דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ז'
ישיבה כ'
הישיבה העשרים של הכנסת העשרים-ושתיים
יום שלישי, ה' בכסלו התש"ף (3 בדצמבר 2019)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
איציק שמולי (העבודה-גשר): 4
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 5
מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): 5
יעקב מרגי (ש"ס): 6
איתן גינזבורג (כחול לבן): 7
עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 8
אורלי פרומן (כחול לבן): 8
אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): 9
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 10
אלעזר שטרן (כחול לבן): 10
ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 11
ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): 11
יואל יעקב טסלר (יהדות התורה): 12
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 13
עומר ינקלביץ' (כחול לבן): 13
משה אבוטבול (ש"ס): 14
הצעות לסדר-היום 15
ציון יום זכויות לאנשים עם מוגבלויות 15
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 15
יעקב אשר (יהדות התורה): 16
אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): 17
אבי ניסנקורן (כחול לבן): 20
עודד פורר (ישראל ביתנו): 22
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 27
מתן כהנא (הימין החדש): 31
סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 32
איציק שמולי (העבודה-גשר): 34
השר לשירותי דת יצחק וקנין: 36
אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): 39
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 42
הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 52 – הוראת שעה) (תקציב הכנסת), התש"ף–2019 43
אבי ניסנקורן (יו"ר הוועדה המסדרת): 43
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 45
אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): 46
אלעזר שטרן (כחול לבן): 48
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, היום ה' בכסלו התש"ף, 3 בדצמבר 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 52 – הוראת שעה) (תקציב הכנסת), התש"ף–2019, של חבר הכנסת אבי ניסנקורן. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה למזכירת הכנסת.
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה לצורך הרשמה בלבד. בבקשה, המעוניינים להשתתף יכולים להירשם. בבקשה, חבר הכנסת איציק שמולי, תפתח בבקשה היום את הנאומים. אחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<< דובר >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום פורסמו בשעת הצוהריים התוצאות של מבחני פיז"ה, ובאופן לא מפתיע – אולי דווקא כן מפתיע – אחרי שבמשך קדנציה שלמה מכרו לנו זיקוקי די-נור ומסעות יח"צ של רפורמות והצלחות מסחררות בתחום החינוך, גילינו לדאבוננו גם הפעם הזו שמדינת ישראל נמצאת הרחק הרחק הרחק מאחור. ולא זו אף זו, אדוני היושב-ראש, הדבר המטריד ביותר בדוח הוא שגם עכשיו, בואכה שנת 2020, השאלה הגורלית ביותר עבור ילד היא לא לאן הוא חולם להגיע אלא איפה הוא נולד וכמה כסף יש להורים שלו בבנק. אמור לי איפה נולדת ואני אגיד לך כבר לאן תגיע בחברה הישראלית.
צריך לעשות בדק בית מעמיק במערכת החינוך ולשאול שאלה אחת: איך מערכת החינוך איבדה במשך השנים את תפקידה המרכזי כקטליזטור שיכול לסייע לתלמידים להגיע למקומות שונים בחברה ולממש את עצמם עד תום?
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מנסור עבאס.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שוב אעלה את הנושא של תוכנית החומש של המגזר הדרוזי, שמסתיימת בעוד פחות מחודש. ולמה אני מעלה את זה? כי אתמול התכנס פורום ראשי רשויות דרוזיות והחליטו לצאת למאבק. כבר ביום ראשון הקרוב אנחנו נראה הפגנה גדולה של כל המגזר הדרוזי כאן בירושלים, ימשיכו עם המאבק גם בסגירת צמתים כבר ביום שני בצפון וישביתו את כל המועצות הדרוזיות ביום שלישי.
היום ישבנו אני, חברתי חברת הכנסת ע'דיר מריח וג'אבר עסאקלה וניסחנו מכתב לראש הממשלה לפגישה דחופה איתו. המגזר הדרוזי לא יכול להמשיך להתקיים אחרי 1 בינואר 2020. צריך להכין תוכנית לשנת 2020. עשינו את זה בעבר בתקופה של ממשלת מעבר – בשנת 2014 נתנו תוכנית ל-2015, היועץ המשפטי אישר את זה.
אז אני פונה לראש הממשלה: אל תגרום באופן ישיר לפיטורים של 730 עובדים כבר ב-1 בינואר 2020, ועוד מאות בצורה עקיפה. על מצפונך כולם ילכו הביתה, על מצפונך יקרוס המגזר הדרוזי, כל הרשויות הדרוזיות – על המצפון של ראש הממשלה ושר האוצר. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי.
<< דובר >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום התבשרנו על תוצאות מבחני פיז"ה בישראל לעומת מדינות ה-OECD. ישראל נמצאת מתחת לממוצע, במקום 37 מבין 77 מדינות. מה הסיבה לכך? הסיבה לכך היא הפערים בין תלמידים יהודים לערבים בתוך מדינת ישראל. כדי להמחיש על מה אנחנו מדברים אני אציג נתונים על הפערים בין תלמידים ערבים ליהודים: במבחן הקריאה – 144 נקודות, במבחן המתמטיקה – 111 נקודות, ובמבחן המדעים – 116 נקודות.
מה שמדאיג יותר הוא שלא רק שאנחנו לא מדברים על סגירת פערים, או אפילו על צמצום פערים – המבחן הזה מגלה שהפערים מתרחבים בשלושת המבחנים לאורך שלוש השנים האחרונות. אני אמחיש את זה במספרים: במבחן הקריאה הפער עמד בשנת 2006 על 84 נקודות בין יהודים לערבים, עלה ל-116 נקודות, ועלה ב-2018 ל-144 נקודות. במתמטיקה העלייה כדלקמן: מ-88 ל-104 ל-111 נקודות; במדעים – מ-64 נקודות עד 87, וב-2018 – 116 נקודות.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
אז אותן תוכניות שאמרו: אנחנו משקיעים בחינוך ומנסים לצמצם את הפערים – נראה שהתוכניות לא מספיקות. התקציבים לא מספיקים, אבל בעיקר נראה שהתוכניות לא אפקטיביות.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת עבאס. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן גינזבורג.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני רוצה לדבר על תוצאות מבחני הפיז"ה. אני לא אקריא את הנתונים. אני רק אומר: עם ההשקעה הגדולה, הכותרות על צמצום פערים והזרמת המשאבים – אלו התוצאות? אני מגיע למסקנה אחת: מה שאמרתי הוא שצריך לקרות – צריך לשנות את השיטה. צריך להביא למדינת ישראל מערכת חינוך אחרת, חדשנית, יעילה יותר, קלילה יותר, צופה פני עתיד, ללמד את התלמידים שלנו איך ללמוד. לא צריך להקנות להם ידע – את הידע הם ירכשו אם נדע ללמד אותם ללמוד.
כנראה צריך סוף-סוף במדינת ישראל שר חינוך אמיץ, שבע קרדיטים, שייקח את זה כמשימה. לא עוד איזו משימה לסמן רפורמה כזאת או אחרת אלא להביא משהו חדש מן השורש, ממעונות היום ועד ההשכלה הגבוהה. שינוי מהותי. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עופר כסיף.
<< דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לפני שנתיים בן זוגי ואני הבאנו לעולם את ילדינו בהליך של פונדקאות בארצות הברית. אם הדבר היה אפשרי היינו מעדיפים לעשות את זה כאן, בישראל, אבל בגלל שהממשלה מסרבת לאפשר לזוגות כמונו לעבור הליך פונדקאות בארץ נאלצנו, כמו אלפי הורים אחרים, לעבור את זה בארץ זרה, רחוק מהמשפחה ומהחברים ותחת חוקים זרים.
אבל לא רק שהמדינה מכריחה אותנו לעבור את התהליך המורכב הזה בחו"ל אלא שבישראל אין נוהל מסודר שבעצם מסדיר את הבאתם של הילדים חזרה לישראל, חזרה הביתה, והתוצאה היא שההורים נאלצים להתמודד עם ביורוקרטיה ארוכה, מתישה, מגוחכת ומיותרת מול רשות האוכלוסין, בתי המשפט, ביטוח לאומי, קופת חולים ואיפה לא. ושרק יהיה ברור: זה סיפורם של אלפי ילדים שמגיעים לישראל מהליכי פונדקאות בחו"ל, וכל יום מגיעים עוד ועוד ילדים.
בעוד חודש, ורק בעקבות התערבות בית המשפט, סוף-סוף אמור להתפרסם נוהל שכולם מחכים לו. ואני אומר לכם מניסיוני – עברתי את התהליך הזה: אפשר לעשות את זה אחרת. השאלה היא רק אם רוצים להקל על ההורים או להקשות עליהם.
אז אני קורא מכאן לרשות האוכלוסין לפרסם נוהל אמיץ, שיכיר במציאות ושיקל על הורים לחזור לישראל ולהתחיל את החיים שלהם כמו כל הורה ישראלי אחר שילדיו נולדו בארץ. תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת גינזבורג. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת אורלי פרומן.
<< דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, במלחמת האזרחים בסרי לנקה בין 1983 ל-2009 נרצחו עשרות אלפי אנשים. כמו כן היו מעצרים המוניים והעלמות, מה שנקרא, של אזרחים, אלפי מקרים של אונס, אלימות ועינויים שיטתיים ונרחבים, לרבות עינויים מיניים, שימוש בילדים חיילים בידי הממשלה, פגיעה מכוונת באתרים ובשיירות הומניטריים ורפואיים, הרעבה מכוונת ומניעת סיוע הומניטרי.
ממשלת סרי לנקה ובכירים מטעמה חזרו וחשפו במסמכים רשמיים, בצילומים ובראיונות לתקשורת, בזמן המלחמה ואחריה, פרטים על היצוא הביטחוני הישראלי, היקפו והשימוש המסיבי שנעשה בו. באתר האינטרנט של המשטרה בסרי לנקה פורסם כי יחידת Special Task Force, אשר לפי האו"ם הייתה מעורבת ברצח, עינויים, העלמה והפעלת מיליציות, קיבלה אימונים ממשטרת ישראל מאז הקמתה בשנת 1987. באתר האינטרנט של הצבא הסרי לנקי פורסם על תהלוכת ניצחון שערך הצבא עם סיום המלחמה אשר הוצג בה לציבור נשק שנעשה בו שימוש במהלכה. בין היתר הוצגו מטוסים וספינות קרב, טילים, ציוד לראיית לילה, מערכות רדאר ונשק נגד מטוסים – כולם תוצרת ישראל.
משרדי החוץ והביטחון הישראלים טענו היום בבית המשפט העליון כי מאחר שקיים הסכם סודיות עם סרי לנקה, אף אם ממשלת סרי לנקה הפרה אותו, הפרתו גם על ידי ישראל תרתיע מדינות מלקשור עימה קשרים ביטחוניים חשאיים בעתיד. אני תוהה: מדוע החשאיות מלכתחילה? האם בהסתרת פשעים מדובר? שהרי אם לא בפשעי מלחמה מדובר, אין סיבה לחשאיות. מעבר לחומרת הפשעים עצמה, הרי שהנזק למדינת ישראל נגרם מעצם מעורבותה בפשעים, לא מחשיפתם. לכן אני קורא לשקיפות מלאה ולחשיפה מוחלטת של המעורבות הישראלית בסחר באמצעי לחימה למשטרים רצחניים ופושעים. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת עופר כסיף. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אלכס קושניר.
<< דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אין הרבה דברים מזעזעים יותר מהתעללות בפעוטות, בחסרי הישע היקרים לנו מכול. לעיתים תכופות, תכופות מדי, אנחנו שומעים על סיפור כזה – מטפלת או סייעת שהתעללה בילדים – ואז גם מתפרסם איזה סרטון מחריד, וכולנו מזדעזעים. כך קרה שוב בשבוע האחרון. הארץ גועשת ורועשת לכמה ימים סביב העניין, ואנחנו עוברים לעניין הבא, והנושא נשכח.
אני מסרבת לשכוח, ואני מבקשת מכולכם לזכור איתי. התעללות בילדים אינה גזרת גורל; זו תופעה מחרידה שנובעת מפערי הכשרה ופערי פיקוח ובאין הסדרה, והתוצאות הן הרות אסון. מאות אלפי ילדים בפעוטונים הפרטיים עדיין מצויים ללא כל פיקוח; סייעות עדיין מבצעות את תפקידן ללא הכשרה מינימלית וללא תנאי סף כלל. אלוהים מרחם על ילדי הגן, כתב יהודה עמיחי. ואנחנו? תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת אורלי פרומן. חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<< דובר >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השבוע חצינו רף חדש של גזענות בישראל, ועוד מטעם מי? שר בממשלה. שר הפנים מטיח ב-1.2 מיליון מאזרחי ישראל שהם לא עובדים ולא משלמים מיסים; אני כמובן מדבר על העולים מברית המועצות לשעבר. נוסף לזה, חבר כנסת ממפלגת ש"ס טוען שמי שגר בעמידר זה גויים.
אז יש לי כמה דברים להגיד. ההורים שלי, כמו ההורים של רבים כמוני, עלו לישראל בשנות התשעים ועבדו בכל העבודות האפשריות, וזה לא חשוב מה היו התארים שלהם ומה הייתה ההשכלה שלהם. אחר כך בדיוק אותם אנשים היו אלה שהצעידו קדימה את מערכת החינוך והיו אלה שהצילו את מערכת הבריאות. אריה דרעי עלה לישראל בשנת 1968 ממרוקו, ואני רוצה להזכיר לו שהמדינה הזאת נוסדה בשנת 1948 על ידי אותם יהודים מברית המועצות לשעבר וממזרח אירופה.
אז אני רוצה לפנות לאריה דרעי ולהגיד לו – חבל שהוא לא פה – שהיהדות היא לא בבעלותו, וגם מדינת ישראל היא לא בבעלותו.
ויש לי עוד דבר להגיד, שאותי הוא פשוט מדהים: איך יכול להיות שאני לא שמעתי מהמנהיגים של שתי המפלגות הגדולות, גם הליכוד וגם כחול לבן, שום גינוי על האמירה הזאת, שום גינוי על ביטוי הגזענות הזה, שהוא פשוט ברמה הכי נמוכה שיכולה להיות?
