דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט"ז
ישיבה רנ"ו
הישיבה המאתיים-וחמישים-ושש של הכנסת העשרים-וחמש
יום שלישי, י"ג בשבט התשפ"ה (11 בפברואר 2025)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4
נאומים בני דקה 4
סימון דוידסון (יש עתיד): 5
משה סולומון (הציונות הדתית): 5
ציון יום למען אלמנות חרבות ברזל 6
מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 6
משה טור פז (יש עתיד): 7
אברהם בצלאל (ש"ס): 9
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 10
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 12
אבי מעוז (נעם): 14
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 16
הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון מס' 4) (יום להנצחת זכרו), התשפ"ה–2025 18
קטי קטרין שטרית (הליכוד): 18
מיקי לוי (יש עתיד): 22
עודד פורר (ישראל ביתנו): 23
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 24
אופיר כץ (הליכוד): 25
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 257) (חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע), התשפ"ה–2025 27
יונתן מישרקי (ש"ס): 27
צגה מלקו (הליכוד): 29
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155) (איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2025 30
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 31
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 32
אושר שקלים (הליכוד): 33
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 34
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברות וחברי הכנסת, שלום, שלום גם לשרים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי י"ג בשבט התשפ"ה, 11 בפברואר 2025.
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת –
דוח מיוחד של מבקר המדינה בנושא הטיפול באוכלוסייה במסגרת ביקורת המדינה על מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל.
עוד הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3) (הפיכה להוראת קבע), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת מירב כהן וגלית דיסטל אטבריאן.
כמו כן, הונחה אתמול על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 32) (הגברת האכיפה – ניכויים משכר עבודה), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה למזכיר הכנסת.
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הנושא הראשון שעל סדר-היום יהיה נאומים בני דקה. חברי הכנסת המעוניינים לנאום מוזמנים להצביע בעד – ברגע שהמערכת הממוחשבת תאפשר לי, כי אני לא מצליח לעבור להצבעה. עכשיו, בבקשה, אפשר להצביע כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, האם ייתכן כי אנשיו הקרובים ביותר של ראש ממשלה מסייעים לכאורה בעקיפין לארגון טרור גם בזמן מלחמה? כיצד ניתן להסביר מצב שבו נציגים רשמיים של מדינת ישראל מקדמים את האינטרסים של מדינה שיכולה להיחשב למי שתומכת ישירות בחמאס, מדינה ששלחה כספים והדרכות לארגון טרור אשר פוגע במדינת ישראל ובאזרחיה? הגשתי הבוקר מכתב חריף לראש הממשלה על המידע שנחשף על פעילותו של דוברו הצבאי אלי פלדשטיין, אשר פעל לכאורה במקביל לשיפור תדמיתה של מדינת קטר, אותה קטר שלדברי נתניהו משרתת את החמאס.
המכתב נועד לקבל הסבר, אך אני צופה שלא יקבל מענה. עם זאת, מדובר במעשה חמור מאין כמותו, המהווה בגידה הלכה למעשה במדינת ישראל. מדובר בתבנית חוזרת ומדאיגה שבה מספר יועצים של ראש הממשלה לכאורה נתנו שירותי יח"צ לקטר גם סביב אירועי המונדיאל. מדינת ישראל לא יכולה לעבור על כך לסדר-היום, ואני קורא ליועצת המשפטית לפתוח בחקירה בנושא. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה, אדוני. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה.
<< דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. היום אני מרכין ראש לזכרו של סמל יוסף דסה, השם ייקום דמו, לוחם גדוד 931 של חטיבת הנח"ל, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה בי' באייר תשפ"ד, 10 במאי 2024, בן 19 בלבד בנופלו. יוסף נולד ב-16 בינואר 2005 באתיופיה, בן להוריו גנט וטמסגן, אח לקסהון, מאיה, אריאל וליאל. בשנת 2008 עלה עם משפחתו לישראל. הוא היה בן, אח וחבר אהוב, אדם מלא חיים ושמחה שתמיד הקרין אור על כל סביבתו. באוגוסט 2023, לאחר שנים של ציפייה, התגייס יוסף לצה"ל ושירת כלוחם נחוש ומסור בנח"ל. הוא עשה זאת מתוך אמונה עמוקה בשליחות ובזכות לשרת את המדינה. הוא לא היה צריך להיות בנח"ל, אך סירב להצעה ליחידה אחרת כדי להישאר עם חברו הקרוב ביותר, סמל דניאל לוי, שגם הוא נפל בקרב, זכרו לברכה, שלמד איתו מכיתה א', התגייס איתו, ולבסוף נפל איתו בקרב, כתף אל כתף.
כולם אהבו את יוסף, הוא אהב את כולם – סיפר המג"ד. הוא היה הראשון להתנדב והאחרון לבקש לעצמו. יוסף לא רק רצה להיות לוחם, הוא אהב להיות לוחם – אמר חברו לנשק – לא כי חיפש גבורה, אלא כי אהב לתת, להילחם למען אחרים והמדינה. בני המשפחה מצטטים משפט שיוסף נהג לומר: הכול יקרה בזמן שלו. זה היה המוטו שלו, וזה הפך להיות המוטו של המשפחה. יוסף דסה, גיבור של המדינה, יהי זכרו ברוך.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אמן ואמן. תודה לחבר הכנסת סולומון.
<< נושא >> ציון יום למען אלמנות חרבות ברזל << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא ציון יום למען אלמנות מלחמת חרבות ברזל. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מתן כהנא לפתוח את היום המיוחד. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך, אדוני.
<< דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, את היום הזה למען אלמנות מלחמת חרבות ברזל אני ביקשתי ליזום בכנסת מתוך תסכול; מתוך תסכול על כך שכנראה עד סוף מרץ יעבור תקציב שלא יכלול בתוכו פתרון למצוקות הקשות של אלמנות צה"ל ושל יתומי צה"ל שמעל גיל 21. אדוני היושב-ראש, במדינת ישראל חיות 4,570 אלמנות, מתוכן 317 אלמנות מתחילת המלחמה; חיים בישראל 13,670 יתומים, מתוכם 728 יתומים מתחילת המלחמה. 93% מהיתומים הם מעל גיל 21. כלומר, מדינת ישראל בפועל לא מכירה ביתמות שלהם. 50 מיתומי מלחמת חרבות ברזל התייתמו מעל גיל 21, ומראש לא הוכרו כיתומים.
החוק שדן באלמנות ויתומי צה"ל הוא חוק שנכתב ב-1950. הוא התאים ל-1950, הוא לא מתאים לימינו. הוא לא מתאים למצב של משפחה שבה גם האישה היא עובדת ומפרנסת מרכזית. הוא לא מתאים לכך שהיום, לצערנו, 93% מהיתומים הם יתומים מעל גיל 21. אדוני היושב-ראש, היום בוועדה למעמד האישה בראשות פנינה תמנו שטה התקיים דיון בנושא אלמנות צה"ל. שלומית קלמנזון, אלמנתו של אלחנן קלמנזון, השם ייקום דמו, אחד מגיבורי הקרב בבארי, סיפרה שהקריירה שלה עמדה בפני נסיקה. היא סגנית מנהלת בית ספר, היא כבר ראתה איך ניהול בית הספר עומד בפתח והיא מתקדמת לדרגה של מנהלת בית ספר. אבל איך היא אמרה? מחלום על מנהלת בית ספר, היא הפכה להיות מנהלת בית יתומים.
ומה אנחנו עושים? אנחנו מביאים את שלומית קלמנזון לוועדות הכנסת להתרוצץ כענייה בפתח לבקש צדקה. לשם הגענו? לשם הגענו? מה, לא ברור שהיא לא יכולה לעבוד כסגנית מנהלת בית ספר, כמנהלת בית ספר, כשהיא אם חד-הורית? לא ברור שהקריירה שלה, שהעבודה שלה, לא יכולה להמשיך כרגיל?
היום שמעתי דימוי על אובדן הבעל – בעצם בית עומד על שני יסודות. שני יסודות, וכשאחד היסודות האלה נהרג, אז זה לא שהיסוד השני נשאר איתן, גם היסוד השני חוטף מכה קשה. אי-אפשר לדמיין שהאישה יכולה להמשיך כרגיל, קמה מהשבעה וחוזרת לעבודה. והיום הגיעו נציגים של משרד הביטחון ושל משרד האוצר ואמרו: ניתן להן שלושה חודשים. תגידו, השתגענו? השתגענו? זה מה שמגיע לאלמנתו של אלחנן קלמנזון, שלושה חודשים? ועכשיו היא צפויה לחזור לעבודתה ולהמשיך בקריירה שלה כאילו לא קרה כלום? איפה אנחנו חיים? לכל כך הרבה דברים יש כסף בתקציב, רק לאלמנות צה"ל אין כסף בתקציב וליתומי צה"ל שמעל גיל 21?
הייתה ועדה, ועדת רובינשטיין. היא הגישה מסקנות, מסקנות לא פשוטות. בכל שבוע אני מברר אם הפעם החוק שעומד להכניס את מסקנות ועדת רובינשטיין – הופך אותן לחוקיות, אם זה יעלה לוועדת השרים לענייני חקיקה. בכל פעם לא – משרד הביטחון לא מסכים, משרד האוצר לא מסכים. ותכף יעבור תקציב, ושוב פעם לא יהיה מענה ליתומי צה"ל שמעל גיל 21, ועכשיו שנתיים נוספות הם לא יקבלו מענה. אנשים שהאבות שלהם יצאו לקרב, אנחנו שלחנו אותם לקרב, לא חזרו, ואנחנו מפקירים את הילדים שלהם. כל אחד מאיתנו שיצא לקרב יודע שהוא משוכנע שמדינת ישראל תדאג לילדים שלו אם יקרה לו הרע מכול, אבל אנחנו לא דואגים לילדים שלו, כי משרד הביטחון ומשרד האוצר רבים אחד עם השני.
חבר'ה, זה לא עניין של אופוזיציה או קואליציה, זה עניין של כולנו, ואוי ואבוי לנו אם יעבור תקציב שלא נותן מענה ליתומי צה"ל ולאלמנות צה"ל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. וכעת, חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, גם עבורי היום הזה הוא לא יום תיאורטי. ולפני שנזכיר מספרים, אני חייב להזכיר רגעים. אני נכנס למכולת אצלי ביישוב, ויתום מחרבות ברזל עומד בקופה. הלב שלי נעצר. אני הולך להצגה של בני עקיבא בשבת הארגון, יתומה מחרבות ברזל עומדת שם על הבמה, והנשימה, הנשימה, נעתקת. וכמו כל אחד מהציבור הישראלי אני חש במתח בין לתת את הנורמליות, את המקום הרגיל בקהילה, בחברה, לבין לתת את העדיפות, שהיא מוכרחת כי אי-אפשר להתייחס כרגיל. איך נותנים מקום מצד אחד, איך עונים לפערים מצד שני.
