דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ג ישיבה רמ"ח הישיבה המאתיים-וארבעים-ושמונה של הכנסת העשרים-וחמש יום רביעי, כ"ב בטבת התשפ"ה (22 בינואר 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 2515. מדיניות המשרד לענייניים אסטרטגיים לאור השינויים הביטחוניים 6 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 6 השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר: 6 עודד פורר (ישראל ביתנו): 8 עמית הלוי (הליכוד): 8 2684. קיצוץ בתגמולים למשרתי מילואים 11 נאור שירי (יש עתיד): 11 שר הביטחון ישראל כץ: 11 גלעד קריב (העבודה): 13 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 14 2728. התאמת מערך המילואים לתנאי העסקה 22 משה טור פז (יש עתיד): 22 שר הביטחון ישראל כץ: 22 2729. מצב כיתות הכוננות והיערכות צה"ל ביישובי ישראל 24 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 24 שר הביטחון ישראל כץ: 25 מירב בן ארי (יש עתיד): 27 נאור שירי (יש עתיד): 28 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ד–2023 36 צגה מלקו (הליכוד): 36 שר המשפטים יריב לוין: 37 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ד–2024 39 משה סולומון (הציונות הדתית): 39 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ד–2024 41 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 42 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 44 סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: 51 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – השקעה בהפקות מקומיות בשפה הגאורגית), התשפ"ג–2023 61 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 62 שר התקשורת שלמה קרעי: 63 הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ה–2024 73 הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, התשפ"ג–2023 74 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 74 שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: 78 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 85 הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית בגין אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ה–2024 86 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 87 שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: 99 בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): 110 הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב 122 טלי גוטליב (הליכוד): 122 הצעת חוק הרחבת לימודי הבסיס בחינוך שאינו ממלכתי (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 129 משה טור פז (יש עתיד): 131 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 136 יאיר לפיד (יש עתיד): 145 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 149 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 149 הצעות לסדר-היום 149 דרכים למניעת ניצול לרעה של העלאת המע"מ על ידי עסקים והשפעתה על הצרכנים בישראל 149 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 149 גלעד קריב (העבודה): 153 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 154 ינון אזולאי (ש"ס): 170 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 171 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 181 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 181 הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45), התשפ"ה–2025 182 חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 182 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 189 מאיר כהן (יש עתיד): 197 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 206 מסמכים שהונחו על שלוחן הכנסת 207 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 208 הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45), התשפ"ה–2025 208 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 211 נאור שירי (יש עתיד): 215 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 237 משה טור פז (יש עתיד): 239 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 246 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 246 הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45), התשפ"ה–2025 246 עידן רול: 247 ירון לוי (יש עתיד): 255 אפרת רייטן מרום (העבודה): 257 גלעד קריב (העבודה): 260 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 269 נעמה לזימי (העבודה): 276 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 280 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 282 יסמין פרידמן (יש עתיד): 284 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 288 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 290 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 296 סימון דוידסון (יש עתיד): 305 שלי טל מירון (יש עתיד): 312 נאור שירי (יש עתיד): 318 רון כץ (יש עתיד): 326 מיקי לוי (יש עתיד): 341 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 344 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 346 עודד פורר (ישראל ביתנו): 348 אלעזר שטרן (יש עתיד): 349 מירב בן ארי (יש עתיד): 350 מרב מיכאלי (העבודה): 360 יאיר לפיד (יש עתיד): 361 חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) 371 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 14) (הגברת התחרותיות), התשפ"ב–2022 403 << נושא >> שאילתות דחופות << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שלום לחברי הכנסת, שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ג בטבת התשפ"ה, 22 בינואר 2025, היום ה-474 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים שאחינו ואחיותינו – שפניהם כאן מביטות עלינו ממעל – נמצאים בשבי. כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הנושא הראשון שעל סדר-היום – שאילתות דחופות. ראיתי, השר דרמר וחבר הכנסת שוסטר, שכבר שוחחתם, אז אפשר לוותר על השאילתה או שבכל זאת? השאילתה היא של חבר הכנסת אלון שוסטר לשר לעניינים אסטרטגיים בנושא: מדיניות המשרד לעניינים אסטרטגיים לאור השינויים הביטחוניים. אני מתכבד להזמין את השר דרמר אל הדוכן, בבקשה. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה. << שאילתה >> 2515. מדיניות המשרד לענייניים אסטרטגיים לאור השינויים הביטחוניים << שאילתה >> << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום לשר, תודה שאתה פה. כידוע, השר לנושאים אסטרטגיים נפגש לעיתים קרובות עם גורמים מדיניים. המשרד לא מדווח באופן סדיר לכנסת. ברצוני לשאול: 1. מה מדיניות המשרד לאור השינויים המתהווים בגבולות? 2. איך המדיניות הזאת מתממשקת עם תפיסת הביטחון של מדינת ישראל? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. בבקשה, השר. << דובר >> השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר: << דובר >> טוב, זה כבוד להיות פה. חבר הכנסת שוסטר, אני מוזמן לעיתים קרובות דווקא לוועדת המשנה למודיעין של ועדת החוץ והביטחון. בפעם האחרונה, בשבוע שעבר, סקרתי בפני ועדת המשנה למודיעין. בנוסף, אנשי משרדי מוזמנים לוועדות הכנסת השונות, בעיקר לוועדת החוץ והביטחון. במופעים אלה בוועדה ניתנות סקירות נרחבות לחברי הוועדה ומתקיים שיח כן, פתוח ופורה – לפחות מבחינתי – על כלל הסוגיות המדיניות שעליהן אני אמון, ואני מציע לך לדבר עם חבר המפלגה שלך גדי איזנקוט, שהיה שם לפני שבוע. סוגיות הליבה אשר נקבעו בייעוד המשרד, בהתאם להחלטת הממשלה, כוללות את האיום מאיראן, הרחבת מעגל השלום וחיזוק הברית עם אמריקה, תוך תיאום עם כלל משרדי הממשלה וגופי הביטחון הנוגעים לסוגיות אלה. המשרד פועל בהלימה עם הדירקטיבות של הממשלה והקבינט המבוססות על תפיסת הביטחון של המדינה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. שאלת המשך? << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. בהתאם למשימה של חיזוק השלום עם איחוד האמירויות, הובא לידיעתי – – – << דובר_המשך >> השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר: << דובר_המשך >> הרחבת השלום. וגם חיזוק השלום. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, חיזוק השלום העולמי או במזרח התיכון. גם סעודיה וגם איחוד האמירויות מוכנות לדון ברצינות על להיות שותפות פעילות מאוד, ואולי להוביל את הניהול האזרחי של רצועת עזה, כבר בדיונים על הפעימה השנייה, החיונית. אני רוצה לדעת: האם זה נכון? האם אתה תומך בכך? ואם לא, מי לדעתך צריך לנהל אזרחית את רצועת עזה בחודשים, בשנים הקרובות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לפני שהשר ישיב, שאלה נוספת לחבר הכנסת פורר, והשר ישיב במרוכז. בבקשה. אחר כך נאפשר גם לחבר הכנסת עמית הלוי. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. ראשית, השר דרמר, אני מברך אותך, אני חושב שזו הפעם הראשונה שאתה עונה פה על שאילתות אחרי כשנתיים לכהונתך בממשלה. ברכות שסוף-סוף אתה עולה על הדוכן, אבל אני חייב לומר שבעיניי זה דבר לא תקין. אתה, כחבר הממשלה, חייב דין וחשבון לכנסת, לא רק לוועדת המשנה לענייני מודיעין, והיה מצופה שתציג את פעילות משרדך גם בוועדת החוץ והביטחון, במליאה, וכמובן גם להגיע לכאן יותר. מאחר שהגעת, ואני מברך על כך, אני שמח לשאול לגבי פעילותך המדינית. אתה מתפקד כשר החוץ בפועל, כשליחו של ראש הממשלה. ידוע על המשא ומתן שמתקיים גם מול האמריקאים – ואני באמת אשמח שיהיה שלום גם עם ערב הסעודית. השאלה היא: האם ישנן התחייבויות שניתנו בעל פה או בכתב לכך שראש הממשלה, ואתה כשליחו, תסכימו להקמה של מדינה פלסטינית במשא ומתן אל מול ערב הסעודית? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שאלה נוספת – לחבר הכנסת הלוי. השר ישיב במרוכז לאחר מכן. << דובר_המשך >> השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר: << דובר_המשך >> קודם כול, יש שר חוץ בפועל – קוראים לו גדעון סער. הוא שר החוץ בפועל, אני לא שר החוץ. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עוד שנייה, חבר הכנסת הלוי רק ישאל את שאלתו, ואז השר ישיב במרוכז. << דובר_המשך >> השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר: << דובר_המשך >> אה, אוקיי. סליחה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> שלום, השר דרמר. רציתי לשאול לגבי סיום שלב היישום בהסכם הפסקת האש בלבנון, שאמור להיות ביום ראשון. תמונת המצב, כפי שדווחה לנו, היא מדאיגה מאוד, יותר ממדאיגה. כלומר, הפרות חוזרות ונשנות של ההסכם. << דובר_המשך >> השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר: << דובר_המשך >> לא שמעתי, סליחה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי, תמונת המצב, כפי שדווחה לנו בוועדה, מדאיגה למדי מבחינת ההפרות החוזרות ונשנות של ההסכם בלבנון, ההפרות המובנות, חוסר היכולת המובנה של צבא לבנון, שחלקו שיעי, לאכוף את ההסכם, ועוד דברים ארוכים ורבים שאני בטוח שאתה מכיר, ובעיקר העובדה שבממשלה החדשה לכאורה עדיין צפויים להיות שרי חיזבאללה. כלומר, ביסודו – הדברים היסודיים, חוץ מפגיעה מסוימת בחיזבאללה – נשאר איום אמיתי על תושבי הצפון, לרבות חזרת חיזבאללונים לכפרי המגע בימים אלה ממש. עם עליית ממשל טראמפ, נשאלת השאלה: האם אתם עושים מאמץ – כפי שנעשה בעבר, בשנות השמונים – להביא לשינוי יסודי, לסילוק חיזבאללה מהמשטר בלבנון ולסילוקו בכלל מלבנון, ולא להשאיר את המצב כפי שהוא, שלכאורה לא תואם את עמדת הקבינט של חזרת התושבים בבטחה לצפון? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. לפני שהשר ישיב, אני רק אזכיר שהשאילתה הבאה היא לשר הביטחון. אני לא רואה אותו כאן, אז נא לקרוא לו. בבקשה, השר. << דובר_המשך >> השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר: << דובר_המשך >> לגבי הקמת מדינה פלסטינית – אין הבטחה כזאת בכלל. לגבי ניהול עזה – אני שומע הרבה זמן שצריכה להיות תוכנית ישראלית. אנחנו עובדים על זה, אני שותף לעבודה הזאת, על היום שאחרי עזה. היו הרבה דיונים והרבה פגישות, אבל צריך להבין שכל תוכנית ישראלית תהיה מה שנקרא Dead on arrival, בגלל שזו תוכנית ישראלית, ואנחנו צריכים לרתום גם את ארצות הברית וגם את הכוחות באזור, ואני אופטימי מאוד שאפשר להגיע לניהול בעזה ביום שאחרי בדיוק לפי המסגרת שראש הממשלה קבע. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שמה היא? לא הבנתי – – – << דובר_המשך >> השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר: << דובר_המשך >> אמרתי: אם אנחנו נדבר פחות, נעשה יותר. זה יכול דווקא להפתיע אותך. אני אגיד את זה על הסכמי אברהם, שהיו שלושה אנשים, אולי ארבעה אנשים, במדינה שידעו 24 שעות לפני כן שיש הסכמי אברהם, שיש לנו הסכם עם האמירויות. לכן זה קרה. הרבה פעמים כל מיני דברים טובים – ברגע שיש הדלפות, בסוף הכול קורס. אני בטוח, חבר הכנסת, שאתה תמכת בהסכם הזה, נכון? אז אני חושב שעדיף לדבר פחות ולעשות יותר, ואנחנו עובדים על זה. << קריאה >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – בפעם הבאה כדאי ששר הביטחון ידע לפני. << דובר_המשך >> השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר: << דובר_המשך >> אני חושב שגם הוא תומך בזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם שר החוץ. << דובר_המשך >> השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר: << דובר_המשך >> לגבי לבנון – אתמול שוחחתי על הנושא הזה עם היועץ החדש לביטחון לאומי. אנחנו עושים דיונים, וברור לנו מה אנחנו רוצים להשיג בלבנון. ראש הממשלה קבע את המדיניות, עשינו את ההסדרה שעשינו, ואנחנו מחויבים. יש לנו יכולת לאכוף כל הפרה, ואנחנו עושים את זה. אנחנו אוכפים כל הפרה, ואנחנו נעשה מה שצריך כדי לשמור על הביטחון של תושבי הצפון. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה מאוד לשר דרמר ולחברי הכנסת השואלים. השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת נאור שירי לשר הביטחון בנושא: קיצוץ בתגמולים למשרתי מילואים. נאמר לי ששר הביטחון בדרכו למליאה. נחכה רגע קל עד שייכנס. שלום לשר הביטחון, אני מתכבד להזמין אותך אל הדוכן, בבקשה. חבר הכנסת שירי, אל המיקרופון. ברוך בואך אל הכנסת, השר. << קריאה >> שר הביטחון ישראל כץ: << קריאה >> הייתי כבר בוועדה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן, ידוע. בבקשה, חבר הכנסת שירי. << שאילתה >> 2684. קיצוץ בתגמולים למשרתי מילואים << שאילתה >> << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בסעיף 20 להחלטת ממשלה 2540 התעדכנו תגמולים למשרתי מילואים, ובפרט ללוחמי הגמ"רים. ברצוני לשאול: 1. מדוע קוצצו לחלוטין מענקים לכלל משרתי המילואים? והאם קוצצו מענקים ללוחמים בהגמ"רים על אף האמור בסעיף 20 להחלטת הממשלה? 2. אם כך, מדוע לא פורסמה החלטת ממשלה עדכנית לציבור? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. השר, בבקשה. << דובר >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת הנכבדים והשואל, כבר מתחילת המלחמה פעל משרד הביטחון למתן מענים למשרתי המילואים ובני משפחותיהם. תחילה בהחלטה 1023 מנובמבר 2023 שהקימה קרן סיוע וקבעה כי יועלה גובה התגמול המזערי; בהמשך, החלטה 1226 מינואר 2024, שהוסיפה תגמולים, הטבות ומענקים שונים למשרתים ולבני משפחותיהם, בדגש על המערך הלוחם. בתאריך 12 בדצמבר 2024 הפיץ אגף כוח האדם את מדיניות התגמולים וההטבות לשנת 2025, בהתאם להחלטת הממשלה מס' 2540. בנוסף, הופצה איגרת לכלל משרתי המילואים, המפרטת את התגמולים וההטבות המפורטים בהחלטה. ניתן לצפות במידע על ההחלטה גם באתר המילואים. החלטת הממשלה כוללת הארכה למענים הקיימים ותוספות משמעותיות, שנוספו בעקבות שיח ארוך ומתמשך יחד עם משרתי המילואים בשטח, על מנת לסייע לצרכים שעלו ולוודא שכל משרת מילואים ומשפחתו מקבלים מענה בהתאם. הטענה לקיצוץ של 50% במענקי המערך הלוחם אינה נכונה. למענקי המערך הלוחם אף נוספו מענים נוספים בנושא הטיפולים הנפשיים; מענקים למעבר דירה, מענקים לבני ובנות זוג של המשרתים שאינם עובדים והשתתפות בעלויות קייטנות חגי תשרי וחנוכה. בין התוספות החדשות ל-2025 – השתתפות בעלויות טיפולים נפשיים בזכאות של עד 15 טיפולים למשרת ללא ילדים עד גיל 18, ועד 22 טיפולים למשרת עם ילדים עד גיל 18 ולמשפחתו; מענק חד-פעמי בגובה 4,500 ש"ח לבן או בת זוג של משרת מילואים במערך הלוחם שאינו עובד; מענק חד-פעמי בגובה 3,000 ש"ח למי שאינו בן או בת זוג של משרת מילואים במערך הלוחם – גרושים, גרושות – שלהם ילד משותף מתחת לגיל 14; מענק חד-פעמי של השתתפות בעלויות מעבר דירה של עד 2,500 שקלים, כגון הובלה, ניקיון ועוד; השתתפות בעלויות קייטנות, חגי תשרי וחנוכה – עד 1,000 שקלים. תוספות אלה מגיעות למי שנכלל במערך הלוחם וביצע 120 ימים ומעלה בצו 8. הקיצוץ במענקי תומכי הלחימה אינו עומד על 70%, ונובע מקביעת הדיפרנציאציה שהמתווה החדש מביא. האוכלוסייה שנכללת תחת המערך הלוחם – יחידה בייעוד 02 ויחידות שהוחרגו על ידי ראש אכ"א. כל מי שביצע שירות מילואים פעיל ביחידות אלה זכאי למענקים והתגמולים במערך הלוחם, ללא הבדל בין התפקידים. בנוסף, בהחלטת הממשלה אושרה גם הרחבת תקציב קרן הסיוע על מנת להמשיך לסייע לכל משרתי המילואים ומשפחותיהם לפי צורכיהם. בהחלטת הממשלה הנוכחית יצרנו מדרגה ייחודית, המתייחסת למערך ההגמ"ר ולאופי השירות הייחודי בו. המשרתים יקבלו מענקים באופן דיפרנציאלי מהמערך הלוחם ומיתר המשרתים. מדרגה זו משמרת את המענה הייחודי באופן כזה שהם אינם מוגדרים כחיילים בעורף. בצד זאת, החדרתה מבחינה בין מי שתכלית שירותו היא ביחידה המשתייכת למערך ההגמ"ר, נותנת מענה ומאריכה את המענקים הקיימים. חשוב לציין כי תומכי הלחימה שנמצאים תחת המערך הלוחם זכאים למענקי המערך הלוחם, ללא כל שינוי. צה"ל פועל למען משרתיו, מוקיר ומעריך את משרתיו המגיעים לשירות מילואים, וימשיך לפעול למענם בכל עת ולמען זכויותיהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שאלת המשך, אם יש? בבקשה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה על המענה. אני חייב להגיד שלא כל כך הבנתי את התשובה, כי אני התייחסתי ספציפית למערך ההגמ"ר בהחלטת הממשלה שעל פיה נקבעו הסעיפים והסכומים למענקים. סעיף 20(2)(ד1) מפרט במיוחד את מערך ההגמ"ר, ומציין 60 שקלים ליום החל מיום 61 לשירות. הסעיף הזה קוצץ, הוא קוצץ ב-50%. הם מקבלים 30 שקלים ליום. זו הייתה השאלה שלי, וזה עניין של כן או לא, כי זה פשוט – אם השתנתה החלטת ממשלה, או שונו הסכומים בהחלטת הממשלה, או שצריך לשנות את ההחלטה או לייצר החלטה נוספת, אבל הסכום קוצץ. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לפני שהשר ישיב, שתי שאלות נוספות. בבקשה, חבר הכנסת קריב וחבר כנסת עטאונה, והשר ישיב במרוכז על השאלות הנוספות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני השר, בוקר טוב. לפני שעה קלה המשנה ליועצת המשפטית לממשלה אמר בוועדת החוץ והביטחון, בדיון הפתוח, שעקרונות חוק הגיוס ופרטי חוק הגיוס שאתה מציג לא הוצגו בפני הייעוץ המשפטי לממשלה ולא זכו להתייחסות של הייעוץ המשפטי לממשלה. מכיוון שבסופו של דבר הייעוץ המשפטי לממשלה מופקד על פרשנות החוק, וגם יצטרך להגן על המתווה שאתה מציג, מדוע אינך מציג את מתווה הגיוס במלואו, בהתאם לנהלים של עבודת הממשלה, בפני הייעוץ המשפטי? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת עטאונה, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד השר, אני רציתי לשאול אותך: מה השיקול שלך בביטול צווי מעצר מינהליים נגד יהודים? האם הייתה חוות דעת מקצועית של השב"כ בנדון? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, השר. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אז עוד פעם, לגבי ההגמ"ר, אני פירטתי בתוך התשובה. אני אקרא עוד פעם את הקטע הזה: בהחלטת הממשלה הנוכחית יצרנו מדרגה ייחודית המתייחסת למערך ההגמ"ר ולאופי השירות הייחודי בו. המשרתים יקבלו מענקים באופן דיפרנציאלי מהמערך הלוחם ומיתר המשרתים. מדרגה זו משמרת את המענה הייחודי באופן כזה שאינם מוגדרים כחיילים בעורף. בצד זאת, החדרתה מבחינה בין מי שתכלית שירותו הינו ביחידה המשתייכת למערך ההגמ"ר, נותנת מענה ומאריכה את המענים הקיימים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל היא קוצצה. נקבע בהחלטת הממשלה 60, וזה 30. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> זו התשובה, כמו שאמרתי. לגבי מה ששמעתי – עוד פעם, מיד שנייה, כמוך – על דברי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, קודם כול, אני לא אמור להגיב ולהתייחס. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זאת שאלה – – – << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אומנם ניצלתי את חלון הזמנים – לפני שהגעתי לכאן הלכתי לשבת בוועדה כמשקיף, אמרתי שבכל זמן פנוי שיהיה לי אני אבוא, גם לשמוע את הדיונים – חשוב ביותר. אני רק יכול לומר שאני באתי, ורציתי לחדש את המאמץ, לאפשר גיוס חרדים לצה"ל, מול המצב הקיים, שכולם יודעים שלא מתגייסים, בקושי אולי 7%. זה לא דבר שהוא סביר ולא יכול להימשך. אז פתחתי בהידברות, גם עם יו"ר ועדת חוץ וביטחון שהוביל את החקיקה. זה חוק קיים, אגב, שמונח. החוק הוא חוק קיים, שהוחלה עליו חובת רציפות – דין רציפות. הוא חוק שהעבירה הממשלה הקודמת. והחוק הזה – שקלתי, אחרי פגישה עם יו"ר ועדת חוץ וביטחון וההערות שלו, עם נציגי ציבור וקבוצות של פעילי מילואים ופעילות, ונשות המילואים וכולם, ובכללם גם ציבור חרדי – הפגישה שאני יזמתי הייתה עם היועצת המשפטית לממשלה. ואני באתי אליה, ונפגשתי איתה, ביחד עם עוזרה, והסברתי לה ארוכות מה כוונתי. כוונתי לנסות לעשות את הבלתי-אפשרי, את מה שלא הצליחו עד היום. היום, אם חוקקו, זה לא עמד בתנאי בג"ץ, ואם לא חוקקו, אז לא חוקקו. והיום אין חוק, אלא חוק המדינה שמחייב לגייס כל אחד. ויש את אמירת צה"ל בבג"ץ, שבשנת הגיוס 2024, שתסתיים באמצע השנה, ניתן לגייס 4,800 חרדים. במהלך הדיונים הממושכים שקיימתי עם צה"ל, הוא אמר שבשנה הבאה הוא יכול לגייס לא 4,800, אלא 5,700, וקיבלתי את הדברים כפשוטם. במסגרת כל הדברים האלה, אמרתי לה שאני חושב שזה חשוב ביותר שיהיה חוק שיאפשר ויחייב לשנות את המצב הזה, מהסיבה שבעוד כמה עשרות שנים, החרדים יהיו שליש מתושבי המדינה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שאני אמרתי. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אגב, כשהייתי שר אוצר, אמרתי את זה לפקידי האוצר, שבאו לשכנע – בוא נוריד את גיל הפטור ל-21, שלא ישרתו, רק ילכו לעבוד, כי הם יהיו 20%: אתם טועים, הם יהיו שליש. הלכו לבדוק, חזרו, ואמרו לי: אתה צודק, הם יהיו שליש. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי לך אתמול. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אם החרדים – ברוך השם, אנחנו רוצים – הם שליש מתושבי המדינה, אז הבעיה היא לא בעיה של החרדים, היא בעיה של המדינה כולה, מאחר שאנחנו חייבים שהחרדים יהיו משולבים בשירות ביטחוני משמעותי ובכלכלה המתקדמת של מדינת ישראל. יש שם פוטנציאל, יש שם יכולות. המסקנה שלי מכל התהליכים הייתה שמאחר שהיום כל הכלים נמצאים בידי צה"ל, בידי רשויות האכיפה, הכול, אין מוגנות לחרדי שלא משרת; הוא נחשב לעריק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קצת יותר שקט במליאה, בבקשה. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אחרי ששלחו 3,000 צווים לפני כניסתי, וניפקו אולי כמה מאות התייצבויות, הייתה החלטה לשלוח 7,000 צווים לפי קריטריונים שנקבעו בליווי היועצת המשפטית לממשלה. אני בחנתי ואמרתי: אני מאפשר לשלוח את זה לפי החוק. הצווים נשלחו. עכשיו, צה"ל הכין דוחות רבעוניים, והתברר שאולי – אני לא רוצה, אני יודע – 30, 40, 50. כלומר הצווים עוד הורידו. לכן, המסקנה שלי הייתה שחיילי המילואים, הסדיר, הקבע, עם ישראל, מדינת ישראל ואזרחי ישראל משוועים לתגבורת שתאפשר להקל על מי שמשרת בגבורה, באומץ, בהקרבה, בכל החזיתות ובכל המקומות בצורה יוצאת דופן. אני, כשאני בא לעשות רפורמות – עשיתי כמה רפורמות לא קטנות שאחרים לא הצליחו לעשות קודם – בחנתי שני דברים: האם זה נחוץ? האם זה אפשרי? אם זה לא נחוץ – לא נוגע. כולם מסכימים שזה נחוץ. האם זה אפשרי? הגעתי למסקנה שהדרך האפשרית היא על ידי הידברות והסכמה. זה לא שיש לחרדים זכות וטו, אין לאף אדם במדינה זכות וטו, אבל אם יש כאן הזדמנות – בגלל מה שקרה ב-7 באוקטובר, בגלל ההקרבה העצומה, הנופלים, הפצועים, הנלחמים, המשרתים והנשחקים, יש רוח ויש אפשרות, להערכתי, להביא דבר. לקחתי את החוק הקיים שמונח בוועדה, ויש עליו רציפות – אגב, זאת התשובה ליועץ המשפטית לממשלה שיו"ר הוועדה נתן לו; לא אני. אני הבנתי שיו"ר הוועדה אמר לו: יש כאן חוק. אני ראיתי שהחוק הזה, בוא נאמר, לא היה שווה הרבה גם לפני 7 באוקטובר; הוא בטח לא מתאים אחרי 7 באוקטובר. אגב, התירוץ שאת זה אנחנו העברנו לפני 7 באוקטובר, לא תופס מים. כל אלה שצועקים "השתמטות" – לפני זה היה מותר להשתמט? אתה יודע מה היה היעד? סתם, מהזיכרון, כי עשיתי השוואה – דיברו על 1,200 איש שיתגייסו בשנה הראשונה, ואמרו: נגיע ל-52% כעבור 15 שנים. עכשיו, בדיונים שהיו, וביקשתי את הנתונים, חלק אמרו: בואו נקבע יעד בעשר שנים, וחלק בחמש. אמרתי: בואו נקבע בשבע שנים, ניקח את ה-50% האלה בשבע שנים. צה"ל קבע מה הוא יכול בשנה הראשונה ומה הוא יכול בשנה השנייה – זה מעל 10,000 חיילים. עכשיו, שמעתי את ראש אכ"א. שמעתי, אגב, שהוא יגיע, הבכיר, כמו שהבטחתי, והוא הגיע. שאלו אותו שאלות, ואמרו לו: מה המשמעות עכשיו, אם החוק הזה יעבור, מה זה יעשה כתוספת תגבורת לצה"ל? הוא אומר: אני לא מקל ראש ב-10,000 חיילים. "חיילים", הוא אמר; חיילים, לא זק"א. כי בעקרונות שלי זק"א – שהוא שירות קדוש ומדהים, מה שהם עשו ב-7 ובכל הימים – לא נחשב ביעדים. הוא לא נחשב ביעדים. הוא אומר: ואם יהיו סנקציות גם על הפרט – ובהצעה שלי יש סנקציות גם על הפרט – הוא אומר: זה דבר שוודאי יכול לסייע. עכשיו, אני חשבתי לנסח טיוטת חוק, ופניתי ליועצת המשפטית של משרד הביטחון. היא התחילה להתקדם איתי, ואז היא קיבלה הוראה מהיועצת המשפטית לממשלה ואנשיה, כנראה לימון. אני לא מרבה לתקוף את המערכות האלה בדרך כלל, אגב, אבל אני אומר, היא קיבלה הוראה להפסיק לשתף איתי פעולה. היועצת המשפטית שלי במשרד הביטחון, כי היא כפופה להם מקצועית. כן, להפסיק. כבר לא יכולתי להתקדם בכיוון, ואז התייעצתי עם כל הגורמים ואמרתי: אני אביא עקרונות, אני אביא עקרונות לחוק הקיים, ולא יעזור למשנה ליועצת, מה שהוא לא יגיד – יש לו רציפות. אגב, יש עתירה לבג"ץ, שלא התקבלה, נגד הרציפות. היו כבר דיונים בחוק הזה לפני שאני הגעתי. לכן, אני, מטרתי היא אחת: לייצר הסכמה רחבה שתאפשר שההנהגה החרדית תיתן אור ירוק ליעד הזה – א. של 50%-50%. ואני אמרתי, מבחינתי יש שני עקרונות, שניהם חשובים מאוד: א. גיוס לשירות צבאי משמעותי – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רק להבין מה זה 50%-50%. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> – – משמעותי, משמעותי בצה"ל של החרדים, עם הגנה על אורח החיים, כדי שיוכלו גם לצאת חרדים ולפרוש לחייהם עם שירות משמעותי, ושמירה על עולם התורה. אני לא אתן שיפגעו בעולם התורה. אלה שיהיו בישיבות לפי חוק והכול – בוודאי צריך לשמור על המפעל האדיר הזה, שבעיניי הוא חלק מהיותנו מדינה יהודית עם זיקה, עם מסורת, שכל אחד מקיים או לא מקיים, כהרגליו. לכן, שני הדברים חשובים, ויש כאן הזדמנות, יש כאן הזדמנות לייצר הסכמה רחבה. אני הודעתי גם בוועדה שאם אני אראה תוך כדי החקיקה שאחד משני היעדים, אני לא יכול להשיג אותו, אני מפסיק את החקיקה. אני רוצה באמת – וקבעתי סנקציות אם לא עומדים ביעד. וזה לא בעוד שבע שנים; כל שנה צריך לעמוד ביעד, ובכל שנה יש סנקציות אם לא עומדים ביעד. לכן, אם לא עומדים, יש, בקצב הולך וגובר – והוועדה תקבע את האחוזים – סנקציות על המוסדות. עכשיו, מאחר ששאלת, אני אומר שגם אם חלק מהישיבות יעמדו ביעד, מאחר שמתייחסים לחרדים כקהילה, כל הישיבות יקבלו סנקציות אם לא יעמדו ביחד ביעדים שייקבעו. דבר שני, לי היה ברור שמי שלא לומד – ואני אבדוק את זה בקפדנות, לא בפיקציה – ולא משרת, לא רק שהוא עריק, הוא פלילי. אני אטיל עליו סנקציות. באו ושכנעו אותי, אמרו: תראה, אם לא עומדים ביעד, אז לא רק על המוסדות, גם על הפרט שלומד יטילו סנקציות. אפילו זה מונח בעקרונות שלי. אי-אפשר יותר מזה, אלא אם כן מישהו אומר לי: תשמע, אני מעדיף את המצב הקיים על פני 50%. זה לא 50% רק בעוד שבע שנים. בשנה הראשונה – 4,800, אחרי זה עוד 20%, ועלייה כדי להגיע ליעד. מי שאומר: אני יודע לגייס 100% – בבקשה, שיגייס. הינה, החוק מאפשר היום. לא רק שלא מגייסים – לא עומדים ביעד של 4,800. אני מקצר, כן. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אוקיי, לא צריך לקרוא. לא עומדים ביעד הזה. לכן אני אומר, אני מדבר באופן ריאלי. זה סופר-שוויוני. מה שוויוני שהיום לא משרתים? אני לא מבין את זה. איך אפשר להגן על זה? אלה שלא רוצים חוק כדי לא לשרת – אני מבין; אלה שמתנגדים כי רוצים להפיל את הממשלה – בסדר, פוליטיקה או השקפה. חבר הכנסת איזנקוט, אגב, חלוק עליי – הוא רוצה לגייס 100%. אני מכבד אותו. אנחנו חלוקים. אין זדון בעמדותיו, אין שיקול פוליטי בעמדותיו. זה לא ריאלי. בשבילי זה לא אפשרי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> להפיל את הממשלה זה לא זדון. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> להפיל זה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> להפיל את הממשלה זה לא זדון. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> לא הבנתי, אבל לא חשוב. מה שאני אומר זה שאני הולך להוביל, וזה קשור גם – אני פניתי למערכת המשפטית, ולפי דעתי זאת תהיה שגיאה קשה מצידם לא לאפשר את הובלת החוק ולבחון אותו – לבחון לפי התוצאות, לא לקפוץ עכשיו ולהגיד: אנחנו לא נאפשר. זאת הכוונה. יש כאן הזדמנות אמיתית לשלב את החרדים מרצונם. אתה מכיר את העולם הזה, כולם מכירים. בלי תמיכת ההנהגה החרדית הרוחנית, לא יתגייסו. בכל רגע מעדכנים: 60,000, 80,000, 90,000 מחויבי שירות. קדימה, תגייסו. אני נוהג לספר שהיה זמר שמאוד אהבתי, קראו לו אריק איינשטיין. עד היום, השירים שלו – הוא הזמר השני הכי מושמע ברדיו, עדיין, כן? הוא הפסיק להופיע יום אחד, המשיך רק להקליט. הוא לא הרבה להתראיין, ובאחד הראיונות, המראיין – זה לא היה יאיר לפיד, הוא ראיין אותו בפעם אחרת – באחד הראיונות שואלים אותו: למה הפסקת להופיע? הוא אומר: אני לא מרגיש נוח, אני לא זה, לא רוצה. עוד פעם שואלים: אז למה אתה לא מופיע? בפעם העשירית הוא אומר למראיין: אתה יודע מה, תשיר אתה, תופיע אתה, מה אתה רוצה ממני? אז אני אומר: תגייסו. החוק היום ברור; היעד ברור – 4,800; הכלים ברורים, אין הגנות. תגייסו. מה התוצאה? ראש אכ"א אמר עכשיו, והוא איש צבא, הוא אמר: כמה מאות, כמה עשרות. לא עומדים ב-4,800, ולכן הסיכוי האמיתי ליצור מפנה ומהפכה זה בהסכמה. יש כאן שעה נדירה, שעת רצון נדירה, שלא הייתה. הרי החרדים התנגדו בפעם הקודמת אפילו לחוק העלוב שמונח בוועדה. היום מוכנים להרבה יותר, כך אני מקווה, בגלל מה שקרה. לכן אני אומר: אפשר לעשות תוך כדי דיונים, לשנות, אבל לפסול? ועמדת המערכת המשפטית, לצערי – ויש לי שיחות עם היועצת המשפטית של המשרד – היא: אסור לדבר איתי על חוק הגיוס. זה דבר שהוא פשוט מדהים. מי ייצג אותי שם? היא לא יכולה. היא לא יכולה, אז בסדר. באתי, הבאתי עקרונות, וידונו בהם במסגרת החוק הקיים. ואני מקווה שהתוצרת והתוצאה יהיו אפקטיביות: שירות צבאי אמיתי של אלפים. אגב, האומדן – לפי קצב הגידול, כל בני ה-11 היום יהיו בני 18 בעוד שבע שנים. המספר הוא 18,000, ו-9,000 יתגייסו במחזור ההוא בעוד שבע שנים, בקצב הולך וגדל, במספרים מדהימים. היום, אחד שמתגייס – מחרימים אותו, הוא לא יכול. אנחנו מכירים את הדברים האלה. לכן יש כאן סיכוי אמיתי, ואני באמת מצפה, גם מצד המערכת המשפטית וגם הציבורית וגם כל הקהילות, להירתם לעניין הזה. למה? כי גם במקומות הלחימה מעבר לגבול – אני רואה בעזה, ואני רואה בלבנון ובסוריה ובכל מקום – אני רואה את ההקרבה העצומה, את המוטיבציה, את הנחישות, גם של הטירונים שמתגייסים, גם של הלוחמים. ואנחנו חייבים להם את זה – פתרון אמיתי, לא פוליטי, לנושא הזה של שילוב החרדים. ולגבי צווי המעצר וכו', החוק הוא ברור. א. אני מוסמך לחתום, או לא. החוק הוא ברור. אני אגיד אותו באופן כללי: הוצאת צו מעצר מינהלי על ידי שר הביטחון באחת משתי סיבות: או כוונה לפגוע בביטחון המדינה, או הפרעה לסדר הציבורי. ואני החלטתי: יהודי, ערבי, כל אחד שפועל כדי לפגוע בסדר הציבורי – אני לא נותן לו צו מעצר מינהלי, שזה דבר דרקוני, שרירותי. יש משטרה, שתעשה חקירות. כמו ההפגנה שהייתה. מה הבעיה לאתר מי זה היה? תחקרו, תעצרו, תעמידו למשפט. מה זה הפתרון הקל הזה, בייחוד לאוכלוסייה מאוד מוגדרת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אולי זה משמח אותך, אבל לא אותי ולא את רוב הציבור. המתיישבים ביהודה ושומרון – להוציא להם 20 צווי מעצר מינהלי בשנתיים? זה ככה בשליפה. מה פתאום? אז אני אומר: הפתרון הוא להפעיל את החוק והנורמה. פניתי לרבנים. הרי פנו אליי – אנחנו מוכנים לעזור. היה מקרה של נער בן 17 וחצי, שהם, השב"כ ואחרים, אמרו: בואו נוציא לו צו מעצר מינהלי. אמרתי להם: אתם יודעים שאני לא מוציא, כי זה על הפרת סדר, אלימות – שאני מתנגד לה, אגב; אני מתנגד לאלימות נגד פלסטינים, שיהיה ברור, ואני מוקיע, ואני קורא לכולם להוקיע. הם אומרים: אנחנו ננסה עכשיו להיות איתו בקשר ולהחזיר אותו. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אולי לשמחתך הוא גם ישרת בצה"ל, כמו הרבה מהחבר'ה האלה. אני לא יודע אם לשמחתך, אני מקווה. אתה ישראלי, אתה רוצה ישראל חזקה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה שחררת אותם – – – << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אני אומר, אני לא מפלה בין יהודי לערבי. אם יהיה מרגל יהודי – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אם יהיה מרגל יהודי, כמו שהיה בעבר, שבא לפגוע בביטחון המדינה, אני אוציא לו צו מעצר. ואם יהיה ערבי שירצו שאני אוציא לו צו מעצר על הפרת סדר – אני לא אחתום גם לו על צו מעצר. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה. תודה רבה. גם השאילתה הבאה היא לשר הביטחון. אני מזמין אותך, השר, להישאר. חבר הכנסת טור פז, בבקשה, התאמת מערך המילואים לתנאי העסקה. << שאילתה >> 2728. התאמת מערך המילואים לתנאי העסקה << שאילתה >> << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> שלום, שר הביטחון. רציתי לשאול – ביום ראשון נכנס לתוקפו הסכם הפסקת האש לטובת שחרור החטופים, הכולל נסיגה של כוחותינו מקווי לחימה ברצועה. שאלותיי: 1. כיצד נערך צה"ל להתאמה במערך גיוס המילואים? 2. כך, למשל, מה ההתאמות שנעשו עבור משרתי המילואים המיועדים להתגייס לציר נצרים וכו'? כלומר, האם מדובר על ביטול צווים או התאמה? האם יצא גרף מעודכן? מתי חיילים ידעו כמה הם ישרתו, ובהתאם, כיצד הם יתוגמלו? שוב, אם מבטלים לחייל את הצו שבוע קודם, הוא עדיין איבד את מקום העבודה בשביל זה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. בבקשה, השר. << דובר >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר >> צה"ל פועל כל העת לשימור היציבות התכנונית מול אנשי המילואים אל מול ההתפתחויות בהערכת מצב ובצורך המבצעי. לצד מימוש הסכם השבת החטופים, שליבנו רחב עם כל מי שמגיע, ויגיע ויגיעו חזרה ארצה, מצוי סדר כוחות הלחימה בקו הגנה בפיקוד הדרום ובכוננות לחזרה ללחימה בהינתן שלא תמומש העסקה או תבוצע הפרה של ההסכם. אגב, בכל יום יש הפרות. בכל יום יש פעילות שבה מרתיעים, וגם פוגעים בכאלה שנכנסים למרחב החיץ, מסכנים את החיילים. ודאי שלא נאפשר חדירה כדי לפגוע ביישובים ובמתיישבים. נוסף על כך, ובהתאם למטרת המלחמה שנקבעה על ידי הדרג המדיני ביהודה ושומרון, הועבר סד"כ לגזרת פיקוד המרכז תוך ניצול תקופת ההסכם. יש איום גדול מאוד ביהודה ושומרון, וצריך להתמודד איתו, וזה מה שאנחנו עושים, כמו במבצע שהתחיל אתמול בג'נין, וצה"ל יעשה את מה שהוא יודע. אבל זה יהיה שונה במובן הזה שלא נאפשר לטרור לחזור לאותו מקום שבו אנחנו מסכלים אותו. זה, אגב, גם לקח ממקומות אחרים, מעזה וממקומות אחרים. צה"ל נערך בנוסף לחזרה ללחימה, בהתאם להתממשות ההסכם, ועל כן אין שינוי בזימון אנשי המילואים ובמשימות כרגע. ככל שהזמן יעבור, יתבצעו הערכת מצב וניתוח המשימות בהתאם. אם המציאות המבצעית תאפשר, צה"ל יעשה כל שביכולתו להוריד עומס מאנשי המילואים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. שאלת המשך יש? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, שאלתי היא כזאת: שמענו את זה לפני כמה דקות בוועדת החוץ והביטחון – היות שכרגע מדובר על 60 עד 70, ואולי יותר, ימי מילואים בשנה לאנשי המילואים, מתי השר מעריך שתהיה בהירות לגבי מספר ימי המילואים, ובעיקר תזמונם, לאור השינויים התכופים האלה? << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> הערכות מתקבלות בהתאם למציאות של הערכות המצב. קיבלנו התפתחות פתאומית בסוריה, והיינו חייבים להגיב באותו לילה, כלומר יומיים הכנה. ומייד, בהמשך להחלטת הקבינט, באותו לילה, וטוב עשינו, ראינו שמרחב החיץ, העמדות, ננטשו על ידי הצבא הסורי, וגם שיא החרמון, שהוא שטח שולט משמעותי. לכן קיבלנו החלטה. קידמתי, וההחלטה אושרה, וצה"ל נכנס למרחב החיץ, אזור ביטחון בשיא החרמון, ומבסס את עצמו, ומכין את כל הדברים, וגם שולט. מעבר לזה, מנגד, במרחב של 15 ק"מ, עד קו התילים, על מנת למנוע דבר דומה, כמו שהיה בדרום לבנון מהליטני. ויש משימות. ולכן זה דרש הקצאת כוחות. אבל החלטנו עם הצבא לא לגייס מילואים, אלא לקחת יחידות מהמקומות האחרים. ואכן זה מה שנעשה, וכך זה בוצע וכך זה מתקיים. בלבנון יש הפסקת אש, אבל אנחנו מפעילים אכיפה משמעותית, ויש לה שלבים. ואנחנו רוצים לייצר באופן מוחלט ביטחון, כדי שאנשי הצפון יוכלו לחזור בביטחון לבתיהם. ולכן, א. צה"ל עוד פועל בחלק מהשטח; ב. הוא כמובן אוכף בצורה קפדנית כל איום, אם בדרום לבנון ואם במקומות אחרים. ואם זה במקום יותר רחוק ויש שהות, אנחנו מעבירים התרעה לוועדה המפקחת בראשות ארצות הברית, והיא אמורה להפעיל את צבא לבנון. הוא לא פועל – אנחנו פועלים; טילים, דברים, איומים. בגזרה המזרחית יש איום מתגבר על אזור יהודה ושומרון, על המתיישבים, על היישובים, וגם על יישובי קו התפר. מאחר שזו הזירה הפתוחה היחידה היום שנשארה לכאורה בכל המזרח התיכון – כאן אומרים ”לכאורה" ו"בינתיים". איראן כרגע לא יורה, לבנון לא יורה, עזה לא יורה, סוריה לא יורה; תימן אולי לא יורה, אולי כן – בכל מקרה אנחנו ערוכים. ולכן יש מאמץ גם של הציר האיראני שפעל שם קודם – קודם הייתה לו סוריה, הוא מוצא דרכים אחרות – וגם של הציר הסוני-האסלאמי הרדיקלי לדחוף נשק, חימושים מתקדמים, מטענים, מימון, לתוך יהודה ושומרון, בדגש על מחנות הפליטים. ולכן אנחנו פועלים בצורה עוצמתית קודם כול נגד מוקדי הרוע ומוקדי הטרור, והפעולה במחנה הפליטים ג'נין היא מודל בדיוק לדבר הזה: לפעול לסכל בכל הכלים. לא לסכן חיילים. אתה יכול לשלוח דחפור לחשוף את הציר – אתה תשלח דחפור, ואם הבית מאיים אז תוריד אותו. אנחנו מגינים על החיילים, ואנחנו רוצים לסכל טרור, ולכן אנחנו פועלים ביהודה ושומרון. וכרגע, אם המצב יתייצב – ואנחנו בטוחים שעם הרבה ניצחונות הוא יתייצב – כמובן ששירות המילואים יפחת בצורה משמעותית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. גם השאילתה הבאה היא לשר הביטחון. חבר הכנסת אביחי בוארון, בבקשה. ריכזנו שאילתות. אם אדוני צריך את השאילתה, יש לנו אותה פה. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> אני אשמח. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> סיוע מהיו"ר, זה לא דבר מובן מאליו. << שאילתה >> 2729. מצב כיתות הכוננות והיערכות צה"ל ביישובי ישראל << שאילתה >> << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני השר, תודה רבה. אדוני השר, במסגרת ההסדר, מאות מחבלים רוצחים ישוחררו לרחובות ישראל וירושלים. שחרורם מסכן את ביטחון אזרחי ישראל. במקביל, הרשות הפלסטינית הגיעה להבנה עם המחבלים בג'נין שיוכלו לפעול, אבל רק נגד ה"כיבוש". כיבוש במירכאות, כמובן. רצוני לשאול: האם כיתות הכוננות וכוחות צה"ל ביו"ש ובכל הארץ יתוגברו בהתאם לתנאים החדשים שנוצרו בשטח? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. לאחר מכן אני אאפשר שאלת המשך, ושאלה נוספת לחברת הכנסת בן ארי, וככל שלא יהיו ח"כים חדשים, אז גם לשירי. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> עכשיו או בהמשך? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אחר כך. בבקשה, השר ישיב, ואחר כך. << דובר >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת בוארון, קודם כול, אנחנו מודעים לחומרת האיום. הסברתי קודם את התרכזות הזירות ביהודה ושומרון. כמובן, שחרור מחבלים, ומאות מחבלים, לפי הסטטיסטיקות בעבר מעלה את המסוכנות, ונדרשים צעדים כדי לצמצם את המסוכנות הזאת ככל שניתן. מצב כיתות הכוננות והיערכות צה"ל ביישובי ישראל וביהודה ושומרון הוא נושא שמעסיק את כולנו. ביטחון האזרחים הוא מעל הכול. בעקבות שחרור המחבלים במסגרת העסקה האחרונה אנחנו נדרשים לחזק את מערך הביטחון המקומי ולשפר את היערכות כיתות הכוננות והיישובים, וכך אנחנו עושים. מבצע חומת ברזל במחנה הפליטים ג'נין מסמל שינוי מהותי בתפיסת הביטחון של צה"ל ביהודה ושומרון. המבצע מתמקד בפעולה עצימה לחיסול מחבלים ולפירוק תשתיות הטרור במחנה, תוך מניעת חזרתיות של פעילות הטרור עם סיום המבצע. אני רואה את זה גם כלקח מפעילות שהייתה לאחרונה בעזה ובמקומות אחרים – צריך לנקות מקום ולא לאפשר לטרור לחזור אליו. זו ההנחיה שניתנה לצה"ל וזו הדרך שבה הוא פועל. הייתי אתמול בבור – לראות את ההתקדמות, לדייק את ההנחיות, את המדיניות. זו הדרך שבה אנחנו פועלים. קודם כול לתקוף את המוקדים של הטרור במחנות הפליטים, ששם מרוכז עיקר הטרור. ראינו את הרשות הפלסטינית. אתם יודעים, פעם, בזמן הקדום באפריקה עשו את המלחמות שכל שבט רוקד על ההר, ומי שרוקד יותר חזק – ניצח. כאילו נלחמים. אז הרשות, בסדר, היא פעלה. אבל בסוף אנחנו נכנסים, ואנחנו מייד מחסלים את הטרור שם, בג'נין, במחנה הפליטים. והיום צה"ל פועל בעוצמה, בכל הכלים ובכל האמצעים, וההנחיה היא למנוע חזרתיות. כלומר, לנקוט את כל הדברים כדי שהטרור לא יצמח כמו הדשא. ביקרתי בשטח. אני מסייר בשטח, אני שומע את החיילים, את המג"דים, אחרי זה את המח"טים, את מפקדי האוגדות, ואני לומד מהם. הם אומרים: אנחנו עושים, אבל זה חוזר. אנחנו לא מוכנים שזה יחזור. כן, גם בעזה אנחנו נפעל אחרת כשנצטרך, אבל כאן – ודאי. ולכן אנחנו משנים את הדרך, עם כל הפעילות העצימה שצה"ל עושה למעלה משנה ביהודה ושומרון עם תוצאות מדהימות. אלמלא זה – אוי ואבוי, כמה רמת האיום כאן הייתה עולה בכל מדינת ישראל. אבל – לדייק את הדבר הזה ולעשות שינוי במדיניות מהבחינה הזאת. כמובן שהכוחות מתוגברים כדי שהפעולה בג'נין לא תהיה יחידה. היא תהיה בכל המקומות – לרדוף את הטרור ולא רק להתגונן מפניו. כמובן, כיתות הכוננות, אמצעי ההגנה, גם ביישובי העוטף וגם בצפון וגם במזרח וגם בכל מדינת ישראל, דבר ראשון במעלה. בכל מקום שצה"ל אחראי, הנחיתי לעשות את הכול שהכיתות יהיו מצוידות, מאומנות ומסוגלות. כי ראינו, ראינו באסון הנורא ב-7 באוקטובר, עם כל האמצעים הדלים שהיו להם, כמה הלחימה המדהימה של גיבורי כיתות הכוננות הצילה וכמה מנעה מארגון המרצחים חמאס לממש עוד מעבר למה שהוא הצליח לממש באותו היום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. שאלת המשך, אם יש, בבקשה. לאחר מכן – שאלות נוספות לחברי הכנסת בן ארי ושירי. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני שר הביטחון, בין כתיבת השאילתה להעלאתה כאן במליאה נפתח המבצע המבורך בג'נין, כפי שציינת. שאלתי הראשונה בהקשר הזה: האם הפעולה בג'נין תתרחב לערים נוספות ביהודה ושומרון שבהן יש מיליציות חמושות וקיני מחבלים? אני כתושב יהודה ושומרון אומר לך שהחשש של התושבים ביהודה ושומרון הוא שהמיליציה הזאת תעבור מהכפר ליישוב ישראלי במרחק גיאוגרפי קצר ביותר, ואנשים רוצים לחיות בבטחה, כמובן, וישמחו לשמוע תשובה. זה הדבר הראשון. והדבר השני – לכאורה, ממה ששמענו, הרשות הפלסטינית סיכמה עם המחבלים בג'נין שהם יכולים לפעול כנגד ישראל. ללמדך שהארגונים האלה, המליציות האלה פועלות בחסות הרשות הפלסטינית. וממילא, מה אנחנו כמדינת ישראל עושים נגד הרשות הפלסטינית כדי לאיין מציאות כזאת ובכלל? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני השר, אדוני היושב-ראש. אגב, מילה על הרצידיביזם, החזרתיות, שדיברת עליה. אתה יודע, בסוף, למנוע רצידיביזם זה לתרגם הישגים צבאיים להסכם מדיני. אבל אתה יודע את זה, ואני רוצה לשאול אותך – פשוט הקשבתי לך קשב רב. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> ביקש ממני יו"ר הקואליציה לא להאריך. זה לבד שווה דיון של שעה. אנחנו לא נקיים אותו כאן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל הקשבתי לעניין הרצידיביזם, זה נושא ידוע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> המילה העברית היא מוּעָדוּת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מועדות, יפה. הינה, תיקנו. אני רוצה לשאול אותך שאלה שעליה גם פנינו אליך במכתב, חברת הכנסת שרון ניר ואני, לגבי הפניות שהתקבלו במשרדים שלנו על שיבוץ של חיילות מילואים, חיילות ששירתו כמש"קיות ת"ש, מש"קיות חינוך, שירתו בשירות לא קרבי וגויסו בצו 8 לשמירה על מחבלי הנוח'בה, שחלקם היו מעורבים בטבח ב-7 באוקטובר. אני מזכירה לך שבמאי 2024, לפני שמונית, אבל אתה בטח יודע, היה דיון בוועדת החוץ והביטחון. הוחלט להפסיק את הצווים האלה, ולאפשר לשב"ס – שזו המומחיות שלו, סוהרות שב"ס – אגב, שלא חלילה יהיה פה משהו נשי, כי אני בעד שסוהרות שב"ס ישמרו. זה לא עניין מגדרי. העניין שמטריד אותי הוא שצעירות כאלה, שבכלל לא היו בתפקידי לחימה, או אפילו היו בתפקידי לחימה – פנתה אליי לוחמת שריון, היא לא צריכה לעשות שירות כזה במילואים. לכן פנינו אליך במכתב. האם אתה יכול לעצור את זה? ואם לא – אני נותנת לך פה איזושהי אפשרות, אולי תענה לי גם – מה אתה מתכוון לנקוט כדי לשמור על הביטחון שלהן באירוע כזה, שהן בכלל לא הוכשרו אליו? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שירי, בבקשה. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אני אתחיל מהסוף להתחלה, זה בסדר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עוד שאלה. השאלה האחרונה היא של חבר הכנסת שירי, ואז השר ישיב במרוכז ונוכל לעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גם על ההזדמנות לשאול שאלה נוספת. באפריל 1974 – אני מצטט מישהו שאני מניח שאתה תכיר – נאמר על ידי ראש האופוזיציה דאז: "הייתכן כי הרמטכ"ל ילך, והממונה עליו, שר הביטחון, יישאר? שאלה רצינית. אבל יש להמשיך ולשאול: שר הביטחון ילך, והממונה עליו, ראש הממשלה, תישאר? האמת מחייבת לומר שאם בהשאלה – – – לשר הביטחון סופר-רמטכ"ל, יש לקרוא לראש הממשלה סופר-שר הביטחון". שאלתי היא: האם לטעמך אין אחריות לדרג המדיני? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> טוב, מירב, בכל זאת אני אענה – קודם כול, קיבלתי את הפנייה שלכן. חשבתי שהיא נכונה, ופניתי לצה"ל והנחיתי אותו לטפל בעניין הזה. היו הרבה החלטות בעניין. זה לא נשמע הגיוני, ולא נראה נכון לקיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ובמאי כבר התעסקנו בזה, שתדע. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> ואני מצפה מצה"ל לתגובה על הפנייה שלכן, על ההנחיה שלי. ונעדכן. אני חושב שזו לא מציאות שצריכה להתקיים. היא לא נכונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רק מילה אחת. בגלל שיש צופות שצופות בנו עכשיו, אימהות מוטרדות, אז אני אשמח רק אם תוכל – – – << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אני אומר, הפנייה שלכן נראתה לי נכונה, ולכן אני הוריתי לצה"ל לטפל בעניין, ואני מחכה לתגובה, לראות שהדבר בוצע, שמשנים את זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הבנתי, אוקיי. אז אני אחכה לתשובה. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> עכשיו, לגבי חבר הכנסת בוארון, ג'נין תחילה זה המודל, והוא יבוצע בכל מקום ביהודה ושומרון שיהיה ויש צורך לטפל בו – ויש מקומות, והפעילות תתבצע. אני אומר מעבר לזה, אני חייב לשבח את פעילות צה"ל והשב"כ והמשטרה, כל הכוחות שפועלים באופן רציף ומשמעותי כנגד מוקדי הטרור ביהודה ושומרון מ-7 באוקטובר ועד היום, כולל, ועושים מלאכה נאמנה. אבל חשבתי שצריך לשנות כאן ולעלות מדרגה, לטפל בעוצמה, כדי לא לאפשר לאותם מוקדים לחזור. כי מחנה הפליטים ג'נין זה מקור הכוונה, קידום ודחיפת טרור בכל המרחב. וככה יש לנו בעוד מקומות, וכולם יטופלו. היה חלק שני לשאלה, או שעניתי? לא זוכר. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> הרשות הפלסטינית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אנחנו נפתור את האירוע. אבל בלי להפריע. תודה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> הרשות הפלסטינית והקשר או החסות שהיא נותנת – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא, לא. סליחה, סליחה. אין מנגנון כזה – – – << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא שאלות. לא, אדוני היו"ר, השר ביקש להזכיר מה הייתה השאלה. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> הזכרת לי. לא זכרתי, עכשיו הוא הזכיר לי. אני אומר את זה בצורה ברורה. מי שאחראי ויישאר אחראי לביטחון היישובים והמתיישבים, יישובי יהודה ושומרון, קו התפר, זה צה"ל ורק צה"ל, כמובן, בשיתוף פעולה עם השב"כ, המשטרה וכו'. רק אנחנו אחראים, ורק אנחנו נהיה אחראים. כמו שאנחנו מראים עכשיו במחנה הפליטים ג'נין. לכן העמדה היא ברורה והמדיניות היא ברורה: אנחנו אחראים ואנחנו נעשה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה מאוד לשר הביטחון – עוד? בבקשה. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> לגבי – יש לנו יומיים רצופים – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 12 שעות. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> – – של, איך נאמר? אני לא יודע איך להגדיר אותם. הוא נושא נאומים פוליטיים, זה גם טוב, הרי ככה מתקדמים, לא? בדמוקרטיה המפלגתית שלכם – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם יש מקום לנאומים פוליטיים, זה המקום. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אני בטוח שבדמוקרטיה המפלגתית שלהם הנאומים האלה יעזרו לו להיבחר במקומות יותר גבוהים – אופס, שכחתי, אין דמוקרטיה. מילא. טוב, אולי המנהיג ישתכנע כתוצאה מהנאומים. אז עדיף לכוון את זה אישית אליו, למה לדבר עליהם? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יומיים שאני מקבל ממך ציון, יפה. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> בכל מקרה, עוד פעם, אני רוצה להגיד, כאשר לפני כמה ימים היו כל מיני פניות וכו', אמרתי: כהונת הרמטכ"ל – עוד לפני שהוא הודיע – לא קשורה להיבטים פוליטיים ולא תהיה קשורה להיבטים פוליטיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> דיברתי על האחריות של דרג מדיני. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> ואכן כך, וזה המצב. עכשיו, זה לא סוד, הייתה לי דרישה בנושא התחקירים, אחרי שלמדתי את הדברים, וראיתי עיכובים, ואני פוגש המון משפחות, לא רק של חטופים, גם של חללים, גם של תצפיתניות וחללי גולני, וכולם רוצים תשובות, מידע, מידע. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הדרג המדיני – הבנתי על הצבא. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אפילו, צריך להבין, מידע – כשאין תחקירים אין מידע למשפחות, אין מידע לציבור ואין מידע לצה"ל להפיק לקחים ואין מידע עבורי, לדעת איך אני יכול לאשר מינויים. איך אני יכול לאשר מינויים בכירים, כשיכול להיות שהאנשים האלה היו מעורבים? ולכן בסופו של דבר הוחלט להאיץ. תחמתי את זה – עד סוף החודש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אחריות דרג מדיני. הבנתי, הצבא התפטר, הוא התפטר. מה אתה רוצה? << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> זה היה הדבר המרכזי, אגב. זה היה הדבר המרכזי. החלטת הרמטכ"ל היא לקחת אחריות, להתפטר. זה כבודו ורצונו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם האחריות שלכם? << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> זה כבודו ורצונו. איש לא ייקח ממנו את מה שהוא עשה עד 7 באוקטובר; איש לא ייקח ממנו את מה שהוא עשה עם אחרים, עם הרבה גיבורים, אחרי 7 באוקטובר. איש לא יוכל שלא – והוא עצמו גם אמר, לא איש, הוא עצמו גם לוקח אחריות. הוא לוקח אחריות על מה שהוא עשה או לא עשה ב-7 באוקטובר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני שר הביטחון, ציטטתי לך את מנחם בגין. ציטטתי לך את מנחם בגין. הם לקחו אחריות, מה איתכם? << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אני אומר עוד פעם, זה לא קשור למערכת אחרת – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא קשור? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שירי, שאלת שאלה נוספת. מספיק. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> – – שאפשר לנהל בה ויכוחים. זה בסדר גמור – המערכת המדינית, הפוליטית. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא קשור למערכת – – – << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> זה לא קשור. זה צבא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתם לא קשורים? << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> זה צבא. זה צבא, זה ביטחון, יש לו כללים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתם אחראים עליו. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> עכשיו, במערכה הציבורית זכותך להגיד כל דבר, ומישהו אחר יגיד דבר אחר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה אחראי עליו, בגין אמר, לא אני. הדמוקרטיה המפלגתית שלך. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> הוויכוח הציבורי הוא לגיטימי. אני רק אומר לך, מאחר שאני כבר התחלתי לקבל תחקירים, גם שנים אחורה, אני לא הייתי מציע – ואני לא רוצה לפתוח את הוויכוח הזה, כי אני מ-7 באוקטובר לא תוקף אף אחד בתוך מדינת ישראל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא, אבל – – – << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> תקפתי בחוץ – את ארדואן, נשיא ברזיל, מזכ"ל האו"ם, על אנטישמיות, דברים כאלה. אבל אני אומר: כאשר הדברים ייבדקו, יתברר שזאת לא תמונה חד-ערכית מבחינת מי היה מעורב, באיזה זמן, מי היה בעמדת הנהגה כשהדברים נרקמו, כשהדברים קרו. אבל הדברים האלה ייבדקו בסופו של דבר. זה לא קשור בכלל למערכת הצבאית. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני מדבר על המערכת המדינית. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> המערכת הזאת היא מערכת – ועובדה, הרמטכ"ל עצמו – אף אחד לא כפה עליו את הדברים. הוא הציג את המסקנה, אולי בשעה של רגיעה יחסית. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה איתכם? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שאלת פעם, פעמיים, שלוש, חמש. די. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> האמת, עשר. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> אגב, הוא פירט את השיקולים שלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. תודה רבה לשר על המענה הארוך והמפורט. אנחנו תמיד שמחים לראות אותך כאן. << דובר_המשך >> שר הביטחון ישראל כץ: << דובר_המשך >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ד–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/4054/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת צגה מלקו) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ד–2023, של חברת הכנסת צגה מלקו, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ד–2023. אני עומדת כאן היום כדי להציע תיקון חשוב לסעיף 47 לחוק האפוטרופסות, חוק שנחקק בשנת 1962, לפני 62 שנים, בתקופה שבה המציאות הטכנולוגית הייתה שונה לחלוטין מזו שבה אנו חיים כיום. באותם ימים אף אחד לא חשב בנפשו שניתן יהיה לנהל את חשבון הבנק ממסך המחשב בסלון בבית, בכל מקום, שלא לדבר על שימוש בטלפון נייד לביצוע פעולות פיננסיות מורכבות. הצעת התיקון מוסיפה את סעיף 47(ג), הקובע כי אפוטרופוס יהיה רשאי להשתמש בכל אמצעי תשלום לטובת האדם שהוא מונה לו, כולל מזומן, כרטיסי אשראי, המחאות ואמצעים דיגיטליים, כמו יישומונים, אתרי אינטרנט של הבנק או כל כלי טכנולוגי מתקדם אחר. הצורך בתיקון זה נובע מהפער העצום בין המציאות של שנות השישים שבה נחקק החוק לבין העולם הדיגיטלי שבו אנו חיים היום: כיום כמעט כל השירותים הפיננסיים מנוהלים בזירה הטכנולוגית, והגיע הזמן שהחוק ישקף זאת. התיקון שאני מציעה לא רק משקף את ההתפתחות הטכנולוגית, אלא גם מוודא שאפוטרופוסים יוכלו לפעול ביעילות לטובת האדם שתחת חסותם, תוך שימוש בכל הכלים המודרניים העומדים לרשותם, בין שמדובר בתשלום עבור טיפולים רפואיים, הוצאות יום-יומיות או ניהול פיננסי שוטף. אני רוצה להבטיח שאותם אנשים יזכו לשירותים הטובים ביותר בצורה מהירה ונוחה. חשוב לציין, תיקון זה אינו משנה את מטרת החוק המקורית, שהיא הגנה על זכויותיהם של האנשים שתחת חסות האפוטרופוס. להפך, הוא מעצים את יכולתו של האפוטרופוס למלא את תפקידו בצורה מדויקת, שקופה ומודרנית. חבריי חברי הכנסת, מי לא משתמש היום בטכנולוגיה? מי לא משתמש היום ביישומונים, באתרי אינטרנט? כמעט לא מגיעים לבנק ולסניף כבר עשרות שנים, לכן אנחנו צריכים להתאים את עצמנו, את השימוש הטכנולוגי, לכל אחד ואחד. לכן אני רואה בזה חשיבות, בתיקון החוק, 47(ג), כדי שייתן מענה לאפוטרופוסים שיפעלו ביעילות ובמהירות. היום יש משמעות לזמן. הטכנולוגיה מאפשרת לנו בכל מקום שבו אנחנו נמצאים לפעול ביעילות, במהירות, כמה שניתן. אני מזמינה אתכם, חבריי חברי הכנסת, להצטרף אליי לתמיכה בתיקון חוק זה. יחד נוכל להתאים את החוק למציאות של המאה ה-21 ולוודא שכל אדם שמונה לו אפוטרופוס יקבל את המענה המגיע לו בצורה הטובה והמתקדמת ביותר. אני מבקשת לתמוך בחוק מכל סיעות הבית. זה נושא מאוד חשוב, שהטכנולוגיה והשימוש בה יגיעו לכל אחד ואחת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. באמת הצעה חשובה. אני מזמין את כבוד שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לברך את חברתי חברת הכנסת צגה מלקו על עוד הצעת חוק טובה ונכונה שהיא מביאה בפנינו. הפעם היא עוסקת בסוגיית סמכויות האפוטרופוס הכללי. החוק אינו מתייחס באופן מפורש לסמכויות האלה בכל מה שקשור לשימוש באמצעי תשלום מתקדמים ודיגיטליים, מכיוון שפשוט ההתפתחות היא כזאת שלא תמיד מדביקים את קצב – החקיקה לא מדביקה את קצב הטכנולוגיה והחידושים. למרות שגורמי המקצוע סבורים שהחוק בנוסחו הנוכחי אינו מונע שימוש באמצעים האלה לצורך ניהול חשבון אפוטרופסות, בהחלט יש מקום להבהיר את הדברים באופן מפורש ולעגן את זה בחוק. הדבר הזה גם יפתור בעיות שישנן למשל מול חלק מהבנקים, שלעיתים נוקטים – ואי-אפשר לבוא אליהם בטענות בעניין – גישה זהירה, שמקשה לא פעם על אפוטרופוסים שמבקשים להשתמש בכלים האלה לצורך מימוש האחריות שלהם. ההצעה, כאמור, קובעת באופן מפורש שאפוטרופוס רשאי להשתמש בכל אמצעי תשלום מקובל – כרטיסי אשראי, המחאות, אמצעים דיגיטליים אחרים – לצורך ניהול העניינים הכספיים של האדם שנמצא תחת האפוטרופסות שלו. ההעברה הזאת תסיר חסמים מיותרים, תעודד את השימוש באמצעים האלה וכמובן תקל מאוד על האפוטרופוסים. יש צורך, וזה יידרש במהלך הליכי החקיקה, לעשות איזושהי חשיבה על מנת בכל אופן לתחום – או שתהיה מידת הגבלה מסוימת על השימוש באמצעי תשלום מסוימים או על ביצוע פעולות בחשבון במקרים חריגים או במקרים שכמובן בית המשפט יקבע אחרת. צריך לבחון, וגם זאת שאלה, אם לא נכון כבר לנצל את התיקון הזה ואפילו להרחיב אותו באופן כזה שהוא יחול גם על מיופי כוח ואנשים שיש להם ייפוי כוח מתמשך. לכן אני חושב שבהחלט הצעת החוק הזאת היא חשובה מאוד, ראויה, תאפשר להסדיר את הסוגיה הזאת, ויכול להיות – אם תמצאו לנכון בוועדה – שאפילו באופן יותר רחב, ובהחלט תסייע לכל מי שמשמשים כאפוטרופוסים. לכן הממשלה תומכת בהצעת החוק, תוך הפניית תשומת הלב של הוועדה לנקודות שציינתי לעיל, שאני חושב שחשוב שיידונו וככל שניתן גם יימצא להן פתרון. המשך קידום הליכי החקיקה ייעשה, כמובן, בתיאום עם המשרד, ואני יכול להגיד שמהניסיון שלי, חברת הכסת מלקו תדע להביא את ההצעה הזו לקו הגמר בצורה הטובה והנכונה ביותר, כמובן, ביחד עם כלל החברים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ואני כמובן מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק. נטע, נטע, זה מפריע לי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק. נטע, זה מפריע. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ד–2023. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ד–2023, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 11 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4756/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת משה סולומון) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה סולומון. איפה חבר הכנסת סולומון? אה, הינה. אני מזמין את חבר הכנסת משה סולומון. להצעה הזאת הוצמדו הצעות של חברי הכנסת אזולאי וסימון. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> יש פה שר? שאני אפנה אליו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש פה שר. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת. "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמֹר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבֹאו אל הארץ אשר אני נֹתן לכם ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמֹר כרמך ואספת את תבואתה. ובשנה השביעִת שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמֹר. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצֹר שנת שבתון יהיה לארץ. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכֹל". שנת השמיטה היא מצוות יסוד במצוות העם היהודי בכלל ובארץ ישראל בפרט. זו המצווה שעליה אנו מצווים בעת הגעתנו לארץ עוד בתקופת המסע של עם ישראל לארצו, ומאז, בכל גלות וגלות חלמנו על הגעה לארץ ישראל וקיום המצוות התלויות בארץ. אני באופן אישי חלמתי יחד עם משפחתי על ארץ ישראל. נולדתי וגדלתי באתיופיה. עסקנו, כמו רבים מבני הקהילה, בחקלאות בארץ זרה, נוכרייה, באדמת אתיופיה. זכינו להגיע לארץ, וזכיתי להקים את כפר ביתא ישראל בקריית גת, העוסק בחקלאות על פי מסורת יהודי אתיופיה באדמת ארץ ישראל. ישנו פולמוס מפורסם על קיום השמיטה בשנת השמיטה תרמ"ט, אדוני היושב-ראש. אז היו קיימות בארץ ישראל כמה מושבות שתושביהן התפרנסו מחקלאות: ראשון לציון, ראש פינה, זיכרון יעקב, יסוד המעלה ומזכרת בתיה. מזכרת בתיה הוקמה כארבע שנים לפני השמיטה הראשונה. בשנת תרמ"ט עדיין הייתה המושבה בחיתוליה. העצים החלו זה עתה להניב פירות. הפסקה של שנה שלמה בעיבוד האדמה עלולה הייתה לחסל את סיכוייה של המושבה להתפתח. מצד שני, לאחר מאות שנים של גלות, כשסוף-סוף חזרנו לעבד את אדמת ארץ הקודש, לא רצו המתיישבים להחמיץ את ההזדמנות לשמור את מצוות השמיטה. עם התקרב שנת השמיטה, החלו דיונים על אפשרות קיומה של מצוות השמיטה במושבות. מאז ועד היום סוגיית שמירת השמיטה מורכבת במדינת ישראל, ועלינו לטפל בה במהרה. היום, אדוני היושב-ראש, אני עומד בפניכם ברגע של חיבור עמוק בין מסורתנו העתיקה לבין המחויבות שלנו לתמוך באלו המקדישים את חייהם לעשייה החיונית ביותר, והיא החקלאות בארץ הקודש. חקלאי ישראל הם אלו הניצבים בחזית הייצור המקומי, מטפחים את אדמתנו ומספקים מזון לכל בית במדינה. עבור ציבור החקלאים השומרים את מצוות השמיטה משימתם זו הופכת לאתגר כפול. הם בוחרים, מתוך אמונה דתית עמוקה, להניח את כלי עבודתם אחת לשבע שנים, ולתת לאדמה את המנוחה שהיא זכאית לה. מצוות השמיטה היא מצווה ייחודית לעם היהודי, המחברת אותנו לערכים של צדק, אחריות חברתית ושמירה על משאבי הטבע. היא מלווה גם במחירים כלכליים כבדים, ולעיתים קרובות מביאה עימה קשיים כלכליים לחקלאים הנאמנים למורשתם. אני נמנה עם הציבור הדתי-לאומי. לב-ליבה של הציונות הדתית הוא תורה ועבודה, ואין לך עבודה גדולה מעבודת יישוב הארץ באמצעות עבודת האדמה והחקלאות. מה שאנחנו מתחילים פה היום הוא תהליך תקדימי. מדינת ישראל, כממלכת עם ישראל בארצו, תיתן הכרה ממלכתית בעבודת הקרקע ובהתיישבות באמצעות החקיקה שאנו מקדמים היום. בפעולת החוק הזו יש אמירה משמעותית: ממלכת ישראל, מדינת ישראל, מאפשרת את יישוב הארץ מחד וקיום תורה ומצוות מאידך. מדינת ישראל מכירה בשביתה בשנת השמיטה, ותעבוד במשך שש שנים כדי לאפשר את זה. יש פה אמירה אמונית ואחראית מדהימה: החקלאים יפרישו באמונה ומדינת ישראל תפריש באחריות. אני רוצה לספר קצת על תהליך ומקור החוק. את החוק הזה יזמו ומקדמים כבר שנים ארוכות מכון התורה והארץ, מכון מדהים, שמהווה את הסמל לחקלאות מתחדשת בארץ ישראל. המכון הזה פעל ופועל במשך שנים לקידום החקלאות בארץ ישראל, אבל לא רק מהצד החקלאי שלה, אלא גם מהצד הביטחוני. המכון והחקלאים שבו החלו בהתיישבות בגוש קטיף – כידוע לנו, חקלאות ייחודית של ירקות ללא תולעים, של גידול במצע מנותק, של הפרחת השממה בחולות ים. אבל היה עוד משהו מיוחד בחקלאות הזו. זו הייתה חקלאות ביטחונית. הם נאבקו בטרור ושילמו מחירים כבדים, פונו בהתנתקות הנוראית מחבל עזה, וגם אז לא נפלה רוחם – הם חידשו את החקלאות בחבל קטיף, באשכול, בבני נצרים ובעוטף עזה. עד היום, מכון התורה והארץ, שנמצא היום בחולות ניצן, פועל לחידוש החקלאות הישראלית החדשה בישראל. בין האנשים שקידמו את החוק בעבר ומסייעים גם כיום נמנים הרב יגאל קמינצקי, אליעזר ברט, השר לשעבר אורי אריאל ושר האוצר יושב-ראש מפלגתי השר בצלאל סמוטריץ'. אני מביא בפניכם היום את ההצעה לפתוח קרן השתלמות ייחודית לחקלאים השומרים את מצוות השמיטה. קרן זו נועדה להקל עליהם, לתמוך באורח חייהם המיוחד ולתת להם כלים להתמודדות כלכלית עם האתגר שבלעצור את העבודה החקלאית למשך שנה שלמה. חבריי היקרים, מדינת ישראל נוסדה על ערכים של צדק, חמלה ושותפות. ערכים אלו נדרשים במיוחד כלפי החקלאים שלנו, שבזכותם האדמה הזו, ברוך השם, פורחת ומניבה פירות מתוקים לכל חבלי ארץ ישראל. אני קורא לכולכם לתמוך בהצעת החוק. בואו נהפוך אותו לחוק שמחזק לא רק את החקלאים, אלא גם את הרוח המוסרית של כולנו, כעם יהודי בארץ ישראל, כעם מוסרי, שנותן לא רק לתוכו פנימה אלא לכל העולם כולו – רוחה של הציונות הדתית, רוחה של העבודה הציונית ביותר, יישוב הארץ, רוחה של שמירת התורה וקיום המצוות, רוח אידיאלית שהיא כל כך כל כך חשובה. אני מבקש מכל החברים שנמצאים כאן לתמוך בהצעת החוק, כדי שבאמת, בעזרת השם, במהרה בשמיטה הקרובה, כל אלה שמקדשים את התורה, כל אלה ששומרים את המצוות התלויות בארץ, יוכלו בנחת, יוכלו ביתר קלות, לצלוח את השנה השביעית, לתת לאדמה לנוח, לתת למצוות התלויות בארץ להתקיים אחרי אלפיים וחמש מאות שנות גלות בכל המקומות. אני חושב שההצעה הזו היא הצעה חשובה. אני מביא אותה כגמד על גבי ענק. לפניי ניסו לא מעט אנשים, שמניתי את חלקם כאן, אבל אני סמוך ובטוח שדווקא בממשלה הזאת הצעת החוק הזאת תעבור. ניצור את קרן החקלאים, ניצור מצב של ביטחון לחקלאים, ובכך נביא מזור לחקלאים ושלמות לעם ישראל. אני מבקש שהדיונים כאן יהיו, בעזרת השם, בוועדת הכלכלה, כדי שנוכל, בעזרת השם, להניע את זה כמה שיותר מהר, להביא את זה להצעת חוק, ושיעבור כאן בקריאה שנייה ושלישית, בעזרת השם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4756/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כאמור, להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי וינון אזולאי. אני מזמין את חבר הכנסת סימון מושיאשוילי להציג את הצעת החוק. לרשותך שלוש דקות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול היה להצמיד את זה לבד? היה עוד מישהו שצריך להצטרף? << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, הצעת החוק, אדוני, שאנחנו מביאים היום נוגעת ללב-ליבה של הזהות היהודית והמסורתית שלנו כאן בארץ ישראל – מצוות השמיטה. מצווה זו, שניתנה לנו בתורה, אינה רק עניין הלכתי או דתי, היא ביטוי עמוק של הקשר שבין האדם, אדמתו וערכיו. אדוני ודאי יודע שאת המצווה הזאת יהודי שחי בחוץ לארץ לא יכול לקיים. השמיטה קוראת לבעל הקרקע – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שמיטה לא חלה בחו"ל. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> נכון, אדוני. השמיטה קוראת לבעל הקרקע לנטוש לשנה אחת את המרוץ הכלכלי ואת עבודת האדמה, להפקיר את יבולה, ולהתמקד בערכים של צדק, שוויון ואמונה. אך כפי שכולנו מבינים, קיום מצווה זו אינו רק עניין רוחני, אלא יש לו השלכות כלכליות כבדות עבור החקלאים שבוחרים לשמור על קדושת שנת השמיטה. חקלאים אלה אינם עובדים את האדמה במשך שנה שלמה, וכפועל יוצא מכך נגרם להם אובדן הכנסה משמעותי. חברים, בעוד חלק מהחקלאים מצליחים להסתדר באמצעות תמיכות ופתרונות יצירתיים, רבים אחרים ניצבים בפני אתגרים כלכליים קשים, שפוגעים באיכות חייהם וביכולת להמשיך לעסוק במקצוע זה גם בשנים הבאות. לכן, חברים, יהיה זה מן הראוי – בהצעת החוק הזו אנו מבקשים להעניק פתרון מכבד וראוי: הקמת מסלול מיוחד של קרן השתלמות לחקלאים שומרי שמיטה. מטרתה של קרן זו היא לאפשר לחקלאים לחסוך בצורה מסודרת לאורך שש השנים הקודמות לשנת השמיטה, כדי שיוכלו לכלכל את עצמם בכבוד במהלך השנה השביעית ללא צורך להיכנס לבעיות כלכליות או להיאלץ לוותר על שמירת המצווה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוני מישרקי, זה מפריע. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> חשוב להדגיש, חברים, הצעת חוק זו אינה פונה רק אל הציבור הדתי או המסורתי, מדובר במהלך לאומי, שמבין ומכבד את מורשתנו המשותפת, ובמקביל מבטיח לחקלאים שממשיכים לעבוד את אדמת ארצנו אפשרות לשמר את מחויבותם הן כלפי התורה והן כלפי עבודתם החקלאית. אדוני היושב-ראש, חוק זה הוא לא רק הכרה בחשיבותה של מצוות השמיטה, הוא הכרה בעבודת החקלאים ובתרומתם המכרעת לחברה הישראלית. אני מבקש מכם, חברי הבית, לתמוך בהצעת החוק הזו, שהיא ביטוי של סולידריות, אמונה ושמירה על הערכים שעליהם בנויה מדינתנו. בואו נבטיח יחד שהחקלאים שלנו יוכלו להמשיך לשמור על אדמותיהם, על ערכיהם ועל כבודם, למען כולנו. תודה רבה לכם. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, מי משיב? לא, אי-אפשר. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> סגן שר יכול לענות? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מזמין את השר לשירותי דת להציג את עמדת הממשלה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> דת יהודית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דת יהודית. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כל פעם אני צריך לתקן אותם – – – השר לשירותי דת יהודית. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אם אלה המחלוקות שיש לך איתי, מצבי טוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, הוא צודק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איך ארז תמיד אומר לי? אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> מה אני תמיד אומר לך? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה אתה לא מגיש שאילתה שישנו את השם של המשרד, באמת? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה, אתם עונים על שאילתות? << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> כבוד יושב-ראש הישיבה הרב מלול – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תבקש ממנו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא יענה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – המציעים חבר הכנסת סולומון וחבר הכנסת סימון מושיאשוילי – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וחבר הכנסת ינון אזולאי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – וחבר הכנסת ינון אזולאי, אין מצווה שהקדוש ברוך הוא אמר עליה – נאור, תקשיב, תקשיב – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אם אמרת פעמיים "תקשיב", אני אקשיב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> תקשיב. יופי. "ובחנוני נא בזאת" – כמו מצוות השביעית, במצוות השמיטה אדם עוזב את הנכסים שלו, פותח את הדלתות, מי שרוצה לוקח מה שרוצה וכמה שרוצה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> והוא לא עובד. והוא לא עובד בקרקע. << קריאה >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << קריאה >> "ובחנוני" לא נאמר על זה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, על צדקה וגם על השמיטה, יש בנביא – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש מעשרות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> גם מעשרות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צדקה זה מעשרות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> שנייה, אני אחדד את מה שהרב ברוכי העיר לי עליו – איפה הוא נעלם? נאור, שב, נו, מה. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני גם מקשיב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני מסביר לך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא יכול להקשיב, שנייה, עשית – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, הרב ברוכי חידד שעל מצוות השביעית כתוב – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שנייה, עשית איזו העברה בין הפלג האשכנזי לספרדי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הוא צדק – הוא אומר: אתה תקבל פי שלושה ממה שיש לך. רואים בחוש את יד השם. לפני לא הרבה שנים הייתה מכה של חגבים בקיבוצים באזור השפלה – בחלק נגע, בחלק לא. מי ששמר שביעית, שמר עליו. רואים את זה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מי שעשה ריסוס. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אל תעשה לי פרצופים. לא, לא, לא. התשובה היא שלא. צריך לדעת את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בשביעית מותר לעשות ריסוס? זה נדון הלכתית – – << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> האם זה נקרא עבודה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – ירון, אם זה נקרא עבודה או לא. ירון, אתה נגעת פה בנקודה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ואני רוצה לשבח ולהלל את סגן שר החקלאות שלנו, הרב משה אבוטבול, שמיום כניסתו למשרד החקלאות לא נח ולא רגוע לרגע בכל נושא השמיטה. חקלאים רבים מספרים על הפעילות העצומה של הרב אבוטבול על מנת להביא להישגים גדולים – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה, איזה חקלאים מספרים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ידידי, אני מסתובב אצל החקלאים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן. ושמו של חבר הכנסת אבוטבול – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה, יש מועצה דתית אצל החקלאים שלך? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> קודם כול, כן. << קריאה >> סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: << קריאה >> נאור – – – אני אגיד לך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> קודם כול, כן. ואני אומר לך ששמו של הרב אבוטבול נישא לשם ולתהילה על עזרתו לחקלאים בכול ומכל כול, ובוודאי בנושא – לכן, הרב אבוטבול, מצוות השמיטה תגן עליך. ולכן אני רוצה גם להודות לכל המציעים. ואני רוצה לספר לך – מיסטר שירי, תשמע, יש לי חבר טוב, קוראים לו הרב אלול. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מבת ים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא בת ים, לא. יש לו הרבה מאוד שדות באזור בית שמש, כרמים, יש לו יינות, חבל על הזמן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לבית שמש הרב עלה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן, כן, האזור שם. והרב אלול הוא אחד מהאנשים – כשהוא אומר "אני משבית" – אין משחקים, לא חותך חלק כן, חלק לא. והוא עצמו סיפר לי כמה ברכה יש בשדות שלו. לא מזמן אצלו הייתי בתרומות ומעשרות של היינות, אין לך מושג איזה שפע. ולכן, הצעת החוק הזאת היא כל כך חשובה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר גם ישיב, סגן השר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אה, מצוין. אם גם אתה, מצוין. היא מאוד מאוד חשובה, בגלל שהיא נותנת את מקור הברכה לחקלאים. אופיר, אני יכול? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא גם. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אז להודות למציעים ולתמוך – לרב אבוטבול היקר על כל תמיכתו, חבר הכנסת סולומון וסימון וינון, ולך, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מודה לכבוד השר. אני מזמין גם את סגן שר החקלאות להציג את עמדתו. זה הזמן להודות לסגן השר על שהוא פועל למען כל החקלאים בכלל ולשומרי השמיטה בפרט. יישר כוח גדול, סגן השר משה אבוטבול. חמש דקות לרשותך. << דובר >> סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דבריי אני רוצה להודות לידידים העיקריים שלנו, מחוללי החוק: חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, חבר הכנסת הרב ינון אזולאי וכן ידידי חבר הכנסת משה סולומון, באמת, כולם יחד – נקבצו באו לָךְ. הצעת החוק באה ונותנת אפשרות לכל אלה שבשנת השמיטה החליטו לגרום לכך שהשדות שלהם יהיו מושבתים לגמרי. כלומר הם מאמינים בצו האלוקי של "וצויתי את ברְכָתי" – ברגע שאדם שומר תורה ומצוות, שומר את שנת השמיטה, אז לאחר מכן הוא רואה יבולים כפולים ומכופלים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני חייב לציין, סגן השר, שזה גם חילונים, גם דתיים, מסורתיים, זה חוק שיש הרבה – אני מכיר כאלה באופן אישי. << דובר_המשך >> סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: << דובר_המשך >> אני רציתי להגיד שכשדיברתי על זה, אנשים בהתחלה חשבו שמדובר רק על חרדים או דתיים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הרוב. << דובר_המשך >> סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: << דובר_המשך >> מסתבר שגם החקלאים מכל הגוונים, כולל כאלה שאינם שומרי תורה ומצוות אבל הם מספקים את הסחורה שלהם במשך כל השנה לאסם, לכל מיני חברות, הם צריכים גם כן שהם ימשיכו איתם את הקשר הרוחני התורני של ההכשר – אז אני חושב שברגע שבאים ונותנים אפשרות לאותו חקלאי, כמו תוכנית ההשתלמות שיש למורים, מאפשרים להם עם תנאים נוחים – אז זה דבר שעושה סדר, בצדק. ואני חושב שחברי הכנסת עושים את זה בדיוק בזמן, כי אנחנו הולכים ומתקרבים לשנת השמיטה. אני גם רוצה לבשר לעם ישראל שברוך השם, גם בספר התקציב מונחת כל שנה פעימה של 25 מיליון שקל עבור אותם החקלאים שמשביתים מלא – לא אוצר בית דין ולא היתר מכירה, אלא השבתה מלאה, ויחד במצטבר יש 150 מיליון לאותם אלה שמשביתים, שיחולקו על פי תוכנית מקצועית ששוקדים עליה אצלנו במשרד החקלאות וביטחון המזון. אני מנצל את ההזדמנות גם להודות לשר שלנו אבי דיכטר, שבאמת פועל רבות ונצורות כלפי כל החקלאים בכלל וגם כלפי הדברים האלה; למנכ"ל המשרד מר אורן לביא וליובל ליפקין, ראש מינהל ביטחון המזון, וכמובן, לח"כים היקרים שיזמו את החוק הזה. אני אומר לכם, החקלאים, אנחנו נעשה כל דבר שלא יהיה חלילה מחסום תורני בשמירת התורה והמצוות, שתוכלו לקיים את מצוות השמיטה כהלכתה. אני גם מזכיר שישנו חוק נוסף של נושא השמיטה של ידידי חבר הכנסת ניסים ואטורי, שגם מיטיב – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סגן יושב-ראש. << דובר_המשך >> סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: << דובר_המשך >> סגן יושב-ראש הכנסת. גם הוא מיטיב עם אלה שרוצים לעשות מכירה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ששש, חבר הכנסת בועז ביסמוט. << דובר_המשך >> סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: << דובר_המשך >> עם אותם אלה שרוצים לעשות מכירה בשנת השמיטה ביהודה ושומרון, שגם הם יוכלו לעשות את זה, דבר שנמנע מהם בעבר – שגם הם יוכלו לקבל את האפשרויות לעשות את זה. אני מברך גם את ניסים ואטורי, ומאחל לו שהוא יוכל להבשיל את החוק הזה לדבר החשוב. אנחנו צריכים לדעת שכל קיומנו כאן בארץ ישראל הוא רק בזכות דבר אחד – שמירת השמיטה. כשלא שמרנו שמיטה, קיבלנו בעיטה – הינה, יוצא גם חרוז. לא שמרנו שמיטה – קיבלנו בעיטה לגלות. אנחנו רוצים לשמור שמיטה, ושכל אחד יוכל לשמור, כמובן, לפי המאפיינים שלו – או היתר מכירה, כפי שגם מרן עובדיה יוסף אפשר את זה וכל הרבנים הראשיים לדורותיהם – או השבתה מלאה או אוצר בית דין. אבל דבר אחד בטוח: לא להתעלם מהשמיטה, כדי שחלילה לא נקבל בעיטה שוב לגלות. תודה רבה לכולם וגם ליושב-ראש ולכל הצוות הנפלא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לסגן השר חבר הכנסת משה אבוטבול. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת משה סולומון. ההצבעה היא שמית. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו משתתף בהצבעה משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – בעד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – בעד איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו משתתף בהצבעה חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סיבוב שני, בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינו נוכח נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האם יש חברי כנסת שנוכחים באולם, לא הצביעו ורוצים להצביע? הרב גפני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, הוא לא רוצה. טוב. תודה רבה. תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 28 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת משה סולומון, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת הכספים. << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> כלכלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ועדת הכנסת תקבע – לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי וינון אזולאי. הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 18 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי וינון אזולאי אושרה בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, אבל לפני זה אני רוצה לברך את חברי הפרלמנט מממשלת פורטוגל, שבאו לתמוך בישראל בתקופת המלחמה. יישר כוח לכם. תודה רבה. Muchas Gracias. תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עלייה וקליטה. אני בעד עלייה וקליטה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז גם ההצעה השנייה תעבור – ידונו ביחד. היא הוצמדה. בסדר, לוועדת הכנסת, לקביעת ועדה. << הצח >> הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – השקעה בהפקות מקומיות בשפה הגאורגית), התשפ"ג–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/3549/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – השקעה בהפקות מקומיות בשפה הגאורגית), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת סימון מושיאשוילי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת סימון מושיאשוילי להציג את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההצעה המונחת לפנינו, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – השקעה בהפקות מקומיות בשפה הגאורגית), התשפ"ג–2023, היא תיקון חשוב בחוק התקשורת שמטרתו לעודד – ואני מדגיש, לעודד – הפקות מקור בשפה הגאורגית. תיקון זה מהווה הכרה בצורך החיוני בשימור תרבות קהילתית של יוצאי גאורגיה במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, מדוע זה חשוב? אנחנו מדברים על קהילה מוערכת וותיקה בארץ, שמונה יותר מ-180,000 איש; קהילה שממשיכה לשמור על תרבותה, על השפה ועל המורשת הגאורגית, וכמובן – זה כבר בסוגריים, אדוני – המטבח הגאורגי המצוין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה חלק מתרבות. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> נכון, באמת, מטבח. בו בזמן, אדוני, היא גם לוקחת חלק פעיל בחברה הישראלית. השפה הגאורגית, שהיא חלק מהותי מהזהות של בני ובנות הקהילה, משמשת לא רק כאמצעי לתקשורת, אלא גם ככלי לשימור קשר עם העבר ועם ההיסטוריה. במאמר מוסגר אציין כי הקושי בשפה עבור חלק מהדור המבוגר הוא משמעותי. ככל שבני העדה יצרכו תרבות בשפה שהיא להם לזהות, כך נוכל לשפר את איכות חייהם. הפקות מקור בשפה הגאורגית הן לא רק מענה תרבותי, אדוני, הן גם מענה חברתי. חבריי חברי הכנסת, הקמת תקציב ייעודי לשידורים והפקות בשפה הגאורגית היא צעד חשוב ומשמעותי בהיבט התרבותי והחברתי כאחד. לדוגמה, אדוני, ערוץ GTV, שנוסד בשנת 2002, הוא דוגמה מצוינת לערוץ קהילתי שמספק לתושבים ולכל העמך בקהילה תוכן בשפתם, ותורם לשימור התרבות הגאורגית. באמצעות ההשקעה המוצעת יתאפשר לקהילה להפיק תוכן מקורי בשפתה ובמיוחד לסייע למבוגרים. אני פונה אליכם, כל חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזאת. היא מסייעת לקהילה הגאורגית ובנוסף תורמת גם לכלל החברה הישראלית בכך שהיא מאפשרת להכיר, להעריך ולהוקיר את הגיוון התרבותי שיש לנו במדינה. בהזדמנות הזאת, אני שמח יחד עם כל עם ישראל על שחרור שלוש בנות מהחטופים, שברוך השם התבשרנו עליו ביום ראשון. בתקווה שהמצב הזה יימשך וכולם ישובו לביתם, החיים לשיקום והמתים לקבורה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. מי השר שמציג את עמדת הממשלה? אין שר? כבוד המזכיר, מי השר שמציג? אופיר, איפה השר? אנחנו לא צריכים לחכות לשר שיציג. השר צריך להיות פה כשמציעים את הצעת החוק. השרה גילה גמליאל, את מציגה את עמדת הממשלה? השרה גילה, אני מדבר איתך. לא מספיק שאנחנו מחכים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הממשלה תומכת וזהו. תגידי שזאת הצעה מדהימה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבוד השר – הינה, השר הגיע. כבוד השר, לא מכובד. אני יודע כמה אתה מכבד את כנסת ישראל. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הוא השאיר שש דקות פנויות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה זה משנה? עשר דקות לרשותך. לא צריך לבוא בדקה ה-90. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שעומדת בפנינו לא הייתה צריכה לבוא לעולם אילו תאגיד השידור הציבור הישראלי היה מקיים את חובתו על פי חוק ודואג, בשירותי התאגיד ובהפקות המקור שלו, לייצג את מגוון הדעות הרווחות בציבור בישראל. אבל מכיוון שזה לא קורה, עדיין לא קורה, ומכיוון שלצערי יש עיכובים גם מבית וגם מחוץ בשינויים המיוחלים שצריכים להיערך בשידורי תאגיד השידור הישראלי, באה הצעת החוק הזאת ומבקשת להוסיף תקציב ייעודי בשידורים בשפה הגאורגית. חבר הכנסת מושיאשוילי, כמו שאמרתי בוועדת שרים לחקיקה, מבחינתי כל השקעה שמשרד האוצר מוכן לה, מוכן לשים כסף להשקעה בתרבות ובמורשת של קהלים מגוונים בציבוריות הישראלית, בציבור בישראל, אני כמובן תומך בה. אני מברך על השינוי ועל התוספת הזאת. אני שמח שהגעת להסכמה עם משרד האוצר שייתן את התוספת הזאת. אני גם מקווה שבקרוב גם השינוי המיוחל שאנחנו צריכים לעשות, מבקשים לעשות, בתאגיד השידור הישראלי – שיפסיק לעסוק בחדשות ובאקטואליה בעברית ויעסוק בעיקר בהפקות מקור, ביצירה ישראלית, בחדשות בשפות זרות, בהשקעות ביצירה ישראלית של היסטוריה, תרבות ומורשת עם ישראל – אלה הדברים שיהיו בתאגיד השידור הזה. במקביל, כמובן, אפשר להתנהל גם עם הצעת החוק הזאת. יכול להיות שכשנהפוך את התאגיד למשהו שיותר עוסק בנושאי תרבות, מורשת וחדשות בשפות זרות, אז גם ההשקעות שנמצאות היום בנפרד בשפה האמהרית, הטיגרית, וגם הגאורגית, שאתה מוסיף, ייכנסו גם כן לאותה מסגרת. גם זה דבר שיכול לקרות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה עם המרוקאית? אנחנו הרוב בארץ, המרוקאים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם מרוקאית, גם תוניסאית. אדוני היושב-ראש, חוק תאגיד השידור הישראלי מצפה מהתאגיד לייצג את מגוון הדעות הרווחות בישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא רק דעות, תרבויות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לייצג תרבויות, נכון. תרבויות, דעות, הכול צריך לבוא לידי ביטוי כאן. קרוב למיליארד שקל שהמדינה משקיעה זה לא רק כדי שהעיתונאים ידברו בינם לבין עצמם עם רייטינג שואף לאפס. לכן, כל עוד זה לא קורה, אז בהחלט הצעה כזאת מבורכת. אני קורא לחבריי חברי הכנסת לתמוך בה בקריאה הטרומית ולקדם אותה בוועדה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – השקעה בהפקות מקומיות בשפה הגאורגית), התשפ"ג–2023. הצבעה שמית, לבקשת הממשלה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – אינו נוכח אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – בעד מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו משתתף בהצבעה יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – בעד משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – בעד איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו משתתף בהצבעה חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – בעד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – נמנע אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סיבוב שני, בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> משה אבוטבול הצביע בעד. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – בעד << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, נגד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמרת בעד. הוא אמר בעד. זהו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) דוד ביטן – אינו נוכח << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. דוד ביטן פה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו משתתף בהצבעה עופר כסיף – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – אינה משתתפת בהצבעה מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה משתתפת בהצבעה בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה משתתפת בהצבעה אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה משתתפת בהצבעה אלון שוסטר – אינו משתתף בהצבעה אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האם יש חברי כנסת שנוכחים באולם, רוצים להצביע ולא הצביעו? << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> בעד. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) יעקב אשר – בעד << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב. תמה ההצבעה. בזמן הספירה אני רוצה לאחל לחברת הכנסת קטי שטרית מזל טוב לרגל יום הולדתה. עד מאה ועשרים בבריאות, אושר ועושר. ותמשיכי לעשות חיל. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אמן. זה לועזי ועברי ביחד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דאבל. להלן תוצאות ההצבעה: 29 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – השקעה בהפקות מקומיות בשפה הגאורגית), התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ה–2024 << הצח >> [מס' פ/5031/25; דברי הכנסת, חוב' י"א, ישיבה 242.] (הצעת חבר הכנסת אלון שוסטר) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר. הצעת החוק נומקה, ונשמעה גם עמדת הממשלה בתאריך 8 בינואר 2025. לכן אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ה–2024. הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ה–2024, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 30 בעד, מתנגד אחד, אני קובע כי הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, התשפ"ג–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/2975/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בקעת הירדן מייצגת את הקונסנזוס הלאומי הרחב ביותר, מיגאל אלון עד רחבעם זאבי. מה שעוד חשוב, האזור הזה מאוכלס בכמות קטנה מאוד של ערבים עם שטח שאי-אפשר להפריז בחשיבות האסטרטגית שלו. הראשון ששם לב והעלה את הנושא הזה על סדר-היום היה כמובן יגאל אלון. תוכנית אלון הוגשה לממשלה ב-26 ביולי 1967, כ-20 יום אחרי שמלחמת ששת הימים הסתיימה. ומה שחשוב הוא להבין את ההתייחסות של יגאל אלון, שהוא היה כמובן חבר במפלגת העבודה, במפא"י. הכותרת – מה כותבים בכותרת של אותה תוכנית אלון, מה כותב יגאל אלון? "עתיד השטחים" – ככה הכותרת, אדוני היושב-ראש – "המשוחררים בארץ ישראל המערבית ודרכי הטיפול בבעיית הפליטים הערבים". << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קטי, קטי, זה מפריע. קצת שיעור היסטוריה. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עתיד השטחים המשוחררים. כלומר, מבחינתו של יגאל אלון אלה לא שטחים כבושים, לא שטחים מוחזקים, אלא שטחים משוחררים. איפה השטחים האלה? בארץ ישראל המערבית. השטחים המשוחררים בארץ ישראל המערבית ודרכי הטיפול בבעיית הפליטים הערבים. אין בכלל את המילה "פלסטינים". אין שימוש במונחים הפסולים של הגדה המזרחית, הגדה המערבית, אין דבר כזה. ארץ ישראל המערבית. ואין בכלל אזכור לנושא הפלסטיני, אלא לפליטים ערבים. ככה יגאל אלון ראה את הנושא. אדוני היושב-ראש, אני כבר העליתי את הצעת החוק הזאת כמעט לפני שנה, בחודש מרץ, מרץ 2024. ואז מישהו החליט שמי שתענה על הצעת החוק שלי זאת המדינאית החשובה של הממשלה הזאת אורית סטרוק. ואורית סטרוק, בנימוקים שלה כאן ובבקשה להצביע נגד החוק אמרה: התנאים המדיניים עוד לא הבשילו. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> עוד לא בשלה העת. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. אורית סטרוק אמרה שהתנאים המדיניים טרם הבשילו. ומה שהיא הוסיפה: אנחנו נדאג להעלות לבד, ואנחנו נבחר את העיתוי המתאים. אני לא חושב שיש עיתוי יותר מתאים מאשר העיתוי של היום. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יש קונסנזוס על בקעת הירדן. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש ממשל חדש – כי אז אמרו שיש ממשל קודם, והוא מתנגד והוא בעייתי ולא רוצים להסתכסך איתם. יש ממשל חדש. כמו שראינו, ממשל הנשיא החדש, לזכותו ייאמר ומגיע לו שאפו. דבר ראשון, הוא ביטל את כל הסנקציות על אותם המתיישבים שהטיל הממשל הקודם. אז אני תמה לשמוע, איזה עוד תנאים מדיניים לא הבשילו כדי שהממשלה תתנגד לאותה הצעת חוק? אבל, אדוני היושב-ראש, זה מתכתב מצוין עם כל מה שאנחנו רואים עם הממשלה הזאת. אני כבר דיברתי, וזה תענוג לחזור על זה פעם נוספת. אני מדבר על אותו דוח של ארגון רגבים, אותו ארגון רגבים, שאחד המייסדים שלו זה שר האוצר דהיום בצלאל סמוטריץ'. הוא גם היה המנכ"ל של ארגון רגבים. ארגון רגבים הוציא דוח. קודם כול צילמו את כל המבנים החדשים שנבנו בחודשים האחרונים תחת השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ'. אותם מבנים חדשים, ואתה רואה מבנים ענקיים, פשוט קובעים שהממשלה הזאת לא נקפה אצבע כדי לעצור את ההרחבה של אותה התנחלות פלסטינית בלתי חוקית, אותה התנחלות שכל תפקידה לחנוק את ירושלים, לחתוך את הרצף הטריטוריאלי בין ירושלים למעלה אדומים, בין ירושלים לים המלח. ולא שמעתי שום דבר משר האוצר, מוזר מאוד. אני מסתכל על מה שקורה היום בעזה, תחת הממשלה הזאת, ממשלה – ממשלת ימין על מלא: 600 משאיות של "סיוע הומניטרי" נכנסות מדי יום. מה זה סיוע הומניטרי? קודם הכניסו כסף מזומן, וסיוע הומניטרי זה שווה ערך לכסף. מאותו כסף חמאס מממן את כל פעולות הטרור שלו. אגב, על כל משאית שנכנסת הם גובים כסף, על כל משאית. מעבר לזה, הם מוכרים את כל הסיוע ההומניטרי. זה תקציב אדיר: מגייסים מחבלים חדשים, עורכים אימונים, התחילו כבר, אדוני היושב-ראש, לייצר נשק בתוך רצועת עזה. תראה גם איזה הסכם הם הביאו, שאותה חברה אמריקאית שתבדוק את המשאיות לא רשאית לבדוק אנשים. אם בן אדם הולך ברגל, מותר לו לעבור, למשל, מרפיח לבית חאנון. אם מוחמד סנוואר מחליט לעבור היום מרפיח לבית חאנון, הוא רשאי לעשות את זה בהתאם להסכם הזה. יתרה מזאת, היושב-ראש – גברתי השרה, היית בישיבת ממשלה, דבר מרתק: חמאס מכיר את ההסכם. לחמאס חשפו את פרטי ההסכם. ממי מסתירים? משרים בממשלת ישראל. אדוני היושב-ראש, אף שר לא ראה את ההסכם הזה. אני כבר לא מדבר על כך שאף אזרח לא ראה את ההסכם הזה. הוא כל כך טוב, כל כך מוצלח, שמסתירים אותו מאזרחי ישראל. לחמאס מותר לראות, לחמאס יש העתקים של אותו הסכם, אבל אזרחי ישראל לא רשאים לראות. אני יכול להגיד לך שדיברתי עם אחד מהאנשים שראה את כל ההסכם. הוא אמר: תעשה לי טובה, טוב שלא ראית. הוא אמר: אני ראיתי וחשכו עיניי, כל הפרטים הקטנים. אם אתה תראה, כנראה שתזדקק מייד לרופא. אז באמת כדאי מאוד – אני לא יודע אם חוק השקיפות, זכות הציבור לדעת, אם זה לא חל על ההסכם הזה, שהוא גלוי ופתוח בפני חמאס. אני יכול לתת לך עוד כמה דברים מרתקים. אני בזמנו דרשתי לפנות את כל חמולת נוואג'עה, שתופסת את השטח בין היישוב סוסיא בהר חברון לסוסיא העתיקה. עד היום ראש הממשלה מתנגד לפינוי של אותה חמולת נוואג'עה, שהשתלטה על שטח שהוא שטח של מדינת ישראל. אבל הדבר הכי מרתק – אני ספרתי כמה פעמים ראש הממשלה בנימין נתניהו התחייב בקולו מול המצלמות לריבונות בבקעת הירדן. אני לא הצלחתי לספור. עשרות פעמים. אבל מי שירצה לראות באיזה פתוס ראש הממשלה מודיע שנחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, שיראה את ההופעה שלו ב-10 בספטמבר 2019, שבוע לפני הבחירות. שבוע לפני הבחירות הוא מופיע בכנס ומודיע בפתוס שאנחנו הולכים להחיל ריבונות ישראלית על בקעת הירדן. את מי הוא, אגב, מאשים שמנסים לטרפד? כמובן – בני, באיזו מפלגה הייתם אז? איך זה נקרא ב-2019? כי אז ראש הממשלה האשים שאתה המכשול העיקרי לחוק החלת הריבונות על בקעת הירדן. 10 בספטמבר 2019 – אני חושב שהמחנה הממלכתי. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אני עוד הייתי בליכוד, פעמיים הם הפילו לי את הצעת החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא כחול לבן? כחול לבן, נראה לי. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> או כחול לבן. אז הוא מאשים את ראשי כחול לבן ובני גנץ שהם פועלים נגד החלת ריבונות, מתנגדים להחלת ריבונות ישראלית על בקעת הירדן. אז כרגע יש הזדמנות היסטורית. הבשילו התנאים המדיניים, התחלף הממשל בארצות הברית – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סדרנים, תסתובבו בבקשה. אושר שקלים, זה מפריע. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – האופוזיציה ברובה תומכת, ומה שנשאר רק זה שהקואליציה, ימין על מלא, תתמוך באותה הצעת חוק. ובאמת אני סקרן לשמוע את הנימוקים למה לא לתמוך כרגע. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השרה גמליאל להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך. כבוד השרה, בבקשה. << דובר >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אין ספק שבקעת הירדן מהווה נכס אסטרטגי בעל חשיבות עליונה למדינת ישראל – – << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז תצביעו בעד. תצביעו בעד. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> – – הן בהיבט הביטחוני והן בהיבט הגיאופוליטי, ומיקומה הגיאוגרפי לאורך גבולה המזרחי של ישראל מעניק לה תפקיד מרכזי כחיץ ביטחוני מפני איומים פוטנציאליים ממזרח, מספק עומק אסטרטגי קריטי להגנה על מרחביה הפנימיים של המדינה שלנו. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה מצביע נגד? היית חתום איתי על הצעת החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די. לא להפריע. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> איך קלנר מצביע נגד? קלנר. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> עמית הלוי, אתה מצביע נגד? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה מצביע נגד? לא יכול להיות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר. לא להפריע. חבר הכנסת סימון, שמענו. חברת הכנסת מיכל, אני אתחיל עם הקריאות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מילא אושר שקלים, אבל קלנר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא להפריע. עוד לא שמענו את עמדת הממשלה. חכה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> שליטתה של ישראל בבקעה מאפשרת פיקוח יעיל על תנועת גורמים עוינים, מניעת הברחת אמצעי לחימה והבטחת יציבות אזורית. בנוסף, טופוגרפיית הבקעה, שכוללת רכסי הרים תלולים שמשקיפים על שטחי יהודה ושומרון, מקנה לישראל יתרון צבאי משמעותי, שמאפשר ניטור ושליטה מרחוק על כל האזורים הרגישים. כמו שראש הממשלה אף אמר לפני כמה שנים: זוהי חגורת הביטחון לצרכים החיוניים שלנו במזרח, קיר מגן מזרחי. עכשיו, אני אומרת את כל זה, ובעצם זה די מצדיק את זה שצריך לעגן את הדברים האלה פעם אחת ולתמיד, כך שאנחנו יכולים להבין את עצם זה שמעלים פה הצעת חוק לעגן זאת בחקיקה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ראש הממשלה התחייב. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> זה מה שאני אומרת. יחד עם זאת, צריך להבין שאם לפני כמה שנים ראש הממשלה הצהיר כי בקעת הירדן מהווה קיר מגן מזרחי, אז הרי שקל וחומר היום. מול המציאות הביטחונית המאתגרת, חשיבותה האסטרטגית של הבקעה רק מתחזקת. לנוכח המלחמה המתנהלת בשבע חזיתות שונות, בקעת הירדן כקו הגנה חיוני הפכה להיות ברורה וקריטית מתמיד. כיום בקעת הירדן מהווה גבול של שלום – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> איתמר, המקום שלך שם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, אתם בפרלמנט, לא במועדון. זה לא מכובד. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> הוא מצביע בעד. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אופוזיציה יקרה, קיבלתם חיזוק. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא ידע איפה לשבת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רחמים לא ידע. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני אומרת שקיבלתם חיזוק עכשיו באופוזיציה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, זה לא מכובד. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> כיום בקעת הירדן מהווה גבול של שלום, ועל מנת לשמר אותו ככזה צריך להבטיח שליטה ביטחונית מלאה על האזור. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני אמרתי שקיבלתם עכשיו חיזוק באופוזיציה, את בן גביר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השרה, זה חיזוק זמני. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> לא, אולי הם יתאהבו בו, מאיפה אני יודעת מה יקרה שם? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא אמר שהוא בעד – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> עודד, עד עכשיו מה שאמרתי זה שאני מחזקת את הדברים לגבי הבקעה. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> עוד לא בשלה העת? מה הבעיה? << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אין ספק, ולו קטן, שהבקעה בעצם מהווה את קיר המגן המזרחי של המדינה, וצריך לשמור עליו ולדאוג שהשליטה שלנו שם תהיה שליטה ביטחונית מלאה על כל האזור. לאורך השנים, ובפרט במסגרת השיח שנוהל בעבר בראשות ראש הממשלה עם הממשל של טראמפ, נדונו היבטים שונים של החלת הריבונות הישראלית בבקעת הירדן. מדינת ישראל מצפה להמשיך בשיחות אלו גם בעתיד. עכשיו, כשטראמפ חזר להיות נשיא ארצות הברית – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור לטראמפ? אתם נשענים על ממשל זר? ממשלת ישראל לא יכולה להחליט לבד על ריבונות במדינתה שלה? היא צריכה נשיא מחוץ לארץ – – – << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> – – אנו נמשיך את השיחות האלו עם ממשל טראמפ, תוך מחויבות לאחריות ולתיאום מלא עם הממשל החדש בארצות הברית. החלת הריבונות באזור, כחלק מהדיונים המדיניים הרחבים יותר, תבוצע בהתאם לשיקולים אסטרטגיים, ביטחוניים ומדיניים, ותוך התאמה מלאה ליתר האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. מה שזה בעצם אומר, שמהבחינה הזאת, חבר הכנסת ליברמן, הקו שאתה הולך איתו הוא קו נכון. בסך הכול הממשלה חושבת אותו דבר לגבי הצורך הזה. יחד עם זאת, אם תרצה להעביר את זה להצעה לסדר-היום או לעשות דיון בזה, אז זה משהו שנוכל לחיות איתו. בנוסף, אני רוצה להמשיך ולומר כמה דברים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת. חבר הכנסת טייב, חבר הכנסת מיכאל ביטון, שרה בממשלת ישראל מציגה. זה מפריע. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני ביחד עם טייב, למה אני? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כי קוראים לך ביטון. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה צודק. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים כאן תמיד, כשאנחנו עדיין מתבוננים מול העיניים שלנו בתמונות החטופים. אנחנו כאן נמצאים במהלך שבו אנחנו חייבים לשחרר את כולם. אנחנו מברכים על עצם חזרתן של שלוש חטופות, שכל המדינה הזילה דמעה והתרגשה מאוד לראות את עצם חזרתן הביתה. אנחנו מקווים שבשבת נזכה שוב לראות עוד ארבע מהחטופות שלנו חוזרות הביתה למשפחות שלהן. בסופו של יום, אני רואה ומדברת גם עם המשפחות עצמן, גם עם מי שבאים לכאן מדי יום וזועקים את הזעקה, והם חיים במשך כל כך הרבה זמן, כבוד היושב-ראש, בצורה לא אנושית ממש, של חוסר ודאות לגבי החיים. ואלה דברים שאנחנו כאן – על מנת שבעזרת השם נצליח להחזיר את כולם הביתה, כחלק ממטרות המלחמה. מטרות המלחמה ברורות. אנחנו נוביל בסופו של דבר את הביטחון העצמי, האישי, של אזרחי המדינה שלנו. אנחנו נצטרך להוביל לכך שהחמאס לא ישלוט יותר ברצועה, לא שלטונית ולא צבאית, ביום שאחרי, וכמובן אנחנו נדאג שהאזור של דרום הארץ יהיה מספיק בטוח עבור כלל האזרחים שלנו. כמו שאמר ז'בוטינסקי, שתמיד דרש הגנה על יהודים בידי יהודים: הגנה יהודית ללא חסדי זרים; אין לך יהודי בארץ אשר יסכים, בפרט אחרי המאורעות האחרונים – כמה זה היה אז וגם היום רלוונטי – לוותר על זכותו המוסרית ועל חובתו המוסרית להתגונן; ההגנה העברית היא האמצעי הכי חשוב לשמירת השקט. כל הדברים הללו שכתב ז'בוטינסקי, כמה הם אקטואליים היום. אנחנו מדברים על שנת 1921, בתקופה של המאה ה-20. מילים עם כל כך הרבה מאוד משמעות וכל כך הרבה נכונות ליישומן. ועל כן, כשאנחנו באים לדבר פה על הריבונות של ישראל על בקעת הירדן, אין ספק, חבר הכנסת ליברמן, שבסופו של דבר זה גם מה שיקרה לעתיד לבוא. יחד עם זה, אנחנו לא נבוא ונעשה זאת בהליך חקיקה כרגע, אלא אנחנו נוביל את זה בשיח, ביחד עם הידידה שלנו ארצות הברית, ונעשה את הדברים בראייה אסטרטגית מקיפה של הצרכים שלנו, שאותם אנחנו צריכים לקדם. ועל כן, אני אומרת פה לכל הבית הזה: אני קוראת לכל חברות וחברי הכנסת: אם ירצה חבר הכנסת ליברמן להפוך את הנושא הזה להצעה לסדר-היום, אז אנחנו נתמוך בה. ואם לא, אז הקואליציה תיאלץ להתנגד, עד שלא ננהל את זה בצורה של קואליציה שמובילה את זה. ואני חושבת שכאן צריך לראות את התמונה המלאה. השיחות הללו כבר התקיימו בעבר. אותו ממשל חזר עכשיו להיות בארצות הברית. על כן, לא צריך, בערב כניסתו של טראמפ, לא לאפשר את השיח הזה במשותף, אלא לעשות את הדברים ביחד, להתקדם בצורה שבה אנחנו מובילים את הדברים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אז אני רוצה להודות לכם. ושוב, הבמה שלך, ליברמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ליברמן ירצה להשיב להתנגדות. שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מיכל, זה מפריע. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תשאל את אורית סטרוק מה היא מצביעה. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אתמול שמעתי את שר הביטחון שלנו, אדוני שר הביטחון, והוא הסביר שהסכנה הגדולה שכרגע רובצת על מדינת ישראל – ניסיונות של האיראנים לחדור לירדן ויצירת החזית המזרחית החדשה: איראן, עיראק, ירדן. עד כמה חשובה ההתייצבות שלנו בגבול הזה מול ירדן. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> בצה"ל מקימים אוגדה מזרחית. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מקימים אוגדה מזרחית. אז דווקא עכשיו, אדוני שר הביטחון, באותם תנאים מדיניים, שכנראה הבשילו, זה העיתוי הכי נכון לקבל את הצעת החוק הזאת. אנחנו, כמובן, גברתי השרה, נדרוש הצבעה. אבל מכיוון שאנחנו פה גם בצד השמאלי, אני רוצה לפנות דווקא לחבר כנסת קריב. אני רוצה לצטט לך שני יהודים חשובים, יגאל אלון ויצחק רבין, ומה שהם אמרו על נושא בקעת הירדן. אני מצטט את יגאל אלון מילה במילה: "האחיזה בגבול אינה רק עניין של צבאות בלבד. יחידות צבאיות מתחלפות, ואילו יישובים – אין להזיז. כל שבוע החולף ללא היאחזות בשטחים הנראים לנו כאסטרטגיים הוא שבוע מבוזבז. כל שנחיש את הקצב וההיקף של ההיאחזות הביטחונית, כן גדלים הסיכויים להרחקת מלחמה נוספת ולהשלמה עם קיומנו – – – נדרשים לנו רבים כאלו, המוכנים לא רק למות למען הגבולות, אלא לחיות לידם ולמענם. כל שיהיו כאלה, פחות יהודים ימותו למען הגבולות הללו. להתיישבות החלוצית הלוחמת נותר תפקיד מכריע לקיום נוכחות ישראלית שורשית בכל אתר בו אנו רוצים". ואני רוצה עוד ציטוט מיגאל אלון: "אנחנו, כשנקבע את הגבולות, ניקח בחשבון בראש ובראשונה מהם צורכי הארץ בעתיד – – – כמובן, אין להתעלם מהזירה הבין-לאומית, ואולי אפילו מסנקציות אלו ואחרות. אבל לנהוג היום כאילו כבר הופעלו סנקציות, את זה אינני מקבל. לעולם אינך יודע מה תהיה השתלשלות העניינים בזירה הבין-לאומית". וציטוט אחרון, אדוני היושב-ראש, של יצחק רבין ז"ל, מדיון שנערך כאן בכנסת בשנת 1995: "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". אז אני קורא לכל הצדדים לתמוך ולהצביע בעד החוק, גם לנוכח התנאים המדיניים שהבשילו וגם לנוכח אותן סכנות ביטחוניות מכיוון מזרח כפי שתיאר אותן רק אתמול שר הביטחון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, נא לשבת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, התשפ"ג–2023. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 56 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, התשפ"ג–2023, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 32 בעד, 56 נגד. אני קובע כי הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, התשפ"ג–2023, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. נעבור לנושא הבא על סדר-היום. הצעת חוק – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> חבורת צבועים שהפילה הצעה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מיכל, את בקריאה ראשונה. << הצח >> הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית בגין אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ה–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/5000/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורית פרקש הכהן) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית בגין אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת אורית פרקש. אני מזמין את חברת הכנסת אורית פרקש להציג את החוק. עשר דקות לרשותך. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> רק תתחיל רק כשאני מתחילה, כי יש לי עשר דקות מלאות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מפנה את הנאום הזה שלי גם אל ראש הממשלה ושרי הממשלה הזאת. אני עומדת פה ומתביישת בשם 10 מיליון ישראלים. זאת הפעם השנייה שאני מעלה להצבעה הצעת חוק שמחייבת את הממשלה הזאת להקים ועדת חקירה ממשלתית לחקר מחדל 7 באוקטובר – הצעה, תסכימו איתי, שהיא הצעת חוק מיותרת לחלוטין, שאני מעלה שוב ושוב להצבעה בכנסת רק כי ראש הממשלה והממשלה הזו מסרבים לקבל החלטת ממשלה פשוטה, שהייתה צריכה להתקבל מזמן: להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את המחדל. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> קודם אמרת "ממשלתית". << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ממלכתית. זה פשוט מדהים. עד לרגע זה, ביום ה-474 למלחמה, מעל לשנה ושלושה חודשים, לא ראתה לנכון הממשלה הזאת להקים ועדת חקירה בלתי תלויה שתחקור את האסון הכי גדול שנפל על עם ישראל במדינתו: מעל 1,800 נרצחים, מעל 800 חיילים חללים, יותר מ-900 אזרחים שנרצחו, מעל 5,500 חיילי צה"ל פצועים – וזה עוד לא כולל את המעגלים הרחבים של המשפחות, החברים, הצוות, כולם. כולנו מצולקים ופגועי נפש. אין כמעט נושא שבו הממשלה הזאת מתנהגת לפי איזושהי נורמה נורמלית – לא בתקציב, לא בחוק ההשתמטות, לא בזה שאתם מחדשים את החקיקה המשפטית, לא בלקיחת אחריות על האסון, לא בזה שאתם מסרבים לצאת לבחירות. אבל בזה? בלהקים ועדת חקירה ממלכתית? באמת צריך להסביר לכם את זה? מעל לשנה הציבור כולו דורש ועדת חקירה ממלכתית. אתם כל הזמן מדברים על הרוב, לא? הסקרים מראים שמעל 70% מהציבור דורש את הוועדה הזאת. משפחות התצפיתניות רוצות לדעת מה קרה; משפחות החיילים שנטבחו רוצות להבין מה קרה; משפחות הצעירים שהתעללו בהם ורצחו אותם בנובה רוצות לדעת מה קרה; ניצולי טבח הנובה רוצים תשובות; משפחות הצעירים הגיבורים שנרצחו בתשע המיגוניות מרימונים דורשות להבין; החטופים ששבו דורשים תשובות, חבריהם דורשים תשובות, אנשי העוטף דורשים תשובות; אנשי שדרות רוצים להבין מה קרה באותו היום, המפונים בדרום ובצפון – כל עם ישראל דורש תשובות. אז איך ייתכן שאירוע כזה שהפך את חיינו לא ייבדק ושהלקחים לא יופקו? וכן, צריך שכל מי שנושא באחריות – יישא בה, כל מי שנושא באחריות. אתם מאמינים ברוב? זה מה שהרוב של המדינה דורש. זה כל מה שאדם עם בסיס מוסרי דורש. כל התירוצים שלכם נגמרו – יש הפסקת אש, יש עסקת חטופים. הרמטכ"ל לקח אחריות, אלוף פיקוד הדרום לקח אחריות, בכירים נוספים בדרך לקחו אחריות. אז איך ייתכן שאתם, שכל היום מרוממים את המשילות בפיכם, מסתתרים בפני האחריות של מי שהנהיג את המדינה והיה ראש ממשלה גם באותה שבת ארורה – ולא רק? אז אני עוזרת לכם היום, ואני מבקשת מכם שנעזור יחד לעם ישראל. אני קוראת לכל אחד ואחד מכם – גם לך, היושב-ראש, וחבר הכנסת ואטורי, השר דיכטר, השר לוין, השר קרעי; השר לוין, יריב, תסתכל עליי כשאני מדברת: אני מבקשת שתצביעו בעד הצעת החוק הזו, ואל תפטפטו כי לא נעים לכם, כי אתם מתביישים. ביום ראשון נעתקה נשימתנו מהתרגשות – שלוש חטופות חזרו הביתה בפעימה הראשונה של העסקה. כל כך שמחנו לראות את אמילי, את רומי ואת דורון. וזה נכון כי מחיר העסקה גם כבד – אלפי מחבלים רוצחים עם דם על הידיים, נסיגה מעזה – אבל גם על זה מישהו צריך לתת את הדין, על המחיר הכבד שכולנו משלמים בגין המחדל הזה. אסור שנשלם אותו שוב. בואו נדמיין את הבנות האלה יוצאות מהשבי אחרי מעל שנה, ושואלות: מה קרה בעולם בשנה שחלפה? ואנחנו מתחילים לספר להן. נספר להן על זה שהמשפחות שלהן ורבות אחרות הפכו לאורחות קבע בכנסת, באולפני הטלוויזיה ובפעילויות ברחבי העולם; נספר להן על כל כך הרבה לוחמים גיבורים שמסרו את נפשם, בין היתר כדי להחזיר אותן, על מתקפות מאיראן ותימן שהיו כשהן לא היו, על עם נפלא שלא חשב פעמיים והתגייס, בעוד הממשלה שלהן עובדת בזה שמגזר שלם משתמט; נספר להן שאחרי אסון קולוסלי כזה הממשלה הזאת חזרה לריב על הוועדה לבחירת שופטים, ואז גם מישהו יספר להן בבושה שעד לרגע זה לא הוקמה ועדה בלתי תלויה ממלכתית שתיתן להם תשובות. ואני שואלת: איך הן ירגישו? איך הן הרגישו כשסיפרו להן, לדורון ואמילי, בין היתר, שחצי משכונת הדור הצעיר שלהן בכפר עזה נמחקה? שמתוך 37 דיירים שהיו באותה שבת 11 נרצחו? איך תגיב רומי כשיספרו לה על זה שאין בדיקה, כשבמסיבת הנובה שממנה נחטפה התבצע הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה, וחברתה הטובה גאיה נרצחה שם, וגיבור כמו בן שמעוני ז"ל, שהציל אותה ורבים אחרים, נרצח שם, ועוד 364 חבר'ה מדהימים שרק הלכו למסיבה? האם סיפרו להן שזהו פיגוע הטרור הגדול במדינה? ואיך הן ישמעו את זה? תדמיינו את ההזיה הזו, תדמיינו. שר התקשורת, נראה לך הגיוני שהשבות חוזרות מהשבי אחרי למעלה משנה ומגלות שלא חוקרים את המחדל הזה? זה לא מגיע להן, אחרי כל מה שהן עברו? זה לא מגיע לכולנו? איזו בושה. חשבתי הרבה כמה חוסר אחריות וחוסר מוסר צריך בשביל לסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירוע כזה. איזה ריקבון מוסרי צריך כדי להמציא סיפור כל כך עלוב, שהשופטים אשמים – אז איך הם יבדקו באירוע שדורש כזה בירור עובדתי של בית משפט ממש; על זה שהממשלה הזו עושה דה-לגיטימציה למערכת המשפט, לצה"ל ולמערכת הביטחון במחיר של סיכון ביטחון המדינה, והכול בשביל כיסא. אולי למי שלא היה פה מעל שנה, כמו החטופות, זה ייראה הזוי. אבל לנו זה שקוף, כי אתם חייבים להפיל את האחריות על כולם חוץ מכם. אחרת, איך תמשיכו להיאחז בכיסא? איך תעבירו את חוק ההשתמטות? איך תוכלו להמשיך להאשים את כולם – את הצבא ואת השב"כ ואת המוסד, אם פתאום תהיה ועדה שתגיד שגם אתם אשמים, שגם ראש הממשלה גרם לזה – בממשלה הזו שבה אויבינו ראו בנו חלשים – שראש הממשלה שלנו הוביל מדיניות של תשלום לחמאס? קו ישיר מחבר בין חוסר המוסר הזה בוועדת החקירה לכלל ההתנהגות שלכם. הרי זה אותו דבר כמו השרים שבצד אחד מצביעים נגד העסקה, ואז מצייצים כמה הם מתרגשים בגין השבת החטופים – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תתביישי. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – כששר אחר, סמוטריץ', בוכה בדמעות תנין על גיבורי הציונות הדתית שנופלים, ובאותה נשימה מקדם חוק השתמטות. זה בדיוק אותו חוסר מוסר שגורם לכם להתחמק מוועדת חקירה ממלכתית. אני רוצה לסיים ולצטט את מעיין אדם, אחות של מפל אדם, שנרצחה בנובה עם בן הזוג שלה. היא אומרת לכם כאן ועכשיו – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בושה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – אנחנו לא ננוח, לא נרפה עד שיהיה צדק לאהובים שלנו. פוליטיקאים ציניים חסרי לב, לא נוותר לכם, ואנו מבטיחים שתוקם ועדת חקירה ממלכתית כדי שנדע את האמת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תצחקי, קטי. תלגלגי, טלי – זה הפרצוף שלכם. כל המדינה מסתכלת עליכם. תלגלגו על זה. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> בושה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> תתביישי לך. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מאמינה בהצעת החוק הזאת בכל ליבי. תתביישו ותשתקו. מאז אתמול – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> – – – עושה פוליטיקה על החטופים, עושה פוליטיקה על משפחות שכולות. תתביישי. בושה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> גועל נפש. בושה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מפריעים לי. אל תגידו לי מה לעשות. תשתקו ותתביישו. תשתקו ותתביישו, ממשלה של מופרעים, חבורה של מופרעים. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> תשתקי את. תשתקי את. אישה רעה שכמוך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת חנוך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> בושה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת חנוך, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תתביישי, תתביישי לך. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הבושה היא שלכם. תתביישו. תשתקו ותרכינו ראש. תשתקו ותרכינו ראש. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת חנוך, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ממשלת האסון הגדול ביותר שנפל עלינו. כולם אשמים חוץ מכם. בושה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מבקשת את הזמן שלי, דקה, דקה. הפריעו לי – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא דקה, חצי דקה. חצי דקה, לא הפריעו לך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מסיימת. אני מסיימת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא נעים לכם ששמים לכם מראה מול הפרצוף לכיעור ולחוסר המוסר שלכם. זה לא יעזור לכם – – – << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> – – – לא שמענו – – – על החקירה של הרמטכ"ל. לא שמענו אותם על החקירה של מבקר המדינה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת עמית הלוי, לא, לא, זה לא דיון פה עכשיו. זה לא פאנל. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> – – על זה שתקת. שתקת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת עמית הלוי, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת עמית הלוי, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מאמינה בהצעת החוק הזאת בכל ליבי, היא באמת מציבה מראה מול ממשלה בושה וחרפה. אבל, אדוני היושב-ראש – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – מאז אתמול פונים אליי הורים שכולים: רפי בן שטרית, שאיבד את בנו – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נאור, נאור. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – ממועצת 7 באוקטובר. החבר'ה האלה נמצאים פה ביציע, הורים שכולים, נציגים של מועצת אוקטובר, ההורים של רוני אשל, ההורים של עידו אדרי – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע. אני מסיימת את הסיכום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תסיימי, נו. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הם ביקשו ממני – משפחות החללים, שמייצגות מעל 1,000 משפחות ביקשו ממני לעכב את ההצבעה היום למועד אחר. הם רוצים להסתכל לכם בעיניים, קואליציה, ממשלה. השר לוין, הם רוצים לדבר איתך, הם רוצים למצות איתכם שיח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הם מאמינים שאולי אתם תיעתרו לבקשה להעביר את הצעת החוק הזו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. אני מזמין את השרה גמליאל להציג – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, רגע. לא, סליחה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זהו, זהו. יש גבול. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אבל אני – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. נתתי לך כבר שתי דקות, שתי דקות. בבקשה לרדת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אני מסכמת – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סיכמת. הבנו את זה, גמרנו. השרה גמליאל. את רוצה, תשיבי אחרי זה. אורית, יש לך אחרי זה להשיב לשר. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. אבל אתה לא נותן – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה לרדת. בבקשה לרדת. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> השרה גמליאל, לכן אני מבקשת שתשובת השר – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אורית, אורית, זהו. זהו. גמרנו. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל זה לא – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה, תורידו אותה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל הוא לא נותן לי להציע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז תציעי אחרי זה, כשהשרה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אנחנו רוצים תשובת שר במועד אחר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. אין דבר כזה. הם רוצים. הממשלה רוצה להציג. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> בושה. בושה. תתביישו לכם. תתביישו לכם. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתם לא נותנים למשפחות שכולות – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה לרדת. אני לא מבין, סדרנים, מה זה? יאללה, השרה גמליאל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> תסתכלו להם בעיניים. תסתכלו להם בעיניים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא יעזור לכם – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב. חברת הכנסת מיכל, את בקריאה ראשונה, את זוכרת. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת דבי, די, זהו. בבקשה, די, מספיק. זהו. כולם להירגע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הזכירה אותי. "תלגלגי, תלגלגי" – לא דיברתי איתה מילה. << דובר >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרים וחברי כנסת – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא רציתם ועדת חקירה בעניין הצוללות, ויש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה. חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ותהיה ועדת חקירה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני לא מבינה למה אתם צועקים. שאלתם שאלה, הגשתם הצעה. צריך להשיב, אז משיבים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הממשלה רוצה להשיב. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אז כפי שהיה מאז קום המדינה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> כפי שהיה מאז קום המדינה, הדיון בשאלה – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> היית צריכה לסרב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> תכבדו את עצמכם ותקשיבו לפחות לתשובה, גם אם היא לא נשמעת בעבורכם. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> תכבדי אותם. תכבדי אותם. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> כפי שהיה מאז קום המדינה, הדיון בשאלה איזו ועדה של חקירה תקום – היא נקבעת בסוף המלחמה, ולא תוך כדי לחימה. זה היה מאז ומעולם, וזה מה שיקרה גם עכשיו. בהקשר הזה – לטעמי יש כאן את הצורך המובהק, לאור העובדה שלצערנו מדובר באחד מהמקרים הקשים ביותר שעברו על העם היהודי מאז השואה – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לצערכם – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די. גלעד, גלעד, גלעד, אתה בשנייה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> הקשה ביותר, הקשה ביותר. האסון הקשה ביותר. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> – – על כן, חובתנו כולנו להבין את גודל השעה ולהפסיק כל פעם לבוא ולנסות ולייצר מורכבויות גם בדברים שצריכים להיות בקונסנזוס מובנה בבית הזה על ידי כלל החברים. אז כפי שאמרתי, בתום המלחמה תקום ועדת חקירה. ועדת החקירה צריכה להיות מוסכמת על רוב העם הזה, על רוב העם. << קריאה >> קריאות << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה ראשונה. חברת הכנסת מירב, חברת הכנסת אפרת. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני אומרת את זה בצורה ברורה: לא יהיה לה לא רוב קואליציוני ולא אופוזיציה – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, אתה יודע מה עשו לי עם הרוגלות? עם רוגלות – ועדת חקירה ממלכתית על רוגלות. 1,200 נרצחים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא עשו ממלכתית. לא עשו ממלכתית. זה לא נכון, מירב. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> – – ועל כן לא יהיה לוועדה הזו לא רוב קואליציוני – לא יהיה לה רוב קואליציוני ולא רוב אופוזיציוני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה שלישית. בבקשה לצאת. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> זאת תהיה ועדת חקירה שיהיו לה סמכויות מרביות לבדוק את הדברים בצורה שייקחו בה חלק ממשפחות חטופים, משפחות של הקורבנות – ועליהן בוודאות כל אחד בבית הזה יכול לסמוך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – (חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי, את בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> כל אחד בבית הזה יכול לסמוך שמנציגים של משפחות חטופים ומנציגים של משפחות שכולות תצא האמת לאמיתה – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי, את בקריאה שנייה. אל תעשי לי ככה עם היד. קצת דרך ארץ. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> – – על מנת לדעת בדיוק מה קרה שם ב-7 באוקטובר במהלך המלחמה וטרם המלחמה. לא יהיה בה שום שיקול זר, לא של מניעים אחרים – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב, די. תקשיבי. תלמדו גם להקשיב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> – – הבדיקות ייבדקו בצורה מצוינת. סליחה, אפשר להיתמם פה עד מחר. היום – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי, קריאה שלישית. בבקשה לצאת. בבקשה לצאת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – (חברת הכנסת נעמה לזימי יוצאת מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת אפרת, את בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני רוצה לראות נציגים של משפחות החטופים בוועדה. אני רוצה לראות נציגים של משפחות החטופים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני מדברת עם משפחות החטופים, אתם לא עושים עליי הצגות. אני מדברת איתם באופן אישי – אני. אני מדברת עם המשפחות השכולות – אני. ואני יודעת שהן רוצות שהוועדה שתקום תהיה ללא משוא פנים, שבוועדה שתקום הן ייקחו חלק, שבוועדה שתקום הן יראו את האמת לאמיתה ויציגו אותה לעם ישראל, כי זאת המציאות, ולא לבוא ולשחק פוליטיקה בגרוש. אתם צריכים להתבייש לעצמכם. באמת, כבר עברתם את כל גבולות הטעם הטוב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> ביזיון. ביזיון. ביזיון. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> לא כל דבר זה פוליטיקה. יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה. ובהקשר הזה – תפסיקו עם זה כבר, כמה אתם יכולים לייצר את המצג המכוער של הכנסת הזו? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא, לא, חבר הכנסת מאיר כהן. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני אומרת לכם באופן חד-משמעי – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> פחדנים, פחדנים, פחדנים – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה. חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> פחדנים, פחדנים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא, אתה לא יכול לעשות את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא, אתה לא יכול. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. אתה לא מפסיק. חברת הכנסת מירב, את בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני אומרת לכם באופן חד-משמעי: תקום ועדה שתייצג את עם ישראל, כי את המסקנות שלה יצטרכו לכבד כולם, ועל מנת שיכבדו אותן כולם, הרוב צריך להיות – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> להגיד לכם את האמת? אני מהבית הזה כבר לא מצפה ליותר מדי. הבית הזה כבר בשיא כיעורו. הוא כבר מזמן לא מייצג את הריבון. אתם כבר מזמן לא מייצגים את הריבון. תראו את הסגנון הנלוז הזה של כל הבית המכוער הזה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, אתה בקריאה ראשונה. חברת הכנסת מיכל, את בקריאה שלישית. חברת הכנסת מיכל, את בקריאה שלישית, בבקשה לצאת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ולדימיר. יוראי, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אתם חייבים להתחיל להבין שצריכים לייצג את העם, והעם בכללותו צריך לבוא ולקבל את ביטויו, לא צד אחד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> הדרישה שלכם שנשיא בית המשפט העליון, שאפילו לא נבחר עדיין ושלא מצליח להגיע להסכמות מינימליות עם שר המשפטים על מנת לייצר פה את המתווה המתבקש לבחירת שופטים – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> – – עם כל התלונות שהיו עליו – אתם רוצים עכשיו באמת להיות תמימים? מספיק לחשוב שהציבור הרחב שנפגע יקבל את המסקנות של אותה ועדה – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הוא צריך ללכת הביתה. החריבו את המדינה. מסקנות? הציבור הרחב לא רוצה לראות אתכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה שלישית. בבקשה לצאת. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> – – אז קצת תכבדו את עצמכם. אתם יודעים מה? תכבדו את הנפגעים והנפגעות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תכבדי את. תכבדי את – – – תסתכלי עליהם. תכבדי אותם. מה זה? למה את עולה? למה? << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> תכבדו את עם ישראל. על כן, צריך שאנחנו נדאג לאותן משפחות על מנת שהן יקבלו – וכולן – כל המשפחות, כל המשפחות בכללותן. לצערנו עדיין יש חטופים וחטופות, יש לנו פגועים שעדיין פצועים כתוצאה ממה שקרה ב-7 באוקטובר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – תפסיקו לברוח מאחריות – – – ועדת חקירה ממלכתית – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> ועל כן אני אומרת לכם בצורה חד-משמעית: תקום ועדת חקירה ממלכתית שתיבחר על ידי הבית הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גנץ רוצה להשיב בשם המציע להצעת החוק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> פחדנים. פחדנים. פחדנים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברים. יוראי, אתה בקריאה שלישית. בבקשה לצאת. בבקשה לצאת. (חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תקום ועדת חקירה ממלכתית – ואת תצפי בה מהבית, כי בכנסת הבאה את כבר לא תהיי. את לא תהיי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מירב, מירב, די. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די. על רוגלות ביקשו, על רוגלות, על רוגלות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די. תני לו לדבר. תני לו לדבר. חברת הכנסת גלית, בבקשה. << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת ובעיקר אתן, משפחות שכולות שממשיכות לנהל את המאבק ומשמיעות את הקול, אנחנו נמצאים בפני סיטואציה מאוד מאוד חריגה בחייה של אומה. אני מציע לכם ולנו, אני מציע לכולנו לחשוב על מושג חדש, מושג טבעי, שקוראים לו או אפשר לקרוא לו "חומרה מכוננת". זאת חומרה של אירוע שבכל נקודת זמן כל אדם ממוצע מהיישוב יבין – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נאור, נאור. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה הדבר הזה? << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – שכל אדם מהיישוב בגישה טבעית, פשוטה, לא מסובכת, יכול להבין שצריך לחקור אותה לעומק. שלוש שאלות בכל חקירה אמיתית: מה קרה, למה זה קרה ואיך זה יכול היה להיות. מה קרה – התשובה פשוטה, כואבת להחריד, בדמותם של קורבנות רבים, קודם כול אזרחים וגם חיילים – עליה הצבא כבר לקח אחריות. שמענו אתמול מהרמטכ"ל בצורה אמיצה שהוא לוקח אחריות ומתפטר מתפקידו. לשתי השאלות האחרות של למה זה קרה ואיך זה יכול היה לקרות מתבקש שיח הרבה יותר עמוק מהצעקות שאנחנו, חברי הכנסת, מנהלים כאן. החטופות ששבו זה עכשיו יכלו פעם ראשונה, אחרי יותר מ-15 חודשים, לבוא ולהגיד: איך זה קרה? איך זה יכול היה לקרות? שמישהו יענה לנו, היינו שם כל כך הרבה זמן. מאחר שהצדק לא מונח אצלי או אצל מישהו אחר, ומאחר שהשאלות האלה צריכות להיות מושבות על ידי ראש הממשלה, שרי הביטחון למיניהם, ואני בתוכם – חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית. חבריי, טוב היה אם הייתם מקבלים את הבקשה של המשפחות לדחות את ההצבעה, אבל בהיעדר זה אני מצפה שיהיה לכם את האומץ להצביע בעד – חלקכם הגדול אמר שזה מה שצריך לקרות. אני מצטער על הצורך במאבק שלכן, משפחות שכולות יקרות, אבל אנחנו נמשיך להשמיע את הקול הזה גם בהצבעה וגם בכלל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מבקש מכל חברי הכנסת שיצאו מהאולם שייכנסו להצבעה. לבקשת הממשלה ההצבעה היא הצבעה שמית. נעבור להצבעה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – אינו נוכח גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – תתביישו – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת נעמה, אל תפריעי למזכיר לנהל את ההצבעה. את מפריעה למזכיר, זה לא מכובד. קצת דרך ארץ. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – לכם אין דרך ארץ, תתבייש. תתביישו לכם – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תעצור את ההצבעה, לא ממשיכים בהצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להמשיך. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – נגד גילה גמליאל – נגד << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא רק לא בבושה – בגאווה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא נחקור את מה שקרה? לא נחקור? איך נמנע ממה שקרה לקרות פעם נוספת? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בית המשפט העליון – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> להשמיע לך מה אמרת לפני שנתיים? להשמיע לך מה אמרת לפני שנתיים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, די. די, זה מפריע. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה לא בושה? חבורה של פחדנים – – – למשפחות השכולות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא, אתה לא תפריע להצבעה. לא תפריע. אתה מפריע להליך הדמוקרטי במדינת ישראל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הרס הדמוקרטיה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד << קריאה >> קריאות: << קריאה >> בושה – – – תתביישי – – – << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – שכחת מה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> התלונה נגדך בדרך. כשאני יושב-ראש, את לא תדברי ככה ליושב-ראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יא פחדן – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> התלונה נגדך בוועדת האתיקה בדרך. אני לא אוותר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אל תאיים עליהן. אל תאיים עליהן. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין לך כבוד למדינה, לכנסת, לכלום. לכי תשרפי דברים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתה מדבר על כבוד למדינה – – – אתה מדבר? אתה מדבר על כבוד למדינה? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתם בורחים מהאחריות שלכם. אתם בורחים מהחקירה של המחדל הכי גדול בתולדות המדינה. איך אתם לא מתביישים? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – בעד << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש–תע"ל): << קריאה >> בעד המשפחות. אם לא הייתה מחיצה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צא החוצה, תומך טרור. צא, צא. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד ירון לוי – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – נגד איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – נגד עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – נגד שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סיבוב שני, בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) ינון אזולאי – אינו נוכח עמיחי אליהו – נגד זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת בועז טופורובסקי – אינו נוכח יוסף טייב – נגד אלמוג כהן – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האם יש חברי כנסת שנוכחים באולם ורוצים להצביע ולא הצביעו? תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 45 בעד, 53 נגד. אני קובע כי הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית בגין אירועי 7 באוקטובר – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> זה נגד החוק – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני קובע כי הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית בגין אירועי 7 באוקטובר – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על הרוגלות, על הרוגלות פתחתם – – – רציתם ועדת חקירה ממלכתית בגלל הבן של נתניהו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << נושא >> הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב, הודעה אישית. חמש דקות, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ועדת חקירה ממלכתית. איך אתם לא מתביישים? 1,200 נרצחים. איפה ועדת חקירה ממלכתית? על רוגלות של הבן של נתניהו לקחתם החלטה כזו, להקים ועדת חקירה ממלכתית. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> רגע, למה התחלת לי את הזמן? התחלת לי את הזמן. תתחיל לי את הזמן, בבקשה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עליי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת פרקש, מסתבר שאת עוד פוליטיקאית בשקל. אבל ניחא זה – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – חשבתי שאת עורכת דין, פרקש. בואי, אני אגיד לך למה הצבעתי נגד החוק שלך. אני מחזיקה את הצעת החוק שלך, שאפילו סעיף הגדרות אין בה. מה בעצם את עושה? את לוקחת את חוק ועדות חקירה – חוק ועדות חקירה קובע שמי שמוסמך להקים ועדת חקירה – אין דבר כזה "ממלכתית", זה לא מכוח החוק, אלא זה ז'רגון שנוצר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה הבעיה עם החוק הזה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> מי שיכול לעשות את זה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> מי שמוסמך לעשות את זה הוא הממשלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> – – חבר הכנסת מירב בן ארי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> על פי ההצעה הגאונית של פרקש, היא מקימה ועדת חקירה. מה ההבחנה בין הוועדה שלה לבין ועדת חקירה שמקימה הממשלה? בעוד שהקמת ועדת חקירה מכוח חוק ועדות חקירה היא בת שלושה חברים כשמי שעומד בראשה הוא שופט שממנה נשיא בית המשפט העליון, ושני חבריה הם גם מי שממנה הנשיא – פרקש אומרת שצריך שימנו אותה נשיא בית המשפט העליון, ועדה של חמישה חברים – גם אותה ממנה הנשיא – ומה שמדהים הוא שהיא גם אומרת שהוועדה תתחיל את פעולתה תוך שבעה ימים ממועד קבלת חוק זה. אבל בחוק כתוב שהוועדה עצמה תתמנה תוך 30 יום. זאת אומרת שהיא מביאה איזה חוק שהמילים בו לא מחזיקות מים. עכשיו אני אגיד לך למה אני מצביעה נגד ועדת החקירה הממלכתית שאת הגית. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> היא רוצה שיחקרו את הבוס שלך, זה למה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו תראו, אני אגיד לכם את הדבר הבא – מיכל, הצרחות שלך באמת לא מרשימות אותי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מיכל. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מדברת על זה כדי שתבינו. תראו, לפני עשרה ימים פורסמה העובדה המחרידה הבאה, שאף אחד מיש עתיד לא שמע עליה ובטח לא התייחס אליה. בכתב האישום שהוגש נגד הנגד ופלדשטיין – נרשמו בכתב האישום הדברים הבאים: הנגד ביקש להעביר מידע נוסף על מעורבות – כתוב שם, קו שחור – במאורעות אוקטובר. באותו לילה פרסמתי ושאלתי על מי מגינה הפרקליטות, מי ידע דברים על מאורעות אוקטובר, שמישהו חוסה את זה? מה קרה? הפרקליטות הוציאה הודעת דוברות, שבדיעבד, לאור הפרסום לפני עשרה ימים – הודעה שקרית – ואמרה שמדובר בארגון זר, ארגון טרור זר. חשבתי, אולי זו הרשות הפלסטינית? למה הפרקליטות מגינה על הרשות הפלסטינית כמעורבת בתופת אוקטובר? << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מיכל. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> תוציא אותה, זה מדהים. לפני עשרה ימים – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היא יכולה, היא ביקשה הודעה אישית. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לפני עשרה ימים פורסם, לא פחות ולא יותר, שמדובר בקצין המודיעין המצרי הראשי, שעליו סמך ראש השב"כ רונן בר – והוביל אותנו לעברי פי פחת. ראש השב"כ רונן בר התעלם מכל הסימנים המעידים, מכל הדברים שאמרו התצפיתניות – – << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת יסמין, זה מפריע. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – וכל זה, כשהוא נסמך על קצין המודיעין המצרי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זה למה ועדת חקירה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת בליאק, זה מפריע. חבר הכנסת בליאק. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שמדהים זה שהעם שלנו, העם – אדוני, תוציא אותו. העם שלנו לא בשל בכלל להגיע לחקר האמת. כי אם אנחנו מזכירים את המילים "רונן בר ראש השב"כ" – כולם מאתרגים אותו. וחליוה, שהתעלם מהתצפיתניות – כולכם שומרים עליו. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מיכל, קריאה ראשונה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת דבי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> הרמטכ"ל, הרמטכ"ל, ריבון העולמים, שאמר ב-13 בספטמבר 2023 שאי-אפשר לשלול איחוד זירות שיגבה קורבנות, איפה היית? איפה היית? ופה אני אומרת לכם, רבותיי מהאופוזיציה, אני רוצה לדעת את חקר האמת יותר מכם. אני עומדת כאן במליאת הכנסת, אחרי שאני אוספת עדויות במשך חודשים ארוכים, והשב"כ יושב על הראש שלי, ויאחב"ל יושב על המקורות שלי, ואני אומרת לכם שאתם לא יודעים אפילו לא קצה-קצהו של מה שצריך לדעת. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מתי את מתייצבת לחקירה? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> חשבתי שבהצעת החוק שלך, גב' פרקש, יהיה כתוב מה קרה בגורמי המודיעין; אין בחוק הזה מילה אחת על גורמי הביון והמודיעין. מילה אחת אין כאן. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> קודם כול תלכי להיחקר, ואחר כך – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> תגידי לי, גב' פרקש, חשבתי שאת עכשיו תשאלי את עצמך איפה פקודת טקילה, איפה פקודת צוות טקילה. ביקשתי לראות את הפקודה, מתי היא ניתנה, מה הייתה המטרה שלה. למה מסתירים את זה מאיתנו, חבר'ה? למה? למה יש אבא של אחד מלוחמי השב"כ שאומר והראה הודעה שאמרו לו לא לצאת מהבית? אני אומרת לכם כאן, עם ישראל הנכבד ומשפחות החטופים היקרות, אין אחד שלא רוצה לדעת. אין אחד שלא רוצה לדעת איך 4,800 מחבלים פורצים את גבולות ישראל באין מפריע. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> נגמר הזמן. נגמר הזמן. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> יש אחד שלא רוצה לדעת, קוראים לו ראש הממשלה. ראש הממשלה לא רוצה לדעת. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לשמחתי הרבה, הדרג הטקטי הלוחם החזיר אותנו לתחושה של ביטחון וניצחון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תם הזמן, תודה רבה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> נגמר הזמן. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> כאשר אנחנו נקיים ונממש ועדת חקירה עם סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, לסיים. נא לסיים, תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אנחנו נגיע לחקר האמת, בלי שאנשים כמוכם יאתגרו את מערך המודיעין. בלי. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> נגמר הזמן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – אתה עושה איפה ואיפה. בקדנציה הקודמת אף אחד לא נתן לנו להגיב. לא שמעתי אותך מגן. << הצח >> הצעת חוק הרחבת לימודי הבסיס בחינוך שאינו ממלכתי (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/3795/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת משה טור פז) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, אנחנו עוברים להמשך הלו"ז. נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הרחבת לימודי הבסיס בחינוך שאינו ממלכתי (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת משה טור פז. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> נמאס כבר מההתנהגות שלך. נמאס מההתנהגות שלך. גועל נפש. מה זה? הוא מנחה אותה גם מה לעשות. נמאס כבר מההתנהגות הזאת שלך. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> עזבי, בחייאת, פנינה, נתנו לנו להגיב בקדנציה הקודמת? זרקו אותנו מכל המדרגות. מכל המדרגות זרקו אותנו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת שטרית, זה מפריע. תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו המשכנו בסדר-היום. חבר הכנסת טור פז ממתין להציג את הצעת החוק שלו. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> יש שבע שעות – – – שבע שעות יש לכם. תגיבו בשבע שעות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת קטי שטרית, קריאה ראשונה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מותר ליושב-ראש. מה זה? אתם מאיימים על היושב-ראש? היושב-ראש נתן לה – – – יש יושב-ראש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו, תודה, תודה, לא צריך עזרה. תודה רבה, תודה רבה. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תגידי, את בסדר? אני פניתי למזכיר. מי פנה ליושב-ראש? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איך פנית למזכיר? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת קטי שטרית, את בקריאה ראשונה. אני אתחיל לך מההתחלה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> חוצפה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב הראש, חבריי חברי הכנסת, היום, כאן בכנסת ישראל – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> צריך להחתים את כולם ולהחליף כבר את היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת קטי שטרית, קריאה שנייה. זה מפריע. אני מבין שאת נסערת, אבל זה מפריע כרגע. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> נסערת ממה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא יודע, אבל זה מה שאני מרגיש. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני לא יודע, אני לא יכול להתגבר עם מיקרופון על הקולות האלה. מצטער, מה אני אעשה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת קטי שטרית, את בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא קיבלתי מגפון בקול כמו חלק מהאנשים פה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> נאור, נאור. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא צריך פעמיים "נאור", ואל תסמני לי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תאמין לי, יש לכם הרבה חבר'ה שאני מתייחסת אליהם. אליך אני לא מתייחסת. אתה כלום, אתה כלום. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת קטי שטרית, זה מפריע להמשיך את סדר-היום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, את. לא, את – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת קטי שטרית, את בקריאה שנייה, לא רוצה לקרוא קריאה שלישית. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> די כבר, נמאס ממנו – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תארזי את הדברים שלך ותלכי, אם נמאס לך. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בוועדה לביקורת המדינה התגלה מושג חדש. אני קרוב ל-25 שנה עבדתי בתחום החינוך, האמת שגם תרמתי לא מעט לארגוני גמילות חסד, המכונים בקצרה גמ"ח, והינה, היום התגלה מושג חדש – תחזיק חזק – גמ"ח אשכולות. גמ"ח אשכולות, מושג חדש. מה זה אומר? ברשות ובסמכות של משרד החינוך – נניח שאתה לומד בכיתה ד'2 בתלמוד תורה ברשת החינוך העצמאי או ברשת בני יוסף, ואתה אמור ללמוד שלוש שעות עברית וארבע שעות אנגלית בשבוע – ביחד שבע – אז עושים לך גמ"ח. מה זה גמ"ח? אתה תלמד שש שעות עברית ושעה אחת אנגלית, כי זה גמ"ח – נותנים גמילות חסדים מצד אחד לצד שני. עכשיו, אני אומר לך, ואללה, הייתי, כמו שאמרתי, הרבה שנים במערכת החינוך; גם תרמתי לכמה גמ"חים. על גמ"ח כזה, חבר הכנסת מיקי לוי, עוד לא שמעתי. הגמ"ח אומר: בוא נהרוס לך את העתיד שלך. אתה לא תדבר מילה באנגלית, לא תדע שום דבר, כי אתה מדבר בעברית. אנחנו שואלים שעות. אז מסתבר שנציג המחוז החרדי במשרד החינוך היום מדבר על גמ"ח אשכולות – מעבירים שעות מצד לצד. התוצאה בסוף היא ישראבלוף – הילדים לא יודעים אנגלית. אני לא יודע אם יודעים עברית, אבל אנגלית הם בטח לא ידעו. עכשיו, אתה יודע, בכנסת הזאת הגשתי גם הצעת חוק על הממלכתי-חרדי, כי אני מאמין שבסוף זאת הדרך הנכונה והטובה ביותר לילד החרדי ללמוד. ככה המורים שלו מקבלים 100%, הוא מקבל 100%, יש הסכם אופק חדש, הכול בדרך המלך. המדינה אחראית וגם נותנת דין וחשבון. אבל אמרו לי לא פעם חברים במגזר החרדי שזה לא מתאים להם. היום, צריך לומר, כ-7%–8% מהילדים בחינוך החרדי לומדים בממ"ח, ואני חושב שהאחוז הזה יכול לגדול ולהגיע – שאל אותי קודם חבר הכנסת איזנקוט – ל-40%. מה יהיה עם ה-60% האחרים? לצורך כך, לפני שנתיים וחצי בניתי יחד עם אנשים מחסידות בעלז את מה שקראו אז בעגה התקשורתית מתווה בעלז. לנתניהו, דרך אגב, כראש ממשלה הייתה הגדרה הרבה יותר קולעת: ירצו – יקבלו; לא ירצו – לא יקבלו. מה זה אומר? אם אתה לומד שבע שעות אנגלית, תקבל שבע שעות אנגלית. אם אתה לומד ארבע שעות מתמטיקה, אתה תקבל ארבע שעות מתמטיקה. המונח המקצועי הוא תקצוב תמורת הישגים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה רק בליבה או בכל המקצועות? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה נבנה בהתחלה למקצועות הליבה – מתמטיקה, אנגלית, מדעים, וזה יכול לשרת גם מקצועות אחרים. הרציונל היה כזה: 40% מהחברה החרדית ילמדו בממ"ח בשיא. זה נהדר. אולי 50%. לתלמידים האחרים נציע מתווה – אם אתה לומד ואתה מגיע להישג בסיסי, אתה מקבל. דרך אגב, זה מתאים לכל המגזרים. באמת, המתווה הזה בנוי לא על רעיון שאני המצאתי. דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, חקר לעומק את נושא התמריצים החיוביים והשליליים. הוא דיבר על הטיית ההפסד. דרך אגב, זה רלוונטי באופן אחר גם לחוק הגיוס. מה זאת אומרת? אנשים הרבה יותר נמרצים למנוע את ההפסד מאשר להשיג את ההישג. ולכן, הרציונל פה היה – אם אתה יודע שאתה תפסיד, אתה תשלם על זה בכסף. כל הסוגיה איך אנחנו מתמרצים, לצערי הרב, היא דרך שאנחנו נאלצים לנקוט כמדינה, כי לא מובן לכל הורי ישראל שכדאי להם שהילדים שלהם יקבלו חינוך ברמה גבוהה בהקשר של לימודי ליבה. באמת, גם בהקשר של חוק הגיוס אמר היום ראש אכ"א משהו מובן מאליו: לא מספיק לתמרץ, לתת יותר לאנשי המילואים, לאלה שמשרתים; לאלה שלא משרתים אנחנו צריכים לתת מה שנקרא תמריצים שליליים – או סנקציות, במילה אחרת – אחרת זה לא יעבוד. הדבר הזה הוא חשיבה מערכתית נכונה; הוא נכון לגיוס והוא נכון גם לחינוך. יש לנו היום במדינת ישראל 20% ממערכת החינוך שמוציאה בכל שנה כ-30,000 בוגרים, שלפחות למחציתם אין מיומנויות בסיסיות לשוק העבודה. על ידי זה אנחנו גוזרים את גורלם של רובם לעוני ולאפליה אמיתית לאיך צריך לקדם אותם. עכשיו אני אומר כאן: בוועדה של חבר הכנסת לוי דיברנו היום על כך שרשתות החינוך החרדיות, אלו שמקבלות 100% תקצוב, גם הן לא נותנות 100% ליבה. זאת תקלה מתמשכת לאורך שנים, שמשרד האוצר ומשרד החינוך ממשיכים איתה לאורך שנים. ואנחנו מטפלים בזה, ואני אומר לך שאנחנו נטפל בזה, אנחנו נדאג שמי שלא מלמד – לא יקבל. ייתנו – יקבלו, על פי חוק. אבל מה שאין היום – אין היום תמריץ בחוק למי שתוגמל חלקית, קרי מוסדות מוכר שאינו רשמי והפטור, לצמוח וללמוד יותר. הצעת החוק שלי בעצם מציעה – וזו הפעם השנייה שאני מעלה אותה – שנעלה את שיעור ההשתתפות בלימודי ליבה בלי למשוך אל הממ"ח. מי שהולך לממ"ח, ילך לממ"ח, ומי שלא – ככל שהוא ילמד יותר, הוא יקבל יותר. צריך לומר שהנתונים העלובים של מערכת החינוך היום בישראל, הבגרויות, המצב שבו במבחנים הבין-לאומיים אנחנו יורדים משנה לשנה, ממבחן למבחן – לא כוללים את הציבור החרדי, לא כוללים אותו. כלומר תמונת המצב האמיתית של מערכת החינוך בישראל היום היא גרועה שבעתיים ממה שהמבחנים הבין-לאומיים מראים. לכן, מה שאומר המתווה הזה, שכאמור נבנה עם חסידות בעלז, עם משרד החינוך, עם משרד האוצר – הוא אומר: בואו ניתן באופן הדרגתי לתלמידים החרדים שלא מעוניינים להיכנס לממ"ח, לשפר את לימודי הליבה שלהם, ללמוד יותר, להשיג יותר – ממילא התקציב שלהם יעלה, עד שהוא יגיע לרף הקרוב למקסימום. אין פה כפייה, אין פה הכרח. מה שהצעת החוק הזאת עושה זה מציעה את המצע. שוב, אמר פעם ראש הממשלה: ירצו – יקבלו; לא ירצו – לא יקבלו. אבל בואו ניתן לכל מוסד בישראל במעמד מוכר שאינו רשמי או פטור את היכולת לטפס לטובת לימודי ליבה גבוהים יותר, הישגים גבוהים יותר, תקצוב גבוה יותר – וזה הולך יד ביד. ראיתי פה שני שרי חינוך, קיש וביטון – זה לא יודע מה קורה אצלו, וזה לא יודע מה קורה אצלו. לצערי הרב, המערכת הזאת ממשיכה לתמרץ בורות, ממשיכה לתמרץ חוסר הישגיות בתחום לימודי הליבה, ממשיכה לתמרץ את מיומנויות הבסיס שחסרות. היות שאין לנו עץ מכסף, ואין לנו איך להוסיף ולהקל על כתפיהם של אלה שנושאים בנטל, גם הצבאי וגם הכלכלי, אני מציע כאן שכנסת ישראל תתמוך, תעזור – אם לא דרך המגזר, דרך הפוליטיקה, אז ישירות אל המוסדות, תציע את המתווה הזה. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, היא כבר עשתה את זה, רק מה, מסיבות פוליטיות היא עצרה. היא פתחה את זה פעם אחת כקול קורא, ואכן נרשמו כמה מוסדות; סגרו את המערכת ולא מאפשרים לנוספים להיכנס. ממילא כנסת ישראל תבוא למשרד החינוך ותגיד לו: אתה חייב להציע מודל של תקצוב תמורת הישגים. אני מודה, הנהנים הראשיים מהצעת החוק שלי יהיו החרדים, יחד איתם יצטרפו לכך עוד מוסדות במעמד המוכר שאינו רשמי, לא משנה אם הם יהודים או ערבים, חרדים או חילונים – שהיום מופלים לרעה ומקבלים תקצוב חלקי רק בגלל שהם שייכים למעמד מוכר שאינו רשמי. אני אומר כאן: אני חושב שהגיע הזמן שנפסיק את תרבות השקר, נתקצב אנשים לפי מה שהם לומדים, ניתן תמריץ ללמידה חיובית בישראל. אני משוכנע שהצעת החוק הזאת תשפר את החינוך בישראל, ואני קורא לכם, חברי אופוזיציה וקואליציה, לתמוך בהצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השר בצלאל סמוטריץ' להשיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להקריא מעל במה מכובדת זו את תשובתו של ידידי שר החינוך, השר יואב קיש, להצעת החוק שבנדון. דברי תשובה להצעת חוק הרחבת לימודי הבסיס בחינוך שאינו ממלכתי (הוראת שעה) התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת משה טור פז: חוק זה נועד לעודד את מוסדות החינוך שאינם ממלכתיים, להקנות לתלמידיהם את מיומנויות הבסיס בארבעה תחומי ליבה החשובים להשתלבות במשק המודרני: מתמטיקה, מדעים, השפה האנגלית ומיומנויות השפה העברית, זאת באמצעות הטבה תקציבית ומבלי לחייב לימוד תכנים שעשויים להתפרש כפגיעה באוטונומיה התרבותית והחינוכית של מוסדות אלו. ההטבה התקציבית בהצעת החוק היא גם האמצעי שבאמצעותו יוכלו לשפר את איכות והיקף הלמידה במוסד; ככל שמוסד המשתתף בתוכנית מביא את תלמידיו להישגים גבוהים יותר במיומנויות הבסיס, כך יעלה תקציבו, ואפשר שיגיע עד ל-80% או 90% מהתקציב למוסד ממלכתי, בהתאם לסוג המוסד. תקרת התקצוב נועדה לשמר את עדיפותם של המוסדות הממלכתיים ככאלו הפועלים לקידום כלל היעדים אשר המדינה מציבה עבור מוסדות החינוך גם בפן הלימודי וגם בפן החינוכי-ערכי. עיון בהצעת החוק מעלה כי לכאורה מדובר בתוכנית עידוד, וככזאת אין מקום להסדרתה במסגרת חקיקה ראשית. לשר החינוך נתונה הסמכות לקביעת תוכנית הלימודים, היקפה, ההכשרה הנדרשת מעובדי החינוך וההוראה, דרכי הפיקוח עליה והיקף תקצובה – הן ביחס לבתי ספר יסודיים והן ביחס לבתי ספר תיכוניים. איפה חבר הכנסת קינלי? זו לכאורה תשובה טובה. על פניו נראה שיש היגיון רב במה שאתה מציע, אבל אומר שר החינוך ידידי שהסמכות לקביעת תוכנית הלימודים, זאת אומרת התוכנית עידוד, יכול להיות שהיא טובה מאוד, אבל אין מקום להסדרתה בחקיקה ראשית, מכיוון שהסמכות – – – << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> למה הוא לא עושה את זה? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זו שאלה טובה, אז תגיש לו שאילתה. אתה פרלמנטר מספיק מנוסה כדי לדעת שאם אתה רוצה לשאול שאלה, תגיש שאילתה, אבל אם זה לא מתאים לחוק – – – << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> שאלתי. שאלתי. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בקיצור, הוא אומר – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא מתאים לחקיקה ראשית – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> טלי. טלי, אני צרוד. תני לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה אמרתי? חברי השר, מה קרה? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אומר שר החינוך: אינני מביע דעה לגבי תוכנית העידוד, אבל אין מקום להסדרתה בחקיקה, מכיוון שהיא כובלת את שיקול דעתו של השר, שהוא המוסמך לקבוע את תוכנית הלימודים, היקפה, ההכשרה הנדרשת מעובדי החינוך וההוראה, דרכי הפיקוח עליה והיקף תקצובה וכו'. מעבר לכך – בואו נראה מה הטיעון השני – נראה כי למרות ניסוחה הכללי, הצעת החוק נועדה רק לאוכלוסייה מסוימת או מגזר מסוים, המגזר החרדי, שכן ביתר המגזרים ככל הנראה היקף הלימודים של תוכנית הלימודים הינו נרחב ועולה על השיעור הקבוע בתקנות, כך שהמשמעות המעשית הישירה היא הגדלת תקציביהם של המוסדות המוכרים הלא-חרדיים. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לא. לא נכון, השר, יש גם מוסדות – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> רגע. אני עוד לא הבנתי. תן לי – מה? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> יש גם מוסדות דתיים – – – ציונות דתית שצריכים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> השאלה היא אם זה מתאים לחקיקה ראשית, זה מה שאומר השר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, זה הטיעון הקודם. יש פה טיעון נוסף מעבר לכך. רגע, צריך לחשוב עליו. מה שהוא אומר בעצם זה שביתר המגזרים ממילא המינימום שהם לומדים בפועל הוא יותר ממה שאתה קובע בחוק, ולכן הם לא ירוויחו מזה שום דבר. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לא, הם יקבלו, כי הם לא מקבלים רק 75%. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> נניח המוכש"ר של תלמודי התורה של ציונות דתית. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> זו הצעת חוק שאתה אמור להיות בעדה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> חכה. אני קורא את התשובה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בשביל זה נראה לי שהשר מעיין בה בכובד ראש. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> משה, אני עוד לא מצביע. בשבוע הבא כבר כן. השבוע אני עוד לא מצביע. יכול להיות שאני אגיד פה שאני תומך. כמו כן, בבתי הספר התיכוניים ממילא ישנה חובה ללמד בשיעור של 100%, והם מתוקצבים בהתאם. ספק אם יש הצדקה לקבוע חקיקה דווקא במקרה זה, מה גם שככל שהשר סבור שיש לעודד את לימודי היסוד, חקיקה כאמור עשויה להגביל את שיקול הדעת, ולכן יצא שכרו בהפסדו. מעבר לכך – זה כבר טיעון שלישי, ואללה, השקיעו – ספק אם יש הצדקה להגדלת תקצוב למוסדות חינוך אשר בהם לא ניתן להבטיח שיש עובדי הוראה שיש בהכשרתם כדי ללמד כנדרש מקצועות אלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, הרעש כאן מפריע. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> חבר הכנסת בוארון, לא מעניין אותך מדוע לא נכון? תכף אתה תצטרך להרים את אצבעך וללחוץ על כפתור נגד להצעה מאוד רצינית של חבר הכנסת טור פז. אני מציע שתקשיב מדוע עמדת שר החינוך – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> השר מכין את עצמו לקראת חזרתו לכנסת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה? מה רע בקרויזר? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> האמת, לא רע, אחלה. קרויזר אחלה פרלמנטר, באמת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה מוציא אותו? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זו לא החלטה שלי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> במו ידיך אתה מפטר אותו. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זו החלטה של איתמר. אני הצעתי לו – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הפעם אתה צודק. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני אמרתי לו: שמע, קרויזר באמת אחלה פרלמנטר, שחקן נשמה, פרלמנטר מצוין, גם צבי סוכות. אמרתי לו: תקשיב, אני מוכן להישאר – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה שנקרא, שלום, שלום – אל תבוא לי בחלום. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני אמרתי לו: אני מוכן להישאר בחוץ ולהשאיר אותו בפנים, רק שלא יצביע נגד הקואליציה בחוקים חשובים. אם הוא מוכן, מה אכפת לך? אחרת הוא יוצא החוצה. אין לך מה להפסיד. אמרתי לו: זה נהנה וזה נהנה. אני לא אצטרך לטחון פה לילות, ואני אוכל להשקיע בניהול הכלכלה. יאיר, מה אתה צוחק? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שמירות לא טחנת, אז לפחות לילות תטחן. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> טחנתי פה שמונה שנים, תאמין לי. שמונה שנים טחנתי פה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שום שמירות לא טחנת. בוא תטחן קצת שמירות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הכול בסדר. אמרתי לו: זה נהנה וזה נהנה. ואני מוכן גם שעוד שר שלי יתפטר בנורבגי, ואז גם צבי סוכות יישאר, גם קרויזר, שני פרלמנטרים נהדרים בימין, יעשו עבודה מצוינת. אבל הם לא רצו. כנראה שאיתמר מעדיף לראות אותי פה בלילות ולא שקרויזר יישאר בכנסת. זה נקרא: גם לי גם לך לא יהיה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אל תדאג, אתה הולך לטחון פה לילות. אתה יכול להכין כבר שק שינה, כי אף אחד לא יקזז אותך, אני מבטיחה לך. תכין שק שינה. זה קטן עליך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> מירב, יש לי תנאי אחד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תכין שק שינה, מזרן, אתה הולך להישאר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני, יש לי תנאי אחד. אני בא לפה לילות, אבל יש לי תנאי אחד: אנחנו חוזרים לשבת אחד ליד השני. היה לי כיף איתך שם, סבבה. ארבע שנים בכנסת העשרים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מניחה שאתה מתגעגע. אתה רוצה לשרוף אותי. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני למדתי מה זה פאודה בזכות מירב. יאללה, בואו נמשיך בתשובה, כי צריך לקרוא הכול. מעבר לכך, ספק אם יש הצדקה להגדלת תקצוב למוסדות חינוך אשר בהם לא ניתן להבטיח שיש עובדי הוראה שיש בהכשרתם כדי ללמד כנדרש מקצועות אלה. ספק רב אם התגובה ההולמת להימנעות מוסד חינוכי מלימוד מלא ושלם של מיומנויות הבסיס בארבעת תחומי הליבה החשובים להשתלבות במשק מודרני – מתמטיקה, מדעים, השפה האנגלית ומיומנויות השפה העברית – אם הדרך היא על ידי מתן הטבה תקציבית דווקא למוסד שבחר במסלול מסוים, כאשר עומדת לרשותו או לרשות ההורים בחירה בסוג אחר של מוסדות. אגב, זה טיעון מאוד מעניין. יש לך ממ"חים, יש לך מוסדות ששם יש גם 100% לימודים, גם 100% תקצוב, גם כוח אדם בהוראה שמוכשר לזה. עכשיו אתה הולך לתת יותר כסף למוסד שלא רוצה 100%, לא רוצה כוח הוראה מספיק מיומן. להפך – אתה מייצר תמריץ שלילי להישאר במוסדות האלה, שזה חצי פתרון. זה אולי יותר טוב מהמצב הנוכחי, אבל זה פחות טוב. ברגע שנוצרה אלטרנטיבה – אתה יודע, בבית שמש יש 12 מוסדות ממ"חים, ולדעתי רוצים לפתוח עכשיו עוד שלושה או ארבעה. תן להורים ללכת לשם, זה יותר טוב. אל תתמרץ אותם להישאר דווקא במוסדות שאתה נותן בהם איזה פתרון חלקי. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> הסברתי שזה בנוי על 20-40-40. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בסדר, אני רק אומר, זו סברה. אתה לא יכול להגיד, משה, שלא כתובות פה סברות טובות. אני, כזכור, מקריא את התשובה של שר החינוך, אבל אלו סברות טובות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסדר. אלו סברות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בנוסף, הגדלת התקצוב למוסדות חינוך כמוצע בהצעת חוק זו עלולה להביא לפגיעה בחינוך הממלכתי בכלל ובחינוך הרשמי בפרט – שוב, כי אתה מצמצם את הפער בין המוכר שאינו רשמי לרשמי ולממלכתי. הדבר עלול להביא לצמצום בתי הספר התיכוניים הממלכתיים, באשר התקצוב הנוסף שיובטח למוסדות יוכל ליצור תמריץ שלילי ללמד כל תוכנית המחייבת בחינוך העל-יסודי, ותחת זאת להקים בתי ספר מקבילים לבתי ספר תיכוניים הן במגזר הערבי, הן במגזר הדתי והן במגזר החרדי, שבהם הלימודים יהיו מצומצמים יותר אך התקציבים שיתקבלו באמצעות הצעת החוק יאפשרו ביתר קלות את קיומם. מדובר במהלך שגם עומד בניגוד לתכלית שהצעת החוק עצמה מבקשת לקדם. ביחס לבתי הספר הרשמיים, הדבר עלול להביא לפגיעה במוסדות החינוך הרשמיים, שכן אוכלוסיות חזקות יעדיפו לעבור למוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, שם מעורבות המדינה מצומצמת יותר, שכן הגם שהתקצוב שלהם יהיה מופחת מעט ממוסד חינוך רשמי, הפער התקציבי לא יהיה רב, ולא ניתן יהיה לומר שמדובר במגזרים שאותם נדרש לעודד ללמד את תוכנית היסוד. פגיעה אפשרית נוספת תהיה בחינוך הרשמי החרדי, שכן תקצוב עודף יפחית את הרצון למעבר למוסדות הממלכתי-חרדי בפיקוח מלא של משרד החינוך, שם נלמדים מקצועות הבסיס במלואם. הדבר עומד בניגוד גמור למדיניות שאותה מקדם המשרד, וגם כאן, הצעת החוק למעשה יכולה ליצור במו ידיה תוצאה הפוכה למטרה שהיא מבקשת לעודד. בנוסף, יצוין כי אין מקור תקציבי למימוש הצעת החוק. חשוב לאמוד את תכולת ההצעה ומשמעויותיה התקציביות על ידי חבר הכנסת המציע. הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 19 בינואר 2025 למניינם. החלטת ועדת השרים הייתה לדחות את הדיון בהצעת החוק בשלושה חודשים. לנוכח האמור ומהנימוקים שצוינו, אני מציע לחבריי חברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. בברכה, יואב קיש, שר החינוך. אביחי, הבנת? אתה מבין מדוע? באמת, טור פז, אני מבין את האירוע. יש פה תשובות לא רעות. באמת, תשובות לא רעות. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת לפיד מבקש להשיב על התנגדות הממשלה בשם המציע. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה דקות צעדה הנה הקואליציה כולה והפילה את הצעת החוק לוועדת חקירה ממלכתית. יש לי שאלה לקואליציה: אתם לא רוצים לדעת? אתם לא רוצים לדעת מה קרה? לא מעניין אתכם? לא חשוב לכם לדעת איך נהרגו ונרצחו יותר מ-1,800 בני אדם? אתם לא רוצים לדעת מה קרה בנובה? אתם לא רוצים לדעת למה התעלם ראש הממשלה מכל האזהרות? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא רוצים לדעת למה הצבא לא היה שם? אתם לא רוצים לדעת למה הממשלה הובילה אותנו לאסון אחרי אסון אחרי אסון? אתם לא רוצים לדעת למה הם התעלמו שוב ושוב מכל מה שנאמר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה הממשלה הקודמת – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הממשלה הקודמת הקימה ועדת חקירה ממלכתית – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> בנימה אישית, אתם לא רוצים לדעת איך קרה שאני שבועיים לפני זה ידעתי שהולך לקרות אסון, וראש הממשלה התעלם? לא מעניין אתכם? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגלל שראש השב"כ אמר – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא מעניין אתכם שיושבות פה משפחות של חטופים ואומרות: אנחנו רוצים לדעת מה קרה? מה קרה? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא מעניין אתכם? אין לכם עניין בשאלה איך קרה לנו האסון הכי גדול מאז השואה? לא מעניין אתכם? לא נראה לכם חשוב? לא נראה לכם בעיה? נכנסים הנה ומצביעים כמו רובוטים קטנים. תשמעו, אני דווקא רוצה להגיד לכם משהו לא עוין ולא כועס. אנחנו נצטרך, כולנו, להיכנס לתהליך של בנייה מחדש של המדינה הזו. היא זקוקה לבנייה מחדש. אנחנו צריכים לבנות מחדש גם את האמון בינינו, גם את המערכות היסודיות שמפעילות את המדינה. אפילו את האופטימיות הישראלית, שתמיד יצרה פה דברים מופלאים, נצטרך לבנות מחדש. לא נוכל לבנות מחדש אם לא נדע מה קרה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת אושר שקלים. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> האמת היסודית הזו של מה שקרה שם צריכה להיחקר. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת אושר שקלים, זה מפריע. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואין כלי אחר. אל תמציאו המצאות, אל תרמו את עצמכם. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש כלי אחד מהיום שקמה המדינה. מיום הקמת המדינה יש כלי. זה לא כלי ימני, זה לא כלי שמאלני, זה כלי. והכלי הזה – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> למה אתה לא מצטרף לממשלת אחדות? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת שקלים, זה מפריע. אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכלי הזה הוא הכלי היחיד שאיתו אנחנו יכולים לבוא למשפחות ולהגיד להן: בדקנו. הכלי הזה הוא הכלי היחיד שאנחנו יכולים לבוא לעצמנו ולהגיד: חקרנו, הסתכלנו, לא הסתרנו מעצמנו, לא רימינו את עצמנו. ואתם נכנסים הנה ומצביעים נגד, כאילו אין לכם שום עניין בכל התשובות לשאלות הכי קריטיות של החברה הישראלית. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרחבת לימודי הבסיס בחינוך שאינו ממלכתי (הוראת שעה), התשפ"ג–2023. אנא, תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הרחבת לימודי הבסיס בחינוך שאינו ממלכתי (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 31 בעד, 48 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק הרחבת לימודי הבסיס בחינוך שאינו ממלכתי (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת פנינה תמנו, רון כץ, לימור סון הר מלך ומשה סולומון בנושא: הצורך הדחוף לצמצום פערים בהשכלה גבוהה של יהודי אתיופיה ופיקוח על מלגות לבני הקהילה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> דרכים למניעת ניצול לרעה של העלאת המע"מ על ידי עסקים והשפעתה על הצרכנים בישראל << הלסי >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא, הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: דרכים למניעת ניצול לרעה של העלאת המע"מ על ידי עסקים והשפעתה על הצרכנים בישראל, מס' 4390, 4414, 4426 ו-4427. את ההצעה הגישו חברי הכנסת אורית פרקש הכהן, גלעד קריב, ניסים ואטורי ויבגני סובה. ראשונת המנמקים, חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. אורית, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההצעה לסדר-היום הזו משותפת, אני חושבת, לכל חברי ועדת הכספים, כמוך, אדוני היושב-ראש. לאחרונה הצבענו על העלאת המע"מ, גזרה בעקבות תקציב המלחמה, מ-17% ל-18%, צעד שנועד לסייע בכיסוי הוצאות המלחמה – סכום משמעותי, שצפוי להכניס לקופת המדינה שבעה מיליארד שקלים. שר האוצר, אני אשמח שתקשיב לפנייה, כי היא באמת מיועדת אליך. היא עניינית והיא חשובה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> נגמר – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה? אנחנו דנים בהצעה לסדר-היום בנושא המע"מ, שלא ינוצל לרעה, אז אני אשמח שתקשיב לי, זה רק שלוש דקות. בוא נתחיל – לא, באמת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, תמשיכי. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני פונה לשר האוצר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני אמור להשיב לזה? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, זה לא כזה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה יכול. שר הכלכלה כתוב לי כאן. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה בעיקר חשוב לי שתקשיב. כבר כשאנחנו הצבענו בוועדת הכספים על העלאת המע"מ מתוך אחריות, אדוני השר – צעד שיכניס לקופת המדינה 7 מיליארד שקלים בימים של מלחמה – העלינו חששות, מהאופוזיציה ומהקואליציה בוועדת הכספים, זה לא היה פוליטי, ושאלנו את עצמנו איך העלאת המע"מ ב-1% לא תייצר מצב שבו תתחיל חגיגה במשק, והדבר הזה ייצר העלאת מחירים, תירוץ להעלאת מחירים, בחסות העלאת המע"מ ב-1%. אנחנו באמת רואים, אדוני השר, שמאז העלאת המע"מ מנצלים את העלייה הזו ב-1% להשתוללות מחירים: העלאה של מחיר פרוסות גבינת הגאודה, שפתאום עלה וזינק ב-44% בלי שתנובה העלתה את מחיר המוצר; מחלקת החלב – אנחנו רואים שמאז חודש מאי האחרון גבינות שמנת פתאום זינקו ב-35%; המחיר מטפס ב-25% ליוגורטים. האם אנחנו יכולים לטעון שזאת רק תוצאה של עליות המע"מ? אדוני השר, רשתות השיווק מנצלות את העלאת המע"מ ב-1% בודד כדי להעלות את כל הדברים, את מוצרי היסוד. אנחנו גם שומעים מהן תירוצים: העלו לנו שכר הדירה, העובדים, השינוע, אבל אני ואתה יודעים שהתמונה היא מורכבת הרבה יותר. אדוני השר, אתה הרי יודע, אמרת שאחרי רפיח תטפל ביוקר המחיה. הדיון הזה הוא אפילו נפרד מיוקר המחיה. הישראלים כבר טובעים גם ככה בתוך השתוללות מחירים עם נטל עצום על משפחות רבות בישראל, אין דין ואין דיין. אדוני השר, היום שמענו שקבינט יוקר המחיה שהקמת הוא על סף התפרקות, שהוא לא מתפקד, שהראש שלו, האדון סלבין, רוצה להתפטר, ולא קורה כלום. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הישראלים שעובדים ומשרתים סובלים מגזרות כלכליות בתקציב, ואנחנו פה רואים אירוע מאוד קשה, שעליית המע"מ ב-1% מנוצלת גם היא להשתוללות מחירים. אז אני מבקשת מכם לתמוך בהצעה לסדר-היום, שתומכים בה חברים מהקואליציה ומן האופוזיציה, ורק, אדוני השר, שר האוצר, פשוט אתה כאן – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה, אבל תם הזמן. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> 30 שניות, 20 שניות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, תם הזמן, כבר נתתי לך חצי דקה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רוצה שאתה תסב את תשומת ליבך לנושא הזה – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אל תכפי את עצמך. סליחה, אורית, אורית, את לא מסיימת אף פעם בזמן. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – איך אתה נותן שהעלאת המע"מ מנוצלת להשתוללות מחירים, ומה בדעתכם לעשות בעניין הזה? תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. חברת הכנסת אורית, לא יכול להיות שאת כופה. אני נתתי לך חצי דקה נוספת. את כל פעם ממשיכה, למרות שאני אומר לסיים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני אקצץ, אני אתקזז עם אורית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, קח את שלך, זה בסדר גמור. אתה לא תצליח לקצץ, אני מכיר אותך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תכף תראה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, מייד אתייחס להצעה הדחופה לסדר-היום, אבל קודם לכן אני מבקש להתייחס בקצרה למחזה המביש שראינו כאן סביב הצעת החוק של חברת הכנסת פרקש הכהן להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להזכיר לך ולחברי הקואליציה שראש הממשלה נתניהו התנגד להקמת ועדת חקירה לחקר אסון מירון. נחשו מה קרה – הוועדה קמה. לאחר מכן הוא גם התנגד להקמת ועדת חקירה לחקר פרשת הצוללות, ומה קרה? הוקמה ועדה. וגם כאן, על אפכם ועל חמתכם, ולמרות שאין ספק שיש לנתניהו ולשותפיו הרבה מאוד מה להסתיר, תקום ועדת חקירה, והיא לא תהיה ועדת טיוח. היא תוקם בדיוק באותה מתכונת שקבועה בחוק, במתכונת שלפיה הוקמו ועדת אגרנט, ועדת כהן, שחקרה את ההתרחשויות במבצע שלום הגליל. תקום ועדת חקירה ממלכתית, וגם אין לי ספק שחלק גדול משרי הממשלה, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, יקבלו מאותה ועדה מכתבי אזהרה. עכשיו לעניין הצעת החוק. אדוני שר האוצר, אני לא אבקש ממך להישאר, כי האמת – לא, לא, אני אומר שאני לא מבקש ממך להישאר, כי אני לא חושב שאתה השר הרלוונטי. ישנו שר בממשלת ישראל, שר הכלכלה. הוא אחראי על הבטחת התחרות, הוא אחראי על תחום הפיקוח על המחירים. בראשית המלחמה שורה ארוכה של חברי כנסת התריעה שגם ההוצאה המוגברת של המדינה על הוצאות הביטחון, שתחייב בסופו של דבר צעדים כדוגמת העלאת המע"מ, וגם היעדר התחרות, למשל בשוק המזון, יגרמו לכך שדווקא בתקופת המלחמה ולאחריה תהיה העלאת מחירים. לא צריכים להיות עם תואר דוקטורט בכלכלה כדי להבין את זה, ומה עשה שר הכלכלה? שר הכלכלה טייל בעולם. דבר לא נעשה על ידי משרד הכלכלה ועל ידי הממשלה כולה על מנת להיאבק בעליית המחירים, ועל כך ראוי בהחלט שהבית הזה ייתן את דעתו, כי העלאת המחירים לא מבחינה בין מי שהצביעו למפלגות האופוזיציה למי שהצביעו למפלגות הקואליציה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היא לכל אזרחי מדינת ישראל. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. נוכח? מי השר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שר האוצר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> איפה הוא? בצלאל? ישיב על ההצעה שר האוצר השר בצלאל סמוטריץ', בבקשה. הוא פה? אני לא רואה אותו – אה, אז הוא כן משיב, אבל בשם שר הכלכלה. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> טוב, אז נתבקשתי להשיב על ההצעה בשם שר הכלכלה, אבל אני גם אחר כך אומר כמה מילים בשמי. מענה על הצעה דחופה לסדר-היום: דרכים למניעת ניצול לרעה של העלאת המע"מ על ידי עסקים והשפעתה על הצרכנים הישראלים. העלאת המע"מ בעקבות מלחמת חרבות ברזל והשלכותיה הכלכליות היא צעד שהתקבל מתוך הכרח, במטרה להתמודד עם האתגרים הכלכליים העומדים בפני המשק הישראלי. למרות החששות שהעלאה זו תוביל להשפעות שליליות על מחירי המוצרים בשוק, חשוב להציג את הרקע, ההצדקות והמשמעויות של ההחלטה, לצד המחויבות להבטחת יציבות כלכלית ושגשוג עתידי. המצב הביטחוני והכלכלי: א. מלחמת חרבות ברזל כללה שבע זירות, כאשר הזירה הכלכלית איננה פחות חשובה משאר הזירות. ההתמודדות עם ההשלכות הכלכליות של המלחמה – רגע, יש לי תחושה שזאת לא תשובה של שר הכלכלה. אורית, ומי היה – עוד אחד? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אורית וגלעד קריב, שאיננו כאן כרגע. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הוא לא נשאר לשמוע את התשובה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> השר, כנראה קראת את "רק מה שטוב לאירופה", תקרא "מה שטוב לישראל". << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני אשמע אותך, זה יעלה לך – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> העלאת המע"מ, שנכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2025 למניינם היא החלטה שקיבלנו אותה וגם העברנו אותה כאן בכנסת עוד במסגרת העברת תקציב המלחמה המתוקן לשנת 2024, בפברואר, כחלק מצעדי התכנסות פרמננטיים של 1% תוצר – 20 מיליארד שקלים שנדרשנו אליהם אז; אנחנו עושים עכשיו, אתם יודעים, כמעט עוד 2% – 37 מיליארד שקלים – גם עכשיו בשנת 2025. אנחנו כמובן לא אוהבים את הצעדים האלה, אבל מדינת ישראל במלחמה, מלחמה ארוכה מאוד, יקרה מאוד, אני חושב שהיא אחת המוצדקות, החיוניות, הקיומיות והקריטיות לעתידנו, לביטחוננו, לעתיד ילידינו. ויש מאמצים רבים למלחמה – יש מאמץ צבאי ויש מאמצים אזרחיים של העורף, ויש גם מאמץ כלכלי. אנחנו יודעים שבלי כלכלה לא יהיה ביטחון לאורך זמן, בלי ביטחון לא תהיה כלכלה. לאורך כל השנה האחרונה אני כשר אוצר, שדואג שהכלכלה בעזרת השם תתמוך במאמצי המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון – אני כל הזמן אומר: בלי ניצחון לא יהיה ביטחון, ובלי ביטחון לא תהיה כלכלה ולהפך. בעזרת השם הניצחון יביא ביטחון, הביטחון יביא הרבה מאוד שנים של צמיחה כלכלית, שבסופו של דבר תחלחל גם לרווחה של כולנו, של אזרחי ישראל, ותחזק את עוצמתה של מדינת ישראל. העוצמה הצבאית, הביטחונית והכלכלית הן כלים שלובים שמזינים אחד את השני. לאורך זמן בלי כלכלה חזקה אי-אפשר להחזיק את עלויות הביטחון, שכמובן הולכות וגדלות בשנים הקרובות על רקע הבנת גודל האיומים. נכון, צבא קטן וחכם קרס לנו, וצריך צבא יותר גדול, יותר מחומש ויותר קטלני – גם יותר חכם. יש גם תפיסות ביטחון שצריך לשנות כחלק מהתובנות והלקחים של המלחמה הזו, אבל בסופו של דבר גם בלי ביטחון לא תהיה כלכלה. התפקיד שלי, שהוא לא תפקיד קל בממשלה בתקופה הזאת, הוא באמת לנווט את הכלכלה באופן שבו היא נותנת את המענה לצורכי הצבא ויתר גופי הביטחון ומעטפת המילואימניקים המאוד-גדולה שנתנו, ולעטוף את המפונים ואת הניצולים, ולתת לכל העסקים ברחבי הארץ – מתווה הקורונה אושר בחקיקה פה, בוועדת הכספים, לאורך הדרך פעם אחר פעם – פי שניים או שלושה מהקורונה אפילו. והמציאות מלמדת שהמדיניות הכלכלית שלנו עובדת ונכונה, ורואים את זה – רואים את זה בשקל החזק, רואים את זה בבורסה. תראו, מדינת ישראל בשנת מלחמה, והבורסה הישראלית במקום הראשון בעולם בכל המדדים, זה דבר שאין לתאר. תל אביב 35, תל אביב 125, השקל הישראלי היום חזק יותר ממה שהוא היה לפני המלחמה. האג"ח הישראלי – נכון שקצת עלינו בפרמיית הסיכון – בכ-1% – בתקופת המלחמה, זה סביר לחלוטין. היום, בשבועות האחרונים, ממשלת ישראל מגייסת חוב בשוק המקומי יותר בזול ממה שממשלת ארצות הברית מגייסת בשוק המקומי שלה – זה דבר שאין לתאר. בתחילת המלחמה חששנו מהתבדרות – נגיע ל-12%–13% ריבית על התשואה על האג"ח שלנו כמו שהיה ב-2002–2003, לפני התוכנית הכלכלית הגדולה שנתניהו הוביל בזמנו כשר אוצר. ברוך השם, נשארנו בין 4.80 ל-5.01, קצת למעלה וקצת למטה, עם ביקושים מאוד גדולים לאג"ח שלנו. ברוך השם, שוק מגוון, נגישות גדולה לחוב. גייסנו בשוק הישראלי, בשנת 2024, 190 מיליארד שקל, נוסף ל-90 ומשהו אג"ח קונצרניות. זאת אומרת שוק ההון הישראלי ידע לתת מענה לכל צורכי המדינה והממשלה והמלחמה – לא על חשבון הסקטור הפרטי, לא על חשבון הכלכלה הפרטית. שוק ההון חזק, מתפקד, במחירים טובים, מגוון מאוד, עשיר מאוד. ההייטק הישראלי מאוקטובר לאוקטובר – בשנת מלחמה בדקנו מאוקטובר 2023 לאוקטובר 2024 – 10.5 מיליארד דולר גיוסים במספרים מוחלטים, מקום שלישי בהאבים בעולם. עקפו אותנו עמק הסיליקון וניו-יורק, האבים מהגדולים בעולם. קחו את הרבעון השלישי של 2024 – עוד אין לנו את התוצאות הסופיות של הרבעון הרביעי – 13 ומשהו מיליארד דולר, זה הרבעון הטוב ביותר מאז 2018, שוק תעסוקה מהודק, אבטלה הכי נמוכה מאז שנות השבעים. האינפלציה, אגב, גם במגמת ירידה. הגירעון – – – << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> תגיב על המע"מ. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני אגיב על המע"מ, אני מבטיח לך. אני אגיב על המע"מ. אני לא מוגבל כאן בזמן – – – << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> יש שאלה ממוקדת, איך לא לנצל לרעה את המע"מ. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> כבר אגיב לך על מע"מ. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה עונה, מדבר על דברים חשובים, אבל זה לא הנושא. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> חברת הכנסת אורית, אני תכף – זה כן הנושא. את ניסחת את השאלה – ברשותך, תני לי לנסח את התשובה. הגירעון הוא הרבה יותר נמוך – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא יסיים את דבריו, ואתן לך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – הוא כמובן גבוה, כי יש מלחמה וצריך לממן אותה, אבל הרבה יותר נמוך מהתחזיות והציפיות שהיו לנו. כל הזמן הפתענו את עצמנו לטובה בהכנסות המדינה, תוצאה של שוק פועל, שוק עובד – שוק עובד כנראה גם בגלל שהכלכלה חזקה ועשירה ומגוונת, ובגלל שהחברה הישראלית כנראה לא חוששת ממלחמות, ועם הנחישות, האמונה, הציונות, הרוח הגדולה – ולא פחות מזה, היוזמה, החדשנות והיצירתיות של עם ישראל – השוק עובד, וכנראה גם הניהול הנכון שלנו, שבסופו של דבר זוכה לאמון של השחקנים השונים בכלכלה הישראלית. אבל, אבל – בסוף זה אירוע פיסקלי גדול, כ-250 מיליארד שקל. זו העלות של המלחמה הזאת, וצריך לממן את זה, לכן יש צעדים – לא הרחבתי פה כשהצגתי את התקציב על מה היו הפרמטרים. בחרנו אחד מהם, ופה אני מגיע לשאלתך, חברת הכנסת פרקש הכהן. אחד הצעדים היה להעלות אחוז מע"מ. אגב, סירבתי להעלות אחוז נוסף, לא חשוב – אבל אחוז מע"מ, 7.5 מיליארד שקלים. אגב, הסיבה שלא רציתי אחוז נוסף למרות שהציעו לי את זה בשנה הזאת – הבעיה באחוז מע"מ – עוד יותר מזה שהוא משמש לעליית מחירים, ולזה תכף אגיב, זה שאני רציתי צעדים שהם הדירים, שאפשר להחזיר לאחור כשהכלכלה, ברוך השם, חוזרת לעצמה. אני מקווה שכבר השנה נפתיע את עצמנו ונוכל ב-2026 כבר להעביר תקציב שגם יחזיר חלק מהדברים. הבעיה במיסים היא שכשאתה מעלה, בדרך כלל זה הפוך ממה שאת מתארת. את צודקת עכשיו בעובדות, אבל בדרך כלל כשמעלים או מורידים מיסים, אז לכאן או לכאן 50% נספג בעסק, ו-50% מגולגל אל הצרכן. כשאתה מעלה מס, בדרך כלל לא עולה כל גובה המס; כשאתה מוריד מס, לא חוזר כל גובה המס. ראו את זה מצוין בשתייה הממותקת. ביטלנו את המס, וזה לא שהמחירים חזרו למה שהיה לפני, מנצלים את זה. לכן זה צעד שהוא פחות הדיר. הוא קל ליישום, אבל אני חושב שהוא לא היה נכון השנה. עכשיו, תראי, אורית, אני לא חושב שהרשתות ניצלו את העלאת המע"מ – אני אסביר, אני אסביר. הן ניצלו את התאריך 1 בינואר 2025, שהוא תאריך טוב ונוח, תחילת שנה, להעלות מחירים. אגב, שימו לב, כמעט בכל שנה זה תאריך שבו יש עדכוני מחירים. לא חושב שמישהו יודע לתלות ייקור של 10% או 12% או 15% או 25%, כמו שתיארת – ולפעמים יותר – באחוז מע"מ. אני לא חושב שזה האירוע. אני מסכים שיש ניצול ציני, ותכף אני אדבר על זה, כי זה בעיניי הדבר המרכזי. יש ניצול ציני. אני לא אוהב להגיד את המילה "חזירי", כי אחרי 7 באוקטובר הבטחתי לעצמי שאני מדבר אחרת – אבל יש ניצול לא פייר של המלחמה, לא הגון, של הרבה מאוד שחקנים במשק, בעיקר של רשתות השיווק והמזון. עכשיו, בסקטורים מסוימים המלחמה יכולה ליצור התייקרויות מסוימות שאפשר להסביר. חלק גדול מהאינפלציה שהייתה לנו בחודשים האחרונים הייתה בצד ההיצע. כן, החות'ים תוקפים בים האדום, אז אוניות עושות סבב יותר ארוך, אז בסדר, שרשרת התובלה עובדת לא מספיק טוב, אז דברים מתייקרים; יש לנו עימות עם טורקיה, אז אין עגבניות מטורקיה; הייתה תקלה עם ירדן, אז מחיר העגבניות עולה – היצע וביקוש; חברות תעופה לא טסות לכאן, אז אל על מייקרת. יותר פייר, פחות פייר, ניצול, פחות ניצול – אבל מה שקרה הוא שרשתות המזון ניצלו את המלחמה ואת העובדה שנוח – כאילו, אפשר להגיד שהמלחמה גורמת להתייקרות כדי לייצר התייקרות שלא קשורה בכלל למלחמה, ולגרוף לכיסן כסף. איך אני יודע? תראו את התוצאות. חלק גדול מהחברות הללו הן חברות ציבוריות. תראו את התוצאות העסקיות שלהן בדוחות שהן פרסמו בסוף השנה. אתם רואים, אתם רואים פתאום רווחי עתק חסרי פרופורציות לחלוטין למה שתשוו עשור אחורה. בסדר? לא ניקח קורונה, לא ניקח שנים מיוחדות – לממוצע של שנים אחרונות זו רווחיות יתר לא צודקת ולא הגונה. עכשיו צריך לדבר על איך מתמודדים עם זה. אופציה אחת היא פיקוח על מחירים – אני סבור שזו אופציה רעה מאוד. המציאות מלמדת לאורך זמן – קודם כול כי אני איש ימין כלכלי, ואני אסביר תכף את הרציונל של זה – אבל המציאות מלמדת שפיקוח על מחירים לאורך זמן מביא להתייקרות מחירים, אתם יודעים למה? << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל – – – מלחמה, כי הם משתוללים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עוד פעם – אולי מה? << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – צונאמי של התייקרות שאין עליה שליטה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ולכן מה – לא, מה המשפט, מה אמרת, אז אולי תעצרו את המלחמה? << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – קובעים הצעת חוק שרק בזמן מלחמה צריכים להראות סעיף כלכלי להעלאות מחירים. לא להגיד שיש התייקרויות ואז לחלק 200 מיליון דיווידנד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> על זה הוא דיבר, על זה הוא דיבר קודם. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זה מה שאני רוצה להסביר, למה זה לא עובד ולדעתי זו שגיאה. קודם כול, זה גם לא יעבור טכנית – – << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל בינתיים הכול משתולל. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – זה לא יעבור טכנית, הרי יש עשרות אלפי מוצרים. עכשיו מה, נקים ועדה או ועדות ויצטרכו ביחס לעשרות אלפי מוצרים או קטגוריות. שוב, המציאות מלמדת שפיקוח על מחירים לאורך זמן רק מעלה מחירים. את יודעת למה, אורית? מכיוון שמה שקורה זה שאל מול הציבור הרחב, שהוא הנפגע מעליית המחירים, תמיד יהיה לובי מאוד מגובש, מאוד חזק, עם כסף, שיודע לרכז מאמץ ולהשפיע במגוון רחב מאוד של דרכים על הוועדה, על הכנסת, על הוועדות. אני אתן כמה דוגמאות – את מכירה זאת טוב ממני, את חברת ועדת כספים, כמוני לא מעט שנים – איך קבוצות לחץ מצליחות לשמור על האינטרסים שלהן על חשבון כל הציבור. עכשיו, מה זה, זה פיקוח מחירים? מול מי? מול שחקנים מאוד גדולים, מאוד חזקים, שתמיד תמיד – גם אם בהתחלה זה יעבוד – כי עכשיו כולם אומרים: מלחמה וזה, אין ברירה, נעשה, לאורך זמן – ונעשו על זה עבודות מחקר לא מבוטלות – לאורך זמן פיקוח על מחירים מביא לטיפוס המחירים כלפי מעלה. הם תמיד יבואו ויגידו שהם צריכים לקבל יותר, ואת האינטרס של הציבור אין כמעט מי שמייצג, כי הציבור זה משהו מאוד אמורפי, רחב, גדול. הוא תמיד משלם את המחיר אל מול אותה קבוצה שתרצה עכשיו לעדכן את המחירים שלה כלפי מעלה, ותדע תמיד להגיע לפה, להפעיל פה את הלחצים, לשים נתונים, לשים עובדות – ולקבל את מה שהיא רוצה. כך המציאות מלמדת. אבל אני כן אומר לך, אורית, מה אני חושב שהפתרון – את הצעד הראשון שלו עשינו, אחד אני עוד בוחן וצעד שלישי הנחיתי לקדם. הצעד הראשון – הרי בסוף, שוב, מחירים. יוקר המחיה זה תחרות, תחרות, תחרות. שווקים תחרותיים תמיד יהיו בפריון גבוה ובמחירים נמוכים, שווקים סטגנטיים תמיד יהיו בפריון נמוך ובמחירים גבוהים. עובדת יסוד, אי-אפשר להתווכח איתה. מה צריך בשביל תחרות? קודם כול, שוק פתוח. כשעשינו את רפורמת "מה שטוב באירופה טוב בישראל", זה חיסל לחלוטין – לא פישט, לא הקל, חיסל לחלוטין את הרגולציה, את הביורוקרטיה של יבוא. אפשר לפתוח לכאן אוטוסטרדת יבוא גדולה. זה גם קשור קצת למלחמה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל זה קורה במוצרים שיש בהם כשלי שוק ואין זמן לחכות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, לא. אורית, חכי שנייה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אנחנו, בממשלה הקודמת, התחלנו את הרפורמה הזו שאתה מדבר עליה. צריך לעשות משהו, לא לדבר – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, לא, עשיתם משהו אחר בכלל, בכלל. עשיתם משהו שלא מתקרב לזה בכלל ולכן גם לא עבד, ולכן היינו צריכים לעשות את הכול מחדש. אגב, אתם לא אשמים. בסדר, ניסוי וטעייה. ככה זה, עושים ניסיון. זה לא עבד, הלכנו למשהו יותר אגרסיבי, ואני חושב שגם יותר טוב. עדיין יש שני דברים שצריך לבחון אותם. האחד, מאוד יכול להיות שבגלל שבמשך הרבה מאוד שנים השוק היה מאוד מאוד לא בריא, נוצרו עיוותים ונוצרו קונגלומרטים מאוד גדולים, גדולים מדי, שיחסמו את היבוא. זאת אומרת, אין בעיה, ליבואן אין רגולציה, אף אחד לא יעצור אותו, אבל הוא לא יצליח לחדור לשוק, הוא לא יקבל מקום על המדפים, אף אחד לא יקנה אותו. מאוד יכול להיות. ועל זה, אתם מכירים, הייתה ועדת סלבין. במלחמה העסק קצת התמסמס. אני מנסה כרגע – לא משנה, אני עושה כמה צעדים כדי לנסות ולראות איך נכון להחזיר את הדבר הזה. אבל מאוד יכול להיות שלא תהיה לנו ברירה, ואני לא אוהב את זה, זה צעד שצריך ביסוס טוב לעשות אותו – בסוף, מה לעשות, אתה פוגע בזכות הקניין של אנשים, מכריח אותם למכור חלק מהמותגים שהם מחזיקים – מאוד יכול להיות שבענפים מסוימים אנחנו נצטרך ללכת לאיזשהו מהלך פירוק כדי ליצור, פעם אחת, שוק שאין בו כמה שחקנים גדולים וחזקים שמחזיקים נתחי שוק גדולים מדי. יש לנו את זה במזון פה בצורה חסרת פרופורציות למה שמקובל במדינות ייחוס, שאנחנו מייחסים את עצמנו אליהן, ב-OECD. נצטרך לפרק – פירוק שאומר שאין פה שחקן גדול שיודע לחנוק, ותחרות עולה ביבוא, שכמובן תאתגר גם את מחירי הייצור המקומי ותצטרך לדחוף את הכול כלפי מטה. ואמרתי, בזה אני עוד בלמידה, כי אני צריך להיות על קרקע. אני חושב שזה נכון, אני חושב שזה הכרחי, אין ברירה; אני חייב ביסוס מקצועי מספיק חזק כדי להצליח, חוקתית, להרים את הנטל של הפגיעה בזכות הקניין ולחייב נניח את תנובה למכור כמה מ-40 המותגים שהיא מחזיקה. ולא רק היא. זה נכון גם בייצור המקומי וגם אצל יבואנים. אבל יכול להיות ששוב, נעשה מהלך אחד, נקוה שנביא אותו במושב הבא של הכנסת, וניצור את הפירוק הזה. אבל, ופה אני אומר אבל גדול: בלי מודעות – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אמרת שני דברים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, אמרתי שלושה. שלושה: 1. זה שוק פתוח לאירופה – אין בעיית יבוא. 2. כדי שהיבוא לא ייחסם אולי נצטרך לפרק כמה שחקנים גדולים. הדבר השלישי, תראו, בלי מודעות ציבורית שום דבר לא יעבוד. אני אמרתי את זה כדוגמה – ושאשתי לא תכעס עליי שאני עושה את זה פה על הדוכן: אם אשתי לא תלמד להתמודד עם שבועיים אף עקום של הילדים שלי כשהיא תחליף להם את קורנפלקס תלמה במשהו אחר – ואמרתי לה בצחוק: תדללי, תערבבי בהתחלה ולאט-לאט תדללי את הקורנפלקס הזה, תחליפי. בקיצור, שבועיים-שלושה יהיה קצת פחות טעים, יעקמו את האף, ויתרגלו, לא קרה כלום. אגב, זה גם מאוד נכון בשוק הפיננסי. נעשתה שורה של רפורמות היום בשוק הפיננסי, יש אשראי חוץ-בנקאי, יש תחרות. אנחנו נעשה עכשיו מהלך משלים – כבר דיברנו על זה, אתם מכירים את זה – נאפשר לחכ"אות, אני מקווה, לתת פיקדונות. ואז גם את האלמנט האחרון שעוד נשאר מהתחרות, נגישות לכסף זול, ניתן לכולם. התוצאה תהיה שיש מגוון מכשירים ואלטרנטיבות בשוק. אבל אם תהיה דבקות, ואני אומר לכם – אגב, אני רואה בימים האחרונים שורה של יוזמות אזרחיות. וזה בדיוק, אורית: זו לא יוזמה ממשלתית, לא נכון שהממשלה תעשה את זה. אני רואה שורה של יוזמות אזרחיות לחרמות על רשתות שיווק שמייקרות מחירים. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל אתה לא יכול להפקיר את הזירה, אבל אתם מפקירים את הזירה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני מעודד את זה, אני אומר לציבור: אל תצפו – אני אומר לך שהתערבות יתר ממשלתית – – – << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל כל – – – פה, שלא תעשו כלום. לא תעשו כלום – – – משהו, תעשו משהו. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אנחנו עושים הרבה, למה את אומרת שלא עושים כלום? בזה שתצעקי עשר פעמים "לא עושים כלום" זה לא יהפוך לאמת. הרי הסברתי שעשינו, עושים ונעשה הרבה, אבל נעשה נכון. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל תעשו כבר, תעשו. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> התערבות יתר בשוק מייצרת עיוותים ולא פותרת בעיה. אנחנו נסדיר את השוק כך שהוא יעבוד בצורה הנכונה. ופה אני אומר לציבור – – – << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל אתה חולק עליי שיש השתוללות מחירים, יש השתוללות מחירים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> רגע, אבל לא נתתם לי לסיים. אורית, למה את צועקת? אני אעמוד פה על הדוכן ואתן לך להשיב. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כי יש השתוללות מחירים, וצריך מעשים, לא דיבורים. מעשים, מעשים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תקשיבי, אורית, אורית, שנייה. אנחנו עושים מעשים שלא נעשו אף פעם לפנינו. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> פיקוח גמיש, לא פיקוח, רק תעשו משהו. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אורית, יש לי בקשה, תקשיבי. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> למה? למה קבינט יוקר המחיה לא עובד? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אורית, אורית. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> למה הוא לא מתפקד? לא, זה מרגיז. יש לך את כל הכלים, יש לך את כל הסמכות. פשוט תעבדו בזה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אורית, אורית. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> זו הייתה שאלה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> רגע, שנייה, אני עושה פאוזה למשהו אחר. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> שאלה, שאלה. אבל שאלה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל עוד לפני השאלה. חבר הכנסת משה אבוטבול, אני עושה פאוזה – אני צוחק, הוא יושב בכיסא שלו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> יכולתי להיות משה אבוטבול, ראש עיר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני חדש פה, אני לאט-לאט מתרגל לחזור לפה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אלינור. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בסדר, חשבתי שאני יכול למשוך פה, לא ידעתי שיש לכם עוד חקיקה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, אתה יכול. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני רק אומר, אני לאט-לאט מתרגל לחזור לפה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא מתרגל לחזרה, פשוט. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני לא רגיל לצעקות פה. אז אורית, בואי נעשה את זה מתורבת. אני אעמוד, את תשאלי, אני אענה. לא בהתפרצויות, לא בעמידה. אני לא הייתי פה שנתיים, אני לא רגיל לצעקות פה. בקיצור, התערבות יתר בשוק היא רעה, היא מייצרת עיוותים והיא מקלקלת. אנחנו מסדירים את השוק. עשינו את זה ברפורמה של "מה שטוב לאירופה", אנחנו נעשה את זה, כנראה, גם בפירוקים, ככל שיהיה לי ביסוס מספיק טוב לזה. והדבר השלישי זה מודעות. אנחנו נלך לקמפיין – הינה, את זה כן אנחנו נעשה, כמדינה – בהרבה מאוד כסף ולאורך הרבה מאוד זמן. זה משהו שצריך לעשות אותו שנתיים-שלוש, שמייצר מודעות ציבורית – גם בעולמות הטובין, מזון וכו', וגם בעולמות הפיננסים – לאפשרויות, ובעיקר לצורך שלנו כציבור ללמוד להשוות ולהיות צרכנים טובים. אני אומר, יוזמות כאלה יש היום כל כך הרבה, בפייסבוק וכו'. כן, מי שמעלה מחירים – אל תקנו אצלו. אני אומר לציבור: רשת שמעלה מחירים – אל תקנו אצלה, תלכו למתחרה. תשוו. תלכו, תגידו: יקר פה, אני לא בא. שימו שלטים: אני לא קונה. אין, אי-אפשר לזרוק את הכול על הממשלה. בסוף זו צרכנות נבונה, שלנו. אני גם צרכן, אני צרכן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה קורה איתך? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל מירב, מירב, סליחה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא במקום הטבעי שלי. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> מירב, את אמרת לי קודם שאת רוצה לטחון פה לילות יחד איתי. פתאום אין לך סבלנות לזה שאני מושך זמן? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא הבנתי. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זה אני, זה אני. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> באמת? באמת? באמת מירב, לא יפה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא אני, זה אופיר. אני, מצידי, תבוא לפה ונחדש ימינו כקדם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מבחינת היושב-ראש, אין הגבלת זמן לשר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני רק מסכם, אני מסכם. עליות המחירים עכשיו הן לא בגלל המע"מ, הן בגלל ניצול 1 בינואר וניצול ציני של המלחמה. אני אומר לרשתות: אתן מגזימות, והתוצאה תהיה גם שזה יעזור לי לבסס את הצורך לפרק אתכן, את השוק הזה. במובן הזה, זה לא רע לי, התקופה הזאת; אני אקבל הרבה מאוד הצדקות למהלך אגרסיבי שיפרק את השוק ויחלק אותו לשחקנים קטנים במקום שחקנים גדולים. וניצור מודעות ציבורית גדולה, ואנחנו, כממשלה, נסייע מאוד מאוד למודעות הציבורית. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> שאלה, שאלה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> כן, חבר הכנסת אבוטבול. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> יש לך כלי זמין – בסביבות 100 חברות שרשות התחרות רואה אותן כמונופול. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אז זה לא שלי, זה אצלה. היא יכולה להגביל, לא אני. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני יודע. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שנייה, חבר הכנסת מיכאל, יש לך עמדה מהצד. ביקשת – אני אתן לך. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, לא, ועכשיו יש לי משהו אחר. קודם רציתי משהו – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני אתן לך, אבל אי-אפשר לעשות גם וגם. חברים, יש לנו באמת המשך חקיקה. אני אתן לך. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> שאלה, רק לסיים. אם אתה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> העניין הוא שהפינג-פונג הזה לא נגמר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה רואה? זה מה שקורה כשהוא יושב אצל אבוטבול. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> רגע, אני עוד נשאר פה, למהצד? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, אם אתה בשם שר הכלכלה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> עזוב, אני אשאל אותו כבר מהצד. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> נו, אז תשאל מהצד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת ינון אזולאי. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ינון, אתה שואל את שר הכלכלה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כמו שאתה שאלת את משה אבוטבול. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כל המרוקאים אותו דבר. אתה וסרלאוף? השר וסרלאוף? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני השר, קודם כול, אם כבר דיברת על פירוק, אז אני רוצה שאולי תגיד פעם אחת אם אתה גם בדעה, כמוני – לפרק את רמ"י, אחת ולתמיד. זה סתם, דיברת על פירוק, זה יכול לעזור לשוק הדיור. באמת, אני אומר לך. אני יודע שיש התנגדות, אולי, במשרד השיכון, אבל פעם אחת צריך לעשות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני חושב שנכון לאצול את סמכויות רמ"י לשלטון המקומי. לא משנה, יש פה כל מיני מנגנונים שצריך לעשות, אבל חד-משמעית כן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> תודה. אז אנחנו אפילו יכולים, אולי, בעניין הזה – שיתוף פעולה. אבל אתה יודע, ההרגשה היא שברגע שהתרנו את החוט, מה שנקרא, במע"מ, להוסיף 1% מע"מ, אז באמת כולם רצו לשם. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני לא מסכים. זה, אמרתי, אני לא חושב שזה בגלל זה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא, שמעתי את התשובה. אבל השאלה שלי היא אם האוצר, ואני דווקא אומר "האוצר", לא מרוצה מזה. למה? כי בעצם רשות המיסים מרוויחה פה פעמיים, גם את המע"מ, וגם יש בעצם יותר תנועה. כלומר, קונים יותר, בעוד 20%. ואז אומרים: תשמע, אתה יודע מה, בשקט, אבל, טוב לי. לך באופן אישי אני יודע שזה לא טוב, כמוני, שלא טוב לי. לא טוב לנו שמעלים מחירים. אבל זה הדבר הנוסף. והדבר האחרון, אני מסכים איתך – להחליף מתלמה ומאסם ומכל המקומות האלה. אגב, אני כבר עושה את זה. אני היום קונה במשנת יוסף, למשל. משנת יוסף זה משהו שהוא בתוך הציבור החרדי. ואגב, הוא פתוח, נראה לי, לכולם. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> גם אצלנו. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> בדיוק, זה מה שאמרתי, הוא כבר פתוח לכולם. באים לתחנות חלוקה, לוקחים. הם כמעט לא מתעסקים עם המותגים, הם מתעסקים עם המחיר. ותאמין לי, גם במקומות האלה יש איכות. אם כולנו נעשה את זה, זה הלקח הכי טוב לכל הרשתות האלה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אתה רוצה להשיב או שאתה רוצה – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, לא, שניהם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני השר, על העניין הקודם – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אה, חבר הכנסת ביטון, איפה היית? מאיפה הגעת פתאום? אה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מהכיסא של אבוטבול. אדוני השר, שני דברים, מה שדיברנו קודם. רשות התחרות כבר מזהה כ-100 חברות שמתנהגות כמונופול או שמוצר שלהן הוא מונופולי. הן רשאיות להכריז עליהן כמונופול. אנחנו פה בחקיקה, למשל בנקים – הגבלנו להם משכורת. אף אחד לא מת, הבנקים ברווחי שיא. שכר מנכ"ל בבנק מוגבל לסכום מסוים, אף אחד לא מת. לכל 100 החברות אפשר לעשות הגבלת שכר. ברגע שהן יוכרזו כמונופול, המפקח על המחירים שלך יכול לפעול בסנקציות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> שלי או של שר הכלכלה? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שלך. המפקח על המחירים הוא שלך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני לא חושב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, לא, כלכלה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הוועדה לפיקוח על המחירים היא באוצר, היא יכולה להפעיל סנקציות על מונופולים. רשות התחרות צריכה להכריז על 100 מונופולים, אלה שאתה – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> היא הכריזה כבר? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. היא אמרה שהם מועמדים להיות מונופול, בסדר? ויש לה גם קנס של 100 מיליון, שאנחנו נתנו לה לתת לגופים כאלה. היא אף פעם לא נתנה 100 מיליון. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני חושב – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אומר לך שיש לך כלים בחקיקה הקיימת' בנחישות, וכואב – ראית, הבנקים, הגבלנו להם משכורת, אף אחד לא מת. דיפלומט, שסטוביץ, כל אחד מכם יקבל 2 מיליון – לא 10 מיליון משכורות עם הטבות למנכ"ל. זה מטורף מה שקורה שם. אלה היחידים שלא באים לכנסת. לא היו פה שסטוביץ ודיפלומט מעולם. הם יודעים להתנהל בלי הכנסת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ברגע שאתה תעשה – רגע, אבל זה השני. רגע, הראשון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נגמרה לך דקה אחרי דקה. רק קצר, קצר. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש הצעת חוק שנמצאת פה ושמבלבלים אותה, והיא לא תקציבית. אני באתי ואמרתי: קשיש שיש לו 30,000, 40,000 שקל פנסיה, הוא לא צריך את קצבת הזקנה. מצד שני, כל מאות האלפים שעבדו בלי פנסיה לפני חוק פנסיה חובה, בחברות כוח אדם, הם עניים, הם עבדו ב-7,000 שקל והם ב-2,000 שקל קצבה. אמרתי, בואו נעשה דיפרנציאליות של קצבאות זקנה לפי גובה הכנסה מסוים. לא נפגע במי שיש לו 10,000 שקל פנסיה או 15,000, אבל מי שיש לו 30,000 יוותר קצת על קצבת הזקנה, וניתן אותה למי שאין לו. בדיפרנציאליות, בלי להביא כסף מהאוצר. עכשיו, בן צור אמר: אני אבדוק. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני דחיתי את זה בשלושה חודשים. אני רוצה להביא את זה להצבעה. אני צריך את העזרה שלך מול בן צור, לפחות שזה יעבור בטרומית, ונבחן את זה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – אבוטבול – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה. תודה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> משפט אחרון. אני אומר, אחד הרעיונות היצירתיים של מדינה זה להשתמש בכסף הקיים בחוכמה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מיכאל, אני לא יכול להוריד אותך, אבל אתה צריך לסיים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אוהב אותך. אני אעצור כאן, אני אמשיך עם השר למטה על הדבר הזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. בבקשה, אדוני השר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ידידי חבר הכנסת מיכאל ביטון, אני אתחיל דווקא מהסוגיה השנייה. באופן עקרוני זה ברור, ואני אגב אמרתי את זה בעצמי כמה וכמה שנים עוד לפני שנכנסתי לתפקיד, שככל שנהיה פחות פופוליסטים ונדע לדייק יותר את האוכלוסיות שזקוקות לסיוע שלנו כמדינה, נוכל לתת להן יותר, בסדר? כל עולם הקצבאות, לא רק קצבאות זקנה, בוא נאמר שלא מנוהל היום מדויק. אבל אני גם רוצה להסביר, כי יש גם אידך גיסא, זה לא סתם. וזה לא קל, בסוף נצטרך להגיד לאוכלוסיות מסוימות: אתם לא צריכים, אתם לא מקבלים, או אתם צריכים פחות. אבל זה ברור שאי-אפשר לתת לכולם את הכול, וככל שנדע יותר לחתוך בסכין חדה מי באמת צריך ומי לא צריך, בין אם על בסיס מבחני הכנסה או רכוש וכו' – זה נכון גם בקצבאות נכות, שבהן במידה רבה יש איזשהו בסיס שהוא לא פונקציה של – אין לך מבחני הכנסה. יכול להיות קשיש מיליונר, יכול להיות נכה מיליונר. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> קצבאות ילדים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הרבה דברים יכולים להיות, נכון. אלא מה? באופן היסטורי במדינת ישראל מרבית הקצבאות הן קצבאות אוניברסליות, שהן בכוונה לא דיפרנציאליות, כמו שאתה מתאר. זה לא אירוע שעושים אותו בהצעת חוק, אגב הצעת חוק פרטית בקצבה מסוימת. אני הצעתי, חשבתי על זה, להקים איזושהי ועדה ציבורית. עכשיו תראה, גם לא כל הקצבאות אותו דבר. למשל, בקצבאות ביטוח לאומי, שזאת גם קצבת ילדים וגם קצבת זקנה, יש סברה גדולה מאוד שאומרת שאי-אפשר לעשות את מה שאתה עושה, כי זה סוג של ביטוח. זאת אומרת, כל חיי שילמתי ביטוח, עכשיו אתה בא אחרי ש-40 שנה אני משלם לך פרמיה, ואומרים לי: תקשיב, אני נותן לך פחות, כי החלטתי מכאן והלאה – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז אני עניתי לה, בלי אבל – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> רגע, רגע, אם אתה רוצה להגיד: מי שהיום יתחיל – אני לא רוצה לפתוח את הדיון עכשיו, כי אני – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, אני רק – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, אנחנו לא – אנחנו נצטרך להבין, ואנחנו הארכנו בזה רבות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני רק מסביר. מיכאל, ידידי, אני רק מסביר. ככל שזה תלוי בי – ומן הסתם הצעה כזאת לא תעבור בלי הסכמת שר אוצר – היא לא תעבור. יכול להיות שצריך להקים איזושהי ועדה ציבורית, להגיד לה לשבת על כל הקצבאות – מותר אחת ל- לא יודע מתי – אתה רוצה להגיד 76 שנה, יכול להיות שזה יותר מאוחר, כמובן, דנו בזה – לשים איזושהי ועדה ציבורית רצינית, לתת לה לבחון את זה לפי סוגי הקצבאות, להמליץ המלצות, לעשות על זה דיון מסודר ולקבל החלטה. אבל אי-אפשר לבודד רק את קצבת זקנה. זה נכון בהרבה מאוד קצבאות. מה היה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לגבי המס שעלה, האחוז, האם לפנות לרשות המיסים? הרי יכול להיות – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> טוב, גם פה, ינון, תשמע, זה סוג של דיסוננס שמדברים עליו שנים. אומרים תמיד שלאף אחד במדינה אין אינטרס להוריד את המחירים. הקבלנים מרוויחים הרבה, רמ"י מכניסה הרבה, משרד האוצר מרוויח הרבה מיסים. רק סתם לתקן את זה, משרד האוצר לא מרוויח, כן, זה לא הולך אלינו. המדינה מרוויחה ואחר כך משתמשת בזה. עובדתית זה לא ככה. אני אומר לך, כולנו עובדים בשקידה ראויה מאוד כדי להוזיל מחירים. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> למה שלא תבחן את זה? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אין אף אחד אצלנו – ואני עושה על זה הרבה מאוד דיונים עם כולם, אג"ת, רשות המיסים – כולם רתומים, מבינים שזה האתגר של מדינת ישראל ורתומים לו. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני לא רוצה עכשיו להאריך. אני גם אסביר לך למה במקרו-כלכלה בסופו של דבר – אמרתי לך קודם שתחרות מייצרת שני דברים: עוד לפני שהיא מייצרת מחיר נמוך, היא מייצרת פריון גבוה. ופריון גבוה מייצר בסוף גם צמיחה גדולה, שוחק לך את יחס החוב לתוצר ומגדיל לך את הכנסות המדינה. אני מעדיף לקבל את ההכנסה מהיקף פעילות יותר גדול ולא ממחירים יותר גבוהים. ולכן אין סתירה בין הפחתת מחירים לבין הגדלת הכנסות מדינה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. אם כן, המציעה, מה תרצי? להצביע על זה? << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כן, להעביר את זה לדיון בוועדה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה נתת תשובה, עכשיו היא צריכה להחליט מה – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> מה אני מציע? אני מציע שנסתפק בתשובה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. אז אנחנו מסתפקים בתשובת השר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני מסתפק בתשובה כאן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה היא אומרת, לא? << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אנחנו רוצים להעביר את זה לדיון בוועדה. השר, כמו שאמרת – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> איזה דיון? איפה? שנייה, לאיזו ועדה? לאיזו ועדה? אורית. חברת הכנסת אורית, תגידי לאיזו ועדה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני חדש פה, אם מקובל להעביר לוועדה, אני לא מתנגד. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה לא חייב – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו מצביעים על זה, השר. השר, היא מציעה את מה שהיא רוצה, ואנחנו מצביעים על כך. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ינון, איזו ועדה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הכלכלה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הכלכלה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני לא מתנגד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצביע על העברת הנושא לדיון בוועדת הכלכלה. תפסו מקומותיכם, הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הנושא דרכים למניעת ניצול לרעה של העלאת המע"מ על ידי עסקים והשפעתה על הצרכנים בישראל, יעבור להמשך דיון בוועדת הכלכלה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי על פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, משחדל חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות לכהן בכנסת ביום כ"א בטבת התשפ"ה, 21 בינואר 2025, הורדו מסדר-היום הצעות חוק שהגיש כמציע יחיד, ושמו נמחק מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45), התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' כ/1075; דברי הכנסת, חוב' ו', ישיבה 225; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי להציג את הצעת החוק, בבקשה. בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זה בשמו, קודם כול. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, הוא המציע, אבל הוא מציג בשמו. בבקשה, לרשותך – אין לך הגבלת זמן. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההיגיון והרעיון שיש מאחורי החוק הזה מתמצה בביטוי באנגלית שנקרא Other people's money, כסף של אנשים אחרים. זה ביטוי שנועד בעצם לסמל איזושהי קלות ראש, איזושהי פזרנות, איזשהו מינהל לא תקין בהתייחסות שיש לאנשים לכסף שהוא לא שלהם, מה לעשות. עכשיו, לשכת עורכי הדין היא תאגיד סטטוטורי. היא תאגיד סטטוטורי מכוח חוק, והיא גובה כספים מלמעלה מ-80,000 עורכי דין במדינת ישראל מכוח חוק. עורכי הדין משלמים לה כדי שהם יוכלו להתפרנס מהמקצוע, וחלקם, יש מעטים כאלה, משלמים פשוט כי על פי החוק במדינת ישראל, כדי לקרוא לעצמך עורך דין, שזה יהיה כתוב על נייר המכתבים שלך או משהו כזה, אתה צריך להיות חבר לשכה, וזה עדיין נחשב בעיני אנשים. והם משלמים, הם משלמים את דמי החבר השנתיים. עכשיו, כמישהו שהיה עורך דין 22 שנה, ממאי 2000 עד שנבחרתי לכנסת בנובמבר 2022, הייתי חבר בלשכת עורכי הדין. לי באופן אישי לשכת עורכי הדין לא תרמה דבר לעיסוק המקצועי שלי. לא הצבעתי מעולם בשום בחירות שהיו קשורות ללשכת עורכי הדין, לא השתתפתי בשום פעילות; הלכתי פעם או פעמיים להשתלמויות מקצועיות שחשבתי שאולי יעזרו לי במשהו, וראיתי שהמרחק ביניהן ובין הפרקטיקה ובין משהו שבאמת יכול לעזור לך הוא קלוש. המנגנון של לשכת עורכי הדין הוא כזה שכדי שאתה תקבל איזשהו יחס – אם באמת קורה שיש לך בעיה, וראיתי את זה אצל אחרים – אתה צריך להכיר מישהו, אתה צריך להכיר מישהו כדי לקבל יחס. ולכן, זה לא סוד ולא הסתרתי את זה שאני חושב שלשכת עורכי הדין צריכה להיות כמו יתר האיגודים המקצועיים – ארגון וולונטרי. זאת אומרת, צריך להפריד בין התשלום עבור הזכות לעסוק במקצוע לבין התשלום עבור שירותים לאיגוד מקצועי, ולאפשר בעצם תחרות על השירותים של מתן איגוד מקצועי לציבור עורכי הדין במדינת ישראל, שהיום אין לו ברירה – רוצה איגוד מקצועי, לא רוצה איגוד מקצועי, מזדהה עם מטרות לשכת עורכי הדין, לא מזדהה עם מטרות לשכת עורכי הדין – אין לו ברירה, כדי לעסוק במקצוע הוא חייב להיות חבר של לשכת עורכי הדין ולשלם דמי חבר. ההצעה של הלשכה הוולונטרית עברה בקריאה טרומית, הייתה אחת ההצעות הראשונות שהגשתי, לדעתי בדצמבר 2022, ואחרי הקריאה הטרומית ראינו שיש שני נושאים מרכזיים שצריכים לדון בהם בכובד ראש, ואני לפחות לא נתתי עליהם מספיק את הדעת לפני שהצעתי את ההצעה. הנושא הראשון זה הנושא של האתיקה. בניגוד למשל למועצת רואי החשבון, שהנושא של האתיקה נמצא בידי המועצה ומנוהל על ידי משרד המשפטים, ברור לחלוטין שבמקרה של עורכי דין זה לא נכון, כי יש לך את הפרקליטות ויש לך סנגורים, ואתה לא יכול שהפרקליטות וועדת האתיקה יהיו כאילו באותו צד. זה עלול להטיל אימה על סנגורים, זה יכול לפתוח פתח לניצול לרעה של הליכים משמעתיים כדי להרתיע סנגורים, ולכן ברור לחלוטין שצריך להקים איזשהו גוף נפרד אם הופכים את הלשכה לוולונטרית, וזה כשלעצמו מצריך עבודה. נושא נוסף משמעותי מאוד זה הנושא של הנכסים של לשכת עורכי הדין. ללשכת עורכי הדין יש הוצאה לאור; ללשכת עורכי הדין יש בניינים שרשומים על שמה; ברגע שאתה הופך את הלשכה לוולונטרית, נשאלת השאלה מה קורה עם כל הנכסים האלה. אנשים שילמו עשרות שנים דמי חבר, מה עכשיו? איפה החלק שלהם? הם מוותרים על זה, הם לא מוותרים על זה? מה קורה עם הבעלות? זה סיפור די מורכב. במקביל, התחילו להגיע לא מעט פניות ציבור, שרובן המכריע היה דומה לתחושה שלי, שבעצם בסופו של דבר אנשים הרגישו שהם לא מקבלים מספיק תמורה לכסף שלהם. התמורה המרכזית שאנשים מכירים מלשכת עורכי הדין – עורכי הדין, רובם הגדול, למעט אותו כרטיס חבר שמאפשר כניסה חופשית לבתי המשפט ללא בידוק ביטחוני – זה יומן, יומן שנתי מודפס, כרוך בכריכה עבה, כל שנה בצבע אחר, וזו בעצם התמורה המרכזית שהיו מקבלים עבור החברות שלהם בלשכת עורכי הדין. התחלנו קצת לצלול לתוך המספרים, התחלנו להסתכל מה קורה בתקציבים, ודי נדהמנו בעצם מעזות הרוח שיש לאנשים כלפי כסף של אנשים אחרים שנגבה בעצם במשהו שהוא כמו מס, בלית ברירה. תוך כדי תהליך החקיקה, מה שקרה – הרי ההצעה הראשונית דיברה על הצורך בעצם לקחת ולתת את זה לשר המשפטים, אבל בגלל שעלו הרבה חששות מפוליטיזציה ומניסיון השתלטות, וגם שר המשפטים עצמו חשב שזה לא רעיון טוב, התחלנו – תוך כדי שיח בתהליך החקיקה, תוך כדי שיח עם ראשי המחוזות שלאט-לאט הצטרפו לתהליך – בעצם לזקק, והתמונה הגדולה התחילה להיפתח. כשאתה מסתכל על תקציב לשכת עורכי הדין כפי שהוגש לשנת 2025, אתה נדהם. אתה רואה שמסכום של 83 מיליון שקלים תקציב מוערך לשנת 2025, צפויים להיגבות מציבור עורכי הדין 66 מיליון שקלים. 