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> אלכסנדר קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אז אני קורא לכם, חברים: תקומו איתי ביחד, תגנו את זה, ותקראו לאריה דרעי לעזוב את משרד הפנים ופשוט להתפטר לאלתר. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת קושניר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. מה? לקחת את הנאום הלא-נכון?
<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
לא, שיניתי נושא. אדוני היושב-ראש, היום הוא היום הבין-לאומי לבעלי מוגבלויות. התקשר אליי מר והבי קעדאן מבאקה אל-גרבייה, אבא מסור. הוא אבא לבן שסובל מניוון שרירים. סל הבריאות מקצה 12 טיפולי פיזיותרפיה במקרים כאלה. לפי הסיכום של תל השומר הוא צריך פעמיים בשבוע מטפלים, פעמיים בשבוע פיזיותרפיה והידרו – טיפולי הידרו וטיפולי פיזיותרפיה – והאבא תקוע בפלונטר הזה. לא רק האבא הזה, לא רק והבי, אלא הורים רבים תקועים בפלונטר הזה של מה שמאפשר סל הבריאות מבחינת טיפול פיזיותרפיה ומה שדורש הטיפול עצמו ובתי החולים.
לכן כולנו בבית הזה חייבים, גם מול משרד הבריאות, גם מול ועדת הכספים, לעשות הכול כדי לאפשר לילדים החולים האלה לקבל את הטיפול הנדרש, לא את מה שסל הבריאות מרשה להם בגלל עלות כספית, אדוני היושב-ראש. אני מאחל לו ולכל הילדים בריאות שלמה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ווליד טאהא.
<< דובר >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, קודם כול לחבר הכנסת קושניר: אנחנו לא מגנים כל התבטאות שאנחנו מאוד לא מרוצים ממנה. לי אין ספק שהתרומה של העולים מחבר המדינות לא תסולא בפז. אני חושב שזה נס גלוי שקרה לנו. אני חושב שהתרומה הייתה והיא מתמשכת כל יום, והם משרתים אותנו בכל שטחי העשייה – עובדים יחד איתנו, לא משרתים אותנו – בכל שטחי העשייה של מדינת ישראל. והכללות בכלל זה דבר שבעיניי הוא בעיה ערכית קשה.
אדוני היושב-ראש, בישראל היום פורסם היום שהממשלה לא כל כך מקיימת את אחד החוקים של הכנסת, וזה לקזז מהכספים שמועברים לרשות את מה שהרשות משלמת למשפחות הטרוריסטים. אני לא הייתי עומד פה אם הייתי יודע שהרשות אומרת: אוקיי, לאלה שהתחייבתי אני מעבירה, אבל על פשע טרור שיתבצע מכאן ולהבא אז אני מפסיקה. מכיוון שהרשות ממשיכה ולא משנה את המדיניות הזאת, והמדיניות הזאת היא מדיניות שמעודדת טרור, מעודדת את הרצח הבא, אז אני מציע לכולם לקרוא את מה שכתב היום עו"ד ניר, שהיה הפרקליט הצבאי ביהודה ושומרון, מבחינת המתמטיקה. ולממשלת ישראל – אנחנו שומעים על חלק מדיוני הקבינט שיוצאים החוצה, וכולנו שומעים; גם מה ידונו בקבינט הבא אנחנו כבר יודעים. שיטפלו בעניין הזה, לטובת כולנו. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח.
<< דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, למרות הנתונים המזעזעים של תוצאות מבחני הפיז"ה, שהדגישו את הפערים התהומיים בין הישגיהם של תלמידים ערבים לעומת תלמידים יהודים, החלטתי דווקא להפנות את דבריי ביום זה לעבר אוכלוסיית בעלי הצרכים המיוחדים ביום הבין-לאומי שלהם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ביום העולמי לבעלי הצרכים המיוחדים אני רוצה לפנות אל בנינו ולבנותינו מבעלי היכולות המיוחדות. ברצוני להביע לפניכם את הערצתי לכם על עמידתכם בקשיים העצומים ועל מאמציכם להגברת המודעות החברתית אצלנו כלפיכם וכלפי תלונותיכם המוצדקות. הרשו לי ביום זה להדגיש לפניכם כי אינכם לבד, והחברה שלכם מבינה היטב את זכויותיכם וצורכיכם ופועלת לצמצום הפערים העמוקים כלפיכם הגורמים לקיפוח זכויותיכם. במציאות ההזנחה והאפליה הגזענית שאנו חווים כערבים בארצנו ועל אדמתנו אתם כבעלי יכולות מיוחדות סובלים מהזנחה כפולה. אתם ראויים למלוא ההערכה על ההישגים שאליהם הגעתם. אנו מבטיחים לכם שנישאר לצידכם ונמשיך לפעול למענכם ולתמוך במאבקכם הלגיטימי להשגת זכותכם לחיות בכבוד.) תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת טאהא. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת יעקב טסלר.
<< דובר >> ע'דיר כמאל מריח (כחול לבן): << דובר >>
אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי וחברותיי, הידעתם שהמשבר התקציבי החמור שאנחנו ניצבים בפניו ברשויות הדרוזיות והצ'רקסיות טרם נפתר? הידעתם שאחרי חודשים של ניסיונות, של מעקב, של קריאות ומכתבים ששלחנו לכל גורם רלוונטי עדיין אין מענה? שלחנו ביחד מכתבים למשרד ראש הממשלה, לשר האוצר, לראש אגף התקציבים במשרד האוצר שאול מרידור, למשנה ליועמ"ש דינה זילבר ולכל גורם אחראי, ועדיין אף אחד אפילו לא טרח להחזיר לנו תשובה.
אז בזאת אני מודיעה: בתום ישיבה שאני ערכתי יחד עם חבריי חברי הכנסת הדרוזים – מישראל ביתנו חבר הכנסת חמד עמאר, מהרשימה המשותפת חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה – הוחלט לצאת למאבק ציבורי רחב. ביום ראשון, מהבוקר נצא כולנו – חברי כנסת, ראשי רשויות ואזרחים – ונהיה מול משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר ונתחיל במאבק שרק יחריף. אנחנו נחסום צמתים ואנחנו נביא להשבתה מוחלטת של כלל הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות. ואנחנו עובדות ועובדים כולנו בתיאום מלא, ח"כים וראשי רשויות, כי הגענו למסקנה שכנראה אף אחד לא מקשיב אם אנחנו לא מחריפים את המאבק.
כקריאה אחרונה אני פונה למשרד ראש הממשלה ומבקשת לקיים פגישה בהולה ודחופה לשם מציאת פתרון מיידי, כדי לא למצוא את עצמנו ב-1 בינואר מול פיטורים של מאות אנשים, ביניהם נשים. ולהזכירכם, מדובר על רשויות מוחלשות, על בני מיעוטים בפריפריה, שכל ההשלכות של היעדר תקציב מוכפלות. אז אנא מכם, תמצאו פתרון. היה לזה תקדים. אני מחזירה אתכם ל-14 בדצמבר 2014, תחת אותם תנאים, ממשלת מעבר – נמצא פתרון זמני. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת כמאל מריח. חבר הכנסת יעקב טסלר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
<< דובר >> יואל יעקב טסלר (יהדות התורה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש בנאומי הפעם להתייחס לתופעה חמורה של הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, תוך פגיעה חמורה בסטטוס קוו. לצערנו הרב, אנחנו מצויים בתקופה שבה מותרת דריסת מסורת ישראל ושמירת השבת – לצערנו, אני מדגיש. ראשי ערים נגררים אחרי הלך רוח של מסיתים למיניהם ובוחרים לפגוע בסטטוס קוו ולהפעיל תחבורה ציבורית בשבת. עשרות שנים שמרה מדינת ישראל על סטטוס קוו דתי; עשרות שנים כיבדו את שבת קודש במרחב הציבורי; מעולם לא העז ראש עיר לפעול נגד כל תושביו המסורתיים.
הפעלת תחבורה ציבורית בשבת על ידי ראשי רשויות היא תוצאה ישירה של שנאת דת בהובלת מפלגות ופוליטיקאים כמו ליברמן ולפיד. מאז ומתמיד בחרו יהודים, גם אם אינם מוגדרים שומרי מצוות, לכבד את השבת, לכבד את מקדשיה, להעריך את המסורת היהודית ואת החשיבות של שמירת השבת. הסחף האחרון של חילולי שבת מצביע על פשיטת רגל ערכית, חינוכית ומוסרית. מצערת ביותר המחשבה על הדור הצעיר שיגדל ללא ערך אמיתי של חשיבות שמירת השבת כיום המנוחה הלאומי וכאות ברית בין הקדוש ברוך הוא לישראל. אין מנוס מלקבוע בצער כי אנו מזהים תסמינים למלחמת דת. היא מיותרת והרסנית, ואני קורא לראשי הרשויות לעצור מבעוד מועד. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת טסלר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עומר ינקלביץ'.
<< דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תוצאות מבחני הפיז"ה שפורסמו היום צריכות לטלטל את המערכת – את מערכת החינוך בעיקר ואת דרג קבלת ההחלטות במערכת. מדובר בשפל חסר תקדים של ההישגים בקרב התלמידים הערבים ומדובר בהתעצמות הפערים בין תלמידים יהודים לתלמידים ערבים כך שמדינת ישראל היום היא אולי הראשונה בטבלת המדינות באי-שוויון ובאפליה במערכת החינוך. אנחנו קוראים להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן לעומק את הסיבות לאפליה ההיסטורית הזאת ולפערים העצומים האלה בין יהודים לערבים, וגם תציע פתרונות ודרכים לממש את סגירת הפערים ואת השוואת התנאים החינוכיים בין יהודים לערבים. זה לא רק עניין של משאבים ותקציבים; זה גם תוכני חינוך שצריך להתאים לייחוד התרבותי והלאומי של התלמיד הערבי, וזה גם לערב את אנשי המקצוע ואנשי החינוך הערבים בניהול מערכת החינוך.
ואני תוהה, כבוד היושב-ראש: אם במשרד החינוך נכשלו בלהכין את הסטודנטים ואת התלמידים הערבים לעתיד – שיעבירו אלינו את ניהול המערכת. יש לנו מספיק אנשי מקצוע ערבים שיכולים לנהל את מערכת החינוך ולהוביל אותה להצלחות ולהישגים.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חברת הכנסת עומר ינקלביץ', בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת משה אבוטבול.
<< דובר >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום הזכויות לאנשים עם מוגבלויות. הידעתם כי מי שמבקש לקיים פולחן דת, שהוא זכות בסיסית, אלמנטרית ואפילו חוקתית, עדיף לו שלא יהיה בעל מוגבלות? משום שקיימים לא מעט מבני דת, מבני ציבור וחינוך, שאינם מונגשים לאנשים עם מוגבלויות, וכך אוכלוסייה משמעותית בחברה הישראלית מודרת מהיכולת לקיים זכות בסיסית כמו פולחן דת. אישה יהודייה שרוצה ללכת לטבול במקווה לא יכולה, לא יכולה, כי רובם אינם מונגשים; מוסלמי שרוצה ללכת להתפלל לא יכול, כי המסגד לא מונגש. חוק שוויון זכויות לבעלי מוגבלות הינו חלק ממהלך חוקתי שמטרתו להביא שוויון זכויות מלא של אנשים בעלי מוגבלות ולהבטיח את זכותם לחיות את חייהם בעצמאות ובכבוד בכל הרבדים. אם כך, מדוע רבים ממוסדות דת ומוסדות ציבור מכלל העדות והציבורים אינם מונגשים, למרות שהחוק דורש זאת במפורש?
מבירור שערכתי עולה כי בחוזר מנכ"ל משרד הפנים לתמיכות במבני ציבור אין, למרבה הפלא, שום סעיף המחייב מדרג או הטבה עם מוסד המנגיש עצמו לבעלי מוגבלות. מן הראוי כי יוכנס בחוזר מנכ"ל סעיף המחייב הנגשה ויהווה מדרג לזכות להקצאת מבנים ולתמיכה השוטפת. פניתי למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי בבקשה להקים ועדה בקרן לפיתוח שירותים לנכים כדי שתסייע לעמותות פרטיות לבצע הנגשה בהתאם לחוק, כי גם לבעלי מוגבלות מגיעה הזכות לקיים במדינת ישראל פולחן דת בהתאם לצו מצפונו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת ינקלביץ'. חבר הכנסת משה אבוטבול יהיה אחרון הדוברים.
<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, היות שאנחנו עוסקים ומציינים את יום הזכויות לאנשים מוגבלים, אני רוצה קודם כול לומר שוודאי שהחוק של ההנגשה הוא חוק חשוב, רציני ומצוין, בגלל הסבל הגדול שעוברים בעלי המוגבלויות. אבל אני חייב לציין, גם כראש עיר לשעבר בעיר בית שמש, את הדבר הקשה ביותר שלנו כראשי רשויות: הנושא של ההנגשה – זה עלויות ענק, גם בכיתות לימוד, גם במתנ"סים, גם בבתי כנסת, מעונות, מגרשי ספורט, תחנות אוטובוסים, ואפילו במקוואות הטהרה. ראשי הרשויות נאנקים וסובלים מהעלויות הכבדות שיש, ואפילו מגיעים לחיוב אישי ולבתי משפט בנושא הזה. לכן חשוב מאוד מאוד להצמיד לחוק את הסעיף התקציבי, שהמדינה תישא בעלויות כשהם מחוקקים חוק כזה חשוב. חשוב לעזור לראשי הרשויות לקיים את חוק ההנגשה.
