דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ב'
ישיבה ז'
הישיבה השביעית של הכנסת העשרים-ושלוש
יום חמישי, א' בניסן התש"ף (26 במרץ 2020)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:03
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
דברי יושב-ראש הכנסת 3
בחירת יושב-ראש הכנסת 6
אבי ניסנקורן (כחול לבן): 7
מרב מיכאלי (העבודה-מרצ): 8
עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 10
תמר זנדברג (העבודה-מרצ): 12
מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): 13
אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 14
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 15
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 16
יואב קיש (הליכוד): 18
אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 21
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 22
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 23
ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 25
ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 26
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 27
יאיר גולן (העבודה-גשר): 30
היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 31
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 32
הצהרת אמונים של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' 33
בצלאל סמוטריץ' (הימין החדש): 34
בחירת יושב-ראש הכנסת 34
דברי יושב-ראש הכנסת 40
היו"ר בנימין גנץ: 40
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
שלום לכולם. אני פותח את הישיבה, ישיבה מיוחדת. היום יום חמישי, א' בניסן תש"ף, 26 במרץ 2020. אנחנו פותחים את הישיבה, ישיבה שכונסה לבחירת יושב-ראש הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
תודה. ברשות היושב-ראש, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, בהתאם לסעיף 73(א) לתקנון הכנסת, התקנות האלה:
תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) (תיקון), התש"ף–2020 – החלטה מס' 19; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (הרחבת סמכויות הפלבוטומיסטים), התש"ף–2020 – החלטה מס' 922; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (הארכת תוקף ודחיית מועדים), התש"ף–2020 – החלטה מס' 4923; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (דחיית מועדים בענייני תכנון ובנייה ותנאים למתן תעודת גמר), התש"ף–2020 – החלטה מס' 4924; תקנות שעת חירום (מניעת כניסת מבקרים ועורכי דין למקומות מעצר ובתי הסוהר) (תיקון), התש"ף–2020 – החלטה מס' 4925; תקנות שעת חירום (נתוני מיקום) (תיקון), התש"ף–2020 – החלטה מס' 4926; תקנות שעת חירום (דיוני ועדות שחרורים), התש"ף–2020 – החלטה מס' 4928; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (דיוני הוועדה לעיון בעונש), התש"ף–2020 – החלטה מס' 4929. תודה.
<< נושא >> דברי יושב-ראש הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אזרחי ישראל, קיבלתי על עצמי משימה חשובה מאין כמותה בשעת משבר חוקתי שצריך לקצר אותו ככל האפשר. בג"ץ הסמיך אותי לנהל ישיבה זו וכך אני פועל, בהערכה ומלוא הכבוד לבית המשפט העליון בישראל, שכל פגיעה בו אינה רק החלשתו, אלא בראש ובראשונה החלשתה של הדמוקרטיה הישראלית. עוצמתה של הדמוקרטיה – כאשר מעת לעת, בדרך של בחירות דמוקרטיות, הרוב עובר מצד לצד. אנו חייבים להגן על עקרון שלטון הרוב, שהתוקף המוסרי שלו להתקיים כרוב הינו גם ההגנה על המיעוט. חברי הכנסת, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת שנמצאים במקומותיהם, רק בהתנהלות כזאת נוכל להמשיך ולשמור על עוצמתה של הדמוקרטיה ועל הלב הפועם שלה.
עקרון הפרדת הרשויות הוגדר על ידי הפילוסוף הצרפתי מונטסקיה במאה ה-18, אך יושם כבר שנים קודם ביוון העתיקה. הפרדה בין הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת נועדה ליצור מערכת של איזונים ובלמים במטרה למנוע מגורם יחיד במדינה כוח מוחלט. שיטה זו אומצה על ידי משטרים דמוקרטיים רבים בעולם כולו, לרבות בארצות הברית, וכמובן בישראל, והיא מהווה יסוד ראשון במעלה במשטר הדמוקרטי.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני יושב לשעה קצרה על כס היושב-ראש מתוקף מעמדי כוותיק חברי הכנסת, שבה אני מכהן כבר 32 שנים ברציפות. הייתי שותף למצבים פרלמנטריים סבוכים מאוד, אבל תמיד הרגשתי שאני חלק מדמוקרטיה מפוארת, חזקה ומתפקדת – דמוקרטיה שהכילה מאבקים בין-עדתיים, שהכילה מאבקים בין דתיים לחילונים, שהכילה מאבקים בין קהילות שונות, הכילה עליות שונות שהגיעו מכל קצווי תבל, הכילה השלכות של מלחמות שנויות במחלוקת, הכילה מהלכים מדיניים דרמטיים. כל ההכרעות היו בהצבעות של רוב ומיעוט.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת, האלימות הפוליטית כותבת בימים אלו את הכתובת על הקיר. אני הייתי כאן בימים שלפני ואחרי הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. אני זוכר את המבטים היוקדים של חברי הכנסת לפני הרצח, אך אני גם זוכר את פניהם של חברי הכנסת בימים שאחרי – חפויים והמומים. חברי הכנסת מהמרכז-שמאל המשיכו לפעול אז רק במסגרות הדמוקרטיות. אני חושש כי ימים נוראים כאלה עלולים לחזור, ואנחנו לא נוכל לומר "לא ראינו, לא שמענו". אני זוכר גם ימים אחרים, ימים של איפוק כמעט הירואי של חברי הכנסת מהימין, שאצרו בתוכם זעם ותסכול אדיר כאשר התנגדו לתוכנית ההתנתקות מעזה, ובכל זאת המשיכו וקיבלו על עצמם את ההכרעה הדמוקרטית. אני חושש כי איבדנו את האיפוק, ושוב אנו דוהרים אל מחוז האלימות. עכשיו עלינו לעצור, בחריקת בלמים מהדהדת, את ההידרדרות.
אנחנו צריכים לקבל על עצמנו את הדמוקרטיה – הכללים, החוקים והאיזונים במלואם – ולנהוג בנורמות וערכים דמוקרטיים, כי הצורך להגן על בתי המשפט ולקיים את פסק דינם הוא העיקרון שימנע את ההידרדרות אל המדרון החלקלק של אנרכיה שסופה מי ישורנו. במבט היסטורי, גם אם תיפול שגגה מתחת ידם של שופטי העליון בהחלטה זו או אחרת – וזה יכול לקרות, כי גם שופטי העליון הם בני אדם – עדיין יש לדמוקרטיה את היכולת לתקן זאת; אך הפרת החלטות וצווים חלוטים של הרשות השופטת על ידי הרשות המחוקקת היא המתכונת לריסוקה של הדמוקרטיה ומיטוט אדני החוק, חוק המשטר והממשל במדינתנו.
אזרחי ישראל, דווקא בימים אלו שבהם אתם מסוגרים בבתיכם, אתם ראויים לכך שהנבחרים שלכם מכל הסיעות יפעלו עבורכם מבוקר עד ערב ושאתם תחושו כי אנו שמים בצד כל סוגיה שאינה דחופה ומתמקדים בנושא החשוב ביותר, שהוא המאבק בהתפשטות נגיף קורונה, שאם לא נגיף אותו הוא יגיף אותנו, יגבה מאיתנו חיים רבים ויגרום לקריסה כלכלית וחברתית.
ימים אלה הם ימים שיטביעו חותם אדיר על ההיסטוריה של העולם כולו. טלטלה עזה וחסרת תקדים פוקדת תבל ומלואה. דפוסי החיים שלהם הורגלנו עשרות שנים מתרסקים לנגד עינינו ומוגדרים מחדש. חייהם, הרגליהם ומנהגיהם של מיליארדי אנשים שונו לבלי הכר. העולם עומד מלכת, נבוך, משתאה, מחפש מוצא; טיסות מתבטלות, מלונות מתרוקנים, מפעלים מושבתים, הרכבות והאוטובוסים דוממים; בני משפחה מופרדים זה מזה; שכירים מאבדים את משרותיהם ועצמאים נותרים ללא אפשרות להתפרנס ולהרוויח את לחמם. והקורונה אינה מבחינה בין עמים, גזעים, תרבויות וצבעים; היא תוקפת במזרח ובמערב, בצפון ובדרום; היא פוגעת בפועלים, במנהלים, בעשירים, בעניים, בפשוטי העם, בנסיכים ובמלכים – למרבה הצער גם ברופאים, באחיות, במטפלים ובמטופלים. גם עשירים ושועי הארץ לא יוכלו לקנות תרופה וחיסון כנגדה. אי-אפשר לטוס לארץ אחרת כדי להימלט ממנה. הקורונה פוסקת דין אחד לכולם.
אני פונה לראש הממשלה, שמנווט את הספינה בימים אלה במים סוערים: יש לנו עם חזק שנתן וייתן הכול ועומד לצידה של המדינה בכל מבחן, אך זו השעה שהמדינה צריכה לעמוד לצידו של האזרח. צריך להפסיק עם שיטת הסלאמי של עוד החמרה ועוד החמרה, של עוד הטבה ועוד הטבה. הכול מעט מדי ומאוחר מדי. אם דרושות החלטות אמיצות, גם אם הן מגבילות מאוד, צריך לקבל אותן, ובאותה נשימה צריך לפתוח את היד הקפוצה ולתת לשכירים ולעצמאים את הסיוע הנדרש.
הגשתי תוכנית מפורטת, ואעביר אותה לגורמים המוסמכים בכנסת ובממשלה. יש עיקרון חשוב בה. אני פונה לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, בואו תוותרו על הביורוקרטיה. תנו הוראה לכל המעסיקים בישראל לשלם 90% משכר העובדים על פי התשלומים לפני המשבר, והממשלה תשפה את המעסיקים לאחר מכן. אין שום יתרון בשליחת מאות אלפי אזרחים, אולי מיליון בקירוב, לביטוח הלאומי. כנ"ל לגבי העצמאים, שלהם צריך לשלם על פי היקף המחזור שלהם, ושלטונות מס רכוש יבצעו את ההתחשבנות מולם באותה מיומנות המופעלת בפיצוי על נזקים בעוטף עזה. בגלל החג הקרב ובא הביטוח הלאומי צריך לשלם לכל מקבלי הקצבאות 6,000 שקל מענק נוסף על הקצבה המגיעה להם; כך יוכלו לשרוד את התקופה הזאת.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני שומע שינוי גדול בטונים שמושמעים על ידי ראשי המשק ומומחים לכלכלה: לא עוד הפרטה בכל מחיר; לא עוד הרעבת האיש השמן; לא עוד ייבוש המערכות החברתיות. כן, כולם מבינים היום שאנו משלמים מחיר כבד על שחיקת מערכת הבריאות, על הזנחה רבת-שנים, ואנו מתביישים במקום הנחות והעלוב כל כך שאליו הגענו בהשוואה למדינות העולם החופשי. אבל ייתכן שמעז יצא מתוק, כי דווקא מתוך המצוקה אנו רואים את הסולידריות החברתית, הערבות ההדדית – מילים שמזמן לא שמענו מהדהדות בכל עבר, כן, אותן מילים שנרמסו על ידי הקפיטליזם החזירי בעשור האחרון. היד הנעלמה נעלמה ואיננה, ועכשיו אנו מחזקים את היד החשופה. זו היד הממשלתית שצריכה להתערב בכל מה שמשותק או עדיין זז במדינת ישראל. מתוך המצוקה אנו רואים איך צוותי ההצלה והצוותים הרפואיים מבכים על חייו של כל אזרח. אנו רואים איך הצוותים, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, עובדים יום ולילה כתף אל כתף. זו העת לקרוא לכל אזרחי ישראל להפסיק להיגרר להסתה ולגזענות, להפסיק את שנאת החינם.
