דברי הכנסת
דברי הכנסת
א / מושב ראשון / ישיבות א'–ב' /
ד' בתשרי התש"ף / 3 באוקטובר 2019 / 1
חוברת א'
ישיבה א'
הישיבה הראשונה של הכנסת העשרים-ושתיים
יום חמישי, ד' בתשרי התש"ף (3 באוקטובר 2019)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
פתיחת הכנסת העשרים-ושתיים 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נשיא המדינה ראובן ריבלין: 3
נאום נשיא המדינה ראובן ריבלין 3
נשיא המדינה ראובן ריבלין: 3
הצהרת אמונים של חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין 6
נשיא המדינה ראובן ריבלין: 6
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 6
קריאת פרק קכ"ב בתהילים וקטעים מההכרזה על הקמת מדינת ישראל 6
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6
דברי פתיחה של יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין 7
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 7
הצהרת אמונים של חברי הכנסת העשרים-ושתיים 8
<< נושא >> פתיחת הכנסת העשרים-ושתיים << נושא >>
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
אבקש מהקהל לקום לכניסת הנשיא. כבוד הנשיא!
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.)
(תרועת חצוצרות)
<< דובר_המשך >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר_המשך >>
נא לשבת.
<< דובר >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << דובר >>
אני מתכבד לפתוח את הישיבה הראשונה של הכנסת העשרים-ושתיים. היום יום חמישי, ד' בתשרי תש"ף, 3 באוקטובר 2019 למניינם.
<< נושא >> נאום נשיא המדינה ראובן ריבלין << נושא >>
<< דובר >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << דובר >>
אדוני ראש הממשלה והגב' שרה נתניהו, יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין והגב' אירינה נבזלין, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות, בן זוגה, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון ויושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית השופט חנן מלצר, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון והגב' לודמילה תיכון, שרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, חברי וחברות הכנסת ושרי הממשלה לשעבר, נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, יושב-ראש הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית אברהם דובדבני, יושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית יצחק הרצוג ורעייתו מיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה החמישי של מדינת ישראל מירי נבון שפיר, ראש עיריית ירושלים משה ליאון, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, Distinguished Ambassadors, ראשי העדות הדתיות בישראל, משפחת החייל הנעדר יהודה כץ, מכובדיי כולם.
יקירותיי, יקיריי, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אזרחי ישראל כולם, מספרים על הנשיא הראשון לישראל חיים ויצמן שראו אותו בביתו שברחובות ופניו נפולות. שאלו אותו: למה אתה עצוב? הרי משה רבנו לקח את העם 40 שנה במדבר ולא נכנס לארץ, אבל אתה, הנשיא, אתה לקחת את העם כמעט 40 שנה במדבר וזכית: החלום התגשם, הוקמה מדינה, ואתה עומד בראש החלום הזה. השיב להם הנשיא ויצמן: לא. מצבי גרוע משל משה. קשה, קשה, הוא אמר. קשה לחיות את החלום.
מוריי ורבותיי, מורותיי, מכובדיי כולם, בימים כאלה אנחנו מרגישים לפעמים שקשה, קשה לחיות את החלום, אבל בל נשכח לרגע: זכינו, זכינו לחיות את החלום. מדינת ישראל היא נס – מדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית, בדיבור אחד. בית לכולנו, בית בטוח. בל נשכח לרגע לאן ולשם מה התחלנו ללכת.
יקירותיי ויקיריי, קריאתי לממשלה רחבה זכתה לביקורת ממה שקרוי מימין ומשמאל. אני קשוב לביקורת הזאת. זאת ביקורת לגיטימית שיש בה הרבה מהצדק. אני יודע שממשלה רחבה, או ממשלת אחדות, היא לא הפתק ששלשלו כל אזרחי ישראל בקלפי. כל אחד בחר לפי רצונו. אני גם יודע שבמקרה שתקום ממשלה רחבה, חלקכם ימצאו את עצמם באופוזיציה. ואילו אני מעומק ליבי ומתוקף תפקידי מתבקש ומבקש להיות נשיא גם שלכם; לא רק של הרוב, לא רק של האחדות, שמטבעה משאירה חלקים נרחבים מחוץ למעגלי ההשפעה. ועדיין, יש רגעים בודדים בחיי עם שבהם נדרש הנשיא, מתוקף תפקידו הממלכתי, להתערב, לפעול לכינונה ולכיוונה ולכיולה של מערכת שמתקשה לשוב אל המסילה.
