דברי הכנסת
דברי הכנסת
יג / מושב ראשון / ישיבה כ"ו /
ד' באלול התשע"ט / 4 בספטמבר 2019 / 13
חוברת י"ג
ישיבה כ"ו
כנס מיוחד
הישיבה העשרים-ושש של הכנסת העשרים-ואחת
יום רביעי, ד' באלול התשע"ט (4 בספטמבר 2019)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של שר 3
שר המשפטים אמיר אוחנה: 3
המלצת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום 3
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 4
אורלי פרומן (כחול לבן): 5
עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): 6
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 8
אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): 9
עומר ינקלביץ' (כחול לבן): 11
דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): 16
מרב מיכאלי (העבודה): 18
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 20
הודעת הוועדה המסדרת 24
אוסנת הילה מארק (הליכוד): 24
<< נושא >> הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של שר << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, היום ד' באלול התשע"ט, 4 בספטמבר 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אני מזמין קודם כול את שר המשפטים אמיר אוחנה למסור הודעת ממשלה, בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה.
<< דובר >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << דובר >>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת כי חברותו בממשלה של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ נפסקה ביום 18 באוגוסט 2019 בשעה 17:18, בחלוף 48 שעות מהמועד שבו מסר השר חיים כץ לראש הממשלה את כתב התפטרותו מן הממשלה, בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה.
כמו כן מבקשת הממשלה להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(7) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי משעה שנפסקה חברותו של השר חיים כץ בממשלה החל ראש הממשלה למלא את תפקיד שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לשר אמיר אוחנה. כאמור, אין פה צורך בהצבעה או בדיון, זו רק הודעת הממשלה.
<< נושא >> המלצת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום<< נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
אנחנו לכן עוברים לסעיף 2 בסדר-היום: המלצת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום. כאן כן יתקיים דיון, ותתקיים גם הצבעה. מי שיציג את ההמלצה, מטבע הדברים, הוא יושב-ראש הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר. בבקשה, אדוני.
<< דובר >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני המליאה את המלצת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון, בהתאם לסעיף 69 לתקנון הכנסת, להכריז על מצב חירום לתקופה של ארבעה חודשים. המלצה זו דומה להמלצתנו מחודש יוני האחרון.
כפי שציינתי גם בדיון הקודם, עיקר הצורך בהמשך ההכרזה נובע מהזיקה בין חוקים, תקנות וצווים שונים לבין מצב החירום. בעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה נחקקו חוקים שונים שתוקפם מותנה בקיומו של מצב החירום, ומכוחם גם הותקנו תקנות וצווים רבים. בחוקים, בתקנות ובצווים השונים נקבעו הסדרים חיוניים הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית. אם הכנסת לא תשוב ותכריז על מצב חירום, הסדרים חיוניים אלה יפקעו.
במהלך העשור האחרון קיימה הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת פיקוח הדוק על משרדי הממשלה כדי לוודא שמתבצעת העבודה הדרושה להסדרתם של חוקים וצווים אלה במסגרות חקיקתיות שלא יהיו תלויות עוד בהכרזה על מצב חירום. פעילות זו, אדוני היושב-ראש, נשאה פירות. אם בשנת 2009 היו בתוקף תשעה חוקים ו-165 צווים שתוקפם מותנה במצב החירום, כיום עומדים בתוקף חמישה חוקים ו-21 צווים בלבד, כלומר במהלך העשור האחרון בוטלו או הוסדרו ארבעה חוקים ו-144 צווים.
מטבע הדברים, נוכח פיזורה המוקדם של הכנסת העשרים-ואחת, לצערי איני יכול לבשר על התקדמות נוספת מאז ההכרזה האחרונה. אבל מנגד, ראוי לציין כי במהלך התקופה הזאת לא השתמשה הממשלה בסמכות העיקרית שמקנה לה ההכרזה ולא התקינה תקנות שעת חירום חדשות.
במצב דברים רגיל נדונה הצעת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום בוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט. תקנון הכנסת קובע כי במקרה שבו לא הוקמו ועדות הכנסת ויש צורך לדון בהצעה להכריז על מצב חירום, מוסמכת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון לדון בהצעה. עם זאת, קובע התקנון כי במקרה כזה תוקפה של ההכרזה לא יעלה על ארבעה חודשים.
הועדה הזמנית סברה כי מאחר שעדיין יש חוקים וצווים חיוניים שתלויים בקיומה של הכרזה על מצב חירום, אין מנוס מלחזור ולהכריז על מצב חירום. אם כן, החלטנו להמליץ לכנסת להכריז על מצב חירום לתקופה המרבית המותרת לפי תקנון הכנסת – עד יום ז' בטבת התש"ף, 4 בינואר 2020. אני מקווה שבכנסת העשרים-ושתיים תתחדש פעילותה הנמרצת של הוועדה המשותפת, וניתן יהיה להביא סוף-סוף לסיום תקופת ההכרזה.
אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את המלצת הוועדה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה ליושב-ראש הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר. אני כבר אמרתי בדיון לפני ארבעה חודשים ואני חוזר ואומר תודה רבה לך ולחברי הוועדה. חייבים להזכיר לפי הכרת הטוב גם את חבר הכנסת לשעבר אברהם מיכאלי, שבזמנו עסק הרבה בנושא הזה, על הצמצום בחוקים ובצווים. נקווה, כפי שאמרת, שנמשיך את העבודה הזאת גם בכנסת הבאה.
