דברי הכנסת

DOC 48,837 תווים המסמך המקורי ↗
דברי הכנסת י / מושב ראשון / ישיבה כ"ב / ז' בתמוז התשע"ט / 10 ביולי 2019 / 10 חוברת י' ישיבה כ"ב כנס מיוחד הישיבה העשרים-ושתיים של הכנסת העשרים-ואחת יום רביעי, ז' בתמוז התשע"ט (10 ביולי 2019) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3 הודעת הממשלה על הפסקת כהונת שר ומינוי שר 3 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 3 הצהרת אמונים של חבר הממשלה דוד אמסלם 4 דוד אמסלם: 5 הצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 2) (הוראת שעה לעניין מינוי נאמן), התשע"ט–2019 7 אוסנת הילה מארק (בשם הוועדה המסדרת): 8 הצעות לסדר-היום 9 סגירת הוסטלים לנערות ונערים בסיכון 9 מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): 9 קארין אלהרר (כחול לבן): 12 שלי יחימוביץ' (העבודה): 14 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 19 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 30 דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): 33 עידן רול (כחול לבן): 34 אורלי פרומן (כחול לבן): 35 יעל גרמן (כחול לבן): 36 הודעת הוועדה המסדרת 37 אוסנת הילה מארק (בשם הוועדה המסדרת): 38 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום ז' בתמוז התשע"ט, 10 ביולי 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם הצטרפות מדינת ישראל לתקנון ארגון SHARE-ERIC. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> הודעת הממשלה על הפסקת כהונת שר ומינוי שר << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001. בבקשה – מי ימסור לנו את ההודעה? השר חיים כץ, מכובדי, אתה מוזמן למסור לנו את הודעת הממשלה. השר בוחר בדרכים הארוכות. הוא לא מחפש קיצורי דרך. << דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר >> בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, שעל פיו חברותו בממשלה של שר התקשורת איוב קרא נפסקה ביום 26 ביוני 2019 בשעה 14:00 – בחלוף 48 שעות מהמועד שבו מסר איוב קרא לראש הממשלה את מכתב התפטרותו מן הממשלה – ובהתאם לסעיף 33(א) לחוק-יסוד: הממשלה, ובהתאם לסעיף 9(א)(10) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, הודעת הממשלה בדבר ההחלטה למנות את חבר הכנסת דוד אמסלם לתפקיד שר התקשורת מיום 1 ביולי 2019, בהתאם לסעיף 30(ד) לחוק-יסוד: הממשלה. הוא מצהיר אמונים? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אדוני סיים, אז אנחנו מודים לו, והוא יצהיר אמונים. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> הצהרת אמונים – דוד אמסלם. המלצת הוועדה המסדרת – גם את זה אני מקריא? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, אדוני. אתה עשית את שלך. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זה שהמליאה מתקיימת באודיטוריום, זה לא אומר שהתפקידים נעים חופשי לכל הכיוונים. אני ראיתי, אני ראיתי. << נושא >> הצהרת אמונים של חבר הממשלה דוד אמסלם << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת השר דוד אמסלם להצהיר אמונים. בבקשה, אדוני. << דובר >> דוד אמסלם: << דובר >> אני, דוד אמסלם, בן אברהם, זיכרונו לברכה, ושושנה סולטנה אמסלם, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. תודה רבה, ירדנה. זה שלי? תודה רבה. (חותם על ההצהרה) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בהצלחה. ברכות לאדוני. ברגע שהשר הטרי ירד מן הבמה, אתם יודעים שאני משאיר זמן לחיבוקים ונישוקים. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, משפחתי היקרה, אזרחי ישראל. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> איפה הם? << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כולם פה. המשפחה שלי שם. אני ניצב כאן היום, נרגש מהמעמד ומההזדמנות לשרת את אזרחי ישראל, והפעם מתוך הממשלה, כשר התקשורת של מדינת ישראל. החיים לוקחים אותנו למקומות המעצבים את אישיותנו, משפיעים על אורח חיינו ומשפיעים על גורלנו. מאז ומתמיד נשאבתי לעשייה הציבורית, שמצליחה לרתק אותי עד היום. נולדתי במעברת האזבסטונים בירושלים למשפחת עולים ממרוקו. אבא שלי, אברהם אמסלם זיכרונו לברכה, היה מורה לעברית במרוקו. הוריי עשו כל שניתן כדי להתפרנס ולשרוד, ולא חסכו מאיתנו דבר. אבי, זיכרונו לברכה, ואימי סולטנה, תיבדל לחיים ארוכים, עבדו בשנים הראשונות כשהגיעו לארץ בניקיון בבית החולים הדסה. משם התגלגלנו כמשפחה, בעקבות הפרנסה, לשדרות ולקריית מלאכי, אבל תמיד בשמחה ותמיד באמונה שהכול לטובה. בתיכון למדתי בישיבת אור עציון, ושירתי כמפקד טנק בחיל השריון. למדתי באוניברסיטת בר אילן לתואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים. לאחר סיום לימודיי השתלבתי במחלקות הכלכליות של המוסד לביטוח לאומי וברשות המיסים. לאחר מכן הייתה לי הזכות – ובאמת זכות גדולה – לנהל את אגף שיפור פני העיר במשך 20 שנה בעיר ירושלים. נישאתי לרוזי, והבאנו יחד לעולם את נעה ועדו, ילדינו האהובים. הבן שלי פה. לפני כתשע שנים וחצי נפטרה רוזי לאחר שחלתה במחלת הסרטן. מאז השתנו חיינו מקצה לקצה. בתוך המערבולת והסחרור העצום הזה מצאתי נחמה בגידול ילדיי ובעשייה הציבורית – בעיקר בדברים הקטנים והפשוטים שהם עולם ומלואו בעבורנו, האזרחים, בחיי היום-יום. תמיד אני אומר: בסוף החיים בנויים מהדברים הקטנים. בשנת 2015 נבחרתי לכנסת העשרים. העמקתי יותר ויותר את הזיקה שלי לנושאים החברתיים, הן בתפקידי כיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה והן כיו"ר הקואליציה. בשבוע שעבר התבשרתי על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו על המינוי לתפקיד שר התקשורת. מדינת ישראל צועדת לקראת מהלך משמעותי של כניסת דור 5 למרחב התקשורת של ישראל. בימים אלה אני יושב עם הצוות המקצועי של המשרד ולומד את הנושא לקראת יציאה לאחד המהלכים החשובים בתולדות המדינה. תאמינו לי, אני לא מגזים. מדובר במהלך שישפיע ללא ספק על איכות החיים של כולנו בעשורים הבאים. עם כניסת הטכנולוגיה החדשה של דור 5 יזכו אזרחי ישראל להיות שותפים למהפכה דיגיטלית חכמה, שתשפיע על תחומי חיינו: בתים חכמים, שכונות חכמות, ערים חכמות, רפואה חכמה, רכבים אוטונומיים ומפעלים בטכנולוגיה מתקדמת. כל זה יתאפשר בזכות הטכנולוגיה החדשה בדור 5. מי שמוביל את הנושא במקצועיות ובנחישות הוא משרד התקשורת על עובדיו המסורים. בעבורי, כילד שנולד במעברה וגדל בעיירת פיתוח, עם כל הקושי והמהמורות שבדרך, זאת סגירת מעגל מרגשת במיוחד. אני מביט לאחור וגאה בדרך שעשיתי מאז ועד היום. כולי תקווה שהדרך הזאת תוביל אותי למקום טוב של המשך עשייה למען הציבור. את הרגע החשוב והמיוחד הזה אני מקדיש לאבא שלי, אברהם אמסלם, ולרעייתי