דברי הכנסת
דברי הכנסת
י"א / מושב ראשון / ישיבה כ"ז /
ט"ו בשבט התש"ף / 10 בפברואר 2020 / 11
חוברת י"א
ישיבה כ"ז
כנס מיוחד
הישיבה העשרים-ושבע של הכנסת העשרים-ושתיים
יום שני, ט"ו בשבט התש"ף (10 בפברואר 2020)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
הצעות לסדר-היום 3
הטרור הבלתי-פוסק מרצועת עזה ויכולת ההרתעה של מדינת ישראל 3
היו"ר יעקב מרגי: 3
ניצן הורוביץ (המחנה הדמוקרטי): 4
עמיר פרץ (העבודה-גשר): 8
בנימין גנץ (כחול לבן): 12
שר הביטחון נפתלי בנט: 13
משה אבוטבול (ש"ס): 22
עמר בר לב (העבודה-גשר): 23
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 24
אבי ניסנקורן (כחול לבן): 26
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, ט"ו בשבט תש"ף, 10 בפברואר 2020.
הנושא שעל סדר-היום – הצעות לסדר-היום בנושא: הטרור הבלתי-פוסק מרצועת עזה ויכולת ההרתעה של מדינת ישראל, מס' 389, 390 ו-391, אך לפני כן אתן הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
דין וחשבון על הוצאות שכר בשירות המדינה וגופי הביטחון לשנת 2018;
הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הצ'כית בדבר שיתוף פעולה בתחום הסביבה. תודה.
<< הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >>
<< הלסי >> הטרור הבלתי-פוסק מרצועת עזה ויכולת ההרתעה של מדינת ישראל << הלסי >>
<< דובר >> היו"ר יעקב מרגי: << דובר >>
ברשות חבריי חברי הכנסת המציעים, אם לא היינו בתקופה מיוחדת, היינו חוגגים היום את ט"ו בשבט ואת יום הולדתה של הכנסת. ברשותכם, כמה מילים.
ארבעה ראשי שנים, המשנה אומרת, הם ב-1 בניסן, ב-1 באלול, ב-1 בתשרי, ויש מי שאומר ב-1 בשבט או ב-15 בשבט, ראש השנה לאילן. ט"ו בשבט חשוב לעניין הלכות רבות למצוות התלויות בארץ, אך ט"ו בשבט קיבל משמעויות רבות במשך הדורות: משמעות של נטיעה, של יצירה, של עשייה, וכן שמירה על הקיים, שמירה על היקום.
כיום היום הוא גם יום הולדתה של הכנסת, ואין דבר מתאים מזה – מי שקבע את זה כנראה קבע את זה בחוכמה רבה. אין דבר מתאים מזה כי כאן בכנסת אנו חייבים לשמור על הקיים, לפתח את הקיים, ליצור, לעשות. הקדוש ברוך הוא, שנטע את האדם בגן עדן, ציווה אותו: וייקח אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה. זה הציווי וזה החיוב וזו השליחות שלנו.
ראשון הדוברים – חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. עשר דקות עומדות לרשותך.
<< דובר >> ניצן הורוביץ (המחנה הדמוקרטי): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, האזעקה תפסה אותנו בבית כשכולנו, כל המשפחה, ישנה. זה בית של שתי קומות, והממ"ד נמצא בקומה התחתונה. יש לנו שבע שניות להגיע לשם. הרמתי את התינוקת וניסיתי להעיר את הבכור, שלקח לו כמה שניות להתעורר, ואז התחלנו לרוץ, וממש לקראת סוף המדרגות החלקתי. הילדה הייתה בידיים שלי. נפלנו יחד. היא לא נפלה מהידיים או נשמטה, היא הייתה בידיים שלי, וקיבלנו יחד מכה בראש בצד המדרגות. קיבלתי מכה ממש חזקה, ולא קלטתי באותו רגע שגם הילדה בעצם נפגעה.
כך תיארה בשבוע שעבר תושבת שדרות את מה שעבר עליה בלילה שבין חמישי לשישי. זאת המציאות של תושבי עוטף עזה; זאת המציאות של עשרות אלפים מתושבי מדינת ישראל; זאת המציאות של אלפי ילדים ישראלים, דורות שלמים, שגדלים לתוך אזעקות, נפילות, טראומות ופחדים. לאנשים האלה מגיעה מציאות אחרת – מציאות נורמלית, מציאות שפויה.
בכל הקשור לעזה - - -
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << קריאה >>
איך אנחנו מנהלים ישיבה בלי שר?
<< דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
נכון, באמת.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
אה, קודם כול.
<< דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
אין אפילו שר.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
גברתי המזכירה, אני חושב שאפשר לקיים את הישיבה בלי שר תורן, אבל אם המזכירה - - -
<< קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >>
אני מייצג את כולם.
<< קריאה >> קארין אלהרר (כחול לבן): << קריאה >>
לא, אי-אפשר לפי התקנון.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
השר וקנין נמצא כאן. פתרנו את הסוגיה.
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << קריאה >>
שר חייב להיות.
<< דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
השר וקנין, בוא תכבד אותנו.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
משה אבוטבול, אדוני. יש פה שר. בבקשה, אדוני.
<< דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (המחנה הדמוקרטי): << דובר_המשך >>
השר וקנין, זאת המציאות של אלפי ילדים ישראלים, שבגלל המדיניות שלכם – גם אתה, אדוני שר הביטחון – בגלל המדיניות שלכם גדלים באופן לא נורמלי ובלתי שפוי, עם פחד וטראומות שמלווים אותם כל החיים.
ובכל הקשור לעזה, נתניהו ואתם נכשלתם, ואת מחיר הכישלון הזה משלמים כל יום תושבי העוטף. בממשלות ביבי, שר ביטחון בא ושר ביטחון הולך והטרור איננו דועך. כי ביבי ושר הביטחון שלו מפחדים. לא, הם לא מפחדים רק מהחמאס או מהג'יהאד האסלאמי; ביבי ובנט מפחדים מהציבור הישראלי. הם חוששים לומר את האמת – שאין רק פתרון צבאי בעזה ואין דרך לעצור את הטילים והקסאמים רק באמצעות כוח. זה לא עבד וזה לא יעבוד, וזה כבר נמשך כל כך הרבה שנים, שאתם מבינים את זה היטב גם בעצמכם.