גם כאן בכנסת, מתוך 120 חברי כנסת יש שני רופאים, שניהם ערבים – עבאס מנסור מרע"מ ואחמד טיבי, המוכר כל כך לאזרחי ישראל. לצערי הרב, הסתננו אמירות פוגעניות בעלות גוון גזעני כנגד אזרחי המדינה הערבים. הגיע הזמן לחשבון נפש ולחישוב מסלול מחדש; הגיע הזמן שהרוב היהודי בישראל יתייחס לאזרחים הערבים כשותפים, אזרחים שווי זכויות במדינה שלנו; הגיע הזמן לחדול מאפליה והכתמה של הציבור הערבי; הגיע הזמן להפסיק את פסילת החרדים בישראל. גם הנבחרים הערבים וגם החרדים הם נציגים לגיטימיים בבית הזה. כולם ראויים להיות חלק מהקואליציה וכולם לגיטימיים לשרת את המדינה מהאופוזיציה. זו העת לתהליך ריפוי בתוך החברה הישראלית.
זה הרגע להביט אל גבולותיה השקטים באופן יחסי בדרום ובצפון ולהפנים כי אויב משותף כמו הקורונה מייצר אסטרטגיה חדשה, וייתכן כי בחלוף הקורונה נמצא מספיק אינטרסים משותפים שייצרו תהליכים מדיניים שלא ידענו בעבר. ואם זה נכון שם זה נכון עוד יותר כלפי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה.
חבריי חברי הכנסת, בימים שבהם המנהיגות הפוליטית מבקשת אחדות עלינו להבין לעומקה את משמעות האחדות. אחדות היא מילת קסם שכולנו אוהבים להשתמש בה, אך האחדות מתבטאת במגוון דרכים ובמגוון משמעויות: אחדות המטרה, אחדות המעשה, אחדות המחשבה, אחדות הדעה, אחדות לאומית, אחדות שלטונית, אחדות פוליטית. אחדות פוליטית איננה חיבור מספרים רק לשם השבעת ממשלה. בעיניי, בהתלבטות מה חשוב יותר, אחדות פוליטית או אחדות המעשה, אחדות המעשה חשובה יותר, וניתן לקיים אותה למרות המשבר הפוליטי.
חברות וחברים חברי הכנסת, אזרחי ישראל, ההיסטוריה זימנה לנו כמה משברים גם יחד: משבר הבריאות, משבר כלכלי וחברתי, משבר חוקתי, משבר שלטוני ומשבר פוליטי. אך משברים יכולים לייצר גם הזדמנויות, ואני מקווה שבעזרת השם נעבור את המשבר, ואינשאללה, נדע להפוך אותו להזדמנות. תודה רבה לכולם.
אני עכשיו מודה לכל מי שסייע לי להכין את הישיבה הזאת.
<< נושא >> בחירת יושב-ראש הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אני רוצה לעבור לסדרי ההצבעה לבחירת היושב-ראש הקבוע. אנחנו קוראים לדיון, ואני מזמין את ראשוני המתדיינים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
קודם אתה צריך להציע במליאה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
הצענו. הציגו לנו מועמדים. בסדר. בפנינו כרגע מועמד אחד – חבר הכנסת בנימין גנץ. חבר הכנסת אבי ניסנקורן, אם ברצונך להציג אותו אנחנו נשמח.
<< דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >>
אני מציג את בני גנץ, יושב-ראש כחול לבן, מנהיג כחול לבן, כמועמד לתפקיד יושב-ראש הכנסת.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה רבה לך, אדוני.
<< דובר_המשך >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר_המשך >>
תודה רבה, עמיר.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה רבה לך.
אנחנו נעבור לסדר הדוברים. עכשיו מרב מיכאלי, איציק שמולי – מי שנמצא מהם יכול להיכנס. כמה זמן עומד לרשות כל אחד? שלוש דקות?
<< קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >>
אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
כן, אדוני. מיהו?
<< קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >>
רק להגיד לך יישר כוח. אין איש ממלכתי ומוסכם יותר ממך.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אני מודה לך.
<< קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >
אני בחוץ.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
מי הדוברים? מי מהדוברים נמצא? מרב מיכאלי, בבקשה, מוזמנת. שלוש דקות לרשותך, גברתי.
<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה-מרצ): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפתוח בברכות ליושב-ראש הכנסת המיועד, בני גנץ. ברכות. הצטרפת, אתה והחבר גבי אשכנזי – אתם תהיו חברים בממשלת הנאשם בנימין נתניהו. ברכות. הצטרפתם לרשימה הארוכה-ארוכה של אנשים שהאמינו לנתניהו – ואיפה הם היום? איפה הם היום?
בני גנץ וגבי אשכנזי, באמת, בשביל מה? בשביל מה שיגעתם מדינה שלמה במשך שנה? הרי להיות שרים אצל ביבי יכולתם כבר קודם. שני הדברים היחידים שהשתנו מאז שהודעתם על הקמת כחול לבן זה שביבי כבר לא חשוד אלא נאשם, ומה שעוד השתנה זה שאתם נשבעתם שוב ושוב שאתם לא תשבו תחתיו.
אתם באמת חושבים שתצליחו לשנות משהו, לבלום משהו? באמת, בני גנץ, גבי אשכנזי, לא ראיתם מה קרה למשה כחלון, לאהוד ברק, אפילו לשותפים שלכם, לפיד ובוגי? כל אלה התרסקו עוד לפני שהוא היה נאשם בשוחד; עוד לפני שלא הייתה לו שום בעיה להפר צו של בית המשפט העליון; עוד לפני שהוא הוציא תקנות באמצע הלילה שמונעות את המשפט שלו; עוד לפני שהוא הוציא תקנות שמאפשרות לו לעקוב אחרי כל אזרחית ואזרח, לראות עם מי הם דיברו בטלפון, בשביל להשאיר את נתניהו בשלטון לנצח – או במקרה שלך, בני גנץ, לפרוץ לטלפון שלך, להקליט, לרגל בכל דרך שהיא. זה מה שהשתנה מאז שגררתם את ישראל לעוד בחירות ועוד בחירות. להיות שרים אצל ביבי יכולתם כבר קודם. לא חבל?
למען הסר ספק, שלא יהיה לכם ספק, אין שום אחדות עם הנאשם מבלפור ועם עושי דברו, שמחריבים את מדינת ישראל – והם מחריבים את מדינת ישראל. יש רק הפקרה מוחלטת של המדינה הזאת באחת השעות הכי קשות שלה.
עכשיו, באמת, בשביל להילחם בקורונה לא צריך אותך, בני גנץ, בממשלה, וגם לא אותך, גבי אשכנזי. אתכם צריך בממשלה בשביל להלבין את הנאשם, בשביל לרסק את מערכת המשפט, בשביל למנוע את המשפט שלו. בשביל זה הוא צריך אתכם בממשלה. ככה אתם תמצאו את עצמכם שם.
עכשיו מה? באמת מדהים. כשאתה תושבע לתפקיד, בני גנץ, כשתושבע הממשלה הזאת, תשב כאן נשיאת בית המשפט העליון – – –
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
חבר הכנסת מיקי זוהר, אני מאוד מבקש – אנחנו מעטים כאן. אתם יכולים לצאת החוצה ולהתייעץ. תודה.
<< דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה-מרצ): << דובר_המשך >>
כשאתה תושבע לממשלה תשב כאן נשיאת בית המשפט העליון ברגע שאמור להיות חגיגי. איך תסתכל לה בעיניים? אתה, המפלגה שלך, שבינתיים התפרקה לך עוד לפני שהושבעה ממשלה, עוד לפני שחתמת – אולי כבר חתמת, אבל מצד שני גם מופז חתם – המפלגה שלך הגישה את העתירה שנתניהו ואדלשטיין ביזו את בית המשפט על ההחלטה שלו בעניינה. איך תסתכל לנשיאת בית המשפט העליון בעיניים, בני גנץ?
או גבי אשכנזי. גם שאלה יפה. כן, אני רוצה להזכיר לכם, בני גנץ וגבי אשכנזי: השבוע נלחמו ישראליות וישראלים רבים. אנחנו נלחמנו כאן בכנסת, אבל הרבה מאוד ישראליות וישראלים יצאו לרחובות, אנשים שהצביעו לכם, שתמכו בכם, שהאמינו לכם, שנתנו לכם את הכוח להחליף את הנאשם מבלפור. הם נאבקו כדי לשמור על הדמוקרטיה שלנו. ומה אתם עושים? אתם הולכים ומקימים לו ממשלה. אתם תקימו את ממשלת הנאשם מבלפור.
כן, רצית להיות יצחק רבין, בני גנץ. אתה מזכיר לי רמטכ"ל אחר: שאול מופז – איש יקר, איש מקסים, רב-זכויות, רמטכ"ל מצוין, באמת, אבל קריקטורה פוליטית; איש שנמעך על ידי בנימין נתניהו ונעלם. אתה תסיים כמוהו, כמו אבי גבאי, כמו כל האחרים שהאמינו לנתניהו. הדבר הנורא הוא שזה יקרה על חשבון אזרחיות ואזרחי מדינת ישראל, אלה שהצביעו לך ואלה שלא הצביעו לך.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה רבה, גברתי.
<< דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה-מרצ): << דובר_המשך >>
ברשותך, אדוני, משום שאי-אפשר לקום ולצאת מהמליאה, אני מודיעה שאני אחרים את ההצבעה הזאת. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תמר נמצאת באולם? תמר זנדברג, בבקשה. חברת הכנסת זנדברג.
<< קריאה >> תמר זנדברג (העבודה-מרצ): << קריאה >>
עופר כסיף לפניי.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אוקיי. בבקשה, חבר הכנסת עופר כסיף, תעלה. בבקשה, חבר הכנסת כסיף.
<< דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל ברשותכם מציטוט של ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי כתב ב-1931 מאמר שנקרא "על הבוז". והוא כותב כך: "ישנם אישים, שהדיון עליהם – – – הוא בהחלט כבוד בשבילם, שאין הם ראויים לו כלל – – – לפעמים מתחילה אישיות זו או אחרת למלא פתאום תפקיד כל כך גדול, עד שהציבור אומר: משמע הדבר, שהאדם מעניין. אין זה משמע הדבר כלל. לעיתים קרובות קורה, שחלל ריק תופס שטח גדול".
לצערי הרב אנחנו רואים היום דוגמה של חלל ריק שהולך לגרום לנזק גדול. למעלה משנה אין ממשלה. מאז אפריל שנה שעברה אומרים לנו ברשימת כחול לבן לגווניה שהם רוצים להוות חלופה לממשלת הגזע של נתניהו. והיום זוחלים כמו זחל לתוך ממשלה – שמה היא מציעה? מי זה נתניהו וחבר מרעיו? מה הם עשו בעשור האחרון, ובעיקר בשנה האחרונה?
אותו נתניהו, הגזען הארור, שיוצא נגד 20% מהציבור של האזרחים, שיוצא נגדנו ונגד נציגי 20% מהאזרחים ומעלה, משמיץ אותנו, קורא לנו תומכי טרור, כשהוא יודע שהוא משקר במצח נחושה, שמשפיל, שמשמיץ אישית, כולל את זה שזוחל אליו היום. מה הוא עשה לפני חודש? אמר שגנץ אדם לא שפוי; הוציא שלטי רחוב עם תמונות שלנו יחד עם גנץ וקרא לנו תומכי טרור – כן, גם לגנץ. והיום הוא הולך אליו.