חברי הכנסת, יש לנו דיון אישי. כל דובר עד שלוש דקות. לא את כולם אני רואה כאן. שלמה קרעי – לא נמצא; אריאל קלנר; ישראל אייכלר; יעקב אשר; תמר זנדברג; יועז הנדל; צבי האוזר. אורלי פרומן.
<< קריאה >> אורלי פרומן (כחול לבן): << קריאה >>
אני פה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
כן. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. מי שמעוניין להירשם יכול להירשם עכשיו. לאחר מכן אסגור את הרשימה.
לא, לא, גברתי. את יכולה לעלות לדוכן לשלוש דקות בצורה מסודרת.
<< דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האם באמת שנת הלימודים נפתחה כסדרה? האם זהו הסדר המבוקש, הנכון, הראוי? אז הינה "הצבע האדום" של מערכת החינוך: למעלה מ-1,700 מורים חסרים ברחבי הארץ. איוש המשרות נעשה כרגע בעזרת תושייתם של מנהלים שגייסו עובדים – לא מורים, עובדים; עובדים ללא הכשרה להוראה, ללא ידע פדגוגי, ובכל מקרה, לא גייסו מספיק מהם למלא את החסר. המחסור החריף פוגע בתלמידים ובאיכות החינוך והלמידה ומאיים על מערכת החינוך כולה.
למדינת ישראל, לצערנו, יש ניסיון רב במצב חירום ביטחוני. אז תארו לכם שהייתה זו מערכת הביטחון, ושכלי הנשק של הלוחמים היו טעונים בכדורי סרק ולא בכדורים חיים. ובכן, מורים ללא הכשרה אינם בעלי מקצוע. ההיכרות, המיומנות, היכולות ולעיתים גם מערכת הערכים שלהם לא מוכווני מטרה. במובן הזה הם אכן כדורי סרק; במובן הזה, שלא באשמתם הם תורמים למצב החירום במערכת, כזה שאת נזקיו נראה בעתיד הלא-רחוק.
חברים, זהו מצב חירום. זוהי אינה רק פשרה על רמת הלמידה, זוהי פשרה ערכית שהמסר שלה הוא שהמורה הוא שמרטף. כבר לא דורשים תעודת הוראה ואף לא תעודת יושר מהמשטרה. רק תבואו. חברים, זהו מצב חירום. מערכת החינוך בנויה על ההון האנושי שלה. אנחנו כחברה חייבים להבין זאת ולעשות הכול על מנת לרומם את מעמדם של אנשי החינוך. עלינו לטפל בדימוי המקצוע. הטיפול בתנאי השכר הוא רק תחילת העבודה. חייבים להכין תוכנית מקצועית לטווח הקצר ולטווח הארוך. כיום צעירים מתרחקים מן המקצוע. זהו מצב חירום.
גם להיות מנהל בית ספר הפך להיות מקצוע מורכב, עם התמודדויות על-אנושיות. כיום מערכת החינוך סובלת גם ממחסור גדול במנהלים. אני יכולה לספר לכם על מורה לכיתות א'-ב' שנקראה בסוף אוגוסט משנת השבתון שלה והוצבה כמנהלת בית ספר יסודי, ללא הכשרה, ללא ניסיון.
חבריי היקרים, זוהי תופעה של שעת חירום. זוהי שעת חירום של מערכת החינוך שלנו, של ילדי ישראל, היקרים לנו כל כך. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת אורלי פרומן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש. רשימת הדוברים סגורה. מי שכן נרשם, ודאי שרשום. זה עתה סגרתי את הרשימה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
כן, כן, גם מרב מיכאלי רשומה.
<< דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << דובר >>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת דיכטר, אתה חוזר על אותו נאום זה כבר כמה שנים. למה? כי שום דבר לא השתנה. לא רוצים לשנות, רוצים לקבע את מצב החירום. אין מדינה בעולם שיש לה מצב חירום יותר מ-70 שנים חוץ ממדינת ישראל. הדיקטטורות הכי גרועות בעולם לא ממשיכות להיות במצב חירום כמו מדינת ישראל. והיא מתיימרת להגיד: אנחנו הדמוקרטיה היחידה באזור, במזרח התיכון. על איזו דמוקרטיה אתם מדברים? החוק הזה בא לבטל דמוקרטיה מתי שנוח לכוחות הביטחון, מתי שנוח לממשלה.
לכן, החוק הזה צריך להיעלם מהעולם. החוק הזה, אמרתם כל הזמן שהוא תלוי בחוקים שצריך לתקן אותם, לבטל אותם, לחוקק חוקים אחרים – הם תלויים במצב החירום. החוקים האלה לא מחוקקים; אתם לא עושים את החקיקה הזאת, אתם לא בודקים, אתם לא מנסים – כי נוח, כי יש כיבוש. כל עוד יש כיבוש אתה צריך להמשיך עם מצב החירום. כל עוד יש אפליה נגד האוכלוסייה הערבית במדינה פה אתם צריכים את מצב החירום כדי להמשיך להפלות. נוח לכם לדבר על חוק בצורה הזאת, כאילו שיש מצב חירום.