עוד משהו קטן, ככה בקטנה, לחבר הכנסת אלכס קושניר מישראל ביתנו, שרוצה את פיטוריו של שר הפנים. אני רק רוצה להגיד לו שהשמיעה שלו מאוד סלקטיבית. היכן היה חבר הכנסת קושניר כשאיווט דיבר בצורה קשה ביותר על הציבור החרדי, ביזה את הציבור החרדי? אז עם הדברים שלו צריכים גם לומר שאיווט צריך להתפטר לא רק מהתפקיד שהוא נמצא בו אלא בכלל מהכנסת אחרי הדברים החריפים שהוא אמר על הציבור החרדי – דברים שנשמעים כגזענות, כאנטישמיות. אז אני מבין שאלכס – השמיעה שלו מאוד סלקטיבית. הצעה קטנה, אלכס: פנה דחוף לרב ליצמן, הוא יסדר לך רופא לשמיעה, שתוכל לשמוע גם את מה שאומר יושב-ראש המפלגה שלך איווט ליברמן כלפי הציבור החרדי – דברים קשים ומזעזעים שנשמעים כאנטישמיים. אלכס, תתחיל להקשיב. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת אבוטבול. עד כאן נאומים בני דקה.
<< הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >>
<< הלסי >>ציון יום זכויות לאנשים עם מוגבלויות << הלסי >>
<< דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >>
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח כעת את הישיבה לציון יום זכויות לאנשים עם מוגבלויות – הצעות לסדר-היום מס' 35 ,36, 307, 308, 326, 338, 342, 343.
המודעות ההולכת וגוברת לזכויות אלו היא בעיניי אחד התהליכים החשובים והמרגשים ביותר שעוברת מדינת ישראל בשנים האחרונות. ככל שעובר הזמן אנחנו מרחיבים את המבט שלנו: אנחנו רואים קשיים שפעם היינו עיוורים אליהם; אנחנו שמים לב לאתגרים שפעם לא היינו מודעים להם; אנחנו נותנים מקום לאנשים שפעם התעלמנו מהם.
הענקת הזכויות לאנשים עם מוגבלויות היא לא גמילות חסדים. להנגיש את מוסדות הציבור זה לא חסד, זו חובה; לפתוח את שוק העבודה לכל אחד זה לא חסד, זו חובה; לכונן חברה שערך השוויון בה הוא לא רק אידיאל אלא מציאות זו חובה.
בכל שנה אני גאה לומר שהכנסת היא ראש החץ במימוש חובה זו. אנחנו מאמינים שהכנסת היא בית העם – כל העם, ללא יוצא מן הכלל. לכן עשינו את הכול כדי שכל אדם ירגיש כאן בדיוק כמו בבית: התקנו כאן מעלונים מתקדמים, והיום אפשר להגיע לכל מקום בכנסת בנגישות מלאה; הוספנו עזרים לכבדי שמיעה וראייה; הכשרנו באופן מיוחד את המדריכים שלנו כדי שידעו טוב יותר כיצד ניתן לעזור לכל אורח שמגיע לכאן; גייסנו עובדים מעולים שמתמודדים עם מוגבלות כזאת או אחרת. בפעם הבאה שתיכנסו לאחת המעליות תסתכלו ותראו שמעל למספרי הקומות הוספנו גם כתב ברייל. אתם אולי אפילו לא שמתם לב לזה עד היום, אבל לרבים מאורחי הכנסת זה מאפשר לקיים כאן פגישות בעצמאות ובכבוד. אנחנו מחויבים להמשיך ולהעמיק את הנגישות בכנסת מתוך תחושת אחריות חברתית, מתוך כבוד לכל אזרח ישראלי ומתוך תקווה שבעקבותינו יצעדו בדרך החשובה הזאת עוד רבים מאוד.
חברי הכנסת, אני רוצה להודות לטל בוסידן, שעוזר לנו בתרגום לשפת הסימנים היום, ומתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב אשר לפתוח את הדיון. אחרי חבר הכנסת אשר יעלו חברי הכנסת אילן גילאון, אבי ניסנקורן, עודד פורר וכן הלאה, לפי הרשימה.
<< דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המשנה בסנהדרין פרק ד' משנה ה' אומרת: למה נברא האדם יחידי? "להגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולם דומים זה לזה; ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם".
דברי המשנה הזאת אומרים את הדבר הפשוט כל כך: לכל אדם יש תפקיד בעולם, ובכוחו של כל אדם טמון הפוטנציאל להשפיע ולתרום מעצמו. השלמות שלנו כחברה היא לאפשר לכל אחד למלא את שליחותו, כשכולם ביחד משלימים אחד את השני וממלאים את ייעודם בעולם. החברה חייבת לתת הזדמנות שווה לכולם. לכל אחד יש את נקודת ההתחלה שלו, הנגזרת גם ממוגבלותו, ואנחנו כחברה צריכים לבנות את הכלים המאפשרים לכולם להגיע לאותה איכות חיים, ולא שחלילה יהיו הבדלים בין האנשים המוגבלים לבין אלה ששפר עליהם גורלם ואין להם מוגבלות.
בישראל, אדוני היושב-ראש, חיים כיום למעלה מ-1.5 מיליון בעלי מוגבלויות ברמות שונות. לא יכול להיות שילד עם מגבלה כזאת או אחרת, בין שהיא אלרגיה מסוכנת או נכות קשה, לא יקבל את כל התנאים בחינוך ובתרבות כמו כל ילד אחר. לצערנו, מדי שנה צריך להילחם על תקציבים לסייעות ולשעות הוראה מיוחדות ולסיוע לילדים האלה. אנחנו רואים את זה ביתר שאת בימים האלה, כשאין ממשלה ואנחנו בזמני מעבר, כמה קשה עובדת ועדת הכספים כדי להציל עוד איזשהו תקציב שהיה צריך להיות מובנה באופן בסיסי ולא בטובות כאלה ואחרות. כל ילד חייב וצריך לקבל את התנאים כדי שיוכל להגיע להישגים לימודיים שיעזרו לו להצליח בהמשך החיים.
גם בנושא תעסוקה – אומנם בשנים האחרונות קיימת עלייה בשיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלות, אבל עדיין זה עומד על 60% בלבד. על משרדי הממשלה לאכוף את החוק ולהגביר את הפיקוח שיבטיח את העסקתם בכל משרדי הממשלה והגופים הציבוריים שעדיין לא עומדים ביעדים שנקבעו להם, וצריך לזה הרבה מאוד אכיפה וענישה. גם המגזר הפרטי, שמחויב כיום על פי חוק בתנאים מסוימים, אבל גם מה שהוא לא מחויב – המגזר הפרטי עצמו צריך להתגייס למשימה חברתית זו.
אדוני היושב-ראש, הנתונים מראים ש-24% מקבוצת המוגבלות החמורה מעידים שהם חווים עוני, לעומת 10% בלבד בקרב אנשים לא מוגבלים. זאת בושה למדינה ולחברה שיש יותר עניים באוכלוסיית המוגבלים מאשר קו העוני הרגיל – שגם הוא בושה. החובה שלנו כמחוקקים היא לייצר את הכלים ולהבטיח את הביצוע שלהם כדי לסגור את הפערים הללו.
צריך לשבח את הארגונים ואת האנשים המדהימים אשר מסייעים ועוזרים בשלל תחומי החיים: ארגוני הנכים, ארגונים של אנשים בודדים שקמו והקימו אותם. אני רוצה להביא כדוגמה ידיד שלי, שהוא ידיד של הרבה מאוד אנשים כאן ומכירים אותו כולם, מר אורן הלמן, אבא לבת עם מוגבלות, שהקים קהילה בשם "סיכוי שווה". הארגון שהוא הקים מבצע פניות רצופות למעסיקים, מעודד כל העת אנשים עם מוגבלות להיענות למודעות ולהגיש מועמדות ונותן להם את הביטחון לגשת לתפקידים, לכל התפקידים, כשהוא עצמו יוצר קשרים ומפעיל לחץ – לחץ חיובי – על חברות שונות כדי לקבל אותם לעבודה, וגם סייע ומסייע בקידום תיקוני חקיקה שייתנו באמת סיכוי שווה לכולם.
אנו, שרוצים להיות חברת מופת, צריכים לעשות הכול, גם בכלים החוקיים, החוקתיים והפרלמנטרים וגם ברוח ההתנדבות והערבות ההדדית, שהיא מקור הכוח שלנו כעם וכחברה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, כבודו. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ניסנקורן.
<< דובר >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר >>
שלום, אדוני, תודה רבה שבאת. אני חושב שזה כמעט סמלי שביום הזה אני נושא את נאום הביכורים שלי מזה תקופה ארוכה. למעשה, כמעט שנה לא הייתי על הדוכן הזה, ואני מאוד שמח שזה דווקא היום. אבל אני לא באתי – – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
הרגשנו בחסרונך, אדוני.
<< דובר_המשך >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
כן. אני לא באתי לספר על עצמי. האמת היא שיכולתי ככה לזעזע אתכם בנתונים ובמספרים ולהצליף בכם על הנושא של הקצבאות, אבל את זה נשאיר לשבוע הבא. השבוע אני דווקא רוצה לפתוח ולספר לכם על מקרה משמח שקרה לי לפני שבוע – או השבוע בעצם, לא לפני שבוע. הייתי במוסד שלוה. כולם מכירים את מוסד שלוה מהלהקה של שלוה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
מהמקהלה.
<< דובר_המשך >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
כן. אני הלכתי למוסד הזה וראיתי שם, מה שנקרא, טיפול הוליסטי בילדים מוגבלים מכל סוגי הדיסציפלינות ומכל סוגי האפשרויות שילדים יכולים להיות מוגבלים.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
סליחה, אדוני. ככה הייתי אומר בכיתתי: החבר שלכם מדבר, תקשיבו לו.
<< דובר_המשך >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
כן, תודה.
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
הם יודעים את החומר. הוא יודע את החומר.
במקום הזה, בשלוה, אני ראיתי עולם שאני הייתי רוצה שכל מדינת ישראל תהיה דומה לשלוה הזאת, וכשישאלו אתכם איך צריך לטפל בשלוה ואיך צריך לטפל באנשים מוגבלים, תגידו להם: לפי איך שמטפלים בשלוה. אתם תלכו ותראו על מה אני מדבר: טיפול הוליסטי בכל הרמות, שאדם מרגיש מכובד, עצמאי. לא משנה מאיפה הוא בא, לא משנה לאן הוא הולך, הוא – יש לו את העניין של הכבוד, וזה היה מאוד מאוד יפה.
<< קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >>
– – – אותך.
<< דובר_המשך >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
כן, אני קצת מתקשה, אני רוצה שתבין. אני אחרי איזה אירוע, אז אני מתקשה קצת. אבל אני מתגבר – יחסית.
השלוה הזה בעצם נתן מענה למה שאנחנו קוראים היום: אנחנו לא מתקנים את הבן אדם, אנחנו מתקנים את המציאות של הבן אדם. אני בתור סוציאליסט לשעבר – ולמה אני אומר "לשעבר"? שלא יפחדו הסוציאליסטים הקיימים היום, אני עכשיו יותר מסוציאליסט – אני נגישיסט.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
נגישיסט.
<< דובר_המשך >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
נגישיסט זה יותר מסוציאליסט, כי פעם – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
רגישיסט.
<< דובר_המשך >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
נגישיסט הוא תמיד רגישיסט. – – פעם היינו באים ומתקנים את האדם – –
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – – זה דרך חיים שלנו.
<< דובר_המשך >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
כן, נגישיזם זה החיים שלנו, נכון. – – אנחנו מתקנים היום רק את סביבתו. אנחנו מתקנים ככה את סביבתו ואת סביבת כולנו, כי בסך הכול מי הם האנשים המוגבלים האלה? אני אטען באופן עיקש שאין דבר כזה אנשים מוגבלים או בלתי מוגבלים. כולנו או מוגבלים, או ניעשה עם מוגבלות, או מוגבלים לפרקים, או יש בסביבתנו מוגבלים, או רוצים להזדקן בלי להיות מוגבלים. ולכן אנחנו בעצם לא עושים טובה לאף אחד. הברית הזאת איננה שייכת לחמלה, אז המילה "חמלה" איננה קיימת, אלא המילה "זכות" – היא קיימת. אנחנו מנסים לאפשר לכל אדם להגיע אל מחוז חפצו מכובד ועצמאי. היום, בטכנולוגיה הנוכחית, 90% מהעבודות יכולות להתקיים בידי 90% מן האנשים. אתם יכולים למצוא בכל מיני תחומים אנשים שפעם בכלל לא היו מועסקים.
יחד עם זאת, המצב עדיין לא טוב. באופן יחסי, מבחינת החוק, אנחנו מתקדמים. הבעיה היא איך מטמיעים את התכונה הזאת, את הרצון הזה, בתוך הנפש של האדם עצמו, לא ברמת החוק. אני אומר שכאן צריך לעשות הרבה יותר מאמץ. התחלנו איזושהי מהפכה שלמרות הכול היא הולכת ומתקדמת; למרות שאין ממשלה, והממשלה לא עוזרת, והיא תמיד שמה מקלות בגלגלים, זה מתקדם.
אני רוצה לספר לסיום סיפור שקרה לי שבאמת מוכיח שהדבר הזה מתקדם. הייתי בירושלים בלשכת הבריאות הממלכתית. אני נכנס לשם ופתאום רואה שירותי נכים. פותח את הדלת – לא שירותי נכים ולא בטיח. שום דבר. אני קורא למנהל ואומר לו: בוא הנה, תגיד לי, מה זה הדבר הזה? איך אתה כותב פה "שירותי נכים" ואין פה כלום? הוא אומר לי: לא, אנחנו עוד שלושה שבועות עומדים לעשות את זה, אז רק שמנו את הסמל. אמרתי לו: יא אללה, אני ראיתי אנשים מזייפים כסף, מזייפים אומנות, מזייפים אורגזמות; פעם ראשונה בחיים שלי שאני רואה מזייפים שירותי נכים. אז הבנתי שהעסק פשוט הולם ומתקדם, ואנשים התחילו להפנים שהדבר הזה הוא נכון, הוא אמיתי, וצריך לעשות אותו. לכן, השמיים בעניין הזה הם הגבול, ושם גם את הגבול אנחנו ננגיש, כי זה טוב לכולנו.