רוזי, זיכרונם לברכה, שמהם ספגתי את הדברים הטובים והחשובים שמלווים אותי בעשייה הציבורית ובחיים בכלל. תודה לכל מי שליווה ומלווה אותי בכל תחנות הזמן. תודה מיוחדת לאימי, עטרת ראשי, סולטנה אמסלם, שכיבדה אותנו פה – היא יושבת כאן למעלה – שתיבדל לחיים ארוכים, שהייתה לי למשענת והשראה בכל תחנות חיי; למשפחתי ולאחיי היקרים, לילדיי נעה ועדו היקרים לי מכול; תודה לצוות היקר שלי, שבלעדיו זה לא היה קורה; תודה מיוחדת לראש הממשלה על האמון שנתן בי; וכמובן, תודה עצומה לבורא עולם על כל מה שהעניק לי בחסדו הגדול. תודה לכם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר דוד אמסלם על דבריו המרגשים. כפי שאמרנו, יש הפסקה לצורך חיבוקים ונישוקים. אנחנו ניתן לזה זמן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, לא, זה לשומרי נגיעה. אני אמרתי. אני מקציב מחצית מן הזמן – – – חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו ממשיכים עם סדר-היום. השר יכול לשבת בשורת הממשלה, אם הוא בוחר לעשות את זה. בכלל, אני אדבר עם המנכ"ל, גברתי המזכירה, אולי נקיים את הישיבות דווקא כאן באודיטוריום. זה הרבה יותר משקף את הכנסת העשרים-ואחת. אין פה לא קואליציה ולא אופוזיציה. כולם יושבים ביחד. כיף לראות את זה מלמעלה. << נושא >> הצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 2) (הוראת שעה לעניין מינוי נאמן), התשע"ט–2019 << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא: המלצת הוועדה המסדרת בדבר הרכב הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מספר 2) (הוראת שעה לעניין מינוי נאמן), התשע"ט–2019. בבקשה. מי שתציג את ההמלצה בשם יושב-ראש הוועדה המסדרת היא חברת הכנסת אוסנת הילה מארק. << דובר >> אוסנת הילה מארק (בשם הוועדה המסדרת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הוועדה המסדרת החליטה בישיבתה היום כי הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 2) (הוראת שעה לענייני מינוי נאמן), התשע"ט–2019, תועבר לדיון בוועדה המיוחדת לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. בוועדה יכהנו 15 חברי כנסת על פי ההרכב הזה: מסיעת הליכוד – חמישה חברים: אוסנת הילה מארק, מאי גולן, אריק קלנר, פטין מולא ומיכל שיר; מסיעת כחול לבן – ארבעה חברים: יוראי להב הרצנו, קארין אלהרר, מירב כהן, אסף זמיר; מסיעת ש"ס – חבר אחד: משה ארבל; מסיעת העבודה – חבר אחד: אבי גבאי; מסיעת ישראל ביתנו – חבר אחד: אלי אבידר; מסיעת איחוד מפלגות הימין – חברה אחת: עידית סילמן; מסיעת דגל התורה – חבר אחד: אורי מקלב; מסיעת תע"ל – חבר אחד: אוסאמה סעדי; יושבת-ראש הוועדה תהיה חברת הכנסת אוסנת הילה מארק. אבקש את אישורה של הכנסת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת אוסנת הילה מארק. חברי הכנסת, אנחנו נדרשים להצביע על ההמלצה של הוועדה המסדרת. נקיים הצבעה ידנית. מי שבעד ההמלצה ירים את ידו או את ידה. תודה, נא להוריד את היד. האם יש מתנגדים? נמנעים? אין כאלה. הצבעה בעד הצעת הוועדה המסדרת – רוב נגד – אין הצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 2) (הוראת שעה לעניין מינוי נאמן), התשע"ט–2019, נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ההמלצה אושרה פה אחד. תודה לך. << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> הודעה שנייה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא. << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> על הרכב הסיעות של הכנסת, או שאת זה לא? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא. זה לא בסדר-היום, גברתי. לא בסדר-היום. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> סגירת הוסטלים לנערות ולנערים בסיכון << הלסי >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 17 ו-19, בנושא: סגירת הוסטלים לנערות ולנערים בסיכון. כמה חברי כנסת הציעו את ההצעה, והראשון שבהם הוא חבר הכנסת מרדכי יוגב. לרשות אדוני עד עשר דקות. << דובר >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים – שר העבודה והרווחה, וחברנו, בברכה של כולנו, שר התקשורת דוד אמסלם וכל משפחתו – וכל חבריי חברי הכנסת, וכל הנוכחים כאן, ובהם גם נערות ונערים בוגרי הוסטלים ונציגי המוסדות בהוסטלים שנסגרו, ראשית, תודה רבה שהסכמת לאשר את הדיון הזה בנוגע לסגירת ההוסטלים לנערות ולנערים בסיכון. בעיניי זה עצמו מסר חשוב עבור הנערים והנערות האלה, שכאמור חלקם פה עימנו; שידעו שגם כשמדינת ישראל בהפסקה וגם כשכנסת ישראל בפגרה, הם לא לבד. התכנסנו כאן היום משום שיש, אדוני השר, נערות ונערים שהמוסדות שעזרו להם להשתקם נסגרו בפניהם. ודווקא ערב החופש הגדול, שזו תקופה שהסכנות בה גדולות יותר, חלקן נאלצו לחזור לבתים שפגעו בהן, חלקן לרחוב, ולאחרות פשוט לא נמצא מקום, מיטה או בית, והן פשוט משוטטות ברחוב, ממתינות לגבר מזדמן שיציע להן מיטה, קורת גג. פגשתי שתיים כאלה בשבוע שעבר. בתחילת השנה התקבלה החלטה על סגירה של שישה הוסטלים – או חמישה – שמאכלסים נערות ונערים בסיכון ומסייעים לשיקומם ולהשבתם לחברה, ואיש ממשרד הרווחה לא עדכן את ההוסטלים. נמצאים פה חלק מהמנהלים, הם נאלצו להבין את הרמז בעצמם אחרי שהם ראו שלא שולחים אליהם נערים ונערות. רק אחרי שהם ביררו הם הבינו שהם מיועדים לסגירה. לא תמיד היה הדבר כך. בעבר הוסטלים שניהלו, וניהלו היטב, קיבלו הארכה. במקרה הזה ביקשו במשרד הרווחה לדלג על ההארכה, לדלג על המכרזים שיעבירו את הנוער החוסה ברציפות מצוות לצוות או מעמותה לעמותה, לגוף אחר שיפעיל באחריות. אני יכול לספר מה המשמעות של הוסטלים לשיקום. אני מניח שאתם יודעים, אבל אני חושב שעדיף להשתמש במילים של מישהי שנמצאת פה ועברה את זה בעצמה, ורצתה לשתף אתכם במה שהיא עברה. וכך היא כותבת: אני זוכרת את היום שבו הדודה שלי, שאצלה גדלתי, התקשרה אליי ואמרה לי: זהו, נגמר הסיפור, מעכשיו את הולכת למוסד סגור; את הכאב החד ואת הסבל שעברתי כדי להישאר תחת קורת הגג רק בשביל עוד חיבוק ממנה. היה לי כל כך קשה להיות רחוקה ממנה, והמחיר ששילמתי היה כבד מאוד. בעלה היה מגיע בכל לילה ומחלל את גופי. ואני, אני רק רציתי להיות קרובה לאדם היחיד שנשאר לי, שאמור להגן עליי. וביום שהיא התקשרה אליי ומסרה אותי למוסד הסגור, חרב עליי עולמי. עלו בי המון שאלות: מה יהיה איתי, איפה אשרוד, איפה אגור? לא יכולתי לשאת את זה, אז ברחתי. התגוררתי במקומות לא טובים. הסתובבתי עם אנשים לא טובים. עוד קצת והייתי נופלת למקום עוד יותר עמוק, וברגע האחרון, לפני הנפילה הגדולה, מישהו החליט לקחת אותי לבית הצברית – הוסטל לנערות, שאני מניח שרבים פה מכירים אותו, בוודאי הירושלמים – היחיד מסוגו שמטפל בנערות עד גיל 24. מהרגע שנכנסתי להוסטל, מייד הפכתי מנערה בסיכון לנערה