דברי הכנסת

דברי הכנסת ח / מושב ראשון / ישיבה י"ט / כ"א בסיוון התשע"ט / 24 ביוני 2019 / 8 חוברת ח' ישיבה י"ט כנס מיוחד הישיבה התשע-עשרה של הכנסת העשרים-ואחת יום שני, כ"א בסיוון התשע"ט (24 ביוני 2019) ירושלים, הכנסת, שעה 12:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מ"מ סגן מזכירת הכנסת אלינור ימין: 3 הצעות לסדר-היום 3 הגירעון בתקציב 3 עודד פורר (ישראל ביתנו): 3 יאיר לפיד (כחול לבן): 7 סתיו שפיר (העבודה): 9 אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): 12 מיכל רוזין (מרצ): 16 מיקי לוי (כחול לבן): 19 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 22 אבי ניסנקורן (כחול לבן): 25 סגן שר האוצר יצחק כהן: 28 מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): 55 עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): 57 רועי פולקמן (כולנו): 59 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 62 אריאל קלנר (הליכוד): 63 יעקב אשר (יהדות התורה): 64 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 65 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתם של שר ושל סגן שר, על צירוף שרים ועל מינוי סגן שר 66 שר המשפטים אמיר אוחנה: 66 הצהרת אמונים של חברי הממשלה ושל סגן שר 68 רפי פרץ: 68 בצלאל סמוטריץ': 69 מאיר פרוש: 69 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום כ"א בסיוון התשע"ט, 24 ביוני 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה לממלאת מקום סגן מזכירת הכנסת. << דובר >> מ"מ סגן מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – דוח ביקורת מיוחד של מבקר המדינה אודות היבטים בפעולות הממשלה בנושא זיהומים סביבתיים במפרץ חיפה; דוחות על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2019 – כרך ראשון וכרך שני; דוח שנתי מס' 45 של נציב תלונות הציבור. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לממלאת מקום סגן מזכירת הכנסת. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> הגירעון בתקציב << הלסי >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: הגירעון בתקציב, מס' 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11 ו-12. הוגשו חתימות כנדרש, ולכן אנחנו נקיים את הדיון. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת עודד פורר מטעם סיעת ישראל ביתנו. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יאיר לפיד מטעם כחול לבן. עד עשר דקות לכל דובר. עד עשר דקות לרשות אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה זמן, ועוד טרם מערכת הבחירות לכנסת העשרים-ואחת, דובר רבות באמצעי התקשורת על מצב המשק, על עומק הגירעון, על העובדה שהמספרים לא מסתדרים. בחודשים הראשונים של שנת 2019 התייצבו, החל משר האוצר, עבור במנכ"ל משרדו ועד לפקידות הבכירה במשרד, ודקלמו כולם את דף המסרים עד כמה מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. ואף על פי כן, ולמרות תיבות המסרים המהודקות, החלו אט אט לצוף העדויות על פני השטח – עדויות והדלפות, סימנים ואותות לכך שמסתבר שהגירעון גדול יותר מהצפוי. אדוני היושב-ראש, עם פרסום הנתונים פניתי יחד עם חברי סיעתי וסיעות נוספות בבית הזה כדי ליזום את הדיון המיוחד שאנו מקיימים היום. ראה זה פלא, יצא – מתוך שלא לשמה, כן – שגם היום התכנסה הממשלה כדי לדון בקיצוצים תקציביים, קיצוצי חירום רוחביים שעליה לבצע כדי לנסות ולעצור את המדינה מלהידרדר אל פי התהום. ואני רק אזכיר, אדוני, מדובר בממשלת מעבר. אבל את המידע לגבי הקיצוצים אנחנו לא מקבלים מראשי האוצר, אנחנו לא מקבלים מראש הממשלה; את המידע הזה אנחנו לומדים, בין היתר, מה-OECD, שהוריד את תחזית הצמיחה של ישראל ושמזהיר מפריצת המסגרת התקציבית וצופה ירידה בצמיחה וכן בצריכה הפרטית. וצריך להבין, חבריי חברי הכנסת, שהפרסומים האלה, שנוגעים לחודשים ינואר עד מאי, מדברים על גירעון של למעלה מ-15 מיליארד שקל, לעומת גירעון של 2.3 מיליארד שקל בתקופה המקבילה אשתקד. כלומר, אנחנו מדברים על צמיחה של פי שישה במספרי הגירעון ועוד היד נטויה, כי גם המספר שבוחן את אחוז הגירעון השנתי, שמדבר היום כבר על 3.8% במקום 2.9% – הוא מביא בחשבון עוד את הנתונים של שנת 2018. אם אנחנו ננסה לבחון ולהבין מה יהיה הגירעון בסיום שנת 2019, אם ננסה להבין מה הנתונים לגבי שנת 2019, ישנה סכנה ממשית ומוחשית שבשנת 2019, חבריי, מדינת ישראל תחצה את רף ה-4% בגירעון ואולי אפילו את ה-4.5%. ובינתיים אני לא ראיתי מסיבת עיתונאים של חירום עם ראשי האוצר, לא שמעתי מהם תדרוכים והסברים, לא ראיתי סרטונים ומודעות על איך מדינת ישראל הולכת להילחם בגירעון הזה, איך היא הולכת לעמוד מול השוקת השבורה הזו. שמענו רק דממה דקה. בעצם, חבריי חברי הכנסת, לא בדיוק דממה, כי אט-אט מסתבר שהאוצר והממשלה יותר מתנהלים כמו גן ילדים, ולמרות שהם לא מצאו תקציב לצהרונים השנה עד שעצרנו את התקציבים בוועדת הכספים וכפינו על הממשלה לתקצב את התוכנית, מצאו כנראה תקציב גדול מאוד כדי לקיים את הצהרון – – << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – או אולי את הגנון – – אני מציע לך לא להגן על זה, רועי. זה לא נותן לך כבוד. << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> לא, אבל אם היית יודע שזה היה באותו יום – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אולי את הצהרון ואולי את הגנון שהקימו במשרד האוצר, כי במקום לצאת לציבור, במקום שפקידי האוצר יצאו לציבור ויציגו את המצב לאשורו בלי להסתיר, בלי לטאטא מתחת לשטיח, באוצר עסוקים כל היום במלחמות בוץ, שמלמדות על מנגנון מסואב שעסוק בעצמו, בחלוקת קרדיטים מחד וזריקת האשמות מאידך. במקום לשמוע מבכירי האוצר על המשבר הכלכלי, על הדרכים לפתרון, למדנו השבוע, חבריי חברי הכנסת, מחמשת הסגנים הבכירים באגף הממונה על התקציבים, שמנכ"ל משרד האוצר מחבל בעבודתם, שמונעים מהם השתתפות בדיונים חשובים, שממדרים אותם מישיבות מקצועיות, שמעכבים מינויים של נציגים מקצועיים לרשויות וחברות ממשלתיות באופן שפוגע – כך הם כותבים, לא פחות – בקידום תהליכים חשובים במשק. הם אומרים וכותבים. לא אנשים פוליטיים כותבים את זה, אלא הפקידות המקצועית הבכירה באוצר. ומה משיב להם מנכ"ל האוצר על מכתבם בעניין זה? הוא מגלה לנו שתחת הנהגתו תפרו – כך הוא אומר, לא אני – תפרו באוצר מכרזים, ותוצאות המכרזים היו ידועות עוד לפני פרסומן ומתואמות מראש בינו ובין ראשי האגפים. רבותיי, זה כבר לא מצחיק. המשק הישראלי ניצב באחת משעותיו הקשות, והנהלת משרד האוצר מתנהלת כמו הצהרון, או פחות מזה – גן ילדים, או אפילו פחות מזה, כמו גנון. איך אנחנו נוכל להאמין לפקידות שבאה להציג את הנתונים כשרק לפני חודשים מספר הם סיפרו לנו שהכול גן עדן, וברגע שקצת גירדנו את פני השטח גילינו בור תקציבי שיחייב – ואנחנו רואים את זה – העלאות מיסים קיצוניות וקיצוצים קיצוניים בשירותים לאזרחים. ושלא תטעו, חברים, את המחיר הזה אנחנו נשלם. את המחיר הזה ישלמו אלה שיוצאים בבוקר לעבודה להביא את לחם יומם, שיחתכו להם עוד קצת את הנטו – כי צריך לממן את גן הילדים של האוצר. וכשהעצמאים יגלו ששוב חולבים אותם קצת כדי לכסות את הכותרות הפופוליסטיות שייצרו כאן בשנים האחרונות על חשבון הציבור, וכשתיכנסו לתחנת דלק ותשלמו יותר על ליטר בנזין, וכשהרכב שלכם יעלה יותר, וכשייקחו לכם יותר מיסים מהחסכונות – תחשבו ותיזכרו בהתכתבות הזו בין בכירי האוצר ותבינו איך עבדו עליכם ואיך עדיין מנסים לעבוד גם עלינו. מטרת הדיון הזה, אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברים. חבר הכנסת יוגב, נא לסגור את הדלת שם ולא להפריע לדובר וגם לרשמת כאן. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מטרת הדיון הזה, אדוני היושב-ראש, היא לקלף את המסכה ולחשוף את המצב האמיתי של המשק, כי אי-אפשר להתמודד עם בעיה שכל היום מסתירים אותה. אני הייתי מצפה מראש הממשלה להתייצב מול האזרחים ולהסביר מהו המצב האמיתי במשק, איך הידרדרנו למצב הזה, ולהציג גם לציבור וגם לחברי הכנסת, ובוודאי לחברי ועדת הכספים, גם את התחזיות האמיתיות ולא רק את תחזיות הבחירות, שמנסות לייצר וליצור כאן מציאות וירטואלית. לכן, חבריי חברי הכנסת, אני פניתי היום, בנוסף, גם למבקר המדינה וגם לנציב שירות המדינה על מנת שיתערבו ויפסיקו את המריבות בגנון שנקרא הנהלת האוצר, ויגלו לציבור אם ניתנו הנחיות להסתיר מידע או לסלף נתונים, ואם התוכניות שהוצגו היום לממשלה הן בכלל ראויות, או שגם הן נגועות באותן מריבות פנימיות וקרבות פקידים. צריך לזכור שמשבר כלכלי בסדר הגודל הזה ניתן לפתור רק בממשלה רחבה, שיודעת לגבש תקציב שמעודד צמיחה, שנותן עדיפות ועידוד למי שיוצא לעבוד ולא מעודד את מי שבוחר להתבטל או להוציא את עצמו ממעגל התעסוקה. מדינת ישראל לא תוכל להתמודד עם המשבר הזה אם נמשיך לנוע סביב מספרים כמו 63% מועסקים במשק. צריך לטפס למספרים אחרים. ואת זה אפשר יהיה לעשות, אדוני היושב-ראש, רק באמצעות הכנסה של מגזרים נוספים לשוק התעסוקה, ובהם, כן, גם המגזר החרדי. וכעת, אדוני, את הדקות שנותרו לי אני רוצה לנצל לעוד כמה מילים, בכל זאת, על פוליטיקה. בסוף השבוע האחרון פורסם מאמר שטנה בפראבדה של אחת החסידויות, שקורא לעצמו המודיע, ושם מושווים העולים מברית המועצות לשעבר לעופות מוזרים. ולא זו בלבד, אלא ששולחים את העולים ממדינות אלה בחזרה לרוסיה. כן, הפראבדה של ליצמן מאמץ את הנרטיב של טיבי. ואכן נראה, אדוני היושב-ראש, שהדילים בין המפלגות הערביות וממשלת החרדים הזו משפיעים גם על תפיסות העולם, פתאום. אז אולי נספר לכם, שנמצאים כאן, ולאלה שלא כאן, קצת על אלו שבאו לכאן מרוסיה וממדינות ברית המועצות לשעבר: על טרומפלדור, על בגין, על אבות הציונות. נכון שהחבר'ה של ליצמן התנגדו לה ומתנגדים לה, אבל היא זאת שהפיחה כאן מחדש את הרוח העברית בעם היהודי וסייעה לנו לקום שוב בארצנו. אבל העצוב בעיניי, אדוני היושב-ראש – ואני חייב לומר את זה לך – שלא שמעתי אף אחד מהמפלגה שהייתה הלאומית והליברלית מגנה את השטנה הגזענית והאנטישמית שלמדנו מהמאמר הזה; מפלגה שגם אתה מתוכה, ואתה הגעת לכאן, רחמנא ליצלן, מרוסיה הסובייטית. נראה שהמפלגה הזו, קצת, התמכרה כל כך לברית עם החרדים, עד שהיא מוכנה לקבל גם השפלה ופגיעה בציונות ברמה כזאת, העיקר שיאפשרו לכם להתרווח בכורסאות שלכם. אז אני רוצה לסיום להזכיר משפחה אחת, אחרת, שנולדה בין רוסיה לפולין, בברסט ליטובסק – בריסק, כפי שאנחנו מכירים אותה – עיירה שרחשה פעילות חסידית. הסמכות הרוחנית העליונה בה היה הרב סולובייצ'יק, שאז, בראשית הציונות, יצא חוצץ כנגד הציונות, אבל למרות התנגדותו הציונות החלה לטוות את חוטיה בבריסק של אז. וזאב דב בגין – כן, אביו של מנחם בגין – לא הרכין ראשו בפני החרדים אז אלא החל לקדם בה, למורת רוחם, את הרעיונות הציוניים, אף שהרבנים לא כל כך אהבו אותם, וגם אז נחשבה הציונות איום על העולם הדתי ואורח החיים הדתי; וגם אז – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מסיים בעוד משפט, אדוני. – – נתגלעו לעיתים מעשי אלימות ומאבקי כוח בין העמדות השונות. ובתחילת 1904, כאשר סירב הרב סולובייצ'יק לפתוח את שערי בית הכנסת כדי לקיים אזכרה להרצל, הגיע אותו זאב דב בגין לבית הכנסת ושבר את המנעול בגרזן. האזכרה הזו התקיימה למורת רוחם של הרבנים. זקיפות הקומה הציונית הזו אבדה לחבריי בליכוד. ציפיתי לשמוע מהם גינוי לדברי הבלע והשטנה כלפי ציבור העולים על ידי הביטאון של שותפיהם הקואליציוניים, אבל החיבור לכורסאות, חבריי, כנראה חזק יותר מהחיבור שלהם לערכים, ועל כך אני מצפה שהם יתביישו, ואני חייב לומר שאני מתבייש שכך הם נוהגים. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. הדובר הבא בנושא של הגירעון בתקציב הוא חבר הכנסת יאיר לפיד. גם לרשותו, ודאי, עד עשר דקות. << דובר >> יאיר לפיד (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשהתחלתי את דרכי הפוליטית נהגתי לשאול: איפה הכסף? אני חושב שהפעם אני אשנה את השאלה הזו ואני אשאל את ממשלת ישראל: איך הצלחתם לבזבז כל כך הרבה כסף? איך הצלחתם לייצר גירעון כזה? איך הצלחתם לייצר בור של יותר מ-50 מיליארד שקל? הכול היה בעדכם והצלחתם לפשל. היו פה באמת תנאי פתיחה מושלמים. מול תנאי פתיחה מושלמים הצלחתם לפשל. הכנסות בלתי צפויות היו די הרבה: היו 3 מיליארד שקל רק הכנסות מהמכירה של מובילאיי, ואורבוטק ב-3.4 מיליארד דולר נמכרה, ואימפרבה ב-2.1 מיליארד שקל. הכול הכנסות בלתי צפויות, וזה בא על ממשלה שנכנסה עם תנאי פתיחה אופטימליים: אני השארתי לכם גירעון של 2.6% – מהנמוכים בתולדות המדינה – עם 9 מיליארד שקל בקופה, שיהיה לכם להתניע; ועשינו רפורמות שיורידו את יוקר המחיה, את שמיים פתוחים עם ישראל כץ, טיסות low cost, ואת קייטנות הקיץ עם שי פירון, שחוסכות אלפי שקלים לזוגות צעירים; והבאתי פעם ראשונה כסף מזומן מהרווחים הכלואים; והחברות הממשלתיות, שהפסידו כל שנה 600 מיליון שקל, עשיתי בהן רפורמה ועכשיו הן כל שנה מרוויחות יותר מ-2 מיליארד שקל. תנאי פתיחה מושלמים, והצלחתם לפשל, כי במקום לנהל את המשק עשיתם מסיבה לחבר'ה, חילקתם וחילקתם. נתניהו כל הזמן מתייהר על ההצלחות של הכלכלה הישראלית. אתה הבאת את ההצלחה? אתה מדבר על ההייטק? תשאל כל יזם הייטק במדינת ישראל אם ממשלת ישראל עוזרת לו לעבוד או מפריעה לו לעבוד. מי שהביא את ההצלחה הכלכלית של מדינת ישראל הם האנשים האלה שנתניהו כל היום מעליב, האנשים שהוא דורס אותם ומעליב את הערכים שלהם, ישראלים שעובדים קשה, המון שעות, משלמים מיסים, משרתים בצבא – כל האנשים האלה שהממשלה שלך כל היום יורקת עליהם: ההייטק הישראלי, וקציני צה"ל, והחקלאים, ומעמד הביניים הישראלי, שכל היום דורסים אותם ובסוף הם לא מקבלים כלום. הגירעון הזה הוא כי ביבי בישל דייסה: נתן לליצמן, נתן לדרעי, נתן לסמוטריץ', נתן לכל חבר כנסת שעשה רעש, נתן לכל מפלגה שהוא היה צריך אותה, נתן ונתן ונתן – ולמי לא נשאר? לציבור הישראלי. השאלה היא לא רק איך הצלחתם להגיע לגירעון הזה אלא גם איך הצלחתם להגיע אליו בלי שהציבור הישראלי נהנה מזה. איך הצלחתם לבזבז כל כך הרבה כסף בלי שנשאר מזה כלום? הרי אין איזו השקעה יוצאת דופן בתשתיות. זה לא שבניתם עוד נתב"ג 2000. זה לא שבניתם עוד כביש 6. ההשקעה בתשתיות תחבורה במדינת ישראל נמוכה ב-75% מהמדינות המפותחות. ההשקעה בתשתיות דיגיטליות היא פחות מחצי, 42% מהמדינות המפותחות. אין זינוק בהשקעות בחינוך. משרד האוצר הודיע השנה בשקט בשקט, בלחישה הוא הודיע, על קיצוץ של 350 מיליון שקל שהיו אמורים להיות לבינוי של 400 כיתות כדי להפחית את הצפיפות בכיתות. לפי הלמ"ס, תשלומי הורים מגיעים כבר ל-5 מיליארד שקל. ההורים קונים מחשב, ההורים מממנים את הטיול וההורים קונים את שיעורי ההעשרה בתוך בית הספר. איך הצלחתם? איך הצלחתם לבזבז כל כך הרבה כסף בלי לטפל באף אחת מבעיות היסוד של הכלכלה הישראלית? שש בעיות יש לנו: יוקר מחיה, שיצא משליטה; גברים חרדים שלא לומדים ולא עובדים; ציבור ערבי שהוא לא חלק מהמשחק הכלכלי; מגזר ציבורי ענק, שמשתק את המשק; ירידה בהשקעות של ההייטק – יזהר יכול להעיד על זה; ופריון עבודה שהוא מהנמוכים בעולם המערבי. אם הייתם מטפלים רק בדבר אחד מהשישה, רק אחד, רק בפריון, זה היה חוסך למשק עוד 600 מיליארד שקל בשנה, כי פער הפריון שלנו מול המדינות המפותחות הוא 600 מיליארד שקל בשנה, ואם הם היו מטפלים בזה לא היינו צריכים לעמוד פה היום, ולא היה גירעון ולא היה צריך לכנס את הממשלה ולקצץ בבתי חולים ובמשטרות. שם הכסף. שם הפתרון. 