שיהיה בהצלחה. אני מייחל לראות את היום הזה שלא יהיה יותר יום השוויון לאנשים עם מוגבלות, או יום השוויון בכלל, כי הכול יהיה שוויוני מהבחינה הזאת. בהצלחה לכולנו.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, אדוני. בריאות מלאה ושלמה. חבר הכנסת אבי ניסנקורן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה, אדוני, חמש דקות.
<< דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >>
תודה. תראו, כשמדברים על ילדים או אנשים עם מוגבלות אז – באמת, זה מפריע לי. אין מה לעשות.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה, אדוני השר.
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
בבקשה, אדוני. אנחנו נחזור – חמש דקות לרשותך.
<< דובר_המשך >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר_המשך >>
אני אומר שכשמדברים על אנשים עם מוגבלות או ילדים עם מוגבלות, אז כל אחד בסוף זה מחייו האישיים ומהניסיון שלו ומהשקפת עולמו. אצלי זה הפנים של הילד שלי. יש לי ילד עם מוגבלות שהיא גם אוטיזם וגם פיגור התפתחותי וגם אפילפסיה, ואני חי את זה כבר כמעט 19 שנים, וזו זכות גדולה. אני חייב להגיד, זו זכות גדולה. זה הרבה אהבה, הרבה מחויבות, הרבה רגש, וזה קודם כול בן אדם – קודם כול אתה חי עולם של בן אדם.
הפגיעות של ילד עם מוגבלות והתחושה שהוא זקוק לך ממלאים אותך במחויבות. לכן, כשאתה עוסק בדבר הזה – אז אני קודם כול רואה את הבן שלי; אני רואה אותו לא במובן של לעזור לרון אלא במובן שאלה אנשים שמצווה עלינו לעזור להם. אני חושב שכל חברה נמדדת בסוף, החוזק שלה, בראיית האחר ובראיית השונה ובחתירה לשוויון, לחיזוק, לשלב אותם בחברה.
אני אספר כמה סיפורים קצת קצת בשביל להמחיש כמה זה חשוב לאותם אנשים. בתור יושב-ראש ההסתדרות נאבקתי להעסקת אנשים עם מוגבלות, וקבעתי שחייבים להעסיק 3% של אנשים עם מוגבלות במגזר הפרטי. זה היה ההסכם הקיבוצי הראשון, המסגרת, שעשיתי כשנכנסתי לתפקיד. באמת קלטנו ברכבת כ-20 אנשים עם מוגבלות, ומה שהם עושים זה צ'ק-אין על הקטר ועל הקרון, שהדברים נמצאים שם – עבודה מאוד מאוד מתאימה לאנשים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, עבודה מאוד מאוד דידקטית שהם צריכים לעשות. עשינו טקס לקבלתם לעבודה, וראית את המשפחות שלהם מגיעות לאירוע הזה – את ההורים, את האחים, את האחיות ואת הנערים או הילדים הבוגרים האלה, ונמצאים שם. בסך הכול זו עבודה שאני חושב שכל אחד – הרבה אנשים שואפים ליותר, אבל הם נמצאים שם, מלאים בגאווה, והמשפחה מלאה בגאווה, והחברה האזרחית קיבלה אותם אליה, והם מרגישים שהם השתלבו בחברה האזרחית.
באחד הבנקים קלטנו 50 אנשים עם מוגבלות להעסקה ולקביעות, ובאו אליי ההורים של אחת הנשים שקלטנו, כבר מעל גיל 70, ואמרו לי: אבי, עכשיו – והיא גרה בהוסטל, והיא עכשיו נוסעת לעבודה ויש לה קביעות, עובדת שם בארכיב. הם אמרו לי: אבי, תקשיב, אנחנו עכשיו קצת יותר רגועים ליום שאחרי, קצת יותר רגועים ליום שאנחנו לא נהיה שם לדאוג לה.
הייתי בבית של אקי"ם. יש כמה ילדים מאקי"ם – בוגרים מאקי"ם; קשה לקרוא להם, הם אנשים מבוגרים – שגרים שם ביחד עם הצוות, וכל אחד סיפר על עצמו. הגאווה הייתה לבוא ולהגיד: אני השתלבתי בשוק החופשי – כן, כך הם קוראים לזה: השתלבתי בשוק החופשי. עכשיו, נכון, הם עובדים בבית מלון, במטבח, אבל השתלבו בשוק החופשי. אתה רואה את הגאווה הפנימית שלהם שהם נמצאים שם. אלה המקרים היותר-קשים.
יש לנו מקרים אחרים. יש לנו אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית, שכלית, במצב נהדר, מצב נורמלי לחלוטין, ויש להם תקרת זכוכית – יש להם תקרת זכוכית שהם לא מצליחים לשבור, כי החברה הישראלית לא יודעת לקבל אותם ולא יודעת לשלב אותם. לכן אני חושב שהיום הזה הוא בעצם ציווי מוסרי עלינו, על כל חברי הכנסת, לא לשכוח לרגע, לרגע, בשביל מה אנחנו נמצאים פה: לעשות את מדינת ישראל יותר יפה, יותר מאוחדת, יותר משלבת ומכבדת את האזרחים שלה, ובייחוד את השונה.
יש לנו המון מה לעשות. אנחנו קבענו חובת קליטה של 5% במגזר הציבורי בחוק, בחוק שהובילה הכנסת במושב הקודם – חוק שכל חברי הכנסת תמכו בו וקבע חובת קליטה של 5% של אנשים עם מוגבלות במגזר הציבורי, בשירות המדינה. לפני כמה שבועות, לבקשתי, גפני קיים ישיבה בנושא הזה בוועדת הכספים, והגיע נציב שירות המדינה ואמר: זה בדמי, זה בנפשי. ביקשתי דוח מה הם עשו – מעט מאוד. מעט מאוד. עכשיו, הפער הזה בין "בדמי ובנפשי" לבין מה שהם עשו הוא פער בלתי נסלח.
לכן אני חושב שביום הזה אנחנו צריכים, כל אחד, כל אחד, להסתכל – ואין אדם שאין לו אדם שהוא עם מוגבלות בחברה המורחבת, או סיעודי, או כל דבר, כל בעיה אחרת – לראות את הפנים, כמו שאני רואה את הפנים של רון כל בוקר וכל ערב, ובמחשבה כל היום איך אנחנו עושים את החברה הזאת יותר טובה ואיך אנחנו מקבלים אותם ומקדמים אותם. תודה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, אדוני. תודה לך. חבר הכנסת עודד פורר, אדוני, חמש דקות, בבקשה.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, חבר הכנסת ניסנקורן, אני חייב לומר שאחרי שאתה דיברת אז בהחלט, בוודאי בהקשר הזה, האישי כל כך – אני, כמי שעובד מולך, איתך, בחודשים האחרונים – אז בהחלט ניכרת תחושת האחריות בכל מה שאתה עושה. יכול להיות שזה באמת נובע גם מזה ומהשיעור שכל אדם מלמד אותנו – במקרה הזה הבן שלך, שקרוב אליך, אבל באמת אנחנו לומדים מכל אדם ומנסים להבין מה אנחנו יכולים לעשות או לא יכולים לעשות.
דווקא בהקשר הזה, אדוני היושב-ראש, של ציון יום זכויות לאנשים עם מוגבלויות, אחרי שמדינת ישראל נמצאת כבר קרוב לשנה במצב של ממשלת מעבר – ממשלה שהתפזרה כי הלכו לבחירות בסוף דצמבר בשנה שעברה, ואחר כך ממשלה אחרי הבחירות ואחרי עוד בחירות – אז צריך לדבר קצת על מה שלא קורה. מה שצריך לקרות – ואסור שדווקא המחלוקת, הייתי קורא לזה, המשבר הפוליטי שנובע מסיבות כאלה ואחרות, לא יכול להיות שהוא בסוף יבוא על גבם של אנשים ודברים שצריכים לקרות. אם אנחנו למשל לוקחים את הנושא של קצבאות הנכים – נושא שהיה עליו מאבק ציבורי רחב מאוד והגיעו שם להסכמות, שלא היו פשוטות מבחינת ציבור הנכים והציבור שיצא להפגנות האלה, שמצד אחד זכו וקיבלו איזשהו שיפור מסוים, אבל מהצד השני הם ויתרו על המון – זה היה, הייתי אומר, אולי רק חלק ראשון במאבק שעוד נכון לנו סביב הנושא של קצבאות הנכים.
אבל הגיעו להסכמות על מתווה מסוים, ונכון, לא הכניסו את זה עדיין לתקציב 2021, אבל לא יכול להיות בסוף שכל הציבור הזה שהובטחה לו הבטחה שלטונית של מתווה מסוים שאושר בהחלטות ממשלה, בכנסת – ואני חושב שיש לעניין הזה הסכמה בכנסת מקיר לקיר; אם נעלה את הנושא הזה להצבעה לא יהיה פה אחד שיתנגד – לא יכול להיות שב-1 בינואר הם לא יקבלו את ההעלאה המצופה בהתאם למתווה שסוכם. לא מבקשים משהו שלא סוכם; לא מבקשים ללכת לאיזשהו נתיב שלא היה. יש נתיב שסללו אותו כבר, וחובה עלינו – ואני באמת אומר את זה פה לחבריי מכל קצוות הקשת – חלה עלינו חובה לראות איך בתקופה הזאת, לפחות את העניין הזה ואת הפעימות האלה שהבטיחו במתווה של העלאת קצבאות הנכים, אנחנו נקיים את זה. כן נומרטור, לא נומרטור, כן בעיות כאלה במשרד האוצר, לא בעיות כאלה במשרד האוצר – זה לא מעניין את מי שמחכה להעלאה הזאת.
במשאים ומתנים הקואליציוניים שניהלנו בוודאי שהנושא הזה עלה, ואפשר להגיד אפילו שסוכם, גם סוכם עם משרד האוצר. גם במשאים ומתנים הקואליציוניים, כשאנחנו ישבנו מול אגף התקציבים במסגרת הרצון שלנו לנסות להרכיב קואליציה, הגענו להסכמה סביב העניין הזה שהמתווה מקוים כפי שנקבע, למרות שהיה רצון של האוצר לדחות את הפעימות. אני מצפה שכן נתכנס סביב הנושא הזה, כי הם לא צריכים לחיות בחוסר ודאות.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
אתה יושב בוועדת הכספים, אולי תיתן לנו דיווח מה קורה שם.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני לא – – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
כן, בגלל החיוך שלך אני שואל אותך.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
תשמע, אדוני, אני יודע מאיזו סיעה אתה מגיע, ואתה יודע אילו טענות יש לי לאילו מהסיעות בוועדת הכספים לגבי היכולת שלנו לכפות על משרד האוצר לעשות דברים שאני חושב שצריך לכפות עליו. זה לא ילך בטוב. זה לא ילך בטוב, אין מה לעשות. אם לא תהיה התגייסות של חברי הכנסת מכל הצדדים שיגידו: חברים, אין מה לעשות – – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
אתה מעלה סוגיה שנראה לי – ספק בעיניי שאין סביבה קונסנזוס. הרי יש סביבה קונסנזוס – –
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
כן, אבל מאיר, סליחה – – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
– – ושום דבר פוליטי לא צריך לעצור דבר כזה.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
נכון, אדוני, אבל אתה יודע שכשמגיעות העברות תקציביות אז תמיד יש שם משהו חשוב, ואף אחד לא רוצה לעצור שום דבר, ואף אחד לא רוצה לעכב שום דבר. אני יכול להבין את הגישה הזאת. אבל אולי גם מפה, מעל במת הכנסת, במקום – עכשיו זו לא איזו חגיגה, אנחנו לא במסיבה של ציון יום זכויות לאנשים עם מוגבלויות. זה יום שאמורים בו לדון ולראות מה אנחנו כן יכולים לעשות בתוך מה שניתן.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
בדיוק. להיות פרקטיים.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
בעניין הזה אני גם מצפה – יושב פה אדוני שר הדתות, אבל אולי דרכו נעביר את המסר גם לממשלה – שהממשלה, ממשלת מעבר, ידעו בממשלת המעבר הזאת למנות שרים ולעשות מינויים ולעשות דברים. שתתכנס הממשלה, תקבל את ההחלטה הזאת. אנו ניתן את הגיבוי מהכנסת, גם אם זו ממשלת מעבר.
לקחת לי דקה, אז אני אשלים את הדברים שרציתי להשלים – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
קיבלת אותה.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
– – כי יש עוד נושא שבו כן צריך לטפל ואפשר לטפל בו ברגע שתקום ממשלה, וזה ביטול חוק לרון. בעיניי, אין אבסורד גדול מזה שבמקום לעודד את מי שמקבל קצבת נכות לצאת לעבודה, המדינה מייצרת מנגנון שבו היא אומרת: אל תצא לעבודה, או תעשה את החשבון, כי אם תצא לעבוד תאבד את הקצבה. קצבת הנכות באה לענות על מוגבלות שיש בצידה גם הוצאות נכבדות. אותו אחד שיוצא לעבודה ומרוויח משכורת כמו זה שיושב לידו, אם הוא בעל מוגבלות, יש לו הוצאות אחרות, שפה קצבת הנכות גם נותנת לו את הפיצוי, ולכן העניין הזה לא צריך לבוא בכלל ביחד. יוצא לעבודה – לא צריך לגעת בקצבת הנכות. היא צריכה להיות נפרדת מזה.
אני רוצה לסיים בדבר האחרון, אדוני. כולנו דיברנו פה על הנושא של הבנייה של שכונה יהודית בחברון והחלטות שהתקבלו בעניין הזה. אם מישהו בעל מוגבלות רוצה לבוא להתפלל במערת המכפלה, הוא לא יכול לעשות את זה – הוא לא יכול לעלות את המדרגות. לא יכול להיות שבמערת המכפלה, המקום ששם קבור אבי האומה, אנחנו לא יכולים לבנות מעלית. לא מזמן קראנו בפרשה – המקום הזה נקנה בכסף, נקנה מעפרון החיתי.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
אדוני זוכר שהייתי שר הרווחה והחלטתי שאני בונה שם מעלית על אפם ועל חמתם, ומי שעצר אותי היה ממשלת ישראל.
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
באיזו תואנה?
