיו. כי השותפים הקואליציוניים הם, כולל ידידיי פה באולם, אנשים רציניים; הם באו, יש להם סדר-יום, אבל גם הם מבינים – אני הרי מכיר אתכם כבר, אנחנו כבר כמה שנים פה ביחד. אתם אנשים שמבינים שהכוח לא נמצא לגמרי אצלכם ואתם מוכנים לפשרות וכן הלאה. אבל אם בא מישהו ואומר לכם: כל מה שאני רוצה זה שתיתנו לי חסינות, וכל מה שאני רוצה זה שתיתנו לי את החקיקה, את פסקת ההתגברות שתאפשר לי לשמר את החסינות הזאת כדי שבית המשפט המשוקץ לא יתקע בה את שיניו – אז אתם דורשים את השמיים. וכל אחד יש לו שמיים שלו, ובמבנה הקואליציוני במדינת ישראל השמיים האלה לא נפגשים, כי השמיים של יהדות התורה או של ש"ס לא נפגשים עם השמיים של אביגדור ליברמן. ואנחנו מוצאים את עצמנו חודש אחרי מה שנחשב לניצחון המכריע של בנימין נתניהו בבחירות במקום ההזוי הזה, במקום שאף אזרח בישראל לא מבין אותו. מדברים על העלות הישירה של הבחירות. אתמול העבירו פה כל מיני שינויים לחוקי מימון מפלגות כחלק מהחוק הזה שאנחנו רואים, כי באמת יש פה מפלגות שלא יוכלו לעמוד בבחירות אחרי בחירות, פשוט לא יוכלו לגשת אליהן, אני מבין את זה. אבל זאת העלות הכי קטנה של הבחירות. חברים, אנחנו בשנה שאומנם נקבע לה תקציב, אבל הגירעון התקציבי בורח לנו מבין הידיים, הוא הולך ומתקרב ל-4%. בחירות עכשיו פירושן – נגיד בספטמבר, במועד שנקבע – שלא תהיה ממשלה עד נובמבר, ולא יהיה תקציב לשנת 2020, זאת אומרת, אנחנו נתחיל את השנה הזאת, שהיא שנה אחרי שנת תקציב שכבר ברחה לנו מהידיים, בלי תקציב. העלות של זה – אני לא יודע כמה מיליארדים; מיליארדים שאפשר היה לקחת לבריאות, לביטחון, לרווחה ולחקלאות ולכל מקום שחשוב לנו, הישראלים, ובגללו שלחו אותנו. את ראש הממשלה הזה זה לא מעניין. מה שהוא רוצה זה אך ורק את הכרטיס הזה של המונופול, כרטיס יציאה ממערכת המשפט, וחס וחלילה – מן הכלא. מזה, חבריי חברי הכנסת, צריך להציל את עם ישראל. כי בין שיימצא בשבע השעות שנשארו לנו – פתאום ייכנס, לא יודע, שמואל חייק; אתה לומד כל מיני שמות של אנשים. אני חשבתי שפוליטיקאים קובעים גורלות פה. מזעיקים מלונדון איזה מתווך שאני לא יודע מה יש לו. אגב, זה ראש ממשלה מעניין, כי כדי לכבס הסכם קואליציוני הוא מביא בן אדם מלונדון לפה, אבל בשביל לכבס בגדים הוא לוקח בגדים מפה ללונדון. זה יפה. אם הדבר הזה ייגמר ותצא מפה זעקה: אאוריקה, מצאנו, יש ממשלה, יתחיל פה משהו מחדש, שגם אותו אנחנו לא מבינים, ואנחנו לא מבינים את הצורה שתהיה לו, ושום דבר לא ישתנה בו, כי ראש הממשלה שעומד בראשו, כבר שום דבר לא מעניין אותו. אני אומר לכם, חבריי, אני מסיים שש שנים שאני מאוד גאה בהן בוועדת החוץ והביטחון ובכל גופי המשנה החשובים שלה, והרבה פגישות עם ראש הממשלה בעניינים ביטחוניים. אני אומר לכם, גם זה לא מעניין אותו. אם אתם חושבים שבחדר סגור הוא יותר מתעניין מאשר בחדר הפתוח התשובה היא "לא". הדבר הזה, אם אכן תקום פה ממשלה, מחר בשעה 11:00 או 12:00 יהיו פה יותר מ-150 אנשי העסקים המובילים במשק. יבואו לכאן אנשי הייטק, שמוכרים לך, יזהר היטב, אני מניח, חמישה מפקדים לשעבר של יחידה 8200 – אני מכיר חלק מהם, ואני מניח שגם אתה – ואנשי עסקים אחרים. הם קצה הקרחון של המרי שאנחנו הולכים לראות מהקהילה העסקית בישראל. אחר הצוהריים יהיו מפגינים, תהיה הפגנה גדולה ליד ביתו של ראש הממשלה בבלפור. זה ההמשך של ההפגנה הגדולה והעצומה שהובלנו, כל סיעות האופוזיציה וכל הארגונים החברתיים החשובים במדינת ישראל, במוצאי שבת האחרון בתל אביב. זה יימשך, מפני שעם ישראל מסתכל על הבית הזה והוא לא רק רואה פה טרלול, אלא הוא רואה פה שחיתות עמוקה, מפני שכשראש ממשלה שנבחר על ידי העם וקיבל מנדט, לא מעניין אותו כלום חוץ מלא ללכת לכלא, וכשראש ממשלה מוכן לטובת זה לפגיעה במערכת המשפט ולפגיעה בדמוקרטיה ולשרפה של כל דבר שחשוב ויקר לנו רק כדי שהוא חס וחלילה לא יצטרך לעמוד לדין, האזרחים במדינת ישראל לא יקבלו את הדבר הזה, כולל האזרחים שבחרו בבנימין נתניהו. כל סקר שאנחנו מסתכלים עליו אנחנו רואים בו שאנשים שהצביעו ליכוד, שהצביעו למפלגות של הקואליציה הקיימת, וחלקם האמינו כשראש הממשלה אמר להם שהוא לא יבקש לעצמו חסינות והוא לא יעשה חוקים שפוגעים במערכת המשפט – חלקם, כשהם רואים את הדבר הזה קורם עור וגידים לנגד עיניהם אומרים: אנחנו לזה לא יכולים להסכים. ואני אומר לכם, גם אם תורכב פה ממשלה, גם אם נימנע מהדבר המטורף הזה שאנחנו הולכים לבחירות אחרי בחירות, שאנחנו משתקים את מדינת ישראל, את הממשל, כמעט ל-12 חודשים – גם אם הדבר הזה יימנע ותקום פה ממשלה – וכן, אני מתנגד לה ומתנגד לסדר-היום שלה, ואני מתנגד למה שמסתמן בה – גם אם היא תקום, את הדבר הזה לא נפתור. אני אומר את זה לחבריי בקואליציה המסתמנת: בידכם הדבר, בסופו של דבר; בידכם, חמישה-שישה אנשים ישרים ואמיצים, למנוע את הבחירות האלה; בידכם, חמישה-שישה אנשים, למנוע את מהלך החסינות לראש הממשלה; בידכם, האנשים האלה, להחזיר את הכנסת הזאת למקום שעליו חשבתם ולמענו נבחרתם כשהחלטתם ללכת לפוליטיקה. אני לא אנקוב פה בשמות. כל האנשים האלה – ויש הרבה יותר מחמישה-שישה כאלה – יודעים על מי אני מדבר. אחרי שיתפזר פה העשן, אחרי שתקום או לא תקום פה ממשלה, השאלות הכבדות האלה ימשיכו לעמוד לפתחנו. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. גם 13 דקות. << דובר >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר >> אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, שר הדתות, אתה יודע, זה עונג בשבילי להגיד לך "אדוני השר", נכון? אני מדבר בשם רבים באולם הזה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> נכון. אין ראוי ממנו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מדבר בשם רבים באולם הזה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> בשם רבים. גם ליותר מזה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה סוג של קונסנזוס שהלוואי שאפשר היה להחיל אותו גם על דברים אחרים. אנחנו השבת פותחים ספר חדש, את פרשת במדבר, ספר במדבר. הפסוק הראשון, כמובן, כמו שכולנו יודעים, הוא מה שנקרא: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר". שואלים המפרשים: מה היה צריך לומר: במדבר באוהל מועד? הרי אנחנו ידענו שישראל נמצאים במדבר וגם ידענו שמשה מדבר עם הקדוש ברוך הוא, מאז שיש אוהל מועד, רק באוהל מועד. אז למה נאמר? אנחנו יודעים שהחיבור של כל העשייה במדבר הוא בשביל שבסוף יקום עם שיש לו ייעוד, שיש לו חזון – קיום התורה – להיות עם סגולה. אבל למה דווקא במדבר? אנחנו יודעים שהמדבר מייצג היעדר חומריות, המדבר מייצג צניעות; במדבר אין גאווה, אין על מה להתגאות; במדבר מוכרחים להסתפק במועט. במדבר, אולי שם נולד המושג של הכנסת אורחים במובן הכי עמוק של המילה. סביב הדברים האלה, אולי גם בגלל זה אחד הפסוקים שאנחנו שומעים הכי הרבה הוא "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך – – – לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". גם זוגות, גם נשואים, גם משפחה, מוצאים את הדימוי של "לכתך אחרי במדבר". אבל אין ספק שהתנאים האלה הם תנאים להיווצרותו של עם. אנחנו, לצערי הרב, התכנסנו כאן בשביל להגן על משהו, על מישהו שלא מבין שהיווצרותו של עם, הנהגתו של עם, תלויות בהיעדר חומריות, בצניעות ובזה שכולם, כולנו, תלויים אחד בשני. אני בטוח שאם נבין זאת, אז פרשת השבוע הזאת – גם אנחנו, כחברה, ניראה אחרת. אנחנו התכנסנו כאן היום בשביל לנסות להסביר לעצמנו ולברר את מה שהעם בישראל לא מבין: לאן אנחנו הולכים. אולי זה הביטוי הכי צועק לאנטיות הזאת של "העם אמר את דברו". את החגיגה של ראש הממשלה נשאיר לאחר כך. אולי מתברר היום יותר מכול שהעם לא בדיוק אמר את דברו, והציטוט הזה – כל סיעה מינורית בקואליציה מסוגלת לסחוט ראש ממשלה נסחט תחת הכותרת "העם אמר את דברו", ולהרוס מערכות משפט בגלל ש"העם אמר את דברו", ולקחת משאבי ציבור ולשים אותם לתוך מגזר מסוים או לתוך צורך מסוים, תוך קיפוח מגזרים אחרים, בגלל ש"העם אמר את דברו". אז הסתבר היום שמה שחגגו, כאילו, במוצאי הבחירות – "העם אמר את דברו", בנימין נתניהו ראש הממשלה הבא – בנימין נתניהו כרגע הוא לא ראש הממשלה הבא. אבל יכול להיות שבסוף הוא יצליח, והוא עוד עושה לנו תרגיל, ובדקה ל-24:00 נתכנס כולנו פה ותהיה לנו סוג של ממשלה שיהיה לה רוב בכנסת. האם גם אז נגיד "עם אמר את דברו", או האם נגיד: כן, יש ראש ממשלה שכדי שהוא יציל את עצמו, כמו שכבר נאמר פה הרבה מאוד פעמים, ולמרות שהדברים ברורים כל כך, מוכן לשלם ולהקריב הכול? אז מוכן לשלם ולהקריב הכול – מצד אחד זה את מערכת המשפט שלנו, מה שאנחנו יודעים ועוקבים אחריו, לצערי הרב, לאורך זמן; ודרך אגב, על הדרך את הפרקליטות, את המשטרה, את הצבא, כשזה לא נוח, את השב"כ, כשזה לא נוח. פשוט, חברי חבר הכנסת יזהר, אני רוצה להגיד לך: אנחנו חווינו את זה כאן. ישבנו במקומות האלה. לא האמנו שאנחנו שומעים את זה, לא האמנו שזה קורה לנו – איך מוסד אחרי מוסד שהם תנאים בסיסיים והכרחיים לקיומה של מדינה, בוודאי במזרח התיכון, אם הם מתיישרים אז הם בסדר, אם הם מתיישרים עם ראש הממשלה זה בסדר, אבל אם הם מתיישרים עם הערכים של המדינה זה לא בסדר. עכשיו, אני תמיד אמרתי – תדע, שואלים אותי: איך אתה מרגיש בכנסת? אז אמרתי: אני יודע, מזל שיש לנו גופי ביטחון שיש להם ערכים אחרים ותרבות ארגונית אחרת, והם לא יתכופפו. ולכן, עם כל השטויות שראש הממשלה רוצה לעשות עם הממשלה הזאת, בסוף יש עמודי שדרה בתוכו ותרבות ארגונית, שאולי, דרך אגב, הדבר הכי בולט בה זה שיש שם ביקורת. יש במקומות האלה מקום לביקורת, ואיפה שיש ביקורת יש התקדמות; איפה שאין ביקורת יש אשליה שמתנפצת ברגע מבחן. דרך אגב, גם בעולם ההייטק, אם אתה לא מחזיק את מי שמולך ואומר: תגיד איפה הבעיות, תגיד מה לא טוב, אז בסוף תשקיע, תשקיע, תשקיע וזה לא יצא. בפוליטיקה, בצבא זה כאילו אותו הדבר: אתה יכול לחשוב שיש לך כוח ואתה הכול, אבל אם אין מישהו שמרים את היד ואומר לך: סליחה – אז הכול מתנפץ בסוף. אני יכול לתת לזה דוגמאות. אולי יישאר זמן, ואז אנחנו נחזור לעניין הזה. אבל אני אומר את זה – חבר הכנסת מרגי, אני מקווה שאתה מסביר לכל חברי הכנסת החדשים שזה לא ככה באמת, שמה שהם רואים שקורה פה בכנסת עכשיו – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אבל קרן – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר_המשך >> קרן יודעת, היא הסתובבה פה, אבל גם היא אולי ראתה את הדברים, אתה יודע, כמעט מליד הדלת, היא לא הרגישה חלק מצעצוע. ואנחנו מבינים עכשיו שלא משנה מה הדעה של כל אחד – מה קרן רוצה, מה אתה רוצה, מה אני רוצה – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – זה לא משנה. ראש הממשלה הפקיד בידי מיקי זוהר צעצוע. לצעצוע קוראים כנסת ישראל. אנחנו גדלנו במקומות שבהם כשאתה אומר "כנסת ישראל" אתה עוצר את הנשימה; ככה גדלנו, ככה זה היה צריך להיות. הסתכלנו על המקום הזה בחרדת קודש, ואנחנו עוד מקווים שהיא תשוב לפה. אבל אתה מבלה פה לילות וימים ואתה מבין שמתעסקים פה רק במה יגיד ראש הממשלה, כאילו יש פה הפרדת רשויות. נכון, כבר הספיקו שבועיים או חודש וחצי כדי להבין שבמדינת ישראל הנוכחית, בהתנהלות הזאת של ראש הממשלה הזה, אין באמת הפרדת רשויות. כן, אין. יש בסוף – איזה הפרדה? יש ראש הממשלה, במקרה הזה מיקי זוהר; דרך אגב, זה לא היה מוכרח להיות מיקי זוהר, זה היה יכול להיות שמות אחרים שכבר עשו את זה; הם מחכים למה שהרשות המבצעת תגיד להם לעשות, ואז הם כופים את הרשות השופטת. זאת אומרת, כשרוצים להרוס את מערכת המשפט בטענה שיש רשות מחוקקת – אין רשות מחוקקת. אני עמדתי כאן, על הדוכן הזה, בפעם הקודמת שנכנסתי לכנסת, ואמרתי: מזל שיש בית משפט עליון, ואני אומר את זה כמחוקק. גם הלכתי לשבת על ספסלי בית המשפט העליון. תדע שאם אין בית משפט עליון בישראל, ושואלים, נגיד, את החבר'ה ההם – אין טלוויזיה בשבת במדינת ישראל. אין. למה? זה הסטטוס קוו. במדינת ישראל יש טלוויזיה בשבת – ואני לא רואה טלוויזיה בשבת. לא רואה. לא ראיתי בחיים שלי טלוויזיה בשבת. דרך אגב, זה לא חסר לי, באמת, דוגרי, אבל אני מוכרח להודות שאני לא חושב שלמישהו יש את הזכות למנוע ממי שרוצה לראות טלוויזיה בשבת בביתו לראות טלוויזיה בשבת בביתו. אני לא מעלה על דעתי שבמדינת ישראל של היום לא תהיה טלוויזיה בשבת. למה יש טלוויזיה בשבת? בזכות בית המשפט העליון. עכשיו, אנחנו חושבים שהוויכוח של אביגדור ליברמן עכשיו הוא רק על גיוס לצבא. קודם כול, אתם יודעים, הקלות הבלתי-נסבלת הזאת שעומדים פה חברי הקואליציה ואומרים: הצבא לא צריך אותם. מי הם בכלל שיגידו: הצבא? מה זה הצבא בשבילם? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> הם אומרים מה שאומרים להם – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא, הם חושבים שהם יודעים מה זה צבא, כאילו חלקם היה פעם בתוך שכונה שכשיש פעולה בעזה או בלבנון הם דואגים את הדאגה של השכנים; אני לא מדבר על דאגה לילדים שלהם – של השכנים. כאילו הם מבינים מה זה לעשות עוד חודש מילואים בשנה או פחות חודש מילואים; למה הם לא יבואו, ואנחנו נעשה יותר. שירות של שנתיים ושמונה, שלוש שנים, שלוש וחצי – מה זה משנה? הם יגידו: לא נשים. יש להם בסעיף הקואליציוני. וגם, אנחנו נוכל לבקש לא להיות עם בנות ביחידה. אנחנו, בני הציונות הדתית, שהולכים עם כיפה ועם ציצית, נוכל לבקש לא להיות עם בנות בצבא, הבנת? כאילו הם יבואו למלא את המקום. לא. מי יבוא למלא את המקום? אנחנו, הילדים שלנו, הילדים של השכנים שלנו. פשוט נשרת יותר בדברים האלה. אבל מה עומד באמת מאחורי העניין הזה? שאת הערכים הכי בסיסיים שלנו, בשביל להצדיק קואליציה שצריכה להגן על ראש ממשלה, מוכנים – אוקיי, אז יהיה צבא, לא יהיה צבא, נמות באוהלה של תורה; כאילו מתים שם באמת. ואני אומר את זה כמי שמכיר בערך לימוד התורה ורוצה שילמדו תורה, אבל הדבר הכי עליון זה באמת הנכונות לחרף את הנפש. היית במקומות האלה. עכשיו, מה עומד פה? הרי באמת, אני מוכרח להגיד לזכותו של אביגדור ליברמן – אני לא יודע מה יצא בסוף. אני כמובן חושב שהכנסת לא צריכה להתפזר אלא פשוט צריך להטיל הרכבת ממשלה על מי שיצליח, שיש לו סיכוי להרכיב ממשלה, בני גנץ. אבל אני אומר יותר מזה: מה שעומד פה על הפרק זה אולי גם ה"נמאס לי", שאביגדור מייצג אותו. נמאס לי שאומרים: לא יתגיירו פה. מה זה לא יתגיירו? אתם חושבים שיש בית דין אחד בישראל, של החרדים או של הרבנות הראשית, יהודי, שנותן משקל למי שאומר: אני מוכן למות בשביל העם היהודי? עזוב את השירות הצבאי. מה זה, הדוגמה הזאת זו רק הבעיה הזאת של החודש? אין דבר כזה. במערכת הגיור של מדינת ישראל היום אין משקל אמיתי לנכונות לחרף את הנפש – עזוב, עוד לפני המרכולים ולפני כל הכפיות האחרות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נא לסיים במשפט סיום. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוקיי, אז אני מאחל לראש הממשלה שלא יצליח להרכיב ממשלה עד היום ב-24:00 ושלא יצליח גם לפזר את הכנסת, ושנשיא מדינת ישראל יקרא מחר בבוקר לרב-אלוף במילואים בני גנץ, או אולי – אני לא יכול להגיד לנשיא מה לעשות – למישהו אחר בסיעה אחרת, ויגיד לו: אין לי ברירה, לטובת עם ישראל לא נלך עוד פעם לבחירות. זה רק יגביר – במיוחד כמו שהן התנהלו – את השנאה ואת הפירוד. וינסה מישהו אחר להרכיב ממשלה. אני מבטיח לכם, תהיה פה ממשלה מצוינת. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. סליחה, סליחה, סליחה, טעיתי. חבר הכנסת צבי האוזר, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי מכחול לבן, לצערי הרב, למעט, נדמה לי, חברת הכנסת קרן ברק, אינני רואה את אנשי התנועה הלאומית הליברלית – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> שסימנה? << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – נמצאים איתנו כאן. סימנה מחל, אולי מלשון מחילה באשר למה שהם עושים לערכי התנועה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> האוזר, אין דבר כזה – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אין כבר. אולי ישנו לקראת הבחירות הבאות את השם, את הלמ"ד האחרת. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> למה אין? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> קרן, אין ערכים. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא, אנחנו ליברלים. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> ליברלים בכזה-כאילו. למה אני פותח בדבריי ושואל אייכם, אחים יקרים ליברלים, וכמו שהליברליות התאיידה, גם האנשים התאיידו כאן מהאולם? כי רציתי להתחיל את דבריי ולהזכיר אדם חשוב במורשת של תנועת החרות, שיסדה את התנועה הלאומית הליברלית, ודווקא לא מהצד הפוליטי – מהצד הרעיוני, מהצד החזוני: אורי צבי גרינברג, אצ"ג. לאותם אלה שכאן, ולאלה שאינם כאן, אני אספר שב-1925 כתב המשורר אורי צבי גרינברג את אחד הספרים החשובים שלו, ששמו, שעד היום הוא מהדהד, נקרא "אימה גדולה וירח"; כאילו המשורר הגדול חשב על מה שמתרחש הלילה הזה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> סליחה, אני אפריע לך, אני אחזיר לך את חצי הדקה: אתה היית בימית אז? << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני בימית הייתי נער צעיר בן 14. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל בימי ימית אני שמעתי אותו ברחוב ים סוף בירושלים, ברדיו. הוא אמר ביידיש, אבל אני מתרגם לעברית: אוי לשקיעה שהגיעה לעת זריחה – על פינוי ימית. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוי לשקיעה שהגיעה לעת זריחה. האמת היא שזה לא מופיע ב"אימה גדולה וירח", אבל נדמה לי שמה שנאמר אז ייתכן שיפה כאן, לשקיעה של היום הזה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שמעתי את זה בקולו, לא באיזה ספר. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אכן. אז אולי יש פה כתב קול ישראל שיכול להוציא מקטעי ארכיון את אורי צבי גרינברג בקולו הוא ולשדר, כי הדברים האלה יפים מעת לעת ויפים הם גם היום. וכמו שאמרנו, אורי צבי לא ידע ש-94 שנים אחרי פרסום הספר, בבית המחוקקים של המדינה היהודית, המדינה העברית הריבונית, ישתררו פחד ואימה על כ-34 נבחרים של התנועה הלאומית הליברלית ועל כמה וכמה נוספים שמאיישים כאן את הכיסאות – פחד ואימה לא לעשות את הדבר הנכון; פחד ואימה גדולה מפני חובת הנאמנות לייצג את הציבור; פחד ואימה, אדוני היושב-ראש, להגיד את האמת; פחד ואימה גדולה להישיר מבט למציאות ולהודות שהמלך, מלך בשר ודם – המלך הוא עירום; פחד ואימה גדולה לומר לעצמם ולציבור, ונאמר את זה לאט: איננו רוצים להיות חיילים אלמונים – כאמרתו של יאיר, אב אחר של התנועה הלאומית – איננו רוצים להיות חיילים אלמונים בקרב המיותר בהיסטוריה של ישראל, הקרב על החסינות. וכמו שאורי צבי כתב ב"אימה גדולה וירח", ואני מצטט: "מגדל דוד, מה מליל? ירושלים באימתה, אימה גדולה וירח". אדוני היושב-ראש, אם הכנסת העשרים-ואחת תתפזר אחרי זריחת הירח, ידע עם ישראל, בניו ובנותיו, כי הפחד והאימה הכריעו את שיקול הדעת והיושרה. ידע עם ישראל, בניו ובנותיו, שבעוד הם משרתים את עמם ומחרפים נפשם, נבחריהם עושים שקר בנפשם ובוגדים בשליחותם. ידע עם ישראל, בניו ובנותיו, העמלים ומשלמי המיסים – כן, אלה שצופים בנו עכשיו בטלוויזיה, אלה שבזיעת אפם אוכלים לחם – הם ידעו שנבחריהם מוכנים, בפה מצקצק, הייתי אומר – כך ראיתי לפחות בדיוני הוועדה, הוועדה המיוחדת – ובלא להניד עפעף לזרוק לים 5 מיליארד שקלים – כן, 5 מיליארד – עלות מערכת בחירות נוספת. ידע עם ישראל, בניו ובנותיו, כי בעודם נושאים תפילות לשמיים, לבורא עולם, לשלום ישראל ולבניינה של אומה, עובדים נבחריהם – ואני אומר דברים קשים – עובדים נבחריהם, במעין עבודת אלילים, בן תמותה בשר ודם. ידע עם ישראל, בניו ובנותיו, כי נבחריהם היושבים כאן, בכיסאות הריקים שלפנינו, נקטו וינקטו כל אמצעי, עשו ויעשו כל מניפולציה, נאחזו וייאחזו בכל סעיף בחוק ובתקנון – וכל זה כדי למלט את העומד בראשם מאימת הדין. הכול מאימה ופחד. לא כי הם מאמינים בצדקתו; לא כי הם אינם מבינים את רעיונות השבתאות, משיחיות השקר, המרחפים באוויר; לא כי הם עיוורים לעובדה שישראל, בשיא כוחה, קורסת לתוך עצמה, מדינה בשיא כוחה – ועושים מה שעושים לה; לא כי הם אינם חשים שהם מתייצבים בעיניים עצומות לרווחה בצד הלא-נכון של ההיסטוריה. אלא כי הם פשוט מפחדים. הם מפחדים. מוכר לכם? הם מפחדים. תזכרו איפה זה נאמר. אימה גדולה נפלה עליהם. ואדוני היושב-ראש, אם אורי צבי היה חי איתנו כאן היום, הוא היה מוכיח אותם, לא חוסך ממילותיו הבוטות והקשות. הוא היה מעגן את קלונם עלי ספר. אורי צבי ודאי היה אומר את מה שכתב ב"אימה גדולה וירח": "לא התוהו כאן של אין עוד" – מלשון התוהו ובוהו – "אלא גבהות כאן, הטירוף". אלה מילותיו של אורי צבי. אבל אין היום גרינברגים שיכתבו את הדברים בשיר ואין משוררים שיוכיחו בשער העיר. אבל חברים, חבריי היקרים, אחיי גיבורי התהילה מהתנועה הלאומית הליברלית, ההיסטוריה לא תשכח את מעשה הפילגש בגבעה שאתם עושים לחברה הישראלית; את מעשה הטירוף, גבהות הלב, התוהו ובוהו; את הנעשה בעצימת עיניים ובאטימת אוזניים, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אגב, אורי צבי גרינברג היה חבר בתנועה ליברלית כלשהי? אני חושב שאתה טועה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אורי צבי גרינברג לא היה בתנועה הליברלית, הוא היה בתנועת החרות – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נכון, שכונתה אז פשיסטית בידי בן-גוריון. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – איך אומרים? אור, הוא היה עמוד האש הצועד בפני המחנה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה נכון, אבל לא היה ליברל. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא היה ליברל, אך אין ספק שהיה חרד – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לשבחו ייאמר, אני לא – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – היה חרד לגורלו של עם ישראל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה נכון. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> היה חרד, דואב ודואג לעתידה של מלכות ישראל. אלפיים שנה אחרי, אלפיים שנה אחרי, צעדנו בארץ ללא לנו, עם ללא ארץ; חזרנו, השבנו ריבונות; הקמנו מדינת מופת; נשבענו להיות אור לגויים. על זה אורי צבי היה נלחם, וזה מה שאנחנו רואים היום: כיסאות ריקים מפחד ומאימה, הולכים ומבטם מושפל. מה שאתם, חבריי, עתידים לעשות היום זה בעצם לבטל את תוצאות הבחירות ולנסות שוב לסובב את גלגל המזל, כאילו אנחנו באיזשהו משחק, כאילו אנחנו באולם של משחקי מזל. לזה, אדוני היושב-ראש, נקרא – זו עשיית הרע. אלה הימים שעליהם נכתב בספר הספרים: ויעשו את הרע בעיני ה'. ולא רק בעיני ה' – גם בעיני אזרחי ישראל, כולם. אתם, חבריי, גורמים למשבר קונסטיטוציוני שמעולם לא התרחש בישראל. אתם מביאים לאובדן אמון מוחלט של הציבור במערכת הפוליטית הישראלית. אלה שיושבים בבית אל מול המרקע ורואים מה מתרחש כאן ביום האפור, השחור הזה, מאבדים את אמונם במערכת הפוליטית הישראלית, ולא משנה אם הם מימין או משמאל, אם הם יהודים או שאינם יהודים, אם הם שוליים או מרכז, אם הם אלה שמכבדים את היותה של ישראל מדינה יהודית דמוקרטית ורוצים לשמר את צלמה שכזה, ואם הם אלה שבזים לרעיון האחוד של מדינה יהודית דמוקרטית. אף אחד, לא אלה ולא אלה, אינו מתחבר למעשה הנוכלות המתרחש לנגד עינינו, לחילול התהליך שבו עם בוחר את נבחריו, לפגיעה בשמה הטוב של ישראל בעמים. אתם המצאתם הליך בחירות חדש בישראל; קונץ פטנט, קוראים לזה: שיניתם, או אתם מנסים לשנות, באיזה רוב דורסני רגעי, את שיטת הבחירות, ואתם מתנהלים כאילו במהות מדובר כאן בבחירות אישיות לראשות ממשלה. ולא כך, לא כך. לא זו המציאות במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אובדן אמון במערכת הפוליטית פוגע פגיעה של ממש בסולידריות הישראלית. הוא פוגע ביכולת העמידה של החברה הישראלית בפני משברים עתידיים. אי-אפשר להתמיד ולהיות מדינה משגשגת כאשר אין אמון בהנהגה, במערכות, ואין כללי משחק. מי אתם חושבים ילך לבחור בעוד שלושה חודשים ויאכל את התבשיל החרוך, את פרי הבאושים שאתם עומלים עליו היום? מקדיחים את התבשיל על הקדרה העשנה הזאת. עוד לא נתנו מענה לבעיות סביבנו כדי שנוכל להרשות לעצמנו לפגוע בחוסנה של מדינת ישראל כפי שאתם פוגעים בה: לא עזה, לא 200,000 טילים בצפון, לא איראן אל מול גולן ולא טרור מבית. אתם לא נותנים תשובות לאותם איומים שמחייבים חוסן, מחייבים סולידריות. אתם בצחקוקים, בציניות, מקריסים את ישראל לתוך עצמה. והכול, חברתי קרן, הכול תמורת מה? אני שואל את עצמי, מישיר עיניים ללבן שבעיניים שלך. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> למה אתה לא – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> מה הציווי ההיסטורי שעומד בפניכם? מהו האינטרס הלאומי? תנסו להסביר לציבור מה הסיבה וההצדקה ככה לשחק בעתידה של מדינת ישראל. חבריי חברי הליכוד, חברי הקואליציה לפיזור הכנסת העשרים-ואחת, אתם עוד יכולים להתעשת. תחדלו מעיסוק אובססיבי במלאכת חניטה של מנהיג. אדוני היושב-ראש, אתה מכיר, במצרים העתיקה היו חונטים. גם מנהיג שכבר לא יכול היה לתפקד – אמרו: רגע, יש איזושהי כימיה שאפשר להמשיך ולשמר אותו איתנו. אל תעמידו בראשכם כמנהיג, כמצפן, כסמל, אדם הנושא על גבו שלושה כתבי אישום. תנו, באמת, כמו במדינה מתוקנת, למנגנוני בירור אמת לעשות את אשר מצווה עליהם – מצווה על ידי כולנו, בשם כולנו: לברר את האמת, מה היה ומה לא היה, מה אמת ומה שקר, מי צדיק ומי רשע. תנו למנגנונים שחברה, שמדינה, מקבלת על עצמה מראש, מקבעת, אותם הסדרים לבירור האמת. אל תשנו את כללי המשחק באמצע. תעמדו אחרי שבועתכם, אחרי הנדרים שנדרתם, אחרי ההצהרות שהצהרתם בימי אחד, ראש ממשלה, ראש ממשלה בישראל, אהוד ברק שמו. תרעננו את זיכרונכם, תרעננו את זיכרון הציבור מה נשבעתם. לשווא נשבעתם ?שקר העדתם בחברכם? מה היה אז שאיננו היום? מדוע השתנתה דעתכם? תנו לעם ישראל מנוחה, תנו לעם ישראל את מה שראוי לו, ולא – ההיסטוריה המפוארת של עם ישראל, היא-היא תבוא איתכם חשבון, והחשבון הזה ייכתב עלי ספר. לא תוכלו להתחמק. לא יעזרו ניסיונות לשכתב את ההיסטוריה בעתיד. אוה, חבר הכנסת קיש. אני כל כך מצטער – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אני לא יודע, אדוני היושב-ראש, יש לי זמן נוסף להתחיל מחדש להקריא לקיש? כי הוא בכל זאת אמון על כתבי התנועה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שתיים וחצי דקות. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> שתיים וחצי דקות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע למה – – – אני לא אגזול מזמנך. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> בבקשה. היושב-ראש ירשה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – המנון בית"ר בכתב ידו של ז'בוטינסקי עם חתימה שלו. אתה מוזמן להצטרף אליי אחרי זה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני אשמח. אתה יודע, אני מכיר את המנון הלח"י של יאיר, "חיילים אלמונים". יש פה הרבה חיילים אלמונים, כיסאות ריקים של חיילים אלמונים. אתה יודע, ולא "היננו בלי מדים" – היננו בלי מילים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> גם שם יש כיסאות – – – גם שם יש חיילים אלמונים. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> נכון, אבל שם עושה רושם ש"משורה ישחרר רק המוות". "משורה ישחרר רק המוות". לא משנה מה יקרה כאן, לא משנה מה יעלה בגורלה של ישראל – אתם לא תתעוררו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שכחת שורה ביניהם. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה לא מכבד את זה שיש פה עמדה שאיתה רוצים – לא רוצים ממשלת שמאל, מה לעשות? אתה רוצה ממשלת שמאל. אנחנו לא רוצים. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> חלילה, אדוני. אתה יודע עד כמה אלה הם דברים תפלים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> למה תפלים? << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואם היית אומר דבר אמת, מר קיש – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני לא רוצה ממשלה בראשות גנץ. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – היית מציע אתמול בישיבת מזכירות לאתגר את הבית הזה. היית אומר: תראו, רבותיי, בראשנו אנחנו שמים, בושים ונכלמים, אדם הנושא על גבו כתבי אישום. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אבל 65 מנדטים, אבל 65 – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אמרנו לציבור בישראל, קבל עם ועדה, ללא כחל ושרק, ללא פלבול וללא מצמוץ: לא ראוי ראש ממשלה עם כתבי אישום. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> שכחת מה זאת דמוקרטיה. 65 מנדטים תומכים בנתניהו לראשות הממשלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה לא, אז מה? << דובר_המשך >>צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – – שחררו אותו. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אז מה אם אתה לא? אז מה? << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> ישתחרר כל אדם למאבק החשוב על חייו. אתה יכול לבוא ולומר: רבותיי, בשנתיים הקרובות ראש הממשלה, או מי שהיה מועמד לראש ממשלה, ינהל את אותו, מה שנקרא, קרב על חפותו, יוכיח את חפותו, ואם יוכיח את חפותו – יחזור בגאון למערכת הפוליטית הישראלית וימשיך לשאת בתפקידים. אם לא יוכיח את חפותו, ואם חלילה, חלילה וחס – ואני לא אומר את זה בציניות, וגם אם לא הצבעתי לו; כל ישראלי פטריוט – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – יש דמוקרטיה – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – מרכין ראש ונושך שפתיים, אם ראש ממשלה, חלילה, יוגש נגדו כתב אישום. אבל אם יוגש נגדו כתב אישום, תתברר האמת כמו בכל מדינה מתוקנת שיכולה להיות מדינה שמקובלת על כל אזרחיה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> ולכן – אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש – שימו אדם אחר בראשכם, תעמידו את הבית הזה במבחן. אני אגיד לך, אספר לך סוד: לא תזדקקו לא לחודש ולא למחציתו. אבל אתם מפחדים. אימה, אימה בפניכם לעשות את הישר בעיני השם ובעיני הציבור, ולשים מישהו אחר. ואני אסיים, מכיוון שאותת לי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> בכל זאת, במילותיו האלמותיות של אורי צבי, הנכונות ליום זה, לערב זה, ללילה זה: "חצות ליל. ירושלים היא הבירה לנרקבים. היא המלכות למתלבטים ולמורטים שערותיהם". אל נא תגשימו את נבואתו של המשורר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת צבי האוזר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, 13 דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, הגעתי לפני שעה לכנסת מתל אביב. הגעתי לאחר שהשתתפתי בהפגנה של האוכלוסייה הערבית – נענינו לקריאה של ועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה – הפגנה נגד מקרי הפשיעה והרצח המתחוללים יום-יום בתוך האוכלוסייה הערבית. הפצע המדמם הזה בתוכנו, המשפחות שמאבדות את היקרים ואת היקרות להן, חוסר הביטחון הקיים אצל כל ערבי או ערבייה במדינה הזאת – כנראה לא יצליח אפילו להגיע לכותרות של התקשורת היום. ההפגנה הזאת היא בעיניי הפגנה וצעקה של אוכלוסייה שלמה שכבר מנסה שנים למשוך את תשומת ליבה של כל המדינה, כלל אזרחיה, למה שמתחולל, לארגוני הפשיעה המשתלטים על החברה שלנו, על המוקדים החשובים בתוך החברה שלנו, ומשליטים טרור גם על הצעירים, גם על המבוגרים, גם על הילדים וגם על אורח החיים שהתקיים עד היום. הצעקה הזאת לא תגיע, כי האוזניים אטומות, וכל תשומת הלב ניתנת לדרמה הגדולה שמתחוללת בבניין הזה, במשכן הזה. מה חשובים חיי בני אדם לעומת מה שקורה בבניין הזה? את מי מעניין הבחור מערערה שנרצח היום, הבחור מדאלית אל-כרמל שנרצח לפני יומיים ותאופיק זהר מנצרת? מי בכלל זוכר את השמות האלה כאשר אדם אחד, אדם אחד שגם חשוד בפלילים, עושה את התרגילים שלו? עכשיו התרגילים חייבים, תשומת הלב חייבת להינתן דווקא לא לחיי בני האדם אלא להישרדות של פוליטיקאי שעדיין מתעקש למרות הכול – למרות החשדות ולמרות כתבי אישום שמחכים לו, למרות הכישלון שלו בלהרכיב ממשלה – עדיין מתעקש להישאר ראש ממשלה. למרות עסקת הטיעון שנחתמה היום בבוקר ובה בעצם, אם כתובה או לא כתובה הודאה שהתחולל משהו פלילי במשכן של ראש הממשלה – בכל זאת, במדינה מתוקנת, ראש ממשלה מכהן על עסקת טיעון כזאת היה מתפטר. אנחנו זוכרים עדיין ראש ממשלה שהתפטר על 100 דולר שישבו בחשבון בחו"ל, אבל על עסקת טיעון שבה כתם מאוד ברור – לא חשוב. היום, דווקא היום, במקום להגיש את ההתפטרות במצב רגיל, במצב הקיים היום, במקום ללכת ולהודות שנכשל בלהרכיב ממשלה, מר ביבי נתניהו דווקא מנהל את מלחמת ההישרדות הפוליטית שלו. בעצם, במקום שאנחנו, שנבחרנו והבטחנו לבוחרים שלנו שנטפל במכלול הבעיות, שנהיה לצידם כאשר יהיו עוד מקרי רצח, והבטחנו שניאבק בתאונות העבודה, שגם הן גובות חיים, והבטחנו שניאבק נגד הכיבוש ושנעלה את נושא העוני והעניים במליאה הזאת – במקום כל זה, הכול הוכנס למקפיא, הכול יכול לחכות. חודשיים אנחנו מסתובבים פה במצב הזוי; עוד יותר הזוי היום, כאשר כל המדינה משותקת, מרותקת, מחכה לראות את המאבק הזה – מי ימצמץ קודם? מי, אביגדור ליברמן או מר ביבי נתניהו או אולי החרדים? זה אבסורד שאין כמוהו, ועוד במדינה שטוענת להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אז תנו לי לספר לכם על דמוקרטיה במזרח התיכון. לפני כמעט חודשיים הודיע נשיא אלג'יריה בותפליקה שהוא רוצה להיות מועמד שוב, בפעם החמישית, לתפקיד נשיא אלג'יריה. אתם יודעים מה עשו האנשים שהרגישו שמה שנשאר מהדמוקרטיה במדינה שלהם הולך לאיבוד? יצאו לרחובות, ולא פעם אחת, אלא יצאו לרחובות 24 שעות, לכמה ימים, עד שהכריז בותפליקה שהוא לא רץ לתפקיד הזה. מה שקורה היום במשכן עלול להיות תרגיל – עלול להיות תרגיל עוקף-נשיא. כנראה במדינה, מתוך מדיניות הכיבוש הקיימת, אנחנו התרגלנו לכבישים עוקפים, או שמקבלי ההחלטות התרגלו תמיד למצוא מעקף לכל בעיה. אז הינה, התהליך הדמוקרטי שמסדיר את הרכבת הממשלה ומסדיר מה קורה כאשר מי שחשבו שהוא נבחר על ידי הציבור להרכיב את הממשלה נכשל בזה – התהליך הזה מתרסק עם התרגיל שעושה מר ביבי נתניהו. חס וחלילה שיודה שהוא כשל. ואני מתעקשת להגיד כל הזמן: כשל בלהרכיב ממשלה, כי בעיניי הוא כשל והוא נכשל הרבה לפני עניין הרכבת הממשלה. הוא נכשל בלתת תשובות ולטפל בבעיות העיקריות שקיימות במדינה הזאת: הוא נכשל בטיפול בבעיית העוני המתרחבת ומעמיקה במדינה ומורידה עוד ועוד משפחות מתחת לקו העוני; הוא נכשל בלתת הרגשת ביטחון לאזרחי מדינת ישראל, גם היהודים וגם הערבים, בעיקר הערבים, שמרגישים שהם – כשאנחנו יוצאים מהבתים שלנו אנחנו מרגישים שאנחנו יוצאים למלחמה שאנחנו לא יודעים אם אנחנו חוזרים ממנה. מר ביבי נתניהו נכשל כאשר הסית נגד 20% מאזרחי המדינה הזאת, הסית ועשה דה-לגיטימציה, ואחר כך המשיך הלאה – הסית נגד ארגוני השמאל, מה שקרא לו, או ארגוני החברה האזרחית, נכשל כאשר הסית נגד השמאל ועשה מהם – או מי שקוראים לעצמם השמאל – וקרא להם בוגדים, נכשל כאשר הרחיב את השסעים בתוך החברה הישראלית. אז מה עוד כישלון בשבילך, מר ביבי נתניהו? אתה יודע מה? אתה אפילו לא צריך להודות בזה. אל תלך לנשיא ואל תודה בזה, אנחנו כבר יודעים. ויכול להיות שהקוסם עוד יצליח פה עד השעה 23:00 כן להרכיב ממשלה, לכו תדעו. הרי הכול תרגיל אחד גדול, תרגיל שנועד לדבר אחד: לנצח במלחמה הכי חשובה אצל מר ביבי נתניהו – מלחמת ההישרדות שלו והבריחה מכתבי האישום התלויים ועומדים מעל ראשו. כאשר מדברים על דמוקרטיה, בעבר אנחנו אמרנו כל הזמן: אל תשתקו כשיסיתו נגד האוכלוסייה הערבית, כי זה לא ייגמר בנו, וכאשר יסיתו נגד ארגוני החברה האזרחית זה לא ייגמר שם, וכאשר ישברו את הכלים ביחס ל-20% מהאוכלוסייה, מהאזרחים במדינת ישראל, לא יהססו לשבור את הכלים באופן כללי במדינה, וזה מה שקורה כבר יומיים – שבירת כלים טוטלית. הכרסום עכשיו – לא בדמוקרטיה ולא בשולי הדמוקרטיה; זה כרסום בשיטת השלטון הקיימת במדינת ישראל. מעכשיו, כאשר הדמוקרטיה תלחץ – והיא אכן לחצה – כאשר התהליכים הדמוקרטיים לא ייתנו תשובה לתאוות של ראש הממשלה, הוא יחסל אותם, אין בעיה. הוא יחסל אותם – יעשה עוקף נשיא, יעשה פסקת התגברות על התהליך; מה שתרצו הוא יעשה כדי לשרוד ולהישאר. ועל המגלומניה הזו של אני ואחריי המבול ולא ייתכן שמדינת ישראל יכולה להתנהל על ידי מישהו אחר, הרגשת הנבואה הזאת, המשיחיות – אני המושיע, אי-אפשר להוריד אותי מכס השלטון – כלל אזרחי מדינת ישראל ישלמו את המחיר, גם אלה שבחרו במר ביבי נתניהו, כי כאשר שוברים את הכלים לא יודעים איזה סוג של משחק יתקיים אחר כך. אני חושבת שעכשיו, לפני כמה דקות, היה בחדשות שהממשלה או ראש הממשלה מינה את השר ישראל כץ לשר החוץ. נו, באמת. מה קורה, עסקים כרגיל? ממנים שרים, מפטרים שרים, מביאים את פיזור הכנסת על ידי ממשלת מעבר, וכנסת שעדיין מחכה להתארגן. מה כל כך בוער למנות שר חוץ דווקא עכשיו? מה, צריך להעביר או לבנות עכשיו כביש מקפריסין לעזה, אז ישראל כץ נחוץ ברגע הזה, עם הניסיון שלו בלבנות כבישים ואוטוסטרדות ואני לא יודעת מה? מה בדיוק קורה? באמת, קטונתי מלהבין. למה היה צריך למנות? עברנו קדנציה שלמה – לא קרה כלום. למה רוצה להתפנות ראש הממשלה כאשר הוא מטיל את תיק שר החוץ על ישראל כץ? הוא רוצה להתפנות למשבר שהוא יצר בעצמו? הוא רוצה להתפנות כדי להרכיב את הממשלה? אבל או שזה מסתיים בעוד כמה שעות או שהוא מפזר את הכנסת וזה מסתיים, אז למה הוא רוצה להתפנות – לנהל את המאבק על החפות שלו? אז יאללה, בוא תעשה את זה. שים את כל התיקים על השולחן ותגיד: אני לא יכול להמשיך. תלויים ועומדים נגדי כתבי אישום, ואני הולך לנהל את המאבק האמיתי שאני צריך לעשות. אבל להטיל את תיק החוץ ולחשוב שעכשיו יש לנו ראש ממשלה שיצליח? אולי עכשיו באמת יהיה לו הזמן להרכיב את הממשלה בארבע השעות הבאות, כי הוא התפנה מתיק החוץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת רם שפע. גם לזכותך, חברת הכנסת סתיו שפיר, עד 13 דקות. בבקשה. << דובר >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר >> כנסת נכבדה ונעלמה, ביום השואה האחרון עמדתי ליד המיטה של סבא שלי בבית החולים כשהוא שכב במסדרון במחלקה הפנימית במשך כמה ימים, ממש ליד יציאת החירום, למקרה שמישהו ירצה לברוח. כשהחלה הצפירה הוא נורא רצה לקום ולעמוד, אז אמרתי לו שאני אחזיק לו את היד ואעמוד גם בשבילו. ולאורך כל הצפירה החיים שלו חלפו לנגד העיניים שלי: הילדות בטרגו פרומוס ברומניה, הנאצים שנכנסים לשכונה וזורקים סוכריות רעילות לילדים, הבריחה לכנסייה להתחבא, וההצלה, והשיט בספינה יחד עם חלק מהמשפחה לארץ ישראל, הכניסה לקיבוץ העוגן, ראשון בקבוצה, ללמוד עברית, ואחר כך ללכת למעברה בטבעון, וללכת לעבוד בשביל המשפחה בסולל בונה, ולסלול את הכביש לשארם, ולבנות את נמל אשדוד, ולהקים את המוביל הארצי, ולעבוד כל הזמן, כל רגע מהחיים, למען הארץ הזאת, למען המדינה. בשביל סבא שלי, נתן אוטוביץ', אלה היו החיים. כל רגע עד יומו האחרון הוא לא הפסיק לשאול אותי: ומה יהיה עם המדינה שלנו? המדינה שהוא ובני ובנות הדור שלו בנו בחול ובבטון ובכל כך הרבה אהבה ובכל כך הרבה אומץ. אם היה לנו, לדור שלנו, האומץ שהיה לדור שלהם בקצה הציפורן, כבר היינו נמצאים במקום אחר לגמרי; כבר היינו יכולים להגיע כל כך רחוק, לגבור על אתגרים כל כך גדולים – גדולים עד כדי כך, ועדיין הם לא מגרדים את הקרקעית של מה שהסבים והסבתות שלנו עברו כדי שאנחנו נוכל לעמוד כאן עכשיו. וכשאני מאזינה, ונלחמת בוויכוחים – "דיונים" קשה לקרוא להם – ויכוחי הצרחות וההכפשות והאלימות שמתגלגלים כאן בכנסת, בבית המחוקקים, בחודשים האחרונים, אני שואלת את עצמי, והייתי רוצה לשאול כל אחד מדיירי הכיסאות הריקים כאן: זה הכי הרבה שאתם מצפים מעצמכם? זה הכי הרבה שאנחנו יכולים? בשביל זה הגעתם לכאן לכנסת? בשביל זה נשבעתם אמונים למדינת ישראל, לשרת את הציבור הישראלי? בשביל מה, בשביל פסקת ההתגברות? בשביל להציל חשוד בשוחד מלהיכנס לכלא? בשביל חוקי חסינות שנועדו להגן על אדם אחד ולא על המדינה? בשביל דיונים עקרים שבהם איש אחד עם משימה אישית – להשתחרר מהכלא – מוכן לעשות הכול ואפילו להחריב את כל מה שטוב פה? בשביל זה אתם יושבים ושותקים? אתם יודעים גם בעצמכם שדמוקרטיות לא הולכות בבום; הן מידרדרות לאט, וכולם מתרגלים. כל המערכות מסתגלות. מערכת המשפט מסתגלת. היא נקרעת תחת האיומים שהיא חווה מחברי כנסת ומשרים שעמדו כאן על הדוכן ושיגרו איומים אל שופטים בכל הדרגים; שיגרו איומים אל המשטרה והכפישו אותה; שיגרו איומים אל כל שומרי הסף; שיגרו איומים אל עבר התקשורת החופשית שהייתה פעם. ואתם ישבתם כאן בשקט ולא אמרתם מילה. וכשאחד אחרי השני, כל מוסדות המדינה, כל שומרי הסף, הלכו ונחלשו, הלכו והתקמטו, הלכו והתכופפו בפני רצונו של שליט אחד, של אדם אחד, אתם שתקתם והתקרנפתם. והכול בשביל מה? בשביל איזו מטרה נעלה? בשביל מה הגעתם לכאן? כי להגן על הציבור הישראלי זה לא. זה לא מה שאתם עושים. והאמת היא שאני מתפלאת עליכם, כי יש פה לא מעט אנשים שאני יודעת שנכנסו לכאן אך ורק עם כוונות טובות, אך ורק עם רצון באמת לעשות טוב לעם ישראל. אבל השתניתם, התקפלתם, נבהלתם והתקרנפתם, והכול בשביל איש אחד. 9 מיליון אזרחים מחכים למוצא פיכם, ואתם מתנהגים בחוסר אחריות משווע. מפחיד, כי ההידרדרות רק הולכת להימשך. אותה חקיקה שמנסה להעביר כאן ראש הממשלה, אותה חקיקה שבשביל להעביר אותה הוא עכשיו גם מוכן ללכת לבחירות, הולכת להיות המכה האחרונה על האפשרות שלנו להגדיר את עצמנו כדמוקרטיה – אפשרות שאחרי הבחירות האחרונות כבר נמצאת בסכנה. כי לפעמים זה נדמה שאנחנו משחקים בכאילו-דמוקרטיה; המבנים עדיין נראים יציבים – בית המשפט העליון עוד עומד על תילו, לכאורה יש תקשורת – אבל האמת היא שכולם כבר מפחדים. האמת היא שהרבה אזרחים כבר מפחדים להגיד את דעתם. האמת היא שכשהם נכנסים לפייסבוק, הם מעדיפים לשתף תמונות של חתולים ולא חס וחלילה לדבר על פוליטיקה, כי פוליטיקה זה אסור. האמת היא שבכניסה לבתי ספר מזהירים את כל מי שנכנס מראש: רק אל תדבר עם התלמידים על פוליטיקה. אפילו אותי, נבחרת ציבור, מזהירים בכניסה לבתי ספר שאסור לדבר על פוליטיקה. האמת היא שמרצים באוניברסיטאות מפחדים מהטרור שעושים להם ארגונים כמו אם תרצו, מאיימים עליהם בהלשנות ובהפחדות – ארגון שכמובן מקבל את התרומות שלו בעזרת ראש הממשלה ומנוהל ככל הנראה ממשרדו. והשופטים כבר בוחרים את הקרבות שלהם. וכאן בכנסת, היכן שאמורה להיות תשתית שמגינה על כוחה של הכנסת, אפילו כאן בכנסת – מה קורה עכשיו? פיזור הכנסת הזה עובר בצורה בלתי חוקית. הרי במצב הרגיל החוק מגדיר שאם מועמד קיבל את המנדט להקים ממשלה ולא הצליח להקים אותה, יתכבד ויחזיר את המנדט לנשיא המדינה, וזה יעניק אותו למועמד אחר. כאן יש מועמד שקיבל בדיוק את אותו מספר קולות שקיבל ראש הממשלה. מה יותר טבעי מזה שהמועמד החדש, חבר הכנסת בני גנץ, יקבל את המנדט לנסות להרכיב קואליציה? אבל לא, זה לא מתאים לראש הממשלה, אז כולם הולכים ומתכופפים בפניו. הצעת החוק שהביא לכאן, כביכול, חבר הכנסת מיקי זוהר – בשם ראש הממשלה, כמובן – מייצגת דריסה של הכנסת הזאת. האיש שעומד בראש הרשות המבצעת, אדם שחשוד בשוחד, שאמור לעמוד למשפט בקרוב, מנסה לרסק את הכנסת ולהשתמש בה כדי להעביר חוק שהוא למעשה יוזמה שלו. הרשות המבצעת דורסת ברגל גסה את הרשות המחוקקת. זה איננו מצב טבעי. זהו מצב, אדוני יושב-ראש הכנסת, שהיה צריך להימנע, והוא יכול עדיין להימנע בעזרתך. זהו חלק מתפקידך וזה חלק מתפקידו של הייעוץ המשפטי של הכנסת לבוא ולומר את הדברים הללו. אני פניתי ליועץ המשפטי לכנסת עו"ד איל ינון בדרישה דחופה לעצור את ההליך הזה, שהוא הליך לא חוקי. כולם יודעים שההליך הזה, תוך כדי – ראינו מה קורה בוועדה. יושבים היועצים המשפטיים ומזהירים את מיקי זוהר: רק שנצליח איכשהו להשחיל את המילים הנכונות ולהעביר את זה אחר כך בבג"ץ. כולם יודעים שההליך הזה הוא בלתי חוקי. כולם יודעים שזאת לא הכנסת שבחרה לפזר את עצמה, משום שיש חלופה, יש אלטרנטיבה. ובכל זאת כולם מפחדים לבוא ולהגיד: די. די. להציב גבולות. יכולתם לקום ולהציב גבולות, קווים אדומים. מה בסך הכול רוצים אזרחי ישראל? לחיות במדינה נורמלית – מדינה נורמלית שבה כספי המיסים שלהם הולכים כדי לדאוג ולקדם את מערכות החינוך של הילדים שלהם; הולכים לבתי חולים כדי שסבא וסבתא שלהם לא יצטרכו לשכב במסדרון; ושיהיו מספיק רופאים כדי שלא ייאלצו להסתכל על חולים שמגיעים ולבחור במי לטפל קודם, בידיעה שלא יצליחו לטפל בכולם, בגלל שאין מספיק רופאים ואין מספיק אחיות ואין מספיק מקום; ולהוציא מישהו מהמיטה כדי לנסות לתעדף מישהו אחר, שאולי יש לו קצת יותר סיכוי, פשוט כי אין מספיק מיטות. במצב נורמלי היה אפשר להציל את שניהם. מה בסך הכול רוצים אזרחי ישראל? הם רוצים לנסוע בתחבורה ציבורית נורמלית ולא להיות כל היום כלואים בפקקים; הם רוצים שהילדים שלהם ילמדו במערכת חינוך טובה שדואגת להם, שלא מושפעת משטיפת מוח פוליטית כל היום וכל הלילה; הם רוצים חיים שפויים שיש בהם קצת חופש ושאפשר לדבר בהם ואפשר להגיד אמת, ולא כל היום מפחדים מאיומים ומה יקרה אם תדבר. הם לא מפחדים שבעבודה ידעו מה העמדה הפוליטית שלהם, כי אז אולי זה יסכן אותם. ואם במקרה אתה בעל עסק שעובד מדי פעם עם הממשלה, אז בכלל אתה צריך להישמר על נפשך. מה בסך הכול רוצים אזרחי ישראל? מה בסך הכול קיוו לו הסבים והסבתות שלנו? איזו מדינה הם היו רוצים לראות שהם הצליחו לבנות? כי הם הצליחו. הם הצליחו. הם בנו למעננו את הנס הזה שנקרא מדינת ישראל. ומה יגידו הנכדים שלנו כשהם יסתכלו עלינו וישאלו את עצמם עוד אי אלו שנים איפה אנחנו היינו, מה אנחנו עשינו כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית, מה אנחנו עשינו כדי לדאוג שהיא לא תקרוס ותיפול, מה אנחנו עשינו כדי לדאוג שמדינת ישראל תהיה מדינה חופשית? מה נגיד להם כשהם ישאלו אותנו? מה תגידו להם אתם, חברי וחברות הקואליציה – אנשים שממשיכים לתת לגיטימציה ולתמוך בפסקת ההתגברות, בחוק החסינות ומי יודע איזה עוד שיטות עלובות יביאו הנה כדי לרסק את שלטון החוק והדמוקרטיה? מה תספרו אתם לילדים שלכם? אתם יודעים איך הציבור רואה אתכם כשהוא מסתכל עליכם? אתם יודעים מה הוא רואה? הוא רואה את זה. זה מה שהוא רואה: קרנפים. מסתכל עליכם הציבור הישראלי ורואה – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת סתיו שפיר – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> – – ורואה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> – – את יודעת שאסור להציג מסמכים מעל דוכן הכנסת. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודעת שיש עוד הרבה דברים שאסורים, אדוני. אני יודעת שצריך לכבד פה את חופש הדיבור. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ברור. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודעת שצריך לעמוד בחוק. אני יודעת שוועדות הכנסת אמורות להיות כאלה שבהן מתקיים דיון אמיתי, ולא דריסה על ידי הקואליציה. אני יודעת שהחוק הזה לפיזור הכנסת, במצב נורמלי של כנסת חזקה לא היה מגיע לכאן בכלל. היה קורה דבר פשוט, ובני גנץ היה מקבל את המנדט לנסות ולהרכיב ממשלה. אני יודעת את זה ואדוני יודע את זה. כולם יודעים את זה, וגם הציבור יודע את זה. השאלה היא מה עושים עם המצב הזה, השאלה היא לאן הולכים. יש לנו הזדמנות, אנחנו יכולים להיות שותפים. רוב הדברים – אנחנו מסכימים עליהם. בעקרונות הכי חשובים אנחנו יודעים למצוא את המשותף. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים, גברתי. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> וזה נכון לכל אזרחי ישראל, ובטח ובטח לנו. השאלה שצריך לשאול פה, שכולם צריכים לשאול את עצמם, היא למה הדבר הזה לא קורה – בשם דאגה לאיש אחד, ולא למען מדינת ישראל כולה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת רם שפע, בבקשה, אדוני, עד 13 דקות לרשותך, ואחריו – חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח. << דובר >> רם שפע (כחול לבן): << דובר >> חבריי חברי הכנסת שנמצאים כאן, צופים שלנו בערוץ הכנסת, רגע לפני הפיזור של הכנסת העשרים-ואחת, ולמעשה, בפעם הראשונה שאני עומד מעל דוכן זה, כבוד היושב-ראש, החלטתי להכריז על החידון הגדול עבור חברי הכנסת ועבור הצופים שנמצאים כאן – וכן, חברים וחברות, אל תהיו מודאגים, החידון נושא פרסים. אל תכעס עליי, כבוד היושב-ראש. אז לחברי הכנסת שישיגו את הניקוד הגבוה ביותר יוענקו, בכפוף לשימוע, הפרסים האלה: שמפניה ורודה; סיגרים יוקרתיים ביותר; חמגשיות מפנקות בכל טוב; סכיני גילוח לגבר במשלוח ישיר מקיסריה; אם מישהו זקוק, יזהר ידידי – גם ריהוט גן יוקרתי. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> יש לך סיגרים – – – << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> יש לי גם סיגרים. מי שיהיה מאוד רעב יזכה להתפנק על גלידת פיסטוק נפלאה, ועוד ועוד ועוד מנעמים ומטעמים שיכולים להעביר לכם את הזמן. אז אתם מוכנים? אפשר להתחיל? מצוין. שאלה ראשונה: מי אמר או אמרה על מפוני גוש קטיף "ברברים ועבריינים"? ארבע אופציות. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> לא יכול להיות. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> מירי רגב – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> לא יכול להיות. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – משה כחלון, בנימין נתניהו, או שכל התשובות נכונות. מישהו יודע? השרה מירי רגב. שאלה שנייה. מי אמר: רק אני יודע להשיג את הקולות המזרחיים, אני יודע את מי הם שונאים – דרעי לאלי ישי בבחירות 1999, גפני לליצמן בבחירות 2013 או נתניהו לכחלון בבחירות 2015? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> לא ייתכן שנאמרו הדברים הללו. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> נאמרו הדברים, ידידי יזהר שי. נתניהו לכחלון בבחירות 2015. איך לא? שאלה מס' 3 – בואו נלך על קלאסיקה. מי אמר ומתי, אדוני היושב-ראש: ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים כל כך גורליים. כמובן, את זה כולכם יודעים, נכון? מצוין. אבל האם אתם יודעים – באותו הקשר, שאלת בונוס, זאת גלידת פיסטוק משודרגת – מי אמר על הדברים האלה של נתניהו: וזה ציטוט של איזה שמאלני הזוי. רוצה לעזור לי? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> עוד פעם ציטוט? << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> האם זה הרבי מחסידות גור על ראש הממשלה נתניהו, האם זה כחלון על ראש הממשלה נתניהו או יואב גלנט על ראש הממשלה נתניהו? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוה, חברתי, הצטרפת לחידון, כמובן. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אולי זאת חברת הכנסת מארק שאמרה? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> לא – – – << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> את זה אמר דודי אמסלם. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אם רם כבר החליט לנאום, אז אולי הוא יחכים אותנו במקום כל משחקי הטריוויה? << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> מעולה, ידידתי, אני מחכים אותך בטריוויה, מה יותר מזה? שימי לב, מי אמר: אנחנו עצמאים – את זה את תאהבי דווקא. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> המפלגה עצמאית והיא תמשיך להיות עצמאית. האם אמר את זה חבר הכנסת ליצמן על השאלה אם מפלגתו תחבור למרצ, האם השר כחלון אמר את זה אין-ספור פעמים במהלך הבחירות של 2019 בשאלה אם כולנו תחבור לליכוד או שזה בן-גביר אמר – שימו לב – במערכת הבחירות על השאלה אם מפלגתו תחבור לבל"ד? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> ריצ'רד ניקסון. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> מי אמר את זה? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> ניקסון. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> ניקסון. כמובן – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אנחנו עוד לא יכולים לעשות משחקי טריוויה עם בני גנץ – – << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – כחלון. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – כי הוא עוד לא אמר כלום. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> ידידתי, מי התייצב – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אף אחד עוד לא מכיר את הדעות שלו. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> שימי לב, גם את זה את תאהבי. מי אמר: אם היועץ המשפטי לממשלה יודיע שהחליט להגיש כתב אישום, ראש ממשלה לא יוכל לכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום? שימי לב, צחוק בצד. אדם אמיץ – הרבי מחסידות גור על נתניהו, משה כחלון על נתניהו או יואב גלנט על נתניהו? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> כחלון. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> כחלון. מי התייצב לאחרונה בפומבי כנגד היוזמה לחוקק חוקי חסינות – למה את יוצאת? זה חידון מאוד חשוב, צריך לדעת. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> האמת שזה כבר כמה שעות של משחקי טריוויה, התעייפנו. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> טוב, אני מאוד אוהב לשחק טריוויה. אני מחכה לילד שלי, שהוא בן שנתיים, שתכף יוכל לשחק איתי טריוויה. אני ממשיך. שאלה 7, שוב פעם על ידידנו: למי השווה עצמו השר כחלון במערכת הבחירות של 2019 כאשר הוא אמר שהוא ימין שפוי וממלכתי? אסף, האם אתה יודע את התשובה? האם זה גלנט? << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> בגין. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> מי? << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> בגין. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> בגין. יא אללה, למנחם בגין, נכון. יש פה את אחת האופציות: מיכאל בן ארי. אכן, אדם שפוי וממלכתי. שאלה 8. צחוק בצד. אני לא בטוח שתדעו את זה. מי אמר לאחרונה: אתם הצבעתם למפלגה אחרת, שמכרה לכם בלוף, אתם הפסדתם, אני בקואליציה ואתם לא. חבריי בכחול לבן? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> מירי רגב. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> האם זה הבן שלי בן השנתיים לחבריו בגן, האם זה מיקי זוהר לבנו, שמחזיק בעמדות שמאל, או חבר הכנסת פולקמן למפגיני כחול לבן שבאו לביתו? << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> פולקמן. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> פולקמן אמר את זה. לא יאומן. << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> הבן שלך בן השנתיים. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא יאומן. לא יאומן שזה מה שקרה לפולקמן. זה בלי קשר. מה עשתה השרה מירי רגב בשביל אחדות הליכוד? האם היא נסעה לחופשה עם גילה גמליאל, האם היא שיקרה שהצביעה לגדעון סער בפריימריז, או שהיא חלקה לשכה עם ליברמן? יזהר שי? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> לא ייתכן ששר בישראל ישקר. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> יפה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אני לא מאמין. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אתה מעט מדי זמן בפוליטיקה, ואתה טועה. שרים משקרים. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> מפקפק באמינות החידון. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> את זה מירי רגב אמרה. למרות שאי-אפשר לדעת – יכול להיות שזה היה שקר על שקר, כי עכשיו זה היה מתאים לצאת נגד גדעון סער. אוקיי, זה באמת מעניין, שאלה 10: מי מראשי הממשלה הבאים מהימין שפינה יישובים אמר: אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי שהפסדתי בבחירות, "בהתראה אפסית פשוט סילקו אותי ואת משפחתי מהבית בבלפור. ככה עם כל החפצים פשוט נזרקנו לרחוב. נאלצנו ללכת לשרתון פלאזה – – << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> לוי אשכול. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – זו תחושה נוראית – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> משה שרת. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – זה קשה. קשה מאוד". האם זה היה בגין ז"ל למפוני ימית, שרון ז"ל, לפני – אסף, אני מבקש ממך להפסיק לצחוק, אנחנו בחידון רציני – או שנתניהו אמר את זה למפוני עמונה? מסכן, יושב-ראש הכנסת רוצה להשתתף איתנו בחידון, אבל מפאת כבודו הרם – אני אומר את זה לא בציניות – לא משתתף. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עד עכשיו ידעתי את כל התשובות. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני חושש מן הפרסים שאתה תחלק לי מהם, מה יקרה לי אחר כך. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוקיי, הלוואי שגם החברים שלך היו חוששים מהפרסים שמחלקים פה. מי אמר על ראש הממשלה נתניהו: שקרן, נוכל, רמאי? האם זה שוב כחלון ידידנו, שמככב בחידון, האם זאת מירי רגב או אביגדור ליברמן? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> ליברמן. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אתם צודקים, זה ליברמן. אנחנו ממשיכים. שאלה 12: מי כינה – זה מעניין – בשנת 2017 – סליחה, בשנת 2008 – מעל דוכן הכנסת – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אפשר להפריע לך שנייה? << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן, ידידי יזהר שי רוצה להפריע לי. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> יש פשוט אורחים ביציע, ואני חושב – – – << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> ליברמן הצטרף אלינו בדיוק בשאלה המתאימה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> תחזור על השאלה. תחזור על השאלה הקודמת. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> חבר הכנסת ליברמן, אתה רוצה שאני אחזור על השאלה הקודמת? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> השאלה הקודמת הייתה מעניינת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תסביר לו גם את הסיטואציה. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> שלום, כבוד חבר הכנסת ליברמן, יש פה חידון מאוד מעניין. אני חוזר לשאלה הקודמת, נראה אם אתה תדע אותה. מי אמר על ראש הממשלה נתניהו: שקרן, נוכל, רמאי? שלוש אפשרויות, כפי שגם ציינתי: השר משה כחלון, שמככב פה בחידון, מירי רגב או ידידי אביגדור ליברמן? תשובה נכונה: אביגדור ליברמן. אני ממשיך לשאלה מעניינת: 2008, מעל דוכן הכנסת, חבר הכנסת גדעון סער כינה את החברים פה "סמר-טו-טים". האם הוא אמר את זה על חברי ליכוד שהצביעו בעד תוכנית ההתנתקות, ביניהם יו"ר האופוזיציה דאז נתניהו, האם הוא אמר את זה על אנשי מפלגת העבודה, שתמכו בדחיית פיזור הכנסת על מנת שמפלגת קדימה תקיים פריימריז, או על חבריו בליכוד שהביעו תמיכה בחוקי החסינות? << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> העבודה. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אסף זמיר, יפה. השמפניה הוורודה בדרך אליך. אכן, אמר את זה על העבודה. שאלה 13: למי נתניהו – שימו לב, שאלה קשה, צחוק בצד. למי נתניהו – ליברמן, על זה אנחנו מסכימים – למי נתניהו נוהג להעביר מדי חודש עשרות מיליוני דולרים? לתושבי ירוחם לטובת פיתוח מפעל פניציה, לתושבי הצפון עבור הקמת חדרי מיון בפריפריה או למחבלי החמאס בתמורה לירי טילים מסיבי ומתמשך מעל יישובי הדרום? אנחנו ממשיכים. את מי משעמם – מי או מה, סליחה, משעמם את ראש הממשלה נתניהו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ראית – – – << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> ליברמן, אני שואל שאלות חשובות. אתה יודע את התשובות עליהן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קטן עליו. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני קטן עליו, אני מסכים. הוא עוסק בעניינים חשובים יותר, לזכותו ייאמר. מי או מה משעמם את ראש הממשלה נתניהו: מהדורת סוף השבוע של ישראל היום, האירוויזיון או אורנה פרץ מקרית שמונה? שוסטר, מי משעמם את ביבי? << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> אורנה פרץ. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אורנה פרץ. אוקיי, חברים, שאלה אחרונה, לא פשוטה: לפי השרה מירי רגב, מה שווה x אם אנחנו לא שולטים בו: ראש הממשלה נתניהו, חבר הכנסת גדעון סער או התאגיד? אתה יודע את התשובה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני יודע את כל התשובות. יש לי אפילו תיקונים לשאלות. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מוכן אחר כך לקבל בחפץ לב, בכבוד, תיקונים לשאלות. התשובה הנכונה היא כמובן התאגיד. אבל האמת, רגע לפני הסיום, אני חייב להודות, ידידיי, ששיקרתי – אין פרסים בחידון. אין פרסים בחידון כי החידון הזה הוא על חשבוננו בכל המובנים. החידון הזה, כמה שהוא מצחיק, הוא הפרצוף שלנו, וזה הופך אותו למאוד עצוב. ואני לא ציני. אני חבר כנסת חדש, ממש רק התחלתי. כפי שציינתי בהתחלה, אפילו עוד לא זכיתי לשאת את נאום הבכורה שלי. אבל בתור אחד מחברי הכנסת הצעירים במשכן הזה, אני מרגיש מחויב להציב לפנינו את המראה הזאת ואת איך שאנחנו מצטיירים בעיני הדור הצעיר, הדור שלי. בשבועות האחרונים יצא לי לא מעט לצפות בערוץ הכנסת, כך בשעות ליל מאוחרות בלשכה, וצפיתי בנעשה שם, או אולי במה שלא נעשה שם במליאה, בוועדות השונות שכרגע מתקיימות, ורובן עוסקות לצערי הרב אך ורק בחילוצו של ראש הממשלה מכתבי האישום. ואני מתכווץ מזה. אני מתכווץ למראה השיח, למראה הציניות המטורפת, למראה הזלזול באמון שהפקיד בידינו הציבור. ואז עולה לי המחשבה על הצעיר או הצעירה שבמקרה פתחו גם הם את ערוץ הכנסת – שלום, ידידי שלמה קרעי – והם רואים את הציניות הזאת שעולה בערוץ הזה שלנו. אולי יש בהם רצון לפעול לטובת המדינה, לטובת החברה, לעשות הכול כדי שהמדינה שלנו תהיה טובה יותר. אבל אז הם רואים את ערוץ הכנסת ואומרים לעצמם: בשביל הציניות הזאת להיבחר? זה מה שאני רוצה לעשות? הם אומרים לעצמם: אין סיכוי, אני לא לוקח חלק בדברים האלה. תנו לי את חיי השקטים בעבודה שלי, בביתי עם משפחתי. כמה פעמים שמעתם צעירים אומרים: פוליטיקה – מה לי ולזה? בשביל מה אתה עושה את זה לעצמך? בשביל מה הלכת למקום הציני הזה? בוא, נישאר ביחד, נעבוד במשהו, נגדל ילדים. הצעירים האלה סוגרים את התריס, הם מסתגרים לתוך עצמם – ואנחנו מביאים את זה על עצמנו, חברי הכנסת. מביאים על עצמנו את אובדן האמון של הציבור, את הזלזול ואת הציניות שאנחנו מקבלים גם כשאנחנו עושים דברים כנים ממעמקי ליבנו. ולכן כל כך חשוב לי להשמיע את הקול של הצעירים, הצעירים והצעירות, שיום אחד יצטרכו לקחת את המושכות כמו שאנחנו מנסים לעשות פה ולהנהיג את המדינה. כשהחלטתי לקפוץ למים הפוליטיים זאת הייתה המחשבה שלי בראש – איך אני יכול בלי ציניות, ביחד עם חבריי הנפלאים מסיעת כחול לבן וגם עם חברים אחרים, לעשות משהו טוב למען הצעירים. זכיתי ממש עד לא מזמן לייצג כמעט 350,000 סטודנטים וסטודנטיות בישראל, לעשות כל מה שאני יכול כדי שהצעירים והצעירות מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל יזכו להזדמנות, כדי שיותר נציגים של החברה הערבית ילמדו, כדי שיותר חרדים ילמדו, למרות המורכבות הקשה. הצלחנו גם בחלק מהמשימות, גם בעזרתך, ידידי יושב-ראש הכנסת, אבל את הדברים האלה, ככל הנראה – כך מסתמן; נדע בשעות הקרובות – לא נוכל לעשות, כי הציניות של ראש הממשלה ושל חבר מרעיו עולה על כל דמיון. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איך אתה מדבר על ציניות? איך אתה מדבר על ציניות כשהמאורות הגדולים שלכם – לפיד כתב טור בעד חוק החסינות ומתהפך כשזה לא מתאים לו? הנשיא ריבלין, שכינה אותם "כנופיית שלטון החוק"? בוגי יעלון, שאמר שהם לוקחים סמכות – – – << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> קיש, איפה היית בחידון הגדול? ידידי קרעי, אני חושב שאחד הדברים המשמעותיים שאתה מפספס בשבועות האחרונים – שאף אחד לא מדבר על כזאת חסינות בזמן כתבי האישום. גם אם היית רוצה לדבר מהותית על חסינות, אני מוכן לדון איתך בזה. לא בזמן שלושה כתבי אישום. זה לא הזמן. אני בטוח שבתוך תוכך אתה מסכים איתי על זה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הרי אתה יודע שראש הממשלה לא צריך בכלל את החסינות הזאת. הוא יכול לבוא לוועדת הכנסת לבקש אותה. הוא בכלל לא עוסק בה. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אם כך – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מסיים, ידידי. אם אתה חושב ככה, אתה מוזמן להתנגד לחוק החסינות ולהראות לציבור שלך שאתה ימין ממלכתי ואתה מאמין בשלטון החוק – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה מסכים שחסינות – – – << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – ולא בלסדר לראש הממשלה שלך מקלט. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה מסכים שחסינות היא צורך. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני אשמח להמשיך. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה מסכים. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> תודה. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת אביגדור ליברמן << נושא >> << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני רוצה לומר כמה מילים – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. לפני שאני מזמין את – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תיקונים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, תיקונים באופן פרטי אני אמסור לך. ע'דיר כמאל מריח, פנה חבר הכנסת ליברמן, מכיוון שהוא הוזכר בנאום הקודם, הוא מבקש להגיב. מכיוון שאנחנו בהסדרים מיוחדים, אז אתה יכול להגיב. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רק תסביר לנו, חבר הכנסת ליברמן, למה אתה מוליך את מדינת ישראל לבחירות חוזרות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, קודם כול, תודה רבה על ההזדמנות ככה לעלות בלי תור, בלי לבקש מראש – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תגיד תודה לחבר הכנסת רם שפע. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואני אומר תודה לחבר הכנסת רם שפע, שהזכיר. אחרת לא הייתה לי שום עילה לעלות לדוכן. אני בטעות עכשיו עברתי בקומת הממשלה מול כל המצלמות, אז נאלצתי, אתה יודע, להדוף את כל המיקרופונים. לא יודע מה אמרתי שם. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> אתה כוכב רוק, איווט. אתה כוכב רוק. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל אני, בכל אופן – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לאונרדו דיקפריו. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אנסה לשאול אותך שאלת טריוויה: מי פה באולם המליאה, מחברי הכנסת, עבר ניתוח להארכת הפתיל הקצר? << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אוה, תראה איזו תשובה. הינה, אני הראשון – כמובן, חבר לסיעה שלי. אז לכן, כמי שכבר הרבה שנים נמצא בבית הזה, אל תעבור פעם הבאה מה שאני עברתי. לא צריך את הניתוח להארכת הפתיל הקצר. כדאי להתנהל ולהתבטא, כמו שיושב-ראש הבית כל הזמן משתדל ללמד אותנו, באמת בממלכתיות ובכבוד הראוי. הדבר השני – כי נשאלתי גם עכשיו פה, מהטריבונה: מה, באמת, מה אתם רוצים? תראה, אני חייב לציין: כבר חשבתי שראיתי בפוליטיקה הישראלית הכול. אני לא ראיתי כזה מסע של סכיזופרניה ושל המצאות ושל עלילות. מה מסתתר? לא מסתתר שום דבר. מאז שהחוק הזה הובא לכנסת חזרנו ואמרנו: אנחנו רוצים את חוק הגיוס במתכונת המקורית. שום דבר. תעבירו את זה בקריאה שנייה ושלישית כמו שזה, תנסו אותנו. כתבתי את זה כמה פעמים בפייסבוק שלי. לא שום דבר נוסף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל להגיד שפה הייתה פשרה, שהציעו פשרה ונשארו עשרה מילימטר – זה, אפשר להגיד, רק מי שלא בקיא בחוק. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה בפוליטיקה. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> סליחה, הליבה של חוק, הליבה של החוק זה יעדים ופקיעת החוק. ברגע שאת הליבה של החוק מעבירים מחקיקה להחלטת ממשלה, זה לרוקן את החוק מתוכן, זה – אין חוק. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה לא סומך על הממשלה? << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כמי שעסק באמת בניסוח של החוק, ראיתי שם לא מעט את אותם שינויים שהוא עבר עד שהגיע לכאן, למליאה, ואני אומר: העברת הליבה מחקיקה ראשית להחלטת ממשלה זה לחסל את החוק, ולכן אנחנו לא נסכים. מי שרוצה לרמות את עצמו, שירמה, אבל כדאי שאנחנו נדע את האמת. לכן החוק הזה הוא טוב קודם כול למערכת הביטחון, הוא טוב לחרדים, הוא טוב לעם ישראל. זה אולי באמת שביל הזהב, אותו מקרה נדיר שמצאו את שביל הזהב שהוא טוב לכולם. ולכן צריך להיות הגיוני, ואני פונה להיגיון של הח"כים החרדים, קודם כול; אני מכיר פה את כולם, ואת חלקם – הרבה מאוד שנים: תנסו להישאר בגבולות ההיגיון, וההיגיון אומר שאין חוק יותר טוב מזה. תאפשרו להעביר אותו בקריאה השנייה והשלישית בלי שאתם לוקחים חלק, בלי שאתם משתתפים בהצבעה, ותאמינו, בא לציון גואל. לא צריך לחפש איזשהו מניע נסתר, לא צריך פה לבנות תילי-תילים. פשוט לקחת דברים כמו שהם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לך על ההזדמנות. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן בהודעה אישית מכיוון שהוזכר בנאומים הקודמים. << הצח >> הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים ואחת, התשע"ט–2019 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני עכשיו מתכבד להזמין את חברת הכנסת ע'דיר כאמל מריח. גברתי, לרשותך יש עד 17 דקות. אחריה יעלה חבר הכנסת רם בן-ברק. אני מזכיר לכם שאנחנו בהנמקת ההסתייגויות לחוק להתפזרות הכנסת העשרים-ואחת. בבקשה, גברתי, עד 17 דקות. << דובר >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר >> ערב טוב לכם. האמת, קצת מוזר אחרי פחות מחודש אולי להתחיל לסכם קדנציה, שבה לפחות זכיתי בנאום בכורה, הגשתי בקשה לפתוח כמה שדולות, והגשתי הצעת חוק אחת חשובה מאוד – תיקון חוק הלאום. ומי היה מאמין שב-29 במאי נהיה עכשיו בהתלבטות אם נמשיך ואיך נמשיך. פשוט אבסורד אחד גדול. אתמול היה לי יום נישואים וחגגתי רחוק רחוק מבן הזוג שלי, כי ישנתי כאן בירושלים. שמעתי רבות את מיקי זוהר מהלל את ראש הממשלה ומסנגר עליו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לפחות אמר לך מזל טוב, מיקי זוהר? << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אולי הוא לא ידע על זה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אז אני אומר בשם כולנו מזל טוב. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> גם לך וגם לבן הזוג שלך. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> כמה שנים? << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> 12 שנה. שני ילדים יש לי, שלא ראיתי מיום ראשון, ילדים שמתגעגעים בבית ולא כל כך מבינים מה זה אישי ולא פרסונלי. איך אני יכולה להסביר לילדים שלי בבית? באתי והסברתי להם, עם ליווי הורי ומקצועי ומדריכת הורות, למה אימא ישנה בירושלים וכמה שאיפות יש לאימא וכמה תוכניות בקנה. איך אני יכולה לבוא לטום וליאם ולהגיד להם שזה אישי ולא פרסונלי? קצת קשה. אני פונה לחבריי בליכוד ושואלת: מה עוד ראש הממשלה צריך לעשות כדי שתבינו שמשהו רע קורה פה? למדתי קצת פסיכולוגיה, ויש כל כך הרבה מנגנוני הגנה בפסיכולוגיה. אולי זה הכחשה, אולי זה מנגנוני הדחקה, אבל תאמינו או לא, ראש הממשלה משתמש בכם. זה פשוט שפה פשוטה, זה היגיון פשוט. הוא משתמש בכם כפי שהוא השתמש בך, כפי שהוא עכשיו משתמש בממ"ז – והבא בתור, נקסט. הוא משתמש וזורק, משתמש וזורק, וחבל. למה? למה? איפה העקרונות שלכם? איפה הרצון שלכם לשרת את הבוחר? אני תוהה ובאמת שאני לא מצליחה להבין. עלות הבחירות הכה-מיותרות – 2 מיליארד שקלים. האם אתם יודעים כמה עולה תוכנית החומש לדרוזים, לכל הכפרים הדרוזיים לחמש שנים? גם היא עולה 2 מיליארד שקל. תחשבו, אילו לא היינו עכשיו בסכנה הזאת של ללכת לבחירות מיותרות, היינו באים ומחליטים להפוך את הכפרים לגני עדן, האם היינו מתהפכים? פותחים מוסדות? מפעלים? כמו שנתקלתי רבות, נשים אצלנו, שחיות בפריפריה, מתקשות למצוא עבודה. אולי היינו פותחות מפעלים, מוסדות, היכלים, ספורט, תרבות, רווחה. אבל מחליטים פתאום את ה-2 מיליארד שקלים האלה לזרוק לפח. ולמה לפח? כי העם אמר את דברו. 1.1 מיליון אנשים הצביעו לכחול לבן. הגענו לתוצאות צמודות. אפילו טכנית אנחנו המפלגה הכי גדולה, כי לנו יש 35 מנדטים, ואנחנו יודעים היטב שבן-דהן שייך לבית היהודי, אז טכנית הליכוד הוא אפילו 34 מנדטים. אתמול הייתי בוועדה המיוחדת, ואני חייבת להגיד, היה הלם תרבות מבחינתי לראות את הרמה ואת השיח. להתווכח זה לגיטימי, לחלוק זה לגיטימי. בסופו של דבר זה מעשיר אותנו, זה מלמד אותנו; אולי אנחנו משנים דעות, לומדים, בודקים ובוחנים. אבל לראות את השיח שהיה שם – פשוט התביישתי. לראות על מה מתווכחים – על איך מחזירים הלוואות ואיך מטפלים בגירעונות ואיזה תאריך מתאים לסיעה זו או לסיעה אחרת – בשביל זה אנחנו פה? בשביל זה אנשים הצביעו לנו? כדי שנסגור את הבסטה ונגיד: נקסט? איפה ההיגיון? אני מנסה לחפש ואני לא מוצאת. אני ח"כית חדשה בכחול לבן, אני פחות מחודש כאן, ואני באה מצוידת באמביציה מטורפת של עשייה. 19,000 איש במגזר שלי הצביעו לי כי הם מאמינים לי, ביכולות שלי, ואני מתחילה לעבוד ולעשות. ואני מרגישה שידיי כבולות, כי עושה רושם שאיבדנו שליטה – על מה יוצאים לבחירות, מי אשם בבחירות, למה וכמה. זה הוויכוח שאנחנו צריכים עכשיו לנהל? דווקא במדינה כמו ישראל, כל כך מורכבת, כשאתגרים רבים על הפרק – אתגרים חברתיים, אתגרים ביטחוניים במזרח תיכון מטורלל – על זה אנחנו מתווכחים, אם ב-3 בספטמבר או ב-10 בספטמבר, שבו יש לנו חג, הדרוזים? על מה אנחנו מתווכחים? אני שואלת מה מפחיד אותנו בלא להצביע עכשיו על החוק בקריאה שנייה ושלישית ולתת, ולו בשביל הצ'אנס ליושב-ראש כחול לבן מר בני גנץ להרכיב ממשלה. מה כל כך מפחיד בזה? למה אתם מפחדים מזה? כל הפייק ניוז, כל החדשות המזויפות האלה, הלא-אמינות ולא מהימנות – הרי אנחנו יודעים בסופו של דבר שיש דברים שמתקבלים או נאמרים, אמירות לפני החלטה, ויש גם דברים שנאמרים אחרי החלטה. אז מה, זה אמר שהוא לא יהיה עם גנץ, וההוא אמר שהוא לא יהיה עם גנץ, אבל בסופו של דבר, אם נתניהו מחזיר את המנדט לנשיא ועלינו מוטלת המלאכה – על גנץ, יושב-ראש כחול לבן – להרכיב את הממשלה, בסופו של דבר דברים ישתנו וכן יש סיכוי טוב שנצליח במשימה הזאת. אבל למה זה מפחיד? אולי זה מפחיד את ראש הממשלה כי הוא יודע שזה כמו מגדל קלפים שיתמוטט, כי הליכוד שהוא בנה וטיפח כבר לא יחזיק מעמד בלעדיו? אולי כי הוא מבין גם שהוא כבר לא ה-מותג של הליכוד אלא אולי עול או נטל, שהוא הסיבה שמקשה את הרכבת הממשלה? אולי יש תובנות? אולי יש דברים נסתרים? אולי יש קונספירציות? אולי יש אנשים, גם מתחת לפני שטח, שמנסים גם הם לתפור דברים פרסונליים ואישיים? אולי. הכול יכול לקרות, למדתי. אז אולי גם זה קורה היום, וחבל מאוד שזה קורה. חוקי – זה כן; מוסרי – זה לא; ערכי – זה לא. אין שום סיבה לדחות את הבחירות עכשיו. חייבים להחזיר את המנדט. ואני שואלת את חבר הכנסת גדעון סער: האם בשביל זה חזרת לפוליטיקה? האם בשביל זה, כדי שתהיה תחת ראש הממשלה בכל פעם? כדי שראש הממשלה יהיה מעליך כל החיים שלו? אני שואלת את ישראל כץ: בשביל מה השקעת כל כך הרבה שנים במשרד התחבורה, בשביל לחנוך עוד כיכר, להצטלם עם האפוד הזוהר ועם הקסדה? כדי להישאר שר תחבורה כל החיים? או שפתאום עכשיו מינו אותך לשר החוץ, כמה שעות לפני הדדליין – זה לא מחשיד אתכם? קצת אינטליגנציה, חברים, לא יזיק לנו. זוהי שעתם של השפויים בליכוד, ואני קוראת להם, החברים הממלכתיים, החכמים, שקיימים בליכוד, והם רבים, שטובת האזרחים עומדת לנגד עיניהם, אני מפצירה בכם: תגלו אחריות. תגלו אחריות לאומית כדי להציל את מדינת ישראל. אל תתקפלו. וכשאני אומרת "אל תתקפלו", אני נזכרת במשה כחלון. פעם אמרו "תהיה כחלון", כי כחלון סימן חוט שדרה, סימן למישהו שבא לעבוד. תמיד אומרים "כחלון", וישר נזכרים בכחלון בהורדת מחירי הסלולר; תמיד נזכרים בכחלון ואומרים: זה מישהו שלא מתקפל בחיים. והיום אני מפצירה בכם: אל תהיו כחלונים, כי כחלון בגד באמון העם שלו. כחלון כבר לא יודע שהוא איבד את המנדט שלו, כי הוא איבד את המהימנות שלו. הוא אמר שהוא יהיה עצמאי והוא כבר לא; הוא אמר שהוא לא ייכנס עם ראש הממשלה בנסיבות הנוכחיות, והוא כן. ואני שואלת אותך, איפה אתה, משה כחלון? האם בשביל זה עכשיו אתה איתנו? ואני מצטטת מה שאמרת לא לפני הרבה זמן. אמרת: אני לא רואה אדם שיכול להגיע בבוקר להגן על עצמו בבית המשפט ובערב לתת הוראות לחיל האוויר לתקוף. איפה אתה? איפה משה כחלון שאמר, ואני מצטטת: "מעולם לא נתתי להעביר חוקים פרסונליים. שום נושא פרסונלי לא יהיה". אז כנראה שהחוק לפיזור הכנסת הוא לא פרסונלי, אבל הוא אישי – תודה – כמו כל שאר החוקים האנטי-דמוקרטיים שראש הממשלה שלנו רוצה להעביר, בניגוד למה שהוא אמר. הוא אמר: מה פתאום חסינות? מה פתאום פסקת ההתגברות? והוא אכן עכשיו מנסה להעביר. אדוני יושב-ראש הכנסת, גדעון סער, ישראל כץ, גלעד ארדן, ניר ברקת, יואב קיש, חברתי הטובה שרן השכל, הדור הצעיר – מיכל שיר, אני רואה בך דור צעיר. בכל מקום המפלגות מתבגרות ומפתחות דור חדש וצעיר ואמיץ, ואני רואה בך משהו אמיץ וערכי. איפה את? כשאת מסתכלת על הילדים הקטנים שלך בלילה, האם את באה בלב שלם ואומרת: הלילה אני מצביעה בעד או נגד? תמיד על המוסר להנחות אותנו, ולא משנה – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – אנחנו מפוצצים כל היום בסמ"סים שנסתכל על העיניים של הילדים שלנו. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> יפה. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> ואנחנו מסתכלים עליהם. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואת חיה עם עצמך בשלום? << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> גם אתם תסתכלו. תשכנעו את איווט ליברמן, מה אתם רוצים מאיתנו? << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> החלופה השנייה במקום לשכנע – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו רוצים ממשלה. אני מצהירה בזאת שאנחנו רוצים ממשלה. תשכנעו אותו. הוא היה פה הרגע. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> השתיקה שלכם כל כך לא – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אין שתיקה, אנחנו רוצים. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני אגיד לך למה היא רועמת. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> ואני לא – – – למה הטלפון שלי מופצץ. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> כי הפתרון כל כך פשוט – פשוט לתת לנשיא את האפשרות – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה הטלפון מופצץ? << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – לתת לבנימין גנץ להרכיב ממשלה. ממה אתם מפחדים? למה זה מפחיד אתכם? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא. אנחנו לא רוצים את זה. את זה אנחנו לא רוצים. מותר לנו לא לרצות. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כאילו אתם מסוגלים להרכיב ממשלה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו מסוגלים להרכיב ממשלה, ודאי שכן. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מותר לנו להתנגד לבני גנץ. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> סליחה, הניצחון האדיר, האדיר, האדיר, שהתפארתם בו – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא אמרתם מילה אחת לאיווט ליברמן. מילה אחת לא אמרתם. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> איפה הניצחון האדיר שלכם? << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – אתם פחדנים. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו פחדנים? אוקיי. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם פחדנים. תגידו לו. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו הרבה דברים, אבל פחדנים אנחנו לא – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> תגידו לו. תסבירו איפה הוא. לא אמרתם. לא אמרתם. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – כי אנחנו ערכיים. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם באים לדבר איתנו על הילדים שלנו? << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו הראשונים שנגיד ליושב-ראש הסיעה שלנו – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני מקבלת סמ"סים – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – כאשר הוא שוגה. אנחנו אמיצים. אני לא אתן ולא אסנגר על יושב-ראש הסיעה שלי כאשר הוא שוגה. ואת יודעת למה אני לא אהיה במצב הזה? כי הוא לא ישגה בחיים, והוא לא ייפול למלכודות שיושב-ראש הסיעה שלך נפל בהן. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כן, רק 50 מיליון – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו הראשונים שלא נשתף עם זה פעולה. הוא לא ייפול והוא לא ייקח לא מתנות ולא שוחד ולא שמפניה ולא סיגרים. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> בני גנץ לא יהיה ראש ממשלה בישראל. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> גנץ בחיים לא יעשה את זה, ואנחנו גם לא נסנגר עליו כשהוא יעשה את זה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רק 4 מיליון. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה מה שמבדיל אותנו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רק 4 מיליון. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו באנו לשרת את האנשים שלנו, ולא באנו לחשוב מה ישרת אותי תדמיתית או לא. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רק 4 מיליון מאלשיך ושקר על המשטרה, בחוזה שקרי – – – << קריאה >> רם בן-ברק (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא, לא, לא, לא. חבל. חבל. << קריאה >> רם בן-ברק (כחול לבן): << קריאה >> – – – אתה יודע שזה לא נכון. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> גם מבקר המדינה אמר את זה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> שנינו אומרים – איך אמר ביבי? לא היה כלום כי אין כלום. נקסט. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יפה שאתם מצטטים את ביבי. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> נתניהו של 2019 איבד את זה לגמרי. איך אמרו במשחקי הכס? גם אם הוא איבד את זה, לא ניתן למלך משוגע. זה לא אותו נתניהו שסיפרו לכם מהשייטת, מה-MIT, מהאו"ם. משהו לא נכון קורה, ואני תוהה: איך אתם לא רואים את מה שאנחנו רואים? איך אתם לא קוראים ולא מפרשים את המציאות באופן כל כך הגיוני? זה common sense פשוט, חברים: אדם שמואשם בשוחד, שיש שלושה כתבי אישום נגדו, לא יכול לנהל מדינה, בייחוד מדינה מורכבת כישראל. פשוט לא. מה בסך הכול ביקשנו? להטיל, ולו בשביל הצ'אנס, על יושב-ראש הסיעה שלנו, הכי גדולה, להרכיב ממשלה. למה זה מפחיד אתכם? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אז תשיגו 61 ח"כים עכשיו. עכשיו. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> נשיג ועוד איך. תנו לנו את הצ'אנס להשיג. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> שיצביעו נגד הצעת החוק. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו עובדים על זה. אנחנו עובדים על זה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בבקשה. אם תצליחו – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו מנצלים את השעות שנשארו כדי לעבוד על זה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אם תצליחו, יהיה לכם צ'אנס; אם לא, אז אי-אפשר. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> המשימה קשה. אתה יודע למה? כי אתם מתנהלים כאילו אתם חיים תחת משטר דיקטטורי. איפה חוט השדרה שלכם? איפה ההיגיון שלכם? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אין דבר כזה, ע'דיר. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מדברת עם אנשים במסדרון – אוף-דה-רקורד מלכלכים, פותחים פה, רע להם, קשה להם; אכלו לי, שתו לי. באים לפה – בעד פיזור. איך אתה מסביר את זה? למה אתם מפחדים לדבר? למה אנחנו מדברים פה באופן חופשי? למה? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אנחנו בעד – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> ע'דיר, הם מפחדים. << דובר >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << דובר >> אני חייבת לציין דבר אחד: אני כל כך אוהבת את החיקויים שלכם. בגין, שרדפתם אותו בלי סוף בכל מקום, הפך להיות הכוכב שלכם. הם מפחדים – זו אמרה של ביבי. תשאירו אותה. אתם מפחדים. אתם מפחדים, לא אנחנו. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> ביבי – תני לי לעזור לך להבין. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם מפחדים. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> הניצחון האדיר שהיה לכם, האדיר שהיה לכם, הניצחון האדיר מהדהד. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם מפחדים. בואו תשתפו פעולה. תשתפו פעולה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו מנסים להבין, אחרי 42 ימים, לאן נעלם הניצחון האדיר. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני ממליצה, תהיו מקוריים. תהיו מקוריים. << דובר_המשך >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> למה נכשלתם במשימה שלכם בניצחון האדיר, אילו היה אדיר? 42 ימים והבן אדם אינו מצליח, מפשל. מי פה מפחד? קיבלתם את הצ'אנס, ועכשיו תורנו לקחת צ'אנס. זו דרישה לגיטימית. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה כי ליברמן הטעה את אזרחי ישראל. הוא הבטיח להקים ממשלה עם נתניהו והוא לא עושה את זה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> המטרה שלי היא לא לחפש אשמים; המטרה שלי עכשיו היא לפתוח דף חדש. אתם יודעים למה? כי אין לנו זמן להתברבר ולחשוב איזה תאריך ואיזה תקציב ואיך אני מחזירה את הגירעונות שלי כמפלגה. זו לא המטרה שלי. באנו לשרת את הציבור שבחר בנו, להבדיל מכם, וזה מה שמטריף פה. מה אתם מפחדים לתת את ההזדמנות לבני גנץ להרכיב ממשלה? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אז תשיגו 61 ח"כים. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו נשיג. על זה אנחנו עובדים פה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אם תשיגו, יהיה לכם; אם לא, אז לא. << דובר_המשך >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> יהיה לנו, אבל אנחנו צריכים את שיתוף הפעולה שלכם ואת המצפון שלכם, כשאתם מסתכלים בעיניים של הילדים שלכם, לדעת שאתם עובדים על פי הערכיות, על פי המוסר שלכם. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא מאמינים במפלגה של משרדי פרסום. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> שלמה, אתה בן אדם ערכי ומסור, ואני לא יודעת איך הדיסוננס הזה מתקיים – מצד אחד מסנגר אבסולוטי, ומצד שני, אתה בן אדם ערכי ומסור. איך אתם יכולים לחיות ביחד? איך מיקי זוהר יכול להסתכל על הילדים שלו בעיניים ולהגיד להם שראש הממשלה שלנו, שמואשם בשלושה כתבי אישום, הוא לגיטימי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא מואשם. לא מואשם. עדיין אין כתב אישום. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> הוא עדיין לא מואשם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא, יש הבדל. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> בסדר, עדיין לא. בסדר. בדרך. בדרך. בדרך. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> איך אתם אומרים? יש הבדל. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל איך אתם מייצרים פסיכולוגית את הדיסוננס הזה בין זה לזה? או שאתה ערכי ואתה בא בשביל המוסר וכדי לעבוד ולשרת, או שאתה בא לחשוב – מה ישרת אותי ומה לא. והכי מדהים, שבשיחות סגורות הם מתבטאים אחרת לגמרי: רע להם, קשה להם; מה פתאום הוא מכניס את כולנו; אני עבדתי קשה כדי לבוא לפה. אני מבינה אתכם, ואתם צודקים לגמרי, אבל דברו. שמישהו מכם יהיה מספיק אמיץ לקום ולהגיד: אתם יודעים מה? טעינו ושגינו. זה סוד המנהיגות, וזה לא קשור לאף ותק ולאף ניסיון. יודעים למה? כי זה בסיס ערכי שקיים. או שיש לך את זה או שאין לך את זה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מי שאומר לך את זה בשיחות סגורות – את צודקת, צריך להיות ישר עם עצמו. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> יפה, אנחנו מסכימים על זה. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> תאמין לי, משיחות סגורות, משהו רע קורה בליכוד. משהו רע. זה כמו מגדל קלפים שיתמוטט. השאלה היא איך ומתי. ואני מחכה לאמיץ ביניכם שיקום ויגיד: אני לא מסכים לזה. אני עדיין לא מוצאת – וזה מפליא, וזה מדהים, וזה לא נכון. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כשאת רואה את פרקליט המדינה אומר: תפרנו תיק שוחד לראש הממשלה בתקדים משפטי מיוחד – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> "תפרנו" הוא מושג בעייתי להשתמש בו. דווקא אתם, אם כבר תופרים תיקים פרסונליים, זה אתם. אז בנימה אישית זו אני פונה אליכם כאנשים, כבני אדם שבאו לשרת את העם שלנו: תחשבו עוד פעם. יש שש שעות. איך אמרנו? 48 שעות זה מספיק זמן לעשות דברים. גם שש שעות זה המון זמן כדי לשנות – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 61 – תשיגו. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – כדי לשנות, לעשות סוויץ' מחשבתי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל העם רצה – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אולי בעד ולא נגד. תחשבו. 2 מיליארד שקלים – מזכירה לכם, זה התקציב שניתן לחמש שנים ל-16 כפרים דרוזיים, שבכלל, אחוז קטן מזה יושם. ואתם זורקים את זה לפח? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה לא 2 מיליארד, זו טעות. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> 2 מיליארד שקלים. תבדוק, תקרא. היינו אתמול בוועדה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 470 מיליון – זה מה שאגף התקציבים – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> עלות התחלתית של 600 מיליון, אבל כולם יודעים שזה 2 מיליארד. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – זה לא בסדר, אתה צודק במאה אחוז. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> אתה יודע מה, שלמה? משפט אחרון, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << קריאה >> תצביע נגד. תצביע נגד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> שלמה, גם אם היה מדובר במיליון שקלים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לבזבז עוד חודשיים – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אם יש – – – 61 היום. תשיגו. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> שלמה, גם אם היה מדובר במיליון שקלים, זה כסף כדי לבנות בתי חולים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תשיגו 61. אל תעבדו על הציבור בעיניים. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אתה לא חייב כלום לנתניהו, אתה חייב לבוחרים שלך. תעבוד בשביל הבוחרים שלך. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אל תעבדו על הציבור בעיניים. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> שלמה, אתה בא מהפריפריה, ואתה יודע היטב כמה הפריפריה סובלת; כמה אנחנו צריכים לצמצמם פערים, אני ואתה, בגלל המקומות שאנחנו באים מהם. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> את מוזמנת להצטרף. חסר עוד אחד. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> גם אם זה מיליון שקלים, לא הייתי זורקת שקל אחד לפח בנסיבות האלה, כי העם אמר את דברו. זה לא ישתנה באוקטובר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אז אל תחרימו על בסיס פרסונלי, ותצטרפו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה לך. תודה לך. בואו נאפשר לדבר. מדי פעם מותר להעיר, אבל לא להפוך את זה לוויכוחים. בבקשה, רם בן-ברק, אדוני. כבודו ידבר 13 דקות. << דובר >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר >> 13? לא 15? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 13 דקות. אם דקה אחת – בבקשה. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני שואל את עצמי מה אני אגיד ב-13 דקות, איך אני אצליח להעביר לקהל הגדול שיושב כאן – הוא לא כל כך גדול, אבל אולי יש כמה אלפים שמסתכלים בבית – איך אני יכול להעביר את התחושה של המיאוס, את התחושה של הגועל שאני צובר בימים האחרונים. אני שואל את עצמי, אדוני היושב-ראש, על מה ולמה נפלנו, על מה ולמה אנחנו מתפזרים. האם יש איזושהי ממשלה שצריך להצביע בה אי-אמון כי היא פועלת לא נכון? זאת אומרת, על מה מפזרים את הכנסת? אולי יסביר לי חבר הכנסת הנכבד על מה מפזרים את הכנסת. שמעתי את חברת הכנסת קטי, ודרך אגב, גילוי נאות, אנחנו חברים טובים. קטי שטרית – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> אמרתי: גילוי נאות – אנחנו חברים טובים. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> הכי טובים שיכולים להיות. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני הייתי – – – שר המודיעין, והוא היה המנכ"ל. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> שמעתי אותך אומרת, חברת הכנסת קטי שטרית, שמעתי אותך אומרת: תדברו עם ליברמן. אבל מה לעשות, לא ליברמן הגיש את ההצעה לפזר את הכנסת. את ההצעה הגיש חבר הכנסת מיקי זוהר – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> יש סיבה. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – בשם ראש הממשלה. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> ליברמן הסיבה, לא התוצאה. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואני שואל את עצמי, חברת הכנסת קטי שטרית: על מה ולמה מפזרים את הכנסת? על מה? מפזרים את הכנסת על זה שבנימין נתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה? אם הוא לא מצליח, כנראה שהוא לא כזה קוסם. שיפנה את כיסאו, בבקשה, וייתן למישהו אחר לנסות. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, אז אתם צריכים להיות קוסמים אם אפשר להקים – כמה? מ-55? שלמה יגיד לי – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 55 ועוד 5. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> נראה לך? על מי אתה רוצה להישען? רם, היית במוסד. על מי אתה רוצה להישען? אנחנו נשענים על בורא עולם. על מי אתה רוצה להישען? << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני אשאל אותך, חברת הכנסת קטי שטרית: האם יש בנימין נתניהו בליכוד ומאחוריו 34 אפסים? אף אחד מהם לא יכול אולי לקחת את התפקיד? אין בכל הליכוד הגדול מישהו אחד, מישהו אחד שאולי יצליח? << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> רם, מה שעכשיו אמרת – הרסת, כי זו ההתנשאות שמלווה אותי שנים רבות, שאתם יודעים מה אנחנו צריכים לעשות. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני שואל אותך. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו האפסים, הפחדנים. אתם צריכים להגיד לנו מה אנחנו צריכים לעשות. אנחנו לא יודעים לעשות כלום. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> חברת הכנסת קטי שטרית, האם שר התחבורה והמודיעין, שהיה גם הבוס שלי וגם הבוס שלך, לא יכול לקחת את התפקיד? האם גדעון סער לא יכול לקחת את התפקיד? << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם הממנים? << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני שואל אותך: האם לא הנוהל – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> לנו יש פריימריז; אתם מוניתם. אתכם מינה אדם; אותנו מינו 140,000 בוחרים, בוחרי פריימריז. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> אתכם מינה אלוהים – ברצונו תהיי בכנסת, ברצונו לא תהיי בכנסת. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו בשלטון דמוקרטי; אתם לא בשלטון דמוקרטי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> הנוהל. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתכם מינו לפי חברות, לפי חבר מהצבא, חבר מביא חבר; אותנו מינו בפריימריז. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני תכף אבקש את ההגנה של יושב-ראש הכנסת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קטי, היות שגם אני מכיר אותך הרבה שנים, אנא ממך. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל הוא שואל אותי, הוא מראיין אותי עכשיו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אצלנו ביידיש אומרים: (אומר דברים במרוקנית.) << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני כל כך אוהבת את רם, אני לא יכולה שלא לענות לו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. (אומר דברים במרוקנית.) << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> זכורות לי בחירות אחרות, לא כל כך מזמן, שבהן חברת הכנסת ציפי לבני קיבלה את המנדט להרכיב ממשלה, ניסתה להרכיב במשך כל הזמן שעמד לרשותה, לא הצליחה, העבירו את המנדט לנשיא המדינה בחזרה ונשיא המדינה הטיל את זה על בנימין נתניהו. ואני שואל את עצמי מה קרה הפעם. נתנו לבנימין נתניהו את האפשרות להרכיב ממשלה – אני אדבר אליך, כי אתה היחידי שמקשיב. נתנו לבנימין נתניהו את האפשרות להרכיב ממשלה. הוא ניצל את כל 42 הימים שהיו לו כדי לנסות, לא הצליח – לא נורא, זה קורה. הולכים לנשיא המדינה – נשיא המדינה יחליט על מי להטיל. אני מניח שהוא יטיל את זה על מר בני גנץ, שבדרך כלל יושב בכיסא הזה. הוא יטיל את זה על מר בני גנץ, ובני גנץ ינסה להרכיב ממשלה. אני מניח שהוא יצליח. אם לא, נלך לבחירות בעוד שלושה שבועות. מה קרה? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אז מאוד פשוט: תשיגו 61 ותצליחו. אם עכשיו יש לכם 61, תדחו את החוק, תצביעו נגד, ויהיה לכם את המנדט. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> אל תגיד את זה יותר מדי פעמים, כי אולי עוד יהיו לך הפתעות היום. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אם כן, אז מגיע לכם. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> בסדר. אני לא מבין על מה אתם הולכים. אני גם לא מצליח להבין למה אנשים שנבחרו לפני שלושה חודשים צריכים להתפזר מהכנסת. מה הוא הבטיח לכם? האם הוא הבטיח לכם שהוא לא יגביל את מספר השרים ואחרי זה הוא יעשה חוק נורבגי מורחב? קטי, עכשיו אני מדבר אלייך, חברת הכנסת קטי. האם את בונה על זה – ונכון שכנראה לא תיבחרי בפעם הבאה – את בונה על זה שיהיה חוק נורבגי מורחב ואז את תוכלי להיכנס לכנסת גם אם תזוזי שלושה מקומות קדימה, כי כולנו נכנסו לליכוד? האם זה מה שראש הממשלה אמר לך? ואני יודע, הרי, שהוא צלצל אלייך. זה מה שהוא אמר לך? << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> נכון, ולא. בשיחה אמרתי לו שאני לא צריכה שום דבר: מה שתחליט מקובל עליי. מה אתה אומר, רם? << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוקיי, אז כל הכבוד. אבל אני מניח שזה מה שהוא אמר. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> גיבוי מלא לראש הממשלה. גיבוי מלא להחלטות ראש הממשלה. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> יפה, כל הכבוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קטי, את זזת הצידה – כלומר, את זזת אחורה? << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> נו, ברור. אם כולנו נכנסו עם שלושה חברי כנסת, אז מן הסתם הכול זז קדימה. אז קטי, שהיום היא מס' 34, אם אני לא טועה – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, 30. אנחנו במסגרת האפסים. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> 30. אז היא תהיה 34. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו ממשיכים במסגרת האפסים. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל – ואני שמעתי את חבר הכנסת – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, רם, אני מתקנת אותך: הרביעי הוא אחריי, הוא 35. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> הבנתי, יפה. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> ואם מורידים את בן-דהן – – – << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> בכל אופן, אני שומע הרבה מאוד דברים. למשל, שמעתי את ראש הממשלה אומר בריאיון טלוויזיוני – הוא מדבר על בני גנץ ואומר: מה עם ה-50 מיליון שקלים שלקחת מהמשטרה? עכשיו, ראש הממשלה יודע שלא היו 50 מיליון שקלים, הוא יודע שלא היה חוזה עם המשטרה, הוא יודע שלא דובר אפילו על חוזה עם המשטרה. הוא פשוט משקר. הוא משקר עד כדי כך טוב שאנשים – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> לא יכול להיות. נתניהו, לא יכול להיות שהוא משקר. לא יכול להיות. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> גם אני חשבתי שלא יכול להיות. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> איך יעלה על דעתך דבר כזה? << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> התפלאתי. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> לא יכול להיות. נתניהו לא משקר לעולם. לעולם. חזור בך מדבריך. תשכנע אותנו. הוא מעולם לא שיקר. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> התפלאתי, ואנשים חושבים שזה מה שהיה, כי למה שהם לא יחשבו שזה מה שהיה, אדוני היושב-ראש? אם ראש ממשלה אומר בריאיון טלוויזיוני שבני גנץ קיבל 50 מיליון שקל שלא כדין מהמשטרה, למה שאנשים יחשבו אחרת? אבל הוא רוצה שזה מה שאנשים יחשבו. אין לבן אדם הזה שום גבולות, ושום דבר לא יעצור מבעדו מלכהן כראש ממשלה, גם אם זה אומר לפזר את כנסת ישראל חודשיים אחרי שהיא נבחרה. היום הגשתי הצעת חוק שקובעת שבמקרה שמפזרים את הכנסת בזמן שעדיין עוד אין ממשלה, ההצבעה תהיה הצבעה חשאית. גב' קטי שטרית – חברת הכנסת, את היחידה כאן, אז אני פונה אלייך כל הזמן. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה, שלמה התייאש? << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> האם בהינתן הצבעה חשאית את תצביעי בעד פיזור הכנסת? << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה שסיעת הליכוד תחליט אני אמשיך ואעשה. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> מאחורי הפרגוד את תשימי את הפתק הנכון? << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> גם מאחורי הפרגוד. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> חברת הכנסת קטי שטרית, האם את חושבת – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה רציני? אתה רציני? << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> את היחידה מהאופוזיציה פה. האם את חושבת שכל ה-61 – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – אין תגובה. רגע, תמשיך. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> האם את חושבת שכל 61 חברי הכנסת יצביעו מאחורי הפרגוד בעד פיזור הכנסת? << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אין תגובה. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> אין תגובה. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה יפה. זה נשמע כזה טוב, כמו בסרטים. << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז את מבינה שהמצב לא כל כך פשוט. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> תראה, גברים מרכלים; כשזה מעורב, אנחנו מחליפים מידע. אז אני יכולה להמשיך להחליף מידע עם חברי – – – << דובר_המשך >> רם בן-ברק (כחול לבן): << דובר_המשך >> את יכולה להמשיך, את יכולה להמשיך. אני בהחלט חושב שבהצבעות כאלה, שבהן הכנסת נדרשת להיות במצב שהוא לא שגרתי, בניגוד לנוהל הקיים, צריכים ללכת להצבעה חשאית. אני משוכנע שבהצבעה חשאית הכנסת לא הייתה מתפזרת. חבל שאי-אפשר להחיל את החוק הזה מעכשיו והלאה, אלא רק לפעם הבאה, כמו דברים אחרים שראש הממשלה מנסה לעשות – לחוקק חוקי חסינות והתגברות שיחולו גם עליו. אבל ראש הממשלה הזה חושב שהוא יכול לעשות הכול, ולצערי הרב, עם הקואליציה שיש לו, ועם האנשים הממושמעים, או המפוחדים, שהוא מוביל, כנראה שהוא באמת יכול לעשות כמעט כל דבר. אני עדיין נותן אמון בחברי הכנסת. אני עדיין מקווה שהאנשים יצביעו נגד פיזור הכנסת. אין שום סיבה בעולם לפזר את הכנסת הנוכחית. יש לנו כאן סיעה שקיבלה 35 מנדטים. עומד בראשה רב-אלוף בני גנץ, והוא יכול, במנהיגותו, ברגע שיקבל את המנדט, לפעול עם כל המפלגות. אנחנו לא פוסלים שום מפלגה ציונית בכנסת ישראל, וביחד נוכל להרכיב ממשלה שתהיה ממשלה טובה. נוכל להקים ממשלה שהעומד בראשה, אדוני יושב-ראש הכנסת, הוא לא אדם שיש נגדו שלושה תיקי אישום, הוא לא אדם שעומד בפני שימוע, הוא לא אדם שקיבל שמפניות וסיגרים במיליון שקל, ועמד כאן על הדוכן הזה שאני עומד עליו ואמר: חבר'ה, מה קרה? מה קרה? אסור לקבל מתנות מחברים? אז אני שואל אותך, אדוני ראש הממשלה: האם מילצ'ן הוא חבר שלך מהסיירת, האם מילצ'ן הוא חבר שלך מהשכונה, או שמילצ'ן חבר שלך כשאתה ראש ממשלה והוא מיליונר ובגלל זה הוא נתן לך את הסיגרים ואת השמפניות? כי הוא רצה לקבל משהו בתמורה, והוא גם קיבל, אז מה אתה מספר לנו על חברים? האם אתה מאשר היום לכל פקיד במשרד התחבורה שהוא יכול לקבל מתנות מחברים? כל מנכ"ל של חברת תעבורה גדולה ילך לפקיד במשרד התחבורה והוא יכול לקבל ממנו חפיסת שוקולד ובקבוק ויסקי –האם אתה מאשר את זה? כנראה שזה קורה, אבל אתה יודע למה זה קורה, אדוני היושב-ראש? זה קורה כי כולם מסתכלים למעלה, וכשהם מסתכלים למעלה, מה הם רואים? הם רואים ראש ממשלה שעומד על הדוכן הזה כאן, בכנסת, ואומר להם שמותר. וכשעוצרת המשטרה אנשים בעוון גנבה או בעוון עבירה כלשהי, אז העבריינים אומרים להם: מי אתם בכלל? גם ראש הממשלה אומר שאתם לא שווים כלום, וגם מפכ"ל המשטרה לא שווה כלום, גם פרקליטות המדינה לא שווה כלום ושופטי ישראל לא שווים כלום. ראש הממשלה מוחק את כל המוסדות רק בשביל להציל את עצמו מאימת הדין. הוא ראש מועדון ששורף את המועדון של עצמו. לא אכפת לו. אכפת לו להישאר בבלפור, ועכשיו הוא מפזר את הכנסת שאך לפני חודש נבחרה רק בשביל לשרוד, כי הוא חושב שאין בלתו, רק הוא יכול להיות ראש ממשלה. תתעוררו, אנשי הקואליציה העתידית – כי אין קואליציה ואין אופוזיציה כרגע – תתעוררו, תצביעו נגד פיזור הכנסת. אל תיתנו לבן אדם הזה להוביל אתכם באף. אל תיתנו לו להוביל את המדינה הזאת באף. הוא שורף את המועדון עלינו, הוא שורף את כל המוסדות עלינו. לא תישאר כאן מדינה בסוף. אומרים שאנחנו נהיה כמו בטורקיה. אנחנו כבר כמו טורקיה. אם בן אדם אחד מסוגל לעשות את מה שהוא עושה, אנחנו כבר יותר גרוע מטורקיה. ולאביגדור ליברמן אני אגיד: אני מאוד מעריך אותך על העקרונות שלך, אבל אתה צריך להצביע נגד פיזור הכנסת, ולא להצביע בעד פיזור הכנסת. אין שום סיבה בעולם, חבר הכנסת ליברמן, שהכנסת הזאת תתפזר. תצביע נגד הפיזור ותלך עם מישהו אחר שיכול להרכיב איתך ממשלה. וכן, גם החרדים יכולים לבוא איתנו, אנחנו נוכל להגיע לפשרות. יכול להיות, יכול להיות שאנחנו נהיה יותר מוכשרים בהרכבת הממשלה ממר בנימין נתניהו. היה ולא נצליח, נלך לבחירות. אבל ללכת לבחירות לפני שמנסים – חמור מאוד. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מזמין בכבוד את חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. ניתן לך זמן. אחריו – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. יש לרשותך 13 דקות, אדוני. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת מלאה, כמעט במלואה, חבריי, קהל נכבד, אישית – כולנו, אני מניח, עדים להודעות טוויטר מרעישות מידידנו עמית סגל על הצעות מופלגות שמוצעות למפלגת העבודה, אחותנו, על ידי ראש הממשלה, ובהן הרים וגבעות פרלמנטריים, מיניסטריאליים, חוקיים. ואני שוטח תחינתי – א. שזה לא נכון. זה די מבזה אם העניין הזה קורה; דבר שני, אני מקווה, חברת הכנסת יחימוביץ' – – << קריאה >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << קריאה >> סליחה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – שאתם לא באמת דנים בכך ברצינות, משום שמי יודע כמוך וכמו חברים אחרים מנוסים מאוד במפלגת העבודה שאם זה נכון אז זה לא יותר מאשר ביבי-טריק, תעלול מארץ התעלולים למשיכת זמן. זה משחק לכיפוף החלופות, ולכן אני מציע פשוט לדחות, לדחות על הסף את הרעיון הזה. כשהייתי ראש מועצה במשך 16 שנים שמעתי הרבה על ראשי רשויות שקבלנים ויזמים ואנשי הון פנו אליהם בכל מיני הצעות מגונות. מיעוטן נפלו – נכון, כבוד היושב-ראש? אני חושב שגם אתה וגם אני שייכים לרוב, אני מקווה, שלא פנו אליהם, לא הציעו להם, ואם היה חשש לחשד שהציעו להם מעשה נבלה, שוחד, שלמונים, עיוות הדין – גירשו באותו רגע את המציע מעל פניהם. אם יש הצעה כזאת, היא דומה. את הבוקר התחלתי כאן, חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, במפגש עם קבוצת תלמידים ממיתר, לבושים בלבן, חגיגיים, שהתייצבו בהיכל הדמוקרטיה, התחילו כאן את סיורם בגבעת רם, ולאחר מכן פנו לבית המשפט העליון. והתמזל מזלי לדבר לפניהם ולהציג לפניהם באופן, הייתי אומר, ממלכתי, הגון ומאוד לא פוליטי מהו המקום הזה, מהו בית המקדש הדמוקרטי הזה, מה הקשר בין הארכיטקטורה הנפלאה, מלאת ההוד, לבין הערכים שאנחנו מנסים לפעול על פיהם כאן, במקום הזה. וכשאנחנו באים ביום הזה, בדיוק ביום הזה, לדון בשאלת הישימות של אותם הערכים, כבוד היושב-ראש, ומסתכלים וחושבים על אותם תלמידים, אנחנו כולנו מתביישים. אני מקווה, אני מקווה שבשעות הקרובות הבית הזה לא יאשר את מעשה הנבלה בהליך הדמוקרטי התקין, שאני, כמורה לאזרחות, ואתה, אדוני, כמנהל ומורה ומחנך בישראל – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לאזרחות. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> מורה לאזרחות, אני שומע. – – לימדת ושיננת לתלמידיך ותלמידותיך. מהלך העניינים הוא פשוט לחלוטין: בני ישראל נקראים לקלפיות, מי שמעוניין – מצביע, ועדת הבחירות אומרת את דברה, מפרסמים תוצאות, מגיעים אל הנשיא להתייעצות, והנשיא, כמיטב הבנתו, מטיל על אחד מחברי הכנסת – לא על בנימין נתניהו, כל עוד הוא חבר כנסת, אלא על אחד מחברי הכנסת; במקרה שלנו זה היה בנימין נתניהו – והוא נותן לו 28 ימים. הוא יכול, אם אותו חבר כנסת מבקש להמשיך, לתת לו עוד 14 ימים. כך היה במקרה שלנו. אנחנו נמצאים בסוף התקופה הזאת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 42 – – – << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> 42 ימים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 28 ועוד 14. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> 42 ימים. ולאחר מכן – אני מבקש מחברי הכנסת לשים לב – קורה הפלא הבא: הכנסת אינה מתפזרת; אין קואליציה, הרי, ואין אופוזיציה. כל מה שקרה זה שהעם אכן אמר את דברו. הוא לא אמר שבנימין נתניהו מוכרח להיות ראש ממשלה, הוא לא אמר ממשלת ימין, הוא גם לא אמר ממשלת שמאל. הוא בסך הכול בחר מפלגות או רשימות, ויש כרגע סיעות בכנסת. הנשיא מצֻווה, על פי ההליך הדמוקרטי, לזמן את ראשי הסיעות, להתייעץ איתם ולבחון מי מהם מצליח במקום שקודמו נכשל פעמיים. כל כך פשוט, כל כך הגיוני, חברי הכנסת שמתרוצצים, חלקם, בניסיון לבזות את העיקרון הדמוקרטי הפשוט שהיה נר לרגלה של הדמוקרטיה הישראלית, של הרפובליקה הישראלית הראשונה, ונתלים לכך בהליך חוקי. עכשיו אני אגלה לך, כבוד היושב-ראש, סוד שאתה אולי שוכח מעת לעת: לא כל מה שחוקי הוא גם נקי. במקרה הזה, הבחירה שלא להמשיך את התהליך התקין היא ביזוי הנשיא, לא פחות מביזוי הנשיא. זאת בושה וחרפה. זה בוודאי לא מה שבני ישראל היו רוצים. מה שנכון הוא לאפשר עוד חמש שעות למי שקיבל מנשיא המדינה – והוענקה לו ארכה – את הזכות לנסות להציג ממשלה, ואם הוא לא מצליח, הוא לא ממוטט את הבית על יושביו; הוא מתכבד באומץ לב, בכבוד, בהדר בית"רי ישראלי דמוקרטי, ומחזיר את הסמכות, את המנדט, לנשיא. כל כך יפה, כל כך פשוט. כך צריך להתנהג. ניסיתי, קיבלתי ארכה, לא הצלחתי, ואני מעביר בכבוד לנשיא את הזכות למנות חבר כנסת נוסף. כל ההליך המטורף הזה שאנחנו מצויים בו נובע מכך שנראה – קודם כול לראש הממשלה, והוא מחלחל את המחשבה הזאת, אדוני יושב-ראש הכנסת שלנו, גם לחבריו – שיהיה איזשהו אסון, ייפול עלינו הגג במשכן המפואר הזה אם חבר כנסת אחר יקבל את ההזדמנות לבחון במשך כמה שבועות את האפשרות לגייס רוב להקים ממשלה. שואלים אותנו: איך זה אתם, האופוזיציה, מתנגדים לבחירות? הלוא אתם באופן עקרוני צריכים לעודד את הבחירות. התשובה לכך היא מאוד פשוטה: אנחנו לא אופוזיציה, משום שאין קואליציה. בינתיים כל מה שקורה זאת פאוזה, זו עצירה של החלטת העם. יש לנו חברי כנסת, והכנסת עוד לא אמרה את דברה. אדוני היושב-ראש, אנחנו עומדים על כך שעבודתה של הכנסת, תהליך הקמתה של הממשלה בידי נציגי הציבור, נציגי העם, נבחרי הציבור, יימשך כפי שהיה מאז ומעולם. חס וחלילה שהרעיון הזה של לגנוז את רצון העם יימשך. בנימין נתניהו לא מצליח להרכיב קואליציה. הוא קיבל את המנדט לכך, למרות שהליכוד לא זכה ליותר מנדטים מהציבור ממה שכחול לבן בראשות בני גנץ זכתה. הוא קיבל את ההזדמנות להרכיב קואליציה ולשלוח אותנו לאופוזיציה וכושל בכך. הוא כושל בכך, וברגע שהוא כושל הוא משנה את כללי המשחק. אדוני היושב-ראש, נתניהו יודע היטב שבמפלגת כחול לבן יש אנשים עתירי ניסיון פרלמנטרי וביצועי. שים לב מי דיבר לפניי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> וצבאי וביטחוני. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> וביטחוני. דיבר לפניי סגן ראש המוסד, חבר כנסת; עומד לפניכם בענווה ראש מועצה במשך 16 שנה בעוטף עזה, פטריוט, רודף שלום ועושה שלום עם שכניו בעיר הסמוכה; אחריי יגיע ראש אגף החקירות במשטרה – אנשים שיחד עם ותיקים בכנסת וחדשים בכנסת, שאת חלקם הצלחתם להכיר, מפארים את הכנסת הזאת ויפארו אותה גם בשנים הבאות אם המזימה להתנקש ברצון העם לא תצא אל הפועל. יש כאן טירוף מערכות של נתניהו, שמבצע סיכול ממוקד של שיקול הדעת של נשיא המדינה שלנו, שעמד כאן, קיבל אותנו ביום הראשון וביקש מאיתנו להקים ממשלה; ביקש אותנו, את הבית הזה. קואליציה, או ממשלה – זכות לשרת בה; אופוזיציה – זכות גדולה לשרת באופוזיציה, לימד אותנו מנחם בגין. אני מתכוון לכך. לא רק שאין בכך פסול – זה תפקיד מהותי, חשוב, חשוב ביותר. אדוני השר יצחק וקנין, חברי הטוב, זאת זכות גדולה וזאת מצווה לשרת באופוזיציה, ואם ייגזר עלינו לשרת באופוזיציה, אנחנו נתמוך בממשלה כשהיא תעשה דברים טובים ואנחנו נקרע לה את הצורה כאשר היא תשגה וכאשר, חס וחלילה, היא תבצע את אחת מהפעולות, ולו אחת מהפעולות, כדי להציל את ראש הממשלה מאימת הדין המוצדק. יש כאן אדם, אדוני היושב-ראש, שבתפקידו כראש ממשלה מינה מפכ"ל משטרה. אותו מפכ"ל התגלה למרבה צערו כאדם ישר דרך וחקר את פרשיותיו עד תום, כפי שמצופה מפקיד גבוה. בתפקידו כראש ממשלה הוא גם מינה יועץ משפטי לממשלה. גם אותו יועץ משפטי התגלה כאדם ישר דרך – תקלה – והוא סירב להתעלם מהממצאים החמורים שעמדו לנגד עיניו והחליט להגיש שלושה כתבי אישום, בכפוף לשימוע, וגם זה אחרי הנחות גדולות. אם נתניהו היה עוסק בהרכבת קואליציה לטובת הציבור הישראלי מתוך אמונה באיזו דרך שבה עליה לנווט את המפעל הציוני, היינו עומדים בהשתאות נוכח המוטיבציה שלו להישאר בשלטון. אבל הסיבה היחידה, אדוני היושב-ראש וחבריי האמיצים שנמצאים כאן, הסיבה היחידה שהוא רוצה להחזיק בשלטון היא כדי לבצר את עצמו מפני העמדה לדין על העבירות החמורות שבהן הוא חשוד, כי אחרת הוא היה אומר, למפלגתו קודם כול: חבריי היקרים בליכוד, אני משחרר אתכם מהעומס של תפקודי יחד איתכם, ואני נותן לכם לצמוח, לפרוח. משחרר אתכם מנוכחותי. יש לי כל כך הרבה עבודה בבית. אני מברך את גב' נתניהו על כך שהגיעה להסדר, אבל לבעלה יש הרבה עבודה. הוא יתפנה לעשות למשפטו, והליכוד יתפנה להצמיח בקרבו מנהיגות אחרת, שהיום היא שפופה בצלו של ראש הממשלה. הוא ישחרר את הבית הזה, והוא ישחרר המדינה כולה. אני עוד לא יודע אם הוא כבר עבר, אדוני היושב-ראש, את השיא של בן-גוריון. אולי זה צריך להיות ההסדר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 13 שנים. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> 13 שנים זה או-טו-טו, ואנחנו נסיים את עידן נתניהו. נתניהו מעדיף לגרור את מדינת ישראל כולה לסחרור של חוסר יציבות שלטונית מאשר לתת לתהליך הדמוקרטיה התקין להתנהל כסדרו. המבצר המשפטי שנתניהו מנסה להקים לעצמו הופך אותו לסחיט, לחיץ וחלש אל מול אלה שמוכנים לקיים איתו את העסקה המגונה: אחיזה בשלטון תמורת חסינות מפני החוק. עיניכם הרואות – הוא כל כך חלש שעל אף קבלת המנדט מהנשיא הוא פשוט לא מצליח להקים קואליציה, אחרי שהוא התהדר בניצחון מזהיר. אחת הדרישות שבהן נתניהו נסחט, שאותה ייאלץ לתת אם יצליח לארגן את הקואליציה, זו הדרישה לספח את יהודה ושומרון או את היישובים היהודיים. החתירה לסיפוח שטחים או יישובים היא הצד השני של מטבע ההימנעות מהסדר מדיני מול הפלסטינים ומדיניות הסטטוס קוו. מדיניות הסטטוס קוו, על רגל אחת, היא העמקת השסעים הפוליטיים הפנים-פלסטיניים תוך חיזוק עוצמתו במשתמע של ארגון הטרור חמאס, והחלשת הרשות הפלסטינית, שהיא הגוף היציג הלגיטימי והמוכר של הפלסטינים; גוף שמסייע יום-יום, אדוני היושב-ראש, לכוחות הביטחון שלנו לסכל טרור, ואנחנו צריכים לדעת להעריך את זה, גם אם הם לא מבצעים בדיוק את כל הפרטים שאנחנו היינו רוצים. הם מסייעים לנו לשמור על הביטחון של האנשים הישראלים שחיים ביהודה ושומרון. בשל מדיניות הסטטוס קוו נתניהו לא יכול ולא רוצה להגיע לפתרון אסטרטגי באף אחת מהזירות מול הפלסטינים, לא ביהודה ושומרון ולא בעזה, שלצידה אני חי, ובכך, אדוני היושב-ראש, הוא דן אותי, כתושב עוטף עזה, ואת כל שכניי, לסבבי אלימות חוזרים ונשנים, מטחי רקטות על היישובים שלנו, בלוני תבערה על השדות שלנו, דרך ללא מוצא. נתניהו נכשל. הנשיא אמור להיכנס לסבב של שיחות ובסופו הטלת המשימה על בני גנץ, או על חבר כנסת אחר, כפי שיחליט הנשיא. לא נתניהו יחליט מה הנשיא חושב. כך לימדנו בשיעורי האזרחות וכך ראוי שיהיה. פיזור הכנסת בעודה פגה, עוד טרם עמדה על דעתה, הוא פיגוע בסמכות הנשיא, הוא כרסום באמון הציבור במשטר הדמוקרטי, הוא בזבוז משווע של כספי הציבור, הוא ביזוי ח"כים ישרי דרך בקואליציה. ואני מבקש את חבריי חברי הכנסת במה שקוראים כאן "הקואליציה המסתמנת" לאזור אומץ ולהתנגד – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת שוסטר, אתה כבר בשתי דקות חורג. ניתן לך עוד דקה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – ולהתנגד לרעיון העוועים הזה – לא להסכים בשום אופן לחלופה של פיזור הבית; לא להסכים בשום אופן שלא לאפשר לנשיא המדינה, ולא לרחש-בחש הפוליטי אלא לנשיא המדינה, כפי שהחוק קובע, לקבל את ההחלטה. ולא לאפשר – וזה הגרוע ביותר – את כרסום האמון של אזרחי מדינת ישראל במשטר הדמוקרטי של הרפובליקה הישראלית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני. יש לנו עוד לילה ארוך, אני מבקש להקפיד על גבולות הזמן. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', אדוני, בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה וריקה, אם היה מגיע עכשיו חייזר ונוחת אצלנו, במדינת ישראל, שכולנו מדברים בשבחה, נוחת ומסתכל, והוא נוחת כאשר באמתחתו חוק-יסוד: הממשלה, והוא מדפדף בו ברגע שהוא יורד למטה, והוא שומע את מה שמדובר פה למעשה בימים האחרונים – שמתחיל עם הרחבת הממשלה, שהתאדתה פתאום, ועובר לאחר מכן למאמצים הקואליציוניים – הוא היה מסתכל ואומר, אחרי שהוא רואה מה קורה פה בתוך המליאה ומחוצה לה בכל חדרי הדיונים, בכל הסחר-מכר המביש שמתנהל פה, הוא היה בא ושואל: תגידו, אני החייזר? אני החייזר? איך יכול להיות שכנסת שזה עתה נבחרה מפזרת את עצמה לדעת, יורה לעצמה בראש? ובשביל מה? ובשביל מי? הליכוד מתהדר בפריימריז, בדמוקרטיה, בחופש שיש לכל אחד להחליט ולהביע את דעתו ורצונו, ואומרים: איך אתם בכחול לבן מפלגות טוטליטריות? אז מי נמצא במפלגה טוטליטרית? מי הם אותם אנשים שלא נמצאים שם, והם גם דקה אחרי ההצבעה, אם היא תקרה, ייעלמו מכל מסך? איפה הם האנשים האמיצים האלה שמנסים לייצר איזושהי ברית של אמיצים, ימין חזק? אולי הוא חזק, אבל זו חבורת פחדנים שאין להם את האומץ המינימלי להגיד למי שהם בחרו כמנהיג שלהם: טעית, נכשלת. עזבו, אל תְפַנו לאף אחד. אתם נבחרתם, אתם קיבלתם מנשיא המדינה עול גדול וזכות גדולה להקים ממשלה בישראל. ומה עשיתם? פירקתם, או מנסים לפרק. אז בהתחלה פעלתם על פי הדין ועל פי על החוק: רצתם על סעיף 7, 28 יום – נכשלתם; הלכתם לסעיף 8, קיבלתם עוד 14 יום – נכשלתם. ואז פתאום ראיתם את סעיף 9(א) המפחיד ומזרה האימה. לפי הסעיף הנורא הזה, חס וחלילה, רחמנא ליצלן, יכול לקרות האסון הכי גדול לליכוד – מישהו אחר, שאיננו בנימין נתניהו, יקבל מנדט להקים ממשלה. ואתם יודעים מה? יש סיכוי שהוא היה מקים ממשלה יציבה, רחבה, אל מול כל התקופה הלא-פשוטה שאנחנו נמצאים בה. רק דבר אחד קרה באירוע טראומטי כזה – בנימין נתניהו לא יהיה ראש ממשלה. שוד ושבר. ואז דילגתם – דילגת, אדוני ראש הממשלה – לסעיף 12. אכן, הוא כתוב בחוק, והוא כתוב בחוק מקדמת דנא, אבל הסעיף הזה לא נוסה בעבר בנסיבות האלה מעולם; מקום המדינה, שבנתה את התשתית שלה לבנה על לבנה. אבל אתה בחרת ללכת אליו ולנסות לפרק כנסת שרק נבחרה, ואתה עושה, אתה מתאמץ בשביל הסיפור הזה. אתה כנראה ממשיך לעשות מה שעשית קודם. אתה מציע הצעות מגונות, שאני אמרתי לא פעם שהן על הגבול הפלילי, ובוודאי ובוודאי אינן מוסריות. אתה עושה את זה בלי למצמץ, כי אתה מנהיג דגול, דגול מרבבה, רק במובן אחד: היכולת שלך לחשוב על עצמך כל הזמן בלי יכולת אמיתית להסתכל במראה. ואז אנחנו נתקלים בנרטיב הבא: אנשי הליכוד – לא בנימין נתניהו, גם בנימין נתניהו – אנשי הליכוד מה אומרים? העם בחר, העם רצה ממשלת ימין. תראו, הזיכרון אולי קצר, אבל הוא עדיין קיים. אני רוצה להבין, האם ש"ס היא מפלגת ימין? האם הרב עובדיה יוסף, זיכרונו לברכה, ראה את עצמו כאיש ימין? איפה הימניות בדיוק מתבטאת? או אנשי אגודת ישראל – הם אנשי ימין בהגדרה? אני רוצה – להזכיר לכם מה הם אמרו בנושאים שונים, רבים ומגוונים? לא. הם קיבלו החלטה מושכלת שהם רוצים ללכת איתך. אני לא זוכר אי-פעם – ואולי בזה אני טועה, אז מראש מחילה – שמישהו מהאנשים בש"ס צעק בקול עז: אני איש ימין. לא זוכר. יש דברים שמובילים אותם מפלגות דתיות, מפלגות חרדיות – זה לגיטימי, הן לא מפלגות ימין. האם כחלון, שבא מתוך הליכוד, הוא אותו ימין שמדבר עליו הבית היהודי? זה הימין? האם דבריו של כחלון במשך תקופה מאוד ארוכה כראש כולנו – האם הם כמוץ ברוח? כמה ציטוטים קטנים, לא שלי – כחלון אומר: "לא רואה אדם שיכול להגיע בבוקר להגן על עצמו בבית משפט ובערב לתת הוראות למפקד חיל האוויר לתקוף". הוא לא רואה? רואה גם רואה. "מעולם לא נתתי להעביר חוקים פרסונליים. שום נושא פרסונלי לא יהיה" – לא יהיה? יהיה גם יהיה. אם היועץ המשפטי לממשלה יודיע שהחליט להגיש כתב אישום, ראש ממשלה לא יוכל לכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום – יהיה? יהיה. מה שלא יהיה זה מנהיג ששמו משה כחלון שפיו וליבו שווים. זה לא יהיה. זה לא יהיה. אני אומנם חדש בפוליטיקה. ראיתי רק את הצדדים האפלים שלה במקום העבודה הקודם שלי. באתי לפה חדור אמונה וידיעה – לא אמונה, ידיעה מוחלטת שמה שראיתי בטל בשישים מול הדברים האדירים שיכולים לעשות בבית הזה. דווקא בגלל שטיפלתי בדברים האפורים והשחורים ראיתי תמיד את האור בעיניהם של נבחרי הציבור ועובדי הציבור. לא התבלבלתי מהחושך שראיתי. אבל מה שאני רואה בחודש האחרון – אני רואה פה חושך גדול בבית הזה; לא על האנשים, על הבית הזה, אדוני היושב-ראש. אני רואה התנהגות מבזה. אני רואה שיח קלוקל. אני רואה אנשים טובים שמדברים רעה. אני רואה אנשים "רעים", רעים במירכאות, שמבטיחים בשקר טוב. את זה אני רואה. ואל מול הדבר הזה הייתי רוצה להגיד עוד כמה מילים. מה שיש לנו כאן היום – היום, אתמול, שלשום, ואולי לצערי גם מחר – חבורת אנשים מכובדים ונכבדים שמתנהגים כאנשים ריקים ופוחזים שאין להם אחריות על דבר, והם כנועים ורמוסים עד עפר ואיבדו את כבודם – עבור מה, עבור מחיאות כפיים? עבור מי, עבור רב גדול? עבור מנהיג רוחני ענק? עבור אדם ששמו בנימין נתניהו, שהוא ראש הממשלה גם שלי, שיש לו כתב אישום כפוף לשימוע. כמה מילים על כתב האישום הכפוף לשימוע. כתב האישום הזה הוא החמור ביותר שהיה אי פעם כנגד נבחר ציבור. הוא מדבר על שוחד ומרמה מתמשכת של האיש שנושא במשרה הביצועית הרמה ביותר. ובמקום לעמוד בצד ולהתבייש, הוא עומד כקוזק נגזל ואומר: רדפו אותי. מי רדף אותו בדיוק? מי רדף אותו, למעט צילו ומעשיו שרודפים אותו? אבל באמירות הקשות שהוא עושה כלפי המערכת שהוא מופקד עליה, הוא מופקד עליה, הוא פוגע בכולנו ללא הבדל דעה, השקפה, תפיסה, תורה, דת או כל דבר אחר. הוא פוגע בלב-ליבה של הדמוקרטיה בישראל. ואתם, החבורה שאיננה פה, אפילו בשביל לצעוק כמו שאתם אוהבים לצעוק לי תוך כדי לא נמצאים פה עכשיו. אני מניח שזה לא בגלל שאתם מתביישים, כי את הבושה איבדתם כשהגשתם את הצעת החוק הזאת. אני מניח שאתם לא מסתכלים אחורה ורואים את מעשיכם, כי אתם בטוחים שמחר בבוקר יש יום חדש וישכחו לכם. ויכול להיות שזה כך, ויכול להיות שזה הניסיון של הבית הזה, שאחרי כל סופה מכסים עם עוד חול מעל, אבל את הבושה אתם תיקחו איתכם לבתיכם, אתם תיקחו אותה למקום שבו אתם מדברים עם חבריכם, ואני מניח שלא כולם ימחאו לכם כפיים. לאחר שאמרתי את כל הדברים האלה, אני רוצה להגיד עוד כמה מילים, אם הזמן עדיין מאפשר – ואני רואה שיש לי עוד דקה וחמש שניות. היחידי שיש לו כתב אישום כפוף לשימוע, שמו בנימין נתניהו. לליכוד אין כתב אישום כפוף לשימוע. לבית הזה אין כתב אישום כפוף לשימוע. למדינת ישראל אין כתב אישום כפוף לשימוע. ואף אזרח לא עשה את המעשים שעשה ראש הממשלה בנימין נתניהו. והוא מוביל אתכם בכחש, ואתם מוחאים לו כפיים. ואתם נראים כמו ספינה תקועה בלב ים שיש לה כמה גוררות מהצדדים, והמלחים, כמו בשיר, נרדמו כולם. בדיוק כמו בשיר. אבי, זיכרונו לברכה, היה שר לי את זה בזמנו כשיר ערש: "דוגית נוסעת מפרשיה שניים / ומלחיה נרדמו כולם". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם לא ייעורו. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> "אם לא ייעורו כל מלחיה / איכה תגיע הדוגית לחוף?" עכשיו תראו, אני אגיד לכם, היא לא תגיע לשום חוף. היא תקועה בלב ים, עם כמה גוררות, ומתנהל עליהן משא ומתן מי יגרור להיכן. לחוף היא לא מתכננת להגיע, כי רב-החובל שלה נמצא בירכתיים, מנהל משאים ומתנים נפשעים, פליליים, רעים, מבזים. זה ראש הממשלה שהוא גם שלי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> משפט אחרון, אדוני היושב-ראש: יש פה היפוך תפקידים מוטרף לחלוטין, אפרופו החייזר שראה מלמעלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני רציתי להשאיר זמן לשוסטר, חבר הכנסת שוסטר, שישיר לנו את השיר. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוקיי. ואני רוצה להגיד שכל אנשי המחר – – – << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> דוגית נוסעת – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> כל אנשי המחר, ששמענו את חלקם בנאומים מרגשים – ואני לא אומר את זה בציניות – בנאומי הפתיחה, גם מהמפלגות שכרגע צפויות להיות באותה קואליציה מתפזרת, גם אותם אנשים – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> משפט אחד, אדוני. – – גם אותם אנשים, אם הם לא יעשו מעשה נכון לטובת מדינת ישראל – וזה אומר לא לפזר את הכנסת הזאת – אנשי המחר שרוצים שנראה אותם כאנשי המחר, מחר נקרא להם אנשי האתמול. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה לך. אני מצטער שאני צריך להפסיק אתכם אחרי, כי זה הנוהל, ובמיוחד שאתם ממפלגתי, שחלילה לא ייפול רבב. אני מזמין את חבר הכנסת מר עופר כסיף. אדוני, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. מר כסיף, 13 דקות לרשותך. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, אדוני. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בימים האחרונים שבו ועלו בראשי מילות השיר של לאה גולדברג: "ולא היה בינינו אלא זוהר", שהרי טרם הפך מיקי מכלוף לממ"ז – או אולי אני אגיד: מרן ממ"ז – לא עמד בין האופוזיציה לבין נתניהו ומשרתיו אלא זוהר אחד, לא עניו ולא מלבלב. מאחורי הזוהר הזה שום כפר לא נעור ושום אור אינו עולה. מאחוריו עומד מחנה ציני, אופורטוניסטי וחשוך, שלא טובת החברה לנגד עיניו אלא טובתו שלו, ומעל הכול – טובת המנהיג ירום הודו. סמואל ג'ונסון אמר שהפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל. זה מדהים שהוא כתב את זה בלי לפגוש בנבל המקומי. בדרך אל הכלא מגייס נתניהו את כל הלאומנות שהוא מצליח למצוא, את כל השנאה והפילוג שהוא מצליח לנטוע בינינו. את השנאה הזאת הוא מגייס, ומכתיב כאן סדר-יום הזוי, סדר-יום מנותק, סדר-יום מושחת. ומה על סדר-היום? תרגילים פוליטיים, שוחד בתפקידים, שוחד בתקציבים, הרס מערכת המשפט, הרס מנגנון ביקורת המדינה – כל מה שאפשר לעשות, ובלבד ליצור רודנות בראשותו ולהסב נזק. את כל זה הוא עושה. מה שלא על סדר-היום הוא אזרחי ישראל ועתידם, ואין בכלל מה לדבר על הפלסטינים בשטחים הכבושים; הם כנראה ממש לא מעניינים את המנהיג ואת משרתיו. אזרחי ישראל משעממים אותם. הרשו לי בכל זאת להחזיר לסדר-היום כמה נושאים חשובים באמת. אתמול נהרג עוד פועל בניין, צעיר בן 22. הוא נפל באתר בנייה שקיבל צו סגירה והמשיך לפעול. השנה נהרגו 21 פועלי בניין ונפצעו 72. אלו לא תאונות, זו הפקרות; זו לא רשלנות אלא הרג ממש. איך אחרת אפשר להסביר שקבלן שולח פועל לעבוד באתר שנסגר בשל ליקויי בטיחות? איך זה שמשרד העבודה לא סוגר אתרים שאין בהם עוזר בטיחות? אבל אולי חסינות לנתניהו זה יותר חשוב, שיהיה מעל החוק, כמו ברודנות שהוא רוצה לבנות כאן בתמיכת מפלגות הימין. מערכת הבריאות קורסת. לא דיברו על זה כולם לפני הבחירות? איפה כל אלה שהתראיינו בנושא ערב הבחירות? חדרי המיון עדיין עמוסים; מיטות אשפוז עדיין חסרות; איכות שירותי הבריאות שלהם זוכה תושב המרכז עדיין נמוכה עשרות מונים משל שכנו העני יותר בפריפריה – גבוהה יותר, הכוונה. מישהו הכניס את תקצוב הרפואה הציבורית להסכם הקואליציוני, או שהכול נשאר בגדר מס שפתיים? מישהו מוכן לשבור כלים למען תוספת של מאות מיטות אשפוז? מישהו מוכן להכניס סעיף שישליך את הרפואה הפרטית לפח האשפה של ההיסטוריה? ומה לגבי הרווחה? העובדות הסוציאליות שמטפלות באלפי תיקים וחוטפות מכות מקליינטים לא פעם, שבתו לפני חודשים ספורים, והאוצר עדיין לא ניאות להגיע איתן להסכם. גם זה לא על סדר-היום. איפה כחלון? איפה דרעי? כל הימנים שהבטיחו לדאוג לשכבות המוחלשות ולשקופים נעלמו. כנראה שענייני רפואה של הציבור, ענייני רווחה, לא מעניינים את נתניהו ואת קואליציית הימין. לגרור חרדים לצבא זה יותר חשוב. עאישה א-לולו, ילדה עזתית בת חמש, חלתה מאוד. גדעון לוי הביא את הסיפור שלה בהארץ בשבוע שעבר. עאישה חלתה בסרטן ולרופאים לקח זמן לגלות את זה. היא סבלה מכאבים קשים, הקאות, אובדן הכרה. הוריה סחבו אותה מרופא לרופא בעזה, מבית חולים אחד לאחר. לבסוף הבינו שהמקום היחיד שיכול לנתח אותה, בניסיון להציל את חייה, הוא בית חולים במזרח ירושלים. הוריה ביקשו בדחיפות לקבוע לה תור, ותור כזה אכן נקבע. ההורים ניסו להשיג אישור ללוות את בתם בת החמש להליך הכירורגי הקשה, ניתוח ראש להוצאת גידול, אבל המתפ"ש, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, לא אישר. הם ניסו לשלוח את סבתה ואת דודתה, והמתפ"ש לא אישר. בסוף הסכימה מדינת ישראל כי אישה זרה תלווה את עאישה. ואכן, עאישה נקרעה מזרועות אימה, במובן הכי מילולי של הדברים, כנגד כל היגיון בריא, כנגד כל מוסר אנושי. לאחר הניתוח החלמתה של עאישה הסתבכה ומצבה החל להידרדר. בבית החולים תלו זאת בכך שהיא בודדה ומשתוקקת להוריה. אנו יודעים כי מצב נפשי משפיע מאוד על יכולת ההתאוששות מטראומה קשה. בצו הכיבוש, עאישה לא יכלה לפגוש בהוריה עד שהוחזרה בדרך לא דרך לעזה. אז כבר הייתה משותקת, ונפטרה לאחר כמה ימים. המקרה של עאישה הוא דוגמה אחת מיני רבות לעוולות המצור על עזה. ככה זה כשאנחנו מחזיקים מיליונים בכלא הגדול בעולם. הרפואה שם קורסת, וישראל עוד מתהדרת בנוצות של נאורות כאשר מאפשרים לילדה חולת סרטן לעבור למזרח ירושלים לניתוח. במקביל, המתנחלים משתוללים. בסילוואן הם משתלטים על בתים וממררים את חייהם של תושבי השכונה. בשטחי הגדה המערבית הם שורפים שדות בלי בושה. היה נפתלי אחד, פחות רלוונטי פוליטית היום, שאמר שרק האדם שהארץ לא שייכת לו יכול לשרוף אותה. מעניין מה היה אומר על המקרים האלה. הכיבוש מענה את הפלסטינים עשרות שנים והמצור על עזה הופך אותה לאזור אסון שיהיה כמעט בלתי אפשרי לתקן, אבל אולי יותר חשוב לעסוק בתיקי שרים נוספים: שר חלל ושר ואקום, וממ"ז אחד שיהיה כנראה השר לענייני עוגה למלך נתניהו, שהרי לחם אין. זה יותר חשוב על סדר-היום. לפני חודש בדיוק ילדה בת עשר נפגעה מירי בגן משחקים בקלנסווה. ילדה בת עשר. איפה הייתה משטרת ישראל? בשבוע שעבר נרצחה אישה ברמלה, ושבוע קודם נרצח גברה בטמרה, בחיסול בסגנון המאפיה. האם הביטחון האישי של ערבים אזרחי ישראל רלוונטי לסדר-היום? מוותיקי הימין אני לא מצפה, אבל מה על הח"כים החדשים של הליכוד? הם לא פה. האם אתם מקבלים מצב שבו אזרחי המדינה מפחדים להסתובב ברחובות עירם, שילדה בת עשר נפגעת מכדור תועה? אלפי כלי נשק בלתי חוקיים נמצאים בחזקת ארגוני פשיעה, והם משתוללים, מתפרעים, מטילים אימה. זה לא על סדר-היום של נתניהו ומשרתיו. בגזענותם הם מתעלמים מהפשיעה בחברה הערבית, מתעלמים מחפים מפשע שנורים, נפצעים ומתים ברחובות. כל כך הרבה גנרלים יושבים פה, והביטחון האישי של אזרחים ערבים בישראל נמוך מתמיד. אבל בזה ממשלות נתניהו לא עסקו; הקואליציה המסתמנת לא תעסוק. זה לא על סדר-היום. במקום זה מחסלים את מערכת המשפט עוד יותר, ושהפשיעה תחגוג. המילה פטריוטיזם, חברי הכנסת, נגזרת מהמילה patria – מולדת. היא מבטאת את השותפות המולדת של בני המקום, ללא הבדלי דת, מין, גזע ואתניות. פטריוטיות אמיתית היא כזאת שלא מפלה בין קבוצות של בני ובנות המקום. פטריוט אמיתי הוא זה שייאבק למען כולם. כשדיבר ג'ונסון על הפטריוטיות של הנבל הוא לא דיבר על הפטריוטיות הזאת, הטובה; הוא התכוון ללאומנות הרעה. במקרה שלנו, נתניהו ומפלגות הימין אימצו מדיניות לאומנית-אתנית קיצונית, לאומנות שהיא שנאה יוקדת כנגד ערבים. בשם השנאה הזאת נתניהו מחזיק בשלטון, ועם השלטון הזה ועם המשרתים שלו הוא דורס, ופוגע בכל אזרחי המדינה ובפלסטינים בשטחים הכבושים. הלאומנות היא מפלטו של נתניהו. היא מגינה עליו מן הכלא. היא מעמידה לו שורות שורות של משרתים אחוזי שנאה ועיוורים לנזק שהם עושים. ההצבעה שלנו הלילה תהיה הצבעה שתקדם את סיום שלטונו של נתניהו, מתוך כוונה לעשות ביום שאחרי כל מה שיידרש כדי לתקן את המקום הזה ואת הנזקים ונתניהו וממשלתו עשו ולהופכו למקום שטוב לחיות בו. האמת היא שזה אפשרי, ואנחנו לא נוותר עד שנצליח. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. יש לך עוד ארבע דקות, אבל תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ', גברתי. << דובר >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מייד אתייחס גם לידיעות על הפניות מהליכוד למפלגתי ומה אני חושבת עליהן, אבל חשוב לי להתחיל בעניין אחר. בהרבה מאוד מפגשים שלי עם אנשים צעירים – ויש לי הרבה מפגשים כאלה: עם מכיניסטים, עם סטודנטים, עם שינשינים – אני מגינה בכל כוחי על המערכת הפוליטית ועל היופי שבפוליטיקה שמאפיינת את המשטר הדמוקרטי – אין דמוקרטיה בלי פוליטיקה – ואני שבה ומדגישה שהשליחות הפוליטית היא דבר נעלה. נעלה לייצג ציבור מתוך השקפת עולם ולממש יום-יום ושעה-שעה את השקפת העולם הזאת, ואם יש כמה כאלה שמוציאים את דיבתנו רעה, אל תלכו שולל – אני אומרת להם – הם מיעוט, יש רק מעט מושחתים. בגלל הרצון שלי לגונן על המערכת הפוליטית ולגרום לאנשים טובים, צעירים, להסתכל עליה ולרצות להצטרף אליה ולהשפיע, אני מאוד מאוד לא אוהבת לבזות את הכנסת או לדבר סרה בחבריי. אבל הפעם, אוי, הפעם, כל כך הידרדרתם, צבועים שכמותכם, כל כך הידרדרתם, שכולכם, עד האחרון שבכם, חברי הקואליציה – חבר הכנסת וקנין, אני כל כך אוהבת אותך, אני ממש מבקשת ממך לצאת בזמן שאני אומרת את זה, באמת. אני יודעת שאתה איש ישר דרך, באמת. אבל זה כל כך עגום שכולכם, עד האחרון שבכם – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >> – – הופכים להיות משת"פים של הרס וחורבן המדינה, לא פחות מזה; משת"פים לצורך עלוב ונקלה של מילוט עבריין – לכאורה, לכאורה – מפני הדין. הרי כל הבלגן והכאוס והטירוף שבהם אנחנו נמצאים פה עכשיו זה כדי שהוא לא יישב בכלא. ואתם כולכם מגוננים עליו. כולכם – אין פה איש, כן? תחשבו על השפל שירדנו אליו. 120 חברי כנסת, 360 עוזרים פרלמנטריים, שלא לדבר על עוזרי השרים, 153 ימים בזבזנו עד עכשיו בהליך דמוקרטי – פריימריז, אחר כך בחירות, אחר כך התמוססות תהליך הרכבת הממשלה – ועד הקמת הממשלה החדשה יעברו עוד 161 ימים; שנה תמימה שבה כולנו מקבלים שכר ולא יכולים לשרת את הציבור. איזה ביזיון. כנסת משותקת, מדינה משותקת, ממשלה משותקת. כולם בשירותו של אדם אחד ששקוע עד צוואר בפלילים, כשיש רק מטרה אחת להקמת הממשלה הזאת: הצלה שלו מהכלא. מהבוקר התחלנו לקבל, כמה מאיתנו – אני לא יודעת מי, כי לא דיברתי עם כולם, אבל אני יודעת על חלקנו; אני לא אנקוב בשמות, אני אדבר רק על עצמי – הצעות נואלות – הצעות נואלות ורציניות, אני חייבת לומר – מכיוון ראש הממשלה בנימין נתניהו להצטרף לממשלתו. כמובן, הכול מצופה חלב ודבש וחופן הבטחות: לא תהיה פסקת התגברות, ולא יהיה חוק חסינות. ואז, באחת השיחות האלה עם אדם שאני מאוד מעריכה את יושרתו – תהום אידיאולוגית פעורה בינינו, אבל אני מעריכה את יושרתו – אמרתי: אוקיי, זורמת איתך. בוא אני אציג לך שאלה תיאורטית: תיק המשפטים – אין פגיעה בבית המשפט העליון; ראש הממשלה לא מבקש חסינות מוועדת הכנסת. לא, זה לא, אי-אפשר לפגוע בזכות המוקנית שלו לבקש את החסינות מוועדת הכנסת. ותיק המשפטים – מה פתאום? הוא בכלל לבית היהודי. אז איזה פתי יאמין שיש אפילו כוונה כנה בספין הזה? איזה פתי יכשיר את השרץ הזה? ומי מאמין לו בכלל, לראש הממשלה? מי יאמין להבטחות כאלה כשאנחנו יודעים שבבסיס כל הכאוס שאנחנו נמצאים בו יש רק תשוקה אחת ורצון אחד ממוקד: לא להיכנס לכלא, לא לתת את הדין, לא לעבור הליכי משפט. לפתע פתאום הוא מוכן לוותר על כל אלה לטובת הספין הזה? עכשיו, חלק מאיתנו יודעים דבר או שניים גם על אופיו של ראש הממשלה וגם על אופייה של הפוליטיקה, אבל יש לי תחושה – והיא מאוד מעציבה אותי – שיש בינינו גם כאלה ששוקלים את האופציה הזאת, ואני מתרה בהם ומזהירה אותם לבל ישתמשו בהרס ובשפל שבו נמצאת מפלגת העבודה כדי לסדר לעצמם תיקים. אנחנו נמרר את חייהם יום-יום ושעה-שעה. הכנסת הזאת היא כנסת כל כך עלובה. שוב, אני אומרת את זה בצער, כי אני באמת אוהבת את הכנסת, ואני חושבת שיש לה תפקיד כל כך מכובד ומרכזי. וחלק מאלה שמטילים בה רפש לא רוצים בכלל בשלטון דמוקרטי, הם מעדיפים את שלטון ההון. אבל הכנסת הזאת באמת כל כך עלובה, שהדבר היחיד בשיא הקריירה שלה היה לפזר את עצמה בשירותו של אדם מושחת במיוחד. אני מזהירה אתכם – אני לא יודעת אם זה מזיז לכם בכלל – אנחנו נהיה שאלת טריוויה בחידונים, פאנץ' בבדיחות על דברים שנגמרים מהר מדי. זה נורא קטן וטיפשי, אבל אני מתביישת לחשוב שיום אחד יתלו את התמונה של הכנסת הזאת. תזכרו. התמונה של הכנסת הזאת תהיה תמונה בהיכל התמונות של הכנסות, ויגידו: אלה היו חברי הכנסת העשרים-ואחת שעשו כלום. כלום. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> פיזרו את עצמם, שלי. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >> לא חוקקו חוק אחד. אה, את חוק פיזור הכנסת חוקקו. אבל אני מודה, אני עוד יותר מתביישת שבמפלגתי שלי, שהייתה הכי נחרצת ב"לא נשב עם ראש ממשלה תחת כתב אישום" – ולא רק נחרצת אלא גם אתגרנו את כחול לבן שהם לא אומרים את זה מפורשות – שבמפלגתי שלי יש מי שמהרהרים בכלל בדבר הזה. אני שבה ומתרה בכם: הסירו את הרעיון הזה מעל סדר-היום והפסיקו לפלרטט איתו, לחשוק בו, לפנטז עליו. ממילא הוא יעשה מכם לעג וקלס, ובתרחיש הכי טוב של מה שיעלה בגורלכם אתם תיזרקו אחרי שניים-שלושה חודשים לטובת איזו קומבינה חדשה שבאמת תציל את עורו, שהרי זאת המטרה הלאומית המרכזית של החזון הציוני היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת הבאה, היבה יזבק, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת תמנו-שטה. בבקשה, גברתי, 13 דקות. << דובר >> היבה יזבק (רע"ם-בל"ד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, הפגנו היום בתל אביב במחאה על הכשלים הנוראיים של המשטרה, וגם של הממשלה, בטיפול באלימות ובפשיעה בחברה הערבית, תחת הכותרת "אנחנו מאשימים". אנחנו באמת מאשימים. יש לנו הרבה במה להאשים את הממשלות של ישראל עד כה. רק השבוע פנתה אליי אישה צעירה בת 25 שהותקפה, שאיימו על חייה עד מוות, עד רצח. היא הגישה תלונה במשטרה, וכלום לא נעשה על מנת לשמור על חייה ולסייע לה. היא התקשרה אליי וצעקה: אני לא רוצה למות. מי יודע מה היה קורה אילו לא הייתי פונה אישית ללשכת השר לביטחון פנים או למפקד התחנה שבה הגישה את התלונה. מה היא ביקשה מהמשטרה? את המינימום, המינימום של המינימום: הגנה, שישמרו על חייה, ביטחון. גם בזה המשטרה נכשלה. כמוה יש מקרים רבים. אז למה מתפלאים שאנשים נרצחים? למה מתפלאים שאזרחים ערבים נרצחים במדינה הזאת? זה מצב מזעזע להיות בו. אזרחים ערבים מרגישים מופקרים כאן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי השרה. << דובר_המשך >> היבה יזבק (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> הנושא הזה, הבוער כל כך ולא חשוב, כנראה – הינה, זה לא חשוב – שמעסיק אותנו כציבור ערבי וכמנהיגים של הציבור הערבי, בטוח יותר בוער לכולנו מאשר מההחלטה אם הולכים לבחירות או לא הולכים לבחירות. אבסורד בעיניי שזה מה שאנחנו צריכים להתעסק בו עכשיו – בזלזול הנוראי של נתניהו באזרחים ובתקציבים המטורפים שיוקדשו להליכה שוב לבחירות, שייזרקו לפח חודשים בודדים לאחר מערכת הבחירות הקודמת. בואו, תשקיעו כל הכסף הזה במלחמה בפשיעה, בעוני הנוראי, בחינוך וברווחה. תקדמו את האינטרס של הציבור. בחודש האחרון אנחנו עדים להתגברות משמעותית של מקרי הפשיעה, ההרג, הרצח, האלימות והירי בחברה שלנו. מתחילת חודש מאי עד היום נהרגו שבעה אזרחים ערבים כתוצאה מפשיעה ואלימות. לכל אחד מהם יש שם ולכל אחד מהם יש משפחה אבלה. אלה שמותיהם: תאופיק זהר מנצרת, ויסאם יאסין מטמרה, אחמד דראגמה מבאקה אל-גרבייה, דניאל חלבי מדאלית אל-כרמל, אנתסאר אל-עיסאווי מרמלה, עמיד אלג'יש מערערה וסאהר אבו ראזל מאום אל-פחם. החודש עוד לא נגמר, יש לנו עוד שני ימים, ואני מקווה שלא נצטרך להתאבל על עוד קורבן. לפחות חלק מהמקרים האלה אפשר היה למנוע, אם לא את כולם. כמו שכבר אמרתי כאן על הבמה הזאת, זה לא מקרי – לא הפשיעה ולא ההזנחה הפושעת של הרשויות. אנחנו מדברים כאן על ממשלה המתייחסת באופן ממסדי ל-20% מהאזרחים במדינה כפושעים, כחשודים, כמחבלים וכתומכי מחבלים. אנחנו מדברים על הדרה מתמשכת ממוקדי הכוח והשפעה, על מדיניות גזענית של הפרדה, על הפקעת אדמות, על פיתוח ערים ויישובים ליהודים בלבד. אנחנו מדברים על ייהוד הנגב והגליל; על דחיקה של למעלה ממחצית מהערבים במדינה מתחת לקו העוני. אנחנו מדברים על הריסת בתים, על אי-הכרה בכפרים; על אפליה בתקציבי חינוך, רפואה, רווחה. אנחנו גם מדברים על תרבות פוליטית המבצעת דה-לגיטימציה, אם זה לנבחרי הציבור הערבי ואם זה לציבור הערבי כולו במדינה, מקרב כמעט כל הקשת הפוליטית כאן. בנסיבות האלה זה בכלל לא מפליא שהחברה שלנו סובלת מאחוזים כל כך גבוהים של פשיעה ושל אלימות. הבעיה היא שלא מטפלים בזה, שלא אוספים את הנשק ולא מקצים עוד תקציבים לשירותי רווחה, לנפגעות אלימות או לשיקום אסירים משוחררים, או בכלל לביסוס של מערך חקירות שבאמת יביא את הפושעים לדין, במקום להיכנע לקומבינות והתנהגויות עברייניות ופושעות אחרות. כל אלה לא חשובים לממשלה ולרוב האנשים כאן. הנושאים האלה בכלל לא נמצאים על סדר-היום. אז מה כן נמצא על סדר-היום? בכנסת הקודמת זה היה חוק הלאום – חוק שכל מטרתו לבסס את העליונות היהודית במדינה, למחוק את הזהות הערבית-פלסטינית מהמרחב בכלל, למחוק את מעמדה של השפה הערבית, למחוק את הקיום הערבי-פלסטיני במדינה. לפני חוק הלאום הייתה הממשלה עסוקה בחקיקה גזענית ומפלה שרק העמיקה את מחיקת זכויותיהם של האזרחים הערבים במדינה, או במדיניות מתמשכת של כיבוש ושל סיפוח ושל מתן זכויות יתר למתנחלים. עכשיו הממשלה עסוקה בניסיונות נואשים להציל את נתניהו מלעמוד לדין על פשעי השחיתות שלו. היא עסוקה במריבות מיותרות על מי יחוקק חוקים יותר קיצוניים, יותר פשיסטיים; עסוקה בלחשוב על דרכים נוספות לפגוע בסמכותו של בית המשפט העליון; עסוקה בהבטחת מציאות בלי דמוקרטיה, עד לנקודה שממנה לא יהיה אפשר לחזור. אנחנו יודעים שאף אחד כיום לא ירכיב את הממשלה שהיינו רוצים לראות פה. ברור לנו שהאזרחים הערבים לא מעניינים לא את אלה ולא את אלה. אך בכל זאת אנחנו נמשיך להיאבק למען מדיניות המבוססת על שוויון ועל צדק; על מדיניות המבטיחה את סיום הכיבוש וביסוס מדינה שהיא לכל אזרחיה. וכן, תתפלאו, יש דבר כזה בכל מדינה מתוקנת. זו המדיניות שמגיעה לנו ואלה הם הערכים שקיוויתי גם שאצליח לקדם, ולו במילימטר אחד, בכנסת הנוכחית, אך נראה שהרוח השלטת כאן היא הגנה על שחיתות למען השליט. אבל בואו נודה באמת: הייתם צריכים שזה יגיע לכאן. זה בכלל לא מפתיע. מדיניות שפוגעת באופן שיטתי בחלק מהאזרחים, אין לה בעיה גם לפגוע ולזלזל בכלל האזרחים באופן בוטה למען אינטרס אישי. זה מחפיר, זה עלוב, אבל אלה הם פניה של הפוליטיקה היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. תודה לך. << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> רגע, לשרה גילה גמליאל יש מה להגיד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אה, סליחה, סליחה, סליחה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> זה אמור להיות דברים שבטיפולה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה. האם חברת הכנסת תמר זנדברג – את רוצה להתפרץ לדיון, גברתי? אם זה יהיה קצר – בבקשה. את תמיד רשאית. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, השרה יכולה להגיב. השרה תגיב, ומייד את עולה. << דובר >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הייתה כאן טענה בהקשר של ההתייחסות של ראש הממשלה וממשלת ישראל לערביי ישראל. אז כמה דברים, כבוד היושב-ראש: ממשלתנו הנוכחית, בראשותו של נתניהו, היא הראשונה שקידמה תוכנית חומש, 922, לאוכלוסייה הערבית בישראל. כעבור שלוש שנים הגענו כבר ליעדים שאותם הצבנו כיעדים בתום החומש, כגון שילובן של נשים ערביות בתעסוקה. נכון להיום, לשמחתנו המרובה, כבר 42% מהנשים עובדות. זה היה יעד, דבר מבורך שהעלה ממש את אחוז השתלבותן. דבר נוסף – – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (רע"ם-בל"ד): << קריאה >> – – – משרות חלקיות – – – << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >> דבר נוסף – – – << קריאה >> היבה יזבק (רע"ם-בל"ד): << קריאה >> – – – הכי נמוך במדינה – – – << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >> סליחה רגע. דבר נוסף – גם בהקשר של האקדמיה, שילובם של המיעוטים באקדמיה, הצלחנו להגיע ליעד כבר עכשיו – לפני חמש השנים, בתום שלוש שנים – שבו אחוז האוכלוסייה של המיעוטים בהשתלבות באקדמיה הגיע ליעד, ממש כאחוזם באוכלוסייה. זה דבר שבעיניי הוא מבורך. השקענו 15 מיליארד שקלים בתוכנית החומש – בתשתיות, בחינוך בלתי פורמלי, בהקמה של מרכזי צעירים, על מנת לבוא ולסייע. כך שלא צריך כל הזמן לבוא ולהלין ולהציג תמונות ומצגי שווא. << קריאה >> היבה יזבק (רע"ם-בל"ד): << קריאה >> אבל זו המציאות. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >> בנוסף לתוכנית הזאת הוקצו גם מעל 2 מיליארד שקלים לאוכלוסייה של הדרוזים במדינת ישראל, ועוד 900 מיליון שקלים בתוכנית חומש לבדואים בצפון, בתוכנית החומש. כלומר כל המשאבים שהוקצו נועדו בדיוק כדי לצמצם את הפערים בחברה הישראלית, ועל כן, לבוא ולטעון כל הזמן רק קלישאות וסיסמאות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אתם חדשים וחדשות כאן, אז תדעו שאפשר לעשות גם דברים יפים – – << קריאה >> היבה יזבק (רע"ם-בל"ד): << קריאה >> אנחנו באנו מהשטח. אנחנו מכירים את המצב, תאמיני לי. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >> – – למען החברה הישראלית בכללותה, לכל אזרחי מדינת ישראל. זה הקו שהצגנו באהבה רבה במשרדים וביחד עם הממשלה, וראש הממשלה קידם את זה ביחד איתנו. על כן, יש מה לבקר, יש על מה להלין, אבל לא צריך כל הזמן גם לומר את הדברים באופן – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. תודה לך. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, זה מדהים, מדהים לראות איך ביומיים האחרונים ממשלת ישראל, עם הרבה מאוד הבטחות, הצליחה לפתור מול חברי כנסת מכחול לבן ואחרים כל כך הרבה בעיות של החברה הישראלית. לא ידעתי שממשלת הימין, ממשלת הליכוד, מסוגלת בכזאת חריצות, בכזאת יעילות, לבוא עם הבטחות לפתרונות בזמן כל כך קצר. אוי על הפניקה, אוי על הפניקה וההיסטריה שאוחזת באנשים שיושבים בממשלה הזאת. אוי על הפניקה שאוחזת בראש הממשלה. רק יש דבר אחד ששכחו: הניסיון לבוא ולהטיל את מלוא האחריות על אביגדור ליברמן, יושב-ראש ישראל ביתנו, הניסיון לבוא ולצייר תמונה כאילו רק אדם אחד יכול להרכיב ממשלה ואחרת הכנסת תתפזר, הוא ניסיון נואל, ניסיון שהוא לא פחות מבגידה בציבור. כי הרי החוק, ככתבו וכלשונו, החוק שנקבע על ידי בית המחוקקים הזה, מבהיר חד-משמעית שיש למצות את כל הכלים שיש בידי הנשיא, נשיא המדינה. ולא בכדי לשון החוק מאפשרת שהיום בחצות מלאכת הרכבת הממשלה יכולה לעבור לידי נשיא המדינה, והוא יטיל על חבר הכנסת שיש לו את הסיכוי הגדול ביותר להרכיב ממשלה. וזה למה? כדי שלא ייפגע האינטרס הציבורי. מצד אחד מנסים לצייר תמונה שיש פה משבר פרסונלי שאם הוא לא ייפתר וביבי לא יהיה ראש הממשלה אז כולנו הולכים לבחירות, בזמן שהמשבר הזה הוא משבר ציבורי, פוליטי, לאומי, שיכול להיות פתיר. ואני באמת מצפה מחברי הכנסת בליכוד להתעשת, לפתח עמוד שדרה. נכון, אתם כנראה לא יודעים מה זה אומר לפתח עמוד שדרה, מנהיגות. הרי לא נבחרתם להיות פה בובות על חוטים. אתם לא סתם יושבים כאן בכנסת. ההצבעה שלכם היא לא דבר מובן מאליו, והמוסד הזה שנקרא ליכוד הוא לא מוסד של בן אדם אחד. דמיינו לכם מה היו אומרים אבות מפלגתכם על כך שאתם מוכנים להסיר כל אחריות כלפי הציבור, להסיר כל ממלכתיות, להסיר כל אחריות אישית כלפי הבית הזה, שהחוק קובע שיש למצות את כל ההליכים. זה מדהים לראות שאתמול חתמו כחמישה חברי כנסת של הליכוד לפני הדיון במזכירות הליכוד; הצליחו איכשהו. באמת, אני מעריכה את אותם חברי כנסת שהצליחו לחתום כנגד המהלך של החיבור של מפלגת כולנו עם הליכוד. ובמסדרונות מחוץ למליאה ברור מאליו שחברי כנסת פה, בעיקר מהשורות האחוריות, מבינים שהם הולכים לגזור את דינם האישי, שהם לא חוזרים לבית הזה. אבל בסדר גמור. תחשבו על עצמכם, בטח כשזה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי הלאומי, שהרי בסופו של דבר רק אתמול בוועדה המיוחדת התנגדתי לכך שהולכים להעביר את החוק בחופזה, ולא רק זה – בהינף יד מעבירים תקציב, עוד לפני שבכלל התפזרה הממשלה, של 400 מיליון שקלים. תשננו את הסכום הזה: 400 מיליון שקלים, ככה, בהצבעה אחת. זה כמעט תקציב סל התרופות. דמיינו לכם מה אפשר לעשות עם 400 מיליון שקלים מכספי הציבור. וזו רק ההתחלה, זה לפני שיצאנו לבחירות. זה בלי שאני מחשבת את 100 מיליון השקלים שיהיו הלוואות למפלגות, זה בלי שאנחנו מדברים על 3-2 מיליארד השקלים שזה יעלה למשק; כל כך הרבה כסף שאיתו היה אפשר לעשות כל כך הרבה, לשנות עולם ומלואו בשביל כל כך הרבה ציבורים בחברה הישראלית. רק לפני שבוע יצאו הזקנים למחאה, לא רק על השחיקה בפנסיות שלהם אלא גם על הפגיעה החמורה בפנסיות שלהם. השבוע יצאו להפגין גם אימהות, הורים לפעוטות, על העובדה שהמדינה מפקירה את הפיקוח על חינוך ילדים מגיל אפס עד שלוש – הייתה איתי חברת הכנסת אורלי פרומן – והם זועקים את זעקתם והם קוראים למדינה הזאת, במקום לקדם חסינות לפוליטיקאים, לקדם סוג של חוסן לילדים האלה. אבל מה זה משנה? הדברים האלה לא מעניינים את הממשלה הזאת, לא עניינו את הממשלה הזאת בעשור האחרון. ופתאום ב-24 השעות האחרונות כל מה שאני שומעת זה סוג של שרביט קסם: אפשר לפתור את כל הבעיות. אליי ניגשו כי אני במקרה מייצגת – לא במקרה, מתוך בחירה – את קהילת יוצאי אתיופיה, אבל לא רק, כישראלית בטח שלא רק. אבל פתאום באים אליי בהצעות: נעלה את שארית יהודי אתיופיה, 8,000 איש – תחשבו שחלקם מחכים 20 ו-30 שנה במחנות – 8,000 איש ועוד אלפי אנשים – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה הצעות? << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן. ועוד אלפי אנשים שיושבים פה בארץ. והם משחקים בחיים של אנשים, מוכרים, או יותר נכון רוצים לקנות כל כך בזול, בדיל פוליטי, את מה שהם היו צריכים לעשות בימי שגרה. ההצעות לא איחרו לבוא לעוד ועוד חברי כנסת שמייצגים אוכלוסיות מוחלשות בחברה הישראלית. במקום שהממשלה הזאת תגלה אחריות, במקום שהממשלה הזאת תמלא את חובתה לאוכלוסיות המוחלשות בימי שגרה מתוך חובה, מתוך רצון ואהבה, אז אנחנו רואים שכל מה שהם עושים זה להציע שוחד פוליטי לכל מי שרק רוצה בצד הזה של הבית הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> פנינה, כמו שאת יודעת, כל יהודי מרוקו עלו, אז לא הציעו לי שום דבר. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> איזה באסה. אני מקווה שבגלל שסירבת לא יחזירו אותך לשם. זה גם – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני חייבת לומר שאותי לימדו בבית ש"אין עוד מלבדו" זה רק על בורא עולם. נוצרה איזו תרבות בתוך חברי הכנסת של הליכוד, 34, חוץ מראש הממשלה, שאין עוד מלבדו. הם לא מצליחים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 33. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> 33, נכון. חבר הכנסת אלי בן-דהן, סגן השר, הוא בעצם עוד דיל פוליטי. ואני אומרת: תפתחו מנהיגות, תפתחו אומץ. ראשית, בשעה הזאת, מה שראוי לעשות זה ללכת לממשלת אחדות לאומית בהובלת כחול לבן. בחצות היום הזה יהיה ניתן להעביר את מלאכת הרכבת הממשלה לבני גנץ, לכחול לבן, ואתם, חברי הכנסת מהליכוד, צריכים לחשוב בראש ובראשונה על חיסכון מיליארדים לציבור הישראלי, והדבר הנוסף – להביא קצת שקט, קצת שקט. אולי הגיע הזמן להיות יותר מאוחדים, פחות מפולגים, יותר ממלכתיים, יותר ציונים. ברגע שאתם תחשבו על זה, על הרווח הלאומי, החברתי, שיכול להיווצר פה, אולי אז תצליחו לראות את עצמכם ככאלה שנבחרו כמנהיגים, ולא בגלל שהם מתזזים מוועדה לוועדה, ולא בגלל שהם – איך אמרנו אתמול? מג'נגלים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ג'ונגל. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא, מלשון ללהטט, ללהטט מוועדה לוועדה כדי לפזר את הכנסת הזאת. צריך למצות את כל ההליכים, כאמור. ואני קוראת לראש הממשלה לדעת להודות בכך שהוא נכשל במשימה שהנשיא נתן לו. המשימה הזאת הושלמה, וההשלמה לא חייבת להיות בכך שמפזרים את כל הכנסת ומכניסים את כל החברה הישראלית לסחרור, אלא דואגים לזוז הצידה, לנהל את התיקים שלך מבחוץ בתקווה ש-, והאמת, אני מאחלת לך שתצא זכאי, ולתת לציבור הישראלי לעלות על המסלול הנכון והבריא. לכן אני קוראת לכם, חברי הכנסת מהליכוד: עוד לא מאוחר. אל תנסו לשכנע אותנו לערוק לצד שלכם, כי אצלנו יש עקרונות, יש לנו ערכים, ואותנו לא קונים בנזיד עדשים, ובטח לא סוחרים בבעיות של אוכלוסיות מוחלשות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. תודה לך. חברתי הכנסת אורלי פרומן, גברתי, עשר דקות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> נאום בכורה שלה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נאום בכורה, בכורה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אה, באמת? << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> כן, זה נאום הבכורה שלי, כי את נאום הבכורה לא זכיתי עוד לעשות, אז – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יפה. עשר דקות, גברתי, בבקשה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – שמת לב? היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ובמידה – היות שזה גם נאום הבכורה, אם תרצי לחרוג בדקה נאפשר לך. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר_המשך >> מקסים. אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, משהו חמור מאוד הולך לקרות בכפר הזה. זה לא רק שמו של סיפור קצר מאת הסופר זוכה פרס נובל גבריאל גארסיה מארקס אלא גם נבואה שאני מאוד מקווה שלא תגשים את עצמה, נבואה שעלינו למנוע את הגשמתה בכל כוחנו. כשהושבעתי לכנסת חשתי את כובד האחריות שנחתה על כתפיי. אחרי שנים רבות כמשרתת ציבור במשרדים הממשלתיים ובשלטון המקומי, הפעם אני לא רק משרתת ציבור אלא גם נבחרת ציבור ונציגת הציבור. די בעובדה זו כדי לגרום לי היום להתבייש – להתבייש שבמקום לעסוק בעיקר אנו נגררים לעסוק בטפל. נהוג לומר שקשה להבחין בין עיקר לטפל לפעמים, אבל במקרה הזה לכולם ברור מהו הטפל, ולצערי, למרות זאת, יש בינינו שבוחרים לעסוק דווקא בו. ומהו הטפל הזה? העיסוק הנפשע מיומה הראשון של הכנסת הזאת בחסינותו של נתניהו: חסינות מהותית, חסינות פרוצדורלית וחסינות פוליטית. תגידו לי, השתגעתם? אני מדברת אליכם, אלו היושבים כאן ואלו שאינם כאן, ושוכחים שהם הנציגים של העם, לא הנציגים של נתניהו. שמעתי את נתניהו ממשיך בהפצת הנבואה על בחירות חוזרות בכינוס מזכירות הליכוד אתמול, ואני מצטטת: "ככל שברור שאנחנו הולכים לבחירות, כך גדל הסיכוי שלא נצטרך ללכת לבחירות". שמעתי אותו ונזכרתי בסיפור של גארסיה מארקס על נבואה שמגשימה את עצמה. אדוני היושב-ראש, הקשיבו: "דמיין לעצמך כפר קטן מאוד, יש בו זקנה ושני בנים; האחד בן 17". << קריאה >> יאיר לפיד (כחול לבן): << קריאה >> אורלי – – – אמר שהוא לא מחליף את הנאום שלך. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אה, הינה, מצוין, אני מחכה לכם. אז אני מקריאה את הסיפור של גארסיה מארקס לבני, ליאיר ולכל מי שהצטרף. ושני הבנים, "היא מגישה להם את ארוחת הבוקר בהבעה מודאגת מאוד. בניה שואלים אותה מה קרה והיא עונה: 'איני יודעת אבל התעוררתי עם הרגשה שמשהו חמור מאוד הולך לקרות בכפר הזה'. הם מחייכים ואומרים שאלו אמונות תפלות של זקנות, סתם דברי הבל. הבן הולך לשחק ביליארד וברגע שהוא הולך לנצח משחק קל, יריבו אומר לו: 'אני מתערב איתך על פסו אחד שאתה לא מנצח אותי'. כולם צוחקים, הוא צוחק. הוא מכה בכדור ומפספס. הוא משלם את הפסו ושואלים אותו: 'אבל מה קרה לך? זה היה משחק קל'. הוא עונה: 'זה נכון, אבל אני מודאג מאוד ממה שאימא שלי אמרה הבוקר. היא אמרה שמשהו חמור מאוד הולך לקרות לכפר הזה'. "כולם צוחקים עליו, וזה שהרוויח את פסו חוזר לביתו, פוגש את אימו – – – כל קרוב אחר. שמח עם הפסו הוא אומר: 'הרווחתי מדמסו את הפסו בצורה קלה בגלל שהוא טיפש'. 'ולמה הוא טיפש?' הוא אומר: 'בחייך, הוא לא הרוויח במשחק בגלל שהיה מודאג מכך שאימא שלו התעוררה היום עם הרגשה שמשהו חמור הולך לקרות לכפר הזה'. אז אימא שלו אומרת: 'אל תזלזל בהרגשות של זקנים, לפעמים הן מתקיימות'. "קרובת משפחה שומעת את זה והולכת לאטליז. היא אומרת לקצב: 'תן לי קילו בשר', וברגע שהוא חותך את הבשר היא מוסיפה: 'אתה יודע מה? תביא שני קילו. יש שמועה שמשהו חמור הולך לקרות, ועדיף להיות מוכן'. הקצב נותן לה את הבשר". הקצב אומר: קחי שני קילו, כי גם אני שמעתי, משהו חמור הולך לקרות, ואנשים מתכוננים וקונים דברים, אז הזקנה עונה: יש לי הרבה ילדים, תן לי ארבעה קילו, והיא לוקחת ארבעה קילו. "כדי שלא להאריך את הסיפור אומר שהבשר נגמר תוך חצי שעה, והקצב שחט עוד פרה, שגם היא נמכרה כולה, והשמועה מתפשטת. מגיע רגע שבו כל אנשי הכפר מחכים למשהו שיקרה. הפעילות נפסקת ולפתע, בשתיים בצוהריים, חם כמו תמיד, מישהו אומר: 'האם אתה מרגיש כמה חם עכשיו?' 'אבל בכפר הזה תמיד חם'". אבל אני אומר לך, אף פעם לא היה חם כל כך בשעה כזאת. אבל שתיים בצוהריים היא השעה הכי חמה ביום. כן, אבל לא כל כך חם כמו עכשיו. "לכפר השומם, לכיכר השוממת, יורדת לפתע ציפור והשמועה רצה: 'יש ציפור בכיכר', וכולם באים מבוהלים לראות את הציפור. 'אבל רבותיי, תמיד יש ציפורים שיורדות לכיכר'. 'כן, אבל לא בשעה כזאת'". חברים, אני מבטיחה לחזור לסוף הסיפור, אבל לפני כן הרשו לי לחזור לרגע לדבר החמור מאוד שקורה בכפר שלנו. אנחנו כאן בכנסת בתוך בועה, אבל מחוץ לה אנשים חוששים ומיואשים. לא רק הציפורים כבר ממלאות את הכיכר. מיומי הראשון כאן אני פועלת למען הגיל הרך. זהו נושא שבכלל קיים בסדר-היום שלכם? בספטמבר הקרוב ייכנס לתוקפו חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות. אף אחד עוד לא ערוך לכך; אין תקנות, אין תוכניות, אין תקצוב – ואתם בכלל מעלים בדעתכם לפזר את הכנסת ולדחות את הטיפול בנושא הדחוף והחשוב הזה? ועל מה, על החסינות של נתניהו? מישהו דואג לחסינות של הילדים שלנו? רק לפני כמה ימים התקיימה הפגנה קורעת לב – הזכירה זאת חברת הכנסת פנינה – הפגנה של הורים צעירים שזעקו בכאב ובבכי על ההפקרות שאפשרה למטפלות לא מוכשרות להתעלל, ולהזניח את ילדיהם עד מוות, עד מוות. והינה, היום, בבית הזה, לא בחסינות לפעוטות האלה אנחנו עוסקים אלא בחסינות לנתניהו. בושה. מיום השבעתה של הכנסת ועד היום הוגשו אלפי הצעות חוק. חברי כנסת ותיקים וחדשים, הסגל המקצועי של הכנסת ועובדי הכנסת – כולם עושים ככל יכולתם למלא את תפקידם. אך כולם נתקלים בתקרת הזכוכית. קשה להאמין, אבל תקרת הזכוכית הזאת היא ראש הממשלה של כולנו, שכן כיצד ניתן לקדם הצעת חוק אם לא הוקמו הוועדות שידונו בכך? כיצד ניתן לקבל תשובות אם לא ניתן להגיש שאילתות לשרים? כיצד ניתן לטפל במשברים אם אי-אפשר לקיים דיון מהיר? מישהו נתן את דעתו שאם חלילה נפזר את הכנסת הנוכחית, אם נפזר את הכנסת אז הכנסת הנוכחית תכהן בישראל, ותהיה ממשלה זמנית במשך כמעט שנה? שלחברי הכנסת, מאז פיזור הכנסת הקודמת ועד להשבעת הכנסת הבאה, לא יהיו כלים פרלמנטריים אפקטיביים במשך כמעט שנה? זה נושא שחייבים לתת עליו את הדעת, ולא רק בגלל המקרה הספציפי שאנחנו נתקלים בו. הרי לא ייתכן שבמדינה כמו ישראל תתפקד במשך שנים ממשלה זמנית בראשות ראש ממשלה שלא זכה לאמון הציבור, וזאת בלי שבכלל ניתנה לחבר כנסת אחר האפשרות החוקית להקים ממשלה. מה ימנע מנתניהו להיאחז בקרנות המזבח ולגרור אותנו מבחירות לעוד בחירות ולעוד בחירות? מה יותר נוח מכנסת משותקת, מממשלה זמנית וממשבר תמידי שבו הוא כביכול המבוגר האחראי? אז לא, נתניהו. אזרחי ישראל לא מאמינים שזה ליברמן או החרדים. זה אתה ואך ורק אתה. אתה זה שיכול לשים את טובת המדינה מעל טובתך האישית; אתה זה שיכול לבחור לפעול לפי החוק ובדרך המלך לגשת לנשיא ולומר לו: כשלתי, לא הצלחתי. הטל את המלאכה על יושב-ראש כחול לבן, על חבר הכנסת בני גנץ. אם אתה כל כך בטוח שרק אתה יכול להיות ראש הממשלה בישראל, מדוע אתה מתיירא מלאפשר לגנץ לנסות ולהרכיב ממשלה? אם נלך לבחירות מיותרות, אם תפוזר הכנסת שזה עתה הושבעה, ידעו אזרחי ישראל שהדבר הוא על כתפיך בלבד. חבריי לסיעת כחול לבן, אני חוזרת לסיומו של הסיפור – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר_המשך >> חברים, זה נאום הבכורה שלי, תנו לי לסיים אותו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון, כי רק אנחנו כאן. יסלחו לי עוד כמה, אבל אנא, אל תפריעו לה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז אני חוזרת לסיומו של הסיפור: ואז מגיע רגע מתח שהוא כה גדול לאנשי הכפר, עד שכולם מיואשים ורוצים לעזוב, אך לא מעיזים. ואז קם אחד וצעק: אני גבר, אני עוזב. הוא לקח את הרהיטים, את בניו ואת בהמותיו, מכניס אותם לעגלה ועובר דרך הרחוב המרכזי. בכל הכפר המסכן מסתכלים עליו, עד שכולם אומרים: אם הוא מעז ללכת, אז גם אנחנו עוזבים. מתחילים לפרק את הכפר, לוקחים את כל הדברים, הבהמות, ואחרוני העוזבים אומרים: שקללה לא תיפול על מה שנשאר מביתנו. שורפים בית אחר בית ובמרכז הולכת האישה בעלת הנבואה וצועקת: אני אמרתי שמשהו חמור הולך לקרות בכפר שלנו, ואמרו לי שאני משוגעת. אז לא, בנימין נתניהו, אנחנו לא ננוס על נפשנו, לא נשרוף את בתינו ולא ניתן לך ולאנשיך להשאיר אחריכם קרקע חרוכה. הנבואה שלך לא תתגשם, ואנחנו נדאג שמשהו חמור לא יקרה בכפר הזה. זה הכפר היחיד שיש לנו, וזה הכפר שעליו נילחם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג, גברתי. חמש דקות, גברתי. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מה לא נאמר על מה שהתרחש כאן בכנסת היום. חברות וחברים בושה, ביזיון. ובאמת, יושבים כאן 65 חברים שלא מזמן נבחרו ועכשיו הגיעו לכאן ויושבים על הכיסא כמו סמרטוטים. את המגבת של מיקי חיימוביץ' צריך להביא בשביל לנגב אתכם מהרצפה. מה קורה לכם? אתם אלה שמחזיקים ככה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אני מבקש שקט. סליחה, גברתי. חבריא, שלא יהיה איזה סוף קורס. אנא מכם, שבו, אל תפריעו. אי-אפשר ככה. מי שרוצה לדבר, שילך הצידה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> 65 סמרטוטי רצפה, שאפשר לקחת ולנגב איתם אחד-אחד את הכיסאות פה, שמסייעים למלט ראש ממשלה. אתם אלה שחופרים לו את המנהרה, את דרך היציאה מהכלא. אין אחד כאן בכל הכיסאות הריקים, אחד, שיגיד: אנחנו השתגענו? אנחנו הולכים הביתה ולא משרתים את הציבור ששלח אותנו בשביל חשוד מושחת? השתגענו? אנחנו שמים את עצמנו שטיח? עלינו ינגב את הרגליים? אחד עם כבוד עצמי; אחד שיגיד: עד כאן, לא יהיה. אני באתי לשרת בכנסת את הציבור שלי; אני באתי לנסות להקים ממשלה אחרת. אין אף אחד בכנסת הזאת שיכול להקים ממשלה חוץ מאדוננו, רבנו ומורנו הקיסר בנימין נתניהו? זה הדבר היחיד שיש לנו להגיד לאזרחי ישראל? הוא יעשה הכול, ישרוף הכול מאחוריו, ישאיר אדמה חרוכה, יזרוק אתכם, ייקח ויזרוק ויזרוק וייקח, ויום אחד יגיד: חסינות – מה פתאום? ולמוחרת יחוקק, ויום אחד יציע שר אוצר, ולמוחרת יזרוק. יש לי משהו להגיד כאן, גם לחברים שלי באופוזיציה: אני גאה שמרצ לא קיבלה שום הצעה, כי יודעים מי אפילו לא ישקול. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> גם אני לא. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> ככה זה כשיש אידיאולוגיה; ככה זה כשיש עקרונות שלא מוכרים אותם, לא חשוב בשביל מה – בשביל שום תיק – – << קריאה >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << קריאה >> יש לך עוד שלוש שעות, עוד שלוש שעות. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – בשביל שום הצעה. ועכשיו משהו לכם, כחול לבן, לסיום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אתה יודע מה, הם יודעים מה תהיה התשובה. זה לא ייקח אפילו את ההתייעצות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גם של כחול לבן. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אני יודעת שיש לי הסמכה מהחברים שלי להגיד: מה פתאום? השתגעתם? צא מהסרט, די. תבין, נכשלת – לך הביתה, לך לכלא, לך למשפט. אל תגרור אותנו בנתיב הבושה הזה שכולנו נגררים בו בימים האחרונים. ועוד מילה אחת לחברים שלי בכחול לבן ולבני גנץ, המועמד שלנו להרכיב את הממשלה: חברות וחברים, אם ביבי – וחברי הקואליציה, שהיא עדיין לא קואליציה; הקואליציה המתהווה – כל כך בטוח שאין בכנסת הזאת ממשלה אחרת, למה הוא בורח מהנשיא כמו אישה שבורחת מבשורה? למה הוא רץ לפזר את הכנסת וללכת לבחירות במקום להחזיר את המנדט לנשיא, לשמוע שאין חלופה ולקבל עוד פעם מחדש 61 חתימות? למה הוא עושה את זה? כי הוא בעצמו יודע שיש כאן ממשלה אחרת – יש ממשלת מרכז, שמאל, ערבים וחרדים. חברות וחברים, זאת הממשלה החלופית, רק מה, זה מצריך שבירת פרדיגמות; זה מצריך לשבור כמה קונספציות; זה מצריך לעשות מעשה אמיץ, שהתחלנו בו במוצאי שבת, וללכת ולקבל כאן המלצות – לקבל כאן המלצות מכמה מפלגות שיודעות שבעוד כמה שעות הן הולכות הביתה, וכל התופינים שהבטיחו להם וכל חוקי השבת שהבטיחו להם בטלים ומבוטלים; ולעבוד עכשיו, בארבע השעות הקרובות, על ממשלה באמת אחרת, בלי חסינות, בלי התגברות, עם סדר עדיפויות שונה לגמרי לאזרחי מדינת ישראל, שיוכל באמת להציע תקווה. כן, זה לא יקרה עם יהודים בלבד, זה לא יקרה עם שליש מהכנסת, אבל זה יקרה אם נסתכל באומץ על כל אזרחי החברה הישראלית ונשאל מה הבשורה הדמוקרטית והציבורית שהם מצפים לה ומאיתנו. אז התשובה שלנו תהיה מאוד מאוד קלה, כי אם זה או ממשלת חסינות, התגברות, שחיתות, סיפוח, או ממשלה שתוביל סדר-יום מדיני, תשמור על עצמאות בתי המשפט ותבטיח זכויות אדם ואזרח דמוקרטיות לכל אזרחי המדינה, אין לנו התלבטות יותר, התשובה מאוד מאוד קלה, ולנו יש בדיוק שלוש שעות ו-13 דקות כדי להניח ממשלה כזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אבי גבאי, יושב-ראש מפלגת העבודה, בבקשה. אתה בא עם פנס בכוונה? הפנס שלך דלוק – – – טוב, בשורות בפיך. חמש דקות, אדוני. אני מבקש מכולם שקט, חברים. בבקשה, אדוני. << דובר >> אבי גבאי (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אדוני. גברתי השרה, רם בן-ברק, אני מבקש לשבת. מדבר חבר כנסת, וזה מפריע שעומדים ונותנים לו את הגב, אז אני מבקש מכם. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> הוא שר האוצר, לא? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש מכם, שבו. << דובר_המשך >> אבי גבאי (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הבחירות האלה מיותרות. הרי לאיש מ-120 חברי הכנסת שנמצאים כאן – שלא נמצאים פה בעצם – אין ספק בכלל. אין אחד מכל 120 חברי הכנסת שלא יודע שאלה בחירות מיותרות. אלה בחירות מיותרות גם למיליוני ישראלים, מיליוני אזרחי מדינת ישראל, שבכלל לא מבינים למה צריך עוד בחירות. כמובן הם תוצר של פוליטיקה צינית. הרי יש לנו חוק, אדוני היושב-ראש, כל כך הגיוני, כל כך פשוט, כל כך ברור, כל כך מובן, חוק תהליכי: הנשיא מתייעץ עם ראשי הסיעות; הנשיא מחליט על מי להטיל את המנדט להקים ממשלה; אם צריך, נותן הארכה; בסוף, אם לא מתאפשר להקים ממשלה, כמו שהלילה נראה, אז הוא נותן לחבר כנסת אחר את ההזדמנות להקים את הממשלה – הכול בשום שכל, הכול הגיוני, הכול נכון. בתחילת השבוע, כשהבנו שיש הצעה להקדמת הבחירות, דיברתי עם חבר הכנסת עפר שלח, שלא נמצא כאן. אמרתי לו שלמרות שהתגובה של האופוזיציה על כל הצעה להקדמת בחירות צריכה להיות כמובן כן, הפעם צריך לומר לא. הפעם צריך לומר לא, כי בכלל אין ממשלה, עוד לא קמה ממשלה, ואם עוד לא קמה ממשלה, אז מה נקדים בחירות – על ממשלה שאין? האופוזיציה צריכה לבקש את ההזדמנות להקים ממשלה. אני מקווה מאוד, ואני קורא כמובן לנשיא לתת – לאחר חצות היום, כמובן, בהתאם לחוק – את המנדט לחבר הכנסת בני גנץ, שהוא ינסה, ובעזרת השם גם יצליח, אני מקווה, להקים ממשלה. רבותיי, בחודש האחרון היו אלינו, מפלגת העבודה, כמה פניות להצטרף לממשלה. את כולן דחיתי על הסף. היה ברור שהן לא רציניות. היה ברור שאין בהן שום דבר שנוגע בדברים החשובים לנו. אתמול קיבלנו הצעה נוספת – אני חייב להודות, הצעה שנראתה רצינית יותר. החלטתי לבדוק ולשקול ולא להגיב את התגובה הפבלובית שאומרת "לא". קודם כול נבדוק מה, לא עולה לנו. אני יודע, הכי קל לומר מייד: לא, לא, לא. אז רבותיי, אני באמת מאלה שמאמינים באמת ובתמים, באמת ובאמת ובתמים, שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה של ממש, לכן בדקנו ושקלנו עד כמה ההצעה יכולה להבטיח לנו את הפסקת הפגיעה בבתי המשפט; עד כמה ההצעה הזאת יכולה להבטיח את השמירה על עצמאות שומרי הסף; עד כמה ההצעה הזאת יכולה למנוע חקיקה פרסונלית; עד כמה ההצעה הזאת יכולה למנוע חסינות לראש ממשלה ולפוליטיקאים אחרים; עד כמה היא יכולה לאפשר לנו לשמור על עצמאות התקשורת. אז רבותיי, ההצעה הזאת באמת כללה את ביטול כל יוזמות החקיקה הקשות האלה וזכות וטו על כל יוזמה כזאת; היא כללה את האחריות לתיק התקשורת – כן, התיק הזה שנתניהו שומר לעצמו כבר שש שנים; היא כללה כמובן גם הצהרה ואמירה ברורה שלא נשב בממשלה אם יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה. כיושב-ראש המפלגה מימשתי את חובתי: הצגתי אותה לחברי הסיעה. שוחחנו עליה והחלטנו שלא לקבל את ההצעה. אני יודע, הכי קל היה שוב לדחות על הסף, אבל יש לנו אחריות – אחריות לשאול שאלות, לחשוב מחוץ לקופסה, לשאול מה האלטרנטיבה. אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שהערב נצליח למנוע את הקדמת הבחירות המיותרות האלה ונצליח לחזור לתהליך הנכון, שבו נותנים לאדם אחר, במקרה הזה חבר הכנסת גנץ, את המנדט להרכיב ממשלה. אבל אם לא נצליח ומדינת ישראל תיזרק שוב פעם לבחירות מיותרות, אני מקווה מאוד שלא נסיים אותן בתוצאות שיגרמו לכך שניפרד מהדמוקרטיה שלנו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הודעה דרמטית – ואני מתנצל בפניכם, גם חברי אחמד טיבי וגם עאידה ואוסאמה, שלא סיפרתי לכם: ראש הממשלה דיבר איתי לפני שבע דקות. הוא אמר לי שהוא מוכן לסגת מהשטחים הכבושים וגם לבטל את חוק הלאום, ושהוא בעד לא רק שוויון אזרחי לערבים אלא גם לאומי, והוא מוכן גם להכיר בנכבה ולתקן את העוול ההיסטורי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> גם חזרת הפליטים. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ואני מתמהמה, אני לא יודע מה להשיב לו. הוא אומר לי: רק חוק החסינות וההתגברות, ואני, אפילו לא היה לי זמן להתייעץ איתכם. אני מסתכל על השעון מתי אני צריך לענות לו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא נתן לך זמן לחשוב? רצה תשובה על המקום. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא אמר שזאת לא טקטיקה מול ליברמן, שזה אמיתי אצלו. אז אנחנו עוד נתייעץ ונחשוב מה נשיב לו. חברים, היו בחירות. חשבנו שנדבר על הדברים האמיתיים והחשובים לחברה באמת: על עובדות שמרוויחות 21% פחות מהעובדים שעובדים לצידן; נדבר על האישה שנרצחה על ידי בן זוגה אחרי שהתעלמו מתלונותיה במשטרה; חשבנו לדבר על פועל בניין שנפל אל מותו בגלל רשלנות והיעדר אכיפה; חשבנו לדבר על מבוגר שנאלץ לשכב במסדרון של בית חולים כי אין מיטות פנויות; חשבנו לדבר על שכר מינימום שמאלץ הורים לעבוד בשלוש משרות במקביל; חשבנו לדבר על קשישה שלא מקבלת קצבאות בגלל המבחנים המשפילים של הביטוח הלאומי; חשבנו לדבר על צעירים שלא יכולים לקנות דירה; חשבנו לדבר על 1,300 נרצחים אזרחים ערבים כתוצאה מהאלימות והפשיעה בחברה הערבית מאז שנת 2000 ועל אחוזים קטנים של כתבי אישום; חשבנו לדבר על 100 יישובים בלתי מוכרים בנגב בלי מים וחשמל, ממש כאן, בלב המדינה המתקדמת; חשבנו לדבר על תושבים שמפונים מבתיהם לטובת מגדלי יוקרה בבעלות טייקונים; חשבנו לדבר על הפקעת משאבי הטבע מידי האזרחים; על הילדה חולת הסרטן מעזה שלא יכלה לקבל טיפול כי לא הורשתה להיכנס לישראל. חשבנו לדבר על דברים באמת חשובים, כמו זה שמאז 1948 ועד היום לא נבנה אף יישוב ערבי אחד בזמן שנבנו 770 יישובים חדשים לאזרחים היהודים; חשבנו לדבר על האתיופים שסופגים אלימות מצד המשטרה. חשבנו לדבר על הדברים המהותיים החשובים באמת לכלל האזרחים. יותר משנתניהו צריך ללכת לכלא בגלל השחיתות שלו, הוא צריך להיות מודח בגלל המדיניות שלו, שהופכת את הרשימה הזאת לארוכה יותר ויותר. כעומק השחיתות עומק הגזענות; כעומק השחיתות עומק השיסוי; כעומק השחיתות עומק הפשיזם. הרשימה הזאת שהקראתי היא הסיבה האמיתית להיות נבחר ציבור; היא הסיבה האמיתית לעמוד פה היום; היא הסיבה שאני פה. בחירות או לא בחירות – העיקר להיאבק למען שוויון, דמוקרטיה, צדק חברתי ושלום. זה העיקר. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת מנסור עבאס. חבר הכנסת עבאס, מנסור עבאס. ליש, מחמוד? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא. הוא עדיין לא חבר. << דובר >> מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אליי לא התקשר ראש הממשלה בנימין נתניהו ולא הציע מה שהציע לחבר הכנסת איימן עודה. אני בעצם ניהלתי עם עצמי משא ומתן במשך כל היום, ושיחקתי שני התפקידים. אמרתי כבר בנאום הבכורה שאני מסוגל לקחת את שני התפקידים ולשוחח עם עצמי ועם עצמי. אז דמיינתי לעצמי, אם הם פונים אלינו ורוצים לנהל משא ומתן עם נציגי הציבור הערבי – עם אזרחי מדינת ישראל שלגיטימי שיהיו חלק מהמערכת הפוליטית, לגיטימי שיהיו חלק מקבלת ההחלטות, לגיטימי שיהיו חלק ממדיניות חלוקת המשאבים, ולא להסתפק בלהצביע כל פעם נגד. מסיימים מערכת בחירות, ואז רוצים לפרק. ואכן, עמדתנו בקריאה הטרומית והראשונה הייתה בעד חוק פיזור הכנסת, כי אין לנו אלטרנטיבה, וכנראה שלא תהיה לנו אלטרנטיבה, כי שני צידי הבית נוקטים אותה עמדה כלפי האזרחים הערבים וזכויותיהם ולא מוכנים לשתף אותם. אז עשיתי תרגיל מחשבתי, והנחתי שקיים מצב דמיוני כזה שפונים אלינו. מה אנחנו דורשים? מה אנחנו כנציגי הציבור הערבי מבקשים תמורת לא להיות אופוזיציה? זה מעבר לציפיות, מעבר למקובל במיינסטרים הישראלי, אז אולי תשמעו, גם החלק הימני של האולם, כי החלק השמאלי כמעט לא נמצא: אנחנו דורשים תוכנית בין-משרדית מתוקצבת למיגור האלימות והפשיעה. כשדיברתי כבר בכנסת על האלימות והפשיעה לא דיברתי על חיי אדם, ולא דיברתי על הנושא מבחינה ערכית. דיברתי על הפגיעה בשלטון החוק, הפגיעה בריבונות הכנסת, שהממשלה שהיא מקימה מאפשרת לקבוצות פושעים לנהל מדינה בתוך מדינה. לכן, הסעיף הראשון שאנחנו דורשים בכל הסכם קואליציוני ולא קואליציוני זה תוכנית בין-משרדית מתוקצבת למיגור האלימות והפשיעה. אנחנו גם דורשים תוכנית פיתוח כלכלית בהמשך לתוכנית 922 – אולי תהיה 923, 924; והשרה גילה גמליאל מקשיבה, ואני יודע שהיא יזמה את התוכנית וקידמה אותה ותשמח לקדם תוכנית נוספת בתחום הזה. הסעיף השלישי בהסכם שאנחנו מצפים לו – ביטול חוק קמיניץ, החוק שהגביר את פעילות ההריסה, הגביר והעלה את סכומי הקנסות שמשלם האזרח הערבי העני, שדורש דרישה בסיסית מאוד: לגור בבית בצורה מכובדת, בלי שירגיש כל שעה ביום ובלילה שהוא מאוים, ובכל יום, בכל שבוע, בכל חודש יכולים לבוא אליו ולהרוס לו את הבית; ביטול קנסות מינהלתיים – להקים ועדת מומחים הכוללת נציגים של האוכלוסייה הערבית לדון בקריטריונים להפחתת העונשים בגין בנייה ללא היתר. אנחנו גם דורשים הקמת ועדה מיוחדת לקידום אישור תוכניות מתאר ביישובים הערביים והגדלת שטחי שיפוט – מאוד בסיסי, מאוד אזרחי, ורחוק מהגישה הלאומית, שלא מוצאת חן בעיני רוב חברי הבית הזה. אנחנו דורשים גם הכרה בכפר דהמש ובכפר רמיה בגליל; או שיכירו בהם ככפר נפרד או שיכירו בהם כשכונה – בכרמיאל, בלוד ורמלה. אנחנו גם מבקשים לבטל את טופס 4. טופס 4 – אולי רוב חברי הבית לא מכירים אותו, כי הם נכנסים ישירות לדירות שלהם, לווילות שלהם, ולא מתעניינים ולא יודעים מה זה טופס 4. טופס 4 זה טופס שדורשת חברת החשמל כדי שתחבר את הבתים לרשת החשמל, ואם אין היתר בנייה, אין חיבור לחשמל, ואז אנשים מתחברים בדרכים שהן לא בטוחות ועקיפות. אנחנו גם דורשים, באותו הסכם שאנחנו מייחלים לו, להפסיק או להקפיא את ההריסה בנגב, במיוחד בנגב. כל שנה יש הריסה של כמעט 2,000 בתים, במיוחד בכפרים הלא-מוכרים בנגב, אז הקפאה מיידית של הריסות הבתים בנגב, הקפאת ההליכים והימנעות מחלוקת התראות או צווים חדשים למשך חמש שנים, ואנחנו בחברה הערבית נתחייב שלא נבנה בנייה לא חוקית. נוציא מהכלל שני סעיפים: בנייה של בתים חדשים לזוגות צעירים – מאוד אנושי, מאד בסיסי לאפשר לבחורים הצעירים בכפרים הלא-מוכרים, לבנות, וזה בעצם לא בית, זה מין קרוואן כזה, מין אוהל כזה, שיוכלו להתחתן ולגור בו; וכמובן, שיפוץ והרחבה של בתים קיימים, כי המשפחות אצלנו, כמו שאתם יודעים, גדלות משנה לשנה. פירוק רשות ההסדרה בנגב, שהיא מין שלטון מנדטורי חדש בנגב, ובמקום זה להעביר את הפיתוח של היישובים הערביים בנגב למשרדי הממשלה – לא למדינה אחרת, למשרדי הממשלה. הכרה בכפרים הערביים שאוכלוסייתם מעל 1,000 אנשים והקמת צוות שיבחן את כל הנושא של הכפרים הלא-מוכרים, שייתן מענה הולם ומתאים לנגב בכלל ולכפרים הבלתי-מוכרים בכלל. אנחנו גם דורשים – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת מנסור, אתם ביקשתם חמש דקות לדיבור. אתה כבר מדבר שבע דקות. עוד דקה תספיק לך? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> כמובן שיש עוד ועוד סעיפים, אבל אני אסתפק בעוד סעיף אחד: אישור תוכנית המתאר לא יפתור את כל הבעיה. הרחבת תוכניות המתאר תפתור חלק מהבעיה. אנחנו זקוקים ליישובים חדשים, שיתוכננו מראש, רחוק ממרכזי הכפרים הערביים – לפחות יישוב אחד בנגב, יישוב אחד במרכז ויישוב אחד או שניים בצפון – אבל כמובן, אנחנו צריכים תוכנית ארצית שתגדיר את המקומות לפי הצרכים של החברה הערבית. אלו, רבותיי, חלק מהדרישות, חלק מהצרכים של החברה הערבית. אם היו מציעים לנו הצעה מגונה – להיות לא חלק מהקואליציה; להיות גוש מונע, חוסם, או להיות שותפים – היינו מציגים את הדרישות האלה; רחוק מההזיות שמנסים חלק מחברי הבית או ממפלגות הבית להציג, שנציגי הציבור הערבי לא דואגים לחברה הערבית אלא דואגים או לאינטרס האישי שלהם או לאינטרס מחוץ לגבולות המדינה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יעלון, בבקשה. בבקשה, חמש דקות. << דובר >> משה יעלון (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אני מבקש שקט. << דובר_המשך >> משה יעלון (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – מדינת ישראל נמצאת כבר שנתיים ויותר באירוע מתמשך שבו כל האינטרסים שלנו משועבדים לטובת חילוץ נתניהו מאימת הדין. כבר התרגלנו, התרגלנו למתקפה השיטתית על מה שאמורים להיות איזונים ובלמים בדמוקרטיה: פגיעה בחופש העיתונות תוך התעקשות תקופה ארוכה להיות שר תקשורת; פרשות שכבר יש לגביהן המלצות לכתבי אישום בכפוף לשימוע, כמו 2000 ו-4000; התעקשות, כשעושים את הרפורמה בתאגיד, שחטיבת החדשות תהיה כפופה לפוליטיקאים, ועוד ועוד ועוד; התנפלות על שלטון החוק, על מה שאמור להיות איזונים ובלמים בדמוקרטיה: על השוטרים, על הפרקליטים, על השופטים, בעיקר על בית המשפט העליון – התנפלות שהופכת אותם ללא לגיטימיים, מפכ"ל; פרקליטים שנוקבים בשמותיהם – ראש הממשלה נוקב בשמותיהם של אלה שעוסקים בתיקים שלו; השופטים – מחפשים בכל דרך לעשות להם דה-לגיטימציה; ובית המשפט העליון – אויב העם. לא שאין מקום לקיים דיון רציני על האיזונים, על אקטיביזם שיפוטי, על איך ממנים שופטים. אבל להפוך את הכול, תחת הכותרת "משילות", לכפוף לפוליטיקאים – הפוליטיקאים ימנו, הפוליטיקאים יחליטו – כמובן שזה דומה יותר לטורקיה מאשר לדמוקרטיה של מדינת ישראל. והתקפות על משרתי הציבור – מקרה כמו המקרה שמתנפלים על ראש שב"כ שמבטא את עמדתו המקצועית בנושא מגנומטרים בהר הבית, ויוצאת שרה בממשלת ישראל שלא הייתה בדיון ותוקפת אותו כהזוי, יושב-ראש קואליציה תוקף אותו: אנשי השב"כ נהיים שפנים, פחדנים, כולם נהיים שמאלנים. ומי שאחראי לשירות הזה זה ראש הממשלה, והוא שותק. למה? כי אסור למשרתי ציבור להביע את עמדתם המקצועית, בוודאי אם היא מנוגדת אולי לאיזה אינטרס פוליטי. באותה מידה מסתתרים מאותם השירותים – זה יכול להיות צה"ל, זה יכול להיות שב"כ – כשיש איזשהן דילמות; כשהדרג המדיני מבין שאולי לא נכון לכבוש את עזה עכשיו, אז מסתתרים מאחורי צה"ל. בקיצור, גם בשיטת המינויים וגם בהתנהלות בוודאי שלא מדובר כאן בממלכתיות, לא מדובר כאן על מערכת דמוקרטית נכונה, אלא בשימוש ציני פוליטי כדי לשרוד, כדי לבנות כוח, כדי לזרות חול בעיני הציבור ולא להגיד את האמת. וכשמדברים על המינויים אז מחפשים את השיטה שבה הנאמנות תהיה לאישית, ולא הנאמנות למדינת ישראל. כל זה מכרסם ביסודות של מדינת ישראל. אנחנו לא מרגישים עד כמה זה מכרסם – אלא אם כן אתה רגע מסתכל מהצד. כל יום סיפור חדש. כמה חקיקות נבעו מאותה הימלטות מאימת הדין: החוק הצרפתי, שמתאים למדינה שיש בה הגבלת כהונה של נשיא, כמו בצרפת; אצלנו גם אין הגבלת כהונה וגם מדברים על איזה חוק שאסור יהיה לחקור אותו. עד מתי? מסמר בלי ראש; חוק ההמלצות, שכבר עבר, שחס וחלילה המשטרה תגלה מה היה בחקירה; חסינות; פסקת התגברות; לאחרונה שינוי חוק-יסוד: הממשלה לגבי מספר השרים באישון לילה, בממשלת מעבר. מוצאים שזה חוקי; מה לעשות – מסריח; עכשיו פיזור הכנסת, שאמור לעלות למדינת ישראל מיליארדים, והכול כדי להציל את עורו של נתניהו מאימת הדין. וכעת אנחנו באיזושהי מערכת של פיתויים. מציעים לאנשים, לחברי כנסת, למועמדים, למפלגות, הרבה פיתויים. פיתויים. כטובע הנאחז בקש הוא מוכן למכור את הכול למגזר הזה, למגזר ההוא, לאנשים, העיקר להינצל מאימת הדין. וכל זה מלווה בשקרים, בשקרים, תחת הכותרת: נבחרנו וזה רצון העם. זה מה שהעם רוצה – מערכת בחירות עכשיו? זה מה שהעם רוצה – להשקיע מיליארדים? זה מה שהעם רוצה – שאנחנו בתחילת מושב הכנסת נעסוק בזה ולא נעסוק במה נכון לעשות בבריאות, בחינוך, בתשתיות, גם בביטחון, בתחומים החשובים למדינת ישראל? הכול, הכול, הכול משועבד להישרדות הפוליטית האישית של נתניהו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה יעלון (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואנחנו טוענים שהלילה בחצות, לאחר שנתניהו נכשל להקים קואליציה, שום טריק ושום שטיק לא צריך למנוע את זה שנשיא המדינה יטיל את הרכבת הממשלה והקואליציה על רב-אלוף במילואים בני גנץ וכחול לבן כסיעה הגדולה בכנסת הזאת. זאת דרך המלך, ולא שום דרך אחרת. הציבור לא רוצה בחירות. גם אנחנו לא רוצים בחירות. בניגוד לנתניהו, אנחנו באנו לשרת את הציבור ולעבוד בשביל הציבור, והדבר הנכון הוא להגיע לזה שבתום התהליך תהיה פה אפילו ממשלת אחדות של כחול לבן עם הליכוד, ללא נתניהו. צר לי שחבריי בליכוד, שרים וחברי כנסת, מתנהגים כשפנים, יודעים בדיוק את המחיר. רבים ביניהם אנשים ישרים, אבל לצערי במקום הזה לא אמיצים. זה ייחשב לדיראון עולם בהסתכלות אחורה, כשישאלו אתכם איפה הייתם ולא אמרתם לנתניהו: עד כאן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. והיות שאנחנו יושבים כאן שש שעות היום, או שבע – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> אין לי איך לשעשע. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעוד כך וכך דקות האופוזיציה תסיים לומר את דברה, ובצד הזה של האולם יעלה ויבוא מצעד הפחדנים. יבואו הפחדנים אחד-אחד, ישבו מפוחדים על כיסאותיהם וילחצו לחיצה חרישית על כפתור שהם לא מאמינים בו. אתם לא יודעים שזה עקום? אתם לא יודעים שזה מבזה אתכם? אתם לא יודעים שזה מבזה את הכנסת? והחלק המדהים הוא שאנחנו יודעים שיש שם אנשים הגונים. מה, יולי, יושב-ראש הכנסת פעם שנייה, לא יודע שאנחנו בעיצומו של תהליך מבזה? גלעד, שר שאחראי למשטרה, לא יודע שכל העסק הזה נועד להחליש את המשטרה לטובת אדם אחד שחשוד בפלילים? צחי, שהיה שר משפטים, לא יודע שהוא נותן את ידו למשהו עקום לגמרי? ומה שהכי עצוב – יש פה כמה אנשים שישבו עם נתניהו בממשלות – זה שהם גם יודעים: הרי זה לא יעזור להם אצלו. הוא קונה את שתיקתם באיומיו. אתם חושבים שהוא מעריך את זה שאתם שותקים? אתה חושבים שהוא מעריך את זה שאתם פוחדים? ביבי פוחד רק מדבר אחד – ממי שלא פוחד ממנו. למה אתם חושבים שהוא יושב עכשיו עם שק שינה מחוץ לחדר של ליברמן? כי ליברמן לא פוחד ממנו. למה הוא פוחד מגדעון סער? כי גדעון סער לא פוחד ממנו. למה הוא פוחד מהנשיא ריבלין? כי הנשיא ריבלין הוא יהודי הגון, ואנשים הגונים לא פוחדים משום דבר. אפילו היסטורית, הרי בסוף מתקדם בליכוד רק מי שלא פוחד. סילבן שלום לא פחד ממנו, אז הוא היה שר האוצר והוא היה שר החוץ, והוא קיבל תפקידים כי הוא לא פחד. ריבלין הפך להיות הנשיא כי הוא לא פחד ממנו, לא פחד להתעמת איתו, לא פחד להגיד לו: תקשיב, אני לא שואל את עצמי מה אתה רוצה, אני שואל את עצמי מה נכון למדינת ישראל ולעם ישראל. הוא היה יושב-ראש כנסת שלא פחד משום דבר, כולל מנתניהו. בגלל זה הוא הפך להיות נשיא. מנהיגים לא מפחדים מעימותים. מנהיגים הם אנשים שמוכנים להסתכן בהפסד כדי לנצח. אז אתה אומר: יש פה מספיק אנשים שהגיעו להישגים. יולי היה מספר אחת בפריימריז של הליכוד. הוא לא יכול לדבר בשם הליכוד? בוא נקים ממשלה בראשותו של בני גנץ, נעבוד יחד, נעשה דברים טובים לטובת עם ישראל. מה, אתם בפוליטיקה בשביל להציל חשודים בפלילים? בשביל לסדר חסינות למי שיש לו כתב אישום? בגלל זה יצאתם מחייכם? ושלא לדבר על זה שכבר אף אחד לא עוצר לשאול את עצמו לשנייה מה רוצה המדינה. המדינה רוצה ממשלה עובדת, בלי סחטנות, בלי קיצוניים ובלי ראש ממשלה חשוד בפלילים. נשמע לי טריוויאלי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל אין לכם סיכוי, חבר הכנסת לפיד. אין לכם סיכוי. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר_המשך >> נשמע לי טריוויאלי – ממשלה שעובדת, בלי סחטנות, בלי קיצוניים ובלי ראש ממשלה שחשוד בפלילים. המדינה רוצה שבמקום שנתחיל לנזול למדינת הלכה תמורת החסינות, תהיה פה מדינה שמכבדת את היהדות, מכבדת אנשים דתיים, אבל הולכת לעבוד. ובמקום עשרות מיליארדים לסחטנות פוליטית, יהיו עשרות מיליארדים לחינוך ובריאות ורווחה, ודמוקרטיה יציבה, ואתם יודעים מה? קצת שקט, למען השם, מהרעש שהאיש הזה מחולל בחיינו מהבוקר עד הערב. מדינת ישראל רוצה שקט, מגיע לה שקט, ואנחנו יודעים ויכולים לתת לה את השקט שאותו היא רוצה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת בני גנץ, בבקשה. << דובר >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברים, ברשות חבריי מסיעות האופוזיציה אני מתכבד לסיים את מצעד הגיחוך הזה שאנחנו עוברים פה בשעות האחרונות, ונשאיר לחברינו מהקואליציה לבחור את הפרק בספר, לבחור את הכתבה מהעיתון, לעשות את כל מה שצריך בשביל שהזמן יחלוף. בינתיים יתנהלו הדברים הרציניים שבשמם, אני מניח, מתכנס ראש הממשלה בלשכתו בירושלים; אולי במקומות אחרים. אין לי בכלל ספק ולו הקטן ביותר שבעודנו יושבים כאן ומספרים סיפורים, מישהו עוסק בשאלות מאוד מהותיות של איך תיראה הדמוקרטיה הישראלית, איך עושים איזון נכון בין הרשויות השונות. שום דבר אחר לא מעניין שם. זה הסעיף הראשון שאותו בודקים ועליו יש התעכבות ארוכה מאוד, אני בטוח, אחרת היינו גומרים את כל העניין הזה בהרבה פחות זמן. אין בכלל ספק שנושא מדיניות הביטחון וההשקעות לטווח ארוך הם הנושא השני בסדר החשיבות, כי הרי אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון וחייבת להיות דמות חזקה ולהגן על עצמה. אז אין לי שום ספק שכל הדיונים שקורים עכשיו עסוקים אך ורק בשתי הסוגיות האלה: איך נהיה פה דמוקרטיה צודקת; איך נהיה פה חזקים מבחינה ביטחונית. וכן, יש עוד דבר נוסף שבוודאי עושים, כי אכן, במדינת ישראל, לצערנו, יש פילוג בין החלקים של החברה, בין החלקים של העם, בין אזרחי ישראל, ואנחנו חושבים – כך ודאי אומר לעצמו ראש הממשלה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר_המשך >> אם הח"כים יפריעו לי זה נראה לי אחלה. אם זה לא הח"כים מפריעים לי – נראה לי לא טוב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, חברים בצד שמאל. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז אני משוכנע שאת נתניהו מטריד מאוד הפילוג שמתרחש בעם, וזה הסעיף השלישי שהוא עוסק בו כשהוא בא להרכיב את הממשלה: איך תהיה פה דמוקרטיה; איך נגן על המדינה; איך יחברו בין חלקי העם השונים – איך יתקרבו חרדים לחילונים, ערבים ליהודים, מזרחים לאשכנזים או כל מה שצריך, ואיך מבטיחים חינוך שווה לכל אחד. אין שום דיון אחר. חברים, לא זה ולא זה ולא זה. הלכו על דברים אחרים, דנו על דברים אחרים. שמענו חלק מההצעות שעלו בניסיון להסיט אנשים. כל מיני הצעות עלו רק בשביל, בנזיד של משהו, לעשות עסקה, לעשות קומבינה. שמענו את ההצעות פה, הן באמת מרחיקות לכת; יחס השרים וחברי הכנסת הוא בהחלט רחב, ועולה בצורה מוצדקת. אבל יש דבר אחד, אדוני היושב-ראש, שבאמת הדהים אותי: עד כמה הולכים לדברים הקריטיים ביותר שצריכים להיות במדינה. אם לא אכפת לכם, מיקי קיבלה הצעה שיחליפו לה את כיסא העור לכיסא אחר. לזה לא האמנתי שיגיעו, לא האמנתי שיגיעו, אבל היא קיבלה הצעה כזאת – תגידי לי שלא. היא קיבלה הצעה כזאת. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – מי יסרב לכיסא. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> השאלה היא אם האמנת שהיא תסרב לזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בליכוד יש חוש הומור – – – << דובר_המשך >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן, בדיוק. אז אני רוצה לעצור את חוש ההומור ולספר לכם על משהו שהוא בוודאי פחות מצחיק. אנחנו יודעים, חברים, שכשאנחנו היינו בתקופת בחירות אנחנו – ובכלל זה אני – חווינו התקפות אישיות וירידה למקומות נמוכים בצורה בלתי רגילה. אני מניח שאם יהיו בחירות פעם נוספת זה יקרה עוד פעם. לא נורא, גמרנו אימון יסוד – נעבור לאימון מתקדם. נעמוד גם בזה, שום בעיה. אבל ללכת לאימא של חברת הכנסת עומר ינקלביץ', להפעיל עליה את סך הרבנים בסביבה, כשכל מה שהיא מנסה – אני מבקש שתקשיבו, כי זה קריטי – כשכל מה שהיא מנסה לעשות בכוחה הדל זה להתייצב בפני הבלתי-אפשרי, לשבת בתוך סיעה של 35 ח"כים שאינם באים מהמגזר החרדי ולייצג שם בצורה הכי מכובדת שאפשר את המגזר החרדי – על זה הולכים להפעיל עליה כל מיני דיני תורה כאלה ואחרים. אם לא הגענו לבושה, אז הגדרתי עכשיו את הבושה מחדש. ככה זה קרה. אז הכיסאות האילמים שיושבים פה לא שומעים, אבל דברי ימי ההיסטוריה יזכרו את הרגע הזה שבו הייתה אחת שניסתה לקרב בין אנשים ומישהו גורם לה להרחיק בין אנשים, וההיסטוריה תשפוט את המהלך הזה. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> בושה. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר_המשך >> ממש בושה. ואני אומר לכם, אנחנו באנו וראינו מערכות מורכבות, וכל פעם שהתברברנו, הלכנו למקום האחרון שהכרנו. זה יכול לקרות בחיים. אנשים עושים טעות בניווט, הולכים חצי לילה, הולכים יום, הולכים יומיים, מתברברים – חוזרים לנקודה האחרונה שהכירו. לנתניהו הייתה הנקודה האחרונה שהייתה לו. איש עם ערכים, איש שמכיר את המקום – שיפסיק, שיחזור לנקודה האחרונה שלו וינסה להתחיל מהתחלה. יש לי יסוד סביר להניח שהוא יוותר על האופציה הזאת, כי יש לו דברים יותר חשובים מהדבר הזה. אנחנו במצעד הגיחוך הזה לא נשתתף, ונעשה את כל מה שאנחנו יכולים כדי שזה יקרה אחרת. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, נציגי האופוזיציה סיימו את הדיונים שלהם. אני מזמין את אדוני יואב קיש, בבקשה. יש לך ולי 30 דקות להיות ביחד. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> מה קרה, אתם לא רוצים לשמוע? << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> למה, אתם באתם לשמוע אותנו? << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כנראה קשה לכם לשמוע את האמת שאני בא להגיד לכם, אבל אפשר לתת קצת כבוד. אבל אתם יודעים מה? אני מוכן להיות זה שעולה ומבריח את כל האופוזיציה. רק תעשו לי סרטון וידיאו איך אני עולה וכל האופוזיציה בורחת. תצלמו בבקשה איך אני עולה וכל האופוזיציה בורחת. בואו נראה מי האמיצים של האופוזיציה שנשארו. איפה הרמטכ"לים שבורחים? איפה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, קדימה, אנחנו רוצים להתחיל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כל הרמטכ"לים בורחים עכשיו. מה קרה? מה קרה בסך הכול? קשה לשמוע את האמת? קשה לשמוע את האמת? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, לשבת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עולה לומר לכם את האמת בפרצוף ואתם בורחים. יועז, תברח גם אתה. אתה נשאר – אני לא ארדים אותך. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אל תדאג, גם אני נשאר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תישארו, אני לא ארדים אתכם, את זה אני מבטיח. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל איך כל הרמטכ"לים ברחו, יועז. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טוב, סליחה. אדוני, אדוני. זהו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> על טיסה לשום מקום – – – על מטוס שמתרסק. יותר גרוע מהטייס השווייצרי. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> אתם בורחים כל הזמן. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> כמה דקות ישבת? כמה נאומים שמעת? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> איך כל הרמטכ"לים שלכם בורחים עכשיו, וגם הסמל הראשון. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אתם לא – – – << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – בית"ר. תגידו: בית"ר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, פנינה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני שמח שאתה נשארת. נציגי הימין נשארו פה. יש לנו שלושה חברי כנסת מהימין שנשארו פה, והשאר ברחו. טוב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מקשיבים לך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מחכה שהוא ייתן לי שעון. הינה, יש שעון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש לך שעון. אני מבקש מאבי, חבר הכנסת ניסנקורן, הבהרה לקואליציה: האם אנחנו חוזרים לדבר או שאנחנו בזה – אז תסגרו את זה בצד. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, נגמרה רשימת הדוברים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן, כן. מטפלים בזה, אל תדאגו. שאדוני ימשיך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ראשית, אני קודם כול רוצה לברך את חבריי מהאופוזיציה שנשארו פה ולא הלכו. אני לא יכול לבוא אליכם בטענות, אתכם אני מכבד. האמיצים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש הרבה יותר מהאופוזיציה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יש פה נבחרת אמיצה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> סליחה, אדוני היושב-ראש, תאפשר בבקשה לאבי הצהרה מהצד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> הבהרה. הוא צריך להבהיר את עצמו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, אדוני. סליחה, סליחה. תיגש בבקשה למיקרופון בצד. הבהרה. רגע, רגע. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה הערבוב עכשיו. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> אבל אם יש לך הרבה יותר פה מאשר שם – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל למה זנדברג, תמר זנדברג, אומרת לו לא להסכים? או שאתם מתחייבים או שאתם משחקים משחקים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אנחנו לא מתחייבים לכלום. << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> לא, תראה איזה ילדים טובים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תמר זנדברג אומרת לו לא, אבל יש סדר דוברים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אנחנו לא מתחייבים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> סליחה, יש סדר דוברים. תקריא את סדר הדוברים. מיקי, אז שיקריא לפי סדר הדוברים. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> סליחה, זה בניגוד לסיכומים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי, תיגשו החוצה, בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני ארד. אני ארד, תקריא את סדר הדוברים ותגיע אליי – אני אעלה. זה מה שיהיה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דבר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני אומר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אדוני, דבר. אתה לא מנהל את הישיבה. דבר. יש לך 30 דקות. בבקשה, לא להפריע לו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מבקש – – – שיבוא לפה וייתן לנו הסבר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> האם הקראת את סדר הדוברים והגעת אליי – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אני לא חייב להקריא. בשלב מסוים אלה שהיו לפניך משכו, לא ביקשו לדבר, ועכשיו אתה מדבר. בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. אז אני אומר. מיקי, הינה, הוא אומר: אלה שהיו לפניי – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> רגע, אני סוגר עם גדי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, תקשיב רגע, מיקי – – – << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> אני בדיוק אומר, אני כותב. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מיקי, אלה שהיו לפניי, אומר היושב-ראש, משכו את השמות שלהם, והם הגיעו ברשימה אליי ועכשיו תורי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> אז שזה יהיה ברור. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, אמר היושב-ראש. רגע, סליחה, היושב-ראש אמר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני חוזר: הייתה רשימה של עוד ארבעה איש; ארבעה איש – פנינו אליהם, לא ביקשו לדבר, הגיע תורך, אתה מדבר. קדימה, בבקשה, תדבר. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> בסדר, אבל התור שלנו – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> את הדברים האלה אני מציע. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני הייתי הראשון. הראשון זה אני. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> אחרי כולם? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, חבר הכנסת מיקי, אנא צא, גש לאלה שסיכמת איתם, ותסגרו את זה, בבקשה. צאו החוצה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל עכשיו תמר זנדברג מערבבת אותם ומנסה לייצר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יואב, אתה צריך להיות יושב-ראש ועדה, חבל לך על – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל האמת היא שאין לי בעיה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אגיד ככה: תראו, ברגע זה, as we speak, הכנסת הזאת עדיין לא יודעת אם היא הולכת להתפזר או לא, היא לא יודעת אם תהיה ממשלה בראשות נתניהו, כן או לא, וזה המצב שבו אנחנו נמצאים. << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> נשארו עוד שעתיים, חכה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אנחנו עוד לא יודעים. << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> תחכה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה להגיד לכם, אתם עמדתם פה מעל הבמה, חבריי חברי האופוזיציה – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> יואב, מה שעצוב זה שאתה לא יודע מה קורה בליכוד. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא יודע. האמת היא שאני לא יודע. << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> אתה לא מדבר בשם הקואליציה? << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אתה בליכוד ואתה לא יודע מה קורה בליכוד? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עוד לא יודע, כי אנחנו עוד בשלבי הרכבה. אבל מעל הבמה הזאת קראתם אחד-אחד, אתם, חברי האופוזיציה, לנו, לחברי הקואליציה, לא להצביע בעד פיזור הכנסת. כך היה. << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> אבל הקואליציה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע. אתה מודה שזה מה שהיה? כי אני ישבתי פה ושמעתי את – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> לא להוציא 5 מיליארד שקל, שאין – – – על קרב חסינות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה קראת, אמרת לנו – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> קרב חסינות – 5 מיליארד שקל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אמרת לנו: אל תצביעו על פיזור הכנסת – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> כן, זה טכני. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – נכון? אמרתם. עכשיו תראו את הצביעות שלכם, כשבאים – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> אל תקריסו את מדינת ישראל לתוך עצמה. אתם מקריסים את המדינה לתוך עצמה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לך דבר אחד, אני אומר לך דבר אחד – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> בזמן שיא של ישראל אתם מקריסים אותה לתוך עצמה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לך דבר אחד, חבר הכנסת צביקה האוזר, דבר אחד – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> זו לא אשמתו, זה ביבי. הוא רק ממלא הוראות. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> 5 מיליארד שקלים. לא 1, לא 2, לא 3 – 5 מיליארד שקלים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> דבר אחד אני אומר לך: אל תהיה צבוע בבית הזה. אני מוכן לומר את מה שאני אומר עכשיו בצורה הכי ברורה: אני מתנגד לכל המהלכים של ההסבה, ללכת ללחוץ פה – לא הייתי מעורב בשום דבר מאלה. אני חושב שזה לא ראוי, זה לא נכון, ואני מתנגד להם. אני חושב שמי שנבחר לבית הזה צריך לייצג את הדעות שלו, וזו האמת – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> חשבתי שאתה מתנגד לחסינות. פסקת החסינות – אתה בעד? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הצביעות שלכם, שאתם מצד אחד באים בטענות על זה, אבל מצד שני באים אלינו ואומרים לנו: בואו תמצאו כמה שלא יצביעו על פיזור – זו צביעות, ואתה מתחיל את דרכך בכנסת הזאת בדבר הכי מגעיל שיכול להיות. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> על חסינות, על חסינות, על חסינות – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תהיה צבוע. בכנסת הקודמת ראיתי את זה אצל הרבה מאוד חברי כנסת. אני ראיתי את זה – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> אתה תיתן את ידך לפסקת חסינות או לא תיתן את ידך לפסקת חסינות? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אדבר גם על החסינות. חסינות – אני אענה לך. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> הכול קרב על החסינות. דבר רק על החסינות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אענה לך. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> רק על החסינות, כי הסיפור הוא רק חסינות. דבר רק על החסינות – עם ישראל ישמע. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אענה לך, אבל אתה תקשיב קודם כול לדבר הזה: בכנסת הקודמת, את הסיפור הזה של הצביעות מהספסלים האלה ראיתי כל כך הרבה פעמים שזה כבר הגעיל אותי. אתה יודע, אמרתי: אולי בכנסת הבאה זה ישתנה. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> יואב, אתה היסטוריון? דבר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ואז, בכנסת הזאת אתם באים – אני אומר לך, אני אומר על הבמה, כן, אני לא מחפש את מהלכי הגיור האלה, או הסבה. תקלה לא צריך לעשות – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> למה אתה לא אומר את זה לנתניהו? אתה לא מסוגל להגיד לו? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי את זה גם בתקשורת. יותר מזה? אמרתי את זה בתקשורת. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אמרת את זה לנתניהו? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה לא יכול להיות. אני לא בא ואומר על אלה שמנסים: מה זה? גועל נפש, ואחרי זה הולך לקואליציה ומנסה לעשות סיבוב שם. כך התנהגתם. זה מגעיל. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> יואב, זה הבדל גדול. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אתה רוצה בחירות או לא? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה, זה הדבר הראשון. שאלת אותי אם אני רוצה בחירות, אני אגיד לך גם לגביי. אני אגיד לך גם לגביי. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אוסנת, את הקמע שלי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יועז, אני חושב שאם אנחנו בבית הזה עוד שעתיים-שלוש, לא משנה, נצביע על פיזור הכנסת, זו תהיה טעות. אני חושב שזה מהלך שאסור להגיע אליו. צריך לעשות הכול – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אז למה אתה הולך אחרי נתניהו בעיניים עצומות? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אז אל תצביע. אל תצביע. << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> אז למה אתה מצביע? מה זה הדבר הזה? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> חיממתי אותם. אני אענה לך, אני אענה לך – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם אתה מרוצה מהשיח הזה אני לא אפסיק אותו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אין בעיה. כשתהיה לי בעיה אני אגיד לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רק תראה, אני התחלתי לצעוק. אני התחלתי לצעוק. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> כשתהיה לך בעיה תגיד לנו. אנחנו נפסיק ברגע שתהיה לך בעיה עם זה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הנקודה היא כזאת – אתה רוצה את התשובה? << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> נו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר כך: ראשית, ללכת לבחירות זה טעות, מכמה סיבות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מרגי, (אומר דברים במרוקנית.) << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> פיזור זה טעות מכמה סיבות, ואני שותף לאמירה שלכם גם בנושא הכלכלי – דרך אגב, גם בפגיעה באמון הציבור בדמוקרטיה הישראלית. זה לא מצב שאנחנו רוצים להיות בו. אבל עכשיו אני אומר לך בצורה הכי ברורה – – – << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> אבל אתם עושים את זה. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> יואב, אז אל תהיה טייס, תהיה חי"רניק. תגיד מי אתה רוצה במקום. תביא את יולי, את גדעון – תביא מישהו במקום. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, אני לא רוצה במקום. זה בדיוק מה שאתה לא מבין. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא רוצים במקום – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כמו שאני לא בא אליך ואומר: במקום יאיר לפיד ברוטציה תביא לי את צביקה האוזר. אני לא אומר לך את זה. אנחנו – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> בשעה אפשר לפתור את הבעיה. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אבל לא הצלחתם. אבל לא הצלחתם. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> בשעה. אפשר בשעה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, אתה צודק. דרך אגב, יש לנו כרגע 60 חברי כנסת שרוצים את נתניהו בקונסטלציה הנוכחית – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> תגיד, אתם רוצים את הליכוד או את נתניהו? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אפילו כשאני על הדוכן אתם לא נותנים לדבר. ואללה, את זה עוד לא ראיתי. את זה עוד לא ראיתי. אני אומר לך בצורה הכי ברורה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, תנו לו לדבר מדי פעם – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> הוא בחור טוב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תנו לו לדבר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, באמת. חבריא. << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> יואב, שאף אחד לא ישמע, בוא נעשה את זה אני ואתה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אלעזר, יש לי פשוט שלושה ליכודניקים פה בספסל. אני חייב לדבר אליהם ישירות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בדיוק, בדיוק. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> לא, הבעיה היא לא שיש לך שלושה. בינתיים אין לך אף אחד. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> הוא התכוון – שלושה נאומים ליברליים; מה שהיה פעם הליכוד. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כמו שאתם עליתם ודיברתם לשם, אני עולה ומדבר לפה, וזה בסדר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יואב, לפחות פה יש לך שם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> שם יש לי 60. עכשיו אני אגיד לך כך – – – << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> בוא נעביר את ההצבעה עכשיו וזה עובר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יועז, אני לא מאמין איך אתם בכלל – אפילו, אתה יודע, עוד בסיבוב של הבחירות, אמרתם: אנחנו פוסלים את נתניהו, ולא את הליכוד. הרי זה השיא של האבסורד – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> פוסלים ראש ממשלה, כל ראש ממשלה שיש נגדו כתב אישום. לא אישי. פסלנו את אולמרט. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תראה, הוא לא מסוגל. הוא לא מסוגל. צביקה. עכשיו זה מפריע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עכשיו זה מפריע? האוזר – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> כל ראש ממשלה שיש נגדו כתב אישום. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> פוסלים ראש ממשלה שיש נגדו כתבי אישום. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, זה לא אישי, זה פרסונלי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, אני פה מהבוקר, ולא קראנו אף אחד בקריאה ראשונה. בואו נמשיך את זה ברוח טובה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה נכון. אני מודה שהמאבק בנתניהו לא אישי – זה פרסונלי. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> איפה הממ"ז? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, קטי. עכשיו אני אגיד לך עוד דבר – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> יואב, אתה מנצל את זה שהוא לא שומע? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, למה? שיבוא, נגיד גם את זה. עכשיו אני אגיד לך עוד דבר, וזה אמיתי: כמה חוצפה, חוצפה, צריכה להיות לכם בשביל להגיד לנו את מי אנחנו רוצים. כמה חוצפה אתם צריכים כדי להגיד לנו, בשביל להחליף. תשכחו מזה. לא יקרה. אנחנו נוביל עם ראש הממשלה נתניהו. נקודה. רוצים? תתנגדו – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> לתהום, לתהום – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מה תהום? רוצים – תתנגדו, אבל אל תבואו ובחוצפה תגידו לנו את הדברים האלה – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> למרות שזה עולה כסף? גם במחיר הבחירות? << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> מה שאמרת על אולמרט תגיד גם עליו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הם מפריעים לי עכשיו. אני רוצה לדבר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, אני אוציא מישהו החוצה. סליחה שאני אעשה את זה, אבל תפסיקו. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אם אפשר – את צביקה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לכם, אני אומר לכם שזה שיא של חוצפה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זהו, חברים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לבוא ולנסות להגיד לנו – זה כמו שאתם תנסו להגיד לנו: תצביעו לזה. די. שמענו אתכם. אתם לא תכתיבו לנו, כמו, אני מודה, שאנחנו גם כנראה לא נכתיב לכם. מה קרה פה? נכנסו 65 מנדטים שאמרו: רוצים את נתניהו כראש ממשלה. זה מה שנאמר לציבור בזמן הבחירות. קיבלנו תוצאה כזאת. אני לא מדבר על המנדטים – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> איזה 65? איווט לא רוצה את נתניהו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> איווט, כשהלך לבחירות, אמר – אני מדבר על מה שהציבור ידע כשהוא הלך להצביע – איווט אמר: אני אמליץ על ראש הממשלה נתניהו; קיבל חמישה מנדטים באמירה הזאת. יכול להיות שאם הוא היה אומר: אני לא ממליץ על נתניהו הוא היה מקבל עשרה ואתם הייתם 20, אני לא יודע, אבל הוא אמר: אני אמליץ על נתניהו, וקיבל חמישה מנדטים. עכשיו, לא מצליחים להסתדר, גם זה קורה, ואנחנו ב-60–60 כרגע. מה אנחנו צריכים לעשות? אני מנסה להסביר לכם למה כל הנימוקים שלכם לא רלוונטיים – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> רגע, כחלון כבר עזב את הליכוד? << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> היה עוד מישהו שאמר משהו אחר, עם ארבעה מנדטים – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו ב-60–60 כרגע, ואני אומר לך – – – << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> תהיה הוגן. תהיה הוגן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם אומרים: בוא תן לתהליך הדמוקרטי להתקיים, ואולי ניתן לנשיא שיחליט, אולי מישהו אחר יכול. זה מה שאתם רוצים. זה מה – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אני מזכיר לך שראש הממשלה אמר שהוא גם נגד חוק החסינות. << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> מה? מה? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אדבר גם על החסינות, אם לא תפריעו לי. זה מה שאתם רוצים. אני אומר לכם, אני לא רוצה שגנץ אפילו יקבל את הסיכוי לנסות להרכיב ממשלה. אני מעדיף ללכת לבחירות מאשר – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אז עזוב גנץ – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לך את זה פה בכל הכנות. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> מה איתכם? מה עם הליכוד? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיב רגע – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אתה מוכן שהליכוד לא יהיה בשלטון? << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> קודם המפלגה, אחרי זה המדינה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כל כך מהר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תנו לו בבקשה לדבר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כל כך מהר אתה כבר מסכים איתי. הרי לפני שנייה אמרת: בוא תלך עם התהליך הדמוקרטי. אז נכון, יש תהליך דמוקרטי, ויש גם תהליך דמוקרטי של פיזור כנסת. גם זה: לא חוקי. מה פתאום? חבר'ה, זה יותר חוקי מההליך. זה הכי חזק שיש. אם כנסת מחליטה בחקיקה לפזר את עצמה – welcome; אומנם לתקופה קצרה, אבל אנחנו נתפזר. לכן זה בוודאי חוקי. זה שלכם זה לא מתאים – ואללה, לא מתאים. מסכים. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> גם לך לא. הרגע אמרת שזה לא מתאים לך, שזה לא נכון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לי זה עדיף על זה – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> 9 מיליון אנשים לא מתאים להם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לי זה עדיף על זה שגנץ יקבל את האפשרות. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> יואב, למי זה מתאים? ל-9 מיליון אנשים זה לא מתאים. זה מסריח – – – את הסעיף – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> האוזר, אתה יודע מה יקרה, למה זה לא מתאים? גם לאותם 9 מיליון זה לא מתאים, מהסיבה הפשוטה שגנץ, גם אם יקבל, יבזבז שבועיים ולא יקרה כלום. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אבל מה קורה איתכם, יואב, בליכוד? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אני מעדיף היום ללכת לבחירות. << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> עזוב רגע את גנץ – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ועכשיו לשאלה השלישית שהעלה פה יועז: תבחרו מישהו אחר. אז לא רוצים לבחור, זה הכול. נגמר הוויכוח. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אז אתה מעדיף בחירות מאשר שיבחרו מישהו מהמפלגה שלך? זה או נתניהו או כלום? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> התשובה היא כן. אני רוצה ממשלה בראשות נתניהו, ואם לא – אני רוצה ללכת לבחירות. כן, זו התשובה. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אז יום אחד, כשחלילה נתניהו לא יהיה פה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז קודם כול הבהרנו לכם את הנקודה. תפסיקו לנסות אתם – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> לא הבהרת לי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לעשות גיור שם, אנחנו לא נעשה גיור פה, ובא לציון גואל. בוא נתמודד כל אחד עם מה שיש לו, ואל תבואו ותהיו מלינים: למה אתם מתנהגים ככה, כשאתם עושים את אותו דבר, כולל עכשיו, בשיחה איתי. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> יואב, אני מנסה להבין, אין יותר מנהיגים בליכוד – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כולל עכשיו בשיחה איתי אתם אומרים לי: למה אתם לא רוצים מישהו אחר מנתניהו. לא רוצים. אל תנסו, זה לא תפקידכם. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אין שדרה מנהיגותית בליכוד, יואב? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני יכול להגיד לך: אז למה אין שדרה אצלכם – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> יש. תראה כמה אנשים יש פה בכחול לבן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יועז, בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תראה מה קרה לי לקול. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שאלתי אותך, אמרת שאתה תסתדר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בואו נמשיך בלי הפרעות, כי הקול שלי כבר צרוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא שיערת שיש פה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא שיערתי שיש פה כאלה, חבורה של ליכודניקים נחושים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אז בואו נמשיך, ואני באמת מבקש לא להפריע לו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לכם – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> חסינות, חסינות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, גם חסינות. אני אגיד לך איפה התחילה הבעיה. שורש הבעיה הוא במשפט הבא – שורש הבעיה הוא במשפט: אני סגרתי את הדלת, אבל לא נעלתי את הדלת. מוכר לך, חבר הכנסת האוזר, המשפט? << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> מוכר לי המשפט. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מוכר, יפה. המשפט הזה למעשה, בוא נגיד, סיים כל סיכוי אחר כך, אם היה סיכוי לממשלת אחדות. כי באים ואומרים לי: למה אתם לא הולכים עם כחול ולבן? 70 מנדטים, מה שהעם רוצה. אמרתי להם: חבר'ה, אל תבואו אלינו בטענות. כחול לבן החליטו שהם לא רוצים ללכת עם נתניהו. אני אומר לכם, זה חד-חד-ערכי לא רוצים ללכת עם הליכוד, ולכן ממשלת אחדות – אין. השותפים שלנו – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> הפוך, אנחנו בעד ללכת עם הליכוד. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. נו, עוד פעם, אמרתי לך, אל תשתחצן, אל תהיה צבוע. אל תגיד לי תחליף את הראש, כמו שאני לא אגיד לך את זה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> – – – הוא יכול להגיד – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> צא מהדיון הזה. עכשיו אני אומר לך שאם ההקלטה הזאת לא הייתה מגיעה לתקשורת – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> מה יקרה עם נתניהו – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אני אומר לכם – אחד מהשניים: או שאתם הייתם באים לקואליציה או שהיינו סוגרים כבר מזמן קואליציה. ברגע שנוצר מצב שאנחנו ב-one way show, מה שנקרא; אין לנו שום אלטרנטיבה, כל מפלגה קטנה גם יכולה לסחוט, ואין מה להגיד – סוחטות, ומבינות שבלי הסכמות אין לנו אלטרנטיבה, ואת זה אתם עזרתם לייצר, אז אנחנו נמצאים במצב שאנחנו. עכשיו, אתה שואל אותי – אני מעדיף ממשלת ימין בדיוק כמו שהייתה, זאת אומרת ה-65 לי עדיף, יותר טבעי; היא תוביל לריבונות, תוביל לעשייה שאני לא יודע אם אני אעשה איתכם. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אבל עזוב ממשלת אחדות. תשים את נתניהו בצד. יש לך – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> תתחיל בח'אן אל-אחמר. תתחיל בח'אן אל-אחמר, בקטנה. הבטיח ראש הממשלה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו הם מפריעים לי. אותם 30 מנדטים של השותפים הטבעיים שלנו מנצלים את המצב, והם הביאו אותנו לנקודת הרגע הזאת שאפילו אין לנו את ה-30, יש לנו רק 25. זו הסיטואציה של ההקלטה שמי שעשה באותה נקודת זמן: "סגרתי את הדלת ולא נעלתי", והוציא את ההקלטה, והביא אותנו לנקודה הזאת. זה גם איזשהו ניתוח פוליטי, שאני אומר שאתם יכולים להסכים איתו או לא להסכים איתו, אבל לשם זה הוביל. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> יואב, אבל אני לא מצליח להבין מה הקשר בין נתניהו לממשלת ימין. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, אני יודע שקשה לך. בתור מי שהולך להפגנות עם איימן עודה קשה לך להבין מה זה ימין, מה אני אעשה. אה, אתה היחידי שלא הלך, אבל המפלגה שלך הלכה. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> יואב, אבל בתור תנועת שלום עכשיו – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, בתור מי שהלך להפגנות עם איימן עודה קשה לך להבין מה זה ימין, מה אני אעשה. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> יואב, זה רק גוש טכני. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> גוש טכני, כן. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> עם הערבים זה – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אקוניס, גמרתם להכות את החמאס בכסף? << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יועז, לא סתם לא הלכת להפגנה. וצביקה הלך – אבל הוא גר מטר משם ולא סתם הוא לא הלך להפגנה. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> גמרתם להיות תנועת שלום עכשיו מול החמאס בעזה? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יודע, זה המשפט שלך. אני כבר שמעתי אותו. יש לך החלטה שאתה תוקף ואתה לא מתגונן. אז פה אין לך ברירה, אתה צריך להתגונן, כי המפלגה שלך עשתה טעות, הלכה והקריבה את המדינה היהודית בשביל איזשהו ניסיון פתטי. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> איזה קשקוש. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מה קשקוש? יש לך את איימן עודה, שרוצה פה מדינת כל אזרחיה. הוא לא מסתיר את זה, ואתה מעלה אותו על הבמה במאבק שלך. הוא מתנגד לחוק הלאום, הוא לא רוצה מדינה יהודית, הוא רוצה מדינת כל אזרחיה, ואתה הולך איתו ביחד, יד ביד. אל תבוא בטענות. תודה שזו האמת. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – בהפגנה הזאת לא דיברו על זה ולא שום דבר – – – תקשיבו ל-20% מאזרחי המדינה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> מה קורה לך? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, מיקי. חבריא, תנו לו לדבר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר את זה בצורה הכי ברורה, ותשאלי את איימן עודה – הוא רוצה מדינת כל אזרחיה – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אז הוא רוצה. מישהו ייתן לו? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, די כבר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז הוא לגיטימי פה בבית – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, לא תצאו לטיול בסוף. אני אומר לכם, אתם פשוט מגזימים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לגיטימי פה בבית כי יש ציבור שבוחר בו. לצורך העניין זה שער הכניסה לבית הזה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> להגיד לך שאני שמח שיש פה נציגים של ציבור שרוצה מדינת כל אזרחיה ולא מדינה יהודית – לא, אני חושב שזה לא בסדר. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אני לא חושבת שאסור שיהיו אנשים שלא יחשבו כמוך. מותר לו לא לחשוב כמוך. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> יואב, אבל מה עם ממשלת הימין בלי ביבי? אתה, יש עדיין ימין בלי ביבי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, מה עם סניף שלום עכשיו שלך? כבר שכחת מזה? << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> לא, אתה צודק, אתה צודק. הפכתם לשלום עכשיו, אבל אחרי שהפכתם – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אוה, בדיוק, ידעתי שזה יזכיר לו. אחרי שתסביר לי מה עשית עם איימן עודה, אני אסביר לך. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אני רוצה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך עוד כמה דברים. ראשית, גם לגבי החסינות, גם לגבי ההתגברות – דרך אגב, אני לא אוהב את המילה "התגברות". אני מאמין בחוק-יסוד: השפיטה, שהוא אחד משלושה חוקים שהגשתי ביום הראשון, עם תמיכה גדולה ורחבה של חבריי מסיעת הליכוד. החוק הראשון, שקשור במידה מסוימת לחוק הגיוס, זה "ממדים ללימודים", שמדבר, יועז, על תקציב של – – – << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> אתה לא כועס עליי, נכון? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זהו, מספיק. חצי שעה אני לא מצפה ממך להחזיק פה. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> נאום ארוך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא רק 12 דקות. << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> זה נאום בכורה שלך, אני ממש מתנצל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, בכורה לא, אבל בסדר. הנושא של "ממדים ללימודים" – גם בחוק שחוקק, של הגיוס, נאמר שצריך לממש את ההתחייבות של המדינה לתגמל את מי שמשרת ולממן לימודים, תואר ראשון או מקצועי, לכל מי שמשרת. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> אתה הובלת הפגנה לשוויון בנטל, אז באתי ונאמתי שם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי, בוודאי. אתה יודע איזה סיבובים עברנו? עברנו את חוק טל, שקרס; לאחר מכן הייתה ועדת פלסנר, שאני הייתי חבר שם, שלא העבירה את המסקנות שלה בחקיקה. תחשוב כמה ממשלות נפלו, וכנסות, על האירוע הזה של חוק השוויון בנטל. גם הממשלה האחרונה והכנסת האחרונה, כשאנחנו אמרנו שלא הצלחנו להשיג הסכמות על השוויון בנטל, כולם אמרו: אהה, זה סתם, יצאתם מזה. זה רק מראה לכם כמה הנושא הזה בעייתי ומורכב, כמה שאז לא רצו להאמין ולא הבינו שזו המציאות. יש בעיה אמיתית בקואליציה להסדיר את העניין הזה. אנחנו רואים את זה עכשיו. אני מאוד מקווה שכן נמצא איזשהו פתרון ולא נפזר את הכנסת, אבל כמו שאמרתי קודם, אם בלית ברירה האלטרנטיבה היא – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> הם הודיעו שאין. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז למה מחזיקים אותי? היו אומרים לי לרדת והיינו מצביעים ונגמר האירוע. כנראה שעוד מנסים לעשות משהו. לגבי נושא חוק-יסוד: השפיטה, אין לי ספק שאנחנו חייבים רפורמה משמעותית ועמוקה ברשות השופטת. לא יכול להיות שחוק-יסוד במדינת ישראל נידון בבג"ץ. חוק-יסוד: הלאום מגיע לבג"ץ, ובמקום שהשופטים יזרקו מכל המדרגות את מי שמעלה אותו – הרי בואו נחשוב מה היה קורה בארצות הברית: היו באים ורוצים לבטל או לשנות חלק מהחוקה. אז נכון, חוק-יסוד זה לא חוקה, אבל עדיין במדינת ישראל, המהפכה השיפוטית של אהרן ברק – הוא שואב את כוחו לבטל חוקים, כי הוא אומר: אני נסמך על חוקי-יסוד. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> יואב, זה חוק-יסוד שאתם סירבתם לשים בו את המילה שוויון. סירבתם לשים – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני לא מדבר עכשיו – את יודעת מה? חוק-יסוד – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה משנה? אני מדבר כרגע על הנושא העקרוני. איך בג"ץ מרשה לעצמו לדון בחוק-יסוד ואולי לבטל; לא יודע, לדון? הרי מזה הוא שואב את כוחו. מה זה האבסורד הזה? את יודעת מה היה קורה בארצות הברית אם בית המשפט העליון היה דן בחוקה ומחליט לשנות אותה? נראה לך בכלל? עולה על דל מוחך דבר שכזה? << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> לא, כי אין לנו חוקה, זו הבעיה. אין לנו חוקה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה, ולכן מתייחסים לחוקי-היסוד כמעין חוקה. את יודעת את זה היטב כמוני – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ומזה בית המשפט במשך שנים שאב את כוחו לביטול. למה ביטלו את חוק המסתננים שהכנסת העבירה? הכנסת הקודמת; זו לא העבירה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> זו עוד לא העבירה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> למה? בגלל שאמרו שזה נוגד את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, נכון? אז איך פתאום יש לבג"ץ סמכות לדון בחוקי-יסוד? אני, על הדבר הזה לא קיבלתי תשובה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> יואב, תסתכל על הצד הזה, תסתכל על הצד שלך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אין לי ספק שהרפורמה הזאת היא הכרחית ונדרשת. בג"ץ – עם כל הכבוד שיש לי לבג"ץ, וזו רשות חשובה – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> צריך רפורמה שתהיה חוקה במדינה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אף אחד לא מדבר לעלות עליה ב-D9 או בכל מיני דברים כאלה. זו רשות חשובה, אבל היא הלכה לא צעד אחד – כמה צעדים יותר מדי קדימה בלקחת סמכויות של רשות מבצעת ורשות מחוקקת, ואת הדבר הזה חייבים להסדיר. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – אף אחד לא מנצל אותה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בקדנציה הקודמת כחלון התנגד לדבר הזה. לא היה לנו רוב להעביר. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> אתה שמעת מה שהיא אמרה? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> שאין ריסון על הרשות המבצעת – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> נכון מאוד. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> – – אף אחד לא מנצל אותה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> נכון מאוד. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> מה שעשה השופט העליון אהרן ברק זה שיבוש של הפרדת הרשויות, ואת יודעת את זה היטב, וכל הציבור יודע – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> היית שרה, את יודעת כמה – – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> – – ואתם משתמשים – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אין אצלנו הפרדת רשויות – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> את יודעת כמה יועצים משפטיים, חברת הכנסת גרמן, את יודעת – – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> לא, לא, היא יודעת את זה – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> היא יודעת, ברור. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> – – אבל זה לא מתאים לספינים שלהם. זה לא מתאים לספין הפוליטי שלהם. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אני אגיד לך מה אני יודעת: אני יודעת שאין הפרדת רשויות בין הרשות המבצעת למחוקקת. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> שיבוש מוחלט. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל רגע, השר אקוניס, יש לי רק עוד שמונה דקות – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> סליחה. מחילה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אז נא לא להפריע לי – – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> לא, אני הייתי חייב להתייחס – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יכול לקבל עוד אחר כך? כי הם הפריעו לי, אז אין בעיה. אוקיי, אז בוא ניתן להם – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, אני רוצה לשמוע, השר אקוניס, מה השכנוע, מה ההסכמה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – השלטון. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> איזה עריצות שלטון. אולי נדבר על עריצות של דברים אחרים. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> ההסכמה היא שאין הפרדת רשויות אמיתית במדינה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת – – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> נכון. משום שהרשות השופטת חושבת שהיא גם הרשות המבצעת וגם הרשות המחוקקת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גרמן, אני יכול להגיד לך על דבר אחד שאני מסכים איתך. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> זה שווה דיון, אדוני היושב-ראש, עד אור הבוקר, באמת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בדבר אחד אני יכול להסכים איתך – אני מסכים שגם בנושא של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת צריך לעשות רפורמה. אני לא איכנס לזה עכשיו – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> בואו נעשה רפורמה, ובואו נעשה את זה בחוקה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אבל הדלתא ברשות המחוקקת והמבצעת היא שולית לעומת השינוי הדרסטי, שגובל באובדן הדמוקרטיה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא מדויק. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לך. אובדן רצון הציבור. נבחרי הציבור במדינת ישראל לא מממשים מדיניות. מי שעושה את זה זה בג"ץ, יותר מדי פעמים. ואני לא מדבר על מספר החוקים שבוטלו, אני מדבר על אפקט הצינון המטורף – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> מזל שיש בג"ץ, מזל שהבג"ץ שלנו קיים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, חבר הכנסת אמיר אוחנה יודע על מה אני מדבר. אני מדבר על אפקט הצינון, שמגיע גם לבית הזה ומול המשרדים והיועצים המשפטיים. אנחנו בהליך שהתחיל עם השופט אהרן ברק, שהגיע לשיאים של קטסטרופה – שנושא הסבירות, שיקול הסבירות אצל שופטי בג"ץ יותר חשוב משיקול הסבירות אצל הרשות המבצעת. מדוע? מי שמם להיות יותר מחליטים בנושא של הסבירות? << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> יואב – – – הפרדת רשויות שאין חוקה ואין שוויון. מזל שיש בג"ץ. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הם צריכים להחליט אם חוק הוא חוקי, אם מישהו פועל שלא בסמכות, אם מישהו פועל בניגוד לחוק. אבל בנושא הסבירות – הם צריכים להכתיב לשר הביטחון, שבסמכותו המלאה ובשיקוליו המלאים להחליט שלא לתת אישורי כניסה לכמה פלסטינים, כי הוא החליט, כי יש לו את זה בחוק – אז משיקולי סבירות מבטל בג"ץ החלטה בסמכות מלאה של שר? זה נראה לך הגיוני? ושם אנחנו נמצאים. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אם אתה שואל אותי, בג"ץ הוא מזל. הבג"ץ שומר עלינו, ואתה צריך לשמור עליו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אומר לכם, זו רפורמה הכרחית. שומר עלינו, באמת. שומר על המיעוט, זה אולי במקומות שמתאים לך – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אבל אם את היית הרוב והיית רואה שבג"ץ מונע מהרוב למשול בסבירות, היית מבינה על מה אני מדבר. אבל אתם במיעוט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אם הרוב לא פועל בסבירות – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יעל, בבקשה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – מזל שיש בג"ץ – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אגב, דיון מרתק, אבל היות שאנחנו מפריעים לו, ניתן לו לדבר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> הכנסת הבאה כנראה תדע – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אגב, היום השר שטייניץ קרא את "המדינה" של אפלטון, והם פתרו את הבעיה. אפלטון אמר: לא צריך דמוקרטיה; צריך שהחכמים, הפילוסופים, ישלטו. אז אמרתי לו: אם אתה מדבר על עצמך, זה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, אני רוצה לומר לך על זה. לדעתי, זה מהסממנים של השמאל במדינת ישראל, יש בזה סממנים פשיסטיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה בדיוק הרעיון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר שלי – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, הם שולטים – אני אגיד את זה עוד מעט – בתקשורת, באקדמיה ובעולם המשפט. זה מה שקורה בפועל במדינת ישראל. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> מי? מי שולט? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מי שולט? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> השמאל. אתם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נו, באמת. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו שולטים? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תפסיקו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ולכן, אחד מזין את השני. זה מה שקורה – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – זה ממש מזכיר לי – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> מי זה "אתם"? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ועוד מעט הם לא ייתנו – הם עוד מעט גם יצהירו הצהרה שאלה שבפריפריה – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו האופוזיציה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, אני שמח, דודו אמסלם – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מקבל עוד איזה חמש דקות אחר כך. חמש דקות אני מקבל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תראה, ביום כזה דרמטי כן יש דיון פילוסופי נחמד. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני בעד, רק תן לי את הזמן – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, תקבל. בבקשה, אדוני, תמשיך. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> מי שולט? מה שולט? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כבוד השר, בבקשה, אדוני. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> על מה אתם מדברים? אתם שולטים 40 שנה. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> מי שלא צריך להתחייב לרשום בטופס שהאבא והסבא שלו הוא חבר ליכוד – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חייב לומר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קטי. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – יש לו זיקה פוליטית – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לי חבר – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת שטרית, המורה קטי שטרית. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת שטרית, אני אסיים את הדיון רק בסיפור קטן: יש לי חבר שהוא פעיל מרכזי בליכוד, שאני בדיון איתו על מה עדיף לליכוד – פריימריז או ועדה מסדרת. הוא אומר ועדה מסדרת, אבל אני היושב-ראש. אז זה בשיטת אפלטון. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> בוא, בוא נשמע מי זה, אולי – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זהו. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> אגב, אני מכיר את הציטוט הזה מצוין – – – נשיא. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה להגיד ככה. אז דיברנו על "ממדים ללימודים", ואמרתי שזה חוק הכרחי. דיברנו על נושא ההסדרה של מערכת היחסים – התגברות, שפיטה, מה שנקרא – שגם בקדנציה הקודמת ניסינו. אני רוצה לדבר על הדבר השלישי שהובלתי ביום הראשון: חוק הריבונות, שמדבר על מימוש החלטת מרכז הליכוד והחלת ריבונות על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. אני חושב שכל הצד הזה איתי, וגם תמך בהצעה וחתום על ההצעה. ואני אומר לכם שיש לנו בשאיפה בקדנציה הבאה – ואני אומר את זה גם לליברמן ולישראל ביתנו – הזדמנות שחייבים לממש. אנחנו פה בתקופת זמן קצרה, שאני לא יודע אם היא תהיה לעוד ארבע שנים; יש לנו עוד שנתיים לפחות עם נשיא אמריקני אוהד לעניין הזה, ואני מרגיש שאנחנו מפספסים אותה. לכן, מהשיקולים האלה, אני אומר לכם, הנושא של כן לממש את המנדט שקיבלנו מהעם ולהרכיב ממשלת ימין לאומית זה משהו שאנחנו חייבים להתעקש עליו, בשביל כל הדברים האלה שאנחנו יכולים לשנות ולהוסיף. ומילה אחרונה גם לגבי חסינות, וחבר הכנסת מיקי לוי, אני פונה אליך שתעביר את דבריי בנשוא החסינות לחבריי פה מהליכוד שישבו פה בשורה הראשונה והלכו. רצו שאני אדבר על חסינות, אבל לא היה להם את הזמן להישאר – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו נספר להם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אז אתם תספרו להם, טוב. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו נעשה שולחן עגול. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תעשו שולחן עגול. אני אגיד לכם ככה: ראש הממשלה, בשביל לקבל חסינות מהכנסת, לא צריך לשנות את חוק החסינות. אפילו יותר מזה – שינוי חוק החסינות רק יעביר אותו מה שנקרא "ויה דולורוזה" בכנסת הזאת שהיא מיותרת לחלוטין, אם ברמה האישית הוא רוצה חסינות. ולכן, אני אומר לכם, אני ראיתי שחברי מיקי מכלוף זוהר, הידוע בכינויו – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ממ"ז. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ממ"ז, בדיוק, הגיש את החוק הזה. אני אומר לכם שראש הממשלה לא צריך את החוק הזה, וכל הספינים שנעשו כאילו הליכוד הולך לשנות – הינה, דיברנו על ממ"ז – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> איפה אבי? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כאילו שכל הספינים האלה – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> נתן לך זמן בלתי מוגבל. תגיד שהחוק הזה לא יעבור – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. אז אני אומר, לכן, כל הספינים שהליכוד משנה את חוק החסינות – הליכוד לא הולך לשנות את חוק החסינות. אין שום סיבה. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> האם לדעתך הוא יבוא לוועדת הכנסת, שיש לכם שם רוב, לבקש – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אני אגיד לך: אתה יודע שבכנסת הקודמת הייתי יושב-ראש ועדת הכנסת, חברי מיקי לוי, והיה אירוע בוועדת הכנסת של הגשת כתב אישום כנגד חבר כנסת מכהן. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע מי זה? << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. אני מדבר על אורן חזן. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אני יודע. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני כיו"ר ועדת הכנסת חיכיתי לראות אם חבר הכנסת חזן הולך לפנות אליי ולבקש דיון בעצירת הסרת חסינותו, ואני אגיד לך דבר אחד: אני מודה שלא הייתי אז מחבריו הגדולים, והרבה פעמים ההתנהגות שלו גם לא מצאה חן בעיניי, אבל לא משנה, אני שם את זה בצד. למה? כי בסוף הייתי דן עניינית. ומה הכוונה "עניינית"? אני אומר לך שאני חושב שכתב האישום שאז אורן חזן קיבל – דעתי האישית, מה שנקרא, באמת – היא רק בגלל שהוא היה חבר כנסת. אני לא יודע אם היום בכלל יעשו עם זה משהו – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> מה זה לא יעשו? יש – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ואם הוא לא היה חבר כנסת – מיקי, אם הוא לא היה חבר כנסת, הוא לא היה חוטף כתב אישום. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> יש גזר דין – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לא היה חוטף כתב אישום. אני אגיד לך למה: כי יש מקרים כאלה – לא יודע להגיד אם יותר מעשרות או מאות – שאף אחד לא עושה שם כתב אישום. בגלל שהוא חבר כנסת הוא חטף כתב אישום, וזו אחת הסיבות שאם הוא היה בא לבקש מוועדת הכנסת חסינות, היה לו קייס חזק מאוד. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אתה חושב – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – אתה יודע מה? אני נוטה להסכים איתך. אני אגיד לך עוד משהו. מכיוון שהעבירות שעשה חבר הכנסת לשעבר חזן נעשו טרם היבחרו, טרם היבחרו, אני הייתי אומר: חכו, תנו לאיש לחזור חזרה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז עכשיו אני אגיד לך שני דברים. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> כאן החשדות הן תוך כדי תפקידו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי. מיקי, זה לא זמן הדיבור שלך, זה שלו. אפשר להעיר הערה, אבל לא – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, אני, יש לי עוד שלוש דקות. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> הוא שאל אותי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לצורך העניין, אני אומר לך עכשיו. אתה שואל אותי – אני אגיד לך. אם אני חבר בוועדת הכנסת ודיון כזה מגיע לכנסת, אני מסתכל על כמה דברים: 1. האם באמת האירוע הזה נובע מזה שהאדם הוא חבר כנסת, וכל ההתנהלות נובעת מזה, ויש פה אולי איזשהם חיצים ממוקדים כלפי אותו אדם? זו שאלה, כמו שאמרתי לך במקרה של אורן חזן. שאלה נוספת: האם הוא יכול לנהל את הדיון המשפטי במהלך כהונתו? כי הרי בסופו של דבר, קח חבר כנסת רגיל מהשורה, חבר כנסת רגיל מהשורה – ואללה, יכול, אין הרבה. זאת אומרת שיש הבדל כשמדובר בראש ממשלה. עכשיו, על מה מדובר פה בחסינות? לא פטור. מדובר בדחיית הדיון. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> עזוב אותך – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אני אומר לך: כל הדברים האלה צריכים להידון בוועדת הכנסת. השיקולים צריכים להיות האם הוא יכול להמשיך בתפקידו ולהמשיך את הדיון, האם מדובר רק בדחייה, מה החומרה, האם מנסים לתפור לו תיק – וכן, בשביל זה יש חסינות. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – איזה כלים יש לך – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מיקי, בשביל זה יש חסינות. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – לבדוק את מה שאמרת – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא רק – טוב, אני לא יכול ככה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, באמת, נו. מיקי, סליחה. זהו, מספיק. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בשביל זה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אי-אפשר ככה. באמת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בשביל זה – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אבל הוא פנה אליי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, בבקשה ממך. לא צריך לצעוק. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בשביל זה חסינות קיימת בכל הפרלמנטים בעולם. בשביל זה חסינות היא כלי הכרחי, כדי למנוע את השתלטות הרשויות – איך שנקרא להן, לא יודע, שומרי הסף. ביד שלא מכוונת נכון היא יכולה לעשות הרבה יותר נזק אם זה מכוון כלפי נבחרי ציבור, ולכן הכלי הזה של חסינות הוא הכרחי. הוא כלי דמוקרטי, הוא כלי הכרחי, וכל דבר לגופו של עניין. אז אני מסכם בדקה אחרונה, תודה, בעקבות ההפרעות שהיו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני, תוך כדי הוספתי לך שלוש דקות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, באמת? אז אני צריך לסיים, אתה אומר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש לך עוד דקה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> איפה מיקי? יצא? אני חושב, עוד פעם, שללכת לבחירות זה טעות קשה. אני חושב שאנחנו כולנו נפסיד, כלכלית וציבורית, ובוודאי שיש לנו פוטנציאל לממשלת ימין שיכול להתהפך עלינו בבחירות; אולי נתחזק, אבל עכשיו יש לנו את זה ביד. זה דבר אחד. מצד שני, אני אתנגד בכל כוחי לניסיונו של גנץ להוביל קואליציה. אני גם חושב שזה יהיה ניסיון עקר, ואני בטח לא אתן לזה צ'אנס. פה לא יקבעו לנו מי יוביל את הממשלה; זה יהיה רק בנימין נתניהו. ולכן, אני אצביע בעד פיזור הכנסת אם לא תהיה קואליציית ימין חזקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת יצחק פינדרוס. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> יואב, אחרי כל מה שאמרת, איך תהיה אובייקטיבי בוועדת כנסת? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני לא אובייקטיבי, יש לי דעה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס. אה, סליחה, אדוני חבר הכנסת פינדרוס, המתן. סליחה. השר צריך להודיע הודעה. בבקשה, כבודו. תישאר, זה קצר, חבר הכנסת פינדרוס. << נושא >> הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התיקים בממשלה ועל מינוי סגנית שר << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, כבודו. תישאר, זה קצר, חבר הכנסת פינדרוס. << דובר >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(10) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע לכנסת על מינוייו של השר ישראל כץ לתפקיד שר החוץ, נוסף על תפקידו כשר התחבורה והבטיחות בדרכים והשר לענייני מודיעין. אני מתכבד להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, על החלטת הממשלה, בהסכמת ראש הממשלה, לאשר את מינוייה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי לסגנית שר במשרד החוץ, ממונה על ידי שר החוץ. סגנית השר תיכנס לתפקידה משעה שהממשלה תודיע על כך בכנסת. הממשלה מודיעה במליאת הכנסת על ההחלטה הזאת ועל ההחלטה הקודמת. << הצח >> הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת, התשע"ט–2019 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << דובר >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני לא בזכות דיבור, אבל אני חייב להגיד דבר מה, משום שהיה פה דיון מאוד מרתק על הפרדת רשויות – דיון שאתה עוסק בו הרבה מאוד שנים, עוד לפני שהיית חבר כנסת. חברת הכנסת גרמן, אני אמרתי את זה ביום הרצל בנאומי, ואני מבקש ממך, כחברה ברשות המחוקקת: זה לא עניין של מה בכך לאיש מ-120 האנשים היושבים פה להיות חברים ברשות המחוקקת. בעיניי, החברות בכנסת גוברת על החברות בממשלה, משום שזהו סמל הריבונות של מדינת ישראל. לדאבון הלב – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> זו לא המציאות. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לשמחתנו, זו כן המציאות. אתם הרי אומרים כל הזמן שפוגעים בדמוקרטיה. הרי הפגיעה הנוראה בדמוקרטיה הייתה ב-18 במאי 1977, שיום אחד לא קיבלתם את הניצחונות של הליכוד בבחירות. יום אחד. עכשיו נחזור לעניין הפרדת הרשויות. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> מה אתה יודע – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> מה שקרה ב-30 השנים האחרונות, גברתי – ואת יודעת זאת היטב, משום שאני יודע שאת אישה מאוד נבונה, וגם חברת כנסת חרוצה, וגם היית שרה בממשלה, וגם לכן את יודעת. המצב הזה, שבו בלי שום סמכות, אדוני היושב-ראש – נכון, היה חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בבית הזה, וחוק-יסוד: חופש העיסוק; בבית הזה הוא נקבע – אגב, ברוב מקרי, של 31 חברים מול 23 מתנגדים, בשלהי כהונתה של ממשלת הליכוד האחרונה שלפני מהפך 1992. ומאז, עם התפיסה שאיתה הגיע פרופ' אהרן ברק לבית המשפט העליון, עם האקטיביזם השיפוטי עד כדי התערבות בחקירות של פצצות מתקתקות או של גורמים שעלולים לבלום את הגעתן של פצצות מתקתקות, טרוריסטים – עד לשם הוא הגיע באותו אקטיביזם שיפוטי, שאיש לא נתן לו אישור. שוחחתי עם חבר הכנסת לשעבר אוריאל לין, חבר הכנסת אמסלם. הוא היה יושב-ראש ועדת החוקה של הכנסת שהביאה את שני החוקים הללו שמכוחם הבג"ץ החליט להשתלט גם על הרשות המבצעת וגם על הרשות המחוקקת. הוא אמר לי כהאי לישנא, כי אני ביקשתי ממנו לצטט: לא לזה התכוונו. כלומר, יו"ר ועדת החוקה שישבה כאן והביאה את שני החוקים האלה, שמכוחם, גברתי, בית המשפט העליון – שאנחנו מכבדים, כולם כאן תלמידיו של מנחם בגין, אל תטיפו לנו בעניין הזה; אנחנו תלמידיו של מנחם בגין, אנחנו ממשיכי דרכו, אנחנו מכבדים את בית המשפט. אבל מפה – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> השר אקוניס, מילא חבר הכנסת אוריאל לין, אבל צריך לשמוע את חבר הכנסת חיים רמון, לא מהמחנה שלנו, ומה הוא אומר על מה שחולל בית המשפט העליון. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> או את שר המשפטים דניאל פרידמן, לקרוא – אני מציע לחברי הכנסת שנוכחים כאן – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – אמנון רובינשטיין. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – לקרוא את ספרו המרתק של דניאל פרידמן, פרופסור – אני לא חושב שיש לו מקורות בתנועת החרות לדורותיה – ספרו המרתק, שמדבר על טשטוש הרשויות שנעשה על ידי שופטי בית המשפט העליון ב-25 השנים האחרונות. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אני ממליצה לקרוא את אמנון רובינשטיין. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ולכן – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אתה תיתן לי שמות, ואני אתן לך שמות. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> גם איתו דיברתי, גם איתו דיברתי. ואני מבקש ממך – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אתה בוודאי יודע שהוא חושב שאין הפרדת רשויות בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת ושיש זכות לרשות – – – לערוך ביקורת שיפוטית, וטוב שכך. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני חושב שאת יודעת היטב, בעניין היחסים – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כבוד השר, אם מדברים היסטוריה – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – היו חברים בוועדת החוקה שהעלו את החשש שהחוק הזה יגרום לכך שבית המשפט יתערב, והובטח להם שהיֹה לא תהיה. בוועדת החוקה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> הובטח להם, כן הובטח להם. הבנת? מה זה "הובטח להם"? << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אתם מפריחים כל מיני דברים – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ובכל מקרה, את יודעת היטב – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – שמדברת על הליך חקיקת חוק כבוד האדם וחירותו. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> את יודעת היטב, חברת הכנסת גרמן – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> מדובר על כך שכולם ידעו. זה היה ברור שתהיה ביקורת שיפוטית. זה לא נכון שזה לא היה כתוב. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש לי, אני שמעתי את זה מעדים שישבו בוועדה באותו זמן. אני יודע מי היו חברי ועדת החוקה באותם ימים. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – ספר על – – – חוקה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל אני לא צד פה, אני רק – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> את יודעת היטב, יחד עם כל מי שיושב כאן, ביציע הציבור וביציע האורחים, שהדבר הזה שהתרחש במדינה – על היחסים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת יש מקום לדיון; יש מקום לדיון אם הגוף הזה, הכנסת, יותר מפקח על הממשלה או מחוקק את עצמו לדעת בשיאים של חקיקה בשנים האחרונות. אני, אגב, בתפיסתי הליברלית – כמה שפחות חוקים, כמה שפחות חקיקה על הציבור, כך המדינה יותר ליברלית. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אבל מה עם חוקה? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ואילו בית המשפט העליון – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> מה עם זכויות אדם? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ואילו בית המשפט העליון – זכויות אדם זה חשוב מאוד. אין דבר יותר חשוב מזכויות אדם. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אפרופו הוויכוח על זכויות אדם, איך קרה, חבר הכנסת קיש, שניהל את הוויכוח המרתק, באמת מרתק, אני לא אומר את זה בלשון – באמת ויכוח יסודי ומרתק, וזה תפקידה של כנסת לעשות, לדבר בו, לעסוק בו – אולי בכנסת הבאה; איך זה שנרמסו על ידי בית המשפט העליון זכויות האדם של תושבי דרום תל אביב, שעל חשבונם זכויות האדם של מסתננים פורעי חוק מארצות באפריקה? למה – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> למה אתה לא מזכיר – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> למה אף שופט לא ענה עד היום? למה? את יודעת את זה. אני יודע שבתוך-תוכך את יודעת שאי-צדק נעשה פה, אי-צדק נוראי. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אל תגיד את זה. אל תגיד לי, כי אני יכולה לתת לך חוקים ששמרו. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אתם מדברים על זכויות אדם? אדוני היושב-ראש, זכויות אדם זה דבר חשוב, דבר חיוני, מאבני היסוד של דמוקרטיה מודרנית. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אתה יודע כמה פסקי דין שמרו על זכויות אדם? איך אתה יכול להגיד את זה? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אבל למה לרמוס את זכויות האדם של אזרחי ישראל פעם אחר פעם אחר פעם ולתת זכויות אדם למי שרמס את חייהם, למי שהפך את חייהם לבלתי נסבלים? << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אתה באמת מדבר ברצינות? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אגב, חברת הכנסת גרמן, יש לי דוגמאות רבות – דוגמאות רבות – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> נו, באמת. אתה אומר לי שאני יודעת. אני אומר לך שאתה יודע שבית המשפט העליון שמר על הזכויות. בזכותו יש לנו נשים – פסק דין אליס מילר – יש לנו נשים שהן טייסות. בזכותו. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> יש – אגב, מעניין מאוד, חבר הכנסת אוחנה, פסק דין אליס מילר, שכל הזמן משתמשים בו – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> לא – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – ובצדק, ניתן עוד הרבה לפני האקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק. כלומר, בוודאי יש דברים טובים וחשובים, אין ספק בכלל. אבל מכאן ועד לטשטש את הפרדת הרשויות – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> גם פסק הדין שאפשר למקבלי ביטוח לאומי להחזיק מכונית ולהתפרנס. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני אגיד לך. אני אגיד לך. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> גם זה. ופסק הדין שאמר שצריך לתת למפונים יותר כסף. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני אומר לך. אני אומר לך. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> על מה אתה מדבר? בית המשפט העליון מגן. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ודאי שיש החלטות טובות וראויות לבית המשפט העליון – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אז למה אתה נותן שתי – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – כמו שיש החלטות שיש עליהן ויכוח ציבורי עמוק מאוד בציבוריות הישראלית. לסיום – אני לא יודע אם זה סיום כהונתה של הכנסת העשרים-ואחת או לא, אבל אני אגיד לך, ובזה אני אסיים: מתי נדלקה הנורה האדומה המהדהדת, אצלי, באופן אישי, בעניין בית המשפט העליון? אני, לגאוותי הגדולה, כנציג הליכוד בוועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע-עשרה – הכנסת שבה את נבחרת עם סיעת יש עתיד בכוח של 19 חברי כנסת – פסלתי את חברת הכנסת חנין זועבי מלהיות חברה בכנסת. האם המצאתי משהו? לא. לקחתי את מה שמונח כאן, גם על השולחן שלך, ובסעיף 7א – 7א, תקראי אותו, זה מונח לידך – של חוק-יסוד: הכנסת, נאמר שאדם שמשתתף או תומך במאבק מזוין נגד ישראל איננו יכול להיות חבר בבית הזה. ב-31 בדצמבר 2014, חודשיים וחצי לפני הבחירות הכלליות לכנסת התשע-עשרה, פה אחד נפסלה החלטת ועדת הבחירות המרכזית של הכנסת לפסול את חברת הכנסת זועבי. ואני לא ראיתי בכך פגיעה אישית, משום שאת העניינים האישיים שלי אני עושה בזמני הפרטי. כנציג ציבור עשיתי זאת, בתמיכה, חברת הכנסת גרמן, של 19 חברות וחברים ממגוון מפלגות שהיו חברות בוועדת הבחירות המרכזית – בהתנגדות של תשעה, זה נכון, גם בוועדת הבחירות הייתה התנגדות, אבל הדבר התקבל ברוב קולות על בסיס חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א. ואז הבנתי, חברת הכנסת גרמן, אדוני היושב-ראש, את עומק הבעיה. לא את יוזמתו של חבר הכנסת אקוניס פסל הבג"ץ אלא את מעמדה של הכנסת, כשחוק-יסוד: הכנסת נרמס על ידי 12 שופטות ושופטי בית המשפט העליון. זו הייתה מההחלטות האומללות ביותר שקיבל בית המשפט העליון. דיברנו על המסתננים, דיברנו על הכנסה של משפחות הטרוריסטים, רק לפני חודש, לתחומי ישראל, בניגוד להחלטה לגיטימית של שר הביטחון, ויש לנו דוגמאות רבות ומגוונות. אני מציע לכולנו, אדוני היושב-ראש: הכנסת העשרים-ואחת, אינני יודע אם היא תמלא את ימיה או תסיים את ימיה הלילה הזה – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> היא עוד לא התחילה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ואם הכנסת – אמרתי, אינני יודע אם היא תמלא את ימיה או תסיים את ימיה הלילה הזה. על דבר אחד אין ויכוח – העברית שלי היא די מובנת, את יודעת את זה; השיחות בינינו הן תמיד מאוד ענייניות, אני חייב להגיד לך. אם היא תמלא, או אם היא תסיים, ואם הכנסת העשרים-שתיים תצטרך לעסוק בזה, נא לעסוק בזה, אדוני, ברצינות, חברת הכנסת גרמן, ביסודיות, מתוך כבוד לבית המשפט העליון, מתוך כבוד לכנסת ישראל, מתוך כבוד למעמד הממשלה, מתוך כבוד לעקרון הפרדת הרשויות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אקוניס, מכיוון שאנחנו משוחחים, בוא אומר לך משהו. אתם מדברים כל הזמן על פסקת ההתגברות – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אולי תגידו את זה כשהוא – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – אולי תדברו על חוק-יסוד: החקיקה, ולא על פסקת ההתגברות? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לכבוד השר אופיר אקוניס. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני בעד. אני בעד. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יעלה ויבוא חבר הכנסת הרב יעקב מרגי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם יצטרכו, הוא יעלה אחר כך. כבוד השר, הלוואי שהוא יצטרך. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, שנים רבות בבית הזה מטיפים לנו ומרצים לנו על חשיבותה של המשילות במדינת ישראל, וכמה חשוב לחזק את המשילות, ומציעים הצעות כאלה – פעם ראשונה שירדנה מפריעה לי כשאני נואם בפודיום. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני לא רציתי שהוא יפסיד את התור, לכן לא הקראתי אותו, כי לא ראיתי אותו. איפה הוא? << קריאה >> אופיר סופר (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז אחריו, אם תרצה. אני פשוט לא ראיתי אותך ולא רציתי שתפסיד את התור, כי אם אני מכריז ואתה לא פה, אתה לא יכול לקבל את זה. אם לא הכרזתי – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> זה היה תרגיל, אני הסתרתי אותו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אה, אתה הסתרת אותו. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> שנים רבות מטיפים לנו על החשיבות בחיזוק המשילות, ופעמים רבות, גם כשהמפלגות הגדולות ומפלגות השלטון עשו שימוש ציני במושג הזה והקדימו בחירות לצורכיהן הפוליטיים, הייתה אצבע מאשימה כלפי המפלגות הקטנות. חבריי, מהי המשילות? משילות היא יכולתו של ממשל להשיג את התוצאות הראויות לו והרצויות לו, יכולתו לקבל החלטות ולבצע אותן. למשילות יש חסמים. יש חסמי משילות. חסם משילות הוא מכשול שמונע מלקבל את אותן החלטות ולבצע מדיניות. החסמים העיקריים נובעים מנסיבות פוליטיות, שזה החסם הפוליטי, מחסם ביורוקרטי ומחסם משפטי. משברי המשילות במדינת ישראל לאורך שנים מוכיחים כי יש צורך בחיזוק מנהיגות, המנהיגות השלטונית במדינת ישראל, על ידי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יושב-ראש הוועדה המסדרת, נציג הקואליציה – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> האופוזיציה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> סליחה. יושב-ראש הוועדה המסדרת ונציג הקואליציה חבר הכנסת מיקי זוהר ונציג האופוזיציה, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מאיר כהן, ביקשו ממני עכשיו להודיע למליאה שהחוק לפיזור יובא להצבעה לקריאה שנייה ושלישית ב-23:30, הלילה. תודה. תמשיך. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לאורך שנים, לנוכח המשברים, משברי המשילות שהיו במדינת ישראל, הגיעו למסקנות שיש צורך בהשגת כמה יעדים שיביאו לחיזוק המשילות: ייצוגיות, יציבות, יכולת למשול ומניעת השימוש לרעה בכוח השלטוני. בגלל ארבע מטרות אלה, החסרות, הקשיים במשילות במדינת ישראל חוזרים פעם אחר פעם מסיבה כזאת או אחרת. החסם הפוליטי נובע מכך שמהרגע שנוצר בשיטת השלטון במדינת ישראל, מרגע שיש צורך בהקמת קואליציה, או יצירת קואליציה, מטבע הדברים, השותפים מייצרים מכנה משותף כמה שיותר רחב, אך נאלצים לוותר על חלק מתוכניותיהם, חלק מעקרונותיהם. אנחנו נמצאים כאן היום בסיטואציה דומה – אנחנו נמצאים בעיצומה של סערה פוליטית בגלל אותו צורך פוליטי, ויש אפילו, הייתי אומר, שימוש לרעה בכוח השלטוני. רבותיי חבריי חברי הכנסת, זו הקדנציה השישית שלי בכנסת, השנה ה-16 בכנסת, ואני אומר לכם שאני נמצא באחד הרגעים הקשים בתחושות האישיות שלי כחבר כנסת. ולא בגלל שיש לי שאיפה להיות בקואליציה והינה, אנחנו מפזרים את הכנסת, ולא בגלל שיש חשש כזה או אחר מתוצאה של הליכה לבחירות, מתוצאות הבחירות. זה אחד הרגעים הקשים. ותבדקו את הנאומים שלי – אני מאלה שמעולם לא חבטו בכנסת. אני לא מאשים את הכנסת. אני לא אוהב את אלה שמטיפים מוסר לכנסת. אני חושב שיש צורך חיוני בחיזוק מעמדה של הכנסת, והייתי מצפה מאותם חברי כנסת שעולים כאן זה אחר זה ומדברים על החשיבות של אחת מזרועות השלטון במדינת ישראל – חשיבות חיזוק מעמדו או מעמדם של בתי המשפט – שבאותה נשימה ידאגו כאן לחיזוק מעמדה של הכנסת, חיזוק מעמדו של בית המחוקקים של מדינת ישראל. ואני נמצא ברגעים קשים כי אך לפני פחות מחודשיים ראשי מפלגות, מועמדים לכנסת, מועמדים לראשות ממשלה, מכרו את מרכולתם לאזרחים. ואזרחי מדינת ישראל ספגו מערכת בחירות לא קלה, רוויית שנאות, רוויית השמצות. חלקם הצביעו ברגליים ולא השתתפו בחגיגה הדמוקרטית, חלקם השתתפו בחגיגה הדמוקרטית ובאו להצביע. אחוזי ההצבעה מדברים בעד עצמם. כולם, בכיליון עיניים, מחכים שתקום ממשלה בישראל, שיוכלו לומר: יש ממשלה בירושלים – כפי שיש בתי משפט בירושלים, אמר מי שאמר. אנחנו היום בזים לאזרחים ששלחו אותנו, לבוחרים ששלחו אותנו לכאן. ולמה? את האמת אף אחד לא יודע. כל מה שאתם שומעים בחוץ: חוק הגיוס, לא חוק הגיוס, בנוסח הזה, לא בנוסח הזה, יהיו פשרות, לא יהיו פשרות. העם לא מטומטם. המלחמה של השעות האחרונות היא מלחמה על התודעה. אנחנו לא מטומטמים. יש מי שהחליט לגרור את המדינה הזאת להרפתקה הנוראה הזאת, להרפתקה היקרה הזאת, לבחירות חוזרות, בגלל צרכים אחרים, לא ערכים ולא עקרונות. כי מי שחשובה לו מדינת ישראל מתכנס לפשרה. כי כפי שאמרתי קודם – לכאורה הרצאתי, המבוא לנאום הזה היה קצת משעמם, אבל חשוב לי לומר את זה: במשטר קואליציוני, בשיטת הממשל שלנו, כשיש צורך ביצירת קואליציה חייבים להתפשר. מפלגה שאומרת שהיא תיכנס לקואליציה אך ורק אם המצע שלה ייושם במאה אחוז זו מפלגה שאו שמרמה את הציבור או שלא רוצה אי פעם להיכנס לקואליציה. אין מפלגה שמשתתפת בחגיגה הקואליציונית הזאת או בשותפות הקואליציונית ללא פשרות, ללא דחיית סיפוקים כאלה ואחרים, עד לנגלה הבאה. איך תעמדו ותסבירו בקמפיינים את הבחירות שאתם מנחיתים על החברה בישראל? איך תעמדו? מה תאמרו? אני אומר לכם, מי שיגרור את המדינה הזאת לבחירות, את פניו תכסה בושה. הוא לא יוכל להסתכל בעיניים של האזרחים ולומר להם שהוא דואג להם, שהוא דואג למדינה. רבותיי, מי שמבין, מי שהיה פעם בתפקיד שר, יכול לומר לכם זאת: מרגע שיש הכרזה על בחירות, מייד משרדי הממשלה נכנסים להקפאה מסוימת: היועצים המשפטיים נכנסים לנוהל בחירות ועוצרים תהליכים חשובים; חשבי המשרדים נכנסים לנוהל בחירות ולא מאשרים הרבה דברים. ומהם הדברים האלה? עכשיו, אנחנו מוקפאים כבר מההכרזה על הבחירות שעברנו; מאז עוד כחודשיים עברו. אנחנו היום נפזר את הכנסת ונכריז על בחירות באמצע ספטמבר. לו יצויר שיצליחו להקים ממשלה בחודש וחצי, אנחנו בתחילת נובמבר. חגים. ב-2020 מדינת ישראל שוב תהיה ללא תקציב מאושר. מהפרקטיקה אני אומר לכם, קשה מאוד עד בלתי אפשרי לסיים ולאשר את התקציב בחודש מרץ. זה יקרה, במלאכה הכי זריזה, במאי 2020. רבותיי, מדינת ישראל היא מדינה רוויית אתגרים: ביטחוניים, מדיניים, חברתיים, בתחום הבריאות. כולכם פה בקמפיינים דיברתם על מצבה של מערכת הבריאות. ללא אישור תקציב מיידי אנחנו לא רק לא מחזיקים את מערכת הבריאות במצב הקיים – אנחנו מדרדרים אותה. במצבם של השירותים החברתיים, בלי לאשר תקציבים ותהליכים שהיו בעבודה, לא רק שאנחנו לא מחזקים את השירותים החברתיים – אנחנו פוגעים בהם. והצבא – הדינמיקה שם לא תלויה אך רק בנו, היא לא תלויה בתכנון מוקדם בלבד. רבותיי, פגיעה במשילות במדינת ישראל פוגעת גם בביטחון הלאומי. אני אומר לכם, אם אתם רוצים לדעת מה צריך לעשות – אומרים בארמית: פוק חזי מאי עמא דבר. הייתי קורא למי שההחלטה של הלילה תלויה אך ורק בו לצאת לעם, לשמוע מה העם מרגיש, לשמוע מה האזרחים חושבים עליהם, לשמוע מה הם חושבים עלינו, מה הם חושבים על הסאגה הזאת. אני אומר, זו סאגה מבישה. ולמה? כואב. אני אומר לכם שכואב הלב. יש פער עצום בין איך שאזרחי מדינת ישראל מקבלים את הכנסת לבין מה שנעשה כאן באמת ביום-יום, בוקר-בוקר בדיוני הוועדות. חודשים שוועדות הכנסת לא עובדות, תקנות חשובות לא מאושרות. רבותיי, ועדת החינוך, שהיא לא ועדה שמחוקקת הרבה – הייתי על סף אישור, ושנים רבות מחכים לאישור, דודי, של תקנות הסעות לילדים עם צרכים מיוחדים. עסקת בזה כיו"ר ועדת הפנים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אמת. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> כל כך כאב לך. באין אישור תקנות – קחו נושא קטן לכאורה: אתם יודעים מה זה להורים האלה, להורים של הילדים המיוחדים, שסוגיית ההסעות למוסדות החינוך כל בוקר זה אי-ודאות, כל בוקר זה דמעות, כל בוקר זה בכי, כל בוקר זה צער ורגרסיה בטיפול של אותם ילדים, שלא נדבר על הערב או הצוהריים. עלו להסעה – ומי מסיע אותם? האם הם קשורים? האם העגלות או כיסאות הגלגלים אכן מוסעים בכלי רכב תקניים? אני בכוונה אומר לכם דבר שהוא קטן לכאורה. אתם אומרים להורים האלה: תחכו עד סוף 2019, ניפגש ב-2020, אולי. מי ייתן את הדין? עכשיו, קחו את הנושא הזה כמעט בכל משרד ממשלתי – זה מה שהאזרחים נתקלים בו ביום-יום, והם תלויים בתשועה הזאת, תלויים בגאולה הזאת, והם חיכו לכך. כמה פניות שהגיעו למשרדי הממשלה וקיבלו מענה – הכול מוכן, השר חתם; אין אישור להוציא את זה כי זו תקופת בחירות. כשתקום הממשלה, זה ישוחרר – הועדות, ואוצ'רים. זה לא רק כסף, זה חיי אדם; זה חוסן חברתי; זה ביטחון לאומי; זו מערכת הבריאות, שכולנו דואגים לה, וכולנו נתקעים בה – יכול להיות שכאלה שלא במרכז או ביכולת הכלכלית שלהם, אבל אנחנו בפריפריה, וכמעט בכל מדינת ישראל. אני לא רוצה לומר רק בפריפריה. יושבים פה היום – אני אומר זאת: זה תלוי אך ורק בשני אנשים, מה שיקרה פה הלילה, בשני אנשים בלבד, בשניהם בלבד, כי אם הם יסתכלו בעיניים של אותם אזרחים, הם צריכים להיכנס עכשיו לחדר ולהקיא מתוכם את כל האגו ואת כל המניעים האחרים ולהקים ממשלה בישראל כמה שיותר מהר. העם לא מטומטם. יש כאלה שחושבים שהעם מטומטם. העם לא מטומטם. אל תסמכו על זה שהעם לא קורא את השורות הקטנות. אל תסמכו על זה שהעם לא יורד לפרטים הקטנים. רבותיי, מי שעוקב אחריי יודע שאני לא פופוליסט ולא נואם נאומים דרמטיים, ואני מאלה שמסרבים להתרגש. אתה יודע, אצלנו, בחברה שלנו, המציאו את המושג "געוואלד", ורעידה, והזדעזעי ארץ וכל זה. ותמיד אמרתי להם: תקשיבו טוב טוב: הארץ מזדעזעת, אבל השמיים אף פעם לא נפלו. אל תאיימו עלינו. וגם עכשיו אני אומר: השמיים לא ייפלו, אבל זה אחד הרגעים הכי מבישים שלי בכנסת, תתפלאו לשמוע; והיו לי הרבה רגעים, ואני עדיין גאה להיות כזה, שהייתה לי גאווה; הלכתי אחרי יום עבודה בכנסת עם ריאות מנופחות, עם גאווה, ואמרתי: אשרי העם שככה לו. אשרי העם שיש לו כנסת כזאת. ואני אומר לכם, יש פער עצום בין איך שהכנסת מתפקדת ביום-יום – ואני אומר זאת לטובת חברי הכנסת החדשים, שלצערי – – – << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> איך? איך? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אענה לך, שנייה. לטובת חברי הכנסת – שלא תיפול רוחכם. יהיו לכם פה ימים טובים; גם באופוזיציה – יותר קשה, אומנם, אבל גם באופוזיציה. יהיו ימים שאתם תיגעו בידיים שלכם בהיסטוריה, יהיו ימים שאתם תיגעו באזרח הקטן – בזכות אותה החלטה שלך, הצעה שלך, שאילתה שלך או הצבעה שלך. נכון, לא הימים האלה. אני אומר לך, הייתה לכם מצד אחד קבלת פנים חמה – נאומי בכורה, וחגיגי. לנו זה לא היה. מקסימום קיבלת פריבילגיה שזה שעולה אחריך בהצעה לסדר-היום, אם זה היה הנאום הראשון, הוא מברך אותך באיזה משפט וחצי. ועוד פריבילגיה הייתה – בדרך כלל לא מפריעים לנאום ראשון. נכון, גברתי מזכירת הכנסת? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נדמה לי שיש חברי כנסת שעוד לא נתנו את נאום הבכורה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> נראה שאתה מתגעגע – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אני גאה להיות חבר כנסת. נפלה הזכות הזאת בחלקי ב-2003, ואני מקווה, כך אני מרגיש, שלא מעלתי באותה גאווה שאני מחזיק, ואני מקווה – אתה יודע למה? אין לי בית אחר, אין לי ארץ אחרת. מה לעשות? אין לי גם כנסת אחרת. אתה לא יכול להגיד: זאת לא טובה, אני אלך לשנייה. יש לנו אחת ויחידה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> מרגי, איך אתה נואם נגד חברי הכנסת ומצביע בעדם? תסביר לי – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני בלי צביעות אומר לך, מי שמכיר אותי אומר ביושרה: אם הייתי יודע שלגוש – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> זו לא התשובה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> סליחה. – – לגוש השני יש סיכוי והסתברות – השאלה שלך במקום, מתבקשת. אין סיכוי. אין סיכוי – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> מילה אחת אפשר להגיד לך? ב-1950 בן-גוריון התפטר, לא הצליח להקים ממשלה. הוא לא הצליח. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> תן לי את בן-גוריון היום – אני יורד מהדוכן. מה אתה רוצה? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – חבר הכנסת רוזן – חמישה מנדטים – פנחס רוזן, שר המשפטים, הוא הקים את – – – הוא הביא את בן-גוריון להיות ראש ממשלה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הינה, אם היית ממשיך – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> חברי היה מוטרד. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – פה כולם משתגעים על 24:00. עוד חודש – מה קרה? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> ידידי חבר הכנסת גינזבורג, נכון? תקשיב: לאט-לאט, למרות שהראייה שלי לא חדה, לא ראיתי. שלא תחשוב שראיתי. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> הייתי בטוח שאתה מזהה אותו. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא. אז בוא תקשיב. אני בא ואומר: תנוח דעתך, זה לא המקרה. אני אומר לך שאף אחד מהגוש הפוטנציאלי לקואליציה שמתרקמת, אנחנו במיוחד; אני יכול לדבר בשם עצמי. אנחנו הבטחנו לבוחרים בתחילת הקמפיין שלנו, התחלנו ברגל ימין – ככה זה היה בתחילת הקמפיין – ואמרנו: ביבי צריך אריה חזק. אנחנו נעמוד במילה שנתנו לבוחרים שלנו. בזכות זה גם התחזקנו, וזה לא הוגן לא לספק את זה. כך אני מצפה מכל חבר כנסת, או ממי שהבטיח. לכן אמרתי: פניו תכסה בושה. איך יעמדו בקמפיינים ויצאו מגדרם להוכיח לאזרחים שהם דואגים להם? הם יאמרו להם: רק לפני חודשיים לא הסתכלתם על הדאגה לאזרחים. לכן, אני בנאום הזה – ויצאתי מגדרי, אני אומר לך, מי שמכיר אותי, אני לא – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת מרגי, חושבים שאתה מדבר על כולם. למי אתה מתכוון? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מדבר על ש"ס, שלעולם, אין סיכוי – אני עונה לו על האפשרות שכביכול תקום ממשלה אם הנשיא יטיל על מישהו אחר. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> לא אמרתי – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אין סיכוי. אין סיכוי. לכן, אין לי בעיה להצביע. למרות הכאב, בכאב אני אצביע בעד פיזור הכנסת, אם צריך, כי אין סיכוי, אין הסתברות אחרת. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני בא ואומר לך, תקשיב: העם ביקש ממשלת ימין. כל מי שיפרק הלילה – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> העם מסתכל היום ומתבייש. העם מסתכל ומתבייש. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה צודק. תן לי רגע. אתה עוצר אותי בדיוק כשאני בא לומר משהו שיחסוך לך את האמירה שלך. אמרתי, זה אחד הרגעים הכי מבישים מבחינתי בכנסת, כי הבטיחו לעם שתקום כאן ממשלת ימין. הבטיחו לה פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם, וגם אחרי הבחירות, ויש מי שמונע הקמת ממשלת ימין. מי שהיום יגרום לכך יצטרך לתת הסברים. והערכתי? אני יהודי מאמין, אני מאמין שיש דין ויש דיין, אבל לא רק למעלה יש דין ויש דיין, גם ביום הבוחר יש דין ויש דיין. הציבור הפעם ייפרע. כל מי שלא עשה זאת בדחילו ורחימו היום, ולא השקיע את כל המאמצים שלו, ולא יצא מגדרו למנוע את הביזיון האזרחי הזה של פיזור הכנסת העשרים-ואחת בתוך פחות מחודשיים, לקבל החלטה בתוך פחות מחודשיים, ייתן את הדין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לקצר? כי קודם אמרתי לי חצי שעה. עכשיו לקצר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שתי דקות. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לכן אני אומר לכם, רבותיי – איך כתוב שם? איך אנחנו אומרים? בחיל ורעדה. אני לא משתמש במושגים – אצלי בכל אופן יש ערך למילה. לאורך כל החיים, מאז שאני עומד על דעתי, מכיר את עצמי, יש ערך למילה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> ידעתם שהוא משקר לבוחרים שלו – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> ידידי יזהר שי, בוא, תקשיב. בנאום שכתבתי ולא קראתי היו גם טיפים לח"כים החדשים. אנחנו אומרים בבוקר בתפילת חנה: "אל – – – תדברו גבֹהה גבהה יצא עָתָק מפיכם כי אל – – – נתכנו עלִלות". בוא אני אסביר לך למה. נער הייתי וגם זקנתי – אל תראה שאני נראה טוב. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אתה נראה לי צעיר. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> נראה לך שאני צעיר. אז אני אומר לך, היו ח"כים שישבו פה ודיברו ככה וכשישבו פה דיברו אחרת ועשו ככה. כי אמר מי שאמר: מה שרואים מכאן לא רואים מכאן, ויתרצו לך בק"נ טעמים אילוצים. לכן כשאתה אומר לי: זה שיקר לבוחר שלו, זה שיקר לבוחר שלו – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אח שלי, שאלתי אם הוא שיקר לך. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לי אף אחד לא יכול לשקר. אני יודע כל אחד מה הוא שווה, מה אומר ולמה הוא התכוון. כששואלים אותי מה נשמע, מה שלומך, אני אומר: ברוך השם; כששואלים אותי מה נשמע, אני אומר: תלוי איפה אתה שם את האוזן. כשאני שם את האוזן אני יודע איפה אני שם אותה. לכן, השאלה הזאת, במקרה הזה היא לא אליי. ואני אומר לכם חד-משמעית: יש מציאות בפוליטיקה, אבל יש מדינה, יש צרכים של מדינה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אתה לא צריך לשכנע אותי – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> מעבר ל"אני", יש צרכים של מדינה, ואני אומר לך – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> – – – אתם מפילים. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, אנחנו לא מפילים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הינה, אני אומר לך – לא טקטי, בלי טקטיקה. אני אומר לך: אני, יעקב מרגי, אם יגיעו היום להסכמות, ארקוד משמחה, לא מפחד. ארקוד משמחה בשביל העם, בשביל אלה שצופים בנו בבית, שומעים ומצפים. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אתה מודע – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> תן לי. הם רוצים ממשלה. הם יודעים על הבעייתיות; הם יודעים על הפשרות לדתיים, לחרדים, לימנים, למרכז – הם יודעים. מה לעשות, זה משטר קואליציוני. במשטר קואליציוני בונים מכנה משותף כמה שיותר רחב. אין מאה אחוז. אם היה מאה אחוז, זה כבר היה לא משטר קואליציוני. לכן, אני אומר לך, לא התרגשתי מהשאלה שלך. במשטר קואליציוני הציבור צריך לדעת שיש דברים שהם קווים אדומים ויש דברים שלא בטוח, שיצטרכו להתפשר. אבל כולם יודעים בדיוק: אם תפוזר הכנסת הלילה – למה היא מתפזרת. על זה אני מרגיש שזה אחד הרגעים המבישים שלי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת אופיר סופר פה? לא; חבר הכנסת עודד פורר – גם לא. חבר הכנסת דוד אמסלם. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תאפשרו לחבר הכנסת אמסלם לדבר בניחותא. אנא מכם, שיהיה שקט. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – קודם כול, אני רוצה להגיד לפנינה תמנו-שטה. שמעתי אותה באחד הראיונות אומרת שהציעו לה לטפל בבני העדה האתיופית, בעלייה שלהם, מהליכוד. אני כבר רואה אצלם איזה טרנד. כל אחד שרוצה לקבל כותרת אומר: הציעו לי מהליכוד. אני מציע שאם מישהו הציע לו, שיגיד גם מי, לא שיספר לנו סיפורים, סיפורי עלי בבא, כדי לייצר איזושהי כותרת ולייצר לעצמו איזושהי דמות של בן אדם שעומד בלחצים. אדוני היושב-ראש, תראה, האמת היא, יעקב, שאני מתחבר למה שאתה אומר. תשמע, זה רגע עצוב – לא בקטע האישי; אני לא רואה את זה בפריזמה האישית. אנחנו הלכנו לבחירות לא על רקע אידיאולוגי. זה לא עמד על הפרק. בעצם כל השמאל תקף את ראש הממשלה אישית, והתחיל לספר לנו סיפורים – על התיקים, כמה הוא מושחת וכו'. שני שלישים מהציבור לא קיבל את העמדה שלכם, רבותיי. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> נתניהו החליט על פיזור. מי החליט על פיזור? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא אנחנו. עכשיו אני אספר לך מה הטרגדיה. הסיפור הוא לא ראש הממשלה נתניהו והתיקים שלו, אלא ששני שלישים מהציבור כנראה לא מאמין למה שנקרא מערכות שומרי הסף, שהמציאו לעצמם את השם "שומרי הסף". הוא לא מאמין לא במי שעומד בראש הפרקליטות ולא במי שעמד ועומד בראש להב. זאת אומרת, הציבור מבין, ועל זה הלכנו. שלוש שנים זה היה מרוח על כל העיתונים. כשאני ראיתי אתכם מפגינים במוצאי שבת צבטתי את עצמי ולא הבנתי על מה. הרי עכשיו באנו מהבחירות, לפני חודש וחצי. אני הייתי בטוח שלא תצאו מהבית הרבה זמן, בגלל שהציבור לא מאמין לכם, לא מאמין לשקרים שלכם. אבל אתכם זה לא מעניין. אתה יודע, זה הדהים אותי. עברו יום, יומיים – כאילו לא היו בחירות במדינת ישראל, יצאתם שוב לכיכר העיר. דרך אגב, באחד הראיונות שהיו לי לפני כמה חודשים אמרתי שהציבור הימני לא יקבל את זה; גם הוא יצא לרחובות – הכוונה היא להפגין ולהצביע. ישר שמעתי את שי ניצן – תמיד יש להם איזושהי שיטה: הם מזמינים איזה כנס דרך אחת העמותות באילת או באחד המלונות המפוארים בארץ – שאמר: חבר הכנסת אמסלם אמר אמירה מסוכנת. רק לפני יומיים-שלושה שמעתי את גנץ אומר: אנחנו נצא לרחובות, לכיכרות. לא שמעתי. עשיתם יום עיון, באמת, הזמנתם עוד יום עיון לפני כמה ימים, שמעתי שוב גם את היועץ המשפטי וגם את פרקליט המדינה, אבל לא שמעתי שהוא אמר "אמירה מסוכנת", בגלל שזה תלוי – מי שתומך בכם אף פעם לא אומר אמירות מסוכנות. פעם היה משפט שנהגנו להשתמש בו: פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה, זאת אומרת, תגיד לי מי אתה, תגיד לי מה אתה רוצה לטעון, ולפי זה אני אחליט אם אני מכשיר את זה או שאני חושב שאתה אומר אמירה מסוכנת. אם אתה תומך בי – הכול בסדר, אתה דמוקרט גדול, אבל אם אתה מבקר אותי, כנראה אתה איש מסוכן. עכשיו אני רוצה להתייחס לחוק החסינות. אני חושב שהצביעות שלכם הגיעה לשיאים בחוק החסינות. הרי חוק החסינות שונה ב-2005. אתם אומרים: הכנסת תהיה עיר מקלט לעבריינים. אז אני מבין מכם שעד 2005 הייתה פה עיר מקלט לעבריינים, מאז קום המדינה. זאת אומרת, כל מי שעבריין ורוצה להימלט מאימת הדין נבחר לכנסת, הציבור בוחר בו לכנסת. זה לפי השיטה שאני מבין אצלכם. דרך אגב, גם היום יש חוק חסינות; דרך אגב, רוב הפרלמנטים בעולם יש להם חוק חסינות. אני אספר לכם סיפור. כשהגשתי את חוק ההמלצות מפכ"ל המשטרה זימן אליו ארבעה מפכ"לים לשעבר, ואחד מהם הציע לו לזמן אותי לחקירה. לפני כמה חודשים עצרו חבר שלי ביחידה המהוללת, סגלוביץ', שאתה עמדת בראשה – יובל, אתה מפריע לי, אני רוצה שהוא ישמע את זה – יחידה שאתה עמדת בראשה, אגף החקירות. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רק תקשיב. הוציאו אותו למסדרון. חבר שלי צדיק גדול. אתם לא עומדים ברמה של הצדיקות שלו. אמרו לו: בוא תעזור לנו עם חבר שלך. יש לך חבר חבר כנסת – זה אני – ואנחנו נעזור לך. זאת השיטה. כשאני ניהלתי דיון על מסמך יצחקי קראתי לח"כים להיכנס; אמרו לי: דודי, עזוב, אל תסבך אותנו עם המשטרה. אתם מבינים מה קורה כאן? אתם מבינים למה חבר כנסת כאן, כדי לעשות את העבודה שלו צריך חסינות? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אמרת – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם הזויים. הרי אם לא היה סיפור נתניהו במשוואה, כולכם הייתם תומכים בחוק, להוציא את השוטרים, שהם בעצם המציאו את השיטה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – א' או ב'? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – – אני מסביר. גם היום יש לך חסינות. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הרי גם היום לחבר כנסת יש חסינות. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אז, בזמנו, היועץ המשפטי בא לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת היא ועדה שקופה, היא לא הפרקליטות. בפרקליטות מקבלים החלטות בחדרים סגורים שאתה לא יודע מה קורה שם; כאן הכול שקוף, בטלוויזיה. יש פה אנשים עם שיקול דעת לא פחות טוב מאשר בפרקליטות. אל תדאג, אף אחד פה בכנסת לא רוצה גנבים, נוכלים ורמאים, אבל אנחנו גם לא רוצים שמישהו בפרקליטות ובמשטרה יתפור תיקים לחברי כנסת ולראש ממשלה, כמו שקורה היום. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> למה שינו את החוק? למה שינו את החוק? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> זה הדבר הכי חמור שקורה בדמוקרטיה הישראלית. אבל אתכם זה לא מעניין, הרי. למה שינו? אני אסביר לך: בגלל שהמדינה – וזה מתחבר; אני רציתי להגיד את זה לגרמן – במדינת ישראל היום המדינה מתנהלת על ידי ארבע אליטות, מה שנקרא אליטת השמאל, שהשתלטה על ארבעה מוקדים; גם על הנושא של מה שנקרא שומרי הכסף. ולכן – תבין טוב – לכן בעצם זה מה שקורה במדינה. הלכה למעשה, כמעט הכול משותק פה, גם בממשלה וגם בכנסת. << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> אז איך אתם בשלטון? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה, דקה. אני מסביר לך. מה שהם עשו – הם המציאו שיטה, הם המציאו עוד שיטה – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – שני ח"כים מהליכוד הציעו הצעה דומה – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הם המציאו ועדות איתור. הממשלה כבר לא מחליטה כלום; יש ועדות איתור – אתה מבין איך זה עובד? בראשות שופט. אתה פה, כל זה פה כמעט תפאורה, תבין טוב. אמרתי, לכן – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> את חזן אתה זוכר – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה. לכן אני מספר לך מה קורה הלכה למעשה. ובדרך כלל זה בא ברדיפה רק של אנשי הימין. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> ממשלת הליכוד – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אספר לך. כשהיה הגירוש הם עצרו ילדות בנות 14 בעשרות – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> ממשלת הליכוד עשו את ההתנתקות. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – דרך אגב, במעצר. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> זה הליכוד – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת גינזבורג, שמענו. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> במעצר, כן? שי ניצן הוביל את זה; אהרן ברק דאג שבית המשפט גם יכשיר את העניין. עשרות ילדות בנות 14 במעצר, אולי חסמו כביש, בגלל שחרב עליהן עולמן. עצרו אותן לשבועות. הכול בסדר. אין פה זכויות המיעוט, אין פה זכויות הפרט, אין כלום. זה לא משנה. למה זה לא משנה? בגלל שזה לא מתאים לנו. רבותיי, אנחנו, לא מתאים לנו בקו – זה לא חשוב. גם הסיפור של המסתננים. לפעמים אני שומע את עצמי: בית המשפט העליון מגן על המיעוטים. איפה המיעוט של דרום תל אביב? על מה אנחנו מדברים? רוב דרום תל אביב, הרי נמצאים שם סודנים, אנשים שנכנסו באופן לא חוקי למדינת ישראל. אבל יש שם איזה כמה אלפי יהודים, אזרחים ישראלים – הם לא יוצאים מהבתים, אבל מה זה חשוב? מה זה משנה? לכן, מה שאני רוצה לומר, רבותיי – לכן אני אומר: רבותיי, קודם כול, טלו קורה מבין עיניכם. רק מה שקראנו בעיתונים לגבי – אני לא אוהב לדבר על זה, אבל היות שאתם משמיצים את ראש הממשלה מבוקר עד לילה, כולל חברי הכנסת החדשים, דרך אגב, שבאו לנאום פה נאום בכורה; ישבתי כאן, שמעתי חלק מהם, ופתאום אני רואה אותם משתלחים. חשבתי שהם ידברו קצת על עצמם, משהו מכובד קצת; בכל אופן, אנחנו מדברים על נאום ראשון, לא מפריעים. רבותיי, רק תראו מה כתבו על גנץ בחודשים האחרונים. אני מניח שאם זה היה אני, כבר הייתי עצור מזמן. תסתכלו מה כתבו על סגלוביץ', עם הסיפור של הרמטכ"ל שהיה. הרי אם זה לא נכון צריך להכניס את העיתונאים האלה לכלא, אבל אם זה נכון, קורה פה דבר חמור. לא שמענו שום דבר מהיועץ המשפטי, לא בודקים – הכול בסדר. כותבים "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". תראו רק מה כתב השופט לשעבר דוד רוזן על הסיפור של שי ניצן עם דנינו. רק תפתחו את העיניים, תראו מה קורה, רבותיי. לא צריך הרבה, רק תפתחו, תראו, ואז תבינו למה אני חושב שתופרים תיקים לראש הממשלה באופן מלא. אני אומר את זה כבר ארבע שנים, אבל אתם, זה לא מעניין אתכם. אתם יוצאים להפגין, אתם יוצאים – העם בעצם לא מאמין, וזאת, דרך אגב, הטרגדיה הגדולה, אני חושב. זה לא הסיפור של ראש הממשלה. הציבור שהצביע – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> מי תפר לו? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אסביר. הציבור שהצביע – – – << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> המפכ"ל שהוא מינה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיב, זה למעלה מ-70 מנדטים. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> מי תפר לו? הוא בחר אותם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיב. עכשיו, הציבור זה אנשים – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> – – – מי תפר לו אותם? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – זה אנשים ישרים והגונים; אף אחד לא ראש ממשלה מושחת. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אתה משמיץ פה חופשי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל מה שקורה בפועל – שאתם כל הזמן טוחנים את המוח, התקשורת, אמרתי, התקשורת, שומרי הסף. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אתה מוכר לציבור שטויות. אתה מוכר לציבור הסתה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני מדבר עליכם. לכן, אני – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> מי תפר לו תיקים? אני? מי? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא אתה, יש – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> תגיד מי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי, אמרתי. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אלשיך? שהוא בחר? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי, בוודאי, בוודאי. אני אמרתי את זה בפירוש, מה זאת אומרת? זה לא פעם ראשונה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> – – – עכשיו תגיד שהיועמ"ש תפר לו תיק. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי שיצחקי – צריך הוא להיחקר על כל מה שקרה פה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> גם היועמ"ש צריך להיחקר? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי כרגע, אמרתי לך – דרך אגב, אני דיברתי על זה עשרות פעמים. זו לא הפעם הראשונה שאני מדבר על זה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> יש לי ישיבה עם האליטה, אני מצטער. אנחנו הולכים לתפור תיק – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שעצוב לי – שגם ליברמן, וכל המפלגות הקטנות, הרי הן יצאו ואמרו: אנחנו מצביעים עבור נתניהו. הרי זה היה הסלוגן שלהם, על הבסיס הזה הצביעו עבורם, לכן יש לי אכזבה עמוקה ממה שקורה כאן. יש לנו עוד חצי שעה. אני מקווה שמישהו יתעשת – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> רק אתם צריכים להתעשת. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ויחזור חזרה להיגיון הבריא, כדי שתקום ממשלה לאומית ונתקדם קדימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת, יש לך עוד שמונה דקות לדבר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר משהו לגבי הנושא של פסקת ההתגברות. תראו, פסקת ההתגברות היא סוגיה חשובה מאוד לטפל בה. הרי מה קורה לנו היום? היום בית המשפט העליון, לטעמי, מתערב בסוגיות שהוא לא צריך להיכנס אליהן. הרי אין ספק שבמדינה דמוקרטית, בלי בתי משפט, בלי משטרה, בוודאי אין חברה, זאת לא השאלה בכלל. בוודאי אנחנו צריכים לחזק את בית המשפט ואת המשטרה איפה שצריך. אבל כשהם חורגים מהסמכויות שלהם צריך להעמיד אותם במקומם ולהגיד את הדברים בקול רם, לא להתבייש. ומה שקורה כשמעבירים ביקורת, גם על הפרקליטות, גם על המשטרה וגם על בתי המשפט – געוואלד. נוצר שאתה כאילו נגד הדמוקרטיה: אתה לא מתבייש? שלטון החוק – יש להם כל מיני מושגים בומבסטיים. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> דודי, מותר לבקר את המשטרה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. תומא, את יודעת שעשינו הרבה דיונים על המשטרה, עם המשטרה, גם ביחד איתך, לגבי כל האלימות, גם במגזר הערבי וכו' וכו'. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> נכון, אבל שם היה אסור לבקר את המשטרה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני סתם אתן דוגמה. קחו למשל את הדוגמה של הדירה השלישית, חוק דירה שלישית. קחו את הדוגמה של התקציב הדו-שנתי. קחו אפילו את הדוגמה של יום הזיכרון המשותף, שבג"ץ החליט כהחלטה – זה לא חוק, זה החלטה של שר הביטחון. ההתערבויות האלה הן פשוט בלתי נסבלות. זה לא הגיוני. אם הם רוצים, דרך אגב, לבוא ולשנות חוקים, שיבואו לכנסת, ייבחרו, יבואו, ישבו כאן ויציעו הצעות חוק. שופט לא נועד לחוקק, לא מונה לחוקק. דרך אגב, אין לו סמכות כזאת. ולכן אני גם לא חושב שהוא אמור לקבוע את הנורמה הציבורית. הנורמה הציבורית אמורה להיקבע בכנסת. הוא אמור לשפוט לפי מה שכתוב בחוק בדיוק; לפרש את החוק ככתבו וכלשונו ולשפוט. כמובן שמאז אותה מהפכה שברק התחיל אנחנו בעצם נכנסנו והתחלנו להידרדר במדרון החלקלק, ולכן אני חושב שצריך לעשות תיקון לעניין הזה וגם לסיים את הסאגה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת דודי אמסלם, תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק זאב פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עיר קטנה, בא אליה מלך גדול, וסבב אותה, ובנה עליה מצורים גדולים, ומצא בה איש מסכן חכם ומילט את העיר. בדיוק מה שצריך כאן הערב זה את האיש החכם והמסכן, נכון? את האיש החכם והמסכן שימלט את העיר מהטירוף שהולך פה. זה שפוליטיקה זה אומנות של שקר ידעתי גם לפני שהגעתי לכאן, אבל הצורה של הדיון, מה שמתחולל פה בימים האחרונים, צעקות החמס של האופוזיציה על ניסיון אולי להשאיר את אותו מספר שרים – והיינו יומיים-שלושה בדיונים עד אמצע הלילה, שרוצים להשאיר את אותו מספר שרים שהיה בקדנציה הקודמת – הטירוף שהלך פה עם הדיון המטורף הזה על בזבוז כספי הציבור והרצון עכשיו שלא תקום ממשלה, על ידי האופוזיציה, הוא טירוף מוחלט. גנבת הדעת של הבוחר – 65 מנדטים שנבחרו ועוד לפחות חמישה-שישה שלא נכנסו לכנסת בגלל החוק של אותו אחד שדחף אותו, איווט ליברמן, שדחף את החוק הזה, ובגלל זה היה את מספר המנדטים שבנט לא הצליח להיכנס, זאת אומרת 60% ממדינת ישראל רצו ממשלה בראשותו של נתניהו – אחרי ההמלצות היועץ המשפטי, אחרי שהם קראו את התקציר, אחרי שהם קראו את הכול. ומסתובבים פה אנשים ואומרים :אנחנו מייצגים את העם, והעם רוצה שינוי בשלטון, והעם רוצה שלטון חדש. ואדם שהסתובב ואמר: אני רוצה את נתניהו בראשות הממשלה, ולא רק שהוא רוצה את נתניהו בראשות הממשלה – הוא יודע, וכל מי שבחר בנתניהו ידע, שהחוק של בחורי הישיבות אמור לעלות. ופתאום כולם שכחו את זה. הגיע אחרי הבחירות – יש אגו אישי, אותו אגו אישי שאמרתי עליו אתמול בנאום הבכורה שלי: ויקם קין ויהרוג את הבל אחיו חוזר לכאן לדיון במליאה. כולם מדברים בשם הדמוקרטיה. כולם. כולם מסבירים שזה לא דמוקרטי, זה לא נכון, זה לא רצון העם, וכולם יודעים שהם משקרים, אבל מה הבעיה? אפשר לדבר על זה. זה מזכיר לי את דוח מבקר המדינה. יושבים פה אנשים, שרים, פקידים, חברי כנסת, שנים: אנחנו רוצים שהחרדים יצאו לעבודה, אנחנו רוצים שייתנו לחרדים לעבוד. אז אספר לכם סיפור. יש גוף ציבורי שמנסה לעזור בנושא המדיניות, והוא הקים קבוצת עבודה לבדוק איך לשלב חרדיות בלימודי אחיות. ואז הגוף הזה עובד קשה, מכין תוכניות, בודק את הנושא של איך החרדיות שלא למדו מספיק לבגרות, לא הולכות לאקדמיה – איך אפשר לתת להן מעברים שכן ילכו, שכן יסתדרו וימצאו פתרונות. הביאו רעיונות, ומביאים גוף שיפוטי ומסבירים את הכול. ואז מה מתברר? יש גוף אקדמי לחרדיות בבני ברק. הגוף הזה, יש בו שתי כיתות לאחיות. בשתי הכיתות יש 80 נשים שלומדות להיות אחיות, אקדמיה מלאה, לפי הכללים של המל"ג – הכול בסדר. אבל יש מחסור גדול באחיות. משרד הבריאות מתמודד עם מחסור באחיות. מה עושים? איך מייבאים? איך מסדרים? מה עושים? מה עושים? מה מתברר? בבית הספר האקדמי שקיים בבני ברק נרשמו מעל 300 בנות שרוצות אקדמיה מלאה ללימודי אחיות. המל"ג אישר להם 80. אבל בינתיים מדינת ישראל מקיימת דיונים איך משלבים חרדיות שלא הולכות לאקדמיה בלימודי אחיות, ומוציאים על זה כספים ובדיקות והכול. פשוט משקרים. רוצות, אבל המל"ג לא אישר להם יותר משתי כיתות, שתי כיתות וזהו, ו-300 מנסות להיכנס. ומשום מה הולכים – ואני רואה שהרב אייכלר הולך להחליף אותי – כהנה וכהנה דוגמאות לאין-ספור. פשוט משקרים. וכמו שדוח מבקר המדינה אומר: המדינה השקיעה מיליארד וחצי שקל בעשור האחרון, בעשור האחרון, דרך המל"ג, בשביל תעסוקת חרדים, והתוצאה: אפס. אפס אחד גדול. אבל מה? ממשיכים לדבר על זה שהחרדים לא רוצים להשתלב בתעסוקה, והמדינה רוצה לשלב אותם, וכולם עושים בשביל לשלב אותם, ולא קורה שום דבר. אז כולנו מקווים שבעיר קטנה שבא אליה מלך וסבב עליה סיבובים גדולים יבוא איש מסכן ויציל מהטירוף הזה כאן, היום בערב. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה לך. אני מזמין את חבר הכנסת אייכלר, סגן יושב-ראש הכנסת, בבקשה. גברתי השרה, מה שלומך? הכול בסדר? יפה. אוקיי, כבודו, חצי שעה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת, רבותיי אזרחי ישראל, אנחנו חייבים לכם התנצלות קולקטיבית על שאנחנו הולכים לקחת עכשיו כמה מיליארדי שקלים שיכולנו להשקיע בבתי חולים, בבתי ספר, בקשישים, בעולים, בחיזוק המערכות החברתיות. ישנן אלפי עובדות סוציאליות שרוצות לעזור ואין להן תקציב לעשות שום דבר, ישנם אלפי רופאים שמשוועים שיביאו להם תקנים כדי שיוכלו לעזור לאנשים, ויכולנו לקחת את המיליארדים האלה שאנחנו הולכים עכשיו לשרוף בחודשים הקרובים ולתת את זה לכל אלה, ולא להגיד: אין לנו תקציב. ופתאום, בשביל אגו של אדם אחד – שאני מצטער מאוד להגיד את שמו, אבל זה לא לשון הרע, כי כולם יודעים את זה – אביגדור ליברמן, מובילים את עם ישראל לבחירות מיותרות. ואנחנו חייבים סליחה גם ל-50 חברי הכנסת החדשים שנכנסו לפה ולא נתנו להם את הזכות לשרת את העם כמה שנים. הם באו עם רצון טוב, וכבר הם צריכים לצאת עוד פעם למערכת בחירות. אבל רבותיי, לפני שאני פותח בדבריי אני לא יכול שלא למחות על ההפקרות וההידרדרות של התרבות הישראלית, שהגיעה למצב שאין אומה ולשון שנוהגת כך – לא העולם המוסלמי, לא העולם הנוצרי, ובוודאי לא העם היהודי. לקחו את דמויותיהם של מרן הרב עובדיה יוסף לפני כמה חודשים, הערב לקחו את דמותו של מרן האדמו"ר מגור, כבוד קדושת האדמו"ר מגור שליט"א, ועשו מהם צחוק ולעג. ויש חוקים במדינת ישראל. מדברים איתי על מדינת חוק? יש חוקים נגד ביזוי הדת. זה נשאר לנו עוד מימי הממלכה הבריטית, מדבר המלך במועצתו. העולם אינו הפקר. אתם רוצים לעשות צחוק מהפוליטיקאים? יש לנו פה 120 כאלה, יש לכם מספיק דמויות, ואם לא, אתם עושים דמויות מהחברים שלכם – אין בעיה. אבל שלו את נעליכם כשאתם מדברים על גדולי ישראל. אני רוצה לספר לכם משהו, כבוד היושב-ראש או סגן היושב-ראש חבר הכנסת מאיר כהן. היֹה היה חבר פרלמנט יהודי בפולניה, בסיים. קראו לו הרב מאיר שפירא. אותו הרב מאיר שפירא היה רב גדול וגאון שהמציא את הדף יומי; לימוד הדף היומי שלומדים היום בכל העולם, דף יומי, זה היה הרב מאיר שפירא. הוא נבחר לסיים הפולני, לפרלמנט שם. היו שם גם מפלגות יהודיות חילוניות, ונוצריות ופולניות. והוא דיבר. היה שם אחד יהודי חצוף שכל הזמן התחצף לו, ואז הוא אמר לו בלשון הקודש: דרך ארץ. אז הוא אמר לו ביידיש: כבודו לא יודע שאין לנו דרך ארץ לרבנים? אז הוא אמר לו בפולנית: אני לא מבקש ממך דרך ארץ בגלל שאני רב ואתה לא, אלא בגלל שאנשים כמוך נולדים אלף ביום ואנשים כמוני נולדים אחד לאלף ימים. וכל חברי הפרלמנט הפולני מחאו כפיים, כי הם הכירו את חוכמתו של הרב מאיר שפירא ואת טיפשותו של אותו חצוף. איך מעיזים אנשי טלוויזיה, שיש להם חופש הביטוי – חופש הביטוי זה לא חופש הביזוי ולא חופש השיסוי – לקחת דמויות נערצות וקדושות שאפילו לא נפגעה שערה משערות ראשם, כמו מרן הרב עובדיה יוסף וכבוד קדושת האדמו"ר מגור, ולעשות אותם ללעג ולקלס? ובעיני מי? בעיני ההמונים שאפילו לא יודעים על מי הם מדברים. והם לא אשמים, העיתונאים, שהתחילו בזה; התחילו את זה פוליטיקאים פה. נדמה לי שגם איווט ליברמן העז לדבר עם הרעבע מגור. אתה, איווט ליברמן, שהרעבע מריבניץ הקדוש היה הסנדק שלך, והניח לך תפילין, ואתה הולך לקברו במונסי להתפלל? ואני לא רוצה לפרט באיזה זמנים הלכת להתפלל אצלו וזכית, הצלחת. אתה מדבר עם הרעבע מגור? למה, אתה לא יכול לדבר עם הרב ליצמן? דבר עם מי שאתה parallel שלו, המקביל שלך. אני מבקש למחות בשם כל הערכים היהודיים על עצם העובדה – השימוש באנשי דת, אנשים מורמים מעם, במה שנקרא סאטירה. מוריי ורבותיי, אני לא רוצה להגיד מה היה קורה אם היו מבזים את זה והיו מבזים את זה. אני חושב שיצאתי ידי חובת מחאה באופן שיבינו כולם, כל הצופים בנו בבית, שנעשה מעשה נבלה ועוד הידרדרות. ואחר כך עוד מדברים על כבוד האדם ועל זכויות אדם, כאשר מבזים כך בני אדם. מוריי ורבותיי, אני רוצה לספר לכם סיפור של אדם צעיר בשם אביגדור ליברמן, שהגיע לארץ, עשה תואר ביחסים בין-לאומיים, וראה את עצמו כמנהיג בעל חזון גיאוגרפי. יכול להיות שהוא רוצה עוד להיות ראש ממשלה, אחרת אין לי הסבר למה הוא הדיח הערב את ראש הממשלה נתניהו, כשבנימין נתניהו היה האיש שהביא אותו כעולה חדש, קירב אותו, קידם אותו, עשה אותו מנכ"ל הליכוד, מנכ"ל משרד ראש הממשלה. וזה הצליח – ליברמן התקדם כל הדרך יחד עם נתניהו; בכל זינוק של ביבי בקריירה הפוליטית הצעיר איווט ליברמן היה שם. אני לא מדבר על העניין של הכרת הטוב, כי יכול להיות שהיו להם גם זמנים אחרים, ירידות שאני לא ידעתי עליהן. אבל כך מתנהגים לבני לוויה? איש שליווית אותו והוא ליווה אותך כל כך הרבה שנים – להפיל אותו? מילא שעושים את זה אנשי אופוזיציה. לגיטימי. זו דמוקרטיה. הם קוראים לו "ארדואן", הם קוראים לנתניהו. אני לא מכיר עוד אדם אחד שמושמץ במדינה יותר מנתניהו. אני לא חושב שבטורקיה מעיזים כל כך להשמיץ את ארדואן, וברוסיה – את פוטין. רק פה אפשר לקחת ראש ממשלה – שאף אחד לא צריך להסכים לכל דעותיו, כל מעשיו ועל דבריו – אבל לעשות אותו ללעג ולקלס, אותו ואת משפחתו, בצורה כל כך אכזרית? אז הם טוענים שהוא מושחת כי יש לו כתבי אישום. למה יש לו כתבי אישום? הוא שדד בנקים? הוא פרץ? הוא לקח שוחד? המציאו חוק חדש: שוחד תקשורתי. יפה. בואו נפתח את זה. בואו ניקח את כל הפוליטיקאים שהתקדמו באמצעות התקשורת וקיבלו שוחד תקשורתי. בואו ניקח את כל השרים שפרסמו מודעות בעיתונאים במאות אלפי שקלים וקיבלו – לא איזו ידיעה טובה באיזה אתר מסכן אלא בעיתונים הגדולים ביותר הם קיבלו עמודים, כתבות שלמות, במשך שנים. בואו נחקור אותם, בואו נושיב אותם בבית סוהר. אני נגד זה, כי אני גם הייתי עיתונאי וגם אני איש ציבור, ואני לא מוכן שיחסי פוליטיקה ותקשורת יהיו בידיהם של שוטרים וקצינים. זו שיטת הדיקטטורה של ארדואן. אני לא יודע אם ארדואן כל כך נורא כמו הדבר הזה שאנשי משטרה ואנשי תקשורת משתפים פעולה להפיל אישי ציבור. מדברים פה על השחיתות, הרצון לעשות חסינות לחברי כנסת. אתם יודעים מי דרש, ועמד בתוקף על עניין החסינות? אחד האנשים הישרים ביותר במדינת היהודים; קראו לו מנחם בגין. הוא היה זה שדרש את זה בימי בן-גוריון, ובן-גוריון, שהיה – אני לא רוצה להגיד את המילה הקשה, אבל שליט לא קל, וכינה את בגין במילים שאם היום היו אומרים את זה פה זה היה מרעיד כיסאות, אבל הוא אף פעם לא הזכיר את שמו, אלא "האיש שיושב ליד באדר", הוא החרים אותו, קראו לחרות מפלגה פשיסטית – הוא הבין, בן-גוריון, שצריך לתת חסינות אפילו למנחם בגין. ומנחם בגין עמד על זה שתהיה חסינות לחברי כנסת, ולא רק הוא – כולם הבינו את זה. ומה אמרו אז? אם יגידו את זה היום יגידו: הזויים. אמרו: למה צריך גם בעבירות תנועה? הייתה חסינות לחברי כנסת בעבירות תנועה. אתם יודעים למה? כי אם תהיה הצבעה בכנסת והשלטון, הממשלה תרצה לעכב את הצבעתו, ישלחו שוטר לעשות לו דוח תנועה ויעכבו אותו בדרך לכנסת – תיאוריה כל כך מופרכת והזויה, אבל רצו להבטיח את החסינות, שחבר כנסת לא יפחד להגיד כל מה שהוא רוצה, לייצג את הדעות הקיצוניות שהבוחרים שלו שלחו אותו להגיד ולא להיתקע בשלטון, במשטר, במשטרה ובגורמי השלטון. כי מי שרוצה באמת שלטון חוק, ומי שבאמת מכבד בתי משפט ולא רוצה שתהיה פה אנרכיה, אלא הוא למד בפרקי אבות "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו" – הרי אנחנו לא רוצים שלא יהיו בתי משפט, אבל מכאן ועד הפיכת המשטרה לכלי – דיבר פה חברי חבר הכנסת אמסלם על קצין בכיר שהחזיק רשימות – וזה גם התפרסם – של אישי ציבור, שיהיה במגירה. מה זה פה, רוסיה? כן. אם יש לכל איש ציבור ולכל אדם תיק במשטרה שצריך לשלוף אותו ביום שצריך, זו דמוקרטיה? על זה לא שמעתי אנשים שיוצאים במוצאי שבת ואומרים "חומת מגן לדמוקרטיה", ומאיימים במרי אזרחי על זה ששופטים, שוטרים, קצינים ופרקליטים משתפים פעולה. על זה לא שמעתי. ההפך, מי שבעד שלטון החוק צריך להפריד הפרדה מוחלטת וטוטלית בין משטרה, שיש לה תפקידים קשים מאוד והיא לא עומדת בהם, לבין פרקליטות, שגם לה יש תפקידים קשים מאוד – למגר את הפשע – לבין פוליטיקה וחיים ציבוריים. זה ממש תרתי דסתרי, כי ביום – ואני אומר את זה לכל אנשי השמאל, שכל כך רוצים לחזק את שומרי הסף – ביום שפקידים ושוטרים יתחילו לנהל, ולשלוט בנבחרי הציבור, לא תהיה פה דמוקרטיה. לא תצטרכו להגיד "ארדואן"; תוכלו להגיד "ראש ממשלת ישראל" או "שר בישראל". אמר לי פעם שר בממשלה דבר נורא: שאם הוא רוצה להעביר עיפרון משולחן לשולחן במשרדו הוא לא יכול לעשות את זה, כי היועץ המשפטי שלו יכול להגיד לו לא. מי יצר את המפלצת הזאת שנקראת "שומרי הסף"? מי מינה אותם, את האנשים, לשמור? מפני מי? הרי אנחנו האזרחים צריכים שמירה מפני הפקידים, כל הפקידים של המדינה שמקבלים כסף, משכורת מהמדינה, שהם יהיו משרתי ציבור ולא שליטי ציבור. civil servant, זה נקרא באנגליה ובמדינות המתוקנות, שהאדם, כאשר הוא עומד ליד דלפק, הוא שוכח את דעותיו, העדפותיו ושנאותיו. אנחנו כיהודים חרדים מרגישים את זה בכל מקום. כאשר פקיד הוא אדם אדיב ומשרת ציבור הוא לא מבדיל בין אדם לאדם כשהם באים לקבל שירות. אבל כשפקיד קרא בעיתון ושמע ברדיו או בטלוויזיה דברים נוראיים השכם וערב על אנשים חרדים, אז כשבא החרדי הראשון מולו, בתת-הכרה הוא כבר רואה בו איזה גנב שרוצה לגנוב את המדינה והוא צריך למנוע את זה ממנו. כאשר פקידים יושבים על תקציבים – תקציבים שמגיעים לאזרחים חרדים, ולא רק חרדים – אז כל הזמן הם חושבים איך אפשר לא לתת להם את זה, כי לא מגיע להם. זה שלטון הפקידים וזה שומרי הסף; מהם אנחנו צריכים הגנה, משומרי הסף אנחנו צריכים הגנה. שומרי הסף – אני יודע שבגתן ותרש היו שומרי הסף. כל ברמן יכול להיות שומר סף. מה אמרנו? שומר סף הוא שומר שלא ייכנסו לפה אנשים לא ראויים. הרבה אנשים שאלו את השאלה איך אביגדור ליברמן יכול לעשות לנתניהו דבר כזה ואיך הוא יכול לגרום לכזה נזק לעם ישראל, לכלכלה הישראלית, ולאף אחד אין על זה תשובה. יש כאלה שאומרים שהוא חושב שאם נתניהו לא יהיה ראש ממשלה, ויתחיל ויכוח בימין מי יהיה ממלא מקומו, אז אולי גם הוא יגיע. אני לא מאמין לזה, כי איווט ליברמן מספיק חכם לדעת שאחרי המעשה שהוא עשה הערב הוא לעולם לא יהיה ראש ממשלה, ואולי גם לא שר, גם אם הוא יבוא ויקבל עוד פעם חמישה או עשרה מנדטים, כי אנשים ידעו שמילה זו לא מילה. הוא הבטיח לציבור שבנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה. הוא יודע וידע שכל הסיפור של חוק הגיוס הוא שקר בפיו. ואני לא רוצה להיכנס לנושא הזה, כי אחד השקרים, אחת השיטות לדכא את הציבור החרדי, שלא יהיה לנציגיו זמן, שלא יוכלו לעסוק בדיור, לא לעסוק בבריאות, לא לעסוק בצורכי הציבור, בתעסוקה, בתחבורה הציבורית, זה להעסיק אותם כל הזמן בהתנצלויות על הגיוס, או הגיור. אנחנו באנו לפה, לכנסת, ואמרנו: אנחנו צריכים בכנסת הזאת לעסוק בכלל ישראל: בתקציבי בריאות – רצינו לדרוש את זה, ודרשנו את זה בהסכמים קואליציוניים – להכניס כסף לבריאות לכל אזרחי ישראל; אנחנו רצינו לעסוק בדיור לכל אזרחי ישראל; אנחנו עמדנו והתרענו נגד ההונאה הגדולה שהייתה בתוכנית מחיר למשתכן, ש-60,000 זוגות צעירים חושבים שיש להם דירות, ול-40,000 מהם יש דירות במקום שהקבלנים אפילו עוד לא קיבלו או אפילו עוד לא הגישו בקשות להיתרי בנייה. אז מחינו על הדבר הזה, רצינו לתקן את הדבר הזה. עכשיו, אני לא פסיכולוג ולא יכול להבין – אני חושב שגם פסיכולוגים לא יכולים להבין – איך קורה, פעם שנייה בשנה הזאת, ש-120 אנשים נבונים הולכים ומתפטרים בעצמם. מישהו אמר לי שגננת, במקום שיש בו הרבה גננות, יש לה יותר ביטחון תעסוקתי מחברי כנסת, שנבחרים לכנסת על ידי הציבור. למה? כי הם עצמם מתפטרים. יש לכם טיפשות גדולה מזו? הרי אין טיפשות גדולה מזו. אני זוכר שבמהלך הקדנציה הזאת אמר שר הביטחון אביגדור ליברמן כי המצב הביטחוני בסוריה, עזה ולבנון אינו מאפשר לנו ללכת לבחירות. אתם זוכרים? זה היה לא מזמן. הוא צדק. אבל היום פתאום יש שקט בעזה, הסורים נעלמו, האיראנים סגרו את כל המפעלים שלהם. אפשר כבר להוביל מדינה שלמה לבחירות מיותרות, בשעה שכל המערכת משותקת. דיבר על זה קודם חבר הכנסת מרגי: כשוועדות הכנסת משותקות, הן לא מאשרות תקנות למשרדים, והמשרדים לא יכולים לתקצב את הצרכים של האזרחים. ועכשיו הולכים לשתק את ועדות הכנסת לעוד חצי שנה. מי יסבול מזה? שוב הציבור. אחד הדברים שליברמן התחיל לעשות בזמן האחרון, ואני מאוד מצטער בשבילו – הוא רוצה לרשת את יאיר לפיד; הוא רוצה לקחת את דגל המלחמה בחרדים. הוא לא התבייש – אחרי שהוא זכה לתמיכת החרדים כל כך הרבה שנים גם בעיריות וגם בממשלות – להאשים בהאשמות שמשום כבודם של הצופים והציבור שנמצא פה אני לא רוצה להגדיר אותן. די לשמוע איך הוא מדבר על חרדים ועל רבנים כדי להבין שהוא פשוט רוצה להיבנות על הרגשות האלה. ואני רוצה להגיד לכם, לאביגדור ליברמן וחבריו: אפילו יאיר לפיד כבר מבין היום שזה לא סחורה. אנשי כחול לבן יודעים היום שהציבור, העם, לא אוהב שמסיתים נגד ציבור אחר, והוא לא אוהב שמבזים את הדת, והוא לא אוהב שעושים דווקא, והוא יותר ויותר מתחזק ביהדות, גם אם הם לא חרדים, ואפילו אם הם לא דתיים. רק לאחרונה היה פה איזה אירוביזיון, שעשו חילול שבת גדול מאוד, ואמרו לנו שזה חשוב מאוד למדינה, כדי שיבואו הרבה תיירים, יבואו עשרות אלפי תיירים. מוריי ורבותיי, בחג אחד, בחצר חסידית אחת, מגיעים יותר תיירים מחוץ לארץ לחג מאשר הגיעו פה לאירוויזיון מכל העולם כולו. ומה היה הביזיון הגדול ביותר? שאותם זמרים ששילמו להם הון העתק כדי שיגיעו לפה ויכבדו את ישראל הניפו את דגל פלסטין בתל אביב. זו הייתה הכרת התודה של האנשים שהגיעו לפה, לאירוביזיון הזה: להתריס בתוך תל אביב, להניף את דגל פלסטין. זה היה הרווח הגדול של חילולי השבת. אנחנו מאמינים, אדוני היושב-ראש, שהשבת היא אחד הכלים, המתנה הטובה ביותר שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל, ועם ישראל הנחיל את המתנה הזאת לכל אומות העולם. היו זמנים שאנשים היו עובדים כעבדים שבעה ימים בשבוע. אני מבין שיש התרגשות, אז – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מיקי יעלה לסכם – – – << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בוודאי, בוודאי. בוודאי. אני יודע. רבותיי, אני מבין את ההתרגשות. ב-23:30 תהיה הצבעה, והיושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שנייה. מיקי, מיקי, ממ"ז, אתה ב-23:30 עולה לסכם. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> כן, כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. בבקשה, אדוני, עד 23:30, כן. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> טוב, ב-23:30 אנחנו מסיימים. לכן אני רוצה לדבר על השבת ולהגיד שהשבת היא לא רק מתנה טובה, השבת לא רק משחררת את העובדים מהעבודה ומהעמל; השבת נותנת גם ביטחון למדינת ישראל – ביטחון מפני שרפות, ביטחון מפני כל אויב וכל סכנה. ואני אצטט את הנביא ירמיהו בפרק י"ז: "וקִדשתם את יום השבת כאשר צִוִיתי את אבותיכם – – – וישבה העיר הזאתלעולם – – – ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת – – – והצתי אש בשעריה – – – ולא תכבה". השבת שומרת עלינו. אפילו אחד מהוגי הדעות החילונים אמר בשעתו: יותר מששמרו ישראל על השבת, השבת שמרה על ישראל. לכן, רבותיי, אני רוצה לומר עוד דבר אחד לפני שאני יורד בעוד כמה דקות: הולכים למערכת בחירות. מערכת הבחירות הקודמת הייתה מלאה השמצות נוראיות – אני אגיד, משני הצדדים. לקחו אדם כמו ראש הממשלה והפכו אותו לגרוע שבאויבי ישראל. מהצד השני לקחו את בני גנץ, שהספקנו להכיר אותו פה חודש ימים בלבד – אדם הגון, ישר, חכם, מתון, מחבר – ועשו אותו – אין דבר נבזי שלא נאמר עליו. אני מקווה מאוד שבבחירות האלה אנחנו נדע אם לא – ודאי, בחירות זה בחירות ומאבק זה מאבק, ואני לא תמים, אבל להפסיק את הלכלוכים, שמבזים את כולם. אתם יודעים, רבותיי, למה הכנסת הזאת כל כך מבוזה? לא רק בגלל שומרי הסף וכל הממסדים שלא רוצים לתת לה כוח; גם בגלל דברים שחברי הכנסת אומרים אחד על השני. אם אנחנו היינו שומרים אחד על כבודו של השני כמו שהשופטים שומרים אחד על השני, אז היינו גם אנחנו מקבלים מהציבור יחס יותר טוב ויותר נאה. אדוני היושב-ראש, אני לא יכול לרדת בלי לדבר על משהו מאוד מאוד פרוזאי, אבל אתה תסכים איתי. רבותיי, יש בעיה אמיתית שנקראת תחבורה ציבורית, ואל תצחקו עליי שאני לוקח זמן כל כך ארוך – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בשבת. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא בשבת. הלוואי שיהיה כל השבוע. בשבת הם צריכים תחבורה הציבורית. אין תחבורה ציבורית בימים ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי ושישי. זו אחת הבעיות הקשות ביותר של האזרחים, ודווקא אלה שאין להם מכוניות, וגם אלה שיש להם מכוניות – נוצרים פקקים בגלל זה. אני מבקש שהבחירות האלה ידונו על הדברים האלה: תחבורה ציבורית, תעסוקה, דיור, בריאות והצרכים האמיתיים של עם ישראל, ולא האם הוא כזה והוא כזה והוא כזה והוא כזה. אני רוצה לאחל לכם, בכאב לב גדול מאוד, מערכת בחירות פורייה, שהקדוש ברוך הוא ישלח הצלחה לכל האנשים הטובים, שרוצים להיטיב – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – ולא ייתן בידי אנשים שרוצים להרע כוח, חס וחלילה, להרע, כי כתוב: "חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו". אנחנו רוצים חכמים שרוצים להיטיב עם כל עם, ויש, ברוך השם, אנשים טובים בכל אחת מהמפלגות. אני הכרתי. אני רוצה עכשיו לומר לאזרחים, לציבור: כשאומרים "חבר הכנסת" היום, צריך להגיד: "לא, זה לא אני". אני רוצה שתדעו שיש בכנסת אנשים, והיו בכנסת אנשים, שעמלים ימים ולילות למען טובת הציבור, ואילולא הם – הציבור, אף אחד לא היה סופר אותם. אם כל פקיד היה עושה מה שהוא רוצה מאחורי כל דלפק, לא היה אפשר לחיות פה. אנחנו רואים את זה במדינות שאין בהן דמוקרטיה, אין בהן פרלמנט ואין בהן ממשלה נבחרת, איך זה נראה שם – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת זוהר, אוקיי, אדוני. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – כשכל פקיד שיש לו נבוט יכול לשלוט – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי, אדוני. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> דקה, דקה אחת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דקה אחת. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתם תודיעו לי מתי אתם רוצים לפרק את הכנסת, אבל בינתיים אני מחזיק אותה, בדקות האחרונות, בשביל כולכם. אני מקווה מאוד שהציבור יבין, שילך להצביע ויבין שהוא צריך להצביע למען אנשים שרוצים לעשות טוב לעם ישראל. ומי שרוצה לעשות טוב לעם ישראל – שיופיע בפניכם ויגיד לכם מה הוא רוצה לעשות טוב, ולא במה השני רע וגרוע. את זה כל אחד יכול. לא צריך להיבחר לכנסת בשביל להגיד שהשני גרוע. כל אדם בשוק יכול להגיד לך שהשני גרוע, אבל אני יודע שיש בשוק אנשים שאומרים גם מה הוא עושה טוב. תארו לעצמכם שבשוק יבוא מישהו ויגיד: אין לי סחורה טובה למכור לכם, אבל של ההוא יותר גרועה. אף אחד לא יקנה אצלו. הוא אומר: רק היום יש לי סחורה טובה, עגבניות יפות, רהיטים יפים, סחורה טובה. זה מה שחברי הכנסת צריכים להגיד לציבור: אני רוצה לשרת אתכם; אני רוצה לעזור לכם לקבל תחבורה ציבורית טובה; אני רוצה לבנות עשרות אלפי דירות לכל הזוגות הצעירים מכל המגזרים; אני רוצה לסדר תעסוקה, לעזור למפעלים; אני רוצה לעזור לתיירות. אני רוצה לעשות דברים טובים, תנו לי את הצ'אנס לעשות דברים טובים. זה מה שאיש ציבור צריך לבוא ולהגיד ובזמן הבחירות, ומי שיבוא וילכלכך על השני – מה אומר הבוחר? שניכם צודקים. תמשיכו לריב, יש לי פיצוחים, אני רוצה לראות את הסכסוכים ביניכם, אני רוצה לבלות, הזמנתי חברים. לא. תבואו ותגידו – תלכו מבית לבית, תגידו: אנחנו רוצים מדינה יהודית; אנחנו רוצים חינוך יהודי; אנחנו רוצים לשמור על מה שנשאר מהזהות היהודית שלנו; אנחנו רוצים לעזור לאנשים בכל התחומים. תבחרו בנו – יגיד כל אחד – ותביא אותנו לכאן, ואז, בעוד חודש, אחרי הבחירות, לא נתפרק שוב. אגב, אפשר, אדוני היושב-ראש, לבקש התחייבות מהמפלגות שהן לא יפרקו את הכנסת הבאה אחרי חודש? יכול להיות שגם זה, כי הרי לציבור אין כוח לשלם לנו מיליארדי שקלים בכל כמה חודשים בשביל לעשות בחירות. ולאביגדור ליברמן אני רוצה לומר: יש לך עבר מספיק יפה. אל תקלקל אותו. מה שעשית היום יירשם בהיסטוריה של מדינת היהודים, שהכנסת העשרים-ואחת החזיקה מעמד בקושי חודשיים. אנחנו זוכרים שהייתה ממשלה של מופז עם קדימה, עם 28 מנדטים, שהייתה בממשלה עם נתניהו, וגם אז פירקו אותה אחרי 72 יום, ואנשי קדימה, 28 מנדטים, חזרו עם שניים. אותו דבר – הקדמת הבחירות, שכל כך רצו במפלגת העבודה, שהיו לה רק לפני כמה חודשים 24 מנדטים, ובסוף הם חזרו עם שישה מנדטים. אני לא יודע עם כמה מנדטים כל מפלגה תחזור. אני רוצה לאחל לעם ישראל: שתהיה לכם בריאות טובה, ובעזרת השם תבחרו בטוב. ובחרת בחיים. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה המיוחדת לסכם את הדיון, ואני מבקש מכולם להתחיל לשבת. בבקשה. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, מבקשים שקט. חברים. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התכנסנו כאן הערב באופן בלתי נתפס לפזר את הכנסת העשרים-ואחת. לפני כחודש וחצי, ב-9 באפריל, היו תוצאות בחירות, קיבלנו תוצאות בחירות. חודשים קודם של קמפיין ארוך ומייגע אמרו לנו בימין: חבר'ה, אתם עומדים להפסיד בבחירות; סקרים לא מחמיאים, תקשורת לא מחבקת. הגיע הערב של הבחירות, וראינו את התוצאות: עם ישראל נתן בנו אמון – 65 מנדטים. 2.5 מיליון איש באו כאיש אחד והצביעו לימין בראשות נתניהו. כל אחת מן הסיעות שרצה בימין הודיעה שהיא רצה בשני פתקים: פתק אחד בקלפי, פתק שני בלב. הפתק הראשון בקלפי היה על הרשימה שהם הציגו לכנסת, והפתק השני בלב – ואני מדבר על 2.5 מיליון איש – היה לנתניהו לראשות הממשלה. כחלון אמר: תומכים בביבי; ליברמן אמר: תומכים בביבי; ש"ס אמרה, אריה דרעי: ביבי חזק – ש"ס חזקה; יהדות התורה אמרו: תומכים בבנימין נתניהו; איחוד מפלגות הימין אמרו: תומכים בבנימין נתניהו; הליכוד כמובן, שהריץ את בנימין נתניהו. נגמרו הבחירות – קרה בדיוק מה שצריך לקרות: כל הסיעות של הקואליציה המיועדת, 65 המנדטים, הלכו לנשיא והמליצו על בנימין נתניהו להרכיב את הממשלה. התחלנו את המשא ומתן הקואליציוני. תאמינו או לא, חברים, הוא הלך חלק לאורך כל הדרך, למעט סוגיה אחת, שלא נפתרה מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון שבו אנחנו עומדים כאן היום או יושבים כאן היום: סוגיית חוק הגיוס. איזו סוגיה, חברים. איזו סוגיה. מה אנחנו צריכים לדבר על האיום האיראני היום? מה אנחנו צריכים לדבר על האיום החמאסי? מה אנחנו צריכים לדבר על התוקפנות הסורית? למה שנדבר על הפריחה הכלכלית של מדינת ישראל, על השגשוג שלה? למה שנדבר על העבודה הבין-לאומית שצריך לעשות בארבע השנים הקרובות? למה שנדבר על צמצום פערים בחברה הישראלית? למה שנדבר על שיקום וחידוש התשתיות בכל כבישי ישראל כמו שעשינו בשנים האחרונות? זה לא היה חשוב מבחינת אלה שלא נתנו לנו להקים את הממשלה. מה שהיה חשוב הוא חוק הגיוס. אני שומע שצבא ההגנה לישראל אומר: שנת 2020 זה מועד שבו אנחנו רוצים לצמצם את היקף גיוס החובה. שאלתי שאלת תם: האם זה אומר שתרצו לגייס פחות אנשים לצבא גם כשהם חילונים? אמרו לי: כן, אנחנו רוצים לצמצם את הקיף גיוס החובה. שאלתי שאלת תם נוספת: אם אתם רוצים לגייס פחות חילונים, האם יש סיכוי שתגייסו יותר חרדים? אמרו לי: אדוני, אתה שואל שאלה מטופשת. ברור שלא. אין לאף אחד עניין לגייס חרדים לצבא. זה לא מעניין אף אחד, גם לא את הציבור, חברים. רוצים שוויון בנטל – יהיה שוויון בנטל, אני מקבל את זה. מי שלא רוצה ללמוד תורה ילך לצבא, אבל אם יש מכסות שבין כה וכה לא ממומשות, כי צה"ל לא רוצה לגייס חרדים לצבא, למה היינו צריכים בכלל את החוק הזה? ובכן, התשובה: החוק נועד למנוע גיוס כולל של חרדים בגלל החלטת בג"ץ. אנחנו פה נמצאים בערב הזה בסיטואציה שאם לא היינו מחוקקים את חוק הגיוס – וכרגע אנחנו לא מחוקקים את חוק הגיוס – בג"ץ עלול להתערב בסוגיית הגיוס. לא מהות, לא עיקרון, לא הישגיות; עניין טכני משפטי בלבד, ועל זה אנחנו הולכים לבחירות, על עניין טכני משפטי, לא מהותי. << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> כן מהותי. אין מהותי מזה. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כי כל ההישגים שהבאנו לאזרחי ישראל בשנים האחרונות – – << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – וההישגים שאנחנו יכולים להביא להם בשנים הבאות – והפשרות שהוצעו בעניין חוק הגיוס היו פותרות את כל הסוגיות של כולם. ובכל זאת, אין פתרון; המשבר בעינו. המשבר הזה מביא אותנו הערב לבחירות. << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> זה שאף אחד לא – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> הליכוד בעמדתו בעניין גיוס. עמדתו היא ברורה: אנחנו בעד גיוס – בעד גיוס כל מי שרק אפשר. כמה שיותר חיילים בצה"ל. צה"ל פחות בעניין. הוא אומר: אני לא צריך כרגע חיילים חרדים, וגם קצת פחות – – – << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> צה"ל החדש? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> סליחה, אני מדבר על מה שהם אומרים בצבא. לא אני אומר את זה. לא אני אומר את זה, זה הצבא אומר את זה. אנחנו צריכים פחות חיילים, גם חילונים, בטח גם חרדים, על אחת כמה וכמה. אבל היה חשוב לנו להתעקש לחוקק את חוק הגיוס. למה? למה? אנחנו גוררים מדינה שלמה לבחירות בעלות מטורפת. אנחנו עושים פעולה לא מוסרית כלפי הציבור. הציבור רוצה שנתחיל לעבוד בשבילו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> לא מוסרי לפזר את הכנסת. לא תקציבי ולא ראוי. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> ואנחנו כאן תחת מחאה, בכעס, בצער, מפזרים את הכנסת העשרים-ואחת, עוד בקושי – לפני שהיא קמה. כי מה האלטרנטיבה? יש אלטרנטיבה. מהי? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> שתקבלו אומץ – תגידו שלום לביבי. יש לכם אחלה – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> לתת לבני גנץ בראשות השמאל הישראלי להקים פה ממשלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו לא נרמה את הציבור שלנו. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אתם מרמים את הציבור שלכם. אתם רמאים. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> הבטחנו לו את בנימין נתניהו ראש הממשלה, ואתם רוצים שניתן לו את בני גנץ ראש הממשלה – – << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – ואת זה אנחנו לא יכולים לעשות. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> צעד בלתי דמוקרטי. צעד בלתי דמוקרטי. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> לא יכולים לרמות את הציבור. לא יכולים להונות את הציבור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> הרוב המוחלט במדינת ישראל אמר: בנימין נתניהו לראשות הממשלה, ותפקידנו לוודא את זה. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> זה לא מה שהציבור רצה. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> נתניהו נכשל. הנשיא צריך להטיל על בנימין גנץ. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כמובן שברגע שאנחנו נלך לבחירות מחודשות, העסק הזה יעבור חזרה לידי הציבור. שוב הציבור יידרש לקבל החלטה מי הוא רוצה כראש ממשלה. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> בושה וחרפה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> הציבור שלכם לא רצה שתעשו חוק חסינות, והחוק הראשון שלכם בכנסת היה חסינות. הציבור יעניש אתכם. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> הציבור יידרש להחליט שוב את מי הוא רוצה כראש הממשלה שלו: האם הוא רוצה בבני גנץ ברשות השמאל? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> כן, כן. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> האם הוא רוצה את בנימין נתניהו בראשות הימין? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא, לא. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> השאלה הזאת תהיה חדה יותר וברורה יותר – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תתבייש. תתבייש. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – ממערכת הבחירות הקודמת. חדה יותר וברורה יותר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> בושה, בושה. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני מבטיח לכם חברים: ההכרעה תהיה ברורה יותר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> בושה, בושה, בושה, בושה, בושה, בושה, בושה, בושה. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> מקהלת השמאל לא מרשימה אותי, כי זו מקהלה שגם הציבור לא מתרשם ממנה – מקהלת השמאל שתקים עלינו מדינה פלסטינית; מקהלת השמאל שתגרום לנו נזק ביטחוני אדיר; מקהלת השמאל שתגרום לאיום האיראני להפוך להיות ממשי. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> אתה לא מאמין לעצמך. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> מקהלת השמאל שתהפוך אותנו למדינת הסתדרות; מקהלת השמאל שתמנע כלכלה חופשית. מקהלת השמאל שתעשה הכול, הכול, כדי לפגוע באיש אחד – קוראים לו בנימין נתניהו. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> הוא פוגע בעצמו. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אין לכם אג'נדה. מה אתם מוכרים לציבור? מה הבאתם לציבור חוץ משנאה לאדם אחד, בנימין נתניהו? מה הבאתם? איזה רעיונות הצגתם? איזו אג'נדה מסרתם לציבור? שום דבר. שנאת נתניהו. אתם רוצים את ההוכחה לכך? אתם רוצים את ההוכחה לכך שהשמאל הישראלי מונע אך ורק משנאה? תסתכלו על מפלגת כחול לבן – מפלגה שמורכבת משמאל – ופתאום תמצאו בה שלושה-ארבעה אנשים שלא מציגים את עצמם כשמאל, אנשי ימין מובהקים: בוגי יעלון, יועז הנדל. מי עוד? צביקה האוזר – אנשי ימין מובהקים. שאלתי אותם: למה חברתם למפלגת שמאל? מה הסיבה? הרי אתם אנשי ימין. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני אומר לכם את התשובה, חברים: משנאה לאדם אחד, מרצון לפגוע באדם אחד, שזה בנימין נתניהו. מכרתם את האידיאולוגיות שלכם. הייתם לחלק מסיעה שעושה הפגנות עם איימן עודה, שעושה הפגנות עם אחמד טיבי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> מכרתם הכול. בשביל מה? בשביל לפגוע בנתניהו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> ואני שואל אתכם: מה נתניהו עשה לכם? מה הוא פגע בכם? בזה שהוא נלחם באיום האיראני? בזה שהוא נאבק מול החזית הסורית? בזה שהוא נאבק מול החמאס? בזה שהוא משפר את כלכלת ישראל? בזה שהוא מצליח לייצר יחסים בין-לאומיים? מה הוא עשה לכם כל כך רע? איך הוא פגע במדינה שלכם? איך? << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> מיקי, מה עם החמאס? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> איך, יועז? איך הוא פגע בך? אתה רוצה לשתף אותנו מה קרה, איך הגעת לסיטואציה? האוזר, אתה רוצה לשתף אותנו? בוגי, אני הייתי בזמנו, אני יודע למה. היית שר ביטחון, החליט שאתה לא – נפגעת, אתה רוצה להחזיר. האוזר, לשכת ראש הממשלה, מזכיר ראש הממשלה לא הסתדר קצת עם התפקיד – רוצה להחזיר. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> גם ליברמן היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> הנדל, עובד בלשכת ראש הממשלה, לא היית מרוצה קצת – רוצה להחזיר. נמשיך? נמשיך? << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> מה לא הסתדר? תסביר מה לא הסתדר. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> נמשיך? איך מכרתם את האידיאולוגיה שלכם, איך מכרתם אותה – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – על מחיאות כפיים – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – משנאה לאיש אחד, בנימין נתניהו. << קריאה >> יועז הנדל (כחול לבן): << קריאה >> להפך. מיקי, איך אתם הפכתם לשלום עכשיו? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אבל אני אגיד לכם דבר אחד: בבחירות הקרובות אתם תראו שהציבור יכריע חד וחלק: בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל בהנהגת הימין, עם רוב ברור ומוחץ. תודה רבה. אני מבקש להודיע: ההסתייגויות הוסרו מטעם הקואליציה והאופוזיציה, ולכן תהיה הצבעה על החוק בלבד. אני צריך להצהיר את זה? הצהרתי את זה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת פורוש, מקלב, יוגב, לפיד, נא לשבת. חברי הכנסת, לפני שנתחיל להצביע – הודעות חשובות. אני ודאי לא יודע מה תהיה התוצאה בהצבעה, אבל אם עובר החוק להתפזרות הכנסת, אין פירוש הדבר שהכנסת נעלה את שעריה. אני מזכיר לכם שגם אם יעבור החוק להתפזרות הכנסת, אנחנו עדיין לא קבענו את מועדי פגרת הבחירות, ובכל מקרה, על פי החוק, ביום שני הקרוב, בשעה 14:00, תתקיים הצבעה לבחירת מבקר המדינה החדש – הצבעה חשאית כאן, במליאה. כמו כן, ביום שני יתקיימו ישיבות מיוחדות: אחת לכבוד יום ירושלים, והשנייה – לזכר הנספים מעולי אתיופיה בדרכם לישראל, ולכן ודאי שנדרשת השתתפות של כל חברי הכנסת. פשוט הייתה פה אי-הבנה של כמה חברים, שסברו שאם עובר חוק ההתפזרות הכול מתבטל. יש לנו גם כנראה חקיקה בשבוע הבא, אז יש עוד דברים. אני רוצה רק לוודא – הודיעו לי, בשם הקואליציה והאופוזיציה, שכל הסיעות מסירות את כל ההסתייגויות. האם נכון הדבר? האם יש קבוצת מסתייגים שמבקשת להצביע על הסתייגויות? אין. אדוני חבר הכנסת אמסלם, ביקשת, בשם הממשלה, הצבעה שמית בקריאה שנייה. רק לפני שמתחילים, הפרשנות של הלשכה המשפטית – שגם בקריאה השנייה נדרש רוב של 61 חברי כנסת, מכיוון שיש סעיף תקציבי. סעיף 3 לחוק, שמתייחס למימון, הוא סעיף תקציבי, ולכן, על מנת לאשר את זה, 61 חברי כנסת נדרשים גם בקריאה השנייה, וודאי וודאי גם בקריאה השלישית; מטעמי פגיעה בשוויון, אומר היועץ המשפטי של הוועדה המיוחדת, ולכן נדרש רוב של 61 חברי כנסת בסעיף הזה. גברתי המזכירה, אנחנו ערוכים? בבקשה, אפשר להתחיל בהצבעה בקריאה שנייה על חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אוהו. בושה וחרפה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד גלעד ארדן – בעד גבי אשכנזי – נגד יעקב אשר – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד רם בן-ברק – נגד אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – בעד אורנה ברביבאי – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד אבי גבאי – נגד יוסף ג'בארין – בעד מאי גולן – בעד אילן גילאון – נגד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד עוזי דיין – בעד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – בעד יועז הנדל – נגד שרן מרים השכל – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד אסף זמיר – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – בעד מיקי חיימוביץ' – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד דסטה (גדי) יברקן – נגד מרדכי יוגב – בעד היבה יזבק – בעד שלי יחימוביץ' – נגד עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד משה כחלון – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – בעד יאיר לפיד – נגד אוסנת הילה מארק – בעד פטין מולא – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד ע'דיר כמאל מריח – נגד אבי ניסנקורן – נגד משולם נהרי – בעד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – בעד עידית סילמן – בעד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – בעד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה (אתי) עטייה – בעד רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – בעד אורלי פרומן – נגד מאיר פרוש – בעד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד רפי פרץ – בעד אורית פרקש-הכהן – נגד יואב קיש – בעד אריאל קלנר – בעד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד עידן רול – נגד טל רוסו – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – נגד אנטאנס שחאדה – בעד יובל שטייניץ – בעד קטי (קטרין) שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יזהר שי – נגד מיכל שיר – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – אינו נוכח << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד רם שפע – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) רועי פולקמן – אינו נוכח << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, האם יש מישהו או מישהי שלא קראו בשמו או בשמה? אין כאלה. ההצבעה בקריאה שנייה הסתיימה. נא לספור את הקולות ולהגיש לי את התוצאה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמו ההצבעה של לפיד – – – חוק הלאום – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, שקט, בבקשה. חברי הכנסת, הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת, התשע"ט–2019, בקריאה שנייה: 74 בעד, 45 נגד. החוק אושר בקריאה שנייה ברוב הנדרש. חבר הכנסת אמסלם, אתם מבקשים הצבעה שמית? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אז גם בקריאה שלישית תתקיים הצבעה שמית. גברתי המזכירה, האם אנחנו ערוכים? אפשר להתחיל בהצבעה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד גלעד ארדן – בעד גבי אשכנזי – נגד יעקב אשר – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד רם בן-ברק – נגד אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – בעד אורנה ברביבאי – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד אבי גבאי – נגד יוסף ג'בארין – בעד מאי גולן – בעד אילן גילאון – נגד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בני גנץ – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד עוזי דיין – בעד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – בעד יועז הנדל – נגד שרן מרים השכל – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד אסף זמיר – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – בעד מיקי חיימוביץ' – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד דסטה (גדי) יברקן – נגד מרדכי יוגב – בעד היבה יזבק – בעד שלי יחימוביץ' – נגד עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד משה כחלון – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – בעד יאיר לפיד – נגד אוסנת הילה מארק – בעד פטין מולא – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד ע'דיר כמאל מריח – נגד אבי ניסנקורן – נגד משולם נהרי – בעד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – בעד עידית סילמן – בעד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – בעד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה (אתי) עטייה – בעד רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – בעד אורלי פרומן – נגד מאיר פרוש – בעד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד רפי פרץ – בעד אורית פרקש-הכהן – נגד יואב קיש – בעד אריאל קלנר – בעד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד עידן רול – נגד טל רוסו – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – נגד אנטאנס שחאדה – בעד יובל שטייניץ – בעד קטי (קטרין) שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יזהר שי – נגד מיכל שיר – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד רם שפע – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) רועי פולקמן – אינו נוכח זהו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, שקט. לא שומעים את מזכירת הכנסת. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> בושה וחרפה – – – בגדתם ברצון העם – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> האם יש מישהו שלא קראו בשמו או בשמה ומעוניין להצביע? אין חברי כנסת כאלה. ההצבעה הסתיימה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ואחת, התשע"ט–2019, בקריאה שלישית: 74 בעד, 45 נגד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. חברי הכנסת, תם סדר-היום. לתשומת ליבכם, ביום שני, כ"ט באייר התשע"ט, 3 ביוני 2019, תתקיימנה שתי ישיבות: בשעה 14:00 – ישיבה מיוחדת לבחירת מבקר המדינה, ובשעה 17:00 – ישיבת כנסת רגילה. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 00:11. << סיום >>