על איזה מצב חירום אתם מדברים? על מה? יש מדינות שכל העולם בא וצעק כשדיברו על שלושה חודשים, על חודשיים מצב חירום במקרים מיוחדים. פה אין מקרה מיוחד. מה המקרה המיוחד שמחייב מצב חירום? אתם רוצים להמשיך עם מעצרים מינהליים, מעצרים מחוץ לחוק; אתם רוצים להמשיך במצב הזה שהערבי, כשנוח לכם, יש לו איסור כניסה, ויציאה מהארץ – זה כאילו מצב החירום? במצב החירום אתם רוצים לבטל פעילות וולונטרית של עמותות רווחה – עמותות שעובדות ברווחה – פתאום אתם מחליטים שיש עמותה בחו"ל שמשום מה היא מחוץ לחוק, ואז אנחנו מבטלים את הקשר של העמותה הזאת עם העמותה שרק אתמול הייתה חוקית פה. זה מצב החירום? תחת החוקים האלה אתם רוצים להמשיך לעבוד ולדבר על דמוקרטיה? אתם רוצים לעקוף חוקים קיימים? כולם אומרים שהכנסת מחוקקת חוקים, וזו דמוקרטיה, וזה הרוב, למרות העריצות שיש רוב ברוב המקרים. אבל גם את זה אתם לא רוצים להשאיר?
החוק הזה, דיכטר, צריך להיעלם. החוק הזה הוא אולי עדיין חוק בראש של השב"כ, בראש של המוסד, אבל לא בראש של מדינה כמדינה דמוקרטית. לכן אנחנו חוזרים על אותו דבר בכל שנה. אנחנו ממשיכים לדבר על הנושא הזה כאילו שישתנה העולם אם נהיה מדינת חוק ולא מדינת צבא ומדינת השב"כ והמוסד. הגיע הזמן שמדינת ישראל תגיע, אולי, למה שנקרא עצמאות – עצמאות כמדינה דמוקרטית, ולא כמדינת ביטחון, ולא כמדינת משטרה, ולא כמדינת רדיפה של המיעוט ורדיפת האנשים שהם תחת כיבוש. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יעקב טסלר.
<< דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, טען קודמי שעמד כאן על הדוכן ושאל מדוע צריך להביא בכל שנה מחדש – מר דיכטר מביא בכל פעם את אותו נאום ומדבר על הכרזה על מצב חירום. ובעצם, מה החידוש שיש בהכרזה הזאת? אני מבקש לומר שיש עוד נימוק מדוע צריכים להכריז על מצב חירום. בוודאי שהליכוד אומר: אני לא אקים ממשלה עם הערבים; לא מקים ממשלה עם הערבים. גם כחול לבן לא יאמרו לך שהם יקימו ממשלה עם הערבים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
שגם זה גזענות – – –
<< דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >>
גם כחול לבן לא יאמרו לך שהם מקימים ממשלה עם הערבים. הם ימצאו: אנחנו נביא את אלה, נביא את אלה, נביא את אלה. יהיה לנו רוב. הם אולי יעזרו לנו מהצד, אבל הם לא מקימים ממשלה עם הערבים.
יש נימוק חדש מדוע צריכים להכריז מצב חירום: יש מצב חירום במדינה כי מכריזים על החרדים שאיתם לא רוצים לשבת בממשלה. אז זה מתחיל קודם כול מליברמן. ליברמן אומר: לא נשב בממשלה עם החרדים. זה דומה לרשימה המשותפת. לא נשב עם החרדים. למה לא נשב עם החרדים? בלי חרדים, בלי משיחיים. גם לפיד אומר כך: אנחנו רוצים ממשלה חילונית, בלי חרדים – כמו שאומרים את זה על הרשימה המשותפת. אתמול כבר בני גנץ קיבל תיאבון, גם הוא אומר. כנראה שמישהו לחש לו: זה לא טוב שליברמן מדבר על הדברים האלה. לא טוב. רק ליברמן ידבר על הדבר הזה? לא טוב שרק ליברמן ידבר על זה שבלי חרדים.
<< קריאה >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << קריאה >>
אתם רוצים לשבת עם כחול לבן? אתה רוצה לשבת עם כחול לבן?
<< דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >>
אני לא יודע למה מפריעים לי. אני אומר דברים נכונים. אני מצטט בשם ליברמן, אני מצטט בשם לפיד, אני מצטט בשם גנץ. למה אתם כל כך – זה פשוט מאוד: יש מצב חירום. יש מצב חירום. מסכן רק ליברמן – וזה מצב החירום פה – מסכן ליברמן, הוא חשב שיהיו לו כמה קולות בגלל שהוא יגיד: בלי חרדים. פתאום בא גם בני גנץ, ואומר: בלי חרדים, אז הוא לוקח לו. מצב חירום. מצב חירום במדינה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >>
אני רוצה לומר לכם, אנחנו ממש לא מתרגשים מהדברים האלה. אנחנו ממש לא מתרגשים מהדברים האלה. אני מייצג סיעה שמאז הכנסת השנייה קוראים לנו יהדות התורה. מאז הכנסת השנייה. אלה שקראו לעצמם "מערך", ואחר כך זה היה "עבודה" ואחר כך זה מפא"י, וזה ככה, ו"המחנה הציוני", והיה "עבודה" – כל אחד החליף את השם שלו. אנחנו ממשיכים באותה הדרך כל הזמן.