אתם יודעים זאת, אבל אתם מפחדים להגיד את זה. אתם מפחדים להגיד את האמת לציבור – שלצד חיזוק הביטחון וההרתעה, הפתרון לעזה חייב לכלול אופק מדיני; חייב לכלול גם הסדרה; שיפור המצב הכלכלי תמורת שקט, יציבות וביטחון; מתן אישורי עבודה לסוחרים בישראל; פתיחת הגבול למעבר סחורות; הקמה של מתקני טיהור שפכים ובתי חולים; הכנסת ציוד חיוני. כל הדברים האלה חשובים לנו לא פחות מאשר להם וזה אינטרס שלנו בראש ובראשונה. כי רק הרתעה צבאית – שהיא חשובה בצורה בלתי רגילה ויש לנו את היכולת לקיים אותה – לא פותרת את המצב. ומספיק למכור את האשליה הזאת לציבור הישראלי ולאיים ולהזהיר ולהפחיד. שמענו וראינו.
רק כשיהיה גם לעזתים מה להפסיד אנחנו נצליח להביא שקט וביטחון לתושבי העוטף. ואנחנו לא מפזרים הבטחות שווא לציבור ולא עוקפים את ביבי מימין ומבטיחים לציבור מלחמות מיותרות. אנחנו אלטרנטיבה לימין ולמדיניות הכושלת של הימין. אנחנו נביא פתרון של שלום וביטחון לתושבי העוטף באמצעות פעולות מדיניות, ולא רק צבאיות. זה האינטרס הישראלי.
הסדרה בעזה – זה רק מהלך אחד. השבוע קיבלנו תזכורת כואבת לכך שגם את השטחים קל מאוד להדליק ושהשקט היחסי בגדה הוא גם תוצאה של שיתוף הפעולה הביטחוני מול הרשות הפלסטינית, שיתוף פעולה שנמצא עכשיו בסכנה. מערכת יחסים עדינה וחשובה שנרקמה במשך שנים בין השב"כ למנגנוני הביטחון הפלסטיני עלולה להתפרק. ההתנהלות חסרת האחריות של ראש הממשלה ושל שר הביטחון מסכנת את חיי החיילים והאזרחים בגדה ובירושלים. כנראה שעבור ביבי ובנט הבחירות יותר חשובות גם מביטחון אזרחי ישראל.
השבוע קיבלנו קדימון, תחזית כזאת קטנה, למה שעלול להיות כאן אם תוכניות הסיפוח יוצאו לפועל: הסכמי השלום עם מצרים וירדן יהיו בסכנה; הידרדרות יחסים עם מדינות אירופה; הפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני עם מנגנוני הרשות והתלקחות אלימה בשטח. אבל שיהיה ברור מעל לכל ספק: סיפוח בשטחים הוא הרס החזון הציוני; הוא הפיכה של ישראל למדינה לא יהודית ולא דמוקרטית. יום אחרי הסיפוח אנחנו נמצא את עצמנו במדינה דו-לאומית, מדינה שאין בה לא רוב יהודי, לא דמוקרטיה, לא שוויון, לא דו-קיום, לא שלום וגם לא ביטחון. החיילים שלנו ייאלצו לשמור על כל מאחז נידח. קו הגבול בינינו לבין הפלסטינים יהיה בלתי אפשרי ובלתי ניתן להגנה. ועל ההרפתקאות האלה אנחנו נשלם בדם ונשלם באובדן הבסיס הציוני של מדינת ישראל.
מול חזון הסיפוח – חזון הבלהות, הייתי אומר – צריך להיות ברורים, כי אנחנו אומרים אמת לציבור; אנחנו לא מזגזגים, לא עוקפים את ביבי מימין ולא מיישרים קו עם קיצוני המתנחלים. אנחנו אומרים בבירור: סיפוח חד-צדדי הוא מהלך הרסני למדינת ישראל ולביטחונה, ואנחנו נתנגד לו. אנחנו לא נאיביים, אנחנו יודעים מה הימין רוצה להשיג: סיפוח כל ההתנחלויות וכל המאחזים; יצירת מדינה דו-לאומית; קטסטרופה ביטחונית ומדינית; ניצחון המשיחיות על ערכי הציונות. את כל הרע הזה מבקשת לעשות ממשלת מעבר של מעבר, ממשלה שלא קיבלה את אמון הציבור כבר פעמיים, ולכן אני אומר: אין לממשלה הזאת מנדט לעשות שום דבר, ובטח לא לשנות את גבולות מדינת ישראל.
הממשלה הבאה, שאנחנו נהיה חלק ממנה, לא תפחד לומר אמת לציבור, לא תפחד לעשות מהלכים היסטוריים ולסיים את הסכסוך ואת שפיכות הדמים. אנחנו ננהל משא ומתן עם הפלסטינים על מימוש אמיתי של פתרון שתי המדינות תוך שמירה קפדנית של ביטחון ישראל. לא בשליפות, לא בהצהרות ריקות מתוכן ולא בקומבינות של בחירות ובטריקים של קמפיינים – במעשים: אנחנו נדאג לפעול, יחד עם הגורמים המתונים, נגד הטרור; אנחנו נבטיח שבעוטף עזה ישרור שקט; שהחיילים שלנו ישמרו על הגבולות, ולא רק על מאחזים והתנחלויות השד יודע איפה; אנחנו נבטיח מדינה יהודית, דמוקרטית ובטוחה. אנחנו אלטרנטיבה. אנחנו נבטיח את ניצחון הציונות על המשיחיות.
אני יודע שיש נטייה כזאת לייחס לימין את הפטריוטיות ואת התבוסתנות כביכול לשמאל – שאנחנו רק רוצים לסגת ולתת לערבים כי אנחנו בעד הערבים. לא, אנחנו בעד מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, לכן צריך שיהיה גבול בינינו לבין המדינה הפלסטינית שתקום. אנחנו לא רוצים לספח מיליוני פלסטינים, אנחנו לא רוצים לשלוט בחייהם, אנחנו לא רוצים לנהל אותם, אנחנו לא רוצים שחצי מהכנסת או הרוב בה ייבחר בשכם, בחברון או ברמאללה. לא, אנחנו חושבים שלנו מגיעה ריבונות ושגם להם מגיעה ריבונות, ושתי הריבונויות האלה – המדינה הישראלית שלנו, מדינת ישראל, והמדינה הפלסטינית שתקום – צריכות לחיות בשלום. זה החזון שלנו למדינת ישראל: מדינה יהודית ודמוקרטית. זה מה שהרצל חזה, וזה מה שקרה, וזה מה שאנחנו מנסים לקיים כאן עכשיו.
