דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י' ישיבה כ"ג כנס מיוחד הישיבה העשרים-ושלוש של הכנסת העשרים-ואחת יום רביעי, ז' בתמוז התשע"ט (10 ביולי 2019) ירושלים, הכנסת, שעה 13:01 תוכן העניינים הצעות לסדר-היום 3 הצורך הדחוף לבחון את המחדלים והליקויים הקשים שהביאו עד לכדי ביטול של כתב האישום נגד החשוד באונס הילדה בת השבע 3 שלמה קרעי (הליכוד): 3 קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): 6 יעקב מרגי (ש"ס): 9 מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): 12 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 13 עומר ינקלביץ' (כחול לבן): 15 יצחק זאב פינדרוס (יהדות התורה): 16 יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): 17 חילופי גברי בוועדות הכנסת 20 אוסנת הילה מארק (בשם הוועדה המסדרת): 20 << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הצורך הדחוף לבחון את המחדלים והליקויים הקשים שהביאו עד לכדי ביטול של כתב האישום נגד החשוד באונס הילדה בת השבע << הלסי >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום ז' בתמוז, תשע"ט, 10 ביולי 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח עם הצעות לסדר-היום מס' 21, 22, 23 ו-24, בנושא: הצורך הדחוף לבחון את המחדלים והליקויים הקשים שהביאו עד כדי ביטול של כתב האישום נגד החשוד באונס הילדה בת השבע, משורה של חברי כנסת. לפני שאני אזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת שלמה קרעי, אני רק מפנה את תשומת הלב של הדוברים למכתבו של היועץ המשפטי לכנסת במהלך הדברים. לאחרונה מדברים הרבה על חוק החסינות. ברור שלחברי הכנסת יש חסינות מוחלטת על כל מה שנעשה במליאה, אבל אני מבקש לשים לב לאי-חשיפת פרטים מזהים, פרטים אישיים, ולהיזהר בדברים במהלך הדיון על מנת חס ושלום לא לפגוע במשפחה, במשפחת הקורבן. אם כן, ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת שלמה קרעי. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מרדכי יוגב. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דיונים מיוחדים במליאה בזמן פגרה, ודאי פגרת בחירות, בדרך כלל מתבקשים על ידי האופוזיציה. יחד עם זאת, ועקב הנושא, שבעיניי הוא חשוב וקריטי, החלטתי לגייס 25 חתימות כנדרש כדי לקיים את הדיון הזה היום. אני מודה לחברים שחתמו מהקואליציה ומהאופוזיציה, וליושב-ראש הכנסת, על אישור הדיון. הנושא העומד בפנינו היום הוא בדיקת הליקויים והמחדלים של המשטרה והפרקליטות בפרשת אונס הילדה בת השבע – פרשה שזעזעה את אמות הסיפים של מדינת ישראל. אבהיר, בהתייחס לדברי היושב-ראש, כי אין לי שום כוונה להיכנס לפרטי החקירה עצמה או לספקולציות שליוו אותה מרגע פרסום הפרשה. בכל מקרה, אין בידי מידע שלא פורסם עד כה, ועל כן מכתבו של היועץ המשפטי לכנסת, שאותו אני מכבד מאוד, היה מיותר ולא ממש רלוונטי. והדיון הזה חייב להתקיים כאן, ובקריאה משותפת נשיג תחקור יסודי ובלתי תלוי. אני מעוניין להעלות כאן את התחושות – וגם הממצאים, כפי שפורסמו – על מחדלים, טעויות, בלבול, חוסר מקצועיות ורשלנות בכל הנוגע לחקירה, להגשת כתב האישום ולחזרה ממנו. אז מה נחשף בפנינו עד כה? חקירה של 50 ימים על ידי תחנת משטרה קטנה יחסית, במחוז משטרתי – מחוז ש"י – שהוא קטן יחסית מבחינת תקציב וכוח שיטור. המקרה הזה, לדעת כל הגורמים, בוודאי גדול עליהם; חקירה רצופת מחדלים, מאיסוף החומרים מהזירה, מהילדה הנאנסת, ביצוע פוליגרף לא תקין, ועד לחוסר מעורבות של הגורמים הבכירים. חברי הכנסת, חבריי, שימו לב, בבקשה: לפי הודעת הפרקליט הצבאי הראשי על ביטול כתב האישום, בקצרה, כך הגענו עד הלום: ב-15 באפריל הגישו הוריה של הילדה תלונה במשטרה, בתחנה במחוז ש"י, על פגיעה מינית בילדה, שלפי מה שפורסם כנראה התרחשה כשבוע-שבועיים קודם לכן. המשטרה פתחה בחקירה, ובמהלך הזמן הזה, ב-1 במאי, הילדה זיהתה את החשוד קטוסה כמי שפגע בה מינית. הוא נחקר כחשוד, ומעצרו הוארך פעם אחר פעם אחר פעם. ב-7 במאי המשטרה פנתה לפרקליטות הצבאית, הציגה את חומר החקירה, ולאחר זמן מה החליטה הפרקליטות הצבאית שאף שיש קשיים מסוימים, יש מספיק ראיות להעמיד את קטוסה לדין בגין הפגיעה בילדה. ב-16 ביוני הגישה הפרקליטות הצבאית כתב אישום חמור ביותר נגד קטוסה. כאן אני עוצר לרגע. ביום הגשת כתב האישום נודע על כך לתקשורת ולציבור. היה רעש גדול ביותר. היו יומיים של רעש תקשורתי חריף ביותר מכל הצדדים: אלה שחשבו שזה לאומני; אלה שהיו בטוחים שהפושע הוא קטוסה ואלה שפקפקו בממצאים והעלו שאלות ותהיות רבות. תוך כדי היומיים האלה יצאו הודעות מהמשטרה והפרקליטות על קשיים בתיק, על כך שעולות שאלות פתאום וכדומה, כאילו לא הגישו הרגע כתב אישום. יומיים לאחר מכן המשטרה מודיעה על מידע חדש. אני לא אפקפק, חלילה, במידע החדש, אבל פתאום מידע חדש. הכול רעד כאן מהלחץ התקשורתי, ופתאום הגיע מידע חדש. כמה ימים לאחר מכן החליט