32 מיליון שקלים, כמעט חצי מהסכום שנגבה מעורכי הדין, מוגדרים כתקורות. למי שלא יודע מה זה תקורות, אולי שר האוצר – שר האוצר, מה התקורות בחברה ממשלתית? תקורות ריאליות. תקורות. אחוז מתקציב כתקורות. יש לך מושג, בערך? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה, עלות? << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אחוז מהתקציב, תקורות. מה זה אחוז נורמלי? << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> תשאל את אמסלם. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כ-10% – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כ-10%. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> יש בודדות – – – ב-6%, 7%. תלוי מי, תלוי בהיקף פעילות כספית. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בין 6%, 7%, בודדות, ל-10%. יפה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מקסימום 10%. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ותלוי בסוג הפעילות, אם זה רק העברת כספים או – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כן, אז בלשכת עורכי הדין למעלה מ-40% מהתקציב מוגדר כתקורות. 50% מהתקציב שנגבה מעורכי הדין, למעלה מ-40% מהתקציב מוגדר כתקורות. ומה זה תקורות, אנשים שואלים – זה לשכות, זה יועצים, זה כל מיני קמפיינים, כל מיני דברים לא ברורים ולא מובנים, שיפוצים, כל מיני דברים שבאמת אתה בא ואתה נדהם. בנוסף לזה, התגלתה עובדה, שהייתה ידועה כנראה אבל לא מספיק, שלשכת עורכי הדין סוחבת איתה עודף תקציבי של עשרות מיליוני שקלים. זה היה 30 מיליון שקל בתחילת 2024, והבנתי שזה ירד לסביבות 20 ומשהו מיליון שקל עודף תקציבי. עודף תקציבי בסכום של שליש בערך מהתקציב השנתי שלה. זה מטורף. ושוב, זה כסף שנגבה מאנשים שאין להם ברירה אלא לשלם. הדבר הזה הוא לא תקין בעליל, ולכן עשינו פה חוק שהוא באמת חוק שונה ממה שחשבנו עליו מלכתחילה, לתת את זה לשר המשפטים ולשכוח מזה. עשינו חוק נכון, עשינו חוק טוב, עשינו חוק שמזקק בעצם את התהליכים ואת תפקידי הליבה של לשכת עורכי הדין ובעבורם מאפשר לגבות כספים, מטפל בחוסר השוויון ובניצול לרעה שנעשה במערכת היחסים שבין המועצה הארצית למחוזות, כאשר המחוזות של לשכת עורכי הדין – יש שישה כאלה – תלויים באופן נחרץ בעצם ברצון של ראש לשכת עורכי הדין. על פי החוק הקודם הייתה לו סמכות להעניק תוספת בהתאם לראות עיניו לכל מחוז שנראה לו, וכך נוצרו כל מיני מצבים אבסורדיים למשל שמחוז תל אביב תחת שרביטו של ראש לשכת עורכי הדין הנוכחי סיים את שנת הכספים, בעצם את הקדנציה של ראש הלשכה הנוכחי, בגירעון, אבל כשראש הלשכה הנוכחי עלה ונבחר כראש לשכת עורכי הדין, הוא דאג, דרך אותה יכולת שלו לשחק בתקציבי המחוזות – הוא לקח מהתוספות של המחוזות האחרים ובעצם כיסה את הגירעון שהוא עצמו יצר במחוז תל אביב, כי ככה הוא יכול. Other people's money, נורא נורא פשוט. ולכן, החוק הזה בעצם גם גורם בסופו של דבר להפחתה משמעותית בכסף שעורכי הדין יצטרכו לשלם כל שנה וגם בעצם משחרר את המחוזות מהתלות שלהם, התלות הכלכלית במועצה הארצית; מאפשר להם לפעול, מאפשר להם לעבוד, והם אלו שבסופו של דבר נותנים את מרבית השירות בפועל לעורכי הדין. כל הפעילויות האחרות, כל יתר הדברים, שעבור חלק מהאנשים הם מאוד חשובים, אפשר עדיין יהיה לקיים אותם תחת תשלום וולונטרי. זאת אומרת, במקום לגבות מכל עורכי הדין כסף עבור השתלמויות מקצועיות שרק מעטים משתתפים בהן, מי שירצה עכשיו השתלמות מקצועית יוכל לשלם עבורה, ומי שלא, לא יצטרך לממן אותה. מי שיהיה לו מאוד חשוב לצאת, לצורך העניין, באיזשהו קמפיין לשמירה על הדמוקרטיה, ככה קוראים לזה, או כל דבר אחר, יוכל לעשות את זה ויוכל לשלם לכך כסף, אם הוא חושב שזה נכון, כמו כל מטרה אחרת, ולא ייעשה בזה שימוש בתשלום חובה, שהוא כמו מס שנגבה מעורכי הדין. עכשיו אני אקריא בזריזות: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025. הצעה זו היא הצעת חוק פרטית שלי, חבר הכנסת מלביצקי, ומוצע בה שינוי יסודי באופן הגבייה והשימוש בדמי החבר והאגרות שמטילה לשכת עורכי הדין על חבריה, ציבור עורכי הדין. מאחר שדמי החבר והאגרות שהלשכה גובה הם תשלום חובה שכל עורך דין חייב לשלם כדי לעסוק במקצוע, התיקון המוצע נועד להפחית תשלום זה ככל הניתן, תוך הכוונת השימוש בו בעיקר לביצוע תפקידי הליבה של לשכת עורכי הדין כגוף האחראי על הסדרת המקצוע. מטרה נוספת שעמדה ביסוד התיקון היא חיזוק מעמד מחוזות הלשכה באמצעות מתן עצמאות תקציבית רחבה יותר לכל מחוז. לאור זאת, מוצעים התיקונים שאפרט כעת: ראשית, מוצע לקבוע הוראות שיגבילו את הסכומים שבאפשרותה של הלשכה לגבות מציבור עורכי הדין, בחלוקה לתשלומי חובה ותשלומי רשות. לעניין תשלומי החובה, דמי החבר והאגרות. אלו ייקבעו רק לפי מה שנדרש ללשכה לשם ביצוע תפקידים ופעולות ליבה שמוצע לקבוע במפורש בחוק, וביניהם תפקידי החובה של הלשכה כמו אתיקה ודין משמעתי, התמחות ורישוי, מימון של הבחירות למוסדות הלשכה ועוד. הלשכה תהיה רשאית להוסיף לסכומים אלו 150% מהעלות שלהם, שייגבו גם כן באופן מחייב במסגרת דמי החבר. מוצע לקבוע מנגנון לשינוי אחוז זה ואת התפקידים שעבורם מותר לגבות את דמי החבר באמצעות צו של המועצה הארצית באישור שר המשפטים וועדת החוקה. לעניין תשלומי הרשות, אלו יכללו דמי חבר רשות כלליים שהלשכה תוכל לגבות, למשל, בכל שנה, ותשלומי רשות לעניין או לאירוע מסוים כמו השתלמות. מוצע כי גביית תשלומי הרשות שתיעשה במחוזות תהיה לפי שיקול דעתם המלא של המחוזות, ואילו גביית תשלומי הרשות של הלשכה הראשית והשימוש במקורות הכנסה נוספים שעומדים לרשותה כמו רזרבות משנים קודמות, ייעשו תוך קבלת אישור לכך מכל ראשי המחוזות. הוועדה סברה כי הסדר זה נחוץ כדי להגן על המחוזות מפני שימוש בכספים שאינו לטובתם, והוא יחייב הסכמה רחבה לכלל הפעילויות והמטרות שיוחלט לקדם מטעם הלשכה. שנית, מוצע לקבוע הוראות לעניין אופן השימוש בכספים המצויים בידי הלשכה במסגרת תקציבה. במסגרת זו מוצע לקבוע הוראות לעניין חלוקת התקציב בין הלשכה לבין המחוזות והוראות לעניין חלוקת התקציב בין המחוזות לבין עצמם. לעניין חלוקת התקציב בין הלשכה הראשית לבין המחוזות – הלשכה הראשית, הכוונה היא למועצה הארצית: בעוד שהיום החלוקה נקבעת באופן בלעדי בידי המועצה הארצית, כעת מוצע לקבוע לכך הוראות מפורטות בחוק. את התקציב שמתקבל מתשלומי החובה, זאת אומרת התשלומים שעורכי הדין מחויבים לשלם, מוצע לחלק כך שהאגרות וחלק מדמי החבר יחולקו לפי הביצוע בפועל. החלק של התוספת האחוזית שבדמי החבר, אותם 150% שנגבים בנוסף לאותם תפקידי ליבה, יחולק כך ש-1/7 מהסכום תקבל הלשכה, המועצה הארצית, ו-6/7 מהסכום יועבר למחוזות. יחס חלוקה כאמור ניתן לשינוי בידי המועצה הארצית של הלשכה באישור שר המשפטים וועדת החוקה, או בידי המועצה הארצית, אם קיבלה לכך את הסכמת כל ראשי המחוזות. הדבר הזה בעצם נועד להבטיח שאם יש איזה צורך, ולמשל ברור לחלוטין שעכשיו רוצים לתמוך יותר במחוז מסוים מסיבה א' או ב' וכל ראשי המחוזות מסכימים לכך, הלשכה יכולה לעשות את זה in house ולא לגשת לאישור של שר המשפטים וועדת החוקה. את התקציב שמתקבל מדמי הרשות – עכשיו מדובר בתשלומי רשות שייגבו, ככל שיהיה מי שיגבה אותם ומי שירצה לשלם – מוצע לחלק כך שהחלוקה והשימוש בהם ייעשו לפי שיקול דעתו של ועד המחוז, ואילו החלוקה של תשלומי רשות שגבתה הלשכה הראשית והשימוש בהם ייעשו תוך קבלת הסכמה רחבה מכל יושבי-ראש המחוזות. כלל זה נועד לוודא כי השימוש בכספים ייעשה בהתחשב בצרכים של כלל מחוזות הלשכה. לעניין חלוקת התקציב בין המחוזות לבין עצמם, התקציב שמקורו בדמי החבר יחולק בהתאם לביצוע בפועל והתקציב שמקורו בתוספת האחוזית יחולק באופן מוגדר מראש ויכלול סכום קבוע לכל מחוז וסכום שיחושב לפי מספר עורכי הדין במחוז. ראשי המחוזות יוכלו לקבוע ביניהם חלוקה אחרת של התוספת האחוזית, והמועצה הארצית, באישור כל ראשי המחוזות, תוכל להעביר סכומי כסף נוספים למחוז מסוים. שלישית, מוצעים תיקונים שנועדו לחזק את העצמאות התקציבית של המחוזות, וביניהם מוצע כי הלשכה לא תוכל לקזז חובות של המחוזות מתשלומים שהיא חייבת להעביר להם, ולא תוכל להשתמש ברזרבות שנותרו בתקציבי המחוזות ללא הסכמתם. רביעית, מוצע לעגן בחקיקה הנחה לחיילי מילואים של 50% בדמי החבר, הניתנת כיום לחיילים בשירות מילואים פעיל שהם עצמאים. היום זה לא מעוגן בחקיקה, זאת איזו החלטה פנימית שהעבירה הלשכה. במועצת רואי החשבון, למשל, זה קבוע ולא מותנה בשום דבר. זה בעצם מה שאנחנו עושים כאן – מעגנים את ההנחה לחיילי מילואים. לעניין תחולת התיקון בזמן, הוועדה לקחה בחשבון את העובדה שתקציב הלשכה כבר נקבע וכי גביית דמי החבר עודנה בעיצומה. על כן, מרבית הוראות התיקון יחולו על התקציב והגבייה לשנת הכספים 2026 ואילך. ואולם, בשל החשיבות שראתה הוועדה בהפחתת דמי החבר שנגבים באופן מחייב מעורך דין שמבקש לעסוק במקצוע, הוועדה סברה כי נכון לקבוע החלה מתונה של ההפחתה בדמי החבר כבר בשנת 2025. לפיכך מוצע כי דמי החבר יופחתו כבר בשנה זו בשיעור של 20%, בתקווה כי בכך תהיה בשורה מסוימת לציבור עורכי הדין עד שהחוק ייכנס לתוקף מלא. מה זה אומר? ה-20% שמופחתים הם מהסכום שנגבה מעורכי הדין. זאת אומרת, מאותם 66 מיליון שקלים שאמורים לשלם עורכי הדין. מזה אנחנו מפחיתים 20%, דהיינו כ-13 מיליון שקלים. כל זאת, כאשר אין מחלוקת על זה שבלשכה מצויים עודפים תקציביים של למעלה מ-20 מיליון שקלים. זאת אומרת שלא יכולה להישמע טענה כאילו שיהיה בהפחתה הזאת שמתקיימת כבר כרגע בשנת 2025, כדי לפגוע בפעילות הלשכה, ממש ממש לא. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כאמור, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות על ידי הקבוצות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי, יש עתיד, העבודה, רע"ם וחד"ש-תע"ל. ראשון המסתייגים יהיה חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, יש שר באולם? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש שר, שר האוצר. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראו, אני רוצה להגיד לכם לגבי התופעה הזאת – אני מצטער, אדוני שר האוצר, שאתה נפלת שאני פה, אבל זאת המציאות. אני לא יודע מה קורה בממשלה הזאת. להיות שר זה כבוד. שר תורן אמור להיות תורן, אבל יש פה איזה קטע, ואתה לא הראשון ולא האחרון. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא, רק כוס תה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבין ששרים רוצים להיות עוזרים פרלמנטריים, אבל אני חושב שזה הפוך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, אני חייב להגיד שהשר אמר לי קודם שהוא הולך הצידה לשתי דקות כדי לשתות. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, אני רק מעדכן אותך, השר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> כוס תה, מותר? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. אני רק מעדכן את השר. חשוב שתדע שעמיתיך, לא אתה, נוהגים לעשות אותו דבר כל הזמן. הדבר הזה לא מכובד, לא מכבד. אחר כך מדברים על משילות. יש פה שולחן גדול, אנשים נלחמים בשביל להגיע אליו, וכשהם מגיעים אליו הם הולכים להיות עוזרים פרלמנטריים – העולם התהפך. אבל תשתה את כוס התה, אני לא רוצה ליפול דווקא עליך. פשוט כל פעם שאני עולה אין שר באולם. חשבתי שזה בגללי כבר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני איתך. הלכתי לחמש דקות לכוס תה. אסור לשתות פה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר עוד פעם, הכול מקרי בחיים וסטטיסטית קרה רק איתך, אבל לי, כל פעם שאני עולה, אין שר. זאת אומרת, יש שר באיזה תא בצד. אז אדוני השר, חבריי חברי הכנסת. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> שר שהוא גם עורך דין, והחוק נוגע גם אליו. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. המציע, שהוא גם המציג, חבר הכנסת חנוך מלביצקי, אין לי טענות אליו, כי הוא הגיש את ההצעה על לשכת עורכי דין ויש לו תפיסת עולם בעניין הזה. מי שיראה איך נראית ההצעה של מלביצקי ומה שהוא הציג עכשיו – בדרך כלל, הצעה נכנסת ולא יוצאת אותו דבר; פה, לא שהיא לא יוצאת אותו דבר, היא לא דומה. חנוך כרגע לא נמצא. תכננתי לדבר על דברים אחרים, האמת, אבל הוא אמר משפט שנחרת לי. הוא אמר משפט: למה ההצעה הזאת באה לעולם? זה עוסק בכסף של אנשים אחרים. הוא, הכסף של אנשים אחרים שחשוב לו כחבר כנסת להתעסק איתו, זה הכסף שגובים מעורכי הדין באותו תאגיד סטטוטורי. הבית הזה נוגע כל הזמן בכסף של אחרים. יש תקציב, עוד לא, אבל יש תקציב שעובדים עליו. הכול זה כסף של אחרים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש תקציב – – – גם עכשיו יש תקציב שקיים. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. לא קיים. עוד לא קיים. יהיה. הכול זה כסף של אחרים, הכספים של אזרחי מדינת ישראל, שמדינת ישראל על שלוחותיה השונות גובה אותם, מקבלת החלטות של סדרי עדיפויות ומשקיעה אותם לטובת אזרחי מדינת ישראל, בגדול. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – שאלה? איזו סיבה בעולם יש שיחייבו אותי כעורך דין לשלם כסף? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני כבר אגיע לזה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני לא רוצה כנסים בבתי מלון, אני לא רוצה – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל איזו סיבה – אני, אפשר – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אילו פעולות ליבה של הסדרת המקצוע – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני שר האוצר, אפשר לשאול אותך שאלה? מאיזו סיבה בעולם ייקחו כסף של כלל הציבור וייתנו את זה אך ורק למגזרים שלא עוזרים לכל הציבור? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> זה המדינה. רגע, לא – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה המדינה – שנייה, שנייה. אז המדינה, מותר לה, ותאגיד סטטוטורי, אסור לו. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> על זה רציתי לדבר איתך. שנייה. על זה רציתי לדבר איתך. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא. לא אמרתי שאסור. אמרתי – – – המדינה מחזיקה מונופול על הפעלת הכוח, על גביית מיסים. המדינה זה אנחנו. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, שנייה. אני חוזר ממה שאמרתי. תראה, לך יש את היתרון. אתה יודע, כששר עומד פה, הוא יכול לדבר כמה שהוא רוצה. לי נתנו עשר דקות ואמרו לי: דבר לעניין שיבינו אותך. גם לדבר לעניין, גם שיבינו אותי. אז חנוך מלביצקי אמר משפט, באמת: כסף של אנשים אחרים. זה מה שהדליק אותו באירוע. אני, מה שמדליק אותי באירוע הכולל, שאתה קורא לו מדינה, שיש פה מדינה ויש פה אנשים שבגדול חלקם תורמים למדינה, חלקם לא תורמים למדינה, וכשמדובר על הכסף של אחרים – אין דין ואין דיין. לפחות לתפיסתי. זה מפריע לי יותר מלשכת עורכי הדין. גם אני עורך דין במקצועי. תאמין לי, מכל הדברים שיש לעורכי הדין לעסוק בהם, לא נראה לי שזה הדבר המרכזי. הדבר היותר-נפלא מבינתי הוא שבתקופה כזו – אני יושב בוועדת חוקה – מכל החוקים כולם, אתה לא מאמין כמה שעות על התיקון בחוק לשכת עורכי הדין. עכשיו, הוא לא רק עוסק באגרות. זה תאגיד סטטוטורי, זה לא איזה ועד בית. זה תאגיד סטטוטורי על פי חוק, שנבחר בבחירות דמוקרטיות, גם המחוזות וגם הארצי. יחסית לארגונים אחרים, שאני חושב שאני מכיר, הוא די שקוף. יש שם מספיק עורכי דין כך שאם יש בעיות, גם מגישים תביעות אחד נגד השני, ושם אנחנו מתעסקים. כנסת ישראל, הרשות שמפקחת על עבודת הממשלה, משקיעה זמן ניכר, בלי קשר לסדרי גודל, באותו תאגיד סטטוטורי, לשכת עורכי הדין. עכשיו, מאחר שאני יודע שהכול בכוונה תמימה ואין שום כוונה רעה אף פעם מאחורי אף אחד מהאנשים, ואין כוונות נסתרות והכול על השולחן, אז ניהלו דיונים עמוקים וסוערים בתוך האירוע הזה, כשחבר הכנסת שמחה רוטמן מסיעתך מנהל את הדבר הזה כאילו אין בלתו. אתה יושב שם, ואתה אחר כך יוצא החוצה מהגדר של הבניין הזה, יוצא החוצה, ואתה פשוט לא מאמין. לא מאמין. קח את הזמן שהשקיעו פה – ודיברתי איתך בהזדמנות, אז אני אחזור על הדברים, פשוט כי אתה היית באותו יום – את הזמן שמשקיעים בנושא של מאבק בתאונות דרכים. אז נכון, זה לא בוועדת חוקה, אבל בסוף – אתה אומר שיש מדינה? כן, יש מדינה, יש ממשלה ויש סדרי עדיפויות. איך קרה שדווקא החוק הזה, הצעת חוק פרטית, ואתם יודעים, יש הרבה הצעות חוק פרטיות; יש כאלה שזוכים שהצעות החוק הפרטיות שלהם יתקדמו, חלקם מהקואליציה, חלקם מהאופוזיציה, ויש כאלה שאם הם לא היו באמת תמימים, היו חושבים – אני לדוגמה, בן אדם תמים, אני יודע שזו רק יד המקרה ששום דבר לא עובר, זה מקרי. אבל יש כאלה שזוכים. חנוך מלביצקי הוא חבר קואליציה, הוא זכה. אבל בקואליציה יש גם המון הצעות חוק פרטיות; איך דווקא ההצעה הזאת, באמת, שהיא הדבר הכי חשוב שיכול להיות במדינת ישראל, אין ספק שעל זה יקום וייפול דבר, בזה אנחנו משקיעים את זמננו? באמת, בזה משקיעים. עכשיו, משקיעים ברצינות, אני לא אומר. שמחה רוטמן לא מחפף. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> יכולים לקצר. אתם – – – שמונה שעות מליאה. בואו – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו בשמונה שעות – אני אגיד לך, שר האוצר, שמונה שעות זה אחרי שקיזזו לי את מה שרציתי. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לכן אמרתי. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני אומר לך כבר שאם ועדות הכנסת – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – לא רוצה להשקיע את הזמן – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר, תראה, אני אומר לך, הגבילו אותי. עוד מעט היושב-ראש פה יגיד לי: זמנך עבר. ואז אני לא אוכל להסביר למה העסק הזה הוא הרבה יותר גרוע מסטנד-אפ קומדי, כי זה סטנד-אפ על הראש שלנו, של האזרחים. כי בזמן הזה בוועדת חוקה מחכים עוד כמה דברים לטיפול. אתמול, דרך אגב, אפרופו, אם נמשיך את המופעים שהיו, היום הייתי בוועדת חוץ וביטחון, ואתמול היה שר הביטחון בוועדת חוץ וביטחון. הוא הגיע לתת את עקרונות מתווה הגיוס שלו, שבאמת זה דבר מופרך מיסודו. זה לא יעמוד בשום מבחן, קודם כול, לא במבחן הציבור. אבל מדוע אני אומר את זה? כי אתמול אני לא הצלחתי להגיע כי הייתי בוועדת חוקה. אתה שומע, השר? בוועדת חוקה זכינו, הגיעו שני שרים. זאת אומרת, בוועדת חוץ וביטחון היה רק שר אחד, לחוקה הגיעו שניים, גם לוין וגם סער. הם הגיעו פתאום. באמת, הם פתאום הגיעו. האמת היא, לא ידענו, אחרת הייתי מתכונן הרבה יותר לדיון. הגיעו שניהם עם איזה חיבוק אוהב על מתווה שהם שמו על השולחן. דרך אגב, חבר מפלגתך היה באותו זמן בהשבעה של טראמפ, אז פינדרוס ניהל את הדיון – אירוע, באמת, אקזמפלר האירוע הזה. אבל ישבנו שם מ-10:00 עד 16:00. אני מצטער שעזבתי ב-15:00 כי היה גם דיון על פשיעה בחברה הערבית, גם כן, אירוע אזוטרי שמלווה אותנו פה בשנתיים האחרונות. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – הדיון שדיברת עכשיו – – – דווקא הדיון שהיה עכשיו אצל שמחה, שעשה אותו פינדרוס, זה אחדות, הסכמה לאומית רחבה, פשרות. אתה יודע כמה זה חשוב בזמן מלחמה? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. בוא אני אספר לך משהו על הסכמה לאומית, השר סמוטריץ'. אם היושב-ראש ייתן לי עוד שתי דקות ומאיר כהן שאחריי יסכים לי לעוד שתי דקות, אז אני אגיד לך מה היה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש לו בסך הכול חמש דקות. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה נשף מסכות. נשף מסכות. הגיעה הצעה מטעם הוועדה. ההצעה הזאת הגיעה, היא ריחפה, היא עברה ביעף מעל העננים, עברה את הממשלה מלמעלה ופתאום נחתה. שמחה רוטמן כתב אותה – זו הצעה מטעם ועדה, אתה יודע הרי איך זה עובד – אבל מי שהגיע וסיפר איך הוא ישב ועבד על זה היו שני שרים בממשלה שאתה חבר בה. אז תחליטו: זו הצעת חוק ממשלתית? הצעה מטעם הוועדה? מה זה הדבר המוזר הזה? אבל לזה הגיעו שני שרים. הם הגיעו ב-10:00, כי עד 10:00 דיברו משפחות חטופים. אז הם הגיעו בדיוק אחרי שמשפחות החטופים יצאו, בשביל לא להקשיב לדברים האמיתיים, בשביל לא להקשיב למה שמטריד באמת את הציבור, ולספר לנו סיפור על איזשהו חיבוק כללי שלוין רוצה לתת. עכשיו, כשאני התחלתי לשאול אותו שאלות בהמשך הדרך, באמת בנימוס ככל שיכולתי, יצא לו החיבוק, עף לו החיבוק, חזרו לו החיצים. אמרתי, מה קורה פה, עד כדי כך? אפילו להגיד את האמת אי-אפשר, גם זה לא קיים? אז אפרופו חנוך מלביצקי המציע – האמת היא, גם כן מוזר, המציע לא פה. הכול בסדר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שמונה שעות זה – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> שמונה שעות. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע, בשביל הנושא העקרוני הכל-כך חשוב שהחלטתם לשים אותו על סדר-יומה של האומה, שמונה שעות זה קצת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> צריך גם לקחת בחשבון שהיו דיונים בוועדה, אבל. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אחבר אותך עוד. אם היית מגיע קודם, גם לדיוני ההסתייגויות – היו עוד 14 שעות של הסתייגויות שבהן, אם היית מגיע, הייתי גם מעלה אולי קצת חיוך על שפתיך, כי באמת האווירה בחוץ היא לא כמו האווירה בפנים. אבל מה שהיה בתוך האירוע הזה – זה אירוע מופרע ברמות הגבוהות ביותר. ואני אומר לך, אדוני שר האוצר, משפט אחד אחרון, שהוא כן רציני: בסדרי העדיפויות של מדינת ישראל זה ממש פחות חשוב. אבל מה שחשוב באמת לא נמצא בסדר העדיפויות, לא של הממשלה, לא של הכנסת ולא של ועדת החוקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כאמור, הוספתי לך דקה, אם לא שמת לב. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> הורדת את זה ממני? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא. לא הורדתי ממך. נתתי לו את זה בגלל הדו-שיח שהיה פה. דו-שיח מאוד מעניין שהיה פה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני השר, יואב, אתה קצת הפלאת אותי. אתה היית עדין. החוק הזה זה חוק כוחני, קנטרני, בריוני, חד וחלק. צריך להגיד את זה בפה מלא. החוק הזה משדר: מי שלא איתנו, אנחנו נכסח לכם את הצורה. מי שלא איתנו, אנחנו נייסר אתכם בשוטים ועקרבים. מעניין, מה הלשכה הזאת כל כך חשובה? או נניח, הלשכה, אם היושב-ראש שלה היה אומר: אני תומך במהפכה המשטרית – עכשיו תגיד לי, בחייאת יואב, מישהו היה נוגע בו? מישהו היה מחוקק לו על הראש? נראה אותם, את הגיבורים האלה, מחוקקים פה בכנסת כנגד ועד מסוים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ועד התעשייה האווירית. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, נראה אותם באים לפה ואומרים לוועד התעשייה האווירית או לוועד החשמל או לוועד רשות שדות התעופה: מעכשיו והלאה אתם לא תשתמשו בכספים של אחרים, מה פתאום, אנחנו נגיד לכם כמה לגבות ומה לעשות. לכן, טלו קורה מבין עיניכם. זאת האווירה היום בכנסת ישראל: אם אתה לא איתנו, אם אתה לא מתיישר באג'נדה שלנו, אנחנו נכסח לך את הצורה. ועומדים כאן ומנסים לבלבל את המוח – כסף של אחרים, לא כסף של אחרים. נראה את – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מלביצקי. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מלביצקי, חנוך, נראה אותו עומד כאן ומנסה לחוקק מעל הראש של ההסתדרות. יכסחו אותו תוך שנייה. אבל מה? בצדק לשכת עורכי הדין מתנגדת למהפכה המשטרית. אז הם רוצים לקפד את ראשם, להעיף אותם מהוועדה לבחירת שופטים, למה? כי אנחנו מתנגדים. נראה אותם, אם היו עושים את זה אצל הקודמים. הוא אומר, אני מ-1992 חבר בלשכה. עד עכשיו לא הפריע לך? עד עכשיו לא הפריע לך כמה כסף? לכן, אנחנו צריכים להזדעק, כי זאת התחלה של איום על כל מי שלא חושב באג'נדה של הקואליציה. השאר זה צקצוקי לשון, וכולם משחקים את המשחק. ואנחנו על זה, זה באמת נושא חשוב, יואב, כי אולי הוא מתעסק רק בלשכת עורכי הדין, אבל יש לו משמעות גדולה. המציעים והממשלה מסמנים באיום – יותר מאשר איום מרומז: כל האנשים ששייכים לאיגוד סטטוטורי כזה או לוועד כזה, דעו לכם שמעכשיו והלאה אתם על הכוונת שלנו. אז לכן צריך להתנגד לחוק הזה ולעלות לכאן, לא שמונה שעות – 14 שעות, ולהגיד את דעתנו. כי לפעמים הדברים הקטנים הם הסמלים, הם פותחים את הדרך. מי שלא חושב כמוך הוא בוגד, וכשטייסים הם בוגדים וקציני צבא הם בוגדים והרמטכ"ל הוא בוגד, אבל ראש הממשלה שאחראי מנער ואומר: זה לא אני – על זה אנחנו צריכים לצאת – לצאת בכעס גדול ולמנוע את זה. עכשיו, היות שאתה נמצא כאן, אדוני השר, הדקה האחרונה שיש לי – אנחנו מנסים, קואליציה ואופוזיציה, להקים קתדרה מחקרית לזכרו של איש מופלא ואהוב, חבר הכנסת השר לשעבר דוד לוי, זיכרונו לברכה, צדיק גדול, פורץ דרך ומסמן דרך לי ולעוד הרבה מאוד אנשים. אנחנו נתקלים בבעיה, דחו אותנו בוועדת הכספים. כשפגשתי את השר, הוא אמר לי: למה דוד לוי? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא, לא נכון. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אמרתי לו – והוא לא שמע אותי – אמרתי לו: למה דרוקמן? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> הרב. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך, אדוני השר, דוד לוי הוא גם – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, תן לי לגמור, ותגיד. דוד לוי הוא גם הדרוקמן שלי, ואני פה מעל הבמה אומר לך שקתדרה לזכרו תקום בין שאתה רוצה ובין שאתה לא רוצה. אנחנו נשיג את התקציב ונשיג אותו מהקואליציה הזאת, כי האיש הזה הוא חשוב והשאיר מורשת טובה. וכמו שאני לא מתנגד למורשתו של דרוקמן, זיכרונו לברכה – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> הרב. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרב דרוקמן, כן – אז אני לא מצפה ממך שאתה או שכמותך תתנגדו ותשאלו אותי שאלות קנטרניות, למה דוד לוי. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. לי נראה שההשוואה היא שונה לחלוטין, זה לא לעומתי, זה לא למה זה לא וזה כן. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני אענה, זאת חוצפה שאין כדוגמתה. הוא תפס אותי במסדרון ברגע, הוא הציג את זה עכשיו כאילו אני מזלזל, חלילה, בדוד לוי. פשוט חוצפה שאין כדוגמתה. אמרתי לו בשיחת מסדרון: צריך רגע לבדוק איך מבטלים, הרי יבואו משפטנים – למה פלוני, למה אלמוני, למה זה, למה זה. זאת כל האמירה. אמרתי, נבחן. בסוף יש פה הרבה חברי כנסת, הרבה שרים, צריך להצדיק את זה. לא אמרתי לא, לא זלזלתי. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה צריך לבחון? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> תפסיק עם ההתנהגות הזאת. תפסיק עם הפופוליזם הזה, ותתבייש. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תפסיק אתה. למה, למה – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני לא אענה לך יותר, אתה מציג את זה כאילו אני מזלזל, חוצפה שאין כדוגמתה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, אדוני השר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה עשית מעשה, אתה משקר. אתה משקר, אתה משקר כמו אחרון העיתונאים, תתבייש לך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אדוני השר, אדוני השר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> גזען. אתם גזענים גדולים. אתם גזענים גדולים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> תתבייש לך. תתבייש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה ביזית אותי כששאלת אותי למה דוד לוי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, מספיק. אדוני השר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> ברשותך, היה חשוב לי לענות, כי עם ישראל רואה את זה – לא היה, לא נברא, מאיר כהן משקר. שיתבייש לו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אדוני השר, במקרה המציע נמצא פה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש אתה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, די, די. אני לא רוצה להוציא, כי הנושא הוא חשוב. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש אתה. כשאתה שואל אותי למה דוד לוי – לא ברור לך למה דוד לוי? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה ראשונה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא ברור לך למה דוד לוי? לא ברור לך? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה ראשונה. חבר הכנסת מאיר כהן, זה לא מכובד. אני לא רוצה להוציא אותך, כי הנושא חשוב. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה שקרן, זה לא היה ולא נברא, אתה פשוט שקרן. אתה איש קטן ושקרן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אדוני השר, זה לא לעניין עכשיו, מספיק. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה דוד לוי, אתה שואל אותי, יא גזען שכמוך. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> איש קטן ושקרן. אתה איש קטן ושקרן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אדוני השר, אני מבקש להפסיק, בבקשה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה גזען, גזענים. גזען שכמוך. למה דוד לוי, אתה שואל אותי, יא גזען. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> איש קטן ושקרן, זה מה שאתה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> להפסיק, בבקשה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> ונראה אותך לא מאשר. אני רוצה לראות שלא תאשר את זה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> איש קטן ושקרן. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה לראות אותך לא מאשר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, אתה בקריאה שנייה. חבר הכנסת מאיר כהן, אתה בקריאה שנייה, אני מבקש. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה לראות שלא תאשר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> איש קטן ושקרן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אדוני השר, אני לא רוצה להוציא. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> גיליתי את ערוותך, חתיכת אפס. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, תקשיב לי שנייה. אני רוצה להגיד מילה. אני יזמתי את החוק הזה, אין שום קשר לשר, אני אומר לך – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> איזה חוק? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> החוק של הרב דרוקמן. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מה זה שייך לרב דרוקמן? אני רק אמרתי לו את זה. בניגוד אליו, אני מכבד את הרב דרוקמן – בניגוד אליו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תקשיב לי שנייה. אני רוצה להגיד לך מילה, כי העניין חשוב לי. אני המציע, אני תלמידו של הרב, אין לזה שום נגטיביות לשום דמות אחרת, אלא מתוך רצון להביא את מורשתו של הרב דרוקמן. אם תגיד, תבוא, תדבר איתי – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני מסכים איתך, ואני רוצה להביא את מורשתו של דוד לוי, אז מה? הם דוחים את זה בוועדת השרים, בושה וחרפה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מוכן אפילו לעזור לך, אבל זה לא העניין. זה לא העניין. תודה. תודה רבה. תודה רבה. בבקשה, לרשותך חמש דקות. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אלוף פיקוד לוקח אחריות ומודיע לרמטכ"ל שהוא מתפטר. הרמטכ"ל לא מחכה, וגם הוא מודיע שהוא מתפטר ומסיים את תפקידו, לוקח אחריות ואומר: נכשלנו. אבל הדרג המדיני לא לוקח שום אחריות. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהזרים מאות מיליונים לחמאס, שהעצים את חמאס, חיזק את חמאס, נתן את כל הכוח לחמאס – לא לוקח אחריות, לא הוא ולא ממשלתו. לא שמעתי שר אחד בממשלתו של נתניהו, כולל אותו, שאומר: אני אחראי, אני נכשלתי, ולוקח אחריות ומתפטר. כשהרמטכ"ל מחליט להתפטר ומודיע שהוא נכשל בלשמור על אזרחי ישראל והולך הביתה, אין לו הזדמנות שנייה, נגמר. ראש ממשלה שמודיע שהוא מחזיר את המנדט לציבור, שהציבור יחליט מי יוביל אותו בשנים הקרובות – איזה ממשלה ואיזה ראש ממשלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, העצמת את חמאס, חיזקת את חמאס, גרמת ש-7 באוקטובר יהיה – תתפטר, לך הביתה. מספיק, אתה והממשלה שלך נכשלתם בכל דבר שנגעתם בו. לא השארתם דבר שלא נכשלתם בו: בכלכלה לא הצלחתם, בלשמור על ביטחון אזרחי מדינת ישראל לא הצלחתם, ואפילו איבדתם את המשילות בתוך מדינת ישראל. לכן – תתפטרו. אני רוצה להגיד לך, החוק הזה זה חוק של נקמנות – לחייב את לשכת עורכי הדין להתיישר עם עמדת הממשלה, עם עמדת שר המשפטים. אם לא, מענישים אותם, לוקחים להם את הכסף, מגבילים אותם. אני לא מצליח להבין, עם הנקמנות הזאת, לאיפה הממשלה הזאת תתקדם? נקמנות נגד לשכת עורכי הדין, נקמנות נגד רשות השידור, נקמנות נגד הציבור. כי גם החוק שאתם מחוקקים עכשיו, חוק התקציב שתביאו – ואני מקווה שלא תצליחו להביא את זה כי הממשלה הזאת תתפטר או תיפול לפני – הכול שם מיסים. העלאת מס הבריאות, הביטוח הלאומי, המע"מ – כשבמקום שנשלם 17% אנחנו משלמים עכשיו 18%. הקפאות השכר במדינת ישראל, יוקר המחיה, העלאת מחירים – אני לא מצליח להבין מה אתם עושים בכלל. אני רוצה להבין מתי הממשלה הזאת קיימה פעם אחת בחודשים האחרונים, בשנה האחרונה – 2024, לא 2025 – דיון על יוקר המחיה במדינת ישראל? ואם היא קיימה, מה היא עשתה? אין אזרח במדינת ישראל שלא מרגיש את יוקר המחיה היום, מה שהיית קונה ב-500 שקל אתה לא מצליח לקנות ב-700 שקל, ב-800 שקל. אדוני היושב-ראש יושב בוועדת הכספים ורואה את החוקים שמגיעים לשם, חוקי התקציב, חוק ההסדרים שמביאים לשם, החוקים שמעלים את כל המיסים במדינת ישראל, מקפיאים את נקודת הזיכוי. לכן אני אומר לכם, לא הצלחתם בשום דבר שרציתם לקדם בממשלה הזאת. אפילו על חוק שישראל ביתנו מביאה היום, הקואליציה מצביעה נגד. אני לא מצליח להבין למה הקואליציה מצביעה נגד, הרי זו ממשלת ימין על מלא מלא. אבל איזה ימין מלא על מלא? תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שלוחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שרון ניר ואלון שוסטר בנושא: ההכרה בתרומתם ובזכויותיהם של אחים מטפלים בנפגעי צה"ל. תודה. << הצח >> הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך חמש דקות. עשר דקות. סליחה, עשר דקות. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש לי עשר דקות. אתם תצטרכו לסבול עשר דקות, הכול בסדר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו נשמח לשמוע אותך. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, השרה, חבריי חברי הכנסת, אני כל הזמן שומעת משר האוצר, שלפני כמה דקות ישב פה, שכולם לא בסדר: שר הביטחון לא פעל כנדרש – עכשיו יש שר ביטחון חדש; הרמטכ"ל היה לא בסדר – עכשיו הוא התפטר, אבל גם הוא אשם. מה איתך, אדוני שר האוצר? אתה חבר בקבינט, אתה שר במשרד הביטחון, אתה ראש מפלגה. יש לך כוח, אתה מצביע על כל ההחלטות, יש לך אחריות מלאה על מה שקורה. אתה כמו ילד קטן, מסכן ובכיין, שכל הזמן אומר: זה לא אני עשיתי, זה חבר שלי. זה לא אני שברתי, זה מישהו אחר. אני הייתי בסדר, אבל המורה הייתה לא טובה. לא, לא, אדוני שר האוצר, אתה שר בממשלה. האחריות היא קולקטיבית, גם לפני 7 באוקטובר, גם אחרי 7 באוקטובר. יש משפט שאומר שלרקדן רע הביצים מפריעות. במקרה שלך שום דבר לא מפריע, כי פשוט אין, לא קיים. זה במובן התיאורטי של המילה, כי המשמעות היא שהבן אדם יודע לקבל החלטות וגם יודע לקבל אחריות. במקרה שלך, ילד כאפות שלא מסוגל לשום דבר, זה בדיוק אתה. כמה דוגמאות, וזה כבר לא רמטכ"ל ולא שר הביטחון ואפילו לא ראש הממשלה. אתה, כשר האוצר, יש לך סמכות לבטל הטבות מס לאונר"א, שזה ארגון טרור. עברו פה חוקים בכנסת שהכריזו את זה, עשינו את העבודה, מה שאתם בממשלה – אורית סטרוק – לא מסוגלים. אנחנו, הכנסת, העברנו חוקים כדי לזרוק את אונר"א ממזרח ירושלים, מיהודה ושומרון ומעזה. אתם הייתם שאננים, לא עניין אתכם. אבל שר האוצר הכריז לנו פה שהוא יבטל את הטבות המס לאונר"א עוד בחודש פברואר בשנה שעברה. תשאלו מה קרה מאז – לא קרה כלום. אז מה אם הוא אמר? אז מה אם הוא הוציא הודעות בומבסטיות? גם אחרי שהחוקים עברו, האם שר האוצר ביטל את הטבות המס לאונר"א? לא. כי למה לו? הוא לא מסוגל. כי איך אמרתי? שום דבר לא מפריע כי פשוט אין. זה תחום האחריות שלו, זה צווים שחתומים על ידי שר האוצר. אין את מי להאשים. זה ממש הוא, בכבודו ובעצמו. יש דבר כזה שנקרא חברה בקורספונדנציה, אם מישהו יודע, שדרכה עוברים כספים לרשות הפלסטינית, ואגב, גם, כנראה, לעזה, כי עדיין, בעזה, גם לפני הפסקת האש, היו בנקים פתוחים. ממשלה יקרה, אם אתם לא יודעים, גם לפני הפסקת האש היו שלושה סניפי בנקים פתוחים פיזית בעזה, ואפשר היה לגשת, גם חמאס היה יכול לעשות את זה וגם לעשות שם פעילות. המערכת הבנקאית האלקטרונית גם עבדה, הכול בסדר, כל תקופת המלחמה. איך אתם רוצים לנצח אם לא סגרתם את הברז, אם השארתם את המערכת הבנקאית ונתיבי העברת הכספים פתוחים? איך אפשר לדבר על ניצחון, על "תחזיקו, תחזיקו אותי", אם את הדבר האלמנטרי הזה לא עשיתם? חברת הקורספונדנציה פועלת ועובדת. כשהגשתי שאילתה לשר האוצר, הוא אמר לי: לא, זה בהקמה. אבל הוא רק קצת לא מבין שאנחנו חיים בתוך עמנו. מה הבעיה? שהזמינו אותי לשם לסיור והחברה הזאת חיה ונושמת, ואפילו הייתה עכשיו החלטת ממשלה שאפשרה את המשך הפעילות של החברה הזאת. כמה אפשר לשקר? כמה אפשר לחפש אשמים בכישלונות שלכם? כסף לחמאס אמרתם? בצלאל, אתמול, שלשום, אמר בריאיון ברדיו שוואללה, יש לחמאס כסף. טוב לדעת. בוקר טוב, בצלאל. יש 4 מיליארד שקל לחמאס, במזומן, שהם צברו במהלך המלחמה, והם שילמו בכל חודש 200 מיליון שקל משכורות לאנשי חמאס שם, בתוך עזה. אתה שר האוצר, מה אתה מתכוון לעשות עם זה? איך אפשרת שזה יקרה? מה יהיה עכשיו עם הכספים האלו? כי אני שומעת שבמסגרת ההסכם הזה, שאף אחד לא ראה אותו, יש ניסיון להעביר את הכספים האלה במזומן, שזה שטרות לא תקינים, לרמאללה. ודרך רמאללה לעשות פה, דרך בנק ישראל, להחליף את השטרות לחדשים. זו בעיה, כשהכסף מקולקל הציבור לא אוהב את זה. מה אתה מתכוון לעשות עם זה? שאלנו את מתפ"ש: מה קורה? האם נכנס כסף לעזה? התשובה הייתה שהמשאיות של ברינקס לא נכנסות. אם המשאיות של ברינקס לא נכנסות, אז מה נכנס בדיוק? איך אתם מסבירים את זה? אני אגלה לכם עוד משהו. גברתי השרה, עד לפני הפסקת האש, 30% מהסיוע ההומניטרי היה סיוע של העסקים הפרטיים, סחורות פרטיות. אבל אם אני מישראל מעבירה סחורה לעזה, אני רוצה לקבל כסף, נכון? אין פה צדיקים, אין אוכלי חינם. אתם אפשרתם את זה, אתם אפשרתם לעסקים ישראליים לספק סחורות תמורת כסף לעזה, כ-30% מסל הסחורות. אז היו העברות בנקאיות מעזה לישראל גם בתקופת המלחמה. אתם שומעים? היו העברות כספיות דרך מערכת בנקאית מעזה לישראל. את בממשלה אישרת את זה. את אישרת את זה. בצלאל אישר את זה. זה בדיוק כמו שאתם אישרתם 6.5 מיליון שקל מתקציב משרד הביטחון לקנות סיוע הומניטרי לעזה – על חשבוני, על חשבון אזרחי ישראל, 6.5 מיליון שקל. גם את זה אתם לא ידעתם. אתם ממש כמו החיה הזאת שמכניסה ראש בחול ולא יודעת ולא שומעת. אבל אתם בממשלה. את כבר לא נוער הגבעות, גם הוא כבר לא נוער הגבעות. הוא לא יכול להגיד: רק תחזיקו – ולרוץ באיילון. יש לו אחריות במסגרת תפקידו. ממשיכים להתנהג כמו נער שיודע רק לפוצץ. על הריבונות על בקעת הירדן, שמעתם? אני ראיתי עכשיו, אורית, שאת צייצת: איזה יופי, האופוזיציה הצביעה בעד. אנחנו בעד. מה איתך? גברתי, מה איתך? את ברחת, הצבעת נגד. בפעם הקודמת אמרת שלא הבשילו תנאים מדיניים. מה עכשיו, איזה תירוץ תעשו עוד? ואת יודעת מה, אני מאוד שמחה, כי כשאנחנו נחזור לשלטון ואתם תנסו להטיף לנו פה מוסר על כל מיני דברים – אין חשבון. אין לך זכות יותר לבוא ולצעוק ולהטיף מוסר ולהגיד איפה אנחנו לא בסדר, כי פספסתם כל הזדמנות אפשרית. מפספסים, כי אתם החלשים. אתם פוליטיקאים בלי עמוד שדרה, בלי ערכים, בלי אחריות לאומית. אתם רואים רק כיסא, אבל הכיסא הזה לא משרת את העם, ואתם בכיסא הזה לא משרתים את העם. לא ניצחון, לא אחדות, לא שום דבר, כי על מה אפשר לדבר אם בצלאל סמוטריץ' בתור שר האוצר מאכיל את החמאס בכסף? איפה האחריות שלו? אז הוא יכול להאשים את כל העולם ואחותו ולהצביע על מישהו אחר שלא בסדר. אבל שיתחיל לעשות בדק בית, במה האחריות שלו, איפה הוא כשר האוצר – ויש לו סמכויות רחבות מאוד – יכול להשפיע. וגם עכשיו, להמשיך לצעוק ולאיים נגד עסקה, בעד עסקה, לדבר על ניצחון מוחלט, כשאנחנו משלמים על הניצחון המוחלט שלכם, על הכישלון המוחלט שלכם, בחיי החיילים והחטופים, בלי שהוא סגר ברז לחמאס? כשחמאס ממשיך לקבל כסף גם לפני וגם אחרי וגם אחר כך? ככה לא מנצחים במלחמות. ככה מתעסקים בפוליטיקה קטנה ומסריחה ושומרים על הכיסא. ככה דואגים רק לעצמכם ולא לאינטרס הלאומי של מדינת ישראל. חראם לי עליכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, עשר דקות, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, הניסיון לחסל את לשכת עורכי הדין הוא ניסיון מפיוזי של ממשלה שמנסה לחסל את לשכת עורכי הדין, את התאגיד, תאגיד השידור הציבורי. מה שווים תאגיד ולשכה אם הם לא פועלים לטובת הממשלה? בטח כך יגידו שרים, מירי רגב ככה הייתה אומרת. לשכת עורכי הדין היא גוף חשוב. אפשר לשבח אותו, אפשר למתוח עליו ביקורת, זה לגיטימי לחלוטין. אבל הניסיון לחסל אותו באמצעות החוק הזה הוא ניסיון שאנחנו כאן כדי להצביע נגדו. אפרופו לשכת עורכי הדין, בטח המתמחים עוקבים אחרי מה שקורה לגבי הדרישה שלהם לפקטור בבחינה האחרונה של דצמבר. לפי מה שידוע לי, ועדת הבחינות מתכנסת מחר והיא תדון בהמלצה של ועדת החוקה, שבה השתתפנו, ובעיקר גם בפנייתו של שר המשפטים לוין לכבוד השופט מודריק בבקשה להחליט על מתן תוספת ציון, כלומר פקטור. אני מקווה שמחר הם יוכלו לקבל את ההחלטה הנכונה, שתסיים את העוול שנגרם למתמחים. היום הייתה הצבעה על ועדת חקירה ממלכתית. זה הדבר הטבעי שצריך לקרות אחרי מחדל אוקטובר. אני זוכר שהאנשים האלה פעלו לוועדת חקירה ממלכתית על רוגלות. אבל פה הקואליציה והממשלה סיכלו, הפילו את ההצעה הזאת, למרות דרישת המשפחות, משפחות החטופים, זה יותר משנה. זו החלטה מביכה ומבישה כאחד. עוד נקודה. הייתה הצבעה ביוזמת האופוזיציה, מפלגות מאופוזיציה, לסיפוח, מה שקרוי סיפוח בקעת הירדן (חוזר על המילים בערבית.) מי שהצביע בעד זה מפלגות האופוזיציה, האופוזיציה היהודית, פלוס תוספת של האופוזיציה החדשה, של עוצמה יהודית. מטבע הדברים אנחנו נגד סיפוח, בעד שתי מדינות, ולכן התנגדנו. רק למען הפיקנטריה, לפחות שניים מהאופוזיציה תהו: למה הצבעתם נגד? שאלו אותנו. אנחנו היחידים באופוזיציה שהצבענו נכון, כי זאת עמדה עקרונית. אמרו: למה הצבעתם נגד? כל כך פשוט: אנחנו נגד כיבוש ונגד סיפוח. עוד נושא שאני רוצה להתייחס אליו זה הניסיון הנואל להדיח חבר כנסת, והניסיון תמיד מגיע נגד חברי כנסת מהסיעות שלנו, הפעם נגד חבר הכנסת איימן עודה. היה ניסיון להדיח את חבר הכנסת עופר כסיף, שכשל. בהכנעה ובצניעות, אני מומחה להכשלת ניסיונות כאלה. זה דורש מאמץ, זמן, מגעים. הכשלנו את הניסיון להדיח את עופר כסיף. גם הניסיון הנבזי, הבלתי-דמוקרטי, להדיח את חברנו איימן עודה, ייכשל. אפשר להתווכח בהחלט על מה שכתב איימן עודה, למרות שהוא הסביר אחר כך בצורה ברורה ומובהקת; לכתוב נגדו מאמר; להגיש נגדו תלונה; לנאום נגדו מעל הדוכן. אבל הכלי הזה של להדיח חברי כנסת נבחרים מהכנסת – אגב, אף פעם לא השתמשו בו נגד חברי כנסת מהקואליציה או שרים מהממשלה. למשל, יש שר שבתחילת המלחמה אמר שצריך להטיל פצצת אטום על עזה, ואף אחד לא ביקש להדיח אותו, הוא אפילו לא הוענש על ידי ועדת האתיקה; יש רבים כאן שאמרו: אין בלתי-מעורבים בעזה, כלומר אפשר להרוג ילדים – ונהרגו אלפי ילדים או אלפי נשים; או מישהו שאמר שצריך לשרוף את עזה. נאור, היושב-ראש שם לב למה שאמרתי? מישהו שאמר: לשרוף את עזה. הוא שם לב? שם לב. אוקיי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שום דבר לא חומק ממנו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי. אף אחד לא העניש אותו, לא הציע להדיח אותו מהכנסת, או את השר ההוא, או את מי שאמר על שדה תימן: כן, צריך לאנוס אותם, ואין טרוריסטים יהודים. אף אחד לא הציע להדיח אותם. אגב, אני בעד להגיש תלונות לוועדת האתיקה, על דברים פוליטיים, גם כשהם בוטים, מתווכחים, מתנגחים, אבל לא מבקשים להדיח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין מילה שאמרתי ולא עברה בוועדת האתיקה. אתה יכול להיות רגוע. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל אף אחד לא ביקש להדיח אותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הכול, הגישו ציטוטים – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה יודע למה לא ביקשו להדיח אותך? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כי מה שאתם אומרים זה שטויות. אני אמרתי לשרוף את עזה? הם שרפו תינוקות. על מה לשרוף? בתים לשרוף? מה לשרוף? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, לא, עזה נשרפה. אבל אתה יודע למה לא ביקשו להדיח אותך – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו קודם כול מפנים את האזרחים. ההבדל בינינו – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, אני מדבר רק על – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עזוב רגע. אתה דואג לאנשים שלא ימותו בכלל, נכון? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בוודאי. אני עוזר לאנשים לחיות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אוסיף לך 20 שניות. הינה, עצרתי בשביל שאגיד לך משפט אחד, ואני אוסיף לך 20 שניות, אם אתה רוצה: אני אומר שאנחנו מפנים את האזרחים, את הילדים, ואז מפציצים. אז לשרוף אפשר כשהמקום ריק. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אגב, במלחמה הזאת זה פשוט שקרי. צה"ל הודיע שהפעם אין את השקר הזה של הקש בדלת וזו הפצצת שטיח, זה מה שאמר ביידן בריאיון האחרון שלו – הפצצת שטיח. הוא שאל את בנימין נתניהו: למה אתה עושה הפצצות שטיח? הוא אמר: גם אתם הטלתם פצצת אטום, גם אני רוצה. ככה נהרגו אלפי ילדים ונשים. עכשיו, אני רוצה להגיד משהו אחר: בימים האחרונים התפאר השר סמוטריץ' בזה שיש מה שהוא קרא לו "חומת ברזל", במה שמתרחש עכשיו בגדה המערבית – הוספת המון מחסומים חדשים. כל זה בא על רקע הניסיון להצית עוד יותר עימותים ואולי מלחמונת קטנה בגדה המערבית באמצעות שרפת כפרים פלסטיניים. אגב, שר האוצר, שהנציגה שלו יושבת פה, יודע מה זה לשרוף. הוא פעם נעצר עם כמה ג'ריקנים של דלק, ולפני יומיים שרפו את כפר פונדוק וג'ינסאפוט. אף אחד מהשורפים, מהמתנחבלים, לא נעצר. מי נעצר? שוטר וחייל שירו עליהם. ואז אמרו: היינו קצת בלחץ, זה היה בטעות. מה אומר סמוטריץ'? על עזה הוא אמר שצריך לטרנספר את האנשים. בן גביר אמר: טרנספר מרצון, סמוטריץ' אמר: בכוח. לדלל את האוכלוסייה בחצי. יש קצת יותר משני מיליון בעזה, הוא רצה לדלל אוכלוסייה. כלומר, לגרש מיליון פלסטינים. כך גם רוצים לגרש מאזור מסאפר יטא בחברון או מהגדה המערבית את הפלסטינים, או מבקעת הירדן, מן אל-זור. לאלה שרוצים לגרש את הפלסטינים או להרוג אותם אני אומר בערבית: (אומר בערבית ומתרגמת:) אני אתרגם, לאלה שרוצים לטרנספר את הפלסטינים: תעמיק את השורשים שלך באדמה. אתה נשאר כאן למרות הטרנספריסטים ולמרות כל אלה שרוצים לזרוע מוות וליזום מלחמת קיום הקואליציה. סמוטריץ' רוצה מלחמה פה, מלחמה שם, כדי להישאר. הוא אומר שאם לא תהיה מלחמה הוא יצא מהקואליציה, ונתניהו נתן לו בגדה המערבית את המחסומים. ולכן, לעבור מעיר לעיר לוקח ארבע, חמש, שש שעות, לפעמים תשע שעות – ניסיון לפגוע, להשפיל את האוכלוסייה כדי לרצות – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – את אחד ממרכיבי הקואליציה, במקרה זה, האיש עם הג'ריקנים סמוטריץ'. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. נגמר הזמן, אפילו הוספתי לך 20 שניות. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי. נאור שירי? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל החלפתי עם גלעד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בכל מקרה, תעלה. אתה לא רוצה לעלות? נאור, גם אם החלפתם וגם אם לא, תורך. תעלה. אנחנו כבר נסדר את זה, אל תדאג. הוא אדם מאוד דייקן, נאור, עושה הכול כמו שצריך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא רציתי שהזכות שלו לדבר תרד כי החלפנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, אנחנו לא יכולים לוותר עליו. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אתה, אני יודע שאתה לא יכול לוותר עליו. גלעד קריב, בכל זאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לבשר לאומה, אני לא יודע עם חשת בזה ביומיים, ב-40 ומשהו השעות האחרונות, שאנחנו, סלע קיומנו – יש איזו צלע שחסרה במשולש הזהב שנקרא מדינת ישראל. כבר כמה שעות טובות שאין לנו שר לביטחון לאומי ואין לנו שר לנגב והגליל, ואני חושב שהאירוע המז'ורי, הגדול ביותר, הוא השר למסורת, שגם נעדר. עכשיו, אני שואל אותך – יש לך השכלה משפטית? מילא, אני שם את הדיון ההלכתי במסורת ישראל, שאני באמת לא יודע איך אנחנו – אני רואה פה לפעמים את חמשת חומשי התורה שיש בספסלים של הממשלה, אבל איך מסורת ישראל מחזיקה מעמד, חברים, בלי שר המסורת? יושבים עכשיו תושבים מודאגים בבית, ואתה יודע, הם לא יודעים איך נסיים את החודש בלי השר המשמעותי, שגם הגיע באמת ללבבות של כולנו, אבל בעיקר נתן עבודה מטורפת, שהרגשת באמת עד היום פה בכנסת. אם אני עושה לך מבחן קטן מי זה שר המסורת ומי זה שר המורשת – אני לא בטוח שאתה יודע. אגב, אני לא בטוח שאני יודע. אבל יש לי עוד שאלה, ולכן שאלתי אותך על ההשכלה המשפטית, אולי תעזור לי. הרי לראש ממשלת ישראל, באופן האבסורדי ביותר, אסור לכהן כשר. אתה מכיר את זה? אסור לו לכהן כשר, כי יש לו כתב אישום. אז עכשיו יש שלושה שרים שאף אחד לא מונה במקומם, ואז יוצא שכל הסמכויות שלהם עוברות לראש ממשלת ישראל, נכון? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – שתרגיש הרבה יותר טוב. תרגיש הרבה יותר בטוח במדינת ישראל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני דיברתי על זה שקמתי היום בבוקר, והיה לי משהו בלב היהודי שלי, היה לי חסך. ועכשיו אני יודע שזה החסך של השר למסורת ישראל. אבל צחוק בצד, אנחנו במשבר חוקתי. הרי ראש ממשלת ישראל מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, ואסור לו להיות שר. ראש ממשלה הוא יכול להיות, הכול בסדר, כמובן, אבל איך יכול להיות? ועכשיו, ידידי שר האוצר והשר במשרד הביטחון, הפנית אותי באמת לאיזו סוגיה. עכשיו, מחוץ לכנסת, אני לא יודע אם אתה יודע, חבר הכנסת סולומון, נכון יש את הכניסה? אז החנה שם איזה רכב – כתב כאן 11 סולימאן מסוודה צילם את זה: על מעבר החצייה או ממש מטר ליד מעבר החצייה החנה רכב. הרכב, מסתבר, לפי הטוויטר או איקס, איך שאתה רוצה להפוך את זה, שייך לרב-פקד הצל. אתה מכיר אותו? הצל, מסאבלימינל והצל, יואב אליאסי. "עכשיו דממה, הצל על הבמה", מכיר? אז הוא, בגלל שאין שר לביטחון לאומי, יודע שגם אין דוחות במדינה, והוא פשוט החנה ועזב את הרכב. עכשיו תשמע, אני לא יודע, אני נע בין הערצה לאנשים האלה לבין תהייה לגבי איך האור דולק במדינה. כי באמת, אני אומר לך שאנשים מרשים לעצמם פה לעשות מה שהם רוצים, וזה נראה לגיטימי. הוא פשוט עזב את הרכב וזהו, הוא נכנס. אני לא יודע איפה הוא עכשיו, אולי הוא מקבל דרגות תנ"צ לפני שבן גביר עוזב. תשמע, אני – – << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> תנוח דעתך, המדינה מנוהלת, השמש זורחת – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך שאתה אומר לי "תנוח", אני נכנס לכוננות ספיגה, שם קפלס"ט ושכפ"ץ. זה בערך מה שלימדתם אותי פה – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קפלס"ט זה כובע פלסטיק. קפל"ד התכוונת. רק לוחמים כמוני בחיל האוויר יודעים מה זה. << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> נאור שירי הוא מהוותיקים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה שני רק לשובאל. אז תשמעו, אדוני הצל, אומנם אין פה דממה אבל גש בבקשה לקדמת הבמה ותפנה את הרכב שלך ממעבר החציה. אני הייתי גורר לו את הרכב, אבל אתה יודע, זה אני. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לערוך לך חידון קצר. אתה כמובן מוזמן להשתתף ומוזמן לא. אתה דווקא תאהב את זה. לא חידון ארוך, וגם לא – אתה יודע. יש לי ציטוט. אני הקראתי אותו קודם בשאילתות לשר הביטחון. אני אשאיר לך לגלות ממי הציטוט, שצוטט ממישהו שהיה ראש האופוזיציה באפריל 1974 – רמז מטרים יחסית מאוד מאוד גדול – והוא הולך ככה: "הייתכן שהרמטכ"ל ילך והממונה עליו, שר הביטחון, יישאר? שאלה רצינית. אבל יש להמשיך ולשאול. שר הביטחון ילך והממונה עליו, ראש הממשלה", יישאר? האמת מחייבת לומר שאם בהשאלה שר הביטחון הוא סופר-רמטכ"ל, יש לקרוא לראש ממשלת ישראל סופר-שר ביטחון. מי אמר למי? אתה רוצה עזרה מהקהל? חבר טלפוני? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני בודק בגוגל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה בודק. אתה רוצה שאני אחכה עד שתסיים לבדוק? אתה באמת בודק? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא באמת בודק? למה? << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> יש לו הרבה זמן. אין בעיה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. הכול בסדר, אני יכול להגיד לך. אתה יודע מי אמר למי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרת 1974, כן? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפריל 1974. ציטוט של ראש האופוזיציה דאז מנחם בגין, זיכרונו לברכה, שדיבר על האחריות של דרג מדיני. ואני שאלתי היום באמת את שר הביטחון – הוא כמובן לא השיב לי. הוא ממש כועס עליי מהוועדה, מחו"ב, אז הוא ממש ב"דיס" איתי. אז בסדר. שאלתי אותו, כמובן לא קיבלתי תשובה. אני תוהה, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת – לפחות החלק הנכבד שמונה חבר כנסת אחד מיוחד שמקשיב לי – מה האחריות שלכם? מה שנקרא, איפה הדולר עוצר? כי היום גם הייתה הצעת חוק לוועדת חקירה ממלכתית. אני שם בצד את המהות שלה, אבל מה שהכי הצחיק אותי ברמה האישית זה לפתוח את N12 ולקרוא את הכותרת – שים לב, זה אפילו יפתיע אותך, או שלא יפתיע אותך – מפלה לאופוזיציה. החוק לוועדת חקירה ממלכתית נפל בכנסת. עכשיו, אתה קורא, אתה אומר: אה, מפלה לאופוזיציה שהחוק נפל? זה המסגור של למה נפל החוק? כאילו, אולי מישהו יבוא ויגיד: מפלה למדינה שהחוק נפל? מבוכה למנהיגות שהחוק נפל? לא יודע. כאילו כותרת, אבל בסדר. איך אתה אומר? אלה הערוצים שאתם כנראה אחראים עליהם, אבל אני כבר איבדתי כל יכולת להבין את המציאות. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, האם יש בכם טיפה של אחריות? כי אני שמתי לב שגם שר האוצר – ודווקא אם היית מקשיב לי, שר האוצר, הייתי שואל אותך ככה שאלה מלב אל לב: האם שר האוצר תומך בהשתמטות? האם שר האוצר חושב שהרצי הלוי הוא רמטכ"ל שאי-אפשר לנצח איתו? ראיתי שהוא התבטא ארוכות בנושא ואמר שאחרי כל 15 חודשי המלחמה הבעיה היחידה שמנעה מאיתנו נניח לממש את מטרות הלחימה היא הנוכחות של הרצי הלוי. זו הבעיה. הרצי הוא הבעיה. הרצי הבעיה, ראש אמ"ן הבעיה, מפקד פיקוד דרום. אגב, מפקד פיקוד דרום, חברי חבר הכנסת סולומון, היה חודשיים בתפקיד לפני 7 באוקטובר. הוא לקח אחריות אחרי חודשיים בתפקיד. הוא אמר: עליי. קראת את המכתב שלו? הוא לקח את האחריות. הוא חודשיים בתפקיד. אבל החלק של האולם הזה פה, אני לפעמים רוצה לשבת אצלכם קצת ואולי אני באמת אתחיל להרגיש כמוכם, חסין. אתם כאילו לא מדברים. מדבר הרמטכ"ל ומודלפות הודעות שהוא אומר לו: מה זאת אומרת שהצבא לא לקח עדיין אחריות? משפחות צריכות לקבל תשובות. אני מסתובב אצל משפחות שכולות והן רוצות תשובות, והורים של לוחמים שנפלו רוצים תשובות, ואנשי הקיבוצים רוצים תשובות. תגיד, מה האירוע שלכם פה? אמר היום השר אמסלם – אני לא יודע אם שמעת את הריאיון שלו, לדעתי בקלמן וליברמן ברשת ב': מה קשורה הממשלה ל-7 באוקטובר? באמת, אני תוהה על ממשלת העפיפונים, מה אתם קשורים? מה אתם קשורים ל-7 באוקטובר? זו תמיד שאלה שיכולה להיות מצחיקה. אבל אני חייב לומר שאני כבר לא צוחק מזה. אתם באמת מאמינים בזה. אני תוהה אם אני אוכל להגיע ולשבת לידכם ולעשות איזו אוסמוזה כזאת במוחות שלכם ולראות איך אני גם ארגיש כל כך טוב עם עצמי ששום דבר לא נוגע בי. אני הולך ברחוב, סך הכול מתפקד, לא יודע, כשר אוצר, שר לביטחון לאומי, ראש ממשלת ישראל, שר החוץ, שר הביטחון – ואני ממש נהנה מהכול. יש פמליה סביבי, אבל מה, בשום דבר שאני לא מצליח בו אין לי שום חלק. אני פה להצלחות. מה שנקרא, אתם השרים לענייני בוא נגזור סרטים ונעשה טקסים. עכשיו הבנתי גם שמתקדם טקס, כמובן של שרת התחבורה והבטיחות בדרכים – היא בכלל השרה לטקסים. היא קשורה למשרד שלה? אתה יודע, היא הלכה ובאמת מטיילת בעולם ורואה טקסים בעולם, ובערך כל סוף שבוע שני היא מטיילת בחוץ לארץ. אדוני שר האוצר, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אני חושב שאתה כבר לא יכול לקחת מיסים מהשרה רגב השנה. צריך לעדכן את תחזיות המדינה, כי השרה רגב היא תושבת ארעית ובילתה יותר מדי זמן בחוץ לארץ, ולכן היא לא תשלם יותר מיסים במדינת ישראל. אבל זה האירוע. היא לא נבחנת על בסיס הביצועים שלה, היא נבחנת על בסיס לא יודע מה היא עושה – על הטקסים, על כמות הפריימים שהיא תצליח לייצר לתיירת ממיאמי ולמשפחת המלוכה, הלוא היא משפחת נתניהו. עכשיו, כל האירוע של מיאמי הוא בכלל אירוע מאוד מאוד מיוחד. אתה קיבלת הזמנה ל-weekend במיאמי? יש לי סטרטאפ בשבילך עכשיו כשאתה לידי, מה שנקרא. במקום לארגן שיט לקפריסין או יוון, לאן שאז שטתם, לך תחשוב בגדול – Royal Caribbean, סניף הליכוד בלא-יודע-מה, במיאמי די.סי. תארגן שיט לשם. אתה אל תלך בקטן ליוון, קפריסין, זה weekend. לך, בוא נעשה קרוז במיאמי, כי אתם פתחם כבר קונסוליה שם. השערורייה הכי גדולה היא כמות הכספים שאנחנו משלמים לאלו שהכי משחירים את כל כוחות הביטחון ואת השב"כ ושטאזי אבל אין להם בעיה שהם מאבטחים אותם. זה בסדר. במיאמי הכול בסדר. עכשיו, אני גם הבנתי שיש מעין תוכנית ראליטי חדשה, והשר כץ יבחר את הרמטכ"ל הבא. באמת, כמות הבדיחות שאני שומע בכל הנוגע לזה. אדוני השר כץ, מה שנקרא, מבזק חדשות שהגיע זה עתה לדסק שלנו: לא אתה בוחר את הרמטכ"ל. מי שבוחר את הרמטכ"ל יושבת במיאמי. הוא כנראה גם יצטרך להגיע לשם. וזו המציאות העגומה שלנו. לא ראש הממשלה וגם לא שר הביטחון בוחרים, אלא מי שיושבת במיאמי ועושה עבודה מדהימה משם. בהחלט זה ניכר. אני ממש מתרגש, ואני רק מבקש ממך שתציע לי להצטרף לקרוז הקרוב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קודם כול, אתה יודע, אתם כל הזמן משקרים, מחרטטים פה, ואני יושב בשקט. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי זה "אתם"? אני יחיד. אני אחד יחיד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה ועוד חברים שלך. קרוז, לא קרוז. מותר לצאת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל ישראל חברים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> פעם ראשונה יצאתי לחו"ל בחיים שלי בכלל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מברך על זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שנייה – ולא רוצה כל פעם לספר סיפורים, ואתה מבין, ולשקר ולגלגל את השקר. זה – 1. 2. אל תדבר אליי, בסדר? אתה תדבר לאנשים. אתה יכול לפנות אליי בתחילת הנאום שלך, תמשיך הלאה. אני לא מנהל איתך דין ודברים. אוקיי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה קצת מנהל איתי דין ודברים עכשיו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, אני לא עניתי לך. אני משיב לך על מה שאתה אומר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה כועס? למה מה, שיקרתי במשהו? במה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא מארגן קרוזים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, נו, הצטרפת. למה אתה – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תמשיך הלאה. חלאס. תמשיך, קדימה. קדימה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אל תכעס. זה בסדר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עכשיו שעה מוקדמת. ילדים קטנים רואים. אל תקלקל להם את החינוך. הילדה שלי יושבת עכשיו בבית, רואה את השידור הזה. אור הקטנה יושבת, חמודה – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו, היא מסמסת לך? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא. היא שלחה לי תמונה, חמודה כזאת. ואז אני אומר: פה מדברים שטויות – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בת כמה היא? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עכשיו היא תגיד: מה, זה מה שאבא עושה בכנסת כשלא ראיתי אותו שבוע שלם? אור בת תשע. היא הקטנה שלי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> והיא יושבת ורואה ערוץ הכנסת? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היא חולה. אתה רואה מלא טישו כזה בסלון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב. דרישת שלום, אור. הכול בסדר. אבא שלך לא ארגן קרוז, אבל הוא היה בתמונה על הקרוז. בסדר? הינה, יישרתי את ההדורים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. קודם כול, אני אומר, היא יושבת וצופה. כן, כי ככה היא רואה אותי. אחרת הם לא רואים אותי. אז אני אומר: עכשיו אתם יכולים לראות את התמונה שלי בטלוויזיה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, בסדר גמור. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נאור – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שמעתי. שמעתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אתה מתערב? דיברו אליי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא. אבל אחרי זה תגיד לי שההוא נואם אחריך, ההוא לא נואם אחריך. איך שאתה יורד אני פונה לבא בתור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול בסדר. אוקיי. בסדר גמור. אני קצת לא מבין את הטון הכועס, אבל אני – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא כועס, חס וחלילה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא אמרתי שאתה זה שארגנת, אמרתי שהיית על פלייר של הקרוז. מה אתה רוצה שאני אעשה? בפעם הבאה אל תהיה על פליירים של קרוז. אני חושב שהצעתי לך גם אחלה סטרטאפ, קרוז למיאמי, אבל בסדר, כל אחד והזה שלו. בכל זאת אני אפנה אליך, אדוני היושב-ראש. כמובן, אתה מוזמן לא להתייחס אליי ולעשות לי סנקציות לגבי הפנייה. אני רוצה לדבר איתך או למי שפה ושומע על כל נושא הגיוס, שזה אירוע מאוד מאוד מעניין, כי השר כץ הגיע השבוע פעמיים – או פעם אחת – לוועדת החוץ והביטחון. אתה חבר בוועדה, נכון? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא הציג את העקרונות לגיוס. הוא קצת כעס עליי שאמרתי לו שאני לא חושב שהוא נמצא באטמוספירה, והוא מנותק לגמרי מרחשי הציבור הישראלי ורחשי הציבור בכלל, ציבור המשרתים וציבור של כאלה שפחות, משרתים, ומשפחות. אני טענתי שהוא בערך ב-10,000 רגל, מסתובב למעלה ומנסה לייצר איזה מתווה לגייס חלק, לגייס 4,000 – והיום הוא גם ענה לשאילתות בנושא ואמר: מה אתם רוצים? הינה, תראו, אף אחד לא מתגייס. אף אחד עכשיו לא מתגייס, למרות שאין חוק שפוטר. המצב החוקי היום הוא חוק שמאפשר לגייס את כולם. הבעיה היא שממשלת ישראל, וגם שר הביטחון פונה אלינו ואומר לנו: למה אתם לא מגייסים? הוא שואל אותנו – ואתם יכולים לראות את זה גם בנאומים שלו – פונה ואומר: למה אתם לא מגייסים? הוא מסתכל על האופוזיציה, כאילו אני ראש אכ"א וחבר הכנסת מיקי לוי הוא קצין גיוס ראשי – למה אנחנו לא מגייסים. באמת, הסתכלתי על זה, אבל מרוב קריאות לא רציתי לעשות פה, לצאת מהמליאה. אבל אני מתפלא ואומר: וואי, שר הביטחון של מדינת ישראל דורש מהאופוזיציה לגייס את מי שמגיע לגיל גיוס. באיזה זמנים נפלאים אנחנו נמצאים, נכון, אדוני שר האוצר? מה שנקרא, איך אומרים אצלכם, "חג שמח", "אנחנו חיים בתקופה של נס" – לא פחות מזה. יושב שר ביטחון, מאשים את האופוזיציה ואומר שאנחנו לא מגייסים חרדים, שזה אירוע מאוד מאוד נחמד. הוא מדבר על מכסות ומסביר לנו שזה מתוך 7,000 ומתוך 4,000, וגם: אישרתי לשלוח את 7,000 צווי הגיוס – כאילו שהוא עושה לנו טובה. זה כמו שאני אגיד למישהו שעוצר בעצור או נוסע לפי המהירות המותרת או משלם מיסים או משלם ארנונה – שנגיד לו תודה רבה. תודה רבה שאתה מקיים את החוק. ממשלת ישראל מפירה את החוק, היא לא מגייסת את כל מי שצריך לגייס. היא לא מגייסת את כל בני הגיוס, והיא ממשיכה לעשות את זה כבר שנים. פשוט כל פעם אתם עושים טריקים ושטיקים שונים – או דוחים או עובדים אחד על השני או מייצרים מכסות או קובעים מיהו חרדי, אבל לא באמת קובעים מיהו חרדי. זו באמת תקופה של נס. כולנו נמצאים בתקופה של נס. שר האוצר, כשאני שאלתי אותך – אומנם עכשיו אתה בשיחה – אני לא אשכח את המאמר המנומק שלך לגבי השתמטות מצה"ל. אתה זוכר ב-2017 – טוב, אני אחכה, אולי תסיים עם חבר הכנסת סולומון. או שאני לא אחכה. שר האוצר, אני אשמח לתשובה קטנה ממך, אחרי זה תמשיכו בשיחות החשובות, בלי טיפה של ציניות. ב-2017 כתבת מאמר מאוד מאוד מנומק – אתה זוכר אותו, אני בטוח – לגבי השתמטות מצה"ל. קראת למחזורים שלמים, בגלל הפרוגרסיביות, כמו שתיארת את דעתך המנומקת במאמר, והרצון לשלב נשים בתפקידים כאלה ואחרים – אמרת: הפתרון שלנו, חברים וחברות – וקראת לבני הציונות הדתית לא להתגייס. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא היה ולא נברא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא היה ולא נברא. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> כבר פעם שנייה שמסלפים את הדברים שלי. פעם אחת מאיר כהן – – – על שיחת מסדרון – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שמעתי מה אמרת למאיר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני אסביר לך מה אמרתי. אני אמרתי שהציונות הדתית – ועם ישראל רואה את זה במלחמה הזאת – הרי שיעורי ההתייצבות שם הם הכי הכי גבוהים, אבל הצבא לוקח אותה כמובנת מאליה, ולכן יכול לבוז לערכיה ולצרכיה ולרגשותיה, לכוף עליה לעבור על אמונתה. באתי ואמרתי לראשי הישיבות: אם אתם תעמידו מול הצבא עמדה – אנחנו רוצים, אנחנו הולכים לצבא כי זו מצווה גדולה; אבל אין מצווה – אם אתם תעכבו מחזור גיוס אחד, כתבתי, מחזור גיוס אחד, וגם לא במלחמה ולא כלום, זה חוקי לחלוטין. זה לא סרבנות, זה לא כלום. הרי בחורי ישיבות דוחים בשל תורתו אומנותו בסמכות וברשות. הם יכולים לדחות בעוד שנה. חוקי לחלוטין, חוקי בסמכות וברשות לדחות מחזור אחד. הצבא יראה שהוא לא יכול להסתדר בלי זה – בצדק, כי הוא צריך את הלוחמים האלה, ואז הוא יגיד: בואו, נייצר דיאלוג. אני תמיד אומר, הציונות הדתית היא האידיאליסטית הכי גדולה, באמת, האידיאליסטית הכי גדולה. היא לא צריכה לתת שידרכו עליה, היא לא צריכה להיות פראיירית. היא צריכה להיות האידיאליסטית הכי גדולה, המקריבה הכי גדולה, המסורה הכי גדולה. היא תמיד הייתה כזאת, והיא תהיה כזאת. היא תהיה, זה בדנ"א שלנו, אנחנו יונקים את זה מהחלב של אימא שלנו ואחר כך מכל המוסדות שלנו ובכל – אבל אלף-בית – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא נפגע שכאילו רק אצלכם האידיאלים, אבל בסדר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא רק – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכי גבוה זה אצלכם. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – לא אמרתי רק. תשמע, במלחמה הזאת שיעור – אתה יכול להתעלם מזה ששיעור ההתייצבות שלנו פי כמה מחלקנו באוכלוסייה? שיעור – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב שבשנים עברו היו יחסים אחרים של השתתפות במלחמה, בטח בהתאם לגודל. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> כל מה שבאנו ואמרנו לצבא – לצערי, במשך שנים הצבא בז לנו, לערכינו – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אף אחד לא בז לכם ולערכיכם. אני מצטט אותך – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – לא עמד במילותיו לראשי הישיבות. אמרתי: חבר'ה, כן, בואו נעשה שריר, מתוך אהבה לצבא. תקרא מה כתבתי – מתוך אהבה גדולה לצבא, מתוך האחריות לצבא – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קראתי לא פעם אחת. אני יכול לצטט לך עכשיו אפילו יותר טוב ממך. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – מתוך הרצון לשרת, אנחנו רוצים לקבל את תנאי השירות שלנו, ושהצבא יכבד את אורחות חיינו – כן, אנחנו רוצים להיות הכי הרבה בצבא – שיכבד את אורחות חיינו ושלא יעביר אותנו על אמונתנו ועל דתנו ולא יחנך אותנו באיזה פרוגרס הזוי, חד-משמעית. אני אומר עוד פעם, כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. תנו לנו – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> עוד פעם, הפרו התחייבויות. אתה יודע, הבטיחו לראשי הישיבות שלא יהיו יחידות מעורבות ולא יהיו בטנקים יחד עם בנות, ולא יהיו מד"סניקיות. פשוט לא עמדו בזה, אז אמרתי – – << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> אני יכול להעיד על זה. אני כמ"פ – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – אז אני אמרתי לרבנים: אתם באים להתחנן על נפשכם – לא סופרים אתכם. יש לכם המון כוח. יש לכם המון כוח, כי אתם מחנכים את – – – הכי גדולות. אתם רוצים את זה. ואני עומד מאחורי כל מילה. ועוד פעם, זה חוקי לחלוטין. אתה בא לישיבה בשיעור א', שיעור ב', שיעור ג', שיעור ד' – אתה – יש לזה הגדרות ברורות בחוק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, תודה רבה על ההתייחסות והתשובה. עם השרים של היום זה לגמרי לא – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אגב, אני מקווה מאוד – רק מילה אחרונה: עכשיו מדברים הרבה על זה שמקווים שהחרדים יתגייסו, שהצבא צריך לייצר להם מסגרות – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש, יש מסגרות. ועדת החוץ והביטחון עשתה שם סיור, והבנתי שזה שירות למהדרין. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קודם שאלת למה אני מתכתב בטלפון – הינה, אני עוצר את הזמן. כשאני מדבר, אני עוצר לך את הזמן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הכול בסדר, אין לי בעיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תשמע, בדיוק קיבלתי פנייה – הוא שאל למה אני בטלפון – של בחור ישיבה, סרוג, שהגיע, ולמרות ההבטחות עמדה מד"סית עם מכנס קצר. צריך לכבד את האמונה של הבן אדם. אי-אפשר לפסול אותו ואחרי זה להגיד להם: בואו תתגייסו כולם, כי אנחנו ניתן לכם את הפתרון. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא, אנחנו מתגייסים ללא תנאי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, יש תנאי. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אנחנו מתגייסים ללא תנאי, אבל אני לא מוכן שינצלו את זה וידרכו עליי ולא ייתנו לתלמידים שלנו את המסגרות המתאימות. עוד פעם, תאמין לי, אנחנו לא המפונקים הגדולים, אנחנו מבקשים תנאי שירות שיאפשרו לנו לשמור על ערכינו, אמונתנו, השקפתנו ומצוותינו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך אמר איתמר בן גביר? שים נקודה. תודה רבה על ההתייחסות. << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> אני רק אגיד לך כקצין: אני ביקשתי לא להביא מד"סניקית והביאו לי מד"סניקית, אפילו לא יכולתי להגיד לא – – – כי אם הייתי אומר לא, הייתי מגיע – – – אפילו להגיד לא, לא יכולתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דרך אגב, הבחור נענש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, אדוני שר האוצר, אני מצטט לך מהטור דעה שלך. זו לא כתבה שאתה עושה עם עיתונאי והוא יכול להוציא מה שהוא רוצה: מצילים את צה"ל – לא מתגייסים. בין שאתה עושה את זה בטכניקה – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מצטט לך. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> קראת את הכותרת – היא לא שלי. מה שקראת עכשיו לא שלי. מה שקראת עכשיו – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, תן לי לקרוא. אבל אתה לא יכול כל פעם להגיד לא. קרוא וכתוב – אני יודע שאני אולי לא לומד בישיבה – למדתי בישיבה תיכונית, אבל בערך בכיתה א'–ב' כבר הבנתי איך קוראים. יש איזה נטייה כזאת – אתמול גם שר הביטחון ניסה ללמד אותי לקרוא ולכתוב. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אל תקרא את הכותרת, היא לא שלי, תקרא מה שאני כתבתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תן לי לסיים. ראית שלמרות שמהאות השנייה שלך, אחרי הפסיק השני, כבר לא הסכמתי איתך – נתתי לך לסיים. אתה כותב ואומר: "חייבים להציל את הצבא מציפורני הפוסט-מודרניזם הקיצוני. הדרך לעצור את הטרור של ארגוני המגדר על הצבא היא יצירת לחץ נגדי: הנוער הדתי ידלג על מחזורי הגיוס עד שיתאפשר לו שירות בתנאים הולמים" – מילה במילה מהטור, לא כותרת. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? אבל אני קורא. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא, כנראה קראת איזה כותרת – – – תקרא את המאמר שלי כולו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? תסתכל. אני אומר לך, תצטרך להאמין לי, אדוני שר האוצר, עם כל הכבוד – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לצערי, יש לי הרבה חסרונות, אחד מהם הוא שאני כותב ארוך. תקרא את כל המאמר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קראתי. תקשיב, תצטרך להאמין לי. אומנם אני לא מצטייר כמישהו שדובר אמת – אני משתדל לומר אמת. קראתי את המאמר שלך פעמיים – ואני אסביר למה, דיברתי עליו גם קודם. עכשיו אתם שלושתכם, במקרה או שלא במקרה, נתתם סיבות אידיאולוגיות מוצקות להשתמטות. אם הצבא – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> ממש לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אני אסביר. יכול להיות שכנראה לא תסכימו איתי, ואני מקבל את זה. כנראה, אני מקבל את זה. אם הצבא לא מייצר לכם מסגרות מתאימות או שהוא סוטה מהמסגרות שסוכמו עליהן בעת יצירת מסגרת גיוס הבנות או הבנים במסגרת הציונות הדתית; אם הוא לא מקיים את אותם הסכמים, הפתרון שלכם – ואתם כמובן פונים אליו הולך וחוזר וחוזר וחוזר, ועדיין לא מתקנים – הפתרון שלכם הוא: תודה רבה, אנחנו מייצרים עכשיו לחץ באופן טכני, בסדר, מנצלים את הביורוקרטיה של הגיוס ואת יכולתנו לדחות שניים שלושה מחזורי גיוס, על מנת שאתם תכירו בחשיבות שלנו – בחשיבות האוכלוסייה, בתרומה שלנו, ביכולת שלנו למלא יחידות באופן הכי טוב שיש – ועל ידי כך אנחנו מייצרים לחץ על מנת שהדרישות שלנו יתקבלו. עד כאן הבנתי נכון? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> עוד פעם. בצורה חוקית, מתוך רצון לחזור הכי חזק לצבא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אדוני היושב-ראש וכבוד השר, אנחנו, אני מניח, נסיים עכשיו את הדיאלוג בינינו, כי אוהד טל הגיע, ויש לו המון חוויות – איפה היית? השבעת טראמפ. ראיתי אותך נואם בהמון המון פתוס. וכל הכבוד לך. << קריאה >> אוהד טל (הציונות הדתית): << קריאה >> נכון. << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> וכל – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. אני מקווה שהוא פינק את כל הסיעה בהמון מתנות, ככה, כמו שצריך. אבל בסוף, תיאר פה שר האוצר ונימק שר האוצר, עכשיו לפרוטוקול לגמרי, את הדרך שלו לייצר לחץ על הצבא כשלא מתאימה לו המסגרת, והוא קורא להשתמטות – הוא מנצל את הביורוקרטיה שמאפשרת לו לדלג על מחזור או שניים. אבל אין מנוס מהקביעה הספציפית והקביעה המוחלטת, בסופו של דבר, שהוא בא לצבא ואמר לו: It's my way, כמו שפיתמר אומר, or the high way. אתם לא תעשו מה שאנחנו רוצים, אנחנו מסירים את ידינו מהאירוע. אדוני שר האוצר, אני מודה לך על התשובה החד-משמעית הזו. אנחנו הרבה פעמים נקרעים ואומרים שתמכנו בטייסים שאמרו שהם רוצים להפסיק להתנדב, או בחלק ממערך המילואים שאמר שהוא רוצה להפסיק להתנדב, ואז אמרתם לנו: תפסיקו לעשות לנו איזה ברירה בין המתנדבים ללא מתנדבים. מי שקורא להפסיק לשרת בצבא או לפגוע בפעילות של הצבא, הוא קורא להשתמטות. להלן קריאה להשתמטות. מה שנקרא, תודה רבה, שבת שלום. אני שמח שאתה מסכים איתי. הוא מסכים איתי, הבחור שאתה מתכתב איתו? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, הוא אמר שהוא הולך לכלא. הוא לא הסכים להתאמן עם בחורה עם מכנסיים קצרים. תמשיך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> להתאמן. טוב, אלוהים ישמור אותנו, באמת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש אנשים שזאת האמונה שלהם/ מה אתה רוצה, הם שומרים על צניעות, מה הבעיה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הכול בסדר, הכול בסדר. אני, יש לי סט ערכים שונה משלכם. זה ממש התפרק פה כשהורדתם את אורית, אבל בסדר שיהיה לזה בהצלחה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תלשו יחד עם המיקרופון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אורית ממש התנגדה. היה צריך להביא פה את טובי בנינו ממשמר הכנסת להוציא אותה, אבל בסדר גמור. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> התנגדה, התנגדה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר דבר אחרון, ואני חושב שאתה, היושב-ראש, כן תסכים איתי. אנחנו דנים בשבוע האחרון בכל הנוגע לאפליה במוסדות של הסמינרים של החרדים והחרדיות. אתה מכיר את האירוע הזה? שיש עדיין אפליה ממוסדת, שממשלת ישראל ומדינת ישראל מאפשרות את זה, שיש אפליה בין ספרדים לאשכנזים – אתה מכיר? זה משהו שהמון המון שנים קורה. אני לאחרונה נחשפתי לזה בסדרת כתבות. היה גם דיון בוועדה לביקורת המדינה של מיקי לוי, שמאפשרים שוב את האפליה הזו. אני תוהה כמה זמן צריך לעבור עד שמישהו מהממשלה או מחברי הכנסת בקואליציה – אני הייתי מצפה גם מכם, האמת, ממפלגת הליכוד, שתרימו, מה שנקרא, את הכפפה –ייכנסו לאירוע. למה אף אחד לא מטפל באפליה הזו שיש במוסדות החינוך? למה ילדה מזרחית או ילדה אתיופית, לצורך העניין, לא יכולה להתקבל לסמינרים של אשכנזים? על זה לא מסמסים לכם? על זה לא מדברים איתכם? בזה אתם לא יודעים לטפל? אתם יודעים לטפל רק בדברים שקשורים ליועמ"שית? אתם יודעים לטפל רק באיך אנחנו משחירים עכשיו והופכים את הרמטכ"ל – זה היה קטע פשוט הזוי ולא נורמלי, תסכים איתי. הפכו את הרמטכ"ל – כאילו, עכשיו את פיתמר, הביזיוני הזה, רוצים לשמר אותו בממשלת ישראל, אז מתייחסים אליו כאילו הוא במחלקת שימור לקוחות של סלקום או yes: בוא, קח את הרמטכ"ל אתה, אתה תפטר את הרמטכ"ל, ותישאר עוד איזה שבועיים-שלושה בממשלת ישראל. זה הרמטכ"ל. בזה אתם מתעסקים, ביועמ"שית, בפרימטר. אלף תירוצים אחרים. למה ועדת חקירה שרצתה חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – היום ראיתי שהיא זעמה על המזכירות; אותה חברת כנסת לא רוצה שום ועדת חקירה ממלכתית על 7 באוקטובר. היא דרשה – החבר'ה בקהל, תשמעו על מה היא דרשה ועדת חקירה ממלכתית – על הפריצה של אוהדי בית"ר לטדי בגמר הגביע. על זה היא רצתה ועדת חקירה ממלכתית. על אירוע שבו טבחו אותנו, אנסו אותנו, הצבא לא היה קיים, לא הייתה הממשלה, כלום לא תפקד פה במדינה במשך שעות על גבי שעות, על זה לא. יאיר נתניהו יהיה יו"ר ועדת החקירה, טלי גוטליב תהיה נציגת הציבור, ודודו, הדובר של אמסלם, יהיה, אני לא יודע, הנציג מטעם הרשות המבצעת. זה בסדר גמור, אבל על הפריצה של האוהדים – על זה ועדת חקירה ממלכתית. על הרוגלות – ועדת חקירה ממלכתית. זו הרמה של הכנסת. על זה אתם יודעים לדבר, אבל על זה שילדות ספרדיות לא נכנסות למוסדות של אשכנזים בישראל 2025 – צרצרים. יושב מיקי לוי, אנחנו כותבים מכתבים, אתם לא מתייחסים. אנחנו נמשיך לדבר על זה. זו מדינת ישראל. פה, צרצרים. מתעסקים בלשכת עורכי הדין, מתעסקים בחוק חסינות לכנסת, כאילו אנחנו עכשיו פה באלקטרז, מתעסקים בשטויות של פיתמר, מנסים לשמר אותו. הוא מתפצל, קרויזר נכנס, זה עכשיו התפטר מהכנסת, ואז נמנה אותו לכנסת. כל היום הוא במחלקה לשימור, מחלקת הסרדינים. פה יש כיסאות, והכיסאות זה הדבר המשמעותי. אין משילות, יש הידבקות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא תודה, לא תודה. סליחה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אתה יודע, נכנסתי לוועדת הגז, אז התחלנו דיונים קצת, אז אמרו לי: תשמע, יש – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> סליחה, לא אמרתי לך מזל טוב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אמרו לי שיש ספינה, אתה שומע, וצריך להשקיע במחקר, שתלמידים יוכלו לעלות עליה. זה דווקא פרויקט מאוד חיובי. אמרתי: גם פה אתם רוצים עוד פעם להכניס לי את הספינה? עכשיו התחילו להגיד לי: ספינה, ואטורי, כל הזמן ספינה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא אומרים לך ספינה. קח את זה בקלות. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תפדל, עשר דקות בבקשה. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תודה. אנחנו עדים בתקופה האחרונה, לחקיקה מצד הקואליציה. שוק פתוח, הרבה חקיקה, ומיעוט נפגע מהחקיקה הזאת. אני לא מדבר על החוק הזה ספציפית, למרות שהוא מבית היוצר של חנוך והליכוד, והוא בא גם לתת עוד כלים לשר המשפטים בכל מה שקשור לרפורמה המשפטית או ההפיכה המשפטית. אני רוצה להגיד לכם, שאנחנו בחברה הערבית, יש לנו ביקורת מכאן עד הודעה חדשה על החלטות של בית המשפט ובג"ץ, כמובן, כי הוא לא מגן על המיעוט כאן. ראינו מה קרה בחוק קמיניץ, בג"ץ דחה את כל העתירות. ואנחנו רואים היום איך המשרדים הממשלתיים ואיך השרים קובעים מדיניות, להרוס רק בחברה הערבית. יש ביקורת על בתי משפט. בחוק הלאום הוא בחר גם להתעלם ולהתרחק מהסוגיה הזאת ולא לדון בה. והתוצאה היא קשה. החברה הערבית נפגעת, גם מקמיניץ, וגם מחוק הלאום, וגם מכל מה שקשור למדיניות של השר לביטחון לאומי, השר שהתפטר, כמובן, ברוך שפטרנו, וגם ממדיניות ההריסות בנגב – אלפי הריסות בנגב, מדיניות מפלה. וכאשר התבקש בית המשפט או בג"ץ להתערב לטובת המיעוט, הוא בחר לקחת צד עם הממשלה כמובן. והיום הממשלה התהפכה על בג"ץ, ובכל זאת אנחנו מגיעים לכאן ועומדים נגד החלטות הממשלה, נגד ההפיכה המשטרית. אדוני היושב-ראש, מה שקורה בממשלה היום הוא שכל אחד עושה מה שבא לו בממשלה הזאת. וראינו מה השיג שר האוצר סמוטריץ' כאשר התבצעה עסקת החטופים. הוא הפעיל לחצים על ראש הממשלה, פרוטקשן על ראש הממשלה, חאווה. ואנחנו רואים את התוצאות היום, במעבר מרצועת עזה לגדה המערבית, מה מתנהל שם. חונקים את האוכלוסייה. לא מדובר במבצע ספציפי במקום מסוים. על כל הצירים מחסומים, בטונדות, ואנחנו רואים את התוצאות – על מנת ששר האוצר יהיה מבסוט, על מנת שהוא ירצה את הבייס שלו. זה המחיר, ביבי משלם. שילם לפני זה לסמוטריץ', שילם לבן גביר ושילם לכולם. אפילו לגדעון סער הוא שילם. כל אחד בסיעה של גדעון סער קיבל תפקיד. וזה על חשבון מי? על חשבון המוחלשים. חלק על חשבון החברה הערבית, חלק על חשבון הפלסטינים, וכל אחד לוקח. ראיתי היום שגם האופוזיציה הצטרפה לחגיגה הזאת. ליברמן רוצה לספח את בקעת הירדן. הכול מותר, אבל לא מגיע לעם הפלסטיני כלום. לא רוצים לראות אותו, לא מכירים בו. אבל אתם לא מבינים שהדרך הזאת לא תוביל לשום מקום? גם ראש הממשלה, גם ליברמן, גם סער וגם כץ, הכוח לא מוביל לשום מקום. אולי הוא ייתן לך פתרון זמני, אבל לא לטווח ארוך. אין דבר כזה. לכן, אני חושב שצריך לשנות את דפוס החשיבה וקבלת ההחלטות גם בנושא הכללי, בנושא הפלסטיני, וגם בנושא הפנימי, בכל מה שקשור לחברה הערבית. סחר-מכר במשרד לביטחון לאומי. אנשים נרצחים בכפרים, ביישובים (אומר בערבית ומתרגם:) הוא רוצה למכור את המשרד הזה לאחד השרים על מנת לקבע את הקואליציה, לשמר אותה. אמרתי אתמול כשעמדתי פה ביום הפשיעה – 2,000 נרצחים מאז שנות ה-2000. ועדת החקירה הפרלמנטרית האחרונה בנושא הפשיעה – ב-1995. תגידו לי, מה, אתם לא רואים את האזרחים הערבים? לא מתחשבים בהם? הם לא מעניינים אתכם? 2,000 נרצחים. לא צריך ועדת חקירה פרלמנטרית בלבד לנושא הזה. קודם כול צריך ועדת חקירה ממלכתית, על מנת לדון בכשלים של הממשלות, במיוחד ביבי נתניהו. מ-1996 ברוב השנים הוא היה ראש הממשלה. פעם הגיע לוועדות בכנסת, פעם לקח את המשרד, הוא בעצמו ניהל אותו. כמה ועדות הוא הקים על מנת להגיד לערבים שהוא מטפל בפשיעה? אנשים הפסיקו להאמין לו. לא מאמינים לו, לא כאן ולא אנשים מבחוץ. כמה שקרים אתה יכול למכור? אי-אפשר להגיע לתוצאות כאשר משקרים פעם אחר פעם. אנשים מפסיקים להאמין. באיזו מדינה מתוקנת אתה משאיר משרד שאמור לטפל בפשיעה, שאמור לתת ביטחון לאנשים, אתה משאיר אותו על מנת לסחור בו? צריך לקבל החלטות על מנת למגר את הפשיעה בחברה הערבית; צריך לקבל החלטות על מנת למגר את הדימום, ולהפסיק את הדימום בחברה הערבית; צריך לקבל החלטות על מנת להפסיק את האנרכיה ברחובות. אבל אין זמן, אין זמן להתעסק עם החברה הערבית. יש זמן להתעסק עם התיקים, עם סמוטריץ' ועם כץ. לדברים האלה יש לו זמן. ככה ממשלה לא אמורה להתייחס למיעוט. היא צריכה לכבד את המיעוט, לא לחוקק חוקים נגד המיעוט, לפגוע בו ולא להתייחס אליו. אנשים צריכים להרגיש חלק מהחברה, אבל זה לא קורה במשמרת של ביבי. במשמרת של ביבי הכשלים גדולים, ההפקרות מוחלטת. אנשים נרצחים, משפחות מופקרות, ילדים יתומים, אין אבא ואין אימא, לא למדינה ולא לחברה הערבית. מי שמנהל את העניינים בפועל זה סמוטריץ' ולא ביבי נתניהו. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת משה טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לנצל את הזמן שניתן לי לדבר בהרחבה ובכאב, אבל גם במקצועיות, אני מקווה, על תופעת הגזענות בישראל 2025 כפי שהיא באה לידי ביטוי בקבלה למוסדות חינוך. אתה יודע בטח, אדוני היושב-ראש, שאני הייתי איש חינוך 25 שנה, ואחרי תשע שנים כמורה ושש שנים כמנהל בית ספר, ניהלתי במשך חמש שנים את מערכת החינוך כאן בירושלים. זכיתי במסגרת התפקיד הזה להיות אחראי על תלמידים יהודים, ערבים, דתיים, חילונים וחרדים. אחד הדברים שהכי החריד אותי באמת זה הסוגיה הזאת. אני רוצה להתחיל ממכתב שאני חתום עליו ליועצת המשפטית לממשלה, שנשלח אתמול, וככה הוא אומר: לכבוד עו"ד גלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית לממשלה. הנדון: דרישה לפתיחת חקירה פלילית בגין אפליה עדתית במוסדות חינוך חרדיים – אנחנו חתומים למטה, חברי הכנסת מיקי לוי, גלעד קריב ואנוכי. "הריני לפנות אלייך בנושא הנדון. לאחרונה פורסמו בתקשורת נתונים מדאיגים, המעידים על המשך האפליה העדתית השיטתית במוסדות חינוך חרדיים. על פי דיווחים שנחשפו בעיתון הארץ, ב-ynet ובישראל היום, מוסדות חינוך חרדיים מפעילים שיטה מסודרת לסיווג תלמידות על בסיס עדתי, בידיעה ובשיתוף פעולה מצד עיריית ירושלים. הנתונים נדונו בהרחבה בישיבת הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת שהתקיימה ביום שני האחרון, ועומדים בבסיסה של תביעה ייצוגית שהוגשה לאחרונה נגד עיריית ירושלים. על פניו, הנתונים המפורסמים מעלים חשש משמעותי להפרה חמורה של הוראות חוק זכויות התלמיד, התשס"א–2002, הקובע בסעיף 5(א) איסור אפליה בקבלה, ברישום ובכל קבלה אחרת על בסיס רקע עדתי. הפרה זו של הוראות החוק מוגדרת כעבירה פלילית שעונשה שנת מאסר או קנס משמעותי. בנוסף, חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, תשס"א–2000, קובע אף הוא את הפרקטיקה הנטענת בפרסומים כעבירה בת עונשין. פסק הדין של בית המשפט העליון, פלונית נגד משרד החינוך, הבהיר באופן חד-משמעי כי אפליה על בסיס עדתי במערכת החינוך אינה מתקבלת על הדעת ומהווה פגיעה חמורה בזכויות יסוד, פסק הדין הדגיש את החובה לשמור על שוויון בין תלמידים, לרבות בהליכי קבלה, ואת הצורך באכיפה אפקטיבית למניעת אפליה שכזו. לנוכח ריבוי העדויות על אפליית תלמידים ותלמידות במוסדות החינוך החרדי וכישלון האכיפה של הוראות החוק באמצעים מינהליים ולאור העדויות האחרונות על אפליה שיטתית, ממוסדת ומתואמת, שנעשתה לכאורה תוך עצימת עיניים של רשויות שלטוניות, נבקשך להורות על פתיחת חקירה פלילית כנגד הגורמים המעורבים. אין ספק שראוי היה שהאפליה המתמשכת על רקע עדתי תיבלם על ידי משרד החינוך והרשויות המקומיות, ומובן מאליו כי גורמים אלו נדרשים להפעיל את כל הכלים העומדים לרשותם מכוח החוק. עם זאת, נוכח התמשכות התופעה, יש הכרח בהשתת אחריות פלילית על גורמים המעורבים באפליה הפסולה. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע איפה אתה למדת. אני למדתי בישיבה תיכונית נווה שמואל. אבי דיכטר, אני לא יודע איפה אתה למדת ואיפה ניסים ואטורי למד, אבל אין לי ספק, בלי לדעת, שבמוסדות שאתם למדתם, או לפחות במוסדות האלה היום, השם ואטורי או דיכטר או טור פז הוא לא רלוונטי בקבלה לבית הספר – שם המשפחה או המוצא, כזה או אחר. זה לא יעלה על הדעת. אתה יודע, יש לי חברים, אדוני היושב-ראש – נגיד, אני חושב על חברים של הבן שלי. אופק הוא בכיתה י"ב. העובדה שלאחד קוראים שנייד ולשני קוראים עמר היא חסרת חשיבות לילד שלי. במקרה דווקא שנייד הוא חצי עירקי, ועמר הוא חצי מרוקאי. זה לא רלוונטי. זה לא רלוונטי לילדים. זה גם לא רלוונטי למוסדות שהם לומדים בהם. אבל כמו שהתגלה לנו, הסיפור הזה של אפליה על רקע עדתי מתקיים היום, 2025, כנראה בגלוי וביודעין במקומות רבים. אני רוצה לומר לך משהו. אני הרי הייתי על המערכת הזאת חמש שנים. כשנכנסתי לתפקיד היו דברים שנלחמתי בהם, היו דברים שעכשיו גיליתי שאפילו אותי הפתיעו. בין השאר נחשפה בתקשורת טבלה שדרכה קטלגו עובדות בעיריית ירושלים, השנה, תלמידות לפי מוצאן ולפי תיאורים שאין לי אלא לקרוא להם מעליבים, בחלק מהמקרים גם גזעניים. לתלמידה מסוימת הם קוראים "גמדה", לאחרת הם אומרים שהיא נראית אשכנזית וכן הלאה, דברים שהם באמת מחרידים. האמת היא שכשחושבים על זה, עצם העובדה שהיום, 2025, יש מפלגות פה בכנסת, נאור שירי, יש מפלגה לחרדים אשכנזים ומפלגה לחרדים מעדות המזרח, כבר זה הזיה כשלעצמה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש להם משהו משותף, אין נשים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואין בהן נשים. כן, גם זה בעיניי הסבירות זו הזיה. אבל בוא נמשיך ונשמע. אתה יודע מה, אני רוצה להקריא לך מכתב שהגיע אליי היום במייל, הוא אנונימי. כותב לי מישהו את המילים הבאות: לכבוד ח"כ משה טור פז – אני מקריא לכם מילה במילה, מכתב שהגיע ללשכתי היום. מה זה היום, לפני שלוש שעות, ב-14:25: ראיתי את המכתב ליועצת המשפטית לממשלה בעניין הסמינרים. אני אדם חרדי מלידה ויש לי פצע פתוח בלב 20 שנה. אחותי לא התקבלה לסמינר וישבה בבית כמה חודשים. הייתי רואה את אבא ואימא שלי יושבים ובוכים ביום ובלילה. אימא שלי שילמה על כך בבריאות שלה, ומאז היא לא בריאה. אני לא יודע אם אתה אדם מאמין או לא, אני כותב לך בדם שיהיה לך שכר בעולם הבא יותר מכל חברי הכנסת. תילחם בשבילנו – כך הוא כותב לי, האיש הזה, שאני לא מכיר אותו – תרפא את אלפי הנפשות הפצועות והמדממות שאין מי שיעזור להן. כותב בדמעות, אח למשפחה שהתפרקה. אתה יודע, ספר הכוזרי, יצא לי הרבה שנים גם ללמוד אותו וגם ללמד אותו. יש בו קטע שבו הטוען בשלב מסוים אומר לאדם: "מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר" או: מקום כאבי במקום אחר. אין חרדי שאני מדבר איתו בצורה גלויה ולא אומר: זה מקום חרפתנו, זה מקום כאבנו. אין. אין. אין מישהו שמצדיק את השיטה הזאת. ואני כבר אומר לך, לצערי הרב – יש משפט במסורת היהודית, שאומר: אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים, ואני ניסיתי ועדיין מנסה לפתור את האירוע הזה, אבל באמת של החיים, מאוד מאוד קשה לפתור אותו, כי יש פה התניות תרבותיות קשות וכואבות. אז מה קרה פה? לפני כ-40 שנה קבע הרב שך, זיכרונו לברכה, על מנת לסייע לבנות מעדות המזרח, והוא עשה את זה בכוונה טובה, אני חושב, שכל סמינר – בית ספר לבנות אצל החרדים מכונה סמינר, מט' עד י"ב – יהיה מחויב לקבל בנות מעדות המזרח באחוז מסוים. היום, בראייה שלנו, זה נשמע מזעזע. השיעור היה 30%, כלומר, לא יהיה בית ספר עם פחות מ-30% מעדות המזרח. אני בטוח שהרב שך עשה את זה לטובה, הוא רצה לתקן, אבל כמובן שמכסת המינימום הפכה גם למכסת מקסימום. כלומר, בפועל היית נכנס לסמינרים והיית יכול לספור את אחוז הבנות הספרדיות, ממש ככה. עשו מכסה, שזה, שוב, מזעזע כשלעצמו. כשבאתי לתקן את הדבר הזה, אמרו לי: קינלי, זה עוד יותר גרוע. זה בנוי לפי משפחות. כלומר, משפחה מסוימת מתקבלת לסמינר מסוים. סתם, וסרמן בסמינר הישן, גולדברג בסמינר החדש, ואטורי בסמינר קוק. למה? ככה משפחות מתקבלות. אתה רוצה לעבור סמינר, אתה לא יכול. דברים שאתה לא מאמין שהם קורים. אני יכול לספר לך עוד משהו בדידי הווה עובדא מה אני עשיתי. יום אחד הגיע ללשכה שלי בן אדם, אמר לי: קינלי, תקשיב, אני לא עדות המזרח, אני אשכנזי, אבל מאיזה סיבות של חשבונות במגזר הבת שלי לא התקבלה לשום סמינר – זה היה פורים – והבת שלי מחודש אלול, חצי שנה יושבת בבית, כיתה ט'. אמרתי לו: יש עוד כמוה? הוא אמר לי: אני יודע על עוד שלוש. בדקתי את הנתונים וגיליתי שאכן, ארבע בנות. זו הייתה מערכת גדולה, 300,000 תלמידים, ועדיין ארבע בנות יושבות בבית חצי שנה. קראתי אליי למשרד בערב פסח את ארבעת ראשי הסמינרים, אולי חמשת הסמינרים הגדולים בירושלים לציבור החרדי. קראתי להם את השמות. אמרתי: חבר'ה, אני לא יודע איך תעשו את זה, שכל אחד יקבל אחת. לא יכול להיות שבנות יושבות בבית – זה היה ב-2012 או 2013. לא יכול להיות שהן יושבות בבית. תחלקו ביניכם, מה שאתם רוצים, קבלו אותן. את האמת, לא הצלחתי. כלומר, פתרתי נקודתית בסוף לכל בת באיזה דרך, אבל את השיטה הרקובה לא הצלחתי לשפר. הבעיה הזאת אומנם חריפה ביותר במגזר החרדי, אבל היא קיימת באופן הרבה יותר עדין גם במקומות אחרים, והתמודדו איתה. ואני אגיד לך מה עשו איתה, אני אספר לך. שנתיים לפני שהגעתי לנהל את מערכת החינוך בירושלים קבע קודמי בתפקיד עם מפקחי משרד החינוך – הייתה לו בעיה במגזר הדתי והחילוני, היו לו בתי ספר עם עודף רישום ובתי ספר עם חוסר רישום, והוא ניסה להגיע, בעיקר בתוך החינוך הדתי, לשאלה איך פותרים את העניין הזה. החוק במשרד החינוך אומר שיש הגרלה, ויש בתי ספר שמקיימים הגרלה. הוא פנה לבתי הספר הדתיים ואמר: תראו, עד היום קיבלתם את מי שרציתם. אני מוכן לתת לכם הסדר כזה – 80%, ו-20% העירייה תקבע, והעירייה תיתן תיעדוף לא לפי עדה, חלילה, אבל לפי מקרים סוציאליים. כלומר, כל ילד שיוגדר כרווחה – לא על פי המשרד, על פי משרד הרווחה – אתם תהיו מחויבים לקבל אותו. בזה הוא יצר, מה שנקרא, זה ביטוי לא יפה, אבל לפחות טוב יותר – אפליה מתקנת. דווקא מי שבא ממקום מתקשה, הוא יתקבל לתיכון היותר-טוב. ואללה, קיבלתי את זה כנדוניה. אמרתי, לפחות יש פה ניסיון לתיקון. יש פה ניסיון לעזור לחלקים הכי חלשים בחברה. באתי לבית ספר אחד, בית ספר מהאליטיזם, ואמרתי לו: תקשיב, לא יכול להיות שאתה לא מקבל ילדים משכבות סוציו-אקונומיות חלשות. אמרתי לו: מה אתה צריך כדי לעשות את זה? הוא אמר: אני אגיד לך, תעזור לי לעשות מכינה שתיכנס עוד בכיתות ו', ז' ו-ח', שילדים שיותר יתקשו יקבלו הזדמנות נוספת, ואז הם יתקבלו כמו כולם. אמרתי לו: קיבלת. הינה רעיון. הינה לך שתי דוגמאות, ואני אתן לך גם דוגמה שלישית. פניתי לבתי ספר ואמרתי: תקשיבו, אתם תקבלו ילדים בלי לדעת את הצבע שלהם – סליחה על הביטוי – ואת העדה שלהם. כלומר, אתם תקבלו על סמך תעודת זהות וציונים. וכשיש עודף, אתם תעשו הגרלה. אמרו לי: קיבלנו. כלומר, השיטות קיימות גם היום במערכת החינוך. לצערי הרב הרבה מאוד מהחוליים האלה לא נפתרו, והם קיימים גם היום, בשנת 2025, למרות שכמו ששמעת, רעיונות טובים קיימים. ואני רוצה לומר משהו כאן לאחיי בחינוך החרדי. אין מישהו שלא כואב את המצב הזה. אני יודע שבשנים האחרונות ש"ס עשתה מאמץ מאוד גדול על מנת לתקן את העיוות הזה, ופתחה סמינרים חזקים לתלמידות שבאות מעדות המזרח על מנת לתת להן הזדמנות נוספת. את זה כן נקבל, כי זה אומנם נכנס תחת קטגוריית השד העדתי, זה לא משנה אותו, אבל לפחות ניתנת לתלמידות הזדמנות ללמוד בסמינר טוב, חזק. עדיין, בעיניי זה חלק משיטה לא טובה, מעוותת, אבל לפחות יש פה ניסיון להתמודד עם זה. עוד כיוון – ואני אומר כאן, אדוני, אני חושב שכאן לנו, המדינה, יש מה לעשות: לפני 12 שנה הייתי שותף להקמת הממלכתי-חרדי. עזרתי בהקמת בתי ספר בירושלים. אז זה היה ראשוני, היום, אחרי 13 שנה, אנחנו עם 7%–8% מהמגזר החרדי שלומדים בבתי ספר ממ"ח. ממ"ח – ראשי תיבות של ממלכתי-חרדי. ומה היתרון פה? כל כללי משרד החינוך חלים בבתי הספר האלה, כולל העובדה שאי-אפשר להפלות תלמיד על סמך מוצאו או על סמך עדתו, אלא רק קבלה בדין, בין אם זה על סמך ציונים ובין אם זה בהגרלה. העליתי הצעת חוק שלדעתי הכנסת הזו, כולל הקואליציה שלך, דחתה אותה בגלל הסדרים עם המפלגות החרדיות, אבל אני חושב שביום שבו הממ"ח יגדל והוא לא יהיה רק 7%–8%, אלא הוא יגדל ויהיה 30% ו-40%, אז לכל ילד חרדי ולכל ילדה חרדית תהיה הזדמנות שווה. ואני לא אומר, אפשר לקבל – יש גם כללים איך ממיינים על סמך ציונים או על סמך הישגים, עם מגבלות כאלה ואחרות, ואמרתי, עם תיעדוף לילדים שבאים מרקע חלש; אבל המצב הנוכחי שבו הקטלוג הוא עדתי, הוא דבר בלתי נסבל במדינת ישראל, ובמובן הזה, הממ"ח, אני חושב, הוא חלק משמעותי מהתיקון. ביוזמת חבר הכנסת מאיר כהן, בוועדה לביקורת המדינה בראשות מיקי לוי קיימנו דיון. ואתה יודע, אדוני היושב-ראש – ואני חושב שאם לא אתה, אז חבריך היו שם – שעמדנו להצביע על הדבר הזה. להצביע על מה? שמבקר המדינה יפתח בחקירה שבה הוא יבדוק לעומק את סוגית הקבלה על בסיס עדתי, וימליץ על פתרונות למשרד החינוך ולגופים נוספים. ההצבעה הזו עמדה ליפול ברוב קואליציוני מגויס, כי הקואליציה גייסה, ולקואליציה יש רוב גם בוועדה לביקורת המדינה. לשמחתי הרבה חברי הכנסת שנקראו לוועדה מהקואליציה, לפחות שלושה מהם, לא היו מוכנים להצביע, והם פנו ליו"ר הוועדה חבר הכנסת מיקי לוי וביקשו ממנו לדחות בשבוע את ההצבעה על מנת שאפשר יהיה להגיע להסדר. ואני מאוד מקווה שחבר הכנסת לוי יביא להצבעה בשבוע הבא את ההצעה לפתיחת בדיקת מבקר המדינה את סוגית האפליה במוסדות החינוך החרדיים על בסיס עדתי. מן הראוי שמבקר המדינה, מתוקף תפקידו וכוחו, יבדוק את הנושא הזה לעומק. אבל כאן אני רוצה לומר לך, לא סתם סיפרתי לך על הילד שלי ועל שני החברים שלו. אני חושב שנדרש פה שינוי תרבותי עמוק. כמעט מדי שבוע עומדים פה אנשים, גם מעל הפודיום הזה, וצועקים על אפליה עדתית, ומשתמשים בביטויים מאוד מאוד קשים. ואני חושב שכאשר הדבר הזה מתקיים גם בקטלוג מפלגות, גם בקטלוג מערכת החינוך, ובסוף בקטלוג תלמידים ותלמידות על בסיס מוצאם, זה דבר מזעזע, שלא מתאים למדינת ישראל בשנת 2025. אני חושב שהשינוי התרבותי הזה, מן הראוי שיבוא מבפנים, מתוך החברה. כמו שאני חושב שבדור שלי ושלך, אדוני היושב-ראש, לפני דור, או דור וחצי, כשהיינו תלמידים במערכת החינוך, המצב היה פחות טוב, והיום הוא יותר טוב. באמת, הוא השתפר. אני חושב שהוא השתפר כי החברה למדה והתקדמה, ודברים שסבתא שלי הייתה חושבת, היום אני כבר לא חושב, והילדים שלי הם גם בתהליך של התיקון. ובמובן הזה – אני לא בעד כור ההיתוך של בן-גוריון, אבל העובדה היא שבמדינת ישראל, בחלקים גדולים מהחברה, למוצא העדתי אין משמעות. אין משמעות. ואתה מסתכל על בן אדם, וקודם כול אתה לא יודע מה העדה שלו, כי ברוך השם, יש נישואים, ואנשים הם רבע תימני, רבע אשכנזי, רבע פולני ועוד רבע עיראקי; אתה לא יודע, וכך מן הראוי שיהיה. אבל עד שנגיע לשם, היכולת להיות עיוורי צבעים, או עיוורי עדה, היא משהו מאוד מאוד משמעותי, ואני חושב – שוב, כבן אדם מאמין – שזו התקדמות, שזו התקדמות מוסרית, ערכית ודתית; והלוואי ויום אחד לא נצטרך במדינה הזו רב ראשי ספרדי ורב ראשי אשכנזי. נשתדל לשמור על המנהגים של העדות השונות בבתי הכנסת, אבל יהיו לנו כל כך הרבה אנשים – כמו שאני הרבה מהחיים שלי התפללתי בבית כנסת כורדי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מישהו שלח לי הודעה והציע לי, לגבי בית המשפט העליון – בואו נעשה נשיא ספרדי ונשיא אשכנזי, כמו ברבני. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוי ואבוי לנו, רק זה חסר לנו, מה שנקרא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה מבין? אתה לימדת בשקד, נכון? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לימדתי, הייתי מנהל שקד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ניהלת? הילדים שלי היו שם. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתי מנהל בית ספר שקד, כן. הילדים שלך למדו שם. יפה. אחרי הזמן שלי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כנראה לא בתקופה שלך. כן, כנראה. מלכה הייתה שם המנהלת. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מלכה זה לפני הזמן שלי, והייתה גם אחריי, כן. אבל אתה מבין, ניסים, כמה זה קריטי לעתיד שלנו? אתה יודע, בבית ספר שקד הגעתי, ופעם אחת ילד אחד מהקיבוצים צעק על ילד מהמושבים: יא פרענק אחד. אמיתי, ככה זה היה. אמרתי לו: תגיד לי, מה שם המשפחה שלך? הוא אמר – היה לו שם מזרחי. אמרתי לו: אתה צועק עליו "פרענק", ומה אתה? אתה מבין? בלבלו אותנו. הוא אמר לי: אנחנו כבר לא יודעים. אמרתי לו: מצוין, כך אנחנו רוצים, שאתה לא תדע, אם אתה אילוז או אלקין, מה העדה שלך. שוב אני אומר, אנחנו בדרך לשם. וכחברה, בעיניי, זה תיקון גדול. והעובדה שאצל הילדים שלי זה לא אירוע היא משמעותית דרמה טובה, לצד שמירת המנהגים ובתי הכנסת ונוסח התפילה. ואנחנו צריכים לשאוף שככה יהיה בכל החברה הישראלית. אני אומר כאן לחבריי, אחיי, בחברה החרדית: אנחנו יכולים להתקדם לשם, אנחנו צריכים להתקדם לשם, ובעזרת השם, עוד נגיע. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לך זמן. גלעד קריב תכף, 40 דקות. התחלפתם? עידן רול מסיעת – – – << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> הרוב הלאומי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הרוב הלאומי. בהצלחה. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> תודה רבה. תודה רבה. אדוני היושב בראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ערביי ישראל, כמו רוב אזרחיה, לא תומכים ברוצחים ואנסים של ילדים ומשפחות, וזה לא משנה בשם איזה עיקרון. ערביי ישראל, כמו אזרחים בכל מדינה בכל מקום אחר בעולם, זכאים לנציגות קונסטרוקטיבית שתדאג לאינטרסים שלהם, לרחובות שלהם, לערים שלהם ולביטחון האישי שלהם. במקום זה, למרבה הצער, הם קיבלו נבחרי ציבור כמו איימן עודה, שמקביל מוסרית שחרור חטופות משבי חמאס, שכל חטאן הוא לחיות כאזרחיות במדינה יהודית, לשחרור ממאסר של רוצחי משפחות שפלים. חברי הכנסת עודה וטיבי לא מסתפקים בתמיכה בטרור אלא אף פעלו להפלת ממשלת בנט-לפיד, שבה הייתה חברה לראשונה מפלגה ערבית ונעשה ניסיון היסטורי לצמצום הפערים בין האזרחים היהודים לערבים במדינה. זה לא חייב להיות ככה. אזרחי ישראל הערבים רוצים וראויים לייצוג אחר שיקרב בין חלקי החברה הישראלית, ואנחנו מאסנו בתומכי טרור, שהפכו את הכנסת לעיר מקלט ואת החסינות הפרלמנטרית שלהם לשריון משפטי. הסיבה שהציבור הערבי לא זוכה בהנהגה הראויה לו היא אחוז החסימה הגבוה, שגרם לכוחות הפוליטיים הערביים להתאחד סביב המכנה המשותף הנמוך ביותר – שנאת ישראל ותמיכה בפרויקט הפלסטיני של השמדתה. הורדת אחוז החסימה תחולל תגובת שרשרת הפוכה, היא תאפשר לכוחות קונסטרוקטיביים השואפים להשתלבות, שגשוג, ביטחון וחיים בשלום במדינת ישראל לזכות לייצוג פוליטי, ובכך תחזק מגמות חיוביות וחשובות. לצערי, את תומכי הטרור לא ניתן להוציא מהבית הזה, לא דרך ועדת האתיקה, לא דרך חוק ההדחה, וגם לא דרך סעיף 7א. גם החקיקה לתיקון הסעיף, שמקודמת כעת בבית הזה, לא צפויה לחסום את דרכם של מהללי המרצחים ומוציאי דיבתם של לוחמי צה"ל מלהיבחר שוב ושוב לכנסת. הורדת אחוז החסימה – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – אם ייבחרו, אבל מה שבטוח, אתה תישאר בחוץ, אתה לא תהיה. מה שבטוח, הם יהיו, ואתה תהיה בחוץ. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יוסף עטאונה, אני מבקש לא להפריע. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> אני אשמח להיות אלף פעמים בחוץ, ולא להיות תומך טרור, איך אני איתך? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מאיפה הביטחון הזה, תגיד לי? << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה חובר לתומכי טרור עכשיו, במעבר שלך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> על מה? << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה חובר לתומכי טרור, אתה לא מתבייש? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, קריאה ראשונה. אדוני, אתה לא תפריע לו לדבר. יש לו כולה חמש דקות. כולכם 50 דקות. חמש דקות, ובזבזת את הזמן. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תן לו עוד דקה. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> אני מציע לך להקשיב, אולי תבין מה מגיע לציבור שאתה מתיימר לייצג אבל עושה לו רק עוול בנוכחות שלך פה ובעשייה שלך. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תדאג לרוב הלאומי שלך, לציבור שלי אני דואג. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> תדאג לחברה הערבית שרוצה תקציבים והשתלבות, ולא טרור. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני דואג לציבור שלי, אני לא צריך את הפטרוניזם שלך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יוסף עטאונה, אני מבקש לא להפריע. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> אתה לא מתבייש להטיף לי? יושב פה ולא עושה כלום חוץ מתמיכה בטרור, ואתה מטיף לי? יש לך בוחרים, לכאורה, אתה אמור לייצג את החברה הערבית, לכאורה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני מייצג אותם, ואני מגן עליהם מאנשים פשיסטים כמוך. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> אני פוגש את החברה הערבית, אני מכיר הרבה בחברה הערבית. הם לא תומכי טרור, אתם הפכתם את ייצוג – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אבל אתם תומכי טרור, החברים שלך שאתה חובר אליהם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יוסף עטאונה, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> אתה וחבריך הפכתם את המפלגות הערביות לאנטי-ציוניות ותומכות טרור. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה לא מקשיב לעצמך? אתה לא חי במציאות הזו? << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> אצל חלקכם זה לא היה ככה – זה לא אמור להיות ככה. הם רוצים שתדאגו להם לתשתיות, לחינוך, לתקציבים. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מי שצריך לדאוג הוא הממשלות שלכם. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> להלל שאהידים זה לא מה שאמור לעשות נבחר ציבור במדינת ישראל. אני מציע לך ללכת לבוחרים שלכם ולראות. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> השקר הזה – נמאס ממנו. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> אם תהיה להם אלטרנטיבה, אתה תהיה בבית. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> צריך לראות את הפרוטוקולים של הוועדות – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יוסף עטאונה, קריאה שנייה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – אנחנו מונעים מכם את הפשעים שלכם, של הממשלות שלכם לדורותיהן. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מבין את הלחץ שלו. אני מבין את הלחץ שלו, כי הוא וחבריו תומכי הטרור יודעים שאם תהיה פה אלטרנטיבה – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, אתה לחוץ, אתה היחיד שאמור להיות לחוץ. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יוסף עטאונה, קריאה שנייה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה היחיד שאמור להיות לחוץ. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> – – ומפלגה ערבית שדוגלת בהשתלבות ובדו-קיום, יזרקו את כולכם הביתה. אני מבין את הלחץ, השטיק של תמיכה בטרור כבר לא מביא את מה שהוא הביא פעם. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני מציע לך שתדאג לעצמך. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> עכשיו אני ארצה לחזור לנאום שלי, ברשותך, אדוני היושב-ראש. הורדת אחוז החסימה תחולל תגובת שרשרת הפוכה, היא תאפשר לכוחות קונסטרוקטיביים, השואפים להשתלבות, שגשוג, ביטחון וחיים בשלום במדינת ישראל – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – גם כשיורידו את אחוז החסימה? גם כשיורידו את אחוז החסימה אתה לא תהיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עצור שנייה אחת. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> גם כשיורידו לך את אחוז החסימה, אתה לא תהיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. הוא החליט לצאת לבד, זה בסדר, זה גם מקובל. בבקשה. << דובר_המשך >> עידן רול: << דובר_המשך >> בדיוק באתי להקריא את החלק בנאום שאומר: לצערי, את תומכי הטרור לא ניתן להוציא מהבית הזה – לפחות אפשר להוציא אותם מהמליאה. אני אמשיך. לצערי, את תומכי הטרור לא ניתן להוציא מהבית הזה, לא דרך אתיקה, לא דרך הדחה וגם לא דרך סעיף 7א. גם החקיקה לתיקון הסעיף, שמקודמת כעת, ואני תומך בה, לא צפויה לחסום את דרכם של מהללי המרצחים ומוציאי דיבתם של לוחמי צה"ל מלהיבחר לכנסת. הורדת אחוז החסימה היא הדרך לייצר להם אלטרנטיבה ולהעניק ייצוג לחברה הערבית שרוצה דו-קיום והשתלבות. הורדת אחוז החסימה תביא ייצוג ערבי מסוג חדש, ומפלגה חדשה של כוחות חיוביים תיקח חלק בכל קואליציה עתידית ותביא הישגים לבוחריה, הישגים שיביאו לה תמיכה נוספת, ובהדרגה לא רק יהפכו את המפלגות תומכות הטרור הנוכחיות ללא רלוונטיות פוליטית, אלא גם יפתחו עידן חדש של דו-קיום, תיקון של ממש ליחסי החברה היהודית והערבית. חבריי לכנסת ישראל, לערביי ישראל מגיע לבחור את נציגיהם. הגיע הזמן שנסיר את החסמים שמונעים מהם לעשות זאת, ובראשם אחוז החסימה, שמונע מערביי ישראל לבחור מנהיגות חדשה ורלוונטית שתייצג אותם ותחולל מהפכה של ממש ביחסים בין יהודים לערבים בישראל. הדוגמה שחווינו פה, אדוני היושב-ראש, מראה בדיוק את מה שאני נואם עליו – ערביי ישראל שם בחוץ רוצים לראות תרבות חדשה ומשותפת, הם רוצים לראות שינוי בחברה הישראלית, קירוב לבבות ודו-קיום אמיתי, אבל בסוף זה בית הנבחרים, והנבחרים שנכפה עליהם לבחור הם תומכי טרור. זה לא מביא את המאוויים ואת הרצונות האמיתיים של ציבור שכמה לשילוב ולדו-קיום. אם נוריד את אחוז החסימה, ניפטר אחת ולתמיד – בדרך חוקית ודמוקרטית, למען הסר ספק – מכל אותם תומכי טרור, והמגזר הערבי יזכה סוף-סוף לנבחרי ציבור שרוצים באמת בטובתו ומבינים את המצוקות האמיתיות שלו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה גנב מנדטים, בוגד במפלגה שלך, יאללה עוף – עוף. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, קריאה ראשונה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> עוף. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, אל תפריע. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הוא יעוף מהכנסת, וכל הערבים – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה לא תחליט, אתה יודע? זאת דמוקרטיה, יש בחירות בישראל, בקלפי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בדיוק, זה הכלי, לא – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הציבור יחליט, לא אתה ולא יוסף עטאונה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> האיש תומך טרור מנדטים – טרור מנדטים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עדיף טרור מנדטים על תומך טרור מעזה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> טרור מנדטים, הוא גנב מנדט באמצעות טרור הפיצול. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> סיימת? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא בא מהכורסה בפרסה בגלל שהוא שמע אותו מדבר? חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר בנאום הזה על הישראליות ועל מה שמייחד אותנו כישראלים. השבוע, כאשר ראינו את דורון, אמילי ורומי מועברות מידי המפלצות בעזה ומגיעות לישראל, כל אזרח ישראלי באשר הוא, בין שהוא שמאלני, ימני, בעד העסקה, נגד העסקה – קרה לו משהו. קרה לנו משהו כשראינו את התמונות האלה, את המפגש של דורון, אמילי ורומי עם האימהות שלהן. החיבוק החזק שכל אחת מהן קיבלה דיבר במילים, מילים שאומרות: אני לא עוזבת אותך יותר לעולם. אני בטוח שאין אדם אחד במדינה שלא התרגש, כולנו לרגע הצלחנו לנפח את הריאות ולנשום לרווחה. אין לך מצווה גדולה מפדיון שבויים. ברוך השם, השבוע חזרנו לקיים את המצווה. זוהי מצווה שאנחנו מחויבים אליה, מצווה שצריכה לפגוש עוד 94 חטופים וחטופות, זה כל מה שעם ישראל צריך, טיפת תקווה באוקיינוס של צער. זוהי קריאה גם לראש הממשלה: אנחנו רוצים לראות את כולם חוזרים – החיים לשיקום והמתים לקבורה. ראש הממשלה, אל תיתן לאילוצים או לשיקולים פוליטיים לפרק את התקווה שפגשנו ביום ראשון. מדובר כאן בדיני נפשות, אסור לעצור עד שאחרון האחים והאחיות שלנו חוזרים הביתה למשפחה. החזרה הביתה היא רק ההתחלה, מצפה להם תהליך שיקום ארוך, אבל בסוף הם צריכים לדעת: עם שלם עומד מאחוריהם, עם שלם נלחם ורוצה אותם בבית. המחיר הוא כבד מאוד, אבל אין דרך אחרת. מדינת ישראל לא תהיה אותה מדינה אם לא נשיב אותם הביתה. אנחנו מחויבים לחטופים ולחטופות, לבני המשפחה שלהם, לבני המשפחה שלנו, לילדים שלנו, שרואים ביחד וחווים איתנו את האסון הגדול, האסון הנורא שקרה לנו ב-7 באוקטובר. ביטחון זה הוא החוזה הבסיסי, הבסיסי ביותר שמדינה צריכה לתת לאזרחיה. ב-7 באוקטובר מדינת ישראל נכשלה. אנחנו צריכים לדאוג שתוקם ועדת חקירה ממלכתית ותחקור את הכול. יש מאות משפחות שאיבדו את היקר להן מכול. הן רוצות – ומגיעות להן תשובות. יש מדינה שלמה, דור שלם שצריך לדעת מה קרה כאן ב-7 באוקטובר. מגיעות לנו תשובות על הדברים האלה, והיום ראינו שהקואליציה הפילה את הצעת החוק שמדברת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. כבוד היושב-ראש, אם אנחנו רוצים לדאוג לכך שהנוער, הילדים שלנו, המדינה הזאת תמשיך להתקיים, הזכות הבסיסית היא לדעת ולהבין מה קרה כאן. והדבר הכי חשוב – כשאנחנו שומעים את המשפחות, אי-אפשר להסתכל להן בעיניים. אנשים שאיבדו את הילדים, את הבנים, את הבנות – הם רוצים לדעת מה היה שם, ואין דבר, אין שום סיבה, אין – כל מה שאתם לא תגידו כאן, שזה פוליטי או לא פוליטי, אין דבר שימחק את העובדה שצריך להגיע לחקר האמת. והכלים שיש למדינה, והממשלה צריכה ליישם אותם, הם לקבל החלטה שמקימים ועדת חקירה ממלכתית. כל החרטא מסביב וכל הפוליטי, ההדבקה הפוליטית המגעילה שאתם עושים כאן, חבריי לקואליציה, זה לא מכבד, לא את המתים ולא את החיים. זה לא מכבד אותנו כאומה. אני ממש מקווה שמישהו במקום הזה יקבל שכל – שלא ישים את הפוליטיקה בצד, כי זה המקום ששמים את הפוליטיקה במרכז, אבל יבין שהפוליטיקה נועדה להכשיר רעיונות גדולים, ורעיון גדול של מדינה שתהיה לה זכות לקיום הוא להגיע לחקר האמת וללמוד מהטעויות שהיו כאן באסון הגדול שקרה כאן ב-7 באוקטובר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. בבקשה, עשר דקות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני יושב-ראש הישיבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – וריקה, יש לומר – נדמה לי שהרמטכ"ל שהתפטר טעה – דווקא כן היה שיתוף פעולה מבפנים שהביא לאסון ב-7 באוקטובר. שנים של מזוודות כסף מושחתות שהועברו לחמאס באמתלה של קניית שקט, קונספציה, שלמעשה נתניהו בנה את החמאס, ודרישות חד-משמעיות של סמוטריץ' וחבריו להסטת כוחות ליש"ע ולאיו"ש במקום עיבוי גזרת הדרום; גם עבודתו של שר המשפטים יריב לוין, שגרם לרוב מכריע של העם להתקומם נגד הפיכה משטרית, שהחלישה את החוסן של מדינת ישראל. איך אמרה גלית דיסטל – לא יעזור לכם, תחלמו על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אז אני חושבת שלא נצטרך לחלום, ואתם לא תצליחו לחסל את ערכי האחריות והמוסר, ותהיה גם תהיה ועדת חקירה ממלכתית. להגיד שנתניהו כמעט קרס ב-7 באוקטובר זה ממש פייק. ממש מייד נתניהו היה הראשון שזיהה, ולאחר ששאל למה הם יורים, הוא נתן פקודה לפעולה מיידית של מכונת הרעל, של מכונת הרעל בלשכתו, ונתן הוראות מדויקות איך מרחיקים ממנו – הרי הוא צח כשלג – איך מרחיקים ממנו כל קשר ואחריות לאירוע. לא משכו בדש מעילי, הסתירו ממני מידע, לא העירו אותי. אחר כך זה כבר התפתח – הצבא לא מספיק התקפי, הצבא מסתיר ממני דברים. מה רצו להגיד לו ראשי הצבא בערב ההצבעה של ההפיכה המשטרית? זוכרים את אותו ערב אומלל ואת אותם ימים איומים פה בכנסת, כאשר הגיעו בכירי הצבא כדי להזהיר, לדבר עם השרים, והשרים נמנעו מלפגוש אותם? זה כבר לא באמת ימין ושמאל, זה כבר לא באמת שום דבר ששייך לערכיה של מדינת ישראל. תראו לי פשוט שר אחד שיש לו איזשהו קשר חיובי לתפקיד שהוא ממלא. אם נעשה כאן רשימה חלקית, אז היה לנו שר עבריין שהיה אחראי על המשטרה והביא לנו את השנים הקשות ביותר, האיומות ביותר בכל מה שקשור לביטחון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו; אתמול היה פיגוע קשה בתל אביב, ארבעה אזרחים נפגעו והותקפו על ידי אזרח זר שהגיע ותקף אותם בסכין. הייתי בטוחה שאני אראה שם שוב את חבר הכנסת – אולי עכשיו האופוזיציונר – בן גביר, שעשה על זה קריירה. חיכיתי לו שיגיע לזירת הפיגוע וישאל איפה הממשלה, וישאל איפה השר האחראי, ויגיד: נכשלתם, ויגיד: זה במשמרת שלכם, אתם לא מצליחים למנוע פיגועים כי אתם חלשים, כי אתם שמאלנים, כי אתם לא יודעים לנהל, כי אין ריבונות ואין משילות, ואתם לא בעל הבית כאן. חיכינו לו, הוא לא הגיע, משום מה, כי נוסף לכול הוא גם פחדן. היה לנו, או שיש לנו, גם בדוקאי ועצור שב"כ לשעבר שהיום הוא שר אוצר וגם שר במשרד הביטחון, שמתבאס וכועס, למה תוקפים אותו אחרי שהוא הצביע נגד עסקת החטופים בשלב הראשון ובכלל; כועס שאנחנו לא מצליחים להבין דברים מורכבים, ושאם רק זה היה תלוי בו, אז כבר מזמן כל החטופים היו בבית. אז גם משרד האוצר נראה כמו שהוא נראה, והמצב הכלכלי במדינת ישראל נראה כמו שהוא נראה. ואנשים לא מצליחים לגמור את החודש שלהם – הלוואות, משכנתאות, מחיר הלחם והחלב וכל המוצרים הבסיסיים – אבל זה לא באחריותו, כי הוא לא שר אוצר; שלא לדבר על הדירוג העולמי. אבל אתה גם שר במשרד הביטחון, ואתה בא בטענות על זה שהממשלה שאתה חלק אינטגרלי בכיר ממנה, לא מצליחה להשיג את יעדי המלחמה, מטרות המלחמה, ולא מצליחה להחזיר את כל חטופינו, חיים ומתים, בחזרה למדינת ישראל. אז על מי אתה מתלונן, על מי, מי? על החברים שלך, שהגיעו לישיבת הממשלה והצביעו בעד? על ראש הממשלה, שהיה אחראי על כתיבת ההסכם עוד אז, במאי, כשכולנו יודעים שזה כמעט copy-paste של כל התנאים שהיו אז, והינה היום הם כאן שוב? על מי אתה מתלונן? ולמה גם גורמים בתקשורת ובמקומות אחרים מגינים על שר אוצר ושר במשרד הביטחון – כושל, שלא לוקח אחריות? ממתי העניין של לא לקחת אחריות הפך להיות נורמה? ממתי בריחה מאחריות הפכה להיות דבר שבשגרה? למה לנרמל את כל החרפה הזאת? ואפשר להמשיך את הרשימה הזו הלאה והלאה. שר ביטחון שהביא לכאן מתווה – סליחה, עקרונות – עקרונות כלליים לגיוס, אבל כולם שמעו היום גם את ראש אכ"א, האלוף דדו בר כליפא, גבר שבגברים, לוחם ללא חת, לוחם עתיר זכויות, מפקד אוגדה 36 לפני התפקיד הזה – עזה, נלחם, איבד את חייליו, איבד הרבה מאוד מלוחמיו. הוא הגיע לכאן היום, כמו שהוא אמר לי, עם עמוד שדרה מפלדה, והוא אמר בצורה מפורשת: אני צריך לוחמים, אני חייב, חייב עכשיו, במיידי, חיילים – לפחות 10,000 חיילים, מתוכם כ-6,000 לוחמים לפחות. אני חייב את זה, אלה צורכי צה"ל. אני הצבא, אני אעשה את מה שאתם פה בכנסת אומרים לי לעשות, אבל רבאק, דברו ברור – איפה החוק? איפה המתווה? העקרונות האלה הם של שר ההשתמטות, שהתמנה לתפקיד הזה בדיוק בשביל היום, לעשות איזה מין חוק השתמטות שכזה. הוא מביא עקרונות כלליים, אפילו לא מסמך, לא הצעת חוק – כשצבא אומר: העקרונות שלך לא פוגשים כהוא זה את צורכי צה"ל, את צורכי הביטחון של כולנו; כשמשרד האוצר אומר: זו קטסטרופה, השר, המתווה שלך הוא יותר גרוע ממה שהיה קודם; כשמשרד המשפטים אומר: לא ולא, זה לא יכול לקרות, זה לא תואם לא את העקרונות הדמוקרטיים של מדינת ישראל, זה לא פוגש את ערך השוויון וערך החלוקה בנטל, זה לא פוגש פה שום דבר שאפילו מתקרב לכדי עבודה ממשלתית בסיסית, של עבודת מטה בסיסית. יש מציאות חדשה, יש מציאות שצריך להתייחס אליה עכשיו. היא לא רלוונטית לעקרונות שלך. לא עשית עבודה מול המשרדים, לא קיבלת חוות דעת תומכות, לא התייעצת עם המומחים. הבאת עקרונות כאלה כלליים, ואתה אומר: יאללה, בואו נתחיל לזרום, כדי לרצות את ראש הממשלה, כי הרי בגלל זה הוא מינה אותי; בוא נתחיל לזרום, פעמיים-שלוש דיונים בשבוע, על עקרונות, בלי חוק, בלי שהצבא תומך, בלי שמשרד המשפטים ובלי שמשרד האוצר – אף אחד לא תומך במתווה, בעקרונות של השר. הוא עוד חושב שאנחנו מטומטמים, שאנחנו נקנה זה שבעוד שבע שנים אולי – אולי – הוא יצליח לגייס 50% מבני הישיבות, שחייבים גיוס עכשיו. עכשיו. המדינה לא יכולה לדבר בשני קולות – קול אחד. והיא צריכה לעשות בדיוק את מה שהיא התחייבה גם בתצהירים לבג"ץ, והיא אמרה בצורה מפורשת: הצבא צריך עכשיו, במיידי, באופן דחוף, לוחמים וחיילים. ולעשות איזה מין ישראבלוף כזה, שרק בעוד שבע שנים אולי יהיו פה 50% גיוס – על מי אתם עובדים? על המשרתים? על המילואימניקים? על בני משפחותיהם? על מי אתם חושבים שאתם עובדים? על האויבים שלנו? על הביטחון שלנו? מה זה הקשקוש הזה? הרי זה לא יעבוד, אתם יודעים. זה לא יעבור את בג"ץ, זה לא יעבור פה את הכנסת – זה לא יכול גם לעבור את הכנסת, כי בסוף כולנו אחראים. אז אני מאחלת בהצלחה – אני מסיימת, אדוני – לשלושת המתווים שמגיעים לכאן עכשיו, שזה המתווה של גדעון סער ולוין, המתווה של האי-פטור מגיוס, אבל בעיקר המתווה של החזרת כל החטופים כולם עד האחרון שבהם הביתה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כשראיתי שאתה היושב-ראש ביקשתי שיוסיפו לי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, אני רואה שירדו עשר דקות. למה ירדו עשר דקות לגלעד? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אם אנחנו ניהנה ביחד – נוסיף. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אל תיקח את זה אישית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> חבר הכנסת ואטורי – עכשיו אני נאלץ לשנות את כל הנאום. אני תכננתי להיות איתך בדיאלוג צמוד חצי שעה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תוך חמש דקות הוא חוזר. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> אני חוזר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הוא עדיין לא הפעיל לך את השעון. עוד לא הפעלת את השעון. רגע, כמה סיכמתם? 30 דקות. << קריאה >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << קריאה >> גלעד, אתה אמור לדבר לגופו של נושא, לא לגופו של היושב-ראש, אבל אפשר תקדים מדי פעם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז אדוני שר החקלאות, אני רוצה לדבר בהתחלה דווקא לגופו של תפקיד. בימים האחרונים, או לפני כמה ימים, אתה תשמח לשמוע, ישבתי עם אחד הגורמים בתנועות ההתיישבותיות במרחב הכפרי, והוא ציין אותך לשבח. הוא אמר שבהרבה מאוד נושאים שקשורים במרחב הכפרי, בחקלאות, הם מוצאים בך אוזן קשבת. והאמת היא ששמחתי לשמוע, כי מעבר למחלוקות הפוליטיות והמפלגתיות, אנחנו נמצאים בשעה כל כך קשה למדינת ישראל ולחברה הישראלית, ואחד המגזרים שנדרשים להתמודדות מאוד קשה זהו המגזר החקלאי, ולכן מעבר למחלוקות הפוליטיות שמחתי לשמוע תחושה של אנשים מהשטח, שיש להם אצלך דלת פתוחה. אבל אדוני השר דיכטר, אי-אפשר גם להתעלם מזה שבימים האחרונים השם שלך עלה כמועמד אפשרי לתפקיד החשוב של השר לביטחון לאומי, לאור הרקע המבצעי והביטחוני שלך – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הוא גם היה השר בעבר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – ולאור הניסיון שלך במשרד. והינה, הולך מסתבר שראש הממשלה וסביבתו דווקא חושבים על אדם אחר מקרב חברי הממשלה, אדם שאין לו שום ניסיון מקצועי, פוליטי או מיניסטריאלי עם התחום האמור. עכשיו, אני גם מבין מהפרסומים בתקשורת שאתה רמזת או אמרת בדרך כזו או אחרת שאם מבקשים ממך להיכנס למשרד לביטחון לאומי אתה לא יכול להיות פקק, אתה לא מוכן להיות שסתום, אתה לא מוכן להיות ממלא מקום. בכל זאת מדובר בשעה קשה לביטחון האישי של כל אזרחי ישראל. אתמול, שעות אחדות אחרי שקיימנו כאן יום מיוחד בנושא הפשיעה הרצחנית במגזר הערבי, היה הפיגוע בנחלת בנימין בתל אביב. הביטחון האישי של אזרחי ישראל מרוסק עד עפר כתוצאה משנתיים של כהונה כושלת של אדם שכולו רוח וצלצולים אבל בכל פרמטר ענייני ומקצועי דרדר את הביטחון האישי של אזרחי ישראל, לפני 7 באוקטובר וגם אחרי 7 באוקטובר. ואני דווקא מעריך אותך על כך שאמרת: אני לא פיון על לוח. אל תזיזו אותי למשרד לביטחון לאומי רק כדי להזיז אותי שוב אם איתמר בן גביר, הבר-כוכבא דה לה שמאטע של הפוליטיקה הישראלית, כפי שאני נוהג לכנות אותו – אני לא מוכן להיות פיון. אז באמת, כל הכבוד לך, השר דיכטר, שאתה איש עקרונות. אבל אמור לי, אדוני, מה זה אומר על הממשלה שבה אתה חבר? מה זה אומר על ראש הממשלה שאותו אתה משרת כחבר ממשלה? אתה יודע, השר דיכטר, שמדינת ישראל מתנהלת כרגע ללא שר לביטחון לאומי; הדין במדינת ישראל מונע מראש הממשלה נתניהו, שמתמודד עם כתב אישום פלילי, לכהן בתפקיד מיניסטריאלי. זה הדין במדינת ישראל. ראש הממשלה לא יכול להיות השר לביטחון לאומי, וגם מצד ניגוד העניינים הוא לא יכול להיות. מה קורה? שמעו שגלעד קריב נואם אז כל סגני היושב-ראש רוצים לבוא ולשמוע? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא יכול לפספס. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מוחנף. הרווחתי, כי יש איתנו את יוזם החוק החשוב והגורלי, שכל-כולו למען החברה הישראלית כולה, ידיד לשכת עורכי הדין, חבר הכנסת מלביצקי. איזו זכות נפלה בחלקי שבעוד כמה דקות, כשאתחיל לדבר על החוק, דווקא אתה, המציע, יושב, ועוד יושב בכובעך הממלכתי, שמונע ממך להגיב בעוצמות לשבחים שאני מתכוון לחלוק לך על החקיקה המופלאה, האפקטיבית, העניינית, שכל-כולה התכתבות עם צורכי החברה הישראלית. אבל אני מבקש לחזור לאקספוזיציה, כי יש לנו חצי שעה ביחד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אוהו, זה הולך ומשתפר, כן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז אמרתי לשר דיכטר, והינה אני אומר גם לך, אדוני היושב-ראש, שמדינת ישראל מתנהלת בשתי היממות האחרונות ללא שר לביטחון לאומי, כי ראש הממשלה לא יכול לכהן כשר, והעניינים הפוליטיים בתוך סיעת הליכוד הביאו את ראש הממשלה לא למנות כרגע שר. מדינת ישראל מתמודדת או מתנהלת היום בלי שר לביטחון לאומי משיקולים פוליטיים גרידא, כיפופי ידיים בין חברי סיעת הליכוד, כיפופי ידיים של מעגלי הפעילים – אלה תומכים בשר אלי כהן, אלה תומכים בשר אבי דיכטר. אולי גלית דיסטל אטבריאן, השרה עם המדפסת, אולי אותה כדאי למנות לשרה לביטחון לאומי. תאמר לי, השר דיכטר, מכיוון שפתחתי בשבחך, מה זה אומר על הממשלה שאתה חבר בה שבימים של פיגועים, בימים של טרור, בימים של גל אלימות רצחני שממשיך לשטוף את היישובים הערביים, בימים שבהם כל מדדי הפשיעה מרקיעים שחקים ושוברים שיאים, ממשלת ישראל המנופחת, שגם עכשיו יש בה, אם אני לא טועה, 30 שרים, אין בה שר לביטחון לאומי? אז אולי אתם לא מרגישים את ההבדל כי אתם רגילים לזה שלא צריך שר לביטחון לאומי מתפקד, הרי כבר שנתיים יש כאן ממשלה ששמה על כיסא השר לביטחון לאומי ליצן, מוקיון, פרחח, מפר סדר סדרתי, עבריין מורשע, תומך טרור. אז אולי אתם חיים בסדר עם העובדה שאין שר בירושלים במשרד לביטחון לאומי. אבל תאמרו, לאזרחי ישראל לא מגיע שר לביטחון לאומי? ניחא, אם אנחנו מדברים על משרד המורשת המופרך שהמצאתם לעמיחי אליהו, אבי דוקטרינת הפרה-פרה – קודם בית המשפט, אחרי זה החמאס; ניחא אין שר מורשת, ניחא אין שר נגב וגליל, כי הרי השר אלקין, שהצטרף לממשלה הכושלת שלכם, אמור גם הוא לטפל בשיקום הדרום ובשיקום הצפון, אבל שר לביטחון לאומי? איך אתם מכהנים דקה אחת בלי שיש שר לביטחון לאומי? איך ראש הממשלה הרשלן וחסר האחריות שלנו, יממה אחרי פיגוע בתל אביב, חושב שיש לו את כל הזמן שבעולם ולא ממנה שר לביטחון לאומי? שמע לי, השר דיכטר, עצה לי אליך, תישאר עם מכון וולקני. אל תיקח את המשרד לביטחון לאומי. מכיוון שעם הממשלה הכושלת שלכם, עם ראש הממשלה חסר האחריות שלכם, עם הקואליציה הקיצונית והמסוכסכת שלכם, עדיף שלא תיקח על עצמך את האחריות לביטחון האישי ולביטחון הלאומי. כי אתה לא תצליח במשימה הזו. כי הממשלה שלכם היא הממשלה שתחתיה, תחת כהונתה, נרצחו ונשחטו אזרחים; שתחת כהונתה נהרגים בכל יום אזרחים בתאונות דרכים; שתחת כהונתה נשים נרצחות, ואזרחים ישראלים ערבים נרצחים על ידי ארגוני פשיעה. תישאר עם מכון וולקני. תישאר עם שיקום החקלאות בצפון ובדרום. אל תיקח על עצמך להיות עלה תאנה של ממשלה שריסקה את הביטחון הלאומי של כולנו. ועכשיו אליך, אדוני היושב-ראש, מציע החוק. כבר ניצלתי את הבמה הזו להזכיר לאזרחי ישראל שישנן שתי הצעות חוק לתיקון חוק לשכת עורכי הדין: האחת, ההצעה שככל הנראה תיכנס היום לספר החוקים של מדינת ישראל, ההצעה שלך לריסוק לא רק העצמאות של לשכת עורכי הדין, אלא לריסוק יכולת הפעולה התקינה של לשכת עורכי הדין. זו הצעה אחת, ההצעה של היושב-ראש בישיבה הזו, של חבר הכנסת מלביצקי. ויש עוד הצעה – ההצעה שנמצאת אצל חבר הכנסת אייכלר בוועדת העבודה והרווחה. הצעה שהממשלה הגישה בפברואר 2024, ארבעה חודשים אחרי הטבח, הצעה שבמסגרתה מוטלת מגבלה על שכר טרחה של עורכי דין שמלווים משפחות של נפגעי טרור ומשפחות שכולות. כבר היום קיימת מגבלה על שכר הטרחה של עורכי דין שמלווים נכים שדורשים קצבה מהביטוח הלאומי, למשל נכות עבודה. אבל בצורה מוזרה, מגבלת שכר הטרחה הזו לא הוטלה ביחס לליווי של משפחות שכולות ומשפחות נפגעי עבירה. אדוני היושב-ראש חבר הכנסת מלביצקי, אתה שעסוק כל כך בענייני לשכת עורכי הדין, בחקיקה שנוגעת לתפקודם של עורכי הדין, אמור נא לי, אתה יודע מתי התקיים הדיון האחרון בהצעה הממשלתית להטלת מגבלה על שכר הטרחה של עורכי דין שמלווים משפחות שכולות, כולל מאסון 7 באוקטובר? תן ניחוש, מתי התקיים הדיון האחרון בוועדה הקואליציונית שלכם? אתה לא יודע. אני אספר לך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ועדת הרווחה, נכון? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בוועדת העבודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא חבר שם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אתה לא חבר, אבל בכל זאת, אתה יודע, אתה חבר קואליציה. כשאני הייתי יו"ר ועדת חוקה בקואליציה שלנו וקרה משהו בוועדה אחרת שהטריד אותי כחבר כנסת, ניגשתי לאותו יו"ר ועדה, דיברתי על ליבו, הצעתי סיוע, אמרתי דברים. לפעמים גם אמרתי דברי ביקורת, בייחוד אם הדברים היו בתחום שהוא תחום התמחות ועניין שלי כחבר כנסת. אתה הפכת את לשכת עורכי הדין ואת מצבם של עורכי הדין ואת תפקודם של עורכי הדין לאחד מהתחומים המרכזיים של הכהונה הפרלמנטרית שלך. עובדה, אנחנו היום נקדיש שמונה שעות של דיון להצעת חוק פרטית שלך. אז לא עולה בדעתי שמונחת כאן הצעת חוק – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זאת השלישית. זאת השלישית שלי – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> נהדר, שלוש הצעות הצעת כבר שעוסקות בלשכת עורכי הדין? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא, לא. מה שהתכוונתי להגיד, אם מותר לי לדבר, זה שהצעת החוק הזאת, שבעזרת השם תעבור היום, היא השלישית שתעבור בקריאה השנייה והשלישית. הראשונה עסקה בגירוש משפחות מחבלים, אני בטוח שהיא מצאה חן בעיניך מאוד; השנייה עסקה – בזה לדעתי אפילו תמכת – במתן פטור מאגרה למשרתי מילואים בכביש 6, והשלישית היא זאת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> יפה מאוד, מחוקק-על. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אבל – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז תאמר לי רגע, אני חייב להבין, חבר הכנסת מלביצקי, אני אקח את החוק הראשון שלך ואת החוק השלישי. החוק הראשון עסק בגירוש משפחות מחבלים, דהיינו, עסק בכאב הגדול הזה של טרור רצחני. ההצעה השלישית שלך עוסקת בלשכת עורכי הדין. לא נראה לך קצת מוזר שכחבר קואליציה שמתעסק גם בנושא הזה של המאבק בטרור וגם בדיני מקצוע עריכת הדין, עיניך טחו מלראות ואוזנייך לא שמעו את העובדה שכבר למעלה משישה חודשים, עוד מעט שבעה חודשים, לא מתקיים דיון בהצעת חוק שאמורה לעזור למשפחות של קורבנות הטרור? אתה עסוק בגירוש משפחות המחבלים, אבל הממשלה שלך והקואליציה שלך ערלות לב למציאות שבה משפחות שכולות ונפגעי טרור נופלים טרף בידי אנשים שמבזים את כבוד המקצוע של עריכת הדין כי הם מנצלים את הפרצה הזאת בחוק וגובים שכר טרחה מופקר, לא ראוי, דווקא מקורבנות הטרור ודווקא מהמשפחות השכולות. את זה אתה לא רואה. ואני אומר לך, יותר גרוע מזה. אני כבר כמה שבועות טובים, מאז שהתפרסמו כתבות, ולא בפעם הראשונה – אם אני לא טועה, בפעם האחרונה, כתבות קשות מאוד באתר ynet על עושק של נפגעי טרור ושל משפחות על ידי עורכי דין שמבזים את המקצוע. וחשוב לומר, מדובר במיעוט קטן, אבל בכל זאת, כל נפגעי טרור וכל משפחה שכולה זה עולם ומלואו. אני כבר כמה שבועות הולך לשר המשפטים, הולך ליו"ר הקואליציה, שידוע ברגישותו – ואני לא ציני לרגע, יו"ר הקואליציה ידוע ברגישות הגדולה שלו למשפחות שכולות, לנפגעי אסון 7 באוקטובר; אני, יחד איתו, קידמנו כאן חקיקה, אופוזיציה וקואליציה – אז אני הולך לשר המשפטים יריב לוין, שישב אתמול שלוש שעות בוועדת החוקה בניסיון הנואל לחדש את המהפכה המשטרית, הולך ליו"ר הקואליציה, מעביר מסרים לחבר הכנסת אייכלר, כי הרי הוא לא מדבר איתי, אתה יודע, שיחות מסדרון, זה פוגע בהוד קדושתו, אז אנחנו פחות מדברים פה במסדרון, אז אני מעביר לו מסרים על ידי אחרים. כלום לא עוזר. לפרק את לשכת עורכי הדין, לרטש את יכולת הפעולה שלה, להתעסק עם דמי החבר של עורכי הדין, כאילו מה שאכפת לכם זה עורכי הדין – זה כן. אבל לטפל בשכר טרחה מופקע ונצלני שנלקח ממשפחות שכולות – זה לא מעניין אתכם. ואני רוצה לומר לך שהעובדה שאנחנו נכניס את התיקון שלך לחוק לשכת עורכי הדין לספר החוקים של מדינת ישראל לפני שהחוק הממשלתי – שהוא הרבה פחות מורכב, שהוא הרבה יותר צודק, שהוא עושה חסד עם האנשים הכי כואבים בחברה הישראלית אחרי 7 באוקטובר – העובדה שהחוק שלך ייכנס הערב לספר החוקים ולא הצעת החוק הממשלתית, שמפברואר מחכה לסיום הליך החקיקה, היא תמצית, תמצית העיוות המוסרי של הקואליציה שלכם. אחרי שנפיל אתכם, וזה יהיה בקרוב; אחרי שנפזר את הכנסת העגומה הזו, שתיזכר בתולדות הדמוקרטיה הישראלית ככנסת שתחת שלטונה, תחת כהונתה, קרה האסון הגדול, שתחת כהונתה הוכשר השרץ הכהניסטי, שתחת כהונתה פירקתם את החברה הישראלית לרסיסים – כשישאלו אותי מה הדבר שאני לוקח מהכנסת העשרים-וחמש – ואמרתי לך, ימיה ספורים, הרבה יותר ממה שאתם חושבים – אני אקח את העניין הזה. אני אספר בכל מקום שבו אישאל על הכנסת הזו את הסיפור הזה, איך ממשלת ישראל השלושים-ושבע והקואליציה בכנסת העשרים-וחמש הכניסו לספר החוקים את חוק הנקמה של חנוך מלביצקי בלשכת עורכי הדין, ולא את התיקון לחוק לשכת עורכי הדין שמנע ניצול ועושק של המשפחות השכולות ושל נפגעי הטרור. זה על רגל אחת הסיפור כולו, במשפט, בתמצית. קואליציה של נקמה, ממשלה של התחשבנות, קואליציה של סחיטה באיומים, ממשלה של נקמות, ולא ממשלה וקואליציה שאכפת להן מהאזרחים הכי מדממים. הבוקר הזה פורסם, דומני ידיעה של העיתונאי, הכתב לענייני משפטים ביני אשכנזי – פורסמה ידיעה שלפיה בכירים בליכוד, פעילים בכירים בליכוד, פנו לראשי לשכת עורכי הדין, ואמרו להם: אם אתם תתמכו במועמדים של יריב לוין לבית המשפט העליון, לא נוציא אתכם מתוך הוועדה לבחירת שופטים, כי דרך אגב, רואים את זה בטקסטים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא החוק שלי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, בסדר גמור. לא החוק שלך, אבל עדיין, אתה מודה שיש איזו זיקה קלה. החוק שלך עוסק בלשכת עורכי הדין, והמהלך הזה, מטרתו לפגוע בתפקוד העצמאי של לשכת עורכי הדין. זה לדעתך. לדעתי, החוק שלך, המטרה שלו היא ממש לא להקל על עורכי הדין, הרי רוב עורכי הדין גם לא תומכים בקו שאתם מובילים מול הלשכה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה ממש לא נכון. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> רוב עורכי הדין סמכו את ידיהם רק לאחרונה בבחירות דמוקרטיות על ההנהגה הנוכחית של הלשכה, שמתנגדת נחרצות, נחרצות, להצעת החוק שלך. היו ראשי מחוזות בלשכת עורכי הדין שלפני הבחירות הציגו תפיסת עולם שמתכתבת עם ההצעה שלך, הם באופוזיציה בלשכה. הם לא זכו – ברמה הארצית, לא לוקח מהם את ההישג שלהם במחוזות – אבל התפיסה שלהם לגבי הלשכה לא זכתה לרוב במוסדות הארציים. אז אתם, בתוקף הנאמנות הגדולה שלכם לדמוקרטיה כשאתם מנצחים בבחירות, אתם עושים את החקיקה הזו, אבל זה חלק מגישה שלמה של הממשלה והקואליציה ללשכת עורכי הדין. אתם סוחטים באיומים, או מנסים לסחוט באיומים את הלשכה. ההודעה הזו לראשי הלשכה – אם תתמכו במועמדים של לוין לא תצאו מהוועדה לבחירת שופטים – זה מתקרב לעבירה פלילית בחוק העונשין, של סחיטה באיומים. וזו התרבות שלכם – ריסוק טוטלי של כל גוף במדינת ישראל, סטטוטורי ולא סטטוטורי, שקורא תיגר על הניסיון שלכם לרכז את כל הכוח בידיים שלכם ולהשמיד, לחסל את הלגיטימציה של כל אלטרנטיבה. החוק הזה הוא חוק בזוי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כיף לך שאני לא יכול לענות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. מה לעשות. מסתבר שגם לאופוזיציה יש רגעי חסד. החוק שלכם הוא חוק בזוי, קודם כול בגלל סדרי העדיפויות שאתם מביאים. בזה אתם מתעסקים? אתה יודע כמה נושאים חשובים יש לוועדת החוקה חוץ מהמהפכה המשטרית הארורה שלכם וחוקי הנקמה וההשתקה שלכם? לתת לך את הרשימה של נושאים שקשורים בזכויות של נפגעי טרור, של משפחות שכולות, של השבים מן השבי, של החטופים? הסיוע המשפטי לשכבות מוחלשות, המחסור בשופטים, המצב של הסנגוריה הציבורית – רוצה לדבר על נושאים שצריך לטפל בהם? על החקיקה נגד אלימות מינית? על חקיקה אפקטיבית נגד פגיעה בקטינים? כשמישהו יעבור על סדר-היום של ועדת החוקה, שאתה חבר בה – גם אני – יתברר כמה הכנסת העשרים-וחמש זרקה את אזרחי ישראל המוחלשים ביותר, דרכה עליהם, דחפה אותם אל מחוץ להיכלי הצדק, והכול כדי לפנות את ועדת החוקה, את ועדת הטרלול של הכנסת העשרים-וחמש, לחקיקה הזויה כמו החקיקה הזו. אגב, החוק שלך יכול גם להיות דוגמה לשיבוש סדרי העבודה של הבית הזה, כי כל פעם שחוק מגיע כהצעה פרטית והוא מגיע לוועדה, כתוצאה מהדיאלוג בין חבר הכנסת המציע, בין הממשלה לבין הייעוץ המשפטי לוועדה, החוק הולך ומשתפר. הפעם, כל פעם שהחוק הגיע לעוד דיון בוועדה, הוא הלך והידרדר. נוספה בו עוד קומה של טירוף חקיקתי בחסות היושב-ראש, זה שהסתובב בוושינגטון בימים האחרונים עם פפיון, חבר הכנסת רוטמן. זה נורא חשוב שהוא יהיה בנשפים של הכתרת נשיא ארצות הברית ולא יהיה לתפקד כאן כיושב-ראש ועדת החוקה. לא יודע, אולי גם הוא בודק בתים במיאמי, כמו עוד משפחה מלכותית כאן. אז החוק הזה מרגע לרגע בוועדה נהיה יותר מטורף ומטורף. מעבר לתכלית הלא-ראויה שלו, זה פשוט חוק שלא יאפשר ללשכת עורכי הדין לתפקד. שיברתם, ניפצתם, בניתם שם תהליכי תקצוב – צריך להיות עם פרס נובל לכלכלה כדי לצאת מהחוק שלכם ולבנות תקציב שנתי. לכן החוק הזה יבוטל. חבר הכנסת מלביצקי, אני מציע שתנצל את הזמן הקצר שעוד נשאר לכם בקואליציה כדי לחוקק עוד כמה חוקים, כי בכנסת הבאה, לא משנה זהות הקואליציה, החוק שלך יבוטל. הוא לא רק חוק לתכלית לא ראויה, הוא גם חוק אבסורדי מבחינת מה שיש בו. אתה יודע, אם זמננו היה בידנו, אז היו גם כמה דברים משעשעים בתהליך הזה. אבל במקום שילך חבר הכנסת רוטמן לחבר הכנסת אייכלר ויאמר לו: עמיתי, אני יודע שהוועדה שלך מאוד עמוסה כי החברה הישראלית קורסת כלכלית ונפשית, בוא, תעביר את החוק הזה אליי לוועדת חוקה – בכל זאת, תיקונים לחוק לשכת הדין, הגבלת שכר לעורכי דין, זה יכול להיות בעבודה ורווחה אבל תסכים איתי שזה גם יכול להיות גם בוועדה שאנחנו חברים בה, בוועדת חוקה – את רוטמן זה מעניין? אני אמרתי לרוטמן שהחוק השני של לשכת עורכי הדין תקוע. אתה חושב שהוא דיבר עם אייכלר? אתכם הטרור מעניין כשאתם צריכים להביא לכאן הצעות חוק פופוליסטיות או כשבן גביר העבריין והפרחח צריך לרדוף אחרי שר לביטחון פנים, שהיום כולם מבינים עד כמה הוא היה טוב אל מול הקומדיה הטרגית שנקראת איתמר בן גביר; אבל כשצריך לדאוג לנפגעי הטרור, נו, ראינו אתכם. קואליציה קקמייקה, ממשלה קקמייקה, אתם פשוט בדיחה מהלכת. זה היה מצחיק אם זה לא היה על חשבוננו. זה היה מצחיק אם זה לא היה על חשבון החוסן הלאומי של החברה הישראלית. זה היה מצחיק אם זה לא היה מתובל בכל כך הרבה הסתה ורעל שאתם מפיצים לכל עבר. לכן, חבר הכנסת מלביצקי, תחגוג לך הערב את הנקמה המתוקה שלך בלשכת עורכי הדין, אבל החקיקה הזאת תהיה קצרה מאוד, כי אנחנו הולכים להפיל את ממשלת הזדון, לשלוח הביתה את קואליציית ההרס. הממשלה והקואליציה הבאות לא רק יחוקקו חוקים טובים אלא גם יעיפו לכל הרוחות מספר החוקים של הכנסת העשרים-וחמש את חוקי הביזיון, הרשלנות והזדון שלכם. תודה רבה. אני מעריך אותך על האיפוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת סובה, בבקשה, אדוני. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, היום בבוקר בוועדת חוץ וביטחון, שכבר כמה חודשים דנה בחוק הגיוס, או, אנחנו קוראים לזה "חוק ההשתמטות", הייתה סערה, היו צעקות. הרבה חברי כנסת שלא קשורים בכלל לוועדה הזאת באו, כי הדיון היה פתוח ומצולם ולכן זאת הייתה גם הזדמנות להגיד את מה שהם רוצים להגיד. מי שתפס את הכותרות היה כמובן ראש אכ"א, אלוף דדו בר כליפא, שאמר בקול ברור ומדויק, שאין ברור ממנו, שיש לגייס מייד בין 6,000 ל-7,000 לוחמים. בסך הכול צה"ל זקוק היום ל-10,000 חיילים חדשים, כולל חיילים תומכי לחימה. כמובן שראש אכ"א מתייחס בעיקר למגזר החרדי, והוא גם אמר, לא בעקיצה אלא בבירור, מה הוא חושב על החוק שהוצג על ידי שר הביטחון. בר כליפא אמר משפט: תנו לי פקודה, ואנחנו נכבוש את תימן. אלה הדברים שלו כראש אכ"א אבל בעיקר כלוחם קרבי, קצין מצטיין, שעבר הרבה מקומות בלחימה ובאמת הגן בגופו על מדינת ישראל ועל עם ישראל. ואז אני שאלתי את עצמי, וקודם כול עניין אותי לדעת – לצערי הדיון נגמר ולא שאלתי את האלוף – איך אפשר לדבר על כיבוש תימן כאשר ממשלת ישראל לא מסוגלת להחיל ריבונות בחלקים רבים במדינה שבהם לא רק שלא מתגייסים, גם לא מאפשרים למשטרה הצבאית להגיע לשם. אם אתם צריכים לגייס אנשים, תגייסו. מה הפחד שלכם? שהמשטרה הצבאית לא תוכל לאכוף את ההוראה שלכם? אז לפני שמדברים על כיבוש תימן, אפשר גם לדבר על החלת ריבונות בחלק מהמקומות הישראליים. בשבוע שעבר אנחנו, חלק מחברי ועדת חוץ וביטחון, היינו בבסיס חשמונאים. הבסיס ממוקם בבקעת הירדן, מקום פסטורלי ויפה. שם עוברים הכשרות חיילים חרדים. שם היה אלוף אחר שהציג לנו תמונה, האלוף זיני, שהופקדה בידו משימה לגייס חרדים. שם שמענו דברים שבעיניי פשוט לא נכונים בבסיס. כל הזמן מנסים לתרץ ולרצות את אלה שלא מוכנים בקול ברור לקרוא לאנשים שלהם להתגייס. כל הזמן מנסים למצוא – אה, הינה, כשרות ככה וכשרות זה, פה לא יהיו בנות, פה יהיה ככה, והמילה "חילון", שמאיימת על כולם. זה לא ייגמר. אם אתם כממשלה – יושב פה שר שיודע מה זה להילחם – לא תציבו גבולות לאלה שלא מתגייסים, זה לא ייגמר. אז היום הם יגידו שלא מספיקה הכשרות הזאת, מחר הם יגידו שהם לא רוצים להתגייס לבסיס הזה. מחר הם יגידו: אוה, ראינו שם בחורה שעברה בין הצריפים, אז אנחנו עכשיו נגיד להם לא להתגייס. צבא זה צבא, זאת לא קייטנה. אי-אפשר להגיד: אתה תבוא אבל אני אעשה הכול בשביל שאתה תרגיש בנוח. כל מי שמתגייס, לא שואלים אותו אם הוא רוצה להתגייס או לא. אומרים: אדוני, הגעת לגיל 18, תואיל ותתגייס, אחר כך נחליט מה לעשות איתך. אף אחד לא ישלח אותך בכוח לסיירת מטכ"ל, רק בהתנדבות. גם לצנחנים זאת התנדבות. שר הביטחון, צנחן בנפשו – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם לגולני. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לגולני אפשר לשלוח אותך. זאת יחידת חי"ר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא, אין היום. שתדע לך, היום בגולני, אם אתה לא מבקש גולני, אין שום סיכוי שתגיע לשם. יש כבר עודף בגולני, שתהיה בעניינים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עשית ערבוב מסוכן בין צנחנים לגולני, אבל בסדר, מקבל את זה. הינה, בבקשה, עוד חטיבת חי"ר ששם אתה יכול להתנדב, אבל אף אחד לא ישלח אותך בכוח להילחם. אבל ישלחו אותך למקצועות תומכי לחימה – חיל הלוגיסטיקה, חיל הרפואה. ודרך אגב, קצין חינוך ראשי כפוף לראש אכ"א. אם כבר מדברים על שינוי תודעתי, אני חושב שהשינוי צריך לבוא גם בחיל חינוך, כי אם אנחנו לא נחנך את הדור ולא נחנך את המגזר החרדי, אז איך אנחנו רוצים שכשהם מגיעים לגיל 18 נוכל לגייס אותם? הכול מתחיל לא בראש הפירמידה, זה מתחיל מכיתה א'. זאת בדיוק ההתעקשות שלנו על לימודי ליבה – אם אתה לא תתעקש על לימודי ליבה בכיתה א', לא תוכל להשלים לאותו ילד שגדל במגזר החרדי בגיל 18 את כל המקצועות בשביל שהוא יוכל להיות תחרותי בשוק התעסוקה. אני שומע, יש כאלה שאומרים: אל תדאג, הם ישלימו בגרות במתמטיקה בגיל 16. למה? למה צריך להשלים מתמטיקה בגיל 16 כאשר אפשר להתחיל את זה מגיל שמונה? כשאנחנו מדברים על חוק גיוס לכולם, וזאת עמדת ישראל ביתנו, עמדתנו, העיקרון צריך להיות פשוט: ישרתו – יקבלו; לא ישרתו – לא יקבלו. ראש הממשלה אמר ככה בנושא הפלסטיני, נכון? אז למה שהוא לא יגיד את זה בנושא גיוס חרדים לצה"ל? שייקח את העיקרון של "ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו" ויחיל את זה על גיוס של המגזר החרדי. והכי חשוב, מי שמעוות את זה ומנסה למסמס את חוק הגיוס פשוט לא ראוי לזכות באמון הציבור. אני בטוח ומשוכנע שאם הדבר לא ייפתר בכנסת הזאת, אנחנו בכנסת הבאה נשים את זה כתנאי ראשון להרכבת כל קואליציה ציונית שתקום. בטוח שהיא תקום. אין קואליציה ואין ממשלה בלי חוק גיוס לכולם. מספיק שומעים את אנשי הצבא, מספיק שומעים את הציבור, והכי חשוב, אנחנו מספיק שומעים את הלוחמים שחזרו מהקרב ושממשיכים לקבל צווים וממשיכים להגן בגופם על עם ישראל ועל מדינת ישראל. עכשיו אני רוצה להגיד עוד משפט לגבי החוק הזה ולגבי הפארסה שמתרחשת בוועדת חוץ וביטחון. אין דבר כזה שחברי הכנסת דנים על עקרונות החוק. זה משהו חדש. לא שמעתי כזה דבר שנים בכנסת כאן. או שיש לך חוק – תגיש את החוק, ואז ידברו על החוק וידונו על החוק. אבל שר הביטחון, כמו שאמרתי, צנחן בנפשו, במקום לבוא ולהגיד "אחריי" ולהציב את השלט של חוק הגיוס, הוא נזכר במה היה לפני שנים, לפני 7 באוקטובר. מפיל על האופוזיציה אחריות, אומר: אתם תגייסו. מה זה "אתם תגייסו"? אתה שר הביטחון, זה התפקיד שלך. אז אני לא שמעתי, לפחות בשנים שאני כאן בכנסת וגם בשנים לפני זה, שרבים על העקרונות של חוק שטרם הוגש לוועדה. מספיק לקרוא את המסמך המלא של הייעוץ המשפטי, וגם המשנה ליועצת המשפטית גיל לימון אמר היום בוועדה שהוא מתנגד למתווה הזה, לעקרונות שהוא שמע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איזו הפתעה. גיל לימון מתנגד למתווה של הממשלה, זו באמת הפתעת ההפתעות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא קשור. אני אומר עכשיו טכניקה. אדוני, אדוני, אם אתה תרצה לנהל את הוויכוח, אני אנהל איתך ויכוח. אני אומר שזה דבר חדש בלקסיקון הפרלמנטרי. לא הגשת חוק – יש ריב על החוק, על העקרונות של החוק. אפשר לנהל פה דיון בהצעה לסדר-יום ולדבר על עקרונות, אבל אתה כשר הביטחון, התפקיד שלך להגיש חוק, וכאשר הייעוץ המשפטי אומר לך בבירור וכותב את זה – גם היועצת המשפטית של הוועדה, גם היועצת המשפטית לממשלה – שאם אתה עכשיו חושב שאתה יכול לקחת חוק שהיה לפני 7 באוקטובר, להחיל עליו דין רציפות ולנסות למסמס ולהגיד "עכשיו אני משנה אותו מקצה לקצה", אדוני, תהיה מוכן שהדבר הזה לא יתקבל ושכל הדיונים שאתה קיימת בוועדה לא יחולו על החוק החדש שאתה מנסה כרגע להציג וטרם הגשת אותו. אתה רק מדבר על העקרונות. אז אני חושב שמן הראוי גם להתייחס להערה הזאת משפטית, נכון גם להקשיב להערה הזאת, משום שבסופו של דבר יש עתירות שעומדות בבג"ץ – למעשה מ-2018 העתירות האלה כל הזמן מוגשות לבג"ץ, ובגלל הסבבים של הבחירות בג"ץ כל פעם דחה. ודרך אגב, אני אמרתי את זה לחבריי בסיעות החרדיות: הליכה לבחירות לא תסייע לכם, להפך. אם בעבר היה אפשר ללכת לבחירות ולדחות קצת ולנסות להרוויח עוד זמן, התפזרותה של הכנסת ופירוק הממשלה והליכה לבחירות רק יחמירו את המצב של החרדים, כי זה לא פותר את הבעיה. אז או שאתם פותרים את זה היום, וזאת המשימה שכנראה הופקדה בידיו של שר הביטחון, למסמס את חוק הגיוס לכולם ולהעביר חוק שטוב לשותפים הקואליציוניים של ראש הממשלה, או שפשוט בג"ץ יפסול את זה, כי בג"ץ כבר אומר בקול ברור שזה לא עומד בדרישות והציפיות לשוויון בנטל. הרי זאת המהות של העתירות שמוגשות לבית המשפט בנושא של ניסיון לקחת אוכלוסייה שלמה ולא לגייס אותה, כאשר על אוכלוסייה אחרת מוטלות משימה וגידול משמעותי במטלות, כולל צווי 8, כולל הרחבת ימי מילואים, כולל צווים. ועוד מאיימים על האוכלוסייה הזאת שעובדת ומשרתת: אנחנו נכפיל את ימי המילואים, אנחנו נאריך את השירות הסדיר, בגלל שאין לנו מספיק חיילים. וואו, הפתעה, כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש. ההפתעה הגדולה היא שאין חיילים. ברור שאין חיילים, כי אנחנו איבדנו למעלה מחטיבה שלמה במלחמה, אז מישהו צריך פה להיכנס מתחת לאלונקה ולא לעמוד בצד. אני רוצה בדקות שנשארו לי להתייחס לעוד נושא שהשבוע גם עלה בוועדת הכלכלה, וזה יוקר המחיה. אגב, זה מתקשר לנושא של חוק הגיוס. אי-אפשר להילחם ביוקר המחיה כאשר חייל מילואים שעובד בהייטק ומרוויח משכורת יפה – לצבא החייל הזה עולה ביום בממוצע בין 2,500 ל-3,000 שקל ליום. לעומת זאת, אם ניקח חייל שמרוויח פחות כסף – ובוא ניקח מגזרים שבהם רמת ההכנסה פחותה, קטנה – אם הוא יעשה שירות מילואים למדינה, הוא יעלה בין 500 ל-700 שקל ביום. אם ניקח גדוד – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – המכון – – – << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> ואם הוא בסדיר – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רגע, אני אומר. תכף אני מגיע. חבר'ה, מתמטיקה זה לא פוליטיקה, זה לא היסטוריה, אי-אפשר לשכתב מתמטיקה. מתמטיקה זה מדע מדויק. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – ב-10 מיליארד ש"ח בשנה – – – בלי עלויות נוספות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. עכשיו אני אסביר. החישוב פשוט: לקחת חייל, הכנת אותו בשירות סדיר, הוא עשה את חלקו, תרם את חלקו, אבל במשך כמעט 15 שנה, אפילו 20 שנה, הוא ימשיך לעשות שירות מילואים, ובכך בעצם מה שקורה זה שכל גדוד סדיר מחליף 12 גדודים במילואים. זה החישוב. חייל בשירות סדיר עושה שלוש שנים, אז הוא פוטר הרבה הרבה חיילים במילואים, ולכן לא רק שצריך לגייס חיילים נוספים בשירות סדיר, ואז יורד הנטל מחיילי המילואים, אלא גם אותו חייל שעד עכשיו לא התגייס לשירות סדיר הוא גם ימשיך לעשות שנים במילואים. ולכן יש לזה קשר למלחמה ביוקר המחיה. עכשיו, יש כאלה ששואלים אותנו, את האופוזיציה בעיקר, וגם אותנו בישראל ביתנו: אבל מה עשיתם בממשלה הקודמת? איך אתם לא נלחמתם ביוקר המחיה? זה פשוט לא נכון. בממשלה שהייתה פחות משנה וחצי – אני כבר לא מדבר על התקופה שהשרה לאיכות הסביבה פשוט עברה צד וקיבלה הבטחות, והינה אנחנו רואים את מימוש ההבטחות האלה בשנתיים האלה – למעשה כבר מאפריל 2022 לא היה לממשלה רוב. הממשלה הקודמת עשתה דברים טובים לכלכלה. אני מזכיר לכולנו את חוק ההסדרים, שלא מוגש כלל בתקציב הזה; אני מזכיר את הרפורמה ביבוא – אם הממשלה הזאת הייתה מיישמת אותה במלואה ולא מבזבזת שנתיים, הרפורמה הזאת הייתה מביאה 8 מיליארד שקל לקופת המדינה, משחררת הרבה מכשולים ביבוא, וכך גם גורמת לגידול התחרות בשוק הכלכלי. אני כבר לא מדבר על הרבה דברים טובים שנעשו בתקציב 2021–2022, דרך אגב – הינה, שר האוצר לשעבר יושב פה – מספיק לקרוא את הדוחות של הסוכנויות לדירוג האשראי כמו פיץ', כמו S&P, כמו מורגן-סטנלי, כל הדוחות שבאו בעקבות התקציב שחוקקנו כאן בנובמבר 2021. זה היה תקציב דו שנתי, 2021–2022, לא דיברו רק על יציאה מהירה ויעילה אחרי הקורונה, אלא גם על מנופי צמיחה לכלכלת ישראל. מה אנחנו רואים בדוחות שהיו בשנה האחרונה, עוד לפני המלחמה, בעקבות הרפורמה המשפטית? אין שום דוח אחד חיובי. ואגב, הדוחות, רובם לא קשורים למלחמה. כל האנליסטים של הסוכנויות כותבים ככה: אנחנו יודעים שיש מלחמה, אבל זו לא הסיבה העיקרית לדאגה שלנו באשר לכלכלה הישראלית. אז אין תכנון, אין חוק ההסדרים, אין חשיבה איך לייצר כסף – החשיבה רק איך לשדוד את הקופה, לחלק כסף ולהעביר תקציב של הקואליציה ולא תקציב של המדינה. זה מצער מאוד, משום שכלכלה וביטחון הולכים ביחד. גם כאשר מדברים על תוספת תקציבית לשירות הביטחון, להגנה, לחטיבות נוספות, לחיילים נוספים – צריך לקחת כסף מאיפשהו. אי-אפשר להגדיל סתם גירעון ולהגיד, בסדר, אז הדורות הבאים ישלמו את החוב הזה. צריך לנהל כלכלה בצורה אחראית. אחרי מלחמת יום הכיפורים, כמעט במשך עשור, הממשלות הגדילו גירעון. הגדילו, הגדילו, הגדילו. איך זה נגמר? זה נגמר באינפלציה בשנת 1983–1984, אלה השנים הכי קשות. ואז הגיעו למסקנה שאת המשבר הכלכלי אפשר לפתור בחשיבה מאוחדת, ממשלת אחדות, וכולם צריכים להבין, כולם צריכים להיכנס מתחת לאלונקה. אז הגדלת הגירעון וניסיון לקחת ולקחת בלי לייצר כסף בסופו של דבר יביאו לקריסה כלכלית – וכתוצאה מקריסה כלכלית גם ביטחון המדינה ייפגע. אני כבר לא מדבר על ירידת המוטיבציה של אנשי המילואים לשרת. אם ב-7 באוקטובר ראינו נתונים מדהימים, נתונים שאפשר רק להתגאות בהם, כאשר אנשים שכבר היו בפטור התייצבו והגיעו, אז היום – מבלי להיכנס למספרים, המספרים האלה מפורסמים בעיקר בדיונים הסגורים – יש חשש לירידה משמעותית במוטיבציה של חיילי מילואים להתגייס, לשרת ולהגן על המדינה. שמענו נתון מאוד מדאיג: 82,000 איש עזבו את מדינת ישראל בשנת 2024. אני לא יודע את הפילוח, כמה מהם חיילי מילואים, כמה מהאנשים האלה עזבו את המדינה ולא יתרמו בשנה הבאה למילואים ולא יתייצבו חלילה למלחמה הבאה. והשאלה הכי חשובה: מי יבוא להילחם, אם חס וחלילה תהיה לנו מלחמה נוספת? מישהו יכול להבטיח שביום ראשון הבא, ב-26 בינואר, הכול יהיה שקט בצפון? צה"ל לא הולך לסגת מדרום לבנון. מישהו יכול להבטיח מה יהיה בעזה? חמאס נשאר ריבון בעזה. זאת התוצאה של הממשלה. שנה ושלושה חודשים אף אחד בממשלה לא שאל מה הוא ה-end game בעזה, איך צריכה להיגמר המלחמה בעזה. אדוני היושב-ראש, לסיום אני רוצה להגיד ששמעתי היום שהטקס בהר הרצל השנה סוף-סוף לא יהיה מוקלט, עם נוכחות של קהל. שם הטקס: גשרים של תקווה. זה שם הטקס – כבר כמה שנים מי שמופקד על הטקס הוא שרת התחבורה. עד עכשיו לא הבנתי את הקשר בין תחבורה לטקסים בהר הרצל. ואז אני שואל את עצמי, איזה תקווה הממשלה הזאת נותנת לעם ישראל ולמדינת ישראל? גשרים? הגשר היחיד שאתם יכולים לעשות – גשר מהלשכות שלכם הביתה. אם תבנו את הגשר הזה, אולי תיתנו מתנה לעם ישראל. לכו הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת לזימי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, מכינת גבע, כן? ברוכות הבאות, ברוכים הבאים לכנסת. גם כשהשיח פה לא פשוט, בסוף זה כדי לתקן ולבנות – גם כשצריך להגיד דברים באופן בוטה. אני בטוחה שאתם פה כדי לחדד את הערכים של המקום הזה, ושתהיה לנו פה באמת תקווה לבניין ישראל, עם תקומה, ריפוי ותיקון, כמו שאנחנו רוצים. אז אני לא יכולה שלא לפתוח במה שהיה כאן היום, על ועדת חקירה ממלכתית. המציאות הלא-נורמלית היא שמשפחות שכולות צריכות להסתובב כאן ולהכריח, להתחנן, לזעוק, לבכות, ממש לאבד את עצמן לדעת בתחינה לעשות את הדבר הכי בסיסי שיש: לחקור את האמת, את האסון, את המחדל. במציאות נורמטיבית מייד לאחר האסון הנורא ראש הממשלה לא רק היה לוקח אחריות, אלא היה אומר: עד תאריך כך וכך אדאג להקים ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה שתבדוק את הכול. כרגע אנחנו עושים הכול כדי לשרוד, להילחם, להגן על המדינה, להציל את האזרחים, אבל לא יהיה מצב כזה שנטייח את האסון. מה שקורה כאן כבר תקופה יותר מדי ארוכה הוא שיש כאן ממשלה שעושה גזלייטינג אחד גדול. אנחנו נתראה עוד מעט, ואנחנו נדבר. דור העתיד שלנו, מנהיגות העתיד, תודה שאתם כאן. היא עושה גזלייטינג אחד גדול ומסבירה שמה שנורמטיבי הוא להתעלם ממשפחות שכולות, להעיף אותן מהכנסת לפעמים; להסביר להן שהן טועות, שהן לא מבינות, שהן לא בסדר; לדבר שיח מאוד לא ברור על איזה ועדה ברוב מוסכם של העם, כשסקר אחר סקר מראה שיותר מ-80% מהעם רוצה ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה – יותר מ-80%. ומה זה אומר? שגם בתוך ה-20% הנותרים יש קומץ, כי גם הם מושפעים מהקמפיין הציני, המלוכלך, המחריד נגד חקר האמת באופן הכי ברור שצריך להיעשות. מה שעושים לנו כאן זה לפתוח את הטראומה כל הזמן. היום הגיעו הורים שכולים לוועדת הכספים. כשהם כבר עמדו לצאת אל הוועדה הבאה ודיברו אחד אחרי השני, השיח שהיה בוועדה מחברי הקואליציה גרם להם להישאר. הם לא האמינו למשמע אוזניהם, הם לא האמינו. אחת האימהות פרצה בבכי קורע לב, היא כבר באה לצאת, אבל כל פעם יש פה אנשים שפוצעים מחדש, שפותחים את הטראומה, שדואגים שלא יהיה פה ריפוי, שאנשים לא ידעו לעבד את האבל שלהם ולהמשיך הלאה. כי זה מה שעושים כאן. אז אני מציעה משהו לקואליציה הזאת, שכל כך רוצה שיעבור בהסכמה רחבה, ולא מאמינה לאף סקר שמראה שזה מה שהציבור רוצה, לא מאמינה למועצת אוקטובר עם 1,100 משפחות – אני מציעה לכם: תעשו משאל עם. למה לא? למה לקחת איזה פרוקסי שיגיש הצעת חוק בכאילו, שתעשה פה נזקים בחברה הישראלית ותטרלל אותנו עכשיו? נכון? תעשו משאל עם, בואו נראה אתכם. בואו נראה אתכם מעלים סוגיות לאומיות למשאל עם. אתם יודעים את התוצאות בדיוק כמוני. אין פה אזרח עם ראש שלא מבין שאסור שאחד יטייח ויברח ממה שהוא הוביל אליו. אז אני מצפה שתתעשתו על עצמכם במעט. ואם אתם לא מקימים ועדת חקירה ממלכתית – כשאנחנו נקים – ואנחנו נקים – אתם לכל הפחות לא תחבלו, לא תמשיכו לפצוע ולא לגזלט את כולם. אני רוצה להקריא כאן מדבריו של אבי מרציאנו – בעבר הקראתי כאן גם את אייל אשל – מהספר "מר הפקרה – מורשתו של נוטש החטופים בנימין נתניהו". אבי מרציאנו הוא אביה של נועה מרציאנו, זכרה לברכה, אשר שירתה כתצפיתנית בבסיס נחל עוז ונחטפה לרצועת עזה. חמאס פרסם תיעוד שבו היא נראית בחיים, אך נועה נרצחה בשבי. לטקסט הקצר שהוא כתב קוראים "נועה שלי הופקרה שלוש פעמים": בתי, נועה, הופקרה לפני 7 באוקטובר, כאשר לא הקשיבו לה ולא שעו לאזהרותיה. היא הופקרה ב-7 באוקטובר עצמו, כאשר לא באו להצילה והיא נחטפה לרצועת עזה. היא הופקרה גם לאחר מכן, בשבי החמאס, כאשר ממשלת ישראל והעומד בראשה לא עשו מספיק כדי להחזיר אותה הביתה בחיים. שבעה חודשים לאחר שקברנו את בתנו האהובה, מדינת ישראל החליטה לשחרר את האחראי – במישרין או בעקיפין – להירצחה. את שחרור מי שיש לו חלק ברצח בתנו האהובה אני מוכן לקבל כחלק מעסקת חטופים שתשיב את כולם הביתה, לא ככה. סליחה, ילדה שלי, סליחה שאפילו עכשיו, כשאת איננה עימנו, ממשיכים להפקיר אותך. מצאנו סרטון שבו נועה שרה שיר של הפיל הכחול, שמילותיו הן: 'יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב: את הכי טובה בעולם'. בשבילנו נועה תמיד תהיה הכי טובה מכולן. כך אנחנו רוצים שיזכרו אותה, מגיע לה". את זה כתב, כמו שאמרתי, אבי מרציאנו, אביה של נועה. אספר שבפעם הראשונה שהגעתי לכיכר החטופים, מייד לאחר האסון, אבי היה האדם הראשון שפגשתי ממשפחות החטופים. הגעתי לשם עם בן זוגי, הייתה שם גם מירב בן ארי. הסתובבנו יחד כואבות מאוד, עוד המומות מהאסון, ודיברנו עם אבי. כל כך כל כך ייחלנו שנועה תחזור אליו. לצערנו, נועה לא חזרה בחיים, היא נרצחה. אבל חייבים לחקור, כי היא הזהירה. היא הזהירה, היא הרגישה שמשהו רע יקרה, היא שמה לב לסימנים – ולא הקשיבו לה, לתצפיתניות. לא הקשיבו להן – הן ידעו, הן הזהירו. מגיע להן שיחקרו את מה שהיה, את המחדל, כדי שזה לא יקרה שוב. לפחות הדבר הזה מגיע למשפחות. אני רוצה רגע לדבר על הצעת החוק של חבר הכנסת חנוך מלביצקי, שגם נמצא כאן, שהיא, כמו הרבה הצעות חוק בכנסת הזו – הצעות חוק בריוניות, נקמניות, שנולדות מתוך התחשבנות אישית, מתוך רצון לנקום בגלל עניין אישי. אני חושבת שלהפוך את הכנסת לכר לחקיקה בריונית זה לא רק טעות, זה מקרין בסוף על כולנו. אנחנו בית המחוקקים, כל חוק צריך להיות בשיקול דעת, ולא באופן הזה, לא בדווקאיות, לא עם אצבע בעין, לא מתוך רצון לנקום. ויותר מכול גם אגיד – יש ציבור שנמצא כאן. אם תסתכלו על כל החקיקה שמגיעה אל הכנסת, לכל הוועדות, לא תמצאו את החיים עצמם. לא תמצאו את הסוגיות הבוערות, הלאומיות: שיקום הצפון, שיקום העוטף סיוע לאוכלוסיות שנפגעו, טיפול ביוקר המחיה, טיפול בחיים עצמם – בבריאות הנפש, בחיילים בפוסט-טראומה, ביתומי פעולות האיבה, ביתומי צה"ל. לא תמצאו את זה בכנסת, תמצאו רק חוקים שנועדו לחזק שררה, כוח, שלטון, פוליטיזציה של מערכות והחלשת הדמוקרטיה הישראלית. אני אומרת, עשיתם את זה שנה לפני האסון – איך אתם מעיזים להמשיך ככה גם עכשיו? לא רק בגלל מה שעברנו, לא רק בגלל מה שזה עשה לנו, לחברה, כל מה שקרה כאן בשנה שלפני האסון, אלא גם כי אנשים צריכים אותנו עכשיו, את בית המחוקקים, כדי לסייע להם. עסקים קטנים וחקלאים ותעשייה וכולם – הם צריכים שנהיה ממוקדים רק עליהם, לא על דברים אחרים, הם צריכים שנעסוק בשיפור החיים שלנו. אני רוצה להגיד לכם, שמסתכלים פה: זה אפשרי, זה התפקיד, זה מה שצריך להיות כאן בשגרה. כשזה לא קורה, זה פוצע אותנו, זה קשה. כשזה לא קורה, הכנסת נראית כמו שהיא נראית. צריך לשאוף להחזיר את המקום הזה לעיסוק בחיים עצמם, באיכות החיים שלנו, בחיים בכבוד, בזה שלכם תהיה אפשרות לקנות בית – בזה – ולהתפרנס בכבוד, ושיהיו לכם מלגות ללימודים; לעסוק באיך להרים את הכלכלה, ולא להחריב אותה בביזה למקורבים. אני אומרת את זה לא כי זה חלום, אני אומרת זה כי זה צריך להיות, זה יכול להיות – ונעשה שזה יקרה. אני רוצה לדבר על מה שקרה אתמול, על הדיון בוועדת החוקה על הוועדה לבחירת שופטים. מקסימים. עוד נעשה שזה יקרה, כן? נעסוק בכם, שיהיו לכם בית ופרנסה וחיים טובים פה, ותישארו פה ותקימו פה משפחה ותבנו פה את עצמכם ואת החיים שלכם ואת הכול. זה יקרה, זה מה שיהיה פה, נבנה את ישראל מחדש. הוועדה לבחירת שופטים – יש משהו בלהגיד: בואו נטפל רק בזה ונשים את כל שאר סוגיות ההפיכה בצד – הפיכה תקשורתית, הפיכה במערכת החינוך, הפיכה במערכת המשפט, הכול, נניח לכול. אני לא אומרת שאני אוהבת את ההצעה, אבל עוד היה היגיון לגיטימי כלשהו להגיד: אנחנו גם לוקחים צעד אחורה מכל הטרלול שלנו פה. אבל מה באים ואומרים לנו? עשינו פשרה. שני חברי ליכוד עשו פשרה עם עצמם ואומרים לנו: למה אתם לא רוצים פשרה? הם לא מפסיקים שום דבר שהם התחילו בו – הינה, עובר כאן היום חוק קטן שקשור בחזון ההפיכה, עכשיו, ממש עכשיו אנחנו דנים בו. הם לא אומרים שום דבר כזה, הם ממשיכים עם הכול וגם אומרים: עשינו פשרה עם עצמנו, ואם אתם לא דנים בזה, אתם לא בסדר. אין דברים כאלה. מלכתחילה, יש לומר, זאת ממשלה לא לגיטימית עם שר משפטים לא לגיטימי, שכרגע מוביל למשבר חוקתי, שלא מקיים את הוראות בג"ץ. הוא רוצה שנתפשר איתו בעודו מסרב לקיים את הוראות החוק. לפעמים אני באמת אומרת, יש גבול לכל טרלול בכל טיעון שנותנים פה. אז לא לפשרה עם עצמם, לא לפשרה עם ממשלה לא לגיטימית. מה לעשות? נכון שהם כופים את הכול, נכון שהם בריונים, נכון שאין להם עכבות והם דוהרים, אבל זה לא אומר שצריך להתפשר על הדמוקרטיה הישראלית. אחד הטיעונים הכי חשובים ועקרוניים שהיו לנו נגד השינוי בוועדה לבחירת שופטים, באופן שבו יריב לוין הציע אותו, ופורום קהלת, הוא הפוליטיזציה. אז כשמציעים הצעת פשרה מטעם, במעמד צד אחד, ומשאירים את כל הפוליטיזציה הזאת, זה ממש לצחוק על המערכת ולא להבין שהסיפור פה הוא לא כיפופי ידיים, ולא אם יהיה לאופוזיציה או לקואליציה, אלא שמירה על טוהר הוועדה כוועדה נקייה. הוועדה הזאת, שנקראה בעבר "הוועדה למינוי שופטים", הוקמה בשנת 1953, כשהיה כוח מוחלט למפא"י. אבל גם ממשלה עם כוח מוחלט הכירה בעניין העקרוני שבחירת שופטים צריכה להיות נטולת פוליטיקה. זה ערך מכובד וזה ערך ממלכתי. ואתם לא מכירים בערך הזה. אתם בעצם מחריבים את הממלכתיות הכי בסיסית שלנו. ואני רוצה גם להגיד דבר נוסף. סירוב לוועדת חקירה ממלכתית הוא אבן הראשה של ההתנגדות היום. מי שמסרבים לוועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה בראשות שופט לא ראויים ולא יכולים להחליט על עתיד אופן הבחירה של שופטים בישראל. ומי שנדמה לו שהדברים אינם קשורים, הוא פשוט לא חי פה. הוא פשוט לא מבין מה היה כאן בשנתיים האחרונות. כי הכול קשור. הכול קשור. כל צעד בהפיכה, הוא לפי ה-textbook של ההפיכה המשטרית ושל רודנות מתהווה בדמוקרטיות ליברליות. ולכן אני אומרת שכל הדיון הזה הוא פיקציה. אנחנו בעיצומה של ההפיכה, בחסות המלחמה, בחסות הכאוס והאסון, ומסממים אותנו בכל מיני סיסמאות. אסור לקבל את זה. צריך להבין שישראל תצא מזה במאבק נחוש, בלתי מתפשר, עם מחויבות לנורמות, לערכים ולמשטר הדמוקרטי ליברלי בישראל. וכל תיקון במערכת המשפט – שצריכה תיקון – צריך להיעשות אחרי החלפת ממשלה, עם ממשלה לגיטימית, ממשלה רחבה לאומית, שמחויבת על כל קצותיה למשטר דמוקרטי ליברלי בישראל, ללא עוררין, ואז, בהסכמה רחבה עם האופוזיציה שמחויבת למשטר דמוקרטי ליברלי בישראל ללא עוררין. אני מזכירה שאצלכם יושב אדם, הוא לפחות אמר את זה בקולו, אבי מעוז, סגן שר במשרד ראש הממשלה, שאמר: צריך לשים קו על ה"דמוקרטית" בישראל; מ"יהודית ודמוקרטית", קו על ה"דמוקרטית". על מה אנחנו מדברים? יש כאן מתקפה רבתי על הדמוקרטיה במכוון. אז חלק אומרים את זה במכוון, כמו אבי מעוז, שאין לו שום חשש מהדעות הסהרוריות והמסוכנות שלו, וחלק פועלים במתק שפתיים עם אותן אמביציות ומוטיבציות. חד-משמעית. אתם לא תחרטטו אותנו. ואני אומרת לכל הדרג הביטחוני שעוד נשאר בתפקידו: לקחת אחריות זאת חובה. אבל חובה לשמור על כך שזה יקרה לצד הדרג המדיני, ובמקביל. האחריות היא אחריות כוללת, ואסור לשחק לידיים של מי שמנסים לברוח מאחריות. ומלאכת הטיוח עולה ביוקר, ותעלה ביוקר. ואני אגיד את הדבר האחרון, לשר התורן אבי דיכטר שיושב שם בצד. מסתבר, אבי דיכטר, שזה לא משתלם להתחנף לקרסוליים של שרה נתניהו, גם אז עדיין לא סופרים אותך. אני מקווה שתספור את המדינה, תעשה חושבים ותחזור בתשובה, ותזכיר את עברך המפואר ולא רק את מה שנהיה ממך. תודה רבה, חברים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, בבקשה, אדוני. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ממש ברגעים אלה, כבוד היושב-ראש, ביישוב חורה בנגב מובאת לקבורה פעוטה, תינוקת בת שנתיים בשם רוואן, שאתמול, בתאונה מצערת בשרפת רכב, מצאה את מותה. העניין פורסם באתר ynet. כמה זה מזעזע שתינוקת בת שנתיים מוצאת את מותה בשרפה בתוך רכב. דבר כזה צריך לזעזע כל בן אדם באשר הוא אדם, ללא הזהות הלאומית שלו. ואחת הגולשות באתר ynet, שלמרבה הצער בתמונת הפרופיל שלה יש לה גם ילדים – מה היא כותבת שם? אני מקריא לך, כבוד היושב-ראש. היא כותבת: ממש לא עצוב ולא מזעזע. אני לא מרחמת ולו לרגע. אם זה היה ההפך, הם לא היו בוחלים בלשלוח הודעות מבזות. אז קרה. ביג דיל. פחות מחבלת. ומתברר, מהבירור שעשינו, שהיא עובדת במוסד חינוכי במועצה אזורית מטה אשר. רק חלאת אדם יכולה להגיד על תינוקת שמצאה את מותה בתאונה מצערת, "פחות מחבלת". היא גם לא ראויה להיות אימא – כי ראיתי שיש לה ילדים. אין אימא שיכולה לחשוב ולשמוח ולא להזדעזע ממות תינוקת בת שנתיים. המנוולת הזו, חיית האדם, יחד עם המשפחה אנחנו נרדוף אותה למצות איתה כל דין. אין לה מקום בעבודה במוסד חינוכי ואין לה מקום בעבודה ציבורית. והמשפחה גם תתבע אותה אזרחית, כי חלאת אדם כזו, עוד פעם, היא לא אמורה להיות אימא. אני שולח את תנחומיי למשפחה. יחד איתכם אנחנו נמשיך בהליך, למצות את הדין איתה עד הסוף. כנראה שאין סוף להתבהמות ולהתנהגות ברוח התקופה. התרענו מזמן שהפשיזם כבר כאן. כששרים עמדו כאן ואמרו דברים הכי מזעזעים, כשדיברו על להרעיב פלסטינים עד המתה, כשדיברו על לשרוף את עזה, כשדיברו על לטהר ולשטח שטחים – זו התוצאה, שמחלחלת לאחרון האזרחים. אמרנו שהפשיזם כבר מזמן כאן, חי ונושם. וכשבאים ומטיפים מוסר או רוצים לחלק את העולם לבני חושך ובני אור, אין ספק, אין שום התלבטות מיהם בני החושך; מי שמתבטאת כך נגד מות של תינוקת, היא בצד של החושך. ומעניין לעניין באותו עניין. הרי דובר רבות על הפיכה משטרית, דובר רבות גם על הדין במדינת היהודים. אני חושב שציטוט כזה, אם מי שכתב אותו במקום הגר גן היה מישהו או מישהי ערבייה, אין לי ספק שכל הבית הזה היה מזדעזע, ואין לי שום ספק שהמשטרה כבר הייתה שם. אבל אני בטוח שהמשטרה עד רגע זה לא עשתה כלום, ואין לי ספק גם שלא תעשה כלום, כי מדובר בתינוקת ערבייה, ומי שאמר את הדברים זו יהודייה. לגבי הצעת החוק, כבוד היושב-ראש, היינו בוועדה ואמרתי את דעתי על הצעת החוק. אני חושב שבימי שגרה או במצב רגיל או במדינה מתוקנת הייתי מתייחס אחרת להצעה הזו. אבל אי- אפשר, אי-אפשר להתייחס להצעת חוק של דמי רישום, דמי חבר בלשכת עורכי הדין, ללא כל השיח על ההפיכה המשטרית או הרפורמה המשטרית, כל אחד מהצד שלו יכול להסתכל על הדברים. אני אקדים ואומר – אנחנו כמיעוט ערבי, אזרחי המדינה, אנחנו בעד מערכת משפט עצמאית, חזקה, שתגן על הזכויות שלנו כמיעוט, כי במשטר דמוקרטי אני מכיר בשלטון הרוב, וככה צריך להיות, אבל שלטון הרוב במשטר דמוקרטי זה לא עריצות הרוב. מה שקורה בהפיכה המשטרית בממשלה הזאת זה עריצות הרוב, ואנחנו רואים אותה שבוע-שבוע. זה מתחיל בוועדת השרים לענייני חקיקה, שמי שמוביל את ההפיכה המשטרית זה יו"ר הוועדה השר יריב לוין. אין שבוע בוועדת השרים לענייני חקיקה שלא מביאים בו חוקים שלא אמורים להיות בשום ספר חוקים במדינה דמוקרטית. והתהליך הזה הוא חלק מההפיכה. כי למה הביאו את החוק הזה ולמה רוצים לפגוע בלשכת עורכי הדין? יש לי ביקורת על לשכת עורכי הדין, גם כעורך דין, וצריך לעשות רפורמה, אבל כל הצעת החוק הזו שאנחנו מתדיינים עליה עכשיו, זה בא כנקמה בלשכת עורכי הדין על כל מה שקורה בוועדה למינוי שופטים. אם לשכת עורכי הדין והנציגים שלה בוועדה למינוי שופטים היו עושים כדבריו של יריב לוין, לא הייתה הצעת חוק כזו. מביאים זאת כנקמה וכאיום על לשכת עורכי הדין, כדי לרוקן אותה מכל תוכן. אנחנו רואים את התהליך הזה. זה התחיל עם המשטרה, ושר המשטרה היה כושל, ואנחנו שמחים שהוא הלך – גם לנו מותר לשמוח, ולא להיות מודחים. אנחנו שמחים שהוא הלך, אבל הוא מינה ניצבים ובנה משטרה משלו. יריב לוין רוצה לקחת את הסמכויות של לשכת עורכי הדין, והוא ימנה שופטים איך שהוא רוצה. ומה היצירתיות שלו? שהוא הגיע לפשרה עם שותף שלו לשולחן הממשלה. שני חברי ממשלה מתדיינים ביניהם, מגיעים לפשרה, מגיעים להסכמה על רפורמה, יוצאים לציבור ואומרים: מתווה סער-לוין. מערכת המשפט צריכה להיות עצמאית, צריכה להיות חזקה. ואנחנו כמיעוט, למרות שמערכת המשפט לא מיטיבה איתנו – כולל בג"ץ, שבשבועות האחרונים היו לו החלטות בכלל לא נוגעות למשהו שמתקרב לדמוקרטיה. ראינו את אותו בג"ץ מאמץ את ההחלטה של משטרת בן גביר למנוע הפגנה נגד המלחמה שוועדת המעקב של החברה הערבית תכננה לפני שבועיים בסח'נין; ראינו את אותו בג"ץ רק לפני יומיים – שני משפטים אחרונים – ראינו את בג"ץ לפני יומיים לגבי החברה הערבית הבדואית בנגב, שבזמן המלחמה הייתה מופקרת, שלא נתן סעד למיגון הכפרים הלא-מוכרים בנגב. ולמרות הכול, עדיין את שומרי הסף במערכת המשפטית צריך לחזק. צריך לעשות רפורמה, אבל לא רפורמה כרצון עריצות הרוב ושליטתם במערכת המשפטית. אי-אפשר לתת לפוליטיקאים למנות שופטים לבתי משפט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום ה-474, והחטופות והחטופים טרם הוחזרו הביתה. אתם יודעים שאני עוסקת בתחום הבריאות במשך שנים רבות, עוד לפני שהגעתי לבית הנבחרים. ועכשיו, כחברת כנסת וכיושבת-ראש השדולה לצמצום פערים בבריאות, עמדתי פה והרבה פעמים זעקתי שאין הבדל בין דם לדם ואין הבדל בין חולה סרטן בפריפריה לחולה סרטן במרכז הארץ. במסמך שפרסם משרד הבריאות על תכנון אופטימלי ומבוסס נתונים של פריסת שירותים אונקולוגיים, מאוקטובר 2024, עלה שרוב המטופלים חולי הסרטן, 60% מהם, מטופלים בארבעה מרכזים רפואיים גדולים: שיבא, איכילוב, רמב"ם ובילינסון. נתונים אלה בעצם מספרים את כל הסיפור, סיפור שמחובתנו לשנות. למשרד הבריאות יש כוונות טובות ויש שאיפה להעניק את השירותים הרפואיים באופן שוויוני, אך זה אינו קורה בפועל. יש דוחות והמלצות מקצועיות אבל בשטח לא מרגישים את השינוי. לפני כמה חודשים ביקרתי במרכז הרפואי איכילוב, ונחשפתי לניתוח באמצעות טכנולוגיה ייחודית, טכנולוגיית לייזר מתקדמת בהנחיית MRI לצריבת גרורות סרטניות במוח. הניתוח מדויק ואינו פוגע ברקמות חיות, ועל כן הוא בטוח ומאפשר לחולים החלמה מהירה וחזרה לתפקודם המלא, תפקוד פיזי וקוגניטיבי כמו שהיה לפני פגיעת הגרורה. ראיתי סרטונים של החולים אחרי הניתוח, זמן קצר אחרי הניתוח הם כבר הסתובבו במחלקה ולמוחרת שוחררו לביתם. ראיתי סרטון של רקדן שבזכות הניתוח הזה חזר לרקוד. זה היה ממש מרגש. הטכנולוגיה הזאת פשוט קסם. לצערי, ויותר לצערם של החולים ברחבי הארץ, הקסם הזה זמין היום רק למי שיש לו ביטוח פרטי או למי שהתמזל מזלו לגור במרכז הארץ, כיוון שהניתוח הזה כיום מתאפשר רק באיכילוב. הניתוח הזה, בעצם כמו עוד מכשירים רפואיים וטכנולוגיות חדשניות אחרות, אינו נכלל בסל התרופות והטכנולוגיות. מצבים רפואיים מורכבים משפיעים לא רק על החולים עצמם אלא גם על בני משפחתם. כפי שאני רואה את זה, האינטרס של מדינת ישראל הוא להחזיר את החולים לעצמאות על מנת שאנשים ובני משפחתם יוכלו להמשיך ולעבוד ולא להוות נטל על המדינה. זה בעצם win-win. נושא נוסף שאני מבקשת להעלות הוא נושא תמחור של פרוצדורות רפואיות. אני אביא לדוגמה את התחום של אף-אוזן-גרון וניתוח של ראש-צוואר. רובנו לא מבינים כמה התחום הזה הוא רחב ומאוד מתקדם בטכנולוגיות שלו. מקצוע זה מטפל גם בחולים אונקולוגיים עם גידולים שונים בגרון, לוע ועוד. לפני כמה חודשים החל משרד הבריאות בתהליך עדכון מחירי הפרוצדורות. הכוונה טובה. כלכלנים ישבו עם איגוד הרופאים, וכתוצאה ­– הם עדכנו את המחירון, אך העדכון הזה יצא בחסר של עשרות אחוזים. אין צורך בתואר בכלכלה כדי להבין שלאחר 15 שנים מחירי הפרוצדורות לא ירדו – פשוט לא הגיוני. כלכלני המשרד "שכחו" להכניס לחישוב חלק מהפרוצדורות האלה – לא חישבו את ההוצאות לרופא מרדים, לא ימי אשפוז ולא בלאי של המכשירים. למשל, תמחור ריאלי של כריתה מלאה של בלוטת התריס – 44,000 שקלים – המשרד תמחר אותו ב-25,000 שקלים בלבד. כאן המשרד "שכח" להכניס לחישוב ציוד לבטיחות החולה. הכוונה לציוד קבוע ומתכלה לעצירת דימומים, ציוד לניטור עצבי, למשל. כמו כן, קיים פער בתמחור זמן הניתוח, ההתאוששות והאשפוז, שאנשי משרד הבריאות פשוט לא לקחו בחשבון. מדובר בפער של קרוב ל-20,000 שקלים לפעולה. תגידו לי, איזה מנהל בית חולים יעודד ניתוחים הפסדיים כאלה? ומי ייפגע? שוב, החולים, ובעיקר חולים בפריפריה המטופלים בבתי החולים הקטנים. בתי חולים פשוט יצמצמו פרוצדורות רפואיות במחיר הפסדי וכמעט לא יעשו את הניתוחים שמצילים חיים. התורים הארוכים היום שקיימים במערכת הבריאות היו ארוכים גם לפני זמן מה, ועכשיו מחכים לניתוחים בערך מעל לשנה. החולים ייפגעו, כי גם בתי חולים לא ישקיעו ברכישת המכשירים והציוד המתקדם ופשוט לא יזכו לשירות רפואי איכותי. והינה, שוב במו ידינו אנחנו רואים שהממשלה הורסת את המערכת שלנו, מערכת הבריאות שלנו, מערכת הבריאות הציבורית. ומשאירים את החולים – חולים קשים, חולים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, אלה שאין להם ביטוחים פרטיים, הם פשוט נאלצים להתמודד עם מצבים בריאותיים קשים ומורכבים ללא תורים זמינים, דבר שידרדר עוד יותר את מצבם. תחום הבריאות אינו מקום שצריך לחסוך בו. אני מציעה לשר הבריאות ולשר האוצר: תפסיקו להפקיר את האזרחים ולחסוך על בריאות, במיוחד לתושבי הפריפריה. יש לי עוד כמה דקות. אני לא יכולה לא להתייחס להודעתו של הרמטכ"ל אתמול. אתמול נחשפנו גם לדבריו של שר הביטחון ישראל כץ, מה שהוא אמר לרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי, ואני רוצה לצטט אותו: אחריות היא לא מילה כללית – אמר השר כץ – אנשינו נרצחו ב-7 באוקטובר, ואתה ראש המערכת הזאת. מילים כדורבנות. הרמטכ"ל ביצע צעד אמיץ אך מתבקש וקיבל אחריות על הטבח הנורא הזה, טבח שקרה במשמרת שלו. זה בעצם מה שמצופה מכל מי שהיה אחראי למה שקרה באותו יום נורא. אבל בעוד הרמטכ"ל מגלה אומץ ונוטל אחריות אישית על המחדל של 7 באוקטובר, ראש הממשלה, בחסות מכונת הרעל, ממשיך לברוח מאחריות. אנחנו רואים איך אחרי התפטרות הרמטכ"ל כל מה שעושה מכונת הרעל זה לתקוף את הרמטכ"ל, להגיד עליו שהוא התנהל ברפיסות ולא היו לו מטרות נכונות, הוא לא הצליח למנוע את מה שקרה ומנע את הניצחון על חמאס. נתניהו שוב עושה את מה שהוא עושה בדרך כלל, והוא עושה את זה הכי טוב: הוא עומד מהצד ומצביע על אחרים כאשמים. אבל תנו לי לומר לכם בבירור: הציבור בישראל לא טיפש. הכול יתברר, ואני מקווה שתקום ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור מה שקרה ואיך הגענו לאסון הזה, ולמה עד עכשיו האזרחים שלנו נמצאים בשבי. אני רוצה לפנות לחברי הכנסת מהקואליציה: איך אתם רוצים שהציבור ימשיך להאמין לכם כשאתם נוהגים בציניות גדולה? אתם חושבים שהציבור עיוור? לא. במקום לחפש אשמים, עליכם לקחת אחריות, ולא רק במילים אלא במעשים, להפסיק לגלגל את האחריות כלפי מטה. ההיסטוריה תשפוט את הממשלה, תשפוט את חברי כנסת מהקואליציה ותשפוט לחומרה. אבל אם לא תשנו את הכיוון – ועוד לא מאוחר – העתיד לא יסלח לכם. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת פרידמן, בבקשה. 15 דקות? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני לא אצליח, כי אני לא מרגישה טוב, אבל כמה שאני אצליח. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רוצה מים? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. כמה שאני אצליח. מיכאל גם פה. אני אשתדל. יהיה לי קשה לדבר. תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה, טניה. רק רציתי להגיד שהדברים שאמרת הם סופר-חשובים, את דיברת על איזשהו מכשיר מיוחד – אני הגעתי באמצע – שמבצע איזשהו ניתוח חדשני. אבל עוד לפני המכשיר המיוחד, לפני הניתוח החדשני, תור לרופא נשים, תור לאורתופד – את הדברים הבסיסים, הפשוטים, אנחנו לא מצליחים. לתור ל-MRI, תור ל-CT, אנחנו צריכים לחכות שלושה חודשים. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> ארבעה ומעלה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אני מדברת על CT, שזה שלושה חודשים. ל-MRI אני ממתינה כבר שבעה חודשים. עוד לפני. אני בכלל לא מדברת על מכשירים, אני מדברת על הדברים הכי בסיסיים והכי פשוטים שאנחנו לא מצליחים לקבל כמו שמקבלים במקומות אחרים, וזה סופר לא תקין. נכון, אנחנו בונים על בית החולים החדש, אבל לצערי הרב גם כשהוא ייבנה, מי יעבוד בו? לא מטפלים מספיק, בעיניי, בעתודה, לא רופאים, לא אחיות, לא כוח עזר, לא סיעוד. אני גם לא יודעת אם כשהוא יגיע נהיה מוכנים לקראתו מבחינת כוח האדם. הפערים הם גדולים ומאוד קשה לסגור אותם. אני חושבת שלא נעשה מספיק כדי לסגור את הפערים האלה. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> ויש המלצות לשיפור, פשוט לא מיישמים אותן. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, יש. תראי, זה גם תקציבים. מדובר בתקציבים ומדובר בתכנון ועבודה מעמיקה. אבל אני רוצה לקוות שבכל זאת, יחד עם שדה התעופה החדש בנבטים בנגב יקום גם בית החולים. כולנו מקווים. אי-אפשר לדבר בלי להתייחס למה שקרה היום במליאה. פתחתי את המילון – גוגל, כן? מילון הגוגל – וחיפשתי משהו שמגדיר מהי אחריות של ראש ממשלה, וזוהי ההגדרה שהופיעה בגוגל: ראש ממשלה אחראי למעשיה של הממשלה ולמחדליה הרבה מעבר לאחריות המשותפת המוטלת על כל אחד מחברי הממשלה. הוא מרכיב את הממשלה, קובע את סדר-יומה ואת החלטותיה העיקריות. המידע שנמסר לו רחב, מפורט ויסודי יותר מהמידע שנמסר לשרים. לכן אחריותו רחבה וחלה גם על מעשי הממשלה שלא היו לרצונו ואף על מעשים שנעשו ללא ידיעתו. עכשיו, עומדים פה כל הזמן חברי כנסת, תוקפים את הרמטכ"ל – הכנסת סיוע לעזה, כן נכנס, לא נכנס, כמה נכנס. מה יש לתקוף את הצבא ואת הרמטכ"ל? הרי מדובר במדיניות של הממשלה. אני יכולה לאהוב את זה, לא לאהוב את זה, אבל אין קשר לא לרמטכ"ל, לא לצבא ולא לאף אחד. יש פה מדיניות ממשלתית שהצבא מבצע. אני באמת לא מצליחה לתפוס את זה. כשהסתיים האירוע הזה, שהיה פה לעיני משפחות נרצחים ונופלים, שזה סופר-מורכב וקשה – אני רואה גם כותרות בכל מיני מקומות שהייתה מפלה לאופוזיציה, אבל זה ממש לא נכון; הבעיה היא לא באופוזיציה, הבעיה היא בקואליציה, שבכלל אנחנו צריכים להגיע למצב שצריך להעלות כאן חקיקה על ועדת חקירה ממלכתית. למה זה לא ברור מאליו? מילא אם הייתי חושבת שכל החברים בקואליציה לא רוצים ועדת חקירה ממלכתית; אני לא מאמינה. אני לא מאמינה, כי אני באמת חושבת שיש אנשים שחושבים שזו הדרך הנכונה, אחרת לא יכול להיות שרק לפני שנתיים הם נאמו על הקמה של ועדת חקירה בגלל רוגלות. מה קרה מאז? מה כל כך השתנה? אנחנו מדברים על מהלך שאנחנו חייבים אותו, חייבים אותו, למען האחדות שלנו, למען המשפחות שיקיריהן בסך הכול נרצחו במסיבה, בבתים שלהם, בפיג'מות שלהם. זו הזדמנות לחזור שוב לתחקיר של יערה שפירא על השתלשלות האירועים של ועדת חקירה ממלכתית, כי התחקיר הזה מסביר מה קרה, איך פתאום מזה שדיברו על ועדת חקירה ממלכתית – מה היו השלבים שהגענו למצב שהגענו אליו היום במליאה. ב-12 באוקטובר, ימים ספורים לאחר הטבח, הרמטכ"ל מקבל אחריות בפעם הראשונה על המחדל. מסתבר שסביבת נתניהו נלחצת, ולראשונה מוצע להקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל מה? להגדיר לה היקף חקירה בקנה מידה היסטורי, כדי להרחיק את המחדל כמה שיותר מנתניהו. באותה תקופה הם חשבו, ובצדק, שוועדת בדיקה ממשלתית לא תתקבל על ידי הציבור. להזכירכם, זה היה בחודש הראשון. בכל מקרה, הוחלט לעכב כמה שאפשר את ההקמה של ועדת החקירה. מאז, במשך שנה, זו הייתה הגישה בסביבת נתניהו. ראיתם אותם גם מתראיינים בכל מקום, אומרים: בוודאי שהכול ייבדק, תקום ועדת חקירה, נבדוק את כל הגורמים, אבל זו לא העת. כרגע יש מלחמה. תסתיים המלחמה – תקום ועדה. גם במהלך המגעים בספטמבר 2024 עם סער, מסתבר שאנשי נתניהו ביקשו לוודא שסער לא יזרז את הקמת הוועדה, אך עדיין דיברו – זאת אומרת, המושג היה ועדת חקירה ממלכתית. אני מתארת לעצמי את הסיטואציה שהם באים לסער ואומרים לו: תקשיב, אתה נכנס לממשלה, אבל אחד התנאים הוא – אל תנסה לזרז את ועדת החקירה. וסער אומר: טוב. אין לי מושג איך הוא הרגיש עם זה. ואז הגיע שלב שינוי הגישה מרה"מ ושרה נתניהו. זה קרה בעקבות – הגיוני – הצלחות צבאיות בלבנון, חיסול סנוואר, תקיפה באיראן. ההצלחות הצבאיות שיפרו את מצב הליכוד בסקרים, שהתרסק קשות לאחר הטבח. אז גם הגיע הרעיון המופלא, יחד עם הסיפור הזה: נשנה את שם המלחמה למלחמת התקומה. באמת, רעיון מדהים. עלתה המחשבה שאם יקראו למלחמה מלחמת התקומה, אולי האנשים הטיפשים האלה, שהם העם שלי, שאני אחראי עליו, ישכחו שאני הייתי ראש ממשלה בזמן שהתבצע הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה. הרעיון לא הצליח, כנראה שאנחנו לא כאלה מטומטמים; הביטוי "מלחמת התקומה" לא נתפס, לשמחתי הגדולה, וזה לא עבד. דיון מחודש התקיים אצל רוה"מ. רעייתו, שמאז עזבה את הארץ, ולצערי אנחנו רואים אותה מבלה במסיבות וקזינואים, התנגדה לוועדת חקירה בטענה שינסו להפיל את ראש הממשלה ויאשימו אותו בכל דבר. יקירה, לא משנה כמה רחוק תיסעי, בעלך הוא הראש, הוא אשם. שר הביטחון דאז, גלנט, מבין שנתניהו נסוג מההחלטה לאפשר ועדת חקירה ממלכתית ומדבר איתו על כך. רוה"מ בתגובה: זו לא העת לוועדת חקירה. מזכירה לכם, כמעט שנה לתוך המלחמה. גלנט מפוטר בנובמבר 2024. התוכנית החשובה, סיכול ועדת חקירה ממלכתית, יוצאת לדרך. אנחנו בנובמבר. עד אמצע נובמבר, בלשכת רוה"מ כבר ניסחו בקווים כלליים את הצעת החוק לוועדת חקירה פוליטית עלק שוויונית. שני ח"כים בליכוד סיפרו שאנשי הלשכה ביקשו מהם להגיש בשמם, והם סירבו, עד שהגיע הפראייר התורן – הפעם זה היה קלנר. פעם זה היה עמית הלוי, עם חוק המתנות – הפעם מדובר בקלנר, שיצטרך לחיות עם הצעת החוק העלובה הזאת כל החיים. בעצם זוהי התוכנית: אם ההצעה תעבור, האופוזיציה לא תשתף פעולה, מן הסתם זה יעכב הכול, והממשלה תמשוך זמן עד לתום הכהונה. אם תיכשל, יוכל רוה"מ לומר שבשל סירוב האופוזיציה לשתף פעולה עם הקמת ועדה, בינתיים תוקם ועדת בדיקה ממשלתית, שתכתוב דוח עד שיהיו בחירות ותוקם ועדה. מייד לאחר מכן התיישרו כל חברי הכנסת בהתאם והתחילו לדקלם את המסרים: רוב העם, הסכמה רחבה, ועדה שתהיה מקובלת על רוב העם – כל הקשקוש הזה שהוכתב. רק שכחו משהו אחד: על פי הסקרים, העם מאמין יותר בבית המשפט מאשר בממשלה הנוכחית. מדובר ב-40% בבתי המשפט לעומת פחות מ-25% בממשלה הנוכחית. דבר שני שהם שכחו כאן, שיש כאן משפחות של נרצחים שלא יוותרו לרגע, כמו שאף אחד מאיתנו לא היה מוותר עד שהיה מגלה מה קרה בדיוק שבגינו הילד או הילדה שלו נרצחו. דבר שלישי שהם שכחו, שהם צריכים לחיות עם המצפון שלהם כל החיים. לצערי, התייאשתי מהמחשבה שראש הממשלה יגדל מצפון, ייקח אחריות ויעשה מעשים שהם לטובת מדינת ישראל ולא לטובת ההישרדות הפוליטית שלו. אבל אני מכירה הרבה חברי כנסת מהקואליציה שאני יודעת בוודאות שהמצפון מייסר אותם. הם נשרפים מבפנים מההתנהלות הזאת, מהפחדנות, מחוסר המנהיגות וחוסר היכולת לקחת אחריות. אין לי ספק שבסוף הם יישברו. רציתי לשאול – מיכאל, הינה, אני אשאל אותך, או את גלעד. גם גלעד יאהב את המשחק. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני איתך. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי לדעתך האויב הכי גדול של נתניהו? האיראנים, התקשורת, האו"ם, השמאל? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני חושב שהוא עצמו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תן לי להציע לך אפשרות אחרת: האויב הכי גדול של נתניהו זה הארכיון. שימו לב מה נתניהו אמר בנוגע לראש הממשלה אחרי מלחמת לבנון השנייה: המחשבה ש"מי שעשה טעויות גורליות כל כך יתקן את עצמו – הוא מופרך מיסודו. מי מבינינו היה מפקיד את עצמו בידי רופא מנתח שכשל בניתוח? מי היה עולה על אוטובוס שהנוהג בו עשה תאונה קטלנית לא מכבר? כשמערכת כלשהי נכשלת כשל עמוק, שהתוצאות שלו כל כך חמורות, ראשי המערכת שכשלו חייבים להתחלף". בנאום אחר, גם אחרי מלחמת לבנון השנייה, לאחר התפטרות עמיר פרץ ודן חלוץ, הוא אמר: "אם יש משמעות למושג 'אחריות', ראש הממשלה חייב גם הוא ללכת – – – אם אין משמעות למושג 'אחריות', יש להחזיר לאלתר את דן חלוץ ועמיר פרץ לתפקידיהם. בסרבו לפנות את מקומו, ראש הממשלה בורח מאחריות". תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת ביטון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפני הכול אנחנו זוכרים שיש חטופים בעזה, ויש גם חטופים שלא מופיעים בפעימה הראשונה, במה שסוכם עם החמאס. אחד מהם הוא שגב כלפון מדימונה. אנחנו כל שבוע, קבוצה של אנשים, עומדים בצומת דימונה, אנשי ימין ואנשי שמאל ואנשי מרכז, דתיים וחילונים, מהערבה התיכונה, מדימונה, מירוחם, מהיישובים ברמת נגב, וזוכרים, במוצאי שבתות, עם דגל ישראל, שגם בדימונה יש חטוף שלא שב הביתה, שגב כלפון. אנחנו מתפללים שגם הוא ייכלל בהמשך העסקאות ויבוא הביתה בריא וחי ויזכה לשיקום. אני נוהג להזכיר כל חטוף ואת הסיפור האישי שלו, כדי שנראה אותם נגד עינינו ונדע שכל חטוף וכל חטופה זה עולם ומלואו. הוא עצמו עולם ומלואו, ומשפחתו עולם ומלואו. שגב, בנם של גלית וקובי הוא ילד סנדוויץ', יש לו אח גדול ואחות קטנה. הוא תמיד מצחיק את כולם בבית. וחבריו אומרים עליו שהוא בחור צנוע, שקט וביישן, אפילו, עם לב רחב. הוא בעל שאיפות וחותר להשיג את מטרותיו ולהתקדם בחיים. לפני כשבוע ציין שגב יום הולדת שני בשבי. שגב עבד במאפייה משפחתית יחד עם קובי אביו, ובדיוק התחיל לפתח קריירה עצמאית בשוק ההון. ב-7 באוקטובר שגב יצא לבלות עם חברו בפסטיבל הנובה, וכשהתחיל ירי הטילים אימא של שגב, גלית, ביקשה ממנו שיחזור הביתה. שגב התחיל לנסוע לכיוון דימונה, עדכן את משפחתו שיש שוטרים באזור והכול בסדר. המשפחה שהבינה שיש בעיות, אך לא תיארה לעצמה שמדובר באירוע בסדר גודל כזה. היא בחרה להדליק טלוויזיה כדי להתעדכן במה שקורה, על אף שמירת השבת. בכביש 232 נתקלו השניים במחבלים. שגב הצליח לענות לשיחה, ואמר תוך כדי ריצה לאביו שיש יריות והוא יחזור אליהם אחר כך. כשהתחילו היריות הם ירדו מהרכב ורצו 600 מטר לשדה חרוש מול המסיבה. אסף החליט לקפוץ לשיח שמצא בדרך ושגב החליט להמשיך לרוץ ולחצות את הכביש. מהשיח שבו הסתתר והתפלל על חייו, אסף צפה בטנדר לבן עוצר וחוטף את שגב לתוכו – חי ולא פצוע. בהמשך גם פורסם סרטון שבו תועד שגב מועלה לטנדר של מחבלי החמאס. האב קובי היה באותו הזמן בבית החולים סורוקה במטרה לנסות לאתר את בנו שם, בין הפצועים שהגיעו. מאז חטיפתו משפחתו של שגב פועלת על מנת להחזירו. למשפחת כלפון יש אמונה גדולה ששגב יחזור הביתה בשלום, וכך גם שאר החטופים והחטופות. המשפחה גם מארגנת תפילות והפרשות חלה וכל מה שאפשר כדי להביא אותו הביתה. המשפחה גם ביקרה בוושינגטון ונפגשה עם חברי קונגרס. אנחנו חייבים לעשות הכול כדי להחזיר את שגב למשפחתו ולחייו. אנחנו בעיצומה של עסקה שיש בה שלבים. שגב לא נמצא בשלב א', יחד עם גברים נוספים, ביניהם חיילים, צעירים, מבוגרים וגופות של נשים. אנחנו צריכים להחזיר את כולם הביתה הכי מהר, ולהציל חיים. בסוף הדברים אני רוצה להגיד מילה לרמטכ"ל הרצי הלוי, שהודיע על סיום תפקידו, ועשה את זה באופן הכי אצילי ומכובד ואחראי. אחרי שהצבא כשל בהגנה על האזרחים, והאסון והמחדל רשום גם על שמו של הצבא, הרצי שיקם, פעל, פיקד, כבש את עזה. הוא עושה דברים גדולים גם בלבנון, גם ביהודה ושומרון, גם בטווחים ארוכים, מול החות'ים וגופים אחרים. ברגע הזה, אני רוצה לזכור להרצי את השנים המדהימות שהוא עשה למען עם ישראל, החל מחייל צעיר ומפקד. עבדתי איתו כשהיה אלוף פיקוד הדרום ואני שר במשרד הביטחון. פגשתי איש עם ענווה, עם אחריות, עם רצינות. אני גם רוצה לאחל לו שישרת את עם ישראל, שיהיה חזק למרות הקושי וההחלטה הקשה הזאת, ולהעריך אותו על ההחלטה ולקוות שאנשים מהממשלה ומהדרג המדיני יתנהגו כמו הרמטכ"ל הרצי הלוי והאלוף ירון פינקלמן; שייקחו אחריות, כמו בן-גוריון, כמו אחרים, כמו רבין, כמו בגין, שפשוט הודיעו שהם מסיימים את התפקיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת טרופר. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחד, אני מתחבר לדברים שאמר חברי חבר הכנסת ביטון על הרצי הלוי הרמטכ"ל, שבאמת, כשהוא אומר "לקחת אחריות", הוא מתכוון לזה. הוא נשא במשקל הכבד של האחריות גם במעשים ולא רק במילים. ראיתי אותו מקרוב בשמונת חודשי המלחמה הראשונים. הוא היה הראשון שהתעשת אחרי הכישלון הנורא, שכאמור הוא לקח עליו אחריות, וגם אמר שהוא יישא את משקל האחריות והכישלון עד סוף ימיו. הוא היה ראשון המתעשתים, כשהיו מסביבו לא מעט חסרי אונים. ראיתי אותו מדבר בשקט, פוקד בשקט, באומץ, בקור רוח. וההבנה שצה"ל תחת פיקודו קרס, אבל גם צה"ל תחת פיקודו חייב לקום, הייתה הבנה שליוותה אותו, ואני חושב שהוא עמד בה היטב. במהירות ובחדות הוא הצליח להוביל להישגים מדהימים. לאורך כל המלחמה היו אנשים שנעמדו מול המצלמות ולקחו קרדיט רק ברגעים של הצלחות; הרצי הלוי, הרמטכ"ל, היה שם גם ברגעי כישלון. היו הרבה שהתהדרו במבצעים הנועזים ובהישגים הצבאיים, אבל כמעט תמיד דילגו על המפקדים, לכל היותר החמיאו ללוחמים – שגם להם כמובן מגיע קרדיט – אבל כל מי שהיה בצבא יודע שאין לוחמים ללא מפקדים. והרצי היה מפקד שהוביל, תכנן. הוא כמובן לא נקי מטעויות, אבל כמו שחבר הכנסת ביטון אמר, אנחנו זוכרים לו כמעט 40 שנות שירות. כל הדברים הטובים שהוא עשה עד 7 באוקטובר, כל הדברים הטובים שהוא עשה אחרי 7 באוקטובר. מפה אני מצטרף להערכה ולהכרת התודה. אנחנו בתוך ימים מרגשים של לא מעט ציפיות ותקוות. שלוש חטופות – אמילי, רומי ודורון – חזרו. אנחנו מאוד מקווים שבשבת הקרובה יחזרו עוד ארבע, ואחר כך יחזרו – ואנחנו מקווים ונפעל שיחזרו כולם, עד אחרון החטופים, מי שחי לתחילת שיקום, מי שמת, חלילה, לקבורה בארץ ישראל. יש הרבה אנשים טובים שעמלו הרבה כדי להביא את עסקת החטופים הזו, ולכולם מגיע קרדיט, אבל פה אני רוצה לנצל את ההזדמנות לפרגן גם לפצועי צה"ל, כי חלק מהם מרגישים איזשהו תסכול, שבתוך כל השמחה הגדולה והמובנת, שגם הם שותפים לה, שוכחים גם את מי ששילם את המחיר הכבד. אז בראש ובראשונה אלה המשפחות השכולות, והנופלים, אבל לצידם גם הרבה מאוד פצועים במלחמה הזו. אחד הנתונים שהציג משרד הביטחון לא מזמן דיבר על 18,000 פצועים ברמות כאלה ואחרות. אגב, 1,500 מתוכם נפצעו פעמיים, כלומר עוז הרוח ומסירות הנפש של אנשים שיצאו להילחם, נפצעו, טופלו, והתעקשו לחזור לשדה הקרב – זה מלמד משהו על הדור המיוחד הזה. אותם 18,000 פצועים שילמו מחיר מאוד מאוד יקר, והוא השיג גם מטרות צבאיות אבל גם את השבת החטופות והחטופים הביתה. וכשאתה מגיע לתל השומר או למחלקות השיקום האחרות, אתה פוגש במבט ראשון כיסאות גלגלים וצינורות מתפתלים וגדמים והרבה צפצופים, אבל במבט עמוק יותר, ככל שאתה מבקר יותר, אתה רואה בעיקר צעירים וצעירות מרשימים, גאים ועם רוח גדולה. שוב ושוב אני פוגש פצועים קטועי רגליים, שאמרו בחדות ובבהירות כי בשביל המדינה היו נותנים גם את החיים. הם לא מצטערים שיצאו למלחמה למרות המחיר הכבד ששילמו. הפצועים הקלים כמעט תמיד רק מחשבים את הימים עד שיוכלו לשוב לשדה הקרב. המחלקות מלאות בכאב ובייסורים ובצעירים, שלפעמים איבדו ראייה ושמיעה או גפיים, אבל הם לא איבדו את החיוניות ואת האהבה למדינה. כל כך הרבה הם איבדו בשדה הקרב, אבל את המניע, את האמונה בצדקת הדרך ואת האהבה לעם ולארץ הם לא איבדו. להפך, יש בהם מספיק מכל אלה כדי למלא ארץ שלמה. למשל סגן רועי יערן, קצין נח"ל, הוא איבד את שתי רגליו כשהוביל את חייליו בלחימה ברפיח. אגב, הוא נפצע קשה כשהוא נכנס למרפאה של אונר"א בעקבות מידע על חטופים במקום. לכל מי שתהה מה זה אונר"א, כשרועי נכנס פנימה התפוצץ עליו מטען חבלה. יש ברועי כנות יוצאת דופן, גם כשהוא מספר על השבוע שבו בהה בתקרה במחלקת טיפול, אחרי שהתעורר והבין שאיבד את רגליו, ועל המחשבות שעברו ברגעים הקשים הללו, שאולי היה עדיף אם לא היה ניצל, וגם כאשר הוא אומר בבהירות ערכית ואנושית: גם אם הייתי יודע שאשוב בלי רגליי, הייתי חוזר על זה והייתי הולך בראש חייליי. אלה המפקדים שאנחנו רוצים. בינתיים רועי, כמו רבים אחרים, ממשיך במסע השיקום המפרך, כשלצידו משפחה מסורה, אימא לואיזה והאח עידו, שלא משים ממיטתו. הוא מודיע לכולם שהוא עוד ישוב ללכת, ואני משוכנע שהוא עוד ישוב ללכת. בוריס, פצוע אחר, עובד משרד ראש הממשלה. כשהתחילה המלחמה הוא בכלל היה בטיול בחו"ל. קנה כרטיס במחיר מופקע כדי לשבת על הרצפה ליד השירותים. הוא אמר: אני חוזר לארץ ונלחם. אני פוגש אותו הרבה, הוא אחרי שרשרת ארוכה של ניתוחים. בפעם הראשונה פגשתי אותו בבית החולים אחרי שהוא התעורר. הוא סיפר על פיצוץ זירת המטענים שהקריס את המבנה על הכוח. הפציעה הייתה קשה מאוד, וקיר שקרס על רגליו מנע ממנו תזוזה. הגיע כוח חילוץ, ובעזרת ג'ק של טנק הרים את הקיר מעל רגליו. החובש שהיה שם כרך חוסם עורקים סביב הרגל, אך מאוחר יותר הרופאים ייאלצו לקטוע אותה. ואז החובש דחף שתי אצבעות לתוך פצע עמוק באגן – כך הרופא אמר לו – כדי לעצור את סילון הדם שניתז מתוך גופו של בוריס. החובש החזיק במשך שעה וחצי את שתי האצבעות בתוך גופו של בוריס, וחסם את זרימת הדם לאורך כל מסע ההצלה – מרצפת הבית שקרס בעזה, דרך הנסיעה בהאמר שחילץ אותו משם, דרך המסוק שהמריא מהגבול, בנחיתה בבית החולים, אל תוך חדר הניתוח במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק בירושלים. רק בחדר הניתוח, אחרי שעה וחצי, הרופאים אמרו לחובש שהוא יכול להוציא את האצבעות, מכאן הם ימשיכו. זאת אחוות לוחמים של שני גיבורים. אני רק מקווה שנהיה ראויים לבוריס ולחבריו. יש פצועים שבאמת כבר נרשמו איתם קשרי ידידות רבים, למשל עמוס לפידות. הפעם הראשונה שלכאורה נפגשנו הייתה כשהוא שכב מורדם ומונשם במחלקת טיפול נמרץ בעוד הרופאים נאבקים על חייו. הוא ישן, ואני ישבתי עם משפחתו המקסימה. בפעם השנייה שהגעתי כבר הבאתי איתי את אביתר בנאי, ועמוס עדיין שכב מחובר לעשרות צינורות ותחת משככי כאבים בחדר טיפול נמרץ. אבל הוא היה קצת ער, והרופאים פתחו את הדלת, אז עמדנו במרחק בטוח ממנו, ואביתר שר לעמוס את השיר "מתנות", שהוא כל כך אוהב וכל כך התאים לרגעים שבהם מחפשים להיאחז בתקווה. המילים של אביתר בנאי: "כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם / כשאני יוצא מזה אני איש חדש בעולם. / כשאני יוצא מזה, אני יוצא מזה. / סולם זהב בקצה של בור / הגוף יש לו סוף, לנשמה אין לה סוף". השפתיים של עמוס נעו, הוא מלמל בלחש את המילים מתוך הכאב. אחר כך אביתר שר לבקשת משפחה גם את "יפה כלבנה" לנעמה, אשתו של עמוס, שעמדה לצידו והחזיקה לו את היד. הרבה דמעות זלגו ברגע המיוחד הזה עם משפחת לפידות המופלאה, שעטפה את בנה שנאבק על חייו. מאז עמוס יצא מטיפול נמרץ, הוא בתוך תהליך שיקום, השתחרר הביתה לשיקום יום. נעמה שם איתו תמיד, זוג מנצח. עמוס, שהוא נגר במקצועו, איבד חברים וגם רגל כשהם עלו על זירת מטענים בעזה. עמוס הפצוע, בלי הרגל אבל על פרוטזה, פתח חוג נגרות במחלקת השיקום בתל השומר. חברים טובים הביאו ציוד מהנגרייה שלו, אנשים טובים הוסיפו תרומות, וחבורה מופלאה של לוחמים צעירים, קטועי ידיים או רגליים, מנסרים, מחברים ויוצרים יצירות חדשות. אגב, מי שמגיע למחלקת שיקום אורתופדי בתל השומר ויראה שם הרבה מאוד כיסאות נדנדה מעץ – עמוס והחברים בנו אותם בזמן השיקום שלהם. צריך להגיד בכנות שלא כל סיפורי הלוחמים והפצועים הופכים לסיפור של שיקום מופלא. סיפרתי על בוריס ועל עמוס, שבתהליכים מאוד מתקדמים בשיקום; סיפרתי על רועי, שעושה דרך מדהימה, אבל צריך להגיד שיש גם סיפורים אחרים. יש כאלה שכבר חודשים ארוכים שרועים במיטתם ללא תקשורת עם המשפחות שסובבות אותם באהבה, במסירות ובשיברון לב על מי שהיו ועל המקום שבו הם מצויים עכשיו. אחד מהם הוא עידו, לוחם בנח"ל שנפצע אנושות מכדור שפגע בראשו בקרבות ברצועת עזה. באחד הימים כתבה לי זוהר אחותו, שלא הכרנו לפני – כתבה לי כך: בין כל התמונות והסיפורים על הפצועים שהשתקמו וחזרו לחיים, שהמדינה לא תשכח שישנם עוד חיילים פצועים קשה כל כך. שבכל פעם שהם רואים ידיעה על חייל שנפצע קשה, שידעו שכנראה הוא ומשפחתו מתחילים מסע מפרך של מלחמה על החיים, שבסופה לא ידוע כלל אם יחיה, ואם כן, איזה מין חיים הם יהיו; שידעו שיש כאלה שהם לא חללים וגם לא פצועים שהשתקמו, ולכן כמעט לא שומעים עליהם. אז פה היום צריך גם לדבר עליהם. זוהר צדקה, גם אני חטאתי בכך. אז הגעתי לבקר את עידו, ובחדר הטיפול הנמרץ עמדו סביבו ההורים ענבל ואריאל, זוהר, ויש גם אח צעיר בשם יהלי. משפחה באמת קסם. זוהר ליטפה בעדינות את ראשו הפגוע של אחיה, ההורים עמדו והביטו באהבה ובדאגה בבנם, מסדרים את התרופות, מנסים לזהות סימנים. הם מבינים היטב את חומרת המצב, אבל הם לא מוותרים. אימא ענבל תמיד אומרת לי: אם עידו לא מוותר, גם אנחנו לא נוותר. המשפחה המופלאה הזאת מתמסרת לליווי, לטיפול ולמאבק יחד עם עידו, וזה קשה, וזה כואב, וזה מייסר. הם כולם עצרו את החיים שלהם. וגם אנחנו צריכים – אנחנו, המדינה והחברה ששלחה אותו לקרב, צריכים להישאר איתו, לדאוג לו. לזכור שיש מי שמרותק למיטה ולמכשירים ונאבק על חייו. מפה אני שולח לעידו, וליתר הפצועים כמובן, איחולי רפואה שלמה. עוד פצועים, עוד סיפור על משפחה מופלאה שיש בה גם פצוע, משפחת בהט. אמנון ויונתי, שניהם חברים טובים, שכנים שגרים אצלנו במושב. הם שניים מתוך חמישה אחים מופלאים למשפחת בהט – יואב, אמנון, יונתי, נדב וזימי. כל החמישה עשו כמובן שירות משמעותי. כל החמישה התגייסו למילואים מייד בתחילת המלחמה. זאת המשפחה. יונתי, שהתחיל את שירותו בסיירת מטכ"ל ועשה תפקידי פיקוד בגולני ובדובדבן, בשנים האחרונות הוא סמח"ט במילואים של חטיבת הצנחנים במילואים 646. כשהמלחמה פרצה גם יונתי היה בחו"ל, לא מצא טיסה, עד שבסוף הוא הצליח לשכנע את הטייסים לשבת ביניהם בקוקפיט. וכך הוא חזר לארץ, להילחם בראש חייליו. במהלך המלחמה יונתי נפצע באורח קשה מאוד. הכוח שלו נתקל במחבלים. יונתי כמובן זינק מייד בראש החפ"ק שלו, הסתער על המחבלים, אבל גם חטף שישה כדורים. הוא איבד דם רב, וכבר היה בתפר שבין חיים למוות כשהכוח הרפואי הציל אותו בשטח, והמסוק, שנחת ממש לא על פי הנהלים, הצליח לחלץ אותו במהירות. בכוח החילוץ שהגיע אליו וטיפל בו היה גם אחיו נדב, שהוא קצין בחטיבה. יונתי, כמו אלפים אחרים, מצוי בתהליך שיקום ממושך ומייסר. מחלקות השיקום מתפקעות מעומס, מכאב וגם מעקשנות ומרצון לקום על הרגליים. באחד הימים שאחרי 7 באוקטובר הסתובבתי בין חדרי הפצועים שכבר הגיעו מאירועי 7 באוקטובר בתל השומר, יחד עם מנהל השיקום פרופ' ישראל דודקביץ'. סיימנו את הסבב בין הפצועים, והוא הוביל אותי לשתי קומות שהיו ריקות מחולים, והתבצעו בהן שיפוצים קדחתניים. פרופ' דודקביץ' הסביר לי שבקרוב צפוי להתחיל התמרון הקרקעי ברצועת עזה – זה היה עוד לפני שהוא התחיל – וצפויים להיפצע רבים. הוא כמובן מתכונן לכך. כמה שבועות אחר כך, כשהתמרון הקרקעי כבר היה בעיצומו, ביקרתי שוב במרכז השיקום. שתי הקומות מאז עמוסות בפצועים. גם לפני מלחמת חרבות ברזל היו כמובן פצועים רבים. את חלקם זכיתי ללוות. רועי בן טולילה שהוא לוחם, מפקד ביחידת דובדבן וגם חבר קרוב, נפצע בפעילות מבצעית והפך למשותק. הוא הגדיר את המציאות הזאת של הפציעה והשיקום כקרב שאחרי הקרב. קרב ארוך, מתיש, שיש בו הרבה נפילות ודורש התמודדות גם עם ביורוקרטיות. פצוע אחר, לוחם מהנח"ל, שליו ביטון, נפצע אנושות על גבול רצועת עזה במבצע שומר חומות. טיל שירו אנשי חמאס פגע בג'יפ שלו. עומר טביב, זכרו לברכה, חברו הטוב, נהרג במקום. שליו איבד רגל כבר בשטח; לבית החולים הוא הגיע מורדם ומונשם, עם פגיעות בכל אברי גופו ובלי סיכוי גבוה להינצל. פגשתי אותו לראשונה – שוב, בעצם לא ממש אותו, כי הוא שכב מורדם ומונשם, מחובר לאין-סוף מכשירים – פגשתי את ההורים שלו בבית החולים. מחוץ למחלקה ישבתי קצת עם אימו, אחותו וחברתו, שהתפללו לשלומו. רויטל, האם המקסימה, סיפרה על הבן הגיבור שלה, כמה היא גאה בו ועד כמה הדאגה לשלומו מטריפה אותה. באותם ימים הרופא בישר להורים שצריך לקטוע גם את שתי ידיו של שליו. אביו יגאל היה בטלטלה איומה והצליח רק להגיד לרופא כי אין סיכוי בעולם שהוא מרשה להם לקטוע לבן שלו את הידיים, וברגע ששליו יתעורר – וההורים מהרגע הראשון היו משוכנעים שהוא יתעורר – הוא לוקח את שליו לרופא שיציל את ידיו. בשלב הזה בכלל לא היה ברור ששליו יתעורר, אבל אחרי כמה שבועות זה קרה. יגאל העביר אותו לשיקום בבית החולים שיבא, והרופא שם הציג בפני שליו שתי אופציות: אופציית הספרינט, כך הוא הגדיר את זה – לקטוע את שתי ידיו; אופציית המרתון – להיכנס לתהליך שיקום ארוך, שבסופו הוא אולי, רק אולי, הוא יצליח להזיז אצבעות, וגם זה לא בטוח. שליו בחר במרתון. אחרי שמונה חודשים של ניתוחים ופיזיותרפיה הוא הזיז בפעם הראשונה את האצבעות של יד אחת. שלוש שנים, או אפילו קצת יותר אחרי הפציעה, ואחרי ניתוחים נוספים, טיפולים כואבים ואימונים מתישים, עם החלטה ברורה שהוא לא מוותר, שליו כבר מזיז את שתי ידיו, הולך ורץ בעזרת פרוטזה, מנצח את המגבלות כל יום מחדש. יש בסיפור הזה רופאים מעולים, עבודה קשה שאין לה סוף, אופי חזק כמו סלע של שליו, והכי חשוב – משפחה מופלאה. כשהטיל פגע בשליו והפצצה נפלה על משפחתו, הם עזבו הכול ונצמדו לבנם. יגאל ורויטל ההורים, האחות אופק, עברו מביתם בראש פינה כדי לישון על כורסה ליד מיטתו של שליו. הם לא עזבו אותו לרגע ולימדו את כולנו מהי אהבה של אבא ואימא. כשבן נפצע קשה כל המשפחה נפצעת, ונראה שגם הדרך לשיקום עוברת דרך הביחד. שליו מלמד אותנו שהחיים הם ריצת מרתון, והוא המנצח הגדול בריצת חייו. שני חבר'ה אחרים מיחידת דובדבן, סרן דוד בנג'ו ורב-סמל ראשון ישי פרץ, נפצעו קשה מאוד בהיתקלות עם מחבלים. שוב, בפעם הראשונה שראיתי אותם הם שכבו מורדמים ומונשמים במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם, אחרי שתשעה כדורים פילחו את גופו של דוד, וכדור קרע את עמוד השדרה של ישי והותיר אותו משותק. מחוץ לחדר ישבו כמובן בני המשפחה, אכולי חרדה, וגם הרבה רופאים, שהסתובבו עם סימני שאלה ומעט תשובות. הרופא שקיבל אותי אמר שהוא בספק אם הם יחיו, ואם יחיו, לא ברור איזה חיים אלה יהיו. אבל גם דוד וישי לא ויתרו, ויצאו לאותו קרב שאחרי הקרב. אחרי שנה וחצי של שיקום ישי אפילו יצא לטיול אחרי צבא. חברים מהצוות השתחררו והחליטו לטוס לדרום אמריקה, וחברים לא משאירים פצוע מאחור. הם הזמינו את ישי להצטרף והוא, לוחם אמיתי, התייצב. הכול היה מסובך ומורכב, ישי עם השיתוק על כיסא גלגלים, צריך לעבור טיסות ודרכים, והיעדר נגישות, אבל חברים לא מוותרים. בכל מקום שהצוות ישן, החברים בנו רמפה מעץ כדי שישי יוכל להיות איתם. בטרקים הם סחבו אותו על הכתפיים. אפילו בקרנבל בברזיל הם רקדו יחד, כשכיסא הגלגלים וישי עליו מונפים באוויר. כך נראית אחוות לוחמים. כך נראית חברות אמת. שנה אחרי הפציעה ישבתי עם דוד ובת זוגו בביתם בראשון לציון. בתום תהליך שיקום מופלא הוא חזר לתפקד, נרשם ללימודים, החזיר כמה קילוגרמים שאבדו לו, אוכל ומדבר בעזרת לסת שהושתלה בפניו, ואפילו על החלום לחזור לצבא הוא לא ויתר. בעזרת כוחות נפש עצומים, נחישות והתמדה, עם משפחה מופתית ובעזרת רופאים מסורים, דוד ממשיך במסע חייו. עדיין קשה לו, עדיין כואב, הוא עדיין עובר טיפולים יומיים, אבל יש גם אופק ויש תקווה ויש ניצחונות. ולפני כמה חודשים, בדיוק במועד הפציעה, דוד התחתן. לרוב מדברים על הלוחם האמיץ שמשתקם. זה לגמרי נכון במקרה של דוד ובכל המקרים שסיפרתי, אבל במקרה שלו, ולא רק שלו, לא פחות חשובים, אמיצים ומסורים הם בני המשפחה, ובמקרה של דוד – בעיקר בת הזוג המקסימה ליאל. כולם עברו לגור איתו בבית החולים במשך ארבעה חודשים, פשוטו כמשמעו. הם אכלו איתו, ישנו איתו, נשמו איתו, החזיקו לו את היד, ספגו ממנו, כאבו איתו, נלחמו עבורו, ולא השאירו אותו לשנייה לבד. דוד אומר שזה המפתח לשיקום. בלעדיהם הוא לא יודע אם ואיך היה יוצא מהתהום שצנח אליה. הוא הסביר שבין ארבעה קירות במחלקת טיפול נמרץ, במשך שבועות ארוכים, מחובר למכשירים, תלותי לחלוטין, כשרק לפני רגע היית קצין ביחידה מובחרת, אתה יכול להחזיק מעמד רק אם נמצאים לידך האנשים שהכי אוהבים אותך ואתה אותם. והם היו שם לידו באופן טוטלי. ליאל בת הזוג היא מהסוג שלפעמים רואים רק בסרטים ומתקשים להאמין שיכולה להיות דמות כזו במציאות, והינה יש. היא אמרה שלרגע לא חשבה לעזוב אותו. לא משנה מה הרופאים אמרו לה, זה לא עבר לה בראש. באותה תקופה היא הייתה סטודנטית, ועברה ללמוד מהחדר של דוד במחלקה. בתקופת הקורונה, היא אמרה, ממילא למדו ונבחנו מרחוק, אז כך היא עשתה גם אז. היא הסיטה את הווילון ולמדה לצד המיטה שלו. כשהיו מבחנים היא הייתה תולה על הווילון שלט "ליאל במבחן", והצוותים הרפואיים התלחשו והלכו על קצות האצבעות. גם דוד גזר על עצמו שתיקה, וכשנזקק למשהו, הוא המתין בסבלנות עד סוף המבחן. ליאל קבעה שהיא תצא משם רק איתו, כשהוא על הרגליים, וכך היה. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, אגב, שנתיים אחרי הפציעה ועוד בתוך תהליך השיקום, דוד התעקש להתגייס למילואים ונכנס לעזה. כששאלתי אותו: איזה רופא אישר לך להילחם במצבך? הוא ענה בפשטות: אחי, יש רגעים שלא שואלים רופאים, רצים להילחם. לפני כמה חודשים, כאמור, בדיוק ביום הפציעה, התחתנו דוד וליאל והקימו בית בישראל. אני חושב שסיפורי כל הפצועים האלה גם מזכירים לנו שהחטופות שבו בזכותם, ועל רקע הימים האלה גם מזכירים לנו מהי מסירות. גם בימים האלה יש מי שמבקשים בבית הזה לפטור מגזר שלם משירות, ואותם 1,500 פצועים שנפצעו פעמיים, ואותם חבר'ה ששוכבים במחלקות טיפול נמרץ, ששילמו מחיר יקר כזה, רואים ושומעים שבמקביל לשיקום היום-יומי שלהם ולמלחמה על החיים שלהם, יש מי שרוצה לקרוא לאותם אנשים שוב ושוב כדי לשחרר אנשים משירות. אני מקווה שנהיה ראויים להם. והצעד הראשון כדי להיות ראויים לפצועים, זה שכולם ישרתו. שנזכור את הגיבורים שבזכותם אנחנו כאן ונכיר להם תודה עד סוף ימיהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אלון שוסטר. לרשותך 40 דקות. בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> ראשית, אני רוצה לומר שלום לשר שבונה את עפרות ארצנו. אני מקווה שנצליח במשימה החשובה שלנו. אני מבקש למסגר את הדברים בראשיתם בטמפרמנט, בסנטימנט, שקודמי חברי חבר הכנסת חילי טרופר העמיד, זאת אומרת אנחנו קודם כול מבינים ויודעים מהו הקונטקסט, מהי האווירה החברתית שבה אנחנו פועלים. אני מרשה לעצמי, כאחד מהמבוגרים שפועלים כאן בבית הזה, לומר שמדי דור – מי שירצה יבדוק במקורות עבריים, וגם של עמי הים, כיצד בדרך קבע המבוגרים, הזקנים, מתייחסים לדור החדש. באופן קבוע יש איזו תחושה של חוסר ביטחון על סף הזלזול, השמצה – פעם היינו יותר טובים. גם בתקופת מלחמת ששת הימים דיברו על דור האספרסו, שספק אם אפשר לסמוך עליו, והינה, אנחנו ראינו לפני 57 שנים כיצד הדור הזה התגבר כארי; כעבור שש שנים, במלחמת יום הכיפורים, הדור ההוא ואחיו הצעירים הצילו את העם, את המדינה, ממשבר גדול. אני מרשה לעצמי להניח שלו היו שואלים אותנו, בלי קשר למהומות המקומיות שלנו בשנה שקדמה למלחמה, על הדור הזה, שנמצא כרגע בכוננות, בתורנות, האם הוא אכן מסוגל במשך 15–16 חודשים להילחם בסדר גודל אינטנסיבי לא פחות ממה שעברו הלוחמים בתש"ח, 1948, במספר גדול מאוד של זירות, ועם מספר נפגעים עצום, האם הם יעמדו במעמסה – אני שואל את זה על הלוחמים עצמם, וכמובן, העם מסביב הוא חלק מהמערכה, ואני מניח שהתשובה אינה חד-משמעית לכל הפחות. הדברים שאמר חילי, המילים הבודדות שהקדיש לכמה לוחמים ששילמו מחיר, מדברים בזכות, הייתי אומר, דברי מתינות, שאנחנו חייבים לגזור על עצמנו לנוכח האתגרים ולנוכח המתחים העצומים שנמצאים מולנו. אני מכיר את הסיטואציה הזאת ממקורות אישיים. חילי עצמו הוא בוגר דובדבן, היחידה שפועלת בעיקר ביהודה ושומרון. הבן שלי, בשנות העשרים הגיע לאותה יחידה, הוא קצין, ואיתרע מזלו, יחד עם עוד 15 לוחמים, ביניהם מבוגרים, כמו אח שלי, לעמוד בפני האויב שפרץ לקיבוץ שלנו, קיבוץ מפלסים. הוא נלחם במפלסים, ונלחם לאחר מכן, החל מאחר הצוהריים של אותה שבת, אותו חג, בקיבוץ כפר עזה, ולאחר מכן בעזה ובנותיה. את כל זה הוא עושה יחד עם חבריו, שחלקם נפגעו, נפלו, נפצעו, עם פריסה מאוד משמעותית, מאוד רחבה, עם שונות ערכית אמונית מאוד מאוד רחבה; הייתי אומר רמות דתיות שונות, רמות מה שקוראים חילוניות – ואני מעדיף את המונח ריבוניות – שונות. נלחמים ביחד, וכעבור חצי שנה, תשעה חודשים, משתחררים באיחור, כמו רבים רבים, יוצאים לחוץ לארץ לקחת אוויר, וחוזרים בחזרה לארץ הקודש למילואים, ללוויות, לא עלינו, לאזכרות עם המשפחות, לליווי הפצועים, וחוזרים בחזרה לקחת קצת אוויר, משום שהדור הזה הוא דור של מערכה. והדבר המדהים הוא שיצא לי להכיר את אחת המשפחות מאוד מקרוב. הילדים שלנו, הבנים, התאמנו ביחד, הוכשרו ביחד, נלחמו ביחד, מטיילים ביחד. והינה, אחד ההורים הוא בעל השקפות ששונות ממני – מה שמכונה ימין לא דתי, ימין ריבוני, מה שמכונה חילוני. ביחד שוחחנו, וביחד דיברנו בפודקאסט שיש לו, ושוחחנו, הייתי אומר בשובה ונחת, על נושאים הרי גורל; וכל זאת מתוך ידיעה שאם הילדים שלנו נלחמים ביחד, ובהקשרים אחרים, להבדיל, בני המשפחה או חברים אחרים לומדים ביחד, מתחתנים ביחד, עובדים ביחד, חוקרים ביחד ומשרתים בארגונים אזרחיים – ברשויות מקומיות, ייתכן בשירות המדינה – ביחד, חובתנו לראות כיצד אנחנו מנהלים את הוויכוחים העמוקים מאוד שיש לנו בין בני אדם, בין ארגונים, בין סיעות, שלעיתים משוכנעות שהעמדה של הזולת מובילה אותנו אל עברי פי פחת, ובכל זאת הבית המשותף כופה עלינו מידה של איפוק. וכל כך רציתי להגיד תודה לחילי, גם על התזכורת הכואבת וגם על המסגור הנכון. ברשותכם, אני רוצה לומר מילה לגבי הרמטכ"ל ומפקד פיקוד הדרום. יצא לי להכיר אותם במסגרות שונות, בין היתר כראש המועצה האזורית שער הנגב על סף רצועת עזה, כשהם בתפקידים שונים, ולאחר מכן בתפקיד סגן שר הביטחון – הרמטכ"ל היה סגן הרמטכ"ל, ואת מפקד פיקוד הדרום הכרתי כשהיה מפקד החטיבה הצפונית, ולאחר מכן בתפקידים במטכ"ל. אני יודע שהטובים ביותר שיש לנו זה הם, הרצי הלוי וירון פינקלמן. הם כשלו כישלון צורב, נוקב, קשה מנשוא, ואותם אנשים שיודעים את עומק הכישלון מלמדים אותנו מייד בשעות הראשונות, בימים הראשונים ובכל חודשי הלחימה שיעור עצום של התגברות, של גבורה ברמות בר-כוכבאיות, של יכולת הבנה של עומק הכישלון ועמוד שדרה, חוסן אנושי, יוצא דופן. אני מוקיר את העובדה שעמד להם הכוח להישיר מבט אל הכישלון, ויחד עם זאת להוות חומת מגן בצורה של ביטחון עצמי. אני לא יודע כמה דמעות וכמה קושי הם חנקו לעצמם, ואולי ברגעים מסוימים הרשו לעצמם לשחרר. הכישלון הוא עצום, המחירים הם יוצאי דופן, ובאותה מידה בדיוק ההתגברות והעוצמה שהם הקרינו – ויחד איתם בני ובנות ישראל, במדים ושאינם במדים, שחירפו נפשם ומחרפים נפשם – על הלקח המשמעותי כל כך של 7 באוקטובר. אנחנו אולי חשבנו שניתן לדחות את המלחמות הללו, אבל מסתבר שלא. ואנחנו מוכיחים את היכולת לעמוד בכך, עם מחירים נוקבים, אבל עושים את זה. אני רוצה, גברתי היושבת-ראש וחבריי חברי הכנסת, השר, לציין בחיוב – היום היה לנו אירוע משמח. אירחנו כאן את רון – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> שוסטר, אתה בטוח שאתה הולך לדבר עוד 30 דקות? אתה הולך לדבר עוד 30 דקות? << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, כן, כן, יש לנו זמן. יש לנו זמן. אם אתה צריך ללכת, לחזור, אין בעיה. אני רוצה לציין את ביקורו ואת עמידתו כאן של השר רון דרמר, שיש לו יד ורגל – אולי יותר מיד ויותר מרגל – במהלכים המדיניים האסטרטגיים של ישראל בהתמודדות המורכבות שלה בזירות השונות. הוא נענה לפניית הכנסת בעקבות שאילתה שהגשתי לו על פעילות משרדו, ואכן, לראשונה מזה שנתיים הוא הגיע. אני רוצה לציין מתוך הנושאים שהוא התייחס אליהם – אומנם בתמצות רב – את החיוניות יוצאת הדופן שבהשלמת המסע להשבת הבנות והבנים שלנו מעזה. המסע הזה כרוך גם בייצוב המציאות האזרחית, בניהול השלטון האזרחי בעזה, והוא קשור קשר ככל הנראה הדוק עם ההתפתחויות האפשריות במזרח התיכון, ובתוך כך שיפור היחסים שלנו עד כדי הסכמי שלום נוספים עם מדינות במזרח התיכון, אם בפועל, באופן פורמלי, ואם במשתמע. אני רוצה לציין שיש כאן, בבית הזה ובעם כולו, ויכוח גדול. הוויכוח, מבחינתי כמובן, הוא לא בין מי שרוצה להחזיר את החטופים לבין מי שלא רוצה להחזיר את החטופים, אלא הוויכוח הוא קודם כול מה היעד האסטרטגי, מה המשימה של מדינת ישראל בהקשר לרצועת עזה, ומהם המחירים שאנחנו מוכנים לשלם למען אותם יעדים – לא רק מהם היעדים ולא רק מהם המחירים, אלא השילוב שלהם. יש בינינו מי שסבור שהמשימה או הלקח המרכזי מתוך 7 באוקטובר, שכמובן נשען על תולדות היחסים או הסכסוך הישראלי–פלסטיני – אם תרצו, הישראלי–ערבי או מוסלמי, ואם תרצו הישראלי–איראני, ומי שרוצה, רואה את זה בתמונה כוללת של התמודדות בין- מעצמתית בכל העולם ואנחנו רק דוגמה, פנומן אחד, אקזמפלר אחד מבין רבים – יש מי שמניח שהמשימה שלנו היום היא להכיר בכך שאין תקומה לגבול בינינו לבין רצועת עזה. אנחנו צריכים לשלוט ברצועה לא רק ביטחונית, אלא גם אזרחית, לשלם את המחיר הכלכלי, לשלם את המחיר בכוח אדם, לשלם את המחיר – ככל שיהיה – ביחסים בין-לאומיים, במטבע דיפלומטי קשה, במטבע, הייתי אומר, חוקי, בעייתי מאוד בהקשר לדין הבין-לאומי. אבל צריך לשלם את המחיר הזה, ככה הסברה הזו אומרת, משום שאין תקומה אלא בכך שאנחנו נשלוט שלטון מוחלט, גם צבאי וגם אזרחי, כולל התיישבות בתוך הרצועה. אני סבור שמהלך כזה, הוא דומה להפליא לחשיבה שהשר סמוטריץ' קורא לה או קרא לה לפני שבע-שמונה שנים תוכנית ההכרעה באיו"ש, בגדה המערבית. הוא אמר: אנחנו ביהודה ושומרון צריכים – מבחינתו, כמובן – לקבוע ריבונות מלאה. מי שרוצה להישאר, טוב, ומי שלא רוצה, ילך, ספק אפשרות לאזרחות לכול. מבחינתי, זה מתכון להרס מדינת ישראל הן כמדינה יהודית והן כמדינה דמוקרטית, ומתוך כך פגיעה קשה בביטחונה של מדינת ישראל, משום שמדינת ישראל אינה יכולה להתבסס אך ורק על המאוויים, הרצונות שלה, שלנו, ועל המשאבים שיש לנו, אלא אנחנו חלק מרקמה בין-לאומית שמחויבת המציאות, עיין ערך ההישענות הדרמטית שלנו עבור אמצעי הלחימה, ולא רק לגביהם. אני סבור ואני מקווה שמתוך הדברים שהשר דרמר לא אמר כאן אבל אפשר היה אולי להבין, ובוודאי צריך לקוות – ובין שראש הממשלה אומר את זה בצורה גלויה בעברית, ובין שהוא לא אומר את זה בצורה גלויה בעברית, על כך עסוקים בחדרי-חדרים. אחרי מכה משמעותית שהנחתנו על הארגון הצבאי של החמאס – לא הכרענו אותו באופן סופי, ראינו את התמונות, אבל הנחתנו מכה עצומה – אני משוכנע שבשלב הבא, בפעימה הבאה, אנחנו צריכים להתקדם יחד עם העולם, יחד עם בעלי הברית שלנו, יחד עם המעצמה הגדולה, עם אמריקה, שתהיה גדולה שנית, יחד עם גורמים מתונים בעולם הערבי, הסונים – אנחנו צריכים להתקדם אל עבר אותו שלב שראש הממשלה התרחק ממנו במהלך 16 החודשים האחרונים, וזה המהלך, אדוני השר, של מציאת גורם שלטוני שאינו ישראל ואינו חמאס, אינו חמאס ואינו ישראל. ולשאלה מהו, אקדים ואומר: צא ולמד, לך ועבוד בתחום הזה, לך ודבר, שוחח, בחן יחד עם שותפים פוטנציאליים, כאלו שיש לנו איתם קשרים דיפלומטיים גלויים וכאלה שלא, בצורה עניינית, מכבדת. ברור שגורמים פלסטיניים צריכים להיות בתוך העניין הזה. המשימה שלנו היא לשלול מהחמאס את המונופול שיש לו היום לא רק על האחיזה בנשק, לא רק בהקשר הצבאי, אלא את המונופול שיש לו בתחום האזרחי על אוכל, מזון, תרופות, משקה, אנרגיה ושאר תשתיות. המשימה שלנו, יחד עם אותם גורמים ששפת אימם אנגלית, ערבית או שפה אחרת, היא לוודא שמוסדות החינוך ברצועת עזה, ביהודה ושומרון, עוברים תהליך ברור – אנחנו קוראים לזה דה-רדיקליזציה של התמתנות. אני מבקש להביא לתשומת ליבנו שתהליך דומה התרחש – מי שירצה להגיד "להבדיל", אז להבדיל, ומי שלא, לא להבדיל – בגרמניה של אחרי המלחמה ב-1945 וגם ביפן הקיסרית אחרי הכניעה ללא תנאי. התהליך הזה כולל תוכנית לחינוך אחר, חינוך דמוקרטי, חינוך שמכיר בעובדה שאנשים שונים מאיתנו, יש להם זכות לחיות כאן על פני האדמה הן כיחידים והן כקבוצות לאומיות בליווי תוכנית גדולה מסיבית בין-לאומית – תוכנית מרשל בגרמניה. אני רוצה לציין נקודה נוספת, שלא תמיד זוכרים: בגרמניה עשרות אלפי רופאים, מהנדסים, מורים, שהיו חלק מהמערכת של ממלכת הרשע, נשארו על כנם. לא כולם הושבו בבית סוהר כמו שהיה צריך, לא כולם נתלו כמו שראוי היה, לא כולם ברחו כמו שטוב היה אילו עשו – חלקם נשארו, והם אלו שהצמיחו את גרמניה האחרת. אני מקווה שנגיע אל הנקודה שבה נצליח בכוחות משותפים, בזרוע קשוחה, תחת כוונת הרובה ומצלמת המזל"ט וחוכמת המודיעין הישראלי – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – לדאוג לכך שהמונופול הצבאי יישמט מידי החמאס. אבל בזה לא די – אנחנו צריכים לדאוג לכך שהשלטון האזרחי יהיה בידי ידיים מתונות. אם הם רוצים להפוך למפלגה, שיהפכו למפלגה. אנחנו צריכים לדאוג לכך שהשלטון יהיה שלטון שלכל הפחות מבין את מקומו, ובראש העניין הכרה בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בנינוחות לצד אותה ישות עזתית. זאת המשימה. אני מאוד מקווה שבעוד שבוע – כמה? שבוע, שבועיים, כאשר על פי ההסכם צריך להיכנס לדיון על הפעימה השנייה, על שחרור שאר החטופים שלנו, יהיה ברור לכולנו שאין מציאות שבה מדינת ישראל לא חותרת חתירה נחושה, אחראית, צופה פני ההיסטוריה והחוסן הלאומי – אין מצב שאנחנו לא מקדמים את השבת כל בנינו. אני מאוד מקווה שאלו יהיו פני הדברים. אני משוכנע שבניגוד ליכולת המופלאה שהעם שלנו גילה, גברתי היושבת-ראש, בעמידה באותם 15–16 חודשים שעברנו, למרות מפח הנפש, למרות החטופים, וההרוגים הנטבחים והאנוסים והאנוסות, וחורבן הבתים, וקריעת הנשמות – את זה עברנו ואנחנו מלקקים את הפצעים, ואני מקווה שנצליח לעמוד במעמסה הזו. אנחנו לא נוכל לעמוד במעמסה רגשית, שיהיו לה אפקטים מצטברים היסטוריים, אם לא נביא את כל הבנות והבנים, את כל הישראלים והישראליות ושאינם ישראלים ושאינם ישראליות, כי גם עובדים נחטפו – מה שאנחנו קוראים "העובדים הזרים", בעלי אזרחות זרה – למדינת ישראל. חיים ומתים, כולם. אני רוצה, ברשותכם, לנצל את הבמה הזו להומאז', למחווה לשני חברים ששיתפו פעולה, שמוכרים לי. יש ספר שכתב חברי חבר קיבוץ מפלסים, מנחם טופל, "הקואופרציה בישראל – עבר, הווה, עתיד". נשמע נורא משעמם, אבל זהו סיפורה של התנועה השיתופית הקואופרטיבית בישראל, התנועה המפוארת, שללא כחל ושרק וללא שמץ של הגזמה הקימה את מדינת ישראל בשלל מעשי בנייה והגנה, בנייה של תשתיות פיזיות ותשתיות חברתיות, וכמובן תשתיות ביטחון משמעותיות. אני אגיד, אני אקרא על יהודה פז, חבר קיבוץ כיסופים. הוא היה חבר טוב של מורי ורבי, אבא שלי, יהודה שוסטר. הוא עסק רבות בנושא הקואופרציה בישראל ובעולם. כתבו את זה אריאל דלומי ומולי דור, אני אקריא חלקים מתוך הדברים. תשמעו על אדם, יהודה, ואשתו רות, חלוצים שהגיעו לקיבוץ כיסופים – עוד נגיע לזה – והפריחו את השממה. לשמחתם, כנראה, הם לא היו שותפים לאסון של שמחת תורה לפני 16 חודשים. יותר משישה עשורים השכיל ד"ר יהודה פז, זיכרונו לברכה, לפעול להגשמתו של חזון מעורר השראה. הוא היה חבר קיבוץ כיסופים שבנגב והיושב-ראש המייסד של מכון הנגב לאסטרטגיות של שלום וביטחון, אג'יק – המרכז הערבי-יהודי לשוויון, העצמה ושיתוף. הראשון שהגה את הרעיון לשילוב פעולות לפיתוח חברתי-כלכלי וקואופרטיבי בקרב אוכלוסיות במצבי משבר עם תהליכים של פתרון סכסוכים, ואף הגשימו. מורשתו זו מצאה אחיזה איתנה בישראל ובמדינות רבות בעולם. כישראלי וציוני נלהב הוא הפיץ את הניסיון הישראלי הייחודי בתחום הקואופרציה והפיתוח הכלכלי והחברתי ברחבי העולם. הנחו אותו ערכים יהודיים של תיקון עולם, שהיו, בלשונו, הנשמה היתרה של מדינת ישראל. עם זאת הוא לא ויתר על החזון לקידום ופיתוח אזור הנגב לשוויון לכל אזרחי ישראל ולחתירה לפתרון של שלום במזרח התיכון. יהודה פז נולד בברוקלין ניו יורק, בשנת 1930, נצר למשפחת רבנים. בשנת 1950 עלה לארץ עם אשתו רות במסגרת גרעין עלייה של תנועת דרור – זו התנועה שגם ההורים שלי היו שותפים לה – תנועת נוער חלוצית וסוציאליסטית, מאותה תנועה שלחמה בגטו ורשה. חלק מההורים, בשנות העשרים וקודם לכן, היגרו לדרום אמריקה והקימו את תנועת דרור גם בדרום אמריקה, והיא הייתה גם בצפון אמריקה. הם הקימו את קיבוץ כיסופים שבנגב. הייתה זו בחירה אידיאולוגית לקשור את גורלו האישי עם עתידם של הנגב ותושביו. בקיבוץ למד יהודה הלכה למעשה את עקרונות הקואופרציה והשיטה השיתופית והבין את ההשפעה האדירה שיש לפרט על הישגי הכלל, לטוב ולרע. יהודה מילא בקיבוצו מגוון רחב של תפקידים, עבד בעבודות חקלאות ובמפעל לייצור משקפיים בקיבוצו, שימש כגזבר המשק, כיהן פעמים מספר כמזכיר הקיבוץ וניהל את בית הספר האזורי שהוא נמנה עם מייסדיו. בשנות החמישים נתגלו סגולותיו כמנהיג, והוא מילא תפקידים גם בהנהגת התנועה הקיבוצית. הוא ניהל את מוסדות ההכשרה של התנועה, את מחלקת החינוך הגבוה ואת התוכניות להכשרת מנהיגות של הקיבוץ המאוחד. יהודה היה מעורב גם בעיצוב תוכניות הלימודים החינוכיות והמנהיגותיות הראשונות של הקיבוצים, שכללו שיטות ייחודיות של ארגון וחינוך. כמו כן, הוא עסק בפיתוח תוכניות לניהול כלכלי של הקיבוצים. הוא היה ממקימי בית הספר האזורי מעלה הבשור, שקיים היום, ליד קיבוץ מגן, ואחד ממנהליו הראשונים. היה זה בית הספר הראשון בישראל שלמדו בו תלמידים משלוש התנועות הקיבוציות. עד אז סברו התנועות כי עליהן לחנך את ילדיהן במסגרות נבדלות, ואילו הוא סבר שבית הספר המשותף יסייע להנמיך את גדרות החשדנות והעוינות בין התנועות. המודל החברתי והחינוכי שבנה היה כה מוצלח עד שהיה לדוגמה ומופת, ומיושם עד היום ברחבי הארץ. כמנהל בית הספר יהודה פז פיתח יוזמות חדשניות בלימודי החקלאות, ולצד זה לא ויתר על לימודי תרבות ואומנות. גולת הכותרת של פעילותו החינוכית הייתה שילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בפעילויות הלימודיות והחברתיות של בית הספר. מייד לאחר מלחמת ששת הימים הוא מונה למנכ"ל חטיבת הצעירים ותנועות הנוער של הסוכנות היהודית, ושם עבד יחד עם צביה לובטקין, גם היא כמובן – אשתו של אנטק – מלוחמי גטו ורשה, מקיבוץ לוחמי הגטאות. אחד האתגרים הראשונים שעימם התמודד היה שילובם 150,000 צעירים מתנדבים מחו"ל. אתם זוכרים את תקופת המתנדבים שבאו לתמוך במדינה בשעת המלחמה מייד לאחר מלחמת ששת הימים. יהודה ייסד מפעל התנדבותי שפועל עד ימים אלה. הודות ליוזמה חדשנית זו קלטו כ-150 קיבוצים אלפי קבוצות, וכמו שציינתי, 150,000 מתנדבים, שלא רק סייעו למארחיהם אלא גם התנסו בחוויות חיים חד-פעמיות והיו לשגרירי רצון טוב בארצם, ועד היום אנחנו שומעים על מנהיגים מדיניים, כלכליים חברתיים בארצותיהם שהיו כאן באותו מפעל ההתנדבות שיהודה הקים. לאחר מכן, בשנות השמונים והתשעים, הוא שימש כמנכ"ל ומנהל אקדמי של המכון האפרו-אסייני של ההסתדרות הכללית והפך להיות המכון הבין-לאומי לעבודה וקואופרציה. הוא עמד בקשר גם עם מרכז ומזרח אירופה – זה המכון האפרו-אסייני, והמכון לאמריקה הלטינית. עבודתו כללה יישום של תוכניות ישראליות בעשרות מדינות ברחבי העולם בצורה רשמית ובלתי רשמית, והכשרתם של אלפי אנשים ממדינות העולם השלישי בישראל. במסגרת זו הוא הצליח ליצור קשרים עם מדינות במצבי עימות קשים, חיצוניים ופנימיים, כדוגמת דרום אפריקה, ותרם להשפעתה של ישראל על הצמחת הנהגה עולמית חדשה דמוקרטית ושוויונית. מעמדה של מדינת ישראל התבסס כמובילה בתחום החדשנות והפיתוח הבין-לאומי, ונבנו קשרים למדינות שהיו בעימות עם ישראל. בכל אלה תרם יהודה, יהודה פז מכיסופים, לעיצוב תדמיתה החיובית של ישראל ולטיפוח קשריה הבין-לאומיים. יהודה היה הוגה הדעות ומנהיגה של תנועת הקואופרציה הישראלית, ותרם תרומה מכרעת לפיתוח הקואופרטיבים בישראל וגם בעולם. אחד מהישגיו המשמעותיים ביותר כחבר הוועד המנהל היה הקמתו של מרכז החינוך והלמידה של הקואופרטיבים. אני רוצה לציין שהקואופרטיבים בעולם, מדובר במאות או אלפי קואופרטיבים, מנו בתקופה שבה נכתב המאמר, לפני כמה שנים, למעלה ממיליארד בני אדם. זו מסגרת מקוונת שמאפשרת גישה לחומרי לימוד ולמחקרים על קואופרטיבים, ואנו – כותבים החברים, חבריו לעבודה – זוכרים שנדהמנו ממידת ההערכה הבין-לאומית שהוא זכה לה ומן הידע הנדיר שלו בתחום הקואופרציה. בשנת 1998 הוא ייסד את מכון הנגב לאסטרטגיות של שלום ופיתוח, במטרה לשלב חינוך והכשרה מקצועית עם פרויקטים קואופרטיביים וחברתיים יישומיים – בעיקר בנגב, כאמור. שני היעדים שלו: האחד, מרכז ההכשרה שמציע קורסים, סמינרים וסדנאות, במטרה להעניק כלים לפיתוח קואופרטיבים לדורות הבאים בישראל ובעולם; השני, מוציא לפועל של תוכניות לפיתוח כלכלי-חברתי בישראל ובעולם באמצעות קואופרטיבים, עסקים קטנים ויוזמות חברתיות. מכון הנגב פועל בשלוש זירות: מקומית בישראל, אזורית בארצות המזרח התיכון ובין-לאומית בתוכניות שהוא מפעיל ביותר מ-40 מדינות בחמש יבשות, שבהן יש למכון עמיתים ושותפים. מאמציו של יהודה הראו כי קהילות במעבר יכולות לחיות חיים של שלום וליהנות משאיפה ריאלית לצמיחה כלכלית ומשיפור ברמת החיים ולגלות תקווה לעתיד טוב. בהנהגתו היה מכון הנגב לאחד מארגוני החברה האזרחית הגדולים בישראל. צוות מכון הנגב אג'יק מונה כיום יותר מ-200 עובדים ויותר מ-1,500 מתנדבים, והמכון מפעיל עשרות תוכניות, פרויקטים והכשרות מדי שנה ליותר מ-70,000 איש בישראל, במזרח התיכון ובעולם. מכון הנגב מסייע גם ליצירת שינוי בתפיסה העצמית של אוכלוסיות המיעוטים מעמדה של חולשה לעמדה של כוח, של ביטחון ושל השתלבות ללא אובדן הזהות הייחודית. יהודה נחשף למעמדם של בני המיעוטים בעבודתו עם החברה הבדואית בנגב. כדי להעמיק ולהרחיב את שילובם בכלכלה ובחברה הוא סייע להקים בשנת 2001 את ארגון אג'יק, שצורף למכון הנגב, והוא פועל בעיקר בחברה הבדואית בנגב ובחברה הערבית בישראל. עבודתו התמקדה בעיקר בצרכיה של הקהילה הבדואית, שמנתה כ-240,000 איש, רבע מתושבי הנגב, ו-80,000 מהם תושבי הפזורה, שגרים בכפרים לא מוכרים. ההתמקדות באוכלוסייה זו נבעה מהכרתו כי צרכיה של הקהילה הבדואית ובעיותיה חריפים במיוחד. הודות ליכולתו של יהודה לרתום את בנות ובני החברה הבדואית בנגב לשילובם בחברה הכללית ולהעצמתם החברתית-כלכלית – הודות לזה הפך אג'יק לארגון קהילתי גדול, שמפעיל תוכניות חינוך לקידום הבריאות ולפיתוח כלכלי ולשותפות ערבית-יהודית בנגב. אני, ברשותכם, רוצה לעבור כרגע – יש לי עוד זמן, נכון? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> ארבע דקות. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אני, ברשותכם, אגע במבוא שכתב חברי מנחם טופל, מנולו, דוקטור לקיבוץ, חבר קיבוץ מפלסים, שעוסק ומספר קצת על הספר הזה, ואולי קצת יותר פרטים על הארגון או על הרעיון הקואופרטיבי. אז הוא מדבר על יהודה – אני אדלג על הנקודות הללו, ואולי נגיע לנושא שמתאר את הפנומן הקואופרטיבי. הקואופרציה משגשגת בעולם, והיקפה מרשים. 2.6 מיליון קואופרטיבים – אני קודם אימתי – למעלה מ-2 מיליון קואופרטיבים, חלקם קטנים, עם מיליארד ו-200 מיליון חברים. שימו לב, מיליארד ו-200 מיליון חברים. זה אומר שכמעט כל אדם שני, או אחד וחצי, מתוך עשרה, אולי יותר, הם חברים באיזשהו קואופרטיב בעולם כולו. דוח של חברת הייעוץ הבין-לאומית מקינזי מ-2012 על עולם העסקים מצביע על סיכויי התאגידים הקואופרטיביים להתחרות בשווקים. אבל אני לא רוצה לסיים את הסקירה החשובה הזו בלי לציין שבעה עקרונות, שיהודה פז היה פעיל בצוות מצומצם שניסח אותם בברית הקואופרציה העולמית. שבעה עקרונות: ראשון, חברות וולונטרית ופתוחה ללא אפליה על בסיס מין, מצב חברתי, גזע, דת, לאום או דעה פוליטית. שניים, ניהול דמוקרטי על ידי החברים. החברים לוקחים חלק פעיל בקביעת המדיניות וקבלת ההחלטות בקואופרטיבים שבהם חברים פרטיים על בסיס העיקרון של קול אחד לכל חבר. אין קשר, הייתי אומר, ליכולת הכלכלית שהאדם מביא לקואופרטיב. הנושא השלישי, העיקרון השלישי: ההשתתפות הכלכלית של החברים – חברי הקואופרטיב יוצרים את הונו, שלרוב אינו נושא ריבית. רווחי הקואופרטיב מיועדים לפיתוחו, לחלוקה בין החברים או למטרות שהגדירו. הנושא הרביעי: עצמאות ואוטונומיה – פעילות הקואופרטיב נעשית תוך הבטחה של המשך דרכו הדמוקרטית והעצמאית גם בהמשך. כלומר, רואים את האפשרות שהארגון ימשיך לחיות גם אחרי 120 של עצמם. הסעיף החמישי, או העיקרון החמישי: חינוך, הכשרה ומידע – הקואופרטיב פועל לחינוך חבריו, עובדיו, מנהליו והחברה כולה ברוח ערכי הקואופרציה. הנושא השישי, או העמוד השישי של העיקרון של הרעיון הקואופרטיבי: שיתוף פעולה בין קואופרטיבים, שמביא לטובת החברים, ליעילות ולחיזוק התנועה הקואופרטיבית, והייתי אומר, הארגונים עצמם. ה-pillar, העמוד, העיקרון השביעי: מחויבות לקהילה – הקואופרטיב פועל לקידום הקהילות והחברה בדרכים שמחליטים עליהן חבריו. מה מצבנו? אני רוצה להודות למנולו טופל, איש יקר, גברתי היושבת-ראש, שווה להכיר אותו. איש חכם, חלוץ, שכל חייו עסק גם בעבודה, בעיקר במטעים, אבל לא רק, וכל הזמן למד, ובסופו של דבר הביא לעולם את הספר הזה, שמדבר על הרעיון השיתופי, שנושאיו הקימו את התשתיות שהובילו להקמת מדינת ישראל, והיום אנחנו צריכים למצוא לו את הפנים החדשניות שמתאימות לנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, לרשותך 20 דקות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת הרבים במליאה, היום עברתי פה סוג של הבנה כמה הפוליטיקה יכולה להיות שקרית, צבועה, לא אמיתית; אנשים שמאמינים במשהו כל כך כל כך עמוק – ואני תכף אקריא לכם ציטוטים שהם מדברים על זה כל כך הרבה שנים, וזו האג'נדה שלהם, והם מובילים את זה – ולא להאמין שממשלת ימין על מלא מלא מלא ממשיכה למכור את הבלופים שלה ולציבור, ובסוף יש כאלו שמאמינים. יש כאלו שמאמינים להם. עובדה – מצביעים להם. אז לאותם חברים שמצביעים לממשלת ימין מלא מלא מלא, אני אגיד לכם: אתם מצביעים כל פעם לממשלת הבלוף בלוף בלוף. והיום, בלי בושה, החברים שיושבים פה הצביעו נגד החוק להחלת ריבונות בבקעת הירדן; בלי בושה, אותם אנשים שמדברים כל הזמן על הנושא של החלת הריבונות. אני אספר לך, גברתי היושבת בראש, על יושב-ראש שדולת הריבונות בבקעת הירדן, לא פחות מזה, חבר הכנסת דן אילוז. ואני מצטט מדבריו שנאמרו בשנה האחרונה, דן אילוז אמר את זה, לא אני: חיזוק ריבונותנו הוא המפתח לקשרים, נורמליזציה והסכמי שלום בעתיד. אם לא נקדם ריבונות, האשם יהיה רק הימין. אתה אמרת את זה, דן אילוז. הצבעת היום נגד, אז האשם זה אתה, הימין. חברת הכנסת השרה אורית סטרוק, אני מצטט – והיום היא הצביעה נגד: "בקעת הירדן היא המקום החשוב ביותר שבו צריך להחיל ריבונות מכיוון שהוא בעצם המקום שנועל את הגבול המזרחי העכשווי שלנו – – – הממשלה שלנו הציבה בסדר-היום שלה את נושא הריבונות, הוא נמצא בקווי היסוד" – היא אומרת – "הוא נמצא בתוכנית המדינית כיעד למצב שבו זה יתאפשר מבחינה מדינית, ויש סיכוי מצוין שאנחנו בדרך ליעד כזה". היום הגיעה הגב' סטרוק לפה למליאה והצביעה נגד החלת הריבונות בבקעת הירדן. ועוד חבר כנסת שזה הדגל שלו, חבר הכנסת קלנר מהליכוד. ואני מצטט לכם ציטוט של חבר הכנסת קלנר: "החלת ריבונות בבקעת הירדן היא צו השעה, זה נכון מבחינה אסטרטגית, זה נכון מבחינה ביטחונית, זה ימנע את הסיכוי להקמת מדינה פלסטינית". אין שום בעיה דמוגרפית מכל בחינה שהיא, יש להחיל ריבונות על בקעת הירדן, ויפה שעה אחת קודם. את כל זה אמר השנה חבר הכנסת קלנר, וחזר על זה כמה פעמים. הוא הגיע היום למליאה, ועלה החוק של ליברמן על החלת הריבונות, והוא הצביע נגד. נגד האמונה שלו, נגד התפיסה שלו, נגד הפילוסופיה שלו. צביעות שאי-אפשר לתאר אותה. ואני אספר לכם מה אמר חבר הכנסת שלמה קרעי בשנה האחרונה, ואני מצטט: "יש היום אזרחים סוג א', שגרים בין גדרה לחדרה, אזרחים סוג ב', שגרים בפריפריה, ואזרחים סוג ג', שגרים בהתיישבות, וחוקי מדינת ישראל לא חלים עליהם, רק באישור של אלוף הפיקוד, ואני מדבר על חוקים אזרחיים. כדי שיוכלו לבנות פרגולה – ככל אזרחי מדינת ישראל הולכים לפי החוק, אבל שם צריכים אישור של אלוף הפיקוד – – – זו התנהלות שמתאימה למדינה תחת שלטון צבאי, ולא מתאימה למדינה דמוקרטית, ויש להחיל ריבונות". הגיע לפה היום השר קרעי, ומה הצביע? הצביע נגד, כי הוא צבוע, כי אין לו שום פילוסופיה, כי הוא לא מאמין בשום דבר. ואני אספר לשלמה קרעי, קצת שיחקתי עם הנושא של הגימטרייה, הוא אוהב גימטרייה. אז, גברתי היושבת-ראש, ריבונות בבקעת הירדן בגימטרייה זה 1,517. ראש הממשלה נתניהו הליכוד, כמה זה? 1,517. יש איזשהו קשר, אני לא יודע. ואני אספר לכם על אוהד טל. אוהד טל מהציונות הדתית, שזה בכלל הדגל שלו, אני מצטט מה אמר אוהד טל בשנה האחרונה: אני נמצא כאן עם הנוער הנפלא של נוער ריבונות, עם אמירה אחת פשוטה – הגיע הזמן לריבונות. 30 שנה ניסינו את תפיסות אוסלו, הן הביאו עלינו רק דם ושפיכות דמים. הגיע הזמן לעצור את זה ולנסות משהו חדש, פתרון אמיתי שיביא שלום אמיתי, שייתן חיים טובים לכל תושבי מדינת ישראל, גם הערבים וגם היהודים – החלת ריבונות היא הפתרון האחד והיחיד. ונחשו מה הוא הצביע היום? נגד החלת הריבונות. דרך אגב, הוא הצביע יחד עם מפלגת חד"ש ותע"ל. כן, אוהד טל הצביע עם מפלגת תע"ל. כן, כן, לא להתבלבל, אוהד טל מהציונות הדתית הצביע עם מפלגת תע"ל. שלא נאמר "אוהד תע"ל" עכשיו, ולא אוהד טל. איזו בושה. איזו בושה לבוא לפה ולהצביע נגד חוק שאתם מאמינים בו, נגד הפילוסופיה שלכם והדרך שאתם מובילים, והדגל שאתם כל הזמן מחזיקים. בוקר טוב, בוקר טוב, בוקר טוב, אדוני השר. אל תעיר אותו, אל תעיר אותו. אדוני השר, בוקר טוב. וכן, כן, אלו האנשים שהצביעו היום נגד. גם עמית הלוי, שנכנס עכשיו. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הצביע נגד. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> נגד מה? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איש הימין. נגד החלת הריבונות בבקעת הירדן. איש הימין שמחזיק את דגל הריבונות. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> אני הצבעתי נגד החלת הריבונות רק בבקעת הירדן. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איי איי איי איי. אה, זה מה שהצבעת? ואללה, תקשיב, זאת צביעות שאני לא יכול לתאר אותה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> אם הייתם מביאים הצעה להחיל את הריבונות כמו שצריך – יהודה, שומרון ועזה – הייתי מצביע בעד. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, אדוני חבר הכנסת הלוי, אתה יודע – – – << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> תעלה מחר הצעה להחלת ריבונות ביהודה, שומרון ועזה, אני אצביע בעד. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך? תגיד לי, איך אתה באמת מסתכל במראה היום, ועל המצביעים שלך, ואתה אומר: אני, חבר הכנסת עמית הלוי, שמאמין בזה, ובשביל זה הגעתי לכנסת – זה הדגל שלי? אתה יושב פה, נותנים לך כמו כפפה ליד, ואתה אומר: לא, לא, אני לא רוצה. אני מצביע נגד. אני לא רוצה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> עשיתי איתך עסקה. סימון, החלת ריבונות ביהודה, שומרון ועזה, אני אצביע בעד. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, יאללה, עושים עסקה. בקיצור, 56 חברי כנסת הצביעו נגד. חברי הקואליציה היקרים שמאמינים כל כך בהחלת ריבונות, אל תספרו לנו סיפורים, אתם לא ימין ימין, אתם – לא יודע איך לקרוא לכם. אני אעבור לנושא הבא, חברים יקרים. לפני שאני אדבר על הנושא הבא – את מאוד תאהבי את הנושא הזה, כי את היום העלית את הנושא הזה כהצעת חוק – אני רוצה להקריא לכם מספר ציטוטים. אחרי שאני אקריא לך את הציטוטים אני אגיד לכם מי אמר אותם. אולי חברת הכנסת שלי טל מירון תדע. אז אני מקריא לכם. דרך אגב, זה היה ב-2008, והוא נמצא פה, השם שלו פה בכנסת. ואני מצטט: "ראש הממשלה, אתה היית צריך לבדוק את מוכנות הצבא, הפעלת הצבא, הגנת העורף. גלגול כזה של אחריות לא ראיתי מימיי. כשהכישלון כל כך רחב הצעד המתבקש הוא החלפת ראש הממשלה שכשל". מי אמר את זה? כן, בבקשה, התלמידה שם עם הירוק. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה מאוד, שלי טל מירון, כל הכבוד. אני מבקש, נטע, תיתני לה מדבקה, בבקשה, בסוף. אמר את זה לא פחות מבנימין נתניהו, ראש הממשלה בשנת 2008. והוא יושב פה. יושב פה, והוא נגד. הוא נגד הקמת ועדה ממלכתית. ואני אצטט לכם עוד ציטוט של בנימין נתניהו: "האחראים לכישלון לפי הוועדה הם: ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. אם יש משמעות – – – אחריות, ראש הממשלה חייב גם הוא ללכת. כשהכישלון במלחמה הוא כל כך רחב, כל כך יסודי, כשחלקים של הארץ נתונים יום-יום באש טילים, הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל". כן, כן, את זה אמר מר בנימין נתניהו. אני מצטט עוד ציטוט: "מלחמת לבנון השנייה הייתה כישלון, והאחריות העליונה לכישלון היא של ראש הממשלה אהוד אולמרט" – את זה אמר נתניהו – "האחריות הכוללת לניהול המלחמה הייתה מוטלת על הדרג המדיני וצמרת הדרג הצבאי". ועוד מה אומרת הוועדה, ובנימין נתניהו מצטט ממנה? הטלנו אחריות על ראש הממשלה. אבל ראש הממשלה יושב פה ועושה הכול, הכול הכול הכול כדי שלא תקום ועדה ממלכתית. משתמש בכל חברי הכנסת שלו, בבייס שלו, בכל הרעש שהוא יכול לעשות ברשתות שלא תקום ועדה כזאת, עם כל מיני סיפורים. ואני רוצה לצטט עוד ציטוט אחד, ותקשיבו למילים האלה, זה פשוט לא ייאמן. הוא אומר לאולמרט, הוא יושב ואומר לאולמרט. ראש הממשלה פונה לאולמרט: "לא אנחנו ניהלנו את המלחמה, אתה ניהלת את המלחמה. לא אנחנו ניהלנו את החטיבות, האוגדות, הסיוע האווירי, את גיוס המילואים או אי-גיוס המילואים. אתה היית צריך לבדוק את מוכנות הצבא, אתה הפעלת את הצבא, את הגנת העורף, ודבר כזה היינו בטוחים שעשית. אני השתתפתי בהרבה פעולות צבאיות מעבר לקווי האויב וגם פיקדתי על כמה מבצעים, ונטלתי חלק בכמה קרבות, גלגול כזה של אחריות לא ראיתי מימיי". אחריות זה לא לדבר, אחריות זה לקחת, אומר בנימין נתניהו, "אחריות זה לשאת באחריות. כשהכישלון במלחמה הוא כל כך רחב, כל כך יסודי, כשחלקים של הארץ נתונים יום-יום באש טילים. הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל". את כל הציטוטים האלו אמר בנימין נתניהו ב-2008 לאהוד אולמרט. ואחרי שאמרתי וסיפרתי לכם על בנימין נתניהו, אני רוצה לספר לכם מה זאת בעצם ועדת חקירה ממלכתית, מה המשמעות שלה, כי לא כולם מבינים. לדעתי מרבית חברי הכנסת מהקואליציה שיושבים פה בכלל לא מבינים למה אנחנו רוצים את זה, למה אנחנו דורשים את זה. אז אני עכשיו אספר לכם באופן רציני: כנסת ישראל היא בית הדמוקרטיה שלנו. כאן, חברים, במקום הזה, אנו נושאים באחריות כבדה לייצג את הציבור, לשמור על ערכי היסוד שלנו, של המדינה, ולהבטיח את המשך קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית. בשבועות האחרונים אנחנו נמצאים במציאות מורכבת שמחייבת אותנו לעצור, לחשוב ולפעול. בעידן שבו אמון הציבור במוסדות המדינה הולך ונשחק, עלינו לקחת אחריות ולפעול בצורה ברורה, שקופה וחד-משמעית. כשאני מדבר, חברים, על אחריות, אני מדבר על ההבנה שהחלטותינו כאן במליאה, בבניין הזה, משפיעות ישירות על חיי האזרחים במדינת ישראל – על הביטחון האישי שלהם, על הכלכלה שלהם, שהם תלויים בה, על תחושת הביטחון הכלכלי שמאפשרת חיים במדינה יהודית ודמוקרטית. לאחרונה נחשפנו למידע מטריד ביותר על כשלי ניהול ובקרה בתהליכים רגישים הקשורים לביטחונה, לכלכלתה ולמרקם החברתי של מדינת ישראל. כשלי ניהול אלו אינם רק כותרות בעיתונים אלא פוגעים פגיעה ישירה באזרחים, בביטחונם האישי, במקורות פרנסתם ובתחושת הביטחון הכלכלית. מערכת הבריאות, מערכות הרווחה, מערכות הביטחון – בכל אחת מהן אנו רואים עדויות של כשלים חמורים, והכשלים הללו אינם רק טכניים, הם פוגעים בחיי האזרחים והאזרחיות. מכאן, מהמילים האלו, עולה הדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית – לא ועדה פנימית, לא ועדת בדיקה זמנית, אלא ועדה ממלכתית עצמאית, בלתי תלויה, המורכבת מאנשים שאין בהם כל דופי ושאין להם אינטרסים אישיים בתוצאה של הוועדה. זהו המהלך היחיד שיכול להחזיר את אמון הציבור ולתקן את השגיאות שנעשו – שגיאות, מילה כל כך עדינה. ועדת חקירה ממלכתית אינה כלי נקמה פוליטי. זה לא כלי נקמה פוליטי; היא כלי דמוקרטי שבא לחשוף את האמת, לבדוק לעומק ולהפיק לקחים. ועדה כזו תוכל לא רק לשפוך אור על העבר אלא להניח את הבסיס לעתיד טוב יותר. תארו לעצמכם מדינה שבה אין לנו שום מנגנון רשמי שיכול לבדוק כשלים אלו. מה זה אומר עלינו כחברה? האם אנחנו באמת רוצים להיות מדינה שבה הדברים מתגלגלים בלי פיקוח? שהדברים פשוט מטואטאים מתחת לשטיח, בלי אחריות? אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להעלים עין מכשלים שמסכנים את ביטחון המדינה, מערערים את החברה ומחלישים את מוסדות המדינה. התעלמות היא בגידה בערכים שעליהם התחייבנו כשנבחרנו לייצג את הציבור, גם הקואליציה וגם האופוזיציה. מדינות רבות בעולם פעלו בדרך דומה כשהתמודדו עם משברים עמוקים. בבריטניה, למשל, הקימו ועדות חקירה ממלכתיות לאחר אירועים ביטחוניים וכלכליים קשים, שהובילו לשינוי מדיניות ולחיזוק אמון הציבור. ועדת חקירה לבדיקת מעורבות בריטניה במלחמת עיראק היא דוגמה בולטת לכך. גם אצלנו, חברים, יש תקדימים להקמת ועדות כאלה – מהוועדה לבדיקת מלחמת יום הכיפורים ועד לוועדות שעסקו במשברים כלכליים וביטחוניים. בכל פעם מחדש ראינו שדווקא המהלך הזה הצליח להחזיר את המדינה למסלול הנכון. אני רוצה להזכיר לכם את ועדת אגרנט, שעסקה במחדלי מלחמת יום הכיפורים. הוועדה הזו לא רק הצביעה על כשלים אלא גם סללה את הדרך לשינויים עמוקים במערכת הביטחון. השינויים הללו, למרות הכאב שבחשיפת המחדלים, הם אלו שאפשרו לצה"ל לחזור להיות הצבא החזק באזור. ב-2022 הגיש שר החינוך יואב קיש הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא הרוגלות, אבל הפלא ופלא, פתאום מפלגת הליכוד חושבת שזה לא כלי מספיק הגון לבוחרים כדי לבדוק את הכשלים. חבריי חברי הכנסת, אני פונה אליכם היום לא כחבריי באופוזיציה או בקואליציה אלא כאל נבחרי הציבור, עם אחריות משותפת. אם נמשיך להתעלם, נסתכן באובדן מוחלט של אמון הציבור, אך אם נפעל, נוכל להראות לאזרחים שיש להם הנהגה שלא מפחדת להתמודד עם האמת. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור ששמעתי לאחרונה מאחד התושבים בנתניה, אדם שהשקיע את כל חייו בהקמת עסק קטן, ובגלל הכשלים של המדיניות וההתנהלות, העסק שלו קרס. אותו אדם אמר לי, ואני מצטט: אני לא כועס על המדינה, אני פשוט לא מאמין בה יותר. משפט כזה צריך להדהד באוזנינו. אסור לנו להגיע למצב שבו האזרחים מפסיקים להאמין במדינה שלנו. חברים יקרים, אנו בתקופה שהאזרחים של מדינת ישראל פחות ופחות מאמינים במוסדות הציבור, פחות ופחות מאמינים בכנסת ישראל, פחות ופחות מאמינים בחברי הכנסת. הקמת ועדה ממלכתית יכולה ואמורה להחזיר את אמון הציבור. לא ייתכן שאחרי המחדל הנוראי של 7 באוקטובר, מחדל שבו מדינת ישראל איבדה מאות רבות מילדינו, ילדותינו, חיילינו, היום השחור ביותר למדינת ישראל מאז קום המדינה – לא ייתכן שעל היום השחור ביותר של מדינת ישראל לא תקום ועדת חקירה ממלכתית, ולא ייתכן שעל רוגלות כן יקימו ועדת חקירה ממלכתית. לא ייתכן שהציבור לא יהיה בטוח שלא יקרה עוד 7 באוקטובר. זה לא נורמלי, זה פשוט לא נורמלי. זה לא משנה אם אתה עם כיפה על הראש, אם אתה עם שטריימל על הגוף, אם אתה חרדי, אם אתה חילוני, אם אתה ערבי, אם אתה נוצרי – כל אדם במדינת ישראל חייב להיות בטוח במאה אחוז שלא יהיה עוד 7 באוקטובר. ואם אנחנו לא נחקור כמדינה – אמיתי, ללא אינטרסים, לא פוליטיים מהצד הזה או מהצד השני – אם לא נחקור את האמת, אז כל אחד במדינה הזאת, בציבור הזה, תמיד תהיה לו עננה ויהיה לו חשש שיכול להיות 7 באוקטובר. ולכן, חבריי בקואליציה, התחלתי את הנאום בזה שאתם צבועים, מזויפים, אינטרסנטים, פופוליסטיים ולא מסתכלים על מדינת ישראל לפי האמת שלכם, כי אתם הצבעתם היום נגד האמת שלכם. לפחות תצביעו בעד הנושא החשוב של ועדת חקירה ממלכתית. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי מירון, 15 דקות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני רואה שרבים מאיתנו מדברים על הסערה שהתחוללה פה היום, ובצדק רב. באמת, גברתי היושבת-ראש, חברת הכנסת אורית פרקש, את העלית פה הצעת חוק מאוד חשובה היום. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ויש לי הרבה מה להגיד, שמאוד מתחבר לדברים שחברי חבר הכנסת סימון דוידסון אמר, אבל את יודעת, הדבר שהכי כאב לי בתוך כל האירוע הזה, בתוך כל הדיון הזה והסערה שהתחוללה פה, זה לא אנחנו, זה לא ההצבעות שלנו, זה לא הריבים בינינו, זה לא הצעקות פה; מה שכאב לי באמת, והתביישתי, זה פשוט להישיר מבט ליציע ולהסתכל על משפחות שכולות שאיבדו את היקר להן מכול ב-7 באוקטובר. והן יצאו מגדרן – באמת, אין לי מילה אחרת להגיד – הן יצאו מגדרן שהשרה המשיבה תתייחס אליהם. הם נופפו בידיים והם נעמדו והם החזיקו את התמונות של האהובים שלהם והם רק רצו שהיא תסתכל עליהם כשהיא מסבירה שבעצם העם לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית. הם נופפו לה בידיים וניסו להגיד לה: אבל אנחנו רוצים ועדת חקירה ממלכתית כי אנחנו רוצים לדעת מה קרה לאהובים שלנו. ומי ומה אנחנו? אנחנו חייבים להם את האמת. הם נתנו את היקר מכול, ואנחנו נמנע מהם את חקר האמת? באמת, זאת בושה. אפילו אין לי מילים לתאר אותה. אני התביישתי בפניהם כשהסתכלתי עליהם ביציע, פשוט התביישתי. עצם השיח הזה, שאנחנו צריכים להסביר למה צריך ועדת חקירה ממלכתית ולמה זה הדבר הנכון לעשות ולמה זאת לא תהיה ועדת חקירה פוליטית או מטעם – זה הזוי, כי הרי בהיסטוריה של מדינת ישראל התנהלו פה ועדות חקירה שוב ושוב שחקרו אסונות ומחדלים כדי להגיע לחקר האמת, כדי להפיק לקחים, כדי להשתפר לעתיד. אז למה הפעם לא? מה שונה הפעם מפעמים אחרות? זה הכול התחבר לי למה שקורה לנו בעם הזה, למה שקורה במדינה הזאת. היום אנחנו מציינים בעצם 474 ימים מאז שהתרחש האסון האיום והנורא הזה. ברגעים אלה ממש אנחנו כולנו מתפללים ש-94 החטופים והחטופות, האחים והאחיות שלנו, ישובו הביתה. אני באופן אישי מאוד מאוד מודאגת שהעסקה תצא לפועל כמתוכנן, בטח הפעימה הראשונה, אבל בוודאי גם השלבים הבאים – עד אחרון החטופים, עד אחרון החטופים. אנחנו לא נרפה עד שזה יקרה. התזכורת שקיבלנו ביום ראשון, כשקיבלנו את היקרות שלנו, את שלוש הבנות המופלאות האלה, צריכה להיות הסמן לכל ישראלי לחשיבות של השבת החטופים. הרגע הזה, הרגע המזוקק הזה שהלב התאחה. באמת כמעט כולם כבר קיבלו אחריות על מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר. כבר ביום הראשון ראשי מערכת הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, מפקדים בכירים בזרועות המודיעין לקחו אחריות. לפחות אמרו בקולם: אנחנו אחראים, אנחנו לוקחים אחריות על חלקנו במחדל. פחות משבוע לקח לרמטכ"ל לצאת בהצהרה לציבור ולקחת את האחריות שלו גם באופן פומבי. אתמול ולאחר 15 חודשים של מלחמה בעצם בחר הרמטכ"ל להתפטר. הוא בחר להתפטר בגלל הכישלון של 7 באוקטובר ועל אף ההצלחות המסחררות שהוא הוביל את הצבא בשדה הקרב בכל אחת מהחזיתות אחרי 7 באוקטובר. זה כמובן לא פוטר אותו מאחריותו למחדל הנורא שקרה, אבל צריך גם לזכור שהאיש שירת את מדינת ישראל עשרות שנים, הקריב את חייו למען המדינה. ב"הקריב" הכוונה כמובן בשירות ציבורי, חס ושלום לא בצורה אחרת. הוא כן הצליח לאושש את הצבא מהאסון הזה של 7 באוקטובר ולהביא אותנו להצלחות מאוד מאוד גדולות בחזיתות השונות. זאת, בניגוד מוחלט למה ש-68 חברי קואליציה עוד לא עשו, שמסרבים בתוקף להשתמש בכלל במילה אחריות – לקחת את האחריות ולהודות בחלק שלהם באסון הנורא של 7 באוקטובר וכמובן, לחטופים שלנו, שעדיין שם. בהמשך לסערה הזאת שהתחוללה פה – אני לא מתייחסת לדריסה, כן, שהייתה פה בין ההסכמות שבדרך כלל מקובלות בין קואליציה לאופוזיציה בכנסת, שבאמת בחודשים האחרונים נרמסה בפעם המי יודע כמה – כל פעם עוד פעם ועוד פעם רומסים אותנו מחדש. אני באמת באמת שואלת, לאור מה שתיארתי בהתחלה, שקרה ביציע: איפה הלב שלכם? איפה הלב שלכם כבני אדם? עומדות מולכם משפחות שכולות שעברו את הזוועות האלה ושבאמת עדיין עוברות גיהינום. אני פוגשת פה כל שבוע את המשפחות השכולות. אני לא מדברת על משפחות החטופים, שכמובן נמצאות כאן, אבל משפחות השכול שמקפידות להגיע לכאן וגם לדבר – הן עדיין בתוך הגיהינום. הן ממש לא השתקמו, הן עדיין בתוך הדבר הזה. אני שואלת, איפה, איפה הלב שלכם כשאתם רואים אותם עומדים עם התמונות האלה ביציע, ומסרבים למנות ועדת חקירה ממלכתית שתחקור ותגיע לחקר האמת? אני חושבת שהמינימום שהתבקש מהשרה, שהייתה השרה המשיבה בשם הממשלה, שייצגה את ממשלת ישראל כשהיא עמדה פה, הוא פשוט להסתכל להם בעיניים. היא סירבה להרים את המבט שלה מעל הפודיום, פשוט להסתכל עליהם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> הם פשוט סירבו להקשיב לבקשה של משפחות שכולות. אני חושבת שזה מה שחמור במיוחד. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה עוד יותר חמור בעיניי. זה עוד יותר חמור. הן גם ביקשו, והתעלמו מהבקשה שלהן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> את מי הם ניצחו, את האופוזיציה? את מי הם ניצחו? לא אותנו. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> את המשפחות השכולות, את מבינה. זה אפילו לא עניין של קואליציה–אופוזיציה. מה מעניינת הפוליטיקה פה? מעניינים אותנו האזרחים, שספגו את הנורא מכול. הייתי מצפה שהיא לפחות תגיד משפט כמו: ליבנו איתכם, אנחנו משתתפים בצערכם, אנחנו נעשה הכול כדי להגיע לחקר האמת. אבל היא אפילו לא אמרה את זה, היא אפילו לא הרימה את מבטה אל המשפחות. כאילו, גברתי היושבת-ראש, שתלנו שם איזה פעילים מטעם מפלגה שעושים לה איזה דווקא, שיש פה איזו קונספירציה מאחורי זה. עומדות משפחות שכול – כשהמחבלים באו ורצחו בנו ב-7 באוקטובר הם לא שאלו: למי אתה מצביע? אתה ימני? אתה שמאלני? אתה חרדי? אתה חילוני? הם לא שאלו, הם רצחו את כולם. אני רוצה להזכיר, באמת, כפי שאמר קודם חברי חבר הכנסת, זה לא בדיוק שבעבר הם התנגדו לוועדות חקירה ממלכתיות. אני רוצה לצטט את הסרטון שיצא היום ורץ בכל מקום, של ראש הממשלה, לא אחר מאשר בנימין נתניהו, לאחר התפטרותו של הרמטכ"ל במלחמת לבנון השנייה. אני מצטטת: אבל הממשלה בורחת ובוחרת להתנתק מרצון העם ומכאבו. אני מרגיש שנשבר פה ערך האחריות הממלכתית, שעד אתמול קיווינו שהוא נר לרגלינו. הציניות השתלטה על הציונות. אחריות זה לא לדבר על אחריות; אחריות זה לעשות מעשה, ובמקרה הזה לנהוג כפי שעשו הרמטכ"ל ושר הביטחון. אזרחי ישראל יודעים היום שהמדינה מונהגת על ידי ראש ממשלה שאינו כשיר ואינו ראוי להנהיגה. אני חושב שרבים מאזרחי המדינה חשים שההנהגה הזאת דואגת רק להישרדותה. הם שומעים על אנחת הרווחה בלשכת ראש הממשלה, על חגיגות השמחה, ומתמלאים עצב וכעס. מה קרה לערכי המנהיגות שהובילו פעם את המדינה? האם לנורמות אלה של בריחה מאחריות נחנך את ילדנו? דבריו של ראש הממשלה מדברים על רציפות שלטונית, אבל הוא מדבר על רציפות שלטונו. אני אומרת, אלוהים שבשמיים, הצביעות חוגגת. איך אמר ראש הממשלה את הדברים האלה לאחר מלחמת לבנון השנייה בקולו, באופן ברור ונחרץ, והיום, הפלא ופלא, הסטייק התהפך, ופתאום – לא, לא ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו נלך על ועדת חקירה פוליטית שאנחנו נמנה, כדי שהאמת לא תצא לאור, כדי לשמר את שלטונו של ראש הממשלה והקואליציה שלו. באמת, זה בלתי נתפס שהאיש מצפצף על כולם ומייצר כל פעם איזה ספין או נרטיב חדש, וכולם הולכים אחריו כמו איזה כת של עיוורים. אני רוצה גם להזכיר את הקמפיין המטורלל שהיה בעבר להקמת ועדת חקירה ממלכתית על סוגיית הרוגלות. זוכרים את ועדת החקירה הזאת? איך בשנת 2006 ראש הממשלה, כמו שאמרתי, עשה קמפיין שלם על מלחמת לבנון השנייה. המלחמה ההיא, אני רוצה להזכיר, לא התחילה בטבח של 1,500 אנשים ובכיבוש יישובים רבים על קו הגבול שלנו. איך אפשר לשכוח את חברי הכנסת או חברת כנסת שבתחילת המלחמה לקחה אחריות ואמרה שזה עליה, שיש לה חלק, שהיא עושה חשבון נפש. כל חברי הממשלה והקואליציה שדיברו בתחילת המלחמה ואמרו בקולם שצריך ועדת חקירה ממלכתית – אני זוכרת – חבר הכנסת נאור שירי, אם אני לא טועה, שהשרה רגב ישבה בפגוש את העיתונות לפני שנה ואמרה בקולה: ועדת חקירה. שאל אותה המנחה: ממלכתית? והיא ענתה בקולה: כן, ועדת חקירה ממלכתית. מה קרה, גם היא התהפכה כמו סטייק? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היא שכחה להגיד: ועדת חקירה ממלכתית בראשות דודו. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מטעם. אז כן, בממשלה הזאת עושים צחוק מכל הציבור בישראל, חושבים שכולם מטומטמים. חושבים שהציבור לא זוכר, לא מבין ולא רואה את מה שהם מנסים לעשות. אבל יש לי בשורה בשבילכם: הציבור רואה היטב. עכשיו, מה שקורה זה שמייצרים נרטיב חדש, שהמלחמה האמיתית היא בעצם נגד ראשי הצבא, ראשי התקשורת, ראשי מערכת המשפט, כאילו הם האויב החמאסי ונגדם אנחנו נלחמים. עשו איזו השוואה בזויה של הצמרת שמשרתת אותנו במדינת ישראל עשרות שנים, אנשים שנותנים את כל החיים שלהם כדי להגן עלינו, וכמובן, התקשורת, שהיא אויב העם – איך לא, וראשי מערכת המשפט, כאילו הם טרוריסטים, כאילו הם החמאס. זו ההשוואה שהממשלה הזאת עושה, והכול זה כדי לייצר איזה נרטיב שמוריד מהממשלה את האחריות למדינה ולגורל האנשים שחיים כאן. אבל חשוב לי להגיד שלמרות שהצעת החוק נפלה היום בצורה בזויה, יש לומר, ובניגוד למה שמשפחות השכול ביקשו, שזה בלתי נתפס שעשיתם את זה, אבל גם הממשלה הזאת תיפול בקרוב והיא תוחלף, כי האנשים בעם הזה רוצים אנשים אחראיים בהנהגה – אנשים שפויים, אנשים נורמליים, אנשים שלא אכפת להם רק מהכיסא והג'וב והטייטל והשרידות שלהם והמקורבים שלהם והמינויים שלהם, אלא נבחרי ציבור נורמליים, אנשים שלפני שהם באו לכנסת היו באיזושהי קריירה, היו מומחי תוכן, אנשים ראויים, אנשים ישרים שרוצים לקום בבוקר ולשרת את עם ישראל – ככה פשוט, ככה נקי. אני מציעה לקואליציה ללמוד משהו מהאנשים שמחזיקים את המדינה הזאת על הכתפיים שלהם – אנשים כמו האלוף בר כליפא, ראש אכ"א, שישב היום בוועדת חוץ וביטחון. אני חייבת להגיד, היה מדהים לשבת שם. אני ישבתי בימים האחרונים הרבה מאוד בוועדת חוץ וביטחון, והיה מדהים לשמוע אותו אומר אמת פשוטה ונקייה, נטולת אינטרסים, נטולת לחצים. גם אמר את זה: אני, אף אחד לא סותם לי את הפה, אני אומר את הדברים כמו שהם. יושב ואומר שם: בסוף בסוף, אנחנו גוף מבצע, אתם הגוף המחוקק והמחליט, ומה שאתם תגידו לנו לעשות, אנחנו נעשה. ואם החוק אומר או אתם תגידו שצריך לגייס את כולם, אנחנו נגייס את כולם, ונייצר את תוכנית העבודה בהתאם למה שאתם תנחו אותנו. אל תשימו עלינו להחליט מה צריך להיות, תגידו לנו מה אתם מצפים, ואנחנו נבצע את מה שאתם רוצים. אבל אתם בורחים מאחריות ומהחלטות, ולכן אתם תמיד מתכופפים בסוף ללחצים פוליטיים, כדי שתמיד יהיה מישהו אחר שאשם יותר מכם. אבל הרי החדשות מוגשות בפניכם: אתם הממשלה – אתם אחראים. ובשנתיים האחרונות אתם בעיקר בעיקר אשמים ונכשלים. שר ההשתמטות, השר כץ, אמר בשיחה לרמטכ"ל שהאחריות היא עליו, כי הוא ראש המערכת. אבל הוא שכח שיש גם ראש שנמצא מעל הראש, וראש הממשלה הוא הראש, ולכן הוא ראש האשמים, ולכן האחריות עליו היא מעל כולם – ולכן עליו להתפטר ומייד, כדי שיהיה אפשר להחזיר את המדינה שלנו למסלול. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> מי ישלם להם פיצויים? פיצויים על ההתפטרות. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא שומעת מה הוא אומר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> על איזו התפטרות אתה רוצה? אתם צריכים לשלם לנו פיצויים. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אבל השר גולדקנופ, כיבדת אותנו בשולחן הממשלה, למה אתה לא חוזר לפה? << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אתה – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אנחנו לא נפריע לך לנמנם. לא נפריע. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה, אתם גם מתפטרים מהממשלה? אולי יש פה איזה מהלך שאנחנו לא מודעים אליו. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, לרשותך עשר דקות. בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, לא הבנתי רק למי אתה רוצה שישלמו פיצויים. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> למי שמתפטר, שמפטרים אותו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את מי מפטרים? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> הרצי הלוי – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרצי הלוי התפטר. חוץ מזה, אני לא חושב שיש לו פיצויי פיטורים, כי יש לו פנסיה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> יש לו גם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רק רוצה לומר לך, אדוני השר, בזמן שאתה עונה לטלפון, שאתם צריכים לשלם לכל אזרחי מדינת ישראל. כולנו פה נפגעי העבירה שלכם. מה שאתם עשיתם לנו בשנתיים האחרונות זה – אין לי איך לתאר את זה. אתם צריכים לשלם לכולנו פיצויים. חירבתם לנו את החיים. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> נאור, הכסף של הישיבות אצלכם, לא שחררתם. הכסף שקיצצו לישיבות עדיין נמצא באוצר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכסף – 4.5 מיליארד שקלים העברתם, 24 שעות אחרי שעבר תקציב המדינה. הלוואי והייתי תלמיד ישיבה, הלוואי. אלה כספים שכאילו, אין, אתם המצאתם סטרטאפ, אי-אפשר עליכם. אתם שניים רק לאורית סטרוק. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> תגיש בקשה, נקבל אותך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא בטוח שתקבל אותי, כי אני מזרחי. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אז מה? מה אתה – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה "אז מה"? אתם הרי לא מקבלים מזרחים למוסדות האשכנזים. אתה רוצה לפתוח איתי עוד? איפה שאני לא הולך, יש לך בעיה איתי: 1. אני לא אברך; 2. אני לא אשכנזי; 3. אני כבר לא בגיל; 4. עשיתי צבא, רחמנא ליצלן. יש לי רק שני ילדים. מה עוד? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> רבי עקיבא בא ללמוד תורה בגיל 40. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה רבי עקיבא היה אומר עליכם, השם ישמרנו ויזכנו. באמת, אני פה רוצה לפנות להשם, הקדוש ברוך הוא – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> רגע, אבל לדירה בהנחה הוא זכאי, נאור? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק בבית שמש, 46%, אבל שירתִּי בצבא, אז אני לא אהיה זכאי. אין מקום שאני דורך בו במדינה ולא דופקים אותי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> במקום לבכות אנחנו צוחקים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם מזרחי, גם עשה צבא, גם יש לו מספר מועט של ילדים – לא זכאי להנחות. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> גם עובד, אלוהים שישמור. רחמנא ליצלן, גם עובד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם עובד. וגם אשתי עובדת. שנינו במגזר הציבורי, בכלל אכלנו אותה. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> בסדר, אשתך עובדת כי יש לה מעון יום. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אולי תסדר לי באמת מעון יום. רציתי לומר לך. שמעתי שאתה מקורב למעונות היום. יש לך? טוב, אוקיי, בסדר. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> תשמע, תשמע, זה לא נכון מה שאמרת, כי דירה בהנחה, 30% ראשונים זה למשרתי מילואים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל זה היה אמור להיות 80% למשרתי מילואים, לא 50% – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אתה יודע מה? תביא לי 40% אישור מהאוצר. תביא לי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, מה אני אגיד לך, עוד פעם – למה להאשים – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> זה אתה אשם, נאור. אתה, אתה, אתה אשם. תביא לו אישור מהאוצר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אביא לך אישור מהאוצר, אתה יודע מה? רק תסדר לי מקום פה באגם הסרדינים שלכם. אין לכם מקום לכיסאות, למרות שעכשיו אתם יצרתם סטרטאפ חדש. אני לא יודע אם שמעת – שמעתם את החדשות? בוא, אולי אני אבשר לך – אגב, לך הציעו את השרים של עוצמה יהודית? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את המשרדים. שמעתי שהיה כמו ערב בינגו: מי רוצה את השרים? מי? אחד מורשת, השני – מה זה הדבר הזה, תגידו? כאילו, יש גבול לכמה אפשר לזלזל. בוא נגיד, המשרד, כל פעם אני מתבלבל איתו, הוא מורשת או מסורת? אלוהים, באמת. מורשת. הוא מורשת, הוא מורשת. משרד המורשת – הבנתי, אפשר לוותר, מיותר, אף אחד לא ידע מיהו, מה הוא עושה, גם ככה, בסדר גמור. נגב-גליל – ואללה, משרד חשוב; ביטחון פנים – משרד חשוב. הפכו את זה, ניסו – אביגדור ליברמן, אולי גם לך ניסו לתת שרים של עוצמה יהודית? אני מתחיל לחשוב שמשהו אצלי לא בסדר, רק אליי לא התקשרו. התקשרו אלייך? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני באמת לא יודע. עכשיו כאילו תפסו את חיים כץ. עכשיו הבנתי, הוא בכלל – את יודעת איפה הוא, גברתי היושבת-ראש? הוא במומביי. השעה עכשיו 1:00. הבן אדם אולי ענה לטלפון בטעות, התעפץ, ענה לטלפון. אמרו לו: רוצה שרים? הוא אמר: כן, לא יודע מה, ניתק את הטלפון. הבן אדם עכשיו כמו מגרש חניה, הוא כמו מתלה: יש לו שלושה-ארבעה תיקים ששמו עליו. תגידו, מה זה, זה רציני? מה, צוחקים עלינו? אתם צוחקים עלינו, נכון? אני בטוח שהם צוחקים עלינו. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אנחנו בשעת בידור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודע – הבידור הוא עלינו. זה אמור להיות שר רציני. סך הכול יש לו מורשת יחסית צנועה. פיתמר בן גביר השאיר לו, מה שנקרא, רצפה הכי נמוכה שיש. גם אם חיים כץ יישאר במומביי בארבע השנים הקרובות, הוא יעשה עבודה טובה יותר מפיתמר. נכון? על זה אנחנו מסכימים. אה, יש עוד איזה תנאי סף, יש עוד תנאי סף להיות במשרד לבט"פ, אתם יודעים מהו? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> מה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרשעה פלילית. אם אין לך הרשעה פלילית, אתה לא מסוגל, כי אתה לא עברת בכל צנרת המשרד. בשביל שאתה תבין מה עושה עבודת משטרה, אתה צריך לבוא כנחקר, לשבת, לעבור בפרקליטות, להבין מה קורה מלמטה – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כי איך תקבע מדיניות לחקירה? באמת אתה צריך להיות נחקר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, את יודעת, אנחנו צוחקים על זה, אבל זה אירוע פשוט מטורלל. אתם פה כבר כמה שעות, נכון? אני טועה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לא, לא טועה. יום ארוך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא כמה שעות? התבלבלתי, לא יודע. אבל זה אירוע – כאילו, ככה מתקבלות החלטות במדינה. יש שר שהוא במומביי. קיבל, הרים טלפון, ופאק, הוא שר מרובע. אין לי – יש לך מילים? אני לא יודע. עכשיו שמעתי עוד דיווח בכאן 11 – אדוני חבר הכנסת ליברמן, אולי זה יעניין גם אותך: גורם מצרי מסר לכאן 11 שהרשות הפלסטינית תחזיק במעבר רפיח. כאילו Haven't the Jewish people suffered enough? כמה שקרן יכול להיות ראש ממשלת ישראל, כמה? מה אתה עוד רוצה שנעשה? אני לא יודע. תגיד לי אתה, אדוני שר הבינוי והשיכון, האם יש לך המלצה איך בונים פה מדינה חדשה. בשנתיים שאתה בונה את מדינת ישראל, בהיותך גם משקיף על עזה ורצועת עזה, מה אתה רוצה שנעשה? איך נתייחס לאירוע? מה עוד אפשר לעשות? לבן אדם יש שלושה תיקים, איך זה מתנהל? כל דוכן פלאפל ממוצע היום במדינת ישראל מתנהל פי 400 יותר טוב מכם. זה אין לתאר, אני לא יודע, יש לך אולי טיפ בשבילי? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אנחנו בתקופה של נס, לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שנקרא, חג שמח. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נס. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, זה קורה, הוא צפוי למנות – זה אין לתאר, באמת. אני לא יודע, אני אומר לך, מיקי, קראתי את זה ואמרתי: הבן אדם בהודו, מה זה? מה קורה? אני לא מבין. כי כבר העברתם את איתמר – אני לא יודע אם אתם יודעים, חבר'ה בקהל, זאת הממשלה הכי מנופחת בהיסטוריה של מדינת ישראל. בדרך כלל זה שולחן הממשלה; הם כבר כבשו – הם מאמינים מאוד בכיבוש – שני ספסלים באופוזיציה. אלקין היה פה באופסייד, כי לא היה לו מקום בשולחן, אז אם כל השרים מגיעים הוא יושב פה, ליד המזכירות. עכשיו הצטמצם קצת, אז יש מקום לאלקין. אני כאזרח הכי פשוט במדינת ישראל קובע שאתם מטורללים. אני אומר לכם שכל יום במדינת ישראל יוכיח את זה. בדקה וחצי שנותרה לי, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר לך שהחוק שאת העלית היום והכותרות שהיו אחרי זה בתקשורת – לא פחות שערורייתיות, בטח הכותרת שיצאה. אמרתי את זה גם בנאום הקודם שלי, ואני אומר את זה גם עכשיו: זו לא מפלה לאופוזיציה שהחוק נפל, זו מפלה ובושה ואות קלון לכל אחד ואחד מכל קואליציית 68 המטורללים שלכם והבזיונרים שאתם. אפס יכולת לקחת אחריות, לדיראון עולם כל אחד ואחד מכם, מהסרדין הכי קטן לסרדין הכי גדול, מזה שבמיאמי לזה שבמומביי. אתם הייתם צריכים לעשות ועדת חקירה ממלכתית לא על השטויות שאתם עושים כל היום, אלא על הטבח הכי גדול בהיסטוריה של העם היהודי מאז קום מדינת ישראל. וזה לא על האופוזיציה, אלא זה אך ורק עליכם. גם אם החוק הזה נפל, שנייה איזה news flash לכולם: יש ביכולתה של ממשלת ישראל להקים ועדת חקירה ממלכתית, היא לא צריכה את הכנסת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> גם הוועדה לביקורת המדינה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> המטרה היא בעיקר לאתגר אותם ולהציב מראה בהצעת החוק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המראה הייתה אמורה להיות לכל הציבור הישראלי: קומו מהמטריקס שאתם נמצאים בו. יש לכם ראש ממשלה שהוא שקרן בן שקרן, כמו שבצלאל אמר, והוא צדק בכל מילה ואות במינוח הזה. כל היום הוא עוסק בלשקר אותנו, כל היום, מאבן קיומנו ציר פילדלפי ועד הרשות לא תהיה בעזה, ועד פיתמר בן גביר. זו ממשלה שכל אחד מהשרים כושל בה. ואנחנו צריכים להתעורר, לקחת את הגלולה האדומה, לדעתי, ולהתעורר על החיים שלנו, כי אחרת אין מדינה פה. מעבר לזה – רון הגיע. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> דברים חשובים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יש סולידריות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, בסדר גמור, הכול טוב, אני פה בשבילך. מה שנקרא, בצד הזה של הבניין אין בעיה לשאת בנטל. בוא נגיד, אם גולדקנופ היה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אצלי זה בלחיצת כפתור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה, אתה מוכן? מה שתגיד. מה לעשות? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא, אני מוכן, בזמנך הפנוי. איך אתה? יש לך 20 שניות, תסיים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ב-20 שניות שנותרו לי אני רוצה לעדכן אותך, רון, שהשר חיים כץ – רון כץ, השר כץ הוא השר המרובע, יש לו ארבעה תיקים באמתחתו, ושיהיה לנו בהצלחה. כידוע, הוא עושה עבודה נהדרת. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שירי, מסכימה עם כל הדברים שלך. הדובר הבא – חבר הכנסת רון כץ. לרשותך 25 דקות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 25 זה בסדר? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה שאתה תגיד, מיקי, אתה המפקד. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> 20 דקות? 20 דקות, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, שלא נמצאים פה, אדוני השר, אז מה שלומכם היום? איך אתם מרגישים? << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוה, מיכל, תודה שבאת, תודה שבאת. טוב, אני רוצה לדבר איתכם על מה שכן מעניין את אזרחי מדינת ישראל. זה לא קורה הרבה בבית הזה, אבל היום בוועדת החוץ והביטחון התקיים דיון נוסף ודיון חשוב על שוויון בנטל. הגיע ראש אגף כוח אדם הנכנס, ואמר בצורה הכי פשוטה שיש: אני צריך עכשיו 10,000 לוחמים. אני צריך 6,000 לוחמים ו-4,000 תומכי לחימה, שמבחינתי זה אותו הדבר, אלה החבר'ה שאתם רואים מתקנים את הזחל בתוך כפרים או בתוך עזה או בכל מקום אחר. אני צריך אותם מהסיבה הכי פשוטה שיש: הצבא איבד יותר מדי לוחמים, ואני צריך עכשיו שיגיעו לשרת, שיגיעו להתייצב מתחת לאלונקה. ואז שאלתי אותו: תשמע, איך עושים את זה? כי אתמול שר הביטחון אמר: נעשה את זה בהסכמה. כל פעם שאומרים את המילה "הסכמה", זה משגע אותי, כי מי בציבור שלנו הסכים? כשנאור הלך לבקו"ם – מישהו שאל אותך מה מעניין אותך, לאן אתה רוצה ללכת? מישהו שאל אותי לאן אני רוצה ללכת? מישהו שאל את הילדים שלך, מיכל, לאן הם רוצים ללכת? לא שואלים, כי זה צבא. הצבא צריך אותך, אתה הולך. אבל באותו זמן, מה אומר הדף הראשון של יתד נאמן, כותרת ראשית? נמות ולא נתגייס. אז עכשיו אני רוצה לשאול אתכם – – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – אבל הוא אמר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור, אבל ההסכמה הזאת, מה זה הסכמה? מיכל, חסרים 10,000 חיילים לוחמים בצבא היום, מה זה הסכמה? נגיד: במטותא מכם, אולי, אם תוכלו להצטרך ולקחת חלק מהנטל שלנו, הציבור הכללי שקורס? אולי תעשו דין תורה, אולי תבינו שזה מלחמת מצווה? אולי, בבקשה, בבקשה, תקלו את העומס על אלו שעשו כבר 300 ימי מילואים, אלו שהמשפחות שלהם מתפרקות, אלו שהעסקים שלהם מתפרקים, אלו שאף אחד לא ייקח לעבודה, כי איזה מעסיק נורמלי ייקח היום לוחם שיודע שבמלחמה הבאה ייקחו אותו עכשיו לשנה? ואני באמת תוהה – ונמצא פה שר השיכון, שמייצג את אותם אנשים – אני באמת תוהה מה אנחנו צריכים לעשות בשביל להגיע לאותה הסכמה? מה אנחנו, ריבונו של עולם, צריכים לעשות בשביל שתבינו את הצד שלנו – הצד שלנו, שעזב הכול ב-7 באוקטובר, התגייס ליותר משנה – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> רון, רון, חבר הכנסת כץ, יש בקשה שתסגור את הז'קט, כאילו עם כפתור. בוא נכבד – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עלה פה סולומון עם בגדי – שכחתי את שמו – וזה אושר לו. על זה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור שזה אושר. נו, "ביחד נתגייס" – אני אומר את זה בכל מקום, מעכשיו זה המדים שלי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כן, אבל זה גם שם המפלגה – תראה, קיבלתי הערה מהייעוץ המשפטי. אני לא רוצה לדמות לצד השני, שנוהג לזלזל. אם לא אכפת לך, אני מבקשת שתסגור כפתור. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אעשה ככה – הינה, אין שם המפלגה, יש "יחד נתגייס". << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כן – אני מבקשת, אתה בעצם עושה את זה – תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לחזור לנושא העיקרי שבשבילו אני פה. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> על איזה צד שני את מדברת? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> על הצד השני שמעדיף לעשות ההפך ממה שהייעוץ המשפטי אומר. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> את פעם הערת לי. לא צריך לברוח לצד השני. קיבלת הערה – תתייחסי לעניין. לא ראיתי פה שום צד שני. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם אפשר, רגע, להתמקד בעיקר. אם הציבור שאנחנו צריכים להגיע איתו להסכמה יקשיב לי, אני מוכן לנאום גם רק עם ז'קט. עכשיו אני רוצה לשאול את השר, מה אנחנו צריכים לעשות בשבילי שתסכימו איתנו? בשביל שתלכו לקראתנו? בשביל שתבינו שאחרי 7 באוקטובר מאות אלפי ישראלים התגייסו למלחמה, איבדו את הדברים הכי יקרים להם, איבדו את המשפחות שלהם, איבדו את העסקים שלהם, איבדו הכול, ובצד שלכם פשוט לא מוכנים לקחת חלק? מה צריך לעשות? תסביר לי מה היא אותה הסכמה מפורסמת שמדבר עליה שר הביטחון; מדבר עליה – אני לא יודע מי עוד מדבר עליה. אנחנו מבינים, בבית הזה מבינים, שזה לא יקרה בחיים. מצד אחד, אתה אומר הסכמה. מצד שני, הכותרת הראשית בעיתון שלכם אומרת היום: זה לא יקרה לעולם. מהצד השלישי, הרבנים אומרים: זה לא יקרה לעולם. ואני באמת שואל: מה צריך לעשות בשביל לקבל את ההסכמה שלכם? תגיד – נעשה. יש תשובה? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה התשובה? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> לשבת בחדר סגור ולא באולם ריק מאנשים. סתם אתה מבלבל עכשיו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לשבת בחדר סגור עם מי? עם מי צריך לשבת בחדר סגור, אדוני השר? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> עם הכפתור סגור. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> לשבת, להגיע לידי הסכמה, בחדר סגור. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> השאלה אם זה בחדר או בחיידר? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עם מי? תגיד לי עם מי. עם מי צריך לעשות את זה? עם מי? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> תתחילו בוועדה. מדברים על זה שחצי שנה, שנה, אתם עובדים בוועדה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזו ועדה? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> רימיתם אותנו. אף אחד לא דן על זה. מה, אתה עובד עליי? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי רימה אתכם? תסביר לי, תגיד לי, אני רוצה לדעת מי רימה אתכם. אני אעזור לכם. אם זה יעזור להתגייס, אני אעזור לכם. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> ב-10 ביוני אמרתם שזה עובר לוועדה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אבל השר, אולי תתקרב. אתה מבלבל – כתוב כאילו אתה ישראל אייכלר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, אנחנו יודעים מי שולט באירוע. אני בכוונה פונה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אייכלר זה ממנו, זה בסדר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, מה צריך לעשות בשביל לקבל את אותה הסכמה? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אתם הבטחתם שתביאו את זה לדיון בוועדת החוץ והביטחון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש דיונים כל הזמן. היום היה דיון. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> היום היה דיון, הבנתי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. היה גם היה גם דיון בשבוע שעבר. בשבוע הבא יש דיון. יש רק דיונים, רק מדברים. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> מ-10 ביוני אמרתם: יהיה דיון בכל שבוע. מה עשיתם? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי זה "עשיתם"? אדוני השר, אני רוצה לומר לך משהו, מי זה "עשיתם"? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה, אנחנו קובעים את סדרי הדיון? למה, מישהו שואל אותנו? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק כשאתה שואל "מה עשיתם" – נכנס יו"ר הקואליציה. הוא זה שמחליט מה קורה פה ומה סדר-היום. ואני שואל אותך, מה אנחנו צריכים לעשות בשביל לקבל את ההסכמה שלכם לקחת חלק מהנטל? האם אתה חושב שזה נורמלי שיש צעירים במדינת ישראל שעזבו הכול למעל 300 ימים, ויש צעירים אחרים שלא עושים שום דבר? האם זה נראה לך בסדר? האם זה נראה לך תקין? האם לפי הרוח היהודית, האם לפי הערכים היהודיים, האם לפי המוסר היהודי, האם זה דבר נכון? האם יכול להיות דבר כזה? הינה, אני רוצה לתת לך ספוילר: מי שלומד באמת ותורתו אומנותו – אני אומר גם, בדיוק כמוך, תן לו ללמוד. מה עם כל השאר? האם אתה תומך בגיוס שלהם? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לא. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> סליחה, תורתו אומנתו – את זה גם אנחנו עושים, רגע, ומתוכה הולכים להתגייס. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לשאול את השר. עם הציבור שלך אין לי בעיה. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל אני איתך. אני אומרת שמכוח התורה צריך ללכת להתגייס. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שאני שואל את השר. אדוני השר, אתה בעצם מייצג את המפלגות שאומרות: אנחנו לא מוכנים להתגייס. אז אני רוצה לשאול אותך. שר הביטחון אומר שרוצים להגיע להסכמות, אז אני שואל אותך איך אפשר להגיע להסכמה הזאת? תסביר לי, מה צריך לעשות? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אתה עוד לא שמעת אותי, את מה שאני אומר, ואתה כבר אומר מה אני אומר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני שואל אותך מה אתה אומר, בעקבות הכותרת הראשית בעיתון שלכם היום. אני לא מגיע למסקנות – אני רוצה לבנות את השיח, אני רוצה לבנות את האמון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, יתד זה שלו? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה לא שלו, יתד זה של הדגל. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, יתד זה גפני, סליחה. דגל – סליחה. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אתה לא נותן לי לדבר, ואתה כל הזמן נכנס לתוך מה שאני אומר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, אתה מוזמן לעלות אחריי ולהגיד בדיוק את מה שאתה רוצה. אבל אני רוצה לשאול אותך – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אני לא מנהל דיון לבד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לשאול אותך – הינה, לא דיון גדול. אנחנו בחדר אחד. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> שאלת ורציתי לענות. אתה לא נותן לי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לשאול אותך, האם אתה תתמוך לפחות בגיוס של בחורים שלא לומדים? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אני יכול לשאול אותך שאלה על השאלה? כמו כל יהודי, שואל שאלה על שאלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא כמו כל יהודי – שאלה אחת. אני שואל שאלה אחת ועובר לנושא אחר. אני רק רוצה לשאול אותך, אדוני השר, האם אתה מוכן להגיד: כן, מי שלא לומד מהבוקר עד הערב, תורתו אומנותו, צריך להתגייס לצבא? האם אתה מוכן להגיד משפט כזה? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אז עכשיו אני אשאל אותך שאלה אחרת: האם אתה מוכן לחזור על מה שאמרת? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אין בעיה. לחזור שוב? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> רגע. שכל מי שלומד תורה, אתה מבין שהוא לא צריך להתגייס? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> כבר אמרת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אני אומר: העילויים בתורה, אלו שבאמת לומדים מבוקר עד ערב, שתורתם אומנותם באמת – צריך לפטור אותם, כמו שפוטרים שחקנים מצטיינים, כמו שפוטרים הרבה. יש מכסות לדברים האלה. אבל אני לא מדבר על זה. אני רוצה לשאול אותך דווקא על אלה שלא. אלה שאתה יודע טוב כמוני שלא לומדים מהבוקר עד הערב תורה, שמשתמטים, שעושים אלף ואחד דברים. אתה מוכן להגיד: אלו – תגייסו אותם לצבא? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> זה לא המקום שאני רוצה להגיד לך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז איפה המקום? איפה מגיעים להסכמות האלה? תשמע, אני חושב שיש חדר קסום בראש של השר ישראל כץ, ששם מגיעים להסכמות. אבל אז הוא מגיע לחדר האמיתי, שנקרא ועדת החוץ והביטחון, ואין הסכמות, אין עם מי לדבר. יותר מזה, נכנסים חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות היום, ונלחמים וגוערים בראש אכ"א ואומרים דברים. וברור שהם אומרים דבר אחד פשוט: לא משנה מה יקרה, אנחנו לא מוכנים להתגייס. עכשיו אני באמת שואל, בשם דור שלם: איך יכול להיות שאתם לא מוכנים לקחת הנטל יחד איתנו? איך יכול להיות שאתם מוכנים לראות יהודי אחר סובל, עושה 300 פלוס ימי מילואים, מאבד את העסק שלו, מאבד את שלום הבית שלו, מאבד את הפרנסה שלו, מאבד את הפרנסה העתידית שלו – כי גם אף אחד לא ייקח אותו יותר לעבודה. שום לוחם לא יהיה באותו סטטוס של מה שהוא היה לפני 7 באוקטובר. אני שואל אותך, אדוני השר, מי שלא לומד – אתה יכול להגיד: כן, קחו אותו, שיתגייס? יש עשרות אלפים כאלה. הבריכה מונה כיום 90,000 איש. אתם מדברים על גיוס של פחות מ-5%. האם אתה מוכן להגיד לפחות את המינימום ההתחלתי: מי שלא לומד בישיבה מבוקר עד ערב, קחו אותו לצבא? אתה מוכן להגיד דבר כזה? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> פה זה לא המקום, זה מה שאני אומר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל איפה המקום? איפה המקום, אדוני השר? איפה המקום? אין מקום, כי כבר מעל שנה, שנה וחצי נלחמים ואתם לא באים. אז איפה המקום? מה נגיד? לאן נלך? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אנחנו לא באים? אנחנו לא באים? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> פרשת לך לך. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא פה – הכנסת זה לא מקום לוויכוחים פוליטיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא מקום – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני אומר, אם הכנסת זה לא המקום לסגור את הדברים האלה, אז איפה המקום? אני מוכן להגיע לכל מקום שתגיד לי. איפה אפשר לסגור את הדבר הזה? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> ועדת החוץ והביטחון. את מה שאמרת עכשיו תודיע שם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אני יושב בוועדת החוץ והביטחון בכל הדיונים. חברי הכנסת החרדים שמגיעים לשם לא מתכוונים לגייס חרדי אחד. תבוא, תשמע מה הם אומרים. ועכשיו אני אומר לך, בתור המנהיג שלהם תגיד להם מפה, שעכשיו תצא כותרת: השר גולדקנופ אומר שמי שלא לומד מבוקר עד ערב צריך לשרת בצבא. אתה תהיה מנהיג, אתה תהיה חלוץ, אתה תהיה מה שמדברים עליו במקום הזה. הרי נבחרנו להנהיג, נבחרנו לשנות. לא נבחרנו סתם לשבת בכיסאות האלה ולא לעשות כלום. אני אומר לך, דור שלם קורס במדינת ישראל ולאף אחד לא אכפת. ולמה אני אומר לך שלאף אחד לא אכפת? כי אין ראש ממשלה במדינת ישראל. תראה מה קורה היום במדינת ישראל – שלושה שרים התפטרו: השר לביטחון לאומי, שר הנגב והגליל ושר המורשת. אנחנו רגע לפני הרמדאן. אין שר לביטחון לאומי במדינת ישראל. עם מי המשטרה אמורה להתייעץ? עם מי אמורים לאשר תוכניות? ראש הממשלה לא יכול להיות שר, כי יש נגדו כתבי אישום, וזה החוק. הוא לא יכול להיות שר, אז אין שר היום למשטרה במדינת ישראל. אף אחד לא מנחה אותם. לא פחות חמור מזה, משקמים עכשיו את הנגב ואת הגליל, ואין שר שדוחף. אתה יודע טוב מאוד שאם אין שר שדוחף, אין תקציבים. אף אחד לא מתעסק באנשים האלה, שחרב עליהם עולמם ב-7 באוקטובר. היום אין להם כתובת, אין להם למי לפנות. וגם שר המורשת – עכשיו אוספים את העדויות. זה גם ככה משרד שהמציאו בשבילו. אין שם אנשים. ברגע שלקחו את השר ואת הצוות שלו אף אחד לא עובד שם יותר. אף אחד לא יזכור מה קרה שם. אף אחד לא עושה עם זה כלום. כמה ציני הבית הזה יכול להיות, שראש הממשלה מעביר היום את שלושת התיקים האלה לחיים כץ, שר התיירות? כמה הזיה זה יכול להיות? בן אדם אחד יכול להיות? לא משנה מיהו, בן אדם אחד יכול לעשות את ארבעת התפקידים? אין סיכוי. הרי אתה יודע, אני יודע, שזה אומר שאף אחד לא יעשה כלום בתפקידים האלה. ולמה הוא עושה את זה? בשביל לשמור לבן גביר את התיק, כי אולי הוא יחזור בו. כמה סמרטוט אתה יכול להיות? הבן אדם הוציא אותך ממיטת בית החולים, צוחק עליך כל היום, מזלזל בך. מה עוד יכול לקרות בעולם הזה בשביל שאתם תגידו: די, מדינת ישראל חשובה יותר מהשטויות האלה? מה עוד יכול לקרות? מה צריך לקרות כדי שאתם תפסיקו את הטרלול הזה של מדינת ישראל? הרי גם אתה יודע וגם אני יודע שבסוף חוק הגיוס יעבור. לא תהיה ברירה. צה"ל אומר: אני צריך חיילים. אין לי יותר ממי לקחת. גמרתי את הציבור הכללי. אין יותר ממי לקחת. נצטרך לגייס ציבורים שלא עשו שירות בעבר. נשגב מבינתי למה לא עשו את זה קודם, למה לא באתם לבד, אבל זה המצב. עומד פה ראש ממשלה – עומד פה? לא מגיע לכנסת, אבל יש ראש ממשלה במדינת ישראל, שאלוהים יודע מה הוא עושה, שכל היום עושה שיקולים פוליטיים הכי קטנים בעולם רק בשביל לתחזק קואליציה, ואלוהים יודע מה המכנה המשותף בקואליציה הזאת. בשביל דבר אחד – עכשיו יש דבר אחד על הפרק: חוק ההשתמטות. אתם אומרים: יעבור חוק גיוס, אנחנו נפרוש; מתנים את זה בתקציב המדינה שאמור להגיע במרץ. מה יקרה עד מרץ? מה אזרחי מדינת ישראל האומללים אמורים לעשות? מה אותם לוחמים אמורים לעשות? מה אותן עם אימהות אמורות לעשות? מה יקרה במדינת ישראל עד שאתם תיתנו אור ירוק לראש הממשלה להתקדם? כי מה שקורה היום זה סתם מריחה של זמן. אין באמת דיון על חוק הגיוס. כמו שאמרת, זה לא המקום לדיון על חוק הגיוס. גם ועדת חוץ וביטחון היא לא מקום לחוק הגיוס, ואין באמת דיון בחוק הגיוס. אני אגיד לך גם למה – כי מצד אחד מדברים על הסכמות, ובאותו רגע אומרים שזה לא יקרה. אז ברור, זה לא יקרה. ואני שואל אותך – באמת, אני לא יודע; אני פונה אליך כי אני חושב שאולי אתה משהו חדש. אתה לא גדלת במקום הזה. אתה לא ציני כמו רוב האנשים שגדלו פה. אז אני אומר לך באמת: תבוא איתי, תעשה סיבוב; תראה את הלוחמים, תדבר איתם. תראה את הלוחמים האלה, שנגמרו, שכבר אין להם יותר אוויר, שלא יכולים לעשות יותר שום דבר. שמדברים מדם ליבם בוועדת חוץ וביטחון ואומרים: אנחנו, שעשינו 200 ו-300 ימי מילואים ברצף, מתחננים אליכם, בואו תעזרו לנו, תושיטו יד ליהודי אחר. ואתם לא שומעים אותם. יושבים שם חברי כנסת שרבים איתם על חינוך, על לא חינוך, על איך בונים – זה לא מעניין. זה לא מעניין. אף אחד לא רוצה להתערב בחינוך – להפך, הקימו היום גדודים בצה"ל. אני פגשתי את מפקד החטיבה. מדהים. מדהים. הגיעו חברי כנסת חרדים – אומרים שעושים השתדלות אדירה בכשרויות, בלימוד, בהפרדות, הכול. כל מה שאתה רוצה הם יעשו. אני אומר לך יותר מזה: תלך לשם, תעשה סיבוב – אם תגיד שחסר משהו, יוסיפו. הצבא עושה כל מה שהוא יכול. השקיעו שם עשרות מיליונים בשביל שיהיה לכם קל יותר להשתלב. אתם כאילו לא רואים את זה. אתם כאילו אומרים: לא מעניין אותי מה תעשו, לא נבוא. ואי-אפשר יותר לעשות את זה. זה עבד הרבה שנים. אבל אחרי 7 באוקטובר, אחרי שצה"ל איבד סד"כ של אוגדה שלמה, אי-אפשר לעשות את זה יותר, כי אין יותר ממי להביא. הציבור שלנו כבר בגיוסים של 150% למילואים, ואין יותר את מי להביא. אי-אפשר להמציא יותר את האנשים. אתה יודע שקוראים לאנשים שקיבלו פטור ממילואים? קוראים לאנשים שעברו את גיל הפטור ממילואים? קוראים, ממציאים אנשים. לא משנה מי – ממציאים אותו, מביאים אותו למילואים. מצד שני, 1.5 קילומטר ממני, יש עיר שלמה עם סד"כ אדיר, גדול. בחורים טובים, מוכשרים, חכמים, שיכולים לעזור, יכולים לתת יד. ואני שואל את עצמי: למה הם לא באים? מה עוצר אותם? למה הם לא באים? ואני יודע למה הם לא באים. הם לא באים כי אתם לא נותנים להם את ההנחיה לבוא, זה כל הסיפור. חד-משמעית. זה כל הסיפור. תגידו להם: כן, אתם יכולים להתגייס, הצבא עשה השתדלות, ייתן לכם כל מה שאתם צריכים, אתם תתגייסו חרדים ותצאו חרדים – ואני מבטיח לך שהם יבואו להתגייס. יש הרבה מאוד אנשים טובים שרוצים להתגייס. אבל אומרים להם: תקרעו את הצווים, תזרקו אותם לפח, אל תתייחסו, זה קשקוש, לא משנה מה קורה. כשמגייסים מגבית מחו"ל בשביל לשלם לעורכי דין, בשביל להשתמט מהצבא, אז איך הם יבואו, למה שהם יבואו? מה יגרום להם לבוא לפה? שום דבר. אדוני השר, שום דבר. ואני אומר לך, אני ישבתי בוועדות, אני יושב בוועדות, אני אמשיך לשבת בוועדות – ומהוועדות האלה לא יצא כלום. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> תגיד מה שאמרת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אמרתי את זה גם היום בוועדה. לא רק פה – גם בוועדה אני אמרתי את זה. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> תמיד אתה נצמד למכתב של בן-גוריון, שכל מי שתורתו אומנותו בלבד לא חייב להתגייס. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך יותר מזה. אני אומר לך, תגיד, מי שלא לומד כל היום, יכול להתגייס לצבא? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אתה תגיד את החיובי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד את החיובי, גם אתה תגיד את החיובי. תן לי את החיובי שלך. תן לי ללכת לישון היום בלילה ולהגיד: יש עתיד למדינת ישראל, אני מבין שיהיה פה טוב יותר. אני יודע שיש פה אחים שלנו, חרדים, שייכנסו ויישאו בנטל. ואני אומר לך, אני אומר לך, זה יהיה גם טוב לכם, השילוב הזה. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> שמעתי את העמדה שלך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> השילוב הזה במדינת ישראל בין כולם, בין כל מדינת ישראל, זה מה שמצפים מאיתנו. מצפים מאיתנו לאחדות. מצפים מאיתנו למנהיגות. לא מצפים מאיתנו כל היום להתעסק בפוליטיקה קטנה ולריב אחד עם השני. לא מצפים שראש הממשלה עכשיו ייקח שלושה תיקים חשובים וייתן לשר התיירות. לא מצפים לזה. לא מצפים שיעשו פה פארסות מהוועדות. לא מצפים שלא יקשיבו ללוחמים. לא מצפים למה שקורה במדינת ישראל. מצפים שנעזוב הכול, הכול, הכול ונתעסק בעיקר – נתעסק במילואימניקים, נתעסק בחיילי הסדיר, נתעסק בכלכלה. אני לא יודע, אדוני, מתי בפעם האחרונה הלכת לסופר וראית את המחירים. אני אומר לך, בתור צעיר במדינת ישראל, זה גיהינום. זה גיהינום. אנשים לא יכולים להיכנס לסופר, ואף אחד לא מתעסק עם זה, כי שר האוצר חושב שהוא שר הביטחון, ושר הכלכלה, אין לו סמכויות, כי הוא לא שר האוצר. ובפועל, מה שקורה, ציבור שלם במדינת ישראל קורס, נופל תחת הנטל. ואני אגיד לך משפט לסיום, יש לי עוד דקה. אדוני, ממחקר שעשו, רוב הצעירים שעזבו את מדינת ישראל עזבו כי הם לא רואים פה אופק כלכלי – לא ביטחוני. אנחנו יודעים להגן על עצמנו. אנחנו הצבא הכי חזק בעולם, עם אנשים הכי חזקים בעולם, ונתגייס גם לארבע שנים; אין פה אופק במדינה הזאת בשביל להישאר פה, זה מה שהם אומרים. ואני אומר לך, ואני אומר גם להם: זאת המדינה הכי טובה בעולם, עם האנשים הכי טובים בעולם. מה שמקלקל אותה זה האנשים בבית הזה. אני חושב שאתה צריך להיות מנהיג, שאתה צריך להיות פורץ דרך. ואתה זה שצריך לבוא ולהגיד: מי שלא לומד בישיבות מבוקר עד ערב צריך להתגייס לצבא. אתה צריך להגיד את זה, וגפני צריך להגיד את זה, וכל ראשי הסיעות החרדיות צריכים להגיד את זה. ואני אומר לך, יגיע חוק הגיוס לפה ולא יהיה רוב בקואליציה להעביר חוק השתמטות. אז מראש אני אומר לכם, תמנעו את הדבר הנורא הזה שאתם מביאים על מדינת ישראל, את מלחמת האחים הזאת. תעשו איחוד, תעשו אחדות בעם ישראל, ותבקשו מכולם להתגייס לצבא, לשמור על המדינה, לתרום, לעשות – ואנחנו נעוף בכל התחומים. נעוף בכלכלה, נעוף בביטחון, נעוף באחדות. ברגע שאנחנו נהיה מאוחדים, באמת מאוחדים, בעם ישראל, אף אחד לא יכול לנו. תודה רבה, וסליחה על משיכת הזמן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, עשר דקות? עשר דקות, חברים? עשר דקות, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, הקרקס, מופע האימים שהיה פה היום אחר הצוהריים בהצבעה על הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, לא מבזה את הכנסת – הוא מבזה את הצד הזה; את הצד הזה, שבורח מהאחריות. וישבה כאן שרה לשעבר, שאני לא רוצה להגיד את השם שלה, שבדיון הקודם אמרה: לא, לא, לא, לא נסכים – כך אמרה – כי שופטי בג"ץ לא אישרו לחיילי צה"ל לירות באלה שמגיעים לגדר בעזה לפני המלחמה, וזורקים בקבוקי תבערה ובלונים. כמובן, פייק ניוז; זאת ועוד, ששופטי העליון ירדו כדי לראות במו עיניהם. אין דבר כזה. פייק. אין אמירה כזו של בית המשפט העליון, נהפוך הוא. אחד מחיילי צה"ל, צלף שישב על החומה, אמר שהוא אפילו לא צריך לקבל אישור מקצין כדי לירות במישהו שמתקרב. אבל לך – מה זה משנה העובדות. לא מאמינה בשופטי בג"ץ. אלה אותם שופטי בג"ץ שאישרו לראש הממשלה בנימין נתניהו לא להיכנס לנבצרות. לא אישרו נבצרות של ראש הממשלה, אז השופטים האלה היו בסדר אז. לא יעזור לכם. תקום ועדת חקירה ממלכתית על אפכם ועל חמתכם. לאחר הדיון וההצבעה המבישה שלכם יצאתי החוצה ושמעתי רדיו, רשת ב', אם אינני טועה. אחת האימהות שהייתה ביציע, שאיבדה את הבת שלה, זעקה לתוך המיקרופונים: אני רק רוצה לדעת את האמת. אז אם אתם לא מפחדים, למה לא צריך לדעת את האמת? מטורללים. פחדנים. אני שומע כל הזמן: רוב העם לא רוצה, אנחנו הרוב. נכון, ניצחתם בבחירות. נראה מה יקרה בבאות. אבל בסקר שנעשה 79% מעם ישראל רוצה ועדת חקירה ממלכתית. הסקר התקיים ב-11 בדצמבר. 11% – לא להקים, 10% – לא יודעים. אז איפה רוב העם שלכם? שמעתי שהשר אמסלם עלה היום לרדיו ואמר: לא תקום. לא יעזור לכם – קום תקום ועדת חקירה ממלכתית. תפסיקו להאשים רק את הדרג הצבאי. הדרג הצבאי הוא הראשון שלקח אחריות. עמד הרמטכ"ל באומץ ביום הראשון ואמר: כשלנו. ואותו רמטכ"ל, ששתיתם לו את הדם בקשית; אותו רמטכ"ל, שחברי כנסת מהספסלים האחוריים, שלא עשו חצי ממה שעשה הרמטכ"ל הזה בחיים שלהם, דיברו בו סרה, כולל שר האוצר, חצי משתמט, בגיל 28 הוא הלך ל-16 חודש, ועד אז למד משפטים – להעיף את הרמטכ"ל, הוא דורש. איזו בושה. מי אתה בכלל שתדבר סרה ברמטכ"ל, אחד שעמד באומץ, לקח אחריות והוביל את הצבא האדיר הזה, צבא של אמיצים, מפקדים נערצים, הוביל אותם לניצחון בכל החזיתות. החזיר את ההרתעה של מדינת ישראל במזרח התיכון. הודה: נכון, כשלנו, אני לוקח אחריות – בניגוד לראש הממשלה, שלא לוקח אחריות. קצינים בכירים לקחו אחריות והתפטרו, אבל אתם? שום דבר. לא צריך ועדת חקירה ממלכתית, אתם בסדר. אדוני ראש הממשלה, אני מבין את התרגיל שלך להביא כל מיני חוקים ממשלתיים במסווה של חוקים פרטיים כדי לעקוף את העיניים של היועצת המשפטית לממשלה. כל מיני חוקים מושחתים שהממשלה לא רוצה ללכלך בהם את ידיה. חבר הכנסת קלנר מביא לי איזו הצעת חוק של הקמת ועדת חקירה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> ארז מלול. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת – השר – ניר ברקת, שמעתי אותו ברדיו מבקש הקמת ועדת חקירה מיוחדת. מושג חדש. אדוני ניר ברקת, אולי תסביר לי מה זה ועדת חקירה מיוחדת? עומד כאן השר אמסלם וזועק לתוך המיקרופונים: ועדת חקירה של העם. מה זה ועדת חקירה של העם? אני לא נוהג לדבר אף פעם על משפחתו של ראש הממשלה, אני חושב שזו בעיה שלו. אני רק מצטט מה שנאמר – אתם יודעים מה? אני לא רוצה לדבר סרה ברעייתו, זה לא מתאים לי. ועדת חקירה קום תקום, לא יעזור לכם. אנחנו נלך השנה לבחירות כי אתם ממשלה רעה. אתם כישלון בביטחון, אתם כישלון בביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל, אתם כישלון בכלכלה, מקום שלישי בעולם ביוקר המחיה. דירוג האשראי של מדינת ישראל ירד פעמיים. תיקנתם את תקציב המדינה ארבע פעמים. תכנון עלק. והיום גם קראתי ששתי חברות דירוג האשראי אמרו שיש התאוששות בגלל הפסקת האש אבל הם לא צופים שכלכלת מדינת ישראל תלך בשנה הזו קדימה. אז גם בכלכלה אתם כישלון. כנראה שהשרים פה לא נכנסים – – << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> מיקי, יחס חוב–תוצר 70%. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יחס חוב–תוצר 70 ו-? << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> 70% – – – היינו 60% תוך שנתיים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא נורמלי. 70% יחס חוב–תוצר, חוב חיצוני של מדינת ישראל. הרבה לא מבינים את המספר הזה שאני הולך להגיד: טריליון ו-250 מיליארד שקל. טריליון. במילים פשוטות זה 999 מיליארד ועוד מיליארד או 1,000 מיליארד. זה החוב, אדוני היושב בראש, לבני-בני נינים שלך ושלי ושל כולנו, כי אנחנו שותפים בארץ הזאת, ואנחנו לא הולכים לשום מקום. היום ראינו אתכם בבושתכם כשהרמתם את היד. אין לאף אחד מכם חוט שדרה. מי שחושב שמה שקרה לנו, לעם היהודי, לאזרחי מדינת ישראל היהודים, והלא-יהודים, יש לומר, ב-7 באוקטובר – האסון הכי גדול שקרה למדינת ישראל מיום הקמתה, אפילו מלחמת יום הכיפורים לא הייתה בסדר גודל של אסון מהסוג הזה – אתם חושבים לנקות את העובדות מתחת לשטיח? תשאלו כל אזרח אקראי ברחוב, הוא יגיד לכם: ועדת חקירה ממלכתית. יש לוועדה לביקורת המדינה אפשרות להקים ועדת חקירה ממלכתית, רק אין לי רוב. אני מחכה שהדוח, למיטב הבנתי החמור מאוד, של מבקר המדינה יונח על שולחנה של הוועדה לביקורת המדינה. אני אקיים דיון, ואני אוציא את כל הנתונים החוצה, וזה ייקח זמן, ונראה אתכם במבחן האמיתי, חברי הוועדה לביקורת המדינה עומדים בוועדה לביקורת המדינה ומצביעים נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית. לא יעזור לכם. אתם מבזים את הבית הזה, מבזים את העם הזה, ועדת חקירה ממלכתית קום תקום. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, לרשותך עשר דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר השיכון והבינוי, או הפוך, החוק הזה, אדוני היושב-ראש, הוא בעיקר מהלך אנטי-דמוקרטי המראה על הצביעות. הקואליציה הכושלת הזאת, מיעוט החורבן הקולני, לא מפסיקה לדבר על רצון הרוב. הרוב אצלכם קובע הכול, מין תפיסה פרימיטיבית כזאת של השיטה הדמוקרטית. אבל מה שמעניין הוא שהרוב אצלכם קובע אך ורק כשאתם הרוב. הרי מה קרה בלשכת עורכי הדין? הקואליציה הריצה מועמד משלה, ההוא שסגר עסקאות במפעל הנקניקיות הנודע ובהמשך גם עמד לדין, ומכון הסקרים הביתי של הקואליציה בערוץ 14 אפילו ניסה לייצר תמונה מעוותת של מאבק על ראשות הלשכה. אלא מה? ביום הבחירות הגיעו עשרות אלפי עורכי דין מכל רחבי הארץ, עמדו שעות ארוכות בתור לקלפיות ובחרו ברוב מוחץ במועמד אחר, עו"ד עמית בכר, אחד שמתנגד להפיכה המשפטית, לחיסול עצמאותה של מערכת המשפט ולהרס הדמוקרטיה הישראלית. רצון הרוב – מעל 70% מחברי הלשכה. מה עושה מיעוט החורבן הקולני בקואליציה בהנהגתו של שר המשפטים כאשר הוא הפסיד? נכון, מנסה לפגוע בלשכה או בתקציב הלשכה. פעם השרה מירי רגב ניסחה היטב את התפיסה – מה שווה הלשכה אם אנחנו לא שולטים בה? איך אומרים? רואים לכם, רואים לכם את זה. עכשיו, בואו נדבר על שר הביטחון או על שר ההשתמטות. שר הביטחון אתמול בוועדת החוץ והביטחון הציג את מתווה ההשתמטות, שהוא באמת בדיחה עצובה, מתווה שלא יגייס חרדי אחד, יפגע בביטחון, יפגע בכלכלה וינציח את ההשתמטות של עשרות אלפי בחורי ישיבות. אמרתי לו אתמול – כי בכל זאת, האיש היה שר אוצר, הוא אמור להבין את המספרים – אמרתי לו שנושא הגיוס קשור בחבל הטבור לשילוב החרדים בשוק העבודה. אמרתי לו כי היום, כבר היום, אי-שילוב החרדים בשוק העבודה עולה לנו כ-25 מיליארד שקל בשנה. בעוד 30 שנה הוא יעלה בין 140 ל-150 מיליארד שקל, מה שיחייב העלאת מיסים ב-16% לפחות. אני רצה לומר שבמצב הנוכחי, אם המצב הנוכחי, מצב של השתמטות גם מהשירות בצה"ל וגם משוק התעסוקה, יימשך בשנים הקרובות, אין היתכנות לעתיד כלכלת ישראל. זה לא אם, זה לא בערך, זה לא סתם הפחדות – אלה נתוני אמת, מחקרים מבוססים של כלכלנים. הם מראים באופן חד-משמעי שממשלת נתניהו, שפעם אחר פעם מתעדפת את שרידותה על פני האינטרס הלאומי, מובילה את מדינת ישראל לחורבן כלכלי וחברתי. שר הביטחון אמר אתמול שהוא פועל להשיג הסכמה רחבה עם מנהיגי הציבור החרדי. אז בואו נהיה כנים ונפסיק לשקר ולהטעות את הציבור. הסכמה רחבה עם מנהיגי הציבור החרדי משמעותה המשך המצב הקיים, כאשר מגזר אחד, פריבילגי, לא נושא בנטל הביטחוני והכלכלי. שר הביטחון מנסה לעבוד עלינו, אבל הציבור היום, 15 חודשים אחרי פרוץ המלחמה, הציבור יודע את האמת. אתם בטח מכירים את העיתון יתד נאמן, המשמש כשופר של מפלגת דגל התורה – חבר הכנסת גפני, שלא נמצא כאן. בכל פעם מחדש הם מנסים לשכנע אותנו כי אלה שצועקים "נמות ולא נתגייס" הם קומץ קיצוני שלא משקף אותם ולא מייצג אותם. אבל אתמול, כהרגלי בקודש, אדוני היושב-ראש, פתחתי את העיתון יתד נאמן ונחשפתי למשפט הבא, שים לב: ארץ ישראל הפכה למקום מסוכן יותר. כאשר מדינת ישראל מנסה לבצע חטיפה מאורגנת של חיילים מגינים, לומדי תורה, ממקום לימודם, הישיבות, כאשר היא מנסה להקטין את הצבא האמיתי היחיד ששומר על ארץ ישראל, במצב הזה ארץ ישראל מבקשת להקיא אותם. הבנתם? אלה השותפים של הליכוד, של שר הביטחון ישראל כץ. איתם הוא מתכוון לגייס את בחורי הישיבות. באמת, בדיחה. היום, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, ראש אכ"א היה ברור מאוד: לצבא ההגנה לישראל חסרים היום כ-10,000 חיילים, מתוכם בין 6,000 ל-7,000 לוחמים. אלה הצרכים של הצבא, נקודה. נגמרו התירוצים, נגמרו הסיפורים, נגמרו השקרים. כולם צריכים לשרת, כולם צריכים להתגייס. ביום ראשון השבוע, אדוני היושב-ראש, כולנו התרגשנו יחד עם כל עם ישראל מחזרתן מהשבי של רומי, אמילי ודורון. אנחנו מחכים ליום שבת, שאז אמורות להשתחרר עוד ארבע חטופות ישראליות. אבל מסתבר שהיו גם כאלה, שרים בממשלה, שעשו הכול לפני החתימה על העסקה ועושים הכול היום כדי לסכל את העסקה. ראינו את הפרסום היום על הפגישה הבהולה של שר האוצר, או מי שמכנה את עצמו שר האוצר, עם יועצים אסטרטגיים במטרה לשנות את השיח, לשנות את הנרטיב ולנסות להפיל את העסקה ולמנוע את שחרור החטופים הנוספים. ואז הסתבר, באותו יום ראשון האחרון, כי הם נורא רגישים לביקורת, כל אלה שבמשך חודשים ארוכים פמפמו פעם אחר פעם כי תומכי העסקה – כאן הוא דיבר על זה; כאן עמד סמוטריץ' ואמר פעם אחר פעם שתומכי העסקה משרתים את התעמולה של החמאס, ותקפו את המשפחות ועשו דה-לגיטימציה מודעת למחאה נגד הממשלה. אז לא הייתה מורכבות. לא הייתה מורכבות, הכול אז היה פשוט. המורכבות הופיעה לפתע רק ביום ראשון. אז – אין שום מורכבות, זה מאוד מאוד פשוט. שר בממשלה שביום ה-469 לחטיפה מצביע נגד העסקה, כאשר אין עסקה אחרת באופק והחטופים מתים בשבי, הוא נגד השבת החטופים. מה מורכב פה? אין פה שום דבר מורכב. זה לא לגיטימי, וכמה שינסו לנרמל את זה, זה לא לגיטימי וזה לא ישראלי. הפסקנו לשתוק, נדבר על זה. תפסיקו להתבכיין ותקימו ועדת חקירה ממלכתית וקחו אחריות על המחדל הנורא הזה. אנחנו כאן כדי לעשות הכול ולהחזיר את כל 94 החטופות והחטופים שעדיין נמקים בשבי החמאס. אנחנו כאן כדי להבטיח למשפחות שלהם את חזרתם. אנחנו נשתמש בכל הכלים, הפרלמנטריים והחוץ-פרלמנטריים, אנחנו נישן פה, אנחנו לא נזוז עד שנממש את העסקה עד הסוף. רציתי לדבר קצת עם שר השיכון, אבל הוא שקוע בשיחה עם חבר הכנסת רון כץ. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ישיבת עבודה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק אשאל אותו, ברשותך. אדוני השר, בהגרלה הקרובה של מחיר מטרה, מה אחוז הדירות שיוגרלו לטובת לוחמי המילואים מחסידות גור? 46%, מה שהיה בהגרלה האחרונה? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, זה מה שאני שואל, אבל אין לך תשובה. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. המשכיל בעת ההיא יידום. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, ביום שני בשעות הערב, כמו כמעט בכל יום, התפרעו מתנחלים באזור הכפר פונדוק. הם היו רעולי פנים וכנראה שאיש ביטחון, איש צבא, זיהה אותם כפלסטינים בגלל שהיו רעולי פנים, ואז ירה בהם. הערב, לפני שעה קלה, אותם אנשים חסמו את כביש 6 ליד צומת קסם במחאה על כך שמישהו ירה עליהם כשירו כשהיו רעולי פנים על בתים של פלסטינים תמימים. ביום שני, לפני שאירע האירוע עם המתנחלים רעולי הפנים, התרעתי מעל הדוכן פה שלמישהו נוח לעצום עיניים ולאטום אוזניים על הפשעים שעושים המתנחלים בשטחים הכבושים מדי יום. הם מתנכלים לאוכלוסייה פלסטינית תמימה, שורפים להם רכבים, שורפים להם בתים, תוקפים אותם פיזית, והם עושים את זה במעין הסכמה בשתיקה של מדינה שלמה. אז מדינה שמכבדת את עצמה, גם כאשר היא נמצאת במצב של כיבוש על השטחים הפלסטינים, צריכה למנוע מהמתפרעים המתנחלים האלה להשתלח ולהתנכל לאוכלוסייה הפלסטינית כמעט באופן שוטף, כמעט כל יום. בושה וחרפה למדינת חוק שדבר כזה קורה, שמתנחלים – שגם ככה נמצאים שם בניגוד לחוק – תוקפים אנשים, אזרחים תמימים, שורפים להם בתים, רכבים, וכולם שותקים. מעין מצב שהוא מקובל כזה, ומי צריך לזעוק? מי צריך להרים צעקה? הכול בסדר. אז הכול לא בסדר. העולם מביט, העולם רואה – הם מבצעים שם פשעים. גם במצב של כיבוש, המדינה צריכה להפסיק את זה. היום, במהלך היום, היושב-ראש, עלה לדוכן עידן רול, הפורש מסיעת יש עתיד, ולמרבה הפלא את כל הנאום שלו הוא הפנה עצות כלפי החברה הערבית. הוא הזהיר את החברה הערבית שהמפלגות שהיא שולחת לכנסת לא בדיוק משרתות את החברה הערבית, לדעתו. הוא נתן את האני מאמין שלו במעין עצות שהפנה כלפי החברה הערבית. אני השתתפתי בדיון ההכרזה עליו כפורש בוועדת הכנסת. באותו דיון מעניין הוא קרא לעצמו "הרוב הלאומי". אבל כשהוא סיים לבקש לקרוא לו רוב לאומי, הוא כבר ביקש להוריד את אחוז החסימה, כדי שהוא יוכל להיבחר לכנסת הבאה. אז אני אמרתי לו: א. אני לא מסכים להגדיר אותו כפורש מיש עתיד. אם משהו לא מתאים לו בערכים של יש עתיד, במדיניות של המפלגה, בפוליטיקה של המפלגה – בכיף, הוא יכול להשאיר את המנדט וללכת הביתה. אבל ליהנות מכל העולמות, גם לפרוש וגם להישאר, זה לא בדיוק משהו שקשור ללאום, ולא לאינטרסים של הלאום, ולא לאינטרסים של האזרחים, זה משהו שקשור לאינטרסים האישיים שלו. אז לא התאימה לך הדרך הפוליטית, תשאיר מפתחות ותלך הביתה. אבל להישאר ולקרוא לעצמך "רוב לאומי", ומייד אחר כך לבקש להוריד את אחוז החסימה – כי כנראה אתה לא סומך על הרוב הלאומי שיעבור את אחוז החסימה, ועל כן אתה מבקש להוריד את אחוז החסימה – שניהם לא הולכים יחד. והדבר האחרון שאני רוצה לומר לעידן רול: החברה הערבית לא צריכה את העצות שלך, תודה רבה. את העצות שלך תשאיר לעצמך ואל תפנה שום עצה לחברה הערבית, כי היא לא צריכה את העצות שלך. הדבר הנוסף, היושב-ראש, היום עלתה הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית. האמת, עד היום – רק במדינה לא נורמלית ולא מתוקנת לא מוקמת ועדת חקירה ממלכתית. בכל מדינה נורמלית ומתוקנת, אחרי אירוע כבד משקל כמו זה שהיה ב-7 באוקטובר, ובכל אירוע גדול, צריך להיות מובן מאליו שמקימים ועדת חקירה ממלכתית, שתבחן, שתבדוק. עצם העובדה שעד היום הדבר הזה לא נעשה, עצם העובדה הזו מלמד שמשהו קלוקל קורה במדינת ישראל. אותה ממשלה שתחת כהונתה אירעו אירועי 7 באוקטובר, אותה ממשלה ניהלה מלחמה של שנה ויותר משלושה חודשים אחר כך; אותה ממשלה חתמה על הסכם הפסקת אש והחלפת חטופים ואסירים; אותה ממשלה מסרבת להקים ועדת חקירה ממלכתית. הרבה מאוד דברים לא תקינים קורים בבת אחת במדינת ישראל ועוברים בשתיקה. לא האופוזיציה יודעת להתארגן כדי להפיל את הממשלה, לא האזרחים עושים את מה שצריך לעשות כדי באמת להביא את הקואליציה הזאת לקיצה, ומה שמתנהל במדינות מתוקנות לא מתקבל על הדעת. עוד דבר, אדוני היושב-ראש, שעלה היום בכנסת, הוא החוק לסיפוח שטחים פלסטיניים בבקעת הירדן. את שני החוקים, גם ועדת חקירה ממלכתית וגם החוק הזה, העלו ח"כים מהאופוזיציה. אני תמכתי בחוק הראשון של הקמת ועדת חקירה ממלכתית. כמובן שהתנגדתי לחוק השני של סיפוח שטחים פלסטיניים בבקעת הירדן. אני חושב שמה שצריך להיות עכשיו, אחרי התקופה הכל-כך קשה שעברה על עמי האזור, הוא לגשת לתהליך מדיני. כל מה שקשור לשטחים הכבושים יתנהל במשא ומתן מול הישות הפלסטינית, מול הרשות הפלסטינית, מול המדינה הפלסטינית שצריכה לקום לצד מדינת ישראל. כל הצעת חוק שיש בה מעין קביעת עובדות בשטח היא הצעת חוק פסולה ולא מקובלת. הדבר האחרון: אני פוגש ראשי רשויות מהחברה הערבית, ואני שומע על הקושי שהם עוברים תחת הקואליציה שלך, היושב-ראש, בהתנהלות השוטפת שלהם. הקיצוצים שעשו בתוכניות של החברה הערבית וחוסר השקיפות בהכרזה על תוכניות וקולות קוראים מצד המשרדים השונים בחברה הערבית הופכים את חייהם של ראשי הרשויות, ראשי העיריות, ראשי הרשויות המקומיות, לבלתי אפשריים. חלק מהם מתקשים אפילו לשלם לעובדים שלהם, והמצב הזה באמת עגום ולא צריך להימשך. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, תראו, אני חייב לומר שהבניין הזה כבר ידע הרבה מאוד אמירות מטומטמות, מטופשות ומקוממות של חברי כנסת. אבל הציוץ המזוויע שכתב חבר הכנסת איימן עודה, כשהוא השווה את החטופים למחבלים המשתחררים, הוא שערורייה שאין כדוגמתה. אבל אנחנו לא צריכים להתפלא, היושב-ראש, אם חברת הכנסת לשעבר חנין זועבי מרשה לעצמה להביע תמיכה בטבח ולהגיד שחמאס לא פלשו לשטח ישראל, שהם בסך הכול נכנסו וחזרו לאדמות שלהם – מדובר בחברת כנסת לשעבר שגם הביעה תמיכה בירי של רקטות. אבל אני יכול להגיד לך, דבר אחד משמח קרה פה ביממה האחרונה. הכנסת הזאת אישרה אתמול בקריאה שנייה ושלישית את החוק שלי, שקובע שמי שיכחיש את טבח 7 באוקטובר ומי שיביע שבח או אהדה למעשי חמאס ב-7 באוקטובר, דינו מאסר של חמש שנים. אז מה שעשתה חברת הכנסת זועבי אתמול – לא אתמול, היא עשתה את זה לפני שבוע – מה שעשתה, אם היא הייתה עושה את זה היום, כבר הייתה יכולה לעמוד לדין. אז אנחנו איחרנו בחקיקת החוק בכמה שבועות בכנסת הזאת. כמובן, החוק הזה הונח כבר לפני שנה. אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, רשויות האכיפה יצטרכו להיות עם האצבע על הדופק בעניין הזה, ולא לאפשר לאף אחד – לא לחברי כנסת, לא לחברי כנסת לשעבר, לא לפעילים פוליטיים, לא למרצים – להכחיש את הטבח, להמעיט ממה שקרה ב-7 באוקטובר. ואני מוכן לאתגר את חנין זועבי: נראה אותך אומרת את זה עוד פעם, אחרי שחוקקנו את החוק. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, חמש דקות לרשותך. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, אדוני השר, יש דברים שנשגבים מבינתי. עמדו פה היום ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד ויושב-ראש המחנה הממלכתי בני גנץ, ודיברו על החשיבות של ועדת החקירה, כדי שנדע מה היה, כיצד היה. אולי גם חלוקת אחריות, אבל פחות או יותר. אני עומד פה על הדוכן הזה כבר כמה שבועות, ואני אומר שאי-הקמת ועדת חקירה עלולה לעלות לנו בדם בכל יום. מכיוון שכשאנחנו מקימים ועדת חקירה, אנחנו לא מחכים לסוף התהליך כדי לדעת מה הלקחים, אלא אם יש לקחים שעלולה להיות להם משמעות של חיי אדם, אנחנו זורקים אותם ישר לשטח. אני אומר כאן עכשיו על העבר הקרוב, על השבועות האחרונים, כמי שבטח הלך לרוב המשפחות של החללים שנהרגו מאז שאמרתי את זה כאן בפעם הראשונה: אני לא יכול לומר שאפשר לשלול את ההנחה שאם הייתה קמה ועדת חקירה ממלכתית קודם, אולי זה היה עולה לנו בפחות דם מששילמנו על החודשים האלה שאנחנו מעכבים את ועדת החקירה. או שהקואליציה מעכבת. אני אגיד יותר מזה – אני חושב שהקמת ועדת חקירה ממלכתית, מעבר לתפקידים שלה של מה היה ואיך היה ולמה היה, ואפילו מי אחראי, יש לה תפקיד הרבה יותר חשוב, וזה מעל כל תפקידי המשנה – זה לקבוע איך זה לא קורה עוד פעם. יש פה בקואליציה אנשים שחושבים שאם הם יתגוללו על הרמטכ"ל, על ראש השב"כ, על אלופי צה"ל, אז הם ימנעו את 7 באוקטובר הבא או אפילו אירועים הרבה יותר קטנים מזה. אבל הם לא מבינים מהחיים שלהם חוץ מאיך לברוח מאחריות. מי שדורש מהם מה זאת אחריות, כנראה שכח עם מי הוא מדבר; מי שדורש אחריות של ראש ממשלה, שילך לבנימין נתניהו, מה הוא אמר לאהוד אולמרט על אירוע הרבה הרבה הרבה פחות חמור. אני לא מדבר על ועדת מירון. ומה שאני רוצה להגיד לכל חברי הקואליציה הזאת, שכל יום שעובר ואין ועדת חקירה, הם לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם שזה לא עלה, עולה ואולי גם יעלה לנו בדם ממש. והם הרי יודעים יותר טוב ממני שכל מה שהם עושים – כל ההצבעות שלכם זה תחת מה שנקרא משמעת קואליציונית. זה לא יכול להיות שכל חברי הקואליציה הזאת, כולם חושבים שעוד לא הגיע הזמן לוועדת חקירה. לא שבהצבעה הזאת יש רק הבעת צביעות; בהצבעה הזאת שלהם יש העדפת המשמעת הקואליציונית על פני חיי אדם ממש. אני רוצה רק להזכיר שהרמטכ"ל הרצי הלוי, שתרם למדינה הזאת יותר מכל חברי הקואליציה הזאת יחד, יותר מכל חברי הקבינט הזה יחד, לקח אחריות מייד אחרי 7 באוקטובר. אני לא יודע – אמרתי את זה גם כאן כמה פעמים – אני לא יודע מאיפה היו לו תעצומות הנפש להוביל את הצבא ב-8 באוקטובר וב-9 עד היום הזה, עד שמתחילה להתממש עסקת החטופים. אני ראיתי בעיניים שלי את ראש הממשלה ירוק; יריב לוין לא נכנס לאולם הזה. הם הבינו את האחריות שלהם, רק לא יכלו להוציא את זה מהפה, בגלל שאני חושב שאפילו להוציא את זה מהפה לא היה להם כוח, אני מקווה שאולי בגלל הבושה. ישבנו בוועדת חוץ וביטחון, הסתכלתי על ראש הממשלה, הוא היה ראש הממשלה שלי, ולא הבנתי מה אני רואה מול העיניים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בקריאה האחרונה, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מחברי הקואליציה שיש אלוהים בליבם – לא אלוקים, שיש אלוהים בליבם – שיחשבו טוב לפני שהם מצביעים נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אחרת אין אלוהים בליבם. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי, 20 דקות. אולי היא מוותרת, לא יודע. בשבילך אולי היא תוותר. לא, בשביל אופיר לא? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> שתקתי כל היום, בכל זאת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צעקת פה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לדבר על הניסיון היום במליאה על ידי חברתי חברת הכנסת אורית פרקש הכהן להקים ועדת חקירה ממלכתית. היה לה ניסיון אמיתי להקים ועדת חקירה ממלכתית, ואני חייבת לומר שהאירוע הזה שבו מתגוללים עליה הוא נורא בעיניי; זריקת האחריות על הכנסת היא נוראית בעיניי. צריך לדעת, ושידעו כולם, מהמשפחות השכולות ועד אחרון האזרחים, שמי שאחראי להקמת ועדת חקירה ממלכתית במדינת ישראל זו הממשלה. הכנסת יכולה לעשות ניסיונות, אבל האחריות היא של ממשלת ישראל. כך היה תמיד וכך היה בעבר. רק הממשלה הכושלת הזאת לא מסוגלת לעשות את הדבר היחיד כשמשפחות שכולות זועקות, זועקות להקים ועדת חקירה ממלכתית. קשה לי. אפילו לי קשה, ארז. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נטע, נטע, להפריע ליושבת-ראש הסיעה? עודד, אופיר. למירב לא מפריעים, יש פה כלל. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי פה כבוד של היושב בראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רק למירב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסיים רק את הנקודה הזאת. אתה יודע, ארז, אדוני היושב בראש, אחד הדברים הראשונים שהממשלה שלנו עשתה, ממשלת בנט-לפיד, היה להקים ועדת חקירה לאסון מירון, האסון האזרחי הגדול ביותר – כמובן, עד האסון שנפל עלינו ב-7 באוקטובר. 45 מאזרחי המדינה הגיעו להר מירון להילולה, ושילמו על זה בחיים שלהם עקב רשלנות פושעת. ולמרות ההתנגדות של חברים פה מתוך אז אופוזיציה והיום קואליציה, הוקמה ועדת חקירה. באים אליי ואומרים לי: כן, אבל רק מפקד המחוז הלך, יש הרבה אנשים שאחראים ולא לקחו גם. אחד שלא משכו בדש מעילו. אתה יודע, ארז, ובזה אתה תסכים איתי, מה הדבר הכי חשוב שיצא מוועדת החקירה במירון, מעבר לזה שהמשפחות באמת קיבלו צדק? זה שהמטרה של ועדת החקירה היא גם לחקור את העבר, אבל גם למנוע את האסון הבא. מאז שהוקמה ועדת החקירה יותר מ-80 מבנים לא חוקיים ירדו מההר, והכניסה היום להר מסודרת. הינה, סגלוביץ' גם מקשיב, הוא היה סגן השר והוא יודע כמה זה היה חשוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רון, רון, נו, די, חלאס. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מפריע לי. מאז מתקיימות הילולות על ההר בצורה מכובדת וראויה, ואנשים לא מפחדים לבוא עם הילדים. ועדת חקירה ממלכתית, המטרה שלה היא בוודאי לחקור. נכון, שמעון לביא, מפקד מחוז צפון, הראשון שלקח אחריות. אגב, כמו גם היום – ותכף נדבר על היום. אבל טפו, טפו, ברוך השם, אין אסונות על ההר מאז הוועדה. אנשים עולים להתפלל על ההר בשקט, כי הם מוגנים. וזו המטרה של ועדת חקירה ממלכתית – לחקור, ושאנשים ישלמו, אבל המטרה החשובה היא גם למנוע את האסון הבא, כי אנחנו חוקרים מה היה, ואנחנו מבינים מה קרה, ואנחנו נמנע. לבוא לפה ולהגיד שבגלל עסקת חטופים יש עוד 7 באוקטובר – לא. אם יחקרו מה היה ואם ידאגו שיהיו כוחות של צבא על הגבול, לא יהיה 7 באוקטובר. לבוא ולכרוך את זה ולהגיד למשפחות חטופים, אם תשחררו אותם, יבואו עוד מחבלים – לא. אם תשמרו על הגבולות, אם תשימו צבא, אם תשימו טנקים, אם תשימו לוחמים, אם תשימו יומינט וסיגינט ומודיעין ואיכותי – אז לא נגיע לאסון. זאת המטרה של ועדת חקירה. פרקש ניסתה לעשות כאן את מה שהממשלה הייתה אמורה לעשות, וחבל שהממשלה לא דאגה, כי זה התפקיד שלה, זה התפקיד של ממשלה. ואני יכולה להבטיח לך, כמו באסון של מירון תקום ועדת חקירה ממלכתית – היא תקום. היא לא תקום בממשלה הזאת, כי הממשלה הזאת מכחישנית, אבל היא תקום בממשלה הבאה. תקום ועדה. ורוב אלה שהצביעו פה בכלל לא יהיו בכנסת הבאה, והם לא יהיו כאן כשתקום הוועדה, אבל היא קום תקום, כי 1,200 נרצחים ביום דורשים ועדת חקירה ממלכתית, ומה שהיה נכון בכל השנים של מדינת ישראל יהיה נכון גם עכשיו. לא יעזור לכם, ועדת חקירה ממלכתית תקום, כי מגיע למשפחות השכולות האלה המינימום של הצדק, המינימום של הצדק. אני אספר לך עוד משהו מהעבר, אני רואה שאתה מקשיב: אני הייתי יו"ר הוועדה לביטחון פנים, אתה יודע את זה. ישבו אצלי, צרחו עליי חברי כנסת מפה להקים ועדת חקירה ממלכתית על הרוגלות, על התחקיר. הוציאו את הנשמה, הביאו הצעות לסדר-יום על התחקיר על רוגלות. למה אז השופט היה בסדר, ופה השופט לא בסדר? למה על רוגלות, על תחקיר – כן ועדת חקירה ממלכתית? למה הם לא דיברו אז על ועדה שמקובלת על רצון העם, שתהיה מוסכמת? למה אז היה מקובל שופט, למה? אתה יודע למה, נכון? אתה יודע את התשובות, כי גם אתה היית שם. נלחמו ששופט יעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית על רוגלות – רוגלות. אף אחד לא דיבר על הסכמה רחבה. מה פתאום, אלה המצאות של עכשיו, אלה המצאות – – – << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> – – – בכנסת, הפגנות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הפגנות. ישבה פה חברת כנסת שקראה לי "שטאזי", "דוברת של המשטרה" – על רוגלות; אבל על 1,200 נרצחים, ועדה שמוסכמת על העם? אבל למה ללכת רחוק, בוא אני אקרא לך את דבריו – אלעזר עשה לי פה ספוילר, אני מקווה שלא הקשבתם – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> של ראש הממשלה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל למה אתה חושף אותי? אני רוצה להקריא את דבריו של חבר כנסת מהליכוד, הוא היה חבר כנסת מהליכוד, והוא גם עומד עם שלט של הליכוד. ץץאני מקריאה לכם: אבל הממשלה בורחת ובוחרת להתנתק מרצון העם ומכאבו. אני מרגיש שנשבר פה ערך האחריות הממלכתית, שעד אתמול קיווינו שהוא נר לרגלינו" – תקשיב, אלעזר, כי נתת ספוילר. הציניות השתלטה על הציונות – מוכר לך? מתחבר, נכון? אחריות זה לא לדבר על אחדות – כל מילה בומבה, נכון? "אחריות זה לעשות מעשה, ובמקרה זה לנהוג כפי שנהגו הרמטכ"ל ושר הביטחון. על כן אזרחי ישראל יודעים היום שהמדינה מונהגת על ידי ראש ממשלה שאינו כשיר ואינו ראוי להנהיגה. אני חושב שרבים רבים מאזרחי המדינה חשים שההנהגה הזאת דואגת רק להישרדותה. הם שומעים על אנחת הרווחה בלשכת ראש הממשלה, על חגיגות השמחה, ומתמלאים עצב וכעס. מה קרה לערכי המנהיגות שהובילו פעם את המדינה? האם לנורמות אלה של בריחה מאחריות נחנך את ילדינו? דובריו של ראש הממשלה מדברים על רציפות השלטון, אבל למעשה הם מדברים על רציפות שלטונו. אתה יודע מי אמר את זה? נתניהו, ראש הממשלה היום, אז ח"כ מהליכוד. כך אמר נתניהו כשהרמטכ"ל ושר הביטחון התפטרו אחרי מלחמת לבנון השנייה. ולא נותר לי אלא להסכים עם כל מילה. חבל שנתניהו של אז הוא לא נתניהו של היום. עכשיו אני רוצה להמשיך גם את דבריו של אלעזר, שדיבר על הרמטכ"ל הרצי הלוי. הקשבתי לך לכל מילה, אתה רואה? למרות שכתבתי, אני multifunction. תראה, אני בטוחה שאתה מסכים איתי וכולם פה מסכימים שהלוי חתום על האסון הגדול ביותר שקרה – חתום, חתום, הודה בכישלון. איך אמר אתמול? יום אחרי, שבוע אחרי, שבועיים אחרי – עד מכתב ההתפטרות שלו, שבו הוא גם אמר: אני לוקח את האשמה הזאת איתי כל החיים. הוא חתום, ואין ספק בכלל. אחרי שאמרתי את זה, בלי אבל – אחרי שאמרתי את זה – הלוי הוא זה שהוביל את הצבא, את צה"ל, בשבע חזיתות, גם במלחמה בעזה, שכן פגעה פגיעה קשה בחמאס: 45,000 עזתים, הרס של תשתיות ושל הבניינים ושל ג'באליה וח'אן יונס והכול – זה הלוי. הפגיעה בחיזבאללה בלבנון – אני יודעת שכל מיני שרים מטורללים מנסים לקחת קרדיט על מבצע הביפרים וכל זה – לא, זה לא, זה הצבא. והלוי נשאר בתפקיד, ויש לי תחושה שמה שהיה במוצאי שבת ב"פגוש", נראה לי המסמר האחרון בארון. למה אני אומרת את זה? כי הגיע לשם שר הפיתות בתפקידו כפיתות, טיקטוק – לא משנה, ואמר ב"פגוש" שנתניהו הציע לו במסגרת חבילת פיצוי – הוא צריך פיצוי על עסקת חטופים, אין שפל כזה, אין שפל, אני לא יודעת אם יותר נמוך מהבניין הזה, עסקת פיצוי – הוא הציע לו לקבל קרדיט על התפטרות הרמטכ"ל. נגיד בסוגריים שלשכת נתניהו ישר הוציאה דיווח שזה שקר – נגיד, אבל איך אפשר לתאר משתמט, בדוקאי של השב"כ, בן אדם עם 79 תיקים שלא גויס לצבא על תמיכה בטרור, אומר לרמטכ"ל – אומר on camera לאזרחי ישראל: חלק מחבילת הפיצוי שנתניהו הבטיח לי הוא שאני אקח קרדיט על הדחת הרמטכ"ל? אתה מסתכל על זה, ואתה אומר לעצמך: כמה נמוך עוד נוכל להגיע? כמה אפשר? כל פעם אתה אומר לעצמך: עוד יותר נמוך, עוד יותר נמוך – אין. הוא יקבל פיצוי. ולדעתי האירוע הזה – ואתה מכיר יותר טוב את הרצי, אלעזר, לדעתי זה גרם לטלטול. אין לי ספק שההתפטרות הייתה מוכנה, ולדעתי הוא הכין את המכתב. אגב, גם פינקלמן הכין את המכתב בכתב יד, זה ידוע, הוא שמר את זה בכיס לרגע. אבל לבוא ולהגיע למצב כזה שאיש כזה אומר שהוא היה צריך לפטר אותך – זה שפל. וההתפטרות הזאת, אין לי ספק – גם של פינקלמן ועוד מפקדים אחרים שיבואו בעקבותיו – נראה לי שבאיזשהו מקום השקרים ומכונת הרעל גרמו לפגיעה אנושה במפקדי צה"ל, את זה אני אומרת לכם. נכון, הלוי אשם, אמרתי את זה בתחילת הדברים שלי, אבל איך יכול להיות שרק דרג צבאי אשם? איך אדם הגון לא מבין שעם דרג צבאי מגיע גם דרג מדיני? הרי כולנו זוכרים את ליל עילת הסבירות שהרמטכ"ל ביקש, ביקש להיפגש – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ערוץ 12, עמרי מניב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריעי לי – ביקש – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אל תצעקי עליי. אני אפריע לך, כן. את מפריעה פה לכולם. מה קרה? הערתי לך ארבע מילים, הוצאתי אותך מקו המחשבה, גב' מירב בן ארי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, טלי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תעצור לי את הזמן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תעצור לה את הזמן, תן לה לדבר, הרי לא מעניינת אותה האמת. תסתכלו בפרסום של עמרי מניב הערב בערוץ 12. פחד, אלוהים ישמור. תמשיכו לקרוא "מכונת רעל" ולהתעלם מהעובדות. מה היה בצמרת צה"ל, אלוהים ישמור? איך הגענו למקום הזה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, אל תיתני לי הוראות. טלי, בבקשה. סיימת? תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יופי. תודה. אין ספק שכל אדם הגון עם שכל בראש מבין שלא יכול להיות שרק דרג צבאי אשם – לא יכול להיות. הרי בסוף מי שנותן החלטות. אני יודעת שזה קשה לך, אבל אני אגיד את זה – בסוף לדרג מדיני יש אחריות. בסוף רצו פה הרמטכ"ל והאלופים לפני הלילה של עילת הסבירות, להגיד: תעצרו, אתם עושים נזק לביטחון המדינה, אבל אף אחד לא הקשיב להם. איך יכול להיות שרמטכ"ל הולך הביתה, וכל השרים – אף אחד לא זז? אף אחד לא זז. ולא יעזור, לא למכונת הרעל ולא לשופרות ולא לאיש במיאמי ולא לבוני הקונספציות – לא יעזור לכם, לא יעזור. תקום ועדת חקירה ממלכתית. ראש הממשלה, שקבע מדיניות של הכלה והזרים מיליונים לחמאס, הוא זה שייקח אחריות. גם אם לא העירו אותו בבוקר ולא משכו בדש מעילו, יש לו אחריות. הוא לא פה, אבל יש לו אחריות. ולכל החבורה הזאת יש אחריות, כי האסון של 7 באוקטובר קרה במשמרת שלהם. ולמה הרמטכ"ל אומר שהאשמה הזו של 7 באוקטובר תלווה אותו כל החיים, אבל אף אחד פה, בכיסאות הריקים, לא מסוגל להגיד את זה? למה? איך יכול להיות שרמטכ"ל אומר, וראש ממשלה לא מסוגל פעם אחת להודות באחריות שלו, בכישלון שלו – בכישלון שלו מול חיזבאללה: נתן לאוהל של חיזבאללה לקום במדינת ישראל, היה פיגוע במגידו, והוא הכיל את הפיגוע במגידו, וכשניסו לחסל את בוגי יעלון בפארק הירקון, הוא הכיל. כל שלושת הניסיונות האלה לא גרמו לראש הממשלה נתניהו לחשוב לרגע שצריך לעשות פעולה נגד חיזבאללה – שלושה. איך הגיע המחבל למגידו? מאיפה הוא הגיע? תגיד לי אתה, מאיפה הגיע המחבל הזה לצומת מגידו? מחיזבאללה, נכון? אז זהו, הכול כבר פורסם. והאוהל? שום דבר לא גרם לו לצאת למלחמה נגד חיזבאללה, כלום. וכשאנשים ראו אותם מתאמנים על הגדר, והצבא דיווח שהם מתאמנים, לאף אחד בממשלה זה לא גרם לצאת לפעולת מנע, כלום. אז איך יכול להיות שדרג צבאי לוקח אחריות, ודרג מדיני יושב פה, נמצא כאן היום, רואה את המשפחות השכולות – וזה לרגע לא גורם לו להקים ועדת חקירה? בדקות האחרונות שנותרו לי אני רוצה להגיד לך תודה, הרצי, אם יום אחד תשמע אותי, על יותר מ-40 כבר – נכון? יותר מ-40 שנות שירות למען המדינה, למען המולדת הזו; על כך שלא נכנעת כל השנה למכונת הרעל. אני רוצה להגיד לך ולאשתך תודה – איך קוראים לאשתו? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> שרון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שרון. פגשתי אותה, וגם אתה בהרבה משפחות שכולות – בניגוד לרבים פה, היא הלכה למשפחות שכולות. אני רוצה להגיד תודה שלא שכח את האלמנות, את היתומים. אני רוצה להגיד לו תודה על כל מה שהוא עשה – על החזרת ההרתעה למדינת ישראל, הרתעה שאבדה כאן. כולם חשבו שאפשר לכפכף פה את המדינה. אבל הוא, הלוי, החזיר את ההרתעה למדינת ישראל; אני רוצה להודות לו שהוא לא נשבר מול הקבינט המודלף ביותר בהיסטוריה של ישראל בתקופה הכי קשה שלה. כל ויכוח – אני זוכרת שדיברתי – עכשיו אני כבר יכולה להגיד שדיברתי עם שר הביטחון לשעבר, עם גלנט, והוא אמר לי שאפילו כשהוא מספר לבן גביר על ויכוח בינינו, גם את זה בן גביר מדליף. שתבין, אין קבינט יותר מודלף מזה, ולמרות זאת הוא החזיק שם, כמה, שנה ושלושה חודשים בתוך הקבינט הזה? אני רוצה להודות לו על ההתעקשות שלו על ערכי צה"ל – גם אתה דיברת על זה – על טוהר הנשק, על מוסריות. אני לא אשכח שהייתי אצל משפחה שכולה – תשמע את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הכול אני שומע, רק את זה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> האבא סיפר לי שהבן שלו והלוחמים איגפו שיירה של אזרחים שעברו, אתה יודע, השיירות שעברו בציר, שאפשרו להן, ועברה שם אישה מבוגרת עם כיסא גלגלים ונתקעה בבוץ – זה היה בחורף – והבן שלו יצא מהשורה וחילץ אותה מהבוץ ועזר לה עם כיסא הגלגלים. כי זה צה"ל שלנו, אלה החיילים שלנו. אלה החיילים שלנו, ששומרים על טוהר הנשק ועל ערכים ומוסר גם שם. לצערנו, הוא נהרג אחרי זה באירוע אחר של היתקלות. אבל הוא אמר לי: אני גאה בבן שלי שסיפר לי את זה. זה הרצי הלוי והאידיאולוגיה של טוהר הנשק – שלא להסתובב עם פאצ'ים של משיח או whatever. לא, יש צבא, יש קוד אתי. וכן, למרות השקרים גם ערך הניצחון הוא חלק מהצבא – למרות השקרים, למרות מכונת הרעל, למרות הערוץ הזה, שכל היום רק אמר לו שהוא רופס ורופס. מי ישמע, הוא מחליט לבד. מי ישמע, הוא יוצא לקרב לבד. וההתעקשות הזאת להפריד בין מפקדים לחיילים לאורך כל המלחמה לא גרמה לו לרגע לפקפק בצבא וביכולות שלו. אבל אתה יודע מה הדבר הכי חשוב שהוא עשה? הוא החזיר לנו את האמון בצבא. הוא החזיר לאזרחי ישראל למרות המחדל והאסון. מה אמרו כל הזמן האנשים בממ"דים? איפה צה"ל? איפה צה"ל? איפה החיילים? היום פגשתי משפחה שכולה, אני לא אגיד את השם, כי אולי היא לא – מהמיגונית בבארי היא השמיעה לי שחברה אחת, ששתיהן נרצחו, אומרת לחברה השנייה: אל תדאגי, הצבא תכף יבוא. אל תדאגי. היא בוכה, והיא מלטפת לה את הראש ואומרת לה: אל תדאגי, צה"ל יגיע, צה"ל יגיע. אז כן, בתוך החושך הרצי החזיר לנו את האמון בצה"ל. צה"ל הוא עדיין מספר אחת באמון הציבור. תשמע, זה אירוע, כי אחרי אירוע כזה אתה מאבד אמון. אבל כן, הוא הצליח להחזיר את האמון בצבא, גם זו עבודה שלו. אנחנו צריכים לזכור את זה ולהודות לו על זה. אני רוצה באמת, מכולנו – אני חושבת מרובנו, לפחות, אם נתעלם מהצד שקרא לו "רופס" וכאלה – להגיד לו תודה. אני רוצה להגיד לו תודה על מה שהוא עשה למען מדינת ישראל ב-40 השנים האלה. אני מבטיחה לו שהמורשת ודברים שנשארו פה יימשכו – כי צה"ל הוא צבא חזק, וצה"ל הוא צבא העם, וכך יישאר. אני בטוחה שגם חברי כנסת מתוך הקואליציה – הינה, אני אומרת לך – יודעים היום גם להכיר תודה לרמטכ"ל. אתה מסכים איתי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מסכים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואתה יודע מה? גם לאלוף פיקוד דרום, שהבנתי, אגב, שלא יצא הביתה מאז תחילת המלחמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מסכים גם עם זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולאלופים ולמפקדים שמובילים לוחמים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מסכים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לסיים עם מפקד אחד שהגיע היום לוועדת חוץ וביטחון. היית שם כשהגיע ראש אכ"א? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא הייתי. אני לא חבר בוועדה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הגיע ראש אכ"א בר כליפא – אגב, באו הרבה שלא חברים. הוא אמר: אני ביום הראשון – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הישיבה לא חסויה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, היה פתוח. תבוא גם בפעם הבאה. היה מאוד מעניין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פתוח? לא ידעתי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא אמר: ביום הראשון קברתי 98 חיילים ופקודים שלי – 98. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> איבדתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איבדתי, לא קברתי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה צודק, כן: איבדתי ביום הזה 98 חיילים ומפקדים שלי, וקברתי אותם בהמשך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא יכול לעצור אותך באמצע סיפור כזה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וזה לרגע לא עצר את תנופת הלחימה שלו – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כוחות נפש. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש, תחשוב מה זה. – – והצדקה באמונת הדרך. אז תודה רבה מפה לרמטכ"ל, למפקדים ולחיילי צה"ל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, עשר דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> כאילו היית רוצה להגיד שאין אדם, אין אזרחית או אזרח ישראלי, שלא כוססות וכוססים ציפורניים בחרדה ובציפייה להמשך חזרת החטופות והחטופים שלנו, להמשך העסקה, להמשך ההסדר הזה, שאמור להחזיר אלינו בשלב הזה עוד כ-30 מהחטופות והחטופים שלנו. באמת, היית רוצה להאמין שאין אחת או אחד בקרבנו שלא מחזיקות ומחזיקים אצבעות, מתפללים – כל אחד לפי דרכו, לפי דרכה – בשביל לראות אותם כמו שראינו את שלוש המופלאות, הגיבורות, שחזרו אלינו ביום ראשון. אבל – לא כולם. לא זו בלבד שלא כולם מחכות ומחכים לשובם – יש שר בכיר בממשלת ישראל, שר האוצר, למעשה, שהערב למדנו שכינס, לפי הפרסום, במשרדו ישיבה – סליחה, לא אמרו במשרדו; לפי הפרסום למדנו שהוא כינס ישיבה סודית, שבה יועצים אסטרטגיים הונחו להביא קמפיין כדי למנוע את המשך ההסדר והעסקאות והחזרת החטופות והחטופים – למנוע אותם, להכשיר את דעת הקהל, להפעיל לחץ על ראש הממשלה, שלא נראה שצריך להפעיל עליו הרבה לחץ כדי למנוע החזרת חטופות וחטופים, הוא עשה את זה מצוין לבד, אבל עכשיו כנראה יש תחושה שהיא סכנה ברורה ומיידית, וצריך לגייס יועצים אסטרטגיים כדי למנוע את המשך החזרת החטופות והחטופים. אשכרה, אשכרה, לפי הפרסום, בצלאל סמוטריץ' עשה ישיבה של איך הוא עושה קמפיין כדי להפסיק את העניין ה"מופקר" הזה של החזרת חטופות וחטופים, שנמצאים בשבי מתעלל של חמאס, הביתה, למשפחות ולמדינה שלהם – כי הוא רוצה להמשיך את המלחמה. התירוץ בשביל להמשיך את המלחמה הוא כמובן כדי למנוע את המוות הבא, כדי למנוע את המוות, את הרצח הבא, כי לא מספיקים 1,200 ויותר שאיבדנו בטבח הנורא של 7 באוקטובר בגלל הקונספציה של סמוטריץ'-את-נתניהו שחמאס הוא נכס; לא מספיקים 405 חללים שלנו אך ורק מאז תחילת התמרון בעזה; לא מספיקים 2,571 פצועות ופצועים מאז תחילת התמרון בעזה – רק בעזה, לא כולל לבנון, לא כולל איו"ש, ששם סמוטריץ'-את-כץ שופכים שמן, דלק, גפרורים, בקבוקי תבערה, במטרה להצית את איו"ש ולמנוע את המשך החזרת החטופות והחטופים; לא מספיקים אלפי חיילים, אזרחיות ואזרחים שכבר נהרגו, שכבר נרצחו. לא, לא, הם צריכים להמשיך להרוג אותם כדי למנוע את ההרג הבא. אנחנו כבר כל כך קרובות וקרובים בעזה, אנחנו כבר שם. דניאלה וייס כבר נכנסת כל יומיים, זה תכף. הקרוואנים חונים על הגבול. אנחנו מריחות ומריחים את הגאולה, ושוב פעמי חמורו של המשיח נשמעים. איך עכשיו נוותר בשביל כמה חטופות וחטופים? אני רק מדמיינת איזה הצעות נשמעו בישיבה הזאת של היועצים האסטרטגיים לקמפיין להפסקת העסקה ולהפסקת ההפקרות של החזרת החטופות והחטופים. מה נאמר שם? דברים כמו: רק 30 חטופות וחטופים נרצחו בשבי, אנחנו יכולים יותר; או: החטופות והחטופים שלנו יקרות ויקרים לנו – לא ניתן לחמאס להפוך אותם לכלי מיקוח. אולי: החיים במנהרה פשוט נוראיים, אנחנו חייבים להרוס את המנהרות האלה; או אולי הסיסמה שכבר הוכיחה את עצמה – כי את אומרת לעצמך כמה רוע צריך כדי ללכת ולייצר קמפיין נגד החזרת החטופות והחטופים, ואת אומרת: הסיסמה כבר שם. רשע זה כאן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, חמש דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השבוע הגיע שר המשפטים לוועדת החוקה ודיבר על הרצון שלו לעשות שינוי במערכת. הטיעון שלו היה – הוא אמר: בשיטה הנוכחית הצד המנצח לא מקבל הזדמנות להשתמש בניצחון שלו. טלי, אני מדייק בציטוט, נכון? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא. הוא אמר שלא הגיוני שלצד שיש כוח קואליציוני אין השפעה בוועדה למינוי שופטים. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. הביטוי שתפס את אוזני היה: הצד המנצח. כי במקרה הזה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הצד הנבחר ברוב, בקואליציה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, אמר השר: הצד המנצח. כי במקרה הזה אכן יש צד מנצח. אני רוצה להזכיר: לא בכנסת הקודמת, לא בתקופת הממשלה שלנו, היה צד מנצח, היו בחירות פה במליאה לוועדה לבחירת שופטים. התמודדו זו מול זו – טלי, אני מקווה שזה בסדר שאני מזכיר את זה – קארין אלהרר מהאופוזיציה מול טלי גוטליב מהקואליציה. קארין ניצחה – 58:56. אני זוכר אפילו את התוצאה. היה צד מנצח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, היא לא קיבלה 56. היא לא קיבלה – היא קיבלה אולי – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אומנם זה נראה שאני הרבה זמן פה, אדוני יו"ר האופוזיציה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כמה קיבלת, טלי? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז כמה קיבלת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – לא, אני שנתיים פה. זה לא הייתי אני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, היא שנתיים. לא קיבלה. פרגנת לה יותר מדי. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> קארין התחרתה מולי בבחירות האחרונות – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> וניצחה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – וניצחה. וניצחה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> וניצחה. הינה, אומרת טלי: קארין התחרתה מולי בבחירות לוועדה לבחירת שופטים, וניצחה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> וניצחה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מעריך את זה. להבדיל מיריב לוין, טלי אומרת את האמת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני גם חושבת שהיא מתאימה, רק חבל שהיא לא מהימין, זה הכול. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאה אחוז. אז אני אומר, היה צד מנצח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואותו דבר, גם כן בתקופת הכנסת הזאת – זה לא קרה בתקופת ממשלת השינוי – היו בחירות בלשכת עורכי הדין. גם שם אכן היה צד מנצח וצד מפסיד. עמית בכר, שרץ מטעם המחנה הליברלי, קיבל 73% מהקולות, בעוד שאפי נווה, שאותו הריץ יריב לוין, קיבל 19% מהקולות. אני חושב שזה ניצחון. אז יש צד מנצח. ומי שלא נותן לצד המנצח לממש את הניצחון שלו הוא יריב לוין, שפשוט לא יודע להפסיד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל לא, לא – אבל אדוני, זה הבדל גדול. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבעיה אצלו היא לא שלא נותנים לצד המנצח לבטא את ניצחונו; הבעיה היא שהוא לא יודע להפסיד. יריב לוין הפסיד פעמיים – פעם אחת – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא נכון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה אנחנו משתמשים במושג ניצחון? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי יריב השתמש בו. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, יאיר, למה לא לדבר במושג של אחדות? גם הצד הזה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> או-הו. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> קטי, זה לא הדיון הזה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, חבר'ה, עזבו. זה לא הדיון הזה, מאה אחוז, אחדות זה פשוט לא הנושא. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל אני משוועת לזה שתדבר אחדות. האם – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה. אני חש – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אוסיף לך זמן. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני לא צועקת עליך. אני אומרת, יש לך חברים באמת טובים שעושים עבודה פרלמנטרית טובה – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – אבל בוא נדבר על אחדות, על ביחד, לא במושגים של ניצחון. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> קטי, אני מרגיש אלייך אחדות בזה הרגע, בזה הרגע. אני רק מדבר על משהו אחר, ברשותך, על מה שקרה פה בכנסת בבחירה לוועדה לבחירת שופטים, ששם, מה לעשות, למרות האחדות לפעמים צריך לבחור. שני אנשים מתמודדים – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, לא הבנת אותי. לא הבנת אותי – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, הבנתי, הבנתי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – אני מדברת על זה שלא צריך להשתמש במילה "ניצחון". לניצחון יש קונוטציה של מלחמה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא אשם שזה הביטוי שהשתמש בו יריב לוין בוועדת החוקה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. מאה אחוז. אז מה שאני אומר הוא שיש צד מנצח בדיון הזה, הצד שניצח פה בכנסת במליאה בבחירה לוועדת שופטים. הוא הרי כרגע נכנס לתוך המליאה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> קארין אלהרר התמודדה באופן כשר, וניצחה. עמית בכר התמודד באופן כשר, וניצח. לפיכך, לנו יש רוב בוועדה לבחירת שופטים, לא כי גנבנו, לא כי רימינו, לא כי עיקמנו את השיטה – כי ניצחנו – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה משווה – – – עם 24 מנדטים. אבל אתה נבחר ציבור. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואת זה יריב לוין לא מוכן לסבול, את הרעיון הזה שניצחנו אותו – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – אבל לא, לא נכון. להפך. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – והוא צריך להכיר בזה שהוא הפסיד ולתת – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל, יאיר, ניצחנו בבחירות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא הדיון. זה לא הדיון. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, והפסדתם פה בבחירות – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ניצחנו בבחירות. זה לא משקף את העם. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אני מכיר בזה. אתם הממשלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא הפסדנו פה, אתה טועה. יש פה נציג הקואליציה. קרויזר הוא נציג הקואליציה, וקארין – האופוזיציה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאה אחוז, אני מקבל את זה. לנו יש רוב בוועדה כחוק. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה צריך לשקף את הרכב העם, העם. הריבון – העם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין לכם רוב, כי השופטים הם לא שלכם. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כחוק, כחוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השופטים הם לא שמאל. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> היושב-ראש, היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא עוזר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – תן לו – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתה פה בחירה, וניצחנו. והיו בלשכת עורכי הדין בחירות – וניצחנו – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עזוב, הוא מרשה לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל קל לי לקבל את זה שקארין ניצחה, היא נבחרת ציבור. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – לפיכך, הצד המנצח אכן אומר: אני רוצה לממש את ניצחוני, כי זה החוק. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל אנחנו הצד המנצח. אז איפה מה שהציבור שלנו רוצה? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם, למשל, ניצחתם בבחירות, אז אתם הממשלה. אנחנו ניצחנו בבחירות לוועדה לבחירת שופטים, אז יריב לוין אומר: אני שונא להפסיד; אני אשנה את החוקים; אני אעקם את השיטה; אני ארמה את המדינה; אני אעשה הכול הפוך – כי אני לא יודע להפסיד. הפסדת – קבל זאת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> קל לי לקבל שקארין בוועדה למינוי שופטים, כי היא נבחרת ציבור. אתם ממפלגה של 24 מנדטים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבוד ראש האופוזיציה, אם תראה את המתווה, זה לא עניין של ניצחון. האופוזיציה והקואליציה במתווה החדש של דדי ושי – אין שוויון – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> המתווה מדבר על שוויון, על שוויון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – האופוזיציה והקואליציה – אין ניצחון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למרות שניצחנו, הוא מדבר על שוויון – שוויון. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר, בשמחה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה תגיד לנכדים שלך עוד 30 שנה? שלא מצאת שופט אתיופי לעליון? שלא מצאת שופט חרדי לעליון? לא מצאת מרוקאי בעליון? זו הבקשה, שיהיו גם כאלה וגם כאלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, מי, חבר הכנסת חנוך? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יוזם ההצעה רוצה להשיב לכל ההתנגדויות. קטי, קטי, די. דיברת יותר מדי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, שיהיו גם כאלה וגם כאלה, למה לא? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> קטי, מזל טוב. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תודה, נשמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זהו, נגמר. אחרי השקיעה אין יום הולדת. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> מזל טוב, נשמה, יום הולדת שמח. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה. אז יש לי בקשה: בואו נעשה שוויון בוועדה. מותר לי לבקש. יאיר, זה גם התאריך הלועזי וגם העברי, יצא לי באותו יום. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – פעם בשבע שנים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אומרים שיש בזה גדולה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> פעם ב-19, לא בשבע, פעם ב-19. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ויאיר, אני אוהבת את קארין. אני אוהבת את קארין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אפשר? אני לא – קטי, את מוכנה לתת לחנוך לדבר? << דובר >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> לא, בסדר. אפשר, הכול טוב. מצווה גדולה להרבות אהבה בעם ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תמשיכו לחגוג את היום הולדת של קטי. אין בעיה. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתייחס קצת לחוק ולכל הטענות שהעליתם לגבי החוק של לשכת עורכי הדין, אני רוצה להתייחס לנושא המרכזי הנוסף, שכמעט כולכם אם לא כולכם דיברתם עליו – הנושא של ועדת חקירה ממלכתית, וכמה חשוב שזאת תהיה ועדת חקירה ממלכתית, ושהשופטים – אין בלתם. תשמע, אני אגיד לך מה. בעוונותיי, כשהייתי עורך דין, עסקתי בדיני תכנון ובנייה. אני גם שימשתי כיושב-ראש ועדה מרחבית תכנון ובנייה, אחת הוועדות. היום אני שומע – אנחנו הרי יודעים שהשופט עמית, מועמד לנשיא בית המשפט העליון, קנה את ביתו כשהייתה לו עבירת בנייה בבית. זה בסדר. ואנחנו גם יודעים שאחרי שהוא קנה את ביתו, הוא פתח בהליכים להכשיר את אותה עבירת בנייה. הגיש מסמכים, הגיש בקשה להיתר – עכשיו, היתר, אדוני היושב-ראש, למי שלא יודע, היתר מותנה בתנאים – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ששש. קטי, הוא אומר דברים מעניינים. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – נכון, רון? ישבת בוועדת תכנון ובנייה. היתר מותנה בתנאים, והתנאים אומרים: אתה צריך לעשות א', ב', ג', ד'. השופט עמית, מה לעשות, לא עמד בתנאים של ההיתר. עכשיו, היתר שניתן ולא עומדים בתנאים שלו – מה קורה לו, אדוני היושב-ראש? תוקפו פוקע. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> בטל. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> נכון. ואז כתוצאה מזה נוצר לנו מצב שבו שופט בבית המשפט העליון בשנת 2023 חי בבית שיש בו עבירת בנייה. יש לו היתר, והוא לא עמד בתנאים שלו – עבירת בנייה. איזו עבירת בנייה? דבי, אני אסביר לך. עבירת הבנייה היא חריגת בנייה לעבר קו אפס. למי שלא יודע, קו אפס הוא הקו של גבול המגרש. עכשיו, יש תמיד פער – את שומעת, דבי? זה חשוב. שאלת איזו עבירת בנייה – יש תמיד פער בין גבול המגרש לאיפה שמותר לך לבנות. והבית שם חרג. עכשיו, יש מקרים מיוחדים שבהם מאשרים, דרך הקלה, בנייה בקו אפס. זה בדרך כלל בממ"דים, בדברים כאלה. אבל מה לעשות ששם זה לא היה המצב? ומה לעשות שמבנים אחרים – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא מעניין אותם, חנוך. זה לא מעניין אותם. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> מה? לא משנה. לא, אני בטוח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הם דיברו עשר שעות, אחד לא הזכיר את הנשיא עמית. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> לא, הם שומעים. תאמין לי. תאמין לי שהם שומעים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אולי צריך לבקר? אולי צריך לבדוק? זה לא מעניין אותם. לכן, עם ישראל לא מאמין בהם. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> אבל הם שומעים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה הכול. תגידו מילת ביקורת ברמז. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> כתוצאה מזה אנשים אחרים באותה שכונה במבשרת – גילוי נאות, אימא שלי גרה במבשרת – נאלצו להרוס חדרים, להרוס כל מיני דברים. אבל איכשהו אימת ההריסה אף פעם לא הגיעה לאותו שופט עליון. איכשהו זה יצא ככה, למרות שהוא חי בחריגת בנייה, והכול בסדר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חשבתי שאתה מדבר על החשיפה של עמית סגל על ניגוד עניינים עם הדירקטוריונים. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> כן, זה עוד מילא. אנחנו עוד לא מגיעים לזה. אני חי רק בתיק של עבירת הבנייה, כי את זה אני מכיר. עכשיו, מה קורה? במסגרת אותם דברים, חוץ ממה שהוא היה צריך לעשות, הוא גם היה צריך לפרק גג. למה הוא היה צריך לפרק את הגג, נאור, אתה יודע? חבר הכנסת שירי, חבר הכנסת שירי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא מעניין אותו. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> אתה יודע למה הוא היה צריך לפרק את הגג? אתה גם ישבת בוועדת תכנון ובנייה, נכון? למה הוא היה צריך לפרק את הגג? כי זה היה גג רעפים, ונתן לו שטח נוסף. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> נכון, היה לו יותר מדי שטח, ולכן אמרו לו: תתקן, כי אין לך זכות לבנות. בנית יותר מדי. וגם את זה הוא לא עשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> אבל הוא לא עשה – אתה יודע, אם הייתי הולך למועמדות לשפיטה לעליון, גם לי היו בודקים ככה, אבל מה לעשות, כשאתה שופט עליון, אתה באמת צריך להיות נקי מכל רבב, בטח ובטח אם אתה רוצה להיות נשיא העליון. וזה לא המצב. עכשיו, מה יותר חמור? וזאת באמת הבעיה, עזוב את זה שחי בעבירת בנייה, עזוב את זה שפג לו התוקף – פתאום עכשיו – – – << קריאה >>קריאה: << קריאה >> קורה. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> קורה, אבל זאת עבירה פלילית, אתה מסכים איתי? עבירה פלילית מתחדשת – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתית, אתית – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> – – כי חוק תכנון ובנייה זה עבירה פלילית מתחדשת. אתה יודע את זה, אבל עזוב. מה קורה עכשיו, בעקבות החשיפה של הדבר הזה? פתאום לפני כמה ימים מתחילים להיות מוגשים מסמכים בתיק, ואתמול היה דיון של הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה מבשרת ציון. איזה סעיף נוסף לסדר-היום ברגע האחרון? מי יודע לנחש? ניחשתם נכון – הסעיף על הבית של השופט עמית. עכשיו, אני הייתי יושב-ראש ועדה – להכניס ככה לסדר-יום באוונטה, בחאווה, שום יועמ"ש לא היה מאשר לי בחיים. ואתה יודע את זה יפה מאוד, חבר הכנסת כץ. בטח ובטח אם זה שאני רוצה להכניס לסדר-יום הוא אישיות בכירה; בטח ובטח אם הוא שופט עליון; בטח ובטח אם הוא מועמד לנשיא העליון. ההכנסה הדחופה לסדר-היום, המעקף הזה של התור, צריך להתבצע – מה? << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> המעקף הזה של התור צריך להתבצע אם יש איזשהו נימוק תכנוני מיוחד. ופה אין נימוק תכנוני מיוחד, מכיוון שאותו מצב סטגנטי של עבירת בנייה קיים לפחות מאוגוסט 2023. זאת אומרת לא יקרה שום דבר אם הוא יעמוד בתור להיתר. הרי אין לו צו הריסה, אתה לא צריך לעצור את זה כצו הריסה; אין הליך פלילי בעניינו – לא נפתח; אין שום נימוק תכנוני שמצדיק את ההכנסה הזאת בסעיף, ובכל זאת מכניסים אותו ככה לסדר-היום, וממליצים לאשר, ככה, עלא באב אללה, בלי שניתנת סיבה, בלי שניתנו לו איזשהם תנאים ומועדים למה הוא צריך לבצע את ההריסה. עכשיו, יותר מזה, מה הקטע עם קו אפס, נאור? איך מכשירים בנייה בקו אפס? איזה הליך תכנוני צריך לעשות? האם זה היתר בנייה רגיל? לא. נכון, אתם יודעים את החומר. זה הליך של שינוי תב"ע. כמה לוקח הליך של שינוי תב"ע? בוא נגיד שאתה זריז מאוד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – אני בלי שעון. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> כן. שנה וחצי, שנתיים, במקרה הטוב. לכן, מה שקרה פה הוא שהשופט עמית קיבל הנחת סלב. ולמה הוא קיבל הנחת סלב? לא כי יש איזשהו נימוק תכנוני שמצדיק את זה – – – << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> הוא עבריין לכאורה. לכאורה, עבריין בנייה – לכאורה. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> לא, לא, לא לכאורה. ועדה מרחבית לתכנון ובנייה מבשרת ציון – תקשיב, אלמוג. אלמוג, אלמוג, תקשיב. ועדה מרחבית לתכנון ובנייה מבשרת ציון – אלמוג, תקשיב – קבעה שההיתר שלו פג באוגוסט 2023, בהחלטה שלה מאתמול. זאת אומרת האיש כבר שנתיים עבריין בנייה לכל הפחות. זה לא שהוא לכאורה, הוא כבר שנתיים עבריין בנייה לכל הפחות. אני לא מדבר על כל התקופה שקדמה לזה. אבל, נאור, שים לב מה קורה פה. אתם קודם דיברתם על הכול, איך ההליך הזה של ההכשרה, המעקף הזה של התור, האישור המהיר והזריז כלאחר יד, הייעוץ המשפטי שפתאום נהיה כמו חמאה ומאפשר את הדבר הזה – כיושב-ראש ועדה מרחבית לשעבר אני אומר לך, אין מצב שהיו מאפשרים לי להכניס ככה בחאווה לסדר-יום של ועדה מרחבית תיק מהיום לאתמול, בטח ובטח כשאין נימוק תכנוני שמצדיק את זה. יועץ משפטי היה אומר לי: אני לא מאשר את זה. הוא היה שולח מכתב ליועצת המשפטית לממשלה. כולם היו נעמדים על הרגליים, והייתי הולך ליאח"ה לחקירות, אם הייתי עושה דבר כזה. אבל פה זה מאושר, ולא מפחדים אפילו להראות את זה מרוב שבטוחים במה שקורה. זה הפחד, זו הבעיה. לא עבירת הבנייה, שהיא, בוא נקרא לה עבירה עממית של חריגת בנייה, ויש אותה הרבה – לא מדבר על זה; על זה שבא אדם ודורס ורומס כל נורמה, דורס ועובר על החוק – זה שצריך להיות נשיא בית משפט עליון. ואתם פה: ועדת חקירה ממלכתית – צריך את השופטים. איזה שופטים, כשזה הראש שלהם? כשהראש שלהם עובר על החוק כי בא לו למנות את עצמו לנשיא בית משפט עליון? רק בגלל זה. אין שום נימוק למה שהוא עשה חוץ מלנסות להכשיר את המינוי שלו לנשיא העליון. זה מי שאתם רוצים שיחקור? זה מי שאתם רוצים שיחקור את 7 באוקטובר? באמת, באמת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> הרי אם אני הייתי עושה את זה הייתם דורשים בצדק למצות איתי את הדין. אם מישהו משרי הליכוד היה עושה דבר כזה, אני כבר רואה מה היה קורה. זה אמור להיות נשיא בית המשפט העליון; האדם הזך ביותר במדינת ישראל שבא ורומס את החוק. איך אתם שותקים? איך אתם שותקים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> איך אתם עוצמים את העיניים? למה? למה? תעמדו. אנחנו הרי שווים. דיברתם פה על עקרון השוויון, חוק גיוס. מה קורה עם עקרון השוויון? איפה הוא? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> די, די. השעה מאוחרת להצגות. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> די, חבר'ה. אתם אכזבתם אותי מאוד. אני הקשבתי בקשב רב שמונה שעות עכשיו לנאומים שלכם וכבר עמדתי להשתכנע. אבל התגובה הרפה שלכם לנושא מאוד אכזבה אותי. עליזה, לסיים? אופיר אומר לי לא. חבר הכנסת לפיד, אדוני ראש האופוזיציה, דיברת קודם על שינוי כללי משחק, ו"ננצח" וכו'. אני בטוח שגם אתה מבין שכאשר יש כסף שנגבה מכוח חוק, שלאנשים אין ברירה אלא לשלם אותו אם הם רוצים לעסוק במקצוע שלהם, כפי שהולך בלשכת עורכי הדין – עדיין לא הפכנו אותה לוולונטרית – לא הגיוני שבגוף כזה, מתוך 66 מיליון שקל שנגבים מעורכי דין מדי שנה, 32 מיליון שקל יוגדרו כתקורות. אתה מסכים איתי שיש עם זה בעיה או לא? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> אתה יושב בקואליציה שיש לה 15 משרדי ממשלה מיותרים. אתה לא בעמדה לדבר על זה. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> אני חושב שאני כן בעמדה לדבר על זה. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> זאת הממשלה הזאת. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> אני כן בעמדה לדבר על זה, כי אתה לא היית מנהל משרד עם כמעט 50% תקורות. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> נראה אותך עושה את זה – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו מורידים את דמי החבר. שר המשפטים לא קובע. הורדנו את הסיפור ששר המשפטים קובע. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> נראה אותך עושה את זה בוועד חברת חשמל. תעשה את זה בחברת חשמל ובהסתדרות, נראה אותך. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט:) << דובר_המשך >> בוא נראה. אם יגיעו פניות מעובדי חברת חשמל, נעשה; אבל הגיעו פניות מהרבה ועדים. חבר'ה, תעזבו את הפוליטיקה, תצביעו בעד החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מלביצקי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה על חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45), התשפ"ה–2024. כאמור, הוגשו להצעת החוק הסתייגויות מטעם קבוצת ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי, יש עתיד, קבוצת העבודה, קבוצת רע"מ וקבוצת חד"ש-תע"ל: קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה. אנחנו נצביע על ההסתייגויות לפי הסדר. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם, מי שמעוניין להצביע. מצביעים תחילה על הסתייגות 1. הצבעה כעת. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 51 נגד. הסתייגות 1 לא התקבלה. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 2. הצבעה על הסתייגות 2. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 52 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. משכך, אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 43 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 43 נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת עוברים להסתייגויות לסעיף 2. נצביע על הסתייגות 3. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 43 בעד, 50 נגד. הסתייגות 3 לא התקבלה. כעת אנחנו מצביעים על הסתייגות 4. הצבעה על הסתייגות מס' 4 כעת. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 49 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 5. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 48 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 48 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 6. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 52 נגד. הסתייגות 6 לא נתקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות מס' 7. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת אנחנו עוברים להסתייגות 8. הצבעה כעת. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 9. הצבעה על הסתייגות מס' 9 כעת. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות מס' 10. הצבעה על הסתייגות 10. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 11. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מי ששומע בקול בטלפון, נא להנמיך, זה מפריע. 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת אנחנו מצביעים על הסתייגות 12. הסתייגות 12 כעת. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 12 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות מס' 13. הסתייגות 13, בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 13 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. הסתייגות 13 לא התקבלה. כעת אנחנו מצביעים על הסתייגות 14. הסתייגות 14 כעת. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 14 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות 15. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 15 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 16. הצבעה על הסתייגות 16. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 16 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. משכך, אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 24 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 45 נגד. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל אף הוא. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 3. מצביעים על הסתייגות 17. הסתייגות 17 כעת, הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 17 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 18. הצבעה על הסתייגות 18. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 18 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת, הסתייגות 19. מצביעים על הסתייגות 19 כעת. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 19 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 20. מצביעים על הסתייגות 20 כעת. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 20 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 52 נגד. הסתייגות 20 לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 21. הסתייגות 21 כעת. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 21 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת אנחנו בהסתייגות 22. הצבעה על הסתייגות 22 כעת. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 22 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. גם הסתייגות 22 לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 23. הצבעה על הסתייגות 23. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 23 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. הסתייגות 23 לא התקבלה. כעת הסתייגות 24. הצבעה על הסתייגות 24. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 24 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת הסתייגות 25. הצבעה על הסתייגות 25 כעת. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 25 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 51 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת הסתייגות 26. הצבעה על הסתייגות 26. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 26 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. משכך, אנחנו נצביע כעת על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 35 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 45 נגד. גם סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 4. הסתייגות 27. מצביעים על הסתייגות 27 כעת. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 27 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. משכך, אנחנו מצביעים על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 37 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 45 נגד. גם סעיף 4, כנוסח הוועדה, התקבל. נעבור להסתייגויות לסעיף 5. הסתייגות 28 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 28 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת עוברים להסתייגות 29. הצבעה על הסתייגות 29. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 29 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 30. הצבעה על הסתייגות 30 כעת. 30, לא טעיתי. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 30 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. הסתייגות 30 לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 31. 31. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 31 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 32. הצבעה על הסתייגות 32. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 32 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 33. הצבעה על הסתייגות 33. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 33 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 34. הצבעה על הסתייגות 34. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 34 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 35. הצבעה על הסתייגות 35. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 35 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 52 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. משכך, אנחנו מצביעים על סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 46 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 53 נגד – 44 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 44 נגד. סעיף 5, כנוסח הוועדה, התקבל. נעבור להסתייגויות לסעיף 6. הסתייגות 36 כעת. הסתייגות 36. הצבעה. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 36 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות 37. הסתייגות 37, הצבעה כעת. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 37 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 52 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. משכך, אנחנו מצביעים על סעיף 6 כנוסח הוועדה. סעיף 6 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 49 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 45 נגד. אני קובע כי סעיף 6, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 7. הסתייגות 38, הצבעה. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 38 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. עוברים להצביע על הסתייגות 39. הצבעה על הסתייגות 39 כעת. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 39 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 40. הצבעה על הסתייגות 40. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 40 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים כעת על הסתייגות 41. הצבעה על הסתייגות 41. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 41 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 42. הצבעה על הסתייגות 42. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 42 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת הצבעה על הסתייגות 43. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 43 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. גם ההסתייגות הזאת לא התקבלה. לכן אנחנו מצביעים על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 56 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 45 נגד. אני קובע כי סעיף 7, כנוסח הוועדה, התקבל אף הוא. אנחנו עוברים לשתי הסתייגויות אחרונות אחרי סעיף 7. הסתייגות 44 כעת. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 44 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 52 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 45. הצבעה על הסתייגות 45. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 45 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 52 נגד. גם ההסתייגות הזאת לא התקבלה. משהוסרו כל ההסתייגויות אנחנו מצביעים בקריאה השלישית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אולי לפני הקריאה השלישית תברך את יובל הזוכה – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו מצביעים בקריאה – מה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יובל, שזכתה עכשיו לייצג את מדינת ישראל באירוויזיון, ניצלה מהמיגונית בבארי – זה כבוד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו מברכים. אנחנו מברכים, אני בטוח בשם כולם, את יובל שניצחה במקום הראשון, וגם ניצלה מהמיגונית בבארי. עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 59 בעד החוק – 52 נגד – 45 נמנעים – אין חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 42 נגד, אני קובע כי הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << נושא >> הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 14) (הגברת התחרותיות), התשפ"ב–2022 << נושא >> [מס' מ/1576; דברי הכנסת, חוב' ג', ישיבה 216.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הבא שעל סדר-היום: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 14) (הגברת התחרותיות), התשפ"ב–2022. בעקבות הודעת הממשלה בעניין זה הוגשו התנגדויות מטעם סיעת יש עתיד, המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. מושכים את ההסתייגויות? מושכים. זה בשם כל הסיעות? המחנה הממלכתי? מושכים את ההסתייגויות? מושכים. וישראל ביתנו? גם מושכים. מאה אחוז. אם כך אנחנו עוברים להצבעה. מי שמעוניין להצביע, אנא שבו במקומותיכם. אנחנו מצביעים על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 14) (הגברת התחרותיות), התשפ"ב–2022, הצבעה. הצבעה מס' 60 בעד הודעת הממשלה – 35 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 14) (הגברת התחרותיות), התשפ"ב–2022, נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 35 בעד, אין מתנגדים, שמונה נוכחים. אני קובע שהודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 14) (הגברת התחרותיות), התשפ"ב–2022, התקבלה. הצעת החוק תחזור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ז בטבת התשפ"ה, 27 בינואר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. לילה טוב. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 23:47. << סיום >>