איזו לגיטימציה? למי אתה נותן לגיטימציה? אדם שיש כנגדו שלושה כתבי אישום, שפעל בצורה שפלה, מנוולת, נכלולית, בעזרת כלבלביו, כדי שהמשפט שלו לא ייפתח במועד. אליו אתה זוחל וגורר את כל המדינה? לאסון? אדם שרק אתמול נתן הוראה ליושב-ראש הכנסת להפר צו של בג"ץ – אליו אתה הולך? אתמול אתה וחבריך יצאתם נגד העוולה הזאת, ואליו אתה היום הולך? בשביל מה? בושה וחרפה.
לפני כמה שנים היה פה בטקס של חלוקת פרס רוטשילד, נאם פה פרופ' ליניאל, והוא אמר את הדברים הבאים: אנחנו מעדיפים להסיט את מבטינו הצידה, ומתקשים מאוד לזהות דברים איומים שמתרחשים ממש מתחת לאפינו. אבל זכרו שמי שלא לומד מההיסטוריה, נגזר דינו לחזור עליה. בכל טקסט היסטורי שתקראו על הפשיזם תמצאו תובנה אחת חוזרת ונשנית: הפשיזם הצליח בדיוק באותם המקומות שבהם האנשים ההגונים – מייד אני מסיים – לא מצאו בעצמם את תעצומות הנפש לעמוד כנגדו, מתוך עצלות, רפיון או סתם פחדנות. אם תקראו את ספרי ההיסטוריה תמצאו שכל מיני פוליטיקאים סבירים, לכאורה, השלו את עצמם שהם יוכלו לרכוב למחוז חפצם על גבו של הנמר הפשיסטי. אין צורך לומר שללא היסוס או עיכוב, בבוא הרגע המתאים, הנמר הזה טרף גם אותם.
משפט אחרון, אדוני. אני מתריע ומזהיר את גנץ, חבריו, וגם את אנשי מפלגת העבודה – שאני מבין שמתכוננים או להצביע בעד או להימנע או להיעדר – אני מזהיר ומתריע פה: אתם רוכבים על נמר פשיסטי, והוא יטרוף גם אתכם בסוף. תתעוררו.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה לאדוני. מי עכשיו נמצא? אם לא, אנחנו נקרא למי שנמצא באולם – או שיש מי שמחכה. מנסור עבאס? למה לא מכניסים – – –
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כי הוא הגיע באיחור, ואנחנו התרענו על זה שהרשימה מתקדמת מהר.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אז חברת הכנסת תמר זנדברג יכולה? חברת הכנסת תמר זנדברג, רוצה? תעלי, בבקשה. להכניס אותו שימתין פה, כל אחד – שימתין פה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.
<< דובר >> תמר זנדברג (העבודה-מרצ): << דובר >>
בני גנץ, בני גנץ, תסתכל לנו בעיניים. רימית והולכת שולל מיליוני מצביעים שהבטיחו, יחד איתך, בהובלתך, ללכת לממשלה אחרת, להציע אלטרנטיבה למדינת ישראל. בשביל מה עשית את זה – בשביל להיות ראש ממשלה או בשביל לסיים בתור שטיח לנאשם בשוחד, למסית ולגזען?
אנחנו עומדים כאן המומים כבר שעה, מנסים לעכל את עומק הרמייה, את גודלה של הולכת השולל ואת החרפה שהמטת היום לא רק על מיליוני המצביעים של כחול לבן, לא רק על מיליונים של מצביעים בגוש הדמוקרטי, שבעמל רב חברו יחד כדי להציע אלטרנטיבה צודקת ושוויונית ודמוקרטית למדינת ישראל – כזאת שלא מפלה בין אזרח לאזרח, כזאת שחותרת לדרך אחרת, כזאת שכן מסלקת מהשלטון את העוולות שראינו כאן במשך עשר שנים, וחמש שנים, ושנתיים, ושנה.
מה עשית, בני גנץ? איך עשית את זה למיליוני מצביעים שהלכו אחריך? אני רוצה להבהיר כאן בצורה ברורה שלא עולה על דעתי, על דעת מרצ, ואני מאוד מאוד מקווה שעל דעת אף אחד בגוש הדמוקרטי הזה להיכנס לממשלה כזאת, ולא עולה על דעתנו להיות חלק מהחרפה הזאת שבני גנץ ממיט היום עלינו.
בני גנץ, יכולת לבחור בין ממשלה בראשותך לבין חרפה. בחרת ממשלה של המושחת, הנאשם, המסית והמדיח, ותקבל חרפה. אבל לצערנו החרפה היא לא רק שלך; היא חרפה עליך, היא חרפה על הפוליטיקה הישראלית, היא חרפה על כל הגוש הדמוקרטי והיא חרפה על מדינת ישראל.
אבל החדשות הטובות, חברים יקרים – ואני רואה כאן חברים, איכשהו יצא חברים יהודים וערבים, במתי המעט שהאולם הזה יכול להכיל בימים המשונים והמוזרים האלה – החדשות הטובות הן שממשלה אחרת בוא תבוא. בני גנץ לא יהיה בה, אבל הרבה הרבה לפני שבני גנץ יישכח כקצף, כאדווה חולפת על פני המים של הפוליטיקה הישראלית, אנחנו נעשה את זה ונביא ממשלה ושלטון וממשל דמוקרטי אזרחי שוחר שלום וצדק ושוויוני למדינת ישראל, וזה יהיה היום שנוכל כולנו לשכוח את היום הזה ולזכור ימים טובים יותר. תודה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, גברתי. עכשיו אני מזמין את חבר הכנסת מנסור עבאס. בבקשה.
<< דובר >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול מזל טוב, עמיר. ברכות. הציבור הערבי, החברה הערבית, בחרה ברשימה המשותפת כדי שתייצג את האינטרסים של החברה הזאת. לאורך שנים פסלו אותנו, ויש מי שטוען שפסלנו גם את עצמנו. הדירו אותנו, ויש מי שאומר שגם אנחנו הדרנו את עצמנו בעצם זה שלא יזמנו או לא הסכמנו להצעות שמלכתחילה לא נתנו תשובות הולמות לצרכים של החברה שלנו.
הרשימה המשותפת יצאה לדרך שבה היא אומרת בצורה חד-משמעית: אנחנו כן רוצים להיות שותפים וכן רוצים להיות משפיעים על קבלת ההחלטות. אף פעם לא אמרנו ולא שאפנו להיות חלק מהממשלה, מכל ממשלה. אמרנו שבדרך להרכבת ממשלה אנחנו כן יכולים להיות שותפים: נשפיע על קווי היסוד, נעלה דרישות, ובהתאם למה שאנחנו נקבל ובהתאם להשפעה שלנו אז אנחנו נחליט אם לתמוך או לא.
זו הדרך החדשה שהציגה הרשימה המשותפת. חשבנו שזה הזמן להתקדם עוד צעד ולהציג אלטרנטיבה חדשה לא רק לחברה הערבית אלא גם לחברה הישראלית בכלל. לצערנו, הכיוון שאליו מתפתחים העניינים בינתיים לא משרת את הקו שאנחנו מדברים עליו, ולכן, כרשימה המשותפת, אנחנו לא יכולים להיות חלק מהמהלך הנרקם – לא רק כי לא שיתפו אותנו ולא הביאו בחשבון את העמדות שלנו ואת האינטרסים או הדרישות שאנחנו מעלים, אלא בעצם זה שאנחנו לא יכולים לתת יד להמשך מדיניות של הדרה, של פסילה של חברה שלמה, של האשמות שווא של נציגי החברה הערבית שהם תומכי טרור. לכן, ההחלטה של הרשימה המשותפת תהיה בהתאם לעמדה זו.
אנחנו נמשיך לשרת את הציבור בכלל, וגם את הציבור – ובוודאי את הציבור ששלח אותנו לבית הזה. אנחנו ניאבק על העקרונות, נשמור על הערכים שאנחנו מייצגים ושהחברה ערבית מייצגת ונשאף להיות חלק מאלטרנטיבה אמיתית, ערכית, שתעבוד לטובת הציבור בכלל והציבור הערבי בפרט. תודה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. בבקשה.
<< דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תרשו לי להפנות את הנאום הקצר הזה למצביעים שלנו, לאוכלוסייה הערבית שרואה אותנו עכשיו על המסכים. לרשימה המשותפת לא היו אף פעם אשליות שאנחנו מתקרבים או אפילו נכנסים או עדים למשהו חדש במדינה. אף פעם לא היו לנו אשליות לגבי מה הכוונות או מה המטרות או מה המצע של המפלגות הציוניות בכנסת, ובתוך זה גם כחול לבן. לא היו לנו אשליות אף פעם על חשיבות שימור היתרון או היתרונות של האוכלוסייה היהודית על האזרחים הערבים במדינה, שימור הפריבילגיות של האוכלוסייה היהודית על האוכלוסייה הערבית, שימור הסטטוס השונה של האוכלוסייה היהודית לעומת האוכלוסייה הערבית, ובין היתר גם כלפי מפלגות ערביות. לא רצו שנהיה מפלגות שוות ערך במערכת הפוליטית לשאר המפלגות, כי זה אומר בהכרח שיש שוויון או צריך להיות שוויון גם בין האזרחים. לא ייתכן מצב שיש שוויון בין המפלגות ואין שוויון בין האזרחים. כולם בחרו לשמר המצב הקיים של אי-שוויון, אי-שוויון בין המפלגות, כדי לשמר גם את האי-שוויון בין האזרחים.
כאשר המלצנו על כחול לבן להרכיב את הממשלה לא היינו תמימי דעים בקרב הרשימה המשותפת, כי אנחנו ידענו והפנמנו את מצב האוכלוסייה שלנו. המצביעים שלנו אומרים: אנחנו לא רוצים להשאיר את המצב הקיים, רוצים לשנות את המצב הקיים. לא נסבול יותר אפליה, גזענות, הסתה; לא נסבול עליונות והתנשאות ושיגידו לנו איך להתנהג, מה טוב לנו ומה לעשות. אבל בסופו של דבר נפלה החלטה ברשימה המשותפת וכולנו כיבדנו את ההחלטה, כי רצינו משהו אחר, משהו שונה. אמרנו: אפילו אם יש תקווה קטנה ככל שתהיה ניקח את הסיכון הזה, ניתן צ'אנס אפילו אם הוא מזערי.
וכל הזמן אמרנו והתרענו שהכוונה של כחול לבן היא ללכת לממשלת אחדות. אנחנו לא מופתעים היום, שאף אחד לא יגיד שהופתענו. מלכתחילה ידענו שהיעד או המטרה המרכזית – או ממשלת חירום או ממשלת אחדות, אבל לא חשבנו שבתנאים מחפירים כאלה. לא חשבנו שמי שקיבל את המנדט יזחל בסופו של דבר לממשלה בראשות נתניהו, המסית הגדול. זה לא אכפת לנו, אנחנו, כל הזמן – לא, המסית זה הבעיה המרכזית והעיקרית; מסית, מפלה, גזען. אחר כך כל התיקים שהוא צבר, ביושר, בשנים האחרונות בבית המשפט, והוא עוד ילך לשם.
אני מסיים, אדוני היושב-ראש, את דבריי. עוד פעם, אנחנו נמשיך להגן על האינטרסים של האוכלוסייה הערבית ונעשה את המיטב. אין לנו אשליות ואף פעם לא היו לנו אשליות. קיבלנו החלטה ספציפית לתת צ'אנס למשהו אחר. המשהו האחר הזה לא לקח את ההזדמנות שלו, לא היה לו האומץ לקחת את ההזדמנות שלו. אנחנו מבטיחים לאזרחים ולבוחרים: נמשיך להיאבק, נמשיך להילחם על הזכויות שלנו, לא נוותר. רק שוויון מהותי אמיתי במדינה לכל האזרחים – זה מה שמגיע לנו ועל זה נילחם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, אדוני. אני מזמין בבקשה את חבר הכנסת יוסף ג'בארין לשאת את דבריו. בבקשה, אדוני. אחריו – סעיד אלחרומי.
<< דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במסע הבחירות האחרון הזהרנו שכחול לבן ובני גנץ מאמצים עמדות של הימין והימין הקיצוני. אמרנו: אם בכחול לבן רוצים להיות ליכוד ב', אז הציבור יבחר בליכוד א', יבחר במקור. מסתבר שזה באמת מה שהיה בבחירות – כחול לבן לא הצליחו להציג את האלטרנטיבה שהציבור רוצה והציבור מחפש. בכחול לבן דיברו על ממשלה של רוב יהודי, דיברו על סיפוח של ההתנחלויות, ולא הציעו באמת מצע אלטרנטיבי שאולי השפויים בישראל עדיין מחפשים. מה שכנראה קורה היום הוא שליכוד א' מתחבר לליכוד ב' ומתקדמים בכיוון של ממשלה שתנציח את הפגיעה באזרחים, את הפגיעה בקבוצות המוחלשות, את האפליה כלפי הציבור הערבי, ותנציח את הכיבוש ואת השליטה בעם הפלסטיני.
אנחנו כל הזמן אמרנו שבחירות זה לא להחליף איש באיש. זה לא שמישהו נראה גבוה יותר או שמן יותר או מבוגר יותר, אלא אנחנו מחפשים מצע מהותי –אלטרנטיבה שהרשימה המשותפת מדגישה כל הזמן, האלטרנטיבה ההיסטורית שהמפלגה הקומוניסטית מאז 48' מציעה ואחר כך חד"ש והיום ברשימה המשותפת, כולנו; אלטרנטיבה של שלום שמבוסס על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967; אלטרנטיבה של שוויון אמיתי, מלא, בין כלל האזרחים במדינה; אלטרנטיבה של צדק חברתי; אלטרנטיבה של ערכים דמוקרטיים אמיתיים. ומה אנחנו מקבלים היום? כנראה ממש ההפך: הנצחת הכרסום והפגיעה והרס הדמוקרטיה בישראל, הנצחת הכיבוש והדיכוי ומתן לגיטימציה לאפליה ולהדרה ולהסתה כלפי הציבור הערבי.
אבל אנחנו לא נתייאש. לא התייאשנו יותר מ-70 שנה – לא נתייאש עכשיו. נמשיך את המאבק הזה. אנחנו גאים במה שאנחנו עושים ואנחנו נוביל את האופוזיציה במשכן הזה כנגד כל מי שרוצה להמשיך את ההסתה ואת האפליה ואת הכיבוש. אנחנו גאים בערכים שלנו ונמשיך להתגאות בהם, אבל גם להגן עליהם, אבל להגן עליהם באמת.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, אדוני. חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אחריו – יואב קיש.
<< דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
תודה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, הרשימה המשותפת, שזכתה לתמיכה מסיבית של האוכלוסייה הערבית כנציגה יחידה בבית הזה של הציבור הערבי, הביעה נכונות להיות חלק ולהשפיע על המשחק הפוליטי ועל מה שקורה בפוליטיקה הישראלית. זה לא דבר מובן מאליו. לפני שהמלצנו על בני גנץ לראשות הממשלה היה דיון נוקב בתוך הסיעה המשותפת ובתוך החברה הערבית בכלל אם יש שינוי בתפיסה של הפוליטיקה הישראלית, בתפיסה של מפלגות ואנשים שמתיימרים להחליף ממשלה שקיבעה גזענות, שקיבעה יחס משפיל כלפי האוכלוסייה הערבית בשנים האחרונות.
רצינו להיות חלק ממשהו שונה; רצינו להיות חלק ממהפכה בכיוון של עתיד טוב יותר לאזרחי מדינת ישראל, ערבים ויהודים כאחד. לצערנו הרב, מה שמתחולל בשעות האחרונות הוא ההפך הגמור מהציפייה – גם שלנו כנציגי הציבור הערבי וגם של הקהילה שלנו. קיבלנו במגזר הערבי כמעט 581,000 קולות, והחבר'ה – – –
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
ומהבדואים 60,000.
<< דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
ומהבדואים 70,000.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
70,000.
<< דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
פעם ראשונה שאנחנו – – –
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
צריך לציין שהמגזר הבדואי הפעם התגייס – –
<< דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
נכון.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
– – בהמוניו.
<< דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
והכוונה הייתה שיהיה שינוי מהותי ביחס של הממשלה ושל המדינה כמדינה לאוכלוסייה הערבית ולקבוצות המוחלשות. לצערי, אנחנו חוזרים לנקודת האפס וחוזרים לכך שאנחנו מחוץ למעגל ההשפעה שרצינו להיות בו, ולכן אנחנו היום נצביע נגד. ההצבעה נגד היא גם מחאה, אבל היא גם עמדה עקרונית – היא גם עמדה עקרונית שאנחנו לא רוצים לקבע את מה שהיה, שיימשך לעתיד.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ברצוני לפנות לציבור שלנו ולבני עמנו: לפני כמה שבועות קיבלנו את אמון בני עמנו ונחלנו הישג חסר תקדים של 15 מושבים. ניסינו כמיטב יכולתנו להשפיע על הפוליטיקה הישראלית ועל השתלשלות האירועים. הגענו – –)
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
כיוון שאתה מהנגב אני מוסיף לך דקה.
<< דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
(– – לשלב שבו איננו יכולים להמשיך במגמה הזאת, משום שמי שהנהיג את המפלגה הזאת ומי שהנהיג את השינוי הזה בפוליטיקה הישראלית למעשה נסוג לאחור. כעת, היום, אנחנו נצביע נגד, משום שאנו נגד ממשלת האפליה והגזענות ונגד כל מה שבני גנץ רוצה ליישם מחדש באמצעות ממשלה עם בנימין נתניהו.) תודה, אדוני.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אני מודה לך, אדוני. חבר הכנסת יואב קיש, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
<< דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – אפשר להתחיל, היושב-ראש? אני מחכה שתיתן לי.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אדוני, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. אני אוסיף לך את ה-20 שניות.
<< דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >>
תודה. אני רוצה לברך את ראש הממשלה נתניהו ואת יושב-ראש כחול לבן בני גנץ על צעד כל כך חיוני למדינת ישראל. מדינת ישראל, כמו כל העולם כולו, מתנגשת בקרחון הקורונה. אנחנו עכשיו רק בקצה שלו; יש מקומות שהם כבר מתחילים להבין את זה יותר לעומק. יש פה אירוע שלא היה כמותו מאז הקמת המדינה בכל מה שקשור לנושא בריאותי – חס וחלילה שעוד יעלה בנפשות – ונושא של משבר כלכלי מטורף. מול זה אנחנו שומעים ביקורת קשה מאוד בציבור: למה אתם, הפוליטיקאים, לא מסוגלים לעבוד ביחד, להקים ממשלה ולטפל בעניינים האלה?
כנגד כל הביקורת הזו, בצד שלנו, בימין, יש ביקורת קשה מאוד כלפי מהלכים שקורים – של בג"ץ, אמירות לראש הממשלה נתניהו: אל תוותר על תיק המשפטים, וכולם תקועים בצד שלהם. גם בשמאל – שמענו רק לאחרונה פה, מעל במה זו, את חברי המשותפת, שחלקם רואים בזה אסון לאומי שאנחנו הולכים לממשלת אחדות.
אני אומר לכם, זה מה שמדינת ישראל צריכה. אנחנו צריכים להתאחד. אנחנו צריכים להוכיח שביחד נצליח להתגבר על האתגר העצום הזה שהזמנים האלה מביאים לפתחנו. אנחנו באירוע שאף אחד לא יודע איפה הוא יסתיים, ואם אנחנו לא נאחד כוחות ונפעל בשותפות ונפעל ביחד בבית הזה, המחיר לעם ישראל ולמדינת ישראל יהיה כבד מאוד. לכן, המהלך הזה הוא מהלך הכרחי. אסור היה לנו להגיע עוד פעם לאיבה, למלחמת אחים, לבחירות נוספות. זה אירוע שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו.
יש פה בשורה אמיתית. יש פה מהלך שהכרחי למדינת ישראל ולתושבי ואזרחי ישראל כולם. אני מאוד מאוד גאה ושמח להיות על הבמה הזאת ולומר שאנחנו כולנו, כנציגי הציבור, הצלחנו להתעלות מעל השנאות הקטנות, מעל הרגשות של "לי מגיע, ולמה לי, ואיפה לי, ואני הרוב, והוא הרוב", ולייצר אחדות מרבית כדי לנצח באתגרים הקשים שעומדים מולנו.
ומילה אחרונה. חשוב לי לדבר דווקא למגזר הערבי, לאור הדברים שאמרו פה חברי הרשימה המשותפת: מדינת ישראל – ואני מסכים גם לדבריך, היושב-ראש; הקשבתי להם – שותפים בה, כל התושבים שווים, כל האזרחים שווים. אין ולא תהיה אפליה בין בני אדם; אם הוא נוצרי, מוסלמי, יהודי, דרוזי – כולם שווים – –
<< קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
– – – ממשלת אחדות.
<< דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – ואנחנו נקפיד על כך. אבל – וזה אבל מאוד חשוב – מדינת ישראל היא גם מדינת הלאום של העם היהודי. לא יהיה ולא ניתן לאף לאום אחר לנסות לנטוע פה שורשים או להשתלט על המדינה. זה לא יקרה.
באמירה כזאת אני רוצה לסיים ולומר: אני מברך את בני גנץ ואת ראש הממשלה נתניהו ומאחל למדינת ישראל שתצא חזקה ותתגבר על הקורונה. תודה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
כן. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
כן, כן, אפשר להחזיר את יולי אדלשטיין. בכל מקרה, אנחנו נעמוד כאן ונילחם על הדברים שבשמם רצנו לכנסת ושהתנועה שלנו מייצגת – –
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אני מודה לך.
<< דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
– – חופש, שוויון ושלום. אלה הערכים שלנו. לא קומבינות ולא תעלולים. אנחנו באנו בשם הערכים, ועליהם נגן ועליהם נילחם, יהא אשר יהא המצב בבית הזה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אני מודה לך, אדוני.
<< דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
אלה הדברים. תודה, אדוני. ושוב אני אומר, עמיר, צר לי שאתה לא ממשיך כיו"ר קבוע. היית יכול להיות מצוין.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אני לא רציתי. אתה יודע שהציעו לי במשך כל היום הזה, והודעתי שאני לא שותף לשום מהלך מסוג זה ואחר.
<< דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (העבודה-גשר): << דובר_המשך >>
תודה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
בבקשה, חברת הכנסת אימאן ח'יטב יאסין. בבקשה.
<< קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
ח'טיב יאסין.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
ח'טיב? אז למה שמתם לי יו"ד פה?
<< קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
ח'טיב.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אז תוציאי את היו"ד מאחרי החי"ת. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.
<< קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
ח'טיב יאסין. אתה יודע לדבר ערבית, נכון?
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
מאה אחוז. חוץ מזה שיש לי כבוד גדול למי שעבד במתנ"סים וניהל כל כך הרבה מערכי תרבות בישראל.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >>
הכבוד שלי – שאנחנו היינו באותו מקום.