הפרקליט הצבאי הראשי, לאחר התייעצויות עם ראש אגף חקירות ובכירים נוספים, שהם מבטלים את כתב האישום ומשחררים את הנאשם לחופשי. לחופשי. כדי להבין את גודל האבסורד שבדבר, אני רוצה לחזור לכתב האישום המקורי. כתב האישום מתאר סיפור שכולנו קראנו בעיניים דומעות, ואני מצטט: "הנאשם משך את נפגעת העבירה בכוח לכיוון הבית, ובדרכם למקום אף הפיל אותה ארצה. נפגעת העבירה בכתה כתוצאה מהנפילה. בהגיעם לבית נכחו במקום אנשים נוספים שמכירים את הנאשם – – – הנאשם היכה את נפגעת העבירה", הוריד את בגדיה, "וחבריו צחקו עליה" – ילדה בת שבע, ריבונו של עולם – "לאחר מכן הרים הנאשם בעזרת חבריו את נפגעת העבירה והשכיב אותה. חבריו של הנאשם החזיקו אותה בידיה וברגליה ואף צבטו את גופה על מנת לסייע לנאשם לבצע את זממו". אני כבר לא יכול להמשיך ולתאר את מה שחיות האדם האלה עשו לילדה המסכנה הזו. לאחר כל זה, בכתב השחרור כתב הפצ"ר – אני מצטט: "כלל המשתתפים סברו כי קיימות ראיות לכך שהקטינה נפגעה מינית וכן שקיימת תשתית ראיות מסוימת המצביעה על מעורבותו של קטוסה בפגיעה בה". כלל המשתתפים סברו ככה. איך, למען השם, אפשר לחבר את שני הטקסטים האלו לשחרור הנאשם לחופשי? לפרקליטות הפתרונים. עכשיו, אני בהחלט יכול להבין את השלמות החקירה, אפילו חזרה מכתב אישום לאחר שימוע, בוודאי תוך כדי משפט; אבל הרגע הגשתם אותו. הפצ"ר עצמו כותב בהודעתו שמלכתחילה היו קשיים בתיק, בדיוק כפי שהיו בסופו. אז מי קובע כאן אם להגיש או לא להגיש כתב אישום? הפרקליטות או התקשורת? מי קובע אם לשחרר נאשם, המשטרה, התקשורת או הפרקליטות? מהרגע שהאישום פורסם המשטרה לא הפסיקה לתרץ את עצמה תקשורתית, כאילו לא עבדה על זה כחודשיים; כאילו לא עברו מסקנות מהחוקרים לפרקליטות; כאילו לא ממש הרגע הוגש כתב אישום. באמת חשוב לי להבהיר: זה דבר נורא ואיום להאשים חף מפשע, או כמו שאמר רמב"ם בספר המצוות: "יותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים". זו ממש לא הבעיה שלי. הבעיה היא שהגענו למצב כזה שאחד מהשניים קורה כאן: או שכל רשויות החוק במשך חודשיים שלמים עצרו וחקרו ואף הגישו כתב אישום נגד אדם חף מפשע – והאנס מסתובב חופשי; או שכן תפסו את הפושע, ועכשיו שחררו אותו לחופשי בלחץ התקשורת. שתי האופציות מרעידות את הלב ומזעזעות את הנפש. אני אפילו לא נכנס לאותם השותפים לפשע שמנעו ממנה להתנגד ואף אחד לא מצא אותם. ועוד מנסים להפריך את טענתה של הילדה. בתוך כל טווח הזמן הזה היו חוקרים ושוטרים שלא עשו את עבודתם כמו שצריך. איך ייתכן שנוצר מצב שהמשפחה של הילדה, פתאום, אחרי הגשת כתב אישום, מודיעה שיש בידיה עוד ראיות? כמעט חודשיים לאחר תחילת הפרשה נאספו מהילדה קפוצ'ון שלבשה, יומן שכתבה ובובה. עד כמה הייתה כאן חקירה בכלל? ומן הצד השני, איך ייתכן שפעמיים עשו פוליגרף בעברית לאדם דובר ערבית כשפת אם? היו כאן שופטים שהאריכו מעצר לפחות שמונה פעמים. שמונה פעמים – ככה סתם – האצבע כל כך קלה על ההדק? הייתה כאן פרקליטות צבאית שבחנה את החקירה והראיות, ועל אף כל הקשיים החליטה להגיש כתב אישום. איפה היה הפצ"ר לאורך כל הדרך? האם זו איננה נחשבת חקירה רגישה במיוחד, כדי שיואילו בטובם לעדכן אותו מיידית? ודאי שכן. אפילו היו כאן בכירים באגף החקירות שידעו בזמן אמת על החקירה וגם לא עשו דבר. לפני כמה ימים פורסם כי היו שתי שיחות ועידה בין תחנות המשטרה עם מפקד המחוז, שבהן הוא עודכן על הפגיעה בילדה ועל החקירה – וכלום. הוא אפילו טס לחו"ל לשבועיים בלי לתת שום הנחייה ברמה המחוזית-הפיקודית. שום דבר. יתרה מכך, בוועדה של ראש חטיבת החקירות במשטרה עם כל קציני החקירות של המחוזות, העלה קצין החקירות של מחוז ש"י, ניצב משנה דוד אוסמו, את חקירת אונס הילדה בת השבע ביישוב בבנימין. אני מצטט: "יש לנו אירוע של פלסטיני שכנראה אנס ילדה בת שמונה" – הטעות במקור – "מדובר בתיק מורכב מאוד". הוא עדכן את ראש חטיבת החקירות ואת כל שאר הקצינים שהשתתפו בשיחה, ואף אחד לא שאל, לא אמר, לא הציע שום דבר. הכול כרגיל. חבריי חברי הכנסת, התמונה שעולה מכל הכשלים והמחדלים האלה – שאת חלקם ציינתי ושום דבר לא סוד, הכול פורסם – התמונה הכואבת היא שדרושה פה בדיקה מחוץ למערכת. אני לא חושב שהמשטרה או הפרקליטות יכולים לתחקר זאת בעצמם. יש לנו שוטרים ופרקליטים מעולים שעושים עבודתם נאמנה, אבל את המקרה הזה חובה לתחקר על ידי גוף חיצוני. אני חושב שיש להסתייע בכלים שהחוק מספק ולהקים ועדת בדיקה ממשלתית לפי סעיף 8א לחוק הממשלה. צריך להבין שהמקרה הזה דרמטי ועלול להשליך או להצביע על בעיות עמוקות יותר, שיטתיות, חלילה, ומחובתנו לבדוק באופן יסודי את תהליך החקירה ואת אופן קבלת ההחלטות במשטרה ובפרקליטות. אין משטרה אחרת. אין פרקליטות ואין פרקליטות צבאית אחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת שלמה קרעי. חברת הכנסת קטי (קטרין) שטרית, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת ינון אזולאי. << דובר >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את נאום הפתיחה שלי לא הספקתי עדיין לשאת – הכריזו על בחירות – אבל היום אני עומדת כאן, על במת הכנסת, אבלה וחפוית ראש. בחודש האחרון נחשפנו לפרשת האונס המחריד בבנימין. המקרה הנורא הביא לתגובות זעזוע עמוק, לא רק בשל חומרת המעשה ונסיבותיו הקשות אלא גם בשל השבר באמון הציבור ביכולתה של מערכת אכיפת החוק להגיע לחקר האמת במהירות ויעילות, תוך שמירה על זכויות נפגעי העבירה והחשודים. בכל רגע התפרסמו ידיעות נוספות, אשר במקום לממש את מטרתן ולהשלים את הפאזל של ראיות לתמונה ברורה ועקבית, טרפו בכל פעם מחדש את הקלפים, והעידו על כך שמיצוי החקירה רחוק מלהסתיים וכי רב הנסתר על הגלוי. דבר אחד ברור לנו: ילדה בת שבע עברה אונס קשה, והוריה ומשפחתה עוברים את הסיוט הגדול של כל הורה. זה כאב משתק אשר מילים לא יכולות לתאר. אני רוצה לחזור רגע איתכם 13 שנה אחורה. ב-4 במאי 2006 ילדה בת תשע, ליפז חימי מבית שמש, עירי, רכבה על קורקינט ברחבי שכונת מגוריה. לקראת הערב ניגש אליה אדם שהציע לה להתלוות אליו לאזור השוק העירוני, ושם הוא יביא לה עשרה שקלים כדי לקנות ממתקים, הצעה נפלאה ומפתה לילדה הקטנה והתמימה. כשהגיעו לאזור השוק התגלה פרצופו האמיתי, בן עוולה נוראי שאנס ורצח באכזריות את ליפז. להזכירכם, האנס היה שוהה בלתי חוקי. כתושבת העיר בית שמש, אלה היו ימים מאוד מאוד קשים, שמלווים, וזכרה של ליפז כל יום ויום בעיר בית שמש. לצערי הרב, השנה הזדעזענו ממקרה נוסף: ב-7 בפברואר 2019, אורי אנסבכר, בת שירות לאומי בת 19 מהיישוב תקוע, יצאה לבדה ממקום שירותה לטיול ביער בירושלים הסמוך למקום עבודתה, על מנת להתאוורר. באותו יער מלא עצים התגלתה גופתה לאחר שנאנסה ונרצחה באופן ברוטלי על ידי מפגע, שחדר באופן בלתי חוקי לשטחי ירושלים ממקום מגוריו בחברון אך ורק על מנת לרצוח יהודייה. אובדנה עוד טרי ומדמם בליבות כולנו. שני המקרים המתוקשרים האלה הם חלק משורה של מקרים, ולא על כולם אנחנו שומעים, ובהם נשים, ילדים ונערות יהודיות שעוברות תקיפה מינית לא רק משום שהן נשים, אלא משום שהן יהודיות. כאשר אנו רואים יותר ממקרה אחד או שניים שקיים בהם חשד למניע על רקע לאומני, עלינו להידרש לתשובה ולמצוא את הדרך שבה כל מקרה כזה ייחקר וייעשה צדק עם הקורבנות. דרך הפגיעה בילדה או בנערה תכננו לפגוע בכולנו. מורכבות הנושא כפולה: אנו נדרשים להתמודד מול חקירה וליווי קורבנות הפגיעה המינית לא רק על רקע ביטחוני-מדיני אלא גם על רקע של פגיעה בנפשן של אותן נערות. מהסיפור הזה של הילדה שלפנינו אנו צופים בכל מיני כשלים משני צידי המטבע, אשר הקשו על הגעה לחקר האמת. כאשר הילדה פנתה לעזרת המבוגרים הסובבים אותה, היא לא קיבלה את המענה שהייתה זקוקה לו מלכתחילה. כשל אחר כשל: של הטיפול בבית הספר ושל הטיפול של רשויות הרווחה. כל הכשלים האלה, אין צל של ספק שיגרמו לנזק נפשי שילווה את הילדה הזאת עוד שנים רבות. גם בסיפורים הרבים שמגוללים נפגעות ונפגעי תקיפה מינית עולה מוטיב חוזר שלפיו בזמן אמת ניסו לאותת על הפגיעה ואף להושיט יד לעזרה, לאיש או לאשת אמון מבוגר שבסביבתם, אך היד המושטת נדחתה בשל חוסר ידע מתאים, היעדר יכולת לפרש את אותות המצוקה, חשש להתערב או קושי בהכלת הסיפור שעמד להיחשף. כך, פעמים רבות הניצול והפגיעה שיכלו להיגדע נמשכים, ומהילדים הנפגעים נמנעים טיפול וסיוע מתאים. לדאבוננו, הפגיעה המינית היא רק תחילת המסע של הקורבן, והוא יצטרך להתמודד ולנסות להשתקם אל מול מעגלי האשמה והבושה של האירועים. כל המחירים הרבים, החברתיים, על חשיפת הסוד, כל אלה משתקים ולעיתים אף מביאים את הקורבן לחזרה מהתלונה ולהתמודדות נפשית מורכבת ואף לניסיונות אובדניים. דרכנו כחברה עוד ארוכה על מנת לטפל במקרים אלו ברגישות הראויה. התמקצעות גורמי החינוך, הרווחה והתקשורת, גורמי אכיפת החוק והמשפט חייבת להתבצע ומייד. אני מברכת את איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי התקיפה המינית על הצפת הנושא בסדר-היום הציבורי וגם על פנייתם רק אתמול למבקר המדינה בבקשה לעריכת ביקורת בנושא טיפול הרשויות בתלונות מצד התלמידים במערכת החינוך. מערכת החינוך חייבת להידרש לכך. בקרב זרועות גורמי אכיפת החוק כיום המצב הוא שאף לא אחד מהם הגדיר הכשרה ראויה – לא שוטרים, לא פרקליטים ולא שופטים. מעת לעת יש הכשרות בהיקפים שונים ברמה מקצועית שונה אך על פי רוב אין דרישה מערכתית שההשתתפות בהן תהיה בגדר חובה. ברוב המקומות אף לא הוגדרו סף של ניסיון או גיל כתנאי לעיסוק בתחום. המשמעות היא שיש לא מעט תיקי עבירות מין המנוהלים על ידי אנשים אשר לא עברו הסמכה מקצועית בתחום ושמיומנותם לחקור ולנהל את התיק או לשבת בדין לוקה בחסר בהקשר הזה; שהרי לא תיק שוד כתיק פגיעה מינית. אני קוראת להכשרות חובה בתחום הטראומה המינית כתנאי להתחיל לעסוק בתיקי עבירות מין. כעת אני חוזרת לטיפול במקרה של החשד על רקע לאומני שאופף אותנו. למקרים כגון