כפי שאמר הנשיא הרצוג, הנשיא השישי של מדינת ישראל, בעת שהכריע להתערב ולנסות להקים ממשלת אחדות – ואני מצטט: "קיימת סכנה לדמוקרטיה שלנו, וללא משטר דמוקרטי המבוסס על רצון רוב העם, אין עתיד למדינת ישראל. האיום הגדול האורב לנו הוא מבית", המשיך הרצוג. "הוא נובע מחוסר הסובלנות וההידברות בין דתי לדתי, בין דתי לחילוני, בין עדה לעדה, בין עם לעם. הוא כבר מקבל, לבושתנו, ביטויים ציבוריים מפחידים ומחפירים המעוררים שאט נפש". כן, כך אמר הנשיא הרצוג, ונדמה לפעמים כאילו דיבר על ימינו שלנו.
גם אני כוחי מוגבל. אין לי אלא פי. אני יכול רק להציע ואולי לנסות לגשר, ואני גם לא יודע אם אני המגשר המתאים ביותר למשימה. אבל אני יודע: שעת צרה היא ליעקב, עת חירום לביטחון ישראל, עת חירום לחברה הישראלית, עת חירום לדמוקרטיה הישראלית – לכל הדברים שיקרים לנו. הקמת ממשלה איננה משאלת לב חברתית; בימים אלה, יותר מתמיד, היא צורך כלכלי וביטחוני שכמוהו לא ידענו כבר שנים רבות, ויודעים זאת חברי ועדת החוץ והביטחון.
כפי שלימדנו קהלת, "עת לחבוק ועת לרחוק מחבק. עת לקרוע ועת לתפור, עת לחשות ועת לדבר, עת לאהב ועת לִשׂנא, עת מלחמה ועת שלום".
מורותיי, מוריי ורבותיי, אזרחי ישראל, לצד התסכול שמעורר בנו המבוי הפוליטי הסתום שאליו נקלענו, תוצאות הבחירות הן גם תעודת כבוד לחברה הישראלית. הן כרטיס אדום – כרטיס אדום שהוציאו לאזרחי ישראל לנבחריהם; כרטיס אדום לפופוליזם, לשיטה פוליטית שניזונה מחיטוט בקרעים ושרואה בפחדים של כולנו אלה מאלה משאב לחצוב בו.
בפניכם, נבחרי הציבור, מנהיגי העם, מונחות האפשרות וההזדמנות להקים ממשלה רחבה, כזאת שתאפשר לנו להשהות את המחלוקות בינינו ולעבוד בזיהוי מרחבי ההסכמה הנמצאים בתוכנו; לפעול למען אזרחי ישראל, למען הכלכלה, למען ביצור ביטחונה של ישראל, ואגב כך לאפשר לכולנו הזדמנות לנשום קצת, להחלים. בממשלה כזאת לא יוכל אף צד להתבלט על ידי ניגוח ודה-לגיטימציה של הצד האחר. בממשלה כזאת תצטרכו להצטיין – תצטרכו להצטיין בהישגים שקשורים בחיים עצמם: בהורדת מחירי מעונות היום, בהתמודדות אפקטיבית עם חמאס, חיזבאללה ואיראן, בהעלאת הפריון במשק, בטיפול בקשישים ובנכים, בשיפור איכות החיים וביצירת שוויון הזדמנויות אמיתי בפריפריה, במיגור הפשיעה והאלימות המשתוללות בחברה הערבית, שהגיעו לכדי מצב חירום לאומי של כולנו. ממשלה רחבה כזאת תהיה הזדמנות בעבור כולנו להיזכר שנכון שיש בינינו מחלוקות נוקבות, אבל לצידן יש אחוז נכבד של משימות שכולנו נסכים עליהן.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת, עיני כל העם נשואות אליכם – מפלגות קטנות כמפלגות גדולות יותר. מערכת בחירות היא תוכנית הריאליטי היקרה ביותר בעיר: מיליארד ו-700 מיליון ש"ח. עליכם לזכור כי מעונה לעונה עלול הרייטינג לצנוח, בעוד התוצאה תישאר דומה.