הלכתי לפני כמה חודשים – ממש נקרע לי הלב לספר את זה – לנחם תלמידה שלי לשעבר, כשהייתי מנהל בית ספר, שהאיש שלה נהרג. ובסוף אמרתי לה: אם את צריכה משהו, תגידי. אחרי כמה ימים היא התקשרה, ואמרה לי: קינלי, אני אגיד לך, אני צריכה עזרה עם הילדים. יש לי שלושה ילדים קטנים. בת שירות, כמה שעות ביום בבית. והיום שמעתי ממנה. והיא לא מקבלת מספיק ממה שהיא צריכה כדי להתמודד – להתמודד עם היתמות של הילדים, להתמודד עם אובדן העמוד הימיני בבית. לפי נתוני ארגון אלמנות ויתומי צה"ל הצטרפו בשנה האחרונה 317 אלמנות צה"ל חדשות, ועימן יתומים רבים. התכתבתי עם כמה מהן. שאלתי אותה: תגידי, מה אתם צריכים מאיתנו? אז לצערי, כמו שאמר חבר הכנסת כהנא, ותודה לך על יוזמת היום הזה – אתגר החקיקה הממשלתית, שמתעכבת כבר למעלה מתשעה חודשים, אובדן כושר ההשתכרות של האלמנות, שלא מקבל מענה. זה הזוי שיש לנו כסף לכל כך הרבה דברים ולזה אנחנו לא יודעים לתת מענה כאן. העובדה שיתומים מפסיקים להיות יתומים מהמון בחינות בגיל 21. כשבפעם הראשונה סיפרה לי אורלי זוהר, אלמנתו של מ"פ במילואים מחומת מגן – סליחה לפני חומת מגן, מ-2001 – לא האמנתי שהיא מספרת לי את זה, בפעם הראשונה.
ובואו נודה על האמת. הרי אי-אפשר לפצות ילד יתום. אי-אפשר להחליף זוגיות, בטח לא בכסף, כי הדברים החשובים בחיים לא נקנים בכסף. אבל בישראל היום חיות 13,670 אלמנות וחיים 4,570 יתומים. מתוכם 728 חדשים, ורבים מתוכם לא מוכרים או לא מקבלים מספיק מענה.
במאי 2024 פרסם משרד הביטחון תזכיר חוק לעדכון הזכויות. האוצר התנגד, וזה נעצר. אחר כך האוצר חזר בו מההבנות, והוא דורש שמשרד הביטחון יוסיף עוד 120 מיליון שקל. וזה כל כך מבזה. אני מתאר פה ביורוקרטיה, ביורוקרטיה שפוגעת באנשים ששילמו את המחיר הכבד ביותר על המלחמה הזו; עיכוב חקיקה קריטי, שפוגע ישירות באלמנות וביתומים ששילמו את המחיר הזה. אז הדרישה שלנו היא לחדול לגרור רגליים, להניח מייד את ההצעה הממשלתית, או לחלופין לתת את הרוח הגבית לחקיקה פרטית. אין בעיה, אנחנו נעשה את זה – מתן, אני ואחרים פה.
ואני אגיד עוד משהו מעבר לחקיקה כי, באמת, זה מבזה שאנחנו מדברים ביום כזה על כסף, אבל זה נדרש – להפוך אותם לגיבורים. אלה הגיבורים של החברה שלנו. ולעשות הכול חברתית, אנושית, קהילתית, לתת להם לבנות את החיים שלהם.
לפני כמה חודשים, אחרי שדיברתי כאן על חייל שלי שנהרג בעזה לפני 17 שנה, קיבלתי מסנג'ר מבן הזוג החדש של אלמנתו. הוא כתב לי: תשמע, קינלי, אני בזוגיות עם האלמנה כבר כמה שנים, אבל אני רוצה לומר לך, כל כך התרגשתי. אני רוצה לומר לך תודה. תודה על זה שהזכרת אותו, תודה על זה שאתם נמצאים שם בשבילה, תודה על זה שאתם שם בשביל הילדים. אני אומר לך כבן הזוג החדש כמה זה משמעותי שיודעים, שזוכרים, שנמצאים שם בשביל. בואו נעשה את זה, כנסת ישראל. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה. וכעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אברהם בצלאל. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך.
<< דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, מלחמת חרבות ברזל, שהחלה ב-7 באוקטובר 2023, הותירה אחריה צלקות עמוקות בלב האומה. מאחורי כל מספר של חלל מסתתר סיפור חיים שנקטע, משפחה שהתפרקה, חלומות שנגנזו. הכאב הזה אינו רק כאב אישי, אלא גם כאב לאומי. למלחמה הזאת יש מחיר. מחיר דמים יקר וכבד מנשוא. 232 גברים ונשים התאלמנו במלחמה הזו, 1,086 הורים איבדו את ילדיהם, מתוכם 12 הורים שכולים נותרו ללא ילדים נוספים כלל, ולמעלה מ-1,000 יתומים המלחמה הזאת גבתה מאיתנו. מאחורי המספרים הללו עומדים אנשים אמיתיים, אבות צעירים שלא יספיקו לראות את ילדיהם גדלים, אימהות שילדיהן יגדלו ללא אב, ילדים שלא יזכו לחיבוק של אבא, ואחים ואחיות שחייהם השתנו ברגע אחד. אסור לנו להתרגל למציאות הזאת. אל לנו להביט בה כסטטיסטיקה בלבד. זה לא מספרים – זה אנשים. אלו האחים והאחיות שלנו. אלו גברים ונשים שמסרו את היקר מכול למעננו.
מתוך הכאב הזה אני רוצה לעצור ולספר על אוריאל. אני מכיר את משפחתו, מלווה אותם. אוריאל כהן נפל בקרבות ברצועת עזה, אבל לפני שהוא היה חייל, הוא היה אדם עם לב ענק, חבר נאמן, אדם שתמיד ראה את האחר לפני שראה את עצמו. אוריאל היה כלכלן בכיר, אדם מצליח ומוערך, שיכול היה להמשיך את חייו במקצועו ולבנות את עתידו. אבל כשהמלחמה פרצה הוא לא היסס. הוא עזב הכול. שם את משפחתו ואת הקריירה שלו מאחור ויצא להגן על הארץ. השתתפתי בהלוויה שלו. עמדתי שם עם רבים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון, ועדיין קשה לי להאמין שהוא איננו. השתתפתי גם באזכרה שלו, גם בשלושים, גם בשנה. שמעתי את הסיפורים על הנתינה, על טוב הלב, על הדרך שבה ידע תמיד להעלות חיוך על הפנים של כל הסובבים אותו גם ברגעים קשים ביותר. אבל לצד הכאב על לכתו עומדת גם הקרבה עצומה של אשתו חנה. חנה איבדה את בעלה, את היקר לה, את שותפה לחיים. היא נשארה להתמודד לבד עם האובדן, עם הכאב ועם כל הקשיים והמציאות החדשה שנכפתה עליה. אתמול דיברתי עם חנה. אמרתי לה שאני הולך לדבר פה, בכנסת, בציון היום הזה. היא ביקשה להעביר מסר ברור. אחת, היא אומרת, לא הגיוני שהפנסיות של החללים שנקבעו במלחמת ששת הימים הן הפנסיות שאיתן אנחנו חיים ומאז לא נעשה בהן שום עדכון. זה לא הוגן. אי-אפשר להמשיך ככה. המשפחות השכולות נתנו את היקר להן מכול, ולא יכול להיות שהמדינה לא תדאג להן בצורה הולמת. דבר נוסף, היא אומרת: זה לא שייך שאם אישה מתחתנת מחדש, בעזרת השם על כולן, אז הפנסיה של בעלה הקודם שנפל בקרב פשוט תיעלם. זה לא אנושי. זה מציב נשים שכולות בדילמה בלתי אפשרית – בין לבנות את החיים מחדש, מצד אחד, לבין היציבות הכלכלית שלהן ושל ילדיהן. כפי שנאמר בספר שמות "כל אלמנה ויתום לא תענון". הציווי הזה מחייב אותנו כחברה לנהוג בחסד וברחמים כלפי אלה שאיבדו את היקר להם מכול.
עם ישראל כולו חש את האובדן, את השכול ואת הצורך לתמוך, לחבק את המשפחות השכולות. ארגונים כמו ארגון אלמנות ויתומי צה"ל פועלים ללא לאות כדי לספק תמיכה רגשית, כלכלית וחברתית לאותן משפחות. אך האחריות היא של כולנו, ובראש ובראשונה של נבחרי הציבור. מחובתנו לשמור על שיח שיכבד את הנופלים שנלחמו למען כולנו, ולא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית אנחנו נמצאים. ההתמודדות עם האובדן היא תהליך ארוך ומורכב. עלינו כחברה לנהוג בחסד. להושיט יד ולהיות שם עבור אלו שאיבדו את היקר להם מכול. הזמן אולי יקהה את הכאב, אך הזיכרון יישאר חקוק בליבנו. עלינו להבטיח שהקורבן שהם הקריבו לא יהיה לשווא.
אני מקווה שנמשיך לחיות, לאהוב, לבנות ולהיבנות למען עתיד טוב יותר ולמען הדורות הבאים. יהי זכרם ברוך.
אני רוצה גם להצדיע לכל החיילים שנמצאים פה למעלה ביציע, ברוכים הבאים, ושיהיה לכם בהצלחה רבה בכל תפקיד שאתם עושים. שתמיד תתקדמו, ושהקדוש ברוך הוא ייתן לכם כוח, תעוזה וגבורה במשימות המיוחדות שאתם עושים. ושתמיד תחזרו בריאים ושלמים לחיק משפחותיכם.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אמן ואמן. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. אני מתכבד כעת להזמין את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. עד חמש דקות לרשותך, גברתי.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
תודה, כבוד היושב-ראש. כבוד השר או השרה, חבריי הנכבדים, וכמובן חיילי צה"ל המדהימים, התכנסנו כאן היום לא רק כדי לזכור את הנופלים, אלא כדי להוקיר את אלה שנשארו מאחור – האלמנות. אלה שנשאו ועדיין נושאות על כתפיהן עולם שלם שהתנפץ בן רגע. הן לא בחרו בכך, אבל הן הפכו לסמל של חוסן, של גבורה, של התמודדות מול אתגרים עצומים. הן עומדות בכל יום ויום על האובדן הגדול שלהן מול השקט הרועם שהותירו אחריהם הגיבורים שלנו.