כבוד היו"ר, חברי וחברות הכנסת היקרים, בימים אלה ממש אנחנו חווים מאורעות דרמטיים שיש בהם כדי להשפיע על מהלך חיינו לשנים רבות שיבואו. במישור הפרטי אנו חיים ימים של קורונה, שנותנים בתורם את אותותיהם גם במישור הכלכלי והחברתי על כלל החברה במדינה. לכל צעד שננקוט ולכל החלטה שנקבל יהיו השלכות מרחיקות לכת, והבחירות עלולות להיות בין חיים ומוות – כך ממש, בין חיים ומוות.
למרבה הצער, בית זה חווה בימים האחרונים אירועים לא פחות דרמטיים בחומרתם מימי הקורונה, והשיא – ושמא השפל – היה אתמול, עת עמד יושב-ראש הבית, בית המחוקקים, האמור לשמור על שלטון החוק ולהוות דוגמת מופת לכיבוד החוק, ורמס ברגל גסה, ביודעין ובמפגיע החלטה ברורה ומפורשת של בית המשפט העליון. בעצם התנהגותו הוא ניסה לדרדר את כולנו לתהום של אנרכיה. בית המשפט נתן לו אתמול בשעת לילה מאוחרת – נתן לנו אתמול בשעת לילה מאוחרת הזדמנות נוספת לשמור על כבודו של בית זה, על עצמאותו, עת אפשר בצעד חריג את העברת הסמכות מידיו של היו"ר שהתפטר לידי חבר אחר, לקיים את הצו החלוט שניתן ולבחור יושב-ראש חדש תחתיו.
דברי הימים של בית זה יזכרו היכן עמד כל אחד ואחת מאיתנו בימים מכוננים אלה, באיזה צד של המתרס עמד כל אחד ואחת מאיתנו. היושב-ראש המתפטר הראה לכולנו אתמול כי פניו לעסקנות פוליטית זולה, זו המכוונת לבייס ולא הרואה את כלל יושבי הבית. במעשיו הוא הראה לכולנו כי אין הוא ראוי יותר לאמון שניתן בו, אם בכלל. בהינתן העובדה כי הוא מכהן כיום בתפקידו שלא מכוח בחירה בו, לא פחות חשוב, היו"ר המתפטר הראה לכולנו כי אנחנו מצווים להקפיד הקפדה יתרה לבחור במחליף ראוי, שלא יתפתה לעשות שוב פעם שימוש ציני לקידום ערכים שאינם דמוקרטיה אמיתית.
אני מבקשת לעמוד בצידו של שלטון החוק וקיום דמוקרטיה, זו הנותנת מימוש לרצון הרוב אגב הגנה בלתי מתפשרת על זכותו של המיעוט לקיום ממשי. אני קוראת לכלל החברים לעמוד בצד זה.
אני רוצה להגיד מילה אחרונה. ערכים לא מתחלקים ואי-אפשר לחלק אותם. אני יכולה לדבר גם בשם הסיעה. אנחנו באנו לכאן כדי לקדם ערכים של שותפות ושל כבוד לכלל התושבים, ולא ערכים של הדרה ושל דה-לגיטימציה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה רבה לך. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. לאחר מכן – איימן עודה. אם איימן עודה לא יהיה – אוסאמה סעדי. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, האמת, יש לי הרגשה שיש אנשים שיושבים בבית וצופים במה שקורה וחושבים שהם מול דרמה פרלמנטרית, שהם מול אופרת סבון, שעכשיו יהיה איזה טוויסט קטן בעלילה ויתבדה, וכל הדרמה שהייתה – הגיבור יגלה שהוא פתאום מתעורר מחלום בלהות. אז לא. זאת לא דרמה פרלמנטרית וזאת לא אופרת סבון; זה רגע מכונן בחיי האזרחים במדינת ישראל. תסתכלו טוב, טוב מאוד, איך מעשה של בגידה, ינסו לשווק אותו כמעשה הרואי, אחראי, עם אחריות לאומית כלפי האזרחים הפשוטים וכדי להציל את המדינה. ממה, מהקורונה?
כאשר אנשים הצביעו לגנץ הם הצביעו לו כדי להציל אותנו מהעריצות של נתניהו, הצביעו לו כי חשבו שהוא יוביל לאווירה פחות גזענית. חשבו שהוא יעמוד מול הדהירה הזאת לכיוון פשיזם מוצהר, שהוא יעמוד מול הסכר הנפתח הזה כדי להרוס מה שנשאר מהדמוקרטיה במדינה הזאת. אבל גנץ, לא הצלחת להיות אפילו הילד הקטן ששם את האצבע שלו בחור הסכר. לא יכולת אפילו להיות נאמן לקצת רוח רעננה של שינוי שהייתה אפשרות שתתקיים.
אנחנו, מצידנו התמונה הייתה ברורה. אמרנו, הבטחנו: נהיה חוד החנית ונעשה את הכול כדי לחסום את שלטון נתניהו. לא בגלל משהו אישי – למרות שהוא כל הזמן הופך את זה לעניין אישי – אלא בגלל שאנחנו ראינו את הסכנות הטמונות במדיניות הזאת. אמרנו אחרי שהתחזקנו ואחרי שהציבור נתן את האמון שלו בנו: נהיה אלה שימשיכו את המאבק הזה כדי לעצור את הדהירה. אומנם אנחנו לא הצענו את עצמנו בכותרות כאלטרנטיבה, אבל התנהגנו כאלטרנטיבה אמיתית. התנהגנו בנאמנות לערכים שלנו.
ועל כן, שלא ישלו אתכם היום בדיבורים על האחריות כלפי הציבור. מי שאחראי גם למצב הבריאות ומערכת הבריאות היום זה נתניהו, מי שמתחבא מאחורי "רוצים להציל אותנו מהקורונה". אז אני אומרת לך, גנץ, אתה היום במו ידיך בוגד בציבור שלך אבל סולל את הדרך להחזרת והשארת נתניהו בשלטון. אתה סולל את הדרך לביזיון לבג"ץ כשאתה שומר את הכיסא ומחמם אותו עד שיחזור מי שביזה את בג"ץ ואת שלטון החוק.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, גברתי.
<< דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
כל הכבוד. מה זה יצאת גדול, גנץ, חבל על הזמן.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. אלעזר שטרן לאחר מכן. נמצא? אם הוא לא יהיה אז ווליד טאהא.
<< דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת ניצן הורוביץ אמר שזה יום שחור לבית הזה, ואני אומר, בפרפרזה, אדוני היושב-ראש, לאותו תרגיל מסריח, "התרגיל המלוכלך", אז יש לנו את האבו אבוהה של התרגיל המסריח והתרגיל המלוכלך.
בשביל מה, כחול לבן וגנץ, אצה לכם הדרך כל השבוע להעסיק את בית המשפט העליון, אדוני היושב-ראש, ולסבך אותו במלחמה, כשאתם יודעים שאו-טו-טו אתם זוחלים לממשלת אחדות לאומית בראשות נתניהו? בשביל מה היה צריך את הדיון הלילי אתמול בשעה 20:00 ולהגיד שיש פה סכנה לדמוקרטיה, ושיש יושב-ראש כנסת שביזה, ואפילו הלכתם והאשמתם אותו בביזיון בית המשפט – על מנת שבבוקר למוחרת תבואו ותגידו: אנחנו בוחרים את בני גנץ למשך כמה ימים, ואז יחזור, ואז יחזור יולי אדלשטיין? אתם צריכים לבקש סליחה מבית המשפט העליון. אתם צריכים לבקש סליחה מיולי אדלשטיין, כי אתם ידעתם שאו-טו-טו הוא חוזר לכיסא הזה של היושב-ראש. אז בשביל מה כל המלחמה הזאת שבית המשפט העליון אתמול היה צריך לשבת ולתת החלטה ב-24:00, אדוני היושב-ראש, ושאתה, עם כל הכבוד לך, אמרת שאתה לא רוצה אפילו לשבת על הכיסא ורוצה להעביר את המנדט ואת השרביט ליושב-ראש קבוע? אז בשביל מה, בני גנץ, אתה עכשיו, אחרי זה, תבוא ותשב על הכיסא הזה? אין לך בושה שתשב על הכיסא הזה? ואחרי עוד יום-יומיים – ואנחנו מזכירים לך את מה שאמרתם על יולי: שהוא הורג את הדמוקרטיה ושהוא מסכן את שלטון הדמוקרטיה ואת שלטון החוק. עוד כמה ימים תעביר לו את השרביט, ואתה זוחל, זוחל לממשלה, ממשלת אחדות לאומית.
לפחות, עם האחריות הלאומית בתקופה זו של הקורונה, ואתה רוצה שתהיה ממשלת חירום, אז לפחות היית אומר: אני נכנס לממשלת חירום של חצי שנה, ואחרי זה אני חוזר לאותה נקודה. אבל גם את זה אתה לא עושה. אתה ממשיך ונכנס לממשלת אחדות לאומית תוך הפרה גסה של כל ההבטחות שלך לבוחר, לבוחרים שלך, שנתנו בך אמון גם באפריל, גם בספטמבר וגם במרץ רק מסיבה אחת ויחידה, והיא – שאתה אמרת שאתה לא תשב בממשלה שראש הממשלה בה נאשם בפלילים. אז מה קרה עכשיו? מה תגיד?
ולכן היום אני מציע לך לכתוב את הצוואה הפוליטית שלך, כי אתה כבר גמור מבחינה פוליטית. ואתה יכול לשאול, ואתה יכול לשאול, אתה יכול לשאול – חברתי עאידה, הוא יכול לשאול את כחלון מה עשה לו: מ-11 ו-12 ו-13 מנדטים לארבעה מנדטים, ובקושי עבר את אחוז החסימה, ואחרי זה – הינה, הוא כבר סיים את החיים הציבוריים שלו.
ולכן, אנחנו כרשימה משותפת – ואני אומר את זה, אדוני היושב-ראש, ובזה – –
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
נא לסיים, אדוני.
<< דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
– – אני מסיים: אנחנו הבטחנו שאנחנו נעשה את הכול ונפעל למען סיום שלטונו של ביבי נתניהו. אבל כאשר אתה זוחל לחיקו של בנימין נתניהו – אנחנו לא שם, ואנחנו נהיה אופוזיציה, אופוזיציה לוחמת שתשמור ותגן על האינטרסים של ציבור הבוחרים שלנו.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, אדוני. אלעזר שטרן – אינו נוכח. ווליד טאהא, בבקשה, ולאחר מכן – ג'אבר עסאקלה. איפה הוא? פה? עסאקלה, אין בעיה. מה שתגידו. בבקשה, ווליד.
<< דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היו כאלה שתהו אם היום הייתה דרמה או לא הייתה דרמה. מבחינתי לא הייתה דרמה, כי סימנים למה שהיה היום אנחנו מקבלים זה כמה ימים באמצעות הדלפות נתניהו. הוא עשה זאת כמעט כל יום – הדליף באמצעות האנשים שלו על מה שהולך להתרחש.
אז אוקיי, הרשימה המשותפת המליצה בפני נשיא המדינה על בני גנץ מתוך מטרה אחת: החברה הערבית יצאה, נהרה לקלפיות ונתנה את התמיכה שלה לרשימה המשותפת כדי שאנחנו, אדוני היושב-ראש, ניכנס למגרש הפוליטי הישראלי ולא עוד נישאר שחקנים על הספסל. אנחנו נהגנו כך ופעלנו בהתאם לרצונו של העם שלנו, ששלח אותנו לכאן, ואנחנו נמשיך לעשות זאת ונמשיך לדרוש להיות שחקן בתוך המגרש הפוליטי, ולא עוד שחקנים על הספסל.
ומכאן אנחנו מבקשים: לא באנו כדי להחליף אנשים, אם כי החלפת אנשים שמטיפים לגזענות, לשנאה והסתה היא צורך השעה, אבל באנו כדי להחליף תפיסות, כדי לבקש שינוי עמדות מדיניות – לא עוד להמשיך להתייחס אלינו כאל אויבים. אנחנו לא אויבים של המדינה, אנחנו נציגים של חברה שמבקשת את הזכויות שלה.
