דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ז' ישיבה י"ח כנס מיוחד הישיבה השמונה-עשרה של הכנסת העשרים-ואחת יום רביעי, ט' בסיוון התשע"ט (12 ביוני 2019) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים הודעת הוועדה המסדרת 4 שלמה קרעי (בשם הוועדה המסדרת): 4 המלצת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום 4 אבי דיכטר (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון): 5 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 7 יאיר לפיד (כחול לבן): 8 אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): 9 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 10 יזהר שי (כחול לבן): 11 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 12 עידן רול (כחול לבן): 14 אלעזר שטרן (כחול לבן): 15 אלון שוסטר (כחול לבן): 16 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 18 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 20 אורנה ברביבאי (כחול לבן): 24 עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): 25 אנטאנס שחאדה (רע"ם-בל"ד): 27 מירב כהן (כחול לבן): 28 מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): 30 אורלי פרומן (כחול לבן): 32 מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): 33 יעל גרמן (כחול לבן): 34 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 38 דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): 42 צבי האוזר (כחול לבן): 43 אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): 45 אסף זמיר (כחול לבן): 47 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 49 יואב סגלוביץ' (כחול לבן): 54 איתן גינזבורג (כחול לבן): 55 יעקב מרגי (ש"ס): 58 שלמה קרעי (הליכוד): 60 רם שפע (כחול לבן): 67 מיכל שיר (הליכוד): 72 עודד פורר (ישראל ביתנו): 74 בנימין גנץ (כחול לבן): 82 אבי דיכטר (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון): 85 הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה 88 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 88 הצהרת אמונים של חבר הממשלה אמיר אוחנה 89 אמיר אוחנה: 89 << נושא >> הודעת הוועדה המסדרת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום ט' בסיוון תשע"ט, 12 ביוני 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 30(ד) לחוק-יסוד: הממשלה בדבר החלטתה למנות את חבר הכנסת אמיר אוחנה לתפקיד שר המשפטים. מי מוסר לנו את ההודעה? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אני מוכן לייצג אותם פה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מי זה? אלי כהן. נחמד מאוד. נמתין בסבלנות לנציג הממשלה. כן, חברי הכנסת, אנחנו נניח את הסעיף הזה על המדף, בתקווה שאי פעם יגיע נציג הממשלה. הודעה לוועדה המסדרת. כדי למסור את ההודעה בשם הוועדה המסדרת אני מבקש את חבר הכנסת שלמה קרעי לעלות לדוכן. << דובר >> שלמה קרעי (בשם הוועדה המסדרת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 18(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"א–1985, וסעיף 110(א) לתקנון הכנסת, החליטה הוועדה המסדרת על הקמת ועדה משותפת לתקציב הביטחון, של הוועדה הזמנית לענייני כספים והוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון. הוועדה המשותפת תהיה בת 12 חברים, שישה מכל ועדה, לפי ההרכב הבא: מטעם הוועדה הזמנית לענייני כספים יכהנו חברי הכנסת משה גפני, דוד ביטן, יעקב מרגי, מיקי לוי, אורית פרקש-הכהן וסתיו שפיר. מטעם הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון יכהנו חברי הכנסת אבי דיכטר, עוזי דיין, קטי שטרית, ישראל אייכלר, בנימין גנץ ואלעזר שטרן. יושב-ראש הוועדה המשותפת יהיה חבר הכנסת משה גפני. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת שלמה קרעי על מסירת ההודעה למליאה בשם יושב-ראש הוועדה המסדרת. אין צורך בהצבעה. << נושא >> המלצת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום<< נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, אנחנו נעבור לסעיף הבא בסדר-היום, זאת אומרת שהסעיף הראשון יידחה לסוף הישיבה. המלצת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום. שימו לב, לאחר מכן זה דיון במתכונת קריאה ראשונה. מי שרוצה להירשם שיעשה זאת עכשיו אצל מזכירת הכנסת, ואני מזמין את יושב-ראש הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום, חבר הכנסת אבי דיכטר, להציג לנו את ההמלצה של הוועדה. << דובר >> אבי דיכטר (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני המליאה את המלצות הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון, בהתאם לסעיף 69 לתקנון הכנסת. חוק-יסוד: הממשלה קובע כי סמכות ההכרזה על מצב חירום תהיה בידי הכנסת, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, וכי תוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה. משמעות ההכרזה היא בראש ובראשונה סמכות הממשלה להתקין תקנות שעת חירום שבכוחן לגבור על חקיקת הכנסת. אציין בהקשר זה כי בשנים האחרונות מיעטה הממשלה להשתמש בסמכות זו, ומאז ההכרזה האחרונה לא השתמשה בה כלל. עיקר הצורך בהמשך ההכרזה נובע מהזיקה בין חוקים, תקנות וצווים שונים לבין מצב החירום. בעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה נחקקו חוקים שונים שתוקפם מותנה בקיומו של מצב החירום, ומכוחם גם הותקנו תקנות וצווים רבים. בחוקים, בתקנות ובצווים השונים נקבעו הסדרים חיוניים הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית. אם הכנסת לא תשוב ותכריז על מצב חירום, הסדרים חיוניים אלה יפקעו. הפתרון לכך הוא יצירת הסדרים חקיקתיים שינתקו את זיקתם של החוקים והצווים האלה להכרזה על מצב החירום; בשנים עברו הנושא התנהל בעצלתיים, ואולם בעשור האחרון ועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט פיקחה באופן הדוק יותר על עבודת הממשלה, ואכן חלה התקדמות בנושא. בשנת 2009 עמדו בתוקף תשעה חוקים ו-165 צווים שתוקפם מותנה במצב חירום. כיום, אדוני היושב-ראש, עומדים בתוקף חמישה חוקים ו-21 צווים בלבד. כלומר, במהלך העשור האחרון בוטלו או הוסדרו ארבעה חוקים ו-144 צווים. סקירה מלאה על ההתקדמות בשנים האחרונות הופצה לכלל חברי הכנסת. חמשת החוקים העומדים בתוקף כיום הם חוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חירום, חוק המעצרים המינהליים, חוק להארכת תוקף של תקנות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט), סעיפים מסוימים בפקודה להארכת תוקף של תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ-לארץ) וסעיפים מסוימים בחוק הסדרי משפט ומינהל. 21 הצווים הם צווים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, שמסדירים ענפים ותחומים שונים במשק, כגון ענף היהלומים, משק הדבש, התקנה ומתן שירות למעליות ועוד. אציין כי מאז ההכרזה הקודמת, לפני כשנה, חלה התקדמות בכמה נושאים. הצעת חוק הגז הפחמימני המעובה, שנועדה להחליף חמישה צווים בתחום הגז, אושרה בקריאה ראשונה. הצעת חוק נוספת, הצעת חוק הסדרי משפט ומינהל (תיקון מס' 2) (ניתוק הזיקה להכרזה על מצב חירום), הונחה על שולחן הכנסת לפני קריאה ראשונה. בנוסף, פורסם תזכיר חוק הפיקוח על ענף היהלומים ואבני חן, שנועד להחליף צו נוסף. למעשה, בדצמבר האחרון הגענו לראשונה למצב שבו מרבית החקיקה לניתוק הזיקה ממצב החירום הונחה לפתחה של הכנסת, ורק מקצתה נותר בשלבי חקיקה שטרם הגיעו לכנסת. עם זאת, בשל פיזורה של הכנסת העשרים, ולא כל שכן עם פיזורה של הכנסת העשרים-ואחת, נעצרו כל מהלכי החקיקה, ובכנסת העשרים-ושתיים יהיה צורך בהתחלתם מחדש. בנסיבות אלה, שבהן עדיין תלויים חוקים וצווים חיוניים בקיומה של הכרזה על מצב חירום, הוועדה סברה כי אין מנוס מלחזור ולהכריז על מצב חירום פעם נוספת. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, במצב דברים רגיל נדונה הצעת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום בוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט. תקנון הכנסת קובע כי במקרה שבו לא הוקמו ועדות הכנסת ויש צורך לדון בהצעה להכריז על מצב חירום, מוסמכת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון לדון בהצעה. עם זאת קובע התקנון כי במקרה כזה תוקפה של ההכרזה לא יעלה על ארבעה חודשים. הוועדה הזמנית החליטה, אם כן, להמליץ לכנסת להכריז על מצב חירום לתקופה המרבית המותרת לפי תקנון הכנסת, כלומר, עד ליום י"ג בתשרי תש"ף, 12 באוקטובר 2019. אציין כבר כעת כי השילוב של חגי תשרי, של מועד הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים ושל לוח הזמנים לדיון בהכרזה על מצב חירום כקבוע בתקנון הכנסת יביא לכך שנידרש לדון בהכרזה נוספת עוד לפני הבחירות, אדוני היושב-ראש, באוגוסט או בספטמבר הקרוב. כאמור, הוועדה ממליצה לכנסת להאריך את תוקפו של מצב החירום בארבעה חודשים, עד יום י"ג בתשרי תש"ף, 12 באוקטובר 2019. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההמלצה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון הזמנית חבר הכנסת אבי דיכטר. אני רק, ברשותכם, רוצה לומר מילה טובה גם לחבר הכנסת אבי דיכטר וגם לחבר הכנסת לשעבר אברהם מיכאלי, שבזמנו טיפל לא מעט בנושא הזה. מי שזה נשמע לו כהרבה מלל ביורוקרטי, טועה. מדובר פה בתהליך מאוד חשוב של ניתוק, כפי שאמר אבי דיכטר, של חוקים וצווים מההכרזה על מצב חירום, והתהליך הזה יימשך. חברי הכנסת, כפי שאמרתי, אנחנו בדיון אישי. דיון אישי, זאת אומרת שמי שלא יהיה באולם כשיקראו בשמו או בשמה מפסיד את תורו ולא יוכל להשתתף בדיון. אנחנו נתחיל עם חבר הכנסת עופר כסיף. אחריו – חברי הכנסת יאיר לפיד; אחמד טיבי; מיכאל ביטון, וכן הלאה על פי הרשימה. עד שלוש דקות לכל דובר. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מצב חירום מנוגד מיסודו לעקרונות המשטר הדמוקרטי ולערכיו, בוודאי כאשר הוא נמשך עשרות שנים ללא הפסקה, כפי שקורה בישראל. על פי חוק-יסוד: הממשלה, במצב חירום המוכרז על ידי הכנסת רשאית הממשלה להתקין תקנות שעת חירום, שבכוחן – ואני מצטט מהחוק: "לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים" – סוף ציטוט. כלומר, מצב החירום מקנה לממשלה סמכויות המערערות את יכולתה של הכנסת לרסן את הממשלה, לבלום אותה ולפקח עליה, מה שפוגע קשות בעקרון הפרדת הרשויות ובשלטון החוק. אבל הפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה אינה באה לידי ביטוי רק בעוצמת היתר של הממשלה אל מול הכנסת, אלא גם, ואולי אף יותר, בסכנה הנשקפת ממצב החירום לזכויות והחירויות של האדם והאזרח. מצב החירום מאפשר לממשלה לפעול באופן שרירותי, להפקיע אדמות, להגביל את זכות השביתה, לפגוע בחופש התנועה, לאסור ללא משפט – מה שמכונה בשפה המכובסת מעצרים מינהליים – ואפילו להתעלם מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כפי שנאמר בחוק עצמו: "בשעה שקיים במדינה מצב של חירום – – – מותר להתקין תקנות שעת חירום – – – שיהא בהן כדי לשלול או להגביל זכויות לפי חוק-יסוד זה, ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש". אולם הפגיעה הגדולה ביותר, או הבעיה הגדולה ביותר, עולה מן השאלה מתי מוכרז מצב חירום. מצב חירום יכול להיות אמיתי כאשר קיים איום ממשי על המדינה ועל יושביה, אך יכול גם להיות מדומיין ומניפולטיבי – מצב שנקבע על ידי בעלי עניין שלא לעניין כדי לשרת אינטרסים צרים במסווה של ביטחון המדינה או טובת החברה. האין המקרה הישראלי דוגמה מובהקת למצב חירום שכזה? על פי המשפטן פרופ' קלוד קליין, מצב חירום מתאפיין בשיבוש חמור של הסדר הציבורי, ולכן מחייב נקיטת אמצעים מיוחדים כדי להשיב את הסדר על כנו. האומנם ישראל נמצאת במצב כזה דרך קבע, אם בכלל? התשובה היא לא. הרי בעצם קיומו של מצב חירום כעניין של קבע ישנה סתירה פנימית. אם מצב חירום הוא בגדר שיבוש של הסדר הציבורי הרגיל, הרי שהוא, על פי הגדרה, מצב חריג, הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. אם מדובר במצב חירום, כלומר במצב חריג, הרי שהוא לא יכול להיות קבוע. מאידך, אם מדובר במצב של קבע, הרי שהוא לא יכול להיחשב כחריג, דהיינו כמצב חירום. ולכן המסקנה ברורה: מצב קבוע המכונה מצב חירום הינו פיקציה. בלשונו של הפילוסוף ג'ורג'יו אגמבן, מדובר בהפיכתו של אמצעי זמני וחריג לטכניקה של שליטה המטשטשת את ההבחנה המוכרת בין דמוקרטיה לעריצות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא לא נועד להגן על הסדר, על המדינה או על האזרחים. הוא נועד לתת כוח בלתי מוגבל לממשלה. משפט אחרון, ברשותך. חברי הכנסת, מצב החירום היחיד שבו אנו נמצאים הוא עצם ההכרזה על מצב חירום. כאשר נתניהו ונתיניו מנסים השכם והערב לפגוע במערכת המשפט, בתקשורת החופשית, ובכלל שומרי הסף, מה שנקרא, אל לנו לתת בידיהם את מצב החירום ככלי שבו יחסלו את שאריות הדמוקרטיה המעטות שנותרו כאן. אני קורא לכם, חברי הכנסת, להתנגד להארכת מצב החירום המסוכן הזה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עופר כסיף. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אכן יש שעת חירום, כי השלטון מתפרק סביבנו. זה החירום האמיתי, לא מצב החירום המלאכותי שעליו אנחנו מכריזים היום. שעת החירום זאת העובדה שהתפרק סביבנו שלטון מפני שנחשפו שקריו, מפני שנתניהו, כשבא אלינו במערכת הבחירות, אמר: מה, מה, מה פתאום, מה, מה, מה פתאום, כמו איזה שיר של נוי אלוש, והתברר שבהחלט פתאום, רימה תמיד את כולם. אבל עכשיו הוא גם רימה את בוחריו, את הליכודניקים, שגילו שלא מה, מה, מה פתאום, אלא הוא נמצא שם מפני שהוא רוצה את החסינות שלו. ובשביל החסינות שלו, שזה הדבר היחיד שמעניין אותו, הוא מוכן למכור הכול. רוצים מדינת הלכה? קחו מדינת הלכה; רוצים מיליארדים? קחו מיליארדים; רוצים משרד המשפטים? קחו משרד המשפטים; רוצים לרסק את בית המשפט העליון? בטח קחו, כי זה מועיל לו גם בצד השני. אז למצב חירום אנחנו צריכים לתת תגובת חירום. ותגובת החירום היא ממשלת אחדות לאומית. היום התפרסם סקר ש-74% מהציבור, מה שהם היו רוצים באמת זאת ממשלת אחדות של כחול לבן והליכוד – ממשלה אזרחית טובה, לא נסחטת, שמאפשרת לנו לעבוד, ושאגב, הייתה יכולה להסיר את מצב החירום הזה. מה שמפריע לזה זה בן אדם אחד שיש לו בלגן משפטי. אז בואו נעשה את הדבר הנכון והאחראי, נזיז את הבן אדם האחד, נקים ממשלת אחדות לאומית של כחול לבן והליכוד, ובא לציון גואל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיכאל ביטון. << דובר >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בטרם אני אתייחס לנושא של ההמלצה להאריך את מצב שעת החירום, אני רוצה להזכיר עוד פעם, אדוני, לכולנו, שאתמול נהרג עוד פועל בתאונת עבודה. רמי איוב המנוח מחיפה נהרג אתמול, והוא ההרוג ה-38 רק בשנת 2019. עוד לא הגענו, חברת הכנסת חיימוביץ', לאמצע השנה. הכנס היחיד, אדוני היושב-ראש, בקדנציה הקצרה הזאת, שעשינו – השדולה למאבק בתאונות עבודה. מזל שהזדרזנו, אדוני היושב-ראש, ועשינו את הכנס הזה, שהיה בנושא המאבק בתאונות עבודה. אז הזהרנו שאם באמת משרד העבודה, אם באמת הממשלה הזאת לא תנקוט צעדים מיידיים אז אנחנו או-טו-טו נקבל את ההרוג הבא, ובאמת לא עברו כמה ימים ואנחנו קיבלנו את ההרוג רמי איוב, זיכרונו לברכה. אני גם רוצה להעלות עוד נושא שאנחנו תמיד מדברים עליו, וזה נושא הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. אז היה רצח נוסף ברמלה, ונרצח גבי צהואני מרמלה, שהיה בביתו, וגם נפצעה עוד פצועה באותה תקרית ירי. אנחנו חושבים, אדוני היושב-ראש, שמדובר בחיי אדם. אם זה תאונות עבודה, אם זה אלימות ופשיעה בחברה הערבית, אם זה תאונות דרכים – הגיעה העת שהממשלה הזאת תתעורר ותיקח אחריות ותתחיל לטפל בבעיות הבוערות, במדינה בכלל ובחברה הערבית בפרט. לעניין ההמלצה להאריך את שעת החירום, אדוני היושב-ראש, בכנסת העשרים השתתפנו בדיונים בעניין הזה, ובאמת בושה וחרפה שמדינה שמתגאה להיות אי הדמוקרטיה רחוקה כל כך מהדמוקרטיה ועדיין מאריכה מדי שנה את מצב החירום, ועדיין יש חקיקה דורסנית שפוגעת בזכויות יסוד, בזכויות חוקתיות. מספיק להזכיר בעניין הזה את חוק המעצרים (שעת חירום), ששם יש הגבלות על זכויות יסוד. יש את העניין הזה, שהוא אות קלון בספר החוקים, שעדיין יש מעצר מינהלי ללא משפט וללא ביקורת שיפוטית אמיתית ורצינית. אז באמת הגיע הזמן לבטל את החקיקה הדורסנית ולבטל את שעת החירום, ושיהיו דמוקרטיה אמיתית במדינה ושוויון אמיתי לחברה הערבית במדינה ושוויון לאומי ואזרחי לכולם. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יזהר שי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבשורה של הליכוד בכנסת הנוכחית היא להודיע לנו שאנחנו במצב חירום. אלפיים שנות גלות סבלנו, הגענו למדינה – מצב חירום. 