דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ו' ישיבה י"ח הישיבה השמונה-עשרה של הכנסת העשרים-ושתיים יום רביעי, כ"ט בחשוון התש"ף (27 בנובמבר 2019) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 24. התוכנית הלאומית למניעת אובדנות 6 אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): 6 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 6 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 7 25. סייעת והסעות לילדי השילוב 10 יעקב אשר (יהדות התורה): 10 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 10 ינון אזולאי (ש"ס): 11 28. העיכוב בהנפקת תעודות בגרות והפגיעה בעתידם של סטודנטים 15 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 15 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 16 17. אזור עדיפות א' לאשקלון 20 אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): 20 סגן שר הפנים משולם נהרי: 20 26. תמ"ל 1043 עראבה – העתקת קו חשמל בעל מתח גבוה 26 מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): 26 סגן שר האוצר יצחק כהן: 27 אורית פרקש הכהן (כחול לבן): 29 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 30 הצעות לסדר-היום 32 נתונים על פגיעות מיניות בשנת 2018 שפורסמו השבוע מציפים בעיות רבות הדורשות טיפול מיידי של הממשלה והכנסת 32 יעל גרמן (כחול לבן): 32 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 34 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 35 שר התיירות יריב לוין: 36 הצעות לסדר-היום 39 ריבונות בבקעת הירדן לאור הכרזת הממשל האמריקאי 39 מיכל שיר סגמן (הליכוד): 39 מתן כהנא (הימין החדש): 42 משה אבוטבול (ש"ס): 44 מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): 45 שר התיירות יריב לוין: 47 אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 58 מאיר כהן (כחול לבן): 59 יזהר שי (כחול לבן): 64 הצעות לסדר-היום 73 התגברות מקרי האנטישמיות בעולם, בעיקר פגיעה בבתי כנסת ובבתי עלמין 73 יואב בן צור (ש"ס): 74 יעקב אשר (יהדות התורה): 75 שר התיירות יריב לוין: 77 הצעות לסדר-היום 79 צמצום פערי השכר בהעסקת חרדים, ערבים ונשים 79 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 79 אורי מקלב (יהדות התורה): 84 משה ארבל (ש"ס): 86 שר התיירות יריב לוין: 88 אלון שוסטר (כחול לבן): 90 הצעות לסדר-היום 92 סיום תוכנית החומש למגזר הדרוזי והצ'רקסי בדצמבר 2019 וסכנת קריסתן של רשויות אלה 92 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 92 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 95 שר התקשורת דוד אמסלם: 96 הצעות לסדר-היום 99 מתווה משרד התקשורת לפריסת סיבים אופטיים מסכן את הפריפריה הגיאוגרפית ומאפשר קיפוח ואי-שוויון הזדמנויות 99 יזהר שי (כחול לבן): 99 מרק איפראימוב (ישראל ביתנו): 101 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 103 שר התקשורת דוד אמסלם: 104 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 111 אלון שוסטר (כחול לבן): 114 משה ארבל (ש"ס): 115 אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): 116 משה אבוטבול (ש"ס): 121 הצעות לסדר-היום 123 ייזום תחבורה ציבורית בשבת תוך התעלמות מעמדת רוב אזרחי המדינה ותוך רמיסת הסטטוס קוו 123 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 124 ינון אזולאי (ש"ס): 126 איציק שמולי (העבודה-גשר): 127 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 128 אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): 129 מרק איפראימוב (ישראל ביתנו): 130 הצעות לסדר-היום 131 סכנת סגירת תוכנית החונכות הווירטואלית של משרד החינוך והפקרת תלמידי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית 131 איציק שמולי (העבודה-גשר): 131 יעקב מרגי (ש"ס): 132 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 133 אלון שוסטר (כחול לבן): 134 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 136 הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר לשר 138 שר התקשורת דוד אמסלם: 138 רויטל סויד (העבודה-גשר): 139 איתן גינזבורג (כחול לבן): 140 איציק שמולי (העבודה-גשר): 141 << נושא >> שאילתות דחופות<< נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום כ"ט בחשוון התש"ף, 27 בנובמבר 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נתחיל בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 24, של חבר הכנסת אילן גילאון. נושא השאילתה: התוכנית הלאומית למניעת אובדנות. רק אתמול ציינו כאן בכנסת את המאבק בתופעת האובדנות, ולצערי, אנחנו עדיין ממשיכים באותו נושא. בבקשה, אדוני. << שאילתה >> 24. התוכנית הלאומית למניעת אובדנות << שאילתה >> << דובר >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, נכבדי סגן השר, ב-2019 הועברו למשרדך כ-18 מיליון שקלים לטובת תוכנית למניעת אובדנות. כ-4 מיליון ש"ח מהסכום שהועבר למשרדך טרם הועבר למשרדי הרווחה והחינוך, מה שמונע היערכות לטיפולים פרטניים, טיפול בחריגים, אירועי הנצחה ופעילות מניעה. ברצוני לשאול: מדוע לא הועבר הכסף? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. אתה יכול לשבת. בבקשה, סגן שר הבריאות. << דובר >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גילאון, משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בטיפול בתופעת האובדנות. להפחתת שיעורי ההתאבדויות יש ערך אנושי מהמעלה הראשונה, וטיפול בתופעה אף יכול לחסוך מיליארדי שקלים בשנה למשק. לשם כך הוקמה במשרד היחידה למניעת אובדנות, אשר מפעילה ומתכללת את התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות. בהתאם להחלטת מנכ"ל משרד הבריאות, ולאחר גיבוש תוכנית עבודה רב-שנתית בשיתוף משרד החינוך, הועברה במהלך חודש יוני התחייבות חשב משרד הבריאות למשרד החינוך בגובה של 4 מיליון שקל, דבר המאפשר למשרד החינוך לקדם את הפעילות בנושא זה בדומה למצב שבו התקבל התקציב בפועל. בהתאם לכך, הבקשה להעברת התקציב במזומן למשרד החינוך הוכנסה לפניית ה"בין גגות", מה שנקרא, שמתגבשת בימים אלו. לעניין העברת תקציב למשרד הרווחה – לתוכנית לסיוע ולטיפול בבני משפחה אשר יקיריהם התאבדו יש חשיבות רבה, בפרט בשל הסיכון הגבוה להתאבדות נוספת במשפחה. משרד הרווחה אמון על תחום זה וקיבל לכך תקציב ייעודי ממשרד הבריאות בשלוש השנים האחרונות. לצערי, נוכח הקיצוץ התקציבי החל על תקציבי משרד הבריאות, יש משמעויות הנגזרות גם על התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות, לרבות התוכנית לסיוע לבני המשפחה. בהתאם לכך, הקיצוץ התקציבי חל גם עליה. ברצוני לציין כי מתוך הכרת חשיבות הפעילות, משרד הבריאות תקצב את הצעדה שהתקיימה ביום חמישי האחרון, שקיימה עמותת בשביל החיים, אשר הוקמה כידוע על ידי משפחות המתאבדים כדי להגביר את המודעות לנושא ולצמצם את מקרי ההתאבדויות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, סגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת אילן גילאון, וגם חבר הכנסת מיכאל ביטון יכול לשאול שאלה נוספת. << דובר_המשך >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >> אדוני, אם זה ככה, אז איך מסתבר שאותו תסריט של אי-העברת תקציב היה בשנה הקודמת? כמעט אותו דבר. מה קרה פה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת מיכאל ביטון, רצית לשאול שאלה נוספת. בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, אתה בקי בפערים בבריאות בנגב. אנחנו שומעים שמועות רבות על בית חולים חדש, שאנחנו לא יודעים מתי הוא יקום, בכמה הוא מתוקצב ובאילו לוחות זמנים. במיוחד הדבר צורב כאשר רוב השירות בנגב מסופק על ידי קופת חולים כללית – כ-70% מהמרפאות ו-100% בית חולים. איך יכול להיות שאותה קופת חולים מספקת במרכז מספר רופאים ואחיות כפול ממספר הרופאים והאחיות שהיא מספקת בנגב? האם אפשר לשים עין על הפערים האלה באותה קופה, בשירות לציבור? ומה הם לוחות הזמנים והמימון לבית החולים הנוסף? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, סגן שר הבריאות. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גילאון, לצערי, כל שנה מטילים על משרד הבריאות פלאט 1, פלאט 2, פלאט 3, פלאט 4. אז מתוך הפלאטים האלה, לצערי, מה אני עושה? אני עושה לכל אחד את הפלאט שלו; לכל סעיף תקציבי כמעט אני עושה את הפלאט שלו, ולכן זה נגזר גם מזה. אין לי עצה, לצערי. הנושא חשוב. אני משתדל להעביר כל שנה, אבל כל שנה יש לי כמה פלאטים. נדמה לי שהשנה היו ארבעה או חמישה פלאטים. חבר הכנסת ביטון, חד-משמעית בית חולים הולך לקום בבאר שבע. זה בשלבים. הכול הולך כשורה: המקום, התקציב. הכול בסדר, אין שום בעיה בזה. יהיה מכרז. אני לא מתערב במכרזים, אני חייב להגיד לך את זה, אבל השכל אומר – אני אומר שהשכל אומר שאי-אפשר שכל בית חולים יהיה מאותו סוג של בית חולים כפי שקיים. דהיינו, אם קיימת בבאר שבע קופת חולים, אני רוצה שהחדש – שיהיה, אגב, על שם הנשיא פרס – יהיה ממשלתי. ככה אני רוצה. אין ראיה שאני אקבל את זה. אני מניח שיהיו לי ויכוחים עם האוצר, כי אני לא חושב שצריך לתת גם אותו לקופת חולים כללית – גם את זה וגם את זה. זו דעתי האישית. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> לוחות זמנים להקמה יש? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> יש. זה הולך בצעדים נורמליים, יפה. לא צריך שום התערבות, הכול הולך בסדר. אין עיכובים כרגע. אם לא הבחירות, אם לא כל הסיפורים האלה כרגע, הייתי עושה מזמן טקס הנחת אבן הפינה ופתיחה של זה, אבל כמובן כרגע זה לא הזמן, אז לא נעשה את זה. אבל בעיקרון אני חושב שהכול בסדר. לאחרונה אפילו קיבלתי עדכון מראש העיר. דיברתי איתו. אני לא רואה שום בעיה ברגע זה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> והשירותים בתוך הקופה? הפערים בין המרכז לנגב באותה קופה? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> זה דיון אחר בכלל, על הפערים וההבדלים. יש פערים, אני לא אשקר לך. לצערי, יש פערים. הפערים מצטמצמים, חד-משמעית, חד-משמעית מצטמצמים, לטובה, וזה טוב. אני לא יודע, יש כל מיני פרסומים אחרים, אבל מצטמצמים הפערים בין הפריפריה למרכז. זה טוב. זה מצוין. אנחנו גם מקפידים לתת שירותים שלא היו בפריפריה, לפתוח אותם בפריפריה. אני רוצה להגיד לך גם על זיו – אף שהיו כל מיני בעיות, בסדר שם, ומתקדמים כל מיני דברים. אותו דבר פתחנו סיעוד בכרמיאל, ועוד כמה דברים. אני לא רוצה לפרט את כל הדברים. זה שווה דיון לעצמו – אני מוכן לדיון הזה – אבל עושים את הצעדים. כמובן, הכול תלוי במה שיהיה לי בתקציב לשנת 2020. היה לי הסכם עם ראש הממשלה ושר האוצר שאנחנו נעלה ב-0.5% את מס הבריאות. זה יביא 3 מיליארד שקל, וזה יאפשר למשרד הבריאות לפתח כל מיני דברים: מיונים ציבוריים, חדרי ניתוח חדשים – הכול; את סל התרופות להגדיל ל-700. בוא נראה מה יהיה, מי תהיה הממשלה, מה יהיה בממשלה ומה יהיה הכסף. אני מבין שזו בעיה לא פשוטה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, סגן שר הבריאות. כפי שאמרת, קודם שיהיו ראש ממשלה ושר אוצר, אחר כך נחשוב איתם על ההסכמים. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> אולי יש לנו 3 מיליארד לתת לו, אם ימנע את הבחירות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בעזרת השם. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אני פוחד שהם יגידו – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא. זה בדיוק – אין לנו לתת לו. זה באחריות שלנו. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אני פוחד שגידו שבינתיים המצב קשה, עוד שלושה חודשים, אז אין. גם לזה אני מוכן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש להשיב על שאילתה דחופה מס' 25, של חבר הכנסת יעקב אשר. נושא השאילתה: סייעות והסעות לילדי השילוב. בבקשה, חבר הכנסת יעקב אשר. << שאילתה >> 25. סייעת והסעות לילדי השילוב << שאילתה >> << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ילדי השילוב זכאים להסעה ולסייעת. בפועל בצהרונים אין סייעות, ובמוסדות המוכרים שאינם רשמיים גם אין הסעות בחנוכה ובחודש יולי, דבר המונע מהם להשתתף בלימודים ואף עלול לסכן את שלומם. ברצוני לשאול: מה בכוונת משרד החינוך לעשות על מנת להביא לפתרון הבעיה? << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת והשואל הרב אשר, בהמשך לפסיקת בג"ץ השילוב קבע משרד החינוך כללים להסעת תלמידים משולבים. בהתאם לכך, הסעות ילדי השילוב מאושרות בהתאם למערכת השעות הרשמית בכיתה שבה לומד התלמיד ובהתאם לימי הלימוד המאושרים על ידי המינהל הפדגוגי, מה שאנחנו יודעים בשפה – 1 בספטמבר עד 30 ביוני, לא כולל חגים וחופשות. בקשר למוכר שאינו רשמי, משרד החינוך משתתף בהסעות ילדי השילוב במהלך השנה לפי לוח החופשות של משרד החינוך. לבתי ספר שמקבלים אישור להאריך את שנת הלימודים או לקיים ימי לימוד מחוץ ללוח החופשות הרשמי, האישור מותנה בכך שהמשרד אינו משתתף בעלויות התוספתיות כמו שמירה והסעות. מקומות שמתקיימים בהם בתי ספר של החופש הגדול זכאים להסעות. באשר להפעלת סייעות בצהרונים, זוהי סוגיה מוכרת שאנו מנסים להביא לפתרונה מזה זמן. בשלב זה מפתח התקצוב של הצהרונים, שמאושר ומתוקצב על ידי משרד האוצר, אינו כולל תקציב ייעודי להפעלת סייעות בצהרונים. הסייעות מלוות את התלמידים בשעות הלימודים, ולא במסגרת הצהרון. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן שר החינוך. שאלה נוספת לחבר הכנסת יעקב אשר, וגם לחבר הכנסת ינון אזולאי. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר, אני לא כל כך הבנתי. למיטב ידיעתי – אשאל את זה אחרת: האם יש הבדל בהסעות לבתי ספר בחופשת חנוכה או בחופשות אחרות? האם יש הבדל בהסעות לילדי החינוך המיוחד בין החינוך הרשמי, הממלכתי, לבין המוכר שאינו רשמי? למיטב ידיעתי, לפחות לפי מה שהגיע אליי, יש הבדל. אני לא הבנתי כל כך את התשובה עם הפילוח של החופשות. השאלה: האם יש השוואת תנאים? ואני אומר את זה במיוחד – כמו שאתה יודע, ואתה שותף איתנו למאבק הזה, בנושא השוואת התנאים של ילדי המוכש"ר בחינוך מיוחד, מה שנמצא כרגע לפתחו של בית המשפט. לצערי הרב, משרד החינוך ענה היום, לפי מה שהתפרסם, תשובה מקוממת על כך שהוא עדיין צריך ללמוד את הנושא. בינתיים הילדים האלה יסבלו. זה דבר אחד. לגבי הצהרונים, אני מבין שהסוגיה היא באמת סוגיה כללית, לכל המגזרים, אבל מי שמכיר ויודע, ילד של חינוך מיוחד שנמצא במסגרת ואושרה לו סייעת בשעות הלימודים הסטנדרטיות, לא סתם אושרה לו הסייעת; יש בזה צורך פדגוגי, צורך נפשי, כדי לקדם את הילד. ולהשאיר אותו בצהרון בלי סייעת – א. זה מסוכן; ב. זה לא נכון, זה בזבוז זמן, זה פחות מבייביסיטר. לכן צריך לראות איך העניין הזה יובא לטיפול ולהכרעה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה, אדוני. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> האמת, אדוני היושב-ראש, סגן השר, חברי חבר הכנסת הרב יעקב אשר נגע בזה, ואני רק אחדד. הבוקר פורסם בתוכניתו של צרור בגלי צה"ל – דורון קדוש הוא הכתב לחינוך, והוא מסר שהמדינה מבקשת לדחות את התקציב למוכש"ר בעוד שנה. אני שואל: הרי הבטיחו לנו כבר ב-2020 שהגננות ייכנסו, שהילדים האלה לא יפסידו. מה יהיה? האם נכון שגם משרד החינוך דורש את זה? זה דבר שבעצם אתה אומר לגננות ולילדים: לכו תסבלו עוד שנה, ואני ממש מצר על זה. הייתי מבקש רק להדגיש: זה בתוכנית של רינו צרור. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, אדוני סגן שר החינוך. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי השואלים וחברי הכנסת, אני לא שמעתי את התוכנית של רינו צרור בגלי צה"ל, רק אמרו לי שמיודענו חבר הכנסת יאיר לפיד מאוד מחזק את ילדי החינוך המיוחד של המגזר החרדי, והוא טוען שלא יכול להיות מצב כזה שפוגעים בילדי החינוך המיוחד, אז אני שמח על כך שיאיר לפיד, בשעות ובימים שהוא מנסה לתפוס כותרות, מנסה גם לומר שהוא דואג לילדי החרדי. אני רק שואל מדוע הוא לא עשה את זה כשהוא היה שר האוצר ומדוע הוא תמיד, השכם והערב, מתקיף את הציבור החרדי והוא לא אומר מה שאנחנו לפחות אומרים כשאנחנו מנהלים משא ומתן. חבר הכנסת הרב יעקב אשר, כחבר בסיעת יהדות התורה, יודע שאנחנו, במשמרת הקצרצרה של הבחירות בד' בניסן, בחירות 2019, סיבוב ראשון, במשא ומתן אמרנו לאוצר: למה ילד חינוך מיוחד שנולד להורים חרדים צריך לסבול ולא לקבל את כל מה שמקבל ילד חריג במגזר הכללי? והאוצר אמר: אבל זה מה שיש לנו. ואנחנו אמרנו: אנחנו מלינים על עצם התקציב כפי שהוא מוגש. למה בחינוך המיוחד יש הבדל בין ילד לילד? אז זה טוב למשא ומתן קואליציוני, ולעמוד במשא ומתן קואליציוני לקבל את זה – ואני מבין גם את הכאב שמובא כאן. אני עניתי דבר אחד: עד כמה שאני מכיר את זה – וגם אמרתי לך קודם, לפני שעליתי לדוכן, שאנשיי המיומנים ליבנו את זה שוב. אני יודע לומר כך: שמה שיש בממלכתי ובממלכתי-דתי יש למוכר שאינו רשמי. אבל באותם ימים שמאושרים לפי המינהל הפדגוגי, שהם לא בדיוק תואמים את הימים שבמוכר שאינו רשמי, החרדי לומדים, כי אנחנו לומדים יותר מאשר – אני לא יודע אצל בנות, אבל אצל בנים בוודאי שאנחנו לומדים יותר; אנחנו לומדים גם ביולי, ואנחנו לא מתחילים דווקא ב-1 בספטמבר – אולי השנה זה יצא כיוון שהיה א' אלול. זה בכל מה שקשור להסעות. אני יודע שאני נתקל בבעיות דווקא אצל ילדים במוכר שאינו רשמי שההורים שלהם מחפשים מסגרת ביידיש, ויש על זה ויכוח במשרד: יידיש כן מוכר או לא מוכר כשפה שצריכים לעזור להורים? וגם שם, אם יש הורים שהם דוברי יידיש והילד, אולי, אם הוא מבין משהו, אז הוא מבין את זה ביידיש, אז הוא מסכן. אז גם בשביל המסכן הזה צריכים לתת? בזה אני יודע שיש בעיות. אם אתה יודע על דברים ספציפיים במוכר שאינו רשמי לגבי ההסעות שלא בימים שמוכרים על ידי המינהל הפדגוגי – אז זה משהו אחר. אם הם בימים שלא מוכרים על ידי המינהל הפדגוגי ובכללי, כשבממלכתי ובממלכתי-דתי לא לומדים, יכול בהחלט להיות שיש בעיה. אני יודע לומר לך – אתה יודע, הרי תמיד אני אוהב לספר גם מה שהיה בהיסטוריה. אני מכיר מכתבים זועמים של שרי החינוך לראשי החינוך העצמאי: איך אתם מעיזים ללמוד יותר מאשר בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי? והיו צריכים להיאבק על זה. פעם לא נתנו את זה. היום נותנים ללמוד. אם יש הסעות – אני לא יודע. לגבי הצהרונים, הבנת נכון. הבעיה היא לאו דווקא במוכר שאינו רשמי אלא עמדה כללית של האוצר, שהם לא רוצים לקחת על עצמם את המטלה הזאת – לא רוצים, או שהם יגידו: לא יכולים. אני לא מצוי בכל מה שמתחלק בקופה הציבורית כדי לומר לך אם זה מוצדק או לא מוצדק. מכאן אני – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> סגן השר – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> רק רגע. מכאן אני חוזר לחבר הכנסת ינון אזולאי. אנחנו לא בסיעה אחת, אבל הרב יעקב אשר יודע שאני חושב שמי שיהיה כסגן שר החינוך וייצג את המגזר החרדי צריך לבקש – אם זה מיהדות התורה ואם – צריך לבקש. אין מצב שנותנים תשובות לבג"ץ בלי שסגן השר מודע לכך. אז אתה שואל אותי: האם העמדה – אני לא יודע עד כמה זה עבר במסננת של השר. בוודאי שזה לא עבר את סגן שר החינוך. גם אם נניח שזו המציאות, לא הייתי מסכים שככה ייכתב. בבקשה, איך אתם כותבים כאלה דברים? למה שילדים חריגים יסבלו עוד שנה? אבל זה דיון למשא ומתן קואליציוני. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה הרבה יותר חמור. זה הרבה יותר חמור, כי מדובר ברפורמה שעברה את החוק – אופק חדש. מה שההחלטה הזאת באה ואומרת זה שאופק חדש מוציאה את הילדים של החינוך המיוחד של המוכר שאינו רשמי, פשוט מוציאה אותם. היא מבדילה בין ילד לבין ילד, וזה מה שחמור. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני שמח שחברת הכנסת שטרית משתתפת בוויכוח, ואומר לך שהמגזר החרדי בכלל לא נמצא באופק חדש. הוא לא נמצא שם, אז השערורייה היא עוד יותר גדולה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל כשרוצים – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> את רוצה להיכנס ליהדות התורה? הרב גפני תמיד היה מציע – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, לא – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> – – לעוד חברים שייכנסו ליהדות התורה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> במקרה הזה רוצים. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> טוב שבליכוד תגידי את הדברים האלה, שידעו שפוגעים בחרדים בכל מצב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> רשמנו שמקבלים – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> – – נשים ביהדות התורה. בבקשה, אדוני סגן השר, אני מאוד מודה לך על התשובות המפורטות, כרגיל. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> יש לי עוד שאילתה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> יש, אתה נשאר איתנו על הדוכן על מנת להמשיך ולהשיב על שאילתות. הפעם שאילתה דחופה מס' 28, של חבר הכנסת אחמד טיבי: העיכוב בהנפקת תעודות בגרות והפגיעה בעתידם של סטודנטים. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << שאילתה >> 28. העיכוב בהנפקת תעודות בגרות והפגיעה בעתידם של סטודנטים << שאילתה >> << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מכובדי סגן השר, משרד החינוך הבטיח להנפיק תעודות בגרות בנובמבר – התעודה גופה. לקראת סוף נובמבר, כלומר עכשיו, אין עדיין תעודות, לא הונפקו. הדבר פוגע בעתידם של הסטודנטים הערבים דווקא, שנמצאים באוניברסיטאות בחו"ל, לרבות אוניברסיטאות – – << קריאה >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << קריאה >> שכם וג'נין. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – פלסטיניות בשכם ובג'נין. ההנהלות – – << קריאה >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << קריאה >> אתה צריך – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אמרו להם – – – << קריאה >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << קריאה >> אתה צריך להיצמד לטקסט, לכן אני עזרתי לך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני צמוד לטקסט. אתה – – << קריאה >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << קריאה >> לא, לכן עזרתי לך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – תהיה צמוד לתעודות. אמרו להם: בלי תעודות אתם תסולקו מהאוניברסיטה. על סמך ההבטחות שלכם. הכיצד? האומנם? עד מתי? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, אדוני סגן השר. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> השואל כותב כך: הכיצד, מתי יונפקו התעודות – כי אני הולך לענות, שידעו שחבר הכנסת אחמד טיבי שואל – והאם תיפתר הבעיה שאנחנו פוגשים כל שנה? אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת והשואל חבר הכנסת טיבי. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן, כן. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> מדי שנה – קודם כול קצת לספר מה – מדי שנה מסיימים את לימודיהם כ-110,000 בוגרי כיתה י"ב. עם סיום הלימודים, ולאחר פרסום ציוני בחינות הבגרות בסוף אוגוסט, מתחיל תהליך שבסיומו מופקות תעודות הבגרות ונשלחות באמצעות שליח לבתי הספר. תהליך זה כולל: 1. השלמת נתונים עבור הבוגרים. זהו תהליך שמבוצע במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר, ובמסגרתו מתקבלים מבתי הספר ציוני הערכה חלופית, ציונים פנימיים – לא ציוֹנים, ציונים פנימיים – ציוני בחינות מעשיות וכדומה. תהליך זה הכרחי משום שרבים מהתלמידים לא זכאים לתעודה בשל אי-דיווח על רכיב כזה או אחר, ולא מפני שלא מילאו את כל החובות המוטלות עליהם. זה דבר אחד שכלול בתהליך. 2. ביצוע חישוב הזכאות לבוגרים. זהו תהליך המבוצע במהלך החודשים נובמבר-דצמבר, ובשלב זה נדרשים בתי הספר לאשר באופן סופי את נתוני הבוגרים טרם הפקת התעודות. מה אמרתי פה? ביצוע חישוב הזכאות לבוגרים. זהו תהליך המבוצע במהלך החודשים נובמבר-דצמבר. בשלב זה נדרשים בתי הספר לאשר באופן סופי את נתוני הבוגרים טרם הפקת התעודות. במסגרת זו בתי הספר בודקים את נתוני התלמידים הלא-זכאים ומאשרים את תקינות הנתונים, ולא פחות חשוב מכך – בעיקר לבוגרים המבקשים ללמוד במכללות ובאוניברסיטאות בחוץ לארץ – בתי הספר נדרשים לטייב את תעודות התלמידים – חבר הכנסת טיבי, אני מבקש שתשמע. בתי הספר נדרשים לטייב את תעודות התלמידים הזכאים. במקרים אלו התלמידים נדרשים לבחור אם הם מעוניינים להשמיט מקצוע מורחב עודף אשר עשוי לפגוע להם בממוצע האוניברסיטאי, לבחור רמה במתמטיקה או אנגלית במקרים שבהם נבחנו ביותר מרמה אחת ועוד. דבר שלישי, בתום הטיפול בטפסים האישיים מופקות התעודות, בתחילת חודש דצמבר, ונשלחות לבתי הספר. בתי הספר שסיימו לטפל בטפסים האישיים מקבלים את התעודות מייד בתחילת חודש דצמבר; בתי הספר שטרם סיימו מקבלים את התעודות רק לאחר סיום הטיפול בבוגרים. יודגש כי על פי בקשת ראשי המגזר הערבי תרגם אגף הבחינות את כל אישורי הבגרות וגיליונות הציונים לשפה הערבית עבור בוגרים במגזר הערבי העתידים ללמוד באוניברסיטאות בשכם ובג'נין. הגיליונות גם נושאים חיתום דיגיטלי. יתרה מזאת, בתחילת חודש ספטמבר, בשיתוף הממונה על המגזר הערבי במשרד, אסף האגף את נתוני הבוגרים מהמגזר אשר מבקשים לצאת ללמוד בחוץ לארץ והופקו להם אישורי זכאות שהם קבילים ושווי ערך ותוקף לתעודת בגרות. הטענה שהתעודות מעוכבות מדי שנה אינה ברורה למשרד כלל ועיקר. אם יואיל חבר הכנסת לעיין ברשומות, ימצא כי בעבר הלא-רחוק, לפני כשנתיים, תעודות הבגרות הופקו במהלך החודשים ינואר-פברואר. בסיפה של הדברים נחזור ונציין כי הבוגרים צוידו בראשית ספטמבר באישורי זכאות – כמו שאמרתי קודם, שווי ערך לתעודות בגרות – וכעת אנו עסוקים במשרד בטיוב הנתונים טרם הפקת תעודות הבגרות, מהלך בעל חשיבות רבה לעתידם של הבוגרים. זה מה שיש לי לענות, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן שר החינוך. חבר הכנסת אחמד טיבי מבקש לשאול שאלה נוספת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מכובדי סגן השר, שמעתי רבות את הביטוי "אומת סטרטאפ", סטרטאפ ניישן. במקביל אני התחלתי לטפל בנושא מאז שגדעון סער היה שר החינוך, אחר כך שי פירון ושרים נוספים. וכל הזמן אומרים: עובדים על הנפקת התעודה, התעודה גופה, ואולי בשנה הבאה; יש בעיות של מחשוב בהנפקת התעודה. אדוני אומר שהמצב יחסית טוב השנה, כי פעם הנפיקו בינואר-פברואר. עכשיו אתה אומר שמנפיקים בדצמבר, למרות שהבטיחו לי באופן אישי שזה יהיה בנובמבר. האוניברסיטאות לא יכולות לחכות למחלקות במשרד החינוך, הן חיכו חודשיים. אגב, אני רוצה לספר לך, אדוני: ברשות הפלסטינית מנפקים את התעודות גופן, של התאוג'יהי, בספטמבר-אוקטובר; בקונגו-ברזוויל – באוקטובר; בפינלנד – באוקטובר; בנורבגיה – בספטמבר. בסטרטאפ ניישין מחכים לדצמבר. יכול להיות, אדוני, שמישהו לא אכפת לו מהסטודנטים הערבים כי הם לא מתגייסים לצבא ואז הם ניגשים לאוניברסיטאות אחרי י"ב? יכול להיות שזאת הסיבה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר החינוך רוצה להוסיף משהו? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> לא. אני חושב שחבר הכנסת טיבי רצה לבטא את הכאב. אני אמרתי שמשרד החינוך הנפיק תעודה שהיא שוות ערך לתעודת בגרות כדי שיוכלו להציג את זה באוניברסיטאות. אבל את מה שאתה רצית לומר, חבר הכנסת טיבי – המסר נשמע טוב. לא אומר שזה מתקבל, אבל הוא נשמע טוב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן שר החינוך – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> הוא נשמע טוב, אני אפילו לא מנסה – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו רוצים פתרון בקרוב. האישור לא מקובל על האוניברסיטאות. מישהו – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אתה יודע מה, אני מעל הדוכן מוסר את מה שמשרד החינוך אומר: שזה שווה ערך לתעודת בגרות. אם אתה יודע להגיד לי שלא, אני רוצה לקבל – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל היא לא. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> – – אני מבקש לקבל את זה, מבקש לקבל מסמך שאומר: אדוני היקר, סטודנט זה וזה במקום זה וזה, הצגת בפנינו את התעודה הזאת. היא לא שווה בעינינו. תביא לי את זה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש על תשובותיו. אני מתכבד להזמין את סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. סגן השר נהרי ישיב על שאילתה דחופה מס' 17, מאת חבר הכנסת אלכס קושניר. נושא השאילתה: אזור עדיפות א' לעיר אשקלון. חבר הכנסת קושניר, נא לקרוא את נוסח השאילתה כפי שמופיע אצלך. << שאילתה >> 17. אזור עדיפות א' לאשקלון << שאילתה >> << דובר >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני סגן השר, השר שלך, אריה דרעי, ביקר באשקלון בתאריך 12 בנובמבר 2019 והבטיח בפומבי שאשקלון תקבל הטבות שלהם זכאים יישובי עוטף עזה. אז ברצוני לשאול שתי שאלות: 1. מה תכלול התוכנית ומה תקציבה? 2. בתוך כמה זמן התוכנית הזאת תיושם? תודה. << דובר >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), התשס"ז–2007, מגדיר את אזור קו העימות הדרומי בטווח של 7 קילומטר בלבד מגדר המערכת המקיפה את רצועת העוטף. העיר אשקלון מחוץ להגדרה, כאמור. כידוע לכם, ארגוני הטרור בעזה אינם פועלים על פי הגדרה זו, ובכל סבב לחימה בשנים האחרונות העיר אשקלון סופגת אש קשה, הפוגעת בתושבי העיר ובתפקודה של הרשות. ב-7 בנובמבר 2019 קיים ראש הממשלה דיון שעסק בתמיכה הממשלתית בעיר אשקלון בהשתתפות שר הפנים אריה דרעי, לאור החשיבות הגבוהה שרואים ראש הממשלה ושר הפנים במתן מענה הולם וראוי למצוקתה. בדיון האמור הורה ראש הממשלה לממלא מקום מנכ"ל משרד ראש הממשלה לפעול לתיקון חקיקה שיכלול את העיר אשקלון, להשוותה ליישובי העוטף. חשוב לומר כי במהלך השנים נוצר פער עצום בעל משמעויות כלכליות בין העיר אשקלון לבין יישובי העוטף בכל הנוגע לתמיכה הממשלתית, שכן רשויות העוטף זוכות לתמיכה ממשלתית במגוון רחב של תחומים, לרבות מרכזי חוסן, תקציבי סיוע ועוד, ואילו העיר אשקלון אינה זכאית לתקציבים אלה. בלי להיכנס לתהליך תיקון החקיקה המדובר שעליו הורה ראש הממשלה במטרה לצמצם ככל הניתן את הפער האמור, אני רוצה לציין כי חבר הכנסת ינון אזולאי הניח הצעת חוק המבקשת לכלול את עיריית אשקלון בתחום השירות של הרשות לפיתוח הנגב כדי שהרשות תוכל לתמוך באמצעות משאביה בעיר אשקלון ללא דיחוי נוסף. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת אלכס קושניר. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר, אני לא יודע מה אתה עשית היום בלילה, אבל אני היום בלילה קמתי לאזעקה ורצתי לחדר לקחת את הבת שלי לממ"ד, כמו עוד עשרות אלפי תושבי אשקלון. ואז קמתי בבוקר לבוקר שמח, כי זו הייתה אזעקת שווא, אז הסברתי לבת שלי שהחרדה שלה הייתה חרדת שווא ובעצם היא לא צריכה לפחד והיא צריכה לקחת דוגמה מתושבי שדרות והעוטף, ושצריך לפחד רק מאזעקות אמת וצריך להרטיב בלילה רק מאזעקות אמת. ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר במהלך מערכת הבחירות באשקלון והבטיח את אותם דברים. הוא גם הבטיח להקים את מרכז החוסן באופן מיידי, ואגב, עד היום הוא לא קם. ולכן, זה ששר הפנים אריה דרעי מגיע באמצע סבב הלחימה ומבטיח דברים שהוא יודע שכרגע אי-אפשר לקיים – כי מה שאתה אמרת, והתוכנית שאתה הנחת היום, אי-אפשר לקיים אותה, כי לא ענית לי מה תכלול התוכנית, מה יהיה תקציבה ומתי היא תיושם. אז אני אומר לכם, אתם עוסקים בפופוליזם במקום לעסוק בלהסיר את האיום הצבאי מתושבי אשקלון. אני הנחתי הצעת חוק מאוד מאוד פשוטה שאומרת שצריך להגדיר את אשקלון כעיר תחת איום מיידי ואז לתת לה את כל ההטבות. אריה דרעי אמר שאין פה קואליציה ואין פה אופוזיציה, אז אני מבקש ממך שתתחייב, לפחות בשם הסיעה שלך, שאתם תתמכו בחוק הזה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. האם סגן שר הפנים רוצה להוסיף משהו לתשובתו? << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> כן. אני הייתי רוצה להוסיף, כי היה פה איזשהו נאום חשוב מאוד, ואני מתאר לעצמי שהוא מכוון לאיזשהו מקום. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת קושניר, אני מבין לרגשותייך, אבל אתה חבר כנסת חדש ועדיין אינך בקי בחקיקה, וחשוב לדעת שאף אחד לא יכול לתת צ'קים, גם לא ראש הממשלה וגם לא שר ולא אף אחד. יש איזשהו תהליך חקיקה ובתהליך חקיקה הדבר – – – << קריאה >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> להקים מרכז חוסן זו לא חקיקה, זו החלטה, וראש הממשלה הבטיח את זה לשווא. אל תתלה את הכול בחקיקה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת קושניר. << קריאה >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תאמין לי, אני אולי חבר כנסת חדש, אבל הייתי מנכ"ל משרד, ואני יודע איך התהליכים עובדים, אז זה שאני חדש לא אומר שאני לא יודע. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת קושניר, אתה כבר שאלת. כרגע סגן שר הפנים עונה. נא לשבת, אדוני. כרגע התשובה היא של סגן שר הפנים. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> יהיה לך עוד זמן ללמוד את החקיקה, ואז הטונים ירדו ותתחיל לחשוב לפני שאתה אומר את הדברים. בתהליך חקיקה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> עם כל הכבוד, זו לא תשובה של סגן שר. עם כל הכבוד, תענה תשובה לעניין. אל תענה תשובה: תחשבו לפני שאומרים. ידעתם להבטיח מצוין. << קריאה >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> להקים מרכז חוסן זה עניין של החלטה. איזה סוג של חקיקה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אתם מעוניינים לשמוע התייחסות של סגן השר? << קריאה >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זו לא התייחסות לכלום, אדוני היושב-ראש, באמת. היא לא קשורה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני, היה ראוי שתעיר לסגן השר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא אתה ולא אני, חבר הכנסת פורר, לא כתבנו לו את הדברים. הוא עונה מה שהוא מוצא לנכון. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אני מציע לך להקשיב עד הסוף. תהליך החקיקה – רק אז אתה יכול להעריך ולקבוע מה העלויות ומתי, אבל אתה לא יכול לעקוף – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> שטויות. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> שטויות, שטויות, למי שלא יודע. רק אז אתה יכול להעריך בדיוק מתי. בינתיים אנחנו יודעים שאנחנו עדיין לא מצליחים להביא לפה – להעביר שום הצעת חוק, תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. תודה לסגן שר הפנים. << קריאה >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אז מה שאתה אומר בעצם זה ששר הפנים שלך הגיע לאשקלון ושיקר לתושבים. הוא אמר שזה הולך לקרות מייד – – – << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> הוא לא שיקר. הוא לא יכול לעשות את זה בלי חקיקה. על מה אתה מדבר? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אתם יכולים בבקשה להמשיך את הוויכוח הזה – – – << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> את הצעת החוק שלך העברת? על מה אתה מדבר? אתה יכול לתת בלי להעביר הצעת חוק? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> סגן שר הפנים, הבנו, תודה. אם אתם רוצים להמשיך להתווכח אפשר לעשות את זה מחוץ למסגרת הדיון. אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, תושב אשקלון, יש לומר. הוא ישיב על שאילתה דחופה מס' 26, מאת חבר הכנסת מנסור עבאס, בנושא תמ"ל 1043 עראבה, העתקת קו חשמל בעל מתח גבוה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ביקשתי שאלה נוספת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אז חבר הכנסת סעדי, מכיוון שזה היישוב שלו – הוא גם תיקן אותי – יקבל שאלה נוספת. << קריאה >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברים יקרים, אנחנו עברנו לשאילתה הבאה. היישוב עראבה מחכה לתשובה של סגן השר. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש לנו פה ויכוח. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מבין שיש לכם ויכוח, אבל אנחנו רוצים להמשיך בסדר-היום. << קריאה >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מנסה להגן על תושבי אשקלון. אתם לא יודעים להסיר את האיום מצד אחד ואתם יודעים להבטיח הבטחות שווא. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת קושניר, אמרתי לך, אני רוצה לשמוע את תושב אשקלון סגן השר יצחק כהן, אבל אני לא מצליח. בבקשה. << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> קושניר, קמת בלילה? התעוררת בלילה? גם אני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> וחזרת לישון? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נו, מה, אתם עושים צחוק? להוציא אתכם מהאולם? נו, באמת. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל מה הקשר לחבר כנסת חדש? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> סגן השר, שב, תפסיק את הוויכוח הזה. בבקשה, חבר הכנסת מנסור עבאס. << שאילתה >> 26. תמ"ל 1043 עראבה – העתקת קו חשמל בעל מתח גבוה << שאילתה >> << דובר >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, התוכנית שמפקיעה – – – << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> אני לא שומע את השאילתה, קושניר. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חברים, אולי לכבד גם את עראבה; גם סח'נין וגם דיר חנא, לא רק עראבה, אוסמה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא רק אשקלון. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא רק אשקלון, כן. התוכנית שמפקיעה 666 דונם מסח'נין, עראבה ודיר חנא אושרה לאחרונה על ידי הוותמ"ל למרות שהוצעו חלופות. עלות התוכנית עומדת על מיליארדי שקלים, וקיימות התנגדויות של מאות תושבים, שלוש רשויות מקומיות, חברת החשמל וועדת התכנון המקומית. ברצוני לשאול: מדוע משרדך לא מאמץ את החלופות? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה אדוני, בבקשה, סגן שר האוצר, תשובתך. << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. תודה, חבר הכנסת מנסור עבאס. תחילה נבין שהתוכנית בעראבה, תמ"ל 1043, עדיין לא אושרה, אוקיי? עדיין לא אושרה. אתה שאלת כאילו היא כבר אושרה. עדיין לא אושרה. התוכנית הופקדה להתנגדויות ולהשגות הציבור בתאריך 26 ביולי 2019, וכיום היא נמצאת בתהליך שמיעת ההתנגדויות על ידי חוקר שמונה במיוחד לצורך זה. אגב, את אותה שאלה שאל אותי חברך דוקטור אחמד טיבי. הוא היה בכמה מפגשים היום. כפי שאמרתי, היא נמצאת בשמיעת ההתנגדויות על ידי חוקר שמונה במיוחד לצורך העניין הזה. בסוף הליך שמיעת ההתנגדויות שהוגשו לתוכנית יגיש החוקר למליאת הוותמ"ל דוח מפורט ומקצועי הכולל את המלצותיו בנוגע להתנגדויות השונות. לאחר מכן תדון מליאת הוותמ"ל בהמלצות החוקר במסגרת הדיון באישור התוכנית. עד כאן. יזם התוכניות הוא הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לב הגליל. התוכנית מרחיבה את שטח הפיתוח של עראבה ומציעה כ-5,300 יחידות דיור ואזור תעשייה ותעסוקה בשטח של כ-300 דונם. ביישוב עראבה ובגבולות התוכנית קיים קו חשמל עליון – 161 קילוואט – המהווה מפגע לאוכלוסייה ומגבלה לפיתוח היישוב. מליאת הוותמ"ל החליטה ביום 27 באוקטובר 2018 להפקיד את התוכנית. אחד התנאים להפקדת התוכנית היה הסטת קו החשמל מגבולות הפיתוח המוצע בתוכנית. ההסטה נועדה לתת מענה למגבלות השונות שמטיל הקו הקיים על היישוב. כמו כן נכללה בתוכנית הוראה המתנה את האכלוס של 260 יחידות דיור בהעתקה בפועל של הקו. לעניין בחינת החלופות, הנחת העבודה בהכנת התוכנית הייתה שהעתקת קו החשמל הקיים תביא לשיפור משמעותי באיכות חייהם של התושבים. בהתאם, נערך מסמך סביבתי מפורט על ידי חברת החשמל, מסמך אשר מהווה חלק ממסמכי התוכנית המופקדת, הכולל בדיקת חלופות להסטת הקו. בחינת החלופות התבססה על כמה קריטריונים: א. היבטים סביבתיים-תכנוניים: קונפליקטים עם שימוש הקרקע וייעודיה, ערכי טבע, נוף ונצפות, השפעה על פעילות חקלאית; ב. היבטים תפעוליים-הנדסיים; ג. היבט כלכלי. ממצאי הבדיקה הראו שהחלופה הצפונית היא המועדפת, בתוואי של קו חשמל עילי, המאפשר בין היתר המשך הפעילות החקלאית לאורך התוואי. כפועל יוצא מכך הקרקעות הנמצאות בתחום תוואי קו החשמל אינן מיועדות להפקעה, ואפשר יהיה להמשיך את הפעילות החקלאית בשטחים אלה. יובהר כי הצוות המקצועי בוחן פתרונות נוספים לנושא זה וכי מליאת הוותמ"ל תדון בכובד ראש בכל הנתונים כאמור, לרבות בטענות המתנגדים ובהמלצות החוקר במסגרת ההליך הקבוע בחוק. < יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עד כאן התשובה. שאלה נוספת לחבר הכנסת מנסור עבאס, וגם חברי הכנסת אורית פרקש הכהן ואוסאמה סעדי ביקשו לשאול שאלה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> גבי אשכנזי, מקימים ממשלה? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר, אין ספק שהתוכנית שהופקדה מיטיבה עם היישוב עראבה, אבל מצד שני היא פוגעת בשני יישובים נוספים, דיר חנא וסח'נין. עכשיו, יש חלופה שמוצעת על ידי שלושת היישובים; שלוש העיריות – מועצה מקומית בדיר חנא – מאשרות את החלופות. צריך גם להביא בחשבון: כאשר אנחנו מדברים על הקרקע החקלאית, שים לב שיישובים ערביים, בדרך כלל, בסופו של דבר, מנצלים את עתודת הקרקע הזאת לצורכי בנייה, כי גם אין פתרונות של תכנון ובנייה לבתים. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> 5,300 יחידות דיור. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה לעראבה. מה עם סח'נין ומה עם דיר חנא? חוץ מזה, בואו נחשוב על זה שאם ממשיכים עם התוכנית הזאת, היא תהיה נתונה גם לערכאות משפטיות וגם להתנגדות – ציבורית וגם מאנשים. ולכן, אם יש לך תוכנית שמקובלת גם על המועצות המקומיות, גם על הציבור וגם על ועדת התכנון המקומית, למה לא לאמץ את החלופה, ואז נוכל להריץ את התוכנית וכל הכפרים שם ייהנו מהתוכנית הזאת? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. עכשיו חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. אחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> כבוד סגן השר יצחק כהן, יום טוב. השאלה שלי נוגעת לשאילתה שהגשתי וקשורה לרווחי היתר של חברות הגז, לקרן הגז. כמו שאתה יודע, בשנת 2014, אחרי ועדת ששינסקי, נחקק החוק לטובת אזרחי ישראל שלפיו רווחי קרן הגז אמורים להיות מופקדים בקרן מיוחדת וינוהלו על ידי מועצה, על ידי חברים וגוף, בשיתוף עם בנק ישראל. הכסף הזה מרווחי הגז המיותרים – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> קרן הון ריבונית. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אמור לדאוג לכולנו. שאלותיי הן: מה קורה עם הקרן הזאת, מה קורה עם ההקמה שלה? מה הסטטוס של המוסדות שמנהלים את הכספים שם? צריכים להיות שם כבר כמה מאות מיליוני שקלים, ובעוד ארבע או חמש שנים – יותר מ-10 מיליארד שקלים. מי אחראי לשקיפות של הקרן הזאת בממשלה? מדובר בהרבה כסף שמיועד לדורות הבאים ולציבור היום, וחשוב לי מאוד להבין מה קורה עם הדבר הזה ומה הממשלה עושה כדי לוודא שהכספים האלה מנוהלים כיאות וגם יש צפי לפיקוח בעניין הזה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה. נושא קלאסי לשאילתה רגילה. היית יכולה להפנות שאילתה רגילה, ולא שאילתה דחופה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> הגשתי שאילתה רגילה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, לא. הגשת שאילתה דחופה, ולא אישרתי אותה, כי כמו שאמרתי, זה נושא קלאסי לשאילתה רגילה. בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, כאמור, אני בן היישוב עראבה. חשוב לנו מאוד אישור התוכנית של הרחבת שטח השיפוט – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> גם אלפי יחידות דיור, גם אזור תעשייה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 5,500 יחידות דיור זה חשוב מאוד, ותעשייה וכל זה, אבל אנחנו לא רוצים שזה יבוא על חשבון סח'נין ולא על חשבון דיר חנא, וגם חלק מהקרקעות של עראבה נפגעות. אני אומר לך, אדוני סגן השר, שיש עוד ארבע חלופות לקו הזה של חשמל, מתח גבוה, ושלוש מהן לא פוגעות בקרקעות של עראבה ולא של סח'נין ולא של דיר חנא. העלות שלהן היא פחות מאשר האלטרנטיבה והאופציה שדווקא חברת החשמל בחרה. יש שתי אלטרנטיבות דרומיות שלא עוברות ולא פוגעות באף קרקע פרטית, יש חלופה של הטמנה, בכלל, ויש חלופה של השארת הקו כמו שהוא תוך אישור התוכנית. אני וחבריי חבר הכנסת אחמד טיבי, איימן עודה וג'אבר עסאקלה נפגשנו לפני יומיים עם ראש מטה הדיור זאב בילסקי, ואני חושב שיש אפשרות של הגעה לפתרון בלי כל ההתנגדויות. מחר יש דיון בוותמ"ל בהתנגדויות. ההתנגדויות יכולות לתקוע את התוכנית הזאת. אנחנו לא רוצים שהתוכנית הזאת תיתקע; רוצים לאשר, להתפתח, אבל מצד שני יש חלופות שפחות פוגעות, ולכן אנחנו רוצים לאשר את החלופות האלה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת סעדי. בבקשה, סגן שר האוצר. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אכן, תוכנית נהדרת וחבל לתקוע אותה, אבל לדעתי אתם מקדימים את המאוחר. יש הליך שמיעת התנגדויות, הוא עדיין בעיצומו. במקום להשמיע אותן פה, תשמיעו אותן שם. אם שם לא תבוא – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> גם וגם. << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> סומכים עליך יותר. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> תודה רבה. על כל פנים, גם הגשתם את זה לבילסקי, אחמד טיבי ואתם, וגם הגשתם בכתב, והחוקר בודק את זה, והשאילתה של מנסור עבאס הושמעה. אני מאמין שהם גם שומעים את השידור, את הדיון פה. בואו נחכה להחלטות. אחרי ההחלטות נדבר. אני מאמין שאם הצלחתם לשכנע את בילסקי אתמול ואת הוועדה ואת החוקר המיוחד, אז – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אבל מה שכן, אסור לעצור את התוכנית של עראבה. 5,300 יחידות דיור ואזור תעשייה זה דבר נפלא ביותר, ובהצלחה. לגבי השאילתה של גברת אורית הכהן, אני הייתי שם ב-2014, אני זוכר את ועדת ששינסקי, גם הייתי שותף. היא תתנהל ומתנהלת בשקיפות גמורה, אבל לגבי המספרים והסטטוס – אני אשמח מאוד לבדוק ולהביא לך מספרים. כפי שאמר היושב-ראש, זה נושא לשאילתה נפרדת. זה מספיק כבד בשביל שאילתה נוספת. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו בגירעון, הסכומים האלה חשובים מאוד. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> ודאי שחשובים, וזה מה שאמר לך היושב-ראש: תגישי שאילתה מסודרת – תקבלי תשובה מסודרת. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> סיימת, אדוני? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> ברשותך, אסיים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה לסגן השר. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >>נתונים על פגיעות מיניות בשנת 2018 שפורסמו השבוע מציפים בעיות רבות הדורשות טיפול מיידי של הממשלה והכנסת << הלסי >> << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני עובר להצעות דחופות לסדר-היום. הצעות בנושא: נתונים על פגיעות מיניות בשנת 2018 שפורסמו השבוע מציפים בעיות רבות הדורשות טיפול מיידי של הממשלה והכנסת, מס' 237, 250 ו-255. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. << דובר >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, פגיעות מיניות, כולנו יודעים את השפעתן הנוראה על הנפש של בני הנוער ושל הילדים. למעשה, פגיעה מינית פוצעת לכל החיים את נפשו של הילד. היא יכולה לגרום להפרעות אכילה, לשימוש בסמים, לעבריינות, ואפילו להביא לאובדנות. אנחנו כחברה באמת צריכים לעשות הכול גם כדי לחנך כנגד פגיעה מינית וגם כדי להעניש ולהעמיד לדין. לכן הדוח האחרון של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית כל כך זעזע אותי. מהדוח עולה כי בשנת 2018 הגיעו כ-51,000 פניות למרכזים, ומתוכן 12,000 פניות חדשות. 60% מהפונים והפונות היו קטינות וקטינים. 88% מהתקיפות נעשו על ידי אדם מוכר: על ידי בן משפחה, שכן, מישהו שלומדים איתו, שעובדים איתו – אדם שמכיר אותך ופוגע בך. הגידול החד ביותר חל בתלונות על אונס – 1,166 תיקים יותר מאשר ב-2017. אבל מה שמזעזע יותר מכול בדוח הוא הנתון הבא: 83% מתיקי העבירות שטופלו בפרקליטות ב-2018, אדוני היושב-ראש, נסגרו. 83% מהתיקים נסגרו, לא טופלו, מרביתם בשל חוסר בראיות. יש לציין שב-17% מהתיקים, שכן הוגש בהם כתב אישום – 80% נגמרו בהרשעה, אחוז מאוד גבוה. אז אולי הפרקליטות דואגת לאחוזי הרשעה גבוהים, אך אני סבורה שבמקרים של הטרדה מינית, אולי גם במקרים אחרים, חייבים להעמיד לדין. צריך כמובן לעשות מאמצים רבים לאיסוף ראיות מרשיעות, אך צריך להגיש כתבי אישום כדי לקבוע נורמה – נורמה חברתית ומשפטית. בהקשר זה, אני חייבת לומר בזמן הזה שהיחס לפרקליטות והערעור של הלגיטימציה שלה עלול לפגוע בה ולגרום לכך שאכן תהסס להגיש תיקים גם כאשר יש ראיות אבל הן לא לגמרי סגורות. בשנת 2018 סגרה הפרקליטות 3,227 תיקי עבירות מין כנגד 3,559 חשודים. 3,559 אנשים שפגעו, שהגישו נגדם תלונות – לא הוגשו נגדם כתבי אישום. שערו בנפשכם מה מרגישה מתלוננת. עד שהיא כבר העזה לבוא ולהתלונן, עד שהיא הגישה את התלונה, ובסוף היא רואה את התיק שהיא הגישה נסגר מחוסר הוכחות, והאדם שפגע בה מסתובב ברחוב חופשי לחלוטין. אז אני קוראת, ראשית, להגדיל את התמיכה במרכזי הסיוע שעושים עבודת קודש; שנית, אני מבקשת מהפרקליטות לשים דגש על תיקי פגיעה מינית, ובפרט על תיקי אונס, ולעשות הכול כדי להגיש כתבי אישום, גם כדי לחזק את אותן מתלוננות, שעד שהן מגישות עוברות תקופה איומה, כדי שיגישו יותר ויותר תלונות, אבל גם כדי להרתיע ולמנוע את הפגיעה המינית הבאה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קטי שטרית. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר התפרסם דוח של איגוד הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. נתוני הדוח מדירים שינה מעיניי, ואתמקד בנתון אחד בלבד: 91% מתיקי האונס בישראל נסגרים. יקום האדם שמאמין ש-91% הללו הם כולן תלונות שווא. לא הגיוני שכל ה-91% מהתלונות הן תלונות שווא. נראה שיש קושי במערכת המשפט להגיע לחקר האמת בתיקים הללו, אך הנתון הזה בלתי נתפס, ומחובתנו כחברה מוסרית לעשות צדק עם אותן נפגעות ולמנוע קורבנות נוספים. מעגלי האשמה והבושה שנדרשת הנפגעת לעבור – וכרגע סיימנו כנס שסיפרה שם אחת הבנות את מה שהיא עברה – מעגלי האשמה והבושה שנדרשת הנפגעת לעבור והמחירים החברתיים שהיא משלמת על חשיפת הסוד קשים הם, משתקים, ולפעמים אף מביאים אותה, את אותה מתלוננת, לחזור בה מתלונתה. נדרשת הבנה מעמיקה של השלכות הטראומה, אשר יש להן לעיתים ביטויים בלתי הגיוניים או מעוררי חשד למי שאינו בקיא בתחום. זה גורם לאובדנות, להפרעות אכילה, והם הביטויים הטבעיים של הטראומה אשר מבטאות הנפגעות, אך מערכת החוק מפרשת אותם לא פעם אפילו כשיגעון. תיקי האונס נסגרים בעיקר מפני שגורמי מערכת המשפט לא חשופים לשפת הפגיעה. זו שפה מיוחדת. הם לא חשופים לשפת הפגיעה. בין שפת הפגיעה שבה מתקשרת הקורבן לשפת המשפט יש פער תהומי. עלינו לחייב את מערכת המשפט ללמוד את השפה הזאת. ההתנגשות בין האופן שבו פועל הזיכרון האנושי כשהוא חווה את הטראומה לבין היכולת של האדם לשחזר את האירוע לפרטיו ברף הנדרש להרשעה בפלילים – זה פער עצום ומרכזי. המצב כיום הוא שאף לא אחת, אף לא אחד מזרועות מערכת אכיפת החוק הגדירה הכשרה בתחום טראומה מינית כתנאי להתחיל לעסוק בתיקי עבירות מין. ברוב המקומות אף לא הוגדר סף של ניסיון או גיל כתנאי לעיסוק בתחום. אין הכשרות לא לשוטרים, לא לפרקליטים וגם לא לשופטים. יש מעת לעת הכשרות בהיקפים שונים ברמת מקצועיות שונה, אך על פי רוב אין דרישה מערכתית שההשתתפות בהן תהיה בגדר חובה. לפני יותר משנה הורתה נשיאת בית המשפט העליון כבוד השופטת חיות על הקמת ועדה לבדיקת הטיפול בנפגעי ונפגעות עבירות המין במערכת המשפט – ועדת ברלינר. איגוד הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית דרש בפניה כי הוועדה תמליץ על הקמת בתי משפט ייעודיים בתחום עבירות המין, בדומה לנעשה במדינות אחרות בעולם, וכפי שישנם בתחומים אחרים, דוגמת תעבורה ומיסים. כך, שופטים אשר עברו הסמכה ייעודית בנושא, הם ורק הם ישבו בדיון בתיקי עבירות מין. ארגז הכלים הייעודי שלהם יאפשר להם לבחון כל מקרה ומקרה במשקפיים ייחודיים הנדרשים בתיקים מעין אלה. אני מקווה שהוועדה תאמץ מסקנה זו, והיא תתקבל על ידי כבוד השופטת חיות בסוף חודש זה. אני מציעה שאנו נצביע כעת על העברת הנושא הזה לדיון בוועדת הכספים, כדי שתמצא באופן מיידי תקציב לפיילוט ראשוני אשר יתחיל לפעול כבר בעוד שנה וחצי. אל לנו להתנכר לנשים האמיצות האלה שהעזו להתלונן. בואו ונביא לחברה מתוקנת יותר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. חברת הכנסת היבה יזבק. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> למה באמת סוגרים כל כך הרבה תיקים? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> 91%. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> מה זה הדבר הזה? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> דמיוני. כי לא יודעים לטפל בזה. << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשנת 2018 התקבלו במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית כ-51,000 פניות, מתוכן כ-12,770 פניות חדשות. זה אומר עלייה של כ-40% בחמש השנים האחרונות. נתון מזעזע, נכון, אבל זה לא הכול. הינה עיקר הנתונים שפרסם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בשבוע שעבר: ב-67% מהפניות על פגיעה עד גיל 12 הפוגע הוא בן המשפחה; 6,220 תיקי עבירות מין והטרדה מינית נפתחו במשטרת ישראל, אבל שימו לב לנתון הבא, שהוא מאוד בעייתי: 83% מתיקי עבירות המין נסגרו בפרקליטות, ורק ב-17% מהתיקים הוגש כתב אישום, והעילה העיקרית לסגירה היא מחסור בראיות. אלימות מינית כן פוגעת בגוף, כן פוגעת בנפש, והחלמה ממנה דורשת השקעה, דורשת טיפול רב-מערכתי ומתמשך. זה דורש השקעה, זה דורש תכנון, זה דורש פיתוח וזה דורש גם מחויבות. ובכן, דבר אחד חשוב לי לומר על הנתונים האלה: הם לא רק מזעזעים אלא הם גם מעידים על כשל חמור של רשויות אכיפת החוק באיסוף ראיות בזמן, להגיע לעדים, להביא את החשודים לדין על מעשיהם ולספק צדק לא רק לנפגעות אלא גם לחברה כולה. מי שמבצע עבירות מין הוא מסוכן לכולנו וצריך לשבת בכלא. נקודה. הנתונים מעידים לא רק על כשלים אלה אלא גם על אובדן אמון של נפגעות ונפגעי אלימות מינית במערכת אכיפת החוק. יש פער משמעותי בין היקף הפניות שהגיעו לאיגוד מרכזי הסיוע לבין היקף התיקים שנפתחו במשטרה. זה לא מקרי, כמובן: אנשים, ובמיוחד נשים, פשוט חוששים להתלונן, כי הם יודעים שברוב המקרים התלונה לא תוביל לכלום. בנוסף לנתונים אלה, מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי כ-95% מהנשים שהוטרדו מינית לא דיווחו על כך למשטרה. זה מטורף. קיימים חוקים חשובים שנועדו לגונן על כולם מפני תקיפה והטרדה מינית, אז חייבים פשוט לאכוף אותם. חייבים מכלול פתרונות הוליסטי כדי לשנות את המציאות המזעזעת הזאת. חייבים לפעול בתיאום מלא בין כל הגורמים הרלוונטיים, אם זה אכיפת החוק, אם זה רווחה, אם זה בריאות ואם זה חינוך. זה לא מקרי שהנתונים האלה עולים כאן השבוע יומיים אחרי ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים. נשים הן עיקר הסובלות מאלימות מינית, אבל לא רק הן. חייבים שינוי יסודי באופן הפעולה של הרשויות כדי לשים לזה סוף. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. ישיב בשם שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים השר יריב לוין. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ברכות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להשיב בשם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, וגם להודות לחברות וחברי הכנסת שהעלו את הנושא החשוב הזה. משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מפעיל מגוון רחב של שירותים עבור בגירים וילדים נפגעי אלימות מינית. שירותי הטיפול מכוונים כולם למתן סיוע רגשי ואחר על מנת שהנפגעים יחזרו למסלול חיים תקין על אף האלימות המינית שחוו. להלן פירוט של חלק מהמענים הניתנים: יש תמיכה שנתית על סך 8 מיליון שקלים ל-12 מרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בפריסה ארצית; מופעלים 62 מרכזים ויחידות טיפוליות עבור בגירים ובגירות שנפגעו מינית ברחבי הארץ. הטיפול במרכזים הוא ללא כל עלות למטופלים; מופעלים 73 מרכזים ושלוחות טיפוליות עבור ילדים ובני נוער שנפגעו מינית, ביחד עם בני משפחותיהם. גם הטיפול הזה הוא ללא כל עלות למשפחה; ניתן טיפול רגשי לכ-450 ילדים ובני נוער בשנה שהפגינו התנהגות מינית לא מותאמת ופוגענית אך לא הובאו לפלילים בשל האירועים האלה. המשרד מפעיל הוסטל לנשים שהוא חלופת אשפוז ודירת מעבר עבור נשים נפגעות מינית במצבי משבר. הטיפול שניתן על ידי המשרד ניתן על ידי מטפלים המתמחים בטיפול בנפגעי טראומה מינית ומפוקחים על ידי המפקחים המקצועיים של המשרד. המטפלים מלֻווים בהדרכות קליניות והכשרות שוטפות על מנת לשמור על רמתם המקצועית. המשרד גם שותף לתוכנית פיילוט בין-משרדית, "מיניות במרחב בטוח", במטרה להנחיל פעולות של חינוך למיניות בריאה ומניעת אלימות מינית בקרב ילדים, נוער, צעירים, הורים ואנשי מקצוע. בכך המשרד מבקש לקחת חלק בצמצום התופעה של אלימות מינית ולהגביר את שיעור האיתור והזיהוי של מקרים של פגיעות מיניות כבר בשלבים המוקדמים. המשרד פועל וימשיך לפעול ברגישות ובמקצועיות לשם מתן הטיפול המיטבי ביותר לנפגעי אלימות מינית. אוסיף גם שלצד כל הפעולות האלה כמובן ישנה פעילות משולבת של הרבה מאוד משרדי ממשלה שעוסקים בתחום הזה בכל ההיבטים שלו – גם בתחום החינוכי, גם בתחום האכיפה. אנחנו כולנו בוודאי מחויבים להמשיך ולעשות כל שניתן כדי למנוע מקרים כאלה וכדי לתת טיפול מיטבי למי שלצערנו נפגע באותם מקרים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זהו? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> זהו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. כבוד השר, אתה מוכן שיתייחסו מהמקום? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כן, בוודאי. אני לא חושב שצריך את רשותי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> יש מישהו מחברי הכנסת שרוצה להתייחס, לשאול שאלה את השר? אוקיי, אז אתה יכול לרדת. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אנחנו מסכימים להעביר את זה לדיון היכן שהמציעים מבקשים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז אני מציע שנצביע להעביר את זה לוועדת כספים, בסדר? מי שרוצה להצביע בעד יצביע בעד, מי שנגד – נגד. << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> ההצעה של קטי הייתה להעביר את זה לוועדת כספים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה מה שאנחנו מצביעים. תצביעו. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה הזמנית לענייני כספים נתקבלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שמונה בעד, אין מתנגדים. זה עובר לוועדת הכספים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ריבונות בבקעת הירדן לאור הכרזת הממשל האמריקאי << הלסי >> << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הסעיף השני בסדר-היום – הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: ריבונות בבקעת הירדן לאור הכרזת הממשל האמריקאי, מס' 241, 244, 258, ו-373. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, את יכולה לדבר. אני אתן לך שלוש דקות. << דובר >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על החלת הריבונות בבקעת הירדן. הימים שאנו נמצאים בהם הם ימים היסטוריים, ימים של הכרה בין-לאומית גורפת מקיר אל קיר בהחלת ריבונות בבקעת הירדן – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ימים שבהם ידידתנו הגדולה ביותר, ארצות הברית – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – היסטוריה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא להפריע. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – מרימה לנו להנחתה שאפילו שחקן כדורעף מתחיל לא היה מצליח לפספס, גם אם היה נורא מתאמץ. אבל משום מה אנו מתעקשים לפספס את ההזדמנות שנקרית לפתחנו פעם אחר פעם. פעם אחת אנו מסרבים לקחת אחריות ולהחליט על גורלנו במו ידינו למרות כל הסימנים, למרות המועד ההיסטורי שספק אם אי-פעם יהיה מתאים יותר. בהיבט הביטחוני בקעת הירדן היא נכס אסטרטגי וגיאוגרפי חשוב וחיוני מאין כמוהו. האחיזה שלנו בשטח קריטית לביטחונה של מדינת ישראל. לצערי, האבסורד הגדול הוא שגם היום מדינת ישראל מתייחסת לשטח כשטח כבוש, בזמן שארצות הברית כבר מזמן רואה בו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. דוח אדמונד לוי, שופט בית המשפט העליון, קובע באופן חד-משמעי שההתיישבות בבקעת הירדן חוקית ושאין שום מניעה חוקית להכריז עליה כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. אני מציעה לכנסת בחום לאמץ את הדוח החשוב הזה. אני חוזרת ומדגישה זאת שוב: לא בטוח שיהיו תנאים כאלה בעתיד. חבל יהיה לפספס את ההזדמנות ההיסטורית הזאת. ביום המיוחל שלאחר החלת ריבונות בבקעת הירדן אנחנו צריכים גם לחשוב קדימה, מעבר להצהרות הפוליטיות, איך לקדם בשטח – בתכל'ס, מה שנקרא – את בקעת הירדן מבחינת תחבורה, לפתח את כביש 5 ואת כביש 90, את תשתיות החשמל והמים, פיתוח התעסוקה והתיירות בבקעה. יש לנו, כפי שכבר אמרתי, הזדמנות היסטורית להחיל את הריבונות בבקעת הירדן, ובזמן הזה שכל הממשל האמריקני תומך – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> – – – זאת הייתה הבטחת הבחירות שלכם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> היה לנו – – – מה אתה רוצה? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר_המשך >> בזמן שכל הממשל האמריקני תומך במהלך הזה, זאת תהיה טעות היסטורית לוותר עליו וללכת לבחירות שלישיות ברצף. אדוני היושב-ראש, ההצעה שלי היא לקיים דיון מיוחד בנושא הזה, ואני מקווה שחברי הבית יקבלו את הצעתי. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> באיזו ועדה? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> חוץ וביטחון. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר_המשך >> חוץ וביטחון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> טוב, בסדר, אבל – אתה צריך – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רגע רגע, חבר הכנסת שחאדה, אתה צריך לעלות. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << קריאה >> אני לא שומעת – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה צריך לעלות ולדבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא. הבא שצריך לעלות. אני אתן לך אפשרות לדבר אחר כך, בסדר? בסוף. אז לא להפריע. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << קריאה >> אולי עדיף כשאני לא שומעת. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת מתן כהנא. << קריאה >> מתן כהנא (הימין החדש): << קריאה >> כמה יש לי? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שלוש דקות. אל תדאג, אני לא מוריד אנשים אם אין להם מספיק – בשביל חצי דקה. << קריאה >> מתן כהנא (הימין החדש): << קריאה >> אני אגמור את זה אחרי דקה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> דבר חופשי. << דובר >> מתן כהנא (הימין החדש): << דובר >> הכול בסדר. כנסת יקרה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה. אם אתה מסיים את הזמן שלך, אתה יכול לדבר אחר כך על נושא אחר. << דובר_המשך >> מתן כהנא (הימין החדש): << דובר_המשך >> איזה נושא שאני רוצה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> איזה נושא שאתה רוצה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (הימין החדש): << דובר_המשך >> בסדר. חברים יקרים, לפני שבוע וחצי שר החוץ של ארצות הברית פומפאו השעה את "מזכר הנסל", שבמשך 40 שנה קבע שההתיישבות ביהודה ושומרון מנוגדת לחוק הבין-לאומי. לשמחתנו, ההצהרה של פומפאו בעצם ביטלה את התובנה הזאת והצהירה משהו שאנחנו יודעים אותו כבר מזמן. לנו לא היה שום ספק שההתיישבות ביהודה ושומרון היא חוקית לחלוטין, גם לפי החוקים הבין-לאומיים וגם יש את מה שהשופט אדמונד לוי אמר ב-2012. אז אנחנו כאמור לא היינו צריכים את ההצהרה הזאת של פומפאו כדי לדעת שהכול חוקי. לכן, משהוסרה המניעה הזאת, אני קורא פה למדינת ישראל להחיל את החוק הישראלי ולהגדיר את הריבונות שלה לאלתר בשטחי בקעת הירדן, כספתח לכל שטחי C. אני רוצה להקריא משהו שהוא רלוונטי לתקופה הזאת של תחילת חודש כסלו: "לא ארץ נוכרייה לקחנו ולא על נוכרים השתררנו, אלא על נחלת אבותינו, אשר נכבשה בידי אויבינו באחת העיתים בלי צדק. ואנחנו כאשר הייתה לנו שעת כושר, השיבונו אלינו את נחלת אבותינו" – שמעון החשמונאי. הוא אמר את זה לשליחו של אנטיוכוס השביעי. כאז גם היום, זו נחלת אבותינו, ושם אנחנו צריכים לחיות, להתפתח ולהחיל את הריבונות. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להעביר את הנושא הזה של החלת הריבונות על שטחי בקעת הירדן לכאן, לדיון במליאת הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, ועדת החוץ והביטחון. << דובר_המשך >> מתן כהנא (הימין החדש): << דובר_המשך >> למה לא מליאה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כי עכשיו יש דיון ועדיף בוועדה מאשר במליאה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (הימין החדש): << דובר_המשך >> לא, זה לא דיון, מה, תראה, אין פה אף אחד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא משנה, אנחנו לא נוהגים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תתרגל, זה מה שקורה בדרך כלל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מעבירים לוועדה. זהו? סיימת? << קריאה >> מתן כהנא (הימין החדש): << קריאה >> כן, אדוני. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת משה אבוטבול. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה שבתות קראנו את מעשה בריאת שמיים וארץ: "בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ". ושם התורה מתארת לנו: "והארץ היתה תֹהו ובֹהו", ואת כל הסיפור של יצירת העולם – איך שבורא עולם ברא את עולמו. ושם רש"י מביא את שאלתו של רבי יצחק. רבי יצחק שואל: למה התחילה התורה לספר על מעשה בריאת השמיים והארץ? היא יכלה לבוא ולהגיע, התורה, לספר לנו על המצווה הראשונה שקיימת בתורה, קידוש החודש: "החודש הזה לכם ראש חדשים". הרי תורה זה מלשון הוראה, היא מחלקת הוראות. למה היו צריכים לספר את כל הסיפור על איך שנבראו השמיים והארץ וכל הדברים מסביב? ענה רבי יצחק תשובה ברורה – עם זה אפשר להסתובב בהרבה מקומות שלא מספיק מכירים במדינת ישראל. אמר רבי יצחק: "בא להגיד לך "כח מעשיו הגיד לעמו". זה בא ללמד אותנו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ברא את ארץ ישראל, ברא את הכול, וברצונו נתן אותה לאותן אומות אחרות, אבל ברצונו גם העביר אותה מאותן אומות אחרות ונתן אותה לנו, לעם ישראל, את ארץ ישראל. לכן התורה באה וסיפרה את מעשה הבריאה. אני אומר את זה כי צריכים לדעת שאם אנחנו רוצים לנפנף בכל העולם בספר התנ"ך, כמובן צריכים לקחת את כל המכלול, לא רק לקחת את הצימוקים מהעוגה. אז יש גם מצוות אחרות: שמירת שבת, כשרות, מוסד הנישואים – הכול בא יחד כמכלול אחד. אבל אם אנחנו כבר באים ורוצים לדבר, עלינו לזכור שיש לנו פה הזדמנות נאותה שבה גם הממשל בארצות הברית וגם הנשיא טראמפ מכירים בריבונות שלנו בבקעת הירדן, וזה מאוד מאוד יכול לעזור לנו גם לעתיד, שנוכל כבר להעביר את החוק בנושא הזה. אסור לנו להתמהמה בנושא הזה. אני חושב שבאמת חייבים להעביר את זה בצורה נאותה כאן אצלנו, ויפה שעה אחת קודם. אנחנו לא יודעים מתי מתחלפים ממשלים, אבל אם יש כאן הסכמה כזאת ברורה מהידידה הכי גדולה שלנו בעולם, ארצות הברית, אני חושב שזה יהיה עוול וטעות היסטורית אם לא נחיל את הריבונות בבקעת הירדן. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס. << דובר >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר להתייחס להצהרת מזכיר המדינה האמריקני אלא בביטול. ארצות הברית אינה מוסמכת לשנות את המעמד המשפטי של השטחים הכבושים לפי חוק הבין-לאומי, שקובע חד-משמעית שהגדה המערבית ורצועת עזה וירושלים המזרחית הן שטח כבוש, ושאין לכובש רשות או סמכות לשנות בהם את מצב הדברים. ובכן, ההתנחלויות – כמעשה כיבוש וייהוד המכוון לשנות את המציאות – אינן חוקיות בעליל, ומנוגדות לכל דין בין-לאומי וכללי ההיגיון הבריא. גם אם אלף מזכירי מדינה אמריקניים יקבעו אחרת – אולי הוא צריך את זה במסגרת קמפיין הבחירות של נשיאו – בוודאי אינם אלא מלל שמעכיר את האווירה ולא משנה מאומה לעם הפלסטיני הכבוש. רבים במערכת הפוליטית רואים בהצהרה זו תעודת הכשר לכל החלטה עתידית לסיפוח חד-צדדי של שטחים בגדה המערבית, לכן הדיון סביב הסוגיה הזו לא מסתכם בדיון משפטי ברמה הלאומית או הבין-לאומית. לעם הפלסטיני שמורה הזכות הלאומית הטבעית, ההיסטורית והמוסרית להגדרה עצמית במולדתו. הוא בחר לממש את הזכות הזאת על 22% משטח מולדתו פלסטין – הגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח ירושלים – ליד מדינת ישראל. העם היהודי בישראל וגם בעולם לא יכול להמשיך להתעלם מזכותו של העם הפלסטיני להשתחרר מעול הכיבוש ועוולותיו המתמשכות ולהקים מדינה עצמאית ליד ישראל העצמאית; הוא גם לא יכול להתנער מהאחריות המוסרית על המשך הכיבוש, שגורר סבל נוראי העובר על עם שלם בתוך מולדתו וגם במחנות הפליטים. מי שעושה כן ומתעלם בכל זאת יתקשה לבוא לעולם בטענות בדבר היחס לעם היהודי. נוכחנו לדעת שצעדים חד-צדדיים, כגון ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה, לא מובילים לפתרון או אפילו לשיפור המצב המדיני-ביטחוני. נהפוך הוא, הדבר יוצר מצב מסובך ואף הסלמה, מצור מתמשך, כפי שראינו עם גטו עזה ועוד סבבים של מלחמה כפי שהיו רק לפני שבועיים. בגדה המערבית מרחפת עננת סיפוח חד-צדדי והחלת הריבונות הישראלית על חלקים מהגדה המערבית, תוך התעלמות מההשלכות מרחיקות הלכת של צעד חפוז ובלתי אחראי זה, גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינה מדינית. סיפוח מלא או אפילו חלקי של הגדה המערבית או בקעת הירדן משמעו סיכול כל סיכוי לפתרון של שתי מדינות, או אפילו פתרונות חלופיים. במקרה כזה ייווצר כאן משטר אפרטהייד, אפרטהייד מוצהר, ואין שם אחר לכך. פשוט אין. ישראל תתאמץ לשלוט בעם הפלסטיני ככל שתוכל, דבר שיביא מטבע הדברים להתנגדות, שתוביל להסלמה וחוזר חלילה – דיכוי והתנגדות במעגל סגור. במצב של שוויון דמוגרפי בין הים לנהר, בין האוכלוסייה היהודית לפלסטינית, תסכימו איתי ששליטה במצב דברים כזה היא בלתי אפשרית אלא במחירים כבדים לשני העמים, מחירים מיותרים לחלוטין. חזוננו, אדוני היושב-ראש, חזוננו המדיני, קובע שלשני העמים, היהודי והפלסטיני, שמורה הזכות לחיות בשלום, בביטחון ובשותפות במולדת הזאת. על מנת שחזון זה יתממש יש להימנע מצעדים חד-צדדיים וליזום מהלך מדיני שמבוסס על עקרונות הפיוס ההיסטורי בין שני העמים, המסוכסכים זה כ-100 שנים, על שלושה עקרונות: הראשון – פיתוחו של תהליך פיוס היסטורי בין שני העמים, שיכירו הדדית בנרטיב של העם השני ויצעדו יחד לנרטיב שלישי, שיכלול את שניהם באותה טריטוריה של פלסטין ההיסטורית-ישראל; השני – הכרה בעוול ההיסטורי כנגד העם הפלסטיני וסיום הכיבוש, ומחילה מהצד הפלסטיני, תוך כדי הקמתן של ועדות משותפות – לעבד את העבר ולפרק את מטעניו הקשים בשני הצדדים; השלישי – הכרה הדדית של שני העמים בזכות להגדרה עצמית של העם האחר והסכמה במשא ומתן על הדרכים לממש את זה כשתי מדינות, או אופציה אחרת. מדינה דו-לאומית היא אופציה שנייה. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להעביר הצעה להמשך דיון במליאה, מאחר שאין לנו הזדמנות להביא את דברינו בוועדת חוץ וביטחון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. ישיב, בשם ראש הממשלה, השר יריב לוין. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל. זאת עובדה פשוטה וברורה שאכן לא מצריכה לא הכרה בין-לאומית ולא אישור מאף אחד. אבל אין שום ספק שכאשר אנחנו עומדים איתן על זכויותינו ועל שלנו ולא מרכינים את ראשנו, מסתבר שבסוף גם בעולם, גם במקומות אחרים, בארצות אחרות, מתחילים להבין פתאום שיש אמת במה שאנחנו אומרים. כי באופן טבעי, מי שנחוש ועומד על שלו, יש קשב למה שהוא אומר; ומי שנכנע, מתרפס ומוותר – באופן טבעי גם רואים אותו כמי שמלכתחילה לא היה צדק בעמדה שלו, וגם דוחקים בו לעשות עוד פשרות ועוד ויתורים, ולהכניע אותו עוד יותר. ולכן אני חושב שהעמדה האמריקאית כפי שהיא באה לידי ביטוי בהצהרה של מזכיר המדינה פומפאו היא פשוט אמירת האמת הפשוטה, והיא בהחלט הישג מדיני עצום של ראש הממשלה ושל המדיניות שאנחנו מובילים, והיא ההוכחה שאם אנחנו נאמין בצדקת דרכנו ונלך בדרך הזו נגיע להישגים גדולים מאוד גם במישור הבין-לאומי, ונזכה להכרה הבין-לאומית, שכפי שאמרתי קודם, היא לא משהו שאנחנו זקוקים לו או תשנה את האמת ההיסטורית, אבל היא בהחלט נדבך טוב וחשוב בביסוס העוצמה של ישראל אל מול העולם והאתגרים שאנחנו מתמודדים איתם. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, אני יכול לומר לך – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני אתן לך בסוף להגיד משהו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – אני יכול לומר לך בצורה הברורה ביותר את מה שאמרתי בתחילת דבריי: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. אפשר לנסות, אתה יודע, להפוך את זה בכל מיני כיוונים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נקודת המבט – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא, התשובה היא לא. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אני אחזור פעם נוספת. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, לא הפריעו לך בתור שלך. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כך היה, כך הווה וכך יהיה, והדבר הזה לא ישתנה. עכשיו אני רוצה לומר לחברי חבר הכנסת יזהר שי, שבצדק רב שאל כאן מדוע אנחנו לא ממשים את הבטחת הבחירות שנתנו, לנצל את חלון ההזדמנויות יוצא הדופן הזה ולהחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן וצפון ים המלח. אני אומר לך, חבר הכנסת שי, ואני יכול לומר את זה גם לחבר הכנסת שוסטר ולחברי הכנסת האחרים של כחול לבן שנמצאים כאן – אני באופן אישי העליתי את הנושא הזה בכל אחת מפגישות המשא ומתן שקיימנו עם הצוות שלכם. אמרתי להם, ואני אומר גם לכם ופונה אליכם כאן ומבקש: בואו נתגייס כולנו למאמץ הזה. אמרתי להם: תראו, בלי קשר לשאלה אם נגיע להסכם; בלי קשר לשאלה אם נצליח להקים כאן ממשלה או לא נצליח; בלי קשר לשאלה אם תקום כאן ממשלת אחדות או כל ממשלה אחרת, או שחס וחלילה נלך לבחירות – בואו סביב העניין הזה נתאחד עכשיו, באופן מיידי. בואו נסכים, אנחנו ביחד, שמביאים את חוק החלת הריבונות באופן מיידי לכנסת. הינה, אני אומר לכם, מייד בשבוע הבא, בהסכמה – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> זה הכי חשוב, אתה אומר. זה הכי חשוב. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> מכובדיי, מכובדיי, רגע, אני עונה לחבר הכנסת יזהר שי – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אין בתי חולים, אין – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> רבותיי, רבותיי, כן, זאת הזדמנות אדירה – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת גינזבורג, אתה רוצה לדבר אחר כך? אני אתן לך משהו, אין צורך להפריע. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – חבר הכנסת גינזבורג, זאת הזדמנות אדירה, הזדמנות בלתי חוזרת, הזדמנות שאסור להחמיץ אותה. זאת תהיה בכייה לדורות אם אנחנו לא נעשה את זה. ואני אומר לכם בצורה מפורשת: אנחנו התחייבנו, ורוצים לעמוד בהתחייבות הזו. אני חושב שבמערכת הבחירות גם אתם הצגתם לציבור עמדה שתומכת במהלך הזה, לפחות כך אפשר היה להבין. ואם זה לא כך, אז תאמרו באופן מפורש ואל תטשטשו את הדברים. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> כשיהיה הסכם. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הסכם לא יהיה, חבר הכנסת שוסטר, בטח לא עכשיו. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> אז תמתין בסבלנות. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אז אם העמדה של כחול לבן, כפי שאתה אומר, היא שאתם מתנגדים להחיל כרגע את הריבונות על בקעת הירדן וצפון ים המלח, תאמרו את זה ביושר, באומץ לב. תגידו את זה לציבור. הייתם צריכים לומר את זה במערכת הבחירות. לא אמרתם את זה. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו מתנגדים לראש ממשלה מושחת שיקבל החלטות שיהיו לדיראון עולם. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> טוב, בסדר, שמענו, שמענו. טוב, חבר הכנסת שוסטר, שמענו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שוסטר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אז המצב הוא – ואני אומר, אדוני היושב-ראש, צריך לומר את הדברים בצורה ברורה. אומר לנו כאן חבר הכנסת שוסטר: אני מתנגד וסיעתי מתנגדת. נכון? אני מצטט אותך באופן מדויק. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> לא, הוא לא אמר את זה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני מתנגד וסיעתי מתנגדת להחלת ריבונות מיידית על בקעת הירדן וצפון ים המלח – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> את זה אתה אומר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת גינזבורג, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אל תפריעו. אל תפריעו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – ואנחנו רוצים לא לעשות את זה כרגע, ולחכות, גם אם ייקח שנים ארוכות, עד שיהיה הסכם. נכון? דייקתי. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> אחדות יותר חשובה מהסכם כזה או אחר . << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הבנתי. בחירות יותר חשוב. יפה מאוד. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> תדאג לחקלאים בבקעת הירדן. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> שמעת, חבר הכנסת מאיר כהן? אל תגיד לנו אחר כך באולפנים, אם תהיה חס וחלילה מערכת בחירות נוספת, משהו אחר. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> תדאג לחקלאים בבקעת הירדן – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת שוסטר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. חבל להוציא אותך. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> שמעת את הדברים המפורשים והכנים של חבר הכנסת שוסטר. ולכן, חבר הכנסת יזהר שי, זאת התשובה – בעיניי חרפה, בושה וחרפה. הזדמנות היסטורית, הזדמנות אדירה, ובמקום שאנחנו נאחד כוחות סביב הדבר הזה ונעשה את זה כאן באופן מיידי, לטובת הביטחון של ישראל, לטובת קביעת הגבולות שלנו, לטובת מימוש זכותנו על הארץ – זו לא מילה גסה – ובוודאי ובוודאי לטובת המתיישבים היקרים והחלוצים בבקעת הירדן ובצפון ים המלח – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> למה לא – – – את נהריים? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – אנחנו, במקום זה, מתעסקים או עם פוליטיקה קטנה או עם חלומות הזויים, וברוב המקרים – עם שני הדברים ביחד. זה מה שאתם עושים, וזאת התשובה על השאלה שלך. עכשיו אני אומר, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא נפסיק לחתור כדי לממש את ההזדמנות הזו. נעשה כל מאמץ לממש אותה. חברי כנסת של הסיעה שלנו – למיטב ידיעתי גם חברת הכנסת השכל וגם חבר הכנסת שלמה קרעי כבר הגישו הצעות חוק כאלה, הן מונחות על השולחן, ואפשר באופן מיידי, לו תהיה הסכמה, להביא אותן. ואני מבקש – חבר הכנסת כהן, אתה בכיר חברי הכנסת של סיעתך שנוכח פה כרגע. אני מבקש ממך, אנא תביא את העניין הזה – – – << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> אני מעביר את הבכורה אליו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> מאה אחוז, אני לא מנהל לכם את הסיעה, אני רק אומר, אנא תעבירו את הבקשה והפנייה הזו להנהגת הסיעה שלכם, תנו לנו אור ירוק, בואו נלך – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תלוי באיזה. הם שלוש סיעות. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא, סיעת כחול לבן, אני לא – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הם שלוש, הרי. הוא בכיר פה – מישהו אחר בכיר שם. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> היושב-ראש, אתה אמור להיות אובייקטיבי עכשיו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לעניין הזה אנחנו רוצים את כולם ביחד. בואו נלך ונעשה את הדבר הזה, בואו לא נחמיץ את ההזדמנות, ובואו לא נמצא תירוצים, סליחה, מגוחכים ממש כדי לדחות את הדבר הזה. אני אומר עוד דבר אחד, לסיכום, אדוני היושב-ראש: אני חושב שהחזון של בקעת הירדן וצפון ים המלח בריבונות ישראלית הוא חזון חוצה מחנות; הוא דבר שיש עליו הסכמה רחבה והייתה לאורך הרבה מאוד שנים; הוא חזון שבא במקורו גם מבית מדרשה של מפלגת העבודה, אולי אפילו התחיל משם. ולכן אני חושב שכל עיכוב וכל המתנה וכל חשש – והינה, אני אומר, אנחנו גם מוכנים לחלוק איתכם את הקרדיט באופן מלא על ביצוע המהלך הזה – אני חושב שכל המתנה בעניין הזה תהיה פשוט בכייה לדורות. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא יעזור לכם. זה לא יעזור. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בואו ונעשה את הפעולה הזאת מייד. בואו ונחיל מייד, כבר מהשבוע הבא, את הריבונות על בקעת הירדן וצפון ים המלח. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אם תעשה, זה לא יעזור לכם. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> ואני אומר לך, חבר הכנסת אוסאמה סעדי – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא יעזור לכם. זה לא יעזור. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – אתה בצדק – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה שטח פלסטיני – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אוסאמה סעדי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אתה בצדק – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – בצדק מודאג, כי אתה יודע עוד דבר – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתם מוכנים להפסיק עם הכיבוש? אתה רוצה להפסיק את הכיבוש? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אם אני אקרא אותך פעם שנייה, לא תביא חומוס לישיבה המאוחדת. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת סעדי, אתה בצדק מודאג, מזווית הראייה שלך, מטעם אחד פשוט – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני לא מודאג בכלל – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – מטעם אחד פשוט – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – כי אני אומר לך, בסופו של יום – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – חבר הכנסת סעדי – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – לא בקעת הירדן ולא – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת סעדי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – ולא כל השטחים – הם שטחים של מדינה פלסטינית – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כאשר אנחנו – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. פעם שנייה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כאשר אנחנו נשלים – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> הוא יגיד שתי גדות לירדן. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כאשר אנחנו נשלים את המהלך הזה – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא. את זה הוא לא יגיד. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – חבר הכנסת סעדי – ואנחנו נשלים אותו; למרות כל ההפרעות אנחנו נשלים אותו, אני מבטיח לך – הוא לא יהיה המהלך האחרון, ואנחנו בסופו של דבר נעשה את מה שחובתנו לעשות, והוא: נממש את זכותנו המלאה על ארצנו – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה הכוונה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – נחיל את הריבונות בכל רחבי ארץ ישראל. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא ארצכם. שם תקום מדינת פלסטין, זה לא ארץ ישראל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת סעדי, אני קורא אותך לסדר פעם 2.5. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כך צריך להיות, וכך, חבר הכנסת סעדי, גם יהיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> פעם 2.5. שימו לב, אני לא רוצה להוציא – – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> רק כדי שנבין. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רגע, רגע, רגע. אל תרד, כמה ביקשו לדבר. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> רק כדי שנבין מה הוא אומר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, הפרעת, אמרתי לך שאני אתן לך לומר. אם יש לך משהו להגיד, תגיד עכשיו, בלי הפרעות. << דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> הוא אומר "ארץ ישראל", אני בודק אצלכם – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני לא יודע – – – << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – – המדינות השכנות ייקחו אותו בחשבון. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני מוכן לענות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אין מצב. אם אתה מוכן להשיב, בסדר. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אם אדוני מוכן, אני בוודאי אשמח. אין שום בעיה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, רצית להגיד משהו? << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אמר. חבר הכנסת שי. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> לא, לא, לא. אני רוצה להגיד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז תגיד, תגיד, נו. תגיד מהמקום, אתה לא חייב ללכת למיקרופון שם. << דובר >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר >> רציתי להגיד, אדוני, א. אני שמחתי מאוד שלדיון החשוב הזה המילה "חומוס" נכנסה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני לא הוצאתי אותו בגלל שהוא רוצה לקנות אותנו. מי יביא לנו חומוס מבית צפאפא? << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד עוד משהו: אין בינינו ויכוח על בקעת הירדן. בקעת הירדן תהיה הגבול המזרחי של מדינת ישראל – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> שמעת, חבר הכנסת שוסטר? << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> שנייה, שנייה. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> תהיה בהסכם שלום. בהסכם שלום. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> יכול להיות שבדחיפוּת שאתה מייצג יש משהו הרבה יותר דחוף, וזה להקים ממשלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אבל בלי הרצאה, בלי הרצאה. קצר. קצר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא. לא הרצאה. צריך להקים ממשלה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> מה זה סותר? מה זה סותר? << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני רק רוצה להגיד לך, השר לוין – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בשבוע הבא יש לנו משהו לעשות יותר טוב מזה? מה הבעיה? << דובר_המשך >> מאיר כהן (כחול לבן): << דובר_המשך >> כשאנחנו נוסעים על כביש 90, אנחנו רואים את החרפה הזאת, באמת, ואנשים נהרגים שם, אז קצת רצינות למקום הזה. שני דברים אני רוצה להגיד לך: האחד – עשר שנים או 12 שנים יכולנו לטפל בכביש הזה; הדבר השני – צופר ונהריים הם שני דברים שאני חייב להגיד שלא טיפלתם נכון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מאיר, בלי הרצאות. בלי הרצאות. תודה רבה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> תודה רבה לך גם על זה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת שי. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> איזה תירוצים עלובים. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> לא – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תוכל להשיב לו. תוכל להשיב לו – – – << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> יריב, אתה הרי יודע – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> גודל השעה וקוטן העמדה. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> יריב, אני יכול להגיד על הדברים שלך "עלובים". למה אתה משתמש במילה הזאת? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> למה? כי אלה תירוצים עלובים. אתה איש רציני – – << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> יש דיון – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – אתה איש רציני, ואתה יודע טוב מאוד – – – << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> שמה? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אתה יודע טוב מאוד שאין שום סיבה שלא נביא את הדבר הזה מייד. זה לא שייך לא לצופר ולא לכביש. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> יש סיבה. זה מה שעכשיו צריך? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – – << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> בוא תקים ממשלה. בוא תקים ממשלה, באמת. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – – לא חשוב, תקים. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> עשר שנים לא עשיתם כלום – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> גם את זה צריך. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> זה מונע להקים ממשלה? << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> עשר שנים לא עשיתם כלום. זה מה שמעניין עכשיו? זה שאלה פופוליסטית. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> זה מונע הקמת ממשלה? זה מונע הקמת ממשלה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עכשיו יש הזדמנות. לא הייתה לפני זה. חבר הכנסת שי. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בחייך, אתה איש רציני, אתה יודע את זה טוב מאוד. << דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני אפתח בזה שאדוני – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> גם תירוץ וגם עלוב, מה לעשות. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני אפתח בזה שהיינו פה כולנו במתח אם תיתן פה היסטוריה ותוציא חבר כנסת מהמשכן, ועמדנו לברך אותך על כך, אבל זה לא קרה, אז אנחנו נחכה בסבלנות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא נורא, אמרתי לו 2.5. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה היה 2.5? כמעט הגעת לשלוש. השר לוין, כבוד היושב-ראש, קודם כול, ברכות על כך שראש הממשלה וכנראה גם נציגיו מאמצים את מצע כחול לבן. יש לנו עוד כמה דברים שאנחנו ממליצים לכם לאמץ שם, כמו הגבלת הכהונה של ראש הממשלה לשתי קדנציות, ועוד כמה חוקים כנגד שחיתות, ועוד כמה דברים טובים. תקראו בעיון, יש לנו מצע מצוין, ואם תביאו אותנו לכאן, נדון בהם. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> רק אתם לא מממשים אותו. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו נעשה את זה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> תראה מה אתם עושים. שמעת את חבר הכנסת שוסטר, הוא לא קרא את המצע. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> קודם כול, כבוד על כך שאימצתם את הדברים שאנחנו מאמינים בהם – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת שוסטר קרא את המצע שלכם? לא נראה לי. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – ואנחנו מברכים אתכם. אני רוצה בכל זאת, כיוון שגם אני אישית בעד ריבונות בבקעת הירדן וגם כולנו בעד שנגיע לשם – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> נו, אז תעשו משהו. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אני כן רוצה, רגע אחד, ברצינות – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> קצר. קצר. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – לקרוא למציעים, להציע לכם להסיר את ההקשר הזה שלאור הכרזת הממשל האמריקני – תראו, אנחנו בממשלת ישראל, במדינת ישראל הריבונית, דנים בנושא חשוב, אסטרטגי ומשמעותי, שכל חלקי הבית מסכימים על חשיבותו הרבה ועל משמעותו הלאומית – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה הנוסח של ההצעה לסדר-היום. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> הבנתי, ואני מציע לכם להסיר – ובטח כשזה יגיע לכאן לדיון במליאה או בוועדה. אנחנו הפסקנו להיות בגלות, רבותיי וגבירותיי. אנחנו מדינת ישראל הריבונית. בואו נדון בהחלת הריבונות הישראלית איפה שאתם רוצים, בלי קשר לאף אחד אחר בעולם. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני רק, אם נתת לי את הזכות לענות, אז אני אומר לחבר הכנסת יזהר שי: תראה, קודם כול נכון, הרי זה מה שאתם אמרתם בבחירות. זה בדיוק מה שאמרתי. ולכן, כאשר עכשיו מציג לי חבר הכנסת שוסטר – בהגינות, אגב – עמדה, אבל לגמרי אחרת, חדשה לגמרי, שאומרת: עזבו מה הבטחנו לכם בבחירות, אנחנו בכלל לא באמת התכוונו – – – << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> אתה משקר על במת הכנסת? אני אמרתי לך שהנושא הזה נמצא במצע – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. להוציא אותו. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> – – נמצא במצע, והנושא הזה יידון בהסכם סופי. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אדוני, אני רוצה לבקש, חבר הכנסת שוסטר – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> פעם שלישית אני קורא אותך לסדר – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – כי אני לא רוצה לומר משהו שאחר כך הוא יגיד שלא דייקתי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני אמרתי לך לא להפריע, נכון? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אז אני אומר: אמר פה חבר הכנסת שוסטר – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רגע, רגע, רגע. שיצא ואחר כך נמשיך. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אבל אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות אליו, אז אני לא רוצה לעמוד במצב שהוא לא ישמע את הדברים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה אני יכול לעשות? שלא יפריע. אתה רוצה לקבל חנינה? << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> אני אשמח. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הייתי מבקש – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אוקיי, תחזור. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – אם הוא יכול להיות כאן, כי אני באמת – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני לא רוצה, לא רוצה, היושב-ראש, לומר משהו שאיננו מדויק. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הינה, אתה רואה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת שוסטר, אני לא רוצה לומר משהו שאיננו מדויק ולא רוצה לשקר, בסדר? אצלכם כולם מייד כבר שקרנים וכולם הכול, אז בסדר. יכולת לבחור מילים אחרות. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> זה לא מה שאמרתי. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בסדר, אז אני אדייק שוב, ואם טעיתי, תתקן אותי, בסדר? גם אני בן אדם, אבל נדמה לי שלא טעיתי. משום מה נדמה לי, כי אתה אמרת בהגינות דברים ברורים וחדים – מקוממים, אבל חדים. ואתה אמרת את הדבר הבא. רבותיי, אומר כאן חבר הכנסת – אני פשוט אחבר, אני רק אגיד מה אתה אומר. אומר חבר הכנסת יזהר שי: אני שמח לראות שהליכוד אימץ את מצע כחול לבן. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> לא במלואו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בעניין הזה. חבר הכנסת שי, בוא. אתה אמרת, לא אני. אמרת: אני שמח. הווה אומר שאני לא טעיתי כאשר עמדתי כאן על הבמה ואמרתי שאתם הבטחתם בבחירות שאתם תלכו להחלת ריבונות. אומר עכשיו חבר הכנסת שוסטר: לא, תראה, כשאמרנו את זה לא התכוונו עכשיו, התכוונו שפעם, כשיהיה הסכם, נעשה את זה. נכון? אני מדייק? אני לא משקר, נכון? << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> כמו שכתוב במצע. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> זה מה שאמרת. אז אחד משניים: או שאתה צודק, ואז חבר כנסת שי לא יודע לקרוא את המצע שלכם, או שחבר הכנסת שי צודק, ואתה לא קראת את המצע. תחליטו ביניכם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הסכם עם מי? כבוד השר, הסכם עם מי? עם מי? אני לא מבין. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני לא יודע. תאמין לי, אין לי מושג. זה תשאל את – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הסכם עם ירדן כבר יש לנו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – חבר הכנסת שוסטר, בטח לא אותי. אבל יש דבר אחד ברור: אחד מכם לא קרא את המצע או לא מבין אותו. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הסכם עם – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה אני הבנתי, חבר הכנסת שוסטר. עכשיו אני אגיד לך מה אני הבנתי. << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן): << קריאה >> גם בזה אתה טועה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני הבנתי, אני הבנתי כמו חבר הכנסת שי, אני מוכרח להודות. אולי שנינו לא קוראים טוב, אבל אני הבנתי כמוהו, שאתם בעד החלת הריבונות המיידית על בקעת הירדן וצפון ים המלח. אז אם זאת עמדתכם, בואו נעשה את זה בשבוע הבא, בלי תירוצים ובלי סיפורים. ואם זאת לא עמדתכם, תאמרו את זה לציבור באופן הגון ותגידו: רבותיי, מה שאמרנו לכם, ומה שחלק משמעותי מסיעתנו הסביר לכם ערב הבחירות – בכלל לא התכוונו לזה, ואנחנו בעצם מתנגדים לזה. אני אגיד לך עוד משהו, חבר הכנסת שוסטר, ואגיד את זה גם לחבר הכנסת שי: תראו, אני מסכים איתך, חבר הכנסת שי, ואמרתי את זה בפתח דבריי. אנחנו לא צריכים אישור, לא מארצות הברית ולא מאף אחד, על זכויותינו על הארץ, בזה אין בכלל ספק. אבל גם לא צריך להיות עיוורים ולהגיד: אנחנו מתנהגים כאילו אין עולם ואנחנו – איך אומרים – עושים מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא צריכים אישור מהם, אבל אנחנו בהחלט רוצים ובהחלט שמחים להימצא במצב שיש לנו הכרה בין-לאומית וגיבוי לעניין הזה, וזה דבר לגיטימי וגם דבר הגיוני. ולכן, ברור לגמרי שאם נוצרה לנו עכשיו הזדמנות, שלא הייתה לנו קודם – כי הרי לו היינו יכולים לעשות את זה קודם היינו בוודאי עושים, והיא נוצרה לא מהשמיים אלא בזכות מאמץ עקבי ולא פשוט שעשה ראש הממשלה בנושא הזה, אחרי שהצלחנו להשיג הכרה ברמת הגולן, ולהעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, ולקבל הכרה בירושלים כבירת ישראל, ולקבל עכשיו את ההצהרה של מזכיר המדינה פומפאו ולקבל את ההסכמה הזאת. אני לא יודע אם נהיה במצב כזה עוד פעם, ואם נהיה – מתי זה יקרה. ואני חושב שחובתנו כלפי אזרחי ישראל, כלפי הדורות הקודמים, כלפי הדורות הבאים, ובטח כלפי המתיישבים באזורים האלה – שרבים מהם, אגב, באים דווקא מתוך שורשיהם בתנועת העבודה – חובתנו לממש את הזכות הזאת ולעשות את זה בלא דיחוי, כי זה סוג של חלון הזדמנויות שהיום ישנו ועלול מחר להיסגר. ולכן אני אומר עוד פעם: יש לפעמים מצבים שצריך להתעלות מעל כל השיקולים הפוליטיים הקטנים. ואני מציע לכם, במקום שנלך למערכת הבחירות, ונשדר קליפ בהילוך חוזר של הדברים שאמר חבר הכנסת שוסטר – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כבוד השר, לצמצם. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כן, משפט אחרון. אני לא רוצה את זה. הינה, אני אומר לך, לא רוצה את זה. אני רוצה שנלך למהלך הזה ביחד, שההישג יהיה הישג משותף שלנו, שהנושא הזה יהיה מחוץ לכל מחלוקת. בואו נעשה מעשה ציוני אמיתי; אפשר גם במצב הפוליטי הלא-פשוט הזה. אני חושב שזו חובתנו. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה לך, כבוד השר. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> גם – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> גינזבורג, רציתי לתת לך לדבר ולא דיברת. אתה חייב לעשות את זה בהפרעה. למה? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> כי רק – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> נתתי לך לדבר ולא עשית את זה, אז בפעם הבאה. כשאני נותן לך לדבר – דבר, ולא אחר כך. טוב, יש הצעה אחת להעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון, והצעה שנייה, של חבר הכנסת עבאס, להעביר את זה למליאה. אני מציע שאולי במקום להצביע על מליאה או על ועדת חוץ וביטחון – להעביר את זה לוועדה המסדרת, שהוועדה המסדרת תחליט על המשך הדיון בעניין הזה, כי כרגע אין ועדות אחרות. בסדר? מקובל. אז נצביע על להעביר את זה לוועדה מסדרת. צריך להצביע על הוועדה מסדרת. הצבעה. << קריאה >> מתן כהנא (הימין החדש): << קריאה >> למה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כי אין להם חברים בוועדת חוץ וביטחון. << קריאה >> מתן כהנא (הימין החדש): << קריאה >> אפשר להעביר את זה למליאה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא צריך מליאה, עזוב. עשינו עכשיו – נעשה עוד דיון? בוועדה המסדרת תבקש מה שאתה רוצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז ועדת כספים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, ועדה מסדרת. הם אומרים: אין לנו נציגות, אנחנו לא יכולים להתייחס, אז מה? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע הוועדה המסדרת נתקבלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תשעה בעד, אחד נגד – עובר לוועדה המסדרת. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> התגברות מקרי האנטישמיות בעולם, בעיקר פגיעה בבתי כנסת ובבתי עלמין << הלסי >> << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הסעיף הבא בסדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: התגברות מקרי האנטישמיות בעולם, בעיקר פגיעה בבתי כנסת ובבתי עלמין, מס' 260 ו-274. חבר הכנסת יואב בן צור. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ברכות. פעם ראשונה שאני נמצא במליאה כשאתה סגן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> ובאמת, נאה לך ויפה לך, גם החליפה וגם העניבה. זה קצת מרענן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> קניתי עניבה שתעבור את הבטן, שים לב. זה לקח לי זמן. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> בגלל האורך זה עלה יותר? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני יודע, אתה יודע – כל העניבות – – – << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, ביום שני האחרון פתחתי את עיתון המודיע ועיניי חשכו מכמות הדיווחים על התגברות מקרי האנטישמיות והפגיעה ביהודים בכל רחבי העולם. כתבה אחת מספרת על שנאת היהודים וההתרחבות שלה במזרח אירופה ועל כך ש-75% מאזרחי פולין חושבים שהיהודים מדברים יותר מדי על השואה. כתבה נוספת מדווחת על אווירת שנאה קשה ורעילה כלפי יהודים, במיוחד כלפי יהודים חרדים, ועל דקירת יהודי סתם כך סמוך לבית הכנסת הקהילתי. כתבה נוספת מדווחת על כך שבבריטניה, ברכבת התחתית, תקף אדם אפריקני יהודי חובש כיפה ליד ילדיו, כשהוא מטיח בו כי יהודים הם אלה שהתחילו את סחר העבדים. התקיפה הייתה כל כך חמורה וכל כך בוטה עד שאישה מוסלמית ברכבת באה לעזרתו של אותו יהודי. רבה הראשי של בריטניה הביע חשש מעלייתו של קורבין להיות ראש ממשלה בגלל אמירותיו האנטישמיות והאווירה הכללית, אם כי מפלגת הלייבור הכחישה ואמרה שאם הם יהיו בשלטון, כשיהיו בשלטון, הם ידאגו לשמור על ביטחונם של יהודי אנגליה, לא כמו שקורה בכל אירופה. אלו לא מקרי אנטישמיות יחידים ובודדים אלא חלק ממגמה שהולכת ומתפשטת בעולם. בבוגוטה שבקולומביה הושחתה אנדרטה יהודית בתחילת החודש ורוסס עליה צלב קרס. בארגנטינה קיבלו תלמידים ציון לשבח על יצירה שבה הם לבושים כנאצים ומשפילים יהודים, ועוד ועוד. המצב הידרדר עד כדי כך שוועידת רבני אירופה, שמתכנסת בז'נבה, גרמה לכך שבמקומות מסוימים הרבנים רוצים להתערב – מה שהם לא עשו מעולם – ולומר למי להצביע: למועמדים שאינם אנטישמיים ולא אמרו אמירות אנטישמיות. הגענו למציאות שלא רצינו להגיע אליה. נכון שאנחנו יכולים להגיד לאותם יהודים: יהודים יקרים, יש לנו מדינה, יש לנו ארץ – בואו לפה. כאן אף לא יפריע לכם ולא יציק לכם. אבל לצערי – היינו רוצים לומר את הדבר הזה – שיח השנאה הזה, שמוביל למתקפות פיזיות כלפי יהודים, לצערנו מחלחל גם לתוכנו, וחלקים מיושבי הבית הזה קוראים להדרת הציבור החרדי מהמרחב הציבורי תוך רמיסת כל הקדוש והיקר לו. כשאני צריך להיות לפני עולים חדשים שעלו מבוכרה, שאמרו לי – הם לא מבינים את המציאות שקיימת כרגע במדינת ישראל, ששבת מחוללת בראש חוצות. אמרו לי אותם יהודים: כדי לראות שבת שבה הכול עובד היינו נשארים בבוכרה, לא היינו צריכים לבוא לארץ. באנו לפה כי במדינת ישראל יש סממן, יש צביון יהודי. לכן באנו לארץ הזאת, בגלל זה הגענו לפה, וזה לא מה שאנחנו מקבלים. ולכן, רבותיי, אני פונה אליכם, חבריי, ואני מבקש: יש לנו אחריות. בואו נעצור את שיח השנאה. בואו ונפעל יחד למען אזרחי ישראל ויהודי אירופה באשר הם – בעצם יהודי כל העולם; גם בארצות הברית, לצערי, מדי פעם – לא באותה רמה כמו באירופה – מתגלים מקרי אנטישמיות. בואו נתאחד כולם, נוריד את שיח השנאה הזה, נשתדל לשמור על הצביון היהודי של מדינת ישראל כפי שקבעו קברניטי המדינה כשהקימו אותה, לא נפרוץ את המסגרות ואת הסטטוס קוו, ונפעל בכבוד הדדי למען אזרחי ישראל ויהודי העולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. חבר הכנסת יעקב אשר. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שהאנטישמיות מרימה ראש ברחבי העולם, ואנחנו חווים גל נוסף של אנטישמיות בתקופה האחרונה, שבא לידי ביטוי, כפי שאמר יוזם ההצעה הדחופה לסדר-היום ידידי חבר הכנסת בן צור, בהתנכלויות ליהודים – התנכלויות ליהודים שיש להם סממנים של יהודים שמזהים אותם כיהודים; התנכלויות לבתי העלמין, לקברים וכו'. ואנחנו כמובן צריכים כולנו לעצור את הסחף הזה. אבל אנחנו גם צריכים לתת דוגמה. בטח כאן, במדינת היהודים, צריך לתת דוגמה בדברים האלה. אם ניקח את אחת ההתבטאויות המקוממות שנאמרו – מיכל, חברת הכנסת שיר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא שיר. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> קרן ברק. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> קרן ברק, את מפריעה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> המליאה ריקה, אז זה עושה הד. אחת ההתבטאויות המקוממות שנאמרו על ידי מנהיג האופוזיציה באנגליה ג'רמי קורבין הייתה כשהוא השווה בלשון דיפלומטית מתוחכמת בין מדינת ישראל לבין ארגון הטרור דאעש. ומה הוא אמר בסך הכול, אדוני השר? מה הוא אמר? אני מצטט: חברינו היהודים לא אחראים לפעולות של ממשלת ישראל יותר משחברינו המוסלמים אחראים לפעולות של ארגון דאעש. זו דיפלומטיה של הסתה והשוואה בין טרוריסטים ליהודים, אבל בצורה מתוחכמת. אז אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, איך אפשר לבוא בטענות למנהיג האופוזיציה באנגליה, קורבין, כשכאן בארץ ישראל שר החוץ לשעבר, שאף חווה בילדותו אנטישמיות נגד יהודים, אחראי לקמפיין שהוא עומד בראשו שהופך ציבור שלם לגיס חמישי ומחבר לכך גם את הציבור החרדי האנטי-ציוני, כלשונו, והכול בנשימה אחת, כשחיבור הדברים ביחד בדיוק לפי שיטת קורבין פירושו שגם הציבור החרדי הוא גיס חמישי. באותה דיפלומטיה ארסית שנוהג מר קורבין עמד גם שר החוץ לשעבר של מדינת ישראל ובמסיבת עיתונאים הציג קמפיין: "ליברמן לא דופק חשבון לחמאס" ובאותה נשימה: "ליברמן לא דופק חשבון לחרדים". זאת דיפלומטיה מתוחכמת של הסתה נגד אנשים יהודים או יהודים חרדים. מר ליברמן, שר החוץ לשעבר, חרדים גם הם יהודים, והסתה נגד חרדים כאן היא בדיוק אותו דבר כמו ההסתה נגד יהודים בחו"ל. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. ישיב בשם שר התפוצות השר יריב לוין. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על שאילתה בשם משרד התפוצות וראש הממשלה, המחזיק בתיק, כדלקמן: משרד התפוצות אמון מטעם ממשלת ישראל על המאבק באנטישמיות, ומטבע הדברים המשרד עוקב אחר האירועים האנטישמיים ברחבי העולם ומקיים שיח בשיתוף משרד החוץ עם ממשלות ובכירים בארצות הברית ובאירופה במטרה לצמצם את מספרם וחומרתם של האירועים האנטישמיים. כמובן שעוסקים בזה גם כאשר מדובר באירועים שנעשים במקומות אחרים. בנוסף מקיים המשרד מעקב עולמי אחר תקריות אנטישמיות ברחוב וברשת האינטרנט ומקיים קשרים שוטפים עם הקהילות היהודיות במקומות השונים. בימים אלה מרחיב המשרד פרויקט חדשני שמטרתו הכשרת כוחות שיטור וחירום ממדינות העולם למאבק באנטישמיות. מאמץ זה מצטרף למאמצים אחרים שעושה המשרד בתחום הניטור, הנגשת המידע והחינוך למאבק באנטישמיות. זאת ועוד, לאחרונה הנחה ראש הממשלה את משרד התפוצות לגבש ולתקצב תוכנית להגנה על הקהילות היהודיות מהאנטישמיות האלימה, והיא מגובשת בימים אלה. יש להדגיש כי מאמצים אלה תומכים במאמצי הממשלות המקומיות ואינם מחליפים אותם. עמדת המשרד היא שהאחריות לביטחונם של היהודים בתפוצות מוטלת בראש ובראשונה על הממשלות המקומיות, ועליהן להבטיח שאזרחיהן היהודים, הנהנים מחופש פולחן מלא כאזרחים שווים, יוכלו לקיים חיים יהודיים מלאים, ובכלל זה לתת ביטוי מלא ליהדותם גם במרחב הציבורי. ממשלת ישראל כאמור מסייעת ועוסקת לא מעט בהבטחת החופש הזה ועומדת לצד הקהילות בכל עת ובכל שעה. אני אציין גם כמובן שלמאמץ הזה שותפים עוד גורמים רבים, ובהם כמובן הסוכנות היהודית. גם אומר שאשרינו שזכינו שיש לנו היום מדינה שלנו, מדינת ישראל. מי ייתן ונקבץ אלינו את יהודי העולם כולו, ללא קשר כמובן לתופעות כאלה ואחרות, ונמשיך כמובן לעמוד איתן על כך שיהודי באשר הוא יהודי יוכל להיות כזה ולקיים את אמונתו ואת חייו בביטחון מלא וללא כל הגבלה בכל מקום בעולם שבו הוא נמצא. תודה רבה. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> גם בארץ? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אתה יודע, לפחות ככל שזה תלוי בי התשובה היא כן. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת אשר, אתם מסתפקים בדיון פה או רוצים להעביר לוועדה? כי אין ועדה שתדון בזה היום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ועדת כספים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה כספים – תדון באנטישמיות? נו, באמת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> ועדת חוץ וביטחון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ועדת חוץ וביטחון? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> כן. כן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אוקיי, מי שרוצה ועדת חוץ וביטחון שיצביע, בבקשה. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> יש לנו נציגים שם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אין שום בעיה, שיהיה חוץ וביטחון. אז לפחות תדונו שם באבטחה של בתי הכנסת בחו"ל, כן? בזה הממשלה צריכה להשקיע קצת יותר ממה שהיא משקיעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שישה בעד, אחד נגד. זה עובר לוועדת חוץ וביטחון. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> צמצום פערי השכר בהעסקת חרדים, ערבים ונשים << הלסי >> << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ההצעות הדחופות הבאות לסדר-היום – בנושא: צמצום פערי השכר בהעסקת חרדים, ערבים ונשים, מס' 238, 242 ו-253. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תרשה לי בתחילת דבריי לברך אותך, אדוני היושב-ראש. זו פעם ראשונה שאני נואם מעל דוכן – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מאה אחוז. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – הנאומים במליאה ואתה משמש כיושב-ראש, ועכשיו סגן יושב-ראש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עוד פעם? מה עשית? לא לוחץ על כלום. אני לוחץ על שעונים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עוד לא התרגלת? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, אני לא לוחץ על הצבעה. שנייה, רגע. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה יודע, זו אפליה נגד ערבים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> דבר, דבר, לא משנה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> רק עליתי וזה – בסדר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> דבר, דבר. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני וחבריי אורי מקלב – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חברת הכנסת קרן ברק – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ומשה ארבל – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> – – אני לא מבין את זה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> את מפריעה. בדיוק. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוא היום באטרף של קריאות לסדר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שבי במקום. את לא מפסיקה להפריע. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אחד וחצי אפשר לתת לי? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> טוב, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. פעם שלישית. תוציאו אותה החוצה, בבקשה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיוק. מה זה הצחוקים האלה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תוציאו אותה החוצה. תוציאו אותה. צוחקת. בושה וחרפה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיוק. בושה וחרפה. (חברת הכנסת קרן ברק יוצאת מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן, בבקשה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד השרים, אנחנו מדברים על נושא שהוא נושא חברתי ממדרגה ראשונה. אנחנו מדברים על פערי שכר, פערי שכר בהעסקת חרדים, ערבים ונשים, והמספרים ממש מדהימים, וזוועתיים אפילו. אם אנחנו מדברים לפי נתוני האוצר, אדוני היושב-ראש, בשנת 2017 עמד שיעור התעסוקה של גברים יהודים לא חרדים, השר לוין, על 88%, לעומת 78% אצל גברים ערבים ו-47% אצל חרדים. השכר הממוצע לגבר יהודי לא חרדי עמד על 15,300 שקל, בעוד גברים חרדים וערבים השתכרו בערך 50% מסכום זה. שיעור התעסוקה של נשים יהודיות לא חרדיות עמד על 82%, של חרדיות – 74%, ושל ערביות – כמה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מעט מדי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 35%. מאז הוא עלה ל-40%, אבל גם זה עדיין נמוך מאוד – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ולא סביר. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ולא סביר. השכר הממוצע לאישה יהודייה לא חרדית עמד על בערך 10,000 שקל, של חרדיות – על 76% מסכום זה, ושל ערביות – 58%. הדוח של הביטוח הלאומי שהתפרסם לפני שבועיים מגלה שהתמונה לא השתנתה. גברים מרוויחים יותר מנשים, יהודים משתכרים יותר מערבים ושליש מהשכירים מתקיימים על שכר מינימום. פערי השכר המגדריים נותרו גבוהים ביותר; השכר הממוצע של נשים הסתכם ב-8,500 שקל בממוצע בחודש, והגברים הרוויחו הרבה יותר – בערך 12,598 שקלים. גם הפערים בין היהודים לערבים נותרו בעינם: השכר הממוצע ביישובים עירוניים יהודיים היה גבוה ב-45% מהשכר הממוצע ביישובים עירוניים לא יהודיים. אדוני היושב-ראש, המצב בנגב הוא יותר חמור. הפערים בשכר בין היישובים שם הם הרבה יותר גבוהים. לדוגמה, ביישוב להבים השכר הממוצע הוא 18,830 שקל, והשכר הנמוך ביותר נמדד בכפר ביר הדאג' – 5,800 שקל. הנתונים האלה, אדוני היושב-ראש, הם באמת נתונים שמחייבים דיון והתייחסות של משרדי הממשלה, אבל בוודאי שאנו בכנסת חייבים לעסוק בזה. הם מראים פערים גדולים מאוד בין גברים לנשים, בין יהודים לערבים. גם הדוחות של ה-OECD התייחסו לנתון הזה ששני המגזרים האלה, חרדים וערבים, מושכים את הכלכלה כלפי מטה. הגיעה השעה שבאמת יהיה דיון רציני, התייחסות רצינית וצמצום הפערים האלה בין גברים לנשים, בין יהודים לערבים. לכן אני מציע, אדוני היושב-ראש, להעביר את זה לדיון בוועדת הכספים. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. חבר הכנסת אורי מקלב. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני הצטרפתי להצעה הדחופה לסדר-יום של חבר הכנסת אוסמה סעדי, אבל זה לא היה ברור מאליו, ותכף אני אגיד למה. אבל לפני זה, הפעם אנחנו מדברים לא על מחקר או דרישה אלא על עובדה שקבעה ועדה שהממשלה הקימה, ועדה של משרד העבודה והרווחה בראשותו של פרופ' צבי אקשטיין. היא קבעה את העובדה שיש פערי שכר בין אנשים, או שהיה צריך לצמצם את פערי השכר בין נשים חרדיות וערבים לכל השאר, והוויכוח – אולי – והמסקנות מה צריך לעשות בשביל זה. כשאנחנו מדברים על פערים, אנחנו מדברים, כפי שאמר חבר הכנסת אוסאמה סעדי, על פערים לא קטנים. אם השכר הממוצע אצל נשים זה בסביבות 10,000 שקל, אז אישה חרדית תקבל 7,000, 7,000 ומשהו. מדוע? לא מדברים כאן על מקצועיות. אין בעיה עם מקצועיות. נשים שעובדות כתף אל כתף בתוך אותו צוות – מדוע אישה אחת, יהיה פער שכר של 30%? מדוע? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אולי בגלל ותק או דברים מהסוג הזה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא, אנחנו מדברים על אותה מידה – אותה השכלה באותו הצוות ובאותו תפקיד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ותק, ותק. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אותם הנתונים. אותם הנתונים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ואנחנו במגזר הפרטי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה יודע שבסקטור הציבורי הוותק קובע. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל במגזר הפרטי, במגזר הפרטי. עזוב רגע את המגזר הציבורי. המגזר הפרטי. אתה מדבר על חברות שעובדות כתף אל כתף. אישה אחת שבאה מחברה כזאת, חברת השמה, חברת כוח אדם – החברה השנייה, היא תקבל בפער של 30%. למה? בגלל אורח חיים? בגלל השקפת עולם? אין בעיה של מקצועיות. אם מישהו היה מדבר על פחות מקצועיות, לא היינו מתווכחים על כך. ראשי צוות – אישה חרדית שעומדת בראש צוות מקבלת פחות מעובדת מקבילה שעומדת בראש צוות, כשהצוות שלה הוא צוות מצטיין, אז אתה יכול להגיד שהסיבה היא ותק ודברים אחרים? לא. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, אמרתי "אולי". << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז לא, אז אני אגיד לך גם למה. אני אסביר לך למה זה קורה. יכול להיות שיגידו שחברי הכנסת לא מבינים את המסקנה או את המחקר או את מסקנות הוועדה, ולא מדברים פה רק בגלל פערי שכר לשעה, אלא בסך הכול הממוצע של השכר הוא יותר נמוך בגלל סיבות אחרות – בגלל שנשים חרדיות לא עובדות במשרות מלאות. קודם כול, גם זאת סיבה שצריכה להדאיג אותנו וצריך להסביר למה. זה לא בגלל שהיא לא רוצה. למה היא לא עובדת במשרה מלאה, האישה החרדית? בגלל שהיא צריכה – וזה ב-99% מהמקרים, אם לא ב-100% – היא לא יכולה לעבוד במשרה מלאה מכיוון שיש לה צורך למצוא לילדים סידור, סידור לילדים; היא צריכה לנסוע בתחבורה הציבורית את המרחק ממקום העבודה שלה למקום המגורים שלה; יש לה לא רק ילד אחד במוסד או בסידור של הילדים, אם זה מעון או אם זה גן; היא צריכה להספיק מרחקים – יש מחסור חמור במקומות מסודרים להחזקת ילדים כמו מעונות ומשפחתונים; יש לא מעט, אם לא רבות, שנוסעות או צריכות להגיע למרחק של 3 ו-4 ו-5 קילומטר מהבית לקחת את הילד, ואם צריך להביא שני ילדים? היא חייבת לצמצם את המשרה. זה דבר שבפני עצמו דורש תיקון, ואם המסקנה תביא לשינויים בעניין הזה, אם אנחנו חושבים, אם האוצר ובנק ישראל חושבים, שעבודת נשים ונשים חרדיות זה דבר קריטי למשק, הדבר הראשון שצריך לעשות בדבר מתוקן זה לתת את הסיבות מדוע הן לא יכולות להגיע לשכר יותר גבוה. אבל הסיבה השנייה יותר חמורה. אנחנו צריכים לדעת שהאפליה בשכר זאת לא הבעיה, זאת תוצאה של אפליה, וכאן היא מתחילה, זה הדבר שצריך להדאיג אותנו. מדוע באמת אישה חרדית מרוויחה פחות? מכיוון שהדעה המובנית היא שלנשים חרדיות צריכים לשלם פחות. כשאני עומד פה, יש כאלה מהמגזר החרדי שאומרים לי: אסור לך בכלל לעמוד פה ולהעלות את זה. בזה שאתה כל הזמן בא ומטמיע וקובע עובדה שלנשים חרדיות יש שכר נמוך, זה כמעט נהפך למצווה לתת לנשים שכר נמוך; יש לך אוכלוסייה מסוימת, אדוני היושב-ראש, שלה משלמים שכר נמוך, אז מה פתאום שאני אהיה הפראייר שישלם לה שכר גבוה? אישה חרדית שחברת כוח אדם באה ומגישה אותה להתמודדות במכרזים – הם מגישים אותן במחיר יותר נמוך. החלק המקצועי הוא מעולה, הוא הכי טוב, השכר הוא נמוך, לה אין ברירה, ולכן זאת התוצאה. התוצאה היא – וזה מה שצריך להדאיג אותנו – התוצאה היא אפליה, סטיגמה שנוצרה, שיש נשים, יש אוכלוסיות שהן סוג ב', ולהן אפשר לשלם שכר נמוך. זה מה שצריך להדאיג, ואת הדבר הזה צריך לשנות. אדוני היושב-ראש, אין לנו את הזמן להאריך. לפני כמה שעות, שעתיים-שלוש, חבר הכנסת שמולי ארגן כינוס של קשישים בנושא הביטוח הסיעודי, ודיברו על המצוקה. היו שם עשרות, עשרות קשישים שדיברו על המצוקה ועל הסבל שהם סובלים מחוסר הביטחון הסיעודי העתידי שלהם בגלל הביטוח הסיעודי. ועלה דובר שאני מאוד מכבד אותו – לא מכיר אותו – ודיבר מייד אחריי, ואני שומע שהוא מדבר על איך שהממשלה מתנכלת להם, ומדוע הקשישים החרדים מקבלים תרופות חינם וקשישים אחרים לא. אני שואל אותו: תגיד לי, מאיפה הנתון הזה? היו עשרות בחדר, ואם לא הייתי שם במקרה – או לא במקרה – זה היה נשאר, זה היה נשאר ככה, שעומד אדם שמושפע מתעמולה והסתה שיש בעיתונות שחרדים מקבלים תרופות חינם. לא מכיר דבר כזה. ההורים שלי, שיהיו בריאים, כל מי שאין סיבה – לא מכיר שמקבלים תרופות. למי שמגיע – מגיע; למי שלא מגיע – לא מגיע. אנשים שם אמרו: אנחנו חשבנו; לא ידעו אחרת. זאת תוצאה של הסתה שאנחנו עוברים, וזאת חובה. אז אם אנחנו נדע למגר את הדבר הזה, לעקור מהשורש, אני חושב שאנחנו נהיה אחרים. והסיבה, אדוני היושב-ראש, שיש כאלה שבאמת לא חושבים שצריך לדבר על זה היא האופן הזה, שמציגים את הפערים בשכר ולא מביאים את הסיבות שמביאות לכך. הצמצום בהיקף העבודה זה בגלל מצוקה שיש, זה לא בגלל הרצון שלהן לעבוד פחות. הן עובדות עם הנשים. היום אחוז העבודה של נשים במגזר החרדי הוא כמעט כמו במגזר הכללי, וצריך להבין שמדובר בחלקן במשפחות מאוד גדולות. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. חבר הכנסת משה ארבל. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, הנושא שאנחנו מעלים היום לסדר-היום, צמצום פערי השכר בהעסקת חרדים, ערבים ונשים, הוא נושא כאוב וקריטי. כמובן שהוא עלה לאחרונה לכותרות בעקבות הפרסום בשבוע שעבר של מחקר מאת הכלכלנית הראשית במשרד האוצר גב' שילה גרינברג שלפיו הגדלת שיעור התעסוקה כשלעצמה אינה מספיקה כדי להגדיל את הצמיחה, ונדרשת מגמה נוספת של טיפול בפערי השכר – פערים שגדלו, לפי האוצר, כפי שצוין, לרעת הגברים והנשים החרדים וכן המגזר הערבי. בתפקידי הקודם כראש המטה של השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל פעלנו יחד עם חברת הכנסת אתי עטייה והשר דאז כץ לקדם מדד חדש, בנוסף למדדים שהיו עד היום שבהם המדינה מדדה את שיעור המועסקים. ניסחנו מדד – הדרג המקצועי ניסח מדד שאומץ על ידי השרים – לקביעת מדד תעסוקה איכותית. תעסוקה איכותית פירושו של דבר שלא מודדים רק השמה, כן או לא, אלא אם ההשמה היא באופן כזה שמאפשר מצב שכאשר שני בני הזוג יוצאים לעבודה בבוקר, אנחנו נבטיח שהם יצאו ממעגל העוני. המצב הקיים היום, שבו שני בני הזוג עובדים והמשפחה ענייה, הוא מצב בלתי נסבל, בלתי מתקבל על הדעת, לא הגיוני. אחת ההצעות שהאוצר ציין בדוח שלו היא הצעה חשובה מאוד של תקצוב דיפרנציאלי בתקציבי חינוך ורווחה. המצב הזאת, שבו בעצם רשויות מקומיות חזקות מאוד מקבלות את אותו תקציב לחינוך כמו רשות מקומית חלשה, יהיה המגזר אשר יהיה, הוא מצב מעוות, מצב לא הגיוני. המדינה לא יכולה להשקיע את אותם סכומים, באופן זהה. הכסף שנדרש להביא אנשים למוביליות ולקדם את הילדים האלה כך שיוכלו להגשים את החלומות שלהם – המצב הזה הוא מצב שמביא אותנו למעגל הקסמים הזה של תעסוקה ברמה מאוד מאוד נמוכה, בשכר מאוד נמוך וביחס משפיל. אני רוצה לקרוא מעל הבמה הזאת דווקא לחברותיי משדולת הנשים: במימון הקרן החדשה לישראל הלכתן וקידמתן מאבקים ממש הירואיים, חשובים מאוד, למען מניעת הפרדה באירוע בעפולה. רצתן לבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן לבית המשפט העליון. מאבקים על גבי מאבקים. הינה, לפניכן מצב שבו נשים שקמות בבוקר לעבודה, והחטא היחיד שלהן הוא שהן חרדיות או ערביות – זה החטא היחיד, ולכן הן יקבלו שכר נמוך יותר. מה זה אם לא עילה לתביעה ייצוגית, לתביעה לקום ולהקים קול זעקה? האפליה הזאת היא אפליה בלתי מתקבלת על הדעת. היא לא חוקית. בואו באמת ותרימו את הכפפה למען אותן נשים שקולן, לצערי הרב, לא נשמע. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. ישיב, בשם שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, השר יריב לוין. << קריאה >> מאיר כהן (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אחר כך, בסוף, דעה נוספת. כשהוא יסיים תהיה דעה נוספת. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להשיב את התשובה כפי שקיבלתי אותה ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. בפתח הדברים אני רק אומר שתי הצהרות, שבעיניי הן ברורות מאליהן, אבל אני חושב שחשוב שייאמרו: אחת היא שזה יעד מרכזי וחשוב במדיניות הממשלה להגיע למצב שתהיה עלייה, ובסופו של עניין שוויון, בשיעורי העסקה, וכמה שיותר גבוהים, של הציבור הערבי, של הציבור החרדי, של גברים וגם של נשים. במסגרת הזאת – וזו הצהרה שנייה – זה בוודאי גם יעד להגיע למצב שבו לא יהיו פערים שכר וכולם ישתכרו בהתאם לאופי העבודה שהם עושים ולא בהתאם לפרמטרים אחרים. הממשלה עוסקת בשני היעדים האלה הרבה ומחויבת להם, ואני חושב שגם הושגו שיפורים לא מעטים, אם כי נדמה לי שהנתונים שהציג כאן חבר הכנסת סעדי מעידים על כך שיש לנו עוד מרחק משמעותי לעבור. בעניין הזה כולנו בהחלט מגויסים למאמץ הזה. כפי שאמרתי, הנושא מצוי על סדר-היום של הממשלה בכלל, ובוודאי של זרוע העבודה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, במשך תקופה ארוכה. הנתונים מצביעים על כך שמדיניות המשרד מצעידה את שוק העבודה הישראלי לכיוון צמצום פערים כללי, תוך תרומה למשק בכללותו – אם כי, כפי שאמרתי, אנחנו בעיצומו של תהליך, וצריך להמשיך בו, ויש עוד הרבה מה לעשות. זרוע העבודה במשרד פועלת לקידום הון אנושי וסביבה תעסוקתית העונים על צורכי שוק התעסוקה המשתנים, תוך שמירה על זכויות העובדים וחתירה לצמיחה ולשיפור הפריון במשק. לטובת קידום יעד זה מתבצעת גם באגף אסטרטגיה בזרוע העבודה בחינה מתמדת של נתוני שוק העבודה הישראלי, המעלה תמונה דומה לזו שהוצגה, ומדגישה כי אומנם עדיין קיימים אתגרים בשילוב בשוק העבודה, אבל יש גם פערים גדולים בין אוכלוסיות שונות, גם כאשר מדובר כבר באנשים שנמצאים בתוך מעגל העבודה. בהתאם, מעבר לעיקרון הראשון – שהוא להכניס את האנשים לשוק העבודה ולצמצם את הפערים בתחום הזה – נוסף לליבת העשייה של המשרד דגש על שילוב בעבודה איכותית והולמת, וכפועל יוצא ממנה גם יצומצמו פערי שכר. כך, נוסף על יעדי שיעורי התעסוקה שהוצבו לשנת 2030, בראשונה הוצבו גם יעדים המתייחסים לאיכות התעסוקה, ובפרט להקטנת פערי השכר בין קבוצות האוכלוסייה שצוינו כאן על ידי המציעים בהצעות השונות. על מנת לעמוד ביעדים שהוצבו מפעיל מינהל תעסוקת אוכלוסיות במשרד מגוון תוכניות לקידומן ולשילובן של אוכלוסיות היעד במשק: חרדים, הציבור הערבי, נשים, יוצאי אתיופיה, אנשים עם מוגבלויות, אוכלוסיית בני ה-45 ומעלה, אוכלוסיות רווחה, הורים במשפחות חד-הוריות, צעירים בסיכון ואוכלוסיות דומות שעדיין לא נמצאות במקום שאנחנו היינו רוצים שהן תגענה אליו. מושם דגש על קידום תעסוקה איכותית המורכבת ממכלול מאפיינים, ובהם התאמת המשרה לכישורי העובד, שכר גבוה, פריון גבוה, תעסוקה בהיקף משרה רצוי ואפשרויות קידום. תוכניות אלו פועלות במטרה לשפר את איכות חייהם של המשתתפים בתוכניות ולשלבם בצורה מיטבית בעבודה מתאימה ומקדמת. התוכניות עוסקות בקידום אנשים עובדים, במתן כלים והכשרה לאורך החיים, בבניית קהילות מקצועיות, בסיוע בהשמה ובהסבה של עובדים בעלי הכשרה קודמת ועוד. אפרט כאן בקצרה חלק מהתוכניות שאותן מפעיל המינהל לקידום תעסוקה איכותית בחלוקה לאוכלוסיות: תוכניות שמיועדות לציבור החרדי: שילוב חרדים בתעשיית ההייטק ובתארים מתקדמים באמצעות ליווי משלב העידוד וההכוונה ועד לאחר ההשמה ותוך פעילות מול מגזר המעסיקים; תוכנית ח"ן – קידום תעסוקה איכותית ומגוונת בקרב תלמידות סמינרים חרדיים, שמקבלות מעטפת חיצונית של ליווי וייעוץ; תוכנית קידום שמטרתה לשפר את השכר בקרב מקבלי שירותים במרכזי הכוון; "לשמור ולעסוק" – תוכנית ייעודית העובדת בשיתוף קהילות חרדיות ומקצועיות. יש תוכניות שמיועדות לאוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית, ובהן "פורסטק" – שילוב אקדמאים מהאוכלוסייה הערבית בתעשייה עתירת ידע ובהייטק באמצעות איתור, הכשרה והשמה בחברות סטרטאפ, צמיחה וחברות בין-לאומיות; בניית עתודה ניהולית ותוכנית מנטורינג; לימודי הנדסאים בדואים – סיוע כספי ומעטפת תמיכה לבדואים שלומדים לימודי הנדסאים במסגרת המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית; הקניית כישורים באמצעות מגוון כלים לקידום תעסוקתי במרכזי ההכוון התעסוקתיים הפרוסים ב-23 תשתיות ברחבי הארץ. המרכזים פועלים הן לשילוב והן לקידום של האוכלוסיות בשוק העבודה, בין היתר באמצעות קורסי עברית, הכשרות מקצועיות מתקדמות, ובעתיד הקרוב גם עבודה להסבה והכשרת אקדמאים. ישנו מיזם חדשני לשילובן וקידומן של נשים בתעשיית ההייטק. במסגרת המיזם הזה סיימו את קורסי ההכשרה בשנה האחרונה כ-1,200 נשים בשישה מסלולים והתבצעו כ-500 השמות של בוגרות התוכנית. מטרות המיזם הן מתן הכשרות טכנולוגיות לנשים עם רקע בתחום וללא רקע, שילובן בתפקידי פיתוח וקידומן, לצד חשיפה של צעירות ללימודים טכנולוגיים במערכת ההשכלה הגבוהה ועידוד לבחור בהם. נוסף לתוכניות הייעודיות האלה פועל המשרד, במסגרת פעילות שוטפת, לעידוד תעסוקה ולקידום תעסוקתי באמצעות הכשרות מקצועיות, שוברים, תמריצים מעודדי שכר במכרזי הכוון ועוד. כמו כן הוא פועל בצורה ממוקדת לצורך טיפול בצמצום פערי שכר שמקורם בהיקף משרה באמצעות תמרוץ עלייה חלקית בשעות העבודה בדרכים הבאות: מתן מדרגות זכאות במבחני התמיכה של מעונות היום, שילוב בענפים שבהם יש עבודה במשרה מלאה, כגון ענף ההייטק, באמצעות לימודי הנדסאות ותוכניות נוספות כגון הזנקים, מיזם משותף חדש שמגובש כיום עם הקואליציה לתעסוקת חרדים, תוכניות קידום וסדנאות שמעודדות נושא זה. משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ימשיך להוביל וליישם מדיניות אפקטיבית להבטחת שוק עבודה מתקדם, יעיל ובטיחותי המספק הזדמנויות תעסוקה בתנאים הולמים לכול. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. דעה נוספת – חבר הכנסת אלון שוסטר. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני מסכים שזה יעבור לאן שהמציעים מעוניינים. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >> היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מודה לכם על שהעליתם את הנושא החשוב הזה. אני רוצה לקבוע שבעידן שבו אנחנו מהללים את כלכלת השוק, כלכלת השוק לבדה לא תוכל להתמודד עם סוגיה כל כך מורכבת. נחוצה כאן מדיניות ממשלתית, ואני שמח לשמוע שהיא לפחות נמצאת על סדר-היום – תכנון, ביצוע ומעקב. חברים, הצעד הראשון הוא השכלה מתאימה מגילים צעירים, גם בקהילה החרדית וגם בקהילה הערבית, ועידוד תרבותי וקהילתי. מכאן נובע שנחוצה עבודה משותפת: מצד אחד ממשלה שלוקחת אחריות ומצד אחר הקהילות הערביות, החרדיות והרלוונטיות האחרות מפנימות ערכים שלא סותרים את העקרונות של אותן קהילות אבל כן עוזרות לנו להגיע לעבר מציאות, בעוד 20–30 שנה, של צמצום פערים משמעותי בשכר. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. אנחנו נצביע להעביר את זה לוועדת הכספים, נכון? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה מה שרציתם. אז מי שבעד יצביע בעד, ומי שנגד – נגד. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בעד זה בעד, נגד זה נגד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כל הכבוד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה הזמנית לענייני כספים נתקבלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 13 בעד, אפס מתנגדים. זה עובר לוועדת הכספים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> סיום תוכנית החומש למגזר הדרוזי והצ'רקסי בדצמבר 2019 וסכנת קריסתן של רשויות אלה << הלסי >> << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הנושא הבא – הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: סיום תוכנית החומש למגזר הדרוזי והצ'רקסי בדצמבר 2019 וסכנת קריסתן של רשויות אלה, מס' 228 ו-247. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לאחל לך, גם אני, בהצלחה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מאה אחוז. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> פעם ראשונה שאני מדבר כשאתה מנהל את המליאה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תתבלבל, תתבלבל, אל תדייק. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני שוב אעלה את הנושא של תוכנית החומש של המגזר הדרוזי, שמסתיימת ב-31 בדצמבר 2019. ולמה אני מעלה את זה? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עוד חודש, בוא נגיד. בעוד חודש אין יותר תוכנית חומש למגזר הדרוזי, כי כל התקציב התוספתי של המגזר הדרוזי נמצא בתוכנית חומש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עברו חמש שנים כבר? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עברו חמש שנים. כל המטרה של תוכנית החומש היא סגירת פערים בין היישוב הדרוזי ליישוב היהודי. זו המטרה של תוכנית החומש. בכנסת העשרים נלחמתי מאוד בנושא הזה – להכניס את זה לבסיס התקציב, שתוכנית החומש תהיה בבסיס התקציב. היא לא הייתה בבסיס התקציב. למרות ששר האוצר ענה לי יותר מפעם ואמר שהיא נמצאת בבסיס התקציב, שום דבר לא נמצא בבסיס התקציב, וכשזה לא נמצא בבסיס התקציב ואין תוכנית חומש המשכית, זה אומר שאין תקציב יותר. יש לנו פרויקטים שרצים עכשיו – בחינוך, ברווחה, בתשתיות – וייעצרו. ראשי הרשויות דיברו איתי אתמול, ואנחנו נקיים ישיבה בסוף השבוע בנושא הזה, ש-600 עובדים ייאלצו הרשויות לשלוח הביתה, כי לא יכולים להמשיך את התוכניות, כי אין תקציב. אין תקציב. אנחנו נקלענו למצב מיוחד. מדינת ישראל שנה במערכת בחירות, שנה בממשלת מעבר, ונאמר לי שבגלל שזה ממשלת מעבר לא יכולים לאשר תקציב. לא יכולים לאשר תקציב. אני לא דורש תוכנית חומש עכשיו, אני דורש לאשר תוכנית לשנת 2020 – והיה תקדים, אני הייתי כאן בכנסת בתקדים. גם בסוף שנת 2014 נגמרה תוכנית חומש של המגזר הדרוזי. היועץ המשפטי לא אישר תוכנית חומש המשכית, אבל אישר לשנה אחת – שיש אפשרות לאשר לשנת 2015. לכן אני אומר: בואו נאשר את שנת 2020, בואו נמשיך עם התוכניות שרצות עכשיו. אתה לא יכול לשלוח 600 איש הביתה; אתה לא יכול לעצור את החינוך במגזר הדרוזי; אתה לא יכול לעצור את כל נושא הרווחה במגזר הדרוזי, את הפיתוח של היישוב. אתה עוצר – אתה אומר: אני עוצר – וכמו שאמר לי אחד מראשי הרשויות, הרשויות הדרוזיות יקרסו; בתוך חודשיים אין יותר רשויות דרוזיות. שהמדינה, שהממשל המרכזי, שהממשלה תלך ותנהל את המגזר הדרוזי, את הרשויות, כי אף ראש רשות לא יכול להמשיך לנהל, אף ראש רשות – אין לו תקציב, אין לו תקציב, הם בלי תקציב. ממילא גם בתוכנית חומש לא כל התקציב הועבר, ורק אתמול דיברתי על הנושא של התרבות, שאושרו שם 60 מיליון, 30 למרכז המורשת, ולא הועבר אף שקל, למרות שאני הייתי בהנחת אבן הפינה לפני שנתיים וחצי והובטח על ידי השרה מירי רגב שבתוך שנה ייבנה המקום. עברה שנה ועוד שנה ועוד חצי שנה, ואני מבטיח לכם, נעבור עוד שנה ועוד שנה ולא יקום המרכז – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כמה מהכסף נוצל? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – וגם מתוך ה-30 מיליון לספורט ותרבות רק 4 מיליון עברו. עם כל זה אני אומר: אסור לתת למצב הזה להימשך. ראשי הרשויות פנו לראש הממשלה במכתב, פנו לשר האוצר במכתב. אפילו תשובה לא קיבלו, אדוני היושב-ראש, תשובה, להגיד להם: אנחנו לא יכולים לאשר. לא הייתה תשובה ממשרד ראש הממשלה לראשי הרשויות. אז בבחירות, למה אנחנו מגיעים והולכים אליהם? למה? אז תגידו: אנחנו לא רוצים את המגזר הדרוזי. אנחנו, מפלגת הליכוד, החלטנו שאנחנו לא רוצים לקבל קולות מהמגזר הדרוזי. אל תלכו אליהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. יש מישהו שמשיב? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש עוד מציע. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> השר אמסלם ישיב בשם – – – << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש עוד – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> סליחה, טעות שלי. ג'אבר עסאקלה. טעות שלי, סליחה. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גם בלי הבעיה הזאת של אי-אישור התקציב לשנת 2020 יש עיכובים בהזרמת כספים לרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות. למעשה, גם העיכובים שקורים עכשיו חוסמים ומונעים קיום פרויקטים או המשכיות של פרויקטים קיימים. עכשיו, כשאנחנו אומרים שאין תקציב בשנה הבאה, זה למעשה חיסול, זה סגירה של הרשויות המקומיות. פעם חשבתי, כולנו חשבנו שתוכנית אסטרטגית ל-2020 – לא חשבתי שתוכנית אסטרטגית ל-2020 זה לסגור את הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות. היום נדרש באופן דחוף גם לאשר תקציב ל-2020 וגם להזרים את הכספים של 2019, חבר'ה. 2019 – הכספים לא מוזרמים, עיכובים קורים כל הזמן. לכן, בשבוע שעבר גם פניתי לחבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, בעל פה במסדרון, וגם כתבתי לו בקשה לדיון דחוף בוועדת הכספים. אני חושב שזה גם ועדת כספים אבל נדרש שר האוצר, נדרש מנכ"ל משרד האוצר, הממונה על התקציבים, לנוע ממש באופן מהיר לאשר תקציבים ל-2020 וגם להעביר את הכספים המעוכבים – – – << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ראש הממשלה. ראש הממשלה. << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ראש הממשלה לא פנוי. ראש הממשלה לא פנוי, הוא איננו, בוא נעזוב אותו. נלך על שר האוצר, על מנכ"ל משרד האוצר ועל הממונה על התקציבים כדי שיעבירו את הכספים ב-2019, לאשר תקציב ייחודי ל-2020, ואנחנו נוכל לפתור את הבעיה. אחרת, שיתוק מלא; אחרת, פיטורי עובדים; אחרת, סגירת מועצות. והפנייה של ראשי הרשויות – הם לא נענו אף פעם, לא מראש הממשלה, לא משר האוצר, לא ממנכ"ל משרד האוצר. חבר'ה, הגיע הזמן להתייחס ברצינות לרשויות האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. השר אמסלם ישיב בשם הממשלה. << דובר >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בראשית דבריי, קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לאחל לך בהצלחה בתפקיד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> זו פעם ראשונה שאני נמצא כאן ואני רואה אותך מנהל את הישיבה. אני התבקשתי על ידי השר לפיתוח אזורי להשיב במקומו. בסוף השנה הנוכחית יפקע תוקפה של החלטת ממשלה מס' 959 מיום 10 בינואר 2016 בנושא פיתוח כלכלי וחברתי ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. על המשרד לשיתוף פעולה אזורי, באמצעות המינהלת, הוטלה האחריות למימוש החלטת הממשלה מס' 959 הנ"ל. החלטה זו העמידה תקציב רב-שנתי בסך כ-2 מיליארד ש"ח במגוון תחומים וסייעה רבות לקידום הרשויות המקומיות הדרוזיות והצ'רקסיות, לפי עדותן. החלטה מס' 959 אושרה על ידי הממשלה בהמשך להחלטות קודמות דומות, שתרמו רבות לפיתוח היישובים הנ"ל ותאמו את מדיניות הממשלות השונות בעניין צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה. אין עוררין על כך שלשמירת הרציפות בתוכניות הפיתוח הממשלתיות ליישובים הדרוזיים והצ'רקסיים חשיבות מכרעת בשמירה על ההישגים שהושגו לאורך השנים ובהשגת היעדים העתידיים שקבעה הממשלה בתחום זה של קידום ופיתוח היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. אין לי ספק שאם לא תהיה תוכנית המשך לתוכנית 959 התוצאות וההשלכות יהיו קשות מאוד, הן בטווח המיידי והן בטווח הרחוק. משרדי הממשלה ייאלצו להפסיק מספר רב של תוכניות שנבנו בעמל רב במשך עשור וחצי ובהשקעה ממשלתית עצומה. הפסקת תוכניות אלה תביא, בין היתר, לפיטוריהם המיידים של מאות עובדים בתחומים רבים וחיוניים כגון חינוך, חינוך בלתי פורמלי, רווחה והטיפול בגיל הרך. כמו כן, היא תשפיע לרעה על התהליך המואץ שהתחלנו בו, במשרד לשיתוף פעולה אזורי, לקידום התכנון המתארי והמפורט ביישובי התוכנית כדי לפתור את מצוקת הדיור. יש לציין שפגיעה זו היא במעגל המועסקים הראשון. ההשפעה במעגל השני תהיה רחבה אף יותר, וכל זה באזור פריפריאלי שאינו משופע במקומות תעסוקה, בייחוד לנשים, שהן רוב העובדים בפרויקטים אלה. אציין גם את חומרת הפגיעה בתחום החינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי ובמסגרות הרווחה השונות, כי נאלץ להפסיק תהליכים פדגוגיים חינוכיים שאנו מקדמים זה יותר מעשור והביאו לתוצאות יפות ומרשימות במערכת החינוך הדרוזית והצ'רקסית. יתרה מזו, תהיה פגיעה קשה באלפי החניכים והצעירים שלומדים ומקבלים טיפול במסגרות אלה, שהיוו עבורם מפלט תעסוקתי וחברתי. הפסקת ההשקעה בתחום התיירות, שהוא מנוע הצמיחה העיקרי של היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים, תביא לפגיעה אנושה בתחום זה, כולל בתהליך המיתוג, שמחייב פעילות רציפה לאורך כל השנה. כמו כן, היא תאלץ אותנו להפסיק את התמיכה ביזמים הפרטיים, שמהווים את אבן הפינה בתעשייה זו. לאור כל הנ"ל, אין צורך להכביר מילים על הצורך הדחוף והמיידי באישור החלטת ההמשך לשנת 2020, שתמנע את הקריסה הצפויה ביישובים אלה. אני גם רוצה להבהיר ששיקום תוכניות אלה בעתיד ידרוש מהממשלה השקעה עצומה ומאמצים רבים שניתן לחסוך. בשנה האחרונה במשרד לשיתוף פעולה אזורי בראשותי – הכוונה בראשות השר צחי הנגבי – ובאמצעות המנכ"ל והמינהלת לפיתוח היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים עשינו עבודת הכנה רחבה מאוד ומעמיקה, יחד עם כל ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות ומשרדי הממשלה השונים, כדי להכין תוכנית רב-שנתית חדשה שתענה על הצרכים הרבים של היישובים האלה בכל תחומי החיים. תוכנית ההמשך מוכנה, אך לנוכח הנסיבות הפוליטיות ואי-הרכבת הממשלה אין אנו יכולים להניח אותה לפני הממשלה. על כן, ובתיאום עם פורום הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות, הכנו תוכנית חלופית לשנה אחת בהיקף של מיליארד ש"ח, והיא הוצגה למשרד ראש הממשלה ולמשרד האוצר. כרגע אנו מקיימים סדרת דיונים, כולל פגישה מחר – מציין השר – כולל פגישה מחר עם אגף התקציבים, כדי למצוא את המקורות התקציביים הדרושים לשנת המעבר, עד שתוקם ממשלה ונוכל להביא את התוכנית הגדולה לאישור. אני גם מתכוון לפנות בהקדם ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לאשר את התוכנית החד-שנתית עד אשר תוקם הממשלה החדשה, מהטעמים שפירטתי קודם. כולנו תקווה שמאמצים אלה יישאו פרי במהרה כדי להביא בשורה ליישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה, כבוד השר. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לוחות זמנים יש? << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מה שראיתי כאן – קודם כול, לגבי 2019. לדעתי אתה מעלה שאלה טכנית לגבי 2019. מדובר על תקציב מאושר, לכן משרד האוצר צריך לשבת עם הפקידים שם ולבדוק מדוע התקציב באמת לא הוזרם. אם הוא לא הוזרם – לא תקין. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא אמר שהם יושבים עם אגף התקציבים. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אמרתי. לגבי 2020 – שמעת, שמעת שהשר הנגבי ציין במפורש שמחר הוא נפגש עם אגף התקציבים. אני מניח שיושבים על המדוכה בימים אלה כדי להתחיל לקדם את העניין הזה, לפחות לגבי 2020. לגבי השאר – אללה כרים. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> התשובה שלך מאוד טובה. אני מקווה שזה – – – נקיים דיון בוועדת הכספים כדי לעקוב אחרי הנושא. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מאה אחוז. אנחנו נצביע על העברה לוועדת הכספים. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה הזמנית לענייני כספים נתקבלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תשעה בעד, אפס נגד. זה עובר לוועדת הכספים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> מתווה משרד התקשורת לפריסת סיבים אופטיים מסכן את הפריפריה הגיאוגרפית ומאפשר קיפוח ואי-שוויון הזדמנויות << הלסי >> << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הסעיף הבא – הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: מתווה משרד התקשורת לפריסת סיבים אופטיים מסכן את הפריפריה הגיאוגרפית ומאפשר קיפוח ואי-שוויון הזדמנויות, מס' 232, 239 ו-283. הדובר הראשון – חבר הכנסת יזהר שי. << דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, ההצעה הדחופה שלפנינו היום עלולה להטעות וחלילה לשעמם את מי שקוראים אותה בפעם הראשונה: סיבים אופטיים, תקשורת מהירה, פריסת תשתיות – כל מיני מילים גבוהות, מפחידות כאלה. אבל הינה הסיפור האמיתי: אנחנו מדברים על הענקת הזדמנויות שוות וחיבור הפריפריה של מדינת ישראל אל מרכז הליבה החברתית והעסקית שלה, או לחלופין – התעלמות המדינה, התעלמות באמצעות הרגולטור שלה, מהחובה הבסיסית של המדינה לוודא שהפריפריה מקבלת את כל מה שהיא זקוקה לו על מנת להיות חלק בלתי נפרד ממרקם החיים הישראלי, ולשם כך אנחנו כאן היום. אדוני היושב-ראש, ביום 5 בנובמבר, לא מזמן, פרסם משרד התקשורת את מתווה המדיניות החדש שלו לפריסת סיבים אופטיים ברחבי מדינת ישראל, סיבים שיאפשרו גלישה אינטרנטית במהירות גבוהה ותקשורת מהירה ומודרנית. תשתית כזאת נחשבת כיום מרכיב קריטי בבניית יכולות כלכליות ובהבטחת קישוריות בזמני חירום. הצורך במתווה חדש עלה לנוכח העובדה המצערת שבשנים האחרונות מדינת ישראל נכנסה לפיגור אחרי מדינות מתפתחות בפריסת סיבים אופטיים, כאלה שמאפשרים תקשורת מהירה ואמינה יותר מכל טכנולוגיה אחרת שהכרנו עד היום. מי שפורס את התשתיות האלה ברחבי המדינה הוא חברת בזק. יש לה את המשאבים הנדרשים לכך ויש לה רישיון שהוענק לה על ידי המדינה. נכון להיום נפרסו בישראל, על פי נתוני משרד התקשורת, רשתות בהיקפים מצומצמים – כ-22% בלבד ממשקי הבית – וזה פיגור משמעותי יחסית לתוכניות המקוריות. משרד התקשורת, שעוקב אחרי מימוש מדיניות הממשלה וההתחייבויות של בעלי הרישיונות לפריסת תשתיות התקשורת, התערב – בצדק – במהלך העניינים, ובהנחיית המשרד התגבש מתווה ופורסם בתחילת החודש הזה. המתווה הזה אמור להסדיר את המשך הפריסה של תשתיות התקשורת המהירה, שכאמור, הופכות להיות יותר ויותר קריטיות בעולם המודרני הזה שלנו. על פי המתווה המתגבש תקום קרן מיוחדת. הקרן הזאת תשתמש ברווחי חברות התקשורת בעלות הרישיונות לצורך מימון פריסת תשתיות מתקדמות באזורים שאליהם לא תגיע תשתית הסיבים של בזק. מתוך עיון במתווה המוצע של המשרד מסתבר שההחלטה לגבי סדרי עדיפויות ולוחות זמנים לחיבור חלקי הארץ השונים לתשתיות התקשורת המתקדמות – ההחלטה הזאת תהיה נתונה בידי הזכייניות, חברות התקשורת, שקיבלו מאיתנו, מהמשרד, את הזכות הזאת, והיא תתבסס על מה שנקרא "כדאיות כלכלית". אז בואו נדבר רגע, כבוד השר אמסלם, על כדאיות כלכלית. ברור לכולנו שפחות כדאי כלכלית להשקיע בתשתית תקשורת בבית שאן או בדימונה או בעראבה מאשר להשקיע פחות מאמץ, פחות זמן, פחות משאבים וגם להרוויח רווחים גדולים יותר בבניית תשתית תקשורת לתפארת בהרצליה פיתוח, ברמת אביב או ברמת השרון. ברור לחלוטין שאם השיקולים הם עסקיים בלבד יש פה סכנה לפגיעה ארוכת טווח – עוד קיפוח של הפריפריה הישראלית, זו שברובה חשופה לסכנות הטילים בצפון ובדרום, זו שסובלת מנחיתות בגישה שלה לשירותים רפואיים מתקדמים, זו שאיננה מחוברת באופן ראוי למרכז המדינה כי תשתית הכבישים והתחבורה הציבורית שלנו רחוקים מלהיות מסוגלים לשרת את הפריפריה כנדרש. אדוני היושב-ראש, אדוני שר התקשורת, יש סיבה שבגללה מוגדרת חובת אוניברסליות במדינות נאורות, אפילו קפיטליסטיות לגמרי. למרות ההתערבות הבוטה לכאורה בשוק החופשי, מטרתה של האוניברסליות היא להבטיח כי גם לאוכלוסיות מוחלשות וגם לאלה שמתגוררים באזורי פריפריה תהיה נגישות של שירותי תקשורת בסיסיים המתעדכנים לפי הצורך. זוהי חובה מוסרית, ערכית וחברתית לספק שירותי תקשורת מתקדמים באופן שוויוני לכלל אזרחי מדינת ישראל. אבל עיון במתווה המוצע, זה שפורסם בשבועות האחרונים, להבטחת פריסה אוניברסלית מעלה שאם לא נתערב בכך מיידית – ככל הנראה, מדינת ישראל לא מתכוונת להתערב בשיקולים המסחריים של בעלות הרישיונות לפריסה הזאת. הם הולכים להרוויח הרבה כסף, אני לא מודאג מהרווחיים שלהם; אני מודאג מההתערבות שלנו. משום כך עולה צורך בדיון ציבורי דחוף בשאלת הקריטריונים לחיבורם של אזורים שמוגדרים כרגע כחסרי כדאיות כלכלית לפריסת תשתיות תקשורת מתקדמות. המדינה חייבת להיות מיוצגת, עמדתה חייבת להישמע, ואני טוען אפילו שבמקרים מסוימים – שצריך לקיים לגביהם דיון מקצועי ומעמיק – המדינה צריכה להתערב בשיקולים המסחריים של מי שקיבלו מהמדינה את הרישיון להרוויח הרבה מאוד כסף. כי תקשורת, כמו שאנחנו יודעים, היא עסק טוב ורווחי עבור חברות עסקיות, והן עוסקות בזה בהצלחה – שיהיו בריאים כולם שם – וטוב שכך. זאת תשתית חיונית לכל חברה מודרנית ומתקדמת כמו זו שלנו כאן, במדינת ישראל. התפקיד של התשתית הזאת – ושל חיבורה לפריפריה – הוא עד כדי כך משמעותי, שצריך להתייחס אליה כאל משאב לאומי. בתור שכזה, המדינה חייבת להיות שם כדי להגן על האינטרסים, על מי שאינם נמצאים בראש סולם הכדאיות הכלכלית, אולי, אבל בהחלט נמצאים בראש סולם העדיפויות הלאומי, הערכי, של כולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מארק איפראימוב. << דובר >> מרק איפראימוב (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני הכול, אתם יודעים שלמרות תחזיות מזג האוויר, בזמן שבכל הארץ השמיים היו נקיים אצלנו ירד גשם – גשם של רסיסי רקטות קאסם וכיפת ברזל שנפלו על ראשינו. כנראה שמדינת ישראל תצטרך לממן לנו מטריות מברזל – עוד משהו חדש. עכשיו נעבור לסדר-היום. היום קשה לדמיין שישנם בתים שאין להם אינטרנט מהיר. ככל שאנו מתקדמים כך גם חברות תקשורת מרכזיות כל פעם מנסות לשכנע אותנו להצטרף על ידי הצעות של חבילות נרחבות וזולות יותר. כאשר הצטרפתי לראשונה רכשתי חבילה מבזק, והובטחה לי מהירות גלישה של 100 מגה בייט. לאחר בדיקות מהירות מקיפות גיליתי כי היכולת של רשת האינטרנט באזורנו לא עולה על 40 מגה. הרגשתי שעבדו עליי בחברת בזק והחלטתי לעבור למתחרה, שכיום מבטיחה מהירות כפולה ממה שמציעים בחברת בזק, כלומר 200 מגה בייט. כמובן שנציג המכירות הבטיח כי מדובר על רשת נפרדת ומהירה. הצטרפתי והחלטתי לבדוק את המהירות גם בחברה זו. פעם נוספת גיליתי כי מהירות הגלישה לא מגיעה אפילו ל-40 מגה. לאחר ביקור טכנאי גיליתי שגם פה מדובר על תשתיות שאינן מאפשרות מהירות זו, כלומר, קיימת הטעיה ברורה של לקוחות ביחס לשירות וגביית התשלום. זו הנקודה הראשונה. לאחר בדיקתי הנרחבת הבנתי ששוב אני ניצב מול אפליה מבנית שבה במרכז הארץ גרים תושבים שיש להם זכויות יתר לקבלת שירותים רפואיים טובים וזמינים יותר, חינוך טוב יותר, תחבורה ציבורית זמינה יותר, תרבות ופנאי רחב ואיכותי יותר, ואפשר להמשיך עוד ועוד. תחילה חשבתי כי מדובר בחברות תקשורת שהינן עסקים לכל דבר ועל כן מטרתן היא רווח, כלומר, במקומות שיכולים להרוויח – משקיעים יותר. אבל בואו נסתכל קצת לעומק. קודם כול, מדובר בפיל תקשורת ענק שקרוי "בזק", שהחל את דרכו כחברה לאומית. חברת בזק זכתה לקבל משאבים רבים מהממשלה, והחשוב מהם הוא הבלעדיות. יתרה מזו, גם לאחר ההפרטה כביכול, עד שנת 2014 היא המשיכה להיות מונופול לתשתית האינטרנט, כלומר עסק פרטי שקיבל מהמדינה אפשרות לפעילות עסקית ללא תחרות. אני מדמיין כמה רווחים היא גרפה בזמן הזה. לנושא שאנו מעלים היום יש השלכות רבות על חיינו בארץ. מאז בזק פיתחה רשת ADSL ולאחרי מכן NGN, וכיום אנחנו מדברים על סיבים אופטיים, ובזמן שנהנתה ממונופול מוחלט, מתמיכה בלתי מסויגת מצד הממשלה, מצד משרד התקשורת, ובפרט כמעט מכל שר תקשורת, תושבי הצפון והדרום הופלו באופן שיטתי. למעשה, עד ליום זה תשתית האינטרנט בפריפריה היא שוות ערך ל-40% ממה שיש במרכז. דרך אגב, גם בשנת 2014, כשניתנה אפשרות להוט להצטרף לשירותי תשתית האינטרנט, גם פה לא נעשה שום תיקון, ופריסת הרשת שלה המשיכה את האפליה בין המרכז לבין הצפון והדרום. לאחר עיון מעמיק בהמלצות הוועדה לפריסת התשתית של הסיבים האופטיים ניתן לראות כי קיימת התייחסות לפריפריה הקרויה "אזורי תמרוץ", כמו שאני הבנתי. אך גם כאן אני, כתושב שדרות, אולי אזכה לקבל את השירות רק לאחר שבזק – ושוב בזק – תפרוס במרכז את התשתית, ואנחנו אולי נקבל את השירות, אם יימצא זכיין, ובתנאי שתתמלא הקרן, ובתנאי שיחליטו על הסבסוד. בקיצור, אני מבין שהממשלה ממשיכה להיות שייכת בעיקר לתושבי מרכז הארץ. אני דורש – כי חייבים לשנות את השיטה – קודם כול פריסת תשתית סיבים אופטיים חייבת להתחיל מהדרום והצפון, ואם צריך לתת סבסוד, אז נותנים. ואם בזק מקבלת עדיפות יתר מצד ממשלת ישראל, אז אני מצפה ממשרד התקשורת לדרוש ממנה שתתחיל פריסה זו. לא ייתכן שחברה עסקית אחת שלאורך השנים מקבלת זכויות יתר על המשאבים שלנו לא תהיה מגויסת קודם כול לצרכים הלאומיים של מדינת ישראל. אנו – תושבי שדרות, אופקים, באר שבע, ירוחם, מצפה רמון, נוף הגליל, נהריה, קריית שמונה, חצור הגלילית, תושבי הגולן וכל שאר הערים שנמצאות בצפון ובדרום – בסופו של דבר איננו תושבים סוג ב'. הפוך – על כתפינו עומדת מדינת ישראל. תודה רבה על ההקשבה וחג סיגד שמח. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר אמסלם, הצטרפתי להצעה החשובה הזאת של פריסת סיבים אופטיים כי כאשר מדברים על הפריפריה, אני חושב שצריך להדגיש גם את היישובים הערביים, שמזה שנים סובלים מאי-אספקת השירותים המתקדמים האלה; גם כשהיו הוט ויס ובזק – היו האחרונים בתור. שירותים לא הגיעו גם ליישובים הערביים בנגב בזמנו, כך שזו פריפריה של הפריפריה; הערבים הם הפריפריה של הפריפריה מבחינת יחס הממשלה. כמו שיזהר אמר, הפריסה של הסיבים האופטיים של בזק עד עכשיו היא ל-22% ממשקי הבית בישראל, שזה שיעור נמוך. אגב, השיעור הגבוה ביותר באירופה הוא בספרד44% – . אני מבקש לדעת, אדוני שר התקשורת: האם היישובים הערביים נכללים בפריסה של הסיבים האופטיים? איזה יישובים ערביים נכללים, אם בכלל? כפי שאני מניח, רובם לא נכללים. למה רובם לא נכללים? ויישובים בפריפריה – אני חוזר ומדגיש את מה שאמרו קודמיי: למה הם לא נכללים? האם המושג "כדאיות כלכלית" מחייב קיפוח מתמשך של היישובים הערביים ויישובי הפריפריה? פריסת סיבים אופטיים – מה מטרתה, סעיד? אינטרנט מהיר יותר, טלפוניה, כל המדיה המתקדמת. זה הפך להיות משהו חיוני בחיי כל מדינה מתקדמת בעולם, ואסור שברעננה, רמת השרון וצפון תל אביב ייהנו מהפריבילגיה הזאת כאשר היישובים הערביים, יישובי הפריפריה, לרבות היישובים בנגב, יישארו בסוף ומהירות אינטרנט והטלפוניה יהיו באיכות פחות טובה, באיכות פגומה. אגב, הרי אנחנו יודעים, בכמה וכמה יישובים ה-AP Load של האינטרנט הוא כל כך חלש ולא אפקטיבי שאנשים מתחילים לחשוב שהם חיים – – – << קריאה >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בנגב זה בכלל לא קיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> איפה שזה קיים. לכן אני הדגשתי ופניתי לסעיד, הדגשתי את היישובים הערביים בנגב במיוחד. מדינה נבחנת במתן השירותים האלה לאזורי קצה: פריפריה, ערבים, לרבות הנגב. אבל אני אומר לך, אני מטייבה. טייבה, טירה, קלנסווה, כפר קאסם, ואדי עארה, אום אל-פחם – אני בטוח שאין. יש כמה יישובים שנכללו, מעט יישובים, אבל רוב היישובים הערביים לא נכללים בפריסה הזאת, ועל כן אני כאן, אדוני שר התקשורת, כדי לשאול: מה נכלל ומה לא נכלל, ולמה? ואם תענה טוב, אני אקזז אותך כדי שתוכל להשתתף בעוד הפגנה של הליכוד. מה שתרצה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה חייב משהו פוליטי, אה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסוף, כן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ישיב שר התקשורת דוד אמסלם. << דובר >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אחמד טיבי, חבר הכנסת טיבי, אני שומר לעצמי את הקיזוז להזדמנות אחרת. עכשיו אני תורן במליאה ממילא. קודם כול, אני שמח על הדיון הזה. זאת באמת הזדמנות לדבר על נושא שאני רואה אותו כאחד הנושאים האסטרטגיים שמדינת ישראל נמצאת בפתחם. אני רוצה לומר עוד דבר לפני שאני נכנס לפרטים. זה בעצם נושא שמובל על ידי ועדה בין-משרדית שהוקמה עוד לפני כניסתי לתפקיד, זאת אומרת, הקרדיט הוא לא שלי. זה אנשים טובים שיושבים על המדוכה הזאת ועובדים עליה למעלה משנה, ונפל בחלקי לבוא, ממש רק לקראת הסוף, כדי לתת להם רוח גבית, ואם יכולתי גם לתרום קצת פה ושם לתהליך אז באמת נפלה בחלקי זכות גדולה. עכשיו אני רוצה לומר במה מדובר. בגדול מדובר במה שנקרא טכנולוגיה דור 5. מה המשמעות? דרך אגב, זאת טכנולוגיה עולמית, היא לא קשורה רק למדינת ישראל. המשמעות היא מאוד פשוטה: כל העולם הולך לתחום האוטונומי. אני רוצה להמחיש את זה באופן קצת יותר מוחשי. ניקח את האוטו האוטונומי שאנחנו שומעים עליו חדשות לבקרים. זה משהו שבדמיון שלנו כמעט אף אחד לא היה יכול לדמיין שזה יכול לקרות. מהאירוע הזה – שכל אחד ייקח את זה לאן שהוא רוצה, לכל שירות שהוא רוצה: מבריאות וחינוך ועד התחבורה הציבורית, העולם שלנו הולך להיות עולם אוטונומי. הנגזרת של הדבר הזה היא תעבורת אינטרנט. בסוף זאת תעבורה של נתונים שאמורים לנהל את כל האוטונומיה הזאת באמצעות האינטרנט, ולכן תעבורת האינטרנט צריכה להיות כמעט פי 20 או 50 יותר מהיום, וגם בטוחה. כדי שזה יקרה – דרך אגב, העולם כבר מתקדם לשם. יש מדינות שכבר נמצאות במקום הרבה יותר טוב ממדינת ישראל. יחסית לעולם אנחנו מפגרים משהו בסדר גודל של שנה וחצי בפריסה. סיפור דור 5 נתמך על ידי שני מרכיבים מרכזיים: האחד – דבר שיצאנו אליו לפני חמישה חודשים, סיפור הקצאת התדרים. האינטרנט, כידוע לכם, בתוצאה שלו יש לו שני מרכיבים, האחד – האלחוטי, והשני – הסיפור הקרקעי. המשרד יצא למכרז לחברות בעלות רשת בלבד. אנחנו עכשיו נמצאים כמעט ב-close שלו, כדי לבוא ולהתקדם ולתת את ההצעה של התדרים, מ-700, התדר הטוב – אני לא רוצה להיכנס לזה, זה פחות חשוב. זה נותן כרגע את המענה בספקטרום. הנדבך השני זה הסיפור של הסיבים האופטיים. מה זה הסיבים האופטיים? זה פשוט סיב שצריך להגיע אליך עד הבית באופן מעשי, ולכן אנחנו בעצם נמצאים כרגע בסיפור הזה. לא מזמן, לפני כחודשיים, אני שמחתי, נפלה הזכות בחלקי לחתום ל-IBC, חברה שנמצאת עם חברת החשמל ועוד כמה חברות שהתחברו כדי להזיז את כל הסיפור שמטרתו בעיקר פריסה של הסיבים האופטיים. לי נאמר – דרך אגב, יזהר, כשדיברו איתך מהמשרד גם הסבירו לך את הנושא, אבל אני אשמח להסביר אותו בצורה יותר רחבה פה לשאר האנשים. דרך אגב, במדינת ישראל יש כבר פריסה של סיבים אופטיים. מי שפורס את הסיבים זה לא הממשלה. כבר מזמן אנחנו לא בכלכלת ההסתדרות ולא בשנות השישים. אנחנו לא בברית המועצות. כל הפעולות שאנחנו רוצים לעשות – אנחנו רוצים לתמרץ ולעודד את החברות הפרטיות שינהלו את העסק הזה, גם בהשקעות וגם בניהול של זה. עכשיו אני בא למושג הכי חשוב כאן. המושג פריפריה הוא לא רלוונטי לגבי הנושא הזה, שתבינו. זה לא הפריפריה שאנחנו מכירים. לכאורה, מבחינתנו, יש מרכז, והפריפריה היא היישובים החלשים יותר בקצוות – אלה המונחים הפריפריאליים שמוכרים לנו. בעניין הזה, הסיפור הפריפריאלי, המשמעות שלו זה צמודי הקרקע. זאת אומרת, הסיב, יש לו היתכנות כלכלית להגיע לבית שהוא רב-קומות, ובית שהוא צמוד קרקע, וילה כזאת או אחרת – לא משנה דרך אגב אם זה במרכז הרצליה או בכל עיר ועיר; בכל הערים יש פריפריה – פשוט החברה צריכה לחפור, להניח את הסיב בשביל מנוי אחד שמשלם לה אולי 100, 150 שקלים, לא חשוב כמה. זה המונח פריפריה בנושא הזה. זאת אומרת, אין פריפריה של עיר. איפה שיש בנייה לגובה, בניין – זה יגיע אליו, באופן כלכלי; איפה שזה צמוד קרקע – בעיקר דווקא באזורים, לטעמי, העשירים, בדרך כלל הם גרים בצמודי קרקע – יותר קשה להגיע אליהם. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> או הערבים. היישובים הערביים לא יקבלו סיבים אופטיים. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא חשוב מי. הערבים הם עשירים, אז הם גרים בצמודי קרקע. אתה צודק, אוסאמה. אתה יודע שזה כבר דיון אחר, שהערבים אוהבים לחיות, אמרתי לך, גם בצמוד קרקע, גם בגינה גדולה. הם רוצים לחיות במושב בתוך העיר. יש לזה מחירים, אבל זה לא משנה, אני בא לעיקרון עכשיו. זה המושג "פריפריאלי". חבר הכנסת יזהר, אני רוצה להגיד לך מה קורה: בזק היא חברה שפרוסה כמעט ב-60% ממדינת ישראל בסיבים האופטיים. לא משקי הבית – יש הבדל בין משקי הבית לבין הפריסה הקווית, זאת אומרת, בקילומטרז', מה שנקרא, מרחק. הם לא מפעילים אותם. מדוע? בגלל שיש להם את החובה האוניברסלית. ודרך אגב, זה שנים על גבי שנים. הם גם לא יפעילו כל עוד אין להם היתכנות כלכלית; הם לא יפעילו, ואני גם לא מצפה שהם יפעילו את זה. בזק זה לא חברה של גמילות חסדים, רבותיי, זאת חברה פרטית ששייכת לכל מיני אנשים שהפונקציה, המטרה שלה, קודם כול היא להרוויח כסף. בסוף השנה, אם הבעלים שלה חושב שהוא רוצה לתרום לאיזשהו מוסד כזה או אחר – אהלן וסהלן. לכן התפקיד שלנו זה לגרום לחברות האלה שכן יפרסו. וכאן נוצר מודל שלדעתי – זה לא מודל שלי, אבל אני אומר לכם, אני כלכלן במקצועי הרבה שנים, וכשהמודל בא אליי, לפתחי, אני ככה די התפעלתי מהחשיבה שבו. אהבתי. המודל אומר דבר מאוד פשוט: קודם כול, חובת האוניברסליות – אני קבעתי אותה למדינת ישראל. היא לא של בזק, בזק לא אמורה לסבסד את המדינה. החובה של המדינה זה לגרום שלכל בית יגיע סיב אופטי, בגלל שצריך להבין: מבחינתי, אלה החיים. זה לא שישתפר לנו האינטרנט, חבר הכנסת טיבי. זה לא שנראה טלוויזיה באיכות או ברזולוציה יותר טובה. זה לא שם. מי שלא יהיה לו סיב אופטי, לטעמי, לא יוכל לקבל טיפול רפואי, לא חינוך, לא שום דבר; יהיה לו קשה לחיות את החיים; הוא יהיה כאילו מנותק מהעולם; רופא לא יוכל לתת לו שירות; לדעתי, ילד לא יוכל ללמוד בבית הספר באיכות הנכונה, הוא לא יוכל לקבל שירות; הוא לא יוכל להגיע הביתה ברכב ובתחבורה; הוא לא יוכל להזמין – בגלל שאנחנו מדברים, כפי שאמרתי, על איזה עולם אוטונומי. כמעט כל נושא ונושא יהיה כזה. לכן, אלה החיים עצמם, זה לא לוקסוס. זה בדיוק כמו שבן אדם היום לא יכול לחיות בלי חשמל. זה מה שיקרה. לכן קבעתי בתוך המשרד והנחיתי אותם וישבתי עם הוועדה הבין-משרדית – שכוללת גם את אנשי האוצר, גם את אנשי המשרד וגם את הממונה על התחרות – ואמרתי שקודם כול חובת האוניברסליות היא של מדינת ישראל. עכשיו, השאלה היא איך עושים את זה. ולכן נקבע מודל שלטעמי הוא מאוד יפה ומאוד טוב. דרך אגב, הדבר הכי פשוט זה שבאה מדינת ישראל ומשלמת את הכסף – באה למישהו פרטי ואומרת לו: אתה יודע מה? אני רוכשת לך את האוטובוס. דרך אגב, תזכרו שזה בא תמיד על חשבון דברים אחרים. אבל כאן נוצר מודל – אני רוצה לומר עוד נתון אחד, כדי שתדעו: ב-80% ממדינת ישראל תהיה פריסה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אבל לבזק יש את התשתיות. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כן. אני אסביר את זה עוד מעט. לא, מדובר על הסיב. אנחנו לא מדברים כרגע על השוק הסיטונאי. בזק מחויבת בשוק הסיטונאי. על הסיב עצמו. לא מדברים על הקנה הריק. הקנה הריק – עזוב, זו בוודאי לא השאלה. אף אחד לא מצפה עכשיו שכל חברה שתזכה תחפור את כל מדינת ישראל עם הקווים. זו לא השאלה, בוודאי שלא. זו סוגיה אחרת, שלא קשורה לאירוע הזה. אני מדבר על הסיב, הפריסה שלו עצמו בתוך הקנה. עכשיו, צריך להבין: ב-80% בערך ממדינת ישראל, זו הערכה שלנו, יש לזה היתכנות כלכלית. כוחות השוק עושים את שלהם. נשארים בערך 15% עד 20%. לטעמי ולהערכתי, זה משהו שיסתכם ב-5–7 מיליארד שקל. דרך אגב, בלי קשר לכסף, מדובר בעבודה פיזית. זאת אומרת, גם אם נניח שמחר נשים את כל הכסף, אי-אפשר לפרוס את זה בשנה, בגלל שיש מה שנקרא סדר פעולות מסוים, כמו שבבניין, אם אתה בונה, גם אם אני אביא לך את כל הכסף במזומן, אתה לא יכול לגמור אותו בשבוע; יש תהליכים – יש חפירות, יש יציקות, יש תהליכים שצריכים הזמן שלהם. לכן אני אומר, 20% – זה בערך מה שחסר לנו בכיסוי התקציבי כרגע. אמרנו 5, 6, 7 מיליארד שקל. להערכתי, ככל שנתקדם, כמו בכל פרויקט זה ילך ויתפח וילך ויגדל. לכן, הרעיון הוא מאוד פשוט: לבנות קרן שממומנת על ידי חברות התקשורת. מדוע? בגלל שזו התשתית שלהן. מזה הן מתפרנסות. זה שלהן, לא של המדינה. אנחנו חשבנו – אנחנו נמצאים כרגע בשימוע וכו', אבל מדובר על סדר גודל של 0.5% או קצת פחות – אני לא נכנס כרגע למספרים, הם פחות חשובים – בכל מה שנקרא, מההכנסות של החברות, של כולן. במדינת ישראל יש 3,000 אזורים סטטיסטיים של משרד הפנים. אנחנו מעריכים שב-1,000, 2,000 זה יסתדר, ואז אנחנו יוצאים למכרז ושואלים את בזק: בואי תחליטי את איפה את רוצה לפרוס, בתשתיות שלך, והיא תחליט. דרך אגב, אם אנחנו לא שואלים – בזק לא פורסת. מדוע? בגלל שהיום יש לה תשתיות נחושת, והיא מוכרת לך כאילו 100 מגה. אתה משלם 100 שקלים בערך. למה שהיא תשקיע עכשיו 5, 6 מיליארד שקל, או 2 מיליארד, בשביל למכור לך איזה משהו שהוא ימכור לך ב-110 שקלים? היא לא תעשה את זה. לכן אתה אומר: תקשיב, בוא תחליט איפה אתה פורס. איפה שאתה לא פורס, מחליט שלא, אנחנו יוצאים למכרז מהקופה המשותפת – דרך אגב, שאספנו מכולכם, בעיקר מבזק, בגלל שהיא הגוף המרכזי ששופך לקופה את רוב הכסף. אז בזק לא יכולה להשתתף במכרז, רק האחרים, וכשאנחנו קובעים – גם על מה שאתה אומר בנושא השוק הסיטונאי – מחיר מאוד מינימלי לעניין הזה מראש, אז האחרים נותנים את ההצעה שהם פורסים את הסיבים. קרי, אתה נותן לו את הדלתא בין מה שהוא היה פורס ממילא לבין מה שנקרא המימון שהוא צריך מבחינת הדלתא, הפער בהשקעה שלו. אם הוא היה אומר: תשמע, במצב רגיל הייתי משקיע 10 שקלים, אבל כרגע, בגלל שזה בית פריפריאלי, כפי שאמרנו, אני מוכן ב-15 שקלים, אז לכאורה הוא ייתן לך את ההצעה במכרז של הדלתא. דרך אגב, זה יתחיל להניע את המערכת של הפריסה. עד היום הם יכולים לפרוס, הכול בסדר, אבל הם לא כל כך פורסים, בגלל שאין את מה שאני אומר כרגע – אין את המכרז דווקא מול בזק, המנוע, כרגע, זאת אומרת הם יצטרכו לפרוס, ואיפה שהם לא יפרסו אז אחרים יפרסו בתשתיות שלהם. אני חושב שמבחינתי המודל הזה הוא מודל מעניין, מאוד חכם. כמובן שצריך לשפצר אותו, אבל זה הכיוון שאנחנו הולכים אליו. אנחנו עכשיו פרסמנו – המשרד עכשיו פרסם את זה, לא מזמן, כדי לשמוע – כרגע אנחנו מחכים לשמוע את התגובות של החברות, ולפי זה אנחנו עושים גם את ההתאמות המתבקשות. מה שנשאר פתוח כרגע מבחינתי זה ה-gap, הפער שיש ביני לבין האוצר, ודיברתי גם עם שר האוצר על כך. תראו, אם אנחנו מדברים על אירוע של 5 מיליארד שקל, ו-0.5% זה פחות או יותר 300 מיליון, אז אנחנו דנים על פריסה של 12–15 שנים. אני לא מקבל את זה. אני אומר שבעולם שאני מדבר עליו התשתית מחכה למוצר, ולא המוצר לתשתית. תחשבו קצת שיש לנו רכבים אוטונומיים בעולם ואנחנו לא יכולים להביא אותם לארץ בגלל שאין לנו תשתית, או שיש איזה מכשיר רפואי, ואנחנו עכשיו מחכים שיבוא איזה קבלן עם הבובקט ויתחיל לחפור בעיר ולהניח את הכבל. זה לא נשמע. לכן, מה שכרגע אני מנסה להוביל זה לצמצם את לוחות הזמנים לשבע-שמונה שנים, גם אם המדינה תצטרך לתת מימון ביניים, בגלל שבסופו של דבר החברות חייבות לשלם על התשתית של עצמן. אלו חברות כלכליות. אני רואה בזה, דרך אגב, בוננזה גדולה. אני טוען שזה הזהב. מי שישקיע באינטרנט הזה, בסופו של דבר – היות שכפי שאמרתי החיים ילכו לשם, אז לדעתי זה יהיה מכרה זהב גדול מאוד באותה נקודת זמן. יכול להיות שהיום אתה משקיע ואתה לא כל כך רואה את הפירות, לכאורה, באופן מובהק, אבל בוודאי ובוודאי כשנגיע לטכנולוגיות שהן יהוו החיים שלנו הלכה למעשה, אני מניח שאז העלות של התשתית – בוודאי השימוש בה יהיה הרבה יותר רחב, וגם תוכל להפיק את הרווח המתאים באופן קצת יותר גבוה מאשר היום. לכן אני באמת שמח. אני רוצה לברך את המשרד. אמרתי שלא אני יזמתי את זה אבל נפל בחלקי להיות שותף בעניין הזה. אני מודה לכל צוות המשרד, שעבד על זה הרבה שנים, וגם לכל הצוות הבין-משרדי, כמו שאמרתי. יש שם אנשים נהדרים. ואני אשמח מאוד גם לקבל רעיונות שיכולים לשפר את זה. דרך אגב, אנחנו נמצאים בתהליך הזה. אם יש רעיון כזה אז אפשר לשלוח לנו. אנחנו נשמח. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני, על התשובה המפורטת. אתם מסתפקים בדיון כאן? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> לא, יש – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, זה דעה נוספת, אחרי ההצבעה. אתם מסתפקים בדיון כאן? אין לאן להעביר את זה, אין ועדות. בואו נסתפק בדיון, בסדר? אוסאמה? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, למליאה. אין לאן להעביר את זה, אין ועדות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> למליאה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> ועדה מסדרת. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני, היות שאוסאמה ביקש מליאה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא יקבל את זה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לפנים משורת הדין. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי, אז לפנים משורת הדין. בסדר, אני אתן להם לדבר. אז יזהר, חברי הכנסת מסתפקים בדיון כאן, וכשתקום הכנסת, אני מציע – זה נושא מאוד חשוב. אני אאפשר דעה נוספת. בבקשה, חבר הכנסת – סליחה? << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אנחנו מצביעים על דיון במליאה כשתהיה כנסת, או שזה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, אנחנו לא יכולים לעשות הצבעה כזאת. אנחנו נסתפק בדיון הזה, ואני אתן לכם את הזכות לדעה נוספת. זה יזהר, זה אוסאמה, בבקשה, וזה שוסטר. אוסאמה, בבקשה, דעה נוספת. אחריו – יזהר שי. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ליזהר – דעה אחרת על הדעה שלו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מה? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> דעה אחרת על הדעה שלו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה בסדר גמור, חבריא. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> הכול לפנים משורת הדין, חבר הכנסת אחמד טיבי. אדוני היושב-ראש, כבוד השר אמסלם, אני באמת מברך את חבריי על הדיון החשוב הזה. התשובה שלך מדליקה אצלנו יותר נורות אדומות מאשר שהיא סיפקה תשובות. אני מסכים איתך שבאמת מדובר היום בנושא חשוב מאוד. לא מדובר בלוקסוס או מותרות, אלא אמרת, ואני מסכים איתך, שמדובר על החיים עצמם. היום מי שאין לו את הסיבים האופטיים אז אין לו חיים, והוא לא יכול – לא רופא ולא בן אדם ולא אף אחד אחר. לכן חשוב מאוד שהעניין הזה לא יהיה נושא שנתון רק לשיקול ולכדאיות ולהיתכנות כלכלית. אם אתה מדבר על בנייה רוויה, אז אצלנו בחברה הערבית, ביישובים הערביים – חבר הכנסת טיבי דיבר על היישובים בנגב, שאין שם בכלל לא תשתיות ולא אינטרנט ולא שום דבר, אבל אנחנו מדברים גם על המרכז ועל היישוב שלי. חבר כנסת יזהר שאל אותי קודם לדיון. בעראבה – זו עיר היום, 25,000 – אין לנו קליטה של חברות התקשורת, כי שרפו את האנטנות בעקבות החשש למחלות וקרינה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> מי שרף? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> התושבים שרפו. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> התושבים שרפו, כי יש חשש לקרינה, והיו מחלות, ואנשים מתו, אז הלכו ושרפו את זה. אבל כל היישוב היום משותק. אין קליטה. אני הולך לכפר לבקר את המשפחה – אני out of service. ולכן זה חשוב מאוד, אדוני השר – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מאה אחוז. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שבאמת הנושא הזה יגיע לכל היישובים, לכל המגזרים – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ולא פריפריה ולא מרכז. לכל אזרח מגיעה הזכות הזאת להיות עם סיבים אופטיים, עם תקשורת עולמית אוטונומית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. תודה רבה. חבר הכנסת יזהר שי, בבקשה. << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> מאיר, אני יכול הערה קטנה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה יכול תמיד. בוא, אדוני השר. << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, בבקשה. יזהר, אתה היית בין המציעים? << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> אוסאמה, אני מציע, תגיד גם ליישוב שלך – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שנייה, אדוני היושב-ראש, שנשמע את השר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, יזהר. תודה, אדוני. אתה היית בין המציעים. רק – לא, לא – – – << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> להגיב לאנשים – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יזהר, בבקשה. אנחנו מנסים לנהל כנסת עם נפח, אבל אנא ממך, יש דברים שלא נוכל. << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> אני יכול לענות? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת שוסטר, אתה לא היית בין המציעים. בבקשה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> האם אני יכול עדיין לדרוש דיון במליאה, או שלא הצבענו על זה, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם אתה רוצה דיון במליאה, רק תגיד לי איזה דיון. חבריא, אנחנו מנסים לייצר פעילות בכנסת, למרות שהיא כנסת מעבר, ולאפשר לכולם כמה שיותר הצעות לסדר-היום ושאילתות. אז אנא מכם. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, מה שהשר ענה זה תשובה מפורטת וטובה, ותודה על כך, אבל על הנושא הלא-נכון. הוא ייצג פה את חברות התקשורת במקום את מדינת ישראל ואת הצורך של הפריפריה. חייב להיות על זה דיון, כי קיבלנו פה את תשובת בזק ובעלי ההון, ולא את תשובת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. בסדר. אז עדיין תוכל לבקש דיון, ואנחנו נעשה הצבעה. בבקשה, חבר הכנסת שוסטר, דעה נוספת. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >> כן, שתי הערות. אני קודם כול רוצה לומר שהדיון הוא דיון חשוב, ובכלל היום היו כמה סוגיות ענייניות מאוד. הערה אחת: אנחנו שומעים שוב ושוב שאנחנו לא אוהבים לחיות במשק סובייטי ומהללים את כלכלת השוק. פה אני שומע מהשר שאנחנו בעצם מדברים על משהו אחר – על מודל ביניים שמוכר בעולם כולו, וקוראים לזה או "מדינת רווחה" או "סוציאל-דמוקרטיה". כלומר, מעודדים את השוק, את החברות הפרטיות, את המגזר הפרטי – בהחלט – אבל עם דלתא משמעותית, עם תקציבים רציניים, כדי להבטיח את כל ההבטחות החברתיות, כפי שאנחנו עושים כאן, וזה בסדר גמור. מה שאני מבקש מהשר ומהמשרד הוא לוודא שכל הפטנט של הדלתא – כל מה שהסברת עכשיו, שהיה מאוד מעניין – כלומר התמריץ המיוחד לחברות הפרטיות להגיע לאותה פריפריה כפי שהגדרת, יהיה במקביל לפריסה שיש בה היתכנות כלכלית, ושזה לא יידחה לסוף השבע וחצי, שמונה או 15 שנים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ארבל. לא לא, זהו. חבר כנסת ארבל, אנחנו סגרנו. קושניר רשום. חבר הכנסת ארבל ואחרי זה השר. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני מבקש מעל במה זו קודם כול לברך את חבריי לרשימה המשותפת, שבאמת מעלים את הנושאים הקריטיים והחשובים של החיים עצמם של אזרחי מדינת ישראל הערבים, וזה חשוב ומשמעותי. אני רק רוצה – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תחילתה של ידידות מופלאה. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רק רוצה באותה הזדמנות – – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – מודה בעצמך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, בבקשה. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רק רוצה לציין לשבח את פעילותו של כבוד שר התקשורת דוד אמסלם. כשאני פניתי אליו לאחרונה, בעקבות העובדה ששכונה 9 בחורה במשך שנים לא הייתה מחוברת לקו בזק – לא היה להם טלפון בבתים – פעל, עשה, יזם, והיום, תודה לאל, השר מהליכוד דאג לשכונת 9 בחורה על מנת שיהיה להם קו טלפון בבית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלכס קושניר, אדוני. אלכס, בבקשה. << דובר >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מהתשובה של כבוד השר אני הבנתי כמה דברים: כנראה למשרד התקשורת אין סיב אופטי, כי הוא כנראה מנותק מהמציאות, כי הוא לא מבין שאנחנו חיים כשבויים של חברה אחת שנקראת "בזק", שהיא מונופול. דבר שני, אני הבנתי שהמשרד הזה, כנראה אין לו באמת כלים להתמודד – הרי הם לא מסוגלים לממן פרויקט של 5–7 מיליארד שקל, כמו שהוא אמר. ודבר שלישי שאני הבנתי, וזה הדבר הכי עצוב, זה שבמשך עשר ו-15 השנים הקרובות כל הפריפריה לא תהיה כנראה מחוברת לאינטרנט, וזה מאוד עצוב. הייתי מצפה מהשר לענות תשובה טיפ-טיפה יותר עניינית, ובסופו של דבר גם להגן על אותם האנשים שגרים בפריפריה ואין להם שום יכולת להתחבר לעולם החיצון. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. כבוד השר, אתה יכול לענות בקצרה. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת יזהר שי, הוא עונה לכבודך. אדוני השר, בוא תענה בקצרה, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> טוב, כנראה לא הבנת את מה שאמרתי, אז בהרחבה. << קריאה >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, הבנתי מצוין. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני הסברתי, הסיפור הפריפריאלי לא קשור כרגע לעניין. גם בשדרות – – – << קריאה >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני בטוח שבהרצליה פיתוח – – – יש אינטרנט, אין לי ספק. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל הסברתי. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> השר, תבקש את מפת הפריסה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> יזהר, יזהר, אני מסביר לך. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אתה מסביר לי מה שהם אמרו לך. אני שמעתי את ההסבר. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אם עובדים עליי – אז אתה לא מבין את השיטה, אתה לא מבין את האירוע. אני הסברתי. בחברות התקשורת לא צריכים את העידוד שלנו איפה שיש להם היתכנות כלכלית. אני אראה לך בהרבה מקומות. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אני מבין. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה, תן לי עד הסוף. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> אתה נתת להם אישור, מדינת ישראל נתנה להם את האישור הזה, האוניברסלי. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תן לי רק שנייה. גם היום, בלי שהתחלנו בזה, אני מספר לך שיש פריסת סיבים אופטיים, בלי התערבות שלנו. איפה הם קיימים? בעיקר במקומות, כפי שאמרתי קודם – אני חוזר על עצמי – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כדאיות כלכלית. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – איפה שיש כדאיות כלכלית, ואני אומר לך שב-80% ממדינת ישראל יש כדאיות כלכלית. זה נתון. אז לכן אנחנו מעודדים. אנחנו מדינה, אנחנו רגולטור. אנחנו לא מתכוונים להיות הבעלים של בזק. אמרתי, אנחנו השתחררנו מהעולם הקומוניסטי. התפקיד שלנו זה לעודד יזמות פרטית, כדי לתת את השירות וגם להרוויח כסף. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> מה זה אוניברסליות, אתה יודע? זו התערבות של המדינה בשוק הפרטי. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אז אני לא יודע. אז אני מבין. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> ממשלת נתניהו, בצדק – – – אוניברסליות. בצדק. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל אני מסביר לך. לכן אני אומר: אנחנו אחראים לזה שזה יהיה אוניברסלי, קרי, כל אזרח במדינת ישראל – זה יגיע אליו. זו האחריות של המדינה, זו האחריות שלנו. ואני אומר לך עוד הפעם: בלי התנועה הזאת עכשיו, בלי להתניע את המהלך הזה, כלום לא יקרה. אתה תמשיך לקבל את האינטרנט שאתה מקבל גם היום, כפי שהוא קורה היום. שום דבר לא יקרה. הסיבים האופטיים זה דבר שקיים בעולם כבר הרבה שנים. המהלך הזה עכשיו שם את החברות מול קיר: או שאתם פורסים או שמישהו אחר נכנס אליכם, ולכן אני מעריך שזה יביא אותנו להתחיל לנוע קדימה. עכשיו למה שחבר הכנסת שוסטר אמר: זה בוודאי יקרה. איפה שיש היתכנות כלכלית הם לא צריכים אותנו, הם ירוצו לבד; איפה שאין, לכאורה, אנחנו נותנים להם את הדלתא כדי שיהיה, אז ממילא גם שם הוא יפרוס, הפריסה שלהם תהיה, לפי הסיפור הכלכלי, גם בדלתות. אנחנו לא מתכוונים לשבת ולהגיד לו: למשה אמסלם תשים, וליצחק כהן מחר. זה לא בזק של פעם, כשהייתי ילד, שהיינו מזמינים טלפונים וחיכינו שבע שנים והיינו צריכים להפעיל פרוטקציה כדי שיקצרו לנו את זה בחצי שנה, כדי לקבל טלפון הביתה. זה לא התפקיד של משרד התקשורת. זה לא התפקיד של מדינה. לגבי מה שאמרת, אוסאמה, אני רוצה להגיד משהו חשוב מאוד, וזה חשוב גם שישמעו אותי, בגלל שזה דבר חשוב לאזרחי מדינת ישראל. אתה אמרת שביישוב שלך שרפו את האנטנות. צריך להבין: יש איזה פולקלור אצל אזרחי מדינת ישראל, והוא שקרי וגורם נזקים גם להם וגם לשירות. אזרח במדינת ישראל חושב שאם יש לו אנטנה ליד הבית אז האנטנה מקרינה אליו וזה גורם לו לבעיות בריאותיות. הסיפור הוא בדיוק הפוך: מה שמקרין זו לא האנטנה, זה הטלפון. הטלפון, ככל שהוא יותר רחוק מהאנטנה אז ההקרנה שלו יותר גדולה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> גם האנטנה מקרינה. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עזוב עכשיו, אני מסביר כרגע את האירוע המרכזי. לכן, אם שורפים את האנטנות ומרחיקים אותן, מה קורה? המכשירים של אותם אנשים שגרים אצלך ביישוב, לא רק שיש להם פחות איכות קליטה אלא יש להם יותר קרינה באוזן. האוזן – המכשיר מקרין לתוך האוזן. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> במרחק של – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא, אני הסברתי. הסיפור של האנטנה הוא זניח כאן. לכן, גם במשרד אני מתחיל להוביל איזושהי חשיבה שבכל בניין תהיה אנטנה שהיא built-in בתוך הבניין, היות שאנחנו הולכים לעולם אחר, אוטונומי, ששם אתה כמעט צריך לוודא שאין דבר כזה שהאינטרנט מתנתק; אם האוטו נוסע באופן אוטונומי, אז הוא לא יכול להתנתק. << קריאה >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << קריאה >> זאת סכנת נפשות. בכל בניין לשים אנטנה? << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אמרתי, הרעיון בגדול, הרעיון – זה הפוך: אין שום סכנת נפשות בזה; או בכל כמה בניינים. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן אני אומר – יש פה משהו שהוא בדיוק הפוך. לכן אני אומר, יש לנו חשיבה. אולי לא בכל בניין, אבל הרעיון, איציק, הוא שלא תקבל ניתוק, שאתה תקבל את השירות באופן בטוח, קצר ובמינימום קרינה, בוודאי של המכשיר שלך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן, אוסאמה, תודיע לחבר'ה שאם ירכיבו להם שוב אנטנות, שלא ישרפו אותן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אני מבקש – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רגע, חבר הכנסת אבוטבול. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רגע, אתה מוכן לאפשר לי? לפנים משורת הדין תיגש, תדבר דקה, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מה שנקרא: מתחת לפראק – תבקש. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אדוני השר, הנושא של הסיבים האופטיים זה דבר חשוב. חשוב מאוד לדעת גם שיהיו רבבות של אנשים שלדעתי מטעמי דת לא ישתמשו בזה – המגזר החרדי. כדאי לתת את הדעת גם על זה, כי אם כל הדברים יהפכו להיות דרך זה – אם זה רישום לבתי ספר או כל הנושאים שהעלית קודם – כדאי שהמשרד ייתן את הדעת גם על אותם רבבות של משפחות שלא יוכלו להשתמש בזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> למה? << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> למה? כמו שאין להם אינטרנט בבתים, צריך למצוא את הדרך איך למצוא טכנולוגיה שתתאים גם לזה. חשוב לי שהשר יביא גם את זה בחשבון. << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תודה, משה, על השאלה. אתה יודע, מבחינתנו זו ביצה שעוד לא נולדה. כשתבוא הטכנולוגיה נטפל בה. אבל מה אני רוצה לומר? אנחנו מדברים כרגע על הצינור, לא על השימושים. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אז אמרתי – כמו בטלפונים. יש טלפונים כשרים ויש פחות. אני מניח שגם כשיגיעו – אתה מדבר איתי עכשיו על מוצרי הקצה. אני מניח שכשיגיעו מוצרי הקצה יעשו את ההתאמות, כל אחד לפי המגזר שלו והאמונה שלו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני השר. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מוישה, חבר הכנסת אבוטבול, אנחנו מיצינו את הנקודה הזאת. תודה רבה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. בכל זאת אני מאפשר את זה. יזהר חוזר בו ומבקש שאנחנו נצביע על המשך דיון במליאה, למרות שאין מליאה, אבל אנחנו נעשה את זה בשמחה. << קריאה >> יזהר שי (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אי-אפשר לדעת. אם היום תהיה ממשלת אחדות, אז מחר זה יהיה. מי שמצביע בעד זה העברה למליאה; מי שמצביע נגד – מורידים מסדר-היום. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 16 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה הזאת לסדר-היום עוברת להמשך דיון במליאת הכנסת. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ייזום תחבורה ציבורית בשבת תוך התעלמות מעמדת רוב אזרחי המדינה ותוך רמיסת הסטטוס קוו << הלסי >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום, מס' 275 ו-259, בנושא: ייזום תחבורה ציבורית בשבת תוך התעלמות מעמדת רוב אזרחי המדינה ותוך רמיסת הסטטוס קוו. יעלה ויבוא חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לצערי הגדול לא תהיה תשובת ממשלה על הדבר הזה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה בהסכמה. בבקשה, אדוני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> התשובה תהיה בכתב, אבל תיכתב ביום חול. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. שלוש דקות, כבודו. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפני כשבוע דיברנו על המתנה הטובה, שבת שמה. זה שייך לכל אחד, גם לרבים וגם ליחיד. אבל אנחנו עומדים היום במצב אחר – לא דנים היום על אנשים שבאופן אישי אינם שומרים את השבת אלא על הרשות השלטונית המקומית, עיריות שהכריזו קבל עם ועולם על חילול שבת המוני. על זה אנחנו חייבים למחות, כי יש הבדל עצום בין חילול שבת פרטי למרד ציבורי של ראשי המורדים בשלטון נגד ה' אלוקי ישראל, כי את השבת לא אנחנו הבאנו לעולם. אנחנו אומרים כל הזמן שיש שלטון חוק במדינה. אין זכות לכל אזרח להפר את חוקי המדינה. למה? כי ישבו פה 120 אנשים נבחרים, שכל אחד מהם יש לו אינטרסים, וקבעו חוקים. אבל את חוקי ה' אלוקי ישראל וחוקי התורה כל אחד יכול לבוא ולהפר אותם במרד ובמעל באופן מאורגן. מי שחושב שמה שקרה בתל אביב זה לא איזה מרידה אלא דאגה לטובת האזרח שצריך תחבורה ציבורית – אין לך עדות יותר גדולה ממצב התחבורה הציבורית במשך השבוע, מיום ראשון עד יום שישי, מה האזרחים סובלים, איזה תלונות אנחנו מקבלים כל יום ויום ממיליוני אזרחים שסובלים מהתחבורה הציבורית. ללמדך שהתחבורה הציבורית בשבת לא נעשית לטובת האזרחים אלא כדי להכריז על מרד נגד ה' אלוקי ישראל. זה לא שום דבר אחר. לכן אנחנו צריכים לדעת שכשאנחנו פוגעים בשבת – התורה אומרת בפרשת כי תישא: "ושמרתם את השבת כי קֹדש היא לכם – – – כי כל העֹשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה". הקדוש ברוך הוא אומר: "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדֹרֹתם ברית עולם". מהי הברית? "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת ויִנפש". פרשת בראשית, שמספרת על בריאת העולם – אומר רש"י הראשון: לפי שאומות העולם באים ואומרים: ליסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עמים, אנחנו אומרים: הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ונתן לנו את ארץ ישראל. אבל אם אנחנו מפירים את הברית הזאת ואומרים: לא רוצים לשמור את השבת – מפירים את הברית ביני ובין בני ישראל – אז איך אנחנו באים אל המוסלמים ואומרים להם שהארץ הזאת שייכת לנו? אנחנו מאבדים את הזכות על הארץ הזאת במישור הכי בסיסי ופילוסופי ומעשי של הדבר, כי כל הרעיון שארץ ישראל שייכת לעם ישראל זה מן התורה. תראו, רבותיי, יש סכנה ביטחונית בחילולי השבת. אויבי הארץ הזאת מאיראן, מסוריה, מלבנון ומעזה רוצים להשמיד אותנו ואומרים את זה בגלוי. מה מגן עלינו? הזכויות שיש לכל אדם שעושה מצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, ובראשן מצוות השבת. מאיפה אני יודע? מה, אני נביא? לא, אני לא נביא. ירמיהו היה נביא. ירמיהו אמר: "כה אמר ה' הישמרו בנפשותיכם ואל תִשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם". אני לא מביא את כל הפרק, י"ז; מי שיכול ייכנס ויסתכל. "וכל מלאכה לא תעשו וקִדשתם את יום השבת כאשר צִוִיתי את אבותיכם. ולא שמעו ולא הִטו את אזנם ויקשו את עֹרפם לבלתי שמוע ולבלתי קחת מוסר". אומר הנביא במפורש: "והיה אם שמֹע תשמעון אלי נאם ה' לבלתי הביא משא בשערי העיר ביום השבת ולקדש את יום השבת – – – וישבה העיר הזאת לעולם" – את זה מבטיח הנביא ירמיהו. "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת – – – והצתי אש בשעריה", חלילה, "ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה". והגמרא אומרת: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת", שנאמר בנביא יחזקאל: "ומשבתותי העלימו עיניהם". כך שאנחנו לא עוסקים בעניין של חרדים, של חילונים. כל יהודי ויהודי באשר הוא יהודי יש לו ברית עם הקדוש ברוך הוא, ומי שמפר את זה ומכריז על מלחמה צריך לדעת שיש דין ויש דיין, ודיין האמת יגן על כבוד השבת וכבוד שומרי השבת, ובזכות השבת ניגאל גאולת עולמים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. רק תשתדל להיות פחות אפוקליפטי, אתה יודע. (אומר דברים במרוקנית.) בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ברשות אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדֹרֹתם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות היא לעֹלם". זה אות שהקדוש ברוך הוא נתן וכרת בינינו לבינו, אות של השבת. בימים אלו שהשבת נרמסת בחוצות על ידי ראשי ערים, בעידודם של חברי כנסת, אני רוצה רק לצטט ולהבין קודם כול מהי השבת. אצטט את דבריו של ראש הממשלה דאז מנחם בגין, זיכרונו לברכה: "עוד לא היה עם כזה בעולם, בעלי המלאכה, סנדלרים, חייטים, בעלי עגלות, שבת – מלך היה האיש. מלך. הילדים סביב השולחן, שבת מלכתא, בואי כלה, בואי כלה. כל יהודי מלך, בעיר אין תנועה, אין תזוזה, אין עגלה – שקט מוחלט. גם הגויים מכבדים את השבת. בסלוניקי, הנמל היה סגור, כל עובדיו היו יהודים". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני השר וחבר הכנסת יזהר שי, בבקשה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה היה מנחם בגין, ראש הממשלה, זיכרונו לברכה. הוא לא היה חרדי, הוא לא דתי; היה יהודי בלב ובנשמה. ראיתי סיפור מזעזע בספרו של הרב גלינסקי "והגדת" על פרשיות השבוע. מסופר בימי הצאר ניקולאי – המעשה היה ברוסיה, ישראל ביתנו, המעשה היה ברוסיה, תשמעו איזה מסירות נפש הייתה שם – על עשרה יהודים אשר העלילו עליהם. לקחו אותם למעצר ונגזר עליהם גזר דין מוות. גזר דין המוות היה אמור להיות ביום ראשון, יום החופש שלהם, על מנת שכולם ישתתפו בו. ביום ראשון התכנסו כולם בבית הכנסת והעתירו בתפילה. תפילתם לא הייתה שיינצלו מגזר דין מוות; תפילתם הייתה שיזכו למסור את נפשם ולעמוד בניסיון הזה ולקדש שם שמיים. בעוד הם זועקים הדליקו תשעה נרות כסגולה, ואז היה שם ילד, נער, ביניהם, שוליית עגלונים, אשר חשבו שאולי לא יוכל לעמוד בניסיון ואולי לא להתפלל כדי לא להביא אולי יותר צער. מייד זעקות מעזרת הנשים, מבקשת האימא: הבן שלי, אנא גם העתירו בעדו, שיזכה לקדש שם שמיים. אימא יודעת שהיא מוסרת את הבן שלה בגזר דין מוות, ביקשה זאת. מייד הדליקו עוד נר עשירי. תוך כדי תפילה הגיע שוטר עם שק שכולו עשרה ראשים. האימא פורצת לתוך בית הכנסת מעזרת נשים, מחפשת בין הראשים, ומוציאה את הראש של הבן שלה וזועקת ומודה לבורא עולם. זוהי מסירות נפש. על מה? על היהדות, על השבת. מה הסמל שלנו? על זה. פה במדינת ישראל זכינו שאנחנו חיים במדינת היהודים. לא צריך למסור נפש על שמירת שבת. אבל אנחנו לא צריכים להרוג נפש בשביל לחלל את השבת. צריכים לכבד אחד את השני. צריכים להמשיך את מסורת אבותינו. השבת היא שבת. אם נוסעים בתל אביב, ומדינה אחרת – מה ההבדל בינה לבין אותו מקום? אז מה אני אומר? מה אני מבקש? בואו, נשמור על הפרהסיה, על פרהסיית השבת, כי השבת היא מקור הברכה לכל אלה שדואגים לפרנסתם. השבת היא מקור הברכה. בואו יחד נוריד את הלהבות, ובעזרת השם נזכה לשמור שבת מתוך אהבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת שמולי, דעה נוספת מהצד. בבקשה, אדוני. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אין צורך. בבקשה, אדוני. << דובר >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, לחברי חבר הכנסת אייכלר, ההצדקה לקיומה, להקמתה ולעצמאותה של מדינת ישראל איננה הצדקה דתית, ובטח לא רק הצדקה דתית – – << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אין לה שום הצדקה אחרת. << דובר_המשך >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר_המשך >> – – אלא הצדקה ממלכתית, לאומית והיסטורית. אני מכבד את אמונתך, אבל לומר שאנחנו מאבדים את זכותנו על המקום הזה שנקרא מדינת ישראל, אחרי כל המאורעות שעברנו וההיסטוריה, בגלל שכמה אזרחים שומרים על השבת ואחרים לא שומרים על השבת, זו אמירה מרחיקת לכת. אני דווקא מתחבר לדברים שאמר חברי ינון. אני מעריך מאוד את הטון המתון שבו פנית לכולם, ואני לוקח את המשפט שאמרת שאנחנו צריכים לכבד האחד את השני. ואני שואל: איפה מגיע השלב שבו מכבדים גם אותי? אתה יודע מה היה הדבר היפה באותו ערב שבת? שאנשים לא הגיעו עם שלטים, לא הגיעו בהתרסה, לא עברו דרך שכונות שנמצאים שם אנשים שהם דתיים או חרדים. לא באו להכניס את האצבע בעין לאף אחד. באו פשוט לצרוך שירות נורמלי, להגיע ממקום א' למקום ב' כדי להיות עם המשפחות המורחבות שלהם, כדי להגיע לבילויים. חבריי חברי הכנסת החרדים, שאתם יודעים כמה אני מעריך אתכם וכמה אנחנו משתפים פעולה ביוזמות חברתיות, אני מוכן לעשות פשרות מרחיקות לכת גם בעבור השבת, אבל לדבר אחד אני לא יכול להסכים: למשוואה הזאת שנוצרת פה בכל פעם מחדש, שבצד אחד של השולחן יש חברי כנסת שבאים עם ערכים, עם עקרונות, עם חוסר יכולת להתפשר, ובצד האחר יש עגלה ריקה שבאה רק כדי לעשות דווקא. המשוואה הזאת היא לא נכונה, ואני אומר לכם שאפשר לכונן הסכמות חדשות בתוך החברה הישראלית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה, גברתי. חבריא, מהצד אמורים לדבר דקה, אז אנחנו נקפיד על זה. בבקשה, גברתי. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חייבת לציין שלכולנו יש חברים, שכנים, משפחות שהם שומרי שבת עם אורח חיים דתי, שומרי מצוות. אנחנו מאוד מעריכים את הציבור, ואנחנו יוצאים נגד עסקנים שמנצלים את הציבור הזה לטובת העניינים הפוליטיים הפנימיים שלהם. תחבורה ציבורית בשבת היא הוראת שעה, צו שעה. הזמנים השתנו. מה שהיה רלוונטי אולי לפני כמה שנים, 100 שנה, 50 שנה, עובר שינוי, גם בחברה. אנחנו עדים לכך שהיוזמה באה מהשטח, על ידי ראשי הערים, ויש לה ביקוש. אם הייתם אומרים שהאוטובוסים ריקים, אף אחד לא השתמש והציבור לא צריך – אדרבה ואדרבה. אבל אנחנו רואים מהשטח דרישה ואנחנו רואים כבר אנשים מחולון, מבת ים, מראשון, אזרחים פונים ואומרים: גם אנחנו רוצים, גם לנו מגיע. אתה יודע, יש פתגם כזה, ואנסה לתרגם אותו: רק חמור לא משתנה. יש עובדות בשטח, יש מציאות, יש מה שקורה בפועל. אגב, אם אנחנו רוצים להישאר במאה ה-19, אני ממליצה לכולם לזרוק את הסמארטפונים לפח – ידעו להסתדר בלי. אבל כולנו היום שם, אז אנחנו חייבים מה שנקרא לשמור על האיזון. תחיו ותנו לחיות. תחבורה ציבורית בשבת, כמו נישואים אזרחיים ושירות צבאי, היום הם דרישה בסיסית בתוך מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קושניר, בבקשה. << דובר >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש פה כמה נתונים מעניינים שאני מחזיק ביד, אז ברשותך אתן אותם. ב-1948 היו 400 תלמידי ישיבות, והם היו רק 0.07% מכלל האוכלוסייה. ב-2018 שיעור תלמידי הישיבות הוא 1.38%. שיעור המועסקים בקרב הציבור החרדי – הגברים – עומד על 51%. ולמה אני אומר את זה? אני אומר את זה מסיבה מאוד פשוטה. הרי היום יש רק יום מנוחה אחד בשבוע, וזה יום שבת. עכשיו, אני חושב על אנשים שעובדים כל השבוע, חמישה ימים בשבוע, והיום היחיד שיש להם למנוחה זה יום שבת, וגם בדרך כלל אין להם רכב, ולכן תחבורה ציבורית אמורה לאפשר לאנשים האלה את החופש. עכשיו, יש לי אלטרנטיבה. אפשר לשמור על השבת הקדושה, אבל בשביל זה צריך לעשות משהו אחר – צריך להוסיף יום חופש אחד, שיהיה יום ראשון. אבל כדי שלא תהיה פגיעה בכלכלת ישראל, בואו נצמצם את מספר תלמידי הישיבות לאותו 0.07%, כפי שקבע בן-גוריון, ונוציא את האנשים לשוק העבודה. כך נגדיל את אוצר המדינה וכך נאפשר למדינת ישראל לעבוד חמישה ימים בשבוע ונאפשר ביום ראשון חופש לכולם, ואז נשמור על השבת הקדושה. אגב, אני בעד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איפראימוב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, בבקשה. << דובר >> מרק איפראימוב (ישראל ביתנו): << דובר >> אני אהיה יותר רגוע. יש לי שני דברים להגיד: קודם כול, באמת, שבת זו ברכה. השבת חשובה. אבל אסור לשכוח שהתורה ניתנה לעם ישראל, ולא עם ישראל ניתן לתורה. ועוד דבר אחד: הרבה פעמים בדיבורים שלכם אני שומע שאתם מאשימים אותנו כאנטישמים, אבל זה מדהים שזה בדיוק הולך הפוך. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מתי שמעת? << דובר_המשך >> מרק איפראימוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא מעט פעמים שמעתי את זה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – בזה שימוש. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – התקשורת שלכם אשמה. << דובר_המשך >> מרק איפראימוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה שקורה זה שבסופו של דבר יש דבר אחד: אף אחד לא יכול לקחת או להגדיר אותי כיהודי יותר או יהודי פחות. לאורך השנים, דורי-דורות, שמרנו על היהדות שלנו, שמרנו על הערכים ועל המסורת, והיום, דווקא במדינת ישראל, אף אחד לא יגיד. זה דבר אחד. דבר אחר – אני מחליט לעצמי איך אני מציין את השבת ובאיזו צורה. השבת חשובה לכולנו, אבל באיזו צורה – זה תלוי בנו. אז חברים יקרים, מאוד חשוב לתת כבוד ולכבד גם את האחר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו מסתפקים בדיון שהיה כאן. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> סכנת סגירת תוכנית החונכות הווירטואלית של משרד החינוך והפקרת תלמידי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית << הלסי >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים להצעות הדחופות הבאות לסדר-היום, בנושא: סכנת סגירת תוכנית החונכות הווירטואלית של משרד החינוך והפקרת תלמידי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, מס' 251, 262, 270 ו-271. חבר הכנסת איציק שמולי, שלוש דקות. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מרגי. << דובר >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתקופה שבה יש שיתוק פוליטי – זה ברור – והשיתוק הפוליטי הזה גובה מחיר חברתי כבד מאוד. חלקו מגיע לשולחן שלנו, נושאים כמו שהיו פה היום: הפגיעה בגמלאים, ההשבתה והפגיעה בילדי חסות הנוער, כל המשבר הקטסטרופלי בתוך מערכת הבריאות ועוד ועוד ועוד. יש לזה גם היבטים שונים בתוך מערכת החינוך, ועל אחד מהם התבשרנו הבוקר, כפי שפורסם הבוקר בגלי צה"ל. באופן שערורייתי האפליה של ילדי החינוך המיוחד במוסדות של המוכש"ר נמשכת. אחרי שהייתה התחייבות של משרד החינוך להפסיק את האפליה הזאת – כי אין דבר כזה ילד חינוך מיוחד סוג א' וילד חינוך מיוחד סוג ב' – החליטו להמשיך עם זה, והביאו פתרון של מריחה. גם כאן, במקרה הזה, בנושא שאנחנו, כמה חברי כנסת, מעלים לסדר-היום – יחד איתי חברי הכנסת מרגי, סעיד אלחרומי ואלון שוסטר – מבקשים להביא לסדר-יומה של הכנסת את הדבר, את המהלך הבלתי-הנתפס הזה, שבו מערך של חונכות שכל התכלית שלו זה צמצום פערים ולתת לאותם ילדים הזדמנות להגיע למשהו – להגיע לבגרות, לא לנשור מבית הספר – הפרויקט הזה, שקיים 17 שנה, וכל שנה נוגע ב-8,000 ילדים, הפרויקט הזה לא התחיל השנה. אז התירוץ הידוע הוא כמובן שיש שיתוק פוליטי, ועכשיו הזמן שהפוליטיקה מסדרת את הכיסאות של עצמה. אבל הגיע הזמן שנתחיל לשאול את עצמנו שאלות נוקבות בבית הזה, בתקופה הזאת: האם הילדים שאין להם עכשיו מטפל במרכז החוסן, שמחכים שבעה ושמונה חודשים למטפל, יחכו לנו, למערכת הפוליטית? מה נגיד להם – יש פוליטיקה עכשיו? הילדים האלה שמופלים, אדוני סגן שר החינוך, בחינוך המיוחד – רבים מהם מהמגזר שלך – מה נגיד להם, שעכשיו אנחנו עסוקים בעצמנו? בפוליטיקה? האם הילדים של חסות הנוער, 200, 300 ילדים שצריכים להיכנס בצו בית משפט לאותם המוסדות אבל אין להם מקום – מה נגיד להם, שאנחנו מתעסקים בעצמנו עכשיו? וגם במקרה הזה של תוכנית נחשון. יש פה 8,000 ילדים שיכולים, בזכות ממשלת ישראל וכנסת ישראל, לקבל הזדמנות נוספת בחיים. זה לא דבר של מה בכך. העובדה שבשם השיתוק הפוליטי אנחנו כאילו עצרנו את הכול זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. רק אתמול פורסמו נתוני האי-שוויון במדינת ישראל. הממשלה היוצאת פשוט יצרה לנו נס מסוג אחר, אדוני היושב-ראש: גם השאירו גירעון ענק וגם לא הקטינו את הבעיות החברתיות והאי-שוויון. אז לאן הלך הכסף? אני באמת מבקש, אדוני היושב-ראש, להביא את הנושא הזה באופן דחוף לדיון בוועדת הכספים של הכנסת, מתוך מטרה ומתוך כוונה למצוא את הנוסחה שתאפשר את הפעלת התוכנית הזאת, גם אם באיחור, עוד בשנת הלימודים הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, ידידי איציק שמולי, תודה על הובלת הנושא, וגם על הכינוס שעשית היום. אתה מתמיד בנושאים האלה. אדוני היושב-ראש, אני לא יכול לקבל את השיתוק הפוליטי כתירוץ. הפרויקט הזה של החונכות, הוכח שהוא מצליח – הוא הצליח לצמצם פערים ולהביא תלמידים מהפריפריה להישגים טובים. אני צריך להסביר לשר החינוך או למנכ"לו מאיפה לקחת את המקורות? אם הוא רוצה, אני יכול לייעץ לו. לא ראיתי שהוא נגע בכל המיזמים והפרויקטים שקשורים – אתה יודע מה, אני אגע – לחינוך הממלכתי-דתי, בכל מה שקשור בתקציבים הקואליציוניים של השר או של מפלגתו או בפרויקטים שחשובים למנכ"ל המשרד ולצמרת המשרד. כבשת הרש ממש, אני אומר. זה לא השיתוק הפוליטי, אלה סדרי העדיפות העקומים והמעוותים של משרד החינוך וצמרת המשרד. הם יספרו לנו סיפורים של שיתוק פוליטי? בזה? זה דבר היחיד? הוא לא יודע לנייד תקציבים מפרויקטים שכרגע לא עומדים על הפרק? אני קורא פה למנכ"ל המשרד ולשר החינוך ואני אומר להם: ברגע שאתם מובילים את זה בקיצוץ, זו הצהרת כוונות. אלה סדרי העדיפויות העקומים שלכם, אלה סדרי עדיפויות של השר. הפריפריה? לא מעניין. אדוני היושב-ראש, אני כרגע מטפל – אנשים לא יודעים, חברי הכנסת לא יודעים. אתם יודעים שצה"ל לא לוקח ליחידות – 8200 ועוד יחידות – מירוחם, ממצפה ומדימונה? אם אתם מכירים מקרה כזה או אחר, אז זה המעט שבמעט, כמעט נושק לאפס. אני כרגע עושה עבודת מחקר בנושא הזה יחד עם הממ"מ. אז עכשיו אני אומר לכם, רבותיי, שכשאני מצרף את זה, זה וזה – אז תפסיקו לספר לנו על צמצום פערים. תפסיקו לספר לנו פה שהפריפריה חשובה. גם בנושא הקודם שדיברנו עליו, הסיבים האופטיים. הדבר היחיד שעומדת להם הזכות – כי הפרויקט תקוע בגלל זה. אז אם אני מקבל – אני מצטער, לא הייתי פה בדיון – הצהרה שעכשיו אני משחרר את זה, כי אי-אפשר לפרוס בכל הארץ, ותוך התחייבות שבשנים מסוימות גם הפריפריה תחובר, אז אני מוכן להבליג. אבל בפרויקט חונכות? זאת הצהרת כוונות, זה האני-מאמין של המשרד וצמרת משרדו. ברגע שאלה הקיצוצים שלכם – החינוך המיוחד, 80 מיליון ש"ח שהם לא יכולים להשוות את החינוך המיוחד במוכש"ר, ופרויקט החונכות – אז צר לי לומר, אני לא מוכן לשחק במשחק הזה. זה לא השיתוק הפוליטי, לא תעמוד לכם הזכות. פשוט אתם, המשרד, מדברים על צמצום פערים ביד אחת וביד שנייה המשרד מעצים פערים בחינוך. אני אומר לכם מידיעה: בהפקרות באישור תשלומי הורים, בתשלומי תל"נים ועוד הפקרות כזאת המשרד מעצים פערים בחינוך, ואנחנו מובילים – ובזה אני מסיים – מדינת ישראל מהמובילות בפערים בחינוך בעולם. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אלחרומי, בבקשה. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בהחלט מצטרף לחבריי בנושא ההצעה הדחופה לסדר-היום, בנושא תוכנית החונכות הווירטואלית, ואני חושב שזה נושא שיש לו חשיבות מאוד גדולה, בעיקר בפריפריה. אבל אני רוצה לדבר גם על נושא שהוא לא פחות חשוב, ובמיוחד כשאנחנו בתחילת החורף – נושא בתי הספר בכפרים הלא-מוכרים בנגב, שסובלים. עשרות אלפי ילדים סובלים משתי סוגיות עיקריות, אדוני היושב-ראש, ואחת מהן היא החיבור לחשמל. הרבה מבתי ספר בכפרים האלה, במרכזי השירותים, אינם מחוברים לחשמל הארצי, לרשת החשמל הארצית, ובתקופת החורף הילדים כמובן רועדים, ומהלך הלימודים הוא לא הדבר הרגיל שנמצא בכל בתי הספר שיש בהם חימום, ויש בהם אווירה לימודית, למרות שיש החלטת בג"ץ לחבר את בתי הספר האלה לרשת החשמל. הסוגיה השנייה – אנחנו מדברים על כבישי הגישה לבתי הספר האלה. תארו לעצמכם שאין אספלט בכניסה לוואדי א-נעם, בכניסה לשאר היישובים, והאוטובוסים שמעמיסים את הילדים בכל בוקר – עשרות אוטובוסים שמגיעים – דרך הגישה הופכת לבלתי נסבלת ובלתי אפשרית, ומי שמשלם את המחיר זה ילדי הכפרים האלה. אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מדברים על חשמל, כשאנחנו מדברים על בתי הספר בוואדי א-נעם, יש בהם מעל 2,000 תלמידים בשני בתי הספר. אנחנו מדברים על תל ערד, אנחנו מדברים על אל-פורעה, וכבישי הגישה – אפשר לספור את כל היישובים בכפרים הלא-מוכרים. זה המצב שבו אנחנו נמצאים היום, בחודשים של תחילת החורף. בחודשים הקרובים הסוגיה תחמיר יותר. אדוני סגן השר, אני חושב שהנושא הזה חייב להיפתר, ולא משנה מי נושא באחריות – אם זה הרשות המקומית, המועצות האזוריות או משרד החינוך באופן ישיר – אבל הסוגיה הזאת חייבת להיפתר, כדי שהתלמידים ייהנו לפחות מאווירה לימודית מקובלת ונורמטיבית. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת שוסטר. רק אגיד כמה מילים. התוכנית הזאת היא תוכנית עם הרבה מאוד פעילויות, לרבות תלמידי י', י"א, י"ב, מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה וצמצום פערים. כן, אדוני. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, הנושא שעל הפרק אמור להדיר שינה מעיני כולנו. הינה, לנגד עינינו התגלמות חיה של מהות הבעיה בהליכה לקראת מערכת בחירות נוספת, ובעקבות זאת – המשך של שיתוק המדינה. אגב, בין שזאת בעיה נקודתית ובין שאפשר לפתור, כפי שאמר חבר הכנסת מרגי, הרי על מה אנחנו מדברים כאן? אנחנו מדברים כאן על תוכנית חינוכית של חונכות עם הצלחה מוכחת למעלה מכל ספק שכולם רוצים בהמשכיותה. לא קיימת כאן איזו מחלוקת אידיאולוגית, אם ראוי או לא ראוי שילדים ונערים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית יקבלו סיוע שיגדיל את הסיכויים שלהם להגיע לתעודת בגרות, אבל המשמעות של שיתוק המדינה היא בדיוק זו. האם מישהו מאיתנו מעלה על הדעת, חבריי, שלנער ולנערה בכרמיאל, בעכו, במצפה רמון וברחבי המדינה חשוב יותר לתת לראש הממשלה המתבצר בבלפור עוד כמה חודשים בתפקיד מאשר שמאות צעירים ישיגו תעודות בגרות ויקבלו סיכוי שווה להצליח בחברה שלנו? וזאת רק דוגמה אחת מיני רבות למחירים שאנחנו משלמים, ואולי חס וחלילה עוד נשלם. האם מישהו מעלה על הדעת, חבריי וחברותיי, שבגלל מצבו המשפטי של אדם אחד יסבלו אלפי תיכוניסטים ברחבי הארץ? למשבר שבו אנחנו מצויים כרגע יש הרבה מאוד פנים ושמות. מדובר בישראלים צעירים מכלל מגזרי החברה. כאן, בבית הזה, אנחנו מכריעים את עתידם. לא את עתידנו האישי או הפוליטי אנחנו צריכים לראות לנגד עינינו אלא אותם. לשם כך נבחרנו. אני קורא מעל הדוכן הזה לכל יושבי הבית: בואו, הקימו ממשלה עם בני גנץ, רמטכ"ל לשעבר, פטריוט ישראלי, שבאמת ובתמים שם את ישראל לפני הכול, ובעת הזאת חובה גם לציין – אדם נקי כפיים, מפויס ומפייס. בואו לממשלה שתהיה נקייה מעננות משפטית, ממשלה שתוכל לפעול בלב שקט לטובת העתיד של נערות הפריפריה ונעריה. הממשלה הרחבה שנקים יחד תהיה פנויה להתמקד בתחומי החינוך, והרווחה, והתחבורה, במערכת הבריאות ובשלל אתגרי הביטחון, החוץ והפנים. אנחנו עומדים שבועיים לפני הגלישה אל מערכת בחירות נוספת, שתעלה הון עתק, על חשבון עתידם של אותם בני נוער. זוהי שעת חירום אמיתית. חברות וחברי הכנסת, עשו את המעשה הנכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני סגן השר. ישיב בשם הממשלה – תשתדל, אדוני, להשיב גם על הצעותיו של הדובר האחרון. בוא, בבקשה. << קריאה >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << קריאה >> אני יכול לתת לך לענות, או שהיושב-ראש לא יכול להביע דעה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אני לא יכול. << קריאה >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << קריאה >> גם אני לא יכול. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנושא שהועלה כאן הוא נושא מאוד מאוד חשוב. מתוך זה שאני נמצא במשרד אולי אני שומע את זה יותר מאשר אחרים, אבל כל מי שמתעניין בסוגיות האלה מבין שאנחנו נמצאים לפני תקופה ממש לא קלה – לא רוצה לומר שהיא לא פשוטה, אלא היא ממש לא קלה – מכיוון שהרבה פעולות שמשרד החינוך עושה הוא עושה מפני שיש כספים שהם לא בספר התקציב אלא הם מעוגנים בצורה כזאת או אחרת. אלו פעולות חשובות. למה הן לא בספר התקציב? זו סוגיה בפני עצמה. רבים יטענו שלאוצר יש עניין שזה לא יהיה בספר התקציב, כדי שבכל שנה תהיה התדיינות חדשה בעניין הזה, אבל בגלל שבהרבה סעיפים אין תקציב למדינה, והרבה סעיפים חשובים לא יופעלו, הרבה פעולות חיוניות וחשובות פשוט לא יופעלו. זה המצב הקשה שאליו אנחנו נכנסים במצב שאנחנו נמצאים בו כרגע. אבל התשובה של המשרד לגבי התוכנית הזאת, הספציפית: המשרד מכיר בחשיבות של תוכנית החונכות הווירטואלית, והיא איננה נמצאת בסכנת סגירה. בשל קשיים ביורוקרטיים, בשל מממשלת המעבר, חל עיכוב בהארכת ההתקשרות להפעלת התוכנית עד לסוף השנה. תקציב הארכת התוכנית ממתין לאישור ועדת הכספים במסגרת העודפים המחויבים. ברגע שיתקבל האישור יאשר החשכ"ל את הארכת ההתקשרות, ואנו נקדם את הפעלתה. כולנו יודעים שהייתה צריכה להיות ישיבה של ועדת הכספים השבוע, ורק בגלל שיושב-ראש ועדת הכספים לא הרגיש טוב לא התכנסה ועדת הכספים, והיא אמורה להתכנס בימים הקרובים. לפי ההודעה שאני מוסר כעת, הרי בוועדת הכספים הדבר הזה יאושר, ואז ברגע שיהיה האישור מהחשכ"ל נוכל לאשר את הארכת ההתקשרות ויוכלו לקדם ולהפעיל את הפעולה הזאת. אני מבקש גם להדגיש כי במקביל אנחנו נמצאים במהלכו של הליך מרכזי לקראת בחירת מפעיל לשנה הבאה, 2020. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מי שמפעיל זה מט"ח, נכון? אם אני זוכר נכון. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> לא יודע לומר לך ברגע זה, אלו דברים שגם משתנים. אני רק אומר כאן לחבריי על אחד הפרויקטים שאנחנו מפעילים בארבע השנים האחרונות, חונכים לנוער בסיכון, שדווקא בשנה האחרונה, 2019, זה לא מופיע בספר התקציב אלא בא כתוספת. עד לרגע זה אין הבטחה ברורה שהתוכנית הזאת תופעל גם ב-2020, אבל מתוך הפעילות שלי במשרד אני מקווה מאוד שנמצא את הדרך, לפחות לחודשים הבאים בשנת 2020 – שימצאו את הדרך במשרד, כסף, שיוכלו להמשיך עם התוכנית הזאת של חונכים לנוער בסיכון. מדובר על פרויקט לגילאי על-יסודי שנמצא בכל המוסדות לגיל הזה – אצלנו זה נקרא ישיבות קטנות – מכל הזרמים. אני הייתי מאוד שמח אם הייתי יכול לומר שהדבר ברור וסגור, אבל אני מקווה מאוד שכך יהיה. זה כתוצאה מעבודה ושיחות עם המנכ"ל במשרד. אני מציע שהחברים המציעים, איציק שמולי, יעקב מרגי, סעיד אלחרומי ואלון שוסטר, יסתפקו בהודעה שאני מסרתי, שברגע שוועדת הכספים תתכנס הדבר הזה יאושר. אתה רוצה שנתייחס לנושא – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> לא. שיח חירשים. כל צד מסביר את הצד שלו בצורה הטובה יותר. בימים האחרונים אני כבר אומר לאנשים: אני יותר לא מתערב, נותן לקדוש ברוך הוא שזה יזרום איך שזה זורם, כי מה מועיל? זה אומר כך וזה אומר כך. שמעתי שיושב-ראש הכנסת הולך למסור הודעה בשעה 16:00 על העניין הזה, אז נקווה שנשמע שם דברים ברורים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אני חייב לציין שדיברתי עם מנכ"ל המשרד, וגם הוא נתן לי תשובה מאוד אופטימית שאכן זה יצא לפועל אחרי ועדת הכספים. ובכל זאת, המציעים – איציק, לעשות הצבעה שזה יהיה בוועדת הכספים, כן? חבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת בן צור, אתה נכנס, מעורר מהומות. כן, לוועדת הכספים? ובכן, חברים, אנחנו נעשה הצבעה. מי שמצביע בעד – להעביר את זה לוועדת הכספים. מי שנגד – להוריד את זה מסדר-היום. אני מבקש לשבת. מי בעד ומי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה הזמנית לענייני כספים נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 11 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, זה יעבור לוועדת הכספים. << נושא >> הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר לשר << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה מוסר את ההודעה, אדוני? בוא, השר. בבקשה, תעלה. בבקשה. אדוני השר – את סליחתך. ובכן, אנחנו עוברים להודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התקשורת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר זאב אלקין את הסמכות הנתונה לשר הפנים לפי סעיף 206(ב1) לפקודת העיריות באשר להמשך כהונת ראש עיריית טבריה על רקע אי-אישור תקציב העירייה לשנת 2019. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להעברת סמכות זו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אם כן, אחרי הדיון הקצר – נרשמו חמישה איש – אנחנו נערוך הצבעה. בבקשה, חברת הכנסת רויטל סויד. שלוש דקות לכל דובר ודוברת. אם יש עוד מישהו שרוצה – אחרת אני סוגר את הרשימה. הרשימה סגורה. תודה. << דובר >> רויטל סויד (העבודה-גשר): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתה משחק באש. אתה מסית נגד שלטון החוק, נגד מערכת המשפט, נגד מערכת אכיפת החוק. אתה מתניע במשך יומיים – אתה והאנשים מסביבך – את כל התומכים שלך להגיע להפגנה שהכותרת שלה היא "עוצרים את ההפיכה השלטונית" השליט עשר שנים במדינה הזאת לפחות מנסה לעצור את ההפיכה השלטונית. אתמול, בהפגנה מביישת, עמדו שלטים: "ליאת בן-ארי למעצר"; שי ניצן – פרקליט המדינה – לחקירה. ואני רוצה לשאול: מי מינה את המפכ"ל האחרון, אלשיך, זה שעמד בראש החקירות של נתניהו? נתניהו. מי מינה את שרת המשפטים שהייתה באותה תקופה? נתניהו. מי מינה את היועץ המשפטי לממשלה, שהיה קודם מזכיר הממשלה? נתניהו. אז עם כל הכבוד, על איזו הפיכה שלטונית אתם מדברים? והחמור מכול הוא שאנחנו רואים איך ראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים – לא רק בניגוד עניינים בתיקים שלו, בשלושת כתבי האישום על הפרת אמונים ושוחד. ניגוד העניינים הכי גדול שנתניהו נמצא בו הוא מול מדינת ישראל, כי בסופו של דבר מה שאנחנו רואים זה ראש ממשלה שעומד בראשות הממשלה ומסית נגד הגופים השלטוניים של אותה המדינה. ואם היינו צריכים באיזושהי דרך הוכחה לכך שנתניהו כבר לא כשיר יותר להיות ראש ממשלה, קיבלנו אותה עכשיו. אז נתניהו, תעשה טובה, תפסיק לבלבל את המוח ופשוט תשחרר אותנו. די. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אם כן, חבר הכנסת צבי האוזר – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההודעה של הממשלה היא עוד סימפטום למאבק מתמיד בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. גם בדיון הקודם – ההצעה לסדר-היום בנושא התחבורה הציבורית היא דוגמה מצוינת לכך. יש פה איזה פער מטריד בין מה שהציבור רוצה באמת – כלל הציבור, רוב הציבור – לבין המענה שהשלטון המרכזי נותן או לא נותן. ואנחנו רואים שהתחבורה הציבורית הייתה דוגמה מופלאה איך צורך של כל כך הרבה אנשים ברחבי המדינה לא מקבל מענה מטעם הממשלה, ולכן באים מהשלטון המקומי, המנהיגים המקומיים, ועושים מעשה. ולא מדובר פה באיזו גחמה. יותר מ-10,000 איש השתמשו ביום הראשון של השירות הזה בלי שידעו בדיוק מה מפת הקווים ואיפה התחנות. פשוט יש צורך. תחבורה ציבורית היא צורך בסיסי של אנשים להתנייד ולנוע גם ביום המנוחה שלהם. ואנחנו לא מונעים מאף אחד שום זכות – כל אחד יכול לשמור על השבת כמו שהוא מאמין וכמו שהוא רוצה. אבל היום מונעים מציבור גדול מאוד במדינה כל התניידות. הרי ממילא נוסעים בשבת היום, זה לא שהמדינה עוצרת, אבל המציאות היא שרק החזקים והעשירים יכולים להרשות לעצמם לנסוע ולהתנייד בשבת למשפחה, למקומות בילוי, אפילו חלילה לבית חולים אם צריך, כי הנסיעה בשבת קיימת רק בכסף, והתחבורה הציבורית למי שאין לו פשוט אינה משגת. ויש מקומות שהתחבורה הציבורית קיימת גם באופן רגיל – בחיפה, בנוף גליל, באר שבע – ולכן הטענה שאי-אפשר בכלל שתהיה תחבורה ציבורית בשבת פשוט לא תופסת. ויש לנו מקומות היום בישראל במסגרת הסובלנות וההבנה של צורכי הציבור, שכונות וערים, שלא רק לתחבורה הציבורית אין אפשרות להיכנס אלא שום רכב לא יכול להיכנס לשם. שום רכב לא יכול להיכנס לאותן שכונות וערים שבהן האוכלוסייה מאמינה בשבת בדרך מסוימת. אבל למה למנוע ממי שמעוניין לנסוע, בערים שהאוכלוסייה מבקשת, בדרכים ובצירים שלא מפריעים או פוגעים באף אחד? למה למנוע שם תחבורה ציבורית? אנחנו מכבדים את השבת. אנחנו לא רוצים לחלן אותה, אנחנו לא רוצים להתריס, וההסדרים שאנחנו מציעים הם הסדרים של תחבורה ציבורית בשבת באופן מוגבל, במקומות שאינם מפריעים, בערים שבהן הציבור רוצה בכך, לפי קביעה של הרשות המקומית, שהיא יודעת הכי טוב מה אופי האוכלוסייה, מהם צורכי האוכלוסייה בה, והיא תוכל לקבוע, אולי במשאל מקומי, אם להעביר שם תחבורה הציבורית, כן או לא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני. הגיע הזמן שיחסי השלטון המקומי והשלטון המרכזי יעוגנו בצורה אחרת. כשמעבירים כל כך הרבה תחומי אחריות לשלטון המקומי, צריכים גם להעביר להם יותר סמכויות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> לכן, אנחנו צריכים להבין שהסיפור של תחבורה ציבורית בשבת הוא צורך, והוא צורך מקומי, והוא צורך של הרבה מאוד אזרחים, ואנחנו צריכים לתת לו מענה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת איציק שמולי. << דובר >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, ההפגנה שהייתה אתמול היא הפגנה שדגל שחור מתנוסס מעליה, והיא אות קלון לכל המשתתפים והתומכים בה. הסיבה היא הכותרת שניתנה לאותה הפגנה; הסיבה היא המטרה או הייעוד שהיא באה להשיג: לנסות ולהגן מפני הפיכה שלטונית כביכול. אין פה שום הפיכה שלטונית. להפך, יש פה רצון של ראש הממשלה, למרות כתבי האישום החמורים שעומדים כנגדו, להתבצר בתוך השלטון פנימה. יש פה ניסיון בוטה ואלים ומסוכן להפנות את האש, לשים את הכוונת על גורמי אכיפת החוק, שעושים את עבודתם במקצועיות, ביסודיות, ללא משוא פנים. יש שם גם טעויות. כן, יש דברים, כמו בכל מערכת, שדורשים תיקון ובדק בית. אבל עצם המחשבה או עצם תיאוריות הקונספירציה המכפישות, המעלילות, המסוכנות, המרעילות, שמפיצים ראש הממשלה ושלוחיו על אותם אנשים שמבצעים את מלאכתם ואת עבודתם, שמתכנסים כביכול באיזשהו חדר צדדי, סגור וחשוך ומסמנים אותנו הפוליטיקאים כדי להוריד אותנו מהשלטון, זה דבר מופרך; זה דבר מסוכן; זה דבר שרומס והורס את התשתית החברתית והפוליטית שעליה אנחנו יושבים, אדוני היושב-ראש. אני באמת תמה, גם נוכח הנושאים שעלו פה היום בישיבה, אדוני היושב-ראש, אם תמו הבעיות במדינת ישראל, אם ראש הממשלה, כל מה שהוא עושה בימים האחרונים, אחרי נאום השטנה וההסתה וההמרדה שלו, זה לעסוק בארגון הסעות ובהמרצת מפגינים לרחבת מוזיאון תל אביב. איפה מערכת הבריאות הקורסת? איפה האפליה בחינוך המיוחד? איפה המשבר בחסות הנוער? איפה המיגון של 2.5 מיליון אזרחים? 2.5 מיליון אזרחים הם חסרי מיגון, ובכל רגע נתון, חס וחלילה, יכולה להיפתח עלינו הרעה גם מהצפון וגם מהדרום. בדברים האלה מתעסק ראש הממשלה, ועצם העובדה הזאת בלבד מלמדת עד כמה הוא לא כשיר ולא מסוגל בכלל לעשות את אותה הפרדה בין הציבורי, בין ייעודו הציבורי, לבין המאבק על חפותו המשפטית והאישית. לצערי, אדוני היושב-ראש, זה לא רק מה שכתוב בכתבי האישום: מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו. בימים האלה זה גם בנימין נתניהו נגד מוסדות המדינה. אני מקווה מאוד שכאשר יסתכלו על התקופה הזאת לאחור, בעוד 20 שנה, בעוד 30 שנה, יראו פה כנסת שעמדה איתן ואמרה: יש מקומות שאליהם – גם נוכח הנאמנות לראש הממשלה, גם עם התמיכה בראש הממשלה, גם עם האמפתיה כלפי ראש הממשלה – אנחנו לא מוכנים להגיע, ובהם: לא להחרבת מוסדות המדינה ולא לרמיסת הממלכתיות. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. ודאי גם ראינו – עד שתגיע למקומך להצבעה – את ההתקפה על יואב קרקובסקי. זה היה איום ונורא, וראוי שכולנו נוקיע את זה. אדוני השר, האם אתה רוצה תשובה – אתה זכאי לענות בשם הממשלה, לסכם את הדיון – או שאנחנו הולכים להצבעה? << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> הצבעה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> להצבעה. בבקשה. אז אני מבקש מכולם לשבת. << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> מה יש פה לשכנע? מי שלא רואה, לא ישתכנע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם כן, חברים, אנחנו מצביעים על אישור הודעת הממשלה כפי שהובאה על ידי שר התקשורת דודי אמסלם. בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד הודעת הממשלה – 16 נגד – אין נמנעים – 2 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לשר להגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם כן, 16 בעד, אפס מתנגדים, שני נמנעים. הודעת הממשלה אושרה. אם כן, חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, אם ירצה השם, ד' בכסלו התש"ף, 2 בדצמבר 2019, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:17. << סיום >>