כל אחת מהן מתמודדת עם האבל בדרכה: יש הבוחרות לצמוח מתוך הכאב ולהפוך את השכול לכוח מניע. אחת מהן היא גלית ויזל, אלמנתו של רס"ר במילואים אלקנה ויזל ז"ל. ביום ראשון האחרון, בדיוק שנה אחרי נפילתו בי"ב בשבט, היא קיימה טקס הנחת אבן פינה למרכז טיפולי לזכרו. יש לי הכבוד ללוות אותה בהקמת המרכז ולהשתתף בטקס הסרת הלוט. כשרק נפגשנו היא סיפרה לי על השאיפה שלה, והיא אמרה: כבר כשיצאנו לדייטים דיברנו על החלום להקים מקום כזה. למעשה היא סיפרה שהחלום המשותף הזה היה השושבין בחתונה שלהם. בשבעה כבר היה ברור לה שהיא רוצה להנציח את בעלה באופן הזה. להתבונן מהצד בגלית, שלוקחת את האבל שלה וממנפת אותו למקום של צמיחה, של עזרה לזולת, של עשייה ונתינה כדי להנציח את אלקנה שלה, היה פשוט מפעים. ולא שהיא לא כואבת ולא שהיא לא חשה את הכאב ואת החוסר.
לצערי, יש עוד רבותרבות כמוה; יש את צוף אשחר, יש את שירה רזיאל, ויש עוד ועוד – נשים מדהימות, פשוט מדהימות. ישנן אלמנות שדרך ההתמודדות שלהן היא בשקט, בהתכנסות, בהתמקדות בשיקום המשפחה הפרטית שלהן והעולם האישי שלהן שהתערער. יש כאלה שנלחמות יום-יום רק כדי להצליח לתפקד, רק כדי לשמור על השגרה בתוך הכאוס שנכפה עליהן. כל אחת מהן היא גיבורה, גם אם לא ביקשה להיות כזאת. כל אחת מהן היא עדות חיה למחיר הכבד שכולנו משלמים.
אחת האלמנות שפגשתי דיברה על כך שהיא יודעת שהחברה מצפה ממנה להיות חזקה – לתפקד, לחייך, להמשיך הלאה, אבל הכאב נמצא שם תמיד, והוא לא נעלם גם לא אחרי שנה, שנתיים או עשור. היה חשוב לה שיבינו שהחיים אחרי האובדן הם חיים שונים לחלוטין מאלה שהיו לפני כן; חיים מלאים בהתמודדות, ברגעי שבירה, בצורך אמיתי במעטפת ובסביבה תומכת.
כאן בדיוק אנחנו נכנסים. עלינו לשאול את עצמנו כחברה, יום-יום: האם אנחנו עוטפים מספיק? נותנים כתף? נותנים יד? שואלים אותן מה הן צריכות? האם המדינה שלנו עוזרת להן מספיק או, חלילה, הן נשארות לבד להיאבק, כל אחת במערכה הפרטית שלה? חובתנו היא לא רק לזכור, אלא גם לעשות – לדאוג להן, לתמוך בהן, להבטיח להן שהן לא לבד. ביום שהן איבדו את היקר להן מכול הן לא איבדו רק בן זוג – הן איבדו עולם שלם. והגיע הזמן שנעזור להן לבנות אותו מחדש יחד איתן, בקצב שלהן. אני מסיימת.
אני רוצה לפנות אליכן, האלמנות היקרות, ולהגיד לכן שאתן לא לבד. אתן אולי נושאות עול כבד מנשוא על כתפיכן, אבל אנחנו כאן כדי לשאת אותו יחד איתכן. אנחנו כאן כדי להקשיב, כדי לפעול, כדי לוודא שאתן לא צריכות להיאבק לבד על מה שמגיע לכן בזכות – על התמיכה, על ההכרה, על המעטפת החשובה כל כך בדרך הלא פשוטה שלכן.
אני מחזקת את ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ומתפללת שלא יצטרפו אליו חברות חדשות. אני מבטיחה בשם כולנו, בשם כל אחד ואחד מחברי הכנסת כאן, לעשות כל שביכולתנו כדי לוודא שלא תישארו לבד, לא היום ולא בעתיד. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחברת הכנסת וולדיגר. אני מתכבד להזמין כעת את חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.
החיילים שאותם בירכנו קודם, כפי שנאמר לי, בקורס קציני מודיעין. בהצלחה לכם בקורס.
בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >>
ברשות היושבים פה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחות יקרות, ובעיקר אתן, אחיותיי האלמנות, אני ניצבת כאן היום לא רק כחברת כנסת אלא כאישה שבאה מן השבר הזה – כאלמנה שמכירה את נבכי הכאב הטמון במסע הזה. זה המקום להודות ליוזם היום המיוחד הזה, חבר הכנסת מתן כהנא, על הרגישות הניכרת הגדולה לנושא, לאנשים ולנושאים.
אני מכירה את הריק הזה. אני יודעת מה זה לקום בבוקר כשמכה בך הידיעה שאהובך לא ישוב עוד לעולם. אני מכירה את התחושה של להיכנס לבית ולדמיין לרגע שהוא שם רק כדי להבין שזה כבר לא יקרה. אני יודעת איך זה מרגיש כשהגעגוע תוקף פתאום באמצע היום, חותך, מרטש לך את הלב כשאת רק מבקשת להמשיך הלאה, ופתאום צף זיכרון, ניגון, ריח, מילה שמחזירים אותך לרגע ההוא שבו הכול התנפץ לרסיסים שהוטל עלייך לאסוף.
מאז שהתאלמנתי נקריתי למאות בתי אלמנות – נשים צעירות, נשים מבוגרות, אימהות לילדים קטנים, נשים שבעליהן נפלו בהגנה על העם והארץ. כל אחת שאלה את עצמה: איך אני ממשיכה, איך אני לא מאבדת את עצמי בכאב, איך אני מצליחה לחיות שוב כשהחיים כפי שהכרתי אותם נגמרו, ואם זה בכלל אפשרי. זה לא משהו שהפסקתי לעשות גם אחרי שנכנסתי לכנסת – להפך, מאז תחילת המלחמה אני פוקדת תדיר בתי אלמנות; לא רק בשבעה, אלא גם אחר כך, כשהבית כבר ריק מאנשים, כשהן נשארות רק עם הדמעות השקטות, כשהשאלות הקשות מתחילות להדהד. אני אומרת להן תמיד: החיים חייבים להימשך. זאת לא קלישאה – יש חיים אחרי האובדן הזה. זה לא אומר שהכאב נעלם, זה לא אומר שהגעגוע מתפוגג. להפך, הוא הופך להיות חלק ממך. את לומדת לחיות לצידו. כי אנחנו חייבות את זה לעצמנו, לילדים שלנו וגם לבעלים שלנו שנפלו. הבעלים היפים והטובים שלנו הם שנלחמו כדי שאנחנו נמשיך, כדי שנחיה, כדי שנקים בתים, כדי שנאהב, כדי שנגדל דור חדש של ילדים גיבורים. הם מסרו את נפשם עלינו, ואנחנו בדרכנו שלנו צריכות לקיים את הציווי "במותם ציוו לנו את החיים".
לפני כשנה קיימנו בכנסת כנס גדול לאלמנות המלחמה. ישבו בו נשים גיבורות מכלל המגזרים, נשים אדירות, שהוכיחו שהאלמנות לא שברה אותן, ואולי להפך. העולם חושב שאלמנה היא אישה שנשארה לבד, שאין לה עתיד, שאין לה דרך להמשיך, אבל בדיוק ההפך הוא הנכון: המסר של הכנס היה שאנחנו בוחרות בחיים, שאנחנו בונות את חיינו מחדש, שאנחנו נקום כל בוקר עם הכאב ועם הגעגוע, אבל גם עם ההבנה שזאת המשימה שלנו; שאנחנו בוחרות בחיים, ולא בעוד סתם חיים, אלא בחיים מלאי משמעות ושמחה.
כאן אני רוצה לספר על פרויקט שהתרגשתי לפגוש לאחרונה. משפחת מאיר, שבנה דוד נהרג במלחמה, פרסמה קריאה נוגעת ללב: "למשפחת מאיר דרוש גיס!" ואני מצטטת: "לענת, גיסתנו הצעירה והאהובה, מבוקש בן זוג. דוד איננו. ענת שודרגה לדרגת אחות, ואנחנו נעשה הכול כדי שהיא לא תהיה לבד. אם היה לדוד רגע להרים טלפון, זאת הייתה הבקשה שלו מאיתנו. הגבר הזה לא יהיה תחליף לדוד שלנו! הוא גם לא צריך להיכנס לנעליים שלו (קשה) אלא להיות האיש שיעטוף את הלב השבור בהמון אהבה. תכונות נדרשות: גבר מהמם וחזק עם לב ענק שיכול להכיל כאב וגעגוע לצד התמסרות ואהבה גדולה; כתפיים רחבות להניח עליהן את הראש וידיים טובות ומחבקות. גבר חסון ויציב גם בעיתות סערה, שמסוגל לחיות פער של כאב גדול לצד חיים טובים ומוארים. דע את זכויותיך: להתחתן עם האישה הטובה בעולם, שלמרות הכול קמה בכל בוקר ובוחרת בחיים. השותפה הכי טובה לקפה של סוף יום, חכמה מוכשרת, משפחתית ומסודרת, חברותית ונעימה. לגדל את שקד, אחיין שלנו, המתוק שבילדים, בן שנתיים עוד מעט, חייכן ושובב ומלא קסם; להצטרף למשפחת מאיר השווה שלנו (100% אובייקטיבית) ולמשפחת בנזימן, בית הגידול המשובח של ענת; לקבל מעגלים אין-סופיים של חברים מסורים, אוהבים ודואגים – – – במקביל לחיפוש הפרטי שלנו... המלחמה גבתה את חייהם של גברים רבים שנלחמו על החיים של כל אחד ואחת מאיתנו כאן, בארץ הזו. אני חווה מקרוב וכואבת את כאבן של האלמנות האלה (המושלמת שבהן כאמור מתגוררת אצלנו, ביחידה הצמודה לבית). מאות נשים מסתובבות עם לב מרוסק. חלקן מבקשות לצמוח מתוך הכאב ולבנות שוב את ביתן. נשים יפות בקטע מוגזם, גיבורות על ולביאות אחת-אחת. חלקן מגדלות לבד ילדים גיבורים שהתייתמו מאביהם" ומתמודדות בעצמן עם החושך הזה.
