דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ד ישיבה ר"נ הישיבה המאתיים-וחמישים של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, כ"ח בטבת התשפ"ה (28 בינואר 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4 נאומים בני דקה 4 משה סולומון (הציונות הדתית): 5 דבי ביטון (יש עתיד): 6 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 6 צגה מלקו (הליכוד): 7 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 7 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 8 ציון יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה ויום המאבק באנטישמיות 9 היו"ר אמיר אוחנה: 9 מירב כהן (יש עתיד): 10 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 12 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 13 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 14 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 16 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 18 גלעד קריב (העבודה): 20 אבי מעוז (נעם): 21 שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: 23 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 27 הצעת חוק יום לציון מכתבן של 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ה–2024 33 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 33 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 37 אליהו רביבו (הליכוד): 39 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 41 הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2024 43 סימון מושיאשוילי (יו"ר הוועדה המשותפת): 43 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 45 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 38), התשפ"ה–2024 53 יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): 54 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 57 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 57 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025 57 חוה אתי עטייה (בשם ועדת העבודה והרווחה): 58 דבי ביטון (יש עתיד): 61 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 64 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ח בטבת התשפ"ה, 28 בינואר 2025. זהו היום ה-480 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-90 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מטי צרפתי הרכבי, אימאן ח'טיב יאסין ויוסף עטאונה בנושא: הפסקת שירותי איסוף פסולת ברשויות מקומיות שגורמת לשרפות ולזיהום חמור. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת פנינה תמנו, אליהו רביבו, מרב מיכאלי, יוסף טייב, שלי טל מירון, עאידה תומא סלימאן, יצחק פינדרוס, ואליד אלהואשלה ויבגני סובה בנושא: רשתות השיווק ויצרניות המזון מעלות מחירים בעשרות אחוזים תוך ניצול מצוקת אזרחי ישראל והעמקת יוקר המחיה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידי את הרשימה, ראשון הנואמים יהיה חבר הכנסת משה סולומון. אבל לא נוכל להתחיל, חבר הכנסת סולומון – אוה, עכשיו נוכל להתחיל. בבקשה. שלום לשרה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני עומד כאן היום כדי לספר, להנציח את זכרו של רס"ר קאלקידן מהרי, השם ייקום דמו, כאות כבוד וכחלק ממנהגי במליאת הכנסת. קאלקידן נולד באתיופיה ביום ב' בסיוון תשמ"ו, 9 ביוני 1986, ונפל בקרב ב-28 באפריל 2024, כשהיה בן 37 בלבד. הוא היה בנם האהוב של אלמז ואיינאו מהרי ואח מסור ל-11 אחים ואחיות. פירוש שמו של קאלקידן הוא "ברית", ואכן, שמו שיקף את חייו ואת דרכו. קאלקידן ייצג במעשיו את הברית הבלתי-נפרדת בין האדם לארצו, בין אהבתו למדינה לבין תחושת השליחות שהובילה אותו בכל צעדיו. קאלקידן עלה לארץ בשנת 2006, חדור באהבה עמוקה למדינת ישראל ורצון להשתלב בחברה הישראלית. הוא ראה בארץ ישראל לא רק מולדת, אלא הבטחה ואתגר, והקדיש את חייו לבניינה ולהגנתה. כשהגיעה הקריאה למילואים ב-7 באוקטובר הוא לא היסס; הוא התייצב לשירות בחטיבת כרמלי מתוך תחושת שליחות וגאווה עמוקה. עבורו, לשרת את המדינה היה הרבה יותר מסתם חובה – זו הייתה זכות גדולה בשבילו. חבריו סיפרו על אדם נדיר – חרוץ, צנוע, מקשיב תמיד ולעולם לא מתלונן. הוא היה מלא שמחה ואופטימיות, מאיר פנים לכל סובביו. אחד מחבריו הקרובים, אדם יברקן, סיפר: מעולם לא שמענו אותו מתלונן. הוא תמיד אמר שזוהי הדרך שבחר, ושבכל צעד בה צריך למצוא את השמחה. בלווייתו בבית העלמין הצבאי באשדוד, מאות חברים, בני משפחה ואנשים מקהילת יוצאי אתיופיה הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. אחותו ספדה לו: אנחנו מתנחמים בכך שמַתָּ על קידוש השם והארץ שכל כך אהבת. קאלקידן היה גיבור אמיתי, אחד מאלה שמזכירים לנו את המחויבות הגדולה של כולנו למדינה ולחברה. הוא היה סמל לאהבת הארץ ולחיבור העמוק בין עבר, הווה ועתיד. שמו, ברית, מגלם את הערכים שעליהם חי ונפל – נאמנות, אחריות ותקווה לעתיד טוב יותר. הקרבתו וגבורתו לעולם יישארו חקוקות בזיכרון הלאומי שלנו. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן. תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חברי הכנסת, היום בוועדה לזכויות הילד דנו בנושא העצמת ילדים עם צרכים מיוחדים בראייה היסטורית. נחשפנו לסרט של מר דותן שמספר על בית הספר הראשון אולי. הסרט נקרא "הילדים של סאלי ביין", ובעצם הוא סרט תיעודי על מחנך יהודי גרמני – בהקשר של הימים שאנחנו עוברים, ורק אמש היה יום השואה – שהקים וניהל כפר חינוכי לילדים יהודים עם צרכים מיוחדים בעיירה בייליץ שבגרמניה. הכפר פעל 34 שנים; ב-1942 הם גורשו – גם הוא, גם אשתו, גם בתם אליזה וכל חניכי הכפר – והועברו למחנה ההשמדה סוביבור, ושם הם נרצחו. אני רוצה שוב לומר, אני מדברת על תקופה מאוד מאוד היסטורית, וכמה חשוב לשים דגש על סוגיית הילדים עם צרכים מיוחדים ולשמור עליהם. השם ייקום דמם. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו – חברת הכנסת צגה מלקו. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, המגפה של הרציחות והפשיעה בחברה הערבית היא הנושא המדאיג ביותר. על המשטרה מוטלת האחריות למגר את הפשיעה, לטפל בפשיעה. כאשר התופעה הזאת מתפשטת, יש גופים אזרחיים שעושים את החובה האזרחית והחברתית המוטלת עליהם, כמו לג'נאת אפשאא אלסלאם – הוועדה להפצת השלום החברתי בחברה הערבית – למנוע רציחות בין אנשים מסוכסכים, שבראשה עומד השייח' ראאד סלאח. היום כוחות משטרה גדולים פרצו למשרדים שלהם באום אל-פחם, עיכבו גם את שייח' ראאד סלאח, גם את שייח' אסכנדר, גם את שייח' מוחמד תאופיק ג'בארין, החרימו את הניירת והכריזו על הוועדה להפצת השלום החברתי כארגון מחוץ לחוק. מילא המשטרה והממשלה לא מטפלות בפשיעה, אבל כאשר יש יוזמה פנימית קהילתית למנוע את הפשיעה והרציחות, הם מתנפלים עליהם ועוצרים אותם. לכן אנחנו שואלים, האזרח שואל: יכול להיות שהממשלה לא רק שלא מעוניינת להפסיק את הפשיעה, אלא גם פוגעת במי שכן רוצה למנוע את הפשיעה? באותו יום – היום, למשל, המשטרה נכנסה לאום אל-פחם – היו מעשי רצח בסביבה בימים האחרונים – ופשטה על מקומות מסחר, חלפנים וכדומה, עבירות מס. אף פושע לא נעצר. ארגוני הפשיעה בכל החברה הערבית ממשיכים להשתולל, והמשטרה עושה או דוחות תנועה או פושטת על בתי מסחר ומעכבת ופוגעת בפעילות של מי שכן פועלים למגר פשיעה בחברה הערבית, כמו לג'נאת אפשאא אלסלאם. זה מביש וזה מקומם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מדינה שלמה מחכה לחטופים שיחזרו הביתה. כולנו מחכים, כולנו מתרגשים, בצדק – מגיע לעם ישראל שקט ושלווה, שהחטופים יחזרו הביתה. אני רוצה להתייחס –יש גם חטופה בתוך הבית, כבר בת עשר, שנחטפה בגיל תשע ממרכז קליטה, במקום הכי בטוח, מרכז קליטה בצפת. שמה הוא היימנוט קסאו. היא כבר בת עשר. בעוד כמה שבועות כבר תהיה שנה מאז שנחטפה, אבל מישהו שמע עליה? מישהו מכיר את אימא שלה, איך היא נראית? מישהו יודע איך נראה אבא שלה? איך נראים האחים שלה? מישהו בכלל מדבר? על זה נאמר השקופים. הילדה, עדיין אף אחד לא יודע איפה היא, אפילו לא מגדירים מה מצבה – האם נחטפה? האם נעדרת? אף אחד לא יודע. איזו חברה אנחנו רוצים להיות, חבריי? עוד מעט, בעוד שלושה שבועות – הילדה הזאת – מישהו מדבר עליה? האם ההורים שלה, יש להם מטה? אין מטה; מישהו יזכור אותה? לא. אם היא הייתה בצבע עור אחר – אני לא מתביישת להגיד את זה; אם היא הייתה ממשפחה חזקה – אני אומרת לכם את זה – מדינה שלמה הייתה רועדת. היו מקימים מטה, היו יודעים איך נראים ההורים שלה, איך נראים האחים שלה. זה עצוב. פשוט כואב לי הלב. הילדה הזאת נחטפה מהמקום הכי שקט, הכי בטוח שצריך להיות, אבל החברה שלנו, יש בה משהו מקולקל. זה ממשיך. לא מנסים אפילו לתקן. נכון, לא נעים לשמוע כשמדובר על גזענות. לא אוהבים לשמוע. אבל המציאות – איזו הגדרה ניתן לזה אם זאת לא גזענות, אם זאת לא אפליה? בוודאי, משפחה וקהילה שלמה שקופה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת חבר הכנסת יוסף עטאונה. אחריו – אחרונת הדוברות לשלב זה, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני מגנה את ההחלטה המוזרה, הקיצונית והבלתי-מובנת של המשטרה ושל כוחות הביטחון היום להוציא מחוץ לחוק את ועדות אפשאא אלסלאם – הפצת השלום. המטרה של הוועדות האלה – שקמו בחברה הערבית כיוזמה חברתית לחברה שנמצאת באיום על הקיום שלה על ידי ארגוני הפשיעה וגל הרציחות – מתוך אחריות התארגנו בכל כפר וכפר, ונאבקים למען חיים טובים יותר; הם נאבקים לצמצום תופעת האלימות; הם פועלים למען השכנת השלום בתוך החברה הערבית. ההחלטה היום חושפת את הפרצוף האמיתי של המשטרה ושל הממשלה, שהתפקיד שלה הוא להילחם באלימות ובארגוני הפשיעה בחברה הערבית. במקום להילחם בארגוני הפשיעה בחברה הערבית ולספק את הביטחון האישי היא באה להוציא מחוץ לחוק את ועדות אפשאא אלסלאם. ההחלטה הזאת מגלה עוד פעם את הפרצוף האמיתי של המשטרה, של כוחות הביטחון ושל הממשלה, והמשמעות שלה היא אחת ויחידה: לא אכפת למשטרה ולממשלה מהדם הערבי; המשיכו לרצוח אחד את השני. ההחלטה הזאת לא תשבור אותנו כחברה. אנחנו כחברה, כמנהיגות פוליטית ודתית, נמשיך להיאבק בתוך החברה שלנו נגד ארגוני הפשיעה ונגד האלימות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, היום אנחנו מציינים את יום השואה הבין-לאומי – 80 שנים לשחרור מחנה אושוויץ וכישלון הרעיון והרצון להשמיד את העם היהודי. בישראל חיים היום 123,000 ניצולי שואה, וגילם הממוצע הוא 87; 72% מהם סיעודיים. דור נפילים שהולך ונעלם. כולנו – ובמיוחד אנחנו, נבחרי הציבור – מצווים על כבודם של הניצולים והשורדים ועל זכרם של הנרצחים. בסקר של יד ושם בכמה מדינות נמצא שרבים חושבים ששישה מיליונים של נרצחים הוא מספר מוגזם; מרבית האמריקנים מאמינים שהשואה יכולה להתרחש שוב, וכמחצית מהצעירים בצרפת לא יודעים דבר על השואה. חלפו יותר מ-80 שנים, ואומות העולם לא למדו מספיק. בשנתיים האחרונות יש עלייה של 340% בפשעים – ואפילו רצח – על רקע אנטישמי ברחבי העולם – אנטישמיות שבגינה יהודים מסתירים את זהותם. "כן, ילדה, כן ידיים דקות / כן, עכשיו כבר מותר לבכות./ כן, מלאך קטוף ריסים ושיער / כן, עכשיו כבר מותר, כבר מותר". לעולם לא עוד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << נושא >> ציון יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה ויום המאבק באנטישמיות << נושא >> << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> הנושא הבא שעל סדר-היום הוא ציון יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה ויום המאבק באנטישמיות. בטרם אזמין את חברת הכנסת מירב כהן, שתהיה ראשונת הדוברים, אני מבקש לומר כמה מילים משל עצמי. ב-12 במאי 1949, יום אחרי שמדינת ישראל הצטרפה כחברה באו"ם, הניף מי שלימים יהיה ראש הממשלה השני, משה שרת, את דגל ישראל בפתח בניין האו"ם בניו יורק. באותו מעמד הוא אמר את המילים הבאות: "דגל תכלת-לבן זה, אשר נישא בידינו בכל חבלי ההתאחזות בארצנו, ארץ ישראל; אשר ליווה את חלוצינו בצאתם לחרוש לראשונה אדמת שממה; אשר הונף ברמה בידי לוחמינו לחירות בשדה קרב במלחמת העולם האחרונה; אשר נפרס מעל חומות גטו ורשה במרד הנואש; דגל זה, אליו נזעקו כל כוחות העם היהודי שנאבקו על גאולתו בארץ אבות – מבטא היום הזה את קוממיותנו השלמה בהיותו מתנופף בגאון". מה שרבים לא בהכרח יודעים זה שמי שהיו האנשים שהניפו את דגל ישראל בגטו ורשה היו אנשי הארגון הצבאי היהודי. פאוול פרנקל היה אחד המפקדים הבכירים של הארגון, והוא נהרג בקרב עם הנאצים בגטו ורשה. שלושה חודשים לפני פרוץ המרד בגטו, הוא אמר את הדברים האלה: "מלחמתנו, כאשר תבוא, ולא משנה עד כמה קצרה תהא, לא תישכח. אנחנו נחיה בדפי ההיסטוריה היהודית. ילדים בארץ ישראל של העתיד ילמדו על אודותינו, ואנו נהיה להם המופת לאומץ לב – – –מובן שאנו נילחם עם הנשק בידינו, ורובנו ניפול בקרב. אך אנחנו נחיה, בחייהם ובליבם של הדורות הבאים ובדפי ההיסטוריה שלהם. חברים, אנחנו נמות בטרם עת, אך לא נידונו לאבדון. אנו נחיה כל עוד ההיסטוריה היהודית ממשיכה לחיות". ואכן, לוחמינו הנלחמים כעת ובחודשים האלה בשדות הקרב השונים מאז 7 באוקטובר כדי להשיב את חטופינו מידי ממשיכי דרכם האידיאולוגית של הנאצים ולחסל את יכולתם להוות איום על עם ישראל, הם ממשיכי דרכו של פאוול פרנקל, וגם אותם יזכור נצח ישראל; סיפורי הגבורה שלהם חקוקים על לוח ליבו של עם ישראל לדורי-דורות. יום השואה הבין-לאומי, שנקבע על ידי האו"ם ביוזמתו של שר החוץ לשעבר, חברנו היקר סילבן שלום, הוא ההזדמנות של כולנו לזכור, להנציח ולספר את סיפור השואה ולהיאבק ברחבי העולם באלה המבקשים להכחיש אותה. באופן בלתי ייאמן, דווקא אחרי 7 באוקטובר האנטישמיות ושנאת היהודים גואה ברחבי העולם, ולא בכל מקום נתקלת בהתנגדות משמעותית. 80 שנה לאחר שחרור אושוויץ, האנטישמיות אף גואה במוסדות הבין-לאומיים שהוקמו כדי להבטיח שלא תהיה שואה נוספת. במקום לגנות ולפעול נגד משטר האייתוללות של איראן, שמצהיר בגלוי כי משימתו היא להשמיד את מדינת היהודים – ולשם כך הקים ציר טרור חובק יבשות, שאת מעשיו הברבריים העולם ראה ב-7 באוקטובר – הם מחילים מוסר כפול על מדינת היהודים האחת והיחידה, שזוכה באו"ם לגינויים יותר מכל מדינות העולם גם יחד. וכדי להוסיף חטא על פשע, ישראל ומנהיגיה מואשמים בעלילות דם בבית הדין הפלילי הבין-לאומי. כל זאת מחלחל לקמפוסים של אוניברסיטאות שונות ברחבי העולם, דרך מדינות וארגונים תומכי טרור, אשר מממנים מחאות שבהן רווחות קריאות להשמדת ישראל, הצדעות במועל יד והחרמת יהודים. אל מול תופעות אלה חייבים אנו לעמוד יחד, כפי שחיילינו עומדים בשדה הקרב, להיאבק בעוצמה ולזקוף קומה. מכאן, ממשכן הכנסת, צריכה לצאת הבשורה הזאת לחברה הישראלית ולעולם כולו; כאן אנו נותנים ייצוג וביטוי לקולות השונים, לסיפורים המגוונים ולדמויות השונות שהופכות את מדינת ישראל ואת החברה הישראלית למה שהן. הזמנו לכאן היום את שורדי השואה המשתתפים בפרויקט משאלת לב של עזר מציון, ובהמשך היום אפגוש אותם בלשכתי. הם נמצאים כאן איתנו בשני היציעים. עלינו לדאוג כי צוואתו של פאוול פרנקל תוסיף להתקיים. נצליח לא רק אם נזכיר את סיפורם, אלא גם בכך שנוודא כי ילדינו יישאו את ההיסטוריה הלאומית שלנו בתרמילם, ונעניק להם את הביטחון, החוסן והעוצמה להניף את דגל ישראל כאן בגאון ובכל מקום בעולם. תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מירב כהן לפתוח את היום המיוחד. בבקשה, גברתי. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, למדינות העולם יש נטייה לקחת מהשואה מסרים ולקחים אוניברסליים: זכויות אדם, מניעת רצח עם, גינוי, אי-סובלנות כלפי אוכלוסיות מטעמי דת או מוצא אתני. יש מדינות שמגדילות לעשות, ועל בסיס הלקחים האוניברסליים האלו מעיזות לגנות את ישראל – לגנות אותנו בגלל המלחמה שלנו נגד מי שביצעו בנו טבח שלא היה כמוהו מאז ימי השואה; טבח שבהרבה מאוד מובנים היה שואה של יום אחד. מאז הטבח ישנם חטופות וחטופים שנתונים לשואה אישית נוראית – נוראית – שנמשכת כבר כמעט 16 חודשים. יש הרבה מאד לקחים אוניברסליים שאפשר ללמוד מהשואה, וחשוב ליישם, אבל יש את הבסיס, שאותו אסור לשכוח: אין זה מקרי שרצח העם השיטתי ביותר בהיסטוריה הופנה כלפי העם היהודי – כלפינו – ואין זה מקרי שהזוועה הזו נתקלה באדישות ממושכת מצד מדינות רבות לאורך זמן רב. העובדה שהקורבנות היו יהודים היא מקור ההצלחה הנאצית בהנחת התשתית ויישום התוכנית שהובילה לחיסול שליש – שליש – מהעם שלנו. פעם היו אלה חוקי טוהר הדם בספרד, בטולדו שבספרד; פעם היו אלה חוקי נירנברג הגרמניים; פעם זה שעון העצר בכיכר פלסטין בטהראן, שסופר את הזמן שיעבור עד שישמידו את מדינת ישראל. ההיקפים שלה משתנים מעת לעת, אבל שנאת היהודים הייתה מגפה עולמית, ולצערי נשארה מגפה עולמית. במופעה הנוכחי היא עטופה באדרת של אנטי-ציוניות. המיתוג אולי קצת שונה אבל הגברת היא אותה גברת – מתועבת ומסוכנת. גם היום, לעיתים, פגיעות ביהודים זוכות לתגובה אדישה יחסית מהעולם; ואם יש זעזוע הוא לא מהדהד לאורך זמן. לצורך העניין, מדינות שהיו לצידנו ב-7 באוקטובר אינן לצידנו כיום. הזיכרון הוא לא ארוך. השואה לא הייתה עוד רצח עם, שנאת יהודים היא לא עוד גזענות, לכן החובה לזכור ולהזכיר לעולם את השואה. זה חשוב לא רק בעבור הערכים האוניברסליים, אלא בראש ובראשונה כי הרצון להשמיד אותנו, דווקא אותנו, לא חלף ולא נעלם. הזיכרון חייב גם הוא להוביל אותנו לפעולה, ללחץ בלתי מתפשר למען שחרור כל החטופים ולעמידה איתנה נגד כל מי שקורא להשמדתנו. וביום הזה אין לי ברירה אלא לומר שמן הראוי שגם נסתכל פנימה. בזמן שאנחנו דורשים מהעולם לזכור את השואה צריך לוודא שאנחנו בעצמנו לא נשכח את אלה ששרדו או ניצלו ממנה. כיום חיים במדינת ישראל פחות מ-124,000 ניצולי שואה; פחות מ-124,000 ניצולי שואה, ומהם – שימו לב – כמעט 30% ויתרו בשנה האחרונה על אוכל מסיבות כלכליות או מסיבות של ניידות; מחציתם מתקשים לסגור את החודש, ומעל 36,000 שורדי שואה חיים אך ורק מגמלת הבטחת הכנסה. אלה נתונים קשים שצריכים להטריד את כולנו. זכיתי לעמוד בראש הוועדה למען שורדי השואה בכנסת הנוכחית – אגב, זו ועדה שהוקמה לראשונה – ואני זוכה לפגוש ניצולים וניצולות על בסיס קבוע, על בסיס שבועי. אני רוצה לומר בצער רב ובלשון המעטה שיש פה בישראל לא מעט שורדי שואה שהושלכו לעת זקנה. אם לשארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי לא מתאפשר לחיות בכבוד בערוב ימיהם במולדת עמם, אז יש לנו בעיה – בעיה של שכחה; אם הארגונים של ניצולי השואה, הארגונים שבאמת עושים מלאכת קודש, נאלצים להתחנן לתקציבים שהובטחו להם אבל מעולם לא הועברו, אז יש לנו בעיה – בעיה של הזנחה; אם בניגוד לממשלות הקודמות, הממשלה הזו, באף אחד מהתקציבים שהיא העמידה לאישור הכנסת ואישרה, לא טרחה להביא ולו שקל אחד תוספתי לשורדי השואה, אז יש לנו בעיה – בעיה חמורה של סדרי עדיפויות. עומד בפנינו דור אחרון. הגיל הממוצע של שורדי השואה שחיים כיום בישראל הוא 87. אם לא נדאג להם עכשיו, לא יישאר לנו למי לדאוג אחר כך. העולם צריך לזכור, וגם לנו אסור לשכוח, וזה צריך להתבטא בעבודה יום-יומית. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, אורחים יקרים, אדוני, ב-27 בינואר מציינים מדי שנה את יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה, לזכר היהודים שנספו בשואה האיומה במהלך מלחמת העולם השנייה. היום אנחנו כאן לזכור ולהזכיר: לזכור את ששת המיליונים מבני עמנו, שנרצחו בשואה האיומה – תקופה חשוכה ואכזרית בהיסטוריה האנושית כולה; להזכיר לעולם כולו: האנטישמיות, לצערנו, אותה שנאת חינם עתיקת יומין, לא נעלמה. גם כיום היא מרימה את ראשה באירופה, בארצות הברית – ואף כאן בישראל, בדרכים שונות. האנטישמיות של ימינו אינה שונה במהותה מזו של העבר; היא מסוכנת, משסה, מפיצה שנאה ושקר, ועלינו להילחם בה בכל דרך ובעמידה גאה וברורה מול כל מי שמנסה לפגוע בנו. אדוני, אתמול נכחתי בטקס ששגרירים ממדינות חבר העמים, ברית המועצות לשעבר, קיימו כאן באנדרטה שניצבת לא רחוק מאיתנו, לזכר חיילי הצבא האדום, שהם בעצם אלו ששחררו את אושוויץ-בירקנאו. זה בהחלט מכבד להוקיר אותם גם כן, והיה להם חלק נכבד באותו שחרור. אך לצד הזיכרון הלאומי והעולמי, ברצוני לשתף גם סיפור אישי שמחבר אותנו למציאות העבר ולכאב ההווה. אדוני, בבית הכנסת שאני מתפלל בו בשבתות, כבן העדה הגאורגית, מי שכיהן כרבה הראשי של הקהילה היה הרב עמנואל דוידאשווילי. הוא היה הרב הראשי של טביליסי, עיר הבירה בשנות השבעים. עצרו אותו לא פעם ולא פעמיים בגין – שם לא היה צריך יותר מדי תירוצים בשביל לעצור, אלא: אתה יהודי, אתה פועל להפצת יהדות או למען העלייה לארץ ישראל – די והותר. לא צריך מעבר לזה. באחת הפעמים שעצרו אותו, אמרו לו: אנחנו מחתימים את רבני הקהילות ברחבי גאורגיה ובברית המועצות כולה שיורו ליהודים שלא לעלות לארץ ישראל. זה היה בתחילת שנות השבעים. הרב עמנואל, שהיה אוהב ציון ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, השיב להם בצורה פשוטה מאוד – הוא השיב להם: אני מתפלל שלוש פעמים ביום, כמו כל יהודי, "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים"; אין לי שני אלוקים, רק אלוקים אחד. אני לא מוכן לחתום על המכתב הזה. דבריו של הרב עמנואל, שנאמרו מתוך כאב, עוצמה ותקווה, הם קריאה בעבור כולנו להילחם באנטישמיות ולשמור על גאוותנו היהודית. חברים, גם היום האנטישמיות אינה עוצרת. לצערנו אירועים אנטישמיים מתרחשים מדי יום ביומו ברחבי העולם כולו: השחתת בתי כנסיות, הכחשת השואה בצורה פומבית – מספיק אם ניקח את ראש ממשלת אירלנד, ממש לפני כמה ימים. אסור לנו להיות אדישים. האדישות, כפי שלמדנו מהעבר, היא משתף הפעולה המסוכן ביותר של השנאה. אני קורא כאן מעל במה זו לממשלת ישראל להוביל מאבק עולמי בלתי מתפשר נגד האנטישמיות; להמשיך ולעודד חינוך לזיכרון השואה; לעמוד לצד קהילות יהודיות בעולם ולשלוח מסר ברור: העם היהודי חי וימשיך לחיות. אך אסור לנו להזניח – כמו שהדגישה חברתי מירב ממש כמה דקות לפניי – ולו לרגע אחד את השורדים הגיבורים שחיים כיום בקרבנו. בזכות אותה אמונה כמו של הרב עמנואל, בזכות הגבורה שהפגינו יהודים מדור-דור בכל הזמנים ובזכות הזיכרון שאנו נושאים עימנו, לא נישבר. יש גם נקודה אחת, אדוני, שרציתי – ממש נקודה לחיוב. יש כמה מדינות, כמו מדינות הסכמי אברהם – מדינת אזרבייג'ן, מדינה שהיא בעלת רוב מוסלמי, שהיא עומדת לימיננו ונותנת ממש כתף חמה. נוכחתי לדעת זאת מאחד מבני הקהילה שם, וזה לא פשוט בימים כאלה, וממדינה שהיא בעלת רוב מוסלמי. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מושיאשוילי. וכעת חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, סבי מצד אבי, ראובן רודולף כהנא, נולד באסן, גרמניה. לקראת תחילת המלחמה, בגיל 19, הוא הצליח להימלט להולנד, ושם ניצל בזכות חסיד אומות העולם. אביו, אליה כהנא, שאבי קרוי על שמו, נרצח בתאי הגזים של אושוויץ. סבתי מצד אבי, קרולה לבית אופנהיימר, נולדה בפרנקפורט, למשפחה שחיה בגרמניה מהמאה ה-16. אביה, זיגפריד אופנהיימר, היה קצין בצבא הגרמני, ששירת כרופא במלחמת העולם הראשונה. בליל הבדולח הוא נלקח לדכאו. משפחתה ברחה לישראל, והוא הצטרף אליהם כעבור חודשיים, כשהשתחרר מדכאו. סבי מצד אימי, שלום שולם אייזנברג, נולד במינכן. הוא נקרא שולם כי בתום מלחמת העולם הראשונה הוריו קיוו שהשלום יחזיק מעמד. סבא שולם למד בישיבה בפרנקפורט לפני עלייתו ארצה ב-1936. סבתי מצד אימי, רייזי שושנה סופר, נולדה בווינה, והצליחה לברוח מאירופה עם משפחתה לאחר תחילת המלחמה. סבה, הרב שמעון סופר, נכדו של החתם סופר, נרצח על רציף הרכבת באושוויץ מייד עם הגיעו לשם. אני עומד כאן היום כחבר הכנסת בכנסת ישראל וכצאצא של אותם קדושים שנרצחו בשואה, כדי להזהיר את העולם: האנטישמיות חוזרת להרים את ראשה. אותה אנטישמיות מזוקקת, שבאה לידי ביטוי כיום בעיקר בשנאת ישראל והציונות, מתפשטת בעיקר באירופה, אבל גם בארצות הברית. שוב סטודנטים יהודים צריכים להסתיר את יהדותם; שוב יהודים צריכים להסתיר ולהסיר סממנים יהודיים; שוב יהודים מותקפים בבירות אירופה רק בגלל יהדותם. שוב העולם מתייחס לישראל בסטנדרט כפול ובצביעות נוראה. ישראל, שהותקפה באכזריות ב-7 באוקטובר, באחת מהתקפות הטרור האכזריות שנראו בעשורים האחרונים, הופכת על ידי מדינות העולם לתוקפן, למדינת אפרטהייד המבצעת ג'נוסייד. אלה הרי שקרים נוראיים, מנותקים מהמציאות. אנו נלחמים נגד אויב המחזיק עדיין מאות מאזרחינו בתנאי שבי קשים, ומשתמש באזרחיו שלו בצורה צינית כמגינים אנושיים בעת מלחמה. אני עומד כאן היום ומרים ראשי מול כל אותם אנטישמים ואותה אנטישמיות. אנחנו כבר לא אותו עם מפוזר ומפורד, נע ונד בין ארצות שלא רוצות בו; אנו עַם עִם מדינה, בארץ שהובטחה לנו על ידי הקדוש ברוך הוא; אנחנו מעצמה אזורית חזקה, שיודעת להגן על עצמה גם כאשר מפתיעים אותנו. האזהרה שלי היום מפני האנטישמיות לא מופנית פנימה אלינו. אנחנו נסתדר. אני פונה אליכן, אומות העולם, ומנסה להזהיר אתכן מהאסלאם הרדיקלי ומהאנטישמיות הפושה בארצותיכן. במקום להבין שאנחנו בישראל נלחמים את המלחמה שלכם, בשבילכם, אתם מאפשרים לאנטישמיות להרים ראש בעריכם. אני מקווה שאת היום הזה, שבו העולם מציין את זוועות השואה, תנצלו להתבוננות עמוקה לאן אתם הולכים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת חבר הכנסת משה רוט – איתנו? לא איתנו. אם כן, חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי וחברות כנסת נכבדים, אני רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת מירב כהן על הישיבה היום, ועל כל פועלה למען שורדי השואה. אני רוצה להודות לשורדי השואה היקרים, לבני המשפחות שלהם, על נוכחותם היום, ובכלל – לכל אלה שכאן, ולכל אלה שאינם כאן. זכינו, זכינו שאתם בינינו. אנחנו עומדים כאן היום, ביום השואה הבין-לאומי – בעצם, יום השואה היה אתמול, ועדיין – ולא רק ביום כזה אלא בכל יום, בסתם יום של חול, אני נזכרת בחמי, באחד האנשים היקרים לי ביותר, שנפטר בדיוק לפני תשעה חודשים, בכ"ח בניסן תשפ"ד. חמי ניצח את השואה בגדול. הוא לא רק שורד שואה, הוא היה דמות שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים ללמוד ממנו. יותר נכון, יכולים היו ללמוד ממנו. ילד קטנטן, אפילו לא בן שלוש כשהתחילה המלחמה, שנולד להוריו לאחר 18 שנות נישואים ללא ילדים. ילד שעוד בטרם הספיק להבין חיים מה הם, נתקל ברוע הגרוע מכול, בחיות אדם, ברוצחים. ולמרות כל מה שראה, למרות כל מה שחווה, למרות כל מה שהרגיש, למרות כל המוות שהיה סביבו, למרות כל הקשיים הבלתי-אפשריים והבלתי-אנושיים שהוא חווה, הוא היה אדם אופטימי, פרודוקטיבי, אדם שמח, מלא תקווה שעשה ועשה ועשה. הלוואי שאני, בגילי, לעומת גילו – הוא נפטר בגיל 87 – הייתי יכולה לעשות. אז כן, הוא היה והוא כבר לא כאן איתנו, אבל הוא בליבנו תמיד, ותמיד נראה אותו מול עינינו. אנחנו עומדים כאן היום לא רק כדי לזכור את העבר, אלא גם כדי להתבונן בהווה וללמוד גם על העתיד. שמונה עשורים חלפו מאז שחרור אושוויץ, הסמל הנורא ביותר לרוע האנושי שהתגלה באותה תקופה אפלה. אני מתקנת: הרוע הנורא ביותר מאז ועד עולם. לצערי, הרוע ההוא, שהשמיד מיליונים רק בשל מוצאם, אמונתם וזהותם, לא נעלם לחלוטין – הוא שינה צורה ומצא דרכים חדשות, ומאיים עלינו ועל העולם החופשי גם בימינו אנו. זיכרון השואה הוא זיכרון של מאבק – מאבק של אור בחושך, של אנושיות ברוע, של תקווה בייאוש. המאבק הזה לא הסתיים עם שחרור אושוויץ או תבוסת הנאצים; הוא ממשיך עד היום, כאן ועכשיו. כשאנחנו נלחמים בארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה, כשאנחנו מגינים מפני אלה שמפיצים שנאה, מסיתים וקוראים להשמדתנו, אנו נושאים את הלפיד של אותם לוחמים ששחררו את מחנות ההשמדה. המאבק הזה הוא לא רק מאבק יהודי, אלא מאבק אוניברסלי. איום הטרור שמגיע בצורת רקטות שמכוונות על ערים תמימות ובצורת אידיאולוגיות שמקדשות רצח ושנאה, הוא לא רק איום על מדינת ישראל, אלא על חירותו של העולם כולו. אנחנו אומנם עומדים בקו הראשון, אבל המאבק הזה שייך לכולנו. אני חוזרת שוב לחמי, שהיה ילד קטנטן, ילד קטן בפולין, ואחר כך ברח יחד עם אימו לגרמניה – יותר נכון, ברח להונגריה, ואחר כך לגרמניה. אני נזכרת בצוואה שהשאיר אביו, שנרצח בשואה, ובה ציווה את אשתו רחלה, אימו של חמי, שתשמור על בנם מכל משמר ותגדל אותו כיהודי, יהודי גאה. שניהם, הוריו של חמי, ובעקבותיהם גם חמי, האמינו שהאור ינצח את החושך. גם אם החושך עמוק ונורא, תמיד יש תקווה. המילים הללו צריכות להדהד בלבבות כולנו. אנחנו כמדינה יהודית ודמוקרטית חייבים להיות המגדלור של אותו אור. למעשה, אנחנו המגדלור, אנחנו נלחמים על כך, לא רק עבור עצמנו אלא עבור כל מי שמאמין באור, בחירות ובצדק. המאבק שלנו היום, כמו אז, הוא לא רק מאבק על קיום אלא מאבק על ערכים. הוא מאבק שמוכיח, שהאור תמיד נמצא ותמיד ימצא דרך לשוב ולהאיר, גם לאחר החושך הכבד ביותר. חבריי וחברותיי, כשאנחנו מציינים 80 שנה לשחרור אושוויץ, נזכור את הלקח החשוב ביותר של השואה: הרוע מתחיל בדברים קטנים, אבל הוא מתפשט כשלא עוצרים אותו בזמן. כאן, מעל הבימה הזאת, אני קוראת לכולנו, למדינת ישראל ולכל העולם, לא לעצום עיניים, לא להיכנע לשנאה, לא לקבל את הרוע כמציאות, לא לאפשר לאף אחד להפוך את האור לחושך ואת החושך לאור. אנחנו חייבים להיאבק ולהאמין ולהתעקש שהאור ינצח את החושך. יהי זכרם של ששת המיליונים ברוך, ושיהיה לנו כוח להמשיך ולהאיר את העולם באור של צדק, חירות ואמת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשות חברת הכנסת מירב כהן, יוזמת היום החשוב הזה, הפועלת עבור שורדי השואה ומשפחותיהם – ואני כן אומר, ברשות השורדים ובני המשפחות שלהם – אנו מציינים כאן היום את יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה ויום המאבק באנטישמיות. זהו יום אחד שבו אנו מחברים בין זיכרון העבר לבין ההווה, בין התהומות שאליהן ירדה האנושות בשואה לבין המאבק המתמשך שלנו, עם ישראל, באנטישמיות הגואה ומרימה את ראשה עד ימינו