אלה חשיבות ציבורית רחבה ועמוקה במיוחד. המקרה האחרון העלה את מפלס הכעס הציבורי למקומות גבוהים במיוחד, ונדמה שיהיה נכון לומר כי בעתיד הדבר הזה עשוי להביא אף לתוצאות קשות בהרבה. לכך עשויות להיות השלכות מדיניות שונות, ונדמה שאין צורך להרחיב בנושא. איננו נמצאים כאן כמעין ועדת חקירה פרלמנטרית שתפקידה לבחון את הכשלים הקונקרטיים, הדקים; אנו מחפשים את התמונה הכללית הרחבה, ובעצם מה אנחנו כמחוקקי ישראל יכולים לעשות כדי להבטיח שמחדלים כאלה לא ישובו ויתרחשו בעתיד במקרים דומים. חבריי חברי הכנסת, אני עומדת כאן היום ומציעה הצעה שאיננה פוליטית כי אם עניינית ומקצועית, הצעה שלעניות דעתי צריכה לקבל את תמיכת כל חברי הבית, בין בימין, בין בשמאל, בין יהודים, בין ערבים. כידוע לכול, תיקים רגישים צריכים להיות מטופלים בידי גורמי המקצוע המוסמכים הראויים ביותר, קל וחומר שהתיקים הרגישים ביותר צריכים להיות מטופלים בידי גורמי מקצוע במעמד גבוה או לפחות להיות מלווים על ידם. הצעתי פשוטה: תיקים שיש בהם כדי להשפיע גם השפעה ציבורית רחבה ומדינית, ממש כמו זה האחרון, ראוי שיטופלו בליווי אישי של בכירי המערכת המשפטית. בתוך עמי אני חיה, ומודעת לעובדה שלא פרקליט המדינה ולא הפרקליט הצבאי, ואולי גם לא המחוזי ובכירים אחרים במערכת המשפטית, יכולים ללוות כל מקרה ומקרה, אולם ניתן למנות באופן נקודתי וללוות – וכל מקרה לגופו, כמו המקרה האחרון בבנימין – מה שיאפשר הימנעות ממצבים משפטיים מביכים כמו אלה שראינו לאחרונה. מצופה כי הליווי האישי של בכירים במערכת יביא להגברת הסיכויים של העמדת העבריינים האמיתיים לדין ומיצוי הדין עימם. חבריי חברי הכנסת, אלה עמדות מקצועיות אשר יש בהן כדי לשפר את המצב הקיים ולשנותו מן היסוד. לגבי הילדה מבנימין, איננו יודעים מאיזה רקע הגיע הפוגע שלה והאם אכן מעורב רקע לאומי. כואבת לי הידיעה שכעת הקורבן מסתגרת בביתה ומתמודדת עם הכאב העצום והאנס מסתובב בחוץ, עדיין חופשי. שמה יישאר חסוי, וכאבה הפיזי והנפשי יישאר שלה ושל משפחתה בלבד. אני מקווה ומתפללת שהיא תקבל את מרב הסיוע, הכלים והחום כדי להשתקם ולבנות חיים בריאים ויפים ולגדול להיות נערה ואישה שמחה. כינסנו את הדיון במליאה כיוון שחקירת המקרה לא התנהלה בצורה מיטבית, וזאת בלשון עדינה. עלינו ללמוד ממחדלי החקירה. בואו לא נחזור על טעויות העבר, כדי שילדות, נשים ונערות יסתובבו בבטחה ברחבי ישראל, וכדי לשמור על חוסן לאומי ועמידה איתנה לשיקומן של הנערות; ולזכרן של ליפז ואורי. יהי זכרן ברוך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת קטי (קטרין) שטרית. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי. אחריו, אחרון הדוברים בהצעה יהיה חבר הכנסת מרדכי יוגב. בשם שר הביטחון ישיב השר צחי הנגבי. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, פרשת האונס בבנימין, פרשה שזעזעה את כולנו, זעזעה מדינה שלמה, היא פרשה שכל מי שנגע בה או היה שייך לה כשל. מערכות שלמות – מערכת אחרי מערכת כשלה. זה מתחיל מהפרקליטות, משטרת ישראל, הרשות המקומית, שירותי הרווחה ברשות המקומית, מערכת החינוך באותה רשות מקומית, המשפחה הקרובה שלה – כולם. התקשורת – חטטנות בצורה פוגעת. הכי אירוני ששמעתי מנחה של אחת התוכניות שאומרת שצריך להגן על הילדה ולא לפרט, ומייד כשהיא גמרה את דברי התוכחה היא העלתה מרואיין וראיינה אותו בצורה הכי חושפנית. מדובר בילדה קטנה, ילדה רכה בת שבע. אותה ילדה, שסוחבת היום ותסחוב את הצלקת הזאת כל ימי חייה, תתמודד עם המטען הכבד הזה. מי שמטפל בסוגיות האלה יודע שנפגע עבירה שחש – וכל שכן יודע – שאין מי שייתן לו סעד, או שכל הגורמים שהיו אמורים להגן עליו או לתת לו את הסעד, את הגב ואת המענה ברגע הנכון כשלו, סוחב על גבו מטען רגשי כפול ומכופל, טרגדיה על טרגדיה. חלק גדול מהשיקום של נפגע העבירה, חלק מהחזרתו למסלול שלו זה שהוא ידע שברגע האמת היה לו על מי להישען. מדינה שלמה כשלה על גבה של ילדה קטנה. כל העולם יודע. באמת, אני גם מעריך את זה שאמרו רק: פרשת האונס בבנימין, אבל דאגו לומר שזה יישוב מהמגזר החרדי. תעשה אחד ועוד אחד פחות שתיים ויוצאת לך בדיוק התוצאה. אני אומר לכם, בנימה אישית – אין לי ידיעה: אני חרד, אני כמעט בטוח שהילדה הזאת לא מטופלת כדבעי. אני כמעט בטוח, מאחר שאני יודע במה מדובר. מאחר שאני יודע – לא רק בגלל שלרשות המקומית הספציפית הזאת אין את הכלים; גם המדינה לא דאגה להקנות. אם אני אקח את מערכת הטיפול הרגשי הפסיכולוגי בחינוך החרדי – זה לא קיים. השירות הפסיכולוגי הרגיל, שנקרא שפ"י, קורס ממעמסה ובקושי מקיים את המטלות שלו בחינוך הכללי. אני מדבר איתכם כיושב-ראש ועדת החינוך. אנחנו היום נאבקים על דבר קטן – השוואת גני הילדים בחינוך המיוחד במוכש"ר לעומת החינוך הכללי. החוק אוסר להפלות, והוא מופלה. אין את הכלים. מי מטפל במשפחה הזאת? מי מלווה את המשפחה הזאת? הרי המציאות של הילדה הזאת הוכיחה שגם תחנת המשטרה – גם