לעומת זאת, יש כאן אנשים שמיוצגים בממשלה הזאת ומנסים לדחוף אותנו אל תהום הסיפוח, אל ההרס הסופי של כל סיכוי להסדר, ולזה לא ניתן לקרות, כי העניין פה הוא – אני מבין שנתניהו בלחץ: הבחירות נושפות בעורפו, וכבר פעמיים הוא לא הרכיב ממשלה, ויש כבר כתבי אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים; אני מבין שהוא נואש, אבל יש גבול למה שאפשר לעשות ערב בחירות ולכמה אפשר לשחק בגורל מדינת ישראל. לאבד את החזון הציוני, את הבסיס הזה שעליו קמה המדינה, בשביל להבטיח לראש ממשלה שצריך לעמוד לדין ולנהל את ענייניו המשפטיים הרחק מהבית הזה עוד קדנציה, ולשר הביטחון עוד קדנציה – זה לא. עד כאן.
אני חושב שיש רוב גדול בציבור ורוב גדול בבית הזה נגד מהלך כזה חסר אחריות. אני רק יכול להגיד, שלושה שבועות לפני הבחירות: אנחנו נעשה הכול כדי שאתם תפנו את השולחן הזה כאן מסביב ותחזרו לאופוזיציה. ראש הממשלה יתפנה לנהל את ענייניו המשפטיים כאזרח מן השורה, ישחרר אותנו מלפיתת החנק המשפטית שלו, שתופסת אותנו כבר שנה ויותר ולא מאפשרת לנו להתקיים כאן בצורה מסודרת בכנסת, וסוף-סוף נוציא את ישראל לדרך חדשה. תודה רבה לכם.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה רבה לך. חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה. אדוני, בבקשה, עשר דקות לרשותך.
<< דובר >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני שר הביטחון, אנחנו מקיימים היום דיון כאשר המושגים האלה, "בלונים" ו"טפטופים", הולכים והופכים חלק משגרת חיינו. לצערי הרב, רק אותו אירוע של אותה אימא שנחבטה יחד עם ילדתה נתן איזשהו מושג על האווירה שאותם ילדים, עשרות אלפים בכל עוטף עזה, חווים יום-יום, שעה-שעה. מבחינת הילדים שלנו כדאי שיהיה ברור: זה בכלל לא משנה אם זה יהיה מטח של טיל אחד, שלושה טילים או עשרה טילים.
אתמול בדרכי הביתה הגעתי לצומת יד מרדכי, ואז אמרו לי: אוקיי, צבע אדום – אזעקה באזור שער הנגב-שדרות. כמובן שהתקשרתי למשפחה שלי לשאול מה קורה. הסתבר שהטיל היה בשטח פתוח, אבל באותו רגע נגמר הלילה מבחינת הילדים האלה. באותו רגע הם כבר לא יחזרו למיטות שלהם – הם יישארו בממ"ד כל הלילה. הם ינסו לנהל את חייהם בצפיפות הזאת, בתחושת חוסר הביטחון.
הגיע הזמן לבוא ולדבר אמת. ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו נכשלה כישלון חרוץ ביכולת שלה להעמיד אסטרטגיה אל מול המצב ברצועת עזה ובעוטף כולו. כישלון מוחלט. אין לי בעיה שהממשלה תגיד שיש לה כוונות לעשות מהלך צבאי, ואין לי בעיה שהממשלה תגיד שיש לה כוונות לעשות מהלך מדיני, אבל אני מקווה, אדוני שר הביטחון, שאתה תאמר מהן התוכניות שלכם גם אם אתם לא יכולים לממש אותן. תציגו אותן, נתווכח עליהן, נדון עליהן ונבחן אותן, אבל הייתכן שאתם תמשיכו להשלות את כולם ולנסות להרוויח זמן מחודש לחודש לחודש לחודש?
חברי בני גנץ, אני זוכר ימים – ודאי גם בוגי זוכר את הימים האלה – שבהם לא הייתה לחמאס דריסת רגל במצרים. אני אישית הייתי אורחו של מובארכ כאשר משלחת של החמאס התדפקה בפתח והוא אמר: לא ייכנסו, הם לא בני שיח. מה עשתה הממשלה? הממשלה העצימה את החמאס. החמאס היום הוא עם לגיטימציה בכל מקום. הוא הפך להיות הכתובת. לא רק שהוא קובע את גובה הלהבות, הוא קובע גם את התהליכים. כמה חמור יכול להיות הכישלון שלכם, ותמשיכו להתנהל כאילו אתם יודעים בכלל מה לעשות? זה לא משנה איזה שר ביטחון יהיה, כי כשהמנטור הוא בנימין נתניהו, לשר הביטחון אין שום משמעות, כי המנטור הזה יודע בדיוק לאן הוא רוצה להוביל וכיצד הוא רוצה לתעתע.
עכשיו, אני אומר לך, אדוני שר הביטחון: הצלחתם בדבר אחד – להחדיר נרטיב שקרי, שקרי. והמושג הזה משרת אתכם. איך אתם אומרים כשבאים לדבר איתכם על ניסיון להידברות מדינית? אתם אומרים: בשביל מה? בשביל מה? נתנו להם שטחים – קיבלנו טילים. אין שקר גס מזה. אין שקר גס מזה. הטילים כבר - - -
<< קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >>
- - -
<< דובר_המשך >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
לא, זו לא אמת. זה שקר מוחלט. שקר מוחלט.
<< קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >>
איפה אתה חי, אתה חי פה? על הירח אתה חי.
<< דובר_המשך >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
שקר מוחלט. אני חי שם, לא אתה, עם כל הכבוד לך, אדוני השר.
<< קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >>
- - -
<< דובר_המשך >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
אדוני השר, אתה לא חי שם – אני. הטילים התחילו ב-2001. ההתנתקות הייתה ב-2005.
<< קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >>
- - -
<< דובר_המשך >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
הטילים התחילו ב-2001. תתמודד עם העובדות. הדבר היחיד שקיבלנו בין 2001 ל-2005 זה גם טילים וגם הרוגים – גם צה"ל שילם מחיר וגם הבנים שלנו שילמו מחיר. אז אפשר להתווכח.
אני אומר באופן חד-משמעי: ההתנתקות נכשלה רק בגלל דבר אחד, שאולי ממנו צריך להפיק לקחים: ההתנתקות נכשלה כי היא הייתה מהלך חד-צדדי, כפי שהיציאה מלבנון ב-2000 נכשלה כי היא הייתה מהלך חד-צדדי. כדאי שמדינת ישראל תלמד מכך. בכל מקום שהיה מהלך חד-צדדי נוצר וקום שלתוכו נספגו ארגוני הטרור – בעזה, בלבנון ובכל מקום. כלומר, הדרך היחידה להפוך אירוע צבאי לאירוע שבו ההישגים שלו נשמרים – זה רק במידה שיש מהלך משלים. לא יעזור כלום. שום מבצע צבאי איננו עומד בפני עצמו – שום מבצע צבאי, ויהיו הישגיו אשר יהיו. הישגיו לא יישמרו, כי יש שחיקה בהישגים.