אנו. השבוע קראנו בפרשת השבוע על הכבדת לב פרעה. פרעה, מתוך רשעותו ושנאתו לעם ישראל, ביקש להתעמר ולפגוע בעם שלנו גם כשידע שהמחיר יהיה חורבן לעמו. הוא ראה את המכות הניחתות בזו אחר זו על מצרים, ראה את עמו סובל ומאבד את אנשיו, ובכל זאת בחר באכזריות, בשעבוד ובהרס, במקום בשחרור עם ישראל לחופשי ובחיים. הכבדת הלב הזו אינה רק נחלת העבר. היא ניבטת אלינו דור אחר דור; היא באה לידי ביטוי בשואה, כאשר הנאצים, יימח שמם, ביקשו להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים – טף, נשים וזקנים ביום אחד – ולא היה אכפת להם מההשלכות על עמם. מה שהניע אותם זה אנטישמיות והשנאה לעם ישראל, עם הנצח, גם במחיר הרס ואובדן עצומים. אבל מדוע הם שונאים אותנו כל כך, מזדעקת הנפש היהודית. התשובה היא כי השנאה כלפי עם ישראל אינה שנאה רגילה. היא איננה נובעת מתחרות על משאבים, מלחמות על שטח או סכסוכים כלכליים. זו שנאה עמוקה יותר – שנאה הנובעת מהפחד, מהכעס והתסכול שמוליד המפגש עם מה שעם ישראל מייצג. עם ישראל הוא עם הנצח. במשך אלפי שנים הצלחנו לשרוד כנגד כל הסיכויים. אומות עלו ונפלו, ממלכות קמו ונחרבו, ואילו אנחנו, העם הקטנטן הזה, נותרנו. אנחנו נושאים עימנו את ערכי האמת, את מידת החסד ואת הערבות ההדדית שאין לה אח ורע. הם שונאים אותנו כי אנחנו שונים; כי לא שינינו את שמנו, את לבושנו, את שפתנו, כפי שאמר המן הרשע: "ישנו עם אחד, מפוזר ומפרד בין העמים – – – ודתיהם שנות מכל עם". השוני הזה מאיים עליהם. הם רואים בנו תזכורת למה שאפשרי בעולם, לתקווה, למוסר ולשאיפה לתיקון עולם. הם שונאים אותנו כי אנחנו מזכירים להם שיש צדק, שיש אמת מוחלטת, שיש טוב ורע בעולם. בעולם שבו רבים מנסים לטשטש את הגבולות בין המוסר לאי-מוסר, בין האור לחושך, בין הטוב לרע, אנחנו, עם ישראל, עומדים כמו מגדלור ומסרבים להיעלם, להתנצל או להתפשר על הערכים הללו. הם שונאים אותנו כי הם רואים את הכוח המיוחד שלנו כעם, כוח שמתגלה דווקא ברגעים הקשים ביותר. הם רואים את העמידה שלנו זה לצד זה; את הערבות ההדדית שמחברת אותנו; את העוצמה שבאמונה שלנו בצדקת הדרך. הם רואים את היכולת שלנו לבנות חיים מתוך חורבן, ליצור מתוך האפר ולמצוא אור ואמונה גם בלב החשכה. הם שונאים אותנו כי אנחנו נושאים בריתנו עם בורא עולם. הברית הזאת, שהתגלתה לעיני כול במעמד הר סיני, היא שמעניקה לנו את הכוח המוסרי ואת התחושה שאנחנו כאן בשליחות לשמור על עולם טוב וצודק יותר. השליחות הזאת מאיימת עליהם, כי היא מזכירה להם עד כמה הם רחוקים מהאידיאל שאליו האנושות שואפת. הם שונאים אותנו כי הם לא מבינים אותנו. הם רואים עם קטן שמסרב להיעלם, שמסרב להיכנע לרוח ולזמן. הם רואים אותנו עומדים בגאווה מול כל הניסיונות למחוק אותנו, ומבינים עמוק בתוכם שהם לא יכולים לנצח אותנו. אותה רשעות מלווה אותנו גם היום. היא אינה תלוית מקום או זמן. היא קיימת אצל אויבינו מבית ומחוץ, המבקשים למחוק את זכר ישראל בכל דרך אפשרית. אחד הסמלים הכואבים לכך הוא שלמה מנצור בן ה-86, שנמצא היום בשבי החמאס בעזה. שלמה הוא ניצול פרעות הפרהוד, אותן פרעות של הנאצים, יימח שמם; אותו פוגרום שנעשה ביהודי בגדאד ובסבתי, שהייתה שם, תיבדל לחיים ארוכים, סבתי שולמית עיני. שלמה, ששרד את אותו רוע, נאלץ כעת לשאת על גבו את מחיר השנאה התהומית, והוא עדות לכך שהמאבק באנטישמיות רחוק מלהסתיים. אנו זוכרים שבשואה, אותו מאורע שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית, אותה תקופה שבה הרוע הגיע לרמות של שיא, אומות שלמות שיתפו פעולה או שתקו אל מול מכונת המוות שכוונה כלפי העם היהודי. השואה לימדה אותנו מה קורה כשיהודים אינם יכולים להגן על עצמם. אף אחד לא יעשה זאת עבורם, או כפי הברכה ששם הקדוש ברוך הוא בפיו של הצורר בלעם: "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב". המאבק באנטישמיות היום הוא המשך ישיר של המאבק הזה. זוהי אותה מלחמה מול שנאה עיוורת, מול הכבדה מכוונת של הלב, מול אלה שמבקשים לפגוע בנו כיהודים. אבל בדיוק כפי שקרה עם פרעה ועם הנאצים, יימח שמם, גם היום יד השם מובילה את עמנו קדימה. על אף כל אויביו, עם ישראל חי. אנחנו ניצבים כאן בכנסת ישראל, בלב ירושלים הבנויה, כהמשך ישיר לבריתנו עם בורא עולם ולזכותנו לחיות כעם חופשי בארצו. זה גם המסר שלנו לעולם. המאבק באנטישמיות הוא מאבק למען האנושות כולה, שתדע להבחין בין טוב לרע, בין חושך לאור. עם ישראל חי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השנה אנחנו מציינים לא רק 80 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, אלא גם 20 שנה מאז שהאו"ם קבע שיום 27 בינואר – שזה בעצם היה אתמול – הוא יום השואה הבין-לאומי. אז אנחנו בישראל מציינים פעמיים בשנה: גם את יום השואה שלנו, שאנחנו מציינים אותו שבוע לפני יום הזיכרון, בדרך כלל זה אפריל, תחילת מאי, וגם את היום הבין-לאומי לזיכרון של מי שנספה בשואה. אני תמיד אומר ביום הזה, לא צריך לזכור רק את קורבנות השואה אלא גם את גיבורי השואה. בעיניי גיבורי השואה, גיבורי המלחמה, הם למעלה ממיליון וחצי חיילים יהודים שלחמו בצבאות הברית, ביניהם גם סבי, שולה אלכסנדר קרסנוב, שנפטר ב-2009, זכה לעלות לישראל – והוא אח של סבתא שלי, שתיבדל לחיים ארוכים, מחר היא תחגוג יום הולדת 94, שהיא בעצמה ניצולת שואה. יוצאי ברית המועצות – על פי המחקר שפורסם במרכז המידע של הכנסת, מבין 126,000 ניצולי שואה בישראל, 46,000 הם יוצאי ברית המועצות לשעבר ורפובליקות של ברית המועצות. אז בשבילם המלחמה התחילה ב-1941, לא ב-1939 כמו לכל העולם, כי הגרמנים פלשו ב-1939 לפולין, אבל הם פלשו לברית המועצות ב-22 ביוני 1941. סבתא שלי הייתה אז בת עשר, והיא נאלצה לברוח. המזל שלה היה שהיא ברחה בצורה מאורגנת. ברחה, ושלוש שנים וחצי, בזמן המלחמה, לא ראתה את אימה, שזו סבתא רבתא שלי. אח שלה, כמו שאמרתי, לחם בחזית, נפצע שלוש פעמים, ובעיניי הוא מסמל גבורה יהודית, שעליה אנחנו חייבים לדבר. יעברו שנים, עשרות שנים, מאות שנים, ואנחנו נדבר על החיילים היהודים שלחמו נגד הצורר הנאצי בדיוק כמו שאנחנו מדברים על הגיבורים שלנו יהושע בן נון, דוד המלך, שאול המלך. בעיניי הם הגיבורים האמיתיים של העם היהודי, כי הם נלחמו לא רק בעבור המדינות שהם היו אזרחים שלהן, אלא גם בעבור העם היהודי. ומשיחות רבות שקיימתי, גם עם סבא שלי, כשהוא עוד היה בחיים, וגם עם אברהם גרינזייד, זיכרונו לברכה, שנפטר לפני פחות משנה, במרץ בשנה שעברה – הוא היה היושב-ראש האגדי של ארגון הווטרנים בארץ – מהשיחות האלה אני למדתי שהם נלחמו בעבור העם היהודי, והם ידעו מה הנאצים עושים לעמנו, ולכן הם רצו – אני לא רוצה להגיד את המילה "לנקום", אבל הם רצו קודם כול להביס את האויב; הם רצו להפסיק את הטבח הנורא שהתרחש. כולם ידעו. כולם ידעו. זאת שאלת השאלות: למה ידעו ולא עשו כלום? גם השאלות הקשות שאנחנו שואלים את בעלות הברית, למה האמריקנים והאנגלים, שידעו מה שקורה באושוויץ, עדיין לא הפציצו – אלו שאלות שילוו אותנו שנים קדימה, ואלו שאלות לגיטימיות. עם האמצעים הטכנולוגיים היום אולי זאת לא הייתה שאלה, אבל לפני 80 שנה הייתה צריכה להיות לטייס מיומנות מיוחדת להטיל פצצה מדויקת על מקום מדויק. מהסיפורים של סבי, הוא סיפר שטייס שהיה מפיל פצצה על הגשר היה מקבל צל"ש. על להפיל במדויק פצצה על הגשר וכך למנוע מהגרמנים להתקדם היה אפשר לקבל צל"ש, ובעצם זה היה מעשה גבורה. היום יש פצצות חכמות, שאתה לא צריך אפילו לכוון – אתה פשוט משחרר פצצה, והיא פוגעת במקום הנדרש. הגבורה הזאת זה מה שאנחנו צריכים לזכור. אנחנו צריכים להגיד גם כמובן תודה לכל החיילים בכל החזיתות שלחמו ובכך הביאו לניצחון הגדול, שגם השנה, כמו כל שנה, אנחנו נציין אותו בכנסת לקראת 9 במאי – זה יום הניצחון של בעלות הברית. אבל בכל זאת – בדקה שנשארה לי אני אגיד עוד משפט. יש 126,000 ניצולי שואה בישראל, והיום, חברת הכנסת מירב כהן, שעומדת בראש הוועדה לניצולי שואה, עשית כנס גדול ויפה בוועדה, גם אני זכיתי להשתתף בו ואפילו לברך. ראיתי את הניצולים: אחד עבר את גיל 100, אחד 92, אחד 97. אז הלוואי שכולנו נגיע לגיל הזה, ובוודאי שאני מאחל להם אריכות ימים. אני מסיים במשפט אחרון. מדאיגים אותי קצת המספרים, ש-38% מהם עדיין חיים מהבטחת הכנסה, ויש לא מעט בעיות דיור. אני חושב שמדינת ישראל חייבת – בלי קשר לאופוזיציה, קואליציה, ימין, שמאל – היא חייבת, פשוט חייבת, לקחת את הנושא הזה ולא להסתכל על זה רק בהיבט הכלכלי, אלא להסתכל על זה בהיבט המוסרי. לאנשים האלה אין עוד הרבה. הם עדיין איתנו, והלוואי שעוד יהיו איתנו, אבל אני חושב שמדינת ישראל צריכה לקחת את זה מעבר להיבט הכלכלי, כי למדינת ישראל יש חוב מוסרי כלפי האנשים האלה. אני מקווה מאוד שבשנה הבאה, כשנדבר – שהמספר הזה כמובן לא יצטמצם, אבל מה לעשות, הטבע עושה את שלו – אבל שנוכל לדבר על כך שהבעיות האלה נפתרו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סובה. אני מצטרף לאיחוליך. נאחל להם חיים טובים וארוכים. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדי שר התפוצות, אדוני היושב-ראש, ברשותך אני מבקש לקדם בברכה את תלמידי מגמת מחשבת ישראל בבית החינוך בית ירח שלשפת הכינרת, תלמידי כיתה י"ב, שמבקרים היום בכנסת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ברוכות וברוכים הבאים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> דומני שאין דרך יפה יותר לציין את הניצחון של העם שלנו על הצורר הנאצי ועל התוכניות שלו מאשר לראות תלמידים ותלמידות מעמק הירדן ומהגולן שמגיעים לכאן במסגרת הניסיון שלהם להעמיק את הידע ואת ההיכרות עם התרבות היהודית על כל רבדיה. ברוכים הבאים וברוכות הבאות. אדוני היושב-ראש, ביום הזה אנחנו בוודאי מזדהים עם זכרם של הנספים, של הקורבנות, של אחינו ואחיותינו שנטבחו, וגם עם זכרם של כל אלה שנלחמו במפלצת הנאצית, בין אם הם היו בני עמנו ובין אם לא, אלו שהביאו לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו לפני 80 שנים ולהכרעת האויב הנאצי. יש לנו חובה, כפי שהזכירו כבר עמיתיי לפניי, להעניק לכל שורדי השואה את כל מה שהם זקוקים לו על מנת לחיות ברווחה ובכבוד. לא רק ברווחה, אלא גם בכבוד. אומר אמירה קשה, אבל מן הראוי לומר אותה: כל שורד שואה שנאלץ לבחור בין מזון לבין תרופות במדינת ישראל, הרי הוא חטא גדול שלנו כציבור וכנבחרי ציבור. בלוח השנה שלנו ישנם שלושה מועדים לזכר השואה: יום הזיכרון הממלכתי בכ"ז בניסן; יום הקדיש הכללי, שקבעה הרבנות הראשית בצום עשרה בטבת; יום הזיכרון הבין-לאומי. וביום הזה, ביום הזיכרון הבין-לאומי, מן הראוי שנתמקד בראש ובראשונה בהוקעה משותפת של כל גילויי האנטישמיות ברחבי העולם, וגם של שיתופי הפעולה עם גורמים שמגלים סלחנות כלפי גילויי אנטישמיות. לצערנו אנחנו מוצאים אנטישמיות חולנית בשמאל הקיצוני ברחבי העולם. אנחנו מוצאים את אותה אנטישמיות חולנית גם בימין הקיצוני, ואנחנו כמובן מוצאים גם אנטישמיות חולנית בקרב תנועות ג'יהאדיסטיות בעולם המוסלמי. אין מקום לסלחנות מצד אף מחנה פוליטי כלפי כל גילוי אנטישמיות. הדבר הזה הוא ברור, אבל דומה שבשנים האחרונות אנחנו מכרסמים בעמידה האיתנה שלנו נגד גורמים שמוכנים לנהוג בסלחנות מסוימת כלפי אותם גורמים אנטישמיים. אני חוזר על הציפייה ועל האמירה שהבית הזה – כנסת ישראל וממשלת ישראל, אדוני השר, לא יכולות לגלות אף סלחנות כלפי גורם בין-לאומי כלשהו שמוכן לרקוד ריקוד טנגו קטן ביותר וקצר ביותר עם איזשהו גורם אנטישמי. כאן קווי הגבול צריכים להיות ברורים, משמאל ומימין, והמשימה היא משימה משותפת. ועוד נקודה אחת: הקמתה של מדינת ישראל, איתנותה, הן מהניצחונות הגדולים של העם היהודי על הנאצים ועל תוכניות הזדון שלהם, ולכן מדינת ישראל צריכה לעמוד לצידן של כל הקהילות היהודיות ברחבי העולם, מכל הזרמים ובכל התפוצות, ולא ניתן לגלות רק אהדה כלפי זרמים יהודיים מסוימים רק כאשר טרוריסט אנטישמי מבקש לפגוע בבני הקהילה. הסולידריות, הערבות ההדדית, ההכרה המלאה, התמיכה והקשרים המפרים צריכים להיות מבוססים כל הזמן, עם כל קהילות העם היהודי, מכל הזרמים. וכאשר בבית הזה מפלגות ואישים מטילים ספק בלגיטימיות של קהילות יהודיות ברחבי העולם, אזי הם משתפים פעולה עם הגרועים שבאויבינו. לכן, בשעה שאנחנו מבקשים לעמוד יחד כחומה בצורה נגד גילויי שנאה לעמנו, הבה נדאג שבבית הזה – בבית הזה – לא מוצבים סימני שאלה על הלגיטימיות, על המעמד, על הכבוד ועל הקשר עם קהילות ברחבי העם היהודי רק בשל זהותן הדתית. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אימי שתחיה, ושהקדוש ברוך הוא ישלח לה רפואה שלמה, הייתה לפני מעט למעלה מ-80 שנה במקום הקשה ביותר שבן אנוש יכול היה להגיע לשם. לאחר שהות ארוכה בגטו לודז', היא הגיעה לגיא צלמוות, לתופת הגדולה מכולן, לאושוויץ-בירקנאו. במחנה היא שהתה כחודש, ולאחר מכן, בסלקציה של חיית האדם מנגלה יימח שמו, היא נשלחה לעבודה ולחיים. היא ניצחה את הצורר יימח שמו עוד בשואה, כאשר שמרה על צלם אלוקים, על אמונתה ועל ערכיה. למרות התהום שהייתה בה, היא לא התייאשה ולא נשברה. היא עלתה לארץ, הקימה משפחה לתפארת, וזוכה לראות ילדים, נכדים, נינים ובני נינים, כן ירבו, בעזרת השם. הפרספקטיבה שלי להסתכל על המציאות ועל תהליך הגאולה של עם ישראל, ועל המעבר שלנו משואה לתקומה, זו אימא שלי. מהמבט האישי של אימא שלי למבט של העם. יש אימא פרטית ויש אימא לאומית: כנסת ישראל. עם ישראל יצא לגלות, ובאופן הדרגתי הלך ואיבד את חייו הלאומיים. כמו שכתב הגאון מווילנה לפני למעלה מ-200 שנה: "כי מעת שחרב הבית יצאה רוחנו עטרת ראשנו, ונשארנו רק אנחנו גוף בלא נפש, ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר ורימה מסובבת עלינו. עד שנרקב הבשר והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור, עד שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא תרווד רקב מאיתנו ונעשה עפר. שחה לעפר נפשנו, ואנחנו מקווין עתה לתחיית המתים". ובתיאור המופלא של נבואת יחזקאל הידועה: "וַיְנִיחֵנִי בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות. והעבירני עליהם סביב סביב, והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד". ושיא השפל שאליו הגענו – בשואה הנוראה, שם הושמד שליש מעמנו. אבל גם בתוך התהומות היותר-קשות האמנו בוודאות מוחלטת שתחיית המתים הלאומית בוודאי תגיע – והיא אכן הגיעה. ומתוך כל העליות והמורדות קמנו מהתופת, התקבצנו לארץ מארבע קצוות תבל והקמנו מדינה לתפארת. אבל גם בתוך התהליך המופלא הזה, מלמדים אותנו חז"ל על הפסוק בשיר השירים "דומה דודי לצבי": "מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה – – – כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן". הצבי רץ על ההרים, ואחרי שהוא מגיע לפסגה הוא יורד לבקעה, ואז הוא נכסה מעיננו, ונדמה שהוא איננו. אבל מי שמבין לעומק, יודע שהוא נמצא בירידה כדי לעלות לפסגה גבוהה יותר, וכך הלאה. הכול חלק מתהליך ההתקדמות שלו. גם בעיתות הגאולה שלנו ישנם אירועים וישנן תקופות שבהן הצבי נכסה, וקשה מאוד לראות את ההתקדמות. אחד מאותם אירועים, ומהקשים שבהם, היה המתקפה הזוועתית בשמחת תורה תשפ"ד. אבל גם מתוכה התעודדנו והתעוררנו, ויצאנו להילחם על נפשנו, על זהותנו, על מדינתנו ועל ייעודנו. עם ישראל מלא באמונה ובוודאות בקדוש ברוך הוא, בנצח ישראל ובגאולתן של ישראל. גם בתוך כל הדברים הקשים שעוברים עלינו אנחנו לא נשברים ולא מתייאשים. אנחנו נדרשים לעצבים של פלדה; נדרשים לסבלנות ולראיית המגמות של התהליכים. ומהאימא פרטית שלי, שסיפרתי עליה קודם, אני מקבל פרספקטיבה לאימא הלאומית. כמו שהמוני האנשים היחידים קמו מהתופת באופן בלתי הגיוני בעליל והקימו משפחות לתפארת, כך גם עם ישראל קם לתחייה מבית הקברות של הגלות, וכל התהליכים שהוא עובר הם חלק מההתקדמות בתהליך הגאולה. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, ועם ישראל חי ויחיה לנצח-נצחים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. אני מזמין את שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי לסכם את הדיון. בבקשה. << דובר >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, נדהמתי לראות השבוע את נשיא אירלנד מייקל היגינס מנצל את השתתפותו בכנס המרכזי לציון אירועי יום השואה הבין-לאומי בדבלין כדי לירוק בפרצופם של ניצולי השואה ולשים למרמס את זכרם של שישה מיליון מבני עמנו שנרצחו בידי גרמניה הנאצית. את הדקות היקרות שהוקדשו לו כנואם המרכזי באירוע, שהובילה הקהילה היהודית, הוא הקדיש להשוואות מעוותות בין אנטישמיות להומופוביה ואסלאמופוביה, ובעיקר לנאום פוליטי למהדרין על ההרס ואובדן חיי האזרחים בעזה – נאום המתכתב עם עלילות הדם המודרניות נגד מדינת היהודים. עוד זה מדבר וזה בא, בעיתון דר שפיגל בגרמניה בחרו להקדיש את הכותרת שלהם ביום הזיכרון הבין-לאומי לשואה לאמירה שלפיה השואה משמשת לישראל שיעור בחוסר אנושיות, עם תמונה של ההרס בעזה. עוד עיוות מסוכן של זיכרון השואה, מלב-ליבה של גרמניה. עוד דמוניזציה של מדינת ישראל ועם ישראל, דווקא ביום שבו אנו נדרשים לזכור לאן מוליכות טענות לחוסר האנושיות כנגד בני עמנו. בואו נזכיר גם למר היגינס וגם לעורכי דר שפיגל, שפספסו כנראה את שיעורי ההיסטוריה על עברה הקרוב של ארצם – בואו נזכיר להם כמה עובדות היסטוריות חשובות להשכלה כללית: ערב עליית הנאצים לשלטון הייתה הקהילה היהודית בגרמניה סך הכול 0.8% מכלל האוכלוסייה. 0.8% בלבד. ליהדות אירופה ככלל, וליהדות גרמניה בפרט, לא היה שום סכסוך עם גרמניה – לא סכסוך דתי, לא סכסוך לאומי, לא סכסוך פוליטי. למרות זאת, בחרו אזרחי גרמניה, בבחירות חופשיות, להעלות לשלטון תנועה אידיאולוגית לאומנית סוציאליסטית, שחרתה על דגלה את השמדת יהדות אירופה כולה, על יסוד תורת הגזע המעוותת, שפרחה באוסטריה ובגרמניה בעשרות השנים שקדמו לימי השואה. בינואר 1942 התכנסה בווילה יפהפייה על שפת אגם, לא לפני ארוחת בוקר קלה שהוגשה בשעה 09:00, ועידת ואנזה. בוועידה הוצגה תוכנית מפורטת לפרטי-פרטים של השמדת 11 מיליון יהודי אירופה, עד לקהילה הקטנה ביותר, עד ל-200 יהודי אלבניה. דיוני הוועדה גלויים, הפרוטוקולים מצויים, ולא נרשמו בהם אף לא מתנגד אחד ואף לא הערת הסתייגות אחת לתוכנית הרצח. אגב, שמונה דוקטורים, לא פחות, נמנו בקרב החבורה שישבה שם, חבורה של 15 איש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר'ה, זה מפריע. תודה. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> גם כשהחזית המזרחית קורסת בסוף המלחמה, והדוב הסובייטי דוהר לשטחי הרייך וארמיות שלמות נמקות בשלג הרוסי, גם אז מוציאים הגרמנים מבצע עצום בהיקפו לחיסולה של יהדות הונגריה. צעדות המוות מאושוויץ היו הניסיון האחרון להמשיך, גם תוך כדי נסיגה מבוהלת, את פרויקט השמדת יהדות אירופה. אומה לא חמושה, ללא שום קונפליקט עם הגרמנים; נשים, ילדים, זקנים. תעשיית רצח שאוצר המילים שברשותנו לא מסוגל לתארה, תעשיית רצח שהשלכותיה על עתיד עמנו עוד טרם התבררו עד תומן. בספרו "תליינים מרצון בשירות היטלר", מציין דניאל גולדהגן כי הגם שאין ולו תיעוד אחד של גרמני שנענש בגין סירובו לרצוח יהודים, מקרים של סירובי פקודה היו חריגים שבחריגים. הגרמנים הפשוטים לא ראו שום בעיה לקחת חלק בפרויקט הענק להשמדת העם היהודי. פרופ' יוסף בן שלמה, מורי ורבי, קרא לנו פעם מיומנו של מפקד מחנה אושוויץ, שסיפר על הרגע שבו הוא מביט באם אוחזת בילדיה בדרכה אל תאי הגזים, ולרגע עולות בו מחשבות ונכמרים רחמיו, ואז במחווה אנושית מדהימה הוא מעניק סוכריות לילדים, בתוספת טפיחת שכם לאם בדרך אל תאי הגזים. פניה החדשות של שנאת ישראל, שימיה כימי העם היהודי, לובשת במערב ארשת אינטלקטואלית והומניסטית. זוהי כמעט אופנה להאשים את ישראל – לא את היהודים, חלילה; את הציונות ולא את היהדות, חלילה – בפחות או יותר כל אחד מחטאי המערב ב-1,000 השנים האחרונות. אנחנו מואשמים באימפריאליזם, וכנראה שהקמנו כאן את האימפריה הקטנה ביותר בדברי ימיה של האנושות; אנחנו מואשמים בקולוניאליזם, הגם שאבניה של הארץ הזאת מדברות עברית. טוענים כלפינו: אתם לא האוכלוסייה הילידית, ה-Indigenous People, של ארץ ישראל. כן, היהודים הם לא ה-Indigenous People של יהודה. לשיטתם של שונאי ישראל, מעולם לא הלכו פה אבות האומה העברית אברהם, יצחק ויעקב; דוד לא בנה בירושלים את בירתו; שלמה לא בנה כאן את בית המקדש; הנביאים לא נאמו כאן; הבית השני לא עמד כאן, ואבותינו לא לחמו כאן כנגד היוונים ולאחר מכן כנגד הרומאים. אנחנו מואשמים בטיהור אתני, ואכן ראוי לשאול: לאן נעלמו 800,000 היהודים שחיו בארצות ערב לפני מלחמת העולם השנייה? אנו מואשמים באפרטהייד, בה בשעה ששופט ערבי מנהל את המשפט הכי מתוקשר במדינת ישראל, ואזרחי ישראל הערבים משולבים בכל שדות החברה. ואחרי האפרטהייד, עלילת הדם האחרונה היא הג'נוסייד. ארגון זכויות האדם אמנסטי פותח את הדוח שלו המאשים את מדינת ישראל בג'נוסייד בקביעה שלא תיאמן, ולפיה מדינת ישראל פתחה במתקפה על עזה ב-7 באוקטובר. שקר מתועב, שקר בלתי נתפס. כידוע לכל מי שהיה בהכרה מלאה באותה יממה ארורה, ישראל לא פתחה בשום מתקפה על רצועת עזה. ההפך הוא הנכון: יחד עם רבבות עזתים, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת שמד על יישובי הנגב המערבי, תוך ביצוע שורה ארוכה של פשעי מלחמה מחרידים כנגד האנושות, טבח של עשרות משפחות בדרכים, בבתים, ביצוע מעשי אונס והתעללות סדיסטית בקורבנות, טבח המוני במאות מבלים במסיבות הנובה, חטיפה של ילדים, נשים וטף, קשישים וגברים. טענת הג'נוסייד, מלבד הפגיעה בישראל, מלבד הזילות והפגיעה בזיכרון השואה, מחללת גם את זכרם של 1.5 מיליון ארמנים שנטבחו בידי הטורקים ברצח עם מחריד; של מאות אלפי בני הטוטסי שנטבחו בידי מיליציות ההוטו ברואנדה, ושל מאות האלפים שנטבחו ברצח העם בדארפור. חמאס, אגב, מעולם לא הסתיר את שאיפותיו הג'נוסיידיות ביחס למדינת ישראל. אמנת חמאס פותחת במילים הבאות: "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה כפי שמחה את מה שקדם לה". הם מצטטים את חסן אל-בנא, מייסד תנועת האחים המוסלמים. חמאס, יש לומר, הוא נציגם האותנטי של תושבי עזה, שבחרו בו והצטרפו אליו בהמוניהם למעשי הזוועה, האונס, הביזה והרצח ב-7 באוקטובר. חמאס, שמגדיר את עצמו באמנת היסוד שלו כזרוע של האחים המוסלמים, הוא ממשיך דרכו האותנטי של מייסד התנועה הלאומית הפלסטינית המופתי הנאצי חאג' אמין אל-חוסייני, שהפיץ את תעמולת הנאצים מברלין בכל רחבי העולם הערבי; שהוביל בקיץ 41 מרידה פרו-נאצית בעיראק, שבחסותה נערך טבח איום ביהודי עיראק במאורעות הפרהוד; שגייס והקים יחידות אס-אס בשירות גרמניה הנאצית בבוסניה ויוגוסלביה, ושלחם בחירוף נפש נגד כל ניסיון הצלה של נערים וילדים יהודים מבולגריה וממדינות נוספות. וחזרה אל חברינו בדר שפיגל, המאשימים את ישראל, ביום שבו אנו מציינים 80 שנה לשחרור אושוויץ, בחוסר אנושיות. שלושה מהלכים רעיוניים מרכזיים משמשים חלק מהגרמנים כדי למרק את מצפונם מחרפת השואה: המהלך הראשון הוא השימוש במושג הגאוני "נאצים", כאשר משתמע כאילו לפרק זמן של עשור חייזרים ששמם נאצים השתלטו על גרמניה וביצעו זוועות איומות, אבל לגרמנים של היום או לגרמנים של אז לא היה שום קשר אליהם; המהלך השני הוא אוניברסליזציה של השואה והוצאתה מההקשר הפרטיקולרי היהודי – ואכן, כשבבית לוחמי הגטאות מקיימים סדנאות לקציני צה"ל ומסבירים על האפשרות שחלילה נידרדר להיות כמו גרמניה הנאצית, כאשר סילוף השואה מגיע עד לסגן רמטכ"ל מכהן ולא אינטליגנטי במיוחד, אפשר גם לקבוע שהניסיון הזה הצליח לא רע; והמהלך השלישי והחמור מכולם הוא נאציפיקציה של מדינת ישראל ודה-הומניזציה של מדינת ישראל. על דוכן העדים במשפטי נירנברג אמר הגנרל הנאצי הגרמני הנס פרנק, ששימש כמושל הגנרלגוברנמן, ארץ מחנות ההשמדה במרכזה של פולין – לפני תלייתו הוא אמר את הדברים הבאים: 1,000 שנים יעברו, ואשמת גרמניה לא תימחה. עלילות הדם נגד היהודים בימי הביניים הכשירו את גירושם של יהודי אנגליה וספרד ואת מעשי הטבח האיומים בקהילות היהודיות באירופה; עלילות הדם של ואגנר ואויגן דירינג הכשירו את הלבבות להשמדת יהדות אירופה בהנמקות מדעיות, ועלילות הדם נגד מדינת ישראל בדורנו הכשירו את זוועות 7 באוקטובר בהנמקות הומניסטיות. כמו שאמר אחד משונאי ישראל בדורנו: האירועים האלה לא התרחשו בוואקום. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לשר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי. השרה מאי גולן ביקשה את זכות הדיבור. יש לך אפשרות לדבר, על פי התקנון. בבקשה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> היושב-ראש, אם אפשר להגיד משפט לפני שאתה מתחיל – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> יש לך חמש דקות. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> לא, שנייה לפני, כי אני צוללת לנתונים, אז משפט קצר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אין בעיה. יש לך אחר סיכום של החוק, את יודעת. שם אין הגבלה – כן, כן, את מסכמת את החוק. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> אה, אבל אני לא אוסיף על זה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שם אין הגבלת זמן. אוקיי, בבקשה. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> אני רק רוצה לומר, לפני שאני אתחיל, שצר לי שביום הזה אני נאלצת לדבר על מה שאני הולכת לדבר, אבל חורה לי מאוד מאוד מאוד מה שנאמר פה קודם על ידי חברת הכנסת מירב כהן. הרגשתי מחויבת – כי השר שיקלי הוא זה שעלה לסכם את החוק – אבל הרגשתי מחויבת לעלות, ואני רוצה לומר שזה חלק – מה שאמרה היום מירב כהן, והיא אמרה, ואני מצטטת: אם הארגונים של ניצולי שואה, שעושים מלאכת קודש, נאלצים להתחנן לתקציבים שהובטחו להם אבל מעולם לא הועברו, אז יש לנו בעיה של הזנחה. ואם בניגוד לכל הממשלות הקודמות, הממשלה הזאת באף אחד מהתקציבים לא טרחה להביא ולו שקל אחד תוספתי לשורדי השואה, אז יש לנו בעיה חמורה של סדרי עדיפויות. אני רוצה לומר שבשבועיים האחרונים, השרה מירב כהן ביחד עם – זה מפריע לי. דניאל, זה מפריע לי ממש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברים, אתם מפריעים לשרה שלכם. אתם קואליציה, לא? תודה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא שומעת את עצמי. אני רוצה לומר שבהמשך למה שהיא אמרה פה היום, בשבועיים האחרונים יש פה מסע שקרים והסתה של השרה לשוויון חברתי לשעבר מירב כהן, שכנראה מאוד מאוד מאוד מתוסכלת מזה שאני היום השרה לשוויון חברתי. היא יצאה פשוט במסע של שקרים, הסתה ודה-לגיטימציה על כל מה שנעשה במשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה בנושא שורדי השואה. פשוט שקרים. נהפך להיות עוד מנהג כזה, שאתה מעביר – הם עובדים עם התקשורת, היא והיושב-ראש שלך – הם באים אליך לשאלה, אתה מעביר תגובה עם נתונים, והתגובה לא מושמעת. פשוט מין דבר חדש כזה. אני קוראת לחבריי חברי הכנסת שנמצאים פה לחוקק חוק נגד הדבר הזה. הרי מה שקורה היום זה שיש יכולת של פייק מוחלט בערוצים, שיכולים להגיד עליך מה שרוצים. אתה שולח תגובה – הם יבחרו להגיד שורה אחת מתוך התגובה הזאת, ובזה נגמר הסיפור. והצופה התמים שיושב ורואה את זה פשוט מאמין. אז אני החלטתי לעלות פעם אחת ולהזים את כל השקרים, ולהגיד את האמת על השקרים של חברת הכנסת השרה לשוויון חברתי לשעבר מירב כהן. בנוגע לתקציבים להנצחת השואה ושורדי השואה, אז ככה, באתר המשרד לשוויון חברתי מופיעה רשימה שלמה של הגופים שאושרה להם תמיכה, וסכומי התמיכה בכל אחת מהשנים. כך שכל השקרים יכולים להיסתר בקלות. לגבי התמיכה במוסדות ציבור הפועלים להנצחת זיכרון השואה, התשלום מבוצע בהתאם לנוהל שר האוצר, שלפיו העמותות צריכות להגיש דוח ביצוע. ככל שיגישו, יועבר אליהן התקציב. אם הן לא הגישו, אז יש בעיה. אז כשאומרת חברת הכנסת מירב כהן: לא מגישים להן – זה עוד שקר. פייק על פייק על פייק. אבל התרגלנו לזה. גובה התמיכה בשנת 2022, בשנה שמירב כהן הייתה השרה לשוויון חברתי – באמת יותר טובה ממני כנראה, מהוללת – בתקופתה היו 3.4 מיליון שקלים לתמיכה ב-25 גופים, ובפועל קיבלו הגופים באותה שנה 1.9 מיליון שקלים – מיצוי של 58%, ויתרה תקציבית של 1.4 מיליון שקלים. מצופה היה ממי שמבקרת אותי בוקר ולילה בשקרים שלשורדי השואה יעבור אותו תקציב שהם זקוקים לו הרי, לכל שקל. כל זאת לעומת התקופה הנוכחית, שבאמת מושמצת על ידה – כמובן, ביחד עם חבריה בתקשורת: בשנת 2024 הגיע גובה התמיכה ל-3.6 מיליון שקלים לתמיכה ב-34 גופים – גם יותר תקציב, גם יותר ארגונים – עלייה ניכרת של 8.1% בתקצוב, ועלייה של 36% במספר הארגונים הנתמכים. נציין עוד, כי את זה לא הצגנו בשום מקום, כי הועברו מקדמות של כמיליון ש"ח, וככל שהארגונים יעבירו דוחות ביצוע, המשרד יפעל להעברה של תקצוב מיידי. מכיוון שהשרה לשעבר כהן – היא לא פה, היא כמובן הלכה כשהיא ראתה שאני מגיעה להגיב – לא העבירה את היתרות בסך 1.4 מיליון שקלים לטובת שורדי השואה בתקופת כהונתה, בשנה הקרובה הוריתי לאסוף את כל היתרות מהשנים הקודמות ולחלק אותן לגופי התמיכה בשורדי השואה. בכך אני מנסה לפחות לתקן את הנזק והעוול שנגרמו לאותם שורדי שואה על ידי השרה הכל-כך מודאגת לשעבר מירב כהן, שבאמת מתעסקת כל כך בפעילות משרדי, משרדה לשעבר. עוד אמרה השרה כהן, ממש לפני חצי שעה, כשהיא עמדה על הדוכן המכובד הזה, שהממשלה הזאת לא עשתה כלום והתעלמה לחלוטין משורדי השואה. אז מי שהתעלמה באמת זאת השרה לשעבר מירב כהן, שהתעלמה מהמהלך ההיסטורי שהובלתי יחד עם ראש הממשלה נתניהו – אחרי הרבה הרבה שנים של ניסיונות ללא הצלחה להשבת הזכויות לשורדי השואה – כשפעלתי מול ממשלת רומניה והבאתי לתיקון חוק היסטורי וסופר-תקדימי, שיאפשר לשורדי השואה לקבל קצבאות חודשיות מוגדלות ומשופרות ללא הביורוקרטיה המסועפת שאיתה הם התמודדו עד היום. אני עומדת על כך, אדוני היושב-ראש, שהעובדים המסורים של משרדי, שהיו בחלקם גם עובדיה של מירב כהן, שמושמצים היום, לא יהיו נתונים למסע הכפשות מתוך אג'נדה שקרית ומגמתית. שיהיה ברור מעל לכל ספק, משרדנו פועל במקצועיות אין קץ, לא רק בנושא ניצולי השואה ורווחתם, אלא בכלל נושאי האוכלוסיות, המקבלות שירות ומענה יעיל ומיטבי. עוד אני אציין שהמשרד מפעיל החל משנת 2009 מבחני תמיכה להנצחת זיכרון השואה. המשרד פרסם את האפשרות להגיש בקשות תמיכה לשנת 2024 בחודש ינואר 2024, והפרסום בוצע במועד זה נוכח המלחמה. המשרד השלים עדכון של מבחני התמיכה, הכוללים בין היתר את האפשרות לתמוך בהנצחת חסידי אומות העולם, בחללי נצר אחרון, במפגשי עדות ושיח, שכוללים עדות של קרוב משפחה מדרגה ראשונה או נכד או נכדה של שורדי שואה, ועוד. המועד האחרון הוארך בעקבות בקשות של גופים שונים, שחלק ניכר מהן עסק בקושי של הגופים במילוי טופסי הבקשה ובחוסר כוח אדם בשל גיוס למילואים ובשל תקופת המלחמה. כך, המועד האחרון להגשת הבקשות הוארך שוב, עוד בניגוד לפייק ולשקרים של חברת הכנסת מירב כהן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיכום, בבקשה. דקה. אני כבר נתתי לך שתי דקות, אז לסיכום. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> תן לי עוד דקה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חצי דקה, ולסיכום. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא רוצה להמשיך בנאום ההוא. אני רוצה רק לסיים את זה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> דברים חשובים שאת אומרת. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> זה באמת חשוב. זה נתונים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא, אני מסכים איתך. דברים חשובים. הכנסת זה הגוף שמפקח. הכנסת מפקחת על עבודת הממשלה. יש בכנסת ועדה, שעומדת בראשה חברת הכנסת כהן. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> נכון, וגם שם משקרים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רגע, שנייה. לכן, מה שאני מציע זה שתתייצבי בוועדה ותבהירי את הדברים. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> לא, אז תן לי להגיד לך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חצי דקה, אני מבקש לסיים את הדברים. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני אענה בדיוק על מה שאמרת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> יש לך אחר כך סיכום החוק, תוכלי להמשיך. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> לא, אבל אני לא רוצה לגעת בזה שם. ואני בדיוק עונה על עניין הוועדה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חצי דקה. אני נותן לך חצי דקה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> תן לי דקה, זה בדיוק עונה על העניין. באופן תקדימי, המשרד מעמיד לרשות הגופים המבקשים להסתייע בעזרה בהגשת בקשות תמיכה סיוע של משרד רואה חשבון ייעודי לעניין, לשם הקלה על הגופים בהליך הגשת בקשת התמיכה, וכן מענה טלפוני שוטף וסיוע בהגשת הבקשות במערכות הממוחשבות. כמו כן, בחודש יוני 2024 אישרה הוועדה תשלום מקדמות בסך כולל של כמיליון שקלים ליותר מ-20 גופים, ומתוך זה שולמו כבר כמיליון שקלים. יצוין כי בחודשים האחרונים, העובד – זה בדיוק עונה על עניין הוועדה, אדוני היושב-ראש – העובד האמון על הנושא נעדר ממושכות בשל התמודדות עם מצב בריאותי קשה, וכלל עובדי המשרד נרתמו לסייע בסיום הטיפול. אנחנו מאחלים לו כמובן רפואה שלמה, בעזרת השם. אבל אני רוצה לומר שחרף מצבו הבריאותי הקשה של אותו עובד האמון על הנושא הזה בשנים האחרונות, בחרה יושבת-ראש הוועדה המדוברת חברת הכנסת מירב כהן – באמת, בפופוליסטיות מגמתית וניתוק ודמגוגיה ששוברים שיאים – לעמוד על קיום הוועדה בחוסר רגישות ובאטימות לנסיבות ולשקר בנושא במצח נחושה, תוך שהיא עוסקת ביחס שקרי, כדי לצבור עוד נקודות על חשבון נושא כזה קשה, כזה רגיש; על חשבון הסתה, פילוג ושנאה ועל בסיס שקרים גמורים. ולפיכך – אני מסיימת – בימים אלה השלים המשרד את בדיקת בקשות התמיכה, ואושרה תמיכה בסכום כולל של עד 4 מיליון שקלים ל-33 גופים נתמכים. בימים הקרובים יקבלו הגופים כתבי התחייבות כמקובל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> הינה, הינה, משפט. אני אציין כי כל זה לא קרה או קורה בגלל אין-ספור הציוצים, הפוסטים, הראיונות, ועידת החירום המרגשת של לפיד עם מירב כהן, ממש לא, אלא כדרך נורמטיבית של עבודה קשה של כלל הצוות המסור של המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה בראשותי. וכל שאר השקרים, דבי ביטון, שאומרת הרבה – דבי יאללה יאללה ביטון – לא יעזרו לכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. לא, לא לפתוח. תודה. תודה, השרה. חברת הכנסת ביטון, תודה רבה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. אני חוזר ואומר, השרה גולן – חברת הכנסת ביטון, תודה. אני חוזר על הצעתי. יש בכנסת ועדה לשורדי השואה. אני מניח – שנייה רגע, אני לא יודע. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני לא נכנס לפרוצדורה ולטכניקה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת ביטון, תודה רבה. השרה גולן, נתתי לך כמעט תשע דקות מעל המותר על פי התקנון. אני אומר לך, וחוזר על ההצעה שלי, התייצבי מול הוועדה הזאת. אני מניח שהוועדה הזאת תרצה להזמין אותך, ותוכלי לפרוס את כל הדברים שלך. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל יש ועדה. מה זה קשור? את מדברת לגופו של אדם, ואני מדבר לגופו של עניין. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי, תודה. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק יום לציון מכתבן של 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ה–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1079).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק יום לציון מכתבן של 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי וינון אזולאי, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת סימוןמושיאשוילי להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, מכובדיי כולם, אדוני, אני עומד בפניכם היום מלא גאווה כדי להציג הצעת חוק חשובה ביותר, הצעת חוק שנועדה להנציח פרק מכונן בהיסטוריה של העם היהודי; פרק שכתוב באותיות של אומץ, נחישות ותקווה. הצעת החוק שאני מציג נועדה לקבוע יום לאומי לציון מכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה – מכתב שהצית ניצוץ של תקווה והוביל בסופו של דבר לעלייתם של מאות-אלפי יהודים מברית המועצות. ביום כ"ט בחשוון תשכ"ט, לפני יותר מ-50 שנה – 55 שנה, אדוני – 18 משפחות יהודיות מגאורגיה, בראשותו של שבתאי אלאשווילי ז"ל, שלחו מכתב נועז לוועדת זכויות האדם של האו"ם. אציין כי המכתב נמסר בחשאי באמצעות שגריר הולנד במוסקבה. במכתב זה, הכתוב בדם ליבן, הביעו המשפחות את תשוקתן העזה לעלות לארץ ישראל, למולדתן ההיסטורית. מכתב זה, שנכתב בתנאים קשים ביותר, תחת עול השלטון הסובייטי, היה מעשה של גבורה. אני רק רוצה לשער שהיום, אדוני – היום זה קשה אבל אפשרי, אבל אז להבריח מכתב, בימי תפארתה של ברית המועצות, יד הברזל, מסך הברזל – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היד הנעלמה, מסך הברזל. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> יישר כוח. – – היה זה מעשה של התנגדות אמיצה למשטר מדכא; מעשה של אמונה בלתי ניתנת לערעור בזכותנו הקדושה לחיות כיהודים חופשיים בארצנו. מכתב 18 המשפחות היה נקודת מפנה היסטורית: הוא חשף לעולם את מצוקתם של יהודי ברית המועצות, הוא עורר את מצפונם של המנהיגים בעולם, והוא הוביל לשינוי מדיני משמעותי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר'ה, מה ההפגנה שם? לא הבנתי. תפזרו את ההפגנה שם. אתם מומחים להפגנות. נא לפזר שם. מדברים על נושא כל כך חשוב, המורשת הגאורגית. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זה גם חוק שלי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חוק שלך, ואתה לא מקשיב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני אמרתי לו מה להגיד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> פיזרת יפה. בבקשה. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> זו מורשת של כל יהודי ברית המועצות. לפי הפרוטוקול בארכיון המדינה, ב-2 בנובמבר 1969 התקיימה ישיבת ממשלה, ובה השרים דנו בין היתר במכתבם של 18 המשפחות. יגאל אלון, סגן ראש הממשלה דאז והשר לקליטת העלייה, התרשם מאוד מהמכתב, ובציטוט הוא כותב: זוהי קלסיקה, ואומר כי המכתב חשוב מבחינה מוסרית, ובנוסף – ציטוט: אין לנו הרבה מסמכים כאלה בתולדות הציונות. מנחם בגין אמר על המכתב: זוהי תעודה היסטורית במלוא משמעות המושג – ציטוט שלו. ב-19 בנובמבר 1969 התכנסה מליאת הכנסת לדיון במצבם של יהודי ברית המועצות. בתחילת הדיון התייחסה ראש הממשלה דאז גולדה מאיר למכתב המשפחות וציינה כי ממשלת ישראל לא תוותר בשום מצב על זכותם של יהודי ברית המועצות לעלות לישראל. בהמשך הדיון חלק מחברי הכנסת התייחסו לנאמר במכתב ואמרו בין היתר כי מכתב המשפחות צריך להילמד במערכת החינוך. ב-2003, יושב-ראש הכנסת דאז חבר הכנסת ראובן ריבלין נשא נאום לכבוד יושב-ראש הפרלמנט של גאורגיה. בנאום הזכיר היושב-ראש כי המכתב ששלחו 18 המשפחות ב-1969 הוא שהביא לפתיחת שערי ברית המועצות ואפשר את העלייה לישראל. בעקבות המכתב, מאבקם של יהודי גאורגיה הוביל לשינוי בעמדת השלטונות הסובייטיים, ומאות אלפי יהודים עלו לישראל והיגרו למדינות אחרות מכל רחבי ברית המועצות. אדוני, אני, כבן לקהילת עולי יהדות גאורגיה, חש גאווה עצומה על מורשתי ומורשתם של כל עולי יהדות ברית המועצות. סיפורן של 18 המשפחות הוא סיפורנו, סיפור של אבותינו וסבותינו, סיפור של דור שלם שסיכן את חייו למען חלום אחד: לחיות כיהודים בארץ ישראל. אנחנו חייבים – שומה עלינו להעביר את הסיפור הזה לדורות הבאים. עלינו ללמד את ילדינו על האומץ והנחישות של אלה שקדמו לנו, על המאבק הקשה שהם עברו ועל התקווה הגדולה שהם נשאו בליבם. יום לציון מכתב 18 המשפחות יהיה יום של חינוך, יום של השראה, יום של התחדשות. ביום הזה נזכור את העבר, נכבד אותו ונבנה את העתיד. כדי להנציח את מאבקן של 18 המשפחות לעלות לארץ ישראל ואת השפעתו של המכתב על עליית היהודים מברית המועצות לישראל, מוצע בהצעת החוק לקבוע יום לציון מכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה מדי שנה ביום א' בכסלו, שבו יתקיים טקס מרכזי ככל שתחליט על כך הממשלה, יתקיים דיון מיוחד במליאת הכנסת ויוקדש זמן במוסדות החינוך ללימוד הנושאים הנוגעים ליום זה, ככל שיחליט על כך שר החינוך. אני חייב לציין שאימא שלי הייתה ילדה כשעלתה לישראל, והיא מציינת שהיא זוכרת שבכל שנה בליל הסדר: "לשנה הבאה בירושלים", בשנה הבאה בציון – ככה יהודים שישבו ואמרו את ההגדה, סיפרו את ההגדה, בכל שנה – לשנה הבאה בירושלים הבנויה. ומה ש-18 המשפחות במכתב שלהן עשו זה אומץ בל יתואר. אנחנו לא יכולים לתאר היום לעצמנו מה זה ברית המועצות של אז. אולי, אולי צפון קוריאה של היום. אדוני היושב-ראש, אתה יודע. אתה בטח שמעת פה ושם סיפורים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כן, בוודאי. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני זוכר את זאב אלקין, כשעוד שהיה באופוזיציה, כשהעברתי את הצעת החוק בטרומית, אני רואה אותו רץ לכיוון המליאה ומצביע. אמרתי לו: מה קרה, זאב? הוא אומר לי: אני עליתי בזכות המכתב הזה לארץ ישראל. ככה, המילים של זאב. השר היום. חבריי חברי הכנסת, אני קורא לכם לתמוך בהצעת חוק זו. אני קורא לכם להצטרף אלינו כדי להנציח את מורשתן של 18 המשפחות במכתב, כדי להעניק הכרה ראויה למאבקן ולמסירותן. אני רוצה לציין בהערה: היות שחג הסיגד, חגם של יהודי אתיופיה, חל כל שנה בכ"ט בחשוון, אנו מציעים לציין את יום ציון מכתב 18 המשפחות ביום א' בכסלו. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת סימון מושיאשוילי. כעת נעבור לדיון אישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אליהו רביבו – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. סגרתי את הרשימה, אם פתאום מישהו ירצה. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. אם אפשר רק לעדכן את השעון. תודה רבה לך. כנסת נכבדה, חבר הכנסת סימון, קודם כול אני רוצה לברך אותך, כמי שזוכר מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. אני חושבת שהייחודיות של עם ישראל היא בעושר התרבותי. מה שמאחד אותנו בעליות השונות זו העובדה שאנחנו כאן בשל תורת ישראל, עם ישראל והכמיהה לשיבת ציון. לצד זה אני חייבת לומר לך – אני בטוחה שהעדה הגאורגית גאה בך מאוד, וכמובן גם מתוך האופוזיציה אנחנו נצביע בעד הצעת החוק, המחנה הממלכתי – אבל עלתה לי תובנה בעקבות החוק שלך. לפני כמה זמן עלה פה חוק שדיבר על יהדות תימן – יהדות מפוארת, אדוקה, ולפני כן עלה משהו בנושא יהודי מרוקו, ומחר תעלה הצעת החוק של מיכאל ביטון. מעת לעת עולות לפה הצעות חוק על בני יהדות כזאת או אחרת שעלו לארץ. התובנה שלי – אני מנסה להבין איך יכול להיות שאין תוכנית לאומית שמסדירה את כל העניינים האלה ואת הסיפור שלנו, הסיפור הציוני, הסיפור של עם ישראל בעת הזאת, כמי שחזרו מהגולה מכל כך הרבה מדינות. גם בספרי הלימוד, אני בטוחה בכך, סימון, שלא מלמדים על הדבר הזה. יש הרבה מאוד נושאים, ונעדר גם הסיפור של יהדות אתיופיה בכללותו. נמצא כאן יוני מישרקי – הסיפור של יהודי תימן, יהודי מרוקו, וכיוצא בכך, כולם כולם מתוך שבטי ישראל. וגם מי שאינו משבטי ישראל, גם על ההיסטוריה של הערבים – נמצא פה אחמד טיבי. אני שואלת את עצמי, מדוע אנחנו לא מסדירים את זה בתוכנית לאומית? – כמובן, חבר הכנסת החדש עפיף עבד. אנחנו חייבים לדעת להסדיר את זה בתוכנית לאומית ולציין את כל הסיפור שלנו – סיפורה של ישראל בעת הזאת, בעבר, בהיסטוריה – מבלי שכל אחד יצטרך להביא טלאי על טלאי, הצעת חוק כזאת ואחרת. אז בינתיים אנחנו ממשיכים להצביע בעד הצעות חוק שבאות לתקן מציאות, אבל אני חושבת שהגיע הזמן שגם אנחנו נעלה כיתה. מדינת ישראל היא לא מדינה בוסרית, על אף כל האתגרים – ואנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה – אבל הממשלה אחראית לעשות סדר אחת ולתמיד בעניין הזה, הן מבחינת החינוך, הן מבחינת המורשת והן מבחינת ההנצחה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו. חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת. חבר הכנסת – אתה רוצה לדבר? אני אתן לך. אני אתן לך בסוף. חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. רביבו, אתה רוצה לדבר? אני אתן לך, אין בעיה, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה גם מופיע? אתה לא מופיע. ביקשת? לא ראיתי אותך ברשימה, אבל אחריו תדבר, אין בעיה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> פעם אחרונה שאתה עושה דבר כזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אין בעיה, חבר הכנסת טיבי, פשוט זה לא התעדכן לי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני צוחק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הרשימה לא התעדכנה, אבל אם נרשמת – – – << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אם לא נדע להקשיב אחד לשני, מה אנחנו שווים? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, שלוש דקות. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מבקש לנצל את הבמה החשובה הזאת כדי לבטא שאט נפש. בנובמבר 2023, כשהעולם עדיין מזועזע מהטבח שביצעו בנו פראי האדם – אפילו לא פראי אדם, חיות אדם, מחבלי חמאס ודאעש – מי שהיה אז ראש ממשלת אירלנד צפה בתמונה של אמילי, שאביה הוא ממוצא אירי, כשהיא משוחררת בעסקת החטופים הראשונה באחת הפעימות, והגדיר אותה: ילדה קטנה חמודה שהלכה לאיבוד בסך הכול, ועכשיו שבה הביתה. בסמוך לכך קיימה חברתי חברת הכנסת פנינה תמנו שטה כנס על פגיעות הנשים בעקבות הטבח. אחת ששריינה את מקומה והגעתה, שגרירת אירלנד בישראל – שריינה, נשמר לה מקום מסומן בשמה, אך היא לא הגיעה. אני החלטתי כאות מחאה לשבת במקומה, וכשיושב-ראש הכנסת הקריא את שמה, אמרתי שהיא לא הגיעה כי היא פשוט הלכה לאיבוד. הנחתי שבזה תמה הסאגה המבישה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני רק אומר שכבודו צוטט בכל הכתבות על האירוע הזה. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אתמול הגדיל והגזים נשיא אירלנד, ועל במה מכובדת ומרגשת לציון יום השואה הבין-לאומי הכריז שישראל מבצעת פשע עם. צאצאיהם של שורדי השואה ניסו למחות. הם לא גורשו מהאולם, פשוט העמיסו אותם, בבושת פנים, באופן אנטישמי ומתנכר, כאילו שלא חלף מספיק זמן כדי שגם הם יתחילו להתעשת. אז גם הוא הלך לאיבוד. הייתי רוצה לומר שהלכה לאיבוד דרכו, אבל כנראה שלא הייתה לו דרך, אדוני היושב-ראש. אני קורא מכאן לשר החוץ – מצפה ממנו לזמן באופן בהול את השגרירה לצורך נזיפה, ואף לשקול על הוראת סגירת נציגות קונסולרית כלשהי עם הממשל בדבלין, לפחות עד שיתעשתו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל יש החלטה. הוא קיבל החלטה לסגור את השגרירות. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> שגרירות ישראל נסגרה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> שגרירות ישראל בדבלין נסגרה. אני מבקש – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אה, שגם פה תיסגר. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שגם פה תיסגר. אין להם זכות לשמש כנציגות קונסולרית במדינתנו. הם לא אהובים, הם לא רצויים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה למעשה קורא לניתוק היחסים הדיפלומטיים. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> חד-משמעית. אין יחסים. צריך להגדיר אותם לפחות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק חידדתי את המסר שאתה אומר. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כן, אין יחסים. צריך להגדיר אותם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, כנסת יקרה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לך. תודה, חבר הכנסת רביבו. יש מושגים בדיפלומטיה. כשקוראים לסגור שגרירות, זה ניתוק יחסים. משני הצדדים – אז מנתקים יחסים. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני רוצה לדבר על תופעה מתמשכת, במיוחד בשנה וחצי האחרונות: התגברות תופעות של גזענות בוטה, ללא תגובה, כי אנשים יודעים שאף אחד לא יעניש אותם, כי מותר להיות גזען נגד ערבים. למשל – אני אדבר על מקרים שהתפרסמו. מקרה אחד שפרסם העיתונאי חסן שעלאן, על תושבת טייבה ממשפחת מסארווה, אישה בהיריון, שביקרה יחד עם אימא שלה בקניון רננים ברעננה. רצתה להחזיר מעיל. אז המוכרת – והכול מוקלט ומצולם – התחילה לגדף, לטנף את הפה: את ומה שיש לך בבטן, לכו לעזה. מילים מתחת לחגורה, אני לא יכול לחזור עליהן עכשיו. הכול מוקלט, פנינה. אגב, זה היה בדוכן גרינלנדר בקניון, חשוב לומר. אנשים באים להחליף מעיל. למה הם היו צריכים לשמוע גידוף גזעני בוטה כזה? היה פרסום שהיא הורחקה מהעבודה, הושעתה מהעבודה. לדעתי היא צריכה לשאת בתביעה אזרחית ולשלם. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לפי חוק איסור אפליה במוצרים ושירותים ציבוריים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בדיוק, לפי החוק הזה. היא צריכה לשלם פיצויים לגברת מסארווה. החוק ברור. מקרה נוסף, מקומם לא פחות – אולי יותר – ילדה, רואם אל-עטאונה, בת ארבע, נהרגה כתוצאה מרכב שעלה באש בנגב. ואז בתגובות בפייסבוק, סייעת ממטה אשר בשם הגר גל – חשוב לי להגיד לי את שמה כדי שאנשים ידעו – כתבה: "לא מזועזעת" – על מות ילדה ברכב שעלה באש – "לא מזועזעת ולא מרחמת, זה פחות מחבלת", אומרת סייעת שעובדת במטה אשר. אני פניתי לראש המועצה של מטה אשר – הוא עדיין לא ענה. למה האנשים האלה מרגישים חופשי לטנף ולהתגזען? כי הם יהודים. הם יודעים שהם לא נענשים. מותר להתגזען נגד ערבים, וזה עובר ללא תגובה. לכן אין הרתעה, אין מניעה. אפשר לשיר "שיישרף לכם הכפר", וזה עובר רגיל, במגרשים, בבית ספר, על ידי תלמידים – בבאר שבע למשל, נגד תלמידה. אלה תופעות של חברה חולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מושיאשוילי, אתה רוצה לסכם או שאנחנו נעבור להצבעה? את רוצה לסכם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בוא נצביע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אפשר. השרה רוצה לסכם – בסדר. אם היא רוצה לסכם ­– זכותה. לא, הוא פשוט ביקש להצביע אולי. לא? מישהו? אין בעיה, בסדר. אז אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק יום לציון מכתבן של 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ה–2024, בקריאה ראשונה. מי שרוצה להצביע, נא לשבת במקום. חברים, אנחנו בהצבעה אלקטרונית, אז אני מבקש שאתם תתיישבו במקום. בבקשה. אני מפעיל את ההצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יום לציון מכתבן של 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ה–2024, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 13, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק יום לציון מכתבתן של 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2024 << הצח >> [מס' מ/1745; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' כ"ח, ישיבות 170 ו-172; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2024, לקריאה שנייה ושלישית. מי מציג את החוק? סימון? כתוב אצלי חנוך דב מלביצקי. אוקיי, אז אני מזמין את חבר הכנסת סימון מושיאשוילי להציג את הצעת החוק. בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה לא קשור ליהודי גאורגיה – זיהוי ביומטרי. אולי נשמע משהו חדש עכשיו. בבקשה. << דובר >> סימון מושיאשוילי (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס׳ 6), התשפ"ה–2024. הצעה זו היא הצעת חוק ממשלתית, המסדירה שלושה עניינים בחוק, שאתייחס אליו בקיצור כחוק הזיהוי הביומטרי: עניין ראשון הוא הזדהות בפני בעלי תפקידים. לסעיף 6 לחוק נוספו בעלי תפקידים שיהיו רשאים לבצע זיהוי ביומטרי על מנת לאפשר כניסה, בין היתר, למשרדי ממשלה ולגופים ציבוריים שונים המופיעים בתוספת הראשונה לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים. זיהוי זה יתבצע באמצעות תמונת פנים בלבד ולא באמצעות טביעות אצבע. כמו כן, נקבע כי לא יימנע ביצוע זיהוי לאדם עם מוגבלות, קשיש או קטין שלא יוכלו לבצע זיהוי ביומטרי באמצעי ממוכן. כמו כן, מוצע להסמיך איש ביטחון, כהגדרתו בחוק הטיס (ביטחון התעופה האזרחית), ליטול אמצעי זיהוי ביומטריים על מנת לזהות אדם. זיהוי זה יתבצע ככלל באמצעות תמונת תווי פנים, אולם אם לא ניתן יהיה לבצע זיהוי פנים, ניתן יהיה לבצע זיהוי באמצעות טביעת אצבע אל מול הדרכון של אותו אדם. בהתאם לכך, בנתב"ג, במעברים היבשתיים השונים ובטיסות נכנסות לישראל של חברות ישראליות בחו"ל, יוצבו מכונות אוטומטיות לבדיקה ביטחונית באמצעות תווי פנים, תוך נקיטת אמצעי אבטחת המידע והגנת הסייבר כמו גם שמירה על הפרטיות. בהמשך לכך, רשות שדות התעופה והגוף המוסמך ליטול אמצעי זיהוי בחו"ל בטיסות של חברות ישראליות ידווחו לשר התחבורה מדי שנה בארבע השנים הראשונות, החל מינואר 2026, על מספר מקרי הזיהוי שנאלצו לבצע באמצעות טביעות אצבע וכן על ניסיונות התחזות שדווחו למשטרה, ושר התחבורה ידווח על כך לוועדה המשותפת לעניין חוק הזיהוי הביומטרי בכנסת. עניין נוסף שהצעת החוק מסדירה הוא שימוש אזרחי בתעודת הזהות הביומטרית החכמה. מוצע לקבוע שצפייה בתמונת תווי פנים השמורה בשבב מסמך הזיהוי תיחשב כשימוש מותר. עניין זה יתאפשר על ידי הורדת ההצפנה של התמונות על תעודות הזהות החדשות שינופקו מעתה ואילך. כלומר, אזרח יוכל, באמצעות אפליקציה שתסדיר רשות האוכלוסין, לקרוא את תמונת הפנים שנמצאת בתעודת זיהוי ביומטרית של אזרח אחר כדי לוודא את זהותו. כך ניתן יהיה לבצע עסקאות בין אזרחים או כל פעולה אחרת עם זיהוי חזק, שכן התמונה על גבי תעודת הזהות הביומטרית לעיתים איננה ברורה מספיק לעין רגילה. את התמונה ניתן יהיה לקרוא רק באמצעות מנגנון מאובטח של קרבה פיזית, תוך הקשת קוד אבטחה, על מנת לנטרל אפשרות של קריאה מרחוק שלא בהסכמתו של בעל התעודה. חלה חובה על מחיקה של תמונה שנקראה באמצעות אפליקציה כאמור, ומוטל איסור על שמירה של תמונה מתעודת זהות של אדם אחר, ודין הפרתו – מאסר שלוש שנים. עניין שלישי הוא אפשרות גופי הביטחון – המוסד והשב"כ – להשתמש במאגר הביומטרי לאחר שיביאו לאישור הכנסת כללי שימוש כפי שמחויב בסעיף 20 לחוק הזיהוי הביומטרי. בשונה מהאמור היום בחוק, גופי הביטחון לא יצטרכו להמתין להתקנת תקנות לגבי שימוש המשטרה במאגר אלא יוכלו לעשות זאת ללא תלות בשימוש המשטרתי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה לכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. אכן, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת ישראל ביתנו – אין כרגע נציגים, אז אין אף אחד שינמק. חברת הכנסת דבי ביטון, ההסתייגויות של יש עתיד – גם אתם מסירים. השרה גולן, את רוצה לסכם? רגע, רק שנייה. רשות דיבור – אני ראיתי את חברת הכנסת פנינה תמנו. היא יצאה מהאולם. אז כל מי שביקש רשות דיבור לא נמצא באולם. אז אני מזמין את השרה, אם את רוצה לסכם, בבקשה, ואז אנחנו נעבור להצבעה על החוק. אנחנו הסרנו את כל ההסתייגויות. בבקשה. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> אני רק אומר בהקשר של החוק הקודם, של חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, שלא סתם אני רציתי לסכם את החוק ההוא, אלא כי רציתי להגיד לך באמת כל הכבוד. זה חוק חשוב, מרגש, ונראה כאילו הוא כל כך טבעי והיה אמור להיות, נכון? אשריך שעשית את זה. והסיבה שרציתי לסכם אותו – כי החוק גם מתקשר למה שאני רוצה להגיד עכשיו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אמש ציינו את יום השואה הבין-לאומי, 80 שנה לשחרור מחנה אושוויץ מידי הנאצים בגרמניה. צריך לזכור שהעולם באמת שתק אז, וחלק גדול מהעולם שותק גם היום, כשאנחנו מחכים כבר שנה ושלושה חודשים לאות חיים, קטן אפילו, מילדים, מתינוקות, מצעירות, מגברים, שמוחזקים בשבי נאצים – בעזה הפעם, ולא בגרמניה. לחרפתנו, ולחרפת העולם הליברלי, הנאור, החופשי, הדגול והגדול, מנהיגים פוליטיים בעולם, שופטים בבית הדין בהאג, בכירים באו"ם ועוד ועוד – באמת כל מיני ארגוני זכויות אדם, ארגוני זכויות נשים, באמת כל לוחמי החופש למיניהם, הצבועים למיניהם, ממלאים את פיהם מים. מכיוון שהם באמת דואגים במקסימום, אבל במקסימום, איך להשתיק את האמת על מי שבאמת ניסה לבצע פה רצח עם – לא מי שמאשימים אותם ברצח עם מזויף שלא היה פה מעולם – וקול האמת, קול האמת הישראלי-יהודי, לא בא לידי ביטוי בעולם, החלטתי לעמוד כאן שוב, על במה באמת מכובדת זו, כדי לדבר אליהם בשפתם. כי גיליתי באמת שאיך שאנחנו מדברים בראיונות – אתם יודעים, CNN, BBC, ערוצים פה, תקשורת – זה לא נוגע כמו פרלמנטר שעומד מעל בימת הכנסת, שזו הבימה המכובדת ביותר היום, לעניות דעתי, במדינת ישראל, אומר את הדברים איך שהם, בשפתם, ומסתכל עליהם בלבן של העיניים. זה מקבל משנה תוקף, ולצערי לא מספיק אנשים אומרים את זה, ולכן תודה על הזכות לעמוד כאן ולומר את הדברים. אני חייבת – אני לא שומעת את עצמי. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> חבר'ה, שקט. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברים, מי שלא חייב להיות באולם לא צריך. תשתו קפה, זה גם בסדר. חבר הכנסת רביבו. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> עד לפה שומעים את כל מה שאתה אומר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה רוצה לשתף אותנו בשיחה? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני יכולה לחזור. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בואו, תנו לה לסיים את הדברים, תודה. בבקשה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אז באמת אני רק אומר שמעל הבמה הזו אני רוצה לומר את הדברים לעולם, שידעו שאת האמת שלנו אי-אפשר להשתיק ולהעלים. Yesterday we marked International Holocaust Remembrance Day, 80 years after the Jewish People faced a systematic and monstrous attempt at genocide by barbaric Nazi beasts. During that horrific Holocaust, approximately six million Jews were murdered, including 1.2 million children. 80 years later, there are those who dare to accuse the Jewish people of Genocide. Genocide. These accusations come from individuals holding prominent positions worldwide – in the UN, in The Hague, in the global media, and from political leaders. This collection of wicked voices echoes the vile lie that "genocide is being committed in Gaza". They make these claims despite the fact that the Israel Defense Forces operate as the most moral army in the world. I repeat: Israel Defense Forces operate as the most moral army in the world. No other country would send thousands of humanitarian shipments to its enemies as Israel does. Yet, the global narrative paints Gazans as an innocent, peace seeking population, ignoring the murderous, monstrous reality – A population that harbors Israeli hostages, takes part in the murder of children, the rape of women, and the mutilation of bodies. Two months ago, the UN marked International Children's Day, claiming to "raise awareness of children's rights worldwide". They endlessly spoke about the "poor children in Gaza". The head of UNRWA had the audacity to call Gaza a "graveyard for children". How convenient, how trendy, how politically correct it is to talk about "the poor children of Gaza". These are children raised and educated on chants of "Itbah el Yahud" —slaughter the Jews — while the world remains silent when Jewish children are slaughtered, just as the Nazis did in the Holocaust. So let me tell you about Ariel Bibas, a sweet, redheaded boy, who idolized Batman, his favorite superhero. On October 7th, Ariel was kidnapped from his bed while cradled in his screaming mother’s arms alongside his baby brother Kfir. אני לא יכולה, אני שומעת אתכם מילה במילה. הלוואי שלא הייתי שומעת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני שומע אותך טוב, אבל חברים, באמת, זה מפריע לשרה, אז אם זה מפריע אז בבקשה, תכבדו את בקשתה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני לא למדתי אנגלית, באמת אני אומר – – – << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> הגיע הזמן שתלמד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תביאו את האוזניות האלה, יכולתי גם להקשיב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תראו, אני אגיד משהו, אני מאפשר לשרה לדבר באנגלית כי אלה דברים חשובים, למרות שזה לא נהוג, לא נהוג בכנסת. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> למה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> ככה, כי זה לפי התקנון. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> מותר לפי התקנון. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מותר, מותר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא מותר, אסור. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אנגלית מותר לפי התקנון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אל תתווכח. מותר לדבר בעברית או בערבית. במקרים מיוחדים, בגלל שאנחנו ציינו את היום המיוחד, אז אני מאפשר כמה דקות. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> זה יום השואה הבין-לאומי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל זה לא נאום מלא, לא נהוג לנאום נאום מלא באנגלית. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני יוצאת בקריאה – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> את שאלת שאלה, אני עניתי לך, ולכן אני מאפשר, בגלל שהדברים שלך חשובים. אבל חברים, לא להתווכח ולא – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אבל זה יום מיוחד, היא מדברת באנגלית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אנחנו כבר לא בציון יום השואה, אנחנו כבר בחוק שלא קשור ליום השואה. לכן אני אמרתי שבגלל הדברים החשובים אני אאפשר, אבל זה לא נאומים ארוכים באנגלית, כי לא נהוג לדבר באנגלית מעל דוכן המליאה. בסדר? עברית וערבית, אלה שתי השפות שניתן לדבר. בבקשה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אוקיי, את זה לא ידעתי. אני כן אומר לך שיום השואה הבין-לאומי מצוין שלושה ימים ברחבי העולם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר, בגלל זה אני מאפשר, לא קוטע אותך. אני רק עניתי על השאלה ששאלת אותי. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> שנייה, רק תן לי לסיים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני פונה לעולם בשפתו – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כן, כן, בסדר גמור, בסדר גמור. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> שכן לא כולם ידבבו את הדברים. אני חושבת שהדברים מאוד חשובים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> לא האדרתי את עצמי כאן. What did a four-year-old boy and a baby under one year old do to the Nazis of Gaza? In the eyes of the UN and The Hague, these sweet children are irrelevant; their blood is cheap. Jewish blood, in their eyes, is expendable .To you, the hypocrites of the UN: you remain silent. You won’t say a word about the children who were murdered, butchered, burned and kidnapped just because they were Jewish. Instead, you’ll look for excuses and justifications. You’ll claim that "the massacre didn’t happen in a vacuum" or that "it’s a consequence of occupation". You’ll side with the terrorists who shot at Adi and her children – four-year-old Negev and six-month-old Eshel. Adi managed to whisper to them: "Remember, Mommy loves you", before she was killed by bullets aimed at her family by your friends. You won’t speak about Or, a 17 year old boy who went fishing with his friends at the beach, only to be shot in the head six times by your Hamas allies. You won’t mention young girls like Romi and Leah, who watched their parents brutally murdered in front of them in Sderot. You’ll ignore the six-year-old child burned alive by your Hamas friends. We found his body charred, his face still intact with a glazed-over expression. Who are you at the UN to demand the establishment of a Palestinian state after the majority of that population supported the slaughter of our children? Who are you to dare to support Hamas, an organization that held Israeli teenagers captive and forced them to perform sexual acts on each other? Your sadistic friends stripped Israeli boys naked and whipped their genitals, leaving burns on their bodies. Who are you, Martin Griffiths, UN Under-Secretary-General, to claim that Hamas is not a terrorist organization? Who are you, Francesca Albanese, UN envoy, to say that these children were killed because of "Israeli oppression"? Do you sleep well at night without dreaming of the charred bodies of Jewish children? How can you justify beasts who stabbed an Israeli baby in the head while it lay in its stroller? How can you support a terrorist holding a young girl as she pleads, "I’m just a little girl, I have school tomorrow, please, please let me go", before shooting her right in the head? Let me remind you, UN hypocrites, that this is not 1944. You cannot ignore the murder of Jews simply because they are Jews. UN Secretary-General, you excused the massacre by claiming it "did not happen in a vacuum", you are a supporter of terror. Anyone who dares to deny the massacre of children and babies has no soul, they are a monster. If you justify the killing of a child with special needs, you are no better than the terrorist who pulls the trigger. Murdering children can be done directly or indirectly. If it were up to you, the Jewish people would have no defense. You prefer Jews as silent victims, quietly boarding trains to the death camps. You show fake empathy for murdered Jews, but the moment we defend ourselves, you condemn us. אני מסיימת. You favor the Palestinian people, the people whose overwhelming majority support the slaughter of children and the butchering of babies. While children in New York idolize Justin Bieber and Taylor Swift, children in Gaza love and revere Yihya Sinwar and Hassan Nasrallah. This is a culture of violence and murder, a culture that sanctifies the spilling of Jewish blood. Let me be clear: we will continue to defend ourselves and fight back. Jewish children will not be murdered for being Jewish. Israeli babies will grow up in safety. We will destroy every cruel terrorist. We know you don’t like it. It bothers you that Jews are defending themselves. You prefer us as punching bags, as quiet children standing in line for the crematoria or gas chambers. We expect nothing from you. Keep your silence. After all, the last time the world was silent during a massacre of Jews, six million of us were murdered, but I'm here to tell you: never again. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לשרה מאי גולן. אנחנו כעת נעבור להצבעות. מאחר שהוסרו ההסתייגויות של ישראל ביתנו ויש עתיד, אנחנו נצביע על סעיפים 1–6 בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–6 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 11, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. כעת נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – עשרה, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 38), התשפ"ה–2024 << הצח >> [מס' מ/1612; דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב' כ', ישיבה 59; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 38), התשפ"ה–2024, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את חבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות, להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 38), התשפ"ה–2024. הצעה זו פוצלה מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023. הצעת החוק מסדירה מקצוע חדש של טכנאי בית מרקחת. תפקיד הטכנאי יהיה לסייע לרוקח בעבודות הלוגיסטיות והמינהלתיות ולפנות את הרוקח לעסוק כמטפל המספק שירות קליני למטופל. עיסוק כטכנאי בית מרקחת יתאפשר למי שנרשם במרשם טכנאי בית מרקחת, שינוהל במשרד הבריאות. הרישום במרשם יתאפשר למי שעמד בתנאי הכשירות המפורטים בהצעה, ובהם השכלה של 12 שנות לימוד, שליטה בשפה העברית והאנגלית ועמידה בהכשרה עיונית והכשרה מעשית. על פי המוצע, ההכשרה העיונית תהיה בהיקף של 200 שעות לימוד, ובסופה תיערך בחינה מסכמת, שאותה צריך לעבור בציון 70. לאחר מכן תתבצע הכשרה מעשית בבית מרקחת בהיקף של 400 שעות בפיקוחו של רוקח אחראי, ואחריה יוכל המבקש להירשם כטכנאי בית מרקחת. על פי ההצעה, טכנאי בית מרקחת יוכל לבצע תפקידים שמסורים היום רק בידי רוקח. תפקידי הטכנאי כוללים הרחפה ומזיגה של תכשיר, מסירה של תכשיר מרשם או של תכשיר ללא מרשם רק לאחר שניתן למטופל ייעוץ רוקחי על ידי רוקח, ומסירה של תכשיר מרשם קבוע, בתנאי שזאת מסירה חוזרת למטופל בתוך שנה מאז שהתכשיר נופק למטופל על ידי רוקח. בנוסף, השר יוכל, באישור הוועדה, לקבוע תפקידים נוספים שיבוצעו על ידי טכנאי בית מרקחת. במהלך הדיונים בוועדה עלה הצורך לקבוע מה היחס המספרי הנכון שיהיה בין רוקח לטכנאי בית מרקחת, על מנת לשמור מחד גיסא על יכולת הרוקח לפקח וללוות את הטכנאי, ומאידך גיסא לאפשר לטכנאי לסייע לעבודת הרוקח ולהפחית את העומס. לבסוף קבעה הוועדה כי בעל בית מרקחת לא יוכל להעסיק טכנאי בית מרקחת לצורך ביצוע הפעולות המותרות אלא בהתקיים יחס נדרש של עד שלושה טכנאי בית מרקחת לכל רוקח בכל משמרת. עוד נקבע כי בבתי מרקחת של בתי חולים מסוימים שבהם מתבצעות פעולות רקיחה במעבדה, או בבתי מרקחת פרטיים שעיקר עיסוקם בהכנות רוקחיות, יתאפשר יחס של עד חמישה טכנאי בית מרקחת לכל רוקח. היחס הנדרש קבוע בתוספת בחוק, וככל שיידרש ניתן לשנות אותו בצו של שר הבריאות, באישור ועדת הבריאות. עוד נקבע כי אם המנהל מצא שיש סיכון ממשי לפגיעה בבריאות הציבור בשל פעילות טכנאי בית מרקחת, הוא רשאי בהחלטה מנומקת לאסור העסקת טכנאי בית מרקחת לביצוע הפעולות המותרות או לקבוע העסקה בתנאים לתקופה מסוימת. הצעת החוק כוללת כמה תיקונים נוספים לפקודת הרוקחים: האחד קובע כי על אף הכלל שלפיו לא ישמש רוקח כרוקח אחראי אלא לבית מרקחת אחד, המנהל יהיה רשאי לאשר לרוקח לשמש רוקח אחראי לשני בתי מרקחת אם מצא כי אין בכך כדי לפגוע בניהולם התקין של בתי המרקחת. במהלך הדיונים הוועדה ביקשה כי יתווספו קריטריונים ברורים שלפיהם ייקבע אם הניהול התקין נפגע, ונקבע כי צריכים להתקיים התנאים המפורטים בהצעת החוק, שלפיהם שעות הפעילות השבועיות לקבלת קהל של כל בית מרקחת אינן עולות על 30 שעות, ובמצטבר בשני בתי המרקחת אינן עולות על 45 שעות שאינן חופפות. בנוסף נקבע כי במקרים חריגים יוכל המנהל לאשר לרוקח לשמש רוקח אחראי בשני בתי מרקחת אף אם לא התקיימו התנאים שבהצעה אם יש לכך נסיבות חריגות ומיוחדות והדבר נדרש לצורך מתן טיפול ושירות למטופלים בלי לפגוע באיכות השירות. ההצעה כוללת גם הגדרה והסמכה לאפשר מכירה של תכשירים בלי מרשם במכונות אוטומטיות. כרגע בהצעה הונחה התשתית המשפטית לכך, אולם כדי שניתן יהיה לאפשר מכירה של תכשירים ללא מרשם במכונות אוטומטיות, תידרש הסדרה מפורטת נוספת בתקנות. התיקון האחרון קובע כי לרוקח תהיה סמכות לתקן טעות במרשם בלי ליצור קשר עם נותן המרשם רק לצורך השלמת פרטים מסוימים, ובהם שם או מספר תעודת זהות של המטופל, הוראות שימוש או צורת מתן, תאריך כתיבת המרשם ועוד. תיקון זה הוא חריג לכלל הקבוע היום בפקודה, שלפיו רוקח לא יכול לתקן טעות במרשם אלא לאחר שהוא מתקשר עם נותן המרשם ומקבל את תשובתו בכתב. בהצעה תיקנו גם את הכלל האמור, ובמקום שתידרש תשובת נותן המרשם בכתב, יוכל הרוקח לתעד את תשובת נותן המרשם ברשומות בית המרקחת. נקבע כי תחילתה של הצעת החוק תהיה ארבעה חודשים מיום הפרסום, וכן נקבע כי במשך שלוש השנים הראשונות יימסר לוועדת הבריאות דיווח על יישום הוראות הצעת החוק לעניין טכנאי בית מרקחת, לרבות לעניין ההכשרות שבוצעו, מספר הטכנאים שנרשמו וקיום היחס הנדרש בין טכנאי בית מרקחת לרוקחים בבית המרקחת. מדובר בהצעת חשובה, שהיא חלק ממכלול של צעדים שננקטים בשנה האחרונה על מנת לחזק את מקצוע הרוקחות ולאפשר לרוקח להתמקד בפן הטיפולי של המקצוע שלו. אנו מקווים שהמקצוע החדש של הטכנאים אכן יפנה את זמנם של הרוקחים לעיסוק בתכנים קליניים וטיפוליים. אני מבקש להודות לשר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו על הפעולות הגדולות שהוא עושה למען קידום הצעת החוק הזאת בכלל ולמען הרוקחים בפרט; לנציגי משרד הבריאות ומשרד המשפטים שלקחו חלק בהליך החקיקה; לצוות הוועדה – למנהלת הוועדה מיכל דיבנר כרמל, לרכזת הפרלמנטרית של הוועדה שירה טחן, ליועצת המשפטית שליוותה את תהליך החקיקה עו"ד ענת מימון, וכמובן לצוות המחקר והמידע של הכנסת – שלי לוי ופלורה קוך דוידוביץ', על מסמכי ההכנה והליווי המקצועי כמו תמיד. כמובן, ליועצים שלי – היועץ שמלווה את הוועדה אסף רעני והיועץ מאיר עטיה, שמטפל כל כך הרבה בפניות הציבור. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת יונתן מישרקי. הוגשו הסתייגויות של יש עתיד והמחנה הממלכתי. אין נציגים של שתי הסיעות שהגישו הסתייגויות. לכן, מאחר שכל ההסתייגויות הוסרו, אנחנו נעבור כעת להצבעה על סעיפים 1–12 בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–12 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–12 נתקבלו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עשרה בעד, אין מתנגדים. נעבור כעת להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 38), התשפ"ה–2024, בקריאה שלישית. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 38), התשפ"ה–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 11 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 38), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, הודעה לסגנית המזכיר. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוסף עטאונה, יצחק פינדרוס, גלעד קריב, סימון מושיאשוילי וחילי טרופר בנושא: תחלואת חורף קשה וקטלנית. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לסגנית המזכיר. << הצח >> הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' כ/1078; דברי הכנסת, חוב' ז', ישיבה 229; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025, של חברות הכנסת דבי ביטון ופנינה תמנו, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את חברת הכנסת חוה אתי עטייה, בשמו של יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת ישראל אייכלר, להציג את הצעת החוק. אחר כך אני אתן לך לברך. בסוף. אין שום בעיה. << דובר >> חוה אתי עטייה (בשם ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, בשם יו"ר הוועדה חבר הכנסת ישראל אייכלר, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025, שהיא מיזוג של הצעות חוק של חברת הכנסת ביטון וחברת הכנסת פנינה תמנו. מטרת הצעת החוק היא להגן בשנת האבל הראשונה על מקום התעסוקה של עובד שהוא בן משפחה של נספה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה או של מי שנרצח בפגיעת איבה, ובכך לסייע בשיקומם ובהתמודדותם עם האובדן והאבל ועם המציאות החדשה שנכפתה עליהם. לעניין הגנה זו, מוצע כי ההגדרה "בן משפחה" תכלול, נוסף לאלמנים והורים שכולים, גם יתומים ואחים בכל גיל. ועדת העבודה והרווחה החליטה להחיל את ההגנה גם על ההורה האחר של יתום של נפטר שטרם מלאו לו 18 שנים, או על אפוטרופוס או אומן של היתום, שהודיעו למעסיק על הזיקה לנפטר, מתוך ראיית טובת היתום שסמוך על שולחנם. כמו כן, מוצע כי ההגנה תחול גם על עובדת שהיא ארוסה של הנפטר, לפי התנאים שבסעיף 35ב לחוק משפחות חיילים, שהודיעה למעסיק על היותה ארוסת הנפטר, ובהתאמה כמובן גם לארוס של נפטרת. מאחר שההכרה בארוסים מורכבת יותר וצפויה לארוך יותר זמן מההכרה בעובדים המוגנים האחרים, מוצע לקבוע כי ההגנה על הארוסים תחול אף אם טרם הוכרה זכאותם לתגמול וההטבות, ובתקופה הראשונה של שלושת החודשים שלאחר מות הנפטר תחול אף אם הארוס או הארוסה טרם הגישו בקשה לזכאות לתגמול ולהטבות. אולם, כמובן שההגנה לא תחול אם נדחתה בקשתם לזכאות, לתגמול ולהטבות. עוד מוצע כי ההגנה תחול גם על עובד קבוע וגם על עובד זמני, ואולם ההגבלות לא יחולו אם העובד המוגן הוא עובדו היחיד של מעסיק, או שהוא יחיד. היקף ההגנה משתנה לפי התקופה שחלפה ממות הנפטר: בתקופה הראשונה, שלושת החודשים הראשונים שלאחר הפטירה של הנספה או מי שנפטר מפגיעת איבה, מוצע ראשית לאסור על פיטורי העובד המוגן; שנית, לאסור על פגיעה בהכנסתו, למעט אם היא נובעת משינוי בדין או משינוי בתפוקת העבודה שמקורה אינו במעסיק; שלישית, לאסור על פגיעה בהיקף משרתו, למעט שינוי זמני בהיקף המשרה שהעובד יזם בשל מצבו הרפואי או המשפחתי. אולם, גם בתקופה ראשונה זו ייתכנו מקרים חריגים שבהם לא יהיה צודק לחייב את המשך ההעסקה ויחסי העבודה, ולפיכך מוצע לאפשר לוועדת תעסוקה לפי חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) לתת היתר לפיטורים של העובד המוגן אם המעסיק יוכיח כי חלו נסיבות חמורות התלויות בעובד ולדעת ועדת התעסוקה לא יהיה זה צודק שלא לתת את ההיתר, או אם עסקו של המעסיק חדל לפעול באופן סופי. כמו כן, ועדת התעסוקה תוכל להתיר פגיעה בהיקף המשרה של העובד, אך זאת רק אם השינוי בהיקף המשרה אינו כרוך בפגיעה בהכנסה ונובע מכך שעסקו של המעסיק חדל לפעול באופן זמני בנסיבות שאינן תלויות במעסיק ושהשפיעו על כל העובדים בו, ורק למשך הזמן שבו העסק אינו פועל. בתקופה השנייה, מתום שלושת החודשים שלאחר הפטירה ועד תום השנה הראשונה לפטירה, מוצע לאסור על מעסיק לפטר עובד מוגן וכן לאסור להוציאו לחופשה ללא תשלום. ועדת התעסוקה תהיה רשאית להתיר את הפיטורים בתקופה השנייה לאחר שהמעסיק יוכיח לה שהפיטורים אינם קשורים למות הנפטר, ורק בהתקיים נסיבות מסוימות: ראשית, אם המעסיק יוכיח כי חלו נסיבות חמורות התלויות בעובד, ולדעת ועדת התעסוקה לא יהיה זה צודק שלא לתת את ההיתר; שנית, אם עסקו של המעסיק חדל לפעול באופן סופי; שלישית, במקרה שתמורות יסודיות במקום העבודה הובילו לצמצום בהיקף העבודה ולפיטורים של עובדים נוספים, והמעסיק יוכיח כי אין אפשרות להמשיך ולהעסיק את העובד במקום העבודה; רביעית, כאשר עוד לפני מות הנפטר ניתנה לעובד הודעה מוקדמת לפיטורים. כמו כן, מוצע לקבוע כי בתקופה השנייה ועדת התעסוקה תוכל לתת היתר להוצאה לחופשה ללא תשלום אם מצאה כי הדבר נעשה בהסכמת העובד ואינו קשור למות הנפטר, או אם מצאה כי העובד מעוניין לצאת לחופשה ללא תשלום אף אם היא בקשר למות הנפטר והמעסיק והעובד הסכימו לכך. יצוין כי הצורך בהיתר להוצאה לחופשה ללא תשלום חל רק אם מדובר בהוצאה לחופשה ללא תשלום לתקופה בלתי מוגבלת, לתקופה רצופה של 30 ימים לפחות או לתקופה שיחד עם תקופות נוספות בחודשיים שקדמו לה מצטברת ל-30 ימים לפחות. מוצע לקבוע עוד כי היעדרות העובד בעת הוצאתו לחופשה ללא תשלום תיראה כהפסקה ברציפות עבודתו ולא תפגע בזכויות התלויות בוותק של העובד אצל מעסיקו או במקום העבודה. מוצע לקבוע כי לעניין תיקון חקיקה זה גם אי-חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה של 12 חודשים לפחות, או לתקופה קצובה קצרה יותר – אם החוזה האריך או חידש העסקה קודמת – ייחשבו כפיטורים אסורים. כמו כן, מוצע כי אם המעסיק נתן הודעה מוקדמת לפיטורים בתקופה הראשונה או בתקופה השנייה ולא ניתן היתר לפיטורים אלה, לא רק שהפיטורים לא ייכנסו לתוקף, אלא גם שתקופת ההודעה המוקדמת לפיטורים תתחיל להימנות רק לאחר סיום התקופות האמורות. במקרה שהעובד המוגן הוא עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל מעסיק בפועל, מוצע לאסור על המעסיק בפועל לגרום לפיטורי העובד המוגן, ובכלל זה להביא להפסקה זמנית של העסקתו או לגרום להוצאתו לחופשה ללא תשלום או לפגיעה בהיקף משרתו או בהכנסתו בתקופות האמורות ללא היתר, שבקשה לו צריכה להיות מוגשת על ידי המעסיק בפועל וקבלן כוח האדם כאחד. כאמור, מטרת ההסדר המוצע היא לקדם את שיקומם של העובדים המוגנים באמצעות הגנה עליהם מפני אובדן מקום התעסוקה והפרנסה שלהם. אולם, ייתכן שהעובד המוגן יבחר בכל זאת להתפטר מעבודתו כחלק מתהליך השיקום. כדי שלא לחסום אפשרות זו, מוצע לקבוע כי לעובד המוגן שהתפטר בשנת האבל הראשונה ישולמו פיצויי הפיטורים שהיה זכאי להם כאילו פוטר. כמו כן, התפטרותו תיחשב מוצדקת לעניין הזכאות לקבלת דמי אבטלה מתחילת תקופת הזכאות, אם היא קיימת. נוסף לכך, מוצע לקבוע כי עובד מוגן יוכל לקבל סיוע משפטי ללא מבחן הכנסה בהליך כנגד מעסיקו בבית הדין לעבודה או בוועדת תעסוקה, בקשר להסדר המוצע או בהליך לקבלת פיצויי הפיטורים. ההסדר המוצע כולל הוראות לעניין מימון הסיוע המשפטי האמור בידי משרד הביטחון או המוסד לביטוח לאומי, לפי העניין. מעבר לאפשרות התביעה האזרחית לבית הדין לעבודה על הפרת הוראות ההסדר המוצע, מוצע לקבוע כי בשל הפרה של הוראות כלפי עובד מוגן ניתן יהיה להטיל עיצום כספי בסכום השווה היום ל-39,770 שקלים חדשים. אציין כי ההגנות המוצעות בהצעת החוק זו באות בנוסף לזכויות ההורים ובן הזוג להמשך תעסוקה לאחר הגעה לגיל פרישה, ולהגנות הניתנות בשנה שלאחר השמה במקום העבודה, לפי תקנות העסקת בני משפחות חיילים שנספו במערכה. מדובר בהצעת חוק חשובה, שמבקשת לדאוג לשיקום ולתמיכה בבני המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן בשנת האבל הראשונה. בסיום דבריי אני רוצה להודות לעוסקים במלאכה: ראשית, לחברת הכנסת דבי ביטון – ברכות; למנהלת הוועדה ענת כהן, ליועצת המשפטית נעה בן שבת ולכל צוות הוועדה. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות. להצעת החוק הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקשת מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת חוה אתי עטייה. אכן, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת ביטון, את רוצה להשתמש ברשות דיבור או בברכות אחרי ההצבעה? איך את מעדיפה? עכשיו? אז בבקשה. אני לא רואה פה באולם עוד חברי כנסת שביקשו לדבר. רשות דיבור זה חמש דקותף אז תוכלי לדבר חמש דקות. היא משתמשת בזכותה לרשות דיבור. בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רגע, הפעלתי בטעות. בבקשה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, זה בהחלט מעמד מרגש, והלוואי שלא נזדקק לחוק הזה. איך הייתם מתמודדים בתוך הכאב העצום של אובדן בן משפחה אם הייתם נאלצים להיאבק על מקום העבודה? איך אפשר להתאושש, ואפילו מעט, כשאין תחושת יציבות, כשאין תמיכה וגם כשאין ביטחון כלכלי? לפני כמה חודשים, במהלך דיוני ועדות הכנסת פגשתי את איציק בן לולו, אב שכול, שסיפר לי סיפור קורע לב: בנו אוראל אבוחצירה נרצח במסיבת הנובה. בן לולו, שהיה עד אז עובד מצטיין שזכה לשבחים על עבודתו, חזר למקום עבודתו לאחר השבעה, אך מהר מאוד הוא התחיל לשים לב שהיחס אליו השתנה. המעסיק, שבעבר הילל אותו, את כישוריו, התחיל לרמוז בעדינות שהוא כבר לא מתפקד כמו פעם; כשהוא ביקש ימי חופשה נוספים כדי להתמודד עם הכאב והקשיים הנפשיים, קיבל מכתב פיטורים. תארו לעצמכם את האבסורד: בזמן שהמשפחה הזו מתמודדת עם האובדן הכבד ביותר שאפשר לדמיין, הם צריכים להתמודד גם עם איום על פרנסתם. סיפור כזה לא יכול לחזור על עצמו. הצעת החוק הזו באה להבטיח שזה לא יקרה שוב. הצעת החוק הזו נותנת למשפחות השכולות את מה שהן זקוקות לו יותר מכול: יציבות בשנה הראשונה, שהיא השנה הקשה ביותר. הן זקוקות למקום עבודה בטוח, להכנסה יציבה ולידיעה שיש להן עוגן כלכלי ומוסרי. אבל החוק הזה הוא לא רק פתרון למצבים כלכליים או תעסוקתיים – הוא מסר חברתי עמוק. הוא אומר למשפחות השכולות: אנחנו רואים אתכן, אנחנו מבינים את הקושי שלכן ואנחנו כאן כדי לוודא שתוכלו לעבור את השנה הזו ללא דאגות מיותרות. אנחנו כעם וכמדינה תמיד נמדדנו לא רק בעוצמתנו הצבאית או בחוסננו הכלכלי, אלא בעיקר באחריותנו ההדדית ובחוקים חברתיים שאנחנו מעבירים. הצעת החוק הזו היא בדיוק המבחן הזה. היא לא רק חוק שמסדיר את זכויותיהם של משפחות שכולות ושל נפגעי פעולות איבה, היא מראה אותנו כמדינה: האם אנחנו אומה שמכירה בחשיבות התמיכה באלה שנשאו על עצמם את המחיר הכבד ביותר? האם אנחנו אומה שלא משאירה אף אחד מאחור? ההיסטוריה שלנו מלמדת שאנו כעם, כמדינה, דווקא ברגעי המשבר אנחנו נמדדים. התורה מצווה אותנו: "כל אלמנה ויתום לא תענון". הפסוק הזה אינו רק הוראה דתית, הוא עיקרון מוסרי שמחייב אותנו גם היום. מדינה שאינה דואגת לחלש ולפגוע היא מדינה שאינה מממשת את הערכים שעליהם נבנתה. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת ישראל אייכלר, לייעוץ המשפטי – לעו"ד נועה בן שבת, לעו"ד אשר אביטן, שליווה את החקיקה; לעמותת חמניות, להסתדרות ארגון התעשיינים, ללשכה לסיוע משפטי. תודה רבה ליושב-ראש מפלגתי חבר הכנסת יאיר לפיד על הליווי, ולצוות הסיעה שלנו. כמו כן, תודה רבה לראש האופוזיציה חברת הכנסת מירב בן ארי, ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ ולראש המטה שלו נטע מולכו. ולסיום, כמובן, תודות לכל הצוות המקצועי של לשכתי: אילן, ריי, אופיר – הייתם לי לעזר. תודה רבה. אני מבקשת מכם, חברי הכנסת, בואו נאשר את החוק וניתן קצת שקט ושלווה למשפחות האלה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. כעת נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק משפחות חיילים. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – שלוש דקות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> פנינה, אחרי ההצבעה אני אתן לך שלוש דקות. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–11 – 8 נגד – אין נמנעים – נמנעים סעיפים 1–11 נתקבלו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – שמונה, אין מתנגדים. נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 7 נגד – אין נמנעים – אין חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – שבעה, אין מתנגדים. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – שכחתי – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז תוסיפו בבקשה גם את חברת הכנסת פנינה תמנו ואת חבר הכנסת אופיר כץ להצבעה. מה, איפה הייתם כולכם? הייתם באולם ולא הצבעתם? אוקיי. אז חברת הכנסת פנינה תמנו, לפרוטוקול, ואופיר כץ, ינון אזולאי וצגה מלקו, בבקשה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה ייכנס – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה ייכנס לפרוטוקול. רק לפרוטוקול. אז אני קובע כי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו לשאת דברי ברכה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת דבי ביטון, אני רוצה לספר לכם שבשנה האחרונה הגיעו לוועדה שלי גם כמובן האורחים שנמצאים כאן ביציע של הכנסת; הגיעו לוועדה שלי, שאני עומדת בראשה, הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, נשים יקרות, נשים שהבעלים שלהן נפלו בקרב. הנשים הללו סיפרו לי על מציאות מורכבת מאוד, שבה ימים ספורים ואפילו חודשים לאחר מכן, בזמן האבל אחרי שהבעל נפל בקרב, הן נמצאות מול מציאות שחלקן בלי עבודה, כי הן פשוט פוטרו. הרבה פעמים אנחנו עומדים בבתי עלמין ואנחנו מבטיחים, מבטיחים למשפחות הקדושות האלה שיקיריהן הגנו עלינו בגופם – עלינו ועל ביטחון ישראל – שנעמוד לצידן, נלווה אותן ונהיה איתן. המילים הללו לא יכולות להיוותר כמילים מן הפה ולחוץ אלא לבוא לידי ביטוי, הלכה למעשה, בפועל. לכן הצעת החוק הזאת – אולי המליאה לא כל כך מלאה – היא אחת מהצעות החוק הטובות ביותר שהונחו ועוברות היום בכנסת פה אחד, קואליציה ואופוזיציה. אנחנו חייבים להם את חיינו. בטח בתקופה הזאת, שבה אנחנו נמצאים במלחמה, אנחנו מבינים שבזמן שהן מתמודדות עם השכול, עם האבל, לא יכול להיות מצב שנפקיר אותן לגורלן, גם גורל כלכלי, שלעיתים – אני לא יודעת איפה המצפון של אותם מעסיקים שמפטרים אלמנות או בני משפחה או ילדים של נופלים בקרב. אבל אתם יודעים מה? מרגע ששמענו אותן בוועדה – שמעתי את הנשים, וחברת הכנסת ביטון שמעה אותן בפגישות אישיות ועוד – ברור לנו שאת המציאות צריך לתקן. החוק הזה, מצד אחד באמת נותן הגנה ברורה, מיידית, בטח בשלושת החודשים הראשונים, אבל גם לאורך השנה, שנת האבל הראשונה, אנחנו מעניקים להם הגנה תעסוקתית. אנחנו כנבחרי ציבור, כממשלה, נתערב במקום שמישהו ירצה להתעמר בבני ובבנות משפחה של הנופלים. כמו שאמרתי, אנחנו חייבים להם את חיינו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך ולהודות, כמובן ליו"ר הוועדה ישראל אייכלר, שאיננו נמצא כאן, אבל יחד עם חברת הכנסת דבי ביטון הם היו העיקריים שישבו באמת באופן מוקפד על החוק, יחד עם הצוות המשפטי של הוועדה. להודות גם לצוות שלי שמלווה את הנושאים מקרוב כדי לתת מענה לנשים הכל-כך יקרות, שאנחנו, כמו שאמרתי, חבים להן את חיינו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו. אני כמובן מצטרף לברכות. בכך תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי כ"ט בטבת התשפ"ה, 29 בינואר 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:37. << סיום >>