70 שנה אנחנו בחירום. מה החירום הזה הביא לנו? איזו בשורה, איזו תקווה? החירום הזה הביא לנו חקיקה שצריך לקדם עכשיו, כי בלי החוק של מצב חירום לא נוכל לשים כוורות דבש, לא נוכל לטפל בצעצועים מסוכנים. זה מצב החירום. הוא לא הביא לנו איזו הודעה על תקיפה באיראן או משהו מיוחד. צעצועים מסוכנים. אבל יש מצב חירום אמיתי אחר במדינה, ואותו אף אחד לא רואה – זה האזרח הפשוט. אימא ואבא שצריכים לשלוח ילדים לבית הספר ולגן הם במצב חירום. אותם עושקים בקייטנות שדיברנו עליהן, ואותם עושקים בצהרונים, כי הממשלה לא מתפקדת ולא יהיה תקציב לצהרונים, ואותם עושקים נגד החוק בגבייה של כסף. גובים מהם מיליוני שקלים. כל זוג עניים, הורים שעובדים עם שכר מינימום, ואנשים במעמד הביניים, אומרים להם: יש לכם חינוך חינם – והם צריכים לשלם כסף. ב-1949, בדיוק 70 שנה למצב החירום, חוקקו את חוק חינוך חינם, ואמרו: בישראל לומדים חינם בחינוך ממלכתי וממלכתי-דתי. ומאז הממשלה מאשרת תשלומי הורים ולאט-לאט מגדילה את התשלומים. מה היא אומרת שחייבים לשלם? את הביטוח של הילד. 49 שקלים צריך לשלם, זה תשלום חובה; שאר התשלומים הם תשלומי רשות. אבל זה בלוף, כי המורה בבית הספר והמנהל מדברים עם ילד עני ואומרים לו: אבא ואימא שלך לא שילמו לטיול ולספרים, אתה לא תקבל ספרים, טיול ואוכל. ככה אנחנו יוצרים מצב שאין חינוך חינם. המספר 49 זה מספר מהדהד. ב-1949 חוק חינוך חינם; לא מתקיים, ומשלמים 49 תשלום חובה אחד – ביטוח של הילדים. זאת אומרת המדינה אומרת: אתם שלנו, החינוך חינם, אבל ההורים – תבטחו אותם, האחריות על הביטוח היא שלכם, 49 שקלים. מדינת ישראל משקיעה בילד 10,000 שקל בשנה, 15,000 שקל בשנה. העיריות מוסיפות 2,000, 15,000 – תלוי כמה אתה עשיר; והיא מבקשת 49 שקלים מהורה על הביטוח של הילד. אז אנחנו רוצים לגרום למדינה הזאת להשתנות. אם הממשלה והכנסת לא עושות את זה, אנחנו קוראים לזה מרד 49. מרד על פי חוק. כל ההורים בישראל, אנא, תשלמו 49 שקלים בלבד, לביטוח של הילד. כשנהיה בממשלה גם את זה נבטל, אבל בינתיים רק 49 שקלים. אל תשלמו שקל יותר. אסור להורה – אסור למנהל או למורה לפגוע בילד אם הוא לא שילם תשלומים נוספים. מפה תצא קריאה שהשנה, בזכות פעולה של הציבור, נפסיק את התשלומים ואת הבלוף של חינוך חינם בישראל. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מיכאל ביטון. חבר הכנסת יזהר שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אלי אבידר. << דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בואו נדבר על חירום, חברי הכנסת. לשמו התכנסנו, נכון? שנת הלימודים נפתחת בעוד כחודשיים פלוס. זה הזמן להיערך, זה הזמן לפתור את הבעיות שעולות וצצות, משיפוצים ועד תקציבים ועד מורים חסרים ועד רשויות שמשוועות לעזרה. לכבוד מצב החירום הזה ראש ממשלת ישראל נחלץ לעזרה ופיטר את שר החינוך. כי זה חשוב, כי אנחנו במצב חירום, נכון? עכשיו סיעות כאלה ואחרות מהבית הזה מתקוטטות ביניהן מי יזכה בתפקיד הנכסף, כי חשוב להן מאוד לפתור את מצב החירום, נכון? בואו נדבר על חירום בבריאות, על מצב בתי החולים הקורסים, על הפריפריה, שסובלת מבריאות לא שוויונית – אכן, חירום שצריך לפתור אותו. בואו נדבר על אילת. מי יטפל באילת כשאנחנו כולנו מפזרים את עצמנו לדעת? בואו נדבר על הגירעון התקציבי. אתם רוצים לדבר על חירום? הגירעון התקציבי הולך ונבנה מול עינינו במדיניות פיסקלית חסרת אחריות לחלוטין של הממשלה הזאת, שהיא ממשלת מעבר של מעבר. כולנו ראינו את המספרים. אם אני לא טועה, התכנסנו פה כדי לדון בענייני חירום. כן, חבר הכנסת עוזי דיין, הינה חירום אמיתי – שלום לך: הגירעון התקציבי שאתם בונים מול עינינו בחוסר אחריות מוחלט; הקטל בכבישים, שלא מטופל כבר שנים, והינה, השבוע ראינו, לצערנו הרב, עוד הרוגים בגלל מדיניות ובגלל חוסר תשומת לב ובגלל חוסר התייחסות; חבר הכנסת דיין, ביטחון – הבלונים שורפים את השדות שלנו בעוטף ישראל, או איך שהוא נקרא: עוטף עזה. ואנחנו כאן מתכנסים כדי לטפל בחירום. מצב החירום האמיתי הוא הדמוקרטיה הישראלית, ולנוכח המצב הזה אני רוצה להעלות פה את רשמיי מישיבת הוועדה המסדרת הבוקר, שטיפלה גם בענייני פיזור הכנסת. ישב שם יושב-ראש הוועדה, חבר כנסת מטעם הליכוד, וקונן על מר גורלנו, שנכפתה עלינו התקופה הזאת של פיזור הכנסת, כאילו כוח עליון בא משמיים. הוא אפילו ציין את שמו של חבר כנסת אחד מכובד שבזכותו או באשמתו הכול קרה. הוא שכח לציין ש-65 ידיים חסרות אחריות לחלוטין, וביניהן ידך שלך, חבר הכנסת דיין, הורמו כאן כדי לפזר את הכנסת. אתם, התלמידים והתלמידות שיושבים שם למעלה, שימו לב, אנחנו מדברים על חירום. חירום שגרתי כזה, אל תיבהלו. החירום הזה 70 שנה קיים בישראל. אבל החירום חסר האחריות שנכפה עלינו נכפה על ידי ראש ממשלה חסר אחריות. 65 מפזרי הכנסת הם החירום האמיתי. זה החירום של הדמוקרטיה הישראלית ומה שאתם מעוללים לה. שנה שלמה הכנסת הזאת לא מתפקדת, לא מפקחת על עבודת הממשלה. שנה שלמה כולנו סובבים סביב החירום של בן אדם אחד, שלוקח את כולנו למערכת בחירות בזבזנית, חסרת אחריות, והיא בטח לא חירומית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני חבר הכנסת יזהר שי. חבר הכנסת אלי אבידר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עידן רול. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התכנסנו כאן היום לאשר באופן מלאכותי את קיומו של מצב חירום, בעוד ממצב החירום האמיתי אנו מתעלמים. המצב הזה הוא קץ עידן הערכים והאידיאולוגיה בקרב הליכוד ובציונות הדתית. צפיתי באחד ממהדהדי המסרים של נתניהו בתוכניתם של ריקלין ומגל אומר: נתניהו מכנס פסגה בין-לאומית של טראמפ ופוטין בישראל, אז מה יותר חשוב, שתהיה ועידה בין-לאומית כזאת היסטורית או שהוא יפנה את ח'אן אל-אחמר? ואני אומר, מה הקשר, ריבונו של עולם? מה, אם הוא יפנה את ח'אן אל-אחמר פוטין וטראמפ לא יגיעו? האם יש לזה בכלל איזשהו קשר? אבל זו בדיוק אחת הדוגמאות מני רבות של טיעוני רציונל מזויף שאותם דוחפים הבוטים של הליכוד בפייסבוק. אך המשבר האמיתי, אדוני היושב-ראש, הוא ההתבטלות של מנהיגי הציונות הדתית בפני נתניהו. הוא משחק ומזלזל בהם, והם זוחלים אליו בחזרה. פייגלין תלה את כישלונו בבחירות, כך נאמר, בחוסר מחויבותו לממשלה בראשות נתניהו; זו לא המריחואנה ואפילו לא ההצלפות על כפות הרגליים. שקד חיפשה כל דרך למצוא חן, ונטען שאפילו ניסתה לסייע לנתן אשל לשכנע את ליברמן להיכנס לממשלה בתמורה למינוי שרה; שקד פוטרה כאחרונת הקורבנות ולא אמרה מילה. ונפתלי בנט? הוא פשוט לא למד דבר, הוא פוטר בהינף יד, הרכין ראש ואפילו כינס מסיבת עיתונאים והודיע לאומה שהוא היה שר חינוך ועכשיו הוא רק נפתלי, אף לא מילה אחת על נתניהו. בצלאל סמוטריץ', שהפגין שרירים מול כל מצלמה, יזחל בקרוב לממשלת נתניהו, ולא כשר משפטים. הרב פרץ – הוא פשוט נאיבי, הוא לא יותר מאשר כלי על לוח השחמט של האינטרסים של נתניהו. לאחיי בציונות הדתית אני רוצה להציע: תפסיקו לפחד, הוא פשוט מזהה את הפחד שלכם ומתיישב עליו. זו לא ארץ ישראל ולא עם ישראל, זו ההישרדות הפוליטית שלו. וגם הצעה נוספת: פשוט תיישרו את הגב. אמר לי פעם אריאל שרון, לפני 20 שנה בדיוק: איש אינו מעריך כפופי קומה. אדוני היושב-ראש, לטובת חבריי היקרים בליכוד שיודעים שז'בוטינסקי זה לא רק שם של רחוב ברמת גן, אני אקרא טקסט שפרסם ז'בוטינסקי בשנת 1940, "הקדיש שלי", הוא נקרא, שמדגיש את הצורך לעמוד ולהילחם על עקרונות וערכים. וכך נאמר: "כשיהודי, בייחוד יהודי צעיר, בא אלינו, הוא קם ומכריז בפני העולם כולו: 'אני תובע משפט וצדק בעבורי. ואם לא אקבלהו – ייהפך כל העולם למדבר שממה. במקום שאני מלך בין מלכים אחרים, שם קיימת ושרירה התקדמות. אך אם גורלי להיות מוצא מחוץ למסגרת, לא אכפת לי אם תעלו כולכם חיים באש. עוד אוסיף שמן למדורה. אין גאולה לעולם – אם אין חלקי בה. בראשית ברא אלוהים את תביעתי'". ז'בוטינסקי, אדוני היושב-ראש, ידע שמדובר בטקסט לא פשוט לעיכול, והוא כתב: "זאת היא עמדה, ולא חשוב אם היא תנעם לחיך או לא. עמדה היא שכדאי להילחם בעבורה – – –". אדוני היושב-ראש, המחויבות של ישראל ביתנו היא לתפיסת הימין החילוני-ליברלי מבית מדרשו של ז'בוטינסקי ולא לפולחן אישיות של פוליטיקאי כזה או אחר. המחויבות שלנו היא לשמירת הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה ומניעת שימור היהדות הגלותית, כי למי ששכח, אנחנו כבר בציון. המחויבות שלנו היא לעיקרון של איש באמונתו יחיה ונגד מדינת הלכה וכפייה דתית וערכי המשפט של תקופת המלכים. המחויבות הזאת היא לשימור ולחיזוק מעמדה של ישראל ולעצירת השחיקה בכוח ההרתעה של צה"ל, תוך המשך הסבל של תושבי עוטף עזה. והמחויבות שלנו, אדוני, גם תנצח, אם נקבל את תמיכת הציבור ונמנע את ממשלת החלומות של נתניהו יחד עם ליצמן, גפני, דרעי, סמוטריץ', פרץ, שקד, פייגלין, והגדול מכולם – איתמר בן גביר. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עידן רול, כבודו. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> עידן רול (כחול לבן): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה בהרכב חלקי, אנחנו באים לדבר היום על מצב חירום, ובאמת מתנהלים כמה מצבי חירום כאן במדינה. אבל אני רוצה לדבר על מצב חירום שלנו כחברה ישראלית בנושאים של דת ומדינה. הגענו למקום שבו מדינת ישראל, שקמה על היהדות המקרבת, המכילה, שאומרת: אנחנו מקבלים אותך ואותך כפי שאתם, בואו נראה איך עושים ביחד – הביחד הזה הולך ומתערער. אני שומע המון אנשים שאומרים: זה עניין של ימין, זה עניין של שמאל, זאת דמגוגיה, אין סכנה לדמוקרטיה, אין סכנה שתהיה פה הדרת נשים, אין סכנה שתהיה הפרדה מגדרית באוטובוסים, אתם מנסים להפחיד, אתם סתם מנסים לזרוע פחד בציבור. ואני פה לומר בצורה הכי ברורה: יש פה יד מכוונת שהולכת ומפוררת את המרקם המאוד-עדין שגם ככה אנחנו חיים בו, והכול לטובת שרידות פוליטית. אנחנו רואים איך סמוטריץ' יכול לדבר על החלת דין תורה כאן בארץ, שזה משהו שכל אדם בר-דעת – לא משנה לאיזו קהילה משתייכים, לא משנה אם זה אישה, גבר – מישהו שמבין שאנחנו חיים בעולם נאור, בישראל של 2019: זה לא מתיישב עם מדינה דמוקרטית. אמור לקום קול צעקה, אבל זה כבר עוד דבר שאנחנו רגילים לשמוע וזה מתקבל. אנחנו שומעים שנתניהו לא היסס למכור ולוותר על איסור הפרדה מגדרית לפי החוק ליהדות התורה בהסכם הקואליציוני, ואנחנו אומרים: אוקיי, אבל כן, גם אם הוא היה מוותר על זה, אז מה? זה לא שמחר הייתה הפרדה מגדרית. אנחנו שומעים על פסקת ההתגברות, מה שאמור להציל אותנו במקרה שכל אחד מהדברים האלה אכן יקרה, ואנחנו אומרים: כן, אבל אנשים לא באמת ישתמשו בה. אז ישתמשו בה, והכול הולך לקרות, וזאת לא דמגוגיה וזה לא סתם שימוש ציני במה שקורה; זה בן אדם עם עיניים פקוחות, ויש פה חלק גדול בעם שהעיניים שלו פקוחות – האמת, יותר פעורות באימה לרווחה. וזה המקום לומר שבכנסת הזאת, שחלקים מאוד גדולים ממנה אחראים להרס הזה ולהתעלמות מהפצע הכי מדמם בחברה הישראלית, שאלה הנושאים של דת ומדינה, במקום לבחור ללכת לאיזונים, במקום לבחור ללכת לתחבורה ציבורית בשבת בערים חילוניות, במקום לבחור ללכת לברית הזוגיות, שמכבדת את המוסד הרבני אבל מאפשרת לזוגות לחיות גם בצורה שהם בוחרים בשוויון מלא מול החוק, אנחנו בוחרים להקצין, ללכת אחורה אלפי שנים, ומשום מה, יש פה המון חברות כנסת מהקואליציה שעמדה לקום שלא מבינות שהן עלולות יום אחד לקום למציאות ששולחים אותן למאחורה של האוטובוס, ולא יהיה אף אחד שיעזור להן; או חברי כנסת שישלחו את הבנות שלהם למאחורה של האוטובוס, או יגידו להם שהן לא יכולות לשיר בטקס בבית ספר כי זה פוגע ברגשי הדת של מישהו אחר. האסקלציה כבר קורית, ההידרדרות אל התהום היא מהירה, היא חדה, היא מסוכנת, והדבר המסוכן עוד יותר הוא שזה נראה כאילו יש איזושהי לגיטימציה, כאילו זו הפרזה, כאילו זה משהו שלא יקרה. אם לא ניקח את עצמנו בידיים ונשים סוף לכל הדברים האלה, אם לא נבהיר לאותם קיצונים, כמו סמוטריץ', שחושבים שדין תורה זה משהו לגיטימי להציע, בטח כמישהו שרוצה להיות שר חינוך או שר משפטים וגם בכלל, כנציג ציבור במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית אבל גם דמוקרטית – אנחנו נגיע למקום מאוד מסוכן ומאוד חשוך, שבעיניי רובנו לא רוצים להיות בו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת אלון שוסטר. << דובר >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, הממשלה הזאת עסוקה באינטנסיביות בחילול מושגים מקודשים בחברה הישראלית. מצב חירום אמור להיות מצב שיש לנו כלפיו יראת כבוד, כמו שפעם הייתה לנו כלפי שר בממשלה. פעם היה בא שר, היית אומר: אוה, באמת בן אדם, יש עליו משהו. היום בא שר, אתה אומר: שטיח לפני ראש הממשלה. השפיל את עצמו, ביזה את עצמו. מי שמבזה הכי הרבה, הוא נהיה שר, לפעמים גם שר משפטים. עכשיו עושים לנו אותו דבר עם מצב חירום. וחבר קבינט? מי שמגינה הכי טוב על הממשלה, גם אם היא לא הייתה בחיים שלה בקבינט, תהיה ממלאת מקום ראש הממשלה. אז מה, יש לנו כבוד לקבינט? עזבו את זה שהוא הפך למקום הכי דולף. עכשיו, אני יכול לתת עוד 20 מושגים כאלה, שראש הממשלה הזה, עם החבורה הזאת שלא יושבת פה, הופך את כולם למושגים אווריריים. אני רוצה לקום כשנכנס שר בממשלה, איך אני אקום כשאני יודע בדיוק איך הוא נהיה שר בממשלה? איך יסתכלו על מי שממנה שופטים, כשאנחנו יודעים למה הוא נהיה שר בממשלה? רוצים להיות חבר קבינט? גובה דשא זה גבוה מדי בשביל זה. ועכשיו הביאו לנו מצב חירום. תגידו, אתם השתגעתם? יהלומים זה מצב חירום? דבש זה מצב חירום? נכון, יש כמה דברים שכן. לא היה זמן לממשלה? מזכירת הכנסת יכולה להזכיר ליושב-ראש הכנסת, שדיבר פה קודם על חבר הכנסת מיכאלי שפעל לצמצום החוקים, שהוא כבר ארבע שנים לא פה; ארבע שנים וחצי אין מי שמתעסק בחירום, אבל הממשלה הזאת רשומה בספר השיאים – הכנסת הקודמת – כמי שחוקקה הכי הרבה חוקים שחוקקו מאז ומעולם בכנסת ישראל, הסדרי חקיקה. חוץ משלוש הכנסות הראשונות, שבהן היו צריכים – הכי הרבה הסדרי חקיקה בהיסטוריה של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הכנסת? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר_המשך >> הכנסת העשרים. כן, כן, הכי הרבה חוקים. ועוד הייתה שרת משפטים שמתפארת שהיא מצמצמת את הכול, ומכל מה שבא לוועדת שרים היא מעבירה רק 20%. הכי הרבה חוקים. ואף אחד לא הסתכל על זה, עד שמה? עד שמגיעים אנחנו עכשיו לכאן וצריכים לחלץ את הממשלה מהביזיון הזה. אז דיברו פה כבר החברים הקודמים שלי על מה זה באמת חירום, במה באמת מתעסקת הממשלה הזאת. אז אני, צר לי מאוד שגם אנחנו, אנשי הביטחון, שיש לנו חרדת קודש כלפי מושג שקוראים לו מצב חירום, ומבינים – בניגוד לסיעות הערביות, שמשתפות פעולה עם הממשלה, דרך אגב, גם בהקדמת הבחירות; בכל הדברים הם חברים שלהם, כאילו רק אנחנו בתוך זה; אבל את הסיעות הערביות הם יכולים לקנות, אותנו לא. ואני אומר שהם קנו את הסיעות הערביות גם בהצבעה האחרונה, גם על מבקר המדינה קנו אותם – הינה, אני אומר את זה כאן מעל דוכן הכנסת. אבל עכשיו אני אומר: אנחנו גם צריכים להיות השכפ"ץ שלהם מול חוקי החירום? אני אומר: אנחנו, אני עוד לא יודע מה נצביע בסוף אבל אני מתבייש שהממשלה הזאת – ובזה אני מסיים, אדוני היושב בראש – לוקחת את הציונות, את האחריות, את הלאומיות של כחול לבן באופוזיציה ואומרת: האנשים הטובים האלה, הציונים, הלאומיים, אלה שבאמת משרתים את המדינה ולא מתעסקים באיך לחלוב אותה ואיך לחלק את הכסף שלה ולפזר אותו, סומכים עלינו גם הפעם, ואנחנו צריכים לחשוב גם על זה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה לך, אדוני. חבר הכנסת אלון שוסטר, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. רבותיי, הרשימה סגורה, רשימת הדוברים סגורה. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברים נכבדים, אנחנו התמכרנו למצב החירום. הממשלה, במשך השנים של הכנסת העשרים, לא ביצעה את מה שהייתה צריכה לעשות. הייתה התקדמות מסוימת, אבל במקום – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> לא, הם אומרים שהם לא – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, תעשו את זה בחוץ, הכול בסדר. