דברי הכנסת
דברי הכנסת
ב / מושב ראשון / ישיבות ג'–ה' /
כ"ט בתשרי – א' בחשוון התש"ף / 28–30 באוקטובר 2019 / 2
חוברת ב'
ישיבה ג'
הישיבה השלישית של הכנסת העשרים-ושתיים
יום שני, כ"ט בתשרי התש"ף (28 באוקטובר 2019)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
הצהרת אמונים של חברי הכנסת 4
נאומים בני דקה 5
איציק שמולי (העבודה): 6
תמר זנדברג (מרצ): 7
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 8
יעקב אשר (יהדות התורה): 9
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 9
קרן ברק (הליכוד): 10
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 10
אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 11
רויטל סויד (העבודה): 12
אורי מקלב (יהדות התורה): 12
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 13
ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 14
שרן מרים השכל (הליכוד): 15
עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 16
היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 16
איתן גינזבורג (כחול לבן): 17
דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): 18
בועז טופורובסקי (כחול לבן): 18
יועז הנדל (כחול לבן): 20
אלון שוסטר (כחול לבן): 21
צבי האוזר (כחול לבן): 21
יזהר שי (כחול לבן): 22
יעל גרמן (כחול לבן): 23
הודעת יושב-ראש הכנסת 24
יולי יואל אדלשטיין: 24
הודעת הממשלה על מינוי סגן שר 24
שר החינוך רפי פרץ: 24
הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה 25
שר החינוך רפי פרץ: 25
הצהרת אמונים של חבר הכנסת ווליד טאהא 26
הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת 26
אבי ניסנקורן (יו"ר הוועדה המסדרת): 26
נאומי בכורה של חברי הכנסת 27
משה אבוטבול (ש"ס): 27
שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 31
סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 33
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 35
מרק איפראימוב (ישראל ביתנו): 38
עמיר פרץ (העבודה): 40
הצהרת אמונים של חבר הכנסת יוסף ג'בארין 42
<< נושא >> הצהרת אמונים של חברי הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, היום כ"ט בתשרי התש"ף, 28 באוקטובר 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
חברי הכנסת, כמו כל האזרחים של מדינת ישראל, אנחנו חוזרים לשגרה אחרי החגים – אומנם לא שגרה רגילה, כי גם חודש וחצי אחרי הבחירות עדיין אין ממשלה, ובלאו הכי אין גם קואליציה ואופוזיציה בכנסת. אני בשמי יכול לומר שאני ודאי שמחתי לראות את הפגישה בין ראשי הליכוד לראשי כחול לבן אתמול. מקווה שבסופו של דבר תקום ממשלה רחבה, והכנסת תוכל לפעול כפי שהיא אמורה לפעול.
אבל גם בתקופה הזאת, חבריי חברי הכנסת, אני חייב להזכיר שהכנסת היא רשות עצמאית, ויש הרבה מאוד דברים שאנחנו יכולים לעשות על מנת לשרת את הציבור ששלח אותנו. עומדים לרשותכם כלים שאתם מכירים היטב: שאילתות, גם דחופות וגם רגילות; הצעות לסדר-היום – היום התכנסה הנשיאות וכבר אישרנו סדרה של הצעות. אני קורא לכם גם בתקופה הזאת, של קצת בין הזמנים, לנצל את כל הכלים שעומדים לרשותנו לשרת את בוחרינו – עוד פעם, בתקווה שבסופו של דבר תוקם ממשלה ונוכל לעשות מה שהאזרחים מצפים מאיתנו. תודה.
חברי הכנסת, אנחנו נעבור עכשיו להצהרת אמונים של שורה של חברי כנסת שלא הצהירו אמונים ביום הראשון. מי שנמצא במליאה, מזכירת הכנסת תקרא בשמו והוא יגיד, או היא תגיד, "מתחייב אני" או "מתחייבת אני", כמקובל. אני קורא לפניכם את נוסח הצהרת האמונים:
"אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
אבקש ממזכירת הכנסת לקרוא בשמות חברי הכנסת הנבחרים, וכל אחד יענה, כפי שאמרתי, "מתחייב אני" או "מתחייבת אני". בבקשה, גברתי.
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
סעיד אלחרומי – מתחייב אני
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
ווליד טאהא – אינו נוכח
אחמד טיבי – מתחייב אני
היבה יזבק – מתחייבת אני
עופר כסיף – מתחייב אני
אוסאמה סעדי – מתחייב אני
מנסור עבאס – מתחייב אני
ג'אבר עסאקלה – מתחייב אני
אנטאנס שחאדה – מתחייב אני
עאידה תומא סלימאן – מתחייבת אני
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
עד כאן? טוב. נקווה שבסיבוב הבא יצטרפו עוד כמה חברי כנסת שירצו למלא את שליחותם בכנסת.
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. חברי הכנסת, בנאומים בני דקה – הוותיקים מכירים, החדשים תכף יכירו – אנחנו מפעילים את ההצבעה, וכל מי שרוצה להירשם לנאום ילחץ על הכפתור, יביאו לי את הרשימה, ואחד-אחד תוכלו לנאום. נא לשמור על מסגרת הזמן של עד דקה; לכן זה גם נקרא "נאום בן דקה". בבקשה, ההצבעה – או ההרשמה, ליתר דיוק – החלה. חברת הכנסת שרן השכל, תפתחי בבקשה את הנאומים.
<< קריאה >> שרן מרים השכל (הליכוד): << קריאה >>
אני רוצה אחרי.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
רוצה אחרי? בבקשה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, תפתח את הנאומים. בינתיים יביאו לי את הרשימה.
<< דובר >> איציק שמולי (העבודה): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וברכות גם לחברי הכנסת החדשים, בהזדמנות הזאת.
אדוני היושב-ראש, יש מחיר לשיתוק הפוליטי שמלווה אותנו, ומי שנושא בו הוא בעיקר האזרחים במדינת ישראל. המחלוקת הפוליטית בבית הזה לגבי הזהות של הממשלה הבאה היא מאוד מאוד ברורה. יחד עם זאת, יש נושאים שבהחלט נוכל להסכים עליהם – נושאים כמו תוספת הפעימה השנייה לנכים; נושאים כמו תוספת לסל הבריאות הממלכתי, הקצבאות של האזרחים הוותיקים. הבית הזה יכול לייצר הסכמה בשורה של נושאים רחבים כדי להביא מזור להרבה מאוד אוכלוסיות במדינת ישראל, שנושאות עיניהן לירושלים ומצפות להרבה מאוד פתרונות בנוגע לבעיות שמעיבות ובעצם רובצות על הכתפיים של הרבה מאוד אזרחים.
אנחנו יכולים להידרש למשימה הזאת, אדוני היושב-ראש. אפשר מחר בבוקר, דרך הוועדה המסדרת – קל וחומר אם יש איום של עוד שבעה או שמונה שבועות של אי-פתרון במערכת הפוליטית – להקים ועדות אד-הוק שיתחילו להתעסק בנושאים של סל התרופות, הקצבאות של הנכים והקצבאות של האזרחים הוותיקים. אפשר לייצר הסכמה, מבל"ד ועד הבית היהודי, או אפילו ימינה מזה, אם יש, כדי להביא פתרונות אמיתיים לאזרחים במדינת ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
<< דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כידוע, סדר-היום של הכנסת בימי דמדומים אלה הוא לא עמוס מדי, לא רק בגלל שאלה בחירות שניות – ואולי, חס וחלילה, שלישיות – אלא זה ככה תמיד אחרי כל בחירות, עד שמוקמת ממשלה. לכן, יש דברים שבהם אנחנו יכולים לדון בנחת, וביניהם הצעות לסדר-היום – והנשיאות באמת החליטה לקבל ביום רביעי הצעות לסדר-היום, ואפילו החליטה שבניגוד למנהגה לקבל חמש בכל פעם, יתקבלו השבוע שמונה.
אלא שממעבר על רשימת הנושאים שהתקבלו לעומת הנושאים שהוגשו ולא אושרו עולה איזושהי תהייה קלה, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להעלות אותה בפניך, אדוני היושב-ראש, ובפני חברי הנשיאות. המון המון נושאים התקבלו – בין היתר הנושא שהתייחסת אליו, חברי איציק שמולי, וסל התרופות, והפיקוח במעונות, והמון המון נושאים חשובים מאוד – אבל עולה איזה רושם שהכנסת החליטה להעביר את עצמה תהליך של דה-פוליטיזציה. שום נושא פוליטי לא התקבל כנושא להצעה לסדר-היום, במיוחד נושא שהסעיר – וכידוע הצעות דחופות הן בדרך כלל נושאים שמעסיקים את התקשורת ואת הציבור: האלימות ביצהר נגד חיילי צה"ל, נגד הפלסטינים, נגד פעילי זכויות אדם, שהעסיקה אותנו מחול המועד ועד השבוע שעבר, הוגשה כהצעה לסדר-היום, לא התקבלה; כנ"ל המשבר בלימודי הדמוקרטיה.
אני באמת רוצה להרים כאן איזה דגל: הכנסת היא לא רק מוסד אזרחי וחברתי. גם אלה נושאים מאוד מאוד חשובים, אבל יש גם נושאים פוליטיים, יש נושא האלימות; דברים קורים בשטחים, דברים קורים בכל מיני מקומות, והנושאים האלה לא מקבלים ביטוי כאן, בבית המחוקקים, שלא ידוע לי שהוא מוסד א-פוליטי במיוחד.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >>
אז אני מאוד מבקשת לקחת את הנושא הזה לתשומת הלב, ובהזדמנות זו להעלות לסדר-היום את האלימות המתנחלית הקשה ביצהר ובסביבותיה, מאחזיה. לא בפעם הראשונה מתבצעים פוגרומים אלימים בחיילי צה"ל, בפלסטינים ובפעילי זכויות אדם – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת זנדברג. תודה.
<< דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >>
– – והבית הזה דומם בנושא. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה. הבית לא דומם אף פעם. הסירי דאגה מליבך.
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יעקב אשר.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, גם היום, בעת שאנחנו נשבעים בכנסת, מתקיימת הפגנה בכפר יאסיף, לאחר שהלילה היו יריות על הבית של ראש המועצה. את העניין של יריות ושל פשיעה נגד אזרחים אנחנו כבר העלינו כמה פעמים, אבל הפעם זה הולך ומחמיר ונעשה יותר מכוון לנציגי ציבור, לנבחרי ציבור, ראשי רשויות, וגם לאנשים שבעמדות קבלת החלטות ועמדות מפתח ברשויות המקומיות. היום זה שאדי שווירי, ראש מועצת כפר יאסיף, שהבית שלו נורה בלילה. גם ראש מועצת נחף – הבית שלו נורה. גם ראש עיריית טמרה – ירו על הבית שלו, בחצר שלו. גם מהנדס העירייה ברהט, והרשימה ארוכה ארוכה. רק לפני שבוע המשטרה הכריזה שהכניסה למעצר שמונה אנשים שסיכנו את החיים של ראש מועצת טירה.
אם משטרת ישראל לא תפעל מהר מאוד, אנחנו נגיע למצב שאף אחד לא יוכל לקבל החלטה נכונה במועצות המקומיות, וכולם יפחדו מקבוצות הפשע.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי.
<< דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול נאחל לכולנו חורף בריא, שיהיה לנו חורף בריא.
אני רוצה להעלות על נס דמות מיוחדת במינה שהלכה לעולמה מייד אחרי החג, באסרו חג, והיא הגאון הגדול, פוסק הדור, הרב נסים קרליץ, שהיה מעל 60 שנה – הקים מערכת בתי דין רחבה, שהתפתחה מבני ברק לכל רחבי הארץ ולכל רחבי העולם. הוא העלה את קרנה של מערכת בתי הדין והפך אותה למערכת שהיא כל כך חשובה לעם היהודי, שנות דור, ומיסד אותה. הרב קרליץ הוא שבעצם הטביע את חותמו, וכולנו נהנים מזה עד היום הזה.
