דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ו'
ישיבה ט"ז
הישיבה השש-עשרה של הכנסת העשרים-ואחת
יום רביעי, ב' בסיוון התשע"ט (5 ביוני 2019)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
ציון יום הסטודנט 3
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 3
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 6
יצחק זאב פינדרוס (יהדות התורה): 8
עודד פורר (ישראל ביתנו): 10
רועי פולקמן (כולנו): 13
השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 15
רם שפע (כחול לבן): 20
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 22
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 23
דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): 24
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 25
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 25
הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019 25
דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 26
צבי האוזר (כחול לבן): 33
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 34
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37
הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019 38
דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 38
<< נושא >> ציון יום הסטודנט << נושא >>
<< דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >>
חברי הכנסת, היום ב' בסיוון תשע"ט, 5 ביוני 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים לציון יום הסטודנט. מעניין שאין בשפה העברית חלופה למילה סטודנט. אבל אם תפתחו מילון לטיני תגלו שהמשמעות המקורית של המילה היא לא סתם "תלמיד", אלא "לכוון את המאמץ". זו נקודה שאני מדגיש בכל פעם שאני נפגש עם קבוצות סטודנטים, כי יש להם בחירה איך לעבור את התקופה הזאת. הם יכולים ליהנות, לבלות עם חברים, לכתוב את העבודות שלהם, למלצר פה ושם, ובסך הכול להעביר שלוש-ארבע שנים בכיף. אבל יש עוד אפשרות: הם, הסטודנטים, יכולים להיות סטודנטים במשמעות המקורית של המילה. הם יכולים – בעיניי גם צריכים – להקדיש את התקופה הזאת כדי להבין לאיפה נכון לכוון את המאמצים שלהם. יש להם עכשיו הזדמנות שלא תחזור לעצב את האישיות שלהם, להבין טוב יותר את המציאות שהם חיים בה, לגבש עליה דעה, לקחת עליה אחריות ולכוון את הכוחות שלהם ליעדים ולמטרות.
העתיד של מדינת ישראל תלוי בזה שהסטודנטים שלנו יהיו סטודנטים כאלה – מעורבים, תוססים, אכפתיים וביקורתיים; סטודנטים מכווני מטרה. מאז ומתמיד ההצלחה של העם שלנו לא התבססה על כוח או על עושר אלא על ריבוי הידע ואהבת החוכמה. למדנו ולימדנו גם כשהעולם היה שרוי בבערות; היינו סטודנטים עוד לפני שהוקמו האוניברסיטאות הראשונות. אבל החוכמה קיימה אותנו רק כאשר חיברנו אותה עם המעשה; הידע עזר לנו רק כאשר הוא כיוון את המאמצים שלנו למטרות, לבניין ולפיתוח חברתי. זו בעיניי המטרה הגדולה של ההשכלה הגבוהה בישראל, וזו התקווה שלי ממאות אלפי הסטודנטים הישראלים: שיהיו סטודנטים מכווני מטרה שחוכמתם היא הבסיס למעשיהם.
חברי הכנסת, אנחנו נפתח בדיון סיעתי, ולאחר מכן – השרה גילה גמליאל תגיע בתוך כמה דקות ותסכם את הדיון. אז אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו לפתוח את הדיון. בבקשה.
<< קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >>
אדוני היושב-ראש, אין שר?
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
שר בטוח גם לא יהיה. שרה תגיע. היא הודיעה לי שהיא בדרך ומתנצלת.
<< קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >>
הממשלה כל כך עסוקה שלא הצליחה לשלוח שר?
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תשמע, מי כמוך יודע, אדוני מזכיר הממשלה לשעבר, שכרגע יש לפחות שני אתגרים שניצבים בפני שרי הממשלה, אחד בדמות החינוך והשני בדמות המשפטים, ואכן, השרים עסוקים. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תמיד תהיתי איך זה שאין אוניברסיטה אחת בישראל שנמצאת בעשרת המוסדות האקדמיים המובילים בעולם. שמעתי פעם את חבר הכנסת יאיר לפיד אומר שישנה אוניברסיטה כזאת – כן, אוניברסיטה ישראלית ב-Ivy League העולמית. הרי אם נחשוב על זה, יש חוקרים ישראלים בכירים בכל האוניברסיטאות הכי מובילות בעולם, ואם נקבצם יחד נקבל את אחת האוניברסיטאות המובילות בעולם.
התופעה של בריחת מוחות מישראל ממשית, נרחבת ולא מנוהלת. למעשה, לפי סקר הסטודנט השנתי של התאחדות הסטודנטים הארצית, שחברי חבר הכנסת רם שפע הוביל אותו כיושב-ראש התאחדות, למעלה מחצי מהסטודנטים בישראל שוקלים מעבר למדינה אחרת בתום הלימודים שלהם. לפי הסקר, המוטיבציה שעומדת מאחורי ההחלטה הזאת מתבססת על שלוש סוגיות מרכזיות: התפתחות מקצועית, יוקר המחיה בישראל ותפקוד הממשלה והשירותים שהיא נותנת לאזרח.
אוניברסיטה ישראלית בין המוסדות האקדמיים המובילים בעולם – הינה לכם יעד בר-השגה. היכולת להחזיר את מיטב החוקרים שלנו ארצה זה עניין של החלטה. הממשלה צריכה להחליט שזה נושא שחשוב לה, להשקיע מחשבה ומשאבים, וזה יקרה. אבל ברור לכם, בדיוק כפי שזה ברור לי, שאין החלטה כזאת. בכלל לא. נדמה לי – ואני אומר את זה בצער – שאין לממשלה הזאת תכנון כלשהו לגבי עתיד ההשכלה הגבוהה בישראל. אין חזון לגבי המקום שאליו נרצה להגיע עוד 10, 15 ו-20 שנה קדימה, וגזירת אותו חזון ליעדים והישגים נדרשים לביצוע.
והמגמה, אדוני היושב-ראש, אינה חיובית, כפי שמצביעים הנתונים. אחרי עלייה רצופה ומשמעותית במספר הסטודנטים ב-20 השנה הקודמות, 2019 היא השנה החמישית שבה נרשמת ירידה במספר הסטודנטים לתואר ראשון. מנתוני ה-OECD, ישראל צפויה לאבד את מעמדה כאחת המדינות המשכילות בקרב המדינות המפותחות. באופן אישי, אני מוצא את הנתון הבא כמדאיג במיוחד: ישנה ירידה במספר הסטודנטים דווקא במכללות הציבוריות, שאחת ממטרותיהן המרכזיות היא הנגשת האקדמיה לפריפריה, גם הגיאוגרפית וגם החברתית, וצמצום הפערים החברתיים בישראל.
לפי נתוני ה-OECD, ישראל משקיעה פחות תקציבים בסטודנטים שלה, ושכר הלימוד גבוה מאשר בחלק גדול ממדינות אירופה. את התואר האחרון שביצעתי – וביצעתי, ברוך השם, ארבעה תארים – סיימתי חודשים ספורים לפני שנבחרתי לכנסת ישראל, ובדיוק כמו רוב מוחלט של הסטודנטים בארץ גם אני הייתי צריך לעבוד תוך כדי התואר ולבקש עזרה כלכלית מההורים שלי כדי להשלים אותו. עם יד על הלב, נראה לי שהשקעתי יותר במסביב מאשר בלימודים. ראוי שהמדינה תיקח יותר אחריות לגבי שכר הלימוד של הסטודנטים. אימוץ תוכנית מימון כמו באוסטרליה, שבה המדינה מסבסדת את הלימודים האקדמיים עד תואר שני, כולל, ושבה החזר שכר הלימוד מתבצע אחרי שהבוגרים משתלבים בשוק העבודה, זה רעיון שחשוב לבחון איך מיישמים אותו פה.
אני, אגב, גרתי בבית של ההורים שלי, כי רק 7% מהסטודנטים בישראל יכולים לגור במעונות סטודנטים, כי פשוט אין מספיק. אגב, אדוני היושב-ראש, בעלות הבחירות החוזרות והמיותרות האלה ניתן להוסיף גרוסו מודו 156,000 מקומות במעונות סטודנטים ברחבי הארץ; 156,000 מיטות ל-156,000 סטודנטים בישראל.
אבל, אדוני היושב-ראש, ההשקעה בסטודנטים ובהשכלה הגבוהה לא מתחילה רק בזמן הלימודים אלא הרבה לפני. אין מספיק מרכזי צעירים ברחבי הארץ, במיוחד בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, שמטרתם להעניק לצעירים ייעוץ וכלים וכל דבר שהם זקוקים לו כדי לקבל החלטות נכונות עבורם בצמתים החשובים בחיים שלהם – בסיום הלימודים התיכוניים, לפני הצבא, בתום השירות ולפני עולם האקדמיה. למרכזי הצעירים יש תפקיד חשוב גם בסיום הלימודים האקדמיים, בחיבור הבוגרים לשוק התעסוקה. הקישוריות הזאת בין הבוגרים ובין המעסיקים היא קריטית, והיא לא מבוצעת מספיק טוב היום.
כל מה שהזכרתי כאן, את כל הדברים הללו ניתן ליישם במחיר היציאה לבחירות החוזרות שנכפו עלינו. העניין הוא, אדוני היושב-ראש, שצריך להחליט שההשכלה הגבוהה חשובה; שדרוש להשקיע בתכנון שלה – להשקיע זמן, לקבוע יעדים ולקבוע הישגים נדרשים ולהשקיע גם משאבים בהשגתם. הרי גם אתה וגם אני מבינים שמערכת ההשכלה הגבוהה היא המפתח שמאפשר לישראל להמשיך ולהנהיג את עולם החדשנות, לשמר ולהרחיב את היתרון האיכותי שלנו, שמאפשר להנביט סטרטאפים ולהוביל מחקרים פורצי דרך, שמניבים בתורם פרסי נובל. היא המנוע הכי יעיל והכי יצירתי במשק ובכלכלה הישראלית. אבל בראש וראשונה, חבריי חברי הכנסת, מערכת ההשכלה הגבוהה היא המפתח להגשמת חלומות, ליכולת הבסיסית של כל אחד וכל אחת בחברה שלנו להגשים את עצמו ולכתוב במו ידיו את סיפור חייו. האקדמיה היא המפתח לניוד חברתי. בוגרי התארים מרוויחים הרבה יותר, תורמים הרבה יותר, מודעים הרבה יותר לנעשה בסביבתם; אזרחים אחראים יותר, אם תרצו.
אני רוצה, במשפט אחרון, לנצל את הבמה כדי לאחל לכל הסטודנטיות והסטודנטים בישראל הצלחה רבה בתקופת הבחינות הקרובה – וגם בתקופת הבחירות הקרובה – ולהזכיר: לא משנה אם נולדת בגבעתיים, בגוש עציון או בבית שמש, אם אתה מתחייב לעבוד קשה השמיים הם הגבול. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי הוא הדובר הבא. אחריו – חבר הכנסת יצחק פינדרוס. עד חמש דקות לרשות אדוני.
<< דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום כנסת ישראל מציינת את יום הסטודנט, ואני שואל את עצמי: מה אנחנו יכולים לומר על הסטודנט? הוא בא ממשפחה מבוססת או הצליח לקבל את המלגה הנכונה, הוא בא ללימודים – בואו נאחל לו בהצלחה. בואו נאחל לו שתקופות המבחנים תעבור לו בקלות, שיקבל את התואר הנכסף וישתלב במקום שהוא רוצה להשתלב ויפרנס את עצמו בכבוד.