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
שזה יגרום למתח ולחיכוך ויבעיר את האזור.
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
– – – נגישות לבעלי מוגבלויות?
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
לא לא לא. הסיפור הוא סיפור פוליטי: הווקף מתנגד. ומה הקציתי לזה – 190,000 שקלים? זה לא בשמיים, והווקף אמר לא, ולצערי הגדול ממשלת ישראל אמרה לא.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני יכול להגיד לך ששר הביטחון הקודם, שלראשונה מזה עשרות שנים – – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
אם אני אעיד נגד ראש הממשלה תגידו שאני פוליטי.
<< קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >>
שהוא היה שר הרווחה, אנחנו יודעים.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
כשהוא היה שר הרווחה שר הביטחון היה משה בוגי יעלון, אבל אני יכול להגיד לך ששר הביטחון הקודם גם דאג לסמל עיר ליישוב היהודי בחברון אחרי הרבה מאוד שנים וגם הוביל את חוות הדעת המשפטית שמאפשרת היום קבלת החזקה ובנייה בשוק הישן בחברון, קרקע שנרכשה והיא בבעלות יהודית, וגם היה מוביל לאותה מעלית. גם פה אני חושב שהיה אפשר להגיע לתמיכה – לא חושב של-100%, אבל ודאי תמיכה רחבה בכנסת. לא יכול להיות שהמקום הקדוש הזה לא נגיש למתפללים, לתיירים, לכל מי שמגיע לשם.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מתן כהנא.
<< דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר הרב וקנין, חבריי חברי הכנסת, היום כנסת ישראל מציינת את יום זכויות אנשים בעלי מוגבלויות. אנחנו מציינים את זה יום בשנה; אותם אנשים, אותן משפחות, עוברים את זה יום-יום, שעה-שעה. אצלם זה לא יום אחד לבוא ולגלות אהבה כלפי מישהו, אלא סובלים, נמצאים עם אותו דבר יום-יום.
אני חושב שאנחנו צריכים לעשות חשבון נפש עם עצמנו – האם כנסת ישראל, האם הממשלה, האם משרדי הממשלה באים לקראתם או לפעמים מהווים להם גם עוד גורם של ביורוקרטיה יתרה? האם גורמים להם טיולים בין משרדי ממשלה על מנת לקבל את הזכויות שמגיעות להם בדין? אני שואל את עצמי: האם מדינת ישראל אוכפת את החוק שהיא עצמה חוקקה – 5% של בעלי מוגבלויות במשרדי הממשלה? האם נציב שירות המדינה פעם הסתובב בין משרדי הממשלה וחזר לנו עם דוח: במשרד הזה יש רק 4%, פה 3%, פה 7% – האם פעם אחת קיבלנו? אני חיפשתי בחיפוש מלמעלה – לא קיבלתי דבר כזה; לא מצאתי, יותר נכון. האם יש תשובה על הדבר הזה? האם חוק שמדינת ישראל מחוקקת הוא לנייר, לסמן וי, או מעבר לזה – האם יש באמת מי שאוכף את הדבר הזה, או שחוק זה טוב לנייר ולא יותר?
ולמה אני אומר "לנייר ולא יותר"? כי כשמשרד החינוך ומשרד האוצר הביאו מסמך – ומי שיושב בוועדת הכספים כאן מודע לזה – על תלמידי החינוך המיוחד, ויש מסמך שמחייב את משרד האוצר לתקצב את משרד החינוך, לתת גם למוכר שאינו רשמי את מה שמגיע להם. משרד החינוך מגיע עם מסמך ואומר: תקבלו, ואנחנו לא מאמינים להם, אז אומרים: נכתוב לכם את זה. ומשרד החינוך כותב, ואחרי כמה זמן מגיעים לבית המשפט – זה היה בשבוע שעבר – והוא אומר: לא, אנחנו מבקשים לדחות את היישום בעוד שנה. לדחות בשנה. למה? יש איזשהו נימוק שם: לדון, איך מחשבים את זה. איפה הייתם עד היום?
רבותיי, אני מחזיק פה מסמך של 61 חברי כנסת מכל סיעות הבית – קואליציה, אופוזיציה, יהודים, שאינם יהודים, מכל – – –
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
יודע כמה מחפשים 61 חתימות?
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
בבעלי מוגבלויות אין קואליציה ואופוזיציה, דתיים ושאינם דתיים. כולם באים ומסכימים שהעוול הזה מתמשך, וגם בית המשפט פסק, ושום דבר. יש מסמך כתוב, ושום דבר. יש מסמך כתוב על 5%, ואין אכיפה של הדבר הזה.
אני מציע לכל אחד לקרוא – היום בישראל היום יש כתבה של איש יקר מאוד, שצריך להעלות את פועלו, איש שצריך לזכות בפרס, וקוראים לו אורן הלמן. יש לו את עמותת סיכוי שווה. המאמר הוא תחת הכותרת: לשנות את החוק שמעודד אבטלה בקרב אנשים בעלי מוגבלויות. אתה קורא את הכתבה ולא מאמין. היום אדם עם מוגבלות שמקבל קצבה מהמדינה, ונגיד, הוא לא כזה פיקח או עם כישורים שיכול להרוויח הרבה כסף – שכר מינימום – לא שווה לו ללכת לעבוד. מה אומרים לו? החוק הזה מעודד אותו: לך תהיה מובטל, או לעבוד בשחור, ובמדינת ישראל יש תופעה כזאת בקצה. הגיע הזמן שהחוק לעידוד אבטלה יבוטל ואותו סכום פעוט שמגיע יישאר גם בלי קשר אם הוא כן עובד או לא. להפך, לעודד אותו: תצא לעבוד. זה אינטרס של כולנו – אינטרס של המדינה, אינטרס של הכלכלה.
דיברו כאן על הנגשת מערת המכפלה. אין ספק – עוול מתמשך.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
אני אוסיף לך את הזמן שאני מדבר, אבל אני מסתכל על אורלי לוי אבקסיס ואנחנו מחייכים, כמה הסוגיה הזאת נדונה כאן, בכנסת הזאת – עשר שנים ויותר. זה לא רק עם מוגבלויות, זה גם החד-הוריות – כל הסיפור של הדיסרגרד. כשאנחנו ניסינו, זכרו שתמיד הייתה התנגדות של היועצים המשפטים, כי אמרו שאי-אפשר להחריג: אם אתם רוצים לעשות דיסרגרד – כלומר, הטיעון הזה – אורלי לוי אבקסיס תיתן לך עכשיו הרצאה של שעתיים עד כמה חשוב מה שאתה אומר, אבל בסופו של דבר זה תמיד התנפץ מול הייעוץ המשפטי.
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
בשביל זה יש כנסת.
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
אבל גם פקידי האוצר, שהם תמיד – – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
היה להם נוח, ודאי.
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
– – – ואנחנו ניסינו, ואנחנו – – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
אני שמח שזה עולה, כי יכולה להיות כאן קואליציה – – –
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
בדבר הזה אין קואליציה, כי בסוף זה אינטרס שלנו, אינטרס של הכלכלה. אנחנו נרוויח מזה. עזבו את האנשים – נדבר כסף. נרוויח מזה יותר כסף.
רבותיי, יש נושא של סבסוד הנגשה למוסדות ציבוריים. יש עוד עוול: מוסדות ציבור על קרקע עירונית זכאים לסבסוד. על קרקע פרטית, מוסד שהוא עמותה ללא כוונות רווח לא זכאי לסבסוד. שימו לב: אדם השקיע מכספו, קנה קרקע בהרבה כסף, בנה מוסד לתועלת הציבור שכולו עמותה, כולו ללא כוונות רווח, כולו בהתנדבות – המדינה לא מממנת אותו. אם הוא ילך לרשות ויקבל קרקע, שהוא כאילו מרוויח פעמיים – אז מקבל כסף. זה עוול שאי-אפשר להבין אותו. אין בו שום שכל, שום סברה.
אני קורא לכל חברי הכנסת: בשבוע הבא, ביום שלישי, תתקיים ישיבת שדולה שלי יחד עם חבר הכנסת אילן גילאון וחברת הכנסת קארין אלהרר, ישיבת שדולה שאנחנו הולכים להעלות בה על סדר-היום הציבורי את אותו דבר שאני לא מבין אותו. עבר כאן חוק במדינת ישראל: ב-1 בינואר יש קצבה נוספת, "קצבת הנכות", קראנו לזה. שעות, שעות על גבי שעות של דיונים בוועדה של חבר הכנסת אלאלוף, והיה מאבק לא פשוט מול אותם אנשים, מול אותם ארגונים, מאבק שהיה בחוץ, בתוך המשכן, והגיעו לאיזו הבנה של משרד האוצר – ראש הממשלה היה מעורב – עם כל אותם ארגונים, ברוך השם.
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
בפעימות, בפעימות.
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
דיברו על הפעימות.
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
ואני זוכר את עצמי מתעמת עם אותם אנשים שאמרו לנו: אתם משקרים, זה לא – זה פעם אחת, ואחרי זה אתם תורידו. ואני זוכר את עצמי – תראו בפרוטוקול של הוועדה – אומר להם: לא, זה חוק. יש פה אנשים רציניים, אנחנו לא רמאים. מה נגיד להם עכשיו – שמה, שאם עובר חוק בכנסת ישראל זה משל, זה כאילו?
אני קורא לכולם לבוא ליטול חלק בישיבת השדולה הזאת. אנחנו קוראים לשר האוצר: תתעשת על עצמך, תבטל את הביטול הנוראי הזה. חוק בכנסת ישראל צריך לכבד; הסכם על החינוך המיוחד צריך לכבד; חוק של 5% שילוב צריך לכבד.
ואני אסיים גם בדבר טוב. צריך להגיד מילה טובה ליושב-ראש הכנסת. אנחנו רואים את אותם אנשים כאן, עובדים בכנסת איתנו, אומרים לנו שלום, כל אחד עם הסגנון שלו, עם האופי שלו. אתם יודעים, הם לא תמיד בחדר שלנו. במסדרון פוגשים אותם, לפעמים מעלים לנו חיוך על הבוקר, וזה כיף ככה לפגוש אנשים ולדבר איתם. למישהו מזיק שהם נמצאים פה? תחשבו כמה חיוּת, כמה חיים, כמה חיים אנחנו מוסיפים לאנשים האלה, למשפחות שלהם. תחשבו אם היו כאלה בכל משרדי הממשלה. צריך להגיד מילה טובה גם על חברת החשמל. הייתי אצל אורן הלמן בחדר שלו – כמה אנשים בעלי מוגבלויות נמצאים סביבו, באגף שלו. איזה יופי זה, כמה זה מוסיף להם, מוסיף למשרדים.
אני מקווה שאנחנו נאכוף את החוקים האלה, ושוב אני קורא לכולם לבוא ליטול חלק בישיבת השדולה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה לך, אדוני.
אם ציינת את חברת החשמל, ראוי שנציין את אל על. השבוע ביקרתי שם והם מתגאים באל על באחוז גבוה מאוד, חבר הכנסת מלכיאל, של בעלי מוגבלות שעובדים שם. ייאמר לזכותם.
מתן כהנא, בבקשה, כבודו, ואחריו – סמי אבו שחאדה.
<< דובר >> מתן כהנא (הימין החדש): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד להקריא פה דברים שכתבה חברתנו שירלי פינטו מרשימת הימין החדש, שמכבדת אותנו בנוכחותה ונמצאת כאן. כל הדברים שאני אומר הם בלשון נקבה ובשמה:
שמי הוא שירלי פינטו. אני חירשת דוברת שפת הסימנים, משפטנית ופעילה פוליטית חברתית לקידום זכויות אנשים עם מוגבלויות בישראל. אני בת להורים חירשים – אבי חירש ואימי חירשת ועיוורת. גם בן זוגי חירש, ואנחנו הורים טריים לילד חירש דובר שפת הסימנים.
גדלתי בצל הקשיים שההורים שלו חוו כהורים חירשים. הקושי שהם התמודדו איתו באופן יום-יומי היה בעיקר מול חוסר המודעות של החברה הישראלית כלפי אנשים עם מוגבלות. מדובר על חוסר מודעות שלצערי עדיין מובנה בכל מקום: בתעסוקה, בפנאי, בחינוך, ברפואה, ולמעשה בכל מקום בחיי היום-יום שלנו. חוסר מודעות זה היווה את החסם הגדול ביותר של ההורים שלי להיכנס ולהשתלב באופן הוגן ומכובד בחברה הישראלית.
כילדה, כנערה, חוויתי דרכם את החסם הזה. לצערי הרב, הוא לא פסח עליי. נאבקתי בכל הכוח כדי להתנדב לצה"ל, למרות הפטור שקיבלתי. ראיתי בשירות הצבאי שליחות וחובה אזרחית ראשונה במעלה. נאבקתי בכל הכוח להתקבל ללימודים אקדמיים למרות החסמים שעמדו מולי. נאבקתי בכל הכוח למצוא מקום התמחות ללימודי המשפטים שעשיתי. המלחמה שלי הייתה תמיד אל מול חוסר המודעות וההבנה שחירשים, ואנשים עם מוגבלות בכלל, הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית; מול התפיסה השגויה וההרסנית שאנשים עם מוגבלויות הם אנשים פחות טובים, אנשים בינוניים, מסכנים, ומוטב שיישארו בבית.
והיום, יותר מתמיד, כהורים לילד חירש אנחנו רוצים לעשות את הכי טוב עבור הילד שלנו. "הכי טוב" זה שהילד יגדל בעולם שבו הוא ידע שיוכל להשתלב ולקחת חלק מלא בחיי היום-יום בישראל, כי הוא לא פחות טוב, למרות שהוא חירש. עם הזמן הבנתי שכדי לתת את השילוב הטוב ביותר דרושים לנו מודעות, חינוך וכלים. המודעות תגבר ככל שנספק חינוך בנושא לילדי ישראל – חינוך פרקטי, מכיל ופתוח, חינוך שמתחיל בשילוב מורים ומורות עם מוגבלויות במערכת החינוך. למי מכם היה מורה עיוור? מורה חירש? עם כיסא גלגלים? ברגע שהחינוך הזה יושרש היטב, חוסר המודעות ירד. זו הדרך שבה נוכל לראות חברה מכילה ופתוחה, כזאת שמאפשרת אחוז גבוה יותר של שילוב והעסקת אנשים עם מוגבלויות.