600 מיליארד שקל בשנה – זה יוריד את יוקר המחיה, זה יוריד את הגירעון, זה יאפשר לזוגות צעירים לחיות פה ברווחה, ולהורים שלהם – להזדקן פה בכבוד. רק שבשביל זה צריך שיהיה פה דבר אחד, שכרגע אין במדינת ישראל – ממשלה שבאה לעבוד. לא סידור עבודה – עבודה. לא ג'ובים לחבר'ה – לעשות את הג'וב האמיתי שלכם ולעבוד בשביל אזרחי ישראל. מה ביקשו מכם? להפסיק לרגע עם המשחקים שלכם והפוליטיקות שלכם והתככים שלכם, ולעשות את העבודה שלכם. זאת העבודה שלכם, אין לכם אחרת – לוודא שהכסף הולך למקומות הנכונים, לוודא שהוא הולך לזה שנהיה בעשירייה הראשונה בעולם בחינוך; לוודא שגם ילדים בפריפריה יוכלו להגיע לעבוד בהייטק ולהרוויח פי שלושה ופי ארבעה ופי חמישה מההורים שלהם; לוודא שהמשכורות יעלו והביורוקרטיה תרד. זאת העבודה שלכם, לא להמציא עוד שבעה משרדים ממשלתיים מיותרים לגמרי כדי לנפח את הוצאות הממשלה. ואם ננצח בבחירות, זה מה שנעשה: ניקח את הכסף שאתם בזבזתם על עצמכם ועל הפוליטיקה שלכם ועל המפלגות שלכם ונשקיע אותו באנשים שהפכו את הכלכלה הישראלית לסיפור הצלחה, במקום בפוליטיקאים ישראלים; נשקיע את הכסף במעמד הביניים הישראלי ובאלה שרוצים הזדמנות הוגנת להיות חלק ממעמד הביניים הישראלי. חינוך והשכלה גבוהה והורדת יוקר המחיה ופריון עבודה – in; פוליטיקאים, מפלגות, סחטנות – out. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת אורית פרקש-הכהן. עד עשר דקות לרשות גברתי. << דובר >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בבחירות האחרונות התבשרנו בדרך לא דרך שמשרד האוצר ניסה להסתיר מכולנו קומבינה מושחתת של הימין המשיחי ושל הימין המושחת של נתניהו, שלא רק שמסכנים את ביטחון ישראל ואת הדמוקרטיה הישראלית – מסתבר שאפילו לנהל את הכלכלה הישראלית הם לא יודעים. מדינת ישראל נמצאת היום בגירעון ובגירעון רע. הגירעון הזה הולך להביא עכשיו, היום, לקיצוצים שכל אזרח ישראלי הולך להרגיש בגופו, בחייו, מהבוקר ועד הלילה. אם ליוויתם את סבא שלכם לבית החולים, אתם תפגשו את הקיצוצים האלה במיון; אם אתן אימהות חד-הורית שמחכות לדיור ציבורי, אתן תפגשו את הקיצוצים האלה כשתמשיכו לעמוד בתור בשביל בית; אם אתם הורים צעירים לילד שרק עכשיו נכנס לבית הספר, אתם תראו את הקיצוצים האלה בכיתה שלו; ואם אתם צעירים בני גילי, אתם יודעים טוב מאוד שאין לכם דירה אלא אם כן מישהו שאתם מאוד אוהבים מת והוריש לכם אחת, כי אתם תרגישו את הקיצוצים האלה. וזה גירעון רע. גירעון לא חייב להיות רע. כשיצחק רבין היה ראש הממשלה הוא הגדיל את הגירעון בשביל להגדיל את הצמיחה. כשגירעון משמש כדי להכניס תחבורה ציבורית מצוינת, לתת לכל אזרח בישראל פתרונות מעולים לתנועה, איך להגיע ממקום למקום, להוריד את רמת הפקקים – זה משמש לצמיחה. כשגירעון משמש להשקעה באזרח, בחינוך, כדי לשפר את מערכת החינוך של הערבים ושל החרדים ולתת להם זכות להשתתף, להיכנס לשוק העבודה, לקבל שוויון אמיתי – זה גירעון שמסייע לצמיחה. אבל הגירעון שאנחנו רואים היום הוא לא גירעון כזה. הוא גירעון של קומבינה, הוא הגירעון שנוצר בעקבות העסקאות המפוקפקות שאתם עשיתם כאן בכנסת. זה הגירעון שאני דיברתי עליו כבר לפני כמה שנים כשחשפתי קמצוץ משיטות העבודה של משרד האוצר. ואז עמד מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, ואמר שאני משקרת. עכשיו הוא הולך לתקשורת להגיד בדיוק שאני צדקתי: שהמכרזים תפורים, שמשרד האוצר עובד כמו חונטה, שאין לאנשים אמיתיים, לאזרחים טובים, סיכוי. ומה חשפנו שם? כשראינו את הקומבינה של מירי רגב שלקחה כספים שנועדו ליום העצמאות והעבירה את זה לחברים שלה למכרזים תפורים, אנחנו חשפנו את זה. כשגילינו איך החטיבה להתיישבות לקחה מיליארד שקלים מהציבור, שהיו אמורים להגיע לעוטף עזה, לגליל ולגולן, והעבירה אותם ליהודה ושומרון ולכל מיני עמותות תורניות מפוקפקות של סמוטריץ' ואורי אריאל – אנחנו חשפנו את זה ועצרנו את זה. כשחשפתי איך מפוני גוש קטיף – אני עוד הייתי חיילת בצבא והיינו חלק מהפינוי באותה תקופה, ועשר שנים אחר כך ישבתי כאן בכנסת וגיליתי שהממשלה הזאת גנבה גם להם את הכסף, 5 מיליארד שקלים, שלא הגיעו אליהם מעולם אף שהם יצאו מכיסו של משלם המיסים הישראלי – חשפנו את זה, הבאנו את זה לחקירה. אנחנו חשפנו את ההסכמים הפוליטיים המפוקפקים שלכם. הראינו איך נאוה בוקר ומיקי זוהר לקחו מיליונים לכיס כדי להעביר למקורבים – חשפנו ועצרנו את זה. כסף שהתגלגל לעסקה עם אלוביץ' ובזק, כסף שהתגלגל לעסקה מפוקפקת עם הצוללת, שחיתות וקומבינה – זה המקור של הגירעון הזה. זה גירעון רע, זה לא גירעון שמוביל לצמיחה, זה לא גירעון שמשקיע בחברה הישראלית, זה גירעון שתוקע אותה במקום, זה גירעון בשביל קומבינות. והסטטוס קוו הזה, הסטטוס קוו שבו הפוליטיקאים מרמים ומשקרים לנו, משתפים פעולה ביניהם כדי לעשות עוד קומבינה על חשבון משלם המיסים, הסטטוס קוו הזה צריך להסתיים. לי נמאס מזה. מדינת ישראל תקועה בתוך הסטטוס קוו, היא תקועה בתוך הסטטוס קוו של הקומבינות בכספי המיסים שלנו, ופוליטיקאים שדואגים לעצמם ולא לציבור. הסטטוס קוו הזה התקבע בכל התחומים האפשריים – זה אותו סטטוס קוו של תקיעות שתושבי עוטף עזה, עשרות אלפי אנשים בדרום הארץ, סובלים ממנו כבר 18 שנים; הסטטוס קוו עם החמאס, בלי אסטרטגיה, בלי פתרונות, רק אש וטרור. זה הסטטוס קוו. זה אותו סטטוס קוו בגדה עם טרור הסכינים, עם מחבלים שחודרים לשטחי ישראל בגלל שגדר ההפרדה לא הושלמה בגלל הבג"צים של המתנחלים. זה הסטטוס קוו של הטרור וזה גם הסטטוס קוו שמוביל לסיפוח, סטטוס קוו שיביא לכאן – זה זוחל אבל זה מתקדם לכיווננו – רוב פלסטיני וסיום הרעיון הציוני. זה הסטטוס קוו ביהודה ושומרון, אותו סטטוס קוו שהפוליטיקאים כאן משרתים אותו כשהם ממשיכים להזרים כספים ממדינת הרווחה הישראלית למדינת הרווחה המדומה שמעבר לקו הירוק, במאחזים הלא-חוקיים. זה הסטטוס קוו. וזה אותו סטטוס קוו עם הציבור החרדי, ובבחירות הקרובות הולכות לרוץ לא פחות מארבע מפלגות עם דבר אחד: עם שנאת חרדים, מצע של שנאת חרדים. תגידו, מה נראה לכם, שהחרדים ייעלמו? מה נראה לכם, שהערבים ייעלמו מכאן? הם כולם חלק ממדינת ישראל. לא הגיע הזמן לדבר על הסטטוס קוו הזה? לא הגיע הזמן לפתור אותו ולפתוח את הדיון, לייצר פה סוף-סוף דיון משותף? חברים וחברות שכאן יושבים במליאה, לא בא לכם שנתקדם? אתם יודעים טוב מאוד, מי מכם שיש לו ילדים שגדלים פה, במערכת החינוך הישראלית, שהם לא ירצו לחיות במדינה כמו שסמוטריץ' רואה אותה, מדינת הלכה חשוכה שבה אין שוויון לא לנשים ולגברים ולא יהודים וערבים ולא לאף אחד. יש אותם, את הפוליטיקאים, וכל היתר למטה. אתם יודעים טוב מאוד שצעירים בני ובנות הדור שלי, הרבה מהם כבר עוזבים לחו"ל או חושבים על חו"ל או סוגרים את הדרכון שלהם, ואתם יודעים טוב מאוד למה זה קורה. זה קורה כי סטטוס קוו הוא תקיעות וסטטוס קוו הוא מוות. אנחנו צריכים להתחיל להשתחרר משם ולהתקדם הלאה. הגיע הזמן לפתוח לדיון מחדש את השיח בינינו לבין החברה החרדית. חוק הגיוס הוא חוק שגם הצבא לא רוצה בו, ואנחנו צריכים לעבור למדיניות של חיה ותן לחיות. אנחנו צריכים לבזר את הכוח: על תחבורה ציבורית בשבת יחליטו השכונות. בלי גיוס לחרדים, אבל חיה ותן לחיות זה אומר שגם אין נישואים וגירושים ברבנות למי שלא רוצה; כל אחד יכול להתחתן ולאהוב את מי שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, איך שהוא נולד, איך שמתחשק לו להקים משפחה. לא מתערבים לכם – אל תתערבו לנו. זו צריכה להיות ההחלטה, זו צריכה להיות ההסכמה. אנחנו בעד שירות לכולם, יש הרבה דרכים לשרת. חיה ותן לחיות. אנחנו נסייע ונחזק, נפטור את הנשים הדתיות מהפטור שלהן מגיוס, שמוחזק אך ורק על ידי הפוליטיקאים ונאפשר להן להתגייס כפי שהן רוצות, כי יותר ויותר מהן רוצות לשרת בצבא בתפקידים משמעותיים, בדיוק כמונו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << קריאה >> את בטוחה שכל אחת רוצה להתגייס? << דובר_המשך >> סתיו שפיר (העבודה): << דובר_המשך >> אנחנו נביא את החברה הערבית בישראל לתוך הפוליטיקה של המיינסטרים, לא ככה, שסוגרים דילים מאחורי הקלעים, שעושים קומבינות אבל אחר כך צועקים עליהם במליאה ומדירים אותם. הגיע הזמן לחוזה חדש של שותפות, של ישראליות, סביב ערכים ישראליים. חוזה שיגרום לכולנו לעמוד ולשיר את התקווה עם אמונה מלאה במילה הזאת – תקווה. הרי מה פוליטיקה אמורה לייצר? איך פוליטיקה הפכה להיות למילה נרדפת לקומבינה? איך פוליטיקה הפכה להיות למילה נרדפת לשקרים? אנחנו אמונים על החזרת התקווה. אנחנו אמונים על החזרת הפוליטיקה לאנשים, לעם, לצעירים שמסתכלים עליכם, עלינו, כאן, ומצפים שאנחנו נעשה הכול כדי להביא תקווה. זה התפקיד שלנו כאן, לא הדילים במסדרונות, לא ללכת ולקבע את הסטטוס קוו האיום, שמפרק אותנו, אלא לשבת פה ולחתום על חוזה חדש. זה התפקיד שלנו ואנחנו יודעים לעשות את זה. יש פה מספיק אנשים טובים לעשות את זה אבל כנראה שבשביל זה דרושה מהפכה. כנראה שבשביל זה דרושה מהפכה אמיתית, שאני מתכוונת להוביל במפלגת העבודה, ואני מקווה מאוד שהיא תתפשט ותתרחב לכל הפוליטיקה. כשאנחנו מדברים על חיבורים, הגיע הזמן שנדבר על חיבורים ממקום אמיתי של ערכים, לא של פרסונות. אני מסתכלת עליכם ואני יודעת טוב מאוד שגם האנשים שיושבים פה בשורה הראשונה, בני גנץ, שאני מאוד מעריכה, ושותפינו הרבים, יש לי פה חברים מאוד קרובים – אני יודעת כמה אתם אנשים ערכיים. דמיינו לעצמכם איך כולנו נחתום על חוזה חדש כשנדבר על הערכים שלנו. שנעז בלי פחד – כמו שידעו מקימי המדינה, הסבים והסבתות שלנו – להישיר מבט אל האמת, אל הבעיות האמיתיות של החברה הישראלית ולהתקדם ולפתור אותן. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חברת הכנסת אורית פרקש-הכהן, בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר >> מכובדי יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, התכנסנו לדבר על הברוך הכלכלי שממתין לכולנו אחרי הבחירות. עומק הבור – החריגה מיעד הגירעון המותר – יהיה, בשנת 2020, 23 מיליארד שקלים. זה לא בור, זה בולען, זוהי תהום. זה הסכום הבלתי-נתפס מעבר לחובות שמותר לנו, כמדינה, לקחת. זהו הסכום שנצטרך להחזיר לממשלה הזו בגזרות מהכיס של כל אחד ואחד מאיתנו. כל אזרחי ישראל ישלמו את המחיר. כבר היום תתכנס הממשלה לקיצוץ "קל", במירכאות, של מיליארד וחצי שקלים. הקיצוץ של היום הוא רק אספירין למחלה קשה ולא יותר מזה. הוא הקדימון להידוק החגורה שמצפה לכולנו, ועל חשבוננו, בגזרות כואבות, כדי לטפל בבור של עשרות מיליארדי שקלים ללא כיסוי שאליו הידרדרנו. הבור של 23 מיליארד שקלים עוד צפוי לגדול, כי הוא לא כולל את עלויות ההסכמים הקואליציוניים הצפויים אחרי הבחירות, או את נטו משפחה ועוד הרבה תוכניות וסיסמאות שעליהן עוד נשמע בקמפיין הבחירות הקרוב. בשנים שבהן שיעור התעסוקה בישראל היה גבוה ונתוני המקרו טובים, פעלה הממשלה בזחיחות דעת ובשיטת אכול ושתה ככל יכולתך. נטו בזבוז. במקום לקבוע מדיניות כלכלית מושכלת לטווח ארוך, במקום לקבוע סדרי עדיפויות ברורים, במקום לנצל את העובדה שהאבטלה נמוכה לשינוי סדר-היום הכלכלי בישראל, ובמקום לא להיכנע לקבוצות לחץ חדשות לבקרים, הממשלה פיזרה כסף בצורה פופוליסטית ולא אחראית. אני לא אומרת, נעשו גם דברים טובים, אבל בעיקרו של דבר הכסף שלנו לא הושקע בתמהיל הנכון. פוזרו כספים על הרבה הוצאות ישירות והיה לא מספיק בתשתיות ובהשקעות ארוכות טווח שיניבו הכנסות לקופה המידלדלת ויחזירו לנו כסף למדינה. במקום זה, בזבזו כיד המלך. ובמקום לעסוק בבור העמוק הזה, להיות מודעים אליו, להיות מוכווני מטרה לשמור על הכיס של אזרחי ישראל, מה עשתה ממשלת המעבר הנוכחית? האם היא הציפה את הסוגיה? האם היא פעלה באחריות? לא ולא. אני רוצה לספר לכם: ישבנו פה בהצבעות עד אמצע הלילה עוסקים באישור הרחבת מספר שרי הממשלה ומספר משרדי הממשלה, בלי מגבלה, יעלה כמה שיעלה. ישבנו פה עד אמצע הלילה בהצבעות על פיזור הכנסת ובחירות מיותרות וחדשות, יעלה כמה שיעלה. הכול כדי לייצר בסיס לחסינות אישית לראש ממשלה שמסובך בפלילים. אני ישבתי שעות בוועדת הכספים, שאישרה באישורי בזק העברות עודפים במיליארדים רבים למשרדי הממשלה. אני עצמי הגשתי הצעות לסדר ושבתי ודרשתי לדעת, לפני שאנחנו מעבירים עשרות מיליארדים: האם יש גירעון מעבר לפינה? כיצד אנחנו בוועדה מאשרים העברות של מיליארדי שקלים בעיניים עיוורות כאילו עסקים כרגיל? האם עוד מעט הקיצוצים יגיעו אלינו? ואין קול ואין עונה. דממה. שתיקה. השתקה. בשבועות האחרונים נחשפנו לסדרת הטלוויזיה המטלטלת צ'רנוביל – תיעוד מזעזע של הסתרה שיטתית שנעשתה על ידי המשטר הסובייטי של פיצוץ שאירע בכור הגרעיני. הפיצוץ התרחש בעיר צ'רנוביל, וההסתרה נעשתה במחיר בריאותי נוראי של התושבים. יש כמובן הבדלים גדולים בין צ'רנוביל 1986 לבין ישראל 2019, אבל האירוע של צ'רנוביל הוא סמל למחירים קיצוניים שכרוכים בהסתרה מצד שלטון, וזה הדבר שאני לא יכולה לעבור עליו לסדר-היום. טעויות