מה שמישהו חושב שהוא לא יעשה עם החרדים – הוא טועה. אנחנו נמצאים פה. אני למשל בן ונין ונכד לאלה שנמצאים פה כבר שבעה דורות. אנחנו נמצאים פה, אנחנו מתפללים: "ותחזינה עינינו בשובך לציון". אנחנו מתפללים על ציון, להיות פה בציון. לא קשור מה שתכניסו אותנו – קואליציה, לא קואליציה. זה ממש לא משנה. אם לרגע אתם חושבים שאתם יכולים לעשות משהו בלעדינו – תעשו, יבושם לכם. אבל צריך להכריז מצב חירום. זה מצב שאסור להכניס חרדים לקואליציה. תודה רבה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברים, כולנו במערכת בחירות, אבל זה לא חוג בית, אז בואו, בלי שאלות. חבר הכנסת גינזבורג, גם בחוג בית השאלות בסוף, בהסכמת הנואם.
חבר הכנסת יעקב טסלר, בבקשה, אדוני – איננו; אחמד טיבי – כנ"ל. בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אחריו – חברת הכנסת עומר ינקלביץ'.
<< דובר >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל ואגיד דברי תודה לחברי עבד אל חכים חאג' יחיא, שזה הנאום האחרון שלו בכנסת. בשמי ובשם הרשימה המשותפת אנו מודים לו על פועלו ועל כל מה שעשה. היינו שתי קדנציות, עוד מעט קדנציה שלישית, ובקושי זה כולה שנתיים-שלוש. אז תודה לך (אומר בערבית: תודה לך על כל מה שנתת לחברה הערבית שלנו, ואני בטוח שתמשיך במאבק למען – – –)
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אמרתי תודה ותרגמתי לערבית. התחלתי בעברית ותרגמתי לערבית, חברת הכנסת.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >>
לא, זה לציבור.
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
הוא לא מבין עברית?
<< דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, לפני שאתייחס לבקשה לאישור ההמלצה להאריך את מצב החירום במדינה, אי-אפשר שלא להגיד כמה מילים על פתיחת שנת הלימודים. חברת הכנסת פרומן הזכירה שזה כרטיס אדום, אז אני אומר לכם – אני לא יודע אם אתם יודעים בכלל – שיש 18,000 תלמידים, אדוני היושב-ראש, שלא פתחו את שנת הלימודים ועד היום הם בשביתה. את שר החינוך אפילו לא שמענו פוצה פה בעניין הזה, כי מדובר בתלמידים ערבים, בדואים מהדרום, מכפרים לא מוכרים. כנראה שאכפת לו רק מהתלמידים בהתנחלויות, ולכן הוא הלך עם ראש הממשלה ופתח את שנת הלימודים בהתנחלות אלקנה.
שמענו את הכרזת ראש הממשלה שם שהוא יפעל להחלת הריבונות היהודית על כל היישובים היהודיים בארץ ישראל ובמדינת ישראל. זה מזכיר לנו את סעיף 1, כבוד השר, שר המשפטים, בחוק הלאום – שאתה עמדת בראש הוועדה; גם שם מדברים על ארץ ישראל ומדינת ישראל. אז אני אומר לכם בפירוש וחד-משמעית: כל עוד יש כיבוש, כל עוד יש התנחלויות – והביקורים היום של ראש הממשלה באל-ח'ליל לא ישנו את העובדה שזה שטח כבוש, חבר הכנסת דיכטר.
<< קריאה >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >>
– – – חברון – – –
<< דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
זה שטח פלסטין. זה שטח פלסטין, ולא יהיה שלום – –
<< קריאה >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >>
הביקור בחברון. תתרגם לעברית. הביקור הוא בחברון.
<< דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
– – ומצב החירום יימשך, ואתה תמשיך לעמוד פה שנה אחרי שנה, ושר המשפטים יעמוד שנה אחרי שנה, ותגידו: מצב חירום. מצב חירום 70 שנה, כי בלי פתרון הבעיה הפלסטינית וסיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל בשטחים שנכבשו בשנת 1967, ובירתה ירושלים המזרחית, לא ייכון שלום, ותימשך המלחמה, ולא יעזור לכם שום דבר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – – תעלה אותו בפעם הבאה כנציג הפלסטינים.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי; חברת הכנסת עומר ינקלביץ', בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת גדי יברקן. בבקשה, גברתי.
<< דובר >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר >>
תודה רבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אז אומנם אנחנו כמה ימים לפני בחירות, אבל אני מבקשת לדבר דווקא על אלה שלא יכולים לבוא אל הקלפי ולהצביע; אני רוצה לדבר על אלה שהזעקה שלהם היא זעקה אילמת, אלה שלא יכולים לחסום כבישים, לא יכולים להקים קול זעקה. אלה ילדי החינוך המיוחד, שבאופן עקרוני נשכחים כל הזמן.