"אני שומעת את קריאתם של בני הזוג, שאת חלקם הכרתי רק אחרי לכתם... אוריאל של חנה, ישי של אביה, מוטי של רויטל, מיכאל של אביה, איתי של גל, והרשימה עוד ארוכה ארוכה... קריאה שמבקשת מאיתנו לזרוע זרעים ולשאת לבנים לבניין הבתים האלו, לפתוח את העיניים סביב, לחפש את הגברים שיוכלו לשאת את ליבן וכאבן ולחיות לצידן חיים טובים. חלקם יצטרפו למשפחות קיימות ויחבשו גם את כאבי הלב של ילדים צעירים ובוגרים. אולי זה בן דוד, או שכן, או בן של חברים, חבר מהצבא, מהאוניברסיטה... אתם חושבים שיכול לעבוד? דברו איתם. התעניינו ובקשו את אישורם קודם, בדקו את המוכנות להיכנס לאתגר הקשוח והמתגמל הזה, הכואב והמרגש, הגדול, ובעיקר מלא מלא באהבה. רגישות גבוהה" – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה, גברתי. גברתי, אנחנו כבר הרבה מעבר לזמן, ואני משתדל לא לקטוע, אבל זה ממשיך, אני רואה, עוד ועוד.
<< דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >>
אני מבינה. טוב.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אפשר משפט לסיום.
<< דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >>
הכאב תמיד יהיה שם, אבל הוא לא יגדיר אותנו. אנחנו ננצח את הטרור, אנחנו ננצח את האובדן בזה שנבחר בחיים ובשמחה, בזה שנגדל בתים חדשים, ילדים חזקים; בזה שנמשיך את דרכם של הנופלים. זהו הציווי שלהם אלינו, פשוט לחיות. יהי זכרם ברוך.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אבי מעוז נמצא איתנו? נמצא. בבקשה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
<< דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלמנות גיבורות, יקרות, במלחמה הנוכחית התגלו בעם ישראל כוחות אדירים, גבורה ומסירות נפש מופלאים אצל חיילינו, שללא היסוס וללא מורא רצו אל תוך האש, גם בשמחת תורה וגם לאחר מכן בקרבות בעזה ובלבנון, בזמן שברור להם שאין כל ודאות שיחזרו בשלום, והכול למען אחיהם, למען עמם ולמען מדינתם. התגייסות מופלאה של רבבות אזרחים בכל רחבי הארץ, שנרתמו בכל דרך אפשרית למען החיילים, למען הפצועים, למען המפונים, למען משפחות הנופלים ולמען משפחות החטופים, ועד היום לא מפסיקים לרגע לחפש כל דרך לתרום, לפעול, לחבק ולהשפיע שפע של חסד – אין עוד עם כזה בעולם.
תופעה מיוחדת במינה היא משפחות הנופלים, ההורים והאחים השכולים, הילדים היתומים והאלמנות המופלאות. כל אלו שהוטלו ללא הכנה אל תהום השכול אבל בחרו, למרות הכאב הנורא והחלל העצום שנוצר, לא להתרסק ולא להישבר לרסיסים, אלא לעמוד בקומה זקופה גם כשהלב אכן נשבר לרסיסים ולהעניק לעם ישראל מסר של עוז וגבורה, ניחומים ותקווה.
רק דוגמה אחת מני רבות – הגיבורה הדס לוינשטרן, אלמנתו של הקדוש אלישע לוינשטרן, השם ייקום דמו, שנכנסה לבית הקברות בהלוויה, עצרה לרגע ואמרה לכולם, ואני מצטט: "תרימו את הראש, אלישע מת כמו גיבור בהגנה על העם. תהיו גאים". ובהספדה הרימה לכולנו את הראש, ואני מצטט: "לפני שהתחתנו אמרתי לך שאני רוצה להקים 'סניף' חדש לקדוש ברוך הוא, סניף שיהיה כולו מושתת על אדני הקודש, שנעשה באמת את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה. עכשיו נשארתי לנהל לבד את הסניף, ואני מבטיחה לך שלא רק שלא תקטן הופעת החיים שלנו, אלא שהיא תגדל. עם ישראל כולו, וגם משפחת לוינשטרן סניף חריש, יוסיפו עוד ועוד קומות של אור וטוב על אפם וחמתם של אויבינו הנלוזים – – – ריבונו של עולם, אתה תיתן לנו כוח. ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אוזר ישראל בגבורה. אתה אוזר אותנו בגבורה, בגבורה פנימית של יהודי שהולך עם הקדוש ברוך הוא בגדלות ובגאווה, שיודע מצוין מאין הוא בא ולאן הוא צועד. אנחנו הולכים אחריך כבר למעלה מ-3,000 שנה. – – – אנחנו מבקשים ממך, ריבונו של עולם, שתעטר את עם ישראל בתפארה הראויה לו, שנחיה את כל החיים שלנו באמות מידה כאלה, בגובה הראוי לעמנו"; "ולכל שונאי ישראל, לא תוכלו לעולם לעם ישראל. לא תוכלו לנו מסיבה אחת: אנחנו הטוב ואתם הרע, והטוב תמיד מנצח. הם רוצחים אותנו כי צעקנו בעולם 'לא תרצח', ואם צריך לבחור צד אני בוחרת בצד של הטובים". סוף ציטוט.
אדוני היושב-ראש, בחודש אלול תרפ"ט, זמן קצר לאחר הפרעות קשות ברחבי הארץ שבהן המרצחים הארורים כרתו איברים, אנסו נשים וילדות, שרפו אנשים בחיים ושחטו 133 יהודים, ובהם ילדים לעיני הוריהם והורים לעיני ילדיהם, כתב מרן הרב קוק, זכר צדיק לברכה: "כל מי שהוא עוקב את סדרי היישוב מראשית צעדיו עד עכשיו, יכול הוא לראות בחוש איך שמכל ירידה אשר סבלנו נצמחה אחר כך עלייה והתפתחות יותר גדולה, וצעד של דליגה לטובה יצא מכל משבר", והינה, "ראינו עין בעין איך שמתוך המחשכים יצא לנו אור גדול, והיישוב המצומצם, רחבו גבוליו, ובאה ארץ ישראל למדרגתה היישובית שהיא עומדת בה היום. והרי ראינו במידה זעירה את הגואל שנכסה וחוזר ונגלה לנו". ומזה "עלינו ללמוד ולקוות לקח טוב, שלא להיות נופלים ברוחנו גם מחרדתה של הנפילה הנוראה אשר נפל יישובינו כעת על ידי הרשעים הרוצחים הטמאים, אשר הרגו בזדון חסידי עליון – – – ואשר החריבו נאות יעקב, אשר נבנו במסירות נפש ועמל דורות, ואשר זעזעו את כל יסוד קיום יישובנו בארץ ישראל. הכיסוי הזה אשר נכסה הגואל אומנם נורא ואיום הוא. יש בו צדדים שהוא עולה במחשכיו על כל הירידות אשר סבלנו מאז התחיל יישובינו להיבנות, אבל ברור הדבר שלפי הערך של הכיסוי הזה גדול יהיה האור אשר ייגלה בצאת החלק של תכונת הגאולה המונח תחת ערמת החושך הגדול הזה לחירות מתוך מאסרו". עד כאן, סוף ציטוט.
ובעזרת השם במהרה המקום ינחם אתכן, משפחות יקרות, ואת כולנו, בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו ולא נוסיף כולנו לדאבה עוד. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אמן ואמן. תודה רבה. ואני מתכבד להזמין כעת את השר מלכיאלי להציג את עמדת הממשלה. בבקשה. בבקשה, אדוני השר.
<< דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני עונה בשם השר לביטחון הפנים.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אולי הכוונה לשר הביטחון?
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >>
שר הביטחון, נכון. מאז פרוץ המלחמה, לפני 14 חודשים, נוכח עם ישראל לגלות פעם אחר פעם איזה דור של גיבורים חי בינינו; סיפורים של מסירות נפש ותעוזה אשר הגיעו משדה המערכה ועוד רבים אחרים, שבוודאי עוד ניחשף אליהם בעתיד, מוכיחים את תעצומות הנפש של לוחמינו בסדיר ובמילואים. לצידו של דור הגיבורים הזה, שלחם בעזה, בסוריה, בלבנון וביהודה ושומרון, זוכרים שיש גם דור של גיבורות, גיבורות של יום-יום, גיבורות של שגרת החיים שאחרי – אלה הן אלמנות המלחמה. יותר מ-300 גיבורות אמיתיות, נשים צעירות, חלקן הגדול אימהות, אשר מתמודדות מדי יום עם האובדן, מי שאיבדו את יקיריהן במלחמה, ומאז שהגיעה לביתן הבשורה הקשה מכול הן נאחזות בחיים, ממשיכות במסע להחזיק את הבית, את המשפחה, לחזור לחיים שיש בהם משמעות, וכמובן להיות שם עבור ילדיהן.
מאות יתומי צה"ל שנוספו מאז 7 באוקטובר; לא אחת נדרשות אותן נשים צעירות להתמודד לא רק עם השכול הקשה אלא עם קשיים נוספים – עקירה מהבית, אובדן של מקום עבודה והיעדר תחושת הביטחון. ולמרות הכול הן בוחרות לקום כל בוקר עם כוח בלתי נתפס, לחיות, להתגבר ולהיאבק. וכפי שמערכת הביטחון אומרת לאותן גיבורות מאז הפכו בעל כורחן לחלק ממשפחת השכול, כך אנו אומרים להן גם היום: אתן לא לבד. אנחנו כאן כדי לזכור, לתמוך ולסייע לעד.
משרד הביטחון, באמצעות אגף משפחות הנצחה ומורשת, פועל מכוח המחויבות הזאת לאלמנות המלחמה, ומתוך חובה, שהיא גם זכות גדולה, לעשות כל שניתן על מנת להעניק למשפחות השכולות, ובהן גם לאלמנות, את המעטפת המדויקת והנכונה ביותר עבורן. כפי שפעלנו גם בנושאים אחרים מאז פרוץ המלחמה, נמשיך לפעול ולבחון את הדרכים שבהן ניתן להרחיב את אותה מעטפת הניתנת בידי מערכת הביטחון לאלמנות המלחמה, וגם לילדיהן, מתוך גישה מרחיבה, מכבדת ומאפשרת.
לרגע אחד איננו שוכחים: האובדן מלווה את האלמנות ואת היתומים לאורך כל חייהם, ואין רגע שבו האובדן אינו נוכח. אין ביכולתנו להשיב את היקרים מכול שאינם, אולם יש לנו אפשרות להמשיך ולהעמיד לרשותן של אותן האלמנות את הכלים אשר יקלו עליהן ולו במעט להתמודד עם הכאב ועם הקשיים.
בסיום דבריי אני מבקש להודות לך, חבר הכנסת מתן כהנא, וליתר אנשי השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל וכחות הביטחון, על היוזמה לקיומו של היום הזה. תודה לכם.