קורות, תהליכים משתבשים, אבל מה שמפריע לי זה דבר הרבה הרבה יותר חמור: ההסתרה, ההשתקה, הזלזול בציבור, איבוד הבושה כלפי הציבור, כל אלה הם סממנים של אובדן דרך ואובדן מנהיגות. לכן, בעיניי, סיפור הגירעון הוא סימפטום לבעיה הרבה יותר גדולה של הממשלה הנוכחית: אפס אמינות. ואין מנהיגות אמיתית בלי אמינות. כי הרי מה הבעיה בהסתרה? הסתרה היא היעדר אומץ לב ציבורי. היא ההפך ממנהיגות. כשמנהיג לא לוקח אחריות, כשהוא לא בא ואומר: יש לנו בעיה ואני פה כדי לטפל בה, כשמסתירים – האנרגיה מתבזבזת על ההסתרה. המאמץ, העבודה, מוקדשים להסתרה ולא לעיסוק בשאלה מהו הפתרון האמיתי. וזוהי הבעיה האמיתית. אני עצמי חוויתי על בשרי הסתרה ממשלתית, השתקה ממשלתית באירועי מתווה הגז שבהם הייתי מעורבת. בהיותי פקידה מקצועית בכירה זיהיתי בעיה של מחירי גז גבוהים ומונופוליסטיים לציבור, שישפיעו על יוקר המחיה בשני העשורים הקרובים. הרמתי דגל, מה שהיה מתבקש מתפקידי המקצועי. יש לך דעה, אמרו לי, כאילו זו הבעיה. ולמעשה הושתקתי. ראיתי את הסכנה הגדולה בהסתרה ולכן התעקשתי על גילוי האמת, גם מול לחצים וגם במחיר אישי. לצערי, את מחיר ההשתקה האישי שלי משלם הציבור עד היום במחירי חשמל מנופחים, שמשתרשרים ליוקר המחיה של כולנו. חבריי חברי הכנסת, בעיית ההסתרה כבר מזמן לא ייחודית לשאלת הגירעון. היא שיטה. שמענו נאומים מפוארים של: לא יהיה כלום כי אין כלום, וכעת מסתבר: ועוד איך שיש. שמענו מפיו של ראש הממשלה עצמו כי הוא לא עוסק בחסינות ולא יעסוק בחסינות, כשבפועל, מייד אחרי הבחירות וכל התקופה הקצרה של הכנסת האחרונה עסק ראש הממשלה בדיוק בכך ורק בכך. תמרונים נואשים ופיתויים אישיים, רק כדי להרכיב ממשלה שתקדם תהליך של מקלט אישי עבורו, יעלה כמה שיעלה. שמענו במערכת הבחירות האחרונה כמה כלכלת ישראל במצב מצוין ואף מילה על הגירעון או על הקיצוצים הצפויים, שכעת אנחנו יודעים עליהם. שמענו ערב הבחירות את ראש המועצה הלאומית לכלכלה מר אבי שמחון, שיושב, כמה מקרי, במשרד ראש הממשלה שלנו, ואומר – ואני מצטטת: "הקופה לא ריקה – – – יש לנו כריות ביטחון מצוינות – – – אני מאמין בהסתברות גבוהה שלא נזדקק להעלאת מיסים או לקיצוצים בתקציב". היום אנחנו מבינים כמה הוא לא דייק, בלשון המעטה. והינה עוד דוגמה למשטר ההסתרה: מאיימים על ראש אגף התקציבים, פקיד מקצועי, בפיטורים, בגלל שהעז לשתף מועמד לראשות ממשלה במידע על הגירעון, ששייך לכולנו. כן, המידע הזה שייך לכל אזרחי ישראל. מידע על הגירעון. לא לאפשר לציבור או לנציגיו לדעת מה קורה עם הכסף שלנו זה הסתרה. זה לא מידע פרטי, לא של שר האוצר ולא של מנכ"ל האוצר, וזה גם לא סוד ששומרים בכספת של הממשלה. זה גם לא ידע שמהנדסים אותו וגם לא מידע שמשחקים איתו. וגם עכשיו ממשיכים להסתתר. היום ישבה הממשלה, ועל מה צפויים להכריז? על קיצוץ רוחבי. מה זה קיצוץ רוחבי? גם זה היעדר אומץ מנהיגותי, גם זה כלכלה פחדנית. זה להגיד: אני מוריד מהכול אותו דבר. גם מסל הבריאות, גם מהמיטות בבתי החולים, גם מהילדים שלנו, גם מההשקעה בחינוך. כמה מורידים מהתשתיות? למה לא לבוא ולקבוע סדרי עדיפויות ולספר לנו, הציבור, את האמת: מהם סדרי העדיפויות שלכם כממשלה, איפה שמים את הכסף, מהן התוכניות, במה נקצץ יותר ובמה פחות? הרי אי-אפשר לתת לכולם כל הזמן. קיצוץ רוחבי זה סיסמה והתחבאות, זה גם מדיניות כלכלית פחדנית. זה עוד מאותו דבר, היעדר מנהיגות שמכבדת אותנו. חבריי חברי הכנסת, ביום חמישי האחרון סיימה בתי את תיכון פלך לבנות בירושלים. כעת היא יוצאת לדרך עצמאית בחיים. היא תלמד במדרשה תורנית בצפון ואחר כך היא תתגייס לצבא. היא כתבה לנו, ההורים, מכתב אישי מרגש. אני רוצה לקרוא לכם חלק ממנו: הגעתי לגיל 18, לסוף כיתה י"ב, ואני כבר בגירה. הצבעתי כבר פעמיים, לעירייה ואפילו לראשות הממשלה. אני מרגישה כבר שאני מתחילה להבין יותר ממה שקורה. אם אני יכולה לאחל לכם דווקא משהו, הוא שלא תשכחו את גיל 18 שלכם. הרבה פעמים מפחיד אותי לחשוב שאני איכנס לחיים הבוגרים, לשגרה של עבודה והצלחה ואכזבה שבאמת אולי תצליח לנצח אותי. אז בשבילי תעשו אתם את המאמץ הזה ותנסו לתקן ולהיות הדוגמה שלי בחיים. אני פונה היום בשמה של בתי ובשם כל הצעירים המדהימים והנהדרים שלנו בישראל, יהלומים שיש רק במדינה כמו שלנו, דור של פטריוטים שנותנים שנים מחייהם לשירות לאומי או לצבא, שעושים מילואים, שחיים בשכירות, שתקועים בפקקים, שסובלים במערכת בריאות קורסת וששומעים על שרשרת התייקרויות לא נגמרת: עלייה שנייה של מחירי המים בשנה האחרונה, התייקרות של מחירי החשמל, של הלחם, של החלב, של מוניות. מחירי הדיור צפויים להמשיך ולהאמיר, מחדלי תחבורה עולים לנו עשרות מיליארדי שקלים – והכול עוד לפני הגזרות שצפויות לנו. אני דורשת שלא נזלזל בילדים שלנו ובעם שלנו, שלא נרסק פקידות כדי להסיח את הדעת מהבעיה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> שנגלה את האמת לציבור, שנסביר מהו עומק הבור ואת הצורך לטפל בבעיה, ויפה שעה אחת קודם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> הגיע הזמן שנשים את ישראל לפני הכול. אנחנו אומרים לא לתרבות צ'רנוביל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פרקש-הכהן. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, מזכירת הכנסת – ממלאת המקום, זה בסדר – חברות וחברי הכנסת; את יודעת, כולנו עכשיו במעבר כלשהו, אז כולנו ממלאים תפקידי משנה באיזה תיאטרון אבסורד של ממשלת ישראל הרביעית של נתניהו. התכנסנו פה היום – ואני רואה לא רבים ורבות מאיתנו, לצערי הרב, בעיקר לא מהקואליציה – לדבר על הגירעון התקציבי העמוק שהשאירה ממשלת נתניהו הרביעית. גירעון שלא הייתה בו מחשבה לנצל אותו ככלי תקציבי כדי לשפר לא את החינוך, לא רווחה, לא בריאות, לא תחבורה, אלא רק רצון לרצות כמה שיותר שותפות קואליציוניות. אבל אני חושבת שדיברו פה רבות לפניי, וידברו גם אחריי, על הגירעון התקציבי. אני רוצה לדבר על הגירעון המוסרי. הגירעון המוסרי שמותירה אחריה הממשלה הזו, ממשלת נתניהו הרביעית. אי-אפשר למדוד אותו באחוזים ובמספרים כמו שאפשר למדוד את הגירעון התקציבי, את התוצר הגולמי של המדינה, אבל את אותותיו אנחנו כבר מרגישות היטב על בשרנו ועל בשרה של הדמוקרטיה הישראלית, את תחושת המחנק – ולא רק כי הקיץ בפתח וכבר מאוד מאוד חם בחוץ ולח – תחושת המחנק של אזרחי ואזרחיות ישראל באמת מפני מה שקורה בבית הזה. ושלא תבינו לא נכון, זה מושלך על כולנו, גם באופוזיציה, התחושה שהפוליטיקאים עושים הכול רק לדאוג לעצמם, רק לדאוג לכיסא שלהם, במקום לנסות לבנות ישראל טובה יותר, צודקת, שוויונית, ראויה לקהל, לציבור הישראלי. והציבור הישראלי רואה בשידור חי איך באמת הוא הופך להיות בן ערובה בהגשמת חזון משיחי, קנאי, של פרץ, סמוטריץ', ליצמן ודרעי. כשאפרים קישון כתב בשנות השבעים על מדינת ישראל כי "זוהי ארץ שהפרידה בין דת למדינה ומאז שולטת בה הדת לבדה", קשה להאמין למצב שבו אנשים בעלי אידיאולוגיה כמו של פרץ, כמו של סמוטריץ', יקבלו את המושכות להיכנס לקבינט, לקבוע את מדיניות התחבורה וכמובן את אופן חינוך ילדינו. ושלא תטעו, נציגי הציונות הדתית היו לאורך שנים שרים ראויים וממלכתיים ביותר, כולל במשרד החינוך. אבל זה לא השרים של היום. השמרנות הקיצונית שמובילים פרץ וסמוטריץ' כיום רחוקה שנות אור מערכי הציונות הדתית ומפד"ל המיתולוגית. הם כבר לא מאמינים במקומה של הציונות הדתית כמקף בין ה"יהודית" ל"דמוקרטית"; הם חושבים שניתן לדרוס את ה"דמוקרטית" עם ה"יהודית". והרב רפי פרץ באמת מכהן יום וחצי כשר חינוך זמני של מדינת ישראל, וכבר מצליח לירות בצרורות שורת אמירות באמת הזויות, שמעידות כי איכות החינוך של ילדינו היא הדבר האחרון שמעניין אותו, כמו שזה לא עניין את שר החינוך הקודם מהבית היהודי, בנט. והאתגר העצום שלו: לעצב דור של ישראלים בצלמו ובדמותו של זרם ספציפי ביהדות, האורתודוקסיה הקיצונית – הוא מקדם אותה כמו כת – שחושבת שנשים מחלישות את צה"ל, שמשפחות גאות מסכנות את הנורמליות. זו דרך החיים שהוא מקדם. עם זה הוא נכנס למשרד החינוך. הסופרת הבריטית שרלוט ברונטה אמרה פעם כי "דעות קדומות קשה למגר מנפש שאינה יודעת השכלה מהי". וכנראה ששר החינוך לא מבין את המשפט העמוק הזה – ואולי הוא כן מבין – שהדרך היחידה לשמר את הדעות הקדומות ואת הסטריאוטיפים היא למנוע השכלה ראויה ושוויונית מילדי ישראל. אחרת, באמת לא מובן למה הדברים הראשונים שהוא יצא איתם בשבוע הזה שהוא מכהן זה שנורא מפריע לו איך מקבלים את ספרי התנ"ך בבתי הספר היסודיים-ממלכתיים. אני רוצה להגיד לכם, יש לי שלושה ילדים בוגרי מערכת החינוך הממלכתי, השתתפתי בשלושת האירועים האלה, זה היה מאוד מרגש. לצערי הרב – אני גרה בפתח תקווה – זה התקיים רק בבית כנסת אורתודוקסי אבל זה בהחלט היה דבר מרגש, שהילדים מאוד התרגשו ממנו. לא ברור לי על מה הוא מדבר. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> בכיתה ב'. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> בכיתה ב'. במקום לדבר על תשתיות, על תקני הוראה, משבר קייטנות הקיץ, סייעות, באמת דברים כל כך חשובים לכל הורה והורה במדינת ישראל, הוא מדבר על זה. איזה ערך יהודי בדיוק הוא מנסה להגשים כשהוא קורא להפקיר את גורל ההשכלה של התלמידים הישראלים ליכולת הכלכלית של ההורים? תקשיבו מה הוא מציע להורים: אם הילדים לא מצליחים ללמוד בבתי ספר, תשלחו אותם למורים פרטיים. מורים פרטיים. אני, שנאבקתי כל חיי שהילדים שלי יישארו במערכת החינוך הממלכתית הקורסת, הקורסת, וסירבתי להעביר אותם למערכת חינוך פרטית כדי לשמור על מערכת החינוך הממלכתית ועל רמתה – הוא מספר לי שכדי לשמור על רמת החינוך של הילדים שלי אני צריכה לשלוח אותם למורים פרטיים? את זה כבר כל ההורים עושים. לצערנו אנחנו עושים את זה, כי המערכת לא מספקת חינוך ראוי. והרב רפי פרץ, שמשתף פעולה עם הכהניסטים; שחבר סיעתו בשבוע שעבר עמד עם ארגון להב"ה והפגין נגד מצעד הגאווה בירושלים; שהשותף שלו סמוטריץ' קורא לחינוך לדמוקרטיה בבתי הספר הדתה של דת הדמוקרטיה הליברלית; איש שמוכן לסור למרותו של חשוד בפלילים – הוא לא ראוי לשבת בתפקיד שר החינוך. המשרד שאמון על חינוך לילדינו – חינוך לסובלנות, לאהבת אדם, לקבלת האחר – משרד שצריך לעורר מחשבה וחשיבה ביקורתית ולהנציח את עקרונות הליברליות והפלורליזם, יונהג על ידי אדם שלא רואה ממטר מישהו שחושב שונה ממנו. אז בזמן שהרב פרץ מחמם את הכיסא במשרד החינוך – לא ברור לכמה זמן, נקווה שכמה שפחות – מונה לא אחר מאשר בצלאל סמוטריץ' לשר התחבורה. אחד המשרדים הכלכליים והחברתיים החשובים ביותר. אבל אתם חושבים שסמוטריץ' יתעניין עכשיו ב-3,000 נהגי אוטובוסים שחסרים בחברות האוטובוסים? לא נראה לי. אתם חושבים שהוא יתעניין בצפיפות התנועה, שגדולה פי 3.5 מהממוצע במדינות ה-OECD? לא נראה לי. ואולי, אחרי 71 שנים מאז קום המדינה, תקום תחנת רכבת ביישוב ערבי במדינה? ברור שלא, הצחקתם אותי. הוא מעדיף לחשוב איך הוא ינצל את רגעיו המועטים – נקווה מאוד, מועטים – בקבינט המדיני-ביטחוני כדי לקדם את כיבוש עזה מחדש. ומה הוא יעשה בשני מיליון פלסטינים ובשליטה עליהם? יש לו איזה מחשבות קטנות על טרנספר, על עידוד הגירה של אותם פלסטינים. על הכול הוא כמובן מתראיין מעל גלי האתר ואומר את משנתו הלא-ראויה. והוא מנסה גם להרגיע אותנו, הציבור החופשי בישראל, ואומר: אני לא אתעסק יותר מדי עם הסטטוס קוו של דתיים-חילונים, עם עבודות התשתית בשבת. אני לא אתעסק עם זה. אל תטעו, הוא עושה את זה רק מסיבה אחת, והסיבה היא: לא לעצבן יתר על המידה את הציבור החילוני, החופשי, במדינה לפני שילכו לקלפיות, כשירות לבוס הגדול נתניהו. אם לפני ארבע שנים היינו אומרים שסמוטריץ' יהיה בקבינט המדיני-ביטחוני, מרבית הציבור היה מרים גבה, היה אומר: לא יכול להיות, את מגזימה, למה את מסיתה. אמרתי את זה פה, פה, מעל הבימה הזאת אמרתי את זה, ואמרו לי: נו, את מגזימה, זה לא יקרה. והינה, זה קורה. וכשאנחנו אומרים: הכהניסטים מגיעים ונכנסים כסכין בלב הדמוקרטיה, אומרים לנו: אוי, את מגזימה, הדמוקרטיה הישראלית חזקה. והינה, זה קורה. וכשהפוליטיקה הישראלית כולה נכנעת לאותו אדם שיש נגדו שלושה כתבי אישום ועוברת על כך בשוויון נפש, הדמוקרטיה שלנו מידרדרת. אז אני באמת חשבתי אם לדבר או לא לדבר על ההצעה ההזויה של מיקי מכלוף זוהר, שלא נמצא פה היום, על האם באמת הכנסת צריכה להצביע מחדש על אי-פיזורה. באמת רעיונות עוועים, שאני באמת לא יודעת מאיפה הוא קם בבוקר וממציא אותם. אנחנו לא יכולים לשחק עם הציבור, אנחנו לא יכולים לשחק עם הדמוקרטיה הישראלית; הכנסת הזאת, שהצביעה על פיזורה – בניגוד לעמדתנו, חשבנו שזה נכון להחזיר את המנדט לנשיא – הצביעה על פיזורה אך ורק בגלל גחמה של ראש הממשלה. הכנסת הזאת פוזרה והיא צריכה לעמוד בפני בחירות חדשות, בפני הציבור. ואולי זה מעיד על דבר אחד: שנתניהו בלחץ. וכמו שהוא היה אומר לפעמים על האופוזיציה, אני אומרת עליו: הוא מפחד. ב-17 בספטמבר מחליפים את השלטון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. אני יכול להרגיע אתכם שמבחינה משפטית לא ייתכן שהכנסת הזאת תימשך, היא חייבת ללכת לבחירות, כך שכל הדיבורים האלה הם סתם דיבורי סרק. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. עשר דקות. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דבריי אני שואל היכן שר האוצר. היכן שר האוצר, שהבטיח לנו הרים וגבעות? << קריאה >> יצחק כהן (ש"ס): << קריאה >> הוא בממשלה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר_המשך >> חבר הכנסת איציק כהן ידידי, שאני מעריך אותך – שולחים אותך למערכה לא לך. לא לך. ודי אם היית מסתכל בעיתון כלכליסט אתמול. אנחנו נמצאים בפתחו של משבר כלכלי אמיתי, ושר האוצר של מדינת ישראל נעלם. בור תקציבי עצום, שהזהירים בו מדברים על 12 מיליארד והמחמירים – על כ-18 מיליארד. משרד אוצר מבולגן; בכירי המשרד מכסחים אחד את השני – ראש אגף תקציבים נגד המנכ"ל, המנכ"ל נגד כל העולם; איך אפשר בכלל לנהל ככה, עם יחסי עבודה כאלה גרועים, משרד כל כך חשוב כמו משרד האוצר? כי אין שר, כי אין ראש ממשלה, כי ראש הממשלה עסוק בדברים אחרים ולא אכפת לו. ככה אי-אפשר לנהל את המשבר הזה. והאמת, אם אלו היחסים בתוך המשרד, מה הפלא שהגענו למשבר, ולאן נעלם שר האוצר. גל התייקרויות במשק בפתח. מים עלו ב-2.9% רק ביולי, ובמהלך השנה הם כבר עלו ב-6.6%. אבל לא רק המים: הפירות והירקות עלו עלייה דרסטית, שכל בית ישראל מרגיש, ומחירי הארנונה – העליות האלה מצטרפות לגל התייקרויות שחווינו כולנו בשנה האחרונה וכבר הספקנו לשכוח. בין היתר: מוצרי המזון, החשמל. איפה שר האוצר? האם זו הבשורה שלכם לאזרחי מדינת ישראל? כלי רכב היברידיים. במקום לברך – כשיש חיסרון בכיס מתחילים לחפש היכן להטיל מיסים. כאילו לא מטילים מיסים, כאילו. התייקרויות משמעותיות, עם השלכות לגבי הגנת הסביבה. ואיפה שר האוצר? נעלם. נטו כחלון, נטו תעשייה, נטו חינוך, נטו, נטו, נטו, נטו, נטו – הכול הפך לברוטו. זה הברוטו של החור התקציבי. לא שמענו על הנטו הזה גם במסע הבחירות האחרון. שמענו על ימין שפוי. כל הנטו הפך לברוטו. שר האוצר לא אשם. ראש הממשלה הוא האשם. הוא, שקנה שקט פוליטי בארבע השנים הללו. שלושה ימי שבתון בתוך שנה, והעלות, על פי הערכות, כ-5 מיליארד שקל, חלק מהתמ"ג, על כל יום עבודה. ואתם מגלגלים עיניים. אנחנו התנגדנו לימי השבתון. הכנסתם את יום השבתון בבחירות המוניציפליות. הנזק הוא אדיר, ואפילו לבחור לא באים. וכשהצענו – יש להדגיש, יחד עם רועי פולקמן – להגיד שמי שלא בא לבחור ולא מקבל את הפתק לא יקבל את יום השבתון – גלגלתם עיניים, אמרתם: זה בלתי אפשרי. פחדנים. ממה פחדתם? תראו לאן הבאתם אותנו. חבריי חברי הכנסת, הגירעון הזה לא הגיע יש מאין, הוא צמח לאט-לאט. נדלקו שורה ארוכה של נורות אזהרה במהלך כל השנים האחרונות. הזהרנו מההשלכות של תקציב דו-שנתי. עמדתי כאן על הדוכן הזה ואמרתי כמה וכמה פעמים: אסור ללכת לתקציב דו-שנתי. כן, זה נתן שקט פוליטי לראש הממשלה, הוא לא צריך להתעסק עם זה. יגיד לכם כל כלכלן מתחיל שאי-אפשר לתכנן תקציב דו-שנתי; אי-אפשר לחזות את מחיר הסחורות, את מחיר הדלק, את מחיר האוכל. שינויים גיאו-פוליטיים, מלחמה – כל דבר כזה מסיט את הכלכלה. לזכותו של שר האוצר ייאמר שהוא היה נגד תקציב דו-שנתי, אני עד לכך, שמעתי את זה ממנו במו אוזניי. מי רצה תקציב דו-שנתי? זה שרצה שקט פוליטי, ראש הממשלה. הכול למען ההישרדות האישית שלו. ואתם, כמו – לא רוצה להגיד מה אני חושב, אני משאיר את זה שורה פתוחה – הסכמתם. הסכמתם לכל מה שהוא אמר. זה התשלום שכל אזרחי מדינת ישראל משלמים היום בעבור ההישרדות הפוליטית שלו. הפגיעה האנושה בכלכלת מדינת ישראל – כי לא אכפת לו, כי לא היה כלום ואין כלום. וככה זה נראה. ואמרתי מעל הדוכן הזה: המדינה היחידה בעולם שיש בה תקציב דו-שנתי היא בחריין. לבחריין רציתם לדמות אותנו? תראו לאן הבאתם אותנו: 4% גירעון כמעט, וזה עוד לא הסוף. הזהרנו מהירידה בגביית המיסים, מהתשלומים של כל מיני מכירות סטרטאפ למיניהן – שהיה לנו מזל – מהמדיניות הפזרנית והבזבזנית של חלוקת הכספים הקואליציוניים. אמרנו אין-ספור פעמים שיהיו לכך השלכות ועכשיו אתם מביאים את התשלום על הפזרנות, הכניעה שלכם והניהול הכושל לציבור. הציבור ישלם על זה בעליית מיסים, בסדרה של קיצוצים שיפגעו עוד יותר בשירותי הבריאות, בתקציבי החינוך והרווחה ואולי גם בזה וגם בזה וגם בזה, כי לא היה כלום כי אין כלום. שלושה ימי בחירות השנה, חברי חבר הכנסת סגן שר האוצר איציק כהן, ואמרנו: בשביל מה צריך יום לבחירות המוניציפליות? העלות היא מטורפת למשק. היום אתם מגלגלים את העיניים כמו עגל שמאלה וימינה ואומרים: אה, 5 מיליארד שקל מהתמ"ג עלות יום בחירות. גירעון צפוי: 3.8%–4%. 12 מיליארד שקלים חריגה בגירעון, שמאיים לזנק ל-54 מיליארד שקלים במצרפי. הניסיונות להסתיר את הגירעון העצום הזה הם בזויים. בימים הקרובים, חברי חבר הכנסת יצחק כהן, אתה יודע את המספרים אולי אפילו יותר טוב ממני – – – << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר_המשך >> יותר טוב ממני. בימים האלה הקרובים, ואני מחכה לכך, מבקר המדינה אמור לפרסם את המסקנות לגבי הבדיקה של נתוני האוצר שפורסמו ל-2018. עמד פה שר האוצר ואמר: 2.9%, עמדנו ביעד. הכיצד איבדת כל כך הרבה בכמה חודשים? לאן הלך הכסף? תכנון לקוי, בזבזני, חסר אחריות. ב-2018 היה מתוכנן גירעון של 2.9%. האם שיחקתם במספרים? נחכה לתשובתו של מבקר המדינה. בינואר השנה אמרתם את זה מעל הדוכן הזה, בינואר שנה זו, ולפני כשנה וחצי עמדתי כאן ודיברתי כנגד התקציב הדו-שנתי והגירעון הצפוי. ואמרתי לכם: יהיה גירעון; לא בור תקציבי, יהיה בולען. חבר הכנסת שר המשפטים דהיום אמיר אוחנה הסתובב אליי ישר ואמר: או, צדקת. הבור התקציבי הוא עצום. בפברואר הוגש דוח לממשלה על המצב התקציבי החמור. בדוח נכתב כי הגירעון התקציבי דוהר ב-2019 לכ-50 מיליארד שקלים, 10 מיליארד שקלים יותר מהיעד. דהיינו, היעד היה 2.9%. בשנת 2020 הבור התקציבי, סליחה, הבולען התקציבי, אמור להגיע ל-54 מיליארד שקלים בקירוב, לעומת גירעון מתוכנן של 36 מיליארד שקלים. הקופה מרוקנת. משרד האוצר מתנהל כקרקס. משרד האוצר מרוסק, עם יחסי עבודה לא תקינים. עם פגיעה בפקידים הבכירים, בבעלי המקצוע, שלא אחת, ויעידו על כך החברים, אני מגן עליהם בוועדת הכספים. אבל בתוך המשרד אתם קורעים אותם לגזרים. לגזרים. ממך, אדוני, שאני מחזיק ממך איש אמת, הייתי מבקש שתתייצב מול מנכ"ל המשרד ותקרא אותו לסדר או תגלה את אוזנו של שר האוצר, שיגן על אותם בעלי מקצוע שעושים עבודתם נאמנה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני, חצי דקה. שר האוצר כחלון נעלם, שולח את סגנו, ידידי, עם כל הכבוד, חבר הכנסת איציק כהן. כחלון קיבל משרד אוצר מתפקד וקופה גדושה – ואם אתה לא מאמין אני אפנה אותך לציטוט ולמספרים בעיתון כלכליסט או לנתוני הסטטיסטיקה – ומשאיר מצב הפוך: קופה מרוקנת ומשרד מרוסק. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת אלי אבידר, בבקשה, גם כן עשר דקות. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> איפה שר האוצר – – – הולך ומקצץ, מקצץ את כל הנטו – – – השאיר אותך לבד. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התכנסנו כאן היום לדון בגירעון התקציבי שמנסים זה כמה חודשים להעלים אותו, תוך שבאופן שיטתי מצהירים שהכול קשקוש ואין גירעון; אבל יש גירעון והוא עצום, והוא תולדה של כלכלת בחירות מתמשכת וחוסר אחריות תקציבית. מנכ"ל האוצר הצהיר שהקיצוץ הקרוב, מעל למיליארד שקל, אינו צעד גרנדיוזי ושהדברים הגדולים יבואו ב-2020. אז בואו נבהיר: כדי לפתור את הקטסטרופה תידרש הממשלה הבאה לקצץ יותר מ-22 מיליארד שקלים. מישהו בכלל מבין לקראת מה אנחנו הולכים? אדוני היושב-ראש, מפלגת ישראל ביתנו נתנה לציבור הישראלי את ההזדמנות לראות כיצד תיראה ממשלת החלומות של נתניהו. זאת ממשלה שמקדמת את מדינת ההלכה וחוסר אחריות כלכלית של 61 חברי כנסת ללא ישראל ביתנו. זוהי ממשלת החלומות של נתניהו, שבה הגירעון הוא קשקוש ומשה גפני מדגל התורה יושב עם היד על השלטר של ועדת הכספים. מי לא זוכר את הנאומים חוצבי הלהבות של ראש הממשלה בנימין נתניהו על התובנה, האאוריקה שהוא קיבל, מנושא סחיבת הפצוע בצה"ל. ככל שהפצוע כבד יותר כך קשה למי שנושא אותו ללכת. והוא תמיד אמר שהפצוע הוא המיסים והביורוקרטיה הישראליים. זהו נתניהו, דוגמן הכלכלה החופשית בנאומים ובראיונות תקשורת, ובפועל הוא האחראי הישיר לאחד הגירעונות התקציביים חסרי האחריות בתולדות מדינת ישראל. זהו אותו נתניהו, דוגמן הביטחון, שמאיים על החמאס בכל ריאיון ורץ לשלם פרוטקשן לאחר 700 טילים על עוטף עזה ושדות שממשכים להישרף כל יום. הוא לא יפעיל את הצבא, לא אחרי 700 טילים על העוטף וגם לא אחרי 7,000 טילים, כי לנתניהו נוח יותר לשלם פרוטקשן להנייה. זהו דוגמן הביטחון נתניהו, שלא מפספס צילום בכל מחזור גיוס בבקו"ם וראשון להתייצב בכל תרגיל צה"לי לצידו של הרמטכ"ל. בחורף עם מעיל היוניקלו ובקיץ עם חולצת הפולו השחורה. בחורף – יותר טוב, just saying. לנאום הזה, אדוני היו"ר, קראתי 300,000, ואלה הם אותם 300,000 עובדי ההייטק ומדעי החיים שהולכים לשלם את החשבון על חוסר האחריות התקציבית והגירעון הבלתי-נתפס. היום, אדוני היושב-ראש, אדבר בשמם של אותם 300,000 עובדי ההייטק, שאחראים ל-50% מהייצוא הישראלי. הם אותם 300,000 עובדים שאחראים בעבודתם הקשה ל-15% מהתל"ג של מדינת ישראל. הם אותם 300,000 ששירתו בצבא, ממשיכים לשרת במילואים ואיש אינו שומע אותם. הם אזרחים טובים שרוצים לחיות בארץ הזאת ולתרום את תרומתם, אך יש להם בעיה אחת, אדוני היושב-ראש, הם לא נחשבים כוח אלקטורלי. הם רק 300,000 איש ואישה שאין להם את הזמן לעסוק בהתאגדויות פוליטיות כי הם במרוץ מטורף אחרי הזמן. הם אותם 300,000 אזרחים טובים שפוליטיקאים, עיתונאים ופרשנים נוהגים לכנות אותם נהנתנים, בעלי ג'יפים, בעלי רכבי ליסינג. ועל כך אני רוצה לשאול: תגידו, הם גנבו משהו ממישהו? הם חייבים למישהו משהו? מי נתן להם את רכב הליסינג, משה גפני? מי משלם להם ביטוח לאומי וקרן השתלמות, יעקב ליצמן? מי מממן להם את החופשה בחו"ל, אריה דרעי? מה קרה, המדינה הזאת השתגעה? הם עובדים קשה, הם משרתים, הם משלמים, ואתם תחליטו שהם חיים טוב מדי? והם לא לבד. כל עובד ועובדת בתעשיית ההייטק ומדעי החיים גורמים לכך שחמישה עובדים נוספים במגזרי השירותים והתעשיות התומכות, גם הם מתפרנסים. מדהים אותי המשחק הציני שמשחקים חבריי בליכוד, כשאומרים שישראל ביתנו מודאגים מהגירעון התקציבי אבל הם דורשים פנסיות לקשישים. והם גם קורצים ואומרים: לעולים. כן, אדוני היושב-ראש, אנחנו דורשים פנסיות מינימום לקשישים כי אנחנו לא יכולים להשלים עם העובדה שקשישים נאלצים לבחור בין אוכל לתרופות. ולא משנה אם הקשיש הזה נולד ברמת גן או שהוא נולד בבנגאזי, או שהוא נולד בטשקנט או במוסקבה – מגיע לכל קשיש שנשמור על הזכות שלו להתקיים בכבוד. אבל אם כבר אנחנו משחקים את המשחק הציני של עולים וקשישים, אז אני רוצה לשאול את ראש הממשלה, שהוא גם דוגמן העלייה החדש, שרק לאחרונה גילה את העלייה מחבר העמים ואפילו מינה יועץ מיוחד: האם הוא יודע מה אחוז העובדים, המהנדסים, הפיזיקאים, החוקרים, המתכנתים, ממדינות חבר העמים בתעשיית ההייטק ומדעי החיים? אין לו מושג, כי זה לא מעניין אותו, כי אותם עולים מחבר העמים הם טובים לשרת בצה"ל, לעבוד ולשלם מיסים, אבל הם לא טובים לחיות כאן בכבוד כאזרחים שווי זכויות, ובטח שלא להתחתן על פי דרכם, כאן בישראל, ולא בקפריסין או בבולגריה. ולא נתניהו, ולא יולי אדלשטיין ולא זאב אלקין לא אמרו מילה אחת כשהצפנו את בדיקות הדנ"א שמכריחים את אותם עולים טובים לעבור ברבנות. מילה הם לא אמרו, אבל עכשיו הוא מגלה אותם כי יש בחירות. אדוני היושב-ראש, ממשלת החלומות של נתניהו עם 61 ח"כים ללא ישראל ביתנו – אם תקום, תעלה את כל מגוון המיסים שאנחנו מכירים, גם האישיים וגם מס החברות, כי זו הדרך הקלה ביותר לסגור את הגירעון. ורק להזכיר, רק בשנת 2018 היו אקזיטים של חברות ישראליות בשווי של 12 מיליארד דולר, אבל אנחנו, במקום להגיד להם תודה רבה, אנחנו נחושים להמאיס עליהם את החיים ולהביא אותם לעבור מפה. נמאס להם, הם כבר לא רוצים כל כך להישאר פה, הם רוצים לעבור למקום אחר, ומי שלא עובר לארצות הברית עובר לקנדה, ומי שלא עובר לצפון אמריקה עובר לגרמניה ולאירלנד. יש כיום, אדוני היושב-ראש, 70,000 ישראלים בעמק הסיליקון, שעובדים בהייטק ובמדעי החיים. ובואו תראו את האבסורד, חבריי וחברותיי חברי הכנסת: 70,000 ישראלים, שרוצים לחיות פה, חיים כיום בעמק הסיליקון, ולעומת זאת, אנשים שלא כל כך רוצים בקיומה של המדינה, הם רוצים להכתיב את אורח חיינו. זה בכלל הגיוני, הדבר הזה? ואם אתם חושבים שמספר העוזבים הולך לרדת, אתם טועים, שכן באה רפורמת המס של טראמפ ונתנה לנו מכת מוות. הזליגה של חברות לכיוון ארצות הברית הפכה לשיטפון, רק שאף אחד לא מדבר על זה, כי אם לא נדבר על זה אולי זה ייפתר, ככה אנחנו תמיד חושבים. הגירעון הנוכחי, חברות וחברי הכנסת, מסוכן לכלכלת ישראל. ובקרוב – למי שלא יודע – גם דירוג האשראי של מדינת ישראל ייפגע, ויהיו לכך השלכות כלכליות. אבל אפשר לתקן את הגירעון הזה דרך הגדלת גירעון לטווח זמן מוגדר, תוך בניית מחויבות ואחריות פיסיקלית. את הגירעון הזה תוכל לסגור רק ממשלת חירום רחבה, שמורכבת מישראל ביתנו, הליכוד וכחול לבן, שתוכל לקבל החלטות כלכליות אמיצות ולהחזיר את כלכלת ישראל לפסים הגיוניים. ממשלה צרה מכל סוג שהוא תדרדר את הכלכלה הישראלית עוד הרבה יותר. אדוני היושב-ראש, זוהי שעתם ההיסטורית של 300,000 עובדי ההייטק ומדעי החיים, לעשות מעשה ולתת את הכוח למפלגה שעומדת במילה שלה, שתדאג שלא תקום כאן מדינת הלכה או ממשלת אסון כלכלי, שתיקח מהם ביד אחת מיסים ותיתן לאלה שלא משלמים ביד השנייה. אדוני היושב-ראש – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לך. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מייד מסיים. – – הציבור ראה מה יכולה לעשות מפלגת ישראל ביתנו עם חמישה מנדטים, ורק צריך לדמיין מה נוכל לעשות עם עשרה או 15. אם נקבל את האמון – ואני מסיים – נוכל להכתיב ממשלת חירום לאומית רחבה, שגם תטפל במשבר התקציבי וגם תחזיר את השפיות למדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלי אבידר. חבר הכנסת אבי ניסנקורן, בבקשה, גם כן עשר דקות, ואחר כך ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן על כל ההצעות. << דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >> ראש הממשלה לא מודאג מהגירעון. זה לא פלא. ראש הממשלה מודאג מדברים אחרים. הוא מודאג מהחסינות. כשהוא הולך לישון בלילה הוא לא חושב על הגירעון, הוא לא חושב על הבריאות, החינוך, הבעיות הציבוריות. הוא חושב מה יקרה מחר עם השימוע אצל היועץ המשפטי לממשלה, איך הוא נערך לזה, אם הוא יקבל אישור מוועדת ההיתרים, אם הוא יקבל הלוואה, אם הוא לא יקבל הלוואה, אם הוא ייתן הצהרת הון. זה מה שמטריד אותו, אז פלא שראש הממשלה לא מודאג מהגירעון? אבל מי צריך להיות מודאג? 