אני רוצה לומר ולהדגיש, מהיכרות אישית שזכיתי לה הרבה מאוד שנים, שהרב קרליץ, שבעצם שימש כראש אבות בתי הדין הללו, והיה פוסק הדור, כמשמעו, חי בצניעות בבית קטן, בסלון עם שולחן וכיסאות פשוטים שלא החליף אותם מעולם, לפחות לא ב-35 שנה שאני זכיתי להיות אצלו, עם מלא ספרים. אנשים היו יכולים להגיע, ועלו לביתו לשאול שאלות, בלי תור, בלי לעבור בידוקים, בלי לעבור שום דבר. הצניעות, הפשטות, היושרה והרצון הזה לתת את הביטוי הנכון להלכה היהודית ילוו אותנו. יהי רצון שיהיה מליץ יושר.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קרן ברק.
<< דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לאחל הצלחה רבה לסטודנטים ולסטודנטיות שהתחילו אתמול את שנת הלימודים באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה. ברכה מיוחדת לסטודנטיות ולסטודנטים מהכפרים הלא-מוכרים בנגב, שלמרות הקשיים, למרות המחסור העמוק בתשתיות ובתחבורה ציבורית, הם מצליחים להגיע ומצליחים להירשם לאוניברסיטאות ולמוסדות להשכלה גבוהה. אנחנו רואים עלייה מתמדת, בעיקר של סטודנטיות, בחברה הבדואית.
בד בבד, התבשרתי לפני כמה שעות על חלוקת מאות התראות לפינוי של כפר אל-בקיעה – כפר אל בקיעה, מזרחית-צפונית לערד, יישוב שנמצא כבר מאז קום המדינה, אבל משום מה מקבלים התראות בזמן ממשלת מעבר. לא חיכו עד שתקום ממשלה, עד שנמצא פתרונות הידברות. לצערי הרב, המצב לא פסח על עוד ועוד כפרים. מאות אם לא אלפי התראות כבר חולקו. תודה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת אלחרומי. חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<< דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >>
לפי הערכות שונות, כיום חיות בישראל כ-200,000 נשים נפגעות אלימות פיזית. מלבד אותן נשים שנמצאות כיום בסכנה, במהלך 15 השנים האחרונות נרצחו 163 נשים על ידי בני זוגן. כמחציתן היו מוכרות לשירותי הרווחה עוד לפני כן.
בניגוד לדעות הרווחות, האלימות לא ייחודית לשכבות מסוימות בחברה. היא גם לא חלק מאירוע אקראי שמתרחש בסמטה חשוכה באמצע הלילה. להפך. היא חוצה שכבות ומגזרים ומתרחשת כל הזמן, לרוב במרחב הפרטי, בבית, ולעיתים במשך חיים שלמים, והאחראים לה הם ברובם האנשים הקרובים ביותר.
הנתונים הללו צריכים לזעזע את המדינה. המקרים האחרונים, שכולנו חווינו אותם ושמענו עליהם, כמו של מריה טל ומיכל סלה, זיכרונן לברכה, אומנם צפים ועולים לכותרות, אבל הם נשכחים באותה מהירות. המציאות לא משתנה לטובה, ומקרי הרצח והאלימות כלפי נשים וילדים לא פוחתים. דרוש שינוי מערכתי, מהותי בהיקפו, אשר יצמצם את התופעה, בדומה לנעשה במדינות אחרות בעולם: 1. וזה נושא שאני הצהרתי שאני אטפל בו – שילוב הנושא במערכת החינוך, שתשמש מפתח לשינוי תודעתי ולרגישות המגדרית הדרושה; 2. פיתוח ויישום דרכים אפקטיביות יותר לטיפול והרחקת גברים אלימים, כדוגמת יישום שירותי מבחן; 3. ולסיום, הרחבת השימוש בטכנולוגיה, ובמסגרתה האיזוק האלקטרוני, שבו אף עוסקת אחת מהצעות החוק הראשונות שהגשתי בכנסת, ועוד רבים כמותם.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת קרן ברק. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אנטאנס שחאדה.
<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, פנו אליי חברים מירדן, וגם מהארץ, לגבי המעצר המינהלי של היבא א-לבדי ועבד אל-רחמן מרעי. היבא א-לבדי הייתה אמורה להשתתף בחתונה באחד מיישובי הגדה המערבית אצל קרובי משפחה וחברים, אבל היא נעצרה ולאחרונה הועברה למעצר מינהלי. היא שובתת רעב, והיום אושפזה בבית החולים רוטשילד, נדמה לי, בגלל הידרדרות במצבה. עבד אל-רחמן מרעי נעצר גם הוא, ב-2 בספטמבר. היבא נעצרה ב-20 באוגוסט. הוא חולה סרטן מאז 2007, מקבל טיפול, וגם הוא במעצר מינהלי. מצבם הבריאותי בכי רע.
הקונסול הירדני ביקר אותם. משרד החוץ הירדני זימן את השגריר הישראלי וביקש לשחרר אותם באופן מיידי. גם אנחנו ביקשנו לבקר אותם. אנחנו דורשים שהם ישוחררו באופן מיידי. כאשר עוצרים אנשים במעצר מינהלי, סימן שאין שום דבר מוחשי נגדם, אין האשמה נגדם, ולכן אנחנו דורשים לסיים את המעצר המינהלי במיידי ולשחרר את היבה א-לבדי ועבד אל-רחמן מרעי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת רויטל סויד.
<< דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבועות האחרונים היו מתקפות בנשק חם ורימוני הלם ורימוני רסס על ארבעה ראשי רשויות מקומיות ערביות: עבד אלבאסט קייס מכפר נחף, ד"ר סוהיל דיאב מהעיר טמרה, ראש העיר טמרה, אליאס אליאס מכפר ג'ש, גוש חלב, והיום שאדי שווירי מכפר יאסיף. בהמשך, אנחנו יודעים על הרבה ראשי רשויות וחברי רשויות מקומיות שמאוימים על ידי גורמי פשע בחברה הערבית.
זו עליית מדרגה מסוכנת ביותר – זו התערבות של ארגוני פשע בקבלת החלטות ברשויות המקומיות; זה ניסיון לכפות על ראשי רשויות מקומיות להיכנע לדרישות של ארגוני פשע; זו התערבות במכרזים, התערבות במינויים לתפקידים; זה עיוות של בחירת הבוחר הערבי ברשויות המקומיות.
חלק מהבעיה הוא פיתוח כלכלי או היעדר פיתוח כלכלי ברשויות המקומיות, שהפך את הרשות המקומית למקור פרנסה עיקרי ביישובים הערביים, והפך את הרשות המקומית למקור השקעות עיקרי בחברה הערבית. ולכן, חלק מהטיפול שאנחנו דורשים מהממשלה – תוכנית מערכתית לטיפול בפשיעה ובאלימות. זו גם תוכנית לפיתוח כלכלי, ולא רק לתקציבים לרשויות מקומיות – פיתוח כלכלי כללי בחברה הערבית כחלק מהטיפול המערכתי בבעיות אלימות ופשע בחברה הערבית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת שחאדה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אורי מקלב.
<< דובר >> רויטל סויד (העבודה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול חשף כתב המשפט אביעד גליקמן שלפני כחודשיים, במהלך מסע הבחירות, הגיעו לפני ביתו של עד המדינה פילבר וקראו בגנותו. היו גם מי שחשבו וטענו שזה גימיק של בחירות. אז בואו נבהיר דבר אחד מאוד מאוד ברור: לבוא ולהטריד עד זו לא רק עבירה פלילית בריונית אלא זו עבירה מאוד חמורה, ואי-אפשר לראות אותה כגימיק בחירות. אם באמת יועצי ראש הממשלה הם שעומדים מאחורי העניין הזה – ואני מאוד מקווה שזה לא כך – הרי שמדובר על חומרה יתרה, שמשליכה גם על ראש הממשלה, ואי-אפשר להקל בה ראש.
מי שניסה באיזשהו אופן להשוות בין זה לבין הפגנות מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה ממש גם הטעה, גם מטעה – גם טועה וגם מטעה. היועץ המשפטי לממשלה הוא פקיד ציבור נבחר, ויש זכות יסוד להפגין מול ביתו. לעומת זאת, עד מדינה – לבוא ולנסות להניא אותו מלהעיד או לנסות להניא אותו מלומר אמת זה עבירה פלילית. אני מאוד מקווה שלא ניסו להטעות את הציבור במכוון. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אתה קראת לתקופה הזאת תקופת בין הזמנים, ומבחינתנו, אנחנו קוראים לתקופת בין הזמנים תקופת החגים – שתכף נגמרת; היום כבר תיגמר. אבל תקופת בין הזמנים הזאת, אנחנו אולי דנים היום בכן תופסים פלאפונים ולא תופסים פלאפונים – הדבר הפוגעני הזה של תפיסת פלאפונים לחשודים, בין שזו עבירה יותר חמורה או פחות חמורה – אבל בתקופת בין הזמנים הזאת קורים דברים אחרים לגמרי, ושם האזרחים הרבה יותר מרגישים, וזו הפגיעה בנושא החינוך.
מערכת החינוך, בכל התקופות שלה, נפגעת בתקופת בין הזמנים הזאת. ראינו את זה בפתיחת שנת הלימודים בנושא החינוך המיוחד, בנושא הסייעות. הרחיקו את הפגיעה ואמרו: אנחנו ניקח את התקציב של פתיחת שנת הלימודים עבור מערכת החינוך המיוחד מתקופת בית הספר לחגים. אנחנו תכף בחנוכה, לא עוד הרבה זמן, ואנחנו יודעים שהמערכת המיוחדת הזאת, שהתחילה בפסח בחצי מיליון ילדים שהשתתפו במערכות בית הספר של החגים – בתי הספר של החגים נתנו מענה לתקופת החופש, והיתרונות שלהם הם יתרונות גדולים גם מבחינת ההורים, גם מהבחינה הזאת שלילדים היה רצף של לימודים ולא פגעו בהם החופשות הארוכות באמצע. אנחנו היום נמצאים בפתח, כבר עכשיו – הרשויות המקומיות, אלה שנתנו את הפתרונות האלה, בעצם לא יוכלו לתת את הפתרונות, או בעלות מאוד מאוד גבוהה שציבור גדול לא יכול.
לכן, אנחנו כן חושבים – אתה אמרת שאנחנו יכולים, יש לנו כלים, בידינו, בכנסת, וזה אחד מהדברים, אם אין ועדות. אבל בכל אופן הקריאה הזאת, שכבר עכשיו, כדי שלא נגיע למצב שבחנוכה בית הספר של החגים ייסגר והפעילות הזאת לא תהיה, או שתהיה יקרה מאוד.
אדוני, לך אני יכול להגיד מה ההבדל. אתמול הייתי בחנוכת בית הכנסת בקיבוץ מגידו, ואחד שאל אותי שאלה – שאל אותי: מדוע "תן טל ומטר לברכה" אנחנו עכשיו לא אומרים – מכיוון שיש עולי רגלים שחוזרים, אבל למה בתקופת פסח אנחנו ממשיכים להגיד "תן טל ומטר" עד חג הפסח עצמו, למה אנחנו לא מקדימים להפסיק את זה כדי שיוכלו לבוא. אחד התירוצים – שדברים של ברכה לא מפסיקים. אפשר לדחות, להגיד שגשמים, דבר טוב, עדיין לא נבקש אותם. אבל ברכה לא דוחים; דבר שהיה מבורך לא דוחים ולא מפסיקים אותו. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה. הכנסת אכן תקיים דיון ביום רביעי בנושא הזה.
חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה.
<< דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול הייתי בכפר קרע, ושם ליווינו לדרכו האחרונה את המנוח, קורבן מס' 76 בחברה הערבית, קאסם גאווי. כמה ימים לפני זה היה קורבן נוסף מעכו, תייסיר אלפאר.
מאז אוקטובר 2000, חבריי חברי הכנסת, אנחנו איבדנו כ-1,400 קורבנות בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. לזה מצטרפים האיומים והיריות כלפי ראשי מועצות, כפי שהזכירו חבריי קודם, ואתמול בלילה – ירי על ביתו של חברי ראש מועצת כפר יאסיף עו"ד שאדי שווירי. אנחנו מגנים בתוקף אלימות כלפי ראשי מועצות וגם זועקים את זעקתה של החברה הערבית: די, מספיק קורבנות.
