דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ח' ישיבה כ"ג הישיבה העשרים-ושלוש של הכנסת העשרים-ושתיים יום שלישי, י"ב בכסלו התש"ף (10 בדצמבר 2019) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 דסטה גדי יברקן (כחול לבן): 4 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 5 מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): 5 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 6 מתן כהנא (הימין החדש): 7 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 8 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): 8 אורי מקלב (יהדות התורה): 9 יואב סגלוביץ' (כחול לבן): 10 מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): 11 עומר ינקלביץ' (כחול לבן): 12 מירב כהן (כחול לבן): 12 אורלי פרומן (כחול לבן): 13 יעל גרמן (כחול לבן): 14 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 14 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 15 אורנה ברביבאי (כחול לבן): 16 משה אבוטבול (ש"ס): 17 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 17 הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת 18 אבי ניסנקורן (יו"ר הוועדה המסדרת): 18 הצעות לסדר-היום 18 ציון יום זכויות האדם 18 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 18 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 20 דסטה גדי יברקן (כחול לבן): 21 תמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי): 23 ינון אזולאי (ש"ס): 24 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 26 אבי ניסנקורן (כחול לבן): 29 משה אבוטבול (ש"ס): 30 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 31 צבי האוזר (כחול לבן): 32 רם שפע (כחול לבן): 36 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום י"ב בכסלו תש"ף, 10 בדצמבר 2019. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון), התש"ף–2019; החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018 (תיקון), התש"ף–2019. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, כדרכנו נתחיל בנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה לצורך הרשמה בלבד. מי שמעוניין יכול להירשם. חבר הכנסת גדי יברקן, תפתח בבקשה את הנאומים היום. בבקשה, אדוני. << דובר >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, לפי התחזיות ככל הנראה אנחנו הולכים לבחירות, ובבחירות כולם מבטיחים הבטחות. אז אני רוצה במקרה הזה גם לאתגר את כל ראשי המפלגות בנושא כל כך חשוב שמדברים עליו, ואני מניח שגם יככב בקמפיין הבחירות שלהם, וזה נושא העלייה מאתיופיה. אני מבקש מכל ראשי המפלגות שהנושא הזה חשוב להם: העלייה לארץ ישראל זה משהו מאוד בסיסי, מאוד בסיסי בעם היהודי. הרי אם לא עבורם, עבור מי הוקמה המדינה? שערי העלייה מאתיופיה נסגרו. אני הייתי רוצה לבקש מכל ראשי המפלגות – אנחנו מכנסים ב-23 בחודש כנס גדול מאוד בכנסת – לבוא ולהצהיר שהעלייה מאתיופיה צריכה להימשך ושיש יהודים שממתינים לעלות. ואני אשמח יותר מכולכם שהנושא הזה לא יהיה פוליטי, כי נושא העלייה לא שויך מעולם לשום מפלגה כזו או אחרת במפה הפוליטית אלא הוא נושא ציוני ממדרגה ראשונה, של עם ישראל. אני אשמח שהנושא הזה בהחלט יהיה נר לרגלי כולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת גדי יברקן. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום קיימנו שדולה בנושא המאבק לקצבאות הנכים. כנסת ישראל הצביעה בשלוש קריאות בעד שתי פעימות להעלאת הקצבה של הנכים. אנחנו עמדנו, קואליציה ואופוזיציה ביחד – לא היו כאן מחלוקות, לדעתי ברוב של כמעט 90 מצביעים – בעד הפעימות לאותם אנשים שחיכו לזה כל כך הרבה. אותם אנשים אמרו לנו: ואולי זה לא יקרה? ואמרנו להם: תראו, כנסת ישראל לא משקרת, אם היא מתחייבת – זה קורה. לאחרונה אנחנו שומעים שמשרד האוצר מתכוון לבטל את הפעימה האחרונה, דבר שהופך אותנו לחוכא ואטלולא. אנחנו מבטיחים משהו לאנשים – עמדו כל סיעות הכנסת בבית סוקולוב, עשינו מסיבת עיתונאים יפה מאוד, התחייבנו – ובסוף, ברגע האמת אומרים שהכסף לא יגיע אליהם. אני חושב שעוד יש זמן שכולנו ביחד נעשה את המאמץ הזה על מנת כן לתת להם את הכסף שמגיע להם, כי אני חושב שהתחייבות צריך לקיים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מלכיאלי. חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אמש נחשפנו לתמונות מדכאות ולסיפור עצוב על הרס הטבע בידי מפעל מזהם ועל אוזלת ידן של הרשויות בעצירת המפגע. בכתבתה של יפעת גליק ששודרה בכאן 11 ניתן היה לראות את הנזק שנגרם לנחל בוקק, שהמים שבו היו פעם טהורים ושימשו בין היתר לשתייה והיום הם מודל למחדל זיהומי. הצמחייה הייחודית שצמחה במקום נבלה ושפני הסלע והיעלים כולם עזבו את אזור הנחל. משלא עזרו הפניות לרשויות ובשל חוסר הטיפול בחקירת מקור הזיהום של הנחל, החליטו כמה אזרחים אמיצים ליטול יוזמה ולהגיש תביעה ייצוגית נגד מפעל רותם אמפרט, והיא מתנהלת בימים אלו בבית המשפט. ראש רשות המים, שנשאל לאחרונה מדוע הרשויות לא פתחו בדרישה לחקירה פלילית, לא ידע להשיב וציין כי יש פה פושעים שזיהמו את הסביבה וייצרו נזק סביבתי אדיר. אדוני היושב-ראש, הסיפור של נחל בוקק מלמד אותנו כי במקום שבו הרשויות והרגולטור כושלים בתפקידם יהיו מפעלים מזהמים שיפעלו באין מפריע להרס הטבע והחי. הסיפור של עין בוקק מלמד אותנו שכל עוד לא נעבה סמכויות, נגדיל תקנים ונוודא אכיפה, מקרי זיהום כמו בעין בוקק ימשיכו להתרחש ואת המחיר נשלם כולנו. וכזכור לכם, אין לנו ארץ אחרת ולנו היא לעובדה ולשומרה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מתן כהנא. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום התבשרנו בחדשות על עוד מקרה הזוי של מתנחלים שרוצים לפנות לערכאות משפטיות על מנת לשמור על זכותם להתפתחות טבעית באזור הכפר תורמוס עיא, והם יוצאים נגד אנשי הכפר – שבסך הכול התפתח שם כפר והוא רוצה להמשיך את התפתחותו – ועוצרים את החברה הפלסטינית שאמורה לבנות שם להתפתחותו של הכפר תורמוס עיא. והמתנחלים האלה, שיושבים על אדמה שהיא לא שלהם – הם גנבו – רוצים בכלל לפנות לערכאות משפטיות בתוך מדינת ישראל על אזור שאמור להיות בכלל חלק מהמדינה הפלסטינית. תשמע, זה פשוט – אתה כל הזמן אומר: אי-אפשר להיות מופתע, הרי יש כיבוש והכיבוש כל הזמן ממציא עוולות. אבל החוצפה הזאת של השכל היהודי, שלא מפסיק להמציא לנו פטנטים – ולהמשיך בדרך החצופה הזאת להמציא כל מיני עניינים עם הכיבוש – היא לא מפסיקה. חבל שהיא לא מפסיקה, הדבר הזה לא יוביל לשום מקום טוב. אני מאוד מקווה שבית המשפט גם לא ימשיך לגבות את החוצפה של המתנחלים האלה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> מתן כהנא (הימין החדש): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מציינים היום בכנסת את יום זכויות האזרח – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זכויות האדם. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> האדם, האדם. << דובר_המשך >> מתן כהנא (הימין החדש): << דובר_המשך >> אנחנו מציינים היום בכנסת את יום זכויות האדם, ובמקרה פגשתי היום את חבר הפרלמנט הדרום-אפריקאי קנת' משו ושאלתי אותו: תגיד, איך אתה מתייחס לניסיונות להשוואת האפרטהייד שאתה חווית למה שקורה במדינת ישראל? חבר הפרלמנט הדרום-אפריקאי ענה לי שזה פשוט בושה וחרפה לנסות להשוות את מדינת ישראל, שנותנת שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> באפרטהייד לא היה שום גירוש – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (הימין החדש): << דובר_המשך >> – – שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה, למה שהוא חווה כאפרטהייד בדרום אפריקה. אז כל מי שזכויות אדם יקרות לליבו צריך להתקומם נגד ניסיונות השוואה הזויים כאלה של מה שקורה פה במדינת ישראל לאפרטהייד. תודה רבה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אפרטהייד זה עוד wishful thinking במקרה הישראלי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מתן כהנא. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל ביטון. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לאחרונה רשות המים הפקיעה כ-235 דונם מתושבי היישוב כפר מנדא. הם לא ידעו – הם גילו את זה באקראי תוך כדי עבודת מהנדס מקומי. הם טענו שזה למען הקמת מאגר מים באזור, למרות שיש אדמות מדינה ליד שאפשר להקים עליהן מאגר מים ולא על קרקעות פרטיות של תושבי כפר מנדא, שבעבר הפקיעו ממנה קרקעות רבים, כמו יישובים ערביים רבים. אין ספק שהדבר הוא שרירותי, עוול שנגרם לתושבי הקרקעות האלה. אלה קרקעות שלהם, של סבא, אבא, בן – הן עוברות בירושה וחלקם מעבדים אותן. חבריי אוסאמה סעדי, מנסור עבאס ויוסף ג'בארין ביקרו בשטח; אוסאמה ואני שוחחנו עם רשות המים; שלחנו מכתב בבקשה לבטל את ההפקעה; גיורא שחם הבטיח לעשות הכול כדי לבטל את ההפקעה, אבל זה לא מספיק. היום בוועדת הכספים אני ושני חבריי מנסור עבאס ואנטאנס שחאדה ביקשנו לא לבצע העברה של 6 מיליון שקל לרשות המים כל עוד הנושא הזה עומד והקרקעות עדיין תחת צו הפקעה. די כבר עם ההפקעה של קרקעות של הציבור הערבי. היישובים – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – חנוקים, אין רזרבה של קרקע. נמשיך לנהל מאבק, ואני בטוח שבסופו של דבר כפר מנדא וראש הראשות, מואנס עבד אלחלים, שנמצא איתי בקשר כמעט יום-יומי בנושא הזה, ועם עמיתי חבר הכנסת אוסאמה סעדי – נצליח כולנו, והרשימה המשותפת, לעשות כדי לבטל את ההפקעה הזאת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, היום קיימנו כנס חירום על הטיפול והיחס לנכי צה"ל בנוכחות מרשימה של חברי כנסת, של יושב-ראש כחול לבן, של יושבי-ראש ארגונים של נכי צה"ל. כנס חשוב ולעניין – 1. על הפגיעה בהם בשכר טרחה – הם היחידים שאין להם חוק שמגן עליהם בשכר טרחה; 2. התהליך הביורוקרטי שמקשה עליהם. ומי לא בא לכנס? 120 אנשים באולם נגב ואף נציג של משרד הביטחון. הם הוזמנו לפני כמה שבועות, כולל השר, כולל סגן השר, כולל המנכ"ל, כולל מנהל אגף שיקום. אף אחד מהם לא בא. לאן נוביל את החרפה? לאן נוביל את הבושה, שהממשלה לא תמיד מתייחסת ברצינות למה שאנחנו עושים כאן? הגדיל לעשות עוזר מנכ"ל, שאומר לי: הכנסים בכנסת, שחברי הכנסת יוזמים, זו יוזמה פרטית, אנחנו לא באים לכנסים כאלה. אז אני מתכוון לא לעבור על העניין הזה לסדר-היום ולהציף את זה בכל מקום עד ששר הביטחון, שאומנם הוא חדש ולא נושא באחריות לעוולות שהיו עד היום, יבוא ויסתכל לנכי צה"ל, לנכי כוחות הביטחון ולנכי פעולות האיבה וייתן להם פתרון ומענה. והמינימום – יחס ונוכחות של האנשים שלו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מיכאל ביטון. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי חברי הכנסת, היום התפרסמו נתונים מהלמ"ס, מדאיגים מאוד, והכותרת: מדינה במינוס. 42% ממשקי הבית נמצאים במינוס, ארבעה מיליון נפשות שחיות בתוך משקי הבית האלה נמצאות במינוס. חלק גדול מהם, 300,000 משקי בית, קיבלו אזהרות מהבנק. 60,000, שזה בערך רבע מיליון נפשות, נחסמו בבנק, ועוד ועוד – נתונים מאוד מאוד מדאיגים על היקפי המינוס של האנשים היום; רוב המדינה, רוב הנפשות במדינה חיות במשפחות שחיות במינוס, יותר ופחות כמה חודשים. יותר מזה, חצי מיליון נפשות במדינת ישראל, שזה כך וכך משקי בית, חיות בלי כרטיס אשראי בכלל. אין להן בכלל כרטיס אשראי. אנחנו לא נדבר על כך שכמעט חצי מדינה, או שלושה מיליון נפשות במדינה, האנשים חיים בבתים שיש להם משכנתה של מעל חצי מיליון שקל. לכן, הנתונים האלה מאוד מדאיגים. ודאי, מסקנה אחת היא שהקפיצה היא בגלל רגולציה מחמירה של הבנקים: היום בנק ישראל שומר על הבנקים, וכל העברה במינוס גוררת אזהרה מהבנק ואחרי זה חסימה, שזה דבר מאוד מאוד פוגעני. מעבר לזה, אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים שבתוך הנתונים האלה רוב משקי הבית עם מינוס הם משפחות עם ילדים. הרוב הם משפחות עם ילדים ובעלי הכנסות נמוכות, והפער הוא מאוד גדול. זה אומר שבמשפחות האלה חיים במצוקה. אנחנו יודעים דבר אחד: מה שקורה בתקופה האחרונה הוא שמשפחות עם ילדים חיות במצוקה יתרה, והדוגמה היא העלאה דרמטית במחיר המעונות. יש משפחות שבהן רק עכשיו, בשנת הלימודים הזו, העלות של המעונות עלתה ב-3,000–4,000 שקל לשנה – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – זה דבר שגורם למינוס. עוד דבר אחד, אדוני, ובזה אני מסיים: יש עוד דברים שהיום לא נותנים, כמו שאנחנו יודעים – למשל, בתי הספר בחנוכה. פעם לא היו לימודים; יום לימודים – היום ההורים מוציאים מכיסם, ואלה ההשלכות, המינוסים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מנסור עבאס. << דובר >> יואב סגלוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול צוין היום הבין-לאומי למאבק בשחיתות. אני מניח שלא שמעתם את נאומו של ראש הממשלה. גם לא שמעתם את נאומו של שר המשפטים. גם השר לביטחון פנים, נפקד מקומו. היום הזה עבר ככה. הוא לא סתם עבר ככה. כשאתה קרוב למשהו, אתה מתרגל אליו, אתה לא רואה אותו. אתה חי איתו ואתה מרגיש איתו נוח. אדוני היושב-ראש, אני ממליץ שבשנה הבאה, במקום שנציין כאן בכנסת את היום הבין-לאומי למאבק בשחיתות, נציין את היום הבין-לאומי לחיבוק השחיתות. נשמע לי הרבה יותר מתאים בסיטואציה הקיימת. ביום מיוחד הזה שנציין בשנה הבאה ינאמו כל אותם אנשים שהזכרתי קודם. יש להם מה להגיד בתחום. הם מבינים בו, הם שולטים בו. זאת ההצעה שלי אליך, היושב-ראש, לקראת השנה הבאה, בהנחה שהגלריה הזאת עדיין תהיה כאן איתנו. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> היא לא תהיה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת סגלוביץ'. אתה מכיר את עמדתי. אנחנו עוד שנה מעכשיו נהיה עוד פעם במערכת בחירות, אז זה לא משנה. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עומר ינקלביץ'. << דובר >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנראה מחר תסתיים עוד קדנציה של כמה חודשים בכנסת – בזבוז של מאות מיליונים והפסד של מיליארדים למשק. כל אחד יכול למנות כמה סיבות למצב האבסורדי הזה. מבחינתי, המשבר הפוליטי הנוכחי מבטא כישלון ערכי במערכת הפוליטית, גם ברמת המפלגות וגם ברמת המנהיגים, כאשר ראש ממשלת ישראל הדמוקרטית יוצא בקמפיין נגד כל סוג של שותפות פוליטית-אזרחית עם הרשימה המשותפת, שהייתה יכולה לחלץ את המדינה מהמשך המשבר וגם מהמשך שלטונו של נתניהו והייתה מאפשרת הקמתה של ממשלה נורמלית לכל אזרחי המדינה ולא רק לשבט אחד. חלקים בבית הזה רוצים לראות בחברי הכנסת הערבים וברשימה המשותפת רק קישוט דמוקרטי, ולא גורם שיכול להיות חלק מהותי מהמערכת הפוליטית וראוי שיתייחסו אליו כאל פרטנר לגיטימי לניהול משא ומתן קואליציוני וככוח שמייצג ציבור שלם. הרשימה המשותפת תמשיך לייצג את הציבור שבחר בה ותשאף להשיג הישגים לטובתו. אנחנו נאתגר שוב את המערכת הפוליטית ואת הדמוקרטיה בישראל. שותפות אזרחית היא הדרך שאנחנו מציעים, ונפעל שכל מפלגות הכנסת יאמצו גישה זו. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מנסור עבאס. חברת הכנסת עומר ינקלביץ', בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת מירב כהן. << דובר >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני. יש לי פה איזושהי תחושה שאנחנו כבר בקמפיין בחירות, אז אנחנו נתעקש לעבוד עד הדקה האחרונה. אז חברותיי וחבריי חברי הכנסת, בשבוע האחרון פורסם בגלי צה"ל כי חשודים בעלי מוגבלות הנלקחים לחקירה אינם מקבלים את זכותם הבסיסית לחקירה מותאמת לבעלי מוגבלויות בהתאם לחוק. רבים מהם נעצרים, לעיתים, עד תום ההליכים, ללא תנאים בסיסיים מותאמים, כנדרש במקרים הייחודיים הללו. הדברים האלה מצטרפים לדוח מבקר המדינה שפורסם לפני כמה חודשים, שמצא ליקויים חמורים בזכויות עצירים ואסירים בעלי מוגבלויות. הם אינם מקבלים את הזכויות הבסיסיות שמגיעות להם מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. זו קטסטרופה. ואני שואלת, חבריי חברי הכנסת, האם הזכויות לבעלי מוגבלויות מגיעות רק לאנשים חופשיים? האם עציר בעל מוגבלויות לא נמצא במצב חמור, כזה שמחייב שימת לב כפולה ומכופלת למצבו? אני קוראת מכאן לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים לאכוף קיום תנאי חקירה בסיסיים לאנשים עם מוגבלויות ולהנגיש את מקומות הכליאה. זאת זכות בסיסית. להעניק הדרכה לשופטים ופרקליטים שיאתרו, יזהו, וידעו לתקשר ולהתמודד עם עצורים ונחקרים עם מוגבלויות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> חברה מתוקנת, רבותיי, נמדדת בדברים הללו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת ינקלביץ'. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת אורלי פרומן. << דובר >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר >> שלום. אני רוצה לדבר היום על תופעה שאני לא מאמינה שעדיין מתקיימת במדינת ישראל. אני כבר במשך שנים מתעסקת בעולם של הצרכנות ושל אנשים מבוגרים, ושנים אנחנו מקבלים תלונות על חברות סלולר מאנשים מבוגרים, מאנשים חולים, מאנשים שלא מדברים עברית, ששיווקו להם, דחפו להם כל מיני דברים כמתנות, ואז הם הגיעו הביתה והם גילו שאלו לא מתנות, זה עלה להם אלפי שקלים, והמחירים מופקעים. עכשיו, תבינו, כבר יצאנו למחאות ברשת, הגשנו תביעה משפטית, באמת הבטיחו לנו שעשו רפורמה, ששינו את הנהלים, שפיטרו את העובדים הסוררים. ותכל'ס, יום-יום אני מקבלת מבול של תלונות על אותן חברות ללא בושה. רק השבוע טיפלנו במקרה של אישה מבוגרת שחייבו אותה בסכום מצטבר של 80,000 שקלים, על מה? על אוזניות, על רמקולים. גמרו לה את הכבוד שלה, הביאו אותה למצב כלכלי קשה. עכשיו, לצערי כל חברות הסלולר חוטאות בחטא הזה, אבל חשוב לי במעמד המכובד הזה להזכיר את חברת סלקום, שהיא ממש שוברת שיאים. אז אני אומרת, אני מציעה להם בחום לעשות בדק בית בדחיפות. אנחנו לא נרפה מהסיפור הזה. הגזמתם לגמרי. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת מירב כהן. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת יעל גרמן. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, היום יום זכויות האדם. אני רוצה לעמוד על זכותם של שניים, זכות השיבה הביתה. הדר גולדין ואורון שאול, זכרם לברכה, אשר גופותיהם מוחזקות בידי ארגון החמאס בעזה, לא שבו הביתה למדינת ישראל, להוריהם. וזה עוד מעט 2,000 ימים, 2,000 ימים אחרי שנשלחו בשליחות המדינה למבצע צוק איתן. האם מדינת ישראל מבצעת את המוטל עליה? האם אנו ממצים כל תהליך צבאי או מדיני להחזרתם? מדינת ישראל מאפשרת העברה של עשרות מיליוני דולרים לעזה לצורך שיקום – מחווה שנותרת ללא מענה. אנו דורשים: הומניטרי תמורת הומניטרי. זוהי תזכורת לראש ממשלת ישראל; עליו חלה החובה להשיב את הבנים. זו משמעותה של אחריות שילוחית. אין שקט ואין מנוחה עד שתבוא נחמה פורתא להורים ומנוחה נכונה לבנים. אני מקדישה להורים לאה ושמחה, זהבה והרצל, קטע משירו של נתן אלתרמן "האם השלישית", המוכר כ"אימהות שרות": "והאם השלישית בעיניה תועה – / לא היה לי יקר כמוהו... / איכה אבך לקראתו ואינני רואה / אינני יודעת איפה הוא." << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת אורלי פרומן. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. << דובר >> יעל גרמן (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, פעם נוספת הממשלה, הרשות המבצעת, מבזה את הכנסת, הרשות המחוקקת. רק לפני שנה חוקקנו חוק שכל כך השתוקקנו לו – אתה, אדוני, ניהלת את זה ביד רמה – חוק שאנחנו קוראים לו חוק הנכים, אבל למעשה זה התיקון לחוק ביטוח לאומי, תיקון מס' 200. וכך אומר החוק: "השר ושר האוצר יבחנו את הגדלת שיעור קצבאות הנכות לפי פרק ט' – – – באופן מדורג בשנת 2020 ובשנת 2021 – – – כך שסך העלות בשנת 2021 של העלאת קצבאות הנכות יהיה 4.341 מיליארד שקלים חדשים, ובלבד שהקצבה החודשית המלאה לפי סעיף – – – לא תפחת מ-3,700 שקלים חדשים." ועוד אומר החוק ומפרט במפורש: "המלצות השרים כאמור בסעיף קטן (א)", שזה עתה הקראתי, "יוגשו לממשלה עד תום שנת 2019". אדוני היושב-ראש, אנחנו בסוף 2019, ההמלצות לא הוגשו, הכסף לא נמצא, והנכים לא יקבלו אותו. זהו ביזיון. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עופר כסיף. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה להמשיך את דבריה של חברתי יעל גרמן, שיזמה היום יחד עם – – << קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >> קארין אלהרר ואילן גילאון. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – קארין אלהרר ואילן גילאון. והאמת היא שבאמת הרגשנו הרבה בושה בדיון הזה. אנשים עם מוגבלויות הגיעו כמעט מכל הארץ, ערבים ויהודים, פריפריה ומרכז, אשכנזים ומזרחים, וכולם הציגו את המצב המאוד-עגום והמאוד-כואב. ואנחנו תוהים איך זה קורה שחקיקה שנחקקת כאן, לא מצליחים ליישם אותה. כשאנשים מדברים על הצורך לבחור בין פרוסה של לחם לבין תרופה אנחנו תוהים לאן הגענו. במצב הזה – אני לא יודע, מדברים על היום הבין-לאומי לזכויות אדם, שתכף נציין אותו; רק כנראה שנציין אותו ברגשות של בושה על שזה המצב כיום. המדינה נכשלה במבחן הכי בסיסי, הגנה על הקבוצות הכי מוחלשות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת אורנה ברביבאי. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אמר קודם חבר הכנסת מתן כהנא שזאת בושה להשוות את ישראל למדינת אפרטהייד. אני חושב שהוא צודק. כפי שאמר הנכד של מנדלה רק לפני חודש-חודשיים: ישראל יותר גרועה מאפרטהייד. ומי שאחראי לזה אלו החברים של מתן כהנא. תסתכלו מה קורה בחברון: הפרדה גרועה ממה שהיה במשטר האפרטהייד, רחובות ליהודים ורחובות לערבים. ועכשיו גם רוצים להרוס את השוק כדי להקים שכונה ליהודים בלבד. אז יש מקום לדבר על אפרטהייד או לא? << קריאה >> מתן כהנא (הימין החדש): << קריאה >> ב-2% מהעיר. רק ב-2% מהעיר מותר ליהודים להיות. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא רק הנכד של מנדלה אלא גם דזמונד טוטו, חתן פרס נובל לשלום, אמר שבישראל יש מדיניות של אפרטהייד, שבאה לידי ביטוי בין השאר בהפקעה של אדמות של הילידים הפלסטינים וביצירה של בנטוסטנים, שזה גם מה שממשלת נתניהו עשתה במהלך שנותיה. ואם זה לא מספיק, יושבים פה בכנסת שרים שמדברים על הגזע היהודי המיוחד, ראו דוגמת הממ"ז, ויושב פה שר שמדבר על כך שצריך להפריד בין יולדות בבתי חולים. אם זה לא אפרטהייד, אני לא יודע מה כן אפרטהייד. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת עופר כסיף. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ממ"ז – הכוונה מיקי מכלוף זוהר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת משה אבוטבול. << דובר >> אורנה ברביבאי (כחול לבן): << דובר >> נתניהו בוחר להתעלם מרצון הבוחר. הוא בוחר לקחת את ישראל לבחור ולבחור ושוב פעם לבחור. אז מה היה לנו? לא היה לנו כלום כי אין כלום. אין מפכ"ל, אין תקציב ואין מספיק שותפים אמיצים בימין שיהיו מוכנים להגיד בקול רם: אנחנו לא מוכנים לעמוד מאחורי ראש ממשלת מעבר שיש לו שלושה כתבי אישום. פשוט. עוד הם צריכים להגיד: אנחנו לא ניתן חסינות למי שאמור לשרת את הציבור ולא להיות חסין מהציבור. כל עוד לא עשיתם את זה, המשמעות היא כי מבחינתכם ההליכה לבחירות מיותרות עדיפה על סימון נורמה ציבורית של דוגמה אישית ומחויבות למי ששלח אתכם לכאן. אתם אלה שאחראים לבזבוז מיותר של כספי ציבור בבחירות חוזרות ונשנות, כאשר האזרחים משלמים את הקרקס הפוליטי של נתניהו במקום שאנחנו אלה שנשקיע בכל אזרח הזקוק לכך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת אורנה ברביבאי. << קריאה >> יאיר גולן (המחנה הדמוקרטי): << קריאה >> למה הם לא מגיעים לאולם הזה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ווליד טאהא. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מתוך כל ההמוניות והדברים שאנחנו שטופים פה בתוכם, הנושאים הפוליטיים, בואו לא נשכח את מה שבעצם מדווח בתקשורת על כל הנושא של פגעי מזג האוויר. אנחנו נכנסים עכשיו למשטר חורף. יש גשמים, אמורות להיות הצפות, דיווחים על שיטפונות, הפסקות חשמל, סילוק שלגים מהכבישים – כבר ירד אתמול שלג בחרמון – חייבים היערכות לנושא הזה. גם כן דאגה לקשישים, לאותם מעוטי היכולת, לראות שהם לא, חלילה, נמצאים בצד כשכולנו עסוקים בכל העיסוקים הפוליטיים. כולנו חיכינו לגשם, התפללנו, ברוך השם, והינה, התפילות נענו. עם כל זה, למרות שיש לנו שמחה גדולה על בואו של הגשם, חייבים גם להיערך לכך שלא יהיו, חלילה, אנשים שימותו, לצערנו, בגלל שלא היה להם מחסה מהקור. אני רק רוצה להזכיר לראשי הרשויות, לכל הפקידים במשרדי הממשלה, לערוך ביקורת בנושא הזה, לטפל בעניין הזה. בעיקר הייתי משבח את משרד הבריאות: אתמול בבית החולים הלל יפה עשו היערכות של כל בתי החולים, יחד עם סגן השר הרב ליצמן, היערכות של בתי החולים לחורף. אני חושב שזה צריך להיות כך בכל המשרדים של הממשלה כדי שלא, חלילה, נצא בנושא הזה עם נזק, ולו קל, של אדם אחד שיקרה לו נזק בגלל הגשמים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת משה אבוטבול. חבר הכנסת ווליד טאהא יהיה אחרון הדוברים בנאומים בני דקה. << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, דווקא ביום חשוב זה, היום הבין-לאומי לזכויות האדם, אני מבקש להביא לידיעת כולם שאזרחים משני היישובים, כפר קאסם וראש העין, הקימו יחדיו אוהל מחאה נגד המיזם של הקמת תחנת הכוח בצומת קסם, על מאגר המים הגדול ביותר של מדינת ישראל ובמרחק של עשרות מטרים משכונות המגורים של ראש העין ושל כפר קאסם. אז דווקא ביום זה של זכויות האדם וציון היום זכויות האדם הבין-לאומי אני רוצה לשבח את האזרחים, אלה שדואגים לחיי כל התושבים ושינשמו אוויר נקי וישתו מים נקיים. שאפו להם. ואני מצפה מכל אחד בבית הזה לתמוך בהם ולשתף פעולה עם המאבק שלהם למניעת הקמת תחנת המוות בצומת קסם ליד ראש העין וכפר קאסם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת ווליד טאהא. עד כאן נאומים בני דקה. << נושא >> הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הודעה ליושב-ראש הוועדה המסדרת חבר הכנסת אבי ניסנקורן. << דובר >> אבי ניסנקורן (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר >> יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת הנכבדים, הוועדה המסדרת אישרה בישיבתה היום הקמת ועדה משותפת לוועדה המסדרת ולוועדה הזמנית לענייני כספים בנושא תקציב הכנסת, בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, וסעיף 110(א) לתקנון הכנסת. הוועדה המשותפת תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה, לפי ההרכב הבא: מטעם הוועדה המסדרת יכהנו חברי הכנסת אבי ניסנקורן, אשר יכהן כיושב-ראש הוועדה, מכלוף מיקי זוהר, אחמד טיבי, עודד פורר, אופיר סופר; מטעם הוועדה הזמנית לענייני כספים יכהנו חברי הכנסת מיקי לוי, קרן ברק, מיכאל מלכיאלי, משה גפני ואורלי לוי אבקסיס. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה ליושב-ראש הוועדה המסדרת חבר הכנסת אבי ניסנקורן. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום זכויות האדם << הלסי >> << דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הישיבה לכבוד היום זכויות האדם הבין-לאומי שמצוין היום במדינות רבות – הצעות לסדר-היום מס' 103, 184, 348 ו-373. ביום זה לפני 71 שנה התקיימה אספה כללית מיוחדת של האו"ם שבה נחתמה ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם – כולל זכות היושב-ראש לנאום במליאה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה התקבל אז, בדצמבר 1949? << דובר_המשך >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר_המשך >> אילו הייתי אז בן 71. מהותה של ההכרזה מקופלת במילים הנשגבות שבסעיף הראשון שלה, ואני מצטט: "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה". ההכרזה הזאת מספרת את סיפורה של האנושות בתקופה שבה היא ניסתה בכוחות משותפים לקום מן השבר הגדול של מלחמת העולם השנייה והשואה. בשנות הארבעים לא היו בעולם חירות ושוויון. בשדות הקטל ברחבי אירופה לא נשמעו קולותיהם של התבונה והמצפון. בגטאות ובמחנות הריכוז לא היה אפילו צל קלוש של אחווה. ההכרזה הזאת, שמבוססת על ההכרה בצלם האלוקים שבכל אדם, ביקשה להיות אבן הפינה לעולם חדש – עולם שבו, כפי שלימד הפילוסוף עמנואל קאנט, האדם הוא תמיד התכלית ואף פעם לא האמצעי להשגתה. יום זכויות האדם הוא יום חשוב. אנחנו בכנסת מכירים היטב את המאמץ לבחון כל חוק וכל תקנה מן הפרספקטיבה של זכויות האדם. החירות, השוויון, התבונה, המצפון והאחווה הם ערכים שמדריכים אותנו דבר יום ביומו. אבל, לצערי, ביום הזה צריך גם לומר שדווקא באו"ם, שבין כתליו נחתמה ההצהרה, נהפך מושג זכויות האדם לריק מתוכן, לחוכא ואטלולא. מועצת זכויות האדם של האו"ם, שאחראית להגן עליהן ולקדם אותן ברחבי העולם, מגנה את מדינת ישראל בקצב סיטונאי. היא עושה זאת כאשר חברים בה – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> – – "מאורות גדולים" של זכויות אדם, "מגדלורים" של ממש, כמו לוב וסודן. לשמחתנו, עוד ועוד מדינות מבינות את האבסורד שמגולם במועצה הזאת. לשיא הגיעו הדברים כאשר בשנה שעברה ארצות הברית פרשה ממנה בשל העוול המתמשך של המועצה כלפי מדינת ישראל. לכן ביום הזה לא נחוץ רק להזכיר את ההכרזה ההיסטורית של חשיבות זכויות האדם, אלא גם לומר שאם רוצים להגן עליהן בהווה, ולהגן עליהן באמת, אסור שהיחס הבין-לאומי לזכויות האדם יהיה מוטה, מגוחך וצבוע. תחילת השינוי – דווקא באו"ם. תודה. אני מתכבד להזמין את יוזם הדיון, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דסטה גדי יברקן. עד חמש דקות לרשות אדוני. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ב-10 בדצמבר 48' קיבלה עצרת האו"ם את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. כפי שאמרת, כבוד היושב-ראש, כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים. בהמשך העצרת הכללית של האו"ם קיבלה גם את שתי האמנות המרכזיות, אולי, בתחום זכויות האדם: האמנה הבין-לאומית לזכויות חברתיות ופוליטיות והאמנה הבין-לאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות. אני רוצה להגיד לכם ששני העקרונות המרכזיים שאפשר לראות במה שמכונה "מגילת זכויות האדם הבין-לאומית" – ההכרזה ושתי האמנות הללו – שני העקרונות הבסיסיים והמרכזיים הם עקרון השוויון בין האזרחים והעיקרון הקולקטיבי של ההגדרה העצמית של העמים. כשאני בוחן היום את שני העקרונות הללו, לאחר 71 שנים מהקמת המדינה, אני רואה שדווקא לגבי שני העקרונות הבסיסיים הללו ציון היום הבין-לאומי לזכויות אדם עבורי הוא ציון של יום עצוב. האזרחות בישראל אינה שוויונית. בספר החוקים בישראל יש עשרות חוקים שנותנים מעמד עדיף לאזרח היהודי בתחומים מרכזיים של החיים. המעמד המיוחד של המוסדות היהודיים, זכות השבות, שניתנה רק ליהודים, הסמלים הבלעדיים הציוניים הדתיים, הסדרים בתחום הדת ובתחום החופש הפוליטי, בתחום הלשון והתרבות, יצרו מצב שבעצם יש סיווג באזרחות הישראלית. יש אזרחות מסוג א', שממנה נהנים האזרחים היהודים, ויש אזרחות מסוג ב' או ג', שמחזיקים בה מי שאינם יהודים, בעיקר האזרחים הערבים ילידי המקום. ולכן אני חושב שבציון היום הבין-לאומי לזכויות האדם צריך פשוט להעלות את האתגר המרכזי הזה – שהמדינה עדיין לא השכילה להתרומם כדי להבטיח שוויון זכויות ושוויון אזרחים לכל אזרחיה. אמרתי שהעיקרון השני הוא עקרון ההגדרה העצמית של העמים. מדינת ישראל שולטת בכוח צבאי במיליוני פלסטינים – שלושה מיליון בגדה המערבית ושני מיליון בעזה – היא שולטת בעם הפלסטיני, ושוללת מהעם הפלסטיני את זכותו להגדרה עצמית כשאר העמים. וכאשר הקהילה הבין-לאומית, אותה קהילה שקיבלה את ההכרזה הזו, אותה קהילה שקיבלה גם את החלטת החלוקה ב-47', תומכת בפתרון של שתי מדינות בגבולות 67', וכאשר הפתרון הזה מתקבל על ידי ההנהגה הפלסטינית – אין כיום פרטנר בישראל למהלך הזה, אין כיום פרטנר בישראל למהלך הזה. אני רוצה להזכיר לכם: החלטת החלוקה מ-47' דיברה על חלוקת הארץ. ההנהגה הפלסטינית כיום מוכנה להסתפק בהרבה פחות מכך, ב-22% מפלסטין המנדטורית, שזה גבולות 67'. אבל גם זה לא עובד וגם לזה אין פרטנר. אני רוצה להגיד לכם, אגב, שהחלטת החלוקה לא דיברה רק על חלוקת הארץ. היא דיברה גם על כך שבתוך ישראל תתקבל חוקה דמוקרטית, Democratic Constitution – – << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> אבל היא דיברה על מדינת לאום יהודית. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שתבטיח את השוויון לכל האזרחים ואת ההגנה השווה של האזרחים בפני החוק. ולכן אני אומר: כל הסדר בחוק שנותן מעמד עדיף, נותן יתרון בחוק, לקבוצת הרוב על חשבון האזרחים שמהווים מיעוט ילידי – זה סותר את הדמוקרטיה, זה סותר את ערכי זכויות האדם וזה סותר את הערך הבסיסי של שוויון לכל האזרחים. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת דסטה גדי יברקן, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. << דובר >> דסטה גדי יברקן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת בני גנץ, היום הזה, יום זכויות האדם, הוא יום חשוב לכל בן אדם באשר הוא בעולם. המקורות התנ"כיים שלנו הם בעצם ספר ההדרכה הראשון והגדול בהיסטוריה. התנ"ך הוא הדבר הנפלא ביותר שיש לאנושות, ומשם בכלל זכויות האדם מתחילות, בספר בראשית, שהוא אומר: האדם נברא בצלם אלוקים. זכויות האדם אינן מוקנות לו על ידי השלטון, ומשום כך אין השלטון רשאי לשלול אותן או לפגוע בהן שלא בצדק. עם ישראל – השליחות הראשונה שלו במעלה, מבחינתנו, היא להיות עם סגולה ולהוות דוגמה. "ועתה אם שמוע תשמעו בקֹלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ", סוף ציטוט, ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ה'. מדינת ישראל של היום בהחלט יכולה להיות מודל לכל העולם באשר הוא. אל מדינת ישראל, שקיימת 71 שנים, אומות גדולות ועתיקות מאיתנו נושאות עיניהן, ובחלק מהמקרים גם לומדות מאיתנו. אני לא יכול לדמיין את עם ישראל בארץ ישראל – שבגלות היה מצפה לזכות בסיסית, במקומות שבהם חי בעברו, והיום אנחנו יכולים להיות דוגמה ומופת לאנושות. מדינת ישראל היא מיקרוקוסמוס, ובהחלט כל העולם נמצא בה, והבית הזה – הכנסת הזו מחוקקת חוקים ומשפיעה על עיצובה של החברה הישראלית, הן בחינוך, הן בתרבות ובכל נושא ובכל דבר שנוגע לחיינו. יחד עם כל הפגמים שיש בחברה הישראלית, מדינת ישראל יכולה להיות חברת מופת. היא בדרך לשם, והיא לא גרועה כפי שציין את זה קודמי בנאום. היכולת שלנו – לחיות בחברה שיש בה דתות שונות אבל מכבדות אחת את השנייה; תרבויות שונות אבל תרבות שניתנת להעברה ולרכישה וללמידה ולכיבוד. זכות אדם לא ניתנת על ידי השלטון והיא לא ניתנת על ידי אף אחד. כולנו נבראנו בצלם אלוקים, ושווים אנחנו. כדי לעשות את הדבר הזה, את המובן מאליו, האו"ם, כפי שקודמיי ציינו, הכיר ביום הזה כיום לאומי, שבו חייבים להזכיר לנו איך אנחנו צריכים להתנהג אחד כלפי השני. "הואיל והכרה בכבוד הטבעי שלכל בני משפחת האדם ובזכויותיהם השוות והבלתי-נפקעות הוא יסוד החופש, הצדק והשלום בעולם. הואיל והזלזול בזכויות האדם וביזוין הבשילו מעשים פראיים שפגעו קשה במצפונה של האנושות, ובניין עולם שבו ייהנו כל יצורי אנוש מחירות הדיבור והאמונה ומן החירות מפחד וממחסור, הוכרז כראש שאיפותיו של כל האדם. הואיל והכרח חיוני הוא שזכויות האדם תהיינה מוגנות בכוח שלטונו של החוק, שלא יהיה האדם אנוס, כמפלט אחרון, להשליך את יהבו על מרידה בעריצות ובדיכוי." זה מתוך המגילה בעת ההכרזה. מדינת ישראל, כפי שאמרתי, יכולה להיות יותר טובה, אבל היא בהחלט לא הגרועה שבהן, וזכויות האדם בארץ ישראל הן נר לרגלינו. נכון שמדינת ישראל לא חתומה על האמנה הזו מסיבות כאלו ואחרות, אבל בהחלט עדיפה ישראל על אותן מדינות שחתומות על האמנה הזו ורוצחות את אזרחיהן כל יום. אי-אפשר לבוא ולהגיד שמדינת ישראל פה מדירה, מפלה או שוללת זכויות אדם סדרתית, כפי שמנסים לצייר את מדינת ישראל. היא לא מושלמת, אבל היא הטובה שבטובים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת דסטה גדי יברקן. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת ינון אזולאי. אחריו נשמע את תשובת הממשלה מפי השרה גילה גמליאל. << דובר >> תמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. "כל בני האדם נולדו שווים בערכם ובזכויותיהם" – המילים הכל-כך נשגבות והכל-כך מרגשות שפותחות את ההצהרה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם האוניברסלית. מזכיר לנו משהו? יש מילים, תיבה דומה לזו, שמצוטטות אצלנו במגילת העצמאות. כתוב בה: מדינת ישראל תקיים שוויון גמור ללא הבדל דת, גזע ומין. אלה בדיוק המילים שבדבר חקיקה שעבר כאן בכנסת מאז יום זכויות האדם הבין-לאומי לפני שנתיים נמחקו והוחלפו בעליונות יהודית, שמוחקת את הרעיון הזה שכל בני האדם נולדו שווים וכל האזרחים שווים במדינתם. מאז יום זכויות האדם הבין-לאומי לפני שנה, אדוני היושב-ראש, ישראל הצטרפה למשפחה מפוקפקת של מדינות כמו איראן, סוריה וצפון קוריאה, שגירשו משטחן נציג של ארגון זכויות אדם בין-לאומי, ארגון Human Rights Watch, אחד משני ארגוני זכויות אדם הגדולים בעולם, ששומר ומקפיד על זכויות אדם, כולל במדינות שציינת – שאנחנו לא רוצים להידמות אליהן ושאנחנו גם לא רוצים שהאו"ם יתעלם מהפרות זכויות אדם בהן, כמו סין, צפון קוריאה ואחרות. כך שקל לנו להטיף לעולם וקל לנו לקרוא לכולם אנטישמים, אבל קשה יותר להסתכל על הרגע ההיסטורי המכונן הזה שבו בדצמבר 1948 עברה ההצהרה הזו באו"ם. מדינת ישראל, מדינה צעירה בת כמה חודשים, שהוכרזה רק כמה חודשים לפני כן ואפילו עוד לא הייתה חברה באו"ם בשלב הזה – יש לה שותפות גורל עם ההצהרה הזו, מכיוון שגם מדינת ישראל וגם ההצהרה הזו באו לעולם באותה שנה ושתיהן באו על רקע לקח לא רק יהודי אלא אוניברסלי בדבר זכויות אדם, בדבר שוויון, בדבר ערכם וזכויותיהם השווים של כל בני האדם באשר הם. שותפות הגורל הזו מלווה אותנו עד היום, והיא הסיבה לגאווה שלנו בעמידה שלנו על זכויות האדם, בארגונים שעומדים ומגינים על זכויות האדם כמו Human Rights Watch, כמו בצלם, כמו האגודה לזכויות האזרח וכמו ארגוני זכויות האדם, שבשנים האחרונות משום מה הפכו במדינת ישראל למוקצים ובזויים, למרות שהם מקיימים את ההצהרה הזו באופן האדוק ביותר, הקפדני ביותר ומעורר הגאווה ביותר שאפשר לדמיין. לכן קל להטיף