בסיכוי. היה לי קשה שם בהתחלה, אבל בתוך כל זה גם מצאתי בית; בית אמיתי לגור בו, להישבר בו ולהיבנות בו מחדש. לא הייתי צריכה לתת את גופי לאף אחד; לא הייתי צריכה לדאוג יותר למקלחת חמה, למיטה, לאוכל – לכלום. קיבלתי מקום שהסתכל עליי באמונה שאני גדולה מהחיים. גדולה מהגורל שכביכול נכתב לי מראש. בזכות בית הצברית יש לי עתיד, יש לי מקצוע, יש לי בעל מדהים, יש לי שני בנים מתוקים. יצאתי מההוסטל חזקה אחרי שיקום ארוך ומשמעותי, אחרי שלמדתי להכיר את עצמי ולהעריך את מי שאני. לי זה הצליח, אבל יש נערות שהחוויה הזאת נגדעה ואף נמנעה מהן באבחת החלטה לא ברורה. נערות שנפגעו, אם באונס, גילוי עריות, אלימות, הזנחה ועוד. יש נערות ונערים שאין להם פתרון טיפולי הולם ומשקם – אדוני היושב-ראש, אנחנו משדרגים עם שר רווחה לשעבר, או עם ראש עיר שמכיר את הבעיות. אדוני היושב-ראש, יש נערות שאין להן פתרון טיפולי הולם ומשקם, והן נאלצות להיות ברחוב או לחזור לבית שבו הן נפגעות, וכך מעגל הפגיעה בהן לא נעצר. אני יודעת ומכירה היטב את המצב של הנערות. אני יודעת ורואה איפה הן היום. ומהניסיון שלי, בוגרת הוסטלים, אני יודעת שיכול להיות להן עתיד טוב יותר, עתיד בריא יותר. כן, אדוני שר הרווחה, זו מציאות. זו מציאות של אחת, וזו מציאות של רבות ורבים. ואולי מותר ורצוי גם לבכות לאור המציאות הזאת. נטלי הייתה בבית הצברית בין השנים 2004 ל-2006. אם היא הייתה היום בבית הצברית, ב-2019, היא לא הייתה מצליחה לצאת ממעגל הפגיעה. היא הייתה נזרקת בחזרה לתוכו. היא הייתה מושלכת מבית הצברית וצריכה לבחור בין הבית שבו נפגעה לבין הרחוב. מדוע ההחלטה האומללה הזאת? אדוני השר, אתה יודע איפה נמצאים עכשיו שרה או יוני או טובה? מה האפשרויות העומדות בפניהם עכשיו, כשסגרתם את בית הצברית, את בית אריאל, את אורנים, את מעוניות מלכישוע? ואני יודע שאתמול, כתוצאה מהדיון היום, היה שם המנכ"ל, והוא הבטיח שאולי לא סוגרים את מעוניות השיקום של מלכישוע. אני גם יודע שלפני זמן מה קבעתם שבית הצברית ואורנים לא ייסגרו, ואת בית אריאל ישקמו. אבל בינתיים, אולי המילים שתאמר לאחר מכן יהיו שמדובר ברפורמה שיצאה לדרך ב-2017, כפי ששמענו מסמנכ"לית המשרד אלין אלול. אבל אם הרפורמה היא בת שנתיים, אז למה המכרזים לא יצאו לפני שנתיים? מדוע המכרזים יוצאים אחרי שההוסטלים כבר רוקנו? אם תפקידו של משרד העבודה והרווחה לדאוג לרווחתם של אלה שזקוקים לרשת הביטחון שהמדינה תיתן להם, אז מה קרה לרצף הטיפולי החינוכי של המוסדות הללו? מקל במרוץ שליחים מעבירים מיד ליד ולא משליכים אותו. זה כישלון. מה המסגרות החלופיות שאליהן הולכים המטופלים? מה עם כל אלה שבכלל לא הצליחו להיכנס להוסטלים? כפי שסיפרתי לך, באבחה, שבוע. פגשתי שלושה כאלה, שתי נערות ונער. ומה עם רשימות ההמתנה? עם מי מתייעצים כשבוחרים לסגור מוסד כזה או אחר? מי אנשי המקצוע שבוחנים את המכרזים החדשים? איפה השקיפות? מי מסביר? כל כך הרבה שאלות שנותרו ללא מענה לחלקים רבים מחברי הכנסת מהבית הזה, מסיעות הבית השונות, ואין פה הבדל בין קואליציה לאופוזיציה. אולי כל זה הוא תוצאה של מה שהתייחס אליו מבקר המדינה – סליחה, אין לי פה רצון לפגוע אישית – כשפרסם לפני כחודשיים: מונו לתפקידם בכירים בתחומים הללו, שעוסקים בחסות הנוער ובנערים ונערות בסיכון, במינויים שאינם ראויים. אני לא רוצה להשתמש במילים נוספות. שלוש פעמים דרשנו לקיים דיון במליאה, גם בכנסות הקודמות וגם בתקופת הפגרה; עתרנו לבית המשפט; נאלצנו לפנות לתקשורת משום שלא קיבלנו את התשובות. נקטנו צעדים נוספים כדי שהנערים והנערות הללו לא רק יחושו, אלא יטופלו וידעו שמדינת ישראל לא זונחת אותם. משרד הרווחה, אדוני השר, הסתפק בתגובה בהודעה לקונית על הארכה חלקית בלבד לשני ההוסטלים בירושלים – כפי שאמרתי, בית הצברית ואורנים – עד לסוף השנה האזרחית. מי יחזור לחצי שנה? איך סגלים ימשיכו לחצי שנה? בינתיים גם אף נער ונערה לא הופנו אליהם, כך שהם בתים ריקים כמעט. משרד הרווחה לא עדכן מה הסטטוס שלהם, וכפי שאמרתי, המנכ"ל היה שם אתמול, כך דווח לי. לגבי ההוסטלים בצפון – מה יהיה עליהם? בשורה התחתונה: מה יהיה הפתרון האמיתי לנערים ולנערות ששהו בהם ולרבים שמסתובבים ברחובות ללא פתרון שיקומי? אדוני השר, כל עוד נושא הרווחה באחריותך, גם בממשלה זמנית, אני מבקש שפשוט תראה לנערים ולנערות האלה שגם אתה איתם; שגם לך אכפת – ואני יודע שאכפת לך מבעיות חברתיות. תן ארכה לכל ההוסטלים ותמנע את סגירתם, פשוט כך; ארכה של שנה, שמאפשרת תפקוד, ולא ארכה של שלושה חודשים עד חצי שנה, שאיתה לא עושים כלום. אפשר להם לקלוט נערים ונערות ולשקמם, ואת כל יתר הדברים שצריך לעשות תשאיר בבקשה לקדנציה הבאה שלך או לשר הבא. איש מאיתנו עוד לא יודע מה יקרה אחרי הבחירות. זו פשוט החובה הבסיסית – קודם כול שלך – והאחריות של כולנו. חובתה של ממשלה לבניה ולבנותיה שעבר עליהם משהו רע, פשוט לסייע להם. להפוך את העולם הזה לטוב יותר. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו מזמינים את הדוברת הבאה, חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, גברתי. עשר דקות לרשותך, גברתי, בבקשה. << דובר >> קארין אלהרר (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו, אני באמת שואלת את עצמי, כמה עוד בני ערובה יהיו לממשלה הזאת? כמה סרטונים של ראש הממשלה נראה דקה לפני הבחירות, כשפתאום הוא נזכר שיש בעיה וצריך לטפל בה? כמה אנשים עוד ישלמו את המחיר? היום הדיון הוא על ההוסטלים, וזה לא דבר חדש. אגב, גם לפני הבחירות הקודמות, שהיו ממש לא מזמן, היו הפגנות וקראו קריאות לעצור את סגירת ההוסטלים. הוסטלים, אמר חברי חבר הכנסת יוגב, הם המוצא האחרון של אותן נערות שבאמת נפלטו והמערכות סגרו בפניהן את הדלתות. זה המוצא האחרון שלהן. שם הן קיבלו את הטיפול הראוי, המגיע. יש איזושהי תוכנית של משרד הרווחה לעשות רה-אורגניזציה? הייתי מקבלת את זה. יש איזושהי בעיה שהתעוררה עם הוסטל וצריך לטפל בה? אני מקבלת גם את זה. מה אי-אפשר לקבל, השר כץ? אי-אפשר לקבל שכדי לערוך רפורמה סוגרים את השער בפני אותן נערות ואומרים להן: תסתדרו. אני קיימתי שיחות עם משרד הרווחה, עם האחראית, ושאלתי אותה: איזה פתרון אתם נותנים להן? אז אמרו שיש פתרון בקהילה, שזה לכאורה מבורך, אבל אף אחת מהבנות לא יודעת על אותו פתרון בקהילה, כי אין כזה. אין פתרון. אז תראו את האבסורד: המדינה השקיעה, נתנה – אפשר להתווכח: יותר טוב, פחות טוב – אבל מה עושה המדינה עכשיו? לוקחת את כל מה שהיא נתנה וזורקת לפח. כי מה תעשה אותה נערה? איזה כלי אנחנו נותנים לה להתמודד עם המצוקה שהיא נקלעה אליה? שום דבר. אני לא מצליחה להבין בשם שום רפורמה איזה פתרון ניתן. ואל תיתנו תשובות סתמיות, אל תגידו: פתרון בקהילה, כי פתרון בקהילה – צריך להיות לו תוכן. התוכן הוא קורת