ומה, איפה אנחנו טועים כשאנחנו עולים לכאן כדי לצעוק למען האינטרסים של החברה שלנו? אני אתן לכם דוגמה: זה עשרות שנים מבלבלים את המוח של החברה היהודית שבחברה הערבית מתקיימת בנייה בלתי חוקית, והם יודעים שהם משקרים. ואני אגיד לך למה הם משקרים: כי בחברה הערבית מתקיימת בנייה שלא רוצים שתהיה חוקית. לא מרחיבים את שטחי הבנייה של הרשויות, לא מאשרים את תוכניות המתאר. היינו 150,000 בעת שקמה המדינה, והיום אנחנו 1.7 מיליון בני אדם. לא הוקם אפילו יישוב ערבי אחד, לא מרחיבים שטחי בנייה, אז לאן נלך? אנשים לא יבנו? למה לא באים בגישת תכנון במקום לרדוף אותנו בחוקים שמחפשים אותנו בפרנסה שלנו, בחיים שלנו? כי מי שהורסים לו את הבית – הורסים לו את החיים.
אנחנו דורשים, אדוני, כבוד היושב-ראש, כל מי ששומע אותנו, דורשים תכנון במקום רדיפה; לאפשר לתושב ערבי לבנות בית על האדמה שלו, האדמה הפרטית שלו, שלא גנב מאף אחד, והאדמה הזאת היא לא בצומת דרכים ולא של המינהל, אבל לא נותנים לו אפשרות, כי היא לא נמצאת בשטחי הבנייה. אז איפה הבעיה בבקשה שלנו? במה אנחנו חוטאים? לכאורה אנחנו מבקשים דברים בסיסיים, ואפילו בסיסיים למדי.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אדוני, מרגש, אבל אתה מתבקש לסיים.
<< דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
כן, אני מסיים. אז ביום זה, שיש בו הצגה ספק נעימה ספק לא נעימה, המלצנו על גנץ כדי באמת להוביל לשינוי של מדיניות, והוא בחר ללכת דווקא בכיוון אחר. אז אנחנו רוצים – במשפט אחד, כבוד היושב-ראש – אנחנו מבקשים שינוי גישה, שינוי מדיניות, שינוי תפיסות; לא עוד רדיפה, לא עוד הריסה ולא למרר את החיים של האזרחים הערבים. תודה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, אדוני. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, בבקשה. אחריו – אחמד טיבי.
<< דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – אדוני היושב-ראש, אני מקווה שתישאר בתפקיד הזה כמה שיותר זמן, אבל לא נראה, לא לך ולא לי, שזה מה שיהיה.
אני חושב על בני גנץ ובאיזה פרצוף הוא יפגוש את הבוחרים שלו, את אלה שהפגינו עם דגלים שחורים ותמכו בו – והוא קיבל כמיליון תומכים ומצביעים. איזה פרצוף יש לו לפגוש אותם, אחרי שהוא שנה שלמה מדבר על הצורך להחליף את ממשלת נתניהו ואת ראש הממשלה? באיזה פרצוף הוא יפגוש את נשיא המדינה, כשבידיים של גנץ יש את המנדט להרכיב ממשלה? באיזה פרצוף הוא יגיד לעולם עכשיו: אני המועמד להרכיב ממשלה, ועכשיו אני מוסר את המנדט לביבי נתניהו?
חברים, גנץ – לא בנינו עליו, אבל לנו הייתה משימה. המשימה שלנו הייתה להפיל את שלטון הימין, להפיל את נתניהו ולהוציא אותו מהממשלה כדי שיפגוש את גורלו המר מול בתי המשפט ובתי הכלא. לצערנו, גנץ בא ונתן לו חבל הצלה. חבל ההצלה הזה גם יהיה חבל התלייה הפוליטי של גנץ. גנץ גמר את הקריירה הפוליטית שלו; גנץ – לא מגיע לו להנהיג, וכנראה הוא לא מנהיג, לא היה מנהיג ולא יהיה מנהיג.
אני מקווה שהכנסת תמשיך בעבודתה, ואני מקווה שלא תחזירו את מי שישב כאן בראש השולחן לאותו מקום. אנחנו ברשימה המשותפת, תחת כל ממשלה, גם במשך 70 שנה, נלחמנו על הזכויות שלנו, נלחמנו על הזכויות של הציבור שלנו; נמשיך להילחם ונשיג הישגים תחת כל ממשלה, גם אם היא מורכבת מביבי וגנץ ביחד. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה רבה לך. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת לא נכבדה – חוץ מהחברים שלי שנמצאים כאן – אומרים שהיום הייתה דרמה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
למה להגיד "כנסת לא נכבדה"?
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
היא מאוד לא נכבדה היום. אני אסביר, תן לי להסביר. היא מאוד לא נכבדה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
מי, הכנסת או האירועים בכנסת?
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
תכף תשמע.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
לא, כי אני מרגיש כאילו שאתה כולל אותי.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
לא, אמרתי לך "אדוני היושב-ראש". אם אני אומר לך "אדוני היושב-ראש" – – –
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אה, הבנתי. טוב, אני מודה לך, אדוני.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
אוקיי, תודה רבה.
אז אני אתחיל בהתחלה: כנסת לא נכבדה. אומרים שהיום הייתה דרמה בכנסת. מה שהיה היום בכנסת זה לא דרמה, זה מסחרה. אני אמרתי לפני שנים רבות משהו על אנשי ביטחון ושב"כ שמגיעים לכנסת. אני רוצה לעדכן את האמירה שלי ולהחיל אותה על רמטכ"לים, להחיל את האמירה שלי על רמטכ"לים ולשאול: זה מה שיוצא מכם? בית ספר לחסרי חוליות? בלי עמוד שדרה? זוחלים? (אומר בערבית: זוחלים, בלי עמוד שדרה.) מביך. מביש.
בזמן הקורונה מדברים על המערכת החיסונית. "חוסן לישראל", קוראים למפלגה. חסרי חסינות, אין מערכת אימונית, כי אין אמון – בגדו באמון של הציבור שלהם. כחול לבן קמה מסיבה אחת: להזיז את בנימין נתניהו. ואז הם זוחלים לממשלת ביבי זחילה על גחון. זה ענף חדש שיכניסו לאולימפיאדה – זחילה על גחון. זחילה על גחון, כחול לבן – בעצם לא כל כחול לבן אלא חבר הכנסת בני גנץ וחבריו הזוחלים לממשלת ביבי יזכו במדליית זהב בזחילה על גחון.
אמרתי: לא כל כחול לבן – אני רוצה לומר מילה טובה על יאיר לפיד. נמתחה עליו הרבה ביקורת בשנים שהוא בפוליטיקה – הוכיח שיש לו עמוד שדרה. מגיעה לו מילה טובה – לעפר שלח, לחבריהם. ואני מצר על העובדה שמאיר כהן לא היה מועמד, כי בכחול לבן אמרו לנו: תתמכו בו, והרשימה המשותפת אמרה: נתמוך.
אדוני היושב-ראש, כמנהיג אני רציתי תמיד להביא לשינוי, ולכן הרשימה המשותפת עשתה רבות, ואמרה לציבור שלה, וקיבלה החלטות. האנשים האלה פה, חבריי ושאר 15 חברי הכנסת, חרשו את הארץ כדי להביא קולות ולהביא ניצחון שהוא הניצחון הגדול ביותר של הרשימה המשותפת אי פעם, כדי להביא הישגים, שינוי; לנצח את הגזענות והגזענים; להסיר את בנימין נתניהו; לבטל את חוק קמיניץ; להביא ועדות חשובות. והצלחנו, חוץ מהנושא של להסיר את ביבי – כי היינו אמיצים ונחושים להמשיך בצעדה הזאת עד הסוף, כדי להביא לסופו הפוליטי של הנאשם מבלפור, ויש אחרים שמעדו, שכשלו, תוך כדי זחילה על הגחון, ולא השלימו את הצעדה, כי מישהו החליט להשפיל אותם. הוא לא רק צירף אותו לממשלה – הוא השפיל אותו על ידי מועמדות ליושב-ראש הכנסת. היש יותר מסחרה מזה?
חברים, אדוני היושב-ראש, אני הרבה זמן בכנסת, ולמדתי ליבה. רק היום נוכחתי לדעת שבכנסת הזאת 59 זה גדול יותר מ-61. רק היום נודע לי. גנץ, תוך כדי כך שהוא קיבל את המשימה מנשיא המדינה, העניק אותה – העניק אותה – (אומר בערבית: העניק אותה) לבנימין נתניהו ואמר לו: תפדל.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אדוני, תמצא משפט טוב לסיום.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
לא, אני בקרשנדו, אדוני.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אין בעיה.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
תודה רבה לך.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אל תהיה צמוד למיקרופון, בבקשה, אחמד. ד"ר אחמד טיבי, תתרחק קצת.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
אפרופו דוקטור, יש וירוס קורונה, יש וירוס השנאה וההסתה של בנימין נתניהו ויש וירוס הכניעה והזחילה של מה שראינו היום. זה הוציא שם רע לפוליטיקה ולכנסת, ולכן אמרתי: זאת כנסת לא נכבדה. אבל יש בכנסת הזאת אנשים אמיצים. אני גאה להיות אחד מ-15 חברי כנסת שימשיכו להיות אופוזיציה לוחמת וייצגו את הציבור שלהם, וייצגו יהודים רבים שהיום פנו אלינו ואמרו: כל הכבוד על העמדה המוסרית הנחושה, על עמוד השדרה, על האמירה הנחושה – שאנחנו רצינו להביא שינוי, אמרנו "כן" לשותפות אזרחית. אבל היו כאלה שנכנעו, כשלו והפכו להיות מושפלים על ידי הנאשם מבלפור.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: זה הזמן להדגיש שהרשימה המשותפת הייתה ותישאר עמוד השדרה הראשי במלחמה נגד נתניהו והגזענות. אנו גאים בהישג שלנו ובפעילות הפרלמנטרית שלנו, אבל לפנינו היה מחזה של זחילה והתבטלות לפני בנימין נתניהו. גנץ ישלם – –)
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
שוכרן, חביבי.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
(– – את המחיר על כך, ואנחנו נמשיך לייצג את הציבור שלנו והעם שלנו בראש מורם. כך נהגה הרשימה המשותפת וכך תנהג.)
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, אדוני.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
אמרתי בעבר כמה פעמים שזה יום שחור. היום זה יום שחור משחור. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, אדוני. חברת הכנסת היבה יזבק, בבקשה. איפה היא? לא, היא הגיעה לפניו. איפה היבה? אז חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה.
<< דובר >> יאיר גולן (העבודה-גשר): << דובר >>
אדוני היושב-ראש הזמני, כנסת נכבדה, יושב-ראש הכנסת צריך להיות תפקיד ממלכתי. היומיים האחרונים פגעו קשות בתפקיד הזה. אתמול עזב אותנו יושב-ראש כנסת שאחריתו מביישת את נעוריו, והיום אנחנו נדרשים להצביע על יושב-ראש כנסת שמגיע לתפקיד מתוקף קומבינה פוליטית, מחוסר רצון וחוסר כוונה להיות באמת יושב-ראש כנסת, מחוסר רצון וחוסר כוונה להוביל את המוסד הזה, מאושיות הדמוקרטיה הישראלית, בשנים הקרובות. זוהי בושה וכלימה ולדיראון עולם בתולדות הכנסת.