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל במקום לנצל את הזמן – שנה שלמה הכנסת הייתה יכולה להמשיך לעבוד והממשלה הייתה יכולה לבצע את משימתה לטובת אזרחי ישראל ולטובת הדמוקרטיה הישראלית – פיזרה את עצמה פעם אחת בשנה הקודמת ועוד פעם אחת לפני כמה שבועות. ואחת הדוגמאות לפגיעה באמון הציבור היא העובדה שלא הצליחו לסיים את הסאגה של הסדרת החוקים כדי להפסיק את הביזיון של מצב החירום במשך 70 שנה. ראש הממשלה פיזר את הכנסת לצרכיו האישיים במקום להסדיר את הנושא הזה. עוטף עזה, אדוני, בוער. הבלונים, השרפות, הריח, האימה. הרבש"צים בכל הארץ, כולל בעוטף עזה, מתכנסים, מוחים – מלח הארץ שמרגישים מבוזים. ובמקום לדון בנושא הזה, ועדת חוץ וביטחון עוסקת כרגע בנגישות במערת המכפלה ובשיירים שהממשלה האחרונה השאירה לה עקב העובדה שהחוקים לא הסתיימו. מצב החירום האמיתי, אדוני היושב-ראש, הוא שיעבוד המדינה לאינטרסים האישיים של ראש הממשלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתמול כל היום היו שרפות? << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> היו שרפות כל היום וגם יהיו בהמשך, והממשלה הזו לא תוכל לפעול, כי היא ממולכדת אל מול החמאס. שעבוד המדינה לאינטרסים של נתניהו – זהו מצב החירום האמיתי, אדוני היושב-ראש. יש לנו קיפאון מביש במשך חצי שנה, ועכשיו תהיה עוד חצי שנה, בפעולות של זרועות הממשלה ושל הבית הזה, כתוצאה מהחלטה אישית שאליה גורר את הבית הזה ראש הממשלה לצרכיו האישיים. הוא גורר את המשק לאובדן של מיליארדים, במקום לאפשר גם לכחול לבן, גם לליכוד, גם למפלגות נוספות, להקים ממשלה רחבה – בלעדיו. הוא מכרסם את יסודות הדמוקרטיה, רק מפני שהוא חושב שאין בלתו. למה מי הוא, יושב-ראש הבית הזה? מי הוא ראש הממשלה הנוכחי, שאי-אפשר בלעדיו? אפילו בליכוד יש כמה מועמדים טובים, לא כל שכן בכחול לבן. מצב החירום האמיתי, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת העשרים-ואחת, שפיזרה את עצמה לדעת – מצב החירום האמיתי הוא מצבה של הרפובליקה הישראלית הראשונה. לצערי, ערעור יסודות הדמוקרטיה יוביל במוקדם או במאוחר לשינוי משטרי – שהיה מיותר. הוא יגרור לנו זמן, כסף, טרחה, עוגמת נפש, כעסים, והכול מפני שאדם אחד חושב שלא נוכל להסתדר בלעדיו. לך הביתה, נתניהו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, בכל מקום יש אנשים טובים, ובכל מקום יש אנשים רעים. אתה נכנס לבית חולים ואתה רואה אחיות רחמניות, רופאים מסורים – הם האנשים הטובים. באים: בוקר טוב, מה שלומכם היום? לחולים. אנשים טובים. באותו מקום יש אנשים רעים, שמה שמעניין אותם זה רק הקריירה שלהם, והם מתייחסים אל החולים כאנשים רעים. אבל הם מעטים, כי בבית החולים מי שבולט הוא האדם הטוב. הרופא הטוב, האחות הרחמנייה. זה הפופולרי: להיות אנשים טובים. בבתי הספר – אדוני היושב-ראש, היית מנהל בית ספר – יש מורים טובים, שמתייחסים לתלמידים יפה, מצליחים, מחנכים; ויש מורים רעים, ממורמרים, שכל היום יש להם חשבונות בין המורים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, לא בבית הספר שלי. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא בבית ספרך. אבל יש בכל בית ספר. בכל מקום עבודה יש את זה. ואני רוצה לגלות לצופים ולמאזינים שגם בכנסת יש אנשים טובים, שבאים לפה כדי לעשות טוב, לפי דעתם ולפי השקפתם; ויש אנשים רעים, שמחליטים שלהיות רע זה פופולרי. והא ראיה, בתקשורת, שגם בה יש אנשים טובים ואנשים רעים, אומרים להם: אם תגיד משהו טוב אף אחד לא יסתכל עליך; אם תשב בעניינים חברתיים בוועדות שעות ארוכות, לא תקבל שורה. תגיד משהו, איזו קללה נמרצת – אז אנחנו ניתן לך את הכותרת. וגם העיתונאי יודע – אני שואל עיתונאים: למה אתם כותבים ככה? אם אני אכתוב דברים טובים, על כמה ביצים שנולדו בלול היום וכמה ילדים שהלכו לבית הספר, אני אקבל מקום בעמ' 15 למטה, אולי. אם אני רוצה לבלוט אני צריך להיות רע. היֹה היה איווט ליברמן, שבמשך שנים רבות רצה להיות בולט, רצה 15 מנדטים. כולם מכירים את ההיסטוריה שלו. הוא החליט שאם הוא לא יהיה רע הוא לא יעבור את אחוז החסימה ואולי בקושי יקבל חמישה מנדטים. הוא החליט להצטרף לרעים ולהכריז מלחמה. מדברים פה על הכרזה על מצב חירום, אדוני חבר הכנסת אחמד טיבי? זה לא רק מצב חירום בין יהודים לערבים; הם יוצרים מצב חירום בין יהודים ליהודים. הם אומרים וזוממים בגלוי להקים ממשלה בלי חרדים, כמו שהם אומרים היום: ממשלה בלי ערבים. אגב, אני לא יודע למה האזרחים הערבים שוחרי השלום לא יכולים להיות בקואליציות. אבל הם רצים עכשיו ליצור קואליציה ומתחברים לרעים שבצד השני, שבצד שמאל, ואומרים: בוא ביחד – הוא כאילו הימין – נקים ממשלה בלי חרדים ובלי נתניהו. אז עם נתניהו יש להם חשבונות פוליטיים – לא מקבל את הרדיפות נגדו, אבל נניח – אבל ממשלה בלי חרדים? אלה האנשים הרעים. ולכן אני אומר לכל האנשים הרעים – אני רוצה לעבוד עם האנשים הטובים, ולאנשים הרעים אני אומר: אתם לא תצליחו להדיר חצי מיליון בוחרי ש"ס ויהדות התורה ועוד חצי מיליון אנשים דתיים ומסורתיים, ואתם לא תצליחו להוביל את העם כולו להדרה ולהחרמה של היהדות החרדית. ובשלוש מילים אני אומר, אדוני היושב-ראש: ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה בטח תמשיך את מילות השיר. בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת אורנה ברביבאי. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, נדמה לי שהשם הנפוץ ביותר כאן במדינה הוא השם מוחמד. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> גם לנו יש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן ירבו, כן ירבו, כן ירבו. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> אחמד, גם אחמד, אחמד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ומוחמד הראשון היה האידיאולוג החשוב ביותר בהיסטוריה, הנביא מוחמד. ומאז רבים קוראים בשם הזה: מוחמד, אחמד, מחמוד, שזה אותו שורש. אבל יש כאלה, מיעוט, מיעוט, ששומעים את השם מוחמד וגל של שנאה שוטף אותם, מתפתחת אצלם תגובת אלרגיה קשה – שוק אנפילקטי, הזעת יתר, פלפיטציות, הזיות ואמירת אמת שלהם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> פלפיטציות זה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> פלפיטציות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דופק לא סדיר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה דופק לב חזק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא סדיר, חזק. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חזק. לא סדיר – זה משהו אחר. אריתמיה זה משהו אחר. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> אלי הוא דוקטור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ודאי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לפני כמה ימים הצליחה הנהלת בית"ר ירושלים לעשות עסקה טובה: להעביר אחד משחקני הרכש הטובים שיש בליגה, עלי מוחמד מוחמד – ממכבי נתניה, ששם הוא עשה חיל, לבית"ר ירושלים. ושומו שמיים, בבית"ר ירושלים יש קבוצת אוהדים – לא כל האוהדים, קבוצת אוהדים – שהכנסת ניסתה להוציא אותם מחוץ לחוק, ניסינו כאן בכנסת להוציא אותם מחוץ לחוק; אני חושב שגם הייתה המלצה מסוימת להוציא אותם מחוץ לחוק לא רק בגלל הדעות הגזעניות שלהם אלא בגלל שפיזית הם תקפו אנשים, פיזית. הם השתמשו באלימות, תקפו ערבים בקניון, במלחה, בסביבות המגרש, ואמרו שזאת האידיאולוגיה שלהם, אידיאולוגיה של שנאה. אז הם אומרים שהם בדקו בשושלת שלו, בעץ המשפחה, והתברר שרק השם שלו בעייתי, מוחמד. ולכן הם ידאגו לשנות לו את השם – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא נוצרי, כך הם אמרו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן, הם אמרו: הוא לא מוסלמי, הוא נוצרי. אגב, יכול להיות שהאימא נוצרייה והאבא מוסלמי, אבל מה זה חשוב מה הדת שלו? זה השם שלו. עכשיו הם ידאגו לשנות לו את השם. עכשיו, היות שאני ביקורתי מאוד בנושא הזה, במיוחד כשמדובר בבית"ר ירושלים, אני אגיד מילה טובה. מגיעה מילה טובה לבעלים של הקבוצה, חוגג. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> תגיד מילה טובה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כשצריך להגיד מילה טובה – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כשצריך להגיד מילה טובה, אני אומר מילה טובה. אני חושב שהאמירות שהוא אמר הן אמיצות והן בכיוון הנכון. הוא השתמש בביטוי ובהשוואה והוא אמר: אם מישהו בגרמניה היה מבקש מיהודי לשנות את השם שלו, משה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמנון כהן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> או אמנון כהן – הוא נתן שתי דוגמאות – היינו מתקוממים. ולכן – אגב, הוא איים, והוא שלח תביעות דיבה נגד – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ארבעה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ארבעה מהאוהדים האלה. אני חושב שבכל זאת צריך להוציא את הקבוצה הזאת אל מחוץ לחוק, כפי שחשבה הכנסת יותר מפעם אחת. אני חושב שגם במשטרה חשבו להוציא אותם אל מחוץ לחוק. ולא חשוב, לה פמיליה תלך, לה פמיליה תישאר, השם מוחמד יישאר השם היפה ביותר בהיסטוריה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, ואחריה – אנטאנס שחאדה. בבקשה, גברתי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> אחמד, אם היית ממשיך עוד קצת – – – << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא הייתי – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, סליחה, יש החלפה. לאחר מכן – כן, בבקשה. << דובר >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת לדבר היום על עידן הקרח. כן, עידן הקרח. שנת 2019 תיזכר בישראל כשנה הקפואה ביותר בהיסטוריה. מצחיק שדווקא בימים החמים האלה של הקיץ אני מדברת על ישראל הקפואה, אבל תאמינו לי, מעולם לא קפאנו ככה כמדינה. המשמעות של פיזור הכנסת וכינון ממשלת מעבר שלא נגמרת רק בגלל ההחלטה של נתניהו לקיים שתי מערכות בחירות בשנה היא שיתוק של כל המערכות אשר צריכות, שלא לומר חייבות, לתת שירות לאזרחים ולקדם את איכות החיים כאן של אנשים שחיים במדינה. אבל זה ממש לא משנה, למי שהצבעתם – קפאתם. רוצים דוגמאות? הגירעון הממשלתי כבר עומד על 3.8% – כפול ממה שתוכנן, סדר גודל של מיליארדים רבים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 17 מיליארדים. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר_המשך >> 17 – תוכנן, ההכפלה של זה ב-3.8 מביאה אותך לכפול מזה. המשמעות היא ששר האוצר הבא יעלה מיסים או יביא לקיצוץ בתקציב המדינה, שלא יהיה ספק. מה אכפת לנתניהו, כחלון כבר נטו בתוך הליכוד, ואם לא יאריכו את תוכנית נטו משפחה, אז האזרח הפשוט לא יוכל ליהנות מהנחה ברכישת מוצרים בסיסיים כמו הלבשה, מוצרי חשמל לבית ועוד. אז שיקפאו האזרחים, מה זה משנה? מה עם הקיפאון בחינוך? שכרם של 120,000 מורים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, ייפגע באופן מיידי ולמשך שנים ארוכות. ייתכן ששנת הלימודים בכלל תיפתח בשביתה – סליחה, לא בשביתה – הקפאה של מערכת החינוך. מערכת הבריאות, הנמצאת בתת-תקצוב, קופאת במצבה הרעוע בשל ההחלטה לערוך בחירות חדשות. ליצמן מבין את זה. הוא צפוי להיות חתום על הקריסה של מערכת הבריאות, ולכן בצדק דרש במשא ומתן תוספת משמעותית לתקציב משרדו. הוא קיבל, דרש וקיבל, אבל מה זה משנה? הכול קפא. אז שיקפאו החולים. מישהו זוכר שגם המינויים הוקפאו? במשטרת ישראל ושירות בתי הסוהר אנחנו עם ממלאי מקום, גם מפכ"ל וגם נציב, ראש השב"ס, והכול קפוא. טוב, אבל זה ברור, נתניהו עושה הכול כדי להקפיא את החקירות נגדו. אז מה עוד קפא ולא נגענו? כן, הביטחון. נתניהו הסביר לנו כל כך יפה מדוע חשוב להגדיל את תקציב הביטחון ב-37 מיליארד שקלים בעשור הקרוב; אבל למה להתחיל בתקצוב מיגון העורף במדינה עכשיו עכשיו, כבוד יושב-ראש, כשהוגדר מצב חירום במדינה, כשאפשר להקפיא? בסך הכול הביטחון שלנו, לא משהו מיוחד. העיקר שמר ביטחון יהיה בטוח מפני הגשת כתבי האישום כנגדו. נתניהו יודע שמשמעותן של עוד בחירות מיותרות היא עצירה של תהליך קבלת ההחלטות במשרדי הממשלה ובמסדרונות הכנסת – אנחנו זה עתה מתפזרים. קיפאון מוחלט של שנת 2019 בעבור טובתו האישית. ממגדל השן שבבלפור, בחלוף 13 שנים של קהות חושים, כשאתה לא רואה את האזרח ואת צרכיו בגובה העיניים, אין שום בעיה לקבל החלטה להקפיא ולשתק את המדינה בעבור תועלתך האישית. לכן אני לא אתפלא, מר נתניהו, אם כשתפסיד בבחירות ספטמבר 2019 לא תהסס לצאת למערכת בחירות שלישית ולהמשיך להקפיא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, כבודו. אדוני. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכרזה על מצב חירום היא בדרך כלל אם יש מצב חירום, וזה לתקופה קצרה, מוגבלת, עד שהמצב הזה חולף. אבל אין מקום – מישהו יכול לספור לי בכמה מדינות בעולם יש מצב חירום קבוע חוץ ממדינת ישראל וקוריאה הצפונית? איפה יש עוד? אלה המקומות. אפילו למצרים אין מצב חירום מתמיד. 71 שנים במדינת ישראל יש מצב חירום, ובכל שנה באים ומאריכים אותו, וכל שנה מודיעים שמבקשים לא לבטל אותו כי יש כמה חוקים ושירותים לאזרחים שתלויים במצב החירום. אז זה שקר. מה שעושים פה – משתמשים בכלים דמוקרטיים כדי להנציח דיקטטורה, זה מה שקורה, ולהנציח את המצב הצבאי של המדינה. מה עושים במצב חירום ולמה צריך אותו? דבר אחד, הממשלה לא עושה כלום כדי לבטל אותו, אבל למה היא צריכה אותו? כי משתמשים בו – קודם כול ממשיכים את המעצרים המינהליים, את עיכוב היציאה מהארץ – משתמשים בזה כדי למנוע מאנשים את הזכות לעמוד בפני בית משפט ולקבל משפט צדק; כי באים ומכריזים שעמותות, תנועות, מפלגות – מוציאים אותן מחוץ לחוק בלי הסברים. בהסתמך על מצב החירום החלטנו שעמותה שאתמול עבדה בתוך המדינה, מרגע זה היא לא חוקית, היא מחוץ לחוק, וגם מחלטים את הכספים שלה ומחלטים אפילו את הכספים שהיא תרמה לאנשים שעובדים לפי החוק; אפילו במצב חירום הם לא מבטלים את הפעילות של אותן עמותות, אותם אנשים. מצב החירום הזה בא להשתמש בכוח ולא לשרת את המדינה. זה לשרת את האנשים, לשרת את הצבא, כי הוא לא צריך לבוא בהסברים – כי לפעמים גם יש חיסולי חשבונות שהם לא מוסברים, אפילו, שאין להם סיבה. לכן אני חושב שאם בכלל באים, שפעם אחת הכנסת הזאת תהיה אמיצה ותגיד: תשמעו, זו הפעם האחרונה שאנחנו מאריכים, ואם הממשלה לא תסיים את החוקים האלה, שהיא אומרת כל הזמן שהם תלויים במצב החירום, הכנסת לא תאריך; כי אתם מדברים על מדינה דמוקרטית – איפה? מצבי חירום? אתה מכניס בן אדם למעצר. כבוד היושב-ראש, אתה יודע שיש עציר פלסטיני שישב בכלא 14 שנים, שהאריכו לו את המעצר המינהלי? 14 שנים במעצר מינהלי – הייתכן? 14 שנים. בכל פעם מאריכים בשישה חודשים. אם הוא היה מסוכן אחרי חצי שנה שהוא בחדרים החשוכים האלה, מה יקרה בעוד חצי שנה ובעוד חצי שנה? 14 שנים מאריכים לבן אדם את המעצר המינהלי, וזה במדינה שמדברת על דמוקרטיה? החוק הזה, הכוונה שלו – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> משפט אחרון, כבוד היושב-ראש. – – היא לעקוף את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כדי להגביל את הכבוד של האדם, כדי לפגוע בו ולהגביל את החירות של האדם. זה החוק. לכן, זה חוק דיקטטורי, ואנחנו נצביע נגדו. ואני פונה לאנשים: זה לא ביטחון המדינה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> – – זה ביטחון אישי לאנשים שהם לא טובים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת שחאדה, ואחריו – חברת הכנסת מירב כהן. אדוני, בבקשה. << דובר >> אנטאנס שחאדה (רע"ם-בל"ד): << דובר >> צוהריים טובים. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, מצב חירום כהגדרתו הוא כלי חשוב או כלי מרכזי בידי הממסד, בידי הממשלה, בידי הרשות המבצעת, להצר את מרחב הדמוקרטיה. זה כהגדרתו. אנחנו, נבחרי העם, הכנסת, נותנים לממסד, לממשל, כלים להגביר את עוצמתו מול האזרח ומול הרשות המחוקקת. אנחנו, שאמונים או אמורים להגן על זכויות האזרח, החלש במקרה הזה, אנחנו מקנים עוד אמצעים בידי הממסד כדי לשלוט באזרחים ולהוליך אותם שולל. הייתי מציע לממשלה במקום חוק מצב החירום הקיים לחוקק חוק שונה לגמרי, חוק מצב חירום שיתחיל להגן קודם כול על הדמוקרטיה, להכריז מצב חירום כדי להגן על הדמוקרטיה, להגן על זכויות כל האזרחים בחברה, כל הקבוצות, להנחיל את ערכי הדמוקרטיה לכלל האזרחים ולחנך לתרבות דמוקרטית בחברה. הייתי ממליץ להכריז מצב חירום על מלחמה בפשיעה הגוברת בכל החברה הישראלית, או בעצם להרחיב את סמכויות המשטרה לפעול נגד הפשיעה ביישובים הערביים ולא רק לפעול נגד הפשיעה ביישובים הלא-ערביים. מצב חירום זה אומר לפעול, או לפעול ביתר מרץ, גם בתאונות דרכים, גם בתאונות עבודה, ואנחנו רואים. רק אתמול איבדנו עוד בחור בחיפה בן 43, שנפל בעבודה שלו ומת. גם למנוע תאונות דרכים. למנוע תאונות זה לא רק אכיפה; זה אכיפה וגם הגנה על הפועל עצמו, זה הדרכות, זה ביקור באתרי עבודה, זה מתן כלים לכל עובד או פועל כדי לזכות בהגנה על החיים. מצב חירום זה אומר, רבותיי, מצב חירום נגד הכיבוש; מצב חירום נגד כך שעם יפסיק להיות כובש של עם אחר, שיפסיק להתייחס לאזרחים או לבני אדם – אתם צריכים לראות איך כל בוקר העובדים הפלסטינים נדחקים במחסומים, מאות ועשרות, כדי לזכות בעבודה יום-יומית במחיר פשוט מאוד. זה פירושו של מצב חירום, כדי להגן על הדמוקרטיה, על זכויות אדם, ולא כדי להצר את המרחב הדמוקרטי ולפעול נגד הדמוקרטיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב כהן, גברתי. ואחריה – חבר הכנסת עבאס. בבקשה, גברתי. << דובר >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, התכנסנו היום במליאה על מנת לדון ולהצביע על הכרזת מצב חירום. אך נראה כי השנים הרבות שבהן אנחנו חיים בהגדרות מצב חירום שונות הקשו עלינו לזהות מצב חירום אמיתי וחריף מאוד שממש מתרחש לנגד עינינו. בחמסין של יום חמישי, 23 במאי, השתוללו שרפות בחלקים רבים של המדינה. לא מזמן. אנשים רבים איבדו את ביתם ורכושם אך נדמה שהחמורה מכולן הייתה השרפה שמחקה כמעט לגמרי יישוב שלם: 223 תושביו של מבוא מודיעים נשארו ללא קורת גג, ללא החפצים שלהם, ובחלק מהמקרים גם ללא מקור פרנסתם. מבוא מודיעים הוא מקום מיוחד בנוף הישראלי. רוב תושביו עלו לארץ מטעמי ציונות והשתקעו יחד כקהילה חיה ופועמת שחוגגת את היותה חלק מהסיפור הארץ-ישראלי. ואז הגיעה השרפה הנוראית, ותוך שעות ספורות יישוב שלם עלה בעשן, ורק במזל והודות לתושייה ולפעולות לוחמי האש והמשטרה לא היו כאן גם אבדות בנפש. ביום ראשון שעבר אישרה הממשלה העברה של 4.5 מיליון שקלים דרך הרשויות המקומיות כסיוע לתושבים האלה שאיבדו את ביתם. הנושא עלה ונדון שוב בוועדת הכספים אך טרם נמצא