אבל אני רוצה לקשור את זה, אדוני היושב-ראש, עם אלימות של משטרה וירי והרג של שוטרים כלפי אזרחים. היום התפרסם פסק דין של בג"ץ בתיק של השהיד ח'יר א-דין חמדאן מכפר כנא, וסוף-סוף יצאה האמת ויצא הצדק לאור, ובג"ץ החליט לבטל את החלטת היועץ המשפטי לממשלה ואת החלטת מח"ש, כבוד השר דרעי, שהורה לסגור את התיק והורה ליועץ המשפטי להגיש כתב אישום על ירי נגד אותו שוטר.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
סוף-סוף השהיד ח'יר חמדאן נח בתוך קברו.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת שרן השכל.
<< דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני רוצה להעלות את נושא הבינוי בחברה הערבית. מאז כניסתו של חוק קמיניץ לתוקף מחולקים ביישובים הערביים אלפי קנסות, אלפי צווי הריסה, ואני חושב שהגיע הזמן שממשלת ישראל, במקום שתעניש את אלה שנאלצו לבנות ללא היתר, שתתכנן את היישובים הערביים. היישובים הערביים זקוקים מאוד לתכנון מתארי, זקוקים מאוד להרחבת שטחי השיפוט, וזה תפקידה של המדינה לעשות עבורם.
בנושא האלימות – דיברנו על אלימות, דיברו חבריי על אלימות – אני רוצה להגיד שבשבוע הבא, מיום ראשון עד יום שלישי, אנחנו נהיה באוהל מחאה כאן, מול בנייני הממשלה, ואני מזמין את חברי הכנסת להצטרף אלינו לאות הזדהות בבקשה ובדרישה מהממשלה ומהמשטרה לקיים את תפקידן במיגור הפשע, במיגור האלימות בחברה הערבית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת עסאקלה. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עופר כסיף.
<< דובר >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר >>
שלום לכולם, חברי הכנסת. אני רוצה קודם כול לפתוח ולאחל לכל הסטודנטים שנת לימודים מוצלחת, פורייה וטובה, ולברך אותם לכבוד פתיחת שנת הלימודים. אני מאוד מקווה שהכנסת הקרובה באמת תהיה קצת יותר ארוכה מהקודמת, ונוכל להשלים כמה חקיקות, ואולי גם נוכל לבטל להם את אחת החקיקות שהעברנו בכנסת הקודמת, שלמעשה מטילה עליהם עוד מיסים והיטלים, וגם ככה אנחנו יודעים שהסטודנטים הם אלו שיש להם כרגע הכי פחות כסף בזמן שהם לומדים.
אבל לכבוד פתיחת שנת הלימודים אני דווקא רוצה ככה להכווין את דבריי לחברי הרשימה המשותפת ולהקריא לכם את כותרת המשנה מתוך עיתון שלא כל כך מזוהה עם הימין, מתוך עיתון הארץ, כתבה שפורסמה בסוף השבוע האחרון, שאומרת: "הימין מקדם את הערבים באופן חסר תקדים": "שליש מהסטודנטים שהצטרפו השנה לטכניון הם מהחברה הערבית; בתוך עשור הוכפל שיעור הערבים במגזר הציבורי; בהייטק זינק מספרם פי 18.
זה לא כל הרפורמות ולא כל התקציבים שהעברנו בשנים האחרונות תחת שלטון הליכוד. אנחנו נמשיך לעשות, ואני מאוד מקווה – אולי בדברים האלה אני אגע במה שחבר הכנסת איציק שמולי אמר לפני כן; הוא דיבר על עשייה שאנחנו יכולים לעשות בשיתוף פעולה, ואכן, יש המון עשייה. אני מאוד מאוד מקווה ומאחלת שחלק מחבריי שיושבים פה היום על הספסל יורידו את הרגליים לקרקע ואולי יצטרפו אלינו ככה לקואליציה רחבה, וכך נוכל לשתף פעולה.
אבל יש נושא שהעליתי גם לנשיאות – עניין החקיקה בתחום הקנביס הרפואי. אנחנו נמצאים היום במשבר אדיר – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – עם עשרות אלפי חולים שאין להם תרופה. יש חקיקה בפתח. אני חושבת שיכולה להיות על כך הסכמה רחבה, ואני אשמח שנשתף פעולה דווקא בתחום הזה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת שרן השכל. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת היבה יזבק.
<< דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני כבוד היושב-ראש, דניאל סיריוטי, כתב ישראל היום, הותקף במוצאי שבת בקריית אתא. הוא הותקף לאחר שחבורת בריונים זיהו אותו כעיתונאי. הם קראו לו שמאלני ובוגד, ואז הכו אותו באגרופים, הפילו אותו, בעטו בו, שברו את שיניו ודקרו אותו בידו.
חברי הכנסת הנכבדים, הכתובת הייתה על הקיר – על הקיר של נתניהו בפייסבוק. ראש הממשלה הזמני לא מפסיק להסית נגד התקשורת. הוא מסמן עיתונאים המבקרים אותו כמטרה, בתקווה, כנראה, שמישהו יפעל. לא סתם הוא טען שערוץ 12 הפיץ סדרה אנטישמית; לא סתם הוא אמר שמנהלים נגדו מסע ציד. נתניהו רוצה להרתיע אנשי תקשורת מלעשות את עבודתם. מדוע עד עכשיו נתניהו ונאמניו לא גינו את האירוע? כי הם מעדיפים את התקשורת מאוימת ומפוחדת.
עמיתיי חברי הכנסת, על כולנו ללא יוצא מן הכלל לצאת בקול ברור בעד חופש העיתונות, ללא איומים, ללא אלימות, ללא שוחד. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת עופר כסיף. חברת הכנסת היבה יזבק. אחריה – חבר הכנסת איתן גינזבורג.
<< דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אתמול התחילו יותר מ-50,000 סטודנטים ערבים את לימודיהם האקדמיים במוסדות בתוך המדינה. נתון זה אומנם מעורר השראה, מעורר תקווה ומעיד על חברה שבאמת רוצה להתקדם ורוצה להתפתח. אך מול רצון זה עומדת מדיניות, מדיניות ממשלתית, אשר לא עושה מספיק להבטיח להם עתיד יותר בטוח, עתיד שבו הם יכולים באמת להתפתח.
רק החודש נרצחו שמונה אזרחים צעירים ערבים. אין מילים לתאר את הזוועה הזאת. ואנחנו מדגישים שוב שבלי תוכנית ממשלתית ובלי אכיפת החוק, בלי איסוף הנשק, אין פתרון. החודש התקיימו יותר משש הפגנות מרכזיות בחברה הערבית. החברה הערבית נרתמה כולה למען המאבק באלימות ובפשיעה, והיא זעקה את מחאתה, ואנחנו היינו איתה. אין קול ברור יותר מזה. אין קול ברור יותר מזה נגד הפשיעה ונגד האלימות. אבל הממשלה עדיין לא עושה כלום.
אנחנו נמשיך להתעקש ונמשיך לדרוש תוכנית חירום ממשלתית נגד הפשיעה ונגד האלימות. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת יזבק. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת גדי יברקן.
<< דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד מעט תודיע כנראה הממשלה על מינוי שר תפוצות חדש, אז בראשית דבריי אני רוצה לברך את שר התפוצות הנכנס מר בנימין נתניהו, שהוא גם ראש הממשלה, וכעת מחזיק בחמישה תיקי שר בממשלה שלו, ממשלה של איש אחד.
מדינת ישראל לא ידעה כדבר הזה. כבר שנה מכהנת פה ממשלה, ממשלת מעבר, ואנחנו עדים חדשות לבקרים למינויים חדשים של שרים, של סגני שרים, כאוות נפשו של מר נתניהו. ממנים סגן שר ביטחון כפיצוי על ועדת החוץ והביטחון; מפטרים שרים; ממנים שר חינוך ושר תחבורה כי זה מסייע לקמפיין של הליכוד; ממנים שר משפטים כי זה מס שפתיים לקהילה הגאה ושר תקשורת כי פשוט התפנה מקום.
ואני שואל את מר בנימין נתניהו, שלא נמצא כאן: תגיד לי, אתה נבחרת כדי לחלק ג'ובים, תיקים, תפקידים, פוזיציות? אזרחי ישראל כבר יודעים שאתם לא עוסקים בכלום. הממשלה בקושי מתכנסת, וכשהיא כבר מתכנסת אין שום דיון רציני, שום דיון מהותי, לא על מהות – לא על גירעון, שום משבר חברתי או כלכלי לא עלה לדיון, לא סל תרופות, לא משבר התחבורה, לא מערכת החינוך או האלימות כלפי אוכלוסיות כאלה ואחרות, לא על הקטל בכבישים או על המשבר החוקתי והדמוקרטי שאנחנו מצויים בו. על שום דבר לא דנים. כלום לא מעניין. רק בעצמו הוא מתעסק, בו ובעתידו הפוליטי.
כך כנראה גם נראה המשא ומתן הקואליציוני – ההישרדות הפוליטית מעל הכול. ומגיע לאזרחי ישראל הרבה יותר.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >>
מגיע להם ממשלה שתדאג להם, שיכולה להוציא אותם מהמשברים שאנחנו נמצאים בהם ולעסוק באמת במה שחשוב. אבל עד שנקים ממשלה בראשותו של בני גנץ, אני בטוח שבין שאר התפקידים החשובים של מר נתניהו, שר התפוצות יעשה את עבודתו בצורה מצוינת, כי שם הוא באמת מצטיין. תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת גינזבורג. חבר הכנסת גדי יברקן, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<< דובר >> דסטה (גדי) יברקן (כחול לבן): << דובר >>
אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות לשר התפוצות החדש, שאו-טו-טו יישבע אמונים, שהוא גם ראש הממשלה שלנו: מדינת ישראל היא בית לאומי לכל יהודי באשר הוא, ומדינת ישראל פותחת את שעריה כשקורה דבר כזה או אחר בעולם – פוגרומים או מעשי שנאה – ומבקשת מכל היהודים שמרגישים מצוקה לבוא למדינתם, הרי היא מדינת ישראל.
אני רוצה לפנות לראש הממשלה ולבקש: כרגע כנראה אתיופיה על סף מלחמת אזרחים, למרות שראש הממשלה זכה בפרס נובל לשלום. בשני מחנות גדולים, אחד באדיס אבבה ואחד בגונדר, ממתינים אלפי אנשים שמשפחותיהם כבר פה, והמדינה קיבלה החלטה, הממשלה קיבלה החלטה ב-2015 להעלות אותם. הם נמצאים בסכנת נפשות. אני מבקש מראש הממשלה ומממשלת ישראל לתת יד בעניין הזה ולהעלות את הממתינים במיידי, משום שרובם המוחלט נמצאים בסכנת נפשות בימים אלו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת יברקן. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יועז הנדל.
<< דובר >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר >>
אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני מתכוון להמשיך גם בכנסת העשרים-ושתים את הקראת שמות הרוגי תאונות הדרכים בכל שבוע, כפי שעשיתי בכנסת התשע-עשרה ולכל אורכה של הכנסת העשרים-ואחת. לצערי, בסוף השבוע הזה ובשבוע אחרון היו המון המון הרוגים, אז ייקח לי קצת יותר מדקה.
ביום שלישי, 22 באוקטובר, התבשרה דוחא סלאמה בת 25 מקלנסווה כי אחיה, שנפצע קשה בתאונת דרכים, שב להכרה. היא נסעה אליו ובדרכה לבית חולים נפגעה מאוטובוס ונפטרה. עוד באותו יום מתה מפצעיה יעל רוז גולדשטיין בת השש, ארבעה ימים לאחר שנפגעה קשה מכלי רכב ליד מושב אמונים.
ביום שישי, 24 באוקטובר, נהרג נחמן יוסף מרקוביץ' בן ה-24 בתאונה בנתיבי איילון. באותו היום נהרג חאלד אחמד דבאח בן ה-14, שנפגע באורח אנוש מפגיעת רכב כאשר רכב על אופניו החשמליים סמוך לדיר אל-אסד. ההרוג השלישי באותו יום הוא גבר צעיר בשנות ה-30 לחייו שנפטר מהתנגשות בין אופנועו לבין רכב פרטי בירושלים. בהמשך אותו יום ארור נהרג מפגיעת רכב ניסים יונתנוב בן ה-15 – תראו כמה ילדים – מאשדוד כאשר רכב על קורקינט חשמלי. קורקינט חשמלי, אופניים חשמליים, אופנוע ורכב.