הקצין, גם החוקר – כולם לא יודעים מה זה נפגע עבירה מינית. פתאום לא יודעים שחוקרת ילדים, אך ורק היא יכולה לחקור ילדה. ראינו שהכול כשל, כל המערכות כשלו. אני הייתי מצפה שאחרי רעידת אדמה כזאת מייד משרד החינוך – לא יעשה איזה מיזם כזה או אחר אלא יחייב תוכנית של מוגנות. אנחנו משגעים את מערכת החינוך: תנו לנו שעה, חינוך פיננסי – אני לא מזלזל בכלום, לא מזלזל בשום תוכנית, חינוך פיננסי, שעת מחנך. מעמיסים עליו את כל התסכולים של כל החברה הישראלית באותה שעת "גב הגמל", כמו שאני קורא לה. זורקים לאותו סל את כל התסכולים של כל החברה הישראלית. << קריאה >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << קריאה >> יש הוראת חוזר מנכ"ל שלא נאכפת. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> תודה. תוכנית מוגנות – כן, בחברה החרדית, כן, במערכת החינוך החרדי. אם מישהו לא מפנים במדינת ישראל, מראש הממשלה דרך האוצר, שילדים הם ילדים ולא משנה איפה ההורים שלהם החליטו לחנך אותם, אז הקטלוג הזה של מערכות חינוך כאלה ואחרות – יש דברים בסיסיים שצריך לקבוע אותם בליבה של השירות שאזרח צריך לקבל במדינת ישראל. רבותיי, ערוותנו – סליחה על הביטוי המושאל – נחשפה במלוא כיעורה בטרגדיה הזאת של הילדה בת השבע. בסדר, החליטו בחדשות לרדת מזה, שחררו את החשוד, עולם כמנהגו נוהג, נכנסנו לשגרה; הילדה בת השבע – הכול על הגב שלה. אני לא ראיתי, לא רואה, שמישהו הולך לשנות, שמישהו חושב לשנות. אני לא צריך להישען על גופים פילנתרופיים שיכניסו לתוך מערכת החינוך תוכנית מוגנות כאן או שם או במערכת כזו או אחרת. רבותיי, זה לא עניין של כסף, זה עניין של קיבעון של מערכת. הגיע הזמן – בתוך מערכת החינוך אנחנו מוסיפים נדבך על נדבך ולא מוציאים דברים שכבר לא רלוונטיים. יש הרבה כסף במערכת החינוך, יש הרבה כסף במשרד החינוך. צריך לנער את השטיח. ואני אומר, מנצל את הבמה הזו – האתגר הבא של שר החינוך הבא שייבחר ויתמנה אחרי הבחירות זה להביא מודל חדש של מערכת חינוך חדשה למדינת ישראל. די, מספיק, 70 שנה מאותו דבר. 70 שנה אנחנו מקבלים מאותו דבר. כמו שאתה ואני והוריי התחנכנו – הילדים שלנו היום מקבלים אותו דבר, בשינויים מינוריים כאלה ואחרים. ושמענו על רפורמות – אני קיבלתי כבר ורטיגו מרוב המהפכות שקורות. רפורמות על רפורמות על רפורמות. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> בוועדת החינוך האחרונה אמרתי – ועדת דברת, עוז לתמורה, כל דבר כזה זה לפחות 2 מיליון שקלים – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> נכון. ואנחנו מקבלים את אותו דבר. עכשיו, לקחתי את הזווית של מערכת החינוך. שירותי הרווחה: יש תחושה שיש את המסלול הכללי, וכל מי שלא בכללי – עושים טובה. מה לעשות, כרגע, כפי שידוע לי, לא שונה המצב, והאזרחים החרדים נושאים תעודת זהות כחולה. נכון, חבר הכנסת טסלר? פינדרוס? אני יש לי כחולה. אתם, מה יש לכם? צהוב עוד לא יצא. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> תלוי את מי אתה שואל. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז אני אומר, רבותיי, זה יכול לקרות בכל מקום. משטרת ישראל והפרקליטות הוכיחו לנו שזה יכול לקרות בכל רגע, בכל שעה, לכל אחד, לכל הורה, לכל ילדה. בסבירות גבוהה אלה אותן אוכלוסיות שמודרות מהשירותים שמדינת ישראל מקנה. זה מוצר מדף לרשויות כאלה ואחרות, וכאלה ואחרות לא נהנות ממנו. זה יכול לקרות בכל רגע. ואני מודה לחבר הכנסת קרעי, שיזמה את הדיון הזה. זו זעקה שצריכה להישמע. אוי לנו אם לא יהיה דיון מיוחד על הסיפור של הילדה. ואסור שזה ירד מהכותרות. ואני קורא לך, חבר הכנסת קרעי, להמשיך לבדוק. אל תסמוך. גם אם נקבל תשובה. אני סומך על תשובה של השר, אבל עדיין, לך תבדוק, תיכנס לאותה רשות, תבדוק מה הילדה הזו עוברת, מה המשפחה שלה עוברת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מרדכי יוגב, אחרון הדוברים במסגרת ההצעות לסדר-היום. << דובר >> מרדכי יוגב (איחוד מפלגות הימין): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר צחי הנגבי, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, האירוע הקשה והמזעזע, אונס של ילדה בת שבע במרחבי בנימין – אני חושב שהביטוי הראשון שצריך לומר: שיחשוב כל אחד כאילו זו הבת שלו. משם להתחיל. אירוע כה קשה, ועוברים חודשים עד שבכלל הוא נחשף, אם לרמות שצריכות לטפל בו, אם לציבור, ולכאורה אין איש שם לב. ואני מודה לחברי חבר הכנסת קרעי שהעלה אותו כאן לדיון. כמו פרשת עגלה ערופה: נמצאה הגופה, לא נודע מי הכהו. בכנסת הקודמת קודמת עסקנו פה בניסיונות להחמיר עם כל המקרים האלו של אונס, פגיעה, תקיפה – לראות בהם קרובים יותר לרצח מאשר קרובים לשוד או לגזל, על כל המשתמע. והזקנים אז צריכים לקחת אחריות ולהביא עגלה ערופה. אני רואה את עצמי כצעיר, אבל הזקנים של עם ישראל – יכולים להיות רבנים במגזר אחד – אלה חברי הכנסת: שליחי הציבור