החינוך המיוחד סובל ממחסור תקציבי של כ-260 מיליון שקלים, וגני החינוך המיוחד במוסדות המוכש"ר – שזה המוכר שאינו רשמי – בפרט, שם יש מחסור של כ-80 מיליון שקלים. משום מה לא מצליחים למצוא תקציב בעבורם. איזה מסר אנחנו מעבירים כשאנחנו מקפחים ילד בחינוך המיוחד? מה אנחנו אומרים? הילדים האלה סובלים. ראשית, זו אוכלוסייה מוחלשת, ורובם גם מגיעים מאוכלוסיות מודרות. בגלל זה הם פשוט לא מספיק חשובים? הם לא מעניינים? הא, ד"ר קרעי, הם לא חשובים?
<< קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >>
כתוב שאני דובר.
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >>
– – – האוכלוסיות המודרות – – –
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
קטי, אנחנו מובילים את זה ואנחנו נלחמים ואנחנו עושים עבודה נהדרת. בבקשה לפרגן איפה שצריך. לפרגן איפה שצריך, קטי.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברים, אמרתי כבר, זה לא חוג בית.
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
חלק מהגנים הללו אומנם – – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברת הכנסת שטרית, חברת הכנסת מארק, תודה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
שיעשו בערב חוגים, נקבל מאה מנדטים.
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
חברת הכנסת, חלק מהגנים האלה נמצאים במגזר החרדי – –
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברת הכנסת מארק, תודה רבה.
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
– – אבל לידיעתך, חלקם גם בציבור הכללי, כמו ויצ"ו ואקשטיין, דרוזים, בדואים. אין מה לעשות, זה כל הציבורים. את חייבת לקבל את זה – גם חרדים, ולא רק חרדים. לא תהפכו את זה לדיון מגזרי.
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
– – – הוא אמר שאיתם הוא לא יעשה קואליציה.
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
לא תהפכו את זה לדיון מגזרי.
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
לא תהפכו את זה לדיון מגזרי. לא תהפכו את זה לדיון מגזרי. נקודה.
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
– – – הוא אמר שהוא לא ישב בקואליציה – – –
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
לא תהפכו את זה לדיון מגזרי. ואני אפרט: גם במוסד כמו על"ה, שהוא לכאורה מוסד חרדי, רק שליש מהתלמידים בו הם חרדים. שני שלישים אינם חרדים, הם מהציבור הכללי. לכן, זה לא דיון מגזרי, זה דיון שמדבר על כל המגזרים.
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברת הכנסת אוסנת מארק, את גורמת כרגע שאני אוסיף זמן לחברת הכנסת ינקלביץ' והיא תמשיך לדבר.
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
תודה רבה, אדוני.
<< קריאה >> קטי (קטרין) שטרית (הליכוד): << קריאה >>
– – – בשם סיעת הליכוד – – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
יש דוברים גם לסיעת הליכוד. תודה.
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
הבעיה הזאת היא לא בעיה פרטית של קהילה מסוימת, זו בעיה של מדינת ישראל. המצב הנוכחי הוא תעודת עניות לממשלת ישראל. תקבלו את זה ותבינו את זה. זה לא דיון מגזרי. נקודה.
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
– – – זה לא דיון מגזרי – – –
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
כשרוצים, מוצאים תקציבים. לפני שבועיים מצאו חצי מיליארד שקל, כשרצו. יש עוד הרבה דוגמאות, לא ניכנס לזה. הינה, אנחנו מגיעים מוועדת הכספים. כשרוצים – מוצאים. המכנה המשותף לכולם – כשיש סקטור חזק הוא נאבק, נלחם וגם מוצא כסף. כאן משחקים בחיים של ילדים מאוכלוסיות מוחלשות. הם חלשים, הם מהחינוך המיוחד, והם מכלל המגזרים.
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
גברת, הם מכלל המגזרים. לכי תבדקי. לכי תבדקי.
עולם כמנהגו נוהג. חבריי חברי הכנסת, ילד הוא ילד. לא מדובר פה במאבק על כסף, מדובר פה במאבק על נשמות. החוק הוא שקובע. מדינת ישראל עוברת על חוק. זה חוק.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >>
זה לא? זה חוק, ויש גם את פסק דין ויצ"ו, אז זה חוק, זה פסק דין, אז אנחנו עוברים על החוק. משרד החינוך אמור למצוא את הכסף ולתקצב אותו. פה מדובר בחוק. המצב כעת הוא שאנחנו עוברים גם על החוק וגם על המוסר. מדובר פה על ילדים.
אני קוראת לשרי האוצר והחינוך להרים דגל ולומר: עד כאן. את האפליה הזאת אנחנו מסיימים כאן ועכשיו. חבריי ואני, כולנו, ניאבק, בעזרת השם, שבתקציב 2020 האפליה הזאת כלפי הילדים תסתיים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת ינקלביץ'. חבר הכנסת גדי יברקן, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.
<< דובר >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אמרו לי שיש פה דיון חירום והגעתי. חשבתי שדיון החירום הוא על מצב יוצאי אתיופיה בישראל וגיליתי שזה על משהו אחר לגמרי, אבל גם זה חשוב.