ביום שבת, 26 באוקטובר, נהרגה כרמית סררו בת ה-30 סמוך לצומת אבליים בתאונה בין מכוניתה לאוטובוס. עוד באותו יום נהרג ערפאת חסנין מסארווה בן ה-57 מפגיעת טרקטור סמוך לטייבה.
אם לא די בכך, בהמשך לסוף שבוע דמים זה נהרגו שני צעירים בני 25 בתאונה בין רכב פרטי לרכב מסחרי בצומת כפר יאסיף. ההרוג התשיעי בפחות מ-48 שעות הוא גבר בשנות ה-40 לחיו. הוא מת לאחר שרכבו הפרטי התנגש ברכב חונה בבית שמש.
מאז הנאום בן הדקה האחרון שלי, מ-1 ביולי, פחות מארבעה חודשים, התווספו 117 משפחות למעגל השכול. 276 הרוגים מתחילת השנה – 38 יותר מהתקופה המקבילה אשתקד.
ואני חייב לסיים בשאלה מאוד פשוטה ומאוד כואבת: עוד כמה הלוויות? עוד כמה מודעות אבל? עוד כמה משפחות הרוסות? עוד כמה אזרחים? ולעזאזל, עוד כמה ילדים הולכים למות ולהיהרג עד שממשלת ישראל תתעורר, גם שר התחבורה יתעורר, ונכריז על מצב חירום לאומי בדרכים?
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר_המשך >>
תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. חבר הכנסת יועז הנדל, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלון שוסטר.
<< דובר >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר >>
בשבוע שעבר קרו שני דברים שנעלמו לנו מתחת לרדאר בתוך כל הכאוס הפוליטי, ואני חייב לומר אותם. למרות תמיכתי במערכת המשפט והרצון לייצר ביקורת בריאה, כאן הדברים צריכים להיאמר. הראשון – בית המשפט הטיל על המחבל המעורב ברצח שני השוטרים כמיל שנאן והאיל סתאוי בהר הבית 16 שנות מאסר בלבד; עונש מגוחך. השני, שגם נוגע לפרקליטות, עוסק בעבריין המורשע אליעזר ברלנד, שסוחט כספים ומורה להתעלם מטיפול רפואי באופן שמעלה חשד לעבירות פליליות חמורות הנוגעות לדיני נפשות. במקרה הראשון – עונש מופחת; במקרה השני – בדיקה שנמשכת במקום חקירה, חקירה אמיתית, כדי לבדוק איך עוצרים את זה. בשני המקרים עולה מסקנה אחת ברורה: דרושה הרתעה ודרושה חקירה רצינית.
על הפרקליטות – ואני כאן משמיע את הביקורת הזאת מתוך הכבוד הראוי – לנקוט יד קשה נגד מחבלים עם דם על הידיים כדי לייצר הרתעה, ולהבדיל – לנקוט יד קשה כנגד פושעים, ולא משנה מאיזה מגזר הם ולמה הם עושים את זה. במקרה של המחבל על הפרקליטות להילחם בשם דמם של השוטרים ובשם ההרתעה הלאומית. במקרה של הכת של ברלנד, על חשדות חמורים בהרבה, היינו מצפים מהפרקליטות להורות על פתיחה בחקירה מייד. בפועל אין חקירה ואין הרתעה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> יועז הנדל (כחול לבן): << דובר_המשך >>
אין ממשלה, אומנם, אבל משילות צריך גם בתקופה כזאת.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת יועז הנדל. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת צבי האוזר.
<< דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >>
שלום. בפריים טיים של ערב שבת, ערוץ 12, דווקא השף אייל שני העלה למודעות הציבור באופן מאוד משמעותי את מה שבעיניי הוא המובן מאליו: עגבניות, ירקות, פירות, קונים בארץ; חיילי צה"ל אוכלים מתוצרת ישראל, ולא מתוצרת טורקיה. מדינה צריכה לשאוף לייצר לעצמה את המזון, לייצר ביטחון תזונתי. עוצמה של מדינה, גאווה מקומית, באה לידי ביטוי במגוון תעשיות, ובהקשר הזה – ביכולת לייצר מזון בעצמה. הממשלה היא שצריכה להוביל את ביצור ענפי החקלאות השונים, ובמערכות הביטחון, בבתי חולים ובמוסדות חינוך צריך לאכול מתוצרת כחול-לבן, תוצרת ישראלית, תוצרת מקומית.
אכן, במדינה דמוקרטית ראוי לקיים כלכלה חופשית, אבל מתוכננת. מותר לייבא, בתנאים מתאימים, גם ירקות וגם פירות, ובלבד שמבטיחים את היציבות של ענפי החקלאות הישראלית. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת שוסטר. חבר הכנסת צבי האוזר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יזהר שי.
<< דובר >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, החודש קרס ההסדר הפוליטי ששרר בצפון סוריה בשנים האחרונות. ההתפתחויות בצפון סוריה אינן טובות לאזור, לכורדים, ואינן טובות לישראל.
הכורדים בצפון סוריה יצרו חברה אזרחית בעלת מאפיינים דמוקרטיים וליברליים – מדברים פה הרבה על ממשלה ליברלית – ולא רק זאת, הם גם הבלם האחרון שנותר במסדרון היבשתי בין טהרן לקונטרה, מסדרון שאיראן עמלה כבר כמה שנים על יצירתו.
כבר ב-2012-2011 היה על ישראל, כמעצמה אזורית, לשאול את עצמה היכן מקומה מול איראן וטורקיה בתהליכים הגיאו-אסטרטגיים המתרחשים באזור, ולהיערך – כן, להיערך כבר אז – ליום שאחרי מלחמת האזרחים בסוריה, לימים שמגיעים עכשיו. לצד הגיאו-אסטרטגיה הישראלית, שמעוררת ספק, אדוני היושב-ראש, כמדינת לאום של מיעוט אתני במזרח התיכון היינו צריכים להשמיע קול ברור אל מול מה שמתרחש לנגד עינינו שם, אצל הכורדים. היה עלינו לשאול גם בבית הזה שאלות מוסריות שלא נשאלות כאן כפי שהן נשאלות בכל פרלמנט ופרלמנט בעולם החופשי. ואני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני חושב שזו – אין לי מילה אחרת – בושה שבבית הזה לא התקיים דיון על מה שמתרחש שם, לא רחוק מאיתנו.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חבר הכנסת יזהר שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה תהיה חברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה, אדוני.
<< דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, תודה. חברי הכנסת, החל מאתמול אנחנו שומעים פרץ של הערות וביקורת על רשויות החוק והמשטרה בישראל מקרב "לוחמי דמוקרטיה", במירכאות, ועיתונאי חצר. הנושא הוא פעילותה של המשטרה והחרמת טלפונים של שני יועצים מקורבים ובכירים למי שהוא היום ראש ממשלת ישראל ובנוסף הוא גם שר הביטחון, שר הבריאות, ממלא מקום שר העבודה, והחל מעוד שעה – שר התפוצות. שני היועצים הללו חשודים, רבותיי לוחמי הדמוקרטיה, חשודים בחשד של הטרדת עד מדינה, ואני רוצה להזכיר לכולנו על מה מדובר על פי חוק העונשין, פרק ט': פגיעה בסדרי השלטון והמשפט, סימן א': שיבוש עשיית משפט. יש שם כל מיני סעיפים חמורים ומרתקים, כמו עדות שקר, שבועת שקר, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה, הדחה בעדות, זילות בית המשפט, בריחה, אי-מניעת פשע, וכן יש הטרדת עד.
ובכך חשודים שני הנ"ל, שהם יועצים קרובים לראש ממשלת ישראל, שר הביטחון, שר הבריאות, ממלא מקום שר העבודה, והחל מעוד שעה גם שר התפוצות. הם חשודים בכך, והעונש על הטרדת עד, רבותיי וגבירותיי חברי הכנסת: "המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם – – – דינו – מאסר שלוש שנים". עבירה מספיק חמורה? אם שניים נועדים ביחד, על פי החוק, על פי סעיף 249א, אם הם עושים את הטרדת העד ביחד, בעבירה אחת, מאסר של שבע שנים יהיה עונשם; עבירה אחרת – עשר שנים, וכן הלאה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >>
מדובר בעבירות חמורות ומדובר באנשים שחשודים בעבירה חמורה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת יזהר שי. כאמור, חברת הכנסת גרמן – אחרונת הדוברים. בבקשה.
<< דובר >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר >>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, כבר למעלה מ-300 ימים אין ממשלה, או יותר נכון הממשלה נמצאת בהקפאה; אין מי שיקבל החלטות בנושאים הקריטיים.
ועדת סל התרופות, שהחלה את עבודתה, החלה למעשה את עבודתה ללא תקציב. היא לא יכולה לדעת כמה להקצות ולאילו תרופות. גם קופות החולים עובדות למעשה ללא תקציב עתידי. החוק שמסדיר את יחסי הגומלין בין הקופות לבין הממשלה – לבין האוצר, למעשה – יפוג בעוד חודשיים, ב-31 בדצמבר, ובהיעדר ממשלה שתאריך את החוק, הקופות יכולות להימצא במצב שהן לא יכולות לשלם לבתי החולים, ואת המשמעויות כולנו מבינים. המצב יפגע גם בבתי החולים ובמוכנות שלהם לחורף. כידוע לכם, בחורף משרד הבריאות מתגבר את כוח האדם, נותן לאחיות מה שנקרא "אחיות זהב" – נותן להן יכולת לעבוד יותר, וגם לרופאים. לא ניתן לעשות זאת, כי אין תקציבים.
נוכח המצב החמור פניתי ליושב-ראש ועדת הכספים משה גפני בבקשה לקיים דיון דחוף בנושא התקצוב, גם של סל התרופות, גם התקצוב הנדרש לקופות החולים וגם התקצוב הנדרש במיידית לתגבור הצוותים שמגבים את בתי החולים לקראת החורף. מדובר פה בחיי אדם. אני יודעת שישנם חברי כנסת נוספים שהצטרפו לבקשה. אני מבקשת מחבר הכנסת משה גפני לקיים את הדיון במהירות.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן.
חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה.
<< נושא >> הודעת יושב-ראש הכנסת << נושא >>
<< דובר >> יולי יואל אדלשטיין: << דובר >>
חברי הכנסת, להלן הודעתי בדבר החלפת יושב-ראש הוועדה המסדרת: אבקש להביא לידיעתכם כי לאחר שנשיא המדינה הטיל על חבר הכנסת בנימין גנץ את התפקיד להרכיב ממשלה, הודיעה סיעת כחול-לבן כי חבר הכנסת אבי ניסנקורן יכהן כיושב-ראש הוועדה המסדרת, והוא מכהן בתפקידו החל מיום חמישי כ"ה בתשרי התש"ף, 24 באוקטובר 2019. עד כאן בנושא הזה.
<< נושא >> הודעת הממשלה על מינוי סגן שר << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה. בבקשה, השר רפי פרץ ימסור – בעצם, אלה שתי הודעות: הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה והודעת הממשלה בהתאם לסעיף 30(ד) לחוק-יסוד: הממשלה. בבקשה, אדוני. אין צורך בהצבעה, הודעה בלבד.
<< דובר >> שר החינוך רפי פרץ: << דובר >>
אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת הנכבדים, אני מתכבד להודיע כי בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה החליטה הממשלה, בהסכמת ראש הממשלה ושר הביטחון, לאשר את מינויו של חבר הכנסת אבי דיכטר לסגן שר במשרד הביטחון.
אבי דיכטר, בן לניצולי שואה, למעלה מ-45 שנה עוסק בביטחון המדינה, היה לוחם בסיירת מטכ"ל, ראש השב"כ, השר לביטחון הפנים והשר להגנת העורף, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, והוא איש אשכולות בהרבה נושאים, בוודאי בנושא הביטחון. שתהיה ברכה.
<< קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >>
איש הדרום.
<< דובר_המשך >> שר החינוך רפי פרץ: << דובר_המשך >>
בשבילי זה צפון, איפה שאני גר.