אבל בואו נדבר על יום ה"לא-סטודנט" – על אותם אלפים שרצו להיות סטודנטים והם לא יכולים להיות סטודנטים; על אלה שמסתכלים על השכנים או על העיר הסמוכה, שרואים את בן גילם עם תואר ראשון, שני ואולי גם שלישי, והם לא יכולים להגיע לשם. אני רוצה לדבר על שתי קבוצות באוכלוסייה. אני רוצה לפתוח באוכלוסייה החרדית, שבמשך שנים משמיצים אותה: אתם מתבדלים, ולא רוצים להיכנס לאקדמיה, ולא רוצים לפרנס את עצמכם.
קרתה תופעה – אני לא רוצה לציין אם היא טובה, אם היא לא טובה, אבל זה נתון: 10,000 סטודנטים חרדים יש היום, רובם המכריע מסיימים רק תואר ראשון, לא ממשיכים לתואר שני. מה, אין להם חוכמה?
<< קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >>
תן להם צ'אנס – – –
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אין להם תנאי סף? הממוצע שלהם נמוך ולא מקבלים אותם? לא. התשובה היא שלא. המל"ג זה המקום שבו נמצאת החוכמה, שם נמצאים האנשים החכמים, האנשים שיודעים. אנחנו, ככה מהצד, מנסים קצת להאיר את עיניהם בדברים שרק אנחנו יודעים. המל"ג, באופן שיטתי, אוסר פתיחת מכללות חרדיות בהפרדה בין גברים לנשים. הוא לא מסכים. במשך שנים היו, והסטודנטים החרדים שרצו להמשיך לתואר שני יכלו להמשיך ללמוד על פי אורח חייהם. בא המל"ג ואמר לו: אתה רוצה להתקדם לתואר שני? אתם תלמדו גברים ונשים יחד.
<< קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >>
עשר שנים הייתם בקואליציה. לא יכולתם לסדר את זה?
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
כבר נדבר על הקואליציה. אבל צריך להבין דבר אחד: אי-אפשר לבוא – – –
<< קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >>
כשתהיו איתנו – – –
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אי-אפשר לבוא ולומר לציבור החרדי, או בכלל: למשרות הנחשקות בנציבות שירות המדינה תנאי הסף הוא תואר שני, אבל אתם, החרדים, לא תוכלו לעמוד במקום הזה. ואני שואל את עצמי: למה? לא ביקשתי לבוא לאוניברסיטה העברית – שאגב, אני בוגר תואר שני ממנה, ואני אומר לכם שכאדם חרדי היו לי קשיים רבים, והיו דחפים לברוח משם. למה אלפים של סטודנטים כמוני – המדינה לא מאפשרת להם להמשיך את ההשכלה, שזה כל כך חשוב למדינה? והם רוצים להשתלב. למה לא מאפשרים להם? מה מביא את המל"ג, את משרד החינוך, לומר: אני מחייב אתכם ללמוד נגד אורח חייכם? גם ככה האקדמיה זו פשרה בציבור החרדי, זה לא מלכתחילה. שבט לוי נמצא בעולם הישיבות, את בניי אני מחנך שילכו לשם, אבל מי שכבר רוצה ללכת, למה לחסום אותו? זה – 1.
דבר שני – המדינה משקיעה 120 מיליון שקל במלגות לסטודנטים, דבר שהוא נצרך, הוא מתבקש. מלגת טלדור, רבותיי – בקריטריונים של טלדור, דבר פשוט, מבחן ההכנסה, לא נמצא. אני בא לבקש הנחה, סבסוד בארנונה, במעונות – קודם כול שואלים אותי: כמה אתה מרוויח? אם אתה אדם שיש לו כסף, לא תקבל הנחה; אדם שמתקשה לסיים את החודש – מטבע הדברים תקבל הנחה. מלגת טלדור של משרד החינוך – 120 מיליון שקל, ואגב, הקריטריונים לא חשופים לציבור; אילולא מאבק שלנו בקדנציה הקודמת לא היינו יודעים מה הקריטריונים – אז רווק או רווקה שמרוויחה 30,000 שקל בחודש ומגישה בקשה למלגת טלדור תקבל 12,000 שקל; אברך עם שמונה ילדים בבני ברק או בבית"ר לא יקבל – דברים פשוטים שאתה מגלה, עיוותים.
הגיע הזמן לשני דברים: להשקיע את הכסף באותן אוכלוסיות מוחלשות, באותן אוכלוסיות שאין להן צ'אנס להגיע לאקדמיה. כשהם רואים את שכר הלימוד הגבוה, הם עושים פרסה. ומי מפסיד מזה בסוף? הם הולכים לעבוד במקומות שאין שם כסף, או לא בצורה מסודרת, וחבל. אותם אלפים של חרדים שרוצים ללכת לאקדמיה, ואחרי זה יכסו את עצמם, זה הרי ברור – ומדינת ישראל חוסמת אותם. הגיע הזמן, קודם כול, לפתוח את מלגת טלדור על פי מבחן הכנסה, כמו כל קצבה, כמו כל הנחה, כמו כל סבסוד שיש. מי שאין לו, שיקבל; מי שיש לו, אין סיבה שיקבל.
והדבר השני – – –
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >>
– – – דיפרנציאלי.
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
נכון. והדבר השני זה הנושא של ההפרדה – לאפשר לאוכלוסיות שרוצות להגיע לאקדמיה אבל לא מוכנות לוותר על אורח חייהן; לדעת לשלב ולגשר בין הפערים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. עד חמש דקות לרשות אדוני.
<< דובר >> יצחק זאב פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להמשיך את קודמי, מר מלכיאלי. אני צובט את עצמי לפעמים, להבין איפה אני חי – בחלם או במדינת עם חכם ונבון. התפרסם דוח המבקר על נושא האקדמיה. הסכום הפחיד גם אותי, לא ידעתי; הכרתי את הנושא אבל לא ידעתי את הסכום. מדינת ישראל השקיעה 1.7 מיליארד שקל, 1.7 מיליארד שקל בשביל להכניס את החרדים לאקדמיה. לאחר עשור התוכנית נכשלה במאת האחוזים. בכל הפרמטרים שהתוכנית הייתה אמורה להצליח – נכשלה במאת האחוזים. ואף אחד לא לומד לקח, והמדינה לא מזדעזעת. הכול בסדר. 1.7 מיליארד שקל. לא 50 מיליון, 100 מיליון – חצי מיליארד שקל. 100 מיליון – כולם נכנסים להיסטריה; 1.7 מיליארד שקל – ובמדינת חלם נכשלה התוכנית: רצו להוריד את מספר ההולכים להוראה במגזר – הגדילו את זה; רצו להכניס אנשים לתואר שני ושלישי, להעלות את רמת ההכנסה – נכשלו. הדבר היחידי שכן קרה, שבשביל לקבל תואר ולקבל העלאה בשכר בעבודות שאנשים כבר היו בהן, כי התואר נותן להם נקודות – את זה הם קיבלו.
ואף אחד לא שואל את עצמו מה קרה, ואנחנו ממשיכים לעסוק – במה? באיכות האקדמית אם תהיה הפרדה, כי סטודנט שלא יפגוש סטודנטית בבוקר, כשהוא בא ללימודים. מה לעשות? הוא לא יהיה מספיק אינטליגנט, הוא לא יוכל להיכנס לשוק העבודה, הוא לא יוכל לעבוד. אז הסכימו שבתואר ראשון, זמנית, תהיה הפרדה. ולא ביקשנו מהאוניברסיטאות בהפרדה, ביקשנו בתוך המגזר. אם הוא לא יפגוש סטודנטית, הוא לא יוכל להתקדם, הוא לא יוכל להתפתח, הוא לא יוכל להיות איש אינטליגנט. הם כנראה לא יודעים שיש כמה מקומות, גם במדינת ישראל, שמעודדים היום לימודים מרחוק, מעודדים היום לימודים באינטרנט. אני לא יודע את מי הוא כן יפגוש כשהוא ילמד בבית, בחדר שלו, דרך האינטרנט – אבל לא, האיכות האקדמית תיפגע. התחושה היא שאותם 1.7 מיליארד שקל ירדו לטמיון.
אבל אני רוצה לומר עוד משהו. אנחנו בחלם. רק לפני שבועיים, החרדים – אמר את זה גם מי שהיה פה פעם שר האוצר: יש עילויים שימשיכו ללמוד תורה. אז כשמדברים על להעלות את אחוז ההשתתפות – 50% משתתפים בשוק העבודה ומקבלים מחצית מהשכר שמקבל מקבילם מ"הלא-חרדי". נשים שנמצאות בשוק העבודה מקבלות פחות ממחצית מהמקבילה שלהן בשוק העבודה. יש את אותם מוצלחים ועילויים שאותו שר אוצר גם הסכים שימשיכו ללמוד תורה, זה בסדר. אבל מדינת ישראל אולי עוסקת בלהגדיל בעוד 5%, כשהיא לא עוסקת באותן נשים – יכול להיות שבגלל שלא למדתי ליבה. אם אני לוקח 72% – מתוך 200%, כן? הגברים והנשים – ואני מכפיל את השכר שלהם, או שאני לוקח 10% ונותן להם רבע שכר, מה יתרום יותר לכלכלה הישראלית? אולי בגלל שלא למדתי ליבה, אני בוגר תלמוד תורה, בניגוד לחברי מלכיאלי לא הייתי באוניברסיטה העברית, אולי אני לא יודע חשבון – מה יתרום יותר לתל"ג במדינת ישראל?
ואז בחלם הזה יש כבר מערכת שעובדת במגזר החרדי, מה"ט. הכול עובד, ולא רק שעובד – הציבור החרדי מנסה להיכנס לשם בהכשרה מקצועית. ואז מקבלת מדינת ישראל החלטה – ואדוני, אני בזה אסיים, רק להראות את גודל האבסורד – ממשלת ישראל קיבלה החלטה בינואר 2018 שאומרת: בוא נשדרג את מה"ט, נשדרג אותו; נשקיע חצי מיליארד שקל בשדרוג של מה"ט, לשדרוג הכוח המקצועי שלא הולך לאקדמיה; מה לעשות, אפילו שהוא לא חרדי, גם הוא לא הולך לאקדמיה. אולי נשדרג אותו. אבל החרדים – שהמיינסטרים החרדי רוצה ללכת לשם – בהם מחליטים ככה – ואני מקריא: "מה"ט ואגף התקציבים במשרד האוצר יבחנו, עד ליום 1 ביולי 2018, אפשרות לקבוע עבור מוסדות המיועדים לאוכלוסייה החרדית – – – מסלול תקצוב נפרד בהתבסס על אמות מידה רלוונטיות". אולי, עוד פעם, בגלל שאני בתאריך העברי, אני לא יודע תאריכים; ממשלת ישראל מקבלת לפני חודש עוד פעם את אותה החלטה, אבל החרדים יהיו בחוץ. אתם יודעים למה? כי את אף אחד במדינת ישראל ממקבלי ההחלטות לא מעניינת הכלכלה של מדינת ישראל; אף אחד במדינת ישראל לא מעניין באמת את ה-OECD. זה שימוש ציני, אולי לקדם איזושהי אג'נדה של הפרדה באוניברסיטת תל אביב. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני, ואחריו – אחרון הדוברים בדיון הסיעתי יהיה חבר הכנסת רועי פולקמן.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יצא לכנסת לציין את יום הסטודנט באווירה קצת סטודנטיאלית, הייתי אומר.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
אווירת סוף הקורס, אתה אומר.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
כן, אנחנו מרגישים את סוף השנה האקדמית.
<< קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >>
מדבר יוזם – – –
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא, מי שיזם את הצעת פיזור הכנסת זה דווקא השותפים שלך מהליכוד, לא אנחנו.
אבל בואו נדבר רגע באמת קצת על יום הסטודנט. הסטודנט בישראל, למי שפחות מכיר את הסטודנטים בישראל, הוא לא רק סטודנט. חוץ מזה שהוא לומד, הוא גם עובד, בדרך כלל, כי אתה לא יכול להתקיים ולנהל אורח חיים סטודנטיאלי אם אתה לא עובד בעבודה כזאת או אחרת, מזדמנת יותר ומזדמנת פחות. ולא רק שהוא עובד, גם קוראים לו בדרך כלל – כי אלה גם הגילים שלהם קוראים – לשרת במילואים, והוא מוצא את עצמו, חוץ מזה שהוא עובד וחוץ מזה שהוא לומד וחוץ מזה שהוא עושה בחינות, גם יוצא לשרת במילואים, אם זה כבר בחופשת הקיץ, ולפעמים גם לא בחופשת הקיץ; לפעמים קוראים לו למילואים, מה לעשות, במהלך השנה. ובמהלך המילואים שלו הוא צריך גם ללמוד וגם איכשהו עוד לשמר את מקום העבודה שלו.
ומהצד השני, אדוני היושב-ראש, ישנם סטודנטים שנכנסים לאוניברסיטה בגיל 18, כי הם לא חבי שירות כזה או אחר בכלל; נכנסים ללימודים בגיל 18. הם גם מקבלים כאלה מלגות וכאלה פטורים, גם מטעם המועצה להשכלה גבוהה, שבעצם הלימודים כמעט לא עולים להם. ונוצרה פה סיטואציה של סטודנטים סוג א' וסוג ב', ולצערי, דווקא הסטודנטים שמשרתים במילואים הם סטודנטים סוג ב'.
ואם אנחנו מסתכלים על החלטות שקיבלה הכנסת הזאת – פעם אחת כהחלטה, בהחלטות, ואחר כך נאלצנו להעביר את זה בחקיקה – שנקודות הזכות על שירות התנדבותי ניתנו גם על שירות מילואים, ואפילו שהעברנו את זה בחוק בכנסת הקודמת, שהייתה עד לא מזמן, הכנסת העשרים – העברנו את זה בחוק שיזמה חברתו של חבר הכנסת פולקמן, חברת הכנסת לשעבר בן ארי, שייתן ויחייב את האוניברסיטאות להעניק נקודות זכות למי שמשרת במילואים כאילו הוא עושה פרויקט התנדבותי, גם כאן האוניברסיטאות עוד מצליחות לעשות איזושהי לוליינות כדי לא לתת – חשוב להגיד: לא כל האוניברסיטאות, אבל לפחות חלקן – ומערימות קשיים גם על העניין הזה.
ולכן אני חושב שדווקא ביום הזה אפשר לדבר על הצעה שאותה הייתי מצפה מרוב חברי הכנסת לקדם יחד איתנו בכנסת הבאה, שתהיה עלינו לטובה, והיא – – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
בהנחה שתקום ממשלה והיא לא תתפרק.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
כן, בהנחה שתקום ממשלה, אבל אני מניח שאז כבר תקום ממשלה.
<< קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >>
אתה חושף משהו?
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
הרי הסטודנטים מסובסדים במוסדות להשכלה גבוהה, שכר הלימוד הסטודנטיאלי הוא שכר לימוד מסובסד. אין שום סיבה שמי שלא שירת שירות צבאי או שירות לאומי או שירות אזרחי יקבל את הסבסוד הזה מטעם המדינה כסטודנט. שום סיבה. לא יכול להיות שישנם סטודנטים שלא עשו שום שירות ונהנים מאותה הנחה. ההנחה הזאת לא צריכה להיות מה שנקרא מתנה שניתנת מאליה.
דבר נוסף שאני רוצה לדבר עליו בשתי הדקות שעוד נותרו לי, אדוני היושב-ראש, זה על מספר הסטודנטים. במדינת ישראל לומדים כ-300,000 סטודנטים, אבל הגרף הולך ויורד. אפילו שמספר האזרחים בישראל הולך וגדל, מספר הסטודנטים הולך ויורד, והגרף מתחיל להיות כזה שהוא מעמיד בסכנה גם מוסדות להשכלה גבוהה אחרים. ודווקא בגרף הזה אני חושב שהממשלה הבאה שתקום, אחרי שתהיה לנו עוד כנסת, תצטרך לתת את הדעת על איך מצילים את מערכת ההשכלה הגבוהה מבחינת מספרי הסטודנטים.
ודווקא פה, גם כאן למדינת ישראל יש יתרון על פני המדינות האחרות, כי אומנם חיים כאן כ-8.5 וחצי מיליון אזרחים, ומתוכם יש לנו כ-300,000 סטודנטים, אבל ישנם עוד כ-8 מיליון יהודים מעבר לים, שהם אזרחים – – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
כבוד השר, כבוד השר, השר כץ – – –
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
זה ממש מזכיר לי סטודנט בספסלים האחוריים באוניברסיטה שבמהלך ההרצאה מאזין לאיזה עניין אחר.
<< קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >>
אולי מינו שר משפטים.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
יכול להיות. אז למה הוא חושף את הסודות האלה בתוך המליאה? השר כץ, אני לא מבין. כן, בבקשה, אדוני.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אז אני אשלים רק את הנקודה, אדוני. אז יש כאן 8.5 מיליון אזרחים, אבל ישנם כ-8 מיליון יהודים שחיים מעבר לים והם אזרחים פוטנציאליים. ואם מ-8.5 מיליון אזרחים כאן יש לנו כ-300,000 סטודנטים, אז אני יכול להעריך – עוד פעם, זה לא מדויק – שישנם מתוך 8 מיליון היהודים שחיים מעבר לים כ-300,000 סטודנטים יהודים שחיים מעבר לים.
צריך לייצר מנגנון שיביא לכאן עוד ועוד סטודנטים יהודים, שהם יהוו גם פוטנציאל לעלייה לישראל, שיהפכו את מערכת ההשכלה הגבוהה לכזאת שהיא מערכת בצמיחה, ולא בנסיגה כפי שאנחנו נמצאים היום מבחינת מספרי הסטודנטים. נייצר כאן גם עוד עלייה לארץ, גם קיבוץ גלויות, גם הצלה למערכת ההשכלה הגבוהה, והסטודנטים האלה שישתקעו כאן יהפכו להיות אבן יסוד בהצמחת הכלכלה. די בזה שאסיים ואומר שחלק נכבד מתעשיית ההייטק הישראלי – ואת זה אתה יודע היטב, אדוני – יסודה בעולים שבאו לכאן בגיל צעיר והפכו להיות יזמים ואלה שהצמיחו את התעשייה הזאת, אם כחלק מעובדי התעשייה ואם כחלק מיזמיה. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה, אדוני. כפי שאמרתי – אחרון הדוברים בדיון הסיעתי.
<< דובר >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 1. אני רואה שחבר הכנסת פינדרוס יצא – אני לא לגמרי מסכים בעניין של הכישלון המוחלט. לי יצא ללוות מקצועית תקופה את מכללת הדסה וגם מוסדות אקדמיים נוספים. יש כבר לא מעט סטודנטים חרדים באקדמיה. כמובן, אפשר לשפר את זה.
כבר לפני לא מעט שנים הייתי שותף להתמודדות לראשות אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, יחד עם קבוצה של ארגון חברתי שנקרא אז "רוח חדשה", שהייתי אחד ממייסדיו. והייתה לנו סיסמה באותו קמפיין – ובסוף גם ניצחנו וניהלנו את אותה אגודת סטודנטים כמה שנים – והייתה לנו סיסמה באותו קמפיין, והסיסמה הייתה: לתת, ללמוד ולקבל. למה הבאנו את הסיסמה הזאת? כי אמרנו: תראו, להיות סטודנט במדינת ישראל זה בלי ספק גם קשה. קשה להיות סטודנט – יוקר המחיה הוא לא קל, המילואים, העובדה שאנחנו מגיעים לאוניברסיטה בגיל מבוגר יותר. לא קל להיות סטודנט, אבל עדיין, עדיין אתה בקבוצה חזקה בתוך האוכלוסייה האזרחית, ואתה צריך גם לתת. ולכן אמרנו: הסיסמה שלנו לסטודנטים – וזה היה אחרי שנים של אגודות סטודנטים שהתעסקו באופן מובהק אך ורק בלהיות ועד העובדים של הסטודנטים: לא, אנחנו רוצים להיות גוף חברתי שמורכב מסטודנטים ואומר: יש לנו אחריות לתת למדינה, יש לנו אחריות לקבל לימודים מצוינים, וגם מגיע לנו לקבל את מה שמגיע לנו. זאת הייתה הסיסמה שלנו, ובאמת, ניצחנו בבחירות לראשות אגודת הסטודנטים. התפיסה שלנו הייתה להשפיע על העיר ירושלים, ואמרנו: אנחנו פה גם בשביל לתת. מדינת ישראל הוקמה על ידי אנשים צעירים שהיה להם קשה, אבל אמרו: אנחנו קודם כול נותנים, כי יש לנו יכולת.
אז אני אומר גם היום: מגיע לסטודנטים, ובקדנציה האחרונה עשינו לא מעט. אני עסקתי הרבה מאוד בנושא מעונות הסטודנטים. אחד הנושאים שאני מאוד גאה שהצלחתי לקדם היה להוציא את הנושא של מעונות סטודנטים אך ורק מבעלות המל"ג – גם לדירה להשכיר, כדי לצאת ממכרזים לרשויות המקומיות, כדי שמעונות סטודנטים יהיו כלי לחיזוק רשויות מקומיות. עוד פעם – השילוב של לקבל ולתת. סטודנטים גם צריכים גם להשפיע ולחזק ערים שהם חיים בהן, ואת זה עשינו באמצעות הרפורמה הזאת של דירה להשכיר וכמה עשרות מיליונים, והגדלנו את מספר המעונות, והיד עוד נטויה. גם קידמנו לא מעט תנאים לסטודנטים מילואימניקים כדי להקל, דיברנו על המשפחה ושירות מילואים ועוד ועוד.
אבל יש מקום אחד שבו אגודות הסטודנטים בישראל נכשלות ונכשלו בו בגדול בשנים האחרונות – המעורבות החברתית והאחריות לתת. נכשלו. חברים, מדינת ישראל נמצאת בעידן משמעותי מאוד בעיצוב פניה של החברה הישראלית. שאלות גדולות עומדות כאן על סדר-היום הציבורי: שאלות על דת ומדינה, שאלות על הפרדת רשויות, שאלות על פערים חברתיים, כלכלת שוק. האם כלכלת שוק וכלכלה חברתית מתנגשות או שזה יכול לעבוד יחד?
