דברי הכנסת

דברי הכנסת ח / מושב ראשון / ישיבה כ"ב / י'–י"ג באייר התש"ף / 4–7 במאי 2020 / 8 חוברת ח' ישיבה כ"ב הישיבה העשרים-ושתיים של הכנסת העשרים-ושלוש יום שני, י' באייר התש"ף (4 במאי 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 11 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 11 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 12 אורי מקלב (יהדות התורה): 12 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 14 יזהר שי (כחול לבן): 14 בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): 15 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 17 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 18 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 20 משה אבוטבול (ש"ס): 20 אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 21 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 22 יעקב טסלר (יהדות התורה): 23 יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): 24 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 25 עומר ינקלביץ' (כחול לבן): 26 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 26 מירב כהן (כחול לבן): 27 ציון יום הרצל 28 היו"ר בנימין גנץ: 28 גדעון סער (הליכוד): 29 אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): 31 אורית פרקש הכהן (כחול לבן): 32 משה אבוטבול (ש"ס): 34 עודד פורר (ישראל ביתנו): 36 מתן כהנא (ימינה): 37 איציק שמולי (העבודה): 39 יאיר גולן (מרצ): 40 צבי האוזר (דרך ארץ): 42 שר המשפטים אמיר אוחנה: 43 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 46 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 46 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום שני, י' באייר התש"ף, 4 במאי 2020. הנושא הראשון על סדר-היום: נאומים. במסגרת נאומים בני דקה, אנחנו מקצים לכך חצי שעה של נאומים. לאחר מכן הכנסת תציין את יום הרצל. יהיו כמה דוברים, ואכן, חברי הכנסת מוזמנים לשאת דברים כחלק מהישיבה ולהיות נוכחים, לכבד את המעמד. הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מכסת מפוקחים בפיקוח אלקטרוני (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020; הצעת חוק דחיית מועדים לתשלום קנסות (נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020. לדיון מוקדם – החל מהצעת חוק פ/383/23 וכלה בהצעת חוק פ/544/23: הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – פטור מתשלום אגרה למקבלי הבטחת הכנסה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק החלת החוק הישראלי בשטח בקעת הירדן (הליך קבלת אזרחות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – הגבלת ניכוי דמי חבר ודמי טיפול מקצועי ארגוני), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון – איסור שימוש ברעל ובחומרי הדברה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (החזר הוצאות על מסגרות לילדים בשעות הצוהריים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, דסטה גדי יברקן וטלי פלוסקוב; הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איחוד סמכויות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – ביטול כלובים בתעשיית הביצים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים) (תיקון – הסמכת פקחים באיגוד ערים לווטרינריה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) (תיקון – הגברת השקיפות בעניין הפרשות לפנסיה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקירי השפעה על הסביבה ועל הבריאות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – הכשרה מתאימה לממונה תעסוקה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – פרסום פסיקה בענייני משפחה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – חובת נגישות באוטובוסים בין-עירוניים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – חזקת דירה יחידה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – רכישת דירה על ידי ילד יתום), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – תשלום המס בתשלומים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים בשל הכנסות הוריהם), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק חוזה ביטוח (תיקון – דרך תשלום תגמולי ביטוח), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – עידוד פתיחת עסקים חדשים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד להגשת תביעה לגמלה והתקופה שבעדה תשולם), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבודה חלקית), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – חובת הודעה ללקוח טרם סירוב שיק), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק שמירת הקדושה של הכותל המערבי ורחבתו, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – הכרה באחוזי נכות של נפגע פוליו לצורך דינים אחרים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – הפחתת ריבית פיגורים על חוב חלוט), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק המצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ביטול ארגון סטודנטים יציג), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ביטול ארגון סטודנטים יציג), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק הקמת חדרי מיון קדמיים, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי הכנסה לגורמים זרים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית וטלי פלוסקוב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון מוצרים מהאיחוד האירופי), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, משה ארבל, אופיר כץ, חוה אתי עטייה ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – סייג להגשת עתירה בידי חבר הכנסת בעניין שהוחלט בכנסת), מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, חוה אתי עטייה, מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק לימודי יסוד במערכת החינוך, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק הפרטת גלי צה"ל, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי וחוה אתי עטייה; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – הקמת תשתית חיבור לרשת אינטרנט אלחוטית במקלטים שביישובי קו העימות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים ונעדרים, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הפרטת תאגיד השידור הציבורי הישראלי, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי וחוה אתי עטייה; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת תחולה על עובד של קבלן שירות המועסק אצל מזמין השירות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק יום אבל במות קרוב מדרגה שנייה, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על ידי רב מקומי), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק מתן סמכויות פיקוח והסמכת מפקחים ופקחים (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החרגת בעלי רישיון שימוש בקנבוס רפואי), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – סכסוך עבודה פוליטי), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק שוויון זכויות האישה (תיקון – ייצוג לנשים בוועדות איתור), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג לנשים בוועדות איתור), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (המבקש להישפט על עבירות קנס), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – ארנונה על מבנה מגורים שאינו בשימוש), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – בוררות חובה בשירותים חיוניים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק העונשין (תיקון – החרגת טורניר מהגדרת משחק אסור), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חובת הקלטת דיונים, ניהול פרוטוקול ופרסומם), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק אמנת הפליט להסדרת מעמד מבקשי מקלט ופליטים בישראל, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת תעריף המכס והפטורים (העלאת רף הפטור ממכס על חפצים ל-400 דולר), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – אישור ועדת הכספים של הכנסת לרכישת תאגיד בנקאי על ידי תאגיד בנקאי אחר), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הנחה בארנונה לאזרח ותיק המתגורר בדירה שאינה בחזקתו), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת עומר ינקלביץ'; הצעת חוק מתן פטור מתשלום חשבונות עבור שירותים חיוניים לחיילים בודדים, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – מילוי מקום ראש רשות שהושעה מכהונה בשל הגשת כתב אישום ושב ונבחר), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות מדורגת), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תיקון – החברה החדשה – גוף מבוקר), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה ציבורית ללא תשלום), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק ברל כצנלסון (ציון זכרו ופועלו), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – איסור המתת כלבים בריאים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק שכר ותנאי עבודה לנהגי תחבורה ציבורית, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – החלטה בבקשה לתג נכה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת הצבת מכשיר אוטומטי למשיכת והפקדת מזומנים ושיקים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום קנס בתשלומים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ביטול המועצות הדתיות), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – יועץ חינוכי בכל מוסד חינוך), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הצמדת הגמלה בגיל פרישה לשכר הממוצע במשק), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק שינוי תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול מעמד עקרת הבית), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – חשבון פרטי וחשבון עסקי), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (הגברת ההגנה על עצים בוגרים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מועד הוצאת חשבונית מס), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מועד הוצאת חשבונית מס), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – החמרת ענישה בגין התעללות בבעלי חיים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (שידול ליבוא או יצוא חומר הנחשב לסם בחו"ל), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק האגודות העות'מאניות (רישום ופיקוח), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק האגודות העות'מאניות (רישום ופיקוח), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – חובת מסירת הודעה בדבר כניסה, יציאה ושחרור של נידון ממעון נעול), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – הבטחת פלורליזם דתי), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה) (תיקון – הגשת רשימה על ידי סיעה או מפלגה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שמירה חקלאית כעבודה מועדפת), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק זכאות לאבחון לקויות למידה לילדים ממשפחות מעוטות יכולת, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – משך כהונת רב עיר), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – רישיון לזיווג או למכירה של כלבים וחתולים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – קציבת זמן לכריכת ענייני ממון ומשמורת), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ויאיר לפיד; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הוראות שונות לעניין היטל השבחה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – איסור הפעלת מפוחים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי (תיקון – הגנה מפני עיקול של כספי סיוע), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ביטול קנס בשל רכישת מערכות בטיחות מתקדמות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – עידוד הנגשה להשכלה גבוהה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון – החלת החוק על מכלי משקה גדולים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'; הצעת חוק המים (תיקון – איסוף מי גשמים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – היתר לשיווק ומכירה של ביטוח נסיעות לחו"ל), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגבלת עיקול מיטלטליו של קשיש), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגבלת עיקול מיטלטליו של קשיש), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון – הפקעת זכות האיזון מבן זוג שהורשע ברצח בן הזוג השני), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון – הפקעת זכות האיזון מבן זוג שהורשע ברצח בן הזוג השני), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון – הנגשת מאגרים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי בעד ילדים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת רב יישוב ורב אזורי וכהונתם), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – ייצוג נישום על ידי רואה חשבון), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תחולת דיני המס), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כפגיעה בעבודה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון – הוספת גירושין בשיתוף פעולה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חינם לפעוטות ולילדים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חינם לפעוטות ולילדים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי ריבית על משכנתה וסיוע ברכישת דירה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת רבני עיר), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למעון), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק לצמצום רגולציה ושיעורי אגרות לעסקים קטנים, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לצמצום רגולציה ושיעורי אגרות לעסקים קטנים, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – איסור הפרדה בין אחים בהליך אימוץ), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שומה מתוקנת מוסכמת), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – ביטול התלות בין בעיה רפואית להכרה במחלה בגין המלחמה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ביטול אגרות רישום לנישואין), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הנחה בארנונה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – זכות במקרקעין בקבוצת רכישה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חובת נוכחות מתורגמן בדיוני ועדה רפואית), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – החרגת עיקול ביטוח רפואי בידי צד שלישי), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירה כלפי קשיש או חסר ישע), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – ביטול הפטור ממס שבח לתושב חוץ), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הפיקוח על המעונות (תיקון – פיקוח של מנהל מעון), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי תשלומים לעצמאים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מענק הבירה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (בדיקה ודיווח לבקשת ועדת הכספים של הכנסת), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – הגבלת השימוש באמצעי כפייה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (סמכות לקביעת כללים למתן רישיון למכשירים רפואיים מיוחדים) (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חלוקת הכנסות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הטבות מס למפעלים תעשייתיים חדשים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק-יסוד: פסקת ההתגברות (תיקוני חקיקה), מאת חברת הכנסת מאי גולן; הצעת חוק-יסוד: ההתגברות (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק-יסוד: ההתגברות (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – פסקת התגברות), מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – תוקפו של חוק חורג בעניין מסתננים), מאת חברי הכנסת גדעון סער, מאי גולן ויואב קיש; הצעת חוק נישואין וגירושין, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי קונין, עודד פורר, אלי אבידר, יבגני סובה, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור מכירת פרוות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – דין משמעתי לרבני ערים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תשלום עבור המצאת מסמכי מכרז), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – שופט משנה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעות חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הוספת גביית קנס שלא כדין לעילות התביעה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כנגדו צו הגנה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לימודי יסוד במערכת החינוך, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בלקות שמיעה באחת האוזניים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק. כמו כן הונחו היום על שולחן הכנסת, בהתאם לסעיף 73(א) לתקנון הכנסת: תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (הגבלת פעילות) (תיקון מס'), התש''ף–2020 – החלטה מס' 5019; תקנות שעת חירום (הגבלת מספר העובדים במקום העבודה לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 6), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5030; תקנות שעת חירום (הרחבת הסכם יציאה לחופשה על המגזר הציבורי הרחב בשל נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 3), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5031; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) (תיקון מס' 9), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5032; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) (תיקון מס' 6) (תיקון), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5033; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (דחיית מועדים לתשלום קנסות) (תיקון מס' 2), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5034; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (מכסת מפוקחים בפיקוח אלקטרוני), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5036; תקנות שעת חירום (הגבלת מספר העובדים במקום העבודה לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 7), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5037; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל) (תיקון מס' 2), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5039. עוד הונח דוח שנתי 70ב של מבקר המדינה. עוד הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת הממשלה מס' 5013 מיום 24 באפריל 2020, שבמסגרתה אושרה התוכנית המפורטת בהתאם לסעיף 3ב(א2)(1) לחוק-יסוד: משק המדינה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך, גברתי. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ראשון הדוברים, חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף. אחריו – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. עד דקה לרשותך, אדוני. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה ברשותכם לקרוא פוסט שכתבה מישהי שלי אישית גרם למועקה קשה. אני מצטט: ביום חמישי, 26 באפריל, אחי, בחור בן 18, אוטיסט, מאה אחוז נכות, נכנס לחנות שעונים בירושלים במטרה לקנות שעון מעורר. המוכר ניסה למכור לו בנוסף שעון יד, וביקש ממנו למדוד את השעון. כשאחי שאל למחירו, ענה לו המוכר: 500 שקלים. לאחר שמדד את השעון והביע התעניינות, המוכר טען לפתע שהשעון עולה 1,500 שקלים. אחי נבהל מהמחיר, שהוא חלק משמעותי מקצבת הנכות שלו, אמר תודה וביקש לצאת מהחנות. המוכר אמר שהוא כבר מדד את השעון, ולכן חייב לקנות אותו, ודרש ממנו לשלם. אחי לא ידע איך להגיב – הוא לא מסוגל להתנגד, ובמיוחד בחברת אנשים שהוא לא מכיר – ושילם כדרישת המוכר. אחי חזר הביתה בוכה ובטראומה על מה שקרה. אין לי איך לתאר לכם בכתב איך נשבר לי הלב לראות דבר כזה. הוא פשוט נשבר. כל הביטחון שלו ירד לרצפה. עכשיו הוא לא מוכן לצאת מהבית לבד. ואני חייב להגיד שגם לי נשבר הלב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם לנו נשבר הלב, לכן גם לא הפסקתי אותך. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. עד דקה לרשותך, בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע האחרון ככה עוסקים בתיקון של חוק-יסוד: הכנסת ימים ולילות, מבוקר עד ערב, בזמנים לא ברורים. טוב שלא ביטלו גם את יום הרצל היום. מה שכן קורה בשבוע האחרון: בשבוע האחרון נרצחו שתי נשים – נרצחו שתי נשים על ידי בעליהן, שכבר ישבו בכלא על תקיפת נשותיהם בעבר. יש נשים רבות, אלפי נשים, בייחוד בתקופה הזאת. קצת נתונים: 400 תלונות של נשים בחודש אפריל השנה, לעומת חודש אפריל בשנה הקודמת – 244 בשנה הקודמת. עלייה בלתי רגילה. זה חלק מהסיפור של הקורונה: אנשים מכונסים בבתיהם, והרבה מתחים, אבל בסוף נשים סובלות, נשים כלואות. ואנחנו, במה אנחנו עוסקים? בדברים ברומו של עולם: בתיקון מיותר, בזבזני, של חוק-יסוד: הכנסת. אני לא משוכנע שהרצל, שתמונתו פה, היה בדיוק שבע רצון ושמח לראות אותנו כאן היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת אורי מקלב. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אם תהיה נוכחת. בבקשה, אדוני. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עדיין לא אוחזים בשלב של הסיכומים, אבל יש דברים שכבר עכשיו אנחנו יכולים להתריע עליהם, כדי שאולי נצליח לשפר, וזה נושא הבדיקות. אם אנחנו ניקח מכל המכלול, מהאירוע הגדול של נגיף הקורונה, אני חושב שמה שהפריע ומה שהיה כשל קולוסלי זה נושא הבדיקות. נושא הבדיקות, יש לזה משמעויות: זה לא רק מספר הבדיקות – המשמעויות וההשלכות של הפער עד שמקבלים את הבדיקה הראשונה, עד שמקבלים תשובה ועד שמקבלים תשובה שלילית ועד שמקבלים את התשובה השלילית השנייה. בינתיים עוברים אנשים שחיים באותו בית, ולא צריכים להיכנס לבידוד, בגלל שעד שבן אדם שלא באיכון של השב"כ – אולי בגלל תסמין הוא מבקש בדיקה – והוא לא קיבל תשובה חיובית, בינתיים בני הבית שלו חופשיים. הוא לא חייב – אין שום חובה עליהם להיות בבידוד. זו פעם אחת. פעם שנייה – שנמצאו אנשים שליליים ולא מקבלים את התשובות, נמצאים בבתי מלון שלא לצורך, והנמצאים בבתים לא יוצאים לעבודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מחזיק בגזיר עיתון של עיתון המודיע של שבת, עם מערכת ככה ארוכה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים, לטובת החברים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חלם זה פה – שבן אדם אחד מתאר משפחה עם שלושה ילדים, משפחה צעירה שגרים במרתף. הם נמצאים כבר שישה שבועות בתהליך שלא יכולים להשתחרר בגלל הבדיקה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תגיש הצעה לסדר-היום. אנחנו הקצינו חצי שעה לנושא הזה. אם כל אחד ייקח דקתיים – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. אני מסיים. מכיוון שהשבוע אין הצעות לסדר-היום ואין עוד דיונים – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל יש לנו הרבה דוברים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין ספק שיש עוד הרבה דברים שאפשר לשפר את המצב. גם עכשיו לא מאוחר. זה יועיל, וזה יגרום לכך שאנשים יבקשו בדיקות ולא יתעלמו מכל מיני תסמינים בגלל הפחד מההתנהלות הלא-יעילה. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. לאחר מכן – חבר הכנסת יזהר שי, אם יהיה נוכח. אה, נוכח. משום מה, מתוך הרגל אני הולך לשם. עד דקה לרשותך. בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, היום קיימתי דיון בוועדה המיוחדת לענייני רווחה ועבודה על החזרה לעבודה במעונות היום. אני חייבת להגיד שבסיכומו של דיון שהתמשך כמעט שעתיים וחצי והשתתפו בו בזום 100 אנשים – היו חלק שלא יכלו להגיע כי הזום לא יכול היה לכלול אותם יותר – ה-bottom line, השורה התחתונה היא שהממשלה לא דאגה להכין את מעונות היום לפתיחה המחודשת – לא מבחינה חינוכית, לא מבחינת הדרכה, לא מבחינת הוראות ברורות, וכמובן כמובן לא מבחינת תמיכה כלכלית במעונות היום ובמפעילים של מעונות היום. השערורייה השנייה היא כל העניין של מנהלות המשפחתונים. הקבוצה הכי מוחלשת במדינת ישראל מחכה כבר – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – חודש וחצי שרשות המיסים תפתח איזשהו טופס כדי לשלם לה פיצוי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת יזהר שי, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן, אם יהיה נוכח, כמובן. << דובר >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, האזנתי הבוקר לתחזית ושמעתי שמחר ירד גשם ובהתאם לזה אני אתכונן, אתלבש בהתאם ואולי אפילו אקח מטרייה. אבל, אדוני היושב-ראש, מהי תחזית הקורונה? מה יקרה בעוד חצי שנה? מה יקרה בעוד שנה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש כאלה שיודעים מה יהיה. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> ההוא למעלה יודע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, לא, פה, בבית הזה, יש כאלה שיודעים. משנתם סדורה. << דובר_המשך >> יזהר שי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אנחנו פתחנו, תודה לאל, את השוק והתחלנו להחזיר עסקים, ואנחנו איכשהו מנסים לחזור לשגרת קורונה. אנחנו חייבים איזושהי תחזית לאומית שתאפשר לבעלי עסקים, למתכננים, אפילו לאנשים פרטיים, לדעת מה מדינת ישראל חושבת שיקרה – בסיכויים כאלה ואחרים – בעוד חצי שנה ושנה. עשיתי ניסיון בסוף השבוע – פניתי לכמה קבוצות וביקשתי תחזיות. קיבלתי עשרות תחזיות, מהימנות כולן, ממקורות טובים – כאלה חמורות ביותר שאומרות שלא כדאי לנו לצאת מהבית אפילו בשבוע הבא, כאלה אופטימיות, שהכול כבר נגמר, וכאלה שביניהן. מדינת ישראל חייבת לתחזק תחזית קורונה עם תרחישים מסודרים כך שכל אחד ואחת מאיתנו יוכל לתכנן – את העסקים שלנו, את החיים הפרטיים שלנו וכל דבר אחר שנעשה. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; אוסאמה סעדי – גם אינו נוכח. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חברת הכנסת קטי שטרית. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, כמו בכל שבוע גם הפעם אציין את שמות ההרוגים בתאונות הדרכים, ולצערי יש לא מעט. ביום חמישי האחרון, 30 באפריל, נהרגה רונית שרון, בת 70, בתאונת דרכים בין שתי משאיות ורכב פרטי בכביש 293 סמוך לצומת בית קמה. עוד באותו היום נקבע מותו של הולך רגל בן 80 אשר נדרס בשוגג בעיר חיפה. למוחרת, ביום שישי, 1 במאי, נהרג צעיר בן 22 בתאונת דרכים בכביש 4313 סמוך לבאר יעקב. אתמול, ביום ראשון בבוקר – שהיה יום נורא בכבישים – 3 במאי, נהרג רוכב טרקטורון בן 50 בתאונת דרכים בינו לבין שני כלי רכב נוספים בכביש 4 סמוך ליישוב ניצן. עוד אתמול נהרג גבר בן 60 בהתהפכות רכב ברחוב ההסתדרות בכפר סבא. בהמשך אותו יום ארור, אתמול, נקבע גם מותו של רוכב אופנוע בן 30 לאחר שנפגע באורח אנוש מפגיעת רכב בכביש 444 סמוך למודיעין. שלושה אנשים נהרגו אתמול. אני יודע שהרבה עכשיו שואלים מה הקשר לתאונות דרכים – יש קורונה, יש בג"ץ, יש הסכם קואליציוני – אבל זה לא מעניין אותי שזה לא מעניין אתכם. אנשים ממשיכים למות בדרכים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה רואה שזה מעניין אותי? לא הפסקתי אותך. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה רבה שלא הפסקת אותי. אני מקווה שתמשיך לא להפסיק אותי. אנשים מתים בתאונות הדרכים, ועם הקורונה, עם הקורונה, בחודש אפריל האחרון נהרגו יותר אנשים מאשר בחודש אפריל 2018; יותר אנשים נהרגו מאשר לפני שנתיים. בשנה שעברה מתו ארבעה אנשים יותר, בלי קורונה. למרות הבידוד והסגר אנשים ממשיכים למות בדרכים. שישה נהרגו השבוע; 21 נהרגו בחודש אפריל, ואנחנו, במקום לדבר על זה, אנחנו מדברים על כיסאות – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – על כבוד, על תפקיד, ולא על החיים עצמם. וזו, אדוני הנכבד – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו מודים לך תמיד שאתה מזכיר לנו. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – זו בושה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת קטי שטרית, ואחריה – חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין. לא הייתה ואין. קצבנו חצי שעה – – – << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברים יקרים, אני מקדישה את הנאום הזה לאנשים השקופים, לאנשים שקולם לא נשמע, לנפגעים השקטים של הקורונה, שבצער רב נפטרו כשהם אינם מוקפים ביקיריהם. אחת מהן, פרלה כהן ז"ל מדימונה, שנפטרה בגיל 92 בבית האבות, לא זכתה לפגוש את ילדיה ואת נכדיה, שהיא גידלה במסירות אין קץ. האישה היקרה והציונית הזאת עלתה ב-1962 עם משפחתה ממרוקו אל חיי המעברה בישראל. היא הקדישה את חייה לגידול נכדותיה – לדניאלה, אורנה, קטי ואלינור – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> להתכנס לסיום, בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שהתייתמו בגיל צעיר. גם כאשר הצער אפף אותה היא המשיכה להתנדב בארגונים שונים; חינכה לאהבת המולדת, ובאופן סמלי כל כך היא נפטרה ביום העצמאות האחרון. הסיפור של פרלה הוא דוגמה אחת למוות – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים, קטי. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> הסיפור של פרלה הוא דוגמה אחת למוות משברון לב. זה נושא שחשוב למצוא לו פתרון בהקדם, כדי למנוע מוות מיותר נוסף מבדידות. יהי זכרך ברוך, פרלה. אני משתתפת בצער משפחתך ובצער כל המשפחות שאיבדו את יקיריהן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. אחריו – חבר הכנסת איימן עודה. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בדרך כלל כשעושים חוקים, כשעושים תקנות, חושבים קצת בהיגיון, כדי שאנשים גם יוכלו – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מחוקקים חוקים ומתקנים תקנות. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון, מסכים איתך. אני אתחיל מהתחלה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> על חשבון הבית. בבקשה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> על חשבון הבית. בדרך כלל כשמחוקקים חוקים ומתקנים תקנות חושבים קצת על ההיגיון לציבור – שאנשים רואים שיש בזה איזשהו היגיון, כדי שאנחנו לא נכפה על הציבור; שבגלל חוסר מחשבה הציבור יהפוך להיות עבריין. אני רוצה לדבר על ההחלטות על איזה עסקים נפתחים ובאילו שעות, גם בחברה הערבית בתקופת הרמדאן, למען בריאות הציבור. אנחנו לגמרי בעד לחשוב על השיקולים האלה, אבל אי-אפשר שבאותו זמן כל מה שמסביב לכפר, עיר ושכונה ערביים פתוח, ואז האנשים, אותם האנשים, יכולים לחצות את הכביש וללכת לסופר במקום היהודי שליד, כשבחנות של הכפר או השכונה אי-אפשר לעשות את אותם דברים. ההחלטה הזאת, לסגור את העסקים בחברה הערבית – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – צריכה להישקל מחדש. אני חושב שלכולנו אותו אינטרס לגבי בריאות הציבור, כולנו רוצים לשמור על האינטרס של בריאות הציבור ועל זה כולם מסכימים – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אבל אי-אפשר לפתוח את כל בתי הספר ואת העסקים שליד, להחזיר את המשק לפעילות ולהתעלם מהעובדה הפשוטה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבריי, נאומים בני דקה. תתאמנו על דקה. אפשרי להתאמן. תודה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו – חברת הכנסת מיכל שיר, אם תהיה נוכחת. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, לפי הקריטריונים של הסיוע לכל מיני נזקקים בעקבות הקורונה – כתוב שם שהעובדים מעל גיל 20 שיצאו לחל"ת מקבלים סיוע. מה ההבדל בין עובד בן 20 או 19 או 18? ההבדל היחיד הוא שיש קבוצה שמשרתת בצבא ויש קבוצה אחרת שלא משרתת. אבל היא עובדת – גם אזרחים, גם עובדים, גם תורמים את חלקם בתשלום מיסים. לכן אני פונה לשר הרווחה לתקן את הקריטריון הזה, אחרת אנחנו פונים לבג"ץ. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דרך אגב, חבריי עאידה תומא ויוסף ג'בארין טיפלו בזה גם בוועדות. אני מעלה את זעקתם של העובדים הללו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו ניאבק למענם וגם נצליח. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה אבוטבול. עד דקה לרשותך, אדוני. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, זה מפריע. נא לשבת. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, פורסם בעיתון הדרך ובעיתון המודיע דבר שהוא מאוד מאוד מאוד כואב, שערורייה, על כך שבית דפוס נקנס ברבבות שקלים, 50,000 שקל, על ידי בית המשפט בגלל שמירת צו התורה. מדובר באדם שסירב להכניס חומרי תועבה ונקנס על ידי בית המשפט והשופטת ליפשיץ; לא נדבר עכשיו על טיבה של השופטת, שזכתה בציונים נמוכים במשוב של השופטים. בעל בית הדפוס רק ביקש שלא ישלחו לו חומרי תועבה להדפסה, ובגלל שזה נוגד את השקפת עולמו התורנית, היהודית, הדתית, הוא סירב להדפיס את אותם חומרים. הוא זכה לקבל תביעה של 100,000 שקל. רק אחרי שעורך דין מארגון חוננו הוכיח הלכתית שזה אסור מבחינתו, מבחינה יהודית, רק אז הורד הקנס ל-50,000 ש"ח. רבותיי, מדינה יהודית רצינו, ואם מבחינה יהודית – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> – – אם קשה לו מבחינה יהודית, למה בית המשפט מתערב? תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת אורלי פרומן, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, "תשטוף את העפר מן העיניים, בנימין זאב / תשטוף את העפר מן העיניים, שים יד על הלב / ותגיד לי, ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?" – כך מתוך שירו של יעקב רוטבליט. היום, י' באייר, אנו מציינים את יום הולדתו של בנימין זאב הרצל, והשאלה אם כך חזה את מדינת היהודים היא שאלה רטורית. הרצל, ששיווע למתן זכויות במדינת היהודים, היה בוודאי תוהה בינו לבינו מדוע אין אנו מצליחים אחרי 72 שנים של עבודה מאומצת לממש שוויון זכויות וביטחון לנשים, חינוך חינם מגיל לידה לכל ילד וילדה; איך זה יכול להיות שלאחר משבר הקורונה רבים מאזרחי המדינה קורסים תחת הנטל הכלכלי ולא מטופלים על ידי הממשלה ואוכלוסיות רבות נרמסות בתואנה של מחסור בתקציב. הרי לשם כך הוקמה אותה מדינת היהודים. אך אף לא אחד מאלה נדון בהקמת הממשלה הקרובה. רק עוד שר, עוד סגן שר ועוד משרד ועוד תפקיד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. נא לסיים. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ומה שנותר הוא לקוות שחברי הממשלה המתהווה יחזרו קצת למשנתו של הרצל ויקבלו ממנה השראה איך להתנהל באופן ראוי וצודק, ולא בריוני וחסר כל מעצורים. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – מנסור עבאס, אם יהיה נוכח. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אני מבקש את תשומת ליבכם. 234 מתים מיקירינו נפטרו כתוצאה מנגיף הקורונה. אני מבקש מהכנסת לקום ולכבד את זכרם בקימה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מכובדי, אתה סגן לא פעם ולא – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני, אני מבקש – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, לא. יש כללים בכנסת, ורק יו"ר הכנסת יכול להחליט על דקת דומייה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מבקש ממך באופן חריג לאפשר לחברי הכנסת, מה עוד ששלחתי לך פתק קודם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמרת לי. מותר לך לכבד אותם, ונתתי לך דקה לפני ולפנים שורת הדין. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז לפנים משורת הדין. אני לא יודע למה אתה מתווכח איתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הדקה תאזל לך, חבל. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אתה מכיר את התקנון לא פחות ממני, אם לא יותר טוב ממני. חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת עוזי דיין, בבקשה – מוותר. חבר הכנסת יעקב טסלר, בבקשה. << דובר >> יעקב טסלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במאי 1947 הופיע מר דוד בן-גוריון בפני ועדת אונסקו"פ ואמר בין היתר את הדברים האלה: לפני יותר מ-3,300 שנה יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה או ברוסיה, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: ב-15 בניסן; וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. חבריי חברי הכנסת, מעל 67% מקרב הישראלים מקפידים שלא לאכול חמץ כלל במהלך ימי החג, כפי שעולה מסקר שפורסם לפני שנתיים. נתון מעודד זה משקף נאמנה את דבריו של בן-גוריון על האומה היהודית ששומרת על ערכים בסיסיים, במיוחד בכל הנוגע לחג הפסח. לכן אני כאוב ומצר ופגוע בשם מרבית העם היהודי על העובדה שבג"ץ החליט להתעלם מהחוק ומרצון העם – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> יעקב טסלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – והורה בפסיקה תקדימית ובוטה להתיר הכנסת חמץ בפסח לבתי החולים בארץ. זה המוסד הגבוה היחידי שפעם אחר פעם נוגס וקורע עוד פיסה ועוד פיסה ממפת המסורת והיהדות שפרוסה על פני המדינה. לצערנו כל נושא בעל צביון יהודי הפך כאן לאתגר. אם הבג"ץ לא יחדל מכך, אנו חברי הכנסת נצטרך לנקוט את כל האמצעים שהחוק מאפשר לנו כדי להגן על חומת היהדות מפני הפגיעות החוזרות והנשנות הללו, פגיעות שמשמיטות את הבסיס לזכות קיומנו בארצנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת פטין מולא – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה – אינו נוכח. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה, גברתי. << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי, שרים, קודם כול, אני מאוד שמחה לראות אותך פה, כי זה מחזה נדיר. בדרך כלל אנחנו רגילים לראות את יושב-ראש הכנסת קצת יותר במליאת הכנסת, וזה כבר כבוד. דבר שני, חשבתי לדבר על משהו – – – << קריאה >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << קריאה >> – – – לא היו הרבה מליאות. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוא צריך סנגור? יש לו סנגורים בבג"ץ עכשיו, הוא מסתדר מצוין. לא צריך על חשבון זמני, בסדר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא נהוג. התכוונתי לדבר על הגבורה האמיתית של מורות במערכת החינוך. לא על הממשלה, לא על שרי הממשלה, לא על הפקידים, המנכ"לים, שלא ידעו לתת הוראות כמו שצריך – על הגבורה האזרחית של המורות והמורים במערכת החינוך, שאתמול קיבלו את הילדים שלנו, כולל את הבת שלי, במערכת. אבל אני אנצל את הרגע שאני רואה אותך פה ואני אגיד דבר כזה: מפקד בצבא, נבון, שעושה ניווט ומחשב מסלול ומוביל פלוגה או גדוד שלו או כמה מחייליו למטרה – האחריות היא עליו. אם הוא או הצוות שלו מרגיש שהניווט קצת לא נכון או משהו מוביל אותם לאסון, כדאי לעלות לנקודה גבוהה, להסתכל שמאלה וימינה ואולי כדאי לחשב מסלול מחדש. מפקד שלא יודע לחשב מסלול מחדש ולעשות הערכת סיכונים וסיכויים בצורה ביקורתית ועצמאית, גם כדי לדאוג לאנשים שמאחוריו – יש בעייתיות בערכים של אותו מפקד. אז לא מאוחר לעלות לנקודה גבוהה ולחשב אולי מסלול מחדש, במיוחד לאור מה שקורה כרגע בבג"ץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה על הדברים וכמובן על ההערות. חברת הכנסת היבה יזבק. << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה מכאן לזעוק את זעקתם של ההורים הערבים, אשר מרגישים מופקרים עם החזרה ללימודים. צפינו וראינו שבחברה הערבית מסרבים לשלוח את הילדים שלהם לבתי הספר, וכנ"ל יושבי-ראש הרשויות המקומיות הערביות. יש סירוב והתנגדות מאוד גדולה לחזרה של התלמידים לבתי הספר, שבלשון המעטה לא מוכנים בשום פנים ואופן לקבל את התלמידים חזרה. אני רוצה מכאן להגיד שוב ושוב שבמשבר של הקורונה אנחנו הרגשנו שהערבים מופקרים, ואנחנו מרגישים שוב שהילדים שלנו מופקרים והתלמידים שלנו מופקרים. המשבר של הקורונה – התחלואה של הקורונה בחברה הערבית עכשיו היא בשיא שלה. ראינו עלייה של 6% רק בשבוע שעבר, לעומת האחוז הארצי, שהוא 1.8%. יש עלייה מאוד גדולה, ואין שום תכנון נכון לחזרת התלמידים. פשוט ההורים צריכים להתמודד לבד, וזה לא מקובל. אנחנו עומדים ליד ולצד כל ההורים שלא יחזירו את הילדים שלהם לבתי הספר בתנאים האלה. תודה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עומר ינקלביץ', בבקשה. << דובר >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, עד מתי אנחנו נמשיך לשמוע על נשים שנרצחות בידי בעליהן, בידי גברים אלימים? עד מתי? אתמול שמענו על מישהי שנרצחה, וזו אישה שנייה שנרצחה בתוך חמישה ימים. בתקופת הקורונה, בעקבות המשבר הזה – המשבר הבריאותי, המשבר הכלכלי, המשבר החברתי – המצב של האלימות במשפחה הולך ומחריף, במעל 250%, בפניות ללשכת הרווחה, לכל המעונות של הנשים המוכות. יש הצפה אדירה, והנושא הזה לא מספיק מטופל, במיוחד במגזרים הפריפריאליים, במיוחד במגזרים האלה שהנושא הזה הוא טאבו, הוא נושא שקשה לדיון ולא מספיק מטפלים בו. אני רוצה לציין שבשנים האחרונות מעל 50 מיליון שקל הוקצו לתוכנית הזאת, לתוכנית חומש לאלימות בנשים ובילדים. בשנת 2019 השתמשו רק ב-28 מיליון שקלים. שנה קודם – רק ב-20 מיליון שקלים מתוך ה-50. לא ברור למה. לפני שהמצב ילך ויחמיר יותר, יש צורך לקחת את הפרויקט הזה ולהשתמש בו ולטפל בו. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום קיימנו דיון בוועדת הכספים בנושא של קריסת המועצות המקומיות הדרוזיות. קודם כול, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת עודד פורר על קיום הדיון. היה דיון מאוד חשוב. בתחילת השנה הממשלה אישרה 200 מיליון שקל ליישובים הדרוזיים בגלל שנגמרה תוכנית החומש שלהם בסוף שנת 2019; היום בדיון התברר ששקל אחד עדיין לא הועבר למועצות המקומיות. אז אני התנגדתי לסכום הקטן, אבל הסכום הקטן הזה, של 200 מיליון שקל – אפילו שקל אחד לא הועבר. יושב-ראש הוועדה הבטיח שידבר עם שר האוצר, עם הממונה על התקציבים, ואני מקווה שהוא יצליח לגרום להם להעביר את הכסף הדרוש. ומה שאנחנו אמורים לעשות בתקציב 2020 – אדוני היושב-ראש, אתה תהיה חלק חשוב בממשלה הבאה, אם תקום, אז אני מקווה שתדאג שהתקציב של הרשויות המקומיות הדרוזיות יעוגן בבסיס התקציב. אנחנו לא צריכים להילחם כל שנה על תקציב למועצות המקומיות הדרוזיות. אם נעגן אותו בתוך התקציב לא צריך יהיה לעשות את המלחמות האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – מוותר. אחרונה – חברת הכנסת מירב כהן. אחרי חברת הכנסת כהן אנחנו נעבור ליום הרצל. << דובר >> מירב כהן (כחול לבן): << דובר >> אני רוצה לדבר כמובן על האוכלוסייה המבוגרת, שמשלמת בימים אלה מחירים כבדים מאוד – משלמת, וזה עוד לא נגמר, זה לא אחרינו. אני חושבת שבמשבר הזה אנחנו הוכחנו עד כמה אנחנו לא סופרים את הצרכים של האוכלוסייה המבוגרת, בדגש על העובדים המבוגרים. זה התחיל בזה שכשמרבית העובדים במשק הוצאו לחל"ת, אז גם אנשים מבוגרים מעל לגיל 67 הוצאו לחל"ת, רק שהם לא היו זכאים לדמי אבטלה, וזה היה נראה לכולנו נורמלי. הצלחנו לבלום את זה עם איזשהו פתרון זמני של מענק. אחרי זה דיברו על חזרה לעבודה, אז הממשלה קיבלה החלטה באופן גורף שכל מי שהוא מעל לגיל 67 חייב להישאר בביתו. ההחלטה לא מאוזנת. גם, אחרי מאבק, הצלחנו לבלום את חלקה. האתגר הבא הוא מה קורה עכשיו, כשבעזרת השם אנשים יחזרו לעבוד – איך אנחנו מסירים את האתגר הבא. ומה הוא? עכשיו, כשחוזרים לעבוד, צריך פשוט להעלים את המנגנון של הדיסרגרד, שאומר שבן אדם מבוגר שיוצא לעבוד והכנסתו היא מעל ל-5,600 שקלים, היום מדינת ישראל מקזזת לו את קצבת הזקנה. זה לא הגיוני. אנשים שחייבים לצאת לעבוד – כיוון שאי-אפשר לחיות מקצבת זקנה של 2,300 שקלים במדינת ישראל אז הם יוצאים לעבוד – במקום לעזור להם אנחנו מענישים אותם. זה כמובן עוול גדול גם בשגרה, על אחת כמה וכמה בעת משבר כמו זו שאנחנו נמצאים בה כעת. בואו נבטל את מנגנון הדיסרגרד, שמעניש בעצם אנשים מבוגרים ועובדים. בואו נעזור להם להיות עצמאיים ולא נהפוך אותם במו ידינו לנתמכי רווחה. תודה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה לכם. אנחנו נסיים את הפרק של נאומים בני דקה. << הלסי >> ציון יום הרצל << הלסי >> << דובר >> היו"ר