פתרון. זה פשוט לא מספיק. אתמול דווח כי גם שר האוצר וגורמי המקצוע שעובדים עימו הגיעו לשטח, אבל עדיין אין שום פעולה ממשית, אין פתרונות לאנשים האלה. שבועיים וחצי עברו מאז האסון הקשה הזה, וכל יום שעובר הוא עוד יום שבו נאלצים האנשים האלו, תושבי מבוא מודיעים, שהתרגשה עליהם הצרה הזאת, להיטלטל ממקום למקום, לגור בתנאי פנימייה צפופים, ילדים, מבוגרים וקשישים כאחד. אגב, בגלל סוגיות שונות של רישום בטאבו, רבים מהבתים לא היו מבוטחים, והתושבים שביתם נשרף עלולים למצוא עצמם עומדים מול שוקת שבורה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אין להם ביטוח משכנתה. << דובר_המשך >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> בדיוק. אין להם ביטוח משכנתה, כי השטח לא היה רשום על שמם. באותם ימים שבהם התרחשו השרפות, החליטו גורמים שונים בכנסת על יציאה למערכת בחירות נוספת, וגררו את אזרחי מדינת ישראל לחודשים נוספים רבים של ממשלת מעבר. תושבי מבוא מודיעים פוחדים, ובצדק, שהטיפול בהם יידחק מסדר-היום הציבורי. כבר עכשיו אנחנו רואים ששרים חדשים מונו, הבטחות חדשות מפוזרות באוויר, אבל פתרון ודאגה לאנשים היקרים של מבוא מודיעים עדיין אין. בינתיים, בעוד הממשלה מרשה לעצמה להתלבט אם יוכרז אסון או לא יוכרז, ובהגדרות פורמליות נוספות, האנשים שנפגעו עוברים סיוט מתמשך, טראומה שנותנת את אותותיה בכל חלקי המשפחה, והם נמצאים בחוסר ודאות וחוסר ביטחון לגבי עתידם. משפחות שלמות עם ילדים קטנים שחיו במושב שנים רבות, שחיות ומתפרנסות בסביבתו, עומדות כעת בחוץ ללא בית, וזה מצב חירום אמיתי שאנחנו חייבים לתת לו פתרון. עלינו לעשות כל שביכולתנו להביא לכך שהתושבים יטופלו ותימצא הדרך המתאימה לשפר את מצבם ולהביאם במהרה תחת קורת גג מסודרת. שתינתן להם הוודאות לגבי מצבם והיכולת להעמיד אותם ואת המשפחה שלהם בחזרה על הרגליים. יש להכריז על האירוע הזה כאירוע חירום אזרחי, לאפשר לתושבי המקום לקבל פיצויים עבור הרכוש שנשרף, ובכך לתת לאנשים שנפגעו את היכולת לבנות מחדש את החיים שלהם. אני קוראת מעל בימה מכובדת זאת לראש הממשלה ולשר האוצר לקבל במהרה את ההחלטות הנדרשות. לא לשכוח את תושבי מבוא מודיעים, ולטפל לאלתר במצב החירום האמיתי שמוטל לפתחם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת עבאס, ואחריו – חברת הכנסת יזבק. << דובר >> מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רבים מתפארים שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל יש עוד תואר: היא שיאנית העולם, לא רק במזרח התיכון, באורך תקופת החירום ומצב החירום במדינת ישראל: 70 שנה, מאז קום המדינה בעצם. זה מעלה את התהייה על מהות הדמוקרטיה במדינת ישראל. בינתיים מצב החירום מטה את לשון המאזניים לכיוון של דמוקרטיה פורמלית, שמקיימת בחירות לעיתים תכופות אבל מוכנה מהר מאוד להתפשר על שלטון החוק, על זכויות אדם, על חופש התארגנות ועל חופש ביטוי. שמעתי כמה חברי כנסת מכחול לבן, ויש לי שאלה שאני מעוניין להפנות אליהם: האם כחול לבן מוכנה או מתחייבת להפסיק את מצב החירום עקב – חלק מחברי הכנסת דיברו בביקורת על מצב החירום. אנחנו מעוניינים לשמוע: אם יהיו חילופי שלטון בעוד כמה חודשים – – << קריאה >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << קריאה >> אם הייתם מכירים במדינת ישראל בכנסת לא היה מצב חירום. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> – – האם כחול לבן מחויבת או מתחייבת להפסיק את מצב החירום או לא? במשך 20 שנה, תחת הכותרת של מצב חירום, מדינת ישראל הטילה ממשל צבאי על אזרחיה הערבים. במשך עשרות שנים, גם תחת הכותרת של מצב חירום, מדינת ישראל הכריזה על תנועות פוליטיות ודתיות כתנועות לא חוקיות והוציאה אותן אל מחוץ לחוק. אם למדינת ישראל או ממשלת ישראל יש טיעונים או יש הוכחות כנגד תנועה פוליטית מסוימת – ואני אזכיר למשל את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שמונה אלפי חברים; לפני שנתיים הוא הוכרז כהתארגנות בלתי חוקית תחת הסעיף של מצב חירום. אם במדינת ישראל יש שלטון חוק אמיתי ויש דמוקרטיה מהותית ויש בתי משפט, למה לא להביא את התנועה הזאת, או כל תנועה אחרת או התארגנות אחרת או עמותה אחרת – להביא אותן בפני בתי המשפט ולהביא את ההוכחות ואז להכריז או לקבל החלטה, שנתמכת על החוק ועל שלטון החוק, על ערכים דמוקרטיים ועל זכויות אזרח, ולהוציא אותה אל מחוץ לחוק? בינתיים, לתנועה הזאת, ולעוד כמה עמותות ששייכות לתנועה, אין את הפריבילגיה לעמוד בפני שלטון החוק ובפני ערכאות משפטיות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"ם-בל"ד): << דובר_המשך >> אני רק מזכיר עמותה אחת, אדוני היושב-ראש, עמותת אקראא. עמותת אקראא במשך שנים פעלה לקידום החינוך החברה הערבית וחילקה כל שנה מאות אם לא אלפי מלגות לסטודנטים. באיזו זכות, באיזה חוק, באיזה מצב חירום אפשר לקבל את העמדה הזאת, להוציא עמותה שתומכת בחינוך, שתומכת בסטודנטים, אל מחוץ לחוק, בלי שתהיה לה אפשרות לחזור ולעמוד בפני ערכאה משפטית ולשנות את ההחלטה? תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. היבה יזבק, חברת הכנסת – אינה נוכחת. אורלי פרומן, גברתי. אחריה – חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'. שלוש דקות, גברתי, בבקשה. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, כותרת הדיון היום היא הכרזה על מצב חירום, אבל מצב חירום הוא לא רק עניינה של ועדת החוץ והביטחון. הבחירות המיותרות שנכפו עלינו על ידי נתניהו – שכשל בהרכבת קואליציה והקמת ממשלה רק בשם ניסיונות היחלצות מהאשמות בשוחד, מרמה והפרת אמונים – הכניסו את כל המדינה למצב חירום לאומי אמיתי; מצב חירום שבו ועדות הכנסת משותקות, משרדי הממשלה פועלים באי-ודאות והכנסת לא רק שלא יכולה לחוקק, היא גם לא יכולה לפקח על פעילות הממשלה. ואיזו ממשלה בכלל? ממשלה זמנית, שאפילו לא קיבלה את אמון הכנסת האחרונה שנבחרה. בדיחה וטרגדיה גם יחד. זו הסיבה שפניתי ליושב-ראש ועדת הכספים הזמנית חבר הכנסת גפני וביקשתי ממנו לקיים דיון חירום בנושא פתיחת שנת הלימודים; זאת, בעקבות הצורך לטפל בנושאים רבים, למשל, עצירת התקציב לבניית כיתות לימוד. 1,600 כיתות לימוד, אדוני היושב-ראש, לא קיבלו הרשאה תקציבית. צהרונים – כבר דובר פה היום. מדובר על שנת לימודים, בסך הכול 980 מיליון שקלים לשנה שלמה. במי אנחנו פוגעים? באותם ילדים למשפחות באשכולות הסוציו-אקונומיים הנמוכים, בפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות; צהרון – מה שמאפשר להורים לצאת לעבודה במשרות מלאות. הנשים, כמובן, הן הראשונות שנפגעות, הן לא יכולות לצאת ליום ארוך. והתשלום יושת על המשפחות האלה אם ירצו מסגרת חינוכית נאותה לילדים שלהן. הנושא של השאלת ספרים – גם, מאוד מסובסד – הנושא תקוע. תוכניות חינוכיות, פעילויות קיץ, נוער בסיכון, תשלומי הורים, ביטוח תלמידים – כל הנושאים האלה ועוד רבים אחרים היום תקועים בגלל שאין ועדות כנסת. בנוסף לזה, גם אין שר חינוך המכהן בפועל. אני שמחה שליוזמה הזאת שלי הצטרפו חברי כנסת נוספים כמעט מכל סיעות הבית. אתמול, במהלך הדיון בוועדת הכספים, כבר השיב לי היושב-ראש שיפנה אל יושב-ראש הכנסת בבקשה להקים ועדה מיוחדת לנושא החינוך ופתיחת שנת הלימודים. תודה ליושב-ראש על שנענה במהרה, ואני מברכת על ההחלטה להקים ולפתוח את ועדת החינוך הכל-כך מתבקשת. כולי תקווה שהוועדה תוקם במהרה ותתכנס בהקדם. מניסיוני, הן במשרד החינוך והן כמנכ"לית משרד ממשלתי, אני יודעת כמה עבודה נדרשת ועד כמה חשובה ודאות תקציבית כדי שב-1 בספטמבר תיפתח שנת הלימודים כסדרה. זהו יום חגיגי, יום משמח, יום שבו מאות אלפי ילדים נרגשים צועדים לראשונה לכיתות א', לגני הילדים, לכל בתי הספר, עם הורים נרגשים לא פחות ומלאי תקווה לעתיד טוב עבורם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר_המשך >> זוהי המשימה שלנו, משימה שחייבת להתבצע גם לאחר פיזור הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', ואחריה – חברת הכנסת גרמן. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, מזכירת הכנסת, גבירותיי הרשמות, אני רוצה לפתוח באיחולי מזל טוב. לפני כמה שבועות, ב-19 במאי, חגגנו 71 שנים להכרזה של מועצת המדינה הזמנית על מצב חירום. האבסורד הוא שאנחנו בשנת 2019, ומצב החירום עדיין איתנו. 71 שנה, והסוף לא נראה באופק. ראיתי את הסקירה המפורטת של הלשכה המשפטית של הכנסת על הגלגול ההיסטורי של התהליך שהביא אותנו כעת, בשנת 2019, להאריך את ההכרזה על מצב החירום. הסיבה היחידה להארכה הזו היא שורה של חוקים שטרם תוקנו ושנסמכים על הכרזה זו. מה אני אגיד לכם, חבריי חברות וחברי הכנסת – קצת אבסורד, לא? אני יודעת שבזכות עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ החל תהליך שהביא עד כה להסדרה של 144 צווים וארבעה חוקים שהתקיימו מתוקף מצב החירום – מה שמראה לנו שלאורך כל השנים היה אפשר, אבל פשוט הלכו שוב ושוב אל הפתרון הקל – האריכו באופן אוטומטי את מצב החירום. איזה אבסורד. ואם אנחנו בענייני אבסורדים, אותו בג"ץ שאליו הוגשה העתירה – ובזכותו החל התהליך הזה בכנסת שהוביל את הממשלה להתחיל להסדיר את הנושא, הוא הבג"ץ שחלקים בצד הזה של המליאה – בצד הזה בעיקר – רוצים להחליש, לכופף, לבטל, לרסק, או במקרה הטוב, לעלות עליו עם D9 – זה אותו בג"ץ שראש הממשלה הזמני שלנו שוקל עכשיו להגיש עתירה אליו על מנת שידחה את השימוע שלו, כדי שלכאורה הוא יוכל להתכונן בשקט לבחירות שכפה עלינו, כדי שאם ייבחר שוב הוא יוכל לחוקק את פסקת ההתגברות, כדי שבג"ץ לא יוכל למנוע את החסינות שלו. מבולבלים? בצדק. ברוכים הבאים למדינת האבסורד. כשנוח לו, יודע ראש הממשלה לפנות לבג"ץ. אחרי הבחירות, כשבג"ץ עלול לאשר את הסרת חסינותו, זה כבר מסוכן לו, אז מה עושים? פסקת התגברות מורחבת גם על החלטות מינהליות, והופ, בג"ץ לא יכול להתערב בנושא החסינות ונתניהו מקבל פתק "צא מהכלא". כך הוא אולי יימלט מהדין, אבל אנחנו לא נימלט מהמשמעות הגורפת של פסקת ההתגברות המורחבת. המשמעות של החלשת בג"ץ היא לא אותו איזון בין רשויות שמבקרי השיטה הנוכחית כל כך אוהבים לדרוש; התוצאה היא ריסוק הדמוקרטיה שלנו וסלילת הדרך לשלטון כל-יכול, שלטון שאין שום רשות שיכולה לעצור ולרסן אותו. לשם אנחנו הולכים אם תוכנית-העל הזו תצליח. ואנחנו לא ניתן לזה לקרות. אנחנו כאן – כל הזמן, דרך אגב – האלטרנטיבה שתשים את האזרחים בראש, שתדאג לטובתם – בבריאות, בדיור, בתחבורה הציבורית, תדאג לקשישים, תדאג לסביבה. המדינה היא של האזרחים, ולא של השליט. יש גם משהו סמלי בכך שהמושג מצב חירום עולה כאן היום דקה לפני שהכנסת הקצרה ביותר בתולדות המדינה מתפזרת. אנחנו בהחלט במצב חירום – אבל מצב חירום ערכי, מוסרי, של מי שמוביל אותנו. ראש הממשלה נתניהו, ראש ממשלה שחשוד בכפוף לשימוע בשוחד, מרמה והפרת אמונים, יודע שאם יורשע ולו רק בחלק מהעבירות שבהן הוא מואשם, הוא צפוי לשבת בכלא, והוא עושה הכול כדי להימלט מההליך המשפטי שצפוי לו בבית המשפט, ובדרך מוכן להקריב את מדינת ישראל, את אזרחי ישראל ואת הדמוקרטיה הישראלית. הבחירות הקודמות, שהוקדמו בשל ההליך המשפטי, וכמובן הבחירות החוזרות עכשיו בעקבות הכישלון שלו, של ראש ממשלה חשוד, סחיט ולחיץ, להרכיב ממשלה; הגרירה של מדינה שלמה למערכת בחירות בזבזנית, השיתוק של הממשל – הכול אפשרי, הכול כשר כדי לנסות ולמלט אותו מדין. זהו מצב חירום ערכי ומוסרי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת איימן עודה – סליחה, חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה, גברתי. אני מצטער שאני צריך להזכיר את זה, אבל תעמדו בשלוש דקות, כי זה תקנון הכנסת. תודה. << דובר >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אני מאוד בעד להכריז על מצב חירום. מצב חירום לדמוקרטיה בישראל – זהו מצב החירום, במקום שבו מחזקים את הרשות המבצעת, במקום שבו שומרים על ראשה ומנסים לעשות הכול כדי שלא יעמוד לדין, ובואו נזכור: יש לנו ראש ממשלה שעומדים נגדו תיקים – כן, בכפוף לשימוע – על הפרת אמונים, מרמה ושוחד. אלה, זה המקרה. במקום שבו מנסים, כמו שאמרה גם חברתי, לצמצם את כוחה של הרשות השופטת, לבטל את היכולת שלה לבצע את הביקורת השיפוטית, וכן, להביא לחוק פסקת התגברות מורחבת – במקום כזה צריך להכריז על מצב חירום לדמוקרטיה. שלשום קיבל בג"ץ החלטה יוצאת דופן: הוא הוציא צו עשה לוועדת הפנים וחייב אותה להתכנס עד דצמבר השנה ולדון מחדש בהחלטה לגבי הפנסיות של ראשי הערים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב – – << דובר_המשך >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואני רוצה לספר לכם – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – חברת הכנסת גרמן – – << דובר_המשך >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז רק לקחת לי את הזמן, היושב-ראש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – אין סמכות לבג"ץ להתערב בנושא הזה. דרך אגב, זו עוד חוצפה שלהם, עוד צעד תקדימי. הוא קובע גם לוועדות הכנסת – דרך אגב, זה משהו תקדימי, זה משהו תקדימי. עוד מעט הוא יגיד לנו גם מה לדבר ולא לדבר פה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת אמסלם. << דובר_המשך >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אמסלם ממש לא מסכים איתי, ואני לא מסכימה איתו, וזה ויכוח מאוד ידוע. על כל פנים, אחזור, ונא לקחת לי את הזמן – בג"ץ קבע חד-משמעית: ועדת הפנים חייבת להתכנס ולדון מחדש בהחלטה שהתקבלה ב-2017. ואני רוצה לספר לכם, חבריי, אם אתם לא יודעים, שבשנת 1998 הפסיקו את עבודתם, את תפקידם, כשבעה נבחרי ציבור. בזמן שהפסיקו את עבודתם לא הגיעה להם פנסיה תקציבית על פי החוק, אבל קרה מקרה, טעות או לא, והם המשיכו לקבל את הפנסיה שלהם. ב-2005 משרד הפנים גילה את הטעות. מה עשה משרד הפנים? כלום. הוא לא ביטל להם, לא ביקש מהם את הכסף, המשיך לתת להם את הכסף שלא מגיע להם. ב-2012 ניסתה ועדת הפנים לשנות את הגזרה ולהכשיר את זה, אבל חבר הכנסת שהיה היושב-ראש, אמנון כהן, לא הסכים לכך. גם שנה לאחר מכן חברת הכנסת מירי רגב, שהייתה יושבת-ראש הוועדה, סירבה לטפל בנושא. ב-2017 חבר הכנסת אמסלם, שלא חושב כמוני, קיבל את ההחלטה, והכשיר את הפנסיות הלא-חוקיות. לא רק שלא ביקשנו מהם לתת את כל הכסף הציבורי שהם קיבלו; לא רק שלא קיבלו את ההמלצה של היועץ המשפטי של הוועדה שבא ואמר: אוקיי, קיבלו, טעות, עד כאן, ומכאן ולהבא נפסיק, אלא הכשירו פנסיות כדי שיוכלו לקבל את זה עד סוף ימיהם. אנחנו הגשנו עתירה – אני כחברת כנסת ועו"ד שגית בידרמן – ובג"ץ, שדן בעתירה, עשה ככל יכולתו כדי לבקש מוועדת הפנים לשבת ולדון מחדש בהחלטה הלא-סבירה הזאת. הוא ביקש, הוא המליץ, הוא רמז. זה לא עזר. אחרי שנתיים וחצי, שלשום, הוא קיבל החלטה חד-משמעית: ועדת הפנים חייבת להתכנס ולדון. הוא לא אומר לוועדה מה לקבל, אבל היא חייבת לדון. חברים יקרים, את זה בג"ץ לא היה יכול לעשות אם הייתה לנו פסקת התגברות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חברת הכנסת גרמן, גם היום הוא לא יכול לעשות את זה. הוא חרג מתפקידו. << דובר_המשך >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר_המשך >> היכולת של בג"ץ לעשות ביקורת שיפוטית על החלטות מושחתות – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אגב, ממתי – – – << דובר_המשך >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – חסרות סבירות, שגוזלות כספי ציבור, ונותנות את כספי הציבור לחמישה נבחרים – לא למסכנים אלא לאנשים שהרוויחו וממשיכים להרוויח. וזאת לדעת – אם עובד ציבור היה מקבל תוספת ביגוד שלא כחוק היו מבקשים מנו להחזיר כל פרוטה בדיעבד, אבל נבחרי ציבור? למה לא – בואו ניתן, אם אפשר. זאת הייתה החלטה מושחתת, וטוב ומזל שיש לנו מצפן ומצפון בדמות בג"ץ, שבא ועומד על האינטרס הציבורי. אני רוצה לסיים בדבריו של השופט ברק: אם אנחנו לא נדע לשמור על בג"ץ, בג"ץ לא יוכל לשמור עלינו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רק אעיר לחברת הכנסת גרמן – עשינו הרבה דיונים בעניין. היא אפילו לא מכירה את כל הנושא לעומק. אבל גם פה, אם בג"ץ חושב שהוא יפסול את ההחלטה – הוא לא יכול להחליט שהכנסת תדון. זה לא מהסמכות שלו. הם בכלל עשו פה דבר שלא ייעשה. מעולם זה לא קרה בתולדות המדינה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> חבר הכנסת דודי אמסלם, אתה טועה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוד מעט הם יחליטו גם מה נגיד פה בדוכן. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אתה טועה. אתה טועה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני טועה? בוודאי אני טועה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דודי, בבקשה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איזו שאלה. אני תמיד טועה, גב' גרמן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני, שלוש דקות. חבר הכנסת עודה, תפדל. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ששש, חברים, אתם מפריעים לחבר הכנסת – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול – תקשיב, הסמכות זה של ועדת הפנים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> אתה צודק, אבל – – – שהוא רוצה לתת לך עוד משהו רק כדי לא לפסול – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רק שנייה, דיונים, רק שנייה, פומביים. כמה דיונים עשינו? נפגשנו, השקענו בזה עשרות שעות. אבל אם הוא רוצה לפסול, שיפסול. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> הוא לא רוצה לפסול. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול לחייב ועדה בכנסת לעשות דיון. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> הוא – – – תמיד לא לפסול. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא רוצה לעשות דיון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זהו. תודה רבה. אני מבקש. תודה רבה. אדוני, שלוש דקות. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני חושב שאנחנו ניצבים עכשיו מול אחת מהשאלות הגורליות ביותר. השאלה היא אם אנחנו רוצים לחיות במדינה טבעית או במדינה ארעית, במדינה שבונה בצורה אסטרטגית או מדינה שמתנהלת מיום ליום. זו מדינה שאין לה גבולות, זו מדינה – היחידה בעולם, דרך אגב – שאין לה גבולות. זו מדינה שמקדמת חוקים לאומיים לקבוצת הרוב ולא לקבוצת המיעוט, כמו חוק הלאום למשל. דרך אגב, זה גם מעיד על חוסר ביטחון עצמי בקרב קבוצת הרוב, כי תמיד היא רוצה לחזק את עצמה. האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שחיה על חרב כל חייה, כמו שאמר ראש הממשלה נתניהו? אנחנו רוצים לחיות במדינה שנמצאת כל הזמן, כבר 70 שנים, במצב חירום? אני חושב שמה שקורה פה זה חלק מהשאלה הגורלית הזו. כשאני מתבונן בדיון עכשיו בכנסת, אני חושב שהמדינה הזו, הממשלה, רוצה לשעבד את העם דרך מצב חירום מנטלי, דרך מצב חירום מנטלי. אני רואה פה בדיוק את הספר של ג'ורג' אורוול, 1984, שהמלחמה היא שלום, שהחירות היא עבדות, שהבורות היא כוח, שהאח הגדול עינו פקוחה. בדיוק 1984 של ג'ורג' אורוול, בדיוק כך. אני רוצה להזכיר לחברי הליכוד – אמסלם, זה מנחם בגין המנהיג המיתולוגי, ולא אני, איימן עודה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כל הזמן אתם – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מנחם בגין, בשנת 1951, מעל דוכן זה אמר כך: ישנם חוקים רודניים, ישנם חוקים בלתי מוסריים, ישנם חוקים נאציים. זה מה שאמר מנחם בגין על חוקי החירום שאנחנו מדברים עליהם עכשיו. אני אישית לא הייתי משתמש במונח כל כך קשה זה, אבל אני רוצה להשאיר אתכם בדיון פתוח ביניכם – אתם, חברי הליכוד – לבין מנחם בגין. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת אמסלם, בגין אמר את זה על המשטר הבריטי שעשה את המעצרים המינהליים של חברי המתחרות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה לא משנה. אני מציין עובדה היסטורית. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תקנות שעת חירום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן. גם ב-77' הוא אמר את זה פה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת איימן רק לא מספר לנו באיזו תקופה זה היה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בתקופת מפא"י – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אז זהו, לכן ציינתי עובדה היסטורית. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בתקופת מפא"י, בתקופת מפא"י. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא הבעתי שום דעה. חבר הכנסת גדי יברקן, בבקשה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה בתקופת מפא"י. ודרך אגב, אני לא מרגיש טוב כשאני מצטט את הציטוט הזה. אני אישית לא מרגיש נוח, אבל רציתי שתתעמתו קצת – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> גם הוא מתהפך בקבר כשאתה מצטט אותו. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הוא מתהפך בקבר גם בגלל שאתם הממשיכים של דרכו, למרות שאני לא מסכים עם דרכו. << דובר >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על נושא שככל הנראה לא תהיה בו מחלוקת – כרגע לפחות – בבית הזה, וזה מצב החינוך בישראל. חבר הכנסת אמסלם ויושב-ראש ועדת החינוך יעקב מרגי, אני בטוח שבנושא הזה כולנו נסכים. מצב החינוך בישראל – אני מגדיר את זה – החינוך בישראל הוא כיפת הברזל האמיתית של מדינת ישראל ושל האזרחים. במדינה שעד לא מזמן גם לא גילו נפט או זהב, ההון האנושי של מדינת ישראל היה הערובה הביטחונית והחינוכית של מדינתנו. אמר יאנוש קורצ'אק: "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים". זאת אומרת, אני כמי שייסד ועמד בראש מכינה קדם-צבאית, אני כבר רואה את הפערים החברתיים העתידיים של מדינת ישראל בעשור הבא והלאה. בעצם נוצר מצב שמי שלא עובר במכינות קדם-צבאיות היום, בעוד עשר שנים, ככל הנראה – בשנות שירות, מכינות קדם-צבאיות, תנועות נוער – ככל הנראה שהוא יהיה כמה צעדים אחורה מחבריו באותו דור. היום אפשר להצביע על מפת ארץ ישראל ולשים את האצבע ולדעת בעוד חמש-שש שנים איזה ילד ייוולד שם, מה תהיה רמת החינוך שלו. לצערי הרב אנחנו יכולים גם לדעת את שמות המשפחה שלהם ואת הצבע שלהם ברגע שאנחנו נצביע. אם מדינת ישראל חפצה לגדל כאן דור של אנשים שיקבלו את מדינת ישראל לעתיד וינהלו אותה וינהיגו אותה, אז כדאי מאוד שנתחיל לשקול באמת לעשות רפורמה במערכת החינוך. הגוף היחידי במדינת ישראל שלא עובר רפורמה זה משרד החינוך. אני מציע, ובכנסת הבאה אני מתכוון באמת לקיים גם דיון לעומק בנושא הזה, שאולי הגיע הזמן לסיים את הבגרויות בכיתה י"א, וכיתה י"ב תהיה שנת שירות, שנת ערכים, שנת מכינה, כי אנחנו כבר רואים את הנתונים בצבא של מי שעובר במכינה קדם-צבאית ובשנות שירות: הרוב הגדול של בוגרי בה"ד 1 הם בוגרי מכינות קדם-צבאיות. כך גם בקורס טיס, כך גם ביחידות מובחרות, וזה משפיע עליהם ועל החברה הישראלית כשהם משתחררים מהצבא. וכמובן בנושא הזה של החינוך, לא רק של נושא חינוך של האזרחים היהודים בישראל אלא גם לתת חינוך ראוי ותשתיות לאזרחים הערבים במדינת ישראל. חינוך לא צריך להיות רק למי שיש לו כסף, ואני אתן דוגמה אחת, אדוני היושב-ראש, ואני מסיים: כשהקמתי את המכינה, את מכינת בארי שנמצאת בכפר סבא – כשהקמנו את המכינה, אמרתי: אני לוקח 1,500 שקל מכל חניך, כי נוצר מצב שרק מי שיש לו כסף מתקבל למכינות קדם-צבאיות, ומי שאין לו, לא מגיע למכינות קדם-צבאיות. ובסופו של דבר, עם סבסוד נכון, ועם זה שפותחים את הדלת לכל הנוער בישראל לעבור בגוף כזה, זה אומר שמדינת ישראל מקבלת נוער ערכי, מוסרי, ומעל הכול אזרח טוב ולמופת במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יברקן. חבר הכנסת צבי האוזר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עפר שלח. << דובר >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו דנים כאן במצב החירום במדינת ישראל, אבל אני רוצה להפנות את תשומת הלב למצב החירום שהוכרז לאחרונה ברמת הגולן. ולמה מצב חירום? כי הינה לפתע פתאום ממשלת ישראל, ממשלת ימין חזק, מתעוררת ומחליטה אחרי שנים רבות להקים יישוב חדש ברמת הגולן. עכשיו, למען האמת, אדוני היושב-ראש, זה לא בדיוק יישוב חדש. אתה מכיר לבטח את המושג ישראבלוף. אז יש איזשהו ישראבלוף גם בממשלת ישראל, שנורא רוצה להתאמץ ולהקים כאילו יישוב חדש בגולן. אבל עדיין צריך לברך את המעש הזה, כי לפני כן לא עשו שום דבר. עכשיו לקחו את היישוב ברוכין, שהיה יישוב מוזנח ושממשלת ישראל יכלה בכל רגע בעשר השנים האחרונות לבנות אותו, ליישב אותו, לאכלס אותו, והחליטו לעשות את אותו ישראבלוף ולקרוא אותו על שם הנשיא טראמפ. כן, עדיין לא יודעים אם זה ייקרא רמת טראמפ או רמת הנשיא טראמפ. זה די נחמד, למרות שאם בודקים, כל היישוב החדש על שם טראמפ זה 109 משפחות. אני חושש שזה קצת פגיעה בכבודו של נשיא ארצות הברית. אני לא יודע אם נשיא ארצות הברית יודע שהיישוב הגדול על שמו, 109 משפחות, זה בערך – הייתי אומר – בין ארבע לחמש קומות בבניין בניו יורק. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אולי תגלה לו – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> זאת אומרת שפעולתה הברוכה של הממשלה למען יישוב הגולן היא בערך חמש קומות בבניין ממוצע בניו יורק, ועל זה החגיגה. אבל לפחות כשהייתה צריכה להיות החגיגה, הינה התבשרנו שנדחתה החגיגה. ולא ברור מדוע אחרי ה-read my lips של ראש הממשלה שאומר: נקים יישוב, הייתה צריכה אתמול להיות הנחת אבן פינה, ואין. אני לא יודע אם זה נדחה בשבוע, בחודש, אחרי הבחירות, נדחה בכלל, האם זאת מניפולציה של לקחת את חמש הקומות האלה ולנסות לייצר מהן סיפור לקראת הבחירות. אבל הסיפור האמיתי של הבחירות הוא השממה בגולן. עד היום, אדוני היושב-ראש, 25,000 מתיישבים בלבד ב-52 שנה. זאת אומרת, זה בערך ממוצע של 400–500 איש לשנה. בשנים האחרונות זה פחות. זה פחות או יותר הריבוי הטבעי ברמת הגולן. ולכן, וכאן אני אסיים, אני מציע להכריז, אכן, על מצב חירום בגולן. אני מציע להטיל – שמענו אתמול שמנכ"ל משרד ראש הממשלה יואב הורוביץ, אדם ראוי, רציני, מסיים את תפקידו. אולי זאת ההזדמנות באמת להודות לו בשם הבית הזה, בשם מדינת ישראל, הוא עשה משימה ראויה. מציע למנכ"ל החדש להטיל משימה לאומית: תוכנית חירום להכפלת ההתיישבות בגולן בשלוש השנים הקרובות. רק ככה יובהר שהגולן הוא כבר לא פיקדון זמני, לא ממתינים לאיזה משא ומתן עם הסורים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> ורק ככה יובהר שלא רק החלטה אמריקנית להכיר ברמת הגולן הייתה השנה אלא גם סוף-סוף החלטה של ממשלת ישראל להכיר בריבונות ישראל בגולן. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת צבי האוזר. חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח. חברת הכנסת אורית פרקש-הכהן, בבקשה. אחריה – אסף זמיר. << דובר >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר >> אדוני יו"ר הכנסת, חברי הכנסת, אנחנו אכן במצב חירום, וכמו שחבריי האחרים אמרו, לא במצב חירום שעליו הכריזה המועצה הזמנית של המדינה עם הקמתה, כשנזרקה ישר למלחמה קיומית על הישרדותה; אנחנו במצב חירום לאומי, ערכי, מוסרי, מנהיגותי, חברתי. וכמו שאני אומרת להרבה אנשים ששואלים אותי מה אני עושה בעולם הפוליטי, אני אומרת את האמת, שאני חושבת שאין זמן יותר מדאיג – ולעשות מעשה, ולא לשבת בסלון ולקטר. אנחנו במצב חירום כי ראש הממשלה החליט שעדיף להקפיא את עבודת הממשלה; כפה על כולנו פיזור משיקולים אישיים במקום להחליט לחסוך מהציבור 4 מיליארד שקלים של עלות בחירות נוספות, ובעצם אולי לתת את המנדט לגוף אחר לנסות ולהרכיב ממשלה. אנחנו במצב חירום כי עד להקמת הממשלה הבאה תעבור לכולנו כמעט שנה שבה הממשלה ממשיכה לפעול ולעשות את מה שהיא רוצה, בלי שום פיקוח, בלי שום פיקוח פרלמנטרי, ובעצם עם כנסת משותקת ללא ועדות. אנחנו במצב חירום כי שרים מפוטרים וממונים לתקופות כל כך קצרות, כאילו אין משמעות לעבודה מקצועית או ליישום מדיניות ארוכת טווח. אין להם שום יכולת לטפל במדיניות ארוכת טווח בתקופה כל כך ארוכה של ממשלת מעבר. ואני רוצה להזכיר לכולנו שאנחנו דה פקטו בממשלת מעבר של שנה פלוס. שרים גם נבחרים לתפקיד שלהם לא לפי היכולות המקצועיות, ההתאמות המקצועיות שלהם, אלא כמו שאמר שליח ראש הממשלה נתן אשל לשר המשפטים – לחפץ להיות שר משפטים, האדון סמוטריץ': פשוט זה לא שיקול פוליטי, זה אישי. אנחנו צריכים מישהו שיטפל בעניינים בצורה שתהיה נוחה לראש הממשלה, לאו דווקא בנושאים של שמירת מערכת המשפט או קידום יוזמות חקיקה חשובות. אנחנו במצב חירום כי אין מינויים מקצועיים חשובים בשירות הציבורי. כי יותר חשוב שנהיה בסיבוב נוסף של בחירות. שוב נמתין חצי שנה עם משטרה ללא מפכ"ל; אין לנו סגני ניצבים; אנחנו מעוכבים ביישום התוכנית הרב-שנתית הבאה של צה"ל; אנחנו מעוכבים ביישום הסכם הסיוע גדול עם ארצות הברית. בכלל – אין משילות. אני חברת ועדת כספים – אי-אפשר לדון בשום דבר. רק לפני שבועיים נתנו איזה פלסטר בנושא העלאת גיל הפרישה לנשים. דחינו את זה לעוד חצי שנה, בפרטאץ'. אין משילות, זאת ממשלת מעבר. אין סמכות לטפל בכלום חוץ מלגלגל תפוח אדמה אחד רותח ולהמתין לתפוח האדמה הבא, להביא למישהו אחר. הגירעון תופח – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם אפשר משפט סיום, בבקשה. << דובר_המשך >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אין בעל בית כלכלי. אנחנו במצב חירום כי ההתנהלות הכלכלית נעשית כלאחר יד. בוועדת הכספים העברנו מיד ליד 13 מיליארד שקלים בהעברות שוטפות. בלי לראות מה מצב הגירעון, בלי לראות מה החריגה מהתקציב, כאשר אני מבינה שאפילו הממשלה עצמה, הנתונים הם לא בפניה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, אני מבקש לסיים. << דובר_המשך >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> מצב החירום שלנו, שאני רוצה לדבר עליו – ואני מסיימת – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> את פשוט לא שומעת? << דובר_המשך >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – הוא מוסרי וחברתי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו צריכים לטפל בחוסן החברתי שלנו ולייצר מנהיגות מאחדת, שלא מרסקת את כל מה שנוגע באדם אחד. בכוחנו למנוע את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת אורית פרקש-הכהן. חבר אסף זמיר, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה. << דובר >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי וחברות הכנסת, אנחנו מתכנסים היום כדי לאשר את המשך מצב החירום בממשלה ובכנסת, שהחליטה על פיזורה, ומנעה מעצמה בעצם את היכולת לטפל בעניינים שהם באמת ענייני חירום של החברה הישראלית. אני רוצה לתת דוגמה אחת למשהו שהכנסת הזו, בגלל פיזורה, לא תוכל לטפל בו, והוא סגירת שדה דב, שעתידה להתממש ב-1 ביולי והולכת להיות מכת מוות על פרויקט לאומי שנקרא העיר אילת. אני חושב שחובה על הכנסת הזו, חובה על ממשלת ישראל וחובה על ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו למצוא את הזמן ואת היכולת, גם תוך כדי הכנסת המפוזרת, ולאפשר את דחיית הסגירה על מנת למצוא פתרון אחר. האינטרס של כולנו הוא אילת חזקה; האינטרס של כולנו הוא לעודד אנשים לגור באילת; האינטרס של כולנו הוא לאפשר צמיחה כלכלית באילת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שאלה עובדתית, אסף, אתה הרי מכיר את הנושא. הממשלה לא מוסמכת לעשות את זה בלי הכנסת? << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> הממשלה מוסמכת. אגיד לך יותר מזה, היושב-ראש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הדחייה הזאת, אני מתכוון. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> ראש הממשלה, שהוא שר הביטחון, מוסמך לייצר את הדחייה הזו. עכשיו אני רוצה, ברשותכם, במילה אחת להסביר. שדה דב יושב על קרקע שבחלקה היא פרטית ובחלקה היא בבעלות הממשלה. יש אנשים שאומרים, אולי בצדק, שעל קרקע פרטית צריך לאפשר לאנשים את היכולת לבנות את ביתם. הלכה עיריית תל אביב יפו יד ביד עם עיריית אילת ואישרה תוכנית שמפנה את כל השטח הפרטי ומאפשרת את מימושו על ידי בעליה, ושמרה את השטח הציבורי שבבעלות הממשלה ועיצבה בו טרמינל שיאפשר את המשך הפעילות של השדה. אבל משרד האוצר וממשלת ישראל מעוניינים בכסף שהקרקע הזו יכולה לייצר. יש לנו גירעון גדול שיצרה הממשלה הזו, היא צריכה לייצר מקורות הכנסה. ומי הולך לשלם את המחיר של הגירעון הזה? תושבי העיר אילת. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל בית חולים יוספטל, על פי משרד הבריאות, איננו יכול לספק שירותים רפואיים רבים שתושבי אילת צריכים לקבל, ולכן הוא מפנה אותם אל בתי החולים במרכז. יש חולי דיאליזה שנוסעים לקבל את הטיפול הנדרש פעם בכמה ימים. << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> אז למה אילת הזיזה את השדה שלה? << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו עכשיו מדברים על שדה דב, ולא על העבר, אלא על ההווה ועל היכולת למנוע. אני לא כאן בשם – – – << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> לכן אני שואל: למה אילת – – – << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני לא כאן בשם עיריית אילת, אני כאן בשם תושבי העיר אילת ותושבי מדינת ישראל והתעופה הפנים-ארצית, ענף המלונאות והתעשייה, היכולת של בעלי עסקים קטנים בעיר אילת להמשיך ולקבל סחורות, היכולת של משרדים אילתיים לגייס כוח אדם מהמרכז והיכולת של תעשייה אילתית שלמה – – << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> אז למה הזיזו את השדה באילת? << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – להתקיים מהעורק הזה, שנמל התעופה בן-גוריון לא יעמוד בעומס שלו. ואנשים שיצטרכו היום לנסוע מתל אביב או מהמרכז לנתב"ג כדי לטוס לאילת, לנחות בתמנע ולנסוע בעיר, יוותרו על ההזדמנות, ימצאו חלופות אחרות. אנחנו כבר רואים בנתוני המלונאות של חודש מאי ירידה של עשרות אחוזים לעומת הנתונים של שנה שעברה. אני אומר לכם שאנחנו עכשיו מבחינת אילת במצב חירום, ואני קורא לראש הממשלה לממש כשר הביטחון את תפקידו ולמנוע את סגירת שדה התעופה עד למציאת פתרון אלטרנטיבי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו מתכנסים פה היום לדיון בנושא של הארכת מצב חירום במדינת ישראל. יש צדדים לכאן או לכאן – כן צריך להאריך או לא צריך להאריך, אבל אתמול ישבתי בוועדת כספים, ואני שומע את הדיון המוצדק כל כך על נושא הצהרונים. אלפי בתי אב לא יודעים אם יהיו להם צהרונים. מי שיש לו יכולת לשלם, אז הוא בסדר, אבל מי שאין לו יכולת, מה הוא הולך לעשות? הולכים להזעיק את הסבתות, שיתחילו לשמור על הילדים. ואחרי זה מגיע הדיון על המוכש"ר, ילדים מוגבלים – אין כסף. יש חוק שחייב את משרד החינוך לשלם, רק החטא היחיד שלהם – היותם חרדים. משרד החינוך החליט לא לתקצב אותם, מצב חירום, אין כסף. אבל מדינת ישראל מחליטה לצאת לבחירות. מחליטה לצאת לבחירות, הכנסת מתכנסת ומפזרת את עצמה. אבל למה? אני הולך ברחוב, אנשים שואלים אותי: למה פיזרתם את עצמכם? על גחמה של איש אחד. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני, כאדם חרדי – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> של מי? של מי? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא אמרתי מי. כבר נשמע. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה הצבעת בעד? תגיד לאנשים שהצבעת בעד. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני, כאדם חרדי, רגיל שמסיתים נגדי, רגיל שמדברים נגדנו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תגיד לאנשים שהצבעת בעד. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> בסדר, נולדנו ככה, כנראה, לצערנו, נצטרך עוד הרבה שנים לחיות עם זה – כותרות נגד הציבור החרדי. יודעים לחיות עם זה, מתמודדים עם זה. הגענו לכנסת עכשיו עם 16 מנדטים על אף זה. אבל לראות את האדם, הידיד הגדול ביותר שלנו, שיחד איתנו גנב 120% הצבעה, שאנחנו בש"ס הקמנו איתו מטות משותפים בהרבה מקומות בארץ, האיש שהורה למפלגה שלו להצביע פה בכנסת הקודמת בעד חוק הגיוס הפרטי – לא של צה"ל, הפרטי – של אחד מחברי הכנסת; לא היו שם יעדים, לא היה תאריך פקיעת חוק, שום דבר. תמכו. אילולא בג"ץ, עד היום היה חוק במדינת ישראל בתמיכתו של איווט ליברמן. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו הצבענו נגד. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> האיש הישר והנציגים שלו, ואתה ביניהם, בוועדת כספים. הייתם שותפים. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו הצבענו נגד. לפחות תדייק בעובדות. ישבנו באופוזיציה כשהעברתם את החוק הזה כדי להביא חוק שיפתור את – – – << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> הייתם שותפים לכל הכספים של הציבור החרדי ולא הייתה לכם בעיה עם זה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> היינו באופוזיציה, מה לעשות? מה לעשות? לפחות תדייק. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> הייתם ידידים שלנו, וביום בהיר החלפתם צד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – ליברמן הוא לא שונא חרדים, הוא אוהב את – – – שלו. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לפחות תדייק. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> יום אחד מימין הפכתם לשמאל. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ותדייק גם מי הצביע בעד פיזור הכנסת. 16 מנדטים בעד פיזור הכנסת. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתם, ביחד עם מרצ וחלק מכחול לבן, פעלתם מתוך מניעים אישיים נגד ראש הממשלה נתניהו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתם – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת מלכיאלי, תמתין שנייה. עודד – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> עודד, אם אתה מפריע ולא רק מעיר הערות, אני לא אוציא אותך, אבל אני אתן לו עוד דקה. אז אם אתה רוצה שהוא ימשיך, אתה תמשיך להפריע. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תהיה לו עוד דקה להמשיך לפזר שקרים. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> ואני אומר: ליברמן הפך את עצמו – בצער גדול – מימין לשמאל, מאוהב ושותף לחרדים לאויב החרדים. לא אויב חרדים; עכשיו משתלם לו להיות אויב החרדים. שלא תטעו, ליברמן הוא לא אנטי-דתי והוא לא אנטי-חרדי – עכשיו שווה לו להיות כזה. איש ללא עקרונות, אדם שההן שלו היום כבר לא יהיה נכון למחר. ואני רוצה לומר משהו: אנחנו מקצצים כספים – אמרתי, יש עכשיו דיון על ניצולי שואה, ועל ילדים מוגבלים, ועל צהרונים – ויוצאים לבחירות בגלל גחמה של איש אחד. על שנאה לראש הממשלה נתניהו הוא גרר את כל המשק לטירוף הזה. למה? אתה יודע מה? אני חי עם מסע השקרים הזה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בשביל זה הצבעת נגד? בגלל זה הצבעת נגד פה בכנסת? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> עם השקרים נגדנו אני יודע לחיות, אבל להיות כזה הפכפך יום אחרי יום, לשקר ולרמות את כולם, זה דבר שלא היינו. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מבקש לסיים. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> בזה אני מסיים. אני מצפה מכל יושבי-ראש הסיעות – תעמדו בכנסת מאחורי מה שהבטחתם לבוחרים. אתם הבטחתם לבוחרים להיות ימין, הייתם צריכים לעמוד בזה. עקרתם את עצמכם למחנה השמאל. עקרתם את עצמכם מלהיות שותף של הציבור הדתי והחרדי לאנשים ללא כלום, שאי-אפשר לסמוך על המילה שלהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאלי. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אחריו – חבר הכנסת איתן גינזבורג. << דובר >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בדיון על ענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום, אמרו לי מצב חירום נוכח – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו מדברים על מצב חירום, אז הייתי משוכנע ובטוח שאו-טו-טו מצב החירום באמת נהיה רציני, שפסקת ההתגברות תגיע היום, חוק החסינות יגיע היום, אולי החוק הצרפתי יגיע ביומה האחרון של הכנסת לפני שהיא פיזרה את עצמה לדעת על ידי האגף שנמצא פה משמאלי. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> הוא לא נמצא. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> שנמצא פה, האגף נמצא. לא, לא, האגף נמצא, האנשים לא נמצאים. חלקם לא. אבל למה שאני אעליב? כי חלקם כן. בעוד שבועיים וחצי – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> ולמה שלא תגיד את האמת, שלא הצלחתם לשכנע 61 ח"כים להצביע נגד? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> בעוד שבועיים וחצי נסגר שדה דב. והדבר הזה עובר. הוא עובר את הממשלה, הוא עובר את הכנסת, כאילו דבר לא קרה. אני שירתי באילת שנתיים. גרתי במקום הזה עם משפחתי. המקום הזה הוא באמת רחוק, וכשיש בעיה רפואית באילת שהיא איננה בעיה שגרתית, אתה צריך להגיע למרכז. כשיש לך עסקים, אתה צריך להגיע למרכז. וכשאתה רוצה להגיע למס הכנסה, הרבה פעמים אתה צריך להגיע למרכז. ואם יש ילד חולה, לא עלינו, לא בשפעת, אלא במשהו אחר, אתה צריך למרכז. ומה הממשלה הזאת עשתה כל השנים האלה? כלום. בעצם לא נכון, היא עשתה – היא דיברה. היא הבטיחה שתהיה רכבת, להפוך את כביש הערבה – שהוא כביש דמים, שבכל שבוע כמעט, לצערנו, אנחנו מקבלים תזכורת כואבת על מה שקורה שם. וראש העיר ואנשי העיר יושבים שם ומחכים למושיע, והמושיע לא בא, לא מהבית הזה ולא מהממשלה הזאת. כי יש דברים חשובים יותר. אז היום יצביעו פה על הארכת התקנות, על היהלומים והדבש. יש שם, בתוך הסיפור הזה, כמה דברים שמצדיקים מצב חירום במדינה המיוחדת שבה אנחנו נמצאים. אבל מה עשתה הכנסת בכל התקופה הזאת כדי להפחית את שיעור החקיקה? כלום. היא הייתה עסוקה בחוק צרפתי, בדיבורים על חוק חסינות ובקשקושים אחרים. כשאתה רואה את המצב הזה ויודע שבעוד שבועיים וחצי העיר אילת עוברת זעזוע אמיתי וקשה – זה לא עסק פרטי, בוודאי לא שלי, בוודאי לא של יושבי הבית הזה, אבל זו כן עסקה של ממשלה, גם אם היא רופסת, גם אם היא לא ערכית, גם אם היא לא מתאימה לתפקידה וגם אם היא פיזרה את עצמה לדעת. אני קורא מפה לכל חברי הכנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, לעשות מעשה. בידינו כאופוזיציה המעשים הם מאוד קטנים. הממשלה, זה תפקידה. במקום לדבר על משילות, לדבר על הנהגה, שיתחילו למשול וימשיכו להנהיג, ויצליחו סוף-סוף להביא מזור לעיר הזאת, שהיא כל כך רחוקה, ובעוד שבועיים וחצי מרחיקים אותה יותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. חבר הכנסת איתן גינזבורג. אחריו – חבר הכנסת הרב יעקב מרגי. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בצדק אנחנו מבקשים היום להכריז על שעת חירום – להאריך, כמו בכל שנה, את שעת החירום. חוק-יסוד: הממשלה קובע שאפשר להתקין תקנות לשעת חירום כדי להגן על המדינה ועל ביטחון הציבור. וטוב שהגענו היום לרגע הזה כדי להצביע על כך. כי מצב החירום שלנו הוא לא מלחמתי והוא לא ביטחוני; מצב החירום שאנחנו עומדים בפניו היום הוא שבראשות הממשלה עומד אדם שחושב שאין איש מלבדו. כמעט דיקטטור או רודן. אדוני ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, מה גורם לך לחשוב שמעמדך נישא ומורם מעם? מה גורם לך להרגיש כל כך בטוח, שאתה מרשה לעצמך לצפצף על כל נורמה ותקינות פוליטית? למה, בשם ההישרדות הפוליטית האישית שלך, אתה גורר את המדינה לבחירות חדשות? ועל מה? על כלום. הקדמת בחירות בסוף 2018, הקדמת בחירות עכשיו, ועל מה ולמה? למה? כי אין עוד מלבדך. ולעזאזל הכלכלה והגירעון שמעמיק ולעזאזל החברה ויוקר המחיה, לעזאזל הבריאות והתורים במיון ולעזאזל החינוך ומחירי הצהרונים. העיקר לשרוד. מה גורם לך לוותר על כל העקרונות שלך, על כל החינוך שקיבלת בארצות הברית של אמריקה על דמוקרטיה? אתה חסיד השיטה האמריקנית, השיטה הדמוקרטית, מתי הפכת להיות חסיד השיטה הטורקית? אתה יוצא למסע של ריסוק כל מוסדות הדמוקרטיה בישראל, וזה מצב החירום האמיתי שלנו. קודם יצאת למתקפה משולחת רסן על המשטרה והמפכ"ל, שאתה מינית; למתקפה על פרקליט המדינה, שאתה מינית; על היועץ המשפטי לממשלה, שאתה מינית; על הוועדה להיתרים של מבקר המדינה, שאתה מינית; ואחר כך אתה יוצא למתקפה על בית המשפט העליון – חלילה, לא אתה, שלוחיך – מנסה בכל דרך להשיג חסינות, לקעקע את מעמדו של בית המשפט ומערכת המשפט בקומבינות ובתרגילים. זה מצב החירום. מצב החירום האמיתי הוא שאתה מנסה לרסק את הכנסת הזאת. היא תפעל תמיד ותצביע לפי הגחמות שלך – אם היא לא נראית לך, אתה תפזר אותה, הרי אין לה שום משמעות בעיניך, היא כלי משחק בידיך, היא אמצעי לשמירת השלטון שלך. מה גורם לך, אדוני ראש הממשלה, לקום בבוקר ולומר: אין עוד מלבדי, זה או אני או אף אחד אחר? אולי זה הפחד שלך מאותם דברים, לכאורה, שאתה יודע שעשית, שכל מקורביך מעידים על כך, מאותו אישום בשוחד ואותם אישומי מרמה והפרת אמונים? כי הרי אם לא יהיה כלום כי אין כלום. תתייצב בבקשה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבקש לסיים. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני. תתייצב בבקשה מול בית המשפט ותוכיח. ותראה לכולם, לכל החמוצים ולכל הרשעים והשמאלנים שהם טעו. אתה מוביל את המדינה היום באמת למצב חירום, כי אתה הולך בשיטות של ארדואן: כשהבחירות לא מוצאות חן בעיניך, אתה מבטל אותן. אתה מפזר את הכנסת, משנה דפוסי הצבעה של הציבור. ומה יהיה בכנסת העשרים-ושתיים אם לא תצליח גם אז להקים ממשלה? שוב תפעל לפיזור הכנסת? בינתיים לא מטפלים, אדוני היושב-ראש, בבעיות הכי קריטיות של אזרחי ישראל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> המדינה תקועה. שנת 2019 היא שנה אבודה, שנה שלא קודמה בה שום מדיניות, הכול עומד. זו שנה שבה הממשלה מתעסקת רק בעצמה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת איתן. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מסיים רק במשפט אחד, אדוני. אנחנו היום הולכים להוציא מיליונים על גחמות, להפסיד מיליארדים במשק על גחמות, על הישרדות, לטובת הישרדותו של מנהיג של מפלגה אחת. צעדים כאלה רואים רק במדינות אחרות שאנחנו לא רוצים להידמות להן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה כבר שלושה משפטים. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני רק אומר שארצנו שינתה את פניה ואנחנו במצב חירום, כי הוא מבצע מהלכים מסוכנים. מה שאנחנו רואים היום זה עוד תהליך מסוכן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> וזו הידרדרות מסוכנת – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לך. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואנחנו לא נאפשר להפוך את המדינה לדיקטטורה, לביביסטן, כי המדינה זה לא ביבי, ביבי זה לא המדינה. יש עוד מלבדו, וב-17 בספטמבר אנחנו מתכוונים לבטל את מצב החירום, להחזיר את הדמוקרטיה למסלול ולטפל בנושאים שחשובים באמת לאזרחים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איתן גינזבורג. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת שלמה קרעי. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי נאומים חוצבי להבות בגנות התקנות לשעת חירום. אני לפחות מקווה שההצבעה שלכם תהיה לא כפי הנאומים שלכם. כי מי שמגלה אחריות – ועד עכשיו הייתם אופוזיציה רעיונית; אין אופוזיציה עניינית, נקרא לזה, כי המדינה צריכה את החוק. יש ביקורת למה לא צמצמו את מספר החוקים. הוקמה בזמנו ועדה בראשותו של ידידי מסיעת ש"ס, חבר הכנסת עו"ד אברהם מיכאלי, שעשה עבודה סיזיפית, חוק-חוק, וחבל שלא גומרים את זה. אבל מה לעשות, באין ומגיע המועד, צריך לאשר. אנחנו לא נשלב ידיים עם אלה שרוצים את האנרכיה במדינת ישראל ולא נושיט להם כתף חמה, לתת להם ליהנות לראות כאן בלגאן. זה בקטע אחד. אני רוצה לשתף אתכם. עליתי הבוקר לריאיון אצל רינו צרור. אני לא מרבה להתראיין. הוא ראיין אותי על סוגיית הצהרונים. בהמתנה לתורי אני שומע ריאיון עם ילדה. בתחילה לא זיהיתי את הגיל שלה; אמרתי, אולי היא חברת כנסת חדשה שאני לא מכיר, כי היא דיברה – אני אומר לכם, תלמידת כיתה ח' שצילמה סרטון – לא ידעתי, ותוך כדי השמיעה הבנתי דבר מתוך דבר: היא העלתה פוסט, סרטון שהיא הכינה, השקיעה בו, ערכה אותו, על למה המפלגות צריכות לצמצם בתקציב הקמפיינים. היא אמרה פשוט: הרי עברנו לא מזמן מערכה, אנחנו יודעים מה כל אחד מבטיח ומה הוא מקיים, מה האג'נדה של כל אחד, מה סדר-היום שלו, אין שום סיבה. ואני אומר לכם, נהניתי בהמתנה. בדרך כלל אני קצר רוח, אני מנתק להם את הטלפון, אני לא עובד אצלם. אני נהנה. והמפיקה אומרת: סליחה. אמרתי: אל תתנצלי, במקרה הזה אני נהנה, תמשיכי. היא אמרה לו את זה. הוא העלה אותי לשידור. תלמידת כיתה ח' אומרת לנו, נבחרי הציבור: תסתכלו במראה. היא יודעת, בקיאה, מבינה. היא לא אחת שמכורה לפוליטיקה, חיה את היום-יום. אז הוא שואל אותה שאלה: תגידי, אם הסרטון שלך היה עושה פירות ומצליח, לאן היית מפנה את המשאבים? ילדה בכיתה ח'. היא אמרה: תראה, אני לא בקיאה איפה חסר, איפה יש – היושרה; היא אומרת: אבל הייתי משקיעה את זה בלתת הזדמנות שווה לכל ילד, נקודת זינוק אחידה לכולם. אמרתי לרינו: מי שיתקוף את בני הנוער שלנו לידי, יחטוף ממני. אם אלה בני הנוער, אני גאה. מה שכן, זה מוסר השכל לנו. מאז שהכריזו על בחירות מוכרים פה: מדינת הלכה, הדתה, איראן, חמאסטן – כל הביטויים. תפסיקו להלך אימים. אתם יודעים, אני גם, מכל קצוות הקשת, אומר: אני מסרב להתרגש – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> זה סרטון שלך – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> בסדר, אני לא אחראי. יש כאלה שהרימו את זה, ממנפים את זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מרגי, משפט סיכום. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> משפט סיכום. הציבור לא מטומטם. אמרתי את זה בלילה כשפיזרו פה את הכנסת. הציבור לא מטומטם. חבל, תשקיעו את המשאבים האלה בבעיות האמיתיות של החברה הישראלית. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שלמה קרעי. אחריו – חבר הכנסת רם שפע. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה מיני נאום בכורה שלי, כי עדיין לא זכיתי לשאת את נאום הבכורה בכנסת הזאת. בעזרת השם, בכנסת הבאה. אנחנו מדברים כאן על מצב חירום, מצב חירום שרוצים להאריך את תוקפו. אני, לעומת זאת, הגעתי לכנסת הזאת כדי להפסיק מצב חירום אחר, מצב חירום חברתי-כלכלי שהכריזו עליו בשנות ה-80. אני הגעתי לכאן עם דגל חברתי-כלכלי בתוך תנועת הליכוד. בשנות ה-80 הבנקים הכריזו שהם נמצאים בבעיה, במצב חירום, בגלל שהריביות יורדות, ולכן הם צריכים לתקן לעצמם איזושהי עמלת פירעון מוקדם שתביא להם רווחים של מאות מיליוני שקלים בשנה. בזמנו, בשנות ה-80, זה היה משהו שבאמת היה חשוב, אבל מצב החירום הזה נמשך ונמשך, כאשר הפיקוח על הבנקים משתף פעולה עם איגוד הבנקים. ההצעה הזאת עברה בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת יחד עם חבר הכנסת קיש. לצערי בכנסת הזאת לא הצלחנו, ואנחנו נמשיך בכנסת הבאה. יש מצב חירום כלכלי, הבנקים מכריזים על שוק תשלומי הדיור. אנחנו משלמים המון כסף לבנקים, כשמבחינתנו זו עלות שקועה – אם זו עמלת פירעון מוקדם, אם זו מגבלת שליש הפריים, שגורמת לנו לשלם לבנקים מיליארדי שקלים בשנה, אם זו עמלת ערבות בנקאית שמגובה בפיקדון. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מה זה עמלת ערבות בנקאית שמגובה בפיקדון? כסף שלנו ששוכב בכספת הבנק ואנחנו משלמים לבנק ריבית שנתית של 3%, 4%, 5% לטובת הטופס הזה שהוא נותן לנו על ערבות בנקאית שמגובה בפיקדון. לצערי לא הצלחנו בכנסת הזאת להעביר את זה – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש איזה רעש בדוכנים שם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – בגלל איש אחד – איש אחד שכנראה גילה באילן היוחסין שלו שהוא קרוב משפחה של טומי לפיד והחליט גם הוא להרים את הדגל של שנאת חרדים – אותו ליברמן, שהחליט שהוא עכשיו אויב החרדים, כמו שהזכירו גם לפניי. אז לצערי זה לא יקרה בכנסת הזאת – בכנסת הבאה, אני מקווה שכן. לגבי כחול לבן, אני שומע, וגם שמעתי את חברי חבר הכנסת גינזבורג, שהזכיר קודם – זה מרגיש כאילו ממש קוראים מתוך דפי מסרים, מתוך טקסט רווי קנאה. אתם מקנאים בנו. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אתם המצאתם את זה. זו המצאה שלכם. על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם ממש מקנאים באחדותנו. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם, אפילו בפיזור הכנסת לא הצלחתם לאחד סביבכם את האופוזיציה. זה היה ממש ביזיון. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> אתם – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> לא הקמת הממשלה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אתה הצבעת – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מקנאים – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> לא הקמת ממשלה. 5 מיליארד שקלים עלה הכישלון הזה. היית מעביר את המקל למישהו אחר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הזמן עומד להיגמר, ואני חייב לומר משהו. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> היית מעביר למישהו אחר – מדינת ישראל הייתה חוסכת 5 מיליארד שקלים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני רק רוצה להגיד עוד מילה. כשמישהו מזמין, ואומר לאנשים: אתם – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אתה לא מאריך. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> אתה מדבר על מצב חירום. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא. אז הוא בעצם מזמין את התגובה. אם סתם מישהו תוקף אותו ומפריע לו, יש לו זכות לבקש מהיושב-ראש להאריך. אבל אם הזמנת – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. אני רוצה לברך אתכם – – – << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> תקשיב לו, תקשיב לו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אתה נתת עוד 20 שניות, על חשבונך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בסדר. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לברך אתכם בכחול לבן באמת ברכה שאליהו הנביא בירך אותה. במדרש רבה מסופר על אליהו הנביא ורבי יהושע בן לוי שהלכו לטייל – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> באיזה מקום אתה ברשימה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תדאג למקום שלי. הם הלכו לטייל בשתי ערים. הם הגיעו לעיר אחת שבה קיבלו אותם בסבר פנים יפות – אנשים עניים מהפריפריה – ואליהו הנביא בירך אותם כשהוא יצא: אני מברך אתכם שיהיה לכם רק ראש אחד. כשהוא הגיע לעיר של עשירים ומתנשאים כאלה, מנותקים מהעם, שבקושי כיבדו אותם, כשהוא יצא הוא בירך אותם: אני מברך אתכם שכולכם תהיו ראשים וחשובים. רבי יהושע בן לוי לא הבין: מה, איך אתה מברך אותם שכולם יהיו ראשים וחשובים? << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> הוא לא חרג משלוש הדקות? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז הוא הסביר לו. << קריאה >> אסף זמיר (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז הוא הסביר לו – וזאת הברכה שאני רוצה לברך את כחול לבן: שכולכם תהיו ראשים וחשובים, עם ארבעה גנרלים – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כי מה זה "ראשים וחשובים"? כולם יתקנאו אחד בשני ולא ייתנו לאחד לנהל אותם בצורה טובה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> ההפך. ההפך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לעומת זאת, אנחנו בליכוד – משפט סיום – מאוחדים תחת היושב-ראש שלנו ומוכנים – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> שיש לו שלושה כתבי אישום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין לו כתבי אישום. זה כפוף לשימוע. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> יש לו כתבי אישום. הוא מסרב ללכת לשימוע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רבותיי. צבי, אתה רוצה שהוא ימשיך? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו מאוחדים תחת יושב-ראש אחד, וכך יכולה להיות הנהגה טובה. אין פסול בזה. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> איכותית, מוסרית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם יכולים רק לנסות ליהנות מהאחדות הזאת, כמו שאנחנו נהנים מהאחדות שלנו. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> בשמחה הצבעת בעד. בשמחה, שלמה, נכון? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה קרעי. חבר הכנסת רם שפע, בבקשה. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> שלמה, אתה – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אתה רוצה שנצעק בנאום הבכורה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בנאום ראשון לא מפריעים. שכחנו, שלמה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אבל הוא הזכיר את שמי, אז יכולתי להגיב. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בשמחה. אני רק אומר – – – << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> זה היה נאום ראשון? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> הוא הזכיר את שמי, אדוני. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> אם זה נאום ראשון, תמחק את ההערות מתוך הפרוטוקול. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה יודע מה, בפעם הבאה בנאום הבכורה אתה לא תזמין תגובות. חבר הכנסת רם שפע. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> אם זה נאום ראשון, אפשר למחוק את ההערות שלנו מהפרוטוקול. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אפשר גם לברך אותו – – – << דובר >> רם שפע (כחול לבן): << דובר >> חבריי לכחול לבן, שכרגיל מפגינים רצינות, ואנחנו הסיעה הגדולה ביותר פה, לאור ההצלחה של החידון הקודם שחדתי פה החלטתי לקיים חידון נוסף. לאור פיזורה של הכנסת העשרים-ואחת, הכנו 21 שאלות על סוגיות שהן בהחלט במצב חירום. להלן חידון מצב האומה: שאלה ראשונה – תשובה מאוד קשה – מצב התחבורה הציבורית בישראל: האם אזרח שעולה על רכבת בירושלים יודע בוודאות שהוא יגיע לתל אביב? האם מערכת החינוך, נוכח המשבר בצהרונים, תיפתח השנה כסדרה? שאלה נוספת, שימו לב: האם לדעתכם האבסורד יקפוץ מהגג, כשביבי פנה לבג"ץ כדי להציל אותו, בעוד שבזמן הזה הוא מנסה לחסל אותו? << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> רם, צריך שלוש תשובות לבחור מהן – מבחן אמריקאי. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> הפעם אנחנו החלטנו ללכת על חידון בלי תשובות. מה לדעתכם יכול לסייע לחולה במחלה סופנית לקבל אישור לקנאביס רפואי? פה יש תשובה: לגליזציה – בכנסת הבאה. היעדר מדיניות ופגיעה בהרתעה: כמה שדות צריכים להישרף בעוטף עזה, בעוטף ישראל, כדי שממשלת ישראל תואיל בטובה לגבש איזושהי מדיניות כדי לפתור את המשבר ברצועה ואת המצב הביטחוני העלק-משגשג שלנו ברצועה? שמירה על שלטון החוק: חבריי בליכוד, מדוע, שלמה ידידי, במשך 13 שנה לא שמענו את ראש הממשלה מקדם חסינות ופסקת התגברות, אבל פתאום, כשהוא מואשם, זה הדבר החשוב ביותר בעולם? יש לך הסבר? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> סמוטריץ' הגיש את ההצעה הזאת, עוד לפני שהתחילו בכלל – – – << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוי, נו, באמת. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> ואתם מתנגדים – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – ראש הממשלה. אגב – – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> – – – לא עוסקים בזה. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> רגע, רגע. זה אומר שאתה מתנגד. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא מתנגד. אני בעד. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> אתם מחזירים פסקת חסינות ולא התגברות. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז למה אתה גאה בזה שהוא הציג את זה? תגיד שאתה מתנגד. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני אומר שלא ראש הממשלה. אני בעד. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא. אני יודע שאתה לא מתנגד, כי אתמול סיפרת לנו – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני חושב שאצלכם צריכים הרבה יותר את החסינות. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – שמה שראש הממשלה אומר זה מה שאתה עושה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני חושב שאצלכם צריכים הרבה יותר את החסינות הזאת, שלא נתחיל לפרט. יש כמה – – – << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא. אתה מוזמן לפרט. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> עם גנץ ואלשיך ועם לפיד – – – << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> לא יפה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> גם – – – ראש הממשלה – – – לא יפה. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן, כן. שמענו את כל ההמצאות שלכם. איזה תסכול זה שניסיתם במשך חודשים שלמים למצוא על גנץ ועל כל ההנהגה שלנו דברים, ולא מצאתם כלום חוץ מכמה קשקושים. אבל בואו נחזור לחידון שלנו. שוויון זכויות: כמה זוגות חד-מיניים בישראל קיבלו אישור להתחיל באימוץ פונדקאות בישראל? אממ, שאלה מעניינת. לאחר שהתבשרנו שמנכ"ל נוסף עוזב את משרד ראש הממשלה, והוא השני רק בשנה האחרונה, לדעתך כמה עוד מקורבים הולכים לנטוש את הכוורת של ביבי בקרוב? מיכל שיר? << קריאה >> מיכל שיר (הליכוד): << קריאה >> כמה טיסות עשיתם בחודש היחיד שהכנסת הזאת הייתה – – – << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> כמה מה? לא שמעתי את השאלה? << קריאה >> מיכל שיר (הליכוד): << קריאה >> כמה טיסות היו לסיעה שלך לחו"ל במהלך החודש האחרון? עוד שאלת טריוויה. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מבטיח להתנהל ברצינות כמו כל הסיעה שלי. אני בודק את זה וחוזר אלייך. << קריאה >> מיכל שיר (הליכוד): << קריאה >> מצוין. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> סגור. קריסת מערכת הבריאות – חברים, בהשוואה למדינות ה-OECD, מישהו יודע כמה מיטות יש פר חולה בישראל? אגב, התשובות רשומות לי פה, למי שרוצה אחר כך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה 21 שאלות. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> כמה משכורות נדרשו בממוצע – – << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> שליש פחות. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> נכון. – – לזוג צעיר כדי לרכוש דירת ארבעה חדרים? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה כבר בשאלה ה-21. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> נגמר לי הזמן, זה מה שאתה רומז. אז, לסיום, אני מקווה שחבריי בליכוד קודם כול יואילו בטובם לבוא למליאה, אבל את זה הם לא אוהבים לעשות, אבל שלפחות יענו על שאלות. שלמה גם אמר לנו פה שסמוטריץ' בכלל העלה את חוקי החסינות, ולכן הוא מתנגד, אז – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני לא מתנגד. אני בעד. אני, באופן אישי, בעד. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> יש לי את הזכות לעשות אינטרפרטציה על התשובות שלך. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רם שפע. חברת הכנסת מיכל שיר, ואחריה – חבר הכנסת עודד פורר. שלוש דקות. << דובר >> מיכל שיר (הליכוד): << דובר >> אנחנו דנים היום על מצב חירום. אני רוצה לדבר איתכם על תוכנית חירום – תוכנית שחוצה מפלגות, היא חוצה מגזרים ואמונות. לצערנו, הסטטיסטיקה של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית מדברת על אחד מכל חמישה ילדים שמותקף במדינת ישראל – אחד מכל חמישה. מזעזע לחשוב מהי הסטטיסטיקה האמיתית שלא מדווחת. עד גיל 12 הנתון הזה זהה לבנים ולבנות. הסטטיסטיקה המדווחת של נפגעות אונס היא אחת מתוך שבע. הנתונים מצמררים. העמותות שתומכות עושות עבודת קודש; נלחמות במערכת מסורבלת קשה ולפעמים בלתי אפשרית. הנפגעים עצמם פעמים רבות מעדיפים לא להתלונן, כדי לא להיתקל שוב בגוף אדיש. למורים, לרופאים, לפרקליטים ולשופטים אין את הכלים לזיהוי מותקפי אלימות מינית. ילד יכול לעבור 12 שנה במערכת החינוך בלי שידעו שהיא או הוא עוברים תקיפה מינית בסביבתם. אחד מכל חמישה ילדים. מערכת החוקים בישראל עברה שינוי לטובה, אבל זה לא מספיק – פשוט לא מספיק. יש עבודה רבה לפנינו. התוקף העתידי נמצא ברחם אימו. הנפגע או הנפגעת הבאים עוד לא נולדו. יש צורך עמוק בהקמת תוכנית חירום בנושא הזה, ואני קוראת לכל חברי הבית הזה: תצילו אותם. אני רוצה לקרוא לכם את עדותה של אורלי, אחת מתוך חמישה הילדים: בגיל ארבע מתִי מבפנים כשבעלה של דודה שלי התחיל לפגוע בי מינית באכזריות. זה נמשך עד גיל 22, ואף אחד לא ידע. גם כשהפסקתי לאכול בגיל 16 – הגעתי ל-22 ק"ג בגובה של 1.70 מטרים, כמעט מת לי גם הגוף – אף אחד לא פענח את הסימנים. בבית הספר הייתי מצטיינת, בגרות מלאה מוגברת. לא הפרעתי, אז לא ראו. המשכתי כמו זומבי להתהלך ביניכם כבוגרת, ולא ידעתי, עד שנולדה לי בתי הבכורה ולא יכולתי יותר, אז סיפרתי. עכשיו כולם יודעים. עכשיו אי-אפשר לומר: לא ידענו. גם המדינה יודעת, כי הגשתי תלונה ואני מתקיימת מקצבת נכות. ועדיין לא רואים אותי, אותנו, הנפגעות והנפגעים, למרות שרוב מקרי ההתמכרות, הזנות, מקורם בפגיעה מינית בילדות; למרות המחירים הכבדים שמשלמים גם מי שנמצא סביבנו. בלימודי חינוך, בלימודי רפואה וטיפולים כמעט לא נוגעים בנושא הזה. לאורך כל חיי נלחמתי לקבל טיפול שאיננו בהישג יד. אין מענים, או שיש תורים ארוכים. גם קצבת הנכות הייתה מלחמה. אין אפילו סעיף בביטוח לאומי שמגדיר פוסט-טראומה עקב פגיעה מינית בילדות. אין מקום אחד מסודר שיכול לתת לי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת שיר. << דובר_המשך >> מיכל שיר (הליכוד): << דובר_המשך >> אני כבר מסיימת. אין מקום אחד מסודר שיכול היה לתת לי מענה מקיף בכל התחומים ההכרחיים בשביל לשרוד את התופת, בשביל להיות יכולה לתפקד. גם מה שיש זה מעט מדי ומפוזר בין הרווחה למשרד הבריאות, ביטוח לאומי ועמותות שונות. צריך לחפש ולחפש, בזמנים שהנפש והגוף בקושי מצליחים לחיות. איך יכול להיות שתופעה כזו רחבה ונוראית מקבלת כזו התייחסות מועטה מהמדינה? עכשיו, באי הבית הזה, חברי הכנסת, גם אתם יודעים; גם אתם לא יכולים לומר יותר "לא ידענו". תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר. חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת בני גנץ. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני ממש נהניתי לשמוע קודם את חבריי שכבר ברחו מן האולם מדברים ממש בקול רועד ומודאגים מדוע פוזרה הכנסת – נפל עליהם פיזור הכנסת כרעם ביום בהיר. לא מתביישים לעמוד כאן חברי כנסת מסיעות של שמונה ושל 35 חברים, שכולם כאיש אחד, בלב אחד, הצביעו בעד פיזור הכנסת, קידמו את פיזור הכנסת, במצוותו של יושב-ראש המפלגה שלהם – – << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ראש הממשלה, ואז עוד באים לכאן ומייללים מדוע פוזרה הכנסת. חבר'ה, מה אתם חושבים, שהציבור כל כך מטומטם? הכנסת פוזרה מהסיבה הפשוטה: הכנסת פוזרה כי ראש הממשלה נכנע לכל הגחמות של הסיעות החרדיות במשא ומתן הקואליציוני – החל מהפרדה בין גברים לנשים, עבור בחוק שהיה מרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים, וכלה גם בחוק שהיה מונע עבודות חיוניות בשבת. כל גחמה וכל דרישה שהעלו הסיעות החרדיות התקבלה מייד. אז לכן פוזרה הכנסת, ולכן אתם פיזרתם את הכנסת. דווקא מפלגות הקואליציה הן אלה שהובילו לפיזור הכנסת. אז שלא יעלו לכאן, ומה שנקרא, ייללו בקול רם. כן. אנחנו עצרנו אתכם מלעשות את זה. עצרנו אתכם מלהיכנע לסיעות החרדיות בכל דבר ועניין. והעובדה היא שאתם מפחדים. ויותר מכם, אומר חבר הכנסת גפני שהוא מפחד שחס וחלילה ישראל ביתנו גם תעבור את אחוז החסימה בכנסת הבאה וגם תתחזק. הוא ממש מפחד מהעניין הזה. למה הוא מפחד? כי הוא יודע שעם ישראל ביתנו חזקה לא תוכל לקום כאן ממשלה שתמכור את כל מה שמוכן ראש הממשלה למכור לכם. כי הוא מבין שהבחירות האלה יהיו בחירות בין ממשלה שתהיה ממשלה חרדית, חרד"לית, שתנוהל על ידי החמישייה של ליצמן, גפני, דרעי, סמוטריץ' ובן גביר, לבין ממשלה, שמה לעשות, בלית ברירה, לא תהיה לכם ברירה, וישראל ביתנו תהיה בממשלה הזו, אבל היא לא תאפשר את הכפייה הדתית ואת החקיקה הדתית. בסוף, כל מה שביקשנו זה ממשלה של חיה ותן לחיות; ממשלה שלא מחפשת להפוך את החרדים לחילונים, אבל גם לא מוכנה שאלה ינסו להפוך את החילונים לחרדים. << קריאה >> יצחק זאב פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מי שרוצה בסוף לראות כאן ממשלה ימנית לאומית וליברלית, יבין שזה הנתיב היחיד שישנו, ואין – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> סליחה, אדוני, אני לא רואה שר במליאה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה לא מעניין אותי. הזמן שלך תם. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מדוע? אם אין שר במליאה, אני רוצה להמשיך לדבר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה לא חייב לדבר, לא. היושב-ראש קובע – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קודם כול, אני לא חייב לדבר – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – שהזמן שלך תם. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> היושב-ראש קובע שלא צריך שר במליאה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שאתה סיימת את זמנך. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> האם זה בהתאם לתקנון, או שבגלל שאני מי שאני, ואין שר במליאה, אז אותי אתה תוריד? זה העניין? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הרי אתה יודע שכשאין שר במליאה אני יכול להמשיך לדבר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא. אין תקנון כזה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אוקיי. אין תקנון כזה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז אני מבקש ממך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עודד – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זאת אומרת שאם אין שר במליאה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אם אין שר במליאה – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ואותי אתה מוריד, אז אני מבין שזאת המגמה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> עודד, עודד – – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> עודד, תמשיך, תמשיך – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, עודד – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מבין שזה העניין. אני מבין שזה העניין. הרי בסופו של דבר – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, לא מתווכחים עם היושב-ראש, עודד. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אני לא אתווכח איתך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה רוצה להתווכח, תצא החוצה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עודד, אם לא הייתם מפילים את הממשלה – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא אתווכח איתך, רק בשבתך כיושב-ראש אתה נוהג שלא בהתאם לנוהג כאן בכנסת, ואני, מעניין אותי לדעת אם יש איזשהו מניע נסתר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> עוד עלילה של עודד פורר וחבריו. בושה וחרפה, להגיד שאני לא מנהל לפי התקנון? למדת את התקנון? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> האם התקנון לא קובע שצריך להיות שר במליאה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא. לא. לא – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא צריך להיות שר במליאה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – אין תקנון כזה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא צריך להיות שר במליאה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אין תקנון כזה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> השר עכשיו הגיע. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אבל אין תקנון כזה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא עכשיו הגיע, הוא לא התחלף. הוא לא היה כאן כל הדיון – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> ועצם החוצפה שלך לדבר ככה ליושב-ראש, זה רק בגלל שאתה חושב שכשיושב יהודי חרדי כיושב-ראש אתה תצבור מזה קולות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – שום בעיה עם יהודי חרדי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא. אתה לא תצבור מזה קולות. בושה וחרפה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לך יש בעיה עם זה שאני – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, כן, אנחנו לא מפחדים ממך. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש לך בעיה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא. אנחנו פה. כבר אמרתי פה היום את הדבר הזה – אנחנו פה. ואני שומר על התקנון כמו כל יושבי-הראש ומכבד אותך, וקיבלת שלוש דקות פלוס – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, האם כשאין שר במליאה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – ואין תקנון שכששר לא נמצא הדובר ממשיך לדבר. לא, אין תקנון כזה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כשאין שר במליאה לא מורידים את הדובר, כי היה צריך להיות שר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אין תקנון כזה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ולא היה שר במליאה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל אין תקנון שאתה צריך להמשיך לדבר כשאין שר. ועצם העובדה שאתה עושה את זה כשיושב פה יושב-ראש חרדי – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – שזה הנוהל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – זה בושה גם בשבילך כאדם וגם למפלגה שלך. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – יודע שזה הנוהל. ואם לא הייתי אומר את הדברים שאני אומר, לא היית מוריד אותי. זאת הסיבה שהורדת אותי. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> עודד – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> גם כשהיית יושב-ראש בפעמים אחרות, ולא היה שר, אפשרת לדובר להמשיך לדבר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת בני גנץ, אחרון הדוברים, ואחר כך יסכם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר. בבקשה. << דובר >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברים, צוהריים טובים לכם, שלום לאורחינו ביציע, אנשים צעירים, שרואים את אחת התופעות המוזרות, של הצבעה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> – – – היושב-ראש שלנו מדבר עכשיו. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר_המשך >> אתם רואים באמת הצבעה על נושא מאוד חשוב, מצב חירום שמדינת ישראל לא הצליחה להשתחרר ממנו זה 75 שנה – 70 שנה – באזור הקיום שלנו, ועליו אנחנו מנהלים כל דבר ועניין. אנחנו נצביע היום בעד המשך ההכרזה על מצב חירום, אבל הסיבה שאנחנו עושים את זה היא כי אנחנו לא רוצים לתקוע את המדינה ולעצור הרבה מאוד חוקים שבאורח פרדוקסלי מחוברים עדיין לעניין הזה. והסיפור שמצב חירום מתמשך בצורה כל כך רחבה וכל כך מקפת הוא סיפור שמחייב ויחייב עיון מחדש, כי הכול תקוע והכול מוזר. עד כדי כך – וכמה דברים מגוחכים מחוברים לתוך האירוע הזה. עיינתי טיפה בחוברות שהועמדו לרשותי וגיליתי שבמסגרת הדברים שקשורים במצב החירום שלנו – לקחתי ושלפתי חוק אחד בלבד, תקנה אחת בלבד, מתוך משרד החקלאות ופיתוח הכפר. נורא חשוב לומר שהצעת החוק בדבר ייצור דבש ומכירתו תקועה בגלל מצב חירום. אני חוזר, חברים, שימו לב: ייצור דבש ומכירתו עומד בהוויה הביטחונית במצב החירום הענק שמדינת ישראל נמצאת בו. אגב, גיליתי איזושהי אפשרות מסוימת, אדוני היושב-ראש, שאפשר לנצל את העניין הזה אולי באמת בהתמודדות – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תסביר לנו למה, בשני משפטים. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תסביר לנו למה, בשני משפטים – אתה קראת את זה. למה זה צריך להיות? << דובר_המשך >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא, זה מופיע בתוך החומר, שמה שתקוע – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הרי קראת, ספר לנו למה. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר_המשך >> צריך להאריך את החוקים, אחרת הדבר הזה לא מתקדם. עכשיו תראו, אפשר לקחת – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל מה קשור הדבש למצב החירום? << דובר_המשך >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר_המשך >> אפשר לקחת את הכוורות של הדבורים – לסדר את החוק, ואז את הכוורות של הדבורים נשים בפאתי רצועת עזה. כשהמפגינים מגיעים ביום שישי אחרי הצוהריים אנחנו נשחרר את הדבורים ונמצא פתרון לבעיה הביטחונית של עוטף עזה, כי שום דבר אחר לא נמצא בעניין הזה. עכשיו, העסק הזה תקוע, המדינה היא בהמתנה. את מי זה מעניין? את מי מעניין, חברת הכנסת מיכל שיר, ובאמת מי מטפל – מי מטפל בנפגעי תקיפה מינית? כמה הדבר הזה הוא בראש סדר העדיפויות האמיתי של הבית הזה, סדר העדיפויות האמיתי של הממשלה – ששולחנה ריק ברגע הזה, וסדר-היום שלה, לשנייה, לשנייה, לא מושקע בכלל בעניין הזה? למי באמת מפריע – מישהו מטפל בתאונות הדרכים, שהממשלה אמורה לעסוק בעניין הזה, ויורידו את מספר הנפגעים? כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם שלם – זה לא קורה. למי באמת אכפת ש-38 ניצולי שואה מתים מדי יום, ואנחנו לא נותנים להם למות בכבוד? מי עוסק באמת ובתמים וברציפות בסיפור הזה, או שעוסקים בדברים אחרים? למי אכפת ממה שקורה באלימות בחברה הערבית? מי מתעסק בדברים האלה באמת – או עוסקים במיליון דברים אחרים? חברים, אני רוצה להגיד לכם שלא מדובר בהוראות שעת חירום; מדובר בשנת חירום, מדובר בשנה שבה המדינה לא מתקדמת לשום מקום, רק הולכת אחורה וממשיכה לשקוע ולשקוע ולשקוע ולשקוע. ישראל חייבת לחלץ את עצמה מהמצב הזה, ואין פתרון אחר חוץ מאשר להחליט שבאמת – חבריי משני צידי הבית, ואנחנו חשובים אחד לשני – אף אחד פה הוא לא 100% יותר צודק מהשני, ושלצד הזה אכפת מהצד הזה ולצד הזה אכפת מהצד הזה, ושאף אחד פה לא כוחני על האחר ושאנחנו נתחיל לטפל בעצמנו באמת. בעצמנו – ולא בו; בעצמנו כמדינה, כחברה, כעם – ולא בעצמו, כראש ממשלה וזכויותיו הפרטיות שלו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני חושב שמה שאנחנו חייבים לעשות זה לשים את האזרחים שלנו – את כל המצביעים שלנו, את המצביעים של כל מפלגות הבית הזה – ולהתחיל לשרת אותם ולא לשרת את האחד שכרגע חסר. ישראל חייבת להתחבר לעצמה, לצאת לדרך אחרת, לצאת לדרך חדשה, שפויה, מאוחדת, מחוברת. זאת שנת החירום שאנחנו נמצאים בתוכה. אם לא נפתור את זה עכשיו נהיה במצב יותר קשה בעתיד. בואו נעשה את זה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת בנימין בני גנץ. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון הזמנית של הכנסת חבר הכנסת אבי דיכטר. בבקשה, אדוני. << דובר >> אבי דיכטר (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – ברכות. קודם כול, אני שמח גם על הדברים שנאמרו בסוף, שגם באופוזיציה, או לפחות חלק ממנה, כפי שנאמר כאן, יצביעו בעד. מפני שאחרי כל הנאומים, אחרי כל הבליסטראות, אחרי כל החיצים – מרוחים בזפת, מרוחים בחומרים אחרים – בסוף יש גם צורך בשפיות. לגלות לכם סוד? בוועדת החוץ והביטחון, בהכנה של הצעת החוק הזו שהובאה לכאן היום, כל החברים – קואליציה ואופוזיציה כאחד – הצביעו בעד. אותם אנשים, דרך אגב, שנמצאים כאן. ללמדך שאחריות ברמה הלאומית זה דבר שצריך להיזהר בו, להקפיד עליו ולא להתפתות לאיזו גחמה של ניגוח קואליציה או ניגוח ממשלה או ניגוח ראש ממשלה או ניגוח שר ביטחון ולהרוויח איזשהו רווח רגעי, שנותן תחושה טובה אבל הוא עלול לגרום נזק בסדרי גודל שהם באמת בלתי הפיכים. אני לא יודע כמה מהנואמים שהיו כאן על הפודיום והתייחסו בתקיפות כל כך גדולה נגד החוק הזה, נגד הארכת מצב החירום, מודעים לעובדה שחלק מהדברים יושבים על קונסטרוקציה שאם אתה מבטל את הקונסטרוקציה נופלים צווים – לא תקנות, אלא צווים. אמרתי קודם: לפני עשר שנים היו 125 צווים שקשורים לתקופת החירום; היום ישנם 21 צווים בלבד. הצווים האלה לא נעלמו בגלל איזושהי סיבה אחרת זולת עבודה של הכנסת, עבודה של משרדי הממשלה, עבודה של משפטנים, שביחד הצליחו להמיר ולנתק צווים ממצב החירום ולקבוע להם אכסניה אחרת – או חוקים שהתייתרו לחלוטין. אז אנחנו כולנו, כל שנה – אני כבר תופס ותק של 13 שנים בכנסת; אני זוכר את הדבש, אדוני חבר הכנסת בני גנץ. הדבש, ומעניין שכל שנה יש את הנואם התורן שמוציא את הדבש – זה צו, זה לא תקנה, צו בנושא של הדבש ­– ומעלה אותו, כי הוא באמת נשמע אבסורד. אגב, יש אבסורדים יותר גדולים מזה. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >> רחת לוקום, ראיתי. יש רחת לוקום. << דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון): << דובר_המשך >> יש רחת לקום ויש יהלומים. יש יהלומים, ואני לא יודע מה יחסך ליהלומים, אבל הם בהחלט דבר מאוד משמעותי. אלא מאי, אלה צווים שנשענים על קונסטרוקציה מסוימת. אי-אפשר לבטל רק את הצו לדבש או רק את הצו ליהלומים או רק את הצו – אתה מבטל חוק שמפיל פיקוח על המצרכים, ואתה מקבל סדרה שלמה של צווים שנעלמים. רק מה, אם מחר חוזר מצב חירום, חלק מהדברים הם הפיכים; הווי אומר, הכנסת יכולה לקבל החלטה בהתרחש מצב חירום, לא עלינו: נניח שמתבטל מצב החירום או אנחנו לא מאריכים אותו היום והוא מתבטל ביולי, ולא עלינו, מתרגשת עלינו איזושהי סערה שצריך להכריז מצב חירום. במצב כזה מודיעים על מצב חירום, הכנסת מצביעה, מאשרת על פי הנהלים הקיימים, ואז מתברר שחלק מהדברים שבוטלו בגין אי-הארכת מצב החירום הם לא הפיכים, אי-אפשר להחזיר אותם לאחור. חלק הפיכים, וחלק צריך להחזיר אותם אחד אחרי השני – לא כולם. לכן העסקה הזו היא עסקה שכולנו שותפים לה, קואליציה ואופוזיציה כאחד, ממשלה וכנסת כאחד. זה נכון שלאורך שנים – 71 שנה מאז שקמה המדינה, ועברו 61 שנה עד שהכנסת נרתמה, ניערה את עצמה, לחצה על הממשלה, על משרדי הממשלה. התחיל בזה חבר הכנסת מיכאלי, המשיכו את זה לאחר מכן יושבי-ראש, ואני זכיתי בשלוש השנים האחרונות לעסוק בזה, אגב, לא בדיון שנתי אלא בדיון אחת לתקופה – ארבעה חודשים, חצי שנה – ולאט לאט קילפנו את הדברים האלה קליפה אחר קליפה, גלד אחרי גלד, עד שהגענו למצב כפי שתיארתי קודם לכן, שהיינו כבר במציאות. לולא הכנסת העשרים הייתה מתפזרת ולולא הכנסת העשרים-ואחת, שלנו, הייתה מתפזרת, היינו מצמצמים. אתן לך רק דוגמה אחת. יש חוק אחד שכבר עבר בקריאה ראשונה; לו היינו מעבירים את החוק הזה בשנייה ושלישית, חמישה צווים נוספים היו יורדים. כך שאני קורא לכולכם להיות אופטימיים. אני משוכנע שביכולת שלנו, של הכנסת הזו – קואליציה ואופוזיציה כאחד – להגיע למצב שנגיע ליום הזה שנוכל לומר שאנחנו לא במצב חירום, ואם יתרגש מצב שיכתיב מצב חירום – נמצא את הפתרון. תודה רבה. אני קורא לכולם להצביע בעד הצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה ליושב-ראש הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון, חבר הכנסת אבי דיכטר. חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע, נא לשבת. אנחנו מצביעים על המלצת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום, כפי שהציג יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת דיכטר. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההמלצה – 49 נגד – 6 נמנעים – אין המלצת ועדת החוץ והביטחון הזמנית בעניין הכרזה על מצב חירום נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, 50 בעד – בתוספת קולו של חבר הכנסת השר אמיר אוחנה – שישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי המליאה אישרה את ההמלצה. << נושא >> הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, סדר-היום עוד לא תם, תישארו במקומותיכם. הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 30(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, בדבר ההחלטה למנות את חבר הכנסת אמיר אוחנה לתפקיד שר המשפטים. מי מוסר את ההודעה? אדוני, בבקשה, השר אלי כהן ימסור את ההודעה בשם הממשלה. << דובר >> שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(10) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע לכנסת על מינויו של חבר הכנסת אמיר אוחנה לתפקיד שר המשפטים. אין לי ספק שמדובר במינוי ראוי, במינוי מוצלח. שיהיה לך בהצלחה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר אלי כהן. << נושא >> הצהרת אמונים של חבר הממשלה אמיר אוחנה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> והסעיף הבא – אני מזמין את חבר הכנסת אמיר אוחנה להצהיר אמונים של שר. בבקשה, אדוני. << דובר >> אמיר אוחנה: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, אני, אמיר אוחנה בן מאיר שמעון ואסתר, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תחתום, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בשעה טובה, בשעה טובה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, תם סדר-היום. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:41. << סיום >>