מהי הדוגמה הבולטת ביותר, חברי השר וקנין? מלחמת ששת הימים. יש מלחמה עם הישגים יותר גדולים ממנה? יש מלחמה? מלחמה שהשגנו בה כל מה שרצינו. הייתה אופוריה בעם, אבל במקום לנצל את האופוריה ולעשות מהלך מדיני באופן מיידי המתינו והמתינו, ואט-אט ההישגים נשחקו, וקיבלנו את מלחמת יום כיפור. רק אז נוצר מצב שהלכנו למהלך מדיני, שיכולנו להשיג אותו גם קודם בתנאים הרבה יותר טובים, עם הישגים הרבה יותר טובים.
מבצע צבאי, יש לו קודם כול מטרות צבאיות – לייצר הרתעה ולייצר יכולת לשלוט במתרחש. אבל למבצע צבאי יש תפקיד נוסף – הוא חייב ליצור מרחב מדיני חדש. כל אלוף בצה"ל יודע זאת. כל מי שכיהן כרמטכ"ל יודע שכל תכלית אסטרטגית שמציבים לכוחות שיוצאים למשימה – זה ברור לחלוטין שלצד המשימה הצבאית יש צורך לייצר מרחב מדיני. ולכן, כאשר מגיעה אלינו תוכנית טראמפ, תראו איזה – באמת יש גבול, יש גבול למסע התעתועים. מה עשו בתוכנית טראמפ? עמדו שם, באמת היה מיצג יוצא מן הכלל, חבל על הזמן. אבל מה קרה שם? קודם כול הטעו את הציבור. איך יצאו משם מסרים? אמרו: אל תדאגו, אנחנו מסודרים עם הערבים. אין לכם מה לדאוג, הכול בסדר. הינה, היה שגריר זה ושגריר זה. אל תדאגו.
תגידו, לא למדנו כלום? מה, אף אחד לא הסיק את המסקנות מאותו אירוע של האביב הערבי? מה, לא מבינים שהימים שבהם בוחנים את מצב רוחו של המנהיג – יהיה זה מלך, יהיה זה דיקטטור – הסתיימו? שצריך גם לבדוק מה מצב רוחו של העם בכל מדינה ומדינה כשהולכים למהלך כזה? מישהו חשב שמלך ירדן, גם אם הוא ירצה להתייצב לצידנו, יבוא וייתן לגיטימציה למהלך כזה בצורה חד-צדדית? מה, מישהו שכח מה אחוז הפלסטינים שגרים בירדן? או מישהו רוצה לדחוף שגם ירדן, חלילה, תתפרק לנו מול העיניים? איזה חוסר אחריות.
ואחר כך מה אמרו? אל תדאגו. אמרו לבנט, אמרו למתנחלים: הכול סודר. סיפוח – עלינו. הכול בסדר. סיפוח חד-צדדי יהיה – אין לכם מה לדאוג – לפני הבחירות; בשבוע הבא, אמרו הדוברים של ביבי. לא שבועיים, בשבוע הבא. נו, כמה אפשר לתעתע בציבור? כמה אפשר לעשות מצגי שווא? כמה אפשר לשווק אחיזת עיניים? אז מילא כשעושים את זה בנושאים פוליטיים, אבל כשמערערים את כל היציבות באזור? היה ברור לחלוטין שהליגה הערבית תתכנס לקבל החלטה חד-משמעית נגד. אני במקרה באותו בוקר הופעתי בשבת תרבות. שאלו אותי: מה אתה מעריך שיהיה בליגה הערבית בצוהריים? אמרתי: תהיה החלטה חד-משמעית נגד, כי אין סיכוי שנקבל תמיכה למהלכים חד-צדדיים מהסוג הזה.
ולכן, אני מקווה מאוד שלממשלה יהיה מספיק אומץ להודיע לפחות עכשיו. לפחות תתקנו מקצת מהנזקים שאתם עושים. תודיעו שלא יהיה שום דיון לפני הבחירות; תודיעו שכל מהלך כזה יהיה רק לאחר שהעם יקבל את החלטתו. זה ירגיע לפחות חלק מהשטח, זה יקל קצת על כוחות הביטחון. אי-אפשר להטיל הכול על כוחות הביטחון הישראליים, שהם אלה שאמורים להתמודד יום-יום, שעה-שעה, והם עושים את מלאכתם.
ודבר אחרון, אדוני היושב-ראש: הגיע הזמן שנתחיל לחשוב בחשיבה אזורית. אי-אפשר לחשוב בחשיבה מצומצמת כל הזמן. מי שרוצה ליצור ציר מאזן, מתון, מול הציר הרדיקלי של איראן, צריך לדעת שההידברות עם אבו מאזן היא המפתח להתחיל לבנות את הציר הזה – ממרוקו, דרך ירדן, מצרים, והמפרציות, כמובן; לייצר ציר מאזן. הרי הם רוצים בזה – כולם מעידים על כך – אבל הם לא ייגשו לעניין הזה אם לא יהיה תהליך של משא ומתן עם הפלסטינים.
ומשפט אחרון: איך יקומו עוד מעט דוברי הממשלה ויאמרו? אבו מאזן כל היום מסית נגדנו. נאומיו הם נאומים בלתי מתקבלים על הדעת, נאומים מסיתים. אבל יש לנו את החמאס. אז אם אני צריך לבחור, כתושב שדרות, עם מי אני מוכן להתמודד - -
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
בזה אני מסיים. - - אם אני מעדיף להתמודד עם ירי של מילים או עם ירי של טילים, אני מעדיף ירי של מילים. תודה, אדוני.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת יושב-ראש האופוזיציה בנימין גנץ – או הקואליציה, אני כבר לא יודע איך להגדיר את זה.
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << קריאה >>
הרמטכ"ל לשעבר.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
ראש הסיעה הגדולה. הימים האלה הביאו לנו הרבה מושגים חדשים. 11 דקות לרשותך, בבקשה.
<< דובר >> בנימין גנץ (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, מכובדיי – אלה שהגיעו. לחיוב אציין את אופיר כץ ואת משה אבוטבול ואת השר בנט, כמובן, על הנוכחות. כמו שהוזכר פה, חג הכנסת אמור להיות היום, ואני לא בטוח שמספר הנוכחים משקף נכונה את מה שהיה הכוונה המקורית בנושא ציון חג הכנסת.