לעולם, אדוני היושב-ראש, אבל קשה יותר לקיים את הדברים בתוכנו. אם יש לקח מההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם הוא שזכויות אדם זה דבר שאין ממנו בריחה, אין בו הנחות. הוא מחייב כל אחד ואחד מאיתנו דווקא בגלל שכולנו נולדנו שווים בערכנו ובזכויותינו. אי-אפשר שלא לציין ביום הזה את הפרת זכויות האדם הגדולה ביותר והמשמעותית ביותר וההרסנית ביותר שמדינת ישראל אחראית לה והיא הכיבוש הצבאי, השליטה הצבאית על העם הפלסטיני בגדה המערבית והמצור על רצועת עזה, שהוא מפעל הפרת זכויות אדם אחד ארוך ומתמשך, וההוכחה הניצחת לכך שזכויות אדם הן לא דבר שאתה מעניק למישהו, כי כשאתה מפר זכויות אדם של אחר אתה פוגע גם בעצמך. וכך, הסכסוך הפוליטי המתמשך ביותר והפוגעני ביותר, שלמעלה מיובל שנים תלוי כצל מעל גורלנו, מעל עתידה של מדינת ישראל, הוא קודם כול וראשית כול, ולפני שהוא סוגיה פוליטית, לפני שהוא סוגיה צבאית, לפני שהוא סוגיה ביטחונית ולפני שהוא סוגיה כלכלית, הוא סוגיה של זכויות אדם. כיוון שזכויות האדם האלה, כדברי בית המשפט העליון של ישראל, הן גלימה שכל בן אנוש עוטה אותה והוא לא יכול להשיל אותה, גם אם הוא רוצה וגם אם מנסים בכוח למשוך אותה מעליו, לכן אני מאד מקווה – את היום הזה אנחנו מציינים כנראה יממה לפני שאנחנו נצא לעוד הכרעה פוליטית – אני מאוד מאוד מקווה שהערכים האוניברסליים האלה יעמדו לנגד עינינו ונוכל לחזור לכאן לא רק עם כנסת שמקפידה יותר על זכויות אדם אלא גם עם ממשלה שחותרת לממש אותן ולא להפר אותן ולחוקק נגדן. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה, אדוני. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ברשות אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, האמת, כמו שנאמר כבר, יום זכויות האדם יום חשוב, אבל הוא לא נקבע לפני כ-70 שנה. הוא נקבע כבר לפני כ-5,780 שנה, ביום השישי לבריאת העולם, שבו ברא הקדוש ברוך הוא את האדם. נאמר בבראשית: כי בצלם אלוקים עשה את האדם. אם בורא עולם עד היום נופח בנו נשמה וכל נשימה, הווה אומר שגם היום אנחנו צריכים להמשיך לכבד את השני, את הזכויות המגיעות לו. העם היהודי אימץ זאת עוד מבריאת האדם, ואנו ממשיכים זאת היום. הזכות הבסיסית של האדם היא אולי גם לבחור, חלק מהזכות שלו היא לבחור, אבל כאשר אדם בוחר הוא צריך לדעת שיש עוד אדם שגם לו מותר לבחור. לפעמים אותו אדם – וכולנו אולי חוטאים בזה; אנחנו כלואים בדעתנו, וכשאני אומר שאני כלואים בדעתנו, בבחירתנו, אני אומר: האם ילדיי, שלומדים בציבור החרדי – הבן שלי שבכיתה א', שלומד היום בקרוון, מה הוא שונה מאותם הילדים בחינוך הכללי, שאני חושב שהיום רובם ככולם לומדים במבני ציבור טובים, מפוארים? במה שונה הילד בחינוך המיוחד המוכש"ר מילד בחינוך מיוחד רגיל, שאנו נלחמים כל פעם להביא להם עוד תקציבים על מנת שגם הם יוכלו ללמוד, ולפחות קצת להקל על ההורים האלה? במה שונים אותם נכים מאזרח? למה כל פעם צריכים לבוא ולהתחנן? רק היום ראינו, ביום המיוחד שעשו למען נכי צה"ל, למען הנכים הרגילים, האזרחיים, כל האנשים עם המוגבלויות. אולי יש תשובה; אולי אם כמו יום זכויות האדם נעשה יום חובת האדם. במורשת היהודית, כשעם ישראל קיבל את התורה, עשרת הדיברות, מדובר שם על חובה: לא תגנוב, לא תרצח, כבד את אביך ואת אמך. החובה הזאת לנו היא בעצם הזכות שאנחנו נותנים לשני ומכירים – אבל קודם כול לנו יש חובה, חובה מוסרית להבין את האחר. זו בעצם הזכות הבסיסית, שנבין שגם לשני מגיע. גם בפרשיות השבוע אנחנו רואים את אברהם אבינו הולך לחפש את האורחים. הוא מרגיש חובה, החובה שלו לחפש את האורח, ואז ממילא – הזכות של השני להתארח. ראינו את זה עם הגמלים, עם רבקה ואליעזר, הכול. התורה אומרת לנו: בוא, תיתן את החובה, אתה תחייב את עצמך ואז ממילא גם השני יגיעו לו הזכויות. אמר את זה גם ויקטור פרנקל, הוגה, ניצול שואה. כשהקימו את פסל החירות באמריקה הוא אמר: אולי תקימו ממול גם את פסל האחריות. האחריות של כל אחד, היא תביא את החירות לשני. אספר לכם סיפור ממו"ר אבי ז"ל, שמדי פעם, ככה אני שומע, ורק אתמול שמעתי – הייתי באירוע בקריית מלאכי; ניגשת אליי אישה ואומרת לי: תראה, אח שלי לוקה בנפשו ולפני כשלוש שנים, ערב ראש השנה, אשפזו אותו אשפוז בכפייה. הוא הגיע לבית החולים מזרע, ליד עכו, ערב ראש השנה, והיה חסר לו הביגוד הבסיסי שלא היה לו לחג, אוכל מהדרין שלא היה לו. התקשרה אחותו ודיברה עם מו"ר אבי ז"ל, סיפרה לו. הוא לא חשב הרבה, מייד עזב את כל הקניות מסביב, של עצמו, הלך ודאג. קנה לו גרביים וקנה לו פיג'מה וכל מה שהוא צריך. אימי, שתחייה, הכינה גם ארוחה. הלך ונתן לו. את זה אתמול סיפרה לי אישה שזה אחיה. האם הייתה לו איזושהי חובה לעשות זאת? לא. אבל הוא הרגיש חובה מוסרית, כדי שלשני תגיע הזכות שלו. וגם תמיד היה מסתכל ואומר: אם אני – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רק אליך. בבקשה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא הרגיש את החובה שלו, שהיא הזכות של השני. אנחנו נמצאים במקום שלפעמים המפתחות נתונים בידינו – עד כמה שאפשר, החובה שלנו לתת את הזכות לשני. ולכן, אני מבקש מכל חבריי, חברי הכנסת: אם מחר לא יקרה נס, אז כנראה שאנחנו יוצאים לבחירות. ולא נגיד מי אשם, מי לא אשם, אבל נזכור דבר אחד: החובה שלנו לשמור כמה שיותר על מערכת בחירות נקייה, ולתת את הזכות לשני לשמוע דברים טובים למען עם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. תשיב על ההצעה לסדר-היום השרה גילה גמליאל, בשם שר המשפטים. בבקשה, גברתי. << דובר >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מזכירת הכנסת שלנו, כנסת ישראל מציינת היום יחד עם כל אומות העולם את יום זכויות האדם הבין-לאומי. אני רוצה לברך את חבר הכנסת ג'בארין על עצם העלאת הנושא היום עם עוד חברי כנסת וחברות הכנסת שהצטרפו. היום לפני 71 שנים אימצה האספה הכללית של ארגון האומות המאוחדות הכרזה אוניברסלית על זכויות אדם. המסמך החשוב, אשר מהווה מאז ועד היום אבן יסוד בהיסטוריה של ההגנה על זכויות האדם, גובש והוסכם על רקע המאורעות הנוראים שפקדו את העולם בשנים ההן, ובעיקר בשני העשורים שקדמו לכך, ואשר הובילו למלחמת העולם השנייה, הנוראה במלחמות שידע העולם עבור האנושות בכלל ועבור העם היהודי בפרט. אומות העולם הבינו אז כי על אף המחלוקות והמתיחויות הקיימות בין מדינות, בין לאומים, בין דתות וכיוצא באלה, יש להבטיח תשתית בסיסית ואוניברסלית של הגנה המוענקת לכל פרט, לכל אדם באשר הוא אדם; הגנה שאינה מותנית במעמדו הכלכלי, במינו, בדתו, בלאומו או בהשתייכותו הקבוצתית; הגנה שאותה יש לספק ולכבד גם בעיתות משבר ומלחמה וגם כלפי קבוצות חלשות, מיעוטים ויריבים פוליטיים. מהותו האנושית של האדם, של כל בני האדם ברחבי העולם, היא המחייבת שיזכה לכבוד, לשוויון ולחירות. הזוועות שחוללו משטרי העריצות במחצית הראשונה של המאה ה-20 חידדו את ההכרה בכך שאל מול כוחו של השלטון, גם כשהוא נבחר לפי הכרעת הרוב, יש להעמיד הגנה אפקטיבית למיעוט. אלה הן זכויות היסוד של האדם. ההכרה בחשיבות של זכויות האדם, המשותפת לכל המדינות הדמוקרטיות בעולם, נכונה שבעתיים למדינת ישראל משחר היותה ועד ימינו אנו. אין זה מקרי. דווקא העם היהודי – אשר חווה על בשרו במשך אלפיים שנות גלות את המשמעות המעשית של חיים כמיעוט נטול זכויות ואת גורלו של מי שסופג יחס משפיל, פוגעני, אלים ומפלה רק בשל שונותו – מבין את החשיבות של ההכרה בכבוד האדם ובשאר זכויות היסוד של כל בן אנוש. יתרה מזאת, מורשתנו התרבותית בת אלפי השנים הקדימה את זמנה בביסוס מושגים של צדק חברתי, הגנה על האביון והתחשבות בגר, המלווים אותנו עד היום. ואכן, מאז הקמתה של מדינת ישראל ועד היום הניח הבית הזה תשתית חקיקתית רחבה