והממשלה. לקחת את האחריות. ולכן אני מודה לך על הדיון. כאן באמת הייתה תקופה ארוכה של כלום. ויש פה כמה צדדים לטיפול, אדוני היושב-ראש. צד אחד, התאמנו בו בכנסות קודמות – וצריך לציין פה את חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין ממרצ, שיחד הגשנו שני חוקים שהיו צריכים לטפל בכך שתהיה הכשרה אבחונית לכל עובד הוראה, מורֶה או מורה, לכל עובד סוציאלי, לרופאים, לפסיכולוגים, גם לחוקרים שעוסקים בתחום וגם לשופטים שעוסקים בתחום. מייד אני אגע בו; והצד השני הוא הצד של החקירה והמערכת המשטרתית, הפרקליטית והאחרת. אני אחזור לצד הראשון, של האבחון. אם הייתה יודעת המורה, זה בעיקר – והזכיר פה חברי חבר הכנסת מרגי שזה בכל החברות: החרדית, הערבית, החילונית, הכללית, כולם – אם היא הייתה יודעת לאבחן את התלמידה. אירע האירוע, לא משנה, נאמר פה לא לדבר על החקירה, הוא אירע ביום מסוים וכעבור יומיים-שלושה הילדה חזרה לכיתה – עסקנו פה בכנסת הקודמת-קודמת-קודמת, בוועדה לזכויות הילד, באבחונים שהביאה לנו המועצה לשלום הילד – אם הייתה יודעת לאבחן שהריכוז אבד לה, שהמבט הישיר אבד לה, את הבכי, ההקאות, הסימפטומים האחרים, רשימה ארוכה שהביאו לנו מהמועצה לשלום הילד, פק"ל שלא קשה ללמוד אותו, היא הייתה יכולה לאבחן. היא לא אשת הטיפול, היא יכולה מקסימום לקרוא לילדה, לדווח להוריה, אבל היא מחויבת בדיווח לעובדת הסוציאלית, והעובדת הסוציאלית כבר מחויבת, אם היא חושבת שהיה פה משהו רע, בדיווח למשטרה. ובמשטרה – ומפה אני עובר לדבר השני – כאשר מדובר באירוע כל כך קשה, שצריך להזדעזע ממנו, לא עוברים עליו לסדר-היום. מניסיוני הרב דווקא בצבא אני זוכר: זריקות אבנים – עניינו של הצבא. מרגע שזה בקבוק תבערה – עניינו של השב"כ. אונס כזה, במקום שבו יש שליטה גם של גורמי המערכת הצבאית ובוודאי מרחב ש"י, מחוז ש"י – הוא איננו עניין רק לתחנה המקומית, וכבר הזכירו את זה קודמיי; הוא עניין של שילוב – וזה קרה רק לפני כחודש – של ימ"ר ש"י, שהיא יחידה מצוינת, של שירות הביטחון הכללי, שאולי ייתן את שלו. ואולי לא זה הכיוון, אז שהמשטרה תפעיל חקירת עומק, עם חוקרים יותר משמעותיים, עם כלים יותר משמעותיים, עם טכנולוגיה ועם דברים אחרים, כדי שלא יהיה מצב ש"לא נודע מי הכהו". ולא נשארים בתחומי החקירה במילוי טפסים של תחנה מקומית ועם השארת הילדה ומשפחתה וכל המציאות כמציאות שאין לה תשובה, כאילו אין מדינה ואין כלים. אז המקרה המזעזע הזה, נכון לשעה הזו עוד לא קיבל את התשובה ההולמת ברמה המקומית, ולכן עלינו, חברי הכנסת ושרי הממשלה, גם לדאוג שמחד הילדה תטופל כראוי – ואני מקווה שזה כן כך – ברשויות הבריאות והרווחה, וגם לדאוג שהמשטרה ויתר גורמי החקירה יפעילו את כל משאביהם כדי שנדע שאין כאן אנס שמסתובב חופשי ושעלול לפגוע בעוד ילדות. זו אחריותנו, ולכן אני מצטרף לאמירתך, ואני פונה גם לשר, בעניין ועדת חקירה וועדת בדיקה. אבל אני גם מציע – זו אחריותנו כחברי כנסת, ויושב פה יושב-ראש ועדה זמנית אחת, חברי חבר הכנסת יעקב מרגי: אני מציע, ונוכל פה לקבל החלטה – ואין הרבה ועדות כרגע – שכדי שהנושא לא ירד מסדר-היום בהודעת השר ונמשיך למלא את אחריותנו במעקב, נחליט על העברת הנושא או לוועדת חינוך מחד, אין ועדות סטטוטוריות אחרות, או לוועדת חוץ וביטחון. את זה המציע צריך להציע, ואנחנו נצביע איתך, כדי שיהיו לנו כלים. אני מניח שלא יתקיים פה דיון עד אחרי סוכות בנושא, אבל יהיו לנו עוד כלים להמשיך בדרך זו או אחרת את המעקב שלנו, את האכפתיות שלנו, את האחריות שלנו לדעת שהנושא מטופל כראוי, וכל זה כדי שבסוף יביאו את האנס על עונשו ויטפלו בילדה כפי שצריך, ובזה נסייע כחברי כנסת לאחריות המוטלת עלינו להציל חיים ולמנוע מקרים כאלה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. אני מתכבד להזמין את השר צחי הנגבי להשיב בשם שר הביטחון. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, חשבתי שאחרי 31 שנה שחלפו מאז שנבחרתי לכנסת כבר לא תזדמנה לי חוויות חדשות, אבל לדבר באולם המליאה באודיטוריום עוד לא זכיתי. << קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה טוב, זה קרוב לחדרים שלנו. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: << דובר_המשך >> גם מבחינת האקוסטיקה והקרבה זה נראה מאוד מאוד אינטימי, ונשקול, אדוני היושב-ראש, אולי לעשות את זה דרך קבע. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני ציינתי, אדוני השר, בישיבה הקודמת, שאני אדבר עם המנכ"ל שימשיך את השיפוצים במליאה, כי לראות את חברי הכנסת יושבים ביחד ללא הבדל קואליציה, אופוזיציה, סיעות, זה מרענן. לעומת נושא הדיון שלנו, זה דווקא מחזה מרענן. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: << דובר_המשך >> רק חסר פה הכפתור הזה שמעלה ומוריד את המיקרופון, אז אני צריך לגחון קצת. אבל גם הנושא שנדון היום הוא נושא שבאמת לא עלה בעבר. לא זכור לי שעלה בעבר לדיון, בעיצומה של חקירת משטרה, שהכנסת מרגישה צורך לקיים דיון תוך כדי הדברים. זה מעיד באמת על ההקשרים וההיבטים החריגים והכואבים והמסעירים, וחברי הכנסת שהעלו את הנושא לסדר-היום האריכו בהם ופירטו אותם באמת באופן חד ובהיר. ובאמת, אדוני היושב-ראש, גם בתקופת כהונתי כשר המשפטים וגם בתקופת כהונתי כשר לביטחון הפנים, המדיניות של הכנסת הייתה שבתקופת קיומן של חקירות אין זה ראוי שנושאים מן הסוג הזה יידונו במליאה, ושגם אם יש ביקורת כזו או אחרת שומרים אותה עד למועד שבו מסתיים ההליך – לפחות ההליך של הכרעה בתביעה הכללית. בהחלט אפשר להבין מדוע התחושות, כפי שביטאו חברי הכנסת קרעי ושטרית ואזולאי ויוגב, הן כאלה שבאופן מאוד חריג – ואני מניח לא תקדימי – דיון כזה מתנהל בד בבד עם העובדה שהרבה מאוד חוקרים של מחוז ש"י, אבל לא רק של מחוז ש"י, עסוקים בצורה מאוד אינטנסיבית ומאוד מקצועית, כך אנחנו מקווים – ובעיקר אנחנו מייחלים שגם אפקטיבית – כדי להביא לכך שהמקרה הזה לא יסתיים ללא שתמוצה מלוא חומרת הדין עם מי שבסופו של דבר המערכות האמונות על כך יגיעו למסקנה שאכן הוא האחראי לפשע הנתעב. לכנסת כמובן יש מעמד משל עצמה, והיא זכאית לקרוא לממשלה בכל רגע ובכל מועד לקום ולעשות מעשה. אני מבין שזו הבקשה של המציעים. אני אעביר את המסר הזה לשר הביטחון, שמופקד על הפרקליטות הצבאית, לשר לביטחון הפנים, שמופקד על המשטרה, ולשר המשפטים, שמופקד על מערכות אכיפת החוק האחרות. לכנסת כמובן יש את היכולת לשמר את הנושא הזה כנושא חי בהעברתו לאחת מן הוועדות. אכן, חבר הכנסת יוגב היטיב לתאר את המצוקה שקיימת היום בכל מה שנוגע לוועדות אבל אפשר להחליט להביא את הדברים לוועדה, להחליט על קיום דיון נוסף בהמשך הדרך במליאה, או להסתפק בתשובת השר. ההחלטה בידי הכנסת, אני לא מביע עמדה בעניין הזה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר צחי הנגבי על תשובתו. אנחנו קיבלנו כמה חברי כנסת שמבקשים עמדה נוספת. חברת הכנסת עומר ינקלביץ', בבקשה, גברתי, מן המיקרופון באולם. אחריה – חבר הכנסת יצחק פינדרוס. << דובר >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר >> תודה. אני רואה חשיבות רבה בכך שהנושא הכאוב הזה עלה כאן לדיון בכנסת. המקרה הנורא של הילדה בת השבע הוא קריאת השכמה בעבור כולנו. לא מדובר כאן בכשל נקודתי, אלא בכשל רוחבי בנושא הטיפול בפגיעות בילדים. לפני כמה ימים ערכתי כנס מקצועי בנושא מוגנות בקהילה, בדגש על החברות הפריפריאליות, בהשתתפות מומחים ואנשי מקצוע. היו שם נציגי משרדי ממשלה: חינוך, רווחה, משטרה, פרקליטות וגורמים טיפוליים. המסקנות היו קשות ביותר, והן מחייבות טיפול נמרץ בתחום. זה לא הזמן לפרוס את המסקנות, אבל אני כן מבקשת להעלות שניים-שלושה דברים שעלו. הדבר הבסיסי הוא העובדה שלא בכל מוסדות החינוך מתקיימות סדנאות מוגנות, למרות חוזר מנכ"ל משרד החינוך שמחייב את זה. פניתי לשר החינוך ולמנכ"ל משרד החינוך בבקשה לאכוף זאת. מעבר לכך, הסטודנטים שלומדים הוראה, הסטודנטים לחינוך, לא עוברים הכשרה בנושא מוגנות וגם לא בנושא חובת דיווח. עזרה ראשונה – כן, אבל מוגנות – לא. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – מערכת חינוך – – – << דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז באמת ביקשתי מהשר פרץ לפעול, ביושבו כיו"ר המל"ג. בשנה האחרונה היו כ-5,200 תלונות ילדים בנושא אבל מוקדי החירום והטיפול אינם מונגשים וגם לא מותאמים. פניתי למנכ"ל משרד הרווחה בבקשה להביא פתרונות לנושא הזה. יש בישראל בסך הכול חמישה חדרים אקוטיים שמיועדים לטיפול בנפגעי תקיפות, וגם בהם אין מענה לאוכלוסיות מיוחדות שצריכות מענה מותאם. וגם בהם, דרך אגב, יש עומס של 500%. גם במרכזי הטיפול של משרד הרווחה, מה שנקרא בתי לין, גם שם אין מענה מותאם לאוכלוסיות פריפריאליות. כשאני אומרת אוכלוסיות פריפריאליות, חשוב לומר, אני מדברת על עולים, על חרדים, על ערבים. האוכלוסיות הללו זקוקות להתאמות, למישהו שידבר בשפה שלהן, תרתי משמע. אני חושבת שהנושא הזה הוא באמת פיקוח נפש של ממש וחייבים לעשות שינוי. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת עומר ינקלביץ'. חבר הכנסת יצחק פינדרוס. אני מזכיר, דקה מן הצד. << דובר >> יצחק זאב פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> תודה. ביקשתי לפני שהשר השיב, אבל השר בעצם הרים לי להנחתה בהצעה. אני חושב שלא הובן פה מספיק, לממשלה לפחות, על מה מדובר. לא מדברים על החקירה של הילדה. זה לא רלוונטי. אנחנו מדברים על בעיה אמיתית שקורית, ומרגי היטיב להגדיר את זה. היא קשורה לפחות לשלושה-ארבעה משרדים. היא לא קשורה רק למשטרה; היא לא קשורה רק לצבא; היא לא קשורה רק למשרד החינוך; היא לא קשורה למשרד הרווחה; היא נופלת בין כל המשרדים האלה. בדיוק שם היא נופלת. אני עזבתי את תפקידי כראש העיר ביתר – אדוני היושב-ראש, לידיעתך: כשמחלקת הרווחה אצלי דיווחה למשטרה על פגיעה בתוך המשפחה, שנה וחצי