בזמן שאנחנו יושבים כאן – אלו מאיתנו שיושבים כאן – אלפי ילדים בעוטף עזה ובדרום נכנסים לחרדה בכל פעם שהם רואים בלונים. בלונים. נכנסים מזה לחרדה. ילדים רצים לממ"ד בכל פעם שהדלת נטרקת. גננות ואימהות גיבורות מתמודדות לבד עם המעמסה האדירה. תחשבו על כך שגננת צריכה להפגין כישורים מנהיגותיים ביטחוניים כחלק שגרתי מאורח חייה המקצועי.
הכיסא הריק של ראש הממשלה והנאשם נתניהו הוא משל לתפקידו בעת הזו. נתניהו, בשנים האחרונות הפכת את עוטף עזה לחוטף עזה, מדי לילה, מדי יום. זה כבר לא עוטף עזה, זה חוטף עזה. אתה מטייל בעולם ומחתים דרכונים בזמן שמרכזי החוסן קורסים; מצהיר הצהרות ומבטיח הבטחות בלי כיסוי בעוד ילדי הדרום סובלים מסיוטים. הם יכולים רק לחלום על שקט בזמן שאתה הולך ומתנתק מהמציאות. זה פשוט לא מעניין אותך. כי הצבע האדום לא באמת מזיז לך, והנפילות היחידות שאתה מכיר אלה הספינים שלך, שאף אחד לא קונה; והסיוט היחיד שיש לך בלילה – אולי בצדק – הוא המשפט שלך, שהולך ומתקרב. תושבי הדרום פשוט משעממים אותך. אתה אפילו לא טורח להיפגש עם ראשי הרשויות והמועצות שסופגים בלי הפסקה, אלא רק עם מי מהם שמזוהה עם הליכוד. אתה ראש ועד הבלוק או ראש ממשלת ישראל?
בחודש אפריל זה ייגמר. כל יום בתי משפט עם עורכי דין; לא זמין לא לילדי הדרום, לא לאימהות, לא למערכת הבריאות, לא לאזרחי ישראל. אפילו לדיון החשוב הזה, שנוגע לאזרחי ישראל שסופגים בלי הפסקה, אתה והרוב המוחלט של חבריך לא טרחתם להגיע. אתם מעדיפים לברבר על החלת ריבונות שלעולם לא תביאו במקום להחיל ריבונות הלכה למעשה בדרום הארץ.
חברות וחברי הכנסת, כל מי שעיניו בראשו מבין שנתניהו עסוק בעצמו ולא באזרחי ישראל; במרדף שלו אחרי הספין הבא, אחרי המשך הניסיון להימלט מהמשפט. באלו הוא מקפיד לסחור בכל מה שניתן, וגם בביטחון ישראל. את משרד הביטחון הוא רוקן מתוכן, מחליף בין שרי ביטחון בהתאם לצרכיו הפוליטיים. את מדיניות העמימות הוא מפרק פעם אחר פעם באופן בוטה ומסוכן כדי לקושש עוד שניים וחצי קולות. זו הפקרות שמסכנת את המדינה, את בניה הלוחמים ואת אזרחיה.
מדינת ישראל זקוקה לקבינט ביטחוני מקצועי, לא לפורום צ'ופרים למקורבים או מדליפנים. היא זקוקה לראש ממשלה שעסוק באזרחיה ולא במשפט. היא משוועת לראש ממשלה שלא עושה סיבובי אינסטגרם בטרמינלים ברחבי העולם בזמן שהמדינה שלו סופגת טרור בלי הפסקה. היא חייבת ראש ממשלה שלא ישכח את השבויים והנעדרים שעדיין נמצאים בשבי החמאס. אנחנו מוכרחים לשים לזה סוף.
היום אנחנו מציינים את ט"ו בשבט, חג הכנסת החצי-ריקה, או שלושת רבעי ריקה, ואני מבקש לנטוע תקווה אצל תושבי הדרום. בספר ויקרא נכתב: "וכי תָבֹאוּ אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל". המטרה היא לא רק להגיע אל הארץ אלא להעמיק בה שורשים. מנהיגות היא לא רק הישרדות אלא הדאגה לדורות הבאים. כך נעשה. כך אעשה.
אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, מכיוון שהרוב המוחלט של חברי הכנסת מהקואליציה ביזו את הישיבה החשובה הזו ולא הגיעו, ובראשם ראש הממשלה, חבריי לסיעת כחול לבן ואני נצא מהמליאה, ואני מזמין את כל חברי הכנסת מהמפלגות האחרות שמעוניינים בכך להצטרף אלינו, ואת הישיבה שלנו אנחנו נמשיך היום בעוטף עזה. ניפגש עימם, עם אנשי הדרום, עם אנשי העוטף באשר הם, ולא על בסיס דפוסי ההצבעה שלהם. נשמע את מה שיש להם לומר, ונעשה את כל מה שאפשר בשביל לקדם מזוויתנו שלנו את ביטחון הדרום. תודה רבה לך.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה רבה, אדוני. שר הביטחון נפתלי בנט, בבקשה, אדוני. הוא ישיב בשם הממשלה.
<< דובר >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כחול לבן, בני גנץ, בוגי יעלון – תברחו. תמשיכו לברוח. פשוט לא ייאמן. פשוט לא ייאמן.
<< קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >>
לא, לא בורחים.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
תקשיבו, כזה דבר אני לא ראיתי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הולכים לעשות פה תפקיד של השר - - -
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
תגלו מינימום אומץ.
<< קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >>
בנט, אנחנו נוסעים לדרום. לדרום.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
ראינו שני אדריכלי - - -
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
חברי הכנסת – סליחה, אדוני – כרגע דיבר בני גנץ על ביזוי הכנסת. זה אחד מהדברים שמבזים את הכנסת.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
שנייה, אדוני היושב-ראש, אני יודע לטפל בזה יפה. תקשיבו, ותקשיבו טוב.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
- - -
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
לא ייאמן בדברי ימי הכנסת. עומדים פה שני אנשים, בני גנץ ובוגי יעלון – בורחים מהמליאה. האנשים שהיו אדריכלי הכישלון מול מנהרות הטרור מעזה לישראל – והם בורחים. בורחים. כמה קל.
<< קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >>
בנט, הם הולכים לדרום.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
לא ידעתם במשך 50 יום - - -
<< קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >>
איפה החברים של המפלגה שלך?
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
50 יום לא ידעתם לטפל במנהרות, אז אתם תטפלו בבלונים?
<< קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >>
- - - אל תפסיק.
<< קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >>
- - -
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
חברי הכנסת, נא לשבת.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
לא ייאמן, לא ייאמן. בואו, אני אתן לכם – אני קורא לבני גנץ ולבוגי יעלון: אל תברחו, תחזרו פנימה. מה אתם בורחים? מה אתם בורחים?
<< קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >>
אני חוזרת ואומרת לך: הוא נוסע לדרום, הוא לא בורח.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
בואי ואני אתן לך את הנתונים.
<< קריאה >> יעל גרמן (כחול לבן): << קריאה >>
לברוח זה אתם.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
האנשים שלא הצליחו לעצור 4,594 רקטות על תושבי עוטף עזה מעיזים להטיף לי איך לטפל בבלונים? נטפל בבלונים. כשאני נלחמתי נגדכם, נגד בוגי וגנץ, שהיססו וגמגמו והיו נבוכים ולא ידעו מה לעשות, ופחדו – אז הם ברחו ואני טיפלתי.
<< קריאה >> גבי אשכנזי (כחול לבן): << קריאה >>
נפתלי, נפתלי.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
אז עכשיו, אני אגיד לכם – אתם תמשיכו להסס ותמשיכו לצעוק. אני רוצה לתת לכם את הנתונים. שימו לב מה היה - - -
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << קריאה >>
- - -
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
וגם נטפל, אל תדאגו. אני עשרה שבועות בתפקיד – עשרה שבועות בתפקיד – אחרי 20 שנה של כישלונות שלכם ושל אחרים. נטפל גם בזה. גם בבלונים נטפל. אבל עם כל הכבוד, קצת ענווה.
אני רוצה לקרוא לכם מדוח מבקר המדינה מה אומרים על האדונים גנץ ובוגי, שכרגע ברחו. בנט אומר: "יש היום עשרות מנהרות טרור שקיימות, שמחברות בין עזה לדרום הארץ. המנהרות נועדו לחטיפה - - - זה פיגוע אסטרטגי שרק ממתין למימוש". אדון גנץ אומר: "זה לא איום עם השפעה אסטרטגית אמיתית, זה איום עם אימפקט אסטרטגי", ולכן לא צריך לטפל. יעלון אומר בקבינט, ימים לפני המלחמה הגדולה: "לגבי רצועת עזה – אין סימן שהחמאס מוביל להסלמה". יעלון אומר: אולי נשיג שקט בלי צורך להשמיד את המנהרות. בנט: "התגובה עד עכשיו רפה - - - אל מול הפיגוע. בעזה יש עשרות מנהרות שמיועדות לחטיפה, הן לא שם כדי להחליד". יעלון: "לחמאס אין כוונה להפעיל את המנהרות באופן יזום. צריך להיזהר ממיסקלקולציה". אסור להיכנס למנהרות, אסור להיכנס ולטפל במנהרות. ואז המחבלים מפעילים את כרם שלום; המחבלים מפעילים את נחל עוז; המחבלים נכנסים דרך סופה והורגים לנו חיילים בפילבוקס – את דולב קידר, זכרו לברכה. אתם לא מתביישים? ועכשיו בורחים מכאן?
בנט שואל את יעלון: אתה חושב שאם לא נעשה כלום, חמאס יכילו את האירוע? יעלון אומר: כן, הם יכילו. ואז גנץ – תקשיבו טוב למשפט הזה – הוא אומר ככה – אני לא יודע להסביר מה המשפט הזה אומר: "מעזה יש איום התקפי, אבל הוא לא איום מתקפתי". יש איום התקפי אבל הוא לא מתקפתי. יש להם עשרות מנהרות. אנחנו יודעים על אחרות, אנחנו לא מצליחים למצוא אותן. אבל אז הוא אומר את המשפט האלמותי הבא: "אין להן משמעות של יכולות גדולות מדי" – זאת אומרת, זה לא ביג דיל. ואז הוא אומר, באותו משפט: "זה מאות אנשים מסודרים שבאים לפשוט ולתקוף". אני אחזור על המשפט: אין למנהרות הטרור משמעות גדולה מדי, זה מאות מחבלים מסודרים שבאים לתקוף. "אני לא חושב שהם רוצים בהסלמה רחבה" – את זה הוא אומר בבוקר פתיחת המבצע, ב-7 ביולי.
חברים, ראינו פה מחזה שאני בשמונה שנותיי בכנסת עוד לא ראיתי. עומד ראש מפלגה, תוקף, תוקף את שר הביטחון, ובורח. אז זה מאוד מאוד עצוב.
<< קריאה >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << קריאה >>
כל החברים שלך - - -
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << קריאה >>
- - -
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
אבל אני אגיד משהו: יש פה דבר די מדהים. עמיר - - -
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << קריאה >>
שאלה, אפשר?
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
עמיר, לא, אני רוצה רגע – קודם כול אני אגיד לכם - - -
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << קריאה >>
- - - החלק הראשון - - -
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
שנייה, שנייה. השבת הייתי בבית כנסת – אני אספר לכם סיפור, יהיה נחמד פה.
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << קריאה >>
- - - הייתי נגד? בעד או נגד?
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
שנייה, תקשיב, אני רוצה להחמיא לך. מצאתי עלון שבת – מכירים עלוני שבת אצל הדתיים? – הפלא ופלא, של איזו מפלגה? היית אומר ש"ס, היית אומר, אני יודע מה, הליכוד; של העבודה-מרצ.
<< קריאה >> עמיר פרץ (העבודה-גשר): << קריאה >>
העבודה-גשר.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
זה יפה. זה מחמיא.
<< קריאה >> ניצן הורוביץ (המחנה הדמוקרטי): << קריאה >>
הוא קרא - - - כדאי שתקרא.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
שנייה. עכשיו אני אומר לעצמי, אני שואל את עצמי דבר נורא מעניין: תראו מה קורה, זה קמפיין שלא ראיתי דבר כזה – כולם על הראש של הציונות הדתית: כחול לבן – יש להם קמפיין עם דגל וחרדל; מפלגת העבודה – על הראש; ליברמן – על הראש.
<< קריאה >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << קריאה >>
מה זה קשור לעזה?
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
ש"ס פתחו, למען השם, מטה ציונות דתית. שלא לדבר על הליכוד, הליכוד.
תקשיבו סיפור. בשבת שעברה, לא בשבת הזאת, הייתי בחיפה בישיבה, ישיבת הסדר. אני חורש, מבקר איזה 12, 15, 20 בתי כנסת, בני עקיבא, בשבת – זה מה שאנחנו עושים לקראת הבחירות. זה מתיש, אבל זה חשוב.
