דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ב' ישיבה ה' הישיבה החמישית של הכנסת העשרים-ושתיים יום רביעי, א' בחשוון התש"ף (30 באוקטובר 2019) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים הצעות לסדר-היום 5 אלימות כלפי נשים עד כדי רצח והפשיעה והאלימות בחברה הערבית 5 יואב סגלוביץ' (כחול לבן): 5 יעקב מרגי (ש"ס): 6 מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): 7 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 8 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 19 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 19 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 20 הצעה לסדר-היום 22 פגיעה קשה בחייבים בגין השביתה ברשות האכיפה והגבייה – ההוצאה לפועל 22 משה ארבל (ש"ס): 22 שר המשפטים אמיר אוחנה: 24 רויטל סויד (העבודה-גשר): 26 הצעות לסדר-היום 27 ביטול מיזם בתי הספר של החגים והכוונה לבטל את החוגים המסובסדים בצפון 27 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 27 מאיר כהן (כחול לבן): 30 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 32 אורלי פרומן (כחול לבן): 34 הצעות לסדר-היום 38 העלאת תעריפי המים בפעם השלישית בשנה האחרונה 38 איתן גינזבורג (כחול לבן): 39 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 41 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 43 ינון אזולאי (ש"ס): 44 איציק שמולי (העבודה-גשר): 46 אורית פרקש הכהן (כחול לבן): 47 הצעות לסדר-היום 48 ייקור שכר הלימוד במעונות ובמשפחתונים 48 יעקב אשר (יהדות התורה): 48 אורלי פרומן (כחול לבן): 52 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 54 שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: 56 ינון אזולאי (ש"ס): 61 הצעות לסדר-היום 63 היעדר תקציב חדש לסל התרופות וסכנה ברורה ומיידית לבריאותם של חולים 63 איציק שמולי (העבודה-גשר): 63 דסטה גדי יברקן (כחול לבן): 64 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 66 אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): 73 הצעות לסדר-היום 77 הקטל בכבישים 77 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 78 בועז טופורובסקי (כחול לבן): 80 שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': 83 הצעות לסדר-היום 95 פגיעה משמעותית בשירותי התחבורה הציבורית בעקבות קיצוץ בתקציבי חברות התחבורה הציבורית 95 אורי מקלב (יהדות התורה): 95 משה אבוטבול (ש"ס): 100 רם שפע (כחול לבן): 102 רויטל סויד (העבודה-גשר): 105 שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': 108 משה ארבל (ש"ס): 120 << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> אלימות כלפי נשים עד כדי רצח והפשיעה והאלימות בחברה הערבית << הלסי >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום א' בחשוון התש"ף – חודש טוב – 30 באוקטובר 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו עם כמה הצעות דחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא בנושא האלימות כלפי נשים עד כדי רצח והפשיעה והאלימות בחברה הערבית – הצעות לסדר-היום מס' 21, 44 ו-49. יש כמה מציעים, והראשון שבהם הוא חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. בבקשה, אדוני. ישיב לכולם השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. << דובר >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנושא של אלימות כנגד נשים – מזל שהשבוע לא קרה כלום, אז אפשר לדבר על זה בצורה יותר נקייה, וזה גם לא בתקשורת. אבל כשמדברים על אלימות כנגד נשים – אולי כמה מילות פתיחה. אנחנו מנהלים דיונים כאשר, לצערנו, נרצחת אישה, ואלימות כנגד נשים זה לא רק זה, ואני לא מחדש פה דבר: אלימות כנגד נשים זה לעיתים היכולת, או האי-יכולת, של מישהי לצאת מביתה כי בעלה לא מרשה לה, או שהיא לא יכולה להשתמש בחשבון הבנק שלה כי אין לה. וכאשר האלימות הזאת מוקרנת זה מופיע במשפחה, בילדים, בכל הסביבה. ולכן, אחרי שנים ארוכות, ב-2014, הוקמה ועדה בין-משרדית לטיפול בתופעה. ב-2017 התקבלה גם החלטת ממשלה שאומרת מהן דרכי הטיפול, בצורה מקצועית. ב-2018, אחרי אחד מהאירועים האלה, גם ראש הממשלה עצמו, בביקור במעון לנשים מוכות – פה, פה, בירושלים, בוויצו – אמר: אנחנו נטפל. הוא אפילו מינה את עצמו ליושב-ראש ועדת השרים לענייני אלימות. הוא שכח שיושב-ראש הוועדה נמצא כאן – זה השר גלעד ארדן. זה מראה עד כמה הנושא הזה לא באמת חשוב. ממשלה שרוצה לטפל – דרך אגב, עד עכשיו חלקים קטנים, רק חלקים קטנים, אושרו, בוודאי תקציבית, למרות שההחלטה התקבלה כבר ב-2017. 250 מיליון שקלים היו צריכים לעבור בחמש שנים. וב-2018 ראש הממשלה אומר: אני אעשה את זה עכשיו. זה היה לפני הבחירות. מפה אני רוצה להגיד כמה מילים. זה מספיק חשוב – ואני לא המציע היחיד פה. זה נושא שכל הבית הזה צריך להתרכז סביבו. לא צריך לחכות להפגנה ולהצהרות, צריך פשוט לעשות. הרבה מדובר והרבה שומעים בשיח על חוסר משילות. אני אגיד משפט אחד על חוסר ניהול. צריך קצת פחות משילות וקצת יותר ניהול. צריך שההחלטה שהתקבלה ב-2014 וגובשה אחר כך ב-2017, ויש ועדות שעובדות על זה ובעלי מקצוע ושרים – ואולי נכון בעת המוטרפת הזו, כשראש הממשלה הוא גם שר העבודה והרווחה, שהוא ייתן הנחיה לשר העבודה והרווחה, שזה הוא, לטפל בעניין הזה. זה לא סיפור באמת באמת פוליטי; הסיפור הפוליטי היחידי – ואני עומד פה כאיש פוליטי היום – הוא שכנראה פחות מדי אנשים פוליטיים שנמצאים בממשלה הזאת עונים להגדרה אחת פשוטה: שבאמת יהיה אכפת להם. ואני מציע, למרות התקופה הלא-פשוטה שכולם נמצאים בה, של ממשלת מעבר, שהשרים הנוגעים בדבר – במקרה הזה ראש הממשלה עצמו, ובוודאי השר גלעד ארדן, שיושב פה, שיש לו חלק, ואני יודע גם על החלק שלו בהכנת התוכנית – יתעשתו, יעשו את מה שצריך לעשות, ולפחות ש-50 המיליון הראשונים יתחילו להגיע, ונראה קצת רצינות לאזרחים, שמצפים לזה מאיתנו. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. הדובר הבא הוא חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מנסור עבאס. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מזכירת הכנסת, אנחנו נוגעים בנקודה כאובה שלא התחילה היום, לא הפתיעה אותנו, לא חדשה. מי שמכיר את הדינמיקה של כל הסוגיה הזו של האלימות במשפחה ודרכי הטיפול – נכון, יש הרבה גורמים: שירותי הרווחה, העובדות הסוציאליות, טיפול בקהילה, גורמי האכיפה. וכמי שליווה לא אחת תופעות כאלה, יש לפעמים תחושה שאתה לבד, של חוסר אונים, של איזה מעגל סגור שנסגר על הקורבן, של אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי ואנה אני באה. כשאישה מגיעה לשאלה הזו – אנה אני באה – זה נגמר, לצערנו הרב, בדיוק כפי שנגמר עם אותן נשים; אני בכוונה לא באתי לפה עם שמות, כי הזמן יכלה והמה לא יכלו, מהשנים האחרונות, ואני גם לא רוצה להחסיר אף אחת. לפעמים אתה רוצה לעלות לפה, ממרומי שנות העשייה שלך, ולומר: רגע, מה אתה מדבר? זו הבעיה היחידה בשירותי הרווחה? כשאתה רוצה לדבר על רווחה, כשאתה רוצה לדבר בריאות, זו הבעיה היחידה? ואתה יכול חס ושלום להגיד: תשמע, הכול דורש טיפול, בואו לא ניגע. אבל אי-אפשר לשתוק. צריכה להיות כאן עבודה מערכתית. צריך להיות פה לוח בקרה עם נורות אדומות שיודעות להידלק בזמן. התורה – איך אומרים, התו"ל; התברכנו באנשי צבא בקדנציה הזאת – התו"ל ידוע, התורה כתובה, התוצאות ידועות מראש, ולמה זה עוד פעם קורה? נכון, לעיתים המערכות עובדות כמו שצריך ולצערנו הרב הקורבן הוא שמהסס. אבל במצבים האלה לעיתים צריך גם לכפות על הקורבן, גם לשלול ממנו את הזכות שמגיעה לו – להגנה, לפעמים גם מפני עצמו. זו מציאות בלתי אפשרית לאותן נשים שחיות בתוך הסיוט היום-יומי, 24/7, של חייהן. ואני חושב שצריכה להיכנס כאן – זו לא עוד אמירה של החמרת הענישה והגברת האכיפה, זו עבודה מערכתית מן השורש. כל הגורמים שקשורים לחיי המשפחה, לסביבה, לקהילה, צריכים לפתח איזו רגישות מסוימת כדי שלא נחווה ולא נשמע עוד מקרה ועוד אישה. אני מקווה שהמקרה האחרון היה באמת המקרה האחרון. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. הדובר הבא, כאמור, הוא חבר הכנסת מנסור עבאס. בבקשה, אדוני. אחריו נשמע את השר לביטחון פנים, חבר הכנסת גלעד ארדן. << דובר >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר ארדן, אפשר להציג את מגפת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית דרך מספרים והשוואות ביחס לכלל האוכלוסייה, ואפילו בעולם, אך אפשר גם להציג את הדברים בצורה אבסולוטית – דרך תחושותיהם של הילדים, שאיבדו את תחושת הביטחון האישי, גם הם וגם הוריהם, שמתקשים לעמוד בפני שאלות כמו: האם הכדורים חודרים דרך קירות הבית וחדרי השינה? כאשר נעלם הריבון מהכפרים הערביים והחברה הערבית מופקרת לטובת גלי פשיעה ועבריינות, תלמידי בתי הספר שואלים איך אפשר להשיג כלי נשק וכמה הוא עולה. כך הם חושבים שאפשר להגן על עצמם ועל משפחותיהם. בכל זאת, על מה אנחנו מדברים מבחינת מספרים? מנתוני מרכז אמאן בראשות שייח' כאמל ריאן – והאיש הזה הקדיש את זמנו ועושה כל מאמץ להעלות את הנושא על סדר-היום הציבורי, במיוחד לאחר שבנו נרצח, והוא נתן דוגמה ומופת איך הופכים את הכאב ואת המשבר האישי הקשה לעשייה שמקדשת את ערך החיים. מהנתונים של מרכז אמאן עולה שמשנת 2000 נרצחו כמעט 1,400 אנשים. משנת 2015 עד שנת 2018 המספרים הם כדלקמן: 58 אנשים, מתוכם 14 נשים; 64 אנשים, מתוכם עשר נשים; 72 אנשים, מתוכם עשר נשים; 2018 – 75 אנשים, מתוכם 14 נשים; 2019, רבותיי – עד היום 76 נרצחים, מתוכם 11 נשים. היבט אחר שתופס כותרת לאחרונה הוא האלימות נגד ראשי הרשויות או קרובי משפחותיהם או פקידים בכירים ברשויות המקומיות. יש ניסיון עז להשתלט על מוסדות השלטון המקומי ולהשפיע בדרכים לא חוקיות ואלימות על החלטות שמתקבלות שם. ראשי הרשויות נמצאים בחזית המחאות נגד הפשיעה והעבריינות וראויים להגנה מהשלטון המרכזי. בפגישת הרשימה המשותפת עם השר ארדן ועם צמרת המשטרה אמרתי בצורה ברורה: לא באנו לחפש אשמים היום; באנו למצוא שותפים או פתרונות נגד הפשיעה והעבריינות בחברה בכלל ובחברה הערבית בפרט. זה הזמן להושיט יד לחברה הערבית, שעוברת משבר קשה בנושא אחד אך מצליחה להשיג גם הישגים מרשימים בתחומים רבים: 50,000 סטודנטים ערבים במוסדות להשכלה גבוהה בתוך ישראל, ועוד 20,000 סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה מחוץ לישראל. מזה חודש יש מחאה מתמשכת בחברה הערבית נגד הפשיעה והאלימות, וגם נגד אוזלת היד של רשויות אכיפת החוק והכישלון המהדהד בטיפול בתופעה. אך הכתובת האמיתית שממנה אנחנו דורשים פתרונות היא הממשלה. דרשנו טיפול מקיף ושינוי במדיניות דרך תוכנית ממשלתית מקיפה שכוללת היבטים רחבים שנוגעים לחברה הערבית. לפני יומיים הוכרז על הקמת צוות מנכ"לים לגיבוש תוכנית כזאת. זהו צעד חיובי וחשוב, אך לא מספק. יש לקבל החלטת ממשלה ביום ראשון הבא ולהגדיר את המנדט של הוועדה ואת ההרכב שלה. אנחנו דורשים שותפות בוועדה – נציגים מהרשימה המשותפת וגם מראשי הרשויות. מהכנסת אנחנו מבקשים, אדוני היושב-ראש, שהנושא יישאר על סדר-היום דרך ועדה מיוחדת שתוקם כדי לחקור ולעקוב אחר הנעשה במסדרונות משרדי הממשלה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מנסור עבאס. כאמור, ישיב לכולם השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. בבקשה, אדוני. << דובר >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר >> התשובה תהיה יותר ארוכה מכל – צריכים להעביר את הזמן פה? יש זמן? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא ממהרים לשום מקום יותר. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אתה יודע, 28 יום נגמרים מתישהו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני חייב לומר שטוב לראות את כנסת ישראל מתכנסת שוב כדי לדון באמת בנושאים חשובים, ברומו של עולם. ואני לא אומר את זה עם סרקזם, אני אומר את זה באמת, כי שני הנושאים שהעלו כאן חברי הכנסת הם אולי מהנושאים החשובים ביותר שאני עוסק בהם, שכולנו צריכים לעסוק בהם. אני בהחלט עוסק בהם בסדר עדיפויות עליון בארבע השנים האחרונות, וכל עוד אני בתפקידי אני גם לא אפסיק להציב אותם בראש סדר העדיפויות. אני באמת מברך על ההזדמנות שהכנסת מאפשרת לי לפרט חלק מהעשייה הרחבה בנושאים הללו, גם המאבק באלימות והפשיעה בחברה הערבית, שאכן עוברת משבר קשה וכואב, וגם המאבק בתופעה הבזויה של רצח ואלימות כנגד נשים. ואני באמת מקווה שיש כאן רצון – איך אומרים, היום זה אופנתי – ונפש חפצה גם להקשיב לנתונים, כי בפעם האחרונה שדיברתי כאן על עניין המאבק באלימות במגזר הערבי, בואו נגיד שההקשבה לא הייתה הדבר שאפיין את הדיון הזה. באמת, הדיון הזה, הנושא כל כך חשוב, הוא לא פוליטיקה, הוא עוסק באמת בהצלת חיי אדם של אנשים שמקפחים את חייהם, של נשים שמקפחות את חייהן, וכולנו צריכים לשלב ידיים ולעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי ממש להציל חיים. המצב בחברה הערבית, כפי שנאמר, הוא באמת קשה, ואין ספק בכך. אני לא רק מודע לתסכול ולכאב – אני שותף לתסכול ולכאב. אני שותף לתסכול כי אני בעצמי, מהיום הראשון במשרד, פעלתי, במסגרת החלטת ממשלה שהעברתי, 1402, כדי להיאבק באותם מקרי רצח ואלימות בחברה הערבית, ביישובים הערביים. כידוע לכם, מכוח אותה החלטת ממשלה הקמנו מינהלת לשיפור שירותי האכיפה והמשטרה במגזר הערבי. בראש המינהלת הזאת עומד הניצב הערבי-מוסלמי הראשון שאי פעם מונה במשטרת ישראל – אתה ודאי יודע זאת – ניצב ג'מאל חכרוש. מאז הכפלנו פי שלושה את מספר השוטרים המוסלמים שמגויסים למשטרת ישראל, דבר שאני מאוד גאה בו – 400 שוטרות ושוטרים מוסלמים גויסו מאז; הלוואי ויהיו הרבה יותר. אני חושב שזה דבר חשוב ומבורך, ואין הרבה דברים כל כך חשובים לדו-קיום כאן כמו התופעה הזאת, שאנחנו מעודדים אותה ועושים הכול כדי לאפשר אותה. הקמנו שבע תחנות משטרה חדשות ביישובים ערביים. מי שתוהה מה כל כך חשוב בזה – אין פטנט אחר. אתם תוכלו, תשמעו הרבה מאוד אמירות לא מבוססות, אבל מי שמכיר עבודת משטרה – וחלק מכם אמורים להכיר – יודע שאין פטנט אחר להילחם בפשיעה ובאלימות חוץ מאשר תחנת משטרה קלאסית, עם כל היכולת שלה לתת שירות לאזרח, לטפל בתלונות, עם מעטפת מבצעית ומודיעינית שהמחוז נותן לה. זו הדרך היחידה, ואין בלתה, להתמודד עם פשיעה ואלימות. ומה לעשות, 68 שנה, עד שאני התמניתי לתפקידי הוקמו בסך הכול כשלוש תחנות משטרה בתוך היישובים הערביים. אני לא צריך להסביר מה המשמעות של זמני הגעה לזירת אירוע ומה ההבדל אם המשטרה יכולה להגיע בדקות בודדות, בחצי שעה או ב-40 דקות, אם היא מגיעה מתחנת עכו לכפרים שמרוחקים 40 דקות נסיעה, ומה היכולת לפענח לאחר מכן את אותם פשעים ולהעמיד לדין את מי שאחראי להם. אז אתמול אני חנכתי בטמרה את תחנת המשטרה השמינית שהוקמה בארבע השנים האחרונות כדי לתת שירות טוב יותר לאזרחי ישראל הערבים, ועשיתי את זה למרות שהרבה פעמים אנחנו נתקלים בהתנגדות מקומית, ולא רק מקומית, לאותה הקמה של תחנות משטרה. אפילו הגעתי לכך שחוקקתי כאן חוק בכנסת כדי לדלג על התנגדויות מקומיות ולהקים את אותן תחנות לטובת הציבור הערבי הנורמטיבי, שרוצה חיים שקטים ובטוחים יותר ומגיעים לו חיים שקטים ובטוחים יותר. אני יכול לומר: זה נכון שבהסתכלות הארצית, לצערי אנחנו לא רואים עדיין את התוצאות המיוחלות, אבל באותם יישובים שבהם נפתחו תחנות הנתונים מראים ירידה באירועי הירי, עלייה במספר כתבי האישום ושביעות רצון גבוהה יותר בקרב התושבים, ולכן התוכנית הזאת היא תוכנית עם חשיבות לאומית בעיניי. לצערי הרב, עם הקיצוצים הרוחביים לטובת מערכת הביטחון גם היא ספגה קיצוצים גדולים מאוד. יש לי ביקורת גם על הממשלה שאני חבר בה. אני הצבעתי נגד הקיצוץ הרוחבי הזה, ואני מאוד מקווה – כשתוקם סוף-סוף ממשלה, זה יהיה המבחן שלה, ההחלטה הראשונה צריכה להיות להמשיך את אותה תוכנית וגם להגדיל אותה, כי באמת מדובר כאן באתגר לאומי שגובה חיי אדם ומשליך מאוד על היכולת שלנו לחיות כאן יחד בשקט ובשלווה. אבל אני מתחייב בפניכם שבכל נתון שאתם תבדקו – לא הצהרות, נתונים – הממשלה האחרונה עשתה בנושא הזה של המאבק בפשיעה ובאלימות ביישובים הערביים יותר, הרבה יותר, ממה שעשתה כל ממשלה לפניה. בעקבות רצף אירועי האלימות האחרונים נקטנו שורת צעדי חירום: גייסנו פלוגות מילואים של מג"ב, הוקמו מפקדות משימתיות בפיקוד של ניצבי משנה עם למעלה מ-700 שוטרים שמתגברים את המחוזות, בעיקר מחוז חוף. אתמול ביקרתי בלילה גם בתחנת עכו כדי לעמוד מקרוב על הפעילות. יחידות ארציות בלה"ב הפסיקו את פעילותן השגרתית כדי לפעול אך ורק למען המטרה הזאת. הוספנו אמצעים טכנולוגיים ועוד ועוד. ואת כל זה גם הצגנו לפני יומיים בדיון שהתקיים אצל ראש הממשלה יחד עם ממלא מקום המפכ"ל ופיקוד המשטרה, ובסופו התקבלה גם ההצעה שלי להקים צוות, שמוביל אותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, כדי לגבש את אותה תוכנית לאומית שדיברנו עליה בפגישה עם חברי הרשימה המשותפת למיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית. הצוות הזה, צריך להבין, חייב לכלול גם משרדי ממשלה אחרים שלפעילות שלהם בחברה הערבית יש השפעה אדירה: משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרדים אחרים. וכמובן, הכול חייב להיות גם תוך כדי דיאלוג עם ראשי הרשויות הערביות, עם מנהיגות החברה הערבית. ואני תכף גם אסביר שהשינוי הוא אכן קודם כול באחריות הממשלה, ואולי הכתובת הראשונה והגלויה ברחוב היא המשטרה – לא רק – אבל בלי שיהיה כאן שיתוף פעולה גם עם המנהיגות הערבית מכל התחומים עלול לקחת הרבה יותר זמן עד שנראה את התוצאות המיוחלות. כפי שאמרתי, יש עוד גורמים שחייבים לקחת אחריות יחד איתנו, המשרד לביטחון הפנים והמשטרה, ואני קודם כול – אני אפתיע אתכם: לפני שנדבר רגע על המנהיגות הערבית, אני קודם כול מתכוון לשופטים ולמערכת בתי המשפט. אני מחזיק פה טבלה – ביקשתי להכין לקראת הדיון הזה, ומי שירצה יוכל לקבל אותה – שמפרטת את הענישה שהוטלה על מי שנמצא מחזיק נשק באופן בלתי חוקי, וגם ענישה על סוחרי נשק. זו הרי בעיה שאנחנו מדברים עליה כאן הרבה, ואני הנחיתי את המשטרה לפעול בכל הכוח נגדה. המשטרה לילה-לילה נכנסת ליישובים, לכפרים, במבצעים שמשתתפים בהם עשרות, אולי מאות שוטרים, המסכנים את חייהם כדי לאתר את אותו אמל"ח לא חוקי. אבל כשאנחנו רואים נתון שבארבע השנים האחרונות רק 50% ממי שהורשעו בהחזקת נשק לא חוקי בכלל מקבלים מאסרים בפועל – ורובם, גם מי שמורשע וכן מקבל מאסר בפועל, המאסר שלו הוא פחות משנת מאסר אחת, כשהעונשים בחוק הם חמש שנים, שבע שנים, ולסוחרי אמל"ח 15 שנה, ואני מדבר על אנשים עם הרשעות קודמות – אז שלא נתפלא שההרתעה באמת נמצאת בקרשים. המשטרה עושה מאמצים – וגם אתמול שמעתי את הטענות הללו מהשוטרים, כמה התסכול שלהם רב, שהם שוב מבצעים חקירה מאומצת, אוספים ראיות, מביאים להרשעה של עבריין מסוכן, שכמובן מסכן חיי אדם בציבור סביבו, ובסופו של דבר האנשים האלה מקבלים עבודות שירות או מקבלים חודשי מאסר בודדים. ולכן, אני חושב שאחד הדברים החשובים זה לחוקק עונשי מינימום. לצערי הרבה פעמים הכוונות האלה מסוכלות, התנגדות של משרד המשפטים והפרקליטות. אני מקווה שהפעם מכת המדינה הזאת תקבל הכרה במערכת בתי המשפט. לשם כך אני קבעתי פגישה עם נשיאת בית המשפט העליון כבוד השופטת חיות, כדי לדון בסוגיות האלה וכדי שיעבור, אני מקווה, מסר מבית המשפט העליון אל כל מערכת בתי המשפט שיש להחמיר את רף הענישה בעבירות הללו. דרך אגב, זה לא רק בעבירות בנשק בלתי חוקי. גם עבירת סחיטת דמי חסות היא עבירה שעל הרקע שלה יש הרבה מאוד אלימות ביישובים הערביים, וכדי להיאבק בה, וכדי לייצר הרתעה, וכדי שהחיילים של ארגוני הפשיעה שם באמת יורתעו, המסר חייב להיות שמי שיורשע בעבירה כזאת נכנס לשנות מאסר רבות בכלא. בין 17 לחודש הקרוב, חודש נובמבר, ל-28 בו אנחנו נקיים מבצע נוסף למסירת נשק בלתי חוקי עם חסינות מהעמדה לדין. בפעם האחרונה שקיימנו את המבצע הזה לצערי הוא הסתיים בלי הישגים משמעותיים. הפעם, לאור המודעות הגוברת ולאור ההתגייסות של הנהגת המגזר, אני מקווה שנצליח הרבה יותר. מסירת הנשק תתבצע לא במתקני משטרה אלא ברשויות המקומיות, ולא תהיה כמובן חובת הזדהות. אני מקווה, אני קורא מכאן לכל הרשויות המקומיות שעוד לא הצטרפו למבצע הזה – אני קורא להן להצטרף אליו. ובאמת, בואו נסכם שכולנו נקרא לציבור גם להשתתף במבצע, למסור את הנשק הבלתי-חוקי ולסייע ככל יכולתו למשטרת ישראל למלא את שליחותה החשובה. כי שוב, לא מדובר פה בפוליטיקה, מדובר בחיי אדם, וחיי אדם חייבים להיות מעל הכול. העשייה המשותפת שלנו, רק היא תוכל להביא לתוצאות כמה שיותר מהר. הנושא השני שעל סדר-היום, ופה התשובה תהיה קצת יותר קצרה – רצח נשים. הנושא הזה הוא נושא כאוב במיוחד, ואני חייב להודות, באמת, שאפילו בעולם של ביטחון הפנים, שאנחנו רואים בו מקרים ודברים מזעזעים, הנושא הזה תמיד קורע את הלב, כי מי שמשלם את המחיר זה באמת אותן נשים, והילדים, שהרבה פעמים נחשפים לאלימות, והרי בדרך כלל קודמת לרצח הזה גם הידרדרות בתא המשפחתי. גם בנושא הזה קודמו בשנים האחרונות כמה פעולות מרכזיות במסגרת המשרד שלי, במסגרת ועדת השרים למאבק באלימות וגם במסגרת הוועדה שלך, השרה יפעת שאשא ביטון, הוועדה למעמד הילד. המאמצים הללו כללו, למשל, את קידום תוכנית עו"ס משטרה – עובדות סוציאליות שמוצבות בתחנות המשטרה. במסגרתה הוספנו למעלה מ-15 עובדות סוציאליות, כולל, כמובן, דוברות השפה הערבית, שמוצבות בתחנות המשטרה, במטרה לאתר ולתת שירותי סיוע מיידיים לנפגעי עבירות אלימות בין בני זוג. הקמנו בשנים האחרונות 16 מחלקי משפחה בתחנות משטרה, גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי, באותן תחנות שבהן המשטרה זיהתה שהדבר נדרש ביותר, כדי לספק טיפול אחיד לכלל העבירות בתא המשפחתי, לרבות עבירות מין ועבירות כנגד חסרי ישע. בנוסף, כפי שכבר ציינתי בכמה הזדמנויות, אני מאמין בצורך להפוך את המצב הקיים, כלומר לא האישה המאוימת היא שצריכה להרגיש נרדפת אלא הגורם המאיים והגורם האלים, שזה בדרך כלל הגבר, הוא זה שצריך להפוך להיות מפוקח, ובעצם – לא מאוים, אבל מי שמבין שמסתכלים על ההתנהגות שלו 24 שעות ביממה. לכן אנחנו יזמנו את אותו פיילוט של צימוד אלקטרוני, שבעצם יאפשר לנו להתקין צמיד איתור אלקטרוני על אותם גברים שבתי המשפט, על בסיס פניית המשטרה, יגדירו כבעלי פוטנציאל אלימות גבוה, והצמיד הזה יתריע כשהמפוקח יתקרב אל אותה אישה או בת זוג מאוימת. אחרי מאמצים מאוד מאוד גדולים הצלחנו לצאת לפיילוט. לצערי הרב, הליך החקיקה שהיה כאן בכנסת והיה אמור להקנות את הסמכות הזאת נעצר בגלל המצב הפוליטי. הינה דוגמה, דרך אגב, למשהו שלא קשור לממשלה או לרצון אלא הוא קשור ליכולת לחוקק בכנסת את החוק שמאפשר את הסמכות הזאת. אני חושב שכל מי מכם שידבר עם שוטרים בכל תחנת משטרה במדינת ישראל ישמע שבכל ביקור שלי, בכל נאום, בכל דיון, בכל הנחיה, הניסיון, או הפעלת המשאבים והשימוש בכל האמצעים הטכנולוגיים של המשטרה כדי למנוע בעדיפות עליונה רצח בתוך המשפחה, רצח נשים – זאת ההנחיה וזאת המדיניות. זה גם בהקשר לאותה תוכנית שאני זה שהביא לאישורה בממשלה. אתה הצגת פה דברים לא מדויקים, כיוון שהתקציבים, בכל מה שקשור למשרד שלי, אכן הועברו ותוקצבו. יש משרדים אחרים שבהם יכול להיות שהכספים – – – << קריאה >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> אתה עונה בשם המשטרה ולא בשם משרד הרווחה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> הינה, אני משלים. אמרתי שהם לא מדויקים, לא אמרתי שהם לא נכונים לגמרי, כל מה שאמרת, שים לב. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני מסביר. לגבי כל מה שקשור לפעילות המשטרה ומניעת אלימות של הרשות לביטחון קהילתי במשרדי, הכספים הועברו, התקנים תוקצבו והדברים קורים בשטח ויש גם תוצאות. תראו, בדיון הזה זה לא משנה מה אני אומר; כל אישה שנרצחת, כל רעיה, כל אחות, כל אימא שנלקחת מהילדים שלה זה עולם ומלואו, זאת טרגדיה, ושום מילים לא ינחמו ולא יתקנו את הפצע הכואב הזה, שאין לו מזור. אבל כשאנחנו מקיימים דיון בכנסת או בממשלה צריך גם להסתכל על התמונה הרחבה וגם לא להציג בפני הציבור תמונה שחורה ומעוותת. כשאתה הולך ומסתכל על המצב במדינת ישראל – ומי כמוך יכול, יש לך נגישות לנתונים – כשאתה רוצה לבחון מה שיעור מקרי רצח נשים בתוך המשפחה בישראל, בהשוואה – – << קריאה >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> יש תוכנית. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני אדבר על התוכנית. – – בהשוואה לאירופה – אני לא משווה את עצמנו למדינות עולם שלישי אלא בהשוואה לאירופה או לכלל המדינות בעולם – אתה רואה איפה נמצאת ישראל, אתה רואה איפה אירופה ואתה רואה את הממוצע העולמי. עוד פעם, כל מקרה הוא אסון נוראי וצריך לעשות הכול כדי למנוע אותו, אבל שיעור מקרי רצח נשים במדינת ישראל הוא בין הנמוכים בעולם המערבי, והשנה הוא עוד בירידה גדולה – אני אדפוק שלוש פעמים על העץ פה – לעומת השנים הקודמות. זה לא קורה לבד, זה קורה כי יש כאן מאמצים משותפים של המשטרה, של המשרד לביטחון פנים, של משרדי ממשלה אחרים. גם הפרקליטות – הינה, אני אומר מילה טובה על הפרקליטות איפה שמגיע לה. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> מה עם התוכנית הממשלתית? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> ונכון, יש תחומים שבהם עדיין לא נעשה מספיק. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> זה הנושא של הדיון – המימון של התוכנית הממשלתית. זה הנושא שאני העליתי. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני משבח אותך על העלאת הנושא ואני שמח שהכנסת ממלאת את תפקידה לפקח על עבודת הממשלה ולא להרפות. אני גם מציע לא לאשר את תקציב הממשלה הבאה עד שלא נשתכנע בוועדת הכספים שעבר כל הכסף לתוכנית הזאת. אבל ברגע זה, כיוון שהיועץ המשפטי לממשלה וגורמי משפט לא מאפשרים היום לתקצב כמעט שום דבר, כולל לא התוכנית להקמת תחנות משטרה; כל דבר שהוא ארוך טווח היום – – – << קריאה >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> זה מ-2017. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אז יש לי פתרון מצוין. תקבלו את מתווה הנשיא, בואו נקים ממשלה ונאשר כמה שיותר מהר את כל התוכניות שיסייעו לנו להציל חיים, גם יהיה יותר טוב בנושא של אלימות במשפחה, גם בנושא של המגזר הערבי. קבלו את מתווה הנשיא. אנחנו, בכלים שלנו, כפי שתיארתי כאן, עושים יותר – אף ממשלה אחרת בעבר לא השקיעה כל כך הרבה, גם במגזר הערבי, גם במאבק באלימות בו, גם במאבק ברצח נשים ובאלימות בתוך המשפחה. פירטתי רק חלק מהצעדים, ואני מקבל את הצעתכם להעביר את זה לוועדה, או לדיון במליאה. מה הייתה הבקשה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> המציעים תמיד מבקשים מליאה לפי התקנון, אבל השר יכול להציע ועדה, ואז המציאות תהיה שאנחנו נשלח את זה, אם המליאה תאשר, לוועדה המסדרת, ושם ההצעה תמתין עד שהכנסת תתחיל לעבוד עם הוועדה. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> עד שאמרת מילה טובה, גם פה היועץ המשפטי לממשלה – שמענו שאשם. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> מה אתה רוצה, שאני אהיה חותמת גומי? << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני אגיד לך, חבר הכנסת שטרן – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כל עוד זה היה דיון ענייני אפשרתי את הזמן. תודה. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> הרי כולנו מכירים מה זה דיבור מהפוזיציה, נכון? אני משתדל להיות ענייני. איפה שהיועץ המשפטי לממשלה צודק, אני אשבח אותו. איפה שיש לי מחלוקת איתו אני אגיד דברים אחרים. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> יכולת להגיד שמי שאשם בבעיות האלה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> לא, היועץ המשפטי לממשלה לא אשם בבעיות האלה, והפרקליטות לא אשמה בבעיות האלה. האחריות הראשונה במעלה לפתור אותן היא של הממשלה. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> נכון, ככה תגיד. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אבל כאשר מי שמונע מהממשלה לתת מענה לחלק מהבעיות זה לפעמים הדרג המשפטי, מותר גם להגיד את זה על הדרג המשפטי. << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> מה לעשות. שמע, ראיתי בדרך לכאן – חבר הכנסת לפיד לא נמצא כאן, אבל אני קורא דברים שהוא כותב בהתייצבות לצידה של מערכת המשפט. הוא מזכיר את אביו, זכרו לברכה, שזכיתי גם אני לעבוד איתו. גם זה, אתה יודע, דיבור מהפוזיציה. בדיוק מישהו העלה סרטון שהראה מה טומי לפיד, זכרו לברכה, באמת אמר על מערכת המשפט בזמן חקירות אולמרט. אני ממליץ לכל אחד לראות ביוטיוב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה הוא אמר? למה אתה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> שר המשפטים הנוכחי מה זה עדין לידו, מה זה עדין. הוא קרא להם יחידת טרור בתוך – הוא לא אמר: פרקליטות בתוך הפרקליטות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> הוא אמר: יש יחידות טרור בפרקליטות. אני בחיים לא אקרא לפרקליטים שעושים את עבודתם, גם אם הם עושים טעויות – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> תשמע מה ראש הממשלה אמר – – – תבדוק מה בנימין נתניהו אמר בזמן חקירות אולמרט. מה אתה הולך ללפיד? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> טוב, אל תטיפו לנו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אדוני השר. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אל תטיפו לנו. איפה שצריך לגבות ולחזק את שלטון החוק אנחנו מגבים אותו, ואיפה שיש לנו מחלוקת – – – << קריאה >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני בטוח שגם את, כשייצגת את העבריינים הכי כבדים, ורוצחים, התווכחת עם המשטרה והפרקליטות וחשבת שהם עושים טעויות, אז גם לנו מותר לומר שהם עושים טעויות כשאנחנו חושבים שנעשו טעויות. << קריאה >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << קריאה >> אבל לא נעשו טעויות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> לא, לא תהיה כאן מדיניות של חותמת גומי, שרואים טעויות – – – << קריאה >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> – – – גברתי, מה לעשות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לשר. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני מקבל את הבקשה להעביר לוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אם כן, יש לנו גם מה שמכונה עמדה נוספת של כמה חברי כנסת. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, עד דקה לרשותך. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, הנושא הראשון במעלה שמדאיג את הציבור הערבי הוא הפשיעה והאלימות. יש שני סוגים: פשיעה מאורגנת – שזה תפקיד המשטרה ורשויות החוק, ואלימות חברתית, שהיא גם באחריות שלנו. אלימות חברתית – שני שכנים רבים, נהג רב, תלמידים בבית ספר – זאת אחריות גם של המנהיגות הפוליטית הדתית, אנשי חינוך, וכולנו יחד צריכים להיות חלק מהפתרון, שהוא איטי ולאורך זמן. נפגשנו לפני שבועיים עם השר ארדן ופיקוד המשטרה, ובעקבות הפגישה הזאת שלשום נערכה ישיבת מטה אצל ראש הממשלה והוחלט להקים צוות רב-משרדי. זה צעד בכיוון הנכון; התוצאות בשטח הן החשובות. הנרצח האחרון היה בכפר קרע, רצח נורא ונתעב. הדם ממשיך להישפך, לכן ב-3 בנובמבר מנהיגות הציבור הערבי תשבות רעב למשך שלושה ימים, כדי להעלות מדרגה בזעקה של הציבור הערבי. אבל כולנו מחויבים להמשיך במאבק וגם במאמץ להביא סוף לנגע הזה שנקרא אלימות ופשיעה בחברה הערבית. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה, אדוני. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני גדלתי באזור של לוד רמלה ויפו, איפה שלצערי הרב המספרים בממוצע הרבה יותר גבוהים בכל מה שנוגע לענייני אלימות ופשיעה. אני מסכים לגמרי עם חבר הכנסת טיבי שיש הבדל גדול בין שני הדברים. ואני רוצה להגיד שאני מבין שבעבודה מקצועית חשוב מאוד להתייחס גם לדברים שנעשו בעבר. נעשו המון עבודה, הרבה מחקר, הרבה מאמץ, על ידי חברת הכנסת עאידה תומא, חברת הכנסת חנין זועבי, ויצא דוח מבקר המדינה. בדוח מבקר המדינה על הליקויים בפעילות המשטרה יש כמה המלצות מאוד חשובות. אני מאוד מבין שקשה מאוד לראש הממשלה ולחברים בממשלה לקום ולהגיד שכל מה שאמרו חברי הכנסת הערבים בעבר בעניין הזה היו מאוד צודקים – זו אמירה קשה. אבל לפחות לאמץ את המלצות הדוח של מבקר המדינה זה רעיון שלדעתי הם יכולים לחיות איתו. יותר קל. לפחות על המלצה אחת אני רוצה לדבר – שהבעיה היא לא מספר אנשי משמר הגבול שמסתובבים אצלנו ברחובות. אני מכיר את זה מהניסיון האישי: כל פעם כשקורה משהו אלים ביפו יש לנו יותר אנשי מג"ב ברחוב, והם מתמחים בענייני תיאום. לרוקן את האוויר מהגלגלים של האופניים של הילדים, להביא משטרה, לתת יותר דוחות ולעשות רעש בענייני תנועה. זה לא יביא תוצאות. הם מבינים שזה לא יביא תוצאות. המשטרה מבינה שזה לא יביא תוצאות. זה יביא יותר דוחות ויותר כעס ויותר תסכול בקרב החברה כמובן. אני רוצה לסיים במה שנאמר שם באחת ההמלצות החשובות של דוח מבקר המדינה: מה שחסר זה יותר חוקרים, ולא יותר – לא שוטרים ולא אנשי מג"ב. מה שמאוד חסר כדי להעלות את אחוזי הפענוח ולייצר את ההרתעה הזאת, מה שמאוד חסר למערכת זה חוקרים. אנחנו רוצים שזה מה שיתווסף, ולא הנוכחות של אנשי מג"ב שיעשו יותר רעש ברחוב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת שחאדה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רציתי להתייחס לנושא של שתי התוכניות, או בעצם היוזמה החדשה של בניית תוכנית למאבק באלימות ובפשיעה באוכלוסייה הערבית. אני מאוד מקווה שהתוכנית הזו, לא יהיה גורלה כגורל התוכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים, שהיינו צריכות לשבות, פעם ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, הנשים – לצאת לשביתה כללית ולהשבית את המשק כדי שיתקצבו את התוכנית הזאת. אני חושבת שהגיע הזמן שהממשלה – אולי יוצאת, אולי זמנית – תגיש, באמת, דיווח על מה שקורה בעניין הזה. הצעת החוק שלי שעברה בקריאה טרומית בעניין האזיקונים נתקעה – ואני רוצה שהשר ארדן ישמע את זה: היא נתקעה דווקא בפיילוט כאילו שעשו במשרד אצלו. הפיילוט – הם לא הסכימו להעביר את הצעת החוק, כי אולי היא עלולה להציל רק 80% מהנשים שנמצאות בסכנה. עכשיו, 80% לא מספקים אותנו. כשנתחיל עם זה נציל את ה-80%, ואחר כך נמשיך לדאוג ל-20%. בעניין הפשיעה באוכלוסייה הערבית אני רוצה להגיד: זה לא מקובל עלינו, וצריך להפסיק עם מצג השווא של איסוף וולונטרי של נשק. ארגוני הפשיעה לא יתנדבו למסור את הנשק שלהם. זה ידוע בכל מקום. הם לא יבואו באופן וולונטרי וימסרו, אפילו אם חברי הכנסת הערבים ידברו איתם. מה אתם חושבים, שאנחנו עכשיו, כאילו, אלה שעומדים בפני – שישתכנעו למסור את זה באופן וולונטרי? ואני אגיד עוד משהו. אם הנשק הזה, היו חושדים ב-1% שהוא עלול להיות בשימוש בדברים אחרים, בנסיבות מה שנקרא ביטחוניות, אני לא חושבת שמישהו היה פונה לבעלי הנשק הזה ומבקש באופן וולונטרי למסור את זה. אנחנו מבקשים פעולות מיידיות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברי הכנסת, אם כן, אנחנו נצביע. אם אנחנו מבקשים להמשיך את הדיון בוועדה, אם וכאשר תקום, אז אנחנו מצביעים בעד, להסיר מסדר-היום זה להצביע נגד. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. בעד – דיון בוועדה, או בעצם להעביר לוועדה המסדרת כרגע, ונגד – להסיר מסדר-היום. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע הוועדה המסדרת נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> המציעים מציעים דיון במליאה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – אין ועדות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, בעצם מה שקורה במליאה זה מה שנקרא דיון אישי, כלומר, במידה שזה מגיע למליאה. אפשר, יש לכם סגן יושב-ראש. אנחנו בנשיאות יכולים לקבוע גם דיון אישי במליאה. הנושא הזה, טוב לו שיהיה גם על סדר-היום של הוועדות אם וכאשר תקומנה. לצערי הרב – הלוואי שאתבדה אבל הנושא כנראה לא הולך להיעלם מסדר-היום, בשני התחומים, כל כך מהר. אז אם נרצה – חבר הכנסת טיבי, תציע את זה באחת מישיבות הנשיאות, נקבע דיון אישי כשנציגי רוב הסיעות יפנו עם הבקשה הזאת. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> פגיעה קשה בחייבים בגין השביתה ברשות האכיפה והגבייה – ההוצאה לפועל << הלסי >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעה דחופה לסדר-היום מס' 41 בנושא: פגיעה קשה בחייבים בגין השביתה ברשות האכיפה והגבייה – ההוצאה לפועל. המציע הוא חבר הכנסת משה ארבל. מי שישיב לו הוא שר המשפטים חבר הכנסת אמיר אוחנה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, ביום שלישי לפני כשבוע פתחו עובדי ההוצאה לפועל, רשות האכיפה והגבייה, בשביתה, בהמשך לשביתת אזהרה בת יומיים שנקטו לפני כחודש על רקע מחלוקת עם הממונה על השכר באוצר. רוב אזרחי ישראל, אני מקווה, לא באים במגע ישיר ויום-יומי עם רשות האכיפה והגבייה, ואלו שעוסקים בתחום יודעים ומכירים שמדובר בשירות חיוני מאין כמוהו, גוף שמספק שירות חיוני וחשוב לחייבים ולזוכים. השביתה כמובן פוגעת בכולם, זו דרכה של שביתה, אך היא פוגעת בצורה לא פרופורציונלית דווקא בחייבים, אחת האוכלוסיות החלשות במדינת ישראל. ראשית, בזמן השביתה החייבים לא יכולים להסדיר את חובם, והוא ממשיך לצבור ריביות פיגורים גבוהות. ריביות הפיגורים נועדו לעודד חייבים לשלם בהקדם את חובם – מה המשמעות שלהן כשהן פוגעות בחייבים שאין באפשרותם להסדיר את החוב? בנוסף, בזמן השביתה חייבים לא יכולים לפעול לביטול סנקציות, כגון עיקול משכורת, עיקול חשבון בנק, עיכוב יציאה מהארץ, ביטול רישיון נהיגה. עוד מעט, ב-1 בחודש, מכובדי השר, משכורות נכנסות – יהיו חייבים שמן הדין היה ראוי לבטל להם את עיקול המשכורת שהוטל עליהם או את עיכוב היציאה מן הארץ, ולולא השביתה הם היו זוכים לכך, אך לא יוכלו לעמוד על זכותם. עדיין לא הזכרתי את האימהות החד-הוריות שמשוועות לתשלומי מזונות הילדים לקיום יום-יומי. נקודה שנייה חשובה היא שבעוד לזוכים יש פעולות שבאפשרותם לבצע גם בזמן השביתה, לחייבים אין כל דרך להתמודד בזמן השביתה עם אותן סנקציות שעלולות להיות מוטלות עליהם. בשביתה זוכה יכול לבצע עיקולים דרך האינטרנט; חייב לא יכול להסדיר את חובו בזמן השביתה ולבטל את אותם עיקולים. אין מחלוקת – גם חבר הכנסת ניסנקורן יודע את חשיבות זכות השביתה. ואכן, טיבה של שביתה, ולעיתים מטרתה, לפגוע – כדרך להעלות מודעות ולעורר שיח. בפרט אני, באופן אישי, כמתמחה בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה, מכיר את מסירותם של עובדים ועובדות אלו, בשכר נמוך משמעותית מחבריהם בשירות המדינה ועם תוספת מטלות רבות, כדוגמת חוק חדלות פירעון החדש שנכנס לאחרונה. גם פגיעה צריכה להיות פרופורציונלית. מדובר בפגיעה חסרת פרופורציה דווקא בחלשים ביותר. פגיעה חסרת היגיון כלכלי ומוסרי, ולכל הפחות ראוי שהאפליה שציינתי בין עשיר לעני, בין זוכה לחייב, בקבלת השירות במהלך השביתה – תבוטל. מחר בערב נציין כולנו את יום פטירתו של מרן, הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה. איני יכול לשכוח את דמעותיו כאשר הגיע השר יובל שטייניץ בתפקידו כשר האוצר לנחמו על פטירת בנו בשנת 2013, כשהיה שר האוצר. הוא פנה אליו בדמעות ואמר: אנא, תרחם על העניים. זוהי צוואתו של מרן ואותה אני עומד ומקיים כאן. מכובדי השר, אדוני היושב-ראש, הבעיה ברשות האכיפה והגבייה היא בעיה דחופה, אבל היא בעיה כללית, בעיה שנשוב ונידרש לה אם וכאשר תהיה שביתה נוספת, חלילה, בעתיד. נדרש כאן תיקון אמיתי שיחלק את הפגיעה מהשביתה בצורה מאוזנת וראויה יותר, שלא הכול ייפול על כתפי החייבים והחלשים. לפיכך אבקש לקיים על זה דיון במליאה, ולחלופין – להעלות את זה לדיון בוועדת הכספים, מכיוון שמדובר בנושא שתלוי במשרד האוצר והממונה על השכר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. תודה לחבר הכנסת משה ארבל. שר המשפטים חבר הכנסת אמיר אוחנה ישיב. << דובר >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אם אדוני ירשה לי, ממש בקצרה כמה מילים בנוגע לדיון הקודם. אז אכן היינו בישיבת ממשלה לפני יומיים בראשות ראש הממשלה. היו השר לביטחון הפנים ושרים נוספים. אני חייב כאן לשבח את המאמצים הכבירים שאני רואה שמשטרת ישראל עושה בשנים האחרונות, וזה כולל פתיחה של תחנות משטרה חדשות ביישובים הערביים, זה כולל גיוס של מאות שוטרים מהמגזר הערבי. ואני, כמובן, מחכה ומצפה לראות שהפעולות הללו גם יישאו פרי. אחד הנושאים שעלו זה דווקא הענישה המקילה. ראינו שהפרקליטות ניסתה בשנים האחרונות להחמיר את הענישה וזה לא עלה יפה. יום למוחרת הדיון – פה אני חייב לשבח את בתי המשפט – יום למוחרת הדיון, כלומר אתמול, התבשרנו ששופט בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט אמיר טובי, דן בתיק עבירות נשק והחליט לחרוג מהסדר טיעון – זה דבר מאוד חריג על פי ע"פ 1968/98, של בית המשפט העליון, הלכת פלוני; הנטייה היא לכבד הסדרי טיעון – הסדר שאליו הוא הגיע עם הפרקליטות, שדובר בו על 14 חודשי מאסר בפועל. השופט גזר 22 חודשי מאסר בפועל, כשהוא מציין שאלמלא הסדר הטיעון, היה מקום להחמיר אף יותר. הוא מדבר על התגברות תופעת הנשק ועבירות הנשק במגזר הערבי בשנים האחרונות: "החמרת הענישה בעבירות נשק צריכה לצאת מגדר הרטוריקה וההצהרה ולעבור ליישום של אותה מדיניות מחמירה", דברי השופט אמיר טובי, ומי ייתן ודברים אלו יהיו סימן לבאות. ועכשיו לשאילתה של חבר הכנסת ארבל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הצעה לסדר-היום. << דובר_המשך >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> הצעה לסדר-יום, סליחה. ביום 22 באוקטובר – יש המוסיפים "למניינם" – מייד עם תום חופשת חול המועד סוכות, הכריזה הסתדרות עובדי המדינה על שביתה כללית ברשות האכיפה והגבייה, וזאת בהמשך לשביתה קצרה בת יומיים שקיימו העובדים בחודש ספטמבר. אגף שכר והסכמי עבודה במשרד האוצר ניהל דיונים ממושכים עם ההסתדרות בנוגע למכלול טענות של נציגות עובדי רשות האכיפה והגבייה. מסיבות השמורות עם ההסתדרות, על אף השיח, שהתקדם לכיוונים חיוביים, הם העדיפו לנקוט צעדים ארגוניים במקום להמשיך ולהידבר. אגף השכר, בתמיכת הנהלת רשות האכיפה והגבייה, הביע את נכונותו לקדם הסכם שכר משמעותי, אשר מצד אחד יאפשר להנהלת הרשות להמשיך ולקדם את פעולות הרשות ומצד שני ייתן תמורות הולמות לעובדי הרשות. עד כה – לצערי, אני מוסיף – עומדת ההסתדרות בסירובה לכל הסדר אשר יאפשר לשמור על המשך תפקודה התקין והסדיר של הרשות לתועלת הציבור, כפי שהצגת, חרף הקשב והנכונות כן לבוא לקראת העובדים. אני מקווה כי ההסתדרות תחזור אל שולחן הדיונים, תוך החזרת עובדי הרשות לעבודה מלאה ללא תכתיבים ואיומים. כתוצאה מהשביתה אכן, כפי שציינת, נפגעים אזרחים רבים: חייבים שאינם יכולים להסיר עיקולים; זכאי וזכאיות מזונות שאינם מקבלים את זכויותיהם; נפגעי עבירה שאינם מקבלים את הפיצוי המגיע להם; בעלי דירות שאינם יכולים לפנות מדירותיהם שוכרים סרבנים או חייבים העלולים להיות מפונים מבתיהם למרות שיש להן טענות הגנה טובות; וגם חייבי המרכז לגביית קנסות ששילמו את חובותיהם ולא יכולים לקבל ביטול ההליכים כנגד התשלום ששולם, ועוד ועוד. למרות זכות השביתה, זכות שייתכן שצריך לאזן מול ערכים אחרים, למשל של תועלת הציבור ושל מינהל תקין, חובתה של ההסתדרות לבחון בקשות חריגות ודחופות ולאפשר את הטיפול בבקשות אלה. לצערי, ההסתדרות אינה נותנת מענה ראוי לבקשות הדחופות והחריגות המועברות להחלטתה, ובקשות רבות כלל אינן זוכות למענה כלשהו. ההסתדרות נדרשת, כל עוד היא ממשיכה בשביתה, לדון בצורה רצינית בסוגיות אנושיות רגישות ובבקשות חריגות המועברות אליה. המקרים שתיארתי לעיל הם מקרים חריגים, אבל הם גם מחייבים יחס חריג. כשם שעובדי רשות האכיפה והגבייה מטפלים במקרים חריגים בתקופת פגרה, למשל, כך, לטעמי, על ההסתדרות להורות להם לטפל במקרים החריגים גם בזמן שביתה. בלי להתייחס למידת הצדק שבשביתה, אני מצפה מההסתדרות שלא תאטום את אוזניה למקרים שציינתי לעיל. אשר לחוסר האיזון שעליו הצבעת בין החייבים לזוכים. ראשית, יש לציין כי על פי דין כל המועדים הקבועים בחוק נדחים בזמן שביתה, כך שחייבים הנדרשים להגיש התנגדויות או מסמכים אחרים יוכלו לעשות כן כאשר השביתה תסתיים. עם זאת, קיים אכן חוסר איזון בין הזוכים, שחלק גדול מהבקשות שלהם מטופל באופן אוטומטי גם בזמן השביתה, לבין החייבים, בעיקר החייבים הבלתי-מיוצגים, שאינם יכולים להגיש בקשות לביטול עיקולים. כפי שציינתי לעיל, חובתה של ההסתדרות לתת מענה למקרים חריגים אלו, וככל שתפעל בהתאם לחובתה יתוקן העיוות הנובע מחוסר האיזון שציינתי. אבל עם זאת, ככל שההסתדרות לא תמלא את חובתה ולא תנחה את העובדים השובתים לטפל בבקשות חריגות, אני אשקול לפעול ולהורות לעצור את האפשרות להגיש גם באופן מקוון בקשות לעיקולים ופינויים בתקופת השביתה. טרם התרשמתי שאבדו הסיכויים להגיע לפתרון שיסיים את השביתה וישיב את הסדר על כנו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לשר המשפטים. השר יסכים להצעת המציע להמשך דיון במליאה? בסדר גמור. אם כן, אז יש לנו אפשרות לעמדה נוספת, של חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה, גברתי. << דובר >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << דובר >> אדוני שר המשפטים, אתה פוליטיקאי – גם אני פוליטיקאית; אתה עורך דין – גם אני עורכת דין. אבל לא הכול פוליטי, ויש מוסדות ויש מדינה ויש מערכת משפט ויש פרקליטות, והם מאוד חשובים. אתמול היה לך נאום. הנאום שלך היה נאום מבעית, ממש בלהות. לא האמנתי ששר משפטים במדינת ישראל, בטח לא שר משפטים זמני, יכול לדבר ככה. ואני רוצה לומר לך משהו, אמיר, יש לך מחויבות. יש לך מחויבות לפרקליטים במדינת ישראל, יש לך מחויבות כלפי הפרקליטות, שאתה השר שעומד בראשה. והפרקליטים האלה מאוימים. שתי פרקליטות בכירות – ליאת בן-ארי וקרן בר-מנחם – מאוימות. ובעובדה שאתה אתמול מקריא דף מסרים של נאשם מבלפור אתה גורם לא רק לאיבוד של אמון הציבור במערכת המשפט ובפרקליטות, אלא אתה מדרדר את המצב. יש דברים יותר גדולים ממך ומנתניהו, וזה פה כל מערכת המשפט ושלטון החוק. אני מאוד מצפה ממך שתעמוד, תגנה את המצב הזה, תמנע את זה, תתעשת על עצמך, כי כשאתה נוסע הביתה, אמיר, ומסתכל על הדמות הציבורית שלך, אני בטוחה – כמו שאני מכירה אותך – שאתה ממש לא גאה במה שאתה עושה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. אם כן, אנחנו נצביע, חברי הכנסת, על הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: פגיעה קשה בחייבים בגין השביתה ברשות האכיפה והגבייה – ההוצאה לפועל, של חבר הכנסת משה ארבל. אם כן, מי שבעד – בעד דיון במליאה, מי שנגד – מבקש להסיר מסדר-היום. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, בעד קיום דיון במליאה – 19, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו נקיים את המשך הדיון במליאת הכנסת. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >>ביטול מיזם בתי הספר של החגים והכוונה לבטל את החוגים המסובסדים בצפון << הלסי >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: ביטול מיזם בתי הספר של החגים והכוונה לבטל את החוגים המסובסדים בצפון, מס' 26 ו-50, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה, את יכולה לעלות לדוכן. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני לא רואה שר שמשיב לי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אין חובה של הממשלה להשיב על הצעות דחופות. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אה, אז הם לא חייבים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו מאוד מתעקשים שישיבו, אבל אין חובה של הממשלה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הבנתי. אז כנראה שזה לא מספיק חשוב. תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, הייתי אומרת שזה מעצבן שנושא כל כך חשוב – מה זה חשוב? זה נוגע למיליון ילדים ומן הסתם זה ייגע במיליוני הורים, שבחנוכה יצטרכו לחפש סידור, מה לעשות עם הילדים – זה כזה בקטנה, זה באמת לא חשוב כדי ששר בממשלה או סגן השר יבוא ויענה לנו. בנוסף, מדובר גם בחוגים לשכבות החלשות בצפון, ותוכנית מימון החוגים התבטלה או הולכת להתבטל – זה גם כן כזה בקטנה, 40,000 ילדים. טוב, בשנה שעברה היו גאים לדבר פה על בית הספר של החגים, חמישה ימים בחנוכה וחמישה ימים בפסח, דבר שהיה אמור לתת מענה להורים לילדים בכל תקופת החגים כאשר ההורים עובדים ומערכת החינוך לא עובדת. מזמן דיברנו על הצורך להתאים את חופשות הילדים לחופשות ההורים. כנראה שהדרך ארוכה, אבל עדיין, הצלחנו להעביר פה – ושר החינוך הקודם נפתלי בנט היה גאה בכך – בית ספר של החגים לילדי הגן והיסודי עד כיתה ג'. כפי שאמרתי, מדובר בכמיליון ילדים שיקבלו מענה בחופשים האלה – גם מענה חלקי, עד השעה 13:00, אבל זה עדיין משהו, כך שהנטל על ההורים יהיה פחות כבד. אממה, השנה הזאת, בגלל שאנחנו נמצאים בפלונטר פוליטי – ומי שלא יודע, אנחנו נמצאים בפלונטר פוליטי, אדוני היושב-ראש – המון דברים תקועים, וביניהם בית ספר של החגים וסבסוד החוגים בצפון. גם החיסונים לשפעת תקועים – מתברר היום שאין כסף לחיסונים – ויש גם שביתה בשגרירויות ומה לא, וכל יום נגלה עוד משהו שתקוע. בינתיים רבים מי יהיה הראשון. אז תתעשתו על עצמכם. בואו קודם כול נדבר על בית הספר של החגים ועל החיסונים לשפעת, ומי יהיה הראשון ומי יהיה השני זה בעיניי פחות חשוב. התוכנית של חנוכה עולה 200 מיליון שקל, וגם של פסח עולה 200 מיליון שקל. הכסף הזה היה בבסיס התקציב של משרד החינוך, אבל בגלל בעיות תקציביות הם הועברו לטובת החינוך המיוחד, שגם זה מאוד חשוב, אחרת הילדים בחינוך המיוחד לא היו יכולים לפתוח את שנת הלימודים. בינתיים הם התחילו, הכול בסדר, הבעיה איכשהו טופלה, אבל אין כסף לבית ספר של חנוכה, שבמונחים תקציביים שלנו זה כבר מחר. כפי שאני מבינה גם בפסח זה יתבטל, כי לקחו גם את הכסף לזה. רציתי לשאול את נציגי האוצר ונציגי משרד החינוך מה הם מתכוונים לעשות, האם יש אפשרות לתקצב את זה מעודפים – כי כולנו יודעים שיש עודפים באוצר – לתקצב את התוכנית החיונית הזאת מהעודפים לטובת מיליוני ילדים ומיליוני הורים, וגם את הנושא הסבסוד של החוגים בצפון. זה כסף קטן, זה 33 מיליון שקל בשנה. במשרד החינוך אומרים לי שזה מתוקצב, והיום קיבלתי מידע מהשטח שהחוגים התבטלו. תבינו, מדובר על יישובי הצפון במדרג סוציו-אקונומי 1–5, שזה הכי נמוך. זה באנגלית, במתמטיקה, במדעים. זאת אומרת, אם הילדים לא יקבלו את החוגים האלה, ההורים פשוט לא ישלמו, זה פירושו של דבר. זה לא רמת השרון ולא סביון ולא שום דבר אחר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. אז שוב, אני מבקשת להעביר את הדיון הזה לוועדת הכספים, לבקש ממר גפני לכנס על זה דיון דחוף ולנסות להגיע למצב שהאוצר ימצא כסף. אי-אפשר? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זה מתאים לחינוך, לפי המזכירות. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל אין לנו כרגע ועדת חינוך. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אז בואו נקים את ועדת החינוך. השאלה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נעביר את זה לוועדה המסדרת עד שיקימו ועדות, ואז זה יעבור לחינוך. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אז לא יהיה. לא יקימו ועדות, כי אנחנו במצב של פלונטר פוליטי. גם פה הכול תקוע. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> את באופן אישי, דווקא יותר מאשר כולם, יכולה לפתור את הפלונטר הפוליטי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אשתדל, אבל שהגברים קודם כול יחליטו מי מהם יהיה הראשון. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני עדיין מבקשת להעביר את זה לוועדת הכספים, כי ועדת הכספים עדיין קיימת, ולבקש ממר גפני לקיים על זה דיון. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. אמרת את זה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מאיר, בוא נעביר את זה לכספים, כי אחרת זה לא – – – << דובר >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, ברשותכם, הסיפור הזה של הקייטנות או בתי הספר של החופש – שלום, גברתי השרה – הוא דבר שבכנסת שעברה דיברנו עליו כל כך הרבה והיינו אנשי בשורה, באמת אנשי בשורה. עכשיו ראו, אנחנו לפני חנוכה. חמישה ימים, חמישה ימים בהנחה שהמינימום שנדרש להורים שעובדים לבייביסיטר זה 60–70 שקלים או 100 שקלים ליום – תעשו את החיבורים. ולכן, זה שאנחנו כנסת מעבר עדיין לא עושה את הכנסת הזאת לעקרה מקבלת החלטות, או לפחות מהניסיון לעשות העברות כספים. הסיפור הזה הוא סיפור חשוב. אני בכלל כופר בטיעון הזה שמשרדים בתקופות מעבר – בטיעון הזה שהם אומרים: אנחנו בתקופת מעבר, אין לנו תקציב, תלכו לאוצר. אני חושב שמשרד כמו משרד האוצר, שתקציבו מגיע ל-56 מיליארד שקלים – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משרד החינוך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – יכול בהחלט למצוא את הכסף לחנוכה, אם באמת הם חפצי הורים וחפצי טובתם של תלמידים, אז ממה נפשנו? והייתי שר. אז באמת אי-אפשר למצוא 20 או 30 מיליון שקלים כדי לעשות את הדבר? אבל מה אכפת להם לבוא ולזעוק ולהצטרף לזעקה הגדולה? לכן אני פונה לשר החינוך. נשמתו במקום טוב, שר החינוך, הוא איש טוב, הוא איש מצוין, באמת. הוא בא ממקום טוב, השר פרץ. ולכן אני פונה אליך: עזוב, אם לא תוכל, נעביר את זה לוועדת הכספים ואני מצטרף למה שיוליה אמרה, אבל אנא ממך, אם אתה שומע את הדברים האלה, תקרא למנכ"ל הטוב שלך, תשבו – בתוך חמש דקות אפשר למצוא מימון לחנוכה ולא נצטרך להביא את זה לשיח שהוא באמת שיח מיותר. אז אני פונה אליך, אדוני השר: אנא ממך, תפתור את הבעיה מיידית, ולא – כבוד היושב-ראש, אני מבקש להצטרף ליוליה ולהעביר את זה לוועדת הכספים כבר ביום שני. אבי ניסנקורן, חבר הכנסת, תדאג שכבר ביום שני הדבר הזה יעלה על סדר-היום ונעביר את הכסף כדי שיהיה בית ספר של החגים כבר בחנוכה. תודה, אדוני. ת << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש – הוא לא פה, אז הממשלה לא עונה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> דווקא על זה היא לא עונה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הממשלה לא עונה, ולכן אנחנו נלך ישר לדעה אחרת. ביטון. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, אנחנו רוצים – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> יש דעה אחרת, אחר כך נצביע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. הדיון הזה, אחר כך. בבקשה, נא לפתוח לו מיקרופון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כול להוריד את הכובע בפני חברת הכנסת יוליה מלינקובסקי – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> מלינקובסקי זה ביבי. אני מלינובסקי. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> מלינובסקי. – – ובפני סגן יושב-ראש הכנסת מאיר כהן, על העלאת נושא לכאורה שולי – חוגים, בקטנה, לעניים, בפריפריה – את מי זה מעניין. וזה מגיע לכאן כהצעה דחופה לסדר-היום, אבל השר האחראי וסגנו לא מוצאים את הזמן לבוא ולשמוע על בעיה דחופה שתתקיים בחנוכה. יש לזה סיבה: ממשלת ישראל כל כך עסוקה וכל כך טרודה ויש לה כל כך הרבה תקציבים והיא כל-כולה בעשייה, שלשר החינוך ולסגנו אין זמן לשמוע על בעיה של מגזר סוציו-אקונומי נמוך, של חוג. ואני רוצה להגיד לכם, ואנחנו פה חברי הכנסת, שכנראה כנסת ישראל לא נספרת היטב על ידי הממשלה, כיוון שבחוק – לימדה אותי מזכירת הכנסת – שרים אינם נדרשים להיות נוכחים כאן בהצעה דחופה לסדר-היום. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> רק שנייה. לכן, טוב נעשה אם אנחנו מכל הסיעות נביא הצעת חוק ששר יהיה חייב להיות נוכח בהצעה דחופה לסדר-היום וייתן תשובות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> התקנון אומר: נציג הממשלה – או: הממשלה רשאית. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז הוא לא יהיה רשאי, הוא יהיה חייב. אנחנו צריכים לתקן את החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתם בדרך להשתלט על השלטון – – – << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> ירדנה, זה העברה תקציבית. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חברת הכנסת אורלי פרומן. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> למה זה לא יכול להיות לכספים? << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> לא צריך העברה תקציבית אם יש את הכסף ממשרד – – – << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה עוד להחמיר את הנושא. הנושא של ביטול בית הספר של החגים בחנוכה הועלה על ידי ליושב-ראש ועדת הכספים במכתב כבר לפני כשבועיים. דנו על זה, העליתי את זה כהצעה לסדר-היום בשתי ישיבות ועדת הכספים האחרונות, ולא פלא שאף אחד מאנשי משרד החינוך לא נמצא פה כדי לענות על השאלה הכל-כך חשובה. כדי שבעוד חודש וחצי בחופשת החנוכה יתקיים בית ספר של החגים לכל ילדי הגנים וכיתות א' עד ג', כבר היום הייתה צריכה להיות תשובה. התשובה שלקחו את הכסף מחינוך מיוחד – מאיר, אתה יודע את זה כמוני, חינוך מיוחד צריך לקבל בדין את התקציב שלו, לא צריך לקחת את זה מסעיף אחר; גידול טבעי בחינוך המיוחד צריך להיות מתוקצב מדי תחילת שנה, ומשום מה זה הגיע בהפתעה השנה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר_המשך >> ולכן, אני דורשת שהדיון יתקיים בהקדם בוועדת הכספים, או לחלופין, שיודיע השר על ביטול רוע הגזרה, ובית הספר של החגים – לא יפגעו יותר, לא באוכלוסיות החלשות, לא בילדים ולא בהוריהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. ממקום מושבי כאן אני שם לב – זו הפעם הראשונה שאני מנהל את הישיבה בקדנציה הזאת, ואני מסתכל שמאלה וזה שומם. אין אף אחד – – – << קריאה >> מתן כהנא (הימין המאוחד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חכה. כל פעם שאני אומר שומם אתה קופץ, כהנא? אני מתכוון לליכוד, מפלגת שלטון. << קריאה >> מתן כהנא (הימין המאוחד): << קריאה >> תן קרדיט. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אף חבר כנסת מהליכוד לא נמצא פה. השרה היא שחקן חיזוק לליכוד. אני מדבר – – – << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני רוצה לציין לטובה, לטובה, את סיעת ש"ס, שבאופן יחסי, היו שלושה מתוך – כמה אתם? תשעה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היו ארבעה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> היו ארבעה בשלב מסוים. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> אבוטבול – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הרשימה המשותפת – היו שבעה בשלב מסוים, ואי-אפשר שלא לציין לטובה את כחול לבן, שגם אתמול וגם שלשום, ביום שני – – << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> – – הנוכחות שלהם יחסית היא טובה, ויושב-ראש הרשימה שלהם, חבר הכנסת גנץ, נמצא כמעט בכל ישיבה. כהנא, אתה רוצה שאני אגיד משהו? << קריאה >> מתן כהנא (הימין המאוחד): << קריאה >> שליש מהסיעה פה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה שליש, כן. תודה רבה. אתה תקבל תעודת שליש. אנחנו עוברים להצבעה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> על מה ההצבעה? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> דקה, אני מתייעץ. האמת היא שזו זכותכם לבקש להעביר את זה לוועדת הכספים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה חינוך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> ועדת הכספים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> למרות שזה חינוך, אין חינוך ולכן כספים. מאיר, אני בא לקראתך, מאיר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> גם לקראתך אני בא. ולכן, אנחנו עוברים להצבעה. להעביר לוועדת כספים – זה בעד; נגד – זה להסיר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ביטול מיזם בתי הספר. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדה הזמנית לענייני כספים נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 25, אין מתנגדים, נמנע אחד. מי נמנע? מנסור. ולכן, הוחלט להעביר את ההצעה בדבר ביטול מיזם בתי ספר של החגים לוועדת כספים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> העלאת תעריפי המים בפעם השלישית בשנה האחרונה << הלסי >> << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אנחנו עוברים להצעות דחופות לסדר-היום בנושא: העלאת תעריפי המים בפעם השלישית בשנה האחרונה – מס' 23, 27, 31 ו-43. חבר הכנסת איתן גינזבורג. חברת הכנסת אורית הכהן פרקש הצביעה במקום חברת הכנסת מירב כהן, שלא נמצאת. אם הייתי רוצה לנקום בך בגלל ההצהרות שלך לאחרונה, הייתי מעביר את זה לוועדת האתיקה, אבל אני סולח לך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה כהן והכהן, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << קריאה >> אני בטעות התיישבתי כאן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אותך ואת חילי טרופר לוועדת האתיקה. יאללה. << קריאה >> חילי טרופר (כחול לבן): << קריאה >> למה? אני הצבעתי במקום. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בסדר, אבל אני רוצה לנקום בך. << קריאה >> חילי טרופר (כחול לבן): << קריאה >> אה, הבנתי. אתה עוד לא סולח לי על – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> חילי טרופר (כחול לבן): << קריאה >> דווקא עם הבן שלי היית מאוד נחמד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הבן שלך היה בסדר אתמול. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעוד חודשיים יעלו מחירי המים בישראל. כדבר שבשגרה, עליית המחירים במשק היא דבר שיכול לקרות, ולפעמים אפילו מתבקש, אבל היום אנחנו לא דנים בעליית מחירים סטנדרטית. בחודש ינואר הקרוב תהיה זו הפעם השלישית בתוך שנה שבה רשות המים תעדכן את תעריפי המים, והצרכן הישראלי ישלם את המחיר ויישא בנטל כלכלי נוסף. רק כדי שנבין. בינואר השנה, 2019, עודכנו מחירי המים בעלייה של למעלה מ-4%. חצי שנה לאחר מכן, בחודש יולי, שוב התייקרו תעריפי המים בלמעלה מ-1%, ועכשיו אנחנו לקראת עלייה נוספת, הפעם של כ-4%, סך הכול: 10% עלייה במחירי המים בשנה אחת. ברור שלכל התייקרות כזאת יש השפעה ישירה על האזרח, ההשפעה היא שהוא ייאלץ לשלם יותר על מצרך הכי בסיסי והכי חיוני, מקור החיים שלו, המים. כל פתיחת ברז – ישלמו יותר. ולא רק האזרחים; גם מפעלים, בתי חולים, מי לא, בעצם. המים הם משאב משמעותי שעליו מתבססים כולם, כל המשק, ולכן לכל גל התייקרות של מים יש גלי הדף משניים שמשפיעים באופן ישיר על עלות ייצור של מוצרי מזון ומוצרי צריכה ושירותים בסיסיים, ובכך בעצם מעלים את יוקר המחיה. ויוקר מחיה זה לא סתם מושג. יוקר המחיה זה פירות וירקות במחירים אסטרונומיים ולא הגיוניים, ויוקר מחיה זה לעבוד ולהרוויח שכר הגון אבל עדיין לראות את חלום הדירה מתרחק משנה לשנה, וכן, גם בבנייה משתמשים בהרבה מאוד מים. איך שלא מסתכלים על זה, עליית מחיר של מוצר כל כך חיוני ובסיסי בכ-10% בתוך שנה דורשת נימוק רציני וכבד. עלייה כזו חייבת להגיע לדיון ציבורי גם פה, גם בכנסת. זו לא עלייה סמלית או מינורית, זה 10%, ככה, בזחילה, בלי שנרגיש. אולי לא רצו שנרגיש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עד לבחירתי לכנסת כיהנתי כיושב-ראש דירקטוריון תאגיד המים ברעננה. אני מכיר את הטיעונים ואת נימוקי מועצת רשות המים ביחס לעליות המחירים. הם יסבירו לנו שמחיר המים צמוד לסל המדדים לצרכן, ושישנה עלייה במחירי החשמל ובצריכת המים, ושיש צורך בהשקעות ובשדרוג תשתיות, וזה גם בגלל התאגידים. אבל בסוף הם בעיקר יאמרו, כמו שאמרו לנו הרבה פעמים, שכל עליית מחירים מגיעה תמיד רק אחרי שהתקיים שימוע פתוח לציבור. אז שימוע ציבורי הוא חשוב, אבל אי-אפשר להשתמש בו כמגן או כהצדקה, במיוחד כשדברי ההסבר שהם מפרסמים באתר שלהם משתמשים בניסוחים מקצועיים מסובכים שרק מומחים מסוגלים באמת להבין את המשמעות שלהם. אין סיכוי שאזרח מן השורה יבין את המשמעות של – ואני מצטט: עדכון שנתי של הגריעה הנורמטיבית, או: גידול צפוי בדמי המים, או: הכרה בהפקת טיוב שנתית, וכל מיני משפטים כאלה. ההסברים שמוצגים לציבור לא ברורים. כל הניסוחים הם מסורבלים ומורכבים. ואני לא רוצה, חלילה, להאשים את רשות המים בהכשלה מכוונת, אבל אם רוצים לקיים שימוע אמיתי וציבורי צריך לעשות את זה בצורה נגישה, בצורה שהציבור באמת יוכל להבין למה מעלים את המחירים, במה דברים אמורים, ורק אחרי שיקבל את כל המידע יוכל להביע את עמדותיו. בסופו של יום, תעריפי המים צריכים לשקף את המחיר האמיתי של המים ולא להיות מס על הציבור או ליצירת מקורות הלוואה ללא ריבית – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – להשקעות חשובות בתשתית. אז אם נסכם, אדוני היושב-ראש – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תסכם. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – חבריי חברי הכנסת, הצרכן הישראלי צפוי לעמוד בפני גזרה כלכלית נוספת ובפעם השלישית השנה לספוג עלייה במחירי המים, שתשפיע ישירות על חייו. ולכן אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעה לסדר-היום ולהעלות את הנושא לדיון בוועדת הכספים כדי למצוא יחד עם הגורמים הרלוונטיים פתרון ראוי למצב. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כפי שנאמר עד עכשיו בדברים של חבר הכנסת גינזבורג, בעצם העלייה הייתה עלייה הדרגתית בשלוש פעימות השנה, ובסוף השנה, לפי הנתונים שבידיים שלי, בינואר זה יסתכם אפילו ב-11.5% עלייה בתעריף המים הנמוך, הבסיסי. אנחנו לא מדברים על שימוש במים שהוא מעבר לבסיסי. זאת אומרת שמה שאנחנו משלמים – כולנו, עניים כעשירים, זה המחיר שאנחנו משלמים על הדברים הבסיסיים. ההתייקרות המצטברת – ניסיתי לעשות חשבון למשפחה בת ארבע נפשות, כמה יעלה, על מה בדיוק אנחנו מדברים, על איזה סכומים. הגעתי למסקנה: למשפחה בת ארבע נפשות זה אמור לעלות בחודש בסביבות כ-15 שקלים, בשנה זה משהו שמגיע אולי ל-150 שקל, 140 שקל. יגיד מי שיגיד: על זה עושים מהומה, 140 שקל בשנה למשפחה בת ארבע נפשות? כן, על זה עושים את המהומה. כי אנחנו לא מדברים רק על ההתייקרות של המים במקרה הספציפי הזה, ואנחנו מדברים על משפחות בנות ארבע נפשות למרות שיש משפחות שבורכו במספר יותר גדול בתוך הבית, ואנשים שמשתמשים יותר, כך שזה עלול להיות עלייה מעבר ל-150 שקל, שמתווספים לתקציב הבסיסי של המשפחה. אנחנו מדברים על משפחות שלרוב נמצאות במצב סוציו-אקונומי לא מהגבוהים. וכן, אנחנו, כחברי כנסת – אולי, ואולי עוד שכבות בחברה – יכולים להרשות לעצמנו תוספת ועלייה כזו במחירים, אבל יש אנשים שזה לוקח מהם חלק נכבד מההכנסה החודשית למשפחה כולה. מה עם האנשים שחיים מקצבאות? מה עם אלה שחיים מקצבאות של אנשים עם מוגבלויות? מה עם אלה שחיים מתחת לקו העוני? הסכומים האלה הם סכומים משמעותיים על משאב שהוגדר כאחת הזכויות הבסיסיות של בני האדם. אנחנו לא מדברים על דברים מיותרים, אנחנו לא מדברים על מותרות; אנחנו מדברים על זכות בסיסית ובריאותית לציבור. העלייה הזו מתווספת לעוד עליות שקרו בשנתיים האחרונות. הייתה עלייה בתשלומי הארנונה – 2.58% עלתה הארנונה בממוצע; בשנה שעברה הייתה עלייה, גם כן משמעותית, במחירי החשמל; וגם עלייה של מוצרים מפוקחים כמו לחם וחלב. אנחנו מדברים על הדברים הכי בסיסיים. אם בכל התחומים האלה, אם בכל המוצרים האלה והמשאבים האלה הייתה עלייה משמעותית – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – מה אפשר לחשוב על משפחה של ארבע נפשות, שש נפשות, שמונה נפשות? אני חושבת שהגיע הזמן שלממשלה הבאה, תהיה מי שתהיה, יהיה סדר עדיפויות חברתי אחר, שתסתכל על השכבות החלשות האלה ותנסה להפוך את הסדר שנקבע עד עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת סלימאן. הוא הגיע? אתה מדבר? בוא. אייכלר, תפדל. האמת היא שביקשו למחוק אותך והשם שלך נמחק, אבל כשאני נמצא בשלטון אני מגלה נדיבות לב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אחמד – – – את השם שלו. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> יש מושג שנקרא – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כלפי יהודים חרדים, אני מתכוון. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה יכול לקרוא את השם שלו, ובא מישהו מפה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> את השם שלו. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש מושג שנקרא השגחה פרטית. הייתי צריך לצאת למשהו מאוד דחוף והייתי בטוח שאני לא אוכל להגיע – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זה לא על חשבונך. עכשיו תתחיל. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – והנושא מאוד מאוד חשוב לי. וחזרתי ואמרתי: כבר לא נראה. אז אמר לי העוזר שלי: רוץ מייד – אתה שם לב שרצתי. אז הכול משמיים. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הנושא של תאגידי המים הוא אחד הדברים שמוכיחים ביותר שהעברת שלטון מידי אנשים נבחרים לידי פקידים ממונים שקוראים לעצמם "שומרי סף" היא אסון, בכל תחום. תאגידי המים – אני נשאר בנושא; למה הקימו תאגידי מים? כי אמרו שנבחרי הציבור בעיריות הם גנבים; ראשי הערים – מושחתים. מי האנשים הטהורים, שיכולים לעשות שיקולים מקצועיים? אנשים שאינם נבחרים ולא חייבים לאף אחד דין וחשבון. לכאורה, זה הגיוני. מה שקרה הוא שלא רק שתאגידי המים הפכו למנגנונים של ג'ובים, מה שאף ראש עיר ואף חבר עירייה לא היה מצליח לעשות – וזה פחות אכפת לי – אלא שאותה אישה ענייה שאין לה לשלם את המים, אותו איש זקן שאין לו לשלם את החשבון, כשהמים היו במחלקה בעירייה אז איש הציבור, חבר העירייה, היה חייב לעזור לו. הוא היה בא אל ראש העיר והיה בא לפקידים, ואומר: תתחשבו. יש אפשרות, הקימו ועדה, היו ועדות הנחות לאנשים נזקקים. ברגע שנהיו תאגידי המים, זה נהיה כמו חברת חשמל – אין הנחות. יושב פה ראש העיר של ירוחם, שמנענע בראשו ומסכים איתי, וכל מי שיודע, וכל מי שהיה – רב יעקב אשר היה ראש עיר, רב משה אבוטבול היה ראש עיר. דווקא ראשי ערים וחברי עירייה, הם חייבים לשקול שיקולים ציבוריים לטובת כל האזרחים. ולכן הצעתי פעם אחת ותמכתי בחוק לסגירת תאגידי המים. וכשזה לא הלך, כי הם גופים מאוד עשירים, אז ביקשתי שתוקם ועדה בחוק בתוך תאגידי המים. יהיה שם חבר עובד סוציאלי, ויהיה חבר עירייה ומנכ"ל תאגיד המים. זה לא עבר. זה הגיע לכזאת דרגה של שחיתות – בשחיתות אני לא מתכוון לעבירות על החוק; שחיתות חוקית, שלראש עיר קריית גת היו רזרבות בתאגידי המים – והעירייה הרי שותפה בתאגיד המים – של מיליוני שקלים, אני לא זוכר אם 10 מיליון או 40 מיליון, והוא רצה לקחת את הכסף בשביל העירייה. אמרו לו: לא. יש הרבה הזנחה בתשתיות שאתה עוד לא גמרת, וכל מיני דברים. והוא אמר: ריבונו של עולם. הוא הלך, נדמה לי, עד לבג"ץ; הוא בא פה לוועדות הכנסת וצעק געוואלד, אבירם דהרי, נכון? ובסוף בסוף הוא הצליח להוציא קצת כסף של הציבור למען הציבור מתוך תאגיד שהוא לכאורה הבעלים שלו, ואין לו שום שליטה. ולכן, אדוני היושב-ראש, חייבים לעשות סדר. אם אפשר לסגור את תאגידי המים ולהחזיר אותם לעיריות – זה גם חיסכון וגם צדק. אם אי-אפשר – לפחות לקבל את ההצעה שבכל תאגיד מים חייבת להיות ועדת הנחות לאנשים נזקקים, בשיתוף עובדים סוציאליים, בשיתוף חברי עירייה, ועל ידי זה נעשה צדק בעולם. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, נושא המים, עליית המחירים, כואב לכולנו. תאגידים – חברי חבר הכנסת איתן, מאז התאגידים העלו את המים ב-17%, קודם כול הכניסו מע"מ, אז אני לא חושב שהאשמה לא נמצאת אצלם. לצערי, בשנה הזאת הייתה באמת עליית מחירים של כ-10%, דבר שלכל משפחה – ברוכת ילדים או לא ברוכת ילדים, משפחות חלשות – לכולנו זה כואב, לכולנו זה מפריע. והחוצפה הגדולה ביותר – תנועת ש"ס נתנה בכנסת העשרים מכספים קואליציוניים על מנת לבטל ולעשות הנחה במים כשיעור המע"מ. באים התאגידים ומכניסים את זה בדלת האחורית, ורשות המים עוד מאשרת להם זאת. העיקר להגיד: אנחנו בעד החלשים. אני לא מבין את תאגידי המים, איזו זכות יש להם לעשות זאת. תנועת ש"ס, שחרתה על דגלה את העזרה לשכבות החלשות, היא מייסודו של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, שהשבוע יהיה יום השנה השישי לפטירתו, שליוו אותו כמיליון איש. ואני רוצה להעלות פה לזכרו סיפור ממו"ר אבי ז"ל, עד כמה היה אכפת לו מהדברים הקטנים. לפני כשש שנים מו"ר אבי ז"ל היה חולה במחלה והיה צריך לעבור ניתוח בעין. הוא נכנס יום לפני זה למרן וביקש את ברכתו. הוא היה מאושפז, הייתי איתו בבית חולים, ולמוחרת היום, בשעה 09:00, מקבלים טלפון מביתו של מרן, הרב עובדיה יוסף. אבא מסתכל ולא מבין: הרב יודע שאני בבית חולים, אז מה רוצים מהבית שלו? והרב על הקו, מבקשים, הרב רוצה לדבר עם אבא. ומה הוא שואל אותו, מה הוא מבקש ממנו? רגע לפני שמרן עצמו היה בכניסה לבית החולים לבדיקה, אמרו לו: הרב רוצה לדבר איתך דקה לפני שהוא נכנס לבית החולים. והוא שואל אותו: מה שלומך? איך אתה מרגיש אחרי הניתוח? זה הרב עובדיה. היה משהו קטן. הוא ידע שאבא – מה, עוד אדם. נכון, הוא חבר כנסת שלו, אבל הרב עכשיו נכנס לבית החולים לבדיקה. אבל זה היה אכפת לו. וסיפור נוסף – לדעת מי זה מרן – על השכבות החלשות, על המסכנים. הגיע אליו אברך שלא קיבל את השכר שלו באותו חודש, ואשתו בעבודה לא קיבלה את השכר שלה, וביקש להיכנס לרב עובדיה. לא נתנו לו להיכנס. אמרו לו: תראה, עכשיו הרב לומד ואי-אפשר להפריע לרב. מי שיודע, כשהרב נמצא בלימוד שלו – וידוע הסרטון שבא, נראה לי, ראש הממשלה, ואף אחד – לא היה אפשר להפריע לרב עובדיה. הוא ישב שם והמתין והמתין, ורואים במצלמות שהוא ממתין, עד שלא יכלו, נכנסו אמרו לו: רוצה אתה? לך יש את האומץ להפריע לרב? תיכנס. הוא נכנס לחדרו של הרב, והרב באמת לומד. ספר נפל משולחנו של הרב, והוא מייד רץ להרים את הספר, ואז הרב נבהל ואומר לו: מי אתה? הוא הסתכל ופרץ בבכי. הרב אומר לו: שב. הוא יושב, והרב אומר לו: מה קורה לך? למה הגעת לפה? הוא אומר לו: תראה, הרב, החודש לא קיבלנו משכורת, ולאשתי מתעכבת המשכורת שלה כמה חודשים, וקשה לי, אנחנו נמצאים לפני החגים. אמר לו הרב: כמה אתה צריך לחודש הזה? אברך. אמר לו: 2,500 שקל. הרב אומר לו: זה מה שיספיק לך? מייד ביקש, הוציא צ'ק, נתן לו 10,000 שקל, אמר לו: אני יודע, יש לך 11 ילדים, אי-אפשר להיות ניזון ב-2,500 שקל. תיקח 10,000 שקל. לא הסתפק בזה הרב והוציא לו 3,000 שקל במזומן ואמר לו: ה-3,000 שקל האלה זה שתקנה לאשתך, מה שנקרא "ושימח את אשתו". תקנה בזה לאשתך. אני לא מרשה לך שום דבר אחר לעשות עם הכסף הזה מלבד קניית המתנה לאשתך לחג. זה היה מרן הרב עובדיה יוסף. הרי מרן, שהיה חסר לנו – ואני אומר לכם שאם מרן היום היה פה אנחנו לא היינו מגיעים כל כך מהר לכנסת העשרים-ושתיים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> האיש הזה, הרב, שידע לאחד בין כולם – יהי זכרו ברוך, ושיהיה מליץ יושר עלינו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. אין תשובת ממשלה. דעה אחרת – חבר הכנסת שמולי. << דובר >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. באמת אני רוצה לברך את מגישי ההצעה. יש פיל בחדר – אני מתחבר לראשית דבריו של חבר הכנסת אזולאי – ולפיל הזה קוראים "תאגידי המים". בכנסת האחרונה, באמת באחד המאבקים הכי גדולים שהיו פה, הצלחנו, בתמיכה רחבה של כל הבית הזה, אני חושב – כמעט – להעביר הצעת חוק שנועדה לסגור את רוב תאגידי המים במדינת ישראל. זה נכון שלא התאגידים קובעים את התעריף, אבל ברגע שמדינת ישראל, מדינה כל כך קטנה, מחזיקה 60 תאגידים מנופחים ומבזבזים, שבסופו של דבר הצרכן הישראלי צריך לשאת בעלות הקמתם ותפעולם, ברגע שלא פותרים את הדבר הזה, הרי שמחיר המים ימשיך לעלות. תנועת ש"ס – ובאמת מגיע לה יישר כוח על זה – בהסכמים הקואליציוניים הקודמים שמה את הנושא של תעריפי המים על השולחן. הצליחו ליישם את זה, וכמו שאמרו קודם: זה נכנס בדלת האחורית. מה שצריך לעשות – החוק עבר, צריך ליישם את החוק. צריך בהדרגה להפחית בצורה דרמטית את מספר תאגידי המים. זו הדרך היחידה שבאמצעותה אנחנו נצליח בסופו של דבר לייעל את משק המים, וגם להביא להפחתה בתעריף לצרכנים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> רציתי להוסיף עמדה נוספת בנושא שלא תכננתי לדבר בו, בנושא תעריפי המים. בתור רגולטורית ברשות מקבילה, שקבעה בעצם את מחירי החשמל של מדינת ישראל, עלה כאן נושא חשוב בקשר להעלאה שלישית של תעריפי המים בשנה אחת. בעצם אני חושבת שיש כאן כמה נקודות דמיון, אבל כאלה שמצביעות על בעייתיות בהתייקרות השלישית באותה שנה. ראשית, החלטת רשות המים, צריך לומר את האמת, מתפרסמת לציבור בלי דברי הסבר. גם בן אדם מקצועי כמוני שקורא את ההחלטות האלה מתקשה להבין למה יש עליית מחירים שלישית ומצטברת בשיעור של 10% בשנה. אני רוצה בדבר הזה להציע הצעה, שהפרסומים של הרשות אכן יהיו הרבה יותר ברורים. אבל צריך גם לומר את האמת, אחרי שגם למדתי את הנושא מבחינה מקצועית: במחירי המים בישראל יש מנגנון עדכון שהוא לא ידידותי לצרכן הבודד ולאזרח במדינת ישראל. יש להם חובות עדכון שמחייבות אותם להזיז ולקפוץ עם התעריף הזה בין שלוש לארבע פעמים בשנה. זו סוגיה שלא מתקיימת במשק החשמל, דווקא מתוך התפיסה שצרכן צריך גם שיהיה לו איזה רוגע, שתהיה לו יציבות, שלפעמים עלייה בתעריף אחרי חודשיים מתבטלת בגלל שינוי מדד אחר. אני חושבת שזה גם נושא שצריך וכדאי וראוי ללבן בוועדת הכספים << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה לך. תודה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני חושבת שצריך לדבר על זה, נוסף על העובדה שעליית מחירי החשמל משפיעה דרמטית על מחירי המים: עלייה של 1% בתעריף החשמל אוטומטית מייקרת ב-0.4% את תעריף המים. אז גם זה נושא שנדון עליו בוועדת הכספים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – בעד להעביר לוועדת הכספים; מי שנגד – בעד הסרה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה הזמנית לענייני כספים נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 26, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את נושא העלאת תעריפי המים לוועדת הכספים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >>ייקור שכר הלימוד במעונות ובמשפחתונים << הלסי >> << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הצעות דחופות בנושא: ייקור שכר הלימוד במעונות ובמשפחתונים, מס' 5, 18, 37 ו-40. יפתח חבר הכנסת אשר. אשר הוא יעקב אשר. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני קצת מרחם עלייך שאת צריכה לתת את התשובה, אבל אני אשמח שהדברים האלה ייעשו, וייעשו בהקדם, כי יש מגעים בעניין הזה כל הזמן; גם אתמול הנושא עלה בוועדת הכספים, ואני רוצה להעלות את זה בצורה יותר רצינית. באזור הדמדומים בין בחירות לבחירות בתחילת השנה קיבלו החלטה נציגי האוצר ונציגים כאלה ואחרים – אני עד הרגע הזה לא יודע – ממשרד הרווחה להעלות, או יותר נכון לפגוע בסבסוד של ההורים במעונות ובמשפחתונים. בסופו של דבר זאת עלייה בשכר הלימוד להורים האלה שיוצאים לעבודה. ההחלטה הזאת, שהתקבלה לדעתי ללא דיון מתאים וללא החלטה של איזשהו שר או החלטה מדינית, להעלות את שכר הלימוד, היא פגיעה בשכבות החלשות, שיינזקו במיוחד. את כל הקיצוץ במסגרת הפלאט – עשו את הקיצוץ בסבסוד. זאת אומרת, לא באו ואמרו: תשמע, מעלים עכשיו מחיר לכולם, 50 שקלים לכולם, אלא בסבסוד של המדינה בשכר הלימוד. זה אומר שאלה שמגיע להם סבסוד – להם זה יעלה, ואלה שלא מגיע להם סבסוד – אצלם זה לא יעלה. אז זאת פגיעה נוספת. זאת פגיעה נוספת, אדוני היושב-ראש, בכל הנושא של יציאה לעבודה, שהוא דבר כל כך חשוב וכל כך קריטי שאנחנו מדברים עליו, וזה בניגוד להחלטת ממשלה מס' 4496 מיום 7 בפברואר 2019, רק לפני חודשים ספורים, ששם הוחלט להטיל על שר העבודה והרווחה להקים ועדה לבחון את נושא התקינה, מספר ילדים, מבנה התעריף וגובה שכר הלימוד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> דקה, דקה. אני אוהב את מה שאני הולך להגיד. יש תופעה בכחול לבן: רצון עז להתיישב על כיסאות השרים, בניגוד לתקנון. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> במיוחד שזה עור צבי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מיקי, מיקי, אני מאחל לך שתשבי בקרוב באופן רשמי, לפי התקנון, אבל בינתיים את לא יכולה. << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> למה אתה חושף את הברית הפוליטית? הם עוד לא בנויים לחשוף אותה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני רק מאחל לה, אני לא אמרתי – – – << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> שלא – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מאחל לה. אני מאחל לה באופן צר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הוא אמר בממשלת אחדות. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא יודע, אדוני היושב-ראש, אם חבריי שמים לב – אתה הודעת שזאת הישיבה האחרונה שלך כיושב-ראש, אני לא יודע. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הראשונה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הראשונה. אוקיי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תגיד, השתגעת? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא הבנתי, נכנסתי ללחץ לרגע, אדוני. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אבל, אבל – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אתה מנצל את מרום מושבך. תאמין לי, אני רואה איך אתה בונה לאט לאט לאט איזושהי קואליציה כזאת או אחרת. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מי שצריך לשבת במקומי זה מנסור עבאס, אבל בגלל שזאת תקופת ביניים וסגני היושב-ראש הם ותיקים – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה בעל ניסיון. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז ברשותך, כבעל ניסיון, אני אבקש עוד דקה או שתיים כדי לחזור בחזרה לרצף הדברים. בקיצור, קיצוץ, העלאת שכר הלימוד במעונות ובמשפחתונים, פגיעה בעידוד היציאה לעבודה, פגיעה בשכבות החלשות, בניגוד להחלטת ממשלה, זה דבר שאסור היה שייעשה. לדעתי, נציגי האוצר או פקידי האוצר ניצלו את הזמן הזה שאין ועדות, אין שאילתות, אין הצעות לסדר-היום, וניסו להעביר את זה בצורה הזאת. נציגי האוצר לא רק שלא הצביעו על מקורות תקציביים כדי להגדיל את הסבסוד, כמו בהחלטת הממשלה, אלא החליטו ליישם את הפלאט ולקצץ בסבסוד, ובכך לפגוע בציבור החלש ביותר. אנחנו, אדוני היושב-ראש, נמנע את זה. אנחנו נתנגד לפלאט כשיגיע לוועדת הכספים; אנחנו נבקש דיון בעניין הזה. זה בלתי אפשרי מבחינת המשפחות להוציא עוד סכומי כסף, ואני אומר לך בידיעה, מפעילי מעונות אמרו לי שיש תופעה של הורים שמוציאים את הילדים – הורים שהחליטו שלא משתלם להם והוציאו את הילדים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, לכן אני אבקש שתעביר את זה לדיון בוועדת הכספים, שהיא קיימת על פי כל דין; לא צריך ועדה מסדרת להחליט להעביר את הדיון לוועדת הכספים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ברשותך, אדוני היושב-ראש, בתור ישיבה ראשונה, אולי מילה אחת, אם אפשר, במסגרת דעה אחרת על משהו; נעשה את זה ביחד, שלא אצטרך לטרוח ולעלות פעמיים. עמדה פה קודם חברתי יוליה מלינובסקי מסיעת ישראל ביתנו ודיברה בטוב טעם על המצב הבלתי-אפשרי – באיזה דברים אנחנו תקועים ובמה אנחנו מתעסקים. את הכול היא תלתה כמובן, זרקה את זה – איך היא קראה לזה – על הגברים שרבים ביניהם מי יהיה הראשון. אז אני רוצה לבקש מיוליה, שאני מעריך אותה מאוד, שתאזור אומץ ושתיגש לשאול את יושב-ראש המפלגה שלה מר אביגדור ליברמן: האם כל הקיפאון הזה וכל המצב שאנחנו נמצאים בו היום מוצדק בשביל שורה אחת בחוק הגיוס? האם זה מוצדק בשביל תיקון חצי שורה בחוק המרכולים? האם זה מה שנכון היום, כשהמצב בבתי החולים, כשהמצב ברשויות מקומיות – הכול תקוע, ועדות תקועות, תקנות לא מסתדרות? זה לא הכול אגו של אף אחד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אולי זה האגו של היושב-ראש שלה, ואת זה שהיא תאזור אומץ לשאול אותו. חמד, אם היא תפחד, תעזור לה אתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה, חבר הכנסת אשר. חברת הכנסת קטי שטרית – אינה נוכחת. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלת ישראל ממשיכה להפקיר את הגיל הרך, והפעם במשרד העבודה והרווחה, האחראי למעונות ומשפחתונים עבור פעוטות מגיל לידה עד שלוש, באופן מפוקח, מסובסד, כדי לאפשר להורים הצעירים לצאת למעגל העבודה בזמן שילדיהם זוכים לחינוך נאות. שכר הלימוד הוא דיפרנציאלי ונקבע בהתאם לרמת ההכנסה של המשפחה. בתחילת שנת הלימודים – עיתוי שאינו תקין ואינו ראוי – הודיע משרד העבודה והרווחה על ייקר פתאומי של שכר הלימוד, ובמקביל – על הפחתת הסבסוד למוסדות חינוך חשובים אלה. מה משמעות הדבר? שכר הלימוד עבור משפחות מעוטות יכולות אשר ההכנסה המשפחתית שלהן עד 2,100 שקלים בחודש יתייקר ב-142 שקלים בחודש, קרי, עלות המעון לחודש: כ-1,000 שקלים, זאת אומרת, מחצית מהכנסתן. ומה עם מי שמרוויח קצת יותר? ישלם הרבה יותר. כאשת חינוך אני מאמינה מאוד בחשיבותו של החינוך ובכוחו לגשר על פערים חברתיים. לכל פעוט, מגיל לידה, קיימת זכות בסיסית לחינוך – חינוך איכותי, חינוך מפוקח וחינם. המסגרות החינוכיות האלה צריכות להיות באחריות משרד החינוך, האחראי לכל מוסדות החינוך במדינה. הקיצוץ שהושת על המעונות – ובנוסף, הגדלת הנטל על ההורים הצעירים – מקומם, ואנו כבר יודעים כי הורים רבים מוציאים את ילדיהם ממסגרות אלו ומעדיפים להישאר עימם בבית. חשוב להבין את ההשלכות של מהלכים אלו. הנשים, אשר להן שכר נמוך יותר בהשוואה לגברים, הן אלו שתישארנה בבית. דבר זה הוא בניגוד מוחלט להיגיון שמאחורי הקמת המעונות והמשפחתונים על ידי משרד העבודה והרווחה: לתמוך בהורים צעירים, ובמיוחד בנשים, ולאפשר להן לצאת לעבודה ולממש את עצמן. כבר נאמר פה שההתייקרות היא בניגוד להחלטת הממשלה מס' 4496 מחודש פברואר, שהחליטה לעשות שיפור וייעול במערך מעונות היום. הקיצוץ מוביל לפגיעה כפולה: ההורים צריכים לשלם יותר, והם משלמים יותר עבור חינוך איכותי פחות, שהרי הקיצוץ בתמיכה התקציבית במעונות מוריד את רמת השירות שהילדים מקבלים. חברים, בתחילת העשור השמיני מאז הקמת מדינת ישראל, כלל המעונות והמשפחתונים צריכים להיות מפוקחים, עם תוכנית חינוכית ואנשי חינוך שהוכשרו לכך, בחינם, ותחת אחריות משרד החינוך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר_המשך >> לסיכום, ייקור שכר הלימוד, משמעותו פגיעה באוכלוסיות המוחלשות. כבר היום למעלה מ-50% מהפעוטות אינם נהנים מחינוך מפוקח מכיוון שיד הוריהם אינה משגת, ועם הקיצוץ וההתייקרות מספר זה עתיד לגדול. יש לבטל באופן מיידי את תיקון שכר הלימוד ולהגדיל את הסבסוד למעונות ולמשפחתונים. ולחלופין, אני מבקשת להביא את הנושא לדיון דחוף בוועדת הכספים. אני אמשיך ואילחם על מנת שכל ילדי ישראל ייהנו משוויון הזדמנויות אמיתי ויזכו לקבל חינוך איכותי החל מגיל לידה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מלכיאלי. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שהדיון הזה הוא דיון חשוב מאוד. קיבלנו עשרות ואולי מאות פניות של אנשים שביום בהיר הורידו להם מהמימון – ואני רוצה להודות לך, חבר הכנסת יעקב אשר, על שהעלית את הנושא הזה. אני רוצה לנצל את הבמה כאן, בכנסת: השבוע ימלאו שש שנים לפטירתו של הרב עובדיה יוסף. בגמרא כתוב שככל שהפטירה מתרחקת מאיתנו, הזיכרון הולך ומשתכח. "גזרה על המת שישתכח מהלב", כך כתוב בגמרא. אני חושב שככל שהימים עוברים, הגעגועים וההבנה שאיבדנו דמות ענקית כמו הרב עובדיה יוסף הולכים וגדלים ומשתרשים בנו. כמה אותה דמות חסרה, כמה לא ידענו להעריך את אותה דמות, כמה הציבוריות הישראלית הפסידה אדם בעל כתפיים רחבות, הלכתיות, תורניות, מנהיג בעל שיעור קומה, שלצערנו הרב בחברה הישראלית לא כל כך ידעו להעריך את התרומה הענקית שלו לחיבור בין חלקי העם, לחיבור בין קואליציה לאופוזיציה, בין מרכז לפריפריה. אדם שהייתה לו נגיעה בכול. אני הייתי רוצה לשתף אתכם, חבריי חברי הכנסת, בסיפור שראיתי במו עיניי. אם לא הייתי רואה, היה לי יותר קשה להתרגש מהסיפור הזה, אבל בגלל שראיתי, אני רוצה לשתף גם אתכם. זה היה באיזו שבת, ואחרי התפילה אני רואה אישה שניגשת לבן של הרב ואומרת לו: אני רוצה לדבר אחרי התפילה עם הרב. הוא שואל אותה: מה את צריכה מהרב? היא אומרת לו: אני כבר כ-20 שנה נשואה ואין לי ילדים – ברכה מהרב. ברכה מהרב זה דבר שאף פעם לא מזיק, זה רק עושה טוב. עניין אותי לראות את המפגש הזה ביניהם, איך הרב מתייחס, מה הוא אומר, מה היא אומרת לו. אחרי התפילה, אני רואה שהאישה מחכה לרב בכניסה של החדר, באה לאוזניים של הרב ואומרת לו: כבוד הרב, אני צריכה ברכה. הרב נעצר ושואל: מה את צריכה? היא אומרת לו: הרב, אני 20 שנה נשואה ואין לי ילדים, שהרב יברך אותי. ואז אני רואה אדם בגיל 85, אדם שנמצא בממלכה תורנית-הלכתית, מנהיג גדול של אלפים, מיליון איש אחר מיטתו הלכו; אני רואה את האדם הזה מתפרץ בבכי כאילו הודיעו לו שאבא או אימא שלו נפטרו. ממש בבכי, לא קולות של בכי. התיישב והתחיל לבכות בדמעות. הוא אומר לה: רגע, 20 שנה, והתחיל לברך אותה ולא נרגע, והוא עוד בוכה ועוד בוכה. רבותיי, אני חושב שהסיפור הזה – אדם לא יכול לשחק אותה בוכה. אדם שבוכה זה אדם שרואה את הצרה של השני, רואה את הצרה של זולתו ואומר: אני מזדהה איתך, אני מרגיש חלק ממך. ש"ס, שזכתה שהרב עובדיה יקים אותה וילווה אותה, חרתה על הדגל שלה, מהיום שהקימו אותה, עזרה לחלש, למוחלשים. זה הדגל שלנו, עם זה אנחנו הולכים כבר כמעט 40 שנה, לא שינינו ולא נשנה את זה. אני חושב שהצוואה שלו כאן, לבית המחוקקים: לראות את השני, להרגיש את הצרה שלו, לחוש את הצרה שלו. אני חושב שזו המורשת. בשנה שעברה הגשתי הצעת חוק, לפני שתי קדנציות – אני מרגיש כבר ותיק כאן, בבית הזה; לפני שתי קדנציות הגשתי הצעת חוק להקמת מרכז מורשת לזכרו של הרב עובדיה, שבמוסדות החינוך, כל ילדי ישראל, דתיים ושאינם דתיים, ילמדו על דמות המופת הזאת. אני חושב שגם בעוד 500 שנה ילדי ישראל צריכים ללמוד על המנהיגות שלו, על קבלת ההחלטות שלו. אני חושב שזו דמות שלא תישכח. אני מקווה שבכנסת הקרובה אני אגיש את זה וגם נוכל להעביר את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. גברתי השרה. שטרן, תראה איך אני נותן לכחול לבן חלק מהעוגה השלטונית. זה כיסא שלי עד 14:00. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – כחול לבן – – – << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> במונחים צבאיים, נדמה שהוא עושה פה סיכולים ממוקדים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חמד – – – << דובר >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >> – – – הוא אמר לי בבוקר שאני לא אדבר איתו יותר מדי, כי מה יגידו החבר'ה אצלו. אז הוא קורא לי משם. מה יגידו החבר'ה אצלי – משתף פעולה. << דובר_המשך >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> אוקיי. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, בטרם אשיב על הנושא המאוד-מאוד חשוב הזה, אני רוצה להתייחס לכמה סוגיות שעלו כאן, ולחלקן גם לא הייתה תשובת שר. ראשית, אני רוצה לומר שבהקשר של בית הספר של החגים, כולל החוג לכל ילד, אני מתחייבת לקחת ולבדוק את זה, כמי שבאמת עסקה בזה רבות – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> – – בכנסת העשרים, ואני בהחלט אעשה את זה. אני רוצה רק לציין שתקציב החינוך, כבוד היושב-ראש, הוא כבר 60 מיליארד שקלים, והוא הולך וגדל. הוא גדל בזכות הממשלה הנוכחית, הקודמת והקודמת, שבעצם נמשכת כבר שלוש קדנציות ברציפות. שמעתי את ידידי הטוב והוותיק חבר הכנסת ביטון מדבר קצת בציניות על כמה אכפת לממשלה באמת מהדברים האלה. מסתבר שהלכה למעשה, אם בודקים את זה במבחן המעשים והתוצאה, יש 60 מיליארד – עברנו את תקציב הביטחון – לחינוך, חוגים ובית הספר של החגים שהלך והתרחב. זה בזכות הממשלה הנוכחית – ועוד שורה רבה של צעדים בנושא החברתי. אגב, אחד מהם עלה גם על ידי חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן, שדיברה על התייקרות מחירי החשמל. אני רוצה להזכיר לכנסת שאם בוחנים את מחיר החשמל היום אל מול לפני כמעט חמש שנים, כשהתחילה לכהן הכנסת, אנחנו מדברים על ירידה של 17%. זאת אומרת שאחרי העלאה של 2.8%, אנחנו עדיין נמצאים במחיר שהוא זול יותר ב-17% למשקי הבית, בזכות מדיניות כלכלית אחראית של שר האוצר ושל הממשלה. ועכשיו לנושא מעונות היום, שגם הוא מאוד יקר לליבי ובאמת הקדשתי ארבע שנים כיו"ר הוועדה לזכויות הילד לטיפול בנושא. אני אשיב את התשובה הרשמית ולאחר מכן אתייחס: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים רואה חשיבות רבה במערך סבסוד המסגרות לגיל הרך ככלי מעודד תעסוקה. המשרד משקיע כ-1.2 מיליארד בשנה בסבסוד שהות הילדים במסגרות. לצד הסבסוד, בשנים האחרונות הושקעו משאבים רבים במימון בניית מעונות יום חדשים על מנת לתת מענה לעוד עשרות אלפי ילדי ישראל. משרד העבודה והרווחה פועל למציאת פתרונות שונים במטרה לצמצם את ההתייקרות בשכר הלימוד במעונות ובמשפחתונים, בדגש על הפגיעה בשכבות החלשות. כמו כן, במסגרת דיוני התקציב יפעל המשרד למציאת מקור תקציבי אחר. גורמי המקצוע במשרד יקיימו ישיבה עם משרד האוצר על מנת לחפש פתרון שיצמצם את הפגיעה בשכבות החלשות ככל שניתן. משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ימשיך בהשקעת המשאבים לקידום מערך המסגרות לגיל הרך וביצירת מסגרות איכותיות המבטיחות את שלומם והתפתחותם התקינה של הפעוטות, לצד תמיכה מרבית בהורים. אני רוצה לומר משהו, חברת הכנסת אורלי פרומן: את עלית ואמרת שהממשלה מפקירה את המסגרות לגיל הרך, וזה נחמד לומר את זה וזה גם נשמע אופוזיציוני. אבל למען האמת, בתום ארבע השנים של הכנסת העשרים העברנו את חוק הפיקוח על מעונות היום והעברנו את חוק המצלמות, שני חוקים שאני באופן אישי קידמתי כיו"ר הוועדה לזכויות הילד – – – << קריאה >> אורלי פרומן (כחול לבן): << קריאה >> – – – ואין תקנות. << דובר_המשך >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> אני שמחה מאוד על מה שאת אומרת, כדי שאנחנו נעשה סדר בדברים אחת ולתמיד. << קריאה >> אורלי פרומן (כחול לבן): << קריאה >> רק 23% מילדי השנתונים האלה. << דובר_המשך >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> אלה חוקים מאוד חשובים, שמסדירים מערכת שמתנהלת בצורה שהיא התנהלה 70 שנה – לא שנה, לא חמש, לא עשר ולא 20, << אחרי_כן >> באנו לתקן כאן מערכת של 70 שנה. הצלחנו להעביר את חוק הפיקוח אחרי שהוא התגלגל בכנסת במשך 12 שנים. זאת עובדה. אלה עובדות. אני עוד לא מגיעה לפרשנות ולהסברים. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << קריאה >> ומה היה ב-12 שנים האחרונות? << דובר_המשך >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> חוק הפיקוח לקח את הנושא של הביטחון האישי של הילדים, שהוא לא דורש תקנות, וחשוב לומר את זה, ב-1 בספטמבר חוק הפיקוח נכנס לתוקף. כך שכל מי שיש לו – – << קריאה >> אורלי פרומן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> – – שבעה פעוטות ומעלה – בואי תקשיבי לעובדות, עזבי עכשיו את כל הרכילות ואת כל הפופוליזם. << קריאה >> אורלי פרומן (כחול לבן): << קריאה >> זאת לא רכילות. << דובר_המשך >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> בואי תקשיבי לעובדות. << קריאה >> אורלי פרומן (כחול לבן): << קריאה >> תאמיני לי שאני בתוך זה עמוק. זאת לא רכילות. << דובר_המשך >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> כל מי שיש לו שבעה פעוטות ומעלה חייב ברישוי, חייב בבדיקה של רישום פלילי ובדיקת המיקום של המסגרת, כדי למנוע את כל המקרים שבהם יש לנו מסגרות בתחנות דלק, במחסנים, בחדרי מדרגות ובכל מיני מקומות אכזריים אחרים. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> מי מפקח? << דובר_המשך >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> מי שמפקח על זה הוא משרד העבודה והרווחה. הוקם מנגנון מיוחד בשביל זה. ונכון, לתוך החוק, לצד הדברים האלה – שכבר נכנסו לתוקף, זה כבר רץ עכשיו – יש גם תקנות שמתייחסות לנושא של הכשרת הצוות, כולל סבסוד של המדינה בסיפור הזה והתייחסות לנושא של בטיחות, ועוד סוגיות נוספות. אגב, מה שנכנס ב-1 בספטמבר זה גם הנושא של עזרה ראשונה, ועל כל מי שמטפלת בילדים בכל מעון יש חובה של עזרה ראשונה. אני רוצה לומר לכם שלמרות שזה נחמד לומר שהכול תקוע בגלל זה שאנחנו בשנת מעבר ובשנת בחירות, שום דבר לא תקוע בגלל שזאת שנת בחירות. התקנות ממילא צריכות להגיע חזרה לכנסת עד ינואר הקרוב, ורק אז להיות מאושרות. אני יכולה לומר לך שבזמן הזה שאנחנו מדברים עובדים על התקנות הללו, הם כבר יצאו לפני החג לעיון הציבור כדי שהציבור יוכל להגיב ולהתייחס. כבר התחילו לקבל את ההתייחסויות ואת התגובות. כך שהמערכת עובדת, ועם שנת בחירות או בלי שנת בחירות אנחנו היינו נמצאים בדיוק באותה הנקודה. האם זה מספיק? התשובה היא לא. התשובה היא לא. אבל אתם יודעים, אנחנו אנשים רציונליים כולנו, למרות חילוקי הדעות הפוליטיים: לא מתקנים 70 שנה גם לא בשנה אחת. וכמו שאמרתם, צריך לקחת את המסגרות הללו למהפכה אמיתית. אני לא הקלתי לרגע כשהצגתי גם את החוקים החשובים, גם את המצלמות וגם את הפיקוח, ותמיד דאגתי לומר שאלה רק היסודות הראשונים למהפכה שנדרשת לכך שהמסגרות הללו יעברו למשרד החינוך. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> וראש הממשלה נתן הצהרה – למרות שאין הרבה פניות בציבור לשמוע את זה כי כולם עסוקים בדברים האחרים – אבל הוא נתן הצהרה שזה מה שיהיה, להעביר את זה למשרד החינוך, להעמיק את הסבסוד, שמתייחס גם למה שאתם מעלים כאן, לנושא של מחיר מעונות היום, ולהרחיב את הפיקוח, כי גם מה שאנחנו העברנו עדיין לא מספיק. צריך להפוך את התחום הזה לפרופסיה ולתת לו את המקום הנדרש. אני יכולה להבטיח לך – עם השותפים כאן בכנסת, גם באופוזיציה, גם בקואליציה, כי אנחנו היינו שותפים לאורך כל ארבע השנים – שאני אמשיך להילחם על הנושא הזה, ולא משנה באיזה תפקיד אני אהיה כאן, כדי שהחינוך יתחיל מגיל הלידה, ימשיך עד גיל 18, ואחר כך אפילו גם ללימודים האקדמיים, כי אני חושבת שצריך לשמור על רצף של חינוך והשכלה. וכמובן, להבטיח את הביטחון של הילדים שלנו זה הדבר הראשון במעלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אם כן, אנחנו – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש עוד? יש דעה נוספת? בבקשה, ינון אזולאי, חבר הכנסת, בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השרה, בנושא המעונות, שלוקחים מהסבסוד – אתמול בוועדת הכספים העליתי איזשהו רעיון, ואני לא שולף אותו, אני מכיר את המצב ואני יודע שכשלוקחים מהסבסוד של הילדים יש אפשרות לקחת את זה מהבינוי. אז תגידי לי שאין מספיק בינוי גם ככה, אבל יש רשויות איתנות שמקבלות את הבינוי. במקום שבו דירה עולה 20 מיליון שקל אין שום סיבה שהמשרד יבנה מעונות יום. עם כל הכבוד, יש מספיק כסף לאותה – – – << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – – משרד העבודה והרווחה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> משרד העבודה, אני יודע, אני יודע. ואיך הם בונים את זה? על פי הקריטריון שכל הקודם זוכה. אין שום סיבה לעבוד בקריטריונים האלה. צריך אולי לעשות איזשהו שינוי בקול קורא הזה, לא יכול להיות שכל הקודם זוכה. רשות איתנה גם ככה מייד עושה את זה, יש לה את הכסף למצ'ינג. אם תיקחי מהבינוי נוכל לתת את זה לסבסוד של ההורים. אין שום סיבה להוריד קודם כול מהסבסוד של ההורים, של אותם מסכנים, שמי שיש לו יותר הנחה יצטרך לשלם יותר. ואם אי-אפשר משם, יש עוד דבר לעשות. אולי אפשר להוריד סכום אחיד לכולם כך שאם להורה אין והוא מקבל את הסבסוד המלא, יהיו עוד 50 שקלים או 70 שקלים, וגם הורה שיש לו ישלם אותו דבר. לצערי זה לא יהיה שוויוני, אבל זה יותר שוויוני מאשר לתת למי שאין לו כלום לשלם יותר מאשר לזה שיש לו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה, חבריא. מי שמצביע בעד – מצביע על כך שנביא את זה לעוד דיון במליאה, היות שאין ועדות. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> לא, לא. נעביר את זה לוועדת הכספים – נקיים את זה שם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לוועדת הכספים, אוקיי. << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נחליט כך: זה על דעת כל המציעים, ועדת הכספים? כן? << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אז מי שמצביע בעד – זה עובר לוועדת הכספים. מי שמצביע נגד – זה יורד מסדר-היום. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה על הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: ייקור שכר הלימוד במעונות ובמשפחתונים. אני חוזר: מי שבעד – זה לוועדת הכספים, מי שנגד – להוריד מסדר-היום. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה הזמנית לענייני כספים נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 21 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, ההצעה לסדר-היום עוברת להמשך דיון בוועדת הכספים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> היעדר תקציב חדש לסל התרופות וסכנה ברורה ומיידית לבריאותם של חולים << הלסי >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום, הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: היעדר תקציב חדש לסל התרופות וסכנה ברורה ומיידית לבריאותם של חולים, מס' 12 ו-45. יעלה ויבוא חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – גדי יברקן. יענה בשם הממשלה סגן שר הבריאות חבר הכנסת ליצמן, ויש עוד דעה נוספת של חברת הכנסת אורלי לוי. בבקשה, אדוני. << דובר >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, תראו, המצב הזה שבו אנחנו נמצאים הוא מצב שגובה מחיר חברתי יקר מאוד. כמובן, לכל אחד בבית הזה יש את העמדה שלו מה צריכה להיות זהות הממשלה הבאה, אבל המחיר החברתי שנגבה מהאזרחים הוא מחיר יום-יומי, הוא כבד, ואסור לבית הזה לאטום את אוזניו ולסגור את עיניו מפני הדבר הזה. אנחנו רואים את זה בכל מיני מקרים. זה קורה גם בנושא של תאונות הדרכים, בועז מדבר על זה הרבה, גם בנושא של התשלום של הפעימה הנוספת של קצבאות הנכים, אבל בהקשר של מערכת הבריאות זה גם עולה בחיי אדם. זה אסור בשום פנים ואופן, במיוחד כאשר ממילא המערכת מתפקדת כמעט על סף מצב חירום בגלל העומסים הגדולים, בגלל ההמתנה הבלתי-נסבלת לרפואה מקצועית גם בקהילה, ולניתוחים, בגלל הפערים האדירים בין מרכז לפריפריה. אני לא מתכחש לעובדה, אדוני סגן השר, שנעשו בתקופתך פעולות, חלקן משמעותיות. עדיין המצב הוא קשה ממילא. אנחנו מתבשרים שבזמנים שבשגרה נתוני התפוסה במחלקות הפנימיות נושקים ל-100%. ועכשיו עוד לא התחיל החורף. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >> כבר יותר מ-100%. << דובר_המשך >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> עכשיו זה מתחיל לטפס. אנחנו מסתכלים על סל התרופות. ועדת הסל עובדת במציאות בלתי אפשרית. ממילא המציאות היא מציאות של מיטת סדום. בכל שנה מוגשות לוועדת הסל בקשות בערך בהיקף של כ-3 מיליארד שקל, והתקציב התוספתי שעומד בדרך כלל לרשות וועדת הסל הוא בערך 500 מיליון. השנה הייתה התחייבות שהתקציב הזה יועלה ובגלל המשבר הפוליטי אי-אפשר להביא כסף נוסף. ההחלטות האלו הן החלטות קרדינליות, וכפי שאני אומר לכם, הן עלולות לעלות בחיי אדם. הובלנו כאן ביחד, בכנסת הזו, לא מעט מאבקים עבור ילדים חולים ועבור חולים סופניים, סביב ועדת הסל, והצלחנו בכוחות משותפים, לפעמים תוך כדי שיתוף פעולה עם הממשלה, להביא מזור להרבה מאוד אנשים במדינת ישראל. וזה בדיוק מה שצריך לעשות עכשיו. עכשיו. המחלוקת הפוליטית כנראה תמשיך ללוות אותנו עוד שבעה-שמונה שבועות, אבל ריבונו של עולם, תגידו לי, מבל"ד ועד הימין החדש, אי-אפשר לייצר פה הסכמה על גובה התקציב הנדרש לגבי סל התרופות הממלכתי? אי-אפשר לסייע בידי הממשלה בהקשר הזה? אי-אפשר בכוחות משותפים להחליט שעכשיו כן מיישמים את ה-400 שקל המסכנים האלה שהנכים כל כך משוועים להם? אי-אפשר להחליט – או-טו-טו הולכת להתרגש על ראשנו עוד קטסטרופה, אתם שומעים מה הולך לקרות בביטוח הסיעודי? חברות הביטוח הפרטיות מתחילות לנטוש את התחום הזה. המענה, והמענה היחידי האפשרי, הוא ביטוח סיעוד ממלכתי. אמרנו את זה כבר בכנסת הקודמת ואנחנו אומרים את זה גם עכשיו. כל האתגרים האלה עוד יחכו לנו כשתהיה פה כנסת, אבל כרגע, לדעתי, אדוני היושב-ראש, ובזה אסיים, מה שצריך לעשות זה לייצר פה הסכמות. הסכמות, דווקא בתקופה של מחלוקת, להוריד את המחיר החברתי, בטח בנושאים של הבריאות; לסייע בידי סגן השר והממשלה להוביל מהלכים כאן, בהסכמה רחבה, בהקשר של תוספת תקציבית לסל הבריאות; וכמובן, מתן סיוע תקציבי של חירום למחלקות הפנימיות כדי שיוכלו להיערך לחורף הקרוב כמו שצריך. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני, תודה רבה. חבר הכנסת גדי יברקן, בבקשה. לאחר מכן נשמע את תשובת סגן השר. << דובר >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהמשך לחבר הכנסת שמולי, ואני מסכים וחותם על כל מילה שהוא אמר כרגע, אני חושב שהנושא הזה – זה לא מובן מאליו שנציג הממשלה יושב כאן. כרגע יש שם שניים, ולסגן השר באמת מגיע כל הכבוד. היום אפשר להגיד את זה, כי במהלך היום נציגי הממשלה כמעט לא היו. אם אנחנו מדברים על הנושאים החברתיים, אז הנושא הזה לא רק שהוא החצר האחורית של החברה, הוא החצר האחורית של החצר האחורית. בסופו של דבר, מה בן אדם מבקש? מבקש עזרה ליום-יום. והאנשים האלה שאנחנו מדברים על סל התרופות שלהם הם אנשים שחלקם כנראה על סף מוות. תרופות שמאריכות חיים – אין תרופה מצילת חיים, אבל מאריכת חיים, בהחלט. אני חושב שסל התרופות, שמגיע מדי שנה לדיון סוער ולפעמים גם לא נעים לאוזן, בטח ובטח לחברי הוועדה, שדנים, במילים פשוטות, מי יחיה ומי ימות – ומערכת הבריאות שלנו היא קורסת כמעט כל שנה. אני לא יודע, אדוני היושב-ראש, אם אתה יודע שמשנת 2008 עד 2018 האוכלוסייה גדלה ב-1.5 מיליון, ובכירי מערכת הבריאות אומרים שצריך להגדיל את סל הבריאות מדי שנה ב-1.65%, זאת אומרת שהאוכלוסייה גדלה וסל הבריאות כמעט נשאר במקום. ולא רק זה, מתקיים עליו דיון רק מדי שנה. אני חושב שצריך לעגן בחקיקה שכל שנה התקציב יגדל לפי האוכלוסייה, לפי האחוז, כמות האנשים שצריכים את התרופות שלהם. ויותר מזה, מערכת הבריאות קורסת משום שאין פה תוכנית רב-שנתית, ואומרים את זה גדולים ממני. בשביל זה לא צריך להיות חבר כנסת ותיק – שתי קדנציות, כמוני; אפשר גם להסתכל ולראות ולהבין שבמדינת ישראל אין לזה קואליציה, אין לזה אופוזיציה, אין לזה שמאל ואין לזה ימין: כולנו פה בשם המדינה ובשם העם. הבחירות כבר הלכו, נגמרו, הן מאחורינו – אולי יהיו – אבל אנחנו לא צריכים לפגוש את אזרחי מדינת ישראל רק בנתונים ממנהלי קמפיינים לפני הבחירות. כל אחד מחברי הכנסת כאן מתחזה להיות חברתי. בואו לא נתחזה, כולנו היום נהיה חברתיים: נדאג לאנשים, שחלקם כנראה ימותו כשידונו בוועדות האלה בתרופות שלהם. הזדמנות נהדרת, פורים מתקרב, בואו נהיה באמת נציגי העם ללא הבדל של קואליציה, אופוזיציה. יש כאן אנשים שמחכים אם יהיו בחירות או לא יהיו בחירות, אבל האנשים האלה מחכים אם ימותו מחר או ימותו עוד חודש, ואם הם יקבלו את התרופות האלה – כנראה יאריכו חיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה לך. אם כן, סגן השר, בבקשה. << דובר >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ועדת סל הבריאות, זה לא שייך לקופוליציה, קופוזיציה, אופוזיציה, קואליציה. אני התחייבתי, ואני עומד על זה שבעזרת השם הסל יגדל ל-700. אני רוצה לשמוע את זה גם מהאופוזיציה, שהם מתחייבים – אני לא יודע מה יהיה כאן, אבל שכל אחד יתחייב שיהיו 700 – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא יודעים מי תהיה האופוזיציה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> מה? לא שומע. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> לא יודעים מי תהיה האופוזיציה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אני לא יודע. אני לא יודע. יש גם קופוזיציה. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> נכון – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אז אני אומר דבר אחד: בניגוד לחבר הכנסת גדי יברקן, יש תוכנית למשרד הבריאות. אנחנו הגענו להסכמה עם ראש הממשלה, עם שר האוצר, לפני הבחירות כאן, שאנחנו הולכים להגדיל את סל התרופות בעוד 0.5%, בעוד 0.5% – זה מכניס 3 מיליארד שקל, והכסף הזה ייכנס למערכת הבריאות נטו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא את סל הבריאות. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> רגע, תקשיב, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שמעתי. רק רציתי – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אני מודיע, רגע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא להוסיף לסל הבריאות אלא לביטוח הבריאות. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אדוני ישמע. עכשיו, בתוך ה-3 מיליארד שקל הגשנו תוכנית. בתוכנית הזאת יש העלאה ל-700, של הסל. לא רק זה, יש כל מיני דברים בתוכה, הרי לא קיבלנו כסף סתם ככה. יש תוכנית מסודרת לכל מיני דברים שביקשנו – העלאה שתיכנס לסל הבריאות. קודם כול, זה מסודר. נכון שנקלענו לבחירות, אבל אני עומד על זה, וההוראות שלי לסל התרופות היו – הסיכום שלי עם שר אוצר היה שהסל יהיה לא פחות מ-500, לזה הוא התחייב. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << קריאה >> זה יעבור דיון בוועדת הכספים? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> זה חייב לעבור, כל דבר, אין להם חוכמות כאן. כל דבר שאני אומר, בלי אישור ועדת הכספים אין כלום. אתם יושבים שם, אתם אמורים לדעת את כל הדברים האלה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >> אבל צריכים להביא לנו את זה שם לאישור כדי שנאשר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בטח שזה יגיע. אדוני סגן השר, האם ב-0.5% אתה מתכוון לאותו כסף שמזה ילך גם לביטוח הסיעודי, תבהיר את עצמך; והיתרה תלך לסל הבריאות? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אני מופיע בוועדת הכספים ביום שני, בעזרת השם. אני מניח שבתוך ה-40 מיליון שקל שאני מבקש שם יחקרו אותי על כל מיני דברים אחרים. אני מוכן לענות על הכול. יש לי משנה סדורה מה בדיוק אנחנו הולכים לעשות עם הכסף. אני חייב לשבח את שר האוצר, אני חייב להגיד לכם, רבותיי, וגם ראש הממשלה – כל הכבוד. הם היו קואופרטיביים, הם הבינו שמערכת הבריאות בכל זאת חריגה מכל הדברים האחרים וצריך לעשות תוספת רצינית. הדרך הייתה מה שאני הצעתי, זה בא ממני: 0.5% תוספת. זה כולל גם שינויים בסיעוד, אבל לא בדיוק מה שאנחנו רוצים, ברור. ויש חדרי מיון, הרבה דברים שם. אני לא רוצה להיכנס. אני לא אפרט ביום שני בדיוק מה, שם אני אדבר יותר על השפעת, על דברים אחרים, על חדרי מיון, על דברים אחרים. אבל ברור ששר האוצר התחייב ללא פחות מ-500 מיליון שקל. ההוראה שלי ליושב-ראש הסל, פרופ' זאב רוטשטיין, שהוא יכין אפילו ליותר מ-700 – עד 700 – עם סדר מסוים. לאט-לאט, יאשרו את ה-500; אם נקבל תוספת תקציב, נעלה את זה עד 700, לכן לא ייפגעו הדיונים. אני סירבתי לעכב את זה. אני אמרתי שבסל התרופות אי-אפשר לחכות בגלל היעדר תקציב. נכון, כרגע רשומים 300, ההתחייבות של שר האוצר היא ללפחות 500, ואני אומר לכם שאם תהיה התוכנית שלי – זה יעלה עד 700 מיליון שקל. אני רוצה להעיר שני דברים לגבי מה שאמר יושב-ראש הסל פרופ' רוטשטיין. בחלק הגדול של הדברים שהוא אמר אני תומך, נלהב. אני חושב שחייבים להוריד את מחירי התרופות של החברות. לא יכול להיות שיש תרופות – לילדי SMA, שלפני שנה הצלנו אותם, כרגע יש תרופה ממש; אז היה רק עיכוב של ההתפתחות אבל כרגע יש תרופה: 7.6 מיליון שקל לשנה, ילד אחד. תכפילו את זה ב-80 ילדים, שיהיו בריאים. איפה יש כסף? זה כל הסל. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> תחשוב כמה מע"מ זה מתוך המחיר של התרופה. מס ערך מוסף. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> רבותיי, כל המדיניות הזאת של מע"מ על תרופות – יש הרבה מע"מ, על דירות – אני לא נכנס לשם. זאת מדיניות. אני יודע דבר אחד: אתה יודע מה, תוריד את המע"מ – יש לך את הכסף הזה? תוריד 18% מ-7.6 מיליון שקל בשנה, ל-80 ילדים. מאיפה אפשר לשלם את זה? זה כל הסל. אפשר להגיע לזה? נחפש ונראה בדיוק מה צריך לעשות עם הדברים, ועדת הסל. אבל פרופ' רוטשטיין בהחלט צודק, ואני מגבה אותו עד הסוף: חייבים להוריד את מחיר התרופות של החברות. זה לא יכול להיות ככה. יכול להיות שצריך לשקול שלא להכניס את התרופות אם הם מתעקשים על המחיר. אבל במה שאני חולק עליו, גם בתוקף: אני לא מוכן להעלות את המחיר לחולים. הוא אמר שהוא רוצה להעלות את זה כדי שיהיה יותר כסף, נניח לתרופות יותר יקרות. נתנגד בתוקף. אסור להעלות מחירים לחולים. מספיק שהם חולים. אסור להעלות מחירים. היות שאני צריך לאשר את זה, אם אהיה סגן שר, אז אני אומר שהעלאת מחירים אני לא אעלה, בלי נדר. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >> – – – מעלים את הקנביס הרפואי. רופאים – – – אז בוא נדייק. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> חברת הכנסת אורלי, אם אתם רוצים לקיים דיון על הקנביס, אני אשמח מאוד. אני אבוא. קנביס זה סיפור גדול. אני אסביר לכם במילה אחת, ואני לא הולך להרחיב כרגע על הנושא הזה. המחירים עלו, בחלקם הגדול לא בצדק. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << קריאה >> יש עלייה של 3% בעשור האחרון – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> איזה 3% – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> מה אתה מדבר, זה הרבה יותר. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אני מוכן לקיים – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> ליצמן, אתה יכול להתייחס לנושא החיסונים? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אני אתייחס. הקנביס, המחירים עלו. משרד הבריאות עשה דבר כזה: לאלה שמשתמשים בהרבה המחירים עלו מאוד, ובצדק, ותשמעי טוב, כי חלקם הגדול מוכרים. אין מצב במדינה ובעולם – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >> – – – החולים? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> את לא יכולה להתווכח איתי כי יש לי אנשי מקצוע מאחוריי. את יכולה להתווכח איתי פוליטית כמה שאת רוצה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >> אל תאשים את כל החולים, זה קטסטרופה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> תני לי רגע להגיד מה שיש לי להגיד על זה. חלק גדול מהאנשים מוכרים את זה ונותנים את זה – הנכדים לוקחים את זה, ואני לא רוצה להיכנס. אין במדינות העולם כל כך הרבה שמשתמשים ב-120 בחודש. תפסיקו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, להגיד "חלק גדול" – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, תנו לי רק להגיד. אני אקבל. אני לא בורח מהבמה, אני מבטיח לך. תן לי, אני מוכן לענות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> חלק גדול – אני לא חוזר בי. בעולם אנחנו בין המשתמשים הכי גבוהים. זה בלתי נורמלי. צריך לדעת את האמת. עשינו רפורמה, ואנחנו באמצע הרפורמה. אנחנו הולכים להוריד מחירים, זה כן, אבל לאלה שמשתמשים במינונים נמוכים, 20 גרם. לאלה שמשתמשים לא הרבה – הורדנו. לא הורדנו מספיק, אנחנו הולכים להוריד להם עוד יותר, כי הם המשתמשים האמיתיים. המגדלים עשו כל מיני קומבינות נגד משרד הבריאות בגלל רישיונות וכל מיני דברים, זה לא הזמן לפרט כאן, בדיון. אני מוכן שלאיזו ועדה שתהיה תזמינו אנשי מקצוע והם יבואו לפרט. אין בעיה. לגבי החיסונים, חיסון זה דווקא הדבר הכי קל. ארגון הבריאות העולמי קובע כל שנה לאיזה חיידק צריך לתת חיסון. בדרך כלל מה שקורה, באוסטרליה, בצד השני של העולם – אנחנו רואים מה היה שם בחורף ואנחנו רואים כאן איך להיערך. הם החליטו רק לאחרונה איזה חיסון לעשות, ממש לאחרונה. בגלל זה כל העולם, לא רק אנחנו – אנחנו לא עושים לבד חיסונים, אנחנו קונים את החיסון שהם קובעים. רק לאחרונה קיבלנו את זה, ובגלל זה כל העולם קיבל רק חלק מהחיסונים. קיבלנו רבע, בשבוע הבא נקבל עוד רבע ואחר כך את כל השאר. בגלל זה אנחנו התחלנו רק השבוע את החיסונים. זה לא עניין של מחסור בחיסונים, פשוט בגלל שלא ידעו מה לייצר אף אחד לא קיבל. כל המדינות בעולם, כל המדינות האירופיות, כולן אותו דבר. בעזרת השם, יהיה. אני קורא בהזדמנות הזאת לכולם להתחסן. גם אני הולך להתחסן. לצערי, הם רוצים סלפי עם התמונות. אני נגד אלה שלא מתחסנים. יהיה כאן דיון נוקב על זה. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח כרגע, מה לעשות לאלה שלא מתחסנים. יכול להיות שצריך לשלול כל מיני הטבות, כי זה מזיק. ראינו מה היה עם החצבת. רבותיי, צריך לתת את הדעת. אני דווקא תומך בזה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << קריאה >> אתה אומר שבקרוב יהיו מספיק חיסונים. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> בהחלט כן. בשבוע הבא יש רבע ובשבוע אחר כך עוד רבע, לאוכלוסייה. אז אני מוכן לדון על זה, אדוני היושב-ראש, איפה שאתם רוצים. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, אנחנו נשאל את המציעים. תודה לך, אדוני, סגן השר. הוא אומר שמבחינתו אין שום בעיה. לאן אתם רוצים להעביר את זה? << קריאה >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << קריאה >> לוועדת כספים. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >> דעה נוספת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, בשמחה. חברת הכנסת לוי, תיגשי, בבקשה, ותגידי את דעתך הנוספת, ואחרי זה נעבור להצבעה. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, ביום שני יהיה דיון בוועדת הכספים, וכמי שבילתה אתמול שש שעות רצוף בהעברות תקציביות של מיליארדי שקלים אני רוצה לומר לך משהו. היום לא רק שלסל התרופות אין את המסגרת התקציבית שבה הוועדה יכולה להתנהל – אמרת שנתת להם הוראה לקבוע איזשהו תעדוף עד 700 מיליון, אבל בבוקר בדרך אני שומעת את המנכ"ל שלך ברדיו מדבר אצל רזי ברקאי, אם אינני טועה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אצל רינו צרור. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> אצל רינו צרור. נכון, צודק. – – והוא מדבר על כך שחסרים 40 מיליון שקלים כדי להתמודד עם החורף ההולך וקרב. ואני מביאה לך עכשיו טופס שהגיע למשרד האוצר: העברה תקציבית מתוך המשרד שלך – הם קוראים לזה "רזרבות", ואני תכף אגיד לך למה – של 183 מיליוני שקלים. ביום שני הם אמורים לעבור מהמשרד שלך, מהחוסרים שיש לך, מהאי-יכולת שלך להיאבק עם החוליים של החורף, שלא לדבר על שאר הדברים, ואני יכולה לתת לך רעיונות ל-183 מיליון שקלים הללו – ואתה יודע לאיזה משרד? למשרד של סמוטריץ', למשרד התחבורה. אתה יודע למה? ולגבי המשכורות וכדומה העברנו גם כאשר דובר שם על פגיעה בתוכניות אחרות. אני אגיד לך בשביל מה: בשביל תכנון עתידי של קו רכבת בין רעננה לתל אביב. תכנון עתידי, לא משהו שמבוצע עכשיו. 183 מיליון שקלים מהמשרד שלך, כשאתה בא לוועדת כספים כמו קבצן בפתח ומבקש 40 מיליון שקלים להתמודד עם הסיפור של החורף ועם השפעת שקרבה אלינו. תגיד לי מה ההיגיון של משרד האוצר. << קריאה >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> את זה אנחנו עצרנו. << קריאה >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זו דעה נוספת – היא אמורה להיות דקה, אז זה לא יהיה ויכוח. בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << קריאה >> בסדר. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> היית יושב-ראש ועדת הכספים, אתה יודע איך עוצרים את זה. << קריאה >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << קריאה >> אנחנו במשרד הבריאות, כמו משרד התחבורה, כמו כל המשרדים, עושים הסכמים ומעבירים כסף כל הזמן ואי-אפשר – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> אתה חושב שזה חשוב יותר לתכנן קו עתידי בין רעננה לתל אביב מאשר להתמודד עם המצב של מערכת הבריאות היום? << קריאה >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << קריאה >> אני לא יכול להשוות, פעם ראשונה אני שומע – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> אני מקשיבה. << קריאה >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << קריאה >> אז אני אומר לכם, עם כל הכבוד, אלה דברים ישנים – – – שהתחייבנו להם – – – אי-אפשר לבוא – – – 40 מיליון שקל – אין סיבה בעולם – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> גם אין סיבה בעולם – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש, חברת הכנסת, את אמרת את דעתך. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> רק לגבי הדיון הקודם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, אני מצטער, אני מצטער. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך שבמשרד העבודה והרווחה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אז אני מבקש עוד חצי דקה. בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני, במשרד העבודה והרווחה, כשאנחנו מדברים על כך שחסרים שם תקציבים, שחסר הסבסוד למעונות היום, אותם הורים שקורסים – לא רק בגלל התשלום על קורת גג מעל לראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מעניין, כמה יש שם, העברות? << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> הולכים לעבור 93 מיליון שקלים, בעבור מה? אותו תכנון של קו רכבת בין רעננה לתל אביב, עתידי. אפשר להקפיא את זה, אפשר לחכות עם זה. אדוני, אנחנו נשתף פעולה כדי ש-193 מיליון השקלים האלה לא יילקחו ממשרד הבריאות. יהיה לך כסף גם להתמודד עם החורף וגם אולי עם עוד כמה דברים, כי משרד הבריאות חשוב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי, הארת את עינינו. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת יברקן וחבר הכנסת שמולי, לוועדת הכספים? סגן השר אמר שאין לו שום בעיה. אז אנחנו נצביע. מי שבעד – להעביר את הנושא לדיון נוסף בוועדת הכספים, ומי שלא – להוריד את זה מסדר-היום. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה הזמנית לענייני כספים נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 17 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הנושא עובר להמשך דיון בוועדת הכספים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הקטל בכבישים << הלסי >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים להצעות דחופות לסדר-היום בנושא: הקטל בכבישים, מס' 28 ו-34, של חבר הכנסת חמד עמאר וחבר הכנסת בועז טופורובסקי. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני עולה אחר כך? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה עולה אחר כך, כן, כן. כהרגלך, אדוני השר, אחוז תזזית. תקשיב ותעלה. << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> ממהר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת חמד עמאר. אני רק מזכיר למציעים שב-19 בנובמבר חל יום הבטיחות בדרכים, נכון? אתה גם תדבר על זה, ולכן אני הייתי מציע שאחרי תשובת השר אנחנו נסתפק, ונמשיך ב-19 בנובמבר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> גם אני רציתי להגיד את זה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יופי, תודה רבה, אדוני. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. < דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה לאחל לך הצלחה בתפקיד. חבריי חברי הכנסת, בסוף השבוע במוצאי שבת ראיתי שיש שישה הרוגים. הגשתי הצעה דחופה. בבוקר יום ראשון כבר היו תשעה הרוגים. אז רשומים אצלי שישה הרוגים, אצלך רשומים תשעה הרוגים. מהתחלת השנה נהרגו 278 בני אדם בכבישים, עלייה של 10% יחסית לשנה שעברה, ועלייה דרסטית במגזר הלא-יהודי, במגזר הערבי: עלייה של 24% לעומת השנה שעברה, שנת 2018. הרבה ראשי רשויות מהמגזר דיברו אתי בקשר לקיצוץ של 5 מיליון שקל בנושא תמרור במגזר הערבי, שהיו אמורים לעבור לפי החלטת ממשלה למגזר ועדיין לא עברו. זה היה אמור לעבור לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משם לעבור לרשויות המקומיות, והכסף לא עבר. אני אדבר קצת על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני מלווה את הנושא של הבטיחות בדרכים כבר יותר מעשר שנים. בהחלטת ממשלה ב-2008, כשהקימו את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, החליטו שהתקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יהיה 550 מיליון שקל. אדוני היושב-ראש, היום התקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ל-2019 הוא 79 מיליון שקל. הרשות הלאומית אמורה לתכלל, לבדוק. כשהביאו את הצעת החוק של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אמרתי שהיא לא צריכה לשבת במשרד התחבורה, כי היא צריכה לפקח על משרד התחבורה; היא צריכה לשבת במשרד ראש הממשלה. הצעתי לא התקבלה, והיא עדיין יושבת במשרד התחבורה. לכן אני אומר לך, במגזר הערבי, במיוחד במגזר הערבי, כי שם יש עלייה דרסטית – במגזר היהודי יש ירידה של 2%, ואנחנו מברכים על זה ואנחנו רוצים שתהיה עוד ירידה – צריך להשקיע. בשנת 2018 השקיעו המון במגזר הערבי, בהסברה, בהדרכה, וראינו ירידה. כשיצאו מכל הנושא הזה והורידו את התקציב של הרשות, אנחנו רואים עלייה, עלייה של 24%, וזאת עלייה אדירה. אני אגיד לך שגם בכנסת העשרים חבר הכנסת איתן כבל הוביל בוועדת הכלכלה דיונים אינטנסיביים בנושא הבטיחות בדרכים. אני ישבתי בכל הדיונים, גם חבר הכנסת אשר ישב איתי בכל הדיונים, הוא היה יושב-ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים ואני הייתי ראש השדולה לבטיחות בדרכים וישבנו בכל ועדה. אין נושא שלא נגענו בו: משטרה, נוכחות משטרה בכבישים וניידות, אכיפה, תשתיות במגזר הערבי ובמגזר הכללי, הדרכה, תקציב של הרשות הלאומית וחינוך – אין נושא שלא נגענו בו. אני אגיד לך, אני הגעתי מהצפון. ביום שני באתי מהצפון, אפילו ניידת אחת לא פגשתי. זה לא התפקיד שלך, אני יודע שזה תפקידו של השר לביטחון הפנים – – << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ויש עלייה במספר ההרוגים בכבישים הבין-עירוניים. יש עלייה של 20% בכבישים הבין-עירוניים. וכשאני אומר שלא פגשתי ניידת אחת – לא פגשתי ניידת אחת, ובאתי מהצפון. אפילו ניידת אחת לא פגשתי כל הדרך. << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – – חמד, כל ס"מ יש שם. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז בכביש 6 לא הייתה ניידת אחת. אני גר בשפרעם, אני ישר נכנס לכביש 6, אז לא פגשתי אף ניידת עד כאן בכנסת – לא פגשתי ניידת אחת. אדוני השר, אני באמת רוצה לאחל לך בהצלחה. קח את הנושא של הרשות לאומית לבטיחות בדרכים, תן לה את התקציבים הדרושים של ההסברה, של ההדרכה, של מה שצריך לעשות, ובמיוחד במגזר הלא-יהודי, כי שם מספר ההרוגים רק הולך ועולה. ואני פונה לממשלה, לראש הממשלה ולממשלה הבאה שתהיה: יש ועדת מנכ"לים עכשיו, שהתכנסה פעם אחת – הקימו אותה בכנסת העשרים, והיא התכנסה רק פעם אחת מאז ועד היום; שתהיה ועדת שרים לענייני בטיחות בדרכים. אני מקווה שתהיה הממשלה הבאה, ושבממשלה הבאה תהיה ועדת שרים שתדון בנושא של בטיחות בדרכים ותתייחס לזה כאל פיגועי טרור. כל תאונת דרכים זה קיפוח של חיי אדם. כל פצוע נושא את הפציעות שלו שנים רבות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. תקפידו על שלוש דקות, כי יש ישיבת קבינט והשר רוצה לענות על שתי ההצעות. << דובר >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חבר הכנסת חמד עמאר, חברי הכנסת, השרים, השר סמוטריץ', תודה רבה שהגעת לכאן. לפני כחודשיים האחיות ירין ותהל מעול, בנות 17 ו-19, מאשקלון, נהרגו לאחר שרכבן סטה, התנגש בעץ. ביום שבת לפני כשבועיים סרגיי ואירנה נסעו ברכב עם בתם, הרכב סטה, פגע במעקה בכביש 6, חזר למסלול, נכנס בו רכב מסחרי. אירנה וענת בת ה-12 נהרגו במקום. אירנה הייתה בחודש השביעי או השמיני להריונה, התינוק יולד ונפטר לאחר כמה ימים. כולנו מכירים את הסיפור הזה שהגורם האנושי הוא הגורם המרכזי למוות בתאונות הדרכים. שכרות, היסח דעת, שימוש בטלפון נייד, אי-ציות לתמרורים – כל אלה גורמים אנושיים, שגרמו ל-278 הרוגים מתחילת השנה, למעל 34,000 הרוגים מקום המדינה, יותר מכל מלחמות ישראל ביחד. רק בסוף השבוע האחרון תשעה אנשים נהרגו בתאונות הדרכים. אם תשעה אנשים היו נרצחים בפיגוע או מטילים שמגיעים לארץ, היום מדינת ישראל הייתה במלחמה. אבל בדרכים אנשים מתים ואנחנו עושים ועדות, מדברים על שיפור תשתיות, מדברים על תקציבים, על נתיב פלוס, על עוד כל מיני דברים, שאולי עוזרים אבל הם עוזרים קצת – הם לא באמת פותרים את הבעיה, שהיא הגורם האנושי. יש היום קצת פתרונות שמשפרים את המצב – מערכות בטיחות: היום יש הקלות על מערכות בטיחות שמותקנות ברכב, יש הקלות באגרה, יש הקלות בביטוח, יש אפילו חובה. אבל אלה רק מערכות שמתריעות על סטייה מנתיב או אי-שמירת מרחק. מערכות בטיחות אקטיביות, שגם מחזירות את הרכב לנתיב או עוצרות את הרכב, הן רק למי שמשלם כסף. זאת אומרת, מי שיש לו כסף יכול להציל את החיים ומי שאין לו כסף לא יכול להציל את החיים. אם כאלה מערכות היו ברכב של תהל וירין, של אירנה, אולי חייהן – לא אולי, כמעט בוודאות חייהן היו ניצלים. אבל אני רוצה ללכת שלב אחד קדימה. אני רוצה שנדמיין שנייה עולם עתידני, שבו בן אדם יוצא מהבית, נכנס או נכנסת לרכב, והם לא נוהגים. הם יכולים לדבר בטלפון, הם יכולים לישון, הם יכולים לעבוד, והרכב נוסע לבד, מגיע מהר יותר, בטוח יותר, לאן שצריך, ואין הרוגים בתאונות הדרכים. אלה הרכבים האוטונומיים, כפי שזה נקרא. וזה לא עולם כזה עתידני, יש רכב כאן בירושלים שנוסע. אני נסעתי ברכב כזה בצפון תל אביב ובאיילון. אף בן אדם לא נוגע בו, והוא עוקף, עוצר, נמנע מתאונות ולא עושה אף טעות אנוש, כי מחשב לא עושה טעויות אנוש. בעולם שלי כזה דבר היה אמור להיות במדינת ישראל כמה שיותר מהר. זה דורש מנהיגות, אומץ וחזון. זה אפילו לא לדבר על משהו שעוד לא קורה – זה קורה כאן. עכשיו, אם אנחנו, אדוני השר, נגיד שמדינת ישראל תהיה המדינה האוטונומית הראשונה בעולם, אם אנחנו נהיה המרכז האוטונומי בעולם, גם יבואו לכאן הרבה חברות, גם ישקיעו כאן המון כספים, גם יהיו כאן אלפי מקומות עבודה וגם נציל המון המון אנשים שהולכים למות. פשוט ככה. אם מדינת ישראל תהיה אוטונומית לחלוטין ב-2030 במקום ב-2040 – כי זה הרי יגיע – אם רכבים שנוסעים בהם בני אדם יהיו משהו אזוטרי וכולנו נהיה ברכבים אוטונומיים – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אז בעשר השנים האלה שבהן נקדים את העולם אנחנו נציל יותר מ-3,000 אנשים ממוות – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אנחנו נציל עשרות אלפי אנשים מפציעה חמורה ונציל מאות אלפי משפחות משינוי לגמרי טרגי של חייהן. זה אפשרי. זה דורש מנהיגות, זה דורש החלטה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << דובר_המשך >> ואנחנו מכירים את המשפט, את המצווה, "לא תעמד על דם רעך". ברגע שזה אפשרי, זו לא אפשרות, זו חובה שלנו. בואו נקדם את זה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה לך. אדוני השר. טכנולוגיה – ובכל זאת זה חינוך, חינוך ואכיפה. חינוך, חינוך, חינוך, חינוך, ואכיפה בוטה וחזקה, אפילו. << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> אבל לא צריך – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הלוואי, בועז, הלוואי. הדברים לא סותרים אחד את השני, אתה צודק. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> ממשלה אוטונומית אולי אפשר לעשות. בלי טעויות אנוש. << דובר >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברתי השרה, קודם כול, תודה, חברי הכנסת עמאר וטופורובסקי, על ההעלאה לסדר-היום, לדיון, למודעות, של אחת התופעות הקשות, הכואבות והטרגיות במדינת ישראל. אתם תיארתם, אז אני לא צריך לחזור על התיאורים עצמם. אני אגיד כמה משפטים כלליים ואחר כך קצת אתייחס לפרטים של הסוגיות שאתם העליתם. ראשית, אסור בשום פנים ואופן שנקבל – ויש לא מעט גם קולות כאלה שנשמעים במרחב הציבורי – את תאונות הדרכים כסוג של גזרת גורל: מה לעשות, מדינה מתקדמת, טכנולוגיה, מכוניות – נוסעים, וגם מתים בתאונות. אסור לקבל את זה בשום פנים ואופן, זה נורא ואיום, והמספרים הם באמת שערורייה. אני ביקשתי במשרד – זה הרי לא סוד שלא חלמתי להיות שר תחבורה, ועד שנכנסתי בשערי המשרד לא ידעתי מה זה תחבורה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> צריך הרבה אומץ היום כדי להיות שר התחבורה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ביקשתי, כמו שאני עושה בכל הסוגיות שנמצאות בתחום האחריות של המשרד הזה – ויהיה בעזרת השם בשבוע הבא יום שלם של העמקה, סדנה בנושא הזה של תאונות הדרכים, עם כל הגורמים שרלוונטיים, אגב, לא רק בתוך המשרד. מי שמכיר אותי יודע: אני מקשיב לאזרחים ולעמותות ולכתבים בכל התחומים השונים. השכל לא נמצא רק במקום אחד, ונכון לאסוף את כולם ולשמוע כדי שאפשר יהיה לבחון מחדש, ותכף אני אומר מה נעשה, האם אנחנו משקיעים את המשאבים שמושקעים – ופה אני אומר לך, חבר הכנסת עמאר: כשאתה מדבר על 500 מיליון שקלים, תקציב הרלב"ד, הוא היה מנופח בהרבה פיקציות. סך כל התקציב שאנחנו משקיעים כמשרד התחבורה תחת הכותרת הזאת של מניעת תאונות דרכים הוא יותר גבוה. אנחנו משקיעים מאות מיליוני שקלים בטיפול במוקדי סיכון. זה עבר פעם דרך הרלב"ד, ואין סיבה בעולם שזה יעבור דרך הרלב"ד. השיטור – אתה יודע, היו מעבירים כסף לרלב"ד, למשרד התחבורה, לרלב"ד, והיא הייתה מעבירה אותו למשטרה, ששוכרת ניידות. אמרנו, חבר'ה, מספיק עם הישראבלוף הזה, זאת אחריות של משטרת ישראל, והכסף עובר ישירות. זה לא שהכסף הזה קוצץ. יש היום יותר אכיפה על ידי משטרת התנועה בתוך משטרת ישראל מאשר הייתה לפני שנתיים, שלוש או ארבע, וזה מתגבר כל הזמן, אבל במקום שאנחנו נקנה את השירות הזה, אמרנו: חבר'ה, זה אחריות של משטרת ישראל, אז קחו את הכסף ישירות, הוא לא צריך לעבור דרכנו. אני לא אומר שתקציב הרלב"ד הוא אופטימלי, אני רק אומר שהקיצוצים הם לא קיצוצים שנלקחו מתחום תאונות הדרכים לתחומים אחרים אלא הם פשוט מנוהלים בצורה אחרת בתוך הממשלה בכלל ובתוך חלוקת התפקידים. את הקיצוץ של 5 מיליון שאתה מתאר; אני לא מכיר, אני אבדוק אותו. אני כן יודע שלמגזר הערבי והדרוזי יש תקציבים ייעודיים במשרד התחבורה – אתה צודק, זה מתוקף אותה החלטת ממשלה – ולא רק בתחום הזה של הסברה וחינוך ומניעת תאונות דרכים אלא גם בתחומי התשתיות, ואנחנו עושים המון כדי לנצל את התקציב הזה. אתה יודע כמוני שהרבה פעמים קשה מאוד לנצל תקציב, כי צריך סטטוטוריקה. בכלל במדינת ישראל אלה תהליכים שמוציאים את הנשמה עם כפית, בטח באזורים שבהם רמת התכנון והסטטוס התכנוני הם מאוד מורכבים, וסטטוס הקרקע והבעלות הקניינית. הרבה יותר קל לממש היום תקציב לכביש ביישוב יהודי מאשר ביישוב ערבי, שוב, בגלל הרקע וההיסטוריה והמצב התכנוני הקיים היום. אבל אני אומר לך שיש לנו יחידה שלמה במשרד שמתעסקת בזה. היא עובדת טוב מול ראשי הרשויות, משקיעה ומנסה לעשות הכול. אגב, אני לא מוכן להוציא משם כסף. אתה יודע, הרבה פעמים חסר לך כסף לדברים אחרים ואתה אומר: יש פה כסף לא מנוצל – בואו ניקח מהסעיף הזה לסעיף אחר. לא. הכסף הזה שייך למטרות האלה וימומש למטרות האלה, ואנחנו משתדלים מאוד. שוב, לגבי ה-5 מיליון, ספציפית אני לא מכיר קיצוץ כזה, אבל אתה אומר וכנראה את יודע מה שאתה אומר. אני מבטיח לבדוק את זה ולתת לך תשובה ברמת האישית. תראו, כשמדברים על תאונות דרכים צריך לדבר על כמה וכמה גורמים שאחראים. אז במשך הרבה שנים דיברו על גורמי תשתית. הכותרת היא שהתשתית צריכה להיות כמה שיותר סלחנית לטעויות אנוש. תאונת דרכים תמיד נגרמת כתוצאה מטעות אנוש, תמיד, אלא שככל שהתשתית טובה יותר היא יודעת "לסלוח" על טעויות ולאפשר לנהג לתקן. אם יש רוחב של שוליים, אם יש הפרדה רצינית בין שני הנתיבים, אז אם הנהג עשה טעות הוא לא גולש לנתיב שממול ונכנס בתאונה חזיתית בזה שבא מולו. ועל זה עובדים מאוד מאוד קשה. אבל בתחושה שלי – ושוב, אני אומר את זה בהסתייגות, לפני שצללתי לעומק, אבל אני בכל זאת כן נוגע בזה בחודשים האחרונים – זה הופך להיות מרכיב פחות ופחות קריטי. התשתיות במדינת ישראל – בועז, אתה נתת קודם שתי דוגמאות; רוב התאונות שהיו בתקופה האחרונה היו במחלף בן שמן, בכביש 6, מה שאתה תיארת עכשיו, באזורים שהתשתית בהם היא יוצאת מן הכלל, אני לא מכיר תשתית יותר טובה. ופה – אני אומר לכם את האמת – אני שואל את עצמי: כשאנחנו משקיעים עכשיו 200 מיליון שקל בטיפול במוקדי סיכון, האם לא נכון לקחת 50 מיליון או 100 מיליון מתוך הסכום הזה, ובמקום לשים אותו בתשתית לשים אותו בחינוך, לשים אותו בהסברה, לשים אותו במודעות. הדוגמה שאני תמיד נותן – – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> בטכנולוגיה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עוד שנייה אני הולך לייחד פרק קצר על הטכנולוגיה. אני רק אסגור, ברשותך, את הפינה ההיא. אני חושב שהדוגמה הכי טובה: כשאני הייתי ילד קטן, אולי עוד קודם, היה קמפיין על פרחים מוגנים. אני זוכר שכילד לא היה דבר כזה ללכת בטיול ולקטוף פרח מוגן, ימות העולם. נכון? << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> עוד פעם? זאת ההצלחה היחידה שיש? כל קמפיין שאנחנו רוצים לעשות, מביאים את פרחי הבר. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> קודם כול, מהצלחות צריך ללמוד. העובדה היא שהצליחו לקחת סוגיה – אני לא רוצה להגיד שהיא אזוטרית כי אז חברת הכנסת חיימוביץ' תכעס עליי – – << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> חס ושלום. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – אבל לוקחים סוגיה אזוטרית ומצליחים להכניס אותה למודעות של כל ילד וילדה במדינת ישראל. ונדמה לי שזה עובד עד היום. בנושא תאונות הדרכים, אני אומר על עצמי: מי מאיתנו לא חוטא בזה? אני יכול להבטיח לכם שאני ארבעה חודשים כבר לא חוטא בזה, אבל זה לא חוכמה, אני לא נוהג. אבל מי מאיתנו נכנס לאוטו – אחרי שאנחנו עוברים ליד תאונה או רואים איזושהי כתבה או מישהו קרוב לנו חס וחלילה נפגע, אנחנו נזהרים. זה מחזיק שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, ואז גם אנחנו מתחילים – לא לכתוב, חס וחלילה, אלא רק לקרוא שנייה את ההודעה שקופצת לי בסמארטפון. כמה מאיתנו מסוגלים להיכנס לאוטו ולהחליט שהם שמים את הטלפון בתא הכפפות, ימות העולם, שאין טלפון מהרגע שעליתי על ההגה ועד הרגע שירדתי ממנו? כמה מאיתנו יוצאים כאן מהכנסת, וגם החדשים פה עוד יזכו לחוות את החוויה הזאת, ב-00:00, 01:00, 02:00, אחרי איזשהו דיון ארוך, ואומרים לעצמם: נו, אני נוסע עכשיו בכביש חופשי ואני עייף – ויותר מזה, אנחנו גם יודעים להצדיק את זה: אם אני אסע מהר אני פחות אירדם, אז אני מרביץ 120, 130, 140. אני לא יודע אם מישהו פה מסוגל להרים ידיים ולהגיד: לי זה לא קורה. ואני חושב שזה פשע; מי שעולה לאוטו יכול, חס וחלילה, להיות רוצח. של עצמו, משפחתו, הנוסעים, אלה שנמצאים סביבו בכביש. זה תהליך ארוך של חינוך, של מודעות ושל אכיפה, שצריך להשקיע בו יותר ממה שמשקיעים בו עד היום. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << קריאה >> אדוני השר, אבל אתה אומר את המובן מאליו. יש אזורים שהמדינה יכולה למנוע אותם, וזה לא תלוי בטעות אנוש. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תן לי דוגמה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << קריאה >> למשל כל כבישי הדמים בדרום. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אז אמרתי קודם, דיברתי על השקעה בתשתית של מוקדי סיכון. כשאנחנו מנתחים היום את התאונות, רוב התאונות הקטלניות לא מתרחשות דווקא במקומות שבהם התשתית היא לקויה. לפעמים זה הפוך, כשאתה בכביש לקוי אתה תיסע לאט ובזהירות, וכשאתה באוטוסטרדה אתה תרביץ. אתה יכול להרביץ עשר שנים והכול בסדר, עד השנייה שאיזשהו גורם שלא צפית קורה – קפץ לך חתול ונבהלת; רכב סטה טיפה לידך או מולך, ויכולת התגובה שלך, כי אתה נוסע מהר, הרבה יותר מורכבת. << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> – – – בטכנולוגיה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עכשיו תן לי רגע לדבר על הטכנולוגיה. קודם כול, אתה צודק. לפני שאני נותן כמה הערות, אתה צודק. וממש עכשיו עכשיו עכשיו, השבוע, יש צוות שלנו, של משרד התחבורה, שנמצא בארצות הברית בכנס בין-לאומי. זה מעורר המון שאלות. אגב, אין עדיין פתרונות טכנולוגיים אולטימטיביים. תיארת את זה שמחשב לא טועה; מחשב קורס, ויש סייבר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא הרג לא מזמן מישהו ברכב אוטונומי – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> כן, אחד הבעלים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – כשהזינו את המחשב לא נכון. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> צריך לדעת את זה, יש עוד מרחק. יש עוד מרחק עד לסיטואציה האוטופית שאתה מתאר, ואגב, הסיטואציה האוטופית שאתה מתאר לא תחסוך רק מאות הרוגים בשנה; היא גם תפתור את בעיית הפקקים במדינת ישראל. כי כשמדברים על הכותרת הקטנטנה הזאת של mobility as a service, שהזכרתי אתמול ככה, בקצירת האומר, בוועדת הכספים – אף אחד לא יחזיק אוטו. אתה תקבל את השירות הכי זמין בעולם. חבל להחזיק אוטו. הכול יהיה שיתופי, הכול יהיה מתוכנן. לא יהיו פקקים, אגב, כי לא יהיו מרחקי תגובה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל בואו נגיד שיש זמן עד שנגיע אל העולם הזה, והעולם הזה, אגב, מעורר גם שאלות אתיות. << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> זה תלוי בנו. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> כל העולם היום מתחבט גם בשאלות האתיות האלה. נניח שקרתה תקלה, מי אשם – הנהג, called so, שלא נוהג? היצרן? הבעלים? << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> אבל זה הבעיות, ולא המהות. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בועז, לא, לא, אני רק – אמרתי לך שאני מעיר כמה הערות. אני לא חלוק עליך בתפיסה. אני מעיר כמה הערות. לדעתי, זה ייקח עוד זמן עד שזה יקרה. אתה צודק שאפשר לזרז את זה, אבל זה ייקח עוד זמן. זה מעורר לא מעט שאלות, גם טכנולוגיות אמיתיות: כמה הדבר הזה יודע באמת לעבוד, מהם הסיכונים שגלומים בו. אגב, אפילו בהקשרי הסייבר – אני יכול בשנייה אחת להתחבר. אני עומד לידך, מתחבר ב-Wi-Fi לרכב שלך ומוריד אותך מהכביש. אז לא חסכת לא הרוגים ולא תאונות, ויצרת גם מוטיבציות – אני לא רוצה לתת רעיונות לאנשים שממילא מחפשים רעיונות. אבל זה מאוד מורכב. מה שכן, אנחנו משקיעים עכשיו 30 מיליון שקלים בשנה מתקציב משרד התחבורה, דרך המדען הראשי, ספציפית להקשר הזה. אתה יודע מצוין שיש במדינת ישראל שני מגרשים, כבישים, שנועדו לניסיונות בתחום הזה. בעניין הזה אני כן חושב שאנחנו חלוצים בעולם, ולכן גם שלחנו משלחת מאוד מכובדת של דרג בכיר. המנכ"לית, אגב, הייתה אמורה לנסוע. היא לא נסעה גם בגלל שאלת הנר"ת שצריך לנהל וגם בגלל המשבר התקציבי שהיינו בתוכו עד אתמול, ואני עוד קצת מקווה שנפתור אותו ביום שני. אבל דרג מאוד בכיר של הנהלת המשרד נסע ונמצא ושותף. אנחנו מנהלים פה שיתופי מידע ופעולה בין-לאומיים גם ברגולציה. אנחנו מכינים כבר – אם הייתה ממשלה זה כבר היה בא אל הכנסת – תיקון של התקנות. נכון להיום התקנות לא מאפשרות לנהל אירוע כזה, אז אנחנו עושים כבר תיקון של התקנות, כדי שאפשר יהיה להתחיל נסיעות מבחן אמיתיות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מה עם התחבורה הציבורית, אדוני השר? מילה על התחבורה הציבורית. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני חושב שזה הנושא הבא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> זה הנושא הבא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה הנושא הבא. טוב. יופי. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אז אני מסכם ומסיים. אני מסכם ומסיים. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << קריאה >> הוא תומך בזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מצוין. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> האתגר הגדול – ואני, בעזרת השם, הולך לקחת אותו, להיכנס בו באמת לעומק, לקחת אותו ברצינות, ללמוד מה שצריך ללמוד, ואיפה שצריך לצייח תקציבים, נצייח. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> מה תספיק תוך חודש? מה תספיק תוך חודש? << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> כמה זמן – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תראו, אני חושב שזו שאלה – אורלי לא פה. היא אמרה: המשרד של סמוּטריץ'. אז א. סמוֹטריץ', בחולם. החדשים מכם, לפחות תקפידו. זה גם לא המשרד שלי. אני סוג של פיקדון מדהים. מבחינתי, כל יום שאני שם, אני שם ל-100 שנה, עד הרגע שמישהו יחליט שאני לא שם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> באמת? ראוי להערכה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מציע, בועז וגדי: היות שב-19 בחודש יש יום שלם בכנסת, שאתה גם – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> יש לנו יום, במסגרת שבוע הבטיחות בדרכים. << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> יש גם בקשה לדיון גם בוועדת הכספים – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן. אתם רוצים עכשיו להביא את זה לוועדת הכספים? << קריאה >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << קריאה >> מה השר אומר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתם לא מסתפקים? << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> יש יום שלם. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תראו, אני מציע: כיוון שיש יום שלם בכנסת במסגרת שבוע הבטיחות בדרכים, יהיה דיון במליאה. כבר פניתי ביוזמתי ליושב-ראש הכנסת, ביקשתי שיהיה דיון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יהיה דיון במליאה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> יהיו דיונים בכל הוועדות. << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << קריאה >> רם שפע (כחול לבן): << קריאה >> כל הוועדות הקיימות. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> אין ועדות. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תקימו. מיקי, תקימו ועדות. << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> אני רוצה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יהיה דיון בוועדת הכספים ויהיה דיון כאן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – במליאה ב-19 בחודש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש. ב-19 בחודש בכל מקרה יש דיון. את מוזמנת. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש דיון גם במליאה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני לא מתנגד. אדוני היושב-ראש, אני לא מתנגד, אם רוצים להעביר עכשיו לדיון. אני לא מתנגד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן. אין בעיה. אז בואו נראה רק שהמציעים – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הכנסת לא עמוסה עכשיו. << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> בואו נהיה ענייניים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בועז וגדי, בואו נהיה עניינים. מה אתם מציעים? << קריאה >> בועז טופורובסקי (כחול לבן): << קריאה >> ועדת הכספים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ועדת הכספים, בנוסף? אתה מסתפק? << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יהיה דיון בוועדת הכספים, יהיה דיון כאן – – – << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> כן, זה לא – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש דיון בוועדת הכספים? << קריאה >> שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> בועז, זה מפצה על זה. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כן, יהיה דיון בוועדת הכספים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש דיון. אוקיי. בסדר. נסתפק בזה. נסתפק. תודה לאדוני השר. ואנחנו עוברים להצעה לסדר-היום הבאה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << קריאה >> אדוני השר, מה פירוש השם סמוטריץ'? << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> פגיעה משמעותית בשירותי התחבורה הציבורית בעקבות קיצוץ בתקציבי חברות התחבורה הציבורית << הלסי >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: פגיעה משמעותית בשירותי התחבורה הציבורית בעקבות קיצוץ בתקציבי חברות התחבורה הציבורית – הצעות לסדר-היום מס' 7, 16, 32 ו-38. אורי מקלב, בבקשה, אדוני חבר הכנסת. שר התחבורה, היות שאתה ביקשת להיות מדויקים בזמן כי יש ישיבת קבינט, נהיה כולנו מדויקים בשלוש דקות לכל דובר – גם אתה, אדוני השר. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, זו גם ההזדמנות לברך אותך על התפקיד. אבל לא סתם – מאז שאתה התמנית עד עכשיו, זה לא הרבה זמן, הצלחת להיות כזקן ורגיל ולדעת ולהוכיח גם ידע וגם את היכולות שלך כשר התחבורה. אדוני השר, אני אומר שגם ההופעה שלך אתמול בוועדת הכספים, וגם באופן כללי, באמת מציפה שליטה בלתי רגילה בכל נבכי המשרד. אתמול הייתה לך הופעה מרשימה מאוד בידע – התקילו אותך במגוון שאלות מכל חברי הכנסת, וזו הייתה בקיאות גדולה מאוד. אבל, מעבר לזה, בעיניי זה גם שינה התפיסה. אם פעם חשבתי שלהיכנס למשרד לתקופה קצרה זה דבר לא נכון, הוכחת שגם לתקופה קצרה זה דבר נכון ודבר שמשפיע ודבר משאיר רישום. אבל באמת, הזמן הקצר – הזמן הזה – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הזמן שלו קצר, אתה לא יודע איך הזמן – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, אבל הזמן הזה לא נחשב כשזה מגיע למחמאות. אני חושב שגם הנושא, הנושא שאנחנו מדברים עליו בעיקרון אולי נפתר אתמול בוועדת הכספים, יחד עם יושב-ראש ועדת הכספים, אבל אנחנו מדברים על כל נושא התחבורה הציבורית. ונגרם נזק – כשאנחנו מדברים על התחבורה הציבורית והחשש לשביתות, כל הזמן מרחפות השביתות. אבל בשאר הדברים, אני חושב, שאנחנו רוצים בתחבורה הציבורית, בתפיסה שלך, שאתה תופס את האזרח, את הנוסע, לא רק התפיסה המקצועית והפתרונות – אני חושב שכאן יש את הבשורה, מכיוון שאני לא יכול לסבול את התשובות האלה שהרוב בסדר. בתחבורה ציבורית "הרוב בסדר" זאת לא תשובה. זה לא בגלל שהאלטרנטיבה אחרת. לפעמים המיעוט, או כמה שזה מיעוט, זה 100% לא בסדר. לכן אנחנו רוצים שהתחבורה הציבורית תהיה אמינה, זמינה, יציבה ויעילה מאוד, וגם יחס ושירות. והיום, לדעתי, יש פער גדול מאוד, ואני לא יודע למה, בין ההשקעה, הביצוע והרצון לבין מבחן התוצאה של ההרגשה של האזרחים: האם יש לנו באמת תחבורה ציבורית טובה ואמינה, ואנחנו יכולים להתבסס עליה? בסופו של דבר, גם היום בשנת תש"ף, בשנת 2020, אדם לא יודע – אימא עם הילדים שלה שכדי להגיע לרופא מקצועי בשכונה אחרת באותה עיר היא צריכה שני אוטובוסים, היא לא יודעת מתי היא צריכה לצאת כדי להגיע בזמן. היא צריכה לקחת מרחבים בלתי נתפסים. עדיין, אני אומר לך עכשיו, מהשבועיים-שלושה האחרונים: ילדים בני שלוש וארבע, תינוקות, שכבו על המדרכה כאן בעיר הבירה, בבנייני האומה, הרבה זמן בגלל שאוטובוסים לא הגיעו עד 02:00–03:00. עדיין, גם בתקופה הזאת – – – << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> דיברנו על זה בינינו ב-02:00. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אנחנו, על חלק מהדברים גם דיברנו. אתה ער בשעות האלה, לכן אני אומר שאתה מכיר את זה. גם היום, עדיין, בזמנים האלה, יש אלפי אנשים – הם באו לתחנות והיו צריכים לנסוע בסוף עם חאפרים ולשלם הרבה בגלל שהאוטובוסים לא הגיעו. גם עכשיו אנשים – ואני אומר לך את זה בעדות, וגם אתן לך על זה אסמכתאות – לא הצליחו להגיע לחג, למקומות שבהם הם היו צריכים לחגוג בסוכות או בחג השני, בגלל שהתחבורה הציבורית לא נתנה להם מענה. עדיין אנחנו רואים חדשים לבקרים – אנחנו עוד מעט ב-2020 – אוטובוס שעומד, מדומם מנוע, וניידת נמצאת שם בגלל מריבה: יש 100 נוסעים, לא מספיק, האוטובוס לא לוקח את כל הנוסעים, ואז הנהג לא רוצה לנסוע ואף אחד לא רוצה לרדת, מי ירד, עם ילדים – והמשטרה צריכה להתערב בזה. אלה דברים, מחזות, שאנחנו רואים יום-יום. אנחנו לא רוצים לראות את זה. עדיין, אני אראה לך תמונות מסך מהטלפון שלי – מ-01:00, 02:00, 03:00 – עשרות אנשים מתקשרים בנושא התחבורה הציבורית. אני גם יכול להביא כדוגמה את ההלוויה האחרונה שהייתה, של הרב קרליץ. מדוע אנשים שחוזרים מהלוויה או בדרך להלוויה – אנשים חיכו ארבע שעות לנסוע מבני ברק למודיעין עילית. ארבע שעות. צריך למצוא איזה פתרון לתחבורה ציבורית. אין להם אלטרנטיבה. מה אתה רוצה שהאזרח יעשה? יקנה רכב? הוא לא יכול – גם כשזה חריג. אבל בסופו של דבר אפשר לייצר פתרונות, ואני אומר לך שאפשר לייצר פתרונות. בסופו של דבר יש אפשרות. ואני חושב שאפשר כמה דברים בסיסיים: צריך להיות מוקד של משרד התחבורה, מוקד אנושי שלכם, לא של החברות הציבוריות, מוקד שפתוח, ואנשים שלכם – עד 02:00–03:00, כשהשירות נגמר – שהם עונים, והם יודעים להפעיל ולהעיר את המנהלים של החברה ציבורית; ולא שהסדרן לא יודע, או שהנהג – מה אתה רוצה ממנו, ואין אוטובוסים. ועדיין אני חושב שצריך תחבורה שיתופית, פיקוח אמיתי ואפקטיבי על אותם אוטובוסים. אומר לי נוסע: תשמע, הוא עצר בכל תחנה, האוטובוס – ומייד נסע. אני צחקתי, אני יודע למה הוא עשה את זה, כי אחרי זה ה-GPS יראה: לא עצרת בתחנה. הוא הראה שהוא עצר, אבל הוא לא עשה תחנות. הם מתחכמים. אני חושב שאתה צריך לקיים אצלך שולחן עגול – אין עכשיו כנסת, אני לא יודע עד מתי – שולחן עגול עם אנשים שבאמת קרובים לסיפור הזה. ואתה, כחבר כנסת שהיית פעיל מאוד, יודע כמה זה יכול להיות אפקטיבי. אני חושב שהנושא של "חופשי יומי" לנוער צריך באמת לקבל אצלך – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אסיים בזה. שלא יישמע שאני לא מעריך את העבודה הגדולה, את ההשקעה האדירה, לראות כמה התרחבה התחבורה הציבורית, איזה מענים. יש מקומות שזה בלתי נתפס, אבל עם כל זה, יש עדיין מחסור גם בזמינות וגם בהרבה מקומות. אני רק רוצה לסיום דבר אחד, אדוני השר. אני יודע, כמו שכולנו יודעים, שהתקבלה החלטה על תחבורה ציבורית עירונית בשבת. אני בטוח בזה – כמו שאני מכיר אותך, באומץ הציבורי שלך וביושרה הציבורית שלך – שאתה, בגלל שאתה שומר שבת ואכפת לך הנושא הזה, לא תימנע מלטפל בנושא הזה כמו שצריך לטפל, במסגרת התחבורה. ואני אגיד לך, ותגיד גם לאנשי המשרד שלך: היו לא מעט ניסיונות להקים תחבורה עצמאית, וולונטרית, לא לשם רווח, לתת מענה בריכוזי אוכלוסיות שהם צרכנים מאוד גדולים של תחבורה ציבורית, ולא נתנו שם את המענה. משרד התחבורה ידע להילחם חזק נגד התופעה הזאת. איזה מוטיבציה, איזה דבקות במטרה – אותו דבר צריכים גם בעניין הזה. בסופו של דבר, הנושא של יום מנוחה, הנושא של אופייה של מדינה יהודית, נקבע לפי השלטון המרכזי. לא יכול להיות, והדבר הזה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, תודה רבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – פוגע באופי היהודי וביום המנוחה של העובדים. ואנחנו צריכים – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, אמורים לדבר שלוש דקות, לא שש. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים בשאלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אנחנו לא חושבים שהשלטון המקומי יכול להחליף את השלטון המרכזי, ודאי בשינוי הסטטוס קוו וגם בהיבט הרוחבי של כל הנושא של עבודה בשבת ותחבורה ציבורית בשבת. כמו בכל הנושאים האחרים, גם מרכולים וגם תעשייה – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – זה אותו נושא. אין הבדל בדברים. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנא מכם – לא רציתי להפסיק אותך, אדוני, כי בדרך כלל אתה מדייק בזמנים – תדייקו בזמנים. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת משה אבוטבול, כבודו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה יודע מה? אתה צודק. מוישה, זו פעם ראשונה שהוא עולה – ארבע דקות. בבקשה, משה. היינו ראשי ערים, אני ומשה, ובימי שישי, אחרי תפילת ערבית, כשהיינו בכינוסים, היינו באים לשמוע אצלו דברי תורה. עליו נאמר: מתחיל דברי תורה במילתא דבדיחותא. קודם היינו מתגלגלים מצחוק ואחרי זה היה מתחיל לשיר. בבקשה, כבודו. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> תודה. סגן יושב-ראש הכנסת, השר היקר, חברים נכבדים, אני דווקא באמת ארצה לפתוח – היום אנחנו נמצאים בשבוע שבו, ביום ו' הקרוב, יחול יום השנה השישי של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, שבאמת הטביע את חותמו בהמון נושאים במדינה, גם בנושאים של מפעלים תורניים שהוא הקים, גם בנושאים חברתיים. בין שלל היצירות שלו זה כמובן גם תנועת ש"ס; הוא היה נשיא מועצת חכמי התורה והדריך אותנו במשך שנים רבות. אבל כולם שוכחים דבר מאוד חשוב, שבעצם הוא גם הקים את עולם התורה לתחייה, בכלל, אבל בעיקר את עולם התורה הספרדי, החזיר עטרה ליושנה. ואני דווקא בהזדמנות הזאת מנצל – השבוע ראיתי שבירכו את הסטודנטים לרגל תחילת שנת הלימודים, אז אני דווקא רוצה לברך את בני התורה היקרים, ששבים היום לזמן חורף בישיבות, זו הזדמנות לברך אותם שיתמידו, שיצליחו בעזרת השם. אתם יודעים שלילות החורף לילות מאוד ארוכים, קרא להם רב פנחס מקוריץ "לילות הזהב", כי יש עוד הרבה זמן ללמוד ולהתמיד, ולהספיק הרבה, גם בברסלב זה מוכר כך. אז נאחל לבחורי הישיבה, שמרן מאוד קידם אותם, הצלחה בלימודים. שימשיכו הלאה, בסייעתא דשמיא, להתקדם. ניגש לענייננו. אנחנו רוצים לדבר על הנושא של התחבורה הציבורית, כבוד השר היקר. המהות והתפקיד של התחבורה הציבורית – כידוע, יש שם כמה מטרות. המטרה הראשונה זה מניעת תאונות דרכים. ככל שיש פחות מכוניות, ומרכזים את כולם – נכון, היו תאונות דרכים גם באוטובוסים וכו' אבל הסיכוי הוא פחות גדול. ככל שיש פחות רכבים, זה יכול להפחית מאוד תאונות, כך אני מבין, כך גם שמעתי בעבר. זה גם מסייע לאנשים שאין להם כסף לרכוש רכב, כלי תחבורה. התחבורה הציבורית עוזרת להם. היא מסייעת למוגבלים, כאלה שבאמת קשה להם, וחוק הנגישות כולל גם את התחבורה הציבורית לנכים. הפחתת עומסי התנועה – כידוע, התחבורה הציבורית מפחיתה את זה. חיסכון במקומות חנייה – כך גם מקבלים יותר ויותר שטחים במדינה בכך שאנחנו מונעים את החנייה. כל הנושא הזה של זמינות ותדירות כדי להגיע לכל מקום בארץ. שינוע תלמידים למוסדות חינוך. ולצורך הנושא הזה, אדוני השר, פעלו כל השנים למען כמה דברים: ראשית, סבסוד של אותן נסיעות. הממשלה סבסדה את זה תמיד. נתיבים מהירים לאוטובוסים; כבישים רבים שעשו; עידוד ההמונים על ידי קמפיינים שעשו כדי שייסעו בתחבורה ציבורית, וכמובן שאטלים שעושים כדי שאנשים יוכלו להגיע לאותו מקום. ותמיד רוצים לנסות לשפר, למקצע, אפליקציות, הרבה דברים, מוקדי מידע, כנסים בנושא הזה, רכבות רבות – מעבר להוספת הקווים לנקודות שונות בארץ. שר התחבורה, אני חייב לציין, אדוני השר, שאנחנו יודעים שאתה מתאמץ – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנשי כחול לבן, אתם מסיטים את השר מלהקשיב לדובר. << קריאה >> רם שפע (כחול לבן): << קריאה >> לשר מותר לדבר איתנו? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. כן. זה הוא מפריע לכם. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני השר, אני בטוח שתרצה לשמוע שגם מחמיאים לך. אז אני יודע שאדוני השר מתאמץ, ורואים את ההתקדמות וההשתדרגות בחודשים מאז שאתה נכנסת לתפקיד, אבל אני רוצה לומר, ואנחנו דיברנו על זה גם אתמול בוועדת הכספים, דווקא על רמת בית שמש ג'2, שיש שם בקשות. הפניתי את זה אליך, אני בטוח שאתה תטפל. נחשפנו גם לעשייה מאוד יפה של חברי הרב מלכיאלי בשכונת רמת אברהם בבית שמש. יחד איתכם הוא פועל לפתור את הנושא הזה של התחבורה הציבורית שם. אבל אני דווקא היום נחשפתי לעוד נקודה שוודאי בטח הגיעה גם אליכם: הר יונה ג', שמבקשים שם תחבורה לפחות למקום אחד – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> – – לירושלים, למקומות כאלה. גם את זה לא נותנים להם. אני חייב לציין דווקא את השר דרעי, השר שלנו, שמתוך הכספים הקואליציוניים שלנו העביר לנושא של תחבורה ציבורית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> חייבים לעזור, תעזרו לנושא הזה, וכך נמנע את הדברים שציינתי. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. יעלה חבר הכנסת רם שפע. בבקשה, כבודו. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. << דובר >> רם שפע (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה. סגן יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, השר סמוֹטריץ', לא סמוּטריץ', ישראל כידוע לך עומדת בפקקים. לא סתם נראה לנו שבזמן האחרון זה נמשך יותר זמן, אנחנו מרגישים את זה, וגם כשיוצאים ב-06:00 וב-05:45, אנחנו עדיין עומדים בפקקים הרבה יותר מבעבר. ישראל באמת עומדת בפקקים. אני גר בעמק חפר, בקיבוץ גבעת חיים איחוד, יחסית לא רחוק מהמרכז, ועדיין אין לי שום סיכוי להסתדר בלי רכב, זה פשוט לא ריאלי, התחבורה הציבורית של היום באמת לא מאפשרת לי לעשות שום דבר. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> המנכ"לית שלנו גרה בעמק חפר, היא בניגוד עניינים, היא לא יכולה לעזור לכם. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מבין. אכן המנכ"לית גרה בעמק חפר, ועושה עבודה טובה כבר הרבה שנים. ראיתי שגם אתה אמרת שהיא עושה עבודה טובה, וזה יפה. אז, באמת כולנו בפקקים. אנחנו מקדישים לזה זמן אדיר, אנחנו מוותרים על זמן של משפחה ועל זמן של עבודה. לצערי יש אנשים, בעיקר השר הקודם ישראל כץ, שעדיין חושבים שלפתוח כל יום מחלפים ומנהרות ועוד ועוד כבישים ולגזור סרטים זה הפתרון. אבל אנחנו יודעים, כמו בכל מדינה מערבית ובכל העולם, שהפתרון היחיד הוא תחבורת המונים יעילה, זמינה ונוחה שתהיה ידידותית לסביבה ושנוכל לנסוע בה, לתת בה את האמון שלנו – להניח את הרכב בצד למשך השבוע ולנסוע בתחבורה ציבורית טובה. אבל הדבר הזה תלוי במדיניות. בהקשר הזה במשרד התחבורה בשנים האחרונות – ואני מוכרח לציין: במיוחד בחודשים האחרונים – יש כמה מהלכים חשובים, ולא נעלמה מעיניי העבודה שלך בעיקר סביב "נתיב פלוס" אבל גם בדברים אחרים, ואתה חוטף על זה הרבה אש, והמשרד בכלל. אני חושב שהמהלך הזה מאוד אמיץ למרות הקשיים האדירים שעולים בגינו. אבל צריך אומץ. רק אתמול הגענו למצב של קיצוץ רוחבי – סליחה, קיצוץ משמעותי – שאומנם נעצר בוועדת הכספים והדברים יחסית טופלו, ואנחנו יודעים, ודיברתי על זה גם אתמול, שזה בעצם נכון רק עד דצמבר, ומינואר אנחנו שוב ניתקל בבעיה. אותו קיצוץ פוגע קודם כול בנהגים, ואנחנו יודעים – דיברת על זה גם אתמול – שיש מחסור אדיר של 3,000 נהגים. ואחר כך זה פוגע באותן אוכלוסיות שנוסעות בתחבורה הציבורית, ודיברו פה ידידיי לפניי שזו אוכלוסייה חרדית רבה ואוכלוסייה ערבית רבה ורוב האוכלוסיות שפשוט אין להן אפשרות לקנות רכב. לכן, זה כל כך קריטי שנטפל בנושא הזה. בהקשר הזה, אני רוצה גם להיות דוגמה. אני חבר כנסת צעיר. אגב, הכי צעיר במשכן, לפחות מהגברים. כדי ללמוד נושא לעומק וכמו שצריך אז צריך לא רק לדבר עליו; צריך ללמוד כדי לספק פתרונות. וגם, כאות מחאה על המצב הלא-טוב החלטתי שפשוטו כמשמעו אני אתלה את המפתחות שלי בכנסת בתקופה הקרובה ואני אסע רק בתחבורה הציבורית, בקארפול, בטרמפים, בכל דרך שאפשר, כדי באמת ללכת לפגוש את האנשים בשטח, את האזרח והאזרחית – – << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> תגיד לנו איפה תהיה ונבוא לאסוף אותך בטרמפ. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> הינה, פנינה כבר תבוא לאסוף אותי. – – ולראות באמת מה אנשים מרגישים ואיך זה כשאני מסתכל להם בעיניים, נוסעים בכביש, עומדים שעות בפקקים, בין אם זה ב"נתיב פלוס" או בצפון או בדרום. אני מזמין את כל מי שרוצה להצטרף אליי. בהקשר הזה, אני לא יודע מתי נסעת בפעם האחרונה בתחבורה ציבורית, אתה מוזמן להגיד לי, אבל אם זה לא קרה לך לאחרונה, תצטרף אליי לאחת הנסיעות. אני בטוח שהציבור יעריך את זה שהוא יראה אותך חווה את מה שהוא חווה ולא נשאר רק פה בכנסת. אז זהו, תודה. << קריאה >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << קריאה >> ייקח אותך להתנחלות שם, שבה הוא גר. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> על זה ניאלץ לקיים דיון. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אנחנו שכנים, עמק חפר ושומרון, לא כזה רחוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רם, בגילך גם נסענו בתחבורה ציבורית. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> בגילי? אני לא יודע כמה אנחנו רחוקים. אבל חברת הכנסת סויד, אני הזמנתי אותו להצטרף לנסיעה איתי, אז הוא יצטרך לבוא למקום שאני אגיד לו, אני בטוח שזה יסתדר. רק מילה אחרונה. אגב, חבר הכנסת הציע קודם את השולחן העגול. השר סמוטריץ', אני חושב שזה רעיון מצוין וכמובן אשמח לקחת חלק. לא שמעת, אז אני אומר שהשולחן העגול – בשמחה גדולה, אפקטיבי. בהצלחה לכולנו, תצטרפו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני, נסיעה טובה. אני מציע לך גם לעבור לגור בדימונה וגם לנסוע בתחבורה ציבורית. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז ניסע ביחד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לוקח לי עם האוטו שעתיים וחצי, ובתחבורה ציבורית – שש שעות לכל כיוון. תודה רבה, כבודו. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> עד שנביא את הרכבת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. << דובר >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני קודם כול רוצה לומר שזו פעם ראשונה שאני חוזרת לנאום במליאה ולא מהצד, אלא ככה מהדוכן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הפסקה של שלושה חודשים. << דובר_המשך >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> כן, שלושה חודשים, היה נחמד. ותראה כמה דברים, אתה נשארת היושב-ראש – – – << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> עשו שטיחים חדשים לכבודך. << דובר_המשך >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> אז אני חייבת לומר שיש בזה אפילו משהו מאוד משמח. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ברוכה הבאה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> ברוכים הנמצאים. תראה, אדוני השר, לכאורה ההצעה לסדר-היום הזאת בעצם התייתרה אחרי הדיון של אתמול, מכיוון שבוועדת הכספים באמת נעשתה אותה העברת כספים, כמה מאות מיליוני שקלים. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> מסתבר שלא כולה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> תכף אתה תסביר לנו את זה ונראה, אבל לכאורה הדיון הזה התייתר. אבל גם מה שקרה זה כמו איזה פלסטר, כי בסוף אנחנו מדברים על תחבורה ציבורית. בתחבורה הציבורית, מעבר לאיכות החיים שהיא מספקת, ואני מדברת גם על הבחינה של איכות הסביבה ועל העובדה שכל כך הרבה אנשים, חיילים, סטודנטים, צעירים, קשישים ומי שידם אינה משגת – וגם כתפיסת עולם: לעבור לתחבורה הציבורית, זה בהחלט. הינה, רם ככה מוביל את זה. הינה, אני כבר אומרת לך, רם, אני מצטרפת אליך ונעשה לנו איזושהי נסיעה. << קריאה >> רם שפע (כחול לבן): << קריאה >> בשמחה רבה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> I'm in, כמו שאומרים. ניקח גם את בצלאל איתנו לנסיעה הזאת. << קריאה >> רם שפע (כחול לבן): << קריאה >> הוא יגיע, יגיע. << דובר_המשך >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> באמת, יש בזה גם ערך. אנחנו רואים את המדינות, בעיקר באירופה, שבהן תחבורה ציבורית זה תפיסה, זה סוג של – זה החיים. אז לראות שבגלל המצב שאנחנו נמצאים בו ובגלל שיש לנו ממשלת מעבר ובגלל שענייני התקציב לא מוסדרים, אז הדבר הכי פשוט זה לבוא ולעשות את אותו קיצוץ של 20% אחוז בחברות התחבורה הציבורית הפרטיות, כשהמשמעות של זה היא פגיעה באזרחי המדינה באופן מיידי – אז, נכון, אני חייבת לומר, השר, שאתה ואני חלוקים כמעט על הכול. באמת אין כמעט דבר שאנחנו מסכימים עליו בתפיסת עולם, אבל אני חייבת לומר שאתה, מהרגע שהגעת למשרד, אתה עושה דברים מאוד טובים ונלחם פה וגם בוועדת הכספים, ויש איזושהי הקלה. אבל עם כל הכבוד, מה שקרה פה זה אפילו לא פלסטר. חייב להיות פתרון בהרבה מאוד מובנים, לפקקים ובעוד הרבה מאוד מובנים. אבל הסיטואציה הזאת – כדי שלא נבוא ונעמוד פה בעוד בדיוק שבועיים, באמצע נובמבר, כשהתקציב הזה יסתיים ונעשה עוד פעם את ההצעה לסדר-היום הזו, חייב להיות לזה פתרון. ואני מצפה מהשר שיראה איך פותרים את הסיפור הזה. 3,000 נהגים חסרים. יש בעיה עם כל התחבורה הציבורית. היום, כשאנחנו רוצים לחנך את הציבור ואת עצמנו לנסוע בתחבורה ציבורית, זה הפתרון המיידי שחייב להיות. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. השר, תעלה ותגיב, ואחרי זה יש לנו דעה נוספת. << קריאה >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << קריאה >> – – – הבא שלך? יש כבר את המשפט הראשון. << דובר >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אגב, בהעברה יש גם תוספת שעתית לשכר של הנהגים? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> חלק מההעברה – כן, העלינו ב-10% את השכר של הנהגים כחלק מהרצון לעודד ויש שם שיפוי של 250 מיליון. טוב, קודם כול, חבר כנסת שפע, אני אתן לך אחר כך את הטלפון של רושפלד, נראה לי שהוא עדיין מחפש שותפים לקארפול. אני לקבינט כבר לא אגיע. אם תהיה מלחמה, זה בגללכם. לא הייתי שם לבלום. אולי ההפך: אם לא תהיה מלחמה, זה בגלל שלא הייתי שם לדחוף. אתם תחליטו. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> בדיוק. חיכיתי לראות מתי תבין מה אמרת. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתם תחליטו כמה זמן אתם רוצים שאני אדבר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סמוטריץ', אני הייתי קושר אותך למקום הזה 24 כפול 7. << קריאה >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << קריאה >> לגמרי. אדוני היושב-ראש – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני, שנייה, בסוגריים קטנים, רק מסביר את האירוע שהיה לנו פה – הוא לא נסגר עד הקצה – רק כדי שנדע לדייק בפרטים ואחר כך נגיד כמה מילים על תחבורה ציבורית. מה שקרה זה שיש פערים במשרד התחבורה – גם בתחום הזה של תחבורה ציבורית אבל גם בתחומים אחרים של תשתיות – בין התקציב הבסיסי לבין הביצוע בפועל. קצת הסברתי את זה אתמול בוועדת הכספים – של מימוש מוקדם של הרשאות להתחייב, אנחנו בתקציב דו-שנתי. בא החשב הכללי – ועוד פעם, אני לא רוצה כרגע להעביר ביקורת, אבל החשב הכללי קיבל החלטה שהאחריות התקציבית שלו מחייבת לעצור תשלומים. זה לא שעשו קיצוץ בתקציב אלא תזרימית, הוא אומר: אני לא משחרר כסף שקיים במשרד התחבורה. לא מוכן לחתום על העברה עד שאגף התקציבים לא מראה לי שיש לו כסף לסגור את זה עד סוף השנה. מבחינתי זה היה בהפתעה. אמרתי שלא עושים דבר כזה בלי להודיע לשר. יש לי הרבה הערכה לחשבים ואני מבין את האחריות התקציבית ואת התפקיד שלהם בתוך המארג, אבל לא יכול להיות מצב שאני כשר, שבסוף אחראי מול הציבור על השירות הזה ואחראי מול החברות המפעילות על הכסף הזה, אפילו לא מקבל טלפון שהם החליטו חד-צדדית לא לשלם כסף. זה מה שאותי קומם בחול המועד. בעניין הזה, שר האוצר חשב כמוני ואנשי אגף התקציבים חשבו כמוני. התשלום הזה יועבר, בעזרת השם, היום, אחרי שאתמול ראש אגף התקציבים, שאול מרידור, חתם על פנייה נוספת שתגיע לוועדת הכספים, של 650 מיליון שקל, שאמורה לסגור לנו לפחות עד סוף נובמבר, מה שהרגיע את החשכ"ל, אז הוא הולך לשלם גם את – צריך להבין: התשלום שנעצר, או 20% מהתשלום שנעצר עכשיו, זה הנסיעות שבוצעו כבר מאוגוסט. בסדר? החברות ביצעו, הנהגים קיבלו משכורת, מה פתאום אתה לא משלם להם? אבל אני מקווה שהאירוע הזה מאחורינו. שוב, בעוד סוג של סוגריים: בתוך הפנייה שהוועדה החליטה לעכב ליום שני – אני מאוד מכבד גם את חברי הוועדה – יש גם חלק של סובסידיות לתחבורה ציבורית, אז לא הכול עבר. העברנו חלק, את שיפוי שכר הנהגים, וההכשרות עברו, אבל חלק גדול מהגידול בסבסוד עוד לא עבר. אני מקווה מאוד שנצליח להעביר. חברת הכנסת אורלי לוי לא נשארה כדי לשמוע את התשובה. הבקשה היחידה שלי – שוב, מתוך המון כבוד לחברי הוועדה: בואו לא נבחן את זה פופוליסטית. אני בדקתי. כן, היא אמרה לי. אני הרי לא עסוק במקורות. אנחנו צריכים לקבל את הכסף. אגב, זה כסף שמשרד התחבורה צריך לקבל אותו בבסיס. זה שהאוצר החליט לאתר את המקורות מפלאט זה לא בשליטתי. אבל בדקתי את זה. גם אותי זה הפתיע. מה, אתה לוקח כסף ממשרד הבריאות ומעביר אותו? זה, אגב לא לתכנון של קו לרעננה – לא חשוב כרגע – אבל אתה לוקח כסף ממשרד הבריאות? אז מה שהסתבר הוא שזה תקציב שלא מומש במשרד הבריאות כבר ב-2018. זה כסף שחוזר לאוצר. אתם יודעים שעודף שלא חויב ולא עבר בוועדת הכספים משנה לשנה במשרדים הולך לאוצר. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> אבל ועדת הכספים אמורה להחליט מה לעשות איתו, ולא – – – פלאט. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, לא. על זה אפשר להתווכח. צריך להבין: אם הסכום הזה לא יעבור, אז אנחנו נהיה באותו משבר תחבורה ציבורית. בסוף, הדילמה היא דילמה. אני רק אומר: אני כשר תחבורה לא יכול לקחת אחריות על המקורות שהאוצר מביא מהם את הכסף. אני עדיין לא מנהל את האוצר. עכשיו ממש ב-brief כמה מילים על תחבורה הציבורית. ברור שזה האתגר. אם בשנים הקודמות פרופיל ההשקעות של משרד התחבורה היה שני שלישים כבישים ושליש תחבורה ציבורית, אנחנו הולכים להפוך את זה. מבחינתי, זו כבר מדיניות. ככל שאני מוביל היום את ההכנות בתוך המשרד ומול אגף התקציבים, גם בתקציב 2020 ובטח בדיונים על תוכנית החומש הבאה אנחנו נהפוך את זה לחלוטין: שני שלישים תחבורה ציבורית ושליש כבישים. פשוט כי כבישים, כמה שלא נסלול – אנחנו גם מדינה קטנה ואנחנו מוגבלים, גם אי-אפשר להפוך את כל המדינה לכבישים – 300,000 כלי רכב חדשים עולים על הכביש בכל שנה. זה לא יכול לתת מענה. גם בדימונה עוד יהיו פקקים, בעזרת השם – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – כי יש הרבה אנשים והרבה רכבים. צריך לעבור לתחבורה ציבורית. כשמדברים על תחבורה ציבורית, זה עולם שלם ומורכב מתשתית, מכלים, מאנשים שמפעילים – שוב, לכל הסקאלה – ומתקצוב סובסידיה. בסוף, בכל העולם תחבורה ציבורית מסובסדת. כשמדברים על נסיעות שיתופיות, גם זה כמובן עולם מאוד מאוד רחב. כולם מדברים על "אובר", אבל "אובר" זה פונקציה אחת. זה עולם מאוד מאוד מורכב, שצריך לעודד אותו, אבל לשם אנחנו הולכים. אין שום פתרון אחר, ולשם הולכים, והולכים בכל הכוח. באתי לפה מסיור, הייתי עכשיו בנת"ע, לוודא שעומדים בלוחות הזמנים. הקו האדום ייפתח, בעזרת השם, באוקטובר 2021. עושים את כל מה שצריך כדי שזה יקרה. אני כבר אמרתי להם – עכשיו נערכים לשבעה מיליון נוסעים, ואני אמרתי: יהיו תשעה. קניתם 90 קרונות, תזמינו עוד 20 קרונות. הדבר האחרון שאני רוצה זה שאחרי שהרכבת כבר תסיים ונגזור את הסרט ונמחא כפיים ונחגוג, אחרי שלושה חודשים אנשים יעמדו כמו סרדינים, כמו שקורה פה ברכבת בירושלים. מתברר שזה כלי טוב, ואין סיבה בעולם שמההתחלה הוא לא יעבוד. סתם, לסבר את האוזן, 1.1 מיליון אירו לקרון – 5 מיליון שקל; 20 קרונות, 30 קרונות – 100 מיליון שקל; לא מרגישים את זה על פרויקט של 6.5 מיליארד שקל. אין סיבה בעולם שהוא ייתקע. אבל זה העולם, בסדר, מתחילים לדבר בצורה רצינית עכשיו כבר על מטרו. וזה ידרוש גם חקיקה, כי לא יכול להיות מצב שכשאני עובר בתחום של חמש רשויות מקומיות, כל רשות מוציאה לי את הנשמה עם כפית, ואני צריך לקבל היתר – היום אני צריך לקבל רישוי עסקים מכל עירייה כדי לפתוח תחנת רכבת בעירייה. עכשיו, שמישהו יספר לי מה העירייה מבינה באיך נראית תחנת רכבת. יש רשות ארצית לתחבורה ציבורית, היא קובעת את התקינה, היא מובילה את הפרויקט, והיא תיתן לו את האישורים שלו. אנחנו נלך גם לצעדים – קח את הרשת הזאת של "מהיר לעיר", 17 רשויות, אנחנו עם כל רשות. נגיד מילה אחת על פוליטיקה: זה משרד רע, פוליטית, בסדר? אתה רוצה להיות בסדר בפוליטיקה, אז תן לאנשים את הכבישים, תן להם כיכרות, תן להם צמתים. המהלך הזה עכשיו, של הקארפול, אתה יודע, אנשים שאתה לא עושה להם טוב לא יצביעו לך, בטח לא במפלגה שלי. אנשים, דפקת אותם בעוד רבע שעה או חצי שעה בפקק, לא יצביעו לך בחיים. זאת אומרת, זה לא חשבון פוליטי, אבל אני עושה את מה שאני מאמין בו, מה שאני חושב שהוא טוב ונכון למדינת ישראל, והפוליטיקה – או כן או לא, באמת, הרבה פחות מטריד. אני מאמין בזה. אמרתי את זה חצי בצחוק, כי בסוף אני מאמין שלאורך זמן כולם יבינו שהדבר הזה הוא נכון. אני אומר לך שגם הנר"תים האלה, שעובדים מצוין כבר בשני צירים – גם באיילון וגם בכביש החוף לצפון הוא עובד מצוין, והוא יעבוד טוב גם לדרום; אנחנו נפרק את הקונפליקטים שיש לנו באזור פולג, אנחנו יודעים כבר מה צריך לעשות, ובעזרת השם נפתור את זה. מטפלים גם בכביש 57, כדי שמי שבא מבית ליד גם כן לא ייתקע. כבר הארכנו עכשיו את הרמזור, אנחנו מאריכים את המחסנית של הפנייה שמאלה לרחוב דגניה – באמת, יורדים לזה ברזולוציה מאוד מאוד נמוכה. אני אומר לכם באחריות שזה יעבוד, וגם הציבור לאט-לאט לומד איך הדבר הזה עובד. ואל תשכחו, בעוד חודשיים-חודשים וחצי אנחנו פותחים מחדש את השול לתחבורה ציבורית בשעות העומס. הוא נסגר מסיבות של בטיחות. מתקינים עכשיו מערכות טכנולוגיות כדי שהוא יוכל לשמש גם כשול וגם כנתיב בשעות העומס לאוטובוסים לתחבורה הציבורית. אבל, ופה אני רוצה להגיד אבל – איפה מקלב, הלך. אה, סליחה. תראה, אני מדבר על המציאות של עכשיו, בסדר? תחבורה ציבורית היא משאב מוגבל, משאב בחסר. חסרים אוטובוסים, ושוב, אני לא אפרט עכשיו איפה תקועים 2,000 אוטובוסים של שבעה מכרזים בגלל רכש הגומלין שחבר הכנסת לוי הזכיר, ככה, בוועדת הכספים; שנה ושמונה חודשים, צו ביניים של בית משפט – הזוי, הזוי, ואם הייתה ממשלה, אני גומר את זה בשנייה בחוק ההסדרים, בסדר? בלי שאני נכנס עכשיו למה קורה עם אוטובוסים, ונהגים, ותקציבים – תמיד זה משאב בחסר – המפתח ליכולת למקסם אותו זה לנהל אותו נכון. המפתח ליכולת לנהל נכון את המשאב הזה ולמצות אותו בצורה מדויקת זה טכנולוגיה. אנחנו הולכים לשם. אתה דיברת קודם על חדר מצב, אז אנחנו מאפיינים אותו. אני הנחיתי להכניס אותו כבר בתקציב 2020. 10 מיליון שקל. אנחנו הולכים לפתוח – מי שלא היה, כדאי לו לנסוע לבקר בחדר ניהול תנועה של נת"י, נתיבי ישראל, משהו מדהים. הולך להיות חדר ניהול תחבורה ציבורית של משרד התחבורה שיהיה פתוח 24/6 עם מסכים. << קריאה >> רם שפע (כחול לבן): << קריאה >> מה זה 24/6? לא הבנתי. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ראשון, שני, אפילו אתה – – – << קריאה >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << קריאה >> הוא לא עובד בשבת. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> רם, אפילו אתה אמרת שנשאיר את הרכב בצד לסוף שבוע, נכון? אפילו אתה מבין את זה מצוין. << קריאה >> רם שפע (כחול לבן): << קריאה >> לא, אמרתי הפוך – שנשאיר אותו במהלך השבוע, ניסע בתחבורה ציבורית – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אז זה מה שאמרתי, אתה משאיר אותו לסוף השבוע. אתה מבין שבסוף שבוע אין לך תחבורה ציבורית. אפילו אתה מבין את זה מצוין. << קריאה >> רם שפע (כחול לבן): << קריאה >> בוא נעשה מרכז 24/6, ותחבורה ציבורית בשבת במקומות – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בקיצור, יהיה חדר ניהול, עם מסכים, נדע בכל רגע נתון איפה נמצא כל אוטובוס. ישבו בו נציגים של כל החברות המפעילות. יהיה נציג של כל חברה שיאייש בכל רגע נתון את החמ"ל הזה. הוא ידע לקבל פניות בזמן אמת ולטפל בהן בזמן אמת. שוב, טכנולוגיה – אנחנו מכניסים בתחילת השנה הבאה, בעזרת השם, תשלום באפליקציה. עולם שלם של big data, אני לא רוצה להיכנס אליו עכשיו, אבל היכולת בכל רגע נתון לדעת על כל אוטובוס איפה הוא נמצא, כמה אנשים יש בתוכו, כמה אנשים מחכים בתחנה לאוטובוס הזה – זה עניין של שנה-שנתיים, אנחנו לא רחוקים מזה. זה ישים אותנו במקום אחר בכלל. יש שתי חברות שזכו ובונות לנו את המאגר, ובעיקר את המחשב הענק הזה שידע לעבד את הנתונים האלה וידע להעריך, משנה לשנה, כמה אנשים ירצו לנסוע בקו מביתר לטבריה בחול המועד סוכות, כי הוא אוגר את זה לאורך שנים ויודע. היכולת שלנו להיערך לביקושים, ולנסות להתאים – אני כן רוצה להתייחס לזה במילה, דיברת קודם על הלוויה: בסוף, תחבורה ציבורית מנוהלת על בסיס סקרי ביקושים קבועים עם יכולות לתת מענה בתגבורים, שוב, כשזה על בסיס קבוע, כשאני יודע שבאזורים מסוימים יש. אני לא יודע לתת מענה עכשיו להפגנה גדולה, או להבדיל, ללוויה או למשחק כדורגל, או למשהו שהוא – פה אנשים שנוסעים, שיסדרו. בעזרת השם, אתה חיתנת בטח ילדים – אתה עושה הסעה לחתונה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> רגע. כשמועצת יש"ע הייתה מארגנת הפגנה של 100,000 איש בכיכר רבין בתל אביב, יש הסעות. אני לא מביא 100,000 איש בלי להודיע לאף אחד בהתראה של יום. אסביר לכם את הבעיה. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אורי, שנייה, אתה יודע שהתאמצנו. אורי, תן לי להסביר לך את הבעיה. אנחנו יוצאים עכשיו למכרז של צי צף; דוגמה, יוצאים למכרז. בעזרת השם, יהיה צי צף של חברות שאד-הוק יוכלו לתת מענה, אגב, לא רק לאירועים כאלה, אלא גם לשיבושים בכבישים. הייתה מחאת הציבור האתיופי, שיצרה שיבושים – ופה אני רוצה להסביר את הבעיה: אנחנו לא יודעים להחזיק מלאי, לא של אוטובוסים ולא של נהגים, בשביל הפיקים האלה. כשאתה אומר תיקח ממקום אחר, זה אומר שהנהג שעכשיו בא בלילה לעשות את הנסיעה הזאת מבני ברק לירושלים לא יכול מחר ב-06:00 להתחיל את הקו שהוא אמור לעשות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אז חברות פרטיות, אין להן את מכשירי הרב-קו, ואז, כשעוצרים בשער הגיא, כי צריך לעלות מבקר ולתקף את הרב-קו, אז כועסים למה מחכים עשר דקות בשער הגיא. החברות הפרטיות, אין להן תודעת שירות של תחבורה ציבורית, ולא תמיד אני יודע לקחת על זה אחריות בטיחותית. אורי, אתה יודע שאנחנו עושים את זה, אבל זה מוגבל. גם החברות הפרטיות – זה מוגבל. בחברה פרטית, אותו נהג שיעשה את ההסעה עושה מחר בבוקר הסעת תלמידים. הרי גם החברות הפרטיות לא מחזיקות צי אוטובוסים ריק ונהגים שמקבלים משכורת בלי לעבוד. בסוף יש משאב מוגבל. אז אני אומר, בשוטף היכולת תמיד תישאר מוגבלת, כי אף פעם לא יהיה לי 100% כסף לכל הביקושים, והיכולת לטייב את השימוש היא לדייק אותו באמצעות הידע הטכנולוגי – מסד הנתונים הגדול, ששומר זיכרון ארגוני לאורך שנים ויודע לצפות את הביקושים הלאה, ויותר מזה – בזמן אמת. אורי, אנחנו נדע על כל אוטובוס שעצר בתחנה, לא רק מהצ'יפ הזה של GPS, אלא כשהוא פתח את הדלתות, כמה אנשים הוא העלה. תהיה לנו מצלמה בכל אוטובוס שתוכל להעריך. אם אני יודע שהאוטובוס בחצי הדרך כבר התמלא ואני יודע מהאפליקציה של כל נוסע איפה הוא הולך לרדת, אז אני גם יודע שהאוטובוס יהיה מלא גם בתחנה הבאה, ואני כבר מוציא אוטובוס אחר. אני אומר לו: אל תעצור – אני מוציא אוטובוס אחר. זו היכולת לנהל את המשאב הזה נכון, שוב, בתוך מגבלות. אבל הבסיס הוא טכנולוגיה. אין בן אדם שיודע לצפות את הביקושים. אין בן אדם שיודע מה הולך בכל תחנה בכל רגע נתון, ומעריך מי רוצה לנסוע מתי. תמיד אנחנו מקבלים את הפניות האלה בזמן אמת, ולוקח זמן להוציא אוטובוס אחר וכו' וכו'. אגב, אפרופו ועדת כספים: חלק לא מבוטל מהגידול בתקציב הסובסידיה שהבאנו לוועדה אתמול הוא תוצר של אותן נסיעות לא צפויות. זאת אומרת, הזכיין במכרז מוציא קו מסוים, הקו מתמלא. ההנחיה שלנו: הקו התמלא, בוודאי באוטובוס האחרון, אתה מוציא עוד אוטובוס; אתה לא משאיר נוסע בתחנה. זה משהו שלא מתוקצב מראש. הוא הוציא את הנסיעה – הוא צריך לקבל פר קילומטר את הכסף, בצדק, מגיע לו. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << קריאה >> גם לבן אדם אחד? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תראי, ההגדרה היא: כן. אין לנו כמעט מקרים כאלה, אבל ההגדרה היא: כן. אני לא אשאיר ב-01:00 אף בן אדם בצומת קסטינה שצריך להגיע לאשדוד. אין, לא יקרה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << קריאה >> גם הייתה העלאת שכר נהגים בנוסף. זה חלק מהסובסידיה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אמרנו, הייתה העלאת שכר נהגים, היו השתלמויות, אבל היה גם גידול גדול, וזה יבוא ונשלים את זה, בעזרת השם, ביום שני. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יש בעיה – – – יש רזרבות שאתה יכול לשים במידה מסוימת, של אוטובוסים. נגיד בלוויה, בסדר, הוצאתם את כל מה שרק אפשר. אבל יש דברים שהם על הסדר. כלומר, אם יש לך חגים, כמו שאמר – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> התייחסתי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אז סליחה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> התייחסתי. אנחנו עושים את זה עכשיו, מייצרים זיכרון ארגוני, אבל ככל שהטכנולוגיה תהיה מוטמעת טוב יותר, ויהיה לנו את ה-big data ממוחשב, נדע גם לעקוב אחרי זה. אין ספק, יש מופעים קבועים על פני השנה שבהם אתה יודע שיש לך יותר ביקושים באזורים מסוימים: חופשים, חגים, בין הזמנים. עונות כדורגל, בסדר? יש לך עכשיו עונה מסוימת. גם היום אנחנו עושים את זה. אתם יודעים מצוין. אנחנו מתגברים בחול המועד ובין הזמנים. מתגברים כל מה שאנחנו יודעים, ואנחנו יודעים הרבה. שוב, זה לא מלא. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> להזכיר לך – – – הרב-קו – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בסדר, רק תנו לי עוד כמה מילים. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – הרב-קו – – – ברב-קו. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תראה, אני לא אומר שהוא יוצא משימוש, כי מי שעוד אין לו אפליקציה וזה – אבל לא תצטרך רב-קו, וגם את הרב-קו משפרים. הינה, היה עכשיו באג. << קריאה >> רם שפע (כחול לבן): << קריאה >> הרב-קו הוא כרטיס לא חכם. זאת בעיה לעבוד איתו. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל הוא לא יכול להיות חכם בגלל בעיות רגולטוריות: ברגע שהוא כרטיס חכם, הוא הופך לכרטיס אשראי. << קריאה >> רם שפע (כחול לבן): << קריאה >> אני יודע, אני יודע. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל סתם, הינה, הייתה תקלה, ולא ידענו עליה, שאחרי עשר שנים פג תוקפו של הרב-קו. לא ידענו. אז נתתי הנחיה – מאריכים, ונתתי הנחיה ששולחים לכל בן אדם. אז הארכנו בחצי שנה, אוטומטית. אנחנו שולחים לכל בן אדם שהולך על זה מראש. << קריאה >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << קריאה >> בצלאל, אנחנו נגיש עוד הרבה הצעות לסדר-היום. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << קריאה >> מעכשיו אנחנו מביאים אותך כל שבוע. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> רק עוד שני משפטים אחרונים על תחבורה ציבורית. אתה דיברת הרבה, רם, בצדק מוחלט, על האמינות של התחבורה הציבורית, והאמינות של התחבורה הציבורית נגזרת – ופה אמרתי, זה תשתית הסעת המונים גדולה – משני אלמנטים מרכזיים. הראשון זה באמת יכולת הדיוק בזמנים, וזה תוצר של מלאי, תוצר של עובדה שהנהג לא יתעסק בלגבות כסף, תוצר של זה שהוא לא יעמוד בפקקים – אגב, זה גם יעזור לי לנהל נכון את המשאב כי במקום שהאוטובוס יעשה סיבוב בשעה, הוא עושה בחצי שעה. בשעה הוא עושה שני סיבובים, ובאותו כסף מבחינתי. לכן הרשת של הנתיבים המהירים, גם הנתיבים המהירים בבין-עירוני וגם המהיר לעיר עכשיו בתוך מטרופולין גוש דן. המרכיב השני זה הקישוריות. בסוף, ואתה תראה את זה בימים הקרובים – אגב, אולי תביא לי את המפתחות? חבל לתלות על הקיר, זה מיותר, אנחנו נמצא מי שישתמש בזה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> רגע, אתה מצטרף אליו או לא? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל צריך להבין שכדי שאתה תוכל להשאיר את הרכב בכנסת, תוכל להשאיר את הרכב – – – << קריאה >> רם שפע (כחול לבן): << קריאה >> תזכור, אני אומר לך שהוא יצטרף. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> כדי שתוכל להשאיר את הרכב בכנסת ולהגיע עד הבית אתה צריך את מה שאנחנו קוראים מענה door to door, מדלת לדלת. זה בנוי תמיד על קישוריות. הרי אין רכבת שתביא אותך מפה הביתה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << קריאה >> וזה מה שאמרתי לכם, שאין – – – ולכן אסור לעשות אגרת גודש – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני חייב לך תשובה על אתמול. אנחנו עובדים עכשיו מאוד קשה לייצר את המוביליות הזאת, לייצר את הקישוריות הזאת בין המרכיבים השונים של תחבורה ציבורית: אוטובוס ורכבת, ואגב, בהקשר הזה, נסיעות שיתופיות הן מרכיב מאוד משמעותי – אני לא אבוא לעבודה עם רכבת אם בסוף אני צריך לקפוץ שנייה לבית מרקחת מהעבודה ואין לי איך, אבל אם אני באפליקציה תוך דקה וחצי מקבל בפחות מ-7 שקלים רכב שאוסף אותי ועושה את זה, אז אני לא צריך לקחת את האוטו; וזה אופניים ושבילי הליכה. אנחנו משקיעים עכשיו, למרות הקיצוץ, 100 מיליון שקלים נוספים בשבילי אופניים. אגב, אנחנו מאותגרים מאוד עם אופניים בתוך הרכבת, אז לטווח ארוך זה להוסיף קרונות אופניים. זה לוקח זמן. הינה, לא אמרתי קודם: ויתרנו עכשיו על 700 מיליון כבישים, כהחלטה, ואנחנו קונים 70 קרונות חדשים לרכבת ישראל. נגלה ראשונה תגיע כבר בינואר, בעזרת השם, ונגלה שנייה – באמצע השנה. 70 קרונות חדשים בעשרה מערכים לעשרה קטרים – זה נותן לנו יכולת לשפר תדירויות וזמינויות ופחות צפיפות בתוך הרכבת. שוב, אז עם אופניים אתם מכירים את המדיניות החדשה, כרגע היא מגבילה. אנחנו מגבים אותה בחניות לאופניים, שיהיו גם בטוחות – ניקח עליהן אחריות – במתחמי התחנה, ונגדיל את ההיצע של הקורקינטים המושכרים. שוב, אבל זה הווקטור – אמרתי: מצד אחד, להשקיע בלפתח את המשאב הזה ולנהל אותו יותר נכון, אבל המון המון תשומת לקישוריות ולתת מענה משלים מהרבה מאוד מרכיבים. אגרת גודש – אני עדיין חייב לך, הוא רוצה שאני אחתוך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, כבודו. תודה רבה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תודה רבה. מה מציעים לעשות עם זה? מה שאתם רוצים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לנסוע בתחבורה ציבורית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תמיד לשרי תחבורה יש תשובות ארוכות וטובות. כן, אדוני השר, מבחינתך אין – אוקיי, לפני שאנחנו נעבור להצבעה יש שתי דעות נוספות. אני מבקש: דקה לכל אחת. זה לא נאום, זה דקה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אני יורד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה יורד, אדוני, בבקשה. חבר הכנסת ארבל, בבקשה, כבודו. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, את הנתונים להלן קיבלתי מגורם במשרד התחבורה: מוניות שירות בסופי שבוע בתוך העיר תל אביב: קווים 2, 4, 5 ו-16; קו מחיפה לתל אביב משכונת הדר בחיפה לתל אביב; מוניות שירות מנתניה לתל אביב; קו מירושלים לתל אביב; מוניות שירות 66 ו-51 מפתח תקווה לתל אביב דרך רמת גן וגבעתיים; קו מרחובות לתל אביב; מלוד-רמלה לתל אביב; מחיפה-עכו-נהריה לתל אביב; מנצרת לתל אביב; מכרמיאל לתל אביב – בכל הקווים הללו, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, פועלות מוניות שירות בסופי שבוע. הדמגוגיה, קווים לדמותה. זה לא מספיק, ומביא את מר רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, להוציא 12.5 מיליון שקל בשנה על חשבון סיוע מכספי הארנונה לאוכלוסיות מוחלשות ועניות בדרום תל אביב, תוך פגיעה משמעותית בכבודה של שבת קודש ובסטטוס קוו ללא שום צורך. חשוב מאוד לשים את הדברים האלה על דיוקם. גם מי שנזקק לתחבורה ציבורית בשבת יש לו כיצד לנוע. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. המציעים – רם ומי עוד? אורי, בבקשה. חברת הכנסת סויד, אתם מסתפקים? << קריאה >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << קריאה >> לא, דיון בוועדה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ממילא יש ביום שני המשך של הקיצוץ. תחליטו אתם. יש ביום שני. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> לוועדת הכספים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי, אנחנו עוברים להצבעה על המשך דיון בוועדת הכספים. מי שבעד – זה המשך דיון בוועדת הכספים; חבר הכנסת מרגי, ברוך הבא. מי שנגד – זה להסיר מסדר-היום. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה הזמנית לענייני כספים נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עשרה בעד, אפס מתנגדים. אם כן, המשך דיון בוועדת הכספים. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, אם ירצה השם, ו' בחשוון התש"ף, 4 בנובמבר 2019, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:36. << סיום >>