כפי שאמרתי בעבר, אין בידיי פתרונות קסם. אבל העם לא זקוק לפתרונות כאלה – הוא זקוק למנהיגים; הוא זקוק לכם. בכם, היושבים כאן, הוא בחר לתת את אמונו. שמרו על אמון העם הזה. אין יקר ממנו. אין יקר מהאמון הזה, ובלעדיו – אנה אנו באים.
ברכות לחברות וחברי הכנסת העשרים-ושתיים. אני מאחל לכולנו שהכנסת הזאת תמלא את ימיה ותזכה לתת אמונהּ: אמונה בממשלה חדשה בישראל, בממשלה לעם בישראל, לכבודה של הכנסת, לכבודה של הדמוקרטיה הישראלית ולכבודם של אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל.
יקיריי אזרחי ישראל כולם, בסוף דבריי אבקש לנהוג מנהג ישראל, המאמינים שאין יום הכיפורים מכפר על מצוות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו ויבקש סליחה. סליחה אם נהגתי, אם התבטאתי, שלא כדין, או ששתקתי ולא הבעתי את מחאתי מול תופעות פסולות. אני מבקש סליחה ממי שפגעתי בו, ממי שנפגע מדבריי, מעשיי או מחדליי, ממי שנפגע מדברים שאמרתי ומדברים שלא אמרתי. מרובים צורכי עמך ודעתם קצרה. צורכי עמי מרובים, ודעתי – דעתי קצרה.
אלוהינו שבשמיים, רפא נא כל חולי עמך וראה בדוחק השעה. שית שלום בינינו, שית שלווה בארמונותינו. תן שלום בארץ, תן שלום במלכות. תן טל ומטר לברכה בעיתו. תן זרע לזורע ולחם לאוכל; תן לחם לפי הטף לשובע.
גמר חתימה טובה. שנה טובה לכם ולכל בית ישראל ולכל העם בישראל. היו ברוכים.
<< נושא >> הצהרת אמונים של חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין << נושא >>
<< דובר >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << דובר >>
אני מתכבד, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, למסור את ניהול הישיבה ליושב-ראש הכנסת, ששב ונבחר כחבר כנסת. יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, אני מזמין אותך להצהיר אמונים.
<< דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >>
אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.
תודה, אדוני הנשיא.
<< נושא >> קריאת פרק קכ"ב בתהילים וקטעים מההכרזה על הקמת מדינת ישראל << נושא >>
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
פרק קכ"ב בתהילים מפי ערן אליקים:
"שיר המעלות לדוד שמחתי באמרים לי בית ה' נלך. עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם. ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו. ששם עלו שבטים שבטי-יה עדות לישראל להודות לשם ה'. כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד. שאלו שלום ירושלם, ישליו אהביך. יהי שלום בחילך, שלווה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך."
קטעים מההכרזה על הקמת מדינת ישראל בקולו של דוד בן-גוריון, יושב-ראש מועצת העם, ביום ה' באייר התש"ח, 14 במאי 1948:
"בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי."
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, חינוך, תרבות ולשון; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות."
"אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם היהודי העצמאי בארצו."