800,000 איש שמקבלים שכר מינימום, שגרים בחלקם הגדול בפריפריה, ויש להם בעיה של בריאות ציבורית לא מספיק טובה. ועכשיו יש 15 מיליארד שקל גירעון ל-2019, גירעון תוספתי, ו-22 מיליארד שקל גירעון תוספתי ל-2020. אנחנו צריכים לשפר את הבריאות הציבורית, והוא בא עם קיצוץ רוחבי גם בבריאות הציבורית, ואין לו תוכנית מוסדרת לבריאות הציבורית, לא ל-2019, לא ל-2020, לא ל-2021 – יש לו קיצוץ רוחבי. ושר הבריאות הצליח להרים ידיים ולהצביע בעד קיצוץ רוחבי איפה שאין, כי ראש הממשלה לא מודאג מהגירעון. ראש הממשלה לא מודאג מהגירעון. אבל יש לנו ילדים שנמצאים בחינוך, ומיכאל ביטון, חברי, נלחם בהפרטה הזוחלת של מערכת החינוך – שהורים מוסיפים עוד כסף ועוד כסף ועוד כסף, ואיפה זה כואב? למי שאין. מוסיפים כסף, כי מערכת החינוך קורסת, ונהפכת לאי-שוויונית, ותקציב החינוך לפריפריה קטן מדי לעומת מה שצריך. ראש הממשלה לא מוטרד, כי אין לו באמת תוכנית לחינוך לשנה הבאה, ולשנת 2020 ו-2021 – יש לו קיצוץ רוחבי בחינוך. ואנחנו נגיע לשם ואנחנו צריכים הזדמנות שווה לילדים שלנו. הוא לא מוטרד. כולנו יודעים שהבעיה בחינוך זאת גם הבעיה בפריון העתידי ובתוצר העתידי. בלי חינוך, ובלי חינוך בפריפריה, יהיו לנו פחות תוצר ופחות פריון קדימה, אז העוגה לא תגדל. אבל ראש הממשלה לא מוטרד, כי יש דברים אחרים שמטרידים אותו. כשהוא מוטרד מעצמו, וכל היום הוא מתעסק סביב עצמו, איך הוא יכול להיות מוטרד כשיש בעיית חינוך? איך הוא יכול להיות מוטרד כשאין לו תוכנית חומש? איך הוא יכול להיות מוטרד כשהוא רואה את הקיצוץ הרוחבי? ראש הממשלה לא מוטרד, אבל יש לנו במדינת ישראל מיליון קשישים שהקצבה שלהם נשחקת כבר חמש-שש שנים, כי כשהשכר עלה, וברוך השם הוא עלה, הקצבה לא עלתה, כי היא הייתה צמודת מדד והמדד לא עלה. והם חמש שנים נשחקים, ובזכות המאבק שלנו, גם עם גפני, מנענו עכשיו קיצוץ נוסף לקשישים: 200,000–300,000 קשישים שרצו להוריד להם, וברגע האחרון לא ירד להם, בגלל מאמץ שלנו. אבל אותם מיליון איש צריכים להיות מודאגים, כי כשאין כסף, אז גם אין כסף לעשות עוד סבסוד בתרופות; וכשאין כסף, אין עוד כסף להגדיל את סל התרופות, שכל שנה נאבקים להגדיל אותו ב-200 מיליון, ב-300 מיליון, ב-400 מיליון – אבל אנחנו בגירעון של 15 מיליארד ועוד 22 מיליארד לשנה הבאה. ראש הממשלה לא מוטרד. היה רק דוח שבא ואמר שעשר שנים מדינת ישראל טעתה בהשקעה בתשתיות בתחבורה הציבורית. זרקו עשרות מיליארדי שקלים לכיוון הלא-נכון. במקום להשקיע בתחבורה הציבורית, השקיעו בכבישים. למה? כי כבישים מצולמים. כי בכביש אתה אומר – מחלף, אתה שם שלט: בנינו את המחלף. השקעה בתחבורה ציבורית זה פחות בא לידי ביטוי בתמונות, אבל כולנו יודעים שבלי השקעה בתחבורה הציבורית אי-אפשר לשפר את הפריון והתוצר לנפש. אבל הוא לא מוטרד. אנחנו בשנים שבהן התוצר לנפש בירידה, ואנחנו בשנים שבהן התוצר לנפש הוא פחות מבמדינות מפותחות. אז הקסם מתפוגג: אנחנו בירידה בתוצר לנפש. כשמסתכלים על התחזיות של בנק ישראל שנים קדימה, התחזיות לא טובות, התחזיות מראות המשך ירידה של תוצר לנפש. אבל ראש הממשלה לא מוטרד, כי אפשר לבוא, ובנאום שלא אומר הרבה לנסות לשכנע שנעשה הרבה כשלא נעשה כלום. ואפשר לבוא ולהגיד: אני דואג לכם, כשהוא לא דואג להם ולא רואה אותם. וגם אי-שוויון לא רואים מקיסריה. זאת האמת. מקיסריה אתה לא רואה את האי-שוויון. אתה לא רואה את ה-800,000, או 900,000 איש שמרוויחים שכר מינימום ולא גומרים את החודש; אתה לא רואה את אלה שאין להם כסף; קשישים שאין להם כסף לתרופות – אתה לא רואה את אלה שצריכים כל חודש לבחור בין עוד קצת אוכל או מנת בשר או תרופה. אתה לא רואה את זה מקיסריה. אתה לא רואה את האי-שוויון, אתה לא צריך להיות מוטרד. אני חייב להגיד לכם, בכל השנים, בכל השנים שאני מילאתי את התפקיד הקודם שלי לא הייתה פעם אחת שיוזמה חברתית באה ממשרד ראש הממשלה; פעם אחת. לא עם הנכים, שעכשיו מחכים לפעימה השנייה שלהם, ובואו נראה מה יקרה עם הגירעון עם הפעימה השנייה שהבטיחו להם; לא בשכר מינימום; לא באף רפורמה. לא הייתה פעם אחת של יוזמה חברתית. אבל לפני הבחירות, אני רואה גרפים בטוויטר של ראש הממשלה: הוא מתגאה בצמצום האי-שוויון. הוא לא יזם פעם אחת, פעם אחת, צמצום של אי-שוויון. אני אומר את זה באחריות. מה שכן היה, כשראש הממשלה היה שר האוצר מדינת ישראל הגיעה לאי-שוויון הכי גדול בתולדותיה; הוא היה הכי גדול בתולדותיה אחרי התקופה שהוא היה שר האוצר. אז הוא לא מוטרד, כי תמיד אפשר לקחת מהנכים, ותמיד אפשר לא לתת לפריפריה, ותמיד אפשר לא לתת לקשישים. בתחבורה ציבורית זרקנו 10 שנים עשרות מיליארדי שקלים – לא נורא, השלטים היו יפים. החינוך לא מספיק טוב, והעתיד של ילדינו הוא לא מספיק טוב, ויש שסע בעם ישראל – לא נורא, תמיד אפשר להגיד: שמאל חלש, ערבים, וזה, לנסות להשמיץ, ולהגיד: בואו תבחרו בי. הוא לא מוטרד, כי הוא חושב שהוא יכול לעבוד על כולם. זאת האמת. לצערי אנחנו רואים פה שולחן ריק, כי לצערי הולכים כסומא בערפל. אז צועקים ובסוף עושים מה שהוא אומר. בא מיקי לוי ודיבר על תקציב דו-שנתי. אחת השטויות הגדולות ביותר זה תקציב דו-שנתי, פחדנות של פוליטיקאים במקום להתמודד. תראו לי חברה, חברה מסחרית, שעושה תקציב דו-שנתי. איך אתה יכול להתמודד עם שינויים במשק עם תקציב דו-שנתי, איך? אבל מה, לא רוצים להתמודד כל שנה, לא רוצים ללכת עם האמת. אנחנו בשנה של בזבוז, שנה של הקפאה, שבה אי-אפשר להתעסק עם כלום. שנה של בחירות – לך תנהל מדיניות כספית, לך תנהל מדיניות פיסקלית בשנה של בחירות. אז החזיקו מעמד, עשו את כל המשחקים שהגירעון לא יחרוג מ-3%, כל המשחקים. דרך אגב, כשבנו את התקציב ידעו מראש שמניחים הנחת גביית מיסים מופרזת. ידעו מראש. הכריחו את רשות המיסים להסכים להנחה לא נכונה. אנחנו ראינו את זה עכשיו. כולנו רואים את זה בפנים, ההנחה מתנפצת, ואז הגירעון כמובן קופץ, אבל הכתובת הייתה ידועה. אז ראש הממשלה לא מודאג, ותמיד יודע על מי להפיץ אשמה. ואני אומר לכם, האשמה העיקרית זו מדיניות לא אחראית, ואי-העלאת תוצר, ואי-השקעה בתחבורה ובחינוך כמו שצריך, שהם קטרי התוצר. מזל ששוק העבודה, שהוא בתפוסה מלאה ובעליית שכר, קצת הוריד מהבעיה של התוצר ושל הפריון. אנחנו כולנו צריכים להיות מודאגים, כי בסוף החובה שלנו היא לציבור, והחובה של כחול לבן, זה לדאוג לבריאות ציבורית, ולדאוג לחינוך ציבורי, ולדאוג לשוויון בין האזרחים בכל המדינה, ולדאוג לקשישים. וגם, כן, לדאוג לאחריות פיסקלית ואחריות מוניטרית, וגם לדאוג שהגירעון לא יפרוץ יותר מדי, וגם, בסופו של דבר, להגדיל את העוגה דרך הגדלת התוצר. ולכן, צריך שינוי. צריך שינוי של שפיות. ואנחנו כן מודאגים, כי אנחנו כן רוצים את הציבור מול העיניים, ואנחנו כן בטוחים בדרך שלנו, וכן יודעים לעשות שינוי, ובסוף בסוף בסוף חושבים על האזרחים ולא על עצמנו. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, לחבר הכנסת ניסנקורן. ממש על הדקה, כל הכבוד. את תשובת הממשלה יביא סגן שר האוצר הרב יצחק כהן, על כל ההצעות לסדר-היום בעניין הגירעון בתקציב. בבקשה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> איציק, זה הכול פייק ניוז. אין גירעון – – – << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> לא, מיכל, אנחנו נעשה תרגיל. מכיוון שכל הדיון הזה זה כמו דיון בבית הלורדים – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> איציק, זה הכול פייק ניוז. אין גירעון – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> כל הדיון מזכיר לי את בית הלורדים באנגליה, אז בואו נעשה תרגיל, יחד איתכם, אתם מוכנים? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> כן, אבל תתנהג כמו לורד בריטי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> כמו לורד טריפוליטאי. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> בממשלה הבאה אתה איתנו, אל תשכח. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בדרך כלל הלורדים באים עם מקל. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> בואו נעבור ביחד, נראה על מה אתם מדברים. שאלת פה, מיקי יקירי, איפה הכסף. אוקיי, אז בואו נתחיל. תגידו לי מה אתם רוצים לבטל, אני אסמן. אם תגידו לי לבטל, אני אודיע לחבר'ה לוותר: תמיכה בהורים עובדים לילדים בגיל הרך. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> איפה בדיוק הצמיחה? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אני אגיד. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – במשהו יותר רציני. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> זה ארוך, אז אל תפריע לי, אני לא הפרעתי לך. זה ארוך מאוד. אל תברח, אני אגיע לשכר מינימום. אל תברח, אני אגיע לתוכנית סיעוד לאומית. אל תברח. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> אתה יודע שחד-הוריות לא מקבלות תמיכה. חד-הוריות לא יכולות לקבל תמיכה. אנחנו מכבדים אותך מאוד, אבל תקריא דברים נכונים. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אל תפריעי. אני גם מכבד, תכבדי אותי. אז אמרנו: תמיכה בהורים עובדים לילדים בגיל הרך. בתקופה שלכם, מיקי, הייתם בסדר גמור. אתם נתתם נקודה אחת לגיל שנה-שנתיים ושתי נקודות לגיל שלוש, ולארבע-חמש לא נתתם כלום. אז אנחנו שיפרנו. שר האוצר כחלון שיפר. בשנה ראשונה, 1.5 נקודות זיכוי; גילאי שנה עד חמש – 2.5 נקודות זיכוי. סך הכול – 10,000 שקל לסל משפחתי. אז בואו, לבטל את זה, מה אתם אומרים? לבטל, חילי? תגיד, מיקי, לבטל? אני מסמן לבטל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה לא רציני. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, למה לא? אנחנו נגיע גם לתעריף הגז. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – אתה רוצה לדעת – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> כן, הלאה, הלאה. סבסוד צהרונים. אל תצעק, אל תצעק. לא צעקתי כשאתה דיברת. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אבל פנית אליי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> תשמע אותי עד הסוף. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> פנית אליי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> חיכיתי. אתה דיברת. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אבל פנית אליי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> בבקשה. סבסוד צהרונים. אתם הייתם נחמדים בחלק מהמקומות; שר האוצר נתן לכל ילדי ישראל. ואגב, עכשיו, בממשלה דנים על זה, ה-300 מיליון שקל. סייעות בגני ילדים – אתם הסתפקתם בסייעת אחת. אנחנו נתנו שתי סייעות. לבטל את זה? מיקי, זה יחסוך כסף. לבטל שתי סייעות? תגיד כן או לא. אני רוצה. אני מסמן. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> תבטל את המטוס ואת הבית של ראש הממשלה – מיליארד שקל. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> נגיע לזה גם כן. גם לזה נגיע. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> מה עם כל ההסכמים הקואליציוניים? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> תבטל את הבחירות – 4 מיליארד שקל. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> חופשת לידה – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> את כל ה-20 מיליארד שקל. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> רגע, אני מסמן לי כל מה שאתה אומר. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> תן לנו. אנחנו נמצא לך. אנחנו נמצא לך איפה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> – – – תוכנית ביטולים. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> חופשת לידה – הרי זה היה 14 שבועות אצלכם, אצל כחלון זה 15 שבועות. תוספת של רבע מיליון שקל. להוריד את זה? למה אתם לא עונים? שכר החיילים – בני גנץ, הרמטכ"ל, שכר החיילים: בוא, זו שאלה אליך. ואיפה אשכנזי? << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אתה – – – ממה שאין לך? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> היה לכם 1,077 – לא, למה לא? לחיילים לא לתת? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> אבל עכשיו תיקח את זה בחזרה? << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אתה נותן ממה שאין לך. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> תומך לחימה היה 784; חייל רגיל – 540. כחלון שינה את זה: לוחם – 1,620 ש"ח בחודש, תומך לחימה – 1,170, ושכר רגיל – 800. תוספת של 50%. בני, לבטל את זה? לבטל את זה? << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >> כחלון לא שינה את זה. כחלון לא שינה את זה. אנחנו שינינו את זה. אבל יש סעיפים אחרים – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> נגיע. תגישו הצעות. אני מגיש את ההצעה. אני שואל אתכם. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >> בחירות, 4–5 מיליארד שקלים. בוא נמשיך. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לגבי הלוחמים, לבטל? << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >> הינה, בחירות, 4–5 מיליארד שקלים. יהיה ראש ממשלה אחר, לא אני – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> טל, טל רוסו, אתה בטח תומך בזה, להעלות שכר חיילים. אין לנו שכר חיילים. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >> יהיה ראש ממשלה אחר – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אתה תומך בזה או לבטל את זה? << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >> לא, אני לא תומך בזה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אה, אתה מבטל. גנץ אמר לבטל. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >> אני לא תומך בזה – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> גנץ אמר לבטל. הלאה. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >> יש סעיפים אחרים. סגן השר יודע. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> ימי חופשה, ימי חופשה לכל עובד – – – << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >> יש סעיפים אחרים הרבה פחות ציניים – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אז תגיש אותם. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >> – – והרבה יותר מהותיים – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> תגיש. אנחנו נבחן אותם. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן): << קריאה >> – – שבהם צריכים לטפל. פה דואגים איך נשארים, בודקים מה משאירים. ראש הממשלה בודק איך הוא נשאר, ולא מה הוא משאיר. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> קודם כול, בני גנץ, אני שאלתי אותך לגבי שכר חיילים, שהוא חלק מאוד משמעותי, כן, בתקציב. אתה אומר לא לבטל? לא הבנתי. טל אמר לא לבטל. אתה אומר לבטל. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> גם ככה אתם הולכים לבטל, לקצץ. בסוף זה יעלה ביוקר לעם. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> רגע, נגיע. ימי חופשה לכל עובד: מזכיר ההסתדרות לשעבר, היו עשרה ימים, הגדלנו ל-12 יום מינימום. לא לבטל, להשאיר את זה. תודה. דיור לזוגות צעירים – תוכנית מע"מ אפס, לצערי, מיקי, פארש. לעומת זאת, מחיר למשתכן, 70,000 – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – כמה דירות, כמה מפתחות? איך אמר כחלון, כמה מפתחות? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הינה, אני אומר לך – 70,000. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> איזה בולשיט. << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> מיקי, מיקי, פי 10,000 – – – על מה אתה מדבר? << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> עזוב אותך, רועי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> רגע, מיקי, אל תצעק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> רגע. אבי, אבי, אבי, אני מגיע לשכר מינימום, אל תלך. שכר מינימום. אל תלך. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – ולא עשיתם כלום עם זה. כלום. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> וגם לתוכנית הסיעוד הממלכתית, אל תלך. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> כלום. אפס עשיתם. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> טוב, גמרת לצעוק? אדוני היושב-ראש, אתה חייב להגן עליי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> איציק, בית לורדים, בית לורדים זה כבר לא יהיה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> נגיע לחינוך. חכה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> בית לורדים כבר לא יהיה לך. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אז אמרנו, ה-70,000, מחיר למשתכן, משפחות שזכו בהנחה של מאות אלפי שקלים. לא לבטל את זה. לבטל? לא לבטל. אני ממשיך. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> במרכז הארץ. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ברעננה הרוויחו יותר מבשדרות. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> גם בירוחם. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> לא? זה כסף קטן. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> נגיע – – – תמר. אל תדאגי, נגיע לזה גם כן. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> – – – זה כסף קטן. << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> מיכאל, אני הייתי בכנס בדימונה. היו שם זוגות – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מחירי הדיור. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> 50,000 שקל, 100,000 שקל. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> ב-2013 הייתה עלייה של – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> בראשון זה 400,000 סבסוד. << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> – – – אנשים – – – 40,000 הון עצמי – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> זה 50,000 שקל, בגלל שהקרקע היא חינם. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מחירי הדיור. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אתה יודע את זה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הינה, אני מסביר לך. אני מסביר לך. תגיד לי מה לבטל, אני אבטל. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> תגיד לי מה לבטל, אני אבטל. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו החלטנו שאתה לא תוכל לסיים את הנאום. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מחירי הדיור. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> את המטוס של ראש הממשלה תבטל. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> ביטלנו. הלאה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> את המטוס של ראש הממשלה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> זו ההצעה שלך? << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> ביטלת? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> תחתום לי פה. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> אפשר את זה בכתב? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> את הנהנתנות תבטל. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא. אבל פה, פה. על התוכניות האלה, שאתה אמור – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> לא, אני לא רוצה – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, לא, לא. אתה שואל איפה הכסף. אני אומר לך איפה הכסף. לאט-לאט. הסעיפים עוד ארוכים. ארבע וחצי שנים – עשינו המון דברים. נגיע. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> נראה לי, איציק, בגלל שסבסדת את האירוויזיון, שם בזבזת קצת כסף. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מחיר הדיור עלה ב-2013 ב-9.1%, וב-2014 הייתה עלייה של 6.4%. בוא נראה מה קרה פה. 2015 – 5.9%; 2016 – 7.5%; ב-2017 – 3.9%; ב-2018 – 0.8%. ירידה ראשונה בעשור. סיעוד – אבי, זה אליך. אבי, אבי. אבי, כמי שעמד לידי בסיעוד, ליד משה כחלון. סיעוד – לא הייתה תוכנית סיעוד לאומית, לא הייתה. אנחנו השקנו תוכנית סיעוד לאומית בעלות של מיליארדים. לבטל את זה, אבי? לא לבטל. הינה, לא לבטל. אדוני היושב-ראש, לא לבטל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש הצבעה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הלאה. שכר מינימום – שכר מינימום מ-4,300 השר כחלון העלה ל-5,300. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> מה זה שווה? עכשיו תיקח הכול בחזרה בגזרות. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לבטל או לא לבטל? רק תגידי. אתם שואלים איפה הכסף. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> אתה תיקח את זה בחזרה. אז מה עשינו בזה? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לבטל את זה או לא לבטל? את שאלת איפה הכסף, אני מסביר לך איפה הכסף. << קריאה >> אורית פרקש-הכהן (כחול לבן): << קריאה >> מצאת אוברדרפט. איציק, זה פופוליזם, לא מתאים לך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה הקשר לגירעון? לא הכול קשור לגירעון. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אנחנו נגיע לכול, אבי. תאמין לי, הכנו סקירה על הכול. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אז לא לבטל שכר מינימום. אדוני היושב-ראש, אבי ניסנקורן אמר לא לבטל שכר מינימום. לא לבטל. הלאה. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> נגיע, נגיע לכול. נגיע, נגיע. לא מה שהם אמרו, לא מה שהם אמרו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> איציק, תקריא לנו את הרשימה של – – – שאתה מאמין שצריך להיות. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מענק לימודים לחד-הוריות, מענק לימודים לחד-הוריות; מענק לתלמידים עד כיתה י"ב – 1,118 ש"ח לכל משפחה. קצבת נכות בסיסית, מ-2,342 ל-3,314, גידול של 41%. לא לבטל. אין. לא רוצים לבטל. הלאה. עלות נסיעה באוטובוס – מ-6.90 הורדנו ל-5.90. תקציב עדכון סל התרופות – היה 300 מיליון, מיקי, והעלינו את זה ל-500 מיליון בשנה. להשאיר? אה, תודה. להשאיר. קצבת זקנה למקבלי הבטחת הכנסה קשישים עניים – יחיד היה 2,887 ש"ח, זוג – 4,284 ש"ח. העלינו ליחיד ל-3,259 ש"ח, לזוג – 5,151 ש"ח. להשאיר את זה? אני מבין שאתם מסכימים להשאיר. אחמד, אתה לא משתף פעולה, אחמד. להשאיר את זה, אחמד? לא לבטל? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> לא, הוא סוגר הכול עם ביבי ישירות. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הלאה. דיור ציבורי. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> הוא סוגר עם ביבי. זה לא או טיבי או ביבי. זה ביביטיבי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מיקי, רכשתם שש דירות דיור ציבורי – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> זה הכול נסגר מראש. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> – – אנחנו רכשנו 2,000 דירות לדיור ציבורי. לא לבטל? לא לבטל. דמי אבטלה לעצמאים – לא היה לכם. עכשיו יש, ברוך השם. תקציב החינוך – אותך זה מעניין, יקירי, אותך מעניין תקציב החינוך. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> מאוד. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הוא היה 44 מיליארד, העלינו ל-60 מיליארד, תוספת של 36%. להשאיר? לא לבטל את זה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> זה לא כולל את המיליארדים שלקחתם מההורים נגד החוק. חוק חינוך חינם – 49 שקלים ביטוח, תשלום חובה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> תוספת של 36% בתקציב החינוך – לא לבטל. הלאה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> לקחתם 5 מיליארד מההורים. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> תקציב הבריאות, ד"ר אחמד טיבי. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> איציק, אתה מסכים איתי בכלל. אתה איתי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אני שואל אותך אם לבטל את התוספת בשביל לעזור לגירעון. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> לבטל תשלומי הורים – אתה מסכים איתי, נכון? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אני מסכים איתך. מסכים איתך. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אבל תעשה את זה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> ואתה מסכים איתי שלא כדאי לבטל. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אתה תעשה את זה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> ואתה מסכים איתי שלא נבטל את התוספת. שאלת איפה הכסף. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו רוצים שתציג לנו את הדף האדום שלך, שם – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הלאה. תקציב הבריאות, אדוני ד"ר אחמד טיבי, אלוף ההפלות – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> הסעיפים שצריך לבטל, יש לך דף של – – – תוציא את הדף האדום שם. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> היה 27 מיליארד, השר כחלון העלה את זה ל-42 מיליארד שקל, תוספת של 56% לתקציב הבריאות. לא לבטל? לא, לא לבטל. הלאה. איפה הכסף? תקציב הרווחה – מ-7 מיליארד, מיקי, ל-10 מיליארד. תוספת של 43%. גם את זה לא לבטל, ולא נבטל. הלאה. הרשות לניצולי שואה – תוספת של מיליארדים, מ-3.1 מיליארד ל-4.9 מיליארד, 58% גידול. ועוד משהו, מענק שנתי לניצולי שואה יוצאי צפון אפריקה, תיקון עוול היסטורי, ונפגעי הפרהוד בעיראק, מרוקו, אלג'יר – מענק של 3,960 ש"ח לכל ניצול, כולל תרופות, כולל סל הטבות. לא נבטל את זה. לא נבטל. הלאה. הגירעון בפועל. קצת סקירה היסטורית: ב-2013 הוא היה 3.15%, ב-2014 – 2.7%, ב-2015, מיקי, אמרתם משהו חדש בכלכלה, אף פעם לא שמענו אותו: גירעון תוצאתי, תוצאתי. כמה זה היה? 3.4%. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> לא נכון. אתה רוצה את – – – לסטטיסטיקה? אתה תמיד אומר את זה. תבוא אליי בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> 3.4%. נכון, לא נכון, עם מספרים אי-אפשר להתווכח. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> נכון, לא נכון – – – ביטחון. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מיכל רוזין, ב-2015 היה – רגע, רגע. לא נבטל, אל תדאגי. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> זה המוטו של ממשלת נתניהו לדורותיה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> שאלתם איפה הכסף – הינה הכסף. כולו חברתי, כולו כלפי העם, כולו מול האזרחים, כולו לילדים, כולו לחינוך, כולו לבריאות. הינה הכסף. הלאה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> איציק, זו הבשורה של ש"ס לבחירות? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> 2015: הגירעון ב-2015 – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> זה הבשורה שאתם מביאים לשכבות החלשות? קיצוץ רוחבי? למה נתת להם קיצוץ רוחבי? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> רק השכבות החלשות, לא נוגע בהן, לא נוגע בהן, לא נוגע בהן. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> היית מבטל את המטוס, את הבית של ראש הממשלה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא יכול לנגוע בהן. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אתה נותן להם לפגוע בחלשים? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> 2015 – אל תפריע לי, אל תפריע לי – הגירעון ב-2015 הוא 2.1%, ב-2016 – 2.1%, ב-2017 – 1.97%, ב-2018 – 2.9%. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> בקיצור, כמו שאמרתי, אתה מספר לנו כמה הכול נפלא פה. זה כמו הצפרדע שיש לה רגל אחת במים חמים ואחת במים קפואים אבל היא מרגישה סבבה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, מיקי, אני ישבתי פה. מיכל, אני ישבתי פה, שמעתי את הנאומים חוצבי הלהבות, רשמתי הערות ואמרתי: בוא נעשה benchmark, בוא נעשה השוואה. ובואו תגידו לי אתם מה לבטל. בינתיים אתם לא מבטלים שום דבר. תודה רבה. ההכנסות ממיסים, רק לסבר את האוזן, ב-2013 – 240 מיליארד; ב-2014 – 255 מיליארד. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אני הייתי מעניק לך שתי דקות ברוטו על הזמן שגנבנו לך. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, אני אחרוג כמה שאני רוצה. עכשיו בוא נראה מה היה פה. ב-2015 – 270 מיליארד; ב-2016 – 283 מיליארד; ב-2017 – 306 מיליארד; ב-2018 – 306 מיליארד. הלאה, מע"מ. העליתם מע"מ, מיקי, באחוז. השר כחלון הוריד אותו באחוז. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אבל תצהיר שלא תפגע בשכבות החלשות. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מס חברות – העליתם ב-1.5%. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> תצהיר שלא תפגע בשכבות החלשות. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> רגע, אני לא יכול ככה, אדוני היושב-ראש. זה מפריע. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> תצהיר שלא תפגע בשכבות החלשות. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> חס ושלום. כל זה מול השכבות החלשות. רק למענן. תכף נגיע למדד הג'יני. מי דיבר? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> זאת השליחות שלך. לא, שלא תפגע בקיצוץ. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מדד הג'יני, נדבר גם עליו. מס חברות – הורדה ב-3.5%. שיעור האבטלה, יא סלאם, אחמד, שיעור האבטלה: ב-2013 – 6.2%; ב-2014 – 5.9%; 2015 – 5.3%; 2016 – 4.8%; 2017 – 4.2%; 2018 – 4%. אין אבטלה. בלי עין הרע, אין אבטלה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> ועדיין שני ההורים עובדים ולא גומרים את החודש. מה אפס אבטלה? זה נתון עקום ושקרי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> למרות שהייתה עלייה מאוד משמעותית בשכר. לא שומעים, לא אותי ולא אותך. למרות שהייתה עלייה מאוד משמעותית בשכר ובשכר מינימום, ואיימו עלינו שאם נעלה אותו תהיה אבטלה, אין אבטלה. אין. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> אז איך יש כל כך הרבה עניים וזוגות שלא גומרים את החודש? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> דבר שאנחנו מאוד מאוד גאים בו, הרב אייכלר, שר החינוך, דבר שאנחנו מאוד מאוד גאים בו – המדינה היחידה בעולם, היחידה בעולם שעשתה אותו, דבר מדהים מבחינה חברתית: תוכנית חיסכון לכל ילד. 3 מיליארד שקל בשנה לילדי ישראל. כל תינוק שנולד, באותו רגע נפתחת לו תוכנית חיסכון. אין מדינה בעולם שעשתה את זה, אז לבטל את זה? לאן כולם הלכו? לאן הלכו? לא לבטל? לא לבטל? לא לבטל. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אני איתך. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אז אם שאלתם איפה הכסף, אדוני היושב-ראש, הינה הכסף. צמיחה – בפועל, עלייה משמעותית. אבטלה, אמרנו, אפס. יחס חוב–תוצר – הרבה מדינות בעולם המערבי מקנאות ביחס החוב–תוצר הישראלי. שמעתי פה מישהו מדבר על דירוג האשראי. המזל הגדול הוא שחברות דירוג האשראי הבין-לאומיות לא מסתמכות על הנתונים שאתם זורקים להן. לא סופרות אתכם. להן יש מכוני מחקר אובייקטיביים, מקצועיים, בין-לאומיים. ומה לעשות, מעלים כל הזמן את דירוג האשראי של ישראל. מדד האי-שוויון – בעשרים השנה האחרונות לא הייתה כזאת ירידה. וכפי שאמרתי, עלייה משמעותית בשכר הריאלי ועוד ועוד ועוד. אתם לא אמרתם לי שום דבר לבטל, אז אנחנו לא מבטלים שום דבר. שאלתם איפה הכסף, הינה, פה הכסף. לצמצום החוב הציבורי בעשור וחצי האחרון הייתה השפעה דרמטית על היקף תשלומי הריבית. גם זה הישג גדול, מיקי, של הממשלה, והצלחנו להפחית משיעור של כ-16%, אדוני היושב-ראש, מההוצאה בשנת 2003, לרמה של 9% בשנת 2018. כבוד השר, אתה צריך להתבשם בנתונים האלה. הפחתה זו אפשרה להגדיל את התקציבים שקודם לכן שילמו את הריבית לפעולות תומכות צמיחה ולהגדיל את ההוצאה האזרחית על שירותים החברתיים, כפי שהקראתי לכם, ולא ויתרתם על שום דבר. אילולא צמצום החוב הציבורי, היקף תשלומי הריבית היה גבוה בעשרות מיליארדי שקלים בשנה מהיקפו היום, ועשרות מיליארדים היו מקוצצים מתקציב החינוך והרווחה, חלילה. בנוסף, להפחתת החוב הציבורי הייתה השפעה חיובית מאוד על כל הפעילות של המגזר העסקי, שנהנה מהפחתת פרמיית הסיכון של מדינת ישראל. כפועל יוצא התחזק שוק התעסוקה, אשר חווה צמיחה חסרת תקדים בתקופה זו – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> לפי התיאור הזה יש לכם יתרות בחשבון, אין גירעון בכלל. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> – – באופן שהביא לכך שמפירות המהלך נהנו כל אזרחי המדינה, וגם אתה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> לפי התיאור שלך הכול טוב. אין גירעון. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אני – רק נתונים, אני – רק עובדות. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אין בעיה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> יש בעיה. יש. בטח שיש בעיה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אז למה ראש הממשלה אמר לקצץ? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אבל אני נותן לך רק עובדות, רק עובדות. ועד עכשיו לא אמרת לי על איזו הוצאה לוותר. כלום. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> המטוס והבית של ראש הממשלה. והבחירות – הרווחנו 3 מיליארד. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> בסדר, שמענו. זה יפתור לך את הבעיה? אני אעביר את הבקשה שלך. אני אעביר את הבקשה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> יש לי עוד רעיונות ברשימה. אתה לא תיתן לי – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הממשלה הנוכחית תרמה למגמה החיובית על ידי עמידה בגירעון של 2.15% בשנת 2015; 2.15% ב-2016; 1.97% בשנת 2017; וכן, היא עמדה בתקרת הגירעון הקבועה בחוק של 2.9% בשנת 2018. הגירעון התקציבי לשנת 2019, שאושר בכנסת במרץ 2018, תוכנן ל-2.9%. נכון. ממועד הכנת התקציב לשנת 2019, לפני למעלה משנה וחצי, חלו שינויים במגמות הכלכליות העולמיות ושינויים בתוואי ההכנסות ממיסים בישראל, אשר הפחיתו את תחזית הצמיחה לשנת 2019. במקביל, בצד ההוצאה חלה האצה משמעותית בקצב הביצוע של פרויקטי תשתית – מי דיבר על תשתיות? חלה האצה משמעותית מאוד בנושא תשתיות, במיוחד בתחבורה ציבורית. לאור עדכונים אלה, תחזית העדכון לגירעון 2019 עומדת על כ-3.8% תוצר. לאור החריגה הצפויה מתוואי הגירעון, הממשלה מקדמת צעדים לצמצום הגירעון ככל הניתן, בשלב זה בשנת 2019 ולשנים הבאות. הממשלה עושה – אם שאלתם אם יש בעיות, יש בעיות – הממשלה עושה את זה מתוך אחריות למרות העיתוי המורכב, מתוך מחויבות לאמינות הפיסקלית של המשק. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> תזכיר לי מי היה ב-2013 שר אוצר. תזכיר לי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> צעדים כגון תיקון פרצת הטבת המס לרכב יוקרה פלאג-אין, העלאת הבלו – על מה? על חומרים ממיסים מזהמים, אתה לא תרגיש את זה – קיצוץ רוחבי ותיקון צו אשר יאפשר לביטוח הלאומי, שאלה יפה מאוד, לגבות מחברות הביטוח יותר ממיליארד שקל; לטעמי היה צריך יותר, אבל הסכימו על מיליארד שקל, של כספי ציבור שמגיעים לאזרחים על פי חוק בגין התחשבנות עבר, מה שנקרא שיבוב. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> איציק, כמה היה הגירעון ב-2014? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הקראתי כבר, תעבור על הפרוטוקול. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אתה לא, הקראת ב-2013. מי היה ב-2013 שר אוצר? להזכיר לך. שלחתי לך, שלחתי לך. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> על כל פנים, רבותיי, זה המצב. אתם רוצים את המספרים? קחו אותם. תקבלו אותם. הם גם מופיעים בפרוטוקול. תודה, אדוני היושב-ראש. הייתה שאלה איפה הכסף – הינה הכסף. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> ב-2014 – 2.8%. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> וזה לא אומר שאין מה לעשות. יש הרבה מה לעשות. עוד הרבה מה לעשות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עוד פעם תודה רבה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. חברי הכנסת, כמה חברים ביקשו עמדה נוספת, מה שנקרא. זה אומר מן המיקרופון בצד, עד דקה. נא להקפיד על הזמן. הראשון הוא חבר הכנסת מוטי יוגב. בבקשה, אדוני. << דובר >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים החדשים, אבקש קודם כול לברך אתכם – שר המשפטים אמיר אוחנה, שר החינוך חברי הרב רפי פרץ, שר התחבורה בצלאל סמוטריץ'. שר הרווחה, גם הוא פה. חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, זה למעלה מחצי שנה מדינת ישראל – מדינה בהפסקה. יצאנו למערכת בחירות אחת ועוד אחת, תלינו שלט: תכף נשוב. בעוד זמן לא רחוק, העם וחברי הכנסת יתרגלו לכך. רוב השנה הזאת, תשע"ט, עוברת בלי כנסת. אדוני היושב-ראש, אולי בקיצוץ התקציבי, אדוני סגן שר האוצר, אפשר לחשוב לקצץ את חברי הכנסת מ-120 ל-70, אנשי כנסת הגדולה, ויהיה פה רווח תקציבי שאפשר לעבוד איתו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אל תיתן רעיונות, אל תיתן רעיונות לממשלה. << דובר_המשך >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> אתה מפחד? אני חושב שלא. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני לא מפחד, אני רק מציע. << דובר_המשך >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> באנו לכאן כדי לדון בגירעון התקציבי, אבל אני רוצה לשאול בהחלט, בשני מישורים: אחד, מה עם הגירעון הביטחוני? תוכנית העבודה הרב-שנתית, תנופה, מתעכבת. וכמי שמכירים אותה, גם חברי אמיר אוחנה, מתוך הדיונים, כשאין תוכנית רב-שנתית ביטחון ישראל נפגע. הטיפול בחוסנם של תושבי עוטף עזה, בעיקר הילדים, נפגע. מי יטפל בגירעון הזה כשהמדינה בהפסקה? והעיקר, מה עם הגירעון החברתי? ילדים וילדות נפגעים מתקיפות מיניות. אילו היינו מצליחים להעביר את החוק שמורים ומורות יוכלו לאבחן, סביר להניח שכעבור יום או יומיים המורה הייתה יודעת והחקירה הייתה במקום אחר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> הוסטלים, אדוני שר הרווחה, הוסטלים לנערות ונערים בסיכון ייסגרו. אני יודע שזה לא מעניין את שר הרווחה חברי חיים כץ ולכן נערות נזרקות לרחוב או חוזרות לבתי הפוגעים בהן. אנחנו נשתדל לדאוג שיהיה פה דיון במליאה, דיון פגרה, כדי שיהיה טיפול בנערים ובנערות בסיכון. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> אין לנו במדינה את הפריבילגיה לעשות הפסקה שלטונית. ואם הייתי יכול, אם זה היה מציאותי, הייתי קורא לבטל את מערכות הבחירות הללו. למצוא את הדרך המשפטית ודרך ההסכמה הלאומית – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> הצבעת בעד, הצבעת בעד. << דובר_המשך >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> – – ולהקים גם ממשלת אחדות לאומית בראשותו של בנימין נתניהו, כי הוא נבחר, כדי שהמדינה הזאת לא תהיה בהפסקה ונטפל בכל אתגרי המדינה הביטחוניים והחברתיים. כל זה מתוך אחריות אמיתית למדינת ישראל. תודה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> איך אפשר להצביע בעד ולבקש לבטל? אני לא מבין. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מוטי יוגב. חברת הכנסת עידית סילמן, בבקשה, גברתי. גם לרשותך דקה. אחריה – חבר הכנסת רועי פולקמן. << דובר >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר >> חברים, חברי הכנסת, השר הנכנס, יושב-ראש הבית היהודי הרב רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ', שר התחבורה, חבריי לסיעה היקרים, אמיר אוחנה, השר הנכנס, שר המשפטים, רגע, רגע, בואו נדבר על הקיצוץ במערכת הבריאות. היום בבוקר הממשלה דנה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> שר הרווחה. << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> שר הרווחה היקר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> שר הרווחה. << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> הממשלה דנה על קיצוץ של 29 מיליון שקלים בתקציב הבריאות. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן הצהיר כי זו חריגה קשה. בינואר השנה ועדת החקירה האזרחית המליצה על תוספת מיידית של 5 מיליארד שקלים לתקציב הבריאות כדי לשקם אותה ולמנוע את הקריסה של המערכת תוך שנים ספורות. וכולנו יודעים מה מחכה. כשיש גירעון בתקציב, מערכת הבריאות היא בין הראשונות שמקצצים בה, והיא סובלת. מניעת אותם תקציבי חירום שנדרשים לשיקום המערכת תוביל בהכרח לסבל ממשי ולאובדן חיים בקרב תושבי מדינת ישראל. בתחומי הביטחון והדיור ידעה מדינת ישראל להקים ועדות מיוחדות שנועדו לבחון את הטיפול בנושא במבט מקרו ומיקרו רחב שנים והיקף. הגיעה שעתה של מדינת ישראל לשים את תחום הבריאות על סדר-יומה ולהפעיל חשיבה, גם מערכתית, גם תקציבית, גם ארוכת טווח וגם מקצועית. אנחנו שוקדים בימים אלה על תוכנית ארוכת טווח למערכת הבריאות, שתשפר ותטמיע שינויים מערכתיים בהתאם לגידול האוכלוסייה והעלייה המשמעותית בתוחלת החיים. המגמה של כולנו צריכה להיות העצמת אותם שירותי בריאות קהילתיים והפחתת העומס על חדרי המיון ועל המחלקות בבתי החולים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> כאחת שבאה מתוך מערכת הבריאות, חברים, היא לא דבר שמשחקים בו, ואני מקווה שכולם יהיו שותפים לאותה קריאה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת עידית סילמן. בבקשה, חבר הכנסת רועי פולקמן, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. << דובר >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר >> ראשית, גם אני מצטרף לברכות לשרים החדשים. אני מתנצל שלא אהיה בהשבעה. כל מי שישב לידי, שם בשורה לידכם, מונה לשר, אז יש כאן מי שרוצה לשבת לידי ולהיות ממונה לשר? אני רוצה לברך את השרים החדשים. הצלחתכם חשובה לכולנו. אתם אנשים מצוינים, ואין לי ספק שתעשו עבודת קודש למען כל עם ישראל. מילה אחת על הדיון. תראו, אני אומר לחבריי באופוזיציה – ביטון, אתה כאן הנציג, ומיקי לוי: אתם אנשים סופר-רציניים, ורק הדיון הזה, והדרך שבה הוא מתנהל, הוא לא רציני. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו לא אופוזיציה. לא קמה ממשלה בכלל. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> בסדר. ביטון, אז לא. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> למה – – – אותנו אופוזיציה? << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> למה הדיון הזה הוא – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> – – – אמר שיכלו להרכיב ממשלה. אתם באופוזיציה. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> בסדר, מיכאל, הבנתי. למה הדיון הזה לא רציני? כיוון שמצד אחד מדברים על ההוצאה. וההוצאה, שנים, שנים – כולל המפלגה של מיקי לוי, שנוצרה אחרי מחאה חברתית, שעל מה היא צעקה? על זה שהשירותים האזרחיים במדינת ישראל לא מספיק טובים, לא בבריאות, לא ברווחה ולא בחינוך. אז בא שר אוצר שאמר: אני מבין שפעם ראשונה צריך להשקיע בציבור, בשכר המינימום, בתוכנית סיעוד, בסייעות בבתי הספר, באוטובוסים, בנכים – בכל הדברים שבהם שנים קופחו כאן האזרחים של מדינת ישראל. ושר אוצר עם ראש ממשלה, באחריות, השקיעו בציבור. וכל הקדנציה – חמישה תקציבים העברנו. חמישה. פעם אחת לא חרגנו מיעד ההוצאה. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> לא חמישה – שניים. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> חמישה. 2015, 2016, 2017, 2018 ו-2019 – חמישה תקציבים. כל התקציבים האלה, שאושרו – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> תקציב דו-שנתי. אל תבלבל את המוח. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> מיקי, תן לי. יש לי דקה. אדוני היושב-ראש, אני מסיים. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> זה שני תקציבים בלבד. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> כל התקציבים הביאו – עכשיו יצא כאן פוש: האבטלה בשפל היסטורי. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> שני תקציבים. שניים. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> הצמיחה – כל מדינות אירופה היו מתגאות. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> עכשיו, יש נתונים על חריגה ביעד הגירעון. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> רועי, לא מתאים לך. לא מתאים לך. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> ישבו עכשיו ראש הממשלה ושר האוצר ואמרו: כן, אנחנו לא מתעלמים מזה. זו חריגה מהתוכנית, וכרגע יאושר קיצוץ. אז קודם כול, יש כאן ממשלה שמנוהלת באחריות – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> פולקמן, הלב החברתי של כחלון במקום הנכון, אבל – – – בלב לא חברתי של בנימין נתניהו. זו הבעיה, זה לא הולך ביחד. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> – – ויש כאן מדיניות כלכלית שהיא בדיוק הדברים החברתיים. עכשיו, למה זה מעצבן אותי? מיכאל, אתה יודע למה? כי הקול החברתי מותקף עכשיו מימין ומשמאל, כי הליברטריאנים, הגורו הגדול שלהם כמעט נכנס פה לכנסת, זה לא עניין של ימין ושמאל; אותו שיח שכל מה שקשור במדיניות חברתית – עזרה לעולים ולפנסיונרים, שכר מינימום ופריפריה – הכול מגונה. אז במקום להגיד: כל הכבוד על המדיניות הכלכלית, ועכשיו בואו ונבין מה עושים כדי שזה יימשך – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> לא שמעת. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> – – עכשיו אני רק שומע קיטורים. חברים, זה צביעות וחוסר יושרה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> התכוונתי לכחלון. אמרתי שהלב שלו במקום הנכון. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – בעשיריה הראשונה, פולקמן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת אריאל קלנר. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רואה לעצמי חובה למחות על שקר גס ועיוות נוראי שהופנה אליך מנציג ישראל ביתנו, שפנה אליך, כמי שעלה מברית המועצות – וכולם יודעים את ההיסטוריה שלך – כאילו עיתון המודיע פגע בך ובכל העולים מרוסיה ושלח אותם חזרה לרוסיה. זו עלילת דם נוספת של ישראל ביתנו בתקופה הזאת. השקר שעליו אני מדבר שייך לאביגדור ליברמן, שבחר להיות האויב החדש של האוכלוסייה החרדית. הפוליטיקאי הציני שלא מאמין למילה ממה שהוא אומר, וכל המטרה שלו היא פוליטיקה של כוח להשחית ולהרוס. המודיע תקף את ליברמן אישית, וכינה אותו ציפור מוזרה. אני אצטט בדיוק מה שהיה כתוב עליו אישית: "שום תקלות בתוכנית הגרנדיוזית-אבסורדית זו לא נצפו מראש על ידי אותו עוף תימהוני" – לא על רוסים ולא על אף אחד, אלא רק על ליברמן – "משום שכל מעייניו התרכזו באגו האישי – – – שאיפתו לגדולות יצקה בו תחושת מהפכן" – שהפיל ממשלה – "וגרמה לו להיות בלתי מציאותי לחלוטין". זה מה שהמודיע כתב, והוא לא השווה אותו לפטליורה באוקראינה ולא לפורעי קישינב, שהסיתו נגד היהודים באותו סגנון שהוא עושה היום נגד החרדים. זו הייתה פגיעה אישית בליברמן, והוא רכש את זה בצדק, אבל, חס וחלילה, לא נגד הרוסים. אתם הבנתם שלא הייתה שום הסתה נגד הציבור הרוסי, ואני אומר קבל עם ועולם. המודיע מעולם לא פגע בציבור בכלל, ובוודאי לא בציבור הרוסי, שהוא ציבור יקר של מיליון אנשים, עולים מרוסיה, שהם אנשים יקרים בכל הארץ. ליברמן מוכיח שהוא הראשון שמתייחס לציבור הרוסי כאל פרולטריון שאפשר למכור לו כל דבר על ידי הפראבדה של עצמו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לאביגדור ליברמן: חזור בך. המגזר הרוסי הרבה יותר רציני מזה. אתה נלחם נגד מדינה יהודית, והקדוש ברוך הוא כבר אמר לנו: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. הבאתם לי תיאבון לקרוא את העיתון המודיע – משני הצדדים. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> קודם כול, ברכותיי גם כן לשר המשפטים אמיר אוחנה, לשר החינוך הרב רפי פרץ ולשר התחבורה בצלאל סמוטריץ'. המון הצלחה בתפקידיכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי אמיר אוחנה. כן. שר המשפטים. בכל מקרה, שמעתי פה כל מיני דברים מהאופוזיציה על הנושאים הכלכליים ועל הגירעון. אני קצת התבלבלתי, כי יש שם אחד ששואל איפה הכסף ויש שם אחד אחר שמחביא את הכסף או החביא את הכסף, ליתר דיוק, באיזו אגודה עות'מאנית עד לא מזמן, נטולת שקיפות, שבאה וסוחטת את הכלכלה הישראלית שנים על גבי שנים, ודואגת, כמובן, למקורביה בלבד על חשבון כלל הציבור. אז אני מנסה להבין מה האופוזיציה מציעה לנו לפתרון ולשגשוג כלכלי. האם הדרך של איפה הכסף או הדרך של איפה נחביא את הכסף כדי שאף אחד לא ימצא אותו? יש גירעון. יש גם כלכלה משגשגת פרט לגירעון, ובגירעון הזה מדינת ישראל וממשלת ישראל תטפל, ותטפל בצורה מיטבית. מי שהוביל לשגשוג הכלכלי של מדינת ישראל עד היום, מי שהביא לצמיחה הגדולה, הוא גם זה שיביא לשיפור הכלכלי ולפתרון הגירעון והחריגה מיעדי הגירעון שנקבעו, וזו ממשלת הליכוד בראשות בנימין נתניהו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קלנר. חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל ביטון. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש: חגיגת הצביעות במיטבה. שני כלכלנים מומחים חדשים נולדו לנו בתקופה האחרונה, ופתאום מעניינים אותם הכלכלה והגירעון. אחד הוא כלכלן ידוע שהיה שר האוצר הכושל בתולדות המדינה, שפשוט לא עשה כלום בנושאים כלכליים-חברתיים, כלום. ואפילו את ריקי כהן מחדרה, שהוא השתמש בשמה במשך שנה שלמה, הוא גם שכח, ולא עזר לה. והכלכלן השני החדש, שמודאג מאוד מהגירעון וזה מדיר שינה מעיניו, אני בטוח, בגלל שזה כל כך מדאיג אותו, הגירעון, הוא גרר את כל המדינה לבחירות מיותרות ובכך תרם את תרומתו הצנועה לגירעון, עוד 3 מיליארד שקלים. תאמינו לי, אדוני היושב-ראש, הציבור הישראלי הוא ציבור חכם, הוא הרבה יותר חכם ממה שחושבים כמה פוליטיקאים עם כמה אנשי תקשורת, הוא לא יבלע את הלוקשים האלה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, בנימין נתניהו זה מר כלכלה, אבל מה הוא עשה כשהיה לו גירעון בפעם הקודמת? קיצץ את הקצבאות של הילדים – איציק כהן, השותף שלך, הענשתם אותו על הקיצוץ הזה. וכדי לקצץ עכשיו, הוא עושה קיצוץ רוחבי והוא יפגע בחלשים, ואתם תיתנו לו לעשות את הקיצוץ הזה. אתה הסברת לנו במה אסור לקצץ, ואנחנו מסכימים איתך, אבל אם אכפת לך מהחלשים, אל תיתן לו לקצץ בסעיפים של חינוך ורווחה ובריאות. תבטל את המטוס החדש של ראש הממשלה ב-700 מיליון ואת הבית החדש בעוד כמה מאות מיליונים ותבנה לנו ראש ממשלה שחי צנוע ומביא דוגמה אישית לעם ישראל, כמו שאנחנו אוהבים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה במקרו. אין מה לעשות, שומרים על הקופה אבל לא פוגעים בחלשים. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> מר כלכלה קלקל את הכלכלה והביא לנו גירעונות. רק שהחלשים לא ישלמו את המחיר, ואם החלשים ישלמו את המחיר, הוא ישלם בקלפי, כמו בקיצוץ של קצבאות הילדים. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – בירוחם – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל בזמן שאנחנו צועקים, קטי, אני רציתי להציע הצעה אחרת, באותו עניין. לפעמים צריך להגדיל את ההוצאה. יש עמותה שנקראת אחת מאחת, שבעצם טוענת שבסוף כל אישה בישראל נפגעת מסוג של הטרדה מינית – מילה, פגיעה. העמותה הזאת נאבקת שיהיו מרכזים אקוטיים לנפגעות תקיפה מינית. מה זה מרכז אקוטי? אם מישהי נאנסת, חס ושלום, היא צריכה הוכחות כדי להתלונן במשטרה. ההוכחות האלה יכולות להתרחש בבדיקה מסודרת עם עובד סוציאלי, עם רופאת נשים, עם נציג משטרה. נאבקנו, הקמנו כזה דבר עם ד"ר איריס שוהם בבאר שבע, עם ליזה ממסל"ן. באילת אין מרכז כזה. עשרות מקרי אונס – הן צריכות לנסוע לבאר שבע אחרי פגיעה, כי אחרת זה לא נחשב כאפשרות, עם עדות וראיות, להתלונן במשטרה. זה עולה מיליון, מיליון וחצי לשנה. יבוא שר הבריאות ויגיד: אני מגדיל את ההוצאה כי עוולות קטנות לא פחות חשובות מהסיפור הגדול. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מיכאל ביטון. עד כאן עמדות נוספות של חברי הכנסת, עד כאן גם הדיון בהצעות לסדר-היום בנושא הגירעון בתקציב. << נושא >> הודעת הממשלה על הפסקת כהונתם של שר ושל סגן שר, על צירוף שרים ועל מינוי סגן שר << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הודעת הממשלה על הפסקת כהונת שר והפסקת כהונת סגן שר, והודעתה על מינוי שרים ומינוי סגן שר. בבקשה, שר המשפטים אמיר אוחנה ימסור לנו את ההודעות. << דובר >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מתכבד להודיע לכנסת כי השר ישראל כץ הפסיק לכהן ביום 23 ביוני 2019 בשעה 10:00 בתפקיד שר התחבורה והבטיחות בדרכים, וזאת בחלוף 48 שעות מהמועד שבו מסר למזכיר הממשלה את דבר התפטרותו מתפקיד שר התחבורה והבטיחות בדרכים. השר ישראל כץ ימשיך לכהן כשר החוץ וכשר המודיעין. כמו כן, בהתאם לסעיף 9(א)(10) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 30(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את חבר הכנסת רפי פרץ לתפקיד שר החינוך ואת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' לתפקיד שר התחבורה והבטיחות בדרכים. ברכות. אדוני היושב-ראש, כמו כן אני מתכבד להודיע שבהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת כי בהתאם לסעיף 26(2) לחוק-יסוד: הממשלה נפסקה כהונתו של חבר הכנסת מאיר פרוש כסגן שר במשרד החינוך ביום 23 ביוני 2019, המועד שבו נפסקה כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כממלא מקום שר החינוך. כמו כן, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת כי בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, ולאחר שניתנה הסכמת ראש הממשלה, החליטה הממשלה לאשר את מינויו של חבר הכנסת מאיר פרוש על ידי שר החינוך לתפקיד סגן שר במשרד החינוך. בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, ייכנס חבר הכנסת מאיר פרוש לתפקיד סגן שר במשרד החינוך עם מסירת הודעה זו. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר המשפטים אמיר אוחנה. חברי הכנסת, אני מתנצל אבל לא שאלתי את המציעים הצעה פורמלית: האם הם מסתפקים בדברי התשובה של סגן שר האוצר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין לך ברירה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מניח שכן. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> יש לנו ברירה, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, אין כל כך לאן להעביר – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> הייתה לנו רשימת מכולת מה הם עשו. תכנון כלכלי לא ראיתי שם. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> שתיקה כהודאה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו מסתפקים בתשובת סגן שר האוצר – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> פשוט איש נחמד באופן אישי – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> – – מסיבה פשוטה – גם אין כל כך איפה לקיים את הדיונים עכשיו. << נושא >> הצהרת אמונים של חברי הממשלה ושל סגן שר<< נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אם כן, אנחנו במשימה נעימה של הצהרת אמונים. קודם כול נשמע את השרים. אנחנו מזמינים קודם כול את השר רפי פרץ להצהיר אמונים. בבקשה, אדוני. << דובר >> רפי פרץ: << דובר >> אני, רפי פרץ, בן יוסף, זכרו לברכה, ומרגלית, תיבדל לחיים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ברכות לשר, שר החינוך רפי פרץ. תודה. חברי הכנסת, נא לשבת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' להצהיר אמונים כחבר הממשלה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ': << דובר >> אני, בצלאל יואל סמוטריץ', בן לאבי מורי הרב חיים ירוחם ואימי מורתי יוכבד חיה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מאיר פרוש להצהיר אמונים, הצהרת סגן שר. הרב רפי פרץ, חתמת, אני מקווה. בבקשה, אדוני. << דובר >> מאיר פרוש: << דובר >> בעזרת השם יתברך, אני, מאיר פרוש, בן מנחם וברכה פרוש, זכרם לברכה, מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, תם סדר-היום. לתשומת ליבכם, ביום שני, כ"ח בסיוון תשע"ט, 1 ביולי 2019, תתקיימנה שתי ישיבות כנסת: בשעה 11:00 – ישיבת פגרה לבקשת למעלה מ-25 חברי כנסת, ובשעה 13:00 – ישיבה להצהרת האמונים של מבקר המדינה הנבחר. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:12. << סיום >>