אני ברשותך, אדוני היושב-ראש, אוסיף ממש משפט ממש קצר. יש משפט שהוא לפעמים קלישאה, אבל אני חושב שהוא משפט נכון. יש מושג כזה שאדם שבא לנחם ובסוף יצא מנוחם. מאז המלחמה ביקרתי, כמו רבים, בהרבה מאוד בתים של נופלים, ולפעמים אתה נכנס לבית ואתה אוסף את עצמך בכניסה לבית ואתה יודע שאתה הולך לפגוש אישה צעירה שאיבדה את בעלה, ילדים קטנים שאיבדו אבא, ומי שלא נמצא במשפחה הזאת לא יכול אף פעם להבין מה עובר עליהם. אני זוכר שגם אצל בני משפחתי, עשרות שנים אחרי הפטירה, עדיין השם תמיד ליווה, וזה לא דבר שמגליד, זה דבר שנשאר לנצח. לבוא ולהיכנס לאותם בתים, ממש כמו שאמרתי בתחילה – לבוא כדי לנסות לנחם, ולהיות מנוחם. למצוא אנשים כל כך חזקים שהאמונה תופסת אותם כל כך בצורה חזקה זה, כמו שאמרו בתחילה, דור של גיבורים. תודה, מתן. חזקו ואמצו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה לשר ותודה רבה לחברי הכנסת.
<< קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אפשר חצי דקה נוספת?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
יש בתקנון? לא, אין לנו בתקנון דבר כזה. מצטער.
<< הצח >> הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון מס' 4) (יום להנצחת זכרו), התשפ"ה–2025 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1089).]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון מס' 4) (יום להנצחת זכרו), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, לקריאה הראשונה. ואני מתכבד להזמין את חברת הכנסת שטרית להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך.
<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני גאה להוביל את החוק יחד עם חברי שר המשפטים.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
סליחה, רגע. חברים, מחוץ למליאה. אנחנו לא מצלמים וידיאו במליאה, בבקשה.
<< קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אה, סליחה. זה היה נראה כמו וידיאו. בבקשה.
<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >>
כמו שאמרתי, אני גאה להוביל את החוק הזה יחד עם חברי שר המשפטים יריב לוין, שהחוק הזה – הוא הגה אותו, ואני ממשיכה את דרכו. כפי שאמר מנחם בגין, גם את המובן מאליו חשוב לומר, פעמיים.
אני רוצה לשתף אתכם בכך שאני כיהנתי במשך ארבע שנים כחברת דירקטוריון במרכז מורשת בגין. אני רואה את הזכות להוביל את הנושא הזה, כי זה מאוד מאוד קרוב לליבי, כמי שהייתה חברה שם וראתה מקרוב את המורשת המפוארת של מנחם בגין; וגם לציין את זה שאני בוגרת תנועת הנוער בית"ר, שזו בעצם התנועה שמנחם בגין גם היה חבר בה, וגם היה מפקד מעוז בית"ר ואחד מהאנשים הדומיננטיים ביותר בתנועת הנוער, שלי פרצה את הדרך בכל דבר.
מורשתו של מנחם בגין אינה מסתכמת רק בשורה בקורות החיים של כל אחד מהתפקידים הפוליטיים שבהם הוא החזיק, גם כראש ממשלה, גם כיושב-ראש האופוזיציה. עוד לפני קום המדינה מנחם בגין עמד בראש מחנה שלם, והוא ייצג אותו בגאון עד פרישתו מראשות הממשלה. הוא עשה זאת בהדר, בעוז, בענווה. הוא היה סמל עבור רבים מאיתנו. סמל של מנהיגות, סמל של חירות, סמל של תקווה.
אני חייבת גם איזו עקיצה קטנה. באופוזיציה אומרים: למה אתם לא ממשיכים את דרכו של בגין? אבל זה כל כך מנוגד למה שכרגע אנחנו חווים מהאופוזיציה, ואני אסביר את זה גם בהמשך. בגין ידע מדוע חשוב לקדש את ההדר. הוא הבין כיצד מסרים שזורעים הרס ומדון עלולים להתקבל בעיני האויב באופן שונה. הוא נכנס לממשלת החירום טרם מלחמת ששת הימים, לאחר פרשת אלטלנה. הוא נצר את האש באומרו: "אנחנו לא נפתח באש; לא תהיה כאן מלחמת אחים בעוד האויב נמצא בשער". שימו לב איך הוא ידע בדיוק שאסור לנו להגיע למצב של מחלוקות, של מלחמות אחים, כי האויב מבין את זה בצורה אחרת לגמרי. אי-אפשר שלא לתהות כמה חבל שבימינו יש מי שלא לומדים את הלקח ומתעקשים להחליש אותנו מבית ולייצר תמונות ניצחון עבור האויב.
כאשת חינוך – שנים רבות כיהנתי כאשת חינוך – אני מכירה את החשיבות הרבה של התכנים המגוונים שנלמדים בבית הספר. לצערי הרב, ללא יום כזה יכול להיות שמורה שמעריצה או חושבת שחשוב להביא את משנתו של מנחם בגין תעשה את זה אפילו באופן אישי. גם אני הכנסתי תכנים שונים שלא היו קשורים לתוכנית הלימודים, כי חשבתי שזה נכון. אבל רק אם ננציח את זה באופן כזה, אפשר יהיה להנחיל לדורות שלנו עד כמה האיש הזה פרץ דרך, פרץ את תקרת הזכוכית. הערכים החלוציים האלה שבגין ייצג, ערכים של ציונות, ערכים של אומץ, של אהבת הארץ, של המולדת, רלוונטיים היום יותר מתמיד, ויש להנחילם גם במערכת החינוך וגם במערכת הצבאית. לצערנו הרב, חיילים לא מבקרים במרכז מורשת בגין כי אין יום כזה, וברגע שיש יום כזה אז הם כן יוכלו לבקר.
אחד מהלקחים של המלחמה הוא חיזוק הקשר עם בני הדור הצעיר לעם ולארץ, והדרך לעשות זאת היא באמצעות הנחלת מורשת העם היהודי ותקומתו בארץ ישראל. זה הפך להיות מילת גנאי. אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו מנחילים את תקומתו ואת המורשת של העם הזה בארץ הזו, אבל זה הזמן, ואלו הם החוקים שאנחנו נוביל כדי שנוכל להנחיל את זה לדורות הבאים.
חברים יקרים, אני ממש שמחה על הזכות שניתנה לי היום כחברת כנסת לעגן זאת בחקיקה, את ההנצחה של המנהיג ההיסטורי הזה, שהיווה עבור כולנו פריצת דרך. אין אחד שנמצא פה, לפחות במקום הזה, שלא מבין עד כמה אישיותו, הערכים שלו, השפיעו עליו. כראש ממשלה המדיניות הביטחונית שהתווה בגין הבטיחה עבור מדינת ישראל נכסים אסטרטגיים רבים, וביניהם הסכם השלום עם מצרים, השמדת תוכנית הגרעין העיראקית. ההישגים האלו מלווים אותנו עד היום, ואף ביתר שאת בזמן מלחמת התקומה שאנחנו חווים היום. על כן, אין עיתוי סמלי יותר מהעת הזו להעלות על הנס את חשיבותו.
במידה רבה אני ועוד רבים מהווים תוצר של המאבק ההיסטורי של בגין. זוכרים, מישהו פעם אמר: לא מצאתי שופט מרוקאי. זוכרים? לא מצאתי. אגב, אמרתי, יש גם במחנה השני מרוקאים – פרופ' שמעון שטרית, פרופ' יפעת ביטון – אבל הוא לא מצא. אבל כולנו תולדה – אני אישית, ברמה האישית, תולדה של דרכו של בגין. לולא בגין, שיקום השכונות, כל הדברים הנהדרים שנעשו בתקופה שלו, אני חושבת שרבים מחבריי, ואני בתוכם, אולי לא היינו במשכן הזה. מישהו פעם אמר לי: אנשים כמוכם לא צריכים להיות כאן. כי רצו אותנו במעברות, רצו אותנו באותם מקומות. לא האמינו שנגיע להשכלה, שנגיע לעמדות בכירות, גם במשק, גם במשרדים ממשלתיים. אני חושבת שאת אומץ הלב, את הדחיפה, קיבלנו ממנחם בגין ומהמורשת שלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
על זה נאמר שבגין היה ראש הממשלה המרוקאי הראשון.
<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >>
חד-משמעית. אני מרגישה זאת. ותבינו, חברים, ההורים שלי רק ידעו או שמעו שבקרבת מקום בגין מגיע לנאום, והוא היה אז באופוזיציה – זה היה סוג הבילוי שלנו. הוא היה לוקח אותי ואת אחותי הגדולה יותר, כי אחיי היו קטנים יותר, ואנחנו שמחים. אנחנו לא יודעים לאן, אולי הוא לוקח אותנו ללונה פארק – לא, הוא לקח אותנו לשמוע את בגין.
<< קריאה >> אלי דלל (הליכוד): << קריאה >>
– – – הוא פתח את התנועה – – – מעדות המזרח.
<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >>
נכון, חד-משמעית, השרים הראשונים, האנשים הראשונים, ראשי הערים, ראשי הערים שהעזו. אתם לא מבינים עד כמה פריצת הדרך הזאת הובילה לכך שאנשים, ואני אומרת "כמונו", אני לא מתביישת להגיד "כמונו" – איזה צ'אנס כבר היה? מי בכלל הקשיב? מי בכלל רצה לראות אותנו שם? שימו לב, אנחנו מבקשים שופט, ותראו מה עושים, כל המדינה רועשת-גועשת, איך אנחנו בכלל מעיזים לבקש דבר כזה?
אבל הוא פרץ את הדרך. מנחם בגין הפגין אומץ לב צבאי, לוחם, ומנהיג במחתרת, אך יותר מכול הפגין אומץ לב אזרחי והקרין אותו לכל תומכיו, כפי שהוא אמר: "אומץ לב אזרחי, העולה לעיתים בחשיבותו, על פי העדות של אחד מגדולי המצביאים הצרפתיים, על אומץ לב צבאי, אינו נמכר בשוק. לא קל לחנך עם לאומץ, לא קשה להבהילו". את האומץ הזה, אגב, אדוני היושב-ראש, אני מוצאת בראש הממשלה שלנו, בראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, שלמרות כל הקשיים, ההאשמות, קמפיין של מכונת הרעל – אתמול הוא עמד פה על הדוכן, ולא הצליח להשלים משפט אחד מבלי שיהיו הפרעות, דבר שלא מקובל. הוא מגיע מארצות הברית, שם הוא התקבל בכבוד של מלכים, וכאן, בארצו, במולדתו, קשה היה לשמוע נאום בן כמה דקות.
כשבאים ואומרים לנו: תהיו בגין, קודם כול כל אחד צריך לתת דוגמה אישית של עצמו. אבל, ברוך השם, אומץ הלב הזה קיים אצלנו, במחנה שלנו, למרות כל הקשיים. אנחנו מתגברים על הכול, פורצים דרך ועושים את הדברים שפעם היו חלומות. החלומות הפכו למציאות. אומץ הלב שבגין הפגין לאורך כל שנותיו בשירות הציבורי, השפיע עלינו. אנחנו ממשיכי דרכו. זה אומץ שהוביל אותי, אותי ברמה האישית, להגיע לתפקידים גם במגזר הציבורי וגם במגזר הפרטי וגם לכהן כחברת כנסת.