<< קריאה >> יצחק כהן (ש"ס): << קריאה >>
מתי אתה מתפלל?
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
אני מתפלל, תאמין לי, אני מתפלל טוב. לייט לייט, אבל מתפלל כמו שצריך.
ואז תשמעו מה קרה. הייתי בישיבה לא סופר-מפורסמת, ישיבת הסדר של הרב זיני בחיפה. אני מקבל אתמול הודעה: ראש הממשלה שלנו הולך לבקר באותה ישיבה. חבר'ה, כל מקום שאני הולך – כולם עלינו. למה, מישהו שאל? כולה יש לנו פקאקטע שבעה מנדטים. שבעה מנדטים. לאלה יש יותר, לכם יש יותר. למה כולם על הראש של הציונות הדתית? בואו אני אספר לכם למה, אני אגיד לכם: הציונות הדתית – עד לפני עשר שנים היינו ערכיים, נחמדים וחסרי השפעה לחלוטין, וככה אהבו אותנו. אהבו אותנו. עם אותם שבעה מנדטים היה לנו שר מדע וחלל, אפילו לא חבר בקבינט. מה אמרו לציונות הדתית? אתם תלכו להתיישבות, אתם תלכו לצבא, תלכו למכינות, תלכו ליחידות – הכול טוב. אבל בניהול ענייני המדינה, הביטחון הלאומי – זוזו הצידה. לכו תתעסקו בדתות. במדיני – לכו הצידה; בביטחוני – הצידה; בכלכלי – הצידה. מי אתם? אין לכם say.
ואז באנו, והיום, שומו שמיים, יש שר ביטחון עם כיפה; שומו שמיים, יש שרת משפטים ממפלגת הציונות הדתית; שומו שמיים, אנחנו בקבינט ומשפיעים. אבל מה זה משפיעים? ואללה, מביאים תוצאות. מביאים תוצאות. עד לפני עשר שנים היה פה ראש ממשלה שדיבר על נאום בר-אילן ושתי מדינות. בלמנו את זה. אני הצגתי לפני שמונה שנים תוכנית ריבונות, ועכשיו מדברים על ריבונות. עד לפני שמונה שנים הייתה פה דהירה של אקטיביזם שיפוטי. הרי מי מינה את השופטים שהיו נגד פסילת היבה יזבק? אלה ציפי לבני וגלעד ארדן, זה הליכוד. ומי מינה את השופטים שהיו בעד פסילתה? איילת שקד. באנו לשנות.
אז מה קרה? למה כולם מסתערים על הציונות הדתית? למה מרצ, יש להם עלון שבת אצלנו? למה? כי הם רוצים לעצור אותנו. הם רוצים שנחזור להיות התוכנית הזאת במוצאי שבת על פרשת השבוע. פחות נוח שיש עמית סגל, שיש לו דעות. לא אמורות להיות לו דעות, רק לאמנון אברמוביץ'. פחות נוח שיש את ליבסקינד, את ישי שנרב. דתיים לא אמורים להיות שם. אתם זוכרים איך קראו לתוכנית? מוצאי שבת עם שאול מייזליש. הייתה מוזיקה כזאת חסידית. שם הדתיים צריכים להיות.
<< קריאה >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << קריאה >>
שכחת את - - -
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
ואתם, כולם – אגב, גם הליכוד – רוצים להחזיר אותנו להיות ילדי הכאפות, להיות הנחמדים שמגרשים אותם מהבית – אבל תמשיכו להתנדב.
אז רבותיי, אני אגיד לכם עוד משהו: שימו לב, המציאו לפני שלוש שנים לכבודי ביטוי שמעולם לא היה במדינת ישראל: הדתה. 70 שנה המדינה התקיימה, לא הייתה הדתה. עכשיו הוא מדית, היא מדיתה, כולנו מדיתים. לא הייתה הדתה. מאיפה זה הגיע? מאיפה הגיעה ההדתה? ועוד עליי, שאומרים שאני לייט. מילא, אבל הדתה על בנט? למה? למה מושיבים אנשים מבוקר עד לילה לחרוש אחורנית כל שיעור שהיה במכינת עלי – 19 שנה אחורה – למצוא ביטוי של איזה רב כדי להסתער ולסגור את מכינת עלי? זה באמת הלהט"בים? זה הסיפור? הרי לא עושים את זה אל מול הח"כים הערבים, וגם לא מול ידידיי החרדים, שאני לא מכיר שעמדותיהם סופר-ליברליות. למה כולם רק על הראש של הציונות הדתית? למה?
<< קריאה >> ניצן הורוביץ (המחנה הדמוקרטי): << קריאה >>
אתם נורא מסכנים, רק תוקפים אתכם. כמה שאתה מסכן. אוי, בנט.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
למה כשהרב יעקב אריאל מקבל פרס ישראל כולם מתנפלים עליו? הלוא אני נתתי לדוד גרוסמן. מה, אין לו ביטויים קשים? אין לו ביטויים קשים?
<< קריאה >> ניצן הורוביץ (המחנה הדמוקרטי): << קריאה >>
- - -
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה. ניצן הורוביץ, תודה.
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
כי רוצים לעצור אותנו. על זה הבחירות פה. אחרת אני לא מבין למה מכחול לבן ועד מרצ, מהליכוד ועד ש"ס – כולם עלינו. לא בגלל שבעה מנדטים מסכנים – כי רוצים שנחזור להיות שר מדע נחמד, שנותן דבר תורה בפתח ישיבת הממשלה ואז זז הצידה.
<< קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הדמוקרטי): << קריאה >>
- - -
<< דובר_המשך >> שר הביטחון נפתלי בנט: << דובר_המשך >>
חברים, אף אחד, לא כחול לבן עם החרד"ל ולא הליכוד עם המתקפות, אף אחד לא יעצור אותנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה רבה לשר הביטחון. יש הצעות אחרות. חבר הכנסת משה אבוטבול, יש לך דקה בדיוק. מהצד.
<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>
ראשית, לכבוד שר הביטחון, אני חושב שש"ס בכלל לא מתעמתת עם הציונות הדתית, וזאת דווקא הוראה של שר הפנים, יושב-ראש התנועה שלנו, שלא להתעמת עם הציונות הדתית. למרות שבשבת אדוני שר הביטחון ירה לתוך הנגמ"ש ופגע בנו, בחרדים, ההוראה של שר הפנים הייתה לא להגיב לכם. זה מתוך זה שאנחנו לא רוצים ליצור הסלמה. אז ש"ס לא נגד הציונות הדתית, למרות ששר הביטחון – כלל ראשון לצבא שאתה מופקד עליו: לא יורים לתוך הנגמ"ש. אבל זה – בקטנה.