סגן השר ייכנס לתפקידו לאחר מסירת הודעה זו בכנסת. בשעה טובה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה. עד כאן ההודעה בדבר מינויו של חבר הכנסת דיכטר. אנחנו ודאי מברכים את חבר הכנסת אברהם דיכטר על המינוי.
<< נושא >> הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
בבקשה, אדוני. הודעה בהתאם לסעיף 30(ד) לחוק-יסוד: הממשלה.
<< דובר_המשך >> שר החינוך רפי פרץ: << דובר_המשך >>
נודיע או נחכה רגע?
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
אה, פרק ברכות ולחיצות ידיים.
אדוני, הודעה שנייה, בבקשה.
<< דובר >> שר החינוך רפי פרץ: << דובר >>
אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, בהתאם לסעיפים 9(א) ו-10 לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע כי בהתאם לסעיף 30(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה למנות את ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לתפקיד שר התפוצות נוסף על תפקידיו כראש הממשלה, שר הביטחון, שר הבריאות וממלא מקום שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לשר רפי פרץ.
<< נושא >> הצהרת אמונים של חבר הכנסת << נושא >> ווליד טאהא
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
מוסרים לי שגם חבר הכנסת ווליד טאהא מעוניין להצהיר אמונים. בבקשה. אקרא בפניך את נוסח ההצהרה ואתה תגיד: "מתחייב אני". וזה נוסח הצהרת האמונים:
"אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
<< קריאה >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
מתחייב אני.
<< נושא >> הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
אנחנו נזמין את חבר הכנסת אבי ניסנקורן, כפי שהודעתי, יושב-ראש הוועדה המסדרת, למסור הודעה למליאה; הודעה בלבד, אין צורך בהצבעה.
<< דובר >> אבי ניסנקורן (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אבקש להודיע לפי סעיף 10 לתקנון הכנסת כי הוועדה המסדרת אישרה ביום י"א בתשרי התש"ף, 10 באוקטובר 2019, לפי סעיפים 59(2) ו-60 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, את התפלגות סיעת ימינה בראשות איילת שקד, הבית היהודי, האיחוד הלאומי, הימין החדש, לשתי סיעות: סיעת הבית היהודי-האיחוד הלאומי, אשר תמנה ארבעה חברי כנסת – רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ', מרדכי יוגב ואופיר סופר; סיעת הימין החדש, אשר תמנה שלושה חברי כנסת – איילת שקד, נפתלי בנט ומתן כהנא.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה ליושב-ראש הוועדה המסדרת חבר הכנסת אבי ניסנקורן.
<< נושא >> נאומי בכורה של חברי הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, נא לשבת, מי שמעוניין. אנחנו עוברים לנאומי בכורה. בואו נכבד את חברינו. הראשון הוא חבר הכנסת החדש משה אבוטבול. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>
אדוני יושב-ראש הכנסת, כבוד השרים, ידידי יושב-ראש תנועת ש"ס ושר הפנים, הפריפריה, הנגב והגליל הרב אריה דרעי, אורחים יקרים, כנסת נכבדה, ברוכים תהיו.
ניצב אני כאן לפניכם, חבריי היקרים, בנאום ראשון מעל בימת הכנסת, ודווקא כאן אני בוחר לפתוח בתודה והודיה לה' יתברך, שזיכני להגיע עד הלום לקדמת הבמה הציבורית בארץ, שבה אוכל, בעזרת השם, לשטוח את משנתי הציבורית, התורנית, החברתית ותמצית חשיבתי כחלק מהחברה החרדית וכפעיל בעשייה החברתית הכללית של תנועת ש"ס היקרה.
נולדתי בעיר באר שבע להוריי היקרים אליהו, זכרו לברכה, ואימי היקרה ורדה, שתחיה. אבי היקר זכרו לברכה היה עובד שנים רבות בעיריית באר שבע, ותמיד רצה שכשאגדל אהיה שופט. לא מילאתי את משאלת ליבו זו; הלכתי לאפיקים אחרים, תורניים, ולשדה החינוך. אך אבא יקר שלי, אני נואם כעת בבית המחוקקים של מדינת ישראל. מכאן אשתדל לפעול יחד עם חבריי לחוקק חוקים טובים ומתוקנים למען החברה בישראל, חוקים של שוויון וצדק בין כל חלקי העם, חוקים שייתנו לשופטים בישראל ארגז כלים לעשיית משפט וצדק בעם.
חברי היקרים, אנו נמצאים כיום במדינה בתקופה כלל לא פשוטה. השסע בחברה הישראלית גואה, וכמאמר חז"ל במסכת סוטה, דף מ"ט, "והאמת – נעדרת", ויש שפירשו: האמת נעשית עדרים-עדרים – כל קבוצה נהפכת לעדר של דעות וכל מגזר נאבק על דעותיו ועמדותיו הנראות לו הכי צודקות. מצב זה אינו חדש ליהדות הצרופה. חז"ל כבר גילו לנו במסכת ברכות, דף נ"ח, שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות. וידע לחדד זאת היטב הרבי מקוצק בהסבר נפלא: כשם שפרצופיהם שונים אחד מרעהו ואנחנו מקבלים את זה בהבנה, כך גם עלינו לקבל בהבנה שדעותיהם של בני אדם שונות זו מזו. עלינו בחברה הישראלית לדעת להכיל זה את זה ולדעת שאחרי הכול בני עם אחד אנו ולכבד כל אדם, כמאמר חז"ל על מה שקראנו בתורה בשבת האחרונה על בריאת השם את האדם, "חביב אדם שנברא בצלם".
נמצאים אנו בשבוע שבו מציינים ברחבי העולם כולו, ובעיקר בעולם התורני, את יום השנה השישי לפטירתו של מנהיגה הרוחני של תנועתנו, תנועת ש"ס, אביר הרועים, מרן מלכא, הגאון הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל. כאן המקום להזכיר את מפעליו כדמות נערצת שאף זכתה בפרס ישראל ובפרס מוסד הרב קוק. בהלווייתו, כידוע, השתתפו כמיליון איש – ההלוויה הגדולה ביותר מאז הקמת המדינה.
מרן, בין יתר מפעליו הרוחניים והפסיקה האדירה שלו בכל חלקי התורה, פעל רבות גם בהקמת רשת חינוך תורנית, שכיום גם נושאת את שמו, "בני יוסף", שמטרתה לקרב ולהביא עוד ועוד תלמידים לשתות מן הבאר, באר מים חיים, מן המעיין המפכה בגלים של תורה ומעשים טובים. במפעלו "אל המעיין" מתקיימים אלפי שיעורי תורה בכל רחבי הארץ, שיעורים שנועדו לקרב ולחזק את המורשת היהודית ואת השבת העטרה ליושנה, עטרת יהדות ספרד, שמתוכה צמחו גדולי עולם כמו הרמב"ם, רבי משה בן מימון, רפי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, הבן איש חי ועוד מאות גדולי תורה, וכן מגדולי דורנו שלנו. מטרתו של מרן בקירוב זה הייתה להסיר את המחיצות ואת המחלוקות ולהיות יחד סביב דבר אחד מלכד: יהדות, תורה, מעשים טובים. על דרכו זו שומה עלינו יחד לשאוף לחוקק את חוק מורשת מרן, שיביא את דרכיו הנפלאות לידיעת הדורות הבאים.
חבריי, רק כעת יצאנו מחג הסוכות, ששם פגשנו בסוכת שלום את ארבעת המינים, האתרוג, הלולב, ההדס והערבה, כל אחד ומעלותיו, אך כולם נאגדים יחד זה עם זה. לא ייתכן לקיים את מצוות ארבעת המינים ללא הערבה – "כֻלם נקבצו באו לך". מצֻווים אנו לאגד את כולם, ורק כך מקיימים אנו את המצווה החשובה הזאת.
קו מקביל וברור ומאפיין נוסף מוצאים אנו בליל הסדר, במצוות "והגדת לבנך". שם סביב שולחן אחד בהגדה מסיבים ומתארחים – כלל הדעות בבית: גם החכם, גם התם, גם מי שאינו יודע לשאול, גם מי שאינו נחשב צדיק גדול, בלשון המעטה. כולם סביב שולחן הסדר, לא מוותרים על אף אחד מהבנים; כולם אהובים, כולם ברוכים. תהיינה שאלות, תהיינה קושיות והתנצחויות, אך לבסוף כולם זוכרים ויודעים שעבדים היינו לפרעה במצרים וכעת הוציאנו השם משם.
דבריי מכוונים לידיעה הברורה שעלינו להפנים ולדעת שאחרי הכול אנו במדינת ישראל, מדינה יהודית. חייבים אנו לשמור היטב על המרקם והצביון היהודי שלנו, כי זה מה שמבדיל אותנו מעמים אחרים ומארצות אחרות. זכורני שלפני למעלה מ-20 שנה קיימתי ויכוח מר ונוקב עם נשיא המדינה דאז, המנוח עזר ויצמן זכרו לברכה, במהלך כנס במוזיאון ישראל שכותרתו הייתה "מדינת ישראל – מדינה יהודית או מדינת היהודים?" הנשיא אמר אמירה מאוד מקוממת ומחיתי בחוזקה. ייאמר לשבחו של הנשיא שידע הוא מייד למוחרת להתנצל בכלי התקשורת. לא ניתן לחמוק מהמוטיבים התורניים של המדינה: שבת המלכה, מוסד הנישואים, הכשרות, המרחב הציבורי המשותף וגם חיזוק עולם התורה והמצוות. אם אנו רוצים להמשיך ולדבוק בכך שארצנו תהיה שייכת לעם היהודי – כפי שרש"י בתחילת פרשת השבוע שקראנו מצא את הסברו מדוע הקדוש ברוך הוא התחיל לספר על מעשה הבריאה ולא החל בעצם הוראת מצוות התורה וקיומן, כדי ללמד לכל העולם שהארץ נבראה על ידי בורא עולם, ברצונו נטלה מהאחרים ונתנה לנו, לעם ישראל – את כל זה נוכל לטעון רק אם אכן ניקח כאמת צרופה את כל חלקי התורה ומצוותיה, ואז עם ספר התנ"ך נוכל לנופף בכל מקום בעולם, ולא רק במוסדות האו"ם.
חובתנו היא לחבר את כל חלקי החברה בישראל, ודווקא בשעה זו, כשאיש אינו יודע כיצד תסתיים, אם תסתיים בכלל, מלאכת הרכבת הממשלה. כולנו שמענו את דבריו של מרן ראש הישיבה, הגאון הגדול חכם שלום כהן שליט"א, נשיא מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס, שבקול כואב ומשתנק אמר ברור שהוא, בעת נשיאת כפיים כל בוקר, מברך ומתפלל על כל עמו ישראל באהבה – כן, כן, גם על מר יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. והביא בדבריו את הפוסק הגדול מרן החזון איש, זכר צדיק לברכה, שהמשיל את אותם אלו שלא למדו ושנו בדרך התורה לתינוקות שנשבו, שקשה לבוא אליהם בטענות על דרכם ועלינו גם לקרבם. חשוב לחבר את כולם לעשייה הברוכה. גם אני, בהיותי ראש העיר בית שמש במשך עשור פעלתי לקואליציה רחבה, 16 מתוך 19 חברים, לחיבור וחיזוק העיר בעשייה גדולה ומכוונת.
בסיום דבריי אני רוצה גם להודות להוריי היקרים שגידלוני, לאבי עליו השלום ולאימי היקרה שתחיה, לאחיי ואחיותיי ולכל משפחתי. תודה מיוחדת לרעייתי היקרה אסתר שתחיה, שבמשך למעלה משלושה עשורים עומדת לצידי בגידול ילדינו מתוך מסירות נפש עד אין קץ, לבניי, לבנותיי, לנכדיי ולנכדותיי, אשר מן הסתם סולחים לי על כי נשאבתי שנית לעבודה הציבורית על חשבון חיי הבית והמשפחה.
אני מבקש להודות כאן גם למוסדות החינוך העיקריים שבהם למדתי בצעירותי: לבית הילדים ציון בלומנטל בירושלים ולמי שעמד בראשו, הרב אליעזר רקובסקי, זכר צדיק לברכה, ולכל המורים בבית הספר בני ציון, לישיבת איתרי שבה למדתי ולראשי הישיבה הרבנים הגאונים הרב רפאל ויכסלבוים והרב מרדכי אליפנט, זכר צדיקים לברכה.