ראוי וצודק שמורשתו של מנחם בגין, וההדר, הכבוד והערכים, יצוינו בקרב מוסדות החינוך, בכל המוסדות האחרים של מדינת ישראל, בצבא הגנה לישראל, וילוו עוד דורות של ילדים, בני נוער, אנשים בוגרים, אשר זכאים לדעת וללמוד על פועלו של מנחם בגין, אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בכמעט 77 שנות המדינה ובשנים שקדמו לה. לא חשבנו להנציח אותו, הגיע הזמן שננציח אותו. אומנם משפחת בגין ביקשה לעשות זאת בצניעות, ואנחנו מקבלים את הבקשה שלה, אבל חשוב לנו שההנצחה שלו גם תהיה במוסדות החינוך ובצבא הגנה לישראל, לדעת עד כמה האיש הזה היה מנהיג אמיץ וראוי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לגברתי. נעבור לדיון אישי. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב בראש. היום קיימה הוועדה לביקורת המדינה, אחרי כמה וכמה ניסיונות, דיונים בנושא יוקר המחיה, הרשות לתחרות. לפני כמה שבועות שר הכלכלה ביקש להצטרף. אמרתי, שר הכלכלה ביקש, אנחנו עוצרים את הדיונים, מתאמים בין לוח הזמנים של שר הכלכלה ללוח הדיונים של הוועדה עצמה. למרות כל הניסיונות לתאם איתו מועד לא צלחה דרכנו. הזמנתי את אנשי לשכתו, הזמנתי את כל המעורבים בדבר, כולם הגיעו חוץ מהנציגים של המשרד עצמו, של משרד הכלכלה. לא ראוי, לא יפה, לא כך אמורה להתנהג הכנסת. אני לא ביקשתי ששר הכלכלה יבוא, ביקשתי שיבוא מי מאנשי לשכתו, ראש אגף, סמנכ"ל, זה בסדר, אין שום בעיה.
אחד הדברים שצורמים זה חוסר סימון המוצרים בפתקיות. שער בנפשך, אדוני – ואגב, החוק לא הוסר, יש חוק מחייב. כשהתחילה המלחמה, פניתי לשר ואמרתי: אל תבטל את זה. הוא רצה לתת הקלה לבעלי הסופרים והחנויות מ"חוסר כוח אדם", ואמרתי לו – אלה בדיוק המסתערים, אלה שמסמנים: אל תעשה את זה. בכל זאת, הורידו את זה לשלושה ימים. אמרתי: זה לא יחזור.
שערו בנפשכם, בעל סופר נכנס לסופרמרקט ומבקש להרים, בלחיצת כפתור, באגורה אחת את מחיר המוצרים, איזה רווחים הוא עושה. עד היום הסופרים אינם מסמנים את המוצרים, יש קורא אלקטרוני, דבר שלא עונה על הציפיות של האזרחים עצמם, וחבל. אני לא אוותר, אני אקרא למי מאנשי לשכתו של השר אליי לוועדה, כדי שייתנו הסברים.
הצעת החוק הזאת להנצחת זכרו של מנחם בגין בהחלט ראויה. כמי שגדל בבית של חברי אצ"ל – אבי ישב בלטרון שנתיים ימים על הלשנה שהוא חבר מחתרת, אימי העבירה נשק מעמדה לעמדה בירושלים – זו המסורת שגדלתי עליה. ובהחלט, המנהיג הגדול הזה ראוי להנצחה, אין חולק על כך, וכמובן שאני אצביע בעד.
הערה בשולי הדברים: יצחק נבון, נשיא מדינת ישראל, שר החינוך, כמה וכמה פעמים ניסינו להעביר חוק להנצחת זכרו. סופר – רומנסה ספרדית ועוד כהנה וכהנה ספרים, באמת עושר ספרותי בלתי רגיל. פעם אחר פעם אנחנו נכשלים. לפני שבועיים הצבעתי על הנצחת זכרו של הרב עובדיה יוסף. לפני כמה שבועות על הנצחת זכרו של – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
הרב דרוקמן.
<< דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בדיוק. וזה ראוי. הבית הזה, ראוי שישים את הפוליטיקה בצד כשאנחנו מדברים על מנהיגינו ויצביע בעד, גם בוועדת שרים, לחוק שמירב חברתי ואני מגישים מזה חמש שנים, ולא מצליחים להעביר. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני השר, חברת הכנסת קטי שטרית – לברך אותך בוודאי על החוק הזה שאת מביאה. אין הרבה פעמים – זה לא טוב להתקנא בחברה, אבל באמת בעיניי זה חוק חשוב מאין כמוהו. מנחם בגין, אני מרשה לעצמי להגיד בלי שבדקתי, עבור רוב חברי הכנסת בוודאי מהווה השראה כמנהיג.
אני חושב שלצערי חסרה לנו מנהיגות כמו של מנחם בגין, שידע, כשצריך היה לעשות מלחמה, לעשות אותה, וידע, כשצריך היה לקבל החלטה קשה מאין כמוה על הפגזת הכור בעיראק, למרות כל הסכנות שהיו טמונות בהחלטה כזו ובביצוע הפעולה הזאת – הוא ידע לקבל את ההחלטה הזאת. ותאמינו לי, זו הייתה החלטה הרבה יותר קשה מאשר לקבל היום החלטות בהקשר הזה נוכח היכולות שהיו אז ונוכח הסיכונים שהיו אז למדינת ישראל. אבל הייתה לו ראייה אסטרטגית לטווח ארוך. מנחם בגין לא ראה את הכאן ועכשיו; מנחם בגין לא ראה את הכותרת של מחר בבוקר בעיתון; מנחם בגין ראה את מדינת ישראל, את ארץ ישראל, כביתו של העם היהודי, ואת חובתו כראש ממשלה בראש ובראשונה לשמור על זה. ולכן ביד אחת הוא ידע לעשות מלחמה וביד השנייה הוא גם ידע לחתום על הסכם שלום; הסכם שלום שהצריך ממנו, אפילו ברמה האישית, לעשות ויתורים מאוד מאוד כואבים, אבל הוא הסתכל על זה שוב בראייה האסטרטגית של מדינת ישראל בעשיית השלום.
מנחם בגין עמד כאן על הבמה הזאת – לא הזאת – בכנסת, ב-1956, הוא עמד על בימת הכנסת ביולי 1956 ודיבר, אני חושב, על הדבר שחסר מכול עבורנו היום, והוא חוקה לישראל. מנחם בגין, בראש ובראשונה, מעל הכול, היה לוחם חופש. הוא היה לוחם חופש כמפקד במחתרת, הוא היה לוחם חופש כחבר כנסת והוא היה לוחם חופש כראש ממשלה. ההחלטה הראשונה שהוא קיבל כראש ממשלה, והוא אמר שהוא גאה בה, הייתה לתת מקלט מדיני לפליטים וייטנאמיים שנאספו באונייה.
אני רוצה רק לסיים בציטוט של מה שאמר, ציטוט קצר של מה שאמר מנחם בגין על בימת הכנסת ב-9 ביולי 1956, בדיון על חוקה לישראל, והוא מצטט גם הוא: "מבחינה זו השמיע אזהרה" – כך אומר מנחם בגין – "אחד מגדולי הוגי הדעות, המילטון, שאמר: ריכוז כל הסמכויות – התחיקתית, המבצעת והמשפטית – באותן הידיים, בין שהן ידיו של איש אחד, בין שהן ידיים של מעטים ובין שהן ידיים של רבים, בין שהוא בא בירושה ובין כתוצאה של מינוי עצמי, ובין בעקבות בחירות – בכל המקרים האלה ריכוז כזה אפשר לציינו בצדק כעצם ההגדרה של עריצות". עד כאן המילטון. ואז אומר מנחם בגין: "מה המצב אצלנו? הממשלה, יותר משהכנסת מפקחת עליה, היא מפקחת על הרוב שבתוכה. על פי חוקי חירום, יש לממשלה גם סמכויות משפטיות. אם תיקחו את כל הגורמים האלה יחד, הרי בחשבון סופי תבואו לידי מסקנה שאליה הגיע המילטון. אף אם יש רוב והרוב נבחר, אלא שקיים ריכוז כל הסמכויות – התחיקתית, המבצעית והמשפטית – הרי זה כעצם ההגדרה של עריצות".
אני חושב שאחרי השנתיים האלה שעברנו כאן, אדוני היושב-ראש, צריך לחזור למה שאמר מנחם בגין ב-1956, והגיע הזמן שהכנסת הזאת תחוקק חוקה לישראל שתגן קודם כול על האזרחים של מדינת ישראל.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. לרשותך גם כן שלוש דקות, בבקשה. תודה, חבר הכנסת מישרקי, אתה עוזר לי.
<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >>
ראשית אני רוצה לברך את חברת הכנסת קטי שטרית על החוק החשוב הזה. באמת, אני חושבת שבגין היה מנהיג – ממש, כל התיאורים שלך, אני מכירה אותם גם מבית, דווקא מסבא וסבתא שלי – באמת בסדרי גודל שאנחנו מייחלים. הוא ממש הציב לנו דוגמה ומודל להנהגה.
אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר כרגע. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכל שבוע אני עומדת כאן ומביאה את קולם של המושתקים מאותם אירועי טרור ביהודה ושומרון, בערי התפר וביתר שטחי ארץ ישראל, שחווים טרור על בסיס יומי, והזעקה שלהם אינה נשמעת. רק בשבוע שעבר עמדתי כאן מעל הבמה הזו ונשאתי את זעקתם של רועי הצאן היהודים שמתמודדים עם טרור בלתי פוסק – תקיפות, גנבות, פגיעה פיזית והרס של מרעה וציוד חקלאי. סיפרתי על 18 מקרי תקיפה רק בחודש האחרון של רועי צאן יהודים שהותקפו באלות ובאבנים, על חוות שהופכות לשדה קרב.
אבל היום, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת לדבר גם על עיוות מוסרי עמוק שזועק לשמיים: בזמן שמדינת ישראל נמצאת במלחמה, כאשר רועי צאן יהודים מותקפים חדשות לבקרים, כשחקלאים נאבקים לשמור על אדמותיהם, פיקוד מרכז מצא לנכון להכניס לתרגיל צבאי רשמי תרחיש שבו דווקא המתיישבים מוצגים כגנבים. כן, במקום לתרגל הגנה מפני מחבלים, במקום להתכונן לאיומים האמיתיים, לתרחישי האיום האמיתיים שמולם ניצבים חיילי צה"ל והאזרחים ביהודה ושומרון, צה"ל מתרגל גנבת עדר צאן על ידי יהודים. איך ייתכן שכך רואה פיקוד מרכז את המציאות? איך ניתן להמשיך להלבין את העיוות הזה?
