דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ב ישיבה רמ"ד הישיבה המאתיים-וארבעים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, י"ד בטבת התשפ"ה (14 בינואר 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 4 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 4 מירב כהן (יש עתיד): 5 משה סולומון (הציונות הדתית): 5 עודד פורר (ישראל ביתנו): 6 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 6 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 7 יום הדיור הציבורי 8 נעמה לזימי (העבודה): 8 יסמין פרידמן (יש עתיד): 10 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 11 משה סולומון (הציונות הדתית): 14 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 15 ינון אזולאי (ש"ס): 17 שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: 18 הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ה–2024 21 משה סלומון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 22 מיקי לוי (יש עתיד): 25 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 26 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 27 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 29 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 30 הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ה–2025 30 סימון דוידסון (יש עתיד): 30 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 35 עמית הלוי (הליכוד): 36 מיקי לוי (יש עתיד): 39 הודעת ועדת הכנסת 41 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 41 חילופים בוועדות הכנסת 41 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 41 הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 35), התשפ"ה–2024 42 יונתן מישרקי (בשם ועדת העבודה והרווחה): 42 שלום דנינו (הליכוד): 44 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65), התשפ"ה–2025 45 ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 46 ינון אזולאי (ש"ס): 48 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 50 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי י"ד בטבת התשפ"ה, 14 בינואר 2025, היום ה-466 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-98 מאחינו ואחיותינו, שמביטים עלינו כאן מלמעלה, עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הנושא הראשון שעל סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי כנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת – ואני מניח שיש כאן שר, אז שר תורן – עוד שבוע של שגרה של מוות בכבישים. שנת 2025 נפתחה עד עכשיו עם 14 הרוגים בדרכים. זו פתיחה שהיא בערך העתק של פתיחת שנת 2024, שהייתה הגרועה ביותר ב-20 השנה האחרונות. כלום לא משתנה. זה נראה שזה לא משנה לאף אחד בממשלה; מקסימום משקיעים בתשדירים, זה הכי נוח. ביום שלישי שעבר נהרג הולך רגל בן 70 מפגיעת אוטובוס בכביש 4 סמוך למחלף גנות; באותו יום נהרג גבר בן 45 בתאונה בין רכב לאוטובוס בכביש 886 סמוך לצומת עין זיתים שליד צפת; בתאונה נפצעו עוד שני בני אדם, נער בן 17, שנפצע קשה, ונהג האוטובוס, שנפצע בינוני. ביום רביעי נהרג תושב הישוב יאנוח-ג'ת בן 49 בתאונת דרכים בין שני כלי רכב בכביש 8833 סמוך לכפר ורדים; גבר נוסף, תושב עין יעקב בן 33, נפצע בתאונה באורח קשה. ביום חמישי נהרגו ברחובות שני הולכי רגל, גבר בן 65 ואישה בת 45. אילנה פרץ, בת 59 ממרכז שפירא, נהרגה ביום שישי בתאונת דרכים ליד קיבוץ ניר עם; בעלה יעיש נפצע בתאונה. זה כמה שנים אחרי שבתם נפטרה ממחלה. השבוע רדף אחרינו השכול גם לחו"ל. רותם יעיש, לוחם גבעתי שרק לפני חצי שנה זכה באות מצטיין הנשיא, היה הרבה במלחמה, נהרג בתאונת אופנוע בזמן חופשה משפחתית בתאילנד. יש מלחמה בדרכים, ואנחנו ממשיכים להפסיד בה. כאן הממשלה לא רודפת אחרי הניצחון המוחלט, ואנחנו כרגע בתבוסה מוחלטת. אנשים מתים בכבישים, ולא עושים מספיק. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת טופורובסקי. חברת הכנסת מירב כהן. אחריה – חבר הכנסת משה סולומון. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> בימים אלו עם ישראל כולו מתפלל שתהיה עסקה, אבל חשוב להזכיר היום שהעסקה שמדברים עליה, על פי כל הדיווחים, זו אותה עסקה שהייתה על הפרק במאי האחרון. חודשים רבים שהעסקה הזו הייתה יכולה לצאת אל הפועל. בזמן הזה 122 חיילים חללים נפלו בקרב רק בעזה. תראו אילו אבדות. בזמן הזה אנחנו לא יודעים כמה חטופים נרצחו ואיזה גיהינום עבר על אלו שעדיין בחיים. אמרו לנו כל מיני תירוצים – פילדלפי, נצרים, פרסומים בבילד – אבל היום הגיע השר לכישלון לאומי, העבריין המורשע איתמר בן גביר, ואמר את האמת המכוערת: זה הכול פוליטיקה. הוא התגאה איך הוא מנע את העסקה הזו במשך חודשים. לעולם ועד נזכור לכם את זה שעשיתם פוליטיקה ברגעים הכל-כך קשים האלה ובגלל זה חודשים רבים העסקה, העסקה לשחרור האחים והאחיות שלנו, לא יוצאת אל הפועל. לדיראון עולם. בושה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת משה סולומון, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כמנהגי בכנסת אני מזכיר עוד אחד מהגיבורים בני הקהילה. אני עומד כאן היום כדי להזכיר את סמ"ר קנאו קאסה ז"ל. קנאו היה לוחם שריון בגדוד 46 של עוצבת עקבות הברזל, חטיבה 401, והוא נפל בגבורה בשבוע שעבר, בח' בטבת התשפ"ה, כשהוא משרת את מדינת ישראל בנאמנות שאין לה גבול. קנאו היה אדם מיוחד במינו, שהאיר כל מקום שבו היה. הוא היה חייכן, טוב לב, מלא באהבה לארץ ולעם. השירות הצבאי היה עבורו לא רק חובה אלא שליחות אמיתית. הוא דיבר בגאווה ובהתלהבות על תפקידו כלוחם שריון, על החברים לצוות ועל תחושת השליחות שהניעה אותו מדי יום. אבל קנאו היה הרבה מעבר ללוחם; הוא היה אדם בעל ערכים עמוקים ויושר פנימי נדיר. גם ברגעים הקשים ביותר, בזמן לחימה, הוא לא חדל לבחון את עצמו דרך עיניו של המצפון. סיפרו בלוויה שהוא התקשר לרב מהמכינה שבה למד כדי לוודא שהחלטותיו עומדות בקנה אחד עם הערכים שעליהם גדל. זו דוגמה מופלאה לרוח המוסרית שהנחתה אותו לאורך כל הדרך. קנאו התחבר לשורשיו, לארצו ולזהותו. הוא בחר ללכת למכינה מתוך רצון להתחבר לעברו ולבנות לעצמו דרך ערכית. השירות שלו היה ביטוי לאהבתו האין-סופית למדינה, לעם ולארץ. קנאו ז"ל הותיר אחריו הורים אוהבים, סיסאי ווורקנש, וחמישה אחים ואחיות. ליבנו איתם בשעה קשה זו, ואנחנו שולחים להם את כל החיזוקים והתנחומים האפשריים. הקרבתו של קנאו, אומץ ליבו ומורשתו ילוו אותנו תמיד. נזכור אותו כגיבור, כאדם וכלוחם שעמד כגאון על הגנת מדינת ישראל. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן. תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אתמול פורסמה בכאן 11 כתבתה של יערה שפירא על היכולת האקרובטית הנדירה של חלק מחברי הקואליציה לעשות פליק-פלאק לאחור בנושא ועדת החקירה הממלכתית. אני באמת חייב לומר שאני לא מצליח להבין מה קרה לגלית דיסטל, לאבי דיכטר, לניר ברקת, שרק לפני כמה חודשים הבינו את הצורך, את החשיבות של ועדת חקירה ממלכתית לטבח הנורא שאירע כאן ב-7 באוקטובר, ופתאום, באיזושהי גמישות נדירה, הצליחו לעשות את הלא-ייאמן בפליק-פלאק מופלא לאחור. חבל שזה קורה רק אחרי האולימפיאדה, כי אז היו יכולים לשלוח אותם לאולימפיאדה כחלק מהנבחרת האולימפית. חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אירועי 7 באוקטובר שקרו כאן היו דבר שלא קרה מעולם: נכבשו יישובים, אלפים נרצחו, מאות נחטפו, ואנחנו עדיין מלקקים את הפצעים של אותו יום נוראי, של אותו טבח נוראי ושל אותו כישלון נוראי של ממשלת ישראל על כל שלוחותיה, כולל צבא ההגנה לישראל ומערכות הביטחון, ביכולת שלהם להגן על אזרחי ישראל. רק ועדת חקירה ממלכתית תרד לשורש חקר האמת ותאפשר לנו להתחיל לבצע את התיקון הנדרש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, אחרונת הדוברות לשלב זה, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 466 ימים 98 חטופות וחטופים מופקרים בשבי החמאס. כולנו מלאי תקווה לשמוע בשורות טובות ושעסקת החטופים תצא סוף-סוף לפועל. העסקה הזאת הייתה צריכה לצאת לפועל מזמן, והבוקר השר בן גביר, בעזות מצח, מגלה לנו את האמת, ואני מצטטת: "בשנה האחרונה הצלחנו למנוע מעסקה לצאת לפועל פעם אחר פעם". במה השר בן גביר מתגאה? בן גביר וכל השותפים הקואליציוניים, תתביישו לכם. אתם ממשלה משיחית, קיצונית, ממשלת אסונות. הזמן שחלף הרג את החטופים. חלקם מתו כי הם איבדו תקווה שנבוא להציל אותם. הלחץ הצבאי הרג אותם. אסון 7 באוקטובר קרה במשמרת שלכם. לא די שכשלתם בהגנה עליהם, אתם ממשיכים ומפקירים אותם 466 ימים. לא יהיה ניצחון מוחלט וגם לא חזרה לגוש קטיף. נתניהו, אני קוראת לך: אל תמשיך להיכנע ללחצים פוליטיים. ההזדמנות לעסקה לא תחזור. זו הזדמנות ממש אחרונה שיחזרו אלינו בחיים. חייבים להשיב את כולם הביתה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. ובכל זאת אני אאפשר גם לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה, לבקשתו. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, שהרשית לי לדבר. מכובדי היושב-ראש, רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, התגלה במערומיו. השבוע בישיבת עיריית באר שבע הוא דיבר על ילדים חסרי מעמד, איך הוא מנסה ליצור קשר עם שר החינוך יואב קיש ועם חברי כנסת מהליכוד כדי שיסייעו לו למנוע מתלמידים ערבים בעיר באר שבע להירשם למוסדות החינוך. אני חושב שאנחנו מופתעים מאוד מדבריו של רוביק דנילוביץ'. לא כך צריך להתנהג ראש עיריית באר שבע כאשר מסביב לבאר שבע ישנם הרבה יישובים בדואיים. היחסים עם הבאר שבעים הם יחסים טובים מאוד, ולכן חשוב מאוד שהוא ישמור על ממלכתיות. לא צריך ללכת אחרי בן גביר; לא צריך ללכת אחרי הסתה. הרבה תושבים בדואים מגיעים לבאר שבע, קונים בבאר שבע. אנחנו, חשוב לנו לשמור על היחסים עם החברה היהודית, בבאר שבע במיוחד וגם בנגב. אני מכאן קורא לרוביק דנילוביץ' לחזור מהדברים שלו. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> יום הדיור הציבורי << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום והוא ציון יום הדיור הציבורי. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי לפתוח את היום המיוחד. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, יום הדיור הציבורי בכנסת – כי לדיירי הדיור הציבורי מגיע שהמקום הזה יכבד אותם. הכנסת צריכה לעסוק בכם, לראות אתכם ולהיות בית העם שעושה עימכם צדק. הכנסת צריכה להחזיר לכם את הכבוד הראוי לכם. כשהפקרנו את הדיור הציבורי, הפקרנו את הזכות לקורת גג. כשהפקרנו את הזכות לקורת גג, יצרנו את משבר הדיור. מדינה שרואה בדיור ערך מתחילה בדיור הציבורי. דיור ציבורי הוא דיור למי שאינם מסוגלים לרכוש בית בשוק הפרטי. אומנם הדיור הציבורי מכוון באופן הברור ביותר לשכבות המוחלשות שאינן נגישות לדיור קבע, אך במדיניות מרחיבה שרואה בדיור הציבורי ממשלתי ערך, ניתן יהיה לקדם אותו גם כדיור בר-השגה שמיטיב עם צעירים. בעלי מקצועות נדרשים באזורי ספר ועם כל מי שראוי שהמדינה תסייע לו. בבקשה, חברים. לתפיסתי, דיור ציבורי הוא תחום שהמדינה צריכה לספק לאזרחיה. הוא ערך עבור מדינה שלוקחת אחריות וחותרת לצמצום פערים ויצירת שוויון הזדמנויות לכולם. המחקר הראשון שהזמנתי כשהושבעתי לכנסת היה בנושא הקריטריונים לזכאות לדיור הציבורי, והוא הראה תמונה עגומה: מדינת ישראל אכזרית בחוסר ההכרה שלה במי שזכאים לסיוע בדיור. מאז, בעשרות דיונים, פגישות, מאות פניות ציבור ואין-ספור שיחות הרגשתי שהתנתקנו באכזריות כמדינה מהערך החשוב הזה של ביטחון חברתי, והוא קורת גג. אני אומרת לך, שר השיכון, התנתקנו מהערך הזה, הערך הבסיסי הזה – החמלה, קורת הגג. בישראל החליטו לחסל את הדיור הציבורי חיסול איטי, כזה שלא בא בהצהרות גדולות או ברפורמת חיסול מובהקת. לעיתים זורקים לעבר התחום הזה פירורים, לעיתים מעבירים איזה תקציב קטן, אבל הכול מתגמד נוכח ההזנחה, החידלון, ההפקר. בישראל, כשהחליטו החלטה כזאת שבשתיקה שהדיור הציבורי הוא סרח עודף במשרד השיכון, החליטו על הדרך לנטוש את דיירי הדיור הציבורי. נטשו את הערכים והאנשים, האוכלוסיות שעבורן השירות הזה הוא התקווה למציאות אחרת, שעבורן הוא גלגל הצלה ומזור. נטשנו אותן ונטשנו את עצמנו. ישראל קמה כמדינה שבה קורת גג הוא ערך מובהק; מדינה ענייה שנבנתה מכספי תרומות אבל זכרה את החובה הבסיסית שלה כלפי האזרחים פה. מאז המלחמה, אזרחים מחוסרי דיור זה משהו שאנחנו רואים ופוגשים בו כל הזמן. כל כך הרבה איבדו את קורת הגג שלהם בנסיבות הכי קשות ומחרידות. כולנו חזינו יום-יום במה שמתחולל בנפש ללא עוגן של יציבות. כולנו רוצים עבור כל מי שנפגעו בעת הזו יציבות, ודאות וטוב. בצדק. בואו נרצה זאת גם עבור מי שבשגרת חייהם אינם יודעים ודאות ויציבות מה היא. מגיע להם טוב. בבית הנבחרים יש שמי ששכחו מאיפה הם באו, יש מי ששכחו עבור מה ראוי להיות כאן ויש מי שלא נותנים את הדעת לאן אנחנו הולכים. לפני כשנתיים החליטו במשרד השיכון לא להאריך את חוק רן כהן, חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי. הצלחנו להעביר אותו בטרומית לפני שנה וחצי, אבל בעצם – קיפאון מוחלט. זה אחד החוקים הכי חברתיים שנחקקו כאן, כי הוא מסמל את עומק המחויבות של המדינה לניתוק העוני הרב-דורי דרך הזכאות לרכש הדירות – כי כן, צריך להגיד, אסור שעוני יעבור בירושה. ביטול החוק הוא ביטול ההכרה הזאת כולה. מאז, בלחץ מאוד אינטנסיבי, הצלחנו להעביר אותו שוב בקריאה טרומית, אך סדרי העדיפויות בממשלה ובכנסת השתבשו פה לחלוטין. בעוד חוקים מבישים קודמו בבהילות, החוק הזה נשאר מאחור במכוון. פניות הציבור שאני מקבלת ללשכה שלי בנושא קורעות את ליבי. לצד כל הפניות הקשות שאני מטפלת בהן בעת הזו, אלו מהדהדות כי הן תזכורת לנטישת המדינה ולהעמקת הנטישה תחת המלחמה. אנשים בעוני חווים בעת הזו דיכוי כפול – הדיכוי של השגרה והדיכוי תחת המציאות. הפכנו את מציאות חייהם לכזאת שאין לידם יד מושטת ולא משנה לאן יפנו. מדינת ישראל צריכה להבטיח בנייה של דירות ציבוריות ודיור בר-השגה בכל פרויקט ממשלתי. היא צריכה להביא תוכנית לאומית לשיקום הדיור הציבורי ולטיפול במשבר הדיור. היא צריכה להיות מדינה של האנשים החיים בה. הרבה דיברנו השנה על תקומה, ואני רוצה לדבר על תקומת הסולידריות והערבות ההדדית; שנדבר על ישראל שבה אף אחד לא נשאר מאחור, שבה לכל ילד וילדה יש הזדמנות שווה להגשים ולחיות פה; ישראל שחוזרת לשאוף להיות חברת מופת. אומה חפצת חיים היא אומה שזוכרת שרק אם נקיים את "כל ישראל ערבים זה לזה", נוכל להתמודד עם הכול. ישראל הזאת תנצח תמיד, וזאת ישראל של האחדות. בואו נעשה זאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן. עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. לפני שאני מתייחסת כמובן ליום הדיור הציבורי הסופר-סופר-חשוב, אני לא יכולה להתעלם ולקחת 60 שניות ולדבר על התחקיר של יערה שפירא אתמול. יערה שפירא חושפת אתמול איך התנהלו לשכת נתניהו והמקורבים של נתניהו בקשר לוועדת חקירה ממלכתית. ואני רוצה להקריא ציטוט אחד מאוד חשוב מתוך התחקיר הזה של רפי בן שטרית, אבא של אלרועי: רק מי שחי במציאות אלטרנטיבית יכול להציע ועדת חקירה אלטרנטיבית. זה בעיניי היה אחד המשפטים החשובים. הרי האלטרנטיבות המוצעות, הן לא קיימות. הרי לעולם לא נשתף עם זה פעולה. מה המטרה? למסמס זמן כמה שיותר כדי שנגיע לבחירות בלי מסקנות של ועדת חקירה ממלכתית. הרי עמדתם פה לפני שנתיים ודרשתם ועדת חקירה ממלכתית על רוגלות. לא הטלתם ספק בשופטים או במערכת. פתאום כולם מטילים ספק. אין קונסנזוס ולא יהיה על ועדת החקירה. היא תקום והיא תקום. אין פרה קדושה שלא שחטתם, מסרטוני בחירות בבתי קברות ועד צעקות על משפחות חטופים. כל פעם שמשהו לא מסתדר לכם, אתם משנים את החוקים. לא מצליחים להגיע לרוב בוועדה לבחירת שופטים? בואו נשנה את החוקים. מפחדים פחד מוות מוועדת חקירה ממלכתית? בואו נשנה את החוקים. תודה ליערה שחשפה בדיוק איך זה מתנהל מאחורי הקלעים. תפסתם את קלנר מאחורי הרשימה אחרי שח"כים לא רצו להיות מעורבים בזה, בצדק. וקלנר, התורן השימושי: אני, זה רעיון שלי. בטח, כולנו מאמינים לך כמה זה רעיון שלך. ראינו שלב אחרי שלב, חודש אחרי חודש, סקר אחרי סקר, איך זה באמת מתנהל מאחורי הקלעים. ואתם פשוט חבורה של פחדנים, אין לי משהו אחר לומר. וסליחה שגזלתי את שתי הדקות האלה. נעמה, תודה על יום סופר-חשוב. לא כתבתי. נמאס לי מנתונים, נמאס לי ממספרים, כולנו יודעים את המספרים. הדיור הציבורי יובש בכוונה, כמדיניות, כזלזול; אנשים שלא רואים אותם כי הם שקופים, וכלום לא משתנה. אנחנו שלוש וחצי שנים פה, אני ואת, וזה יום הדיור הציבורי השלישי שלנו. משהו השתנה לטובה? אפילו לא פסיק. ההפך, דברים השתנו לרעה. ועל מה אני הכי מלינה? שהם הופכים אותנו. אנחנו לא יודעים מה לעשות. מצד אחד, אנחנו כל כך רוצים את חוק המכר, הוא סופר-חשוב; מצד שני, הם לא רוכשים דירות חדשות. אז אם יהיה חוק המכר, רשימת הממתינים תתארך עוד יותר. במה אני צריכה לתמוך? צריך לרכוש דירות. בסופו של דבר זה תקציב. הרי אם היו לנו 200,000 דירות, אדוני השר, לא היו לנו את הבעיות האלה. למה אנחנו צריכים להיות כמו משפט שלמה כל הזמן? מה יותר חשוב – מי שחי, מי שממתין, מי שחי בדיור ציבורי לא ראוי? אני באמת לא יודעת כבר איך להתייחס לזה. קורת גג היא הזכות הבסיסית. אנחנו ציינו השבוע בכנסת גם את יום העוני, ואנחנו מבינים כמה קורת גג קבועה ויציבה היא חלק מהיכולת לצאת ממעגל העוני – ואפס להתייחסות לזה. הרי לא תקצבתם שקל אחד שחוק בשנתיים האחרונות לטובת רכישת דירות חדשות. אתם עדיין רוכשים מהתקציב שממשלת השינוי תקצבה את דיור הציבורי. ועכשיו, בתקציב 2025, אדוני השר, מה הולך להיות? האם יהיה תקציב לרכישת דירות חדשות? האם נראה מזור? האם נראה שינוי מדיניות? האם נראה שהמשרד שלך אמור לפקח על עמידר ועל עמיגור ועל החברות המשכנות? לא אנחנו. חברי הכנסת אמורים לפקח – העבודה שלנו היא לפקח על המשרד שלך, לא על החברות המשכנות. ומהבוקר עד הלילה, אני רוצה להגיד לך, אני רק מטפלת בפניות ציבור מהדיור הציבורי. אני מקדישה לזה חצי מהזמן שלי בכנסת. די. צריך להיות אמיצים ולהבין שהדיור הציבורי צריך רפורמה מקיפה, והוא צריך בעיקר תקציבים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כמו כל יום במליאה אני לובש חולצה שמספרת סיפור של חטוף אחד מתוך 98 חטופים וחטופות שלא שבו הביתה. היום אני לובש את החולצה של יונתן סמרנו, צעיר שנרצח בנובה וגופתו חטופה בעזה. אני מקווה שהשבוע נשמע בשורות טובות. אני מקווה שלא נצטרך יותר ללבוש חולצות ולא צמידים ולא סיכות ולא מחאות, וכל 98 החטופים ישובו לביתם, מי לחיים, לשיקום, ומי לקבורה של קבר ישראל בארץ ישראל. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אמן, אמן ואמן. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> היום בעיניי זה היום הכי חשוב בכנסת. הוא לא מקבל התייחסות כזאת במליאה אבל ועדות הכנסת נתנו לו התייחסות, ואתה אישרת את היום המיוחד הזה, היושב-ראש. עשר ועדות דנו בו דיונים רציניים מאוד בתחומים שונים – ההתחדשות עירונית, נשים נפגעות, ניצולי שואה בדיור ציבורי וחוק המכר, שדובר כאן ועוד נחזור אליו. וזה בעיני היום הכי חשוב. למה? כי אנחנו יהודים וכי אנחנו, כיהודים – כתוב "פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית" – אנחנו לא מקיימים את נבואת ישעיהו להביא עניים מרודים הביתה. שני מיליון עניים מתחת לקו העוני. החטא הזה הוא של ממשלות רבות, לא של הממשלה הזאת, אבל לממשלה הזאת הייתה הזדמנות לחולל שינוי. אני כן זוכר לטובה דווקא את גלנט, ודווקא את ז'קי לוי, הסגן שלו במשרד השיכון, שהתחילו להזיז לכיוונים מאוד מאוד טובים בדיור ציבורי, אבל הם לא נשארו שם הרבה. לצערי, אנחנו בנסיגה. אני בא מבית של דיור ציבורי. ההורים שלי עלו ממרוקו, מתאמסטינת, מכפר למעברה. שנתיים אחרי המעברה, בתנאים קשים, עברו לדירה של עמידר – 48 מטר, תשעה ילדים, סבא וזוג הורים, שני חדרי שינה. הם לא בכו. עד 1980, 15 שנה, היו בשני חדרי שינה 12 נפשות. ואז הוסיפו להם חדר בדירה אחרת. אני יודע מה זה נתן לנו: שקט ויציבות. אומנם צפוף, אבל היינו דור של שנות השבעים, שהיו פה שלושה-ארבעה מיליון איש עם 200,000 דירות. אנחנו 10 מיליון איש, מדינה עשירה, חברה ב-OECD, ומחזיקה רק 50,000 דירות, ועכשיו זה 48,000 דירות. וזהו, ולא בונים ולא קונים ואין קצב, והמספר הזה הולך ודועך, כאילו באוצר מישהו רוצה להרוג את הדיור הציבורי. אז באנו ואמרנו: לפחות אל תפגעו בכבשת הרש של אותם אנשים ששכרו דירה מהמדינה ושילמו לה שכר דירה במשך 30 ו-40 שנה. רן כהן ביקר אותנו כאן היום; אתה לא מאמין, הוא היה נציג מרצ, אבל היית צריך לראות איזה חיבוקים הוא מקבל מחרדים ומש"סניקים וליכודניקים, ואומרים לו: בזכותך יש לנו בית. המאבק שלו על חוק המכר, לאפשר לוותיקים לקנות את הבתים, זה בעצם היה תיקון חברתי, להגיד: שילמתם שכר דירה, אנחנו נעשה לכם דיור בר-השגה ואתם תצאו מהעוני. הוא חוקק את זה ב-1988, זה נכנס לתוקף אחרי עשר שנים וזה פעל עד לא מזמן. ואני באתי והתרעתי פה במליאה ואמרתי: חוק המכר פוקע, אל תהרגו אותו. לא הקשיבו, חוק המכר פקע, אלפי אנשים מחכים לקנות את הבית ולא מצליחים. אז עשינו חוק לבד, חוק פרטי, ובאמת זכיתי שהוא עבר פה, בהסכמה, בקריאה טרומית במליאה. אבל שנה וחצי הוא שוכב בוועדת הפנים. אדוני היושב-ראש, האם ראוי שאתה כיושב-ראש הכנסת תכיר בכך שחוק יגיע לוועדה ושנה וחצי ישב שם ולא יתקדם, ותגיד לי שזה חוק מורכב? אתה יודע מה משתנה בחוק הזה? אפילו לא מילה, רק תאריך, להחזיר אותו לתאריך שהוא בתוקף קדימה. אין בו אפילו שינוי במילים. אז אומר לי בצדק יושב-ראש ועדת הפנים: אני רוצה להתאים אותו ולבדוק שיקולים ואת מאגר הדירות ולעשות פתרון יותר טוב, אבל זה גם לא סביר שנה וחצי. היום קיבלנו התחייבות שחוק המכר יקודם, או בתיאום בהסכמה תוך חודש או כפי שהבאנו אותו כלשונו, ונסיים את זה. אבל יש עוד פשע חברתי, תמיד חושבים שאנחנו רק רוצים רק לקחת כסף ורק להוציא יותר כסף, היושב-ראש. האם אתה יודע, היושב-ראש, כמה כסף מדינת ישראל מממנת סיוע בשכר דירה למי שאין בית? מעבר ל-48,000 דירות שהיא נותנת לאנשים חסרי בית, היא מממנת סיוע בשכר דירה. האם אתה יודע מה הסכום השנתי שהמדינה מוציאה על זה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, אבל משהו אומר לי שאתה מייד תספר לי. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, היא מוציאה 2 מיליארד שקל. מה הבעיה עם זה? נותנים את זה לאדם עני, אומרים לו: קח 2,000 שקל, קח מאיתנו 3,000 שקל; הוא הולך למשא ומתן - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, רגע. יש גם, יש 1,000, יש 2,000. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מסיים רק עם הדבר הזה, כי זה מלמד שלא הכול כסף – מדיניות ונחישות. הוא הולך למשכיר, המשכיר אומר לו: אין לך צ'קים, אין לך ישראכרט, אין לך ערבים, מגדיל לו את שכר הדירה ב-1,000 שקל. כאילו, מה שהמדינה נתנה לו, היא לא נתנה לו כלום. אם המדינה, יש לך 2 מיליארד שקל כל שנה במזומן – תקני עוד 50,000 בתים במשכנתה של 2 מיליארד שקל, או תשכרי את ישירות ב-BOT, שהוא לא יעשה משא ומתן; העני הזה יכול להוזיל משהו בשכר הדירה? זה רק רעיון אחד שראוי היה לקיים פה. אבל מה שהוכחנו היום הוא שהדיור הציבורי כאן כדי להישאר, ואנחנו נדון בו כל חודש וחודשיים בוועדות וניאבק כדי לשמור על העתיד, ופתרון בר-השגה, והוא לא רק לעניים. אם המדינה הייתה רוצה לעזור למילואימניקים, דיור ציבורי ראוי בעולם הולך לזוגות צעירים ולסטודנטים. לא צריך להיות אם חד-הורית ברווחה עם ארבעה ילדים כדי לקבל דירה במקומות מפותחים בעולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה רוט איתנו? לא. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה. בבקשה אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום אנו מציינים בכנסת את יום הדיור הציבורי, יום שמוקדש לדיון ולמחשבה על סוגיה חיונית כל כך לקיומנו כחברה הוגנת וצודקת. הדיור הוא יסוד בסיסי בחיי האדם. קורת גג היא לא רק מחסה פיזי אלא גם מקור לביטחון, ליציבות ולאפשרות לחיות בכבוד. כאשר אנו מבטיחים דיור ציבורי חזק וזמין, אנו מבטיחים תקווה לעתיד טוב יותר עבור משפחות, ילדים, קשישים ונכים, כל אותם אנשים שהמציאות הכלכלית הקשה מעמידה בפניהם אתגרי קיום יום-יומיים. דיור ציבורי הוא אחת הדרכים המובהקות שבהן חברה מבטאת סולידריות. היא ביטוי לכך שאנו כמדינה וכחברה מחויבים לדאוג לחלשים בתוכנו, אלה שאין להם האפשרות לרכוש דירה או לשכור בית במחירים הגבוהים שמאפיינים את שוק הדיור כיום, לצערנו. אדוני היושב-ראש, כולנו עדים לכך שמדי שנה עולים הצרכים לדיור הציבורי. רשימות ההמתנה מתארכות, והתסכול של הזכאים רק הולך וגדל. רבים מהם ממתינים שנים, במציאות בלתי אפשרית שאינה מכבדת אותם ואינה מכבדת אותנו כחברה. זו לא גזרת גורל, זו קריאה לפעולה. לא ניתן להתעלם מהעובדה שהדיור הציבורי בישראל ידע שנים של שחיקה הן בתקציבים, הן בהיקף הדירות והן בניהול המערכת. כדי לשנות מציאות זו עלינו לנקוט צעדים משמעותיים, ואבקש למנות כמה נקודות. הגדלת מלאי הדירות הציבוריות – חובה להקצות תקציבים לרכישת דירות חדשות, לשיקום הקיים ולהרחבת הזמינות לזכאים. אדוני השר יושב כאן, ואני יודע שאתה קשוב מאוד, ויודע כמה פניות מגיעות אליך. גם אנוכי הייתי אצלך לא מעט; הבטחת תחזוקה הולמת – אסור שנאפשר לדירות הקיימות להפוך למפגעים. יש לשפר את התנאים שבהם חיים הזכאים; תכנון ארוך טווח – המדינה חייבת לייצר מדיניות יציבה שמבטיחה מענה לצרכים של האוכלוסיות המוחלשות גם 10, 20 ו-30 שנה קדימה; מתן עדיפות לילדים ולמשפחות חד-הוריות, כי הבית הוא גם מפתח לחינוך טוב, לבריאות ולשוויון הזדמנויות עבור דור העתיד שלנו. חבריי, זו לא רק חובה חברתית, זו גם השקעה כלכלית באמת בחברה כולה. חברה שבה יש לאנשים ביטחון בסיסי היא חברה יציבה, בריאה וחזקה יותר. אנו יכולים לבחור להיות אור לאחרים, להעניק להם את התחושה שהם לא לבד במאבקם ליציבות כלכלית וחברתית, אפילו דרך הדיור הציבורי או דרך הבית, שהוא הביטחון הבסיסי לאדם. בואו נתחייב כאן היום לפעול לחיזוק הדיור הציבורי. בואו נזכור שכשאנו מחזקים את החלש, אנו מחזקים את כולנו. אני מתכוון להמשיך לפעול לכך בוועדת הכספים, וקורא לכל חברי הכנסת כאן להצטרף אליי לקריאה כל כך כל כך חשובה זו. לצערי, אני מכיר לא מעט אנשים שממתינים – וגם פניתי לכבוד השר – אולי עשר שנים לדיור ציבורי, וחוסר הביטחון הזה בחוסר יציבות של בית גורם לכך שכל הבית, כל המשפחה מתגלגלת למקום של עוני. אז בהזדמנות זו אני רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת נעמה לזימי על הנכחה של היוזמות הכל-כך חשובות האלה, שהן חברתיות, של אנשים שקופים שלא תמיד רואים אותם. ואני רוצה להודות לשר השיכון – הייתי אצלך לא מעט פעמים – על זה שאתה קשוב, רואה את הבעיות, רואה ומחפש את הדרכים לפתור. אבל לא די בכך. בסוף אנחנו רואים שהמענה לא מגיע כמו שצריך. בסוף יש משפחות רבות שמחכות לפתרון של דיור בסיסי עבורן, ואני מקווה שמכאן נוכל לצעוד עוד צעד אחד קדימה כדי לתת מענה הולם וביטחון לאותם אזרחים כל כך כל כך חלשים, אזרחים שהם כל כך חשובים לנו אבל לצערנו מרגישים שהם בסוף שרשרת המזון. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, לדבר ביום כזה, יום הדיבור הציבורי – אני רואה בזה חשבון נפש, לעשות חשבון נפש, אנחנו כחברי כנסת, כממשלה, מה עשינו ומה אנחנו עושים לקדם את הנושא הזה. ואם אני מדבר עליי כחברה הערבית, כשאמרו לי לדבר ביום הזה אז אמרתי: אין לנו דיור ציבורי, במחשבה ראשונה, כי ביישובים הערביים, בכפרים הערביים, אין דיור ציבורי. אבל בערים המעורבות, שיש כמעט 15% מהחברה הערבית שחיים בערים המעורבות, כמו לוד, רמלה, עכו וחיפה – שם כן הם צורכים את הדיור הציבורי, ולפי בדיקה שעשיתי החברה הערבית בערים המעורבות זוכה לפחות מ-3% מהדיור הציבורי באותם מקומות, שזו תוצאה אולי של מדיניות מפלה נגד החברה הערבית בערים המעורבות. אולי בגלל שיש כל כך הרבה ביקוש לדיור ציבורי, הוא שם אותם גם בתחתית הסולם. אז זו מצוקת הדיור הציבורי בתוך הערים המעורבות בחברה הערבית, ואם אנחנו מדברים על היישובים הערביים, ביישובים הערביים ובכפרים הערביים אין דיור ציבורי. נאמר כאן שיש מקומות מסוימים בחברה הערבית שמקבלים סיוע בשכר דירה, וזה גם היה מוגבל למקומות שחיים בהם מספר מסוים, בעיקר בערים ולא בכפרים. כדי לקבל אישור להכיר בכפר ערבי כדי לקבל סיוע בשכר דירה לאותם אנשים שהם נזקקים, זה דורש איזשהו תהליך מסוים עד לקבלת האישור הזה ולאשר את היישוב הזה. החברה הערבית במדינה מתמודדת עם הרבה אתגרים, בעיקר בנושא הבנייה, בתחום הדיור, שנובעים גם ממדיניות מגבילה, אולי אפליה, אולי גם חסמים שנמצאים ביישובים הערביים. ושני החסמים העיקריים בנושא הדיור והבנייה בחברה הערבית – אחד זה תוכניות המתאר. ברוב היישובים הערביים אין תוכניות מתאר מאושרות, ואם יש כאלה, אלה תוכניות מאושרות שהן ישנות, שהן לא עונות על הצרכים ועל השינויים שחלים ביישוב ועל הדרישה והצרכים של האוכלוסייה בשביל לתת מענה לאוכלוסייה באותם יישובים. לכן כל הנושא של תוכניות מתאר זה נושא שצריך לעבוד עליו. נעשה בשלב מסוים, לפני שנה ואולי יותר, בשביל לקדם ולזרז אישור ועדכון של תוכניות מתאר, אבל זה עדיין לא נתן את התוצאות שלו. החסם השני שקיים בחברה הערבית וביישובים הערביים זה היעדר קרקע זמינה לבנייה, ובעיקר – בחלק גדול מהיישובים הערביים זה קרקע פרטית, ואין קרקע מדינה זמינה לבנייה. שני החסמים גורמים לזה שחלק גדול מהחברה הערבית נאלצים לפעמים לבנות בלי היתר, כי מי שרוצה לחתן את הבן שלו – אין דיור ציבורי, אין מקומות לשכור דירה, אז נאלץ לפעמים לבנות בלי היתר, עוד קומה על הבית, אולי בחצר הבית, ואלה הפתרונות הקיימים. לכן, יש מה לעשות בנושא הזה בחברה הערבית. אם אנחנו מסתכלים בראייה הרחבה, בשנים האחרונות, במקום תכנון ומתן פתרונות יש יותר ויותר הריסות. הנושא הזה מאוד מאוד מורגש בחברה הערבית בנגב, זה ממש בולט שם. כולנו עדים לא רק להרס בתים, אלא כמובן בנגב יש כ-140,000 תושבים החיים ביישובים, בכפרים בלתי מוכרים, שעדיין לא הכירו בהם ולכן אין להם תשתיות, אין להם איך לבנות, וכל הבנייה שם היא בנייה בלתי היתרים. אנחנו יודעים, לפני שנה, אולי פחות, הרסו כפר שלם שנקרא ואדי אל-חליל. אום אל-חיראן גם – זה סיפור שכולם שמעו עליו, וגם זה כפר שנהרס, ובמקומו הולכים להקים יישוב יהודי. ואנחנו שואלים איפה השוויוניות. זאת אומרת, אם אתה הורס כפר, אז למה אתה בונה במקומו יישוב יהודי? ואם אנחנו מדברים על ההריסות – ובזה אני אסיים, שני משפטים – בנגב נהרסו ב-2022 2,500 מבנים. ב-2023 זה עלה ל-3,282, ועד אמצע 2024 היו מעל 2,007. שר הבינוי והשיכון כאן, ואני אומר: הגיע הזמן לתכנן בחברה הערבית. הגיע הזמן לאשר ולהרחיב תוכניות מתאר. הגיע הזמן להכיר בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, ואנחנו לא מבקשים מעבר לזה. כמו שמכירים ביישוב או מושב קהילתי, יישוב קהילתי בחברה היהודית – גם להכיר ביישובים קהילתיים בתוך הנגב. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לאדוני. חבר הכנסת אבי מעוז איתנו? לא. אם כן, חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, כבוד השר. תודה רבה על היום החשוב הזה, יום של הדיור הציבורי. האמת, הכינו לי נתונים, וגם אולי לנאום, ואני מסתכל ואני אומר: מה אני צריך נתונים? מה אני צריך להכין לנאום? בוא נדבר מהלב. בוא נדבר מהלב. על מי אנחנו מדברים? נמצא פה מיכאל ביטון מירוחם. מיכאל ביטון, שאני מכיר אותו עוד מירוחם – אני מכיר את האנשים שהיו רודפים אחריו בירוחם, בתור ראש עיר; אני מכיר את הפניות עם הפתקים שהוא הסתובב בירוחם כשבאתי לבקר אותו בתור ראש עיר. ואלה אותם אנשים מסכנים, שהיינו רואים אותם כשהם נוסעים על האופניים ומתקנים את השרשרת הזאת בכניסה לבית או באמצע הדרך, עם השקיות מפה ומפה. ואלה אותם אנשים שאנחנו מדברים, שהיום הסתובבו פה וראינו אותם, אנשים עם מוגבלויות. אתה רואה שתי אחיות זהות אחת לשנייה, רק המשקפיים מבדילים ביניהן, אחת עם הליכון, יכול להיות. אלה האנשים שצריכים את זה. וכשאני מסתכל, אני אומר: תשמע, בוא לא נחשוב בגדול. אתה יודע מה? לא ניתן להם וילה, לא בכפר שמריהו, ולא בהרצליה פיתוח, אפילו לא בקיסריה, ואפילו לא במקום שאני גר, באשדוד, לא ניתן להם וילה. אולי אפילו לא ניתן להם דירת חמישה ושישה חדרים. ניתן להם קודם כול את הלב שלנו, קודם כול נהיה איתם, כי זאת מסעודה, וזה פרוספר, מבית שאן, מקריית שמונה, מירוחם, וזה גם מדרום תל אביב, וזה מחיפה, וכמעט מכל מקום בארץ. זה אותם האנשים האלה שכשהיום יש להם את יוקר המחיה, הם לא יסתכלו אם עלה המע"מ ב-1% או לא, הם פותחים את הארנק הקטן הזה ומוציאים לא מטבע של עשרה שקלים – אוספים את עשרות האגורות ונותנים אותן בשביל החלב. אלה האנשים. כ-2 מיליארד שקל, למעלה מ-2 מיליארד שקל נמצאים בקופה מדירות ציבוריות שנמכרו, ולא עשו איתם עדיין כלום. וגם הרכישות שהיו, הן היו כרבע ממה שנמכר. ומה אנחנו מבקשים? קודם כול להגביר את הדיור הציבורי. דיבר על זה מקודם מיכאל – להגביר את הקניות אולי קשה היום, אז בוא נעשה או BOT או שנעשה גם את השכירות במקום לתת להם דמי שכירות. למה אותו אחד צריך לריב כל חודש: האם אני יכול להוציא מהכיס שלי את השטרות בשביל לתת לאותו אחד שאני שוכר ממנו את הדירה, או שרק רגע, החודש חסר לי 100 שקל, כי החלב והלחם והגבינה עלו, ואני צריך לתת לילדים שלי, ואז, מה אני עושה? בואו נפתור להם את הכאב ראש הזה, בואו נוריד מהם. מגיע לו שכירות? מגיע לו דיור הציבורי? בוא ניתן. כמה פניות מגיעות לכל אחד ואחד שיושב כאן – והגענו אליך, כבוד השר, אני יודע שהלב שלך במקום ואתה יודע כמה פניות מגיעות מאנשים שאומרים: רק תעזור לי, אני נמצא בתור במקום 120, וב-120 שלי אני לא אגיע ל-120. אנחנו יודעים את זה. מה אנחנו מבקשים? אותם אנשים שכרגע עדיין גרים בדירות האלה – שתהיה להם האפשרות לקנות. היה לרן כהן חוק טוב – פג. אני לא מאשים אף אחד. כולנו אשמים. כולנו. אני מתנצל שלא הייתי, כי הייתי בוועדות אחרות. מה נעשה, גם זה – יש עוד עבודה. אבל אני אומר, החוק פג – לא משנה, כולנו אשמים שלא הארכנו את החוק הזה. אבל מה אנחנו רוצים? שהאנשים האלה ירכשו את הדירות. פעם מישהו אמר לי: תראה, מה קורה, הם רוכשים את הדירות האלה, ואז, אתה יודע, עוד מעט הוא עומד להיפטר מן העולם, ואז הבן שלו זוכה. אתה יודע מה? לבריאות. הוא 120 שנה היה מסכן, עני מרוד. תן לו ירושה, שייתן לילדים שלו. מה יקרה? ואם זה עשרה ילדים, מחלקים את זה ביניהם. מכר את הדירה ב-1.5 מיליון – הם הולכים ורוקדים ברחוב, כל אחד 150,000 שקל. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> איזה 1.5 מיליון? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> 150,000 שקל מביאים לנו משכנתה לקבל עוד עשר דירות. זה גם מניע את המשק, גם מניע את המשק, הינה, עוד פתרון. למה שלא נעשה את זה? הרי כולנו מסכימים. גם אתה, כבוד השר, אני יודע, דיברנו לא פעם, אני יודע שאתה רוצה לעזור לאנשים האלה, ואני גם יודע שאתה עוזר. אני יודע את זה. ואתה גם הסכמת, אז בדיבור איתך, שזה יגיע לקריאה טרומית. אני פה, אני הקטן עומד פה כדי שאתה תגיד לי: ינון, אני צריך עזרה שלך בוועדת הכספים; אני צריך עזרה שלך פה מול המשרדים האלה. הינה, עומד אני פה, הינני, נרתם לכל מה שתבקש בעניין הזה. כבוד השר, אני מודה לך. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה, ואני מתכבד להזמין את שר הבינוי והשיכון כבוד השר יצחק גולדקנופ. בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר >> ברשות היושב-ראש, השר התורן, חבריי, חברות בכנסת, ראשית כול אני רוצה להודות לאלה שדיברו לפניי. דברים היוצאים מן הלב – נכנסים ללב. אבל שני מאמרי חז"ל תנו לי להגיד. הגמרא אומרת: הוא לא זכאי – חייב; הוא לא חייב – זכאי. זאת אומרת, אם כל כך רע, אז יש גם זכאות. אין כולו חייב ואין כולו זכאי. דבר שני שאני רוצה להגיד, חוסר הבנה לפעמים – זה בא גם מחוסר הקשבה. אז תקשיבו למה שאני אומר, ובעזרת השם, כל הצעה נוספת מעבר שאני אגיד כאן – אני אתייחס גם למה שאמר חבר הכנסת ינון אזולאי, אני לפחות אדע שבפעם הבאה אנחנו נוכל לעצור את ועדת הכספים אם הדברים האלה לא יעברו בוועדה. אם התקציבים האלה לדירות של הדיור הציבורי לא יעברו, אז היה זה שכרנו, את זה כבר הרווחנו, כמו שאומרים. יום הדיור הציבורי עשה את שלו. ובכן, אברהם העברי, אבי האומה, השתית את יסודות עם ישראל על מידת החסד. עוד בטרם ניתנה התורה, בטרם נצטווה על כך, פתח אברהם את ביתו לכל עובר אורח באשר הוא על מנת לקיים מצוות הכנסת אורחים. יהודי או ישמעאלי, ללא הבדלי דת וגזע, הוזמן אחר כבוד לאוהל של אברהם ושרה, רחץ את ידיו ורגליו, סעד את ליבו ונח מעמל הדרך. כשהוא בן 100 שנים, אברהם אבינו, בשיא מכאוביו, שלושה ימים לאחר ברית מילה, שוב פתח את ביתו לאנשים שאינו מכיר כלל ועיקר. אברהם אבינו, שהתווה את הדרך לעם ישראל, הנחיל לכולנו את החובה להעניק קורת גג לכל אדם באשר הוא. אני כאן היום כדי כדי לשתף אתכם בעשייה המשמעותית של משרד הבינוי והשיכון בתחום הדיור הציבורי, נושא שנוגע לחייהם של רבים מאזרחי ישראל. משרד הבינוי והשיכון פועל לטובת פתרונות דיור לכלל האוכלוסייה במגוון דרכים: הגדלת היצע של דיור – דירות חדשות; מחיר מטרה; דיור להשכרה; דיור ציבורי; סיוע בדיור. כיום יש 48,000 יחידות דיור בדיור הציבורי הפרוסות בכל רחבי הארץ. מאז תחילת כהונתי, המשרד פועל בנחישות להגדלת מלאי הדיור הציבורי. רכשנו דירות בהיקף של מעל 2.1 מיליארד שקלים בקצב של כעשר יחידות דיור בשבוע בממוצע. במקביל, אנחנו מקדמים התחדשות עירונית במבני הדיור הציבורי. רק כדי לסבר את האוזן – מאז 2019, נחתמו חוזים להתחדשות עירונית של 4,732 דירות בדיור הציבורי, כאשר 50% מהן נחתמו בקדנציה שלי, זאת אומרת, בשנתיים האחרונות. התקבלו 443 מפתחות לדירות חדשות, כשליש מהן מאז שנת 2023. תחזוקה – לצד זאת, משרד הבינוי והשיכון בראשותי משקיע תקציבי עתק על מנת לתחזק את המלאי הקיים של הדיור הציבורי ובתי גיל הזהב. לראשונה, עמדתי על כך שנקבל תקציב שנתי עבור המשימה החשובה זו, וכל שנה השקענו 250 מיליון שקל לשיפוץ הדירות. סך הכול, בשנתיים שאני בתפקיד הגענו להיקף של למעלה מחצי מיליארד שקלים, אשר באמצעותם המשרד משפץ ומאכלס אלפי יחידות דיור בשנה – שיפוץ של מטבחים, חדרי שירותים ועוד, נוסף לשיפור הבטיחות והנגישות של הדירות מתוך תפיסה שרואה את הדייר במרכז. מלחמת חרבות ברזל לא פסחה גם היא על הדיור הציבורי, והמשרד בראשותי נדרש לתת מענה לאירועים מפרוץ המלחמה של פינוי דיירים מאזורי הלחימה בדרום, ובמהלכה – של פגיעות ישירות של טילים במבנים בצפון, אשר בהנחייתי פונו למלונות בתל אביב. המענה שניתן לדיירים מלבד הפינוי למלונות כלל גם חלוקת מזון לדיירי בתי גיל הזהב, אירועי תרבות בזמן הפנאי, שיפוץ והשמשת הדירות שנפגעו ביישובי העוטף, גם בקריית שמונה ושלומי, ועל כך ארחיב בהמשך דבריי. יכולות המשרד להעמיד פתרונות דיור מהירים עמדו למבחן, ובאמצעות חברת עמידר נשכרו למעלה מ-1,000 יחידות דיור – בקריית גת, בתל אביב, אשקלון, גן יבנה, רמת גן, באר שבע, ומקומות נוספים – עבור קיבוצי ויישובי העוטף. פיקחתי על כך מקרוב מתוך דאגה רבה לקהילות שנפגעו באירועי 7 באוקטובר. חבריי חברי הכנסת, מתוך ההבנה שלא תמיד יש בנמצא דירה פנויה באזור המבוקש, פיתחנו פתרונות יצירתיים. לאחרונה השקנו את תוכנית "שכירות יציבה ובטוחה" – סיוע מוגדל בשכר דירה לזכאים, שיכול להגיע ל-4,000 שקלים לחודש, וזאת למשך ארבע שנים. הפתרון הזה מאפשר לזכאים לבחור דירה בשכונה המתאימה להם ללא המתנה ממושכת. איננו מסתפקים רק במתן דירות לזכאים. שיפור השירות לדיירים עומד בראש סדר העדיפויות שלנו. לאחרונה זכה מוקד השירות של "עמידר" לציון לשבח בדוח מבקר המדינה על שירות לציבור של חברות ממשלתיות. ודאי ראיתם את זה. זמן ההמתנה, אם תרצו, זה משהו מדהים שלא היה עד היום – זמן ההמתנה, אם תרצו, למענה במוקד השירות הוא פחות מדקה, הרבה יותר מהיר מאשר בחברות הסלולריות. באפריל 2024 חתמתי על הסכם חדש עם חברת עמידר בהיקף של 6.2 מיליארד שקלים לשבע שנים, שיביא לשדרוג משמעותי של דירות הדיור הציבורי. ביולי 2024 התחלנו במהלך נרחב לשיפור השירות ומיצוי זכויות. בחרנו שלוש חברות לתפעול מערך השירות, שיספקו מענה במגוון שפות וירחיבו את פריסת הסניפים ושעות הפעילות. בימים אלה, אנו עדים להתקדמות משמעותית בתוכנית השיפוצים. חברת עמידר מבצעת שיפוצים ב-1,300 דירות בקריית שמונה ושלומי שנפגעו או ניזוקו במהלך חודשי המלחמה. בביקורי האחרון בשבוע שעבר בקריית שמונה, ראיתי את ההתקדמות המרשימה שתאפשר את חזרתם המהירה של תושבי הצפון לבתיהם. יתרה מכך, בשיפוצים אלו אנחנו מתחילים את יישום סטנדרט השיפוצים החדש של הדיור הציבורי, אשר נכלל בתכנית העבודה לשנת 2025, אשר הינו חלק מתוכנית תלת-שנתית בהיקף של מיליוני שקלים לשדרוג הדירות. בנוסף, חברות הדיור הציבורי עמידר ועמיגור התבקשו לסייע בשיקום ושיפוץ מוסדות הציבור בקריית שמונה ובשלומי. לצד הפעילות להיערכות לחזרת דיירי הדיור הציבורי ליישובים אלה, פועלות החברות גם לשיפוץ והכנת בתי הספר וגני הילדים לקליטתן של הקהילות הרבות. באחד הגנים שהייתי שם גם השארתי פתק לילדים, כשהם יבואו בחזרה לגן. חברי הכנסת, מילות סיכום, ברשותכם: היום הזה היה יום הדיור הציבורי. משרד הבינוי והשיכון פועל בכמה מישורים: רכישת דירות חדשות, שיפוץ והתחדשות עירונית, שיפור השירות והרחבת אפשרויות הסיוע. כל אלה, כדי לתת מענה מיטבי על צורכי הדיור של אזרחי ישראל. אני מתחייב להמשיך ולפעול ללא לאות עד שכל אזרח במדינת ישראל יזכה לקורת גג ראויה. פתחתי את דבריי עם אברהם אבינו, אבי האומה, ואסיים עם אברהם אבינו, שהיה נכון למסור את נפשו כדי לפדות את לוט, בן אחיו, שאין לך מצווה גדולה יותר מפדיון שבויים. אותו אברהם אבינו שהעמיד אותנו על חשיבות מידת החסד והכנסת האורחים, העמיד אותנו על החובה לעשות הכול כדי לשחרר מהשבי. אני מצהיר מכאן שוב שנתמוך בכל עסקה שתובא לאישור הממשלה ויקוים בנו "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה". תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. תודה רבה לשר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ. תודה ליוזמים ולמשתתפים ביום המיוחד. << הצח >> הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ה–2024 << הצח >> [מס' כ/981; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' ל"ז, ישיבה 195; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת משה סולומון, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין אותו, בשם יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, להציג את הצעת החוק. בבקשה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - היושב-ראש, הוא עולה עם חולצת בני עקיבא ועניבה. << קריאה >> משה סולומון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): << קריאה >> חולצה של הרב דרוקמן, שהוא לבש עד גיל 80. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הייתי בא עם בגד ים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את נעמה הורידו - - - << דובר >> משה סלומון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני חייב להעיר שזה באמת לא מקובל, חבר הכנסת סולומון. אני לא אוריד אותך עכשיו כי אתה כבר פה, אבל זה לא מקובל. זה לא מקובל. זה מיצג. << דובר_המשך >> משה סלומון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> זה לא מיצג. אני לובש משהו שאדוני - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מבין. טוב, בבקשה. << דובר_המשך >> משה סלומון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> אני מתרגש לעמוד כאן לקראת ההצבעה - - << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - "השם עימכם". << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> השם עימכם. תענה לי "יברכך השם". אני מתרגש לעמוד כאן לקראת ההצבעה על חוק הנצחת מורשתו של הרב חיים דרוקמן זכר צדיק לברכה. הנצחתו אינה רק חובה מוסרית כלפיו אלא גם משימה לאומית וערכית עבור כולנו. הרב דרוקמן זצ"ל היה דמות מופת של חזון ומעש. הוא הקדיש את חייו לטובת העם, התורה והמדינה, ושילב באישיותו העמוקה ערכים של אהבת ישראל, מחויבות להנחלת התורה לדור הצעיר וחתירה בלתי מתפשרת לאחדות העם. הרב דרוקמן היה מנהיג רוחני, מחנך ופועל ציבור, שהשפעתו חרגה הרבה מעבר לגבולות המגזר הדתי-לאומי. הוא היה מהאדריכלים המרכזיים של הציונות הדתית המודרנית, שראה בחיבור בין ערכי התורה לערכי המדינה כמשימה מרכזית. דמותו הפכה לסמל של שילוב בין עולמות – בין קודש לחול, בין מסורת לחידוש ובין רוח למעשה. מפעל חייו של הרב דרוקמן בעולם החינוך היה בעל השפעה אדירה על דורות של תלמידים ותלמידות. כראש ישיבה וכמחנך הוא ידע להנחיל לא רק ידע אלא גם ערכים של אהבת התורה, נאמנות לעם ישראל ולארץ ישראל, והכרת חשיבות תרומתו של כל אדם לחברה הישראלית בכלל. מוסדות החינוך שהקים וטיפח הם עדים חיים לדרכו ומורשתו של הרב דרוקמן. אחת הקריאות המרכזיות שאפיינו את הרב דרוקמן הייתה קריאתו המפורשת "הינני". במילה זו טמון המענה הבלתי-מתפשר שלו לכל קריאה למען העם והמדינה. עבור הרב דרוקמן, ההתייצבות למען המדינה, אם בשדה החינוך ברוח ובמעשה ואם במתן כתף לעת משבר, הייתה ביטוי ישיר לאמונתו באחדות העם ולמחויבותו לשלמות האומה כולה. קריאתו "הינני" הייתה קריאה לדור שלם להתגייס, לתרום, לשאת באחריות. היא לא הייתה רק אמירה אלא דרך חיים שהדגישה שמנהיגות אמיתית היא כזאת המשלבת מחויבות רוחנית עם אחריות לאומית. כעת יותר מתמיד, בזמנים שבהם מדינת ישראל עומדת בפני אתגרים קיומיים, קריאתו של הרב דרוקמן מהדהדת בעוצמתה. ברגעי מבחן, אדוני היושב-ראש, שבהם נדרשים אחדות וחוסן לאומי, התייצבותו של הרב פיזית ורוחנית היא השראה לדורות הבאים. במלחמות ישראל הוא לא עמד מנגד; הוא היה חלק בלתי נפרד מהמאבק מתוך אמונה שתפקידו של כל אדם, בכל דרך אפשרית, הוא לתרום למען האומה כולה. הרב דרוקמן האמין כי במלחמה, לא רק הלוחם נושא בנטל אלא כל אזרח, כל מחנך וכל מנהיג נדרש לתת את חלקו, אם בתמיכה בחזית הרוחנית, אם בהעצמת הלוחמים ואם בחיזוק הלכידות