גג, התוכן הוא הכשרה, התוכן הוא ליווי. אם אין את הדברים האלה, זה פשוט לא יקרה, וזה לא פתרון. לפני חודש וחצי בערך, עוד כשהיינו בטרלול שלפני הבחירות, פגשתי את נציגות הקליניקה לזכויות ילדים ונוער של האוניברסיטה העברית עם הנערות. הן באו להחתים אותי על עצומה – תעזרי לנו שלא ייסגרו ההוסטלים. כמובן שנעתרתי, ואמרתי שאני בשבילן לכל מאבק מהסוג הזה. ואז דיברתי עם אחת הנערות, שאמרה לי: אין לי כוח יותר. כמה מלחמות הן עוד תידרשנה לעבור כדי לקבל את הדבר הטריוויאלי, שהוא בסיסי, את השקט הזה, שיש מי שדואג לצרכים שלהן, הצרכים שכל אחד ואחת מהילדים שלנו ברור לו שהוא יקבל? את הגב בבית, את הליווי, את התמיכה, את החיבוק, אם צריך, וצריך. אז אני רוצה לבקש ממך, השר כץ: אין לי צל של ספק שהבקשה שלנו בדיון הזה לא תיענה בלא. אין לי צל של ספק שיש פתרון, רק בוא נשמע אותו. בוא נוודא שיש באמת פתרון אמיתי, מלא ושלם. ולפניו, גם אם אתה חושב שהוסטל כזה או אחר פועל שלא לפי אמות המידה של המשרד, גם אם יש מחשבה כזאת, תן אלטרנטיבה. ואין אלטרנטיבה. זה דבר שחוזר על עצמו – זה חוזר על עצמו בפעוטונים, זה חוזר על עצמו כאן, זה חוזר על עצמו בעוד הרבה מקומות, שמגיעים לדקה ה-90. זה היה בשדה דב, כמעט בכל מקום. דוחים ודוחים ודוחים, ואחר כך בוכים. אז בואו נמנע את הדבר הזה, בואו ניתן להם את הפתרון, הם הילדים שלנו. כשאומרים: עתיד מדינת ישראל – הם חלק מהעתיד, וגם להם מגיע עתיד. השר כץ, אני בטוחה שאתה תדע לתת גם להם את העתיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את הדוברת הבאה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ', ואחריה יענה שר הרווחה. אחרי תשובת השר יש עמדות אחרות. חבר הכנסת ביטון, יש תקנון לכנסת – עמדות נוספות רק אחרי השר. גברתי, עשר דקות, בבקשה. << דובר >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים שבדרך כלל נמצאים ביציע אבל הפעם יושבים איתנו כאן, יש לנו נטייה ממארת, והיא לא חדשה, להפריד בין המצוקה של הפרט לבין מדיניות המקרו של הממשלה, חבר הכנסת יוגב, שאתה חלק ממנה, חבר בקואליציה. לא שזה קל; כל סיפור מזוויע ומכמיר לב של נערה שפשוט מושלכת לרחוב בעל כורחה ואחר כך מוצאת את דרכה לעיתים קרובות מאוד להיות או קורבן זנות או חסרת בית, ילדים ונערות שמוכים ומוזנחים על ידי הוריהם ואחר כך אין להם תקווה ואין להם מזור – כל הדברים האלה, אי-אפשר, אי-אפשר, מוטי, לנתק אותם ממדיניות הרסנית ומתמשכת של הממשלה, שפשוט הופכת את משרד הרווחה למשרד עני ונטול משאבים לחלוטין, ואת העובדים שמועסקים במשרד הרווחה – והם לא מועסקים במשרד הרווחה, שלא יהיו אי-הבנות, הם מועסקים דרך עמותות וחברות כוח אדם – את העובדים עצמם לעבדים. ולפיכך גם את חסרי הישע ביותר – במקרה הזה זה אותן נערות, אבל יש עוד אלף דוגמאות – הופכים למושלכים, לאנשים שלא סופרים אותם בכלל. אף אחד לא דואג להם, הם מחוץ לטווח הראייה של ממשלה עיוורת ואטומה. ויש כאן החלטות שהן החלטות פוליטיות; יש כאן החלטות שהן החלטות מקרו-כלכליות, שבקצה שלהן, בסוף, הן מוצאות את דרכן אל אותה נערה אומללה. זה לא מנותק. אי-אפשר לנתק בין הדברים האלה. תסתכל מה הממשלה הזאת עשתה; רק עכשיו קוצצו יותר ממיליארד שקלים. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> למה את – – – << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >> כי אתה העלית את הנושא לדיון, וחשוב לי לחבר. יש לנו אמפתיה וכאב, והנחשולים האלה של הכאב והמצוקה והיעדר הפתרון מתנפצים אלינו. הרי בסופו של יום הלשכות שלנו גם מתפקדות כלשכות לפניות ציבור. אנחנו מטפלים באין-סוף בני אדם שהם קורבן של אותו ייבוש. אנחנו נותנים להם את הפלסטר: אנחנו לוקחים את הפנייה שלהם, שמים אותה מעל הפניות האחרות, פונים למשרד, ואז מקשיבים לנו יותר. אבל זה טיפול שהוא בבחינת לשים את האצבע בסכר. תסתכל, רק עכשיו קוצצו יותר ממיליארד שקלים, 1.15 מיליארד שקלים, בשנת 2019, ממש עכשיו. עוד 6 מיליארד כבר צפויים להיות מקוצצים בזמן הקרוב. והממשלה הקודמת, שהיא אותה ממשלה בעצם, הקודמת – הקודמת של הקודמת, שלא הייתה בעצם – עשתה 15 קיצוצים רוחביים בהיקף 16 מיליארד שקלים. זה עובר כאילו לא קרה שום דבר. זה גם נורא משעמם את הציבור. מה זה קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה? מדמיינים כל מיני פקידים שמנים שקיצצו להם. לא, זה הדבר. הקיצוץ הרוחבי מחסל את משרד הרווחה על כל השירותים שלו; הקיצוץ הרוחבי הולם בשירותי הבריאות והופך אותם לשירותים טובים לעשירים בלבד, ובפני עניים נסגרת הדלת, ומעמד הביניים מוציא עוד מהכיס שלו. ואז, כשרוצים לצ'פר, נותנים איזו הטבה במס או מורידים מיסים או מודיעים שלא יעלו מיסים, כאילו כמה עשרות השקלים האלה, תוספת שייתנו לאדם עובד בגלל איזו הטבה מפוקפקת במס, הם אלה שיחזירו לו את הון התועפות שהוא מוציא מכיסו על מה שמגיע לו בדין – בריאות, חינוך, רווחה, ביטחון פנים. עכשיו, מה זה קיצוץ רוחבי? תמיד מספרים לנו שזה לטובת דבר אחד, משימה אחת, משימה ביטחונית אחת שאי-אפשר לומר אותה בדיוק, או דבר כזה או אחר. ברגע שמקצצים קיצוץ רוחבי – התירוץ הזה הוא פשוט רמאות: ברגע שמקצצים קיצוץ רוחבי מקצצים בבסיס התקציב, וזה לתמיד, גם אם התירוץ לקיצוץ היה משהו עונתי, דחוף, שאי-אפשר לכאורה שלא לקצץ בשבילו. וכך אנחנו מקטינים את המדינה עוד ועוד והופכים את אותם אנשים חלשים לקורבן מועד, בלי מזור, בלי תרופה. ותוסיף לזה את המגמה הבלתי-נסבלת שיותר ויותר מהשירותים האלה הם בכלל לא תחת שירות המדינה. הרי כל המעונות האלה בכלל מופעלים בידי חברות כוח אדם פרטיות ובידי עמותות, והעובדים המסורים שנותנים שם את נשמתם הם בכלל לא עובדי מדינה, הם עובדי קבלן – כבר לא קוראים לזה "עובדי קבלן", כי יש לזה את השם המכובס של "נותני שירותים". הם נותני שירותי רווחה. והמדיניות הזאת של הפרטת כל דבר שזז וייתור המדינה כאחראית לאזרחיה זאת מדיניות של הממשלה הזאת, שבראשה עומד אותו אדם כבר עשר שנים. ובזה הוא באמת מאמין, באמת ובתמים, שלא צריך מדינה, שהכול יכול להיעשות בידי הסקטור הפרטי. כל הרעה החולה הזאת של החלפת זכיינים – שזה מה שקורה עכשיו, חילופי זכיינים – זה נכון, אדוני שר העבודה והרווחה? << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> אני אשיב לך, אני אשיב לך. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >> חילופי זכיינים מוציאים מחדש – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> – – – חילופי זכיינים – – – מכרז – – – << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >> ברור. ברור. זה כל הזמן קורה, הרי. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> כשאת אומרת חילופים – – – << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> מה עם הרציפות הטיפולית? << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >> כל מילה שלך זהב. מה עם הרציפות הטיפולית? מה עם הרציפות הטיפולית כשכל פעם יוצא מכרז לזכיין? לפעמים הזכיין הקודם זוכה, ולפעמים הזכיין הקודם, כבר יש לו, הוא כבר הצליח להכשיר בעמל רב – למרות שזה לא שירות מדינה אלא חברה פרטית – איזושהי שדרה מקצועית שכבר יודעת את העבודה שלה. ואז יש מכרז וניגשות חברות פרטיות, חברות כוח אדם, עמותות וכן הלאה, חלקן עמותות מאוד טובות ושוחרות טוב, רובן המכריע מרוויחות כסף מהדבר הזה. אלה לא חברות לתועלת הציבור אלא לתועלת עצמן והרווחים שלהן. ואתה לא יכול להפקיר. את השירותים האלה בחלשים ביותר, באלה שזקוקים לאותו אתוס טיפולי נרכש, אי-אפשר להפקיר אותם בידיים פרטיות. כאן העוול הזה נוצר, זה הכשל הגדול ביותר. זה קורה לא רק במשרד הרווחה, זה קורה גם במשרד החינוך: יש 25,000 מורים שהם עובדי קבלן, הם באמצעות זכיינים. ואז יוצא מכרז חדש פעם בכמה שנים, ושדרה שלמה של מורים מסורים וטובים, שכבר יודעים את המקצוע, שכבר רכשו איזו תבונה נרכשת של המקצוע – הם מוחלפים, זכיין אחר, או נשארים, לחלופין. אבל כל השיטה הזאת היא כל כך מעוותת. מהי מדינה, בסופו של דבר? מדינה זה המוסד המתכלל, הדואג, המייצר שוויון, בוודאי שלא מפקיר חלשים. בג"ץ הרי קיבל עתירה מדהימה ומוצדקת נגד הפרטת שירות בתי הסוהר בשעתו – זה מאבק מאוד חריף שניהלנו, ובסופו של דבר בג"ץ הושיע אותנו מזה שתפקיד כזה של – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> לבייב. לבייב היה צריך לנהל בתי סוהר. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >> כן, לב לבייב היה צריך להיות מנהל בתי הסוהר במדינת ישראל, וכבר הוקם בית כלא פרטי – – – << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> – – – ניהלנו יחד את המאבק – – – << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. ולמה אמר את זה בג"ץ? כי בג"ץ קבע שלמדינה אין – שזו גם פגיעה בזכויות אזרח, כי זכויות אזרח לא יכולות להיות מופקדות בידיים של גורם פרטי אלא בידי המדינה, ובטח שאי-אפשר לתת את הכוח הזה של לשאת נשק, לדכא מרי של אסירים אם הוא קורה – בידי גורם פרטי. אז על אחת כמה וכמה נערות במוסדות – גם המוסדות הפתוחים שעליהם אנחנו מדברים עכשיו וגם המוסדות הסגורים, שבהם, אגב, המצוקה עוד הרבה יותר קשה, הרבה הרבה יותר קשה. זה לא יכול להיות שהדברים האלה יהיו בידיים פרטיות, זו אחריות המדינה. ביקש שר הרווחה להלאים את המוסדות האלה – הלאמה זו הרי מילה גסה, כי כולנו סוגדים לסקטור הפרטי ולכוחות השוק; בסוף גם צה"ל יופרט בדרך הזאת – אגב, כבר מופרטים חלקים ממנו. התנכרות לחלוטין לחובות של המדינה כלפי אזרחיה ומה צריך כן להישאר בשליטת המדינה. האוצר מתנגד להלאמה של המוסדות האלה – שזה הפתרון האמיתי – הלאמה של המוסדות, רצף טיפולי, כמו שאמרת, אחריות ממלכתית לגורלם של החלשים ביותר. האוצר מתנגד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >> כבר נגמר לי הזמן? מה אתה אומר. אני יכולה להרצות עוד הרבה זמן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עוד 30 שניות, בבקשה. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >> על כל פנים, שוב, אני פשוט לא מוכנה לדון על הנושא הזה כסוגיה אקוטית בפני עצמה, אם כי אני מפצירה בך, אדוני שר העבודה והרווחה, כן להקשיב לקול הקורא כאן, מחברי הכנסת, ולמצוא פתרון, בוודאי לנערות שזקוקות לפתרון עכשיו, אולי להאריך מעט – בכל מקרה, למצוא פתרון כדי שהנערות האלה לא ימצאו את עצמן ברחוב, או, לחלופין, לספר לנו כאן מה הפתרונות. אבל עוד דבר אחד לסיום, ברשותך, אדוני היושב-ראש. פורסם השבוע דוח הממונה על השכר באוצר, ומייד הכותרות הקלאסיות: העובדים השמנים והעשירים שלוקחים לעצמם משכורות עתק. זה בטל בשישים, אף אחד לא מספר לכם על מאות אלפי העובדים העניים בשירות המדינה. אתה יודע שבדוח של הממונה על השכר באוצר, העובדים האלה בהוסטלים בכלל לא מוזכרים – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי, תודה רבה. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ' (העבודה): << דובר_המשך >> – – כי הם לא עובדים במדינה, הם עובדי קבלן. אז כל המכלול הזה – כולו ביחד, החל מההחלטות המקרו-כלכליות ועד לנערה שמושלכת לרחוב בקצה, אי-אפשר להתנער מזה. אנחנו לא יכולים, כשאנחנו דנים על אותה מצוקה איומה, להתעלם מהמחולל שלה, וזאת מדיניות אכזרית, קהת חושים, לא ממלכתית, בועטת במדינה ובתפקידיה, שאותה צריך להעביר מהעולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אדוני השר, בבקשה, תשובת השר. היות שזאת כנסת מעבר, אז אנחנו כנראה נצטרך להסתפק בדיון פה, כי אין לאן להעביר את המשך הדיון. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מר יוגב, שמעתי – אתה יודע, הקשבתי לך מילה-מילה – ודיברת בפתוס ודיברת מהלב. וכשקראתי על הדיון הזה האנשים שלי אמרו: ואללה, מה פתאום אנשי הקואליציה חותמים על דבר כזה, בוא נוריד חתימות. אמרתי: לא. אני חושב שהנושא חשוב, צריך להציף אותו, כי לפני שבוע אני בישיבת הממשלה העליתי את הנושא הזה והתנגדתי לתקציב – החברים שלך תמכו בזה, גם פרץ וגם סמוטריץ'. הנושא הזה עלה בדיוק – – – << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> סגירת הוסטלים – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אל תענה לי, אני הקשבתי לך בקשב. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> הרבה לפני – – – ודבר אמת. סגירת ההוסטלים – – – היא הרבה לפני, שנתיים לפני – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> תקשיב. ואם אתה כל כך רוצה דיון – – << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> – – לא פנית אליי, לא דיברת איתי – אני כשר – לא באת וכתבת מכתב. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> לא הקשבת. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אני מקווה מאוד – – – << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> לא הקשבת. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אני מקווה מאוד שאין פה בעיות כלכליות, מקווה – לא חברים, לא עמותות – כי יש מה לעשות בילדים בסיכון. שלושת ההוסטלים האלה, אין בהם יותר מדי אנשים. אין יותר מדי אנשים – – – << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> כי לא הפניתם לשם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אם אתה לא רוצה לשמוע, אני לא הולך להתנצח איתך, אני לא הולך לריב איתך. אני הקשבתי לך גם כשלא הסכמתי איתך. אם אתה רוצה להקשיב, תקשיב; אתה לא רוצה, אני אגיד לך תודה רבה, אני ארד. ההוסטלים האלה לא שופצו עשרות שנים. ההוסטלים האלה יצאו למכרז אחרון ב-2014. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> ההוסטלים האלה – בעלי ההוסטלים פנו לבג"ץ בטענה שלך על הרצף, הרצף הטיפולי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> בג"ץ דחה אותם. הגיעו להסכמות איתם שהם ימשיכו עד סוף השנה ויהיו במכרז. אם הם טובים, שיזכו. אני לא יודע אם צריך שלושה הוסטלים, כי הם ריקים, יכול להיות שצריך שניים ולהעביר למקום אחר, כי זה כסף – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> טיעון בעד פתאום? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> כסף קדוש. זה כסף שבא למצוקה. בתוך המגרש הזה – – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> הוסטל אחד מהשלושה. את רוצה על כל אחד, אני אתן לך פירוט; על כל אחד אני יכול לתת לך פירוט. במלכישוע אני יכול לתת לך על כל שם פירוט, מה טופל, מה נעשה, לאן הבן אדם הולך, מה עושים איתו, מה נוגעים איתו, הן בדירת המעבר בעפולה, שאני משלם עליה 13,500 לחודש על כל אחד, כשאם הם בגירים מגיעים 5,700 – הכול אני יכול להגיד לך – – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> למה לא העברתם – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> כי זה כסף לצדקה, ואם צריך לעשות, יש לי 61 הוסטלים – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> ארבע שנים אתה שר רווחה בשביל לבחון את המעונות האלה, אולי תעביר אותם – – – זה בסדר, זה שיקול מקצועי – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, מילא חברי הכנסת, אבל מלמעלה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא. למעלה לא מדברים, אני הזהרתי. אני מצטער. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אתה בסדר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אלה חברי כנסת, מי שדיבר עכשיו למעלה. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> זה בסדר גמור, הכול בסדר. יש 61 הוסטלים כאלה. אין דרישה לאנשים. יש שני סוגי הוסטלים: יש הוסטלים של חסות הנוער, שלשם אנשים נשלחים מבתי משפט, שם חסר. אנחנו ממתינים שלושה-ארבעה – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> – – שלושה-ארבעה חודשים. יש תשעה הוסטלים כאלה, מלאים; עכשיו הם היו ריקים בחלקם, כי עשו איתם הסכמי מכסות. מילאנו. היו מכרזים, הם מלאים. לצערי, 30 שנה לא בנו הוסטלים. יש צורך בהקמת שניים-שלושה הוסטלים נוספים, כי יש 93 ממתינים. האנשים האלה שאנחנו מדברים עליהם, בהוסטלים האלה, בהוסטלים הפתוחים: הוסטלים פתוחים, יש 61 הוסטלים. אם זה היה עסק פרטי או עסק שהיה צריך להתנהל נכון, אני חושב שמ-61 היו צריכים לעשות 30, ולפצל את הכסף, להעביר למקומות אחרים, כי הם לא מלאים. כשאני בא לחברה, החברה צריכה צוותים, הצוותים עולים כסף. כל ילד כזה בסיכון עולה 14,000 שקל בערך – 13,500. עכשיו, כשהוא בונה צוות ­– הוא בונה צוות, כי אין לו ברירה, אבל אם יש לי שני ילדים בהוסטל, אז העלויות הן רצחניות. << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> למה אתה צריך – – – << קריאה >> עידן רול (כחול לבן): << קריאה >> אם יש עודף של הוסטלים אז יש הפקרות של כל מי שמגיע לגיל 18 במדינה, כי אין לו דירות גג ואין לו מקומות להיות בהם. יש כל כך הרבה הוסטלים בנויים, אפשר, כבוד השר – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> עידן רול (כחול לבן): << קריאה >> – – להמיר אותם ולהסב אותם – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אתה יודע מה קורה כשאני רוצה לסגור הוסטל? הפגנות, צעקות, צעקות. << קריאה >> עידן רול (כחול לבן): << קריאה >> – – – כפול – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> תקשיב, יש שלושה הוסטלים בירושלים. אנחנו מדברים פה על שלושה הוסטלים. בקלות היה אפשר לעשות מהם שניים, כי בכל הוסטל יש שלושה-ארבעה אנשים, או שלוש-ארבע בנות. בכל הוסטל. << קריאה >> עידן רול (כחול לבן): << קריאה >> אני לא ראיתי הצעה להסב – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> בהוסטלים שמדברים עליהם יש שלוש-ארבע בנות בכל אחד. עכשיו הם ריקים לגמרי. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> ייבשת אותם. ייבשת אותם. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> ייבשת ולא אפשרת להם לקלוט. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> עזוב. אין דרישה. להוסטל פתוח, בהבדל מהוסטל כוללני – הם באים מתי שהם רוצים, הם הולכים מתי שהם רוצים. << קריאה >> עידן רול (כחול לבן): << קריאה >> זה טבע נוער הרחוב, זה חלק מהבעייתיות והקשיים שלהם. ברור שהם הולכים ובאים מתי שהם רוצים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה הפתרון שלך, השר? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> תקשיב, מה שאנחנו עשינו – – – << קריאה >> עידן רול (כחול לבן): << קריאה >> אני מבקר בהוסטלים, אני מכיר את אוכלוסיית ההוסטלים. זה נשמע שאתה מדבר – – – זה מין בלילה – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> תקשיב – – – << קריאה >> עידן רול (כחול לבן): << קריאה >> שהם גם לא רווחיים למדינה וגם – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> לא מעניין אותי רווחיים. << קריאה >> עידן רול (כחול לבן): << קריאה >> אבל גם לא ממושמעים. הם לפעמים באים ולפעמים חוזרים, מה לעשות – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אני לא – תקשיב, אני מקווה שאף אחד מהעמותות לא חבר שלך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, אפשר – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אני מאוד רוצה לקוות, שהוא לא במפלגה שלך. אני רוצה לקוות. << קריאה >> עידן רול (כחול לבן): << קריאה >> זה לא עניין פוליטי, זה עניין של זכויות אדם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> מה זה ההערה הזאת? << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> תרשה לי לא לחשוד בך. תרשה לי לא לחשוד בך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, שב. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> מתי פעם אחרונה ביקרת בהוסטל? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, חבר הכנסת יוגב. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> כשהסמנכ"לית שלך ביקרה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, שב. אדוני, חבר הכנסת יוגב. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> היא לא דיברה עם אף נערה. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> צודק. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> היא לא דיברה עם אף נערה. זה היה לפני כמה חודשים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת יוגב, שב, בבקשה. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> ותרשה לי לא לחשוד בך, ותחזור בך מלחשוד בי. תחזור בך מלחשוד בי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת יוגב. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> אני אפנה למבקר המדינה, כי החשדות כלפיך נמצאים שם, לא כלפיי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שב, אדוני. אני אוסר לעמוד לפני הבמה, עם כל הכבוד. תודה. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> אני מבקש שהשר יחזור בו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר שמע את דבריך, הוא יחליט מה הוא יעשה. אנא ממך. לא, חברת הכנסת – חברת הכנסת קארין אלהרר, נאפשר לשר להמשיך, ואז. בבקשה. די. בבקשה. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> כשביקרתי בבית רות וראיתי את הילדות בטיפול עד גיל 18 – כשהן בנות 18, ביכולות הן בנות 12 – שמנו 100 מיליון לשנה לטפל עד גיל 25, לתת להן הכשרה, לנסות להציל ילדה או ילד או לא יודע מי. ההוסטלים האלה, הכמות של ההוסטלים האלה צריכה להצטמצם. המשרד יעשה בדיקה. אני מבין שכל הוסטל עשה את עבודתו, עושה את עבודתו, ונלחם, כמו ששלי אמרה, על כסף. לצערי, גם אני נלחם על המשרד שלי, על התקציבים. אני גם – – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> למה אתה סוגר – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> קארין, ההוסטלים יהיו מלאים. אין דרישה להוסטלים הפתוחים. הם יהיו מלאים, הם יהיו מצומצמים, הם יהיו משופצים, הם ייתנו טיפול נאות, ואני מקווה שנצליח בזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << קריאה >> עידן רול (כחול לבן): << קריאה >> – – – בהוסטלים. הוסטל ארעי, הוסטל ארוך טווח – יש הרבה – – – << קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, זה עניין תקציבי. אני מבקשת להעביר את הדיון לוועדת הכספים. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> הזמנית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי, אנחנו נדבר על זה. אני מבקש לתת זכות דעה נוספת לחבר הכנסת מיכאל ביטון, מהצד. זכרו שדעה נוספת זה דקה. אני מצטער, גם במקום הזה צריכים לשמור על תקנון הכנסת. זה דקה ולא נאום. אדוני, בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >> יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אנחנו ערב בחירות, ולשרים יש הזדמנות, לפני שהם הולכים הביתה ולא יודעים אם הם יחזרו לאותו משרד, להכריע בעיות. אז על אף הכעס והדיבור שהיה פה, השר חיים כץ, אם יש בכוחך בחודש-חודשיים הללו להציל נערה או נער אחד – תעשה את זה, גם אם עלבו בך, גם אם נפגעת. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> מסכים איתך. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> ונשמור על ענייניות. הדבר השני שאני רוצה להגיד זה שדווקא ראינו פה דוגמה יפה, שחברת הכנסת קארין אלהרר וחבר הכנסת מוטי יוגב, משתי מפלגות לכאורה לא קשורות, פועלים למען מטרה אחת. זאת הגישה שצריכה להיות בכנסת הנוכחית, וגם בעתיד, בסוגיות של חברה. כשמסתכלים על בעיית ההוסטלים, חייבים להסתכל על עוד עניין אחד – איך ילדים מגיעים להוסטלים, מי מוכן לשלם עליהם ומי לא מוכן, ואיך השיטה הזאת עובדת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> מה תודה? תן לי לסיים את הפואנטה. ככה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיכאל יקירי, בבקשה, אבל – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> אפילו נתת לאנשים 30 שניות ספייר. אני לא מאמין שעשית את זה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קדימה, מיכאל. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> מי שמחליט היום על גורלו של ילד או נערה בסיכון, מכבודך מחילה, זה ראש המועצה – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> חיים, זה ראש המועצה והגזבר, כי אם הם לא חותמים על הוֹעדה, לשלם 25% מהעירייה, אתה לא תביא את ה-75%. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, יש לי הפתעות בשבילך. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> האי-שוויון הזה מונע מילדי ישראל ומנערים בסיכון לקבל פתרון. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> – – – הם חותמים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> חותמים, כי הלב שלנו גדול. אבל – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיכאל. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> אבל אנחנו עשינו בג"ץ על אי-שוויון ברווחה, ואתה השבת לבג"ץ שאתה הולך לשנות את הטבלה של המצ'ינג ולעשות תקצוב דיפרנציאלי ברווחה. אני מקווה שאתה תעשה את הדבר הזה. ודבר אחרון: דיווחת שנערה עולה 13,000 שקל בחודש. אם אתה תיתן למחלקות רווחה 30,000 בשנה לנערה על סף יציאה מהבית, אתה תשאיר יותר נערות בקהילה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. תודה. מותר לי להוסיף לדיון: המצ'ינג זה האוצר, צריכים לשכנע את האוצר. זה הרבה כסף, וכשהאוצר יחליט – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> רצינו ללכת לוועדה של 30 מיליון, לעשות דיפרנציאציה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מכיר את זה. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> אבל כשאתה בורר את מה לעשות, אתה אומר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, מיכאל. עמדות נוספת, גדי, בבקשה. חבריא, אל תיקחו דוגמה ממיכאל. אני אפסיק אחרי דקה. בבקשה. << דובר >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אם כבר לקחת דוגמה, זה ממיכאל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, אני אומר מבחינת הזמן. << דובר_המשך >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר_המשך >> כן, כן, בסדר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גם אני מירוחם, לא רק הוא. << דובר_המשך >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר_המשך >> מירוחם השתלטו על הכנסת. אדוני היושב-ראש, אדוני כבוד השר, אני אגיד שבעיניי שר הרווחה הוא ראש הממשלה של העניים. שר הרווחה הוא ראש הממשלה של העניים, של האזרחים באמת. אני מייחל ליום שבו יקום שר רווחה, יאיים שהוא יתפטר אם נערות יהיו ברחוב. אני מחכה ליום הזה, מחכה ליום ששר במדינת ישראל יוכל לשים את האינטרס של האזרחים לפני הכול. גם אם הוא יקום וילך, הוא ידע שיש ציבור רחב מאחוריו, כי סוף-סוף מישהו עשה את הדבר הנכון. והעניין הזה של נערות – תאמינו לי, אני במקרה, בין זה שיכולתי להיות ילד רחוב או חבר כנסת יש צעד אחד לפני, כי היו אנשים שהאמינו בי. ואם אין אנשים