עד היום נמנעתי לבקר באופן ישיר את אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט, אבל תמו ימי החסד. אי-אפשר להמשיך להתעלם מהכיוון שאליו הוא מוביל את הפיקוד. אם היה מדובר בטעות חד- פעמית, ניחא. אבל זו כבר שיטה. בשנה שעברה הציגו מתיישבים כשחוטפים בתרגיל צבאי, חוטפי ילדים. הפעם זו גנבה. ומה יהיה בתרגיל הבא?
אדוני היושב-ראש, במציאות לא המתיישבים גונבים עדרים, אלא הם אלה שסופגים תקיפות ברוטליות יום-יומיות. רק החודש נרשמו 18 תקיפות נגד רועי צאן יהודים. 18 פעמים שבהם פורעים ערבים תקפו באלות, באבנים, גנבו ציוד, פגעו בנפש וברכוש, אבל פיקוד מרכז לא מתרגל את זה. ולא רק שהוא לא מתרגל את זה – הוא מתעלם מהתופעה המסוכנת הזו. בזמן שבני עוולה מתכננים את הפגיעה הבאה ברועי הצאן היהודים, בפיקוד מרכז מתכננים איך שוב ושוב להטמיע בתודעה של חיילי צה"ל שהאויבים הם דווקא המתיישבים.
עד כאן. אני קוראת מכאן לשר הביטחון לעשות סדר בפיקוד מרכז. הצבא חייב לחזור לתפקידו הטבעי: להגן על אזרחי ישראל ובוודאי שלא להציג אותם כעבריינים. הגיע הזמן להפסיק את השיח המסולף הזה ולשים את תרחישי האיום האמיתיים על סדר-היום. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – מוותר. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.
<< דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. עליתי לכאן להגיד לחברת הכנסת קטי שטרית תודה. חברת הכנסת שטרית, חברת הכנסת קטי שטרית, אמרתי שעליתי לכאן להגיד לך תודה על חוק חשוב ושאלתי אותך איך לא עשינו את זה עד עכשיו. זה לא מספיק שאנחנו פועלים לפי המורשת שלו, צריך גם להנחיל את זה, לזכור את זה בצורה מסודרת, כמו שיש בדברים נוספים, גם בבתי הספר, גם בבסיסים, כמו שאמרת. חשוב מאוד שכולם יכירו, שכולם ילכו על פי ערכיו ומורשתו. ויישר כוח שהבאת את החוק הזה, ובעזרת השם נעביר אותו כמה שיותר מהר בשנייה ושלישית. כל הכבוד.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת שטרית, את רוצה לסכם את הדיון?
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
לא. תודה רבה לכולם.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
מוותרת. אם כך, חבריי חברי הכנסת – סליחה, השר, אדוני השר, השר מלכיאלי, אתה מבקש לסכם?
<< קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון מס' 4) (יום להנצחת זכרו), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון מס' 4) (יום להנצחת זכרו), התשפ"ה–2025, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון מס' 4) (יום להנצחת זכרו), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
<< הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 257) (חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע), התשפ"ה–2025 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1091)]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 257) (חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת חוה אתי עטייה, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת יונתן מישרקי, בשמה של חברת הכנסת עטייה, להציג את הצעת החוק. ושים לב, לרשותך עד עשר דקות.
<< דובר >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >>
תודה רבה, אדוני. תודה גם על החידוד של הזמן.
חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, בשם חברת הכנסת אתי חוה עטייה אני מתכבד להעלות את הצעת החוק, הצעת החוק חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע, שעוסקת במי שלפני שירותו במילואים שוחרר משירות קבע ובמי שיצא לגמלאות משירות קבע.
מפרוץ מלחמת חרבות ברזל נקראו לשירות מילואים גם רבים ששירתו קודם לכן בשירות קבע בצה"ל. השכר המשולם למי ששירת בשירות קבע אינו נחשב שכר עבודה והוא אינו מובא בחישוב תגמול המילואים. זה שנים שהמוסד לביטוח לאומי, בתיאום עם משרד הביטחון וצה"ל, מחשב את תגמול המילואים למשרת המילואים, במשך 90 יום מיום שחרורו משירות הקבע, על פי הכנסתו בשירות הקבע. הצעת החוק הזאת משווה את מעמדם של חיילי המילואים ששירתו בשירות קבע למעמדם של עובדים בחישוב תגמול המילואים, ונותנת להם תגמול הולם על שירותם במילואים.
מוצע לקבוע כי על אדם שהשתחרר משירות קבע מכל סיבה שהיא, לרבות פרישה, יחולו הוראות פרק י"ב לחוק הביטוח הלאומי בחישוב תגמול המילואים כאילו עבד בשירות קבע. אם מתברר שטובתו היא שחישוב התגמול ייעשה ללא זיקה לשירות הקבע, לא יחשבו את התגמול לפי שכרו בשירות הקבע. החוק יחול על תגמול המגיע בעד שירות מילואים שהחל ב-7 באוקטובר 2023 או לאחריו. החוק ייכנס לתוקף ב-1 ביוני 2025.
הצעת החוק באה לתקן עיוות רב שנים שקיים בחוק ולפיו מי ששירתו במילואים, הן לפי צו והן בהתנדבות, קיבלו שכר נמוך בהרבה לעומת השכר שקיבלו בשירות הקבע שעשו. אני רואה – אני אומר את זה בשמה של חברת הכנסת חוה אתי עטייה – בהובלת הצעת החוק הזו חובה שלנו כמחוקקים להוקיר את השירות של מי שעצרו את שגרת חייהם כדי לשוב לשרת בצה"ל ולסייע במאמצי המלחמה. כולנו מצדיעים להם באהבה גדולה.
אני מקריא את הברכות והתודות בשמה של חברת הכנסת עטייה: לאנשי צוות ארגון גמלאי צה"ל, למר אמיר שוצמן המנכ"ל ולרב-סרן רוחמה פור, שפנו אליה בבקשה לתשלום תגמול לפי שכר הקבע למשוחררים ולגמלאים שלא עמדו בתנאים של חוק המוסד לביטוח הלאומי; לשרים שתרמו לקידום הצעת החוק – שר העבודה, יואב בן צור, שר הביטחון, חבר הכנסת ישראל כץ, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין; ליושב-ראש הקואליציה ויושב-ראש ועדת הכנסת אופיר כץ. עוד היא מודה לברק קרוננפלד, יועץ שר האוצר; לעו"ד אביעד אושרי, יועץ חקיקה של שר העבודה; לעידן פרץ, ראש מטה שר הביטחון; לאסף מגן, יועץ שר הביטחון; לשי אזולאי, יועץ חקיקה של שר המשפטים.
ובשמה אני מבקש מכם ואומר תודה מראש על אישור הצעת החוק, אשר באה לתקן עוול נורא. ואני מקווה וגם היא מקווה, כך היא כותבת, שבעזרת השם ההצעה תיכנס בקרוב לספר החוקים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. אם כך, אנחנו עוברים לדיון האישי. נעבור לפי סדר הדוברים: חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – מוותר. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – מוותרת. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
<< דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, ראינו את החטופים שלנו בשבת, איך הם חזרו, המצב הגופני והמצב הנפשי שלהם. ראינו מצב שמאוד קשה לתאר אותו, כולנו הזדעזענו. נכון, מ-7 באוקטובר עדיין עם ישראל לא שלם, אבל יש דברים שביד שלנו ואנחנו יכולים לעצור, כמו הסיוע ההומניטרי. למה אנחנו צריכים לתת 600 משאיות ביום סיוע הומניטרי? מה זה סיוע הומניטרי? רק למחבלים? רק לעזתים? שלא נשכח, האנשים האלה גם היו שותפים בחטיפה, ברצח, בשרפה ומה לא. לכן, יש מקום בדחיפות לעצור את הסיוע ההומניטרי. אסור שהסיוע יגיע למחבלים. אנחנו רואים אותם, איך הם נראים בגוף שלהם. ראינו. לא נראה לי שבאמת חסר להם סיוע הומניטרי כמו שהעולם המערבי, ארגוני זכויות האדם, ארגוני זכויות אזרח, כמו שהם מדברים. אנחנו רואים את זה. המזון, הסיוע ההומניטרי, מגיע לחמאס. חמאס מוכר וקונה נשקים ומתחזק. אז איך אנחנו יכולים להסביר לאנשים על סיוע הומניטרי שאנחנו נותנים שבסופו של דבר פוגע בנו? איך זה יכול להיות? כשאני מסתכלת אני אומרת שצריך להיות עיוורים. זה פשוט נגד כל היגיון של בן אדם.
לכן, אני אומרת, חבריי חברי הכנסת, אנחנו צריכים לדרוש את זה. נכון, כולם מדברים על זה, אבל אנחנו חייבים לדרוש להפסיק את הסיוע ההומניטרי כל עוד לא מגיע סיוע לחטופים שלנו. אנחנו אפילו לא יודעים איך הם נראים, מה מצבם. כשחזרו ראינו והזדעזענו. אבל יש אפשרות לעצור את זה. אני חושבת שהנשק היחידי שנשאר לנו הוא לעצור את הסיוע ההומניטרי. תודה, אדוני.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת. השר מלכיאלי, אתה מבקש לסכם את הדיון? מוותר.
אם כך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.
<< קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >>
לא מוותר, השתכנענו. לא צריך לשכנע פעם נוספת.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 257) (חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 257) (חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
בעד – תשעה, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון 257) (חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
<< הצח >> הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155) (איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2025 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1092).]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155) (איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חברת לימור סון הר מלך להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
לא עשר דקות, שלוש דקות.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לרשותך עשר, עד עשר, את לא חייבת להשתמש בהן. בבקשה.
<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, נפגעי עבירה שנמצאים כאן איתנו ברוחם, כל נבחר ציבור שמגיע לכנסת עושה זאת מתוך רצון לתקן עולם, לראות עוול ולפעול לתיקונו, להשמיע קול של מי שקולם לא נשמע ולשנות מציאות שדורשת תיקון. זהו תפקידנו וזו גם חובתנו.
החוק שאני מתרגשת להציג כאן היום לקריאה ראשונה הוא בדיוק החוק הזה – חוק שעושה תיקון עולם. במשך שנים מערכת המשפט בישראל לא העניקה הגדרה שווה לכל נפגעי הפגיעה המינית. גברים שנפגעו נאלצו להתמודד לא רק עם הכאב והטראומה אלא גם עם חוק שלא נתן להם הכרה מלאה. במקום להשתמש במונח "אונס", נעשה שימוש בהגדרות אחרות, מכובסות, מקטינות, שפגעו במידת החומרה של המעשים ושל ההתייחסות אליהם. היום אנחנו מתקנים זאת. החוק הזה קובע – אונס הוא אונס. כל פגיעה חמורה תקבל את ההגדרה המשפטית הראויה לה. בנוסף, אנחנו מסירים מהחוק את המונח "בעילה אסורה בהסכמה". אם זה אסור – אין הסכמה. אין מקום למושגים שמטשטשים את חומרת הפגיעה או יוצרים מצג שווא של רצון חופשי כאשר מתקיים ניצול של פערי כוחות.