הפנימית. מורשתו מחייבת אותנו היום להביא את חשיבות ההתייצבות, כל אחד בתחומו, ולהמשיך לשאוף לאחדות למען המטרה המשותפת של כלל עם ישראל. הרב דרוקמן היה דמות שחיברה בין מגזרים, קהילות ודעות. הוא האמין באחדות העם, לא מתוך ויתור על עקרונות אלא מתוך כבוד לאחר, ורצה למצוא את המכנה המשותף. גם בדברים של מחלוקות קשות, הוא תמיד חיפש את הדרך לקרב ולבנות גשרים. הלוואי שנזכה כולנו לפעול מכוח מורשתו זו כאן, בכנסת ישראל. הנצחת הרב דרוקמן היא לא רק הנצחת האדם, אלא הנצחת הרעיונות והערכים שעמדו בבסיס חייו. זוהי תזכורת לנו ולעתיד לבוא כי יש ערך עליון במנהיגות שמקדשת שילוב בין ערכים לאומיים לערכים אוניברסליים, שמאמינה בכוחם של חינוך, אהבת הארץ ועשייה מתמדת לשיפור החברה הישראלית כולה. הנצחתו של הרב דרוקמן תבוא לידי ביטוי בדרכים מגוונות – במכון מחקר, במרכז שינציח את מורשתו ובמוזיאון. אלה יבצעו מחקר וכתיבה שיתעמקו במשנתו ובטקסטים ובאירועים שיזכירו את תרומתו לחברה הישראלית כולה. מורשתו צריכה לשמש מצפן לדורות הבאים, שיבינו כי כל אדם יכול לתרום לעם ולמדינה מתוך ערכים, מסירות ואמונה בבורא עולם. חברים, הרב חיים דרוקמן זצ"ל הותיר אחריו מורשת עמוקה, רלוונטית ומעוררת השראה. עלינו מוטלת האחריות להמשיך את דרכו, להנחיל את ערכיו ולספר את סיפורו לא רק כזיכרון מן העבר, אלא כקריאה לעשייה בהווה ובעתיד. יהי זכרו ברוך. וכמה מילות תודה: לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' על העזרה בקידום החוק; לשרת ההתיישבות, בת ביתו של הרב, השרה אורית סטרוק, על המחויבות לביצוע החוק; ליושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יוסף טייב על הליווי, הדיונים וקידום החוק עד לרגע הזה; לצוות הוועדה ולתמי, היועצת המשפטית של ועדת החינוך, על הליווי והדיוקים של החוק; ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ ולצוות לשכתו, ולכל חברי ועדת החינוך שהשתתפו בדיונים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובהקשות רשות דיבור. אבקש לדחות את ההסתייגויות ולתמוך בהצעת חוק כל כך חשובה, שתביא באמת השראה וערך, איזשהו עמוד ענן לפני המחנה, לטובת כלל עם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סולומון. אני חייב להודות שמראה חולצת התנועה העלה בי נשכחות משנים בתנועת הנוער. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רק אגיד שהרב דרוקמן לבש את החולצה הזאת עד גיל 80. הוא היה חבר מליאה והקים את בני עקיבא, ולכן היה חשוב לי להזכיר אותו כך. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד, העבודה והמחנה הממלכתי. אני אאפשר לחברי הכנסת הנמצאים – חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מבקש לנמק? בבקשה, לרשותך חמש דקות להסתייגות הזאת. אם תרצה בהמשך, תוכל לקבל עוד. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אני כמובן אגיד, אדוני היושב בראש, שאני קטונתי - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שקט, בבקשה, חברת הכנסת עטייה. בבקשה, כן. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגיד בתחילת דבריי שקטונתי מול מעשיו וגדולתו של הרב דרוקמן. העלייה שלי לכאן היא כדי להמחיש דברים אחרים. כבר שש שנים, שש שנים אני ואחרים, חבר הכנסת סולומון, מנסים לקדם חוק להנצחתו של הנשיא נבון – שר התרבות, דיפלומט, כותב מחזות, איש ספר, הנשיא הספרדי הראשון במדינת ישראל, איש אשכולות. אני לא מצליח, כי הוא מהצד הזה של המפה. הכנסת, הבית הזה, ועדת שרים לחקיקה צריכה להתבייש. לא, אני אימנע מהצבעה, כי עליתי לכאן להתנגד. כמובן שקטונתי, ואני לא אתנגד מול מעשיו וגדולתו של הרב דרוקמן. העלייה שלי לכאן היא עלייה מחאתית. אולי בצד הזה ייתנו יום אחד את ידם להנצחת זכרו של הנשיא נבון. סופר, שר חינוך, נשיא אהוב ומקובל, דובר ערבית, שנשלח לא אחת למצרים לשיחות כי דיבר בשפתם, והביא הישגים למדינת ישראל. לא, אני לא מצליח לקדם את זה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הוא תיקן אותנו בערבית. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תיקן אתכם בערבית. אפילו לא ידעתי את זה. כמובן שהוא שלט בשפה לעילא ולעילא. מספיק לעשות "רומנסה ספרדית", את כל השירים ואת כל הספרים שהוא כתב. באמת, איש אשכולות, מקובל, דרך אגב, על שני חלקי הבית. שש שנים אני לא מצליח להעביר. מירב בן ארי התחילה עם זה, לזכותה ייאמר. כשהיא עזבה את הכנסת, עזבה את כולנו, היא השאירה את החוק הזה להמשך טיפולי. אני החזרתי את החוק להמשך טיפולה, כי החוק הוא שלה. אנחנו לא מצליחים לקדם אותו. בכל פעם שתקדמו משהו להנצחת זכרו של איש כזה או אחר, ראוי – ראוי, אני אומר. קטונתי. הנשיא נבון – איך הבית הזה יכול להסתכל בראי של עצמו? ב-1944 הוא כתב את הסיפור על נער ירושלמי שעזב את הישיבה. הנשיא נבון למד בישיבה ועבר לקיבוץ. המשיך לכתוב. בתקופת נשיאותו של נבון קרמה האגדה עור וגידים והפכה לרומן מיוחד, "רומנסה ספרדית", כמו שאמרתי. דברים לדמותו של יוני נתניהו הוא כתב בסתר; זה אפילו לא עזר לו. בכל פעם שהחוק הזה מגיע לוועדת שרים לחקיקה, הוא לא עובר את הסף של ועדת השרים. הוא מגיע לכאן, לאולם הזה, בימי רביעי ונופל. נופל. מרכז הקואליציה, תשמע, אנחנו מוכנים לתת את זה לכם, שאתם תעבירו את החוק, כדי שזה לא יבוא משורות האופוזיציה. קחו את החוק, תעבירו חוק להנצחת זכרו של הנשיא נבון. לו יהי. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, אתה מבקש לנמק? לא. חבר הכנסת סימון דוידסון? אם כך, היות שחברי הכנסת של העבודה והמחנה הממלכתי אינם כאן, אני אעבור לבקשות רשות דיבור. חבר הכנסת סולומון, אתה רשום גם לבקשת רשות דיבור – מוותר; חברת הכנסת וולדיגר – איננה; חבר הכנסת בני גנץ – איננו; חבר הכנסת גדי איזנקוט – איננו; חברת הכנסת פנינה תמנו – איננה; חבר הכנסת חילי טרופר – איננו; חבר הכנסת מיכאל ביטון – איננו; חבר הכנסת מתן כהנא – איננו; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – איננה; חבר הכנסת אלון שוסטר – איננו; חבר הכנסת איימן עודה – איננו. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, לרשותך חמש דקות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, אני חוזר לנושא המתמחים בבחינה במשפטים. בוטלו ארבע שאלות על ידי הוועדה הבוחנת. אני רוצה לחזור ולהדגיש: זה לא מספיק. זו לא זכות, כאילו שעושים טובה. יש ארבע שאלות ש-80% לא ענו עליהן נכון והן נפסלות. יש הצעה שעלתה בוועדת חוקה שכל השאלות שנענו באופן שגוי על ידי 70% ייפסלו, בסך הכול תשע שאלות. אני חושב שצריך לתת פקטור. אמרנו את זה בוועדה, חברי כנסת אחרים אמרו את זה בוועדה, קואליציה, אופוזיציה. אנחנו נמשיך בקו הזה כדי להביא צדק למתמחים. ברשותך, אני אגיד כמה מילים בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אתמול שר האנרגיה אלי כהן עבר נושא בנאום שלו ואמר שהוא רוצה לשלוח אותנו לעזה עם כרטיס לכיוון אחד, ואמר שמשפחת אחמד טיבי גם היא מחמאס. דבר ראשון, לכבוד הוא לי אם תהיה לי אפשרות לבקר בעזה. לפחות אני אוכל לחבק ילדים שעוד לא נהרגו, מתוך 17,000 שהפכו לשהידים. אשר למנהג הזה שבכל פעם שחבר כנסת ערבי מציג עמדה שונה מעמדת הממשלה או הקואליציה, מגרשים אותו החוצה, אני חוזר ואומר: בעלי הארץ לא יכולים להיות מגורשים, בעיקר לא על ידי מי שלא נולד כאן. וההצעה שלי תמיד הייתה – אם ככה זה צריך להיות, השר – שכל אחד יחזור להיכן שהגיע ממנו.) תודה. עניתי לאלי כהן על דברים מאתמול. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הבנתי את המילה "וזיר". תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, אתה מבקש לנמק? בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ'. ב-8 בינואר הוא קיים ישיבת עירייה והתייחס לנושא התלמידים שלומדים בעיר. הוא פנה לבן גביר וגם לקיש וקטי שטרית על מנת לשנות את חוק חינוך חובה. שולחן עגול בעירייה – חברי עירייה, ציבור, אנשים שמגיעים, והוא רוצה ללכת בדרכו של בן גביר, רוביק דנילוביץ'. פעם הוא היה איש של שלום, איש של דו-קיום, והיום הוא לא רוצה לראות ערבים בעיר באר שבע. איך יכול להיות שראש העיר הגדולה בדרום, עיר שיש בה גם תושבים ערבים, ככה מתייחס לתושבים שלו, לתלמידים בעיר שלו? זה שולחן אחד שנמצא בבאר שבע, שולחן עגול, שעומד בראשו רוביק דנילוביץ' והוא עוד מדבר על כיבוש הנגב על ידי הבדואים. אני לא ראיתי דיביזיות בנגב, לא ראיתי שהבדואים השתלטו על שטחים בנגב. להפך, הבדואים רוצים שהמדינה תכיר רק בשטחים שלהם. אבל ככה עושים הפוליטיקאים שמכוונים לפוליטיקה הארצית: לפגוע במוחלשים, לפגוע בערבים בנגב, לפגוע בתושבי העיר. גם השולחן השני נמצא בבאר שבע, אבל אצל רשות הבדואים, גם שולחן עגול. דרך השולחן הזה הורסים את הבתים של הבדואים בנגב. יושבים כל גופי האכיפה בנגב בכל יום שני ומחליטים להרוס, פעם באום מתנאן, פעם באל-באט, באל-בקיע, דחייה, ברהט, ומקבלים החלטות גם על החקלאים בנגב – כמה קנסות לתת לחקלאים בנגב, כמה קנסות לתת לאנשים שאין להם את האישורים להעברת עדרים, העברת כבשים. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אוסקוט. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת כהן, זה לא לעניין, במלוא הכבוד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תעיף אותו. מה זה ההתנהגות הזאת? תגיד, איפה אתה חושב שאתה? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> היחסים בין הבדואים והבאר שבעים וכלל תושבי הנגב הם יחסים טובים. אני לא רוצה שאחד כמו רוביק דנילוביץ' יקלקל את זה, ואני לא רוצה שאחד כמו אלמוג כהן יקלקל את היחסים בנגב. הרבה בדואים הם מנוף צמיחה, מנוף כלכלי בעיר באר שבע, ואנחנו לא רוצים להגיע למצב שהבדואים לא מגיעים לעיר. אנחנו רוצים לשמר מה שיש, ואנחנו רוצים שהמנהיגים בנגב יפסיקו את ההסתה כלפי החברה הבדואית בנגב, במיוחד רוביק דנילוביץ'. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – מוותר. אם כך, תמו בקשות רשות הדיבור. סיעות העבודה והמחנה הממלכתי לא נמצאות כאן. סיעת יש עתיד, האם אתם מסירים את ההסתייגויות? מסירים. אם כך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ה–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–32 – 15 נגד – 3 נמנעים – 1 סעיפים 1–32 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 15, שלושה נגד, אחד נמנע, שלושה נוכחים. אני קובע שההצעה עברה בקריאה השנייה. נעבור מייד להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 16 נגד – 2 נמנעים – 1 חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ה–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 16, שניים נגד, נמנע אחד, שני נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. ברכותיי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הודעת סגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הריני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, מיכל מרים וולדיגר, חילי טרופר, צגה מלקו, יאסר חוג'יראת ואחמד טיבי בנושא: פגיעה באוכלוסייה מוחלשות ובפריפריה בעקבות ביטול האפשרות לקבלת החזרים כספיים במסגרת תוכניות השב"ן. תודה. << הצח >> הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1085).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת סימון דוידסון וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת סימון דוידסון להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לומר לכם שכמה שהחוק הזה – אדוני השר, זה חוק שאתה כחובב ספורט גדול תאהב אותו. << קריאה >> שר התיירות חיים כץ: << קריאה >> נעשית לי שחקן. נתניה ניצחו. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> נתניה ניצחו, כן. << קריאה >> שר התיירות חיים כץ: << קריאה >> - - - לפני חודשיים לא - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> גב' בראשי, בבקשה, את מפריעה לדובר. את מפריעה, אני שומע אותך. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אספר לכם, לפני שאני אגיע לחוק, שאני ישבתי פה ליד חבר הכנסת ולדימיר בליאק וסיפרתי לו על משהו, וכשסיפרתי זה היה נורא מרגש. בשנת 1935 הייתה המכביה השנייה במדינת ישראל. ולמכביה הזו מליטא, המדינה שנולדתי בה, הגיעו סבא שלי משה טקץ', זיכרונו לברכה, שהיה קפטן נבחרת הכדורגל של ליטא למכביה, ואח שלו פסח טקץ', שהיה חלוץ הנבחרת. ברבות השנים סבא שלי ניצל מהשואה והגיע למדינת ישראל, ואני זוכר שהוא היה משחק כדורגל עם החברים הצעירים יותר בפתח תקווה. יום אחד הגעתי ושאלתי אותו על המכביה, והוא אמר לי: סימצ'קה, כך זה הכינוי שלי, הדבר שאני הכי זוכר מהמכביה השנייה - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך הכינוי? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> סימצ'קה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - זה שכנבחרת ליטא שיחקנו מול נבחרת ישראל, וראיתי את הדגל של מדינת ישראל על החולצה של נבחרת ישראל במכביה, וזה היה מאוד מאוד מרגש כיהודי שהגיע למדינת ישראל. סבא שלי חזר לליטא ועבר את שואה, ואח שלו, פסח טקץ', נשאר בישראל, הצטרף לאגודת השומרים, ונהרג בשנת 1938 יחד עם אלכסנדר זייד, והוא קבור צמוד אליו במדינת ישראל. החוק הזה משלב שני דברים: הוא משלב את הדבר הכי מדהים שלנו, את דגל ישראל כחול-לבן עם המגן דוד, ואין דבר יותר סמלי, בתקופה שאנחנו עוברים, מאשר לחבק ולהיות בגאווה יחד עם הדגל שלנו, הדגל הכחול-לבן; מהצד השני הוא משלב את הדבר שעושה – אני לא יודע אם הכי הרבה, אבל הרבה מאוד כבוד לאזרחים של מדינת ישראל. כשמדינת ישראל, כשכל מי שישב וצפה במשחקים האולימפיים ראה את דגל מדינת ישראל מתנוסס כשתום זכה במדליית זהב בשיט או כשנבחרת ההתעמלות האומנותית זכתה במדליית כסף, והדגל שלנו – ואני הייתי שם, בפריז – הייתה צמרמורת כשאתה רואה את הדגל שלנו מתנוסס. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני מקווה, חבר הכנסת דוידסון, שזה שאנחנו שמים דגל על המדים זה לא תחליף לזה שיהיו לנו גם הישגים בספורט. לא באת להחליף את ההישגים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה לא תחליף. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שכשהייתי יושב-ראש איגוד השחייה אני גיליתי משהו, שהיה בעיניים שלי מאוד מוזר: ההחלטה מה יש על החולצה של מדי הנבחרת היא החלטה של האיגוד או של הוועד האולימפי. זאת אומרת, אם יש יושב-ראש איגוד x שלא אוהב את דגל ישראל ולא רוצה שזה יהיה על החולצה של הנבחרת, הוא כיושב-ראש האיגוד יכול להחליט שנבחרת ישראל, ולא משנה באיזה ענף, תייצג את המדינה ללא דגל המדינה. עכשיו, אני שואל את ולדימיר בליאק, שהיה אצן באמת מאוד בולט ברוסיה, אם יש דבר כזה שבנבחרת רוסיה ירוץ אצן ללא דגל רוסיה. אני בטוח שאין דבר כזה – או בארצות או בכל מדינה אחרת. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> היום כן, אבל זה חריג. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום זה משהו אחר. כשיצאה משלחת הנבחרת האולימפית שלנו, של מדינת ישראל, למשחקים האולימפיים, אני אגלה לכם משהו, בכלל לא שמתם לב: על המדים הייצוגיים של הנבחרת לא היה דגל ישראל. היה ISR, אבל לא היה הדגל הכחול-לבן שלנו, הדגל שאנחנו כול כך מתגאים בו. ואז החלטתי שאין ברירה, נעשה חקיקה על הראש של כולם, ואני שמח שהצטרפו אליי רבים מהחברים, גם באופוזיציה, גם בקואליציה. צביקה, צר לי, אלמוג, צר לי, על מה שהיה, אבל תודה לכם על זה שכולם הצטרפו. ואני אספר לכם על החוק הזה. בסוף בסוף, כשספורטאי שלנו מתחרה, כל אזרח במדינת ישראל – גם אם אתם לא שמים לב, אבל כשיהיה הדגל תשימו לב – רוצה לראות את דגל מדינת ישראל. זה לא משנה אם הוא שחקן כדורמים, והדגל יהיה על הכובע של השחקן, או שהוא שחקן כדורגל, ואנחנו נראה את הדגל. ותשימו לב שכבר מתחילים לראות, כי החוק הזה הרי עבר בטרומית. פתאום אני רואה שמכבי נתניה – דיברת על מכבי נתניה, חיים כץ – פתאום אני רואה דגל ישראל השבוע על החולצה, ובעוד קבוצות אחרות. אבל החוק הזה לא נוגע לאגודות, הוא נוגע לנבחרות. אותן נבחרות שהמדינה מתקצבת אותן. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> זה חוק שאני - - - את החתימה שלי. קצת תודות לאלמוג כהן. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> צביקה, תגיד לו, בבקשה, מה אמרתי עכשיו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת כהן. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> החוק הזה נוגע לנבחרות ולכל נבחרת. זה לא משנה איזה ענף היא מייצגת. לכל נבחרת שמייצגת את מדינת ישראל יהיה דגל מדינת ישראל על המדים התחרותיים שלה. כשאתם תראו בטלוויזיה ספורטאי או ספורטאית או נבחרת מתחרה, כל אזרח במדינה יראה את הדגל. כמו כל מדינה אחרת, אנחנו צריכים להיות גאים גם בדגל שלנו, אבל יותר מכול – בספורטאים שלנו. אנחנו צריכים להיות גאים בספורטאי ג'ודו שלנו, שמתחרה עם חליפת הג'ודו עם הדגל, והספורטאי האירני, שלא רוצה להתחרות איתו או לא רוצה לחבק אותו או ללחוץ לו יד בסיום הקרב, שבעיניים שלו הוא יראה את דגל ישראל; שהוא יראה את דגל ישראל, או כל מדינה אחרת. כי בסוף הדגל שלנו זה באמת הגאווה שלנו. ואני אומר משהו לכל הספורט הישראלי. יש כאלו שחוששים מזה. אומרים: מה, חבר הכנסת דוידסון עכשיו כופה עלינו. אז לא. יש בחוק הזה גם דברים שהם הגיוניים. למשל, אם הוועד האולימפי הבין-לאומי בהחלטה כזו או אחרת יחליט, בנושא ביטחוני, שאי-אפשר להתחרות עם הדגל, אנחנו לא נכפה עליהם. אם השב"כ, שאחראי על המשלחות של נבחרת ישראל, יחליט שעל המדים הייצוגיים אי-אפשר להסתובב במדינה מסוימת כשיש דגל ישראל, לא נכפה עליהם. יש פה אחריות גם לשר. וזה המקום להגיד תודה לשר הספורט והתרבות מיקי זוהר, שהלך איתי יד ביד בנושא הזה, ואנחנו עושים הרבה דברים ביחד. עצרנו את תקציב הספורט ביחד, נלחמים ביחד, וצריך להגיד גם תודה לפעמים, אז תודה על שיתוף הפעולה. אני רוצה להגיד תודה לאופיר כץ, שמרכז את הכול. תודה למירב בן ארי כמובן. ואני אגיד משהו גם למשרד הספורט: בסוף כשיש דברים טובים, ביחד מצליחים לעשות אותם. יש הרבה דברים שבהם אפשר לעשות טוב לספורט ולמדינת ישראל. ואני אסכם בכמה משפטים על הספורט הישראלי. הספורט הישראלי בכל מדינה - - - << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> מה עם חבר הכנסת טייב, שהוא - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חכה, לא הגעתי. הוא הכי חשוב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה חושב שאני אשכח את טייב? אני האחרון שאשכח אותו. הספורט הישראלי הוא אחד מאבני התרבות הכי חשובים במדינת ישראל. כשהדגל שלנו מתנוסס, המדינה מלאה גאווה. לצערי הרב הבניין הזה – המדינה הזו לא יודעת להעריך מספיק את הספורט, לא בתקציב המדינה ולא בהערכה למה שמייצג הספורט במדינת ישראל. הספורט, במיוחד מ-7 באוקטובר, היה אחד הדברים שהחזיק את הילדים שלנו ואת הנוער שלנו מלהגיע לסמים, לפשע ולדברים אחרים, במיוחד אצל המפונים. אנחנו צריכים לחזק את הספורט כל עוד אנחנו יכולים כמדינה להבין שהספורט הוא חשוב לחברה הישראלית. אז אני אסכם בזה: תודה רבה לוועדת התרבות והספורט, לחברי היקר, שמשתף איתי פעולה בהרבה מאוד דברים, חבר הכנסת יוסי טייב, יושב-ראש הוועדה, על קידום החוק הזה, על תמיכה בחוק הזה. תודה לכל חברי הכנסת בוועדה שתומכים ונמצאים, אומרים את דעתם, אבל מקדמים את זה. יש לנו עכשיו הכנה לשנייה ושלישית, ואנחנו נצליח להעביר את זה. ואני מבקש מכולם להצביע בעד. תודה רבה, כנסת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דוידסון. אנחנו נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברות היא חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לצערי הרב, אנחנו בחברה הערבית ממשיכים לספור נרצחים. ממש לפני שעה-שעתיים נרצחה עוד אישה, סברין אבו חאמד, בת 35, מהמרכז. גם אתמול והיום בבוקר זוהתה הגופה של אחמד נזאר מוחסן מכפר קרע, שהגופה שלו נמצאה בסביבת הכפר אחרי עשרה ימים שהיה נעדר. אז האמת, לא רק שהדבר כואב, אני חושבת שהדבר זועק ומעורר הרבה כעס על ההפקרות – שקוראת וממשיכה לקרות – של הממשלה כלפי החברה הערבית, כלפי האזרחים שלה. התפקיד של המשטרה הוא למנוע מקרים כאלה, הוא לשמור על הביטחון האישי של האזרחים, אבל כרגיל, משטרת בן גביר, יש לה יכולות וכוחות לדברים אחרים. יש לה יכולות וכוחות להגיע לביתה של ז'קלין נאסר מקלנסווה, לקחת את המצלמות ולגזור את החוטים בלי שום התראה. וכשהאישה – תשמעו אותי, אישה חולה אונקולוגית – ראתה את השוטרים גוזרים את החוטים של המצלמות, יצאה לשאול מה קורה, השוטרים, בקבוצה, התנפלו עליה, אישה באמצע טיפול כימי. לא רק שהתנפלו עליה ונתנו לה מכות – והיא עדיין נמצא באשפוז – אלא גם הורידו לה את המטפחת מעל הראש. אז תגידו, יש חרפה יותר מזה? תגידו, אין בושה? גם אין שומע. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. נעבור להמשך רשימת הדוברים. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת וליד אלהואשלה – מוותר; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד טאהא – מוותר. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחברי לכנסת, אזרחי ישראל, אני עליתי לכאן לבקש סליחה, סליחה מ-840 חיילים הרוגים, מתוכם 405 חיילים שהקיזו את דמם ברחובות ג'באליה ורפיח; מ-5,620 חיילים פצועים שהשאירו רגליים וידיים – אנחנו מבקרים אותם – ונפש ברחובות עזה, חאן יונס, והאימהות שלהם שואלות – אתמול גם אותי: עבור מה? כיוון שמי שיצביע בעד עסקת הכניעה הזאת צריך לבקש סליחה מהם, וצריך גם לבקש סליחה מראש ממאות ואלפי ההרוגים האזרחים והחיילים שימות וייפצעו כתוצאה ישירה מהעסקה הזאת, אין בכך שום ספק, אין אפילו ספק. באופן ישיר. הוא יצטרך לבקש סליחה, הוא צריך כבר עכשיו, מראש, כל שר שיצביע, לבקש סליחה מעשרות אלפי תושבי שדרות ועוטף עזה שיחזרו לשגרה האיומה של צבע אדום, שמאתמול, למרות הטבח האכזרי שהם עברו בשדרות, באופקים, בבארי, בניר עוז, הם מפנימים מאתמול שאין מדינה שבאמת תגן עליהם, שאין לנו מטכ"ל שיודע לנצח, ספק אם יש לנו מטכ"ל שרוצה לנצח. צריך לבקש סליחה מקצינים בצבא. היו מהם שצלצלו אליי אתמול מפורקים, שלא רואים טעם להישאר בקבע ולסכן את חייהם אם התוחלת של המלחמה היא ניצחון האויב – אם זו התוצאה האיומה. וצריך לומר ביושר שזו התוצאה האיומה של ההסכם הזה, כי בהסכם הזה, כפי שפורסם לפחות, אנחנו עושים שלושה דברים: דבר ראשון – חוזרים למצב שבו אחרים שומרים על ביטחון ישראל. חוזרים למצב המופקר הזה, ובכלל לא חשוב אם זה קטרים, אמריקנים או כמרים מהוותיקן שיבוא לשמור כאן. כלומר, אנחנו חוזרים למודל של 6 באוקטובר של אחרים פלוס אמצעים טכנולוגיים. אותה קונספציה שאפשרה את אוסלו, את ההתנתקות, את 7 באוקטובר. כל מי שלקח פה קרדיט על הסלארי, על הרואה-יורה. איך אמר יצחק רבין המנוח? "הם יעשו את העובדה בלי בג"ץ ובלי בצלם", וכל המחשבות השטחיות הללו שגם לא מכירות את האויב, גם לא מבינות אותו, ובעיקר פוגעות בעיקרון הבסיסי של הקיום שלנו, שהוא שאנחנו שומרים על הביטחון שלנו בעצמנו. אנחנו בעצמנו. זה נכון גם מעבר לגבולות המדינה, זה בוודאי נכון בגבולות הבין-לאומיים ובשטחים שבאחריותנו, וזאת המשמעות הנוראית הראשונה של ההסכם. לאפשר לבודקים אחרים להיות במעבר רפיח או בנקזים של ציר נצרים – מה, אנחנו השתגענו לחלוטין? לא ברור העתיד? לא צריך ללכת למגידי עתידות ולהעלות באוב. העתיד הוא מאוד ברור: זאת הדרך לשיקום ולהתעצמות של מפלצת החמאס הנאו-נאצית מחדש. כולם בבית הזה יכולים לומר לאן כל שק מלט ילך, לאן כל קילו ברזל ילך, איזה מנהרות ייבנו ואלו טילים יבנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אומר עוד שני דברים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> שכחת דבר אחד, סליחה מהחטופים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תן לו לסיים. חבר הכנסת דוידסון, חבר הכנסת דוידסון. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> שכחתי את החטופים, נכון. הינה, הגעתי לזה עכשיו, סימון. סליחה מהחטופים, שאת רובם בעסקה הזאת אנחנו מפקירים למוות או לשנים ארוכות. את רובם. כי אם עכשיו, בתנאים שלנו עכשיו, כשהתחלנו לכבוש - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת הלוי, משפט אחרון. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - את צפון הרצועה, כשטראמפ בבית הלבן, זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות – להביא 30 וכמה, זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות? לא יכולים לומר הכול או כלום גם עכשיו, גם בדבר הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת הלוי, משפט אחרון. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לנו סמכות מוסרית? אנחנו יכולים להיות מנגלה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש לך טלפון של ראש הממשלה? << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> לומר: זה בפנים וזה בחוץ, לעמוד כמו באושוויץ? מישהו יש לו סמכות בארץ הזאת לעשות כדבר הזה? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת הלוי, נא לסיים. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> דבר שלישי – אני מסיים – זה החזרה לצפון הרצועה; זה להתחיל את המלחמה מהתחלה; זה לומר היום, כשאני רואה את התמונות של מיגון הרכבת – מישהו ייסע ברכבת הזאת? יוכל לנסוע ברכבת הזאת - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - בלי שהעתיד שלנו יהיה אותו דבר? רגע, עוד משפט אחד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא מקנא בראש הממשלה על כל הלחצים המוטרפים שהוא עומד בהם כל השנה הזאת, אבל לתוצאה הזאת יש משמעות נוראה. היא לא צריכה לקרות, ואני מקווה שעוד נתעשת בעניין הזה, כיוון שלא רק מהחטופים של היום אתם צריכים לבקש סליחה, אלא גם מכל נכדי בארי וניר עוז שייחטפו בעקבות ההסכם הזה. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – מוותר; חברת הכנסת גלית דיסטל – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, היום בוועדת החוץ והביטחון ניסיתי לעקוב אחר הדיון שנערך בנושא חוק הגיוס – בסוגריים: חוק ההשתמטות. מופע יחיד. בקואליציה אתם נדהמתם מהדברים של שר הביטחון ישראל כץ בכנסת. לראשונה מאז נכנס לתפקידו שר הביטחון ישראל כץ, הוא הופיע בפני ועדת החוץ והביטחון ללא נציגי צה"ל לדיון פומבי על חוק ההשתמטות, ובמהלכו הוא הציג מתווה חדש. אחד העיתונאים היטיב לתאר את נעשה ואמר כך על שר הביטחון: הופעה מביכה מאוד של שר הביטחון בוועדת החוץ והביטחון.– מבולבל, לא קוהרנטי, נבהל משאלות ובאופן כללי נראה לא מחובר בעליל. עיתונאי נוסף כתב שכשישראל כץ מדבר על גיוס 50% ממחזור הגיוס החרדי, המספר המוצג הוא 50% מתוך 14,000 צעירים חרדים בני 18, אבל בפועל הספירה נעשית מתוך בריכה של 18 עד 26, אותם אלה שכבר נשואים, שמונה כיום כ-70,000–80,000. המשמעות זה לא 50,000. רק 1 חלקי 16 מתוך שמונה מחזורי הגיוס, ואת זה אמר העיתונאי יאיר שרקי, לא אני. תת-אלוף שי טייב מכוח האדם בצה"ל הופיע בדיון בוועדה לביקורת המדינה ב-7 בינואר. פשוט חשנו שמה שהולך להיות הוא שהחוק יהיה חוק פוליטי, והוא שם הודה: הנתונים העדכניים מצביעים על צורך בכ-12,000 חיילים בשנת הגיוס 2025. תקשיבו טוב: 12,000. אנו צופים עלייה של 20% במספר המתגייסים החרדים לכ-5,700, ובשנת הגיוס שלאחר מכן, קרי 2026 – שום מגבלה. הצד הזה צריך להבין: אבדה אוגדה בצה"ל. 13,500 פצועים בנוסף לאלה שנפלו. כל מי שיצביע בעד חוק ההשתמטות, כשיובא לבית הזה, לא יוכל להסתכל בעיני הבית, בעיני עצמו, בראי של עצמו לעולמי עד. אנחנו לא ניתן לחוק ההשתמטות הזה לעבור, כי בנפשנו הדבר. ביטחונה של מדינת ישראל מונח על כף המאזניים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. אם כך, תם סדר הדוברים. חבר הכנסת דוידסון, האם אתה מבקש לסכם את הדיון? מוותר. אם כך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ה–2025, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 19, אחד נגד, אין נמנעים, אין נוכחים. נרשם כי חבר הכנסת רביבו הצביע בטעות במקומו של חבר הכנסת אדלשטין. יטופל. קובע כי הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט, לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת ויו"ר הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אתם רואים? אנחנו על החוקים שלכם הצבענו בעד. חוקים טובים. לא כמוכם. העיקר נאומים היום בוועדה, איזו אופוזיציה אחראית. ראינו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע כמה כסף אני וולדי חסכנו למדינה? שמעת על זה? מהגירעון שלא היה 7.7 – 2 מיליארד בזכותנו. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אתה רואה, הורדנו אותו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מי הוריד אותו? << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אה, באמת? כל הכבוד. אדוני היושב-ראש, לפי סעיף 10(ב) לתקנון הכנסת אבקש להודיע כי ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום, בהתאם לסעיף 61 לחוק הכנסת, כי חבר הכנסת עידן רול פרש מסיעת יש עתיד. לפי סעיף 62(ב) לחוק רואים את מספר חברי סיעת יש עתיד כאילו הוא לא פרש ממנה. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> הודעה נוספת: אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות, מטעם סיעת יש עתיד: בוועדת המדע והטכנולוגיה – במקום חברת הכנסת מירב בן ארי יכהן חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. כמו כן חברת הכנסת מירב בן ארי תכהן כממלאת מקום קבועה בוועדת החוץ והביטחון במקום הפנוי לסיעה. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 35), התשפ"ה–2024 << הצח >> [מס' כ/1022; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' ל"ב, ישיבה 182; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 35), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת שלום דנינו, אפרת רייטן מרום וניסים ואטורי, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת יונתן מישרקי, בשם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציג את הצעת החוק. << דובר >> יונתן מישרקי (בשם ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני מתכבד להביא בפני הכנסת בשם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 35), התשפ"ה–2024, שיזם חבר הכנסת שלום דנינו יחד עם חברי הכנסת אפרת רייטן מרום וניסים ואטורי ועם מי שהיה אז חבר הכנסת דני דנון, ואליהם הצטרפו חברי הכנסת קטי קטרין שטרית וצביקה פוגל. סעיף 33 לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (נוסח משולב), התשמ"ה–1985, קובע לגבי פורש שירות הקבע שזכאי לקצבת פרישה וחזר לשירות הקבע או הפך לאזרח עובד צה"ל, כי אם הכנסתו הכוללת ממשכורתו ומהקצבה עולה על המשכורת הקובעת המשוקללת לפי החוק האמור, תשולם לו קצבה מופחתת בהתאם להוראות שנקבעו באותו סעיף, כל עוד לא הגיע לגיל 57. בהצעת החוק מוצע לבטל את תחולת ההוראה על אזרחים עובדי צה"ל, לגבי הקצבאות המשולמות בעד התקופה שהחל מ-1 באפריל 2025. לא פעם מדובר באנשים שפרשו משירות הקבע בשל אילוצי המערכת, ועבודתם נדרשת לצה"ל בשל הידע והניסיון הייחודיים שצברו, אך הם נמנעים מלהפוך לעובדי צה"ל בשל הפחתת הקצבה שתהיה כרוכה בכך. ביטול ההפחתה מהקצבה לגביהם יאפשר לצבא להיעזר בכוח אדם חשוב וחיוני זה. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד והוגשו לגביה בקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית. לסיום אני מבקש להודות לצוות הוועדה בראשותו של חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, למנהלת הוועדה גב' ענת כהן שמואל, ליועצת המשפטית נעה בן שבת וכל צוות הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מישרקי. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, הוגשו בקשות רשות דיבור, אך רוב המבקשים אינם. חבר הכנסת מיקי לוי, האם אתה מבקש לדבר? מוותר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נעשה לכם הנחה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת טיבי, האם אתה מבקש לדבר? בבקשה – מוותר. האם מי ממבקשי בקשות הדיבור נמצא באולם ומבקש לדבר? אם כך, הוסרו גם בקשות רשות הדיבור, ואנחנו עוברים להצבעה. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 35), התשפ"ה–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 12, אין נגד, אין נמנעים. יש נוכח אחד. אני קובע כי ההצבעה אושרה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 35), התשפ"ה–2024, הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 35), התשפ"ה–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 14. אין נגד, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 35), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו, מיוזמי הצעת החוק, לברך. בבקשה. << דובר >> שלום דנינו (הליכוד): << דובר >> יש פה נהלים שצריך ללמוד אותם, לבקש זכות דיבור כהסתייגות בוועדה. תודה לאופיר המורה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני הכול, היום יום עצוב לנו. חמישה לוחמי ישראל מסיירת הנח"ל הובאו למנוחות. נתפלל להחלמתם של הפצועים בתקרית זו, אמן. אני מביא בפניכם להצבעה בקריאה שנייה ושלישית – בעצם כבר הצבענו – הצעת חוק אשר מחזקת את מערכת הביטחון בכוח אדם מסור ואיכותי. החוק, הידוע כחוק הקופה הציבורית, קובע כי פורשי צה"ל שחוזרים כאזרחים עובדי צה"ל מחויבים בניכוי של שליש מקצבתם. היה מדובר בעיוות אשר הכביד על מערכת הביטחון ומנע ממנה להעסיק מחדש את אותם אנשים שהיא עצמה השקיעה בהם ידע מקצועי רב, הכשירה והדריכה. תיקון החוק – פטור מניכוי שליש מהקצבה – יאפשר לצה"ל לשמר ולהחזיר לשירות עובדים מיומנים, בעלי ניסיון וידע ייחודיים, אשר מהווים חלק אינטגרלי מצה"ל. אלפי אזרחים עובדי צה"ל מועסקים במערכת ביותר מ-300 מקצועות, החל בהנדסה, טכנאות, ועד פיתוחים בתחום הסייבר והטכנולוגיה הצבאית. הם צוברים ידע מקצועי אשר משרת את הצבא בשגרה ובחירום, והופכים להיות מוקדי ידע לאומיים בתחום הביטחון. חשוב לציין כי גם בימי שגרה מערכת הביטחון מתחרה עם התעשיות הביטחוניות הפרטיות. תעשיות אלה מציעות שכר גבוה יותר מהמערכת הציבורית, הכבולה בהוראות רגולציה תקציבית של הממונה על השכר. החוק מתקן אבסורד זה כדי לשמר כוח אדם איכותי. הצבא נאלץ לעיתים להעסיקם דרך חברות מיקור-חוץ בעלות גבוהה בהרבה, מה שמוביל לעלויות מיותרות או לפגיעה ביעילות. החוק יאפשר לצה"ל לשמר את הידע המקצועי הייחודי בתוך המערכת, תוך חיסכון משמעותי ושמירה על כוח אדם מקצועי ואיכותי. כאמור, מדובר במעין קנס, מס נוסף, לא צודק ולא שוויוני, אשר יוצר תמריץ שלילי להעסקתם של פורשים