עכשיו מתחיל הנאום. אני רק רוצה לומר משפט אחד: באמת שמענו גם את שר הפנים, שדיבר על כך שבדרום משתדלים לעשות את המקסימום. מערכת הביטחון משתדלת לעשות את הכול להצלחת תושבי הדרום. גם שר הפנים מחזק את ראשי הרשויות שם ועושה את הכול יחד, בתיאום עם ראש הממשלה. אני רק רציתי משהו אחד, באמת, אם יש לי הזדמנות כאן להגיד.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
נא לסיים במשהו אחד, בבקשה.
<< דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >>
כן, במשהו אחד. חבל שהוא לא נמצא פה, יועז הנדל. אני רוצה להגיד לך שהשם שלי, אבוטבול, פירושם של הדברים זה "אבי התוף" במרוקאית; עמיר פרץ אולי יוכל להעיד בזה. אבוטבול – אבי התוף, ותוף זה גם דרבוקה. מאוד מאוד כאבה לי באמת הפגיעה – הניסיון לפגיעה – שיועז הנדל מנסה לרמוס תרבות של הציבור הספרדי, שיודע לכבד ולהכיל גם את האחרים.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >>
אני חושב שעליו באמת להשכיל ולהכיר גם תרבויות אחרות ולא לגלות בורות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת עמר בר לב, בבקשה.
<< דובר >> עמר בר לב (העבודה-גשר): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כתב המשורר יעקב רוטבליט: דברים שרואים מכאן לא רואים משם. אני זוכר את חבר הכנסת ליברמן, שהיה באופוזיציה, תוקף את שר הביטחון, תוקף את הרמטכ"ל, עד הרגע שהוא נעשה שר ביטחון. וכשהוא נעשה שר ביטחון – אני אומר לך מתוך הדיונים הפנימיים של ועדות המשנה – בהתחלה הוא היה כועס, שוצף, אומר: אני אזום, אני אעשה, ולאט-לאט, לאט-לאט התיישר.
אותו הדבר עם השר בנט. השר בנט היה חבר קבינט. גם עכשיו שמענו איך הוא הציל את מדינת ישראל כי הוא גילה את המנהרות. הוא זה שתקף על זה את הרמטכ"ל ואת צה"ל שהם לא משמידים כל זורק בלונים. והינה, שר הביטחון עכשיו, השר בנט, מה זה בלונים? בלונים עם חומרי נפץ. ומה אתה עושה? אתה עושה כלום. אתה לא עושה שום דבר. למה אתה לא עושה שום דבר, בנט? כי הרמטכ"ל הנוכחי אמר לך מה שהרמטכ"ל הקודם אמר – שעכשיו יש הזדמנות להסדר ארוך טווח - -
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> עמר בר לב (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
- - והסדר ארוך טווח הוא הפתרון היחיד.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> עמר בר לב (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
משפט אחרון. אם לפלסטינים ברצועת עזה יהיה אוכל, תהיה עבודה, יהיה שביב של תקווה, הם יהיו פחות מסוכנים. אין פתרון צבאי למה שקורה בדרום, ואתה נוכח בזה. ואתה עומד חסר אונים. אומנם רק עשרה שבועות, אבל לפי הסיפורים שלך ולפי ההכנות שלך – והיית בקבינט שש שנים או שבע שנים - -
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
עמר בר לב, זה דקה מהצד. תודה.
<< דובר_המשך >> עמר בר לב (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
- - שש-שבע שנים בתוך הקבינט, וכלום. יוק. גורנישט.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה.
<< דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מאוד שמח להיכנס למליאה כששני הצדדים החרימו זה את זה ויש לנו מליאה קטנה, מצומצמת, כמו שאומרים.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
שקטה.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
ככל שהציבור קטן יותר השמחה גדולה יותר. ומעניין שהיום ט"ו בשבט, חוגגים את יום הולדתה של הכנסת. אז אני מקווה שבעוד שלושה שבועות העניינים יותר יסתדרו, וכולם יבינו שמה שקורה בשלושת השבועות האלה, בשלושת החודשים האלה, בשנה האחרונה, עלול להרוס את הדו-קיום שקיים בין כל קבוצות האוכלוסייה הישראלית.
בראש ובראשונה אני רוצה לציין את השיטה החדשה שליברמן הכניס במודעות שלו: שר הבריאות – רב או רופא? הקומוניסטים היו אומרים בתחילת המלחמה, בתחילת המאבק, המהפכה: צריך לירות ברב ובסוחר כמו בכלב, כי הסוחרים הורסים את הקולקטיב והרבנים הורסים את – היום הסוחרים מוגנים, גם הכלבים, אבל הרב ליצמן – אין לו זכות להיות שר הבריאות.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
רק שנייה אחת. אבל אני מציע לליברמן: היות שד"ר אחמד טיבי הוא רופא, אז שהוא ימנה אותו לשר הבריאות בממשלת ליברמן-לפיד. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת אבי ניסנקורן.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
עוד משפט אחד, אדוני, לשר הביטחון.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
כבר נתתי לו רשות דיבור.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
שמחתי שהוא עומד בעמדת התגוננות שרודפים את הציונות הדתית.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אני רוצה לספר לכם שהיה מישהו - - -
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
ישראל, אייכלר, כבר נתתי רשות דיבור.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
משפט אחד, משפט אחד: היה מישהו בשם לייב ברונשטיין שהפך לטרוצקי, שר הצבא האדום. איזה יהודי בא לבקש ממנו טובה – הוא אומר: אני לא יושב פה בתור יהודי, אני יושב פה בתור מהפכן. אז בסוף אמר לו היהודי: שמע, בסוף, כשידיחו אותך, ידיחו אותך בגלל שאתה יהודי, לא בגלל שאתה מהפכן.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה. תודה. בבקשה.
<< דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >>
אני רוצה להגיד לנפתלי – שאני מעריך אותו – שאני מתפלא על זה שהוא שכח להזכיר את ראש הממשלה הנעלם פה, שיש לו עכשיו שלושה כתבי אישום ונכשל בשנים האחרונות כישלון חרוץ בטיפול בדרום.
הדבר השני – חבל ששר ביטחון בא לדבר על המצב בדרום ומדבר רק על הציוניות הדתית ועל התפקידים שהם מקבלים בממשלה. חבל שזו התשובה לתושבי הדרום. תודה.
<< יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >>
תודה רבה. אנחנו נסתפק בתשובת השר. תודה רבה.
תם סדר-היום. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:50. << סיום >>