אני כבר לא מופתע משום דבר שקורה במדינה הזאת. לפני פחות משלושה חודשים ציבור שלם יצא לרחובות בגלל הריגתו את סלומון טקה. אחר כך אקטיביסטים צעירים ישראלים פטריוטים ממשיכים להפגין מתחת לביתם של בכירי המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, ראש מח"ש, שר המשפטים. אתם יודעים, אני כל כך אוהב את הגויים בגלות. כשהציבור מפגין מתחת לביתם של המנהיגים, השרים, הם יורדים לשם עם כוס תה, עם כוס מים, נהיים אדיבים ואומרים להם: תשמעו, ניפגש במשרד. פה לא רק שאותם אנשים שמפגינים מולם לא יורדים – השכנים שלהם זורקים עליהם ביצים, שופכים עליהם מים, מגישים תלונה; עיריית פתח תקווה מגיעה עם משאית, עם רכבים, עם טנדר, שמה מוזיקה כדי להפריע לאותם אנשים.
תראו, אזרחים יוצאים ערב-ערב להפגין מתחת לבתים שלהם. האזרחים האלה מגיעים נקיים מעבר פלילי, ומייד אחר כך חלקם כבר מגיעים לתחנות משטרה ואחר כך לבית המשפט, והדרך להיות עבריינים סלולה. הדבר הזה חייב להיפסק.
אני קורא כאן לממלא מקום המפכ"ל להפסיק את המעצרים המיותרים האלה במחאות של יוצאי אתיופיה מתחת לבתים. ערב-ערב המשטרה שולפת נערים שלא עשו כלום. יושבים בבית, מתחת לבניין, באים שוטרים, לוקחים את הנערים האלה ושמים אותם בתחנת המשטרה. זה קרה בקריית גת, קרה בקריית מלאכי ובכל מקום. התרגלנו, וחבל.
אני רוצה לספר לכם, גן ילדים בקריית גת – שלושה גנים בקריית גת, שני גנים צמודים, אחד ללבנים, אחד לשחורים. אם יש לזה – חוץ מהאמירה "אפרטהייד" אין אמירה אחרת. שר החינוך, לפני שהוא מקים בית מדרש לנבואה, שיצעק את הצעקה הזאת, ומייד מחר בבוקר יסגור את הגן הזה. אני מופתע: אף נבחר ציבור, אף שר – שר החינוך אפילו לא נגע בזה. מה אתם רוצים שעוד יקרה, שילבישו את האתיופים או את השחורים במדינת ישראל שילכו בלבוש אחד, כדי שתהיה איזושהי דרך לזהות אותם חוץ מהצבע?
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, אדוני.
<< דובר_המשך >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר_המשך >>
אני חושב, אדוני היושב-ראש – אני גם מבקש מהכנסת: אני, כחבר ועדת החינוך, אני קורא לדיון חירום בוועדת החינוך; לזמן את ראש עיריית קריית גת, לזמן את שר החינוך, לעסוק בסוגיה הזאת, כי אם היום אנחנו שותקים על הדבר הזה אנחנו נמצא חברה שסועה יותר ממה שהיא עכשיו.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר_המשך >>
להפוך אזרחים פטריוטים, אוהבי המדינה הזאת, לאנשים שהם סוג – לא רוצה לקטלג – זו בושה בעבורנו ובושה לכנסת. ואני רוצה לקרוא לך, אדוני שר המשפטים, להקים ועדת חקירה בנושא הזה, כפי שגם אתה ואני דיברנו עליה. אנחנו חייבים להקים ועדת חקירה בנושא של מח"ש. לא יכול – מח"ש, גוף חשוב לכל המדינה – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת יברקן. תודה רבה.
<< דובר_המשך >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר_המשך >>
– – והמשטרה חשובה לנו. המפגינים מוחים עבור כל אחד מאיתנו, עבור כל אחד, ולא רק לעצמם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת יברקן. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי. אחריה – אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת איתן גינזבורג. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.
<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, מדי שנה מגיעה ממשלת ישראל ומבקשת מהכנסת להאריך את מצב החירום שמדינת ישראל כביכול נמצאת בו. עכשיו, אני לא יודעת איך לספר לכן את זה – כבר הרבה מאוד שנים, ברוך השם, מדינת ישראל לא נמצאת בשום מצב חירום. מדינת ישראל חזקה היום מאי פעם; היא מעצמה אזורית, היא בטוחה מאי פעם. אבל לממשלת נתניהו יש כל האינטרס בעולם להמשיך להחזיק את האזרחיות ואת האזרחים במצב תודעתי של מצב חירום.
צריך להגיד שזו גם מדיניות ניהול הסכסוך שנתניהו מחזיק בה. הוא נכנע לטרור של חמאס – –
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
אם המצב כל כך טוב צריך להגיד תודה לביבי.
<< דובר_המשך >> מרב מיכאלי: << דובר_המשך >>
– – משלם לו, עושה איתו משא ומתן, מפרגן לו ומרפד אותו – –
<< קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >>
בואו נגיד תודה לראש הממשלה.
<< דובר_המשך >> מרב מיכאלי: << דובר_המשך >>
– – וביד השנייה מחליש את הרשות הפלסטינית, שמשתפת פעולה עם מדינת ישראל בסיכול טרור. הוא מחליש אותה והופך את הגדה המערבית לעזה.
