דברי הכנסת

דברי הכנסת ט / מושב ראשון / ישיבות כ'–כ"א / כ"ח–כ"ט בסיוון התשע"ט / 1–2 ביולי 2019 / 9 חוברת ט' ישיבה כ' כנס מיוחד הישיבה העשרים של הכנסת העשרים-ואחת יום שני, כ"ח בסיוון התשע"ט (1 ביולי 2019) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב ועדת החינוך, התרבות והספורט 4 שלמה קרעי (בשם הוועדה המסדרת): 4 הצעות לסדר-היום 5 תקצוב למיגון בעוטף עזה, לרבות בערים הגדולות 5 מאיר כהן (כחול לבן): 6 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 9 אלון שוסטר (כחול לבן): 13 אורנה ברביבאי (כחול לבן): 16 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 19 שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': 22 מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): 32 עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): 34 עודד פורר (ישראל ביתנו): 39 יעל גרמן (כחול לבן): 44 מיקי לוי (כחול לבן): 44 קארין אלהרר (כחול לבן): 45 ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): 47 הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 2) (הוראת שעה לעניין מינוי נאמן), התשע"ט–2019 48 שר המשפטים אמיר אוחנה: 48 עידן רול (כחול לבן): 49 שלמה קרעי (הליכוד): 51 אלון שוסטר (כחול לבן): 53 יזהר שי (כחול לבן): 54 יעל גרמן (כחול לבן): 56 קארין אלהרר (כחול לבן): 57 מיקי לוי (כחול לבן): 58 יוראי להב הרצנו (כחול לבן): 60 אסף זמיר (כחול לבן): 64 שלי יחימוביץ' (העבודה): 67 עודד פורר (ישראל ביתנו): 68 שר המשפטים אמיר אוחנה: 70 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום כ"ח בסיוון תשע"ט, 1 ביולי 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 2) (הוראת שעה לעניין מינוי נאמן), התשע"ט–2019. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> הצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב ועדת החינוך, התרבות והספורט נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הסעיף הבא: המלצת הוועדה המסדרת בדבר הרכב ועדת החינוך, התרבות והספורט. חברי הכנסת, שימו לב. אחרי שחבר הכנסת שלמה קרעי יציג לנו בשם יושב-ראש הוועדה את הנושא, אנחנו נצביע. << דובר >> שלמה קרעי (בשם הוועדה המסדרת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, הוועדה המסדרת החליטה בישיבתה מיום כ"ד בסיוון התשע"ט, 27 ביוני 2019, מתוקף סמכותה לפי סעיף 2א(ג) לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, להביא לאישור הכנסת הצעה בדבר הרכב ועדת החינוך, התרבות והספורט. אני אקריא את הרכב הרשימה. בוועדה יכהנו 15 חברי כנסת על פי ההרכב הבא: סיעת הליכוד – חמישה חברים: עוזי דיין, קטי שטרית, קרן ברק, אוסנת מארק ושלמה קרעי; סיעת כחול לבן – ארבעה חברים: מיכאל ביטון, קארין אלהרר, עומר ינקלביץ' וגדי יברקן; סיעת ש"ס – חבר אחד: יעקב מרגי; סיעת יהדות התורה – חבר אחד: יעקב טסלר, ממלא מקום: יצחק פינדרוס; סיעת חד"ש-תע"ל – חבר אחד: יוסף ג'בארין; סיעת העבודה – טל רוסו; סיעת ישראל ביתנו – יבגני סובה; סיעת איחוד מפלגות הימין – עידית סילמן. הוועדה המסדרת החליטה להמליץ כי בראש הוועדה יעמוד חבר הכנסת יעקב מרגי. יושב-ראש הוועדה ייבחר בידי הוועדה עצמה בישיבתה הראשונה, שתתכנס היום מאוחר יותר. אבקש את אישור הכנסת להרכב הוועדה המוצע. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת שלמה קרעי. אם כן, חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע – נא לשבת. אנחנו מצביעים על המלצת הוועדה המסדרת בדבר הרכב ועדת החינוך, התרבות והספורט. בבקשה, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת הוועדה המסדרת – 17 נגד – אין נמנעים – אין הצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב ועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בעד – 17, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי המליאה אישרה את המלצת הוועדה המסדרת בדבר הרכב ועדת החינוך, התרבות והספורט. כאמור, יושב-ראש הוועדה ייבחר בישיבתה הראשונה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> תקצוב למיגון בעוטף עזה, לרבות בערים הגדולות << הלסי >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: תקצוב למיגון בעוטף עזה, לרבות בערים הגדולות, מס' 13, 14, 15 ו-16. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת מאיר כהן. אחריו – חבר הכנסת אלי אבידר. חבר הכנסת מאיר כהן, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברות וחברי כנסת נכבדים. סמוטריץ', רציתי לברך אותך. שב כבר. אחוז תזזית. שב. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – פריימריז. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> שב. אני הורס לך את הפריימריז. תכף אני אגיד – תכף אני אקרא לך שמאלן, בכלל. << קריאה >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז למרות חילוקי הדעות הקשים שבינינו, תבורך. אני מאחל לך מכל הלב הצלחה. מי שמקבל תפקיד של שר וממונה על כזה תפקיד חשוב, אין לנו אלא לברך אותו. תצליח, בעזרת השם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, סבב הלחימה הבא בדרום הוא רק שאלה של זמן – ואני מברך את הרבש"צים שבאו מהעוטף. סבב הלחימה בדרום, אדוני, הוא רק שאלה של זמן. אם תשאלו את תושבי עוטף עזה, המערכה אף פעם לא הסתיימה. היא נמשכת 24 שעות, שבעה ימים בשבוע במשך שנים. גם בשעה שראש הממשלה נכנע לחמאס – השר סמוטריץ', אתה מסכים איתי – ומגיע עם ארגון הטרור הזה להסכם רגיעה, מפריחים לאוויר בלוני נפץ ותבערה. השדות השרופים בעוטף עזה הפכו לדבר שבשגרה. בשדות העוטף שחור הוא הצבע השולט. הייתי שם ביום שישי האחרון; שחור הוא הצבע השולט. בממשלת ישראל בראשותו של מי שמוסיף לעצמו את התואר "מר ביטחון" הפך המיגון לאסטרטגיית הלחימה. ההתרעה הישראלית מול החמאס לא קיימת. אותו ארגון שביבי התחייב למוטט רק צמח והפך לישות ריבונית בדרום המופקר. נתניהו לא רק שלא מוטט את החמאס, הוא גם הצמיח את הג'יהאד, שהפך מארגון זניח וסורר למכתיב המדיניות, לזה שאחראי לפעימות הלב של תושבי הדרום. פורר, החמאס והג'יהאד הם אלה שאומרים לחבר'ה שם מתי להיכנס, מתי לצאת ואיזה שדה לשרוף. ביבי מוכיח פעם אחר פעם רפיסות ומגדיר מחדש את כללי המשחק תחת הכלל שירי לדרום הוא גזרה משמיים שעימה צריך להשלים – כן, ביבי נתניהו, מר ביטחון. ירי לדרום הוא גזרה משמיים, והוא משלים איתה. רק לפני חודשים ספורים זנח נתניהו את המבצע להשבת השקט לדרום, כי הוא אמר: יש לי מנהרות לטפל בהן בצפון, תוך שהוא משדר לחיזבאללה ולחמאס חולשה שמסכנת את עתידה של מדינת ישראל. כן, נתניהו הקוסם – איפה אנשי הליכוד? נתניהו הקוסם העלים את ההרתעה הישראלית בחזית הדרומית. הוא משלם פרוטקשן בשביל שקט מזויף. הוא הרגיל את החמאס לשיטה של סחיטה באיומים, מה שלא היה מעולם ותחת אף ראש ממשלה אחר. המציאות הביטחונית בדרום היא מציאות של הפקרות. ישראל נכנעת מול התוקפנות של חמאס, ומי שמשלמים את המחיר הם תושבי הדרום. בהיעדר נחישות ואסטרטגיית תקיפה ראויה של ממשלת ישראל מול החמאס הופך המיגון לכלי המרכזי והחשוב בהתמודדות המדינה עם התוקפנות מעזה. במצב זה ראוי שלאזרחיות ואזרחי ישראל החיים בדרום יהיה מיגון ראוי, והמציאות רחוקה מכך. אוכלוסייה של יותר מ-650,000 אזרחים מופקרת. קחו למשל את הנתונים הבאים – תקשיבו חברים: המדינה קבעה את הקו המגדיר, אדוני היושב-ראש, את העוטף, כקו 7 קילומטרים. תושבי היישוב אוהד, המרוחקים 150 מטרים, יואב, 150 מטרים מקו 7 הקילומטרים, אינם זכאים להטבות כדי לבנות מיגון. במציאות, משפחה המתגוררת ביישוב אוהד בדירה ללא ממ"ד תצטרך להגיע למקלט הציבורי בתוך פחות מ-30 שניות. ספוילר – זה לא יקרה. עבור אותה משפחה הקו המפריד שהגדירה הממשלה הוא הקו המפריד בין חיים למוות. וזו רק ההתחלה. מאז צוק איתן לא יזמה ממשלת ישראל שום צעד ממשי שישנה את המציאות הקשה שבה חיים תושבי העוטף והדרום. ישראל נחלשה, ההרתעה הצבאית כמעט נמחקה, וחמאס רק הגדיל את תעוזתו, כך שבכל סבב הוא הולך ומגדיל את הטווח. המציאות הביטחונית החדשה, חברים, היא שכל סבב שנמשך יותר מכמה שעות מכניס באופן מיידי את הערים אופקים, נתיבות, אשקלון, באר שבע ואשדוד למפת יעדי התקיפה של החמאס. סיירתי ביישובים האלה – אורנה ושוסטר, אתם סיירתם באופקים השבוע, נכון? << קריאה >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << קריאה >> כן, אתמול, אתמול. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אתמול? << קריאה >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו מסיירים ביישובים האלה. אני מבקר שם באופן קבוע, והמציאות קשה. מאות אלפי אזרחים, חברים, מאות אלפי אזרחים חיים ללא מיגון בביתם, מה שמטיל ספק ביכולת שלהם להתגונן. הידעתם? שימו לב: ביישוב הבדואי רהט, שהוא היישוב השני בגודלו בנגב, ונמצא על מפת הירי, אין ולו מקלט אחד. 60,000 תושבים מופקרים לחלוטין. באופקים ניתן עדיין לראות את אותם צינורות בטון שהודחו באופן זמני לפני עשור. ראית את זה, אורנה. בהיותי שר הרווחה חיזקתי כמיטב יכולתי את מרכזי החוסן, שיש להם חשיבות רבה, אך לא נעשה מאז הרבה. תחשבו על כל אותם רבבות קשישים שחיים בגפם בבתים לא ממוגנים. מה קורה איתם בשעת אזעקה וירי של טילים? כמה אפשר לסמוך על ניסים? כמה? אדוני ראש הממשלה, מייד לאחר צוק איתן התקבלה החלטת ממשלה, בממשלה שבה הייתי חבר, שלפיה הטווח שבו ימוגנו מוסדות החינוך יגדל ל-15 קילומטר. בפועל לא קרה כלום. קח למשל את מכללת חמדת הדרום, אדוני, השר סמוטריץ'. מכללת חמדת הדרום, 9 קילומטר מעזה, תחת ירי, אינה ממוגנת. מאות מוסדות חינוך, ובהם בתי ספר יסודיים וגנים, אינם ממוגנים כראוי. מתי נתעורר? האם אנחנו נחכה שיקרה אסון? בתי חולים ומוסדות רפואיים רבים – סורוקה בבאר שבע, ברזילי באשקלון – אינם ממוגנים, ודי להזכיר את הסאגה הארוכה של מיגון הפגייה של בית החולים הגדול בדרום, סורוקה. בבירת הנגב באר שבע רבבות בתים אינם ממוגנים. בשכונות רבות – שכונה א', ב', ג', ד', בנחל עשן ובבקע – האזרחים אינם מסוגלים לממן בנייה של ממ"ד, שנאמדת בעלות של 100,000 שקל. שם המדינה אינה צריכה ושם המדינה אינה מכירה בהם. למרות הטילים הרבים ששוגרו לאשקלון ולאשדוד ולבאר שבע, המדינה: "ניֶט" – מפקירה ונוהגת במדיניות של הסתר פנים. אדוני היושב-ראש, אני אומר לראש הממשלה, ואני חושב שגם אנשי הליכוד וגם ימינה מהליכוד אומרים את זה היום, וגם סמוטריץ' אומר את זה: הרפיסות שלך, אדוני ראש הממשלה, מול החמאס הפכה את הדרום לשטח הפקר, ורק ניסים מפרידים בין שרשרת אסונות במקרה הרע לבין חיים של פחד וחוסר ודאות במקרה הטוב. כבר הבנו שמבצע הצבאי שימוטט את החמאס לא יקרה תחת הנהגתך, אפילו לא מבצע צבאי שיביא לשקט של שנים. במציאות שבה נוחתים על הדרום אלפי טילים בתוך ימים ספורים, אנחנו דורשים תוכנית מיגון. ואני מבקש ממך, שר התחבורה – אני מכיר את הנמרצות שלך – אני מבין שלא ימגנו מעכשיו למחר ולא ימגנו מעכשיו לעוד שנה. המיגון, אגב, עולה בסביבות 3 מיליארד שקלים. אין לנו בעיה של כסף במדינה הזאת, יש לנו בעיה של סדר עדיפויות, הגם שמדברים על גירעון כזה או אחר. וכנראה שתושבי הדרום המופלאים – שהרבש"צים שלהם נמצאים כאן – ראש הממשלה ממשיך לנהוג בהם בהסתר פנים. אני מבקש ממך, אדוני השר: תבטיח פה, סמוטריץ', אדוני השר, תבטיח פה שכמו שאתה דואג למגזר שלך – ואני מכבד אותך על זה – תפתח את עיניך, תבוא לסיור בדרום, תראה את המציאות. היית שם, אבל תבוא ותראה את המציאות הקשה. תבוא לקיבוצים שנמצאים, אתה יודע, מטר אחד יותר מנ-7 קילומטר, תטייל באשקלון, תטייל באשדוד, תטייל בכפרים הבדואיים – הם אזרחים שלנו ככל האזרחים – וראה איך הם חשופים. 3 מיליארד שקלים בתוכנית חומש יכולים באמת להביא גאולה לאנשים האלה, או לחלופין, שיעלה לכאן ראש הממשלה ויגיד: אני הולך למגר את החמאס; אני הולך לטפל בארגון הטרור הזה. לא את זה הוא עושה ולא את זה הוא עושה. תודה רבה לך, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. את ההצעה הבאה אנחנו נשמע מפי חבר הכנסת אלי אבידר. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלון שוסטר. עד עשר דקות לרשות אדוני. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני. רגע, לא לספור עדיין. שלום גבי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התכנסנו כאן היום לדון בתקצוב ליישובי העוטף, אך גם במציאות העגומה בעוטף, ששום בר-דעת אינו יכול להשלים עימה, כוונתי בבוקר זה היא לפנות לקול ההיגיון של כל אחת ואחד במדינת ישראל ולנסות ולחדור מבעד לחומות ההתרחשות העכשווית, שאינה מאפשרת לאזרחי ישראל לעצור לרגע ולהביט במציאות כפי שהיא. אנחנו, חברותיי וחברי הכנסת, קרובים מדי לתמונת המציאות, ואנו מתמודדים עם ראש ממשלה שעוסק יום ולילה בהלעטת הציבור והתקשורת בפרטים נוספים רבים ככל האפשר. איש אינו זוכר מה הוצע אתמול ומדוע, כי מאז כבר נוספו עוד ארבע או חמש ידיעות. זה הפך להיות פתטי לנהל רישום על מה אמר נתניהו ב-2008, ב-2013, ב-2015, ב-2019; עזבו את מה שהוא אמר לפני שנים. מה הוא אמר לפני שלושה ימים, יומיים או יום – איש כבר אינו זוכר. רק המציאות ניצבת לפנינו כמו מראה שאנו מתביישים להביט בה. יש כמה אמיצים מקרב שורותיו, האידיאולוגים של הליכוד, אשר מתחילים להתעורר. אלה הם אנשי ערכים. לא אציין איש בשמו, כי מייד אגזור עליהם הפגזה חסרת רחמים של בוטים מפוברקים בפייסבוק ובטוויטר שיכריזו עליהם כעל בוגדים, כעל שמאלנים, כעל משתפי פעולה עם האויב. לאנשי הדיגיטל של הליכוד אני רוצה לומר: אני בז לכם; אני בז למה שאתם עושים; אני בז להאשמות שאתם מטיחים בי ובחבריי ובכל מי מהליכוד אשר אומר דבר שאינו תואם את עמדתכם. אתם שכירי חרב מהדרגה הנמוכה ביותר, שבשביל כמה שקלים עוברים על חטא לשון הרע, וריבונו של עולם, חלקכם עם כיפה על הראש. לאיפה תלכו מבית דין של מעלה? << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה מוכן לבוז לסרטון האנטישמי שהוצאתם בבוקר, אלי? << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה מוכן לבוז לסרטון האנטישמי שהוצאתם היום ברשת? << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – אני מייד אתייחס – אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא, אתה מדבר עכשיו על עבירות ועל הדברים הלא-יפים. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש הכנסת, האם תוכל להגיד – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אדוני השר, אתה כבר שר, נו. כן. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – – שהוא תוקף, אבל אנא לא לחתוך את הזמן שלי. אדוני היושב-ראש, המציאות הבלתי-אפשרית שמתרחשת בעוטף עזה מחייבת אותנו לחשיבה ולדיון עומק. הרשו לי, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, לשתף אתכם ביסודות הערכים התרבותיים של עמי ערב, כיצד הם מתמודדים עם מציאות מסוג זה. אין אני מדבר כמי שרק למד את התרבות הזאת, אלא כמי שאת שפתו של האזור אני חי, מבין ומדבר, כמי שנולד במצרים ועבד במדינות ערב בשירות החוץ הישראלי ולמד את התרבות הזאת על בורייה. בן ערב, חברותיי וחברי הכנסת, לעולם לא יבליג על פגיעה ברכושו, ובוודאי שלא על פגיעה בכבודו. על כל פגיעה הוא ימתין לא פעם שנים, בסבלנות, אך התגובה בוא תבוא; החשבון ייסגר בדרך זו או אחרת. לחלקנו נראית תפיסת העולם הזאת כנקמנית, ויהיו כאלה שאף יחשבו שמדובר בתפיסת עולם מיושנת, אולי אפילו יגידו את המילה "פרימיטיבית". אך הכשל הוא בנו. אנו הם חסרי ההבנה שמסרבים להבין שמי שאינו גובה מחיר ממי שפגע בו עושה זאת בגלל שתי סיבות: או שהוא פוחד או ששיקולים זרים מניעים אותו. בעוד אנו יודעים שמה שמניע את ראש הממשלה נתניהו היא שרידותו הפוליטית, העונה להגדרה "שיקולים זרים", החמאס וכל שאר אויבינו בטוחים שאנחנו לא גובים מחיר בגלל שאנחנו פוחדים. ואם אתם חושבים שמדובר רק בדרכם של בני ערב, הרי שטעות בידכם. אזכיר לחברותיי וחבריי מקרב החוגים האידיאולוגיים של הליכוד, אנשי מסדר ז'בוטינסקי, בוגרי בית"ר ואנשי חוג תגר, את שכתב ראש בית"ר במאמרו "נקמה ומשפט צדק", כפי שפורסם בספרו "לאומיות ליברלית – כתבים", ואני מצטט: בעבר הבינו את מהותו של משפט הצדק באופן פשוט: הכית מישהו – צריך להכות גם אותך; הכאבת למישהו – מן ההכרח שגם אתה תסבול את אותו הכאב. משפט צדק כזה, מנקודת המבט הפשוטה של אותם זמנים, ייצג השקפה שהיו לה שני פנים – מוסרי ותועלתי. עצם העובדה שגומלים לאדם רעה תחת רעה נתפסה כמעשה מוסרי. סוף ציטוט. אז על כבודנו, אדוני היו"ר, אין מי שיגן, וגם על שרפת שדותינו אין איש גובה מחיר. במציאות של עוטף עזה, טרור הבלונים פורח. יותר מ-100 שרפות נגרמו על ידי בלוני תבערה בשבוע האחרון, וכ-100 שרפות נגרמו באופן דומה ביערות קק"ל בארבעת החודשים האחרונים ושרפו יותר מ-1,000 דונם חורש. שוחחתי עם חברי מארק איפראימוב מהעיר שדרות, והוא סיפר לי שמרכזי החוסן בעיר קורסים מהלחץ. אלה מרכזים שאמורים לתת עזרה ראשונה פסיכולוגית לנפגעי חרדה. אבל לא מדובר בפגיעות חרדה רגעיות או זמניות, אלא בהתקפי חרדה נמשכים, ימים על גבי ימים וחודשים על גבי חודשים. מארק סיפר לי שבסבב האחרון הוא נסע להתראיין בערוץ 9 ולקח עימו את הילדים כדי שינוחו קצת מהלחץ. כאב לי לשמוע שהבת שלו לא רצתה לחזור הביתה. הוא היה צריך להפעיל עליה לחץ. זה עורר את סקרנותי ופניתי לכמה חברים בעוטף. תשמעו טוב, חברות וחברי הכנסת: הורים רבים בעוטף אינם מוציאים את הילדים שלהם לחופשה מחוץ לעוטף, כיוון שהם לא רוצים להתמודד עם המצב שהילדים לא רוצים לחזור. ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי כתב במאמרו "קיר הברזל" שלעולם לא ישכון שלום בינינו לבין שכנינו אם לא נקים קיר ברזל שיבהיר שבכוח לעולם לא ינצחו אותנו. אך המציאות הנוכחית בעוטף אינה של קיר ברזל; היא אפילו לא קיר של קרטון, כשהדרום נשרף יום אחרי יום ונתניהו משלם דולרים לאסמאעיל הנייה בתקווה שהנייה יואיל בטובו להפסיק. זה לא קיר ברזל וגם לא קיר של נייר כשהחמאס יורה טיל על מרכז הארץ, ונתניהו רץ בבהלה להכריז שזו הייתה טעות, כאילו שמדובר בלחיצת כפתור אקראית של פקיד מנומנם של החמאס. זה לא קיר ברזל וגם לא קיר של סחבות כשהחמאס יורה מאות על גבי מאות של טילים, ונתניהו עוטה ארשת אחריות ואומר שבשם האחריות הוא נכנע. בשם האחריות הוא נכנע כניעה מוחלטת בפני האויב. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, זוהי המציאות המרה שמוכתבת על ידי ממשלת החלומות של נתניהו – ממשלת חלומות שתתקיים גם לאחר הבחירות הקרובות אם יצליח נתניהו במשימתו וישיג קואליציה של 61 מנדטים ללא ישראל ביתנו. זוהי ממשלת החלומות של נתניהו, שמשימתה הלאומית וההיסטורית היא לסייע לנתניהו לשרוד פוליטית, ולא חלילה להתמודד עם אתגר לאומי כזה או אחר. זוהי ממשלת החלומות של נתניהו, שבה יסודות השלטון הדמוקרטי קורסים, כשדובר החמאס בכבודו ובעצמו הוא שמדווח לנו שנתניהו חתם על הסכם הסדרה. ולך, השר סמוטריץ', מזל טוב על המינוי, אבל גם אתה לא ידעת שהוא חתם, כי לא כינסו קבינט. רק ביום רביעי הקרוב אתה תיכנס לקבינט. אז אל תגיד לי לדבר על איזה סרטון שיצא הבוקר. יש דברים הרבה יותר חשובים. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני אצטרך להגיב. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שלא יהיה ספק שאת ממשלת החלומות של נתניהו נוכל רק אנחנו, ישראל ביתנו, לעצור אם נצליח לכפות ממשלת חירום רחבה. עם חמישה מנדטים עצרנו בגופנו ממשלת הלכה, עצרנו את מתן הלגיטימציה למדיניות ההפקרות הביטחונית ועצרנו ממשלת הפקרות תקציבית, שעד לרגע זה אנו לא יודעים מה הבטיח נתניהו לשותפיו. בבחירות הקרובות, אדוני היושב-ראש, נעשה עוד הרבה יותר, אם הציבור ייתן בנו אמון משמעותי הרבה יותר, כי לאתגר הזה יידרשו יותר מחמישה מנדטים. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אלי אבידר. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת אורנה ברביבאי. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >> שלום לכנסת, שלום ליושב-ראש. שלום לאילן, קב"ט אשכול. אני שמח שאתה כאן עם אבא, עם יוסף. אני רוצה לומר לחברים שאילן מייצג את הקב"טים, את הרב"שצים, את צוותי החירום, את אנשי מרכזי החוסן, המחנכים וההורים בעוטף עזה ובקו העימות הדרומי, שבמשך למעלה מ-18 שנים חיים במעין דור של התמודדות אל מול טרור שמדינת ישראל לא מצליחה לשים לו קץ. אנחנו עושים מאמצים גדולים, עם תעצומות נפש גדולות, כדי לצמוח ולשמוח בנסיבות הללו. פעם, לפני עשור, שאל אותנו ראש הממשלה אהוד אולמרט: עד מתי נמגן את עצמנו לדעת? שאלה טובה. אבל גם התשובה שלנו הייתה מאוד בהירה: כל עוד ציבור קטן, ממוקד, של כמה עשרות אלפי אנשים בשדרות וביישובי העוטף – קיבוצים, מושבים – ציבור קטן יהיה חשוף לאיום שכלל המדינה לא מכירה אותו; כל עוד האיום הזה יהיה אפקטיבי – לא איום אסטרטגי על מדינת ישראל, אבל איום משמעותי על אורחות החיים, על שגרת חיים לאורך זמן – כל עוד האיום הזה הוא על ציבור קטן וממוקד, והוא אפקטיבי, ואין לו תאריך תפוגה, אין לנו מושג מתי זה יסתיים. מספרים לנו הוותיקים על מאבקים לא קלים, מלחמות התשה – לא של חיילים, של אזרחים – בעמק הירדן, בבקעת בית שאן, בגליל העליון, אבל זה הסתיים מתישהו. גם הסבבים הלא-פשוטים מול לבנון הסתיימו. אנחנו שמחים בשנים ארוכות של שקט. 18 שנים ואין קצה. מה אנחנו רואים בינתיים? רואים סיוע שלעיתים הוא משמעותי מצד המדינה, אבל אנחנו רואים שהמדינה לא יודעת לעבוד באופן סיסטמטי. אתמול, בביקור של אורנה ושלי באופקים, בנתיבות, ראיתי עולם שגם אני, שחי שם במשך 62 שנים, לא ראיתי: הזנחה בלתי הגיונית של המדינה; אנשים שחיים בבתים של קרטון, של עץ, שהיו טובים לתקופת האופוריה של הקליטה המהירה בתחילת שנות ה-90, שלמעשה נדרשים במשך 20 שניות, גג 30 שניות, לצאת בלילה החוצה אל צינורות בטון. מפחיד. בושה למדינת ישראל שזהו המצב. חברים, עזה היא בעיה כרונית. היא אולי לא איום אסטרטגי כמו טיל גרעיני, אבל הגיע זמנה. הגיע זמנה של מדינת ישראל לומר שאיום מתמשך כזה על ציבור קטן יחסית, שהוא איום אפקטיבי שאין לו תפוגה – הגיע זמנו לפתור את הסוגיה הזאת באופן מערכתי. אנחנו סיימנו להדחיק. כמה שנים השתמשנו בטכניקת ההדחקה. זה לא רע: כשיש בעיה, בואו נחכה אולי היא תיגמר. לא, הבעיה הזאת לא נגמרה. האמנו שיהיה טוב. אנחנו רואים שלא בהכרח, לא בהכרח. אלמנט הסבבים – אני עוד אגע בו. אלמנט, או מדיניות – האמונה שמלחמת התשה היא הטכניקה, או היא המדיניות הנכונה, לא הסתיימה. מי שלא מסוגל לעצור את האלימות – וממשלת ישראל הנוכחית לא מאמינה שהיא מסוגלת לעצור את האלימות; הראיה: היא לא יוזמת לא מבצע צבאי, לא תקיפה משמעותית וגם לא מהלכים אזרחיים מדיניים – מי שלא מסוגל, מחויב למיגון פיזי, להגנה אקטיבית – את זה עושים – למיגון מנטלי בכל מה שקשור בעבודה סוציאלית, בסיוע תרפי לבני האדם, הסרוטים והנסרטים, על הפוסט-טראומה ועל ה-ongoing פוסט-טראומה שמאפיינים את הדור שחי בעוטף עזה. וכן, צריך להמשיך לאזן, במונחים של איכות חיים ורמת חיים, את האיום הבלתי-נגמר. אנחנו משלמים מחירים לא פשוטים. ככל שמתמשכת מלחמת ההתשה יגדל האתגר ויעמיקו הסדקים הנפשיים. לצידנו, השכנים שלנו, מרביתם אומללים ומיעוטם רשעים, משלמים מחיר מופקע עשרת מונים בגין המנהיגות הקיצונית ורעת הלב שלהם. צה"ל לא יפתור לנו את כאב הלב והתסכול מהמציאות הביטחונית. בנסיבות הפוליטיות הנוכחיות למערכת הביטחון יש סיבות טובות להימנע ממהלכים צבאיים דרסטיים, שכן הם לא יביאו תוצאות פרט לשפיכות דמים שתוביל אותנו בחזרה לנקודת ההתחלה. הממשלה והעומד בראשה שמחים, מסיבות אלקטורליות, להיצמד להמלצות הזעירות של הדרג הצבאי, כיוון שצעדים צבאיים נחושים יותר מחייבים גם – שימו לב – סיומת מדינית שמציעה אופק שקט ובטוח יותר לתושבי העוטף. אנחנו, שהולכים לבחירות, צריכים לדעת שהממשלה לא באמת עושה כל מה שאפשר כדי לחלץ אותנו מהמציאות המתסכלת. אין כל ודאות, עם זאת, שניתן לאלף את הסוררים מעזה, אבל ממשלה שלא עושה כל מה שאפשר כדי לנסות לעשות זאת מועלת בתפקידה כלפינו. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה שצריך לעשות הוא פשוט להגדרה וקשה לביצוע: לפרז את הרצועה ולשקם אותה. זו, אגב, הגדרת המשימה שתיאר לנו נתניהו עצמו לפני חמש שנים, בתום צוק איתן. הוא רק שכח לקיים את מה שהבטיח. הוא אפילו שכח לנסות. למרבה התסכול, הממשלה לא מגדירה את פירוז הרצועה ושיקומה כיעד אסטרטגי של ישראל. חמור מכך – לא מתקיים על כך דיון רציני בקבינט ובממשלה. יתרה מזו, אין אפילו סיכוי שראש הממשלה יעשה את המתבקש. הוא הלוא תקוע בקונספציית הסבבים כיוון שאין לו יכולת אמיתית לקדם חלופת אמת. המשימה הישראלית בעזה היא להחליש את החמאס באמצעים צבאיים, כלכליים ומדיניים ולחזק את השותפים הערבים המתונים, כולל הרשות הפלסטינית. נתניהו בוחר בדרך ההפוכה. זו טעות אסטרטגית שכאמור, היא אינה מקרית. במצב עניינים זה, כאשר נתניהו נמנע משימוש באמצעים צבאיים נוקשים ובמקביל נמנע מקידום מהלכים מדיניים פורצי דרך, לא נותר לו אלא לנהל את הסכסוך. אסטרטגיית ניהול הסכסוך של נתניהו נשענת על החוסן שאנחנו, מנהיגי העוטף ותושביו, מנסים לשמר בריפוי מתמיד של הפצעים שבנפש ובחיזוק יסודות האהבה והסולידריות שאנחנו משכילים לקיים בעוטף. ההישענות על חוסן תושבי קו העימות נכונה, אך רק בתנאי שגם הממשלה עושה את כל מה שביכולתה כדי להתקדם באומץ אל מיתון הסכסוך. יחליט כל אזרח אם קיפאון מדיני ואולי סיפוח בגדה יגדיל את האור בעולם, או שמא זה הזמן לתת סיכוי לצעדים מדיניים, אזרחיים וכלכליים שמבוססים על שמירת הביטחון בהווה ומכוונים להגדלתו בעתיד. תושבי העוטף, ראשי היישובים והרשויות המקומיות מחויבים להמשיך ולחזק את החוסן, את העוצמה החברתית והכלכלית שלנו. ברמה הלאומית נבחר בעוד שלושה חודשים, חברי הכנסת, במי שייתן לנו תקווה לשינוי המציאות האסטרטגית באזור כולו ובעזה בפרט. אני רוצה לציין שמדינת ישראל, לשמחתה ולבושתה, מתבססת על תרומות של עשרות מיליוני דולרים של קרנות, בעיקר של יהודים ושל נוצרים, שמדינת ישראל חשובה להם. זה יפה וטוב, אבל זה לא מספיק וזה לא נכון שמדינת ישראל הגדולה והחזקה תעשה את זה. מה שאנחנו צריכים לעשות, חברים, הוא בקו החזית, בעוטף – לבצע השלמות של מיגון, שקיימות מטבע הדברים; אנחנו צומחים, וצריך לעשות את זה. מרכזי החוסן והסיוע הנפשי חייבים להיכנס לבסיס התקציב, ולא צריכים להיות נתונים לשרירות לב ולביורוקרטיה כלשהי. איכות החיים חייבת לעלות. קו העימות הדרומי שמעבר לעוטף – ציינו את אשקלון, אופקים, נתיבות, באר שבע – צריך למצוא דרך, נתיב הגון למיגון הדירות, מוסדות החינוך והמרחב הציבורי. את זה צריכה לעשות מדינה שאין לה יכולת לעצור את האש מרצועת עזה, שכאמור, אינו איום אסטרטגי אבל הוא הופך יותר ויותר לאיום מתמשך שאי-אפשר לסבול אותו עוד. בעומק המדינה, אדוני היושב-ראש, חייבים לעסוק בכל עיר בנושאים שקשורים בחוסן – בהקמת צוותי חירום בקהילות, בשכונות, בערים, משום שהצורך הזה הוא צורך משמעותי. השרפות מבטאות ביזוי של הריבונות מזה והיעדר פתרון כלשהו מזה. עוצמה צבאית והעזה אזרחית הן המענה. אנחנו בעוטף נעשה את חלקנו. מה תעשה ממשלת ישראל? תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. אני רוצה להוסיף לדברים שלך: הקרן לידידות, באדיבותה – שלחה לנו את הנתונים – השקיעה 30 מיליון דולר. היה צריך לחכות לקרן לידידות שיבואו למגן. בבקשה, גברתי, עשר דקות. << דובר >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר >> שלום לכם, שלום לנציגים ממועצת אשכול, אנחנו שמחים שאתם כאן. האמת היא שהכנתי לי דברים לדבר עליהם, אבל הקשבתי ברוב קשב לחבריי ושאלתי את עצמי מה כבר לא נאמר, מה לא ידוע לנו; מה לא ידוע לראש ממשלה שמכהן כבר 13 שנה, שההחלטה לצאת למבצע צבאי