<< נושא >> דברי פתיחה של יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין << נושא >>
<< דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >>
אדוני נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין, אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו והגב' שרה נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות וכל שופטי בית המשפט העליון, מכובדיי כולם, כפי שפירט נשיא המדינה, פעמיים נכשל הניסיון לכונן בארץ ישראל מדינה יהודית ריבונית. פעמיים ההתחלה הייתה מבטיחה; פעמיים הכישלון היה מר. ימי הזוהר של דוד ושלמה באו לקיצם כאשר הממלכה התפצלה, כשהעם האחד הפך לשבטים, כשעיר הבירה התחלקה לשניים. אלף שנים עברו וקמה המדינה החשמונאית. בימים שבהם לחמו בכוחות משותפים הם הצליחו לסלק מכאן אימפריות, אבל כשפרצה מלחמת אחים הכול התמוטט כמו בניין קלפים. שנאת החינם החריבה את בית המקדש עוד לפני שהרומאי הראשון פרץ את חומות ירושלים.
עברו עוד אלפיים שנה וקמה מדינת ישראל. זה הניסיון השלישי. כמו קודמיו, גם הוא נושא הבטחה אדירה. כמו קודמיו, ההצלחה שלו תלויה אך ורק בנו: ביכולת שלנו לחיות באחדות, בתקווה שלנו לעתיד משותף ובאמונה שלנו שלמרות כל המחלוקות, לא שבטים נפרדים אנחנו אלא עם אחד.
חבריי חברי הכנסת, לפני שבועיים, בסוף יום הבחירות, נפתחו הקלפיות והקולות נספרו. באותם רגעים הקלפיות לא היו רק קופסאות מרובעות כחולות; הן הפכו לתיבות תהודה של החלומות של כל אזרחי ישראל – תיבות תהודה של החששות שלהם, ובעיקר תיבות תהודה של סדרי העדיפויות שלהם. יש כאלה שמבחינתם חיזוק הביטחון הוא המשימה הראשונה במעלה. יש כאלה שעבורם הסוגיות החברתיות מוצבות בראש הרשימה. כמו תמיד, וכמו שצריך להיות, מתוך הקלפיות לא התנגן צליל אחד. אזרחי ישראל דיברו בהן בקולות רבים ובמבטאים שונים, לא תמיד כולם ברורים אבל כולם אהובים, כולם לגיטימיים, כולם חלק מן הסיפור הישראלי. וכולם יודעים שאת האיזון בין שלל סדרי העדיפויות נשיג רק באחדות אמיתית, כנה ושלמה.
הרצון באחדות לא בוקע רק מן הקלפיות. מי שמקשיב לשיחות הסלון בישראל מכיר אותו היטב. מי שמאזין לרחשים בשווקים שומע אותו היטב. מי שמכיר את אזרחי ישראל יודע שנמאס להם שדווקא כאן, בכנסת, בא לידי ביטוי כל מה שמפריד בינינו. נמאס להם שדווקא כאן הרצון לנצח את האחר גובר על הצורך ללכת יחד עם האחר. אזרחי ישראל רוצים אחדות. אזרחי ישראל רוצים שהבית הזה ישקף את המכנה המשותף ביניהם. הם רוצים שנמצא את הדרך לשלב בין סדרי העדיפויות השונים שלהם. הם רוצים שכאן, דווקא כאן, יד מושטת תמיד תמצא יד אחות.
חבריי חברי הכנסת, ותיקים וחדשים, אחדות לאומית היא משימה קשה. נכשלנו בה כבר פעמיים בהיסטוריה. לפעמים נראה שלהשיג אותה זה מורכב כמו להזיז הרים. זו משימה קשה במיוחד כי אין אחדות לחצאים, אין אחדות ב"כאילו", אין אחדות שכוללת פסילות – אחדות עם החלק הזה אבל לא עם האחר. או שמזיזים את ההר הזה או שלא.
לצערי, לאחרונה אני שומע רבים שרוממות האחדות בגרונם אבל בידיהם הם מסמנים מי כן חלק ומי לא, מי לנו ומי לצרינו. אני אומר באופן חד-משמעי: אחדות שמשולבת בפסילות של מגזרים בישראל, אחדות שמעורבת בה השחרה של ציבורים שלמים, לעולם לא תהיה אחדות אמיתית. דרושה לנו אחדות שמושיבה אל שולחן אחד את כל מי שמאמין במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. דרושה לנו אחדות של מי שמוכן לעשות הכול כדי להבטיח שבניסיון השלישי לכונן בארץ אבותינו מדינת מופת, לעולם לא ניכשל.