כעת שמעו את הדבר הבא: נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות פרסמו מחקר חדש שקובע: אם חצי מאוכלוסיית האנשים עם המוגבלויות יועסקו, המשק הישראלי ירוויח כ-4 מיליארד שקלים. השילוב בשוק העבודה יהיה על ידי מתן כלים מותאמים לכל אדם עם מוגבלות – ובמקרה הזה, הנגשה אמיתית של מקום העבודה. כל זאת על מנת שכל בעל מוגבלות יוכל להגיע למיצוי אמיתי על פי יכולותיו, ועל ידי כך ליצור תחרות הוגנת.
אני רוצה לסכם, ויותר משמחה על העיסוק בנושא הזה כאן, במליאת הכנסת: אנשים עם מוגבלויות לא צריכים חסד, לא רחמים, לא צריכים שיזילו דמעה עבורם. אנשים עם מוגבלויות צריכים לקבל את ההזדמנויות שדרכן יוכלו להשתלב באופן מלא בחברה הישראלית בכל תחום שבו יחפצו. אני מאמינה בכם וסומכת עליכם שביחד נוביל את המדינה למדינה מכילה ונגישה יותר עבור הבן שלי, עבור כל בעלי המוגבלויות בישראל.
תודה על ההקשבה. תודה על ההבנה. אני מאמינה בכם.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, כבודו.
<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, שלום לכולם. ביום הבין-לאומי לאנשים עם מוגבלויות אני רוצה להציע הצעה שקיבלתי מחבר, ידיד, עבאס עבאס, שגם הוא, כמוני, סובל ממגבלת ראייה, מקשיי ראייה. הוא מציע שם אחר לקבוצה הזאת של האנשים; עבאס רוצה שנקרא להם "אצחאב א-תחדיאת" – "אנשי האתגרים", הוא רוצה שנקרא להם.
דיברו פה כבר הרבה מהחברים לפניי על חשיבות המודעות בחברה לגבי אנשים עם מוגבלויות, ואני חושב שזאת אחת הנקודות הכי חשובות, כמי שסובל מבעיית עיניים שלא היה בעצמו מודע לה עד לגיל די מבוגר. אני פשוט לא ידעתי. אני חשבתי שכולם רואים ככה. לא הבנתי בדיוק מה אני כן צריך לראות, וכל מי שהיה בסביבה שלי לא כל כך ידע וראה. לכן העניין הזה של המודעות הוא מאוד חשוב כשאנחנו מדברים על הסוגיה של אנשים עם מוגבלויות.
אני כשלעצמי מאמין שאין אנשים עם מוגבלויות. אני מאמין שיש חברה מגבילה. לצערי הרב, אנחנו נמצאים בחברה – למרות ההתקדמות המאוד-חשובה בחקיקה, כבוד היושב-ראש – חברה מאוד מגבילה, חברה שלא רואה באמת את כולנו באותה עין, לא רואה את כולם בשוויון. ללא ספק החברה שלנו, ובכלל חברה אנושית – לפי העקרונות שאני מאמין בהם החברה היא הרבה יותר אנושית, החברה היא הרבה יותר חזקה והחברה היא הרבה יותר בריאה ברגע שהיא רואה את כולם באותה צורה, ברגע שכל מי שנמצא בחברה מרגיש חלק ממנה.
לא ככה מעיד הדוח של הממ"מ שיצא ב-2017 לגבי אנשים עם מוגבלויות מהחברה הערבית במדינת ישראל. לצערי הרב, המספרים שם מזעזעים בכל הרמות. לא משנה מה בודקים, את מה רוצים להשוות לחברה היהודית בישראל – בחברה הערבית המצב הרבה יותר קשה; לפעמים המספרים כפולים, לפעמים המספרים הם הרבה יותר מכפולים, בכל הרמות: אם בודקים את אחוזי הנכים; אם בודקים כמה אנחנו מודעים לבעיה בין שתי החברות; אם אנחנו בודקים את הנגישות שכולם מדברים עליה, והיא מאוד חשובה, בין שתי החברות. רוב המוסדות הציבוריים בחברה הערבית אינם מונגשים. רוב מערכת החינוך אינה מונגשת. אם אנחנו בודקים גם את המודעות בחברה ואת היכולת שלנו לאבחן את האנשים בגיל צעיר – דברים שהיה אפשר למנוע, דברים שהיה אפשר לטפל בהם, דברים שהיו יכולים לחסוך המון סבל להרבה אנשים, דברים שבקלות היה אפשר לתקן – גם שם אנחנו רואים פערים מאוד גדולים.
ונוסף לזה – נוסף למה שלפעמים הטבע עושה לנו, חיים קשים, לפעמים המצב, לפעמים תאונות שמעלות את האחוזים של האנשים עם האתגרים בחברה שלנו – מתווספת לזה גם הפוליטיקה של מדינת ישראל, לצערנו. אנשים שאף אחד עדיין לא הזכיר אותם בנאום שלו – יש אנשים שלא נולדים עם האתגרים, לא נולדים עם מוגבלות; עשרות אלפי בני אדם – מדינת ישראל גרמה להם להיות נכים במה שהיא קוראת ה"מבצעים" שלה בעזה, בדיכוי של האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים, בגדה. עשרות אלפי בני אדם לא נולדו ככה, מדינת ישראל גרמה להם להיות ככה, והיא גם ממשיכה בכלל להתעלם מהנושא הזה. אז יש דברים – נכון, יש חקיקה, וזה חשוב מאוד, ולפחות בדבר הזה אנחנו צועדים לכיוון טוב. ואני מרגיש מהנאומים של כל החברים בכנסת שזה נושא שיכול להיות בקונסנזוס, וזה יכול לאפשר לנו, כולנו ביחד, לקדם את הסוגיה המאוד-חשובה של אנשים עם מוגבלות. אבל יש גם את הדברים שאפשר למנוע, וגם זה מאוד חשוב, וגם על זה הייתי רוצה שיהיה איזשהו קונסנזוס, כי בעיניי חברה היא הרבה יותר אנושית, הרבה יותר טובה והרבה יותר בריאה ברגע שהחברה הזאת דואגת לאנשים היותר-מוחלשים שבה ולא לאנשים היותר-חזקים. תודה רבה לכם.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, אדוני. אם היום היית – אני חושב שחבר הכנסת טיבי היה בדיון של הממ"מ לגבי נתונים על איתור ילדים עם אוטיזם, ובחברה הערבית, במיוחד בדרום אצל הבדואים, יש איחור גדול מאוד באיתור, כי אין נגישות שם.
חבר הכנסת שמולי, אדוני, בבקשה.
<< דובר >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, עבורנו היום הזה הוא בסך הכול עוד יום. עבור 800,000 אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל מדובר ביום שבו הם נושאים את עיניהם אלינו, לירושלים, לכנסת, ומצפים שנגשים את השאיפה הבסיסית שלהם כל כך לחיות כאזרחים שווים בחברה שלנו. היום הזה, האמת, חברים, לא נועד עבורם – הוא נועד בעיקר עבורנו, אלה שנמצאים כל הזמן סביבם, כדי שנלמד להסתכל עליהם לא רק דרך המוגבלות אלא גם דרך היכולת לחלום ולהתפתח; גם דרך היכולות, לא רק דרך המוגבלויות.
לפני 30 שנה התכנס הבית הזה והכריז על יום העצמאות של האנשים עם המוגבלות במדינת ישראל. מחוקקים גם מימין וגם משמאל התאגדו כאן כדי להעביר בבית הזה את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אזרחים מכל קצוות המדינה הגיעו לכאן ביום הזה כדי להיות חלק מההיסטוריה הזאת, מהרגע הזה שבו אולי בפעם הראשונה ניתנת באמת הזדמנות שווה לכול, לפחות בכוונה; רגע שממנו יכול היה כל אדם עם מוגבלות לפרוץ את השער הנעול ולצאת לעידן חדש של שוויון, של צדק, של עצמאות.
20 שנה מאוחר יותר, אולי קצת יותר, אולי 25 שנה מאוחר יותר, ואנו מציינים היום את היום הזה ואת כל מה שהפך להיות אפשרי בעקבותיו. בזכותו מקומות כמו בתי ספר, תחבורה ציבורית, בתי קולנוע, הונגשו והפכו שייכים לכולם. המרחב הציבורי פשוט נפתח. בזכותו גם ילד עם רגליים משותקות אבל בדיוק בדיוק עם אותם החלומות כמו הילדים בכיתתו כבר לא נותר מאחור. בזכותו לאלפי ישראלים ניתנה ההזדמנות להתערות, להשתלב, להיות חלק מהחברה הישראלית באופן אמיתי.
אבל עדיין יש הרבה מאוד חסמים, כפי שציינו כאן הדוברים לפניי, וביניהם גם העובדה שיותר מדי מקומות במדינת ישראל עדיין לא מספיק מונגשים. הקצבאות – זכות היא להזכיר את ידידי ומורי חבר הכנסת אילן גילאון, שהוביל פה יחד איתנו מאבק הירואי בכנסת האחרונה להעלאת הקצבאות, ועכשיו במסגרת השיתוק הפוליטי יש חשש שגם המעט שהושג לא יקוים. ואני אומר לכם, יש פה מחלוקת בבית הזה, זה ברור, לגבי זהות הממשלה הבאה. לגבי היכולת להעביר עוד בכנסת הזאת, וגם בתקופת הביניים, מהלכים שהם בתמיכה רחבה, כמו תשלום ההתחייבות לקצבאות הנכים – מה שהובטח, לא שקל אחד יותר – מתן סיוע חירום למערכת הבריאות ועוד ועוד ועוד צריך לייצר את הקואליציה הזאת כאן בתוך הבית הזה.
גם בתוך מערכת החינוך אנחנו לפעמים פוגשים מקרים, למרות שיש שם הרבה כוונות טובות, שאין שם באמת הכלה אמיתית. רק לפני כשבוע אני אירחתי ילד פה בכנסת שחודשיים יושב בבית. היה לו איזשהו אירוע התנהגותי, הוא על הספקטרום האוטיסטי. מה מצאו לנכון לעשות בבית הספר? להזמין לילד בן שמונה ניידת משטרה, להשפיל אותו מול כל בית הספר. זה פשוט דבר מטורף לחלוטין. אז נכון שהמדרכות שלנו יותר מונגשות, אבל יש לנו עוד עבודה רבה לעשות גם במישור של התודעה וגם במישור של הלבבות.
הכניסה לשוק התעסוקה, אדוני היושב-ראש, הייתה החסם העיקרי ואולי עדיין היא החסם העיקרי של אנשים עם מוגבלות ביכולת שלהם להשתלב בחברה הישראלית. עדיין אנשים עם מוגבלות סובלים מהדרה בשוק התעסוקה רק מחמת מוגבלותם. לעיתים קרובות מדי, כפי שאמרתי קודם, דווקא אנחנו שמולם נוטים לחשוב שמוגבלים הם מוגבלים טוטלית ביכולת, הם חסרי יכולת, אבל שוכחים שיש להם גם כישורים ויש להם גם יכולות ויש להם שאיפות. יותר מדי שנים הבטחנו לעצמנו שהשינוי יקרה מעצמו, שהמילים הגדולות האלה באמת ישנו את המציאות, אבל אנשים עם מוגבלות נותרו מאחור ביותר מדי אזורים של החיים. אתה לא יכול באמת להגיד לבן שלך שנכון לשלב בתוך גן הילדים אבל לא נכון לשלב במקום העבודה שלך. לכן אנחנו חוקקנו בכנסת הקודמת את החוק ההיסטורי הזה שהוזכר כאן קודם, של 5% שילוב של אנשים עם מוגבלות חמורה בתוך שוק התעסוקה: חוק שבתקופה שבה יש עדיין כל כך הרבה ספקות ביחס ליכולת של אנשים עם מוגבלות להשתלב באופן שוויוני בחברה ופרודוקטיבי לכלכלה – אני חושב שאתה אמרת את זה, וחבר הכנסת כהנא: אנחנו לא עושים פה טובה ולא סעד ולא רחמים, ואנשים עם מוגבלות יכולים לתרום תרומה גדולה מאוד לכלכלה הישראלית; חוק שההנחה העיקרית שבו היא כל כך טריוויאלית, אבל אנחנו שוכחים אותה יותר מדי פעמים: אנשים עם מוגבלות הם קודם כול אזרחים שווים ורק אחר כך יש להם מוגבלות; חוק שלא נשען לא על צדק ולא על חסד ולא על רחמים.
אני מסיים, אדוני היושב-ראש, בכך שאומר: אני מאוד התעצבתי לשמוע היום בדיווחים בכלי התקשורת שהחוק הזה לא מקוים. התעצבתי אבל לא התפלאתי, כי אני אספר לכם שבמסגרת הכנת החוק כמעט כל גופי הממשלה בתוך החדר בירכו והיללו. במסדרונות באו אלינו היוזמים ואמרו לנו: תעשה טובה, החוק הוא נהדר, רק תחריג אותנו מהחוק הזה. ואנחנו לא הסכמנו להחריג אף אחד חוץ ממקצועות מבצעיים בתוך כוחות הביטחון.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה, אדוני.
<< דובר_המשך >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
אז אני באמת מקווה שאנחנו – כפי שאמרה הממשלה, שלטון החוק הוא לא מעל לחוק. גם הממשלה היא לא מעל לחוק. החוק הוא לא לבחירתה של הממשלה, והממשלה חייבת, חייבת לכבד את החוק.
תודה רבה. ורק אגיד במילת סיכום: יישר כוח גדול גם לבני המשפחה. זה לא טריוויאלי שאתם תמיד עומדים שם, תומכים, ניצבים, עוזרים ומסייעים לילדים כולם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, אדוני. תודה לך. יענה בשם הממשלה השר וקנין, בבקשה. אחריו יש שתי הבעות דעה, של אורלי לוי אבקסיס ושל אחמד טיבי. אדוני.