אני הייתי סטודנט לכלכלה באוניברסיטה העברית. איך יכול להיות שכשאנחנו הולכים לכנס המרכז באוניברסיטת חיפה – אני מול פייגלין, האנשים של פייגלין וישראל ביתנו – אם היו שם עשרה סטודנטים אני צנצנת, בסדר? בכנס על הכלכלה הישראלית, שוק חופשי, אחריות חברתית, דיור, פנסיות, כל הנושאים. זה דורש ויכוח אידיאולוגי, ערכי, מקצועי. אני יכול לדבר על מה שלמדתי בחוג לכלכלה, ויתקפו אותי סטודנטים לכלכלה – אבל בכל אוניברסיטת חיפה מגיעים עשרה סטודנטים, ופאנל שנוהל באופן מחפיר. איך זה יכול להיות שלא מעניין סטודנטים במדינת ישראל לנהל דיון על הכלכלה הישראלית ועל צמצום פערים? איך יכול להיות שלא מעניין לנהל דיון על הפרדת רשויות ועל הוויכוח בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, ועל התקשורת הישראלית? לא יודע – כל חוג בדרכו שלו.
לכן, חברים, אני אומר כאן ביום הסטודנט: כן, לא קל להיות סטודנט בישראל, ומגיע וצריך לטפל במחירים, במילואים, באיכות הלימודים, ביחס סטודנט–מרצה, במעונות סטודנטים, בתחבורה ציבורית לקמפוסים, במלגות, בפריפריה ובפערים חברתיים, כדי שכל אחד יוכל להגיע ללמוד באקדמיה. חד-משמעית צריך לדבר על זה. אבל אני גם מצפה לראות סטודנטים שותפים לשיח האידיאולוגי החברתי במדינת ישראל. תודה רבה. חג שמח.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. בשם הממשלה תסכם את הדיון השרה גילה גמליאל. בבקשה, גברתי.
<< דובר >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר >>
כבוד יושב-ראש הכנסת, מזכירת הכנסת, השר ישראל כץ, אתה זוכר את התקופה של הסטודנטים בהיותך יושב-ראש התאחדות הסטודנטים? פה יש עוד כמה. רם, עוד לא הספקת להתאושש משם. כידוע, אני הייתי עשור באקדמיה. אני בוגרת ארבעה תארים אקדמיים, שניים בפילוסופיה, שניים במשפטים. כיהנתי שלוש קדנציות בתור יושבת-ראש אגודת הסטודנטים ויושבת-ראש התאחדות הסטודנטים הארצית.
אני רוצה לומר לכם שזה יום חג לסטודנטים. אין ספק, בשנים הראשונות שלי כסטודנטית היינו צריכים להיאבק ולהיעצר. אני נעצרתי שלוש פעמים בהפגנות הסטודנטים אז כדי ששכר הלימוד לא יוכפל, אז לא רק שהוא לא הוכפל – הוא הוקפא. מאז שאנחנו כאן – ויש לנו אנשים שבאו מתוך המערכת ויודעים את החשיבות, מה זה לפתח את כל הדברים שרועי פולקמן חולם עליהם, אבל מצריך את הפניות המתבקשת תחת יוקר המחיה ותחת הצורך לרכוש השכלה, יחד עם הרצון לפעול. רועי, אמרת פה דברים קשים. אני לא מסכימה לרובם בהקשר של הטענות נגד. אני חושבת שיש לנו שיתוף פעולה מדהים עם התאחדות הסטודנטים הארצית בהרבה מאוד מהדברים, שלצערי כנראה לא מעניינים את התקשורת אז אתה גם לא מודע להם – פעילות רבה וענפה בתחום החברתי, הרבה בממשק שפיתחנו בקדנציה הנוכחית שלי בתור שרה לשוויון חברתי בסוגיה של שילוב בין-דורי של האוכלוסייה הוותיקה והצעירה. עשינו דברים ניכרים ומדהימים – – –
<< קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >>
אני רוצה לומר שאתה תופתע, אבל סטודנטים רבים לוקחים חלק, בצורה גלויה או בצורה שלא בהכרח מקבלת ביטוי, אבל המון סטודנטים, לא רק במלגות, אלא גם בהתנדבות מלאה. תמיד יש מה לשפר, תמיד אנחנו צריכים לעשות יותר, אין ספק.
אני רוצה לבשר לכם שהקמתי רשות לצעירים בפעם הראשונה. רשות הצעירים הזאת פונה לכלל הצעירים בחתך הגילים 18–35. הקמנו מרכזי צעירים בכל רחבי הארץ. בפעם הראשונה הקמנו בחברה הערבית. פתחנו את מרכזי הצעירים בהרבה מאוד מקומות – גם ביהודה ושומרון, שלא היה, ובכלל במקומות מצפון לדרום. זה המענה האמיתי גם לשילוב של הפעילות החברתית, אבל לא פחות – למימוש ההון האנושי של החברה הישראלית.
אנחנו חייבים להבין דבר אחד ברור: בחתך הגילים הזה עומדים אתגרים רבים בפני הצעירים שלנו. זה הזמן שבו אנחנו כאן מסיימים מסגרות ונכנסים למסלול שבו ייקבע מסלול החיים של כל אחד ואחת. יש בזה הרבה מאוד מורכבות, יש המון אתגרים לפתחם והסטודנטים הצעירים צריכים להתמודד. חלקם הופכים להיות הורים צעירים, חלקם משתלבים ברכישת השכלה, בהשתלבות בתעסוקה משתנה. החיים נראים בפלטפורמה אחרת ממה שהיה בעבר: היום צעירים הם יותר משכילים מההורים שלנו, שהיו צריכים להקים את המדינה הזאת בעבודות כפיים. אבל מן הצד השני, חוסר היציבות בתעסוקה, שבה אנחנו רואים שצריכים להתארגן, הראייה של תוחלת החיים ההולכת וגדלה, הצורך המאוד-מהותי להסתכל גם בראייה אסטרטגית ארוכת טווח לגבי מה שצריך להיות – אלה הדברים המרכזיים.
הצעירים שלנו הם לתפיסתי מנוע הצמיחה של הכלכלה הישראלית, וזו הסיבה שאני שמחה לבשר שהמשרד שלי לשוויון חברתי וחברת Deloitte הקמנו תוכנית לאומית לצעירים בישראל, וכולי תקווה שיאשרו לי להגיש אותה במהלך שלושת החודשים הקרובים ולהעביר אותה בממשלה. היא תוכנית חשובה מאוד – – –
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >>
אחלה עשייה, אחלה עשייה. באמת.
<< דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >>
אני מודה לך. היא תוכנית חשובה מאוד, שתיתן מענה לכלל הצעירים שלנו בכל כך הרבה תחומים מתבקשים מבחינת הצרכים שבגינם הם צריכים להתמודד. אז לבד מרכישת השכלה גבוהה או תעסוקה, יש צורך לדאוג שיהיה לנו ראש שקט בנושא החינוך. לא יעלה על הדעת שהילדים שלנו בגיל אפס עד שלוש נמצאים במערכת הרווחה או העבודה במקום להיות במערכת החינוך של מדינת ישראל. צריכה לקום פה זעקה מהבית הזה פעם אחת ולתמיד: הילדים שלנו צריכים לקבל חינוך מגיל אפס עד לאחר התואר הראשון לפחות, בראייה של המדינה שלנו ובאסטרטגיה. אני נלחמת על זה כבר שנים. אני מקווה שבתוכנית הלאומית שהצגתי, שזה חלק ממנה, זה גם יתורגם הלכה למעשה. יש חשיבות מאוד גדולה לסייע לצעירים במימוש הפוטנציאל שגלום בהם, להסתכל עליהם כהון אנושי.
עשינו מהפכות בשנים האחרונות. אתם רואים את זה כבר בפסיכומטרי חינם, אתם רואים את זה בכל נושא של לימודים אקדמיים שאנחנו פותחים אותם און-ליין עבור צעירים – – –
<< קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >>
מה עם בריחת המוחות?
<< דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >>
לגבי בריחת המוחות – אנחנו כבר עשינו גם תוכניות סדורות בהקשר הזה להשבת המוחות לארץ. הפרויקט עובד, אבל לא מספיק. אני צריכה להיות שרת החינוך – זאת התשובה, אם אתה שואל. אני נלחמת גם על זה, ואני מקווה שגם זה יקבל – – –
<< קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >>
– – – אנחנו בעד.
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >>
עכשיו התפקיד פנוי, לשלושת החודשים הבאים.
<< דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >>
אני מסכימה. תאמינו לי, כל הימים האחרונים אני עוסקת בעיקר בזה – אז שתדעו – בכך שהתיק הזה יישאר אצלנו.
אני חושבת שכאן הכול, אבל הכול, מתחיל ונגמר – בחינוך. וכשנפנים זאת אנחנו נוכל ליצור כאן חברה מתוקנת, שמבינה הרבה דברים על איך היא צריכה להיראות ומה צריך להיעשות. נבין יחדיו שיש מחלוקות, וזה דבר לגיטימי. אבל אנחנו צריכים לזכור את כל אותה סולידריות שיש בחברה הישראלית בעיתים ספציפיות. אנחנו צריכים, לקראת יום האחדות שאותו אנחנו נציין היום, גם להפנים שאחדות זו לא אחידות, אבל אחדות זה דבר חשוב מאוד על מנת להוביל את מדינת ישראל למקומות טובים. ויש לנו את היכולות. הפסיפס האנושי בחברה הישראלית – אני רואה בו את היופי שבחברה שלנו ואת היכולת שלנו להשכיל לקחת את היופי הזה ולמנף אותו באופן מקסימלי.
ועל כן אני רוצה לומר לכם שבנושאים הללו אין אופוזיציה ואין קואליציה; יש חברה אחת טובה, ואנחנו יכולים לעשות טוב לעם ישראל ולאזרחי מדינת ישראל באשר הם, ואלה דברים שבעיניי הם ברוכים וחשובים.
<< קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >>
אם – – – אותך לשרת החינוך – אנחנו תומכים.
<< דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >>
אה, הינה, אז יש לי כבר את התמיכה של האופוזיציה. רק שראש הממשלה הוא זה שממנה.
<< קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >>
השרה הזמנית. זמנית, עד הבחירות.
<< דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >>
אני לא רואה מישהו יותר טוב ממני גם באופוזיציה, אז צר לי.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
עכשיו איבדת את כל התמיכה שהייתה לך עד כה.
<< דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >>
אני רוצה לומר לכם שהייתה לי הזכות להביא לכאן את אתר "קמפוס". "קמפוס" זה בעצם השינוי הדרמטי במוסדות להשכלה הגבוהה. הוא פותח את הדלת בלימודים מקוונים עבור כלל הציבור ועבור סטודנטים מן העולם. אולי זה יעניין אתכם לדעת ש-10% מהסטודנטים שמגיעים ללמוד מהזירה הבין-לאומית הם ממדינות ערב, כך שתראו איזה יופי, מהבחינה הזאת, שגם האקדמיה שלנו נפתחת עבור כולם. זה דבר שבעיניי הוא ראוי. כל אזרח במדינת ישראל יכול היום להיכנס לאתר "קמפוס" וללמוד ממש עשרות קורסים חינם, און-ליין, ולהיפתח לאקדמיה הישראלית. זה דבר שבעיניי נותן את היכולת עבור כולם – גם לאזרחים ותיקים ששומעים אותנו, שיכולים להיכנס לקבל את הביטוי, גם לצעירים שלנו – פתחנו את הדלת לקורס פסיכומטרי חינם שהיה און-ליין. אני מאמינה שצריך לבטל בכלל את הפסיכומטרי, הוא לא מדד. ברגע שפותחים את הקורסים און-ליין עבור צעירים, אפשר שזה יהיה מדד הכניסה לאקדמיה, וזה בהחלט צריך להיות היעד העתידי עבור הצעירים והצעירות שלנו ובכלל, עבור כלל האזרחים.
<< קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >>
אבל מה עושים בשביל לבטל את הפסיכומטרי?
<< דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >>
אני חושבת שלצעירים שלנו ולילדים שלנו מערכת החינוך היא כל כך קריטית ודרמטית – לפתוח אותה עבור הנושא הערכי, שהלך לאיבוד. צריך להתאים את מערכת החינוך למאה ה-21 – מה שלא בנמצא, בלשון המעטה. יש כל כך הרבה עבודה. היום בעיניי מערכת החינוך היא על סף כישלון חרוץ, וצריך לתת את הדעת ממש, לבצע רפורמה מקיפה, על מנת לדאוג לבצע את ההתאמות המתבקשות; לראות את הילדים שלנו כהון אנושי שצריך את ההשקעה המקסימלית, והדברים הללו בהחלט יכולים לקבל את ביטוים.
אני מאמינה שתקציבים לא חסרים. אני הייתי מרכזת קואליציה בוועדת הכספים. אני גייסתי רק למשרדי, המשרד לשוויון חברתי, מתקציבים מועטים למעל 1.1 מיליארד שקלים בתקציב הנוכחי, 15 מיליארד למיעוטים בתוכנית חומש, ועוד 900 מיליון לבדואים בצפון, ועוד 1.5 מיליארד לתוכנית הדיגיטל, דו-שנתי, ועוד מיליארד שקלים לבריאות דיגיטלית. כסף לא חסר במדינת ישראל. מה שקורה זה סדר העדיפויות. וכשאני הייתי רואה שמעל מיליארד שקלים היו חוזרים מדי שנה ממשרד החינוך לוועדת הכספים, זה היה מדיר שינה מעיניי. ואני אומרת לכם שעם עבודה נכונה, שעם רצון, יכולת וידע אפשר לשנות את המערכת מהיסוד. הכספים ישנם; תקציב משרד החינוך היום הוא התקציב הגדול ביותר מכלל משרדי הממשלה, ועל כן ניתן לבצע את השינויים המתבקשים. כולי תקווה שאכן זו תהיה הבשורה הטובה עבור הצעירים ביום הסטודנט, עבור יום האחדות, עבור כלל ההורים.
אני רוצה לאחל לכולנו יום סטודנט שמח. תלכו, תלמדו, תרכשו השכלה. זה דבר שמוביל להצלחה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לשרה גילה גמליאל, גם על דבריה, גם על כל העשייה בתחום.
יש כמה אנשים שביקשו מה שמכונה אצלנו עמדה נוספת. הראשון בהם הוא חבר הכנסת רם שפע. בבקשה, אדוני. דקה לרשותך, אדוני.
<< דובר >> רם שפע (כחול לבן): << דובר >>
זה יהיה קצת יותר מדקה, אבל זה בסדר גמור.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
אם אתה קובע לי שזה בסדר גמור אז מה אני אעשה? בסדר גמור.
<< דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >>
אני סומך עליך, יולי. אוקיי, אז ככה. לכבוד יום הסטודנט הלאומי – רבים לא יודעים את זה, אבל מצוין בחוק שצריך לציין אותו עכשיו, ולכן זה קורה. בשבע השנים האחרונות הקדשתי את חיי לציבור הסטודנטים, מסמינר הקיבוצים, דרך התאחדות הסטודנטים כסגן ואחרי זה כיושב-ראש.
אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שעלו פה. אני מסכים שהאקדמיה היא כלי אדיר למוביליות חברתית, והתעסקנו המון ביכולת לשלב את כל האוכלוסיות בחברה הישראלית בתוך האקדמיה, אבל הייתי שמח להגיד לך באופן כללי, מלכיאלי, שנושא שילוב החרדים באקדמיה הוא קצת יותר מורכב מהאופן שבו הציגו פה את הדברים. הייתי חבר מל"ג בשלוש השנים האחרונות, ואני אשמח להרחיב איתך על זה כמה שאתה רוצה. עשיתי בעצמי, יחד עם התאחדות הסטודנטים, כמה פעולות מאוד משמעותיות כדי לשלב יותר חרדים, כדי להכניס אלינו להתאחדות נציגת חרדים, כדי להביא יותר חרדים לאקדמיה. זה לא כל כך פשוט כמו שאתה מציג את זה. כל הפרדה בתוך הקמפוסים – יש לה אחרי זה השפעות על הפרדה במרחב ציבורי. ונפתחו קמפוסים חדשים – – –
<< קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >>
לא, לא בקמפוסים – – –
<< דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >>
רגע, אני אתווכח איתך על זה אחר כך, כי יש לי רק דקה. אני בעד שילוב חרדים באקדמיה, עשיתי הרבה פעולות. זה לא פשוט כמו שאתם מציגים את זה. אני אשמח להרחיב איתך על זה.
עכשיו לגבי מה שפולקמן אמר. רועי יקר, אני דווקא מסכים איתך, ולא עם גילה, שהסטודנטים צריכים להיות הרבה יותר מעורבים בחברה, בהמון סוגיות, וגם בפוליטיקה. אבל אני מזכיר לך את כל השיחות שהיו לנו בנושא הזה. הסטודנטים בישראל הם חלק מהמצב העגום שלנו כחברה של אדישות, של ציניות כלפי כל דבר. ומה שאנחנו עושים פה ומה שכולכם הייתם חלק ממנו בצד הזה של המפה – ששלחנו את העם שלנו לבחירות חדשות ואיבדנו את האמון בפוליטיקה – זה נכון גם לגבי היכולת להאמין בסטודנטים שמנהיגים כדי להיאבק ביוקר המחיה; או כשיצאנו להיאבק בגז, אני אישית – ויולי גם יודע את זה – חטפתי אש תופת: איך יכול להיות שאני מתערב במה שהפוליטיקאים עושים. אז אי-אפשר ביד אחת להגיד שהסטודנטים צריכים להיות מעורבים וביד השנייה שהפוליטיקאים – בעיקר מהקואליציה בעשר השנים האחרונות – יעשו הכול כדי שהסטודנטים לא יהיו מעורבים. זה נושא מאוד מורכב.
גילה, כמו שציינת, הובלנו כמה דברים לאחרונה. ישראל כץ, הובלנו איתך מהלך יפה מאוד של שיפור התחבורה לקמפוסים. אבל אני רוצה להגיד עוד משהו לקראת הסוף: הסטודנטים בישראל לומדים באקדמיה בינונית. אני לא מתבייש להגיד את זה, אמרתי את זה לאורך כל הקדנציה שלי. המצב של ההשכלה הגבוהה בישראל הוא לא מספיק טוב. הסטודנטים – ופורר דיבר על זה – כל שנה באים פחות ללמוד; לא באים יותר, באים פחות. אנחנו במצב לא מספיק טוב. השיעורים ריקים. אתם אומרים בציניות שאין אף אחד בתוך הכיתה, אבל זה מצב עגום שמרצים במשך 20 שנה מלמדים את אותו הדבר.
אני אתייחס לכמה דברים קטנים שעשינו שלא צוינו פה, ואני אסיים בכך: מעונות סטודנטים – 100 מיליון למעונות; תחבורה ציבורית; נאבקנו בנפתלי בנט – למרות שגם היו לי איתו שיתופי פעולה – בקוד האתי, שבעיניי יכול היה להיות מכת מוות להשכלה הגבוהה בישראל, מין ניסיון להשתיק חלק מהמרצים ומהמרצות מתוך שיקולים, בעיניי, ציניים ופוליטיים; השקענו 50 מיליון של הוות"ת לקידום סטודנטים עם מוגבלויות – פעם ראשונה באקדמיה שמישהו בכלל התעסק בנושא זה; קידום סטודנטים לקויי למידה. ועשינו עוד הרבה דברים.
אבל אני פונה בסוף לשרה גילה גמליאל – בתקווה, אולי, בינתיים, שרת חינוך; בתקווה שאנחנו נהיה בקואליציה, ואז יש כמה אופציות אחרות – אבל חשוב לי להזכיר לך שכשהעברת ביחד עם נפתלי – וגם לי היה חלק בזה – את רשות הצעירים, היה שם סעיף אחד משמעותי, ואני אשמח שכולכם תדעו אותו: בתוך החלטת הממשלה על הקמת רשות הצעירים הייתה החלטה להכניס צעירים לכל נקודות המפתח בחברה הישראלית, לכל הדירקטוריונים והמועצות המשפיעות בחברה הישראלית. הסעיף הזה לא יושם בגלל כל מיני מאבקים בין המשרד לשוויון חברתי למשרד החינוך. בכנסת הבאה יש לנו משימה משותפת לכל הבית הזה: להכניס צעירים לנקודות מפתח. אז גילה, אני מצפה ממך לזה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת רם שפע, גם על כך שעמדת בזמן של דקה. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מענייני דיומא ומענייני דיומא האחרון כמעט שאפשר בכלל להביע את דעתנו פה, בכנסת ישראל – ענייני דיומא: יום הסטודנט. יש שלושה חסמים שמונעים מסטודנטים בישראל לממש את עצמו: האחד – פרנסה. אם אתה בא מבית עשיר, יממנו אותך; אם אתה עני, אתה תלך לעבוד – כמוני, כמו רבים – במשרה מלאה, לגדל ילדים ולעשות תואר ראשון ושני. הבושה בתחום הזה היא שרוב המלגות הן פילנתרופיה, רוב הכסף לעזור לסטודנט זה פילנתרופיה. ממשלת ישראל צריכה להעמיד כספים מאוד גדולים ברשויות המקומיות ובממשלה, ובסוף להגיע, כמו שהשרה אמרה, לתואר ראשון חינם, ואם אין לכולם, אז דיפרנציאלי.
החסם השני זה הפסיכומטרי. זה חסם תרבותי. אם נולדת בבית דובר אנגלית, אתה תגיע בקלות לפסיכולוגיה ולרפואה ולמחשבים, ואם לא למדת בבית אנגלית אתה תיתקע. נסעתי לארצות הברית עשרה חודשים ללמוד אנגלית. הייתי אופר, בייביסיטר, בבוקר, ובערב למדתי אנגלית בייל. לא כל אחד עושה את זה. ככה יכולתי להתקבל לפסיכולוגיה. אנחנו חייבים לשנות את הפסיכומטרי באופן שלא יפגע תרבותית.
והחסם השלישי – יש לנו הון אנושי מטורף בישראל שרוצה ללמוד רפואה. חסרים רופאים בישראל, ואלפי רופאים לומדים ברומניה, בקרואטיה, בגרמניה. ואיפה הם באים לעבוד בסוף? בישראל. אין מקומות ללמוד רפואה, ואין מספיק מקומות ללמוד משפטים בנגב, ואין אדריכלות בנגב. כל הנגב – אין תואר באדריכלות; סטודנט רוצה להיות אדריכל – עוזב את הנגב. אז יש חסם של תחומי הלימוד.
אבל מעבר לשלושת החסמים של פרנסה ופסיכומטרי, שפוגע תרבותית בהטיה תרבותית, והשלישי – הזדמנויות לסטודנטים בישראל ברפואה, באדריכלות וכו' – אנחנו רואים סטודנטים שהם אידיאליסטים, שהם מתנדבים, שהם יוזמים – יזמים חברתיים, יזמים קהילתיים, יזמים עסקיים. הם כוח שמחולל שינוי במדינה. זה – ענייני דיומא.