הכנסת הזאת היא פריו של אירוע שמעולם לא התרחש בישראל: בחירות חוזרות בתוך כמה חודשים. אזרחי ישראל לא יסלחו לנו אם נידרדר אל תהום של מערכת בחירות נוספת. בל נשלה את עצמנו שנוכל לגלגל את האשמה בכך איש על רעהו. כולנו נישא בה.
אני פונה מכאן אליך, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, וגם אליך, חבר הכנסת בנימין גנץ: עוד לא מאוחר. לשכתי כאן, מטרים ספורים מן המליאה, פתוחה בפניכם. שבו, דברו. אל תותירו אבן על אבן עד שתמצאו את נוסחת הפתרון. אפשר לגשר על הפערים; אפשר לאחות את הקרעים; אפשר, ודאי שאפשר, להגיע לאחדות. עומדת בפנינו משימה גדולה. ברוח ימי הפיוס האלה שבין כסה לעשור אני משוכנע שאפשר לעמוד בה. יחד, אבל רק יחד, נעשה ונצליח.
<< נושא >> הצהרת אמונים של חברי הכנסת העשרים-ושתיים << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, נעבור להצהרת האמונים. חברי הכנסת, אקרא בפניכם את נוסח הצהרת האמונים, וכל אחד, או כל אחת, בהיקרא שמו, יקום ויצהיר ממקומו "מתחייב אני" או "מתחייבת אני". אציין כי אין להוסיף דבר על נוסח הצהרת האמונים. וזה נוסח הצהרת האמונים:
"אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
אבקש ממזכירת הכנסת לקרוא בשמות חברי וחברות הכנסת הנבחרים, וכל אחד, בהיקרא שמו, יקום ויצהיר ממקומו "מתחייב אני" או "מתחייבת אני". גברתי מזכירת הכנסת.
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – מתחייב אני
סמי אבו שחאדה – אינו נוכח
אלי אבידר – מתחייב אני
אמיר אוחנה – מתחייב אני
ינון אזולאי – מתחייב אני
ישראל אייכלר – מתחייב אני
מרק איפראימוב – מתחייב אני
קארין אלהרר – מתחייבת אני
סעיד אלחרומי – אינו נוכח
זאב אלקין – מתחייב אני
דוד אמסלם – מתחייב אני
אופיר אקוניס – מתחייב אני
משה ארבל – מתחייב אני
גלעד ארדן – מתחייב אני
גבי אשכנזי – מתחייב אני
יעקב אשר – מתחייב אני
מיכאל מרדכי ביטון – מתחייב אני
דוד ביטן – מתחייב אני
רם בן ברק – מתחייב אני
נפתלי בנט – מתחייב אני
יואב בן צור – מתחייב אני
אורנה ברביבאי – מתחייבת אני
עמר בר לב – מתחייב אני
קרן ברק – מתחייבת אני
ניר ברקת – מתחייב אני
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
יאיר גולן – מתחייב אני
אילן גילאון – מתחייב אני
איתן גינזבורג – מתחייב אני
יואב גלנט – מתחייב אני
גילה גמליאל – מתחייבת אני
בנימין גנץ – מתחייב אני
משה גפני – מתחייב אני
יעל גרמן – מתחייבת אני
אבי דיכטר – מתחייב אני
אריה מכלוף דרעי – מתחייב אני
צבי האוזר – מתחייב אני
ניצן הורוביץ – מתחייב אני
צחי הנגבי – מתחייב אני
יועז הנדל – מתחייב אני
שרן מרים השכל – מתחייבת אני
מכלוף מיקי זוהר – מתחייב אני
אסף זמיר – מתחייב אני
תמר זנדברג – מתחייבת אני
ציפי חוטובלי – מתחייבת אני
מיקי חיימוביץ' – מתחייבת אני
וליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – מתחייב אני
אחמד טיבי – אינו נוכח
יעקב טסלר – מתחייב אני
חילי טרופר – מתחייב אני
דסטה גדי יברקן – מתחייב אני