בנימין גנץ: << דובר >> אנחנו נעבור לישיבה המיוחדת. היום י' באייר התש"ף, 4 במאי 2020 – הצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הרצל, מס' 26, 143, 144, 145, 146, 147, 148, 149, 151 ו-153, כנהוג על פי החוק. ברשותכם, אני אשא דברים, ולאחר מכן אעבור לסדר הדוברים כפי שתוכנן וכפי שהוגש למזכירות. "קראתי פעם לציונות אידיאל אין-סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית". כך אמר הרצל. חברות וחברי הכנסת, נכבדיי, חברת הכנסת לשעבר עליזה לביא, יושבת-ראש מרכז הרצל, אדוני יעקב חגואל, סגן יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית, אנחנו מציינים היום 160 שנה ליום שבמידה רבה שינה את ההיסטוריה של העם היהודי, יום הולדתו של בנימין זאב הרצל. הדברים הללו שאמר הרצל יותר מ-40 שנה לפני קום מדינת ישראל רלוונטיים גם היום, אחרי שחגגנו בשבוע שעבר 72 שנות עצמאות. השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית צריכה להיות השאיפה של כולנו, אזרחיות, אזרחים ונבחרי ציבור. שאיפה – משום שאין שלמות, אבל כל עוד נשאף להיות שלמים מוסרית ורוחנית, לא נשכח מאין באנו, נוכל לשמור על המדינה הזאת, על ערכיה ועל הטוב שבה. החזון של הרצל הפך את מדינת ישראל למדינה היחידה שמוסדותיה, מנהיגיה וערכיה נבנו שנים לפני שרוב אזרחיה התגוררו בה. הרצל אומנם לא זכה לראות את המדינה אלא רק להיקבר בה, אבל הוא בנה אותה בהגותו, בכתביו, במוסדות שהקים. הוא בנה אותה בכך שבמשך שנים הוא היה מהבודדים שבחולמים. בזמן שאחרים אפילו לא העזו להאמין הוא האמין ועשה, וידע כי גם אם לא בימיו, החלום יתגשם. בקונגרסים הציוניים תמיד היו נקודות מחלוקת בין ציונים מעשיים למדיניים, בין אלו שרצו לבחון את פשרת אוגנדה לאלו שהתעקשו על פלשתינה, ארץ ישראל. היום יש לנו מדינה; יש לנו צבא עוצמתי; יש לנו מוסדות ישראליים ואזרחים ישראלים גאים. העולם השתנה, אבל החזון נותר כשהיה, על הדברים הטובים והמאתגרים שבו. וגם היום עלינו לשמור על המסגרת והקווים המחברים שהביאו את כולנו לכאן, על ההסכמות שבינינו. בלי המסגרת הזאת, שכוללת גם את השמירה על ערכי הדמוקרטיה, על שלטון החוק ועל מערכת משפט חזקה ועצמאית, נתפורר לרסיסי דעות בלי עוגן; נאבד את עוצמתנו. הרצל היה הוגה דעות, אך גם אדם מעשי, וידע לראות את הנולד. "כל מה שנטעתם יהיה חסר ערך ויקמול, אם חופש המחשבה והביטוי, הנדיבות ואהבת הבריות לא יפרחו" אצלכם, הוא אמר. חבריי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. הוא צריך להיות בן אדם. זה הכול מבחינתנו – כך הוא התייחס ליושבי הארץ הערבים שהיו פה כשכתב את אלטנוילנד, ונמצאים פה כיום גם בבית הזה. כך עלינו לנהוג בכל אזרח ואזרח. חבריי לבית הזה, פעמיים הייתה ליהודים מלכות, ופעמיים היא נחרבה. ביום הרצל ראוי שנתעמק בהגותו של האדם שהצליח לחזות וגם לעשות; באדם שהוביל את המוסדות הציוניים שהפכו אותנו מפזורה לחברה, והביאו אותנו לארץ ציון ולירושלים; באדם שהנחיל לנו את הצורך במדינה ליברלית שמכבדת את כל יושביה; באדם שהנחיל לנו את הצורך בפיתוח כלכלי מודרני תוך דאגה לחלשים בחברה; באדם שהבין שעלינו להיות חזקים, אבל גם שוחרי שלום. חבריי חברי הכנסת, ביום הזה אני מציע להתעמק בכתביו של הרצל, להצטרף ליום העיון שמקיים מרכז הרצל – מרחוק, אומנם – אבל לזכור: זו אינה אגדה, משום שהלכנו בדרכו, ולא תהיה זו אגדה חולפת, משום שנמשיך לצעוד בדרך זו. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת גדעון סער. בבקשה, אדוני. << דובר >> גדעון סער (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת לשעבר עליזה לביא, מר יעקב חגואל, אנחנו מציינים היום את יום הרצל במלאת 160 שנה להולדתו של מנהיג שהניף את דגל התחייה הלאומית של עמנו. איך לא קם לעם היהודי, עתיר הכישרונות הגדולים, מנהיג לאומי מדינאי כזה – להבדיל ממנהיגים דתיים, רוחניים ועוד – במהלך כל השנים הארוכות של חושך הגלות קודם לכן? מה היה ייחודו של הרצל כמנהיג שאפשר לו להטות את הזרם ההיסטורי? הרצל היה פנומן, בראש ובראשונה בהספק. הקונטרס מדינת היהודים פורסם ב-1896. ב-1904 נפטר הרצל בגיל 44 בלבד. כלומר, כל פעילותו הציונית הענפה: הקמת הציונות כתנועה פוליטית, הקונגרסים הציוניים, הפעילות המדינית, הכלים המעשים שהעמיד לרשות התנועה הציונית – כל אלה התרחשו בתקופה של שמונה שנים בלבד. שנית – מגוון יוצא דופן של כישורים ויכולות. בין המנהיגים הפוליטיים יש כאלה שמצטיינים בחזונם ובאידיאולוגיה המתווה דרך להמונים, ובהם המוכשרים ביותר הם פורצי הדרך שסוללים דרך חדשה. אחרים מתברכים בכישרון המעשה, בבניין הכוח, ביכולת להפוך רעיון לתוכנית עבודה ולשנות את המציאות בפועל. בהרצל היה מהכול. הוא הציב רעיון מהפכני ששלהב את דמיונם של המוני היהודים בארצות השונות, ומייד ניגש לברוא יש מאין את כלי הביצוע להגשמתו. הוא ידע לסרטט באופן בהיר את ה"מה", את ה"לאן" ואת ה"איך". כשפרץ את הדרך עם מדינת היהודים הוא עמד במבחן שבו עומדים כל המנהיגים שמציבים חזון חדש ומהפכני לשינוי המציאות: מבחן הלעג, ההתנגדות, הלגלוג והביטול שהגיעו מכל הכיוונים, ובעיקר מקרב בני עמנו, אורתודוקסים כחילונים, סוציאליסטים כשמרנים. אבל מולם התרומם כמעט בין לילה נחשול ענק של התלהבות עממית אותנטית של יהודים פשוטים. על כך העיד הרצל בנאום בלונדון זמן קצר אחרי פרסום מדינת היהודים. אני מצטט: קריאת הסכמה בקעה ועלתה בכוח אדיר מכל המקומות שבהם סובלים היהודים. אני עצמי לא ציפיתי להתלהבות מרובה כל כך, ומשום כך החלטתי ללכת הלאה בדרך המעשה. מדינת היהודים אינה עוד בבחינת חלום בודד של יחיד, אלא של בני אדם מרובים בלא מספר השותפים לרעיון זה, ומחר ידע כל העולם שהיהודים רוצים שתהא להם מדינה משלהם. משראה הרצל שהרעיון ביטא את כמיהתם של יהודים רבים, הוא ניגש למלאכת הביצוע. כמעט כל דבר משמעותי הוא עשה בעצמו, באופן אישי, ואף שעבד לצורך כך את ממונו. הרצל יצר תקדים מדהים של תנועה לאומית בין-לאומית, לא רק תנועה רעיונית, אלא תנועה פוליטית שמתכנסת וקובעת את דרכה באמצעות הקונגרסים הציוניים, וכך יצר כלי מחבר ומאחד לרצון פוליטי אחד שהצליח להתגבר על הפיזור הטריטוריאלי והלשוני של העם היהודי. לא פחות מדהימה הייתה העובדה שהצליח בגיל צעיר, באמצע שנות ה-30 לחייו, ובלי שייצג ישות מדינית, לקיים פעילות מדינית ודיפלומטית ברמה הגבוהה ביותר ולהיפגש עם מנהיגי עולם ומעצמות דוגמת הקיסר הגרמני והסולטאן העות'מאני כדי לנסות ולרתום אותם להגשמת הרעיון הציוני. בתקופה קצרה הוא בנה כלים מעשיים רבים, כמו הבנק להתיישבות היהודית וקרן קיימת לישראל, למימוש חזונו. אין תמה אפוא כי עם פטירתו נחלשה התנועה הציונית מאוד, בתקופה גורלית לעמנו. רבים סבורים בטעות כי הציונות של הרצל הייתה מנותקת מהיהדות; חלקם מסלפים בזדון, אחרים בהשפעת רעיונות שבהם השתעשע הרצל בגיל צעיר, בטרם סלל את המסלול הציוני. הדברים הפוכים מהאמת, וחשוב מאוד לנצל מעמד זה כדי להציג את העובדות לאשורן, ורצוי שאף במילותיו שלו. בנאומו בקונגרס הציוני הראשון בבאזל הכריז הרצל כי הציונות היא שיבתנו אל היהדות עוד לפני שיבתנו לארץ היהודים. עוד קודם לכן, במדינת היהודים כתב כי רק אמונתנו העתיקה היא שעמדה לעשותנו לעם אחד. בנאום בווינה הדגיש את כוחה הלאומי המגבש של היהדות, ואני מצטט: מעשי אכזריות של ימי הביניים היו משהו בלתי נשמע, ובני אדם שידעו לעמוד בכל העינויים ודאי היה בהם משהו חזק מאוד, הייתה בהם אחדות פנימית שעבדה לנו. דור שגדל כשהוא מרוחק מן היהדות והוא משולל אחדות זו אינו מסוגל להתחשב בעבר שלנו כמו שאינו מסוגל לצפות לעתיד. משום כך אנחנו צריך צריכים לחזור למחנה היהדות, ולא ניתן עוד להשליך אותנו מתוך מעוז זה. בתנועה הציונית היו מנהיגים גדולים, ריכוז יוצא דופן מבחינה היסטורית של מנהיגים בעלי שיעור קומה בתקופת זמן קצרה יחסית. אבל כהרצל לא היה – לא בסלילת הדרך הלא-חרושה, לא באומץ הלב, לא במגוון הכישרונות, לא בעוצמת החזון, ולא בכושר המעשה. יהי זכרו חרות לעד בלב האומה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת אורית פרקש. << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, בחייו הקצרים – רק 44 שנים – הצליח הרצל להתוות דרך ולזרוע זרעים שהובילו להקמתה של מדינת העם היהודי בארץ ישראל. הרצל חזה באנטישמיות הגואה באירופה גם במסגרת עבודתו העיתונאית, ולא יכול היה לעמוד מנגד מול העוולות שראה. בצניעות ובנחישות הוא הבין שלא יוכל לתקן את כל העולם, ולכן הקדיש מאז את חייו למטרה אחת ממוקדת: הבטחת עתידו של העם היהודי. מול האתגר הבלתי-אפשרי והקולות שניסו כל העת להניא אותו ממעשיו, בחזון הציוני שסרטט הרצל הוא לא התייחס רק לעצם הקמתו של בית לאומי לעם היהודי אלא התווה בעיני רוחו את הדרך שבה מדינה זו תצעד ותתנהל: לא רק מקלט לעם היהודי אלא מגדלור של ערכים הומניים לעולם כולו. על כך התבטא הרצל באחד מכתביו – היושב-ראש הזכיר אותם, ואני חושבת שבגלל חשיבותם אפשר גם להגיד אותם פעם נוספת. הוא אומר: קראתי פעם לציונות אידיאל אין-סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר – רגע, אני שמה משקפיים. ניסיתי להילחם בזה, אני לא מצליחה. על כך התבטא הרצל באחד מכתביו: "קראתי פה לציונות אידיאל אין-סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית". דומה שזה נכון מאוד גם היום. מדינה זו, כך האמין, תשאף תמיד לפעול לאור ערכי השוויון והצדק לכל אזרחיה, ללא הבדלי דת, גזע ומין. בימים האלה, ובמיוחד לאחר שציינו את חג הפסח, יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות – אבני דרכנו כאומה – ולאור האתגרים שמולם אנחנו ניצבים, עלינו לשאול מהו החזון שלנו ומהם הערכים שלאורם אנחנו מקיימים את הבית הלאומי שהקמנו במאמץ ובהקרבה כל כך גדולה. אני מתבוננת על הבית הזה ונוכחת שוב ושוב כי במקום להתוות את הדרך שלנו ובמקום להנחיל את הערכים ששאפו להם הרצל והאבות והאימהות של הציונות, אנחנו עסוקים במניפולציות פוליטיות של חוקים המעקרים את התפיסה הבסיסית של מדינת ישראל כמדינה יהודית שהיא גם מדינה דמוקרטית. אני קוראת לכם, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, ללא קשר לעמדתכם הפוליטית: זה הזמן למנהיגות ברוחו של הרצל, מנהיגות ערכית המשמשת דוגמה לחברה ולעם, עם אמות מוסר מוצקות. אני מאמינה כי חברת מופת בוחרת להיות כזאת ברוח מנהיגיה. חובת המנהיגים היא לעורר השראה ולייצר לכולנו תמונת עתיד שיש בה תקווה לחיים מלאי משמעות – תמונה שהיטיב הרצל לצייר בחייו הקצרים. דומה כי היום יותר מתמיד נדרש מנהיג, אולי אומן, אשר ירחיב את היריעה ויצוק לתוכה תכנים שיאפשרו לנו להיות חברה שבה הערבות ההדדית היא תנאי לקיומה. נגיף הקורונה מלמד אותנו פרק חשוב בארעיות החיים ובעובדה שהאנושות כולה פגיעה באותה מידה בדיוק. האופן שבו נתרגם את המציאות שבה אנחנו מצויים לתוכנית פעולה – אך הרבה מעבר לזה: לחזון משותף שיש בו ערכים של שוויון וצדק לכל אדם באשר הוא אדם – יאפשר לנו להתגבר על כל אתגר בריאותי, כלכלי וחברתי בדיוק בדיוק כפי שהרצל הגה. אם באמת נרצה ונאמין, אין זו אגדה. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אנו מציינים היום 160 שנה להולדת מי שנחשב אבי הציונות, חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, עיתונאי, משפטן, סופר, מחזאי והמדינאי הראשון של העם היהודי בעידן המודרני. מנהיגותו של הרצל השפיעה על סיפור תולדות הציונות, על חלוצי העלייה לישראל, וממשיכה עד היום להשפיע על אופי המדינה ועל כולנו, נבחריה. בתוך כתשע שנים מאומצות בלבד הצליח הרצל לקדם במעשים מנהיגות ציונית של חזון. בתוך כך הקריב הרצל את משפחתו, את רווחתו הכלכלית, את עתידם הכלכלי של ילדיו, את בריאותו ולבסוף גם את חייו, כשנפטר בגיל צעיר. הוא זכה להערצה בקרב ההמונים היהודים באופן עמוק וסוחף, הערצה שהתגברה לאחר מותו. דוד בן-גוריון הנער כתב עליו: "לא יקום עוד איש נפלא כזה, המאחד בקרבו את גבורת המכבי עם מזימות דוד, אומץ לב רבי עקיבא – – – וענוות הלל". אבל לא על התהילה של הרצל אדבר היום. בעיניי מקור ההשראה המיוחד בדמותו הוא התמודדותו עם הקשיים הרבים שבהם רוצפה דרכו, החוויות הקשות שעבר ושזיקקו את תפיסת עולמו, האכזבות והמרורים שספג. לכל אלה הוא לא נכנע; הם לא עצרו אותו בשליחותו. להפך, הקושי לא יכול לו. כך שליחותו של הרצל נולדה והתעצבה בעקבות חוויות אנטישמיות קשות שספג ושסיקר כעיתונאי. כך, בנוסף, הרצל חווה זלזול וביקורת קשה ורבה מכל עבר. הברון הירש, שהיה הראשון שהרצל ניסה לגייס, כינה את רעיונותיו "המצאות דמיוניות". כשפרסם הרצל את ספרו מדינת היהודים הוא קיבל את תמיכת יהודי מזרח אירופה, אולם מבית זכה ללעג. עיתונאי וינה, עמיתיו של הרצל, הקולגות שלו, תקפו אותו ואת חזונו. הסופר היהודי צוויג כתב כי שום אדם בווינה לא הושם ללעג כהרצל. הרצל הותקף בכל החזיתות: מצד אחד על ידי היהודים הדתיים, שחששו מחזונו האנטי-דתי, לטעמם, ומהצד האחר מאלה החילונים, ששאפו להשתלב ולהיטמע באוכלוסייה האירופית. שותפו הראשון לדרך, הרב גידמן, שינה את דעתו, ועם השנים החל לתקוף אותו ואת הציונות, וגם משפחת רוטשילד האמידה והמשפיעה התנגדה בתחילה בכל כוחה לפועלו. אבל חבריי, הרצל לא חדל מלפעול למען מדינת ישראל העתידית ושם אותה לפני הכול. חרף העומס הנפשי והפיזי וחרף הבדידות והביקורת שהייתה כרוכה במסע שלו הוא המשיך לחפש שותפים, למצוא דרך לקדם את החזון למען מדינה יהודית, יצר קשרים עם תנועות דומות, כמו חובבי ציון, וניהל דיאלוגים ערים עם מי שטען שהוא טועה, דוגמת אחד העם או מנחם אוסישקין. הוא דיבר אל העם ועם העם. הוא נתן לכולם הזדמנות לדבר תחת גג הקונגרס הציוני, שם שימש יושב-ראש. ביומנו ניבא ביוני 1901 כי בעתיד, כשמדינת היהודים כבר תהיה עובדה מוגמרת, הוא מקווה כי יזכרו אותו, אותו – העיתונאי היהודי מחוסר האמצעים שהפך סמרטוט לדגל ואספסוף ירוד לעם המגן על הדגל הזה בקומה זקופה. חבריי חברי הכנסת, אלו הדברים שבעיניי מאירים באור יקרות את דמותו של הרצל: הקושי; המצפן האישי; מנהיג שמוביל, ולא כזה שנבהל מקריאות ביניים בדרך. כולנו מכירים את הציטוט המפורסם שלו לאחר הקונגרס הציוני הראשון, "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים", אך לא רבים זוכרים את המשך הפסקה של הרצל: אם אומר זאת בקול היום, יענו לי בצחוק כולם. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד 50 שנה, יודו בכך כולם. הרצל הבין שיש כאלה שחשבו שהוא שוגה באשליות, נאיבי, פתי, לא מבין בעולם הדיפלומטיה, אבל במרחק השנים, היום, הדבר היחיד שבו טעה הוא התאריך המדויק של מימוש חזונו: 51 שנים ולא 50 מיום כינוס הקונגרס הציוני הראשון. ומחלום למציאות. היכולת יוצאת הדופן של הרצל להגשים את החלום מקושי גדול מושרשת עמוק בנשמת אפה של מדינת ישראל – מדינה שקמה אחרי שואה נוראית, מתוך קושי גדול, ויש בה נחישות להתגבר ולנצח את הקשיים. דבריו של הרצל "אם תרצו אין זו אגדה" הם כאש בעצמותינו, הישראלים, והם מאפיינים את העם שלנו גם היום, בתקופת המשבר. הרצל אהב טכנולוגיה, ראה את מהפכת החשמל, העריץ מדענים ומדע וראה בכך דרך להשיג עצמאות. במשבר שחווינו חווינו רק לאחרונה את העוצמה של הטכנולוגיה הישראלית. מכון ויצמן, הצוותים הרפואיים, הקהילה המחקרית והמדעית – כולם התגייסו להתמודדות עם מגפת הקורונה באופן שתרם להצלת חיים בישראל ובעולם. חבריי חברי הכנסת, הרצל לא ראה את מימוש חזונו. כשהוא קודח ומדמם מדלקת ריאות בימיו האחרונים אמר: "דרוש בשלום ארץ ישראל בשמי. נתתי את דם ליבי למען עמי". אנו מחויבים לקיים את חזונו. אנו מחויבים לקדם את ישראל לפני הכול. בכך אנחנו מאמינים, לכך נמשיך לפעול, ובשל כך אין זו אגדה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת משה אבוטבול, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו מציינים היום את יום בנימין זאב הרצל. דיברו על כל מיני זוויות בחיים שלו, שהיו סוערים. היו בהם הרבה הרבה דברים מעניינים, בתרומתו לקידום הרעיון של שיבת עם ישראל וליצירתו וגיבושו כעם. אבל אני רוצה שגם נדע את הכול, שנדע גם דברים אחרים. אני ליקטתי כמה דברים מתוך ויקיפדיה, ושם דברים שגם מצערים אותנו, אנחנו כיהודים שבאמת חשובה להם הדמות היהודית של המדינה, שלא רק תהיה מדינת היהודים אלא מדינה יהודית לפי תפיסת עולמנו. צריך לציין שהייתה לנו גם מחלוקת מאוד גדולה איתו; אי-אפשר להתעלם מהדברים האלה: מכך שכשנולד ב-1891 בנו, אז הוא לא מל אותו אחרי לידתו – דבר שמאוד מאוד מצער אותנו; מהנקודה שבשנים 1893 ו-1894 הוא דיבר על רעיון ההתבוללות באמצעות התנצרות, והוא דרש מהחברה הנוצרית לקבל את היהודים כדי להיפטר מהתכונות השליליות שבגללם לא סובלים אותם, את היהודים – דברים שמאוד פוגעים בנו; ומכך שהוא ציין רק פתרון אחד – התבוללות מוחלטת, שתושג באמצעות המרת הדת ונישואי תערובת. הוא טען גם במכתביו – מי שקרא אותם – כי יש לאנטישמיות אספקטים חיוביים: שהיא תחנך את היהודים, שתקדם דור, תקים דור שיעשה רושם מצוין, ולדבריו – כך הוא כתב – יש לטבול ילדים יהודים לנצרות קודם שהם אחראים למעשיהם, קודם שיוכלו לפעול בעד או נגד וקודם שהמרת הדת תוכל להתפרש כחולשה מצידם. "מוכרחים להיעלם בהמון" – אלה הם דבריו. במכתבו העלה הרצל גם את הרעיון לארגן תנועת התנצרות המונית שתדאג להטבלתם הקולקטיבית של יהודי אוסטריה. הוא גם ציין במכתבו: אף שבהחלט אינני רואה בשלילה התנצרות. הוא נעדר כל סנטימנט חיובי לדת. העירו לו, ונשיא האגודה למלחמה באנטישמיות אמר לו דבר מאוד חשוב: גזעך החזיק ביהדות במשך מאה דורות. אין לך שום זכות לשים קץ לכך. ובכן, זוהי מדינת היהודים שהוא ציין. אבל אנחנו, כמובן, היות שהוא באמת גם אהב מחזות ושירה, ומעניין למה הוא מתכוון, למה התכוון המשורר – כי גם על דברים אחרים הייתה לנו מחלוקת: עם זה שהיו לו רעיונות אולי להקים את המדינה בארגנטינה או באוגנדה – דבר שאף אחד בבית הזה לא חושב שזה רעיון מעשי, וגם הוא הבין את זה בסופו של דבר, שאין בזה מעשיות. אנחנו רוצים דווקא לדבר על כך שהמדינה קמה, אבל יש לנו ברוך השם מדינה יהודית. אני רוצה לשמוח בכך שיש לנו התגברות של תנועת התשובה במדינה שלנו – מוסדות תורניים של תלמודי תורה, בתי ספר, כוללים, ישיבות, בתי כנסיות, מקוואות, מכוני מחקר יהודיים – ולמרות שבעצם הוא אמר באחד מהדברים שלו שצריך לכלוא את הרבנים בבתי כנסיות, עדיין הרבנים יוצאים לתת הרצאות בכל רחבי הארץ. אבל יש גם דברים כואבים: זה שמיליון יהודים עדיין לא יודעים להגיד "שמע ישראל", ילדים במערכות החינוך – גם זה כואב, או חוק החמץ, שקיבלנו תזכורת כואבת לפני כמה ימים מבית המשפט. אני רוצה להגיד שאנחנו – אנחנו, כן, העם התורני, העם החרדי – אנחנו באמת הציונים האמיתיים. עצם העובדה שאנחנו אומרים שלוש פעמים ביום "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", בראש חודש ארבע פעמים וביום הכיפורים אומרים את זה גם חמש פעמים – אני חושב שיש לנו גם מה לומר בנושא הזה של הציונות. אני אסכם ואומר: בלי השאיפה של כל יהודי במשך אלפיים שנה לחזור לציון, לא היה לו להרצל למי להנחיל את החזון שלו. ובמילים אחרות, אותה יהדות שבעצם הוא יצא נגדה היא-היא שאפשרה לו את החזון הציוני. ועדיין על רבני חובבי ציון, שתרמו המון, לא הספקנו לספר, שהם בעצם היו ההרצלים האמיתיים. נקווה, בעזרת השם, שנזכה לראות עוד ועוד דברים בעם היהודי שמתגשמים כאן בארץ ישראל ולא במקומות אחרים. אמן. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> "כה אמר ה' צבאות לאמר, העם הזה אמרו לא עת בֹּא עת בית ה' להבנות – – – העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב – – – שימו לבבכם על דרכיכם. עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית" – כך הנביא חגי מנבא בימי דריווש המלך בימי שיבת ציון ומטיף לעם היושב בציון ולאלה שמחוץ לציון. "לא עת בא עת" – אותו ויכוח, כמו אז, גם בימינו אנו. חגי נשלח לחדש את ההתלהבות ולשכנע את העם וראשיו שבניין הבית אפשרי, דווקא בימים של משבר כלכלי, דווקא בימים שהם לא ידעו איך הם יצליחו לעבור את זה כאן בארץ ישראל. כשכתב הרצל ב-1896 את ספרו מדינת היהודים כבר היו יהודים בארץ ישראל. העלייה הראשונה כבר הייתה כאן. המשפחה שלי הגיעה לכאן כבר ב-1890. שנה אחר כך מתכנס הקונגרס הציוני בבאזל, ב-1897, ועדיין כשאותו הרצל, שדובר עליו כך קצת קודם פה, ב-1898 מגיע לארץ ישראל, הוא מתקבל בידי היהודים שנמצאים בארץ ישראל עוד לפניו כמלך היהודים, לא פחות. הסבא של הסבא שלי, אגב, משני הצדדים, גם מצד האימא גם מצד האבא – שניהם על סוסים קיבלו את פניו של הרצל בבואו למושבה רחובות ב-1898 בקריאות האלה: מלך היהודים. באותו מועד, באותו ביקור שלו, לפני שהוא מגיע למושבה רחובות, פגש את הקיסר וילהלם במקווה ישראל, והוא שואל אותו ומדבר איתו על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, והקיסר אומר להרצל: מי שייטע עצים בארץ הזאת, הארץ הזאת תהיה שלו. הקרב הזה בין התנועה הציונית לבין התנועות הדתיות ניטש, לצערי, עד היום. הוא ניטש עוד מאז ששברו האבא של מנחם בגין והסבא של אריאל שרון את המנעול בבית הכנסת בבריסק כשביקשו לקיים אזכרה להרצל והרב סולבייצ'יק לא אישר להם ועד לימינו אנו, שהבית הלאומי קם כאן כבסיס, כבית שאליו נשואות עיני כל יהודי העולם, שמהווה מקלט לעם היהודי, לכל יהודי – מקלט שכל כך היה חסר לנו לפני 75 ו-80 שנה, כשהיינו צריכים אותו בזמן מלחמת העולם השנייה. ואנחנו, חבריי, עלינו מוטל אותו ציווי של חגי הנביא, וגם של הרצל: לטעת עץ, לבנות בית – לא עת בוא עת, שימו לבבכם על דרכיכם. מצוות בניין הארץ הזאת, מהנביא חגי ועד הרצל בימינו, לא הסתיימה. הדרך והמשימה שלנו הן למצוא את המקום לכל יהודי באשר הוא, בארץ הזאת ומחוצה לה. אני מציע לכל יהודי ולכל ישראלי לראות את הדוגמה הזאת של הרצל דווקא היום, כיהודי שהשפיע על העם היהודי השפעה דרמטית, יותר מהרבה כאלה שאולי לא היו נותנים לו להשלים מניין או לעבור לפני התיבה. << אחרי_כן >> ועלינו ללמוד ללמד זאת ולמצוא את הדרך לחבר בין חזון הנביאים לבין החזון הציוני, השלובים אלו באלו, ובאו, רבותיי, לידי ביטוי גם בהגשמת חזונו של הרצל, במגילת העצמאות ובנוסח הכל-כך מדויק שלה והכל-כך משלב שלה, שאומר: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית", ולפיכך "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". ואני מציע לכל מי שמנסה לדרג כל יהודי: אף אחד מכם, אף אחד מאיתנו, אין לו את היכולת לתת ציונים לכל אחד ולכל יהודי, מיהו יותר יהודי ומיהו פחות יהודי. גם בעניין הזה, אני חושב, תשאירו לקדוש ברוך הוא את המשימה לדרג כל אחד. בינתיים אנחנו ניבחן ביכולת שלנו לבנות את הארץ הזאת, להילחם עליה ולהגשים בה את חזון הנביאים. תודה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בואו