ענייני דיומא האחרון – היינו בוועדת כספים בדיון על כך שלוקחים לקשישים מהפנסיה. בגלל שעשו חישוב אקטוארי ולא יישאר כסף עוד 20 שנה, לוקחים לעניים שמקבלים 3,000 שקל, לוקחים להם 1,000 שקל בשנה. חלם. אבל מה מדהים בדבר הזה? אומרים: אין משילות בישראל. הם טועים – יש משילות. כשממשלה רוצה לעשות חוק חסינות, בתוך יום יש חוק; כשהיא רוצה לעשות חוק ריבוי שרים בממשלה – חוק; כשהיא רוצה לפזר את עצמה לדעת, בתוך יום יש חוק. אבל 15 שנה לא פתרו בעיה של התייקרות אקטוארית והעלאת גיל הפרישה, ואין משילות, כי שם זה לא כואב, כי זה החלשים. יחזקאל הנדלר, שישב איתנו, ניצול שואה בן 85 – עומדים לקחת לו כסף מהחשבון הפרטי שלו כי אנחנו לא עושים את תפקידנו.
יש משילות בישראל כשהיא אינטרס של שרים וממשלה וחברי כנסת. אין משילות כשהחלש לא יכול להשמיע את דעתו.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה. תודה, חבר הכנסת מיכאל ביטון. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת גדי יברקן. בבקשה, אדוני.
<< דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כולם דיברו על יום הסטודנט, ולא דיברו על יותר מ-100,000 לומדי תורה שהמדינה אינה מכירה בהם כסטודנטים. אני מבקש מהרב גפני לאפשר לי לדבר.
אני מתחיל מהתחלה. אדוני היושב-ראש, דובר הרבה על יום הסטודנט, ומתעלמים מ-100,000 סטודנטים ויותר שלומדים תורה והמדינה לא מכירה בהם לא כסטודנטים – וגם בבנות שלומדות במסגרות חרדיות לא מכירים – לא לצורכי תעסוקה, לא לצורכי עבודה. יש פה הבדל ויש פה עוול ואפליה גדולה מאוד. המדינה משקיעה מיליארדים באוניברסיטאות, והסטודנטים לא מרוויחים מזה. משלמים שכר לימוד גבוה כי ההוצאות של הפרופסורה הן כל כך גדולות, ולהבדיל, בישיבות הרבנים וראשי הישיבות מקבלים ממש משכורות רעב, וכל הכסף הולך בשביל שאברכים יוכלו ללמוד תורה.
אבל אדוני היושב-ראש, כשם שבמשך שנים האוניברסיטאות קיבלו את כל הכסף ולא הכירו במכללות, עד שקמה זעקה בעם והתחילו להכיר במכללות, כך הגיע הזמן. אדוני היושב-ראש, לפני 80 שנה – ביטן, אני לא יכול ככה.
<< קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
לפני 80 שנה הייתה בצ'כוסלובקיה הכרה של המדינה במושג "תלמודיסט". היו ישיבות שמי שנבחן בהן ומי שלמד בהן קיבל אישור כמשכיל וקיבל את התואר "תלמודיסט", והיו לו כל הזכויות שיש לסטודנט. אני חושב שהגיע הזמן, בשבוע קבלת התורה, שגם לימודי התורה יוכרו, לפחות כמו המכללות והאוניברסיטאות; שגם אלה שלומדים תורה בישראל יהיו להם את כל הזכויות שמגיעות לסטודנט, כמו בכל מקום בעולם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת גדי יברקן – בבקשה, אדוני, עמדה אחרת.
<< דובר >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השרה גילה גמליאל ציינה את זה בדבריה – אני חושב שביום כזה של יום הסטודנט, מעבר ללימודים האקדמיים שהסטודנטים מקבלים במוסדות האקדמיים, יש המון סטודנטים שמקבלים מלגות והולכים לעשות שירות בקהילה תמורת הכסף שהם מקבלים. אני חושב שהגיע הזמן להכניס ללימודים נושא של ערכים, זאת אומרת, ערכים שלא רק מלמדים אותם בבית הספר או בבית. אני חושב שאני באופן אישי מעדיף אזרח שיש לו ציון ממוצע – 70 או 80 – אבל עם ערכים ועם מוסר ועם תרומה לקהילה ותרומה לחברה. במקום לקבל מנכ"ל שיכול לדעת כמה עובדים יש לו, מתי הגיעו לעבודה ואיזה תקציב אפשר להגיש, אני מעדיף מנכ"ל שידע בדיוק איזה בעיות יש לעובדים שלו, שאומר בוקר טוב לכל עובד, לכל מזכירה.
אני חושב שאם אנחנו נחזור למקורות, זה לא עניין של הדתה או דת לדבר על הערכים ועל מסורת ישראל, לא במובן הדתי אלא במובן של הערכים. בסופו של דבר מדינת ישראל בנויה על ההון האנושי ועל הערכים ועל המסורת. בעניין הזה, אם נוכל להכניס למוסד להשכלה גבוהה איך מחדדים את הערכים, איך סטודנט שיוצא, הוא יוצא לא רק עם תואר ראשון או תואר שני או דוקטורט או פרופסורה, אלא יוצא גם איש ואזרח למופת עם ערכים שבנויים לתלפיות. ואם נוכל לעודד את זה במוסד להשכלה גבוהה, אני חושב ששכרה של המדינה יהיה הרבה יותר גבוה ממה שהיא השקיעה בו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת גדי יברק. עד כאן יום הסטודנט.
חברי הכנסת, רק הסבר קצר: אנחנו אתמול העברנו בקריאה טרומית את הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות). הייתה בקשה של ועדת הבחירות, עקב קיצור לוחות הזמנים והסיטואציה שנוצרה, לתיקוני חקיקה אלו או אחרים. חבר הכנסת דוד ביטן לקח על עצמו לתאם מול משרדי ממשלה וסיעות שונות בבית את הנושא. החוק, אני מבין, הוכן לקריאה ראשונה בוועדה, אבל טרם הגיע אלינו להנחה מן הדפוס, לכן אנחנו נכריז עכשיו על הפסקה. אני מקווה שבתוך כמה דקות החוק יגיע. חבר הכנסת ביטן יציג אותו. אין פה מחלוקות בין הסיעות השונות או קואליציה–אופוזיציה, ואנחנו נוכל במהלך היום לחוקק את החוק. הפסקה.
<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:57 ונתחדשה בשעה 13:48.) << הפסקה >>
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אני מתכבד לחדש את הישיבה, ודבר ראשון – הודעה למזכירת הכנסת.
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019, של חבר הכנסת דוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה.
<< הצח >> הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/837).]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אנחנו חוזרים לסדר-היום: הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019, לקריאה הראשונה, של חבר הכנסת דוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה.
<< דובר >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר >>
טוב. תודה, אדוני.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
חבר הכנסת ביטן, מקסימום עשר דקות, אבל מותר לך פחות.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
בסדר. הצעת החוק הזאת היא רק הוראת שעה, כיוון שהיא תופסת למערכת הבחירות הזאת, ולא למערכות בחירות אחרות. כיוון שהיום, לאור התוצאה, אנחנו צריכים לעשות מערכה אחרי מערכה, דחיפות הזמנים והצורך לטפל בעניין באופן הזה מחייבים אותנו לעשות התאמות מסוימות רק למערכת הבחירות הזאת.
אז קודם כול יש כמה בעיות. בעיה ראשונה היא בעיה של מכרזים – אין מספיק זמן לבצע נוהל של מכרז לכל הספקים ולכל הדברים האלה. ולכן בעניין הזה עשינו איזה פטור – שינינו את הפטור מעד 50,000 לעד 120,000. אבל בסופו של עניין יש הצהרה של הוועדה שאם הם יוכלו לקיים את הוראות המכרזים במכרזים הקיימים, אז הם יעשו את זה. רק איפה שאין ברירה הם ינצלו את הוראת החוק שאנחנו מכניסים בחוק הזה.
דבר שני – קשה מאוד להקים את הוועדות בתוך שבוע ימים באמצעות משא ומתן עם כל ראשי הערים על מי ישב בכל ועדה, לכן אמרנו שמי שעבד בוועדה המחוזית – יכולה הוועדה לקלוט אותו בחזרה, ואם ראש הרשות או מנכ"ל משרד, לא משנה, מחליט שיש לו בעיה לתת את העובד הספציפי לוועדה המחוזית, אז ניתן יהיה לערער בפני השופט שהוא יושב-ראש ועדת הבחירות. הוא שופט עליון, והוא יצטרך לקבל החלטה אם הוא מאשר או לא מאשר לרשות הספציפית לקבל חזרה את העובד מהוועדה המחוזית לרשות. בסופו של עניין יש 16 ועדות, וזה מאפשר להקים את הוועדות המחוזיות מהר מאוד ללא שום בעיה.
לעומת זאת בוועדה הארצית אין הרבה עובדים, בסביבות 100 עובדים. פה עשינו נוהל של תיאום בין ועדת הבחירות לבין כל רשות ממשלתית, שמי שאנחנו רוצים אותו בוועדה – צריך לתאם; אם לא מסכימים, העובד הזה לא יעבוד. זה לגבי הוועדות, ואז אנחנו יכולים להקים גם את הוועדות באופן מהיר. דבר שני, לאור העובדה שמדובר פה במערכה אחרי מערכה, ומדובר בחודש אוגוסט ולא כולם ירצו לבוא לעבוד, הגורם המקצועי בוועדה חושב שיצטרכו להעלות את השכר לעובדים האלה. יש גם עניין של הרבה מאוד שעות נוספות וכו'. ולכן, מה שאפשרנו – שתהיה העלאה עד 35% – – –
<< קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >>
עד.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
אמרתי "עד", אבל מי שבעצם מקבל החלטה מ-0% עד 35% זה השופט. יצטרכו להביא בפניו את הצרכים, את מה שצריך לעשות, ואז הוא יקבע מה יהיה אחוז ההעלאה.
לעניין תקציב, ברור לנו שהתקציב הפעם יהיה קצת יותר גבוה מהתקציב של הפעם האחרונה, מכמה סיבות: א. הצורך להעלות את השכר לעובדים; ב. העובדה שיצטרכו לקבל הצעות מחיר מהירות מהספקים. זה יעלה את מחיר הסחורות והמוצרים שמסופקים לוועדת הבחירות. בסופו של דבר יש כמה שינויים שאנחנו רוצים לעשות. למשל, גילינו שבבחירות האלה הייתה בעיה מאוד גדולה עם המשמרת בקלפיות אחרי הצוהריים, מכיוון שהם גם היו עובדים בערב וגם צריכים לנסוע עם מזכיר ועדת הקלפי להגיש את כל החומר. זה חייב אותם לעבוד עד 02:00. ברור לנו שיהיה פה שינוי – שאלה שעובדים אחרי הצוהריים יצטרכו לקבל קצת יותר. זה דבר שמשפיע בעיקר על הליכוד ועל כחול לבן, מכיוון שבבחירות האלה נצטרך לצוות קרוב ל-9,000 קלפיות, כל אחת. אתם לא ניסיתם את זה. אני, בפעם האחרונה היו לי 8,600. זה לא פשוט, העניין הזה, לכן צריך יתר גמישות בדברים האלה, ויש עוד כל מיני שינויים כאלה ואחרים שיהיו.
הצעת החוק הזאת מתאימה את המצב, מאפשרת לוועדה לתפקד באופן יותר יעיל מהיר, ולכן אני מבקש מהחברים לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעביר את זה לוועדה המיוחדת שהוקמה בעניין הזה.
<< קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >>
זה רק לבחירות לעשרים-ושתיים, נכון?
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
מה?
<< קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >>
זה רק לבחירות לעשרים-ושתיים?