מרדכי יוגב – מתחייב אני
היבה יזבק – אינה נוכחת
עומר ינקלביץ' – מתחייבת אני
משה יעלון – מחייב אני
אלי אליהו כהן – מתחייב אני
יצחק כהן – מתחייב אני
מאיר כהן – מתחייב אני
מירב כהן – מתחייבת אני
מתן כהנא – מתחייב אני
משה כחלון – מתחייב אני
ע'דיר כמאל מריח – מתחייבת אני
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – מתחייב אני
חיים כץ – מתחייב אני
ישראל כץ – מתחייב אני
מיקי לוי – מתחייב אני
אורלי לוי אבקסיס – מתחייבת אני
יריב לוין – מתחייב אני
אביגדור ליברמן – מתחייב אני
יעקב ליצמן – מתחייב אני
יאיר לפיד – מתחייב אני
מרב מיכאלי – מתחייבת אני
יוליה מלינובסקי קונין – מתחייבת אני
מיכאל מלכיאלי – מתחייב אני
אורי מקלב – מתחייב אני
יעקב מרגי – מתחייב אני
משולם נהרי – מתחייב אני
אבי ניסנקורן – מתחייב אני
בנימין נתניהו – מתחייב אני
יואב סגלוביץ' – מתחייב אני
יבגני סובה – מתחייב אני
רויטל סויד – מתחייבת אני
אופיר סופר – מתחייב אני
בצלאל סמוטריץ' – מתחייב אני
אוסאמה סעדי – אינו נוכח
גדעון סער – מתחייב אני
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – מתחייבת אני
חמד עמאר – מתחייב אני
ג'אבר עסאקלה – אינו נוכח
עודד פורר – מתחייב אני
אורלי פרומן – מתחייבת אני
מאיר פרוש – מתחייב אני
עמיר פרץ – מתחייב אני
רפאל פרץ – מתחייב אני
אורית פרקש הכהן – מתחייבת אני
אלכס קושניר – מתחייב אני
יואב קיש – מתחייב אני
שלמה קרעי – מתחייב אני
מירי מרים רגב – מתחייבת אני
יואל רזבוזוב – מתחייב אני
יפעת שאשא ביטון – מתחייבת אני
אלון נתן שוסטר – מתחייב אני
אנטאנס שחאדה – אינו נוכח
יובל שטייניץ – מתחייב אני
קטי קטרין שטרית – מתחייבת אני
אלעזר שטרן – מתחייב אני
יזהר שי – מתחייב אני
מיכל שיר סגמן – מתחייבת אני
עפר שלח – מתחייב אני
איציק שמולי – מתחייב אני
סתיו שפיר – מתחייבת אני
רם שפע – מתחייב אני
איילת שקד – מתחייבת אני
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – מתחייבת אני
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה וברכות לחברי הכנסת. בבקשה, גברתי המזכירה.
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורביץ: << קריאה >>
ברכת הצלחה לחברי הכנסת העשרים-ושתיים.
חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לקום לשירת התקווה.
(שירת התקווה)
הקהל יישאר לעמוד. כבוד הנשיא!
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.)
(תרועת חצוצרות)
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
נא לשבת. חברי הכנסת, שימו לב, בהתאם לחוק אני מכריז על נעילת ישיבת הפתיחה. בשעה 18:00 תיפתח ישיבת מליאה לאישור הרכב הוועדה המסדרת ואולי נושאים פרוצדורליים נוספים. גברתי המזכירה.
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורביץ: << קריאה >>
נעלה לטרקלין שאגאל להרמת הכוסית ולצילום המסורתי של ראשי הרשימות. ערב טוב.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:41. << סיום >>