תודה מיוחדת לתנועת ש"ס היקרה ולמועצת חכמי התורה הרבנים הגאונים שליט"א, ובראשם מרן ראש הישיבה הגאון הגדול הרב שלום כהן. תודה מיוחדת למי שלמעלה מ-30 שנה מדריך אותי בעשייה הציבורית, סמל ודוגמה לקירוב לבבות, הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א, ראש ישיבת אור החיים בירושלים, וכן לרבני העיר בית שמש, ובראשם רב העיר הגאון הרב שמעון ביטון שליט"א.
תודה מיוחדת וענקית למחולל המהפכה החברתית והספרדית, ידידי ואהובי עשרות בשנים, כבוד השר היקר הרב אריה דרעי, אשר משמש לנו, נציגי הציבור, סמל ודוגמה לחיקוי בעשייה הציבורית, בחריצות ללא הפסקה, במתן מענה מהיר לכל אזרח מתוך כבוד וענווה ובעיקר בדבקות במטרה ובהשקעה בכל אזרח במדינה, הן ברוחניות והן בגשמיות. כאן המקום להודות לו על הכול, גם על קידומי בזירה הארצית בעת הזאת.
אני רוצה לסיים את דבריי ולהודות לאחיי ורעיי, תושבי עירי בית שמש היקרים והאהובים, האהובים עליי מאוד מאוד, וכן להנהגה המקומית כיום בעיריית בית שמש. שירתי אתכם במשך חצי יובל שנים בתפקידים שונים – הן כחבר מועצה, הן כסגן ראש עיר, כממלא מקום ראש עיר, ממונה על הבנייה וההנדסה, ובעשור האחרון גם כראש העיר בית שמש. פעלתי במגוון תפקידים במסדרונות העירייה ומול משרדי הממשלה. בתקופה נפלאה זו למדתי לאהוב כל תושב וכל עובד בעירייה ולדעת את ערכו של הפרט כמו של הכלל. הייתם ונשארתם לי כאחים. הרשו לי לחבק אתכם מכאן ולהודות לכם על שנים נפלאות בעשייה משותפת.
אני מקווה, בעזרת השם, כי מתוך הבית הזה של כנסת ישראל אסייע, אתמוך ואעזור בכל צורכי עירנו היקרה בית שמש, ואגשים את חלומי הגדול בבנייה והקמה של מרכז רפואי, בית חולים ובית החלמה לעיר הגדולה בית שמש, המונה כיום כ-130,000 תושבים, ועתידה לצמוח לרבע מיליון איש בעשור הקרוב. בעירנו יש כ-5,000 לידות בשנה ו-500 רופאים ואחיות. בתקופת כהונתי שריינתי 120 דונם לצורך הקמת המרכז הרפואי. הגיע הזמן שכולנו נפעל יחד בנושא חשוב זה. אני אעשה את הכול להביא את החלום הזה להגשמה, וכבר אמר אדם חכם: החלומות של האתמול הם המציאות של המחר.
אני שמח שהותרתי חותמות טובים בעיר בבניית העיר: כ-30,000 יחידות דיור בשלבים שונים; בנייתן של כ-500 כיתות לימוד; גני משחקים; כבישים רבים – כביש 38, כביש 10; הקמת בית הבנים, מועדוני נוער ומועדון לעולי מבצע משה לבני הקהילה האתיופית בעיר; מעונות יום, מקוואות, בתי כנסת, טיפות חלב ומבני ציבור רבים. התודה והברכה לכל משרדי הממשלה שפעלו איתי יחד עם חבריי לקואליציה בעיר בהישגים הללו.
אשמח לסייע ולפעול, בעזרת השם ובעזרת חבריי היקרים מסיעת ש"ס ומכל סיעות הבית במשכן הכנסת, בכל התחומים שאותם אהבתי – חינוך, רווחה, קליטה ודיור – ואשמח לחלוק את ידיעותיי וניסיוני המצטבר בוועדות הכנסת ובערי ישראל, והכול מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות.
תודה רבה לכם על ההקשבה, ובעזרת השם ניפגש בעשייה היום-יומית הברוכה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת משה אבוטבול.
כדרכנו בקודש נשאיר כמה דקות לחיבוקים. לשומרי נגיעה אני נותן פחות זמן, השר דרעי, אז אל תדאג, אתה עוד מעט עולה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
כן, ברור, גם לפי אחוז הנשים בכנסת. זו פורמולה לא פשוטה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, חברים. תודה רבה לכולם. בהצלחה, חבר הכנסת אבוטבול. אני אוסיף שהיינו ראשי ערים, והוא ראש עיר מצוין. אדוני השר, בכבוד. יברך את חבר הכנסת אבוטבול שר הפנים אריה דרעי, אדוני.
<< דובר >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבריי השרים, אני אעשה את זה קצר; אחרי נאום כזה חבל לקלקל. אני רק רוצה לומר שאם יצא משהו טוב ממועד ב' של הבחירות – אי-אפשר להגיד על מועד ב' כזה שהוא טוב, שיש משהו טוב – בשבילי זה שמשה ידידי נכנס לכנסת. אז בכל דבר אפשר למצוא גם את הדבר הטוב שבו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – – מועד ג'.
<< דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >>
אני מאוד מקווה בשבילו, וגם בשבילנו, שהוא לא יכהן תקופה קצרה בכנסת הזאת אלא היא תאריך ימיה.
משה, כפי שהוא אמר, כמו כל חברי הכנסת של ש"ס, גדל בפריפריה למשפחה ברוכת ילדים – אני לא רוצה לומר קשת יום, אבל שהתפרנסה בדוחק גדול מאוד אבל בלב שמח; הייתי בבית של המשפחה כשישבו שם שבעה וראיתי. מהשטח הוא גדל, וכמו שמשה ראה בסבלותם של אֶחָיו כשהוא ירד לראות את סבלותם מהארמון של פרעה – משה לא ירד מהארמון, אבל הוא גדל בסבלות אֶחָיו.
אני זוכר את משה לפני למעלה מ-30 שנה, כשבאתי כשר הפנים לבקר בפעם הראשונה – כמנכ"ל משרד הפנים – אצל יהודה בן זאב, זכרו לברכה, כשבית שמש עדיין הייתה כפר, והביוב זרם ברחובות, ולא היה עדיין ביוב מוסדר בבית שמש, היו עדיין בורות סופגים. אני זוכר את משה פעיל צעיר, דינמי, איש חינוך אומנם, אבל פעיל שאכפת לו ממה שקורה במקום. מאז אנחנו בקשר הדוק. ראיתי איך שהוא באמת מתמסר לפרט, לציבור.
עשר שנים הוא כיהן כראש עיר – עיר לא פשוטה, עם משימות מאוד מאוד לא פשוטות. דבר אחד אפשר לומר על משה, בנוסף לכל השבחים שיש: אי-אפשר לריב איתו. יש לו מידות ואופי מיוחדים במינם. עם כו-לם הוא יודע להסתדר. לא משנה שהוא משיג בסוף את מה שהוא רוצה – זה לא שהוא מתפשר על הדרך – אבל הוא עושה את זה בנועם, בסבר פנים יפות, בסבלנות אדירה, במילים נכונות, וככה הוא מצליח לדבר עם כולם, אבל עם כולם, ללא יוצא מן הכלל. זה לא היה קל לנהל. הייתי כמה פעמים בישיבות מועצה וראיתי שם את הקטבים בתקופות הכי קשות שהיו שם. ומשה מנהל את זה בחוכמה, בתבונה, בסבלנות, בחיוך, וברוך השם מעביר את ההחלטות, וכולם יוצאים מרוצים פחות או יותר.
לא שמחתי על התוצאה בבית שמש. רציתי שתמשיך. אני חושב שהיה לך עוד הרבה מה לעשות שם. אבל אני חייב לומר לחברים: איך שקיבלת את ההפסד שלך שם – שזה היה הפתעה גדולה; אף אחד לא חשב שאתה הולך להפסיד. הפסדת בכמה מאות קולות. ראיתי איך קיבלת את זה – באיזושהי אצילות, באיזושהי השלמה – ואיך עשית הכול הכול כדי שמחליפתך תיכנס בצורה הכי ממלכתית, הכי מכובדת. העברת בלי שום קשיים, הכול כדי שהעיר תוכל להמשיך לתפקד. באמת, זה מראה את האופי ואת התכונות שלך.
כפי שאמרתי, אני מאוד מקווה, משה, שבעזרת השם הכנסת הזאת תמלא את ימיה, אבל הינה, אני אומר לך מראש שאם נגזר עלינו ללכת לבחירות, אתה, בעזרת השם, תהיה גם בכנסת הבאה. אבל דבר אחד אני מבטיח לך: לא תהיה אחרון ברשימה. יהיו אחריך עוד חברי כנסת, בעזרת השם.
אני מברך את משפחתך, מי שנמצאים כאן, את חבריך.
<< קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >>
לא נמצאים? טוב, נעביר את הברכות. שירוו ממך נחת. אתה תהיה עכשיו הרבה יותר – בלילות ארוכים כאן, אבל אני משוכנע שהניסיון המוניציפלי שלך, המידות שלך, הסבלנות וכל התכונות הטובות יתרמו כאן בכנסת, ותצטרף לנבחרת הנהדרת של חברי הכנסת מסיעתנו – אחד-אחד, באמת, ברוך השם. יש להם בבניין הזה שם מיוחד וטוב – נבחרת של אנשים טובים, צנועים, שעושים את עבודתם במסירות, בחברות, ואתה תשתלב בזה, בעזרת השם. הרבה הצלחה. תודה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, אדוני. בהצלחה, חבר הכנסת אבוטבול.
אני מזמין לנאום בכורה את חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. בבקשה, כבודו. לאחר סיום נאומו יעלה לברך אותו חבר הכנסת אחמד טיבי.
<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, סלאם עליכום. (אומר בערבית ומתרגם:) כמה חנוקים יהיו החיים ללא חלון של תקווה.
דווקא במציאות הקשה שבה אנחנו חיים ובאווירה הגזענית השוררת שממנה אנחנו סובלים החלטתי היום לפתוח את נאום הבכורה שלי בכנסת בלדבר על נושא שנשכח מהשיח הפוליטי במדינת ישראל זה שנים רבות. אני רוצה לדבר על התקווה ועל החזון שבעשייה פוליטית. אני, סמי אבו שחאדה, בנם של חסיין וסובחייה אבו שחאדה, נולדתי בשכונת הרכבת בלוד, חי אל-מחטה. למדתי בבית ספר טרה סנטה ברמלה ויפו, ושלוש ערים היסטוריות וחשובות אלה הן מרכז החיים שלי. בחרתי להיות פעיל חברתי ופוליטי ולהיבחר לכנסת במטרה לייצג את המיעוט הלאומי הפלסטיני במדינת ישראל שאליו אני משתייך בפרט ואת הציבור במדינת ישראל באופן כללי.
אני מעוניין לשים דגש בפעילות שלי בכנסת בעיקר על שירות האוכלוסיות המוחלשות במדינה, מתוך אמונה שפוליטיקה היא מוסרית יותר ברגע שהיא משרתת דווקא את החלקים המוחלשים בחברה, ולא את ההפך.
על אילו תקוות אני רוצה לדבר? אני מדבר על התקווה שרווחת, לצערי, היום בקרב הציבור ששלח אותנו לכנסת: לחיות בביטחון – הדבר הבסיסי, שהבן שלך יוצא מחוץ לבית ואתה חושב שהוא יכול לחזור. ההחלטה של מדינת ישראל ומשטרת ישראל להפקיר את החברה הערבית במדינת ישראל בידי ארגוני הפשיעה שמה אותנו במצב שלחשוב על חיים בביטחון זה כבר חלום בחברה שבה אני נמצא. זאת תקווה גדולה לחזור לחיות חיים בטוחים.