כשכירים בצה"ל. אני מבקש להודות לחבר הכנסת אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ולצוות הוועדה, שסייע בהכנת הצעת חוק להצבעה בקריאה שנייה ושלישית במליאה. תודה למר מאיר בן הרוש, יושב-ראש ארגון עובדי צה"ל, שהוא פה, ביציע האורחים שלנו, וכן לצה"ל ולמשרד הביטחון, על השותפות ותרומתם הרבה לקידום החוק. אני רוצה גם להודות בשם כנסת ישראל לציבור עובדי צה"ל, שפועלים גם כעת בתנאים לא פשוטים למען ביטחון מדינת ישראל. תודה על המסירות, האמונה והמחויבות שלכם למדינה. תודה מיוחדת לשר יריב לוין, שאיננו פה, על הליווי הצמוד בחקיקת החוק, אומנם ביזע ובעמל רב, אך הצלחנו להביאו לספר החוקים. אדוני השר, אני מודע לכך שהחוקים אשר אני מניח על שולחן ועדת השרים לענייני חקיקה מורכבים ודורשים ממך מעורבות ועבודה רבה, ועל כן, תודה גדולה. אני מודה ליושב-ראש הקואליציה, שליווה אותי בדיונים לתוך הלילה, קצת ויכוחים, קצת ריבים, אבל בסופו של דבר הצלחנו להביא את החוק הזה לסיום ולתחנה סופית. חברי הכנסת, אני קורא לכם להצביע בעד הצעת חוק זו ולהבטיח שמערכת הביטחון שלנו תמשיך להיות חזקה ויעילה. תודה רבה לכם, ובאמת כבר הצבענו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אז הינה, דבריך כבר התקיימו, חבר הכנסת דנינו. ברכותינו. << הצח >> הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65), התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' כ/1054; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' ל"ז, ישיבה 196; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65), היעדרות בן זוג בשל אשפוז פג, התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת ינון אזולאי, אברהם בצלאל, ואליד אלהואשלה וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציג את הצעת החוק. << דובר >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר – השר חיים כץ, היית יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. היום אני יודע כמה העבודה שלך הייתה קשה, אבל אתה זכית להעביר 180 חוקים, נדמה לי. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אין שבוע שהוא לא העביר חוק. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> כן. אז בעזרת השם, אנחנו ננסה ללכת בדרך הזאת ולהביא עוד ועוד חוקים טובים לעם ישראל. אני מתכבד להביא עכשיו בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק עבודת נשים. הצעת החוק הזאת היא מיזוג של שלוש הצעות חוק פרטיות שיזמו חבר הכנסת ינון אזולאי, חבר הכנסת אברהם בצלאל, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה וקבוצת חברי הכנסת. חוק עבודת נשים, התשי"ד–1954, קובע הוראות לעניין היעדרות של עובדת שילדה ושל בן זוגה. החוק כיום קובע כי יולדת שהילד שילדה חייב להישאר בבית החולים לאשפוז לתקופה העולה על שבועיים, רשאית להאריך את תקופת הלידה וההורות שלה ב-20 שבועות נוספים לכל היותר. החוק היום לא כולל הוראה בנוגע לבן הזוג של היולדת במצב שבו הילד שנולד מאושפז מייד לאחר הלידה, בין בגלל שנולד פג ובין בנסיבות אחרות. אשפוז של יילוד לאחר הלידה יוצר קושי להורים, שנאלצים לשהות בבית החולים, ובן הזוג נעדר בשל כך מעבודתו. קושי זה מתגבר במצב שבו לבני הזוג יש ילדים נוספים בבית, ועליהם להמשיך ולטפל בהם במקביל לשהות הממושכת בבית החולים לצד התינוק שמאושפז. בשל כך מוצע לתקן את החוק ולקבוע כי עובד שהילד שבת זוגו ילדה אושפז לאחר הלידה לתקופה שעולה על שבועיים, יהיה זכאי להיעדר מעבודתו 20 ימים על חשבון ימי המחלה הצבורים שלו או על חשבון ימי החופשה, לפי בחירתו. לפי בחירתו לא היה דבר פשוט, ינון. היה לך מאבק גדול מאוד, אם הוא יכול לבחור או לא. ברוך השם, הגענו למצב שהוא יכול לבחור בין ימי מחלה לבין ימי חופשה. על פי המוצע, ההיעדרות יכולה להיות לא רצופה, ובנוסף, העובד יוכל להיעדר מהעבודה חלקי ימים. כמו כן מוצע לקבוע כי ימי ההיעדרות של העובד על חשבון ימי המחלה יימנו ברצף מהיום הראשון שבו נעדר העובד על חשבון ימי המחלה שלו, אף אם ההיעדרות לא הייתה רציפה. זאת, גם ביחס להיעדרות על חשבון ימי מחלה לפי סעיף 7(ג3) לחוק, שקובע את הזכות של כל אב להיעדר לאחר הלידה שלושה ימי היעדרות על חשבון ימי חופשה ויומיים על חשבון ימי מחלה. כמו כן מוצע להבהיר כי הזכות להיעדר לפי ההסדר המוצע לא תגרע מזכותו של האב להיעדר חמישה ימים לאחר הלידה לפי סעיף 7(ג3) שהוזכר, וכן לא תגרע מזכותו להיעדר לפי חוק דמי מחלה (היעדרות עקב היריון ולידה של בת הזוג), התש"ס–2000. לסיום מוצע לקבוע כי עובד יוכל לממש את זכאותו לפי ההסדר המוצע אם הוא מסר למעסיקו אישור רפואי על אשפוז הילד והצהיר כי בימי ההיעדרות הוא שהה עם הילד שאושפז או עם ילדיו האחרים. נעיר כי בתחילה עסקה הצעת החוק בתינוקות שנולדו פגים – עד 1.750 ק"ג, משהו כזה –ובשל כך אושפזו לאחר הלידה, אולם במהלך הדיונים בוועדה עמדנו על הרחבת הזכות לכלל התינוקות שמאושפזים לאחר הלידה, ללא תלות בסיבת האשפוז. סברנו כי לא נכון לעשות אפליה כבר בבית החולים בין ילד שנולד כך ובין ילד שנולד כך, כי הסבל של המשפחה זה אותו הסבל. לכן אמרנו שלא נכון להפלות בין משפחה שהילד נשאר באשפוז כי הוא נולד פג לבין משפחה שנולד לה ילד שנותר באשפוז מסיבה אחרת. כן היה חשוב לנו לאפשר לבן הזוג שנעדר מהעבודה לבחור אם ימי ההיעדרות יהיו על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה, ולא לקבוע עבורו מראש מה יהיה דין ההיעדרות שלו, ולכן גם הנושא הזה שונה מאז הקריאה הראשונה. מדובר בהצעת חוק חשובה מאוד, שמבקשת להקל על הורים שנולד להם ילד שמאושפז לאחר הלידה, תקופה שהיא ממילא קשה ומורכבת לאחר כל לידה, על אחת כמה וכמה במצבים שבהם התינוק נשאר לאשפוז ממושך. אדוני היושב-ראש, ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות, ואני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני רוצה לאחל לכל ילדי ישראל שייוולדו, שלא יישארו בבתי החולים, אבל למי שנשאר, זה יהיה סיוע גדול. לסיום, אני מבקש להודות לצוות הוועדה, ובראשם המנהלת ענת כהן שמואל, לאורית ארז, מעיין בן עמי, נועה אומזגין, שי גרשון מאיר וליועצת המשפטית ענת מימון. אחרונים חביבים – צוות לשכתי, ובראשם יצחק פיליפ. תודה רבה לכולכם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש הוועדה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, הוגשו בקשות רשות דיבור. ראשון המדברים – חבר הכנסת ינון אזולאי, שהוא גם מיוזמי החוק. בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, כמו שאמר הרב אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חוק זה הוא חוק חשוב. זה חוק שבא להיטיב עם הורים לילדים פגים. תוך כדי החוק גם אצלי בלשכה נולד בסימן טוב ובמזל טוב לאחד היועצים ילד, ואם החוק הזה היה חל, הוא כבר היה יכול להשתמש בזכות. אבל, ברוך השם, עכשיו הוא כבר מחוץ לבית החולים; ברוך השם, היולדת מרגישה טוב. רק נאחל להם בריאות איתנה, וכך לכל עמו ישראל. אדוני יושב-ראש הוועדה הרב אייכלר, כבר הסברת עד כמה החוק מסייע ועוזר. רק אגיד לך תודה רבה, תודה רבה על הנחישות. כי כמו שאמרת, לא היה לנו קל להתעקש שיבחר, למשל, בימים – איזה ימים – האם מימי חופשת המחלה או מימי חופשה. מצד אחד הארגונים אמרו שהם מבינים את הצורך אבל עמדו שזה קודם כול יהיה ימי מחלה. ואתה התעקשת ואמרת, ינון נלך על זה, על מי שיבחר, וכך היה. אז על כך תודה רבה. זאת בשורה טובה לאותם הורים שמספיק להם הצער – מצד אחד שמחה על שנולד ילד אבל מצד שני הילד מאושפז, ולכן צריכים להיות איתו ולתמוך בו, אז צריכים להיעדר מהעבודה. זה נותן מענה אפילו במעט, קצת ייתן להם עוד אוויר לנשימה – יש ילדים בבית וצריך לעזור להם. על כן החוק הזה בא לתקן את העוול. אמרה לנו מי שאמרה בוועדה שזה חוק תקדימי; אמרתי לה שזה חוק תקדימי – אם זה לא היה תקדימי לא הייתי מביא אותו. זה אולי תקדימי ויהיה פתח לדברים נוספים – למען אנשים חולים, ילד במחלה. ומפה –רק לאחל בריאות. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה ענת כהן שמואל, ליועצת המשפטית של הוועדה ענת מימון, כמובן לצוותים שלהן, שבכל פעם כשאני מגיע לוועדה אני רואה את המסירות שלהם, אז תודה רבה על כך; לארגון לה"ב, למען הפגים בישראל, שליוו את החוק הזה – גם להם מגיעה תודה רבה; ליועצים שלי בלשכה, ובראשם עו"ד גיל גולן, יועץ החקיקה. מאחורי כל לשכה עומדים אנשים שנמצאים ועובדים ואוספים לנו את המקרים, ויכולים לזרוק את המקרה לפח ולהמשיך הלאה, אבל מצד שני הם יכולים לקחת אותו ולתקן את העוול הזה. אז היועצים אצלי בלשכה, גם יוסף שקד, גם דניאל חמו, עושים את זה, ויישר כוח להם. אני רוצה להודות לכם, חבריי חברי הכנסת, שנשארים ומצביעים למען החוק הטוב הזה; ולמי שהצטרף לחוק והתמזג, חברי אברהם בצלאל וואליד אלהואשלה: אפשר לעשות יחד חוקים טובים למען כל אזרחי ישראל. זה רק מוכיח עד כמה אנחנו יכולים לעשות חוקים טובים. רגע אחד לפני שארד אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות החיילים על יקיריהם שנפלו – חמשת החיילים ביממה האחרונה, מאתמול לפנות בוקר. שהקדוש ברוך הוא ינחם אותם. אין לנו מילות נחמה, רק השתתפות בצער. יחד עם זאת, אני רוצה לייחל ולהתפלל שכל החטופים ישובו הביתה; החיים, שישובו למסלולם ויחיו בבריאות איתנה עד 120 ובמהרה; ואלה שאינם בחיים, גם הם חטופים וגם אותם צריך להחזיר, כדי שיזכו לקבורה בקבר ישראל כמו שמגיע להם, בכבוד הראוי להם; ולשגר מפה את האיחולים שלנו לראש הממשלה ולצוותי המשא ומתן, שעושים הכול כדי להביא את העסקה הטובה ביותר למען עם ישראל, למען השבת החטופים. בעזרת השם, שעם ישראל לא ידע עוד צער. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, האם אתה מבקש לדבר? מוותר. שאר הדוברים אינם נוכחים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה, על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65), התשפ"ה–2025, היעדרות בן זוג בשל אשפוז פג. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה אושרה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65), התשפ"ה–2025, היעדרות בן זוג בשל אשפוז פג. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 17 נגד – אין נמנעים – אין חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65), התשפ"ה–2025 – היעדרות בן זוג בשל אשפוז פג – התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בתור אחד מיוזמי החוק אתה מבקש לברך, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לחברים ינון אזולאי ואברהם בצלאל על קידום ההצעה הזאת. אין ספק, דווקא בימים האלה אנחנו צריכים לסייע ולהירתם למען כמה שיותר משפחות והורים, ולהגדיל את המכסה מחמישה ימים של היעדרות בשנה ל-20 יום. אנחנו מתחשבים במצב הקיים, במצב הכלכלי ויוקר המחיה. אין ספק שזה מקל על המשפחות וגם מעמיד את המשפחה ונותן עוד זמן למשפחה להיות יחד גם ברגעים הקשים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו המכובדים, החוק הזה עוזר למשפחות ועוזר להורים במהלך חופשת המחלה של הילדים, ומאפשר לבעל להישאר בבית לעזור ולהיות עם המשפחה בכל התקופות הקשות האלה. החוק מאפשר חופשת מחלה מ-5 ימים עד 20 ימים מחלה במקרה שהילד היה בבית החולים, זאת אומרת יש הוספה של ימים בצל הנסיבות הקשות בארץ – נסיבות המלחמה והנסיבות הכלכליות. אנו מקווים שבאמצעות החוק הזה נקל על המשפחות בחברה הערבית ונסייע להן.) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי ט"ו בטבת התשפ"ה, 15 בינואר 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:07. << סיום >>