חבריי, לפני מספר ימים בוועדת החוקה אישרנו את החוק לקריאה ראשונה. זו הייתה ישיבה יוצאת דופן, כזאת שאי-אפשר לשכוח. ישבו שם נפגעים אמיצים, חברי השדולה למניעת פגיעות מיניות שבכנסת, שזכיתי לעמוד בראשה. בזה אחר זה הם שיתפו אותנו בכאבם ובצורך הדחוף בתיקון החוק. הם סיפרו על השתיקה שנכפתה עליהם, על חוסר ההכרה, על הדרך הארוכה שהם נאלצו לעבור רק כדי שמישהו יקשיב להם.
אני רוצה לצטט כאן את אלי ראקוב, נפגע אמיץ וחבר יקר, שאמר את הדברים הבאים: צעקתי, בכיתי – לא הקשיבו. ועד היום לא הקשיבו. שנתיים של ניצול מיני בלי הפסקה, שנתיים שלא פתחתי את הפה, לא דיברתי עם אף אדם. כשהגשתי תלונה קיבלתי גיחוך וצחוק. יום-יום של השפלה עד עפר. לתלונה שלי היה שם קוד – מעשה סדום. כך קראו לזה. אני, ילד בן תשע, נרצחתי במשך שנתיים, והחוק לא הכיר בזה. המשפט האחרון שלו הוא הלב של החוק הזה: אני נפגע אונס; לא מעשה סדום, לא מילה מכובסת אחרת – אונס. למה? כי ככה קוראים לזה. אז למה זה לא כך כשזה קורה לילד?
החוק הזה הוא תיקון של עוול היסטורי, הכרה אמיתית בנפגעים שהרגישו שקופים במשך שנים. אנחנו כאן עבורכם. אנחנו כאן עבור אלו שנשמתם הפגועה זועקת, אך קולם אינו נשמע. אנחנו כאן כדי להבטיח שהמדינה תכיר בהם, תגן עליהם ותעניק להם את הצדק שמגיע להם.
אני רוצה להודות לשדולה למניעת פגיעות מיניות, שהחוק הזה הוא פרי עבודתה, לכל הארגונים, למרכזי הסיוע ולחברי הכנסת מכל סיעות הבית שתמכו והתגייסו לקדם את החוק. אבל יותר מכול אני רוצה להודות לנפגעים האמיצים שהגיעו לכאן, דיברו, שיתפו ולקחו חלק במאבק למען תיקון חברתי וצדק. אנחנו אומרים להם כאן היום: אתם לא לבד, אנחנו כאן ולצידכם תמיד. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון האישי. אני אקרא בשמות חברי הכנסת: חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אני נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים – לימור המציעה, מעבר להסכמתי כמעט לכל החוקים, אם לא כל החוקים, שאת מגישה, ובוודאי לחוק הנוכחי, ברשותך אני אגע בנושא חשוב לא פחות והוא דוח מבקר המדינה שפורסם היום.
הנושא הראשון שלגביו התפרסם הדוח הוא ההתמודדות עם החוסן הנפשי והפוסט-טראומה בעקבות מתקפת הטרור של חמאס. אז כן, אני לא קראתי את הדוח לגופו ואת כולו כי היום היה יום עמוס והיינו בוועדות השונות של הכנסת. אני בהחלט אקרא אותו מתחילתו ועד סופו, הפוך ולכל הכיוונים. אבל ממה שהצלחתי להציץ ולהעיף מבט, לצערי לא נפלתי מהכיסא. כלומר, הוא לא חידש לי הרבה יותר מדי דברים. אני יודעת, בוודאי לפני 7 באוקטובר, שהנושא הזה הוא נושא שאתם תגידו לי עכשיו – אתה תהנהן לי בראש, תגיד: מיכל, את תמיד מדברת עליו. אולי אני משעממת פה חלק מהמאזינים, אבל אני אמשיך להיאבק עליו. יש לנו עוד הרבה על מה להיאבק עד שנגיע לאיזו ישורת מסוימת שהיא בסיסית – אני לא מדברת עוד על יותר מכך – לאותם מתמודדי נפש. אבל הדוח לא מדבר דווקא על מתמודדי נפש, הוא מדבר על האוכלוסייה כולה ועל כמה כולנו בסוף זקוקים לחוסן, בוודאי אחרי 7 באוקטובר.
ממש נתונים קלים, שאומנם נעשו על פי סקר שנעשה באפריל השנה – אנחנו עוד מעט שנה אחרי, אז יכול להיות שדברים השתפרו מאז, ואני מקווה שהם השתפרו. אני עובדת בצמידות למשרד הבריאות, ואני רואה שהנושא בהחלט חשוב לו, גם לשר, גם למנכ"ל המשרד, גם כמובן לראש האגף של בריאות הנפש, וגם לחברי פה יונתן מישרקי, שהוא יושב-ראש ועדת הבריאות. הנושא הוא חשוב, ואנחנו מתקנים, אבל תמיד צריך הרבה יותר. אנחנו צריכים באמת לכוון את כל המאמצים שלנו לאירוע הזה. הדוח מדבר על כך שכשליש מאלה שהשתתפו באותו סקר – והשתתפו 1,010 אנשים בני 18 ומעלה באותו סקר, ולכן הוא סקר בהחלט מקצועי שאפשר להסתמך עליו – דיווחו על תסמיני פוסט-טראומה או דיכאון ברמה בינונית עד חמורה. זה אומר שאם ניקח את זה ברמה יחסית לאוכלוסייה שלנו – יש לנו 10 מיליון תושבים – זה מדבר על כמויות עצומות של אנשים שזקוקים לעזרה נפשית. אז לא כולם זקוקים לטיפול של פסיכיאטר, ברוך השם, אבל רבים זקוקים למעטפת כזו או אחרת, לעובד סוציאלי, למטפל באמצעות אומנות, לאיזה מישהו שייתן להם איזה קרש הצלה, שאם הקרש הזה יהיה מספיק נגיש, הוא לא יצטרך אותו לתקופה ארוכה. זה יהיה מין מקל שעוזר לאנשים ללכת טיפה, איזה קביים, ועם הזמן הם פשוט ינטשו את הקביים וימשיכו רגיל כאילו לא קרה שום דבר, וההפך, אולי אפילו יקפצו ויצליחו לחלום הרבה יותר גבוה; אבל אם נמנע מהם את הקביים עכשיו, אנחנו עלולים להפוך אותם לנכים תמידית באופן כרוני.
מדובר שם באותו דוח על רוב גדול. כמעט 90% מהנענים לסקר לא פנו לקבלת טיפול. כלומר, בכלל לא פנו לקבלת טיפול לא כי הם לא היו צריכים את הטיפול, אלא כי הם מאוד מאוד פחדו שהם לא ימצאו – אני מסיימת – כי אין לאן לפנות, הם לא יודעים למי לפנות, או שהם פנו והתור מאוד מאוד ארוך. אני מדברת גם על אותם אנשים שנכחו באירועי 7 באוקטובר, וגם על כאלה שהייתה להם קרבה, שטיל נפל לידם, או שהיה פיגוע בסמוך אליהם.
אדוני, אני מסיימת ואומרת: חברים יקרים, בואו תירתמו כולכם לתחום הזה. הוא צריך את השגרירים ואתכם, כל אחד ואחד מכם, כדי שניתן כמה שיותר משאבים, אנרגיה, וכן, גם מודעות לתחום. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי –אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אעשה את זה קצר. לימור, יישר כוח כרגיל על ההצעות שיש בהן המון טעם. אני רק אספר ממש אנקדוטה קטנה. החוק הראשון שאני יזמתי ושקיבלתי עליו פ' היה בנושא של סירוס עברייני מין ופדופילים. אני מדבר ממש על סירוס. האנשים האלה, מבחינתי, אם היה אפשר לכרות להם את מה שצריך לכרות, אני הייתי עושה את זה בעצמי. נפגשתי עם ראשי ארגונים של נפגעי תקיפה מינית וגיבשנו הצעה של ממש סירוס כימי, ליצור איזשהו מנגנון שאותם עבריינים לא משתחררים עד אשר הם מקבלים זריקה ויש להם איזשהו מנגנון פיקוח של עשר שנים, משהו שהוא מאוד מאוד מורכב ומאוד מאוד חדשני. זו הייתה הצעה מהפכנית ודי חדשנית אפילו ברמה העולמית, כי אין מקומות שממש עושים את זה בצורה מוסדרת.
לצערי, אני אומר ממש לצערי, חברי השר יריב לוין בשבתו כיו"ר ועדת שרים לחקיקה פשוט זרק אותי מכל המדרגות מכיוון שמדובר על משהו שהוא תקדימי. אבל אני כן אשמח אם ננסה לגבש איזה משהו חלופי – אני לא זנחתי את הרעיון הזה בכלל – כן ליצור איזשהו מנגנון נוסף, כי אני חושב שבאמת הגיע הזמן לעשות לזה סוף לא רק בעניין הזה של הרתעה, אלא קודם בעניין של מניעה, איך בכלל להגיע למצב שדברים כאלה לא יקרו. אז יישר כוח שוב, ותודה לך.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
שמי שפגע לא יפגע שוב.
<< דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >>
שלא יפגע מראש.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו –אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, את מבקשת לסכם?
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
מילה, מילה, מילה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
בבקשה.
<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >>
ביציע יושב כעת האיש שלא רק ליווה את החוק הזה – מנהל השדולה שלי, ששמו יעקב סלע – בעצם החוק הזה, אלמלא האיש הזה שיושב שם, כנראה שלא היה מיתקן, כנראה שלא היה מחוקק.
אז בהזדמנות הזאת אני רוצה לומר תודה רבה רבה, יעקב, על כל התמיכה, העזרה, הליווי, המודעות לתופעות. באמת, גם על הדוברות המדהימה שאתה עושה אצלי. מעבר לזה, להנהלת השדולה, שפשוט מעוררת השראה, ובאמת מביאה את הנושא הזה לקדמת הבמה ולא נותנת לתופעה הזאת להיות מושתקת ולא מטופלת כפי שראוי שיהיה. תודה רבה.
<< קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >>
יישר כוח בשם כולנו.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. השר מלכיאלי – מוותר.
אם כך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155) (איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155) (איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
בעד – שמונה, אין נגד, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי י"ד בשבט התשפ"ה, 12 בפברואר 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:31. << סיום >>