אני מדבר על התקווה שילד שנולד וגדל בג'יסר א-זרקא יהיו לו את אותם הסיכויים לגדול ולהצליח כמו השכן שלו בקיסריה. אני רוצה לדבר על התקווה של שוויון בין כל האזרחים במדינה – שכל אזרחי המדינה חיים והשוויון הוא המצב הטבעי, לא האפליה והגזענות; פשוט חברה שמתייחסת לשוויון ברצינות ורואה את כולם בצורה שוויונית. אני רוצה לדבר על התקווה שהחברה שבה אנחנו חיים דואגת לכל האוכלוסיות המוחלשות שנמצאות בה. אנשים מבוגרים, אנשים נזקקים, אנשים עם מוגבלויות – הם לא צריכים לחשוב שהם לא יכולים לסיים את החודש בכבוד; חברה שלא מפקירה את הבנים שלה. אני רוצה לדבר על התקווה של מדינת כל אזרחיה; מדינה דמוקרטית, נאורה; מדינה שלא יכולה להשלים עם מצור על עם אחר; מדינה שלא מקבלת כיבוש של עם אחר; מדינה שהשיח של שוויון כן נראה בה דבר טריוויאלי, ולא גזענות, ולא אפליה.
אנחנו ברשימה המשותפת, במפלגה שלי, בל"ד, החלטנו לקדם בכנסת הזאת את המצע שלנו, מצע שבנוי על תפיסה של שוויון, זכויות אדם ודמוקרטיה בלי להפלות אף אחד. בן אדם שנולד לזהות מסוימת – זהות דתית, זהות לאומית, זהות מגדרית – אין לזה שום קשר לזכויות שהוא אמור לקבל כאזרח. האזרח אמור לקבל את הזכויות שלו בהיותו אזרח של המדינה. למדינה אסור להפלות על בסיס של שום זהות. כמובן שבחברה דמוקרטית אמיתית זה לא היה צריך להיות תקוות, זה היה אמור להיות דברים טריוויאליים. לא היה צריך להיאבק בשביל שוויון, זכויות אדם, דמוקרטיה. צריך להיאבק כדי שהכיבוש יסתיים. בחברה דמוקרטית אלה היו אמורות להיות הזכויות הבסיסיות של כולם, זה היה אמור להיות המצב הטבעי, רק שאנחנו לא נמצאים שם, ובשביל זה החלטנו ברשימה המשותפת לקדם את הדברים הבסיסיים שנראים לנו מאוד חשובים – הערכים של זכויות אדם, של דמוקרטיה, של שוויון ושל שלום.
אנחנו מאמינים שאפשר לשים קץ לסכסוך הישראלי–פלסטיני. זה מחייב פשרה היסטורית. אנחנו בעד הפשרה ההיסטורית, ואנחנו בעד שיהיה פה שלום ושיהיה אפשר שכולם יחיו ביחד. עם זאת, בשביל להגיע לשם אי-אפשר להמשיך בגישה מתנשאת, ביהירות, כשחלק מהאוכלוסייה חושב שלו מגיע יותר בגלל שהוא נולד אחר, בגלל שהוא נולד יהודי; הוא שונה מהאוכלוסייה הילידית ולכן מגיע לו יותר. בגישה כזאת אי-אפשר להגיע יותר מדי רחוק.
עם זאת, אני רוצה להמשיך בנאום שלי ולהאמין שעם תקוות כאלה אפשר לבנות שותפות פוליטית אמיתית, שתקדם חברה שוויונית, דמוקרטית ונאורה.
אני רוצה לסיים את הנאום שלי בכמה מילות תודה בשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ברצוני לפנות לבני עמנו בכל מקום. שלום עליכם. ברצוני להודות לכם על האמון הרב והיקר שנתתם ברשימה המשותפת. קרוב לחצי מיליון קולות זה דבר לא מובן מאליו כלל. נחלנו הצלחה גדולה בזכותכם, ובזכות האמון היקר שלכם אנחנו נמצאים פה היום. ברצוני להבטיח לכם מעל במה זו שאנחנו ברשימה המשותפת נפעל לטובת בני עמנו ולפתרון בעיותיהם ונדרוש את זכויות הפרט והקולקטיב שלנו. ברור שבנסיבות הפוליטיות הקיימות אין הדבר קל והמשימה שלפנינו קשה, אבל כמו שאנו תמיד אומרים, מרחק של 1,000 מיילים מתחיל בצעד אחד, וזכות אינה אבודה לעולם כל עוד מישהו דורש לקיימה. תודה. שלום עליכם.)
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, אדוני. בהצלחה לחבר הכנסת סמי אבו שחאדה. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי, כבודו.
<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
תודה רבה, אדוני. אני אחכה עד שסמי ישוב למושבו.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
כן, כן. חברים. בבקשה.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, יש לי הכבוד לברך את חברי חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. סמי הוא בן יפו ולוד – נולד בלוד (אומר בערבית: בשכונת הרכבת) וחי בשכונת אל-עג'מי ביפו. אני מרגיש אמפתיה וסימפתיה לברך אותו, כי אבי מיפו, אימי מרמלה, ולכן יש מן המשותף בינינו, אבל יש יותר מן המשותף מאשר הנוסטלגיה וההיסטוריה של איפה שגדלנו כילדים.
סמי הוא אינטלקטואל אמיתי. לסמי – ויש חברים שאולי הרגישו כאן, חבר כנסת גנץ – יש בעיית ראייה, הוא לא רואה טוב. ראייתו נפגעה כשהוא היה ילד והידרדרה בשנים האחרונות, ולכן אני רוצה שחבריי ידעו: אם נתקלו בסמי וסמי לא שם לב או לא אמר לכם שלום, זה לא בגלל שהוא מבל"ד אלא בגלל שיש לו בעיה אורגנית, פיזית, בראייה.
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >>
את זה הרופא אמר.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
ואני אומר בתור רופא. אומנם יש לו פגיעה בראייה, אבל יש לו ראייה לטווח ארוך, ואם שמתם לב לנאום שלו – נאום מרענן, נאום אזרחי גאה, שמדבר על שותפות על בסיס שוויוני.
רבותיי, חבריי ברשימה המשותפת, אני רוצה לציין עובדה חיובית. באגף הזה אין אף חבר כנסת שחיכה כדי לשמוע את חבר הכנסת סמי אבו שחאדה ואותי מברך אותו, אבל בעיקר את סמי. באגף הזה, ובראשו חבר כנסת בני גנץ, נשארו כדי לשמוע אותך ואותנו. זה שינוי.
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה): << קריאה >>
זה שינוי?
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
אני רוצה להודות לכם.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה): << קריאה >>
אחמד, למה אתה אומר את זה?
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
שניים שלא מייצגים את הכול.
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה): << קריאה >>
מר טיבי היקר – – –
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
עמיר, עמיר, עמיר, לא פלא שאתה כאן, אבל מפלגת שלטון, שהיושב-ראש שלה הוא המיועד להרכיב את הממשלה, נשארת כדי לשמוע חבר כנסת ערבי מהמשותפת – זה שינוי. אני ותיק כמוך בכנסת.
יפואי אסלי (חוזר על הדברים בערבית) שגדל על הקו (אומר בערבית ומתרגם:) בין לוד ויפו ורמלה, המשולש הזה, היקר לכולנו, והוא נציג אותנטי של מה שקרוי הערים המעורבות. ולכן, חברותך ברשימה המשותפת ובכנסת היא תוספת סגולית לרשימה המשותפת, ובעיקר למה שקרוי הערים המעורבות. תהיה לך תרומה, והתרומה הזאת שלך תוסיף לנו כרשימה משותפת.
סמי הקים את רשימת יפו, שלאחרונה זכתה ב-6,000 קולות בתל אביב – אסף, אתה מכיר אותו. אתה יודע שגם הוא היה חבר במועצת העיר תל אביב, והייתה לו תרומה אזרחית לקהילה, והוא עבד בצורה רציפה כדי להביא הישגים למי ששלחו אותו, תושבי יפו בעיקר. האיש יישם את מה שהוא אמר עכשיו בנאום על שותפות יהודית-ערבית שווה וגאה גם בפעילות שלו במועצת העיר ובעיר יפו. הוא הקים עמותות אזרחיות רבות. אני זוכר את סמי כאשר הוא הגיע אליי לכנסת לפני כמה שנים כי הוא היה חבר בוועד הנאמנים של תיאטרון אל-סראיא, שהיה שרוי במשבר. באותו יום, סמי, פתרנו את המשבר. אני לא רוצה לגלות יותר, כי בכל זאת, לא רוצה לסבך אותך, אבל היינו בדיאלוג מתמיד. (אומר בערבית: מנסור צוחק.) היינו בדיאלוג מתמיד, ותמיד עם ראייה לטווח ארוך, כאשר האינטרס הציבורי עומד בבסיס הדיאלוג הזה והעשייה שלך, שהיא עשייה למען היישוב ולמען הקהילה שלך.
סמי הוא מורה להיסטוריה. הוא בעל תואר שני. הוא התחיל בדוקטורט אבל הפסיק אותו לאחרונה, והפסיק אותו – עכשיו הוא בקדנציה בתפקיד מלא כחבר כנסת – אז תשהה את הדוקטורט שלך. הסבא שלך יכעס. הוא כבר כעס שאתה משהה את הדוקטורט שלך. הוא אמר לך את זה מייד כשנבחרת לכנסת: מה עם הדוקטורט? הדוקטורט ימתין. (אומר בערבית: תמתין,) ד"ר סמי.
אני רוצה לדבר על מה שסמי הזכיר, על האלימות והפשיעה. אתה עמדת ואתה ארגנת יחד עם כולם – ועדת המעקב והרשימה המשותפת – הפגנות נגד הפשיעה והרציחות, לאחרונה גם ביפו, גם בערים מעורבות, ששטפו את כל היישובים הערביים, והפעילות הזאת נמשכת. זה הדגל שלנו בימים אלה, זה הנושא שמדאיג אותנו הכי הרבה – הטיפול בהתגברות הפשיעה ומעשי הרצח, המאבק שאנחנו דורשים ממשטרת ישראל, מרשויות החוק – גם הפרקליטות, גם בבתי המשפט – נגד ארגוני הפשיעה בעיקר. יש לנו חובה ואחריות גם כלפי הסוג השני של האלימות – האלימות החברתית, לא של ארגוני הפשיעה. אנחנו אחראים כמובילי דעת קהל, כמנהיגי ציבור, פוליטיקאים, ראשי מועצות, אנשי דת, אנשי חינוך, אנשי ספורט, תקשורת – גם לנו יש אחריות, בדיוק כמו שאתה אמרת. אני בטוח שנמשיך לשאת באחריות הזאת יחד כדי למגר את הפשיעה הזאת.
אני גאה שאנחנו חברים, סמי. אני מאחל לך הצלחה. אתה התחלת (אומר בערבית: התחלת את נאומך במשפט יפה: עד כמה קשים החיים ללא שביב של תקווה. אסיים את נאומי ואומר: להיות פלסטיני משמעו להיות נגוע בתקווה חסרת מרפא. בהצלחה.)
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, אדוני. תודה רבה.
יעלה ויבוא לנאום בכורה חבר הכנסת מרק איפראימוב. בבקשה, כבודו. יברך אותו חבר הכנסת עמיר פרץ.
<< דובר >> מרק איפראימוב (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחתי היקרה, מכובדיי כולם, נולדתי בעיר נלצ'יק בצפון הקווקז שברוסיה בקהילה מפוארת של יהודים הרריים. אבי היה ציוני, ומשנות השבעים השתתף והוביל פעילות ציונית פרו-ישראלית בעיר. מאימי למדתי את המסורת היהודית. מילדות חונכתי שיש שני דברים קדושים: המשפחה שלך והלאום שלך.
כבר בגיל 13 ידעתי לדבר עברית והייתי בקיא היטב בערכי היהדות, ההיסטוריה והספרות היהודית. כנער השתתפתי ואף הובלתי פעילות להגברת הזהות היהודית בעיר. בגיל 15 עליתי לארץ בפרויקט נעל"ה, מתוך שליחות ורצון לבנות חיים במדינת ישראל. שלוש שנים למדתי בפנימיית ימין אורד, ואני מודה לד"ר חיים פרי על תרומתו האין-סופית לקליטה מוצלחת של רבים מבני הנוער. יש הרבה מה ללמוד מדרכו החינוכית ומאיך שהוא קלט את העולים החדשים.