היום אנחנו נדרשים להצביע על אדם שהיה התקווה לשינוי במדינת ישראל – תקוות המחנה הדמוקרטי, תקוות המחנה הליברלי. מה מבשרת לנו היום התקווה הזאת – המשך שלטון נתניהו? המשך שלטון הימין? המשך שיסוי וביזוי? זה מה שאתה תוביל, בני גנץ, מתוקף הקומבינה הפוליטית שאתה שותף לה?
בני גנץ, אני לא ארים את ידי בעדך. אני אתנגד בכל תוקף למינוי שלך ליושב-ראש הכנסת. מאות אלפי ישראלים, למעלה ממיליון, הצביעו ישירות עבורך. למעלה ממחצית העם הצביע בעד התקווה שהתייצבותך במערכת הפוליטית בישרה להם. אתה מעלת ומועל באמונם, והדבר הזה הוא בלתי ייסלח.
אני אומר לכל חבריי במחנה הדמוקרטי, לכל חבריי במחנה שוחר הטוב במדינת ישראל: כדי לנהל את משבר הקורונה לא צריך ממשלת אחדות לאומית. כדי לנהל את משבר הקורונה בהצלחה צריך ממשלה ישרת דרך, אמיצת לב, שקונה ביושר את אמון הציבור. זו לא תהיה ממשלת נתניהו, וגם השותפות שלך, בני גנץ, לא תקנה לה את תו ההכשר הנדרש.
אנחנו הולכים לעיתות קשות. בעיתות הקשות האלה מה שנדרש כאן זה ממשלה שהעם נותן בה אמון מימין ומשמאל, מדתיים ומחילונים, מיהודים ומערבים, וזו לא תהיה הממשלה הזאת, לצערי. לכן אני אומר לכל חבריי: זה הזמן להתלכד. זה הזמן לאחדות השורות שלנו כדי שנכין את עצמנו, כדי שנכשיר את עצמנו וכדי שנקנה את אמון הציבור על מנת להחליף את הממשלה הרעה ששולטת בנו כבר יותר מעשור. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, אדוני. חברת הכנסת היבה יזבק, בבקשה – אחרונת הדוברים. אני מבקש לצלצל. צלצלו? לאחר מכן נתחיל בהצבעה. בבקשה, גברתי.
<< דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת והצופים הנכבדים, כ-600,000 אנשים יצאו, אזרחים, והצביעו עבורנו, עבור הרשימה המשותפת, כדי שנייצג אותם בראש מורם, בזקיפות, בביטחון, בכבוד ובגאווה, ויותר חשוב – כדי לפעול למען הזכויות שלהם והצרכים שלהם. ואיזה צורך בסיסי ביותר החברה הערבית רוצה והדמוקרטים במדינה רוצים אלא להיפטר מהסתה וממדיניות גזענית מתמשכת?
עשינו את הכול, את הכול, כדי להפיל את שלטון נתניהו. בגללנו ובזכותנו אין לו היום והוא לא יכול להרכיב ממשלת ימין קיצונית או צרה. כל מה שיכולנו עשינו כדי לעשות שינוי, אפילו קטן, במרחב הפוליטי בתוך המדינה. מההתחלה אמרנו שאנחנו רוצים שינוי של מדיניות, ולא פרסונה בפרסונה, כי הזהרנו ששינוי פרסונה בעוד פרסונה יביא לאותה מדיניות.
וזו הסכנה האמיתית שעומדת מולנו היום. אנחנו רואים היום שמי שלא רצה את נתניהו בשלטון לא רק מחזיר אותו מהחלון – הוא מחזיר אותו מהדלת הפתוחה והרחבה. אבל אנחנו כאן. הרשימה המשותפת היום חזקה יותר מאי פעם – 15 מנדטים. נפעל למען צדק, למען שוויון, נגד גזענות, נגד הסתה, נגד כיבוש ונגד המדיניות הזוחלת והמתמשכת נגד כל אפשרות דמוקרטית במרחב הקיים בתוך המדינה.
אני רוצה להפנות מילה אחרונה לציבור הבוחרים שלנו, שבטח הם עכשיו צופים בדאגה מאוד גדולה לעתידם בתוך המדינה הזאת. אני רוצה להגיד להם: אנחנו נמצאים כאן ונמשיך לייצג אתכם באותו כבוד, באותו יושר, באותה גאווה, נגד גזענות, ומבטיחים לכם שלמען הזכויות שלכם נמשיך לפעול מול כל ממשלה. אנחנו ביחד חזקים יותר – (חוזרת על המילים בערבית –) וככה נמשיך. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, גברתי. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת איימן עודה לומר את דברו. בבקשה, אדוני, אחרון הדוברים – אתה נועל את הישיבה הזאת. בבקשה.
<< דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת – – –
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אה, אתה נועל רק את סדר הדוברים.
<< דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מאוד גאה בציבור שלנו, מאוד גאה; מאוד גאה ברשימה המשותפת – הרשימה הכי עקבית נגד בנימין נתניהו והדרך של בנימין נתניהו. בגלל שהיינו כל כך ברורים, אנחנו היחידים באופוזיציה שהגדלנו את כוחנו.
בתקופת ההמלצה על בני גנץ ישבנו ברשימה המשותפת ואמרנו: האמת, יש סיכוי של 70% שהוא יצטרף לממשלת אחדות לאומית, ובכל זאת, בשביל ה-30% שדרכם אפשר להחליף את בנימין נתניהו אמרנו: בכל זאת אנחנו, ה-15, נמליץ על בני גנץ. כמו שאמרתי לפני הנשיא, זה לא היה ממש מאהבת מרדכי אלא בעיקר משנאת המן. רצינו להחליף את הבן אדם ולהחליף את הדרך. דרכנו יותר ארוכה ומטרתנו יותר גדולה מבנימין נתניהו או מבני גנץ. המטרה שלנו – להוביל לשלום שייטיב עם שני העמים; להוביל לצדק חברתי שייטיב עם המוחלשים, שיוביל לשוויון ולדמוקרטיה אמיתית.
האמת היא שכחול לבן תמיד היו מין ימין ב' כזה. ועכשיו זחלו לעבר הנאשם מבלפור. אבל למה אני אומר ימין ב'? כי הבעיה העיקרית בבנימין נתניהו זה לא שהוא נאשם בעבירות פליליות, אלא בפשעים פוליטיים וחברתיים שהוא קידם. לכן אנחנו, הרשימה המשותפת, לא רק בהיותנו הסיעה הגדולה ביותר באופוזיציה אלא בעיקר ממקום ערכי, אנחנו נהיה חוד החנית בפני נתניהו, בפני בני גנץ, בפני הממשלה הזאת.
כמה מילים בערבית, ברשותך, כבוד היושב-ראש. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בני עמנו, עליכם להתגאות ולזקוף את ראשיכם גם בהצלחה הגדולה הזאת שנחלנו. 15 מושבים – 15 קולות מסורים, נקיים, נגד הכיבוש ולמען השלום, נגד הגזענות ולמען השוויון, נגד ההשתלחות בשכבות החלשות ולמען הצדק החברתי. אמרנו יותר מפעם אחת שאיננו יכולים לתת את הצוואר של עמנו לאיזו מפלגה שלא תהיה. אנו יכולים לסמוך רק על עצמנו. אנחנו הרשימה הגדולה ביותר באופוזיציה, ונפעל באופן מהותי, כאופוזיציה מהותית. נייצג אתכם בכל ההיבטים של החיים בכבוד ובנחישות. כמה שהמצב נראה רע, הרי עברנו כאלה וגרועים מהם ושמרנו על השתייכותנו, שיעור קומתנו וההצלחות שלנו. נעבור גם את הקבוצה הזאת, נשמור על עצמנו ונתקדם יחדיו. תהיו בריאים.) תודה.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
תודה, אדוני.
<< נושא >> הצהרת אמונים של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' << נושא >>
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אני עכשיו פותח בהצבעה. בצלאל סמוטריץ' הגיע? חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', אני אקרא לפניך עכשיו – לך לאחד המקומות שיש בהם מיקרופון כדי שנוכל לשמוע את תשובתך. אל תהיה קרוב למיקרופון, קח שתי מדרגות אחורה. קח עוד מדרגה אחת אחורה, אנחנו נשמע אותך.
חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', אני אקרא בפניך את נוסח הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואתה תשיב "מתחייב אני". זה נוסח ההצהרה:
"אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
<< דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הימין החדש): << דובר >>
מתחייב אני.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
"מתחייב אני", אוקיי.
<< נושא >> בחירת יושב-ראש הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אני מתחיל בהצבעה עכשיו. ההצבעה היא מי בעד בני גנץ כיושב-ראש הכנסת ומי נגד. מי שבעד בני גנץ לתפקיד יושב-ראש הכנסת יאמר "בעד" ומי שנגד יאמר "נגד". מזכירת הכנסת, בבקשה.
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
בצלאל סמוטריץ' – בעד
משה אבוטבול – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – בעד
ישראל אייכלר – בעד
סמי אבו שחאדה – נגד
אלי אבידר – אינו נוכח
ינון אזולאי – בעד
אמיר אוחנה – בעד
קארין אלהרר – אינה נוכחת
סעיד אלחרומי – נגד
דוד אמסלם – בעד
אופיר אקוניס – בעד
משה ארבל – בעד
גלעד ארדן – אינו נוכח
גבי אשכנזי – בעד
זאב אלקין – בעד
יעקב אשר – בעד
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – בעד
יואב בן צור – בעד
רם בן ברק – אינו נוכח
גלעד ארדן – בעד
סונדוס סאלח – נגד
אורנה ברביבאי – אינה נוכחת
קרן ברק – בעד
נפתלי בנט – בעד
ניר ברקת – בעד
יוסף ג'בארין – נגד
מאי גולן – בעד
איתן גינזבורג – בעד
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – בעד
יאיר גולן – נגד
גילה גמליאל – בעד
עוזי דיין – בעד
אבי דיכטר – בעד
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
צבי האוזר – בעד
ניצן הורוביץ – נגד
משה גפני – בעד
יואב גלנט – בעד
צחי הנגבי – בעד
יועז הנדל – בעד
שרן מרים השכל – בעד
מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
אסף זמיר – בעד
תמר זנדברג – נגד
ציפי חוטובלי – בעד
אימאן ח'טיב יאסין – נגד
מיקי חיימוביץ' – בעד
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
את יכולה לאפשר לראש הממשלה להצביע.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
סליחה, לא ראיתי. אני מתנצלת.
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
אני ראיתי. זה בסדר, את עסוקה מאוד.
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
סליחה, אדוני.