<< דובר >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברות הכנסת, אנחנו מציינים היום את היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות. זה הוא יום שמסמל את האחריות של כולנו יחד כחברה להבטיח את שוויון זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. אנשים עם מוגבלויות הם חלק בלתי נפרד מן החברה הישראלית, מן החוסן שלה, והם שותפים מלאים בעיצוב המארג החברתי שלנו. חובתנו כחברה לאפשר לאנשים עם מוגבלויות לממש את עצמם באופן מכובד, שוויוני ועצמאי.
מאחר שאני עונה את התשובה במקום שר המשפטים אני אביא את הדברים כפי שנכתבו, אבל בסוף אומר את דבריי שלי, מה אני חושב.
במשרד המשפטים פועלת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. משרד המשפטים בכלל, והנציבות בפרט, פועלים לשם יישום חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במציאות היום-יומית. לאורך השנים אנחנו רואים עלייה מבורכת בשיעורי התעסוקה של אנשים עם מוגבלות, אבל עדיין קיים פער, ורק כ-60% מהאנשים עם מוגבלות מועסקים, לעומת 79% בקרב אנשים ללא מוגבלות. הפערים קיימים גם לאחר שנקלטים בעבודה. למשל, רק 18% מהאנשים עם מוגבלות סבורים כי תפקידם מאפשר קידום בעבודה, לעומת 39% מהאנשים ללא מוגבלות. כמו כן, 42% מהאנשים עם מוגבלות העידו כי בראיונות קבלה לעבודה הם מעדיפים להסתיר ככל הניתן את דבר היותם אנשים עם מוגבלות.
על רקע זה, משרד המשפטים ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות יצאו בקמפיין ציבורי שקורא לכל אחד ואחת מאיתנו לפתוח את הדלת לאדם עם מוגבלות ולתת לו ולה את ההזדמנות לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. כידוע, החוק מחייב כל מעסיק ציבורי בינוני או גדול לפעול לייצוג הולם של עובדים עם מוגבלות. זוהי חובה חוקית ומוסרית, אך חשוב להדגיש שיש לה גם היבט כלכלי. במחקר שנערך על ידי התוכנית לכלכלנים חברתיים עבור נציבות השוויון נמצא שהתוספת המוערכת לתוצר השנתי כתוצאה מעלייה של 1% בלבד בשיעור תעסוקת אנשים עם מוגבלות היא בין 320 מיליון ל-440 מיליון שקל בשנה. כל אחד מאיתנו שיקבל לעבודה אדם עם מוגבלות יתרום בכך לא רק לעסק הפרטי שלו, וממילא לאותו אדם, אלא גם לכלכלת המדינה ולמשק.
נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מטפלת מדי שנה במאות פניות ציבור בקשר לאפליה והיעדר נגישות, ובמקרים החמורים הנציבות גם תובעת בשמם של אנשים אלו. בנוסף לנציבות גם יחידות אחרות במשרד המשפטים עוסקות בקידום זכויות של אנשים עם מוגבלות: הפרקליטות, הסנגוריה הציבורית, הסיוע המשפטי והאפוטרופוס הכללי פועלים כל אחד בתחומו על מנת להתאים את ההליכים המשפטיים השונים לצרכים הייחודיים של אנשים עם מוגבלות ולאפשר להם אוטונומיה ועצמאות. על כולנו מוטלת האחריות לפעול להשתלבות אנשים עם מוגבלות בחברה, כחברי כנסת ומקבלי החלטות, כמעסיקים, כהורים וכאזרחים. כל אחד ואחת מאיתנו יכול להתבונן סביבו, לזהות את האדם שלצידנו באוטובוס, בבית הספר או במקום העבודה ולפתוח עבורו את הדלת.
עד כאן מה שהיה צריך שר המשפטים לענות, אבל אני רוצה לומר פה משהו אישי, כמי שיושב בבית הזה תקופה ארוכה מאוד, קרוב ל-23 שנים. בכנסת הקודמת אני חושב שכולנו היינו עדים לאותו לילה שאילן גילאון הצליח להעביר את החוק. אני זוכר את מחיאות הכפיים ואת התרועה שהייתה מכל עברי המליאה, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, למורת רוחה של הקואליציה. כל אחד הבין שהדבר הזה הולך להביא סכום מכובד מאוד לטובת הנכים.
בתורה כתוב, רבי מאיר, כך: "לא תקלל חֵרֵש ולפני עִוֵר לא תִתן מכשֹל ויראת מאלקיך". "לא תקלל חֵרֵש" – חירש לא שומע; אתה מקלל אותו – הוא לא שומע. "ולפני עִוֵר לא תִתן מכשֹל" – הוא לא רואה את המכשול. שואל רש"י: למה כתוב "ויראתך מאלקיך"? דבר – זה פלא-פלאים – המסור לליבו של האדם. מה הכוונה? יש דברים שמעבר למה שרואים. רש"י כותב: אל תיתן לו עצה לא הוגנת. אל תיתן לו אפילו עצה. שם אומרים שאפילו את המת אל תקלל – שהוא לא שומע, הוא בתוך הקבר. אבל כדי להבין את העומק של הדברים – יש דברים שהם בלב שלנו; אני מדבר איתך ואני חורש עליך מזימות או חושב כל מיני דברים אחרים. כמה שהתורה הייתה רגישה לבעלי המוגבלויות. מי שקורא את כל הפרק שם, בפרשת קדושים, זה פלא לשמוע איך התורה מתייחסת לאביון, לעני ולכל מי שיש לו איזו מגבלה, כמה אנחנו צריכים להיות רגישים.
ואני מזדהה. כשר בממשלה אני חושב שאנחנו מחויבים לקיים את החוק ככתבו, כי אם אנחנו לא נקיים את החוק הזה אז בעצם אנחנו מייתרים את כל החקיקה בכנסת. זה דבר שחוזר על עצמו הרבה פעמים – אני אומר את זה כשר – ואני חושב שצריך לעשות הכול כדי לפעול למען אותם אנשים שזקוקים. אנחנו רואים פה, במסדרונות הכנסת, את אותם בעלי מוגבלויות. לא פעם אחד בא ומחבק אותך ומלטף אותך, ואתה צריך לתת לו את כל היחס החם. אני אומר, מספיק שיש את אותה מגבלה קשה מאוד – ותדעו לכם, אני נתקל בזה כל שני וחמישי, במקרים שאתה צריך לפנות לביטוח הלאומי ולשאול: למה אתם לא מוכנים לבוא לקראת אותו מקרה קשה מאוד? אתה שומע דברים שמזעזעים אותך. אני חושב שאם יש לנו רגש, כעם שיש לו ספר שמנחה אותו השכם וערב איך אנחנו צריכים לנהוג, חובתנו לעשות את זה למען אותם אנשים עם מוגבלויות.
כולי תקווה שהממשלה תוכל לפעול ביתר שאת לקיים את החוק שאילן הביא כולו, במיוחד בנושא של הנכים, ואני מקווה שבעזרת השם הדברים ייכנסו לליבותינו, כל אחד מאיתנו, שדבר המסור אל הלב.
איך אמר רבן יוחנן בן זכאי? חמישה תלמידים היו לו, וכשהוא אמר: איזו דרך אני חושב שהיא טובה לכל אחד מאיתנו? אז כל אחד אמר: הרואה את הנולד; חבר טוב; שכן חדש. אמר רבי אלעזר בן ערך: לב טוב. אמר: רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. זאת אומרת שלב טוב זה דבר שנחוץ בכל אחד מאיתנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה, אדוני. אם כן, המציעים, חבר הכנסת ניסנקורן, מה אתם מציעים?
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
ועדת הכספים.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
שנייה, אני אאפשר לכם, לא נשכח. מה אתם מציעים, להסתפק בדיון הזה? יש משהו שאתם – היות שאין ועדות – – –
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
ועדת הכספים. ועדת הכספים, מאחר שהם מנסים לדחות את הפעימה הבאה – – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
גם אני חושב, אבל אני צריך לשמוע את זה מהמציעים.
<< קריאה >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << קריאה >>
כן.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
אוקיי, אם כך, המשך דיון בוועדת הכספים, בייחוד על המשך המתווה ב-1 בינואר.
אז מי שמצביע בעד – להעביר את זה לוועדת הכספים; מי שנגד – מסתפק בדיון הזה. אז אנחנו עוברים להצבעה, ברשותכם. מי בעד ומי נגד?
תכף, אחרי ההצבעה, את מוזמנת לדעה נוספת. את כבר הצבעת.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה הזמנית לענייני כספים נתקבלה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
עשרה בעד, אפס מתנגדים. אם כן, חבר הכנסת ניסנקורן ושאר המצביעים, הסוגיה הזאת תעבור לוועדת הכספים. באחריותכם לנסות לדון כבר בשבוע הבא, או השבוע, על המשך המתווה של תשלומי הנכים.
גברתי, בבקשה.
<< דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תראה, הנושא של שילוב ילדים עם מוגבלות בתוך המערכת הנורמטיבית זה דבר ששני הצדדים נתרמים ממנו. בתור אימא לילדים שכבר הרבה שנים נמצאים במסגרות משלבות אני יכולה לומר לך שהילדים שלי קיבלו לא פחות מאותם ילדים ששולבו באותן מסגרות.
לפני שבועיים הגיעה אליי המורה של בני הקטן, דוד זיו, שהוא בכיתה א', ואמרה לי: תקשיבי, הילד הזה הוא מדהים. אמרתי לה: למה? יש להם ילד בשכבה שהוא נכה עם כיסא גלגלים ונורא קשה לו. ואז הייתה שיחה ככה מלב אל לב, והילד שלי אמר לו: אתה יודע, אתה ממש גיבור-על, כי כמה שקשה לך אתה כל הזמן גם מחייך וטוב לך. איך אתה עושה את זה? ואז הייתה שיחה שלא קשורה בכלל בבית הספר, על בתים: יש בתים עם קומה ראשונה, יש בתים עם גינה, יש בתים שיש בהם מדרגות וכמה קומות. ופתאום הבן שלי אמר: אני מאוד מקווה שעידו לא גר בבית עם קומות. אז אמרו לו: למה? הוא אמר: כי איך הוא יעלה וירד?
אם לילד בכיתה א' יש את היכולת להבין מה זה נגישות, אנחנו לא יכולים לבוא ולומר שהדבר הזה הוא לא בסדר והוא גוזל תקציבים וקשה להיערך לזה. חברי אילן גילאון היה יושב-ראש ועדת המשנה לחוק שוויון לבעלי מוגבלויות, ובכל הנושא – שקיבלנו גם לפעמים הארכה ותקופות נוספות – עדיין חסר הרבה מאוד.
אני רוצה להעלות פה נקודה שלא העלו. כאשר מדובר בנכים, בדרך כלל הנכות לא משתפרת; היכולת של אותו נכה להפוך להיות בריא כשהוא מגיע לגיל זקנה לא בנמצא. וכשאנחנו מגיעים לנקודה שבה מדינת ישראל אומרת לאותו נכה: תבחר, או שאתה קשיש או שאתה נכה, משהו לא בסדר בתפיסת העולם שלנו. כאשר אתה מתבגר הנכות הופכת להיות קשה יותר, ההוצאות הופכות להיות הרבה יותר גבוהות, ולבוא ולומר להם: תבחר בין קצבת הנכות לקצבת הזקנה, זו רשעות שאין כדוגמתה.
הצעתי את הצעת החוק כבר בכנסות שעברו, ואני באה ואומרת שוב: אם יש פה כזה קונסנזוס – – –
<< קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
שתי הקצבאות – כולנו מודעים לזה שהן לא מספיקות לכלום. כולם.
<< דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
לחלוטין. אתה יודע מה אומרים לך?
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה, גברתי.
<< דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
אין כפל מבצעים – כאילו מישהו רוצה להיות או קשיש או נכה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה, גברתי.
<< דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
אבל כאשר זה מתקיים, עלינו כנבחרי ציבור לתת יד ולהתגבש לתוך נקודה שבה אנחנו באים ואנחנו אומרים: אין פה כפל מבצעים. אף אחד לא בוחר להיות גם וגם, והנכות לא נעלמת עם גיל – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
– – הזקנה. את זה צריך לתקן. תודה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה, גברתי.
חברת הכנסת אבקסיס, חצי דקה. בניגוד להבנה היוצאת מן הכלל של הבן שלך והרגישות – בית ספר תיכון בדימונה, בית ספר "ליהמן", כשאני הייתי ראש העיר, פתח באמת בצורה מעוררת כבוד כיתה עם ילדים עם מוגבלויות, על הרצף האוטיסטי, וליווה אותם עד כיתה י"ב, 12 חבר'ה. כשהם הגיעו לסוף י"ב והתחילו להגיע תוצאות בחינות הבגרות, הם קיבלו מכתב נזיפה ממשרד החינוך: למה השנה ירדת ב-4% בבחינות הבגרות?
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
אז הוא אומר: בוודאי שידעתי, אבל אני החזקתי כיתה כזאת שהיא הרבה יותר משמעותית מכל הציונים שמקבלים בבית הספר. הכיתה הזאת, כמו שאמרת, נתנה, הקרינה על כל בית הספר משהו מיוחד. אז פניתי למשרד החינוך ושאלתי: מאיפה חוסר הרגישות? סתם סיפור.
בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי. בתי הספר המשלבים זה דבר מצוין, זאת ברכה.
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
גם הילדים יודעים שהם לא מקבלים כמובן מאליו את – – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
נכון. מדהים, זה פשוט מדהים.
בבקשה, כבודו.
<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
מכובדי היושב-ראש, היום יום האנשים עם מוגבלות, היום העולמי. בכנסת, כולכם יודעים, פוגשים – יש כמה אנשים שמשולבים בחיי הכנסת, עובדים כאן, והם אנשים עם מוגבלות. יש את נדב, שאני קורא לו נדבוש – – מי לא מכיר את נדב?