שיאמינו בילדים האלה – הגיע הזמן שהמדינה תאמין בהם. וזה לא כסף, זה עניין של רגישות, נקודה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. יפה. יפה דיברת. חבר הכנסת עידן רול, אדוני, דקה לרשותך. בבקשה. << דובר >> עידן רול (כחול לבן): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, חברים נכבדים, תראו, אני שומע פה על איזשהו מצב אוטופי שהוא לחלוטין מנותק מהמציאות – הוסטלים שאין במי למלא אותם? אני מבקר בהוסטלים, אני מכיר את הנושא מקרוב. אני חושב שאם הגענו למצב הזה – אנחנו מאוד רחוקים, לצערי, מהמצב הזה. יש עדיין מספיק למי לעזור, יש יותר מדי נערים ונערות ברחוב. המחויבות שלנו, המחויבות שלך, כבוד השר, זה לבדוק: אולי נוהלי השיבוץ, אולי הקריטריונים, צריכים עדכון; אולי את הדרך שבה אנחנו מאבחנים מי יכול להישאר בהוסטל צריך לעדכן; ייעוד ההוסטלים צריך להתעדכן. יש יותר מדי בני נוער. אתה אמרת שהם מגיעים והולכים; כן, מתוקף הדברים, בני נוער שמצאו את עצמם ברחוב, הרבה פעמים קשה להם להישאר במסגרת. חלקם נפלו לסמים, חלקם עוסקים בזנות רחוב, חלקם פשוט לא סומכים על אף אחד. לא מקומנו להגיד: איך אתם לא מראים קביעות, איך אתם לא מראים קונסיסטנטיות; מקומנו לבוא ולהכיל. משרד הרווחה זה לא משרד מקטלג ושופט, משרד הרווחה זה משרד שנמצא, ואומר: אני כאן, בנקודה הכי נמוכה שלך בחיים, לעזור לך להתרומם מהמצב הזה ולקום, ושיהיה לך עתיד. יש מספיק בגירים שאין להם שום פתרון. המדינה הזו עדיין מסתמכת ברובה, או לפחות בחלק נרחב, על פילנתרופיה ועל עזרה של המגזר השלישי. לא ככה זה צריך להיות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עידן רול (כחול לבן): << דובר_המשך >> המעט שעוד נשאר במשרד הרווחה – אסור לסגת ממנו. בואו נמצא פתרון. אתה אומר שיש הוסטל פנוי? בבקשה, היום כשנער או נערה מגיעים לגיל 18, באמת הם ניצבים בפני שוקת שבורה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> עידן רול (כחול לבן): << דובר_המשך >> סל הרווחה שמוצע להם הוא מזערי. בואו נמצא להם פתרון גם אחרי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. חברת הכנסת אורלי פרומן, גברתי. אחריה תחתום את רשימת הדוברים יעל גרמן. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> טוב, רבותיי, משבר ערכי קשה פוקד את מדינת ישראל. משבר שמתגלה ביחס של המדינה לחסרי ההגנה וחסרי הישע. אנחנו בעיצומה של מחאה על הפעוטות שעוברים התעללות בידי מטפלות – בלתי נתפס; ואנחנו יודעים שחוזקה של השרשרת תלוי בחוזק החוליה החלשה בה, וחברים, השרשרת שלנו חלשה. היום אנחנו מדברים על סגירת הוסטלים של נערים ונערות, ואיך הם הגיעו לשם? המדינה כשלה בטיפול בהם במערכות הקודמות שהיא אחראית עליהן, והם הגיעו אולי לתחנה האחרונה מבחינתם שתיטע בהם תקווה לחיים נורמליים בהמשך. אנחנו יכולים לשער מה עברה נערה שמהבית נזרקה לרחוב, למשפחת אומנה, למוסדות, והגיעה בסוף לאותו מקום שבו מטפלים בה בהכלה מלאה, ברוך. צריך מחיאות כפיים ושאפו גדול לכל אנשי החינוך והטיפול שנמצאים בהוסטלים האלו ומטפלים בנערים ובנערות שאבדה להם הדרך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני כאן לזעוק את זעקתם – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – של אותם נערים ונערות. בואו לא ניטול מהם את התקווה לחיים נורמליים כאן במדינה שלהם. זו אחריות של ממשלת ישראל ושל החברה כולה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. תודה לך. חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – אז את זה. אוקיי, בסדר גמור. גברתי. << דובר >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אף אחד לא מאמין פה בחדר, גם אתה, אדוני שר הרווחה, שאין באמת נערות – היום, ברגע הזה, אתמול ומחר – שזקוקות להוסטלים. ודאי שיש. אבל אם מרעיבים או למעשה מייבשים את ההוסטלים במשך שנים. אם לא משפצים אותם, אם לא יוצאים למכרז, זה גלגל שמזין את עצמו. צא למכרז, אל תסגור את ההוסטלים. הנערות שנמצאות ברחוב סומכות עליך וסומכות עלינו שניתן להן את המוצא האחרון, כפי שדיברו וכפי ששמענו במכתב הנוגע ללב שמוטי הקריא לנו. אני מבקשת ממך, כפי שדרך אגב המנכ"ל שלך הבטיח, לא לסגור את ההוסטלים. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> לא סוגרים, יצאו למכרז. << דובר_המשך >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר_המשך >> תצאו כמה שיותר מהר למכרז. ועד אז אל תסגרו, תשפצו. << קריאה >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << קריאה >> אדוני השר, מצופה ממך לדייק בנתונים, לפחות. אחרת, מה אתה עושה שם? << דובר_המשך >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר_המשך >> תנו מענה. כל אחת מהנערות האלה זקוקה למענה הזה. תנו את המענה לנערות במצוקה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אם כן, אנחנו נקבל את המלצתה של חברת הכנסת קארין אלהרר. יש אפשרות להעביר את הדיון, היות שיש שתי ועדות זמניות – אחת זו ועדת הכספים, השנייה זו ועדת חו"ב, חוץ וביטחון. אנחנו נעלה להצבעה את האפשרות להמשך דיון בוועדת הכספים, או להסתפק – – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> לא, ועדת הכספים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי, אז אני מעלה את זה להצבעה. מי בעד המשך דיון בוועדת הכספים? מי מתנגד? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב נגד – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם כן, ברוב מוחלט אנחנו נעביר את המשך הדיון לוועדת הכספים הזמנית. << נושא >> הודעת הוועדה המסדרת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש לשבת, עדיין לא ננעלה הישיבה. חברת הכנסת אוסנת מארק תמסור הודעה על שינוי בהרכב הסיעתי של הכנסת. אנא. << דובר >> אוסנת הילה מארק (בשם הוועדה המסדרת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע כי הוועדה המסדרת אישרה היום את השינויים הבאים בהרכב הסיעתי של הכנסת: סיעת חד"ש-תע"ל בראשות איימן עודה ואחמד טיבי התפלגה לשתי סיעות – סיעת חד"ש, אשר תמנה את חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף ג'בארין; סיעת תע"ל בראשות אחמד טיבי תמנה את חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. סיעת יהדות התורה התפלגה לשתי סיעות – סיעת אגודת ישראל, אשר תמנה את חברי הכנסת יעקב ליצמן, מאיר פרוש, יעקב טסלר וישראל אייכלר; וסיעת דגל התורה, אשר תמנה את חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר ויצחק פינדרוס. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אם כן, תם סדר-היום. בשעה 13:00 תתקיים ישיבת כנסת נוספת. הישיבה הזאת נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:06. << סיום >>