נדבר קצת על חזון והגשמה. בסופן של 72 שנות עצמאות הגיעה העת להישיר מבט אל חלומו של חוזה המדינה בעין המציאות בת-ימינו. בפריז 1885 החלום החל לרקום עור וגידים; הלב החל לפעום. וכך כתב הרצל: "דומני כי בשבילי פסקו החיים והתחילו דברי ימי עולם – – – אחז בי הרעיון כדיבוק, מעבר לגבולות ההכרה – – – בלכתי, בעומדי, בשוכבי, ברחוב, בזמן הארוחות ובלילה, כשהיה קורע אותי מתוך חלומותיי". הרצל החולם הניח כאן את אבני הדרך להגשמת החלום הישראלי. "כשתקום מדינה ביום מן הימים", יכתוב הרצל כמה שנים לאחר מכן, "ייראה הכול קטן ומובן מאליו. היסטוריון הוגן ממני יגיע אולי למסקנה שבכל זאת היה בכך משהו, שעיתונאי יהודי, חסר אמצעים, בעיצומו של השפל העמוק ביותר של העם היהודי, בימי האנטישמיות המבחילה ביותר, הפך פיסת בד לדגל, ואספסוף עלוב לעם, המתקבץ בקומה זקופה סביב הדגל הזה". אז איפה אנו עומדים היום ביחס למה שקיווה וביקש הרצל לראות במדינת היהודים העתידה לקום? הינה כמה קטעים נבחרים מתוך ספרו מדינת היהודים. על השנאה היוקדת לעם היהודי הוא כתב: "לא נוכל לקוות שישתנה מצבנו לטובה, יען אשר השרים – גם אם יאהבונו בליבם, כאהבתם לכל אזרחי ארצם – אין לאל ידם להיות לנו למגן ולסוכך עלינו. ככל אשר יוסיפו להאיר אלינו פנים, ככל אשר יגדילו את חסדם איתנו, כן יגדילו השנאה בלב צוררי ישראל – – – העמים אשר אנחנו יושבים בקרבם, כולם יחד, אם בסתר או בגלוי, שונאים לנו". כיום צה"ל חזק ומוכן להכות את האויב בכל רגע נתון. נגמרו הימים שבהם היינו נתונים לחסדיהם של אחרים. על קיבוץ הגלויות הוא כותב כי יציאת היהודים, "חלילה לנו מחשוב כי תהיה לפתע פתאום, לא לאט תתנהל ולעשרות שנים תימשך". תקשיבו היטב לנתונים האלה: בקום המדינה מנתה אוכלוסיית ישראל 806,000 בני אדם בלבד, ומאז היווסדה הגיעו הנה כבר 3,300,000 עולים. בלי עין הרע, אוכלוסיית ישראל מונה מעל 9 מיליון נפשות, כן ירבו. רק במהלך השנה האחרונה נולדו 180,000 תינוקות והגיעו הנה 32,000 עולים חדשים. 45% מכלל האוכלוסייה היהודית בעולם חיים בישראל, וכ-78% מהם הם ילידי הארץ. הרצל כתב וקיווה כי "אם רק תחל התנועה" לעלות ארצה, "יצאו אליה אחרי הראשונים, ואחרים ינהרו אחריהם, ייסעו בעל כרחם ואחרים יידחקו לצאת". לצד התקווה הצנועה הזאת כדאי להכיר את הדברים האלה: סקר חדש מעלה כי רוב גדול מאוד של יהודים סבורים שהמשמעות של ישראלי אמיתי היא אחת: להיות ציוני. 92% מהיהודים אומרים שהם מרגישים ישראלים אמיתיים. רוב ברור של הערבים אזרחי ישראל אומרים שגם הם מרגישים ישראלים אמיתיים. הרצל ביקש לקוות שאזרחי ישראל יהיו לכל הפחות מרוצים ויקבלו את חייהם כפי שהורגלו אליהם בגולה, או בלשונו, "לו נצא שנית מארץ מצרים, לא נשכח את סיר הבשר. בכל ערי האגודות נמצא איש איש את הדברים שהרגל בהם". והיום 89% מאזרחי ישראל מרוצים מחייהם ול-57% מהם יש ציפיות לעתיד טוב יותר בשנים הבאות. "אחרי שלוש שנים של עבודה עלינו להיפרד, ספרי האהוב", חותם הרצל את ספרו המכונן. "כעת מתחילים ייסוריך, יהיה עליך לפלס דרכך במבוך של איבה וסילופים, כמו בתוך יער אפל. אבל אם יתמזל מזלך ותגיע לחברת אנשים טובים, מסור להם את ברכת אביך". אז אני רוצה לומר באופן חד וברור: מדינת ישראל ואזרחיה הם האנשים הטובים ביותר אשר יכלו לאחוז בחלום הזה של הרצל ולהגשימו. אנו חיים את החלום, ומי שמסרב לראות זאת, מוזמן להתעורר. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. << דובר >> איציק שמולי (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בישיבה הזאת אנו מחויבים לא רק בציון הולדתו של הרצל, אלא שמחובתנו לדון גם במורשתו, ובעיקר – לשאול עצמנו איפה אנחנו עומדים היום ביחס אליה. הרצל, כפי שאמרו חלק מקודמיי, הבין, הבין היטב, שאין תוחלת לעם היהודי בגולה, והפך את הציונות מחלום רחוק ליעד פוליטי ממשי שתכליתו ברורה: הקמת בית לאומי ומופתי לעם היהודי. האמונה העמוקה בזכותנו לארצנו ולמדינתנו היא היסוד שמונח בבסיס מפעל התקומה הציוני. חזונו לא רק שהצית משאלת לב נועזת שקיננה בלבבות רבים אלא שהניע למציאות פוליטית נועזת ותכליתית, שלימים גם הצילה יהודים רבים. הציונות היא הפרויקט הלאומי המוצלח ביותר של המאה ה-20. זהו סיפור על עם שעמד על שפת התהום ושרד, ומתוך החורבן קם והרקיע להישגים אדירים בתנאים קשים של מחסור ושל סכנה. רוב בני האדם אינם מוכנים להתמסר לשינויים גדולים ולהאמין בהם בנקודת ההתחלה. הרצל, נביא הציונות והקוממיות היהודית, הוא ההוכחה – הוא ההוכחה החיה, הניצחת – שגם אדם אחד שהאמת והאומץ בקרבו יכולים להשפיע על מהלך ההיסטוריה כולה. הרצל היטיב לראות את עוצמת הגל האנטישמי, ובעיקר את נטייתו לחזור, לשוב ולהכות בכל פעם מחדש בקהילות הגולה חסרות המגן. הוא היטיב להבין ולהחדיר בפזורות עמנו שאם לא ישנו את מעמדן הלאומי, סופן להיטרף ולהיבלע בחור הפעור של ההיסטוריה. רק מדינה ריבונית וצבא חזק שנחסה בצילו יבטיחו את הקיום היהודי. ואכן, במשנתו של הרצל ישנם שני נדבכים עיקריים, שהאחד אינו מותר ללא השני – הקמת בית לאומי בטוח ליהודים, ובתוכו גם חברת מופת סולידרית וצודקת שמפעמת פנימה. הוזכר קודם הציטוט הידוע שלו על הציונות כאידיאל אין-סופי. בציונות יש לא רק שאיפה לכבוש את הארץ בעבור עמנו האומלל, כך אמר, כי אם גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית, כפי שאמרה קודם חברתי אורנה. ובתום 72 שנה של עצמאות ניתן גם לומר שחזונו הפך את ישראל מארץ חרבה למקלט בטוח, למדינה מרהיבה ומצליחה שהיא נס ופלא. מדינת ישראל היא עובדה קיימת במרחב שבו אנחנו נמצאים. מדינת ישראל – האוכלוסייה שלה קפצה פי 12 משחר לידתה; התמ"ג – פי 60. מדינת ישראל מצטיינת בכל כך הרבה תחומים. נכון, יש עוד הרבה הרבה מה לתקן ולשפר, ומה שהושג גם הוא אינו מובטח, אלא עומד למשמר מול מגמות מסוכנות שמקודמות גם בתוך הבית הזה, מגמות אשר חותרות תחת הנחות היסוד של הציונות, שאנו נושאים את דגלה ואת הרום שלה היום בבית הזה; שיכרון כוח, למשל, שמתוכו להוטים לספח שטחים עם אוכלוסייה עוינת גם במחיר אובדן הריבונות היהודית והרוב היהודי, הוא דוגמה לכך. דוגמה נוספת היא חברה שמפורקת ליחידים. סולידריות עבור חלק מהאנשים כאן היא בכלל מילת גנאי, עושק של החירות. מדינה שנקרעת במאבקי שבטים – כל אלה משמעותם עלולה להתברר, חלילה, כתפנית קטלנית בפרויקט הציוני תוך סיכון ממשי לעתידו. חובתנו לרשת מקודמינו, אך אנחנו בהחלט רשאים גם לברור בעצמנו. אותו החזון שעליו דיבר הרצל ניצב גם היום בפניכם, בפנינו, בפניי ובפני בני דורי שיובילו בעתיד את מדינת ישראל קדימה. אתגריו שלושה: 1. לשמור על עליונותה וחוזקה של ישראל במרחב; 2. להבטיח את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; 3. לפעול שתיכון בישראל חברת מופת אמיתית. לשם עלינו לכוון. לשם אני בטוח שנגיע. יהי זכרו של הרצל ברוך וחקוק לעד על לוחות עמנו. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת יאיר גולן. בבקשה. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בטרם אשא את דבריי, שתי הערות בקצרה: האחת – חבל לי מאוד שביום הזה לא כל סיעות הבית מיוצגות באולם, שלא לומר כל חברי הכנסת. הכבוד לסמלים של האחר הוא עניין בסיסי בשותפות האזרחית שצריכה לשרות בין כל אזרחי ישראל, והייתי מצפה שכולם ייוצגו כאן. הערה שנייה אני רוצה לומר לחברי משה אבוטבול: הרי אתה מכיר את יחסי הם והאוהב לחברה החרדית. אני שמח שהארת את עינינו בדבר צדדים אחרים בדמותו של הרצל. עם זאת, יש לומר שלו תקומת ישראל הייתה תלויה בציבור החרדי בלבד, כנראה לא הייתה מדינה. מכאן לעיקר דבריי. אפתח בשלוש ציטטות מתוך ספרו של הרצל אלטנוילנד. עלילת הספר ודאי מוכרת בכנסת ישראל, והוא רצוף דברי הגות – הגותו של המחבר, כמובן – על מהותו של העם, על מעשה ההתחדשות בציון, על הערכים, העקרונות והאמצעים הגשמיים שיש בהם להביא לתקומת עמנו העתיק. באחד הכינוסים הרבים המוזכרים בספר – הרי צריך כינוסים כדי לשאת דברי הגות – אומר אחד הגיבורים, שטיינק, את הדברים האלה: "ולפיכך הריני אומר לכם כי תחזיקו אף אתם בכל היסודות האלה שעשו אותנו לעם גדול: חופש הדעות, רוח הסובלנות ואהבת הזולת. רק אז, ציון לציון תהיה". מה יש באמירה זו אם לא אמירה דמוקרטית ויהודית מהותית? ציבור חופשי ועל כן דמוקרטי; ציבור סובלני ועל כן ליברלי; ציבור המקיים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך" ועל כן יהודי. אכן נאה ויפה. וגיבור אחר בספר, דויד, אומר: "הכיר גם עמנו הנידח וידע שתקוותו לא תבוא מיד אנשי הזיה עושי פלאות, אלא מן הכוח הפנימי והעצמי. לא אישיות אחת, אלא אישיות העם שתתנער ותפעל, היא-היא שעליה להכין ולכונן את מפעל הגאולה. אף החרדים הכירו שבתפיסה כזאת אין משום חילול השם כלל וכלל". ראו כמה דברים יפים יש בפסקה הקצרה הזאת: התנגדות למשיחיות, אך תמיכה בחזון; התנגדות למנהיג כל-יכול, לכאורה, שאחת דינו – להכזיב, אבל אמונה בכוחו של העם וקביעה שגם החרדים יכירו בכוח המעש העצמי ולא רק בכוחו של אל עליון. זוהי ציונות במיטבה; זהו בסיסה של הציונות הרלוונטית גם לימינו אלה. לקראת סוף הספר מבקרים גיבוריו בבית ספר ושומעים שם דבר "מהפכני" על אודות שוויון. אומר המנהל: "אין זה טוב מבחינה מוסרית שמעמד ההורים או עושרם יבדיל בין הילדים שבבית הספר. דבר זה מקלקל את כולם. ילדי המכובדים נעשים גאוותנים ונרפים, וילדי האחרים – המרירות חודרת לנפשם בעודם באיבם". מה יש בדברים האלה? שיקול מוסרי כמנחה מפורש של מדיניות חינוכית; חשיבות החינוך בעיצוב האומה; מידת ההשחתה והפגיעה כשחינוך אינו ניתן באופן נכון ואינו משרת תכלית חברתית רחבה. האין דברים שכאלה יכולים להיות מנחה ראוי לתוכנית חינוכית גם כיום? ודאי. ודאי שכן. הספר כמעט מסתיים בדיון קצר בין מרבית גיבוריו – דיון בדבר הסיבות שהובילו לתקומת העם בארצו המתחדשת. יש סיבות פנימיות: המצוקה, העם שחזר והתאחד, הרצון, הסובלנות ההדדית, אמון האדם בכוחות עצמו, האהבה והסבל. יש סיבות חיצוניות: אמצעי התחבורה החדשים, המדע וכוחות הטבע. וגם יש עוד סיבה אחת, ואני מצטט: "קם יהודי זקן, רבי שמואל, ואומר חגיגית, הסיבה: 'האלוהים'". הרצל אינו פוסק בדבר הסיבה החשובה ביותר, וככל הנראה כולן נכונות. על דבר אחד דומה שאין להתווכח: רק חלום או חזון מרחיק ראות, המחובר היטב לקרקע המציאות, יש בו תקומה ויש בו גאולה. רק גישה השמה את האדם במרכז יש לה צידוק מוסרי לקבץ אנשים לכדי עם; רק שכל ישר ורצון נחוש יישאו על גבם את כובדה של משימת קימום העם. העם היהודי עבר תהפוכות רבות מאז נכתב אלטנוילנד: פוגרומים, שואה, גירוש יהדות ערב, הקמת מדינה, מעשה ההתיישבות חסר תקדים, קליטת עלייה רחבת היקף, מעשי בנייה אחרים; וגם מלחמות, אסונות, חוליי חברה מסורתית וחוליי חברה מודרנית. בכל המסע הקצר-הארוך הזה בולט עניין אחד מעל הכול: צדקת הדרך. אם לא נקפיד על צדקת הדרך, אם לא נדע לחבר אנשים צעירים לדרך החיים כאן, אם לא נדע לקיים חברה מתקדמת, אם לא נדע להבטיח תקווה לאזרחינו – תקווה לעתיד טוב יותר – לא נממש את משנתו של חוזה המדינה. ועכשיו, חברים יקרים, אחר כל הדברים הנמלצים האלה, אולי נסביר לעצמנו איך מתיישב חזונו של הרצל עם מה שמתרחש במשכן הזה – ממשלה שיעמוד בראשה נאשם בפלילים, כביכול בחסות החוק, אך בניגוד לצדק הטבעי ולחוש ההגינות הבסיסי; כנסת העומדת לשנות את חוק-יסוד: הכנסת וחוק-יסוד: הממשלה תוך הפיכתם לחוכא ואטלולא ותוך זלזול חמור ברצון הבוחר; עם שלם הנאנק תחת מגבלות הקורונה ותחת כובדה של קריסה כלכלית בזמן שנבחריו עוסקים בכיבודים, בהמצאת תפקידים שאין בהם כל צורך, בניצול כוחם לשימוש בקופה הציבורית. לו בנימין זאב הרצל היה עימנו כיום, יושב כאן מול תמונתו המתנוססת על קיר הבסיס, פניו היו מאדימות, זעמו היה גואה, ובוודאי היה מתפרץ בכעס וקורא לכל השותפים למעשה הציבורי: הפסיקו, הפסיקו מייד. מה שאתם עושים לא מבזה אותי ואת חזוני; מה שאתם עושים מבזה אתכם. "שובו בנים שובבים אֶרְפָּה משובֹתיכם", אמר הנביא ירמיהו. שובו בנים. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה. חבר הכנסת צביקה האוזר, בבקשה. << דובר >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום, י' באייר, אנו מציינים 160 שנים להולדתו של בנימין זאב הרצל. מעטים הם האנשים הזוכים שיום הולדתם יוזכר כיום זיכרון לאומי. אבל אין זה יום זיכרון בלבד כי אם יום שהוא בעצם יום חג – חג לניצחון האמונה בצדקת הדרך; חג למימוש חלומו של אדם אחד, בנימין זאב – חלום שהפך למציאות בלתי נתפסת של כה רבים. דורי, כפי שכינוך בביתך, כנראה מיום לידתך, אתה יכול להיות גאה. כן, מדינת ישראל ציינה השבוע 72 שנים לעצמאותה. בספרך אלטנוילנד כתבת, ואני מצטט: "העולם השתנה, עמים נכחדו, אחרים הופיעו במקומם, זירת ההיסטוריה התרחבה, יבשות עלומות עלו מן הים, כוחות הטבע הקשו על החיים או הנעימו אותם – ורק העם הזה נותר כפי שהיה, דבק במנהגיו, נאמן לעצמו". בנימין זאב, גם בחלוף 160 שנה מיום הולדתך מן הסתם העולם ממשיך להשתנות. אפילו כוחות הטבע הקשו השנה באופן חריג על החיים, כמו שכתבת; עוד איננו יודעים עד כמה. אבל העם, כן, העם, נותר כפי שהיה, דבק במנהגיו, נאמן לעצמו, בדיוק כפי שכתבת. ואני גאה לעמוד היום מעל דוכנה של כנסת ישראל ולומר לך, בנימין זאב, כי בעין כל הסערות מדינת ישראל, חזונך, עומדת איתן. עם ישראל אינו עם עבדים עוד. רצינו מאוד, עודנו רוצים, ואכן צדקת, בנימין זאב: אין זו אגדה. זה, רבותיי, העיקר; כל השאר פרטים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישנם מעט מקרים בהיסטוריה שבהם ניתן לסמן את תקומתה של אומה בפועלו של אדם אחד. לעיתים נדמה כי דמותו של הרצל לא הייתה דמות גשמית כי אם דמות רוחנית שנשלחה כאילו לחולל את חזון הנביאים. הרצל, בפרספקטיבה של זמן, הוא גיבור בממדים תנ"כיים: אדם נטול מעמד רשמי – במונחי היום היינו מכנים אותו אדם מן היישוב – שקם ושינה מציאות, ובגדול. חמוש ברעיון מנותק לחלוטין מהמציאות שבה חי, הוא תבע ריבונות לעם היהודי במולדתו העתיקה, או כפי שהוא אמר בדרכו הציורית, אבל הריאלית להחריד, ואני מצטט – הוא דיבר על המדינה הזאת, על הארץ הזאת: "מקום שכולנו נוכל להיות בעלי חוטמים עקומים מבלי להיות בזויים בשל כך, מקום שם נוכל לחיות על אדמתנו כאנשים חופשיים, מקום שם קריאת הגנאי 'יהודי' תהפוך לכינוי של כבוד". במשך שמונה שנים בלבד – כן, שמונה שנים – בדלות – הייתי מגדיר את זה בדלות כלים בלתי נתפסת בעידן הדיגיטלי – הפך הרצל אגדה למציאות. הוא שינה את מסלול ההיסטוריה של העם היהודי כמו ששום מנהיג, שליט, כובש או מצביא מאז משה רבנו לא עשה. איני בטוח שיש דוגמה דומה בהיסטוריה של עמים אחרים לפועלו של אדם אחד ששינה גורלם של דורות. בטוחני, חבריי, שכל אחד מכם יצטרף לקביעה שמעולם לא היו רבים כל כך חייבים הרבה כל כך לאיש אחד, אחד בלבד, בנימין זאב. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר ציינו מלאת 100 שנים לוועידת סן רמו. 16 שנים לאחר מותו של הרצל דנו ראשי מעצמות העולם דאז בחלוקת שטחה של האימפריה העות'מאנית, אותה אימפריה שדחתה את בקשתו של הרצל לאפשר ליהודים להתיישב בארץ ישראל, שהייתה אז בתחומה. בסן רמו, חברים, אימצו ראשי המעצמות דאז את חזונו של הרצל. זו הייתה הכרה, לראשונה הכרה בין-לאומית, ביהודים כעם שראוי להגדרה עצמית במולדתו ההיסטורית. 28 שנים אחרי סן רמו קמה מדינת היהודים כנגד כל הסיכויים, בניגוד לרצונם של כה רבים. חלקם מתנגדים לרעיון הזה עד היום. אחרי פרסום הספרון הקטן-ענק, אם אני אגדיר אותו כך, מדינת היהודים, שכתב הרצל ב-1896, כתב שאול רפאל לנדאו, עיתונאי ואחד מראשי הציונים דאז, את הדברים האלה: "הפצצה התפוצצה, לשווא ניסו למנוע את הדבר. זה חייב לקרות". אכן, זה קרה. חודשה ריבונות יהודית בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות, והכול בשל גודלו ועוצמתו של רעיון, של חזון של איש אחד, יחיד סגולה באמת, שנולד לפני 160 שנה, בנימין זאב. תודה רבה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה לך, אדוני. ישיב השר אמיר אוחנה. בבקשה. << דובר >> שר המשפטים אמיר אוחנה: << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ממלא­ מקום יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית מר יעקב חגואל, יושבת-ראש מרכז הרצל הדוקטור וחברת הכנסת לשעבר העליזה לביא, את הדברים שאני אקריא מייד וקיבלתי לפני זמן קצר כתב בכישרון – והיה אמור לשאת – חברי השר אקוניס. אני רוצה להודות לו על ההזדמנות להקריא את הדברים במעמד הזה, ואני אנסה להטעים ולהקריא אותם עם אותם כישורים רטוריים ודרמטיים שבהם הוא ניחן. ידידיי, העיפו מבט סביבכם, על אולם מליאת הכנסת, לאורכה ולרוחבה של המליאה: מבנה המליאה הוא כמנורה; דגלי ישראל, כמובן; על הקיר המפוסל של דני קרוון, שעוצב ברוחה ובאופייה של ירושלים, יש רק תמונה אחת. מתוך עשרות מנהיגי הציונות נמצאת כאן רק תמונתו של בנימין זאב הרצל. האם זה משום שהרצל היה הציוני הראשון? ובכן, הוא לא היה. קדמו לו ראשוני שבי ציון, שהקימו את המושבות הראשונות – פתח תקווה, נס ציונה, רחובות, ראש פינה, ראשון לציון – הביל"ויים הקדימו אותו, וכך גם הרב יהודה אלקלעי ואחרים. הרצל, אם כך, לא היה הציוני הראשון, אבל הוא היה למנהיג הציוני הראשון. כשהרצל פרסם את ספרו מדינת היהודים: ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים, הוא כתב שם: עם אנחנו. עם אחד. בתום ויושר ניסינו בכל מקום להיבלע בכלל העם אשר סביבותינו ולנצור רק את אמונת אבותינו. אין מניחים לנו. לשווא עמלים אנו להרים את כבוד תהילתן של ארצות מולדתנו באומנות ובמדעים, להגדיל עושרן על ידי מסחר וקניין. לו רק הניחו לנו. אבל סבור אני – כך אמר – שלא יניחו לנו. ואכן, לא הניחו. האנטישמיות בעולם הלכה וגברה בממדיה. בעיקר השפיעה עליו העלילה נגד קפטן אלפרד דרייפוס בפריז. הרצל העיתונאי היה נוכח בעת מתן גזר הדין וגם בטקס שלילת הדרגות. העוול הזה, העוול האדיר הזה שנעשה לדרייפוס, פצע את נפשו. ספרו לא התקבל באהדה, בלשון המעטה, ולעיתים אף בבוז ובלעג. למעשה, תמצית קצרה ממנו פורסמה רק ב-Jewish Chronicle הלונדוני. אבל הוא היה נחוש להמשיך במסע שהחל. זיהוי הסכנה, ההתמודדות איתה והתעוזה – אלה היו התכונות שהפכו את הרצל מעיתונאי בעל דעה ומחזאי למנהיג. כנגד כל הסיכויים יזם וכינס לפני 123 שנים את הקונגרס הציוני הראשון. זה היה האירוע הלאומי הראשון של העם היהודי זה אלפיים שנה. את הדיונים פתח ד"ר קרל ליפא, זקן הצירים. ליפא, יהודי מרומניה, שהיה מוותיקי חובבי ציון – שהקדימו כאמור את הרצל – בחר במילים הבאות כדי לפתוח את הפרק הזה בתולדותיה של הציונות, מילים שריגשו את כל הנוכחים: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". חלק מהנוכחים פרצו בבכי. אחר הדברים האלה העביר זקן הצירים את פטיש ניהול הישיבה לידי היושב-ראש הנרגש, הלוא הוא הרצל. "רוצים אנו" – אמר הרצל – "רוצים אנו להניח את אבן הפינה לבית אשר בבוא היום ישכון בו העם היהודי – – – האנטישמים חזרו וחיזקו את תחושת ההשתייכות. חזרנו הביתה – הציונות היא שיבתנו אל היהדות עוד לפני שיבתנו לארץ היהודים", אמר בנאומו. הקונגרס הזה היה אירוע חסר תקדים ופורץ דרך, ובעקבותיו כתב הרצל ביומנו את המשפט האלמותי: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". הרצל היה עיתונאי, מחזאי, נואם מוכשר, אבל הייתה לו עוד תכונה: יכולת ניבוי מדהימה. מדהימה עד כדי כך שכשב-1897 כתב ביומנו את הדברים הבאים – בהתייחס לרעיון של הקמת המדינה – הוא כתב כך: "לו אמרתי זאת היום בפומבי, הייתה התשובה צחוק מכל עבר. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד 50 שנה, יכירו בה הכול". הוא כמעט דייק. 51 שנים לאחר מכן, שנה בלבד רחוק מהתחזית של הרצל, הוקמה בארץ ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, הלוא היא מדינת ישראל. המדינה עצמה הוכרזה בה' באייר תש"ח, בעיר ששמה העברי הוא תרגום נפלא של ספרו הבא של הרצל, אלטנוילנד – באופן מילולי: ארץ ישנה-חדשה, אבל בתרגומו הנפלא של נחום סוקולוב – תל אביב. חברי הכנסת, קריאה מדוקדקת בכתביו של הרצל מלמדת אותנו עד כמה מדויקת הייתה תחזיתו של חוזה המדינה ועל השפעתה על אומות העולם. "אילולא פחדתי", כך אמר, "אילולא פחדתי פחד גדול כל כך להיות נקרא אוטופיסטן" – מלשון אוטופיה – "ובעל הזיה, הייתי מציין לפניכם את סידוריה העתידיים של ארצנו, עם מסילות ברזל, קווי טלגרף, טלפונים, מכוניות, ועוד דברים אגדיים שכאלה, שאדם עוד לא ראה מימיו – – – אולי נגלה בהזדמנות זו אפשרות של שיפורים חברתיים וגם נגשים אותם, שתצמח מהם תועלת גם לחקלאים ולקשי היום של אומות אחרות, ואז, רק אז נהיה ישראליים במלוא מובן המילה". אני גאה לעמוד כאן היום כשר בממשלת ישראל, בכנסת ישראל, ולומר להרצל: צדקת. את קווי הטלגרף החליפו מערכת ה-Waze, הדיסק-און-קי, הטפטפות, מערכת המובילאיי למניעת תאונות, טכנולוגיות הסייבר המתקדמות ומערכת כיפת ברזל. אלה רק דוגמאות בודדות להישגים הכבירים של מדינת ישראל, שתרמו לאנושות כולה. מי ייתן וגם מציאת תרופה לאיום הוויראלי שאיתו אנחנו מתמודדים כעת תצא מהמוחות המבריקים של מדעני וחוקרי ישראל. ידידיי, חזונו של הרצל התממש. אשרינו שהתגשם. הרצל אולי לא היה מלך היהודים, אבל הוא בוודאי היה למורה הדרך של גדולי המנהיגים הציונים שבאו אחריו: נורדאו, סוקולוב, אוסישקין, ז'בוטינסקי ונוספים. הוא פרץ את הדרך להצהרת בלפור ולהסכמי סן רמו, ובמידה רבה מאוד להחלטת האו"ם 181, שהבטיחה את הקמת המדינה העברית. ברוחו אני אומר כאן היום, מעבר לכל מחלוקת פוליטית, מעבר לתפיסות השונות והמגוונות שיודע הבית הזה ויודעת החברה הישראלית: תודה לך, הרצל, בשם מדינת ישראל ובשם העם היהודי כולו. תודה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה לך, אדוני. אכן, החזון הוביל למדינה – מדינה שבה כל אזרחי שווים וכל דעותיהם ראויות, ובלבד שלא תהיינה גזעניות. תודה לחבריי שמשתתפים בכנס הזה ובישיבה החשובה הזאת. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי חברי הכנסת איתן גינזבורג ומיכל שיר סגמן ביקשו להסיר את שמם מהצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – התרת ביצוע פומבי של יצירה מוזיקלית בעסק קטן), התש"ף–2020, שמספרה פ/34/20. הונחה על שולחן הכנסת החלטת הוועדה המסדרת בדבר סדרי דיון מיוחדים לפי סעיפים 98 ו-142 לתקנון הכנסת בקריאה השנייה והשלישית בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) והצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020. תודה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה לך. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"א באייר התש"ף, 5 במאי, בשעה 10:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:44. << סיום >>