הייתה החלטה שלו; שהתוצאות של המבצע הצבאי שהוביל רמטכ"ל מוערך שיושב כאן, על כל המשתמע מהן, נתנו לו גמישות, לראש הממשלה, לייצר איזו תכלית מדינית שבעבורה מפעילים כוח ויוצאים למבצע צבאי; ושההפתעה, כמה רבה, שהחמאס ממשיך ונוהג ומכתיב סדר-יום כאילו הוא היחיד שנמצא פה במרחב – אני שואלת את עצמי: מה מכל הדברים האלה לא נאמר? הרי הכול נאמר, ובסוף, בכל זאת, החלטות לא מתקבלות, משום שהמדיניות היחידה של ראש הממשלה שלנו היא מדיניות של לא להחליט. זאת המדיניות. פגשנו אתמול אנשים – שוסטר ואני היינו שם ביחד. הסתובבנו לפני עשרה ימים גם באשכול, ראינו את היישובים, ראינו את הקו המפריד בין יישוב אחד – דיברת על זה, מאיר, שהזכאות עוברת. הולכים לאותו גן. ילדים יוצאים מהבתים שלהם במועצת אשכול, הולכים לגן, וכשהם בגן הם במיגון מסוים. הם חוזרים הביתה – הם לא זכאים לחבילה שניתנת להם. אתה מסתכל על האבסורדים ואתה אומר: מה זה אם לא ניכור של מדינה, של ממשלה, של ראש ממשלה כלפי האזרחים? ומה אנחנו יכולים להגיד לאנשים האלה כשאנחנו מגיעים לשם זולת להגיד להם: אתם צודקים? אנשים מסתכלים עלינו ואומרים: אנחנו לא באנו לכאן כדי להיות מגן אנושי. היה ברור לנו שיש מצב ביטחוני שמחייב אותנו להיות חלק מהדבר הזה, ופה הבנו שמצופה מאיתנו לעמידות, נחישות ויכולת לייצר אשראי לממשלה כדי להגיע לאיזושהי תכלית, גם צבאית וגם מדינית. אבל אף אחד מאיתנו לא חשב – את זה אומרים לנו האנשים שם, אגב, בכל מקום, ביישובים, בערים – אף אחד לא חשב שהשנים שיחלפו וינקפו לא יביאו לשינוי מהותי במציאות החיים של האנשים שם. הרי כבר דור שלם, דור שלם לא מכיר מציאות אחרת; דור שלם מחשב מרחקים מהיציאה מהחדר לממ"ד, או כמה שניות בריצה למיגון. אז אתה אומר: אוקיי, הבנו, זאת המציאות. היא לא גזרת גורל. ממשלה, מדינה, דרג נבחר אמור לטפל בזה. אתה שואל: מה עשינו בעניין? אז מול החמאס אין לי מושג מה אנחנו עושים. כחברת כנסת במדינת ישראל שואלים אותי: תגידי, יש הסכם? אני אומרת: אין לי מושג. חכו, אני אסתכל ב-ynet מה מדווחים לנו מאל-ג'זירה, מה מדווחים לנו בתקשורת הערבית – משם זה המידע. עומד ראש הממשלה ומסביר לתושבי העוטף, לתושבי הדרום – אתמול היינו באשקלון, והאדווה רק הולכת ומתרחקת. תאמינו לי, ישבתי בפורום מטכ"ל עם חברים שלי פה. אנחנו מבנים שהאיום הבא יהיה הרבה יותר קשה, הרבה יותר מדויק, עם תחמושת. אתמול ראיתי בעיניי איך – אמרו לי שזה גראד, אני לא יודעת לחתום על זה, אבל איך טיל מאוד גדול והרסני נכנס לתוך פתח של בית באופקים. ואומרת לי שם אוסי: תקשיבי, אני כל הזמן חיה בחוויה של צורך לעשות. המשמעות של הידיעה שהיה פה נס, שזה היה יכול להיות כמה מטרים בתוך הבית – כל מציאות חייה נטרפה עליה. ואני שואלת: האם ניסים ומזל הם אסטרטגיה של ניהול ממשלה וניהול מדיניות ביטחון ומדיניות שמכירה בצרכים של האזרחים? האם זה סביר שכל כך הרבה שנים אנשים אומרים לנו: אנחנו מצפים מכם, נבחרי הציבור, שתפתרו לנו את הבעיה? לא רוצים להיות מגן, לא רוצים להיות קושי, אבל מצפים. רוצים לגדל את ילדינו במקום הכי פסטורלי, הכי מקסים. באנו לכאן מתוך מניעים של שליחות וציונות וכו', אבל לא יכול להיות שלא תפתרו לנו את הבעיה. הסתובבנו אתמול שוב בכמה מקומות וראינו. אני חושבת שהגדרת האחריות – גם על הפרט וגם על הרשויות וגם, בוודאי, על הדרג המדיני – מחייבת אותנו לאיזה שיתוף פעולה. אני חושבת שעסקנו בזה רבות. אבל אם אתה נכנס למקלט – היינו אתמול בנתיבות, ראינו את המקלט שם. אם הייתה פה אפשרות להציג תמונה הייתם רואים את הבושה. אז אני שואלת שם את האנשים: תגידו, אבל בכל זאת, ברשות וברצון לסדר את זה ולארגן את זה וכו', איפה האחריות גם שלכם לארגן את העניין? אז הוא אומר לי: בואי תעברי עכשיו קומה-קומה, ותראי מי האנשים שגרים, מה הגיל הממוצע שלהם. אז האם לגיטימי שאנחנו ביישוב בקו עימות נותנים לגיטימיות לייצר מציאות שבה לאזרח אין מצב, הוא לא יכול להיכנס ולחיות שם, בצחנה הזאת? לא יכול לעמוד שם שנייה. מי מממן? מי מתקצב? מי שומר? מי מבטיח? ראיתי סבא של ילדים באשקלון. אומר לי הסבא: תקשיבי – בן אדם, לדעתי, בגילי; הוא סיים את חייו. הוא אומר לי: עזבי, החיים שלי כבר לא חשובים, באמת אני אומר, בחיי. אבל בכל פעם שיש איזו אזעקה אני צריך לרדת עם הנכדים שלי למטה, מתחת לגרם המדרגות שם. הוא אומר: אנחנו לא מספיקים. אני עושה את החישוב, מה יקרה למי קודם. עשיתי סיבוב רגלי שם בכל האזור. כל האזור באשקלון – זאת עיר, אורבנית, בנויה, ברור לנו מה יכול להיות הנזק, אפרופו ניסים; מה המשמעות של זה שאין מיגון בכל המרחב? מי דואג לזה? של מי סדר-היום שמכתיב לנו את המשמעות שאנחנו צריכים לטפל בעניין? יאמרו: אה, זאת בעיה של תקציב. זה מיליארדים למגן. ועד כמה אפשר למגן? אני לא ראיתי שהכנסת הזאת, שפוזרה זה עתה, ושתשלום המיליארדים בעבור יום הבחירות והמשמעות של ההיערכות לבחירות וכו' – אגב, פוזרה ותכף הייתה גם אמירה שיש חרטה על הפיזור. כן, הפכנו להיות קרקס. המיליארדים האלה – אני חושבת רק על עשירית מזה, אם הייתה ניתנת לראשי הרשויות ולאזרחים כדי להגן על עצמם, מה הייתה המשמעות. אבל אני חושבת שאפשר לעשות יותר. הרבש"צים שיושבים פה, בוודאי צריך להסדיר את המעמד שלהם. צריך להגדיר סטנדרט של מקלטים. צריך להגדיר מהו המיגון המינימלי ההכרחי במרחב אורבני, במרחב של יישובים, של ספר וכו'. צריך לעשות איזשהו ריכוז מאמץ של כלל המשרדים לנושא החוסן. פגשתי אתמול באופקים מרכז חוסן שכולו על בסיס התנדבות, לא מתוקצב. 600 אנשים פעילים מתנדבים במרכז החוסן הזה. אני שואלת את עצמי למה. וזה בסדר, שמעתי קודם על קרן הידידות, ומגזר שלישי. בשנים האחרונות הייתי במגזר השלישי, ואני יודעת להגיד אילו יכולות יש שם, אבל מגזר שלישי לא יכול להיכנס לווקום כשמדינה מזדכה על האחריות שלה כלפי האזרחים שלה. לכל היותר יכול להיות בסוג של שיתוף פעולה. איך יכול להיות שכל מרכזי החוסן שאנחנו מדברים עליהם הם תוצאה של תקצוב חסר ותוצאה שהמדינה מבינה שמי שיתנדב הוא זה שיספק את המענה המקצועי? אנשים חיים בתחושה שהמדינה לא סופרת אותם. מה זה אנשים? אזרחים שלנו, שחיים שם, במדינת ישראל, ומרגישים שתחושת הביטחון שלהם לא קיימת, לא הביטחון ולא תחושת הביטחון. אני חושבת שאין להקל בתחושת ביטחון. שאף אחד לא יגיד: אם אין נפגעים בצד שלנו, בלון הוא רק עניין כזה או אחר. אני חושבת שבלון שפוטנציאלית יכול לגרום נזק, ששורף, שפוגע בריבונות שלנו, חד-משמעית פוגע בתחושת הביטחון, בעסקים הקטנים ובכל החוויה ובכל האווירה. מבחינתי, ההבחנה המדומה הזאת בין תחושת ביטחון לבין ביטחון היא שגויה, היא לא נכונה. התפקיד שלנו כשליחי ציבור הוא להבטיח שגם תחושת הביטחון מקבלת מענה מלא. ואני אומרת לכם, אנשים כבר התעייפו – התעייפו מתחושת הניכור, התעייפו מהחוויה שלהם של מי בעצם סופר אותם; מסתכלים למעלה מי במדינה, מי בממשלה, מי בכנסת שפיזרה את עצמה לדעת, רואה את האזרח בקצה, שצריך לדאוג. אני מסתכלת כסבתא. הבת שלי התקשרה אליי היום ואמרה לי: בואי רגע נדבר על החופש. מה התרומה שלך לענייני קייטנות? אמרתי לה: אל תבני עליי, אנחנו לקראת בחירות, אין מה לדבר. אני מסתכלת על מה זה קייטנות בחופש הגדול לילדים שלא מוכנים לעזוב את הבית ואת המרחב המוגן שלהם לחצי דקה – בצדק, אחרי כל כך הרבה שנים. הם נולדו כשלא הייתה מציאות אחרת, ובה הם חיים. אז אני קוראת מכאן, במציאות שבה אנחנו נמצאים, להגיד: ראש הממשלה, תתעשת. יש אזרחים שלך במרחב שהולך וגדל שמחייבים מענה. אתה לא יוצא למבצע כי אתה לא יודע לקבל החלטה. הוכחת את זה שוב ושוב. כשכבר יוצאים למבצע, ומביאים תכלית ויכולת ליצירת שקט, אתה לא ממנף את זה לתכלית מדינית. לא מספיק זה וזה – אתה גם לא פועל כלפי האזרחים שלך. אני חושבת שיש לנו מה לעשות, ואנחנו כאן כדי להזכיר את זה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אם כן, בשם הממשלה ישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. מוטי יוגב, מה קרה, כבודו? << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> – – – << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אדוני היושב-ראש, בגלל שהזכרת אותי, אני יכול להגיב אחר כך? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא. מזכירות הממשלה שלחה אותו. לפנים משורת הדין אני אתן לך להגיב, אבל לא ארוך. אדוני, בבקשה. << דובר >> סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישבתי והקשבתי פה לדיון, ונראה כאילו באמת מדינת ישראל בשנים האחרונות לא עשתה כלום. אין כלום. שום דבר לא נעשה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> הכול בסדר. << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: << דובר_המשך >> הכול בסדר. שום דבר לא נעשה. הכול זה מקרנות, מתרומות. אין כלום. אין מיגון. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אין פסיכיאטרים במרכזי חוסן, זה מה שאין. << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: << דובר_המשך >> אין שום דבר, נכון? אין כלום. אז בואו, כיוון שאתם חושבים שאין כלום, תנו לי לומר לכם כמה מילים. תקשיבו בסבלנות כמו שאני הקשבתי לכם, ולא הפרעתי, ותשמעו מה יש באמת ומה באמת מדינת ישראל עשתה בשנים האחרונות. קודם כול אני רוצה לדבר על האור שמקו הגבול ועד 7 קילומטר מגבול הרצועה, שזה, הייתי אומר, מהמקומות המסוכנים ביותר, הנתונים לאיום הגדול ביותר. בתקציב של 300 מיליון שקל מוגנו מיגון מלא 166 גני ילדים ומעונות יום ו-28 בתי ספר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, סגן השר מגיב. אנא מכם. קטי, חברת הכנסת שטרית, אהלן. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה פספסתי? אי-אפשר לפספס. את רבנו אי-אפשר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אל תפריעי, בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: << דובר_המשך >> בתקציב של 1.2 מיליארד שקל הושלם מיגון דירתי בלמעלה מ-11,000 בתי אב. בתקציב של 140 מיליון שקל נבנו או שוקמו כלל מרכיבי הביטחון ביישובים, כגון גדר, דרך ביטחון, תאורה, בדגש על יישובים קדמיים, אשר להם הוקמו גדרות אלקטרוניות. ניתן כיסוי קשר מלא ונרכשו מכשירי קשר ליישובים ולכיתות הכוננות. רכבי הביטחון רועננו בקדימות גבוהה ביחס לכל הארץ. הרבש"צים בגבול העוטף הוחרגו בדרגת השכר. בתקציב של 40 מיליון שקל הוצבו למעלה מ-1,000 מיגוניות ביישובי העוטף, בהתאם לדרישות הפיקוד המרחבי והיישובים. לייעול הקשר בין פיקוד העורף לפיקוד הדרום הוצבו קציני עורף בחטיבות המרחביות ובאוגדת עזה – זה מהגבול עד 7 קילומטר. ברצועת הגבול שבין 7 קילומטר ל-15 קילומטר לאחרונה הסתיים פרויקט מיגון ומוכנות הרשויות הנמצאות עד טווח 15 קילומטר מגבול הרצועה, פרויקט שארך שמונה שנים, ובמסגרתו הושלמו הנושאים האלה: בתקציב של 70 מיליון שקל מוגנו 110 גני ילדים ו-66 בתי ספר, למעט מספר השלמות בעיר אשקלון; בתקציב של 6 מיליון שקלים נבנו מצבורי מיגוניות מרחביים בנתיבות ובבאר שבע ואושרה הקמתם של מצבורי מיגוניות באשדוד, אשקלון וקריית גת; בתקציב של 15 מיליון שקל שוקמו או נבנו מחדש מרכזי ההפעלה ברשויות. גרורי חפ"ק נופקו לכלל הרשויות, ולרובן גם נופקו גרורי כיבוי. בחודשים האחרונים התחיל שיפוץ פנים של המקלטים והכנתם לשהייה ארוכה על פי סדר עדיפויות מרכזי. סביב הרצועה הוצבו אמצעי גילוי חדשים ושופרה רמת הפצת ההתרעה לאזרח – אמצעים שהאריכו את משך זמן ההתגוננות הניתן לאזרח. הועמקו וחודדו גבולות הגזרה ויחסי הגומלין בעת חירום בין פיקוד העורף לפיקוד דרום. נכתבו ואושרו פקודות לפינוי תושבים בעת חירום. לצערנו, עדיין קיימים פערים מסוימים – בגזרת העוטף בין אפס ל-7 קילומטר מהגבול, בעיקר במבני החינוך הבלתי-פורמלי, במוסדות ציבור, חדרי אוכל, בתי כנסת ומזכירויות. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> לא הבנתי, אמורים להודות לכם על כל הטוב הזה? << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: << דובר_המשך >> בגזרה שבין 7 קילומטר ל-20 קילומטר קיימים פערי מיגון בכ-25% מהדירות הפרטיות של האוכלוסייה. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> מה קרה לכם? << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: << דובר_המשך >> יש עדיין פערי מיגון, כפי שאמרתי, בעיקר בגזרה שבין 7 ל-20 קילומטר, אבל המציאות שונה לחלוטין ממה שהוצג כאן. אין ספק שהמיגון שקיים היום הוא הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה קיים לפני שמונה שנים ועשר שנים. עד כאן – זו תשובת משרד הביטחון. עכשיו תרשו לי בבקשה לומר גם תשובה אישית שלי. רבותיי היקרים, לפני כ-14 שנים – קצת יותר מ-14 שנים – ממשלת ישראל החליטה שהיא צריכה להתנתק מעזה, שהיא צריכה לגרש 8,000 יהודים מעזה. כולם שמעו את האזהרות, וכולם ידעו שהגירוש מעזה וההתנתקות מעזה יגרמו לכך שיהיו טילים על מדינת ישראל. וכאן, בכנסת הזאת, ישבו אנשים ואמרו: מה פתאום? טילים? מה פתאום? אתם אויבי השלום, אתם מסכנים את השלום הנכסף. כולם ישבו ושתקו. היו גם כאלה שעודדו. אני לא רוצה להזכיר פה שמות, מי שרוצה יודע. היו גם כאלה שעודדו, אמרו: כן, הדבר הזה הוא נפלא, הוא מצוין. מדינת ישראל תשתפר. מה, לא ידעתם? מה, לא הזהרנו אתכם שיבואו טילים? אני מסכים, רב-אלוף משה בוגי יעלון היה יוצא דופן, בהחלט היה יוצא דופן בעניין הזה. הוא הזהיר והתריע שהגירוש מגוש קטיף ירע את מצב מדינת ישראל, יסכן את ביטחונה של מדינת ישראל. אבל האחרים שתקו, והיו גם כאלה שעודדו. אז עם כל הכבוד, רבותיי היקרים, מי ששתק ומי שעודד לא יכול היום לומר לנו: רבותיי, מה עשיתם, או מה אתם עושים כדי להגן על מדינת ישראל? תודה רבה. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> – – – שתיקחו היום? ממתי זה קרה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני סגן השר. שר התחבורה. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אולי אתה תיקח אחריות? מה אתה אומר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לאחר מכן אנחנו נאפשר דעה נוספת. בבקשה. << דובר >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חבריי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את הדאגה הכנה. אני מוכרח לומר לתושבי עוטף עזה: נדמה לי שהיא דאגה אמיתית ומשותפת של כל אזרחי ישראל, בוודאי שוכני הבית הזה, מימין ומשמאל. יש מילה אחת שלא שמעתי, ואני לא מכוון אותה אישית לאף אחד אלא לאגף הזה, לצד הזה, לשמאל הישראלי. << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> שמאל זה לא מילה מגונה. לא יודע, אם אתם מתביישים בה אז תקומו ותגידו. אבל כן, שמאל. מילה אחת קטנה: סליחה. חרטה. אמר נכון סגן השר: אבן שטיפש אחד זורק לבאר, 20 חכמים לא יודעים להוציא. שנים אתם מטיפים לנסיגות, להענקת פרסים לטרור, למסירת שטחים מארץ ישראל. אז נכון, היה ראש ממשלה מושחת – לא שלי, של כולנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> ראש הממשלה שלך הצביע בעד. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אז היה ראש ממשלה מושחת, שכעומק החקירה העמיק את העקירה ועשה את האיוולת הזאת – אבל זאת איוולת. נכון, בוגי? למעט אתה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> נתניהו הצביע בעד, להזכיר לך. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זאת איוולת שהשמאל הישראלי דחף לה במשך שנים. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> נתניהו הצביע בעד. יש פה מישהו שהצביע בעד הנסיגה? יש פה מישהו שהצביע בעד הנסיגה חוץ מנתניהו? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> מחא כפיים, חברים. כשגירשו את חבריי ואת משפחתי מגוש קטיף, ישבו השמאלנים במדינת ישראל בבתי הקפה ומחאו כפיים – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> זה נותן לגיטימיות – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – כשכל הביטחוניסטים חתמו. חפשו את הקריקטורות האלה על "ההתנתקות תביא ביטחון". לכמה אנשים היה את האומץ – שהיה לבוגי, נכון – לעמוד ולהגיד: האיוולת הזאת תביא טילים על מדינת ישראל? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> לנתניהו לא היה. לנתניהו לא היה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בואו נדבר על היום. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> לנתניהו לא היה אומץ. נתניהו הצביע בעד. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> מה אתם, הגיבורים הגדולים, המיליטריסטים הגדולים – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> שלוש פעמים הוא הצביע בעד. שלוש פעמים ראש הממשלה שלך הצביע בעד. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – מה אתם מציעים? מה אתם מציעים? << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> לקחת אחריות. לקחת אחריות. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הרי אתם מציעים להחליף פרה בחמור – אתם מציעים למוטט את שלטון חמאס ואז להביא לשם את אבו מאזן. במילים פשוטות: לקחת את עזה, להכפיל אותה פי 20 ולשים אותה ביהודה ושומרון, מטר מנתב"ג, על הרכס ששולט טופוגרפית וביטחונית על רוב-רובה של מדינת ישראל. זה מה שאתם מציעים. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – תענה על המיגון. האם אתה בעד מיגון או נגד מיגון? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> גבי, אתה עומד ועושה לי לא עם הראש. אתה מתנגד להקמת מדינה פלסטינית? << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> מה זה קשור למיגון? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זה לא מופיע בקמפיין שלכם? אתה מתנגד לגרש עוד עשרות אלפי יהודים מביתם בארץ ישראל? << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הרי זה מה שאתם מציעים. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> זה לא מפריע. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אין לכם אומץ להציע את מה שאני מציע: לחזור חזרה לעזה – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> זה לא מפריע. אתה משקר. זה דבר שקר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, תאפשרו לשר לסיים. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זה בסדר, אני לא נבהל, אדוני. זה בסדר. הרי אין לכם את האומץ להתייצב מול הציבור הישראלי ולהגיד: חברים, מי שרוצה שלום, שקט וביטחון לאזרחי ישראל צריך לשלוט בשטח. אין לזה תחליף. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> חצי מדינה תחת איום של טילים בגלל האיוולת של הבריחה מעזה, שאפשרה – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> שראש הממשלה שלך הצביע. נתניהו הצביע בעד. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – את ההשתלטות של חמאס על עזה, וזה מה שיקרה פה בתוך דקה וחצי – בתוך דקה וחצי – אם, חלילה, אתם תעלו לשלטון ותשחזרו את אותה איוולת גם ביהודה ושומרון. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> נתניהו הצביע בעד. דבר עם נתניהו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אין דרך אחרת חוץ מלהיות בשטח. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו מדברים פה על המיגון של עוטף עזה. על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אין לכם אומץ להישיר מבט לחברה הישראלית ולומר שכדי להביא ביטחון לאלה שיושבים כאן למעלה צריך לחזור לעזה – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> תסתכל עליהם ותן להם ביטחון, תן להם מיגון. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – צריך לקחת שם אחריות. צריך להקים מחדש את ההתיישבות המפוארת בגוש קטיף. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> ועד אז להגיד שיעופו עליהם טילים – – – מה הקשר? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> צריך לחזק את ההתיישבות ביהודה ושומרון בכל מקום, על כל הר. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> תן להם מיגון. << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> למה אתה לא נכנס לעזה? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זאת הדרך היחידה להגיע לשלום – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, השר מסיים תכף, זהו. תודה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – לשקט ולביטחון. אתם משחקים בנדמה לי. אין לכם אומץ להישאר בשטח. אין לכם אומץ לחזור ולתקן טעויות עבר. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – ממשלה שאתה חלק ממנה – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אין לכם אומץ לומר את האמת לאזרחי ישראל. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – לך אין אומץ. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ושוב, מה שאתם מציעים, גם בעזה, ובוודאי ביהודה ושומרון, זה להחליף פרה בחמור, כמו שאמרתי; לחזור על האיוולת הזאת. << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> איזו תשובה אתה מחזיר להם? איזו תשובה אתה נותן להם? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> התשובה שאני נותן להם היא שקודם כול, מי שאשם במצבם הוא מי שיצר את הגירוש הנורא הזה מגוש קטיף והפקיר את עזה – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> תסבלו. הוא אומר לכם: תסבלו. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – את השכנים שלהם, להשתלטות חמאס. << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> תסבלו, זה מה שהוא אומר לכם. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> התשובה שאני נותן להם – בסדר? היא שלאורך זמן, כדי שהם יחזרו לחיות בשקט ובביטחון, אנחנו נחזור – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> תסבלו. זו ממשלת ישראל. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – אורנה, אנחנו נחזור. לא תהיה ברירה. ניקח אחריות, נפתח את שערי עזה להגירה, נוציא משם את האוכלוסייה הגדולה והלא-טבעית, אוכלוסיית פליטים שמתוחזקת במקום הזה כפצצת זמן עם מנגנון השמדה שמכוון כנגד מדינת ישראל. זה פתרון השורש. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> אתה מגרש את הציבור. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תסתכלו לאזרחי ישראל בעיניים, תגידו להם את האמת, ותפסיקו לעשות פוליטיקה צינית על הגב של תושבי עוטף עזה ועוטף עזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> לא – – – עושה פוליטיקה. אזרחי – – – שאתה מעניש אותם. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא עטף עזה, תושבי עוטף ישראל. תפסיקו לעשות פוליטיקה צינית על גבם – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> על חידלון, על חוסר החלטה אתה מעניש אותם. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – של תושבי עוטף ישראל הגיבורים. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. ואני חשבתי שכשתמונה לשר, משהו יתמתן בך. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> להתמתן? זה נורא מתון. נורא מתון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מה קרה לך, תגיד לי? << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו נותנים לו את הרוח הגבית. הכול טוב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קטי, תחשבי פעמיים. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, לא, לא חושבת. שר תחבורה רציני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> שר תחבורה רציני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים לדעות נוספות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אלי, בבקשה. חבר הכנסת מוטי יוגב. עכשיו אני אקפיד על דקה לכל דעה נוספת. בבקשה, אדוני. << דובר >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שר התחבורה – הוצאת לי את המילים מהפה – כנסת נכבדה, נציגי תושבי עוטף עזה, אי-אפשר לדבר על עזה, על המצב הביטחוני בעוטף, בלי להזכיר את הסיבות והנסיבות. בהסכמי אוסלו ישראל ויתרה על שליטה ביטחונית בעזה. בהתנתקות ויתרנו על שליטה אזרחית וביטחונית ונוצרה מדינת חמאס. בימים אלה יש מי שהוגה לחזור על השגיאות בשטחים אחרים, בחשיבה שאם נוותר ונרצה שלום – עזה היא הוכחה חיה לכך שכל ויתור על שטח בארץ ישראל למען השלום הביא ויביא לעוד מדינת חמאס. כשגירשנו את אחינו מגוש קטיף הבטחנו לעצמנו שאם יתקפו, נגיב בחריפות. במקום זאת הבלגנו. טעינו כשקראנו לצאת מעזה, ובעיקר זו הייתה טעות של שמאל, אבל כיום זו ממשלה שלנו, של הימין – להגן על תושבינו. אם ילדים בעוטף עזה חוזרים להרטיב, ובגילים בוגרים, ראשי ארגוני הטרור צריכים לחזור לחשוש לחייהם, ואין מחלוקת בינינו פה, גם עם ראשי כחול לבן ואחרים. אם שדות חקלאים וישראלים מוצתים באש הבלונים, תשתיות הפיקוד של הטרור צריכות להיפגע. רק באמצעות הכוח וההרתעה נשיב את הביטחון ואת החוסן לתושבי עוטף עזה, עוטף ישראל, לאורך ימים ושנים. לטווח הזמן הקצר והבינוני, אף שאיום בלוני הנפץ ועפיפוני האש אינו איום אסטרטגי, הוא מהווה בעיקר איום על השחיקה בחוסן של מבוגרים וילדים רבים בעוטף עזה. אז שיהיה ברור: אנחנו לא סובלניים לשום טרור מכל סוג שהוא. זה המסר שצריכים לשדר; אלה ההוראות שצריכות לרדת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה. << דובר_המשך >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> זו החובה של כל ממשלה לדאוג לביטחונם וגם לחוסנם של אזרחיה, ובמקום גבוה בסדר העדיפויות לתושבי העוטף בצפון, בדרום, לתושבי הספר – ואני מצדיע לכם. לכן, ועם כל המורכבות והאי-רצון במלחמה בכלל ובמלחמה עכשיו, אין ברירה. אם הסכמי הדיג והתשלומים לתושבי הרצועה לא ישיגו שקט מוחלט בגבול הרצועה, על ישראל לתקוף, וחזק. לעתיד לבוא רצועת עזה היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת יוגב, דקה יש לרשותך ואתה מדבר כבר שתי דקות. << דובר_המשך >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> – – בפתרון ארוך טווח – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה לא רוצה שאני אסגור לך את המיקרופון. תכבד. << דובר_המשך >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> – – במוקדם או במאוחר – שתי שורות – ניאלץ לשוב ולכבוש את רצועת עזה, להשמיד בה את ראשי הטרור, להשיב את נעדרינו, לסייע, עם גורמים בין-לאומיים, לשיקום הרצועה וגם ליישבה מחדש בהתיישבות יהודית, כי רק במקום שעברה המחרשה ותעבור המחרשה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> – – הוא יהיה גם הבסיס להשבת הביטחון והנורמליות לעזה ולסביבותיה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סילמן, בבקשה. << דובר >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר >> שלום לחבריי חברי הכנסת. אני עומדת פה, האמת, די המומה מכל מה שאני שומעת. כולם מדברים על העוטף, על חמאס, על עזה, על תחושת הביטחון, על צוק איתן. נמצאים כאן אלופים שעלו, יושבים, ודיברו. יש פה דיון על מיגון, שבוודאי הכרחי, אבל תמיד המיגון האמיתי שלנו היה האחריות ההדדית, שבאה לידי ביטוי באותם חיילים שמוכנים להקריב את עצמם, כדי שאנחנו – כן, אתם ואני – נמשיך לחיות, נמשיך להיות בכנסת ולעבוד פה למען אזרחי מדינת ישראל. ערבות הדדית ואחדות הן לא מכבסת מילים, הן ערכים שמנחים אותנו פה במדינת ישראל. אם אנחנו לא משיבים את החיילים שלנו, הבנים שלנו, אז אנחנו לא יכולים להתפלא שאין לנו מיגון. תביאו את החיילים מידי חמאס בתנאים שלנו, עם הצבת גבולות ברורים, ותראו איך אנחנו נהיה מוגנים. צריך להציב לחמאס גבולות, לחזור ולחזק את אותה התיישבות – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – אבל את הממשלה – – – << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> – – לחזור ולחזק את אותה התיישבות בכל מקום – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אבל את הממשלה. תעשו משהו, למען השם – – – << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> – – ולשם אנחנו נחזור וניקח אחריות. כן, לא מה שהיה אז. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אבל את הממשלה. << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> אין ספק שאנחנו חייבים במיגון ובדאגה לעוטף ישראל – כן, עוטף ישראל ולא עוטף עזה, כי הם עוטפים את כל אזרחי מדינת ישראל יום-יום, שעה-שעה. אם ניסע לצפון אנגליה, אנחנו נראה את חומת אדריאנוס, שהאימפריה הרומית בנתה בשיא הכוח שלה בתחילת המאה השנייה, חומה אדירה שנועדה לעצור את אותם ברברים, ושני דורות אחר כך הברברים טיילו פנימה. כי המיגון, חברים, הוא לא בחומות; הוא באנשים פנימה. אנחנו לא יכולים להשאיר את תושבי הדרום, בהחלט, בלי מיגון, בלי מרכזי חוסן – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> אל מי את באה בטענות? << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> – – שכולנו עובדים בעבורם. בוא, ירדנו גם אנחנו, והיינו שם, ואנחנו תומכים בהם. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> למי את באה בטענות? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת סילמן. << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> 61 שבועות באנדרטת חץ שחור. אתה מוזמן. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> למי את באה בטענות? << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> אבל אנחנו צריכים את הבנים ואת האזרחים שלנו עדיין שם. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> יצאת לסיור שלם בעוטף – לא שמעתי מילה על הבנים. יצאתם לסיור שלם בעוטף, כחול לבן – מילה לא שמעתי על הבנים שלנו. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – תחזירו – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת סילמן. << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> הערכים של עם ישראל – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת סילמן, חברת הכנסת סילמן, אני מבקש ממך לסיים. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> – – הם גבולות הגזרה של ארץ ישראל, ערבות הדדית, אחדות ורעות. בערבות ההדדית התורה לא כותבת שיש לעזור; היא נוקטת את המשפט הנוקב ביותר: שלא תוכל להתעלם. אז אין לנו אפשרות להעלים עין יותר. גם כשיורדים לסיורים בעוטף אי-אפשר להמשיך עם מיליונים ובלי להחזיר את הבנים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת סילמן. << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> ורק ביחד, מתוך אותם ערכים – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, גברתי. סליחה. << דובר_המשך >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> באמת, דעה נוספת זה דקה. אני יודע שהכי קשה לכתוב נאום בדקה. זה להגיד את הדברים הכי חשובים בדקה. אז אנא מכם. << קריאה >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> – – – אף אחד שם לא דיבר על הבנים. דיברו על הרבה דברים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מודה לך על הדברים שלך. << קריאה >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> – – – כל האלופים – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל אתם עשיתם הצגה – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> עשיתם הצגה – – – עשיתם הצגה פה, מדברים על הבנים – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> עשיתם הכול הצגה. << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> – – – כאילו את באופוזיציה. אבל אי-אפשר לצעוק על האופוזיציה. << קריאה >> עידית סילמן (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> – – – הגיע לעוטף – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת לוי, א. תודה רבה על הדיון הער. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בזכות הנשים. בזכות נשים צדקניות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, עידן. מהצד, אדוני. << קריאה >> עידן רול (כחול לבן): << קריאה >> – – – ביקשתי לדבר שלוש דקות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אז זה לא עכשיו. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. חבר הכנסת רול, אחרי שהשר יציג את הצעת החוק, אנחנו פותחים לדיון של שלוש דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני חייב לפתוח ולהתייחס לדבריו של השר, חבר הכנסת סמוטריץ'. דיברת על ההתנתקות שאתה ואני – גם אני הייתי ממתנגדיה, אבל אתה עדיין יושב בממשלה שראש הממשלה שלה ושר החוץ שלה, שניהם, הצביעו בעד תוכנית ההתנתקות. אז גם כשמדברים על האירוע הזה שווה לשים את העניין בקונטקסט. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה – פעם אחת. פעם שנייה – יותר מזה, אתה יושב בממשלה שהיא ממשלה כנועה, שהולכת להסדרה מול ארגון טרור, שמוותרת על כל הנכסים האסטרטגיים שלה, שמבליגה על ירי – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> ותוך 48 שעות מחסלים את הנייה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – שמבליגה על ירי – – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> ותוך 48 שעות מחסלים את הנייה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בסדר, תמשיכו לצעוק את זה, אבל עדיין ראש הממשלה – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ראש הממשלה שלכם, בקבינט שלכם, לא נותן לעשות שום פעולה בעזה. ולאחר ירי של למעלה מ-1,000 רקטות על יישובי ישראל, למעלה מ-1,000 רקטות על יישובי ישראל, הממשלה הזאת מבליגה – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא ייאמן. מה שרואים מכאן לא רואים משם. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – גם כשאתם יושבים בקבינט שלה. ולא רק שהיא מבליגה – היא משלמת פרוטקשן לחמאס – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – לאורך כל התקופה הזאת. אז אני מציע שבמקום לצעוק פה חזק, תנסו לטפל, או לפחות לכפות על הקבינט – שאתם יושבים שם היום – את הדרך הנכונה לטיפול בטרור הזה. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה לא עשיתם את זה כשישבתם שם? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את הדרך הנכונה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קטי, חברת הכנסת שטרית, בבקשה. תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רגע, יש לי רק את הנושא האחרון, אדוני, וזה בהתייחסות לנושא הדיון, וגם כאן יש לי טענות לממשלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אה, רק עכשיו אתה מתייחס לדיון? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תשמע, שעה צועקים עליי ואני עונה להם, אז רק בעניין הזה, במשפט אחד, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חבר'ה, אתם יושבים בממשלה בלעדינו כבר מנובמבר 2018. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> וכשישבת – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים כבר במחצית השנייה של 2019, ומאז שילמתם למעלה מ-100 מיליון דולר לארגון הטרור – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – מה היה שונה? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אז אני מציע שלפחות תשמרו על הפה שלכם סגור – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – כשאתם באים לפה וצועקים ומגינים. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל עודד – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. עודד, בבקשה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עכשיו לעניין עצמו – ואת זה אני גם אומר לך, בצלאל, מרגע שמונית לשר. בצלאל – אני רק אחכה שהם יסיימו את השיחה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, יש לנו ב-13:00 השבעה של המבקר. אני אפסיק אותך, זהו. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מאז התחילו בלוני התבערה, לא הגיע שר אחד לתושבי עוטף עזה. לא הגיע ראש הממשלה ושר הביטחון ולא שר אחר לדבר עם התושבים, לשמוע אותם ולפחות להגיד להם את העמדה של הממשלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בינתיים הם שומעים את זה מהחמאס, לא מנציגי הממשלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת גרמן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, אני מתנצלת ממש שאני הולכת לדבר רק על המיגון ולא על שום דבר אחר. אני דווקא רוצה להתחיל בסיפור של חברה שלי שגרה בעוטף, בצאלים, ובכל פעם שיש ירי על האזור אני מתקשרת אליה. באחת הפעמים היא אמרה: בואי אני אתאר לך, יעל, מה אני עושה עכשיו. אני עומדת עכשיו במסדרון, כי לי אין מיגון, ואני רק מקווה שהטיל לא יפגע קרוב כך שכל המסדרון והבית ייפול על ראשי. כמוה ישנם עשרות אלפים, מפני שמטווחים את האזורים האלה, של צאלים ואורים ותלמי אליהו ועוד ועוד. לא יכול להיות שהאנשים האלה יהיו ללא מיגון. זו החובה שלכם, של הממשלה, למגן, ולא צריך לחכות לבג"ץ, כמו שהיה ב-2007, שאילץ את הממשלה למגן את כל כיתות הלימוד בצאלים; סליחה, בשדרות ובכל אזור העוטף. מה אתם רוצים, שבג"ץ יאלץ אתכם? אנחנו דורשים שתושבי הדרום לא יהיו שקופים; אנחנו דורשים שתמגנו מעבר ל-7 קילומטר, ושתמי לא תצטרך לעמוד במסדרון ולהתפלל שהבית לא ייפול עליה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ראש הממשלה מזלזל בתושבי עוטף עזה, לא סופר אותם, לא יורד לעוטף, לא יורד למקומות המותקפים, לא נותן הסברים, לא מסתכל לתושבי העוטף בעיניים. אולי אין לך תשובות, אבל לפחות תרד, תחבק אותם, תגיד להם מה אתה מתכוון לעשות, מה המדיניות שלך. הרי לא יכול להיות שאין לך מדיניות. בעצם יכול להיות. ארבע שנים אתה לא עושה כלום. כלום. להחיל, לעשות; להחיל, לעשות. תרד ותדבר איתם. המצב הזה לא יכול להימשך כך. תסתכל עליהם בטלוויזיה. עיניהם בוכות. הם מגיעים עם חולצות אדומות לריאיון כדי לסמל את האש המשתוללת. חייהם הפכו גיהינום. רד, תדבר איתם, תסתכל להם בעיניים ותגיד להם מה דעתך, או אולי אתה פוחד. יכול להיות שאתה פוחד. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת קארין אלהרר. אחריה – ע'דיר כמאל מריח. היא האחרונה. << דובר >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו, שמעתי את התגובה של סגן השר ושל שר התחבורה, ואני חייבת לומר שנשמטה לי הלסת, כי עשה רושם שהם יושבים באופוזיציה כבר ארבע שנים. יש להם תוכניות, הם רוצים לספח, יש להם פתרונות, אבל מה קרה? ארבע שנים לא עשיתם כלום חוץ מליילל שאין לכם משילות. כשרציתם להעביר חוקים הזויים, הכול עבד פיקס; כשצריך לפתור בעיות של אנשים – שם, או-הו-הו, רגע, בואו נדבר על זה. תנו לנו למשול. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> צאלים לא בעוטף. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה הדבר הראשון. כן, צאלים לא בעוטף, אבל זו מדינת ישראל. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> כן, צאלים לא בעוטף. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר_המשך >> שמעת על זה, קטי? << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> צאלים לא בעוטף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צאלים לא בעוטף. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר_המשך >> צאלים לא בעוטף, אבל הם עדיין חוטפים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה בדיוק – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> זה ליד בסיס צאלים, והיא מטווחת באופן קבוע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אופקים יותר קרובה, אגב. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר_המשך >> גם באופקים אין מיגוניות כמו שצריך. והדבר השני, אדוני יושב-ראש הכנסת: תראו, ממשלה – אולי צריך להזכיר להם – ממשלה אמורה לדאוג לאזרחים ולתושבים. עד כאן לא שמעתי מילה וחצי מילה על איך יכול להיות מצב שאין פסיכיאטר במרכזי החוסן; עד כאן לא שמעתי מילה וחצי מילה איזה פתרון אתם נותנים. שמעתי רק: לקחו לי, שתו לי; לקחו לי, שתו לי. מעבר לזה – שום דבר. כל מה שיש לי להגיד לכם: תסתכלו לאנשים בעיניים, וקודם כול תתביישו. אחרי זה תתחילו לעבוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. חברת הכנסת מריח, בבקשה – אחרונת הדוברים, ואז יעלה שר המשפטים ויציג את הצעת החוק. << דובר >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר >> אנחנו דנים במימון המיגון, ופתאום אני שומעת את בצלאל סמוטריץ' מבקש מאיתנו להתנצל. סליחה. להתנצל? סליחה, על מה? על מה בדיוק להתנצל, על זה שהממשלה הזאת לא ממלאת את תפקידה ולא מממנת את המיגון? על שגופים פרטיים נאלצים לממן ולשלם כ-30 מיליון דולרים? זה מה שעשתה הקרן לידידות – היא שילמה בעצמה, במקום שהממשלה תשלם על המיגון של הפריפריה. אתה מבקש מאיתנו להתנצל? אתה יודע מה, אולי באמת נתנצל ונגיד סליחה לאזרחים על שיש כאן ממשלה שהיא לא מתפקדת; ממשלה שהזניחה לא רק את האזרחים בפריפריה אלא את כל אזרחי המדינה; ממשלה שבה במדינה הזאת אין בתי חולים, אין מספיק תורים, אין מספיק כוח אדם שיתפעל את מערכת החינוך; שאין כל כך הרבה דברים ואין מספיק אנשים שימצאו פתרונות לבעיות הרבות שיש לנו. אז באמת, בצלאל סמוטריץ', אולי אפשר להתנצל על זה שאתם קיימים פה ועל זה שטיפחנו את הקיצוניות הזאת. באמת סליחה – מהאזרחים ולא ממך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אם כן, חברים, שימו לב, יש כמה אפשרויות: או להסתפק – אני מדבר למציעים – או להסתפק בדיון הזה, או להעביר את זה לאחת הוועדות. קיימות היום שתי ועדות זמניות – ועדת הכספים זמנית וועדת חוץ וביטחון זמנית. אם ככה, מה אתם מציעים? << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> לדעתי, לוועדת החוץ והביטחון. אי-אפשר להשתיק את זה, זה צריך להיות נדון – – – << קריאה >> גבי אשכנזי (כחול לבן): << קריאה >> בחו"ב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי, בחו"ב, בסדר גמור, אבל זה דורש הצבעה, אנחנו נצביע על זה. אנחנו עוברים להצבעה שמאשרת את הבקשה של המציעים להעביר את זה לוועדה הזמנית של חוץ וביטחון. בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 13 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. המשך הדיון בהצעה לסדר-היום יועבר לדיון בוועדת החוץ והביטחון הזמנית. מזכירות הכנסת תדאג לזה. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 2) (הוראת שעה לעניין מינוי נאמן), התשע"ט–2019 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1289).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מזמין את שר המשפטים להציג את הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 2) (הוראת שעה לעניין מינוי נאמן), התשע"ט–2019, לקריאה ראשונה. ההצעה הזאת קיבלה פטור מחובת הנחה בכפוף להנחה על שולחן הכנסת. אדוני. << דובר >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חוק חדלות פירעון הוא חוק שהמלאכה, מלאכת החקיקה, החלה בו לפני שנים והושלמה במרץ 2018 כשהוא עבר בקריאה שלישית בכנסת, כאן. החוק נועד לייצר הלימה בין הסנקציות והאמצעים שאפשר לנקוט כלפי חייב אל מול היעילות שבהגשמת מימוש החוב לנושים – להבדיל ממצב של lose–lose, שבמסגרתו גם החייב מאבד את חייו וגם הנושה מאבד את חובו. החוק עבר, כאמור, והוא קובע הסדרים שונים שאמורים להיקבע בתקנות שתעבורנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. הייתה ציפייה שתורכב הממשלה ואז תוקם גם ועדת החוקה, חוק ומשפט. הציפייה הזאת, כידוע, לא התממשה, והחוק שאמור להיכנס לתוקף בספטמבר שנה זו בעצם נותר ללא חלק מרכזי בו. אני מדבר על אותו חלק שהיום אנחנו מבקשים לדחות את מימושו בתשעה חודשים, החלק שנוגע למינוי נאמנים. זה חלק מרכזי, זה חלק מהותי בחוק, ובלי כניסתו של הסעיף הזה לתוקף אנחנו נשארים במצב של בלבול ואנדרלמוסיה במשק. לכן, מה שאנחנו מבקשים זה לדחות את אותו חלק שנוגע למינוי נאמנים. אני מבין שיש הסכמה על כך בכל חלקי הבית. זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין שמבקש לייצר יציבות במשק. ההסדר הקיים כיום ימשיך להתקיים בתוקפו עד שנחזור מהבחירות, וועדת החוקה, חוק ומשפט תדון ותתקין תקנות לעניין מינוי נאמנים. זו הבקשה, ואני מבקש מהכנסת להצביע בעדה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, היות שזה לקריאה ראשונה, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. הרשימה סגורה. חבר הכנסת אבי ניסנקורן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי, סליחה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. עכשיו נקפיד על שלוש דקות, והפעם כן אסגור את המיקרופון אם תחרגו. בבקשה, אדוני. הרשימה סגורה, מיקי. << דובר >> עידן רול (כחול לבן): << דובר >> אתם תרשו לי לדבר, למרות – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לזה התכוונת? << דובר_המשך >> עידן רול (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – שעברנו להצעת חוק – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, סליחה. אוקיי, בסדר, מאה אחוז, מיקי. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> עידן רול (כחול לבן): << דובר_המשך >> יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אתם תרשו להמשיך לדבר על מצב העוטף. בתור ילד שביקר המון בעוטף עזה – יש לי משפחה בקיבוץ נירים – תמיד הייתי מאוהב באזור הזה. היה להם – עדיין יש להם – עץ גויאבות, קני סוכר שהיינו קוטפים ואוכלים, הבריכה של הקיבוץ, הדשא הזה, הירוק, וזה שהדלתות תמיד פתוחות. למישהו שגדל בסוג של עיר קטנה זה היה נראה לי מדהים. היום אני עדיין מבקר הרבה בעוטף, אבל בנסיבות שונות לגמרי. היום אני מבקר כדי לשמוע את בני הנוער מדברים על ההתמודדות שלהם, על הפחדים שלהם מעוד קיץ אבוד, על הורים שמדברים על מציאות שבה צריך למלט ילדים מהאוטו תחת צבע אדום, על דור שלם ש-20 שנה כמעט גדל בצל של חרדה ומתח נפשי שיש להם מחיר ברור. אני לא חושב שתושבי עוטף עזה דורשים פתרון מיידי; אני חושב שהממשלה עושה פה קומבינה. זה שמציגים את זה כאילו דורשים ברגע זה או שכובשים את עזה כיבוש מלא או שלא עוזרים לכם, זה פשוט ללעוג לצורך האמיתי והקיומי של אותם אזרחי מדינת ישראל. יש פה קשת רחבה של דברים שאפשר לעשות, ואי-אפשר להתחבא כל פעם רק מאחורי אוזלת היד הממשלתית שאין שום תוכנית מדינית או ביטחונית. תושבי העוטף דורשים קודם כול סיוע כלכלי וסיוע נפשי. כשתקציב של מרכזי החוסן עומד על 3.5 מיליון ש"ח לשנה בערך, ועדיין צריך כל פעם להתחנן שהוא יתקיים ויגדל, יש פה בעיה. במקום להציג אותם כאיזשהו חלק מהאוכלוסייה שכל הזמן דורש: תראו אותי, הגיע הזמן שראש הממשלה יתחיל לראות אותם; הגיע הזמן שייתנו תקנות פיצוי אחרות לגמרי, והגיע הזמן שיבינו שעסק יש לו נזק לא רק ביום שבו לא הולכים ללימודים וההורים בבית, אלא השחיקה הכלכלית של עסקים קטנים היא יום-יומית. הגיע הזמן שיבינו שגם אם אין כרגע סבב לחימה – עוד מושג מושמץ שהממשלה קיבעה כדבר נורמטיבי – עדיין צריך לתת להם, פעם בשנה לפחות, חופשת התרעננות בשביל הנפש, בשביל לתת לילדים שפיות, בשביל לתת להם כוחות להמשיך ולהיות אזרחים כל כך נאמנים, כל כך ציונים; שלא פעם אני מוצא את עצמי נמצא בעוטף ובשדרות ואומר להם: אתם פשוט טובים מדי, אתם סבלניים מדי, אתם צריכים להפוך שולחנות. יש פה אנשים שהם טובים מספיק בשביל להקים את המדינה הזאת, יש פה אנשים שהם טובים מספיק בשביל לשרת בקרבי, הם טובים מספיק בשביל לשלם מיסים, אבל עבור הממשלה הזאת הם פשוט שקופים. וכל דבר אחר זה באמת ללעוג עוד יותר, להוסיף חטא על פשע – להגיד שזה לא ככה. ראש הממשלה תמיד מתגאה בהיותו מפקד לשעבר בצבא. גם אני הייתי מפקד בצבא. מפקד בצבא דואג קודם כול לחיילים שלו; הוא תמיד רואה את טובתם; הוא תמיד דואג לרווחה שלהם; הוא מעדכן אותם ומסביר להם – – – << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> לא – הוא דואג קודם כול למשימה ולאנשים. << דובר_המשך >> עידן רול (כחול לבן): << דובר_המשך >> הוא מעדכן אותם על הרציונל ומסביר להם. תושבי עוטף – – << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> הוא קודם כול דואג למשימה. << דובר_המשך >> עידן רול (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – עזה, עוד לפני סיוע, ועוד לפני הגדלת מרכזי החוסן, ועוד לפני סיוע כלכלי, פשוט רוצים שנתניהו, ראש הממשלה, יראה אותם. הם רוצים לא לשמוע על הסדרה או על הפסקת אש עם החמאס. הם רוצים שמישהו ירד לשם, יסתכל להם בעיניים ויגיד: עוד אין לי פתרון, אבל אכפת לי. ראש ממשלה שלא עושה את הדבר המינימלי הזה, לא רק שהוא לא מתנהל כמו מפקד, הוא גם בשום צורה לא מתנהג כמו מנהיג. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה, ואחריו – אלון שוסטר. שלוש דקות, כבודו. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים כאן בדיון על תיקון לחוק שלמעשה הוא חוק שבא לטובת הציבור, חוק שלא מתממש בגלל חוסר אחריות של בן אדם אחד, שהוביל אותנו למצב הזה שהולכים לבחירות באופן שלא קרה מעולם במדינה הזאת. ואני רוצה לדבר על חוק לא ממומש, שדיברנו עליו בוועדת הכספים בתקופה האחרונה, וזה לא בגלל שהלכנו לבחירות, אלא החוק לא ממומש כי לא מתכוונים לממש אותו. אני מדבר על גני הילדים של החינוך המיוחד במוסדות של המוכר שאינו רשמי. מה שקרה, שמשרד החינוך החליט שגני הילדים – לעבור על החוק, למעשה. החוק קובע שבחינוך המיוחד אין הבדלים בין זרמים. הרי אין שום תירוצים של לימודי ליבה, אין תירוצים אחרים, כאלה ואחרים, והחוק קובע שבחינוך המיוחד כולם מקבלים את אותו תקציב ואותה הזדמנות. בעצם אלו הילדים שהכי צריכים את החמלה החברתית שלנו כנבחרי ציבור. בתי הספר של החינוך המיוחד ערערו על זה לבג"ץ, ובג"ץ הורה למשרד החינוך לתת את אותו תקציב שהוא נותן גם במוסדות הרשמיים. ומשרד החינוך אמר: טוב, בג"ץ אמר לי שנעשה את זה רק לבתי הספר, הוא לא אמר לי גם לגנים, אז אני לא אעשה לגנים, כי מי שמנהל את המדינה זה בג"ץ. אנחנו לא יודעים לנהל את המדינה כנבחרי ציבור – אנחנו צריכים לקבל הנחיות מבג"ץ. אז הדבר הזה הוא שערורייה. עשר שנים זה קורה. אני ביקרתי בשבוע שעבר במוסד של 1,000 ילדי חינוך מיוחד במודיעין עילית, מהמוסדות של המוכר שאינו רשמי, ופשוט לראות את הילדים – לא היה אפשר להישאר שם יותר מחצי שעה או שעה של סיור. זה לראות את הילדים המסכנים והמוגבלים שקשה להם והם גם צריכים לשנורר תרומות מאנשים, כי משרד החינוך לא רוצה. אז מה שעשינו בוועדת הכספים, למעשה כמעט כל חברי הכנסת הזאת, כל חברי הוועדה, קואליציה ואופוזיציה – חבר הכנסת ניסנקורן וחברי הכנסת מהליכוד ומכל סיעות הבית התנגדו להעברות תקציביות למשרדי החינוך והאוצר עד שהעוולה הזאת לא תתוקן. למעשה, עדיין אין הסכמה בנושא הזה. הדבר הנוסף הוא שפניתי ליושב-ראש ועדת החינוך שייבחר היום בבקשה לקיים דיון מיוחד בנושא הזה של אותם גני ילדים, שגם הם ייכנסו למסגרת תקציב. אני קורא כאן מעל – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> שלמה, אתה יודע מה הפתרון – שכולם יהפכו להיות רשמי, ונגמרה הבעיה. על זה תיאבקו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> משרד החינוך לא רוצה. אני דיברתי על זה עם מנהלת בית הספר. היא אמרה: אנחנו רוצים להיכנס לרשמי. משרד החינוך שולח אלינו ילדים. הוא לא רוצה אותנו בתוך הרשמי. הוא לא רוצה אותנו – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> פעם ראשונה שאני שומע על זה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, זה חינוך מיוחד. אין להם שום דבר. משרד החינוך מבקר אותם בכל הביקורות – – – << קריאה >> מיקי לוי (כחול לבן): << קריאה >> על זה צריך להיאבק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. אז על זה אני נאבק. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה. כן. יש עם זה, מיקי, יש עם זה סיפור לא קטן. זה קצת לא ברור גם לי. סיפרו לי שהם רוצים להיכנס והם לא – די דוחקים אותם החוצה. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו עוסקים בנושא של חדלות פירעון ושיקום כלכלי, והינה אנחנו חוזרים אל האזור המוכה והחבול, עוטף עזה, שבו אנשים מופלאים מתעקשים לבנות את ביתם אל מול עזה, כאשר האויב ממול מכה בהם, והמדינה שלהם לא עושה את מה שהיא יכולה. אני אתן לכם כמה דוגמאות: ניר היה כאן, בוועדת הכספים הזמנית, והציג בשם מסעדנים בעוטף עזה את המציאות הבלתי-הוגנת. אומרים לפעמים הזויה – היא לא הזויה; הזויה זה משהו שמישהו הוזה אותו. היא פשוט לא הוגנת. ניר הגיע כסטודנט למכללת ספיר, למד, התאהב במקום, התאהב בבת המקום, הקימו משפחה, התיישבו בקיבוץ ניר עם, קילומטר וחצי מהגבול, בנו את ביתם בתוך היישוב, שמקים את עצמו אחרי משבר קשה. והוא הקים מסעדה – מסעדה, את סושימוטו במול – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בשדרות. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – במול 7 בשדרות, על הגבול של – אגב, שער הנגב, בהסדר גבולות, הסכם גבולות, עובר לשדרות, רק שמשרד הפנים יחתום סוף-סוף על הסכם שחתום כבר מזמן. אני חתמתי עם ראש העיר לפני כמעט שנה, ומשרד הפנים מתמהמה. בכל מקרה, המסעדה קיימת שם, וכאשר יש סבב, סביבון, שבקושי מרגישים אותו במקומות אחרים בארץ, מה שקורה שם זה שאוטומטית – במקרה זה יצא בסיום תואר, במעין מסיבה, אירוע סיום תואר במכללת ספיר. החבר'ה בונים על דבר כזה, כי באים לפני, באים אחרי, משפחות, וכמובן כולם חזרו הביתה ולא הגיעו. נשארים עם מלאים של ציוד, מה זה, של חומרים, אז אתם מבינים שדגים לא בדיוק אפשר לשמור, והלכה הסחורה, הלכו ההכנסות. יש אפשרות לקבל החזר בנוהל סביר רק לימי עבודה, אבל איפה ההחזר על משאבים שהלכו, על ציוד, על סחורה שמתקלקלת? ואיפה ההחזר המהיר, הפשוט, כפי שמדינה שרוצה לחזק את תושביה וסוחריה ויזמיה אשר על הגבול הייתה צריכה לעשות? זה ניר – עסקים קטנים, תיירות, מסעדנות; כל מה שהיינו צריכים לעשות, לעודד ולשפר במסגרת אותו דרום אדום מתמשך שיש לו התחלה ואין לו קצה. יפתח – יפתח גר באחד היישובים באזור. יש לו כמה ילדים, אשתו עובדת לעיתים מחוץ לארץ והוא נשאר עם הילדים. הוא גם מנהל מפעל בעיר קטנה בעוטף עזה, מפעל של עשרה פועלים. אבל ליפתח יש ילדה בת 13-12 שמתוקף הנסיבות, כמו הרבה מאוד ילדים, היא לא מוכנה להישאר בבית לבד. לא מוכנה להישאר בבית לבד, בת 13-12, ואנחנו את המצב הזה מכירים, וזה אומר שיפתח, שהוא מנהל מפעל, יכול להגיע רק בשעה 08:30 למפעל. והאחרון שאני אזכיר זה מאור, שהוא חקלאי בן חקלאי, היה פעם תלמיד שלי. במשך חמש שנים, חמש שנים מס רכוש גורר אותו בנושא השמאות על אובדן כספי עצום בצוק איתן. שלושה אנשים – שלושה סיפורים. אנא מכם, לפתור את הבעיה שלהם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יזהר שי, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת גרמן. << דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה דיון על חדלות פירעון, אבל ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על חדלות תפקוד – חדלות תפקוד של ממשלת ישראל, של ראש ממשלת ישראל, של הקואליציה שסובבת אותו, זאת שהוא הרכיב בעבר וזאת שהוא לא הצליח להרכיב. עמד פה לא מזמן כבוד השר סמוטריץ' – שיהיה לך הרבה הצלחה, השר סמוטריץ', הצלחתך הצלחתנו, אבל איך אתה עומד פה ומסתכל לצד ימין של הכנסת ומחפש פה את האנשים שאשמים במה שקורה בעזה בשעה שיש אדם אחד סביב לשולחן הזה, שולחן הממשלה, ולדעתי גם בכלל, בכל הצד הזה של הכנסת, יש אדם אחד שהצביע עבור הנסיגה מעזה, אדם אחד שהצביע עבור פינוי גוש קטיף. אתם יודעים מי האדם הזה? קוראים לו בנימין נתניהו – זה שמנסה להכחיש את ההיסטוריה, לשנות אותה, להטעות ולסובב סיבובים. חבריי היקרים בצד הזה של הכנסת, בנימין נתניהו הצביע לא פעם אחת אלא שלוש פעמים בכנסת ישראל על פינוי גוש קטיף, אז אל תבואו להטיף לנו, אל תבואו לספר לנו סיפורים. הוא גם זה שעמד לפני כעשר שנים בשידור חי, מלא רהב ושחצנות, ואמר: אני אמגר את חמאס. אתם זוכרים את זה, חבריי בליכוד? אני אחזיר את הביטחון ליישובי ישראל, לתושבי ישראל, לעוד כל מיני מקומות, אני ואני ואני, ושום דבר לא קרה. ראש ממשלת ישראל בכישלון מוחלט בכל מה שקשור למדיניות בעזה, לביטחון תושבי עוטף עזה, שבאו לבקר אותנו כאן היום. ליבי אתכם – עוטף ישראל בכלל, לא עוטף עזה. ממשלת ישראל לא מתעניינת בכם. אתם יודעים למה היא לא מתעניינת בכם? כי אתם שקופים, אתם לא ראויים לתשומת לב של ראש ממשלת ישראל. אתם יודעים למה? כי הוא עסוק, הוא עסוק בדברים מאוד חשובים. הוא עסוק בפיזור הכנסת ובהכנסת מדינה שלמה למערכת בחירות מיותרת, בזבזנית, מערכת בחירות מושחתת שאין כמוה, מסיבה אחת בלבד. והסיבה הזאת היא לא הביטחון בעזה, היא לא שלומם של תושבי עזה, היא לא בעיותיהם הרבות של תושבי ישראל: שדה דב, שפונה אתמול, תושבי אילת שעכשיו צריכים לכלכל את צעדיהם מחדש, הבעיות הקשות בגירעון המתפתח, הבעיות הקשות בכל פינה ושעל במדינת ישראל, הבעיות החברתיות, הפערים. הכול הלך הצידה, ועם זה גם הביטחון של תושבי עזה. ולמה כל זה הלך הצידה? כי ראש ממשלת ישראל הוא חדל-תפקוד, הוא לא מתפקד, ועימו ממשלה שלמה שאיננה מתפקדת, קואליציה מפורקת שמחפשת אשמים, והפכה את כולנו ובראשנו את תושבי עוטף ישראל, עוטף עזה, לשקופים. זוהי חדלות הפירעון האמיתית של ממשלת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שי, כשהיה אפס-אפס סיימת לדבר. כל הכבוד. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מפחד ממך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טוב מאוד. תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן. אני מאתגר את יעל. אחריה – חברת הכנסת קארין אלהרר. גברתי, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. חבריי וחברותיי, הדיון שלנו הוא על הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. הזכיר קודם חברי שי יזהר שאתמול התקבלה ההחלטה – אנחנו עוברים עליה ככה, ביעף – ההחלטה לסגור את שדה דב ובכך לגזור גזרה של חדלות פירעון ושיקום כלכלי על אילת. קראתי את כל שלל ההטבות שראש הממשלה הבטיח לעיר אילת. אני לא מאמינה לו לאף מילה בשום תחום, וגם בתחום הזה, אבל בואו נראה – שיתחיל מדבר פשוט. תתפלאו, אני תומכת בבקשתו של סגן השר ליצמן לדרוש פינוי מוסק – מהמילה מסוק – מאילת. זה הוצאה חד-פעמית של 5 מיליון שקל, הוצאה שנתית של 8 מיליון שקל; הוצאה זעירה שתציל חיי אדם. מסתבר שבמהלך השנים מספר האנשים שפונו במסוק, שנאלצו להיות מפונים במסוק, הולך ועולה. ההערכה היא שהשנה זה יגיע לכדי 100, ולא יכול להיות שהם יצטרכו לנסוע באמבולנס עד יטבתה, ומיטבתה – במסוק. זה בלתי אפשרי. בואו נתחיל מזה. אבל לי יש עוד הצעה. יש לנו הצעת חוק, הצעת חוק שבמקור הגיש אותה אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני הייתי השנייה. עכשיו, לאחר שאלי לא נמצא בכנסת, אני הגשתי אותה מחדש. זוהי הצעת החוק שמדברת על שירותי בריאות מיוחדים בעיר אילת. היום יותר מאשר בעבר, כאשר יהיה כל כך קשה להגיע מאילת לבתי החולים במרכז ובחזרה, מן הראוי להעביר את הצעת החוק הזאת – הצעה שבאה ומכירה בכך שבאילת ישנו מצב בלתי רגיל: מרחק של 240 קילומטר מבית החולים הקרוב הגדול, שהוא סורוקה, ומצב שבו רופאים מומחים לא מגיעים לעיר אילת ולא נותנים את השירות. לכן הצעת החוק מדברת על דבר מאוד פשוט: על שירות אחוד – על כך שקופה שיש לה מומחה תוכל לתת שירותים גם למבוטחי הקופות האחרות; על כך שבית החולים יוספטל, ששייך לקופת חולים כללית, יצטרך לתת שירותים, גם שירותים של מרפאות חוץ, לכלל המבוטחים. אני מבקשת, אני דורשת – – – << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> למה רק באילת? << דובר_המשך >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא רק באילת, זה מדבר על כל מקום שהוא מרוחק בצורה משמעותית – על כך מדברת הצעת החוק. מכיוון שאתה שואל, אני אתחיל ואקרא לך. מדברים על כך שאנחנו נכריז על שטח מיוחד, על אזור מיוחד – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן, אני רואה, עוד ארבע שניות. – – בכל מקום שהוא מרוחק. אילת פשוט נמצאת כרגע במרכז העניינים. אנחנו מודעים לבעיות, ולכן אנחנו צריכים להתחיל להעביר את החוק הזה. החוק ישפיע על אילת, אבל לא רק עליה – גם על רמת הגולן, ויפה שאלת. בואו נראה את ראש הממשלה מתחיל מפינוי מוסק ומהעברת חוק אלמנטרי שידאג לזכויות החולים באילת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אלהרר, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת רם שפע. << דובר >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל את הדברים שלי בהשתתפות בצערה של משפחת טקה. הלילה נהרג סלומון טקה – ואני לא רוצה להשתמש במילה קשה יותר – על ידי שוטר בלבוש אזרחי. אני מגמגמת, כי אני באמת לא מוצאת את המילים. עושה רושם שכל מה שעשה אותו נער הוא להיפגש עם החברים שלו בערב ולשחק איתם, ויכול להיות שהייתה שם איזושהי תגרה, אבל היא לא הייתה תגרה אלימה. ומה שראוי שיקרה זה לקבל תשובות, תשובות ברורות ומיידיות. אני לא רוצה לצאת כאן בהצהרות, כי אנחנו לא באמת יודעים עדין מה היה. מה אנחנו כן יודעים? יושבת כאן חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', שעשתה סרט בנושא הזה. מה אנחנו כן יודעים? שהיו יותר מדי מקרים בשנים האחרונות שבהם היד הייתה מאוד מאוד קלה, בין באלימות ובין בהרג של ממש של יוצאי העדה האתיופית, דבר שהוא באמת לא מתקבל על הדעת. ואני אגיד – הינה, לא תמיד אני סונטת בממשלה, לפעמים אני גם מוצאת נקודות אור: יצא דוח של משרד המשפטים בראשות המנכ"לית אמי פלמור שבו היו המלצות שאומרות: המשטרה תהיה פחות מתלהמת; שהיא תגובה בעובדות, ששוטרים ילכו עם מצלמות כדי לוודא שלא סתם אומרים, לבדוק מה היה באמת. אז אני מבינה שמח"ש כבר נכנסו לתמונה מאתמול בערב, וטוב שכך, ואני מאוד מקווה שהדין ימוצה עם מי שפעל שלא כשורה. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר_המשך >> חברת הכנסת חיימוביץ', אני חייבת לומר בנקודה הזאת: אני לא מאבדת תקווה לכך שיום יבוא ואנחנו נוכל לומר בביטחון מלא שמשטרת ישראל, על כל רבדיה ועל כל הדרגים שבה, פועלת לטובת האדם ולטובת העניין. אני חושבת שראינו דוגמאות מאוד מאוד לא טובות כשמדובר ביוצאי אתיופיה, ואני לא מוותרת גם על תיקון בעניין הזה. מילה אחרונה בשבע השניות שנותרו לי: תראו, גם ההצעה שאנחנו נצביע עליה תכף היא הצעה שבאה – למה? כי פיזרו את הכנסת. כי אי-אפשר למנות נאמן. כי למי אכפת באמת מהאזרחים? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר_המשך >> כי למי אכפת שהחקיקה תמוצה? העיקר נתניהו והוא עצמו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. שלוש דקות, מיקי. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> בהתייחס לחוק המוצע, אדוני היושב-ראש, הרעיון בכללותו הוא בסדר, הוא טוב. אני כאן כדי לדבר על מה שאני מדבר עליו כבר בארבע השנים האחרונות, ומזהיר ומזהיר לא פעם אחת מעל הדוכן הזה ובוועדת הכספים: גירעון צפוי של 4% ואף יותר. אלוהים, לאן הלך הכסף? על פי נגיד בנק ישראל יעד הגירעון גבוה, ייתכן שהוא אפילו מעל 4%; לא נותר לנו אלא להמתין לרבעון הקרוב. וכדי להתגבר על הגירעון הענק הזה יש צורך בצמיחה של 5%–6% על מנת שהחוב לא יתפח ביחס לחוב–תוצר. ההערכה היא שהצמיחה המקסימלית בשנה הזאת היא רק 3.4%. חוסר אחריות תקציבית משווע. הכול מותר. לא צריך להיות כלכלן בכיר על מנת להבין את ההפרש בין צמיחה לגירעון. למדינת ישראל יש חוב חיצוני. על החוב הזה יש צורך לשלם ריבית. למרות שבשנים האחרונות קטן החוב–תוצר של מדינת ישראל – החל משנת 2013 בהחלט יש קיטון בחוב–תוצר, ובשנה הקודמת הוא היה 58.8%; שאפו ענק – איך החוב עלה בכל כך מעט זמן, שישה חודשים, ל-61.6%? מ-58.8% – שזה נתון מצוין – הוא עלה ל-61.6%, והמצב מדאיג מאוד. הריבית הנדרשת בעקבות החוב הזה – על כל חוב, כידוע לכם, גם כשאנחנו לוקחים הלוואה מהבנק, צריך לשלם ריבית. אין מתנות חינם. ולכן, מדינת ישראל, על החוב החיצוני שלה, הן לעם היהודי והן לבנקים עולמיים ברחבי העולם, משלמים ריבת. והריבית הנדרשת של מדינת ישראל על החוב החיצוני היא 39 מיליארד שקלים. שערו בנפשכם: אם לא היה לנו חוב חיצוני – ואני לא אומר שצריך שלא יהיה חוב חיצוני – היינו חוסכים כל כך הרבה מיליארדים. וכשהחוב החיצוני גדל והחוב–תוצר גדל, הריבית גדלה בהתאם. במקום לקחת כסף לחינוך ולבריאות, משלמים ריבית. << קריאה >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << קריאה >> החוב–תוצר קטן. << דובר_המשך >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני אמרתי שהחוב–תוצר קטן ל-58%, אבל מהבדיקה שלי, אדוני השר, נכון לעכשיו הוא עלה שוב ל-61.6%. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, מיקי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר_המשך >> מה, נגמר לי הזמן? עוד לא התחלתי לדבר על כלכלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, מיקי, מה לעשות? << דובר_המשך >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז אני אסיים עוד שנייה. אני לא הספקתי, אבל משפט אחרון, כדי לעמוד בזמנים: שלא יהיה לכם ספק, מי שהולך לשלם על חוסר האחריות הכלכלית הזה זה אזרחי מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מצטער, אנחנו מקפידים על שלוש דקות, כי בשעה 13:00 יושבע מבקר המדינה בכנסת. חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בערב פרסם המשרד לשירותי דת סרטון ערוך היטב של ערוץ "יהדותון", שבו רואים בחור חילוני די מבולבל ורב שמסביר לו על הליכי החתונה. מה שהסרטון הזה של המשרד לשירותי דת לא כלל הוא אותיות קטנות שמבהירות שהסרטון הזה לא מיועד ללהט"בים, ליוצאי ברית המועצות לשעבר או ליוצאי אתיופיה; גם לא לשר המשפטים. אדוני היושב-ראש, הרגע התנהל דיון פה במליאה על נושאים שבהם המחדלים של הממשלה מורגשים היטב. סגירת שדה דב או היעדר מיגוניות בעוטף עזה או באשקלון ובערים נוספות בדרום מורגשים היטב. אלה נושאים שהם תולדה של ממשלה שלא באה לעבוד; של פוליטיקאים שמעדיפים לכלות את זמנם היקר בעיקר בעיסוק בעצמם ולא בציבור הישראלי. אבל בנושא דת ומדינה – הו, הו. זה לא שהמדינה לא באה לעבוד; היא יוצאת מגדרה כדי להעביר לי ולעוד ציבורים גדולים במדינת ישראל שאנחנו לא רצויים, לא מספיק יהודים – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – לא מספיק טובים עבורם. ולא מדובר רק בהכרה בזוגיות שלנו, שלי ושל בן הזוג שלי. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> ממשלת ישראל חוקקה בכנסת העשרים חוק שמגדיר לי באופן פוזיטיבי שאני לא ראוי להיות אבא במדינת ישראל, רק אני וחברי הקהילה הגאה. אני לא מצליח להבין מה בזוגיות שלי ושל בן הזוג שלי לא מספיק יהודי, חברת הכנסת מארק. אולי השירות הצבאי של צפריר לא מספיק קרבי – הוא שירת בעורב צנחנים. אולי אנחנו לא משלמים מספיק מיסים. נדמה שמי שלא פוסע בתלם של היהדות החרדית לא נחשב, לא נספר, לא יהודי. בפוסט הזה של משרד הדתות שאלתי: מה הפתרון של המשרד עבורי ועבור בן הזוג שלי? אחד הגיב לי שלא שמים עליי; אחד אחר הגיב שאולי הפתרון הוא להגר לקנדה. אני לא מוכן להגר לשום מקום אחר. ישראל היא הבית שלי, אני אוהב אותה, ואני לא רואה את עצמי חי בשום מקום אחר בעולם. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל נדמה לי שמערכת הבחירות הקרובה מחדדת את השאלה הזאת – את השאלה על דמותה של מדינת ישראל – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> עכשיו – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – האם אנחנו רוצים, חברת הכנסת שטרית, לחיות במדינת ישראל של נתניהו וסמוטריץ', זאת שרוצה לקחת את מדינת ישראל ולהפוך אותה למדינת הלכה, שמגדירה תלם קיצוני שלפיו כולם צריכים להתיישר – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – שאומרת לנו כיצד יש לנהל את החיים שלנו – – << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> לעסת את זה יותר מדי, נשמה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – או מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, שבוחרת לחגוג את הרבגוניות של החברה בישראל, של היהדות; שמאפשרת לכל אחת ולכל אחד להרגיש כאן בבית; שנלחמת בקיצוניות ובקיצונים ובכפייה החרדית; שמבינה שהגיוון הרב בחברה שלנו הוא מקור שמעצים אותנו ולא מחליש – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> על איזו כפייה חרדית אתה מדבר? די כבר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> איזו כפייה חרדית? את יכולה להתחתן כאן, חברת הכנסת מארק. אני לא יכול. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – לא יכול – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נו, באמת, חברים, הוא לא יכול להגיד את דעתו בלי שיפריעו לו? מספיק, חברים. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – אי-אפשר למחזר את זה וללעוס את זה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זכותו. סליחה. מה זה, איזה מין תרבות זאת? עוד שנייה. בבקשה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> חברות הכנסת מהליכוד – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים. חברות, סליחה, אני מבקש. בבקשה, אדוני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> מה יש לכן? לסתום את הפה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> חברות הכנסת הנכבדות מהליכוד, אני אמשיך לעמוד פה וללעוס כמה שצריך כדי שייתנו לי ולכל בן אדם במדינת ישראל להתחתן – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – ולהיות הורים. זאת זכות יסוד שנשללת מאיתנו – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – רק בגלל הנטייה המינית שלנו. אתם מונעים את זה, ואנחנו נילחם עד שלכל אחד במדינת ישראל תהיה הזכות להתחתן או במסלול הדתי או במסלול האזרחי. תודה רבה. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה מאשים אותנו – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אסף זמיר, בבקשה. << דובר >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר >> שלום ליושב-ראש, שלום לחבריי וחברותיי חברי הכנסת. אנחנו דנים היום בחוק שהמילים "שיקום כלכלי" ו"חדלות פירעון" מופיעות בו כאילו במנותק מהעובדה שאנחנו עומדים לקראת משבר כלכלי אדיר, שאין מה לומר, יצרה הממשלה הזאת. אתמול בלילה המריאה משדה דב הטיסה האחרונה לאילת והשדה הזה נסגר. באחד הוויכוחים שקיימתי הסבירו לי דובריו של ראש הממשלה שהסגירה היא אקט מנהיגותי; שחייבים היו לסגור, אחרת היו חשופים לתביעות של מיליארדים, ואין ברירה, בגלל שיש גירעון – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> לא ראש הממשלה אמר – – – << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אוסנת מארק, אני מבין שאת מתרגשת שזה כנראה מהפעמים האחרונות שתדברי בכנסת. אני מבין, אני מבין. אני מכבד את זה – – – << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אתה הפכת להיות עכשיו – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש מכן להפסיק. סליחה. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מבקש מכן – – – שאתם הצבעתם עבורם. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – – כשנמצאים על הדוכן מדברים ולא חייבים להפריע להם. באמת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> היושב-ראש, אני מבקש שזה לא יהיה על חשבון הזמן שלי. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קריאה ראשונה. זהו, מספיק. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל השיטה הזאת ליצור בעיה ואז להיות המנהיג שפתר אותה, כשמי שמשלמים את המחיר הם התושבים במדינת ישראל – במקרה הזה תושבי אילת – זאת שיטה שהיא בלוף, היא שטיק. אי-אפשר לפמפם ולחזק את החמאס במשך עשר שנים ואז להאשים אותו בבלוני תבערה; אי-אפשר במשך עשר שנים לא לקדם פתרון אלטרנטיבי אחד להגעה מאילת למרכז – לא ברכבת מהירה, לא בשדה בים – ואז להאשים את תושבי אילת שהם לא מנהלים את עירם ואת עסקיהם ברמה נאותה ולכן הם צריכים להיענש. אבל זאת השיטה של ביבי נתניהו כבר עשר שנים. השיטה אומרת ככה: זה לא ביבי, זה הם. בשדה דב זה לא ביבי, אלה תושבי אילת; בעזה זה לא ביבי, זה חמאס; ובתביעות שנגדו ובכתבי האישום שעומדים להגיש נגדו זה לא ביבי, זה כנופיית שלטון החוק; וכשהוא כותב משהו מעליב בטוויטר זה לא ביבי, זה הסטודנט; וכשמעלים סרטון עם קברים של חללי צה"ל זה לא ביבי, זה אבישי; וכשמעליבים מישהו באולפן "הליכוד T.V" – מעליבים נכה צה"ל – זה לא ביבי, זה אלירז; וכשמפזרים את הכנסת כי ביבי נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה – כי התנאי היחיד שלו היה חסינות אישית – זה לא ביבי, זה איווט; וכשרוצים לבטל את הפיזור ולהפוך את המקום הזה למגוחך עוד יותר, זה לא ביבי, זה יולי; וכשרוצים לחוקק חוקי חסינות דקה אחרי בחירות שבהן הבטיח ראש הממשלה שהוא לא יקדם חוקי חסינות, זה לא ביבי, זה מיקי זוהר. הוא לא ידע. הוא לא היה עושה את זה. הוא רואה אתכם, אזרחי ישראל. כל מה שטוב פה זה הוא, כל מה שרע זה כל מי שנמצא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> הבחירות האלה, אדוני היושב-ראש, הן הזדמנות לשלוח אותו הביתה; להביא למדינת ישראל הנהגה חדשה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – שתיקח אחריות ותישא בתוצאות של מעשיה ותסתכל לאזרחי מדינת ישראל בעיניים ותעבוד בעבורם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שלי יחימוביץ', גברתי. << דובר >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, שלום לכם. אני מבקשת לשלוח מכאן את תנחומיי למשפחה האבלה של סלומון טקה, שנורה אמש למוות בידי שוטר. אני לא חושבת שיש אדם אחד שאינו מבין – אפילו אם אינו אומר זאת מפורשות, אבל בסתר ליבו – שאם סלומון טקה לא היה צעיר כהה עור ממוצא אתיופי הוא היה חי היום. צריך להיות או עיוור או אכזר כדי לא להכיר בכך שכל תרחיש שאנחנו שומעים מאז אמש, כולל התרחיש המקל ביותר שנשמע מפי השוטר, כל תרחיש כזה שאנחנו מגלגלים בראשינו היה מסתיים אחרת לו לסלומון היה עור לבן. אלה הדברים, ואין שום דרך לעגל את הפינה הזאת, עם כמה שקשה לומר זאת ולשמוע זאת. גזענות זאת מחלה אכזרית שצריך למגר אותה. אני מגינה כאן רבות על משטרת ישראל. אני חושבת ששוטרי משטרת ישראל עושים עבודה קשה, מורכבת, ונלחמים באתגרים ששוטרים אחרים בעולם לא נלחמים בהם, כמו טרור, למשל. אין לי שום עניין לנגח את המשטרה. אבל מעבר לתחקיר ומעבר למיצוי הדין המשטרה חייבת, מוכרחה, מצווה, להילחם בכל הכוח בפרופיילינג הזה, שבו במדינת ישראל – שרוב האזרחים בה הם שחומים בדרך כזאת או אחרת, מה לעשות – לא ייתכן שככל שעורו של אדם כהה יותר כך הוא חשוד יותר. זה לא יכול להיות. זאת המציאות. להילחם בהכשרה למשטרה, להילחם בשוטף בכל כלי אפשרי בתופעה הנוראה הזאת שראינו את פירותיה אמש. נער צעיר שרואה ברחוב שוטר צריך להרגיש תחושת ביטחון, ולא פחד מוות. יהי זכרו של סלומון ברוך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אסטה קצת מהדיון בנושא החוק כדי לחזור קצת אולי לדיון שהיה כאן קודם. טוב שנכנס סגן שר הביטחון, כי הוא העלה את הנושא, אפרופו המצב ברצועת עזה, וההשלכות של תוכנית ההתנתקות על המצב הזה, ואיך הידרדרנו למצב הזה. עלו כאן כל מיני שאלות, אז אני מציע לדבר קצת על תוכנית ההתנתקות, היושב-ראש. בואו נדבר קצת על התאריכים. ב-26 באוקטובר 2004 אושרה התוכנית בכנסת ישראל. הלכתי לחפש קצת את רשימת התומכים ומצביעי הבעד ומי מהם עדיין יושב בממשלת ישראל הזאת גם ב-2019. אז על תוכנית ההתנתקות: בנימין נתניהו – בעד; ישראל כץ – בעד; יובל שטייניץ – בעד; צחי הנגבי – בעד. ואז – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תגיע גם לאלה שהצביעו נגד? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני יודע, אתה אכן הצבעת נגד, גדעון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, אבל אני – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל זה בסדר – אתה לא שר. אם נתניהו היה ממנה אותך לשר אז אולי הייתי מציין שאתה הצבעת נגד והוא הצביע בעד, אבל הוא לא מינה אותך לשר. << קריאה >> גדעון סער (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה להעיר לפרוטוקול, אני רוצה להעיר לפרוטוקול שאז, בשנת 2005, הציע לי ראש הממשלה דאז אריאל שרון להצטרף לממשלתו ערב ההתנתקות וסירבתי להצטרף לממשלתו. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל כרגע, מבין חברי הממשלה אני לא יכול לציין אותך, כי אני מציין את השרים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תציין אותו כחבר כנסת. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל כחבר כנסת בהחלט הצבעת נגד התוכנית, ויישר כוח על העניין הזה. אבל באותו ערב של 26 באוקטובר נתניהו גם נתן אולטימטום, כי עם אוליטימטומים עסקינן – ואני אומר את זה לחבריי לליכוד שטרחו לצעוק. נתניהו הודיע, אחרי שעברה תוכנית ההתנתקות באותה הצבעה, שהוא יתפטר מהממשלה בתוך 14 יום אם ראש הממשלה שרון לא ייענה לדרישתו לקיים משאל עם בתוכנית. כמובן שהוא נימק מדוע צריך משאל עם, ואכן היה צריך, לדעתי, על אותה תוכנית. 14 היום האלה, כמובן, אדוני היושב-ראש, עפו וחלפו להם ביעף, ונתניהו לא התפטר, ותוכנית ההתנתקות יצאה לדרך. כשהוא התפטר את הנעשה כבר לא היה אפשר להשיב, אלא רק משיקולים פוליטיים. אבל התוכנית הזאת יושמה בין היתר בקולו ובקולם של השרים שמכהנים היום. אז אני לא מצליח להבין למה גלגול העיניים לשמיים על תוכנית ההתנתקות, ולהאשים את הרפיסות ואוזלת היד שלהם בהתעסקות ברצועת עזה היום. אבל אני כן רוצה לציין לגבי התפטרויות אחרות ואולטימטומים אחרים. על הזמן שהוא לקח לי אז אתה תיתן לי את כמה שניות שאני צריך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נתתי. עוד עשר שניות, בבקשה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ב-13 בנובמבר, אדוני, התכנס הקבינט, אחרי שנורו למעלה מ-500 רקטות על ערי ישראל. שמונה שעות של דיונים העלו בסופו של דבר תוצאה שהממשלה החליטה לחתום על הסכם כניעה מול החמאס, ובסופו היא גם שילמה לו במזומנים בתמורה על הרקטות שנפלו אז. שר הביטחון, שההחלטה הזאת התקבלה בניגוד לעמדתו, לא הציב אולטימטום שכמובן הוא לא יעמוד בו וכעבור 14 יום יסביר למה הוא נשאר בממשלה, אלא אמר: אם הממשלה הזאת מיישמת מדיניות הפוכה ממה שאנחנו מאמינים בה, אנחנו לא נהיה חברים בה, ועזב את הממשלה. ומאז ועד היום יכולים חבריי מסיעת הליכוד לספר סיפורים על כמה צריך לנהוג ביד קשה ברצועת עזה. חטפנו עוד מאות טילים, כולל טיל על מרכז הארץ, במשמרת, וטיל על תל אביב – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – והתשובה של ממשלת ישראל לטילים האלה הייתה עוד ועוד מטר של דולרים על רצועת עזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, תודה רבה. תודה, כבודו. אדוני השר ישיב קצר, ונעבור להצבעה. בבקשה. << דובר >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << דובר >> תודה לך, אדוני. בשל השבעתו הצפויה של מבקר המדינה, אני גוזר על עצמי לקצר, ומברך אותו בהזדמנות הזאת בהצלחה רבה בתפקידו. אנחנו כמובן מצביעים, אני מניח פה אחד, בעד הארכה בתשעה חודשים של אותו חלק בחוק חדלות פירעון שמתייחס למינוי נאמנים, כדי שיהיה אפשר לדון בו בכובד ראש בוועדת החוקה, חוק ומשפט שתוקם, בעזרת השם. אבל היות שחלק מהחברים התייחסו גם לפינוי שדה דב ואילת, אז רציתי לומר גם כמה מילים בהקשר הזה; והמילים שאני אומר הן למעשה מילותיו של ראש המפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה, אחד מהראשים, שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. ביום שבו נחתם ההסכם ההיסטורי לפינוי שדה התעופה שדה דב, ב-14 באוגוסט 2013, הוא הוציא הודעה בזו הלשון: "לאחר עשרות שנים קיבלנו החלטה היסטורית להקצות את המשאבים לפינוי שדה דב מתל אביב. צעד זה יאפשר הקמתן של אלפי יחידות דיור בלב אזור הביקוש, מה שיגדיל את ההיצע ויסייע בהורדת מחירי הדיור". << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> תקרא את החלטת הממשלה. זו הבעיה איתכם – אתם הולכים רק להודעות לעיתונות. זו הבעיה איתכם – רק העיתונות מעניינת אתכם. << דובר_המשך >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> "מדובר בנדבך נוסף", בנדבך נוסף, "במדיניות קבינט הדיור, שמטרתו להגדיל את היצע יחידות הדיור לרכישה והשכרה באזורי הביקוש ברחבי הארץ". וכעבור חודש – סליחה, זה ציטוט מ-14 באוגוסט. חודש לפני כן, כאשר בית המשפט אישר את הסכם הפשרה, אמר שר האוצר יאיר לפיד את המילים הבאות: "פינוי שדה דב מלב העיר לנתב"ג יאפשר הקמתן של אלפי יחידות דיור בלב אזור הביקוש, מה שיגדיל את ההיצע ויסייע בהורדת מחירי הדיור. צעד זה הוא נדבך נוסף במדיניות קבינט הדיור, שמטרתו להגדיל את היצע יחידות הדיור לרכישה והשכרה בלב אזורי הביקוש". << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> מה איתך? לא הייתם בממשלה? מה עשיתם? כלום ושום דבר. << דובר_המשך >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> תראו, ראש העיר, ראש העיר אכן ניהל מאבק כמו אריה למען תושבי העיר, ובאמת נלחם – צריך להגיד את זה לזכותו – בכל הכוח, ניהל באמת מאבק קשה. אבל לשמוע מהספסלים הללו, לאחר שראש המפלגה שלכם חתם, יזם, דחף את פינוי שדה דב, נראה לי קצת צבוע. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> תתקדם, תתקדם. << דובר_המשך >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אבל מה אני מתפלא? כאשר הבוקר, הבוקר, צייץ – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> הצביעות זה אצלכם. << דובר_המשך >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> – – יאיר לפיד את הציוץ הבא: "אז אהוד ברק, מספר 1 במפלגה שאין לה שם, אומר שביבי אסון וצריך להפיל אותו ומצרף את אלדד יניב. מספר 2 יאיר גולן אומר שביבי מנהיג אחראי ואפשר לשבת איתו. מספר 4 קובי ריכטר אומר שלא צריך בכלל לגייס חרדים. מספר 5 יא יא פינק הוא בכלל איש של שלי יחימוביץ'". הולך ונבנה פה אירוע משונה. וכאשר אנחנו שומעים את הדברים האלה מפיו של אחד מראשי כחול לבן, אני חושב שראוי להמליץ לו להיצמד לכלל שהוא עצמו גזר אך לפני שבוע: אין מצייצים בטרם מתנגבים. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה, אז כל מי שרוצה להצביע – אנא שבו במקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 2) (הוראת שעה לעניין מינוי נאמן), התשע"ט–2019, בקריאה ראשונה. בבקשה, מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 2) (הוראת שעה לעניין מינוי נאמן), התשע"ט–2019, לוועדה שתקבע הוועדה המסדרת נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ובכן, 35 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדה המסדרת לקביעת הוועדה שתדון בהצעת החוק. ועכשיו, תם סדר-היום. בעוד כמה דקות תתקיים ישיבה להצהרת האמונים של מבקר המדינה הנבחר. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:07. << סיום >>