בנימין נתניהו – בעד
מכלוף מיקי זוהר – בעד
ווליד טאהא – נגד
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
אחמד טיבי – נגד
יעקב טסלר – בעד
חילי טרופר – בעד
דסטה גדי יברקן – בעד
היבה יזבק – נגד
עומר ינקלביץ' – בעד
משה יעלון – אינו נוכח
אלי כהן – בעד
יצחק כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – בעד
מתן כהנא – בעד
ע'דיר כמאל מריח – בעד
עופר כסיף – נגד
אופיר כץ – בעד
חיים כץ – בעד
ישראל כץ – בעד
מיקי לוי – אינו נוכח
אורלי לוי אבקסיס – בעד
יריב לוין – אינו נוכח
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יעקב ליצמן – בעד
יאיר לפיד – אינו נוכח
פטין מולא – בעד
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – בעד
אורי מקלב – בעד
יעקב מרגי – בעד
משולם נהרי – אינו נוכח
אבי ניסנקורן – בעד
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – אינו נוכח
אופיר סופר – אינו נוכח
אוסאמה סעדי – אינו נוכח
גדעון סער – בעד
איימן עודה – נגד
חמד עמאר – אינו נוכח
ג'אבר עסאקלה – נגד
חוה אתי עטייה – בעד
אופיר סופר – בעד
אוסאמה סעדי – נגד
יריב לוין – בעד
עודד פורר – אינו נוכח
טלי פלוסקוב – בעד
אורלי פרומן – אינה נוכחת
מאיר פרוש – בעד
עמיר פרץ – לא משתתף
רפי פרץ – בעד
אורית פרקש הכהן – בעד
אנדרי קוז'ינוב – בעד
מנסור עבאס – נגד
ע'דיר כמאל מריח – בעד
אלכס קושניר – אינו נוכח
יואב קיש – בעד
משולם נהרי – בעד
שלמה קרעי – בעד
מירי מרים רגב – בעד
עידן רול – אינו נוכח
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
יפעת שאשא ביטון – בעד
אלון שוסטר – בעד
אנטאנס שחאדה – נגד
יובל שטייניץ – בעד
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
יזהר שי – בעד
מיכל שיר סגמן – בעד
עפר שלח – אינו נוכח
איציק שמולי – אינו נוכח
רם שפע – בעד
אילת שקד – בעד
עאידה תומא סלימאן – נגד
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקש שתעשי סבב הצבעה נוסף.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מי שלא נכח.
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
רם בן ברק – אינו נוכח
אורנה ברביבאי – אינה נוכחת
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה יעלון – אינו נוכח
יצחק כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – אינו נוכח
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – אינו נוכח
חמד עמאר – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
אורלי פרומן – אינה נוכחת
אלכס קושניר – אינו נוכח
עידן רול – אינו נוכח
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
קטי קטרין שטרית – בעד
אלעזר שטרן – אינו נוכח
עפר שלח – אינו נוכח
איציק שמולי – אינו נוכח
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר עמיר פרץ: << יור >>
האם יש מישהו נוסף? סדרנים, נא לבדוק אם יש שם מישהו בחוץ שממתין ורוצה להצביע. האם יש מישהו באולם שלא הצביע? נא לשמור על הכללים. בבקשה להתרחק האחד מהשני.
אוקיי, תמה ההצבעה. אני מבקש לערוך את הספירה ולתת לי את התוצאות.
תודה רבה. טוב, חברי הכנסת, אני רוצה להודיע על תוצאות ההצבעה: בעד חבר הכנסת בנימין גנץ הצביעו 74 חברי הכנסת, נגד – 18, והשאר לא השתתפו בהצבעה.
אני קובע כי חבר הכנסת בנימין גנץ נבחר ליושב-ראש הכנסת העשרים-ושלוש, ואני מזמין אותו לקבל ממני את הפטיש. בבקשה. אם כמובן חבר הכנסת בני גנץ יבקש לומר כמה דברים זו רשותו. למעשה, מרגע זה אתה מנהל את הישיבה. אתה תחליט אם לסגור אותה או לא.
<< נושא >> דברי יושב-ראש הכנסת << נושא >>
<< דובר >> היו"ר בנימין גנץ: << דובר >>
חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, חבר הכנסת עמיר פרץ, ותיק חברי הכנסת, אני מבקש להודות לך על ניהול המעמד. אני מבקש להודות גם לכל מי שבחר להשתתף בתהליך הדמוקרטי, והחלטתו איתו. הדמוקרטיה הישראלית ניצחה. הדמוקרטיה הישראלית אינה עומדת למשא ומתן. הצדק הדמוקרטי ניצח, הכוח הדמוקרטי הכריע, וכנסת ישראל העשרים-ושלוש יוצאת שוב לדרכה.
אזרחי ישראל, אלו הם אינם ימים רגילים. האנושות כולה ניצבת מוכת תדהמה מול מגפה שגליה מכים בעוצמה בחופי המבטחים של מדינות העולם כולו. בצידה של הסכנה הבריאותית, השיתוק הכלכלי העולמי מעורר חרדה ותחושת אי-ודאות מאיימת. מדינת ישראל מתמודדת עם מספר נדבקים הצומח מדי יום בהיקפים מדאיגים מאוד, עם מספר קורבנות ההולך וגדל מדי יום. מדינת ישראל מתגוננת עם צוותים רפואיים של יהודים וערבים, דתיים וחילונים, שכולם נלחמים ביחד בנאמנות אין-קץ, בחירוף נפש, על בריאותנו, על גורלנו. הם, הצוותים היקרים האלה מכל חלקי החברה, עושים זאת עם מערכת בריאות חלשה, שהוזנחה כתוצאה ממחדל רב-שנים וזקוקה בעצמה להנשמה.
ובשעת החירום הזאת נושאים אלינו את עיניהם מאות אלפי אזרחים שאיבדו את פרנסתם בימים האחרונים; מאות אלפי אזרחים בני הגיל השלישי היושבים לבדם בביתם מבודדים מבני משפחותיהם וחרדים לחייהם; מאות אלפי זוגות צעירים שאינם יודעים כיצד ישלמו את שכר הדירה או יעמדו בתשלומי המשכנתה; מאות אלפי משפחות שביתם הפך לממ"ד מורחב המגונן עליהם מפני וירוס קטלני. והם אומרים לנו: שימרו על הדמוקרטיה, ולצד זאת תתמקדו בטיפול בנו. ולכן, בשעה הזאת אין לאף אחד מאיתנו הזכות לעמוד מנגד. כן, כולנו מחויבים לשים באמת את ישראל לפני הכול.
שעת החירום הזאת היא גם שיאו של המשבר הממשלתי והפרלמנטרי המורכב והקשה ביותר מאז קום המדינה. למעלה משנה מנהלת את חיינו ממשלת מעבר שאין לה מנדט ציבורי. עברנו מערכות בחירות חוזרות ונשנות שגזלו מיליארדי שקלים ממערכות הבריאות, החינוך והביטחון. בצד אלו פורחת לה שנאה עמוקה ושיח ציבורי הולך ומתרחב על אודות הסכנה החמורה שבמלחמת אזרחים. והשיא התורן, חבריי – כן, מהכיסא הזה אני אומר בכאב: יריקה בפניו של בית המשפט מצד יושב-ראש הכנסת היוצא באקט מסוכן וחסר תקדים שעלול להעביר לציבור חלילה שהאנרכיה כבר כאן.
הפילוג הזה הוא-הוא האיום הקיומי הגדול ביותר על מדינת ישראל. את האיראנים ננצח, את הסורים ננצח, על הטרור נתגבר, אבל אנחנו לא מצליחים להביס את הפילוג הפנימי והשנאה של איש לאחיו. זהו קו אדום עבה ובוהק לכל נבחרי הציבור, החדשים והוותיקים. נבחרנו כדי לחזק את ישראל ולא כדי להחליש אותה; נבחרנו כדי לאחד את העם ולא לפלג אותו; נבחרנו כדי לשרת את כל אזרחי ישראל בלי הבדלי דת, גזע ומין; נבחרנו כשראשנו מורכן מול פסיקות בג"ץ ובית המשפט ולא נוגס בו ולא נוגח בו בגסות.
בחירת יושב-ראש הכנסת אמורה להיות אירוע חגיגי, אך היום הזה איננו יום חג. הוא אינו יום שמח עבורי, אך הוא יום כבד משקל וחשוב. כחייל וכמפקד לשעבר, כנבחר ציבור, כיושב-ראש כנסת נבחר וכמועמד לראשות הממשלה, אני מתחייב בפני כל אזרחי ישראל לעשות את הדבר הנכון בשעה הזאת. הכנסת תעבוד בשירות העם ואזרחיו – כל אזרחיו; ועדות הכנסת יפעלו סביב השעון כדי לוודא שכל הפעולות הדרושות נעשות; הוועדות יפקחו ששום החלטה הנוגעת לזכויות אזרח לא תתקבל ללא שיקול דעת ושאף אדם לא יופקר לגורלו, והמדינה תשוב להתנהל באופן מסודר ואחראי. כפי שפיקדתי על מבצעיו המורכבים ביותר של צבא ההגנה לישראל, יחד עם חבריי ושותפיי הפוליטיים נקדיש את כל זמננו, ניסיוננו ויכולתנו לניהול המשבר הנוכחי למען כל אזרחי ישראל – בתל אביב, בבאר שבע, באלקנה ובטייבה.
אני מבקש לפנות מכאן לכל שותפיי הפוליטיים: אלו אינם ימים רגילים, והם מחייבים החלטות לא רגילות. לכן, כפי שאמרתי, בכוונתי לבחון ולקדם בכל דרך אפשרית הקמת ממשלת חירום לאומית. בל נטעה: לא אתפשר על העקרונות שאכן עבורם הצביעו למעלה ממיליון אזרחים. נתניהו יודע זאת היטב, והוכחנו זאת היטב בימים האחרונים. הוכחתי אני והוכחנו כולנו יחד שלעולם לא נתפשר על הדמוקרטיה. כדי למצות את האפשרות להקים ממשלת חירום לאומית, ורק בשביל זה, החלטתי להעמיד את עצמי היום לבחירה ליושב-ראש הכנסת.
אני הקמתי את כחול לבן, ואני גאה על כך. התכוונתי, ואני עדיין אשמח לעשות הכול כדי שנמשיך ללכת יחד. אני קורא לכל שותפיי הפוליטיים האפשריים לנהוג באותה הדרך. אזרחי ישראל נושאים אלינו עיניים, בצדק, ומצפים מאיתנו להמשיך ולתמוך במאבק הקדוש והחשוב – במאבק בקורונה ובהשפעותיה. בצדק רב לא פחות הם דורשים מאיתנו לשמור על הדמוקרטיה, הממלכתיות והאחדות בעם. כך נכון למדינת ישראל, כך נכון לבוחרים שנתנו בנו את אמונם, וכך אעשה.
אזרחי ישראל, בכל משבר ישנה גם הזדמנות, וגם במשבר הזה, בעודנו נאבקים בקורונה, נמצה את ההזדמנות לקדם ולחזק את האחדות, לבנות את הדמוקרטיה ולהמשיך לחזק ולבצר אותה. נסדיר את מערכת האיזונים והבלמים שלה, נפסיק את המתקפות משולחות הרסן עליה של שרים חסרי אחריות, נוריד מהפרק רעיונות לפגוע בבית המשפט ובפרקליטות ונפעל, כן, נפעל ביחד לאחות את הקרעים שבינינו. וזוהי משימה לא קלה, שכן, חברים, כל אחד מאיתנו יצטרך לבחור לא על מה הוא מתעקש אלא על מה הוא גם מוכן לוותר בשביל שנדע לחיות היטב בתוך הבית הזה. זו דרישה לא קלה, אבל זוהי חובתנו, של כולנו. זוהי חובתי. זוהי השליחות של כולנו.
חבריי חברי הכנסת, אמון העם בכנסת ובמוסדות הממשלה והשלטון נמצא בשפל. המתח העצום בחברה הישראלית והאי-ודאות ביחס לעתיד מכרסמים בנפשו של כל ישראלי שפוי בעת הזאת. זו אינה העת למריבות ונאצות. זה אינו הזמן למחלוקות ופילוגים. למחלוקות יש מקום, אך גם לביחד צריך לעשות מקום. זהו הזמן למנהיגות אחראית, ממלכתית, פטריוטית.
אני קורא לכם: לא פשוט, לא פשוט, קשה, מרגיז, מקומם, אבל נדרש, ולכן בואו נשלב ידיים ונוציא יחד את ישראל מהמשבר שבו היא מצויה. בואו נשים את ישראל לפני הכול.
מכובדיי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ה' בניסן התש"ף, 30 במרץ 2020, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:21. << סיום >>