נתניהו צריך את הציבור הישראלי בתחושת מצב חירום ביטחוני בשביל שלא ירגישו את מצב החירום הכלכלי החמור שכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל נמצאות בו. תיקון, תיקון: לא כל אזרח ואזרחית – חוץ מהשכבה העליונה של העשירות והעשירים, שנתניהו מאמין שצריך לתת להם את הכסף בשביל שהוא יחלחל למטה – אגדת הכלכלה המחלחלת, שכבר אצל ניקסון בארצות הברית ידעו שזה שקר, שקר בוטה וגס. המקסימום שהכסף הזה מחלחל אליו הוא הילדות והילדים של העשירות והעשירים האלה, בזמן שכל עם ישראל יושבת בבית עם אוברדרפט הולך ותופח.
חבריי וחברותיי היקרים, מצב החירום במדינת ישראל הוא המצב הכלכלי של אזרחיות ואזרחי ישראל. התחזוקה של תחושת החירום הביטחונית מאפשרת לנתניהו להסתיר את זה ולהמשיך להסית נגד אלה שכביכול מביאים למצב החירום: נגד ערבים, נגד שמאלניות ושמאלנים, רחמנא ליצלן, או נגד כל מי שלא מתיישר איתו – אם זו המשטרה, אם זו הפרקליטות, אם אלה בתי המשפט או אם אלה ליכודניקים שלא מתיישרים, חלילה, עם הוראות שמגיעות מבלפור.
אנחנו עומדות ועומדים היום ממש על סף בחירות שבהן אנחנו יכולות ויכולים לשנות את המצב הזה. מדינת ישראל הגיעה ליום שבו היא יכולה לוותר על הכרזת מצב החירום, לא רק משפטית אלא גם תודעתית, וגם מבחינת המצב האמיתי של האזרחיות והאזרחים בה. זה מה שאנחנו חייבות וחייבים לעשות בבחירות האלה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, גברתי. עד כאן רשימת הדוברים. אדוני, אתה מעוניין לסכם את הדיון?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
בבקשה. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון הזמנית, סיכום הדיון. לאחר מכן נערוך הצבעה.
<< דובר >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, מאחר שתחילת הדיון לא דמתה למהלכו, בוודאי לא לסופו, מבחינת חברי הכנסת שיושבים כאן, זה אולי ההסבר העיקרי, ואולי היחיד, מדוע חלק מהדוברים עסקו כאן פשוט בדיסאינפורמציה או באינפורמציה מנותקת לחלוטין מהמציאות.
אז לטובת חברי הכנסת שהצטרפו לאחר הסקירה שלי בהתחלה, רק להסב את תשומת ליבכם: בעשר השנים האחרונות – במקרה או לא במקרה הליכוד בשלטון, ובנימין נתניהו הוא ראש הממשלה – בעשר השנים האחרונות, בנושא ניתוק חוקים וצווים ממצב החירום: היינו עם 165 צווים ותשעה חוקים ב-2009, והיום אנחנו נמצאים עם חמישה חוקים ו-21 צווים בלבד. אין לזה שום דמיון למה שהיה בתקופות קודמות. הסיבה היא שהכנסת, הוועדות, שינסו מותניים והבינו את הצורך לצמצם עד כדי להביא לביטול. הבעיה היא שאי-אפשר לעשות את זה באִבְחה אחת, ובוודאי לא מאז הדיון האחרון.
אתה צודק, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, שלא היה אפשר בכנסת העשרים-ואחת לעסוק בסוגיה הזאת, מסיבות מובנות. מאחר שאתה וגם אוסאמה הייתם בדיונים הקודמים, שאני עמדתי בראשם בוועדה, יכולתם לראות את הגרף הולך ויורד, אבל מה, העובדות האלה לא מפריעות לכם, מפני שאתם מדברים על הדמוקרטיה שהיא בעצם לא דמוקרטיה.
<< קריאה >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
מדברים על העיקרון, על הכיבוש.
<< דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >>
אני שמעתי את המילה דמוקרטיה, אני לא שמעתי את המילה עיקרון. ואני רוצה לומר לכם, אפרופו הדמוקרטיות: היה סקר ידוע מאוד ברמאללה שעשו על פלסטינים שגרים בירושלים, תושבי קבע; יש, כידוע, 300,000 ומשהו. השאלה שם הייתה: האם תסכים לעבור להתגורר באחת הדמוקרטיות שלידנו? יעני הרשות הפלסטינית או מדינה ערבית אחרת, יעני יש מדינה דמוקרטית לידנו. שאלתי אותו: מה היו התוצאות של הסקר? אמר לי: 80% אמרו לא. אמרו: בשום פנים לא נעבור. אמרתי: מעניין מאוד, נתון מעניין, אבל שאלתי – – –
<< קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << קריאה >>
לא רוצים לצאת מירושלים.
<< דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >>
אני ראיתי את הסקר. אני לא יודע אם אתה מכיר. ואז שאלתי אותו: ומה על האחרים? הוא אמר לי: 20% כזבין – 20% שקרנים. אני אומר לך, אני 48 שנים חי קרוב מאוד למגזר הערבי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
בכובע שלך.
<< דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >>
בראש שלי. אני לא יודע מה זה בכובע – בראש שלי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה הראש.
<< דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >>
אני אומר לך, לא פגשתי ערבי ישראלי אחד, לא פגשתי ערבי ישראלי אחד ולא פגשתי פלסטיני אחד במזרח ירושלים שעבר או היה מוכן לעבור להתגורר באחת הדמוקרטיות שלידנו, הרשות הפלסטינית; למעט אחד.
<< קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >>
אני אגיד לך מי האחד שאני מכיר – – –
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >>
אני אגיד לך מי האחד שאני מכיר. אני אגיד לך מי האחד שאתה מכיר. אני אגיד לך מי האחד שאתה מכיר.
<< קריאה >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >>
לא לא – – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, אנחנו בסיכום הדיון.
<< דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >>
לטובת סיכום הדיון אני רוצה לומר לך שהאחד והיחיד שאני מכיר שעבר להתגורר באחת הדמוקרטיות הערביות זה חבר הכנסת עזמי בשארה, שבכהונתו בגד במדינת ישראל וברח מכאן לפני שהוכנס לכלא בגין בגידתו במדינה. היו כמה עבריינים פליליים נוספים שעשו את המהלך הזה לפני שהכניסו אותם לכלא.
אז העובדה הזאת שישראל היא דמוקרטיה – היא לא צריכה אישור, לא מחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא ולא מחבר הכנסת אוסאמה סעדי. היא מעוגנת באמירות של מדינות רבות בעולם, גם מדינות שהן דמוקרטיות וגם מדינות שהן פחות דמוקרטיות, או אולי לא דמוקרטיות. אני חושב שכשמדובר במעצרים מינהליים, צריך לזכור שישראל, את המעצרים המינהליים, עד שהיא תשנה את החוק – והיא בתהליך מאוד מתקדם של שינוי החוק בנושא הזה, שיאפשר מעצרים מינהליים, מה לעשות – – –
<< קריאה >> אוסאמה סעדי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
– – – יותר גרוע.
<< דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >>
אני רוצה לומר לך, אוסאמה סעדי, שאת המעצרים המינהליים ישראל עושה על פי הפקודה הבריטית המנדטורית מ-1945, של מדינה שהיא לא בדיוק דמוקרטיה אלא נחשבת לאם הדמוקרטיות, כך שלמדנו משהו – –
<< קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >>
– – – זו אמירה מקוממת – –
<< דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >>
– – למדנו משהו ממדינות אחרות. ואני אומר לכם, להסתכל על הנתונים ולראות – – –
<< קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >>
– – ושקרית.
<< קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (רע"ם-בל"ד): << קריאה >>
לקחת חוקים מלפני מאה שנים – תתבייש לך – – –
<< דובר_המשך >> אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >>
עבד אל חכים חאג' יחיא, זה היה נאומך האחרון, ואני רוצה גם להגיד לך מילה טובה לפני פרידה, אבל רגע אחד לפני זה, ברמת העובדות: תראו, אני אומר לכם, להסתכל לאחור, עשר שנים, עשר שנים שבהן הכנסת הזאת, הכנסת הזאת – ויושבים פה לא מעטים שהיו בכנסות שעסקו בזה, מחבר הכנסת מיכאלי ואחרים ועד הוועדה הנוכחית שעוסקת בלהוריד – מ-165 צווים שמתבססים על מצב החירום, לרדת ל-21 צווים, אם זו לא התקדמות, אז אני לא יודע התקדמות מה היא.
תודה רבה. אני מבקש לאשר ולהצביע בעד. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת דיכטר, יושב-ראש הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון.
אין פה הצבעה אלקטרונית, חברי הכנסת, לכן אני אבקש מחבר הכנסת אוסאמה סעדי וחברת הכנסת מאי גולן לעזור לי בספירה. אנחנו נצביע על המלצת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום. מי בעד אישור ההמלצה? נא להרים יד – בוודאי רק חברי הכנסת. נא להרים יד.
הצבעה מס' 1
בעד ההמלצה – 32
נגד – 4
נמנעים – 1
המלצת הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום נתקבלה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
מי נמנע, רבותיי? יש נמנעת אחת. דייקתי? תודה רבה למונים.
אם כן, תוצאות סופיות: 32 בעד, ארבעה נגד, נמנעת אחת. מליאת הכנסת אישרה את ההמלצה של הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון בעניין הכרזה על מצב חירום.
<< נושא >> הודעת הוועדה המסדרת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
סעיף אחרון בסדר-היום, תוספת לסדר-היום – אין הצבעה, חברים: הודעה מטעם הוועדה המסדרת שתמסור חברת הכנסת אוסנת הילה מארק בשם יושב-ראש הוועדה. הנושא הוא מיזוג הסיעות. בבקשה, גברתי.
<< דובר >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר >>
הודעה על שינוי בהרכב הסיעתי של הכנסת. אבקש להודיע כי הוועדה המסדרת אישרה בישיבתה היום כי סיעת אח"י – ארץ, חברה, יהדות וסיעת הבית היהודי-האיחוד הלאומי התמזגו לסיעה אחת, שתיקרא: הבית היהודי-האיחוד הלאומי. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת אוסנת הילה מארק. כאמור, אין צורך בהצבעה.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:46. << סיום >>