הייתי מרים טלפון פעם בשבוע למפקד המרחב לשאול מה קרה עם זה. אחרי שנה וחצי עזבתי את תפקידי ועוד לא קרה כלום. בירושלים היו פגיעות מיניות בעשרות ילדים, ובמשטרת ישראל דיברו תשעה חודשים גם על המילים הגבוהות האלה שאנחנו מכירים היום: זיהומי חקירה, לא זיהומי חקירה; עד שלא אני עירבתי תקשורת, כממלא מקום ראש עיר, לא קרה כלום. אחרי עירוב התקשורת זה לקח 24 שעות במקום תשעה חודשים. את הנושא הזה חייבים להעביר לוועדה. הוועדה הזו היא ועדת הפנים או ועדת הרווחה או ועדת החינוך, כי זה קשור לכולן. בנסיבות העניין, אולי ועדת החינוך. להביא את כל הגורמים, ולהתמודד עם מערכת הרווחה, שלא נותנת גיבוי למשטרה בחקירות. המשטרה לא יכולה לחקור לבד, מערכת המשטרה לא יודעת להתמודד עם זה. מערכת החינוך – יש בציבור החרדי מערכות איך ללמד מוגנות. יש היום תו"ל איך לעשות את זה. צריך פשוט לעשות את זה ולהתמודד עם הדבר הזה. תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא רק חרדים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. << דובר >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שהנושא הזה חשוב מאוד. כולנו כמובן מודעים לכך שהחוויה שעברה הילדה היא חוויה שצריכה לזעזע את כולנו, אבל האמת היא שהקשבתי לדיון של חבריי חברי הכנסת ולא שמעתי מילה אחת על העובדה שנעצר כאן בחור פלסטיני במשך כמעט חודשיים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כמעט חודשיים, ולא עולה השאלה: איך זה קורה? איך זה קורה? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> דיברתי על זה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> האם כל כך קל לעצור תושבים במשך כחודשיים ובסוף הוא משתחרר כשגם אין כל כך שינוי משמעותי בהיקף הראיות שהיו? זאת אומרת שמלכתחילה כנראה הוא לא היה אמור להיות שם. אני רואה כאן קושי מאוד מהותי, שלדעתי היה מחייב אפילו הקמת ועדת חקירה שתבדוק מה קרה כאן. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מניח שאתם יודעים שהיום הייתה גם פעולה של תג מחיר ביישוב שלו. הושחת הרכב, נכתבו איומים על הקירות ליד הבית, וגם זה נושא שמשרד הביטחון צריך להיכנס לתמונה ולהתערב. זה סיפור שנחשף בתקשורת ואנחנו ליווינו אותו. אני תוהה כמה סיפורים יש עוד במחשכים שם, ואולי אנשים חפים מפשע שילמו מחיר מאוד יקר נוכח הזלזול הזה בחירות של האנשים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> או שלהפך, או שלהפך – הוא שוחרר בגלל התקשורת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא שוחרר, אבל הוא שוחרר לא בגלל – – – החקירה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, אנחנו, כפי שאמרו – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה מאמין שבאמת הוא שוחרר בגלל התקשורת? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מישהו אחר – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כפי שאמרתי בתחילת הדיון, וכפי שאמר גם השר ואמרו גם חלק מהדוברים, אנחנו לא יודעים מהם פרטי החקירה, וודאי לא יכולים להגיע למסקנה מי אשם ומי לא. כולנו רק תקווה שהאשם, האנס האמיתי, ייתפס, יועמד לדין וישלם את המחיר הראוי לו, במירכאות, שהוא ראוי לו. חברי הכנסת, פרוצדורלית, כפי שהשר אמר, הוא משאיר את ההחלטה בידי המציעים ובידי ההצבעה במליאה. האם אנחנו מעוניינים בהמשך דיון בוועדה או בהסתפקות בדברי השר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בוועדה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בוועדה. אין לנו פה הרבה אופציות, מכיוון שכספים וחוץ וביטחון לא רלוונטיות, כך שאנחנו יכולים לחשוב על ועדת חינוך כוועדה שתרכז את הטיפול בהמשך. אם כן, נקיים הצבעה ידנית, מי שמרים יד בעד – הוא בעד דיון בוועדה, מי שנגד – להסיר מסדר-היום, קרי להסתפק בדברי השר. מי בעד? תודה. האם יש מתנגדים או נמנעים? אין. הצבעה בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אז אנחנו העברנו את הנושא לוועדה – מטבע הדברים, ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. עד כאן בנושא הזה. << נושא >> חילופי גברי בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מזמין את חברת הכנסת אוסנת הילה מארק למסור לנו הודעה בשם יושב-ראש הוועדה המסדרת. << דובר >> אוסנת הילה מארק (בשם הוועדה המסדרת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבדת להודיע על חילופי אישים בוועדה: מטעם סיעת איחוד מפלגות הימין, בוועדת הכספים הזמנית, במקום חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שהתמנה לשר, יכהן חבר הכנסת אופיר סופר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עד כאן ההודעה. אין צורך בהצבעה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, י"ב בתמוז תשע"ט, 15 ביולי 2019, בשעה 12:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:51. << סיום >>