להגנה על זכויות האדם בישראל. אני אמנה רק כמה דוגמאות: חוק שיווי זכויות האישה, שהיה כלל לא מובן מאליו לתקופתו, עת נחקק בשנת 1951; חוק לימוד חובה, שהעניק זכות ללימוד חינם כבר בשנת 1949; חוק הגנת הפרטיות, שהיה בין הראשונים מסוגו בעולם בשנת 1981; חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, משנת 1998; חוק איסור הפליה במצרכים ושירותים, שהרחיב את תחולת השוויון לתחומי המשפט הפרטי בשנות האלפיים. כמובן, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, משנות ה-90. גם במישור הבין-לאומי פעלו ממשלות ישראל כדי להעמיד את המדינה בשורה אחת עם אומות העולם. ישראל היא צד לאמנות רבות שעניינן זכויות אדם, ובהן האמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות – ICCPR; האמנה בדבר זכויות חברתיות, תרבותיות וכלכליות; האמנה בדבר זכויות הילד; האמנה לביעור כל הצורות של אפליה גזעית – CERD, ועוד ועוד. הכרה בזכויות האדם היא, אם כן, חלק מהתבנית התרבותית, החברתית והמשפטית בישראל מרגע הקמתה. הכרה זו נובעת ומתחייבת מאופייה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. נכון כי כל מדינה נאלצת בנסיבות ממוקדות להגביל באופן מדוד את המימוש של זכויות האדם, וזאת כאשר הדבר הכרחי לשם הבטחת אינטרסים חיוניים של החברה. לעיתים אף נדרשת הגבלה מסוימת של זכות אדם כדי לאפשר את מימושה של זכות אדם אחרת. פעמים רבות, מצבים כאלה מעוררים מחלוקות פוליטיות בשל הבדלים בגישה ובעמדות ביחס לאיזונים ולסדרי העדיפויות שיש להפעיל בכל מקרה ומקרה. אלה הן מחלוקות טבעיות, והשיח הציבורי לגביהן הוא עצמו חלק מדמוקרטיה בריאה. אולם, כאשר אנו מציינים את יום זכויות האדם הבין-לאומי, חשוב לומר: אין מחלוקת ואסור שתהיה מחלוקת על עצם ההכרה בזכויות האדם, והצורך בהגנה בלתי מתפשרת על מימושן כיסוד חיוני בחברה הדמוקרטית. אין מחלוקת כי כל בני האדם בחברה זכאים ליחס מכבד ושווה, המבוסס על סגולותיהם האישיות ומעשיהם, ולא על השתייכותם הקבוצתית או על מינם או על נטייתם המינית או על צבע עורם. אין מחלוקת כי לכל בני האדם זכויות לחופש ביטוי ומחשבה, חופש מצפון ודת, חירות אישית וכבוד אנושי, הגנת הפרטיות והקניין האישי, זכות לביטחון אישי ולחיים, זכות להורות ולחינוך ושאר זכויות יסוד מוכרות, לרבות אלה הנזכרות בהכרזה האוניברסלית על זכויות האדם, שאת חתימתה לפני 71 שנה אנו מציינים היום. אני כולי תקווה – דיברנו השבוע גם על יום הסובלנות, דיברנו כאן על זכויות אדם. אני רוצה לנצל את הבמה ולנצל את ההזדמנות – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – חוק הלאום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא שומעים אותך, אתה סתם צועק. לא שומעים אותך. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני רוצה לנצל את הבמה ולנצל את ההזדמנות ולפנות כאן – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לא להפריע, בבקשה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >> – – ליושב-ראש כחול לבן, לגנץ היקר, וגם לבוגי ולכל חברי כחול לבן: אנו נמצאים ממש ערב לפני קבלת הכרעה של הבית הזה. אני רואה באמת ובתמים את היכולת של כולנו כאן להתגבר על המחלוקות ולייצר פה, אולי בפעם הראשונה – אחרי כל כך הרבה זמן שיש פה את ההזדמנות המופלאה להקים ממשלת אחדות רחבה שתמנה את מרבית חברי וחברות הבית הזה, על מנת לצמצם את שיח השטנה, שנאת החינם שיש פה כבר במהלך שנה שלמה של מערכות בחירות מיותרות. יש פה, צריך להבין, לקראת שנת 2020, תקציב מדינה שצריך להעביר, שהוא לא יהיה בנמצא ויגרור את מדינת ישראל למשבר כלכלי מיותר; יש פה גם כן אתגרים בפן המדיני – עומדות לפתחנו אפשרויות שלא בהכרח יישמרו; יש פה גם כן את האפשרות מול האתגרים הביטחוניים, שמי כמוכם – הקוקפיט, אתם קוראים לזה – הגנרלים לשעבר, יכולים להבין את המשמעויות של האתגרים הביטחוניים. אני מאמינה באמת ובתמים שיש יותר דברים שאנחנו מסכימים עליהם מאשר שנמצאים במחלוקת. על כן אין סיבה לגרור את אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל לבחירות מיותרות עם עלויות הזויות – למען כולנו. כולי תקווה שכן נמצא את המשותף, נראה את מה שאנחנו מסכימים עליו יותר מאשר את מה שאנחנו במחלוקת. אתם אלה שמובילים כרגע את הקו, אז קדימה, תמצאו גם את הפתרונות. אני אשמח מאוד לשתף פעולה על מנת להגיע להבנות המתבקשות. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. עמדות נוספות. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אמרו לי שהסיעה – מה שמבקשים הוא שהדיון הזה הוא עד שיונח חוק פיזור הכנסת, אין טעם לדון בו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בסדר, אנחנו נטפל בזה. אבי ניסנקורן, עמדה נוספת, בבקשה. << דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >> יש את התיאוריה ויש את ההלכה למעשה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << קריאה >> אתה מניח אותו עכשיו? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את יכולה לרדת. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: << קריאה >> הניחו? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את יכולה לשבת. את לא חייבת להישאר. אבי, בבקשה. << דובר_המשך >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר_המשך >> יש את התיאוריה ויש את ההלכה למעשה. וההלכה למעשה זה היום-יום. זה היום-יום. אני חייב להגיד שכשראש ממשלה רוצה לשים מצלמות בשביל להרתיע ערבים מלהצביע, אז זה גם נכנס בסוף בזכויות אדם ושוויון אזרחי; וכשעושים שיסוי נגד אוכלוסיות, אם נקרא לזה שמאלנים ואם נקרא לזה ערבים ואם נקרא לזה כל גוף אחר או כל גורם אחר, אז זה הלכה למעשה, בסוף, הבסיס של זכויות אדם. ואם אנחנו בסוף, כשהולכים לחקיקה, שומעים אמירות: בואו לא ניתן אותן זכויות עובדים לעובדים זרים, זה גם כן, בסופו של דבר, פורם את העיקרון של זכויות אדם. לכן אני חושב שכשאנחנו מדברים על חקיקות, צריך לראות שגם בכנסת ישראל וגם בוועדות השונות, וגם בכל חקיקה, כל הזמן, שבאמת הנושא הזה של זכויות אדם ושוויון אזרחי יהיה לנגד עינינו. אני חושב שזה חשוב, זה לא גורע כהוא זה מהעמדה שלנו שזו מדינה ללאום היהודי. זכויות האדם האזרחיות צריכות להישמר. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה, ולאחר מכן – חבר הכנסת אחמד טיבי, ואליו אני מתכוון. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, יום זכויות האדם, אנחנו רגילים לדבר על זה, מדבר על כולנו. חביב האדם שנברא בצלם. אין הבדל, לפי התורה הקדושה, מיהו אותו אדם, אם זה יהודי, ערבי, חרדי, דתי. הזכות לחיות והזכות לקבל את השירות מהמדינה חייבות להיות בצורה מלאה לגבי כל אחד ואחד, ומגזר, בחברה הישראלית. לצערי, דווקא ביום הזה של יום זכויות האדם אני רוצה דווקא לציין פלח מסוים בתוך האוכלוסייה שעדיין לא זוכה לקבל את מלוא זכויותיו, ואני קורא לילד, תרתי משמע, בשמו: הילד החרדי. כל עוד עדיין בערי ישראל נמצאים מאות קרוונים שבחורף דולפים בגשם ובקיץ משמשים במקום של חום קודח, אותם תלמידים, ילדי ישראל שנמצאים שם או כל ילד אחר מהמדינה שלנו – אנחנו חייבים לדאוג לכך ביום זכויות האדם; כל עוד עדיין לא מתוקצבים כלל ילדי ישראל, כלל הילדים במדינה, בתקציב הוגן ושווה, עדיין יש מה לציין את יום זכויות האדם. אני קורא מכאן לממשלה שנמצאת, לממשלה שתוקם: תנו את דעתכם לאותם ילדים, מכל המגזרים, גם מהמגזר הערבי, שגם שם יש הרבה עזובה נזנחת בתנאים של אותם ילדים. על כל אחד ואחד לתת את הדעת לילד, לא משנה מה האבא שלו מצביע ולא משנה מה הדעה של ההורים שלו. חייבים לדאוג לילדים שיקבלו את אותם תנאים, כי אי-אפשר לבוא בטענות – למה אתה לא מצליח בלימודים – אם אין לו תנאים שווים גם בנושאים הפיזיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, ולאחר מכן – חבר הכנסת צבי האוזר. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לעמיתי חבר הכנסת ג'בארין על היוזמה לקיום היום הזה. זכויות אדם, לא רק זכויות אזרח, זכויות אדם הן זכויות טבעיות, זכויות בסיסיות, זכויות נרכשות – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מוקנות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שוויון, חופש תנועה, מגורים, קורת גג, חופש בחירה, חופש עיסוק, הזכות לבחור או להיבחר בלי הפחדה, בלי איומים, בלי שיסוי, בלי הסתה. יכול להיות שבנג'מין ניתאי לא שמע על הדברים האלה והוא ממשיך להסית נגד הציבור הערבי. אני, אדוני, עובר לפרק ב' של הנאום שלי. הועברו לי דבריו של חבר הכנסת מיקי זוהר, יושב-ראש סיעת הליכוד, לפני שעה קלה ברדיו FM 90. הוא אמר כך: לא אישאר דקה חבר כנסת אם בג"ץ או היועמ"ש יחליטו לא לאפשר לבנימין נתניהו להרכיב את הממשלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, מיקי, נו. מיקי, איך אנחנו יכולים לעמוד בכך? איך? יש דברים – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הכנסת אותנו לכוננות ולמתח, ובסוף אתה מוריד אותנו במכה אחת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בום. אני מקווה שהם ירדו בום אחרי מרץ. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מותר לקוות. אנחנו ביום זכויות האדם, מותר לקוות. בבקשה, אדוני חבר הכנסת צבי האוזר. << דובר >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. הוזכר כאן, בדיון החשוב הזה, כל הנושא הבראשיתי של אותה החלטת חלוקה – החלטה של האו"ם – למדינה יהודית ולמדינה ערבית. הוצגו כאן דברים שלא כהווייתם ולכן, שוב, למען הפרוטוקול של הבית הזה צריך להגיד את מה שבאמת הוחלט. הוחלט להקים שתי מדינות לאום. במסגרת זו הוחלטה החלטה ברורה ומובהקת על הקמה של מדינה יהודית. במדינה הערבית, גם את זה צריך להזכיר, הוכרו זכויות המיעוט היהודי, שהיה אמור להיות שם. הוא לא היה שם בגלל פעולות איבה שהיו מנוגדות להחלטה ההיסטורית ההיא ושנעשו על ידי הצד הערבי. לאותם מיעוטים יהודים היו זכויות לשפה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – האוזר. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> לא, אני – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מבקש לא להפריע. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני רק רוצה לציין, כי יש כאן מי שרוצה לעוות אפילו מושכלות יסוד היסטוריות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> היסטורית, היה עם והייתה קהילה שכיבדה את אותם עקרונות – – – << קריאה >> תמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי): << קריאה >> מה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו ביום זכויות האדם. דקה לדבר לא מאפשרים לו? << קריאה >> תמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי): << קריאה >> לא, להפך, אנחנו מודים – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, נא לאפשר לו. בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו בעד חלוקה – – – חצי–חצי – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תמר, אני שמעתי דברייך בקשב רב ולחלקם הגדול לא הסכמתי, אבל נתתי לך. << קריאה >> תמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי): << קריאה >> אני דווקא מסכימה איתו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל נתתי לך. רק לא להפריע לו לדבר. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> תמר, רבותיי, אני יודע שפה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> החזרת להם את תוכנית החלוקה, הקפצת אותה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אוהבים גם להתבדח ומעת לעת אוהבים גם לעוות עובדים היסטוריות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברים. << דובר_המשך >> צבי האוזר (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז על אותן עובדות – אפשר להתווכח על מה שיהיה, אבל על מה שהיה קצת יותר קשה להתווכח. וכאשר אומרים דברים שאינם נכונים, אינם כהווייתם, ומנסים באמצעות אותו עיוות היסטורי לנסות ולהסיק מסקנות באשר לעתיד, ראוי לתקן את הדברים. וכפי שנאמרו כאן, נאמרו דברים מוטעים שאפשר מהם להסיק מסקנות מוטעות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה מוטעה? << קריאה >> תמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי): << קריאה >> מה מוטעות? מה היה מוטעה? << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, באמת, מה היה מוטעה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת רם שפע, בבקשה. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> הייתה מדינת לאום יהודית, נכון? << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא כתובה פה המילה "לאום". << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברים – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה מכניס עכשיו – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – אתם מוזמנים לשבת ליד צבי האוזר ולהמשיך את השיחה, ולא – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת רם שפע. << קריאה >> צבי האוזר (כחול לבן): << קריאה >> מדינת לאום – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ששש. << דובר >> רם שפע (כחול לבן): << דובר >> דעו לכם שמעבר לנושא הזה, להתפלפל עם צביקה האוזר בעניינים היסטוריים זה דבר מעניין, אז מומלץ. בניגוד לצביקה, אנסה להתייחס יותר, לתפיסת עולמי, בעיניי, לעקרונות של מהן זכויות אדם ופחות לסיפור אחד ספציפי. אני חושב שאנחנו נורא טובים בכנסת – אני לומד את הסיפור הזה עכשיו – בלציין המון ימים, במיוחד של זכויות, כל פעם למישהו אחר, ובהקשר הזה זכויות האדם. אבל, בסוף, כשאתה מונע מהרבה מאוד תפיסות עולם – ואני מדבר, לצערי, על הממשלות האחרונות, שלא באמת מחפשות לתת זכויות אדם אלא מחפשות לקדם רק את מי שחשוב להן בלי להיכנס לאוכלוסיות ספציפיות; כשאתה חושב ששוויון הוא לא הבסיס, או לפחות שוויון הזדמנויות – הרי שוויון בין אנשים זאת אוטופיה אבל שוויון הזדמנויות זה משהו שאפשר לייצר – כשאתה לא חותר לזה, אין שום סיכוי שתוכל, בעיניי, לעמוד פה ולדבר בעד זכויות אדם. הדבר הזה צורם לי יום-יום, והוא בוודאי צורם לי כשאנחנו עומדים בימים כאלה מיוחדים ומנסים להתייחס לזכויות אדם. גילה דיברה פה וסיפרה, וכל נציג של כל סיעה, אבל ביום-יום אתה צריך להישאר כשפיך וליבך שווים ובאמת לדבר בנאמנות מוחלטת על זכויות, עבור כל אוכלוסייה, גם כשזה לא נוח לך וגם כשהיא לא אומרת את הדברים שאתה מזדהה איתם. ורק אם זה יקרה, נוכל להמשיך לציין את יום זכויות האדם גם בשנה הבאה בשם כולנו. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אני מתנצל, עופר כסיף, אני חרגתי מהמספרים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-ושתיים, התש"ף–2019, של חברי הכנסת אבי ניסנקורן, מכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי הכנסת, שמספרה פ/1419/22; הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושלוש (הוראות מיוחדות), התש"ף–2019, של חברי הכנסת אבי ניסנקורן, מכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי הכנסת, שמספרה פ/1420/22. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש הסתפקות בתשובת השרה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ג בכסלו התש"ף, 11 בדצמבר 2019, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:22. << סיום >>