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
אמרתי, הוראת שעה.
<< קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >>
לא כתוב כלום.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
ברגיל זה יהיה רגיל. בפעם הבאה הבחירות יהיו לפי הנוהג הקיים; לא זה, מה שתמיד היה.
<< קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >>
לא כתוב פה "הוראת שעה".
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
זה הוראת שעה, הוראת שעה.
<< קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >>
לא כתוב פה.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
מה זה לא כתוב הוראת שעה? הוראת שעה. מה זה לא כתוב?
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
השם של החוק זה הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים. זה אומר שכשזה העשרים-ושלוש זה כבר לא רלוונטי, פשוט מאוד.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
אבל זה הוראת שעה.
<< קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >>
אם יהיו עכשיו – – –
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
אם יהיו עוד פעם בחירות, נעשה עוד פעם חוק.
<< קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >>
עוד חודשיים, עוד שלושה חודשים, עוד פעם?
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
לא יהיה, לא יהיה. זו הפעם האחרונה. פעם ראשונה ופעם אחרונה. כל הסעיפים פה הם בהסכמה של כל הסיעות, כך שאני מבקש מהחברים להצביע ונמשיך הלאה לשנייה ושלישית, כי היום אנחנו מסיימים את זה.
<< קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >>
אדוני חבר הכנסת ביטן, ידידי, אני הגשתי רוויזיה בוועדת הכספים – אני אומר את זה עכשיו לפרוטוקול. האוצר הבטיח לי לפני הבחירות הקודמות 10 מיליון שקל שהורידו ממכון וולקני למחקר ופיתוח. שבעה חודשים לא היה להם זמן. עשיתי כרגע רוויזיה, כי זה היה בפעם הקודמת בוועדת הכספים. מכיוון שיש לך יחסים שם – כי הבאת את זה מהיום להיום, הבוקר, בהסכמה – אז תדאג בבקשה שיביאו 10 מיליון שקל למכון וולקני.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
אז אני אסביר, אני אסביר. קודם כול, התקציב של ועדת הבחירות לא יהיה התקציב שהיה בפעם האחרונה, הוא יהיה קצת יותר גבוה. בשלב הראשון, על מנת שיוכלו לחתום על חוזים ולהתחייב, אמרנו שמסגרת התקציב שתאושר בוועדת הכספים תהיה מה שהיה קודם, אבל בתוך שבועיים יגישו הצעת תקציב מעודכנת בנוהל הרגיל, יבוא לוועדת הכספים – יאושר בוועדת הבחירות. הבעיה המרכזית שלנו כרגע היא שאי-אפשר לאשר את תקציב ועדת הבחירות, כי אין ועדת בחירות – המפלגות עוד לא הביאו את השמות – אז ייקח שבוע, עשרה ימים עד שיביאו, ואז נצטרך להעביר את זה שם.
אני רק אומר לך שגם אם לא תסיר את הרווזיה, יש לנו פתרון, כפי שהוא מנוסח פה, שמסגרת התקציב מאושרת בחוק, ואנחנו קובעים שאת התוספת – זה ילך לפי הנוהל הרגיל.
<< קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >>
זה לא התוספת.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
האוצר בא ואומר: אנחנו לא רוצים שיהיה כתוב סעיף תקציבי בחוק, אז אמרתי: אם יאשרו בוועדת הכספים את המסגרת עצמה, אז לא נצטרך לכתוב את זה בחוק. אז ביקשתי מגפני להעלות. לא ציפיתי שעכשיו תעשה לי רוויזיה, זה נכון, אבל יש לי קשרים גם איתך, אז אולי תוריד את הרוויזיה? למה לחכות לגפני?
<< קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >>
אני כבר שועל ותיק.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
זה גם ממך אתה מבקש, לא? תעשה רוויזיה במשהו אחר. למה דווקא בזה?
<< קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >>
דיברתי עם האוצר שייתנו לי כסף למכון וולקני. זה לא לסבתא שלי.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
לא יודע. אני מוכן לדבר איתם, אבל עזוב, יש לך מספיק נושאים לעשות רוויזיה, מה הבעיה?
<< קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >>
עשיתי על הכול – – –
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
על הכול? אז בכלל תוריד.
<< קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >>
אני אעשה רוויזיה על מכון וולקני.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
חוץ מזה. יש לי יחסים עם יאיר לפיד. אני אדבר איתו והוא ידבר איתך.
<< קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >>
תודה.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
יש לי גם עם אחרים, אבל גם עם יאיר.
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >>
ביטן, הבהרה אחת: כתוב שיושב-ראש ועדת הבחירות רשאי להוסיף את הכסף. רשאי.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
הוא לא חייב. או שאתם סומכים על שופט עליון או שלא. אם אתם סומכים על שופט עליון – – –
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >>
אבל לא הבנת את השאלה.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
כן, זה "עד". הוא רשאי, הוא לא חייב.
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >>
לא. לא הבנת. אומרים להוסיף קצת משכורת שיבואו לעבוד באוגוסט, אבל אם הוא החליט, זה דין שווה לכולם. שלא יהיה רשאי לחלק ולחלק לא. שווה לכולם.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
לא. זה היה הוויכוח עם החבר שלך פה – הוא רצה שזה לא יהיה שווה. אני אומר: תוספת שווה. למה? כי אלה שעובדים, נותנים להם משכורת לפי מה שהם שווים, אז התוספת תהיה שווה לכולם. אתה רואה?
<< קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >>
אתה רואה איזה מפלגה אתה.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
מה?
<< קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >>
איזה מפלגה אתה.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
אתם, יש לכם חילוקי דעות בבסיס, במהות.
<< קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >>
אצלנו התנועה לשוויון בחברה; אצלכם כולם – – –
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
בסדר. תודה רבה לכולם.
<< קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >>
דוד, רוצים להגיע – – –
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
הינה, מסיימים.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת ביטן. יש לנו כמה דוברים שביקשו להירשם לדיבור. אני סוגר את הרשימה. מאיר כהן – מוותר; יועז הנדל – פה? לא פה. צבי האוזר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אחריו – מיכאל ביטון.
<< דובר >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אנחנו דנים בנושא מאוד חשוב – אותן היערכויות הכרחיות ונדרשות לביצוע תקין של מערכת הבחירות על ידי ועדת הבחירות – אבל אלה היבטים טקטיים, קטנים, טכניים, נגדיר את זה, שיש עליהם הסכמה, ובעודנו דנים וממוקדים בנושאים הטקטיים והטכניים, נושאים גדולים יותר מרחפים או עוברים מעל ראשינו. לפני כחודש חתמה ישראל – הייתי אומר בסתר – הסכם הפסקת אש עם החמאס, שירה למעלה מ-600 רקטות על ישראל. ישראל היא המעצמה – – –
<< קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >>
אתמול הם נקבו במספר 700.
<< דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >>
700. בין 600 ל-700.
ישראל היא המעצמה הצבאית החזקה במזרח התיכון, והיא חתמה על הפסקת אש עם החמאס, שאפשר להגיד שהוא הארגון הצבאי החלש במזרח התיכון. למרות הפערים האלה אותו הסכם – פרטי ההסכם אינם ידועים לאזרחי ישראל, ואני בספק אם הם ידועים לחברי הקבינט. אני לא יודע, יושב כאן איתנו חבר קבינט. אני מטיל ספק, כמו שאמרתי, שהנושא אפילו נגלה או פורט בפני חברי הקבינט.
אזרחי ישראל, אלה שלא יודעים מה היה בהסכם, לא יודעים את פרטי ההסכם, הם-הם שמתמודדים עם תוצאות ההסכם. אנחנו שומעים, ככה – לא ניתַן לזה יותר מדי פומבי, לבטח לא תשומת לב על ידי הממשלה ועל ידי שריה – שמאז אותה הפסקת אש הוצתו כ-50 שרפות בשדות החקלאים בגבול עזה. רק אתמול דווח על ארבע שרפות שנגרמו מבלוני תבערה. שמענו גם שבקרוב יועבר התשלום הנוסף, התשלום האיטי, הרגיל, נדמה לי של 30 מיליון דולר במזומן, במזוודות לחמאס.
אבל השרפות בשדותינו הן מסך עשן לדבר האמיתי. בשולי הדיווחים דלפה ידיעה מטרידה, שישראל הסכימה, לראשונה מזה כעשור – נדמה לי מ-2009, מאז הוטל הסגר על רצועת עזה – ישראל הסכימה להעביר לידי החמאס חומרי גלם בעלי פוטנציאל שימוש דואלי. פוטנציאל שימוש דואלי אלה נוסחאות, הן מילים כאלה גבוהות, ואנשים לא בדיוק מבינים במה מדובר, אבל נאמר כך: חומרים שאפשר להשתמש בהם לצרכים אזרחיים – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אתה יכול להגיד משפט סיום, כי זמנך עבר.
<< דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >>
– – אבל בעיבוד ובשינויים אפשר לעשות בהם שימוש לצורכי חבלה ואש כנגד ישראל.
אדוני היושב-ראש, למיטב ידיעתי זאת הפעם הראשונה שישראל נכנעת לדרישות החמאס לשינוי ההגבלות החלות על עזה. בכך שהיא מאפשרת להכניס את החומרים, היא מגדילה את הסיכון של אזרחי ישראל. על הממשלה ועל העומד בראשה – פה אני מסיים – להבהיר לעם ישראל מה עיקרי ההסכם עם החמאס, מה השינויים מההסכמים הקודמים ומה נטל הסיכון החדש שהוטל לפני חודש על תושבי עוטף עזה ועל שאר אזרחי ישראל. יכול להיות שאת הטפטוף הזה של החומרים הדואליים אנחנו בקרוב, בקיץ הזה, נחטוף על הראש.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת צבי האוזר. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה, שלוש דקות. מיכאל יודע לרכז בשלוש דקות.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >>
כבוד יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, כתבה רחל המשוררת: "רק על עצמי לספר ידעתי / צר עולמי כעולם נמלה". כנסת ישראל רק על עצמה יודעת לחוקק, וממשלת ישראל רק על עצמה יודעת לחוקק. איזו יעילות, איזו יכולת ביצוע: חוק לריבוי שרים – תוך יום; חוק לפיזור הכנסת – יום; חוק לעוד כסף לוועדת הבחירות – תוך יום. על עצמה הכנסת יודעת לספר. במרוקנית אומרים: (אומר במרוקנית ומתרגם:) חכם דורש על עצמו. אני אומר את זה בהומור אבל זה עצב גדול, זה שבר גדול, זה שבר בת עמי, כי בזמן שאנחנו פה עוסקים בעצמנו, בחוקים לעצמנו, בחוקים לשרידותנו, אנחנו לא עוסקים בבערות היום, בנושאים הבוערים.
אתן לכם דוגמה. שר הפנים יצא ביוזמה יפה: לממן בקיץ קייטנות ולתת את זה לכל ילד בישראל, שתהיה לו קייטנה במימון של המדינה. אבל מה קרה? שר הפנים והשר לפיתוח הנגב והגליל והפריפריה, יש לו נפש חברתית. הוא החליף את שר החינוך, כי שר החינוך הלך לישון, והקייטנות לא מעניינות אותו. אז בא השר לפיתוח הנגב והגליל ושר הפנים, שאחראי לרשויות המקומיות, ביוזמה יפה, ואמר להם: אני אתן לכם כמה מאות שקלים לילד, תעשו קייטנת זולות. אמרו הרשויות: בטח נעשה, אבל 400 שקלים שאתה מביא לילד – הקייטנה עולה 1,000 שקלים. אז מה עשו רשויות חסרות אחריות? ביקשו יותר מדי כסף מההורים; רשויות עם לב טוב ביקשו מעט כסף. יצא שכרו בהפסדו. רצה לייצר שירות שוויוני והזדמנות שווה לילד לקייטנה ממלכתית ציבורית, ובסוף כל אחד – אין דין ואין דיין: גובים כסף מהורים כמה שרוצים, באיזה סכום, באיזה מספר, בהפקרות. והממשלה בכלל לא פוצה פה.
<< קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >>
המחיר בפיקוח. התנאי לזכות בתמיכה זה אך ורק מי שעומד בתקנות.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >>
כן, אבל השאירו חופש לעירייה לגבות כסף, ויש עיריות שגובות 200, עיריות – 400 ועיריות – 500. ילד נפגע לפי הקפריזה של ראש העיר או מנהל אגף חינוך.
<< קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >>
אם נתנו קייטנה – – –
<< קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >>
זה ראשי רשויות, אז מה אתה רוצה משר הפנים?
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >>
קטי, היית מורה, אז אני שמח שאת שואלת.
<< קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >>
נו? אנחנו – – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
חבר הכנסת ביטון, אתה יכול ללכת להסביר לה, כי הזמן תם.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >>
משפט סיום. קטי, אם החלטנו על קייטנות חינם, ממלכתי, אז לעשות חינם ולקבוע סכום סמלי וזהו, לא הפקרות.
אני רוצה, לסיום, היושב-ראש: אנחנו ידענו להביא חוקים של לבזבז חצי מיליארד שקל על בחירות נוספות, ולא יודעים להביא 50 מיליון שקל לתת קייטנה חינם שאנחנו יזמנו, בממשלת ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת ביטון. חבר הכנסת אלון שוסטר – לא נמצא. חבר הכנסת ביטן, תמה רשימת הדוברים. אתה רוצה לסכם או שאפשר לגשת להצבעה?
<< קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >>
לא צריך.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אפשר לגשת להצבעה. חבר הכנסת מאיר כהן, נחכה עד שתגיע למקום.
אנחנו ניגש להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019. כולם במקום? מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019, לוועדה המיוחדת נתקבלה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
הצעת החוק התקבלה. בעד הצביעו 14 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה אושרה בקריאה ראשונה. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019.
רבותיי, המליאה יוצאת להפסקה. אני מכריז על הפסקה. נודיע על חידוש הדיון חמש דקות לפני פתיחת הדיון לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 14:08 ונתחדשה בשעה 15:27.) << הפסקה >>
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, אני מתכבד לחדש את ישיבת הכנסת. הכרזה למזכירת הכנסת.
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות). תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה למזכירת הכנסת.
<< הצח >> הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019 << הצח >>
[מס' כ/837; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה זו; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, כפי ששמעתם, הונחה הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית – הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019. אני מתכבד להזמין את אחד מן היוזמים של החוק ויושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בחוק, חבר הכנסת דוד ביטן, להציג לנו את ההצעה לקריאה שנייה ושלישית.
<< דובר >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019. זוהי הצעת חוק פרטית שהוגשה בהסכמה רחבה של כל סיעות הבית, ומטרתה לאפשר את קיום הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים.
כידוע לכולכם, לפני שבוע אושר חוק פיזור הכנסת העשרים-ואחת, ונקבע בו שהכנסת תתפזר כחודש בלבד לאחר כינוסה, והבחירות לכנסת העשרים-ושתיים יתקיימו בי"ז באלול תשע"ט, 17 בספטמבר 2019. סמיכות הזמנים הרבה בין שתי מערכות הבחירות יוצרת קשיים מינהליים ולוגיסטיים מורכבים בהיבטים שונים של ניהול הבחירות, ומחייבת אותנו לקבוע הוראות מיוחדות שיאפשרו לוועדת הבחירות לקיים את הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים במועד שנקבע להן. מדובר בהוראות שעה שיחולו על מערכת הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים בלבד, ועיקריהן:
1. קביעה מזורזת של תקציב עבור ועדת הבחירות המרכזית, שבשלב זה יהיה זהה לתקציב שהיה לקראת הבחירות לכנסת העשרים-ואחת, וככל שיהיה צורך בתוספת לתקציב, תידרש ועדת הבחירות המרכזית לקבל את אישורה של ועדת הכספים בהתאם להסדר הרגיל המעוגן בסעיף 134 לחוק הבחירות לכנסת.
2. הקלות בענייני גיוס עובדים – כדי לתמרץ עובדים מיומנים להתגייס לעבודה בוועדות הבחירות השונות, מוצע לאפשר ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לקבוע העלאת שכר אחידה לכלל עובדי הוועדות, שלא תעלה על 35%.
בנוסף, מוצע לקבוע כי ככלל, רשות ציבורית לא תוכל למנוע את העסקתו של עובד רשות ציבורית שעבד בוועדת הבחירות בבחירות לכנסת העשרים-ואחת מלעבוד באותה ועדת בחירות גם בבחירות לכנסת העשרים-ושתיים, תוך יצירת מנגנון שקובע איזון ראוי בין צורכי הרשויות הציבוריות לבין צורכי ועדות הבחירות באשר להעסקת עובדי מערכת הבחירות שעבודתם הקבועה היא ברשויות הציבוריות. זאת אומרת, בוועדות המחוזיות, מי שיטען שלא ניתן להעביר את העובד לוועדה יוכל להגיש ערעור, ואז השופט, שהוא יושב-ראש ועדת הבחירות, שופט עליון, יצטרך לדון בבקשה, והוא שיחליט אם העובד יעזוב את מקום העבודה ויעבור לוועדה או לא. זאת אומרת, יש זכות ערעור. לגבי ועדה ארצית, הוועדה לא תוכל למשוך אותם ללא תיאום; רק אם יהיו הסכמה ותיאום של הארגון שממנו לוקחים – רק אז הם יוכלו לעבוד. יש הבדל בין ועדה מחוזית לוועדה ארצית בעניין הזה: בוועדות המחוזיות יש כ-900 עובדים; בוועדה הארצית רק 100 עובדים בערך. שם אנחנו הקלנו על הוועדה, כדי שהיא לא תתחיל לנהל משא ומתן עם כל ראש רשות. היא צריכה להקים את הוועדות באופן מהיר. אמרנו: מה שהיה לך – תיקחי. אם יש בעיה, אפשר לערער בפני השופט.
3. הוראות מקילות בענייני מכרזים – נוכח הדחיפות שברכישת ציוד ושירותים לוועדת הבחירות המרכזית, מוצע כי ניתן יהיה לבצע רכישת ציוד ושירותים בפטור ממכרז עד סכום של 120,000 ש"ח, במקום 50,000 ש"ח שבדין הקיים. כמו כן מוצע להקנות בידי יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית את הסמכות לקבוע הוראות מיוחדות לעניין מועדי המכרזים ודרכי הפרסום.
מה שכן הוספנו – לא בחוק, אבל הייתה הצהרה של ועדת הבחירות המרכזית שהיא תעשה כל מאמץ לעמוד בכללים הקיימים, ואם אין לה ברירה והיא לא יכולה לעמוד בהם מבחינת לוחות הזמנים, אז היא תוכל להשתמש בסעיף הזה. הסעיף הזה הוא לא ברירת מחדל מבחינתה. היא יכולה – תעשה; לא יכולה – תעבור לסעיף הזה.
4. סדרי בחירות – נוכח העובדה שוועדת הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים טרם קמה, מוצע להקנות ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית סמכות לקבוע הוראות מיוחדות בעניין סדרי בחירות. סמכות זו תוקנה לפרק זמן מצומצם של 30 ימים, עד ליום ה-60 שלפני יום הבחירות לכנסת, שאז יחול ההסדר הרגיל, שמאפשר לוועדת הבחירות המרכזית לעשות כן.
אני רוצה להדגיש: אמרתי באישור של הקריאה הראשונה שאנחנו בודקים את עניין התקציב. אם זה יעבור בוועדת הכספים, אנחנו נתקן את הסעיף המדובר. מכיוון שוועדת הכספים לא הספיקה להעביר את זה היום, למרות שזה בסדר-היום, השארנו את הסעיף כפי שהיה בקריאה הראשונה. עד יום שלישי ועדת הכספים תאשר את המסגרת, ובינתיים תורכב ועדת הבחירות ונוכל להביא תקציב מאושר לפי החוק, התקציב כולו, בתוספת לסעיף הזה.
נוסף לזה יש תיקון מהקריאה הראשונה בכל מה שקשור להעברת עובד שקשור לוועדה הארצית, או בכלל, גם לוועדה המחוזית. אם יש ניגוד עניינים, גם זה דבר שאפשר יהיה לבדוק.
מעבר לזה לא היו הסתייגויות. החוק הזה עבר בהסכמה של כל סיעות הבית, ולכן אני מבקש מכם להצביע בעד החוק בקריאה שנייה ובעד החוק בקריאה שלישית על מנת שהוועדה תוכל להתחיל לעבוד ולנהל את הבחירות.
<< קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >>
זו דוגמה טובה להסכמה.
<< קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >>
אין שר במליאה?
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
כן, נכון.
<< קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >>
אפשר להצביע בלי שר במליאה?
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
לא בכל חוק אפשר להגיע להסכמה.
<< קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >>
אפשר להצביע בלי שר במליאה?
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
בלי שר?
<< קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >>
כן, כן. אם כולנו מסכימים, אפשר.
<< דובר_המשך >> דוד ביטן (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >>
נצביע, מה יכול להיות? מכיוון שהממשלה היא ממשלת מעבר, גם בזה היא ממשלת מעבר.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת ביטן, שיזם את הצעת החוק יחד עם חברי הכנסת יעקב אשר, יואב בן צור, רועי פולקמן, מאיר כהן, עודד פורר, מנסור עבאס, אחמד טיבי, רפי פרץ, איציק שמולי ואילן גילאון.
חשוב לי, חבר הכנסת מאיר כהן, להזכיר את זה לפני ההצבעה, כי זה שיקול נוסף: עד אתמול, או בעצם עד לרגע זה, אמר בכל מקום חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר שהוא שיאן החקיקה של הכנסת הזאת, כי הוא העביר חוק. אם תצביעו בעד החוק, אז כל אלה מגיעים לפסגה יחד איתו. אני לא יודע אם זה לא חלק מן השיקול בהצבעה. מכיוון שהפרוטוקול לא רואה את החיוכים, אז אני מודיע לפרוטוקול שהדברים נאמרו בהומור ועם חיוך.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
צריך להדפיס חוברת חדשה בכנסת הבאה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
כן, להדפיס חוברת, בדיוק.
חברי הכנסת, בנימה רצינית יותר, הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019, בקריאה שנייה, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–7 – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–7 נתקבלו.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, בעד החוק בקריאה שנייה – 14 קולות, אין מתנגדים או נמנעים. אנחנו אישרנו את החוק כנוסח הוועדה בקריאה שנייה, ויכולים לעבור לקריאה שלישית.
מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019, נתקבל.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, 13 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (הוראות מיוחדות לעניין ועדת הבחירות), התשע"ט–2019, אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ח' בסיוון התשע"ט, 11 ביוני 2019, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. חג שבועות שמח.
<< סיום >>הישיבה ננעלה בשעה 15:35.<< סיום >>