דברי הכנסת

דברי הכנסת יג / מושב שלישי / ישיבה רמ"ו / כ'–כ"ב בטבת התשפ"ה / 20–22 בינואר 2025 / 13 חוברת י"ג ישיבה רמ"ו הישיבה המאתיים-וארבעים-ושש של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, כ' בטבת התשפ"ה (20 בינואר 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 הצעות סיעות יש עתיד ורע"מ, חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול על הרוב העובד והמשרת; 8 2. מריחת זמן בחקיקת חוק גיוס שוויוני, תוך התעלמות מהימשכות המלחמה, הצורך הציבורי ומוכנות הצבא לגיוס חרדים כבר עכשיו; 8 3. כישלון הממשלה בטיפול ביוקר המחיה 8 משה טור פז (יש עתיד): 8 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 11 שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: 13 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 17 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 19 מירב בן ארי (יש עתיד): 22 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 26 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 27 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 28 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 28 גלעד קריב (העבודה): 29 גלעד קריב (העבודה): 31 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 31 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 47 הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–2024 49 אליהו רביבו (הליכוד): 50 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 51 מירב בן ארי (יש עתיד): 52 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 55 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 56 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 58 נאור שירי (יש עתיד): 59 מיקי לוי (יש עתיד): 64 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 65 עודד פורר (ישראל ביתנו): 66 נעמה לזימי (העבודה): 67 גלעד קריב (העבודה): 68 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 69 סימון דוידסון (יש עתיד): 70 רון כץ (יש עתיד): 71 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 72 דבי ביטון (יש עתיד): 73 מאיר כהן (יש עתיד): 74 משה טור פז (יש עתיד): 77 מירב כהן (יש עתיד): 78 עידן רול: 79 אושר שקלים (הליכוד): 80 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 83 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 84 טלי גוטליב (הליכוד): 88 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 92 אריאל קלנר (הליכוד): 93 ירון לוי (יש עתיד): 98 יסמין פרידמן (יש עתיד): 100 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 101 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 103 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 103 הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–2024 104 שלי טל מירון (יש עתיד): 104 אפרת רייטן מרום (העבודה): 105 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 108 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 110 עמית הלוי (הליכוד): 112 השר במשרד החינוך חיים ביטון: 113 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 256) (הטבות מכוח הסכם לפי סעיף 9 לחוק לטובת מי שאינו תושב), התשפ"ה–2025 118 שר העבודה יואב בן צור: 118 מאיר כהן (יש עתיד): 121 נאור שירי (יש עתיד): 122 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 124 רון כץ (יש עתיד): 125 גלעד קריב (העבודה): 127 מירב בן ארי (יש עתיד): 128 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 132 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 136 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 138 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 144 שלי טל מירון (יש עתיד): 146 דבי ביטון (יש עתיד): 146 מיקי לוי (יש עתיד): 147 משה טור פז (יש עתיד): 148 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 149 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 151 מירב כהן (יש עתיד): 151 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 152 טלי גוטליב (הליכוד): 163 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 164 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 165 יסמין פרידמן (יש עתיד): 166 סימון דוידסון (יש עתיד): 166 הצעת חוק הגז הפחמימני המעובה (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025 168 שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה): 168 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 171 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 171 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 253 והוראות שעה), התשפ"ה–2025 171 טלי גוטליב (הליכוד) בשם ועדת העבודה והרווחה : 171 ינון אזולאי (ש"ס): 175 הודעת ועדת הכנסת 177 אריאל קלנר (בשם ועדת הכנסת): 177 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, כ' בטבת התשפ"ה, 20 בינואר 2025, היום ה-472 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-94 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם נמצאות כאן לנגד עינינו, עודם בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר מאוד למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת החוק פ/5363/25 וכלה בהצעת חוק פ/5402/25: הצעת חוק הרשות הלאומית לרפואה משפטית, התשפ"ה–2025; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – הרחבת שיקול הדעת של הוועדה המוניטרית), התשפ"ה–2025; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיתר בנייה למעלית לנגישות), התשפ"ה–2025; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – קביעת חלופת הגשת דוח חצי-שנתי לתאגיד קטן), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – מתן שיקול דעת לחברה מנהלת בהשתתפות ובהצבעה באספה של חברה דואלית), התשפ"ה–2025; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת דמי תיווך), התשפ"ה–2025; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – הורדת סף המעבר בבחינת ההתמחות של מועד דצמבר 2024), התשפ"ה–2025; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על תגמול מילואים ונקודות זיכוי מס למשרת מילואים פעיל), התשפ"ה–2025; הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל (תיקון – הבטחת תקצוב הנגב), התשפ"ה–2025; הצעת חוק לחיזוק ריבונותה ועצמאותה של מערכת הבריאות הישראלית ביחס לתקנות ארגון הבריאות העולמי, התשפ"ה–2025; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – בחירת נשיא בית המשפט העליון בידי הכנסת); הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – פעילות ייצורית הכוללת אריזה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית תשלום בכרטיס אשראי בסכום רכישה מזערי), התשפ"ה–2025; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת מעשה סדום ושינוי מושגי בעבירות בעילה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – טעינת רכב חשמלי באמצעות יישומון תשלום אחוד), התשפ"ה–2025; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – ביטול גיל פרישת חובה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק סיוע למשפחות נרצחי מאורעות 7 באוקטובר, התשפ"ה–2025; הצעת חוק להגבלת השיווק של גז קצפות לצרכן, התשפ"ה–2025; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאויות לבני משפחה נוספים), התשפ"ה–2025; הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – שידור נתוני מכר למאגר), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מסירת מידע על עמלות וריביות בשל פירעון מוקדם של הלוואה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון – מניעת יצוא ושיווק ביטחוני בשל הטלת אמברגו נשק על ישראל), תשפ"ה–2025; הצעת חוק קיום תפילה ומצוות דת בידי אסירים ועצירים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק האזנת סתר (תיקון – האזנת סתר באמצעות כלים טכנולוגיים), התשפ"ה–2025; הצעת חוק העברת הודעת פטירה, התשפ"ה–2025; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – שינוי שם משפחה של קורבנות עבירת רצח שבוצעה על ידי בני משפחתם), התשפ"ה–2025; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – דרך מינוי מועצת תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ה–2025; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי מילואים), התשפ"ה–2025; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג מגדרי הולם למשרות ניהול כללי במשרדי הממשלה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הודעה בגין חשש לחיי אדם מצד המגיש בקשה להחזיק בכלי ירייה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הפרדת רשויות); הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת מקרקעין לרשויות מקומיות לטובת הקמת מתקני אנרגיה מתחדשת), התשפ"ה–2025; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – התניית הצבעה בשירות צבאי או לאומי); הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ה–2025; הצעת חוק מעמד המשרת בשירות צבאי או לאומי, התשפ"ה–2025; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת זכות העמידה); הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל, התשפ"ה–2025; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי יועצים משפטיים של משרדים), התשפ"ה–2025; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – קביעת הרכבים בבית המשפט העליון וקביעת דיון נוסף), התשפ"ה–2025; הצעת חוק כליאת אסירים ביטחוניים, התשפ"ה–2025. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 161), התשפ"ה–2025. הודעת שר העבודה על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט, בעקבות הצעות לסדר-היום של חבר הכנסת משה טור פז בנושאים האלה: פיקוח על מתן התאמות לסטודנטים במילואים; סיום שנת הלימודים האקדמית לסטודנטים משרתי מילואים. לבסוף, אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת רם בן ברק כי הוא חוזר בו מהצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – פעילות ייצורית הכוללת אריזה), התשפ"ה–2025, שמספרה פ/5374/25. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד ורע"מ, חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל:<< נושא >> << נושא >> 1. ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול על הרוב העובד והמשרת; << נושא >> << נושא >> 2. מריחת זמן בחקיקת חוק גיוס שוויוני, תוך התעלמות מהימשכות המלחמה, הצורך הציבורי ומוכנות הצבא לגיוס חרדים כבר עכשיו; << נושא >> 3. כישלון הממשלה בטיפול ביוקר המחיה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו מעוניינים לעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. איפה השר? במשכן? בדרכו למליאה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אדוני היושב-ראש, סליחה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. השר הגיע, אז אנחנו נעבור להצעה הראשונה, הצעה של סיעת יש עתיד, שינמק אותה חבר הכנסת טור פז. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, הרמב"ם בהלכות ברכות, פרק י', אומר: "השומע שמועה טובה – – – מברך", ואני אברך אותה עכשיו של שיבת החטופות אתמול – ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הטוב והמיטיב. ברכות על חזרתן של רומי, דורון ואמילי. אומה שלמה התרגשה לראות אתכן, ואנחנו מחכים יחד איתכן לחזרתם של כולם. ברכות גם על החזרת גופתו של אורון שאול, שהובא היום לקבר ישראל. ואני רוצה לברך את כל מי שקיבל את ההחלטה הזו לבחור בחיים, לבחור לחזק את האתוס הציוני, את האתוס היהודי ואת מדינת ישראל במיטבה. אז אתמול אזרחי ישראל, אדוני היושב-ראש, ראו את חזרתן המרגשת של שלוש חטופותינו – אנחנו מקווים שהראשונות מתוך 94 נוספים שאנחנו מחכים להם. אבל אי-אפשר להתעלם – כשאני מביע כאן אי-אמון בממשלת ישראל, אי-אפשר להתעלם מהרקע מסביב. הרקע שראינו לצד החטופות הוא לא מה שייחלנו לו. אזרחי ישראל ראו אתמול בהצגה מתוזמנת היטב של החמאס טויוטות לבנות, סרטים ירוקים, אלפי חמושים שמנהלים את ההתקהלות. שלטון מנוהל, פעיל. יש חמאס ברצועת עזה, יש לו יכולות צבאיות. הוא עומד על הרגליים, הוא מתפקד, והוא עוד משמיע בחוצפתו אמירות ניצחון. ככה נראה שלטון שלא הושמד. 15 חודשים של מנדט ציבורי ואשראי מדיני למדינת ישראל, וזה מה שאנחנו מקבלים. זו אותה ממשלה שביד אחת שולחת חיילים להקיז את דמם במלחמה, בקרבות, אבל ביד השנייה אפשרה ועדיין מאפשרת סיוע, עזרה, משאיות הומניטריות, מנגנון שלם שמשלמים שכר ללוחמיו, לפעיליו, ונותנים לו לשלוט על האוכל שנכנס לתושבים. מחר עוד יגיע בשם ממשלת ישראל שר הביטחון כץ, ויגיד לנו שצריך להמשיך את ההשתמטות של אלו שלא משרתים. עוד נגיע לזה בהמשך. שילמנו ונשלם מחיר יקר על העסקה הזו, על החזרת אחיותינו ואחינו הביתה – מחיר יקר, כואב, מחיר עם משמעות – כי לא השכילו לתרגם את ההישגים הצבאיים שלנו להישגים מדיניים גם שנה ויותר אחרי. מי נותן את הדין על העובדה שאחרי 15 חודשים של מלחמה ממשלת ישראל עושה עסקה כזו עם החמאס, שבכלל נשאר לנהל את המשא ומתן? הרי אני מזכיר כאן שכשיצאנו למלחמה הזו הגדרנו מטרות; שתיים ממטרות המלחמה שהוגדרו על ידי הממשלה: מיטוט שלטון החמאס והחזרת החטופים. איפה זה עומד היום? מה אנחנו רואים היום? מישהו יכול להסביר מה ראינו אתמול? האם מישהו מההנהגה יעמוד ויאמר: נכשלנו אחרי 15 חודשים בכך שחמאס עומד פה מולנו? ואולי, אולי, הבעיה היא לא במה שראינו. אולי הבעיה היא בציפיות. כי היו פה אנשים מספרי סיפורים בשם ממשלת ישראל ותומכיה, שסיפרו לנו על הניצחון המוחלט. להזכיר לכם, לפני שמונה חודשים כמדומני אמר ראש הממשלה שאנחנו כפסע – כפסע ממה? מה קורה עם זה? היה פה מלאי כובעים, אני מזכיר לכם, בעברית ובאנגלית. אפילו ראש הממשלה הצטלם איתם, וינון מגל. מי נותן פה דין וחשבון? מי מסביר לציבור? ואני רוצה להזכיר, זו לא גזרת גורל, כי כבר יותר משנה אנחנו באופוזיציה אומרים: צבא זה זרוע אחת, ולצד זה צריך אסטרטגיה, צריך חילופי שלטון בעזה. וכדי שיהיו חילופי שלטון צריך פה משהו אחר, אחר מהחמאס. השינוי לא קורה מעצמו. וסיפרו לנו פנטזיות על החמולה ההיא והחמולה הזו. זו מלחמה עקובה מדם, אבל מה עם המטרות שלה? אם החיילים נלחמים כגיבורים ובסוף אין מטרה, אז מה קורה עם זה? אנחנו לא רוצים את חמאס, אבל אף אחד גם לא רוצה את הרשות, אז מה רוצים? כלום. מספרים לנו סיפורים, ובסוף בסוף מה אנחנו מקבלים? את החמאס בחזרה. זה בדיוק מה שקורה כאן. אני אומר כאן עוד משהו שבקואליציה לא אוהבים לשמוע. קהלת אמר: "מעֻוָּת לא יוכל לתקֹן". באמת, מי שעשה את העיוותים הוא זה שיתקן? הרי זה בדיוק אותו ניהול, זו אותה תפיסה, זו אותה קונספציה שאתם מדברים עליה, כי אתם יצרתם פה מפלצת. נתתם דולרים לחמאס, העברתם משאיות לחמאס, בניתם תיאוריה שחמאס עדיף על הרשות, והינה קיבלנו מפלצת, שאתמול ראינו כולנו, אזרחי ישראל, שהיא עומדת על רגליה, או יותר נכון על טויוטותיה. ואתם יודעים מה הכי גרוע? שזה שבחר להישאר בממשלה, בצלאל סמוטריץ', שר האוצר, הוא כבר כינה את ביבי פעם "שקרן בן שקרן", כולנו שמענו, אבל באמת, באמת, הוא לא מאמין לנתניהו בכלום. מין אמון על תנאי כזה: אני מאמין שהמלחמה תימשך, או-טו-טו חוזרים למלחמה. ואז מה? בוא נגיד שנחזור למלחמה. מה יהיה שונה מ-15 חודשים? מה ישתנה עכשיו? למה שנחשוב שמה שלא עבד שנה ורבע יהיה שונה הפעם? לכן, אדוני היושב-ראש, את האי-אמון הזה אני לא מגיש רק בשם סיעת יש עתיד; אתה יודע מה, אני חושב שהרבה מאוד מצביעי קואליציה הרגישו אתמול אי-אמון. אני רוצה לומר, כל אלה שצעקו פה "ניצחון מוחלט" – ינון מגל, יעקב ברדוגו, שמעון ריקלין, כן, גם אתה, אראל סג"ל, כל תומכי הניצחון המוחלט, כל אלה שהבטיחו ישועות ושלא יהיו עוד מלחמות – אתה יודע מה? בפטריוטים אולי לא שרו "אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזו תהיה המלחמה האחרונה", אז שרו דברים אחרים, אבל את האמת? לא קיבלנו לא את זה ולא את זה. קיבלנו עוד מאותו דבר. כי, אדוני היושב-ראש, גם אני חי לא רק בקרב מצביעי אופוזיציה; למעשה, מרבית שכניי וחבריי הצביעו לקואליציה הזאת, וזו הביקורת שמשותפת פה לרבים: הבטיחו יונה והתנחלויות בעזה, וקיבלנו טויוטות וסרטים ירוקים. ואת מי מאשימים? אה, נשאר עוד הרמטכ"ל להאשים אותו, כי הוא לא עבד – אבל לא. הרצי הלוי לא הכיל את חמאס, הוא לא בנה את הקונספציה של הדולרים. זה ביבי, זה סמוטריץ'. מי שהכיל ורצה שקט – בלשונו של ז'בוטינסקי – קיבל רפש. ושוב, מחר יגיע שר הביטחון כץ לוועדת החוץ והביטחון. אה, והוא גם יגיע ביום רביעי. אז ביום חמישי האחרון ביקרתי בבסיס חשמונאים, הבסיס המיועד לציבור החרדי. תקשיב, דודי אמסלם, רמת בית כנסת, רמת כשרויות – אתה יודע שהנכד של אחד מראשי הישיבה החשובים ביותר משמש שם כמשגיח כשרות ואחראי רוחני? לצידו יש אחד שקוראים לו, תקשיב טוב, אלחנן וסרמן. לא הרב ההוא, אבל כנראה אחד מצאצאי צאצאיו. ראיתי שם בסיס חרדי למהדרין. רק דבר אחד לא ראיתי: חיילים חרדים. מכל המאות שהיו אמורים להתגייס – 64 חיילים, חברים. 64 חיילים. תכננו 450, אחר כך הורידו – 250, בסוף הביאו פלוגת מילואים למלא את השורות. זה מצבנו היום, כשצה"ל, כזכור, איבד – הרוגים ופצועים – למעלה מ-13,000. את השורות לא ממלא אף אחד. השבת נקרא בפרשת וארא, פרשת השבוע – אחרי שישובו כלל החטופים והחטופות אני מאחל שיתקיים "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אֹתֹתַי ואת מופתַי בארץ מצרים". אז כן, אחרי החטופים, שחמאס יקשה את ליבו. על כל ערלות לב – הוא יחטוף. אנחנו קוראים לחמאס: שלח את אחינו ואת אחיותינו – כמו פרעה – את הגברים, את הזקנים, את הילדים, את הנשים. שלח אותם. ואז אנחנו עוד נחזור ביד חזקה ובזרוע נטויה. אבל לא – לא עם הממשלה הרופסת הזאת, לא עם מי שחטא ולא יכול לתקן. עם הנהגה אחרת. לא עם תומכי ההשתמטות, לא עם מגדלי חמאס; כן עם האנשים שנתנו את כוחם, את זמנם, אפילו את נפשם, כדי שתמשיך ותתקיים פה המדינה וכדי שהיא תמשיך ותתקיים גם אחרי 7 באוקטובר, גם בשנים הבאות. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת חילי טרופר לנמק את ההצעה מטעם סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. בבקשה. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ללי דרעי, שבנה סעדיה, זכרו לברכה, נפל ברצועת עזה, צעדה בשבוע שעבר עם דגל ישראל מהר הרצל לכנסת ובפיה אמירה פשוטה – זה הדבר הכי פשוט בעולם, לא צריך פלפולים ולא צריך אינטרסים פוליטיים – כולם צריכים לשרת. האינטרסים הפוליטיים שלי נקברו ב-7 באוקטובר. במקביל לצעדת האם השכולה, שר הביטחון כץ הציג את עקרונות מתווה השירות, ושם זה דווקא היה רווי פלפולים ורווי אינטרסים פוליטיים. צה"ל אומנם אמר במפורש שבתוך שנתיים הוא יכול לגייס את כלל הצעירים החרדים ולהקל את הנטל מעל כתפי המשרתים, אך דווקא שר הביטחון אמר שבעוד שבע שנים הוא יגייס 50% מהחרדים. ומדוע? כך אמר כץ: כי ההנהגה החרדית מתנגדת, ולכן לא יצליח מעבר לכך. וכך שלח שר הביטחון של מדינת ישראל את המילואימניקים לעוד כמה מאות ימי מילואים בשנה. מתברר שאצל ללי ורבים מהישראלים, מכל הקשת הישראלית, האינטרסים הפוליטיים נקברו ב-7 באוקטובר, אך בקואליציה האינטרסים חיים ובועטים. מי שאינו מסתפק במס שפתיים חלול על אחדות אלא מיישם ערבות הדדית כדרך חיים, לא יכול להשלים עם הפרדה כה בוטה בין מי שמחויב להתגייס ובין מי שזוכה לפטור אוטומטי רק בשל השתייכותו למגזר מסוים. כל זה היה נכון גם לפני מלחמת חרבות ברזל, אך משפרצה המלחמה הוא דחוף וקריטי הרבה יותר. זה כבר לא רק פצע ערכי, אלא פצע ועוול מעשיים ומוחשיים. החברה החרדית טוענת שלימוד התורה הוא ציפור נפשה; גם עבורי לימוד התורה הוא ציפור נפש – לצד שירות צבאי. אפשר ללמוד ולשרת. צריך ללמוד ולשרת. כשפצועי צה"ל שאיבדו רגל או נכוו בכל חלקי גופם או שהזיכרונות הפכו עבורם לסיוטים נוטפי זיעה בלילות אומרים שגם אם היו יודעים מראש שזה יהיה המחיר הם היו חוזרים על הכול, כי מישהו צריך להגן על המדינה ומי יעשה זאת אם לא הם, ומולם עומדת הנהגה חרדית שאומרת שזו משימתם של אחרים, ונכון בעיניהם שציונים דתיים, מסורתיים וחילונים יקריבו את גופם ונפשם משום שהם שייכים לאיזה חצי עם שנידון לכך, זה מוחץ את ציפור הנפש של רוב הישראלים ומפרק את הערבות ההדדית. קשה להסביר כמה קשה למי שאיבד במלחמה חברים ומכרים, בוודאי בני משפחה, לשמוע את הקריאה "נמות ולא נתגייס". על בשרנו ונפשנו אנחנו יודעים שבדיוק להפך: רבים ממי שהתגייסו – נהרגו. ההוויה של לוחמים שנפצעו ומתעקשים לחזור ולשרת, של משפחות שכולות שאיבדו את היקר מכול ושל גדודי מילואים שעוצרים את החיים כדי לצאת ולשרת, בעת שקבוצות ענק אחרות נמנעות מכל שותפות, היא סכנה עמוקה ללכידות הפנימית. הארץ שלנו קטנה מדי מכדי שציבור מסוים יעשה דין לעצמו בלי שציבור אחר ישלם על כך. יש אגדה תלמודית יפה שמיוחסת לרבי שמעון בר יוחאי: "בני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה? אמר להם: מה אכפת לכם? לא תחתיי אני קודח? אמרו לו: שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה". כשמישהו קודח בספינה, המים יטביעו את כולנו. ארץ קטנה לנו, וערבות הדדית היא המתכון הגלוי והסודי שלה. אנחנו מחנכים את ילדינו לשרת בכל מקרה. מעולם לא חשתי פראייר, אלא זכות וגאווה לשרת את מדינת ישראל. וגם אם אחרים ישתמטו אמשיך לשרת ולחנך את ילדיי לעשות כן. עם זאת, קשה להתגבר על התסכול מכך שחוויות עמוקות של החיים בארץ זרות לפלח גדול של ישראלים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה רגע, חבר הכנסת טרופר. אנחנו לא מצלמים וידיאו במליאה, גברתי. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בתי הבכורה התגייסה בתחילת 2024. אחי הצעיר בנימין משרת כמג"ד במילואים, בשנה רגילה – כמעט 100 ימים, במלחמה המספר כמובן כפול ומכופל. הפער הזה, ובעיקר עזות המצח, צורבים בנשמה. העובדה שהמוני הורים מודאגים מכך שילדיהם נמצאים בעמדה מסוכנת על אחד הגבולות, נלחמים בתוככי עזה, בוואדיות בדרום לבנון, או פועלים בלב קסבה, בעוד אחרים נמים את שנתם בבטחה, היא פוטנציאל לפירוק. כל זה התעצם בחודשים הארוכים של מלחמת חרבות ברזל. מאות לוחמי צה"ל נפלו במלחמה, אלפים נפצעו, ולמעט בודדים, לא היו בהם מהחברה החרדית. אכן, רבים במגזר החרדי מתנדבים, לומדים, מתפללים לזכר הנופלים ומבקרים פצועים, אבל הם לא שותפים בנטל השירות. הדברים לא נאמרים חלילה כדי לפלג. המניע הוא לא שנאת חרדים, אלא אהבת ישראל. התמשכות המלחמה והנפגעים הרבים יצרו צורך בחיילים נוספים. המחשבה שצעירים יאריכו את שירותם מפני שבני גילם לא ישרתו אף יום אחד שירות צבאי או אזרחי היא בלתי נסבלת. המחשבה שאבות ואימהות יעזבו את ילדיהם, יפסידו שנת לימודים ופרנסתם תיפגע בגלל עוד עשרות ימי מילואים, בזמן שאחרים לא יעזבו את ביתם אפילו ליממה – בלתי נסבלת. זה עניין של הגינות, יושר, צדק ואחווה. מי שרוצה באחדות אמיתית לא מסתפק במילים. מסע הצער האין-סופי בבתי האבלים ובמחלקות הפצועים אינו מותיר אפשרות אחרת. ימי המלחמה הקשים העמיקו את התהום האידיאולוגית הפעורה ממילא בין מי שמשרת ובין מי שמשתמט. כל מי שבוחר להשתמט משירות המדינה פוצע את השותפות הישראלית עוד קצת. וכאשר זה נעשה בשם התורה, כביכול, הפצע צורב ומדמם במיוחד. לאורך תפילות החגים, בדיוק שנה בתוך המלחמה, הסתובבו בבתי הכנסת שלנו נשים עם דמעות בעיניים. הייתה זו גם החרדה לבניהן שנמצאים בדרום לבנון או בעזה שלא נתנה מנוח. כיסאות רבים של בני הקהילה היו ריקים מיושביהם, שמגויסים הרחק מהבית. גם מאלה שהגיעו, לא מעטים התפללו כשהנשק תלוי על כתפם; הם בדיוק חזרו מהחזית או עברו בבית הכנסת בדרך לצאת אליה בחזרה. באחת התפילות ישבתי בין בנו של חבר שנפל ובין חבר שנפצע קשה ומתקשה לעמוד לאורך זמן, וחשבתי שאולי על זה נכתב הפסוק "קרוב ה' לנשברי לב". זר לא יבין זאת, ולצערי, יש ציבור שלם שבחר להיות זר לסיטואציה הזו; מנוכר לאחיו ולאחיותיו. הררי מילים יפות של אמפתיה וקריאת תהילים לא יכסו על העוולה הפשוטה המתקיימת: הציבור החרדי לא מתגייס למלחמה. אחיו משרתים, אחיו נופלים, אחיו נפצעים, והוא נותר בבית מדרשו. בעבר היו שטענו כי הצבא לא צריך אותם. ובכן, עכשיו צריך. אל מול הסכנות הגדולות בכל החזיתות, הצורך ברור. החברה הישראלית יצאה פצועה וחבולה מהאירועים, המחדלים והזוועות של 7 באוקטובר ומהמלחמה המתמשכת. אסור להוסיף את הפצע הפנימי הזה. ההתקפדות פנימה מול כל דרישה לשותפות והטענה האוטומטית כי מי שדורש זאת שונא חרדים הן זלזול בערכים וברגשות של הצד השני וטמינת הראש בחול. להסדר המפלה אין תוחלת בטווח הארוך. בימים אלה מקדמת הממשלה חוק פסול ערכית וכושל מעשית שתכליתו שימור הקואליציה, ומשמעותו הכבדת הנטל על כתפי המשרתים והרחבת הקרע הפנימי. מול ההתנהלות והפעולות האלה ניאבק, ונקווה שגם מתוך הקואליציה יקומו למאבק זה שותפים נאמנים לצדק ולצורך, ולא לצרכים הפוליטיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מבין שהשר ניר ברקת ישיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. שלום, אדוני. בבקשה. << דובר >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, נתבקשתי בשם השר ישראל כץ, שר הביטחון, להביא את דבריו בתשובה למענה להצעות האי-אמון, ולכן אני מקריא בלשונו: בראייתי, שני עקרונות יסוד לחקיקה בנושא: האחד – קידום שירות צבאי אפקטיבי של בני הציבור החרדי מתוך אפשרות לשימור אורח החיים החרדי; השני – שימור עולם התורה. לא אקדם חקיקה שלא תשמור על שני עקרונות אלו. החקיקה היא משימה מורכבת אך הכרחית כשהמציאות הקיימת היא עשרות שנים של אי-גיוס. ניצב בפנינו אתגר עצום: להביא לתיקון לחוק שירות ביטחון. המשבר הנוכחי לאחר 7 באוקטובר מייצר גם הזדמנות שבה יהיה אפשר לקדם את החקיקה ובכך לתת מענה לצורכי צה"ל. הדרך הנכונה לקידום החקיקה היא הידברות משותפת והסכמה רחבה על יעד שיש סבירות גבוהה שימומש. החברה החרדית תהווה בעתיד כשליש מאוכלוסיית מדינת ישראל, ולכן אי-השתתפותה בשירות הביטחון ובכלכלה תשפיע באופן דרמטי על המדינה. בדיוק משום כך אנו פועלים לקדם את החקיקה – חקיקה שמבוססת על הידברות והסכמה של כלל הציבור, כולל מנהיגי הציבור מקרב המגזר החרדי. קבענו יעדי גיוס העולים בהדרגה, מתוך התחשבות במסלולים מותאמים למגזר החרדי, וזאת כדי להבטיח לכל מתגייס חרדי סביבה מתאימה ומעטפת שירות תומכת לאורח החיים שלו. היעד בהקשר הזה הוא ברור: חרדי שנכנס לצה"ל כחרדי יוכל גם לצאת מצה"ל כחרדי. מימוש היעד הזה יוכל להביא איתו שינוי דרמטי בכך שבדורות הבאים השירות בצה"ל יהפוך לנורמה רווחת גם בחברה החרדית. חברות וחברי הכנסת, מאז כניסתי – כניסתו של ישראל – לתפקיד שר הביטחון ומתוך החשיבות הרבה שאני מייחס להשלמת תהליך החקיקה, שבלעדיו התוכנית לגייס את בני הציבור החרדי צפויה להיכשל, השקעתי שעות מרובות בשיח עם דרגי המקצוע בצה"ל, עם נציגי הציבור החרדי, עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון ועם קבוצות ונציגים מקרב הציבור, וכן עם היועצת המשפטית לממשלה – וזאת על מנת לגבש את העקרונות הנדרשים להצעת החוק לשם הצגתם בפני חברי הוועדה ולהתקדם בתהליך החקיקה. העקרונות המונחים בפני ועדת החוץ והביטחון מביאים בחשבון את המציאות שהשתנתה מאז 7 באוקטובר, את המלחמה הרב-זירתית שישראל מצויה בה ואת הצורך להקל את הנטל הכבד שבו נושאים כיום חיילי הסדיר, הקבע והמילואים בגבורה ובהקרבה עילאית. זוהי הצעה שמהווה מענה לצורך בהגדלת הסד"כ הצה"לי ובמימוש המשימה ההיסטורית של שילוב בני המגזר החרדי בצה"ל. התאמת המסגרות והמסלולים, קביעת יעדי גיוס מדורגים בהסכמה עם נציגי המגזר החרדי והגדרת סנקציות אפקטיביות מוסדיות ואישיות – כל אלו יחד יבטיחו עמידה באותם יעדים. וכשאני מדבר על קביעת יעדים בהסכמה, נדמה לי שהמציאות שכולנו עדים לה בשבועות האחרונים מוכיחה מדוע ההסכמה הזאת נחוצה. למרות שצה"ל קבע יעד של 4,800 מגויסים לשנת הגיוס 2024 והוציא אלפי צווי גיוס לחרדים, והחוק מטיל סנקציות פליליות על מי שאינו מתגייס – בפועל רק אחוזים בודדים התייצבו לשירות. את המצב הזה נוכל לפתור כאשר נעביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית, כאמור, על יסוד הסכמה. בהקשר זה אני מבקש להתייחס לעמדה שהוצגה על ידי אגף כוח האדם בצה"ל, שלפיה משנת 2026 ואילך לצה"ל תהיה היכולת לקלוט מספר בלתי מוגבל של מתגייסים מהמגזר החרדי. חשוב להבחין בין שני מושגים שונים בתכלית: גיוס וקליטה. היכולת לקלוט קשורה אך ורק לקיבולת, המייצרת הליכי מיון ומסלולים מותאמים, ובעניין הזה אני סומך על צה"ל שידע להיערך כראוי. לעומת זאת, היכולת לגייס בפועל קשורה למרחבי ההסכמה עם המגזר החרדי ולקיומו של חוק המסדיר את מעמדם של לומדי התורה שתורתם אומנותם. ולכן, ללא אותו גיוס המתבסס כאמור על איזון בין הצרכים שפירטתי ותמיכת הנהגת הציבור החרדי, וללא אותו הסדר חוקי, יכולת הקליטה נותרת על הנייר בלבד, כפי שציינה גם צמרת צה"ל בהמשך לדבריהם בדבר יכולת הקליטה. אני מבקש להזכיר לכולנו את העקרונות המרכזיים של ההסדר שאנחנו מקדמים: היעד שלנו הוא להביא לגיוסם של 50% מהמחזור השנתי של בני 18 מהמגזר החרדי בתוך שבע שנים, לעומת 7% שמתגייסים כיום. ההגעה ליעד הזה תהיה מדורגת: בשנה הראשונה – 4,800 מתגייסים, בשנה השנייה – 5,700 מתגייסים, בהתאם לאומדנים שקבע צה"ל, והעלייה ההדרגתית הזאת תימשך עד להגעה ליעד של 50% מתגייסים בשנה השביעית, שהם 9,000 מתגייסים חדשים לשנה. מדובר בתוספת של עשרות אלפי משרתים בשירות צבאי משמעותי בסדיר ובמילואים. גיל הפטור יעמוד על 26. בניגוד להסדרים קודמים, על מנת לוודא שתהיה עמידה ביעדים, ההסדר כולל סנקציות כלכליות לאי-עמידה ביעדים השנתיים – גם סנקציות מוסדיות על הישיבות בגין כל תלמיד שמיועד לשירות ביטחון, וגם סנקציות אישיות על כלל המיועדים לשירות ביטחון, אלו הלומדים ואלו שאינם לומדים. מעבר לכך, מי שלא לומד ולא מתגייס ייחשב למפר חוק על כל המשתמע מכך. ההצעה ממסדת מנגנוני אכיפה שיבטיחו את קיום הוראות החוק ביחס למוסדות הלימוד, לרבות כל התנאים המאפשרים לקבל דחיית שירות לאלה שתורתם אומנותם. ההסדר קובע גם כי שירות לאומי אזרחי, כמו זק"א, לא ייכלל ביעדים השנתיים, למעט שירות במסלול הביטחוני – מג"ב, שב"כ, שב"ס וכו' – וכל זאת תחת הגבלה מספרית שתכליתה ברורה: לשמר את העדיפות לשירות בצה"ל. כאמור, החוק כולל גם התייחסות למסלולי שירות ייחודיים לחרדים, וכן מגדיר הטבות והעדפות שיינתנו למשרתים. חבריי חברי הכנסת, המציאות הביטחונית המורכבת, זאת הנוכחית וזאת הצפויה לנו, ולצידה נתוני הדמוגרפיה הישראליים, מתלכדים לכדי הבנה ברורה: עלינו לעשות כל שניתן על מנת להרחיב את סדר הכוחות בצה"ל, וכל זאת תוך שאנו פועלים בחוכמה, בשיתופיות ומתוך הבנה את גודל השעה, את ייחודה של החברה החרדית, וכמובן חשיבותו של לימוד התורה. מערכת הביטחון בראשותו של השר ישראל כץ וממשלת ישראל כולה מחויבות לעקרונות הללו, ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון שהוגשה. בנימה אישית, אני רוצה להוסיף כמה מילים, ורק להבין – איפה אנחנו שם? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אין הגבלת זמן. << דובר_המשך >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << דובר_המשך >> אני אוסיף רק כמה מילים מטעמי האישי. חברות וחברים, יש לנו שעת כושר – שעת כושר אמיתית שבה הציבור החרדי מבין שהקונספציה של צבא קטן וחכם לא מחזיקה יותר ואנחנו חייבים להגדיל את היקפי המשרתים. אני שומע את זה מהציבור; אני שומע את זה מנבחרי הציבור. אני שומע שאנחנו על סף שינוי אמיתי, וכולנו מחויבים לכך, כולל חברינו במגזר החרדי. אני יכול לומר לכם, כמי שהוביל את העיר ירושלים עשור בשנים – אני לפעמים מגיע, אדוני היושב-ראש, לשבט במרכז. והשבט בטוח בצדקת דרכו – רק דרך אחת. ואתה הולך לשבט בעיר אחרת, ואתה שומע שכל אחד מהציבורים השונים במדינה בטוח לחלוטין רק בצדקת דרכו. ובירושלים, אנחנו הירושלמים לא שואלים מי צודק – כמובן, כולנו חושבים שאנחנו צודקים – אלא איך חיים ביחד, איך מגיעים למטרות משותפות בהתחשבות הדדית. וכשבירושלים מוצאים את הדרך לפעול ביחד – במידה מסוימת לעיתים כמו בעל ואישה, שמוצאים את הפשרות ההדדיות בשביל לחיות ביחד – כשמוצאים את הדרך, ועושים זאת בהסכמה רחבה, אנחנו תמיד מצליחים. מה שהציע שר הביטחון ישראל כץ זה איך להגיע ליעד הזה ביחד. אני רוצה לחזק את ידיו, ומשוכנע שעם עוד קצת מאמץ נגיע להסכמות רחבות, שייתנו מענה אמיתי לצורכי הביטחון ביחד, לא בכיפופי ידיים. מכל מקום, מניסיוני, כשאתה מנסה לכופף את ידו של האחר, אתה מקבל בדיוק את התופעה ההפוכה של מה שאנחנו רוצים להשיג. לכן, גם אני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון, כפי שאמר השר ישראל כץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר ברקת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מנסור עבאס לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום יושבע נשיא ארצות הברית, הנשיא דונלד טראמפ. אנחנו מברכים אותו ומאחלים לו הצלחה, גם לטובת האזרחים האמריקאים; שיביא שגשוג, ביטחון ושלום לארצות הברית, וגם לכל העולם, מאחר שהוא נחשב מנהיג העולם החופשי, ולארצות הברית השפעה גדולה על כל העולם. הנשיא דונלד טראמפ הבטיח לפעול למען סיום המלחמות בכלל, וציין את זה שבכהונה הראשונה שלו לא היו מלחמות. לכן אנחנו כן פונים אליו ומפצירים בו לקיים, או לפעול כדי לקיים, את ההבטחה הזאת, לסיים את כל המלחמות ולפעול למען שלום ופיוס בין העמים. כן, זה גם קשור אלינו, אדוני היושב-ראש, בהחלט. אנחנו נמצאים ברגע היסטורי, והאתגר לא פשוט בכל היבט שהוא. בירכנו לפני כמה ימים על ההגעה להסכם בקטר, ואנחנו כמובן מודים למדינות המתווכות – גם מצרים, גם קטר, גם ארצות הברית. ואתמול גם בירכנו על החזרת שלוש החטופות, ומייחלים ליום שבו כל החטופים יחזרו לחיק משפחתם, ומייחלים ליום שהמלחמה הזאת תסתיים. אבל אנחנו, השאיפה שלנו, אדוני היושב-ראש, היא לא למצב של אין לחימה או אין מלחמה – השאיפה שלנו היא שנגיע למצב של פיוס ושלום בין שני העמים ופתרון מדיני. על מנת לעשות את זה, ממשלת ישראל גם נדרשת לקבל החלטות לא פשוטות מצידה ולעמוד בפני לחצים של גורמים פוליטיים שרוצים להחזיר אותנו למלחמה. בסיום שלב א', ואולי אפילו לפני – אני זוכר, אדוני היושב-ראש, כשהיינו בהסכם הראשון, בעסקה הראשונה, בנובמבר 2023, ושוחררו שם חטופים רבים, והגענו ליום השישי או השביעי, וראינו שיש שרים, כוחות פוליטיים, מפלגות, שדורשים ולוחצים על ראש הממשלה כן לחזור למלחמה, ולכן הנוסחה שנקבעה אז, עשרה חטופים לכל יום אחד של הפסקת המלחמה או הפסקת האש – העיקרון הזה שונה לחלוטין בהסכם הנוכחי. אני שוב אומר בצורה הוגנת: הקולות האלה שקוראים לחזור למלחמה בכל מקרה ולהפסיק את התהליך הזה של שחרור החטופים מביאים אותנו למצב שבעוד אולי שנה, אולי שנתיים, כשנגיע להסכם – לא בטוח שהוא יהיה בתנאים הנוכחיים היום. ובכל מקרה, כעמדה ערכית, אני חושב שחשוב להמשיך ליישם את ההסכם הזה במלואו, לא לטרפד אותו, ולהשלים את המהלך של הפסקת המלחמה במקום הפסקת אש. על מנת לעשות את זה במציאות הפוליטית שאנחנו נמצאים בה, כנראה שאנחנו צריכים ממשלה אחרת בראשות בנימין נתניהו, אבל לא בהרכב הקואליציוני הקיים היום שמאיים כל הזמן על התהליך. לכן קראתי בחודשים האחרונים לפעול כדי להקים ממשלה אחרת – לא רק לתת רשת ביטחון, אלא להקים ממשלה אחרת שתוכל להשיג את המטרה. וכמובן שיש כאלה שאומרים שנקבעו מטרות שקבעה ממשלת ישראל, ואי-אפשר להפסיק את המלחמה בלי להשיג את המטרות האלה. ואני אומר כאן, אדוני היושב-ראש, אדוני השר דוד: יש דרך אחרת להשיג את המטרות האלה, והיא הדרך המדינית. מתקיים תהליך במצרים – אפשר לשתף פעולה ולדון עם מצרים ועם מדינות ערב שנמצאות בתוך התהליך הזה על איך אפשר ליצור מציאות שלטונית חדשה בתוך רצועת עזה, ובכלל בגדה המערבית, גם לנוכח המתיחות שיש והאיומים על כך שתפרוץ עוד מלחמה באזורי הגדה המערבית. צריכים מנהיגות, רצון וראייה מפוכחת, ולא לחזור על השגיאות והקונספציות. אף אחד לא בחן את הקונספציות הישנות שהביאו אותנו למקום הזה, ולא בחן את הקונספציות החדשות שהתגבשו בשנה האחרונה. אנחנו רואים שאפילו מי שקורא לקונספציות חדשות לא מצליח להשיג את המטרה שלשמה הוא קבע קונספציות חדשות, וממשיכים למכור אשליות שאין להן אחיזה במציאות. אנחנו כמפלגת רע"מ, במשך כל התקופה הזאת מאז 7 באוקטובר, קידמנו תהליך של שיח ופעלנו רבות כדי להגיע לרגע הזה שבו אנחנו רואים מצד אחד חטופים חוזרים ומצד שני – הפסקת האש והמלחמה. יש לנו תוכנית מסודרת, משנה סדורה, שבאה גם לטפל – לא רק בסוגיות של היום שאחרי המלחמה, אלא יש לנו הסתכלות עתידית איך אפשר להתמודד עם הסכסוך הפלסטיני–ישראלי ואיך אפשר ליישב אותו. אני חושב שתפקידנו כן להוות גשרים של פיוס ושל שלום, ולא רק להציע אלא לפעול בכלים שעומדים לרשותנו כדי לקדם תהליך כזה. יש ויכוח – מהו ניצחון? ההגדרה הרגילה היא להשיג את המטרות שלשמן יצאת למלחמה. אבל נשאלת השאלה: מי אמר שבדיוק המטרות האלה ישימות, או שהמטרות האלה הן המטרות הנכונות בהקשר הזה? לכן אני מציע הגדרה אחרת של מה זה ניצחון. אני חושב שניצחון הוא ניצחון שבו בסופו של דבר אתה משפר את עמדתך – גם המדינית, גם הביטחונית – מבטיח את ביטחונך, את קיומך, וגם משיג מצב של פיוס ושלום. למעשה, כל מלחמה שלא מסתיימת בהשגת היעדים האלו – פיוס, שלום, ביטחון מלא – במה היא מסתיימת? בהמשך המלחמות. מלחמה ועוד מלחמה. יש אופציה אחרת, שלישית: אתה מנצח כאשר אתה מכחיד את האויב שלך. וכאן, רבותיי, אנחנו מסתכנים במטרה שבסופו של דבר אם משיגים אותה אז אנחנו מסתכנים בביצוע פשעים בהכחדת האויב. בסופו של דבר המשפט הנכון להגיד הוא ששלום עושים עם אויבים ופיוס עושים בין מסוכסכים. אדוני היושב-ראש, אני אישית כל הזמן – גם לפני שנכנסתי לכנסת, גם היום – עוסק בנושא הזה של פיוס, של השכנת שלום – במקרה שלי לא בין מדינות אלה בין משפחות, בין קבוצות. אנחנו רוצים לשדרג את התהליך הזה ולפעול במטרה להשכין שלום ופיוס בין שני העמים ובין שתי המדינות. יוקר המחיה – כבודו במקומו מונח, אבל השבוע יש לנו מציאות אחרת, ולכן הייתי צריך להתייחס לנושא הרלוונטי היום. ונמשיך לטפל ביוקר המחיה. שר האוצר לא נמצא כאן, אז נעביר את הנושא הזה למועד אחר. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עבאס. אני מתכבד להזמין את השר דוד אמסלם להשיב על ההצעה בשם הממשלה. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שהאי-אמון שהגיש מנסור עבאס היה בעצם בנושא של יוקר המחיה, ושר האוצר היה צריך להשיב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אדוני השר לא ידוע כמי שדבק בדפים, אז בוודאי ידע להשיב גם בעל פה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מוותר לך. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל הכנו את מה שנקרא – יש לי כאן תשובה ששר האוצר בעצם ביקש ממני להקריא, אז אנחנו נדחה את זה לשבוע הבא, אמרת. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תמסור לי את התשובה בכתב. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אין בעיה. אבל אני רוצה לענות לך, חבר הכנסת מנסור עבאס, בקצרה. אתה בעצם אמרת שהמטרה בסוף צריכה להיות של פיוס ושלום. אני רוצה להזכיר לך רק דבר אחד: הסכמי אוסלו באו על האירוע הזה. הייתה מחלוקת בעם ישראל: היו כאלה שלא האמינו ולא קיבלו, והיו כאלה אחרים שהיו נאיביים וחתמו על הסכמי אוסלו. ומה שקרה זה שהביאו עשרות אלפי מחבלים שהרגו הרבה מאוד יהודים. הביאו אותם פה לעזה וליהודה ושומרון, וציפו שהם ישמרו על היהודים. הם ציפו שהם יגנו על הביטחון שלנו. מה שקרה פה ב-7 באוקטובר זה אחד האסונות הגדולים ביותר שקרו לעם ישראל ובכלל בתולדות האנושות בשנים האחרונות, בעשורים האחרונים. זה נבע כתוצאה מנאיביות ישראלית שמהולה בטיפשות. עזה – ישראל יצאה מעזה עד הגרגיר האחרון; אריק שרון גירש עד היהודי האחרון מעזה; הרסו את כל היישובים היהודיים שנבנו שם 30, 40 שנה. מה קיבלנו בתמורה? את 7 באוקטובר. זאת אומרת, השאלה היא – דרך אגב, עזה הייתה חלק נפרד בכלל, אוטונומיה משל עצמם. הם חיו שם, ואם לא היו יורים אף אחד לא היה נכנס לעזה, אף אחד לא חיפש – היום בוודאי אין לנו, וגם לא הייתה לנו איזושהי שאיפה טריטוריאלית בעזה – וקיבלנו את 7 באוקטובר. לכן אני פונה להגינות שלך. אני מבין את הרצון שלך. זה לא סכסוך בין שתי חמולות בחברה הערבית שאתה משכין שלום – אחלה, זה תמיד טוב. יש פה רוצחים אכזריים, חיות אדם. זו לא רק תנועת חמאס. אני רוצה להזכיר לך שחמאס נבחר על ידי רוב האוכלוסייה בעזה בבחירות דמוקרטיות. מייד אחרי זה, דרך אגב, מה שחמאס עשה – הוא זרק אנשי פת"ח מעשר קומות כדי שיתרסקו למטה וירה להם ברגליים. זו אכזריות לא נתפסת. מי? מוסלמים כמוהו. לכן יש פה אירוע שלטעמי הוא לא נכלל במושגים האנושיים. אי-אפשר לחשוב עליהם במושגים של בני אדם ואנושיות. אנחנו באנו לארץ ישראל להקים את המדינה הקטנה שלנו אחרי השואה, אחרי פוגרומים שעשו ביהודים במהלך מאות שנים ואלפי שנים. יש לנו מדינה קטנה ביותר, אתה יודע את זה. לדעתי כמעט אין בעולם מדינה בגודל של מדינת ישראל. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> יש פחות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כמעט שאין מדינות. אנחנו בסדר גודל של ערים במדינות אחרות. זה מה שעולל חמאס לעם ישראל. אני לא רוצה לספר לך מה קורה ביהודה ושומרון, שיש שם גם את הרשות: אין יום שאין פיגוע טרור. אין יום שאין עשרות ניסיונות. אתה יודע מה קורה בלבנון, מה לנו ולחיזבאללה. לכן הסיפור כאן הרבה יותר מסובך לעם ישראל. אתה יודע את האמת: עם ישראל קם בבוקר, כל מה שהוא רוצה – ואתה יודע את זה, אתה מכיר את החברה הישראלית – לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לגדל את המשפחה בכבוד וזהו. רוצה לחיות פה בארץ ישראל ולפתח את המדינה שלו, זה מה שהוא רוצה. ולכן אני אומר, כשאנחנו אומרים שיעד המלחמה זה חיסול חמאס – גם ההנהגה הצבאית, מה שנקרא, וגם הנושא של ההנהגה האזרחית – אנחנו מתכוונים לזה. יכול להיות שלא נהרוג עד החמאסניק האחרון, אבל נשתדל להרוג אותם עד האחרון, גם אם זה ייקח עשר שנים, 20 שנים, וגם לא נאפשר לחמאס לנהל את עזה יותר כגוף שלטוני. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אין מצב. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ובוודאי, אנחנו גם לא נסכים שהרשות הפלסטינית – דרך אגב, אני לא רואה אותם שונים בהרבה האחד מהשני. הם שונאים אחד את השני, אבל שניהם שונאים את היהודים באותה מידה. ולכן, זאת מטרה לא של מלחמה; אני אגיד לך, זאת מטרה של קיומו של עם ישראל פה, ולא – הילדים שלנו יישחטו ככה כולם. סביבנו יש חצי מיליארד מוסלמים. אף אחד מהם לא אוהב ישראל, ואם עם ישראל לא יגן על עצמו, אף אחד לא יגן עליו. זה לקח שצרוב בכל יהודי ויהודי בארץ ישראל, מה שקרה ב-7 באוקטובר. היהודים ברובם התפכחו מהאשליה הזאת, כולל אלה שהיו רודפי שלום והיו נאיביים. דרך אגב, הם שחטו אנשים שלקחו אותם, מסכנים, שבאו והסיעו אותם עשרות שנים לבתי חולים, דאגו להם באמת על בסיס אנושי, ואליהם הביתה הם הגיעו, הם ידעו איפה הם גרים, ושחטו אותם ואנסו אותם באכזריות בלתי נתפסת. זאת אכזריות שהיא לא קיימת בעולם. אני לא מכיר דבר כזה ששמעתי עליו בעולם. לכן כאן, חבר הכנסת מנסור עבאס, אני מבין את הרצון שלך, אבל אם אנחנו רוצים לחיות פה בארץ ישראל, אסור לנו להתפתות. אנחנו כבר היינו שם. עם ישראל כנראה יחיה רק על חרבו. אין לו ברירה, אחרת הוא לא יהיה כאן. גם אתה לא תצליח לעזור לאף אחד מהם, מהיהודים שיישחטו פה, ולכן אנחנו – יש לנו רק את הקדוש ברוך הוא ואת חיילי צה"ל, שהם שלוחיו, כדי להגן על העם שלנו. אנחנו לא מתכוונים בשום פנים ואופן, בוודאי במה שקשור אלינו – זו לא שאלה של ממשלה. אני גם לא רוצה לענות לאופוזיציה על מה שהם אמרו. חבל על הזמן. אנחנו נמצאים באמת בימים טעונים ביותר, ממש. כל אזרח במדינת ישראל היום חצוי מאוד: מצד אחד יש שמחה עצומה, התרגשות, בכי, כשאתה רואה את הבנות חוזרות מהשבי אחרי שנה וחצי כמעט, ומצד שני עצב עצור על זה שאתה משחרר אנשים שהרגו – יש שם כ-200 ומשהו, 250, 260 אנשים שרצחו במו ידיהם עשרות אנשים. אין שום הצדקה לרצוח אף בן אדם, לא משנה מה אתה חושב ולא משנה איזה מאבק אתה מנהל. לכן אני מבין את הרצון שלך, אבל אנחנו כבר לא מקבלים אותו, ואני חושב שצריך להשתמש בטרמינולוגיה אחרת, גם מול הרשות הפלסטינית וגם מול חמאס. קודם כול, יש מה שנקרא "סור מרע" – קודם כול להשמיד את הרע, ובזה אנחנו עסוקים. ואני בטוח שעם ישראל ימשיך לעסוק בזה עשרות שנים קדימה. גם הילדים שעוד לא נולדו עוד יעסקו בזה, לצערי הרב, בגלל שסביבנו יש אנשים שרוצים לכלותנו, ועם ישראל לא ייתן לזה לקרות, כמובן בעזרתו של הקדוש ברוך הוא. אז תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר אמסלם. וכעת נעבור לדיון הסיעתי. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לאדוני היושב-ראש. לא עליתי לאי-אמון כבר הרבה זמן. אני גם לא נמצאת במליאה כשאמסלם מדבר, כי זה רק עושה לי עצבים, מחלות. אמיתי. כשאתה עולה אתה בדרך כלל מסית, משתלח; היום אתה בגרסה הרגועה שלך, אולי אתה עושה חשבון נפש על ההתנהלות שלך ביום שישי. עליתי לפה רק בגלל שידעתי שאתה יושב פה, רק כי ידעתי שביום שישי, למרות שהתפקיד שלך היה רק משקיף – רק משקיף, אתה אפילו לא חבר בקבינט – אתה הבעת התנגדות לעסקה, אתה בחרת להתנגד. ולכן עליתי לפה, כי אתה צריך לעלות לכאן ולבקש סליחה. לבקש סליחה מהאימהות האלה, מאותן צעירות שרצית להשאיר בשבי חמאס. אתה מדבר על "סור מרע"? "סור מרע ועשה טוב" – זה ההמשך של המשפט, "עשה טוב". הייתה לך הזדמנות חד-פעמית לעשות טוב, להוציא אותן מהשבי, ולמרות שהיית רק משקיף, התנגדת לעסקה. אתה היחיד מחברי הליכוד שהתנגד לעסקה. תעלה לפה ותבקש סליחה מאמילי, מדורון, מרומי, כי אם זה היה תלוי בך, הן היו היום קמות בעזה, בשבי חמאס, אם זה היה תלוי בך. חשבתי שתעלה לפה ותבקש סליחה. נפלה בחלקך הזכות ההיסטורית לעשות טוב לעם ישראל, ואתה במשך שנתיים יושב פה ורק מסית, מסית נגד הצד הזה, במקום לבוא לפה ולבקש סליחה ולהגיד: טעיתי, ראיתי את השמחה, את האושר. עם ישראל לא חצוי, עם ישראל מאוחד. הוא רוצה את כל החטופים בבית, כולם. גם אלה שתומכים בהמשך הלחימה רוצים את החטופים ואת החטופות בבית. הוא לא חצוי. הוא לא חצוי. הוא עמד אתמול בכיכר החטופים ובכה מאושר, ראה אותן יורדות בין מרצחים מתועבים – איך אמרת למנסור? רוצחים שפלים ומתועבים. איך יכולת? איך אין לך חמלה? חמלה. אתה גדלת בבית מזרחי חם, אוהב, לימדו אותך לחמול, ולמרות זאת אתה היחיד מכל שרי הליכוד שהצביע נגד – אתה משקיף, הבעת התנגדות. ואני אומרת לעצמי: איך אין לך חשומה? איך אין לך בושה לבוא לפה ולא לבקש סליחה מהמשפחות? אי-אפשר להגיד ואחרי זה לצייץ בטוויטר: "אמילי, רומי ודורון היקרות, כל עם ישראל דומע ומתרגש ושמח איתכן ובשביל המשפחות שלכן. בתפילה, בתקווה ובציפייה להחזרת כל החטופים והחטופות כולם" – ואז ללכת לקבינט ולהצביע נגד? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> מירב, זה לא הוגן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד מה שאני חושבת. מה לא הוגן? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> הוא רצה עסקה – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה את מתערבת בכלל? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> הוא רצה עסקה לכולם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה עניינך? הוא לא צריך את ההגנה שלך, הינה, הוא אומר לך. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> – – – אני לא מבינה את זה. להפוך אותו לבן אדם – – – רק בגלל שיש לו דעה אחרת? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא צריך. זה בכלל לא מעניין. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> הדעה מורכבת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא צריך את ההגנה שלך, הינה, הוא אומר לך. למה את מתערבת? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> בגלל – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את לא צריכה. אל תתערבי, אנחנו מסתדרים. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> – – – יש לו דעה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל את מפריעה לי לדבר. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> הוא רצה את כולם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את מפריעה לי. לא, את מפריעה לי לדבר. תני לי לסיים את הנאום. תני לי. זה לא עובד, הקטע הזה של לרצות את כולם ולהצביע נגד. זה לא עובד. אם אתה בעד להחזיר אותם הביתה, תצביע בעד, ואם הצבעת נגד, תעלה לפה ותבקש סליחה מהמשפחות. תבקש מהן סליחה, מגיע להן. אין לך טיפת לב, טיפה של לב. ואת עוד באה ומגינה עליו. אני לא יודעת איפה חינכו אותך, אני לא יודעת איפה גדלת. אנחנו שנינו אנשים מזרחים, גדלנו עם חמלה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אני ממש לא מסכימה עם דודי, אבל להפוך אותו – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריעי לי. גדלנו עם חמלה, עם לב גדול. זה מפריע לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת דיסטל, סליחה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תאמיני לי, הוא מסתדר מצוין, ואם יש לו משהו להגיד, הוא יעלה לפה ויגיד לי, כמו שהוא עושה כל הזמן. אם אתה יכול לוותר על המילים "קרקורים" ו"תרנגולת", כי אני לא אמרתי את זה, אני אשמח. תבוא ותענה לגופו של עניין. אם זה היה תלוי בך, הן היו היום מתעוררות בעזה עם מרצחים שפלים, ולא בבית, לא בתל השומר, מוקפות במשפחות שלהן. אז כן, אתה שר בממשלה. תבוא לפה, תבקש סליחה, או לפחות תסביר לעם ישראל למה התנגדת לעסקת החטופים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 472 ימים למלחמה, ולא נפסיק לספור את מניין הימים, כי לא כל הבנים והבנות שבו הביתה. בספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוקים ט"ו-ט"ז, אלוקים עונה לבכי העמוק של רחל אימנו על בניה, ואומר את הפסוק שכל כך מוכר לנו: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקווה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם". הבכי עוד לא פסק, הדמעות עוד לא יבשו, והתקווה אתמול ניצתה מחדש, והבנים והבנות, כולם, עוד צריכים לשוב הביתה. אתמול קיבלנו חזרה את גופתו של אורון שאול, זכרו לברכה, שלפני שעה קלה הובא למנוחת עולמים, ומשפחתו, שנאבקה למעלה מעשור, זכתה לדבר הבסיסי והאלמנטרי – לבכות על קברו. לצד הדמעות, אתמול זכינו גם לקבל חזרה הביתה לגבולותינו את אמילי, רומי ודורון. וכשם שבכתה רחל אימנו, כך בכו אימהותיהן. וכמה סימבולי שהאימהות הן הראשונות לפגוש את הבנות. עכשיו חשוב לי לומר לכל אלה שחושבים שיש פה ויכוח בין אנשים לא תבוניים, בין אנשים שפועלים מתוך הרגש ולא השכל, לבין אנשים שדואגים לביטחון ישראל. הקונספט – הקונספציה, יותר נכון – של האנשים שמתנגדים לעסקה, והתפיסה שלהם לגבי מי שאומרים לעשות הכול להשיב את הבנים והבנות כי אנחנו לא מבינים את המחירים, אני רוצה לומר להם: אנחנו מבינים היטב את המחירים, אך יש מחיר להצלת נפשות, יש מחיר לפדיון שבויים. בטח כאלה שהופקרו, בטח כאלה שנגררו פצועים, המומים, דומעים, בוכים, לעזה. לשיטתם, גם בנובמבר אשתקד לא היינו צריכים להחזיר הביתה את הילדים ואת האימהות. ואני רוצה לומר לממשלת ישראל ולראש הממשלה: טוב מאוחר מלהפקיר אותם. תסתכל על שלוש הבנות שחזרו הביתה, ושער לך שהעסקה הזו, המתווה – אני לא אוהבת את המילה "עסקה" – לא היו יוצאים לדרך. אנחנו צריכים להמשיך, אדוני היושב בראש, להמשיך עד שכולם חוזרים. את המחירים אנחנו מכירים; גם את עוצמתו של צבא הגנה לישראל אנחנו מכירים. נרדוף את אויבינו אחרי שנשיב את כולם הביתה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פנינו תמנו. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני שומעת בימים האחרונים את שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ולדעתי הוא צריך לעשות בדיקה רפואית. לדעתי, הוא חי בדיסוננס קוגניטיבי. הוא כנראה לא מבין שהוא שר בממשלה, שיש לו אחריות על כל מה שקורה. כי הוא כל הזמן מחפש מי האשם. הוא שכח שהוא שר האוצר, שר במשרד הביטחון, חבר בקבינט הביטחוני-מדיני. הוא זה שאחראי להחלטות ולמדיניות ולכל מה שקורה – אחריות ישירה. הוא לא כבר איזשהו ילד שרץ באיילון עם מכונית תופת – לא, לא, לא. הוא שר, ויש לו אחריות מלאה למה שקורה. היום אני שומעת שהוא מדבר בלהט על זה שחמאס משלם משכורות בזמן המלחמה למחבלים בתוך עזה. ואללה, יופי – גילה את העולם. באמת, מי אשם בזה? למה זה קורה? זו המדיניות של ממשלה בשנה וארבעת החודשים של המלחמה. אתה, שר האוצר, אפשרת העברת סיוע הומניטרי בכמויות מטורפות. אתה אפשרת העברת כספים דרך מערכת בנקאית בין עזה לישראל. אתם שומעים את זה? בשנה וארבעה חודשים של מלחמה הייתה העברת כספים מעזה לישראל. אתה אחראי לזה. חמאס שילם משכורות כל חודש, 200 מיליון שקל, למחבלים שלו. אז איך אתה רוצה לנצח אם אתה לא מנתק את החמצן הזה? אם אתה לא מנתק את הכספים האלו? אז כולם אשמים, כולם לא בסדר, ורק אתה צדיק. לא, בצלאל, זה באחריות שלך. אתה ישבת בכל הדיונים, אתה קיבלת החלטות. אתה אחראי לזה שאזרחי ישראל שילמו מכספם עבור סיוע הומניטרי לעזה. אני רק מזכירה שרק בחודש מאי 6.5 מיליון שקל יצאו מתקציב משרד הביטחון עבור סיוע הומניטרי לעזה. זו האחריות שלך. אתה כשר האוצר, יש לך מלא כלים, ואתה כל הזמן מתבכיין. אפילו דבר שבסמכותך הישירה, כמו ביטול הטבות מס לאונר"א, שזה צווים בחתימה של שר האוצר, אתה לא מבטל. גם בזה הרמטכ"ל אשם? מי עוד אשם בזה שאתה לא מסוגל לתפקד? בזה שאתה לא יודע מה לעשות? שהכלכלה בשבילך זו כלכלה למתחילים? שאתה חסר אונים, ובעצם מסתובב אצל כולם כמו זנב בין הרגליים ורק צועק וצורח, כי אתה לא מסוגל? ואז אתה מתראיין, ובלהט מספר שהם מקבלים כסף. כן, בצלאל. אני רק אגלה עוד משהו: יש היום בעזה, אם אתה לא יודע, 4 מיליארד שקל במזומן אצל חמאס, וחמאס כל חודש משלם 200 מיליון שקל במשכורות. ועכשיו, אתה יודעים מה? במה החמאס מתעסק ומה הכי חשוב? איך הוא מחליף את הכספים האלה, את השטרות המשומשים והלא-טובים, לכספים טובים בשטרות ישראליים. וזה גם כן קורה עכשיו. בצלאל, הלו, שלום, תתעסק בזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר בירכנו על מרקם העסקה, ואתמול היה ביצוע השלב הראשון בעסקה. אנחנו ראינו את ההתרגשות בצד הישראלי בהחזרת החטופות, וראינו גם בצד העזתי את השמחה של האזרחים הפשוטים, שיש להם תקווה לחזור לבתים שלהם. אנחנו אומרים שהעסקה הזו, לפי כל מה שפורסם, זו אותה עסקה שהייתה אמורה להיות – והציעו אותה – במאי 2024. והשאלה שנשאלת היא למה העסקה לא יצאה לפועל, כשאותה עסקה יצאה גם הפעם. האם זה משיקולים פוליטיים? שיקולים קואליציוניים? ואנחנו שומעים שהפלג הימני בתוך הממשלה, סמוטריץ' וחבריו, הסכים לעסקה בתנאי שהמלחמה תימשך, תחזור אחרי 42 יום. אנחנו כרשימה הערבית, רע"מ, אמרנו וביקשנו כל הזמן את סיום המלחמה. אנחנו מבקשים שהעסקה תצא לפועל על כל שלביה, ושיהיה סיום, ויציאה להסכם שלם לסיום המלחמה, לצאת לדרך חדשה. לפני כמה דקות נפגשנו עם קבוצה של סטודנטים מהרווארד, וכולם שואלים סביב המלחמה מה יהיה כאן בין הפלסטינים לישראלים. אני אומר דבר אחד, ובזה אני מאמין – שאחרי 472 ימים במלחמה לא הגענו לפתרון, והדרך היחידה שבה הצליחו והצלחנו להחזיר את החטופות ואת החטופים היא רק דרך משא ומתן ודרך עסקה. אין דרך אחרת. אחרי 472 ימים למלחמה אין סוף, לא תהיה הכרעה. ההכרעה היחידה שיכולה לפתור את הבעיה באזור בין הפלסטינים לישראלים היא רק בתהליך שלום. קל מאוד להוביל ולנהל מלחמה, כי כשאתה מנהל מלחמה, כמעט שאין לך מתנגדים, אבל קשה מאוד לנהל תהליך מדיני ולחתור לשלום, כי אז יש הרבה מתנגדים. מנהיגות מתגלה כשאתה מוביל דרך חדשה – אתה תוביל רק לשלום, ורק שלום יביא ביטחון לתושבים ולאזור כולו. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, אחרי 15 חודשים של הרג בלתי פוסק, אתמול עצרה האש. ישראלים שחיכו לראות את החטופות בבית נשמו. נשמנו באנחת רווחה לראות את רומי, דורון ואמילי שבות הביתה. פלסטינים שהסתתרו בערי אוהלים במשך שנה ברעב ובמחלות שרדו את המלחמה הנוראית, יצאו החוצה ולא פחדו מהפגז הבא שיהרוג אותם ואת משפחתם. הרגעים הראשונים האלה של השקט צריכים להראות לנו את הדרך. זה חייב להיות סופה של המלחמה. אנחנו צריכים שהמלחמה הארורה הזו תיגמר בשביל כולנו, בשביל עשרות החטופים שלא השתחררו בפעימה הראשונה ובשביל משפחותיהם שמחכות לראות אותם ולקבל אותם בחזרה; בשביל החברה בישראל, שמאבדת את עצמה בתוך מחויבות מוחלטת למלחמת נצח. וכן, כן בשביל תושבי עזה, שמגיע להם לחיות ולשקם את בתיהם, שמגיעים להם מים נקיים, טיפול רפואי וקורת גג. מגיע להם עתיד אחר. יש להם את הזכות גם כן לחיים בכבוד. ולמרות השמחה המהולה בעצב, דאגנו אתמול, ואנחנו עדיין דואגים, כי יש כאלה בממשלה שלמרות כל מה שקרה לא הצליחו להבין שאין צד מנצח במלחמות והמוצא הוא תמיד דרך הסכם מדיני. הם עדיין מתעקשים להמשיך את המלחמה. נתניהו, מצד אחד, הבטיח לעולם וחתם על הסכם שאחרי 16 יום, מאתמול, יתחיל הסבב של המשא ומתן לפעימה השנייה, ובינתיים סמוטריץ' אומר לנו שנתניהו הבטיח לו שהמלחמה תימשך. למי להאמין? לזה שטרפד את ההסכם כבר מתחילת השנה שעברה וסיכן את חיי החטופים והחטופות והמשיך במסע ההרג, או למי שערך גזל האדמה והחזון המשיחי חשובים לו יותר מכל ערך אנושי אחר? אני חייבת להגיד שאנחנו מבקשים גם מהציבור בישראל, גם מהאופוזיציה וגם מהקהילה הבין-לאומית: עצרו את האש, עצרו את ההרג, החזירו את כולם הביתה. זה הזמן לדרך אחרת, זה הזמן להכיר במדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, כולנו התרגשנו אתמול עד דמעות כאשר ראינו את התמונות. כולנו התרגשנו עד דמעות כאשר ראינו את אמילי דמארי מנופפת כך בידה, בתמונה שהפכה לסמל של הניצחון שלה ושל חברותיה על המחבלים הארורים שחטפו אותן, על המחבלים הארורים שהחזיקו בהן. אבל הנפת היד הזו של אמילי סימלה גם את ניצחון הרוח הישראלית, הרוח של ערכי הערבות ההדדית והסולידריות; הרוח הישראלית שמלמדת אותנו שלא משאירים מאחור אחים ואחיות, לא חיילים, ובטח לא אזרחים שנחטפו מביתם. ועלינו לומר ביום הזה, לצד השמחה על שובן, שהניצחון הזה של הרוח הישראלית הוא ניצחון חלקי בלבד; כי בשעה שבעסקת החטופים הראשונה הוחזרו 104 אחים ואחיות תוך שמונה ימים, המתווה שעליו חתם בנימין נתניהו הוא מתווה שמשיב 33 אחים ואחיות ב-42 ימים, והוא מתווה שמציב סימן שאלה אדיר וגורלי ביחס ליתר האחים והאחיות. אפשר לדבר מהיום עד מחר על הציוץ של בצלאל סמוטריץ'. אותי לא מעניינת השאלה כיצד הצביע חבר הקבינט שאין לו זכות הצבעה, השר אמסלם. לא מעניין אותי מה עשיתם – מעניין אותי מה תעשו. וכאשר שר האוצר אומר היום בריאיון: לא יהיה, לא יהיה, אנחנו דורשים את חידוש הלחימה, כאשר ברור שהדרישה הזו מובילה להפקרת עשרות אחים ואחיות, אז המשמעות ברורה. בצלאל סמוטריץ' לא רוצה לראות עוד תנועות כאלה, כי הוא כרגע עסוק בסיכול שלב ב' של העסקה. ולכן הניצחון הוא ניצחון חלקי בלבד, ואנחנו מתחייבים להמשיך במאבק לצד המשפחות, עד אשר כל האחים והאחיות שלנו יחזרו. כן, גם במחיר סיום המלחמה. כי מה עשיתם 15 חודשים כדי להעמיד אלטרנטיבה שלטונית לחמאס? לא קיימתם דיון אחד חשוב ואסטרטגי בתוכנית ליום שאחרי. כשם שבנימין נתניהו אפשר את צמיחת החמאס בעזה לפני 7 באוקטובר, גם עכשיו, במחדלים של הממשלה הכושלת שלכם, גם עכשיו אתם מאפשרים לחמאס להיות הגורם הרלוונטי היחיד שעימו אנחנו מנהלים שיג ושיח, חותמים איתם על הסכמים; כי אתם לא בניתם שום אלטרנטיבה, ושר האוצר שלכם עוד מעז לדבר על פיטורי הרמטכ"ל. לכם יש את הזכות לפטר ולמנות רמטכ"ל אחרי האסון שהבאתם עלינו? תתפטרו, והממשלה הבאה תשקם ותבנה את צה"ל ואת החברה הישראלית. לכם אין זכות לעשות דבר, ממשלת חורבן והרס שכמותכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. אני מזמין את השר אמסלם – אדוני השר, אתה רוצה לסכם את האי-אמון? << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי, זאת החלטה שלך. אז לפני שנעבור להצבעה – חבר הכנסת קריב, אתה ביקשת לשאול שאלה שנוגעת להסכמים קואליציוניים. בבקשה, אני מרשה לך לשאול את השאלה הזאת, ואז נשמע את תשובתו של השר. בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ביממות האחרונות התפרסמו אמירות מפורשות של השר סמוטריץ' שלפיהן יש בינו לבין נתניהו שורה ארוכה של סיכומים בתמורה להישארות שלהם בקואליציה. אין שום סימן שאלה על כך שיש סיכום מפורט בהרבה מאוד נושאים – מהמצב בעזה, דרך פריסת כוחות הביטחון ביהודה ושומרון, תקציבים ועדכון מטרות המלחמה. ההסכם הזה לא הוצג לציבור, למרות שההסכם הזה קשור להישארות של סיעת הציונות הדתית בתוך הממשלה והקואליציה. ולכן, לפני הצבעת האי-אמון אני מבקש לקבל מנציג הממשלה פירוט מלא של כל ההסכמות בין סיעת הליכוד לבין סיעת הציונות הדתית. פירוט מלא לפני ההצבעה, כי ההסכמים הללו נוגעים ישירות לשאלת האמון בממשלה – גם סעיף 1 בחוק הממשלה וגם חובת הגילוי שנמצאת בהנחיות היועצת המשפטית לכנסת מחייבים לפני כל הצבעת אמון ואי-אמון – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, תודה, חבר הכנסת קריב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – את פירוט הסיכומים. אני מבקש לקבל אותם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, חבר הכנסת קריב. אדוני השר, אני מבקש ממך בבקשה להשיב מהצד על שאלתו של חבר הכנסת קריב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> דודי, אבל תהיה מקורי. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, האמת היא ששמעתי את חברת הכנסת מירב בן ארי, כהרגלה בקודש, מדברת דברי הבל ושטות. היא אפילו לא מצליחה להתעלות לגודל – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יכול לעלות לפה. שיעלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא לא לא. לא צריך לנהל פה את המליאה. לא צריך לנהל את המליאה. תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> היא לא מצליחה להתעלות לגודל השעה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מירב, טעיתי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תעלה אותו למעלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, זו שאלה מהצד ותשובה מהצד. הוא לא צריך לעלות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני יכול לשמוע את הדציבל שלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן אני בז לך, תמיד בזתי לך – בז לך ולאנשים – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני בזה לך לא פחות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – שמדברים כמוך. בלי קשר – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ההיסטוריה תשפוט אותך. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> את בן אדם רדוד ברמת האספלט, אמרתי לך כבר פעם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ההיסטוריה תשפוט את ההצבעה שלך. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עכשיו לגופו של עניין. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ההיסטוריה תשפוט את ההצבעה שלך. היחיד מסיעת הליכוד שהצביע נגד העסקה. אם זה היה תלוי בך, הן היו היום קמות בעזה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שמעתי אותך. חבר הכנסת קריב, אני לא מכיר שום הסכם כזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש לך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, זה מפריע לשמוע את תשובת השר באשר לשאלה שנשאלה על ידי קריב. לא, לא, זה לא שיח. זה לא שיח. אתה מקבל תשובה, ובזה נגמר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, תודה רבה. תודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש, תתבייש לך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה, אדוני השר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> טוב, אוקיי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השאלה שלי היא לא שאלה רטורית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> השאלה ששאלת – קיבלת עליה תשובה. אתה יכול לעשות עם זה מה שאתה רוצה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איזו תשובה קיבלתי? שהוא לא מכיר? אני מבקש תשובה מהגורם המוסמך שאין הסכם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא ענה בכלל. מה הוא ענה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת קריב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> סליחה, אבל יש עדויות מפורשות שיש סיכומים. אני מבקש שמזכיר הממשלה יודיע לכנסת שאין סיכומים בין ראש הממשלה לשר האוצר, כי שר האוצר אומר שיש סיכומים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שיענה על השאלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי. סיימת, חבר הכנסת קריב? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הכנסת זה בדיחה? זה קרקס? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת קריב, שאלת במסגרת – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה עוד – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר'ה, אי-אפשר לעבוד. כולם מדברים ביחד. אתם מפריעים אחד לשני. מה קורה לכם? אתה שאלת שאלה – השר השיב לך. זה לפי התקנון. עוברים להצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא השיב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – זה פררוגטיבה שלך. לא קיבלנו תשובה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז אתה יכול להגיש תלונה נגד השר. תודה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – הוא לא הביא לנו תשובה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא השיב בכלל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הוא לא השיב. זכותו להשיב מה שהוא רוצה. הדבר – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא מקובל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הוא השיב מה שהוא מכיר או לא מכיר. זאת התשובה. הוא השר המקשר, וזאת תשובתו. אני לא יכול לדבר בשמו, הוא דיבר בשמו. זה הכול. חברים, אנחנו נעבור להצבעה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יכול להגיד לו: תענה על השאלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> מירב, חברת הכנסת בן ארי, אני לא מכריח אותו. זאת תשובת השר. תפסיקי כבר. תפסיקי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל ככה זה עובד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא השר המקשר, זה התפקיד שלו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> את רוצה שאני אקרא אותך לסדר? אני לא מבין את זה. תודה. תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה לא יכול להיות. מה הסיכומים בין נתניהו לסמוטריץ'? יש עדויות לזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת קריב ובן ארי, מה קורה לכם? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> גלעד, אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? תודה רבה. הוא אמר שהוא לא מכיר את ההסכמים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא לא מכיר את ההסכמים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זאת התשובה שלו, וזה בסדר. תודה. בואו נעבור להצבעה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – תביאו את מזכיר הממשלה. אל תצביע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זאת פררוגטיבה שלך. הם משקרים כאן בכנסת, ואתה עובר על זה לסדר-היום. תדחו את ההצבעה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי, טוב, אז אני מבקש – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – השר המקשר עולה, וכל מה שהוא אומר זה שהוא בז לי. זאת התשובה שלו על ההסכמים. איך אתה מוכן להסכים לזה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תביאו תשובה ממזכירות הממשלה שאין סיכומים בין נתניהו לסמוטריץ'. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> טוב, אדוני השר, אם אתה אומר שאתה לא מכיר, אז אבקש ממישהו מהממשלה שיבוא ויגיד שהוא מכיר, או שמישהו יבוא ויגיד שהוא לא מכיר. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> – – – אני לא מכיר שום הסכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא שומע. מה קורה לכם? זה מפריע לי, נו. כן, בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה קורה לנו? << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אני מבין – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל אני לא שומע אותו, הוא משיב עכשיו על שאלה נוספת. תיתנו קצת לשמוע אותו. כן, בבקשה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אני אומר, כפי שאמרתי, אני לא מכיר שום הסכם כזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה לא מכיר. השאלה היא אם יש שר אחר שמכיר או שיכול להגיד שאין הסכמים. אתה השר המקשר לכנסת. אז אני מבקש ממך שאתה תדאג להביא שר שמכיר. תבדוק בבקשה מול מזכירות הממשלה, או שאין הסכמים או שיש מישהו שמכיר את ההסכמים. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אמרתי, אני לא מכיר – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אדוני, אני מבקש ממך. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה צריך להכריז על הפסקה במליאה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תראו, תודה, תודה. כרגע השאלה הזאת נשאלה במסגרת החוק. חוק הממשלה, התשס"א–2021, קובע: "נעשה הסכם בכתב בקשר לכינונה של הממשלה או בקשר להבעת אי-אמון בה או בקשר להצבעה על חוק התקציב, או בקשר לצירוף שרים נוספים לממשלה לאחר כינונה, או בקשר למינוייו של סגן השר, ימסרו הצדדים להסכם את נוסחו המלא למזכיר הכנסת בתוך שלושה ימים החתימה, ולא יאוחר מ-48 שעות לפני יום הבחירות או 24 שעות לפני כינון הממשלה או ההצבעה בכנסת או ההודעה לכנסת". אדוני, אתה אומר שאתה לא מכיר. אני מבקש ממך, כשר המקשר לכנסת, לבדוק מול מזכירות הממשלה – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אל תפריע לי, קריב. – – או שיש שר אחר שמכיר את זה, ואז הוא ימסור את זה לכנסת, או שיגיד: אין הסכם כזה. אתה לא יכול להגיד שאתה לא מכיר ובזה לגמור את העניין. אז אני מבקש שתבדוק את הסוגיה הזאת. אדוני המזכיר, מה פרק הזמן שניתן לשר? מה פרק הזמן שהשר רשאי לבדוק? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אחרי שיודיעו על מינוי שרים, וגם הודעה של שמועתי – – – הממשלה – – – גם תשקרו לנו שאין סיכומים? משקרים – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כן, אבל כמה זמן השר יכול לקבל בשביל לבדוק? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז אנחנו נעבור להצבעה? אז אנחנו לא נעבור להצבעה עד שהשר יבדוק. אוקיי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר'ה, אם לא להפריע למזכיר, אפשר להתקדם, אבל אתם מפריעים אחד לשני. עכשיו המזכיר ניגש אליו. הכול בסדר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, לפי התקנון ההצבעה על אי-אמון – – – במליאה, תודיע על הפסקה. התקנון קובע שקודם כול – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חכה, אני עוד לא קיבלתי תשובה. אקבל תשובה ואז אחליט. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אל תשלחו לי תשובה בכתב – – – שהוא יחתום – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז – – – מה זה משנה. להפך – – – שרים ידונו את החוק לכישלון. שיביאו את ההסכמים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הפסקה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה יכול להכריז על הפסקה במליאה? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא צריך לעצור את המליאה – – – גלעד, שיעשו הפסקה – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שיעשו הפסקה – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא היה דבר כזה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – מה עושים, מה זה הביזיון הזה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – יש הזדמנות – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה לחוץ לצאת להפסקה? עד שהוא יקבל תשובה, תצא, תשתה משהו ותחזור. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שהממשלה הזאת תפסיק לשקר לכנסת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה משהו אחר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שיקרו בחוק הרווחים הכלואים, שיקרו עכשיו שאין הסכמים – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת קריב, אחרי כל מה שהיה, אני חושב שדי ברור – אנחנו מחכים לתשובת השר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ודרך אגב, נתנו להם התראה – – – בצוהריים שיציגו את הסיכומים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר, בסדר. אל תפריע לו לקבל תשובה כרגע. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איזו תשובה, שאין סיכומים? שסמוטריץ' – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> או שאין סיכומים או שמישהו אחר מכיר. תודה. חבר הכנסת קריב, תודה. גלעד, תודה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> למה, אדוני היושב-ראש, לשתף פעולה עם זה שהממשלה משקרת לכנסת בלי למצמץ? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני לא משתף פעולה. לא משתף פעולה. שאלת שאלה – תקבל תשובה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז תוציא אותנו להפסקה. תוציא אותנו להפסקה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אי-אפשר – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה לא יכול להיות, מה – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אי-אפשר, לא מוציאים להפסקה לפני הצבעה. דבר שני, תקבל תשובה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אם כבר הודעה אישית אז הייתי נותן לך, אבל לא לו. תבקשי, תבקשי, אני אאפשר לך. תבקשי, אני אאשר לך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז הינה, נתתי, אני אאפשר. תיגשי למזכיר, חברת הכנסת בן ארי. תיגשי למזכיר, ואני אאפשר לך הודעה אישית. תיגשי ותבקשי ממנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שיש לו הסכמים. הוא אמר את זה – – – בגלי צה"ל. היה לו ריאיון של 40 דקות, ואחרי זה הוא שלח – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מחכים לגודו. אפשר – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מבין למה לא – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מעכבים את כל סדר-היום, אחר כך עושים פה פיליבסטר עד הבוקר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז אדוני השר, נא לגשת ולהשמיע את התשובה, בבקשה. רבותיי, אני מבקש, בשקט, נשמע את תשובת השר ואז נתקדם להצבעה. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אין שום הסכם פוליטי שבעצם סוכם בין ראש הממשלה לשר סמוטריץ'. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אז סמוטריץ' שקרן, זה הכול. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת טיבי, תודה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה, שנייה. כל הדברים, דרך אגב, בכל הדיונים שנאמרו בקבינט – נאמרו בקבינט. הדעות – שום הסכם פוליטי שמותנה בהצבעה כזאת או אחרת. לא היו הסכמים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי, תודה רבה. הינה, קיבלתם את תשובת השר, אין שום הסכם. עכשיו נעבור להצבעה. חברים, זה לא דיון, תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להבעת אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. כל ההצבעות אלקטרוניות, נכון? לא ביקשו. אוקיי. טוב, אז אנחנו עוברים להצבעה הראשונה, של סיעת יש עתיד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 32, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 34, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצבעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 33, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברת הכנסת בן ארי, לפני שנעבור לנושא הבא, את רוצה הודעה אישית? ויתרת. אוקיי. << הצח >> הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1056).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–2024. של חברי הכנסת אליהו רביבו, דן אילוז וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אליהו רביבו להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. רק שנייה, קצת שקט. מי שלא צריך להישאר – אפשר גם לא להישאר באולם. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> הדיבור משגע, הם מברברים בצורה מטורפת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא שומע, לא הבנתי. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> הם מברברים את עצמם לדעת, זה מסיח – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, עשר דקות. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, כנסת נכבדה, בפתח דבריי אני מבקש להזכיר את 94 בני הערובה שמוחזקים בידי ארגון הטרור חמאס-דאעש כבר 472 ימים. ימים ולילות. ימים שמלאים בכאב, בדאגה, בתחושת חוסר אונים של משפחותיהם, אך גם בתקווה לאור. אתמול שמחנו כולנו לראות את התמונות עם שחרורן של רומי, אמילי ודורון. אלו היו רגעים של התרגשות עצומה, שמחה ונחת רוח. יחד עם זאת, אנחנו לא שוכחים, ומחויבים להשבתם של כולם. כל אחת ואחד מהם הוא עולם ומלואו. בשעות האחרונות סגרנו גם מעגל נוסף, עם הבאתו לקבר ישראל של הקדוש הגיבור אורון שאול, השם ייקום דמו, שהובא למנוחת עולמים לאחר למעלה מעשר שנים בשבי ארגון הטרור. חשוב לציין שהבאתו לקבורה היא פועל יוצא של עבודה מאומצת של כלל גורמי הביטחון, ובתוכם גורמי המודיעין, ועל כך שלוחה להם תודתי והערכתי. עכשיו במעבר חד – חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מביא בפניכם היום נועדה לחזק הוגנות ושקיפות, שהן יסודות חיוניים לכל חברה דמוקרטית. ההצעה מציעה שורה של צעדים, שאחד המרכזיים שבהם הוא דרישה לבחינה תקופתית של חוקים ותקנות. שינוי זה יאפשר לנו לוודא שכל אסדרה שנחקקה נותרת רלוונטית ומשרתת את הציבור ואת הכלכלה בצורה היעילה ביותר. לא כל רגולציה או חקיקה ששרדה את השנים עדיין מתאימה לעידן הנוכחי, ובחינה תקופתית תסייע לעדכן, לתקן, לתקף או אפילו לבטל במידת הצורך תקנות ישנות שלא משרתות את מטרתן. לעיתים אנו מוצאים את עצמנו מול מצב שבו חוקים ותקנות שחלפו שנים מאז חקיקתם אינם מותאמים עוד למציאות של החיים שלנו. המציאות משתנה, הטכנולוגיה מתקדמת והחברה מתפתחת. במקרים כאלו חשוב שנעצור לרגע, נבדוק את עצמנו ונשאל: האם החוק הזה עדיין משרת את הציבור? האם הוא עוד משיג את מטרתו? האם התקנה הזאת עדיין רלוונטית? זה בדיוק מה שבאה הצעת החוק הזו להשיג – לוודא שהחוקים לא יהפכו לארכיאולוגיה חקיקתית, אלא יישארו חיים, נושמים ורלוונטיים גם בחלוף הזמן. כל כך הרבה פעמים אנו נתקלים בכתבות ובמחקרים שמראים כיצד תקנות מסוימות לא עומדות במציאות המשתנה, וכתוצאה מכך הן עלולות להזיק יותר מאשר להועיל. דמיינו תקנה שנחקקה לפני עשור, לדוגמה בתחום הדיגיטלי, אך היא לא עודכנה מאז; היא עשויה להוות מכשול לעסקים ולחדשנות, ובמקום לתמוך בהם ועל ידי כך לעודד כלכלה בריאה, צומחת ומתפתחת, היא תיצור מצב של התאבנות, עצירה של התפתחות – כזו שלא מתאימה למציאות המשתנה. הצעת החוק הזאת גם מדגישה את הצורך בהוגנות באכיפת חוקים. כאשר אסדרה מסוימת לא פורסמה באופן נגיש, יהיה זה לא נכון ולא הוגן להעניש את מי שעבר עליה מבלי שידע על כך, כאמור. דמיינו לעצמכם שאתם נוסעים בכביש ולפתע מקבלים קנס על עבירת תנועה שלא פורסם בכלל שהיא עבירה, ולא עונשה. הצעת החוק הזו באה למנוע גם מצבים כאלה, שבהם אנשים נענשים על הפרות שכלל לא היו יכולים להיות מודעים להן. הצעת חוק זו נוגעת כמעט בכל תחום החקיקה הנדון בכנסת. כל הצעת חוק חדשה, כל תקנה חדשה – ייבחנו, וייבחנו כל תקופה מסוימת. כך נוודא שהתהליכים הרגולטוריים לא יוצרים בעיות חדשות ולא מעיבים על ההתנהלות של הציבור. הצעת החוק הזו אינה רק על חוקים ותקנות, היא על אמון הציבור במערכת כולה. האמון הזה הוא הבסיס לכל חברה מתוקנת. כאשר הציבור מרגיש שהחוקים שקופים וברורים ושיש מערכת שתפקידה לוודא שהחוקים נשארים רלוונטיים והוגנים – האמון מתחזק, מתחזק בכל המערכת כולה, ובפרט בנו, כמערכת שבאה לפקח על עבודת הממשלה ועל עבודת המשרדים. אנו רוצים להבטיח שאיש לא יעמוד בפני מערכת המשפט מבלי שידע שהוא נשפט ועל מה הוא נשפט. אנו רוצים להבטיח שאף אדם לא יועמד לדין על תקנה שהוא לא יכול היה לדעת עליה. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזו. זו הצעה שכולה הוגנות, שקיפות ודאגה לציבור. זו הזדמנות שלנו להראות שאנו קשובים ושאנחנו מבינים את החשיבות של עדכון החוקים ושל שמירה על זכויות האזרח. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אליהו רביבו. כעת נעבור לדיון אישי. ראשון הדוברים – מה שכתוב לי – חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. מי שרוצה להירשם, נא להירשם. תכף אנעל את הרשימה, אז מי שרוצה להירשם, בבקשה תירשמו. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראינו את המחזה שהיה לפני כמה רגעים, הודעת הממשלה שאין הסכם בין שר האוצר לבין ראש הממשלה על חזרה למלחמה, תחת כל מיני כותרות. את זה שסמוטריץ' שקרן כולנו יודעים. את זה שנתניהו משקר לאורך כל הדרך – כל אזרחי מדינת ישראל יודעים את זה. אבל אני רוצה דווקא לפנות לכלל האזרחים במדינה, על כל מה שקורה בהסכם הזה ולאן יוכל להוביל את המדינה וגם את האזור. אנחנו רואים שיש שר אוצר, שר ההתנחלויות, שר שמאמין בכיבוש וחי בכיבוש ורוצה להרחיב את הכיבוש עד לעזה. איך אפשר, כשיש מתווה להחזרת החטופים, לסיום המלחמה, ובא השר ומתעקש ואומר חד-משמעית שהוא דרש שאחרי השלב הראשון בעסקה, אחרי 42 ימים, הם יחזרו למלחמה? זה אומר שהוא מוותר מראש על עוד שלב ועוד החזרת חטופים. זה אומר שהוא רוצה להמשיך במלחמה, והמלחמה, מבחינתו, צריכה להמשיך לא רק בעזה. אנחנו רואים מה קורה בגדה המערבית, בשטחים הפלסטיניים הכבושים. ראינו אתמול את הפוגרומים של המתנחלים בשטחים הכבושים בהשראה של השר הזה. ולכן, אזרחי מדינת ישראל, נתניהו יכול לשקר לסמוטריץ', סמוטריץ' יכול לשקר לנתניהו. הממשלה השקרנית, הגזענית הזו, יכולה לשקר אחד לשני, אבל את המחיר של השקרים האלה, של הקואליציה הזו, כולנו נשלם. אמרנו לפני יותר משנה – כי מבחינת בן גביר וסמוטריץ', שאמרו שאם אין מלחמה אין ממשלה. כל הסיכומים וכל הדיבורים שמדברים עליהם היום מראים בצורה חד-משמעית שהממשלה הזו – דרכה דרך מלחמה, והיא רוצה להוביל את כל אזרחי המדינה לעוד מעגל דמים, כי אין פירוש אחר למלחמה – את המחיר של המלחמה כולם משלמים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת עטאונה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני בכוונה חסכתי את ההודעה האישית, אבל אני רק אגיד לך – אתה לא היית פה כשדיברתי, אוחנה היה כאן – כל מה שבאתי ואמרתי זה שהשר כאן הצביע נגד. ולהצביע נגד עסקת חטופים זה חוסר חמלה וחוסר אנושיות. ואמרתי שהוא השר היחיד מהליכוד שהצביע נגד. ובמקום לבוא לפה ולדבר או להסביר למה, או אפילו לבקש סליחה, הוא עלה ואמר לי: אני בז לך. אז אני מקבלת את זה, אני בזה לו בחזרה. אמרתי שאם הוא דוגמה למזרחים – ולא סתם הוא מפנה את הגב – אני מתביישת בו. אני מתביישת שהוא שר בממשלה. במקום לבוא ולענות לגופו של עניין, הוא ענה לגופו של אדם. והוא רק צריך להתבייש – זה רק כדי לסגור את האירוע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> היו דיווחים שגם השר שיקלי הצביע נגד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל שיקלי לא רלוונטי. שיקלי אמר: אם בפעם השנייה – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אמרת שהוא השר היחיד מהליכוד, אז אני רק מתקן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת, גם העובדה ששיקלי התפטר מהממשלה – אני לא יודעת איך נוכל להמשיך כמדינה. איך נוכל? איך נצליח להרים את הראש? תגיד לי, למי אכפת אם הוא שר או לא שר? הוא הוביל משהו? הוא הוביל איזה מהלך חוץ מלהסתובב עם אנטישמים בחו"ל? תעשה לי טובה. ואתה יודע מה, זה הבן אדם האחרון שאכפת לי שילך. באמת, למי אכפת אם הוא יתפטר או לא יתפטר, אם הוא שר או לא שר? האם מישהו מהיושבים פה הרגיש את תרומתו הענפה של שיקלי לחיים של אזרחי מדינת ישראל? לא. אז גם הוא בזבוז זמן. אבל אני לא יכולה, בזמן שנותר לי, לא להתייחס לעוד דבר נהדר שקרה אתמול, דבר מדהים, שבו נפטרנו מהשר לכישלון לאומי, חובב הפיתות והלאפות. איך? אני רוצה להגיד לכם, לפני חודש ומשהו התראיינתי ל-103 אחרי שכל היום הוא אמר: יועמ"שית, יועמ"שית, יועמ"שית. תקשיב, חמד. אמרתי למראיינים: הינה, אני אומרת לכם, הוא יתפטר לפני היועמ"שית. צדקתי, צדקנו. נפטרנו ממנו. אני לא יודעת גם מי יבוא במקומו. נראה לי שכל מי שיבוא – – – << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מירב, הוא יחזור על ארבע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל מי שיבוא – באמת, אפילו הבת שלך, לא יודעת – יציל את המשרד לביטחון לאומי. ואני מאוד אוהבת את הבת שלך. יציל אותו. כל מי שייגע במשרד לביטחון לאומי יציל אותו, יציל את המשטרה, יציל את שב"ס. ואני חושבת שעם ישראל, מדינת ישראל, אתמול – וגם אתה יודע, גם אתה עברת איתו הרבה דברים נוראיים – צריך להודות באמת שנפטרנו ממנו ומכל המפלגה הזאת, שכל מה שהיא עשתה זה אצבע בעין למשפחות החטופים. אז מה שנקרא, תודה רבה. זה הכי מצחיק שהוא הלך ושם חומות של אלקטרז על כל האסירים הביטחוניים, ובסוף הם נותנים לו כיף כשהם יוצאים החוצה. באמת, אי-אפשר להביע במילים את תחושתי כשישבתי בבית ואמרתי: תודה רבה. נאור שירי כתב לי – נאור, אני מספרת להם מה כתבת לי, בסדר? כי הרגשתי את אותה התחושה. שנינו הרגשנו פתאום את השיר של ששון שאולוב, מכיר? מכיר את השיר? ברור. "השם אוהב אותי", ככה הרגשתי. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> "השם יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב". << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תמיד אוהב אותי. ואני רואה את בן גביר, ואני אומרת לעצמי: השם אוהב אותי. אוהב אותי – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> "השם יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב". << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ובאמת, את עם ישראל. ברוך שפטרנו מהסיעה הזאת – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ומשר הטיקטוק, הפיתות, הכישלון הלאומי. תודה רבה – לך, לא נתגעגע לשום דבר שעשית או שהבאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המלחמה הסתיימה, בן גביר פרש מהממשלה, וב-48 השעות שנשארו הוא ממשיך להרוס גם בנגב – היום ברהט – וגם בבאקה אל-גרבייה. היום בבאקה אל-גרבייה – הריסות, למרות שיש צו הריסה ויש צו בית משפט שאמור לתת ארכה למשפחה ולרשויות, כמובן, לא להרוס עד 19 באפריל. אבל גורמי האכיפה קיבלו הוראה מבן גביר להמשיך ולהרוס. הוא עשה את זה גם ברהט. ראינו כאן לפני זמן קצר את הדיווח של השר על סמוטריץ' ועל העסקאות בינו לבין ראש הממשלה, מה הוא רוצה לקבל בתמורה – להמשיך את המלחמה ברצועה. ומה תגידו על הנגב, על היישוב אום אל-חיראן, כאשר המדינה גירשה את המשפחה ובמקומו בנתה את היישוב דרור – ומי זכה שם במכרז? בניה סמוטריץ', הבן של שר האוצר – על האדמות של הבדואים בנגב, על האדמות של הערבים בנגב. זה טיהור אתני, מה שעושים בנגב, הוא ובן גביר ביחד. לכל אחד יש חלקה, יש לו מסלול מסוים איך לפגוע במוחלשים, איך לפגוע בערבים בנגב, איך לנשל קרקעות, איך להרוס ברהט, איך להרוס בבאקה אל-גרבייה, איך לקצץ את התקציבים של החברה הערבית. העיקר לפגוע במוחלשים, העיקר לפגוע בחברה הערבית. שר האוצר, עלק. השר לביטחון לאומי, לך, לא רוצים לראות אותך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הלך, הלך, זהו. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא רוצים שתהיה אמון על ביטחון הציבור. לא רוצים שתטפל בפשיעה בחברה הערבית. בזמנים שלך ובתקופה שלך הפשיעה בחברה הערבית עלתה במאות אחוזים. נרצחים ברחובות ובחברה הערבית. נישלת את הקרקעות של הבדואים, הפכת את הכפרים למחנות פליטים – בושה וחרפה לממשלה הזאת. (אומר בערבית: אנו רואים שבצל הממשלה הזאת הם ממשיכים בהריסות, בנגב, במשולש ובגליל. היום הם הרסו בתים בעיר רהט ובבאקה אל-גרבייה. זו ממשלת פשיטת הרגל, ממשלת הגזענים, ממשלה שלא רוצה טוב לחברה הערבית.) תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. חבר'ה מצד הקואליציה, זה ממש מפריע. התכוונתי דווקא לשיחה פה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תמיד אתה מתלונן על הצד הזה – – – בצד הזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שיתוף הפעולה המפתיע הזה בין הקואליציה לאופוזיציה מפריע לי, כי אני שומע את השיחות שלכם עד לפה. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין אחד שלא התרגש אתמול לראות את שלוש החטופות חוזרות הביתה למשפחות שלהן, לראות את האימהות מחבקות אותן. כולנו התרגשנו. אבל אני אומר לך, כולנו רוצים שכל החטופים יחזרו הביתה, ואנחנו לא רוצים להשאיר חטוף אחד במנהרות של חמאס. ואני לא מצליח להבין את הקואליציה הזאת, את הממשלה הזאת. יש שרים בתוך הממשלה שהתפטרו מהממשלה בגלל העסקה. אני אמרתי, ואמרנו את זה, ואני אומר לך גם כישראל ביתנו: העסקה הייתה צריכה לכלול את כל החטופים – ובמכה אחת. לשחרר את כולם הביתה, כולל החללים. אסור להשאיר אף אחד בעזה. ואני לא אהיה מופתע אם אחרי השלב הראשון הממשלה הזאת תמצא סיבה להפסיק את העסקה ולהפסיק את החזרת שאר החטופים. לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ממשלה שהפקירה את הביטחון ב-7 באוקטובר לא יכולה להתנגד להחזרת החטופים. ממשלה שהפקירה את ביטחון מדינת ישראל – ואזרחים נהרגו בתוך הבתים שלהם, נשים נאנסו בתוך הבתים שלהן, אנשים נלקחו כחטופים לתוך עזה – לא יכולה להגיד: אני לא אחראית. הממשלה הזאת היא אחראית לכל מה שקרה ב-7 באוקטובר, כי היא הייתה בשלטון. אני אמרתי יותר מפעם: אנחנו כאופוזיציה עדינים מדי. לא הייתם צריכים להישאר יום אחד אחרי 7 באוקטובר, כי לא מגיע לכם להישאר בממשלה, לשלוט, לנהל את מדינת ישראל, כי נכשלתם, ונכשלתם בגדול. הפקרתם את ביטחון אזרחי ישראל גם בצפון וגם בדרום. אדוני היושב-ראש, כולי תקווה שאנחנו נראה את אחרון החטופים ואחרון החללים חוזר הביתה ולא יישאר אף אחד במנהרות של עזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עמאר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. חבר הכנסת גואטה, ששי, חבר הכנסת גואטה, לא נהוג עם הגב – – – << קריאה >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << קריאה >> סליחה, סליחה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה יכול לשבת ליד חברת הכנסת שטרית. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> יבגני, אתה מביא לנו את החינוך הרוסי הקלאסי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אין שום קשר. אין לי שום קשר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, אתה יודע שיש לי גם – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אין לי שום קשר למה שאמרת. בבקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, זה יפה מאוד. זה יפה מאוד, זה קלאסי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות כנסת, אתמול כשהיינו כולנו עסוקים ומוצפים ברגשות, כפי שאמרתי מקודם, גם הרגשה – קצת אנחה וקצת רגיעה, לראות את התמונות של החטופות חוזרות, אבל מבחינתי גם לראות את הילדים העזתים שמחים על זה שאין הפצצות. בזמן שכולנו היינו מרותקים לטלוויזיה, עדר של מתנחלים היה מפוזר בהרבה מקומות בגדה המערבית. המתנחלים תקפו בסינג'יל ובכמה מקומות אחרים, הציתו בתים של פלסטינים, הציתו רכבים, תקפו רכבים בכבישים הראשיים, חסמו אותם ומנעו מהם להתקדם. אתמול שישה נפצעו במתקפה הזו – שני ילדים קטנים, שני גברים מבוגרים מאוד ועם צרכים מיוחדים ועוד אישה, ועשרות שאפו עשן שעלה מהבתים השרופים. זה היה יכול להסתיים, חס וחלילה, כמו שהיה בחווארה, כאשר נשרפו הבתים וכאשר תקפו. אני רוצה להגיד שזה קורה כמעט יום-יום בשטחים. יום-יום תוקפים פלסטינים, גם ביום וגם בלילה. הפעם זה היה כנראה או התפרצות של רגשי שנאה, כעס והתבהמות, שאנחנו רואים אותם הולכים ומשתוללים בתקופה האחרונה, או רגשות של תסכול, כי תוכניות המלחמה של אלה שמייצגים אותם נגדעו. כנראה שני המקרים – אם זה השנאה העמוקה ורצון הנקמה ואם זה התסכול של אנשים שרוצים רק מלחמות ודם ואתמול התבדו כאשר ידעו שסוף-סוף המלחמה הזו כנראה מגיעה לסופה – הם התפרצו והוציאו את כעסם על התושבים הפלסטינים בכמה וכמה מוקדים בשטחים הפלסטיניים בגדה המערבית. השאלה היא לא רק מה עושים המתנחלים, אלא השאלה גם איפה הצבא שאמור למנוע את ההתבהמות הזו וההתקפות האלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אני נועל את הרשימה, אז מי שלא נרשם לא יוכל לדבר. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, ברכות לחברת הכנסת טלי גוטליב, הבנתי שהם מקדמים לך את חוק החסינות. כל הכבוד, באמת, אופיר, בשורה לעם ישראל. יפה. שמחתי לשמוע על זה. מה אני אגיד לך, בסדר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> פעם אחת תקרא את החוק. מעניין מתי תבוא בלי סיסמה. פעם אחת. פעם אחת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמעי, טלי, אני – בניגוד לדעה הרווחת עליי, אני יודע שזה לא נראה – אני יודע לקרוא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה מה שאמרתי, אתה יודע לקרוא, אבל אתה לא יודע לקרוא את החוק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולפעמים אני גם קורא לפני שאני מדבר. וקראתי. קראתי את החוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את החוק לא קראת, מה לעשות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא מתאים לי שיבוש הליכי החקירה שאת עושה עוד לפני שהתחילו לחקור בכלל. לא מתאים לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> החוק לא חל עליי. הינה, החוק לא חל עליי. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אבל הוא לא חל עליה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא עלייך ספציפית, על שאר חברי הכנסת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עם כל הכבוד לך, אמרתי לך שלא קראת את החוק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קראתי, קראתי את החוק ואת ההסתייגות שלכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> החוק לא חל עליי. החוק לא חל עליי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לכם קטע שאתם מעלים חוקים, אבל הם לא קשורים אליכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> החוק הזה לא חל עליי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חוק המתנות של עמית הלוי סתם בא לעולם. הוא בא עם אג'נדה – מגיל 12 עמית הלוי רצה שנבחרי ציבור יוכלו לקבל מתנות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> טוב, לא נפריע לך. לא נפריע לך. לא נפריע לך, באמת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא חל עלייך. את עושה חוק שלא מקנה אפשרות לחקור חברי כנסת, אבל הוא לא קשור אלייך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם זה לא כתוב בחוק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם באמת נופת צופים, אני מתנצל. אני ממש מתנצל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם זה לא כתוב בחוק. אבל לא נורא, אני אתן לך את ההזדמנות – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הדבר הנוסף שאני רוצה לדבר עליו, וחבל – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – לשאול גם את יש עתיד, שהולכת לגמור עם שמונה מנדטים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 20, מה שנקרא, כל מי שפה – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני עושה לך, אבל אתה רצית את – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, אבל בדקה הראשונה קיבלתי, בדקה השנייה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה ביקשת להזכיר את השם שלי. אתה הזכרת את השם שלי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עכשיו אתה כבר לא רוצה? אז תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עלית עם השם שלי לנאום. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדקה הראשונה סבבה, בדקה השנייה אני אקבל את הפקטור של טלי גוטליב במשך הנאום. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא נורא, במקום להיות מפלגת חזון, הפכתם להיות מפלגת סיסמאות. ניפגש – – – מנדטים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שנייה, שנייה, אני אעצור לך, אני אעצור לך. רגע, אני אעצור לך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אין לי בעיה, הכול בסדר. אתה יכול גם להוסיף לי, אני לגמרי סומך עליך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בדקה הראשונה חבר הכנסת שירי רצה לדבר איתך. עכשיו לא להפריע לו. תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דקה. בסדר, דקה על חשבון אלקטרז, שהפכת את הכנסת הזאת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עצרתי לך, עצרתי לך, הכול בסדר. עכשיו אני ממשיך. בלי הפרעות, בבקשה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. בסדר גמור. הדבר השני שרציתי לדבר עליו זה – חבל שחבר הכנסת אמסלם, השר המקשר דודי אמסלם, לא פה. כי היום היה דיון – אני לא יודע אם שמעת, אופיר, או סעדה, אני לא יודע אם הייתם היום והייתם ערים לדיון שהיה בוועדה לביקורת המדינה לגבי האפליה במוסדות החרדיים. שמעתם על זה? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתה לא היית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא הייתי, אני יודע. אני שואל אותך אם היית. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני הייתי. אתה לא היית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע, אני יודע. אתה רוצה להגיד שוב שלא הייתי? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא הקשיב לטלוויזיה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, בסדר, לא הייתי. שאלתי אם אתה היית – היית. השר דודי אמסלם, הנציג של המזרחים, תמיד הוא עולה לפה ונותן לנו – איך הוא אומר? החברים שלכם והחברים של אמסלם ורם בן ברק עם הפה מינור שלו – העיקר שהוא מקשקש על מירב בן ארי והטונציה והדציבלים שלה. 20 שנים – למעלה מ-20, 30 שנה, עם החשיפה של יואלי ברים, אתם יודעים ומכירים את זה – אף אחד לא דיבר על זה, אף אחד לא מדבר על זה. דודי אמסלם, שר מקשר, שר במשרד המשפטים, השר שאמון על הוועדה לאנרגיה אטומית – במקום לקשקש לנו פה, שיטפל באפליה שאימא מזרחית או ילדה מזרחית עדיין לא יכולה להיכנס למוסד במדינת ישראל. הוא מעז לדבר לנו פה על דציבלים ונותן לנו שיעורים על חנה בבלי. מילה הוא לא אמר על זה. מילא מילה – שנים על גבי שנים שאתם מאפשרים את זה. סעדה, איך אתם מאפשרים את זה? שנים על גבי שנים שיש אפליה ממוסדת ומתוקצבת על ידי המדינה, והכול בסדר. הילדה שלי ושלך או הנכדים שלך לא יוכלו להיכנס לשם. למה? במה אתם יותר טובים? במה הם יותר טובים? המפלגה שמייצגת את המיעוטים, שעד היום לא היה בה ראש ממשלה אחד או יו"ר מפלגה אחד מזרחי, והמזרחי היחיד שניסה להגיע ולהיות – מה עשה לו בנימין נתניהו? המציא קלטת, ואחרי שהוא המציא קלטת קרא לו "ארחי פרחי" ו"חבורה של פושעים". זה מה שעשיתם למזרחים. על זה אתם לא מדברים, העיקר לתת לנו פה הרצאות כאילו הוא המקור לשוויון, דודי אמסלם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, חבר הכנסת נאור שירי. חבר הכנסת מיקי לוי, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כדי להזכיר לבית הזה: היום ה-472 למלחמה, 841 חללי צה"ל, כולל החלל האחרון, לצערי, 77 חללי משטרה ושב"כ, 918 אזרחים נרצחו, 94 חטופים עדיין בשבי מפלצות החמאס. אינני יכול להתעלם מהתמונות המרגשות של שלוש בנותינו משוחררות משבי מפלצות החמאס ונמצאות בחיק משפחותיהן. רומי, דורון, אמילי, ברוכות השבות הביתה. אני מאחל להן בריאות איתנה וחזרה לשגרה עד כמה שאפשר. מי ייתן ונראה את שאר בנינו ובנותינו משוחררים משבי מפלצות החמאס בהקדם. למה אני מקדים ואומר את זה? כי אני מאוד מאוד מודאג. אני שומע את האמירות של בן גביר – אבל הוא פרש – ואני שומע היום את האמירות של שר האוצר סמוטריץ'. מה הוא אומר? ראש הממשלה נתניהו הבטיח לי להמשיך את הלחימה לפני קיום השלבים הבאים. מה זה אומר, כנסת נכבדה? שאנחנו דנים את אלה שנשארו מאחור או למוות או להמשך שבי במנהרות עזה. זה מה שזה אומר, אין בלתו. שנה וארבעה חודשים שמעתי אותך אומר "הניצחון המוחלט", ואמרתי לך שאידיאולוגיה אי-אפשר לנצח, צריך לדאוג ליום שלמוחרת. אבל אתם, ממשלה מקולקלת – גם משטרה מקולקלת – ממשלה מקולקלת, לא דאגתם ליום שלמוחרת. האמירה שלך "חמאס הוא נכס" ממשיכה להדהד בין כותלי הבית הזה ובתקשורת. כן, חמאס הוא נכס בלשון שלך, ואתה רוצה להשמיד את אותו הסכם שהגענו אליו, שהממשלה הגיעה אליו, בדבר חזרתם של הבנים והבנות הביתה. אתה, אין לך את הזכות לדון את אלה שנמצאים שם למוות או להשאיר אותם מאחור. זה נגד המוסר. זה נגד הדת היהודית. זה נגד פדיון שבויים. תתבייש. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת ווליד טאהא, שלוש דקות, אדוני. בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, כבר לפני שמונה חודשים אפשר היה לחתום על ההסכם שנחתם אתמול. כבר לפני שמונה חודשים. מאז ועד היום נשפך הרבה מאוד דם של חפים מפשע, אבל בעיכוב של שמונה חודשים נחתם אתמול הסכם להפסקת אש והחזרת החטופים. אבל אני שומע ניואנסים מצד אנשים שמנעו, מנעו את החתימה על ההסכם לפני שמונה חודשים, שהובטח להם שבתקופה הקרובה, בימים הקרובים, ב-40 יום הקרובים, יחזרו למלחמה, ועל כן הם לא פרשו מהממשלה. זאת אומרת, אלה שמנעו הסכם לפני שמונה חודשים, אחד מהם פרש, השני נשאר עם תנאים, והוא הכריז על זה, הוא אמר את זה – לא אנחנו אומרים את זה בשמו – הוא אמר: ראש הממשלה הבטיח לי לחזור למלחמה. זאת אומרת, כל החודשים האלה המלחמה התנהלה בדיוק מהסיבה שאני אמרתי אותה המון פעמים פה על הדוכן – בשל שיקולים פוליטיים ומפלגתיים. אלפי חפים מפשע שילמו בחייהם. השר לביזיון לאומי, שגם הוא כל הזמן איים להפיל את הממשלה אם יקרה כך, אם לא יקרה כך, התפטר, ומחר ההתפטרות שלו ושל השרים שלו תיכנס לתוקף. אני מקווה שהוא יהיה גבר ולא יחזור לקואליציה פעם נוספת, כי לתפקיד שהוא מילא, אסור שאדם ללא אחריות, אדם שמורשע בכל כך הרבה תיקים בבתי המשפט, אדם שבית המשפט הרשיע אותו בתמיכה בארגון טרור – אסור שיהיה שר לביטחון פנים. אם זה היה קורה במדינה אחרת, כל העולם ואשתו היו מקימים קול זעקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני השר, לצערי, אנחנו רואים פעם אחר פעם בבית הזה חברי כנסת שיורדים לשפל נמוך יותר ויותר, ומי שהפליא בציוציו בטוויטר הפעם הוא חבר הכנסת איימן עודה, שברוב חוצפתו מפרסם שהוא שמח על שחרור החטופים והאסירים. תראו, העסקה הזו, שאנחנו מברכים על כל חטוף וחטופה שיוצאים ומשוחררים – ואני אומר לכם, הציפייה של כולנו היא באמת לראות את שחרור החטופים, אנשים חפים מפשע שנחטפו ממיטותיהם, נשים, גברים – להשוות אותם באותו ציוץ לשמחה על שחרור האסירים? על מי אתה שמח, חבר הכנסת עודה, שצפוי להשתחרר? על מי? על זכריה זביידי, המחבל, שאחראי בין היתר לפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן שנרצחו בו שישה? על איזה שחרור אתה שמח, חבר הכנסת עודה? על מחמוד עטאללה, שהורשע ברצח אישה פלסטינית שהוא חשד בה כמשתפת פעולה והוא גם הנאשם המרכזי בפרשת הסרסור בסוהרות? או על ת'אבת מרדאווי, שהיה מעורב ברצח 20 ישראלים? או על אשרף זגייר, ממנהיגי חמאס, ששלח מחבל לפיגוע שבו נרצחו שישה אנשים? אפשר פה, לצערי, להקריא עוד רשימה ארוכה. על מה אתה שמח, חבר בכנסת ישראל? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כולה רצחו יהודים. מי ישמע. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השיטה של חברי הכנסת מחד"ש – פעם אחת זה איימן עודה, פעם אחת זה חבר הכנסת כסיף – שכל פעם מוצאים את היכולת המופלאה לתמוך באויב ובמעשים שלו, פעם אחר פעם, אם זה כשהם מסרבים לגנות פיגועים, אם זה כשהם ממש שמחים על שחרור מחבלים – לאנשים האלה אין מקום בכנסת ישראל. אין מקום. הם בדיוק עונים על חוק-יסוד: הכנסת, שקובע שמי שתומך במאבק המזוין של ארגון טרור או מדינה כנגד מדינת ישראל לא יכול להיבחר לכנסת וגם צריך להיות מודח מהכנסת. לכן אין מקום לא לאיימן עודה, לא לעופר כסיף, ואני מצפה מכל חבר כנסת שתהיה לו ההזדמנות להדיח אותם לעשות כן. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, הינה פה יושב שר לכלום ושום דבר, שהצביע נגד השבת החטופים והחטופות, שבלי בושה דרש להיות משקיף בקבינט – הכבוד שלו, אתה יודע, כמה כבוד – להיות משקיף בקבינט כדי להתנגד לעסקה שתציל את האחים והאחיות שלנו, ודאג לשבת בדיון של שרי הממשלה כדי לנסות לסכל עסקה להצלת חיים. הוא, דודי אמסלם, המתקרבן הלאומי, רצה למנוע את אחד הרגעים המאושרים שחווינו מאז האסון – את איחוד המשפחות של רומי, אמילי ודורון. האיש הזה, שעולה לכאן כל הזמן, מתבכיין שלא נותנים לו למנות את החברים שלו לג'ובים, את חברי המרכז, מדבר על כל מי שפה ועל כל מיני מניעים גזעניים בכאילו, רק כדי להעלות מהאוב טענות לא קשורות לשום דבר, לזה שהוא מעודד מינהל לא תקין ושחיתות ציבורית – אבל ברגע האמת של המדינה, של האומה הזאת, הוא-הוא ישב שם ואמר: לא. לא נשיב אותן. לא נציל את האחים והאחיות שלנו. לא רק שר לכלום ושום דבר, לא רק מסית, מתקרבן, שפוצע את החברה הישראלית – גם רצה שאחד הרגעים הקדושים של האומה הזאת יימנעו. ואני אומרת לך, דודי אמסלם, אם אתה רוצה כפרה על העוון הזה של ההצבעה נגד, זה רק אם תהיה תומך נלהב של שלב ב', של הצלת כולם, כולם, כולם. אני רוצה להגיד לך, אתם מימנתם את החמאס, אתם לא הבאתם חלופה, אז להצביע נגד עסקה שתחזיר את מי שנחטפו כי אתם הפקרתם זאת חתיכת חרפה. אין בך אלוהים. אין בך מוסר. אין בך את המידה של הכרת הטוב למי שהביאו אותך לכיסא הזה, לשמור על אזרחים, להציל את האחים והאחיות שלנו. אין לי מילים לומר כמה אני מתביישת בכל התשעה, הנמנע והמתנגדים, שרצו להשאיר את האחים והאחיות שלנו שם, שנלחמים – נגד מה? במי אתה נוקם? בהורים שנלחמים עבור השבת הילדים שלהם? בהם אתה נוקם? מה נהיה ממך, דודי אמסלם, שהפכת לכל כך מריר, מתוסכל, וערל לב? איפה אתה, שכשנכנסת לכנסת – אני זוכרת שצפיתי בך בטלוויזיה, כשהיו 61 מנדטים לביבי – הוא נלחם להשבת הפלאשמורה ארצה, להעלאת יהודי אתיופיה. דודי, כן, והסתכלתי עליו ואמרתי: האיש הזה, כל הכבוד לו. באמת. מה קרה לך בדרך שהפכת להיות מפקיר חטופים וחטופות? איך, ריבונו של עולם? מה הכיסא עשה לך? מה המרמור? מה השנאה? מה ההתקרבנות עשתה לך? שכחת למה באת, שכחת גם לאן אתה הולך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת נעמה לזימי. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. נראה לי שזה עובד הכי הרבה בכנסת, דווקא הפודיום. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, לפני שעה קלה, בפעם המי-יודע-כמה תחת כהונתה של הממשלה הזו, נעשה כאן במליאה מעשה רמייה. מעשה רמייה מובהק. השר אמסלם – וכאן לא צריך לתקוף אותו אישית, כי הוא היה מדויק – הוא אמר: אני לא מכיר, והלך לבדוק. אבל כשהוא חזר, השר אמסלם מסר הודעה כאן, לכנסת ישראל, הרשות המחוקקת, ולעיני הציבור כולו, שאין שום סיכום בין ראש הממשלה נתניהו לשר סמוטריץ', בין סיעת הליכוד לבין סיעת הציונות הדתית, על רקע הסכמתה של הציונות הדתית להישאר בקואליציה ובממשלה. אלה מילותיו. בניגוד למה שהיה כאן בדיוני התקציב, בניגוד למה שהיה כאן סביב הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת עמית הלוי בעניין המורים במערכת החינוך, בניגוד למקרים אחרים, לא מדובר בשמועות, לא מדובר בזיהוי חולשות בסיפור של הממשלה או באיזושהי שמועה ששמענו כאן במזנון באמת ואנחנו מגיעים ושואלים. שלושה ימים השר סמוטריץ' מודיע שיש סיכומים בינו לבין ראש הממשלה. הוא אומר, ולא רק שהוא אומר, אלא שאנחנו רואים שהסיכומים הללו גם מיושמים. יש סיכומים סביב ההישארות שלהם בקואליציה. היום הוא אמר את זה בריאיון ברדיו. אז או ששר האוצר של מדינת ישראל הוא שקרן כרוני, או שהממשלה מסרה הודעה שקרית לכנסת. הפעם הכתובת כתובה על הקיר: ממשלת ישראל שיקרה לכנסת ולציבור הישראלי. ממשלת ישראל מסרבת לחשוף את הסיכומים בין נתניהו לבין סמוטריץ'. אני מניח שחלק מהסיכומים אולי נמצאים תחת חיסיון שקשור בביטחון המדינה. אם היו עניינים שקשורים בסוגיות ביטחוניות גרידא ולא רק במדיניות, אז אי-אפשר לחשוף אותם, אבל בשביל זה יש ועדת חוץ וביטחון. לכן חברתי אפרת רייטן שלחה היום מכתב ואמרה: בואו, תציגו. אבל חלק גדול מהסיכומים לא נוגעים לענייני ביטחון; נוגעים לענייני מטרות המלחמה והאסטרטגיה. והעניין הוא לא רק כבודה של הכנסת – ובזה אני מסיים, אדוני. זה לא רק כבודה של הכנסת שהממשלה הזאת רומסת – ואני יכולתי להשתמש במילים הרבה יותר בוטות, אבל לפחות לי ולחבריי באופוזיציה כבודו של הבית הזה משנה. אני רוצה להזכיר שהסיכומים הללו נוגעים לחיי החטופים. ואני רוצה לשאול אותך, השר אמסלם: האם יכול להיות שהגעתם לסיכומים פוליטיים שיכולים להשפיע על השאלה אם האחים והאחיות שלנו יחזרו בכלל או יחזרו בחיים, ואתם מסתירים את הסיכומים האלה מאזרחי ישראל? עד אנה מגיעה התחרות אצלכם בין השקרנות לבין ערלות הלב? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, חבר הכנסת גלעד קריב. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – ביקש להירשם ואינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת מישל בוסקילה – אינו נוכח. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת קריב, אהבתי את האופטימיות שלך לגבי החיסיון של ועדת חוץ וביטחון, כשהרבה דברים, לצערי, דולפים החוצה. אולי יש ועדת משנה למודיעין, אבל זו סוגיה שצריך להפנות ליושב-ראש הוועדה. כי לא מעט דברים, לצערי – אני אומר את זה בצער, באמת בלי ציניות – יוצאים משם כאשר אנשי ממשלה באים לוועדה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדוני יודע שחברי הכנסת של הציונות הדתית אמרו בתקשורת שהסיכומים כוללים הצבת עוד שבע פלוגות ביו"ש. הם אמרו את זה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל קיבלת תשובה מהשר שאין כזה דבר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שאין סיכומים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הוא אמר: אין הסכם פוליטי, אז תשובה לפחות ניתנה. בבקשה, חבר הכנסת חוג'יראת. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לסוגיה שלא מדברים עליה כאן הרבה, במיוחד בתקופה האחרונה, כשיש הרבה אירועים מהירים שמשתנים בתוך המדינה. אבל יש אוכלוסייה שכמעט לא מזכירים אותה כאן, וזה אנשים בעלי מוגבלויות. אני מעלה את הסוגיה הזאת כאן כי אתמול התקשר אליי בחור בעל מוגבלות שכלית בינונית, הייתי אומר. הוא מתקשר אליי ואומר לי: אני כבר בן 21, אני צריך לעבור למע"ש בנצרת, אבל אין לי הסעה, לא מסדרים לי הסעה בשביל להגיע לאותו מע"ש. הוא בוגר, בן 21, אבל – מילים של ילד, אתה שומע את הצליל. והוא שולח לי הודעות, כמה הודעות, וחזרתי אליו ואמרתי לו: אני אנסה לעזור לך, שתהיה לך הסעה שתיקח אותך למע"ש. והוא אומר לי משפט פשוט, הוא אומר לי: משעמם לי, כבר משעמם לי להיות בבית, אני רוצה לצאת מהבית. זו בעצם פנייה של בחור שכנראה יש לו את המספר שלי, הוא מהכפר שלנו, קוראים לו חמודי מוחמד ג'נדאווי. ואני מעלה את הסוגיה הזאת כי אני לא יודע למה לבחור עם מוגבלות לא צריך לדאוג להסעה, שיגיע למקום, למע"ש, שיבלה כמה שעות שם בשביל שלא יהיה לו משעמם בבית. זו סוגיה שאני מעלה אותה כאן כדי לפנות לכל רשויות הרווחה, ללשכות הרווחה, אם זה בשלטון המקומי, במקומות אחרים, גם במשרד הרווחה – שאנשים כאלה, בעלי מוגבלויות, צריך לדאוג להם, צריך לתת להם את הזכויות שלהם בלי אפילו שהם יבקשו את זה, כי זה חשוב. חשוב שאנחנו נטפל בהם וניתן להם את המענה כדי שיהיה להם קל וטוב. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, רציתי לדבר על נושא x, אבל ראיתי את השר אמסלם במליאה והחלטתי שאני אשנה את הנושא שלי, כי זה נוגע למה שקרה היום ב-10:00 פה בכנסת. היום ב-10:00 בכנסת היה דיון בוועדת ביקורת המדינה בנושא בנות ספרדיות שלא מוכנסות לסמינרים של בנות – בוא נגיד, של אשכנזים. יש יותר גזעני מזה? יש יותר גזעני מלהגיד לילדה: בגלל שאת ספרדייה את לא תלמדי בסמינר של אשכנזים, בשנת 2025? למה אני אומר את זה לשר אמסלם? כי השר אמסלם באופן עקבי מדבר פה במליאה – וגם היו לי שיחות אישיות איתו בנושא – על הנושא של אפליה של ספרדים במדינת ישראל בשנת 2025. אני לא אומר דברים לא נכונים. זה מה שאומר השר אמסלם, אז ציפיתי לראות בדיון הזה את השר או מישהו מאנשיו, אבל לא הגיעו. ישבנו שם בוועדה, והגיעו פתאום כמה חברי כנסת. אחד היה מש"ס – סימון הגיע – אחד מיהדות התורה, ברוכי, ושניים מהליכוד, וכולם הגיעו כדי להצביע נגד, נגד החלטה של ועדת ביקורת המדינה לבדוק את הנושא הזה באופן עמוק ולא שטחי ולטפל בו. רצו להפיל את ההחלטה הזאת. חברי הכנסת של השר אמסלם מהליכוד ושל ש"ס ואגודת ישראל עשו יד אחת כדי שהנושא הזה לא ייבדק. ממה הם מפחדים? למה הם לא רוצים לגעת בפצע הזה? למה הם לא רוצים לבדוק למה לא מכניסים בנות ספרדיות לסמינר של אשכנזים? אז אני אספר לאמסלם סיפור אישי. אמסלם, אני נולדתי בליטא, אימא שלי ניצולת שואה, ובשנת 1958, כשגמרה את בית הספר, היא רצתה להתקבל ללימודי רפואה, הייתה תלמידה מצטיינת. לא קיבלו אותה כי היא הייתה יהודייה. שנה אחרי זה היא שוב ניסתה להתקבל, עם הציונים הכי טובים. לא קיבלו אותה ללימודי רפואה כי הייתה יהודייה. בשנת 1960 שינו איזו חקיקה שם, במשטר הסובייטי, וקיבלו אותה בסוף. ילדה מצטיינת לא מתקבלת ללימודים בגלל שהיא יהודייה – מה ההבדל בין זה לבין ילדה ספרדייה מצטיינת, עם הציונים הכי טובים, שלא מקבלים אותה ללימודים בסמינר של אשכנזים? זה נורא. זה פשוט נורא. זה זועק לשמיים. אז דחו את הדיון לשבוע הבא כדי להצביע; אני מקווה שהשר אמסלם יורה לחברי הכנסת מהקואליציה להצביע בעד. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת דוידסון. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, מדינה שלמה אתמול עצרה הכול, הפסיקה לנשום, הפסיקה לנשום במשך שעות ארוכות; חיכו לרגע שנראה את הבנות חוזרות אחרי שהן עברו שם דבר מחריד, מחריד, רגע לפני ששחררו אותן. מאות אם לא אלפי מחבלים בעוד מפגן נוראי אחרון, ואחרי זה העבירו אותן לידי כוחות צה"ל, ובסוף – למשפחות שלהן, לחיבוק עם אימא, לבית, לבית במדינת ישראל. ואני לא יכולתי שלא – באמת, אי-אפשר היה שלא, זה מדהים – אי-אפשר היה שלא להתרגש עם כולם, להזיל דמעה, באמת להיות רגע אחד עם אחד מאוחד ושלם. ואז, אחרי כמה שעות, פתאום קפץ לי ציוץ של שר האוצר סמוטריץ', שמברך על שובן של הבנות. ועכשיו אני אומר: מילא להיות בן אדם שאומר: אני, בכוח הפוליטי שלי, מנעתי עסקאות חטופים – בגללך הם נשארו שם – אז אתה לא מתבייש ומצייץ: כמה טוב שחזרתן, ואז מצד שני אומר: אני נשאר בממשלה בשביל למנוע את המשך העסקה, ולא שאני אפרוש מהממשלה, אני אפרק את הממשלה? מי אתה? מי אתה? מפלגה שלא מתקרבת לאחוז החסימה, שאין לה מנדט לכלום, שאף אחד לא מעוניין שהוא ייצג אותה. הציבור שלך לא מאמין לך, שולח אותך פעם אחר פעם, סקר אחרי סקר, מחוץ לבית הזה. אתה תעמוד ותגיד: אני אמנע את המשך העסקה; אני, אם יהיה המשך עסקה, לא רק אתפטר, גם אפרק את הממשלה? אז אני רוצה לומר לך, סמוטריץ', ולהעביר פה מסר ברור: העסקה הזאת תצא לפועל. העסקה הזאת תצא לפועל לא ממניעים שאני חושב שלממשלת נתניהו פתאום אכפת מהחטופים, לא; העסקה הזאת תצא לפועל כי יש אינטרס אמריקאי שהיא תצא לפועל וכי יש רשת ביטחון של מנהיגים אחראיים; כי יאיר לפיד, שעמד פה ואמר "אני אתן רשת ביטחון" מתכוון למה שהוא אומר, מתכוון לזה שגם אם סמוטריץ' ינסה לפרק את הממשלה זה לא יעזור לו. אנחנו נעשה מה שאנחנו צריכים בשביל שכולם יחזרו הביתה, בשביל שנראה את התמונות האלה של אימהות שמחבקות את הילדות שלהן, של הורים שחוזרים לנשום, של הדבר הטבעי ביותר שמדינה תעשה – תגן על האזרחים שלה. משפט אחרון, אדוני, אני רואה שנגמר הזמן. אני רוצה לומר מפה לאזרחי מדינת ישראל: אל תתרגשו מבצלאל סמוטריץ'. אין לו אחיזה במציאות, ואסור לתת לו לסנדל את המשך עסקת החטופים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול מדינה שלמה עצרה את נשימתה וכולנו התרגשנו, אבל אסור לשכוח את המציאות. במציאות של הממשלה הזאת, במציאות הזאת, שר בממשלה שהתפטר עם סיעתו אמר שהוא הצליח לסכל את העסקה הזאת כבר פעמיים, ושר שהחליט להישאר בממשלה הזאת, שמו בצלאל סמוטריץ', יש לו כאילו איזשהן הסכמות עם ראש הממשלה. הנשיא טראמפ אמר – ציטוט: שלב ראשון לקראת שלום מתמשך במזרח התיכון. ההסכם האגדי הוא שלב ראשון לקראת שלום מתמשך במזרח התיכון. הוא יכול לקרות רק בגלל הניצחון שלי במערכת הבחירות בנובמבר. את זה אומר טראמפ. ומה סמוטריץ' אומר? נמשיך להילחם. מי אומר את זה? היכן הוא שירת בדיוק, סמוטריץ'? את מי הוא מייצג באמירות שלו? איזו ממשלה הוא מייצג? ממשלה ש-15 מתוכה, מחברי הקואליציה, משתמטים? הם ישלחו למלחמה? מחר יגיע שר הביטחון לוועדת חוץ וביטחון לתת עוד פעם את העקרונות. אלה לא עקרונות של שר ביטחון, אלה עקרונות של פוליטרוק. בדרך כלל, אחרי יושב-ראש סיעה נהיים שר. עכשיו שר הביטחון מתנהג כמו יושב-ראש סיעה, אבל הוא שר הביטחון של מדינת ישראל, והוא אמור לייצג את צבא ההגנה לישראל ואת צורכי הביטחון, ולא את הקואליציה. וראש הממשלה, שלא אומר בקולו ומשדר סרטונים – לא אומר באומץ מה שמנהיג צריך באמת לעשות. זה צ'רצ'יל דה לה שמטע. מדבר על צ'רצ'יל? אם הוא צ'רצ'יל, מי זה סמוטריץ' ומי זה בן גביר, שמחזיקים אותו לא בדש בגדו, בגרונו? לא יעזור שום דבר, העסקה הזאת מסוכלת, ויש לה ניסיון סיכול כבר מעכשיו. זה שאנחנו נגיד "לא יקום ולא יהיה" – אנחנו לא היחידים במשוואה הזאת. מקשיבים לשרים המופרעים האלה גם אנשים בצד השני, וגורלם על מצפונכם ועל מצפונם. כל ראשי הסיעות האחרות בקואליציה הרעה הזאת, בזה שהם שותקים הם שותפים. גולדקנופ לא יכול להסתובב ולהגיד: אני בעד. גם דרעי לא יכול. כשהם רואים את סמוטריץ' מדבר, הם צריכים להגיד: לא יקום ולא יהיה. לא ניתן לשר הזה לקחת ולהפקיר את החטופים שאנחנו הפקרנו ואתם הפקרתם ב-7 באוקטובר. ממשלה מופקרת ומפקירה, עם שרים חדלי אישים, חסרי יכולת ביצוע – זה אתם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. שלוש דקות, גברתי. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אמש חווינו רגעי התרגשות כשראינו את אמילי, דורון ורומי שבות הביתה. כתושבת שדרות וכמי שחוותה את היום הנורא הזה, אני חושבת שכבר הרבה זמן לא הייתה לי כל כך הרבה שמחה בלב. אני רוצה לספר לכם שהנכדים שלי כל כך התרגשו לראות שדורון חוזרת. דורון הייתה מדריכה במועדונית בקיבוץ כפר עזה. אמילי המדהימה, חברת קיבוץ כפר עזה, עם האנרגיות. מה שראיתם – זאת אמילי: הצחוק, החיוך, הקול והחברים. באילו עוצמות, באיזו אנרגיה. היינו זקוקים לזה. כן, מדינת ישראל הייתה זקוקה. נכון, בלב כבד. יש לנו עוד המון המון חטופים שצריכים לחזור הביתה, אבל גם הצעד הקטן הזה הרחיב את הלב, את השמחה, לראות אותן חוזרות לחיק משפחותיהן. אני מוסרת להן מכאן: שתשתלבו במהרה ושתרגישו טוב. אנחנו גאים על העוצמה ועל זה שהגעתן כשאתן עומדות על הרגליים ואתן נראות איתנות. אין לנו ספק שאתן שורדות אמיתיות וגיבורות. עם זאת, כבוד היושב-ראש, אני לא יכולה להתעלם מהקולות ומהשיח בימים האחרונים, שיח שמבקש להפוך את החטופים והחטופות לכלי משחק פוליטי. ישנן סיעות – ותודה לאל, אחת כבר הלכה – שמעמידות תנאי ודורשות לחזור למלחמה. את אותם נבחרים אני רוצה לשאול: אתם כבר כמעט שני עשורים – איפה היו תושבי העוטף והצפון אז? פתאום אתם מדברים על מיטוט חמאס, על הניצחון המוחלט. אני, כתושבת שדרות, ויחד איתי לא מעט, גם מהעוטף, חיינו את המציאות הזאת יום-יום, וחיים אותה יום-יום. אתם הייתם שם כשהממ"דים היו תקועים רק על הנייר, או כשמערכות מיגון וביטחון לא הגיעו? או שמא הייתם כשהמילה הראשונה שהילדים אצלנו למדו זה "צבע אדום", לפני שהם למדו לקרוא ספרים? אותם נבחרים שמדברים על חזרה למלחמה לא הציעו שום אלטרנטיבה. הם לא דאגו לבנות חזון או פתרון. קל לצעוק "מיטוט חמאס" מעל דוכן הכנסת, אבל מה עושים אחר כך? האם יש לכם תוכנית ליום שאחרי? האם אתם מבינים מה המחיר של כל צעקה? תושבי שדרות והעוטף, אזרחי מדינת ישראל, כבר שילמו מחיר יקר. די, מספיק. אנחנו לא בוחרים בין מלחמה לבין כניעה; אנחנו בוחרים בדרך אחרת, דרך של חוסן אמיתי, של ביטחון שמבוסס על מדיניות ולא על סיסמאות, של הבנה שהחיים הם ערך עליון ולא כלי פוליטי. אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה משפט אחד שלא קשור. חבריי חברי הכנסת, בפרסה יש עמדת שתייה, ובעמדת השתייה יש שתי קופסאות: אחת לכפיות ואחת לאשפה. יש עליהן פתקים. אני פונה אליכם, תכבדו את המעמד הזה, תשתדלו לא להפוך את זה לאיזה קרקס. בזה אני עושה את השליחות לאנשים המעולים שם. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת דבי ביטון. חבר כנסת מאיר כהן, בבקשה. חברת הכנסת ביטון, הזכרת את הפרסה. פעם עבדה שם אישה אגדית, ציונה. יש כאלה שזוכרים אותה, שהיו בכנסות קודמות. גם אני זכיתי להכיר את ציונה. חבר הכנסת כהן, גם אתה מכיר. כמה שנים אתה מכיר את ציונה? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מהיום שאני כאן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז אני חושב שציונה היא אגדה. דיברו עליה, הקדשנו לה נאומים ודיברנו וכולנו אהבנו. קודם כול, היא כרגע בפנסיה, ואנחנו מאחלים לה הרבה בריאות והצלחה, אבל היא הייתה סמל של אחדות. הייתה מדברת עם כולם בגובה העיניים, וכולנו דיברנו איתה בגובה העיניים. שם לא היה צריך להפריד, שם כולם יודעו שמכבדים את ציונה. זה מה שציונה עושה, ככה אנחנו מכבדים אותה. אז אני בהזדמנות זו מאחל לה בריאות. אני לא יודע אם היא רואה את זה. בטח תראה את זה, אז אני מאחל לה בריאות ואריכות ימים. בבקשה, חבר הכנסת כהן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפני שאתה פותח את שלוש הדקות שלי – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא פתחתי. שמת לב שאני מדבר על ציונה בלי הזמן. לא פתחתי שעון. בשביל ציונה אני מוכן לתת את כל הזמן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז זהו, אל תפתח, כי אני רוצה להוסיף משהו לדברים שנדבר עליהם. עובדים שם עוד הרבה כמו ציונה. אני רואה את החבר'ה הצעירים בשעות הקטנות, והם טרוטי עיניים. אני בימים האלה בודק – ואני אשמח אם כולנו נבדוק מהם כללי העבודה שלהם, מהם תנאי העבודה. הם לא עובדים של המשכן, הם עובדים אצל קבלן. צריך לוודא שאכן הם עובדים על פי כל הכללים. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בערב, אחרי ימים ארוכים של מתח ודאגה, שלוש מהחטופות שבו הביתה – רומי, אמילי ודורון. אני מברך, ומספר לכולם שכמובן, כמו כולם, עיניי דמעו. אלה רגעים של התרגשות גדולה. החזרה שלכן היא רגע מרגש ומלא תקווה. רגע שמזכיר לנו את הערבות ההדדית שעליה מבוססת המדינה שלנו. אנחנו שמחים שחזרתן. אני פונה לסמוטריץ' ולבן גביר ולכל המתנגדים לעסקה, מזכיר להם מהי ערבות הדדית. שמעתם מה זה, סמוטריץ', בן גביר? שההיסטוריה תשפוט אתכם. הפקרתם ב-7 באוקטובר, ואתם ממשיכים להטיף להפקרתם של אחינו החטופים והחטופות. זה מפליא אותי לשמוע שרים בממשלה – אתם יכולים להגיד "אני מתלבט", אבל עזות המצח הזאת, שבה עומדים בכלי התקשורת שרים בממשלת ישראל, ששייכים לממשלה שהפקירה אותם, ומדברים ללא שום תחושה של קצת רגש. יש הורים, יש משפחות, יש אחים, יש אנשים שלא ישנו כבר שנה וארבעה חודשים. איזו עזות מצח צריכה להיות כדי לבחור בפוליטיקה. פדיון שבויים, שמעתם מה זה? עכשיו, בוודאי שאני ער לכל הקולות שאומרים שחמאס יחזור לסורו ושלא ניצחנו. הניצחון הוא שכולם יחזרו הביתה. הניצחון הוא שאני מסתכל ורואה את עזה, איך שהיא נראית. יכולים 100 אנשי חמאס להניף את הרובים שלהם ולשמוח – הם חטפו מכה שהם לא יתאוששו ממנה, כי לא ניתן להם להתאושש מהמכה הזאת. גם נחזיר את החטופים. נבלע את הרוק, נעצום את העיניים, נכאב את הכאב, אבל נבין שאין דבר יותר חשוב מלהחזיר את החטופים. אנחנו כאן אומנם אופוזיציה של 52 איש, אבל אני מבטיח לכם שהאופוזיציה הזאת לא תיתן לאף אחד לא להוציא לפועל את חלקה השני של העסקה. עד שאחרון החטופים והחטופות יהיה בביתו אנחנו לא נשקוט. אני מפציר בחבריי הטובים, באנשים מהקואליציה, אלה שמתנגדים: טלו קורה מבין עיניכם. אסור בתכלית האיסור שילדינו, האימהות שלנו, האחים שלנו, ימשיכו להיות תחת הקלגסים אנשי חמאס. אנחנו נשחרר אותם, ובעזרת השם גם ננצח. כמו שניצחנו את חיזבאללה ננצח גם את חמאס, ולא יישאר להם זכר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> רק החרוצה פה. יש חרוצה אחת, תראה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נו, אני יודעת. בסדר. מה קרה? יש להם עבודה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אוה, באמת. תגני, תגני עליהם. הכול בסדר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני סנגורית בכל רמ"ח-שס"ה. גם עליך הייתי מגינה, מאיר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> את היחידה שנמצאת כאן, תאמיני לי, כל יום. הקואליציה ריקה, רק את פה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> טלי גוטליב, סנגוריתה של ישראל, או לפחות של חברי הקואליציה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, קטונתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> קטונתי, חברים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלוש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לגעת, ברשותכם, בדיון חשוב מאוד שהתקיים היום בוועדה לביקורת המדינה בראשות חבר הכנסת מיקי לוי, כאילו out of context אבל הכי בקונטקסט. דיון שהוא הזיה. לא הדיון עצמו, אלא הדברים שסופרו בו. הדיון עסק באפליה של תלמידות מעדות המזרח בסמינרים חרדיים. אתה שומע, דודי אמסלם? מה שעצוב הוא שבשנת 2025 הוצגו בדיון הזה דברים שפשוט לא ייאמנו, כן? בין השאר, הובאה שם טבלה מהשנה, ממש מהחודשים האחרונים, של קטלוגים שנעשים לבנות לקראת שיבוצן במוסדות. אתה מסתכל על זה ואתה אומר, איך דבר כזה יכול להתקיים בישראל של היום? עכשיו, היות שהייתי שם, בעיריית ירושלים, וראיתי איך המערכת הזו עובדת, ואלוהים עדי שגם נלחמתי בדבר הזה, אני אומר כאן: בלי שיתוף פעולה מהותי מהבית הזה וגם מהחברה החרדית, הדברים לא ישתנו. העצוב הוא שמפלגת ש"ס הוקמה כדי להחזיר עטרה ליושנה, ועדיין נציג ראש אגף מנח"ח שנכח בדיון טען שאנחנו מדמיינים. זה בעצם היה סיכום דבריו. אז מה קורה? שולפים פה את השסע העדתי מהבוידעם בכל פעם שזה מסתדר, אבל באירוע הזה – צרצרים, דממה. אולי הקטע הכי עצוב היה שרגע לפני ההצבעה פתאום צצו להם, בגיוס קואליציוני, חברי הכנסת אושר שקלים, אליהו רביבו ומשה סעדה, שנקראו על מנת למנוע ממבקר המדינה לחקור את האירועים החמורים האלה, שאני לא חושב שיש אדם הגון וישר בכנסת הזו, או בכלל בישראל, שחושב שלא צריך לחקור אותם. היה פה גיוס המוני, וברגע האחרון הם ביקשו מיו"ר הוועדה חבר הכנסת לוי שלא ניקח את זה להצבעה, שהם לא יצטרכו להצביע בניגוד לצו מצפונם רק בגלל משמעת קואליציונית. חבר הכנסת לוי, בגדולה, יחד עם חבר הכנסת מאיר כהן, החליטו לדחות את זה בשבוע כדי לתת להם להתאפס על עצמם. אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שבשבוע הבא, כשהדבר הזה יבוא אני אצביע בעד, שמבקר המדינה יבדוק איך בישראל בשנת 2025 בנות מופלות בקבלה למוסדות חינוך בגלל מוצאן, ומקטלגים אותן בקטלוגים שאי-אפשר לקבל. שסע שמתבצע יום-יום. בושה לנו, כנסת ישראל, שדבר כזה ימשיך לקבל אישור והסכמה. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהמציאות הזאת תשתנה, והשלב הראשון הוא בדיקה מעמיקה של מבקר המדינה בכיוון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת משה טור פז. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> ב-4 באוקטובר 2003, הנאדי ג'רדאת, צעירה פלסטינית מג'נין, עברה מהשטחים לישראל. לנהג שאיתו היא קבעה שיסיע אותה היא אמרה שהיא בדרכה לבקר את אבא שלה, שמאושפז בבית החולים רמב"ם בחיפה. בדרך, הנאדי אמרה שהיא רעבה וביקשה מהנהג לעצור. הם עצרו במסעדת מקסים, מסעדה בבעלות משותפת של יהודים וערבים, שמגישה אוכל ים תיכוני נפלא, מטרים ספורים מחוף הים המהמם של חיפה. הנאדי אכלה, ואז הפעילה את מטען החבלה שנשאה על גופה מתחת לז'קט ג'ינס. 15 ישראלים נרצחו במקום, ושישה נוספים מתו בהמשך מהפצעים שלהם. בנרצחים היו ילדים, קשישים, יהודים, ערבים. הפיגוע הזה המיט אבל כבד על העיר חיפה וזעזע מדינה שלמה. סאמי ג'רדאת, מי שגייס את המחבלת הזו, את המחבלת המתאבדת במסעדת מקסים, הוא בין האסירים שנקבע שישוחררו מהכלא הישראלי בשלב א' של העסקה לשחרור החטופים. השחרור שלו זה משהו שאולי אפשר להכיל כדי לשחרר את החטופים והחטופות שלנו, אבל לשמוח עליו? לא בעולם הזה, וגם לא בעולם הבא. חבר הכנסת איימן עודה, הלילה, אחרי המליאה, בדרכך חזרה למרכז הכרמל בחיפה, העיר שבה נולדת ועיר מגוריך, אני מציעה שתעצור לרגע במסעדת מקסים. אני חושבת שאין מקום טוב ומתאים יותר לפרסם משם התנצלות על הדברים המקוממים שכתבת אתמול. תתנצל על הניסיון הזה לייצר סימטריה בין שחרור החטופים ובין שחרור האסירים מבתי הכלא הישראליים. נכון, כולנו נולדנו בני חורין, אבל מי שאיבד את חירותו בגלל שניסה – או שהצליח – לרצוח ישראלי לא דומה ולא שווה למי שאיבד את חירותו או את חייו רק בגלל היותו ישראלי. ההשוואה הזו מעודדת אלימות ומנרמלת את הטרור. והטרור, חבר הכנסת עודה, לא מבחין בין יהודים לערבים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת כהן. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> עידן רול: << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אתמול, בשעה שעם ישראל עקב אחרי השידור של חזרתן של אמילי, דורון ורומי, אני חושב שכולנו עצרנו את נשימתנו וגם נשמנו לרגע אחד מחדש – נחזור לנשום רק כשכולם יחזרו הביתה – אבל היו חברי כנסת שלא התחברו לאותו סנטימנט. חבר הכנסת איימן עודה, ולא בפעם הראשונה, ניצל הזדמנות של התפרצות רגש לאומי, ניצל סיטואציה שבה ניסינו להתמודד עם גודל השעה, לנסות להבין איך הנשים הגיבורות האלה מרגישות ומה הן עברו – הוא ניצל את הזמן הזה בשביל לצייץ בטוויטר, ובצורה מכוונת לחלוטין, ביד מכוון, בעצם לנרמל מחבלים נתעבים עם דם על הידיים ולקרוא להם "אסירים". הוא הגדיל לעשות, איימן עודה, וגם הקביל את השחרור של אותם אסירים, של אותם מחבלים מתועבים, לשחרור של שלוש אזרחיות ישראליות חפות מפשע שהוחזקו בגיהינום של חמאס. אני רוצה לומר על זה שני דברים: א. שלא יהיה ספק – זו תמיכה בטרור. לנרמל מחבלים ומעשי טרור ולייצר להם מסגור מקל או תמים לכאורה או עברייני קל – זה תמיכה בטרור. הדבר השני – ולא כל הבית עדיין הבין את זה – זה לא מקרי. הם הבינו את הנקודות שבהן הם חשופים, ולמדו להשתמש ברטוריקה שהיא גבולית. הם יבזו את המעמד, אבל לא לרמה שיהיה אפשר להדיח אותם; הם ינרמלו טרור, אבל לא ברמה שעולה כהפרה של החוק. ואנחנו למדנו לחיות עם זה. הוא לא הראשון. זו גם לא הפעם הראשונה שחבר הכנסת איימן עודה עושה את זה, או מעליל עלילות דם על לוחמי צה"ל, או מנרמל טרור, או תומך בצורה מובהקת בטרור. זה גם הוא, זה גם חבר הכנסת כסיף, זה גם חבר הכנסת טיבי, זו גם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אימאן ח'טיב יאסין. הרבה. והבית הזה התרגל לעשות את זה. אני אגיד מה שאני אומר כבר כמעט שש שנים, למרות שיש כאלה שיש להם פה ספק: עד שלא נרחיב את העילות של סעיף 7א ונמנע מחברי כנסת כאלה להתמודד לכנסת, אנחנו נמשיך לקבל ולהיאלץ להשלים עם תומכי טרור שמשתמשים בחסינות הפרלמנטרית שלהם ככסות, כשריון, כהגנה – הגנה בפני החוק, הגנה מפני הסתה – וכפלטפורמה לנרמל טרור, להוציא דיבתם של חיילי צה"ל. גם ברגעים השפלים והנוראיים ביותר, כמו שהיו אתמול. אני קורא לכל סיעות הבית להבין שאלה האנשים שנמצאים פה. לא לעשות איפה ואיפה, לא אחד בפה אחד בלב, לא לשתף פעולה. אני לא יכול לדמיין שתהיינה פה סיעות שתרצינה לשתף פעולה עם חברי כנסת כמו איימן עודה, כי בסוף חבר הכנסת הוא חבר כנסת על המכלול שבו, לא רק על הרגע שבו הוא מנרמל טרור. הוא תומך טרור גם שנייה אחרי, גם שנייה לפני. גם כשהוא מציע הצעות חוק כביכול טובות או קונסטרוקטיביות למען המדינה, הוא עדיין תומך טרור. ואנחנו צריכים להוקיע את זה ולקוות שבבחירות הבאות הדרכים שלהם לכנסת יהיו חסומות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת עידן רול. חבר הכנסת שקלים, בבקשה, אני אתן לך לדבר. עד שחבר הכנסת שקלים יגיע, אני רוצה לברך קבוצה של המכינה הקדם-צבאית עין יהב מהערבה. נכון? אני מקווה שאני מבטא נכון את השם. שיהיה לכם בהצלחה. ברוכים הבאים לכנסת, לירושלים. תלמדו, תשרתו, ותחזרו בריאים מהשירות. בבקשה, חבר הכנסת שקלים. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נברך כולנו, אני חושב, את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. עכשיו זה כבר רשמי – לא "הנשיא הנבחר", אלא "נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ". << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> היה לך ספק שהוא לא יושבע? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא הושבע לפני דקותיים. שיהיה לו בהצלחה. אני מקווה מאוד שאנחנו נשתף איתו פעולה, בעזרת השם, לתקופה טובה ומועילה. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> כולנו, כן? כולנו. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> כולנו, כל מי שבעד עם ישראל. לצערי, זה לא כל חברי המשכן. זה הנושא שלי. חברים, ברגעים אלה ממש מתבצע כאן במליאה מעשה נבלה. יושב כאן בינינו חבר כנסת שנהנה מחסינות פרלמנטרית, נהנה מכל האפשרויות והזכויות שתעודת זהות ישראלית כחולה יכולה לאפשר, ויש לו צ'ופר מאוד גדול – הוא נהנה מכל הזכויות, אבל אין לו שום חובות. אותו אדם, שברגעים אלה יושב כאן בינינו, העז להשוות אמש בין אזרחיות ישראליות שנחטפו בידי ארגון הטרור חמאס, יימח שמם וזכרם, ואשר שוחררו אמש אחרי 471 ימים במנהרות החמאס – הוא השווה אותן לשפלים שבבני האנוש. תומך הטרור איימן עודה השווה בין הקורבנות לבין מבקשי נפשן. כאילו לא די בכך, תומך הטרור הזה ומחבק המחבלים הזה עוד מעז להראות היום את פרצופו במשכן כאילו דבר לא אירע. חבר כנסת בישראל אשר משווה בין עלמות צעירות שנחטפו בברוטליות מביתן או ממסיבה תמימה לבין מחבלים עם נהרות של דם על ידיהם המזוהמות. איימן עודה הוא סוס טרויאני, שמנצל את הדמוקרטיה שלנו כדי לתקוע לה סכין בגב. דבריו הם יריקה בפרצופן של משפחות החטופים והנרצחים. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת מכל הקשת הפוליטית – אין כאן נושא של שמאל או ימין – יש לגנות את האיש הזה ואת דבריו. אבל יותר מכך, אני דורש מכם, דורש, להצטרף ליוזמת מכתבו של חברי סגן יו"ר הכנסת ניסים ואטורי ולחתום על הדרישה לסילוקו של תומך הטרור הזה מהמשכן – תומך הטרור שנמצא כאן, אגב, אך ורק בזכות החלטת בג"ץ שאפשרה את כהונתו כאן. תזכורת: בנאומו מעל דוכן זה ב-6 במרץ 2023, שעסק בנושא של הרפורמה, התרברב תומך הטרור עודה על כך שהוא וחבריו יושבים בכנסת אך ורק בזכות בג"ץ. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> הגיע הזמן שגם בנושא הזה אנחנו נתייצב ונאמר: עד כאן. תומך הטרור – שילך לרמאללה. ואם לא מוצא חן בעיניו, יש גם מספיק מקום בעזה. מבחינתי, שגם יישאר שם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אושר שקלים. אגב, הוספת עוד שם. שמעתי בתקשורת שחבר הכנסת וסרלאוף – שהוא עדיין שר, אבל ממחר חבר כנסת – וגם חבר הכנסת בוארון הם אלה שאוספים חתימות. עכשיו הוספת עוד שם, של חבר הכנסת ואטורי. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני חתמתי לניסים ואטורי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז יש שלושה שאוספים חתימות. נראה לי שצריך לעשות פה סדר. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אז נאחד את כולם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אני אמרתי את דעתי. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אבל תצטרפו, כי זה לא קשור לשמאל או ימין. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, הוספת עוד שם של מי שאוסף חתימות. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני חתמתי לניסים ואטורי, זה מה שידוע לי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז צריך לבדוק פה. אוקיי, בסדר. הדוברת הבאה, חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מטי צרפת הרכבי, בבקשה. אני כבר אמרתי, מי שעובד הכי קשה כאן בכנסת זה דוכן הנואמים, לפי זה שבכל פעם מורידים, מעלים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> הרמת אותו. אושר, אתה כזה גבוה? זה נשאר עוד מעידן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הוא עובד הכי קשה פה באולם המליאה, לפחות בשעות האחרונות. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני עם נעליים עם עקב היום. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה עוד נשאר מהדובר הקודם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, שלוש דקות. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 472 ימים למלחמה, 15 חודשים של חוסר ודאות והמתנה שאין לה סוף, ואתמול התבשרנו על השבת גופתו של סמ"ר אורון שאול, זכרו לברכה. לאחר יותר מעשר שנים משפחתו סוגרת מעגל ותביא אותו למנוחת עולמים באדמת המדינה. אתמול גם כולנו עצרנו את נשימתנו, בכינו מהתרגשות עם שחרורן של רומי גונן, אמילי דמארי ודורון שטיינברכר. כולנו מחכים ומתפללים כמובן לשובם של כל שאר 94 החטופות והחטופים שנותרו, לוחמים ואזרחים, נשים, גברים, צעירים וזקנים. אנחנו כאן נמשיך להיאבק, לקוות, לחזק את המשפחות ולהמשיך לדרוש את שובם. השבועות הקרובים יהיו מורטי עצבים, במציאות מורכבת ובלתי נתפסת, למשפחות החטופים, למשפחות נפגעות פעולות האיבה, לכל אזרחי ישראל. תהיינה משפחות שיתאחדו עם יקיריהן, אך לצערנו יהיו גם משפחות שלא. תמהיל רגשות מנוגדים של התרגשות, שמחה, תקווה, אבל גם כאב, חוסר ודאות ושכול. עין במר בוכה ולב שמח. מדינה שלמה ממשיכה וחיה את מחדל 7 באוקטובר, ולכן ההסכם עם חמאס היה חייב להיחתם. תדע ממשלת ישראל שגודל המחיר הוא כגודל המחדל וההפקרה, למי ששואל על המחיר הכבד. ממשלה שלא שמרה על האזרחים, לא הגנה על הגבולות, התעלמה מהתרעות והפקירה אזרחים, חייבת לעשות הכול, אבל הכול, על מנת להשיבם הביתה. רגע לפני חתימת ההסכם נחשפנו לעוד מופע של שרי הממשלה: משחקי כוח, דילים פוליטיים, אמירות חסרות אחריות, משחקי כיסאות, וראש ממשלה אחד חלש וסחיט. ודי לראות את ההסכם עם סמוטריץ'. ישיבת הממשלה לאישור ההסכם נקבעה למוצאי שבת, ורק בעקבות לחץ ציבורי הישיבה הוקדמה לערב שישי. אדוני ראש הממשלה, אני לא מצליחה להבין מה חשבת. איך המשפחות היו אמורות לעבור את השבת בציפייה? מדינה שלמה שנמצאת גם בציפייה ולא מצליחה לנשום, ואתם בשלכם. אמון האזרחים במדינה לא ישתקם מבלי להחזיר את כולם הביתה. זו החובה המוסרית והלאומית שלכם, שלנו. אפשר לא להסכים על המחיר, לא להסכים על הסיכונים, על ההשלכות, אבל קודם כול חייבים להחזיר אותם, את כולם, עכשיו. להציל את החיים ולקבור את אלה שלא. לא נשתוק, לא נשקוט, עד האחרון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה למטי צרפתי הרכבי. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – רומי, דורון ואמילי, כמה טוב שחזרתן הביתה. אני חושב שאתמול מדינה שלמה הסדירה נשימה, אוויר נכנס לנו לריאות. סוף כל סוף, אחרי כל כך הרבה ימים, חזרתן הביתה. אתם יודעים, הייתה תחושה של יום חג. אנשים הלכו ברחובות דבוקים לטלפונים הסלולריים, צפו במשדרים המיוחדים. כולנו התרגשנו, דמענו – שמחה אמיתית אחרי כל כך הרבה חודשים מקוללים – על שחזרתן הביתה. אלה באמת רגעים היסטוריים מכוננים בימיה של אומה, ששלוש נערות צעירות חוזרות מהשבי, יוצאות מהתופת. ובאותם רגעים באמת לא יכולתי לחשוב על תמונה שיותר ממחישה את הניצחון המוחלט מלראות את האימהות עוטפות את הבנות שלהן, שהן כל כך קיוו לראות בחיים אחרי כל כך הרבה זמן. אין דבר דחוף או חשוב יותר מלהחזיר את כל 94 החטופים והחטופות שלנו מהשבי. אני חושב שכל ישראלי וישראלית מאמינים בזה. אלא שאתמול, בערך ברגעים שבהם יצאו התמונות המרגשות האלה מבית החולים תל השומר, התראיין אריה דרעי, יושב-ראש ש"ס, בקול ברמה, ושם אריה דרעי אמר שהדבר הדחוף ביותר שצריך לעשות עכשיו מבחינתו זה לחוקק את חוק הפטור מגיוס, חוק ההשתמטות. מילואימניקים אתמול פרסמו ציוצים ופוסטים מרגשים שאומרים: בשביל זה יצאנו להילחם, בשביל לראות את רומי ואת דורון ואת אמילי חוזרות הביתה. לכן השקענו 250-200 יום הרחק מהמשפחות, מהתעסוקה, מהאהובים שלנו, כדי שהם יחזרו. בשביל זה נלחמנו, זה הניצחון שלנו. עם שלם התרגש, ויושב-ראש ש"ס – ואני רואה פה את חבר מפלגתו, את השר ביטון – אומר שהדבר הכי דחוף עכשיו, בזמן שהתמונות האלה מרטיטות את הלבבות של כולנו, זה לחוקק את חוק הפטור מגיוס. צריך איזשהו תמהיל מיוחד וקיצוני של ניתוק ואטימות כדי לומר שברגעים האלה יש דבר יותר דחוף מלהחזיר את האחים והאחיות שלנו מהשבי. << קריאה >> קריאה << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> פניתי אליך, אדוני השר – – – << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> אתה מדבר באמת ברצינות? הבן אדם – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שיושב-ראש ש"ס אמר אתמול. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> הבן אדם – זה מה שאתה מסתכל, על הdetails-, אתה לא מסתכל על – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסתכל על הפרטים ועל העובדות, כי זה מה ששמים בפנינו. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> מי בסוף הכריע? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך יכול להיות שאתמול בערב – – << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – השר ביטון, יושב-ראש ש"ס, מפלגתך, אומר שהדבר הכי דחוף כרגע לעשות – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שנייה, יוראי. אדוני השר, אתה בכל רגע יכול לעלות לדוכן, לבקש מסגנית המזכיר. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> כן, אני רוצה להגיב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אם אתה רוצה להשיב, אין בעיה, אתה יכול לעלות. אם תרצה, תבקש, תוכל לעלות ולהשיב. אתה, כשר תורן, יכול לעשות את זה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך יכול להיות שיש דבר דחוף יותר מלהחזיר את החטופות והחטופים הביתה? ודאי שלא חוק גיוס, או פטור מגיוס, או השתמטות, שיבטיח פטור גורף לעשרות אלפי צעירים חרדים כשירים ובריאים מללכת ולהתגייס לצה"ל – צה"ל, שדרוש להם למען ביטחון ישראל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיכום, בבקשה, משפט אחרון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט אחרון, אני אחזור על מה שאמרתי – אין דבר דחוף או חשוב יותר מלהחזיר את האחים והאחיות שלנו הביתה. אין דבר יהודי יותר, אין דבר ישראלי יותר, אין דבר ציוני יותר, אין דבר אנושי יותר מלהחזיר אותם הביתה. אני מאוד מקווה שנראה את כולם בבית במהרה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אולי להגיד לשר שייכנס למליאה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> השר במליאה, הוא יושב במליאה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נחשב מליאה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא יושב במליאה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אסביר. אני אגיד, חברת הכנסת צרפתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני מרשה לו. די – – – גם ככה – – – << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברים, שנייה. בבקשה, אפשר להגיד משהו? בדקנו את הסוגיה – – << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אתה יכול לשבת ביחד, אדוני השר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> – – וגם אמרנו שיש מקום לממשלה. השר בוחר איך הוא מכבד את הכנסת. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא מכבד אותי מאוד. אדוני השר, שב בנחת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני לא שאלתי אותך. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא פניתי אליך, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל אני לא משיב לך. אני משיב לה, לחברת הכנסת מטי צרפתי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני פונה לשר. אדוני השר, תודה, הכול בסדר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל אני אומר שכל שר בוחר את הדרך לכבד את הכנסת. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני חושב שמן הראוי שהשרים ישבו בשולחן הממשלה גם במהלך האי-אמון, גם במהלך הדיונים. אבל זה לא פוסל. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> למה להסתתר – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אין שום דבר שאוסר, וזו הדרך שכל שר בוחר. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני השר, תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי, תודה. סיימנו את הדיון הזה. בבקשה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אני מציעה לך לשאול את היועצת המשפטית, כי אם זאת הייתה המליאה, אז כל הסיעה – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא, אני לא פותח את זה. זה בסדר, זה על פי התקנון. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> די כבר, חבר'ה, די. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלוש דקות. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> איזה שעמום. וואי, איזה משעממים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, שלוש דקות. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה רגע לשאול את השופט יצחק עמית, שמינה את עצמו להיות ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון – אין זה סוד שאני חושבת שהוא לא צריך להיות נשיא בית המשפט העליון. למה? כי אני חושבת שאדם שאוחז בדעות פרוגרסיביות כמו שלך, בעיקר פותח את שערי בג"ץ לתנועות שמייצגות את העזתים שחותרים תחתינו ונלחמים בלוחמינו, בעיקר לאור העובדה שאתה מעוניין להפוך את מדינת ישראל לא למדינת הלאום היהודי. אתה חפץ לבטל את חוק הלאום. אני עוד לא יודעת מה אתה חפץ לעשות בחוק השבות, אני באמת לא יודעת. לא רוצה שתהיה נשיא בית המשפט העליון ותקבע את ההרכבים והמוטבים. אני חושבת שזה יהיה לא נכון. אבל זאת רק דעתי. אני לא נכנסת לזה. אני לא נכנסת מהותית לשיטת הסניוריטי הלא-נכונה, שעומדת בניגוד לחוק. לא זה העניין. אני רוצה לספר לך, אדוני יצחק עמית, מה אתה חושב – ואני לא אדבר עליך, בוא תספר לי מה דעתך. שופט בית המשפט העליון – מוגש נגדו כתב אישום, לא, לא, לא, לא בעבירות קנס. לא. הוא מחויב – נכון, אדוני ממלא מקום הנשיא? – הוא מחויב להודיע את זה, כדי שמי שצריך לקבוע את המוטב שדן בעניינו זה הנשיא. זה היה אז הנשיא פוגלמן. הוא צריך לקבוע מי ידון בעניינך? אומרת הנהלת בתי המשפט – חושף נטעאל בנדל, העיתונאי. תכף, לא נגיע פה – בשלוש הדקות האלה אני לא אוכל לספר לך את הכול, אדוני הנשיא, ממלא המקום, אבל אני אספר לך את זה בקטנה. יש שופט עליון, מוגש נגדו כתב אישום; הוא לא מספר לאף אחד, ויש דיון. יותר מ-27 נאשמים, אתה מס' 27. התובעת אומרת לפרוטוקול שהיא לא ידעה שאתה, יצחק עמית, שופט עליון. ואז מגישים הודעה לבית המשפט – הודעה על מחיקת כתב האישום לפי סעיף 93 לחסד"פ. שנינו יודעים מה המשמעות, לא נפתח את זה כאן. אז אומרים שבגלל שאתה שופט עליון וזה הוגש בלי אישור של היועץ המשפטי לממשלה, מחקו אותך מכתב האישום. איזה קטע, קיבלת הנחת סלב על זה שאתה שופט בבית משפט עליון. שים את זה רגע בצד. מה קורה בעיריית תל אביב, שאתה ממשיך לדון בעניינה כשמוגש נגדך כתב האישום? איפה הגילוי הנאות? אבל רגע, עיריית תל אביב הרי חשבה שצריך להגיש נגדך כתב אישום, נכון? יש ראיות נגדך, כנגד אחרים, למה היא לא פונה ליועץ המשפטי לממשלה לבקש את האישור להגיש מחדש את כתב האישום? בדיעבד. מה השאלה פה, שנינו יודעים שזה אלף-בית של גימל-דלת. אז למה לא פונים? למה אתה ממשיך לקבל הנחת סלב ואתה ממשיך לשבת בכס השיפוט ולשמוע תיקים של עיריית תל אביב? וזה בסדר מבחינת האופוזיציה, וזה בסדר מבחינת כל השמאל, כי אם אתה משרת את הפרוגרס כשופט, אז אתה תהיה נשיא, כי בעצם זה מאבק בין פרוגרס, בין תפיסות עולם הזויות בעיניי, בין העובדה שאין לצד השני של המפה הפוליטית מינימום של הגינות לומר שאם פורסמו עליך הדברים הללו, לכל הפחות צריך לבדוק אותם. אבל מילא כתב האישום, אדוני. באמת, אתה אומר – הנהלת בתי המשפט מודיעה בשמך שלא ידעת. אבל אז אנחנו מוצאים את אישורי המסירה, והיה אישור מסירה של כתב האישום לכתובת של הבית שלך. נו, באמת, אדוני, תן לנו קצת קרדיט. אבל אתה יודע מה הכי נורא? ואת זה האזרחים לא יבינו – רק מי שמכיר את מערכת בית המשפט יודע שיש מעורבים בתיק. המעורב לא נמחק מהתיק במערכת נט המשפט לעד. השם שלך לא נמצא במערכת. מישהו, פוזיטיבית, נכנס לנט המשפט ומחק אותך, אדוני ממלא מקום הנשיא יצחק עמית, כמעורב בתיק. איזו יד מכוונת עשתה את זה. וזו רק תחילת ההתחלות של מה שנחשף אצל נטעאל בנדל העיתונאי. לכן אני אומרת לך, אדוני יצחק עמית, כי אתה היית אומר לכל אחד, כל עתירה שהייתה מוגשת בעניין של אדם אחר, היית אומר: צו מניעה, תן לדברים להתברר. אז אדוני יצחק עמית, תן לדברים להתברר. באמת, תסיר מועמדות, או לכל הפחות תחיה בשלום עם מה ששר המשפטים צריך לעשות, וזה לא לכנס את הוועדה לצורך המינוי שלך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום ה-472, והחטופים והחטופות שלנו עדיין לא חזרו הביתה. אנחנו כל כך מצפים שהם יחזרו. אנחנו מחכים לניצחון שהובטח לנו. ב-23 בינואר, לפני שנה, ב-2024, עמד נתניהו בפני חניכי קורס מפקדי פלוגות ואמר: הציפייה העיקרית שלי זה ניצחון מוחלט, לא פחות מזה. הוא חזר על המסר הזה עוד ועוד – בכנסת, באירועים ממלכתיים, באו"ם, ואפילו מול משפחות שכולות, שוב ושוב, "הניצחון המוחלט". נתניהו הבטיח שהניצחון ממש קרוב. אנחנו במרחק נגיעה מניצחון, הוא הכריז בפברואר 2024, ובאפריל 2024 אמר: אנחנו כפסע מהניצחון. אבל בואו נדבר על מה שקרה באמת, מה קרה מאז. איפה הניצחון הזה? האם חמאס קרס? האם משפחות החטופים כולן זכו לסגירת מעגל? האם תושבי הצפון והדרום מרגישים בטוחים? לא. מה שיש לנו זה הבטחות ריקות וסיסמאות מפוצצות שנועדו לייצר כותרות ולא פתרונות. בנימין נתניהו פשוט אלוף בלתת פתרון פשוט לבעיה מורכבת. חנה כהן, דודתה של ענבר הימן, זכרה לברכה, אמרה היום: ראש הממשלה דיבר אתמול עם גל הירש בטלפון, והם מדברים ומתגאים על החזרה של הבנות החטופות. אני שמחה מאוד שהן חזרו, שלא תטעו, אבל באותה הזדמנות, האם הוא התקשר לאותו גל הירש כשדיבר על אורון שאול? לא. כי חייל שנפל לפני עשר שנים בשבי הוא לא תמונת ניצחון עבור בנימין נתניהו. מילים קשות, אבל אמיתיות. ראש ממשלה שמסרב לקחת אחריות ומחפש כל הזמן אשמים, לא ראוי להיות מנהיג שלנו. אדוני ראש הממשלה, הגיע הזמן שתפסיק להסתתר מאחורי מילים גדולות ותתחיל להתמודד מול המציאות. אנחנו צריכים ראש ממשלה בעל ערכים, כזה שקשור לאזרחים, מלא אמפתיה, ואחד שיודע לקבל החלטות אמיצות ולא להסתתר מאחורי הצבא, השב"כ או היועמ"שית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. היום ראש האופוזיציה יאיר לפיד אמר, ובצדק: המלחמה למעשה נגמרה. כולנו מקווים לראות בקרוב את כל חטופינו חוזרים, החיים והמתים. את כולם, ללא סלקציה. יחד עם סיום המלחמה, גם הכהונה שלך, ראש הממשלה, צריכה להיגמר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחרוג ממנהגי ולציין החלטת בג"ץ שהיא גם הגיונית, גם נכונה, גם שקולה, וכל זאת למרות שדווקא באופן עקרוני, אידיאולוגית אני קרוב הרבה יותר לעותרים. בג"ץ גלגל בתחילת השבוע מכל המדרגות עתירות ביטחוניות-מדיניות נגד הממשלה, עתירות נגד העסקה. ראיתי, אדוני היושב-ראש, את הנימוק ושפשפתי את עיניי. הינה הנימוק: "החלטת הממשלה מושא העתירות דנן היא בעלת אופי מדיני וביטחוני מובהק – – – אין זה מקומנו ומנהגנו להתערב בעניינים מסוג זה, אשר מתחם הביקורת השיפוטית בהם הוא צר ביותר". אדוני היושב-ראש, יש לי רק שאלה: אם בג"ץ לא דן בעתירות בעלות אופי מדיני וביטחוני ואפילו מסביר שאין לו כלים והבנה מספקת להתערב, אז איך במשך שנים על גבי שנים הוא העז – ועוד הרבה לפני המלחמה, וגם תוך כדי המלחמה – להתערב ולדון באין-ספור סוגיות מדיניות ביטחוניות: הוראות פתיחה באש, הכנסת סיוע הומניטרי, הכנסת סחורות, חומרי בניין, דלקים וחשמל לרצועת עזה? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא התערב. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא התערב בהוראות פתיחה באש, הוא דן בזה. הוא לא אמר שזה לא שפיט. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לא גלגל את זה מכל המדרגות. תלמדו את החומר. תלמדו את החומר. תלמדו את החומר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שקרן. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא דן בזה במשך חודשים. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> הוא דן בזה ומה עשה? ומה עשה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נאור, די. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה בור ועם הארץ, ואז אתה קורא לי שקרן. אני מוחל לך. אם הייתה לך טיפת השכלה, היית יודע את זה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה שקר. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אתה מוזמן לבדוק, זה בסדר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שקר. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> זה הכול גלוי באינטרנט. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שקר. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> שחרור גופות מחבלים – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שקר. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> – – גופות מחבלים ואפילו מחבלים חיים כקלפי מיקוח. מדוע העניק זכות עמידה למייצגי האויב העזתי במהלך המלחמה ולמחבלים ארורים באלפי עתירות? למה בכל המקרים האלה לא גלגל בג"ץ את העותרים מכל המדרגות ואמר להם את מה שאמר כל כך בקלות בנוגע לעתירות על העסקה, "לא שפיט"? זה פשוט לא עניין לשופטי בג"ץ. אז אני בהחלט שמח שבתחילת השבוע בג"ץ אמר שיש סוגיות בלתי שפיטות, אבל על כל ההתערבויות שלו במשך השנים בג"ץ יצטרך לתת לא מעט תשובות. בשבועות האחרונים פרסמה התנועה למשילות ודמוקרטיה מחקר המגולל התערבויות בוטות, חוזרות ונשנות של מערכת המשפט, בעיקר בג"ץ, בסוגיות ביטחוניות אסטרטגיות מובהקות. האירועים הולכים עד למשא ומתן להשבת רון ארד ונמשכים עד ימינו אנו. מדובר בכתב אישום חמור נגד בג"ץ ומערכת המשפט. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אלוהים ישמור. קודם תיתנו אתם תשובות לגבי – – – לבג"ץ אתם באים בטענות? << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> מאחר שמדינת ישראל חפצת חיים – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חשבתי שאתה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להתחיל בקריאות? עוד לא. תנו לי קצת לשבת על הכיסא. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> מאחר שמדינת ישראל חפצת חיים, אז בוועדת החקירה לחקר אירועי 7 באוקטובר, כל עניין המשפטיזציה והשפעתה על מדיניות הביטחון של ישראל יצטרך גם הוא להיחקר. מאחר שהנחקר לא יכול למנות את החוקר, אז זו לא תהיה ועדה שאותה יקים אדם אחד, יצחק עמית. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בוא תקשיב טוב: תקום ועדת חקירה ממלכתית, ואתם תעופו הביתה – – – << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> זו תהיה ועדת חקירה ממלכתית לכל דבר ועניין, שתיבחר בהסכמה רחבה, שתהפוך כל אבן – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ולדימיר, חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שתגיע לאמת ושתקבל אמון למען עתיד כולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אולי תקרא גם אתה לאחותך שתבוא לדבר בוועדות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> רק דבר אחד סיפרת. אגב, מתי בג"ץ כן התערב באיזה הסכם של שחרור חטופים או מלחמה, אדוני המשפטן? לא שמעתי. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אחותו באה לדבר בוועדה. מי שמע דבר כזה? << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדת הכלכלה התקיים דיון בנושא סימון המוצרים ברשתות השיווק והשפעת המלחמה על יוקר המחיה, שיזמה חברת הכנסת שלי טל מירון. זה נושא חשוב שיורד כאן מתחת לרדאר בגלל כל הנושאים החשובים שהאנשים הלא-חשובים עומדים ומדברים עליהם כאן. מי שהיה בסופר לאחרונה שם לב שאין מחירים על המוצרים. עכשיו אני שואל: איך אפשר לעשות קניות בלי לדעת את המחירים של המוצרים? אדוני היושב-ראש אולי יענה לי. איך מלמדים את הילדים שלנו צרכנות חכמה אם הכלל הראשון בא ואומר שאתם לוקחים שני מוצרים, משווים את המחירים ומקבלים החלטה איזה מוצר כדאי לכם לקנות, ואין מחירים על המוצרים? עכשיו, נאור, מאחר שאתה בוועדת הכספים אולי תעזור לי. הייתי בסופר בשישי והיה מבצע 50% על המוצר השני. אורז – איך אתה מחשב את זה אם אין לך מחיר על המוצר הראשון? שיטות. יש לך תשובה חוץ מזה שאתה מחייך? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא. זה למתקדמים, זה לסמוטריץ'. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה למתקדמים. זה למתקדמים. בזמן המלחמה קרו שלושה דברים ממש מעניינים שיכולים להמחיש את האופן שבו הממשלה ושר הכלכלה מתעסקים באמת בציבור. הדבר הראשון זה שהקטינו את המוצרים – לדוגמה טונה, מ-160 גרם ל-140 גרם. אז הם אמרו: אנחנו לא מעלים את המחיר של המוצר, אנחנו מקטינים אותו, ואת זה הם גם עשו בקומבינה, ובסופו של דבר הצרכן עלה על זה. הדבר השני – הם העלו אחרי זה בפעימה את המחירים. אחרי שהקטינו את המוצר העלו את המחירים. הדבר השלישי כמובן הוא שהסירו את המדבקות מהמוצרים. עכשיו, אני שמעתי ידיעה שכולנו ממש שמחנו עליה בוועדה, שהשר החליט לחדש את סימון המוצרים. אני רק רוצה להגיד למי שלא בקי בדברים: השר נתן חודש ימים לרשתות המזון ולקמעונאים לא לסמן בגלל היעדר ומחסור בכוח אדם. הוא לא משנה החלטה, הוא פשוט צריך ליישם את החוק ולגרום לכך שהמחירים של הסופר, של המוצרים, יהיו, כדי שאנחנו נוכל, לאור כל הגזרות שיש לנו, לאור כל השיקולים, כשאתה רואה אנשים שמתלבטים מה לקנות לבית, אוכל לילדים – שיהיה להם לפחות את המחיר והם יוכלו להחליט מה הם רוצים. שוב אנחנו רואים שהאזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול. אז כבוד השר, יש לי שאלה. סליחה שאני מפריע לך בטלפון. אפשר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה לא מפריע. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מכיר את העובדה – יש לי 15 שניות, אני אעשה את זה מהר. אתה מכיר את זה שאין מחירים בסופרים על המוצרים, נכון? << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה: הייתי בסופר, ראיתי 50% על המוצר השני. איך אני יכול לדעת אם העסקה כלכלית לי בתור אזרח, או אם אני סבתא או סבא, אדם מבוגר בסופר? בלי ציניות, ברצינות. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> שאלה טובה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאלה טובה. אז אני אסיים בתודה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היית מסיים בלא תודה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא לוקח דברים שלך, נאור. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חברת הכנסת יסמין פרידמן, מוותרת? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> למה? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אצלנו לא מוותרים אף פעם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם הרוטציה במשרד האוצר, של ש"ס – לא קורה? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מתאים לי שארז יהיה שר האוצר. קרה אירוע – אחר כך נדבר, בנאום הבא, על החטופות, אבל קרה אירוע, ומפלגת עוצמה יהודית התפטרה מהכנסת. עכשיו מה נעשה? כל כך הרבה הישגים למפלגה אחת, איך נתמודד עם ההישגים? << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> התפטרה מהממשלה, לא מהכנסת. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מהממשלה, סליחה. צודק. אתה יודע, זה wishful thinking, זה חלום. מחשבה מייצרת מציאות, אדוני השר. עכשיו, אני אומרת, מה נעשה? כל כך הרבה הישגים, איך נתמודד עם האובדן הגדול? אני רוצה למנות בפניכם את ההישגים. איתמר בן גביר – רשימת הישגים: 60 נשים נרצחו על רקע מגדרי בתקופה שהוא היה שר; 172 נרצחים בפיגועי טרור, להוציא את טבח 7 באוקטובר, שקלנר הוא חלק מהקואליציה שבאחריותה קרה הטבח; מעל 470 נרצחים בחברה הערבית; מעל 800 הרוגים בתאונות דרכים – חולק באחריות עם רגב, מבחינתי; ירידה של 94% באכיפת צריכת זנות; בזבוז של 3 מיליון שקלים מכספי הציבור על החלפת השם של המשרד לביטחון לאומי מהמשרד לביטחון פנים. באמת זה מה שעשה את השינוי, את ההישג הגדול. עכשיו אנחנו עלולים גם לאבד את לימור סון הר מלך. מה נעשה עם התמיכה הפומבית והגיוס האקטיבי של תרומות עבור רוצח בני משפחה דוואבשה? מה נעשה? היא התנגדה לתקציבים לפורום מיכל סלה, פורום חשוב שמציל נשים ונותן להן תקווה וכוח והגנה וביטחון; פוגעת כל פעם בתושבי הנגב באמצעות הצעות חוק שבהן תושבי יהודה ושומרון יתחלקו עם התקציבים של תושבי הנגב, של הרשות לפיתוח הנגב; קראה למשפחות חטופים "חצופים", ובמקרה אחר אמרה לאח של חטוף: תסתום את הפה שלך, וכמובן, גולת הכותרת – קידמה את החוק לפירוק הרשות לקידום מעמד האישה. ומה נעשה, מיקי, בלי עמיחי אליהו? איך נתמודד עם אדון "פרה-פרה, קודם נדיח את היועמ"שית ורק אחר כך נטפל בחמאס"? שר בישראל. טען שאין דבר יותר חשוב מזה, גם לא השבת החטופים, כי בריאיון הבא הוא אמר: הדחת היועמ"שית יותר חשובה גם מהשבת החטופים. ברור. פרץ לבסיס שדה תימן – כמובן, זה הישג סופר-חשוב – ועשה כלום ושום דבר במשרד לכלום ושום דבר תוך בזבוז כספי ציבור; פגע ביחסי החוץ של מדינת ישראל עם ציטוטים מופרעים. ומשפט סיכום: בקיצור, לא תחסרו לנו, לא נתגעגע. פחות בממשלה – פחות נזק. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> יש פה שר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש פה שר, הינה, השר ביטון. השר ביטון נמצא. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים, בשבועות האחרונים, לצערי שוב יוצא לי לבקר בניחומי אבלים אצל משפחות של חיילים. אצל משפחת אל-זיאדנה, אצל יוסף וחמזה; רק היום הייתי בהר הרצל באזכרת השבעה של סרן יאיר יעקב שושן, השם ייקום דמו, ממעלות-תרשיחא, מפקד צוות בסיירת נח"ל; אצל גיא כרמיאל, אצל אימא שלו, אצל אבא שלו; אצל יהב מעיין – שניהם לוחמי נח"ל; אצל רחל כהן ועליזה רייז מקדומים. כחוט השני, מה שכולם אמרו וכולם ביקשו זה לדאוג לאחדות בינינו. מה אתה אומר על זה, אדוני היושב-ראש? לדאוג לאחדות בינינו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה שואל אותי? מתן, זה לא פייר. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני יודע, אני יודע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הלכנו למשפחות ביחד. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני יודע, אדוני. אני יודע. והיום באזכרה – באמת קורע לב – באזכרה של יאיר שושן, איך אימא שלו אמרה כמה היה חשוב לו בכל מקום שהוא מגיע לדאוג לאחדות, ואיך בימים של המאבקים הפנימיים פה, איך הוא דאג שאולי גם בצוות שלו מהסיירת יהיו פיצולים, ואיך היום על הקבר שלו החברים מהצוות אמרו להורים: אל תדאגו, אנחנו ביחד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קורע לב. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואיך גם בבית, אצל גיא כרמיאל, כשיצאתי משם האימא אמרה לי: תדאגו בבקשה שתהיה בינינו אחדות. אבל אני אומר לך, מצד אחד אני ברשתות החברתיות, והכול שם שנאה ורפש ושיסוי ופילוג, ואחר כך, כשאנחנו מסתובבים אצל האנשים – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוטלית, מה שנקרא. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – מה שהם רוצים זה שנהיה ביחד. ואני שואל את עצמי, באמת, האם אנחנו פה מקדמים את הדבר הזה, את משאלת הלב של המשפחות של הגיבורים האלה, או שאנחנו עושים ההפך? אתה יודע, רחל כהן, מתנחלת מקדומים, כבר שנתיים במפגשים עם נשים עושות שלום. במפגשים, אתה יודע, זה הפוך, הפוך מהעולם שלה. אבל היא שם, והן נפגשות ומדברות ומבינות שיש כל כך הרבה דברים משותפים שאפשר להסכים עליהם. ואנחנו פה רק עסוקים בלריב ולפצל. זהו, אין לי איזה משהו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מתן, שהמשפחות יראו את זה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ולדימיר בליאק, צבי ידידיה סוכות, אליהו ברוכי, אלי דלל, אלון שוסטר, ארז מלול וחמד עמאר בנושא: הארכת מועדים לחיבור מתקנים לייצור חשמל סולרי באזור הצפון. עוד אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעה חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי כי היא חוזרת בה מהצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – פעילות ייצורית הכוללת אריזה), התשפ"ה–2025, פ/5374/25. << הצח >> הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אתמול קרה אירוע היסטורי מכונן במדינת ישראל. באמת, אני מנסה להיזכר ברגעים יותר מרגשים ממה שחווינו אתמול, מלבד, כמובן, שחרור חטופים נוספים שהיה לנו בפעמים הקודמות, ומתקשה למצוא דוגמה בימי חיי שבה הרגשתי אוויר שנכנס לריאות, חמצן שממלא את הגוף. הרגשתי שהלב קצת מתאחה. כשהסדקים קצת קצת מתאחים הרגשתי קצת יותר שלמה. לראות את שלוש הבנות המדהימות האלה, את רומי ודורון ואמילי, חוזרות אלינו, חוזרות לידיים של אימא, חוזרות לידיים של המשפחות שלהן, זה באמת היה מרגש בצורה בלתי רגילה. אני חושבת כאימא, קודם כול – בטח כאימא לחיילת עכשיו, שזה ככה מרגיש לי יותר קרוב – שעם ישראל לא יכול לבקש יותר מזה בעת הזו. קודם כול, לראות אותם חוזרים אלינו הביתה זה באמת הריפוי האמיתי. ואחד הדברים הכי מדהימים ברגע הזה שחווינו אתמול היה שזה באמת באמת מייצר אחדות בתוכנו. מי יכול להסתכל, לעמוד מנגד ולא להתרגש ברגע הזה? לא משנה מאיזה צד אתה במפה הפוליטית, לא משנה במה אתה מאמין. לראות אותן חוזרות אלינו היה רגע מאחד, רגע מלא ברגש ובאהבה. ואני רוצה לברך אותן ואת המשפחות שלהן. באותה מידה, הרגע הזה של המעבר, כשהן עוברות מידי המפלצות של החמאס אל עבר הצלב האדום, הרגע הזה שהן מוקפות במאות טרוריסטים היה רגע של אימה ופחד וחרדה. אני חששתי, נחרדתי לראות, וחשבתי על הרגע הזה, איך הן עוברות את הפחד האימתני הזה, ותודה לאל שזה עבר בשלום. ונזכרתי גם במוצאי שבת. בכל מוצאי שבת אני הולכת לכיכר החטופים לתמוך במשפחות, והשבת הזאת הייתה יום הולדת שנתיים של כפיר ביבס, ובאתי עם בובה קטנה לכיכר, כי הם ביקשו שנביא בובה. וראיתי את ההתרגשות, הכיכר הייתה מפוצצת, המוני האדם הגיעו בגלל העסקה שעמדה לצאת לפועל, וזה היה רגע מאוד מאוד מאוד מרגש. וגם ברגע הזה, אחרי שחזרו אלינו שלוש בנות שלנו, אני רוצה להזכיר שיש עדיין 94 משפחות שמחכות ל-94 חטופים וחטופות, אחים ואחיות שלנו. ועם כל האהבה והשמחה שחווינו אתמול, אסור לשכוח אותם. אתמול, אחרי הרגעים השמחים האלה, שלחתי הודעות למשפחות שעוד לא קיבלו את האהובים שלהן, כדי לחזק אותן ברגע הקשה הזה. ואני רוצה להגיד למשפחת ביבס ולכל המשפחות: אנחנו לא שוכחים אתכם, אנחנו חושבים עליכם, אנחנו איתכם. וצריך לעשות הכול עד שהחטוף והחטופה האחרונים חוזרים אלינו לידיים שלנו, עד שנחבק את כולם, עד שנחלים פה כחברה. זה הצעד הראשון לריפוי שלנו. זה הצעד הראשון לאחדות בתוכנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני יו"ר הישיבה. כנסת נכבדה, אומנם אנחנו בעידן שלאמת אין שום ערך, ובכל זאת, השיא של הגרסאות הסותרות בין חברי הממשלה, ראש הממשלה, מזכיר הממשלה, גורם מדיני בכיר, גורם ישראלי בכיר, שר האוצר, בימים האלה באמת נוסק לשיא חדש. דוגמאות קטנות: ב-14 בינואר, יוסי פוקס: העסקה הנוכחית היא אותה עסקה של 27 במאי. למוחרת הוא גם דיבר על זה שהיא כוללת מפת הישארות של כוחות בציר פילדלפי. לעומת זאת, כשאנחנו מסתכלים, ופותחים את הנוסח באנגלית שמפורסם, רואים שמדובר לחלוטין על משהו אחר, כותרת אחרת – גם מתווה לשחרור חטופים וגם סיום המלחמה, בעצם הפסקת אש קבועה. אין לזה זכר בהחלטת הממשלה. החלטת הממשלה מדברת רק על מתווה חטופים. אז כן, הגרסאות הן סותרות, הן לא ברורות. והאמת, הייתם יכולים לשאול אותי כחברה בוועדת החוץ והביטחון, אני אגיד לכם בדיוק מה פרטי ההסכם. אז זהו, שלא, כי לחברי ועדת החוץ והביטחון – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוני, זה מפריע. מישרקי, לאפרת הפרעת. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לחברי ועדת החוץ והביטחון לא הוצג עד רגע זה ההסכם, אנחנו לא יודעים על פרטי ההסכם. אגב, גם לא הוצג לנו ההסכם של לבנון. אולי ככה זה בשגרה הזאת. אז פשוט פתחתי ויקיפדיה. אמרתי, אולי אני אלמד משם. ואכן, כשאתם פותחים את ויקיפדיה אתם יכולים ללמוד מהם פרטי ההסכם. אז קודם כול, הכותרת היא: "עקרונות כלליים להסכם בין הצד הישראלי והצד הפלסטיני" – קרי: מדינת ישראל חתמה הסכם עם ארגון הטרור חמאס – "בעזה בנושא חילופי חטופים ואסירים והשבת רגיעה בת-קיימא". לפי מה שכתוב בוויקיפדיה – כי כאמור, שוב, לוועדת חוץ וביטחון לא הראו את ההסכם – כתוב שבהסכם נקבע שמיום ראשון 19 בינואר 2025 תיכנס לתוקפה הפסקת אש למשך שישה שבועות, שבמהלכם ישוחררו החטופים הישראלים והאסירים הפלסטינים. במהלך התקופה הזו צה"ל יסיג את כוחותיו בהדרגה ממרכז רצועת עזה ומציר נצרים, והאזרחים הפלסטינים יורשו לחזור לבתיהם בצפון הרצועה. אגב, למי שלא יודע, ישראל התחייבה בהסכם הזה לשיקום הרצועה מיידית, עם תחילת השלב הראשון של העסקה, בהתחלה על ידי הקמת ערי קרוונים בצפון, ובנוסף יוגדל הסיוע באופן משמעותי לרצועה. לכל מי שצועק פה: אסור להכניס פה סיוע – אז ראש הממשלה חתם על סיוע. ולפי נספח ההסכם שנחשף, ישראל תצמצם את כוחותיה בציר פילדלפי בשלב הראשון, בניגוד למה שאומר ראש הממשלה, והתחייבה לסגת ממנו עד היום ה-50, בלי תלות בהסכם לגבי שלב שני. אז למי להאמין? להסכמים שאנחנו לא רואים? לוויקיפדיה? לגרסאות הסותרות? ולמה לעזאזל כתוב בהסכמים שרק ביום ה-16 מתחילים לדון על השלב השני, על האסירים האחרים, כשיש שם 64? למה לא עכשיו? למה לא לדבר עכשיו? למה לא לעשות משא ומתן עכשיו? יש שם 64 ישראלים שנמצאים בשבי. וראינו אתמול כולנו את התמונות הבלתי-נשכחות של אימא של רומי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה 64? << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> 64 נשארים. אנחנו מוציאים 33 בשלב הראשון, ונשארים 64. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אחרי ה-30, כן, הבנתי. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> 64. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כאילו, אחרי ה-33. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. עכשיו, התמונות אתמול, שעשו לכולנו כזה קתרזיס, כשראינו את אימא של רומי מערסלת את רומי בצורה כזאת – ואגב, את הסיכה הזאת שיש לי כאן על הדש נתנה לי מירב, אימא של רומי, בעצמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סגירת מעגל. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> באמת, אני מחזיקה את זה קרוב קרוב לליבי. והרי אי-אפשר להתעלם מהתמונות המהממות שהיו אמש, אבל זה רק שלוש מתוך ה-98 שהיו שם עד אתמול. אז אני כולי תקווה אמיתית שאף אחד לא ייתן לכל ההסכם הזה להתמוסס ולהתמסמס, ושאנחנו נחזיר את כולם עד הסוף. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> ושיגיע סוף המלחמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. אמן ואמן. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בספק אם יש מישהו שלא התרגש אתמול כשראינו את רומי ואת אמילי ואת דורון חוזרות הביתה. הלב של כולנו החסיר פעימה – והדמעות אחרי המתח של ההמתנה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מובן למה אמרו "כל המציל כאילו קיים עולם". << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ממש כל העולם היה – כל העולם, לא רק בישראל. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יכולה לספר לך שאני ממש פרצתי בבכי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל העולם, כל העולם. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש. נכון, נכון, נכון. אחרי 471 ימים בשבי חמאס, וכמובן החזרת הגופה של אורון שאול, זכרו לברכה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השם ייקום דמו. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה טוב שבאתן הביתה, אהובות שלנו. אני חייבת להודות, אדוני היושב-ראש, שבאמת נשגב מבינתי למה דווקא בשעה הזו, שבה החטופים שלנו חוזרים הביתה, הממשלה בוחרת בעצם להגביר את האש, ולמה יש דברים שחשוב לה לעשות דווקא עכשיו, בעת הזו, בזמן הזה שאנחנו כל כך שמחים, ולצערנו, אנחנו יודעים שגם יהיה לנו קשה עם החזרת הגופות. עם כל השמחה של החזרת החיים – אנחנו נמצאים בתקופה שהיא מצד אחד נורא נורא מאחדת, והיא מאחדת אותנו גם בשמחה וגם באבל, אבל נראה שהממשלה משתמשת בכל זה כמסך עשן – כי לפי אריה דרעי, כבודו, הכי חשוב עכשיו זה לחוקק את חוק הגיוס, שהקשר בינו לבין גיוס הוא מקרי בהחלט – כדי בעצם לקבע בחוק את ההשתמטות הממסדית. אבל צה"ל הוא צבא העם, לפחות ברמה ההצהרתית. בין החיילים שקיבלו את פני החטופות היו גברים ונשים מכל קצות החברה הישראלית, לוחמים ולוחמות, ואין שום סיבה בעולם שבין הכוחות לא יהיה אפילו חרדי אחד. הגיע הזמן לאחדות שבנויה גם על ערבות הדדית. אבל מה לממשלה הזו ולערבות הדדית? בזמן שאנחנו נשמח על החזרת החטופים שלנו ובזמן שנתאבל על החזרת גופות בני עמנו, ינצל שר המשפטים יריב לוין את ההזדמנות כדי להמשיך עם חוקי ההפיכה המשטרית, כאילו לא מספיק הפילוג שהוא יצר עד היום. ובזמן שאנחנו חרדים ודואגים לחטופים שנשארים, אלה שנותרו מאחור – עכשיו כשהממשלה התפטרה מליצן החצר הזה בן גביר, אז במקום לסגור את המשרד המצוץ מהאצבע הזה, משרד המורשת, ולקחת 150 מיליון שקל, שבסדר, התחייבתם בהסכמים הקואליציוניים – לא להעביר את זה חזרה לבריאות, לא להעביר את זה לחיילים, למילואימניקים, לעסקים, לחטופים, למשפחות שלהם – לא. במקום זה, מעבירים את זה לשר שלמה מכונת הרעל קרעי, שלא מצליח לזכור את שמות החטופות. זה הזמן, אדוני היושב-ראש, להודיע לשר קרעי שלא חזרה חטופה בשם דניאל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז השר שלא זוכר את זה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל זה נכון. הוא לא זכר. הוא קרא לחטופה שחזרה דניאל. אני לא שמעתי שחזרה חטופה שקוראים לה דניאל. אתם שמעתם? לחטופים שלנו מגיע שיהיו נבחרי ציבור שיעשו הכול כדי שמה שקרה להם לא יחזור שוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן, תודה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומגיע להם נבחרי ציבור שיעבדו למען אחדות העם ולא פילוג העם בתקופה הזו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום בוועדת הכספים – באיחור רב, כי אנחנו כבר ב-20 בינואר 2025 – אז היום ועדת הכספים התחילה סוף-סוף לדון בתקציב 2025, בהכנה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. מי לא הגיע לדיון? שר האוצר. כי בסך הכול זה תקציב המדינה, המסמך הפיננסי הכי חשוב של הממשלה, אז למה שיגיע להציג את המסמך הזה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כי הוא עסוק בסיכול עסקת חטופים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> האמת היא – אין לנו שר אוצר. פעם אמרו, לפני כמה שבועות, שאין לנו שר אוצר במשרה מלאה. אני חושב צריך לתקן את הקביעה: אין לנו שר אוצר, נקודה. ראינו בכל הימים האחרונים שאין לנו שר אוצר. שר האוצר שלנו, שנושא את התואר "שר האוצר" לשווא, עוסק בדברים אחרים. אתמול הוא בעיקר עסק במורכבות להסביר מדוע מי שמצביע בממשלה נגד העסקה להשבת החטופים הוא בעצם בעד השבת החטופים. זו מורכבות שאי-אפשר באמת להסביר אותה, כי בואו נקבע באופן חד וברור: מי שמצביע נגד העסקה להשבת חטופים הוא נגד השבת החטופים, נקודה. אין פה שום מורכבות, בטח 470 ימים אחרי החטיפה, כאשר ברור שאין עסקה אחרת על השולחן והחטופים מתים בשבי. מי שמצביע נגד הוא נגד, כמו ששר אוצר שבקדנציה שלו מדינת ישראל סופגת הורדת דירוג אשראי חמש פעמים, הוא שר אוצר כושל. זה לא מורכב, זה מאוד פשוט. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא אשם. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי שבקדנציה שלו הגירעון מגיע ל-7% הוא שר אוצר לא מוצלח. אין פה שום מורכבות. מי שבקדנציה שלו הצמיחה לנפש היא שלילית, ופעם ראשונה זה 20 שנה אזרחי מדינת ישראל מרגישים ירידה משמעותית ברמת החיים, הוא שר אוצר לא מוצלח, בלשון המעטה. זה לא מורכב, זה מאוד מאוד פשוט. אין פה שום מורכבות, ותפסיקו להסביר לנו דברים שלא קיימים. הוא שר אוצר כושל, הוא לא שר אוצר במשרה מלאה, והוא לא שר אוצר בכלל, וזו הסיבה שהוא לא הגיע הבוקר להציג את התקציב. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי. אחריו – חבר הכנסת רביבו מסכם את הדיון. השר ביטון? כתוב לי פה רביבו. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, יש הרבה דברים חמורים ומסוכנים בעסקה שנעשתה עם השטן בעזה: הנסיגה ממעבר רפיח שבפילדלפי, מהגבול הבין-לאומי שלנו. מדינה שמוותרת על גבולותיה פוגעת אנושות בריבונות שלה. עשינו זאת פעם אחת ב-2005, ראינו בדיוק מה קרה לנו, גם ריבונית, גם ביטחונית. והינה אנחנו חוזרים שוב על אותה מתכונת: לסמוך על מצלמות, לסמוך על זרים. החזרה של האויב העזתי לצפון הרצועה עם המשמעות הבלתי-נתפסת והבלתי-מוסרית – לחייב את החיילים שלנו להתחיל מההתחלה את הקרבות בסמטאות ג'באליה ובבית חאנון, כאילו לא הקריבו שם את חייהם מאות חיילים בשנה האחרונה – נהרות הדם שישטפו במוקדם או במאוחר את רחובות ישראל על ידי מאות הרוצחים ששוחררו ליהודה, שומרון ועזה – גם בזה אנחנו בעלי ניסיון רע, ניסיון רע מאוד. יש עוד רשימה ארוכה של משמעויות הרות אסון לישראל. אבל מעבר לכל התוצאות הללו יש מחשבה, יש תפיסת עולם שנשמעת כאן ובוועדות שוב ושוב, גם בוועדת נגל; תפיסה שניצבת גם בבסיס העסקה הרעה הזאת. ואני חושש שמערכת הביטחון, המודיעין וגם חברי הקבינט נופלים שוב בשבי של קונספציה מסוכנת, ולכן עליתי לכאן היום. לקונספציה הזאת קוראים "ראש הנחש", או בשפה הצבאית שאנחנו שומעים בוועדה: "ראשית הצירים". אומרים לנו: ראשית הצירים – איראן. כאילו יש כאן במזרח התיכון נחש אחד עם ראש אחד. אנחנו נחסל את ראש הנחש, והינה יש לנו מזרח תיכון חדש. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, במיתולוגיה היוונית יש חיה שנקראת הידרה. כשהרקולס בא לכרות לה את הראש הוא גילה שצמחו פתאום עוד כמה ראשים. זה לא נחש, זאת הידרה. למעשה זאת לא הידרה אחת – אנחנו מזמן עם מאות מפלצות שהראש שלהן הוא לא איראן; הראש הוא בכלל לא מדינה – הראש הוא אידיאולוגיה, האידיאולוגיה של האסלאם הרדיקלי בגרסאות השונות שלו. זאת התפיסה המקורית, אגב, של המהפכה האיראנית עצמה, גם של האחים המוסלמים. ראשית הצירים היא לא איראן מבחינתם; ראשית הצירים זה אלוהים, ראשית הצירים זו האידיאולוגיה, ראשית הצירים זאת הדת. בשביל חומייני, למעשה, גם בשביל חומייני עצמו איראן היא כלום, איראן היא קליפה רכה, היא קליפת שום. אין לה ערך עצמי אלא רק בכך שהיא משרתת את המהפכה הדתית העולמית. זה נכון גם לאל-ג'ולאני. סוריה היא כלום בשביל אל-ג'ולאני; היא לא מעניינת אותו, כמו שעזה לא עניינה את סינוואר. כל אלו הם רק כלי שרת בשביל הג'יהאד, בשביל המהפכה, בשביל להחיל את השריעה על כל העולם. לכן הקונספציה הזאת שאומרת שהמאמץ העיקרי של ישראל, שלנו, צריך להיות איראן, וכל האנרגיה והתקציבים והאימונים מכוונים אך ורק לאיראן – הקונספציה הזאת שמזלזלת במעגל הראשון שסביבנו כאילו הוא כולו ניזון מאיראן היא קונספציה שגויה, ובעיקר קונספציה מסוכנת. כל הסניפים הללו, אדוני היושב-ראש, נבנו מראש על ידי איראן כך שיעמדו בזכות עצמם. לכן קודם כול הם השקיעו בתשתית האידיאולוגית, הדתית, החינוכית. היא הדלק העיקרי בכל סניף כזה, היא עומדת בפני עצמה, וככה גם המוסדות, המקורות הכלכליים, התעשייה הצבאית. זה ככה אצל הח'ותים, אצל החיזבאללה, בעיראק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד משפט אחד, אדוני. הקונספציה הזאת מסוכנת. והעובדה שיש מי שמזלזל היום במעגל הקרוב שלנו ומי שנפל כבר בקונספציה אחת, היא מטרידה. אתה יודע, חז"ל אמרו: "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין". בטח ובטח צריך להיזהר ברותחין, וכל האנשים שהזכרתי הם רותחים ממש. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את כבוד השר חיים ביטון לסכם את הדיון. בבקשה. << דובר >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אנחנו באמת ביום מרגש. זכינו שאחיותינו רומי, אמילי ודורון, אחרי שנה וארבעה חודשים, שהיו כנראה – לא כנראה, אפשר להגיד את זה בבטחה – בגיהינום, זכינו שהן חזרו אלינו. ממש אפשר להגדיר את זה כנס. אך עם זאת, צריך לדעת שעם כל המורכבות של העניין – וזה מורכב, וזה קשה – צריך לשמוח, להמשיך ולהתפלל גם בשביל שאר החטופים שעדיין נמצאים שם, שבעזרת השם יחזרו במהרה בריאים ושלמים. חבר הכנסת יוראי, למרות שדיברנו על זה רגע אחד בצד, אני רוצה רגע להבהיר פה משהו: הרבה פעמים אנחנו ניזונים תקשורתית מחלקים שמזינים אותנו או הדוברים שלנו או היועצים שלנו או מאן דהוא שיש לו אינטרס כזה או אחר להבליט משהו מתוך שיח. זה אם כל חטאת. כשדיברת ואמרת שהרב אריה דרעי, יושב-ראש תנועת ש"ס, בעלותו לדבר ביום שבו חזרו החטופות התייחס לעניין של הגיוס – אז אני מבקש ממך, ביקשתי ממך ואני מבקש גם מכל החברים שגם שמעו אותך כנראה, להיכנס ולשמוע את הריאיון מתחילתו ועד סופו. אני בטוח שאתה תתנצל על מה שאמרת, בגלל שצריך לומר זאת בקול: ההסכם הזה הוא הסכם קשה, אבל דווקא יושב-ראש התנועה שלנו, שדיבר ונאם ברדיו, ברוב חלקו של הנאום התייחס בעיקר לכך שהוא פנה אל הרבנים. הוא גם ציטט את מורנו ורבנו זכר צדיק וקדוש לברכה הרב עובדיה יוסף, שתמך בעניין של החזרת חטופים כנגד החזרת מחבלים, והסביר כמה זה חשוב, עם כל המורכבות שבזה. עד כדי כך שעוד איזה משהו שצריכים לדבר עליו, שיאיר לפיד ניסה להדליק את הלפיד הרגיל ועוד פעם ללכת כרגיל בהכאה ובהלקאה של החרדים בעניין זה שכן שבת, לא שבת – לא שמעתי אותו מתנצל אחר כך בעובדה שהציגו את זה. קיבלנו הוראה חד-משמעית והגענו לממשלה – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא נשארתם בשבת, ביטון. לא נשארתם בשבת – – – << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> השבת, יקירי – נאור שירי, אני אוהב את המיליטנטיות שלך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא עשיתם טובה לאף אחד. זו חובתכם. << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> לא עשינו טובה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זו חובתכם המוסרית. הם נחטפו במשמרת שלכם. << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> עשינו את חובתנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת משה פסל. << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> עשינו את חובתנו, לא אמרתי שעשינו טובה. אבל מפה לבוא ולעשות דמגוגיה זולה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מי אמר את זה? << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> הוא אמר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא אמר שהדבר הכי דחוף עכשיו זה חוק ההשתמטות. << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> הוא אמר, ועשו מזה הרבה מאוד צימעס, בשפה שאתה מכיר, על זה שכאילו פיקוח נפש – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא אמר שיש דבר דחוף מלהחזיר את החטופים. << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> הוא אמר שהולכים לדחות ולא להצביע בשבת. הוא אמר את זה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יש דבר דחוף מלהחזיר את החטופים? << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> אתה יודע מה, גם לזה לא הקשבת ולא שמעת, אז כדאי גם שתדע את זה. הוא עשה מזה טררם גדול. יממה שלמה הלכו להגיד שבגלל החרדים מסכנים את החטופות, אבל כשבאנו בשבת ואמרו לנו להישאר – אם היה צריך, היינו נשארים גם בשבת כדי להחזיר אותם, קיבלנו הוראה חד-משמעית. הוא לא חזר והתנצל ואמר שזה היה דמגוגי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> השר ביטון, יש דבר דחוף יותר מלהחזיר את החטופים? << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> לפני שהוא בדק את העניין – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא עשה טעות, יוראי. << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> מסכים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא בן אדם. מותר לעשות טעות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא עשה טעות? << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> כן, הוא עשה טעות כשהוא אמר שאנחנו לא נעשה את זה בשבת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא אמר שבגלל החרדים העסקה צריכה להידחות למוצאי שבת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא. לא דיברתי על זה, דיברתי על הריאיון שרומי – – – << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> אני לא דיברתי על הריאיון, דיברתי על מה שיאיר לפיד אמר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אבל אני דיברתי על הריאיון. << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> אני עכשיו אומר את דבריי, ואני אומר שהריאיון הוא נכון, ובגלל הריאיון מלכתחילה לא היה ספק לאף אחד שאם צריך לבוא בשבת, אנחנו ניסע בשבת ונעשה זאת, והוא ניסה עוד פעם להדליק כלפי החרדים – הדבר הכי נוח, להסית ולהדיח נגדנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> השר ביטון, אתמול הוא אמר בריאיון שהדבר הכי דחוף זה חוק ההשתמטות ולא החזרת החטופים והחטופות. זה מה שהוא אמר. << דובר_המשך >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << דובר_המשך >> אתה כבר לא מקשיב. אני עברתי הלאה, אמרתי שהוא לא אמר דבר כזה. הוא אמר במפורש, הוא עלה ואמר בצורה מפורשת ברדיו – וצריך לומר זאת, למרות ביקורות כאלה ואחרות – הוא אמר ודחף את עניין החזרת החטופים. שוב אגיד, לפני שאני יורד, נתפלל בעזרת השם שיחזרו כולם בריאים ושלמים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן. אמן. אמן. תודה רבה לכבוד השר חיים ביטון. חברי הכנסת נעבור להצבעה על הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – 10 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 40 בעד, עשרה מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוקה חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 256) (הטבות מכוח הסכם לפי סעיף 9 לחוק לטובת מי שאינו תושב), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1831).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 256) (הטבות מכוח הסכם לפי סעיף 9 לחוק לטובת מי שאינו תושב), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את כבוד שר העבודה הרב יואב בן צור להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בימים אלו מדינה ואומה שלמה מחכה ומייחלת לשחרור בניה ובנותיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת חנוך, זה מפריע לכולם. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> אלו ימים של חוסר ודאות, ימים שבהם אנו נקרעים בין האפלה לאורה, נושאים תפילה ונאחזים באמונה כי יש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם. העסקה עם בני השטן כואבת לכולנו, אבל קדושת החיים הכריעה את הכף. היא קדושה וחשובה יותר מכל ערך ומטרה. אנחנו לא עם שמקדש את הניצחון – אנו מקדשים את החיים. כשר הממונה לביטוח הלאומי, כאבם של בני המשפחות השכולות קורע את ליבי. אלו משפחות שחרב עליהן עולמן עת השכול והיגון הגיעו לביתן. הן הקריבו את מיטב בניהן ובנותיהן על מזבח החיים, ועכשיו, למגינת ליבי, רוצחי יקיריהן משתחררים בעסקה למען השבתם של החטופים. מכובדיי, אני פונה מכאן בראש מורכן ובלב שבור לבני המשפחות השכולות: כאבכם הוא כאבי, דמעתכם היא דמעתי. את יקיריכם ואת בן דודי איתמר דורון, השם ייקום דמו, שנרצח באכזריות על ידי חוליית מחבלים במעיין ביישוב אורה, לא נוכל להשיב; אבל את ארבל יהוד, שנמצאת שם בסכנה וזועקת אלינו ממעמקי האדמה 473 ימים, אנחנו יכולים ומחובתנו להציל. אני מלא אמונה כי תמצאו מעט נחמה שבזכותכם, בזכות הקרבתכם, מדינת ישראל משיבה את בניה ובנותיה הביתה. שלוש החטופות הגיבורות ששבו אלינו הביתה, אמילי, רומי ודורון, חבות את חייהן לכם, בני המשפחות השכולות. אתם גיבורי האומה בכל תולדות ישראל והאומה היהודית, אשר הקרבתם על מזבח החיים את חייהם של יקיריכם בשבילן. אני מאמין כי בליבכם תנסך האמונה – לא רק איבדתם חיים, אלא גם הצלתם חיים, שיביאו בעתיד עוד חיים, וכל זה נזקף לזכותכם לזיכרון עולמים. ב-7 באוקטובר, החטופים והחטופות היו לבד. הם עמדו בודדים וחשופים מול מרצחים צמאי דם. מדינת ישראל על כל מוסדותיה לא הגנה עליהם. זו האמת. היא כואבת, היא צורבת, אבל מדינת ישראל לא עמדה בהבטחתה הבסיסית והחשובה לאזרחים, שתגן ותשמור על אזרחיה. הם הופקרו פעם אחת, לא נפקיר אותם לגורלם. נילחם על כל אחד ואחת מהם, גם בעד החלטות כואבות. המלחמה שלנו היא להציל כל חטוף וחטופה, דם מדמנו, בשר מבשרנו. זו לא חולשה ולא כניעה לטרור – זו גאווה. נחתור להמשך העסקה עד שנביא את אחרון החטופים הביתה. אנחנו נחושים לרפא את נפש האומה, את נפשנו, ורק השבתם תרפא את כאבנו. אנו העם המוסרי בעולם. גם אחרי עשור לא שכחנו את סמ"ר אורון שאול, השם ייקום דמו, וחיילינו הגיבורים והאמיצים החזירו אותו אחר מאמצים גדולים ועבודה של שנים, ובשעות אלו הוא מובא אחר כבוד למנוחת עולמים, לקבר ישראל. התיעוד המצמרר של שלוש החטופות הוכיח לנו כמה העולם הנאור לא עשה מספיק, וחלקם לא עשו בכלל, לטובת שחרור החטופים. מאיפה העזות של חלק ממנהיגי העולם לצייר מציאות שיש פה שני צדדים למלחמה? יש פה נאצים, שאין להם שום קשר לבני אנוש. נאצים שכל מהותם לרצוח, ואף את בני עמם. באיזה צד העולם – בצד של הנשים החטופות המסכנות שמבוהלות עד מוות מההמון, או בצד של חיות האדם שמנסות לרצוח אותן? אין פה אפור, יש פה מציאות של שחור ולבן שצבועה בדם. העסקה היא לא קלה עבורנו. לא רק במחיר הכואב של שחרור המחבלים, גם מבחינת הזמן בין השחרורים. כל יום הוא גורלי עבורן. ניסינו לעשות כמה שיותר מהר את השחרורים ולא לחכות שבוע, אבל לצערי, היינו די בודדים בלחץ שהפעלנו מול החמאס. אם כלל המדינות היו מקימות קואליציה נגדם, עם פעולות אקטיביות, הייתה פה מציאות אחרת. מכובדיי, לסיום דבריי, במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר חדרו משטח רצועת עזה לשטחה של מדינת ישראל כ-6,000 מחבלים מהיבשה, מהאוויר ומהים, ותקפו באכזריות אזרחים, ובהם חיילים ואנשי כוחות הביטחון. כמו כן שוגרו ביום זה כ-4,300 רקטות לשטחה של מדינת ישראל. במתקפה זו נרצחו כ-1,145 אזרחים ישראלים, ובהם 366 אנשי כוחות הביטחון, נפצעו אלפים, ונחטפו לשטח רצועת עזה 251 אנשים, ובהם אזרחים, חיילים ונתינים זרים. האירועים שהתרחשו ביום 7 באוקטובר חריגים הן בהיקף הנפגעים והן בחומרת הפגיעות ובמגוון שלהן, ודורשים מענים נוספים על אלה הקבועים בחוק. ועל כן, ביום כ"ח באדר ב' התשפ"ד מונתה על ידי שר האוצר ועדה ציבורית למתן סיוע לנפגעים מהאירועים שהתרחשו ב-7 באוקטובר, בהתאם להחלטה 2185. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ששון גואטה, אני אתחיל עם הקריאות. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> הסיוע והמענים הנוספים לנפגעים מאירועים שהתרחשו ב-7 באוקטובר יינתנו באמצעות המוסד לביטוח לאומי, בהתאם להסכם לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי. בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק, רשאי המוסד לביטוח לאומי להעניק הטבות סוציאליות מכוח הסכם לפי סעיף זה רק למי שהוא תושב ישראל. כדי לאפשר מתן סיוע כאמור בהמלצות הוועדה הציבורית שאומצו בהחלטה 2185 גם לנפגעים שאינם תושבי ישראל, מוצע לתקן את החוק כך שהמוסד יהיה רשאי להעניק סיוע ומענים נוספים גם למי שאינו תושב, וזאת במסגרת הסכם לפי סעיף 9 לחוק, שייערך בין המוסד לביטוח לאומי למשרד האוצר, המתגבש בימים אלו. תודה רבה. אני מבקש מכולם להצביע, ומקווה, וכולנו תקווה, שהחטופים והחטופות ישובו לביתם ויבואו ימים טובים יותר, בעזרת השם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן. תודה רבה לכבוד השר. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – כהן עומד בראש – חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני הנכבד, יושב-ראש הישיבה, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני דיברתי שלוש דקות בדיון שקדם על החשיבות של החזרת החטופים, ואנחנו מתפללים, בעזרת השם, שעד האחרון והאחרונה שבהם יחזרו. ונעשה הכול. ולכל אלה שמביעים ספק, אנחנו כאן – הם יהיו כאן. לא יהיה שום ניצחון, שום דבר טוב במדינה הזו, אם אנחנו לא נדאג שאחרון החטופים יחזור הביתה. אתמול כולנו התרגשנו, ובעזרת השם, אני מקווה שההתרגשות לא תעזוב אותנו, וכל יום נקבל עוד ועוד בשורה טובה, כדי שנחייך. מגיע לנו לחייך. אדוני, אני היום ערכתי, באדיבותו של מיקי לוי, יושב-ראש ועדת הביקורת, כנס שאליו הגיעו אימהות ואנשים ממערכת החינוך החרדית בירושלים, ממערכת החינוך המפוקחת על ידי משרד החינוך. חילי, ידידי הטוב, תקשיב, אתה איש חינוך. נדהמתי עד כמה משרד החינוך, בהסכמה שבשתיקה ובידיעה מראש ובשיתוף פעולה, מסכים לכך, אדוני השר ביטון, שהאפליה והגזענות כנגד בנות ספרדיות בסמינרים תימשך. ולכל אלה שמכחישים את זה ולכל אלה שאומרים "לא היה ולא נברא" – הגיעו ההורים, התגלו הדוקומנטים, והסתבר שבחסות משרד החינוך יש אפליה נגד בנות מזרחיות, מרוקאיות במיוחד. איך יושבים אנשי רישום ורושמים קודים כדי שחרפתם לא תתגלה, רושמים קודים, ובתי הספר, הסמינרים האשכנזיים, מחליטים על נומרוס קלאוזוס – לא להאמין. לא להאמין, כותבים על תלמידה, כשלא רוצים לקלוט אותה – מזהירים את אלה שרושמים, ואומרים: היא נראית אשכנזייה, אבל אל תטעו, היא חלבית – זה נכון, ביטון? אתה ממלא את פיך מים. היא חלבית, תיזהרו. על אחת הם אומרים: היא נראית אמריקנית, אבל היא לא, היא ספרדייה. ובשביל לסמן את הספרדים, הם כותבים ביד אחת – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד חצי דקה תקשיב, אני יודע שזה גורם להתנועע באי-נוחות. על אחת הם רושמים "ב"י" – היא ספרדייה מבית יוסף; על השנייה כותבים "הרמ"א" – רבי משה איסרליש – היא אשכנזייה. ומה שמפליא אותי – אתה, ביטון – שאתם לא מזדעקים על זה, שלא עומד דרעי כאן ואומר: דבר כזה לא יקרה. אני מסיים. אימא יושבת, צועקת ובוכה ומספרת מדם ליבה שהבת שלה ישבה שנה, תלמידה מצטיינת, אמרו לה: לפה את לא תיכנסי כי את מזרחית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הזיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רשימת הנואמים סגורה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> דיברנו על זה בשבוע שעבר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כן, הדברים של מאיר הם גם דברים שדיברנו עליהם בשבוע שעבר וגם דברים שמדברים עליהם שנים, אבל פה מקבלים את זה, הכול בסדר. אני לא אשכח שדיבר איתנו דודי אמסלם ואמר לנו על שלטון האפרטהייד, אבל בסדר, לא ניכנס לזה. זה היה אירוע הזוי. היום שמעתי במסגרת הגנרלים עמית הלוי וסמוטריץ' – הוא ידוע כשני רק לנפוליאון – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עם הכובע הם דומים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מתלונן על קמפיין ההשתקה. שמעת על קמפיין ההשתקה? שמשתיקים את סמוטריץ'. יש את המחקר של יפעת תקשורת, והסתכלתי – פלדמן מעלה את זה בטוויטר – הוא מקום רביעי או חמישי במדינת ישראל במספר ההשמעות. הוא במשך היום, שעה שלמה, בתוכנית ספי ויניר, או כמו שאני נוהג – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתמול שעה אצל קלמן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתמול שעה אצל קלמן, היום שעה אצל ספי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בפריים-טיים של הרדיו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ספי ויניר, אני קורא לתוכנית "זה לא ספי, זה יניר" – חבל שהם לא מאמצים את זה – אבל הוא קיבל שעה ריאיון, והוא מתלונן – – – << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> שעה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום, כן. והוא מתלונן: קמפיין ההשתקה, אין מקום לדעה שלי. תגיד, אתה חי במדינה הזו? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא סותם את הפה לרגע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין משרד שאין לך בו פרוטזות. אין משרד כזה. הוא יצר משרד שדיברנו עליו – סטרוק. זה משרד למשאבים, היא שואבת את המדינה. כולם מקוצצים בפלאט, והיא, יש לה קו, כאילו איזו הדבקה של קורונה בכספים שמגיעים אליה. זה אירוע לא נורמלי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אקספוננציאלי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, והוא עומד ונותן את משנתו, וכמובן, על מה הוא מתלונן? זה נהיה עכשיו קטע – על הרמטכ"ל. 15 חודשי לחימה, והוא רואה את מה שקורה בעזה, והוא אומר: הכישלון זה של הרמטכ"ל; ההצלחות הן של בן גביר, ההצלחות הן שלו, ההצלחות הן של נתניהו. בוא'נה, הם למדו את זה. זה בית ספר לזריקת אחריות, זאת לא ממשלה. זאת לא ממשלה של סרדינים. הם לא לומדים שם לקבל אחריות, אלא איך לנתק את כל הכישלונות מהם, ובהצלחות – אתה רואה אותם: היה מבצע ביפרים – זה בזכות בן גביר; ההפצצות – זה גולדקנופ, בהיותו ראש אמ"ן, הוא סיפק להם את המידע איפה נמצא נסראללה. אבל על סיוע הומניטרי שהממשלה שלו מעבירה – זה הרמטכ"ל. ועכשיו הרמטכ"ל – הוא נהיה משחק: בן גביר, כאילו לקוח בסלקום או יס שרוצה להתנתק: בוא תישאר איתי, וכך תדיח רמטכ"ל. זה האירוע. מדינת ישראל, עם ישראל חי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, חבר הכנסת כהן, הדיון היום היה גם חשוב וגם שובר לב, וטוב שהעלית את זה. אנחנו נשתדל יחד איתך לא להרפות, כי לשמוע שם אישה חרדית מספרת שרק בגלל שהבן שלה ספרדי הוא בכיתת ספרדים בבית ספר שכולם בו אשכנזים ליד כיתת תקשורת – אי-אפשר לתפוס שדברים כאלה קיימים היום. דיבר חבר הכנסת שירי על הקרדיט של הדרג המדיני, שבאמת בסוף מאחורי ההצלחות הגדולות, גם, ברוך השם, מאחורי חזרת שלוש החטופות אמש, עומדים מפקדים נועזים שאין להם יום ואין להם לילה, והרבה פעמים הם עומדים מול המצלמות גם ברגעים של כישלונות. רציתי רק להביא קטע יפה שכתב דדו בר כליפא – היום הוא ראש אכ"א, אבל דברים שהוא כתב לחיילים שלו כשהוא היה בתפקידים קודמים ויצאו עכשיו כשהוא עבר תפקיד. הוא כותב על אותם 12 מרגלים לחיילים שלו: רשימת התירוצים שאותם מנו נשיאי העדה הייתה גדולה וארוכה. 12 אנשים נבחרים קיבלו את המשימה: לכו לתור את הארץ לפני כיבושה – פעולת מודיעין מקדימה לפני מסע המלחמה. "אפס כי עז העם היֹּשב בה והערים בצֻרות גדֹלֹת מאד", ומוקפות חומה, "וגם ילִדי הענק ראינו שם", נתקפנו פחד ואימה. "ארץ אֹכלת יושביה", זו הייתה המסקנה הסופית של העשירייה. רק שניים ראו את המציאות בצורה שונה, כפי שכבר כתב ארצי בשירו, "שאלה של השקפה". הם נקטו פעולה וכינסו את הקהל: אנו מכריזים בזאת, עלה נעלה כי יכול נוכל. כך פעל בן-גוריון אל מול התנגדות פנימית רחבה – הוא הכריז בזאת על הקמת המדינה, הוא לא חיכה. התירוצים היו רבים, גם אומות העולם הביעו חוסר הסכמה, ארצות ערב איימו לבוא לקראתנו מכמה כיוונים למלחמה, אך הוא האמין בצדקת הדרך באמונה שלמה והנהיג את האומה בשעה קשה מתוך אותה השקפה. תמיד יהיו תירוצים וקשיים והסברים. כך היה מדורי-דורות, ולנו בדורנו כדאי ללמוד עם הפנים לקראת הבאות: גם כשישנם קשיים, מהמורות ושאלות, הסברים ותירוצים לא משנים את העובדות. מוטלת עלינו החובה להביא תוצאות. כך הם המפקדים שלנו. והרבה פעמים אנחנו שומעים שמדלגים עליהם בקרדיטים, אז אני רוצה מפה להגיד לדדו ולכל מפקדי הצבא: תודה רבה על הפעולות הגדולות ב-15 החודשים האחרונים ובכלל. אין לכם יום, אין לכם לילה. בזכותכם החטופות שבו, ובזכותכם תשוב מדינת ישראל להיות מקום בטוח ומוגן. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, בימים האחרונים אנחנו רואים איזשהו קמפיין נגד רמטכ"ל צבא ההגנה לישראל. לא מצאו לעצמם אויב מחוץ לגבולות המדינה, אז התחילו עם הרמטכ"ל. ואנחנו שומעים אמירות הזויות של סמוטריץ', שאומר: אם הוא לא ילך, נוליך אותו. שרים אחרים אומרים: אין לו רוח קרב. ועכשיו אני שואל את עצמי, זה אותו רמטכ"ל שהביא את ההישגים הכי גדולים למדינת ישראל? זה אותו רמטכ"ל שקיבל על עצמו אחריות מייד? אמר: אני מבין, היה פה מחדל, אני צריך ללכת וכל מי שהיה קשור צריך ללכת. היחידים שלא מבינים שגם הם צריכים ללכת יושבים בשולחן הזה: ראש הממשלה, שלא לקח אחריות; סמוטריץ', שיושב בקבינט ולא לקח אחריות. כל מי שמבקר את הרמטכ"ל לא חלם אפילו לקחת אחריות. ואני שואל את עצמי, מה אני רואה שהם לא רואים? מה כל מדינת ישראל רואה שהם לא רואים? איך יכול להיות שהאנשים שישבו בקבינט, האנשים שהתעלמו מאזהרות אמ"ן, האנשים שהתעלמו מכל מי שבא והרים דגל אדום ואמר: חבר'ה, אתם מפרקים את העם, קורעים את המדינה, יקרה פה אסון – עכשיו, יותר מזה, שבועיים לפני ראש האופוזיציה לפיד עשה מסיבת עיתונאים, אמר: ראיתי את החומר המודיעיני, אנחנו רגע לפני אסון ביטחוני. כולם ראו, רק הם לא ראו. ועכשיו, לא מספיק זה – יש פה עזות מצח וחוצפה של אותם אנשים שהם אשמים באירוע, שצריכים לקחת אחריות וללכת הביתה, ועכשיו נופלים על הרמטכ"ל. עכשיו, זה לא נגמר ברמטכ"ל. זה הרמטכ"ל, זו הפצ"רית, זה כולם חוץ מהם. ואני שואל את עצמי, באמת, אני שואל את עצמי, איך יכול להיות שהחבורה ההזויה הזו בשלטון עדיין? איך יכול להיות שכל מדינת ישראל – כל בן אדם בעולם מבין שראש החברה קודם כול לוקח את האחריות, ואחריו כל שאר המנהלים, כמו בכל מקום מתוקן. אין מדינה אחת בעולם – בבוטסואנה, אפריקה, אם היה קורה דבר כזה, ראש הממשלה לא היה מתפטר ואיתו כל הקבינט הביטחוני שלו? חייב לקחת אחריות על המחדל הכי גדול שקרה במדינת ישראל. הזיה, פשוט הזיה. ובסוף הם תוקפים את זה שהציל את מדינת ישראל יחד עם הצבא הכי גיבור בעולם. אין בושה כזו. ומשפט לסיום. אני רוצה לפנות לחבר הכנסת מאיר כהן, שהיום קיים את אחד הדיונים החשובים ביותר שהיו בבית הזה, על אפליות בין דם לדם, בין ציבור אשכנזי לציבור מזרחי. אני יכול לומר לכם, הייתי ראש מינהל חינוך, ראיתי את זה בעיניים שלי, זה קיים, ולא יכול להיות שישבו פה סיעות חרדיות בבית הזה ולא יגידו: נכון, זה קורה, צריך לתקן את זה. אתם שומעים דממה, זה לא קיים מבחינתם. ואני אומר לכם, זה קיים. חבריי מש"ס יודעים שזה קיים; מאיר כהן, שהיה ראש עיר, יודע שזה קיים; כולנו יודעים שזה קיים, והם מנסים להתעלם מזה. מנסים לתקן את הבעיה בזה שירימו את הרמה של החינוך האחר. לא, זה לא הפתרון. הפתרון יהיה שכל ילד וילדה במדינת ישראל שווים, לא משנה אם ההורים שלהם אשכנזים או ההורים שלהם ספרדים, הם שווים. ואני רוצה לומר לכם משהו, אין יותר בישראל ספרדים-אשכנזים. אני כץ, אימא שלי תוניסאית, אבא שלי הונגרי – לאיזה בית ספר אני אמור ללכת? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, לפני בערך שעתיים עלה לכאן השר אמסלם, להשיב על הצעות האי-אמון, ובתוך הדברים שלו הוא הודיע לחברי הבית – אבל לציבור הישראלי כולו – שלא חמאס ישלוט בעזה ולא הרשות הפלסטינית. בסדר, עמדה לגיטימית. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי כן? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אוה, חבל שחבר הכנסת השר אמסלם לא המשיך והסביר לנו, אחרי 15 חודשים של מלחמה, אחרי מי לא – מי כן. עכשיו אני לא יודע, אולי אתם מתכננים אצלכם בקואליציה להכריע את זה בזריקת קוביות של מונופול או שש בש. אולי תשימו שמות של כל מיני גורמים בתוך כובע גדול, ולא יודע, אחד השרים, השר קרעי לדוגמה, ישלוף שם מהכובע. לא יודע באיזו שיטה תחליטו. אבל בואו תאמרו לנו, אחרי 15 חודשים, אם לא הרשות הפלסטינית, מי כן. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> סטרוק. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אפילו לא נדרוש מכם הסבר מלומד למה הרשות הפלסטינית יכולה לעשות את זה ברמאללה, בבית לחם, בקלקיליה ובשכם, אבל בצפון הרצועה לא. לא נסבך אתכם עם אתגרים אינטלקטואליים, הרי אתם עסוקים בחוקים חשובים כמו חוק לשכת עורכי הדין, כמו חוק הרבנים מס' 2. אלה חוקים שבאמת מתכתבים עם האתגרים האסטרטגיים. אז לא נדרוש מכם הסבר לוגי למה הרשות טובה לרמאללה אבל גרועה לעזה, תעזבו. אבל לעזאזל, תאמרו לנו מי כן. מי כן? כי בינתיים מה שאנחנו רואים זה שאחרי 15 חודשי לחימה והישגים דרמטיים של הצבא שעלו בדם של חיילים גיבורים, מה שאנחנו בינתיים רואים זה שחמאס חוזר לשלוט ברצועת עזה. הרי ראינו את אותן תמונות. 15 חודשים הממשלה הזו לא בנתה אלטרנטיבה. 15 חודשים הם לא חשבו לשבת עם מדינות האזור, מדינות העולם, ולחשוב על פתרון. תענה לי, מה דרמר עשה כל 15 החודשים האלה? מה הוא עשה? כי לפה הוא לא הגיע. הוא לא היה אמור לבנות את האלטרנטיבה? עכשיו אתם מתחילים לחשוב על האלטרנטיבה? זו הסיבה שאתם מחזירים לנו 33 חטופים ב-42 ימים במקום ביום אחד? זו הסיבה שאתם גוררים את הסיפור של שלב ב', כי אין לכם מושג מי ייכנס במקום חמאס, כי סמוטריץ' לא מרשה לכם להוציא מהפה את המילים "רשות פלסטינית"? נתניהו נותן אור ירוק לרשות הפלסטינית להילחם בג'נין, אבל סמוטריץ' לא מרשה לו לומר את המילים "רשות פלסטינית", אז אין פתרון למי ישלוט בעזה. תענו לי, אתם קרקס או ממשלה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קרקס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. קודם כול נברך את הנשיא טראמפ, הנשיא שחזר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הושבע? הוא כבר הושבע? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הושבע. כבר נגמר הטקס. נברך אותו – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני שמח. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מה שנקרא, הצלחתו – הצלחתנו. אנחנו רוצים – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון, באמת. לא, לא, צריך לברך אותו, צודקת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד שהוא דיבר מאוד יפה על החטופים, והבטיח שהחטופים והחטופות כולם יחזרו. החטופים במזרח התיכון. וגם צריך להגיד שהרב שם נתן ברכה מדהימה. אגב, לראות את הרב מברך ועומד שם עם הסיכה של החטופים בהשבעה של הנשיא האמריקאי – תחשבו, מול מיליוני צופים. הלוואי שכל שר בממשלה הזאת היה מסתובב עם סיכת חטופים. יש לי תחושה שנראה לי שצריך לחדד את הנקודה הזאת, אתם לא ממש מצטיינים בה לאחרונה. אני גם רוצה לברך את ידידי חבר הכנסת בועז ביסמוט – הוא לא פה, אבל הוא באמת ידיד שלי – להבדיל, כן? על זה שהוא קיבל את הוועדה לביטחון לאומי. אני מאחלת לו בהצלחה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם אני. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> המשך של ידידות מופלאה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אני לא אכחיש, אנחנו חברים טובים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עכשיו היא תהיה לעזר לוועדה, היא לא תהיה אופוזיציה לוועדה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, אתה לא – קודם כול, אתה יכול לשאול את פוגל, והוא יבוא לפה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם אצל פוגל היא הייתה לעזר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היית יושבת-ראש, תגידי את זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני הייתי יושבת-ראש, נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם אצל פוגל היא הייתה, והביאה את הניסיון שלה בוועדה. באמת, אנחנו צריכים – – – לומר את זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אני חושבת על טובת המדינה, ואני בן אדם שרואה את הממלכה לפני המלך. ואני גם מאחלת הצלחה לבועז. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בועז הוא האיש הנכון במקום הנכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. ועכשיו אני – אוי, נגמר לי הזמן ואני רק בברכות. אבל אני חייבת להגיד משהו אחד – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קיבלת עוד חצי דקה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני, כי באמת בירכתי. משהו אחד. באתי לפה, ראיתי בטלוויזיה על החטופות, ואני רוצה שתדעו – מי שלא הספיק לראות את החדשות, אולי תראו אחרי זה – שהחטופות, אמילי, דורון ורומי, אמרו שהן ראו את ההפגנות, וראו את הריצה של האימהות שלהן בכל העולם, והן אמרו שההפגנות בכיכר החטופים חיזקו אותם. וזה ממש מרגש לשמוע שכשהיה להן זמן קצר לראות הן עקבו. והרבה פעמים בשנה האחרונה באו ואמרו כאן לאימהות: ההפגנות, זה עושה – לא. לא. זה מרגש לשמוע שהבנות שהיו בשבי, נשים צעירות, ראו שעם ישראל תומך ומחבק אותן. הן ראו את ההפגנות וזה חיזק אותן. ואני חייבת להגיד שחזרו אלינו שלוש נשים צעירות – שאגב, בעולם נורמלי בטח לא היינו מכירים אותן בכלל, אבל היום כל העולם מכיר אותן. ועוד פעם, אני גם אומר שיש סוג של – שהחמאס, בלוחמה הפסיכולוגית שלו, אין לי ספק שהביא שלוש נשים שנראות בסך הכול טוב, כי הוא ידע שכל העולם מתעניין בהן, ולכן הוא שיגר את שלוש הנשים הראשונות – אתה תסכים איתי. ואנחנו כעם חייבים להיות חזקים גם בשלבים הבאים, כי יכול להיות שיחזרו גם אנשים פצועים וחבולים. ויכול להיות, אדוני היושב-ראש, שהחטופים – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בטוח, מה זה "יכול להיות"? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – לא יוכלו אפילו לעמוד על הרגליים או לצאת מהאוטו, או יחזרו בכיסא או באלונקה. ואנחנו חייבים להראות חוזק. יש לי תחושה שחמאס ניצל את – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> המומנטום. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – המצב הזה, את המומנטום, ובכוונה שחרר אותן. אבל אנחנו מבטיחים מפה שכל חטוף וחטופה שיחזרו – וזו המטרה, שיחזרו הביתה, לא משנה באיזה מצב הם יחזרו. אנחנו רק רוצים לראות אותם, אנחנו רק רוצים לראות אותם חוזרים הביתה. תראה איזו היערכות הייתה אתמול בשיבא, תראה איזו היערכות הייתה מבחינה רפואית. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה. וכן, מאוד חיזק לראות את הנשיא האמריקאי אומר בהשבעה שלו שכל החטופות והחטופים יחזרו הביתה. אז שוב, אני מברכת את רומי ודורון ואמילי – באמת, וואו, מדהימות – על החזרה הביתה, וכמובן, את המשפחות שלהן. תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בעזרת השם, שנחבק את כולם ונשמע בשורות טובות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה, ובאמת נאחל הצלחה לנשיא ארצות הברית. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. מירב, הלוואי שכל הנאומים שלך יהיו כאלה, באמת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה לא, מה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לכל – סמל של אחדות, בלי הסתה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שמה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סליחה, אני אוסיף לך את הזמן. עם אווירה של אחדות, בלי הסתה נגד ציבורים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אני – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> באמת, אפשר לפרגן מדי פעם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה, אני גם פרגנתי לבועז. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא סתם קיבלת תוספת זמן. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אמסלם, תגיד את זה לאמסלם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אמרת את זה פעם לאמסלם? לא אמרת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פרגנתי, אל תהרסו. היא יושבת-ראש הסיעה שלכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה קרה, מה, להפך, נו – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא פרגנתי – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אומרים פה משהו טוב על חברת הסיעה שלכם ולוקחים את זה – – – מה אנחנו – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם את זה אתם לא אוהבים לשמוע. בואו, די, חלאס. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הלאה, בבקשה, חבר הכנסת, כן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הגזמתם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא פרגן למירב, וזה יפה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בדיוק, מה. צודק יו"ר הוועדה, יו"ר ועדת הביקורת חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך את הנשיא טראמפ על כניסתו לבית הלבן. אין ספק שזה רגע היסטורי, במיוחד בימים האלו, כאשר אנחנו נמצאים בעיצומו של מאבק והסכמים – גם בתיווך של קטר, וגם מצרים, וגם המעורבות החזקה של ארצות הברית בקביעה, והלחץ שהופעל על ראש הממשלה על מנת לקבל את ההסכם שהוצע גם במאי, ולכן זה חשוב. אנחנו חושבים שבראש סדר העדיפויות צריך להיות קודם כול לחץ על הממשלה על מנת להחזיר את כל החטופים, וזה מה שמבוצע כרגע, בשלב א'. אנחנו רוצים שהנושא הזה יימשך גם לשלבים הבאים. אנחנו לא רוצים שום החלטות שנויות במחלוקת או החלטות לכיוונו של שר האוצר סמוטריץ'. אנחנו אמרנו מההתחלה: אנחנו רוצים הפסקת מלחמה, ואנחנו מאמינים שרק דרך שולחן המשא ומתן אפשר להגיע לעסקה. כתוצאה מהמהלך הזה התפטר השר לביטחון לאומי בן גביר, שנכשל במאבק שלו בפשיעה בחברה הערבית, שרק זרע הרס גם בגליל וגם במשולש וגם בנגב. אנחנו ראינו, ואנחנו עדים וחווים הריסות. אלפי בתים בנגב נהרסו על ידי השר הגזען הזה. טוב שהוא הלך הביתה. אנחנו מאוד שמחים שהוא עזב אותנו, ואנחנו גם דורשים מראש הממשלה למשוך בחזרה את האכיפה למשרד ראש הממשלה, ולהפסיק את השולחן העגול שמדי יום שני יושבים בבאר שבע, מקבלים החלטות להרוס אצל החברה הבדואית בנגב ללא מתן שום חלופות לאנשים. אני רוצה להגיד לכם שיש הרבה משפחות בנגב שאין להן בתים, הם נשארים ללא קורת גג, הילדים לא הולכים לבית הספר, והרשויות בנגב לא נותנות שום אלטרנטיבה לחברה הבדואית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו המכובדים בחברה הערבית, אתם רואים מה מתרחש כרגע. אנו מברכים על הסכם הפסקת האש, ואמרנו מהתחלה שזה הפתרון, רק דרך משא ומתן. אנו שמחים מאוד על הפסקת המלחמה ההרסנית הזאת, המלחמה המכוערת, שרצחה את הילדים, הזקנים, הנשים, החפים מפשע ואת כולם. ואולם, הרגע הזה צריך להימשך במעקב של האחים בקטר וגם במצרים, וגם הלחץ האמריקאי. עלינו להמשיך לדחוף לכיוון הזה. ואנו שמחים מאוד גם על עזיבתו של השר הזה, על התפטרותו של השר הגזעני והקיצוני. בעזרת האל הוא ילך ולא יחזור לממשלה הקיצונית הזו, ואמן שזו תהיה דרך ללא חזרה. השר הזה אחראי להריסות בנגב ולכל עניין האלימות והפשיעה בחברה הערבית.) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אלא אל-לקאא. את זוכרת את זה? התוכנית, כשהייתי קטן. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ארז, מה קורה? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> ארז במצב רוח טוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בטח, מישהו פה – עד שיש הזדמנות לשמוח שהחזירו שלוש חטופות. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מעט מדי, מאוחר מדי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> צריך לשמור גם על רגישות היום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צודקת. נכון, טלי, צודקת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> באמת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צודקת, טלי, צודקת. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אז 472 ימים למלחמה, 94 חטופים וחטופות עדין מחכים שנחזיר אותם הביתה. אתמול לא נשארה עין יבשה מההתרגשות על שובן של אמילי, רומי ודורון, שחזרו הביתה אל חיק משפחותיהן, וגם שלאחר יותר מעשור הושבה גופתו של אורון שאול לקבורה. אבל מה קורה בפוליטיקה הדי-עלובה שלנו, בממשלה? אז בשעה טובה, השר בן גביר ומפלגת עוצמה יהודית התפטרו ועזבו את הקואליציה. הם התפטרו לא בגלל טבח 7 באוקטובר, לא בגלל הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, לא בגלל הפשיעה הגואה, אובדן הביטחון האישי, בוודאי שלא בעקבות שיא בהרוגים בתאונות דרכים. אני רוצה לצטט ממכתב ההתפטרות העלוב של בן גביר: "העסקה המסוכנת שממשלת ישראל בראשותך אישרה הינה, לצערי העמוק, עסקת כניעה לטרור שחוצה את כל הקווים האידיאולוגיים האדומים – – – ניצחון מוחלט לטרור. כניעה לטרור משמעותה משוואה שהטרור משתלם" – כך כותב בן גביר – "היא מזמינה עוד ועוד טרור, עוד חטיפות, עוד רצח ועוד אונס – – – לא נהיה חלק מממשלה שמאשרת עסקת כניעה שכזו, בבחינת 'ידינו לא שפכו את הדם הזה'". אז כמה ערלות לב, איזה היגיון מעוות. מבחינת בן גביר, שרומי, דורון, אמילי ושאר החטופים החיים יישארו בידי החמאס. שהחטופים יינמקו בשבי, ימשיכו להיאנס, להירצח. 472 ימים שבן גביר שותף בממשלה שהפקירה את חיי אזרחיה בשבי. הוא מתגאה שטרפד שוב ושוב הסכם בזכות כוחו הפוליטי. בן גביר שוב ושוב השפיל וביזה את ממשלת ישראל, ובעיקר ביזה את העומד בראשה. ונתניהו? כשבן גביר מצביע נגד התקציב, נתניהו אומר לו: אני אוהב אותך. ובתגובה להתפטרות, נתניהו קורא לו לחזור בו, מקווה שאיתמר וחבריו יחזרו לשאת בנטל. כמה נמוך, וגם כמה סחיט וחלש. עוצמה יהודית – עוצמה היא לקיחת אחריות, לדעת לקבל החלטות קשות, לשים את טובת המדינה לפני האינטרסים הפוליטיים. עוצמה היא להבין שחיי אדם הם לא קלף מיקוח, שהשבת חטופים היא צו מוסרי. ויהדות – היהדות היא זו שמקדשת פדיון שבויים, שאומרת "לא תעמד על דם רעך". יהדות של ערבות הדדית, חמלה ודאגה לכל אדם. הקואליציה הקיצונית הזאת בהתפרקות. אז ברוך שפטרנו משר כושל, משיחי וכהניסטי, שהיה עסוק ברייטינג וספינים בתקשורת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אולי זו באמת תקופה של ניסים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה בגללי, נכון? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הבמה הזו ובאמת לברך את נשיא ארצות הברית הנבחר מר דונלד טראמפ. ואני רוצה בהזדמנות הזאת גם להודות לו על הלחץ המסיבי שהוא הפעיל כדי שהחטופים שלנו יחזרו הביתה. אני רוצה גם להודות לנשיא לשעבר ביידן, שעוד בתחילת המלחמה – מה אני אגיד לכם, אנחנו חיים במציאות קצת הפוכה פה במדינת ישראל. הנשיא ביידן בתחילת המלחמה היה הראשון לצאת אל הציבור הישראלי המבוהל ולהרגיע, לתת מילה טובה, להראות שהוא שומר עלינו – "Don't". באמת, בשעה שבה ראש הממשלה נעלם – הודיני כנראה נראה יותר ממנו בימים האלה – ואיש לא פנה מהממשלה לציבור הישראלי וניסה להרגיע, הנשיא ביידן הגיע אלינו, הרגיע, ועשה בעצם את כל מה שראש ממשלת ישראל לא עשה. כנ"ל הנשיא טראמפ. אם אנחנו כבר מדברים על עולם הפוך, גם הנשיא טראמפ לחץ להשבת החטופים, איים, ואכן, החטופים שלנו – שוב, כנראה לא בגלל אף אחד מהממשלה, לא – הוא זה שהצליח בסוף להקדים ולהחזיר אותם. אז תודה גם לך, הנשיא דונלד טראמפ. החלק ההזוי זה שבכלל מי בסוף התנגד לעסקה? התנגד לעסקה למשל סמוטריץ'. סמוטריץ' התנגד לעסקה. למה? הוא התנגד לעסקה כי חמאס הוא נכס. וכשחמאס הוא נכס אתה מתנגד לעסקאות, אתה הולך למקומות אחרים. ומי עוד? דודי אמסלם. דודי אמסלם הוא בכלל – אני חושבת שהיה צריך להגיד לדודי שאצל החטופים, יש חטופים גם אשכנזים וגם לא אשכנזים – אני מפחדת להגיד מזרחים. דודי, יש גם ספרדים, יש הכול. יש הכול. אתה יכול לנסות אולי להחזיר רק חלק – פשוט, כשאתה עושה משא ומתן עם חמאס, תשאל מי אשכנזי ומי לא. אני חושבת שאולי לפי התורה שלך זה יעבוד יותר טוב, אולי אז תצביע בעד עסקת חטופים. ואני שמעתי גם ששלמה קרעי השתפן לו, כי הרי הוא לא ימרה את הקול של הרב נתניהו, האורים והתומים – זה קצת מוגזם להמרות את הפה. אנחנו לא יודעים מה יצא מזה. הוא לקקן-על חלל, ובהיותו כזה, ומקבל דרגות יום-יום – גם שמעתי שהוא קיבל עכשיו עוד משרד חדש, משרד המורשת, עוד משרד מיותר שהוא אמון עליו. אז השר קרעי, שברח מההצבעה הזו, ולא השתתף ולא הצביע, הוא בכלל לא זוכר את שמות החטופות שחזרו. כל עם ישראל עוצר את נשימתו, אף אחד לא נושם, כולם יושבים בבית, מתוחים, בוכים, רק שלמה קרעי שלנו חושב שיש חטופה שחזרה שקוראים לה דניאל. אז דניאל, ברוכה הבאה חזרה לארץ, אני מקווה שהיה לך – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא ייאמן. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל זה השר. אבל עכשיו הוא גם שר כפול, הוא קיבל עוד משרד. אם הוא יטעה בעוד שם של חטופה, אולי יקבל עוד שר. אבל כן, ככה זה עובד בממשלת ישראל, אתם מבינים? ככה זה עובד. זה פשוט לא ייאמן. עכשיו, אם אני צריכה רגע להסתכל – אה, רגע, שכחתי. שכחתי את השר דרעי. שכחתי את השר דרעי. כולם ממהרים להביא את החטופים, ורק השר דרעי חטף את הג'ננה, על מה? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> חוק ההשתמטות. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. גם, אבל לא רק על זה. דרעי חטף את הג'ננה שהיו הצבעות ושדנו בזה בשבת. פיקוח נפש, פיקוח נפש פשוט לא דוחה – זה לא פיקוח נפש. זה לא פיקוח נפש, חכו עוד קצת, מה קרה? למעלה מ-400 ימים הם בשבי, למה התקטננתם דווקא עכשיו על השבת? אז מה אם מישהו היה דופק להם כדור בראש רגע קודם? לא פיקוח נפש. לא פיקוח נפש. ממש אחלה של ממשלה. אתם יודעים, זה כל כך עצוב שהחטופים שלנו שבויים על ידי חיות אדם, אבל בסוף הם משוחררים – כן או לא – בגלל פוליטיקה. עכשיו, הייתי רוצה להגיד שזו פוליטיקה קטנה, אבל זאת לא פוליטיקה קטנה, זאת פוליטיקה גדולה. זו פוליטיקה של כיסא של ראש ממשלה. איך אני יודעת? בחודש יוני דיברתי עם חלק ממשפחות החטופים. עשיתי להם ציר זמן, אני קוראת לזה ציר זמן נתניהו – כי יש דבר שאתם לא יכולים להעלים ממני, אני את נתניהו מכירה מאז שאני בת 14 – ועשיתי להם ציר זמן נתניהו. כל הדברים הפוליטיים, ככה אני, אתם יודעים, לא עסקתי, אני עוסקת בפוליטיקה כל חיי. ובניתי את הציר הזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נגמר הזמן. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נחשי מה, טלי? הזמן לא התחיל. הוא לא התחיל מבחינתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את כבר בחמש דקות. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל תקשיבי קטע, טלי, זה קטע היסטרי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה קטע היסטרי? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני בחודש יוני אמרתי למשפחות החטופים, תקשיבו – הם חשבו שזה יקרה ביולי – אמרתי להם: חבר'ה, לא יקרה ביולי. אמרו לי: לא, החטופים יחזרו באוגוסט. אמרתי: באוגוסט אין רייטינג, לא יקרה. ואז אמרתי: בספטמבר הוא יתחיל – בואו, עשינו ציר זמן. וקלענו. במקרה. עכשיו, טלי, מזל שאת מסרבת – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, באמת, את רצינית? ככה אמרת למשפחות החטופים? לקרוע להן את הלב על יסוד שקרים? מה, את הבוס שלך? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רצינית. הגברת טלי גוטליב, הממשלה שלך מנוהלת על ידי הפוליטיקה הצינית ביותר, האכזרית ביותר, כזו שאתם – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הפוסל במומו פוסל. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת מה? אתם לא מתארים לעצמכם אפילו עד כמה היא צינית. וביום שזה יופנה נגדך, טלי – וזה יופנה מתישהו נגדך – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא מפחדת מזה. אני לא מפחדת מזה. מופנות נגדי כל הזמן טענות – – – << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל את לא שבויה בעזה. הם כן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל זה שאת אומרת את זה זאת שערורייה. זאת שערורייה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת לא שערורייה. בדיוק כמו שידעתי ש-7 באוקטובר הולך להגיע. כולם ידעו שזה הולך להגיע, חוץ מכם. גם את זה את לא יודעת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תעבדי אצל חמאס. תעבדי אצל חמאס, שיר, מה קורה לך? תעבדי אצל חמאס. לא נורמליים. לא נורמליים. לא נורמליים. אז היה לי lucky guess. Lucky guess. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. טלי, טלי, הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, אתם הממשלה הצינית והפוליטית ביותר שמדינת ישראל אי פעם ידעה. ולא רק שהובלתם אותנו לאסון הזה – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אתם גם ממשיכים להוביל אותנו לאסונות נוספים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הדבר היחיד שאני שמחה זה שהבחירות קרובות יותר ממה שכולם מתארים לעצמם, וזה המזל שיש לעם ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תשאלי – – – המפלגה, עם חזון כמו שלכם, שמדו-ספרתי הולכת לרדת לתשעה מנדטים במקרה הטוב. תשאלי את עצמך. זה כי העם שבע מהשקרים האלה. העם רוצה חזון – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. תודה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> טלי, אתם בשלטון 20 שנה, על איזה שקרים את מדברת? את רוצה לפתוח את הסכמי אוסלו? על מה את רוצה לדבר? בואי נדבר על ימי הביניים, בואי נדבר על משפחת קדמוני. בואי נדבר על עידן האבן, על תקופת הברונזה, על מה את רוצה? על מה עוד את רוצה לדבר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מיכל, היית חלק מהשלטון הזה ב-20 השנה האלה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> בואי נלך עוד יותר אחורנית בזמן. עשר אצבעות יש לראש הממשלה שלך, והוא אפילו – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מיכל שיר סגמן, קריאה ראשונה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – בעשר אצבעות ובעיניים פקוחות – – – כולם ידעו. כולם ידעו, חוץ מחתיכת ראש הממשלה הזה, שלא ידע. דם על הידיים. דם על הידיים שלו. דם על הידיים שלו. חוצפה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזה טיעונים. פשוט בושה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלוש דקות, בבקשה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מיכל שיר סגמן, קריאה שנייה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את חמאס את מחזקת. את חמאס. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את חמאס הם מחזקים. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – תתביישו לכם. מסוגלים להרים את הראש, להסתכל – – – בעיניים. עוד ממשיכים? חוצפה. חוצפה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חמאס. חמאס. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> ועדת חקירה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלוש דקות לרשותך, בבקשה. אני מבקש לא להפריע. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, התפטרותו של איתמר בן גביר תיכנס מחר לתוקף. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אוי, אוי, אוי. אבדה גדולה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא התפטר מהסיבות הלא-נכונות. בממשלה נורמלית, ראש הממשלה כבר מזמן היה קורא לו, היה אומר לו: תגיד לי, מה זה הביצועים האלה? איך יכול להיות שבתקופה שלך 21% עלייה בתאונות דרכים? איך יכול להיות 130% עלייה בפשיעה בחברה הערבית, שאני, ראש הממשלה – ככה היה אומר אם היה ראש ממשלה נורמלי – הבטחתי שאני אטפל בה? 130% עלייה. אבל הוא התפטר בגלל מה? הוא התפטר בשל העובדה שהוא לא הצליח הפעם לסכל, בפעם השלישית, עסקת חטופים. עכשיו, תראו, כל דבר בממשלה הזאת – יש איזה אירוע בזמן. הסתכלתי בלוח. מחר, כשנכנסת ההתפטרות שלו לתוקף, יש יום מיוחד בכנסת לציון – או בכלל לדון בפשיעה בחברה הערבית. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> סמלי. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> מחר. פשוט מעניין אותי לדעת אם הוא יבוא לפה לכנסת, ינאם נאום ויאשים את הממשלה. יש מצב. יש מצב. ראינו את ההתנהגות הזאת. הכול יכול להיות, זה בן גביר. עכשיו, תראו, אני מבטיח לכם שתוך שבוע מהיום, שבוע מהיום, אתם תראו אוהל בשייח' ג'ראח. גם אם אין מהומות, הוא יעשה אותן. אתם תראו אותו עולה להר הבית ומתעמת עם שוטרים. מתעמת עם שוטרים. וראיתי איזה סוג של קריקטורה, או צילום מהעבר – רואים איזו כותרת שאומרת: איתמר בן גביר עוזב את המשרד לביטחון פנים. ורואים שוטרים גוררים אותו, כמו שעשו לפני x זמן, בתקופה שהיה הופך עגלות בחברון או משתולל ברחובות העיר. רק לא מזמן הוא היה מנפנף אקדחים בחניונים. זה בן גביר. אבל מי שהלבין אותו, מי שהלבין אותו זה בנימין נתניהו. הוא לקח כהניסט מסוכן, שם אותו על כיסא השר לביטחון פנים, והתיקון של מה שהוא עשה ייקח הרבה זמן. עכשיו נראה את מי בנימין נתניהו ישים במקומו. אני לא מדבר לכמה זמן – את מי הוא ישים במקומו. האם זה יהיה דודי אמסלם? שלמה קרעי? יש לי רעיון יותר טוב – רון דרמר. רון דרמר מכיר היטב את עבודת ה-FBI, הוא יביא אותה לארץ, הוא רוב הזמן שם. את מי נתניהו ישים? אני מאוד מקווה להיות מופתע, ושהוא ישים סוף-סוף בן אדם מתאים למשרד הזה, ולא בן אדם שבא להרוס. זה נתניהו. זה בן גביר. זה שם אוהלים בשייח' ג'ראח, זה התקשר אליו: תזיז את האוהל. זאת הממשלה הזאת שלכם, ממשלת חידלון. פשוט אפסים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת שלי טל מירון, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, טרוריסטים הם טרוריסטים הם טרוריסטים. אתמול כאב לי מאוד לראות את הציוץ האומלל הזה של ההשוואה בין טרוריסטים לבין בני עמנו שנטבחו, שנרצחו, שנחטפו, שנאנסו ב-7 באוקטובר. ואני נזכרת באחד הסיורים שלי לקיבוץ ניר עוז, ממש בתחילת המלחמה – זה היה לדעתי ממש בשבוע הראשון או תחילת השבוע השני. ואני נזכרת בבני משפחת קדם סימן טוב, משפחה שאף אחד מאיתנו לא יכול לשכוח – תמר, יונתן ושלושת ילדיהם, ארבל, שחר ועומר, שנרצחו בדם קר. והמחשבה שהמשפחה המקסימה הזאת, עם שלושת הילדים הקטנטנים המתוקים האלה, נרצחה בדם קר, ושמים אותם באותו משפט עם טרוריסטים מתועבים, שרצחו את המשפחה הזאת, היא בלתי נסבלת. ואין מקום לאמירות כאלה ולהשוואות כאלה בכנסת ישראל. אני חושבת שזו הייתה אמירה פשוט נבזית ושפלה מצד חבר הכנסת איימן עודה. אני חושבת שהוא צריך לחזור בו ולהתנצל עמוקות. אני חושבת שהוא חוטא לבני עמו ולחברה הערבית בישראל, הוא עושה לה עוול עם האמירה הנוראית הזאת של אתמול. אני זוכרת שברגעים האלה בקיבוץ ניר עוז – חבריי פה, חלקנו היינו שם ביחד – באחת החצרות של הבתים שנכנסנו אליהם הייתה מגרפה עם שערות של אישה, שהם גררו את הגופה. זו רק דוגמה אחת, יש עוד הרבה, אני לא רוצה להיכנס אליהן פה. אבל אנחנו לא שוכחים מה קרה ב-7 באוקטובר. ואני לא שוכחת, ב-7 באוקטובר ב-07:00 – הודעות מדבי בווטסאפ, שיורים לה מחוץ לבית, ואנחנו לא מבינים מה קורה. ואני לא שוכחת את בני משפחתה שהיו נצורים בכפר עזה, את הבנות שלה והנכדות שלה ומשפחתן. ואני לא שוכחת את נירה שפק, חברת הכנסת לשעבר, שנלחמה, נלחמה. יצאה ונלחמה. ואנחנו לעולם לא נשכח את מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, ולא ניתן שתהיה השוואה כל כך כל כך אומללה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת, אנחנו אחרי שעות מטלטלות, והזכות לראות את השבות שלנו כבר לא חטופות – וכך אני מבקשת גם מהציבור לקרוא להן, הן השבות, הבנות שלנו. היה מקסים לראות אותן ומרגש. עם זאת, יש לנו עוד חטופים רבים שמצויים בעזה, ומחובתנו לדאוג להשיב עד החטוף האחרון. ביום שבת, בעצרת שמתקיימת בכל מוצאי שבת בשער הנגב, דיברה לישי לביא-מירן, שבעלה לא מופיע ברשימות, וכנראה יצטרך לצאת – אני מקווה שאף אחד לא יטרפד ולא יאיים ולא ייכנס שוב למלחמה, ושנזכה לראות אותו. וכך היא אמרה – אגב, לישי היא רעייתו של עמרי מירן, אשר נחטף מביתו בקיבוץ נחל עוז לעיני בנותיו רוני ועלמא במהלך השבת השחורה: לפני שבוע, היא כותבת, ציינתי יום הולדת 40. לא שיערתי לעצמי שככה משבר גיל ה-40 שלי ייראה, במאבק בלתי פוסק להחזיר את עמרי אלינו. כשכיבינו את הנרות על העוגה רוני ועלמא ביקשו רק משאלה אחת: שאבא עמרי יחזור מעזה. ואני בלב ביקשתי שההסכם ייחתם עד השבוע הבא, כדי שנראה שיש סיכוי שאבא עמרי יהיה פה כשנחגוג יום הולדת שנתיים לעלמא. לישי כתבה נאום מקסים וארוך, ומאחר שזמני, לצערי, קצת מוגבל כאן, אז אני אפנה בשמה, מה שהיא מבקשת: אבקש מכם ומהציבור כולו, תהיו איתנו, תמשיכו להיות איתנו עד שעמרי יחזור וישמע את המילה "אבא". עד שיחזיק את רוני ועלמא קרוב לליבו. בבקשה, תהיו איתנו עד שאחרון החטופים יהיה כאן. לא משאירים אף אחד מאחור. הבנות שלי צריכות אתכם, הילדים של כולנו צריכים אתכם. כמו שאמרתי לראש הממשלה והסתכלתי לו ישר בעיניים, כך אני פונה לכל הנהגת ישראל: אל תעצרו את המהלך הזה. התחילו והשלימו את ההסכם עד להשבת כל החטופים. ראשי צלול ואני מבינה הכול, אבל אי-אפשר כבר לשקר לי. וזה המקום באמת לומר ללישי ולכל שאר משפחות החטופים: אנחנו נמשיך להיות לצידכם. אנחנו נגיע, נהיה איתכם, נחבק, עד שאחרון החטופים יגיע. ואף אחד לא יטרפד את זה, ושלא ינסו אותנו. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. היום יום שני, כ' בטבת, היום ה-472 למלחמה. 841 חללי צה"ל, 77 חללי משטרה ושירות ביטחון כללי, 918 אזרחים שנרצחו, 94 חטופים, אחינו ואזרחי ישראל שאינם יהודים, בשבי מפלצות חמאס. אינני יכול להתעלם מהתמונות המרגשות שריגשו מדינה שלמה, של שלוש בנותינו משוחררות משבי מפלצות חמאס ונמצאות בחיק המשפחות. רומי, דורון ואמילי, ברוכות השבות הביתה. אני מאחל להן בריאות איתנה וחזרה לשגרה עד כמה שאפשר. מי ייתן ונראה את שאר בנינו ובנותינו משוחררים משבי חמאס בהקדם. מי ישוב לביתו – לחיים, והנרצחים והנופלים – לקבורה. אני מבקש לאחל לנשיא הנכנס טראמפ הצלחה בדרכו החדשה הישנה כנשיא הדמוקרטיה הגדולה בעולם, ידידת ישראל האמיתית, ארצות הברית. במדינת ישראל תולים בך תקוות רבות. אני רוצה להודות לך על התרומה שלך גם למהלך הנוכחי של שחרור החטופים. נקווה שהמהלך הזה יסתיים, והאמירות האומללות של שר האוצר לא יבואו לידי ביטוי. כך הוא אמר – שראש הממשלה הבטיח לו לחדש את המלחמה. בחצי הדקה שנותרה לי אני מבקש להודות לנשיא היוצא ביידן. בזמן שכולם פה היו – וראש הממשלה, אני חייב להגיד – היו תחת לחץ ואיבוד עשתונות, נשיא ארצות הברית, גדול ידידי ישראל, זה שאמר שלא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני, עמד לצידנו: סיפק את הנשק; איים על מי שהיה צריך לאיים כדי שלא יתערב, במקרה הזה איראן, במילה "Don't"; קידם נושאות מטוסים וצוללות. אדוני הנשיא, תודה רבה לך. אני מאחל לך חיים טובים ומאושרים. אתה ידיד אמת של מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת משה טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דומה שמאז אתמול אנחנו מתחילים, לראשונה מאז 7 באוקטובר, לבנות מחדש את האמון במדינת ישראל. אמון שהופר. למעלה מ-1,200 ישראלים נהרגו, ולמעלה מ-240 נחטפו לרצועת עזה. אני חושב שאתמול עסקנו ועוד נעסוק רבות בחזרתן של רומי, אמילי ודורון, ובעזרת השם, יצטרפו אליהן עוד 94 חטופים וחטופות. אבל בתוך היום המרגש הזה, מן הראוי לציין ולזכור גם את חזרת גופתו של אורון שאול. אורון שאול, שנפל בקרב לפני עשר וחצי שנים, ב-20 ביולי 2014, בשג'אעייה, במהלך מבצע צוק איתן, הוכר כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע. בלחימה של חטיבת גולני שם נפגע הנגמ"ש של אורון מירי טיל נ"ט. שישה חיילים נהרגו במקום, ואורון נעדר. הרגישות הרבה שהייתה וישנה בישראל לחטופים נוצלה על ידי החמאס בהתחלה כדי לטעון שאורון שאול חטוף בידם, וכאמור, התברר לאחר מכן שהוא נהרג וגופתו בידיהם. במבצע מזהיר של צה"ל ושאר זרועות הביטחון הובא אורון לקבר ישראל, והיום נקבר על ידי משפחתו. ולמה זה כל כך חשוב? זה כל כך חשוב, כי כשמאבדים אמון בדברים הגדולים, דווקא כאן אנחנו נמדדים. כי הסיפור הזה שגדלנו עליו – שמדינת ישראל תעשה הכול להחזיר אותך בחיים, אבל גם את גופתך לקבר ישראל – הוא חלק ממה שעושה אותנו מי שאנחנו. ואני רוצה לספר פה איזה סיפור אישי שהייתי מעורב בו. לפני 17 שנים נהרג בהיתקלות חייל שלי ברצועת עזה. אני הייתי אז סמג"ד, והכוח שהיה איתו דאג שהוא יחולץ. הוא היה במצב אנוש, ולאחר מכן נקבע מותו. בשלב מסוים עליתי מול מפקד הכוח בקשר ואמרתי לו: גיא, למה אתם לא חוזרים? והוא אמר לי: קינלי, יש חלק בגופה שנשאר בשטח. אמרתי לו: אתה מבין שאנחנו הולכים לסכן אתכם, עשרות חיילים, כדי להביא את זה. הוא אמר לי: זאת החלטה שלי בשטח. אני מבקש שתלך איתי. עברו ארבע שעות, ואני זוכר את זה כמו היום: אור ראשון עלה, ו-40 ומשהו חיילים צועדים עייפים, כואבים, שניים מהם גם פצועים, גם הכלב של עוקץ שהיה איתם פצוע מדמם, והם מחזיקים בשק את חלק גופתו של אותו חייל שנפל בקרב. כי לא רק חיילים פצועים לא משאירים בשטח, גם חלקים לא משאירים בשטח. כן, זה המוסר, זה הערך. זו ההקרבה של חיילינו. גם על זה נגדל את אנשינו. כן, גם הבאה לקבר ישראל היא חשובה מאין כמוה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, את הדקות שיש לי אני רוצה לנצל שוב כדי להזכיר את אלמנות ויתומי צה"ל, שככל שאני מבין, גם בתקציב הקרוב כנראה שלא תהיה בשורה מבחינתם. אני רוצה להזכיר פה לכולנו – אתם יודעים, ארגון יתומי צה"ל, בסוג של בדיחה שחורה, עשה מסע פרסום של שלטי חוצות: מזל טוב, הגעת לגיל 21, אתה לא יתום יותר. הדבר הזה מבטא את העובדה שבעצם יתומי צה"ל, בגיל 21 – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה מדבר על החוק של יתומי צה"ל? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יתומי צה"ל ומערכת הביטחון ופעולות האיבה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יש בתקציב סכום מסוים. אולי הוא לא מספיק, אבל יש כמה מאות מיליונים לעניין הזה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ככל שאני יודע – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שמענו את זה בוועדה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שוב, תראה, בסוף יש את מסקנות ועדת רובינשטיין, וחלוקות הדעות – יש כאלה שאוהבים אותן, יש כאלה שלא אוהבים אותן, אבל בסוף הייתה איזו הבנה כאן בין חברי הכנסת – אגב, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה – שתבוא הצעת חוק שבסוף תיישם את מסקנות ועדת רובינשטיין, וגם, אגב, נדרש להחיל אותן כלפי יתומים שהם כבר לא בגילים האלה. עובדתית, שבוע אחרי שבוע אני מברר מה קורה עם הצעת החוק הזו, ואני רואה שהיא אף פעם לא עולה לוועדת שרים לענייני חקיקה, כי מסתבר שיש מחלוקת בין משרד הביטחון למשרד האוצר. עכשיו אני פה אומר, בסוף כולנו יודעים כמה יתומי צה"ל ואלמנות צה"ל וכוחות הביטחון יקרים לליבנו. אני בטוח שכולם פה מבינים שבעיקר מילואימניקים שיוצאים להילחם יוצאים בידיעה שאם הרע מכול יקרה להם, מדינת ישראל תדאג לילדים שלהם ולאלמנות שלהם, ועובדתית הדבר הזה לא קורה. עובדתית הדבר הזה לא קורה. ואני יכול מספסלי האופוזיציה לדבר על זה כמה שאני רוצה – זה לא יעזור עד שלא יהיו שמונה חברי כנסת מהקואליציה שיגידו שבלי טיפול משמעותי בלקונה הזו, שמלווה כבר שנים את יתומי צה"ל שמעל גיל 21, הם לא יתמכו בתקציב. בלי שזה יקרה, אנחנו יכולים להמשיך לברבר פה ולעמוד ולקשקש את עצמנו לדעת. אז אני מקווה מאוד שיש פה לפחות שמונה חברי כנסת מהקואליציה שיגידו שהם בתקציב לא תומכים בלי שנושא אלמנות ויתומי צה"ל יטופל כמו שצריך. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד טאהא. כמו שינון אמר, מתן, יש תקציב כזה שהוקצה. ישבנו בוועדת הכספים והחוץ והביטחון – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, צריך לקדם את זה. אני זוכר שיש תקציב של מאות מיליונים. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מחר תיכנס לתוקף התפטרותו של השר לביזיון לאומי איתמר בן גביר. אנחנו במשך שנתיים פנינו לראש הממשלה, אמרנו לו שלאיש הזה אין יכולת לקיים שיח עם כל מרכיבי החברה, והוא לא יכול לפעול להורדת הפשיעה בחברה הערבית, וכל הזמן דרשנו שיפטר אותו, שיחליף אותו באדם אחר. עכשיו, כשהשר הזה התפטר בעקבות זה שהוא לא הצליח בפעם המי-יודע-כמה לטרפד עסקה – בעקבות זה שלא הצליח לטרפד את העסקה הוא התפטר לבד. זו ההזדמנות לפנות לראש הממשלה ולומר לו: אז הוא התפטר לבד – אתה, ראש הממשלה, מתבקש למנות לתפקיד אדם שמתייחס לכל אזרחי המדינה באופן שווה, ללא איפה ואיפה, ושלא מבדיל בין אזרח לאזרח על רקע דת ולאום, שישים בסדר העדיפות שלו מלחמה בפשיעה, פירוק כנופיות הפשע והורדת מספר הנרצחים, שבתקופת בן גביר הגיע לשיאים בלתי מתקבלים על הדעת בשום מדינה מתוקנת עלי אדמות. הנושא השני שאני רוצה להעיר את תשומת הלב עליו – כי אנשים מעדיפים לעצום עיניים מלראות אותו ולאטום אוזניים מלשמוע אותו – הוא ההתנכלויות היום-יומיות של מתנחלים נגד אוכלוסייה פלסטינית תמימה. לפני דקות אחדות התפרסמה ידיעה שהרבה מאוד מתנחלים מתאספים באיזשהו צומת, ובימים האחרונים מתנחלים נכנסו לכפרים, שרפו רכבים, תקפו פלסטינים. אז גם כשהמדינה נמצאת במצב של כיבוש, באחריותה לשמור על חייהם של הפלסטינים שנמצאים תחת כיבוש ולמנוע מהמתנחלים את הדבר שחורג מכל היגיון של מדינת חוק, שמתרחש בתקופה האחרונה כאילו לא רואים אותו, כאילו לא שומעים עליו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, אחרי 15 חודשים וחצי של לחימה, יש כמה אמיתות שאמורות להיות ברורות אבל משום מה עדיין צריכות להיאמר: המלחמה היא לא יעד, ואסור שתהיה יעד. למלחמה יוצאים רק בלית ברירה, וגם אז צריך לעשות הכול כדי לסיים את זה כמה שיותר מהר. אנחנו לא ספרטה, ואנחנו לא צריכים לשאוף להיות ספרטה. מי שבמשך שנים, שנים רבות, העביר לחמאס מזוודות עם מאות מיליוני דולרים שמימנו את תעשיית הטרור, ומי שמאז הטבח ממשיך – כאילו לא למדנו כלום – ממשיך לקיים את החמאס עם אספקה שוטפת של משאיות, לא יכול לטעון ברצינות שהוא מבקש למוטט אותו. חמאס, לצערי, ימשיך לשלוט מרחק יריקה מהבתים שלנו כל עוד ממשלת נתניהו מתעקשת למנוע אלטרנטיבה שלטונית בעזה. זו חוכמה קטנה מאוד להיות חלשים מול מרצחים מהחמאס ואז להיות חזקים מול חטופים ולהתנגד לשחרור שלהם. לא יעזור לנו להחזיר את עזה לתקופת האבן אם לא נצליח להחזיר את אנשינו – את גולדין, את זלמנוביץ', את צנגאוקר, את כולם. זה יותר חשוב. ירמיהו, נביא החורבן, דיבר על האפשרויות שעמדו בפני היוצאים מירושלים בעת המצור. הוא אמר כך: אשר למוות – למוות, ואשר לחרב – לחרב, ואשר לרעב – לרעב, ואשר לשבי – לשבי. אלו ארבע סיטואציות בסדר קושי, והוא בעצם מסדר את זה בסדר קושי שהולך ועולה, והשבי זה הקושי הגדול מהכול, כי בשבי אתה גם רעב, גם נתון לחרב וגם בסכנת מוות תמידית. הודות לנשיא ארצות הברית הנכנס, עלינו אתמול על המסלול הנכון להחזרת החטופים. באמת תודה לטראמפ. אז עלינו על המסלול של החזרת החטופים, על המסלול של סיום המלחמה, ואולי בזכותו גם סוף-סוף נחליף את חמאס. אבל לצערי, יש מי שפה מבפנים מנסים כל הזמן לדחוק אותנו חזרה לשוליים, ואסור לתת להם להצליח. אנחנו ביש עתיד הבטחנו להיות רשת ביטחון לחטופים ולחטופות, ואנחנו עומדים מאחורי ההבטחה הזו. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אוה, אני רואה שהשר ביטון מכבד אותנו בנוכחותו, ממשיך לכבד אותנו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – השר ביטון, תגיד, יוצא לך לקבל שאילתות מעיתונאים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה, שאלות ותשובות? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא חייב. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> מה הייתה השאלה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> יוצא לך לקבל שאילתות מעיתונאים? << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה עונה עליהן? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זאת שאלה ראשונה בסדרת שאלות, חיים. אל תתחיל עם זה כי לא תגמור. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> כן, למה לא? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מסתבר, היום נודע לי ששרה בממשלה החליטה על מדיניות חדשה: לא עונים לעיתונאים. השרה עידית סילמן החליטה שהיא מוחקת – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה הבעיה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – עיתונאים ולא עונה להם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זכותה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מקבלת שאילתות מעיתונאיות מ"שקוף", שאילתות מכלכליסט – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זכותה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ופשוט לא עונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא חייבת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא חייבת. אז האמת שהיא כן חייבת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי שכן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, לפני שאני אסביר לך – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תראה לי מקום אחד שכתוב שהיא חייבת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסביר לך למה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אחד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפני שאני אסביר לך למה היא חייבת לענות על שאילתות – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין צורך. אני אומרת לך שהיא לא חייבת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – למה היא לא עונה על שאלות של עיתונאים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא לא חייבת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממה היא מפחדת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא קשור לפחד, זה קשור לאמינות שלה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה יש לה להסתיר שהיא לא עונה לעיתונאים – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שאמורים לחשוף את מה שהיא עושה או לא עושה בפני הציבור, כלב השמירה של הדמוקרטיה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הכול חשוף. הכול חשוף. די, נו. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע, חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יוראי, אתה חייב להבין. אם אני במליאה ואתה אומר משהו שהוא – איך אני אגיד בעדינות – לא מחזיק מים, אז אני לא אתן לך. תבוא מסודר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא הבנתי. משרדי ממשלה לא צריכים לענות על שאילתות של עיתונאים? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא חייב – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא חייב. אוקיי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – והיחידים שצריכים לחשוף את זה הם דוברות המשרד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חולק עלייך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> דוברות המשרד מעבירה מידע על התנהלות המשרד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר שוב: במקרה הזה דוברות המשרד לא עונה על שאילתות של עיתונאים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא נכון. לא נכון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה "לא נכון"? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מי שלא עונה על שאילתות – תראה, מי שלא עונה, לתפיסתך, זאת השרה, שלא חייבת. אני לא ראיתי – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול לעצור לי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אעצור לך כל עוד אתה לא מדבר איתה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לעצור? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר, אז אני אבהיר את מה שאני אומר כדי שזה יהיה ברור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רק לידיעתך, דוברות המשרד מוציאה תשובות. בבקשה. דוברות משרד איכות הסביבה – אני תכף אגיד לך את הדוברות האחרונה שלהם. פשוט, השרה לא חייבת לענות על שאלות הציבור. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשהמשרד מקבל שאילתות מעיתונאים – שאילתות – המשרד להגנת הסביבה, הם לא עונים על שאילתות. המשרד לא רשאי לא לענות על שאילתות של עיתונאים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חשבתי שהשרה לא עונה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא רק שאילתות של העיתונאים. מסתבר שהשרה סילמן היא בין השרים שלא עונים גם לחברי הכנסת. גם לשיטתך, חברת הכנסת גוטליב, השרים לא צריכים לענות לחברי הכנסת על שאילתות שאנחנו מגישים? כי שרי הממשלה הזאת שברו את כל השיאים ולא עונים לא לעיתונאים, לא לחברי הכנסת. ואני שואל מה יש לשרה סילמן, שהיא שיאנית, גם לחברי כנסת וגם התחילה למחוק עיתונאים, לא לענות על שאילתות. מה יש לה להסתיר? ממה היא חוששת? היא פוגעת בציבור בכך שהיא לא עונה על שאילתות. היא פוגעת בזכות הציבור לדעת. היא פוגעת בעקרונות יסוד של חופש המידע והביטוי. אבל מה, האמת היא שאולי במקרה שלה עדיף שהיא לא תענה, כי פשוט אין כל כך מה לדווח. היא לא עוסקת בענייני משרדה. היא לא בקיאה בענייני משרדה. את יכולה להמשיך ולחפש אחרי הודעות הדוברות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מצאתי את הנאום שלך. תקשיב, כל הכבוד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש הודעות – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מצאתי את הנאום של יוראי – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב, את לא יכולה עם כל אחד שעולה לדוכן לנהל דין ודברים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כתבה של – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, טלי, לא. חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה ראשונה. תמשיך, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רק שמחתי לבדוק איפה הנאום שלך נמצא בגוגל. בדקתי. מחקר קליל, לא קשה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מחקר איפה הנאום שלי נמצא? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן, הינה, יופי, על מה נסמכת בדבריך. פשוט בדקתי. איזה יופי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני מציע לך, אני נסמכתי – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עורך דין – – – פנה בשם "שקוף" – – – למנכ"ל המשרד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – על פרסום שפורסם היום ב"שקוף" ומכתב התראה שנשלח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לפני עשר שעות הוא פורסם. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה שם לב לשעון? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני שם לב לשעון ואני מסתדר. אל תתערבי לי, בבקשה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> שבועות וחודשים ששאילתות של עיתונאים נמצאות על שולחנה של השרה, על שולחנו של המשרד, ואין מענה. השרה החליטה שהיא לא נותנת דין וחשבון לציבור, לא נותנת דין וחשבון לעיתונאים, לא נותנת דין וחשבון לחברי כנסת – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – וזה בסדר מבחינתכם, כי אתם משרתים לא את הציבור, חלילה, אלא את עצמכם, את העסקנים שמקיפים אתכם – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. תודה. הסתיים הזמן. תודה רבה. - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – את הג'ובים, את מפעל הג'ובים שהפכתם את המגזר הציבורי. ועל כך יש לי לומר: ממה אתם מפחדים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מזה שאתה לוקח הרבה זמן. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רגע, אני בלי נעליים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רגע, אני אנעל נעליים, חברים – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תעלי עם הכפכפים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני ממשיך הלאה. תעלי כשתהיי מוכנה. טוב? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא צריכה הרבה זמן בשביל זה. שנייה, אני מתארגנת. מה אתה כועס? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כבר בזבזת שתי דקות מזמן הדיבור שלך, ועוד לא עלית. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> כתב האישום הוגש נגד הנגד ופלדשטיין. בכתב האישום, באחד מסעיפיו, כתובות המילים הבאות: הנגד ביקש להעביר מידע נוסף לפלדשטיין, לטובת ראש הממשלה. מידע שקשור – תחזיקו חזק – למעורבות X – זה כתוב בשחור בכתב האישום, מוסתר – באירועי אוקטובר. ביום הגשת כתב האישום כתבתי ופרסמתי – שאלתי, אדוני היו"ר, על מי מגינים בכתב האישום? על בוגד אולי? מעורבות של מי רוצים להסתיר את הפרטים שלו כמעורב באירועי אוקטובר? ואז הפרקליטות מוציאה הודעת דוברות, והיום אנחנו יודעים שזו הודעת דוברות שקרית. בהודעת הדוברות הפרקליטות כותבת, לאור דבריי, לא דברים של אחרים בפרסומים, שמדובר – תחזיקו טוב – בארגון זר. מה זה ארגון זר? ארגון טרור זר. זאת אומרת שהפרקליטות חשבה שצריך לחשוף בכתב האישום את אותו ארגון זר. תחכום הדוברות של הפרקליטות שוכלל לכך שהופץ ברשתות שמדובר ברשות הפלסטינית. ועדיין שאלתי, מה גורם לפרקליטות להגן ולחשוף בכתב האישום את מעורבות הרשות הפלסטינית באירועי אוקטובר? טוב. בשבוע שעבר, לתדהמתי – לא להפתעתי, אבל לתדהמתי – חשפו העיתונאי אבי וייס והעיתונאי שמעון ריקלין את העובדה הבאה – וזה הותר לפרסום; גם אם זה לא היה מותר לפרסום הייתי מספרת לכם את זה כאן – שמדובר בקצין המודיעין המצרי הראשי, שעליו נסמך – תחזיקו עוד יותר חזק – המאותרג שבמאותרגים, רונן בר. רונן בר נסמך – עובר לתופת אוקטובר – על דבריו של קצין המודיעין המצרי הראשי, שאמר לו שלא תהיה מלחמה ושכל הסימנים המעידים הם קשקוש, ולא תהיה מלחמה. על זה נסמך רונן בר, וזה נחשף בשבוע שעבר, וזה עובר מתחת לקו הרדאר של כולם, וממשיכים להגיד ולהגן ולאתרג את ראש השב"כ, שבמקרה הטוב הפגין שיקול דעת בלתי נתפס בחוסר הגיונו, כשהוא נסמך על קצין המודיעין הראשי המצרי, כשכל מי שלוקח חלק בוועדות חוץ וביטחון ובכלל יודע את מורכבות היחסים בין הצבא המצרי בכלל לבין ישראל, סיכון פוטנציאלי וכו'. וזה אותו אחד ששולחת המדינה לנהל משא ומתן להשבת חטופים. ופה אני פונה לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, אני מאוד מגבה אותך, זה ידוע, אבל אני גם ראשונת מבקרותיך. תסביר לי אתה, אדוני ראש הממשלה, איך אתה משאיר את ראש השב"כ – אותו ראש שב"כ שסמך על קצין המודיעין הראשי המצרי, וזה מה שהוביל לתופת אוקטובר ואפס מוכנות ו"חמאס מורתע", "חמאס מורתע"? איך ראש השב"כ נשאר בתפקידו? אני באמת שואלת אותך. ועוד אני שואלת, לסיום – אה, עבר לי הזמן. אז אני אומרת רק, אדוני ראש הממשלה, זה בידיים שלך בלבד. אם אתה רוצה לגזור תמונות ניצחון אמיתיות, אתה לא יכול לעשות את זה כשהצמרת לא מסוגלת לדבר ז'רגון של הכנעה, הכרעה וניצחון. לכן אני אומרת פה, אני לא יודעת אם סיפרו לך את העניין הזה עם ראש השב"כ, אבל ראש השב"כ חייב ללכת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, חברי חבר הכנסת שירי דיבר כאן לפני זמן קצר על קמפיין ההשתקה ששר האוצר מדבר עליו. אז במסגרת התלונות שלו על קמפיין ההשתקה, השר – סליחה על הביטוי – שלא סותם את הפה כבר כמה ימים, אחרי שהוא היה שעה אצל קלמן וליברמן ברשת ב' במסגרת קמפיין ההשתקה, ואחרי שבמסגרת קמפיין ההשתקה הוא היה אצל ספי ויניר בגלי צה"ל, והיה גם בגלי ישראל; אז במסגרת קמפיין ההשתקה הוא היה אתמול גם בתוכנית הפטריוטים בערוץ 14. במסגרת קמפיין ההשתקה, בתוכנית הפטריוטים, הוא אמר שאחרי העסקה שנחתמה – ובמסגרת העסקה שלוש חטופות שלנו חזרו הביתה – אז בעקבות העסקה, מספיק שיחטפו לנו שתי משפחות ממטולה כדי להוריד את מדינת ישראל על הברכיים. שתי משפחות ממטולה. מי מספר לו שבמשמרת שלו לא נחטפו שתי משפחות – נרצחו 1,200 ישראלים, ונחטפו 250 לרצועת עזה – במשמרת שלו כשר הביטחון, כשר במשרד הביטחון, כשר האוצר וחבר הקבינט. במשמרת שלו נרצחו 1,200 ישראלים ונחטפו 250. הממשלה הזאת – השרים שלה שוברים פעם אחר פעם שיאים של חוסר מודעות עצמית. האיש הזה הצביע נגד העסקה להשבת החטופות שלנו, ולמרות המורכבות כביכול, מי שהצביע נגד הוא מתנגד. ככה אני מבין את זה. מי שמצביע נגד הוא מתנגד להשבת החטופים. אז אני רוצה להקריא לו, לשר אוצר שלנו ושר במשרד הביטחון, את דבריה של מירב לשם גונן, אימא של רומי, שאמרה הערב בהצהרה לתקשורת: אנחנו עם ישראל, עם יחיד ומיוחד, ששואף לשלום ומוכן למלחמה, שמחבר עמים לערכיות ולמוסר. יש עוד 94 חטופים שכולנו מחויבים להם. הניצחון האמיתי הוא חזרתם. אנחנו נעשה הכול כדי להשיב אותם הביתה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני שמעתי היום ברדיו את הריאיון עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בדרך לכנסת בבוקר, והייתה לי תחושה שהוא התעורר היום עם הרצון לטנף על הרמטכ"ל על הבוקר, ומאשים אותו בכל הכשלים של הממשלה, בכל הכשלים שלנו, והרגשתי ממש בושה ששר בממשלה מאשים את הרמטכ"ל בכל הצרות שיש לנו עכשיו. ובמקום להתמודד עם הכשלים האמיתיים של הממשלה, שלא הצליחה כבר מעל שנה להשיג את יעדי המלחמה, סמוטריץ' בוחר להאשים את הדרג הצבאי. אבל הציבור רואה את האמת. כל זה נעשה בניסיון להסיט את תשומת הלב התקשורתית מההתנגדות הנחרצת והמנותקת שלך, השר סמוטריץ', לעסקת החטופים. וכדי להסיט את האש מהאחריות הברורה של הדרג המדיני, אתה תוקף את ראשי הצבא, שבסך הכול מממשים את המדיניות של ראש הממשלה. ראש הממשלה, שכידוע הוא האחראי המרכזי לכל הכשלים אשר קרו כולם בקדנציה שלו, גם הוא מסרב לומר זאת בקולו. האמת היא שהכישלונות של הקואליציה הזו ניכרים בכל תחום: ההתעלמות מאזהרות כל ארגוני הביטחון עוד בתחילת ימי המהפכה המשטרית, חוסר היכולת להבטיח את הביטחון לאזרחים, הכישלון המהדהד בטיפול באירועי 7 באוקטובר. אלו לא רק טעויות, זאת התנהלות חסרת אחריות, מסוכנת ופופוליסטית, שממשיכה להוביל את המדינה למדרון מסוכן. נתניהו, ראש הממשלה, אתה נושא באחריות ישירה לכל זה. במשך תקופה ארוכה אתה פועל להחליש את מערכת הביטחון ואת מערכת אכיפת החוק, ועכשיו, תחת שלטונך, שרי ממשלה פועלים בצורה מסוכנת ומנותקת. במקום לתת גב לצה"ל, הם פוגעים בו; במקום להאשים את הרמטכ"ל, על הממשלה הזו להתבונן במראה, על שר האוצר להתבונן במראה ולעשות לעצמו חשבון נפש. אתמול הייתי בכיכר החטופים, שמעתי את הזעקות של העם כולו. היו שם דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים, כולם. כולם היו שם כדי לראות את הבנות החטופות שלנו שחוזרות הביתה בעסקה, עסקה שבחוסר לב אתה, שר האוצר, הצבעת נגדה. אתמול יותר מתמיד הרגשתי כמה המדינה שלנו זקוקה להנהגה אחרת – הנהגה ערכית, סבלנית, כזו שיודעת לקבל החלטות אמיצות ולעבוד בשותפות עם מערכת הביטחון, ולא לתקוף אותה; כזו שמתוך ההרס הגדול הזה תדע לתקן. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – מוותר; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת אליהו רביבו – אינו נוכח. חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. סימון, שמעת מה קרה היום? באחד מהדיונים בכנסת הגיעה פעילה מצעדת האימהות. היא ביקשה לדבר על החטופים, אבל לא אלה שבעזה, אלא על החטופים שנמצאים במרתפי השב"כ. לאחר מכן התברר שהיא בכלל אחות של חבר הכנסת בוארון, ואחותו הגדילה וכינתה אותם, את החטופים, "החטופים שלכם". הם החטופים שלנו. לא יודעת מה זה אומר. של מי הם לא חטופים? לא ברור לי. אבל יש עוד כמה הבדלים בין החטופים שלך לשלנו: החטופים שלך הם לא אזרחים חפים מפשע שנחטפו בפיג'מה מבתיהם לשטח האויב; החטופים שלך לא נאלצו לראות סביבם את חבריהם נרצחים, נשרפים; החטופים שלך לא מפחדים פחד מוות שהמחבל שמחזיק בהם יחליט לפתע לירות להם כדור בראש; החטופים שלך לא צריכים לחלוק פיסת לחם מסכנה כי זה מה שיש לאכול; החטופים שלך לא נמצאים בחוסר ידיעה מזוויע מה עלה בגורל יקיריהם, הם לא יודעים, הם יושבים שם בלי לדעת אם המשפחות שלהם חיות או לא חיות; החטופים שלך לא מפחדים מפגיעות מיניות; החטופים שלך לא באמת חטופים – הם עצורים בצו בית משפט על אדמת ישראל. ומה שיותר חשוב, לא ברור לי בשם מי את מדברת. מקווה שלא בשם של אחיך. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חבר הכנסת ידידיה סוכות – אינו נוכח. חבר הכנסת סימון דוידסון הינו נוכח. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יש דברים שגם בבניין הזה הם קו אדום שאסור לחצות אותו. הבניין הזה – יש בו 120 חברי כנסת שמייצגים את כלל מדינת ישראל, יהודים וערבים. אבל הם מייצגים את האנשים שגרים במדינת ישראל; לא את אלו שגרים בעזה, לא את אלה שגרים בירדן – את האנשים שגרים במדינת ישראל. אני חיכיתי 24 שעות כדי שחבר הכנסת איימן עודה יחזור בו מדבריו. אני חיכיתי 24 שעות כדי שימחק את ההודעה שלו. אני חיכיתי 24 שעות כדי שיגיד "טעיתי". עברו 24 שעות, ולא ראיתי שום תגובה, חרטה, הבעה של דבר שהוא עשה לא נכון – להגיד "טעיתי". איך אפשר להשוות, חבריי חברי הכנסת, איך אפשר להשוות בין התינוק המתוק כפיר ביבס לרב המרצחים ברגותי? איך אפשר להשוות בין לירי אלבג שלנו, בת 19, לזכריא זביידי הארור שרצח שישה אנשים? איך אפשר להשוות בין דניאלה גלבוע שלנו, בת ה-20, לבין מג'די זעתרי, שנידון ל-23 מאסרי עולם? איך אפשר להשוות בין אוהד בן עמי, אבא, איש משפחה, לבילאל אבו גאנם, שנידון לשלושה מאסרי עולם? איך אפשר להשוות בין האנשים האלו? אני מצפה ומקווה שחבר הכנסת איימן עודה יחזור בו מדבריו, שיגיד "טעיתי". ואם הוא לא יעשה את זה, אני, סימון דוידסון, חבר כנסת ביש עתיד, עכשיו אלך לחתום בדף שיוציאו לחברי הכנסת להוציא אותו מהכנסת, כי יש קו אדום שאסור לחצות אותו. הוא צריך לייצג את מדינת ישראל, את ערביי ישראל, ולא את החמאסניקים בעזה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אני שמח. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> תחתום עכשיו, אל תחכה. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> במדינה מתוקנת הוא היה יושב בכלא, והיו משחררים אותו אולי בעסקה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח. קודם כול, יישר כוח על הדברים שאמרת, באמת. אני שמח שיש דברים שאפשר להסכים איתם פה כעם ישראל, מאוחדים ביחד. ינון, אתה רוצה לדבר? איפה השר? השר חיים ביטון, לא רוצה לסכם? לא? השר צריך לסכם? לא. בסדר. נעבור להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 256) (הטבות מכוח הסכם לפי סעיף 9 לחוק לטובת מי שאינו תושב), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. אנא תפסו את מקומותיכם, חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 256) (הטבות מכוח הסכם לפי סעיף 9 לחוק לטובת מי שאינו תושב), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 22 בעד, שני נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 256) (הטבות מכוח הסכם לפי סעיף 9 לחוק לטובת מי שאינו תושב), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק הגז הפחמימני המעובה (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' מ/1802; דברי הכנסת, חוב' ה', ישיבה 222; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הגז הפחמימני המעובה (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו להציג את החוק בשם יושב-ראש הוועדה. בבקשה. << דובר >> שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגז הפחמימני המעובה (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית שמטרתה לאפשר דחיית בדיקות תקופתיות שספקי גז מחויבים לערוך במתקני גז שהם מספקים להם את הגז במצבי חירום, כגון המצב הנוכחי שאנו מצויים בו, מצב מיוחד בעורף, או בהתקיים נסיבות חריגות אחרות שבהן יש קושי של ממש לבצע את הבדיקה במועד. בתקן הרלוונטי נקבע כי רוב המתקנים טעונים בדיקה אחת לחמש שנים, וחלק מהמתקנים טעונים בדיקה אחת לשנה. מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל ניתנה לספקי הגז אפשרות לדחות את הבדיקות התקופתיות למתקני גז ביתיים, לדוגמה, אלו המצויים באזורים שלא ניתן היה להגיע אליהם מבחינה ביטחונית. גם כמה שנים קודם לכן, בתקופת מגפת הקורונה, ניתנה לספקי הגז אפשרות דחייה זו, לדוגמה, ביחס למתקני גז ביתיים המצויים בבתים של קשישים. גם הוראות אלו נקבעו כהוראת שעה לתקופה קצובה לפי חוק ייעודי שעסק בהארכת תקופות בשל מגפת הקורונה. הצעת החוק מתייחסת לשלוש אפשרויות דחייה: הראשונה – דחייה פרטנית שניתנת לבעל רישיון, ספק גז שביקש זאת, בהתקיים נסיבות חריגות, אם מנהל מינהל הדלק שוכנע כי יש קושי של ממש שלא תלוי בבעל הרישיון לבצע את הבדיקה במועד; השנייה – דחייה כללית לכל בעלי רישיונות ספקי הגז, וזאת אם הוכרז על מצב חירום או על מצב מיוחד בלשון החוק, ומנהל מינהל הדלק שוכנע כי יש קושי של ממש אשר נובע מהמצב המיוחד לבצע את הבדיקה כאמור במועד; השלישית – מתן דחייה בהתקיים נסיבות חריגות, כפי שקבע שר האנרגיה והתשתיות בתקנות באישור ועדת הכלכלה, וזאת לאחר ששקל שיקולים הנוגעים לטובת הציבור ובטיחותו ושוכנע כי יש קושי של ממש לבצע את הבדיקות כאמור במועד. ביחס לשתי הדחיות שבסמכות מנהל מינהל הדלק, מוצע להסמיך אותו גם להאריך את תקופת הדחייה בתקופות נוספות שלא יעלו כל אחת על ארבעה חודשים, כל עוד מתקיימת העילה שבשלה ניתנה הדחייה. מעבר לכך, מוצע להקנות סמכות זו למנהל גם אם העילה שבשלה ניתנה הדחייה אינה מתקיימת, ובלבד שהמנהל ראה כי הדבר נדרש בעקבות הנסיבות החריגות או המצב המיוחד שבשלהם ניתנה הדחייה, ושההארכה נדרשת לצורך השלמת ביצוע בדיקות. סך תקופות הדחייה לצורך השלמת הבדיקות כאמור לא יעלה על שמונה חודשים. כמו כן, מוצע כי מנהל מינהל הדלק יהיה רשאי להורות על תנאים למתן הדחייה או הארכתה, וכן על חובות שיחולו על בעל רישיון ספק גז בתקופת הדחייה, וזאת לשם הבטחת רמת הבטיחות הנדרשת לפי החוק ומזעור פוטנציאל הפגיעה בצרכנים. לבסוף, מוצע להוסיף הפרה מינהלית חדשה, מעבר להפרה המינהלית הקיימת היום, הנוגעת לאי-ביצוע בדיקות במועד. ביחס לאי-ביצוע תנאי או חובה שנקבעו בהוראות מנהל מינהל הדלק או בתקנות מכוח התיקון המוצע, סכום העיצום הכספי שמוצע להטיל על המפר הוא מכפלה של 400 ש"ח במספר צרכני הגז שכלפיהם בוצעה ההפרה. חברי הכנסת, הצעת החוק אמורה לתת למשרד האנרגיה והתשתיות כלים להתמודדות יעילה עם מצב חירום או עם נסיבות חריגות אחרות המונעים את ביצוע הבדיקות התקופתיות למתקני הגז, בהתחשב כמובן בצורך לשמור על הבטיחות. אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בנוסח שאישרה הוועדה ולדחות את כל ההסתייגויות. תודה מיוחדת באמת לצוות המשפטי המצוין של ועדת הכלכלה, שסייע בידי לבצע את הדיונים ולהעביר את החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. מירב? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מסירה את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מסירה את ההסתייגויות, תודה רבה, מודה לך מקרב לב. גם רשות דיבור – אני לא רואה שמישהו מאלה שביקשו נמצא פה. לכן אנחנו נצביע על החוק. כל ההסתייגויות הוסרו, כמובן. נעבור להצבעה על הצעת חוק הגז הפחמימני המעובה (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–3 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 17 בעד, נוכח אחד. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הגז הפחמימני המעובה (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 17 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגז הפחמימני המעובה (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 17 בעד, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכות (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 46), התשפ"ה-2025, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 253 והוראות שעה), התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' מ/1826; דברי הכנסת, חוב' י"א, ישיבה 241; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 253 והוראות שעה), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני לא מזמין – היא כבר הגיעה, חברת הכנסת טלי גוטליב, בשם ראש הוועדה ישראל אייכלר. << דובר >> טלי גוטליב (בשם ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> בשמו של יושב-ראש ועדת עבודה ורווחה ישראל אייכלר – אני חברה בוועדה – אני מביאה את הדברים, לבקשתו של היו"ר. אני מביאה את הדברים כלשונם, לבקשתו, אולם המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. אף שאני נוהגת לקצר, אני אשתדל לגעת בנקודות החשובות בעיקר. על רקע מלחמת חרבות ברזל והלחימה המתמשכת מוצע לערוך כמה תיקונים בחוק הביטוח הלאומי בתיקון 253. אני עוברת איתכם בקצרה על התיקונים: ראשית, מוצע לתקן תיקון לעניין התגמול המזערי. תקשיבו, תקראו את זה, כי זה באמת חשוב. כל הכבוד על ההישג של התיקונים הללו, כי אלה תיקונים רוחביים שקשורים לכמה תקלות שהיו בחוק. הראשון – מוצע לתקן את עניין התגמול המזערי. זה הראשון, והוא מאוד מאוד חשוב, כי היה שינוי בחישוב שלו. שימו לב. מוסכם שהתגמול המזערי יעלה לשיעור של 95% מהסכום הבסיסי לחודש – שינוי דרמטי, אגב – כשהוא מחולק ב-30, עבור כל יום מילואים. כך אנחנו שומרים בעצם על הגדלת הסכום המזערי לכל יום, כך שסכום התיקון המזערי יעמוד 321 שקלים ליום. תחילת הסדר זה ביום 1 בינואר 2025. כדי שהתיקון הזה ייכנס לתוקף כרגע ולא יישארו תקופות חסרות למילואימניקים, צריך להצביע על זה עוד עכשיו, בחודש ינואר. התיקון השני – אם אני עוברת מהר מדי, תעצרו אותי. מוצע תיקון כהוראת שעה. שימו לב, זה כהוראת שעה, בגלל המורכבות שלו. מי שרוצה לרדת לעומק של זה, אני אעביר לו את המידע עצמו. התיקון לעצמאים, שזה בעצם החשוב ביותר – ההכנסה הממוצעת שעל בסיסה מחושב תגמול המילואים לעצמאי על פי החוק היא בדרך כלל בהתאם לשומה הסופית, אבל בגלל שיש פה מורכבות, בגלל תקופת המילואים, אנחנו מאפשרים בעצם – בגלל המילואים הממושכים בתקופת המלחמה, היו תקופות ארוכות מדי שהעצמאים לא עבדו, ולא כללו בתוך הדבר הזה תקופה של ירידה בהכנסה, ולכן פגענו בעצמאים. מוסכם, בהתאם לכך, שהתגמולים לעצמאים יחושבו באופן הבא: לפי השומה הסופית, אם זה נמוך מאלה ששולמו להם במהלך השנה, ונוצרו חובות כלפי המוסד לביטוח הלאומי, הצענו שלעניין ההכנסה של עצמאים, שתובא בחשבון לצורך תשלום תגמולי מילואים בעת שירות מילואים וכו' – שימו לב שאנחנו בעצם מאפשרים לעצמאים לבחור את התקופה בהתאם להכנסות. אני אקריא לכם את זה בדיוק: ההכנסה המחושבת לפי השומה הסופית שנקבעה לאיש מילואים עצמאי לשנה שבה החל את שירות המילואים, או ההכנסה האחרונה ששימשה בסיס לתשלום מקדמות על חשבון דמי ביטוח, שימשה בסיס לחישוב תגמולי המילואים באותה שנה. לעניין שנת 2024, ההכנסה האחרונה ששימשה בסיס לתשלום מקדמות תהיה זו שדווחה עד ליום 31 באוקטובר 2024. ההסדר המוצע לא יחול לעניין עצמאים שהחלו לפעול כעצמאים החל משנת 2025. ברור, כי זה משהו מיטיב. אנחנו לא ניתן להם את זה רטרואקטיבית, למי שיתחיל. חשוב לציין, כמובן, שהובהר לוועדה שכתוצאה מהתיקון – חבר'ה עצמאים, זה חשוב. זה בזכות כל העצמאים שבאמת פנו אלינו בהקשר הזה. חשוב לציין שהובהר לנו כשתוצאה מהתיקון המוצע – רבותיי, חבריי מהמילואים – יבוטלו החובות שנוצרו לעצמאים בתקופת המלחמה כאמור. אנחנו קיבלנו על זה באמת תלונות רבות עד אין-ספור. שלישית, שימו לב לתיקון של סעיף 274ב. אני מקצרת, אבל באמת, אלה תיקונים שיוצרים פתרונות לאנשי המילואים במהלך המלחמה בהתאם לחוק הקיים. מוצע להוסיף את סעיף 274ב לחוק, ולקבוע בו כללים מיוחדים לעניין חישוב התגמול לעובד שנקרא ליותר משירות מילואים אחד בתקופת חירום, כלומר ליותר מסבב אחד. אני לא עוברת איתכם על כל התחשיב. אני רק עושה בגדול את הרעיון. על פי המוצע, שירות מילואים נוסף בתקופת החירום הוא שירות מילואים ש-1 בחודש חל פחות מ-90 ימים רצופים לאחר סיום שירות קודם בתקופת החירום. לכן, חישוב התגמול בעד שירות המילואים הנוסף – זה בעצם התיקון, שימו לב. אני רואה שכולכם מרותקים, אבל צריך להקריא את זה בגלל חשיבות החוק – ייעשה על בסיס רבע השנה שקדם ל-1 לחודש שבו החל את המילואים. אם עבד פחות מ-60 ימים ברבע השנה – שלושה מתוך שישה חודשים שבחר לעצמו. שימו לב, אנחנו נותנים בעצם לאיש המילואים לבחור את התקופה כדי לא לפגוע בגובה התגמולים. כללים אלה שונים מהקבוע כיום בסעיף 273 לחוק, שעל פיו ככלל חישוב התגמול נעשה על בסיס רבע השנה שקדם ל-1 בחודש. היום אנחנו בעצם מאפשרים לאיש המילואים לבחור את התקופה שקדמה, כדי שלא תהיה ירידה בתגמולים. למרות שכאמור לפי הכללים המיוחדים ככלל יחושב תגמול המילואים בסבבי השירות הנוספים לפי ההכנסה ששימשה לחישוב התגמול בסבב הראשון בתקופה השירות, מוצע כי תגמולי המילואים יחושבו באופן שמביא בחשבון גם עלייה של עד 20% בהכנסה של איש המילואים. עכשיו, תקשיבו טוב, בהקשר הזה של הגדלת הכנסה של איש המילואים, אנחנו קבענו בחוק הזה, על פי כל גורמי המקצוע שבאו בפנינו – אנחנו מכירים בהגדלת הכנסה עד 20% באופן אוטומטי. במקום שבו איש המילואים יאמר שהייתה לו עלייה של יותר מ-20% בהכנסה שלו, אנחנו נבקש על ההפרש הזה הוכחה שזה אכן נעשה מעבודה, כדי שחלילה לא יהיה מצב של ניצול כזה או אחר על ידי אנשים. שוב, אנחנו מניחים את הנחת תום הלב לכולם, אבל כשאתה נותן אפשרות הגדלת הכנסת דווקא בתקופות שבין מילואים, אתה מאפשר את זה עד 20%. למעלה מזה – תבקש בהקשר הזה את ההוכחה. סליחה שאני עושה את זה כל כך מהר. לעניין זה – אני רק מבקשת לציין – ציין המוסד לביטוח לאומי בדיונים של הוועדה כי הוא יידע את המעסיק ואת העובד במקרה שבו חלה עלייה של מעל 20%, ועל האפשרות לפנות ולהוכיח כי מקור העלייה הוא הכנסה מעבודה. זאת אומרת, אנחנו כאן גם העמסנו על אנשי הביטוח הלאומי לפנות ולהעיר את תשומת ליבם של המעבידים וגם של העובדים בהקשר הזה. ואני מסיימת, כן? בבריף. רגע, אני לא יכולה. עוד תיקון אחד. עליזה, תקשיבי לי, מגיע לי צל"ש. עליזה בראשי, מנהלת הסיעה שלי – צל"ש. אם את רואה את 11 העמודים שהקראתי פה בערך בשתי דקות, את אומרת לי: גוטליב, אין, תבואי תמיד. עוד מוצע לקבוע – הינה, בסוף בסוף, אין תיקונים כאלה מסובכים, גב' בראשי, אין תיקונים כאלה מסובכים שהקראתי אותם בשתי דקות. עוד מוצע לקבוע כי אין בהסדר האמור כדי לגרוע – בדיוק, אם המצב הקיים טוב יותר, אז זה לא בא לגרוע. עוד מוצע לקבוע כי אין בהסדר האמור כדי לגרוע מההסדר הקבוע כיום בתקנות לעניין חישוב התגמול בעת עלייה בשכר העובד בחודש שבו הוא שירת במילואים או בכל אחד מהחודשים בתקופת רבע השנה הקודם למילואים. כמו כן, אחרון חביב, מוצע כי מתחילת ההתחלה – תקשיבי, ועדת העבודה והרווחה, שאני חברה בה – אין לתאר איזה תיקונים מרחיקי לכת. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. זה פשוט מדהים. כמו כן מוצע כי התחילה של הכללים המיוחדים שבסעיף 274ב ושל התיקונים לסעיף 279 תהיה ביום 1 במאי 2025, ותחול על תגמול המגיע בעד שירות מילואים שהחל ביום האמור או לאחריו, כדי לאפשר למוסד לביטוח לאומי להיערך ליישום ההסדר. זה בסדר. אנחנו לא רוצים לכפות את זה הר כגיגית מהרגע להרגע. לתת זמן היערכות. ההצעה אושרה – זה חשוב לרב אייכלר לומר – פה אחד. אנחנו מודים לכל העוסקים במלאכה. שואלים אותנו כאן: מה הממשלה עושה וכו' – תדעו לכם שוועדת העבודה והרווחה במשך כל תקופת הלחימה הזאת דאגה לקידומי חקיקה מורכבים מאוד, מורכבים ותקציביים סופר-סופר-מורכבים, שקשורים למתן מענה למשפחות נפגעי פעולות איבה, למשפחות החטופים, לתמיכה במילואימניקים ולמשפחותיהם המורחבות – נשים, נשות מילואים. אז בכל הכבוד, אנחנו לא בור בלי תחתית ברמת התקציב, ועדיין ועדת העבודה והרווחה עושה כאן באמת עבודה בלתי רגילה לשמירה על זכויותיהם ולהורדת דאגותיהם של המילואימניקים. ומכאן ברכת השם לכל חיילינו באשר הם בגזרות השונות, בלחימה, בעוטף לחימה. בזכותכם, בזכותכם ורק בזכותכם ובעזרת השם הטוב, נשיב למדינת ישראל את הביטחון, את הגאווה, את החוסן ואת השלווה, ונשיב את חטופינו, אמן כן יהי רצון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת ינון אזולאי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, האמת היא שעליתי פה למשהו קטן. טלי פירטה את הצעת החוק שהגיעה מוועדת העבודה והרווחה, אז קודם כול תודה רבה ליושב-ראש הרב אייכלר, שבאמת עושה עבודה מיוחדת למען כלל ישראל, ועושה זאת כל יום, כל היום, בוועדה. אבל חייב להגיד פה מילה טובה. הצעת החוק הזאת, אני אומר – שלום דנינו, הצעת החוק הזאת, שאני חושב שהוצמדה להצעה – הצעת החוק הממשלתית הוצמדה לנו, לא אנחנו הוצמדנו לה, במה שהיה צריך להיות באמת, כי הצעת החוק הזאת של המילואימניקים – יום שישי בצוהריים, אני מקבל טלפון מיושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, שמעלה על הקו את שלום דנינו, ושלום זועק זעקה שיש בעיה עם המילואימניקים: ביטוח לאומי דורש מהם החזר, וצריך לטפל בזה. למה? כי השומה של שנה שעברה בעצם לא תואמת, כי הם היו במילואים. אז הם עשו מילואים והם צריכים להפסיד. קיבלתי את זה, הרמתי טלפון מייד לשר שלנו יואב בן צור, שר העבודה, שנרתם לעניין. בהתחלה אמרו לנו: אנחנו נביא את זה לישיבת ממשלה ונראה. האוצר מתנגד. כמובן, איך האוצר יהיה בעד? האוצר קודם כול מתנגד. לא שר האוצר – האוצר מתנגד. סיכמנו שאנחנו מגישים הצעת חוק. הגשנו הצעת חוק, שבעצם זו הצעת החוק שדחפה את הכול להביא את התיקון הנכון הזה. הצעת החוק הזאת עדיין שכבה אחרי שעברה פה בטרומית, עדיין תקעו לנו אותה בוועדת העבודה והרווחה – לא אייכלר, אלא האוצר. בסופו של דבר ראו שאנחנו נחושים להעביר אותה, ובשבוע שעבר, ביחד עם הייעוץ המשפטי של הוועדה וחברי הכנסת, ושלום דנינו כמובן, עשינו את הכול והעברנו את הצעת חוק הזאת. לכם, המילואימניקים, תודה רבה. לא משנה באיזו שעה, לא משנה מתי, אתם למעננו, אנחנו למענכם במעט מעט שצריך, ומגיע לכם. אנחנו נעשה הכול כדי שחלילה לא תפסידו, כי מגיע לכם את זה בזכות ולא בחסד. אז תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, רוצה לדבר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה הבעיה? לא הבנתי. מה הבעיה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא יודע. הערתם לי. יש לה זכות דיבור. אם היא מוותרת, זה בסדר, סליחה. טוב, חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 253 והוראות שעה), התשפ"ה–2025, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–5 – 18 נגד – נמנעים – סעיפים 1–5 נתקבלו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בעד – 18, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. לכן נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת החוק. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 253 והוראות שעה), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 18 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 253 והוראות שעה), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה שנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בשמו יעביר את ההודעה חבר הכנסת אריאל קלנר. << דובר >> אריאל קלנר (בשם ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה על חושפי שחיתויות ומתריעים בנסיבות ביטחוניות) התשפ"ה–2024, פ/5089/25, של חבר הכנסת שמחה רוטמן וקבוצת חברי הכנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי כ"א בטבת התשפ"ה, 21 בינואר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 22:08. << סיום >>