<< קריאה >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << קריאה >>
הלפרין.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
נדב הלפרין.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
כן, כן.
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
לא, לא. גם לו קוראים הלפרין. – – יש את אכרם ויש עוד כמה. אני רוצה לפנות לחברי הכנסת החדשים, לא לוותיקים: בכל פעם שאתם עוברים לידם תגידו להם שלום, תחייכו, תדברו איתם. הם מחכים לזה בקוצר רוח. אני רואה איך הם מרגישים טוב מאוד, מתחילים להיות מבסוטים. כאשר אני קורא לנדב ממרחק – הוא רואה שאני מגיע אליו והוא מצפה שאני אגיד לו שלום מרחוק.
ולכן, אל תשכחו כשאתם עוברים ליד האנשים האלה לחייך, להגיד שלום ולנסות לנהל שיחה עם האנשים האלה על החיים שלהם. זה רק יעשה להם טוב. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה. תבורך.
<< הצח >> הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 52 – הוראת שעה) (תקציב הכנסת), התש"ף–2019 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/838).]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
ובכן, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 52 – הוראת שעה) (תקציב הכנסת), התש"ף–2019, לקריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת אבי ניסנקורן יציג את הצעת החוק, ואנחנו נעבור לדיון סביב ההצעה. הרשימה סגורה. בבקשה, אדוני.
<< דובר >> אבי ניסנקורן (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר >>
ההצעה נובעת מהסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, שאין ועדת כנסת קבועה וועדת כספים קבועה – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
שנייה, כבודו. שנייה, סליחה. אנחנו נגיד תודה רבה לטל בוסידן, המתרגם לשפת סימנים. טל, תודה רבה. תודה רבה. בבקשה.
<< דובר_המשך >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר_המשך >>
– – ובגלל זה, בשביל לאשר העברת עודפים מ-2018 ל-2019 אנחנו צריכים להקים ועדה שבראשה במקום ועדת הכנסת תעמוד הוועדה המסדרת, ובמקום ועדת הכספים – ועדת הכספים הזמנית. זאת מהות ההצעה. זהו. תודה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה. אנחנו עוברים לסדר הדוברים. אחמד טיבי, כבודו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
מישהו רוצה לדבר? אני אפתח את הרשימה, יש לנו זמן. אתה רוצה לדבר? מי רוצה להצטרף לרשימה? סגרנו, אוקיי. נראה לי ששטרן.
<< קריאה >> חילי טרופר (כחול לבן): << קריאה >>
יש לך נסיעה ארוכה לדימונה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
מה?
<< קריאה >> חילי טרופר (כחול לבן): << קריאה >>
יש לך נסיעה ארוכה לדימונה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
שלוש שעות, שום דבר. בבקשה, כבודו, שלוש דקות.
<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
מכובדי היושב-ראש, כולנו ראינו היום את התוצאות של מבחן – איך אומרים? פיז"ה? פיז"ה? אבל זה עקום כמו פיזה, התוצאות הן עקומות – את זה רציתי, לכן שאלתי. התוצאות עקומות מבחינתנו כולנו. כמה? באיזה מקום למטה? שלוש-ארבע מלמטה, הרבה מתחת לממוצע, גם בקריאה, גם במתמטיקה, גם במדעים, בעיקר בשל הנתונים הנמוכים של מערכת החינוך הערבית והתלמידים הערבים שנבחנו, וזה יוצר פער. לא שמתי לב לגבי תלמידים חרדים, אם הוזכרו.
<< קריאה >> חילי טרופר (כחול לבן): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
לא נבחנו. ולכן, מה שאנחנו כל הזמן מצביעים עליו – יש בעיה במערכת החינוך בחברה הערבית. יש בעיה עם הדרך שבה משרד החינוך מנהל את מערכת החינוך, עם התכנים, עם דרך ההוראה, עם דרך ניהול מערכת החינוך, עם מינוי מורים, עם העברת מורים, עם אי-העברת מורים, עם פרוטקציות, עם אישה נשואה שצריכה לצאת מעראבה בבוקר בשעה 05:00 כדי להגיע לנגב בבוקר בשעה 08:00 – לא סביר בעליל.
ותמיד כשאתה שואל, יש תשובה חצי-משכנעת של משרד החינוך, אבל הם לא מכירים במציאות. פעם אחר פעם אחר פעם הנתונים האלה – וזה מבחן של ה-OECD – טופחים על פניהם של האחראים במערכת החינוך. והשאלה הנשאלת: האם יוסקו מסקנות? האם הדברים האלה שהצבעתי עליהם ישופרו? האם תינתן יותר אוטונומיה לאינטלקטואלים הערבים, לאנשי המקצוע הערבים, להתערב בתכנים, לשים סילבוס, תוכן?
יש לנו אנשי מקצוע ליגה א', אפילו פרמיום, ובכל זאת לא תמיד הם מקבלים את ההזדמנות לצקת תוכן או להשפיע על תוכן הלימודים. שלא לדבר – ואת זה אני אגיד בערבית: (אומר בערבית: על הפרוטקציה, סמי, לפני הבחירות למועצות ולאחר הבחירות למועצות – מנה פלוני, העבר פלוני,) תעביר אותם מבית הספר, יש בחירות, אין בחירות, רשות מקומית, (אומר בערבית: משפחה פלונית,) שיננית, סייעת.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
חסוביאת זה חשבונאות?
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
ואז זה לא (אומר בערבית: האדם הנכון במקום הנכון,) זה לא (אומר בערבית: המורה הנכון או המורה הנכונה במקום הנכון.)
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
טוב, גם אצלנו יש חסוביאת, זה בסדר.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
אצלכם יש פרוטקציה מראש הממשלה. לכן צריך לעשות בחירות בקרוב.
ולכן, אדוני היושב-ראש, זה עתיד הילדים שלנו. החינוך וההישגים והלימודים הם נשק חזק בחיים כדי להתקדם, כדי להתייצב, ואני חושב שצריך להסיק מסקנות מהתוצאות האלה של ה-OECD. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה, אדוני, תודה רבה. חבר הכנסת עבאס – לא נמצא; חבר הכנסת שחאדה – לא נמצא; חבר הכנסת ווליד – ויתר; חבר הכנסת עופר כסיף – לא נמצא. חברת הכנסת אורלי לוי, ואחריה – חבר הכנסת שטרן. הוא יהיה אחרון הדוברים, ונעבור להצבעה. בבקשה.
<< דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני אגע בשתי נקודות. ראשית, האירוע שהיה לנו היום בוועדת הכספים. כבר כמה חודשים שאני מתריעה – אני חייבת לומר שביחד עם חברי כנסת נוספים ועם חבר הכנסת אבי ניסנקורן – ביחס לכל ההתמהמהות – ומי כמוך יודע, בתור מי שהיה שר הרווחה – בנוגע למעונות הנעולים ולהוסטלים של ילדים ובני נוער בסיכון. אותן נקודות ואותו מחסור ורשימת המתנה כמעט בלתי נסבלת – כפי שהיא הייתה לפני כמה שנים ככה גם היום: הרשימה הזאת רק הולכת וגדלה, מספר המעונות הולך וקטן, ואותם ילדים נשארים בלי יכולת לקבל את ארגז הכלים שלהם, את ההגנה עליהם מפני עצמם ולפעמים מפני החברה, ולפעמים, כן, להגן על החברה מפני אותם ילדים שנפלו בקצה הרצף החברתי והפכו להיות גורם מסכן הן לעצמם, הן למשפחתם והן לסביבה הקרובה להם. הם נמצאים עם צו בית משפט.
ולכן, חבר הכנסת אבי ניסנקורן, כמי שגם אמון על הוועדה המסדרת וגם יש לו כוח פוליטי לא מבוטל מאחר שהוא מייצג את המפלגה הגדולה בכנסת, יצרנו היום מול משרד האוצר מערכת שמשנה את מאזן הכוחות שהיה עד עכשיו. לצערי הרב הרבה פעמים פקידי האוצר חושבים שהם המנהלים של המדינה, שהם קובעים את המדיניות, ואנחנו פה בתור סטטיסטים – ברצונם יגידו לנו "תצביעו", ברצונם יגידו לנו "אל תצביעו". כך כבר חודש וחצי אנחנו מעבירים העברות תקציביות בסך מיליארדי שקלים, לעיתים מקיצוץ רוחבי של משרד הרווחה, הבריאות והחינוך, ונותנים את זה למשרדים אחרים, וכשאתה מסתכל גם על רזרבות ועודפים בתוך המשרדים הרלוונטיים, האוצר שם את ידו עליהם. זה בכלל פשע שמשרד הרווחה לא מנצל את כל התקציב שלו.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
אני שמח שהגעתם להחלטה הזאת, וטוב מאוחר.
<< דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
ואתה יודע מה עשינו? הסברנו להם מי בעל הבית, מי נבחר הציבור ומי קובע את האג'נדה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
כל הכבוד.
<< דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
הצלחנו לעצור, בזכות שיתוף פעולה בין כל סיעות הבית והנציגים שלהן בוועדת הכספים, את כל ההעברות התקציביות. ותאמין לי, כשבאים ואומרים לי: יש לך פה את הדיור הציבורי, ואתה אומר: כאילו, מה אתם רוצים שאני אבחר, את מי אני אוהבת יותר, את הילדים בסיכון או את הדיירים של הדיור הציבורי? מי כמוך יודע שלפעמים זה היינו הך. הילדים של הדיור הציבורי, שנמצאים בקצה הרצף החברתי, הם אלו שצריכים את המעונות האלה. וקל לפתור את זה, והעלות היא לא מטורפת. וכשפתאום סגרנו את הוועדה תוך חצי שעה, אז סגן הממונה על התקציבים הגיע. אבל מה הוא אמר לנו? האמת, סוגיה כואבת, אבל אין פתרון. אמרנו: גם לנו זה מאוד כואב, אבל אין העברות, ולכן סגרנו את הוועדה, למורת רוחו של יושב-ראש הוועדה, אבל אין ברירה, כי אז אין לו רוב, והוא מתבזה, ומחר בבוקר, ב-09:30, אנחנו נשמח לשמוע מה החליטו באוצר לעשות.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
אם יגיעו מחר.
<< דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
09:30. אם לא – אין העברות עד סוף הקדנציה, או נראה מה יהיה. אבל זה תלוי בנו. אם אנחנו נדע להמשיך ולחזק את שיתוף הפעולה הזה אנחנו נזכיר לכם שהם מבצעי המדיניות שנבחרי הציבור קובעים, ומדיניות שלא סופרת את הילדים המסכנים האלה, שבסוף מוצאים את המוות שלהם, היא לא מדיניות ראויה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
יופי.
<< דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
אנחנו נקבע את המדיניות – הם יתקצבו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה. ובכן, נעשו דברים טובים היום בכנסת. כל הכבוד, יפה מאוד. חבר הכנסת שטרן, בבקשה.
<< דובר >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר >>
תודה. אדוני היושב-ראש, אני מודה שאתה אתגרת אותי קצת עם הסיפור של הכיתה בבית הספר, ואני רוצה להגיד אולי כאן משהו. בהושעיה, ביישוב שאני גר בו, פעם אמרו לי – כחלק מהמשחקים של כן ועדות קבלה ליישוב, לא ועדות קבלה – שבאה משפחה לוועדת קבלה ואמרו: מה יש לכם בבית? ואז הם אמרו: יש לנו ככה וככה, וילד עם צרכים מיוחדים. אז אמרו: איזה יופי, יש לנו פה כיתה כזאת ומועדונית כזאת. אמרו: באמת? היינו באיזה מקום שכששמעו שיש לנו ילד עם צרכים מיוחדים אז לא אמרו לנו שבגלל זה, אבל הבנו שזה גורם לדחייה. אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר: אנחנו אנשים ביקורתיים. גם על המקום שאני גר בו, על הושעיה, יש לפעמים ביקורות, גם לי. אבל אנחנו עשירים, בלי מירכאות, בילדים עם צרכים מיוחדים.
ואני רוצה לתת דוגמה אחת שהיא פרט שהייתה בכלל ויצאה מן הכלל ללמד – לא ללמד על הפרט יצאה אלא על הכלל כולו יצאה ללמד. ימי שישי הם ימים מאוד לחוצים לפני קבלת שבת. כל אחד מאיתנו צריך לגמור לבשל, לרחוץ את הילדים, לרחוץ את עצמו, להתגלח, לקבל שבת. אחת המשפחות אצלנו, של מיכל וישי שר שלום, כל יום שישי מהצוהריים משחררים הורים של אחת הילדות האלה, שיתעסקו עם הילדים האחרים במשפחה, והם לוקחים אותה, רוחצים אותה, מלבישים אותה, מביאים אותה לבית הכנסת. וכשהיא באה בשבת לבית הכנסת – ויש לה את הצג הזה שגורם לה לנסות להפעיל כמה דברים, אבל גם היא צועקת לפעמים בתוך בית הכנסת, ובבית הכנסת יש או שירים או שקט, והצעקות האלה, בזכות ישי ומיכל, אבל בעיקר בזכות אותה ילדה – שאני מטעמים ברורים לא רוצה כאן להזכיר את השם שלה – מוסיפות קדושה לקבלת שבת של כולנו.
<< קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << קריאה >>
היא פותחת לכם את שערי השמיים בתפילות.
<< דובר_המשך >> אלעזר שטרן (כחול לבן): << דובר_המשך >>
תודה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
תודה רבה. יפה מאוד.
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, חברים, אז כל אחד שישב במקומו. אנחנו מצביעים על הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 52 – הוראת שעה) (תקציב הכנסת), התש"ף–2019, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 52 – הוראת שעה) (תקציב הכנסת), התש"ף–2019, לוועדה הזמנית לענייני כספים נתקבלה.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
13 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אם כן, הצעת החוק תעבור לוועדה המסדרת להכנה לקריאה – – –
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
לוועדת הכספים.
<< יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >>
לוועדת הכספים, להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
אם כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, אם ירצה השם, יום רביעי, ו' בכסלו התש"ף, 4 בדצמבר 2019, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:58. << סיום >>