שלוש שנים שירתי בצה"ל כלוחם וכמפקד טנק. לאחר סיום השירות הצבאי החלטתי להתמסד בדרום הארץ, בצפון הנגב. את ההשכלה שלי, תואר ראשון ושני, רכשתי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. התיישבתי בעיר שדרות והייתי שותף בה לפעילות חברתית והתנדבותית ענפה שבה יחד עם חבריי יזמנו והובלנו פרויקטים רבים.
שדרות היא לא עיר, שדרות היא קהילה. חבר הכנסת עמיר פרץ, אתה ממקימי ומוותיקי העיר ואתה יכול לספר על זה הרבה יותר ממני. אפרופו, חלק מהפעילות הראשונית שלנו נעשתה בעיקר בזכות זה שהכרנו אותך, ובמיוחד את רעייתך אחלמה פרץ, ואז עשינו רבות לטובת הצעירים בעיר. כדי להגביר את ההשפעה נכנסתי למועצת העיר, ויחד עם הנבחרת החדשה הובלנו שינוי משמעותי, וכיום שדרות היא פנינת הדרום. מכאן ברצוני להודות על שיתוף הפעולה ולאחל המשך הצלחה רבה לראש העיר ולחברי מועצת העיר שדרות.
אך יש דבר אחד שלא היה ביכולתנו לשנות, וזה המצב הביטחוני – שגרת החירום, שנמשכת כבר יותר מ-17 שנה. זה לא הגיוני שדור שלם לא מכיר מציאות אחרת; זה לא הגיוני שתושבי מדינת ישראל במאה ה-21 נדרשים לצורך הבסיסי ביותר. פה, בלב מדינת ישראל, אזרחים פוחדים לצאת החוצה; ילדים לא מטיילים; כולם קשובים לצלילי צבע אדום; אלפי אנשים נמצאים בתור למרכז החוסן; מאות ילדים משנים את דפוס התנהגותם. חברים יקרים, יש לי תחושה שאם הרקטות היו עפות מעל מרכז המדינה היו מוצאים פתרון לבעיה הזאת. חייבים להבין: אם המדינה לא יכולה לאפשר לילד בשדרות לגדול בביטחון מלא בדומה לשאר חלקי המדינה, אזי נכשלנו. חברים, אנחנו נכשלנו – הכנסת, הממשלה.
כשמדברים על שדרות מדברים על פריפריה, ואין מנוס – חייבים לפעול לשוויון לא רק ברמה הביטחונית אלא גם ברמה החברתית-כלכלית. דוגמה לכך היא מערכת הבריאות שלנו. לא ייתכן שתושבי הדרום והצפון צריכים לחיות פחות ולקבל שירותים מועטים רק בגלל המרחק הגיאוגרפי. יש להחזיר תגמולים ומענקים לרופאים מקצועיים אשר עוברים לפריפריה. יש להגדיל את כלל המשאבים. לפני כשלוש שנים נאלצתי אני להזדקק לטיפול מומחה. אם חודש לפני לא הייתה מגיעה מומחית קרדיו-כירורגית לבית חולים סורוקה, יכול להיות שלא הייתי עומד פה ונואם. חייבים לפעול מיידית לשיפור מערכת הבריאות, בדגש על אזורי פריפריה, גם אם מדובר בתקציבים, בחוקים ובתקנות. יש לשאוף לחלקה דיפרנציאלית של משאבים שיאפשרו תיקון של המצב העגום בכל הממדים ובכל התחומים.
נושא נוסף שברצוני להזכיר וחשוב לי באופן אישי הוא שילוב העולים וקליטת העלייה. מאז עלייתי הרגשתי על בשרי את מורכבות הקליטה בארץ ושמתי לעצמי למטרה לפעול בכל כוחי לעיצוב ושינוי הקהילה והחברה הסובבת. אסור לשכוח כי מדינת ישראל נבנתה בזכות העולים שהגיעו ובנו את הארץ וממשיכים לתרום לחיזוקה וצמיחתה של החברה הישראלית. על כן, כל עולה, כל אזרח, חדש כישן, חייב להרגיש את עצמו חלק ורצוי במדינת ישראל. אסור לנו לתת מקום לשיח מפלג ומשסע, שיח סטריאוטיפי ופוגעני, כיום אף יותר מבעבר. סוף-סוף אנחנו חייבים ללמוד מטעויות של העבר.
כצאצא של קהילה מפוארת של יהודי הרריים אשר עלו לארץ מאזור הקווקז וכנציג היחידי שלה בכנסת חשוב לי לתקן את עוולות העבר, וכן להגביר מודעות לתרומתה כחלק מהאתוס הציוני. למרות שהיו לא מעט יוזמות להגברת המודעות לקהילות השונות – האחרונה בהן הייתה ועדת ביטון, אם אתם זוכרים – באופן שיטתי התעלמו מקיומה של הקהילה. וכן, יש להגיד את האמת: קהילת יוצאי קווקז אינה בודדה בכך – עד היום, אפרופו. תרומה להקמת ארגון בר גיורא, השתתפות במבצעים נועזים, בניית יישובים, גיוס משאבים ועוד חלקים רבים לא מוכרים לאזרח הפשוט. שפת יהודי ההר עתיקת היומין, אשר מורכבת משילוב של עברית, פרסית וארמית, הינה אוצר עבור העם היהודי, אך לעומת שפות אחרות, כגון יידיש או לדינו, עד היום היא לא קיבלה מעמד לשימור לדורות. מודעות לחלקם של יהודי קווקז בבניין מדינת ישראל תנפץ סטריאוטיפים רבים ותאפשר את השתלבותם המיטבית בחברה הישראלית, וכך כמובן לכל קהילה אתנית או עדה שמודרת מהשיח האקדמי ומהאתוס הציוני הישראלי.
עוד נושא שחשוב לי לקדם הוא פעילות מניעה כדרך מחשבה ומדיניות בתחומי החינוך, הרווחה, הקהילה, וכמובן גם בבריאות. מתוך הניסיון הרב שלי בעבודה עם הנוער והקהילה למדתי היטב כי השקעה מינימלית בפעילות מניעתית משפרת משמעותית את המצב החברתי וחוסכת משאבים רבים אחר כך, בהמשך, בטיפול, בשיקום, באכיפה. כמו שאומרים הרבה פעמים, במקום לחלק דגים, אולי הגיע הזמן ללמד גם לדוג. כמו כן, חייבים לתמוך ביוזמות להתארגנות קהילתית כמנוף לשינוי סביבתי, כי רק ביחד, ככוח משותף, ניתן להתגבר על לא מעט קשיים ומורכבויות בחברה הישראלית. אפרופו, אני מהווה פרי שצמח מהתארגנות כזאת: לפני 18-17 שנה התארגנות של צעירים יוצאי קווקז בעיר שדרות בתמיכה של אנשים טובים נתנה לי את כרטיס הכניסה לחיים החברתיים.
בנימה זו, ברצוני להודות ליושב-ראש אביגדור ליברמן ולמפלגת ישראל ביתנו, שנתנו לי הזדמנות להיות חלק מהנבחרת. אני מודה לכל חבריי ותומכיי ולמשפחתי היקרה שעומדים לצידי בכל עת ומאפשרים לי לעסוק בפעילות ציבורית וציבורית. תודה על ההקשבה, ונתברך בעשייה למען הדורות הבאים.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה. מזל טוב. בהצלחה. יעלה ויבוא חבר הכנסת עמיר פרץ, אבל נמתין דקה או שתיים.
תודה רבה, חברים. בואו נשמע את ברכתו של חבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה, שבו.
<< דובר >> עמיר פרץ (העבודה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחתו של מרק, שנמצאת כאן, חבר הכנסת מרק איפראימוב, אני שמח על ההזדמנות שלי לברך אותך. אתה כאן כתושב שדרות שמייצג את הפריפריה, אבל אתה מייצג בגאווה גדולה את אותה קהילת עולים שהגיעה מקווקז, שבאמת קולה לא נשמע הרבה מאוד שנים.
מרק הוא סיפור מדהים ומקסים שמשלב נחישות ואמונה בתפקידה של מדינת ישראל כתעודת הביטוח של כל היהודים בעולם. מרק עשה את הבלתי-יאומן: הוא עלה ב-1996, בגיל 15, במסגרת תוכנית נעל"ה, הגיע לפנימייה בצפון, סמוך לעתלית, והשלים שם את לימודיו התיכוניים. הוא שירת בשריון, ובכל השנים האלה המשיך להתגעגע להוריו, שעלו לישראל רק ב-2002.
תחילה מרק התמקם יחד עם הוריו באשדוד, אך הגעגועים לבני משפחתנו המורחבת בשדרות וההיכרות עם סופיה, שהפכה לאהבת חייו, הביאו אותו להחלטה לקשור את גורלו עם עירנו, שדרות. בשדרות, מרק, בצניעות רבה, הפך למנהיג הטבעי של העדה הקווקזית, אך הוא לא הסתפק בכך והצליח לצרף קבוצות רבות, שהביעו בו תמיכה ואהדה גדולה.
במהלך חייו הוא עבר אירוע רפואי מאוד מסובך, מאוד מורכב, אבל גם על זה הוא הצליח להתגבר. גם האירוע הזה לא שבר אותו. להפך. הוא הוכיח לכולם שתוך כדי המאבק הרפואי שלו הוא ממשיך לקיים את מלאכתו. מרק, יחד עם צעירים רבים, עסק בפעילויות חברתיות, שאחת מהן היא הענקת חינוך במסגרת מכללת ספיר. כפי שציין מרק, שם הם שיתפו פעולה עם אחלמה רעייתי – אבל אל תדאג, מרק, היא הייתה באה כל לילה, וחלק מהשיחות שלנו היו עליך. היא הייתה מספרת לי כמה היא מתלהבת מהקבוצה המיוחדת הזאת, שעושה כל כך הרבה.
מרק עבורי הוא האיש ששבר את תקרת הזכוכית עבור בני נוער רבים מעולי קווקז ואחרים, שמרגישים היום שגם הם יכולים, ולכן הם לא נכנעים לקשיים המלווים כל ילד בפריפריה, וודאי בשדרות. מרק, אתה עבורי ההוכחה לכך ששילוב הגלויות בכל רחבי העולם הבשיל לפירות רבים, ואתה אחד הפירות המובחרים שצמחו מתוך הציונות בהתגלמותה.
עכשיו אתה נמצא במבחן חדש: התמודדות עם סוגיות לאומיות. זה לא דומה, ואני מציע לך שלא להתרשם ממה שאתה רואה בחודש האחרון. זה לא מה שיקרה כשהכנסת תתחיל לעבוד. זה לא החופש שאתה רואה כאן. אתה תצטרך לעבוד מאוד קשה. סופיה תצטרך לחכות לך בלילות בגלל הצבעות שייערכו כאן כל הלילה. ולכן, אני מאוד מקווה שיימצא בסופו של יום פתרון לפלונטר הפוליטי, ובבת אחת כל הח"כים החדשים, שעוד לא הייתה להם הזדמנות להיכנס לתוך העבודה המאומצת, אכן יעשו זאת. כפי שאני מכיר אותך, אתה לא חושש מעבודה, ולכן אני בטוח שגם אתה מצפה לכך.
דבר אחד אל תשכח לעולם: שדרות הייתה ונשארה הבית שלך. משם שאבת את הערכים שלך, שם קנית את האידיאולוגיה שלך, שם קנית את המוטיבציה שלך, וכמו שנאמר, גם כשאתה יוצא משדרות, שדרות לעולם לא תצא ממך. לכן, אני מאחל לך ולבני משפחתך הצלחה מאוד גדולה, וודאי, אין לי ספק שתעשה את מלאכתך בצורה יוצאת מן הכלל. בהצלחה ומזל טוב.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, אדוני. בהצלחה, חבר הכנסת איפראימוב.
<< נושא >> הצהרת אמונים של חבר הכנסת יוסף ג'בארין << נושא >>
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
אנחנו עוברים לנושא האחרון – הצהרת אמונים של חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אדוני, אני אקריא בפניך את נוסח ההצהרה, ואתה תענה ממקומך "מתחייב אני":
"אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
<< קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
מתחייב אני.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה.
אם כן, חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום שלישי, ל' בתשרי התש"ף, 29 באוקטובר, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:47. << סיום >>