דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ח' ישיבה כ"ג הישיבה העשרים-ושלוש של הכנסת העשרים-ושלוש יום שלישי, י"א באייר התש"ף (5 במאי 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 10:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) 6 הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020 6 איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): 7 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 12 ניצן הורוביץ (מרצ): 15 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 21 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 41 תמר זנדברג (מרצ): 46 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 55 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 60 יואב קיש (הליכוד): 64 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 66 ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): 75 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 85 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 85 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) 85 הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020 85 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 86 אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 94 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 100 עודד פורר (ישראל ביתנו): 105 משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): 110 אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 115 רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): 119 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 130 מתן כהנא (ימינה): 139 אופיר סופר (ימינה): 146 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 152 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 159 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 166 אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): 173 אנדרי קוז'ינוב (יש עתיד-תל"ם): 184 בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): 188 יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): 196 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 199 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 222 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 223 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) 223 הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020 223 אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): 223 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 272 עידן רול (יש עתיד-תל"ם): 278 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 304 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 314 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 329 אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): 344 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 361 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 369 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 377 אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 381 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 388 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 395 שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': 406 יאיר גולן (מרצ): 409 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 412 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 421 עודד פורר (ישראל ביתנו): 425 שלמה קרעי (הליכוד): 431 בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): 435 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 440 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 440 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) 441 הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020 441 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 441 עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): 442 קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): 452 איילת שקד (ימינה): 455 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 457 ניצן הורוביץ (מרצ): 464 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 468 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 471 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 490 איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): 495 איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): 658 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 663 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 664 הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020 664 איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): 664 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 681 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 681 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) 681 הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020 681 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 785 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 785 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בוקר טוב לחברי הכנסת. היום יום שלישי, י"א באייר התש"ף, 5 במאי 2020. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירות הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) והצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ממשלת חילופים). << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך, גברתי. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) << הצח >> [מס' כ/840; דברי הכנסת, חוב' ז', ישיבה 21; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' כ/840; דברי הכנסת, חוב' ז', ישיבה 21; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה), קריאה שנייה ושלישית, בכפוף להנחה – קיבלה. יציג את הצעות החוק במשולב יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ממשלת חילופים), חבר הכנסת איתן גינזבורג. << דובר >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי המזכירה, בשם הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (ממשלת חילופים) אני מתכבד להביא בפניכם שתי הצעות חוק, שביחד יאפשרו את כינונה של ממשלת חירום ואחדות לאומית – ממשלה שמדינת ישראל כל כך זקוקה לה בעקבות המשבר החוקתי שנקלענו אליו מאז התפזרות הכנסת ה-20, וכדי להתמודד עם משבר הקורונה. הצעות החוק שמונחות בפניכם הוגשו על ידי ועל ידי חברי הכנסת מיקי זוהר, אבי ניסנקורן, יעקב אשר, יואב בן צור, איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס וצבי האוזר – חברי הכנסת שמייצגים את רוב סיעות הבית ורוב גדול מאוד של חברי כנסת, שמבקשים לעגן בחקיקה את האפשרות להקים ממשלת אחדות שמבוססת על עקרון הרוטציה; ממשלה פריטטית, שמבוססת על השותפות בין שני גושים, גוש הליכוד וגוש כחול לבן, שיהיו חייבים לפעול עכשיו בצוותא ולהגיע להסכמות רחבות בתוך הממשלה כדי לפעול ולתפקד כממשלה יעילה ויציבה למען מדינת ישראל. ישראל ידעה משברים רבים ב-72 שנותיה. עם יום היווסדה פקדו אותה מלחמות, משברים כלכליים חמורים ומחלוקות אזרחיות מרות וכואבות. המשברים הרבים שפקדו את ישראל שינו את פניה לבלי הכר, החל מיום הקמתה ועד היום, כאמור. אבל דבר אחד לא השתנה והוא גם לא עתיד להשתנות – וחשוב להדגיש את זה כאן במקום הזה, ודווקא בפתח יום הדיונים הארוך שהולך להיות: לא הולכים לשנות את שיטת המשטר בישראל. שיטת המשטר של מדינת ישראל הייתה ועודנה השיטה הדמוקרטית. על כך אין עוררין. היא יציבה. היא איתנה. גם אם הממשל בשיטה לא תמיד יציב; גם אם אנחנו מצויים לא אחת בסערות פוליטיות ובחוסר ודאות פוליטית, השיטה הבסיסית מוצקה. ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, ולמרות טענות של חברי כנסת כאלה ואחרים, זה לא עומד להשתנות, אלא להפך, הולכים לחזק את זה ולעגן את זה. שתי הצעות החוק שמונחות בפניכם, חברי הכנסת, מבקשות לייצב את שיטת המשטר של ישראל באופן כזה שייתן מענה לחוויה הקשה שחווינו בשנה האחרונה, של משבר שלטוני חמור מאוד – שידענו מאז היווסדה של המדינה. הן מבקשות לאפשר, בסיטואציה הפוליטית שנוצרה, אחרי שלוש מערכות בחירות ושתי כנסות שהרכבן לא אפשר הקמתה של ממשלה כפי שנקבע בחוק, מה שהוביל להמשך שלטון ממשלת מעבר, שאיבדה מזמן את האמון של הכנסת והציבור – הן מבקשות לשים סוף לסיטואציה קשה ולאפשר את הקמתה של ממשלה חדשה בישראל, ממשלה כזו שתשרת את האזרחים. הצעות החוק הללו שהונחו על שולחן הכנסת נולדו מתוך כוונה להוציא את המדינה מתוך הקיפאון השלטוני שאנחנו מצויים בו. הן באות לאפשר לאזרחים לקבל את השירותים הבסיסיים ביותר, אם לא יותר מכך, שלהם הם זכאים – ואת זה אי-אפשר לעשות בממשלת מעבר של מעבר של מעבר. הצעות החוק הבאות להשלים את חוק-יסוד: הממשלה באות לשים פרק חדש, שמתווה לנבחרי הציבור אפשרות חוקית להקים ממשלה שוויונית, במצב שבו הכוחות הפוליטיים בכנסת לא מאפשרים להקים ממשלה הומוגנית וגרעינית. זה פרק חדש – או אם תרצו, הסדר חדש – בתוך החוק הקיים, שמתווסף להסדר הקיים של הקמת ממשלה כפי שהכרנו עד היום. מי שחושב שהמטרה שלנו או של מישהו היא דווקא לנצל את החולשה של ישראל בעת משבר שלטוני או בריאותי או כלכלי כדי לשנות את שיטת הממשל שלה, בידו טעות מרה. במצב שנוצר ומול המשבר הבריאותי והכלכלי העמוק שנוצר נדרשנו לספק פתרון מנהיגותי שיביא באופן מיידי לסופו של משבר שלטוני ופוליטי במדינה. לכולנו ברור שבחירות רביעיות בתוך שנה אחת הן דבר בלתי נסבל, בטח בעת הזאת. לכן בחרנו בדרך להקמת ממשלת אחדות, גם אם זה אומר שצריך להתפשר; גם אם זה אומר שזה לא תמיד קל; גם אם זה אומר שנצטרך לשבת ולדון במחלוקות. הצעות החוק שמונחות היום בפניכם, חברי הכנסת, מבקשות לערוך שורה של תיקונים בחוק-יסוד: הממשלה וכמה תיקונים בחוק-יסוד: הכנסת, בחוק הממשלה ובחוק מימון מפלגות, כאלה שנועדו לעגן את ההסדרים שכרוכים בהקמתה של ממשלת רוטציה, ממשלת חילופים, כפי שקובע החוק. בין ההסדרים שמוצעים: הסדרת החילופים בין ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי במצבים שונים; קביעת אופן פעולתה של ממשלה שמורכבת משני גושים אידיאולוגיים שונים, ובכלל זה קביעת הסמכות של כל ראש לפטר את השרים שלו. אנחנו מבקשים להסדיר את המעמד של ראש הממשלה החלופי, לקבוע הסדרים שנועדו ליצור תמריצים לשותפים בממשלה לפעול להמשך כהונתה וליצור יציבות פה במדינה. אנחנו מדברים על קיצור כהונת הכנסת לשלוש שנים תוך ביטול המגבלה על מספר השרים וסגני השרים, ועוד דברים אחרים. אני יודע שנמתחה ביקורת על ערכי החקיקה של חוק-היסוד הזה, וגם אני הייתי שמח אם ההליכים היו פחות מזורזים. אבל אני חושב שהצורך להקים ממשלה אחרי חודשים כל כך ארוכים של חוסר יציבות פוליטית, והצורך להשלים זאת בקבועי זמן קצרים כל כך לצורך הרכבת ממשלה, חייבו לוחות זמנים קצרים יותר. וחשוב לי להדגיש שלמרות לוחות הזמנים הללו דנו בהצעות החוק האלה במשך עשרות שעות. שמענו באריכות את ההערות של הייעוץ המשפטי לוועדה של הכנסת, את הייעוץ המשפטי של הממשלה; שמענו גורמים ומומחים חיצוניים מהאקדמיה וממכוני מחקר שונים, וכמובן, שמענו גם את חברי הכנסת מהקואליציה ובעיקר מהאופוזיציה. הסדרים שונים בהצעת החוק שונו בהתאם להערות שהתקבלו מחברי הכנסת, מהיועצים המשפטיים ומהגורמים החיצוניים. גם לגבי המהות של ההסדרים אני יודע שנמתחה ביקורת, אבל חשוב להדגיש שמה שעומד ביסוד זה הרצון להבטיח את היציבות של הממשלה העתידית, לאפשר לשותפים החדשים שהיו יריבים מרים מאוד, יריבים פוליטיים, לתפקד באיזון ביניהם ולאפשר, בתקווה, לממשלה לכהן למשך תקופה ארוכה. תיאור מפורט של ההסדרים שמוצעים תוכלו כמובן למצוא בדברי ההסבר לקריאה ראשונה, ואני לא ארחיב עליהם שוב, אבל אני כן רוצה להביא בפניכם חלק מהשינויים שערכנו בוועדה אחרי דיון מעמיק שערכנו בהסדרים שאנחנו מבקשים מהמליאה להצביע עליהם. דבר ראשון, הוועדה החליטה להוריד את הרוב הדרוש לתיקון ההסדר מ-75 חברי כנסת, כפי שהצענו מלכתחילה, ל-70 חברי כנסת. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הישג היסטורי, הישג היסטורי. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> למרות הקושי בקביעת שריון חריג מסוג כזה, של למעלה מ-61 חברי כנסת, סברנו שיש צורך בכך, כדי להבטיח את היציבות החוקתית של ההסדרים שמוצעים ואת קיומה המתמשך של ממשלת האחדות. אבל קיבלנו גם את העמדה שיש להפחית את הרוב הזה ככל שניתן ולהבטיח שהשריון לא יעלה על הרוב שבו מאושרת הצעת החוק במליאת הכנסת. אדגיש: השריון הזה מובא ונקבע כהוראת שעה לכנסת הזאת בלבד, והוא לא יחול על הכנסות הבאות החל מהכנסת העשרים-וארבע. דבר שני, במהלך הדיונים ובמענה להערות הייעוץ המשפטי לכנסת ולוועדה, החלטנו בוועדה לקבוע כמה הסדרים כהוראות שעה לכנסת העשרים-ושלוש, ובהם האפשרות למנות שני סגני שרים במשרד והאפשרות למנות שר נוסף במשרד שמכהן בו שר, שיהיה אחראי על תחומים מסוימים בתחומי פעילות המשרד. אני מבקש להבהיר שהשר הנוסף במשרד יהיה כפוף לשר שממונה על המשרד בכל הנוגע לענייני המשרד, אף שבממשלה תהיה לו זכות הצבעה עצמאית. גם קבענו בהוראת שעה את ההסדר המיוחד שהצענו לגבי מצב שכהונת ראש הממשלה החלופי – ראש הממשלה השני – פסקה לפני המועד שבו אמורים להתחלף ראשי הממשלה. ככלל קבעה הוועדה שאם הכנסת לא הביעה בו אמון, יראו את הממשלה כאילו התפטרה ולכן חוזרים לנשיא כדי לפתוח בהליכים להרכבת ממשלה חדשה. אבל קבענו כהוראת שעה שהתוצאה תהיה תלויה בזהות חברי הכנסת שלא הביעו בו אמון, ובמקרים מסוימים לא יראו את הממשלה כאילו התפטרה אלא ראש הממשלה ימשיך בכהונתו. אנחנו מציעים לקבוע כהוראת שעה כי אם חוק התפזרות הכנסת לפי סעיף 34 לחוק-יסוד: הכנסת, יתקבל בתמיכה של עשרה חברי כנסת לפחות שנמנים עם הסיעות שהשרים שלהן, מטעמן, היו בעלי זיקה לראש הממשלה במועד השבעת הממשלה, אז במועד אישור חוק ההתפזרות בכנסת תיפסק כהונת ראש הממשלה, וראש הממשלה החלופי יכהן כראש הממשלה בתקופת המעבר עד לכינונה של ממשלה חדשה. בכך אנחנו רוצים ליצור תמריץ נוסף לשני הגושים לפעול ליציבות הממשלה ולמנוע את פיזורה, למנוע תרגילים שיפרקו את הממשלה. ההוראה הזאת נקבעה מלכתחילה כהוראת שעה לכנסת הזאת, גם בהצעה הטרומית ובראשונה, וכך גם הוראה שעוסקת בהארכת הזמן שעומד לרשות הממשלה לאישור התקציב של 2022 לפני שתתפזר הכנסת. דבר שלישי, הוועדה תיקנה את נוסח הצעת החוק כדי לתת מענה לכמה לקונות שעליהן הצביעו המשתתפים בדיון, באופן כזה שיהיה ברור בכל רגע נתון מה הזהות של ראש הממשלה – בכל מצב. בין היתר, וכמו שציינתי, התווסף מנגנון לקביעת מחליף לראש ממשלה חלופי, אם הוא חדל לכהן במצבים שונים. נכון, לא כל הלקונות קיבלו מענה. אגב, לא כל חוק נותן מענה לכל לקונה שהיא; יש הרבה חוקים בספר החוקים שיש בהם לקונות כאלה ואחרות. אי-אפשר לסתום את כל החורים בכל חוק שהוא, אבל אנחנו בעיקר מדברים על לקונות שקשורות בזהות ראש הממשלה החלופי. אבל זה טבעה של חקיקה מהסוג הזה – אי-אפשר להתייחס לכל מקרה ומקרה, במיוחד במצבים שבהם השותפים הפוליטיים לא מגיעים להסכמה לגבי המנגנון שראוי להשלמת הלקונות. דבר רביעי, ואנחנו כמעט מסיימים, קבענו במפורש מתי ייערכו הבחירות לכנסת העשרים-וארבע. קבענו שזה יהיה ביום ג' הראשון לאחר תום שלוש שנים מיום כינון ממשלה. כפי שהבהרנו, קיצור תקופת הכהונה של הכנסת הנוכחית נובע מהאופן הייחודי של ההסדר ושל הממשלה, ומהרצון לתחום בזמן ניסיון ממשלי כזה. דבר חמישי, הבהרנו שאם מספר השרים של שני הגושים אינו שווה, הממשלה תהיה חייבת לקבוע מנגנון הצבעה שלפיו כוח ההצבעה של השרים מכל גוש יהיה שווה. לחלופין הוספנו כי הממשלה תוכל לקבוע כללים לעניין אופי קבלת ההחלטות שיבטיחו את היחס הזה, מה שיאפשר לממשלה להיות יותר גמישה בהפעלת הכלל האמור הזה. לא רק הממשלה הזאת, גם ממשלת חילופים שתהיה שנים קדימה. מכיוון שהנושא הזה לא היה ברור בנוסחים הקודמים, הוועדה, חברי הכנסת והיועצים המשפטיים ביקשו להוסיף שככל שהחוק מאפשר זאת, גם מספר השרים בוועדות הסטטוטוריות יהיה זהה בין שני הגושים. לעניין זה ביקשה הוועדה גם לתקן את חוק השב"כ, כדי שיאפשר למנות שרים נוספים בוועדה לענייני שירות הביטחון הכללי, כדי לאפשר שוויון כאמור. וכפי שאתה יודע חבר הכנסת סעדי, ועוד חברי כנסת, עשינו עוד תיקונים נוספים שזה לא המקום לפרט. את העיקריים הבאתי כאן בפניכם. כל התיקונים ככלל נעשו מתוך תפיסה שנועדה, מצד אחד, לאפשר עבודה יעילה של ממשלת אחדות פריטטית, שוויונית, בהתאמה ככל הניתן להסדרים המשטריים הקיימים, אבל מצד שני, להבטיח את יציבותה של ממשלת אחדות וליצור את האיזון בין המרכיבים שלה. בסוף חשוב לי להדגיש: הפרק הזה, שהעניין שלו הוא בממשלת חילופים, כמובן לא משפיע על האופן שבו תורכב כל ממשלה עתידית, אלא מדובר באופציה נוספת שבית המחוקקים מבקש להוסיף לנבחרי הציבור, אופציה שתהיה במובן מסוים על המדף. בכל עת בעתיד, כשתידרש הקמת ממשלת אחדות פריטטית, ידעו בדיוק איך לעשות את זה, וההסדר שקבוע בחוק יהיה לרשותם של נבחרי הציבור שירצו להקים ממשלה שכזאת. להצעות החוק האלה הוגשו אלפי הסתייגויות מסיעות שונות בבית, ואני מבקש מחברי הכנסת, אחרי שאנחנו דנו בכל ההסתייגויות כולן וקיימנו עליהן דיון בוועדה במשך, באמת, עשרות רבות של שעות, אני מבקש לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעות החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח שהכינה הוועדה. אני מודה מאוד, כבר בשלב הזה גם לעובדי ועדת החוקה, חוק ומשפט, שבכסותה דנה הוועדה המיוחדת בהצעת החוק; גם לחברי הכנסת שהיו פעילים ומעורים לאורך כל תהליך החקיקה הזה בהכנת החוק לקראת הבאתו למליאה; גם לעובדי המשכן שאפשרו את הפעילות שלנו; ליועצים המשפטיים; לכל הגורמים: אנשי הסאונד, אנשי המדיה, אנשי הנסחות והפרוטוקול. הרשימה ארוכה – הסדרנים, משמר הכנסת. באמת עבדנו פה במשך שעות ארוכות מתוך רצון בסוף להביא מוצר טוב, שיאפשר לנו להביא ממשלה יציבה שתשרת את אזרחי ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה ליו"ר הוועדה חבר הכנסת איתן גינזבורג. ראשון הדוברים בדיון המשולב יהיה חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה, אדוני, עשר דקות עומדות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תיפרדו מהשולחן הזה, משולחן הממשלה. הנגרים באים. הנגרים כבר הוזמנו כדי להגדיל אותו. זו לא ממשלה, זו לשכת תעסוקה. חגיגה מושחתת של ג'ובים בחסות הקורונה. בגרמניה יש 16 שרים; ביפן – 11 שרים; בהולנד – 16 שרים; בסינגפור – 15 שרים; באוסטריה – 15 שרים. פה יבנו את השולחן הגדול בתולדות ממשלות ישראל. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> קומה שנייה, יאיר. קומה שנייה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> קומה שנייה. שולחן ל-36 שרים ועוד שולחן ל-16 סגני שרים. זו מהות החוק שמונח פה היום לפניכם. זה הדבר היחיד שהוא עוסק בו. רק שתי קבוצות של אנשים ירוויחו ממנו: שרים ונגרים. אנשים איבדו בשבועות האחרונים את העבודה שלהם, את הפרנסה שלהם. שוקעים בחובות. מתרסקים. הם מסתכלים עליכם ולא מאמינים למראה עיניהם. זה על חשבונם, זה על חשבון הכסף שכבר אין להם. אתם לא מקימים ממשלה, אתם מורחים אחד את השני בדבש. ג'ובים, לשכות, נהגים, מקורבים, תקציבים. זה לא הכסף שלכם; זה הכסף של מעמד הביניים הישראלי, של אזרחי ישראל. זה על חשבון המובטלים, זה על חשבון אלה שהעסק שלהם, מפעל חייהם, נסגר. על חשבון הפראיירים הקבועים, אלה שמשרתים בצבא ועושים מילואים ומשלמים מיסים כל החיים. זו לא ממשלת חירום. אתמול בערב ראש הממשלה, בקולו, במסיבת עיתונאים, הודיע שאנחנו כבר בדרך החוצה ממצב החירום; הרג את התירוץ להקמת הממשלה הזו. ככה לא נראית ממשלת חירום. בממשלת חירום כל מה שיש לנו, כל שקל, צריך להיות מוקדש רק למטרה אחת: להציל את הכלכלה. במקום זה, הכסף של המובטלים יקנה לכם תפקידים מיותרים. הפטיש שאתה מחזיק, אדוני היושב-ראש, הוא לא הפטיש של יושב-ראש הכנסת. זה הפטיש של כרוז במכירת חיסול. לא בגלל הקורונה הנאשמים בפלילים יבחרו את מפכ"ל המשטרה הבא, ולא בגלל הקורונה החשודים במרמה ישלטו בכל התקציבים, כל שרשרת התקציב – מהאוצר דרך משרד השיכון, משרד התחבורה, משרד הפנים, ועד לוועדת הכספים. אם יש דבר אחד שבולט במשבר הזה זו העובדה שאין היום בישראל מנהיגות כלכלית. אין מי שמוכן לקחת החלטות קשות בתחום הכלכלי. דווקא את זה הייתה הזדמנות לשנות, אבל אף אחד לא ניסה. אתם לא לוקחים אחריות, אתם בורחים מאחריות. כי זו לא ממשלה, זו עסקה. בשחיתות אי-אפשר להילחם מבפנים. אם אתה בפנים, אתה חלק ממנה. אי-אפשר להפסיק להיות אדם ישר לשנה וחצי ואז לחזור. אם הלכת, אין לאין לחזור. כל דמוקרטיה שהתרסקה אי-פעם בהיסטוריה עשתה את זה בחסותו של מצב חירום. כל שליט מושחת בהיסטוריה נשא נאומים חוצבי להבות על צורך השעה ועל רגע גורלי בחיי האומה. הממשלה הזאת היא לא הפתרון לרגע הגורלי בחיי האומה, היא הבעיה. אתם דורסים את הדמוקרטיה שלנו, אתם הכרזתם מלחמה על הערכים שבזכותם הוקמה מדינת ישראל. הפכתם את הציניות לדרך חיים, את השחיתות לשיטת עבודה. אני רוצה להגיד לחבריי בכחול לבן: אני לא כועס עליכם, זה רק עצוב. רצינו הנהגה הגונה, צנועה, אחראית – קיבלנו בדיוק את ההפך. כשאתה הולך לבחירות בשמם של עקרונות, או שאתה מפסיד או שאתה מנצח, אבל אתה לא מחליף את העקרונות אם אתה מפסיד, ואתה בטח לא מחליף את העקרונות אם אתה מנצח. אני לא איזה טהרן מקובע, אני מאמין גדול בזה שפוליטיקה היא אומנות האפשר, אבל יש קווים אדומים. יושר, הגינות, נאמנות, שלטון החוק, אלה הקווים האדומים, ואותם אסור לחצות. חציתם. המצרך הראשון שבו צריך אדם להצטייד לפני שהוא בא לפוליטיקה הוא אמונה עמוקה ביכולת שלו לשנות את המציאות. גם אם היא קשה, גם אם המכשולים נראים בלתי עבירים, אתה צריך להגדיר לעצמך ביום הראשון מה נכון ומה לא נכון, מה מותר ומה אסור. אתה וכל מי שסביבך צריכים לדעת שלעולם, לא משנה כמה הנסיבות יהיו קשות, הנכון והלא-נכון יישארו אותו הדבר. האמת תישאר אמת, השקר יישאר שקר. זה קשה לפעמים. יש לפעמים סקרים רעים ויש אנשים רעים ויש לא מעט רגעים רעים. זה המבחן, אם אתה לא יכול לעמוד בו, אל תבחר בחיים האלה. אם לפני שלושה חודשים – לא לפני עשר שנים, לפני שלושה חודשים – הייתי אומר לכם פה מהבמה שגנץ ואשכנזי ייאבקו בבית המשפט על זכותו של נתניהו לכהן עם שלושה כתבי אישום חמורים, הייתם אומרים לי שיצאתי מדעתי. המאבק שאנחנו מנהלים פה הוא לא רק על הערכים שלנו, הוא על הערכים שעד לפני דקה היו שלכם, של יותר ממיליון מצביעים שהאמינו. משמעות החוק שמונח היום בפניכם היא שלא תהיה ועדת חקירה על פרשת הצוללות. שני רמטכ"לים של צה"ל ויתרו על זה; לא יהיה חוק גיוס – ההסכם זורק לפח את הנוסח של משרד הביטחון לטובת הנוסח שדרשו ש"ס ויהדות התורה; לא יהיו נישואים אזרחיים; לא תוגבל כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות; לא ילמדו מתמטיקה ואנגלית בחינוך החרדי; מעמד הביניים הישראלי ימשיך לשלם את החשבונות של כולם. החוק הראשון של הג'ונגל הוא שבג'ונגל אין חוקים. החוק המונח לפניכם הופך את חוקי-היסוד שלנו לחוק הראשון של הג'ונגל: אין הגנה על זכויות המיעוט, אין מסורת, מי שיש לו כוח עושה מה שמתחשק לו. ההיסטוריה תבחן את הימים האלה. ספרים ייכתבו – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר כנסת סעדי. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ספרים ייכתבו, סרטים ינציחו את התקופה שבה תקפה המגפה. ההיסטוריה תשאל דבר אחד: מי נאבק ומי שתק. מי נאבק ומי שתק כשבחסות המגפה ניסו לפגוע בערכים היסודיים ביותר של מדינת ישראל, בשלטון החוק, בשוויון בפני החוק, ברשויות החוק; מי נאבק ומי שתק כשניצלו את הקורונה כדי לדרוס את כל חוקי-היסוד ולהקים ממשלה שנגועה בשחיתות; מי נאבק כדי לשמור על דמותה וזהותה של החברה הישראלית; מי שתק כדי לקבל נהג ולשכה. הישראלים כבר לא מאמינים לפוליטיקאים לאף מילה. אי-אפשר להאשים אותם, רימו אותם. כל מודעה, כל שלט, כל תשדיר – הכול היה שקר אחד גדול. זה לא יכול להימשך ככה. בלי אמון בין האזרחים למערכת הפוליטית לא נוכל לבנות מחדש את הכלכלה שלנו, לא נוכל לרפא את הפצעים של החברה הישראלית. זו תהיה המשימה הראשונה, לא של הממשלה, אלא דווקא של האופוזיציה – להחזיר את האמון של האזרחים בבית הזה, להוכיח להם שיש גם פוליטיקאים שמתייחסים ברצינות לערכים שלהם ולהבטחות שלהם. בכל מה שקשור למשבר הכלכלי אנחנו נהיה חלק מהעשייה. אם הממשלה תביא לשולחן דברים טובים בשביל העסקים הקטנים, בשביל הורים צעירים, נתמוך, נגייס את הכנסת כדי לעזור. אבל לא קיבלתם ולא תקבלו פטור מהמאבק על דמותה של המדינה. אני קורא לחברי הכנסת להצביע נגד הצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך, אדוני. הדובר הבא – חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. עשר דקות עומדות לרשותך. בבקשה, אדוני. << דובר >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, החוק הזה שלפנינו, החוק הביזיוני הזה, מכשיר את הדרך לממשלה מעוותת. זאת ממשלה שהעם לא בחר, זאת ממשלה של שחיתות ונוכלות. אני חוויתי את הדברים האלה על בשרי כיו"ר מרצ שלוש מערכות בחירות. במערכת הבחירות הראשונה עמדה תמר זנדברג בראש המפלגה ואני בשתי המערכות האחרונות, וראינו פעם אחר פעם אחר פעם איך קולות רבים של אנשי שמאל הולכים, עוברים, נודדים לכחול לבן, מתוך הרצון העז כל כך. והיה דבר אחד שאנשים אמרו – ואני סיירתי בקלפיות וביקרתי בכל היישובים – דבר אחד שהמצביעים רצו: להחליף את נתניהו. בסוף זו הייתה השורה התחתונה של התמצית של ההוויה של כחול לבן, של כל המבנה הזה, המפלגה הזאת, הרשימה הזאת, ולפיד ואשכנזי וגנץ, כמובן, ובוגי, והקוקפיט, וכל התופעה הזאת של כחול לבן, שהייתה כאן במשך שלוש מערכות בחירות והקשתה עלינו מאוד את החיים, כי אנשים הצביעו להם כי רצו להחליף את נתניהו. רק לא ביבי, רק לא ביבי – זה מה ששמעתי בכל מקום. בכל מקום. אמרו: הינה, אנחנו אנשי שמאל – אפילו אנשי מרצ אמרו: אנחנו באידיאולוגיה איתכם, אבל צריך להחליף את ביבי, כי לא יכול להיות שנאשם ימשיך עם כל העניינים שלו והשחיתויות שלו, וצריך להעיף אותו, ולכן הצביעו לכחול לבן. בימים האחרונים של הבחירות האחרונות, השלישיות, הם הרי אפילו הגבירו את הטון. גנץ שם שלטים כאלה בכל הארץ: או כחול לבן או ארדואן, זאת אומרת או הוא או ביבי. זה היה המסר של גנץ, זה היה המסר של אשכנזי, של לפיד, של כל החבורה – להצביע לכחול לבן נגד נתניהו. לכן, ממשלה כזאת שתקום פה עכשיו בזכות החוק או על בסיס החוק הזה עומדת בניגוד מפורש לדבר העיקרי, אולי היחיד, שכחול לבן הביאו לציבוריות הישראלית בשנתיים האחרונות, וזה המאמץ לאלטרנטיבה שלטונית כדי להחליף את נתניהו. בבחירות האחרונות 62 מנדטים נבחרו – נבחרו, מה שאחר כך אנשים עשו עם המנדטים פה, את זה אתם כבר יודעים, אבל 62 מנדטים נבחרו על ידי אנשים שהצביעו לממשלה אחרת; לא לממשלה שהולכת לקום פה אלא לממשלה שעומד בראשה אדם שאיננו נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. זה רצון הבוחר, ושאף אחד לא יגיד לי: ככה וככה, אבל הם גם אמרו שהם לא ישבו עם המשותפת. הם אמרו הרבה דברים, אבל אנשים הצביעו להם, הלכו אליהם – עזבו אותנו, שאנחנו מפלגה אידיאולוגית, והלכו לכחול לבן; עכשיו הם מצטערים, אבל הם עשו את זה שלוש מערכות בחירות – אמרו לי שהם רוצים להצביע לגנץ כי זה הסיכוי להעיף את ביבי. ככה. לכן הממשלה הזאת והחוק הזה הם עיוות של רצון הבוחר. זו ממשלה של עריקים, של גנבי דעת שתמורת כיסאות וג'ובים בגדו במצביעים שלהם. מי שרוצה להפוך את זה ולהציג את זה אחרת משקר. יש כאן הפרה בסיסית ועמוקה של ה-raison d'etre, סיבת הקיום של כחול לבן, של גנץ, של כל התופעה הזאת של המרכז הפוליטי, שהוליכה שולל כל כך הרבה מצביעים, כולל אנשים שלנו. כשהממשלה הזאת תקום, ואם החוק הזה יעבור, את הכתם הזה לא תצליחו למחוק, לא תצליחו להסתיר את הבושה. אני אומר לגנץ ולאשכנזי – שאנחנו המלצנו עליו, אלוהים ישמור; המלצנו עליו שלוש מערכות בחירות, הלכנו לנשיא, אנחנו, מרצ, והמלצנו על בני גנץ להיות ראש ממשלה, והינה בני גנץ הולך לשבת, הולך לעשות בדיוק את הדבר הבסיסי שהוא אמר שהוא לא יעשה, וזה לשבת תחת נאשם בפלילים ולתת הכשר למעשיו המושחתים. האיש נאשם בעבירות פליליות חמורות. יכול להיות שמבחינה משפטית כזאת או אחרת, ובטח פוליטית, יכשירו פה את העניין הזה וכו', אבל כשאנחנו באים כאן מטעם ציבור ששלח אותנו, אני מבטיח לכם שאם נעבור אחד-אחד ממצביעי כחול לבן, לא יהיה אחד שיסכים ויגיד שזה בסדר לכהן תחת נתניהו בעודו נאשם ומנהל את משפטו. זה שבליכוד אומרים אחרת – בסדר, ובימין – מאה אחוז, אבל הרוב לא הצביע ככה. הרוב הצביע למשהו אחר, והחוק הזה קובר את האלטרנטיבה הזאת וקובר את האופציה שהמצביעים בישראל רצו. החקיקה הזאת נועדה למטרה אחת בלבד: לאפשר לנאשם מבלפור להמשיך לכהן בממשלה גם אחרי הרוטציה – אם תהיה רוטציה, זאת אומרת אם יהיה ביצוע של הדבר הזה בעוד שנה וחצי – וכך לבטל את הלכת דרעי-פנחסי שמונעת משרים לכהן תחת כתב אישום. יש פה קונסטרוקציה שלמה שגם ממלא מקום ראש ממשלה לא יהיה בתוך הקטגוריה הזאת, ולכן לא יצטרך להתפטר. החקיקה הזאת משאירה לנתניהו סמכויות ומעמד של ראש ממשלה גם אחרי הרוטציה – שוב, למי שמאמין שהיא תתקיים. זו חקיקה שמאפשרת לחשוד למנות מפכ"ל, יועץ משפטי לממשלה, פרקליט מדינה ואפילו את השופטים. ראינו אתמול בבג"ץ מה מעניין את ביבי ומה באמת אכפת לביבי: הוועדה למינוי שופטים, בית המשפט – זה מה שמעניין אותו. רק לחשוב שגנץ ואשכנזי הם אלה שנותנים לזה הכשר. כן, וגם פרץ ושמולי ואורלי לוי וכל מי שיצביע בעד החוקים האלה. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> ניצן – – – << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> נכון, נכון. זה כואב לי מאוד. תדע לך שאני הולך ונפגש עם מצביעים שאומרים "גנבו לי את הקול" – יש עכשיו הרבה הפגנות, ואני משתתף בהן – "גנבו לי את הקול". אלקין, אתה חייב להבין את זה. אנשים שהצביעו לנו לא רצו את הממשלה שלכם. בסדר, אתה רצית, אתה ימין. היו ימין – הצביעו ימין. אבל האנשים שלנו לא רצו את זה, ואנשים הלכו באמונה, באמונה בשיטה, והצביעו בפתקים כחול לבן, הצביעו עבודה-מרצ, הצביעו – – – << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> ניצן, רוב פעילי העבודה רוצים את הממשלה הזאת. << קריאה >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> רוב כחול לבן, רוב כחול לבן. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> לפי הסקרים, גם רוב מצביעי כחול לבן רוצים את זה. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> אם הם כאלה חכמים, אז היו צריכים להגיד – לא כמו בני גנץ, שאמר: או כחול לבן או ארדואן, ולא כמו עמיר פרץ, שאמר: אנחנו לעולם לא נשב תחת נתניהו, לעולם. אם הם כאלה חכמים וכל כך רצו, אז היו צריכים להגיד את זה לפני הבחירות. למה במשך שלוש מערכות בחירות הם לא אמרו את זה? כי הם ידעו שהמצביעים שלהם לא רוצים את העניין. אם המצביעים שלהם כל כך היו רוצים את ביבי, הם היו מצביעים לביבי. יש מספיק מפלגות ימין שהלכו עם נתניהו בבלוק, אבל המפלגות האלה בבלוק קיבלו 58, והמפלגות האחרות קיבלו 62, ואלה יחסי הכוחות כאן. עכשיו אנחנו עומדים בפני אחת הממשלות הכי מנופחות בעולם. אני בדקתי, אפילו בממשלת סין יש פחות שרים ממה שצפוי בממשלה הזאת. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> בסין לא הממשלה מחליטה. זו השוואה לא נכונה. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> בסין, אתה יודע, יש הרי שלטון מרכזי מאוד חזק. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> של המפלגה ולא של הממשלה – מי כמוך יודע. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> נו, ובפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית הסינית יש עוד פחות, אם כבר אנחנו הולכים לכיוונים האלה. גם כל הדברים האלה, באמת – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השר התכוון לומר שהמבנה החוקתי שם – גם המעט שיש שם מיותר. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> דווקא שם יש הפרדה. טוב, זו שיחה אחרת. בנוסף לזה, שני שרים במשרד, שני סגני שרים לכל שר, כאילו אחד לא מספיק – הרי גם לא נחוץ אחד. רוב הסיפור של סגני שרים זה סוג של בלוף. מימון מיוחד להאוזר והנדל. הרי קבעו כאן בחוקי המימון שבשנתיים הראשונות, במקרה של התפלגות כזו לא יקבלו מימון, כי הכנסת לא רוצה לעודד את הפיצולים האלה ואת שברי-השברים. אז פה הלכו והכניסו מימון שיעלה לנו מיליוני שקלים סתם. פשוט עושים צחוק מכל השיטה שלנו. << קריאה >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> מה לא נכון? << קריאה >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> המימון הזה נמצא היום בסיעת יש עתיד, ומעבירים מהפול הזה לסיעה אחרת – – – << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> איזו סיעה? איזו סיעה? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם אלה מקבלים וגם אלה מקבלים? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לאפשר לחבר הכנסת הורוביץ לסיים. תודה. << קריאה >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> לא, לא. – – – חמישה מנדטים. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> איתן, כתוב בדברי ההסבר שזה נועד לממן את הפעילות הארגונית והרעיונית של סיעת דרך ארץ. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא להתכנס לסיום. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> אוקיי. איזו פעילות ארגונית יש לסיעת דרך ארץ? יש להם בכלל מפלגה? יש להם חברים? זו הרי פיקציה. בואו נחלק פה 6 מיליון שקל לכל אחד שיבוא, ואין בעיה. יש עכשיו כל כך הרבה מובטלים – תאמין לי, היו שמחים לקבל. בקיצור – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> יכול להיות שחלק מהמובטלים יקבלו עבודה. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> בתור יועצים, עוזרים, נהגים – גם זו דרך להתמודד עם המשבר. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יעסיקו את המובטלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לאפשר לחבר הכנסת הורוביץ לסיים. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי להילחם בחוק הזה, ואם תקום ממשלה, אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי להיאבק בממשלה הזאת. אנחנו כן מאמינים שלמדינת ישראל ולעם בישראל מגיעה אלטרנטיבה שלטונית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> הממשלה הזאת היא לא אלטרנטיבה שלטונית, היא רק חיזוק לשחיתות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו – אלכס קושניר. בבקשה. 30 דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים היום – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> האתגר הוא שלו, לא שלנו, לשמוע. << קריאה >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> קטן עליי, איתן. אחרי כל כך הרבה ימים ולילות עד השעות הקטנות של הלילה בוועדה שלך, אמרתי לך כמה שאני מסמפת אותך ומחבב אותך, אבל אני במקומך לא הייתי שם את עצמי בפרונט ובחזית של החוק הזה, ואני לא הייתי חותם, ושמי לא היה מתנוסס על גבי – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מכיר הרבה שהיו רוצים לעמוד במקומו. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן? גם אתה, מרגי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר כנסת מתחיל מחוקק חוק משמעותי בתחילת – מביא להקמת ממשלה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> השאלה איזה חוק. השאלה איזה חוק. גם אני כחבר כנסת מתחיל – הייתי ב-2015 – רציתי ועבדתי ועמלתי, ואתה יודע כמה עמלתי קשות על מנת להעביר חוקים, אבל לא בכל מחיר. אבל לפני שאני איכנס לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות לכבוד השר אלקין, שנמצא כאן, ואני אומר לו שהיום התחילה השביתה הכללית של כל ראשי הרשויות הערביות במדינה, כמחאה על אי-הזרמת תקציבים לקופתן המידלדלת והמתרוקנת של הרשויות הערביות. יום ראשון גם – יום ראשון, יום ראשון – – – << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> אתה צריך לתמוך בחוק, כדי שכמה שיותר מהר תקום ממשלה ונוכל לפתור – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה יודע, אנחנו עשינו כרשימה משותפת תקדים היסטורי, שאתה היית עֵד אליו, שאנחנו העברנו באצבעות שלנו את חוק תקציב הקורונה של ה-80 מיליארד. זה לא היה עובר בלעדינו. לא היו 61. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> אם הייתי עֵד אליו לא היו צריכים את האצבעות שלכם. לא הייתי עד. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, לא היית עד עוד. אנחנו העברנו, אדוני השר, את החוק, את התקציב הזה. פעם ראשונה שהמשותפת תומכת בחוק התקציב. ונשארנו עד השעות הקטנות, אדוני היושב-ראש, עד שעה 3:30, והצבענו והעברנו את זה, כי ראינו חשיבות בהעברת תקציב הקורונה על מנת לסייע למובטלים, לעצמאים, לעסקים הקטנים והבינוניים, למערכת הבריאות. ומה קיבלנו מזה, אדוני השר? פירורים. << קריאה >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> איך הייתה ההרגשה להצביע פעם ראשונה – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> קשה. << קריאה >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> קשה? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> קשה. קשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ובאותה הסיטואציה גם כן קיבלתם הבטחה על ההשעיה של קמיניץ. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תכף אני אתייחס גם לקמיניץ. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הצבעה מאוד קשה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הצבעה קשה, אבל עשינו את זה מתוך אחריות, אנחנו בתקופה קשה וצריכים לעזור להזרמת התקציבים לאן שצריך. אבל הכספים האלה לא מגיעים ליעדם, לא הגיעו לרשויות המקומיות. איתן גינזבורג, תשמע – 3 מיליארד שקל, מתוך זה השר אלקין, בקרן ההטמנה, קרן הניקיון, תרמו 150 מיליון, ועוד 38 מיליון – – – << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> זה לא בתוך זה, זה מעל. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מעל. אז אני אומר: 150 ועוד 38 ועוד 3 מיליארד שקל מהאוצר. וכמה הרשויות המקומיות הערביות קיבלו? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל ברשותך, אוסאמה – אם תרצה, זה על חשבוני, אין בעיה – שמעתי את מנכ"ל משרד הפנים אומר היום בצורה מפורשת: התקציב שניתן לרשויות המקומיות הינו שיפוי על הפטור שהממשלה אישרה לגבי הארנונה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. ארנונה מעסקים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כל מה שהרשויות הערביות או הרשויות – מה שאתם אומרים – דרוזיות, יהודיות, זה שיפוי אחד על אחד. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> זה שונה מתל אביב, אוסאמה. לא, תל אביב דווקא לא אחד על אחד. אבל בשונה מתל אביב ומכמה רשויות חזקות, הרשויות הערביות – כל אגורה שהפסידו קיבלו חזרה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הבעיה שלא הפסדנו. הבעיה שלא הפסדנו, אדוני השר. אתה יודע מה שורש הבעיה. מרגי, אדוני היושב-ראש, אני מסביר לך. אני מסביר לך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נכון שיש עיוות בכל הסוגיה הזאת של שטחים לתעשייה, ששם הארנונה – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. אז הינה, אתה עונה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בסדר, אבל זה לעתיד. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לכן מה שמבקשות הרשויות הערביות – תראה, פה יש אפליה כפולה, מצד אחד אומרים: אנחנו רוצים לפצות את הרשויות המקומיות על שלושת החודשים האלה של הפטור מארנונה לעסקים, ומה לעשות שביישובים הערביים אין אזורי תעשייה, אין גם משרדים ממשלתיים שמשלמים ארנונה, אין הרבה עסקים? ולכן מתוך ה-3 מיליארד – תשמע, מרגי – מתוך ה-3 מיליארד, כמה הרשויות הערביות מקבלות? 3 מיליארד שקל – 47 מיליון שקל בלבד. בקושי 2%. 1.5%. זה מסביר ומוכיח שאין עסקים ביישובים הערביים. ואז, ברשויות הערביות, מה קורה? בגלל המצב הכלכלי הקשה של כל היישובים, במיוחד האוכלוסיות החלשות, אדוני השר, אז גם הארנונה למגורים נפגעת. אתה יודע שלהבדיל מארנונה לעסקים, שאין שם מבחן הכנסה ואין שם פטורים והנחות, בארנונה למגורים יש מבחני הכנסה ויש פטורים ויש הנחות. ואז, בגלל המצב הקשה עכשיו, הרשויות האלה לא גובות ארנונה, ואז הקופות מתרוקנות. הם לא יכולים לשלם משכורות. הם לא יכולים לתת שירותים בסיסיים. אז מה אתם רוצים מראשי רשויות ערביות, שהם כבר חודש וחצי בחזית המאבק בנגיף הקורונה? הם עושים עבודת קודש, ואני שולח להם מכאן הערכה על המאמצים שהם באמת עושים בחודש וחצי האחרונים ונאבקים על מנת שהנגיף הזה לא יתפשט. ואני אומר לך, יש לנו כמה יישובים שהם באמת מוכי קורונה, ולמרות האווירה שכביכול אנחנו לקראת סיום – ואתמול ראש הממשלה כמעט ביטל את כל ההגבלות, עוד שבוע-שבועיים אנחנו כבר כאילו אאוט, אין. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ועדת השרים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אין, אמרו – תוך – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הממשלה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הממשלה, הממשלה, אדוני השר – עוד שבועיים-שלושה כמעט הכול ייפתח, אדוני השר, חוץ מהעסקים ביישובים הערביים, שעדיין המגבלות שם קשות ביותר. אומנם עשו פתיחה נוספת, הקלה נוספת, במקום מ-18:00 עד 03:00 סגירה טוטלית, הקלו ואמרו: מ-19:30, שעת שבירת הצום, עד 03:00. אבל אם באמת אנחנו כבר – העקומה השתטחה מאוד והמחלימים מהווירוס הם יותר מהחולים בו, ואנחנו כמעט ב-30 נדבקים ביום – ודרך אגב, אפרופו 30, כנראה יותר מ-20 מהם ביישוב חורה בנגב; אנחנו מקווים מאוד שחורה ודיר אל-אסד ובועיינה ואום אל-פחם, היישובים האלה, ודבורייה – באמת יתגברו ואנחנו גם נחזור. אבל אני אומר: לא יכול להיות שפותחים את הכול בכל היישובים, בכל הענפים כמעט, והמגבלות על העסקים ביישובים הערביים, במיוחד בחודש הרמדאן – ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, וחבריי יודעים, שהחודש הזה מבחינה כלכלית שווה לכמה חודשים בשנה, אין מה לעשות. ואיזו הקפדה. אני הייתי בעראבה, אימאן, בשישי-שבת – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מישהו אמר לי שמצד אחד זה חודש חזק לעסקים וגם חודש חזק להוצאה של משקי הבית. הם מוציאים הרבה בחג. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון, ולכן – – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> וזה גם החג. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה גם החג. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם החג שהוא כמה ימים וגם – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני הייתי בעראבה. אחרי 20:30 אתה אוכל – ואין, רפאים, עיר רפאים, אין כלום. כשבדרך כלל בשעות האלה כולם היו יוצאים. אז בסדר, אנחנו רוצים לשמור על הבריאות, ואכפת לנו מהבריאות של האנשים שלנו בהחלט, אבל אותם תנאים לפתיחת העסקים במגזר היהודי – שיהיו גם אצלנו. למה לא? למה מאפייה צריכה לסגור משעה 19:30 עד 03:00? למה? לא מבין. מה, הם לא יכולים ללכת ולהגיד להם: תשמעו, אותו תו סגול – גם לעסקים ביישובים הערביים. תקפידו להיות עם מסכות ושלא ייכנסו יותר משניים-שניים במרחק של שני מטר? גם אנחנו יכולים לעמוד בזה. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> אתה יודע שזה נעשה בהסכמה עם ראשי הרשויות של המגזר הערבי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אדוני השר: כבר לא. אני אומר לך שהיום אפילו יש תסיסה קשה ביותר בתוך הציבור הערבי, גם אזרחים וגם בעלי עסקים, נכון שחלק – – – << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> אגב, גם בפסח עשינו אותו דבר ליהודים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. כן, אבל פסח זה יום אחד. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא לשבוע. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> לא, כל השבוע של חול המועד. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. לא היה הסגר כל השבוע בפסח. היה פסח ראשון, פסח שני, סגרתם את זה טוטאלית עם הסגר. נכון, אם היה לנו חודש רמדאן יום אחד, אף אחד לא היה מדבר. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> או שבוע. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה מדבר פה, אדוני השר – – – << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> אבל ביום זה פתוח, אוסאמה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עד 19:00. אבל הבעיה שאנשים אחרי 19:00 – מ-19:00 עד 03:00. זה שמונה שעות. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה שמונה שעות, זה שמונה שעות, שמונה השעות הכי קריטיות לעסקים. לכן, מה שאנחנו מבקשים, ואני חושב שגם היום חלק מאותם ראשי ערים – נכון, פנו ודיברו והיו בפגישת זום עם ראש הממשלה, עם שר הפנים, עם השר לביטחון הפנים, ודיברו על העניין הזה באמת. הם ביקשו לסגור מ-18:00. אבל אני אומר: אנחנו כבר 11 יום, אימאן, 12 יום ברמדאן, אנחנו לקראת החג עוד מעט. אתה יודע, צריכים קניות וכל זה. אני מבקש, אדוני השר, אנחנו פנינו ואנחנו מבקשים – – – << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> אתמול הממשלה האריכה את זה בעשרה ימים – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, כן, כבר? מ-3 עד 13? << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> עד, נדמה לי – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה היה עד 3 במאי. עכשיו זה – – – << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> עד 10 או 11, לא זוכר. לא עד הסוף – – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> האריכו את זה בעוד עשרה ימים, את שומעת? << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן, האריכו, אני יודעת שהאריכו. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה מבחינת, ולכן – – – << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> אם לא כן, מה שקורה בחורה היה קורה בעוד הרבה יישובים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא בטוח. כשהיה צורך להטיל סגר על דיר אל-אסד ובועיינה, אז ראית שאנחנו היינו שם וראשי המועצות היו שם, והם תמכו בזה ואנחנו עמלנו על זה קשה. אנחנו תמיד בכל מקום, תחת כל עץ רענן, איך שאומרים, אדוני היושב-ראש, עומדים ומבקשים מהציבור שלנו ומכל הציבור בכלל לעמוד בהנחיות של משרד הבריאות, ולמלא את ההוראות ולהישמר מכל משמר, כי בסופו של יום חשובה לנו מאוד הבריאות של כלל האזרחים. לעניין החוק, אדוני היושב-ראש, לפני שאני איכנס לעניין המשפטי ולסוגיות המשפטיות שעולות משתי הצעות החוק, אני חושב שלפני זה, אני לא יכול שלא להתייחס לרמה ולמישור הפוליטי של ההסכם הזה. אני אומר לכחול לבן – אין כאן אף אחד מכחול לבן – אני אומר להם: אתם נכשלתם כישלון חרוץ. גם פוליטית וגם משפטית. פוליטית, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו כבר – כמה מערכות בחירות בשנה? שלוש מערכות בחירות. מה הכותרת? למעשה איך קמה כחול לבן? היא קמה מאחר שהכותרת של הקמפיין שלהם הייתה: רק לא ביבי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רק לא ביבי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> רק לא ביבי. אי-אפשר שראש ממשלה יכהן תחת כתבי אישום; בחוק הזה, אדוני, לא רק שאפשר, אלא מכשירים את זה. אומרים לו: אדוני ראש הממשלה, בבקשה, גם כשאתה ראש ממשלה – ואתה יודע, יש את המחלוקת בעניין, האם באמת ראש ממשלה רשאי להמשיך? לפי הלשון של החוק הוא יכול, ורק אם יש פסק דין חלוט; אז בסדר, פה אולי יש מקום לפרשנות כך וכך, גם לאור הפסיקה של בית המשפט העליון בהלכות פנחסי ודרעי. באו ואמרו, עשו מוסד חדש כדי שהוא יוכל להמשיך גם אחרי שהוא לא ראש ממשלה. ואז המציאו את הפטנט הישראלי, ואנחנו טובים בעניין הזה של פטנטים, המציאו את העניין הזה של ראש ממשלה מכהן וראש ממשלה חלופי. ממשלה דו-ראשית. איפה זה נשמע ואיפה זה נלמד? אני למדתי משפטים, ולמדנו את כל שיטות המשפט. איפה נשמע ואיפה יש דבר כזה, ממשלה, תמר זנדברג, דו-ראשית, עם שני ראשים, דו-גושית? << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בישראל. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> זה כמו הפרה שנולדה בנהלל. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש כזה? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> בנהלל נולדה פרה עם שני ראשים ומתה אחרי יומיים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, מתה אחרי יומיים, בסדר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ספרי לנו על זה, יש לך 30 דקות. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש לך 30 דקות. לא נגזול את הזמן שלך. אבל הם חזרו בהם. עשו סיבוב 180 מעלות וויתרו על העיקרון החשוב שלא יושבים עם ראש ממשלה תחת כתב אישום. אבל גם את כל ההבטחות האחרות שלהם פה, ואת כל הישיבות איתנו ברשימה המשותפת, ואת כל מה שהבטיחו ליישובים הערביים: חוק הלאום – ראית משהו? מילה אחת על חוק הלאום בהסכם הקואליציוני? כלום, נאדה. אלכס, נאדה, אין, אפילו מילה אחת לא. לא תיקון, לא ביטול, לא חוק-יסוד – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא רצו להכעיס את ישראל ביתנו, לכן לא הכניסו את זה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, אוקיי. חוק-יסוד: השוויון. כמה דיברו על זה. תמר, כמה דיברו על חוק-יסוד: השוויון. כנראה שמתביישים במילה "שוויון", לא הכניסו את זה. חוק קמיניץ – היה רוב, אדוני השר. אפילו הליכוד, אפילו ראש הממשלה אמר, תמכו בביטול חוק קמיניץ. הייתה תמימות דעים מקיר לקיר בין כל סיעות הבית שהחוק הזה הוא חוק קשה, דורסני, כוחני, שצריך לבטל אותו – או לחלופין להקפיא אותו לחמש שנים ואז לתקן ולמצוא חוק מאוזן. איזה עוד פטנט המציאו בהסכם הקואליציוני, אדוני היושב-ראש? עוד פטנט ישראלי מוכר. הפעם, להקים ועדה שתבחן – לא הקפאה, לא ביטול, לא תיקון – להקים ועדה שתבחן את עדכון חוק קמיניץ. ואללה, תודה רבה. באמת תודה רבה, בני גנץ וכחול לבן. באמת. אבל עשו משהו מאוד מאוד טוב למגזר הערבי ולחברה הערבית. ממש דאגו למגזר הערבי: אמרו: אנחנו נקים משרד לענייני מיעוטים ונמנה שר לענייני מיעוטים. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> וסגן שר. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וסגן שר? אולי שני שרים באותו משרד? אפשר גם שני משרדים באותו משרד ושני סגנים באותו משרד. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אחד כפוף לשני. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אולי יעסיקו ארבעה מובטלים מהמגזר הערבי. שני שרים ושני סגנים באותו משרד לענייני מיעוטים, שאין – לא יודעים מה זה, כלום. היה פעם, אדוני היושב-ראש, יועץ לענייני ערבים. עד שנגאלנו מזה ואמרנו: ברוך שפטרנו מהיועץ לענייני ערבים, עכשיו מביאים לנו שר לענייני מיעוטים. שר לענייני מיעוטים. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> אבישי ברוורמן – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שר לענייני מיעוטים? << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז החזירו את זה? טוב, בסדר. אבל אני אומר, אדוני השר, אפילו כחול לבן לא ימצאו, לא ימצאו אף ערבי שיהיה פלסטר לממשלה הזו ושיגיד: אני חבר בממשלה הזו. העיקרון שדיבר עליו איתן גינזבורג – פריטטיות. פריטטי. שוויוני. כוח הצבעה שווה. מנגנון. אז אני שואל את עצמי – וקראתי את ההסכם הקואליציוני חזור וקרוא וקרוא וחזור, קראתי אותו בעיון: נכון, יש פריטטיות במספרי שרים, בוועדות, בכוח הצבעה, אבל בדבר אחד, בדבר אחד, אדוני היושב-ראש, אין לא פריטטיות, לא זכות וטו, לא כוח הצבעה זהה ולא כלום – נכנע ללא קרב. זה בנושא הסיפוח. בנושא הסיפוח של השטחים הכבושים בני גנץ וכחול לבן אמרו: אנחנו נותנים את הזכות לראש הממשלה. אבל מה, הוא יתייעץ איתנו. באמת תודה רבה. הוא יתייעץ. יגיד לו: אני ב-1 ביולי מביא את ההצעה לאישור הממשלה, התייעצתי איתך. זהו. ולכן, אדוני היושב-ראש, מבחינה פוליטית אנחנו חושבים שיש כאן מעשה בגידה בכל העקרונות שאותה מפלגה חרתה על דגלה במשך שלוש מערכות בחירות – שלמעשה היו הבסיס להקמת כל המפלגה הזו. פירקו אותה לרסיסים. לרסיסים. לעניין החוקים – אתה יודע, אני משפטן והייתי עורך דין במשך 25 שנה – אני אומר לך, וכל תלמיד שנה א' יגיד לך, שהחוקים האלה מנוגדים לכל שיטת משטר, לכל משטר דמוקרטי, ואין יצור כזה. השעטנז הזה שיצרתם והפטנט הזה שהמצאתם – הוא לא קיים. אמרה תמר זנדברג על אותה פרה שתוך יומיים – אולי חודשיים או שלושה חודשים ימשכו, ואז ביבי ימצא את הסיבה ואת הזמן המתאים ויגיד: זהו, נחזור ונבטל את החוקים האלה. ילך לבחירות ולא יקיים את הרוטציה. אפילו כחול לבן עצמם לא מאמינים שביבי יקיים את ההסכם הזה. לכן יש את החוק הזה. החוק הזה נולד, אדוני היושב-ראש, אך ורק בגלל סיבה אחת: חוסר אמון טוטלי בן שני האנשים ובין שתי המפלגות. לכן עיגנו, עיגנו את כל ההסכם הפוליטי הזה בחוק-יסוד. לא צריך את כל החוק הזה – חבר הכנסת עסאקלה, סבאח אל-ח'יר – לא צריך את כל החוק הזה. היה אפשר להסתפק בהסכם הקואליציוני. אחרי שנה וחצי באים, מתחלפים וממשיכים. לא. פה הם דאגו לכל פרט ופרט. אנחנו משפיעים – אולי בשבוע הבא, עוד לא בטוח, נראה. שני ראשי ממשלה ושתי ממשלות בעצם. ראית שראש ממשלה לא יכול לפטר שר בממשלה שלו? אפילו סגן שר הוא לא יכול, אם הוא מהגוש השני, או בזיקה – המציאו את המונח הזה "זיקה". אם הוא בזיקה לגוש השני, אז הוא חסין. כמה שיעשה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> העיקר לא זיקה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא זיקה. הזיקה הזאת היא עכשיו שתקבע. אם אני בזיקה לראש הממשלה החלופי, גם אם אני לא עובד, גם אם אני מועל באמון, גם אם אני לא ממלא את תפקידי, גם אם אני עושה מה שאני עושה, אני חסין אש מפני פיטורים כי אני בממשלה שראש הממשלה לא יכול לעשות כלום עם זה. פריטטי ושוויוני וכוח הצבעה זהה. אני שאלתי מהיום הראשון, ואני שואל גם היום: איך תתקבל ההחלטה בממשלה? נגיד שאין הסכמה, אין הסכמה בנושא מסוים, אז מה יקבע? יש כוח הצבעה זהה; יש שוויון בשרים – אז איך תתקבלנה ההחלטות בממשלה? הצעתי אולי ראש ממשלה שלישי, כמו בבוררות. בבוררות כל צד בוחר בורר: בורר מצד א', בורר מצד ב', אבל יש בורר מכריע, שלישי, שאם שניהם לא מצליחים אז הבורר המכריע יכריע. הצעתי את זה. לא התקבל. ואני אומר לך, אני לא יודע איך תתקבלנה החלטות, אלא אם כן – וזו ההנחה הסבירה – שבסופו של דבר מה שרוצה ביבי הוא יעביר. זה הפתרון. אפילו היועץ המשפטי לממשלה, אדוני היושב-ראש – אני מתייחס למה שהוא כתב בתשובה שלו לבג"ץ – הוא אומר, אדוני היושב-ראש, בסעיף 239, כך, ואני מצטט: "הקשיים המשפטיים השונים שעליהם עמד היועץ המשפטי לממשלה", ב-104 עמודים, "לא כל שכן שעה שאלו מצטברים האחד על גבי משנהו, מצביעים על קושי משמעותי שקיים בהוראות שונות בהסכם. משום כך, ביקש היועץ המשפטי לממשלה לעיין בעמדות הצדדים להסכם טרם מתן עמדתו. מכל מקום, כפי שפורט לעיל בהרחבה, היועץ המשפטי לממשלה מצא" – ופה אני מדגיש, אדוני היושב-ראש – "להציב תמרורי אזהרה ברורים ביחס לחלק מהוראות ההסכם וליישומו בהמשך הדרך, אף אם לעמדתו אין מקום לפסילת ההסכם כולו או פסילת חלק מהוראותיו". ואני באמת תוהה, אדוני היושב-ראש, אם היועץ המשפטי לוועדה עצמה מוצא שכמעט בכל סעיף וסעיף יש קושי משפטי, יש לקונות, יש חוסרים, יש קשיים משפטיים, כמעט בכל סעיף וסעיף, והיועץ המשפטי לממשלה אומר: יש פה פגיעה קשה במשטר החוקתי במדינה, יש פה פגיעה קשה ביחסים בכנסת בין הקואליציה לאופוזיציה – מה זה, מכירת חיסול? מכירת חיסול לכנסת. ואללה, תודה רבה שנתנו לנו ועדה, בסדר. אם גם על זה, ועדת הביקורת, היו – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ברור. אם זה לא היה לאופוזיציה גם הייתם לוקחים, מרגי. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תכף גם ישנו את החוק. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ישנו את החוק? אז ישנו גם את החוק. תודה רבה, תיקחו את הוועדה לביקורת המדינה. באמת, למה השארתם לנו את זה? מה צריך? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> שיבקרו את עצמם. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ועדה לבחירת שופטים, ועדה למינוי – מה זה? האוזר נציג האופוזיציה, איך זה? עם 6 מיליון שקל, זה באמת אחלה ג'וב. האוזר נציג האופוזיציה? אה, עכשיו אומרים: ואללה, כחול לבן תהיה ג'נטלמנית ותיתן לאופוזיציה חלק מהוועדות. תודה רבה. אנחנו מדברים על 120 חברי כנסת, לפי ההסכם הזה 36 שרים, 18 סגנים – כמה זה, 54? כמעט חצי מהכנסת שרים או סגני שרים. חצי מהכנסת. 54 ועוד 16-15 ועדות – גברתי מזכירת הכנסת, כמה ועדות קבועות יש? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 12. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 12 קבועות. אז לכחול לבן יש שמונה ועדות – נכון, תמר, שמונה ועדות? ועוד שמונה סגנים – 16. ועוד – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> ועוד 16 שרים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> למה 16? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> 16 שרים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 18 שרים. 18 שרים, מ-36. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 26 ועוד שמונה – 34. איפה יש להם 34? איפה יש להם 34? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אוסאמה, לפחות תגיד "בלי עין הרע". << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בלי עין הרע. (אומר בערבית: תדפוק על העץ. דפקנו על העץ, משה.) אני לא יודע מאיפה יביאו. הצעתי שהממשלה תיתן להם רישיון יבוא לעוד 10–15. רצו חוק נורבגי מדלג, מזנק – אני יודע מה זה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מקפץ. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מקפץ. אבל כנראה זה לא יהיה. אז בהצעת החוק, אדוני השר, אפשר גם שר וגם ראש ועדה או גם סגן שר וראש ועדה? אפשר להכניס הכול. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עקרון הפרדת הרשויות. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, בסדר. אתה דואג – נכון, אתה צודק, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כבוד הכנסת. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד הכנסת. אתה שומר ומגן בחירוף נפש על כבוד הכנסת. לכן, אדוני היושב-ראש, לסיכומו של דבר אני אומר: באמת, החוק הזה – דגל שחור משחור מתנוסס מעל חוק זה. בושה וחרפה שמביאים חוקים כאלה שמשנים סדרי משטר. ועוד לא דיברתי אפילו מילה אחת, תמר, על ההליך ההוגן והראוי, אלכס – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בסיבוב הבא. נא לסיים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – של לילות כימים, אבל למעשה – נכון שזה היה ארוך, ארוך, ארוך, ארוך – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> על כלום. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> על כלום. על כלום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> משעשע. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> משעשע? לא, לא משעשע. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חבר הכנסת עסאקלה, הלוואי שזה היה משעשע. לפחות אז היינו – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מסתבר שגם 30 דקות לא מספיקות. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה יודע, אחרי צום של 16 שעות – מה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם 30 דקות לא מספיקות. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה זה, עברו 30 דקות? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עברו. כשנהנים זה עובר מהר. תודה רבה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו הגשנו יחד עם חברי האופוזיציה האחרים כ-8,000 הסתייגויות. אנחנו חושבים שההסתייגויות האלה הן נכונות, הן ראויות. גם מי שעקב – אנחנו, לצערנו, לא יצא לנו לעקוב מקרוב ולשמוע שני דיונים ישירים מבית המשפט העליון, אבל הבנתי שגם בית המשפט התייחס – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ונגע בהרבה סוגיות שאנחנו העלינו. וכל העניין הזה של 75 שהורידו את זה ל-70, זה לעג לרש, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חוק כזה צריך לזרוק למקום הטבעי שלו – לפח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלכס קושניר, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. 15 דקות עומדות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, לכל אחד מהמשברים הפוליטיים תמיד יש נימוקים מיוחדים. מי אמר את זה, אתם יודעים? מי אמר את זה? בן-גוריון אמר את זה. והוא כנראה צודק. גם הפעם למשבר הפוליטי המתמשך הזה יש כל מיני נימוקים מיוחדים. כל אחד צובע את זה בצבעים אחרים: משבר חוקתי, משבר פוליטי, משבר קורונה פתאום צץ לנו בבחירות האחרונות. אבל אני חושב שהמשבר הזה נובע מכך שיש פה מישהו שהחליט שהוא משעבד את המדינה לצרכיו האישיים, וגורר אותנו ממערכת בחירות אחת למערכת בחירות נוספת למערכת בחירות שלישית. המדינה זה אני, אמר לואי ה-14 ב-1655; המדינה זה אני, אומר בנימין נתניהו ב-2020-2019. אבל אני רוצה רגע לקחת אתכם להיסטוריה לא ארוכה, ממש מה שקרה בשנה וחצי האלה. אז אני מחזיר אתכם לנובמבר 2018 – ליתר דיוק, 15 בנובמבר. מפלגת ישראל ביתנו פורשת מהקואליציה במחאה על המדיניות התבוסתנית של הממשלה בדרום. אני גר באשקלון. חטפנו אז 500 רקטות ביום, וכמה ימים לאחר מכן מדינת ישראל מעבירה כסף לחמאס. אביגדור ליברמן החליט שהוא פורש מתפקיד שר הביטחון כי לא נותנים לו ליישם את מדיניותו, ואז הקואליציה נשארת עם 61 מנדטים. יוצא בנימין נתניהו למסיבת עיתונאים, ובטון סמכותי קובע שהאחריות הלאומית מחייבת אותו להמשיך ולכהן עם הממשלה הזאת עד מועד הבחירות שנקבע בחוק – נובמבר 2019, עוד שנה. חודש לאחר מכן אותו בנימין נתניהו באותו טון סמכותי שהאחריות הלאומית מחייבת אותו לפזר את הכנסת ולצאת לבחירות. מה קרה בחודש? אני אגיד לכם מה קרה בחודש: שבוע לפני ההכרזה הדרמטית על פיזור הכנסת שי ניצן מודיע שהוא הולך להגיש כתבי אישום. ואז כל המדינה הולכת לבחירות, ומגיעים לאפריל 2019. באפריל 2019 הגוש של בנימין נתניהו, יחד עם ש"ס, יהדות התורה – אז ימינה, נראה לי, לא עברה את אחוז החסימה, נכון? אז ש"ס ויהדות התורה והבית היהודי, נראה לי שכך הם נקראו אז, אני כבר לא זוכר את השמות – מגיעים ל-60 מנדטים. ואז מתחיל משא ומתן. המשא ומתן היה מולנו. הייתי אז חבר צוות המשא ומתן. שום דרישה, לא בנושא דת ומדינה וגם לא בנושא כלכלי סוציאלי, לא התקבלה. היה משא ומתן מאוד רשלני. ברגע האחרון בנימין נתניהו מנסה להתחנף לאבי גבאי – זוכרים, אבי גבאי? הוא מנסה מתחנף לאבי גבאי ממפלגת העבודה, להכניס אותו פנימה לתוך הממשלה. גם את זה הוא לא מצליח לעשות, והוא יוצא לבחירות נוספות, מפזר את הכנסת יחד עם הרשימה המשותפת, וכולם יחד לוקחים אותנו לעוד מערכת בחירות, כאשר המטרה העליונה של הגוש החרדי-משיחי בראשותו של נתניהו היא להגיע ל-61 מנדטים. אגב, אותם 61 מנדטים שהיו להם רק בנובמבר 2018, חצי שנה קודם לכן. אז מה קרה? אז מפזרים בגלל שיש 61, ופה זה הופך להיות המטרה העליונה – להגיע ל-61 מנדטים. לא מגיעים ל-61 מנדטים, ואז שוב מתחיל משא ומתן: אנחנו מציגים דרישות קואליציוניות – אגב, זהות – גם לכחול לבן וגם לליכוד; אנחנו תומכים גם במתווה הנשיא; הליכוד בכלל לא מתייחס למכתב שלנו עם הדרישות, פשוט לא קיבלנו שום תשובה. לא סירוב מנומק, סירוב מנומס – פשוט כלום, התעלמות מוחלטת, ושוב אנחנו הולכים לבחירות. למה? אני לא יודע אם אתם עוקבים, אבל התחילה עונה חדשה של "הישרדות", אז יש שם ביטוי כזה של גיא זוארץ: חסינות על הפרק. אז שוב חסינות על הפרק, של בנימין נתניהו, ושוב אנחנו הולכים לבחירות. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אתמול בגלל הנאום של ביבי לא שודר פרק. קיבלתי פניות על זה. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רק "חסינות על הפרק" זוכר. אני לא ממש עוקב אחרי הדבר הזה. ואז אנחנו יוצאים לבחירות שלישיות. מגיעים למרץ השנה, ושוב אין 61 מנדטים, ואז הגוש בראשותו של נתניהו מתחיל במבצע לכידת עריקים. מתחילים לחפש עריקים. מצליחים להגיע לאורלי לוי. לנו יש תוכנית מסודרת איך אנחנו מקימים ממשלת אחדות של כחול לבן המקורית יחד עם הליכוד, כאשר אנחנו מוכנים לתמוך מבחוץ – לא צריך כיסאות, לא צריך שום דבר – אבל בני גנץ, לצערנו הרב, לא עומד בלחץ ובעצם מוכר את כל מה שהוא הבטיח לבוחריו. עכשיו, מה השיג בנימין נתניהו בדבר הזה? הוא השיג דבר מאוד פשוט: האלטרנטיבה השלטונית היחידה שהייתה אז נעלמה, התאדתה כאילו לא הייתה. אז מה הוא הולך לעשות עכשיו, כאשר אין לו אלטרנטיבה שלטונית שעומדת מולו? זה ברור, אדוני היושב-ראש. כנראה אנחנו הולכים לבחירות רביעיות. איך אני יודע את זה? יש לי שתי אינדיקציות: אחת – שמעתי אתמול מסיבת עיתונאים של בנימין נתניהו: אני ואני ואני, ואיך אני מטפל, ואיך אני עוזר, ואיך אני מציל את המדינה מול הקורונה, עוזר לכולם. לא עוזר לאף אחד – זה במאמר מוסגר. הדבר השני – אני חבר באותה ועדה מיוחדת שדנה בחוק הזה, ולא ראיתי שם חברי ליכוד נלחמים על החוק הזה. כמעט שלא ראינו אותם. מי היה? היה איתן גינזבורג, שמהבמה הזאת אני חייב להביע את הערכתי על הנחישות ועל החתירה למטרה; בדרך הוא רמס כמה דברים, אבל לא על זה אנחנו מדברים. אבל באמת כחול לבן נפלו למלכודת, ולא רק נפלו למלכודת – הם גם נלחמו בחירוף נפש כדי שהחוק הזה יעבור. ואגב, שום ניסיון לתקן את הנוסח, גם בהסתייגויות שהן מהותיות, לא התקבל. זה היה פשוט מרתון של דיונים חסרי תוחלת, ולא ראיתי שם אף אחד מהליכוד. כחול לבן נלחמו לבד, כי הם הבינו שאין להם פשוט ברירה – בנימין נתניהו פירק אותם לחלוטין. ואגב, הם בכלל לא בטוחים שהם הולכים להיכנס לתוך הממשלה הזאת שבנימין נתניהו הולך להקים, ואגב, לפי הלחץ שהיה אתמול בוועדה המסדרת, אני חושב שהם יודעים הרבה יותר ממני, ונראה לי שבנימין נתניהו באמת לא מתכוון להקים את הממשלה, ובעצם אנחנו מגיעים למצב שאין אלטרנטיבה שלטונית. בנימין נתניהו מתבשם מהסקרים שהוא רואה – 40 ואני לא יודע כמה מנדטים – אז אני לא רואה שום סיבה שהוא, שהחליט שהמדינה זה הוא והוא זה המדינה, לא ייקח אותנו לעוד סבב בחירות. הרי לא באמת אכפת לו מהציבור. איך אני יודע? אני מסתכל על החוק. החוק, שבדברי ההסבר שלו כתוב שזו ממשלה שקמה כדי להילחם בקורונה, בחוק עצמו אין אפילו מילה אחת על קורונה. על מה מדברים? מדברים על ממשלת חילופים. מה זה חילופים? יש לנו פתאום שני ראשי ממשלה, אבל העניין שהוא ששניהם הולכים לשבת על הספסל: אחד על ספסל הנאשמים והשני על ספסל המחליפים. אז מי ינהל את המדינה – אני לא כל כך יודע. ועוד דבר, אוהבים לאחרונה להשתמש במונח "פריטטיות". כנראה שבכוונה בחרו מילה לועזית, כדי שאנשים לא ירדו לסוף המשמעות שלה. פריטטי זה מאוד פשוט – זה שוויוני. עכשיו, שוויוני זה גם שמונה ושמונה; זה גם עשרה ועשרה; לא חייבים 18 שרים מצד אחד ו-18 שרים מצד שני. אפשר גם עשרה מצד אחד ועשרה מצד שני, ואז יהיו 20 שרים; אתם יודעים מה? 24 שרים. פריטטי לא אומר מנופח, פריטטי לא אומר בזבזני, פריטטי לא אומר לא יעיל – פריטטי אומר שוויוני. אבל מה, מחליטים שמקימים פה ממשלה מנופחת, ענקית, שמנה. אגב, עכשיו יקרה עוד דבר מעניין: ככל שהממשלה תשמין, תגדל, ככה הוועדות בכנסת יקטנו. למה? כי אין חברי כנסת שישבו בוועדות. כולם שרים. אין לאף אחד זמן להתעסק במה שקורה כאן בכנסת. ואז המציאו מילה נוספת: "זיקה". מה זה זיקה? מה, זה נאמנות עיוורת? ועוד דבר כתוב: השר לא יכול לשנות את הזיקה המקורית שלו. אז בשביל מה 36 שרים? שישב ראש הממשלה עם ראש הממשלה החלופי, יחליטו מה שיחליטו וזהו. נחסוך הרבה מאוד כסף, כי אנחנו בעצם הולכים לכיוון שהוא מאוד מאוד רחוק מלהיקרא דמוקרטיה. ואגב, בכל הוועדות, כולל הוועדה לענייני שירות הביטחון הכללי, שנכנסה רק לא מזמן לחוק – פתאום החליטו שיש שם מספר זוגי של חברים. איך תקבלו החלטות אם שלושה נגד, שלושה בעד? בוועדה לענייני השב"כ רוצים שישה חברים; שלושה נגד, שלושה בעד – מה תעשו? מי יכריע? ראש הממשלה או ראש הממשלה החלופי, או יש עוד איזשהו בורר לראשי הממשלה שיקבל החלטות? אתם מקימים פה שתי ממשלות לעם אחד – זה מה שאתם עושים. ראש ממשלה מצד אחד, בעל זיקה אחת, וראש ממשלה בצד שני, בעל זיקה שנייה. אין שום קשר, אין שום יכולת לקבל הכרעות. ולעניין ההסתייגויות – באמת, הוגשו המון הסתייגויות, ואנחנו הגשנו הסתייגויות שבגדול מטרתן לגרום לממשלה הזאת לנסות ולחשוב אולי קצת על הציבור. אז התחלנו מזה שאמרנו – אחת ההסתייגויות הייתה שהממשלה תקדם מאבק בנגיף הקורונה. חברי הקואליציה הצביעו נגד. למה נגד? אין לי הסבר. אחר כך אמרנו שהשכירים שיצאו לחל"ת או פוטרו יצטרכו לקבל אבטלה מהיום הראשון וביקשנו שהממשלה תקדם את החוק הזה. תבינו את המצב היום: היום אותו אחד שנאלץ לצאת לחל"ת נותן מתנה חמישה ימים למדינה, כי את האבטלה הוא מתחיל לקבל מהיום השישי. למה? מה, הוא משלם ביטוח לאומי רק על 20 ימי עבודה ולא על 26 ימי עבודה בחודש? לא, אבל ככה החליטו. ואגב, הגורמים המקצועיים בביטוח לאומי תומכים בזה, אבל חברי הקואליציה הצביעו נגד ההסתייגות הזאת. גם דמי אבטלה לעצמאים – עצמאים משלמים ביטוח לאומי, משלמים מס הכנסה, אבל כשהם צריכים את הביטוח מהמדינה, שהמדינה תיתן להם איזושהי הגנה, פתאום המדינה נעלמת, לא קיימת. ואותם עצמאים בעלי עסקים קטנים – ואם הוא חס וחלילה שכיר בעל שליטה, אז אף אחד לא מטפל בו. וכשניסינו להכניס את ההסתייגויות האלה לתוך החוק, כמובן שחברי הקואליציה הצביעו נגד. יש עוד דבר מדהים בעיניי: אנשים שיצאו לגמלאות והם מעל גיל 67, חלקם ממשיכים לעבוד. אגב, במגזר דוברי הרוסית האחוז הוא 57%, זאת אומרת 57% ממשיכים לעבוד. החליטה המדינה שהיא מקזזת את קצבת הזקנה מהאבטלה. למה? מה, אנשים לא עבדו? לא שילמו מס הכנסה? לא שילמו ביטוח לאומי? שילמו. אבל המדינה, במהלך כוחני, מחליטה שהיא מקזזת את הכסף הזה. וכשביקשנו להכניס את זה כהסתייגות – שום דבר. אותו דבר לגבי המענק ששולם, 500 שקלים. אתם זוכרים את ה-500 שקלים ששולמו על ידי ביטוח לאומי? עולים חדשים עד שנה בארץ לא קיבלו. מה, אין להם ילדים? אז מה אם הם מקבלים סל קליטה? יש פה הרבה מאוד אוכלוסיות שמקבלות קצבאות אבל הן קיבלו את ה-500 שקל. במה העולים החדשים שונים? גם, כמובן, זה לא נכנס לתוך ההסתייגויות. אנו הגשנו, וכמובן הקואליציה הצביעה נגד. עוד הסתייגות שביקשנו שתיכנס זה שהממשלה תקפיא תשלומי משכנתה לשלושה חודשים בתקופת המשבר, וגם כאן ראינו תמימות דעים אצל חברי הקואליציה, שפשוט החליטו שהם מצביעים נגד. היו עוד דברים, חלקם גם קשורים לאותן הבטחות של בני גנץ בנושא של דת ומדינה. הוא דיבר על תחבורה ציבורית בשבת, והגשנו את ההסתייגות הזאת, ביקשנו שתיכנס לחוק – לא נכנס; נישואים אזרחיים – לא נכנס; פתיחת עסקים בשבת – גם לא נכנס. חוק הגיוס – רמטכ"ל בצה"ל, בני גנץ, ועוד רמטכ"ל, גבי אשכנזי, בעצם מתחייבים לקבל את הנוסח של מועצת גדולי התורה לעניין השירות בצה"ל. מבחינתי אבסורד מוחלט, וגם ויתור על כל העקרונות. אני כבר לא מדבר על חוק חינוך חובה משלושה חודשים, ועל קביעת הכנסת מינימום לקשישים בגובה 70% משכר מינימום – כל הדברים האלה פשוט לא מעניינים; לא מעניינים את ראשי הממשלה, לא המכהן ולא החלופי, ולא מעניינים את חברי הקואליציה. אתם הולכים להקים פה ממשלה מנופחת – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. נא לסיים. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ממשלה בזבזנית. אתם הולכים להקים פה מועצת גדולי השררה בחסות מועצת גדולי התורה. ולכן, אני פונה לחברים פה בכנסת, כאלה שיושבים פה וכאלה ששומעים אותי כרגע בטלוויזיה: עדיין יש לנו הזדמנות להצביע נגד החוק הזה, כדי שהמדינה בסוף תלך לכיוון הנכון – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – והממשלה תדאג לאזרחים, ולא תדאג למנגנוני החילופים בין ראש ממשלה אחד לראש ממשלה נוסף. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה. 30 דקות לרשותך. בבקשה, גברתי. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אני רוצה לנצל את הזמן שניתן לנו כדי לתאר קצת איך הגענו עד הלום, איך הגענו לרגע הזה, אדוני היושב-ראש. אני אומרת כאן – אני חייבת לומר אמירה אישית, כי אני שייכת למחנה שהגיע לרגע הזה, אני חייבת לומר, בלב שבור. אולי השבוע, אולי בשבוע הבא – אולי בכלל לא, מי יודע, תכף נדבר על זה – עומדת לקום כאן ממשלה שגוזלת תקווה של מחנה שלם, של מיליוני אנשים שעבדו שנה ושרדו שלוש מערכות בחירות ומשבר קורונה. הם מסתכלים כאן ושואלים את עצמם איך הגענו לרגע הזה, איך הגענו להקמת ממשלה כל כך מושחתת, כל כך עקומה, כל כך מזיקה, שהנזקים שלה, לדעתי אנחנו עוד לא אומדים אותם, הם בסדר גודל היסטורי. בהיסטוריה של ימי מדינת ישראל שנים קדימה יחזרו לרגע הזה. ואני רוצה רגע לעמוד עליו, כי הנזק הזה מצטבר ומתנקז לחוק אחד, שאולי בבית לא כל כך מבינים מה המשמעויות שלו ולמה הוא כל כך מזיק. וכמו כל חוק, וכמו כל אירוע כזה בחיי הפוליטיקה והפרלמנט הישראלי, החוק הזה מורכב ממהות ומפרוצדורה. אני רוצה להתחיל מפרוצדורה. יש כאן חוק-יסוד; אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאחרי שקמה מדינת ישראל, וכדי לכונן את המשטר הפרלמנטרי שלנו, נחקקו חוקי-יסוד. ואני דווקא לא מתכוונת לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, שהם מאוד מושמצים אבל הם שייכים לשנות התשעים, הם קמו באווירה פוליטית ופרלמנטרית אחרת לגמרי. דווקא חוקי-היסוד האלה שאנחנו משנים כאן – חוק-יסוד: הכנסת, חוק-יסוד: הממשלה, חוק-יסוד: משק המדינה, חוק-יסוד: צה"ל, חוק-יסוד: מבקר המדינה – אלה חוקי-היסוד שנכתבו בשנות החמישים כדי לשים את האדנים לדמוקרטיה הישראלית. והם כמעט לא השתנו מאז. מעט מאוד. כמה דובר כאן כשרצו לעשות מהפכות חוקתיות, לחוקק חוק שיטת הממשל, להעביר אותנו למשטר נשיאותי, חוקי משילות, דברים כאלה. הארץ רעדה. זה כמעט לא נעשה, וכשזה נעשה, זה נעשה מאוד מאוד במשורה לאורך 72 שנותיה של מדינת ישראל. למה? כי באמת היה כבוד לשיטת הממשל הישראלית. ידעו שאם ירצו לעשות דבר כזה יהיה מדובר בתהליך ארוך, בתהליך בשום שכל, וגם בית המשפט נתן על זה את הדעת לא פעם. זה צריך להיעשות בנחת, זה צריך להיעשות מאוד מאוד בזהירות. והינה כאן משנים חוק-יסוד בצורה חפוזה, במחטף. למה? בשביל לשרת הסכם פוליטי. זה לא דבר של מה בכך, אדוני היושב-ראש. למה הדבר דומה? תארו לעצמכם שמחר או מוחרתיים יובא כאן שינוי פוליטי ופרלמנטרי וחוקתי ושיטתי, משטרי כמו שקוראים לזה, מהסוג שנעשה ברוסיה או בטורקיה. הרי מה נעשה שם? המילה ארדואן, הרי לא סתם שולפים אותה. מה עשה ארדואן? הוא היה ראש הממשלה בשיטת ממשל פרלמנטרית, ואז הוא נבחר לנשיא, ואז הוא שינה את שיטת הממשלה לשיטה נשיאותית. אחרי שהוא כבר ישב כנשיא, פתאום טורקיה הפכה מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה נשיאותית. אותו דבר פוטין ברוסיה. אחרי שהוא היה נשיא הוא הפך להיות ראש ממשלה, מינה ראש ממשלה אחר שנמצא תחת השפעתו כדי להתגבר על העובדה שאסור היה להיות נשיא ברצף, ואז חזר לכהונתו כנשיא וביטל את הגבלת השנים על הקדנציה. מישהו יכול באמת לחתום שזה לא יקרה כאן? שלא יהיה ראש ממשלה – ואני בכוונה לא רוצה לכנות אותו בשם, שלא יגידו שזה פרסונלי, שזה נגד בן אדם אחד – שפתאום אדם שמכהן כראש ממשלה יהפוך לנשיא, ואז ירצו להביא לכאן שינוי שיטת ממשל ולהפוך אותנו לממשל נשיאותי? נגיד שירצו לעשות את זה, מישהו יכול לערוב לנו שזה לא יקרה? יביאו את חבר הכנסת איתן גינזבורג – יושב-ראש ועדה שבמשך שבועיים אפילו לא יושב כאן כדי להגן על הדבר הזה בזמן הדיונים במליאה; אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שזה לא נהוג. נהוג שיושב-ראש הוועדה שנלחם על החוק יושב כאן במהלך הדיונים – יביאו אותו כדי לעשות שינוי בשיטת הממשל. יקימו ועדה מיוחדת, ותוך יום-יומיים, שבוע-שבועיים, ישנו את שיטת הממשל בישראל. פתאום הופ, חצי דמוקרטיה – אני בכוונה לא רוצה לקרוא לזה דמוקרטיה – נשיאותית. מי יערוב לנו שזה לא יקרה? בהליך כזה דורסני, עם מליאה שנפתחת ונסגרת בהתראה של חמש דקות, עם דיונים בוועדה שמתחילים ב-09:00 ללא שעת סיום. 02:00, 24:00, 03:00 – מי סופר – כדי להקים ממשלה שהיא כביכול בשביל להתמודד עם משבר הקורונה אבל חוקים שקשורים לקורונה יורדים מסדר-היום כי צריך לפנות זמן בוועדה בשביל לחוקק את החוק הזה. ישיבות בלי סוף מסביב לשעון, אבל כל זה בשביל פייק חקיקה, לא חקיקה באמת. אדוני היושב-ראש, אתה היית יושב-ראש ועדה ואתה חוקקת חוקים. אני לא חושבת שהיה בבית הזה חוק שנכנס כל כך דומה למה שהוא יצא. הכנסת הזאת מחוקקת, חוקים משתנים פה במהלך החקיקה, שומעים יועצים משפטיים, שומעים ארגוני חברה אזרחית, באים בדברים. לפעמים שינויים בסעיפים נעשים מאחורי הקלעים, לא תמיד במליאת הוועדה, אבל הם נעשים. וכאן? לא. לא היה חוק שיצא בקריאה השלישית כל כך דומה למה שהוא נכנס בקריאה הטרומית. כל השעות על שעות שישבנו וטחנו מים בוועדה – על כלום. למה? כי ביבי איים שאם יהיה שינוי בחוק, ילכו לבחירות. ביבי מאיים, כחול לבן רועדים. זאת השיטה פה. אז החוק יצא כמו שנכנס, כמעט שום שינוי, כולל קשיים משפטיים חריפים וחמורים. למשל, כנסת שמסנדלת את עצמה וקובעת שהיא לא תוכל ברוב חבריה לשנות את החוק. שימו לב מה אנחנו עושים כאן, אני בכוונה הולכת ישר לאבסורד. אני כבר לא מדברת על הפרה שנולדה עם שני ראשים ועל ממשלת החילופים ועל המעמד של ראש הממשלה השני וכל הדברים האלה. אנחנו כאן בחוק קובעים שאנחנו, אתם, הרוב – עזבו, אנחנו מיעוט, אנחנו אופוזיציה, התרגלנו – הרוב כאן בכנסת לא יוכל לשנות את החוק הזה ברוב חברים, רק ברוב של 70. לא היה כדבר הזה. אפילו חוקים ששריינו כאן – לשריין את מעמד יושב-ראש הכנסת, לשריין מסירת שטחים, לשריין את מעמד ירושלים – מעולם לא היה חוק שאת החוק עצמו אי-אפשר לשנות ברוב של 61. וכל זה, אדוני היושב-ראש, במשמרת של גנץ. יושב-ראש כנסת שבא בשם הממלכתיות, בשם הדמוקרטיה, בשם החזרת סדרי שלטון למסלולם – כל זה במשמרת שלו, במקרה בחוק שאמור להפוך אותו עוד שנה וחצי לראש ממשלה. באמת שביטן ומיקי זוהר ואמסלם ואלה שאני בעצמי כאן קראתי להם הבריונים שבבריונים יכולים ללמוד שיעור בבריונות ובדורסנות מאלה שמתיימרים לקרוא לעצמם הדמוקרטים והערכיים והממלכתיים. זה התחיל לפני איזה שבוע-שבועיים. בתשובה לבג"ץ כתבה כחול לבן שבעצם, בניגוד למה שהיא טענה במשך שנה, אי-אפשר לחוקק חוק נגד נאשם בשוחד. זה המשיך בבריונות ובדורסנות פה בוועדות ובמליאה, כאמור במשמרת של יושב-ראש הכנסת גנץ. ועוד רגע התשובה שלהם תהיה: אין כלום כי לא היה כלום. כל כך מהר המסכה נדבקת לפרצוף. ולא מדובר במסכת N95, אדוני היושב-ראש, אלא במסכה שמסתירה, מהבושה, את מה שעושים פה. ובסוף, כאמור – כמעט שום שינוי בחוק, למעט מה שדרש בג"ץ. אדוני היושב-ראש, אני לא יודעת כמה הציבור עוקב היום, ביומיים האלה, אחרי הדיונים בכנסת. אבל הדיונים בבג"ץ, אני יודעת שהיה ציבור שלם שעקב אחרי מה שקרה שם. באים לכנסת – זה לדבר לקיר. שואלים שאלות על סעיפים, למה זה ככה, איך יכול להיות שהכנסת מסנדלת את עצמה, איך יכול להיות שהאופוזיציה מוחלשת, איך יכולים להיות כל הדברים האלה – כלום, אין תשובה, לדבר לקיר. אבל באותו זמן, בג"ץ – זה כן: מכפישים את בג"ץ, עולים עליו עם D9, מזלזלים בו, אבל שולחים לשם עורך דין בחליפה לתת תשובות. השופטים שואלים, הליכוד עונה. השופטים שואלים, כחול לבן מוותרת על הנורבגי המדלג. כנראה יש עוד קצת כבוד לבית המשפט פה במערכת הפוליטית, אדוני היושב-ראש. אבל לכנסת – לא. את אותן שאלות שנשאלו בבג"ץ – הרי יש שביל כזה פה, בגן הוורדים, שהולך מהכנסת לבית המשפט – את אותן שאלות שנשאלו בבג"ץ אנחנו שאלנו בוועדה. למה שם אין כבוד לתת את התשובות? זו פחיתות כבוד לענות לחברי הכנסת? לנהל הליך חקיקה בכנסת? איפה שהריבון, איפה שהציבור בחר, ולא בבג"ץ? לא. כאן נעשה תהליך הפוך. על כל השאלות ששאלנו במסגרת הליך החקיקה ונותרו ללא תשובה, ונותרו בתור סעיפי החוק, אחר כך אפשר לענות לבג"ץ. אולי גם החוק הזה יגיע לבג"ץ, ושם פתאום יינתנו התשובות. ואז יחזרו לכאן ויתפלאו למה פוסלים סעיפים בחוק אחרי שהתרענו כאן שיש כאן סעיפים לא חוקתיים, שיש כאן דברים לא הגיוניים, שיש כאן לקונות, שיש כאן קשיים משפטיים. אולי, אולי בג"ץ יתקן את החוק הזה. נראה. למה החוק כל כך דומה? אמרנו, חברות וחברים, למה לא תוקנו בו דברים? כי הליכוד איים בבחירות. אם הליכוד ישתכנע שיש סעיף בחוק שלא מוצא חן בעיניו, שצריך להשתנות, או סעיף בהסכם, אז פתאום אין אחדות, ואין חירום, ואין קורונה; אז אפשר ללכת לבחירות, זה לא בעיה. זה הנימוק של כחול לבן בימים האחרונים למה צריך, וחובה, לחוקק את החוק הזה, וחובה לחתום על ההסכם הקואליציוני מהר, וחובה להשביע ממשלה עוד השבוע. למה? כדי שהליכוד לא יגרור אותם לבחירות. זה מזכיר לי איזה כבש תמים שהראש שלו כבר נמצא בתוך הפה של הזאב, והוא אומר: בשביל שהוא לא יסגור עליי את השיניים, אני אכניס את הראש עוד קצת. כלומר, הם יחתמו על הסכם כניעה כדי שהם לא יגררו אותנו לבחירות. אולי אפשר שפשוט לא נלך לבחירות? אולי הליכוד יוותר? אולי ביבי יפנה את כיסאו? לא. וככה נשלחים חברי הכנסת והשרים המיועדים של כחול לבן לאולפנים, ויש בפיהם איזה מלמול: מנענו בחירות רביעיות. אתמול ישבתי באולפן ליד אחד כזה. מיליון מובטלים, מיליון מובטלים באמת מחכים, אבל שרי הממשלה, ובראשם נתניהו, צוחקים. אז בואו נגיד את האמת: נכון לרגע זה, אדוני היושב-ראש, יום שלישי בבוקר, 11:41, אפילו כחול לבן ואפילו יושב-ראש הכנסת גנץ לא יודעים אם נלך לבחירות רביעיות או לא. כל הדרך אל הקלפי נמלמל: רצינו למנוע בחירות רביעיות. אבל אף אחד לא יודע, זה במוחו של אדם אחד, ולו הפתרונים. ואיזה אדם? נאשם בשוחד. עוד רגע אני אגיע לזה, אבל לפני זה אני רק רוצה להתייחס לאמירה מקוממת נוספת שנשמעת פה יותר מדי בימים האחרונים: אנחנו נשפיע מבפנים ואתם תצעקו מהיציע. הפעם, גברתי המזכירה, זה כבר הפך להיות ליטרלי לצעוק מהיציע, כי חלק מחברי הכנסת, בחסות הקורונה, יותר מאוחר, יצביעו מהיציע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש להם מיקרופון. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אז הם יוכלו לצעוק חזק. אדוני היושב-ראש – ואני פונה אליך, כמי שהיה גם באופוזיציה וגם בקואליציה – זה עוד זלזול מוחלט באמת, זלזול מוחלט בכנסת ובדמוקרטיה הישראלית, להעמיד את זה כברירה שאם לא נכנסים וכביכול משפיעים מבפנים, וכבר ציטטתי כאן את האמירה של שולמית אלוני שרק תולעים משפיעות מבפנים – שזה או זה או לצעוק מהיציע. אני גאה להיות שייכת לתנועה שהשפיעה רבות כאן, בבית הזה, מהקואליציה ומהאופוזיציה, ובמיוחד השנים הארוכות שהתנועה שלי ואני אישית נמצאות באופוזיציה הוכיחו את זה. כן, אפשר לחוקק מהאופוזיציה. אפשר, ולפעמים צריך, לצעוק מהאופוזיציה. לפעמים זכות הצעקה היא לא פחות חשובה מאשר הזכות לשבת על כיסא השרים, על הכיסא המיניסטריאלי. כמה בורות, כמה זלזול בכל מה שקורה כאן, בתהליכים בבית הזה. כן, לפעמים אסור לתת יד ואסור להכשיר ואסור לתת לגיטימציה למשהו אם הוא מנוגד לא רק לצו מצפונך האישי אלא לשליחות שהציבור שלח אותנו אליה. וזה מה שנעשה כאן, וזה אולי הנזק הכי הכי חמור והכי הכי גרוע שנגרם כתוצאה מההסכם הזה. כי זה לא רק הפרוצדורה וזו לא רק הדרך העקומה, אדוני היושב-ראש; כי דרך עקומה לפעמים מובילה למעשה רע, או יותר נכון מעשים רעים נעשים בדרכים עקומות. כי כל זה, כל החוק הזה, כל הלילות ללא שינה האלה ביום העצמאות, וביום הזיכרון, וברמדאן, ובזמנים – במחטף ובבהילות רק להספיק להגיע עם הלשון בחוץ לבית הנשיא אחרי שעבר החוק העקום והמיותר והבעייתי הזה – כל זה בשביל מה? בשביל הסכם בין נוכלים, בין שקרן, שזה שאי-אפשר להאמין לאף מילה שלו זה כבר לא חדשות, זה כבר ברור. הפרשנים בעיתונים מסבירים בחיוך שבטח, לא מאמינים לביבי, אז צריך לחוקק חוק-יסוד. מישהו עצר פעם לתהות על התוקף המוסרי של האמירה הזאת? איזה בושה, איזה ביזיון. במקום ששני ראשי ממשלה יתחלפו ביניהם. אתה יודע מה, הייתה כאן ממשלת רוטציה בדרך המלך: אחד מתפטר והשני נכנס לתפקידו, כי לכל אחד בזמנו היו 44 מנדטים ואי-אפשר היה להכריע ביניהם. העובדה שבראש הממשלה – – – << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> ניתנה חוות דעת כתובה שאסור לשנות חוקי-יסוד כדי להתאים אותם להסכם קואליציוני – – – שמלווה הרבה שנים חוות דעת של משה שחל, הכי מנומקת בעולם. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אדרבה ואדרבה. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אדרבה ואדרבה. כלומר, משנים חוק-יסוד כי יש שקרן, שלא רק שאי-אפשר לדעת אם יעמוד במילתו, אפשר לדעת בוודאות שלא יעמוד במילתו אלא אם כן יהיה חוק-יסוד שיחייב אותו. ואתם יודעים מה? אפילו את זה אי-אפשר לדעת. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> חוק-יסוד: הממשלה – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אפילו את זה אי-אפשר לדעת. הרי ידוע שבמקום שאין אמון ואין כבוד, שום הוראת חוק לא תעבוד, כי ההסכם תפור ככה שיש בו כל כך הרבה לקונות, שגם אותו אפשר להפר. הרי אין חוק ואין הסכם שאי-אפשר להפר אותו, אדוני היושב-ראש. ומי הצד השני? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> מי הצד השני להסכם הזה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתם מנהלים דיון במקביל וזה מפריע, זה גם לא מכבד. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> זה דיון חשוב, דרך אגב, כי השר אלקין הוא ותיק פה, והוא יודע שאנחנו צודקים. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אבל הוא כבר חלק מהשיטה. הצד השני להסכם הזה – צד אחד שקרן ונוכל, וצד שני אדם, שאני חייבת לומר שעשה דבר, אני לא רוצה להגיד יותר גרוע, אבל לא פחות גרוע, וזה מעילה באמון הציבור שניתן לו. עם מה אנחנו הולכים לקלפי? עם מה אנחנו באים לפה, אדוני היושב-ראש? עם מה אנחנו נכנסים לכאן, לפתח הבניין, בדלתות הקדושות, באמת, של הבית הזה? עכשיו רק דלת אחת פתוחה בגלל הקורונה. עם מה? עם מנדט יקר שהופקד בידינו, מידי הציבור, שיודע שהוא שלח אותנו כאן, יום-יום, ושעה-שעה, לעשות בשמו את מה שנשלחנו. עכשיו, נכון, לפעמים, איך אומרים – עוד קלישאה שחזרו עליה שוב ושוב בימים האחרונים: לא תמיד הציבור רוצה לראות איך מכינים את העיסה בתוך המפעל. הוא יודע שאנחנו לפעמים עושים פה דילים, ולפעמים זה שמור לי ואשמור לך, ולפעמים מתקזזים, וכל מיני דברים. אבל הוא סומך עלינו שהמנדט היקר הזה, כתב ההתחייבות היקר הזה, שמופקד בידינו – ביום שאנחנו נכנסים לכאן ומקבלים את התעודה שנבחרנו לכנסת העשרים-ואחת, והעשרים-ושתיים והעשרים-ושלוש, יש לה ערך, יש לה משמעות. יש לנו מילה. אנחנו חייבים להם. וכאן, חברות וחברים, היו כמה אנשים בראשות אדם אחד, בני גנץ, שכגודל התקווה כך גודל השבר. כגודל וכרוחב האמון שנתלה ושניתן באיש הזה, כך הקריסה שחוו ושברון הלב, ואני בכוונה משתמשת במילה הזאת, כי אני חוויתי אותה בעצמי, וחוויתי אותה מהציבור שהצביע לנו – שברון הלב שחשו האנשים כאשר האיש שבידיו הם הפקידו את התקווה נאלם ונעלם בדיוק ברגע שבו היה צריך להתייצב למשימה. הקריסה הזאת, אדוני היושב-ראש, אין לה הסבר פוליטי, היא לא קשורה למצב הפוליטי, כי כל הקלפים היו בידיו, היו לו הרבה יותר אפשרויות מאשר לביבי. אין לה הסבר ציבורי מניח את הדעת, וגם עדיין אין דרך לאמוד ולשער את הנזק ההיסטורי שהיא תגרום לדורות קדימה. כי מי יאמין מהיום לפוליטיקה ולפוליטיקאים? כבר ידוע שאי-אפשר להאמין, זה בסדר, באמת האמון במקצוע שלנו כבר הגיע לשפל חסר תקדים; אבל זה חורר חור בתחתית של התחתית ומשך אותו עוד יותר למטה. אבל זה לא רק האמון סתם, שכאילו הבטחת משהו והפרת – כאן יש הפרת אמון יסודית הרבה יותר, והיא הלגיטימציה לשחיתות, אדוני היושב-ראש, לעיוות ציבורי ולקלקול כל כך עמוק בטוהר המידות. ובאמת, התיקון מזה, אני לא יודעת איך ומתי הוא יוכל לבוא. זאת מעילה שאין לה סליחה ואין לה מחילה. היא בראשות גנץ, אבל שותפים לה עוד אנשים: אשכנזי וניסנקורן, מיקי חיימוביץ', מיכאל ביטון, חילי טרופר, אורית פרקש, מירב כהן, אסף זמיר, יזהר שי, עומר ינקלביץ', אלון שוסטר, רם שפע, איתן גינזבורג; והצטרפו אליהם, לצערי הרב, גם פנינה תמנו שטה, יועז הנדל, צביקה האוזר, וכמובן אלה שלי באופן אישי הכי שברו את הלב: אורלי לוי אבקסיס, עמיר פרץ ואיציק שמולי. אלה אנשים שרצו איתי בפתק, אדוני היושב-ראש, ואתה מכיר את הסיעה שלי, סיעת מרצ. אמרו עלינו הרבה דברים וחבטו בנו הרבה – אנחנו צועקים מהיציע ואנחנו טהרנים ואנחנו קטנים, ושילמנו על זה מחיר פוליטי, אבל מעולם הפתק שלנו לא אכזב, לא סטה מהדרך, לא סטה מהאידיאולוגיה, לא מעל באמון. ולכן, אני אפילו אגיד – יותר מאכזבה – שברון הלב שלנו הוא כל כך, כל כך חריף, כי כל האנשים האלה, כולל אלה שנכנסו על הפתק שלנו, הם אלה שחתומים על חותמת ההכשר, על נתיב הבריחה של מושחת מהכלא, נאשם בשוחד, אדוני היושב-ראש. שמענו את ההתפלפלות בבג"ץ, אם כן אפשר לפסול או אי-אפשר לפסול. אני רוצה להגיד לך, קראתי היום כותרת בעיתון: ראו את העצים ולא את היער. ובאמת, הכניסה לסעיפי החוק – באמת כל עץ עומד עם השורשים שלו, וסעיפי החוק, וזה חוק-יסוד, והצביעו עליו כאן בעבר. מישהו יכול לדמיין בתולדות הדמוקרטיה הישראלית, שחזה אותה הרצל והכריז עליה בן-גוריון, שיבוא יום ונאשם בשוחד יכהן כראש הממשלה ואין פוצה פה ומצפצף? ומתפלפלים אם לפני חלוט או אחרי – מי חשב שנגיע למצב כזה? מי שיער בנפשו שבשחיתות כל כך ברורה, שכבר נחשפה לעין כול, ננהל דיון על חזקת החפות – החשובה כשלעצמה; לכל אדם מגיעה חזקת החפות ביומו בבית המשפט, וטובי עורכי הדין, שעדיין מחכים לשכר הטרחה שלהם, ינהלו את המשפט של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל אין לנו אמת מידה מוסרית בסיסית כדי לראות לאור היום שלא ייתכן שנאשם בשוחד יכהן כראש ממשלה? אדם שלא יכול לכהן בשום תפקיד במגזר הציבורי, ובצדק, כי נציבות שירות המדינה תפסול אותו; אדם ששום אימא לא הייתה מפקידה את הילד שלה אצל מורה בית ספר כזה בכיתה א' או ב' או ג', מכהן כראש ממשלה. ועדר שלם, משרים, דרך חברי כנסת ועד עיתונאים, ועכשיו גם אלה מהמחנה הנגדי, עומדים ומסבירים את זה? לאן נוליך את הבושה? אנה אנחנו באים? ואז, כשזה קורה, כשמוכשרת השחיתות החריפה ביותר, הבוטה ביותר, הבכירה ביותר, הכול מתחתיה קורס. קורונה – איפה הציוצים והסיורים בבתי החולים של עמיר פרץ ושל איציק שמולי להתמודד עם המשבר? מתקפה על בית המשפט. איפה הציוצים של גנץ, כשמאיימים, מהלכים אימים על בית המשפט, ואומרים לו: אם תפסוק ככה, יהיו תוהו ובוהו ורעידת אדמה? איפה? והדבר הכי גרוע, אדוני היושב-ראש, אולי הגרוע מכול, ולכן אני מגיעה אליו בסוף, שהממשלה הזו מתכוונת להכשיר בקולותיהם של גנץ ואשכנזי ועמיר פרץ, זה הסיפוח. אדוני היושב-ראש, בהסכם הקואליציוני הוסכם, למשך חצי שנה, לא לבצע שום חקיקה ושום שינויים שאינם קשורים לקורונה. יש משבר. אני מקווה מאוד שמהמשבר הבריאותי אנחנו יוצאים או מתחילים לצאת או יצאנו; אין ספק שילווה אותנו עכשיו משבר חברתי-כלכלי חריף שיצריך את ההתגייסות של כל הממשלה. ולכן הוסכם – או כביכול כך נטען – לא לעשות שום שינוי מלבד מה שקשור לקורונה; אופס, ומלבד עוד דבר אחד, שאם תשימו לב, התאריך שלו מתוזמן ביולי, בתוך חצי השנה הזו: סיפוח. סיפוח התנחלויות ושטחים ש-52 שנה מדינת ישראל נמנעה מלעשות, ובצדק, כי היא יודעת שזה יחריב את החזון הדמוקרטי ושוחר השלום של מדינת ישראל. עוד במגילת העצמאות התחייבנו לחיות כאן בשלום וביציבות, להושיט יד למדינות השכנות, בוודאי ובוודאי שלא לכבוש עם אחר ולמנוע ממנו את הזכויות שניתנו לנו ושנלחמנו עבורן כל כך קשה. הקמנו מדינה כדי שהיא תשלוט על מיליונים משוללי זכויות? משוללי חופש הצבעה? משוללי חופש תנועה? מישהו יודע מה קורה מבחינת משבר הקורונה בשטחים הכבושים האלה, אצל מיליוני הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה? שני רמטכ"לים ושר ביטחון לשעבר – גנץ, אשכנזי ועמיר פרץ, שהיה חלק מהנהגת מחנה השלום – הם יודעים היטב את הנזק שבסיפוח, אבל את אומץ הלב שמופגן בשדה הקרב כנראה צריך לאפסן כשמגיעים לכורסת השר, אדוני היושב-ראש. וכך, חצי שנה לא תהיה חקיקה. כמובן לא יחוקק סעיף השוויון בחוק הלאום, אם מישהו תהה; כמובן לא יחוקק – שום דבר כאן לא יתקדם, הכנסת תהיה משותקת. אבל סיפוח, החרבת חזון שתי המדינות, החרבת חזון השלום, הבטחה שלנצח נחיה על החרב, במדינה שבאופן מוצהר תשלול זכויות ממיליונים שתחת שלטונה ותבטיח שבמקום להתקדם בנתיב השלום אנחנו נתקדם בנתיבי האלימות, חוסר היציבות והנתיב המזיק והמעוות ומעוול מוסרית – זה כן. והצימוד הזה של גנץ ונתניהו, של מושחת ושל מועל באמון, של סיפוח ושל שחיתות, הוא זה שילווה את הממשלה הזו והוא זה שייזכר לדיראון עולם באופן ודאי כממשלה הגרועה ביותר, המזיקה ביותר, המושחתת ביותר וחסרת התוקף והלגיטימציה הציבורית והמוסר ביותר בתולדות מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, ואחריו – חבר הכנסת אביגדור ליברמן. 15 דקות עומדות לרשותך. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לשתף קצת בחוויה שלי כחבר כנסת חדש. אומנם התחלתי להתמודד באפריל, אבל נכנסתי לכנסת בבחירות של ספטמבר 2019. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עכשיו יש לך שתי קדנציות. << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עכשיו יש לי שתי קדנציות, בקדנציה השלישית אני אצא כנראה לפנסיה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> זהו, אתה כבר – – – << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מדבר על עצמי כזקן. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז בספטמבר נכנסתי לכנסת, וביום ההשבעה של הכנסת היינו ביום שביתה במחאה על גל של אלימות ורצח שהתרחש בחברה הערבית. יצאנו למאבק ציבורי, והיינו עסוקים באמת בטיפול באחת הסוגיות הקשות ביותר שהחברה הערבית סובלת ממנה. בתחילת הדרך של אותו מאבק, במקום שהמדינה ובראשה השר לביטחון הפנים יתגייסו למען מיגור האלימות והפשיעה, הם התחילו בהצהרות גזעניות – כאילו שאנחנו, בגנים שלנו, הערבים, אנחנו אלימים ואנחנו כאלה וכאלה. ומייד אחר כך היה המשא ומתן להקמת ממשלה והגענו לבחירות שלישיות. בבחירות השלישיות נבחרתי, ומאז אני למעשה שואל את עצמי מה אני עושה בכנסת. אני עסוק, כמו רוב חברי הכנסת, בכיבוי שרפות, בהתגוננות מפני הבאות. עוד בתחילת הקדנציה היה מדובר על משאים ומתנים כאלה ואחרים ועל כל מיני הבנות ואי-הבנות בינינו, הרשימה המשותפת, לבין מפלגות שמיועדות להקים ממשלות – אני מדבר על כחול לבן. ואחר כך הייתה הזחילה והבגידה המפורסמת של כחול לבן בראשות גנץ. והיום אנחנו נמצאים במצב שיש משבר עולמי של הקורונה, ואותו משבר קיים גם אצלנו. אני, יחד עם עמיתי משה אבוטבול, יחד עם עמיתי אוסאמה סעדי, נמצאים בוועדת הקורונה. ואתם יודעים במה אנחנו עוסקים בוועדת הקורונה? אנחנו מנסים גם לכבות שרפות וגם לטפל בפשלות של מי שאמור לטפל במשבר הזה. המשבר הזה לא טופל, לא טופל כראוי. אני אומר לכם, יד ימין לא ידעה מה עושה יד שמאל. << קריאה >> טלי פלוסקוב (הליכוד): << קריאה >> זה התוצאות במדינת ישראל, כי אף אחד לא טיפל בשום דבר. << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אוקיי. משרד הפנים לא ידע מה רוצה משרד ראש הממשלה, לא ידע מה רוצה משרד הבריאות, מה רוצה משרד האוצר, ועד היום אנחנו מטפלים בסוגיות האלה ומקיימים דיונים בתקווה להשפיע. ואני חייב להגיד ששם הצלחנו לעורר כמה נושאים וכן היו כמה הצלחות. אני אגיד דוגמה אחת: שבועיים לקח למשרד הבריאות להתחיל את הבדיקות בחברה הערבית. בלחץ ועדת הקורונה, בלחץ חברי הכנסת מהמשותפת, התחילו בדיקות ומתקיימות בדיקות. והיום אנחנו במצב שיש לנו בדיקות כמעט בכל היישובים הערביים בארץ, ולכן אנחנו גם נמצאים עכשיו בגילוי המקרים של הידבקות בחברה הערבית. אנחנו קרובים ל-1,000 נבדקים היום, ובזמן שבחברה הישראלית הכללית, בחברה היהודית, יש ירידה בעקומה, אנחנו כנראה בשלב שעוד לא הגענו לשיא, ואנחנו מטפלים. המדינה מקבלת החלטות, הממשלה מקבלת החלטות על פי מה שקורה בתל אביב ולא על פי מה שקורה בכל יישובי הארץ. אני אומר, החזרה של הכלכלה זה מאוד משמעותי ומאוד חשוב, אבל צריך לשים לב שלא כל המדינה היא מרכז הארץ; בפריפריות הצפונית והדרומית אנחנו עדיין במצבים שיש סכנה של הידבקות המונית, וצריך לטפל בזה. אבל אז, בספטמבר, כשנבחרתי, עמדתי כאן על הבמה הזאת והצגתי חזון, חזון שאליו אני חותר. אני רוצה לפעול, או פועל כבר שנים רבות, כדי לקדם כאן מדינה דמוקרטית אמיתית, מדינה שוויונית ומשתפת. עכשיו, בואו נדבר שנייה על איפה עומד החזון שלי מבחינת מדינה דמוקרטית. התהליכים שקורים בכנסת היום משנים ומצמצמים את המשטר הפרלמנטרי של ישראל. היום מבטלים את הכנסת. עריצות הרוב, מה שנקרא, של כחול לבן יחד עם גוש הימין, למעשה מבטלת את הכנסת, ומונעת מאיתנו כחברי כנסת באמת לקבל החלטות ולהשפיע. זה שינוי מהותי במבנה המשטר בישראל, וזה כמובן פוגע במה שנשאר מהדמוקרטיה בישראל. ואני אומר, אנחנו אומרים: דמוקרטיה בישראל, אני לא אומר: ישראל דמוקרטית. אני אומר שישראל התיימרה אולי פעם להיות דמוקרטית, אבל מי ששולט על עם אחר ומי שכובש ארצות של עמים אחרים לא יכול להיות שהוא יתנהג, גם פנימה, באופן דמוקרטי. הדמוקרטיה הזאת לא מתבטאת, אנחנו לא רואים אותה כאזרחים ערבים. המדינה מוגדרת כיהודית ודמוקרטית – לפעמים אני תוהה אם זה לא דמוקרטית עבור היהודים ויהודית עבור הערבים. כלומר, להזכיר לנו כל הזמן: המדינה הזאת היא מדינה יהודית, אתם לא חלק ממנה, אתם out of the border, אתם מחוץ לגבול הזה של המדינה היהודית או המדינה הדמוקרטית. חוקים שבאו אחר כך, כמובן חוק הלאום וחוק קמיניץ, מבטיחים שהמדינה הזאת תהיה מדינה יהודית, נקודה. ואני אומר: אנחנו אזרחי המדינה, אנחנו באמת לא עלינו משום מקום; מה לעשות, נולדנו כאן, אבות אבותינו חיו כאן, אנחנו ילידים, אנחנו אזרחי המדינה הזאת, אנחנו בעלי הארץ הזאת, ולכן לנו מגיע להיות בשותפות מלאה. חוק הלאום אומר: אתם לא שותפים, וחוקים אחרים כאילו מראים שרק לפעמים המדיניות היא מדיניות שמיישמת את זה. אתם זוכרים את חוק קמיניץ? זוכרים ששרת המשפטים שקד אמרה: ואללה, לא ידענו שגם יהודים נפגעים מזה, זה בטעות, אנחנו התכוונו לערבים? כאשר חוקים נחקקים כדי לפגוע באוכלוסייה ספציפית, זה לא יכול להיות משטר דמוקרטי, חברים, זו לא יכולה להיות מדינה דמוקרטית. וכשאנחנו מדברים על שותפות, אני מדבר על שותפות מלאה. אני רוצה, כאזרח המדינה, להרגיש בעל בית כאן ולא דייר משנה. אני רוצה להיות חלק מכל דבר במדינה. אני חולם מאז שאני ילד שפעם אני אוכל להזדהות עם המדינה, והמדינה כל הזמן דוחפת אותי החוצה. לגבי מדינה שוויונית – חבר'ה, היום, בדיוק היום יש שביתה של הרשויות המקומיות הערביות ויש שביתה של הרשויות הערביות הדרוזיות. לפני כשעה הסתיימה הפגנה בצומת אליקים, שבאמת חסמה את הגישה לכביש 6 ועשתה קצת רעש. השוויוניות היא גם בהקצאת משאבים, והמדינה לא מקצה משאבים באופן שוויוני. אם אנחנו ניקח לדוגמה את מה שקרה עם הרשויות הערביות הדרוזיות, בדצמבר בשנה שעברה הסתיימה תוכנית החומש ששירתה אותם חמש שנים. אני לא אומר שתוכנית החומש הייתה טובה, אבל הסתיימה התוכנית. הגענו לסוף דצמבר ואו-טו-טו אנחנו מתחילים בשנה החדשה, ולהם אין תקציב; לא ברור אם הם יכולים להמשיך לעבוד. לחץ וההפגנות לא עזרו. גם כל מיני אנשים בעלי קשרים עם משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר ניסו, ולא עזר. אתם יודעים מה עזר? עצרנו, הרשימה המשותפת עצרה בוועדת הכספים העברת כסף למשרד ראש הממשלה. ואז ראש הממשלה התעורר וישב איתם, הבטיח להם הבטחות. הוא אמר להם: לא נוכל באמת להכין תוכנית חומש חדשה, אלא אנחנו נעשה משהו, פתרון ביניים, של 200 מיליון שקל, וזה יחזיק אתכם עד הבחירות; אחרי הבחירות אנחנו נתכנן יחד את תוכנית החומש החדשה. זה היה בסוף דצמבר, תחילת ינואר. אנחנו היום בחודש מאי, הכסף עוד לא עבר. עוד אין כסף אצל הרשויות המקומיות הדרוזיות, ולכן הם יצאו למאבק. אתמול היו כאן בוועדת הכספים, שלשום סיירו כאן והפגינו מול משרדי ממשלה, היום הפגינו בצומת אליקים וכו'. ניקח גם את העניין של הקצאת משאבים לרשויות המקומיות הערביות. תשמעו, הרשויות הערביות, אין להן הכנסות עצמיות רציניות. במקומות מסוימים רוב ההכנסות העצמיות שלהם מגיעות ל-100% הכנסות מארנונה למגורים. וזה משום שרוב אזורי התעשייה, התעסוקה והמסחר שנמצאים בקרבת היישובים הערביים בכלל, והדרוזיים בתוכם, שייכים מבחינת שטח שיפוט למועצות אזוריות יהודיות. אני אתן את הדוגמה של מע'אר; שני בתי הסוהר ליד מע'אר ומחנה צבאי ליד מע'אר, על אדמות מע'אר ההיסטוריות, מקבלים את רוב השירותים שלהם ממע'אר – בנקים, דואר וכל מה שצריך, אבל את הארנונה שלהם הם משלמים למועצה אזורית מרום הגליל. זה מצב לא הוגן. ברגע שיש משבר כלכלי כמו שאנחנו חווים היום, וכשרוב התושבים ירדו ברמה הסוציו-אקונומית שלהם, ירדו בהכנסות, בגלל המשבר של הקורונה, המדינה לא מפצה את הרשויות המקומיות על אובדן גבייה מארנונה ביתית. כלומר, גם המדינה לא נותנת, גם האזרחים לא יכולים לשלם, וגם המדינה לא מעבירה תקציבים חדשים. למעשה, הם מצפים מהרשויות המקומיות – להפעיל את הרשויות ולהפעיל את כל הפרויקטים והשירותים בלי משאבים, בלי תקציבים. זה לא עובד ולא יעבוד ככה. לכן, אני חושב שהסיפור של אפליה בתקציבים, בהקצאת משאבים, זה אחד הסיפורים הגדולים שאנחנו צריכים לטפל בהם. אנחנו כאן – אני חושב שהכנסת צריכה שתהיה לה אמירה ברורה, על פלחיה השונים, בתמיכה במאבק של הרשויות המקומיות למען הקצאת משאבים, ולמען פיצוי על אובדן הכנסות עצמיות, ולמען שינוי חלוקת שטחי השיפוט כך שיישובים קטנים ומוחלשים יוכלו ליהנות גם מהכנסות מאזורי תעשייה, תעסוקה ומסחר. סוגיית משבר הקורונה זה לא רק רשויות מקומיות. לא פחות חשוב, ואפילו יותר חשוב זה מאות אלפים שהוצאו ממעגל העבודה, אם לאבטלה, אם לחל"ת וכדומה. מישהו יכול להגיד מה יקרה בעוד שבועיים, בעוד חודש, בעוד חודשיים? האם כל מי שיצא או הוצא יכול לחזור למעגל העבודה? אני אומר לכם: הערכה שלי היא שלא – לא כל מי שהוצא יוכל לחזור. לכן, אנחנו לפני גל של אבטלה עמוקה וגדולה בכל היישובים, במיוחד בפריפריות של המדינה, צפון ודרום. האם כל מי שיצא לחל"ת יוכל לחזור? אני אומר לכם שההערכה היא ש-20% לא יוכלו לחזור. עסקים קטנים – ביישובים המוחלשים, ביישובים הקטנים בפריפריות החברתיות ובפריפריות הגיאוגרפיות, אין עסקים גדולים. אנחנו מדברים לרוב על עסקים קטנים. אני זוכר שבתקופה שהייתי ילד במע'אר, אולי המעסיק הגדול ביותר היה תחנת הדלק, ולפניו רק המועצה המקומית. אין עסקים גדולים ביישובים הערביים. העסקים הקטנים למעשה קורסים. היום התמיכה שמגיעה להם לא שווה הרבה. אני אגיד לכם שמענק של 6,000 שקלים או של 10,500 שקלים, שלא מגיע נטו לעסק הקטן, בקושי יכול לכסות את השכירות שהאנשים האלה משלמים. ויתור על שלושה חודשי ארנונה זאת תמיכה מסוימת אבל היא כלום לעומת הצורך. לכן, צריך תמיכה ברורה, חזקה, גדולה, בעסקים הקטנים. צריך לתקן את הנהלים, ככה שעסקים עצמאיים יוכלו לקבל דמי אבטלה עם סגירת העסק שלהם. זה מתחייב. והמשבר הזה מלמד אותנו המון על איך המדינה הזאת עברה את כל התהליך הזה משנות השבעים כמדינת רווחה למדינה של היום שהיא, בואו נגיד, ניאו-ליברלית עם מדיניות כלכלית חזירית, שלא מתחשבת בחלשים, ושהגדולים יאכלו אותם בלי שום בעיה. משפט אחרון, אדוני. אני לא הרחבתי. אני לא רוצה – כולנו כבר שבועיים-שלושה מדברים על גנץ, כחול לבן וכדומה. חברים, אני רוצה להגיד מילה לשותפים שלנו גם באופוזיציה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> באופוזיציה אנחנו לא היינו הך. אנחנו לא אותו דבר. אני חייב להגיד שגם ביש עתיד, בתקופה הקודמת, לפני חודשיים – היו שם הצהרות ממש לא נחמדות, לא נעימות וגזעניות, גם כלפי האוכלוסייה הערבית וגם בנושאים מדיניים ופוליטיים. לכן, אנחנו לא בכיס של אף אחד. אנחנו, כרשימה המשותפת, נפעל על פי העקרונות, על פי הערכים שלנו, למען קידום מדינה שוויונית, דמוקרטית ומשותפת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת אביגדור ליברמן, ואחריו – חבר הכנסת יואב קיש. 15 דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אנחנו עוסקים בדיון כבר שבוע ימים, וחלק גדול מהדברים נאמרו. אבל בכל זאת, חייבים לומר את זה שוב ושוב, ואני אומר את זה כאחד הוותיקים בבית הזה, שכבר ראה הרבה הסכמים, והייתי אחראי לחלק לא מבוטל מההסכמים הקואליציוניים: דבר כזה עוד לא היה. זה פשוט לא היה, לא במדינת ישראל, ואין תקדים עולמי לכך שמשביעים שני ראשי ממשלה בו-זמנית. התקדים היחידי שמצאתי, שקצת מזכיר את זה, זה דרום סודאן, אבל זה נגמר במלחמת אזרחים, חס וחלילה. הדבר השני, מה זה רוב מיוחס של 75 ח"כים? לא היה. צריך רוב מיוחס של 75 ח"כים. מאז 1948 לא מצאתי שצריך ואפשר להפיל את הממשלה ברוב מיוחס של 75. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> כדאי – – – << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> איסור חקיקה לחצי שנה. מה זה איסור חקיקה? כל הבית הזה נקרא בית מחוקקים. העבודה של חברי כנסת זה לחוקק. אז מה, רוצים להפוך אותנו למובטלים לחצי שנה? אני לא רואה פה אנשים שיסכימו שישלמו להם דמי אבטלה והם לא יעבדו פה. בית מחוקקים זה קודם כול לחוקק. אי-אפשר לאסור על חברי הכנסת לא לחוקק חצי שנה. מה זה מקימים ממשלה? קודם מקימים ממשלה, קודם מחלקים את השלל, ואחר כך מנסחים את קווי היסוד. טירוף מוחלט. לא ראיתי את זה בשום מקום בעולם, שקווי יסוד ינוסחו בדיעבד אחרי שהממשלה קמה. כלומר, קו היסוד היחידי, המרכזי, של הממשלה הזאת, של הקואליציה הזאת, זה חוסר אמון מוחלט בין שני הצדדים. איך מתכוונים לנהל מדינה תוך חוסר אמון מוחלט – זה גם דבר בלתי סביר בעליל. אז אפשר להיכנס פה לעוד ועוד פרטים – כמובן, הניפוח הנוראי. היו כבר ממשלות של יותר מ-30 שרים; מעולם לא הייתה ממשלה של 36 שרים, 16 סגנים, חוק נורבגי ומעון שרד נוסף לראש ממשלה חלופי – זה טירוף מוחלט. על רקע מיליון המובטלים, על רקע כל המצוקות הכלכליות, עכשיו לדבר על עוד מעון שרד? מצאו פתאום 200 מיליון שקלים גם לזה, גם לסגני שרים. והחוק הנורבגי, שיכניס למעשה עוד 15 אנשים נוספים, מעבר ל-120, שיקבלו משכורת של חבר כנסת, לשכה, עוזרים, רכב וכל מה שנובע מכך. אני חושב שיש פה אטימות, אטימות ופשוט זלזול באינטליגנציה, בעבודה של הממשלה עצמה. לפני שלוש שנים, ב-2017, מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו ועדה מיוחדת למאבק באלימות במשפחה; אותם מקרים באמת מזעזעים של רצח נשים בתוך המשפחה – קבעו ועדה. הוועדה הגישה מסקנות, שהממשלה קיבלה. היו אמורים עד היום להעביר 150 מיליון שקלים. כמה העבירו בפועל? רק 50. לא מצאו 100 מיליון שקלים במשך שלוש שנים לאותו מאבק באלימות במשפחה. פה, כמה אתם מצאתם? כמה מהר מצאתם? למעון שרד, לסגני שרים, לחוק נורבגי, לכל זה יש כיסוי; פה, ועדה שלכם, ממשלה שלכם, אתם מיניתם, אתם הגשתם את המסקנות, אתה קיבלת את המסקנות האלו – לא דאגת להוציא 100 מיליון שקל? אז לכן אפשר פה באמת לבקר ללא סוף גם את ההתחייבויות של הממשלה, שניתנו בפומבי ואף אחד לא התכוון לעמוד בהן, אבל אני רוצה דווקא לקפוץ מפה למסיבת העיתונאים של נתניהו אתמול. כל מי שראה את מסיבת העיתונאים הזאת ושמע את התשובות, פתאום, לעיתונאים – פתאום ראש הממשלה הסכים גם לענות לעיתונאים – המסר הברור היחיד הוא: הולכים לבחירות. לא היה שום מסר אחר. המסר היחיד, ואני מכיר מספיק טוב את בנימין נתניהו, היה: אנחנו הולכים לבחירות. אז לא במקרה אין פה אנשי כחול לבן, כי כנראה גם הם כבר הבינו שהולכים לבחירות ולא לממשלה. הדבר הזה, שקורה פה בימים האחרונים – הכנת דעת הקהל. הרי מבחינתו אין מצב יותר טוב מללכת לבחירות על רקע עימות עם בית המשפט העליון. כל פעם אני שומע: בית המשפט העליון הוא אשם, הוא אשם; אם הוא רק יוציא לבנה אחת מכל ההסכם – גם דברים מטורפים כמו החוק הנורבגי המדלג, פטנט שלא קיים בשום מקום בעולם – אז זאת עילה ללכת לבחירות. ברור שיש מישהו שמחפש תירוצים ללכת לבחירות, וכדאי לאנשי כחול לבן לקחת את זה בחשבון ולהפנים: לא מקימים ממשלה, הולכים לבחירות. ביום חמישי נתניהו יקבל חתימות, יקבל שליטה בוועדה המסדרת, ימשוך עוד שבוע-עשרה ימים, ובסוף יגיד: אנחנו הולכים לבחירות. הכנת דעת הקהל זה באמת דבר אחד, וברור שנתניהו בסך הכול מנסה להימלט משני דברים: מהמשפט שאמור להיפתח אי שם בסוף חודש מאי עם הקראת כתב האישום, והוא מנסה להימלט מוועדת חקירה ממלכתית בנושא הקורונה. הרי אתמול פתאום שמענו נתונים, התפעלנו כמה מעט מתים. דומני שנכון לבוקר הזה יש לנו 237 מתים מקורונה, וזה הישג גדול. היה פה מחדל גדול: בלי כל ההצגות, בלי מסיבות עיתונאים, כמה מתים מקורונה, אדוני היושב-ראש, יש אצל השכנים שלנו בירדן עד עכשיו? כמה מתו? תסתכל, תיכנס לאינטרנט – תשעה מתים בירדן. כמה מתו ברשות הפלסטינית, פה לידנו? שניים. אז אצלנו מתו מהקורונה 237, וכל בן אדם שמת זה באמת עולם ומלואו, הלך והתאדה, וחבל על כל נפטר. אבל למה זה קורה? קודם כול, מחדל בתי האבות. ב-6 במרץ כתבתי – לא רק אמרתי, כתבתי: דחוף תיכנסו לבתי האבות, תתחילו לעשות שם בדיקה, תעשו טיפול ממוקד. מתי מינו את פרופ' גמזו לטפל בכל נושא בתי האבות והקשישים? ב-11 באפריל. לכן גם הגיל הממוצע של הנפטרים הוא רק, לצערי, 82. דומני שהגיל הממוצע הוא 82. לכן בכל הטיפול בקורונה היה מחדל, ואני לא אובייקטיבי, אבל יש מנהל בית חולים מכובד, שמי שמינה אותו זה ליצמן, מנהל בית החולים הדסה. תסתכלו ותקשיבו מה הוא אמר. הוא קטל את משרד הבריאות על הטיפול. אני לא מכיר אותו, מעולם לא נפגשתי איתו, לא יודע מי הוא. אבל אני שמעתי אותו כשהוא מדבר גם בכלי התקשורת וגם בכל מיני פורומים. באמת, הוא קוטל את הטיפול של הממשלה בנושא הקורונה. לכן, כשאני מסתכל על כל מה שקרה שם, לא תהיה ברירה, וגם נתניהו יודע: אין ברירה ממינוי ועדת חקירה ממלכתית, ומזה הוא רוצה לברוח. הוא רוצה לברוח גם ממשפט וגם מוועדת חקירה ממלכתית ולכן ההסתה הפרועה הזאת. ולכן הניסיון לגלגל את האשמה על בית המשפט העליון וללכת לבחירות על רקע העימות עם בית המשפט העליון. אני חושב שאלה דברים שקופים, דברים לא ראויים. וכשאני מסתכל בכלל על מה שקרה למערכת הבריאות – תסתכלו, אני לוקח את ההודעה לתקשורת של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואני משווה לכל נתוני הקורונה. ב-2019 במדינת ישראל מתו מכל מיני סיבות 45,961 בני אדם. מה סיבת המוות הראשונה? רבע, יותר מ-11,000, מסרטן. מה סיבת המוות השנייה? מחלות לב וכלי דם. מה סיבת המוות השלישית? זיהומים נרכשים בבתי החולים. ניסיתי להוציא ממשרד הבריאות, תאמינו, זאת הייתה עבודת בילוש, ב"שושו" נתנו לי הערכה כמה מתו ב-2019 מזיהומים נרכשים בבתי החולים. ההערכה של משרד הבריאות שלנו – כ-4,000 איש. תסתכלו, כל יום, כל יום מתים יותר מעשרה בני אדם מזיהומים נרכשים בבתי חולים, לא מקורונה. אז לכן, יש פה מניפולציה, יש פה ניצול ציני של סיפור הקורונה לטובתו האישית של ראש הממשלה. לא לטובת עם ישראל. הניצול הכי ציני שרק אפשר, המניפולציה הכי גדולה בדעת הקהל. אבל אין פה שום דבר אמיתי. אפשר להמשיך לדבר ולדבר, ואני לא רוצה להזכיר את הפארסה של החזרה ללימודים, גם בבתי הספר, גם במערכת החינוך הפרטית, גם בגני הילדים ובמעונות היום. אבל כל מי שיש לו ילדים או נכדים והוא מסתכל על כל התהליך הזה, יש לזה מילה אחת: פארסה אחת גדולה. אבל מעבר לכך, אדוני ראש הממשלה, אתה אחראי על קריסת מערכות שלמות. אני מסתכל על דוח מבקר המדינה, שיצא רק אתמול, ואני רוצה רק להקריא קטע מדוח מבקר המדינה – זה לא דוח של אביגדור ליברמן, ישראל ביתנו – לגבי שירות שהוא אחד החשובים בכל מדינה, שירות החוץ. הדוח משתרע על 96 עמודים. ואני מקריא: מערך החוץ של ישראל מצוי במשבר מבני-תפקודי. הפעילות בזירה הבין-לאומית נעשית באמצעות כ-40 גופים ממשלתיים בעשרות תחומים באופן מבוזר. חלקה באופן משיק, חופף ומקביל לפעולות משרד החוץ, ללא ראייה אסטרטגית, ללא ניהול מרכזי מתכלל ובלי שקיימת תמונת מצב מלאה על מלוא פעילות ישראל בעולם. לצד זאת, משרד החוץ עצמו מצוי במשבר תקציבי חריף, שבשנת 2019 שיבש במידה ניכרת את תפקודו. מצב דברים זה אינו מאפשר לנצל את מרב ההזדמנויות לקידום האינטרסים של ישראל בזירה הבין-לאומית. שירות החוץ הוא לא שירות מפלגתי. הוא שירות ממלכתי מן החשובים. מבקר המדינה הוא בטח לא מישהו שנחשב מבקר מדינה עוין לממשלה או לראש הממשלה. כשהוא חותם על דוח כזה, זה תמרור אזהרה, תמרור חמור ביותר. פשוט פשיטת רגל בתחום הניהולי, מה שקרוי management, ובלי management לא קיים שום דבר. אדוני היושב-ראש, הדבר הנוסף שכדאי לשים לב אליו הוא לגבי לימודי ליבה. אני לא חיכיתי לדוח מבקר המדינה באותם חמשת תנאי הסף שהעברנו למשרד ראש הממשלה בתקווה שמישהו ינהל איתנו משא ומתן קואליציוני. ברוך השם, החזירו לנו את הדף הזה כמו שהעברנו. אף אחד גם לא התכוון לדון לגופו של עניין. יש פה באמת תמרור אזהרה הכי חריף. ואני לא רוצה לצטט את כל הדוח, אני רואה שנותרה דקה אחת, אבל בכל זאת: רוב התלמידים אינם לומדים את מקצועות הליבה. שיעור הזכאים לבגרות כמעט אפסי. לא פחות מ-95% מהמורים למתמטיקה במוסדות לבנים לא למדו בעצמם לבגרות במתמטיקה, אלא מקצועות קודש בלבד. כלומר, מורים למתמטיקה, 95% מהם לא למדו מתמטיקה בעצמם. אין להם בגרות במתמטיקה והם מלמדים ילדים את המתמטיקה. ולכן כותב המבקר שיש לזה השלכות על המשק, על הפריון, על הכלכלה של מדינת ישראל. הדבר האחרון – ויצא, לצערי, הדובר שדיבר לפניי לגבי כל הנושא של השילוב של ערביי ישראל בחברה הישראלית: זה לא ויכוח שאני אנהל כרגע, אבל אני תמיד מזכיר דברים של מי שהיה שר החינוך האגדי, חתן פרס ישראל – דווקא מפא"יניק, הוא לא בא, חס וחלילה, מהימין, הוא בא ממפלגת העבודה – בן-ציון דינור. אז הייתה לו אמירה מאוד ברורה: לערבים בארץ ישראל יש את כל הזכויות, אבל אין להם שום זכות על ארץ ישראל. זה באמת המצב, ככה אנחנו רואים. וזו אמירה של שנות החמישים, כך הם מתרגמים את המסמך הכי חשוב שאי פעם נכתב במדינה הזאת: מגילת העצמאות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים, תודה. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יואב קיש, ואחריו – חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח, אם תהיה כאן. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר, ולגעת בשלושה דברים: האחד זה הצורך באחדות; השני זה מה קורה בבג"ץ ואיך אנחנו מתמודדים מול בג"ץ; לדבר גם על ההסתייגות שלי מהחוק עצמו. חבריי מישראל ביתנו דיברו פה – דיבר יו"ר המפלגה כרגע – ובהרבה דברים יש לנו דעות משותפות. אני יכול להגיד, למשל, שאני חושב – חבר הכנסת פורר, לא שאלתי אותך אישית לאחרונה, אבל אם תבוא למליאה הצעת ריבונות, החלת ריבונות, אני מניח שאתם תתמכו בזה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ביקשנו פטור מחובת הנחה – – – ולצערי, משום מה, כבר שנה וחצי שאתם מעכבים את זה. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> חוץ מזה, יואב, ביקשנו הסתייגויות – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – הסתייגויות – הצבעתם נגד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מכיוון שזה על הזמן שלי, תודה. מה שרק רציתי להגיד לך הוא שחלק מהחשיבה ללכת לממשלת האחדות הזאת היא כדי שנוכל להעביר ולבצע את הריבונות. לא הייתי רוצה להיות בצד של יש עתיד והרשימה המשותפת ומרצ – ולשם אתם מכוונים. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יואב, תהיה רגוע. אתם לא תביאו את הריבונות להצבעה – – – ואם זה יגיע להצבעה, אנחנו נהיה בעד. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בוא נראה בעוד חודשיים. אני אהיה רגוע – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני אומר לך – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – יואב, אתה יודע שזה לא יקרה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מבינים, אלה השותפים. אתם שותפים של הרשימה המשותפת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת. אדוני, בישיבה. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – בישיבות הוועדה אני הגשתי הסתייגות – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל לא בהסתייגות, תצביע במליאה. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתם הצבעתם נגד – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אגב, יש לך עוד הזדמנות – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> חברים, זה לא שהגשת הסתייגויות והבה נתחכמה לו. בעוד חודשיים נרצה את הידיים שלכם. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תביא את החוק – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד חודשיים נדבר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ומה תגידו לשותפים שלכם לרשימה המשותפת שיצביעו נגד? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> שותפים לאופוזיציה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – יש הצבעה – – – אנחנו נגד – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת סעדי, תודה. עודד, תודה. אני מבקש לשבת. מי שרוצה קריאת ביניים – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כשקוראים קריאת ביניים עושים את זה בישיבה. זה לא שוק. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני הסתכלתי על אופי האופוזיציה עכשיו, ובאופוזיציה יש לנו את הרשימה המשותפת ומרצ ויש עתיד וישראל ביתנו. ושאלתי שאלה: מה יקרה כשנרצה להצביע על ריבונות, מה תעשו עם השותפים שלכם לאופוזיציה? הם יגידו לכם: אל תצביעו בעד. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו נפנה – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת של ישראל ביתנו, יש גם מושג של שאלה רטורית. לא חייבים לענות על כל שאלה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חייב להגיד עוד דבר. אני מודה שישראל ביתנו תהיה עוף חריג בתמונת האופוזיציה – ככה זה נראה לי – אבל נראה לי שיש עתיד ומרצ והרשימה המשותפת זה ככה, זה בונבוניירה ביחד, ויהיו לנו הרבה קרבות משותפים בעניין הזה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה יכול להיות רגוע, אנחנו נצביע נגד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הדבר היחיד שמפריע לי בישראל ביתנו זה למה אתם נמצאים בחברותא הזאת. הייתם יכולים להיות באירוע אחר, זה הכול. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – תעשה משהו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש להם תשובה, זה נתניהו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הינה, אני אומר לך כאן, אדוני היושב-ראש: אני פניתי גם לשר – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת קיש, רגע, אין לי בעיה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד לא התחלתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה יכול ליהנות בעשר דקות שלך בדו-שיח עם חברי הכנסת, אבל שלא תצפה לקבל ממני הארכה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז כמה אתה נותן לי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אתן לך אם תתייחס לנאום ואל תפנה לחברי הכנסת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני מתחיל. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הנושא התחיל מנושא הריבונות שבעיניי – הנושא של צורך באחדות. אנחנו אחרי שלוש מערכות בחירות, עם, כרגע, משבר בריאותי וכלכלי שמשפיע גם על מערכת החינוך. שיעור האבטלה הוא 27%, אנחנו מקווים שהוא ירד בתקופה הקרובה. הסיטואציה היא כזאת שאם אנחנו לא נקים ממשלה – ולא הייתה שום אלטרנטיבה אלא רק ממשלת אחדות; אם לא היינו מגיעים לדבר הזה, היינו גוררים את מדינת ישראל באמצע תקופת הקורונה, באמצע משבר כלכלי עצום – מדברים פה על עלות הממשלה המנופחת; כי בחירות, 2 מיליארד שקלים, זה לא. כבר סבלנו. תחשוב מה היינו עושים עם ה-6 מיליארד שכבר זרקנו. אז הדבר האחראי והנכון לעשות הוא ללכת פה לאחדות. אני חושב שיש פה מחירים שאנחנו משלמים. מי כמו חברי סיעת הליכוד, המפלגה הכי גדולה, הסיעה הכי גדולה היום בכנסת, יכול לומר – משלמים מחירים. אבל לטובת מדינת ישראל הצורך באחדות הוא הכרחי, ובמיוחד כשאני מוסיף על זה את ההזדמנות הגדולה של מימוש הריבונות, ניצול תקופת נשיאותו של טראמפ בבית הלבן, והכוונה והסכמה ברורה שהממשלה שתוקם תוביל לריבונות. נושא בג"ץ, אני חייב להתייחס גם אליו. הבוקר התחלתי דיון בוועדת החוץ והביטחון על הכלי שעוזר לנו לקטוע את שרשרות ההדבקה בקורונה, איכון השב"כ; בג"ץ הכתיב שאי-אפשר להמשיך בתקנות חירום אלא חייב את הממשלה לחוקק. יש פתגם ידוע שאומר: הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. מה עשה בג"ץ? במקום לתת לכנסת להמשיך בפיקוח שלה על הממשלה באמצעות התקנות, שבאות לאישור ומתנהלות באופן שוטף מול ועדת המשנה למודיעין של ועדת החוץ והביטחון, הוא מחייב חקיקה. הכלי הוא כלי שצריך אותו בתקופה של התפרצות מחלה שכזאת. חייבים את הכלי הזה. אין עוד כלי אחר שיכול להחליף אותו. ולכן, הממשלה הולכת לחקיקה. אז מה יקרה מהאירוע הזה של הרצון לחייב בחקיקה? עכשיו יהיה לנו בחקיקה, באופן קבוע, כלי שאולי היינו רוצים להימנע ממנו, שצריך אותו עכשיו אבל בתקופות רגילות לא היינו רוצים שהוא יהיה בחוק. היינו רוצים שהוא ייכנס אך ורק בתקנות חירום. וכן, הכנסת מפקחת. אז אני לא מבין את בג"ץ: הכנסת מפקחת. יכולתם לדרוש פיקוח של הכנסת. דרך אגב, דרשתם את זה, זה קרה, התכנסה הוועדה, הוקמה. ואנחנו אכן דאגנו שהשימוש של הממשלה בכלי הזה יהיה השימוש הראוי, וכך המצב. דרך אגב, זה כלי שהביא לגילוי של כשליש מכמות החולים שהתגלו במדינת ישראל. זאת אומרת, אם לא היינו משתמשים בו, אותם שליש – כ-5,000 איש, לא ניכנס כרגע למספרים המדויקים – היו כנראה מדביקים עוד אחרים, ואני לא יודע אם היום היינו במצב שאנחנו מדברים על עשרות חולים בודדים ביום. אולי היינו במקום אחר גם מבחינת התמותה, חס וחלילה. אז הכלי נחוץ. דרך אגב, עוד דבר, גם אבסורד. הרי אומרים שאנחנו לא רוצים לפגוע בזכויות הפרט – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> צדקנים. הרי בכל אפליקציה אנחנו נשאלים על המיקום שלנו ואנחנו נדיבים ואומרים כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל עזוב את האפליקציות. אני רוצה – אני, ואני חושב שכל אחד – שגידו לי אם הייתי על יד מישהו עם קורונה. אני לא רוצה להדביק את הבית. זה בכלל רצון אישי. אין פה עניין של פגיעה בפרטיות. ההפך, אתה עוזר לציבור. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – אפליקציה המגן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יש הרבה חסרונות. אין חלופה. אני אומר לך, אין חלופה שנותנת מענה. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> היא לא נותנת מענה היום – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא רוצה להיכנס לזה. השר אלקין, עכשיו זה הזמן שלי. אין חלופה מתאימה לאיכון השב"כ. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – אני שואל את עצמי אם יכול להיות שאצל הפלסטינים יש רק ארבעה מקרים של חולי קורונה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. רם בן ברק, תודה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני שואל את עצמי מה קרה לבג"ץ. הוא בא לעשות טוב וקלקל. אני מאוד מקווה שלא יעשה כך. גם בדיונים האחרונים שראינו, ובהחלטה, כשמדינת ישראל הייתה בבחירות שבהן הליכוד קיבל כמעט 1,350,000 קולות, הכי הרבה אי-פעם, לטובת הקמת ממשלה בראשות בנימין נתניהו – ועכשיו יושבים 11 שופטים מכובדים ומחליטים אם הם מקבלים את ההצבעה הזאת, כן או לא. בעיניי זה נראה אבסורד. נראה לי פגיעה קשה – בדיון, בזה שעצם השאלה בכלל מתעוררת – פגיעה קשה במערכת הדמוקרטית שלנו. ואני יכול להגיד לך עוד דבר: אנחנו, בכנסת הזאת – השר אלקין, אתה היית שותף לאירוע כמובן – חוקקנו את חוק-יסוד: הלאום. חוק-יסוד שממנו גוזרים שופטי בג"ץ את יכולתם לעשות פיקוח משפטי על חוקים אחרים. הרי אמר השופט אהרן ברק שחוקי-היסוד הם הכוח המשמעותי. משתמשים בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. ועכשיו בג"ץ קיבל עתירות והולך לנהל דיון בשאלה האם הוא מוכן לקבל חוק-יסוד שממנו הוא שואב את מקור כוחו. אני שואל: אז מה מקור הכוח של בג"ץ אם לא חוקי-היסוד, אם הוא מסוגל לקיים דיון ולערער על זכות הקיום של חוק-יסוד? מי שמם? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> חבר הכנסת קיש, אולי החוק הזה מתנגש עם חוק-יסוד אחר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מי שמם? מי שמם? זה חוק-יסוד. הם לא צריכים לגעת בו. הם לא צריכים לנהל עליו שום דיון. אם הם רוצים לבוא להחליף את הכנסת הזאת – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אם בחוק – – – אז הוא כן יכול – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת רם בן ברק, מה אתה עושה פה? לך לבג"ץ, תנסה להיות שופט. שם מחליטים. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ממש. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> פה מדברים, פה מחוקקים, פה נבחרים. ומי שקובע מה יהיה ואיך עושים זה שם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ידעתי שיש דמגוגיה בליכוד. לא ידעתי שזה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זו לא דמגוגיה. זה המצב שיש. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> זה לא היה בכנסת הזאת, אבל לעומת זאת זה היה לפני שלוש כנסות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, בדיוק, בכנסת העשרים – הכנסת הראשונה שבה הייתי חבר כנסת. אני חייב לומר לך, חבר הכנסת רם בן ברק, שיש לא רק חוסר איזון, זה כבר נהיה אירוע שכבר הוקצן ברמות, שהרשות השופטת – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מוסיף לך דקתיים על ההפרעות, אבל לא יותר מזה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. הרשות השופטת רואה את עצמה כרשות עליונה, שזה לא המצב – צריך להיות איזון בין הרשויות – ללא שום איזונים ובלמים. הרי כל דבר שפיט, בכל דבר יש סמכות, וכל החלטה שהבית הזה מקבל, בסופו של דבר היא מעין המלצה. תראה את נושא המסתננים, תראה את חוק הפיקדון – אני לא רוצה להיכנס – שלא לדבר על האפקט המצנן שאתה יושב בוועדות הכנסת, אתה אולי תיתקל בזה, ואתה שומע את היועצים המשפטיים אומרים לך: אני לא יכול לעשות את זה כך, כי מה יגיד בג"ץ? אבל אנחנו נבחרנו בשביל להוביל מדיניות. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מי יגן עלינו מפני עריצות הרוב? אבל מי יגן על המיעוט מפני עריצות הרוב? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הכנסת הזאת תוביל מדיניות. אם אתה שואל, ופה אני מסכם את העניין הזה – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – כל דבר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא נתן לי עוד דקתיים אז אני רוצה להשתמש בהן. אנחנו נהיה חייבים, אין לי שום ספק בכך, לקדם את חוק-יסוד: השפיטה, עם פסקת התגברות שתעשה סדר אחת ולתמיד בין הרשויות. זה כל כך נדרש לדמוקרטיה הישראלית. אסיים בהסתייגות עצמה. אני מודה שגם לי יש דברים שלא מצאו חן בעיניי בחוק. זו מעין פשרה שחלקה פוליטית. למשל, 70 חברי הכנסת שאנחנו מפילים על עצמנו זה אירוע רע מאוד. האם אני אצביע נגד זה? לא, כי אני מבין שזו הפשרה של העניין. אבל, מה שאני הוספתי זה הסתייגות אחת שהופכת את כל החוק להוראת שעה רק לכנסת העשרים-ושלוש, וזה מכיוון שברמה האישית אני מרגיש שאני לא רוצה שהדבר הזה ילווה אותנו מעבר למצב הנוכחי שנקלענו אליו אחרי שלוש פעמים של מערכות בחירות. נוצר אירוע שמחייב את זה, נכון, במקרה הזה אני מסכים לו, אבל הייתי רוצה שבכנסת הבאה אנחנו כבר לא נהיה באירוע הזה, לכן ההסתייגות שלי מדברת אך ורק על נושא הוראת שעה לכל החקיקה עצמה. למרות שחלקים נרחבים מהחקיקה, דרך אגב, גם כך הם בהוראת שעה, הייתי מחיל את זה על הכול. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח, ואחריה – סעיד אלחרומי. את מאותגרת? 30 דקות לרשותך. << דובר >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אפשר לדבר כל כך הרבה יותר על מה שקורה במדינה. אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה ומכובדת, תהיתי כיצד אפשר לפתוח את הנאום שלי ועד כמה אפשר לפרט, לנמק, לטעון, לסנגר, להילחם, להציג, להאמין ולהבין. מה קרה לנו? מה קרה לנו? אתם שומעים את הקול שלי? הקול שלי שבור, הקול שלי צרוד, הקול שלי מאוכזב, מתוסכל, מרגיש נבגד. אבל לא רק הקול שלי. הקול של אזרחים רבים, טובים וחלשים, שצופים בנו, מסתכלים על המקום הזה – המקום הנכבד, הפרלמנט הישראלי – ותוהים על מה אנחנו מדסקסים, על מה אנחנו נלחמים, על מה אנחנו רבים בוועדות. יש רגעים שאני מתקשה להכיל את האכזבה שבי על הזילות של המקצוע, על חוסר ההבנה שלנו, של חלקנו לפחות – לא שלי – של מה זה להיות נבחר ציבור. לשם מה נבחרנו? בשביל מי באנו? למען מי באנו להילחם? אני האישה הדרוזית הראשונה המכהנת כחברת כנסת בפרלמנט הישראלי. אני אומרת זאת בגאווה גדולה, אבל יש תחושה קשה של החמצה. הייתי כל כך קרובה להיות השרה הראשונה בממשלת ישראל. הייתי כל כך קרובה לעבוד באמת, להשיג, לבנות, לטפח ולפתח. אבל החלום הזה, החזון הזה, התקווה הזאת שהפרחנו שנה שלמה – בום, התנפצה כמו בלון. החזון הזה התנפץ לרסיסים כי אנשים איבדו את הדרך. מדברים איתי על אלונקה – בולשיט. איזו אלונקה? על איזו אלונקה אתם מדברים? האלונקה הזאת – דאגתם לבדוק אילו ערכים הבאתם יחד איתכם מתחת לאלונקה הזאת? נאיבית אני לא. אני יודעת שכאן זה לא בית כנסת ולא ח'לווה, ח'לווה זה המקום הקדוש שהדרוזים אצלנו מתפללים בו. אני לא ילדה נאיבית. אני מבינה היטב מהי פוליטיקה, ואני יודעת לשחק את המשחק ומבינה שזו אומנות. אני מבינה שזו אומנות התן-וקח, פשרות, חיבורים ושיתופי פעולה. אבל יש לי קווים אדומים, תתפלאו. כשאני נמצאת בכנסים בחו"ל ופוגשת פוליטיקאים בעולם, תמיד אני משווה למצבנו. אני תמיד אוהבת לעשות מחקר השוואתי, לבדוק איפה העולם ואיפה אנחנו. אני נדהמת לראות את הכמות הנכבדה של הח"כים ונבחרי הציבור במדינת ישראל שאיבדו את הדרך. עובדים בעיניים על הציבור. באירלנד של 2008 ראש הממשלה ברטי אהרן התפטר בעקבות שוחד שקיבל – תרומות, מתנות לא חוקיות – מאנשי עסקים בעת שכיהן כשר אוצר; באיטליה של 2011 ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה, התפטר בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו; בסלובניה של 2013 יאנז יאנשה, ראש הממשלה, גם הוא הודיע על התפטרותו על רקע חשדות שקיבל – על קבלת שוחד; בברזיל של 2018 הנשיאה דילמה רוסף גם הודחה על ידי הפרלמנט לאחר שהסתבכה בפרשיית שחיתות; בישראל של 2020 ראש ממשלה המכהן תחת שלושה כתבי אישום של שוחד, מרמה והפרת אמונים חותם על הסכם קואליציוני וזוכה להרכיב את ממשלתו החמישית, הלוא היא ממשלת הג'ובים. יש לי ידיד ממדינה קרובה למזרח התיכון, והוא אומר לי: ע'דיר, מה קרה לכם? תגידו, אתם עושים צחוק? סיגריות? שמפניות? על זה אתם שופטים ראש ממשלה? מה, אתם מפגרים? אמרתי לו: זה בדיוק הכוח של מדינת ישראל. מדינת ישראל היא מעצמה מפני שהיא דאגה לשמר את הצביון הדמוקרטי שלה לצד היותה מדינה יהודית. הרי מהי דמוקרטיה? דמוקרטיה בבסיסה היא לא רק שלטון הרוב – היא גם שלטון החוק, ואין אף אדם מעל החוק. אני אימא לשני ילדים, ואני מבינה היטב שברגע שאני עוברת על החוק, אני מנועה מלעשות כמה דברים בחיים שלי; אני מנועה מלכהן בכמה תפקידים. יש סנקציות, יש עונשים, יש קנסות. אני חשבתי לתומי שזה תקף לגבי כולם, אבל מסתבר שלא. אני מגיעה לכאן אחרי שחסמנו את כביש 6 בבוקר. הייתה מחאה בצומת אליקים, שבה אני, יחד עם ראשי הרשויות הדרוזיות, חברי כנסת וההנהגה הדתית והרוחנית, כולנו אמרנו: עד כאן. הידעתם שהתקציב לרשויות הדרוזיות של שנת 2020 הועבר ואושר ב-29 בדצמבר 2019? ביום האחרון של שנת 2019 אמרו: ואללה, אחינו הדרוזים – אחינו – לא קיבלו את המגיע, בואו נזרוק להם איזה 202 מיליון כדי שיהיו מרוצים. בואו נלך לאכול כנאפה. הרי דרוזים הם עם טוב, נכון? זה לאבנה, זה שמן זית, זה צימרים טובים – יאללה נזרוק להם 202 מיליון, ביום האחרון של השנה. היום, 5 במאי – אתם יודעים כמה הועבר מהכסף? מישהו יכול לנחש? 25 מיליון. בחישוב מתמטי, אם מחשבים 202 חלקי 25, מבינים שזה שמינית מהתקציב. למה? רק הוא מבין למה. איפה הכסף? רק הוא מבין איפה. אתמול היה דיון רדוד ושטחי בוועדת הכספים בשאלה איפה הכסף. עולים פקידים מהאוצר ומהפנים, שאני מתקשה להביע את ההלם שלי כשאני רואה אותם עולים ב"זום": כמו hot potato כזה, אחד זורק על השני: איפה הכסף? הכסף אצלך, אני העברתי, לא העברתי, יש הרשאה, אין הרשאה, כן אישור – תגידו, אתם עובדים עלינו? אתם צוחקים עלינו? אתם חושבים שאתם משחקים טאקי עם ילדים? מה זה "איפה הכסף"? במדינה מתוקנת הכול צריך להיות כתוב שחור על גבי לבן, בטבלאות, במספרים, מעוגן, כתוב. מה זה "איפה הכסף"? משרד הפנים אומר – אצלי חונים 90 מיליון. למה עדיין הועבר 25 מיליון? שוב פעם אין תשובות. פתאום כולם שוכחים, מתבלבלים, משקרים. הבטחות סרק. מוכרים לנו לוקשים, אדוני יושב-ראש הכנסת. אבל אתה יודע מה יפה הפעם? אני לא יודעת אם ראיתם את בית הנייר. איך שרים שם? בלה צ'או, בלה צ'או, בלה צ'או? הפעם זה מתחיל bottom up, מהעם הפשוט, מהאזרח הקטן, מהאנשים שמבינים – עד כאן. הילדים של היום, או כפי שאני קוראת להם, הדרוזים החדשים, מסרבים לקנות את הלוקשים האלה. גם להם יש אינטרנט, גם הם יכולים להיכנס, לראות איך אנשים מתנהגים בוועדות, איך פקידי ממשל מתייחסים לאחינו הדרוזים, מה הם מבטיחים ומה הם מקיימים, מה כן מועבר, מה לא מועבר, ומתחשבנים. ובבוא היום הם גם יבינו עם מי יש לנו עסק, עם מי כדאי לעבוד, במי כדאי לתמוך. וזה מה שיפה במחאה הפעם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ה-200 מיליון, ברשותך, באמצעות משרדי ממשלה שונים. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מניסיון שלי כיו"ר ועדת חינוך אני זוכר שגם בתוכנית הקודמת היה קושי ביורוקרטי אובייקטיבי, לא יזום. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון. נכון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כי גם למטה הכלי לא היה – השאלה אם זה המצב, בגלל – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני לא באה למכור לך סיפורים. אין ספק שזה דו-צדדי. אין ספק שזה שלטון מרכזי ושלטון מקומי. אתה יודע איפה המינהלת לפיתוח היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים יושבת, תחת איזה משרד? זה תחת המשרד לשיתוף פעולה אזורי. שיתוף פעולה אזורי. נדמה לי שאני לא אזרחית ממלכת ירדן. אין פה שיתוף פעולה אזורי. למה תחת שיתוף פעולה אזורי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היה פעם שר לשיתוף פעולה אזורי. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> היה פעם שר, בשם צחי הנגבי, שהוא עדיין שר, שלא זכור לי מתי הוא דפק על דלתו של ראש הממשלה – אדוני, איפה הכסף. מתי הוא דפק על שולחנות, מתי הוא נלחם? אני לא זוכרת מתי שמעתי אותו. ולהזכירך, אני עיתונאית בדם, אני מגישת חדשות לשעבר, אני אדם מחובר לחדשות לא רק ברמה פנימית לוקאלית, גם ברמה אזורית, גם ברמה גלובלית, לעולם. אני יודעת בדיוק מה קורה. לא זכור לי מתי שמעתי אותו נלחם למעני, כאימא לילדים. לא זכור לי מתי שמעתי אותו בא ואומר: איפה הכסף. אדוני היושב-ראש, יש כל כך הרבה עיוותים, יש כל כך הרבה עוולות, יש כל כך הרבה דברים שאמורים להיות מתוקנים, ואני תוהה אם הממשלה בקונסטלציה הנוכחית תבטא את המצוקות האלה. מהיום הראשון שנכנסתי לפוליטיקה אמרתי לבני גנץ: באתי להילחם על חוק הלאום. וכשאני אומרת שבאתי להילחם על חוק הלאום אני לא צריכה להוכיח את הפטריוטיות שבי. אני לא צריכה להוכיח את מידת האהבה שלי למדינה. אני בזה לכל השיח המיליטריסטי הזה שבא ומדבר על מיליטריזם וברית דמים. גם פרסמתי טור ב"הארץ" בערב יום הזיכרון. מה זה ברית דמים? אני באה לחיות איתכם, לא באה למות איתכם. כשבעלי היה ביחידה מובחרת בצבא הוא לא עשה טובה לאף אחד. הוא מגן עלינו, על המולדת של כולנו, על הילדים שלי ושלכם. זה לא – בוא, תן לי זכויות, כי אני מתגייס לצבא אלה זכויות אזרחיות שוות שצריכות להיות מקוימות ומעוגנות כמו בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת. וכשאני אומרת שאני באה לתקן את חוק הלאום אני חלילה לא באה לערער או לאיים על היהדות של המדינה, לא על ההמנון ולא על הדגל ולא על שום סממן לאומי. אני באה להבטיח זכויות אזרחיות שוות. חברים – זה שוויון, ואתם, העם היהודי, שעברתם את מה שעברתם, אמורים להילחם יחד איתי כדי לעגן את השוויון. אני מקווה שאתה שם לב לקושי שלי בבית החזה להוציא את המילים, שליבי כבד עליי. קשה לי, קשה לי להבין שאני אחת מ-120 – הרי אני אישה דרוזית יחידה, וגם להיות אישה, בפן המגדרי, זה קשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קטונתי מלתת לך עצות, אבל אני אומר לך, ואני מקבל את הדברים, בכנות – זה על חשבוני, אני אתן לך – אל תספידי את היכולות שלך בגלל הסיטואציה הפוליטית הנוכחית. כשתקום ממשלה, לא משנה איזו ממשלה תקום – יש כוח לחברי הכנסת. יש כוח לחברי הכנסת להשפיע, לשנות, וכן, גם מהאופוזיציה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני אדם שהיה מערער על ציון 95. אני אדם של משמעות ועשייה, אני לא בן אדם של דיבורים, ראיונות ונאומים מוצלחים. אני אדם שבא לעבוד ובא לעשות. אין לי ספק שיהיה לי כוח עצום. אני אדם שהיה ראש בכל מערכת שבה עבדתי, בכל מקום שבו כיהנתי, אבל אני כואבת ואני מתאבלת על החברה הישראלית שזו הממשלה שלה. מדברים על מוסדות החוק, מדברים על איזון, על איזונים ובלמים, על מוסדות השלטון. אני שמעתי שיח אחר בשנים האחרונות. אני שמעתי שיח מתלהם. אפילו, שימו לב, מבחינה רטורית – לא אומרים את הקללה הזאת, "ערבים", מפחדים מזה. שים לב מה ראש הממשלה שלנו אומר: "יהודים ולא יהודים". למה, קשה להגדיר בשם? קשה להגיד את המילה "ערבים"? יש לכם אלרגיה, אתם מתגרדים כשאתם שומעים "ערבים"? למה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא. אם שאלת אותי – לא. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה ספציפית לא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, גם הרבה – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה ספציפית לא, אבל רבים – כן. הפילוג, השיסוי, הגזענות, שמחלחלים למעלה ומנחילים בתודעה הישראלית – הם מסוכנים. אתה יודע למי בהתחלה? קודם כול, לחזון הציוני של מדינת ישראל. ואת זה צריך לעצור, בזה צריך להילחם. אני הראשונה שאעשה את זה. היה מחזה כל כך יפה בחורף האחרון כשהיו שיטפונות בנהריה; האזרחים הערבים ממזרעה הם אלה שנחלצו ראשונים, בלי לחשוב אפילו. בטרקטורים, באמצעים דלים. פשוט מזמנם, מכספם, באו ועזרו. דמיינו אילו הייתה ממשלה והראש שלה היה בא ומטפח את זה, מדבר על השוויון, על האחווה, על הערבות ההדדית, על החיים המשותפים, על הדו-קיום? בסופו של דבר התברכנו בעם נהדר, בפסיפס אנושי מדהים. בסופו של דבר רוב האזרחים כאן רוצים לחיות בשלום. רובנו הורים לילדים שבסך הכול רוצים להרגיש שוויון, לא רק ברמה הסובייקטיבית, ברמה של הרגשה, אלא גם לדעת עובדתית שהם מקבלים זכויות אזרחיות שוות. אומרים לי: מה לך, ילדה? את נאיבית. את מדברת על ערכים, את מדברת על דברים נשכחים. אז חברים, אפשר לדבר על ערכים. גם בפוליטיקה הישראלית אפשר לדבר על ערכים. וכדאי ורצוי שיהיו לכל אחד מאיתנו קווים אדומים. דיברתי על חוק קמיניץ. שתי הסוגיות הכי בוערות שבאתי למענן, לתקן, מין מטרות-על, היו חוק הלאום וחוק קמיניץ. הלשכה שלי מוצפת בפניות ציבור זועמות של אנשים פשוטים שבאים ואומרים: מה, אתה הופך אותי לעבריין? עזוב שירתי או לא שירתי במערכת הביטחון, אתה נותן לי קנסות? אני לא הולך ומתנחל באיזו מדינה זרה, באיזה כפר, באיזה מקום לא ידוע. זו האדמה שלי, שירשתי מאבי, מסבי. זו האדמה שלי שאני מבקש לבנות בה בית. ונדהמים לגלות שהרשויות והפקחים בוחרים דווקא להסתובב בכפרים. גם בשיא משבר הקורונה ראינו בכל מקום, אפילו בכפר קאסם – שיא ההתפרצות, מגפה עולמית, יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, בלגן אחד גדול, אנשים נלחמים על הבית, כולם אוגרים מזון, מפחדים מהבאות, ואנשים באים לכפרים, לכפר קאסם, לחלק קנסות. אנחנו יודעים שיש כאן מדיניות שהיא לא בדיוק שוויונית. אנחנו מבינים שקיבלנו את המקל לפני הגזר. אנחנו מבינים שבמקום לטפל בחוסר הסדרה, במקום לבוא ולהסדיר את היישובים – ויש לי על כך מסמכים מפורטים שגיבשתי יחד עם פקידים ואנשי מקצוע ומהנדסים וראשי ועדות תכנון מקומיות ומחוזיות ורמ"י ומינהל, ואני מבינה בדיוק מה צריך לעשות. ויש פתרונות, זה לא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הרי כפי שאתם רואים, כשהממשלה רוצה היא יכולה לעשות שינויים מטורפים בחוקי-יסוד. כשהיא רוצה וכשהיא מעוניינת, תראו את כמות החוקים והשינויים שהממשלה הזו מבקשת לעשות בחוקי-יסוד. בלתי נתפס. ואללה, גם חוק הלאום זה חוק-יסוד. מה דעתכם, אם אתם כל כך נמרצים ומדהימים ויכולים לשבת 12 שעות על הכיסאות שלכם, בואו נתקן גם את העוול הזה שנקרא חוק הלאום, בואו נתקן אותו. אין דין ואין דיין. אין עם מי לדבר. זה לדבר ולהבין שלא מקשיבים אלא שומעים. אתמול הייתה מסיבה יפה בטלוויזיה. ראש הממשלה הודיע בין השורות על כך שאנחנו מדינה מדהימה, מצליחה, מספר אחת בעולם בהתמודדות עם משבר הקורונה. ואני תוהה אם רק המחנה האינטלקטואלי, אם רק האזרחים החכמים, הנבונים, מבינים שלא כך הדבר. תסתכלו סביבכם בעולם, תסתכלו על המדינות שבהן כיהנו נשים בראש, איך הן טיפלו שם בנגיף, במשבר, ואתם מבינים שכל חגיגות הסולו האלה בפריים-טיים, שבהן ראש ממשלה מהלל את כישוריו ואת קשריו עם מנהיגי העולם, מפמפם לנו עד כמה הוא מדהים, עד כמה הוא אינטליגנט, מוכשר, שבזכותו אין מתים, בזכותו אין תחלואה, משווה אותנו למדינות כמו בלגיה – שבכלל בלגיה זו מדינה פתוחה; תחשבו, אנחנו תחומים מבחינת גבולות, זה לא כזה קשה לטפל במשבר אם רק רוצים. ואני תוהה אם כולם מבינים את מה שאני מבינה, אם כשנלחמים על הדמוקרטיה כולם מבינים את ההשלכות ההרסניות על הדמוקרטיה. כי לא צריך להיות דוקטורנט, גם לא צריך להיות בעל תואר שני כדי להבין שעובדים על האזרחים בעיניים. בקמפיין של כחול לבן, במהלך שנה שלמה אמרנו: ארדואן כבר כאן. התעמקתם בלהבין את המדיניות של ארדואן? זכרתם לפני כמה שנים מה ארדואן עשה? אתם לא מרגישים שיש קווי דמיון בין מה שהולך כאן, במדינת ישראל, לבין ההליך המסוכן, התהום החשוכה? שישראל, מדינת ישראל, צועדת בכיוון הזה? אתם לא מעלים בדעתכם? אתם לא מפחדים מהדרך הזאת? אה, יש קורונה – יאללה בלגן, יאללה ג'ונגל, יאללה בואו נרמוס, יאללה בואו נפעל כאילו אין אלוהים, אין חוקים. מי זה בג"ץ? שבג"ץ יחליט? לא, עצמאות, מערכת שופטת ומערכת מבצעת. ככה אתם עובדים? כי עושה רושם שאיבדתם את הדרך. שכחתם למה אתם כאן. חלקכם מכר את נשמתו בשביל ג'ובים פוליטיים, מכר את נשמתו בשביל כיסא. אתם יודעים את מי אני אוהבת? אני מעריצה ואוהבת אנשים, בייחוד גברים, שיש להם חוט שדרה, שלא ממלאים פיהם מים. כשהם רואים עוולות יש להם את האומץ לבוא ולקום ולשים את הדברים על השולחן, ולהגיד: ככה זה לא עובד, ככה זה לא צריך. אני מסתכלת על המליאה הזו. ואללה, יש הרבה כיסאות פה. כמה מביניכם מספיק אמיצים כדי לקום מהכיסא ולהגיד: תעצרו שנייה, אולי לא זו הדרך, אולי לא ככה בונים מדינה, אולי לא ככה מראים לדור הצעיר, מחנכים את הדור הצעיר הזה. בסופו של דבר צופים בנו, מסתכלים עלינו. תהיו בטוחים – לא רק בערוץ הכנסת – בכל מקום בוחנים אותנו. יש לי ילד בן עשר, ששאל אותי: אבל למה זה קורה? לא הצלחתי להסביר לו למה זה קורה. הסתכלתי עליו בעיניים דומעות, התקשיתי כאימא, ובקושי הצלחתי, להסתיר את הדמעות שלי. הסתכלתי עליו ורציתי להגן עליו כאימא ולא לחשוף ולפרוס ולהסביר לו את כל הבלגן שקורה כאן. ולא הצלחתי למצוא שום נימוק רציונלי הגיוני שיסביר, כי גם אני לא הצלחתי להסביר לעצמי למה קרה מה שקרה. כל כך הרבה דברים עגומים בהסכם הזה שאתם מנסים להעביר, כל כך הרבה. אנחנו כבר כמה ימים מנסים ומדברים על זה. מקפיאים חקיקה לחצי שנה, חצי שנה מקפיאים חקיקה מלבד הקורונה. כאילו המדינה יכולה עכשיו להיעצר, שום דבר לא צריך להיות מטופל, מקפיאים חקיקה לחצי שנה. מה לגבי חוק קמיניץ? איך כתוב בהסכם, ואני מצטטת: תוקם ועדה מיוחדת לבחינת עדכון חוק קמיניץ. לא. למה בסעיפים אחרים כתוב ברמה המספרית בדיוק מה רציתם? למה בדברים האחרים התעקשתם? על מה עליתם וירדתם מבלפור חודש, על מה נכנסנו לישון כשיש פיצוץ וקמנו כשאין פיצוץ, וצועקים ומתפייסים ומדברים ורבים – אתם גן ילדים? לא העליתם בדעתכם שיש סוגיות קצת יותר מורכבות ומחייבות טיפול שהאזרח הקטן בבית מחכה בקוצר רוח שתטפלו בהן? אתם באים להגיד מי יהיה שגריר בלונדון ובפריז, ואם זה יהיה של הליכוד או כחול לבן. ואללה, תתביישו לכם, תתביישו לכם. גם אם נגיד עוד מיליון פעם "תתביישו לכם", אני בספק אם זה ייגע בכם או בכלל תבינו על מה אנחנו מדברים, כי אנחנו בספירה אחרת, ב-level אחר. אולי אין כזה מצפון, אולי אין – אפילו לא סולם, אני קוראת לזה עץ ערכים – שהתחנכתם לפיו, שינקתם אותו, שאתם פועלים לפיו. כשאנשים הצביעו לע'דיר הבנתי שאנשים לא מצביעים לבנימין נתניהו, שהוא מהווה צלקת לחברה שלי. כשאנשים מצביעים לע'דיר הם מצביעים לכל מה שנוגד את המדיניות הזאת, הגזענית, שאומרת יהודים ולא יהודים. ואני בזה, בזה לכל אותם אנשים שאומרים: ואללה, עשית טעות, יכולת להיכנס להיות שרה. להיות שרה בממשלה הזו, תאמינו לי, לא כזו מחמאה. אני לא רוצה שברזומה שלי בעוד 50 שנה, כשאני אחלוף מהעולם, ואנשים יעשו ויקיפדיה או איזה סטודנט בי"ב ירצה לעשות עבודה סמינריונית ובה יסכם את הפוליטיקה הישראלית בשנת 2020, הוא יגיד: ואללה, הייתה כאן שרה דרוזית ראשונה. תאמינו לי, זו לא כזו מחמאה להיות שרה בממשלתו החמישית של בנימין נתניהו. לא בשביל זה באתי, לא משחדים אותי, לי לא מוכרים לוקשים, לי לא צוחקים בפרצוף ואומרים: יאללה, מבטיחים לך. לי לא מבטיחים – לי מקיימים. וזה ההבדל, זה השיח שאני מפמפמת אותו ומדברת עליו בכמה מעגלים. קודם כול, בחברה שלי, ותחשבו כמה זה לא פשוט להגיד את השיח הזה בחברה שלי, שהיא חברה מדהימה, שיש בה תמורות מרשימות של הצמחת נשים שפרצו דרך, והצליחו, והשיגו, ושברו כל תקרת זכוכית אפשרית. אבל זה גם לא פשוט להגיד את זה ב-level הלאומי. אז אני מנסה לשבור את תקרת זכוכית פה תקרת זכוכית שם. להגיד לכם, כל הסטראוטיפים שלכם, וכל הדעות הקדומות, וכל הסטיגמות: ואללה, את באמת דרוזית? זה לא מה שחשבנו; באמת, אבל הדרוזים אנשים טובים והם מזמינים – חברים, אנחנו אנשים טובים; אנחנו אנשים שנדע לדרוש את הזכויות שלנו, נדע גם לדפוק על שולחנות. אתם לא תעבדו עלינו ולא תבטיחו לנו ולא תקיימו ולא תמכרו לנו סיפורים כמו שמכרתם אתמול. אתמול כשרציתי – כי אני מאמינה בשקיפות; תמיד אני בשקיפות מלאה מעדכנת את הקהל שלי, את החברה שלי, במה שהיה. תמיד אני מסכמת את הוועדות שהייתי בהן, יושבת ומסכמת את מה שהיה. כל כך הייתי רוצה לכתוב: השתתפנו כאן היום בדיון חשוב ומעמיק שבו דנו בסוגיות חשובות בוועדת הכספים. רציתי לכתוב "דיון חשוב" והסתכלתי סביבי: איזה חשוב ואיזה בטיח'? על איזה חשוב אתם מדברים איתי? עלו שני פקידים בני 30 שמכרו לנו סיפורים ועבדו עלינו. ואז יושב-ראש הוועדה דפק עם הפטיש וסיכם. אמרתי לו: מה אתה מסכם, מה היה פה, מה עשינו, מה דיברנו, מה פתרנו, מה אתה מסכם? אנשים פתחו טלוויזיה במיוחד לכבודנו בערוץ הכנסת כדי להבין איך אנחנו מטפלים בסוגיה הזו, איך אנחנו מזרימים תקציבים, ואתה אומר לי: אני בא ומסכם את זה? רגע, ככה עובד המשכן הזה? פקה-פקה פקה-פקה, פקה-פקה פקה-פקה? בשביל זה באתם? איפה העשייה, איפה המשמעות, בשביל זה משלמים כסף ל-120 נבחרי ציבור ולכו תדעו כמה עוד שרים – עד עכשיו זה 36 פלוס 16, למרות שקרעי עכשיו ניסה לשכנע אותנו שזה הכי נמוך בעולם, היחס בין חברי הפרלמנט לבין השרים הוא הכי נמוך בעולם. ואני מסתכלת מעלה וחושבת: מה קורה כאן, מה הם לא מבינים? אולי מה שלמדתי במבוא לפסיכולוגיה זה מה שיסביר לי: כשנפש האדם נתקלת בסוגיות קשות, בלתי ניתנות להבנה ולעיכול, נפש האדם מתחילה להפעיל מנגנוני הגנה נפשיים. יש מנגנוני הדחקה, השלכה. אולי מנגנוני ההגנה שלכם עובדים שעות נוספות. אתם מדחיקים את מה שאתם רוצים. אתם קוראים לזה אלונקה ופטריוטיות ואנחנו עוזרים לאנשים – על מי אתם עובדים? אתם יודעים על מי אתם עובדים? על עצמכם אתם עובדים. כי בחודש הזה למדתי המון על הפוליטיקה הישראלית, אבל, איתן, גם למדתי על עצמי. למדתי גם על עצמי המון דברים, כי להיות כאן זה בית ספר לחיים. למדתי שאתה יכול לעבוד על כל העולם, אתה יכול לשקר לכל העולם, אתה יכול לבגוד בכל העולם; באדם אחד אתה לא יכול לבגוד – בעצמך, באני מאמין שלך. כשהאני הפנימי שלי שלם, מבין ומאמין במה שהוא עושה, אז העשייה הציבורית שלי תהיה הרבה יותר אפקטיבית, התפוקה שלי. המטרות שלשמן אני אעבוד – אני אילחם עליהן יותר נכון כשאני מאמינה במה שאני עושה. אבל לראות כזה דיסוננס בין האני מאמין של חלקכם – לא כולכם, חלקכם – לבין העשייה הציבורית זה מדהים. כי בכנסת יש מסדרון, תודה לאל, יש גם מזנון. במסדרון ובמזנון יוצא לנו לא פעם לשמוע את האני מאמין המדויק של חלקכם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> או לאכול. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> איתן, במזנון יש אנשים שגם מדברים, לא רק אוכלים. כשיש מסדרון וכשיש מזנון זו הזדמנות נפלאה להיווכח ולהבין מה כל אדם מכם חושב, וחלקכם מצייצים ושופכים את הלב ומדברים על הקשיים שלכם, על זה שגם אתם לא ישנים בלילות, על זה שגם לכם קשה, אבל אלונקה? נו, באמת. אני מעדיפה שבמסדרון ובמזנון אני אהיה אותה ע'דיר שכאן, על הפודיום, על הבמה המכובדת הזו. אני חושבת שכך כל נבחר ציבור צריך לנהוג, לא רק בפוליטיקה הישראלית, גם בעולמית. פוליטיקה זה לא ג'ונגל. להיות פוליטיקאי זה לא להיות עסקונה, עסקן זול שבא ומוכר את נשמתו ואת האני מאמין שלו למען המטרה. מקיאוולי אמר: המטרה מקדשת את האמצעים. לקחתם את זה רחוק מדי. איזו מטרה ואיזה אמצעים? תשאלו את עצמכם. תקראו את זה שוב. תפרשנו ותאתגרו את עצמכם בשיח התודעתי של כל אחד מכם. תנסו להבין על מה מקיאוולי בדיוק דיבר. תקראו ספרים. תעשירו את הידע שלכם. תהיו קצת יותר מתורבתים בלהבין מהי פוליטיקה, כשאומרים "פוליטיקה" – מה משמעות הפוליטיקה. לא פלא שהמילה "פוליטיקאי" בשיח הישראלי הפכה להיות מילת גנאי. פוליטיקאי זה עוד עסקן. אה, אמרתם שישראל לפני הכול? אבל איך בסעיף 17 תשובת כחול לבן לבג"ץ היא כזו שראש הממשלה כשיר לכהן בתפקידו? רגע, אבל אתם מבלבלים את הציבור. התכוונתם או לא התכוונתם? האמנתם או לא האמנתם? על מי אתם עובדים? איזה אלונקה? אתם באים להכשיר אותו. ומי זה "אותו"? אתם מכופפים, מהנדסים הסכמים וחוקים בשביל אדם אחד? לא הבנתי. אמרנו: דמוקרטיה, אמרנו: שלטון הרוב; לא חושבת שיש כאן רוב שהצביע מלכתחילה לאדם אחד. ממש לא. תעשו חיבורים, מתמטיקה, חברים: לבנימין נתניהו לא היה רוב של 61, למה אתם מזרימים לו חמצן? אתם כל כך מאמינים בדרך? כל כך מאמינים במדיניות הזאת? כל כך מאמינים – חלקכם הורים לילדים צעירים; כשאתם הולכים ומכסים אותם בלילה במיטה כשהם ישנים, אין לכם צביטות פה? אתם לא חושבים שכואב לכם? אני כן. אילו הייתי במקומכם הייתי, כן. ותאמינו לי, שוב אני אומרת לכם, אני לא נאיבית. אני באה לנסות להנחיל, להסביר ולהטמיע שיח חדש בתודעה הישראלית: שיש זן אחר של פוליטיקאים – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – שלפני קמפיין ואחרי קמפיין לא משתנים, לא הופכים את עורם ולא מוכרים את נשמתם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> איתן, הייתי יכולה לדבר עוד רבות. שמעתי שמיקי לוי רוצה לשבור כאן שיאים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יהיו לך עוד הזדמנויות. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני בטוחה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בסבב, יש עוד סבב. אני מניח שאת יודעת. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יש עוד סבב, יש עוד הרבה סבבים, ובסוף כולנו נישפט. יום אחד כולנו נחלוף מהעולם וכל אחד מאיתנו ייזכר על מה הוא הצביע, מה הוא אמר, איך הוא פעל, על מה הוא הצביע בעד ועל מה הוא הצביע נגד. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה לחברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק עובדים זרים (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, 30 דקות לרשותך. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. לאחר נאום מפוכח ועמוס, גם ברגשות של אנשים שחשים ביום-יום את העוולות, של חברתי ע'דיר – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה עוד נותר לומר? << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, אני דווקא אפתח בנושא שכמעט קשור לנושא הזה והוא האוכלוסייה הערבית בכלל והרשימה המשותפת. ב-2015, אוסאמה, כשקמה הרשימה המשותפת, היא שמה לעצמה מכלול של מטרות, כאשר המטרה העליונה היא כמובן לשרת את האוכלוסייה הערבית, לדאוג לזכויות האוכלוסייה הערבית על כל חלקיה וגם לשדר מסרים של נכונות להיות שותפים, להיות שותפים בעשייה הפוליטית, להיות שותפים בקביעת עתידה של האוכלוסייה הערבית, תושבי המדינה הערבים, שרואים, לפחות במובן האזרחי, שותפות עם שכניהם היהודים. בשתי המערכות האחרונות הרשימה המשותפת המליצה על בני גנץ לראשות הממשלה, וזה לא היה, כבוד היושב-ראש, משהו שהוא רגיל, משהו שעושים אותו ביום-יום. היו ויכוחים, היו דיונים. אנחנו מכירים את בני גנץ טוב מאוד. אנחנו מכירים את כל המועמדים לראשות הממשלה בזמנו, גם אחרי בחירות ספטמבר, גם אחרי הבחירות האחרונות, אבל ביסוד ההחלטה הייתה הכוונה של ההנהגה של האוכלוסייה הערבית לומר שאנחנו, באופן היסטורי, מקבלים החלטה להיות, ולהשפיע על הפוליטיקה הישראלית. להיות שותפים בקביעת העתיד, לפחות בשנים הנראות לעין; להשפיע בצורה מוחשית על עתידה של האוכלוסייה, על עתידם של הצעירים הערבים, הצעירים בדרום, במרכז, בערים המעורבות, ביפו, רמלה, לוד, עכו, בגליל, איפה שהכמות הרצינית והגדולה של האוכלוסייה הערבית. זה גם בא, כבוד היושב-ראש, אחרי שבשנה שעברה היחסים בין היהודים לערבים במדינה קיבלו מכה מאוד קשה – לפני שנתיים, בעצם – לאחר ההחלטה ולאחר שהתקבל חוק הלאום. החוק הזה, אני לא ארחיב, אבל בעצם הוא קיבע את האי-שוויון בכל הרמות, גם ברמה האזרחית, גם ברמה הלאומית, וקיבע עליונות של לאום אחד, של היהודים, על שאר תושבי הארץ. אנחנו, האזרחים הערבים, הפלסטינים, הילידים, שחיים במדינה הזאת, אזרחים, עושים את המוטל עלינו מתוקף האזרחות שלנו, ומנסים, כל אחד בכוחו – כל קבוצה מנסה לשדרג את מעמדה בצורה זו או אחרת. אבל כשהגיע חוק הלאום זה היה שבר. זה היה שבר שידענו שהתוצאות שלו יגיעו אחר כך, ושזה נושא שלא יעמוד בחוק הלאום אלא יתגלגל. זה, דרך אגב, אחת מהסיבות לדיון של הרשימה המשותפת, וגם של הנהגת האוכלוסייה הערבית, עם התייעצויות, על: אולי אנחנו ננסה ביחד, אולי נמצא את החלק השפוי בפוליטיקה הישראלית, את האנשים שאפשר לדבר איתם ואפשר לעשות איתם צעדים של איחוי הקרעים; צעדים של עתיד טוב יותר לילדינו, טוב יותר לאוכלוסייה הישראלית, יהודית וערבית כאחד. לצערנו הרב, הסיפור התגלגל למצב שבו אנחנו עומדים היום, ולטעמי זה נובע מסיבה עיקרית, שכבר הזכרתי אותה פעם או פעמיים, שמדינת ישראל מחוסרת חוקה. מדינת ישראל היא מדינה שאין לה חוקה, ואין מי שיגן על המיעוט מפני הרוב – לא קיבעו בה חוקה מסודרת שאפשר לדון בה, שאפשר לעשות בה דיונים אזרחיים, שאפשר לעשות בה דיונים אקדמיים, שאפשר לדבר עליה המון ולקבע אחת ולתמיד את היחסים בין הרוב לבין המיעוט. ודרך אגב, הרוב הוא לאו דווקא הרוב היהודי והמיעוט הערבי – גם בתוך האוכלוסייה היהודית ישנן אוכלוסיות שהן מיעוט, וישנן אוכלוסיות שלא פעם סובלות מההחלטות של הרוב ומשלמות מחיר. כשהעלו את יהודי אתיופיה – אוסאמה – האתיופים באתיופיה חיו בדיוק, אבל בדיוק, כמו האוכלוסייה הבדואית בשנות השבעים והשמונים. בדיוק. האתיופים באתיופיה גידלו עדרים, חיו חיי כפר, והחיים במובנים שלהם הם חיים נורמטיביים. מה עשו להם? לקחו אותם – הרוב, אני אומר, הרוב היהודי כאן החליט שהם יגורו בערים. החליפו להם את צורת החיים בבת אחת. במקום שיגורו במקומות כפריים, במקום לתת להם את האופציה הזאת, לקחו אותם למרכזי הערים. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה מה שרוצים לעשות להם בנגב – – – << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיוק. לקחו אותם למרכזי הערים, קיבעו את העוני שם, וקיבעו את האפליה – ואני לא רוצה לספר לכם מה קרה, כולכם יודעים; כל שנתיים שלוש יש אינתיפאדה של הקהילה האתיופית. דרך אגב, אני ממש מרגיש את הסבל דווקא של האוכלוסייה הזאת, של הקבוצה האתיופית הקטנה הזאת; כי הטיפול בה מההתחלה היה טיפול שגוי וכפוי, (אומר בערבית: כלומר, על אפך ועל חמתך) תגור ברב-קומות. בבאר שבע הם גרים ברבי-קומות. בשנות התשעים הם היו מכינים ארוחה מתחת לבניין כדוגמת ארוחה בדואית, מדליקים אש ושוחטים כבשים ועושים – – – << קריאה > אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עושים (אומר בערבית: אוהל.) << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיוק, עושים (אומר בערבית: אוהל.) למה? כי זו תרבות אחרת. זאת תרבות שאי-אפשר להכריח אותה לגור איך שהם רצו שהיא תגור. ולכן, אני אומר – ואני אסכם את הפרק הזה – שכל עוד אין חוקה למדינת ישראל, כל עוד אין אלמנטים ברורים שבהם כל אחד יודע את הגבולות שלו, גם הרוב יודע את הגבולות שלו וגם המיעוט, מה המטלות של כל צד, כל עוד לא הגענו לחוקה, אנחנו נישאר ונשלם מחירים. דרך אגב, המדינה תשלם מחיר כמדינה, כי היא לא מנצלת את ההון האנושי, לפחות, שיש במיעוט, לדוגמה את האוכלוסייה הערבית שבה 50%, או 60% בדרום, הם מתחת לגיל 18. אנחנו ראינו את חוק הלאום, שלא התחשב בכלל באוכלוסייה הערבית. ראינו את חוק קמיניץ, שבעצם מביא גזרה מאוד קשה על האוכלוסייה הערבית, שמשלמת מחיר: עשרות מיליונים רק בשנה אחת, נדמה לי 20 מיליון שקל, כש-75% מהקנסות האלה שילמו האזרחים הערבים. ומכאן, מהסיפור הזה של חוסר חוקה, אפשר לגזור את כל התחלואה של החברה הישראלית ושל מה שאנחנו רואים ביום-יום. לדוגמה, הרשויות המקומיות. אתמול הפגינו חבריי ראשי הרשויות, כאן, מול משרד האוצר. הממשלה החליטה לפצות את הרשויות המקומיות ב-2.8 מיליארד שקל, כאשר החלק של הרשויות הערביות היה 47 מיליון שקל מתוך 2.8 מיליארד. זאת אומרת, כמעט 1.7%, אפילו פחות מזה, נדמה לי 1.67%. זאת בדיחה. אי-אפשר להגיד על זה חוץ מהמילה – זאת בדיחה. הרי הקורונה לא הבדילה – ואין הבדל בין אילת, שנדמה לי שקיבלה 47 מיליון שקל, לבין – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> והעיקר הם בוכים, הם בוכים, משבר באילת, מבקשים דיונים. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיוק. – – ובין נצרת או בין כפר קאסם, או בין כל עיר ערבית אחרת, אין. הקורונה לא הבדילה בין אף – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – רהט. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> רהט. בין אדם לאדם, הקורונה זה משהו שקורה, זה אסון שקורה פעם בעשרות שנים. לצערי הרב המדינה התייחסה לזה כאל משהו שקורה אולי בכל שנה. היה מן הראוי לפחות – ותכף אדבר על המודל, למה הם עשו את זה ככה – להתייחס לקורונה, למצב הנוראי שאנחנו היינו בו בחודשיים האחרונים, כאל משהו יוצא דופן. כאשר משהו יוצא דופן קורה בחברה, אז מתייחסים לכך באופן שוויוני. היו יכולים לחלק את ה-2.8 מיליארד פר נפש, חלוקה הוגנת, חלוקה הגיונית, ולהתקדם הלאה. איך אנחנו נצליח להתגבר על כל מה שקרה בתקופת הקורונה? הילדים הפסידו שעות וימי לימודים, הרשויות בקריסה, איך אנחנו נתגבר עכשיו כאשר המודל של הפיצוי הוא לפי ההפסד מארנונת עסקים של כל יישוב ויישוב? אבל אנחנו יודעים שארנונת העסקים מההתחלה – באופן מובנה ישנה אפליה. אין אזורי תעשייה. בתל שבע, זה היישוב הבדואי הראשון משנת 1965, עדיין אין אזור תעשייה. יש שטח עצום מסביב ליישוב, אבל עדיין גוררים רגליים. אין אזור תעשייה. היישוב שם זה בעצם כמו בית מלון. יש כמה עסקים קטנים בכניסה ליישוב, אבל השאר זה כמו בית מלון. ושאר היישובים – מצבם לא הכי טוב. ארנונת העסקים, נדמה לי, היא פחות מ-20% מההכנסות של הרשויות הערביות, כאשר המדינה יודעת, משרד הפנים יודע, שהמודל הזה של פיצוי ושיפוי של הרשויות לפי ארנונת העסקים הוא בעצם אפליה של רשויות הערביות, ומחליטים את ההחלטה הזאת. רק לפני שבועיים, בחוק הניקיון, היישובים קיבלו 1,000 שקל. חלק מהיישובים קיבלו 1,000 שקל, חלק 3,000 שקל – זאת בושה. מועצה אזורית כמו נווה מדבר קיבלה 1,000 שקל. בחוק, במדינת ישראל, מועצה אזורית נווה מדבר, שיש בה ארבעה יישובים, קיבלה 1,000 שקל. ואללה, כל הכבוד. הנושא השני: אני הגעתי היום מהנגב, ומאתמול, אדוני היושב-ראש, פקחי משרד האוצר מסתובבים בנגב, חלק מהאנשים עדיין בבתים בגלל הקורונה, יש פחד, הם מסתובבים – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש סגר. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש סגר בחורה, והם פנויים לחלק צווי הריסה, צווי הריסה בכפרים הלא-מוכרים. אחד הכפרים האלה הוא ואדי א-נעם. נדמה לי, דיברתי פעם בכנסת העשרים על ואדי א-נעם. ואדי א-נעם זה יישוב לא מוכר שיש בו 15,000 תושבים. 15,000 תושבים ביישוב ואדי א-נעם. רק לפני שעה, כשאני בדרך לכאן, אישה ליד בתי הספר בוואדי א-נעם שולחת לי בווטסאפ צו הריסה, שבאים להרוס לה את הבית. ומה הבית הזה? אלה בעצם בתים ישנים שאנשים שיפצו. כל שיפוץ קטן גורר צו הריסה. כל שינוי קטן בבית הזה – דרך אגב, זה בית שנבנה בשנות התשעים; וזה לא בית – כשמדברים על בתים בחברה הבדואית, אולי ישתמע למישהו שיש בתי אבן שם, בכפרים הלא-מוכרים; זה משהו מפחים. זה פח, ואחרי כמה שנים זהו, אי-אפשר, הוא מתמוטט. האישה הזאת שיפצה אותו מפחים חדשים. היא לא בנתה בבלוקים ואבן, ואבן ירושלמית; היא שיפצה אותו, והיא קיבלה צו הריסה. והשאלה הנשאלת: לאן היא תלך עכשיו? בסדר, יש חוק אטום, עאמה, והיא קיבלה צו הריסה ומחר הבית נהרס; לאן היא תלך? אין. למדינה אין תשובות. המדינה רוצה לעשות את המעשה הנוראי שעשתה לאתיופים. מה עשתה לאתיופים? כבר סיפרתי בהתחלה: היא רוצה שכל הכפרים הלא-מוכרים בנגב יעזבו את הכפרים שלהם, יגיעו לערים שהמדינה תכננה, והאישה, שחיה מעדרי כבשים, האישה, שחיה חיים בדואיים אותנטיים, תגור אולי בקומה שישית, אולי בקומה שביעית, ואם יתמזל מזלה – בכמה מאות מטרים, ובעצם תחזור הטעות האומללה של שינוי וכפיית שינוי תרבות על חברה שחיה מאות ואלפי שנים בצורת חיים מסוימת. וזה מה שהמדינה בגדול עושה היום בנגב: היא רוצה לכפות בכוח שינוי של תרבות בדואית, וכאן הקושי. ומה הם עושים היום? הם מגיעים לכפרים הלא-מוכרים ומחלקים התרעות, למשל לכפר אל-בקיעה, אל-ע'רה, ביר אל-משאש, רח'מה ועוד ועוד. מחלקים להם התרעות של סילוק יד: זאת אדמת מדינה, אתם חייבים לזוז מכאן. לאן, איך, מה עם אורח החיים שלנו? אנחנו גרים כאן 70 שנה. אני פקיד, אני לא אכפת לי, קח את המכתב הזה ואם אתה לא יוצא, אנחנו ניגשים לבית המשפט. בבית המשפט אין סיכוי לבדואי להצליח. אין סיכוי. הסיכוי הוא אפסי. ולכן המדינה, במקום לבוא לאנשים ולהגיע איתם להסכמים, להגיע איתם להסדר שיגורו באורח החיים שבו הם רגילים לגור, שבו הם גרו במאות ובעשרות השנים האחרונות – ויש לנו דוגמאות מסביב; אני נתתי יותר מפעם את הדוגמה הירדנית, איך טיפלו בחברה הבדואית בירדן ואיך הם עושים את המעבר הזה. הם עושים את זה בצורה מסודרת. מי שרוצה לגור בחיים בדואיים, שיגור, אבל מי שרוצה כפר קבע ומגורים עירוניים – אנחנו נותנים לו את האופציה הזאת. ותאמינו לי, יש הצלחה. יש הצלחה מאוד גדולה. אבל לצערי כאן אנחנו רק עם המקל, ומעולם לא התקיים דיון רציני לגבי איך אנחנו נטפל באוכלוסייה הבדואית, איך אנחנו נפתור את הסוגיות שם, את הבעיות שם – אלא להרוס. אתה יודע מה, בחמש השנים האחרונות, אדוני היושב-ראש, עד סוף 2019 – על 2020 עדיין אין לי את האומדן – נהרסו בנגב 10,000 בתים של האוכלוסייה הבדואית. 10,000 בתים בחמש השנים האחרונות. תגידו, חברים, ככה אפשר להגיע לפתרונות? מישהו עדין אהבל, חושב – גם אם תהרוס עוד 10,000, עוד 20,000, המצב יישאר אותו דבר, כי יש שם דבר עקרוני שלא נעשה: הדו-שיח הזה. האוכלוסייה הבדואית לא תשנה את העור שלה, לא תפשוט את העור שלה ופתאום תשתנה. אנחנו לא נהיה אשכנזים, אני מודה בזה. אנחנו לא נהיה אשכנזים. אנחנו בדואים ונישאר בדואים, והאישה הבדואית גאה מאוד שהיא בדואית. היא גאה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מתוך עניין – מה החברה עצמה עושה כדי – – << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> המועצה לכפרים הלא-מוכרים הכינה ספר של הצעה לפתרון. ספר. ספר עבה. דרך אגב, לפני 2015 המדינה הגיעה עם הצעות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לפני דוח פראוור. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לפני דוח פראוור. המדינה הגיעה עם הצעות, וההצעות האלה התקבלו על ידי האוכלוסייה. למשל, ברח'מה, אדוני השר, ליד ירוחם – איפה חברי מיכאל ביטון, הוא היה פה; מיכאל עשה המון עם רח'מה ועבד עם התושבים שם, והגיעו להסכמה של הכרה ביישוב בצורה מסוימת. ב-2015 הגיע השר אורי אריאל וקרע את הדף ושם אותו בצד. אין שום דבר שמתקדם היום במגזר הבדואי. אין שום דבר, רק הריסות. כמובן, הפגנות של התושבים מצד אחד והמדינה הורסת מהצד השני, וכולם יודעים שאנחנו הולכים לקיר, ואכן לקיר, ולא מגיעים לשום פתרונות. זה אחד הדברים, ואני מקווה שבממשלה החדשה, לכשתקום, הנושא הזה לא יישאר בסוף סדר העדיפויות ונמשיך במצב שאנחנו נמצאים בו היום. האישה הבדואית, דרך אגב, זה אחד הדברים שכשמפצים את הרשויות המקומיות או יש פיצויים גם לעצמאים – רוב האוכלוסייה הבדואית הם אנשים שכירים, רוב-רובה, אבל יש אוכלוסייה מיוחדת, שהם באלפים, דרך אגב, שעובדת בחקלאות. האנשים שעובדים בחקלאות, זה יום ביומו. בכל יום מקבלים את השכר שלהם על כל שבוע, על כל שבועיים. האוכלוסייה הזאת היא מחוץ לכל פיצוי שיש. יש עוד קבוצות אחרות, אני לא אסקור את כולן כאן. אבל נתקדם לנושא הקורונה, ואני חייב להזכיר כאן את חדר המצב שהוקם בנגב עם תחילת משבר הקורונה. המועצה לכפרים הלא-מוכרים, כל העמותות שפועלות בנגב, הרשויות המקומיות, הקימו חדר מצב ייחודי. אחר כך הצטרפו כמובן גורמי הממשלה לחדר המצב הזה, ובעצם הפעילות שלו היא פעילות לתפארת. האנשים האלה עובדים יומם ולילה. מאות מתנדבים, עם ביצועים, משכמם ומעלה, מצוינים. הם הגיעו כמעט לכל הכפרים. הם מנסים לפעול בשתי רמות – גם ברמת ההסברה לאוכלוסייה הבדואית, ולכן חוץ מחורה, דרך אגב, אנחנו רואים שהקורונה, לא שומעים עליה בשאר הכפרים הבדואיים, למרות שהיו פחדים בהתחלה שהמגפה תתחולל שם בצורה מאוד דרסטית. אבל העבודה המצוינת של החבר'ה האלה בחדר המצב הניבה תוצאות מדהימות מאוד. לכן אני חייב, מכאן, להגיד להם תודה. תודה לכל האנשים בחדר המצב, (אומר בערבית: בחדר המצב בנגב.) אתם עושים עבודה מצוינת. אנחנו גאים בכל מה שאתם עושים. הנושא האחרון זה בעצם ההסכם הקואליציוני או החוק עצמו, שאנחנו דנים בו. אני ציפיתי, אדוני היושב-ראש, שההתייחסות לחוק קמיניץ לא תהיה בצורה שבה זה בא בהסכם הקואליציוני. מה זה עדכון חוק קמיניץ? את חוק קמיניץ צריך לבטל. חוק קמיניץ זה חוק שבעצם מיועד, בצורה קונקרטית, נגד האוכלוסייה הערבית. אי-אפשר להגיד את זה אחרת. הרי חוקי תכנון ובנייה – ודרך אגב, אני כמה שנים בוועדות תכנון ובנייה; 17 שנה הייתי חבר בוועדת תכנון ובנייה, שנתיים הייתי חבר במועצה הארצית לתכנון ובנייה. אני מכיר את חוק התכנון והבנייה על כל הצדדים שלו. יש בו כל מה שצריך כדי לטפל בבעיות של תכנון ובנייה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חוק קמיניץ עשה עבודה מאוד חשובה בעבירות בנייה גם במישור העירוני, אדוני. הוא עשה שם סדר רב. צריך לומר את זה. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> במישור העירוני יש בחוק התכנון והבנייה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא רק בכפרי. אנחנו מבינים את הבעיה בכפרי, וגם אצל הבדואים והרשויות המקומיות, אבל בערים חוק קמיניץ עזר לעשות סדר. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני לא בטוח – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נתן כלים משמעותיים. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כלים תמיד יש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה בא לידי ביטוי. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יושב-ראש ועדת תכנון ובנייה יכול להשתמש בחוק התכנון והבנייה, ויכול להשיג את מה שהוא רוצה, אם הוא רוצה בכך. אבל אני ציפיתי לביטול חוק קמיניץ, אדוני היושב-ראש. גם בנושא חוק הלאום, הציפייה הייתה לשינוי בחוק הלאום. לפחות לא להשאיר את זה בכלל, לא להזכיר את זה – אני חושב שזה משהו שהוא מעין פגם דווקא לכחול לבן. כחול לבן כל הזמן דיברו על שני הנושאים האלה: חוק הלאום וחוק קמיניץ. אני מקווה שאולי תהיה אפשרות עתידית לעשות שינוי מסוים אבל כאן אנחנו רואים בבירור שכשיש רוב – והרוב בעצם אומר: אנחנו רוצים לשכוח מהמיעוט הזה, אנחנו לא רוצים לשמוע אותו; עזוב, כל הקשיים שלו – תשים אותם בצד, בואו נחלק את העוגה ונגיע למה שאנחנו בעצם רוצים. הדבר הזה, אדוני היושב-ראש – יהיו לו השלכות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> למה? << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אומר. ההשלכות שלו הן שבעצם כאשר מפלגה מסוימת מקבלת תמיכה גורפת – וכחול לבן קיבלה 61 קולות, ויושב-ראש המפלגה קיבל את המנדט להרכיב את הממשלה. בסוף, גם אם נעשה מה שנעשה, לפחות הדרך, הנושאים שהוסכם עליהם – והאנשים שאמרו פעמיים: אנחנו תומכים בבני גנץ – הנושאים האלה חייבים להיות. אנחנו לא רואים את זה בינתיים. אנחנו רואים שאין חוק לאום, רואים שעדכון קמיניץ – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עוד לא הוקמה ממשלה. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הנושאים האלה, חייבים, אדוני היושב-ראש, שיהיה להם ביטוי, שאנשים גם ידעו שיש להם ביטוי. הצדק צריך להיעשות ולהיראות. זה דבר מאוד חשוב. אני מקווה שביומיים הקרובים – חבריי גם ידברו אחריי על המצוקות של החברה הערבית. אני מקווה שבגדול הצגתי, לפחות ולו במעט, את מכלול הנושאים, ואלמלא הנושא של האפליה המובנית נגד האוכלוסייה הערבית אנחנו היינו מגיעים לחברה אזרחית טובה יותר. יש בחברה הערבית הון אנושי מצוין. אם לא מנצלים את ההון האנושי הזה ומכוונים אותו בדרך הנכונה לכיוון הנכון, אנחנו, כמדינה וכחברה, יהודית וערבית כאחד, מפספסים את המטרה. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי על הדברים המעניינים מאוד והמלמדים. בבקשה, חברת הכנסת אורלי פרומן, 20 דקות לרשותך. << דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת באשר הינכם, הייתי רוצה לפתוח את דבריי בציטוט של דוד בן-גוריון, שאמר: "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים". אז מה היה לנו כאן? ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום: שוחד, מרמה, הפרת אמונים. ערכי? מוסרי? ואולי אף גרוע מזה: בג"ץ שנאלץ להתכנס ולדון בשאלה אם ראש ממשלה המואשם בעבירות האלה יכול להרכיב ממשלה. יכול? כנראה שכן. הוא שם כבר 11 שנים; ראוי? זאת כבר שאלה אחרת, הרבה יותר קשה. זאת שאלה ערכית מוסרית. האם נאשם בשוחד יכול לנהל בית ספר? יכול. האם נאשם באונס יכול להיות נהג הסעות ילדים? אולי יכול. האם חשוד בשוד יכול לנהל בנק? יכול. אז מה, מעתה תשאלו: האם ראש ממשלה שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים רשאי וראוי להרכיב ממשלה, וגרוע מכך, גם לעמוד בראשה? רבותיי, זוהי לא שאלה של יכולת או של מסוגלות – זאת שאלה בסיסית, שמעמתת אותנו עם מבחן דמותנו המוסרית והערכית של כולנו, כדברי דוד בן-גוריון. האמת הקשה יותר היא האיום החבוי או הגלוי שאם לא יפסוק בג"ץ ביומיים הקרובים בשאלה זאת, נלך כולנו לבחירות רביעיות. מה זאת אומרת, שאתם מתכננים פסיקה עוקפת בג"ץ? או זה או בחירות? הרי כל השידוך המפתיע הזה, החטוף, הבהול, המבוהל הזה, נולד כדי למנוע בחירות רביעיות. זאת הייתה הצהרתם המפורשת של בעלי השמחה – חירום כפול: התמודדות עם קורונה והימנעות מבחירות רביעיות. חברים, בשני הסעיפים האלו נפסלתם. אתמול, איתן, אדוני היושב-ראש, נתקלתי בעצב רב – אני אומרת לך באמת – בדף מסרים של כחול לבן, של כחול לבן שלנו, זו הסיעה הגדולה שהייתה פעם אלטרנטיבה שלטונית אמיתית. דף רק לפני פחות משלושה חודשים. דובר שם על נאשם מבלפור שמדרדר את ישראל לבחירות בגלל המרדף אחרי חסינות אישית; נאשם שמכר את ישראל לקיצונים בשביל בלוק החסינות, שאיבד את הלגיטימציה; על נאשם מבלפור שלא יכול לנהל מדינה ולנהל במקביל שלושה תיקים פליליים חמורים, ושהגיע הזמן להתקדם בבריאות, בחינוך, בביטחון. כך, מילה במילה, מהדפים שאתה ואני קראנו ודיברנו בהם. מסרים של כחול לבן הגדולה רק לפני פחות משלושה חודשים. אז מה השתנה? מה הפך את אותו נאשם מוקצה לשותף ראוי, לאדם שתרצו לכרות איתו ברית, לשבת תחתיו בממשלה בראשותו, לא שנה וחצי – יום וחצי? בטח תגידו: קורונה. אז מזלנו הגדול שיש לנו צוותים רפואיים נפלאים, אחיות, רופאים ועובדי מערך הרפואה באשר הם, שעובדים ימים ולילות במקצועיות, במסירות, במערכת בריאות שהורעבה במשך שנים וזקוקה לשיקום אמיתי. הינה מה שקרה בישראל בזמן הקורונה. בזמן שראש הממשלה יצא בהצהרות שישראל היא מהחזקות בעולם, התנפל עלינו משבר כלכלי אימתני. למעלה ממיליון מובטלים, שכל אחד מאיתנו מכיר אחדים מהם. הפסד של מיליארדי שקלים במשק, מאות אלפי בעלי עסקים שאיבדו את מטה לחמם. עצמאים שלא יכולים לקנות דנונה במכולת, שאיבדו את האמון במערכות הציבוריות. גנים פרטיים ופעוטונים – לאן יחזרו מאות אלפי הפעוטות כדי שהוריהם יוכלו לשוב לעבודה למען שיקום המשק? אני פוגשת אותם פה בכיכר כמעט כל יומיים בדמעות, בבכי. מפעל חייהם קורס. 2,000 מתוך 10,000 גנים פרטיים כבר נסגרו עד כה. ומה עם הפעוטות שלנו? לא מגיעה להם מערכת חינוך ראויה? וכששומעים את מתווה החזרה – הם שם אחרונים. עוד לא סגרו איתם כי לא מדברים איתם. איך תחזירו את המשק לשגרה? איך תשקמו כשההורים שלהם לא יכולים לצאת מהבית? נלך למקום אחר, התרבות: יש לנו תרבות ואומנות מדהימות במדינה. אומנים מוכשרים מאין כמוהם ומוסדות תרבות. אלה שנותנים טעם וצבע לחיים שלנו. אבל לא רק: באומנות ובתרבות באה לידי ביטוי הזהות שלנו כאן, בחברה הישראלית, והיוצרים שלהן הם השגרירים הכי טובים שלנו בעולם. ואין מפכ"ל קבוע, ואין פרקליט מדינה, וגם בוועדה למינוי שופטים רוצה ראש הממשלה להיות בשליטה. ועוד רגע, חברים, גם אין לנו דמוקרטיה. אבל יש תאונות דרכים, יש אלימות במשפחה, שמתגברת ללא טיפול וסיוע מספיקים. יש תשע נשים שנרצחו לאחרונה, והבטחות לטיפול שלא קוימו. יש אנשים שחייהם לוטים בערפל, לאן הם קמים מחר בבוקר, איך הם מפרנסים את המשפחה שלהם. ועוד כהנה וכהנה. ולהבדיל, יש גם ילדים בקפסולות. אדוני יושב-ראש ועדת החינוך לשעבר, קפסולות? נו, באמת, אי-אפשר היה למצוא מילה אחרת לתאר קבוצת לומדים קטנה? היום כל ילד בכיתה א' אומר שהוא הולך לקפסולה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אגב, היום צריך להגיד: יושב-ראש ועדת החינוך שהיה מצטיין במיוחד בתפקידו, כי הוא עשה הרבה מאוד דברים טובים. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה צודק, הייתה לי הזכות – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> גם את הברור מאליו צריך לומר. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, מה שנכון נכון. הייתה לי הזכות להיות מנכ"לית, הוא היה גם יושב-ראש ועדת התרבות והספורט. אני פונה אליו כי הוא מבין מה אני אומרת כשאומרים על הילדים שייכנסו לקפסולות. מה, רוצים שהם יזכרו שזה קשור לקורונה, שאותה אנחנו כל כך רוצים לשכוח? יש תסכול ובלבול, חשש וחוסר ביטחון. יש רעב ואף צמא, חברים, לממשלה שתהווה דוגמה אישית אמיתית. ומה אנו עומדים לקבל? ממשלה דו-ראשית – איזו המצאה, מאיפה לקחו את הרעיון הזה – שגם זוממת לשנות את המשטר, כי לשם אנחנו מובלים; ממשלה שנולדה בחטא, והבסיס שלה זה חשד ואי-אמון בין השותפים. לא יודעת, אולי בפוליטיקה עושים שותפויות בין שותפים שלא מאמינים זה לזה. כל החוק הזה הוא "אם" ו"אז", ו"אם" ו"אז" – כדי להגן – אחד על השני, כי לא מאמינים. ממשלה מנופחת, 52 שרים וסגני שרים שלכל אחד מהם יש זיקה לראש הממשלה שלו, כי יש דו-ראשי. זיקה – שעות של דיונים לא הצליחו להבהיר את משמעות המילה הזאת, זיקה לראש הממשלה האחד או השני. ממשלה שבמקום לחסוך בעת הזו ולאחד משרדים, מפצלת אותם עד גיחוך. וכן, היא יוצרת גם אבטלה סמויה בקרב השרים והסגנים. אה, רגע, ויש עוד משהו: שני שרים באותו משרד. וואו. אני חושבת על המשרד שאני הייתי מנכ"לית בו במשך שתי קדנציות. אז מה, היה שר ללוליינות ושרה לאקרובטיקה? מה זה? העיקר שיהיו תפקידים. קוראים לזה ג'ובים, אני לא אוהבת את המילה הזאת, אבל זה מה שזה משדר. חברים, העם משווע לדוגמה אישית, למנהיגות ערכית, ישרה ונקיית כפיים. על זה דיברנו בעוז ובמרץ וחרשנו את הארץ עם הסלוגן הזה. זה מה שנחוץ היום. ובמקום זאת, כבר חודש וחצי, במקום להתמודד עם הקורונה והשלכותיה באופן מיטבי, יסודי ואחראי, הכנסת וחבריה נתונים כבני ערובה בידי שתי השותפות הקואליציוניות החדשות, הליכוד וחוסן לישראל, והופכים בהסכם שנרקח ביניהן כדי לטכס עצה איך להוציא את האבן מהבאר, איך להשאיר את שיטת המשטר על כנה, איך לא לפגוע בדמוקרטיה שלנו, שממילא היא כל כך פגיעה. ובהסכם הקואליציוני שלכם המילה "קורונה" רק מובלעת. אז על מי אתם עובדים? על מי אתם עובדים? ההסכם שרקחתם, שמחזיק כבר ימים רבים את הכנסת וחבריה כבני ערובה, מסוכן. ההסכם שהכניס אותנו לחנק פוליטי. אנחנו יושבים בישיבות אל תוך הלילה, נאלצים להסיט הצידה את כל הנושאים החשובים שלשמם הגענו הנה. אני אקח דוגמה מעצמי: חינוך. אני רוצה לטפל בגיל הרך, שהמדינה כבר שנים מפקירה אותו, גיל לידה עד שלוש, שלא נמצא תחת שום משרד ממשלתי, חוץ מהמעונות, שחלקם תחת משרד העבודה והרווחה. למה? זה מוסד חינוכי – למה לא תחת משרד החינוך? ומה עם כל שאר ילדי ישראל, שייהנו מחינוך איכותי בגיל הרך? חיזוק המורים, מעמד אנשי החינוך בחברה הישראלית, השקעה בהם. הם הבסיס, הם ההון האנושי שבונה את החברה הישראלית. הבריאות, הרווחה, שוויון מגדרי, ביטחון, מדע, תרבות, ספורט, נוער בסיכון, חוגים – יש בלי סוף נושאים שבאנו לטפל בהם. הכול נעצר, הכול נסוג. ולמה? כי ממשלת נתניהו החמישית מתעקשת להיוולד. ממשלת חסינות, על חלוקת התפקידים שבה, המגדנות לשותפים הזוטרים והמתנה הגדולה לשותפים הבכירים: מעון לראש הממשלה החלופי. ריבונו של עולם, כמה בתים צריך הבן-אדם? כמה? והכול מהר מהר ובאטימות. חברים, אתמול ציינו כאן את יום הולדתו של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה. קשה היה לראות איך שוב ביום ממלכתי – כמו כאלה שהיו כבר בשלוש הכנסות האחרונות שהייתה לי הזכות להיות בהן – מליאת הכנסת כמעט ריקה. לא נעים, לא מכובד ולא מכבד. ובתוך כך עומד אחד מחברי הכנסת מול כ-20 נוכחים ואומר: הרצל, הצליח לך. ובכן, גם אני מכירה את הספר אלטנוילנד של הרצל. ספר לא עבה במיוחד, שבו שוטח הרצל את משנתו, כיצד צריכה להיראות המדינה המתוקנת. אבל לא כל כך הצליח לו, להרצל, לצערנו, כי במדינה מתוקנת תהליכים, תהליכים בסיסיים, יסודיים, מבשילים לאט ובשום שכל. במדינות מתוקנות, שבהן כבר הסתיימו מלחמות, מלחמות הקיום, הוכרעו הכוחות, נקבעו הגבולות, הקדנציות ממלאות את יומן. במדינות כאלה תהליכים מתרחשים ומוטמעים בקצב טבעי, נורמלי. שם לא ממהרים, שם חיים בידיעה שהמחר יגיע, והוא יהיה פחות או יותר דומה להיום – קוראים לזה יציבות. במדינות לא מתוקנות הכול קורה בסערה. מדינות שאין בהן חוקה וכובד המשקל הפוליטי נתון בידי מיעוט שהוא לשון המאזניים ובידו לקבוע את סדר-היום, את חלוקת העוגה התקציבית, את אופן חלוקת הנטל והעול על האזרחים; מדינות שבהן הסכמים קואליציוניים לא מידתיים ולא מובנים ומנסים לשנות חוקי-יסוד; מדינות שבהן הממשלה המתהווה מעוותת את מאזן הכוחות בין קואליציה לאופוזיציה, משנה את תפקיד הפרלמנט שלה; מדינות שבהן אין ביטחון אישי קיומי לתושבי חבל ארץ אחד במשך 20 שנים; מדינות שבהן חוסר האמון בבית הנבחרים שלהן הולך ומתפשט לכל חלקה טובה – במדינות כאלה, רבותיי, הכול קורה מהר ובחופזה, צ'יק-צ'ק. והחיפזון, כידוע, הוא מן השטן. כך אצלנו, מהר מהר, מחליטים על ריבוי שרים ותפקידים, ממנים סגני שרים – 16. החוק אומר ארבעה, איך הגעתם ל-16? פי ארבעה. אין לכם בושה? למה? ועוד שני סגנים במשרד אחד. ומה עוד תמציאו כדי לתת לכולם ג'ובים ותפקידים. ולצורך זה, כדי שאפשר יהיה להביא לידי ביטוי את ההסכם ההזוי הזה, אתם הולכים ומשנים חוקי-יסוד בלי התייעצות מעמיקה, בלי לשמוע מומחים, בלי דיון אמיתי. לא דיון כי צריך להגיע לאישור החוק; דיון אמיתי על מה שכתוב ועל המשמעויות של מה שכתוב. לאן אצה הדרך? כן, אנחנו יודעים לאן אצה הדרך – לממשלה הדו-ראשית הזאת, ממשלת נתניהו החמישית, ממשלת החסינות. איך? איך אתם מסוגלים לתת חסינות לאדם שמואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים? איך יכול להיות? איך אתם נותנים לגיטימציה שזה יקרה כאן, במדינת ישראל שלנו? איך נחנך את דור הילדים שלנו? מה האזרחים רואים כשהם מסתכלים כלפי מעלה? אין בושה. אין בושה. חברים, עברנו את פרעה, עברו ימי החיפזון שבהם לא החמיץ הבצק, גם ימי הבהילות להכריז על הקמת המדינה עברו. האחריות המוטלת על כתפיכם מחייבת אתכם לייצר תנאים לקיום תהליכים כמו שצריך, בשלבים ולא ביעף, כי לעשות הכול מהר מהר זה ההפך מתכנון. וההפך מתכנון זה חלטורה. אמש, בהמשך למופעי הלוליינות המהירים, נתן ראש הממשלה את מופע סיום הקורונה, כשבשטח אנשים עדיין נאנקים וממתינים למענק המיוחל. איפה הכספים האלה שאתם מכריזים שאתם מעבירים לשיקום האנשים והמשק? והוא כמעט חוגג, כמעט מכריז על ניצחון. תשאלו למה? ברור: מחשש. ראש הממשלה פועל מתוך חשש מאימת הדין. אתם יודעים מה, אולי מובן, זה באמת מפחיד ליפול מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, אבל זה מה שקורה כשבועטים בערכים; זה מה שקורה כששוכחים לאיזו מטרה נבחרת פעם; זה מה שקורה כשמתעלמים מהאזרחים; זה מה שקורה כשמנהיג שם את עצמו לפני הכול. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא להתחיל לסיים. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אמש, בניסיון נואש לייצר סלוגן, התייחס ראש הממשלה להישמרות מפני הקורונה ואמר – חברים, תקשיבו – הוא אמר ככה: כמו שבפסח, כדי לצאת ידי חובה, אומרים: פסח, מצה ומרור, כך בקורונה, כדי לצאת ידי חובה, נגיד: מסכה, היגיינה ומרחק. גם לכם זה הזכיר את השלשה שלו – שוחד, מרמה והפרת אמונים? ואני שואלת, אדוני ראש הממשלה, איך תצא ידי החובה הזאת? תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי פרומן. חבר הכנסת אלי אבידר, בבקשה, ואחריו יהיה חבר הכנסת עודד פורר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני אדבר רוסית. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ברוסית אסור לדבר במליאה. רק בעברית ובערבית. 15 דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו נמצאים היום באחד הצמתים המשמעותיים והחשובים ביותר לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, ובמיוחד לעצם השאלה: האם מדינת ישראל תמשיך להיות דמוקרטית, או שתהיה זו דמוקרטיה על פי הגדרה ובפועל תתקיים כאן דיקטטורה הלכה למעשה? מאז תחילת המשבר משווק ראש הממשלה נתניהו לאזרחי המדינה שאנחנו במצב חירום. הוא לא מרגיע, הוא לא נותן תקווה, אלא מעצים את החרדה בקרב האזרחים כדי לייצר שליטה, כדי להחליש התנגדות אפשרית למהלכיו, שכל תכליתם, מתחילתם ועד סופם, היא לשמש אותו ואת שותפו בני גנץ ליצור ממשלה הזויה בשם מצב החירום המדומיין. ואיך מייצרים תודעת מצב חירום? מפחידים את הציבור בכל ערב, ובנוסף מתקינים במהלך משבר הקורונה 70 תקנות לשעת חירום. מישהו בכלל מבין את היקף המספר הזה? במלחמת יום כיפור, שבה הופתענו על ידי צבאות מצרים וסוריה, שבמהלכה בדיוני הממשלה עלו לא פעם צמד המילים "יום הדין" בהקשר לצעד שחייבת המדינה לעשות כדי להציל את עצמה מנפילה – ביום כיפור הותקנו רק 11 תקנות לשעת חירום. ובמשבר הקורונה? ראש הממשלה דחף את המערכת להתקין 70 תקנות. ודאי שהציבור ייכנס לחרדות גם כשהמציאות מראה בדיוק את ההפך. ובעיקר כאשר הממשלה אינה מבצעת את המהלכים שהיא הייתה צריכה לבצע מלכתחילה, תוך שהיא דוהרת למהלכים שמייצרים שליטה ומשרתים אותה במשבר הפוליטי הקיים. בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי חוזר פעם אחר פעם לספרו המצוין של ההיסטוריון האמריקני רוברט פקסטון, "האנטומיה של הפשיזם", וזאת בגלל שרציתי לבחון את התהליכים שהתקיימו בהתפתחות הפשיזם במאה העשרים ולבדוק אם יש משהו שאפשר ללמוד. מחבר הספר פקסטון מקיים דיון מעמיק בהתפתחות באירופה ומצביע על אחת התופעות ההרסניות שסייעו לצמיחתו של הפשיזם; אפשר לקרוא לתופעה הזאת כשל השאננות, שאננות שנובעת מתפיסת דימוי שגויה של הפשיזם, שמייחסים אותו לעמים שהייתה להם נטייה תרבותית לכך ושהמאפיין המובהק הוא אותו דיקטטור שמדבר מול קהל משולהב. עמים נאורים, ואני רוצה להאמין שאנחנו כאלה, נוטים לומר כתוצאה מהדימוי השגוי הזה: לנו זה לא יקרה. תופעה נוספת שהעלה פקסטון היא שהפשיזם לא צמח מתוך תמיכה של המונים אלא בעיקר בגלל תהליך מתמשך שבו, ללא כוונה מראש, אנשים רגילים וטובים סייעו לתופעה. הוא כתב, ואני מצטט: הפשיזם לא יכול לצבור כוח ללא הסכמה שבשתיקה של פקידי ממשלה ופקידים רמי-דרג, ללא פקידות בכירה שמשתפת פעולה, דרך עצימת עיניים מול עוולות שנראות לא מזיקות במיוחד בטווח הקצר, שמצטברות לכדי תוצאה סופית מפלצתית. במקרה שלנו, רבותיי, נחשפנו לפקידים בכירים במשרדי הממשלה אשר היו חלק מהתקנת תקנות שעת חירום באישון לילה כדי לאפשר איכון טלפונים של האזרחים על ידי השב"כ. אני בטוח מעל לכל ספק שהם היו בטוחים שמדובר בתקנה לפרק זמן קצר ביותר, אך לצערי לא שמעתי את קולם כשהממשלה הביאה תקנה נוספת לאיכון של טלפונים על ידי המשטרה, בניגוד גמור למציאות, שבה מספר חולי הקורונה יורד דרמטית. הם, אותם פקידים, שיתפו פעולה עם התפיסה שאומרת שעוברים מאיתור חולים למניעת פריצה עתידית של המחלה. כיום, לאחר שנפרצה הדרך, הם שותקים כשהממשלה החלה בתהליך חקיקת חוק שימוש בשב"כ לטובת משבר הקורונה המדומיין, כי הם כבר התרגלו. אנו עדים לתופעה שבה בכירי הפקידים במשרד הבריאות הפכו לסנגורים נלהבים של השימוש בשב"כ, ולא רק לאיתור חולים אלא גם למחקרים ובניית מודלים של מחקרים. ב-16 באפריל 2020 אמרה פרופ' סדצקי בבג"ץ כי משרדה, משרד הבריאות, שוקל להרחיב משמעותית את השימוש באמצעי המעקב של השב"כ. חבריי חברי הכנסת, אלה הם הפקידים הבכירים שנתנו יד, אולי מכוונות טובות, להידרדרות שלנו במדרון החלקלק הזה שבו הממשלה מגבירה את יכולת השליטה באוכלוסייה תוך שהיא מכניסה את הציבור לחרדה קיומית כדי שהחירות תהפוך לפחות חשובה. ואם לא די בכך, אז הגיע הדיון בבג"ץ ב-16 באפריל 2020 והעלה אצלי חששות נוספים. שופט בג"ץ נעם סולברג אמר: "זה לא מצב של ביטחון לאומי, שלפי החוק ניתן להפעיל את יכולות השב"כ?" הוסיף על כך עמיתו, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט מלצר. הוא אמר: "הזכות לחיים גוברת על הזכות לפרטיות". אף אחד מהם לא ניסה להתמודד עם השאלה אם באמת יש מצב חירום, מהו מספר החולים, מה המציאות של המחלה כאן במדינת ישראל – ולא על בסיס גרפים ומודלים שמנבאים את תחזית סוף העולם או דיון בפוטנציאל ההרסני של המחלה כשבפועל לא הייתה מגפה בישראל. הממשלה הזאת הרסה את הכלכלה, הפרה את חירות האזרחים, וכל זאת במטרה אחת ויחידה, כדי שבני גנץ ובנימין נתניהו יצדיקו את ההסכם ההזוי בשם מצב החירום המדומיין. מאפיין נוסף לתרבות הפשיזם על פי פקסטון הוא שלא היו לתנועות האלה סדר-יום ברור, משנה או דוקטרינה של השלטון, המפלגה או המנהיג. אתם יודעים שמוסוליני ב-1920 כתב: אגודות הקרב הפשיסטיות אינן מרגישות כבולות לדוקטרינה שלטונית כלשהי. והוא המשיך: רצונו ומנהיגותו של המנהיג, הדוצ'ה, זה מה שאנשים צריכים, ולא דוקטרינה. תגידו לי, חברי הכנסת, זה לא מזכיר לכם את המצב כיום במדינת ישראל? מישהו יודע מהי מדיניות הליכוד אפילו בתחום אחד? אין מדיניות בשום תחום. המדיניות היא מה שאומר נתניהו, ואי-אפשר למצוא כאן לא מצע ולא דוקטרינה. זה מה שהוא אומר, מתי שהוא אומר ובצורה שהוא אומר. אני זוכר שבצעירותי למפלגה הזאת קראו פעם גוש חרות-ליברלים; אין חירות כשדעתו של המנהיג היא זו שקובעת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשתף את חבריי חברי הכנסת בכתבה מעניינת שפרסם העיתונאי יניב קובוביץ' בעיתון הארץ ב-22 באפריל 2020, על כך שצוות של המטה לביטחון לאומי חיבר מסמך שעוסק בתרחישים ובפעילות המוצעת להתמודד עם האפשרות – תקשיבו טוב – לפריצת מרי אזרחי. לא התפלאתי. אני חייב לציין שאפילו על עצמי התעצבתי; התעצבתי כי פעם ידיעה כזאת הייתה מקפיצה אותי וגורמת לי לעשות משהו כדי למנוע את המצב הזה, ואני אפילו לא התפלאתי. ומלבד אותה כתבה לא היה גורם תקשורתי אחד שעסק בנושא הזה או אפילו חקר אותו. באותה כתבה, אדוני היושב-ראש, התברר שמחברי המסמך עבור המל"ל הציעו שצה"ל יפעל במישור התודעתי כדי להוריד את תחושת התסיסה בקרב הציבור; הומלץ שמשרדי הממשלה יקימו "צוות שאחראי על התודעה ומדידת 'מצב הציבור': הגברת תודעת 'סירה אחת', 'טיפול שווה', 'גורל אחד' ו'אחריות משותפת' בקרב כל הציבורים במדינת ישראל". אתם שומעים טוב? צה"ל, שהיה שותף לתהליך הזה, צבא הגנה לישראל, שאמון על הביטחון של המדינה והאזרחים – לא בפנים, אלא אל מול אויבים מבחוץ – יפעל במישור התודעתי בקרב הציבור הישראלי. תגידו, זאת מדינת ישראל? לא רק זאת, אלא מחברי המסמך הציעו לעשות שימוש בעמותות ובארגוני סיוע כזרוע מייעצת ומבצעת בכל הקשור באוכלוסיות חשדניות יותר כלפי הרשויות. כלומר, לקחת את אותם הארגונים והעמותות שלרוב הם חשדניים ולתת להם תפקיד, לרתום אותם למצב הלאומי, להפוך אותם לשותפים, כדי לנטרל את הפוטנציאל של ההתנגדות שלהם לממשלה. זו מדינת ישראל? התברר שבצוות השתתפו גם גורמים מאחת היחידות המסווגות של אגף המודיעין שתפקידן בשגרה לאסוף מידע מודיעיני על האויב באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. תגידו לי, זאת מדינת ישראל? מחברי המסמך צפו אפשרות של ירידה בביטחון האישי ולקיחת החוק לידיים על ידי קבוצות או יחידים ושהציבור עלול לצאת נגד מוסדות המדינה באופן שיסכן את הדמוקרטיה והחברה הישראלית לטווח ארוך. מישהו מבין פה את הלוגיקה? מחאת האזרחים היא סכנה לדמוקרטיה, אבל כל מה שצריך לעשות כמו שעושה אחרונת הדיקטטורות, על פי אותם אנשים זו הדמוקרטיה האמיתית. מחברי המסמך והמועצה לביטחון לאומי הפכו את אזרחי מדינת ישראל ללא פחות ממתנגדי משטר. מישהו, חבריי חברי הכנסת, החליט לשנות את שיטת המשטר שלנו ולא עדכן אותנו מראש. מישהו החליט לשלוט בנו, האזרחים, כמו ששולטים באזרחים במדינות דיקטטוריות, ולא עדכן אותנו. מישהו החליט שהשלטון שלו והשמירה שלו על ראשות הממשלה הם צורך ככל הנראה אלוהי, שהרי אי-אפשר להסביר למה נתניהו מוכן לדהור לכל המהלכים האלה ללא מעצורים. יֵדעו כל אזרחית ואזרח במדינת ישראל שאין מדינה דמוקרטית – גם אלה שמתו להן אלפים ועוד ימותו להן אלפים – שמשתמשת בגופי הביטחון שלה כפי שמדינת ישראל משתמשת בשב"כ. אמר לנו הבוקר ראש המל"ל מאיר בן שבת, בדיון פתוח של ועדת המשנה למודיעין, שמדינות דמוקרטיות לא משתמשות בכלי הזה אבל הוא לא יוכל לומר שהן גם לא ישתמשו. מדהים. אתם יודעים מה, אני אפילו לא מאשים אותו, כי במדינה שבה חייבים להרוס את העתיד של יותר ממיליון מובטלים רק כי המגפה יכולה להתפתח לממדים הרסניים, אז אפשר לטעון שזה נכון להשתמש בשב"כ כי אי-אפשר להבטיח שמדינות דמוקרטיות אחרות לא ישתמשו בשב"כ שלהן בעתיד. אני מציע, רבותיי, להוציא מהקבר לא רק את אריסטו ואת אפלטון, שכתבו כמה דברים על מדע הלוגיקה, כדי לומר להם שמדע הלוגיקה השתנה כאן במדינת ישראל ושאפילו אומני הטיעון בעולם העתיק, שמעולם לא חשבו על הצדק ושאפלטון כל הזמן ביקר אותם, הסופיסטים, גם הם הפכו להיות מיושנים בעידן ההונאה ציבורית שמתקיים כיום במדינת ישראל. צר לי על עמיתיי חברי הכנסת שבכל מערכת בחירות זועקים בגרון ניחר את זעקת הליברליזם וכשנתניהו רק מכחכח בגרונו הם תומכים בהפיכתה של מדינת ישראל למדינת שב"כ. אין דיקטטור אחד, וגם לא דיקטטורה אחת, שלא מצהירים שהם עושים זאת לטובת האזרחים שלהם. בצפון קוריאה מונעים אינטרנט כי זה מזיק לאזרחים. מישהו חולק על זה שבאינטרנט יש תופעות הרסניות לבני הנוער? ודאי שלא, אבל שליטה בציבור, שליטה אבסולוטית, היא לא הפתרון. בכמה ויכוחים שהיו לי עם מנכ"ל משרד הבריאות וראשת תחום הבריאות הציבורית הוכחתי אותם על תפיסתם השגויה לתת את הצידוק והתואנה המקצועיים כדי שנתניהו יצליח לעצור את המדינה. אי-אפשר למנוע מהציבור במדינת ישראל לנהוג בכלי רכב רק בגלל שיש תאונות, ואי-אפשר להפר את החירות של הציבור רק כדי למנוע פריצת מגפה עתידית מדומיינת שאינה פורצת במדינת ישראל וכל שימושה הוא רק לאפשר לנתניהו להמשיך לשלוט כאן. ככל הנראה לתפיסתו של נתניהו זוהי זכותו הטבעית והמוסרית להמשיך ולשלוט גם אם בדרך פוגעים בחירות האזרחים, הורסים את הכלכלה ומפירים כל חוק אפשרי רק כי הוא מחליט לעשות את זה. חבריי חברי הכנסת, יש שיאמרו שמדובר כאן בדיון תיאורטי אקדמי שמתעלם מהמציאות. אני אומר לכם שכל מי שחושב כך טועה את אותה הטעות שטעו בה עמים נאורים אחרים כשחשבו: לנו זה לא יקרה. תמיד כדאי לזכור שישנן מדינות שבהן השליטה היא אבסולוטית. אין שם שאלה לגבי שימוש בשב"כ המקומי או כל אמצעי פולשני וחודרני אחר. מדינה כזאת היא צפון קוריאה. יש שם שלטון מושלם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא להתחיל לסיים. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ניתנו לי 20 דקות, אדוני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, 15 דקות. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני – עוד כמה דקות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, דקות אני לא יכול לתת לך. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש שלטון מושלם, אין בלבולי מוח. יש ערוץ טלוויזיה אחד שמספר לאזרחים בדיוק מה שהם רוצים לשמוע. בואו תשאלו את אזרחי צפון קוריאה מה הם מעדיפים, להיות חולים בקורונה או לחיות בדמוקרטיה? הם עונים על השאלה הזאת כשהם מוכנים להקריב את החיים שלהם כדי לברוח מהתופת. ולמי שחושב שהדוגמה של צפון קוריאה היא קיצונית מדי אפשר לראות גם דמוקרטיות כמו בהונגריה, של החבר הטוב של נתניהו אורבן. אנחנו לא רחוקים משם, מאוד קרובים. ושלא נשכח, בלהט הדיון: דיקטטורה לא נוצרת בגלל משאל עם וגם לא בגלל בחירות שבהן הציבור מחליט לוותר על הדמוקרטיה ולקבל את הדיקטטורה; דיקטטורה נבנית ומתפתחת בגלל פקידי ציבור, אנשים טובים שמחליטים לעצום עין ולחשוב שמדובר בצעד זמני ולפרק זמן קצר. הפקידות הזאת, אותם אנשים טובים – היועץ המשפטי לממשלה, המשנים ליועץ המשפטי לממשלה, ראשי מערכת הבריאות, ראש השב"כ וסגניו – להם אני אומר: תתעוררו, כי ההחלטה שלכם לעצום עין היא זאת שמאפשרת את ההידרדרות. ולאחרים, לאותם הפקידים הבכירים שמאמינים שבאמת ובתמים זו הדרך, אני אומר: הציבור הישראלי חזק מזה, והוא יגיד את מה שיש לו להגיד. ועדת חקירה קום תקום על מה שהתרחש כאן במדינת ישראל בחודשים האחרונים, ואף אחד לא יתחמק מהאחריות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תשובות של: לא ידעתי, ביצעתי פקודות, קיימתי ההנחיות, לא יספיקו כדי להציל אתכם ולא את שמכם הטוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלי אבידר. חבר הכנסת עודד פורר. 15 דקות לרשותך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אתה שר התקשורת אז בוודאי אתה יודע. אתמול היה שידור טלוויזיה, אמש שודר בערוצי החדשות עוד פרק בטלנובלה המפורסמת: ראש הממשלה בשידור חי. ראינו את תפאורת נאומי הבחירות. שמענו שוב את ההבטחות לציבור העצמאיות והעצמאים, לציבור העובדים שאיבדו את מקום עבודתם ולאלו שיאבדו את מקום עבודתם. נתניהו דיבר בין היתר על הפעימה השנייה לעצמאים. אני חייב לומר שזה קצת הטריד אותי, כי הפעם היחידה שבה נתניהו ביצע פעימה שנייה הייתה כשהוא מסר את חברון לערפאת. לכן אולי, חבריי, עצה לראש הממשלה: תפסיק לדבר על פעימות, במקרה הזה זה לא נותן תקווה. הבוקר, כתגובה אולי, פרסמה חברתי סמדר בת אדם מכתב גלוי לראש הממשלה, שמתאר את המציאות מחוץ לסרט שבו חיים ראש הממשלה ושריו הבכירים. כך היא כותבת: האחים נגר, החלום ושברו, 1932–2020, מכתב גלוי לראש הממשלה. "מכובדי", היא כותבת, "לא פעם עמדתי מאחוריך ואפילו קצת לצידך, שואגת במלוא גרוני ובמלוא האמונה: משק חופשי צדק חברתי" וביטחון אישי. "את העסק המשפחתי שלנו", היא כותבת, "האחים נגר, נגרייה שמתמחה בנגרות בניין, הקימו הסבא-רבא שלי יעקב טישלר, עם שני בניו, סבי שלמה נגר ואחיו משה באביב 1932, במקביל לקיומה של המכבייה הראשונה. הייתה זו שנה טובה לציונות היהודית בדרכה לעצמאות". שש-שבע שנים לאחר מכן אביה, נפתלי נגר, בית"רי, איש אצ"ל וחבר חרות משחר נעוריו, הצטרף לעסק המשפחתי. הם היו רוויזיוניסטים. "באותן שנים ועוד עשרות שנים קדימה, כשחברות הבנייה היו של הסוכנות/ממשלתיות/פוליטיות, לעסק שבעליו רוויזיוניסטים היה סיכוי קטן מאוד לקבל עבודה. עבורם העסק גם היווה שליחות וגם ייצג תפיסת עולם. שליחות: לעסוק בבניין הארץ; תפיסת העולם: משק חופשי שמאפשר ליזמים להתחרות בו. אני זוכרת", כך כותבת סמדר, "ילדות מלאה בגאווה על המדינה שהקמנו. בבית הייתה אהבה מלאה בתקווה גדולה, שניסתה להאפיל על הקשיים הכלכליים. השלטון המרכזי של מפא"י – – – לא ספר אותנו. בהיותנו 'עצמאים' שכר הלימוד" שולם כמובן על ידיהם, "היה בדרגה א' הגבוה ביותר. איש לא התעניין במצבנו הכלכלי – – – המהפך הפוליטי של 1977 היה אמור לשנות. הגיע תורה של האידיאולוגיה הימנית". אבל "אנחנו הקטנים המשכנו לשלם ריבית גבוהה, ארנונה בלתי סבירה ומיסים גבוהים. הקטנים לעולם לא זכו ל'תספורת'". "אנחנו", היא כותבת, "כמו כל העצמאים הקטנים, 'מתגלגלים'" כבר שנים. "במדינה שבה מלחמה רודפת מבצע עסקים חדלים לפעול בלא התראה. זה יכול להימשך שבועות, זה יכול להימשך חודשים. אם לא נפגעת פגיעה ישירה, אם לא נפל לך הטיל על הראש, אין פיצוי על אובדן הכנסה – – – כורעים תחת הנטל, מתלוננים וממשיכים. לוקחים הלוואה ומכסים אותה בהלוואה נוספת. שוברים חסכונות, מביאים כסף מהבית, מוכרים רכוש וממשיכים" לגלגל את העסק – – – ויותר מזה, מתלוננים, וחלקם הגדול ממשיך לבחור בליכוד ובך, נתניהו, העומד בראשו", כך כותבת סמדר. "הקורונה חשפה את הבלוף שנקרא 'שוק חופשי' בישראל. חשפה והפילה. כיוון שרבים כל כך היו 'על הקצה'" התגלגלו, כמו שאומרים, "בניין הקלפים קרס". והממשלה, זאת שזה אמור להיות אחד מהדגלים המרכזיים שלה, שוק חופשי, יוק. לא זו בלבד ששותפים בעסק לא יכולים עוד למשוך את המשכורת הצנועה שלהם אלא שעליהם לעמוד גם לבד בחזית הבנק ובחזית הספקים, שגם הם עצמאים. "בהתאם להבטחותיך", ראש הממשלה, "עם פרוץ משבר הקורונה עשינו את מה שדרוש", היא כותבת. "העברנו ימים ולילות כדי לחצות את הכניסה לאתרי הבקשות למענק ו/או להלוואה. דיווחנו על 2018 ועל 2019 והעברנו דוח ביניים על 2020, לא בשביל מענק, בשביל הלוואה בריבית בלתי סבירה – – – ובכל מקרה עד לרגע זה קיבלנו אפס עגול. לא מענק, לא דמי חל"ת, לא הלוואה ולא בטיח. שבר הקורונה. עבור חלק מהאנשים החיים פשוט חוזרים למסלול, אבל עבורנו – העצמאים." הם לא. "איך ממשיכים לחיות היום? איך עומדים בכל ההתחייבויות?" כדי לכסות את חובות הקורונה "נצטרך למכור את מה שבקושי הצלחנו לחסוך ל'זקנה' – – – האם היינו זקוקים לקורונה", אדוני השר, "כדי לחשוף את כל תחלואי 'השוק החופשי' בישראל? את המיסים והתשלומים המושתים על עסק מיום לידתו? את הארנונה הדורסנית שאינה מעניקה לבעלי העסקים ולו קצה ציפורן?" האם מובן שבנוגע לעצמאים – מה שהיה לא יכול להמשיך להיות? ולא יכול להיות שיהיה? האם ממשלת ישראל הבינה "שזכויות העצמאיים חייבות להיות מושוות לזכויות השכירים באבטלה, ובעת אסון", גם הם צריכים להביא פרנסה הביתה? "יחד", כך היא כותבת לראש הממשלה, "קראנו לזה 'ביטחון אישי'. זוכר?" עד כאן אותו מכתב של סמדר. אבל את המכתב הזה יכלו לכתוב עוד רבים, לא רק סמדר. זה הסיפור של כולם. זה הסיפור של מבוגרים, של צעירים, של נשים וגברים. סיפורם של יזמים וחלוצים שהחליטו לא רק לנטוע עץ ולבנות בית בארץ ישראל אלא גם להקים עסק בארץ ישראל. ולהקים כאן עסק, חבריי – המשמעות היא שהעצמאית והעצמאי קמים בבוקר, לובשים שכפ"ץ, שמים קסדה על הראש ויוצאים לקרב, כדי לגייס לקוחות, כדי למצוא את הדבר הבא וכדי לשלם את המיסים שמניעים את המשק, שמשלמים את המשכורת של ראש הממשלה, של השרים, שלנו ושל כל עובדי המגזר הציבורי. אז איך זה עובד בממשלה הזאת? בואו, אני אספר לכם. מוציאים "פוש" לתקשורת, מייצרים כותרת: הינה, נתנו משהו. מכנסים מסיבת עיתונאים, מסדרים את הדגלים, מותחים את המפה, מתאפרים, מסתרקים, המצלמות נדלקות וההופעה מתחילה. ואיזו הופעה – המבט חודר, הקול בוטח. וזה מה שזה, חבריי. זאת הופעה. פנטזיה. הופעה בלבד. ותדעו לכם שגם מאחורי ההופעה הזאת – ותזכרו את זה תמיד – גם מאחוריה, ממש כמו שכתב לאחרונה שולי רנד על פועלי הבמה, יש פועלים. יש עצמאים. וגם בהופעה הזו העצמאים פועלים מאחוריה. גם במסיבות העיתונאים של ראש הממשלה יש פועלי במה ותאורנים. וכך כתב שולי רנד, עם שינויים קלים שביצעתי, לאור המצב: "האורות נדלקים ויש קהל / נותנים בראש / ברקים, מכות חשמל / הקהל בשמיים / מחיאות כפיים / – – – עכשיו בואו אני אסביר לכם איך זה הולך": ראש הממשלה מצטלם עם מי שמצטלם, מוריד את הז'קט / "נכנס למכונית ונוסע אל תוך הלילה הרטוב" / השרים אוספים את הניירות מורידים את הז'קט / "מצטלמים עם מי שמצטלמים ונוסעים לתוך הלילה הרטוב". אבל פועלי הבמה? בשבילם רק התחיל הלילה. "להעמיס למשאית, לפרוק את הציוד / להעמיס למשאית לפרוק במחסן." / יאללה, קפה אחרון ונסענו? / יאללה, שיהיה קפה האחרון ונסענו / "אחי, מה הפרצוף הזה? / ברוך השם. יש לחם להביא הביתה / לא מובן מאליו" / יש לחם להביא הביתה / "בסדר / שוטף פלוס שלושים / שוטף פלוס שישים / שוטף פלוס תשעים / שוטף פלוס מאה עשרים" / אחי, יש משהו שוטף / מתגלגלים / "לפנות בוקר מגיעים / נכון, לא תמיד רואים את הילדים, את האישה" / ומחר בבוקר צריך לקום מוקדם בבוקר / כי יש אחושילינג הקמה / "אבל אחי, הבאנו לחם הביתה / הבאנו לחם הביתה." // ועכשיו / משהו קרה – הקערה התהפכה / "אחי, צרה צרורה, אין אור בקצה המנהרה / האולמות סגורים, הקהל בפחד בבתים / מי רוצה לראות הופעה באולם כשמלאך המוות מרקד בעולם." // אין עבודה, נאדה, אפס, כלום / "זמר עוד יכול לחלטר באיך קוראים לו – בזום / אבל אנחנו, אחי, אנשי הבמה", הפועלים, "אנשי הדממה / אין עבודה, נאדה, אפס, גורנישט, חור שחור // הושתק הסאונד, כבה האור / אין מטולה, אין עפולה, אין אילת" / ואין אפילו חלטורה במקלט / גם בתחזית הכי אופטימית / אנחנו חוזרים לשוק הרבה, הרבה, אחרי כולם. // "אנחנו בצרות, עיוני / הופעות זה לא מוגדר כצורך חיוני / אז איך נביא לחם לבית, מתי כבר נראה יונה עם עלה של זית?" / סגרו ת'אור, זרקו את המפתח לים / אחי, מה שייתנו, נשבע לך אני לוקח. // "ומאיפה תביא לחם הביתה / מאיפה נביא לחם הביתה – – – ובשעה כל כך קשה / חובתנו הקדושה / לשמש לכם לפה לצעקה / כי הם ממש נופלים מהרגליים, / לא מחזיקים ת'ראש מעל המים, / ובלעדי אנשי הדממה / שום דבר לא קורה על הבמה". אני אומר רק שבלעדי העצמאים, שום דבר לא קורה גם כאן. "ועכשיו אני פונה אליכם, / שרובצים על הקופה, / תכניסו יד לכיס, / יש לכם הזדמנות לצאת גדולים / תראו רחוק / תהיו מענטשל'ך / תהיו בני אדם / תכניסו יד לכיס / שנעבור את התקופה הזאת." כך שולי רנד כותב. וסיפורם של פועלי הבמה הוא סיפורם של כל העצמאים, של כל הממציאים, של כל היזמים. של כל הלוחמים שנלחמים על פרנסתם יום-יום וכעת מדממים לבדם. ואין לי טענות – אדוני היושב בראש – אין לי טענות לכחול לבן, שהסתנוורו מהלשכות, מרכבי השרד והעוזרים, שאת כל עקרונותיהם תמורת ג'ובים הם מוכרים. שמוכנים בימים של משבר כלכלי וקורונה להקים כאן ממשלה של 52 שרים וסגנים, מבלי להביט אפילו רגע אחורה. מכם לא היו לי ציפיות. לא הייתה לכם אג'נדה אמיתית כשיצאתם לדרך, אז אין לכם גם שום כוונה לעבוד בפרך, ובטח שלא תגדלו פתאום אג'נדה ודרך, ואפילו לא בערך. אבל אני שואל את אדוני ראש הממשלה, אני שואל את חבריי השרים, אני שואל אותך, אדוני השר, את חבריי חברי הכנסת. אני שואל את חבריי מתנועת הליכוד: זה מה שהליכוד יכול? אלו הם המשק החופשי והצדק החברתי שעליהם נלחמתם, שעליהם נלחמנו ביחד? שאליהם פיללתם, שאליהם פיללנו? לעת הזו, זאת לא השאלה היחידה, אבל זאת שאלה של חיים ומוות. ובקשתי אליך ולראש הממשלה ואל כל חבריך לממשלה, בכל הכבוד, בלי טובות: אל תצילו אותנו מהקורונה כדי להרוג אותנו מהכלכלה. ותפסיקו להתחבא מאחורי פקידים ויועצים, כי בעשור האחרון אתם הייתם שם ליד ההגאים. ומצב העסקים ומצב העצמאים הידרדר דווקא כשאתה, נתניהו, כשאתם, השרים, הובלתם את המשק לתהום של רגולציה וכבלים. דווקא אצלכם האיש הרזה, שנושא בנטל, שמשרת בצבא ויוצא למילואים, שמקים עסק ומשלם מיסים, נהיה רזה יותר. והאיש השמן שהוא סוחב על גבו הלך והשמין. ובמקום להביא עכשיו, כשיש שרפה, סופר טנקר שיכבה את השרפה של המשק הבוער, בקושי פרסתם טפטפת שתשקה את החצר. הגיע הזמן שלעם הזה תהיה מנהיגות. והחוק הזה, חבריי, הבדיחה העצובה הזו, שאין בינה לבין המשבר העצום שבו אנו נמצאים כרגע דבר וחצי דבר, למעט חלוקת השלל שנשדד מהציבור כדי לחלק 52 תפקידי שרים וסגנים – שר לענייני שרים ושר לענייני סגנים ושר לענייני הדשא ושר לענייני החול. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. תתעשתו. ואני אומר לכם: כחול לבן, ליכוד, אתם רוצים להקים ממשלה? תקימו, אבל תקימו ממשלה שתמשול. תקימו ממשלה שיש לה קווי יסוד שנלחמים למען הציבור ולא בציבור. תקימו ממשלה רזה שתפעל מהר וביעילות. ממשלה של 52 שרים וסגנים היא לא רק הפקרות וניתוק בתקופה הזאת, היא גם תביא למשבר ניהולי ולחוסר יכולת לנהל את המדינה. הבעיה – אני אומר את זה לכם, חבריי חברי הכנסת; לך, אדוני השר ולך, אדוני היושב-ראש: הבעיה היא שבשביל להקים ממשלה טובה, לאומית, ליברלית, שתקדם שוק חופשי, שתעמיד במקום הראשון בתור לחלוקת הכסף את אותו אחד שנושא בנטל, ששירת בצה"ל או בשירות לאומי, שעושה מילואים, שמקים כאן עסקים, בשביל זה צריך אומץ. ואת זה אין לכם. ג'ורג' פטון, מגדולי הגנרלים האמריקאים, אמר פעם: "כל אדם מפחד בפעולתו הקרבית הראשונה. אם הוא אומר שלא, הוא שקרן. יש אנשים שהם מוגי לב, אבל הם נלחמים באותה הצורה. הגיבור האמיתי הוא האיש שנלחם למרות שהוא מפחד. אנשים מסוימים מתגברים על הפחד תחת אש תוך דקה, אצל אחרים זה לוקח שעה. אחרים מתגברים תוך כמה ימים, אבל גבר אמיתי לא ייתן לעולם שהפחד ממוות ישתלט על כבודו, על חוש ההתחייבות המוסרית שלו לארצו ולאנושות". חבריי, תשתלטו על הפחד שלכם. ואני אולי קורא לכם קריאה אחרונה, לפני שאתם נעלמים: תשתלטו עליו בחזרה. תגלו אומץ, תגלו מנהיגות. תקימו כאן ממשלה אמיתית, ולא ממשלה של סידורי עבודה. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה לחבר הכנסת עודד פורר, שגילה לנו שהוא גם משורר. חבר הכנסת משה יעלון, בבקשה. עשרים דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק שמביא אותנו לדיון הזה הוא חוק לא ראוי. הלוואי שלא היה מוצע כלל. השימוש במונחים "ממשלת חירום", "ממשלת אחדות" – אם זה חירום, אז איחרתם. אמש חגג נתניהו את ניצחונו על הקורונה. חירום עם 36 שרים, 16 סגני שרים – איך זה תורם למשבר הכלכלי? איך זה תורם לעצמאים, שמלכתחילה סובלים מהיעדר זכויות סוציאליות ועכשיו נאנקים תחת העול הכבד של החובות? הם קיבלו אתמול תשובה – איזשהו אתר אינטרנט שכשנכנסים, מקבלים כסף. כבר שמעתי היום שזה לא קורה. איך זה תורם למובטלים, שמספרם הלך וגדל? איך זה תורם לגמלאים שעובדים כדי להשלים הכנסה? איך מעון רשמי נוסף לראש הממשלה נותן מענה לאלה שנאנקים תחת הקושי לשלם שכר דירה או משכנתה? אחדות – עם מי? קבינט פיוס – עם מי? עם מי שהפך את ההסתה והשנאה לכלי פוליטי יום-יומי, כדי לגייס את הבייס, כך זה נקרא. הסתה נגד, כן, נגד מי לא. יהודים-ערבים; לא אשכנזים-אשכנזים – אני משתמש בביטוי של הצלם הידוע בשירות משפחת נתניהו; ימין-סמול – ס', מ', ו', ל'; מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך, שמאלן, כי הוא עשה את מלאכתו נאמנה כשוטר מספר אחת. אביחי מנדלבליט, יועץ משפטי לממשלה, שגם היה גם מזכיר הממשלה של נתניהו ומונה על ידו – עוד שמאלן. בני בגין, מיקי איתן, דן מרידור – כל אלה נהיו שמאלנים. השופטים שלו – ערב הבחירות הוא מודיע שהשופטים שמונו לשפוט אותו בבית המשפט המחוזי בירושלים הם שמאלנים. אינני מכיר אותם, מה מעניינת אותי דעתם הפוליטית, אבל עצם העובדה שהם הולכים לשפוט אותו – זה הפך אותם לשמאלנים. מערכת המשפט בוודאי שמאלנית, ובג"ץ – אוי, בג"ץ, שמותקף חזור והתקף. ואל תטעו, אני לא מתייחס למילה "שמאלן" כאל מילת גנאי, אבל זו שאלה של ימין ושמאל? אני פונה לחבריי מכחול לבן: אנחנו התגייסנו, ממש התגייסנו, לפני למעלה משנה, מתוך תחושת חרדה לעתידה של המדינה, מתוך תחושת שליחות, כי חשבנו שמדינת ישראל ראויה למנהיגות עם דוגמה אישית, נקיית כפיים, צנועה, מנהיגות שתאחד. כן, המושג "אחדות" עלה אצלנו, לא בשום מפלגה אחרת. אתם יודעים כמה אחדות חשובה לחוסן הלאומי שלנו. כן, אנחנו שהובלנו לוחמים לקרב, ולא בדקנו אם הם יהודים, דרוזים, צ'רקסים, מוסלמים, נוצרים. לא שאלנו אותם לפני הקרב מה דעתם הפוליטית; לא בדקנו אם אשכנזים או לא אשכנזים – נחזור למושג של הצלם – לא בדקנו אם מתחת לקסדה יש כיפה או אין כיפה. התגייסנו כי הבנו שמדינת ישראל, שנלחמנו להגנתה – כן, כל אחד מאיתנו ארבעה עשורים – למען עתידה של המדינה, סטתה מהמסילה. הבנו שהמדינה לא מנוהלת, אלא מתנהלת. העלינו את נושא מערכת הבריאות עוד לפני משבר הקורונה, כי הבנו שמשרד שאין לו תוכנית לעשר שנים קדימה – בוודאי שלא נופתע מזה שיש מחסור במיטות, יש מחסור ברופאים, יש מחסור באחיות, ועוד נחזור אליהם בעניין משבר הקורונה, כדי לשבח אותם. אז רק למשרד הביטחון הייתה תוכנית רב-שנתית. ככה מנהלים מדינה? אפילו חנות מכולת כך לא מנהלים. אמרנו שאנחנו, אנשי תכנון וביצוע, ניקח אחריות, כן, נתפוס את ההגה, ונחזיר את המדינה למסילה. הבנו שמי שאחראי לסטייה הזאת, בכל המובנים, הוא מי שיושב על כיסא ראש הממשלה ב-11 השנים האחרונות, נאחז בכיסא כבקרנות המזבח כדי להתחמק מספסל הנאשמים אחרי שהסתבך בפלילים, וזה למרות שהוא הטיף מלכתחילה שלא ראוי שראש ממשלה יכהן יותר משתי קדנציות, כי מה כבר הוא יעשה אחרי שתי קדנציות. יסתאב. והוא הטיף לראש ממשלה קודם בשלב שהוא היה נחקר שעליו להתפטר. נאה דורש, לא נאה מקיים. והבנו שתנאי הכרחי, גם אם לא מספיק, כדי להביא לתיקון, להביא לפיוס פנימי כל כך חשוב, לאחדות, הוא לסלק את נתניהו מהכיסא הזה, כדי שאזרחי ישראל יפסיקו להיות בני ערובה של מי שדואג לעצמו ולא דואג להם. היה מביך לראות את נציגיכם, נציגי כחול לבן, מגינים על הנאשם בבג"ץ. מה הקשר בין המאבק במגפה לבין ההתעקשות של נתניהו שהוא ימנה את שוטריו, פרקליטיו ושופטיו? מה הקשר בין המאבק במגפה לבין ההתעקשות שלו להקפיא את המינויים לחצי שנה? אולי איזה משפט שמתחיל עוד פחות מחודש. לכן, הפסיקו גם להפיץ את השקרים שזה עניין של חירום. גם הפסיקו להפיץ את השקר שזה היה או ממשלת אחדות או בחירות רביעיות. הייתי שם – איש מאיתנו לא חשב על בחירות רביעיות. מי שגרר אותנו לבחירות שניות אחרי הראשונות, גם לראשונות ולשלישיות ואולי גם לרביעיות, זה נתניהו מסיבותיו. אמרנו שכדי למנוע בחירות רביעיות נפעיל את הכנסת – מה שהצלחנו לעשות – נבחר יושב-ראש ונניח את הצעות החוק הכל-כך חשובות שהיו מונעות את הביזיון הזה בבג"ץ. מה, זה לא מובן מאליו שמישהו שכבר נאשם בשלושה כתבי אישום חמורים – שוחד, הפרת אמונים ומרמה – לא יכול להיות ראש ממשלה? כמה פעמים נגיד? מי שהוא עם עבירות כאלה – יש לזה ר"פ, רישום פלילי – לא מגייסים לצה"ל. מי יפקיד את ילדינו ונכדינו בידי מורה שיש נגדו כתבי אישום כאלה? מי יפקיד את הכסף בבנק אצל מנהל סניף שיש נגדו אישומים כאלה? לכן, מובן מאליו שהוא לא אמור לקבל מנדט להרכיב ממשלה. לכן, בחירות רביעיות בכלל לא היו על הפרק, והיו לנו לא מעט אפשרויות כדי להתקדם. המנדט היה אצל בני גנץ – הוא עד היום, עד יום חמישי, עד העברת המנדט לכנסת. משום מה, הייתה קריסה. לא ארחיב בה. היא לא חשובה כרגע. נימוק אחר היה: חייבים להיכנס למען הפיוס והאחדות, כי אחרת תהיה מלחמת אחים. מלחמת אחים? למה? בגלל שבנימין נתניהו הודיע שהוא לא מקבל את תוצאות הבחירות? השמעתם? לא קיבל את תוצאות הבחירות. הליכוד ערער על תוצאות הבחירות בוועדת הבחירות, והוא הודיע שאם הוא לא יהיה ראש ממשלה מיליונים יצאו לרחובות. ואתם נכנעתם לאיום, אתם נכנעתם לטרור, אנשי כחול לבן. ומי שנכנע לטרור – הטרור רודף אחריו. זה ניסיוני. אינני יודע אם הקונסטרוקציה שבניתם, עם ההסכם הקואליציוני הזה שמופיע פה בהצעת החוק, תביא בכלל להקמת ממשלה. אתם הפכתם לבני ערובה של נתניהו, והוא יחליט על עתידכם וגורלכם. ברור שמה שנבנה הוא עקום; הוא נראה עקום, בסופו של דבר הוא נבנה עקום וסופו ליפול. זה ניסיוני. אך ברור שאכזבתם מאות אלפי מצביעים שנתנו בכם אמון, כי הבטחתם להחליף את הממשלה הרעה הזאת, את נתניהו, ולא להכשיר את הנאשם ולשאת אותו על כתפיכם. אמרתם: ניכנס מתחת לאלונקה. ברור עכשיו שאתם נושאים אותו על אפיריון. שכחתם את פרשת הצוללות. דיברנו על ועדת חקירה ממלכתית; היא לא תהיה, אבל אני מקווה שעוד תימשך החקירה. אז איך תסתכלו על עצמכם במראה? איך תסתכלו בעיני ילדיכם, נכדיכם, אלה שהבטחתם להם עתיד טוב יותר? לחברי הליכוד: שמענו אמש את נתניהו מדגיש שהוא השיג את התוצאה הגבוהה ביותר של תמיכה בליכוד אי פעם. נדמה לי שבימי מנחם בגין ויצחק שמיר, זכרם לברכה, היו לליכוד יותר מ-40 מנדטים. אילו נתניהו היה מנהיג את הליכוד באופן ממלכתי, היסטורית, לא היו קמות לא ישראל ביתנו, לא הבית היהודי, לא מפלגת כולנו וגם לא תל"ם. כולנו יצאנו מהליכוד. נתניהו טוען שהוא נבחר על ידי רוב? בבחירות באפריל – 60 מנדטים. לא הספיק לו, הוא צריך 61 בשביל פסקת התגברות וחוק צרפתי. זה מה שחשוב, לא המדינה. הוא דואג לעצמו. לא הצליח – הוביל אותנו לבחירות נוספות, קיבל 55 מנדטים, שוב לא הצליח, עוד פעם הלכנו לבחירות. בבחירות האחרונות יש לו רוב? הרי הוא חילק את המגרש הפוליטי – מי בעד ביבי ומי נגד ביבי. לא ימין ושמאל כלכלי ולא ימין ושמאל מדיני – מי בעד ומי נגד. 58 מנדטים זה לא רוב. הוא רצה 61, כדי לשלוט כדיקטטור ללא מצרים דרך החקיקה שהוא מדבר עליה. נכשל. לכן הוא זקוק לעריקים פוליטיים. אז התחילו לטפטף, בלי להזכיר שמות. אבל העריקה הכי גדולה היא של כחול לבן. זה מנוגד להבטחת הבחירות. כרגע אנחנו רואים שגוש החסינות של 58 מנדטים במקום. בודקים – גם שם לא כולם שמחו לתמוך בנתניהו. אבל מה, זה נוח. נותנים לו חסינות, והוא מחלק משאבים חופשי למגזרים. כן, הם יודעים שהוא מושחת, לכן קל לסחוט אותו, אבל זה נוח. תסתכלו לעצמכם גם כן במראה. גם בליכוד עצמו כולם רצו שהוא ייבחר? לא. אבל עכשיו כולם תומכים במה שהליכוד אף פעם לא תמך – בהתנפלות על הרשות השופטת, בהתנפלות על הפרקליטים, בהתנפלות על העיתונאים. כן, אנשי הליכוד, נתניהו לקח אתכם כבני ערובה. הקשיבו לדף המסרים שאתם משמיעים. הקשיבו לבני בגין, הקשיבו ללימור לבנת, הקשיבו לדן מרידור, למיכאל איתן ועוד, כדי להיזכר היכן הייתם עד לפני שנים ספורות, וחלקכם – עד לפני חודשים ספורים, עד שהתקרנפתם. ראש ממשלה מכהן עם כתב אישום – כן, הוא יכול לכהן עד פסק דין חלוט. זה החוק. החוק הזה מוצדק, כי הפלה של ראש ממשלה היא הפלה של הממשלה כולה. אבל זה לא אומר שהוא חייב להמשיך לכהן. קל וחומר כשהוא לא ראש ממשלה מכהן. הוא נבחר בפעם האחרונה ב-2015. מאז הוא ראש ממשלת מעבר. אתם נותנים לזה גיבוי? מה הפלא שבג"ץ נדרש לסוגיה? כי הדבר הנכון ביותר היה שיהיה חוק שלא מאפשר למי שכבר יש נגדו כתבי אישום חמורים בכלל להתמודד לראשות הממשלה. לא על כל דבר יש חוק. "לא תגנוב" בעשרת הדיברות נבע מיצר הרע של האדם – אנשים גונבים; "לא תרצח" וכן הלאה. אף אחד לא חשב על מצב כזה שבו יהיה לנו מועמד לראשות ממשלה עם שלושה כתבי אישום כל כך חמורים, ולכן אין חוק. היינו צריכים לחוקק אותו כשכבר הבנו אותו, אבל, לצערי, כחול לבן קרסה. אז, כן, אחר כך טוענים שבית המשפט אקטיביסטי. אני נגד אקטיביזם שיפוטי, אבל כשהמערכת הפוליטית מושחתת ולא מסוגלת לפתור את זה בעצמה, כן, זה מגיע לבית המשפט העליון. אינני יודע מה הוא יחליט, אני יודע מה השכל הישר אומר בנושא הזה. שוחד, הפרת אמונים, מרמה – והוא ימשיך לשבת על כיסא ראש הממשלה? אנחנו לא רואים את התופעות השליליות שנובעות מזה? אבל, כן, אנשי הליכוד שכחו את דברי מנחם בגין בנושא עליונות החוק והמשפט. אתם באמת מאמינים שהמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט תפרו לנתניהו תיקים? לצערי, יש מצביעים שמאמינים בזה – קונספירציה, מדינת העומק, deep state. אגלה לכם שבגמר סדרת מערכות הבחירות יידרש היועץ המשפטי מנדלבליט לפתוח בחקירות נוספות כנגד הנאשם נתניהו. לפתוח בחקירת פרשת המניות, שנתניהו בעצמו הודה ברגע של חולשה באיזושהי תוכנית טלוויזיה שכן, היו לו מניות, 600,000 דולר, כשהוא יושב-ראש אופוזיציה, והוא מכר אותן אחרי שהוא כבר היה ראש ממשלה, 16 מיליון שקל. שאלה אותו המראיינת: איך זה, הרי באותה התקופה החברה הייתה בכלל בירידה. הוא אמר: אני יודע לעשות עסקים, ולא כמו בני גנץ בממד החמישי. נו, תשובה ראויה. חייב להיחקר. חקירת היחסים הכספיים עם בן דודו מיליקובסקי – הם חייבים להיחקר גם כן. הוא הודה שהוא קיבל 300,000 דולר למימון המשפט בלי להצהיר על זה. רק כשהוא הגיע לוועדת ההיתרים הוא חשף את זה. הוא קיבל עוד דמי כיס כאלה ואחרים. הלוואי עליי בן דוד כזה, אבל ביושר. הוא יצטרך לתת תשובה על דיווח השקר למבקר המדינה על הונו – הצהרת הון שקרית. הוא יצטרך להסביר, כמובן, על מה שהוא הודה בפעם הראשונה בטלוויזיה, מה שהוא הכחיש בפניי פעם אחר פעם, שהוא אישר לממשלת גרמניה למכור צוללות מתקדמות למצרים. שואלת אותו המראיינת: למה הסתרת את זה משר הביטחון והרמטכ"ל, וכמובן גם מהקבינט? התשובה היא: זה סוד. איזה סוד מסתירים מהקבינט, משר הביטחון, מהרמטכ"ל? כבר בדקתי את הסוד, כחבר ועדת חוץ וביטחון. אין סוד. הסוד היחידי שאני יכול להסביר, ולא חולקים אותו איתי, זה כסף. איתי לא חולקים שחיתות. אז איך מתחמקים מחקירות? הולכים לבחירות פעם אחר פעם אחר פעם, משום שכל עוד הוא מועמד לבחירות חקירותיו מוקפאות. אז אני מקווה שתקום ממשלה, בשביל שהחקירות יחודשו. מי שיש לו עניין בכלל בבחירות רביעיות מכל האולם הזה – נתניהו הנאשם, נתניהו שאמור להיחקר על עבירותיו הנוספות – לכאורה עבירות. ראינו אותו אמש, את נתניהו, הוא התפאר בהישגי ההתמודדות עם המגפה: ניצחנו, אנחנו ראשונים בעולם. בזכותו כמובן. לא הפקידים ולא הרופאים ולא אף אחד. הוא ניצח. האומנם? שאלו אותי מה אני חושב על הופעתו ותפקודו במשבר. אמרתי: על שיווק – ציון 10, על ניהול המשבר – 5, כי היו כמה דברים נכונים, על אמינות – אפס. נתוני הפתיחה שלנו כמדינה במשבר הזה הרבה יותר טובים מאשר מדינות אחרות. אנחנו מדינת אי. כן, אנחנו מדינת אי, שהכניסות אליה מאוד מוגדרות ומבוקרות: מהאוויר, מהים, מגשרי הירדן. נשווה את זה לניו זילנד – אפס מתים. אנחנו מדינה באזור חם. בסביבה שלנו, בירדן – תשעה מתים; ברשות הפלסטינית, אני מתקן את מה שאמרתי בבוקר: ביהודה ושומרון – שני מתים; חשבתי על מת אחד בעזה – אין. שני מתים. ועוד ועוד, בלי לפרט פה עוד מדינות. ואנחנו מתגאים ב-234 מתים? כשאותו פרופסור אמר "לא נגיע לעשרה מתים", הוא לא חשב שהמערכת כל כך דפוקה, תסלחו לי. וזה לא הרופאים ולא האחיות, זה איך מטפלים בבתי האבות. תראו את התמותה שם, מחדל שכבר עלינו עליו מההתחלה. אבל ממה זה מתחיל? מי שמנהלים את המשבר זה ראש ממשלה ומנכ"ל משרד בריאות? המערכת שלנו ערוכה לחירום, בזה גם יש לנו יתרון: רשות חירום לאומית, פיקוד העורף ועוד ועוד ועוד. במקום להטיל את זה על משרד הביטחון, מבחינת רכש, אפילו – לא היה צריך לשלוח את המוסד לאיזה מבצע לאיזשהו מקום; כשכבר שחררו את המשימה למשרד הביטחון תראו איך פתאום התחילו להגיע החומרים, המטושים, מכונות ההנשמה. בוודאי גם משרד הביטחון יודע גם לייצר, מלמטה – אמ"ן התגייס, התעשייה הביטחונית התגייסה, יש לנו הרבה יתרונות. הניהול הכושל הוא הבעיה. וממה הוא נבע? מבעיות יוקרה, כן, או חשדנות פוליטית. חס וחלילה, שר הביטחון יתגאה בהישג. מי שילם את המחיר? ההורים שלנו בבתי האבות, המספרים הגדולים, וגם המחיר הכלכלי: אם היו יותר בדיקות אז לא היינו צריכים סגר כזה. ולכן גם על זה אי-אפשר להגיד: ניצחנו. אבל כבר ראיתי אתמול בהצגה איך מפילים את האחריות על הפקידים. בכל ההצלחות, כמו המחלפים – הוא גוזר את הסרטים; הפקקים – זה הפקידים. בעניין הזה, מאחר שאני צריך לסיים, אני חייב להגיד: תראו, דמוקרטיה זה לא רק בחירות, ולצערי מדינת ישראל הולכת והופכת מדמוקרטיה לדיקטטורה, ולצערי אנשי כחול לבן שותפים לזה תחת כותרת כוזבת. זו לא ממשלת חירום, זו לא ממשלת אחדות, זו ממשלת חסינות לנאשם נתניהו, זו ממשלת הנצחת השחיתות. לכן אני אתנגד להצעת החוק. מנתניהו אין לי ציפיות, כמו שאתם מבינים, אבל מחבריי מכחול לבן בוודאי שהיו לי ועדיין יש לי. איך תסתכלו על עצמכם במראה? איך תסבירו לילדיכם ולנכדיכם את מה שעשיתם בימים האלה? תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חברת כנסת איימאן ח'טיב יאסין. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אימאן, אימאן. סליחה. תודה על התיקון. לאט-לאט נלמד. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בגלל זה אמרתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. עד 20 דקות לרשותך, בבקשה, גברתי. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כנסת נכבדה, היושב-ראש, האמת, אני לא בדיוק יכולה לבחור מאיפה להתחיל. כח"כית חדשה שהגיעה לפוליטיקה, ואני כאן רק חודשיים, אני אומרת בוודאות שלא לזה ציפיתי. אנחנו נכנסנו לקדנציה הזו של הכנסת, והקורונה התחילה. הציפייה שלי והשכל שלי וההיגיון אומרים שכל העשייה וכל הכוחות צריכים להיות מופנים לטיפול במגפה. ואני מסתכלת על הימים שלנו כאן, על החברים, במיוחד אלה שיושבים בוועדה המסדרת עד לשעות הבוקר, ואני שואלת את עצמי: ריבונו של עולם, לא היה ראוי שהשעות האלה יוקדשו למתן תשובות לצרכים המאוד-מאוד זועקים שיוצאים מכל צד ומכל פינה? כבר מיותר להגיד שיש לנו קרוב למיליון ורבע מובטלות ומובטלים, וכן – מובטלות, וכנראה שהן, חלק גדול מהן יישארו מובטלות. ובזה אני רוצה להתחיל, בכל מה שקשור לסוגיה של הנשים במדינה הזו: לא מספיק שגם בכנסת הזאת וגם בפוליטיקה אין ייצוג הולם לנשים, בטח ובטח שזה משתקף בתוצרים ובמענים שיכולים לצאת מהמקום הזה. כאשר קמה ועדה של מומחים, מומחים ללא אף מומחית אחת – איך יכול להתקבל על הדעת שבמשבר עולמי לאומי כאן, שפוקד את כולנו, את כל צדדי החיים, אנחנו לא מוכנים לקחת בחשבון שיש 50% מהאוכלוסייה שאנחנו מדירות אותן ומתעלמות מהיכולות שלהן ומהצרכים שלהן ומהראייה שלהן של איך הפתרון צריך להיראות? לא פלא שחמש נשים נרצחו כבר מאז פרוץ המגפה. לא פלא שאף אחד לא שם לב לזה, כי את אף אחד לא מעניין מה קורה עם הנשים, את אף אחד לא מעניינת רמת האלימות שגוברת בתוך הבתים. את אף אחד לא מעניינת רמת האלימות והפשע ששוררת עכשיו בתוך החברה הערבית. והשאלה – עד מתי; השאלה – מי ירים את הקול הזה בתוך הבית הזה כדי שיהיה לכולנו יותר טוב. אם אנחנו נדבר על הנשים ונראה איפה הן נמצאות, בואו נזכור שיותר מ-90% ממערכת החינוך הן נשים. ואיך מתייחסים למערכת החינוך אנחנו יודעים; בכול אנחנו יודעים איך מתייחסים אליה, ובמיוחד במשבר הזה אנחנו יודעים. ואני רוצה להתייחס למערכת החינוך הערבית. המדינה חשבה לעצמה שהיא יכולה לחזור לשגרה ולהחזיר את המשק לעבודה – וכולנו, כולנו מייחלים ליום הזה – אבל אנחנו צריכים לעבוד בשביל היום הזה שיהיה יום טוב, שיביא טוב למשק ולאנשים, ולא רק לכלכלה. אנחנו צריכים לחשוב על הילדים שלנו. המדינה שכחה שיש 20% מהאזרחים במדינה הזאת ששם המשבר בכלל לא דובר ולא הוסבר ובדיקות לא נעשו אלא אחרי תקופה של שלושה שבועות לפחות. החברה הערבית נמצאת עכשיו בתוך המשבר, וראש הממשלה מחליט להחזיר את התלמידים לבתי הספר ולהתעלם מיותר מחצי מיליון תלמידים ערבים – מה קורה איתם, מה קורה עם ההורים שלהם. איך אפשר להחזיר חצי מיליון תלמידים בלי להיות בטוחים שאנחנו בדרך ליציאה, לפחות? איך אפשר? לא חשבנו על הילדים, לא חשבנו על המורות שחוזרות למשפחות שלהן? איך אפשר להגיד שאנחנו יוצאים מהמשבר כאשר כל הרשויות הערביות מתחילות שביתה. למה, כי בא להן? סתם? אני רוצה לדבר על הפריפריה הערבית במדינת ישראל, ומן הסתם הם גם הפריפריה הגיאוגרפית. בתוכה ובראשה – החברה הערבית. זה לא תוצר של היום. הקורונה באה ושמה משקפת, זכוכית מגדלת ענקית, ואי-אפשר יותר להתעלם ממנה. ההדרה הזו, של איסורים על גבי איסורים עשרות שנים, אי-אפשר להמשיך ככה. השאלה אם הממשלה הזו רוצה לשים בראש מעייניה באמת תוכנית של טיפול שורש. ונכון שאנחנו צריכים עכשיו טיפול SOS ולתת מענק תוספתי במיידי כדי שהרשויות הערביות לא יקרסו – הן כבר, חלק מהן כבר בתוך הקריסה. אנחנו חלק מהמדינה הזאת, משלמים מיסים כמו כל אזרח אחר במדינה הזאת, ומגיעים לנו שירותים כמו כל אזרח במדינה הזאת. ההדרה הזאת לא יכולה להימשך. עכשיו השביתה הזאת התחילה ברשויות, אבל אי-אפשר להתעלם מהשאר, אי-אפשר להתעלם מ-70,000 סטודנטים ערבים – 50,000 בתוך מוסדות המדינה, באוניברסיטאות בתוך המדינה, ויותר מ-20,000 בחו"ל. מי יזעק את זעקתם? מי ייתן מענה לצרכים שלהם? הסטודנטים הערבים, שהולכים ישירות ללמוד אחרי י"ב, נופלים בקטגוריה של בין 18 ל-20, ובגלל שהמשפחות הן משפחות קשות-יום אז הם מחפשים, בנוסף ללימודים, כמה שהם קשים, גם לעבוד, לא משנה באיזה שעות, ולרוב זה במסעדות וכל מיני כאלה. עכשיו, כשהוצאו מעבודתם, החוק לא נותן להם דמי אבטלה, אבל החוק גם לא נותן להם פטור משכר לימוד, לא נותן להם פטור משכר מעונות. ומה עם אלפי הסטודנטים שלא זוכים למעונות ושוכרים דירות? מה יעשו ההורים? כשאנחנו מדברים על פטור מארנונה אף אחד לא שומע, הם חושבים שאנחנו סתם רוצים להימלט מתשלומי ארנונה. תאמינו לי, מי שיש לו את היכולת עשה הוראת קבע ולא הפסיק את הוראת הקבע שלו, אבל מי שאין לו לא יוכל לשלם. עד מתי אפשר להמשיך את הסחבת הזאת? עד מתי אפשר להפקיר את המשפחות? בזמנו פניתי לשר הפנים ולכל מי שצריך בשביל לתת, לפני הפסח ולפני הפסחא, את המענק למשפחות ולילדים. מה שנתנו לא הספיק אפילו לאותו חודש, לאותו שבוע. איך אפשר לשרוד את רמדאן בלי משכורת? איך אפשר לשרוד את רמדאן בלי ארוחה מכבדת? ואני שוב אומרת זאת כאן: אנחנו לא מקבצי נדבות ולא רוצים סלי מזון. אנחנו רוצים תקצוב הוגן. זה מה שמגיע לנו, ועל זה אנחנו ניאבק. זכותנו כאזרחים במדינה הזאת גם לחיות בכבוד. אנחנו לקראת החג, עדיין באמצע הרמדאן, ועוד לא השכילו מקבלי ההחלטות במדינה לראות את טובת החברה הערבית. אני לא יכולה לראות את ההיגיון בלסגור טוטלית את העסקים הערביים, שכבר קיבלו מכה, ולפתוח את העסקים ליד, ביישובים היהודיים. אני גרה ביפיע, חמש דקות מנצרת עילית; אז למה בנצרת עילית פתוח הכול? לא מספיק מה שספגו בתוך החברה מבחינה כלכלית? לא הגיע הזמן לחשיבה יותר עניינית, הגיונית, שלוקחת בחשבון את הכול – גם את הצד הבריאותי. ואני חושבת שאנחנו בתוך החברה השכלנו להבין את המשמעות של לשמור על הבריאות שלנו. נכון, יש כמה יישובים מוכים בקורונה וצריך לטפל בהם טיפול נקודתי, ולא להכליל בצורה גורפת על כל היישובים הערביים. זה פשוט בלתי ניתן להבנה, ומדוכן זה אני קוראת לכל מי שבידו להחליט ולשנות את ההחלטה הזאת שיעשה זאת מייד ולאלתר, כי מה שיקרה עכשיו בתוך החברה הערבית יחזור כמו בומרנג לחברה הישראלית כולה, ולממשלה, והיא תצטרך לתת פתרונות, ואנחנו יודעים שאין לה פתרונות. ואז נדע לאן יפנו: כל הנושא של השוק השחור והאפור, שקשור לכל מה שקורה מבחינת פשע ורצח. הגיע הזמן גם לא לתת יד להמשך הדבר הזה גם בתקופה הזאת. כשייגמר המשבר הבריאותי אנחנו נמשיך עמוק עמוק לתוך המשבר הכלכלי, ועוד יותר – החברתי. הסגר הזה, הילדים, התלמידים שנמצאים בבתים בלי שום התייחסות; בפריפריה החברתית אין פארקים, אפילו במרכזים הקהילתיים המעטים שנמצאים בתוך החברה הערבית העובדים כבר הוצאו לחל"ת כי אין באפשרות הרשויות לשלם לעובדים את השכר שלהם. אז איפה מערכת החינוך גם בנושא הזה? מי שחושב שהמשבר הוא רק בריאותי וכלכלי – הוא טועה. המשבר ייצור משבר חברתי-נפשי מאוד חזק, וצריך לתת תרופה למכה לפני שהיא תהיה מאוד מאוד חזקה, ואז באמת היציאה תהיה מאוד ארוכה. אני רוצה לדבר על הסטודנטים שלומדים בחו"ל, שרוב הסיכויים שהשנה שלהם אבדה. 20,000 סטודנטים, אבל בידנו להציל לפחות 7,000 סטודנטים שלומדים כאן ליד, כאילו הם בחו"ל אבל הם לא בחו"ל: הם לומדים באמריקאית בג'נין, ובא-נג'אח בשכם. הם לא בחרו מרצון ללכת לשם; לא הייתה להם ברירה. ועכשיו יש סטודנטים שעלולים לאבד את השנה בגלל כמה עשרות שעות של סטאז'. ואני יכולה להביא לדוגמה את הסטודנטים של הסיעוד, שסיימו את מכסת הלימודים שלהם, ויש להם 110 שעות בלבד של סטאז' לעשות. אחרי שהיה סיכום שיעשו את השעות האלו בבתי חולים בתוך הארץ, חזרו ואמרו להם שהרשויות במדינה לא מאפשרות זאת. למה, למה להערים עוד ועוד ועוד ועוד? למה לא לתת לאנשים – המדינה אומרת שהיא רוצה להחזיר את המשק לעבוד. שהמשק יעבוד זה לתת אפשרויות לעבודה הנכונה; שהמשק יעבוד זה להחזיר את ההורים ולמצוא מסגרת טובה ומותאמת לילדים. ישבנו שלשום בוועדת הרווחה וניסינו לקבל אפילו תשובה אחת על מה שקורה לילדים בגילאי לידה עד שלוש. תאמינו לי, והינה יושבת-ראש הוועדה יושבת כאן: תשובה אחת לא קיבלנו, תשובה אחת. איך אתם מצפים מההורים לצאת לעבודה כשיש להם ילדים קטנים בבית? איך אתם רוצים להחזיר את המשק? הגיע הזמן להסתכל בראייה כוללת ועמוקה בו זמנית; הגיע הזמן לתוכנית כוללת, שלוקחת את כל המגזרים במדינה הזאת בחשבון. הגיע הזמן להתעסק בדברים האמיתיים ולא בתפקידים ובג'ובים. אני ממש מתפלאת על האמירה שהיינו חייבים ללכת למהלך הזה כדי לצאת ממשבר הקורונה, ולמצוא פתרונות. איפה הפתרונות? הפתרונות שזורקים לנו הם פירורים, לא משהו אחר, פירורים. וכל המטרה של המהלך הזה היא לשמור רק על איש אחד, איש אחד שמתעקש ומסרב לעזוב את הכיסא הזה. כנראה שהוא נוח מאוד והנוחות הזו מונעת ממנו לחשוב אחרת. אני מופתעת מאנשים שגנבו קולות. אני קוראת לזה גנבה. גנבה, כמו שאומרים, לאור היום. ואני רוצה להגיד עוד משהו על החברה הערבית ועל הרשימה המשותפת. אנחנו באנו למהלך הזה ועשינו צעד – קוראים לו צעד היסטורי, אבל אני רוצה לקרוא לו צעד אמיץ ביותר. ידענו שזו הדרישה של השעה לחברה שלנו, כי אנחנו באנו לכאן לא בשביל לשבת על הכיסאות ולשמור על הכיסאות ולעלות לדוכן הזה ורק לנאום; אנחנו באנו לכאן כדי לשרת את אלה שהאמינו בדרך שלנו. כמי שעבדה במשך שנים גם בתוך החברה היהודית, כל הזמן שמעתי את המשפט הזה: אתם, הערבים, לא רוצים להיות חלק מהמדינה, לא רוצים לקחת חלק, להשפיע ולהגיד איך תיראה ממשלה במדינת ישראל. זה היה עד לבחירות האחרונות. וכל הזמן התשובה שלי הייתה שהממשלה וחלק ניכר מהחברה הישראלית לא רוצים שאנחנו נהיה במקום הזה. ואז הגיעה השעה ולקחנו את ההחלטה האמיצה הזו כדי שיהיה יותר טוב לכולנו. לא רק לנו, לכולנו. ומה קיבלנו? קיבלנו אנשים בלי ערכים, בלי כבוד עצמי, בלי טיפה של אנושיות, שחושבים רק על עצמם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים, תודה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הגיע הזמן לפתוח עיניים, ראש ולב ולחשוב איפה טובת אזרחי ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. 20 דקות, אם את רוצה לדעת. בבקשה, אדוני, עד 20 דקות לרשותך. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול בערב התהדר ראש ממשלתנו – או שמא נגיד שמש העמים, מנהיגנו הנערץ, האהוד, האהוב, מי שיהיה בקרוב ראש הממשלה החלופי, הנאשם בבית המשפט המחוזי בירושלים – בנימין נתניהו, ונתן את נאום ה"אני הגדול, אני החזק, אני המוכשר" היומי שלו, והתגאה בעיקר ביכולתו המופלאה להילחם בנגיף הקורונה. ובכן, אדוני ראש הממשלה, כאיש מודיעין עד לא מזמן, שחיפש את המידע בקלות באינטרנט ונכנס לאתר של ארגון הבריאות הבין-לאומי, תן לי לשתף אותך במידע. ברשות הפלסטינית, מתוך אוכלוסייה של 2.5 מיליון תושבים ישנם ארבעה מתים עד כה. בממלכת ירדן, זאת שאתה בכוח ובאופן שיטתי מנסה להרוס את מערכת היחסים שיש לנו איתה, מתוך אוכלוסייה של 10 מיליון תושבים ישנם רק תשעה מתים – לא רק, אפילו מת אחד הוא לא "רק". במצרים, שכנתנו מדרום, זאת שגם את מערכת היחסים איתה אתה מבקש לערער בעקבות החלטות חד-צדדיות שאתה מתכוון לקבל, מתוך אוכלוסייה של כ-100 מיליון תושבים – 429 מתים. לבנון, השכנה מצפון, עם אוכלוסייה של 7 מיליון איש – 25 מתים. בסוריה, המדינה האחרונה בעולם שאנחנו רוצים לקחת ממנה דוגמה, עם אוכלוסייה של 17 מיליון תושבים – שלושה מתים. אדוני ראש הממשלה, במדינת ישראל, מדינה שיש בה 9 מיליון אזרחים, יש 237 מתים. חלק גדול מהם, אני אומר לך באחריות, אפשר היה למנוע את מותם. היה אפשר למנוע את הצער מהמשפחות שלהם אם אנחנו היינו מטפלים בבתי האבות כמו שצריך, אם היינו מוותרים על האגו שלנו והיינו מעבירים את הטיפול בנגיף הזה למי שצריך לטפל בזה – זה משרד הביטחון, שינהל את זה כאירוע, ולא אתה עם עצמך ועם עוד מנכ"ל – את חלק גדול מהמתים האלה היה אפשר למנוע. וחבל, אדוני, תסתכל על המדינות מסביב. אתה התפארת שמנהיגים מכל העולם המערבי מסתכלים עליך כמודל לחיקוי, גורו הקורונה, אבל אולי, אדוני ראש הממשלה, אולי תעיף מבט על אבו מאזן, שאתה בקביעות נמנע מלדבר איתו, ואולי תלמד ממנו איך מטפלים בקורונה? אולי תעצור לרגע, תסתכל מה קורה אצל מי שיכול להיות ידידך, המלך עבדאללה, ותבדוק אותו? אולי הוא יוכל לייעץ לך איך יש עוד דרכים להתמודד עם המשבר, ועל הדרך תנסה גם לשקם את היחסים איתו, הם חשובים לנו מאוד. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אולי הוא מתייעץ עם פוטין? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אולי הוא מתייעץ עם פוטין? הם חברים טובים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הוא לא מתייעץ עם אף אחד, תאמיני לי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לפחות הוא שילם שם שבע משכורות לרופאים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עאידה, יש לך 30 דקות אחרי זה לדבר, לשטוח את משנתך. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני יודעת, אבל אתה יודע שזה לא יספיק לי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מכיר אותך. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הרי כולנו יודעים, אדוני ראש הממשלה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל זו עצה טובה, כבוד היושב-ראש, פוטין הוא רעיון מצוין. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לאפשר לחבר הכנסת רם בן ברק. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הרי כולנו יודעים, אדוני ראש הממשלה, שאם חלק מההחלטות שקיבלת היו החלטות מקצועיות בלבד ולא החלטות פוליטיות, גם המצב אצלנו היה יכול להיות הרבה יותר טוב. אתה יודע, אדוני ראש הממשלה, שאם היית נוהג כמו חלק מהמנהיגים במערב, לדוגמה כמו קנצלרית גרמניה, מצבם של המובטלים והעצמאים לא היה ברצפה כמו שהוא היום. אתה יודע היטב, אדוני ראש הממשלה, שבמדינה נורמלית שר בריאות שנכשל בתפקידו ומצפצף על ההנחיות של המשרד שלו עצמו קבל עם ועדה לא מקבל כפרס לבחור איזה משרד הוא רוצה להיות בו שר. תסביר לי, אדוני ראש הממשלה, ותסביר לי, ראש הממשלה החלופי המיועד, יושב-ראש הכנסת בני גנץ, איך בדיוק ממשלת נתניהו החמישית תהיה ממשלת חירום אם אתם משאירים את כל השותפים הקואליציוניים על כנם ולא תוכלו לעולם לשנות את סדר העדיפויות? איך תתפקדו כממשלת חירום עם 52 שרים וסגני שרים, כשכל ישיבת ממשלה תצטרך להתקיים באצטדיון טדי וכל היום יעסקו איך אחד תוקע את העבודה של המשרד השני? ככה לא בונים חומה, אדוני השר. ככה לא מצילים את הכלכלה, ככה לא מובילים את המדינה לעבר עתיד טוב יותר. כאוס בין משרדים שונים. לקחת משרד – סליחה, דילגתי דף, או שלא. ככה לא בונים חומה, ככה לא מצילים את הכלכלה, אולי למעט לאותם מקורבים ואותם אלה שימלאו את תפקידי השרים, סגני השרים, שרים שניים, חברי כנסת מדלגים; הם ומקורביהם והם בלבד, מצבם הכלכלי ישתפר תודות לקורונה, ישתפר מאוד אפילו. אדוני ראש הממשלה, אפילו מקורבך והמינוי שלך למבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שנכון יותר להחליף את הטייטל שלו אולי ל"מפרגן המדינה", אפילו הוא לא היה יכול להתעלם: איך הצלחת במהלך שנותיך בשלטון לחרב את משרד החוץ, ליצור כאוס בין משרדים שונים, לקחת משרד מפואר עם דיפלומטים מהשורה הראשונה, שעשו עד שהגעת עבודה יוצאת מן הכלל, למשרד של one man show, של: רק אני נתניהו ואין בלתי. אין דיפלומטים, אין כלום, יש רק נתניהו מול העולם. חבריי חברי הכנסת, אתמול ידידי – זה ללא במירכאות, ידידי באמת – חילי טרופר, הודה בתוכנית של עודד בן עמי, וזה מצטרף לאמירה של יריב לוין, שאין לי שום יסוד לא להאמין להם, שהמשא ומתן בין הליכוד לחוסן לישראל מתקיים זה חודשים רבים, הרבה הרבה לפני הקורונה והרבה לפני המשבר הכלכלי שבא בעקבותיה. אפילו בנקודה הזאת אתם לא יכולים להצדיק את רמיסתו של חוק-יסוד: הממשלה, ריסוק הכנסת, השתלטות של נתניהו על מוסדות שיקבעו מי יהיו שופטיו, אפילו האצטלה של הקורונה לא יכולה להצדיקה. כאמור, את הקורונה גייסתם כתירוץ להכשיר מהלך שגיבשתם הרבה לפני. ועכשיו חבריי, אני רוצה לפנות בפנייה אישית ליושב-ראש הכנסת ומי שעמד בראשות כחול לבן המקורית, בני גנץ. אני מאמין לך, בני, שאתה פועל ממניעים שאתה מאמין בהם וטובת ישראל אכן לנגד עיניך; אני מאמין לך כי אני מכיר אותך הרבה מאוד שנים. אבל מרוב שאתה שקוע במה טוב למדינת ישראל, אתה לא מצליח לראות שמולך עומד אדם לא ישר – כתובה לי כאן מילה יותר גרועה, אבל מפאת כבודו אני אומר: אדם לא ישר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את הצליל שמענו. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ומסביבך סובבים אותך אנשים שכל מה שמעניין אותם זה להגיע ליעד הנכסף מבחינתם: לשבת באקווריום במשרד ראש הממשלה ושתהיה אליהם עלייה לרגל ושהם יהיו בינך לבין הקהל, זה מה שהם רוצים. רק, בני, אני מאוד חושש שלא אתה ולא הם ישבו במשרד ראש הממשלה בנובמבר 2021. מה שאני כן יודע בוודאות, שההחלטה שלך לפרק את כחול לבן וללכת למהלך שנותן לגיטימציה לאדם מואשם לכהן כראש ממשלה – המהלכים האלה סיכלו את היכולת להחליף ממשלה מושחתת בממשלה טובה כמו שאנחנו תכננו שתהיה. אדוני היושב-ראש, נתניהו הוא מעריץ גדול וידוע של צ'רצ'יל, ובצדק, ולכן בחרתי להשתמש בציטוט מופלא שלו שמתאים לחבריי בכחול לבן: בחרתם חרפה מפחד בחירות, הרי לכם חרפה ובחירות תקבלו. במערכת הבחירות האחרונה בחרתי להוביל שני דגלים, את דגל השוויון ואת דגל החקלאות. במדינה דמוקרטית, קל וחומר במדינה יהודית דמוקרטית שנשענת על ערכים ליברליים ויהודיים, אחד הערכים החשובים ביותר – ואתה בטח יודע את זה לא פחות טוב ממני, אולי יותר – אחד הערכים היהודיים זה ואהבת לרעך כמוך. השוויון הוא ערך שלא נופל משום ערך אחר. אני מסתכל על החברה הישראלית המאופיינת בגיוון ושונות, אי-אפשר לקבל את העובדה שחוסר השוויון כאן הוא דומיננטי, ואף חמור מכך – מעוגן בחוק הלאום. חוק הלאום מיותר בעיניי, לא היה צריך להיות בספר החוקים של מדינת ישראל, אבל אין לי התנגדות עקרונית שבמדינה היהודית יהיה חוק שמגדיר אותה כמדינה יהודית. אין לי התנגדות. אני חושב שזה מיותר כי זאת מגילת העצמאות אבל אין לי התנגדות. אבל באותו משקל חשוב והכרחי לחוקק את ערך השוויון. לא יכול להיות שבחוק הלאום, חוק הלאום שמגדיר אותנו כמדינה יהודית – ואני בעד, הרי היא מדינה יהודית, לדעתי לא צריך להגדיר אותה, היא כזאת; לא צריך כל הזמן להגדיר אותה, כמו שלא מעניין אותי איך אבו מאזן יגדיר אותי, אני הגדרתי את עצמי – בחוק הזה אתה חייב שהמילה "שוויון" תופיע בחוק כדי שיהיה ברור לכל אחד שבמדינה הזאת יש אזרחים שהם אינם יהודים, הם ערבים, ולכן השוויון חייב להיות חלק מהחוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שאלה: אתה מבין את הקושי, למה זה לא נעשה? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אני לא מבין את הקושי. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש התנגדות מהותית בין שני הדברים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, לא, בקטע של השוויון אני לא מאמין שאנשים נאורים לא רוצים שיחוקק חוק שוויון בין אזרחים שווי זכויות. יש קושי – אתה שואל אותי למה היה קושי? אם אני הייתי ניגש עכשיו לחוקק את חוק הלאום – זה על חשבוני – ורוצה לקבע את השוויון, הייתי חושש איך יפרשו את זה השכנים שלנו, הרשות השופטת. אנחנו מתמודדים פה – אתה יודע, חוקקו פה חוקים שלא חשבו שהם יתגלגלו לאן שהם התגלגלו והם מתגלגלים. לכן החטא הקדמון, וזו לקונה שצריך לטפל בה, לדעתי, כל הסוגיה הזאת של החוקה – – – << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> איך תסביר בשוויון את חוק השבות? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זהו, ניסיתי להבין את ההסבר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עצם ההגדרה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שזה בצדק ועל פי כל היגיון, בצדק, זאת מדינת הלאום היהודית היחידה בעולם – עצם הגדרתה מאפשר את אותה זכות שיבה שתהיה ליהודים כי זה למדינת הלאום שלהם. << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> מי קובע את זה? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני קובע את זה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ואיפה ערך השוויון המלא? << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> אתה מבין שהעמדה שלך היא לא העמדה הקובעת במדינת ישראל. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מבין שיום אחד היא תהיה, אני מקווה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש קונפליקט גדול בין שני המושגים – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לצערי היא לא הקובעת. תראה, זה נושא מורכב אבל אתה חייב שהעניין הזה של הלאום והעניין הזה של השוויון האזרחי יהיו באותו גובה בדיוק. וכשאתה מחוקק חוק לאום ואתה לא שם שם את השוויון באותו גובה, יש לך בעיה. אני אתן לך דוגמה. ותבין, אני לא הייתי חי כאן אם זאת לא הייתה מדינת הלאום של העם היהודי; אני כאן בגלל שזאת מדינת הלאום של העם היהודי, אין לי שום דבר נגד זה. אבל אני חייב, אנחנו המחוקקים חייבים לדאוג שגם השוויון האזרחי יהיה שוויון מלא לחלוטין. << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> שנייה, אדוני השר, שנייה, אתה מבלבל אותי, אתה קוטע לי את חוט המחשבה. << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> היה ויכוח על הסוגיה הזאת. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני אומר לך, שאולי אתה, כשתהיה בשלטון תוכל לעשות את זה. הוא מודה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שמתי לך עוד 20 דקות, הוא אתגר אותך מה לומר אפילו. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למה זה צריך להיות דיון בין יהודים? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה על חשבוני. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מדברים על השוויון שלנו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מותר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ממשלה חייבת לדאוג לאזרחיה. על זה אתה מסכים איתי, אדוני השר? << קריאה >> שר התקשורת דוד אמסלם: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יפה, ולכן, למשל בחוק הזה כתוב: הממשלה תדאג להתיישבות יהודית. אני אומר, רגע, אם אתה אומר שהיא תדאג להתיישבות יהודית, משמע שהיא לא דואגת להתיישבות אחרת. ואני אומר, מדינה חייבת לדאוג לכלל אזרחיה, תדאג למגורים והתיישבות לכלל אזרחיה. עכשיו, זה לא סותר את זה שאתה מדינת לאום של העם היהודי, זה לא סותר בכלל. ולכן יש כאן בעיה גדולה מאוד ולכן היה צריך לתקן אותו, להוסיף את המילה "שוויון", זה הכול. להוסיף את המילה שוויון ולהוסיף שהממשלה צריכה לדאוג לכלל אזרחיה, זה הכול. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, לא אדוני, אתה כנראה לא קראת את המבוא. ואת תחילת החוק. החוק הזה הוא חוק בעייתי – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני קראתי אותו, אני קראתי את החוק, ואני חושב שהיה אפשר להסתדר בלעדיו אבל מאחר שהוא כבר חוקק, לפחות צריך לשנות אותו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לקשט אותו זה לקלקל את המושג שוויון. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לפחות צריך לשנות אותו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> להפך, עדיף לא לקלקל את המושג שוויון, תשאירו אותו ככה. אם זה התיקון שלכם לשוויון, שיישאר בלי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לצערי, בממשלת נתניהו החמישית הסכימו חבריי מכחול לבן לוותר על התיקון המתבקש של חוק הלאום ובכך הפרו עוד הבטחת בחירות. תוסיפו לכך את ההסכמה שלהם לסיפוח ובעצם חורצים את גורלה של מדינת ישראל. מדינה עם חוסר שוויון, פילוג, חלוקת האזרחים לסוג א' וסוג ב' – כן חבריי מכחול לבן, במסווה של ממשלת חירום לאומית אתם מוותרים על כל ההבטחות שלכם לבוחרים שלכם ומצטרפים במהירות לממשלת נתניהו החמישית. הדגל השני שלי היה דגל החקלאות. כפי שאתם יודעים, אני חקלאי, בן של חקלאי, נכד של חקלאי, וצופה מקרוב בהידרדרות שחלה בחקלאות, הזלזול המתמשך של הממשלה בחקלאים כאשר במקביל ראש הממשלה מתפאר בהישגים של החקלאות הישראלית בחו"ל, אך בפנים, בארצנו שלנו, הוא עושה הכול כדי לרסק את החקלאות. תתארו לכם חקלאי בערבה או בבקעה או בצפון, שמחליט לזרוע שדה של עגבניות. הוא צריך לזבל את השדה, ואחרי שהוא מזבל את השדה הוא חורש את השדה. אחרי החריש הוא מתחח כדי שאפשר יהיה לזרוע על קרקע תחוחה. אחרי זה הוא עובר עם המזרעה, זורע את הזרעים של העגבניות – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שכחת את התלמים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> המזרעה היום עושה גם את התלם. מזרעה עושה גם את התלם היום. אתה מושבניק? זורע, אחרי זה הוא שם טפטפות ומשקה, משקה במים יקרים מאוד, כי המדינה לא מסבסדת את המים לחקלאים, ומקווה שבבוא היום הוא יוכל למכור את העגבניות בשוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, לפני כן הוא מקווה שלא יחטוף נגיף. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הוא צריך לרסס או לכסות ברשת. הוא עובד בשדה הזה יומם וליל, הוא מקווה שבסופו – ייקח את העגבניות, יקטוף אותן לארגזים, ייקח אותן לשוק הסיטונאי ויחלקו אותן נכון. אלא מה? באותו זמן שהוא קוטף את העגבניות – נאמר באיזו מדינה, בטורקיה כדוגמה, מסתבר שאפשר לקנות עגבניות יותר בזול. סוחרים זריזים מבינים שאפשר לעשות כאן רווח, רצים לטורקיה, קונים ארגזים של עגבניות, מייבאים את העגבניות האלה לארץ, לסופרים שלהם, מוכרים אותן כמעט באותו מחיר – הצרכן מרוויח אולי שלוש-ארבע אגורות לקילו – ועושים בוכטה של כסף. והחקלאי שגר בפריפריה, איפה שגרים החקלאים בדרך כלל – אין חקלאות בתל אביב אלא בפריפריה – החקלאי הזה הפסיד את כל פרנסתו, את כל עמלו; עמל של חודשים שלמים הולך. ומה התוצאה? שהבן שלו לא יישאר חקלאי – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני יכול לומר לך שכבר לא הבנים, גם החקלאים עצמם לאט-לאט סוגרים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גם החקלאים כבר לא, אבל בטח ובטח הבנים. הבן שלי, הוא לא יהיה חקלאי. ממה יתפרנס? הוא ילמד משהו אחר ויעבור לגור בתל אביב. ומי ישב לנו בבקעה? ומי ישב לנו בערבה? ומי יגדל לנו לול תרנגולות על גבול הלבנון, יגדל ביצים? אין כאן חשיבה ציונית. אין כאן חשיבה שמעודדת חקלאות ישראלית. בימי משבר נזכרנו. היה כאן עכשיו משבר קורונה – כולם נבהלו. מה יהיה? לא יהיו ביצים, לא יהיה חלב, לא יהיו ירקות טריים, לא יהיו תפוחים, וכולם בלחץ לא נורמלי. מתנפלים כולם על הסופרים, גמרו את הביצים ביומיים, למרות שלא היה מחסור, הן היו במקררים. לא היה מחסור בזכות החקלאים, לא בזכות המדיניות. כולם נבהלים, אבל כשייגמר המשבר עוד פעם יחליטו שאנחנו כפר גלובלי אחד ושאפשר לייבא את הכול. ואני אומר לכם: אי-אפשר לייבא את הכול. ביטחון תזונתי – תראו, אם מחר תיפתח חס וחלילה מלחמה, ויירו טילים על נמל חיפה, נמל חיפה יהיה סגור. יירו טילים על אשדוד – גם באשדוד יהיה סגור. ושדה התעופה – אנחנו יודעים, חוץ מאל על אף אחד לא טס לפה בזמן של מתיחות כי מטווחים את השדה. ולכן, צריך להבין שהעניין הזה של חקלאות – אגב, בכל העולם, לא רק בישראל – זה לא רק עניין של הלירה, הגרוש בסופר. זה הרבה, הרבה, יותר מורכב. זה פריפריה, זה הגנה על הגבולות, זה שמירה על הקרקעות, וזה בעיקר ביטחון תזונתי לתושבי ישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> וערכים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> וערכים, קודם כול. אנחנו באים משם, ואנחנו יודעים את זה. אותנו לא יפילו בערכים. ולכן אני חושב שהגיע הזמן להסתכל על נושא החקלאות בצורה אחרת. לא יכול להיות שימנו כאן שרי חקלאות שאין שום זיקה בינם לבין החקלאים, אין שום זיקה בינם לבין הערכים שעליהם דיברתי. ואני מבקש מהממשלה שתקום, אם תקום – אני בספק אם תקום: בבואכם למנות שרים, תמנו שרים שיש להם זיקה למשרד שהם אמונים עליו. אל תמנו לי שר חקלאות שכל רצונו זה לבנות יישובים ביהודה ושומרון, ואל תמנו לי שר בריאות שכל רצונו הוא לדאוג למגזר כזה או אחר. תמנו שרים מקצועיים. לפחות את הדבר הזה תעשו. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חבר הכנסת מתן כהנא, אם הוא לא הצטרף בינתיים לקואליציה. שלושים דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אם הצעת החוק הזו הייתה מוגשת לפרלמנט אחר בעולם שמגדיר את המדינה שלו כמדינה דמוקרטית, והיו מציגים את הצעת החוק הזאת בפני הפרלמנט, ואומרים להם: עכשיו אתם תצטרכו להצביע על הצעת החוק הזאת כהצעת חוק שמשנה חוק-יסוד, לכן צריך 61 קולות שיתמכו, אבל אם תצטרכו לשנות את החוק הזה, אז אתם צריכים לגייס 70 או 75 – היה 75, ירדנו ל-70, ובואו נראה עד סוף הדיון שמתקיים בבג"ץ לאן נגיע, כי בינתיים מתחילים להשתנות הדברים. אם היו אומרים גם כן – ואם הצעת החוק הייתה כוללת גם פגיעה, או שינוי בעוד הצעות חוק-יסוד, שאמורות להוות תשתית – חוקי-יסוד מהווים תשתית לְמה, בדרך כלל, בכל מדינה מתוקנת? לחוקה, ל-constitution. אם היו אומרים, גם כן, שהצעת החוק הזאת הינה הצעה שבאה לקצר את תקופת הממשלה; אבל לא רק את תקופת הממשלה שתכהן, שאמורה בדרך כלל לכהן קדנציה מלאה, ארבע שנים ומשהו, אלא גם כן זה בהסכם הקואליציוני, שנעשתה למענו הצעת החוק שמשנה חוקי-יסוד וקובעת לכנסת מתי היא הולכת הביתה. כאילו, הסכם קואליציוני מחליט לריבון, שהוא הפרלמנט, שהוא הכנסת, מתי הוא מתפזר. אפילו פעם עשו את זה בקצת אלגנטיות, לא בצורה בוטה כזאת. היו מביאים את זה לכנסת – והכנסת מחליטה על התפזרות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היו דברים מעולם, שחברי כנסת אמרו: אנחנו לא מחויבים לממשלה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היו. אני לא רואה שזה קורה עכשיו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את לא בונה על זה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני לא בונה על זה. עם כל מה שקורה בתקופה האחרונה, איפה אני אבנה על חברי כנסת, חוץ, אולי – ואתה יודע מה? בימים כאלה, אתה אפילו לא יכול לבנות על האופוזיציה שתצא נגד הממשלה, על כל האופוזיציה. אבל אם היו מביאים הצעת חוק כזאת – תאמינו לי, בכל מדינה שערכי הדמוקרטיה שמורים אצלה – היו קודם כול הפגנות של הציבור. יוצאים לרחובות, מנסים להגן על הדמוקרטיה, מנסים לקיים שיח ציבורי אמיתי. לא מביאים את זה כמחטף ומעבירים את זה בחושך של הלילות, יושבים באיזה חדר ומתדיינים בעריצות של יושב-ראש שדופק כל הזמן על השולחן, אלא היו מאווררים את השיח הזה. היו מוציאים את זה מתחת לשמש, לציבור, שישתתף. מביאים מומחים חוקתיים כדי שיתנו את דעתם. מקיימים דיון ציבורי אמיתי, רציני, כדי להגיע לתוצאות הכי טובות, אבל זה מה שקורה במדינות דמוקרטיות. ולצערי הרב, עם כל מה שנאמו לפניי ועם כל ההתבכיינות בימים האחרונים על אובדן הדמוקרטיה, זה בעצם חושף את פניה האמיתיות של הממשלה שהשתלטה על המדינה הזאת בשנים האחרונות, והובילה אותה לא רק לאבד את מהות הדמוקרטיה, אלא ממשלת נתניהו הובילה אותנו להיות במצב של המגינים, בקו האחורי האחורי, על הדמוקרטיה הפורמלית, אפילו. אף אחד כבר לא מעז לדבר על צדק מהותי ועל צדק חלוקתי ועל דמוקרטיה ושוויון מלא. אפילו אלה שמדברים על שוויון מלא, אומרים לך: שוויון, אבל. שוויון אזרחי, אבל לא שוויון לאומי. אי-אפשר כבר. המובן הזה של דמוקרטיה מהותית אמיתית נעלם מהשיח הציבורי, ואנחנו אפילו נאבקים במאבק הישרדות על הדמוקרטיה הפורמלית. כבר נאבקים על מה שנשאר מהסמכויות הניתנות לבית הזה, הבית המחוקק. כבר בהסכם קואליציוני מחליטים, ומכניסים שינויים בחוקי-יסוד כדי להתאים את עצמם להקמת ממשלה – "פרטטית", אומרים? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פריטטית. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> פריטטית. בעצם פתטית כדאי יותר להגיד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה דומה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ממשלה פתטית. ממשלה של שני צדדים שלא סומכים אחד על השני, ויודעים דבר אחד, שהם נכנסים לספינה הזאת כי שניהם לא רוצים כבר לטבוע, לא רוצים להיעלם מהמפה הפוליטית; מחפשים דרך איך להציל את עצמם מטביעה – אחד בגלל כתבי האישום נגדו ובגלל תוצאות הבחירות, שאמרו בצורה הכי ברורה שלא רוצים את בנימין נתניהו ראש ממשלה, ואחד שכנראה פחד מגודל האחריות המוטלת עליו והסמכות להרכיב ממשלה ולעשות צעדים היסטוריים שלא רק יתרמו לעצם העובדה שהוא יהיה ראש ממשלה אלא יתרמו לשינוי מהותי באווירה הפוליטית הקיימת במדינה הזאת. הרי אנחנו נכנסנו לבחירות שלישיות אחרי מה? אנחנו נכנסנו אחרי חוק הלאום, חוק העליונות היהודית במדינה הזאת. זה לא חוק לאום שנותן זכויות. לא. זה חוק העליונות היהודית במדינה. חוק השולל שוויון אזרחי, וחוק השולל דמוקרטיה, גם מהותית, ואם יש צורך – פורמלית. גם לאחר מסע הסתה שהובל על ידי ראש ממשלה – וזה פשע חמור יותר מאשר כל כתבי האישום על שחיתות; כתב האישום אשר היה צריך להגיש נגד נתניהו זה על ההסתה הפרועה והדה-לגיטימציה שנעשתה נגד 20% מאזרחי מדינת ישראל. זה הפשע הגדול יותר – הדה-לגיטימציה שנעשתה נגד חלקים מהחברה האזרחית, נגד מערכת בתי המשפט, נגד התקשורת והדה-לגיטימציה למה שנקרא שמאל. ואני לא אתחיל עכשיו להתווכח מה בדיוק נקרא שמאל במדינת ישראל, כי אתה יודע, כבוד היושב-ראש, שיש לי – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> על כל דבר יש כמה דעות. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> על כל דבר יש כמה דעות. נכון מאוד. אבל אפילו על שמאל כזה נעשה מסע דה-לגיטימציה ושיסוע. כולם מדברים על השיסוע בחברה הישראלית. וזה נשמע כזה קליל – שיסוע בחברה הישראלית. זה לא עניין של שיסוע. היה פה מסע הסתה נבזי, שקרי, נגד אוכלוסייה שלמה. מעבר לזה הגענו גם כן למערכת הבחירות השלישית אחרי עסקת המאה – שלום, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שלום. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה יודע, שתי מערכות בחירות התנהלו כאילו כל הבחירות הן סביב אדם אחד. שתי מערכות בחירות דיברו על השחיתות של נתניהו; שתי מערכות בחירות אמרו, לא רוצים ראש ממשלה תחת כתב אישום, או מועמד שנגדו כתב אישום. עד שהגיע נתניהו ושם על השולחן אתגר לכל מי שאמרו שהם האופוזיציה והם האלטרנטיבה: שם להם את עסקת המאה על השולחן; עסקת המאה, שאומרת בצורה הכי ברורה מה שאמרנו באותו יום שיצא חוק הלאום. אמרנו, חוק הלאום מייסד את מדינת האפרטהייד בפועל. עמדתי על הדוכן הזה, הרמנו "מדינת אפרטהייד", וצעקו עליי ואמרו לי שכרגיל, אנחנו מגזימים. אבל מה זו בעצם עסקת המאה? עסקת המאה היא בדיוק הסרטוט והתכנון על הקרקע, איך לייסד את מדינת האפרטהייד ואיך למחוק, לפי הכוונות של בנימין נתניהו, את זכותו של העם הפלסטיני להיפטר מהכיבוש. ובאמת האתגר היה גדול לאלה שטענו שהם אלטרנטיבה: או להמשיך לדבר רק על השחיתות או להעמיד אלטרנטיבה בשאלה המהותית, שגם מתייחסת לעניין של המשך הכיבוש וגם מתייחסת לעניין הדמוקרטיה שמתבכיינים עליה. האם תהיה דמוקרטיה בצל הכיבוש? אף פעם לא תהיה. אי-אפשר לקיים דמוקרטיה, במיוחד אם יש לך מיעוט לאומי ששייך לאותו עם שהמדינה כובשת. כלומר, אי-אפשר לקיים מצב של דמוקרטיה תחת כיבוש. עסקת המאה שמה את האתגר האמיתי ואמרה: מי שרוצה להיות אלטרנטיבה צריך לקבוע עמדה בשני הנושאים האלה המהותיים. ואז מה? יש כאלה שניסו להגיד, ואללה, אנחנו נעשה קצת תיקונים בחוק הלאום, נכניס את המילה "שוויון"; או, אתם יודעים מה, אי-אפשר להכניס לחוק הלאום את המילה "שוויון" אז נעביר חוק בנוסף ונשאיר את חוק הלאום. ככה בדיוק בונים כבישים עוקפים: משאירים את ההתנחלות ועושים כביש עוקף, משאירים את חוק הלאום ועושים כביש עוקף של חוק השוויון וחושבים שככה נעלמה הבעיה – לא, היא לא נעלמה, היא עדיין קיימת, היא נמצאת. עובדה – במקום לתקוף את השאלות המהותיות ולהגיד: אם אתה עושה מסע דה-לגיטימציה לאוכלוסייה של 21%-22% מאזרחי מדינת ישראל, אנחנו עושים את ההפך; אם אנחנו אלטרנטיבה, אז אנחנו עושים את ההפך. ודווקא אנחנו ברשימה המשותפת ניהלנו את מערכת הבחירות על זה שאנחנו כן מייצגים את האלטרנטיבה האמיתית גם בנושא הכיבוש, גם בנושא הדמוקרטיה, גם בנושא השוויון לכלל אזרחי מדינת ישראל וגם בנושא של ייצוג לא בעלי ההון והאוליגרכים וכל אלה שרומסים היום, בצל הקורונה, את זכויות הפועלים והעובדים והעובדות למען שימשיכו לשגשג. אנחנו אלה שמייצגים את האלטרנטיבה הזאת ואנחנו התשובה למסע הדה-לגיטימציה. אנחנו נוכיח שאנחנו אלה שנעצור, או נהיה חוד החנית במאבק נגד הדהירה הזאת לכיוון מדינת אפרטהייד ולכיוון פשיזם מוצהר. ואכן עשינו. וזה לא מקרה שאנחנו היחידים בין כל הכוחות של מה שנקרא האופוזיציה שעלינו במספר המנדטים בצורה משמעותית וגרמנו לכרסום בכוח של הצד השני. אנחנו גאים בזה; אנחנו גאים שנשארנו נאמנים לציבור שלנו ולערכים שלנו ולא החלפנו את עורנו בצומת הראשון, ולא פחדנו להגיד את האמת לציבור ברגע האמת. ואז מה קרה? אנחנו עמדנו מול שתי בחירות: או להישאר כלא ממליצים במצב הקיים – כשהגענו לשלב של ההמלצות בבית הנשיא – או להמליץ בצורה כזאת שאנחנו הודפים את האפשרות של מתן המנדט לבנימין נתניהו. תאמינו לי, זה היה מאבק פנימי מאוד קשה לא רק בתוך הרשימה המשותפת אלא בתוכנו עצמנו – אני, אני. אני עומדת מולכם ואומרת לכם: באופן אינדיבידואלי פנימי של עאידה: היה לי מאבק די גדול אם לתת את ההמלצה או לא לתת את ההמלצה. בסוף מה שהכריע: אנחנו לא ניתן יד שנתניהו יקבל את המנדט באופן אוטומטי, ונילחם עד הרגע האחרון. זה לא היה הצבעת אמון בבנימין גנץ, זה היה – אם עושים דה-לגיטימציה, אז זה היה דה-לגיטימציה לבנימין נתניהו; עמדה שהייתה נכונה באותו רגע, ואנחנו עדיין חושבים שהיא הייתה נכונה באותו רגע. לא אנחנו אלה שחזרנו בנו מהערכים שלנו. ואז החליטו שנכנסים לממשלת חירום, איך קראו לזה, ממשלת אחדות, בגלל הקורונה. בגלל הקורונה, עלק. מה עושים למען הקורונה עכשיו? מי מקבל את ההחלטות בעניין הקורונה? אנחנו רואים מישהו שמצליח להעביר איזו החלטה בעניין הקורונה? אבל בואו נתחיל קצת יותר מוקדם. למה הקורונה תפסה אותנו לא מוכנים? כי הייתה ממשלה שהרעיבה את מערכת הבריאות; כי הייתה ממשלה שהרעיבה את שירותי הרווחה והפריטה את שירותי הרווחה; כי הייתה ממשלה בהנהגת בנימין נתניהו שרצתה לרסק את העבודה המאורגנת והלכה לכיוון של עובדי קבלן ועובדים שנרמסים תחת הרגליים של בעלי ההון. אז דווקא מי שאחראי על חוסר המוכנות ודווקא מי שהוביל את המדיניות – לא שהוא עשה את זה בטעות, זאת המדיניות הכלכלית-חברתית שלו – עכשיו צריך לזחול ולהיכנס לממשלה שלו? זאת לא ממשלת חירום. הממשלה הפתטית הזאת היא ממשלה שזחלו אליה מכחול לבן כדי להיכנס תחת הכנף של ממשלת ימין הזוי, של ממשלת ימין כלכלי, פוליטי, מדיני, חברתי – מה שתרצו. זאת האמת. עכשיו אומרים שמתקיימים ברגע הזה כל מיני משאים ומתנים כדי לשנות את כל הנושא של הקפאת חקיקה לשישה חודשים. כבר ויתרו על החוק הנורבגי המדלג. הפרלמנט הזה, שהוא בעל הסמכות בחקיקה, כבר אומר לכם את זה מעל לשבוע, כבר מתריע על זה שנכנעתם ואתם מביאים הסכם קואליציוני שמנפץ כל אשליה על המשך דמוקרטיה, אבל הייתם צריכים ללכת לבג"ץ כדי להבין מה גרוע בהסכם הקואליציוני הזה? ועוד, הולכים לבג"ץ, מבינים מה רע בהסכם, אבל מצד שני מאיימים: אם בג"ץ יתערב, אז הולכים לבחירות. אתם מבינים? הציבור במדינת ישראל מקשיב? האזרחים מקשיבים? הרי הם לוקחים – לא את בני גנץ כבן ערובה; הליכוד לוקח את כלל אזרחי מדינת ישראל, את המשק במדינת ישראל, את רווחת האזרחים כבני ערובה: או שאנחנו בממשלה או שאוי ואבוי, תלכו לבחירות, תלכו לבחירות אז. הם לוקחים את הבוחר הישראלי כבן ערובה להמשך משטרו של מר בנימין נתניהו, ומדברים על זה שרוצים לפתור את הבעיות של הקורונה ובגלל זה יש צורך בממשלת חירום. התמזל מזלי שבתקופת הביניים הזאת, בתקופה הזמנית, קיבלתי לידיים שלי תפקיד שבדרך כלל – אף נציג של הרשימה המשותפת שיושב באופוזיציה לא היה חולם להיות יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, נכון? בדרך כלל זו ועדה שהיא בידיים של הקואליציה, ומה שבטוח, לא נותנים אותה למישהו שהוא מחד"ש וקומוניסט. קיבלתי את זה לידיים שלי, והתמזל מזלי לשבת, לשמוע ולהקשיב טוב מאוד לתשובות של נציגי המדינה, משרדי הממשלה, כשהם שמגיעים לדיונים אצלי. ואני שורפת שם אנרגיות עצומות בלנסות להבין מה התשובה – רק תגידו לי את השורה התחתונה. אני חשבתי כל הזמן שיש לי את השכל כדי להבין מה שמדברים איתי, והתקדמתי, אני לא ילדה בגיל; אבל אין מה להגיד, במיוחד אנשי האוצר במדינת ישראל הם אלופים בלתת לך להרגיש שאתה לא מבין כלום. הבנת הנקרא והנשמע יורדת מתחת לאפס כשאתה שומע אותם. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> יש איזה פתגם שאומרים במרוקאית: (אומר דברים במרוקאית.) << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מי שנתן לך את הפה, תן לו את האוזן. את האמת, אני מנסה להבין, ואני מנסה לשמוע איזה סוג של החלטות מתקבלות עכשיו בממשלה. באחת ההחלטות הייתי צריכה ללכת לבג"ץ כדי שהמדינה תבטל את התקנות לשעת חירום שעשתה בעניין הוצאת נשים בהיריון או שעוברות טיפולי פוריות לחל"ת או לפיטורים. ויום אחד לפני שבג"ץ דן בנושא הממשלה ביטלה את התקש"ח שלה. הגיעו לבג"ץ ואמרו: ואללה, אנחנו ביטלנו. אבל היו 11 יום שהשלתם מעליכם אחריות ונתתם למעסיקים מה שבא להם; פגעתם בחוק שחוקק ב-1952 אולי או ב-1956, חוק עבודת נשים, שמונע. 11 יום השתוללו המעסיקים. במקרה יצא עכשיו שמספר הנשים שהוצאו לחל"ת הן 28% מעל לאחוז הגברים שהוצאו לחל"ת. לך עכשיו תבדוק כמה מהן פוטרו בזמן 11 הימים או הוצאו לחל"ת כאשר הממשלה יכלה להחליט על תקש"ח כזה כדי לפתור בעיה. כששאלנו אותם: למה החלטתם על זה? הם אמרו: היה עומס על עובדי משרד העבודה במתן אישורים, אז חשבנו להסיר את הפקק. אז הסירו את הפקק. מצד שני, הייתה החלטה. אנחנו העלינו כהסתייגות, כשהיו הדיונים על חוק משק המדינה, את עניין השכר לצוותים הרפואיים שנכנסים לבידוד. רופאים שיש חשש שנחשפו לקורונה בגלל שהם מטפלים בחולי קורונה, מכניסים אותם לבידוד, והמדינה מצפה שהם לא יקבלו שכר על ימי הבידוד האלה. ואנשי האוצר אומרים לי: איך את רוצה שנשלם למי שיושב בבית? בדיוק כמו שמשלמים למי שעושה את העבודה. אתה שלחת אותו למשימה. כולנו מוציאים קמפיינים ומשבחים את הצוותים הרפואיים, אבל על חשבונם. אנחנו נשבח, ואתם תשלמו מהמשכורות שלכם. אמרנו: רוצים שישלמו להם 100%. שר האוצר הסכים. הממשלה כאילו קיבלה את ההחלטה, אבל מה, משחקים בפרטים – קודם אנחנו מורידים מימי המחלה שלכם, ואחר כך נשלים לכם מה שחסר. לא, זה לא מתקבל על הדעת. במדינה מתוקנת שיש בה הסכמי עבודה ימי המחלה הם זכות של העובד, הם לא חלק מתקציב המדינה שמפזרים אותו כפי שרוצים. זאת זכות של העובד עצמו ולא של המדינה. עוד על הטיפול בענייני הקורונה שבגללם הוקמה ממשלת החירום – האוכלוסייה הערבית. היינו צריכים, חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, להיאבק מעל לשבועיים ומשהו, ולהתחנן: תכניסו את הבדיקות לאוכלוסייה שלנו. למישהו היה אכפת במדינה שיש אוכלוסייה, 21%, שלא קיבלה בדיקות קורונה לתקופה של שלושה שבועות? ומתפלאים עכשיו למה העקומה לא השתטחה אצל האוכלוסייה הערבית. ועכשיו שוב אנחנו האחראים, סמי, כי אנחנו לא ממושמעים, כי אנחנו לא הולכים לפי ההוראות של משרד הבריאות. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם אנחנו נדבקים בקורונה, מסתבר. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני הופתעתי לגלות שאנחנו נדבקים בקורונה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מפתיע. מפתיע. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חשבתי שזה עניין רק של אשכנזים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הקורונה הזאת, אין לה חוק לאום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כששמעת את הנתונים בערב הסעודית, בוודאי. יש שם. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני חייבת להגיד, אמרתי את זה מעל הדוכן: אם יש מסר שכולנו צריכים להשכיל ולהבין בעניין הקורונה הוא שבסופו של דבר כולנו בני אדם שווים. כולנו שווים. זה מה שיש במסר המאוד-ברור, שכולנו שווים. ולמשרד הבריאות לקח שלושה שבועות להתחיל להקים תחנה פה ותחנה שם, אחרי שצעקנו ואמרנו. אז על מה מדובר? שהם הקימו את הממשלה בגלל מצב הקורונה? אל תכרכו את עצמכם ותכסו את עצמכם בשמיכה של הקורונה. אם אתם כבר הולכים עירומים, אל תנסו להתכסות בכיסוי של הקורונה, זה לא מספיק. אנשים רואים את האמת, רואים שבעצם הממשלה הזו היא ממשלה שממשיכה את דרכו, ובהנהגתו, של בנימין נתניהו, שממשיך את תהליכי הפשיזציה בחברה הישראלית; שממשיך בעקשנות להקים את הבסיס של מדינת האפרטהייד; שממשיך לגזול מכל אחד שמרים את הראש את האפשרות להתנגד למדיניות כזו, וגם כן ממשיך לפגוע בקבוצות המוחלשות של החברה הישראלית. מי שנכנס לממשלה הזו, בעצם הוא רק כלי עזר ליישום המדיניות הזו. הוא ישרת את האדון בנימין נתניהו, המואשם בשחיתות, כדי להמשיך לדכא את הציבור. לא רק את הערבים אלא גם את היהודים המאמינים בדמוקרטיה. ולא רק את הפלסטינים אלא גם את היהודים שסובלים ממצב סוציו-אקונומי נמוך. ולא רק את הגברים הערבים אלא גם את הנשים הערביות ואת הנשים יוצאות אתיופיה, ולא אכפת לו שבצל הקורונה חמש נשים נרצחו. אני עדיין זוכרת שב-2019 ראש הממשלה גילה שיש תופעת אלימות נגד נשים וגילה שיש מקלט לנשים והזדעזע. איפה אתה? למה אתה לא מזועזע כאשר חמש נשים נרצחות? למה אתה לא מזועזע עכשיו, כאשר יש אנשים שבבתים שלהם אין מה לאכול? מנהלות המשפחתונים, שכבר חודש וחצי אני נלחמת שימצאו להן פתרון ושהן יקבלו פיצוי על הימים שלהן, עד הרגע הזה לא קיבלו גרוש על הנשמה. ואתה יודע כמה הם צריכים לקבל? משהו בין 2,500 עד 3,000 שקל. והם כולם 3,700 מנהלים. רשות המיסים לא מצליחה לבנות להם טופס כבר חודש שלם. איפה אתם, שני ראשי הממשלה, בבעיה כזו? צריך שני ראשי ממשלה כדי שיפתרו את הבעיה של מנהלות המשפחתונים, וצריך שני סגני שרים של שר האוצר כדי לפתור את הבעיה הזו. אנחנו לא צריכים אתכם. אנחנו לא צריכים ממשלה כזו, אנחנו לא צריכים קו פוליטי כזה. אנחנו צריכים באמת להיאבק כדי שתהיה אפשרות לבנות דמוקרטיה אמיתית, לבנות שוויון, להיפטר ממדיניות הכיבוש וההרעבה, ושסוף-סוף נתפנה לדבר גם על דמוקרטיה מהותית ולא רק נגן על דמוקרטיה פורמלית, שהשתמשו בה שנים רבות כדי לדכא אותנו ולא כדי לייצג אותנו. אני חושבת שהגיע הזמן שהציבור במדינת ישראל יבין שהמאבק עכשיו הוא לא רק להעיף את בנימין נתניהו, אלא להעיף את כל מי שמשתף פעולה עם בנימין נתניהו, ולהעיף את דרכו הפוליטית והמדינית והכלכלית של בנימין נתניהו. לכן, אני לא אקרא רק לאנשים שלא יצביעו על החוק הזה. אם יש באמת כוחות דמוקרטיים במדינה, תצאו לרחובות, תגנו באמת על הדמוקרטיה שאתם מאמינים בה, כי גונבים לכם אותה, רגע אחרי רגע. מעכשיו עד יום חמישי בערב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. תודה רבה לך. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה, אדוני. ברוך הבא. כבוד השר, אמרתי ברוך הבא. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> ברוכים הנמצאים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> המצטרף למשמרת. עשר דקות ביקשת, ועשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> מתן כהנא (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אתמול בוועדה המסדרת פתאום שאל אותי ידידי איציק שמולי אם אני הפכתי להיות המגן של בג"ץ. אז אני רוצה לענות לאיציק שמולי ולכל חבריי המכובדים: לא פתאום – תמיד. המטרה שלי היא להגן על בג"ץ. מפני מי? להגן על בג"ץ מפני עצמו. אני לא היחיד שחושב שצריך להגן על בג"ץ מפני עצמו, כמה ציטוטים: "הנשיא ברק מוביל, לדעתי, את – – – העליון – – – בדרך לא דרך"; העובדה ש"בית המשפט נכנס לתוך מים עמוקים מדי, לתוך ביצה טובענית של דעות ואמונות פוליטיות", תוביל לאובדן "היסוד העיקרי שעליו הוא חייב לבסס את מעמדו – האמון בניטרליות של המערכת המשפטית במחלוקות ציבוריות". ועוד ציטוט: "אני חושב שאהרן ברק לא השלים" – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מי זה? << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> מייד, מייד, אתה הורס לי את הפאנץ'. אני חושב ש"אהרן ברק לא השלים ולא משלים עם המקום הראוי שצריך להיות לבית המשפט בין רשויות המשטר שלנו – – – זו כעין דיקטטורה שיפוטית שאינה נראית לי כלל". ומי אמר את הדברים האלה, אדוני היושב-ראש? נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט משה לנדוי. מסתבר שהשופט לנדוי צדק. בשנת 2000, 80% מהעם הביע אמון במערכת המשפט, בעוד שבסקר שפורסם היום ממש מסתבר שרק 48% מהעם מאמין למערכת המשפט. אז כן – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש קורלציה בין ההסתה נגד בית המשפט העליון לבין – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> או שיש קורלציה בין המעורבות שלו בדברים שלא קשורים אליו לבין האמון. אז כן, בית המשפט העליון חייב הגנה – הגנה מפני עצמו. המהפכה החוקתית שהתרחשה כאן בשנות התשעים של המילניום הקודם הייתה מחטף. בזה יודה כל משפטן הגון. הרי הכנסת לא באמת הבינה מה היא מחוקקת. או שליתר דיוק, אולי היא כן הבינה, אבל היא לא חוקקה מה שהתכוונה. הרי חוקה לא מחוקקים ברוב של 32 נגד 21. חוקה לא מחוקקים בכנסת מעבר. ואז בית המשפט העליון, בצורה מתוכננת ומתוחכמת, עקב בצד אגודל, ניכס לעצמו סמכויות שאף אחד לא התכוון לתת לו. והינה עוד ציטוט, אדוני היושב-ראש: "מה שברק יצר ובדה מליבו הוא מידה של כוח שיפוטי עליו לא חלמו אפילו שופטי בית המשפט העליון השתלטניים ביותר שלנו. הוא התעלה על מרשל, שעשה פחות עם יותר – – –". את זה אמר ריצ'רד פוזנר, אולי בכיר המשפטנים בארצות הברית. וכך, יום אחד התעוררנו וגילינו שבית המשפט העליון מחזיק בנשק יום הדין – הסמכות לבטל חוקים. מילא אם הוא היה משמש בנשק הזה ככלי הרתעתי. אבל לא, בית המשפט העליון משתמש בו כאקדוחן במערבון. אבל אפשר לפעמים להיות יותר מתוחכם, לא תמיד צריך לבטל חוקים, זה לא תמיד נראה מספיק אלגנטי. לפעמים מספיק לפרש אותם. וכאן, הפלא ופלא, החליט בית המשפט שהפירוש לחוקים ממש לא צריך להיות דומה ללשון החוק. או כמו שאמר אהרן ברק בעצמו: "האמירה שטקסט ברור אינו זקוק לפרשנות היא פשוט דבר הבל". והוא חזר: "דבר הבל". נכון שזה נאמר לגבי דיני חוזים, אבל כמו שכולם יודעים, המרחק לאימוץ הסטנדרט גם בפרשנות של חוקים היה קצר מאוד. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – 100 שנים אומרים את זה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> קצר מאוד. ותרשו לי לחסוך לכם – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – על אותו טקסט כבר כמה אלפי שנים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> תרשו לי לחסוך לכם את השיעור במשפט חוקתי שמוכיח שגם בלי לפסול חוק אחד בג"ץ בעצם שולט על עבודת הממשלה, דרך היועצים המשפטיים במשרדים, שנתונים למרותו של היועץ המשפטי לממשלה. כך שבפועל העליון פרס את רשתו לא רק עלינו פה, על הכנסת, אלא גם על הממשלה. העליון הוא המושל בפועל. והינה כמה דוגמאות: שלוש פעמים הכנסת מנסה לחוקק חוק בעניין המסתננים, שלוש פעמים הכנסת מנסה לחוקק חוק שישמור על הצביון היהודי של המדינה, שלוש פעמים הכנסת מנסה לחוקק חוק שיגן על תושבי דרום תל אביב. ובג"ץ בשלו – פעם אחר פעם רומס את הכנסת, רומס את רצון העם. עוד דוגמה: 4.6 מיליון אזרחים יצאו לבחור, שני-שלישים מהעם, כמבוטא פה בבית הזה, המיוצגים כאן בכנסת, חושבים – נתניהו. אבל 11 שופטים, מכובדים ככל שיהיו, מתכנסים בימים אלו כדי להחליט, אולי יש להם סמכות לעשות overwrite על הרצון של העם. עוד דוגמה: רק לפני שבועות אחדים התערב בג"ץ – אדוני, וזה גם נוגע אליך – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> סליחה, אתה יודע שאני מעריך אותך מאוד. רק לפני שבועות אחדים התערב בג"ץ בשיקול הדעת הנתון ליושב-ראש בית הנבחרים הישראלי, וכמעט הביא לראשונה למצב שבו יכהן יושב-ראש כנסת לעומתי לקואליציה לאורך קדנציה שלמה. ואדוני היושב-ראש, כתבתי על זה פוסט, אני מלא הערכה אליך – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה לא – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> – – מלא הערכה לפועלך, אוהב אותך, מכבד אותך, מעריך אותך, אבל היית יוצא יושב-ראש לעומתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, רק רציתי לתקן שזה לא, לא – היה כבר, היו כבר – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> זה נכון. היה מקרה אחד שהחליף, ב-1900 ומשהו – לא יודע. אני יודע, רק שכחתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אברום. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> ועוד דוגמאות. חברים, בג"ץ קעדאן – בשבילך – בג"ץ קעדאן שבעצם בלם את האתוס של ההתיישבות היהודית. ובג"ץ ועדת המעקב, שבעצם עשה את אותו דבר. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בושה שאתה – – – לבג"ץ על דבר כזה – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> ובג"ץ שעסק בחוק בחורי הישיבות, שאולי זאת הסיבה שאנחנו נמצאים כאן עכשיו. הכנסת עושה איזונים, מקימה ועדות – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני במקומך הייתי מתבייש. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> – – קובעת חוקים, ואז בא בג"ץ, וטראח, שולח אותנו לבחירות. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני במקומך הייתי מתבייש. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> וחוק מיהו יהודי, וכמה מטר יש לכל אסיר – צריכים להבין את זה, חבר'ה: בג"ץ זה הרי גוף שיש לו סמכות בלי אחריות. ולכן הוא יכול לקבוע שכל אסיר צריך מטרז' מסוים, ועכשיו רשות בתי הסוהר צריכה לשחרר אסירים לחופשי כי אין את המטרז' הזה לכל אחד. ומאיפה נביא את הכסף לבנות עוד בתי סוהר? ובג"ץ הקשת המזרחית, שברור לגמרי שמשפיע עד היום על כל שוק הדיור במדינת ישראל. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ערבי שנולד במדינה היהודית צריך לקבל עוד כמה דברים נוספים – איפה מותר לגור ואיפה אסור לגור, מה מותר להגיד, מה לא מותר להגיד, הוא צריך לתמוך בכיבוש, שהיהודים יהיו מרוצים, הוא צריך להנציח את הכיבוש שלנו, כדי שיהיה לכם טוב. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> ובג"ץ עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי, שמתיימר לקבוע מהו קיום בכבוד. אני קורא פה לשופטי בג"ץ: מי שמכם? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ברוב, אתה יכול לחוקק את זה ברוב בכנסת כזאת. אתה תקבל על זה רוב – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> מי שמכם להתעסק – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, אתה יודע, הנושא כל כך טעון שדווקא פה הוא צריך להישמע בנועם, גם אם אתה לא מסכים, וגם אני לא כל כך מסכים, אבל בוא, יסיים – תגיב. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> ואני שואל את בג"ץ: מי שמכם? מי שמכם לגעת בדברים האלה? זו סמכות שלנו כאן. ויש עוד ועוד. עכשיו, מילא אם בג"ץ היה נבחר בדרך דמוקרטית, כמו שמקובל בהרבה מאוד מדינות מתוקנות, כך שהוא היה משקף את מגוון הדעות שיש בעם, כמו שזה משתקף כאן בבית המכובד הזה, ניחא. אבל כולנו הרי יודעים שזה לא המצב. כולנו יודעים שזה גוף שבוחר את עצמו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – את כולנו. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> וכך כבר 40 שנה, העם בוחר ימין, אבל בעצם מקבל שמאל בג"צי. ואת כל זה יכולנו לתקן היום, יכולנו להוסיף לחוק שנדון כאן היום את פסקת ההתגברות – זו שכל הימין חולם עליה כבר שנים. את דעתי על החוק שאנחנו דנים עליו כאן היום אמרתי במגוון הזדמנויות. זה חוק רע שכמעט מתחנן בפני בג"ץ להתערב. זה חוק שמחליש את הכנסת. זה חוק שינציח את עריצות המיעוט על הרוב – הרי 74 או 69, אני לא יודע מה יעלה פה בחוק. אם 74 ח"כים ירצו להחליף ממשלה, הם לא יוכלו לעשות את זה, כי יש מיעוט שרוצה אחרת. אבל הפעם זה רע שבעתיים, כי כשבג"ץ יתערב – והרי כולנו יודעים שהוא יתערב – זו תהיה התערבות בחוק-יסוד, התערבות בחוק-יסוד. הליכוד במו ידיו יגרום להתערבות של בג"ץ בחוקי-יסוד. איפה הם גלעד ארדן, יריב לוין, יולי אדלשטיין, מירי רגב, השר אמסלם, שישב פה? איפה הם? איפה הם שהם הולכים לקרוא לבג"ץ להתערב בחוק-יסוד? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אלה בעד בחירות. כחול לבן רוצים את החוק. אלה בעד בחירות. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> חברים, במקום לרסן את בג"ץ, במקום להעניק לבג"ץ הגנה מפני יצר ההרס העצמי שלו, הליכוד פותח לו את הדלת. וחברים, זה מדרון חלקלק. ואני רוצה לומר כאן בקול ברור, למרות שהחוקים האלה רעים, אסור לבג"ץ להתערב בהם. מי שמעניש את בית המחוקקים על חקיקה רעה זה העם, זה לא בית המשפט. אני קורא מכאן לחבריי בימין: תעזרו לנו לחוקק פסקת התגברות. חייבים להציל את בג"ץ מפני עצמו, חייבים להחזיר את אמון העם במוסד הכל-כך חשוב הזה. תודה. תודה רבה, אדוני. תודה רבה לך. אפילו עמדתי בזמן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עמדת, כן. טוב, נושא טעון דווקא בימים האלה. << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> על זה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת שחאדה. כן, כבודו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מי עכשיו? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, עכשיו זה אופיר, אופיר. חבר הכנסת שחאדה, אופיר. אחרי זה. כן, כן, כן, סליחה. אופיר, בבקשה, אדוני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, 25 דקות. << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> לא, לא, הרבה יותר קצר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי, אז אני מכוון. << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים לאחר מערכת בחירות שלישית, בצילו של משבר בריאותי וכלכלי חסר תקדים, עיני אזרחי ישראל כולן צופות וממתינות להכרעתו של בית המשפט העליון שיכריע אם מדינת ישראל בדרך לבחירות רביעיות או לא. ואני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת: האם זו שיטת הממשל שאזרחי ישראל בחרו בה? האם התרגלנו לעובדה שפעם אחר פעם אחר בג"ץ בוחר לקחת אליו את תפקיד הריבון? בדרך לכאן הבוקר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אגב, מישהו יכול להגיד לי – סליחה שאני מפריע לך, כבודו – כמה חוקים בג"ץ פסל לעומת מקומות אחרים? << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> 17, אבל זה לא העניין, אדוני – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא. אני סתם, מעניין – – – << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> למיטב זיכרוני, 17 חוקים, אבל זה לא העניין. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ממתי? << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> מאז – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מקום המדינה. סוף שנות התשעים. << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> אז, אדוני – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני יכול להגיד משהו. אני העברתי פה חוק, איסור פורנוגרפיה בערוצים הייעודיים ערוץ 1 וערוץ 2. ברוב של 69 חברי כנסת – – – עשרה חברי כנסת. הבג"ץ כינס הרכב דומה לשלנו, 11 שופטים. בראש ההרכב הייתה דורנר – היא פסלה את החוק הזה. פסלה את החוק. שופטת פסלה חוק, ואני אומר לך, אני מתבייש לומר את זה. זאת שערורייה. לא יכול להיות – שחברי כנסת מכל הבית הצביעו, לא היו בכלל קואליציה, אופוזיציה, דתיים; שדולת הנשים הייתה בתוך העסק הזה. הקרינו סרטים פורנוגרפיים בערוצים האלה, ב-02:00. אמרנו: לא יכול להיות, ילדים רואים את זה. הביאו את הסרטים לוועדת החינוך. אני זוכר שלימור לבנת ראתה – ברחה; ראתה סרט אחד שהראו. ובוא בית המשפט ואמר: חופש העיסוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כמו שאתה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בכל אופן, מהנתונים שאני קצת אוסף – לא כצעקתה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ברור שלא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בג"ץ במדינת ישראל לא מתערב כמו במקומות אחרים, אבל הביקורת לגיטימית. בבקשה, אדוני. << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> – – – 18, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מה? << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> 18. << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> אני שמח על השאלה שעוררת, כיוון שאני חושב שהיא נוגעת בדיוק בנקודה. ואני לא חושב שאני אמנה מקרים רבים; אני רק חושב שאני אמנה מקרים כואבים. הבוקר, בדרך לכאן, קראתי דיווח באחד מאתרי החדשות. מצוין כי היום חלפו להן 16 שנים מאז נרצחה טלי חטואל יחד עם ארבע בנותיה, השם ייקום דמן. אני אומר שבאופן טבעי הדבר הראשון שקפץ לי – לא יכולתי שלא להיזכר באטימות ובכתף הקרה שלה זכו תושבי גוש קטיף מאותו בג"ץ. טלי נרצחה כשהייתה בדרכה לשכנע מתפקדי ליכוד להתנגד לתוכנית הארורה, תוכנית הגירוש והעקירה מגוש קטיף; פעולה דמוקרטית לחלוטין. גירוש אנשי גוש קטיף פגע ברגל גסה בכל זכות אדם אפשרית. תושבי הגוש פעלו בדרך דמוקרטית, לגיטימית ומופתית, ובתגובה נענו בבג"ץ שלא פעם גלגל אותם באטימותו מכל המדרגות בית המשפט. אז אשאל אתכם שוב, חברי הכנסת, איזה תפקיד בחר בג"ץ לעצמו? מהי בכלל שיטת ממשל שבה זכויות אדם הן עניין יחסי, המשתנה בהתאם למצב הפוליטי הנתון? חבריי בימין ובעיקר חבריי מתנועת הליכוד. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> אני מדבר כרגע אל חבריי חברי הכנסת ובמיוחד לחבריי בימין ובמיוחד לחבריי מתנועת הליכוד. את חוק המסתננים, שנועד להתמודד עם תופעת המסתננים הקשה, שהזכיר חברי חבר הכנסת מתן כהנא – את חוק המסתננים שנועד להתמודד עם תופעת המסתננים הקשה ולהגן ולשמור על זהותה היהודית של המדינה פסל בג"ץ שלוש פעמים. שלוש פעמים תוקן החוק על ידי נבחרי הציבור בניסיון להתאימו לדרישות המשתנות תדיר של בג"ץ. חרף המאמצים פסל בג"ץ את החוק וסגר את מתקן השהייה סהרונים. המפלט האחרון להתמודדות עם תופעת המסתננים היה חוק הפיקדון. לאחר שבג"ץ נגס בכל אפשרויות האכיפה של מדינת ישראל ניסה בית המחוקקים לבוא בטוב, לעודד ולתמרץ באופן כלכלי וחיובי את עזיבתם של המסתננים את ארצנו. הפלא ופלא, גם את חוק הפיקדון בחר בג"ץ לפסול, ובכך הוציא את הכלי האחרון מארגז הכלים של מדינת ישראל להתמודדות עם התופעה הקשה של המסתננים. אילו זכויות אדם עמדו לנגד עיניו של בג"ץ בכלל הפסיקות הנוגעות למסתננים? האם עמדה לנגד עיני השופטים הזכות של נערה ישראלית להסתובב ללא מורא ברחובות שכונתה בדרום תל אביב, או שמא זכויותיהם של אותם מסתננים לא חוקיים? ואני שואל אתכם שוב, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, לאיזו שיטת ממשל התכוונו? קשה שלא להיזכר – ואדוני תושב הדרום – איך בזמן מבצע עופרת יצוקה, מבצע גדול ורחב היקף, החליט לדון בג"ץ בעתירה לעצירת המבצע. על עתירה זו התבטא לימים אלוף פיקוד הדרום דאז, השר גלנט, ואמר שאין דבר כזה בשום מדינה דמוקרטית. אני מנסה לדמיין מה עבר בראשם של יתר מפקדי צה"ל, של הלוחמים בשטח, אילו ידעו שכרגע בג"ץ דן בעצירה של אותו מבצע רחב היקף שמדינת ישראל יוצאת אליו כרגע ונמצאת בעיצומו? הפרוצדורה הדרושה לחקיקת חוק במדינת ישראל מורכבת. שימו לב למסלול החתחתים שכל הצעת חוק נדרשת לעבור: אישור נשיאות הכנסת, קריאה טרומית, דיון בוועדה, קריאה הראשונה, עוד דיון בקריאה שנייה ושלישית ולבסוף פרסום ברשומות. אבל אם חשבתם שהתהליך הסתיים כאן, טעיתם. לאחר חקיקת החוק בכנסת מוגשת על ידי כל מאן דבעי עתירה לבג"ץ שבה נשפכות שלל הטענות שזה מכבר נדונו על ידינו כאן במשכן הכנסת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש מקרים שהתהליך לוקח שלושה-ארבעה ימים. סליחה, אדוני, בבקשה. << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> אז הפרוצדורה המסובכת העומדת לנו כנבחרי ציבור בהליך חקיקה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לגבי צוק איתן? דיברת על צוק איתן? << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> עופרת יצוקה. זה מזעזע. זה מזעזע, ותראה עד כמה רחוק אפשר להגיע. נתן פה דוגמאות כואבות מאוד לפני כן השר וקנין, ולשם אנחנו הולכים עכשיו. אי-אפשר להגיד שהן לא אקטואליות, הן אקטואליות לעכשיו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ככה זה כשאתה בדרך לקואליציה ואין לך מה לטעון, אז הולכים לבג"ץ. << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> אז הפרוצדורה המסובכת – אני פונה שוב פעם לחבריי בימין, אם זה לא ברור – הפרוצדורה המסובכת העומדת לנו כנבחרי ציבור בהליך החקיקה לא עומדת לשופטי בית המשפט העליון. ברצותם יבוטל החוק, וברצותם יישאר. חבריי חברי הליכוד וגוש הימין. נבחרנו כולנו על ידי הציבור ומהציבור כוחנו. בכנסת הזו ישנה הזדמנות אמיתית של רוב ימני להחזיר את הריבונות לנבחרי הציבור. אני קורא לכם, אל תוותרו על ההזדמנות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה לך, אדוני. אני לא מתאפק מלבקש בכל מקרה: היו זהירים בכבודם של השופטים, כי אין לנו בית משפט ספייר, עם כל הביקורת שיש לנו עליו. << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> אין שום ספק במה שאמרת עכשיו, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. בבקשה, מר שחאדה. אדוני ביקש 20 דקות דיבור. הן לרשותך, בבקשה. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו היום דנים בתיקון חוק-יסוד: הממשלה, אבל משהו מאוד חשוב שוב קרה היום. אנחנו התחלנו את היום עם השביתה של ועד ראשי הרשויות הערבים. מה הם בסך הכול מבקשים? מבקשים לזמן הקורונה, כאשר משרד הפנים מודה ואומר: נכון, יש להם הוצאות חדשות בזמן הקורונה, ורובם נמצאים בסולם הסוציו-אקונומי בין 1 ל-3; המדינה וגם משרד האוצר אומרים: נכון יש בעיה. הם לא יכולים לעמוד בעומס של הקורונה, והם בסך הכול מבקשים למשך שלושה חודשים סכום של כ-210 מיליון שקלים, שגם מבחינת המשרד נראה סביר וכו'. אבל בשביל זה הם צריכים לצאת לשביתה, כי המכתבים שלהם לא מגיעים לראש הממשלה. הקול שלהם, כשהם ישבו בוועדת הכספים אתמול, לא מגיע למשרדי הממשלה. כולם מבינים שהם צודקים בדרישות שלהם ואומרים להם: נכון, אבל אנחנו נלמד את זה ועד שאתם תקרסו נחשוב, אולי נציע לכם פתרון. אז אני רוצה לקרוא בהתחלה לכל מי שאחראי בעניין הזה גם במשרד הפנים וגם במשרד האוצר: לעזור לרשויות, לעצור את השביתה הזאת, להעביר את הסכום הזה. אתמול הייתה להם הצעה מצוינת, שהיא מאוד פרקטית, שאמרה: בסדר גמור, גם יש דברים שצריך ללמוד אותם, תנו לנו לא לקרוס בשלושת החודשים הקרובים – 70 מיליון שקל לחודש, ואז נלמד את כל מה שצריך לבוא על הדרך ונצא ביחד עם כל משרדי הממשלה עם תוכנית שמקובלת על כולם לשנה הזאת ולשנים הבאות. דבר נוסף שהוא מאוד חשוב, והוא כבר הוזכר כמה פעמים גם פה ואין פה אוזן קשבת, זה כל מה שקורה בעניין העסקים בחברה הערבית. אני אמרתי שאנחנו מאוד דואגים לבריאות של הציבור ואנחנו מסכימים שזה הנושא הכי חשוב וכולנו בתוך אותה ספינה בעניין הזה, אבל גם צריך להיות קצת הגיוניים. אי-אפשר שבחודש הרמדאן, כשהאנשים גם חוזרים מהעבודה והם שוברים את הצום בשעה 19:00 ואין להם כל כך הרבה עצבים ללכת ולעשות קניות לפני כן, לסגור להם את העסקים ב-19:30 אבל את העסקים של כל השכנים להשאיר פתוחים. ואז, מה שקורה באמת זה בסך הכול תוצאה של להעניש את בעלי העסקים שנמצאים בתוך הכפרים והערים הערביים, כי האנשים ממילא יצאו ויקנו. יש להם רמדאן ויש להם חג עוד מעט ויש להם הוצאות, והם יוציאו את הכסף במקום אחר. המכה הכלכלית שיקבלו בעלי העסקים הערבים תהיה משולשת. למה? בגלל שמי שמתכנן וחושב ומקבל החלטות לא לקח בחשבון את האינטרסים שלהם. פשוט לא רואים אותם, פשוט הם שקופים. זה דבר שלא מחייב חוק-יסוד ולא חוק רגיל. בסך הכול צריך להיות קצת יותר אנושיים כשחושבים ומתכננים, זה הכול. עכשיו לגבי החוק, לגבי תיקון חוק-יסוד: הממשלה. אני קודם כול רוצה להגיד כמה מילים על ההליך עצמו ואז אני איכנס יותר לעניין של החוק. ההליך נראה ככה, אדוני, כמו המצב במליאה. אנחנו, תיאורטית, נמצאים בדיון. בדיון באים שני הצדדים שיש ביניהם מחלוקת ואחד מנסה לשכנע את השני, לנסות לשכנע אותו שאולי הוא טעה. אבל ברגע שהצד השני בכלל לא נמצא במליאה התהליך הופך לדבר שהוא ריק מתוכן, חסר משמעות. ככה אתה בא, מדבר, לא משכנע אף אחד. התוצאה כביכול ידועה מראש. במחשבה או בלי מחשבה אתה מרוקן את כל התהליך מהמשמעות שלו. זה פוגע בכלל בכל המוסד שאנחנו נמצאים בו, בכל הבית הזה, כי התהליך הופך להיות חסר משמעות. אותו דבר, רק בצורה קצת יותר ברוטלית ואלימה, היה בתוך הוועדה שחוקקה את החוק, שעבדה על החוק. שם המצב היה הרבה יותר הזוי: מביאים חוק שכולם יודעים שבלוח הזמנים הקיים היה קשה מאוד לחוקק אותו, ואז, בצורה שהיא אלימה וברוטלית – לא שומעים אף אחד, אף אחד לא יכול להתבטא בצורה רצינית, אי-אפשר לנתח כלום, אתה לא יכול להביא מומחים שחושבים בצורה אחרת – בצורה כוחנית, מסיימים. אומרים תודה למי שמדבר ולמי שלא מדבר, ואז מסיימים את הדיון. אז כל ההליך שמביא אותנו היום לדיון היה הליך בעייתי, כולל החלק הזה של הדיון. אני רציתי לציין את זה לפני שאני נכנס לעניין הזה. עכשיו לייחודיות של החוק במדינה שאין בה חוקה. קודם כול, זה לא מקרי, אדוני היושב-ראש, שאין חוקה במדינת ישראל; חלק גדול מזה זה בגלל הדיון שהוזכר לפני כן, שזה דיון יהודי–יהודי. חלק גדול מהיהודים החרדים לא חשבו שהציונות זה דבר טוב. הם הולכים ומתמעטים, האמת, לאורך הזמן, וחבל, אבל הם לא חשבו שזאת מדינה יהודית באמת, מבחינתם. וזה היה ויכוח רציני בין החילונים – השסע הדתי-לאומי במדינת ישראל. זאת אחת הסיבות למה אין לנו חוקה. סיבה אחרת היא שהחילונים, שהקימו את המדינה על חורבותיה של פלסטין והעם הפלסטיני, הבינו שהעניין הזה של השוויון בפרויקט שהם מובילים לא יכול להיות. וזה יכול לבייש אותם ברמה הבין-לאומית. והיו על זה המון המון דיונים. אז חוקה במדינת ישראל, בגלל סוגיית שוויון וסוגיות חשובות אחרות שהמדינה לא יכולה למלא – אין. מה יש לנו? קיבלנו חצי עבודה. התחילו במה שנקרא: חוקי-יסוד, שהם בדרך לחוקה; ייקחו לנו אולי 200 שנים בקצב הזה ותהיה איזושהי חוקה. לך תדע. אבל כשאתה עושה חצי עבודה, אתה מקבל חצי תוצאה טובה. אתה נמצא בפשרה שהיא בעייתית. ואז יש לך את חוקי-היסוד האלה, שלא מכסים את הכול, ולכן יש לנו עכשיו תיקון. בא מצב חדש, הזוי, אף אחד לא יכול היה לתאר אותו כשחשבו על חוק-היסוד. למה עכשיו, בתהליך הקמת ממשלה – הרי במדינת ישראל הוקמו כמה ממשלות על פי החוק הקיים, ולא היה צריך לתקן אותו. למה היום צריך לתקן את החוק? הגיע מצב הזוי, ומי שעבד על החוק בזמנו לא חשב שדבר כזה יכול לקרות: בתהליך הקמת הממשלה צריך לתקן את חוק-יסוד: הממשלה, כדי שזה באמת יתאים למצב בלתי סביר. אין כמוהו בשום מקום בעולם ולכן גם אי-אפשר להשוות אותו לשום מקום בעולם. את זה אנחנו מקבלים כתוצאה, כמתנה. בדרך כלל אוהבים להתפאר בראש היהודי שממציא לנו פטנטים; אז האמת, זה פטנט שחייבים לרשום אותו, זה פטנט לקידום השחיתות במדינה. ועל זה צריכים להיות חתומים בני את בני. הם צריכים להיות חתומים וצריך לתת להם את הקרדיט על זה כדי שלא יאבדו את התוצאות הטובות של רישום הפטנט. הצורך לשינוי חוק-יסוד: הממשלה, למה בא? למה אנחנו צריכים לשנות את החוק? כי לכולם ברור שיש פה מצב חדש של שני מנהיגים שמובילים את הדבר הזה ולשניהם אין אמון אחד בשני. בדרך כלל בעיות של אי-אמון ברמה כזאת הן בדרך כלל מחוסר ידיעה, מחוסר הכרה, אנשים שלא מכירים אחד את השני. במקרה הזה, זה בדיוק ההפך. חוסר האמון בין הצדדים בא בגלל שהם מכירים מצוין אחד את השני וגנץ יודע שעל נתניהו אי-אפשר לסמוך. בן אדם שמואשם במרמה, הפרת אמונים ושוחד, שאתה נלחמת כל הקמפיין שלך נגדו, אתה אומר שהוא בן אדם לא מוסרי ולא ערכי וכו', אתה לא יכול להאמין לו. כשאתה לא יכול להאמין לו ואתה מבין שהוא בעייתי מאוד, אתה מנסה לחשק אותו מכל הצדדים, ואז באים כל הרעיונות המוזרים האלה, של שינוי חוק-יסוד: הממשלה – שלא קיימים לא במדינת ישראל ולא במדינה אחרת, דמוקרטית וגם לא דמוקרטית. יש פה ניסיון שהדבר המקביל היחיד שאני יכול לחשוב עליו, מהזיכרון – איפה עוד שינו את החוקה כדי שהיא תתאים למקרה החדש שבא? אצל השכנה מצפון. בסוריה, כשמת חאפז אל-אסד האבא, בשאר היה צעיר ואז הם היו צריכים לשנות לו את החוקה הסורית כדי שגם הוא יוכל להיות נשיא בסוריה. עכשיו, במדינת ישראל המצב הקיים לא מתאים להקים את הממשלה בתנאים של גנץ-נתניהו; צריך לעשות להם חוקים כי הם לא מאמינים אחד בשני. צריך להגן עליהם מהאי-אמון שלהם אחד בשני. מה יש לנו בחוק הנפלא הזה? אם החוק הזה עובר, אנחנו הולכים להשביע שני ראשי ממשלה ומספר אדיר של שרים. כשאני נתתי את נאום הדקה היה היושב-ראש בני גנץ, שיושב פה בקומבינה פוליטית מוזרה – הוא לא רוצה להיות יושב-ראש אבל מצא את עצמו, ככה, בגלל הקומבינה, יושב פה. אמרתי לו שהוא זמני, והוא כעס. אמרתי בזמנו שאני בעצם הגזמתי כדי להמחיש את מה שאני אומר. אמרתי שמדובר על ממשלה עם 32 שרים, 34 שרים. ואז אולי, אמרתי, תוקם ממשלת נתניהו עם 40 השרים וככה הוא יוכל לכתוב את הסיפור החדש שלו. ואז הוא מפתיע אותנו, ש-40 זה עוד כלום. מה אתה יודע, אדון אבו שחאדה? זה הולך להיות 36 שרים ועוד סגני שרים ועוד סגנים שיושבים באותו משרד ושני סגני שרים לזה. אז יש לנו גם מצב הזוי של גודל הממשלה וכל מה שיצא ממנה; בדרך כלל התוצאות יהיו שמשרד אחד יכשיל את המשרד השני. ועוד, בחוק הזה יש לנו דרישה מוזרה: שוב, בגלל בעיית האי-אמון, והם יודעים שאחד יכול לעשות תרגיל מסריח לשני בכל רגע נתון, את החוק הזה אפשר לחוקק ברוב, ובשביל לשנות אותו היה צריך בהתחלה 75; אחר כך, בגלל הדיון בבג"ץ, נראה שיש פה משהו שאולי לא יעבור את בג"ץ, אז ירדו ל-70. אבל למה 70? למה לא 68? למה לא 73? אם כבר חקיקה שבדיוק תפורה לגנץ-נתניהו, למה בכלל לא לתפור להם את החליפה כמו שצריך? מה, אתם מתביישים? הרי אם הייתם מתביישים לא הייתם באים אלינו עם חוק כזה. ואז להחליט שממשלה במדינת ישראל צריכה לכהן שלוש שנים. למה שלוש שנים? למה לא שנתיים? למה לא עשר שנים? הרי אם נתניהו הוא המשיח הגואל, למה להוריד אותו מהשלטון? אני, אם הייתי חושב ככה, הייתי משאיר אותו בשלטון. בשביל מה לעשות את כל הדברים האלה? הבן הבכור שלי הוא בכיתה י'. כשהוא היה בכיתה ח' – נאז'י אל-עלי קוראים לו – נאז'י השתתף בתחרות הנואם הצעיר. הוא זכה ביפו. על מה היה הנאום של נאז'י? הנאום שלו היה על השפעת השחיתות על הדמוקרטיה. ואני, כמי שלמד מנאז'י, אני רוצה להגיד לכם כמה דברים על השפעת השחיתות על הדמוקרטיה. הרי אחד הדברים הכי נוראיים שיקרו מכל התהליך הזה זה בעיית האמון של הציבור בכל המערכת; אף אחד לא ישתכנע לאחר מכן משום אמירה של פוליטיקאי. כשאתה יוצא נגד כל מה שהבטחת לציבור שלך, גנץ, אתה לא רק פוגע באמינות שלך; את זה כבר שרפת, אין מה לעשות, אבל אתה פוגע בכלל במשחק. אתה אומר שנתניהו הוא מושחת, מושחת, מושחת, ואתה הולך להביא סוג אחר של מנהיג; נאמרו מילים יפות כמו ניקיון כפיים, טוהר המידות, מנהיגות שרוצה להוות מודל – אני מאוד מקווה שזה לא יהיה המודל. הבעיה של האמון, ייקח המון זמן לבנות אותו מחדש. אנשים יאבדו אמון במערכת. זה יפגע גם במקומה ובמעמדה של הכנסת, וללא ספק בממשלה ובכל המוסדות. כי מה שקורה פה הוא שאתה אמרת מההתחלה שהשותף שלך הוא מושחת ואתה הולך למנוע ממנו להגיע לשלטון. אתה בכלל נמצא בשביל למנוע ממנו להגיע לשלטון, בשביל זה אתה קמת. ואז אתה משנה את כל העמדות ואת העקרונות שלך. את זה אי-אפשר להסביר לאנשים. אנשים לא יבינו את הדברים האלה. אנשים יבינו שפוליטיקאים זה דבר מושחת, שהולך רק עם שחיתות. אני מאוד מקווה שזה לא יהיה המודל והתפיסה של האנשים לגבי פוליטיקה, כי זה בכלל יוריד את העניין של התקווה לבנות פוליטיקה אחרת בעתיד. מה הדחיפות? למה זה כל כך חשוב? אנחנו כבר התבשרנו אתמול שזה כבר לא עניין הקורונה. מה חדש בממשלה הזאת? הרי כלכלית היא נראית אותו דבר, חברתית היא נראית אותו דבר, ביחס שלה לתרבות וספורט היא נראית אותו דבר. שום דבר. בהסכם הקואליציוני אין דברים חדשים, הרי אותם אנשים ששמו את המדיניות כבר לפני הרבה שנים נשארו, ואת מה שהם יודעים לעשות הם יעשו פחות או יותר באותה דרך. מה יש לנו נוסף? יש לנו שדרוג של הכיבוש. במכבסת המילים של ישראל – היא פשוט מדהימה, המכבסה הזאת – זה לא ייקרא "שיפור הכיבוש", "הרחבת הכיבוש", זה ייקרא "סיפוח". סיפוח של מה? למה, זה שלכם בכלל? מי אתם שתספחו? למי הקרקע הזאת בכלל? מה זה סיפוח? מאיפה הבאתם את ההמצאה הנפלאה הזאת? עוד מילה אחרת לכיבוש. בעניין הזה אני רוצה להגיד להם, שהם ידעו: זה שעכשיו יש לך את הכוח ואתה יכול לחוקק דבר כזה, אם יעבור הסיפוח זה לא אומר שהכיבוש יהפוך באיזשהו רגע להיות לגיטימי. גם אם יהיו לו המון חוקים בכנסת ישראל וגם אם יהיו כל מיני מנהיגי ימין מפה ומשם ומכל מיני מקומות אחרים בעולם, זה לא ישנה את העובדה הפשוטה שכיבוש זה כיבוש, והוא לא לגיטימי, והוא יישאר לא לגיטימי ככה עד שהוא יסתלק מהעולם. לא יהיה כיבוש לגיטימי גם אם תקרא לו סיפוח, תקרא לו תפוח, תקרא לו גנץ, תקרא לו נתניהו. כיבוש הוא כיבוש והוא לא ישתנה. זה שאתה עושה לו חוק לא יהפוך אותו למשהו מקובל ולגיטימי. מה, אתם חושבים שבאפרטהייד לא היו חוקים? האפרטהייד היה חוק. בדרום אפריקה היו המון חוקים. גם להם היה פרלמנט וגם להם היו בתי משפט וגם להם היו מוסדות, רק שהחוקים האלה היו חוקים גזעניים ורעים. אחד המקורות לצרה שבה אנחנו נמצאים היום, שאנשי כחול לבן מוצאים את עצמם הולכים להגן על נתניהו בבית המשפט העליון, הוא שהאנשים, הם הציגו את עצמם כאלטרנטיבה. תפיסה לא נכונה של מהי האלטרנטיבה הפוליטית הביאה אותנו למצב הקשה שבו אנחנו נמצאים. זו אלטרנטיבה פוליטית שאין לה שום תפיסה אחרת לגבי מדיניות, לא חברתית ולא כלכלית ולא פוליטית – בשום כלום הם לא היו שונים, אפילו ביחס שלהם לספורט הם לא היו שונים. הם אימצו לגמרי מה שהיה לליכוד, אם היה לליכוד; פעם היה לו, כשהם עוד בכלל חשבו שצריך לפרסם מצע. הם לא היו רחוקים מהמצע. הם יצאו עם אותו מצע. ככה הם תופסים את העולם. זאת לא הייתה אף פעם אלטרנטיבה פוליטית. ולכן אנחנו גם לא שומעים במערכת הבחירות במדינת ישראל דיון פוליטי. אנחנו רואים שיש קמפיין פרסונלי: כן נתניהו, לא נתניהו; לא בגלל מה שנתניהו חושב, לא בגלל הגזענות של נתניהו, לא בגלל שהם נגד הכיבוש, לא בגלל שהם בעד שוויון אמיתי ודמוקרטיה. הם לא הציגו אלטרנטיבה. נוצרה אשליה כאילו יש אלטרנטיבה, ולכן המעבר מבחינתם הוא לא נוראי. אז מה אם הוא יושב עם נתניהו, הרי הוא חושב כמו נתניהו. במה הוא שונה מנתניהו? למה ההפתעה? העריקה מהגוש הזה לגוש ההוא לא אומרת כלום בפרלמנט במדינת ישראל, כי לא הייתה אלטרנטיבה בכחול לבן. הם לא הרגישו כל כך שונים כדי להרגיש שהם עוברים איזשהו מרחק גדול. אחד הדברים הכי הזויים שבאים אלינו בחוק הזה זאת החזרה של המוח'תאר, המוח'תאר המודרני, "כתבכם לענייני מיעוטים", מה שנקרא. אבל הפעם לא קוראים לו מוח'תאר, הפעם קוראים לו שר. איזה שר? שר לענייני מיעוטים. איזה מיעוטים? המדינה לא מכירה במיעוט הערבי-הפלסטיני כמיעוט לאומי. זה בכלל דבר שלא נוח לה לחשוב עליו. אז היא חילקה את הלא-יהודים לדרוזים, צ'רקסים, בדואים גם, והאנשים האלה מבחינתה הם לא ערבים בכלל. אני יכול להבין לגבי חלק מהצ'רקסים, אני לא יכול להבין לגבי דרוזים ובדואים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> למה? << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אסביר. כי בתפיסה שלנו של לאומיות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני שואל לגבי הצ'רקסים. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הצ'רקסים, ברור, מבחינת המוצא שלהם הם לא ערבים. חלק גדול מהם, הרוב, לא עבר את התהליך של להפוך להיות ערבי בזה שאתה כבר שולט בשפה, תרבות וכו'. אצלנו התפיסה של לאומיות, יא מרגי, היא תפיסה תרבותית. אין בה משהו מהותי, גנטי. אצלנו התפיסה של לאומיות היא תפיסה תרבותית: מדברים ערבית. הערבי מדבר ערבית, זה קשור לתרבות הערבית, לשפה, מנהגים וכו'. מה זה הדבר הזה? מה ייחד את השר לענייני מיעוטים? מה, הוא ידע לעשות פיתה דרוזית יותר טוב משר אחר בממשלה? הוא יהיה יותר קרוב לפולקלור הצ'רקסי, הוא ידע את ריקודי העם הצ'רקסיים? הוא ידע לאכול פתת אצל הבדואים במאהל? בשביל מה צריך שר לענייני מיעוטים? ומה ההתמחות של השר הזה? הוא צריך גם להיות מבני המיעוטים האלה? מה הוא צריך להיות? הדבר הזה פשוט הזוי. אתם יודעים, הקולוניאליזם, אפילו הקלאסי, הרבה לפני הציונות, השתפר לאורך זמן. בהתחלה הם היו מאוד קשורים לצ'יפים של השבטים, אבל עם הזמן הם יצאו משם, ויתרו על הצ'יפים. ניסו לפחות לעבוד עם מעמד בינוני מסוים וחלק מהאליטה הפוליטית של העמים שאותם הם כבשו והרסו. תתעוררו קצת גם אתם. תישארו תקועים עם הצ'יפים? אני מבין שזה פרויקט קולוניאלי, אבל להישאר תקוע עם התפיסה הזאת, שר לענייני מיעוטים, שיכין לממשלה – תשמעו, זו ממשלה באמת גדולה, עם כל השרים וסגני השרים, אתם חייבים מישהו שיכין לכם פיתה דרוזית במהלך הישיבות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הדבר האחרון שאני רוצה לסיים בו, יא מרגי, זה לגבי – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, אתה סיימת את זמנך. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דקה. דקה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דקה, בבקשה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד שהשחיתות שקורית פה, לא מספיק לה נתניהו. נתניהו יכול להיות בשביל השוחד לבד, מושחת; בשביל מרמה, הפרת אמונים, עבודתו לבד – זה יכול להיות. עם גנץ – שניים מספיקים לטנגו. בשביל להעביר תיקון בחוק-יסוד: הממשלה, צריך רוב בכנסת. אם זה חוק מושחת, זה אומר שיש רוב שמסכים לשחיתות בכנסת. ומי שמסכים לשחיתות הוא מושחת. גם אם נתניהו הוא זה שנהנה מזה, יש מעל ל-60 חברי כנסת שמסכימים עם השחיתות הזאת. האנשים האלה יהיו לא פחות מושחתים מאשר נתניהו וגנץ. תודה רבה לך, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. למרות צוק העיתים, צריך להיזהר מלמהר ולהשתמש במילה הזאת. בבקשה, אדוני, 20 דקות ביקשת ו-20 דקות תקבל. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> 25. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 25? 25. אכן 25. בבקשה, כבודו. אדוני השר, אתה בסדר? יש פסיאנס? << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני עוד מעט אצא לשתות קפה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן, כן, אני מאשר את זה. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני אבוא לפה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שנייה, אדוני. בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בשבוע האחרון כולנו עסוקים בתיקון חוק-יסוד: הממשלה. הכנסת עוסקת. אני לא אעסוק בפרטים של החוק הרע הזה, אני אעסוק מעט במה מוביל אותנו ליצירת חקיקה כזאת, מה המצב הנפשי והחברתי שגורם לאנשים טובים ללכת בדרך שהפוכה לתפיסת עולמם. כמה מילים על שחיתות ציבורית. ההגדרה הרחבה ביותר שאפשר למצוא של שחיתות ציבורית היא שימוש לרעה בכוח ציבורי לשם השגת רווח פרטי. אבל לסיפור הזה יש כמה רמות. יש את הרמה שבדרך כלל אנחנו נשאבים אליה, והיא הרמה של הטיפול בעבירות של נבחרי ציבור שעשו עבירות, אבל אז אנחנו יודעים שזה שוחד, הפרת אמונים, שימוש לרעה בכוח המשרה. אלה העבירות של נבחרי הציבור. יש רמות אחרות גם לשחיתות ולנזקים שלה: שחיתות ופגיעה בשוויון ההזדמנויות, בהזדמנות של כל אחד מאיתנו להגיע – אם זה למקום עבודה או כל מקום אחר – השחיתות פוגעת בזה. שחיתות ותחושת ההוגנות – הדבר הבסיסי בחברה הוא שלא יהיה מצב של צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. הדבר הכי בסיסי הזה, השחיתות פוגעת בו. שחיתות וחלוקת משאבים צודקת – חלוקת המשאבים לכלל האזרחים, לכלל המגזרים – אם יהיו קיימים גילויי שחיתות, היא פוגעת בחלוקת המשאבים הצודקת. שחיתות ופגיעה באמון במוסדות השלטון. אבל יש עוד דבר אחד שמדברים עליו פחות, וזה השחיתות והפגיעה הכלכלית בכיס של כל אחד מאיתנו. מדברים על זה פחות, אבל בסוף לשם זה מגיע. כמעט הפוך, נושא השחיתות הציבורית, מבחינת הגילויים התקשורתיים בעשורים האחרונים – אני לא חושב שזה נושא שלא מקבל כיסוי תקשורתי. היו ממפלגות כאלה נבחרי ציבור שהועמדו לדין, והיו ממפלגות אחרות; אתה פותח עיתונים במהלך כל העשורים האחרונים, וזה לא נושא שהוא לא מטופל, לא מדווח או נמצא מתחת לרדאר ולא עוסקים בו. אבל כשאתה באמת בודק לעומק על מה הסיפור ואתה נכנס באמת לעומק, אתה רואה שבעצם שחיתות – כשאתה מדפדף: תיקחו את חוק העונשין, תפתחו אותו – אין עבירה כזו. אין בחוק העונשין עבירה שקוראים לה שחיתות. כלומר, כשאנחנו מדברים על שחיתות, אנחנו רואים משהו הרבה יותר רחב מהמונח של מרמה, שוחד, הפרת אמונים ושימוש לרעה בכוח המשרה. הוא משהו שהוא הרבה יותר קרוב למושג חברתי רחב הרבה יותר. אם זה המצב, ואני לוקח אחורה בזמן – לא הזמן שאני פה מדבר, בכנסת, אלא גם שירות ארוך במשטרת ישראל, כשעסקתי גם בתחום המאבק בארגוני פשיעה וגם בשחיתות ציבורית – חשבתי לעצמי מהי התחושה הכללית אחרי כל מה שקרה: האם אנחנו מצליחים או נכשלים? כמובן שלא יכולתי לדבר על זה אז בקול רם, אבל לעצמי חשבתי שבאמת לאורך הזמן אין "חוויית הצלחה", במירכאות. חוויית הצלחה באכיפה היא ייצור הרתעה, כי אם אתה מייצר הרתעה סביר להניח שמספר האנשים שעושים עבירות מן הסוג הזה במגזר הציבורי, בשירות הציבורי או אצל נבחרי ציבור ילך וירד. המצב הוא הפוך. איך קרה שרק בעשור האחרון נשיא מדינת ישראל, הסמל הבכיר ביותר, נידון, נשפט וישב בכלא? ראש ממשלה בישראל נחקר, היה משפט והיה ערעור וכל האינסטנציות, וישב בכלא, לצערנו; שר אוצר, שר פנים, ראשי רשויות. כל הדבר הזה הוא ללא הבדל של איזושהי מפלגה פוליטית. זה מכל המפלגות כולן. בכל הדרגים הפוליטיים באשר הם היו, נחקרו ושילמו את החוב המשפטי, אבל הכול ממשיך. איך יכול להיות שאחרי כל זה אין הרתעה? אין הרתעה במובן הזה אם אנחנו תולים את יהבנו במערכת המשפטית: משטרה, פרקליטות ובתי משפט. אבל אם אתה באמת נכנס יותר לעומק ואתה רואה ומבין שהשחיתות היא תופעה חברתית – מי שחושב שמערכת אכיפה משנה תפיסה חברתית טועה, ומי שמטיף לזה מטעה. אבל בתפיסה הבסיסית מי שחושב שהרתעה תושג רק באמצעות משטרה, פרקליטות ובתי משפט טועה, ואני אומר את זה בצד המקצועי ביותר של האירוע: כל זמן שנבחרי ציבור שביצעו עבירות או נחשדים בביצוע עבירות לא משלמים מחיר פוליטי, לא יהיה שינוי. זו הסיבה לכך שאחד אחרי השני, לצערנו, בכל המגזרים ובכל הרמות, מבצעים עבירות. המערכת המשפטית ממשיכה לעבוד ועובדת, ותכף נדבר על הטענות שבהן באים אליה כשהיא עובדת, אבל השינוי לא מושג, כי השינוי צריך להיות פה – מהדוגמה והסמל, מהבית הזה. אנחנו נמצאים בשנים האחרונות בדיון של קצוות – של אפס או אחד. אפס או אחד זה אומר: האם יש עבירה או אין עבירה? האם יש כתב אישום או אין כתב אישום? האם יש הרשעה או אין הרשעה? האם בערעור הוא יצא זכאי או שבערעור הוא יצא חייב בדין? זה הדיון. אין דיון על מה ראוי, מה נכון ואיך צריך לנהוג. "לא יעלה על הדעת" הוא כבר לא מושג שעונים בו או דנים בו. נכנסנו לעולם של נרטיבים ושל דיון ציבורי מעמיק, שגם את הדיו שומעים היום, של משילות מול טוהר מידות. ואז בנינו מודלים, וגם באים לבית הזה עם כל מיני רעיונות שבאים מהמקום הזה של משילות מול טוהר מידות, ואז אומרים: צריך חוק צרפתי, היועצים המשפטיים צריכים להתמנות על ידי השרים, שהמשנים למנכ"ל יהיו אנשי אמון. כאילו קיימת איזושהי חובה אלוהית לבחור בין עשייה שלטונית אינטנסיבית, הכוללת שיקול דעת שלטוני נרחב, לבין לשמור על החוק, להוות דוגמה אישית. ובשיח הזה שמתפתח בשנים האחרונות יש מאבק שהופך גם למאבק פוליטי, לא רק מאבק תפיסתי, על מה שקורה במדינה. זה מתלווה לדיבורים ולהמשגות של תפקידים. ואז אתה שומע אמירות כמו: לא יכול להיות שפקיד יחליט – מתוך כוונה להקטין. ואז אומרים: היועץ המשפטי, הרי מהו? בסך הכול פקיד – ומשטיחים את כל השיח. כי מה תפקידו באמת של היועץ המשפטי לממשלה, למי שבאמת רוצה לדעת? הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי כולנו, כלפי הממשלה, יותר נכון. זה דבר אחד. הוא גם זה שאמור להגן על כולנו מפני שרירות הלב של השלטון, טרם הגיענו לבג"ץ או למקומות האחרים. הוא צריך להגיד לאנשי השלטון "עד כאן" במקום שהוא צריך להגיד שזה עד כאן. הוא איננו פקיד. הוא שומר סף. אבל אם הוא שומר סף זה נשמע משהו רציני – אז הופכים אותו לפקיד בשביל להקטין את הזיהוי הציבורי שלו. זה בעולם הנרטיבים האלה שאני מדבר עליו, שכאילו יש מאבק, כאילו הוא קיים, בין טוהר מידות לבין משילות. ואני אומר במפגיע: המאבק הזה בסוף פוגע בכולנו. ואז מגיעים למצב נוסף, שכאילו המאבק בשחיתות על גילוייו השונים – מבקר מדינה, יועץ משפטי לממשלה, פרקליט מדינה, מבקרים במשרדי ממשלה, יועצים משפטיים במשרדי ממשלה – כאילו הם פוגעים באפשרות שלנו למשול. עוד נדבר גם על המושג הזה. במערכת מושגים אחרת – אני מעולם לא אהבתי שמישהו אמר שהוא מושל בי. ממשלה מנהלת. אבל המונח "משילות" מציג משהו רחב, גדול וחזק, וכאילו שם כל מיני אנשים מפריעים למשילות ואז הם בסוף פוגעים באזרחים, שחייבים משילות. הרי האזרחים – מה כולנו אוהבים? שימשלו בנו. לא היא. אני רוצה לחזור למונח שאמרתי קודם. קבלת החלטות בלתי ענייניות בנושאים שונים היא התמצית של גילויי שחיתות. עוד פעם, לא השחיתות הפלילית, לא ההיא שבאה משטרה; יש הרבה מאוד גילויים שנכנסים לתווך הזה שנמצא בשחיתות החברתית שקיימת שהם בין לא נכון, לא מוסרי, לא אתי ולא ערכי, ורק בסוף יש משטרה. אבל השיח כולו מתנהל: יש עבירה או אין עבירה? יש כתב אישום או אין כתב אישום? כשאתה נכנס לתוך השיח הזה, וזה השיח המושטח, אז זה יכול להגיע לסיטואציה, והיא הייתה פה בכנסת – לא הייתי אז פה, הייתי צופה בטלוויזיה; זה יכול להגיע לסיטואציה שבה ראש ממשלה עומד על הדוכן הזה והוא יכול להגיד: אבל מותר לקבל מתנות מחברים. אנשים פה, בקהל הזה, שלא נמצא פה עכשיו, הם יושבים בצד הזה של האולם, עושים עם הראש: כן, כן, נכון, נכון. וזה שאמר את זה יודע בפירוש שזה לא נכון, כי המתנות האלה שמדובר עליהן הן לא אלה שמותר לקבל מחברים. אבל בשיח כזה, שהולך לכיוון הזה, הכול אפשרי, כי הכול זה אפס או אחד. נניח שמותר לקבל מתנות מחברים, נניח; האם ראוי לקבל מתנות כאלה מחברים? זו שאלה שלא נשאלת, כי השאלה היחידה שנשאלת היא האם יש עבירה או אין עבירה. נעזוב את העניין שעל זה יש כתב אישום על מרמה והפרת אמונים, שב-24 בחודש יהיה בבית המשפט המחוזי בירושלים. אני מדבר על הקטע המקדמי פה, על הדיון פה בינינו, על מה נכון ומה לא נכון ומה ראוי ומה לא ראוי. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אפילו חז"ל אמרו: שונא מתנות יחיה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אדוני צודק. אבל אתה יודע – בסוף, ואני חס וחלילה לא רוצה לפגוע בחז"ל – פחות חשוב מה חז"ל אמרו, השאלה מה אנחנו עושים עם מה שהם אמרו. ובסוף השאלה זה לא מוסר של דיבורים, זה מוסר של מעשים. אפשר לספר סיפורים בכל מיני מקומות. בסוף המבחן של כולנו פה – כל מי שנמצא בבית הזה, אבל לא רק בבית הזה, בוודאי – הוא לא מה אנחנו אומרים אלא מה אנחנו עושים ומה המשמעויות של מה שאנחנו עושים. מדובר על מערכת אכיפת החוק, שנמצאת – אני אומר כאן – במגננה, עם התקפה שלוחת רסן של ממשלה שתוקפת אותה כל הזמן, ומי שעומד בראש המתקפה הזאת הוא אדם שיש לו, כרגע לפחות, כתב אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים. ויש חבורה של מוחאי כפיים, או שיש מסובבי ראש שמאלה וימינה, שמרגישים אי-נוחות שהוא עושה את זה, או מי שבאים לאולפני הטלוויזיה ואומרים: נכון, הוא נרדף. מי רודף? מי נרדף? אני, מניסיוני, שמעתי טענות על רדיפה הרבה מאוד שנים. ואין לי טענות לכל אדם שיעשה כל שלאל ידו לנסות להיטיב את מצבו המשפטי בכל דרך חוקית אפשרית. זה נכון לכל אדם מהיישוב, אבל כשעושה את זה ראש המערכת הביצועית זה סיפור אחר. הוא משתמש במערכת הביצועית להיטיב את מצבו. יש לזה משמעות הרבה יותר עמוקה כשעושה את זה ראש ממשלה מכהן. הוא לא הראשון שתקף את המערכת, ואני לא נמצא פה בתור סנגור של אף אחד, אלא כמי שצופה במתרחש ומבין לאיפה זה מביא אותנו. ואתה מגיע לסיטואציה – אתמול הייתה מסיבת הסיום לקורונה ונשאל ראש הממשלה שאלות, אחרי הרבה זמן הוא התחיל גם לענות, לשם שינוי. הוא נשאל על הסיפור, והוא אומר: אם בג"צ יתערב זה מערער כל אבן – אני לא מדייק במילים – ולך תדע מה יהיה, אולי נלך לבחירות. על מה הוא מדבר, בעצם? על הבחינה של בג"ץ אם הסכם קואליציוני – ואני לא מביע כרגע מה בג"ץ יחליט או מה הוא לוקח לדיון, כן או לא – האם הדבר שהוא בוחן אותו הוא דבר בלתי ראוי במובן החוקי של המילה. זה יכול, חס וחלילה, רחמנא ליצלן, באמת לגרום פה למהומה רבתי. הוועדה למינוי שופטים, מה זאת אומרת, זה בהסכם הקואליציוני הקדוש; בהר סיני כתבו אותו. מערכת אכיפת חוק במדינה דמוקרטית היא חלק מהביטחון הלאומי. קשה מאוד להסביר את זה אבל עד שלא נבין את זה לא נבין איזה נזקים אנחנו גורמים כשלא מתייחסים אליה ככזאת. כשאנחנו אומרים את המונח "ביטחון לאומי" אנחנו ישר מול העיניים רואים את אנשי המוסד ואנשי שירות הביטחון והיחידות המיוחדות של הצבא וצוללות ומטוסים. אבל אם בוחנים באמת מה צריך בתוך ביטחון לאומי בחברה דמוקרטית, אחד האדנים המרכזיים שלו היא מערכת חוק חזקה, הוגנת, שוויונית, ערכית. מי שצריכה לטפח אותה, לגדל אותה, לשמור עליה, לגדר אותה מתי שצריך היא המנהיגות הפוליטית, כל מי שיושב פה, בוודאי הממשלה. מתי אנחנו נזכרים שזה חלק מהביטחון הלאומי – ואני אתן שתי דוגמאות, שתיהן אקטואליות? כשפתאום פורצת פרשת הצוללות. פתאום אתה רואה את אנשי הביטחון – אני לא מדבר על האנשים הפוליטיים כרגע, לצורך העניין – אנשי הביטחון, מכוני המחקר של הביטחון הלאומי מזדעזעים. אבל בסוף בסוף פרשת הצוללות בחנה ובדקה אם יש גילויי שחיתות ממסדיים בתוך הממסד הביטחוני. אז כולם קופצים. לי זה ברור, אבל זה פתאום קפץ, כי פתאום לא אני מדבר על שחיתות; פתאום ראשי מל"ל לשעבר וכל מיני מוסדות מחקר בתחום הביטחון הלאומי עוסקים בסוגיה, כמה זה חמור, כמה זה נורא. בוודאי שזה חמור, בוודאי שזה נורא. העסק עוד לא נגמר שם, אז נשים את זה בצד. אבל אז פתאום שחיתות וביטחון לאומי קופצים. ומתי בפעם השנייה פתאום זה קרה? עכשיו, בימים אלה, מגפת הקורונה. פתאום הנושא של הבריאות והשמירה על חיי כולנו נהפך למשהו שממשלה במליאתה עוסקת בו כל הזמן. והקטע – אני אפילו לא אגיד שזה הקטע הטוב, נקרא לזה אפילו מוזר – הוא שהיחידות המיוחדות הכי חשובות נרתמות למאמץ המלחמתי כנגד נגיף הקורונה. את כל המאמצים הקיומיים אנחנו שמים שם. כלומר, גם בריאות היא חלק מביטחון לאומי. לא רק איראן, לא סוריה, לא חיזבאללה ולא חמאס. אני לא מזלזל, פשוט שם יש מי שיטפל. יש מוסד, יש שב"כ, יש צבא ההגנה לישראל, כולם מוסדות מפוארים שאף אחד לא מכה בהם. אבל משטרה, פרקליטות, בתי משפט? חופשי חופשי. ולמה? חלק בגלל שלא מבינים את מה שאני אומר. חלק בגלל שלא רוצים להבין את מה שאני אומר. וחלק בגלל שמבינים את מה שאני אומר אבל הם אמורים לשלם מחיר אישי, ואז הם מנהלים ונדטה ומלחמה אישית כנגד המערכות האלה. ומי שמנהל את המלחמה הזאת הוא ראש המערכת הביצועית וכל אנשיו. שאלו אותי פעם אם מדינת ישראל היא מדינה מושחתת. שואלים אותי כל פעם, הרבה פעמים. אני אומר: מדינת ישראל היא מדינה מעולה. יש בה גילויי שחיתות. אבל כאשר אתה רואה מנגנון ממשלתי מגויס לפגוע במערכות השלטוניות שאוכפות חוק – אנחנו בדרך לשם. אנחנו לא שם, אנחנו בדרך לשם. ולכן אני אומר שהשחיתות היא איום אסטרטגי, לא פחות מזה. המאבק שנאבקים במערכת אכיפת החוק גם הוא מאבק אסטרטגי, ולצערי הוא לא חיצוני, הוא פנימי. זה כמו איזו מחלה אוטו-אימונית שתוקפת את הגוף פנימה. כי זה לא – זה שלנו, זה לא של אף אחד אחר. זה שלי כמו שזה של ראש הממשלה או של השר לביטחון הפנים או של כל שר אחר או חבר כנסת אחר, לא משנה זהותו הפוליטית. אני אגיד לכם בצורה אפילו יותר מוזרה ומשונה בימים אלה: המאבק בשחיתות, אם תבדקו אחורה, מעולם לא היה יעד לטיפול בממשלות ישראל, מעולם לא. ואני חושב שזה לא בגלל – ואני לא מהמקום של הטענה שכולם מושחתים; במקום שאומרים שכולם מושחתים אין תיקון. אני לא מאמין בזה. המדינה היא מדינה טובה; יש בה מושחתים ויש בה גילויי שחיתות שצריך להיאבק בהם. אבל אחרי שאמרתי את זה – הוא מעולם לא היה יעד ממשלתי לטיפול. חלק מזה היה בגלל שלא הבינו מה הדרך הנכונה לטפל, כי הלכו עוד פעם על משטרה, פרקליטות ובתי משפט. לנו – אני אומר "לנו" ביש עתיד – הייתה תוכנית למאבק בשחיתות. היה לי הכבוד להכין אותה, להתייחס אליה. היא אומצה לאחר מכן על ידי כחול לבן כשהתחברנו יחד עם חוסן, יחד עם תל"ם, והייתה לנו כוונה אמיתית – לא רק שלי, זה לא עניין אישי; של כל המפלגה, של כל מפלגת כחול לבן – שזה יהיה אחד היעדים המרכזיים לטיפול, בהנחה שאנחנו נרכיב את הממשלה. נרכיב אותה, נטפל בה, מתוך הבנה של כל הדברים שאמרתי קודם: שזה חלק מביטחון לאומי, שזה פוגע בערכים הכי עמוקים שלנו ואסור לוותר על זה; מתוך ידיעה שבסיפור הזה אתה לא יכול להתייחס רק לאין עבירה או יש עבירה, יש כתב אישום או אין כתב אישום – אתה חייב לטפל במה לא ראוי, מה לא נכון, מה לא ערכי, מה לא מוסרי. זו העבודה של נבחרי הציבור. מה שלפרקליטות ולמשטרה מתחיל רק ברגע שיש עבירה פלילית; עד אז, זה המרחב הציבורי. וחוסר העיסוק המתמשך שלנו כחברה, אבל ככנסת כמובילה את החברה וכסמל והדגל שלה – להוביל את השיח הזה של מה לא נכון ומה לא ראוי ומה לא ערכי ומה הוא לא מוסרי. ופה צריך להיות הפולמוס, ופה צריכים לבוא בני הפלוגתא בכל ההקשרים כולם שהזכרתי קודם. ואני מאמין שהמצב ניתן לשינוי, והשינוי יגיע אך ורק מהדרג הפוליטי שמנהל את המדינה, את הבית הזה, עם חברי הכנסת שמרכיבים אותו. ואי-אפשר לעשות את המעבר הזה ואת המהלך הזה בלי מנהיגות ודוגמה אישית. ואחרי שאני מנסה לסכם את מה שאני אומר פה, אני אשאל, האם המאבק בשחיתות יכול להיות מובל על ידי ההנהגה הנוכחית? האם מחר ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפתח ישיבת הממשלה הבאה, בהנחה שהוא ישתכנע שצריך להוביל מאבק כזה, יאמר ויגיד: היום תשמע הממשלה את הצעתם של שר המשפטים, השר לביטחון פנים ושר החינוך לגבי הדרך שבה נוביל מאבק בשחיתות במדינת ישראל? מקסימום זה יגיע לתוכניות סאטירה. כי אתה לא יכול לעשות משהו שאתה לא ראוי להוביל אותו, ואדם עם כתב אישום לא יכול להוביל דבר כזה. והאם ראש הממשלה החליפי יוכל להוביל אותו? הוא לא יוכל להוביל אותו, לצערי, כי א. הוא הלך עם ראש הממשלה הראשון, וב. הוא נתן לו משהו שלא היה לפני כן. הוא נתן לו גם, בהיותו של בנימין נתניהו ראש הממשלה החליפי, הוא נתן לו פסקת התגברות כזאת גדולה, והוא שותף מלא לדרך הרעה שאנחנו הולכים בה. האם תיקון חוק-יסוד: הממשלה מקדם שחיתות או מונע אותה? מקדם שחיתות, בלי כחל ושרק. האם באמת מאבק בשחיתות חשוב או הוא רק מס שפתיים שקל למכור אותו אבל צריך אומץ לב, נחישות, והבנה עמוקה בנזקיה של שחיתות על מנת לממש אותו? כל זמן שנבחרי ציבור לא ישלמו מחיר פוליטי על התנהגויות בלתי-ראויות, מושחתות – לאו דווקא פליליות אבל בוודאי הפליליות – לא נצליח להוביל את מדינת ישראל למאבק נחוש בשחיתות, שכל כך חשוב לכולנו. חוסר המאבק בשחיתות, וזה מה שהולך ללוות אותנו בזמן הקרוב, משדר מסר שאפשר, משדר מסר לכולנו – למפקדים בצבא, במשטרה, למנהלי האגפים בכל מוסדות המדינה, לכל נבחרי הציבור ברמות השונות, לנבחרי הציבור ברשויות המקומיות – יאפשר רק דבר אחד. לראות שאפשר: אפשר ומותר, ומקבלים מחיאות כפיים גדולות וסוערות על התנהגות בלתי ראויה. לצערי הממשלה המתגבשת לוקחת אותנו לשם, והיא לא לוקחת אותנו בצעדים מדודים. היא מריצה את כולנו למקום שכולנו, אבל כולנו, נצטער עליו, תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה לך, אדוני, תודה רבה. יעלה חבר הכנסת יבגני סובה. 20 דקות ביקשת, הן לרשותך, אדוני. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי כמוך יודע מה זה ישראל ביתנו. יש כאלה שאומרים שאצלנו זה דף מסרים. אז הינה אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זה לא דף מסרים, זה משהו שכתבתי ואפילו חבריי לסיעה לא יודעים מה אני הולך להגיד. אז יכול להיות שגם הם יופתעו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אבל על מה בדיוק אתה מתנצל? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא מתנצל, אני מסביר לאומה כולה שיש כאלה שעובדים לפי דפי מסרים ויש כאלה שמדברים, מה שנקרא, מהלב, ואני באמת רוצה לדבר מהלב. אתמול בערב עם ישראל היה מרותק למסכי הטלוויזיה, כמו כולנו, ראינו את זה. מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. והפעם צריך להגיד לזכותו, באמת ניתנה הזדמנות לכתבים לשאול שאלות. אגב, אפשר להתווכח עם התשובות שלו, כי בכל זאת, כששואלים שאלות אז בוחרים מי הכתב ששואל שאלה. בעניין הזה אני נזכרתי במשפט שאמר פעם הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, שמעון פרס, באחד הראיונות, וגם אני זכיתי לראיין אותו, הוא אמר: "השאלה היא לא זאת, הבעיה היא אחרת" ואז הוא היה עונה לכל שאלה כפי שהוא רוצה. ואתמול ראיתי שזו בעצם מסיבת עיתונאים אבל זה גם המשך של מופע יחיד – ומופע יחיד זה לא דבר שלילי, זה יכול להיות גם דבר טוב – של בנימין נתניהו. אני שוב נזכרתי במשהו שהיה לפני הרבה הרבה שנים, כשהייתי כתב צעיר, וזה היה במבצע עופרת יצוקה. בעופרת יצוקה כבר כולנו ידענו שראש הממשלה אולמרט לא ממשיך להיות ראש הממשלה. אהוד ברק היה שר הביטחון, ובנימין נתניהו, אז ראש האופוזיציה, הגיע לאולפן של ערוץ 9. אני לא יכול להגיד שהייתי כתב צעיר, כבר כמה שנים הייתי כתב והייתי מגיש. הוא הגיע באיחור רב, שדרך אגב, זה מאפיין אותו, הוא תמיד מאחר, ונשארו לי כמה דקות. אני והשותף שלי לתוכנית, נשארו לנו משהו כמו ארבע דקות לשאול את השאלה, וזה היה שידור חי, ואפילו נורא כעסתי, אמרתי: למה אתם מכניסים בן אדם בשידור חי לארבע דקות כשיש לי ארבעה דפים של שאלות למישהו שהולך להיות ראש הממשלה, לפחות ככה הוא הציג את עצמו בקמפיין? ולא היה לי זמן לשאול אותו שאלה, אבל שאלתי אותו שאלה מאוד עניינית. שאלתי אותו: חברך למפלגה משה פייגלין אמר שלראש ממשלה שהוא תחת חקירות אין זכות מוסרית לשלוח חיילים לקרב. האם אתה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, מסכים עם העמדה הזאת? הוא אמר: לא, אני לא מסכים. אגב, זה אותו בן אדם שחצי שנה לפני כן אמר שראש ממשלה שהוא תחת חקירות עד צווארו אין לו מנדט מוסרי להמשיך להיות ראש הממשלה. ואחר כך אני זוכר עוד מקרה, כשהוא כבר נבחר להיות ראש ממשלה. הוא הגיע לאשקלון, שהייתה מופגזת, ועמד בכניסה לאשקלון ואמר: אני כראש הממשלה אמוטט את שלטון החמאס. חבריי לסיעה כבר היו בכנסת, ואביגדור ליברמן, יושב-ראש המפלגה, אפילו חתם איתו על הסכם קואליציוני שמדבר על מיטוט שלטון החמאס – חבל שאתם לא הכנסתם את זה לחוק-יסוד: הממשלה אז ב-2009, יכול להיות שזה היה צ'ק הביטחון, מה שנקרא, והיה אפשר לנופף בחוק-היסוד הזה. עברו 11 שנה – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מי מכבד צ'קים? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה רעיון. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. כי אם אתה, אביגדור ליברמן, היית מכניס את זה לחוק-יסוד: הממשלה, אז לפחות היה צריך 75 או 72 בשביל תיקון לחוק-היסוד. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> יבגני, הסיכוי הוא בדיוק כמו הסיכוי שהוא יקיים רוטציה עם גנץ. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. ואני זוכר את זה עד היום, את מסיבת העיתונאים הזאת. וכך היו עוד הרבה ראיונות אחר כך בהמשך. אגב, אני לא יודע אם ראש הממשלה זוכר את הראיונות האלה, כי הוא מתראיין לכל העולם, אבל היה עוד ריאיון מרתק, נדמה לי שזה היה ב-2011 או ב-2012 אחרי המחאה החברתית. המחאה החברתית הייתה ב-2011, ואני שאלתי אותו על המחירים הגבוהים של הדיור. אז כבר נולדה לי בתי הבכורה, וכמה שנים הייתי נשוי, ועד היום אין לי דירה משלי. שאלתי אותו: אדוני ראש הממשלה, מה אתה אומר לזוגות הצעירים שלא יכולים לקנות דירה במדינה הזאת? אז הוא שאל אותי: אתה נשוי? הראיתי לו טבעת, אמרתי שאני נשוי. יש לך ילדים? אה, לא, סליחה, היה לי עוד ריאיון לפני שנולדה לי הבת, ואז אמרתי לו שאין לי ילדים. אז הוא אמר לי: אתה צריך שיהיו לך ילדים. ככל שיהיו לך יותר ילדים ככה אוכל לעזור לך. כי אז בזמנו, נדמה לי אטיאס היה שר השיכון, והיו נקודות למשפחות מרובות ילדים. ואז הוא אמר לי את זה, בשיא הרצינות, אני לא צוחק – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא היו נקודות למי ששירת בצבא. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא, אני מדבר על מספר הילדים. ואז הוא אמר: ככל שיש לך יותר ילדים ככה אני, אני כראש ממשלה, אוכל לעזור לך, לזוג צעיר, לרכוש דירה. אחרי שנה או שנתיים הוא שאל אותה שאלה: האם אתה נשוי? אמרתי: כבר שאלת את זה, אני נשוי ויש לי ילדים – תעשה עוד ילדים בשביל שאוכל לעזור לך. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אתה מכיר את השיר: "ילדים זה שמחה"? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קודם כול, אין ויכוח בכלל. ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה, עם ישראל רק יתברך במספר הילדים. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יבגני, אם היית עושה עוד, אז גם במענק קורונה הוא היה עוזר לך. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תשמע, אני מספר מה שהיה, אני מספר אמת. זה לא משהו שממציאים, כמו חלק מעמיתיי לשעבר העיתונאים. אבל בואו נחזור למסיבת העיתונאים של אתמול. באמת, כי אפשר לדבר על הזיכרונות עד הלילה, אבל אני רוצה להתמקד בכמה נקודות. לפני חודש וחצי משבר הקורונה רק התחיל למעשה. ואז נתניהו, בשיטה האמריקאית, הסביר לאומה כולה כמה דברים חשובים: איך צריך לנגב את האף, איך צריך להתעטש למרפק, או בשפה הגבוהה, לא לעשות אפצ'י, מה שאנחנו אומרים, בציבור. גם לא לעשות אפצ'י לתוך כפות הידיים כי זה לא נכון, אלא לעשות את זה למרפק. אגב, זה תלוי גם אם אתה לובש חולצה או לא, כי אם אתה לא לובש חולצה והמרפקים שלך חשופים אז אתה גם לא יכול להתעטש למרפק. נתניהו גם לימד אותנו לוותר על החיבוקים והנשיקות. ואני חייב להגיד שבצער רב נפרדנו מההרגלים שלנו, שמאפיינים אותנו כישראלים – לתת צ'פחה, להתנשק, צביטה בלחי. נכון, אדוני היושב-ראש? זה מה שמאפיין אותנו, העם החם שלנו, נכון? כשאתה מטייל בעולם ואתה רואה מישהו שנותן לך צ'פחה וככה אומר, אתה יודע שזה ישראלי. רק ישראלים מתנהגים ככה. ובאמת זה טוב. אני אומר את זה לטובה. נאלצנו להיפרד מההרגלים האלה, מה לעשות, יש קורונה, ואכן ויתרנו על זה. ויתרנו גם על הרבה דברים אחרים. למשל, לראות את ההורים שלנו, לראות את הסבתות, את הסבים, לבלות את חג הפסח ביחד, להיפגש עם החברים, ללכת לחדר כושר, לצאת לטייל. והכי חשוב, רבים-רבים מאיתנו נאלצו גם לוותר על הפרנסה, על מקום העבודה שלהם, כי פשוט הם פוטרו או שהוצאו לחל"ת ואז הכול נסגר. תוך יום-יומיים הכול נסגר. בתי ספר, גנים, חלק גדול מהתעשייה נעצר, מקומות בילוי, קניונים, מסעדות, שווקים, בתי קולנוע, תיאטרון. איך אמר נתניהו? המגפה פעם ב-100 שנה. הוא צודק. כשהוא צודק הוא צודק, צריך להסכים איתו. אבל כמו שאומרים, ההצגה חייבת להימשך. אז במקום הבימה והקאמרי, עם ישראל קיבל כמעט מדי ערב הצגות מסוג אחר. באולפני טלוויזיה מומחים רבים סיפרו לנו על התחזית הכי שחורה עם מיליון נדבקים, עם 10,000 מתים – מה שנקרא: נכון, לא נכון – דבר בביטחון. ואם זה לא מספיק, ראש הממשלה היה גם דואג להוסיף למנת ההפחדה היומית הזאת. הוא היה מציג נתונים מהעולם, מה קורה באיטליה, מה קורה בספרד, מה קורה בארצות הברית. סין, דרך אגב, לא הוזכרה שם, כי בסין יש שיטות אחרות לטיפול, אז הוא לא רצה כנראה לעצבן את הצופים. והציבור, שברובו המוחלט הקפיד ליישם את ההנחיות, לא הבין מה רוצים ממנו. אנשים יושבים בבית, ילדים לא לומדים, עסקים קרסו, חובשים את המסכות, מנקים ידיים, מאיפה אתם לוקחים את המספרים המפחידים האלה? כולם יושבים, מצייתים להנחיות ומדברים על מיליון נדבקים ועשרות אלפי מתים. נכון, היו בעיות במגזרים מסוימים, ויש לכך סיבות. צריך להגיד גם, צריך להודות, לא צריך להתבייש. כשיש בעיה במגזר צריך להגיד, זו לא בושה. אגב, הנושא טופל על ידי הצבא ואני חושב שאם הצבא היה נכנס קודם לתמונה – ואני אומר את זה כמחמאה אפילו למשרד הביטחון ומי שעומד בראשו – אז זה לא היה קורה. אבל מה היה קורה אז, אם הצבא היה נכנס לתמונה לפני? לא היינו רואים את מופע היחיד הזה. היה מופע יחיד מסוג אחר, עם מישהו אחר, שזה שר הביטחון, והוא לא רצה שיהיה מופע יחיד של שר הביטחון. אגב, כולכם יודעים מה הוויכוחים שלנו עם שר הביטחון, אבל כשהוא עושה את העבודה צריך להגיד שאפו. באמת. אני חושב אישית שהתפקוד של שר הביטחון במקרה הזה, במקרה של הקורונה, היה תפקוד טוב. חבל שהוא לא קיבל את תשומת הלב המתאימה לדבר הזה. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שבשלב מסוים אפילו התקשורת ריחמה על שר הביטחון. אתה יודע איך? כשהיא התחילה להציף את השאלה מדוע פיקוד העורף לא מקבל את הפיקוד על המבצע הזה, מבצע קורונה. אז שואלים את השאלה, וכולם יודעים מה התשובה – התשובה היא שמישהו למעלה לא רוצה לתת למישהו להשתמש ולהיות שותף להצגות היחיד האלה שמדי ערב אנחנו צפינו בהן בטלוויזיה. אגב, אתמול – תתקנו אותי – לא ראיתי את שר הביטחון ברשימת השרים, נכון? זו גם שאלה לגיטימית שצריכה להישאל. שר הכלכלה מספר על הכלכלה, שרת התרבות והספורט, בסדר, מתבלבלת בין כדורגל לכדורסל, זה קורה לכולנו – אבל איפה שר הביטחון? מה, לשר הביטחון לא מגיע להגיד תודה רבה על כל הטיפול? אני חושב שכן, מגיע לו. אם שר הביטחון טיפל בקורונה כמו כל השרים אז להגיד תודה רבה גם לשר הביטחון. אגב, בהקשר של כדורגל, אני נזכר בעוד משפט שאמר פעם פרשן מאוד ידוע בברית המועצות, פרשן לכדורגל. הוא אמר: המסירה הייתה מוצלחת, חבל שנגמר המגרש. אז זה פחות או יותר מה שמאפיין את היחס – אם אתה עושה משהו טוב אז אתה כאילו נותן מחמאה, אבל המחמאה שלך כבר לא רלוונטית באותו זמן שאתה נותן את המחמאה. זה פחות או יותר היחס כלפי שר הביטחון המכהן. ואז, רבותיי, הקורונה עוברת, כחול לבן נכנעים להפחדות ואפשר לעבור לשלב הבא, שהוא, במקום ההפחדה, שלב ההצלה. נתניהו מספר לאומה על לימודיו לפני עשרות שנים בארצות הברית ומזכיר את המרצה באוניברסיטת MIT – שצריך להגיד שהיא אחת האוניברסיטאות הטובות בעולם, בטוח בשלישייה הפותחת של האוניברסיטאות – והוא מדבר על המושגים ממקצוע שהוא מקצוע מוכר לכל מי שלומד לא רק מתמטיקה, פיזיקה, גם מדעי המדינה – מבוא לסטטיסטיקה. סטטיסטיקה זה דבר שמשתמשים בו הרבה גם במדעי החברה, גם בסוציולוגיה ולומדים את זה גם מי שאין להם מושג במתמטיקה. וסטטיסטיקה, דרך אגב, זה דבר שמכשיל הרבה אנשים, שאומרים: אני לא מעולם המתמטיקה, אני רוצה להיות פילוסוף; אבל, מה לעשות, אתה צריך ללמוד סטטיסטיקה. וגם אני, כבוגר בר-אילן ובוגר תקשורת פוליטית ומדעי המדינה, למדתי סטטיסטיקה, אז לא צריך לנסוע ל-MIT בשביל ללמוד סטטיסטיקה. ובסטטיסטיקה יש שלל מושגים. אני לא יודע מי היה המרצה האפידמיולוג שאז, לפני 40 שנה, דיבר על העקומה הזאת כפי שעשה ראש הממשלה, אבל אני זוכר מהלימודים שלי שבסטטיסטיקה יש מלא מושגים, כמו למשל המושג סטיית תקן. לא צריך עכשיו להסביר לצופים של ערוץ הכנסת מה זו סטיית תקן, אבל סטיית תקן בסטטיסטיקה זה משהו שהוא קורה במצב נורמלי, מה שנקרא, כי אם המצב הוא לא נורמלי אז סטיית התקן עלולה להשתנות תוך זמן קצר. אגב, משתמשים במושג הזה גם בכלכלה, בשוק ההון למשל. אתה רוצה להרוויח כמה שיותר מהר – הסיכון שלך גדל. אתה לא יכול להרוויח תוך זמן קצר בלי להסתכן. אז לכן המושג הזה, סטיית תקן, זה מושג שהוא ידוע לכל אחד שמתעסק בסטטיסטיקה, וגם ידוע לכל אחד שמתעסק בסקרים, בחירות, מי שמייעץ לאנשים שהולכים או מחליטים ללכת לבחירות. ואם אני מסתכל על ההגדרה של המושג הזה, אז מה אני מוצא? שזה למעשה מדד סטטיסטי לתיאור הפיזור של נתונים מספריים סביב הממוצע שלהם, התלוי במרחק של הנתונים מן הממוצע שלהם. למה אני חותר? מה אני רוצה להגיד בזה? כשאתה היום מאיים שאתה תלך לבחירות מוקדמות – זה לא מצב נורמלי, זה לא מצב סטטיסטי. למה זה לא מצב נורמלי? כי פעם רביעית הבחירות יתקיימו בתוך שנה וחצי. זה כבר לא מצב נורמלי. בשפה הכלכלית זה נקרא סיכון גבוה. נכון, אתה יכול להתבשם מהנתונים שכרגע אתה מקבל על פי סקר כזה או אחר ולחשוב שמישהו אחר מפחד מהסקר – רמז עבה למפלגת ישראל ביתנו, שאנחנו לא מפחדים – ואז אתה תגלה שתוך זמן קצר אתה תקבל נתונים אחרים לגמרי, כי שלוש פעמים כבר היית בסרט הזה. שלוש פעמים לא השגת 61, שלוש פעמים לא הבנת שאתה לא משיג 61, ועדיין אתה מאיים בזה שאתה תלך לבחירות והחלטה כלשהי של בית המשפט העליון מקרבת אותך לבחירות רביעיות. אין לי מושג. אני לא הבנתי את זה. אם זה קטסטרופה – ואתה, אדוני ראש הממשלה, אומר שזו קטסטרופה – אז מי אם לא אתה צריך למנוע את הקטסטרופה הזאת? כי אתה ראש הרשות המבצעת, אתה מנהיג האומה. אם אתה אומר לאומה שזאת קטסטרופה, תכנס את כל המוחות של המדינה, כמו שכינסת בקורונה, ותעצור את הקטסטרופה הזאת. אחרת מה, אתה כאילו נהנה מכך שקטסטרופה באה? זה כמו לעקוב אחרי האסטרואיד שמתקרב לכדור הארץ ולהגיד: מה, אני לא אעשה שום דבר, יש עוד 3,000 שנה עד שהוא יתקרב. יש בזה צדק, דרך אגב, מה אתה יכול לעשות אם בעוד 3,000 שנה הוא יתקרב לכדור הארץ? אתה לא יכול לדאוג למי יהיה פה עוד 3,000 שנה, אם בכלל תהיה פה אנושות. אבל הקטסטרופה יכולה להגיע עכשיו, אז אם אתה אומר שקטסטרופה מגיעה תוך שלושה חודשים, אז מי אתה שלא תעצור? אתה צריך לעצור את הקטסטרופה הזאת. האמת היא שאין לי תשובה לזה, לא הבנתי את זה. אולי בהמשך יהיו עוד הופעות כאלה אז אני אשמח גם לקבל תשובה, כמו כל אזרחי ישראל. אגב, בשביל זה יש כנסת, נכון? לפני 40-30 שנה, כשבאולם הזה, פה, ישבו גדולי האומה, לא היה נהוג שאתה מדבר מול אולם ריק. ישבו אנשים, ראש הממשלה ישב, שרים ישבו. היו ויכוחים, דיברו. ככה למדתי מההיסטוריה, אדוני היושב-ראש. אולי אני רומנטיקן, חושב שאפשר גם היום לנהל את הוויכוחים האלה, אבל איפה, איפה כל האנשים? ועוד מילה אחת, אני רוצה להתייחס גם לאותה אוניברסיטה שהוזכרה, MIT. אמרתי, יש לי כבוד גדול לאוניברסיטה הזאת, ואני חושב שחלומו של כל אדם שרוצה להצליח הוא ללמוד באוניברסיטה מסוג זה, כמו MIT, כמו סטנפורד, כמו הרוורד וכו' וכו'. כשקראתי על האוניברסיטה, מצאתי נתון מאוד מעניין: MIT היא אוניברסיטה שמצטיינת במושג שנקרא אנטי-סמכותנות. שמעת פעם, אדוני היושב-ראש, מושג כזה? מה זה אנטי-סמכותנות? מה שנקרא, זה התנגדות למשטר סמכותני. כלומר התנגדות לסוג משטר המתאפיין בפיקוח חברתי הדוק וציפייה מצד האוכלוסייה לציות למשטר, תוך שימוש לעיתים קרובות באמצעי דיכוי כמו עידוד אלימות משטרתית ואפילו הוצאה להורג. זה כנראה דומה קצת לסין, ואני מאוד מקווה שאנחנו לא נגיע לזה, כי אם אתה כבר מציג את האוניברסיטה שלך, מה שנקרא בלטינית alma mater, ואתה מתגאה שלמדת שם, אז אני חושב שגם את זה הוא היה צריך ללמוד שם ב-MIT. ועוד דבר אחד שמאוד צרם לי, לא כחבר כנסת – כאזרח במדינה הזאת: אתה כל הזמן אומר: אני, אני, ואני ואני ואני ואני ואני, אה, מה יש לי להגיד? אז מי אם לא אתה? אם אתה מגיע לתוצאה ומגיע לך שאפו אז תדאג גם להגיד שאתה נושא באחריות על כל הכשלים, ואל תגיד שהביורוקרטיה אשמה בזה שהעצמאים לא קיבלו את הכסף המגיע להם, כפי שהבטחת. זה מה שנקרא שני הקצוות, אתה לא יכול מצד אחד להגיד: אני עשיתי, אבל בכל מה שקשור לכשלים יש ביורוקרטיה שפוגעת קשות באורח החיים שלנו. אז מי צריך לטפל בביורוקרטיה? אני הייתי מבין אם זה היה בא ממועמד לראשות הממשלה, מישהו שרק עכשיו מתמודד לראשות הממשלה; אבל אתה כבר 14, 14.5 שנים. אני כבר לא מדבר על הרצף. 11 שנה רצוף ראש ממשלה ועדיין הוא מדבר על הסופר-טנקר, עדיין הוא מדבר על הביורוקרטיה ועדיין הוא מדבר על מיטוט שלטון החמאס כמו שזה היה ב-2009. אני לא יודע איך ייגמר כל הסיפור הזה, אני כמעט בטוח שרוב חברי הבית הזה לא יודעים איך זה ייגמר, אני לא יודע אם נתניהו בעצמו יודע איך זה ייגמר; החליט, לא החליט, אם תקום ממשלה. ובאמת, אני חושב שצריכה לקום ממשלה. זו לא הממשלה שאנחנו ייחלנו לה וזו לא הממשלה שרצינו שתקום, אבל לקחת את עם ישראל להרפתקה שכזאת ולאיים ולהגיד שאם שופטי בג"ץ יתערבו אנחנו נלך לבחירות – בשביל מה, בשביל שתחוקק את פסקת ההתגברות אחרי שתקבל את אותו מספר מנדטים שקיבלת? אין לי מושג. אני גם חושב שהשאלה הזאת שאני שואל צריכה להיות מופנית כלפי הבלוק של נתניהו. הזמן שלי נגמר, אבל אני יכול להביא מאות ציטטות – ואני גם מבטיח שאני אביא את זה, כי יש לי גם בערב עוד דברים, וגם מחר. כשדיברו לפני הגשת כתב אישום אמרו שאנחנו נצטרך להחליף את הדיסקט, אנחנו נצטרך להתייחס בצורה שונה לראש ממשלה שהוא תחת כתב אישום, שמוגש נגדו כתב אישום. ורק אנחנו היינו עקביים מאוד: אמרנו לאורך הדרך שמבחינתנו יש חוק; אתה אוהב אותו, לא אוהב אותו – יש חוק, צריך לציית לחוק. החוק שונה, ישראל ביתנו אז הצביעה נגד החוק, נדמה לי ב-2001, אבל אתה הולך עם האמת שלך ועם החוק, ולא צריך להמציא פה סיפורים. מי שממציא כרגע את הסיפורים זה האנשים של הבלוק. דרך אגב, אותו שר הביטחון שאמרתי שמגיע לו שאפו על תפקודו בקורונה, אני פונה אליו פה באמצעות השידור הזה: תיזכר, שר הביטחון נפתלי בנט, מה אמרת לגבי הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן ומה הבטחת לשנות בהתנהגות שלך בעודך חלק מהבלוק הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה לך, תודה רבה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> שלום לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שלום, גברתי, 25 דקות לרשותך, נצח. בבקשה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה יודע, היושב-ראש, אני אומרת לך, אני לא יודעת אם צופים בנו, אבל אני שואלת את עצמי שאלה גדולה: אנחנו בעיצומו של משבר קורונה? נגיד שאני רוצה להאמין לראש הממשלה שלי. האם האירוע אתמול, אותה מסיבת סיום שהביאה לקיצה את מגפת הקורונה בישראל – ואני חושבת שהיה שם הכול חוץ מזיקוקי דינור, שלא היו שם, אולי בסימן יום העצמאות לא היו. לא הצלחתי להבין, האם הקורונה הסתיימה? כי אם הקורונה הסתיימה, יש פה שאלה מאוד גדולה שאני שואלת את האנשים שחברו יחדיו כדי להגיע לאותו הסכם של אחדות, ואני אנסה להסביר למה המילה הזאת ריקה וחלולה מתוכן: מה המשמעות שהקורונה הזאת הסתיימה? עמד אתמול ראש ממשלה – אני יכולה להגיד יחיד סגולה, כפי שהוא קורא לעצמו וכפי שקוראים לו תומכיו – ואמר שבזכותו הסתיימה הקורונה. אם ממשלת האחדות הזאת הוקמה בדרך כזאת עקומה כדי לשרת את אותו מצב חירום בעקבות הקורונה, אני תוהה מה התכלית של ההחלטה הזאת והאם היא מוצדקת גם אחרי מסיבת הסיום הכל-כך מובהקת של ההצלחה במלחמה. אבל אני רוצה ללכת עם הנרטיב של כחול לבן. אנחנו ערב כינונה של ממשלה, אני מניחה שהיא תקום. נכנסתם לממשלה הזאת, שילמתם מחיר גדול מאוד, ואני רוצה לנסות – אתה שומע, כבוד היושב-ראש, אני רוצה, באופן חריג לשבועות האחרונים, לנסות להבין מה עבר בראשם של כחול לבן ומה הייתה הסיבה, מה הייתה המהות? כי אם הייתה קורונה וכבר איננה, אז מה התכלית? אני הולכת על הנרטיב, על הדרך שבה הם הציגו את הדברים, ואומרת לעצמי ואומרת להם: אם היה מצב חירום באמת בהגדרה של מצב חירום – תכף נדבר על ההיבט הכלכלי, שללא ספק הוא גדול, הוא מורכב, הוא מאתגר ואנשים רבים סובלים ממנו, נדבר גם על זה; אבל כפי שהוגדר המצב הבריאותי כמצב חירום הוא כבר לא כזה – אז הייתי אומרת, דיינו, כחול לבן נכנסו לממשלת חירום ועצם הגדרת המונח מצב חירום מצדיק את העניין, דיינו. אתם יודעים, עד עכשיו מתו מהקורונה 237 אנשים, אני מקווה שלא יהיה מחיר נוסף, קורבנות נוספים. וכמובן, כל אדם שנפטר טרם זמנו ואפשר היה שיחיה עוד, בוודאי שנכון לעשות הכול כדי להציל אותו. אני מסתכלת על זה בפרספקטיבה של שנים שעסקתי בנושא הורדת זיהומים בבתי חולים. מבקר המדינה אומר – ב-2013 הוא הוציא דוח שמדבר על סדר גודל של בין 4,000 ל-6,000 אנשים שמתים מזיהומים בבתי חולים. ליצמן התעקש לאורך זמן שזה לא המספר. לפני כמה חודשים, כמדומני בפברואר, יצאה מלשכתו אמירה: לא 4,000, אלא 3,000, בין 3,000 ל-3,500. תקשיבו מה אני אומרת: 3,000 עד 3,500 אנשים מתים מזיהומים כל שנה, עדיין, בבתי חולים. מעולם זה לא הוגדר כמצב חירום למדינת ישראל, מעולם. זיהומים בבתי חולים נרכשים שאפשר למנוע, הוכחנו שלפחות את מחציתם אפשר למנוע. מה המשמעות של הדבר הזה? נגיד שהיינו מצילים אנשים ושהיינו מתייחסים ברצינות, והיה מתקיים דיון אחד משמעותי של אותה מערכת בריאות שאנחנו נמצאים בתוכה, הייתי גם על זה אומרת: דיינו, הייתה סיבה. אבל אני לא רואה שזה חלק מהעניין בכלל. אילו למשל הייתה מוקמת, כחלק מההסכם הזה, ועדת חקירה – לא חס וחלילה לניתוח הכישלון של אופן ההתמודדות עם הקורונה, אלא ההצלחה הפנומנלית של יחיד הסגולה שהוביל את ההישגים הכל-כך מרשימים. נגיד שזה היה חלק מההסכם. ונגיד שבמקרה ידידנו עפר שלח, שיושב בוועדת הקורונה ומנתח נתונים מסוגים שונים – אגב, אלה לא אותן טבלאות מוצגות לא במסיבת הסיום לקורונה ולא בחגיגות הניצחון האחרות – הייתה יכולה להיות לציבור שקיפות, כמו שמצופה במדינה דמוקרטית; היה ניתוח נתונים שאומר: כך וכך, פה התייחסנו למדינה כזאת, פה למדינה אחרת. אתם יודעים ממי אנחנו מקבלים את הנתונים שלנו היום? מהתקשורת בעיקר, מהאינטרנט, מגוגל. אני לא יודעת להסתכל היום על נתון שמוצג לי ברמה הלאומית ולהגיד: זה הנתון, כזה ראה וקדש. אז נגיד שכחול לבן היו נכנסים לממשלה שאומרת: תוקם ועדה על הקורונה. למה? כי זה לא הנגיף האחרון. למה? כי אנחנו לא יודעים אם הפקנו לקחים. למה? כי כשהקורונה פגשה אותנו היינו במציאות מאוד מאוד מאתגרת של מערכת הבריאות, כשהקורונה פגשה אותה, ואני תכף גם אצטט. אולי היינו לומדים ממקומות אחרים, אולי היינו רואים מה נעשה בעולם. אבל לא תהיה ועדת חקירה, משום שכחול לבן לא ראתה את זה. ואני אומרת לכם, הייתי אומרת: דיינו, אם הייתם בוחרים לעשות את זה וכן לסכם עם אותה ממשלה, ממשלת אחדות – "אחדות", במירכאות כפולות. הייתי אומרת: אוקיי, דיינו. מערכת הבריאות הגיעה כל כך מורעבת למשבר הזה של הקורונה. מפרסם מבקר המדינה דוח – לא לפני הרבה זמן, תתפלאו, זה נראה לנו יובלות: בשבוע האחרון, נדמה לי 23 במרץ או 27 במרץ, לא מזמן – הדוח על מערכת הבריאות והמוכנות של מערכת הבריאות ספציפית לנושא ההתמודדות עם מגפה. והוא אומר, אני מצטטת את מבקר המדינה – לא אני אומרת, מבקר המדינה: מערכת הבריאות בישראל אינה ערוכה להתמודדות עם התפרצות מגפה. זה מצמרר לראות איך הדוח הזה הוגש כשהקורונה כבר הייתה בעיצומה. קיים חוסר בהצטיידות. זה לא אני אומרת, זה מבקר המדינה: קיים חוסר בהצטיידות בתרופות לטיפול בשפעת, והמלאי הקיים אינו מספיק. הוא מדבר על 16% במקום 25% מהאוכלוסייה, כנדרש. אני לא אקריא את כל הדוח, אבל הוא גם מדבר על מצוקת תשתיות של בריאות הציבור. אין תקני אחים ואחיות לצורך חיסון האוכלוסייה. תקשיבו מה הוא אומר במרץ: אין כוח אדם לביצוע חקירות אפידמיולוגיות. מצלצל באוזן הסיפור של הקורונה? אם היינו מוכנים, אם היינו מאותגרים, אם כחול לבן, למשל, הייתה אומרת שזה נושא כל כך חשוב וכל כך משמעותי – דיינו. הייתי אומרת: אוקיי, נעשה דבר. ממשלת חירום – יש לה תוכן, יש לה מהות. אוקיי. שום מילה מהדבר הזה לא מוזכרת בהסכם הזה – אותו הסכם שתביאו מחר להצבעה, ותכף נדבר גם על הדרך שבה ההסכם הזה גובש. ואם אנחנו רוצים להסתכל על מערכת הבריאות ולהגיד: אה, זה לא קשור ליחיד הסגולה, הוא לא קשור לעניין – זה מישהו אחר, אני אומר לכם: אתם זוכרים שראש הממשלה שלנו מכהן כבר 14 שנים? אתם זוכרים שהוא זה שקובע את סדרי העדיפויות? אותם מיליארדים שנמצאו עכשיו כדי לטוס בכל העולם ולהפעיל את המוסד וללכת למדינות עלומות שנשמע עליהן ושנלמד עליהן בספרי ההיסטוריה, נמצאו עכשיו כהרף עין בהיבטים שבעבר לא היו. למה? למה צריך למוטט מערכות, להרעיב אותן ולהביא אותן עד המציאות הזאת שהן נמצאות בה, ועכשיו, בצוק העיתים, להיות הגיבור שפותר את הבעיה. למה? למה מישהו אחר נותן לו לעשות את זה? ואם הוא לא נותן לו לעשות את זה, איך כחול לבן מסדרת את המציאות, מסדרת את העובדות, מאפשרת לאזרח להבין באיזו מציאות הוא חי ומשפרת את איכות חייו. איך זה קורה? רוצים ממשלת חירום? רוצים הצדקה לממשלת חירום? אני שואלת שוב את כחול לבן. נגיד שהיינו כולנו מקבלים את ההחלטה על סגר, אותו סגר של האזרחים. אתם יודעים מה, ראינו מה קורה בעולם – סביר, צריך לנתק את שרשרת ההדבקה, ונכון להבטיח שאנשים יהיו בבתיהם וששרשרת ההדבקה לא תמשיך. אבל אלה שישבו בבית כי קיבלו הנחיה להישאר בבית וגילו אחריות ואזרחות טובה והבינו שזאת חובתם, וזה הרוב המוחלט של החברה בישראל, יצאו מהבית; חלקם יצאו מהבית כי היו חיוניים וחלקם יוצאים עכשיו. מי מפצה אותם על אובדן ההשתכרות שלהם? מי מתווך את ה-80 מיליארד שקלים שנאמר שהוקצו? אתם יודעים, אין דבר יותר מתסכל מבן אדם שיושב בביתו – עבד כל החיים, משלם מיסים, שילם את כל מה שהוא נדרש, ועשה על פי חוק והוא יושב בבית ושומע ערב-ערב איך בכירי משרדי הממשלה מסבירים לו למה הוא זכאי; הוא ניגש לאינטרנט – אני מכירה כמה כאלה באופן אישי – ניגש לאינטרנט, עושה מה שהוא מונחה, וכלום. יוק. שום דבר הוא לא מקבל. התיווך הזה, בין ה-80 מיליארד לכיס הפרטי של האדם שנפגע ושואל את עצמו ואומר: אני לא רוצה נדבות, אני לא רוצה שתתייחסו אליי כאל מסכן – מה זה המונח "ביטוח לאומי"? הוא היה אמור לבטח את הפרט, את האדם, את האזרח, וזה לא נעשה. כחול לבן, מה בהסכם הזה כתוב על התיווך של ה-80 מיליארד בגדול, במקרו, שמתורגם לאדם שפרנסתו נגזלה? הניתוק הזה בין מה שקורה בהסכם הזה, שתכף נדבר על הרכיבים האומללים שלו, לבין זה שהפרט בקצה, אין לו – לחלקם בוודאי אין מה לאכול, ותכף אתן דוגמה ממש ספציפית מאתמול. אני שואלת: מה עבר עליכם? נגיד שאני רוצה ללכת איתכם בנרטיב הזה של למה היה חשוב להיכנס לממשלת חירום; כל הדברים האלה נעלמים מעיניכם? לא התכוונתם לתת לזה תשובות? איפה בדיוק בדפים, חוץ מדברי ההסבר למה זה היה חשוב להיכנס לממשלת חירום – ששוב, מסיבת הסיום שלה הסתיימה אתמול? אולי אתם נמצאים באירוע אחר? אנחנו יודעים כולנו, ניהלנו דבר או שניים בחיים. אנחנו מבינים שכשמציאות משתנה, אתה צריך לחיות אותה ולהיות ער לשינוי. כולנו. מופז היה רמטכ"ל, חילק ספר לכל הקצינים בצבא על הגבינה שזזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מישהו הזיז את הגבינה שלי. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מישהו הזיז את הגבינה שלי, נכון. הגבינה זזה. נכנסתם לממשלת חירום – שילמתם את המחיר במוניטין, בהבטחות, ביכולות, בערכים, בכל היבט שאני יכולה לעלות על הדעת, אבל הגבינה זזה. הקורונה הסתיימה מבחינת יחיד הסגולה, אחרת – תסבירו את מסיבת הסיום אתמול. אילו הממשלה הזאת לא הייתה עולה כל כך הרבה – הממשלה הרעה הזאת, שככה, עולה מדפי ההסכם הזה. אז שוטטתי קצת כדי לחפש כמה היא עולה: אז יש מי שהגדיר 100 מיליון, ויש מי שהגדיר 170 מיליון, ויש מי שהגדיר מאות מיליונים. לא יודעת, אין לי מושג. אני רק חברת כנסת – אין לי יכולת לגשת בשקיפות לנתון, כי יש רק גורם אחד שמציג את הנתון, ומפיו אנחנו נקבל את הנתונים; אחרת אנחנו לא יודעים להגיד. אז 100 מיליון שקל ויותר – נגיד שזה המינימום וזאת ההערכה הכי נמוכה לגודל המנופח הזה של הממשלה הזאת – לא יכלו להספיק, או להיות מתועלים, לאנשים שכל כך זקוקים לזה? לאנשים שעולמם חרב עליהם, והם נורמטיביים. לא עשו עבירות על החוק אף פעם. הם לא מואשמים לא בשוחד, לא במרמה, לא בהפרת אמונים. הם רק דואגים לפרנסת המשפחה שלהם, והעתודות שלהם ריקות משום שהם חיים את ההווה כל הזמן; לא בגלל שהם אשמים, לא בגלל שהם לא עובדים קשה, לפעמים אפילו בשתי עבודות, בגלל שיוקר המחיה כל כך גבוה, שהערך של העבודה שלהם, הזיעה שלהם לא שווה את היכולת שלהם להתפרנס בכבוד. אז מה הם מבקשים? לא, אל תיתנו לנו יותר ממה שמגיע לנו. תנו לנו לעבוד, תנו לנו להתפרנס, תפצו אותנו על החודשיים האלה, ושנהיה מסוגלים לחזור לאותה נקודה שהיינו בה, כדי שנוכל להמשיך לשלם לממשלה הזאת, כדי שהיא תוכל לבנות כזאת ממשלה מנופחת. א בל גם זה לא, אני לא יכולה להגיד שהקפדתם, ואמרתם, אלה התנאים, ויהיו פחות ופחות הוצאות. לא. אנחנו מבינים שסדר הגודל של ההוצאות הוא גבוה מאוד בעקבות הקמת הממשלה הרעה הזאת. אני מסתכלת על הסעיף של הדיור. לא מספיק מעון אחד לראש ממשלה אחד. לא מספיק. שלאנשים אין מה לאכול, אנחנו צריכים שני מעונות – כל מעון לראש ממשלה אחר בממשלה דו-ראשית של ראש ממשלה חלופי שיחליף את החלופי. תגידו, מה, השתגענו? באיזו מציאות אנחנו חיים, באיזה מרחב ציבורי? אנחנו מבינים שהחוק הזה לא תמיד ידוע ומוכר לציבור, אבל הוא יגיע לציבור, אל תדאגו. אנחנו בינתיים בתוך המקום הזה שנקרא כנסת ישראל, אבל הדברים יחלחלו, גם אם ייקח להם קצת זמן. הם יגיעו. ואז תחושת הניכור וההבנה של הציבור מה נעשה פה בחדרים הסגורים ועל איזה הסכם מבייש חתומים רוב חברי הכנסת בבית הזה – אני לא יודעת להסביר. אז הייתי אומרת – אם לפחות משהו מכל הדברים שציינתי הייתם עושים, הייתי אומרת: דיינו, אבל זה לא קורה. כי בשום דבר ממה שאמרתי עד עכשיו לא עמדתם על הרגליים האחוריות ואמרתם: לא יהיה, כי חשוב לנו הציבור. מה פתאום. לא מהצד הימני, לא מהצד השמאלי. בשום פנים ואופן. הלכתם את כל הדרך הזאת. אתם יודעים מה? שמתי רגע את התקציב בצד. לא שאני חושבת שיש לזה סיבה טובה, אבל אני שמה את זה רגע בצד ואני הולכת קדימה. בשלושה קמפיינים של שלוש מערכות בחירות יצאנו החוצה. אני הייתי בין האנשים בכחול לבן שרצו ואמרו שוב ושוב שיש חובה להגן על מוסדות השלטון – על בג"ץ, על המשטרה, על הפרקליטות, על היועץ המשפטי לממשלה – שעושים את תפקידם. זה היה הייעוד שלנו. על זה קמנו, אמרנו: אנחנו נילחם. על זה הלכו אחרינו. אנשים עמדו מולנו ערב-ערב בשלושה קמפיינים ואמרו לנו: זה חשוב לנו, ישראל משנה את פניה, תילחמו בעבורנו על הדבר הזה. ראיתי היום סרטון שהופץ נגד היועץ המשפטי לממשלה. אלוהים ישמור. אלוהים ישמור. מה זה הדבר הזה? איש ציבור. אפשר להגיד שמסכימים, שלא מסכימים, אבל זה ברור לנו שמי שמשסה נגדו, כפי שבעבר שיסו נגד אלשיך או נגד כל בעל תפקיד אחר שקצת הפריע בעין למי שזה לא מצא חן בעיניו – מה, אי-אפשר להגיע למי שמפיץ את ההסתה הזדונית הזאת? אני אומרת לכם, מתקיימים דיונים על השב"כ, שיודע בכל רגע נתון איפה כל אחד מאיתנו בשם הקורונה, אז לא יודעים להגיד מי הפיץ את הסרטון הזה? או שיש איזו הבנה – בואו, הפעם נלך על הראש של זה ומחר נלך על הראש של ההוא. ואני אומרת לכם, במדינה הזאת, שמאבדת לאט-לאט את הדמוקרטיה שלה, את החופש שלה, של הפרט, כל אחד יכול להיות הראש הבא שאותו ירדפו כי הוא מפריע למישהו, כי הוא לא נותן מספיק מרחב פעולה למי שחושב שהוא רוצה שלא ידעו. אז אני שואלת את כחול לבן: אפילו את זה אתם לא מתחייבים לעשות? אפילו על זה ההסכם שלכם לא מדבר? עד איפה הגעתם? אם לא הייתם מגינים על נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים גם על זה הייתי אומרת: דיינו. עברנו את הכסף, עברנו את הגודל, עברנו את הניפוח, עברנו את שליחי הציבור שבאים כדי לעשות את מלאכתם בהגנה על הציבור במדינה דמוקרטית. אני רוצה להקריא מתוך התשובה של כחול לבן לעתירה בבג"ץ, זאת שנדונה במקביל אלינו כאן, בבניין ליד. תקשיבו: יצוין כי תנאי הכשירות של אדם לשמש כחבר כנסת מבחינת ההיבטים הפליליים, לרבות הגשת כתבי אישום כנגד מועמד לכנסת, מוסדרים בסעיף 6 לחוק-יסוד: הכנסת. על פי האמור בסעיף 6 לחוק-היסוד, הגשת כתבי אישום כנגד מועמד לכנסת אף בעבירות חמורות, אין בה כדי למנוע מאותו מועמד להיבחר מבחינה משפטית, והעניין נתון לשיפוטו של ציבור הבוחרים. תגידו, אתם רציניים? על מה יצאנו שלוש פעמים למערכות בחירות אם לא על הדבר הזה שלא מגינים על מי שיש לו שלוש עבירות כל כך חמורות. עבירה אחת – כל שכן שלוש עבירות חמורות. קמפיין שלם. דיבר פה קודם לפניי ניצב בדימוס סגלוביץ' שמונה על ידי כחול לבן להיות אמון על נושא המלחמה בשחיתות. כל זה היה פארסה? הצגה? מה זה היה? ועכשיו כשנכנסים להסכם – אוקיי. לכו, היכנסו, תעשו ממשלת חירום; מסיבת הסיום אתמול לא הייתה אמיתית, הקורונה עדיין כאן, מאיימת עלינו לכלותנו – תקפידו על הדברים האלה, לפחות, תראו שהסעיפים האלה באים לידי ביטוי. לא מספיק? נושא הצוללות. קוקפיט נוכח? קיים? שר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון אומר: רבותיי, אני אומר לכם, יש פה אירוע אסטרטגי לביטחון מדינת ישראל. אין סעיף קטן, שורה וחצי, כמה מילים, שאומר שתוקם ועדת חקירה לנושא? הרי אם לא היה כלום כי אין כלום מה הבעיה לחקור את זה? נושא אסטרטגי משמעותי כל כך לא קיים. אז איך אני יכולה להגיד: דיינו? גם זה לא קרה. ההסכם שחתמתם עם הליכוד, שנקרא "ההסכם להתמודדות עם משבר הקורונה" – קורונה שהסתיימה, לדברי יחיד הסגולה – הוא שערורייתי. אילו הייתם מסתפקים, למשל, רק בראש ממשלה אחד, כל פעם בראש ממשלה אחר – דיינו. אבל זאת ממשלה דו-ראשית. אם לראש הממשלה המכהן בכל פעם הייתה סמכות לקבל החלטה באופן ענייני ללא קשר לזיקות – אני בחיים שלי לא השתמשתי במילה "זיקה" כל כך הרבה פעמים כמו בשבוע האחרון. הזיקה לזה והזיקה להוא וההוא מסרבל את ההוא, וההוא מונע מההוא, ואם הוא לא מביע נאמנות לראש הממשלה שמינה אותו מטעמו הזיקה נפסלת והוא לא יכול לפטר אותו. זה נראה כמו מערכון, לא כמו הסכם וחתימה על חוק-יסוד. אם הייתם דואגים למנות, למשל, את מי שמגן על הציבור. מפכ"ל – שנה וחצי ממלא מקום. לא שאלתם את עצמכם למה לא מתמנה מפכ"ל קבוע? על מי זה מאיים הכי הרבה? ומי זה שאמור למנות אותו, ומי זה שבחסות המלחמה בקורונה הסיפור הזה של מינוי בעלי תפקיד כמו מפכ"ל, כמו נציב שירות בתי הסוהר, כמו פרקליט המדינה וכו' – גורמים שהם מאוד חיוניים להתמודדות גם עם קורונה וגם עם מצב חירום – כל זה מתעכב? למה לא מתמנים מחר בבוקר, אתמול, אם הסכם כזה בא להתמודד עם מצב חירום? כי זה לא באמת חשוב, כנראה. אז אלה שלא מינו ולא עשו – הבנתי, לא בחרנו בהם. באנו כדי לייצג אלטרנטיבה. אלה שבאים עם האלטרנטיבה, גם הם לא מתביישים לקבל הערה מבג"ץ, ולא על חצי השנה אלא על 100 הימים שעכשיו הגשתם, ואני מקווה שגם זה ייפסל כי אין שום סיבה שבעלי תפקיד שנועדו להגן על הציבור לא יכהנו בתפקידם כי זה מפריע למישהו שהוא בעל עניין. אתם יודעים כמה פעמים דנתי בהיבטים של ניגוד עניינים של אנשים שהיו צריכים לבצע תפקיד כזה או אחר, על דברים מינוריים, פעוטים? אני צוחקת לעצמי, על מה התעקשנו קלה כחמורה אבל ניגוד עניינים שלא למנות בעלי תפקידים שאמורים לדון – מה זה? ומי נותן לזה יד? אז הקמתם ממשלה מסורבלת עם 52 שרים וסגני שרים. גם אם תורידו את מחציתם זה יותר מדי. אני אומרת לציבור, אני לא יודעת אם אתם יודעים – הסידור הזה, איך ימנו כל כך הרבה אנשים? הרי אין מספיק משרדי ממשלה, אז מפצלים כל משרד לשניים. יכול להיות שר שתחתיו יהיה שר נוסף שלכל אחד מהם יהיה סגן שר. תקשיבו מה אני אומרת – ארבעה שרים וסגני שרים באותו משרד. מי ידע לתת תשובות? אתמול ראש הממשלה דיבר על ביורוקרטיה ועל הרצון שלו לצמצם ביורוקרטיה – היום אנשים לא מקבלים תשובות; מחר עם כל כך הרבה שרים וסגני שרים ידעו בכלל לאיזה משרד לפנות? וכל אחד ירצה עוזר בלשכה ורכב. איך העסק הזה יעבוד? וגם בזה לא הקפדתם. להפך, אתם אלה שמצדיקים את הנורבגי המדלג. אגב, מה זה הנורבגי המדלג? זו הפרה בוטה של התחייבות לציבור. שפרית שלחה אותי עם רשימה של 120 חברי כנסת – יש רשימה, הציבור יודע. מיהם חברי הכנסת מטעם אותה רשימה? איך פותרים את העניין? מספרים סיפור של נורבגי מדלג. זה אומר שאם הבא בתור הוא לא של המפלגה הזאת אז נדלג עליו. ולכל זה כחול לבן נותנים יד. ואני אומרת לעצמי שרק על ק אחד, שניים, שלושה מהדברים הייתי אומרת: דיינו. אבל כל הדברים האלה – פשוט בושה וחרפה. שריינתם 75 ח"כים בכנסת הזאת. הקמתם ממשלה שהאורך שלה – אני כמה פעמים הייתי בוועדה ושאלתי את היועץ המשפטי, ואגב, הוא לא ענה לי: למה, מה זה העניין הזה של שלוש שנים ולא ארבע שנים? מה התכלית? למה מקצרים? תסבירו. אם מסבירים לנו לאט אנחנו מבינים מהר. תסבירו למה שלוש שנים. אין תשובה. כי יכולתם. לקחתם את המנדט שניתן לכם וחברתם כשאנחנו חושבים שהיה צריך לשנות את סדר-היום במדינת ישראל, את התרבות, את הלגיטימיות של בן אדם שיש לו שלושה כתבי אישום, שבמובן הזה גם יוצר הפרה של התרבות שלפיה אנחנו מחנכים את ילדינו למה בעל תפקיד צריך להיות נקי כפיים. בחרתם שותפים – אני אומרת לכם את האמת, אני לא יודעת אפילו מה להגיד על זה: מפלגת העבודה, שהוכחדה; אפשר להסכים עם האידיאולוגיה שלה או לא, אבל הייתה פה מפלגה גדולה, חיה, בועטת, שהלכה ונכחדה. אני אומרת לעצמי, עמיר פרץ, הורדת את השפם – עשית את זה בעבור מה? כדי להיכנס בריצה לממשלה, כשהבהרת שוב ושוב שלא תשב תחתיו. שמולי – הבאתי אותו כמה פעמים להרצות בפני סטודנטים, משום שראיתי בו איזה סוג של מנהיגות, מנהיג צעיר שנאמן לערכיו, היה ממקימי המחאה ב-2011. אני חושבת ששמולי, בעצמו הוא לא מאמין לסיבות שבגללן הוא נכנס לממשלה. וצר לי, צר לי, כי יש לי הערכה אליו. אני מסתכלת על מפלגת דרך ארץ, שהשם שלה הכי רחוק מהערכים שאותם היא הפרה כלפי הציבור שלה. אלה השותפים שלכם, עם זה עשיתם עסק. אז אני רוצה להגיד לכם שעל כל אחד מהדברים האלה, הייתי אומרת: דיינו. אבל על אחת כמה וכמה – אני מבקשת עוד דקה – שהפרתם הבטחת בחירות מפורשות למצביעים והולכתם אותם שולל; שריסקתם במו ידיכם את התקווה לאלטרנטיבה ראויה; שטובת מדינת ישראל הפכה רק לסיסמה, בעוד שאני ממש ממש האמנתי שזאת יכולה להיות הדרך שלנו; שאין בהסכם ולו מילה אחת על קווי היסוד של הממשלה – עקרונות, ערכים; שהאמון בפוליטיקאים התרסק – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני כבר מסיימת. – – באופן שהשפל שלו, לא היה כדוגמתו, משום שהיום אף אחד לא יכול להאמין יותר לפוליטיקאים; שתקציב הממשלה המנופחת הזאת לא הולך לטובת הציבור, ועוד כהנה וכהנה. אני אסיים בזה שאני אומר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני אקזז דקה לדובר הבא? << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אפשר? אפשר? אנדרי, תיתן לי? << קריאה >> יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הוא ישמח. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> זה חשוב לי, תודה רבה, תודה, תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה לוח זמנים של מפלגה, ולכן אנחנו – צריכים לעמוד בזה. בבקשה, גברתי. בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז אני אומרת, על אחת כמה וכמה – אז אם יש לי עוד דקה אז אני אומר את זה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דקה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> טוב, אני אוותר. אז אני אומרת, על אחת כמה וכמה שפגעתם גם במוסד הכנסת. אני מסתכלת על חבר הכנסת איתן גינזבורג, כמה מהר הוא נכנע לשיטה הזאת. איך המוטיב הזה של הרשות המחוקקת, שיש לה כל כך הרבה משמעות בחברה הישראלית, בדמוקרטיה הישראלית – באישון לילה להעביר חוק, בשעות הזויות, מהר-מהר, באיזו חקיקת בזק שאין לה שום קשר; לייצר מציאות שהאופוזיציה בכלל לא רלוונטית, כי מבחינתכם עדיף שהיא תהיה מחוץ לחדר, לא קיימת, תקבלו את ההחלטות לבד. ואנחנו משתדלים ועושים את הכול כדי להגיד: רגע, יש פה קול אחר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אגב, מי שהכי צריך את הקול האחר זה הקואליציה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת ברביבאי, תודה רבה, גברתי, תודה רבה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מסיימת, אני מסיימת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תסיימי. בועז, אנחנו נוריד שתי דקות מזמן הדיבור שלך. זה אפשרי? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה שתגיד. אתה היושב-ראש, מה שתגיד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אנחנו רוצים להיות הגונים. בבקשה, גברתי, תסיימי. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני רוצה רק לומר לסיום שלא יעזור לכם. חתמתם, תעבירו את החוק, לא תעבירו את החוק – לי יש אמון שלם באיכות העם היושב בציון, בחברה הישראלית. האיכות האנושית שיש לנו במדינה, ותאמינו לי, הייתי ראש אגף כוח אדם בצבא, ראיתי כל שנה את בני ה-18 שמתגייסים לצבא, עולה על האיכות של כל פוליטיקאי. על כולנו. ובמשבר הבריאות הנוראי הזה, שכנראה הסתיים, אני אומרת לכם: הכי הכי הכי אני גאה בעיקר באזרחי מדינת ישראל. בצוותים הרפואיים, בצבא, באנשי כוחות הביטחון, מערכות החינוך, באנשים שסיכנו את עצמם יום-יום. שיצאו, ותיקנו, ועשו, ודפקו בדלת של מישהו אחר כדי לחזק את אותה ערבות הדדית המוכרת לכולנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> התקופה החשוכה הזאת תחלוף. אני ממש מסיימת. אנחנו, למרות שנותרנו אופוזיציה קטנה מאוד – כי מבחינת נתניהו הוא הפך את הכנסת לגוש אחד גדול שרומס את הדמוקרטיה ושלטון החוק וכולם הולכים אחריו – אנחנו נהיה קשובים לצורכי הציבור. אני אומרת לכם, זה הייעוד שלנו. אנחנו רואים את עצמנו כשליחי ציבור, נשמור על הערכים שלנו. לא נתקפל, לא נתכופף. ערכים של שוויון, של צדק, נשמור על הדמוקרטיה, נשמור על הבסיס הזה של להיות עם חופשי בארצנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי, אני מצטער. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה לך, תודה רבה. אני מבקש ממנהלת הסיעה – תקזזי ממנה. תודה רבה לך, תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת אנדרי קוז'ינוב. כבודו. עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אנדרי קוז'ינוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אתחיל מהאמירה של היושב-ראש הקודם, מר יולי אלדשטיין, שאז, בנאום הראשון שלי, למעשה צחק שלא תדע לבטא את השם. אז הינה: מחמאה ממני אליך, אתה מבטא את השם נכון. << קריאה >> יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אנדרי, תרים את המיקרופון. << דובר_המשך >> אנדרי קוז'ינוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני כמובן אעבור לנושא שאנחנו מדברים עליו – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מבקשים שתרים את המיקרופון. בצד ימין יש – – – << דובר_המשך >> אנדרי קוז'ינוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אדבר יותר בקול וישמעו אותי, הכול בסדר. בכל מקרה, אני אגיע לנושא של חוק הרוטציה, כמובן, אבל אני בהתחלה רוצה לדבר דווקא על המצב של מעונות היום הפרטיים והגנים הפרטיים עד גיל שלוש, כי זה הנושא שבוער כרגע לאזרח הפשוט – לאותן אימהות שלא יכולות לצאת לעבודה וגם לגננות, לבעלי משפחתונים ופעוטונים. היה פה קודם יושב-ראש ועדת הכספים הזמנית, גם אצלו זה עלה. עכשיו משרד הבריאות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא עושה עבודה יפה. << דובר_המשך >> אנדרי קוז'ינוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הוא עושה עבודה מצוינת. משרד הבריאות העלה מתווה, איך הגנים לגילאי שלוש עד שש אמורים לחזור לעבודה. במתווה הזה יש מין פרטים: לשמור ריחוק חברתי של שני מטר מגננת לילד – בלתי אפשרי. לשמור תאי שירותים נפרדים לשתי קבוצות נפרדות שיעבדו כמו קפסולה בצבא – בלתי אפשרי. אבל את הגנים צריך לפתוח בהתאם למתווה של משרד הבריאות. עם מעונות היום הפרטיים המצב הרבה יותר קשה. בשבועיים האחרונים פשטו רגל מעל 2,000 גנים מסך של 10,000. כלומר 20%. ל-20% של הילדים שטופלו במסגרות האלה לא יהיה לאן לחזור, פשוט ככה, כי אין פיצוי. מה שיש זה כוונה לפיצוי רטרואקטיבי, מבלי לחשוב איך הגנים האלה יתפעלו את עצמם בעתיד. עכשיו, מה המצב? ומכאן אני דווקא פונה למשרד האוצר, גם למשרד הבריאות, גם למשרד העבודה והרווחה, למצוא את הפתרון המשותף. בעצם מצד אחד מתייחסים למעונות היום כאל עסק, ואומרים: אוקיי, תגבו כסף מסוים מההורים בצורה כזאת או אחרת, תתנהלו, תחזיקו ראש מעל המים. זה בלתי אפשרי. בחינוך לגיל הרך בין אפס לשלוש זה בלתי אפשרי לשמור על הריחוק החברתי בין הגננת לבין הילד, זה הכול מגע. אי-אפשר לפצל קבוצה של 30 איש ל-18 ילדים או ל-17 ילדים בכל חדר ולעבוד לסירוגין חצי שבוע-חצי שבוע. זה פשוט לא כלכלי לגן עצמו. וגם ההורים לא יוכלו לצאת לעבודה. עכשיו, הגנים מאיימים, מעונות היום, להשבית את החזרה לפעילות. והאמת? הצדק איתם. הצדק איתם. התשלום הנוסף שהם יצטרכו כדי להחזיק מעמד לא יכול להיות מושת על ההורים. מצד שני, ההורים לא יוכלו לחזור לעבודה, והמשמעות המשקית של הדבר הזה זה נזק של מאות מיליונים, אם לא מיליארדים. ולצורך העניין, במשרד האוצר יש מין תפיסה שגני הילדים עד גיל שלוש זה כמו כל עסק אחר. כי יש שונות בין הגנים, כי גם עסקים אחרים מאבדים לקוחות – והעיקר עכשיו זה להחזיק את הראש מעל המים. זה לא נכון. זה לא עסק ככל שאר העסקים, זה דבר תשתיתי שמשרת המון המון המון אנשים. זה לא קיוסק – אני מתנצל שוב, בלי לפגוע – לממכר סיגריות, ששם אפשר לאבד לקוח או שניים, והם יחזרו יום למוחרת. יש גם פיצוי שהוא פיצוי עתידי, על חוסר תפקוד ופעילות. ואם הגנים לא יחזרו, כי אין פיצוי, לא דנים איתם על המתווים, אז לצורך העניין – גם, אפרופו הביורוקרטיה, כי גם ביורוקרטית הם עדיין לא קיבלו את הפיצוי הזה – תהיה פה פגיעה משקית רחבה, ועל זה לא נתנו את הדעת. ועכשיו, אדוני היושב-ראש, אני אעבור לנושא שאנחנו מדברים עליו, חוקי הרוטציה. דווקא כאן, בניגוד לחלק מהדוברים קודם, אני רוצה להיכנס לסעיפים, למהות של הסעיפים, גם כדי שהציבור יבין על מה אנחנו מדברים. חלק מהסעיפים, ואני אצטט, אולי מישהו בכל זאת ידפדף ויחפש, סעיף 43א(ד)(1), 43א(ד)(2), גם סעיף 43א(א)(4), עוסקים בהיעדר היכולת של ראש הממשלה למלא את תפקידו עקב סיבות בריאותיות בלבד, וזה מופיע בחוק בכמה וכמה סעיפים – סיבות בריאותיות. נבצרות מסיבות בריאותיות מופיעה. ברור למה מתעקשים על הנסיבות הבריאותיות, הנסיבות הבריאותיות ושום סיבה אחרת, כי הרי יש פה פיל בחדר. יש פה את בית המשפט שהולך להיפתח בנושא של כתבי האישום של ראש הממשלה המכהן, ורוצים לנעול את הסיפור, את הנבצרות על סיבות בריאותיות, רק כדי לא לדבר על אותו בית המשפט ואותם האישומים. ופה דווקא יש דבר מהותי. אנחנו לא אמורים לדון בחוק שתפור למידותיו של אדם אחד; בכל זאת אנחנו עוסקים בחוקי-יסוד שישליכו על המצב במדינה שנים קדימה. ובנושא הנבצרות, פה ספציפית יש דבר מהותי – הנבצרות יכולה להיות נבצרות מהותית מסיבות רבות. ואני אולי אצטט, כי גם הבג"ץ התייחס לזה. למשל, בית המשפט – אני אצטט ואקריא – בית המשפט קבע בעבר, בעניינו של ראש הממשלה אולמרט, כי "בנסיבות המתאימות מוסמך היועץ המשפטי לממשלה להכריז על נבצרות זמנית של ראש הממשלה". יחד עם זאת, תמך בית המשפט בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה "ההכרעה בדבר קיומה של נבצרות מסורה, בראש ובראשונה, בידי בעל התפקיד עצמו, וזאת למעט במצבים שבהם קיימת מניעה אובייקטיבית לכך או מקום שבו הדין קובע במפורש את זהותו של הגורם המוסמך להורות בדבר קיומה של הנבצרות". כלומר, בית המשפט לא אמר ולא פסל את עניין הנבצרות – הוא לא אמר שהנבצרות זה רק עניינים בריאותיים. זה יכול לעלות לכדי כל סיבה אחרת, בנסיבות אחרות. ולגבי שאלת הנסיבות, ואני שוב פעם מקריא, קבע בית המשפט באותה הפרשה של אולמרט – זה הכרעה של בית המשפט משנת 2008 – כי הוראת הנבצרות "אינה מוגבלת אך לנבצרות זמנית מטעמי בריאות, אלא עשויה לחול במגוון נסיבות, ביניהן קיומן של חקירות פליליות נגד ראש הממשלה". אם זאת הייתה הקביעה, והנבצרות יכולה לעלות מתוך החקירות האינטנסיביות כנגד ראש הממשלה, על אחת כמה וכמה במהלך משפט פלילי ארוך, מייגע, אותן הנסיבות של הנבצרות יכולות גם להתקיים, ואז הסמכות למעשה נתונה ליועץ המשפטי לממשלה להחליט אם נבצר מראש הממשלה, שנמצא תחת משפט כרגע, למלא את תפקידו. אם כי היועץ המשפטי לממשלה מעדיף שזו תהיה סוגיה ציבורית-פוליטית ולאו דווקא משפטית. זו עמדתו. אבל גם כאן, מכיוון שאנחנו מגבילים בחוק את הסוגיה לסיבות בריאותיות בלבד, אנחנו מונעים מהציבור בדיוק את הסוגיה הזאת. זה כבר לא הופך להיות לסוגיה ציבורית-פוליטית – זה הופך להיות לסוגיה משפטית בלבד, שמעוגנת בחוק-היסוד. ופה אנחנו מעקרים את המהות של הנבצרות. אני פשוט אביא דוגמה. אם חס וחלילה, חס וחלילה, לראש הממשלה קורה אסון משפחתי, לא עלינו, אסון כבד, והוא נמצא בצער רב, יגון עמוק, ועקב הדבר הזה לא יכול למלא את תפקידו לטווח זמן מסוים, האם אז היועץ המשפטי לממשלה יכול, ירצה, יעשה ויכריז על נבצרות זמנית, כי מהותית ראש הממשלה לא יוכל למלא את תפקידו? ושוב פעם, חס וחלילה. ועל זה לא נתנו בחוק-היסוד הזה את הדעת. יש, כמובן, עוד נסיבות ועוד סעיפים מאוד מעניינים, אני גם אשמח לצטט אותם, לגבי הקונסטרוקציות המשפטיות המאוד-מעניינות, וזאת הקונסטרוקציה של שרים וסגני שרים בעניין של הזיקה והכפיפויות. למשל, סעיף 43ה(א) ו-(ב), ואני מקריא – זה נוסח החוק: "שר בממשלת חילופים הממונה על משרד רשאי למנות לאותו משרד, מבין חברי הכנסת, סגן שר אחד או שני סגני שר, בהסכמת ראש הממשלה או ראש הממשלה החלופי, בהתאם לזיקת השר הממונה, ובאישור ממשלת החילופים". אני מדלג לסעיף הבא: "ראש הממשלה רשאי להפסיק את כהונתו של סגן שר בעל זיקה אליו, בלבד, וראש הממשלה החלופי רשאי להפסיק את כהונתו של סגן שר בעל זיקה אליו, בלבד". סעיף נוסף: "שר אינו רשאי להפסיק את כהונתו של סגן שר שמינה, אם זיקתו של סגן השר שונה מזיקתו של השר". כלומר, נוצר פה מצב של חוסר יכולת תפקודית מיניסטריאלית; כי זה כמו בצבא, הרי אין שני מפקדים, ואם סגן השר – הקו שלו שונה מהקו של השר, מי יפתור את המחלוקת? סגן השר עכשיו ירוץ לראש הממשלה החלופי שמינה אותו ויתלונן על השר? והשר ירוץ לראש ממשלה אחר שמינה אותו ויתלונן על סגן השר שלו? וכל דבר כזה יעלה לשולחן הממשלה להכרעה בין שני ראשי הממשלה? בין המכהן לבין החלופי? מה זה אומר על התפקוד המיניסטריאלי של אותו משרד? האם היכולת, לצורך העניין, המיניסטריאלית של השר – ואני לא שואל פה ספציפית לגבי הזהויות של האנשים – היכולת המיניסטריאלית לתפקוד של אותו שר, כשאין בידיו את הסנקציה לפטר את הכפוף אליו, מה זה אומר על הכפיפות? מה זה אומר על האחריות? מה זה אומר על האחריות הציבורית? אותו סגן שר שמונה – למי הוא כפוף ולמי הוא נותן את הדין, לשר הממנה, או הממונה עליו, או לראש הממשלה, או לציבור? יש פה קונסטרוקציה בעייתית שמשנה את היכולת ואת העמידה של הממשלה אל מול הציבור. זה באמת שינוי סדרי העולם במובן הזה. כי אם, לצורך העניין, בעל תפקיד לא יכול להפעיל סנקציה על הכפוף לו, מה המשמעות של היכולת שלו, לצורך העניין, "למשול" במשרדו, במירכאות? וזה חוסר המשילות – זו המסקנה של הסעיפים האלה. זה כמו בצבא – בצבא, אם יש לך שני מפקדים שנותנים הוראות סותרות, זה גורם לתקלות ולמעשה לחוסר מעש. כל מי שהיה בסיפור הזה, כשיש שתי פקודות סותרות משני מפקדים באותן דרגות, יודע שהוא פשוט ישב ולא יעשה כלום. וזה, לצערי, המצב. ויש, כמובן, עוד סוגיות רבות – לדעתי אני קצת חורג כבר מהזמן – סוגיות כגון הצבעה שוויונית. ואם יקרה המצב שלכחול לבן – ושוב, אני מנסה להיות פה קונסטרוקטיבי – יהיו פחות שרים ממספר השרים במה שנקרא "גוש הימין", אז אותו שר יצביע פעמיים? אותו שר יקבל זכות הצבעה כפולה? האם חלק מהשרים מראש יוגדרו ככאלה שלא מצביעים? יש פה בעיות יסוד שהחוק הזה לא רק לא פותר, הוא מעמיס על המערכת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה, אדוני. תודה לך. חבר הכנסת בועז טופורובסקי. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני ידבר 25 דקות. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו נבחרנו לפני שנה לכנסת; עבדנו קשה במשך השנה בשביל שנצליח לשנות את סדרי העדיפויות במדינת ישראל, בשביל שנשלוט באמת, ונדאג תוך כדי השלטון שלנו להציל חיים, להפוך את החיים של כולם כאן לטובים יותר. לצערי, אנחנו עכשיו מדברים לפני שינוי החקיקה של חוקי-יסוד ושל חוקים שמבטיחים את השלטון הקודם, מבטיחים את ביצורו, דואגים לג'ובים, מבזבזים כספים; לא דואגים לא לקורונה, לא לשינוי סדרי עדיפויות – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר נמצא פה, אני מבקש רק שתדעו. זה בסדר. בסדר גמור. סליחה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ולא דואגים להצלת חיים. כפי שאדוני יודע, ואני מניח שהצופים גם יודעים, אני מטפל, ומלווה את כל נושא תאונות הדרכים. הרבה מאוד אנשים נהרגו בשנה האחרונה. לא ראיתי שום שינוי בסדר העדיפויות, לא ראיתי שום ניסיון להציל אנשים ממוות מיותר, ולכן ראיתי לנכון לנצל את הזמן שלי ולקרוא. בדרך כלל אני קורא בכל שבוע בנאום בן דקה את פרטי תאונות הדרכים שהיו בשבוע לפני כן – עכשיו אני מוצא לנכון להתחיל לקרוא את פרטי תאונות הדרכים, החל ממאי 2019, מאז שנכנסנו לתפקיד בכנסת העשרים-ואחת, אני חושב, בשביל שיראו איך המדינה לא דאגה בכלל לטיפול בנושא תאונות הדרכים; בשביל להזכיר שגם אם המצב בעקבות הקורונה משתפר, כתוצאה מההקלות בסגר אנשים חוזרים לסורם במובן הרע של המילה, ואנשים ממשיכים למות בדרכים. וכמו שלקורונה לא התייחסנו כאל גזרת גורל, ראוי שגם אל תאונות הדרכים לא נתייחס כאל גזרת גורל. ולכן, ברשותכם וברשותך, אדוני, אני אתחיל להקריא, ממאי 2019. בחודש מאי 2019 נהרגו 23 בני אדם בדרכים. ב-4 במאי 2019 נהרגו שלוש צעירות – האחיות נסים אבו חדיר, בת ה-24, והדיל אבו חדיר, בת ה-28, וחברתן אריג' אבו עיסא בת ה-25. השלוש נהרגו לאחר שרכב השטח שבו טיילו בגלבוע התהפך. ב-8 במאי נפטרה ליאם רחל ביטון בת ה-13 מפצעיה, זאת לאחר שנפגעה מרכב חולף כאשר חצתה כביש בבאר שבע עשרה ימים קודם לכן. ליאם הייתה שחקנית כדורגל בקבוצת הנערות של הפועל באר שבע. כבר אנחנו מתחילים עם נערות צעירות. זה לא הסתיים – זו רק ההתחלה. באותו היום הולכת רגל בת 80 נהרגה מפגיעת משאית בעיר רמלה. ב-9 במאי התהפך מיניבוס בכביש 443, ובו אסירים אשר השתתפו בפיקניק לכבוד יום העצמאות; בתאונה קטלנית זו נהרגו ארבעה אנשים. אני זוכר שהקראתי את זה, אני זוכר את השבוע הזה. ב-13 במאי נהרג עמאד שלבי, בן 51 מאכסאל, בשל תאונה שהתרחשה בין שני כלי רכב בכניסה ליישוב דבורייה שבצפון. עמאד נהרג שלוש שנים לאחר שאחיו, עבד אלסלאם שלבי, נהרג בתאונת דרכים בכביש 6, אשר התרחשה בחודש ינואר 2016. שני אחים. אני מאוד מאוד מרחם על אימא שלהם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> על כל האימהות והאבות והמשפחות. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בהחלט. בהחלט. ב-18 במאי רוכב אופנוע בן 32 החליק ונהרג בנתיבי איילון, בסמוך למחלף וולפסון; ב-21 במאי הולך רגל פלסטיני בן 50 נהרג לאחר שחצה את כביש 55 סמוך לקרני שומרון; ב-23 במאי שמס חלמי בת השנתיים וחצי נהרגה מפגיעת רכב בכפר אעבלין שבצפון; ב-25 במאי הולך רגל נהרג מפגיעת רכבת סמוך לתחנת סגולה בפתח תקווה; ב-26 במאי פעוט בן שנתיים נהרג במזרח ירושלים מפגיעת רכב שבו נהג אביו; ב-27 במאי מוחמד איברהים בן ה-20 נהרג בתאונת פגע וברח, לאחר שרכב פגע באופנוע שעליו רכב ברחוב יפת שבעיר יפו; ב-29 במאי רוכב אופנוע בשנות השלושים לחייו נהרג בתאונת דרכים בנתיבי איילון, לאחר שנפגע על ידי רכב ללימודי נהיגה; ב-30 במאי, צעיר בן 18 נהרג כתוצאה מתאונה בין קלנועית לרכב פרטי סמוך לקיבוץ שריד שבעמק יזרעאל; באותו יום, ב-30 במאי, בכביש 70, סמוך לצומת יסעור, אירעה תאונת דרכים קשה בין שלושה כלי רכב – בתאונה זו נהרגה אישה בת 60. זה חודש מאי. כל הגילים, מכל סוגי האוכלוסייה. נעבור לחודש יוני 2019. בחודש יוני 2019 נהרגו 29 בני אדם בכבישים. ב-1 ביוני התרחשה תאונה בין רכב ישראלי למשאית פלסטינית סמוך לצומת בית חגי; בתאונה נהרג גבר בשנות הארבעים לחייו; ב-2 ביוני אישה בשנות העשרים לחייה נהרגה לאחר שמשאית מערבל בטון התהפכה על רכבה בכביש 60 סמוך לצומת אכסאל. עוד באותו היום, צעיר בשנות העשרים לחייו נהרג בשל תאונה בין רכבו הפרטי לאוטובוס סמוך למחלף אייל בכביש 6; ב-5 ביוני ילדה בת שלוש נהרגה מפגיעת רכב בג'בל מוכאבר שבמזרח ירושלים; עוד באותו יום, שני גברים בשנות השישים לחייהם נהרגו בתאונת דרכים חזיתית בין שני כלי רכב פלסטיניים בכביש 57 בכניסה לשבי שומרון; ב-6 ביוני נהרגו האחיות מילה שרה בן סימון בת השלוש ושיראל אסתר בן סימון בת השמונה בתאונה חזיתית בין שני כלי רכב שאירעה בכביש 90 בין פארן לעין יהב; משפחתן של ההרוגות עלתה ארצה מצרפת פחות משנה לפני שהתרחשה התאונה, הטרגדיה הזו. עוד ב-6 ביוני נהרג סמואל טטיר, ילד בן שש וחצי, תלמיד כיתה א', כמו הבן שלי, לאחר שנהרג על ידי רכב ברחוב אלי כהן בעיר לוד. בהמשך אותו יום נהרג הולך רגל בשנות השבעים לחייו לאחר שרכב פגע בו ברחוב אחד העם בעיר רחובות. ב-8 ביוני נהרג מאי פרץ, בן ה-17, לאחר שנדרס על ידי בת דודתו ביישוב אשלים שבנגב; ב-10 ביוני נהרג נער חרדי בן 16 לאחר שהאופנוע שעליו רכב יחד עם נער נוסף פגע בהולכת רגל בת 49 בירושלים; ב-16 ביוני נהרג רוכב אופניים חשמליים, בשנות העשרים לחייו, לאחר שנפגע מרכב פרטי סמוך למחלף גת רימון; ב-17 ביוני נהרג רוכב אופנוע בשנות העשרים לחייו מפגיעת ניידת שיטור עירוני במהלך מרדף; ב-21 ביוני נהרג גבר בן 36 לאחר שהתהפך עם טרקטורון שעליו נהג בשטח פתוח סמוך לקיבוץ שפיים; ב-22 ביוני נהרג הולך רגל פלסטיני בשל פגיעת רכב בכביש 90, סמוך לעוג'ה; הנהג הפוגע נמלט מהזירה, אך בהמשך הסגיר את עצמו. עוד באותו יום נהרג רוכב אופנוע בן 40 בתאונה בינו לבין רכב פרטי בכביש 31, סמוך לים המלח. ב-23 ביוני נהרג רוכב אופנוע, גבר בשנות הארבעים לחייו, עקב תאונה עם משאית בכביש 431 סמוך למחלף רמלה דרום. ב-27 ביוני נקבע מותו של גיא אליהו, תלמיד כיתה י"א ממסילת ציון, שנפגע באורח אנוש יום קודם לכן בתאונת דרכים בכביש 38, סמוך לצומת האלה, בין משאית לכלי הרכב הפרטי שבו נסע. עוד ב-27 ביוני נהרג גבר בן 50 בתאונת דרכים שהתרחשה בכביש 461, סמוך לצומת סביון, שבה היו מעורבים שני כלי רכב פרטיים ושתי משאיות; בהמשך אותו יום הולכת רגל בשנות העשרים לחייה נהרגה מפגיעת רכב בכביש 65, סמוך לצומת אום אל-פחם. ב-29 ביוני יחיא תלסון, רוכב אופנוע בן 35 מריחאניה שבגליל העליון, נהרג בתאונת דרכים שאירעה בכביש 89 בין גוש חלב לסאסא, לאחר שהתנגש ברכב פרטי; ב-30 ביוני נהרגה פעוטה בת שנה וחצי מרכב בחצר ביתה בישוב חורה שבנגב. סיימנו את חודש יוני 2019. עוד פעם, כל הגילים, מכל הארץ. תאונות הדרכים לא פוסחות על אף אוכלוסייה. ביולי 2019 נהרגו 33 בני אדם בכבישים. ב-3 ביולי נהרגו שני צעירים בשנות העשרים לחייהם בתאונה בין משאית לרכב פרטי בכביש 40, סמוך לרמת בקע; ב-5 ביולי נהרג רוכב אופניים בשנות השלושים לחייו, לאחר שנפגע מרכב בכביש 44, סמוך לבית דגן; ב-7 ביולי נהרגה אישה בת 50 בתאונה בין שני כלי רכב בכביש 264 בצומת משמר הנגב. עוד ב-7 ביולי נהרג ודיע עמאש, בן 40 מג'סר א-זרקא, בהתנגשות עם מונית בכביש 6531 היוצא מהיישוב. בהמשך אותו יום ארור נקבע מותו של בנימין אברהם ביגלאייזן בן ה-11 שנדרס כחודשיים וחצי לפני כן בתאונת פגע וברח ברחוב גולדה מאיר בירושלים. ב-8 ביולי נהרג הולך רגל בן 60 מפגיעת רכב פרטי בכביש 431 במודיעין, לאחר שעצר לתקן תקלה ברכבו בשולי הדרך; ב-9 ביולי נהרג רוכב אופנוע בן 54 לאחר שהחליק בשדרות אליעזר קפלן בעיר טבריה; ב-11 ביולי נהרגה שושנה תעסה, זיכרונה לברכה, מפצעיה; יום קודם לכן הייתה מעורבת שושנה בתאונת דרכים בין שני כלי רכב בקצה הדרומי של כביש 4 בעוטף עזה. עוד ב-11 ביולי נהרגו סופי רוסטסקי בת ה-28 ובנה איתי בן החודשיים לאחר שנהג משאית פגע ברכבם בכביש 7 סמוך למחלף בית רבן. בהמשך אותו היום נהרגו אישה בת 50 וילדה בת 10 בתאונה בין רכב למשאית בכביש 60 סמוך לבית חגי. כשאתם שומעים שחלק מהמקומות חוזרים על עצמם זה בגלל שאלו כבישי וצומתי דמים שהמדינה לא מצאה תקציבים לטפל בהם. היא כן מצאה תקציבים ל-36 שרים ועוד 18 סגני שרים. ב-12 ביולי נהרגו עמית בר-לב והלל ללום, בני 18, לאחר שרכבם התהפך בכביש 1 סמוך למצפה יריחו כאשר חזרו ממסיבת יום הולדת של חברם. ב-15 ביולי נהרג עמנואל צביאל בן ה-7 ממעלה חבר לאחר שרכב על אופניו, נפל ונחבל בראשו ונפטר מפצעיו. ב-17 ביולי, יום ההולדת שלי, רוכב אופנוע בן 16 נהרג מפגיעת משאית בכביש 40 לכיוון קסטינה. בן 16. עוד באותו היום נהרג עודי חסניין, תושב ג'לג'וליה, בתאונה בין שלושה כלי רכב בכביש 444 סמוך לכניסה ליישוב. בהמשך היום הזה נהרג הולך רגל בן 21 מקריית ביאליק מפגיעת רכב פרטי בכביש החוף סמוך לעתלית. ב-18 ביולי נהרג הולך רגל בן 40 לאחר שנלכד ונמחץ בין שתי משאיות בדרך שלמה שבתל אביב. ב-19 ביולי נהרגה אידה קרמר בת ה-22 מקריית ביאליק לאחר שהרכב שבו נסעה התהפך לוואדי במהלך מרדף משטרתי בכביש 79 סמוך לצומת המוביל. ב-20 ביולי נהרג פעוט בן שנה וחצי לאחר שנדרס בשוגג בעיר שפרעם – פעוט בן שנה וחצי לא יכול להידרס שלא בשוגג. ב-21 ביולי נהרגה הולכת הרגל יאנה וורנקו, בת 64. היא נפגעה מרכב פרטי בעיר דימונה. בהמשך היום הנורא נהרג רוכב אופניים חשמליים בן 32 שנפגע מרכב בכביש 483 סמוך לכניסה לגבעת השלושה. ב-24 ביולי נהרג נועם גולד, בן 14 מברקן, לאחר שנהג הרכב שבו נסע סטה ממסלולו והתהפך, בגן יבנה. עוד ב-24 לחודש יולי נהרג איוב ח'טיב בין ה-16, הולך רגל שנפגע מאופנוע בכביש 85 שבגליל. ב-28 ביולי נהרג רוכב אופניים בשנות השישים לחייו לאחר שנפגע מרכב פרטי בכביש 40. ב-30 ביולי נהרג גבר בן 60 בתאונה בעיר נוף הגליל. אלו ההרוגים בדרכים בחודש יולי. זה נהיה קשה יותר ויותר. נעבור לחודש אוגוסט 2019. בחודש אוגוסט 2019 נהרגו 31 אנשים בדרכים. ב-1 באוגוסט נהרג גבר בן 60 בתאונה לאחר שהתנגש עם רכבו בקיר בבועיינה-נוג'ידאת. ב-2 באוגוסט נהרג גבר בעיר כפר סבא לאחר שהתנגש בעמוד עם רכבו. רכבו עלה באש והוא נהרג בלהבות. ב-5 באוגוסט נהרג יוסף ביאדסה בן ה-22 מבאקה אל-גרבייה לאחר שהרכב שבו נהג התנגש בעץ בכניסה ליישוב. עוד באותו היום תינוקת בת חצי שנה נהרגה בתאונה בין שלושה כלי רכב וטרקטור עם עגלה בכביש 578 שבבקעת הירדן. בהמשך היום הקשה הזה נקבע מותה של הולכת רגל בת 80 שנפגעה מרכב בבית הכרם שבירושלים. ב-9 באוגוסט נפגעה מאלק אל-אבטה, בת 18 תושבת לוד, מרכב חולף. היא מתה מפצעיה. בהמשך אותו הערב נהרג עמראן אל-נסאירה, בן 20 מרהט, לאחר שרכבו התהפך בכביש 293 סמוך לצומת בית קמה. ב-10 באוגוסט נהרג הולך רגל בן 19 לאחר שנפגע מאופנוע כבד בעיר אשדוד. ב-12 באוגוסט נהרגו שני קרובי משפחה, צעירים בשנות העשרים לחייהם מכפר בדואי בנגב, כאשר רכבם התנגש בעמוד סמוך למנחת בערד. ב-15 באוגוסט נהרג הולך רגל בן 80 מפגיעת משאית בעיר רחובות. עוד ב-15 לחודש נהרג רב-סמל מתקדם מועאד גאנם מהיישוב סאג'ור, שוטר בתחנת צפת, בשל תאונת אופנוע בכביש 85 סמוך לצומת חנניה. ב-18 באוגוסט נהרג רב סמל בכיר אבישי ביטון, זיכרונו לברכה, בהתנגשות בין שני כלי רכב בכביש 90 סמוך לקיבוץ אפיקים. בהמשך היום נהרג גבר בשנות השלושים לחייו בשל תאונה בין שני כלי רכב בכביש 60 סמוך לשער בנימין. ב-19 באוגוסט נהרג גבר בשנות החמישים לחייו בתאונה בין כמה כלי רכב בצומת שוקת. ב-29 באוגוסט נהגו האחיות תהל מעול בת ה-17 וירין מעול בת ה-19, שתיהן מאשקלון, לאחר שהרכב שבו נסעו והתנגש בעץ. עוד באותו יום ארור רוכב אופנוע בן 48 נהרג מפגיעת טרקטור ליד נתיבות. ב-30 באוגוסט נהרג מוחמד יאסין שחאדה בן ה-57, לאחר שנפגע מאופניים חשמליים בעיר טמרה. בהמשך היום נהרגה אישה בשנות השלושים לחייה לאחר שהתנגשה עם רכבה במשאית בכביש 90 – עוד פעם כביש 90 – סמוך לכניסה למצדה. אלה ההרוגים בחודש אוגוסט 2019. עכשיו אנחנו מגיעים לחודש ספטמבר 2019, מועד הבחירות השניות, שבהן חשבנו שאנחנו נשנה את מה שקורה כאן במדינה, אבל כמו ההרוגים בדרכים דבר לא השתנה. בחודש ספטמבר 2019 נהרגו 24 בני אדם בדרכים. ב-1 בספטמבר נהרג הולך רגל בן 30 שנפגע מרכב ברהט. ב-9 בספטמבר נהרגה אילנית טקלה, בת 25, כאשר נפגעה ממשאית בדרך לסקוב בנמל אשדוד. ב-13 בספטמבר לב נודלמן, בן 60, נהרג בתאונת דרכים חזיתית בין שתי משאיות בכביש 25 בצומת רותם סמוך לדימונה. ב-14 בספטמבר נהרג גבר בן 40 בתאונת דרכים בין שלושה כלי רכב בכביש 784 בסמוך לחנתון. ב-15 בספטמבר נהרג גבר בשנות החמישים לחייו כאשר רכב על אופניו ונפגע על ידי משאית בכביש 461 בין מחלף מסובין לאור יהודה. ב-15 בספטמבר נהג רוכב אופניים בשנות הארבעים לחייו לאחר שנפגע מרכב בירושלים. ב-16 בספטמבר נהרג גבר בן 33 מטייבה בתאונת דרכים בכביש 6 במחלף ניצני עוז לכיוון דרום. ב-18 בספטמבר נהרגה אישה בשנות השבעים לחייה, כאשר נפגעה מאופנוע בעת שחצתה את הכביש ברחוב הרב אפריאט ברמלה. ב-19 בספטמבר נהרגה אישה בת 59 בתאונה בין אוטובוס לרכב פרטי בכביש 232. ב-20 בספטמבר נהרג הולך רגל בן 30 לאחר שנפגע מאוטובוס ברחוב זבולון בקריית אתא. ב-22 בספטמבר נהרג גבר בן 28 תושב נאורה בתאונת דרכים בכביש 716 סמוך לעין חרוד איחוד. ב-26 בספטמבר נהרג רוכב אופנוע בשנות העשרים לחייו מפגיעת רכב בכביש 1 סמוך לשער הגיא. עוד באותו היום נהרגה הולכת רגל בת 78 מפגיעת רכב ברחוב העצמאות בקריית אתא. בהמשך אותו יום נהרג רוכב אופנוע בן 19 בתאונה בינו לבין רכב פרטי בכביש המחבר בין הכפר שעב לכביש 805. ב-28 בספטמבר נהרג תושב חיפה בן 38 לאחר שהתנגש עם מכוניתו במעקה בטיחות וברכב נוסף בכביש 75 סמוך לצומת יגור. אלה הרוגים בדרכים בחודש ספטמבר 2019. אני רואה שיש לי עוד זמן. אני נאלץ לעבור לחודש אוקטובר 2019. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני מבין שלהגיע לחודש שבו אנחנו נמצאים הזמן לא יאפשר לך. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ברור. אני אסיים ומקסימום אני אמשיך בפעם הבאה. אני כנראה אדבר גם מחר. אני בצער רב אמשיך לקרוא. הלוואי שהיינו מספיקים הכול והיה לי עוד הרבה זמן לנאום על המצב היום לא רק בדרכים אלא בעוד מקומות. אבל כשנהרגים בדרכים יותר הרוגים מכל מלחמות ישראל ומדינת ישראל וממשלת ישראל לא מתייחסות לזה כאל מלחמה – אפילו אני לא מבקש שיתייחסו לזה כמו אל הקורונה, אלא כאל מלחמה, שיילחמו בזה באמת – אז ימשיכו להיהרג בדרכים יותר הרוגים מכל מלחמה אחרת, ואנחנו נמשיך להיאבק ולהילחם עד אשר לא יהיו אנשים שמתו סתם. אפילו אתה לא יכול להגיד שיש תחושת שליחות – הצלת אנשים, הצלת מדינה. אז אני אקריא את אוקטובר 2019. אם נסיים – נסיים; אם לא – תפסיק אותי מתי שאתה רואה לנכון. באוקטובר 2019 נהרגו 38 בני אדם בדרכים. ב-1 באוקטובר נהרג רוכב אופנוע בן 30 תושב אבטין, לאחר שהתנגש בעמוד בחיפה; ב-2 באוקטובר נהרג גבר בן 34 מפגיעת רכב בתאונת פגע וברח בכניסה ליישוב תל שבע בדרום; איזו פחדנות זה פגע וברח. ב-6 באוקטובר נהרג גבר בן 35 בתאונת דרכים קטלנית בין שתי משאיות ורכב פרטי בכביש 25 סמוך לצומת רותם; ב-7 באוקטובר נהרג גבר בשנות השלושים לחייו בתאונה בכביש 6 לכיוון דרום, בין מחלף שורק למחלף קריית גת; עוד ב-7 באוקטובר נהרגה הולכת רגל תושבת אשקלון בשנות השישים לחייה, כתוצאה מפגיעת רכב פרטי בעת שחצתה את הכביש ברחוב האצ"ל בעיר; ב-9 באוקטובר נהרג איתי מרגי בן ה-8 בשעה שרכב על אופניים ונפגע מרכב בצומת הרחובות ז'בוטינסקי ונמיר בתל אביב במהלך יום כיפור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שני הוריו היו תלמידים שלי. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> באמת? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תחשוב איך חייהם נהרסו וחייו נקטעו. ב-9 באוקטובר נהרג ריאד אבו שריקי בן ה-12 לאחר שנפגע מאופנוע בכביש 443, סמוך לכפר הנוער בן שמן; ב-12 באוקטובר נהרג רוכב טרקטורון בן 35 בתאונת דרכים בכביש 7212, סמוך ליער דמון שליד נשר; ב-14 באוקטובר נהרגו שני צעירים בשנות העשרים לחייהם סמוך לכפר עיזרייה בכביש מעלה אדומים; ב-16 באוקטובר נהרג תושב כפר קרע בן 22 בתאונת דרכים בין רכב פרטי למשאית, בכביש סמוך לכפר קרע לכיוון רגבים; ב-17 באוקטובר נהרג צעיר בן 19 בתאונה שאירעה בכביש 232, סמוך לצומת איבים; עוד ב-17 באוקטובר נהרג אדם בשנות החמישים לחייו בתאונה בכביש 232 – שוב – סמוך לצומת איבים גם כן. באותו מקום, באותו יום. ב-19 באוקטובר נהרגה אירנה דובינסקי, בת 30 מקריית ים, יחד עם בתה ענת בת ה-12, לאחר שמכוניתה התנגשה במשאית סמוך למחלף בן שמן בכביש 6. לאחר שלושה ימים נפטר גם התינוק שהיה ברחמה של אירנה ויולד לאחר התאונה; ב-22 באוקטובר נהרגה דוחא סלאמה, בת 25 מקלנסווה. היא נסעה לבקר את אחיה אשר נפצע בתאונת דרכים, התנגשה באוטובוס ונהרגה במקום. אילו דברים מחרידים. עוד ב-22 בחודש, נפטרה מפצעיה יעל רוז גולדשטיין בת ה-6, אשר נפגעה מכלי רכב סמוך למושב אמונים ארבעה ימים לפני כן. ב-24 באוקטובר נחמן יוסף מרקוביץ' בן ה-24 נהרג מפגיעת רכב בנתיבי איילון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, תמשיך – יש לך עוד דקות דיבור. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יש, לצערי, עוד המון הרוגים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לצערנו, כן. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אמשיך אותם בדקות הדיבור הבאות וגם אני אסכם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מאה אחוז. תודה רבה, אני מצטער. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו חייבים לצאת ב-19:05-19:00 להפסקה, לכבד את חברינו שצמים בחודש הרמדאן. בבקשה, עשר דקות, יואל רזבוזוב. בבקשה, אדוני. << דובר >> יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. קשה לדבר אחרי הנאום של חברי חבר הכנסת טופורובסקי, שעוסק בנושא של תאונות הדרכים בהתמדה ובנחישות. הלוואי ושר התחבורה סמוטריץ' היה עוסק בזה כמו שבועז עושה זאת. במקום זה הוא נהיה לנו פרשן לענייני כדורגל. זה מה שאנחנו שומעים ממנו. אנחנו באמת בשעות האלה מתעסקים בהצעת חוק-יסוד: הממשלה – הוראת שעה, תיקון של חוק-יסוד. אני לא אחזור על כל מה שנאמר בוועדה. נאמרו הרבה דברים ואנחנו באמת הורסים את כל היסודות שהבית הזה נבנה עליהם. פשוט מחר, בלילה אחד, ניקח ונהרוס את זה בגלל שיקולים ואינטרסים פוליטיים של בן אדם אחד. מאוד מפריעה לי בכלל כל הצעת החוק הזאת – ממשלת החילופים. כל מילה – מועד החילופים. כל הזמן חלופי, חלופי, חלופי, חלופי. אנשים רוצים בזמן הזה משהו יציב, הם לא רוצים חלופי. הם רוצים עכשיו מישהו להיאחז בו. אנשים, הכנסת, הממשלה, ראש הממשלה. לא רוצים שום דבר חלופי, וזה מה שמופיע פה. אבל הדבר הכי מקומם במסמך הזה זה שמספר השרים המזוהים כבעלי זיקה לראש הממשלה יהיה זהה למספר השרים המזוהים כבעלי זיקה לראש הממשלה החלופי. איך? מה זה הדבר הזה בכלל? שר אמור להיות בעל זיקה למדינה, לאזרחי המדינה. איך הוא צריך להיות בעל זיקה לראש הממשלה, ושרים אחרים יהיו בעלי זיקה לראש הממשלה – זה ברדק, חברים. אי-אפשר לנהל ככה את המדינה, ואם הם רוצים למשול ככה אז הם לא יצליחו, כי זה פשוט בלתי אפשרי. אני חושב שהזיקה והמחויבות של שר, של ראש הממשלה, צריכות להיות קודם כול לאזרחי ישראל ולא לעצמו. אנחנו נעבור למסיבת העיתונאים של אתמול. ראיתי את ראש הממשלה בא חגיגי, יחד עם שריו, ובאמת, הוא הצליח לבלבל את כולם. אני קיבלתי מיליון הודעות. אנשים פשוט לא מבינים מה יוצא מהמגבלות, מה לא יוצא. באמת, אנשים נהיו יותר מבולבלים אחרי מסיבת העיתונאים הזאת. אבל משפט אחד של ראש הממשלה במסיבת העיתונאים כן תפס את תשומת ליבי. הוא אמר שאנחנו העברנו מיליארדים למובטלים ולעצמאים, אבל הכסף נעצר – בגלל מה? בגלל ביורוקרטיה. אז אני אגלה לכם סוד, אבל שיישאר בינינו. מי שר האוצר שלנו? מאיזו מפלגה הוא? הוא ממפלגת הליכוד, לפי מה שבדקתי. מי שר הכלכלה שלנו? מאיזו מפלגה? ממפלגת הליכוד. איזה שר אחראי לביטוח לאומי, לדמי אבטלה? שר העבודה והרווחה. מאיזו מפלגה השר הזה? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הליכוד. << דובר_המשך >> יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הליכוד, נכון מאוד, בועז. אז כל השרים שאחראים לכך שהכסף שצריך להגיע למובטלים ולעצמאים, שהכסף הזה לא ייעצר בגלל ביורוקרטיה, הם מהמפלגה של ראש הממשלה. אז איך אתה, אדוני ראש הממשלה, מתלונן על ביורוקרטיה כשהשרים שלך הם האחראים שהכסף הזה יעבור בלי ביורוקרטיה, יעבור לאזרחים? אנחנו נמצאים במשבר הכלכלי החמור ביותר שהמדינה שלנו חוותה ואתה מתלונן על ביורוקרטיה? לך תצעק על השרים שלך ותפתור את הביורוקרטיה. אין דבר כזה שאנשים צמאים לכסף הזה, שעכשיו הם פשוט זקוקים לו כמו אוויר, כמו חמצן, והם לא מקבלים אותו בגלל שאתה מתלונן על ביורוקרטיה. כמה זמן אתה ראש ממשלה? אז באמת, הקטע הזה במסיבת העיתונאים הוא פשוט הזוי. אנחנו ראינו שלבוא ולהגיד סיסמאות ולברך ולהגיד: יופי, הצלחנו – כולם יודעים. מצוין. שרי הליכוד באו ועשו את זה אתמול, אבל מה עם לקחת אחריות? את הדברים המשמחים הם לוקחים לעצמם, את הקרדיט, לבוא במסיבת עיתונאים ולהגיד: אנחנו שחררנו, יופי, אנחנו הקלנו עליכם; אבל בזווית השנייה, כשבעלי עסקים שצריכים לפתוח את העסקים יבינו באילו מגבלות הם צריכים לפתוח, את זה מי צריך לבשר להם? הפקידים. למה? כי לא כל העסקים יוכלו להיפתח במגבלות האלה. ואני יודע את זה בוודאות. אנחנו נעבור לעוד משהו, מוטיב האלונקה. הוא מלווה אותנו. להיכנס תחת האלונקה – אנחנו שומעים את זה כל כך הרבה זמן. אז אני רוצה לדבר איתכם עכשיו על כללים והוראות לנשיאת האלונקה. נשיאת האלונקה מחייבת חוזק של שרירי הרגליים ופלג הגוף העליון. חשוב לזכור שבבסיסו אקט זה גורם למעמסה לא שוויונית על צידי הגוף, ולכן כהכנה חייבים לכלול עבודה על חיזוקים לא מאוזנים בשטחים לא יציבים. בימים האחרונים קראתי מדריכים רבים לנשיאה נכונה ותקנית של האלונקה, אך תתפלאו, באף אחד מהמדריכים האלה לא כתוב שדרושים 52 אנשים על מנת לשאת אותה. כמו כן, בסוף מסע אלונקות ארוך ומעייף נהוג לקבל מה? כומתה. בממשלה המסתמנת אנשים שרוצים לשאת את האלונקה קודם יקבלו לשכות מפוארות ומלא ג'ובים ואז לא יצטרכו לעשות כלום. במקרה הזה הם לא סוחבים את האלונקה, במקרה הזה אזרחי ישראל הם אלה שסוחבים על גבם את עלותה של הממשלה המנופחת והמנותקת שלהם בזמן המשבר הכלכלי החמור בתולדות המדינה. אני אסיים, אני רואה שהגענו כבר לשעה 19:00. חברים, חבל שעכשיו אנחנו צריכים למשוך זמן ואז בלילה להצביע על חוק שהורס את המשכן הזה. יכולנו להיות במקום אחר. כבוד היושב-ראש של הישיבה הזאת, אם היית יושב כאן במעמד של יושב-ראש קבוע היינו מדברים עכשיו על ערכים, היינו מדברים עכשיו על הצעות חוק שלא מאפשרות לאנשים עם כתבי אישום לכהן כראש ממשלה ושלא מאפשרים להם להרכיב את הממשלה – אי-אפשר להיות היום נהג של שר, אבל ראש ממשלה אפשר להיות ושר אפשר להיות. אז חבל שאנחנו במצב הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה לך. חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מתכבד להכריז על הפסקה בדיון מרגע זה, 19:01, ועד השעה 20:15. ההפסקה נועדה לאפשר לחברינו שצמים את צום הרמדאן לשבור את הצום. הישיבה תתחדש, כאמור, בשעה 20:15. תודה רבה. תודה רבה, גברתי. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 19:01 ונתחדשה בשעה 20:15.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה בדיון המשולב בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה). חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. 60 דקות מלאות עומדות לרשותך. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה – כרגיל, שכחתי משקפיים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קח לך את הזמן. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יש לך משקפיים ביד. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יש לי עוד. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי מזכירת הכנסת, ערב טוב לכם. "באתי לדבר איתכם היום על נורמות חוקיות ומוסר ציבורי. נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים לא יכול לכהן כראש ממשלה", לא בהיבט המוסרי, לא בהיבט הערכי, וגם לא בהיבט התפקודי, "זו אמת פשוטה וברורה". בבחירות, ראש הממשלה יאבד את המנדט, והמשפט יתחיל ב-17 במרץ – "יעבור מכס ראש הממשלה אל ספסל הנאשמים. זו בדיוק הסיבה שהוא מוכן לרסק את המערכות הממלכתיות של מדינת ישראל, ובראשן מערכות אכיפת החוק". אין לו גבולות ואין לו אחריות למדינת ישראל. "נתניהו דואג רק לנתניהו ולא לאזרחי מדינת ישראל" – מתוך נאומו של בני גנץ לפני הבחירות האחרונות. אדוני היושב-ראש, מביאים כאן הסכם קואליציוני, ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? אני מכבד את הדרך שבה בחר בני גנץ. זוהי הפוליטיקה במדינת ישראל. זו שאלה אחרת אם זה ערכי-מוסרי או שזה נופל במקום אחר. אין לי בעיה עם העניין הזה. אין לי גם בעיה עם חתימת הסכמים קואליציוניים. כך ראוי שייעשה. אבל לבצר הסכמים קואליציוניים בשינוי חקיקה של חוקי-יסוד, לבצר מעמדו של זה בחוקי-יסוד, לבצר את מבצרו של זה ולבטח את מעמדו – כל אלה צריכים להישאר בגדר של הסכם קואליציוני, ולא במסגרת חוקים, ובפרט חוקי-יסוד. ממה נובע הדבר? הדבר נובע אך ורק מסיבה אחת: זה אינו מאמין לזה, זה אינו מאמין לאחר, זה מבצר את מבצרו של זה, וזה שומר על אורוותו של זה למען החמורים לא יברחו. זה מה שמביא אתכם לפגוע בחוקים ולשנות, בעזרת חוקי-יסוד, שינוי משטרי. גם ותיקי הבית הזה – ואדוני היושב בראש, אתה בין ותיקי הבית הזה, אינך זוכר חבילת חוקים שמגיעים בצורה הזאת. לכן, הייתי אומר פעם נוספת: עזבו, לכו קיימו הסכם קואליציוני כמיטב הבנתכם. ערכו אותו עם כל הכיוונים שאתם רוצים, תדפנו אותו עם נושאים משפטיים, עם הסכמים משפטיים. עזבו את חוקי-היסוד של מדינת ישראל. הרי אין לנו חוקה, אדוני היושב-ראש. החוקה של מדינת ישראל היא כפאזל: חוקים-חוקים קטנטנים שמצטרפים לחוקה אחת כוללת. זו המשמעות. אז רוצים שהחוקים האלה שחוקקו עכשיו ייכנסו לתוך הפאזל הזה של חוקה לישראל? בוודאי ובוודאי שלא. אז התעוררו, אמרו: ואלכ, אולי לא בסדר, בואו נעשה הוראת שעה. לא יאה להם, לחוקי-יסוד, שיחוקקו בהוראת שעה. לא יאה להם. אמר בית המשפט העליון את דברו בנושא התקציב הדו-שנתי. אתם רוצים תקציב דו-שנתי? אין בעיה, תחוקקו חוק-יסוד. אבל בהוראת שעה, שכל פעם מאריכים אותה מחדש? לא יאה. נכון, נמנע בית המשפט העליון – אמר בית המשפט העליון את דברו בנושא התקציב הדו-שנתי. לא יאה לחוקק תקציב דו-שנתי בהוראת שעה; נמנע מלהתערב בית המשפט בחוקי-יסוד, ואני מאמין שגם הפעם. וגם ראיתי את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה הערב, שהוגשה לבית המשפט העליון, שבה הוא אומר: ממליץ בפניכם להימנע, ההסכם הקואליציוני שריר וקיים – להימנע מנגיעה בחוקי-יסוד. נכון, טוב ייעשה. אבל כשחוקי-היסוד, חלק מהם, או מקצתם, אינם קבילים ואינם חוקיים, מחובתו של בית המשפט כן להתערב. ולכן, אני חושב – בשלב הזה אין שום דבר לפחות למראית עין שהוגש, אבל כבר אמר בית המשפט העליון המכובד את דברו אתמול, למרות שהחוק הנורבגי המדלג לא נכלל בהצעת החוקים שהוגשו. אני התרעתי על כך בפני חבר הכנסת ניסנקורן ואמרתי לו: זה לא יעבור, מכיוון שרשימה הוגשה לפני הבחירות. מי שבחר, נתן את קולו לאותה רשימה. התפצלה אחר כך – התפצלה. אבל המשך הרשימה הוא על פי סדר, ואם יחול חוק נורבגי ושרים יתפטרו למען חברי כנסת – זה שנתן את קולו, האזרח, ירצה שהרשימה תישאר כסדרה. נראה לי לא מוסרי ולא ישר לבוא ולחוקק חוק רטרואקטיבי. אני לא מכיר דבר כזה, אדוני היושב-ראש. אני רק חצי מזמנך בכנסת הנוכחית – אתה 16 שנים, למיטב ידיעתי. לא היה חוק רטרואקטיבי, וכך יאה שיישאר בבית הזה. וגם כשרצינו לחוקק חוקים בעניינו של ראש הממשלה אמרנו ביושר רב: יחול מהכנסת הבאה. לא יהיה לכאורה רטרואקטיבי. לכן, נראה לי, וכך אני גם מציע למפלגת כחול לבן ולחבר הכנסת אבי ניסנקורן, שהוא-הוא שמוביל את המהלכים האלה ולא אחת מכשיל את מפלגת כחול לבן בעצות הלא-טובות שלו – ימשוך את ידו. רוצה לעשות חוק? בבקשה, אין נורבגי מדלג. על פי הסדר. כך ראוי וכך רצוי שיהיה. אדוני היושב בראש, מביאים פה הסכם שדורס את האופוזיציה – נכון, אופוזיציה קטנה – מעקר את הכנסת מתוכן ומשנה באופן רטרואקטיבי את שיטת המשטר שלנו ואת כללי המשחק. ואני אומר לכם, לאחר שקראתי את ההסכם הקואליציוני והתיקון לחוק-יסוד שהגשתם, חבריי חברי כחול לבן והליכוד – התחלקתם על כל השכל ואיבדתם את הבלמים. השופט רובינשטיין אמר על החוק דברים נוקבים, ואני מצטט – התכתבתי איתו בשבוע שעבר במהלך החקיקה בוועדה המיוחדת: ההסכם הקואליציוני מבהיל; כך אמר הפרופ' רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה ושופט בית המשפט העליון בדימוס. ההסכם הקואליציוני מבהיל, "חוקי-יסוד נדרסים כאילו הם היו חוקי עזר על ביוב ברעננה". ואני מוסיף ואומר לכם שגם ברעננה, בחוקי עזר על ביוב, לא היו מתנהלים כך ומחליפים את הכללים תוך כדי המשחק, ולא הייתה עולה צחנה שכזו מהביוב. ההסכם הזה צועק דבר אחד: חוסר אמון מינימלי האחד בשני. ואנחנו רואים את זה – אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש – בהתנהלות של הימים האחרונים, ובפרט בהתנהלות של היום הזה. לכחול לבן אצה-רצה הדרך, כי הם לא מאמינים לחבר הכנסת בנימין נתניהו. אצה-רצה הדרך לסיים את החקיקה עד יום חמישי, זהו יום העברת המנדט – על פי חוק, אדוני יודע – לחבר הכנסת בנימין נתניהו, לבוא ולהעביר את השרביט להקמת הממשלה. יש לזה משמעויות: מעבירים את הוועדה המסדרת לאחריות הליכוד; לא שהוא לא היה שם – הוא היה שם הרבה שנים. מעבירים את ועדת החוקה, אם תוקם, לחברי – שלום, אדוני. ברוך הבא. אני שמח לראות אותך. ידיד יקר ואיש יקר. יש לזה משמעויות אם השרביט יעבור עד יום חמישי ולא יודיעו לנשיא שקיימים 61 חברי כנסת שתומכים בממשלה ההולכת וקמה. העברת השרביט לחבר הכנסת בנימין נתניהו – זה מדיר שינה מעיני חבר הכנסת בני גנץ ואנשי מפלגתו. צריך להעביר את ראשות הוועדה המסדרת לאחריות הליכוד, צריך להעביר את שאר ועדות הכנסת שהוקמו כוועדות כנסת זמניות לאחריות הליכוד, כי הוא הרוב. כך נוהג המשטר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה לא כי הוא הרוב. כי – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כי ראש הממשלה אמור – תודה על התיקון – ללכת ולכונן ממשלה. השרביט פשוט יעבור אליו. לכן, אצה-רצה הדרך לחברי כחול לבן, ובילינו כאן, נדמה לי, ארבעה או חמישה לילות, 17 שעות כל לילה, וימים קשים; בסדר, אני גם יכול להבין את זה, חוץ מיום אחד שנשגב מבינתי, וכבר נאמתי עליו. ואז, מה יהיה אם לא מאמינים אחד לשני? כל המערכת גועשת – מה יקרה אם עד יום חמישי לא יצליחו. זה חלק מהעניין שניירות העבודה שהוגשו היום כתשובה לבית המשפט העליון – יש בהם ויתורים רבים. והוויתור המרכזי – ראה, הפלא ופלא, והזהרתי אותם – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה לבנה או בלוקים? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, בסך הכול חמישה דפים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז זה בלוקים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> קטנים. העיקר זה מה שאמר בית המשפט, והתשובה היא כזו קטנטנה, שאומרת, בגדול: אנחנו בשלב הזה מוותרים על החוק הנורבגי – לא יהיה; אנחנו מצמצמים את שישה החודשים בחוסר מינויים לשלושה חודשים. ממה נפשך? ככה לא נוהגים אנשים שיש להם טיפה ניסיון בבית הזה. אומרים – אם אני הייתי צריך להגיש את התשובה לבית המשפט העליון, הייתי אומר: אני מוותר על השישה חודשים. ואמרתי: טעות. כאשר ימנו שר – ואדוני השר יודע – למשרד מסוים – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה ועדת איתור. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – יש לו ועדת איתור; יש לו חודש וחצי ללמוד איך, במקרה הטוב – למשל, אני אקח את המשרד לביטחון הפנים, שאני מכיר אותו היטב, או את משרד האוצר, שאני מכיר היטב. עד שנכנס השר, עד שהוא מתחיל לרוץ, עד שמבין מי נגד מי – שלושה חודשים זה זמן לימוד קצר מאוד מאוד מאוד, בפרט למי שבא למשרד שהוא אינו מכיר. ובדרך כלל זה קורה. לוקח זמן ללמוד – כך לפחות קרה לי; עברו כמה חודשים טובים, כשנכנסתי כסגן שר האוצר, עד שהבנתי מה זה רשות המיסים, שהייתי אחראי לה, ועד שהבנתי מה זה שוק ההון. כמה חודשים טובים. אני התרוצצתי בכל סניפי מס הכנסה, מקרקעין וערך מוסף בכל הארץ כדי להבין מי נגד מי. במקום לבוא ולהגיד: ההארה, באל"ף, אפילו, של בית המשפט העליון, מקובלת עלינו; אנחנו מורידים את כל נושא המינויים של ששת החודשים. עד שייכנס השר החדש, ילמד את משרדו, יקים ועדת איתור, יעשה התייעצויות, יראיין את המועמדים לכל התפקידים, כולל פרקליט המדינה – יעברו יותר משלושה חודשים, אז בשביל מה? זה ממש צעדים של מתחילים שנופלים לכל בור אפשרי, וחבל. אם היו שואלים אותי, הייתי ממש מייעץ להם. אז אתם, ותיקי הבית, גם אדוני השר וגם אדוני היושב בראש, יודעים שהיו דברים מעולם, שהיו שני שרים בגלל בעיות פוליטיות נקודתיות. היה חבר הכנסת מאיר שטרית כשר במשרד האוצר, ונדמה לי שהיה עוד משהו בעבר הרחוק מאוד – אולי גברתי זוכרת – אבל זה לא חשוב כרגע. אבל לא היה משהו מאוגד בחוקי-יסוד. לא היה כדבר הזה, אדוני. וכשאני אומר: רגע, הכיצד – בכל זאת, צברתי כאן כמה ימים במליאה הזו, אני אחד מאלה שנדבק פה לכיסא – כיצד יעבוד הדבר, שני שרים באותה משרה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את החריצות אי-אפשר לקחת לך. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה רבה. מה יעשו כאשר יהיו שני שרים במשרד האוצר, לדוגמה, או במשרד לביטחון הפנים, בגלל צורך פוליטי? כאשר יהיו חילוקי דעות בין שני השרים האלה, מי יפסוק? האם ירדו למגרש הכדורגל כדי לבעוט פנדלים? מי שיבקיע ראשון, הוא אשר יקבל את ההחלטה? אמרו: רגע, אה, צודק, נלך הביתה. הלכו הביתה, באו למוחרת לוועדה המיוחדת, שאני חבר בה, אמרו: חשבנו – אחד שר ואחד שר ללא תיק. שר ללא תיק, אדוני יודע, היו כבר דברים מעולם. בתפיסת העולם שלי זה נורא, אבל היו דברים. מוטב יהיה שר ללא תיק במשרד ראש הממשלה מאשר שיהיה שר ללא תיק במשרד מסוים שיגרום שיהיו שם בעיות, מריבות וחוסר קבלת החלטות. שר ללא תיק, חברים, הוא שר שיש לו חמישה עוזרים – סליחה, לסגן שר יש חמישה עוזרים; לשר יש שבעה עוזרים, אוטו, נהג, לשכה, מזכירה. אבל אין לו עבודה, אז הוא מקבל כל מיני פרויקטים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא מתקן אותך בין חמישה לשבעה, כי התוצאה היא אותה תוצאה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> סגן מקבל חמישה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, עוזרים וצוות לשכה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עוזרים וצוות לשכה – אתם רואים מה עושה הוותק? הוא יודע יותר. תודה על התיקון. אבל, באמת, זה מיותר לחלוטין. עכשיו, באו ואמרו: רגע אחד, אי-אפשר רק שני שרים – אחד מכחול לבן ואחד מהליכוד, ואני עוזב את המפלגות האחרות כרגע. ואז, מה נעשה? נעשה גם שני סגני שרים. בתוך ההסכם, בהצעת חוק-יסוד, שני סגני שרים, שני שרים, באותו משרד, כדי להגיע ל-52, 53, 54, אני לא יודע כמה, וזה חבל. אתם רוצים את זה? תפדל, תעשו הסכם קואליציוני. למה צריך לפגוע ולעשות את זה בחוקי-יסוד? למה? זה פשוט פצע לבית הזה. אז שני שרים, שני סגני שרים, באותו משרד. אם כבר בשרים עסקינן, אז ראש הממשלה הממונה – לצורך העניין, בנימין נתניהו – אינו יכול לפטר את השר שמונה ממפלגת כחול לבן. הנאמנות של השר היא לראש מפלגתו ולא לראש הממשלה. אסור. פשוט טירוף. זה עוד טעם לפגם. מה יעשה בני גנץ, לצורך העניין? ואני רק דולה מהתקשורת, כי אנחנו עוד לא יודעים מה יהיו המינויים, אדוני. אם השרה מירי רגב, שעל פי הפרסומים תמונה לשרה למשרד לביטחון הפנים, ובני גנץ יגיע – ואני מניח, מקווה, לא יודע מה, בשבילו, אחרי כל המהומה הזו, שאולי הוא יהיה, אולי הוא לא יהיה, אני לא יודע להתנבא, ראש הממשלה. הוא ייתן לה הוראה, והיא תגיד לו: סליחה, אני לא בדיוק חושבת כמוך ולא מבצעת. היא לא תהיה חוצפנית – היא תגיד את זה בצורה מאוד מנומסת, כדרכה בקודש. מה הוא יעשה לה? הוא לא יכול לפטר אותה. אין לו שום סנקציה. גם אם ניקח את חבר הכנסת ראש הממשלה בנימין נתניהו, בשנה וחצי הקרובות, על פי ההסכם, ולצורך העניין שר הביטחון בני גנץ – לא, בני גנץ הוא באמת לא איש של מריבות אבל ניקח את השר המיועד לשר החוץ גבי אשכנזי; חכה, עזוב, אני כבר לא מדבר על זה שהוא לא ייקח לעצמו את כל קשרי החוץ עם המעצמות הגדולות – אנחנו נראה איך זה יעבוד. הרי זה מה שפורסם. אנחנו לא כל כך יודעים. בהסכם הקואליציוני שעדיין לא כולו פורסם. גבי אשכנזי יגיד לו: סליחה, אני לא רוצה לסגור את השגרירות במדינה x, אבל אני ראש הממשלה – אני נותן לך הוראה. אבל גבי אשכנזי אומר לו: אבל אדוני ראש הממשלה, עם כל הכבוד, אני לא סוגר. לראש הממשלה אין שום סנקציות על שר החוץ המיועד גבי אשכנזי. הייתכן? ככה מנהלים מפעל? גם מפעל אריזת קרטון קטנה במרכז הארץ, שמייצר קרטונים – אי-אפשר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> העבירו את זה לרהט, את המפעל. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, לא רציתי להגיד כדי לא לפגוע. אבל אני יודע. וזה יאה, וטוב שעשו את זה. טוב שהעבירו לרהט. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אזור תעשייה מפותח ומתפתח – מצוין. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אזור תעשייה שביקרתי בו גם כסגן שר האוצר, גם כשהעבירו לשם את סודה סטרים – כך יאה, כך צריכה לנהוג מדינה. אבל בסדר, אי-אפשר לנהל את המפעל הזה שנקרא ממשלת מדינת ישראל בצורה הזאת – אי-אפשר, זה אבסורד – ולעגן את כל ההסכם הזה, ואני אחזור על זה פעם אחר פעם, בחוקי-יסוד, כדי לבצר את המבצר. אתם, ותיקי הבית, יודעים, ואדוני השר בוודאי. עכשיו, הסכם שמיר-פרס – לחיצת יד; ואי-אפשר להגיד שהם היו חברים והלכו לשתות קפה כל יום. זה משקעים של שנים. לחיצת יד ואיזו טיוטה קטנה. יותר מכך, נדמה לי ששר האוצר היה ממפלגתו של שמיר, מהליכוד דאז – הפוך. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> פרס היה שר האוצר, ואחרי כן הוא החליף אותו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> את שמיר. לא, אבל היה שם שר אוצר מהליכוד שאחר כך פוטר – השר מודעי. זה אפשרי. הינה, ראש ממשלה שאינו ממפלגתו של מודעי פיטר אותו, כי כך צריך, כי הוא לא מילא את הוראתו של ראש הממשלה. אבל ההסכם הזה בין פרס לשמיר – בלחיצת יד, בלי שום שינוי של חוקי-יסוד אלא על טיוטת נייר. כל המהלך הזה של שינוי חוקי-יסוד נובע מכך ששני האישים האלה אינם מאמינים זה לזה, וזה רע מאוד. זה רע מאוד לדמוקרטיה הישראלית. ההסכם הזה, אדוני, הוא חוסר אמון מינימלי אחד בשני, בין שני האישים. אבל בשם חוסר האמון הזה לא הולכים ומשנים את כללי המשחק ואת המשטר הפרלמנטרי שלנו. לא משנים את הכללים באמצע. ועם חוסר אמון כזה לא ניתן להקים ממשלה, כי אי-אפשר לנהל ממשלה עם חוסר אמון כזה. אף ההסכם, המפורט ככל שיהיה, לא יכול להחליף אמון מינימלי. יש אין-ספור סוגיות שיבואו לפתחכם, ואז אחת משתיים: או שהממשלה תהיה משותקת או שכל אחד ימשוך לכיוון שלו. לעבוד ככה לא תצליחו, כשאין טיפת אמון. ותאמינו לי, הממשלה הזו עלולה להתפרק הרבה יותר מהר ממה שאפשר לדמיין. וכבר היום, על פי הפרסומים, רואים את החשש של כחול לבן שהעסק נתקע והם אמורים לוותר, ועל פי הפרסומים גם לא אכפת לראש הממשלה שההשבעה תהיה בעוד שבוע או בעוד שבועיים. כמה אמת יש בזה אינני יודע, אבל כבר ציינתי את העובדה שביום חמישי בחצות השרביט להרכבת הממשלה עובר לבנימין נתניהו, וזה אומר הרבה. אין בהסכם הזה אף מילה על הקורונה. על פי מה שקורה עכשיו, אין אלונקה שצריך לשאת אותה. הסיבה הזו עברה-חלפה מן העולם. אין מילה אחת על המשבר במערכת הבריאות, על הטיפול במשבר התחבורה, על רפורמות גדולות לטובת האזרח באיזשהו תחום. הכול זה הסכמות של ג'ובים ותפקידים. 52 חברי ממשלה בעלות פסיכית של מיליארדי שקלים, זו הבושה שלכם. זו הבושה, אל מול עסקים קטנים ומיליון מובטלים, ואני אומר לכם כישראלי, כפוליטיקאי: אני מאוד מקווה שזה יצומצם. זה בכלל לא מעניין אותי אם אני כרגע נמצא באופוזיציה, זוהי מדינת ישראל. כך גם נהגתי בארבע וחצי השנים האחרונות שבהן הצבעתי עם הממשלה מעל ל-60% מההצבעות שלי בוועדת הכספים, כשההצבעה הייתה עניינית והיה מדובר באזרחי מדינת ישראל ובטובת מדינת ישראל. לא זוכר את עצמי מצביע בגלל שאני יושב באופוזיציה. וחבריי האחרים באופוזיציה, כשהיו 24 חברי כנסת מסיעת העבודה, אמרו שאני בוגד בעקרונות של האופוזיציה. אמרתי: אני רוצה להיות שלם עם עצמי ומוסרי עם עצמי ולהצביע על פי מצפוני ומה שטוב למדינת ישראל ולאזרחי מדינת ישראל. מעון כפול לראש הממשלה. עכשיו, אני מאמין לראש הממשלה שזה לא נולד מאנשיו. ממש לא. זה לא נולד מאנשיו, אלא מהיועץ של בני גנץ, שמכיר היטב את הנפשות הפועלות. מה הוא אמר? בואו נציע מעון נוסף, מעון כפול, לראש הממשלה, עם אותם תנאים – זה יזרז את המשפחה לפנות בזמן את המעון לאחר שנה וחצי. אם היועץ שלי היה אומר לי דבר כזה הייתי מפטר אותו על המקום. מה אתה עושה מין דברים שכאלה? חוסר ניסיון. כל בור שקיים בכביש, הצליחו בני גנץ ואנשי כחול לבן ליפול אליו. שמעתי אותך במשך השנה וקצת שחלפו, והייתי מנהל יום הבחירות שלך, והמשימה הייתה משימה אחת, חבר הכנסת בני גנץ: להביא אותך לראשות הממשלה, לשנות שלטון אחרי 40 שנה, שאזרחי מדינת ישראל ישנו את דעתם וינסו שלטון חדש, אחר. בשביל זה עבדנו. מאיר כהן ובועז טופורובסקי היו מנהלי השטח, השקיעו לילות כימים – ולא ימים כלילות, כי ימים כלילות זה ללכת לישון – ועבדו מאוד מאוד מאוד מאוד קשה. אני הייתי מנהל יום הבחירות, הפעלנו צבא שלם של מתנדבים. חברי הכנסת היו אחראים כל אחד על כמה מטות, התרוצצו כמו עכברים מוכי רעל כשהמשימה היא אחת: להביא את בני גנץ לראשות הממשלה. וראה זה פלא – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אולי הצלחתם. מה אתם רוצים? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בוא, אני תכף אתרגם את זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אומר: אולי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יכולנו לעשות את זה, נכון? יכולנו לעשות את זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא. אל תפרשו – תלוי בהצבעה. אני לא רוצה להקדים המאוחר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, לא, זה בסדר. אדוני, אנחנו בתוך עמנו אנחנו חיים. אנחנו מבינים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלא ייכתב בפרוטוקול שהכול מוכן מראש. תלוי בהצבעה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן. בני גנץ, בהגיע הרגע, בשעה אחת, מול איום של בנימין נתניהו שאם חבר הכנסת מאיר כהן ימונה ליושב-ראש הכנסת אין על מה לדבר, המשא ומתן עם הליכוד יסתיים בזה הרגע. חבר הכנסת מאיר כהן נקרא למשרדו של חבר הכנסת גנץ ושם נאמר לו: אתה לא תהיה המועמד שלנו ליושב-ראש הכנסת, אני מביא את עצמי להיות מועמד ליושב-ראש הכנסת. יצא חבר הכנסת מאיר כהן, פגש בדרך כמה חברי כנסת ואמר: ברגע זה כחול לבן התפרקה. הוא היה הראשון ששמע, הוא היה הראשון שאמר. בני גנץ התקפל בגלל איומים של מיקי מכלוף זוהר שנשלח על ידי ראש הממשלה. אם בעת משבר כזה קטן נשברת, חבר הכנסת גנץ – מהכחול לבן נשאר דגל אחד לבן, דגל של כניעה. זה מה שאתה הנפת. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אתה אומר, מיקי, כבר היה עדיף להשאיר – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אומר – אמרתי לחבריי בוועדה המסדרת: כמו שהם התנהגו אלינו – אני מעל ארבע וחצי שנים באופוזיציה, אופוזיציה קשה להתנהלות, לא הכרתי התנהלות כוחנית כזו וסתימת פיות מצד שני יושבי-הראש של הוועדות כמו שהיו שם, ואני יושב ליד חבר הכנסת גפני שבע שנים פלוס ולמדתי ממנו רבות. אני התלמיד שנדבק אליו, אתה יודע, היית יחד איתי בוועדה הזו, אדוני השר, אני לא זז משם, מצוות אנשים מלומדה, ולמדתי הרבה. אבל כמו שהיה בשבועיים האלה, שאלוהים ישמור. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל מה אתה רוצה? הם הצליחו להוציא מתמר זנדברג שהיא מתגעגעת לדוד ביטן. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה רואה? גם אני אמרתי: אני מתגעגע ליושב-ראש מהליכוד, לפחות יודעים את ההתנהלות. אמרתי להם: תקשיבו, אנחנו לא אויבים, אנחנו יריבים פוליטיים. אנחנו מתווכחים במליאה, מתווכחים קשה מאוד בוועדות, ובסוף הולכים לפרסה, שותים קפה. אל תאבדו את הדרך. אבל זה שכר הלימוד המאוד-קשה של חדשים, ואני עברתי גם את זה ועברתי את הטעויות האלה. אבל אני חושב שלא עשיתי טעויות כאלה קשות. עשיתי טעויות. לא יודע, אני מקווה בשבילם שהם ילמדו, לטובת מדינת ישראל. הלוא באמת בני גנץ רצה – צר לי עליך, בני גנץ. לא אכפת לי שהלכת, רק תסביר לי דבר אחד: מדוע גררת את מדינת ישראל לשלוש מערכות בחירות? בפעם הראשונה היית בא ואומר: זוהי דרכי, ככה אני חושב, תודה רבה לכם. בפעם השנייה היית במצב יותר טוב, היית מעל הליכוד במנדט אחד, יכולת לקבל הרבה יותר. היית פורש ואומר – ותפסיק להגיד: יאיר לפיד לא נתן לי. גברתי המורה: מותר? לא מותר? אם אתה בעל דעה ובעל יכולות והאג'נדה שלך להיות ראש הממשלה – הסיבה הטיפשית הזו, שאתם מוכרים כל הזמן, היא פשוט סיבה מטומטמת. אין לי מילה אחרת להגיד עליה. היית חוסך למדינת ישראל כסף, היית חוסך זמן שבו מדינת ישראל הייתה ללא ממשלה שמסוגלת לקבל החלטות, אלא עם ממשלות מעבר, וקשה לחיות בממשלות מעבר, אדוני, קשה מאוד. ומה עוד שאין תקציב – 1 חלקי 12. אני מכיר את המגבלות הקשות. היית אומר בפעם הראשונה, לכל היותר בפעם השנייה: אני רוצה להצטרף – היינו מכבדים את זה. אל תגרור אותנו. למרות שעבדתי עבורך למען משימה מסוימת, ואני הייתי מנהל יום הבחירות שלוש פעמים – באוטו שלי עשיתי 100,000 קילומטר בשנה, תבין כמה התרוצצתי. הייתה לנו משימה. ואני, כשאני לוקח משימה, אני לוקח אותה באופן טוטלי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוכחת את זה השבוע לאיתן גינזבורג. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> איתן גינזבורג, כן. לכן, באמת טוב היית עושה אם היית הולך לדרכך אחרי הפעם הראשונה ולא גורר את מדינת ישראל לשלוש מערכות, אם ככה חשבת. אנחנו ביש עתיד ויתרנו עבורך רבות. הבאנו את כל הניסיון שלנו, של שמונה וחצי שנים, הבאנו אלפי אנשים שהם המתנדבים הבסיסיים של מפלגת יש עתיד, הבאנו את התקציב, הראשוני לפחות, יאיר לפיד ויתר על הרוטציה. שלא יגידו שבגלל הרוטציה אתה לא הולך והוא אשר מונע ממך. כבר לקראת הסיבוב השני ויתר יאיר לפיד בקולו על הרוטציה. אז את הסיבה הטיפשית, וסליחה על המילה, המטומטמת: לא נתנו לי – אל תגיד יותר. זה לא מוסיף לך, יושב-ראש הכנסת בפועל, חבר הכנסת בני גנץ. ועוד פעם אני חוזר רגע למעון הכפול: המעון הכפול זה היועץ של בני גנץ. אני מאמין שזה לא ראש הממשלה, לפחות על פי הפרסומים. אדוני היושב-ראש, ראיתי בחיי במסגרת תפקידי הקודם אלפי תיקים פליליים, וצר לי שזה כך, מופנה כלפי ראש ממשלה. אני אומר את זה באמת, מתוך חרדה לתדמיתה של מדינת ישראל, כאזרח מדינת ישראל. ועכשיו כפוליטיקאי שחי בשני העולמות האלה, העולם של מערכת אכיפת החוק והעולם הנוכחי כפוליטיקאי: על התיק של חבר הכנסת ראש הממשלה בנימין נתניהו כתוב: מדינת ישראל נגד הנאשם בנימין נתניהו, חשוד – שוחד, מרמה, והפרת אמונים. זה הנוהַג הנוהֵג, אלה התיקים הפליליים שמוגשים לבית המשפט על ידי – תלוי מה הרמה: אם זה בית משפט שלום זו משטרת ישראל, אם זה מחוזי זה פרקליטות המדינה. והפעם – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מיקי, לידיעה, בלי שום קשר, לסטטיסטיקה: כמה תיקים כאלה נגמרים בהרשעה? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 87% בערך. יש טעויות, מערכת אכיפת החוק אינה נקייה מטעויות. אני אומר לך כאחד שישב שם וטעה. וטעה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בני אדם. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל שום דבר לא נעשה בכוונה תחילה. אני עד לשעות רבות של דיונים גם בנושאים שהגיעו לבית המשפט העליון וגם בנושאים שבהם אני יחד עם החוקרים, או עם ראש ענף התביעות, עם ראש ענף החקירות אצלי במחוז – דנו בהם. המערכת היא מערכת נקייה. אין מושג של תפירת תיקים, חברים, אין מושג כזה במדינת ישראל, וטוב שכך. יש טעויות ויש עשבים שוטים. יש עשבים שוטים. וראינו את זה: פרקליט שסרח, קצין משטרה שסרח, אבל זה בהחלט בשוליים. זה לא הרוב – בוודאי ובוודאי שלא. זו לא הדרך, זו לא היושרה וזה לא המוסר. ולכן, אין תפירת תיקים. כן יש טעויות. וראינו שרים שיצאו נקיים, ראינו, ואני סומך את ידי על בית המשפט שגוזר את דינו של נאשם בידיים נקיות לחלוטין. אין לנו פשוט ברירה אחרת, אדוני, אין לנו. אז, אדוני ראש הממשלה, ממצב של: אין כלום כי לא היה כלום, הכול יתמוטט כמו מגדל קלפים; ממצב של: אתם תראו, והוא הילך אימים על חוקרים – שהם עשו את תפקידם; מה לך כי תלין על חוקרי המשטרה ועל המפכ"ל? ואני אמרתי את זה כשהוא התחיל להלין על החוקרים ואחר כך על המפכ"ל: זה יגיע לפרקליט המדינה, זה יגיע ליועץ המשפטי לממשלה, ולא רחוק היום – גם לבית המשפט. וזה חבל. הכנסת הזו, או הבאה אחריה, ביום מן הימים תצטרך לחוקק חוק שיצטרף לחוקים האחרים שחבר כנסת – חבר כנסת, אדוני, אנחנו עובדי ציבור, נשלחנו לכאן כנבחרי ציבור – שיוגש נגדו כתב אישום שהעבירה שבגינה הוגש כתב האישום היא לא עבירה של מה בכך, אלא עבירה שיש עימה קלון, יורחק מהבית הזה. לא רק שר. כך ראוי. ייגמר משפטו ויצא זכאי, נפרוש לו שטיח אדום בכניסה לבית המחוקקים הישראלי, לכנסת ישראל. אבל כך ראוי, כדי שנשמש דוגמה לציבור. אדוני, לא יכול להיות שאדם שמבקש לקבל רישיון נהיגה לרכב ציבורי, קרי מונית או אוטובוס, לא יוכל לקבל תעודת יושר, לא יוכל לגשת לקורס, לא יוכל לשמש נהג רכב ציבורי מסוג אוטובוס או מונית. מה לנו כי נלין? אולי נשמש פעם אחת דוגמה אישית? ונכון – תראה, אני בא אפילו לקראתו של ראש הממשלה – שהחוק מאפשר לו. החוק מאפשר לראש הממשלה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם החוק מאפשר לו, אז אתה לא בא לקראתו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני איש אמת. החוק מאפשר לראש הממשלה להמשיך ולכהן כראש הממשלה, כי החוק לא צפה שראש ממשלה יהיה נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. וכשהתחילו האשמות על קודמו בתפקיד, אהוד אולמרט, הוא פשוט קם ועזב, אמר: אני הולך. ערכית – ללכת. נכון שהיו עליו לחצים מצד אהוד ברק, ואיומים, הכול נכון, אדוני. אבל הוא קם והלך בסופו של דבר. יש לי תחושה נוראית, שלא עוזבת אותי, שלראש הממשלה יש מדינה ואין למדינה ראש ממשלה – היפוכם של משחקי הלשון. בני גנץ, עם כל מה שהצהרת לפני כן, שלא תשב וכן תשב, הוכחת בדיוק את ההפך. יש פה שינוי של כללי המשחק תוך כדי המשחק. ודיברתי על החוק הנורבגי המדלג; למה לא שבדי רץ או הולנדי מקפץ? אינני מבין למה הוא נורבגי מדלג, לא מבין מאיפה בא השם הזה. אחרי שבוחרי כחול לבן בחרו בפתק אחד רשימה סגורה של נציגים לכנסת בסדר מסוים, רוצים להחליף את הסדר, ואני שמח שזה לא הסתייע בידם. אתם ותיקי הבית, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, ואינכם זוכרים. כן, היו שני ראשי ממשלה בממשלת אחדות. מעולם לא הושבעו באותו יום ובאותה דקה, מעולם. ממה נובע? ממה נפשך? מהפחד של האחד שמא יגיע תורו והוא לא ימונה. עכשיו, הנכדה שלי בכיתה ב'. באתי ליום סבים וסבתות, היה לי הכבוד הזה. בכיתה תלויות, וכך טוב וראוי ויאה – או במסדרון, בסוף המסדרון – תמונתו של נשיא המדינה, כבוד הנשיא ראובן ריבלין, שאני שמח שמחה גדולה שהוא הנשיא שלנו, ותמונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי הוא ראש ממשלת ישראל וראוי שילדי ישראל יכירו מיהם ראשי המדינה הזו. ועכשיו יתלו במסדרון כיתות ב', בפינת המדינה עם סמל המדינה, את תמונתו של השר ריבלין, דגל המדינה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הנשיא. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> סליחה, את תמונתו של הנשיא ריבלין, את דגל מדינת ישראל, שאנחנו כל כך גאים בדגל הזה, ואת תמונותיהם של שני ראשי המדינה. תסבירו לי מה אני אסביר לנכדה שלי, מיהו ראש הממשלה? חבר הכנסת בנימין נתניהו או חבר הכנסת בני גנץ? והיא תגיד – כי היא ילדה באמת לא שגרתית: אבל, סבא, שניהם בנימין. אני אגיד לה: כן, אבל זה גנץ וזה נתניהו. אז היא תשאל: אז מיהו ראש ממשלתנו? ואני לא אדע להסביר. מצחיק. לא ראוי. הייתי מציע לחבר הכנסת בני גנץ: עזוב, זה לא מוסיף לך כבוד. זה לא משנה אם שניכם תושבעו באותו יום, באותה דקה; כי הרי אם ירצו, ויעשו תרגילים פרלמנטריים כאלה או אחרים – אני יכול להעניק לך רשימה ארוכה ארוכה מה אפשר לעשות. ואגב, חבר הכנסת נתניהו לא צריך רק את יש עתיד כדי לפרק – יש לו אופוזיציה עם מספר זהה של חברי כנסת כמספרם של חברי מפלגת כחול לבן. ואדוני יודע, תפקידה של האופוזיציה, בין היתר, הוא להחליף ממשלה. אין מה לעשות. ככה זה בנוי. אז עזבו. עזוב את ההשבעה באותו יום, באותה דקה. זה לא מוסיף לך כבוד. תן לי להסביר לנכדה שלי בכיתה ב' הסבר פשוט: בנימין נתניהו ראש הממשלה – אני מקבל או לא מקבל, הוא ראש ממשלתנו – ובני גנץ, בבוא הזמן, יוחלפו התמונות ויהיה ראש ממשלתנו. עזוב. מה אני אגיד לה? איך אני אסביר לה? לגנץ ונתניהו הפתרונים. עכשיו, אדוני, ראה זה פלא, בתוך חוקי-היסוד פתאום נקבע חוק אחד משונה: 75 חברי כנסת דרושים כדי להחליף אחד מחוקי-היסוד האלה, שמבצרים זה את זה מעמדו של זה וזה את מעמדו של האחר. ואמרתי: תסבירו לי למה. אף אחד לא הסביר בוועדה. למה? ככה. אלה תמיד היו ההסברים. ופתאום – אני מלקה את עצמי, כי בתוך ים ההסתייגויות לא ראיתי – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> למה? אתה הראשון שהגבת. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – לא ראיתי את חמש ההסתייגויות של חבר הכנסת אבי ניסנקורן. ההסתייגויות אמרו כך: 75, 74, 73, 72, 71, 70. אני פספסתי את זה. אני מודה. לא הייתי מספיק חרוץ, כנראה. וכשזה הגיע אמרתי: רגע, מה קורה? למה זה? ופתאום התחילה המולה. אצו-רצו הגמדים ולחשו ליושב-ראש – הרי מה עשינו? אנחנו תמיד בעד, כי זה ההסתייגויות שלנו. פתאום הקואליציה המתגבשת מצביעה בעד ולא נגד, והורידו את זה ל-70. אמרתי: רגע, ייתכן? מה קורה פה? למה? אז אחת הסברות אמרה: בג"ץ יקבל את זה בעין רעה כי הרי צריך 61. 61, אדוני יודע, הוא רוב מוחלט בכנסת. נרצה או לא נרצה. כך היה נהוג, מלבד, נדמה לי, החלפת יושב-ראש הכנסת ועוד איזשהו חוק. אבל לא, חוקים רגילים או אפילו חוקי-יסוד אפשר להחליף אותם עם 61. והכל נובע מכך שאמרו – באו ואמרו לי: מיקי, אתה יודע מה? הדאגה היא אולי שבג"ץ יראה 75 – דריסת הרוב את המיעוט ברגל גסה מדי. אמרתי: לא, לא, זה לא מספיק. צריך להיות פה משהו. ואז נפל מבטי על חבר הכנסת מתן כהנא, אמרתי: אוי, פה טמון הכלב. מתן, בוא תשמע. אתם בחוץ. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תיישב לי את זה. הם שישה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל הוא הוריד רק חמישה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הוא הוריד ל-70. תעשה את כל החיבורים, אתה מגיע ל-70. הגוש פלוס אורלי לוי, פחות שניים, תחבר את כחול לבן, 17, או את השניים שם או את השניים פה – תגיע ל-70, עם אורלי לוי. אין יותר. הינה, גברתי מזכירת הכנסת, שעושה את החיבורים של כל המצביעים פה, יכולה לעשות את זה מהר. תעשה, שטרן, בבקשה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא הבאתי את המחשב. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יש לך בפלאפון. אבל זה 70. 70. אז אמרתי לכהנא: תקשיב, ידידי – ואני מאוד מעריך אותו, אנחנו חלוקים בדעות; מפקד טייסת קרב, באמת איש אשכולות – תעשה חשבון. אץ-רץ, התחיל לסמס, ראיתי אותו; מערכות גלגלי השיניים של ימינה התחילו לעבוד. זה לא אומר שהם לא יהיו בפנים; אני לא יודע. אני לפי התקשורת, אני לא נמצא כזבוב בחדר המשא ומתן. אני מבין שיש משא ומתן עם כחול לבן תמורת תיק הבריאות, שהם הבינו סוף-סוף שהציבור אומר: רגע, רצתם-אצתם כדי לשאת את אלונקת הקורונה? אז אם זו אלונקת הקורונה, תיקחו את הבריאות, תשקמו אותה. אז הבינו שזה נזק תדמיתי, והם רוצים את הבריאות. אז עכשיו יש ויכוח איזה משרדים יועברו לליכוד בתמורה לזה. שלושה משרדים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ככה מיקי זוהר עמד כאן לפני יומיים, ואמר להם: קחו את הבריאות, תוותרו על כמה שרים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן. אז עכשיו יש ויכוח. צריך משרדים עם בשר, לא משהו קטן, משרד הספורט, שאני לא מזלזל בו, חלילה, אבל הוא משרד קטן יחסית שפוצל לשניים – תרבות וספורט פוצל לספורט ותרבות, לצורך העניין. אז יש עכשיו ויכוח כמה משרדים, כי הליכוד צריך משרדים עבים כדי לרצות את ימינה – כדי להכניס אותה תחת כנפיו, כדי לא לאבד את נפתלי בנט. כששואלים את נפתלי בנט – חבר הכנסת שטרן, אדוני השר: האם תשב תחת ממשלתו של בני גנץ? התשובה היא לא. אחרי שדי, סגרו עניין, לחיצת יד, ממשלת אחדות, הכול בסדר – ממשלת אחדות עלק; ממשלתו החמישית של בנימין נתניהו; זה שאתה פריטטי לא נותן לך יותר כוח, מחליש אותך, אם אתה לא מבין – שואלים את השרה רגב, אחרי שהכול נגמר: בני גנץ ראוי להיות ראש הממשלה? תהיי מנומסת, תגידי: עכשיו הוא שותף שלנו, בוודאי, לפני כן הייתי אופוזיציה, הייתי צריכה להיאבק בו. אבל רגב, כמו רגב, אמרה: לא. אללה יוסטור. אללה יסעדכ. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה אולי מוסיף לו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> באמת, ממשלת החילופים הזו, המושג שנכנס למילון שלנו – הוא לא ראוי; כי בכל מקום שם – לא הבנתי כבר: ממשלת חילופים כך, ממשלת חילופים כך. אחר כך – אולי אדוני יודע – ביקשתי הסבר, באמת, למה 12 חברי כנסת ממפלגתו של האחד שיחברו למפלגתו של האחר יוכלו להשאיר את מפלגתו של האחר ואותו כראש ממשלה. אחר כך הורידו את זה לעשרה. מה פשר השינוי? לא הבנתי את זה. אני מודה שעד עכשיו לא הבנתי את זה. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> צריך מניין, לא? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה צודק, אדוני. אתה יודע מה, זוהי סיבה טובה שלא חשבתי עליה. אני אומר את זה ברצינות, כי המניין קרוב לליבי. כיהודי אני אומר את זה, וכמאמין. אני לא איש דתי, אבל כמאמין. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא מאמין שוויתרת ולא חקרת למה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נו, אני אומר. זאת ועוד: הגשתי נושא חדש, למה? מחקו את ה-10 ב-12. זה לא בדיוק נוסח חדש, אדוני יודע – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל עומדת לכם הזכות לפי התקנון. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל עומדת לי הזכות על פי התקנון. סימנתי את זה כנושא חדש בשאיפה לקבל הסבר. אין הסבר. אבל אם אדוני היה מייעץ לאבי ניסנקורן, והיה אומר לו: זה מניין, אולי זה היה הסבר טוב יותר מכל ההסברים שלהם, כיהודים. אדוני היושב-ראש, באמת הזיקה של השרים, לא לראש הממשלה אלא לראש המפלגה, יוצרת עיוותים נוראים. חלק מהשרים נשבעים אמונים לראש ממשלה אחד, והאחרים – לשני. אבל אולי שכחתם בהסכם הקואליציוני דבר אחד – שר במדינת ישראל, בממשלת ישראל, אדוני השר, למיטב הבנתי, נשבע אמונים למדינת ישראל, וכך צריך להיות. וכשהוא לא ממלא את הוראותיו של ראש הממשלה, וראש הממשלה אינו יכול לפטר אותו כי הוא לא ממלא את חובתו למדינת ישראל, מה לנו כי נלין? שר אמור לעבוד עבור אזרחי המדינה ולא עבור צד אחד משני ראשי הממשלה. שוברים פה את כל שיטת המשטר שלנו לרסיסים. אני באמת לא יודע, פיצלו את משרד הספורט והתרבות לשניים. פיצלו את ירושלים לשניים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היה מה לפצל? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא יודע. יש שם איזה 900 מיליון שקל או משהו כזה – אפשר לעשות. ירושלים עיר יקרה לכולנו. אני יכול להעיד על עצמי שירושלים זורמת לי בדם, ואיני מוכן לוותר על מרצפת אחת מהמרצפות שמרצפות את העיר הזאת. כבן ירושלים, כמי שפיקד על ירושלים בתקופה הקשה, אמרה אשתי לא אחת כדי להעצים את העניין הזה, אדוני: יש לבעלי מאהבת שאינני יכולה להתחרות בה, קוראים לה ירושלים. ואני גאה בכך. אז באמת, פיצול המשרדים הוא מבחינתי דבר איום ונורא, וגם כל מיני הבטחות לשרים – ברוך הבא, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, אדוני. עד עכשיו הקשבתי לך בקשב רב בתוך המשרד. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני שמח, אז יש לך רצף. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שלא תחשוב שפספסתי משהו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עלא כיפאק, אז יש לך רצף. אז אני אדבר אליך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אליי או עליי? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אליך, כאחד שמעורה בעניין. בית המשפט – או נשיאת בית המשפט העליון לתומה חשבה שהחוק הזה, שהוא כל כך כבד, שינוי חוקי-יסוד, שינוי משטרי, הוא חוק ממשלתי. היא כל הזמן חשבה – לקראת סוף הדיון פתאום נודע לה שהחוק הוא בכלל חוק פרטי. יאה לחוק כזה, כל כך כבד, להיות חוק פרטי? אדוני חתום עליו כראשון, למיטב זיכרוני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בוודאי, איזה שאלה. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> מיקי, אני לא הולך. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אדוני. בגלל היחסים האישיים בינינו, אדוני יכול לעשות מה הוא רוצה. מתוך הערכה וכבוד לפועלך לאורך השנים בבית הזה. ואני אמרתי לך לא אחת: צר לי שאתה עוזב אותנו – דמותך, שיקול דעתך, הניסיון שלך, אורך הרוח, השקט הנפשי. לפחות, כשאני ישבתי לידך שעות רבות וימים רבים בוועדת הכספים למדתי ממך רבות, גם על נושא החקלאות בצפון, גם ההגנה על חקלאים, הגנה על שוק הביצים. באמת, אני רק יכול להגיד לך תודה ולברך אותך בברכת דרך צלחה ובריאות. צר לי, צר לי, אחי היקר, שנוכחותך לא תמשיך להיות בבית הזה. צר לי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה היתרון היחיד של ארבע מערכות בחירות, נכון? שהשר וקנין ממשיך כל פעם להיות שר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לכבוד הוא לנו שדמותו ממשיכה ללוות אותנו, ואנחנו לוקחים ושואפים מניסיונו הרב. לכן, החוקים האלה, אגד החוקים האלה של שינוי משטר, חוקים מאוד מאוד כבדים – ראוי היה שיבואו בחקיקה ממשלתית, כי ראוי שחוק-יסוד – ראוי שחוקים כבדים יבואו מחקיקה ממשלתית. אדוני חדש בבית, אבל אני אספר לך שכשאנחנו מגישים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה צודק, אני רק אומר שהיה ראוי שחוקים כאלה כבדים יבואו כהצעת חוק ממשלתית. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני שואל, למה? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אומר, גם מהניסיון שלי בבית הזה, כשהגשנו חוקים שהם חוקים ראויים – אני יכול להגיד לך על חוק אחד; היו כמה שהממשלה לקחה, ואמרתי: קחו בחפץ לב, רק תעבירו. אני העברתי חוק שיפוי – שדמי השחרור של חיילים, ייעשה בהם שינוי: יוכלו חיילים משוחררים לקבל את זה אחרי שלוש שנים; לא יוצבו בפניהם כל כך הרבה מגבלות, כמו רק ללימודים, רק לפתיחת עסק או רכישת דירה או חתונה, אלא שאחרי שלוש שנים הם יקבלו את מה שמגיע להם בצורה ישירה. מי שלא בא אחרי שבע שנים לקבל את זה – הכסף חזר לאוצר, ובאוצר ישבו עם 50 מיליון שקלים שלא נפדו על ידי חיילים. פסלו את זה בוועדת שרים לחקיקה. שאל שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן: למה פסלתם? זה חוק טוב. מדובר בבנינו. אז אמרו: לא, ראוי שזה יהיה חוק ממשלתי. שאלו אותי אם אני מסכים שזה יהיה חוק ממשלתי. אמרתי: בוודאי, תגישו חוק ממשלתי. מה מעניין אותי הקרדיט? לקחו ועשו את זה חוק ממשלתי. ראוי, לטעמי האישי, לתפיסת עולמי, למרות שאתה אומר שזה חוקי – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רק לא הסברת למה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אומר, בגלל המשקל. בגלל שזה חוקי-יסוד, בגלל האיגוד הגדול הזה, בגלל המשקל שלהם, בגלל השינוי המשטרי. הממשלה רוצה לעשות – שתעשה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> למשל חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק הם חוקים פרטיים שחוקקו, והם לכבוד לנו. אני חושב שבית המחוקקים ראוי לו לחוקק. ראוי גם לממשלה להציע חוקים. אבל אני לא חושב, שמעצם העובדה שחוק-יסוד או כל חוק אחר מועלה על ידי חבר כנסת – מעמדו, או דרגתו, או משמעותו פחותים מהטעם שהוא הגיש ולא הממשלה הגישה; להפך. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יש לי תשובה טובה, אדוני – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> סליחה על ההפרעה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, זה בסדר, אני שמח על הוויכוח שנוצר בינינו. כשמדובר בחוקים שעניינם הוא – הרי הוא לא בא בגלל שאתה ראית בחוק הזה – הוא איננו דומה לכבוד האדם וחירותו כהוא זה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה דיברת על העיקרון. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אני אגיד. העיקרון מתיישב עם המשקל. הוא איננו דומה לכבוד האדם וחירותו – אינו דומה. לא יעזור כלום. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני אוסיף לך עוד דקה, כי הפרעתי לך, אדוני. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא. כל כך הרבה שעות נאום יש לי על הדוכן הזה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני יכול להוסיף לו? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> התפלמסתי איתו, אז גזלתי ממנו את הזמן. הזמן הוא על חשבוני – לא על חשבונו. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני שואל, אם אני יכול להוסיף לו? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה תקבל את מלוא הזמן שלך. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> חבר הכנסת שטרן, עברה לי שעה כל כך מהר, יכולתי לעמוד פה עכשיו 12 שעות כמו כלום. אבל אתה יודע, מכיוון שהגיעו להסכמה, אז אמרתי, ואללה. הרי מי שהוריד אותי אחרי 7.5 שעות זה איתן כבל – וחבל. יכולתי לעשות הרבה יותר. הוא בא ואמר: באתי ב-20:30, אז תרד. היית אומר לי, אז הייתי נשאר לישון. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני יכול לתת לך. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, זה בסדר. מה, 7.5 שעות עברו ככה. גם שעה עברה ככה. לכן, אני אומר שכשמדובר בראש הממשלה, בשרים – בדברים שהם המהות לא של אזרחי מדינת ישראל אלא של הממשלה הזאת, תהיו מספיק אמיצים ושהממשלה תביא את החוקים האלה כחוקי-יסוד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא הממשלה הזאת מחוקקת אותם, ממשלה אחרת. זאת ממשלת מעבר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נו, באמת. מה זה משנה? כשרצו להביא חוקים כאלה ואחרים כדי להילחם בקורונה, כדי לעשות דברים אחרים – גם ממשלת מעבר יכלה לחוקק חוקים. מה, זה מוריד ממשקלם של חוקי-יסוד? בפרט שיש שתי מפלגות גדולות שמרכיבות את הקואליציה. היא הרימה גבה – השופטת, נשיאת העליון, הרימה גבה. כל הנושא, אדוני – החוק הוא שלך, אתה חתום עליו – הוא של 70 ח"כים שצריכים להרים אצבע. זה היה 75, עשיתם אחר כך חשבון אחר והורדתם ל-70. במקום רוב הכנסת של 61 – זה טעם לפגם, זה לא ראוי. עכשיו, אדוני יסביר לי אולי – אה, אין לי חצי דקה. אני לוקח ממך חצי דקה, שטרן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> קח כמה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יסביר מדוע אורך הקדנציה שלוש שנים. חבר הכנסת אבי ניסנקורן פטר אותי במילה אחת: יציבות. לא אתה נתת לי את התשובה, חבר הכנסת ניסנקורן. יציבות. ארבע שנים, לתפיסת העולם שלי, זו ממשלה יותר יציבה, שעושה יותר דברים, שיש לה אופק. למה שלוש שנים? אף אחד מכם לא הצליח להסביר לי למה שלוש שנים. הממשלה הזאת, שמתחילים כבר עכשיו לריב בה, כבר עכשיו מתחילה להתפרק, כי הפחד אוחז אתכם שמא לא תספיקו לסיים עד יום חמישי הקרוב, ותצטרכו להעביר את השרביט לחבר הכנסת בנימין נתניהו. ולקראת סיום, אני אסיים בנאום שפתחתי איתו: "באתי לדבר איתכם היום על נורמות חוקיות ומוסר ציבורי. נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים לא יכול לכהן כראש ממשלה", לא בהיבט המוסרי, לא הערכי ולא בהיבט התפקודי, "זו אמת פשוטה וברורה". בבחירות, ראש הממשלה יאבד את המנדט, ויתחיל המשפט ב-17 במרץ – בינתיים, לצערי, הוא נדחה בגלל הקורונה, וזה בסדר – "יעבור מכס ראש הממשלה אל ספסל הנאשמים. זו בדיוק הסיבה שהוא מוכן לרסק את המערכות הממלכתיות של מדינת ישראל, ובראשן מערכות החוק". אין לו גבולות ואין לו אחריות למדינת ישראל. "נתניהו דואג רק לנתניהו, ולא לאזרחי מדינת ישראל". על החתום: בני גנץ. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, בהתאם לסעיף 73(א) לתקנון הכנסת: תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (הגבלת פעילות) (תיקון מס' 10), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5044; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל) (תיקון מס' 3), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5046; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (ביטוח רפואי ומגורים הולמים לעובדים מהאזור), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5048. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן לשאת את דבריו. 80 דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> נבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, בהחלט. אני משתוקק לשמוע את הדברים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני חושב שצריך לתת את ההזדמנות – הבנתי שאתמול הייתה בתקשורת חגיגת סיום הקורונה – אז קודם כול, להודות על הניצחון. אני מקווה שהוא לא זמני, אבל להודות מעומק הלב לרופאים, לאחיות, שהם הלוחמים של המאבק הזה. הם הלוחמים האמיתיים, הם בקו האש; למשטרה, לצה"ל, למגן דוד אדום, ובאמת כל אחד, לצד העיסוקים הקבועים שלו, נרתם ושם את מדינת ישראל במקום הטוב יחסית שבו היא נמצאת. אני חושב שיש לנו סיבה טובה להיות גאים באנשים האלה, ולצד זה לדעת גם שבאמת, בזכות האנשים הטובים שיש למדינה הזאת בסוף גם במשברים שאנחנו חווים, לסוגיהם השונים – ואני אומר את זה בכאב; אפילו גם המשבר הדמוקרטי שאנחנו חווים, המשבר החוקתי אם אתם רוצים – אנחנו בסוף ננצח. למה? בגלל שבמדינה הזאת ישנם אנשים טובים. ומי שהסתובב בבתי החולים בימים האלה יודע שהאנשים הטובים הם אנשים ששייכים לכל הזרמים, העדות והדתות במדינת ישראל. לצערי הרב, לא כמו שתמיד יודעים להעריך את זה פה, בבית הזה. אני, ברשותך השר, וברשות היושב-ראש, חושב, מוצא חובה לעצמי, להתחיל אולי קצת בסוג – שמעתי שמוקמים פה קבינטים לאהבה, לשלום, לפיוס. אני רוצה להתחיל במה שכתוב בפרשת השבוע שקראנו, פרשת קדושים, על הנושאים האלה של אהבה. בפרשה הזאת אכן יש את הציווי שאנחנו כולנו מכירים, "ואהבת לרעך כמוך". אבל אתם רואים שאני מדפדף, ולמרות שהפרשה מתחילה ב"קדושים תהיו" בפסוק א', אנחנו מגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך" רק בפסוק י"ט. ובכלל, כשאתה מצווה על אהבה, יש שאלה פילוסופית ידועה: האם אפשר – ירדנה, תודה לך, מזכירת הכנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> באמת צריך להודות לך על כל הזמן שאת יושבת כאן ומאזינה לכולנו. תודה בשם כולם. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יש שאלה, האם ניתן לצוות על אהבה? אני נתקלתי, כאדם שאומר קריאת שמע: ואהבת את ה' אלוקיך. אני מודה שלא ירדתי לעומק השאלה, ואמרתי: אוקיי, צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא. כשכתבנו, עדכנו, את רוח צה"ל, והיה דיון על שאלת אהבת המולדת או אהבת העם, אז היו פרופסורים לפילוסופיה שאמרו: אתה לא יכול לשים את זה בקוד אתי, בגלל שאתה לא יכול לצוות על אהבה. עכשיו, אנחנו מכירים את זה, את השאלה הזאת, ואנחנו מתחבטים בה. אתה אוהב – איך אתה יכול לצוות על אהבה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> על רעות אפשר? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> סליחה? על רעות? זה גם סוג של – איך אתה יכול לצוות על רגש? אני אמרתי כבר כמה פעמים. אפילו מחשבות: לפעמים באות לך מחשבות לא טובות, ואתה רוצה להעיף אותן. אתה מעיף אותן מצד אחד, הן חוזרות מהצד השני. יש שאלה עמוקה בעניין הזה. אני חושב שהתשובה עליה נעוצה בזה שאומרים לך: "קדושים תהיו", מתחילים בסט של מצוות, ומגיעים רק בפסוק י"ט ל"ואהבת לרעך כמוך". ואיזה מצוות אנחנו רואים שבאות קודם? לדוגמה: "ובקוצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך לקצור ולקט קצירך לא תלקט", "וכרמך לא תעולל", "לעני ולגר תעזב אותם". אחרי זה כתוב: "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו". אחרי זה כתוב: "לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעלת שכיר אתך עד בוקר", על הלנת שכר. דרך אגב, אני שאלתי: אם כתוב "לא תעשוק את רעך ולא תגזול", למה כתוב: "לא תגנבו ולא תכחשו"? א. למה זה בא עוד פעם? ב. למה זה בא בלשון רבים? אני חושב, אולי בלי לחבר את זה יותר מדי לסיטואציה שאנחנו נמצאים בה כאן, שכשאתה נמצא בקבוצה, לפעמים גנבה לא נראית לך גנבה; שקר לא נראה לך שקר, כי אולי עוד אנשים עושים את זה מסביב; כחש לא נראה לך כחש. אני חושב שמה שבא הכתוב לומר פה זה שזה שאתה בקבוצה ועושה מעשה לא טוב, והחלפת את האמונות שלך או את הערכים שלך, ואתה רואה שגם מסביבך עושים את זה, שלא תסתמך על זה ותגיד: אוקיי, אם עושים את זה, זה מותר. אני אומר את האמת, אם פעם אחת יצא לי לעשות דוקטורט בפילוסופיה אני אשאל איך כל כך הרבה אנשים טובים מחליפים בבת אחת כל כך הרבה דעות ואמונות בשביל להצדיק משהו שאני לא יכול להצדיק. אבל אני רוצה להמשיך בתוך זה. כתוב: "לא תעשו עול במשפט, לא תשא פני דל – – – לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמד על דם רעך". הכנסת עשתה, דרך אגב, חוק כזה שאומר שאסור לך להתעלם. דרך אגב, בקוד האתי של צה"ל שדיברתי עליו קודם, אם יש משהו שלא כתבנו כערך זה העצירה. כשאתה רואה עוול לידך, תעצור. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כמו השומרוני הטוב? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, אבל בכלל, כשאתה תראה משהו – תעצור לתקן. הרי אתה יכול לא לראות, אתה יכול להתעלם מזה. ומה אנחנו רואים שכתוב פה לפני "ואהבת לרעך כמוך"? "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". אדוני היושב-ראש, אני מקווה, בזמן שעומד לרשותי – אני לא יכול להגיד בזמן הקצר – לקיים את מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך", אבל לא באופן אישי. אין לי כוונה לשים צלב על מישהו אלא לנסות להסתכל על הדברים כמות שהם. אבל מה שאני רוצה לומר, זאת אומרת כשאתה מגיע לאהבה, אתה עושה סדרת פעולות, זה נכון שאחת מהן זה מצוות התוכחה. אני רוצה, ברשותכם, אולי להתחיל ולומר ככה: תראה, אדוני היושב בראש עכשיו, אנחנו בילינו שעות – אתה הרבה יותר ממני – בוועדה שכתבה את החוק הזה, ויש פה 7,000 הסתייגויות. יש הסתייגות אחת שלא כתבנו אותה, אני לא יודע אם היא נכונה ואם היא בכלל יכולה להיות הסתייגות. בגלל שהכותרת של החוק זה "חוק-יסוד: הממשלה", אז באה הכותרת, ומשם התחלנו להתעסק. אבל האמת היא שמה שהיה נכון לעשות זה "חוק-יסוד: הממשלות". באמת. תחשוב על זה, איתן, אנחנו מקימים פה, אתם רוצים להקים, החוק הזה מקים שתי ממשלות. כשאני אומר שהוא מקים ממשלות זה לא בגלל שביום חמישי הזה או ביום חמישי הבא או ביום חמישי בעוד שבועיים יושבעו פה שני ראשי ממשלה. אני אתן רק ציטוט אחד. איתן, היושב בראש, חברי, אני בטוח שאתה מכיר את זה בעל פה. אני אקרא רק קצת כדי לא להחזיר אותך לימים וללילות האלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> באיזה עמוד? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בסעיף 43ד. דנו בזה הרבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> שם כתוב: "על אף האמור בסעיף 22(ב), ראש הממשלה" – בממשלת חילופים – "אינו רשאי להעביר מכהונתו שר בעל זיקה לראש הממשלה החלופי" בלא הסכמתו. זאת אומרת מי יכול לפטר, נגיד, את שר הבריאות אם הוא בממשלה לא של ראש הממשלה בעל הזיקה שלו? זה ראש הממשלה האחר, כאילו. נכון? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> למה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כי הממשלה היא אותה ממשלה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון, אבל ראש ממשלה לא יכול לפטר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לכל קבוצת שרים יש זיקה לאחד משני ראשי הממשלה – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז זה מה שאני אומר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – אבל זה לא שתי ממשלות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> סליחה, חברי חבר הכנסת איתן, היושב-ראש, אני רוצה להגיד רגע משהו. מי שצופה בנו עכשיו שיבין שנגיד שר הבריאות נכשל בתפקידו, ושר הבריאות – הציבור לא מכיר את המושגים – יש לו זיקה לראש הממשלה – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> החלופי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> החלופי, ראש הממשלה המכהן לא יכול לפטר אותו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> זה מה שרציתי להגיד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שלא בהסכמת ראש הממשלה החלופי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> שלא בהסכמה. ההוא יכול לפטר אותו. זאת אומרת, הינה, יושב שם השר וקנין, הוא מבין את זה. אנחנו משביעים שני ראשי ממשלות, ואם שר הבריאות או שר הכלכלה מועל בתפקידו, ראש הממשלה של אותו זמן, שעד עכשיו יכול היה לפטר שרים, עכשיו לא בטוח יכול, צריך שר אחר. לכן אני חושב שבאמת הכי נכון היה לכתוב על החוק הזה לא "חוק-יסוד: הממשלה", אלא "חוק-יסוד: הממשלות", בגלל שבאמת זה מה שאנחנו עושים כאן. זה מה שהחוק הזה בא לעשות כאן. הוא בא להקים בישראל שתי ממשלות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בכל רגע נתון יש ראש ממשלה אחד. זאת האמת. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תראה, אני אגיד לך משהו. בכל רגע נתון יש ראש ממשלה אחד – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מכהן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – מכהן. אנחנו משביעים פה שני ראשי ממשלה, נכון? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – – ממלא מקום ראש ממשלה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> למה אנחנו משביעים פה? תראו, השופטת חיות, נשיאת בית המשפט העליון, כששאלה למה אין קווי יסוד, אמרה, אי-אפשר קודם להתחתן ואחרי זה להכיר. אני חושב שמה שאנחנו עושים פה זה כאילו הרבה יותר חמור. מתחתנים – נניח שאת קווי היסוד יפתרו. אבל מה אומר כל החוק הזה? ששני המתחתנים פה, הם לא מאמינים אחד לשני. אתה יודע שזה נכון. בשביל זה יש כל החוק הזה. נכון יש היום תוכנית בטלוויזיה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חתונה ממבט ראשון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> חתונה ממבט ראשון. אמרו לי שזה פופולרי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאוד. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מאוד. עשיתי זום אתמול, למדתי איזה שיעור אצל הרב יהודה ברנדס, ומדי פעם כשמישהו נעלם, מישהו אמר, אולי הוא הולך לראות חתונה ממבט ראשון. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מעולם לא ראיתי פרק אחד של התוכנית, אבל אני יודע שהיא מאוד פופולרית. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גם אני לא. אבל אני רוצה להגיד לך משהו. חתונה ממבט ראשון זה אולי קצת סותר את מה שנשיאת בית המשפט העליון, כבוד השופטת חיות, אומרת, שהינה, מתחתנים בלי שמכירים קודם, אז יש קווי יסוד. אבל בוודאי שלא מגיעים לשם כשיש מינוס אמון. זאת אומרת – אין חתונה כשאתה מתחתן וכל מה שאתה עושה בהסכמים זה כותב הסכם שמושתת על זה שאחד לא מאמין לשני, או לפחות צד אחד לא מאמין לצד אחר. בגלל שאנחנו מכירים הרבה שנים צד אחד אני לא חושד בו בחוסר אמינות. הדברים צריכים להיות ברורים. אבל אין ספק שההסכם הזה בא לכסות על חוסר אמון מוחלט, ובגלל זה אנחנו עומדים פה היום ובגלל זה אנחנו שוהים בימים האחרונים כאן במשכן. אני רוצה להגיד משהו. מזל שיש בית משפט עליון במדינת ישראל. אני שיודע שלדוגמה – אולי אתה, היושב-ראש, לא יודע – יש טלוויזיה בשבת במדינת ישראל למרות מה שהוחלט בבית הזה, בזכות בית המשפט העליון. נכון, השר וקנין? אני לא רוצה לצטט. לדוגמה, אני אומר, שטלוויזיה בישראל הופעלה כתוצאה מעתירה לבית המשפט העליון. לפעמים, בוודאי בנושאים של דת ומדינה, מזל שיש בית המשפט העליון. אני בכלל חושב שיש מזל, אני מאוד מכבד, אין לי מילה אחת רעה להגיד; אני רק חושב שהבית הזה דוחף בכוח לבית המשפט העליון יותר מדי החלטות וחוקים. הוא דוחף אותם – לא שהרוב פה מתחנן; המיעוט מתחנן, ולפעמים בצדק, בגלל שזאת הדמוקרטיה. והינה, עובדה, גם הרוב הדורסני – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> עדיין אני חושב שחייבת להיות הפרדת רשויות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גם אני. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> תשמע, מה זה גם אני? בית המשפט כל פעם פוסל חוקים שהכנסת מחוקקת – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> השר וקנין, סליחה – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – בית המשפט העליון עושה הכול – אתה יודע את זה יותר ממני – בית המשפט העליון עושה הכול כדי לא להתערב. בית המשפט העליון לדורותיו מזיע ושולח אותנו הלוך וחזור. אתה רוצה דוגמה? אני אתן לך דוגמאות: על הגיור – 12 שנים עתירות על גבי עתירות, בית המשפט מתחנן, מתחנן לכנסת: תפתרו את הבעיה, אני לא רוצה להתערב; על בני הישיבות – אתה יודע כמה שנים לקח לבית המשפט העליון להתערב? אתם סתם מתגוללים עליו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משנת 1978. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> סליחה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משנות השבעים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מאז עד העשור הקודם – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עד 2000. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, עד הימים האלה, לא רצה להתערב בית המשפט. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> הוא לא צריך להתערב. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> סליחה. סליחה. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> הוא לא צריך להתערב. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אוקיי. אני חושב שהוא לא צריך להתערב בתנאי שאנחנו נפעל כמו שאנחנו צריכים לפעול. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל השר וקנין, כשמדברים על הפרדת רשויות אני מסכים איתך, אבל צריכה להיות הפרדת רשויות גם בין המחוקקת למבצעת, ושם למשל יש התערבות נורא נורא גסה. למשל, חוקים לא עוברים במחוקקת אם המבצעת לא מאשרת, אז צריכים להיזהר עם האמירה של הפרדת רשויות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תראה, אני אתן לך דוגמה, בסדר? אני אתן לך דוגמה. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> – – – לא תהיה הפרדת רשויות, אני אומר לך, זה דווקא אתגר לבית המשפט. ומה שאנחנו רואים היום, שיש רצון לחוקק את חוק פסקת ההתגברות, זה רק בגלל הדבר הזה, בגלל שיש התערבות יתר של בית המשפט. הוא לא צריך להתערב, זה בית המחוקקים. אתה רוצה להיות מחוקק? תבוא לחוקק. אתה לא יכול לקחת חוק שהכנסת – אני נתתי דוגמה, דוגמה חיה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל אני שמעתי גם את שרת המשפטים לשעבר שקד אומרת, לדוגמה, שאם תחוקקו חוק שיוכלו לתקן אותו ב-75, זה כאילו מתחננים לבית המשפט העליון להתערב. והינה, הקואליציה המתגבשת שינתה את זה. שינתה. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> – – – את הדוגמה – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, נתתי לך דוגמה אחת, שגם שמרנית כמו שרת המשפטים הקודמת שקד אומרת: בית המשפט העליון יצטרך להתערב, ואני לא רוצה שהוא יתערב. אז הינה, שינו. זאת אומרת, יש מצבים – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני רוצה לתת לך דוגמה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> סליחה, שנייה אחת. יש מצבים שלמרות – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אי-אפשר לתפוס את החבל בשתי קצותיו. צריכה להיות פה הפרדת רשויות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון. ברור שצריכה להיות הפרדת רשויות. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני אגיד לך למה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> דרך אגב, יש הפרדת רשויות? << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אין הפרדת רשויות – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. בין הממשלה לכנסת – יש הפרדת רשויות? << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> ברגע שבית המשפט יכול לפסול חוק – לפסול אותו, חוק שהכנסת חוקקה אותו – נגמרה הפרדת הרשויות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא. אני לא מסכים איתך. השאלה היא מה החוק. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני אתן לך דוגמה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה אומר לי ככה? אני אגיד לך את האמת – אנחנו יושבים פה שנים, אתה יותר ממני: באמת יש פה הפרדת רשויות, תגיד לי? כמה חברי הכנסת – הכנסת מחוקקת? << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני אגיד לך, כי אנחנו אשמים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון. נכון. זה מה שאני אומר. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> כי אנחנו הולכים לבג"ץ. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא אנחנו הולכים לבג"ץ. הממשלה אומרת לנו מה להצביע. לא לי – לך. גם כשהיית חבר כנסת לא יכולת לחגוג את הפרדת הרשויות. את הבניין הזה – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> שנייה. הבניין הזה, גם בהסכם הזה של החוק הזה – הופכים את הכנסת לחלק מהממשלה, ולכן אין הפרדת רשויות. אל תיקח את הפרדת הרשויות איפה שאתה חושב שזה נוח לך. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> לא, לא. אני לא לוקח – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> זה חוק שזורק את הפרדת הרשויות. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> מי שמכיר אותי, אני לא אומר דברים סתם. אני זוכר שפעם, בשנת 2000, חוקקנו פה חוק שקיבל רוב של 69 חברי הכנסת בנושא של הפורנוגרפיה. באותה תקופה הקרינו בערוץ 1 ובערוץ 2 סרטים פורנוגרפיים ב-2:00, בלילה, ובאו ארגוני הנשים ואמרו: לא יכול להיות שהילדים שלנו צופים בסרטים כאלה. אז עשו פה חוק. ואני הייתי בין אלה שהיו בעד הדבר הזה. חוקקנו את החוק עם 69 חברי כנסת. רוב חברי הכנסת שהיו פה הצביעו בעד הדבר הזה, מכל הסיעות. בא בית המשפט – עתרו לבג"ץ אותם אלה שמשדרים, ובית המשפט עשה הרכב, כמו היום, של 11 שופטים, כשהוא שם את דורנר השופטת בראש ההרכב, וזה היה פסק הדין האחרון שלה לפני שהיא יצאה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עשו לה כבוד. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> ומה היא עשתה? פסלה את החוק. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה להגיד לך משהו. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> איך אפשר לפסול חוק – – – הצביעו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל השר, השר וקנין, אני – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> לבוא ולהגיד לי – אתה לא יכול להגיד שזה לא היה. אתה יודע מה אמר מיקי איתן, שהוא היה נגד החוק הזה? נגד החוק. הוא הוביל חוק שלו, ואנחנו הובלנו את החוק הזה של האיסור של סרטים פורנוגרפיים בערוצים האלה. הוא עלה פה ונתן נאום ואמר: רבותיי, אני לא הייתי עם החוק הזה, הייתי עם החוק השני, ואני יכול להגיד לכם משהו – שלבית המשפט לא הייתה כל סמכות להתערב בדבר הזה. אני זוכר את הנאום שלו פה, מה שהוא אמר – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> השר וקנין, אני רוצה להגיד לך משהו: אני לא נהנה מכל ההחלטות של בית המשפט העליון, והתפקיד של בית המשפט העליון הוא לא לגרום לי ליהנות. התפקיד – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> זה לא – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> שנייה. שנייה. שנייה. תן לי להגיד לך משהו. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תן לי להגיד לך משהו. תן לי להגיד לך משהו. אתה גם יודע – אני יודע; אתה, אני לא יודע אם אתה יודע, שכמו שאנחנו אומרים: לולי תורתי יומם ולילה, איש את רעהו חיים בלעו – אני אומר לך את זה במדינה דמוקרטית גם על בית המשפט העליון: בלי בית המשפט העליון, איש את רעהו חיים בלעו. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ברור? יופי. אז עלא כיפאק. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אנחנו אומרים דבר כזה: "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון. נכון. לא חסרים – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אין לי שום ויכוח, אני לא מדבר איתך על הדבר הזה – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא. אם אתה רוצה להיכנס לתוכן, זה לא הדיון עכשיו. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני טוען שלא יעלה על הדעת שבית המשפט יתערב ברשות המחוקקת – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל אני אגיד לך משהו, השר וקנין – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> – – זה יוצר בומרנג לא טוב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> השר וקנין, לצד עיקרון שהוא עיקרון חשוב בדמוקרטיה, הפרדת רשויות, יש עיקרון לא פחות חשוב, של איזונים ובלמים בין הרשויות. ולכן כשיש איזונים ובלמים בין הרשויות, כל רשות אחת מאזנת ובולמת את כוחה של האחרת. כך נוצר המתח הזה בין הרשויות, ושני העקרונות דרים בכפיפה אחת. אי-אפשר לדבר רק על עיקרון אחד בלי העיקרון השני. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני בחיים לא דיברתי נגד, ההפך. הוא מכיר אותי – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מדבר על העקרונות של האיזונים ובלמים. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני לא מדבר נגד בית המשפט ולא נגד שופטים, וצריך שופטים. איך אמר פעם בגין? יש שופטים בירושלים. צריכים שיהיו שופטים, אבל אני חושב, לטובת המערכת המחוקקת, לטובת הרשות השופטת, צריך שתהיה הפרדה. היום, כשהדברים האלה התחילו להתערבב, נגיע למצב – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אומר לך רק דבר אחד: יש הפרדה. בשביל לסכם את הדבר הזה – אני, יש לי יתרון, שעכשיו אני יכול לסכם. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> רגע. שנייה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> את זה אני יודע. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני על בית המשפט יודע להגיד את מה שאתה יודע להגיד, וגם אני יודע להגיד: אפילו יורוך על ימין שהוא שמאל, ככל אשר יורוך – גם אם יורוך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, בסדר? אני חושב, קודם כול, ואני מקווה שבזה אין לנו ויכוח – אני די יודע שאין לנו ויכוח – שכשבית המשפט מחליט, הוא בית המשפט שמחליט. הדבר השני, שאמרתי לך: כשאתה מקדש, ובצדק, את הפרדת הרשויות, אני עדיין חושב, כמו שאמר היושב-ראש, שהנושא הזה הוא בתוך הפרדת הרשויות, בתוך הדמוקרטיה, הוא שומר לבית המשפט העליון את הזכות כאשר נגרם עוול דווקא למיעוט, שהוא פחות מיוצג פה. זה דבר אחד. אבל היה נגרם פחות עוול אם הייתה הפרדת רשויות אמיתית גם בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת. ולצערי הרב, בשנים האחרונות, למרות שזה תורם לזה המון, אנחנו יודעים שאין בדיוק הפרדה, שהכנסת מחוקקת את מה שהממשלה רוצה, את מה שהיא לא רוצה הכנסת לא מחוקקת. כמעט תמיד, לא באופן של 100%. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אגב, הפתרון לכל השיח המעניין הזה שנוצר פה הוא רק אחד: יצירת חוקה לישראל. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ברור. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם תהיה חוקה ברורה, כל הוויכוח הזה לא היה מתנהל. עצם זה שאין מסמך אחד – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> הפתרון האמיתי זה התורה שלנו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ידעתי. אתה רואה? ידעתי. ידעתי, רציתי להגיד לך שלא בטוח שפה השר וקנין הוא פרטנר להסכמה. הרי למה אין חוקה? בגלל זה, מה שהוא אמר עכשיו. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> לא בגלל זה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בגלל שיש לנו תורה כאילו. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני אגיד לך למה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש גם חוקים, יש גם חוקים בתורה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא. במדינת ישראל אין חוקה. זה הטיעון המרכזי למה אין חוקה. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> אני אגיד לך למה זה הטיעון המרכזי. תראה, אני בין ותיקי הבית, 24 שנים אני פה. אני יכול להגיד לכם משהו: פה זה בית חרושת לחוקים. מה זה אומר? שכל יום אנחנו משנים את המציאות. התורה לא משתנה. התורה היא אמת לאמיתה. הבעיה שלנו שזה בית המחוקקים הפורה ביותר שאפשר – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל לא בגלל זה אתה – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל השר וקנין – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> פה אלפי חוקים. חברי הכנסת עושים תחרות. אני יושב בנשיאות. הייתי סגן יושב-ראש הרבה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הרבה מאוד שנים. צפיתי בך. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> ואני זוכר שבתחילת הקדנציה היו חברי כנסת שהגישו 3,000 חוקים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מכיר אותם. אבל השר וקנין, אתה יודע שהוויכוח העיקרי – גם אני, אני בז. ישבת בנשיאות הרבה שנים, אתה יודע, אני לא חבר כנסת שמגיש הרבה חוקים. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> גם אני לא. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני יודע. אני לא סופר הצלחות לפי כמה חוקים העברת וכמה לא, ואנחנו מכירים את מה שקורה בבית הזה מסביב לחוקים. אבל תלך לארצות הברית. יש חוקה. כמה שינויים עשו בה? זה לא מדויק שהתנאי היחיד שלא יהיו שינויים זה שצריך את התורה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 27 חוקים שינו בחוקת ארצות הברית בלמעלה מ-200 שנה, ורק בחוק יסודות הממשלה – 47 ב-72 שנה, או 49. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> שמעת? הבעיה היא – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> עם ישראל, מה שראוי לו זה התורה הקדושה. זה היה פותר לנו את כל הבעיות, את כל מה שאין. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל היא נתונה לנו. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> "אם לא בריתי יומם ולילה חֻקות שמים וארץ לא שמתי." << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל אני, אני לא יכול להתעלם. אמרו לי, דרך אגב, שלא יצטרכו נגרים בגלל הממשלה הגדולה שיש פה בחוק – רגע, שומע, השר? – בגלל שיש פה במחסנים של הכנסת שולחנות מהפעם הקודמת. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> כן, היה שולחן פנימי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל אתה יודע מה אני חשבתי, ותגיד לי, השר, אם אני טועה. אז היו 30. עכשיו – 36, 36 שרים, עד 36 שרים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 36 משרדים. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> יגדילו את החי"ת – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אפשר לזרוק חברי כנסת הצידה. אבל אני רוצה להגיד עוד משהו – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> לא יהיה לנו איפה לשבת. אני לא יודע אם אתם זוכרים, הייתה פעם שכל חברי הכנסת – – – הייתה פה הפגנה של – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עם הרב בא-גד. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> ישבו פה – לא, לא, גם של החרדים. זה היה איזה – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תגיד, יכול להיות – זה קשה לי להגיד – שבמקום "ואהבת לרעך כמוך", כשקובעים 36 כיסאות זה "ואהבת לכיסאך כמוך"? איך זה יכול להיות שאם זה "ואהבת לרעך כמוך" אז לא לוקחים – אומרים 18 שרים, 20 שרים, ואת הכסף נותנים לרעך, שצריך את זה, במיוחד בזמנים האלה. 36 משרדים זה ממיר את "ואהבת לרעך כמוך" ל"ואהבת לכיסאך כמוך". אני לא יודע להסביר. אני מתפלא. ואמרתי, אני לא מתכוון פה לדבר אף מילה רעה על אף בן אדם; אני מסתכל על החוק, על מה שמביאים לנו – על 36 השרים, 16 סגני השרים. הציבור, שחושב ויודע, אולי מרגיש יותר משאנחנו מרגישים את הקושי של הזמן הזה, את הקושי של אנשים לדאוג ללחם, ואני אומר, גם אם עכשיו יש להם למחר בבוקר, איך הם יסתכלו כשייכנס לפה עוד שולחן, גדול כמו שלא היה מעולם. ובמדינת ישראל היו משברים. אמרנו כבר, מהקורונה אנחנו בדרך לצאת, בעזרת השם, אבל היו משברים ארוכים יותר וקשים יותר ואף אחד לא חשב שהדרך לפתור את המשבר היא 36 שרים ו-16 – ואנחנו, על מה קראנו "ואהבת לרעך כמוך"? על לקט, שכחה, פאה, לעני ולגר תעזוב אותם, ואנחנו עושים את ההפך, בעיניי לפחות. אני, מכירים אותי החברים שם. אני אומר, אני, ב-36 שרים – אני בודק את עצמי, אתה יודע, אבל לא הייתי יושב. לא הייתי יושב. אני חושב שזה – אני ארגיש – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> לא יהיה קל לתפקד עם 36 שרים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא יהיה קל לתפקד, אבל יהיה קל להוציא את הכסף. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> לתפקד בקורונה עם 36 שרים, עם שיחות הטלפון שאנחנו עושים, יהיה קשה מאוד. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל יהיה קל להוציא את הכסף, זה מה שיהיה קל. לא יהיה קל לתפקד עם 36 שרים – יהיה קל להוציא את הכסף. פה זה רק שולחן אחד; יש עוד שולחנות שיצטרכו להגדיל, עוד משרדים שיצטרכו להגדיל בשביל השרים, בשביל הסגנים. אני חושב שבכלל הסיפור של כמה זה עולה – אם זה 900 מיליון או אם הכספים שעוד יצטברו שם זה 2 מיליארד – זה לא משנה. זה לקום בבוקר ולדעת שאתה אחד מ-36 כשבמדינת ישראל יש משבר כלכלי חמור, ואנשים לא יודעים מה הם יאכלו בעוד חודש, ואנחנו כאן מאשרים את זה. ולכן אני חושב שיכול להיות שלא נעים להיות באופוזיציה, אבל לפעמים, לא להיות חלק מזה – כנראה קמים בבוקר, אני חושב, יותר טוב; אולי גם ישנים בלילה יותר טוב, אני לא יודע. אני מעיד על עצמי, ואני מקווה – – – << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> יכול להיות שהקדוש ברוך הוא שומע אותך – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> וקנין, אני פה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יכול להיות – עם השר שטייניץ? << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל היה מעניין, השר וקנין. היה מאוד מעניין. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> תמיד צריך שהשיח בכל זאת יהיה תרבותי ומכובד. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גם אני. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> ודאי. אני טוען: כמים הפנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> ואנחנו צריכים לשפר את זה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ואני מצטרף לכל המילים, ועוד אוסיף כהנה וכהנה על מה שאמר קודם על השר וקנין חברי מיקי לוי. ודרך אגב, היושב בראש עכשיו הוא צעיר כאן בכנסת – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ינוקא. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ינוקא בכנסת. מה שאמר מיקי, חבר הכנסת מיקי לוי, על השר וקנין – יש פה הסכמה חוצת קואליציה, אופוזיציה, מפלגות, יהודים, ערבים, דרוזים, מה שאתה רוצה. תדע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מכיוון שאני חדש אבל אני לא אזרח חדש במדינה הזאת, אז צפיתי בך באי אלו ישיבות, כשניהלת את הישיבה וכשעשית דברים אחרים. הערכתי מועברת אליך, אני חושב שבשם כל הבית הזה. << קריאה >> השר לשירותי דת יצחק וקנין: << קריאה >> שתהיה לכם הרבה הצלחה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מודה לך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אולי אם דיברתי קודם על הקורונה, אני רוצה רק לומר דבר אחד: ביום שכחול לבן התפרקה אני קיבלתי ניירות כתובים מאנשי אקדמיה, שאומרים לי: ישראל התגברה על הקורונה. שאלתי: איך אתם יודעים? אמרו לי: ירד קצב העלייה במונשמים. ושאלתי את הגורמים שהיו מולנו – ישבתי אז בוועדת חוץ וביטחון – והם אמרו לי: זה נכון, אבל לא להיות בטוחים. אני אומר את הדברים האלה בגלל שאני חושב שהקורונה, שהיוותה תירוץ להקים את הממשלה הזאת, ואולי להקים את הממשלות האלה, צריך להגיד, שקמות לנו כאן – אנחנו כבר כמעט מאחורי הצורך להקים בשביל זה שתי ממשלות בישראל. וכשאנחנו מסתכלים על העלויות של שתי ממשלות, אז אני חושב שחבל לי מאוד. ואם אנחנו מסתכלים גם על החוק שאנחנו עכשיו דנים בו – על חוסר האמון שהוא מייצג, על חברי כנסת שמעכשיו הם לא סתם חברי כנסת אלא הם חברי כנסת עם זיקה מסוימת, שיש להם ערך – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שרים, לא חברי כנסת. שרים עם זיקה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יש גם מקום של חברי כנסת, אבל לא משנה. מה שאני אומר – גם שרים, שעד עכשיו היו שרים עצמאיים, עכשיו הקול שלהם, בחלק מהדברים, נשקל לפי הזיקה שלהם לאיזה ראש ממשלה. אני אמרתי – עוד פעם – אני לא רץ עם זה לבית המשפט העליון, על הסיפור של הזיקות האלה והפגיעה הזאת במעמד של שר, אבל אני חושב שמבחינה ערכית לא היה צריך לעשות את זה. אני רוצה לקרוא ממצע כחול לבן. אני אומר כבר מראש: אני כבר יודע שעוסקים בעדכון המצע של כחול לבן. אם היו שואלים אותי החברים שלי בכחול לבן, הייתי מציע להם לכתוב מחדש מצע. אני אקרא פה כמה קטעים בהמשך, ונבין שהמצע הזה – אנחנו ביש עתיד נמשיך לאמץ אותו, וכחול לבן יצטרכו לכתוב מצע חדש, אלא אם כן לא ירצו להסתכל במראה. אני אקרא לכם שורה: "כחול לבן מחויבת ליושרה, לשלטון החוק, להגינות ולמאבק שיטתי ובלתי מתפשר בשחיתות השלטונית. מחויבות זו באה לידי ביטוי קודם כול בדוגמה אישית: מועמדי כחול לבן לכנסת, למוסדות השלטון ולכל תפקיד ציבורי אחר יהיו נשים וגברים שלא דבק בהם רבב, ושרואים במשרות בגופי השלטון שליחות הכרוכה במחויבות ציבורית". אני חוזר: "מועמדי כחול לבן לכנסת, למוסדות השלטון ולכל תפקיד ציבורי אחר יהיו נשים וגברים שלא דבק בהם רבב". אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה מתוך המצע? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מתוך המצע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> איפה? איזה פרק? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ציטטתי מתוך המצע של כחול לבן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> איזה פרק? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא נכנסתי פה לסעיפים, אבל אתה תמצא את זה. רגע, זה נראה לך מוזר? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, חלילה, רק רציתי לעיין בזה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נראה לך מוזר שכחול לבן הצהירה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, ממש לא. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בדיוק. עכשיו אני אגיד לך בפני מה אתה עומד – גם אתה: "מאבק שיטתי בלתי מתפשר בשחיתות השלטונית. מחויבות זו באה לידי ביטוי קודם כול בדוגמה אישית: מועמדי כחול לבן לכנסת, למוסדות השלטון ולכל תפקיד ציבורי אחר יהיו נשים וגברים שלא דבק בהם רבב". יכול להיות שהמועמד של כחול לבן – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לכנסת. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> למוסדות השלטון. הכי בכיר במוסדות השלטון, ראש הממשלה – יכול להיות שהמועמד יהיה מישהו שכן דבק בו רבב? יכול להיות שביום חמישי או ביום ראשון החברים הטובים שלי מכחול לבן יחתמו לנשיא המדינה, עוד לפני שירימו יד, על מועמד הכי גבוה למוסדות השלטון הכי גבוהים שדבק בו רבב? יש הרבה דברים במצע שעוד נדבר עליהם, אבל אני חושב שזה אולי הדבר שצועק יותר מכול – שכחול לבן – איך אמרתי? "מועמדי כחול לבן לכנסת, למוסדות השלטון ולכל תפקיד ציבורי אחר יהיו נשים וגברים שלא דבק בהם רבב". אפשר לשנות את זה או צריך למחוק את זה? אני מציע לחברים שלי מכחול לבן לכתוב מצע מחדש. אי-אפשר לתקן דבר כזה. זה כתם. לא יודע, אני לא מחלק כתמים, לא רוצה, אבל אי-אפשר לתקן את זה, אלא אם כן נגיד שרבב זה לא שלושה כתבי אישום על ספסל נאשמים בבית המשפט בירושלים על שוחד, מרמה והפרת אמונים. אם זה לא רבב, מה זה רבב? אז איפה הגבולות של מה שאנחנו, שמים את ישראל לפני הכול? איך יכול להיות שהסכם קואליציוני, אין בו כמעט אף שורה מהמצע, ותכף אנחנו נדבר עליו? כתוב: "הגיע הזמן להתקדם למדינה שבה ראש הממשלה דואג בראש ובראשונה לאינטרס של המדינה ולא לאינטרס האישי שלו". אנחנו נצביע פה על שני ראשי ממשלה. אני בטוח שעל אחד מהם לרוב החברים בכחול לבן אין ספק באשר לדאגה שלו לא לעצמו אלא למדינה, ואני לא מתכוון למישהו מחברי כחול לבן. "בממשלה שתקום בתקופת החירום לא תבוצע חקיקה ראשית או משנית שאינה קשורה להתמודדות עם משבר הקורונה". אמר כבר בית המשפט העליון: זו עוד דוגמה – אני אומר במילים שלי – לסירוס הכנסת. חקיקה שנקדם היא חקיקה המונעת מחבר כנסת עם כתב אישום להקים ממשלה על מנת לוודא שהמניעים להקמת הממשלה הינם טהורים, זאת אומרת, נקדם חקיקה המונעת מחבר הכנסת עם כתב אישום לקדם ממשלה. אמרו כחול לבן לבית המשפט היום, או יחד עם הליכוד: זה יהיה רק ל-100 ימים. יחשוב הציבור בישראל שאחרי 100 ימים תיקח כחול לבן את המצע ותקדם את החוק שעכשיו קראתי שהתחייבה לקיים. ואני יודע, לצערי הרב, שלא יהיה חוק כזה – לא 100 ימים, לא חצי שנה ולא כל זמן שכחול לבן ישבו בקואליציה הזאת, אלא אם יהיה חוק, אז יהיה באמת חוק הפוך. ברשותכם – השר שטייניץ הגיע, והוא מכיר את המאבקים שלנו קודם פה – אני רוצה לקרוא משהו על שוויון במצע כחול לבן: "ישראל זקוקה לממלכתיות. אם לא נצליח לגבש את עצמנו מחדש לעם אחד ולאומה אחת, ואם לא נמצא את מקומנו במדינה אחת – לא נוכל לאתגרי העתיד. היא חייבת לכבד את היחיד, היא חייבת לכבד את הקהילה והיא חייבת לכבד כל מגדר, כל מגזר, כל שבט – – – רק באמצעות אימוצה של רוח חדשה – – – אשר מוקירה את היחיד, מכבדת את הכלל, ומחדשת את הברית הישראלית. אנו שמים את הממלכה לפני המלוכה". ואני עובר: "נעגן בחוק-יסוד את עקרון השוויון בזכויות הפרט בישראל – חוק הלאום עיגן את היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש באופן ייחודי את זכותו להגדרה עצמית לאומית. אולם, עקרון השוויון בזכויות הפרט נעדר ממנו, ועל כן נחוקק אותו בחקיקת-יסוד, ברוח מגילת העצמאות". איפה יש את זה? איפה יש את זה בקווי היסוד? לְמה אנשים באים לפוליטיקה? לשנות, לחוקק, לשנות מציאות. 36 שרים זה משנה מציאות; 16 סגני שרים זה משנה מציאות. אני אגיד לכם מה כתוב גם בפרשת קדושים על הדבר הזה, כמו שכבר קראתי קודם. אני אומר לכם, בהקשר הזה – השר שטייניץ הוא גם כן בקי בתנ"ך, אני יודע את זה, אבל אני לא בטוח שהוא יודע מה כתוב מתחת ל"ואהבת לרעך כמוך", באותו דף בפרשת קדושים: "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אֹתו. כאזרח מכם יהיה לכם הגֵּר הגָּר אתכם ואהבת לו כמוך" – ואהבת לו כמוך – "כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלהיכם". הרי אנחנו עוד נחזור לגרי הצדק, לאחינו מחבר המדינות, שגם על זה – אותם זרקתם מתחת למה שנקרא סטטוס קוו. אבל "כי גרים הייתם בארץ מצרים" – במצרים לא היינו גרי צדק; לא רצינו להיות מצריים שם. היינו שם מיעוט חלש. השר שטייניץ, חברי, אני יכול להציע לך משהו? שב שם. עזוב, לא צריך פה שר, דוגרי אני אומר לך. אתה, יש לך מה לעשות. אני רואה, אתה עובד עם אוזניות. לך, שב שם. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> לפעמים אני גם מקשיב קצת. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא. זה לא מוסיף. לשנינו זה לא מוסיף. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש פה נציגים קבועים, אלעזר. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עזוב אותך. זה לא – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> אני נורא מודה לך על הנדיבות שלך, אבל לצערי אתה לא יכול לשחרר אותי מחובת הנוכחות כאן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני יכול לדבר איתו. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> גם הוא לא. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה יודע, יש לזה פתרונות בתאים. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> – – – לכבד אותו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עזוב, לא משנה. אני מעריך שאתה מעריך. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> אני מאוד מאוד נהנה לשמוע אותך לפעמים – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אוקיי. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> – – אבל בשעת לילה מאוחרת לפעמים אני מעדיף את יוהן סבסטיאן באך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני התכוונתי בכל הרצינות, באמת אני אומר. אני מתאר לעצמי שיש דברים חשובים. אני אומר את זה באמת, לא התכוונתי, חס וחלילה – דרך אגב, היה פה שר קודם שגם ישב שם, וזה בסדר, במיוחד כשהכנסת היא כל כך עמוסה. אנחנו יודעים את זה. אני רוצה ללכת רגע לשוויון. תראו, השוויון, שאמרנו, שאמרו כחול לבן ואמרנו בכחול לבן שנתקן אותו, הוא עולם ומלואו. אבל בתוך העולם ומלואו שמנו אצבע, ואמרנו על חוק הלאום. וידענו שיש פה מיעוט שחי איתנו, שמשרת, שנלחם, שנהרג על מגילת העצמאות, שבה מדינת ישראל היא בית לאומי לעם היהודי. אבל יש במגילת העצמאות גם שוויון: "מדינת ישראל תקיים שוויון" – ואנחנו לא מקיימים. אנחנו קיווינו, ייחלנו. הלכנו לאחינו הדרוזים, לבדואים, ואמרנו להם: אנחנו נתקן את החוק, נשים חוק ליד, לא משנה מה. אני הרי הצבעתי נגד. אף אחד לא יצטרך לעשות לי מבחן לאומיות, כמה אני מאמין שישראל היא בית לאומי של העם היהודי. בוודאי. בוודאי. היא לא מדינת כל אזרחיה, אני לא שם. אני אתעקש על בית לאומי לעם היהודי, אבל לא פחות מכך אני אתעקש על השוויון המלא. ואת זה מחקו – בכניעה, במשא ומתן של חודש, להבדיל משבע דקות של סיעות אחרות. לא עלה פעם אחת על הכתב שהביאו לנו לראות, שהביאו לכם לראות, שיש תיקון – לא בקווי היסוד, לא בחוק, לא בהצעות שהונחו. לא חתמתם כבר על הצעות כאלה בכנסת הזאת, שיש בהן משום תיקון חוק הלאום בנושא של שוויון. אני, כאדם יהודי – לא כי צריך לכבד הבטחות; כי אני לא יכול לחיות במקום שבו בני האדם לא שווים. אני יודע מה קרה במקומות שחיו בהם אנשים שלא שווים. אני אומר את האמת, זה קשה לי מאוד, הדבר הזה, וטוב שאני לא חלק מהממשלה הזאת – שלא נתבלבל בדברים האלה, ומה שנקרא, עוד נכונו לנו עלילות. אני מבין למה אתם לא מאמינים לראש הממשלה. דרך אגב, אני חושב שהוא מעולם לא מינה לעצמו מתוך בחירה ממלא מקום ראש ממשלה – לא מינה לעצמו ממלא מקום אולי מתוך תחושה של איזו אלוהות, ששום דבר לא יכול לקרות לו. בגלל שיש לקונה בחוק, אם כבר רוצים לתקן חוקים: כתוב מהו ממלא מקום – השר שטייניץ מכיר את זה מצוין – אבל מה קורה אם ראש ממשלה, קורה לו משהו? שתדע, איתן – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כבר היינו באירוע הזה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> היינו, נכון. כך אהוד אולמרט נהיה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בהחלט. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בסדר, אבל אז היה ראש ממשלה בן אדם, כאילו, בשר ודם. עכשיו פה אתם ממליכים אחד מראשי הממשלות – הוא לא בן אדם, הוא משהו אחר, אז לא יכול לקרות לו כלום. אבל אנחנו יודעים שאם יכול לקרות לו משהו, בחוק של היום צריכה להתכנס הממשלה בתוך 48 שעות ולבחור ראש ממשלה, ממלא מקום. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בתנאים מסוימים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, אבל לא משנה. אבל אם הממשלה לא מצליחה להגיע להחלטה – אם היא פריטטית, לדוגמה, אבל גם אם היא לא פריטטית ולא מצליחה להגיע להחלטה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש מנגנון שמסדיר את זה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אין מנגנון. תדע, אין מנגנון. אין מנגנון. ניסינו לפתור את הזה ולקבוע, רק שתדע, שזה יהיה – בדירוג – או שר החוץ, או שר הביטחון, או שר האוצר, ובתנאי שהוא שייך, שיש לו זיקה לאותה מפלגה, אבל אין לדבר הזה חוק. לא, אל תסתכל בחוק הזה. החוק הזה הוא לא דוגמה. אני אומר לך שעד היום בכנסת. אתם ניסיתם לפתור – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בחוק-היסוד הקיים, התקף. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בדיוק. אין. אין. עד היום אין, ולמרות שיש לקונה, סוג כזה, ראש הממשלה לא מינה לעצמו ממלא מקום אלא שיחק – מי שהתרפס לפניו יותר, הוא נתן לו להיות. גם אם היא לא ישבה בקבינט או הוא לא ישב בקבינט, כשהוא נסע למקום, כשהיה צריך למנות ממלא מקום – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> או אפילו לכמה שעות של פרוצדורה רפואית. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – או טיפול רפואי, אז הוא מינה כל פעם מישהו אחר, כאילו שלא צריך כישורים להיות ראש ממשלה. אני כואב את זה שכחול לבן נתנה יד – אני לא יודע אם זה ישתנה או לא – שבדיוק כמו שהיא נתנה יד ל-36 שרים, או התעקשה על 36 שרים, היא נתנה יד לשני דברים: 1. לחוק נורבגי מדלג, זאת אומרת, גם אם העם בחר חברי כנסת, אנחנו, מסיבות קואליציוניות, נדלג עליהם כאילו; אבל בזה אני מבין שהבנתם את הרמז העבה, וגם לזה כנראה היה צריך את בית המשפט העליון. הינה דוגמה לבית המשפט העליון שמתאמץ שלא להתערב בחקיקת הכנסת ונותן רמזים עבים; חלקם מבינים פה, חלקם לא מבינים. את זה אני מקווה שהבינו בכחול לבן ולא יהיה חוק נורבגי מדלג. אבל דבר אחר שיכול להיות שבינתיים כן יהיה זה החלטות על הנציגים בוועדה למינוי שופטים. איתן, עוד לא היית בזה – כאן יוצב פרגוד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> דווקא הייתי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בבחירת מבקר המדינה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מבקר המדינה, בדיוק. אז אותו דבר. ככה בוחרים את נציגי הכנסת לוועדה למינוי שופטים. כן, מה אומר הפרגוד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לוועדה למינוי שופטים, לוועדה למינוי דיינים, לוועדה לבחירת קאדים. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> גם לנשיא המדינה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> וגם לנשיא המדינה, נכון. נכון, חבר הכנסת סובה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> וגם לנשיא המדינה. אני כבר הייתי פה בכל האירועים האלה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה מבין על מה אני מדבר כשאני מתכוון לנשיא המדינה – – – לכל חברי הבית הזה שמישהו שהיום עומד בראש הרשות המבצעת ירצה ללכת לנשיא המדינה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> למה להקדים? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל לא משנה. מה שאני רוצה להגיד – אני לא מדבר רק על השלילה, שאתה מכניס להסכם קואליציוני את מה שיצביעו מאחורי הפרגוד, אלא אתם גם דורסים ברגל גסה את הכבוד של: אחד מהוועדה יהיה נציג האופוזיציה. מה רע לכם? מה אתם פוחדים? אחד מתשעה. מה אתם פוחדים? כמה דורסנות. מה אתם פוחדים – שבסוף זה יוריד אולי אחד מ-36 השרים, מ-16 סגני השרים שאתם דואגים להם? איך לא רועדת היד? איך לא רועדת היד כשמכניסים להסכם קואליציוני שמות של חברים בוועדה למינוי שופטים, כשהשיקול ברור: לפעול בניגוד למצע של כחול לבן על חוזקו של בית המשפט העליון. העיקר שבסוף תקימו – יש את זה בקווים הקואליציוניים? קבינט לפיוס. איך פיוס? איך פיוס? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רק אתה יודע שזה לא מעוגן בחוק, הסיפור של האופוזיציה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בטח שאני יודע. אני חי פה בבית הזה כבר כמה שנים טובות. אני יודע. אז מה? יש מקובלות. איתן, זה לא הכול חוק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא, אני מסכים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, יש לנו גם ערכים ונורמות בכל מקום. דרך אגב, אני חושב שזה היה צריך להיות אינטרס של קואליציה, בוודאי דורסנית כזאת, שדורסת את הכנסת, שלפחות שם לא ישונה המנהג או לפחות לא תתייחסו לזה. תנצלו; תגידו, לפני שהולכים להצביע שם, מאחורי הפרגוד, תגידו: תשימו את השם הזה ותשימו את השם הזה. למה לכתוב את זה ככה? דרך אגב, הרי גם אין משמעות. אם חבר הכנסת או השר בעתיד – לא משנה מי, איתן גינזבורג – יחשוב משהו אחר, בשביל זה יש פרגוד. הרי לא על כל הצבעה אומרים הצבעה חשאית, אלא על דברים מאוד מאוד מסוימים, אז גם את זה אתם רומסים ברגל גסה ורוצים לסכם עכשיו שהפרגוד יהיה שקוף. ולא רק שהוא יהיה שקוף אלא גם נגיד לכם כבר עכשיו איך הורסים את מערכת המשפט, ונגיד לכם מבחינתנו מי יהרוס אותה הכי טוב, ולכן אנחנו גם נקבע שמות בתוכו. ואחרי זה נקים קבינט לפיוס. עם מי פיוס? אין שוויון. הדרוזים, הבדואים – אזרחים סוג ב' יהיו פה; בוועדה למינוי שופטים אין אופוזיציה. אני יכול להמשיך: גיורים ייקבעו לפי הסטטוס קוו, שרק מי שילבש כיפה וציצית כמוני ייחשב ליהודי ולא ייתנו קרדיט של מילימטר למי שמוכן למות בשביל העם הזה. זה פיוס? ומי שלא רוצה לשרת לא ישרת. לא ישרת. למה? בגלל שזה הדבר שכן סיכמו – שלמרות שחצי שנה לא מחוקקים, את חוק האי-גיוס אנחנו נעביר בהתחלה. וזה חוק אי-גיוס. זה חוק שהממשלה תקבע את המכסות אחרי שהיא תראה מהן. קוראים לזה "חוק אי-גיוס". << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תעתור לבג"ץ. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אני דווקא – אני יודע, אבל אני לא רוצה לעתור לבג"ץ. אני רוצה לעשות פה הכול כדי שלא ידחפו אותנו לבג"ץ. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אין מה לעשות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן. אבל אני, על מה אני מסתכל? אני מסתכל על מה שהם כתבו במצע, מה שאנחנו כתבנו במצע אבל הם זרקו את זה לשירותים, את כל המצע, ועכשיו, במקום לכתוב מצע חדש, הם כאילו מתקנים, אבל זה לא תיקון, זה יהיה מצע חדש. אני רוצה לעבור, ברשותכם, למצע של דת ומדינה. תראו מה כתוב במצע של דת ומדינה: "עלינו לפתוח את הסטטוס קוו לשיח ודיון ציבורי משותף, מתוך שותפות ולא מתוך עימות". יענו, זה כבר בוועדה לאהבה, קבינט האהבה שהממשלה הזאת תקים. אבל מה אומרים? את הסטטוס קוו – מת הסטטוס קוו, נכון? בסטטוס קוו יש גיור נורמלי, בסטטוס קוו יש כשרות נורמלית, יש תחרות בכשרות; בסטטוס קוו יש מרכולים בשבת; בסטטוס קוו יש תחבורה ציבורית מוגבלת בשבת, איפה שצריך; בסטטוס קוו יש אמנת גביזון-מידן. אין כלום. אין כלום. אז למה התחייבתם? לחקיקה במשהו? למה התחייבתם? ל-36 שרים ו-16 סגני שרים, זה מה שהתחייבתם. על זה אנחנו כבר יושבים פה שבועיים וטוחנים את עצמנו לדעת, על 36 שרים, ושני שרים באותו משרד ושני סגני שרים באותו משרד, ועל שרים בעלי זיקה לשני ראשי ממשלות, בשתי הממשלות שמקימים פה, ומילה אחת אפילו לא על הקורונה. אבל אני רוצה ללכת: "נפעל לכינונה של מערכת גיור הוגנת, מאירת פנים ורלוונטית, תוך הקפדה על כללי ההלכה. נפעל להקמת בתי דין מקומיים לגיור ולפתיחת אזורי הגיור". מה כתוב בהסכם הקואליציוני? נאדה. אפס. אני לא יודע, אני באמת לא יודע – כשתיגמר פה הקורונה, ובעזרת השם נתגבר גם על המשבר הכלכלי, איך יקומו 18 שרים מתוך 36 בבוקר? סליחה, אדוני היושב-ראש, תשמע סיפור. הייתי מח"ט צנחנים. היה תרגיל גיוס. יש לי מ"פ אחד. כשאתה עושה תרגיל גיוס עד ימ"ח – השר שטייניץ, תוריד, תוריד, זה שווה לך לשמוע את הסיפור. אמרתי, הייתי מח"ט צנחנים של החטיבה הצפונית, והיה תרגיל גיוס עד ימ"ח. אתה יודע, היית נדמה לי אז עוד בוועדת החוץ והביטחון – תמיד הגיעו דוחות על רמת הכוננות והכשירות; מדדו תוך כמה זמן מההפעלה יש. היינו יושבים בימ"ח ומחכים; פותחים את האח"י, את הנגמ"שים, את הטנקים, את מה שהיה – ומסתכלים. היינו בודקים: החייל הזה התעכב, ומה עושים איתו. ויש לי מ"פ שלא הגיע. 01:00 – התרגיל התחיל ב-06:00 – 02:00, 03:00, 04:00, מנסים לתפוס אותו. ב-06:00 הוא מגיע. אמרתי לו: למה לא באת? הוא אמר לי: אח שלי התחתן. אמרתי: בסדר, חתונה נגמרה ב-23:00, 00:00. הוא אמר: כן, אבל היא הייתה במסעדה, או באולם שלי – לא משנה, בשביל לא לדבר פה על שמות. אמרתי לו: אוקיי, אז היית בא ב-01:00. הוא אמר: כן, הייתי צריך לסגור את הכול, 02:00. אמרתי לו: תגיד, בסוף מה עשית? הוא אמר לי: הייתי מת מעייפות. אמרתי לו: לפני שאתה ישן, אתה מצחצח שיניים? הוא אמר לי: כן. אמרתי לו: תגיד, בשירותים אצלך יש מראה? הוא אמר לי: כן. אמרתי לו: תגיד, צחצחת שיניים, הסתכלת במראה, ראית את עצמך והצלחת ללכת לישון אחר כך? אתה לא יכול להיות מ"פ בצנחנים. וזרקתי אותו. אמרו לי: אה, הוא טוב. אז אמרתי: מי שבמבחן המראה לא עומד לא יכול להיות אצלי מ"פ. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> בגולני – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני יודע שאתה בגולני. בגולני אין שירותים. לא, למה אני אומר את זה? אני אומר, באמת: איך חברי כחול לבן יקומו – אוקיי, תיגמר הצרמוניה, השר שטייניץ, כבר יש לו ניסיון: מרימים כוסית, הולכים לנשיא המדינה להצטלם, ובסוף יש תמונה כזאת יפה. תצטרכו להזמין נייר צילום מיוחד, להגדיל אותה, בגלל 36 שרים. אפילו אתה עוד לא – סגני השרים בתמונה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אוקיי, אז 36. עוד לא היה לנו דבר כזה. גם לא היו לנו שני ראשי ממשלות. אז פתרנו את הבעיה מאיזה צד של הנשיא ישב ראש הממשלה: משני הצדדים נעטוף את הנשיא בראשי ממשלה. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> – – – 30. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 30 היו, אני יודע, ב-2009. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> והייתה ממשלה מצוינת. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני יודע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רק אני רוצה להזכיר לך – אתה בטח זוכר, בטח גם השר שטייניץ – שבשנת 1984, כשכוננה ממשלת האחדות, אז לצד הנשיא ישבו ארבעה חברי כנסת, שניים בכל צד. סתם, שתדע. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, עכשיו יושבים יותר. אני אסביר לך. איתן, אתה לא בעניינים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, השאר יושבים מאחור; עומדים מאחור. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה לא בעניינים, בשורה יושבים יותר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא, יושבים ליד הנשיא. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, עזוב אותך. אנחנו קודם כבר דיברנו, אנחנו לא מרחיבים פה, שהיה צריך לשנות פה, ובמקום "חוק-יסוד: הממשלה" – "חוק-יסוד: הממשלות"; זה שני ראשי ממשלה וכל אחד יש לו זיקה. אתה, תדע לך, גם בזמן שבני גנץ ראש ממשלה, בעזרת השם, הוא אותך לא יוכל לפטר, לא משנה איזה שר, כי יש לך זיקה לראש ממשלה אחר, אז אתה יכול להיות רגוע. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> למה אתה חושב שיש סיבות לפטר דווקא אותי? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה יושב פה, אתה יודע את זה. חס וחלילה. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> אני לא פחות טוב – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, די, די, אל תיקח את זה לשם. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> אחרי הסיפור על המ"פ – – – ראש הממשלה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה מחבר. לא, אבל אז יכולת להגיד: אני בגולני. אמרת. חברי היושב-ראש, תשמע משהו. השר שטייניץ מכיר את זה – אני באתי למקום הזה על גיור. באתי לכאן על גיור; אתה רוצה יותר רחב – על יחסי דת ומדינה. ירקתי דם בכנסת על זה. אני התחלתי גיור בצבא, קורס נתיב. הרב דרוקמן אמר לי: אלעזר שטרן, אתה כבר יכול לעשות מה שאתה רוצה, עולם הבא מובטח לך. על מה? על הגיורים. אני יכול לצטט פה אחד השרים הבכירים בממשלה, צריך לעשות פה – על חוק על גיור שאני קידמתי הוא אמר לי: אתה, עם הילדים שלך מסודר – הוא התכוון, בגלל שהילדים שלי בחינוך הממלכתי-דתי; אני לא חושב שזו תמיד ערובה; ברוך השם, אני מסודר – אבל אני, הילדים שלי והנכדים שלי, לא יודע אם הם יתחתנו עם יהודים. בגלל שהרי מה אנחנו עושים פה? מביאים לפה התבוללות. מה זה מביאים התבוללות? מביאים אחים שלנו מחבר העמים שמצילים אותנו כאן מכל הבחינות – בצבא, בתעשייה, בהייטק, במה שאתה רוצה. הסבא שלהם היה יהודי – זה לא מספיק שמדינת ישראל תכיר בהם כיהודים. אנחנו אומרים להם: אתם לא יהודים, גם אם אתם מוכנים למות בשביל העם הזה. והם, נמאס להם מאיתנו. ברוך השם, זאת אוכלוסייה חזקה: אתם לא רוצים להכיר בנו – אל תכירו בנו, מתחתנים איתנו מספיק, בסדר? ובסוף מביאים לפה התבוללות. אז השר אומר לי: זה החוק הכי חשוב – גיור. הלכנו, קידמנו, הלכתי לרבנים הראשיים, למי שאתם רוצים. דרך אגב, בצבא לפני חצי שנה הזמין אותי נשיא המדינה, כבוד הנשיא ראובן ריבלין, לחגוג את המתגיירת ה-10,000, בסדר? זאת אומרת, למתגיירת ה-10,000 – לחלקם כבר יש ילדים. תחשבו על המכפלות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני רוצה לספר לך שאני מרעננה, וזאב בילסקי, ראש עיריית רעננה, שגם כיהן כיושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, הוא היה כשהתחלתי בסוכנות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – אז הוא תמיד הזכיר אותך כשדיברנו על נושא קליטת עלייה בעירייה, על המתווה שהובלת כראש אכ"א. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, זה מתווה שנמשך. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> אני חושב שעשית דבר גדול למען עם ישראל, ותבורך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה. אבל מה אני רוצה לומר? אני באתי לפה בשביל להרחיב את זה, לעשות את זה – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מעוגן בחוק. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – כמו שכתוב במצע של כחול לבן. דרך אגב, כאשר התחלתי עם זה בצבא, השר שטייניץ, אני צריך להגיד לך, קראו לי לכנסת לכאן – הייתי תת-אלוף, הייתי אז קצין חינוך ראשי. כולם הרגו אותי, כמעט כולם. אלה צעקו עליי: מה זה נקרא גיור ידידותי יותר? והסופר-ליברלים, הניאו-ליברלים, צעקו עליי: מה זה צבא מתעסק בהמרת דת? וגם בצבא שאלו אותי: מה פתאום? זה לא תפקיד של צבא. הבנתי. למוחרת פתחתי קורס – 36, חצי בכלל היו רשומים כיהודים, רק בשביל להתחיל. ההצדקה שלי היום – השר שומע? שואלים אותי למה צבא מתעסק בזה. אז אחד ההסברים, ואני מודה, לא היה לי אותו בהתחלה – אמרתי: המערכת של מדינת ישראל לא שואלת בתהליך הגיור, לא נותנת קרדיט על המוכנות לחרף חיים למען העם היהודי, אלא שואלת: תדליק אור בשבת, לא תדליק – ואני לא מדליק – ואיך מפרישים חלה, מה עם חמץ שעבר עליו הפסח או האם את מתרחצת בחוף נפרד, בסדר, איפה השתזפת, ולא שואלת את שאלת היסוד ונותנת קרדיט. אתה הרי שירת בגולני, אתה מוכן למות בשביל המדינה הזאת, אז עברת שלושת רבעי מהדרך להיות יהודי – אני לא אומר את הכול – כי מה יותר יהודי מהמוכנות לחרף את הנפש בשביל להגן על העם היהודי? לא שואלים את זה בתהליך הגיור. אז אמרתי: אוקיי, נעשה חוק שרבנים של ערים יוכלו להקים בתי דין. היה לי את זה ביד, דרך אגב, הוא היה לי ביד מוכן לשנייה ושלישית. ואחרי זה הסתבר לי שראש הממשלה קצת דוחה את זה, וחרד"לים התחילו להלחיץ את השותפים דאז, את הבית החרד"לי, ואחד השרים שלהם התחנן לפניי, אמר לי: תסכים להחלטת ממשלה. אמרתי לו: כבוד השר – לא רוצה להגיד את השם שלו – הרי בקדנציה הבאה תשבו עם החרדים, בשנייה תעיף את הגיור, תעשה קואליציה. הוא אמר לי: נראה לך שאני אוותר על הגיור? תשאל את השר שטייניץ, הוא היה חבר בממשלה שביטלה את ההחלטה הזאת בשביל הקואליציה הבאה, של 2015. הם ביטלו את זה ומאז אין. אז באה כחול לבן וכותבת במצע שלה: "נפעל לכינונה של מערכת גיור הוגנת, מאירת פנים ורלוונטית, תוך הקפדה על כללי ההלכה. נפעל להקמת – – –", בסדר? אני הגשתי חוק כזה; גם עכשיו. איך יצביעו כחול לבן על זה? יש מתח בקהל? יש מתח של הצופים בבית? אין מתח. תצביעו נגד. תצביעו נגד. מילה יש בקווי היסוד? מילה יש בחוק? אפס. תגידו: כן, צריך אחדות. בטח צריך אחדות. כן, יש קורונה, הייתה קורונה. הכול מוחקים בשביל זה? הכול? תגידו: הצלנו את מערכת המשפט. זה חשוב. א. לא הצילו את מערכת המשפט; ב. זה כמובן לא הכול. ואתה לוקח את המצע ואתה אומר: אוקיי, אם זו תכלית הכול, אז במקום מצע של 45 עמודים – כמה עמודים? 48 עמודים – היו כותבים עמוד אחד: באנו להציל את מערכת המשפט. בסדר. מה כתבתם? כתבתם – כתבנו: 47 עמודים שאתם זורקים אותם. כן ראש ממשלה עם כתבי אישום, לא שבת, לא ברית זוגיות, לא גיור, לא מערכת כשרות מתקדמת. כלום. הכול – אפס. סליחה. אני אגיד לך משהו. יכול להיות, אנחנו יודעים מה בעצם החליף את כל הדברים האלה: 36 שרים, נכון? זה לא שוויתרתם בשביל כלום. בשביל 36 שרים מחקתם את כל מה שאמרנו כאן. ואני מודה שהדבר הזה – אני יכול לצחוק, אני יודע. תראו, סמוך לבחירות שעשינו יחד, הראשונות או השניות, הלכתי לדוכן פלאפל בתל אביב אחרי שראיתי תמונה של שוטרים שבאו עם נציג של הרבנות, בגלל שהייתה לו כשרות של צהר. וזו תמונה שצעקה. תחשבו על זה: משטרת ישראל באה למסעדה שמוכרים בה פלאפל ויש לה כשרות של צהר בשביל לקחת את התעודה, לקחת פיזית את התעודה. וכחול לבן, שקמו גם בשביל שהתמונות האלה לא יהיו, המירו גם את זה ב-36 שרים ו-16 סגני שרים. הישג; לא יכול להתעלם מזה. "נקדם ייצוג הולם לנשים – נדאג לייצוג הולם של נשים בכל מוסדות המדינה, כולל מוסדות הדת והרבנות. נבטיח שכל יהודי יוכל ללמוד יהדות במסגרת המתאימה לאורח חייו ולהשקפתו הדתית ונפעל לתקצובם של לימודים מסוג זה באופן הוגן". צריך לחבר פה את השיר "היו זמנים שהאמנו". היו זמנים שזה מה שיהיה. כן, אני הנחתי הצעת חוק שבגוף הבוחר של הרבנות הראשית יהיו 50 נשים מתוך 200. עם השותפים הגעתי להסכמה שיהיו 32 נשים מתוך 182. ויתרתי קצת. נראה שעכשיו, בקדנציה של הממשלות האלה שאנחנו עכשיו צריכים לאשר, של ראשי הממשלות האלה, יצטרך להיבחר גם רב ראשי. מי יהיה הגוף הבוחר שיבחר אותו? כתבתם: ייצוג הולם לנשים. כמה נשים יהיו מתוך ה-150 או מתוך ה-200? מתוך ה-150, נכון לחוק של היום, כמה נשים תהיינה – עשר? ומי סובל הכי הרבה מהממסד הרבני? הנשים; בגירושים, בנישואים, לא משנה, בכשרות, במה שאתה רוצה. אז תן להן לבחור, כמו שכתבתם. צריך לזרוק את זה יחד עם הגיור, והשבת, והיהדות המקדמת, והמלחמה בשחיתות, ו"אנחנו נדאג". הינה: פעלנו ונמשיך לפעול לטובת יישום מתווה הכותל. תגידו, באמת? באמת? בקואליציה הזאת? בקווי היסוד האלה? יכול להיות שעל זה ישבתם שבועות מאז שאמרתם לי: הערב תהיה ממשלה, באותו יום שבו פירקתם את כחול לבן; הערב תהיה ממשלה. ושמעתי אחרי זה ממישהו שאמרו: יומיים – יש ממשלה. כמה לקח – שלושה שבועות? אז יכול להיות שבשלושת השבועות האלה הדיון היה על הסוגיות האלה, איך מצמצמים את השחיתות, איך מיישמים את מתווה הכותל, איך עושים ברית זוגיות, איך דואגים למשפחות חד-הוריות, איך דואגים לעצמאים, איך דואגים לשבת? או איך מחלקים שתי ממשלות לשני ראשי ממשלה? ואללה, עכשיו אני עושה מתמטיקה. השר שטייניץ, השר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> השר שטייניץ. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא משנה, לא משנה, עזוב. לא, עזוב, עזוב, עזוב, עזוב. אבל יכול להיות, איתן, שמצאתי נסיבות מקילות – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מהן? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ל-36 שרים, שתי ממשלות, 18 שרים בכל ממשלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> את זה כבר אמרת בהתחלה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא אמרתי ככה, אמרתי שתי ממשלות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שתי ממשלות, נכון. נפל האסימון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל רק עכשיו אני מבין. עכשיו, כשאני עומד על הדוכן הקדוש הזה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעצם אתה אומר שיש פה ממשלה צרה, ממשלה קטנה, מצומצמת. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ממשלה צרה. זה היישום של החזון של יש עתיד, של החוק: 18 שרים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אצלכם זה 19. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הינה, 18 שרים. בגלל שיש שני ראשי ממשלה, אז 36 שרים – לכל ראש ממשלה יש 18 שרים. היינו כותבים את זה בהסתייגויות – היינו יכולים לקצר את הלילות האחרונים; גם שלך, איתן, בתוך זה. ואני חושב שגם עם הנושא של זיקה היינו מסתדרים טוב יותר, בגלל שאז היה ברור: יש שתי ממשלות. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – באופוזיציה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ממשלת צללים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> צללים, כן. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> ממשלת צללים, זה נכון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, כן. אבל מה שאני אומר – שם, צל זה של האופוזיציה; פה, בתוך הקואליציה יש שתי ממשלות. על חוק של שתי ממשלות אנחנו מצביעים. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – הקואליציה. צל של אופוזיציה זה – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון, זה כשיש ממשלת צללים, אבל עכשיו יכול להיות – זה שתי ממשלות, מה זה נקרא? ראש ממשלת הצללים לא נשבע, בסדר? אין לו שבועת אמונים לממשלת צללים. למי יש שבועת אמונים? למפלצת הישראלית שמוקמת כאן, לממשלה הזאת עם שני ראשי הממשלה. זה לא ממשלת צללים. יש השבעה, תהליך. אנחנו נשב פה – בגלל הקורונה נשב כאן – אבל יהיו פה שני ראשי ממשלה שלכל אחד מהם יהיו 18 שרים. אני חושב שהדבר הזה הוא חשוב. אדוני היושב בראש, המפלגה הזאת שאני מדבר עליה, כחול לבן, התחייבה: נבטל את חוק המרכולים. מה השעה עכשיו? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 22:40. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> באיזה שעה בלילה יהיה אפשר להאמין לזה? נישן עמוק, כאילו? נראה בזה חלום? אולי בחלומות בלילה הזה או בלילה הבא נחשוב שקמה ממשלה בישראל ליישם את המצע שלה; 50% מהמצע שלה. אני אומר, לצערי הרב: אין. כתוב במצע – אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את זה: "נאפשר בחירה אישית של אורח החיים בענייני נישואין: נחוקק את ברית הזוגיות", כן? "אנו מאמינים בזכות כל זוג לממש את אהבתו בדרכו, ולכן נפעל לברית הזוגיות כדי לאפשר לכל אזרח החפץ בכך לבחור במיסוד הזוגיות שלו בדרך המתאימה להשקפת עולמו". תראה, יש עוד דבר אחד, ואז נעבור לרחל. "נחוקק חוק גיוס ראוי, שיהא מבוסס על הצעת החוק של מערכת הביטחון. כחול לבן תפעל להחלת שירות ישראלי על כלל אזרחי ישראל. בשלב ראשון נחיל דין רציפות" – נחיל דין רציפות, נחיל דין רציפות – "על הצעת החוק של מערכת הביטחון. בדיונים בכנסת נחזק אותה ונעמיד אותה על יסודות יציבים". אני חוזר: "נחוקק חוק גיוס ראוי, שיהא מבוסס על הצעת החוק של מערכת הביטחון. כחול לבן תפעל להחלת שירות ישראלי על כלל אזרחי ישראל. בשלב ראשון נחיל דין רציפות על הצעת החוק של מערכת הביטחון". אני שמעתי ששום דבר לא יחוקקו פה חוץ מחוק אחד, שמפרק את ההצעה, את הצעת החוק של מערכת הביטחון של מדינת ישראל. אני יכול להמשיך, אבל אני רוצה אולי לתמצת את הכול. יש שיר שאני – השר שטייניץ. אוקיי. לא, לא, עזוב אותו. עובד. יש שיר ששרה רבקה זוהר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אסור לדבר בטלפון במליאה, אבל לא כתוב שאסור לשים אוזניות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בסדר, בהתחשב בשעות. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – בערוץ 99. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אני רוצה להגיד משהו. אם אני הייתי שר בממשלה הזאת, בממשלות האלה שמתגבשות פה, גם אני הייתי שם אוזניות, שנורקל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, אני אמרתי שאני יכול להעיר למישהו שמדבר בטלפון. אני לא יכול להעיר למי ששם אוזניות. זה התקנון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל בוא נסיים בשיר – לא שאני אשיר פה, אני אחסוך מכם את זה. יש שיר ששמעתי את רבקה זוהר שרה: "אני מבטת בה נפעמת / נדמה: הינה זה אך / בחן קדומים, בשחור ולהט / עלתה מן התנ"ך. // וגשר פז נתלה ממנה / אל ארץ העברים. / וזיכרונות ימי החסד / בנפש מיתמרים". והפזמון הוא "כה אעמוד פה לפנייך / נפעמת אחותי." בקיצור: "בחן קדומים, בשחור ולהט", בסדר? ואז הבית השני: "אך אם מעלתי – לא לנצח" – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> כל הכבוד על יכולת השינון והציטוט. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, כן. אני בסדר בזה. בזמר עברי אני בסדר. אני חושב, דרך אגב – כשהייתי מפקד בה"ד 1 הכנסתי לספרות חדרים זמר עברי. אני חשבתי שזמר עברי הוא מכשיר חינוכי, מחבר אנשים. אתה יודע, אני יכול עכשיו לעמוד פה שעה ולדבר על החשיבות. גם כשאתה שָׁר – אני לא מדבר איתך על שירי מורשת, איפה התרחש כל דבר, זה אנחנו. אפילו "אם תלך אל השוק", אז הדמיון שלנו זה מחנה יהודה או שוק התקווה; או "לקחת את ידי בידך ואמרת לי: בואי נרד" – כשאתה שר את זה בעברית אז גם בראש שלך יש מישהי מפה. אני חושב שזה מחבר לכאן, הזמר העברי. זה יתרון גדול. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא גם ביקש להקים שדולה של הזמר העברי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל כשרבקה זוהר שרה את זה – ואני אמרתי לה את זה לא מזמן – והפזמון הוא: "אך אם מעלתי – לא לנצח" – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> אפרופו הזמר העברי, באמת, ההישג התרבותי הכי גדול, אולי, של מדינת ישראל המתחדשת ושל השפה העברית המתחדשת זה הזמר העברי. אני קראתי פעם מאמר שהצביע על כך שיש יותר שירים בעברית מבכל שפה אחרת בעולם. ב-100 השנה, 100 פלוס, מאז תחיית השפה העברית, נוצרו יותר שירים ופזמונים בעברית מאשר באנגלית או רוסית או צרפתית או גרמנית או סינית, שפות שמדברים אותן מאות מיליונים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הגיוני. אוקיי. וכשאני שמעתי את רבקה זוהר שרה, ואומר שבעוונותיי עוד לא ידעתי אז מי כתב את השיר, והיא שרה: "אך אם מעלתי – לא לנצח, / כיחשתי – לא עד תום. / ושבתי שוב כשוב ההלך / אל כפר מולדתו". זאת אומרת, כשהיא אומרת: "אך אם מעלתי – לא לנצח, / כיחשתי – לא עד תום. / ושבתי שוב כשוב ההלך / אל כפר מולדתו", אז בהתחלה חשבתי שהיא חוזרת לארץ מארצות הברית והיא אומרת: ירדתי, אבל בסוף חזרתי. אחרי זה חשבתי: אולי היא הייתה בסמים, והיא אומרת "אך אם מעלתי – לא לנצח, / כיחשתי – לא עד תום. / ושבתי שוב כשוב ההלך / אל כפר מולדתו". ואז, כמובן, כשהלכתי לבדוק וראיתי שבעוונותיי – הייתי אז עוד הרבה יותר צעיר; לא קפץ לי שזו רחל המשוררת הגדולה כתבה. זה שיר שלה. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ברור, ברור. לא ידעתי. אבל איזו תרבות. אבל למה אני אומר את זה? אני אומר לחברים שלי מכחול לבן: עמדתי פה והקראתי כמה ציטוטים מתוך המצע של כחול לבן. מה אני מאחל לכם, מה אני מאחל לכם? שיום יבוא, והוא קרוב, היום, אני מקווה, שהחברים הטובים שלי מכחול לבן יוכלו לומר "אך אם מעלתי – לא לנצח, / כיחשתי – לא עד תום", כיוון שאני כן רואה מעילה, אני כן רואה כחש, אני כן רואה זריקה של המצע הזה, של האמון של הבוחרים, לכל השדים והרוחות. אבל יום יבוא, ולטובת כולנו תוכלו לומר – להודות, אבל גם לומר: אך אם כיחשתי – לא לנצח, "אך אם מעלתי – לא לנצח, / כיחשתי – לא עד תום. / ושבתי שוב כשוב ההלך / אל כפר מולדתו". תודה, אדוני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יבגני סובה. 20 דקות לרשותך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני השר, האמת שאלעזר שטרן, חבר הכנסת שטרן, הזכיר פה כמה נקודות חשובות ותוך כדי ששמעתי אותו החלטתי להזכיר אותן גם לציבור וגם לכל מי שצופה בנו בשעות כאלה של הערב. קודם כול, אחרי הבחירות פנינו לליכוד. הצגנו מספר מועט של דרישות – היו לנו חמש דרישות בסך הכול: היה לנו את העניין הזה של החוק להכנסת מינימום לכל גמלאי, שזה 70% משכר המינימום; ביקשנו נישואים אזרחיים, שזה נושא שנוגע לאותם חיילים שלא יכולים להתחתן בארץ ועכשיו בכלל לא יכולים לטוס אפילו לחוץ לארץ להתחתן. חבר הכנסת שטרן, אתה יודע כמה אנשים יש? אתה דיברת על החיילים בצה"ל שלא יכולים להתחתן אבל יכולים להיפצע וחלילה להיהרג עבור המדינה. בו זמנית – ואני בטוח שאתה כאלוף בצה"ל יודע את הנתונים – בו זמנית יש בצה"ל 5,000 חיילים – בו זמנית, ברגע נתון – שמשרתים בצבא, רובם ביחידות קרביות, שכשהם משתחררים מהצבא הולכים לעבוד, ללמוד, משלמים מיסים, והם לא יכולים להתחתן במדינה הזאת. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בתקופת הקורונה הם גם לא יכולים לטוס לחוץ לארץ להתחתן. אז אני לא יודע כמה זמן יימשך – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כל יום נולדים פה 15 תינוקות – תעשה את המכפלות – שיגיעו לשרת בצה"ל. אני מדבר איתך על אלה שנולדים לאלה שמשרתים, שמקבלים חינוך לשרת בצה"ל. 15. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נכון, נכון. אני כבר לא מדבר על אנשים – לא פעם הסברתי את הסוגיה הזאת: ליוצאי חבר המדינות יש בעיה נוספת, כי שם היו נישואים מעורבים. כלומר, אם אתה היית במשפחה מעורבת והאימא שלך היא יהודייה לפי האבא, שזה לא יהודייה לפי ההלכה, ואבא שלך הוא יהודי – ולמעשה שלושת רבעי מההורים שלך הם יהודים – עדיין אתה לא נחשב יהודי לפי ההלכה. אז מה, זה עושה אותך אזרח פחות טוב? לא. ואת הדרישה הזאת אנחנו הכנסנו לתוך חמש הדרישות שהצגנו – לליכוד, קודם כול. חבר הכנסת עודד פורר, יושב-ראש הסיעה, פנה לאחר הבחירות ליריב לוין וציין את הדרישות האלה. הייתה גם דרישה לתחבורה ציבורית בשבת במקומות שיש בה צורך, ולהעביר את זה לרשות המקומית. דיברנו גם על חוק הגיוס וגם על גיור על ידי רבני ערים, כפי שזה היה עד שנת 1994. כשאנחנו מדברים על חוק הגיוס – אדוני היושב-ראש, גם אתה מכיר את הסוגיה הזאת. היית פה בחודש אפריל כשאנחנו התעקשנו ולא נכנסנו לממשלה צרה בגלל חוק הגיוס. ואמרנו שאם אתה מכניס את יעדי הגיוס לתוך החלטת הממשלה ולא מעגן את זה בחקיקה, כפי שהמליצה הוועדה המיוחדת מטעם משרד הביטחון, אז מה הטעם בחוק? כל קואליציה וכל ממשלה שתבוא תשנה את החלטת הממשלה, והחלטת ממשלה – השר שטייניץ יודע את זה היטב – אפשר להחליט בשניים מול אחד; אפשר להחליט באחד מול אפס. ראש הממשלה יכול להחליט להביא את זה להחלטת ממשלה, ולא כולם צריכים להצביע. זה לא חוק-יסוד. היינו צריכים להגיש לבג"ץ, ובג"ץ – מה עשה? הוא לא קיבל את הצעת החוק של המפלגות החרדיות, שדרשו להשוות את הגיוס ללימודי תורה ובכך לפתור את הבעיה של הגיוס. הבעיה הזאת נמשכת משנת 2012, מאז שקדימה, בדיוק כמוכם, אדוני היושב-ראש, נכנסו בלילה. אני לא יודע אם אתה זוכר את זה. בלילה. אני הייתי כתב פה, בכנסת. ב-02:00 הייתה קריאה טרומית או ראשונה, נדמה לי, על פיזור הכנסת, וב-06:00 התבשרנו שיש ממשלה. שאול מופז, יושב-ראש קדימה, נכנס לממשלה, ומה הוא אמר? הוא נכנס לממשלה בתנאי אחד: לחוקק את חוק הגיוס. אתה זוכר את זה? מאי 2012. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני רק אזכיר לך שההחלטה להיכנס לממשלה הייתה באמת ב-00:00. הייתה קריאה ראשונה, קריאה שנייה, ואז באמת עשו הפסקה. זה היה באישון לילה, לא ב-06:00 בבוקר. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אני לא מדבר איתך על מה שהיה בלילה, אני מדבר איתך מה שהיה אחרי זה, כשהם נכנסו לממשלה. אחרי כמה חודשים נתניהו פיזר את הכנסת, וקדימה קיבלה שני מנדטים, עד כמה שאני זוכר. זה לא שאני פה, אתה יודע, רוצה לנבא את העתיד שלכם – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל מופז עזב לפני, אגב. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. הוא נכנס לכנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא עזב את הממשלה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ברור שהוא עזב את הממשלה, אבל הממשלה התפרקה. קדימה, מ-20 וכמה, 28 מנדטים, כמה שהיו להם, ירדו לשני מנדטים בלבד. אבל זה לא העניין, אדוני היושב-ראש. פנינו לליכוד וקיבלנו תשובה: לכו תדברו עם הרשימה המשותפת. פנינו גם אליכם, לכחול לבן, לבני גנץ. איזו תשובה קיבלנו מבני גנץ? מסכים. בואו נתחיל לעבוד. בני גנץ, יושב-ראש כחול לבן, הסכים לדרישות שלנו, שמבחינתנו זה הקו שמנחה אותנו; את זה הבטחנו לבוחר, לא שינינו את דעתנו, ועם זה הלכנו גם לליכוד וגם לבני גנץ. כמובן, התקווה שלנו הייתה שבממשלה רחבה – אנחנו רצינו שבכלל תקום בשלב ראשון ממשלה מכחול לבן והליכוד, ללא בלוקים, ללא המפלגות הקטנות. השאיפה שלנו הייתה ששתי המפלגות האלה יאמצו את קווי היסוד האלה, ושידברו על קווי יסוד, לא ידברו על משהו שלא יודעים בכלל. מה זה קבינט קורונה? אין כבר קורונה, אדוני היושב-ראש. זהו, נגמר הקורונה. אני לא יודע על מה אתם מדברים. אין קורונה. גם אסטרטגיית היציאה כבר בפעולה, ואתם לא חלק מהתכנון האסטרטגי הזה. ובכן, נשארו לנו קצת יותר מ-49 שעות – יותר נכון נשארו לכם, לכחול לבן, 49 שעות בשביל להוכיח לעם ישראל שאכן המהלך שעשיתם היה שווה. ואגב, אני חייב להגיד לך גם באופן אישי, אדוני היושב-ראש, איתן, שהנחישות שהפגנת כיושב-ראש הוועדה המיוחדת לחוק וקור הרוח מול כל הביקורת שהייתה על הוועדה שדנה בתיקון חוק-יסוד: הממשלה – זה מה שהיה חסר לבני גנץ בשיחות מול נתניהו. הוא היה מקשיב לך ולעוד חברים והיה נחוש כמו שאתה היית נחוש בוועדה הזאת – יכול להיות שלא היינו נקלעים לסיטואציה הזאת. יכול להיות שהיום היינו – מה זה היינו? אנחנו, כי אנחנו המלצנו עליכם, המלצנו על בני גנץ בגלל שהוא הסכים לדרישות שלנו – היום היינו בסיטואציה שלנו יש כלים ואין כזה מצב שמאיימים עליכם. ואתם, סליחה על הביטוי, מחזיקים אקדח בלי כדורים. לא שאני, חלילה, עושה פה פרפראזות. אבל לצערי בני גנץ החליט לשבור את הכלים, חתם על ההסכם בתקווה שהוא ישפיע, ובסוף אין קורונה וכנראה גם לא תהיה לכם השפעה. ואני שמעתי גם אותך וגם את חבריך על זה שישראל לפני הכול, ואתם מנסים להשפיע, ואתם נכנסים. קשה לי לראות, דרך אגב – אני לא רוצה להיות פה נביא, וגם הנבואה ניתנה לטיפשים, כמו שאומרים, אבל אני מאוד אופתע אם ב-49 השעות הקרובות אכן כן תקום ממשלה. אנחנו גם שומעים היום בערב מכמה כתבים במגזר החרדי שהליכוד ניתק את המגע עם החרדים, ומכך הם מסיקים מסקנה שבליכוד מתכננים ללכת לבחירות רביעיות. עכשיו רק תדמיינו לכם מה זה ללכת לבחירות רביעיות בסיטואציה שנוצרה היום. יש לנו למעלה ממיליון מובטלים; יש לנו כלכלה שהיא קורסת. אנחנו עוד לא מרגישים, עוד לא הגענו ל-15 במאי. 15 במאי זה המועד שבדרך כלל מתחילים לשלם את המקדמות. אגב, קרוב לחמש שנים הייתי עצמאי, ואני יודע מה זה מקדמות, ואני יודע מה זה לשלם אלפי שקלים לביטוח לאומי כל חודש, ואוי ואבוי אם אתה לא תשלם 200 שקל או שפתאום יחסרו לך 200 השקל האלה. ישלחו לך מכתבי התראה. ואתה אומר: רגע, שנייה. אתה משלם עשרות אלפי שקלים כל שנה – 30,000, 40,000 שקל, אתה מגיע לתקרה המקסימלית בתשלומי ביטוח לאומי. אני מרגיש את התחושה של העצמאים. קראו ל-600,000 עצמאים, שיש להם עסקים, שהשקיעו מאות אלפי שקלים בעסק שלהם – ומה הם מקבלים מראש הממשלה? תיכנס לאתר של מס הכנסה – אני לא בטוח, דרך אגב, שזה נפתח היום כפי שהבטיחו – תמלא את הפרטים שלך ותקבל עד 10,000 שקל סיוע מהמדינה. אתם קולטים בכלל? 10,000 שקל, כשהבן אדם כל חודש משלם 20,000, 30,000, 40,000 שקל רק מקדמות, מה זה בשבילו 10,000 שקל? בן אדם השקיע 200,000 שקל במסעדה, המסעדה שלו לא פועלת חודשיים והוא בכלל לא בכלל שהיא תפעל בחודשים הקרובים, והמדינה, אחרי שהוא משלם עשרות אלפי שקלים כל חודש לביטוח לאומי, אומרת לו: קח 10,000 שקל ותרגיש שאנחנו כמו באמריקה. אני לא יודע מה אתם תעשו, באמת, כי כמו שאמרתי בנאום הקודם שלי, לפני כמה שעות, כשראש הממשלה רוצה להתגאות, אז הוא אומר "אני" כשהוא לא רוצה לקחת אחריות על הכשלים אז הוא מוצא מישהו אחראי לכשלים. אתמול זו הייתה ביורוקרטיה. בעוד כמה שבועות, אם תקום ממשלה, זו תהיה כחול לבן. כחול לבן היא חלק מהממשלה, גם יש לכם גם אחריות, נכון? לא רק על ההישגים אלא גם הכשלים. לא שאני פה, שוב, מנסה להתנגח ללא סיבה, אבל כשאתם חלק מהממשלה והממשלה תצטרך להתמודד עם משבר נוראי, תהיו מוכנים לשאת באחריות בלי שאתם בכלל הצלחתם להשפיע על קביעת המדיניות. מה זה קביעת המדיניות? זהו, אין לכם כבר זכות דיבור שם, כי המשק, על פי התוכנית, כבר יוצא לשגרה, יש כבר תוכניות שלמות, ואיפה אתם? אתם ישבתם בקבינטים? ישבתם עם משרד האוצר? ישבתם בפורומים המתאימים שדנים על זה? אתם תקבלו סקירה. לחלקכם יגידו: טוב, מה אתם רוצים, אתם שרים חדשים, אין לכם מושג מה זה. אני גם לא יודע מה יהיה עם חברי הכנסת מטעם כחול לבן כשיצטרכו למלא את תפקידם בוועדות, כי הרי אם לפי חלוקת התיקים אתם תקבלו בממשלה פריטטית 15 תיקים ובשלב זה אתם מוותרים על החוק הנורבגי כפי שעולה מהמכתב שנשלח לבג"ץ כתשובה, אז מי מכם יעבוד בוועדות? כל העבודה הפרלמנטרית נעשית בוועדות הכנסת. זה כיף להיות שר – אני לא הייתי שר, ואני מניח שזה כיף, וחלקכם יהיו שרים – אבל את כל העבודה בוועדות למי תשאירו? תשאירו את זה, מה, לליכוד? לא, תשאירו לאופוזיציה. אין לנו בעיה לעשות את העבודה, אבל גם את הוועדות אתם לוקחים, כי הטיעון הוא שאת חלק מהוועדות לא תקבל האופוזיציה בגלל שזה סוג של ממשלת אחדות. זו לא ממשלת אחדות – זו ממשלת נתניהו עם חלקים של כחול לבן. אני רוצה להגיד עוד כמה משפטים לגבי החוקים שאנחנו לא רק נגיש – גם נדאג לראות איך אתם מצביעים על החוקים האלה. כפי שאמר חבר הכנסת שטרן על חוק הגיוס, אנחנו אמרנו את עמדתנו. אם יוגש חוק הגיוס במתכונת שמתאימה למפלגות חרדיות, ואני מדבר על כך שיעדי הגיוס ייקבעו בהחלטת ממשלה, בוודאי שאנחנו נגיש בג"ץ, בוודאי שאנחנו נעתור נגד החוק הזה, כי זה עיקרון. זו פגיעה בעקרון השוויון בנטל. למה אנשים מסוימים, רוב מי שמגיע לגיל 18 יתגייס לצבא, ומישהו שבוחר ללמוד תורה – עם כל הכבוד, אתה רוצה ללמוד תורה? תלמד תורה. אין שום בעיה. אני אמרתי את דעתי. כל ילד בישראל צריך לדעת וללמוד תורה, לא ברמה כזו כמו שעושים במגזר החרדי, אבל למה זו צריכה להיות סיבה להיות פטור משירות צבאי? חוק גיוס צריך להיות חוק גיוס לכולם. דרך אגב, כולל גם אוכלוסייה ערבית. יש גם גיוס אלטרנטיבי, יש גם שירות לאומי, יש גם מלא מקומות שאפשר לתרום ואפשר גם לשרת את השירות שלך. יש מלא הזדמנויות. בסיטואציה היום אנחנו רואים שמי שנושא בנטל הכלכלי זה אותם העצמאים, אותם האנשים של מעמד הביניים, האנשים שכל החיים שלהם משלמים, משלמים ומשלמים מיסים, וברגע של משבר, המדינה, כמו באמריקה, מציעה להם צ'ק של 10,000 שקלים. אני שמעתי מהרבה אנשי עסקים קטנים, אני לא מדבר על חנויות גדולות, אני לא מדבר על עסקים בינוניים, שאומרים לי: עזבו את הצ'ק הזה של 10,000 שקל; תוותרו לנו על מס הכנסה בחודשיים האלה, בשלושת החודשים האלה, תוותרו על ארנונה, תוותרו לנו על המע"מ, כי אם אתה מוותר על המע"מ אתה יכול להוריד מחירים. מי הבטיח שהרבה אנשים יחזרו עכשיו לאותן חנויות ומסעדות? אף אחד לא יטוס לחו"ל כי לא יהיו הרבה טיסות, וטיסות גם לא יהיו זולות. אין תשובה לשאלה מהי אסטרטגיית היציאה ומהי האסטרטגיה לעזור למעמד הביניים, ואני לא יודע איך זה יתגלגל ולאן זה יתגלגל. אני רק יודע שאם אנשים יצאו להפגין נגד הממשלה המנופחת הזאת ויצאו נגד 36 שרים ו-16 סגנים ויתארגנו ויעשו מחאות, כמובן, הכול במסגרת המגבלות, במסגרת ההנחיות – שעוד שבוע-שבועיים יוסרו, אני מניח – אז אני מקווה שאנחנו נראה פה סוג של מחאה נוספת כמו שהייתה ב-2011, ורק אז אולי ראש הממשלה יתעורר, יבין שיש פה למעלה ממיליון אנשים – אגב, חלקם הצביעו לליכוד. אני לא חושב שכל מי שמובטל היום הצביע לכחול לבן, לישראל ביתנו או לכל מפלגה אחרת. ודאי שיש הרבה אנשים שהצביעו ליכוד, וודאי שהם לא מרוצים מההתנהלות של הממשלה. אני לא יודע איך אתם, אנשי כחול לבן, בתוך הממשלה הזאת, שכבר מחלקת לעצמה את כל התפקידים שיש – אתם מקבלים תיקים, אין ספק, לא אמרתי שאתם לא מקבלים תיקים בממשלה, אבל מה תוכלו להגיד? מה, תבואו ותגידו: אנחנו נגד? הם יגידו לכם: זו ממשלה פריטטית, זו ממשלה של הסכמות. מה תוכלו לעשות? מהו מנוף הלחץ שלכם בתוך הממשלה? אתה לא חייב לענות, אבל אם יש לך תשובה תענה לי, אני אשמח מאוד. מהו מנוף הלחץ שלכם בתוך הממשלה, שהיא ממשלה פריטטית, כמו שאתם מתגאים להסביר את זה. מדוע אתם התעקשתם על זה על 36 תיקים? אני לא רואה שום מנוף לחץ. מהו מנוף הלחץ? תצאו מהממשלה? – רק מחכים לזה. אז אם לא עכשיו, עוד שלושה חודשים הם ילכו לבחירות. אני לא יודע מה יהיו הסקרים אז. אני גם בטוח שהסקרים היום הם לא תוצאות הבחירות שיהיו בעוד שלושה חודשים, אם אנחנו נלך לבחירות. יש לנו חשש כבד שאנחנו כנראה מתקרבים לבחירות. אין לי מושג מה מנוף הלחץ שלכם. מה אתם תגידו, מה? יש לכם עוד 48 שעות איכשהו – יותר נכון 49 שעות כי לכנסת יש מנדט עד השעה 24:00 ביום חמישי – אולי תצליחו לעשות משהו. אין לי מושג. ואם לא תצליחו, תצטרכו לתת חתימות לבנימין נתניהו. ואז מה? ב-14 יום נוספים, כשהוועדה המסדרת לא בידיים שלכם, אתם תנהלו משא ומתן? אני חושב שאם לא תצליחו לעשות את זה עד יום חמישי ולא תקימו ממשלה, אני אומר לכם בזהירות רבה: תתחילו להתכונן לבחירות, ואני לא יודע עם מה אתם תלכו לבוחר. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת עידן רול. בבקשה. << דובר >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. ערב טוב, כנסת נכבדה, אומנם ריקה בשעה זו אבל נכבדה לא פחות, וגם ערב טוב לצופים שלנו בבית, כי אני באמת תמיד מאמין שאנחנו מדברים אליכם, ומחובתנו, לפחות מחובתי, להנגיש לכם, לספר ולעדכן בצורה הכי ברורה, פשוטה ואמיתית מה מתרחש פה בכנסת על שלל הדיונים שלה. אני עברתי על ההסכם הקואליציוני המדובר בין כחול לבן לליכוד. מה זה עברתי? עברתי, קראתי, קראתי שוב, הפכתי, פירקתי, ולאחר מכן גם ביליתי ימים ולילות רבים בוועדה שדנה בחוק הרוטציה; חוק החילופים זה נקרא. אני קורא לו חוק הג'ובים, לא כקנטרנות, ג'ובים, ועוד שנייה אסביר למה. החוק הזה משקף את ההסכם הקואליציוני, ואני רציתי באמת להבין מה יצא משבועות של דיונים בין כחול לבן לליכוד. שבועות של דיונים שהתחילו בכך שבני גנץ בא ואמר: אני מפרק את כחול לבן, חובר לנתניהו ויושב בממשלה שלו, לכאורה בגלל משבר הקורונה. עכשיו, בעוד משבר הקורונה הוא משבר אמיתי – מסתמן לבטח כמשבר כלכלי חריף יותר מבריאותי, משבר אמיתי – הממשלה הזאת עוד לא קמה. הממשלה שהתיימרה לקום בשביל הקורונה תקום אחרי שהמשק כבר יצא בחזרה לפעילות, ואז בעצם עולה השאלה: אם זו לא ממשלת קורונה, אם זו לא ממשלת חירום לאומית, כמו שהגדירו אותה, אז מהי בעצם? מה שהממשלה הזאת כן, כפי שגם נחשף בדיונים – אין אפילו כל כך כבר ניסיון למסך ולהסתיר את העובדה שזו לא באמת ממשלת קורונה – זה שיווק. אתם יודעים, זה סוג של ספין שיווקי. בואו נקרא לזה "ממשלת קורונה" – קורונה הפחידה את כולנו, קורונה עדיין מאיימת על גורלן של משפחות רבות, אז בואו נשתמש בזה, כי זה מצדיק הכול. מה זה מצדיק? זה מצדיק לאכזב מיליון ומשהו בוחרים, לתת להם סוג של באמת סיבוב פרסה חסר תקדים ולהגיד להם: בואו נשכח מכל מה שהבטחתי לכם, מכל אותם ערכים ועקרונות שעליהם רצה כחול לבן במשך שנה שלמה, במשך שלוש מערכות בחירות, והלאה לממשלת הג'ובים החמישית של נתניהו. אין פה באמת – אתם יודעים, כל דבר שנעשה פה בכנסת אפשר לדבר עליו מאיזשהו כיוון של פוזיציה כלשהי, אבל פה באמת יש המון ג'ובים. אם תפתחו את ההסכם – אגב, אני תמיד ממליץ לקרוא את הדברים האלה; הבעיה היא שמה מנסים תמיד לעשות במצבים האלה, זה שנתניהו וגנץ לא מעוניינים שתקראו את ההסכם. במקום זאת עדיף להטביע אתכם שם בבית בכל מיני מונחים באמת משמימים כמו "פריטטית" ובכל מיני הסכמים סבוכים, ולקרוא לזה "חוק החילופים", ובאמת, זו הדרך הכי בטוחה להבטיח שחוץ מכמה מומחים למשפט חוקתי, חברי כנסת ובאמת מכורים לפוליטיקה – אף אחד כבר לא יתעניין. הסיבה העיקרית שאף אחד גם לא יתעניין היא שלאנשים יש בעיות אמיתיות להתעסק בהן. לא בסידור העבודה של בני גנץ מול נתניהו אלא בצרות הכלכליות שלהם. בעסק שלהם שנפל ולא יודעים אם יחזור, בצורך שלהם לפרנס משפחות כשהם באמת לא יודעים איך הם יעשו את זה חודש בחודשו, בניסיון שלהם להילחם באותה ביורוקרטיה שציין אתמול ראש הממשלה, כדי לממש את ההטבות הבאמת-זעומות, בכל קנה מידה, ביחס לכל מדינה אחרת שאנחנו שומעים עליה שמתמודדת עם הקורונה. באיזשהו מאמר מוסגר ראש הממשלה אמר שהוא מבין שיש קושי ביורוקרטי, והוא רוצה לטפל בזה. עכשיו בואו אני אגיד לכם: קושי ביורוקרטי נוצר על ידי ממשלה, ממשלה רחבה ובזבזנית שלא עובדת ביעילות. מי שעומד בראש הממשלה הזו הוא אחד והוא גם יעמוד בממשלה הבאה, והוא גם יעמוד בה שנים אחרי שהוא אמור לפנות את מקומו. תאמינו לי, קראתי את ההסכם, יש בו יותר סעיפי יציאה לביבי מההתחייבות מאשר יש אסטרטגית יציאה מהקורונה. מה שבעצם קורה שם זה שהביורוקרטיה הזאת רק הולכת לגדול. הממשלה שאנחנו מסתכלים עליה כעת – זה כל מה שעוסק בו ההסכם הקואליציוני: מי יקבל איזה ג'וב, מי יקבל איזו הטבה, מי יוכל אחרי זה לפנק איזה מקורב. ואתם שם בבית, שעוקבים באמת וכוססים ציפורניים אל מול העדכונים חדשות לבקרים של ראש הממשלה מה יעלה בגורלכם ואל מול הפליאה שלו איך אתם לא מצליחים לממש את ההטבות בגלל הביורוקרטיה – הולכים להיתקל בחומת ביורוקרטיה בצורה הרבה יותר. כי אם עד עכשיו היו לכם x משרדים, עכשיו יהיה לכם כמעט כפול, ועכשיו כשתצטרכו משהו, תצטרכו לקפוץ בין המשרד לשוויון חברתי למשרד הרווחה למשרד העבודה שהופרד ממשרד הרווחה למשרד האוצר – כל אחד עם הטפסים שלו, כל אחד עם המנגנון הביורוקרטי שלו, כל אחד עם ההצלבות שלו. ואתם, בסופו של דבר לא רק שלא תממשו את הכסף ואת המענק שהובטח לכם, אלא גם לא תצליחו לממש את הדברים היום-יומיים שאתם צריכים כאן, בשגרת חיינו במדינה. כל ההסכם הזה וכל השבועות שדנו בהסכם הזה לרגע אחד לא דיברו עליכם, לרגע אחד. עכשיו, אני אומנם חבר הכנסת מיש עתיד, אני חבר באופוזיציה, אתם יכולים לחשוד בי אוטומטית שאני מדבר מתוך פוזיציה מובהקת, אבל אתם מוזמנים לבדוק אותי. אם תיכנסו להסכם הקואליציוני ותמצאו אפילו מילה אחת של קווים קואליציוניים, אני אחזור בי ואודה שטעיתי. אני רוצה שתסתכלו בהסכם הזה ותראו. איך שבועות, שבועות שישבו ועמלו עליו עם עורכי דין ועם יועצים, וחזרו, והתחרטו, וחזרו למשא ומתן; הייתם מצפים שאחרי דבר כזה גדול, ואללה, בטח חשבו ושברו את הראש: איך ניקח את המצע שכחול לבן רצה איתו ונשלב אותו עם המצע של הליכוד – שאינו קיים, כי הליכוד לא פרסם מצע כבר לדעתי לפחות חמש מערכות בחירות – ונבין מה אנחנו יכולים לעשות, איך זה יחיה עם השותפות הקואליציוניות המסתמנות שלנו, ואיך בסופו של דבר הדבר הזה יוביל את מדינת ישראל למקום טוב יותר, שוויוני יותר, משגשג יותר. פשוט לא, אין שם כלום. זה לא עניין של פרשנות. פרשנות זה אחלה דבר, ולפעמים הדברים הם פשוט כל כך חד-משמעיים שאין צורך לפרש. אין אף מילה על דת ומדינה, אין אף מילה על אותם דברים שנלחמנו עליהם ונאבקנו למענם ושאתם נאבקתם יחד איתנו עבורם: על מתווה גיור חדש, על מתווה הכותל, על יהדות מקרבת ופלורליסטית שמקבלת כל יהודי באשר הוא יהודי, שמבינה שרפורמים וקונסרבטיבים שווים בדיוק כמו אורתודוקסים, שמבינה שחשוב לחבק ולכבד את אחינו יהודי ארצות הברית. אין פה שום זכר לשוויון זכויות לקהילה הגאה, לצורך שלנו להקים משפחה, לזכות הטבעית שלנו להקים משפחה, לאמץ, לעשות הליך פונדקאות כאן בישראל עם האנשים שאנחנו אוהבים. אין פה שום מילה, אפילו לא מילה אחת על תחבורה ציבורית בשבת, יוזמה שבסופו של דבר מי שהרים שם את הכפפה הן הרשויות המוניציפליות. אני אעשה לכם קישור נורא מתבקש: גם עכשיו, לעסקים, מי שהרים את הכפפה בזמן שהאוצר מתמהמה וביבי מאשים את האוצר ועושה עליו ספין כאילו הוא יציל אותנו מהאוצר – שעליו הוא גם אחראי בסופו של דבר – הרשויות המקומיות הן אלה שהרימו את הכפפה, ואמרו: בואו נבטל לכם את הארנונה, בואו נבטל לכם היטלי לילה, בואו נבטל לכם כל מיני היטלי פתיחת עסקים ונקל עליכם בכיס עכשיו, כי אנחנו יודעים שאתם צריכים את זה או שלא תהיו פה לחזור למשק כשתוכלו. אין פה גם שום מילה על תפיסת ביטחון. יש לכם מר ביטחון, בנימין נתניהו, ויש לכם רמטכ"ל לשעבר רב-אלוף במילואים בני גנץ, ואין פה מילה אחת על ביטחון. זה כבר לא עניין של ימין ושמאל – פשוט אין ביטחון. לא מדברים על תפיסת הביטחון לגבי עזה, לא מדברים על תפיסת הביטחון לגבי אתגרים אסטרטגיים אחרים כמו ההתעצמות של איראן וההשתרשות שלה בלבנון, לא מדברים על כלום. לא מדברים על נשק לא קונבנציונלי שהולך ונבנה, אין שום מילה על הביטחון. עכשיו ביטחון, כמו שחיתות, זה לא מילים באוויר; זה אתם, זה משליך עליכם. שחיתות זה כסף שיוצא מהכיס שלכם, האזרחים, וביטחון זה מה שאתם צריכים כדי להתקיים פה ולהתקדם פה ולחיות פה. אין גם שום מילה על מדיניות חוץ. שום מילה. העולם הולך ומשתנה, מדינות מתכנסות לתוך עצמן, שינויים קורים בארצות הברית בצורה באמת מסחררת, פוטין ורוסיה הולכים ותופסים אחיזה במזרח התיכון, שינויים גלובליים עצומים. מדינות ערב מסוימות פתאום אומרות: רגע, בואו נדבר, אולי יש סיכוי לשיתוף פעולה כלכלי. כל זה גם לא מופיע זה בהסכם הקואליציוני. אין שום מילה על שיקום הכלכלה. אין שום מילה על הקורונה, זה ברור לכם, כן? אפילו לא טרחתי לציין. אבל אין גם שום מילה על הכלכלה, אין שום מילה על אתגרי המשק שלנו, איך אנחנו הופכים את המשק שלנו לטכנולוגי יותר, איך אנחנו עושים reskilling, כלומר איך אנחנו לוקחים עובדים ונותנים להם הכשרות אמיתיות שייתנו להם אפשרות לעבוד בתחומים כמו סייבר. זה תחום שבכל העולם חסרות בו ידיים עובדות במאות אלפים, ובכל העולם, והרבה פעמים באמצעות מימון ממשלות, סבסוד של הממשלות, מכשירים אנשים בלי שום רקע של מחשבים, שום רקע של סייבר, ונותנים להם עתיד טוב יותר, משכורת טובה יותר, הזדמנות לקחת חלק במשק הטכנולוגי. אין שום מילה על זה. אין שום מילה על סטודנטים, אותו מגזר של צעירים שכל כך הרבה פעמים פוסחים עליהם, ואני עובד איתם המון. צעירים שמצפים מהם תמיד לתת ולתרום. זה עשור כל כך משמעותי, זה עשור שבו אתה גם יותר אידיאליסט וגם יש לך יותר זמן פנוי, לכן הסטודנטים תמיד הובילו מהפכות בעולם. אבל לא, הסטודנטים כאן בארץ צריכים לעבוד כל כך קשה. סטודנט בממוצע, אגב, נכנס לאוברדרפט של כ-10,000 שקלים בשנה בזמן הלימודים שלו, ואף אחד לא עוזר פה. עכשיו, אגב, אותם סטודנטים לא יכולים אפילו לשלם – הרבה מהם – על המעונות שהם נמצאים בהם, אבל את החוזה מול המעונות אי-אפשר להפר. אז הם נשארים במצב שהם פשוט משלמים, אבל נאלצים לגור שם, או נכנסים לחובות, או מגיעים לעיקולים. אבל כל אותם סטודנטים, שהיו ראשונים לאבד את העבודה שלהם, כי הם עובדים הרבה פעמים בעבודות מזדמנות, והן הראשונות שנסגרו, כמו ענף המסעדות לדוגמה וענף האירועים, מהם אנחנו מצפים לחזור ראשונים, נכון? הדיבור כל הזמן היה: אנחנו נחזיר את הצעירים לעבוד ראשונים. אבל מאיפה הצעירים יחזרו לעבוד? ואם הם יחזרו לעבוד, תהיו בטוחים שזה יבוא על חשבון הלימודים שלהם. כי בסופו של דבר יש שלנו x זמן, זה משחק סכום אפס. הסטודנטים צריכים לסיים תואר, ואתם יודעים מה קורה לסטודנט שלא מסיים תואר? זו שנה אבודה, זה דור אבוד, זה אנשים שלא יגיעו למשק. סטודנטים שלא מצליחים לסיים את התואר שלהם לא יכולים להפוך למתמחים במשרדי עורכי דין, הם לא יכולים להפוך למהנדסים, הם לא יכולים להפוך לידיים עובדות בכל ענף שהוא במשק. וככה מגיעים למחסור בידיים עובדות. יש פה עניין של דור שמתחלף, יש פה צורך תמיד לייצר כוח יצרני ומוכשר יותר, וטוב יותר ועם יותר כלים להצליח ולהגדיל את התל"ג של המדינה. אין לנו שום מילה בהסכם הקואליציוני הזה על מאבק באלימות, שום מילה על מאבק באלימות במשפחה, שום מילה על העובדה שנשים עדיין מוכות ונרצחות פה במספרים מטורפים. אותן נשים, אגב, שיצאו לפני כשנתיים לרחובות, שילבו כוחות במאבק אמיץ, הגיעו למדינה ואמרו: יש לנו תוכנית, כל מה שאנחנו צריכות זה 5 מיליון שקלים בשביל לקדם את התוכנית שלנו למאבק באלימות נגד נשים. אתם יודעים מה הממשלה אמרה להן? אין כסף, אין לנו 5 מיליון, אז מה אם אתן רוצות שלא ירצחו אתכן. עכשיו, מה זה 5 מיליון עבור ממשלה? קודם כול, זה רק מיליון פחות ממה שחברי הכנסת הנדל והאוזר מקמבנים לעצמם ברגעים אלה ממש, בחוק רטרואקטיבי שטוב רק להם, כסף שלא מגיע להם. למה הם יכולים לעשות את זה? כי במדינת ישראל של 2020, לפי ההסכם הקואליציוני הזה, יש אזרחים שווים יותר ויש אזרחים שווים פחות. ו-5 מיליון שקלים, עם כל הכבוד, זה אפילו לא המטבעות הקטנים שתקועים בכריות של הספה של המדינה הזאת. אז כסף להנדל והאוזר יש, כי הם קרובים לצלחת וכי הם הפרו את כל הבטחות הבחירות שלהם והסכימו להיכנס לממשלה. כסף לנשים שמאיימים על החיים שלהן – אין. ואותם ילדים שאולי יישארו יתומים – שיגידו להם אחר כך שאין כסף. אגב, כסף כזה אין גם לעצמאים. אתם יודעים מה עוד אין לעצמאים? חקיקה בדיעבד שמסדרת להם דמי אבטלה, כי קומבינות כאלה של לשנות את החוק בדיעבד רק למישהו ספציפי, זה שמור רק לאנשים שקוראים להם יועז או צביקה, לא לכם. אין שום מילה על חינוך לגיל הרך, אותו דבר שגם בני גנץ וגם בנימין נתניהו התהדרו בו והבטיחו בתקופת הבחירות. אתם זוכרים את זה? כל אותן משפחות עם סיפורים מדממים ושוברי לב שנאבקות כבר שנים? אתם זוכרים את חוק המעונות? אתם זוכרים, כי אתם זוכרים גם עכשיו שאתם לא יודעים איך ייפתחו הגנים ואין שום הנחיות איך לנהל בתקופת הקורונה את החינוך לגיל הרך, ואתם לא יודעים אם לשלוח את הילדים שלכם ואם גם יהיו גנים לשלוח אליהם, כי אף אחד לא עוזר להם כלכלית והם לא ישרדו בתקופת הקורונה. כל אותם דברים פשוט לא מעניינים אותם, לא את בני גנץ ולא את בנימין נתניהו. חינוך לגיל הרך, החובה שלנו לתת חינוך לילדים מגיל אפס עד שלוש בפיקוח המדינה ובפיקוח משרד החינוך – אלה בסך הכול השנים שמחקרים בכל העולם מראים שהן הכי משמעותיות בעיצוב דמותו של בן אדם והכישורים שלו. אבל אצלנו משרד העבודה והרווחה הולך להתפצל למשרד העבודה ומשרד הרווחה. כל הדברים האלה לא מופיעים. בהסכם מופיעים רק שני דברים: ג'ובים וג'ובות. ג'ובים כי הממשלה הבזבזנית והמנופחת בהיסטוריה, המנותקת לחלוטין מהמשבר הכלכלי החריף בתולדות מדינת ישראל, מתכוונת להרחיב את עצמה לדעת ל-36 שרים ו-16 סגני שרים. מה שאתם אולי לא יודעים – כי את המספר הזה כבר כנראה שמעתם, אני מקווה – זה שההסכם מאפשר להם לקחת משרד אחד ולשים בו שני שרים ושני סגני שרים. קחו לדוגמה עכשיו את משרד העבודה והרווחה, תפצלו אותו למשרד העבודה ומשרד הרווחה, ואז, לא מספיק שעשיתם את הדבר הביזיוני הזה, גם יש להם עכשיו אפשרות לשים בכל אחד מהמשרדים האלה שני שרים ושני סגני שרים. אולי נראה לכם שסגן שר ושר זה כאילו שני אנשים – לכל אחד מהם יש לשכה, מנכ"ל, צוות, מכוניות שרד, לשכה גם בתל אביב, גם בירושלים. אני רוצה שתחשבו על זה טוב טוב, כל אותם מובטלים בבית, אחד מארבעה במדינה הוא מובטל; כל אותם עצמאים, שבאמת בזיעת אפם הקימו עסק, שיודעים – כמו שאמרו במחאה לפני שבועיים כל כך יפה, מחאת העצמאים: אנחנו יודעים לעשות כסף, אנחנו יודעים לייצר כסף למדינה. אתם יודעים לייצר כסף למדינה והיא יודעת לקחת אותו, היא פשוט לא יודעת לתת לכם אותו חזרה, כי הרבה יותר קל לקמבן את הקופה הציבורית, את הכסף שלכם, למען סגני שרים מיותרים, למען הנדל והאוזר ולמען שרים נחוצים כל כך כמו השר לענייני מיעוטים – כי לא הספיק לנו השר לשוויון חברתי – השר לענייני ירושלים, השר לעניינים אסטרטגיים. זו לא פוזיציה, זה הכסף שלכם ואתם צריכים להקשיב טוב טוב לדברים האלה ולחשוב מה זה אומר על הממשלה הזאת, מה היא חושבת עליכם. עכשיו, אתם לא צריכים להסתמך רק על הדברים שאני אומר, אתם יכולים לשמוע מכמה מהשרים המיועדים שמיהרו למכור את כל העקרונות שלהם נורא נורא מהר, אותם חברי הכנסת של כחול לבן שמיהרו באמת בשנייה למכור את כל מה שהם הבטיחו לבוחרים, את כל המצע של כחול לבן שהם היו חתומים עליו, וחלקם ניסחו אותו, בשביל תפקיד נחשק. אז בואו נשחק משחק שנקרא: נחש את הח"כ. בואו נתחיל: אי-אפשר לעבוד ולקבל החלטות כששולחן הממשלה הוא קרוב ל-30. צריך להבין שזה פוגע אנושות בעבודת הכנסת, שצריכה לפקח על הממשלה. אבל יותר מכול, מבחינת הציבור מבינים שזה עולה לנו הון. אתה זוכר את המשל המפורסם של ראש הממשלה על השמן והרזה, כן? אז הבוקר עומדת בפני מליאת הממשלה החלטה להפוך את השמן לשמן יותר, ואותנו, הרזה – להחזיק משקל יותר רב. בוא רק נחדד את המספר. על פי האותיות הקטנות – מאוד בקטן, איפה שהשרים לא אוהבים לקרוא, וגם לא השרים העתידיים של כחול לבן – קובעים את ההערכות של אגף התקציבים. ואם נסכם את אותן אותיות קטנות, אנחנו מדברים על עלות בקדנציה רק של לשכת השר – ואני לא מדבר על כל מה שמסביב – של כ-25 מיליון שקלים. זאת אומרת, התוספת הצפויה לפי גודל הממשלה שאנחנו מדברים עליה – בכנסת העשרים-ואחת דיברו על 30 – מדובר בסדר גודל של כ-250 מיליון שקלים לשרים ולסגני השרים הנוספים. אני רק רוצה להזכיר למאזינים שבסבב האחרון בעזה, אותו טיל קורנט שפוגע באוטובוס, ומתגלה ויכוח שהיה בממשלה לגבי עלות מיגון של אזור הרכבת – זה היה 100 מיליון שקלים. זאת אומרת, עלות מיגון הקואליציה או עלות החסינות. לא יכולתי לנסח את זה יותר טוב בעצמי. אני רוצה להודות לחבר הכנסת צביקה האוזר על המילים הכל-כך נוקבות והנכונות האלה. בואו נראה אם תנחשו מי הח"כ הבא: ההסתייגות שלי נוגעת לעלות של הצעת החוק הזאת. 20 שנה עסקתי בנושאים שנוגעים לכיס של הציבור ואני אפילו מוכנה – הינה רמז, זו ח"כית – להניח שיש צורך, מסיבות קואליציוניות, שממשלה תעבוד טוב, ולמען הציבור היא רוצה להגדיל את מספר השרים. לכן ההסתייגויות שלי נוגעות לזה שאם כל כך חשוב לממשלה ששמה את הציבור לפני הכול להגדיל את מספר השרים ולשכות השרים, אז שהדבר הזה ייעשה במסגרת אותו תקציב מקורי של 18 שרים, חוק שהעבירה יש עתיד ביושבה בממשלה. כלומר, העלות הכוללת שעולה להחזיק 18 שרים, לשכות שרים, סגני שרים, תתחלק במספר של 26 שרים. בואו נראה: בעולם שבו נוהגים לדבר – ולהתהדר – על יוקר מחיה, ובמציאות שאנחנו נמצאים בה, בחריגה של מיליארדים מיעד הגירעון – כל זה כמובן לפני שהגדלנו ב-80 מיליארד את גירעון הקורונה – "בואו נראה מה העלויות של ההצעה הזאת בתקופה שהיד על הכיס, דוחקת. לפי משרד האוצר, וזה גם כתוב בהצעת החוק, עלות שר בממשלה היא בין 5 עד 6.5 מיליון שקלים בשנה; עלות לשכת סגן שר היא 2 עד 2.5 מיליון שקלים לשנה. יש פער גם בין עלויות של לשכות – – – שר בלי תיק, כלומר, שר שיש לו רק לשכה, עולה כ-3 מיליון בשנה". אתם, כל אותם עצמאים בבית, יש לכם תיק אבל אולי לא תהיה לכם לשכה להיות בה. אולי אחד מהשרים בלי תיק יוכל לתת לכם לישון בלשכה שלו אחרי שיפנו אתכם מהבית, כי הממשלה פשוט לא שמה עליכם. אני חוזר: "בואו לא ניתמם, הגדלת שרים בממשלה גוררת אחריה פתיחת משרדים. כל משרד ממשלתי כולל אגפים, מחלקות, מנכ"ל, סמנכ"ל, עובדים נוספים, מבנה, אבטחה, מכוניות, מימון פעילויות, נסיעות לחו"ל, אירוח גורמים רשמיים, אירועים, סיורים ועוד. על פי ההערכות שפורסמו בתקשורת, המשמעות היא לפחות בין 5 ל-10 מיליון שקלים". אני עובר קצת קדימה: "עכשיו בואו נראה מה אפשר היה לעשות בכל הכסף הזה. העלות השנתית שצפויה ממינוי שרים חדשים – שוב, הרבה פחות מ-36 השרים ו-16 סגני שרים שמדובר בהם כעת – העלות השנתית שצפויה עולה על כמות הכסף שהוציאה המדינה על מיגון שדרות. העלות השנתית הצפויה עולה על כמות הכסף שהמדינה השקיעה במיגון שדרות – בשנת 2018 הוציאה הממשלה 90 מיליון שקלים על מיגון שדרות. בסכום הזה" – של למעלה מ-100 מיליון ש"ח בשנה – "אפשר להעסיק כל שנה עוד 1,700 מורות ומורים בבתי הספר היסודיים שלנו". כמה אקטואלי, ותודה רבה לחברת הכנסת אורית פרקש הכהן, כי ממש עכשיו האוצר ומשרד החינוך בוויכוחים על תשעה ימים שיוסיפו בחופש הגדול המורים והמורות, למען יוכלו לחזור לעבוד ההורים והמשק יחזור לעצמו. אז אנחנו מדברים פה על 1,700 מורות ומורים? תודה, אורית, החכמתי. נחשו מי הח"כ הבא: "אני פונה בעיקר לחברי הכנסת החדשים, 20 יום" – מה, איתן? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אה, זה אתה, אוקיי. זהו, אז זה חבר הכנסת איתן גינזבורג, אני שמח שאתה פה, אולי תרצה להגיב על הדברים שלך, הם די טריים בסך הכול. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני זוכר – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה זוכר? מצוין. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני בעיקר זוכר – – – שלוש מילים. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> "אני פונה בעיקר לחברי הכנסת החדשים", אמר כאן ידידי חבר הכנסת איתן גינזבורג, "20 יום בכהונה של הכנסת, והחוק הראשון שאתם הולכים להצביע עליו הוא לא חוק חברתי, הוא לא דאגה לטיפול בעוטף עזה, הוא לא על קצבאות הנכים והוא לא על שיפור מערכת הבריאות או הדיור. הוא גם לא על שוויון הזדמנויות בחינוך או על ערכים ועל אידיאולוגיה. ההצעה הראשונה של חברי הקואליציה, שנעדרים מכאן, זו הצעה שרק מחלקת ג'ובים. אתם הולכים להצביע על תפקידים לחברים שלכם, על הרחבת ממשלה שכולם יודעים שהיא הרחבה לא נחוצה, מיותרת, מבזבזת. זו הצבעה שמחלישה את הכנסת. אתם מדברים על משילות ועל חיזוק בית המחוקקים? אתם מחלישים את בית המחוקקים, כי ברור שהחוק הבא שלכם יהיה החוק הנורבגי המורחב". אני עושה פה מאמר מוסגר: לימים איתן מקדם את החוק הנורבגי המדלג, שכל מי שייבחר להיות חבר ממשלה בממשלה המנופחת הזאת יפנה את המקום שלו לבא בתור ברשימה. "זה נראה לכם שלטון תקין? עבור זה נבחרתם?" איתן, עבור זה נבחרת? זה נראה לך שלטון תקין? כי אתה מאז כבר מקדם מספר פי 1.5 של שרים וסגני שרים. "עבור זה נאבקתם?" עבור זה נאבקנו, איתן, בכחול לבן? עבור זה הבוחרים שלנו יצאו לרחובות שלוש פעמים? "על איזו משילות אתם מדברים? אומרים משהו אחד לפני הבחירות ועושים משהו הפוך לגמרי כשמתיישבים כאן, בכנסת ישראל. מבטיחים למוטט את שלטון החמאס ומעבירים לו מיליארדים של דולרים. מבטיחים שראש ממשלה יכהן רק שתי קדנציות ופתאום אומרים שהוא יכהן עד כלות. מבטיחים להעביר חוק פונדקאות ומצביעים נגדו" – איתן כאילו חזה את כל מה שהולך לקרות פה – "מבטיחים לא לעסוק בחסינות ולא מפסיקים לפרפר סביבו". אני חייב לומר שזה כמו טקסט נבואי: איתן היום מקדם את החוק, את חוק הרוטציה שהולך להביא את הממשלה המנופחת בהיסטוריה, שגורמת לממשלה שניסו לקדם בכנסת העשרים-ואחת להיות ממשלה באמת צנועה וחסודה, ואיתן יצביע נגד חוק הפונדקאות, שאמור לתת לאחרים את הזכות להקים משפחה, כמו שהוא זכה להקים. נמשיך לח"כ הבא. אדוני "היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, נאום הבכורה שלי הוא מוחרתיים, זאת הפעם הראשונה שאני עומד פה ומדבר – – – אנחנו עומדים לדבר כאן היום על תיקון להצעת החוק שתגדיל למספר בלתי מוגבל את מספר השרים וסגני השרים. במהלך קמפיין הבחירות שאלו אותי: – – – אם תזכו, מה תרצה להיות? אמרתי: אני מקום 19 במפלגה, לאן אני כבר אוכל להגיע? אני רוצה להיות סגן שר החלל." גם הוא לא ידע שגם מקום 19 יוכל להיות שר עם כל הפינוקים וההטבות. "אמרו לי: אין משרד כזה, משרד החלל" – אל תדאגו, עוד רגע יהיה גם זה, וגם אותו יפריטו לפי כוכבים: משרד החלל – תת-משרד צדק; משרד החלל – תת-משרד מאדים. אפילו פלוטו, שהוא כוכב מאוד רחוק, יקבל משרד. "– – – בראש שלי – – – עבר חודש ואנחנו הולכים להקים משרד חלל. אנחנו הולכים להקים הרבה מאוד משרדים, וכמה עצוב לי שאנחנו לא מרכיבים את הקואליציה, כי החלום שלי להיות סגן שר החלל בתוך משרד המדע של אופיר אקוניס הולך ומתרחק בגלל תוצאות הבחירות, למרות החוק הזה". תודה רבה לחברי, חבר הכנסת אסף זמיר, שגם הפליא פה בטקסט נבואי. אני חייב להגיד לכם שכנסת ישראל מעולם לא נודעה ביכולת שלה לנבא את העתיד אבל אנחנו עדים פה לדברים שהם לא פחות ממכוננים, על גבול המיסטיים. כי הינה, אסף זמיר, לו רק יבחר, יוכל להיות סגן שר במשרד של אופיר אקוניס, אבל כדי לדאוג שיהיה לו גם זמן פנוי, יוסיפו לו עוד סגן שר, ולצד אופיר אקוניס יוכלו להוסיף עוד שר. וככה כל ארבעתם יוכלו לעשות רוטציה ביניהם כמו אותה רוטציה שבני גנץ עדיין חושב שתהיה לו על ראשות הממשלה. "כבוד היושב-ראש, שלוש תובנות על המצב הנוכחי: ראש הממשלה, כמו כל מנהיג ציבורי, נדרש להיות עקבי במעשים שלו ובאמירות שלו ובהתחייבויות שלו לציבור. אז ראינו את הפליק-פלאק: אני לא אחוקק חוקים אישיים ופתאום מקדמים חקיקה אישית. אבל סביב ביטוי המגבלה על מספר השרים בממשלה, שלוש תובנות" – אני צריך שנייה לעצור פה כי אמרתי, התפקיד שלי זה להנגיש. אני לא אחשוף מי אותו ח"כ שאני מקריא את הנאום שלו כרגע, אז אני רק אומר שהוא אמר: ראינו את הפליק-פלאק ואת ההבדל בין בחירות למה שקורה אחרי זה, ושהוא לא יחוקק חוקים אישיים והוא ממש הולך מחר להצביע על חוקים אישיים. אחד מהם, אותו חוק של צביקה האוזר ויועז הנדל שאומר: אתם, אנחנו חפצים ביקרכם, קחו 6 מיליון שקלים, אלוהים יודע מה תעשו איתם, כנראה תפזרו מודעות פייסבוק לדעת כדי לקדם את עצמכם ואת היוקרה שלכם, אבל העיקר שלא נתנו את זה לאותם עצמאים פראיירים שהצביעו לנו ועכשיו לא יודעים אם יצליחו לסגור את החודש. אני ממשיך: "אחת, אותו ראש ממשלה נתן לנו שיעור בכלכלה כשר אוצר, שהממשלה היא השמן והמגזר העסקי הוא הרזה וצריך לעשות דיאטה. כן, אני והממשלה צריכים לעשות דיאטה ולהיות יעילים ולא להוציא סתם כספים, ועכשיו הוא קל על ההדק ורוצה כספי ממשלה על ריבוי שרים. אז עקביות בשמן והרזה. הדבר השני, ראש הממשלה הוכיח לנו שהוא יודע לעבוד קשה, ולזמן מסוים הוא הספיק להיות ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ, שר התקשורת, שר הבריאות. לפי שיטתו מספיקים חמישה אנשים שינהלו את הממשלה, כל אחד חמישה תיקים ויאללה, לעבודה. והנקודה השלישית ואולי הכי חשובה: הסתכלתי על איך החלה ההיסטוריה של מספר שרים בממשלה. בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, מינה 18 שרים. ראש הממשלה הנוכחית מתקרב במשך זמן כהונתו לזמן הכהונה של בן-גוריון" – מאז הוא כבר עבר אותה – "אבל בן-גוריון הקים מדינה עם 18 שרים ואפס כסף במיעוט תקציבים ובתנאים לא תנאים, ואנחנו תוהים: האם ראש הממשלה, שכבר צבר עשור בהנהגה של המדינה ילך וייכנע לעצמו, ייכנע לאווירה ולשרידותו, ימכור את כל הערכים שגם הוא מאמין בהם וימנה עשרות שרים, חלקם מיותרים, וסגני שרים? עכשיו, לא נהיה צדקנים ולא נהיה טהרנים, גם השמאל מינה הרבה שרים וזה קרה, אבל כשאתה עשור בשלטון ולא ידוע עוד כמה זמן תהיה" – אני אתן לכם פה ספוילר, כביכול עכשיו זה ידוע שיש לו עוד שנה וחצי, אבל אני, באמת, ביליתי כ-80 שעות על חוק הרוטציה, יש בו כל כך הרבה דרכים עבור נתניהו לצאת מההסכם, שתרשו לי פה להמר, מה שנקרא לגזור ולשמור, יש לו יותר משנה וחצי – "אולי הגיע הזמן לעשות מעשים נכונים. אולי הגיע הזמן להיות עקבי במנהיגות שלך, ואם אתה קפיטליסט שחוסך כסף בממשלה, אז תחסוך לנו כסף גם במספר השרים שתמנה, תודה רבה". ותודה רבה לחבר הכנסת מיכאל ביטון. עכשיו, כשבני גנץ בחר להפנות עורף לציבור ענק שבחר בו בגלל כל אותם עקרונות וערכים שייצגה כחול לבן, הוא אכזב הרבה מאוד אנשים. לכל אותם מאוכזבים אני אומר: אל תתייאשו. נכון, הקול שלכם היה אמור לשמש לתחבורה ציבורית בשבת, לעזרה לחלשים, לשיפור מערכת החינוך, לשיפור מערכת הבריאות – כל הדברים האלה לא יקרו, ונכון, הקול שלכם הוא הקול שעל גבו רוכבים בני גנץ וכל כחול לבן לממשלה המנופחת והמנותקת בהיסטוריה, כי הרי מה יש יותר מנותק מלעשות את הממשלה היקרה בהיסטוריה בתקופה שבה כסף זה הדבר שאזרחים צריכים יותר מכול? אבל אני מבטיח לכם: אני וכל חבריי באופוזיציה ניאבק. ניאבק על העקרונות האלה. אנחנו ביש עתיד נמשיך להיאבק על כל אותו מצע שהוא כמעט קופי-פייסט מהמצע של יש עתיד מיום שהוקמה והפך למצע של כחול לבן. עבורנו אלה תמיד היו ערכים ברורים ומחייבים, ואנחנו נמשיך לפעול לאורם. אבל לא רק אנחנו יכולים להילחם. גם אתם יכולים להיאבק בדרך שלכם ולהוביל לשינוי חברתי אמיתי. אתם צריכים לדעת כמה גדול הכוח שלכם. אתם צריכים לדעת כמה גדול הכוח של היחיד וכמה עוד יותר גדול הכוח של מספר יחידים שחוברים יחדיו לשם מטרה משותפת. כל אותם אנשים שיצאו להצביע ותמרצו אנשים ושכנעו להצביע לבני גנץ, רק כדי שהוא ימכור אותם ויפרק את כחול לבן בשנייה וחצי, עכשיו זה הזמן שלכם: במקום להתייאש, זה הזמן שלכם לבחור מטרות, לבחור חזון חברתי משלכם לאור הדברים שאנחנו מקדמים, לאור הדברים שחשובים לכם, ולצאת ולגרום להם לקרות, כי אתם הכוח האמיתי שמניע את המדינה הזאת והיכולת של כל אחד ואחת מכם לעשות שינוי חברתי היא אדירה. לפני שנבחרתי לכנסת עסקתי כל חיי בפעילות ציבורית. מעולם לא פוליטית, אבל ציבורית, באספקטים מאוד שונים. הערב אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ואת הזמן שנשאר לי כדי לשתף אתכם בכלים ובניסיון שצברתי, של איך הופכים חזון חברתי למציאות, ובעצם להעביר לכם כאן את ההרצאה שלי שאני מעביר בהתנדבות כבר מזה שנתיים במכינות, במכללות ולכל מי שרק מבקש בכל חלקי הארץ: "אקטיביזם – מחזון למציאות". זה מבוסס על הניסיון האישי שלי, ואני מאמין בלב שלם שכל אחד ואחת מכם יכולים לרתום את הכלים האלה, ולעשות משהו גדול שחשוב לכם בעולם הזה. זה יקרה במקביל למה שנעשה כאן, זה יקרה במקביל למאבק שלי עבורכם כל יום וכל לילה, כאן בכנסת. אבל אתם כוח אדיר, ואני רוצה אתכם מאמינים ואני רוצה אתכם עם עיניים בורקות. אני רוצה לראות אתכם יודעים שאף אחד לא יכול לשבור את רוחכם. לא משנה כמה הבטחות בחירות יפרו לכם; לא משנה כמה ספינים ישפכו לכם על הראש ולא משנה כמה ינסו להטביע אתכם במושגים משפטיים – לרוב, יש לומר, לרוב – לא נכונים, לא מדויקים, אפילו שקריים. אתם הכוח, אתם תחליטו. כפי שאמרתי, כל חיי הייתי פעיל חברתי ועשיתי פעילות ציבורית. הדרכתי משפטים לאוכלוסיות מוחלשות; עבדתי בסוכנות היהודית – הייתי שליח; עבדתי עם צרכים מיוחדים; עם קהילת יוצאי אתיופיה; הייתי בין המקימים של מסלול "בינה בירוק" – מסלול חלוצי לשילוב חרדים בחיל המודיעין במסלול טכנולוגי, אשר אחרי זה המשיכו לקריירות צבאיות, יצאו לאזרחות, השתלבו בהייטק, פרנסו את המשפחות שלהם, למדו כישורים חדשים, התערו בחברה ושמרו כל העת על האמונה שלהם בצורה אדוקה. כל הדברים האלה הם דברים שבנו אותי, ומשום מה אף פעם לא הגעתי לפוליטיקה. הרגע שבו הגעתי לפוליטיקה והבנתי ששם הזירה שאני צריך לפעול בה, היה במחאת האימוץ ב-2017 של הקהילה הגאה. ב-2017 היה בג"ץ האימוץ של הקהילה הגאה, ובעצם דרשו מהמדינה לנמק: למה אתם לא נותנים לזוגות גאים לאמץ. מה יותר יפה, מה יותר יהודי, מה יותר ישראלי, מה יותר טוב מלקחת ילד או ילדה שצריכים בית חם ואוהב ומטפח ולצוות להם זוג הורים שכמהים להיות הורים? המדינה, הממשלה, עשתה משהו שהיא בדרך כלל לא עושה. היא שכחה למרוח אותנו. היא שכחה לעשות את מה שנתניהו עושה הכי טוב: להקים איזושהי ועדה או אפילו רק להבטיח להקים ועדה ולמסמס את המחאה. היא שכחה להגיד: רגע, אנחנו נבדוק את הנתונים ונחזור אליכם. והיא אמרה את מה שהיה פליטת פה או פשוט זלזול אמיתי בקהילה שלמה: אתם לא זכאים לאמץ כי אתם תהיו הורים סוג ב'; יהיה זה נטל פסיכולוגי, נטל כבד על הילדים, ואנחנו לא נפקיד בידיכם ילדים לאימוץ. עכשיו, לפעמים צריך נקודות שבר כדי לצמוח מהן. למעשה, הרבה מאבקים גדולים שצמחו כאן במדינה צמחו מהנקודה הכי נמוכה; מנקודה של משבר אמיתי; משבר אמונה של ציבור מול הממשלה; נקודה שבה הם הרגישו שלא רואים אותם, שהם שקופים. האמירה הבזויה הזאת של הממשלה ב-2017 זעזעה את כולם וגרמה לנו, כקהילה, לצאת להפגנה הכי גדולה שלנו עד אז. פעם ראשונה נפל לי האסימון והבנתי שאנחנו, הקהילה הגאה, שכל כך טובים בכל כך הרבה תחומים ויודעים לקדם את עצמנו ולקדם נראות של הקהילה ושל הצרכים שלנו ושל הכמיהה שלנו לשוויון זכויות – להיות אזרחים שווים כאן בישראל – לא הצלחנו לתרגם את הכוח שלנו לכוח פוליטי. הבנתי ששנים רבות הסתמכנו על בג"ץ; ששנים רבות מדי זנחנו את הזירה החשובה הזאת כל כך. הבנתי שחייב להיות שינוי, שחייבים – בכל בית פוליטי בכל הקשת הפוליטית, איפה שלהט"בים מזדהים בבית פוליטי, צריך להיות להם קול. לא משנה מה השיוך הפוליטי שלהם, כי בכל הקשת הפוליטית יש בנות ובני הקהילה הגאה: בימין, בימינה, בליכוד, ביש עתיד, בישראל ביתנו – בכל מקום. לא ידעתי בדיוק מה אני צריך לעשות, אבל ידעתי דבר אחד: ידעתי שאני צריך להקים גוף שיגדיל את הכוח הפוליטי של הקהילה שלי, הקהילה הגאה. החלטתי להקים גוף שנקרא "החזית הגאה". באותה תקופה אני לא הייתי מעורב בפוליטיקה של הקהילה. לא הכרתי את הנפשות הפועלות. לא הכרתי. לא הכרתי את הדינמיקה ולא הייתי מעורב בפן הפוליטי. אמרתי, מאיפה מתחילים? מה אני עושה כשאני רק יודע מה אני רוצה לעשות ואני לא יודע איך מתחילים? הסיפור הזה של הקמת "החזית הגאה" הוא הסיפור שאני הולך לנתח איתכם כאן היום בחמישה כללים מנחים לשינוי חברתי; חמישה כללים פשוטים שיעזרו לכל אחד ואחת מכם לעשות את אותו הדבר על כל נושא שתבחרו. כשאנחנו מבינים שמשהו בוער בנו ואנחנו רוצים לעשות שינוי חברתי, אנחנו קודם כול צריכים להגדיר מטרה ברורה. מטרה ברורה היא מטרה פשוטה, קצרה, שאנחנו יודעים להסביר לכל אחד בשנייה. מה שנקרא elevator pitch, אוקיי? אם אתם תעלו עכשיו עם מישהו במעלית, אתם צריכים לדעת להסביר לו מה החזית הגאה עושה או שואפת לעשות בזמן שלוקח לעבור כמה קומות במעלית. זה מעט זמן. עד שלא פירקתם לרמה פשוטה כזאת זה אומר שזה עוד לא מפוצח. אני ידעתי, כמו שאמרתי, שאני רוצה להגדיל את הכוח הפוליטי של הקהילה הגאה. אבל זו יכולה להיות מטרה אחרת. המטרה יכולה להיות הקטנת הפער הבין-דורי בין צעירים לזקנים; זה יכול להיות חינוך לסובלנות; זה יכול להיות עידוד לימודים טכנולוגיים בפריפריה – זה יכול להיות כל דבר. רק תגדירו. ואחרי שהגדרתם לעצמכם מטרה ברורה תלמדו את השטח. חשוב לכבד את מי שהיו כאן לפנינו ועשו עבודה; גם חשוב, גם נכון אסטרטגית, כדי להיות יעילים, וגם מגדיל את הכוח שלנו כציבור. כשאתם מתחילים מאבק, כשאתם מתחילים דרך, קחו את הזמן ותבינו מי השחקנים, עם מי אני יכול לשתף פעולה, מי כבר כאן במפה, איזה ידע כבר נצבר. אנחנו ראינו את הדוגמה הזאת. אני ליוויתי בקדנציה הקודמת שלי – והקצרה, יש לומר – את מאבק המשפחות בחוק הפיקוח על הצהרונים. היו שם כ-14 קבוצות שונות, שכל אחת התחילה מסיפור אישי, כואב וקשה. כל אחת עשתה דרך מקבילה כמעט: לקיחת נושא שחשוב להם: לדאוג לילדים שלהם שהם שולחים לגן, לדבר הכי חשוב להם בעולם, הילד שלהם. לדאוג שהוא יהיה בריא ושלם, ושידאגו לו ויאהבו אותו ולא יעשו לו שום דבר רע. ידאגו לחינוך שלו. אז תשבו ותזהו מה חסר. פה אני אגיד הערה חשובה: בכול יש עוד לעשות. אל תחשבו אף פעם שאם אתם עכשיו נזכרתם, כביכול, בנושא, או אם פתאום גיליתם משהו שחשוב לכם כי החיים שלכם הביאו אתכם לנקודה הזאת, אז בטח כבר הכול נעשה. נהוג לחשוב: טוב, מישהו בטח כבר חשב על זה. אבל לכל אחד יש הזווית שלו; לכל אחד יש הסיפור שלו; לכל אחד יש הדרך שלו או שלה לכבוש, לעורר השראה ולרתום אנשים לדרך. אז תמיד תדעו שאם יש לכם משהו שחשוב לכם ובוער לכם, אתם תמצאו עוד אנשים שזה בוער בהם. אל תוותרו; אל תבטלו את הרצון שלכם לעשות. אחרי שלמדנו את השטח: מי הגופים, מה הידע, ונעזרנו בהם, צריך להתחיל. איך מתחילים? מתחילים מסיפור אישי. תמיד תתחילו מהסיפור האישי שלכם. כמו שאמרתי, המאבקים הכי גדולים נוצרו מתוך שבר גדול. אני יכול לומר לכם שבקהילה הגאה זה דבר ידוע, שבכל פעם שיש משבר גדול – משבר האימוץ, משבר הפונדקאות – כל משבר גדול הוביל לגל של מתנדבים ומתנדבות שקמו ואמרו: אתם יודעים מה, עד היום לא הייתי מעורב כל כך, אבל אני מבין שזה בוער בי; אני מבינה שזה בוער בי ואנחנו רוצים לקחת חלק. זה מה שקרה איתי. אז תמיד תתחילו מהסיפור האישי שלכם. הסיפור האישי הוא הכי חשוב שיש, כי הוא מבדל אתכם. הסיפור האישי שלי הוא רק שלי, ואפילו אם יש עוד סיפורים כמו שלי הם לא בדיוק כמו שלי. הסיפור האישי שלנו עוזר להתחבר אלינו, הוא עוזר לנו לרתום אנשים. תבחרו מסר שיש בו תקווה, תבחרו משהו שאפשר לצמוח ממנו, תובנה מהסיפור האישי שלכם. זה לא שאי-אפשר לקדם מטרה שלא קשורה אליכם. זה גם אפשרי. אבל עם יד על הלב, בסופו של דבר הדרך הכי טובה זה לדבר מהמקום הכואב שלך. תחשבו מה הכאב שלכם. הרי אתם לא סתם קמים ואומרים: אני רוצה לקדם משהו, אני רוצה לעשות משהו. אם סבתא שלכם לבד איפשהו ואתם מרגישים שאין לה מערכת תמיכה ולא רואים אותה כאישה קשישה בארץ, אז אולי זה הכאב שלכם ומכאן זה מגיע. עכשיו, את הסיפור שלכם – סיפור זה יותר חשוב מידע; סיפור זה יותר חשוב ממסמכים ומכל מיני תוכניות. סיפור זה הכול. מפה מתחילים. אני את הסיפור שלי כתבתי בדיוק ככה. אני ידעתי מה אני רוצה, כמו שאמרתי, שהמטרה היא להגדיל את כוחה הפוליטי של הקהילה הגאה, וידעתי שהסיבה שאני רוצה לעשות את זה היא בגלל שאני נפגעתי אישית מאמירה של ממשלת ישראל, ממשלת נתניהו הרביעית, אני מניח, שאני לא ראוי להיות אבא. ואני, כאזרח ישראלי גאה, גם במדינה וגם במי שאני, הייתי כבר אז בתחילתו של הליך להקים משפחה. זה פגע בי במקום הכי אמיתי והכי חשוף. כי כשאתה נאבק בתלאות באמת לא הגיוניות ובדרך לא דרך כדי להפוך לאבא, ואז המדינה באה ואומרת: לא רק שאני לא עוזרת לך, לא רק שאני לא מאפשרת לך, לא רק שאני לא מקבלת אותך, אני גם חושבת שאתה סוג ב' של אבא – זה נוגע במקום הכי חשוף. ומתוך זה כתבתי. ניגשתי לפייסבוק – אותה פלטפורמה שכל כך הרבה דברים מתחילים ממנה – וכתבתי. לא כתבתי גבוה, לא כתבתי פומפוזי, לא כתבתי כל מיני דברים מליציים והעמסתי מידע על תולדות הקהילה. כתבתי על עצמי. כתבתי: היי, קוראים לי עידן, אני איש הייטק, רב סרן במילואים – כל אותם דברים שהיו נכונים לאותה תקופה, הייתי אז בן 33 לדעתי – ואני רוצה להיות אבא, ואני לא יכול להיות אבא כאן במדינה. ואני לא לבד. ומתוך הפוסט הזה יש רבים אחרים שהבינו: אוקיי, אני מבין את הכאב שלו. ואני מבין את הכאב שלו לא רק אם אני גאה, אני מבין את הכאב שלו גם אם אני פשוט אישה או גבר סטרייטים שיודעים מה זה להיות הורים כבר, או שגם הם עצמם חולמים להיות הורים. תזכרו שסיפור טוב ואמיתי ואותנטי פותח דלתות בלבבות של הרבה אנשים שאפילו לא חשבתם שהם בעלי ברית פוטנציאליים. אני שנייה שם עוד פעם סוגריים: אני תמיד אומר על הקהילה הגאה שהיא נורא רחבה. כי זה לא משנה כמה אנשים מגדירים את עצמם להט"בים; הקהילה הגאה, כפי שאני מבין אותה וחווה אותה, כוללת גם את כל מי שאומר "אני להט"ב", גם את המשפחות שלנו, גם את החברים שלנו, גם את הקולגות שלנו לעבודה, שמכירים אותנו, שרוצים שיהיה לנו טוב. כמה פשוט זה לרצות שיהיה לאנשים טוב. כמה הדבר הזה, לעשות טוב אחד לשני ולדאוג שכולנו נחיה כאזרחים שווים, עם סיכוי שווה להצליח ולהיות מאושרים במדינה, לא נכנס אפילו בטעות, במשפט או במילה להסכם הקואליציוני הזה. כמה זה הדבר שממשלה צריכה קודם כול לעשות: לדאוג שיהיה לנו טוב. לדאוג שיהיה לנו סיכוי להתפרנס. לדאוג שתהיה לנו מערכת חינוך טובה לשלוח אליה את הילדים שלנו. לדאוג שאם חס וחלילה קורה משהו, יש לנו מערכת בריאות טובה להישען עליה. לדאוג שמדי פעם נוכל ללכת למסעדה, שנוכל לבלות עם הילדים, אולי לטוס לחו"ל קצת. מה אנשים בסך הכול רוצים? הרי כולנו בני אדם. ותאמין לי שאני למדתי את זה היטב דווקא עם העבודה שלי עם המגזר החרדי. הרבה פעמים יש פוליטיקאים שמנסים לפלג ולהרחיק, אבל בסוף, מה שבן אדם, מה שכל אחד ואחת מכם שם בבית רוצים, זה פשוט להיות עם המשפחות שלכם, להתפרנס בכבוד, להיות מאושרים ולהיות בריאים. כשאתם כותבים את הסיפור האישי שלכם, תחשבו על כל הדברים האלה. ואחרי שאתם כותבים את הסיפור האישי שלכם תחשבו על הקריאה לפעולה. עכשיו, קריאה לפעולה צריכה להיות פשוטה, כי סיפור אישי – טוב ככל שיהיה – יכול במקרה הטוב לגרוף לייקים. לייקים זה אחלה; חשיפה לסיפור זה אחלה, ויכול להיות שהסיפור האישי שלכם ירוץ בפייסבוק, ואולי ייתן השראה למישהו אחר לעשות, אבל אנחנו מדברים פה על כלים מעשיים. אז אני חוזר בינתיים: הגדירו מטרה ברורה, למדו את השטח, התחילו מהסיפור האישי שלכם, ועכשיו החלק המשלים של הסיפור האישי: קריאה לפעולה. אנחנו הרי לא רוצים רק שאנשים יקראו את הפוסט שלנו ויגיד, ואללה, מה שעידן כתב על הרצון שלו להקים משפחה – איזה גבר; כל הכבוד, זה נגע בי, זה ריגש אותי. אנחנו רוצים שהם יצטרפו לדרך שלנו. אני רציתי שכל אותם אנשים שקוראים את הפוסט שלי על הרצון שלי להיות אבא, יגידו: איך אני יכול לעזור? איך אני יכול לעזור לבן אדם שבסך הכול רוצה להיות אבא במדינה והוא לא יכול? אה, מה הוא רוצה לעשות? הוא רוצה להגדיל את הכוח הפוליטי של הקהילה הגאה? זו הדרך מבחינתו? אוקיי, מה הוא צריך שאני אעשה? עכשיו, כשאנחנו עושים קריאה לפעולה, זה אומר שבסוף הפוסט הזה – ועוד מעט נדבר על איך יוצאים מהרשת לשטח – צריכה להיות אמירה ברורה של מה אני צריך מכם. ואני צריך מכם משהו. לא כי אני צריך בקטע חומרי; כי אני צריך אתכם, כי אני בן אדם אחד ואתם המון. ביחד אנחנו ציבור גדול וחזק שיכול להוביל מאבק. אז בואו ותהיו איתי. אבל מה אני צריך? אני צריך להיות ברור. קריאה לפעולה חייבת לעשות שני דברים. א. הנגשה של הנושא. אני אגיד לכם הכי תכל'ס, לכולנו יש המון על הראש: כשאתם כותבים פוסט, תצאו מנקודת הנחה שאף אחד בבית לא יודע כלום על הנושא שאתם מדברים עליו. זה לא אומר שזה נכון, אבל זו נקודת המוצא הנכונה מבחינתכם. אם אתם מדברים על יוקר המחיה, תניחו שהם בחיים לא פתחו עיתון כלכלי; אם אתם מדברים על תאונות דרכים, תניחו שהם לא ראו חדשות מעולם; אם אתם מדברים על חינוך מיוחד, תניחו שאין להם אף אחד במשפחה, ולא אף משפחה לידם, שיש לה ילד בחינוך המיוחד. התפקיד שלנו זה לעשות את החיים קלים למי שאנחנו רוצים שיירתם כמה שיותר. תלעסו את החומר למשפט וחצי; תלעסו את זה לפסקה; תתמצתו לי כל מה שאני צריך לדעת כדי לעזור. זה לא דבר רע, אבל לכולנו יש כביסות על הראש, ילדים, חוגים, עבודה ואלף ואחד דברים. ואם תפסתי את העין שלכם בפייסבוק לשתי דקות לקרוא את הפוסט, כדאי מאוד שבסוף שתי הדקות האלה אני אסביר לכם במילה וחצי מה אני צריך שתעשו עכשיו, כי עוד שתי דקות אתם כבר לא איתי. אתם תמשיכו הלאה. יש לכם מספיק על הראש. אז אחרי שסיפרתם את הסיפור האישי שלכם, תיתנו פסקה של רגע ותגידו מה אתם צריכים. קודם כול תנו פסקה של רקע, תנגישו את הנושא. אל תשלחו אותם ללינק חיצוני; אל תשלחו אותם לאיזה אתר; אל תשלחו אותם לוויקיפדיה. הם לא אנשים רעים, הם אנשים טובים בדיוק כמוכם, אבל אין להם זמן והם עדיין לא יודעים שהנושא הזה חשוב להם, כי הם רק כרגע פגשו אותו והם רק כרגע קראו את הסיפור שלכם. אז תיתנו להם את כל הדרכים הכי קלות להיות חלק מהתהליך שלכם, להיות חלק מהדרך שלכם. אם אתם רוצים לדבר על קהילה גאה, תסבירו בשלושה משפטים מה גרם לכם לקום ולעשות, איפה הקהילה הגאה נמצאת, ותדעו שזה מספיק להם כדי להזדהות עם המסר. ואחרי שהנגשתם להם את הדבר הזה, תנו קריאה ברורה לפעולה. במקרה שלי אני אמרתי, טוב, מה עושים? אני עכשיו קמתי – קמתי מהספסל, מה שנקרא – ואני רוצה להקים ארגון שיקדם את הכוח הפוליטי של הקהילה הגאה, אבל אני לא כל כך יודע איך עושים את זה, כי אף פעם לא הקמתי ארגון ואני לא מבין בפוליטיקה. אז אמרתי, אוקיי, מה עושים כשרוצים שלקבוצת אנשים יהיה מקום לדבר? אני אפתח קהילת פייסבוק, אני יודע? אמרו לי שזה עובד. אז בסוף הפוסט אמרתי להם: תראו, הגיע הזמן שניקח את הכוח שלנו וניכנס לעשייה פוליטית. הגיע הזמן שנתרגם את המאבק הצודק שלנו לשוויון זכויות לכוח פוליטי. אז תלחצו כאן ותצטרפו לקהילת הפייסבוק שלי, ושם אני אתן לכם מידע, נוכל לדבר, וכל מיני דברים. זה מוביל אותי לכלל אחר, שהוא כלל שאני תמיד אומר שהוא מעולם ההייטק והיזמות, שאני עסוק בו כבר שנים כאיש הייטק ופיתוח עסקי, וגם כעורך דין ליוויתי ועסקתי המון בהייטק וסטרטאפים: אל תחכו שהכול יהיה מושלם במאה אחוז. זה חשוב, אל תחכו. אם זה מושלם במאה אחוז זה אומר שכבר הייתם צריכים לצאת עם זה בשבוע שעבר, אם אתם יודעים שאתם רוצים לקדם משהו. אגב, זה עוול נורא למה שההורים שלי עושים, שהם סופר יסודיים. אבל אני באמת אומר לכם, אנחנו בדור כזה שהכול נורא מהיר, יש המון מידע. גומרים אותנו במידע בפייסבוק, באינסטגרם, בכל הרשתות. אין לנו זמן עכשיו לשבת לעשות דוקטורט על נושא כזה. תלמדו את החומר אתם, תתמצתו אותו בפסקה ותצאו לדרך. אם אתם צריכים להקים קבוצת פייסבוק, תקימו קבוצת פייסבוק. אם אתם חושבים שאתם צריכים עצומה, תפתחו עצומה. הדבר הכי נורא ליזם – ומבחינתי אנחנו מדברים פה על יזמות, שזה בדיוק כמו יזמות מסחרית ועסקית, זו יזמות חברתית; הדבר הכי נורא זה לפקפק בעצמך וכל הזמן לחשוב, רגע, מה אם אני לא יודע מספיק, מה אם זה לא יעבוד, מה אם לא הוכחתי שמותר לי להיכנס לדבר הזה ולהגיד: בואו אחריי. אגב, אחד הדברים הכי מפחידים זה השלב הזה שאתה אומר: אוקיי, אני לוחץ על "פרסם", על "שתף", ובעצם אני אומר "אחריי". ומה אם אף אחד לא יבוא? זה ממש מפחיד. זה מפחיד בעסקים, וזה מפחיד באמירה חברתית. אתה אומר: מה הם יגידו? אוקיי, מה הוא עף על עצמו? מי הוא שיחליט עכשיו: בואו תעזרו לי, אני רוצה לעשות משהו? אל תחשבו ככה. אתם לקחתם את הזמן, למדתם, קמתם מהספסל – זה היה מספיק חשוב לכם בשביל לשבת ולהקדיש לזה שעות, ימים, אולי שבוע, שבועיים, שבועות עד שהחלטתם וגיבשתם. הרווחתם את זה. הרווחתם את זה בפני עצמכם. ואם המטרה אמיתית ואותנטית, ואם הסיפור האישי שלכם אמיתי ומהלב, תמיד יהיו אנשים שיגידו: ואללה, איפה מצטרפים. תמיד יהיו. אל תפחדו להכריז "אחריי", כי תמיד יהיו מי שיבואו. אז אחרי שאמרתם מה אתם רוצים שהם יעשו – במקרה הזה אני פשוט פתחתי קבוצת פייסבוק – מגיע שלב מאוד מאוד חשוב, השלב של יצירת קהילה סביב הרעיון שלך. תראו, מטבע הדברים יש מומנטום לכל נושא. כשאתם מנסים להוביל יוזמה חברתית, לכל דבר יש מומנטום. לצערי אני ליוויתי ועודני מלווה הרבה מאבקים בארץ, ואני רואה איך קשיים לוגיסטיים, קשיים של ריבוי קבוצות, לפעמים פשוט עוד ועדה שנתניהו מצהיר עליה בפריים טיים בחדשות – באותו רגע שומטת את הקרקע מתחת למחאה. זה קרה למאבק הצהרונים; זה קרה למאבק הסטודנטים; זה קרה למאבק הנכים; זה קרה למאבק יוצאי אתיופיה, זה קרה להמון מאבקים. לכל מאבק יש מומנטום, לכל תהליך שאתם צריכים לקדם בו מטרה, רוצים לקדם מטרה, יש מומנטום. כדי לשמור על המומנטום, כדי לשמור על אנשים איתכם בעניין, עם דרייב, אתם צריכים לייצר סביב הרעיון הזה קהילה. זה אומר לקחת את כל קבוצת האנשים הזאת – שלפעמים היא חמישה, לפעמים היא שניים ולפעמים 200. אגב, הרבה פעמים התחלה סוחפת של 10,000 איש משולהבים ונאמנים שכל כך רוצים להיות חלק זאת התחלה שהרבה יותר קשה לעבוד איתה מאשר עשרה אנשים שאומרים: ואללה, אחי, האמת דיברת מה זה יפה, אני אשמח לעזור. אין לי הרבה זמן, אבל בוא, אני בעניין. אז מה שעושים זה לייצר קהילה. אגב, זה גם מושג שהוא היום מאוד מוכר בעולם ההייטק. גם חברות מסחריות היום כבר הבינו שהכוח שלהן כדי להצליח לשווק מוצרים – אנחנו מדברים פה על רעיונות חברתיים, אבל שם אנחנו מדברים על מוצרים – זה לייצר קהילה סביב מוצר. למצוא את המשותף אצל צרכנים של אותו מוצר. שימו לב, זה אותו דבר כאן. אתם מדברים לאנשים שרוצים לדאוג לחינוך לגיל הרך? הם צרכנים של רעיון, ואתם צריכים להגיד להם: אתה, את ואת, אתם שלושתכם רוצים את אותו דבר. אני חושב שאני יודע איך אנחנו יכולים לעשות את זה, אז בואו תכירו אחת את שנייה; בואו תשתפו אחת את השנייה. מה בעצם אמורה לעשות קהילה? זה עכשיו ניהול קהילות 101, אבל זה מאוד חשוב, ולא סתם אני עדיין מדבר על החלק של הדיגיטל, כי אני חושב שהדיגיטל הוא כלי אדיר שיש לנו היום כדי להתחיל תהליכים חברתיים ומאבקים חברתיים. הוא לא מספיק, הוא לא סוף פסוק, אבל הוא התחלה מדהימה, שפעם פשוט לא הייתה. קהילה חייבת להתבסס על תוכן. אני אגיד את זה עכשיו שלוש פעמים, בשביל שיהיה אפקט מצטבר מרשים: תוכן, תוכן, תוכן. קהילה חייבת תוכן. אנשים לא נמצאים בקהילה סתם ומדברים על הא ועל דא. הם צריכים שתייצרו להם תכנים בנושא שעניינתם אותם בו. דיברתם עכשיו על מאבק הנכים? תדאגו לייצר בפלטפורמה שבחרתם – כל הזמן תנגישו להם כתבות, תסכמו להם דברים שחשוב לדעת, תעשו סקרים ותשאלו מה דעתם על אייטם בחדשות שקשור אליהם. תנו להם לשתף סיפורים אישיים, תנו להם להביא את עצמם. פרסמו בכל שבוע פוסט של מישהו בקהילה הזאת שאתם יוצרים ותנו לו במה; תנו לו spotlight, תנו לו להגיד: זה הסיפור שלי, זו הסיבה שאני נמצא כאן, אני רוצה שתכירו אותי ולמה אני כאן. אז תוכן, תוכן, תוכן. נוסף לתוכן, אנשים רוצים לשתף. חברים, אנשים רוצים שישמעו אותם. לכל אחד מאיתנו יש את הסיפור שלו. זה שאני יצאתי לדרך והחלטתי להקים ארגון, לצורך העניין – או כל אחד אחר – זה לא אומר שהאנשים האחרים בהכרח רוצים להוביל ארגון, אבל הם מאוד רוצים שישמעו אותם. הסיפור האישי שלכם נוגע בסיפור האישי שלהם, והם רוצים להשמיע את הסיפור האישי שלהם. ויתרה מכך, אתם רוצים את הרעיונות שלהם. ואני אתן לכם עוד טיפ כאן, הרבה יותר טוב, וזה מתקשר לטיפ הקודם – שימו לב, יש היגיון בהרצאה, כך לפחות אני מאמין. אמרתי לכם לא לצאת מאוחר מדי עם הרעיונות שלכם. סיבה נוספת למה חשוב לא לצאת מאוחר יותר עם הרעיונות שלכם היא שאנשים מעדיפים להיות חלק מהתהליך. זה נורא נחמד לראות משהו מעוצב, מוגמר, עם לוגו, עם דף מטרות ועניינים ופלטפורמה ופרופיל בפייסבוק ופרופיל באינסטגרם, ואנחנו כבר עשינו פליירים. זה אחלה, זה מדהים, זה גם מראה על המון כושר ארגוני וזה מהמם, אבל אנשים רוצים להיות חלוציים יחד איתכם. אנשים רוצים להיות שותפים לדרך, תנו להם להיות שותפים לדרך. אתם חשבתם על הרעיון, אבל תנו להם להשתלב בלבנה השנייה; תנו להם להרגיש שהם יוצרים משהו שחשוב להם, כי בגלל זה הם באו. ויותר מזה, תשתמשו בידע שלהם, תשתמשו בחוכמת ההמונים הזאת, תלמדו מהם. הרי לאף אחד אין מונופול על שכל; לאף אחד אין מונופול על ידע; לאף אחד אין מונופול על קבלת החלטות נכונות. תפעלו בדרך שלכם בצניעות, תשאלו אנשים לדעתם, תשתפו. נכון, זה שלכם, אבל אם זה יהיה שלכם ושלהם, זה יהיה הרבה יותר גדול. אחרי שנתתם להם מקום לשתף ונתתם להם תכנים שהם יכולים לדבר עליהם, אנחנו צריכים לדבר על מושג שנקרא – זה הכול חלק מיצירת קהילה – אני קורא לזה: פירוק מושג המתנדב. יש עניין כזה של מתנדבים, להתנדב, התנדבות. כשמדברים על כל עולמות הפעילות החברתית אנחנו מדברים בעצם על מתנדבים, נכון? אלה בדרך כלל מנגנונים שמתבססים בעיקר על מתנדבים ומתנדבות, אין להם כמעט תקציבים, הם פועלים על טוב הלב, על הרצון הטוב, ועל האכפתיות שלנו. אבל המילה "מתנדב" היא מילה טיפה מרתיעה עבור הרבה אנשים. זוכרים שדיברתי קודם על זה שכדאי שהפוסט יהיה קצר ויכיל את כל המידע, כי לאנשים יש כביסות לעשות? אז אני לוקח מאוד ברצינות את נושא הכביסות, א. כי כל מי שיש לו ילדים יודע שעושים המון כביסות, וזה די מעיק – נכון? מאוד מעיק? המון כביסות. כביסות זה שם קוד מבחינתי לכביסות, חוגים, הסעות, תיקונים, לעמוד בדואר, ללכת לביטוח לאומי, ללכת לבנק. סידורים זה דבר נורא. באמת אין אף אחד כרגע בבית שצופה וחושב שסידורים זה דבר נחמד. סידורים זה פשוט דבר נורא. אז לאנשים יש כל כך הרבה על הראש, ופתאום אתם באים ואומרים: שומע, אני רוצה – אני מקים ארגון, הוא נקרא החזית הגאה ואני ממש אשמח שתצטרפי, ואני חושב שתוכלי מה זה לעזור לנו, את גם מעצבת גרפית, ואנחנו ממש צריכים מישהי שתעשה עכשיו לוגו בהתנדבות, ובואי נתחיל ונצא לדרך. ואז היא: וואו כן, זה נשמע מדהים, אבל כמה זמן כאילו צריך להשקיע בזה? כי אתה יודע, אני בדיוק התחלתי עבודה חדשה, או: אתה יודע, בדיוק אשתי בהיריון והולך להיוולד לנו ילד, אז כאילו אני לא יכול להגיד לך עכשיו כמה זמן אני אהיה פנוי. אז להיות מתנדב זה דבר טיפה מלחיץ, טיפה מרתיע. אני שוב אומר פה shout out לכל הסטודנטים שלנו שם בחוץ: אתם מתנדבים כל כך הרבה, אתם נותנים כל כך הרבה כוח והשראה ודלק לכל כך הרבה ארגונים חברתיים, אז תודה רבה. אבל לא לכולם יש זמן ולא כולם יכולים, וזה בסדר. גם אני, שעומד כאן ומרצה לכם כרגע את ההרצאה שלי על איך הופכים חזון חברתי למציאות, לא הקמתי ארגון ולא עשיתי פעילות מהסוג הזה – לא יצרתי מסגרת עד גיל 33. אז אני בחיים לא אבוא למישהו או למישהי ואגיד להם: מה זאת אומרת אין לכם זמן? אני משקיע בזה את כל היום שלי. אני אגיד לכם שבחזית הגאה אני השקעתי כל שעה פנויה; עבדתי במשרה מלאה בהייטק, אבל ישבתי כל ערב כאשר הגעתי הביתה – עוד לא היה לי ילד, אז הערבים שלי היו גם יותר פנויים; אני אשמח שכל הערבים שלי יהיו עמוסים בילדים תמיד. אין דבר יותר נפלא, מדהים, מופלא וקסום מלהיות אבא, הזכות הכי גדולה בעולם מבחינתי, אבל אז היה לי יותר. נכון? אין דבר יותר מדהים מלהיות הורה. ובאמת, אין דבר. אני חייב שנייה לעשות הפסקה. אני רוצה להגיד לכם שהבוקר עברנו דירה. הגעתי לפה מתוך ארגזים ובלגנים. הגעתי שמח, והגעתי אפילו מתרגש, כי ראיתי את הבן שלנו רואה את החדר שלו, החדש, והוא היה פשוט – כאילו ריחף באוויר מרוב אושר. הכנו אותו לזה. לקחנו אותו איזה עשר פעמים בשבועות האחרונים לבית החדש כדי שיכיר הכול, ושירגיש בנוח על הרגע הראשון שהוא ייכנס, ושיישן טוב. כי כשאתה הורה, אתה תעשה הכול כדי שהילדים שלך יהיו בריאים, שמחים ומאושרים, ויהיה להם קל. שיהיה להם כמה שיותר קל; שיתפתחו, שיהיו להם אתגרים, אבל שיהיה להם קל, שיהיה להם טוב. המבט שלו, הברק הזה בעיניים כשהוא ראה את החדר שלו, ואת הצעצועים בחדר החדש, ואיך הכול היה מסודר, זו הייתה חוויה מדהימה, וזה נתן לי אנרגיה לדבר פה מבחינתי עד מחר בבוקר, ומי זוכר בכלל שלפני שנייה הייתי שקוע בארגזים. אבל דיברתי על פירוק מושג המתנדב. אז התפקיד הכי חשוב שלכם בנושא הזה, זה לתת לכל אחד הזדמנות להיות חלק. אנשים רוצים להיות חלק אבל הם לא בהכרח רוצים להיות הרבה שעות כמוכם. אז לפני הסיפור של מעבר הדירה אמרתי לכם שהחזית הגאה זה ה-passion שלי, זה הבייבי שלי. אני יזמתי אותו, ואני השקעתי בו כל דקה שהייתה לי. באמת, תחשבו מה זה לחזור מהעבודה נגיד בשעה 19:00-18:30, אתה בבית, עובד כל יום עד הלילה; בכל השבתות קם מוקדם בבוקר, עוד לפני שהבן זוג שלי קם, כדי לעבוד על המחשב ולפתח את זה, ולהכין פוסטים מראש, ולעשות הכול – צריך גם להקדיש זמן לבני זוג. כשאתם עושים יוזמה חברתית, תשתדלו לא להיסחף. זאת אומרת, זה מרתון, תשתדלו לא לעצבן את בני הזוג שלכם לרמה שהם יגידו: נשמה, אני נורא שמח שיש לך פרויקט או שיש לך משהו שבוער בך, אבל אני עדיין כאן. אז נורא חשוב לשמור על איזונים בדברים האלה. אבל מבחינתי אני הבנתי שכמו שפעם לא הייתה לי דקה להתנדב, או היה לי פחות זמן להתנדב, גם לאחרים אין, אבל הם עדיין רוצים להיות חלק. אז אני אומר: בואו נפרק את הדבר הגדול הזה, ולפעמים מרתיע, שנקרא מתנדב והתנדבות, ונדבר על פעילים. נדבר על אנשים שהם משתתפים בפעילות כמה שהם יכולים. אגב, פעיל יכול להפוך למה שאנחנו מכירים כמתנדב. מי שהיום יש לה שעתיים בשבוע, יכולה עוד חודשיים לעשות שינוי קריירה ופתאום תגיד: אני רוצה איתך לרוץ דוך. אני איתך. אתה שם 20 שעות בשבוע, אני שמה 25 – בוא נרוץ. אבל אתם צריכים לתת צ'אנס לכל אחד לקחת חלק. עכשיו, מה זה לקחת חלק לקחת? לקחת חלק זה יכול להיות מישהו שאומר: שומע, אחי, אין לי זמן, אבל אני מה זה מתחבר למה שאתה עושה, אני יכול אולי לשתף בפייסבוק? מדהים. מדהים. מה יותר טוב? אתה תעזור לי למצוא את המשתף הבא ואת המתנדבת הבאה ואת רכזת המתנדבים ואת רכז הלוגיסטיקה שלי. בטח, אחי, תודה, תשתף. יכול להיות שמישהי תבוא ותגיד: תקשיב, אני יכולה באמת לעשות איזשהו תפקיד בהתנדבות, יש לי אפילו חצי משרה, אני עכשיו הורדתי הילוך בעבודה. אני איתך, בוא, תגיד לי מה אתה צריך. היא גם יכולה להגיד לכם אחרי שבועיים: שומע, התחלתי עבודה חדשה, אני יודעת שבנית עליי, מצטערת, אני קצת עוברת להילוך אחורי, מורידה הילוך. סבבה, אתם צריכים גם אותם וגם אותם וגם אותם. עכשיו אני אגיד לכם משהו חשוב שצריך להבין כאשר בונים קהילה: אנשים רוצים להיות חלק ממשהו, ולא פחות מזה שאנשים רוצים להיות חלק ממשהו, האנשים רוצים להגיד שהם חלק ממשהו, וזה בסדר גמור. כי מה אמרנו לפני שנייה? אנחנו רוצים גם אותו וגם אותה וגם אותם, ואת כולם. יהיו אנשים שיקימו איתכם את המהלך הזה, את הארגון הזה, וישקיעו בדיוק כמוכם. והם יגידו: אני פעיל בחזית הגאה, אני עושה, אני התחלתי משהו חדש בחיים. הם יספרו לחברים שלהם: כן, התחלתי לקדם מטרה חדשה, אתם לא יודעים איזה יופי. ויהיו אנשים אחרים שיעשו לייק פעם בשבוע, וגם הם יגידו לאנשים: אני פעיל בחזית הגאה. אתם זוכרים מה אמרתי? אנחנו רוצים גם אותם וגם אותם וגם אותם. אנחנו רוצים לגרום גם להם, גם להם וגם להם להרגיש חלק, להרגיש חשובים, להרגיש תורמים. ואנחנו רוצים שהם יתגאו וירצו להגיד: אני חלק מהחזית הגאה. אנחנו לעולם לא באים ואומרים: מה זה חלק? אני עובד כאילו בחצי משרה בהתנדבות ואתה עושה לייק בפייסבוק. לא, אנחנו אומרים: איזה כיף שאתה איתנו. תודה רבה שאתה עושה לייק בפייסבוק. עכשיו צריך עוד שלוק. אני מרגיש כמו בהסבה בפסח, כזה מסב – איך זה נקרא? הסבה שלישית? אחרי שפירקנו את מוסד המתנדב, בעצם הצענו לכולם לקחת חלק, וזה מאוד מאוד מאוד חשוב. עכשיו, אנשים מחפשים לספר שהם עושים, תנו להם אפשרות להגיד מה הם עושים. תנו להם מקום להתבטא. אחרי שעשיתם את כל זה, אתם צריכים לקחת את האנשים האלה ולתת להם לפתח קשרים גם בינם לבין עצמם. אתם יודעים, בפוליטיקה ראיתי דבר מאוד מאוד יפה, כי אני באמת לא מסתכל על דברים בצורה צינית. מאוד משתדל שלא. כולנו חוטאים בזה. יש כל כך הרבה אנשים טובים שרצים איתנו, אתם יודעים, ביש עתיד, בנאמנות אין קץ. למדתי עם הזמן שבנוסף לעבודה מדהימה, ובאמת, ההתנדבות המוחלטת, באמת, הדרייב הוא ערכים, לא כסף. הדרייב הוא ערכים, אידיאולוגיה, ועקרונות, ואני באמת כל כך אוהב אותם. אני אסיר תודה עליהם כל יום. אז הבנתי, שמעבר לערכים יש שם עוד משהו לא פחות חשוב, והוא דבק לא פחות חשוב לארגון ולקהילה, שהוא פשוט גם מסגרת חברתית. אנשים רוצים להיות חלק. אנשים רוצים להכיר אנשים שרואים את העולם בצורה דומה; אנשים רוצים לפגוש אנשים שמעוררים בהם השראה; אנשים רוצים גם לחלק פלאיירים בזמן בחירות, אבל גם אחרי זה לצאת לבירה עם האנשים שמחלקים פליירים ולהכיר אותם, כי הם נהיו חברים. והדבר שאתם צריכים לשאוף אליו הכי הרבה זה שהם יהיו חברים. שהם יכירו אחד את השני; ייהנו זה בחברתו של זו וירצו להיות יחד. ככל שהקהילה הזאת תהיה יותר ביחד, ככה היא תחזיק יותר זמן. ככה היא תגיע להישגים יותר גדולים. הדבר הנוסף שחשוב לדעת – כי עד עכשיו דיברנו על דיגיטל – זה שאין תחליף לשטח. בואו, אין תחליף לשטח. אין תחליף שטח. זה לא שטח פוליטי – זה הכול. זה לצאת ולפגוש את האנשים. אל תסתפקו ברשתות חברתיות, כמה שזה קל לפעמים, ואפקטיבי. קחו את הזמן, תפגשו את האנשים, תייצרו את החיבור הזה שיגרום להם לרצות להיות הכוורת הזאת סביב הרעיון שלכם. מתוך כל אותם, נגיד 5,000 איש, שחברים בקהילת הפייסבוק שיצרתם, מתוכם תמצאו ארבעה, ארבעה שיהיו הצוות שלכם, העוגן שלכם. האנשים שידעו לרוץ איתכם גם כשלכם יהיה פחות אוויר, כי זה מרתון. אתם צריכים אנשים מסורים לרעיון ולכם, ואליכם, לא פחות ממה שאתם מסורים. אתם רוצים למצוא את האנשים האלה, שאגב, ילכו ויתחלפו. חלק יתחילו, אמרתי, על ההתחלה במקום הזה; חלק יגדלו לתוך זה; חלק יגלו את זה שהם בכלל לא חשבו להיות פעילים בשום צורה, אבל הם פשוט מצאו בזה משהו. הם מצאו חברים, הם מצאו ערכים, הם מצאו מטרה שגורמת להם לקום בבוקר ולהגיד: איזה כיף שאני חלק מהדבר הזה. צאו ותכירו אותם. עכשיו, אני אגיד לכם הכי תכלס: כן, היום אני באמת כבר עושה את זה המון שנים, כבר כמה שנים בעצימות גבוהה מאוד, זה באמת מאוד טריוויאלי בשבילי. אבל בפעם הראשונה, לא משנה כמה לייקים קיבלתם בפייסבוק על הפוסט הזה, וכמה אנשים הצטרפו לאתר שלכם, לעצומה שלכם ל-whatever שלכם, הפעם בראשונה שאתם תגידו: שומעים, בשבוע הבא ביום שני בשעה 20:00 ניפגש בבר זה וזה בראשון להכיר ולעשות תוכנית עבודה, אז יאללה, תבואו, טוב – זה נורא מפחיד. זה נורא מפחיד. אני בדור שגדל על הסרט "הקיץ של אביה". אנחנו בעצם בכל סיטואציה שאנחנו – אני גם לא חוגג ימי הולדת כמעט, כנראה זה קשור לזה. בכל סיטואציה כזאת אתה אומר: אוקיי, אבל מה אם אף אחד לא יבוא? אם ב"אחריי" בפייסבוק אתה עוד יכול להחריש את זה, אתה יכול כאילו להוריד את הפוסט, לדפדף הלאה, אתם יודעים, לאט-לאט לתת ליוזמה לדעוך, כשאתם קובעים מפגש ואף אחד לא בא – ותמיד יבואו, אגב, אבל הפחד שאף אחד לא יבוא – זה הרבה יותר רציני. אז אתה כבר אומר: אוקיי, אני הולך לשבת שם עכשיו בבר עם חבורת אנשים שאני לא מכיר. עכשיו, לא להכיר אנשים זה דבר מרתיע. אנחנו רוצים להכיר אנשים. זרות זה דבר מרתיע. לא סתם אנחנו נדבקים לחברים שלנו. אנחנו נדבקים לחברים שלנו גם בגלל שאנחנו כבר מכירים אותם, והמוכר זה דבר טוב מבחינתנו. אז בפעם הזאת שאתם אומרים: שומעים, בואו ניפגש – אל תפחדו. אל תפחדו, כי בלי זה – זה לא יצליח. אתם רואים שאני משתדל בהרצאה הזאת לתת לכם עקרונות. אני משתדל לא לומר בצורה מאוד ברורה: זה יעבוד, זה לא יעבוד. אני אומר איפה שאני מאוד בטוח, מניסיון מאוד מאוד רב: אם לא תצאו, גם אתם, מאזור הנוחות שלכם, ותצאו פיזית החוצה מהבית, תזוזו מהמסכים ותלכו לשבת עם אנשים שמעולם לא פגשתם פנים מול פנים ותכירו אותם ותיצרו איתם חיבור אמיתי – זה לא יעבוד. זה לא יעבוד. וגם אם תחשבו שזה עובד, מהר מאוד תגלו שזה לא יעבוד. ולכן אני באמת ממליץ לכולכם, כמה שיותר מוקדם בתהליך הזה לצאת ולפגוש. עכשיו, יש חוקים מאוד ברורים לדברים האלה. זה משתנה בין פוליטיקה לפעילות חברתית ליוזמות אחרות, אבל אם אפשר להגיד כלל אצבע מאוד כללי, יבואו הרבה פחות אנשים ממי שעשו attending. הרבה פחות. זה שני שליש, הרבה פעמים, בכל מיני אזורים של פעילות, זה יכול להיות גם הרבה פחות מזה. אבל אם תעשו את זה טוב ואם תבואו לזה באמת מכל הלב ואם תבואו לשתף ולהקשיב ותשבו ערב שלם ותשקיעו גם בפן החברתי – כי אלה אנשים מדהימים, הם קמו מהבית שלהם בערב ובאו. אתם יודעים, בכל אירוע חברתי שעשיתי, בכל פעילות חברתית שעשיתי בחיים שלי ובכל אירוע פוליטי שיזמתי או שבאתי לדבר בו, אני תמיד פותח באותו משפט: תודה רבה לכם שבאתם הערב, זה ממש לא מובן מאליו שעזבתם את כל מה שיש לכם, ככה באמצע הערב, באמצע השבוע, ובאתם לשבת פה ולהיות חלק מהדבר הזה. אני ממליץ לכם תמיד לפתח במשפט הזה, כי זה באמת לא מובן מאליו. זה לא מובן מאליו, כי אתם לא מציעים להם כסף; זה לא מובן מאליו כי זה משהו התחלתי והם לא בהכרח יודעים לאן הם מגיעים; וזה לא מובן מאליו, כי אם אתם חושבים שאתם חוששים לפגוש אנשים שאתם לא פגשתם, אז תחשבו כמה הם חוששים. לפחות זה הרעיון שלכם, זה הדרייב שלכם, אתם בניתם את זה; הם מגיעים למשהו של מישהו שהם רק ראו בפייסבוק, התחברו לסיפור האישי שלו ועכשיו הם צריכים לבוא ולשבת איתו פנים מול פנים. זה לא פשוט בכלל. אז תנו לאנשים לפגוש אתכם, תכירו אותם ואז תתחילו את התהליך של לזהות מי רוצה את המעבר, מי בוער בו לקחת חלק. את מי זה גם פוגש במקום שנכון לו לקחת חלק ולעשות את זה. וברגע שאתם עושים את זה אתם כבר שחקנים לטווח הארוך. לטווח הרחוק, ל-long term. כשאתם מוצאים את הכוורת שלכם, אני קורא לזה, אתם יודעים שגם אתם, יהיה מי שיתפוס אתכם אם תיפלו. גם אתם, יהיה מי שיעזור לכם אם משהו ייכשל – ויהיו כישלונות, לא משנה כמה אתם טובים, לא משנה כמה יהיה לכם מזל – יהיו כישלונות. ואם אתם לא ערוכים לכישלונות, אתם לא תהיו ערוכים להצלחות. יכול להיות שלמפגש הראשון יגיעו 100 איש ולמפגש שני יגיעו 20 ואתם תשבו ותשברו את הראש: מה עשיתי לא בסדר? עכשיו, יכול להיות שלא עשיתם שום דבר לא בסדר. יכול להיות שגם הייתה פשוט ליגת האלופות באותו הערב, או יכול להיות שפשוט בחרתם שעה לא טובה או מקום לא טוב. אתם צריכים ללמוד לקרוא את הקהילה שלכם. להבין אותם. רצוי פשוט להתייעץ איתם. לשאול אותם: מה הייתם מעדיפים? כל כמה זמן אתם רוצים להיפגש? איך אתם רואים את הרעיון הזה קורה? אתם חושבים שאנחנו צריכים לעבוד בצורה אזורית? אתם רוצים אולי להוביל משהו באזור שלכם? אתם חושבים שזה שונה בין עיר לעיר? לכן כל כך חשוב להתחיל את התהליך הזה מההתחלה עם אנשים, ולשלב אותם כמה שיותר מוקדם. זה מגדיל את הסיכויים שהם ירצו להיות חלק. אבל כישלונות יגיעו, אוקיי? תגיע פעם שאף אחד לא יבוא. יגיע שלב שכולם יבואו אבל לא תצליחו לייצר את השלב הבא. יגיע שלב שהרעיון שלכם אולי כל כך הצליח, כך שתהיה עוד קבוצה שחושבת שהרעיון הזה מצוין והיא תחשוב שהיא עושה את זה בדרך טובה יותר או בדרך שהיא מאמינה בה. זה לגיטימי וזה יפה וזה מבורך וזה טוב, אבל עכשיו זה הזמן לחשוב איך אנחנו מנהלים את המאבק הזה יחד. תמיד עדיף ביחד – או איך אנחנו מבדלים את עצמנו זה מזה כדי שכל אחד יוכל למקסם את הקהל שלו כדי להגשים את המטרה הזאת. כי מאבקים הרבה פעמים נופלים על ריבוי קבוצות בתוך אותו מאבק. זה דבר נורא מבאס. ואני שוב אומר, אני מלווה את זה המון כנבחר ציבור, והרבה פעמים פשוט יושב לשיחות אסטרטגיה ואומר להם: בואו, עזבו שנייה, זה הרי לא דבר פוליטי, בואו נדבר על איך אתם עכשיו מוצאים חמישה עקרונות שכולכם מסכימים עליהם כדי שתוכלו לבוא לאותו גורם שאתם צריכים, בין אם אתם צריכים את האוצר, בין אם אתם צריכים את משרד הבריאות או את משרד החינוך. בואו נחשוב איך אתם מסכימים על חמישה דברים שאתם יכולים להתחייב עליהם יחד ולמקסם את הכוח שלכם. זה שוב מחזיר אותי לנקודת ההתחלה, אתם זוכרים שדיברתי על ללמוד את השטח? השטח ממשיך להתעדכן. השטח ממשיך להשתנות וגם אתם ממשיכים להתעצב. כשאני התחלתי את החזית הגאה, כמו שאמרתי לכם, ידעתי רק שאני רוצה להגדיל את הכוח הפוליטי של הקהילה הגאה. היה לי רעיון, סוג של רעיון ערטילאי כזה, איך עושים את זה. בגדול, לא ידעתי בדיוק, אבל אמרתי: אוקיי, ננסה להקים תאים גאים איפה שאין ונעשה התפקדות למפלגות איפה שיש פריימריז. ובזה התחיל הרעיון. ואז הרעיון פוגש מציאות ואתה נתקל בחומות בצורות וזה לא פשוט. אני, אגב, החלטתי: אם אתה כבר מתחיל את הרעיון הזה, בוא נלך על הכי מסובך שיש. ואני אמרתי: איזו מפלגה הכי לא מיוצגת בעבור הקהילה שלנו ויש בה הרבה מהמגזר הדתי לאומי שגדלו בבית מאמין, שמאמין בכל סט הערכים – בזמן ההוא של הבית היהודי, היום ימינה – אבל הם גם להט"בים. הם לא רוצים לעזוב את המפלגה שלהם והם לא רוצים להיות לא ביש עתיד ולא במרצ ולא בליכוד רק בגלל שהם להט"בים. הם עדיין מאמינים במסורת, הם עדיין מאמינים באותו חזון של ארץ ישראל שמקדמת המפלגה הזאת והם עדיין מאמינים בסט הערכים הזה. אז צריך לתת להם קול. ואמרתי: נקים תא גאה בבית היהודי. הנושא הזה בסוף הבשיל מאוד מאוד יפה למשהו התחלתי, שרץ תקופה, והצלחתי להביא אנשים. אגב, יותר קשה, שימו לב, כי מעלתי בכלל של עצמי, זה לא הסיפור האישי שלי ולכן זה היה גם יותר קשה. לכן הייתי צריך למצוא על ההתחלה אנשים שזה הסיפור האישי שלהם. אבל תמיד עדיף לקחת את הסיפור האישי שלך. ואני, בסופו של דבר, כיבדתי ולמדתי את אותו מגזר ואת אותם אנשים שמגדירים את עצמם כתומכי הבית היהודי דאז, והם להט"בים, אבל מאוד מהר כבר לא הייתה לי את היכולת לקדם את זה בצורה מלאה כי אני לא אחד מהם. אני רוצה לעשות איתכם סיכום של הדברים כי זו הרצאה לכל דבר. אין לי פה לוח שאני יכול לכתוב עליו, אבל יש לי מקום מדהים שאני יכול לשתף אתכם בו בהרצאה הזאת. אז בואו נעשה איזשהו סיכום לכל מי שרוצה עכשיו בבית. זה השלב שבדרך כלל בהרצאה – פעם אנשים היו רושמים, היום מה שעושים זה מצלמים את הלוח. עכשיו אני אגלה לכם סוד על לצלם את הלוח: אתה לא באמת זוכר אף פעם איפה שמת את זה. זה נשאר ב-camera wall, באוסף התמונות שלכם. אתם תגידו לעצמכם, אני מקווה: וואו, זו הייתה הרצאה טובה – אני מדבר על הרצאות בכללי – אני אצלם את הלוח ואני אזכור איפה זה מחר ושם זה נשאר. אז אתם לא צריכים לצלם את הלוח, אבל רק בואו תקשיבו לסיכום על חמשת הכללים. אמרנו שמתחילים בהגדירו מטרה ברורה. הגדירו מטרה ברורה, אם אתם לא יודעים להסביר את זה לעצמכם בעשר שניות, זה אומר שזה עוד לא שם, זה עוד לא בשל. כל התשתית לא חייבת להיות קיימת, ממש לא, אבל הרעיון חייב להיות ברור ברמה שכל אחד שיעצור אתכם, תוכלו להגיד לו: שומע, אני עושה א.; אני רוצה לעשות – אתה איתי? כזה. זה קודם כול: אנחנו מגדירים מטרה ברורה. שתיים, לומדים את השטח, נכון? אמרנו מבינים מה יש, מה קיים. זה תמיד יפה וטוב ונכון להעריך את האנשים שפעלו כבר לפנינו ועדיין פועלים. להיפגש איתם. תעשו. שבו לקפה עם כל בן אדם שקופץ לכם בגוגל ונראה לכם משמעותי בתחום הזה, ואז תשאלו אותו: עם מי עוד אני צריך להיפגש. זה יגרום להם הרבה יותר להעריך אתכם ולרצות לשתף פעולה עם היוזמה שלכם. עזבו אתכם מאגו. אני אגיד את זה שוב: עזבו אתכם מאגו. אתם באים לעשות מעשה טוב, אתם באים לעשות משהו שאתם מאמינים בו? פשוט תעשו אותו. תחלקו את החזון שלכם עם כל מי שרק רוצה. תחלקו את החזון שלכם עם כל אחד ואחת שרוצים להקשיב. אני מבטיח לכם שאם תעשו עבודה אמיתית עם הסיפור האישי שלכם ותפעלו מכל הלב, הקרדיט יגיע. אתם תפיקו מזה משהו – גם בפיתוח האישי שלכם, זה בטוח, וגם אם תרצו שזה יקדם אתכם באיזו צורה – שזה חשוב וטוב ונכון, אולי תרצו לגדול מתוך זה – זה יקרה, תעשו את זה מכאן, מהלב, זה יעבוד. תהיו נאמנים לסיפור שלכם ותמשיכו לעשות את זה מהלב, זה יעבוד. הכלל השלישי והחשוב כל כך – וואו, אתם יודעים, באמת, אין לי זמן פה, כי יש לי ממש עוד שלוש דקות, אבל סיפור אישי פותח לבבות; סיפור אישי הופך עולמות; סיפור אישי משנה משטרים; סיפור אישי גורם להנפקות ענק ואקזיטים עצומים בהייטק. סיפור אישי זה הכול. סיפור אישי זה הלב של שיווק. זה הבסיס. הסיפור האישי שלכם זה הכלי הכי טוב שיש לכם. זה יותר טוב מניסיון, זה יותר טוב מידע. זה הבסיס. לא, זה לא אומר שאפשר לוותר על השאר, אבל תתחילו מהסיפור האישי שלכם ותגדלו ממנו. הסיפור האישי שלכם מבדל אתכם ומחבר אתכם לסיפור האישי שלה ושלו ושלהם, וזה הדבר הכי יפה שיש. אחרי שהתחלתם מהסיפור האישי שלכם, אמרנו: קריאה לפעולה. תנגישו את הנושא, אל תיתנו להם לעשות שיעורי בית. זה לא הם שיחליטו אם לצאת לדרך עם פרויקט חדש. זה שלכם, קחו על זה אחריות. תתמצתו את זה לפסקה ותגידו להם, זה כל מה שאתם צריכים לדעת. אתה מתחבר, את מתחברת למה שאני אומר? אז יאללה, בואו תהיו איתי בזה. מה שאתם צריכים, כמה זמן שיש לכם, בואו תהיו איתי בזה. ואז תגידו: בואו תהיו איתי במה? מה אני צריך שתעשו? רק תחתמי פה על העצומה הזו; רק תבוא מחר, אני מארגן הפגנה; בואו אתם שניכם לשולחנות עגולים שנשב ונדבר, כי אני מודה שלא פיצחתי את הרעיון, אבל אני יודע לאן אני רוצה להגיע איתו. לכם אכפת ולי אכפת, אז בואו ביחד נחשוב מה הצעדים הבאים. זוכרים שאמרנו לשלב כמה שיותר מוקדם? כזה. ואז אנחנו מגיעים לשלב של יצירת קהילה. אמרנו: רעיון טוב יש גבול לדלק שלו. לכל רעיון טוב יש תקרת זכוכית של אנרגיה, של מומנטום, של הצטלבות בזמן שאנשים איתכם וזה עובד. אל תבנו על תקרת הזכוכית הזאת. אל תבנו על זה שתמיד אנשים יהיו איתכם, כי נושאים מתחלפים. לאנשים יש מספיק דברים בחיים, שהם אחרים, חשובים להם ודחופים להם, ויש לנו המון מטרות טובות וצודקות לטפל בהן בחברה שלנו – בחברה הישראלית המדהימה שלנו. אז תייצרו קהילה, כי קהילה זה משהו שמחזיק; אנשים זה משהו שמחזיק; חברויות זה משהו שמחזיק; קשרים בין-אישיים זה משהו שמחזיק. זה משהו שיוצר, זה דבר יצרני, זה דבר מעורר השראה. צאו החוצה, תפגשו את האנשים שהתחברו לסיפור האישי שלכם. תנו להם מידע, תשאלו לדעתם. תנו להם לשתף אחד את השנייה. תהפכו אותם למשפחה שלכם. באמת, בלי ציניות, תיפתחו בפניהם, תספרו להם. תשתפו אותם, ויחד תמשיכו ותיצרו את החלום שלכם. ואני מזכיר שוב, אתם רוצים את כולם. כל אחד ואחת שיאמרו: הסיפור שלך מעניין אותי. אתם רוצים אותו איתכם באותה סירה, אתם רוצים לתת לו גם להוביל ושדעתו תישמע, ואתם רוצים שהיא תביא את הניסיון ואת הלב שלה ואת ההבנה שלה. את כולם אתם רוצים. תנו להם את הדרך שלהם לתרום ולהיות חלק. כולנו רוצים להיות חלק ממשהו גדול, ומשהו גדול הוא הרבה יותר גדול כשאנחנו עושים אותו יחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה לחבר הכנסת עידן רול. בהתאם לסדרי הדיון שהתקבלו בוועדה המסדרת, אני מכריז על הפסקה. ישיבת הכנסת תתחדש היום, יום רביעי, י"ב באייר התש"ף, 6 במאי 2020, בשעה 06:00. תודה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 00:34 ונתחדשה בשעה 06:00.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בוקר טוב לכולם. אני מחדש את ישיבת הכנסת. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלי אבידר. 30 דקות ביקשת – 30 דקות קיבלת. כפו עליך הר כגיגית. בבקשה. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, הבוקר ארצה לדבר על כלכלה. חבריי לסיעה אמרו לי שיש איזשהו משפט ברוסית שאומר שתמיד מתקיים מתח בין המקרר לטלוויזיה. ומה זה אומר? זה אומר שאז, בזמנו, בברית המועצות, האזרח תמיד פתח את המקרר. אם היה לו אוכל, לא הייתה לו בעיה עם מה שאמרו בטלוויזיה, כי בטלוויזיה תמיד אמרו שהכול בסדר, תמיד אמרו שהכלכלה מצוינת, תמיד אמרו: אנחנו חזקים. תמיד, תמיד, תמיד. כאן, במדינת ישראל, אני חושב שאותו מתח בין הטלוויזיה למקרר מתחיל לקבל זווית מעניינת. תמיד שאלו איך יכול להיות שיש תמיכה כזו בראש הממשלה נתניהו? למה יש את התמיכה הזאת? ולדבר הזה יש תשובה: פתחת – אנשים ראו שיש אוכל. כלומר יכולת להגיד שהוא גרוע, יכולת להגיד ככה, יכולת להגיד אחרת, אבל כלכלית, בסך הכול, ישראל הייתה יציבה, הייתה בריאה. אפשר היה לעשות הרבה שינויים, אפשר היה להוריד הרבה רגולציות, אפשר היה להגיע לשיאים הרבה יותר גבוהים, אבל בסופו של דבר האזרח הישראלי הממוצע פתח את המקרר ומצא בו אוכל. בימים אלה, אני חושב שבכל שבוע שיעבור כאשר מאוכלוסיות גדולות נמנעת היכולת לעבוד, יש יותר ממיליון מובטלים – לא בכול צריך להאשים את הממשלה. אני כבר אומר את זה בכנות וביושר, אבל ההערכה היא שבסביבות חודש יוני, אדוני היושב-ראש, הרבה מאד אזרחים במדינת ישראל יפתחו את המקרר ולא ימצאו אוכל. ומה אומרת האמרה הרוסית: כאשר אתה פותח את המקרר ולא מוצא אוכל, אתה מפסיק להאמין לטלוויזיה, אתה יוצא לרחובות. זו אותה אמרה, והדבר הפשוט הוא, וכפי שאמרתי כבר בהתחלה צריך לומר את זה ביושר: במשבר הקורונה, גם אם ממשלת ישראל הייתה מתנהלת בצורה המיטבית, כפי שאני חושב שהייתה צריכה להתנהל – לא לסגור את הכלכלה ולא להשבית את המשק ולא להכניס את כל מדינת ישראל לחרדה קיומית, ולא לספר לנו שאסור לפתוח ואסור לתת לאנשי עסקים לעבוד – גם אם היו עושים את כל הדברים הטובים, הפגיעה הכלכלית הייתה לפחות, לפחות ב-40%. צריך לומר את זה ביושר. כאשר מסתכלים על מדינות שכן פעלו בצורה נכונה, מדינה כמו שבדיה שהשאירה את הכלכלה פתוחה, שאפשרה לעבוד; ואפילו הונג קונג, שהיה לה אותו ניסיון, והבינה כיצד מתמודדים עם משבר כזה – גם הונג קונג, שבתחילת הדרך סגרה רק את המשרדים הממשלתיים ולא הסכימה לסגור את הענפים הכלכליים של הכלכלה שלה אפילו ליום אחד – גם הונג קונג נפגעה לפחות ב-40%. אבל כאשר אתה אומר לסגור את המשק, לסגור את העסקים, לסגור את הכול, זו פגיעה אנושה, שייקח שנים להתאושש ממנה. אם הייתה לזה הצדקה, אני יכול להבין את זה. לא הייתה לזה שום הצדקה במדינת ישראל. שום דבר. תגידו שזו חוכמה בדיעבד. זו לא חוכמה בדיעבד. אמרנו את זה מהיום הראשון: אסור היה לסגור את הכלכלה. אסור היה לסגור את חברות ההייטק. היו צריכים לייצר פרוטוקולים של עבודה כלכלית, עבודה עסקית בעידן של קורונה. מה זה אומר פרוטוקולים כאלה? יש חברות הייטק – מדובר ב-300,000 עובדים בענפי ההייטק ומדעי החיים – החברות האלה עמידות. היו צריכים להגיד להם: אתם צריכים לעבוד בצורה שונה: חלקו את העבודה לשתי משמרות. תמשיכו לעבוד, שחררו את האנשים שיכולים לעבוד מהבית, שיעבדו מהבית. הדבר הכי חשוב – מערכת החינוך. הכלכלה לא תצא לדרך אם מערכת החינוך לא תעבוד. אנשים לא יכולים להשאיר את הילדים שלהם בבית ללא השגחה, ואני רואה את זה בנסיעה היום-יומית לכאן, לכנסת, ממרחק של 17 דקות בדיוק. ואיך אני אומר לכם 17 דקות? כי נסיעה שפעם הייתה לוקחת לי 55 דקות, לוקחת 17 דקות על השעון. אני כבר לא צריך את Waze. אני יודע בדיוק מתי אני מגיע. אז עד שלא יפתחו את מערכת החינוך, עד שלא יאפשרו לאותם הורים לצאת לעבודה, הכלכלה לא תצא לדרך. בואו תבינו מה קורה כאשר סוגרים את הכלכלה: החברה הישראלית היא הרבה יותר טובה מחברות אירופיות. ולמה? כי אנחנו מאוד משפחתיים. אני יכול לספר לכם על משפחות רבות של ילדים בגילי סוף העשרים שלהם, שכבר מזה שנים יצאו מהבית, גרים בדירות שכורות, מנהלים אורח חיים עצמאי – החבר'ה הצעירים האלה פשוט סגרו את הדירות השכורות וחזרו הביתה להורים. אני מכיר משפחות רבות של זוגות צעירים נשואים עם ילד אחד או שני ילדים שאמרו להורים שלהם: אימא, אבא, אנחנו לא עומדים בהוצאות – אחד מבני הזוג פוטר; אחד יצא לחל"ת; אחד יצא ל-50% הורדת שכר – אנחנו לא עומדים, אנחנו חוזרים הביתה. והמשפחה הישראלית יודעת להתאחד. אגב, המשפחות הערביות יודעות לעשות את זה הרבה יותר טוב מאיתנו, אבל אנחנו עוד הרבה יותר טובים מהאירופים והאמריקנים. אנחנו הרבה יותר משפחתיים, הרבה יותר שבטיים מהחברות האירופיות, למרות שאנחנו רוצים להיחשב כחברה אירופאית. לכן אתם רואים משפחות צעירות – גם במשכן הזה, כשאני מדבר עם חבריי חברי הכנסת, ואנחנו נמצאים פחות או יותר באותם גילים, ויש לנו כבר ילדים נשואים, יש לנו ילדים מבוגרים, ויש לנו ילדים שיצאו לדרך עצמאית, גם הם מספרים לי שהילדים שלהם – הנשואים, עם ילדים אפילו – חוזרים הביתה. וברוך השם שיש להם לאן לחזור. יש להם לאן לחזור ומקבלים אותם בברכה ובאהבה. אז המשפחה הישראלית, גם המשפחות שנמצאות ברמה הכלכלית הנמוכה יותר, גם הן יודעות להסתדר. אני מכיר משפחות מעיירות פיתוח שמתאגדות ביחד ויודעות לעשות את אותו איגום משאבים כדי להחזיק מעמד. הדבר הזה יכול להצליח חודש, יכול להצליח חודשיים. הוא לא יכול להצליח יותר. בעוד חודשיים – ואני מדבר על חודש יוני – אנשים יבינו שזה המצב, ולא יהיו מוכנים לקבל את זה. הציבור הישראלי לא מפונק, למרות שאנחנו נותנים לו ציון של ציבור מפונק, הוא לא מפונק. נכון שהוא יודע ליהנות מהחיים. נכון שאני גאה בכך שהחברה הישראלית הייתה מסוגלת לגרום לכך שחלקים גדולים מהציבור יחיו ברמת חיים טובה, ויצאו – ורבים יצאו לאותו פיגוע בריאותי שאני קורא לו "הכול כלול"; אני חושב שאם יש משהו שטורקיה עושה שפוגע בבריאות הציבורית הישראלית אלה אותן חופשות של הכול כלול, שבהן אדם יוצא וחוזר עם ארבעה קילו ועם כל המדדים הבריאותיים שלו ברמה השלילית. אז הרבה מאוד אנשים יצאו לחופשות. כל הטיסות המוזלות, אורח החיים השתפר פלאים בשנים האחרונות, ועל זה צריך להגיד תודה רבה. בו בזמן, הציבור הזה – כשהתחיל משבר הקורונה – לא התלונן, לא שבר את הכלים; הגיב בצורה טובה לממשלה, הגיב בצורה טובה להוראות שלה. אבל הוא רוצה לראות פתרון. הוא רוצה להאמין לשלטון. הוא רוצה להאמין שמה שאומרים לו זה באמת מה שקורה. ומה תפקיד ממשלה במשבר כלכלי כזה? קחו למשל את המהלכים שבעצם מגדיר משרד הבריאות, שהתחיל לנהל. וכאן אני רוצה להגיד לידידי גלעד ארדן השר, שאני מאוד מכבד: בצבא תמיד אמרנו שמג"ד צריך לנהל את הגדוד והוא לא יכול לתת למ"פ המפקדה להחליט בשבילו מה לעשות. גם קצין הכספים באוגדה לא יכול להגיד לאוגדונר איך עושים את התרגיל וכמה ימים עושים את התרגיל. הוא יכול להגיד לו: יש לך תקציב לזה, יש לך תקציב להוא. אחת הנקודות שאנו רואים כאן היא שמשרד הבריאות – גורם מקצועי – יכול לתת את דעתו. הוא בעצם מנהל את המדינה. הוא גם מנהל את החזרה של הכלכלה לשגרה. שמעתי שמנכ"ל משרד הבריאות בעצם מחייב את בעלי הקניונים לאפשר לציבור להיכנס לקניון רק במידה שהם מורידים לטלפון שלהם אפליקציה. אני רוצה להגיד למנכ"ל משרד הבריאות בר סימן-טוב, שהפך להיות כוכב טלוויזיה וכוכב תקשורת, וכבר יש לו תמונות ב"שבעה ימים" – אני רוצה להגיד לו שהוא לא יכול להחליט על דבר כזה. והסיבה היחידה שהוא מחליט על דבר כזה זה כי מישהו נותן לו, מישהו רוצה להכין את עצמו לזה שהוא שמע לגורמי המקצוע. הקניונים לא יצליחו לתפקד אם יאפשרו לכל אחד שנכנס להוריד את האפליקציה. אפשר יהיה לאפשר לקניונים להגיד: תכניס כמות מסוימת של אנשים, תדאג שמי שנכנס יהיה עם מסכה, תדאג להזכיר לכל מי שנכנס לשמור על מרחק של שני מטר אחד מהשני. הכול בסדר מהבחינה הזו. להתחיל להכריח אנשים להוריד אפליקציות לטלפון – הדבר הזה לא יתקיים ולא יקרה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה שאני מפריע לך, אבל יש תופעה של אנשים שיוצאים לקניונים – למה שפתוח – בלי הטלפון. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ברור, איזו שאלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אז הסיפור הזה של המעקבים – – – << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, זה שטויות. גם הציבור הישראלי, תשמע – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הם יוצאים בלי הטלפון כדי שלא יאכנו אותם. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הם יוצאים בלי הטלפון כדי שלא יאכנו אותם. ברור, חד-משמעית. אז הבנייה של הפרוטוקולים כדי להחזיר את הכלכלה – הם פשוט לא עושים את העבודה. המשק לא חזר לעבודה, ואחד הדברים היפים שנעשו בשנים האחרונות – כשהייתי במגזר העסקי ראיתי כיצד זה גם פוגע: קחו לדוגמה את הסוגיה של הכסף המזומן. בשנים האחרונות הממשלה העבירה תקנות למניעת עסקאות במזומן. יש ענפים שנפגעו מהדבר הזה. אספר לכם, רבותיי, עסקאות המזומן בימים האלה הן לא כלכלה פרללית, הן ילכו ויתרחבו, כיוון שאנשים לא ירצו לשלם מיסים. אף אחד לא ירצה להתחלק, אותם 50% מס, כאשר הוא לא מרוויח כלום. אין לו מאיפה לחלק את זה. הוא לא יצליח לגמור את החודש. לכן כל ההליך התקין של הרשות להלבנת הון והעמידה בתקנים הבין-לאומיים של ה-FATF – הרשות הבין-לאומית להלבנת הון – כל אלה הולכים לפח. כשכלכלה לא עובדת, אנשים קודם כול רוצים שיהיה להם כסף בכיס לקנות מוצרים במכולת ובסופרמרקט בשביל המשפחה שלהם. הם יעשו את זה גם אם הם יצטרכו לעבוד – סליחה על המילה הזאת – בשחור. להגיד לאנשים כל כך הרבה זמן: אי-אפשר לפתוח מספרות – מה אתם רוצים שאנשים יעשו, נראה לכם שאנשים לא יסתפרו? כן, הם יסתפרו, וכן, הם ישלמו בשחור. זו התקלה. התקלה הייתה במניעת חלקים גדולים בכלכלה ובמשק הישראלי שלא היה טעם למנוע אותם. דבר משמעותי של מה ממשלה הייתה יכולה לעשות ובוודאי לא עושה: קחו למשל את כל סוגיית העצמאים. הבנקים עושים את מה שהבנקים יודעים לעשות, לשמור על עצמם. יש להם ועדות אשראי. הם מקיימים – מבחינתם הלוואה של 10,000 דולר והלוואה של 100 מיליון דולר זה אותו דבר. זה אותו דיון כמעט. הם מקיימים את אותו דיון כדי שתתבצע איזו סיסטמה של קבלת החלטה ואם מישהו אחרי זה יאשים אותם שעשו משהו לא תקין – הם יגידו: הינה, קיימנו את התהליך. לכן הבנקים ישמרו על עצמם. אז מה עשו? קודם כול, אף אחד לא יקבל עכשיו אשראי. דבר שני, כל אלה שיש להם הלוואות, מבקשים מהם להחזיר. אם הם לא רוצים להחזיר את הכסף, מבקשים מהם להגדיל ערבויות. אז אומרים לאנשים: תביאו את הבתים. אתם מבינים שעסקים קטנים שבנויים על אשראי הם מה שמניע את משק העצמאים ואת החברות הכלכליות. היום הבנקים אומרים להם: בואו תגדילו סכומי הערבות. מה זה להגדיל את סכומי הערבות? אתן לכם דוגמה מחברות יהלומים – אני מגיע מתחום היהלומים. הייתי גם מנכ"ל הבורסה וגם מנכ"ל מכון היהלומים במשך 11 שנים. חברת יהלומים לא יכלה להתנהל בלי אשראי. יש להם סטוק – זה הכסף שלהם. יש להם קופסת יהלומים – זה ההון שלהם. בא הבנק ואומר: תגדיל לי את הערבות, כי מחיר היהלומים בגלל המשבר ירד ב-50%. לך תביא לי עוד 50% מהבית. מה אותו יהלומן יכול לעשות? ללכת להביא את הבית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני חושב שזה ירד. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה יורד, ודאי, כי במשבר כלכלי הדבר הראשון שאתה מפסיק לקנות זה תכשיטים ויהלומים. אתה ממשיך לקנות אוכל, אתה מפסיק לצאת לחופשות, אתה מפסיק לקנות מוצרי יוקרה, ובוודאי שזה נפגע לפרק זמן. הבנקים, שכרגע מגינים על עצמם, לא מקבלים את אותו טלפון מהממשלה שאומר: אנחנו אומרים לכם, תרגיעו. אל תשגעו את המשק. תנו פה גרייס לשישה חודשים, לשמונה חודשים, כדי שהחברות האלה לא יתמוטטו. כי מה החברות האלה יעשו? כשיבואו ליהלומן, שחשוף לבנק שלו ב-2–3 מיליון דולר, ויגידו לו: עכשיו לך תביא 1.5 מיליון דולר – אין לו מאיפה להביא את זה. מה הוא יביא? חלקם גם ככה כבר ממושכנים עם הדירות שלהם. אז מאיפה הם יביאו את הכסף? הם ילכו לגנוב? אז הם יפשטו רגל. מי ירוויח מזה? אף אחד. ראיתי את הטבלה של נתניהו במסיבת העיתונאים האחרונה, שבה הוא כבר מאיים: אם מספר החולים הקשים יעלה מ-100 ל-250, אנחנו נעצור; אם מספר ההידבקויות יעלה מזה לזה – אנחנו נעצור. איזה תעצור? אתה לא תעצור שום דבר. אתה תעצור – אנשים יצאו לרחובות. אתה עצרת מספיק. לא תוכל לעצור יותר. מחקת את העתיד הכלכלי של חלק גדול מאוד בחברה הישראלית. אמרתי את זה כבר פעם מעל הפודיום הזה: יש ילדים שפעם חשבו שההורים שלהם יוכלו לעזור להם. זה לא יקרה. ההורים כבר לא יכולים לעזור. גם הפנסיות של ההורים נפגעו. יש סבים וסבתות שחיו מהכנסה, והגאווה הכי גדולה שלהם זה ללכת ולהיות מסוגלים לקחת את הנכד לטיול בר-מצווה לחוץ לארץ, לקחת את הנכדה לאיזה טיול שהיא רוצה במוזיאונים באחת המדינות בעולם. הסבים והסבתות האלה לא יוכלו לעשות את זה. אחד הדברים שאמרתי כאן – והיה כאן חברי חבר הכנסת מרגי, והוא מגיע מתרבות ספרדית, והוא גם ענה לפני שאמרתי: אבא שלי, מאז שאני זוכר את עצמי, בגיל צעיר היה חופר לי באותו משפט: כשאבא נותן כסף לילד – האבא שמח והילד שמח. כשאבא צריך לקחת כסף מהילד – הילד בוכה והאבא בוכה. וזה המצב שאנחנו נמצאים בו היום. היום סבים וסבתות – שברוך השם כיום אנחנו צופים להם חיים בבריאות מלאה עד גיל 100-90 – הם יצאו לפנסיה בגיל 67, יש להם כמעט חצי מחייהם לחיות בפנסיה. הפנסיות שלהם נפגעו, רמת החיים שלהם ירדה והם לא יוכלו לסייע לנכדים כפי שחשבו שיוכלו. היום אנחנו נמצאים במצב שלא רק שאנחנו משיתים על הדור הצעיר את החובות שלנו, אנחנו אומרים לדור הצעיר: אתם תממנו את הסבים והסבתות ב-40-30 השנים הקרובות. זה המצב שאנחנו נמצאים בו, וזה בגלל אותה החלטה שקיבלו, שנובעת מחרדה והיסטריה, לסגור את המשק ועכשיו. זו הייתה תקלה. זו הייתה הטעות. ראיתי, אדוני היושב-ראש, את הפספוס של ההזדמנות. המשבר הזה יכול היה להיות גם הזדמנות. יכולנו לקחת את משבר הקורונה – את המשבר הכלכלי שנובע מהקורונה – ולעשות אותו להזדמנות. למשל, יש לנו היום יותר ממילון מובטלים. אותם מיליון מובטלים יקבלו דמי אבטלה. למה אי-אפשר היה לקחת את האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה ולבקש ממנו – והיה מספיק זמן – להקים מערכי הכשרה מקצועית ולחייב בכך חלקים גדולים מאותם מובטלים? להגיד להם: אתם רוצים דמי אבטלה, בסדר גמור. לא תקבלו דמי אבטלה – תקבלו אפילו יותר, תקבלו אפילו דמי אבטלה פלוס 30%, אבל לכו להכשרה מקצועית. לכו ללמוד מקצוע שאתם יכולים להיות רלוונטיים לו. אחת ההזדמנויות של המשבר הכלכלי של הקורונה היא שבעצם הוא גרם להרבה מאד עסקים להיסגר. אחד המבחנים שאני תמיד אומר – יש מושג בכלכלה שנקרא re-engineering, שבו עסק מחליט שהוא עוצר, בודק מה הוא עושה, ומשנה את ההתנהלות שלו מהיסוד, כדי להיות מסוגל לעמוד באתגרים של העתיד. אותו תהליך של re-engineering, אחד הדברים שמלמדים בבתי הספר למינהל עסקים, שבחיים אנשים לא עושים re-engineering כי הם יכולים; הם עושים את זה רק כשהם חייבים. הם עושים את זה כשהם רואים שאחוזי הרווח יורדים; הם רואים את זה כשהם מאבדים את היכולת שלהם להתמודד עם חברות במשק; הם עושים את זה כשהם נופלים, ואז הם נאלצים לעשות את אותו re-engineering. ובדרך כלל מה עושים? מפטרים, משנים כיוונים ובונים כיוונים אסטרטגיים חדשים. כאשר יש עסקים במדינת ישראל שלא הצליחו לעמוד על הרגליים אחרי חודש אחד ללא הכנסה, אותם אנשי עסקים צריכים להסתכל בראי ולהגיד לעצמם ביושר: אם אני לא מסוגל לעמוד אחרי חודש אחד בלי הכנסה, כנראה שמשהו אצלי לא בסדר, כנראה שאני צריך לשנות כיוון. אני לא מספר לכם את זה כאדם שקרא מאמרים. אספר לכם מה קרה בשנת 2008 בענף היהלומים, כשהייתי מנכ"ל מכון היהלומים הישראלי. בשנת 2008 פתאום נפל על הכלכלה העולמית משבר הבנקים, subprime crisis. הבנקים בעולם הפסיקו במכה אחת את העבודה שלהם ואת מתן האשראי. מה שקרה, הכלכלה העולמית לא נעצרה כמו בקורונה, כי אף אחד לא עשה סגר על כל הכלכלה, אבל ברגע אחד כאילו לחצת על כפתור וכיבית את האור. אני זוכר את הבורסה הישראלית, בורסה מפוארת עם 20,000 עובדים. באולם המסחר של הבורסה יש בצד כמויות – ידידי השר גלעד ארדן ביקר שם כמה פעמים – של שולחנות של הקניינים מחו"ל, ובכל שבוע מגיעים קניינים, מדרום קוריאה, מיפן, מהונג קונג, מהודו, יושבים שם ושמים שלט קטן: אני מחפש סחורה כזאת וכזאת. מגיעים הסוחרים הישראלים ומציעים להם את מרכולתם. ברגע שהחל משבר הבנקים לא הגיע קניין אחד מחו"ל. ברגע אחד סגרו את החשמל בבורסת היהלומים הישראלית. אף אחד לא ידע מה לעשות. כולם הסתובבו ואמרו: לא היה משבר כזה מעולם. לא ראינו דבר כזה מעולם. בעולם הפסיקו לקנות יהלומים. זה הדבר הראשון שעשו. בדרך כלל מי קונה יהלומים? או אנשים שקונים יהלומים יחסית זולים – לאירוסין, ל-engagement ולנישואים – או יהלומים יקרים שאנשים בעלי מעמד רוצים להעניק לבני ובנות המשפחה שלהם, או כהשקעה. כל סוגיית קניית היהלומים להשקעה נעצרה במכה אחת. זה נתן מכת מוות לענף היהלומים הישראלי, שהתמחה ביהלומים יקרים. אז אף אחד לא ידע מה לעשות. הבורסה הישראלית דיברה עם הבורסות בחו"ל. אף אחד לא ידע מה לעשות. כולם אמרו, איך הולכים לפתור את הבעיה? אני גאה לומר שמכון היהלומים הישראלי, שהוא במובן מסוים כמו מכון היצוא הישראלי ליהלומים, בתקופתי כמנכ"ל, יזם תוכנית שנקראת: ביחד נעבור את זה – together works. אמרנו: ממילא אף אחד לא עובד, ממילא כולם כרגע מסתכלים על עצמם ולא מצליחים למכור יהלום אחד, בואו ננצל את הזמן הזה כדי לצאת לדרך חדשה. פתחנו בסדרת הכשרות. זו הייתה הפעם הראשונה שאני זוכר את עצמי אחרי כמה שנים טובות – פעם היית מפרסם קורס לחברי הבורסה והיית צריך להתחנן שאנשים יגיעו, כי לא היה להם זמן; הם עבדו בעסק שלהם, לא בזבזו זמן על שטויות. פתאום פתחנו קורסים, ואנשים הלכו מכות כדי להיכנס לקורס. הכיתות היו מלאות. הצלחנו תוך פרק זמן של חודשיים להביא 150 חברות ישראליות שלא הבינו באינטרנט, לא הבינו באון-ליין, לא הבינו במסחר באון-ליין, לפתוח עבודה ברשת, להעביר את עסקי היהלומים שלהם לאון-ליין. הגענו למצב שיצרנו תוכנית שבה היינו יזמים, כארגון – סוג של ממשלה. יצרנו מיפוי של כל מערך הקניינים בארצות הברית וכל מערך הקניינים באסיה. יצרנו מצב שבו אותם קניינים יכולים היו להתקשר טלפונית ולומר: אני מחפש יהלום. כל חברי הבורסה היו מקבלים סמ"ס, גם ב-02:00: פלוני-אלמוני שיושב בוויומינג בארצות הברית מחפש יהלום כזה וכזה. אפשרו לחברי הבורסה לקבל גם את השם שלו, גם את הפרטים שלו, ולשלוח לאותו סוחר בדיוק מה יש להם ומה אפשר. אחת המתנות הגדולות שאמרתי לעובדים שלי שנקבל היא שאנשים יכעסו עלינו. התחלנו לקבל טלפונים זועמים מיהלומנים: תפסיקו לשגע לנו את המוח. אנחנו מקבלים סמ"סים ב-04:00, ב-05:00, לפנות בוקר, זה לא לעניין. אני אהבתי את זה, כי עדיף שיתלוננו על זה מאשר שיגידו: אתה לא עושה שום דבר. באותה תקופה, בשנת 2008, הגענו למצב שלא רק שהענף הישראלי הוביל את היציאה מאותו ה-subprime crisis והוכיח שבורסה וענף יהלומים כן מסוגלים לעשות את זה בלי העזרה של החברות הגדולות, בלי העזרה של De Beers ואלרוסה וכל הענקים שיש להם המיליארדים, אלא ענף שאומר: אני הולך לנצל את המשבר הזה כהזדמנות ליציאה. זה היה דבר שאני לוקח איתי ואומר שגם משבר זו הזדמנות שיש לנצל אותה. במשבר, כשאנשים מבינים שהעסק שלהם לא תחרותי מספיק, אפשר לדבר עם אותם אנשים ולהגיד להם: בואו תשנו מקצוע, תבדקו מה אתם יכולים לעשות אחרת, תבדקו איך אתם יכולים לשפר את המצב שלכם. לאחרונה אני שומע שיש קריאות להקים מפלגת עצמאים במדינת ישראל. אני יכול לומר: הדבר הזה לא יעבוד. אני שנים מתחבט בדבר הזה ששואל: למה במדינת ישראל, בשונה מאמריקה, אנשים לא מצביעים בשביל העסק שלהם? בארצות הברית יש חלוקה ברורה: בעלי עסקים הם רפובליקנים, כי הם לא רוצים לשלם מיסים. הם יכולים להיות ליברלים בתפיסה שלהם, הם יכולים להיות סופר דמוקרטים בפילוסופיה שלהם, אבל הם לא רוצים לשלם מיסים. במדינת ישראל – משהו בדנ"א שלנו: אנשי עסקים שצריכים לדאוג לעסק שלהם וצריכים לדאוג שתהיה פחות רגולציה תמיד מצביעים למפלגות שיש להם תפיסה יותר סוציאליסטית. זה דבר מדהים. דווקא אנשים שהם תמיד ברמת הכנסה יותר נמוכה, וזקוקים לרגולציה וזקוקים להגנת הממשלה, הם לא מצביעים למפלגות סוציאליסטיות. הם מצביעים – אני בכוונה אומר את זה בכלליות – מצביעים לליכוד. וזה בדיוק צריך להיות ההפך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה רק אומר שהסוציאליזם הישראלי הוא מזמן קפיטליזם באצטלה אחרת. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אפשר גם להסתכל על זה אחרת. אפשר גם לומר שהקפיטליזם הישראלי יורה לעצמו ברגל. אבל אותה קריאה להקים מפלגת עצמאים, הערכתי היא שזה לא יצליח. זה לא יצליח כיוון שאותם אנשי עסקים, ששנים בנו את העסק שלהם ולא ביקשו טובות מאף אחד, ולקחו מהם רמות מיסוי מטורפות שאין להן שום הצדקה, ועל הגב שלהם בנו פה משק ישראלי לתפארת – אותם אנשים לא מצביעים בשביל העסק שלהם. פעם אחת, בפעם הראשונה שהלכתי לכנס של סוכני ביטוח באילת, וראיינו אותי שם על הבמה, אמרתי: למה אתם לא מצביעים בשביל העסק שלכם? אתם לא רוצים שהילדים שלכם ימשיכו את העסק? הרי אתם אומרים שלילדים אין עתיד. אי-אפשר להעביר את סוכנות הביטוח לעתיד. למה אתם לא מצביעים בשביל העסק שלכם? למה אתם לא מצביעים בשביל מפלגה שמתחייבת לשמור עליכם כבעלי עסקים? אין תשובה – כי לא מצביעים בשביל העסק. אני רוצה לסכם ולומר: ההערכות כרגע במערכת הפוליטית הן שראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה בחירות. הוא לא ממהר לשום מקום. הוא יקבל את החתימות של כחול לבן, וכפי שאמרתי כבר לפני שבוע, במשך השבועיים שבהם צריך להקים ממשלה, אנשי כחול לבן – שאני לא מרחם עליהם ולא חס על בריאותם הנפשית ועל יציבותם הנפשית – לא ידעו עד הרגע האחרון אם הוא יכניס אותם לממשלה. אני רוצה לומר בדבר הזה משהו קטן: אם נתניהו רוצה בחירות, אני רוצה לומר לו בהצלחה. אם הוא חושב שהוא יצליח להגיד לאותם אנשים שבחודש יוני יפתחו את המקרר ולא ימצאו אוכל שהוא זה שהציל את הכלכלה מאותו משבר כשהוא היה שר אוצר, והוא זה שיעשה את זה – שיהיה לו בהצלחה. אני רוצה להגיד על חבריי ועליי מישראל ביתנו. אני תמיד אומר שאנחנו מסיימים מערכת בחירות ואנחנו כמו סוסים ותיקים במלחמה, שככה מתעייפים אחרי מערכת בחירות ונחים קצת ואוכלים קצת עשב אולי, אבל ברגע שאנו מריחים את אבק השרפה באוויר, אנו מתיישרים ויוצאים לקרב. אז אנחנו לא פוחדים מבחירות. ואם הוא רוצה להוביל אותנו לבחירות רק כדי לקבל עוד שלושה חודשים בתור ראש ממשלה כיוון שהוא לא יהיה מוכן – ואני חייב להגיד שאני לא מבין איך הוא רוצה לשלם 18 שרים ועוד מיליון סגני שרים, כדי ללכת פעמיים בשבוע – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 36 שרים. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> Whatever – וללכת פעמיים בשבוע לבית משפט. אני לא רואה בזה היגיון, אני לא רואה בזה שום חוכמה פוליטית. לכן אני אומר את הדבר הבא: אם הוא חושב שהוא ילך לבחירות וישיג תוצאה יותר טובה, והוא מתבשם באותם 41 מנדטים – שיהיה לו בהצלחה. אני חושב שהוא אפילו לא מבין. היחידים שמבינים את זה זה במועצה לביטחון לאומי, שעוד עושים תרחישים על מה יקרה בתקופה – אם יהיה מרי אזרחי, אם אנשים יהיו רעבים ויצאו לרחובות ויתחילו להרוס מרכזי שלטון. אז אני אומר בדבר הזה, קודם כול, הציבור הישראלי צריך להבין שהרסו לו את הכלכלה כשסגרו את המשק ביום אחד, בחרדה, בהיסטריה – ואולי גם לניצול צרכים פוליטיים – וגרמו למשק הזה להיכנס לאחד הרגעים היותר-קשים שלו. ייקח עוד הרבה זמן עד שזה ישתפר. הממשלה הזאת לא מראה סימנים שהיא יודעת כיצד להוציא אותנו מהמשבר הזה. היא לא מראה שהיא נותנת לנו תקווה. כל הזמן מאיימים עלינו: אם יהיו עוד 150 חולים, נעצור. מה תעצור? איזה תעצור? גם אם יהיו 1,000 חולים אתה לא תעצור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כבר הרסת מיליון וחצי תושבים. אם נתניהו רוצה בחירות, שיהיה לו בהצלחה, נקדם אותו בברכה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה, בוקר טוב. חבר הכנסת כסיף, הנמקה של שעה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, משכימי הקום, סובלי האינסומניה הנכבדים, כמו הצפרדע המתבשלת במים – על הצרידות שלי אני מתנצל – המתחממים לאט-לאט, מתרחצים כעת חברי הליכוד וכחול לבן; משכשכים במים החמימים וחותרים אל עבר משרדים ותפקידים ותפנוקים. עוצמים עיניים בהנאה בעוד המים מתחממים. למעשה, כולנו עומדים היום בתוך סיר מים קרוב לרתיחה. כפי שכתבו חוקרים רבים, משפטנים, פילוסופים, מדעני מדינה, היסטוריונים: ישראל מעולם לא הייתה ראויה להיקרא דמוקרטיה. כדברי פרופ' אורן יפתחאל, למשל, אולי היו בישראל סממנים דמוקרטיים אולם מעולם לא היה בה משטר דמוקרטי. והיום החוקים העומדים בפנינו וההסכם הקואליציוני שבבסיסם, על האנשלוס המצוי בו – מי שלא יודע, הכוונה לסיפוח הפושע המתוכנן – עומדים למחות גם את אותם סממנים מעל פני אדמת הגזל, ולשרוף את כולנו ברותחין ואף בקולחין. ישראל מקיימת משטר כיבוש ברוטלי כבר שנים ארוכות, אך ביולי אנו עלולים למצוא את עצמנו בפני הסדרה של הכיבוש בחוק; בפני מיסוד האפרטהייד, וכך גם לגבי המדיניות החברתית-כלכלית ותוצאותיה הרות האסון. המצב החברתי-הכלכלי היה קשה גם לפני הקורונה. אני חולק פה על ידידי חבר הכנסת אלי אבידר שדיבר קודם על כלכלה מוצלחת. השאלה היא מוצלחת למי? לאחוזון קטן של בעלי הון? כן. ל-99%? לא כל כך. אך כעת מידרדר המצב לתהומות שלא הכרנו, ועוד נדע יותר בקרוב. ואם לא די בכך, הרי שגם הכנסת עומדת לרדת מנכסיה המועטים. כבר שנים מהווה זו חצי חותמת גומי לממשלה, אך כעת מוצע לבטל אפילו את הצורך בחותמת. הצעת חוק החילופים היא הצעת חוק לדיקטטורה דו-ראשית, עם ראש אחד יותר מלא. שלטון של שניים יחידים ותחתם שרים כבולים – או שרים צמיתים, הכבולים בזיקות – חברי כנסת כסטטיסטים מיותרים וציבור שבוי בטירוף הפסיכוזה הביביסטית. הממשלה שמאיימת לקום היא ממשלה שהתחייבה למעשה לבטל את האופוזיציה בכנסת. היא התחייבה למנוע כל פעילות חקיקה של הכנסת. היא התחייבה לספח מיליוני פלסטינים כבושים כנגד רצונם. ובכל אותו זמן ובאותו יקום ממש, הזנחה פושעת והפקרה, של הציבור כולו ושל מוחלשיו בעיקר. עזובה ועזיבה לאנחות של המעמדות המנוצלים ושל האוכלוסיות המודרות. בבואנו להצביע היום על החוק עלינו לזכור שהמפתחות עדיין בידי הכנסת הזו לעצור את החרפה, להשאיר אור קטן של תקווה לעתיד אחר. אסור לאף אחד מחברי הכנסת להקל ראש בכך. אני פונה עכשיו במיוחד לאנשי כחול לבן – אלה שהסכימו להצביע בעד החוק כי הובטחו להם משרדים או סגנות במשרדים, וכאלה הרי הומצאו ללא רסן. חלקכם, אני בטוח, שכנעתם את עצמכם שממשרד השר תוכלו לעשות טוב, אך אני מזכיר לכם מראש: תחת נתניהו לא תוכלו לעשות דבר למען הציבור בישראל. אתם בעצמכם אמרתם זאת. ואת משכורת השר, את הנהג, את הכבוד והכיבודים ייקחו מכם בשלב כזה או אחר. לעומת זאת, החוק שתאשרו היום יישאר לדיראון עולם עומד ותלוי מעל כולנו, וגם מעליכם ומעל מורשתכם. הנזק שתעשו, הצלקת שתשאירו – לא תימחק. שינוי שיטת המשטר יישאר איתנו – והרי בדיוק בכך מדובר – הרבה אחרי שממשלת נתניהו החמישית תיפול ואחרי שהרודן יגיע למקומו הראוי: מעשיהו. חברי הכנסת, בדקתי מה קרה לצפרדע שמחממים בסיר מים. מסתבר שפסיכולוג גרמני, סדיסט יש לומר, בדק זאת באמת לפני 120 שנה – באמת, עשה ניסוי. הוא גילה שהצפרדע תקפוץ בטרם ירתחו המים אלא אם כן הוציאו לה את המוח. עשה את זה. אני קורא לכם לפעול כצפרדעים בעלות מוח, לקבל החלטה אמיצה ולקפוץ החוצה לפני שיהיה מאוחר מדי. אלה היו הדברים על רגל אחת. ברצוני לנצל את הזמן כדי להסביר יותר. ב-1952 כתב מנחם בגין – ואני מצטט באריכות, יש לי סוף-סוף זמן: "עליונות המשפט תתבטא בכך, שלחבר שופטים בלתי תלויים תוענק לא רק הסמכות לקבוע – – – במקרה של קובלנה, האם החוקים המתקבלים על ידי בית הנבחרים (המתקבלים כפי שראינו בהשפעה ניכרת או מכרעת של הממשלה), מתאימים לחוק-היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו". "עליונות המשפט – למה?" – שאל בגין ב-1952, שחור על גבי לבן – "עליונות המשפט – למה? יש וישאלונו – בשם ה'דמוקרטיה', כמובן: כלום זה דמוקרטי, שחמישה או שבעה או אחד-עשר אנשים, אשר לא נבחרו על ידי העם, יוכלו לבטל על ידי החלטתם הקרויה 'פסק דין' החלטה שנתקבלה בצורת חוק על ידי נבחרי העם? זוהי שאלה מדיחת דעת:" – מדיחת דעת, כתב בגין – "הדמוקרטיה, המוצגת על ידי מי שהציג את השאלה הזאת, אינה אלא סילוף המושג של שלטון העם. אפשר להקשות נגדו: כלום זוהי דמוקרטיה שאיש אחד, או אחד-עשר או חמשה-עשר אנשים הקרויים 'מיניסטרים' ישללו מאת העם את זכויותיו האלמנטריות ויניעו את ה'רוב שלהם' בבית הנבחרים לקבל 'חוק'", במירכאות, כתב בגין, "שעל פיו כל חייל או שוטר רשאי לאסור ולכלוא כל אדם שיהיה חשוד בעיניו, או להיכנס לביתו של אזרח ולערוך בו חיפוש או לפתוח את מכתביו של האזרח וביניהם את מכתביו המשפחתיים האינטימיים" – וזה עוד לפני האיכון של הטלפונים – "כלום אין זו דמוקרטיה מזויפת שתוכנה הממשי עריצות?", שאל בגין, "וכלום חוקים כאלה, ודומים להם במהותם, המטילים פחד על ציבור האזרחים, אינם עלולים לגרום לכך שהעם לא יהיה מוכשר עוד בבוא יום הבחירות לבחור באופן חופשי בין ראשי השלטון לבין מתנגדיהם? לאחר שהסתכלנו מקרוב בדרכי הפעולה של המכונה השלטונית גם במשטרים לא-טוטליטאריים, לא חד-מפלגתיים, למדנו בוודאי להבחין בין הצורה לבין התוכן" – אני מדגיש את זה כי אחזור לזה. "בין הצורה לבין התוכן, למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם", כתב בגין, "על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט', קביעת החרויות האזרחיות כ'חוק-היסוד' או 'חוק עליון' ומתן סמכות לחבר שופטים לבטל את תוקפו של חוק, הנוגד את חוק-היסוד, הסותר את החרויות האזרחיות". את כל זה כתב מנחם בגין, כאמור, ב-1952. בגין צדק וטעה. הוא צדק בהבחנה בין צורה ותוכן ובאזהרה מעריצות הרוב. כמה מילים על צורה ותוכן – מה הכוונה ב"צורה"? הכוונה להליך החקיקה. הליך החקיקה בדמוקרטיה צריך להיות הוגן. אני ארחיב בהמשך, עכשיו רק אגע באופן כללי. מה זאת אומרת הליך הוגן? אשווה את זה למשחק ספורט. מאחר שאני חובב כדורגל במיוחד, אני אשווה את זה למשחק כדורגל. עולות שתי קבוצות לשחק – נניח שאין קורונה; מתי נגיד שהתוצאה היא צודקת? כאשר המשחק נערך בהגינות; כאשר הכללים מולאו. אם נניח שאני אוהד ליברפול – מה שנכון – והיא חס וחלילה חס ושלום מפסידה במשחק, טפו-טפו-טפו, אבל המשחק נערך כראוי, השופט לא היה מוטה, הכללים נאכפו. אני לא יכול להלין על התוצאה ולומר שהיא לא צודקת. אני יכול להגיד שאני מאוכזב, אני יכול להגיד אפילו שאני כועס. אני לא יכול להגיד שהתוצאה לא צודקת, כי ההליך שהוביל אליה היה הוגן. אותו דבר בקבלת החלטות. מתי נגיד שתוצאות של בחירות, למשל, הן צודקות? כאשר הליך הבחירות היה הוגן. זה אלף-בית של דמוקרטיה, למרות שעדיין ברמה הפרוצדורלית זו רק הצורה. עוד מעט אגע בתוכן. כלומר, יכול להיות שאני בעד מפלגה מסוימת – לא צריך לנחש, זה לא ממש היפותטי; נניח שאני בעד מפלגה מסוימת וממש ממש, איך אני אגיד את זה בעדינות, לא מחבב מפלגה אחרת. אבל אם אותה מפלגה אחרת זוכה בצורה כזו או אחרת, בצורה דמוקרטית, יש כל מיני שיטות, זוכה בשלטון באופן הוגן – הליך הבחירה היה הוגן: לא היו זיופים, לא היו איומים, לא הייתה סחטנות, לא הייתה אלימות – אני יכול לומר שאני מאוכזב, שאני כועס, אפילו יכול להיות שאני אתבטא בחריפות נגד הבוחרים שבחרו, לטעמי, לא נכון. אני לא אוכל להגיד שהתוצאה לא צודקת, אם ההליך היה הוגן. אותו דבר לגבי קבלת החלטות. כאשר יושבים בפרלמנט או בוועדת הכנסת, לצורך העניין – ועוד יהיה לי הרבה מה להגיד על זה – ויש שיח, יש דיון אמיתי; חברי הכנסת יכולים להשמיע את קולם ללא הפרעה וללא איומים וללא מורא; יכולים להתעמק במה שעומד מולם, לא סתם להשמיע קול בדקה וחצי, לעלות ולבנות טיעונים, לנסות להפריך את הטיעונים שכנגד או שמנגד – או אז, כאשר מתקבלת החלטה, גם פה נאמר שההליך היה הוגן ולכן ההחלטה היא צודקת, גם אם איני אוהב אותה. צודקת ברמה הפרוצדורלית, אני מדגיש. מה שבגין מכנה "הצורה הדמוקרטית". מה לגבי התוכן? כאשר בגין מדבר לא רק על הצורה אלא גם על התוכן ומזהיר מפני עריצות הרוב, ותכף אחזור לזה, הוא מדבר על כך שחוק, או החלטה דמוקרטית, הוא לא רק כזה, או הם לא רק כאלה: החלטה או חוק דמוקרטיים הם לא כאלה רק בגלל שהפרוצדורה או הצורה שהובילה אליהם הייתה הוגנת; זה הכרחי, אבל זה לא מספיק. גם תוכן החוק, אמר בגין, חייב להיות דמוקרטי. מה זה אומר, תוכן החוק? לכן, דרך אגב, הוא גם אמר: לא מספיק שהרוב בעד משהו. אם הרוב בעד להשליך לבתי הכלא את האופוזיציה, זה דמוקרטי בגלל שהרוב רצה? איך בגין קורא לזה בטקסט שקודם ציטטתי? זו הדחת דעת, זה סילוף של הדמוקרטיה. המהות, התוכן, חשובים לא פחות אם לא יותר מהפרוצדורה, מהצורה. כך שכדי שחוק באמת יהיה דמוקרטי, בנוסף למה שאמרתי ברמה הצורנית, הוא חייב גם להיות צודק מבחינת תוכנו. מישהו יגיד: אבל יש ויכוח אם הוא צודק. נכון. לכן גם יש תחרות בין קולות שונים. הכול טוב ויפה. אבל יש דברים בסיסיים שבלעדיהם אין תחרות באמת, שבלעדיהם גם הפרוצדורה נפגעת, שבלעדיהם אי-אפשר לדבר על צדק. התוכן חייב להיות קודם כול – וזו גם המשמעות של שלטון החוק. אני שומע מבאי הבית לא פעם את המושג או את הביטוי "שלטון חוק", כאילו מדובר שוב רק על העניין הפרוצדורלי – כולם כפופים לחוק וכן הלאה. לא. החוק בתוכנו צריך להיות גם צודק ודמוקרטי, וזה אומר בראש ובראשונה שהוא לא פוגע בשוויון של האזרחים. כאשר יש פגיעה בשוויון בין האזרחים, אוטומטית החוק לא צודק ולא דמוקרטי בתוכנו, גם אם הצורה והפרוצדורה כן עונות על דרישות הדמוקרטיה. התוכן חשוב. כלומר, דמוקרטיה היא הליך קבלת החלטות הוגן ברמת הבחירות, ברמת הדיון וקבלת ההחלטות בפרלמנט או ברשות המחוקקת, אבל דמוקרטיה היא גם תוכן שוויוני וצודק. אלה שני תנאים הכרחיים כדי שנוכל לומר על החלטה כלשהי, קל וחומר על חוק-יסוד, שהם דמוקרטיים באמת. החוקים שלפנינו, חוק-יסוד: הממשלה, וגם תיקון לחוק-יסוד: הכנסת, התיקון לחוק מימון מפלגות, חוק הממשלה, כל החבורה הזאת – נקרא לה "החוק" במילה אחת – לא נולדו מהליך הוגן וגם תוכנם פסול. הם חוקים לא דמוקרטיים בעליל, המעגנים את כוחו של הרוב לרמוס את המיעוט ואת כוחו הבלתי-מוגבל של השליט, ירום הודו, לעשות כאוות נפשו. החוק זה הוא, והוא זה החוק. עד כאן אמרתי כמה דברים לגבי צדקת דבריו של בגין וכמה דברים כלליים לגבי הבעיה עם החוקים שלפנינו. אבל אני רוצה גם לומר שבגין טעה. הוא טעה בכך שרמז שבישראל יש, ביסודו של דבר, צורה ותוכן דמוקרטיים מובהקים. כי מה בעצם בגין אמר? בגין אמר או רמז שבסך הכול יש בישראל, בבסיסה, גם צורה וגם תוכן דמוקרטיים. כלומר ישראל לדידו היא מדינה דמוקרטית לעילא ולעילא, אבל שיש גם סכנות ופה ושם הדמוקרטיה נפגעת. אני חולק עליו. מאז הקמת ישראל כל ממשלותיה מקיימות משטר של עליונות יהודית, של אפליה, כיבוש, עושק וניצול מעמדי. ישראל, כבר אמרתי קודם, היא מדינה שבלשונו של פרופ' אורן יפתחאל ראויה לשם אתנוקרטיה, לא דמוקרטיה. כי השלטון בה הוא שלטון של קבוצה אתנית אחת שנהנית מפריבילגיות, ולא של כלל אזרחיה. רחמנא ליצלן, כלל אזרחיה. וגם בתוך הקבוצה האתנית השלטת, בתוך מסגרת ה-Jewish Supremacy, העליונות היהודית, גם שם יש היררכיה, ועוד אגע בזה בהמשך. דינו של אשכנזי כדינו של מזרחי? לא. האפליה נגד היהודים יוצאי ארצות האסלאם הייתה ונמשכת. למשל, הגזענות נגד יוצאי צפון אפריקה, נגד האתיופים, יוצאי אתיופיה, הגזענות הזאת נמשכת. כלומר באתנוקרטיה היהודית הגזענות היא קודם כול נגד הילידים הערבים הפלסטינים, אבל היא גם נגד היהודים יוצאי ארצות האסלאם ויוצאי אתיופיה. ישראל כאמור תמיד הייתה אתנוקרטיה כובשת ומפלה. דבר ראשון, הקמתה לוותה בטיהור אתני. הנכבה הייתה – מי שרוצה להכחיש את זה לא שונה ממכחישי עוולות ופשעים שנעשו במקומות אחרים, בזמנים אחרים – הנכבה הייתה והיא עודנה קיימת: גירוש מאות אלפי ערבים פלסטינים ממולדתם, הרס כפריהם ועריהם, מקרי רצח לא מעטים שתועדו, חלקם אף הועלו בכנסת בימיה הראשונים. ולאחר קום המדינה, 18 שנה של ממשל צבאי על אזרחי המדינה הערבים הפלסטינים, עם מקרי טבח כמו כפר קאסם, שנלוו לממשל הצבאי. אפליה בכל תחומי החיים: בבריאות, בחינוך, בתעסוקה, בתוכניות מתאר ובנייה – שאין בישובים הערביים. הדרה ואפליה של היהודים המזרחים, מחיקה כוחנית של זהותם, בין אם זה דורסנות נגד המסורת שלהם ונגד דתם. אני אתאיסט אידיאולוגי, אבל איך אמר הפילוסוף וולטר, אני לא מסכים איתך, אני מוכן למות כדי שתוכל להשמיע את דעתך. אני אומר אותו דבר לאנשים דתיים מכל הדתות: איני מסכים איתכם, אבל אני מוכן למות על זכותכם להאמין ולקיים את הפולחן שבו אתם מאמינים. זה לא נעשה כלפי היהודים המזרחים, שבכוח ובאלימות, עד ימינו, מנעו מהם לחיות לפי מסורתם ותרבותם. דוגמה אחרת, לאו דווקא דתית, שעולה לי לראש תוך כדי: מכיר את האחים אל-כוויתי? האחים אל-כוויתי, למי שלא מכיר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מוזיקאים מעיראק. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. שני המוזיקאים של עיראק. הם היו המוזיקאים החשובים ביותר בעיראק. אחד מהם סבו של דודו טסה, מוזיקאי מוכשר בפני עצמו. שני המוזיקאים הגדולים האלה, החשובים ביותר בעיראק, כשהגיעו לארץ, לא יכלו – אני לא מדבר אפילו על פרנסה – לא יכלו אפילו ליהנות מהמוזיקה שלהם. הייתה הדרה מוחלטת. גם זה חלק מהאתנוקרטיה שהולידה המדינה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תקרא בזמנך, ואולי אתה מכיר, את שירו המופלא של ארז ביטון על זוהרה אלפסיה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בוודאי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בדיוק אותו הדבר. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בוודאי. תודה. מאז קום המדינה הוקמו מאות יישובים יהודיים ואף אחד לא לערבים. ואם כבר הזכרנו את הנושא של היהודים המזרחים – "סאלח, פה זה ארץ ישראל" כדוגמה – ואם אני מדבר על כך שלא הוקמו יישובים לערבים, אותם יישובים שהקימו וזרקו בהם, פשוטו כמשמעו, לפעמים, זרקו; אדוני מכיר את זה היטב – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, הגעתי בן שבע ממרוקו. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ידוע. זרקו את האנשים האלה, ופשוט נפטרו מהם – סלחו לי על הבוטות, אבל המציאות היא בוטה – נפטרו מהם כאשפה. כי כל דבר שהיה, במירכאות כפולות ומכופלות, "נגוע" במזרחיות או בערביות, רחמנא ליצלן, היה צריך להיות מחוץ לעין, או רחוק מהעין – כי רחוק מהלב זה כבר היה. האפליה משתקפת גם בגישה לשלטון, בניסיון למנוע – בעיקר בשנים האחרונות, אבל גם מההתחלה – למנוע מערבים להשתתף בבחירות. ראש הממשלה הארכי-גזען שנים מדבר על הערבים שנעים בכמויות. מבחינתו הם לא אזרחים שמממשים את זכותם האזרחית הבסיסית לבחור ולהיבחר; מבחינתו הם איום דמוגרפי. מבחינתו, כולנו – אני אומר את זה בגוף ראשון – תומכי טרור. הרי הוא יודע שהוא משקר. מספיק לראות מה הוא עצמו כתב בספרו על הטרור כדי לראות שהוא משקר אפילו בעיניו שלו, קל וחומר בעיניי. המניעה, היציאה נגד הזכות של הציבור הערבי הפלסטיני לצאת ולהצביע; ההסתה השיטתית נגד הציבור הערבי ונציגיו; ואמרתי, גם הטענה השקרית שאנחנו תומכי טרור – מביש. בשעה שהשלטון הישראלי מתעמר באזרחיו הפלסטינים, הוא מחזיק מיליונים תחת שלטון צבאי אלים בגדה המערבית, ועוד מיליונים תחת מצור פושע בגטו עזה. בשנים האחרונות נוספו שני שיקוצים מתועבים במיוחד לספר החוקים הבלתי-חוקי: חוק קמיניץ, שמטרתו – כפי שאמרה השרה לשעבר, בתקווה שהיא תישאר לשעבר, איילת שקד: אה, טעינו בחוק הזה; הוא היה אמור להיות רק נגד ערבים, נתקן אותו. היא אמרה את זה במפורש זו לא פרשנות. חוק קמיניץ וחוק הלאום. על חוק הלאום כתב מורי ורבי פרופ' זאב שטרנהל, שאני לא אגזים אם אני אומר שהוא המומחה אולי מספר אחת בעולם לחקר הפשיזם. הוא כתב על חוק הלאום לפני שנתיים, כמדומני במרץ 2018, את השורות האלה: "חוק הלאום, שנראה כאילו נוסח על ידי גרועי הלאומנים באירופה, הוא רק ההתחלה – – – צומח לנגד עינינו לא סתם פשיזם ישראלי, אלא גזענות קרובה לנאציזם בשלביו המוקדמים. כמו כל אידיאולוגיה, גם תורת הגזע הנאצית עברה שלבי התפתחות, ובתחילתה היא בסך הכול שללה את זכויות האדם והאזרח של היהודים. ייתכן שאלמלא מלחמת העולם השנייה, 'הבעיה היהודית' הייתה מסתיימת בגירוש 'מרצון'" – אני מניח שכולם זוכרים את הביטוי המחליא "טרנספר מרצון" – "הייתה מסתיימת בגירוש 'מרצון' משטחי הרייך – – – ייתכן מאוד", מסכם שטרנהל, "שזה גם העתיד הנשקף לפלסטינים", סוף ציטוט. החוקים שעומדים לפנינו, כמו גם ההסכם הקואליציוני, זה בדיוק המשך של מה ששטרנהל מכנה – אני מחפש את המילה, את הביטוי – "תחילת הדרך". אז מה בכל זאת השתנה הלילה הזה מכל הלילות? נגיד כך – והשעה הזו היא אכן שעת לילה. מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות, אם לאור מה שאמרתי עד כה ישראל תמיד הייתה אתנוקרטיה ומעולם לא הייתה בעלת משטר דמוקרטי אלא משטר אתנוקרטי, כלשונו של פרופ' יפתחאל, עם סממנים דמוקרטיים? אז מה בכל זאת השתנה? גם דרך חקיקה של החוקים שאנחנו מצביעים עליהם היום – או מחר, או גם וגם; גם דרך החקיקה, כלומר הצורה, בלשונו של בגין, וגם אופי החוק, התוכן שלו. בואו נתחיל מצורה, ואני רוצה לצטט פה גם את כבוד השופט סולברג מתוך בג"ץ קוונטינסקי, מה שמוכר כבג"ץ מס דירה שלשית. הקראתי את הציטוט הזה גם בוועדה, אפילו אולי בשתי ועדות, אבל חשוב לי לחזור עליו. השופט סולברג כותב בבג"ץ קוונטינסקי את השורות האלה: "הדיון הפרלמנטרי מגשים הלכה למעשה את עקרון ההשתתפות באופן מהותי – – – שוו בנפשכם מצב שבו הליכי החקיקה יאפשרו לחברי הכנסת לגבש את עמדתם לגבי הצעת החוק הנדונה, אך זאת רק על סמך הקראת סעיפי החוק, 'מצוות אנשים מלומדה', על ידי נציגי הממשלה, והבהרתם, מבלי שתינתן לחברי הכנסת הזדמנות להתבטא ולשמוע, להתווכח ולהקשות, לשכנע ולהשתכנע. או אז, במצב 'אוטומט' מעין זה, אין ניתן לומר שתהיה לחברי הכנסת אפשרות להשתתף מהותית בהליכי החקיקה ולייצג נכוחה את בוחריהם. בהליך חקיקה מעין זה תתפרק הכנסת מרכיב יסודי בעצם הווייתה – בית מחוקקים, מייצג רצון העם". וכאשר מדובר בחוק-יסוד, שימו לב, סולברג ממשיך: "הצעת חוק ייחודית ומורכבת, ראויה לדיון בנפרד מנושאים אחרים, לעיתים בוועדה רלוונטית מקרב ועדות הכנסת, באופן שיאפשר את שקילתה בכובד הראש ההולם". עד כאן ציטוט של השופט סולברג. בחקיקה שלפנינו לא התקיים דיון הולם של חברי הכנסת, לא נשמעו מומחים באופן מספק, הן מבחינת מספרם, הן מבחינת גיוונם והן מבחינת זמן ההשתתפות שלהם. ההסתייגויות והטענות של חברי הכנסת שמתנגדים לחקיקה נופנפו בבריונות על ידי יושב-ראש הוועדה שדנה בנושא הזה. ד"ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, כשבאחד מימי הדיונים או לילות הדיונים, ב-01:00, אני זוכר, כי הוא הזכיר את זה, הועלה, אחרי כמה שעות שהוא חיכה – בסדר, זה לא נורא – הועלה בזום ב-01:00 ואמר, ואני כמעט חוזר על מילותיו מילה במילה; הוא אמר כך: 15 שנה אני מלווה חקיקה בכנסת. 15 שנה, הוא אומר, אני מלווה דיונים בוועדות הכנסת. כאיש המכון הישראלי לדמוקרטיה, מעולם לא ראיתי, הוא אמר, כזה הליך, שבקושי מקשיבים למומחים – ושימו לב, דבר לא פחות חשוב שהוא אמר – ושמתעלמים ממה שאומרים היועצים המשפטיים. בוועדה המיוחדת שהוקמה כדי לדון וכדי להכין את החוקים שלפנינו, באותה ועדה, כאמור, דנו במשך שעות על גבי שעות, תכף אני אומר גם על זה משהו, אבל היו שני יועצים משפטיים מלווים רוב הזמן: היועץ המשפטי של הוועדה, נציג של היועץ המשפטי לממשלה, ולפעמים גם היועצת, ממלאת מקום היועץ המשפטי של הכנסת. הם חזרו ואמרו לא פעם ולא פעמיים שההליך פגום, והתעלמו מהם. על זה גם כן עומד ד"ר פוקס כשהוא אומר שהוא לא ראה כזה הליך מעודו. ומה היה עוד אחד מהפגמים העיקריים? הזמן. חברי כנסת ביקשו מיושב-ראש הוועדה פעם אחר פעם אחר פעם שתי בקשות מאוד פשוטות: קודם כול, תגיד מתי מסיימים, מה הצפי – נהוג. כאשר מתכנסת ועדה נהוג להגיד מתי מסיימים. ידידי יואב סגלוביץ' אמר: תגיד שמסיימים ב-05:00, אבל תגיד. סירוב, לא היה מוכן. שתי ישיבות – אחת של 17 שעות ברציפות והשנייה כמדומני של 14. חברים, מישהו באמת מאמין שאפשר לשבת כמעט ללא הפסקה 15 או 17 שעות ובאמת לדון בכובד ראש בעניינים החשובים שלפנינו – שינוי המשטר? אומרים את זה, אומרים את זה ליושב-ראש הוועדה פעם, פעמיים, עשר. לא חבר כנסת אחד, שניים, שלושה – לפחות מחצית מהמשתתפים חוזרים ואומרים: אי-אפשר לשבת 17 שעות, אנחנו כבר לא מבינים. זה עוד בלי להיכנס לזה שאין מזנון כרגע, שזה לא פחות חשוב, אגב, אבל עזבו. ויושב ידידי, חברי, חבר הכנסת אוסאמה סעדי בצום, גם שעות על גבי שעות. אני חייב להודות שעשו למענו הפסקה של שעה, אבל הוא יושב גם במשך שעות. אבל לא רק הוא, כולנו. איזה מין הליך זה? וזה בנוסף למה שאמרתי על הבריונות, על זה שאי-אפשר היה לשמוע ככה מומחים, על זה שהיועצים המשפטיים – התעלמו מהם, וכן הלאה וכן הלאה. כלומר, לא היה דיון אמיתי של חברי הכנסת. הדרישות שמציג השופט סולברג בבג"ץ קוונטינסקי, לעניות דעתי, לא מולאו פה. בוודאי שלא היה דיון עם הציבור, שום דיון ציבורי לא היה בנושא של החוקים האלה. ברור כשמש שזה הליך חקיקה זמני, פרסונלי, שימוש בחוקי-יסוד למטרה מושחתת, בעצם לעגן בחקיקה הסכם קואליציוני מושחת, וזה בשל אי-אמון – מוצדק, יש לומר – בין מה שאני אכנה "דחיק וסליק". מי שלא זוכר, דחיק-סליק זה בעל חיים דמיוני מד"ר דוליטל שיש לו שני ראשים, מושכים לכיוונים הפוכים. אז אולי אפשר לקרוא לממשלה הזו ממשלת דחיק וסליק. ברור לגמרי שיש פה הסכם מושחת. עד כאן דיברתי שוב על הצורה, מה לגבי התוכן? בחוק-היסוד נקבעים סדרי משטר חדשים: לא ראש ממשלה אחד אלא שניים, מפלצת דו-ראשית, כפי שאמרתי, ולא שרים הממונים על משרדים אלא בעלי זיקה המשרתים את אדונם. עוד ביטוי שהחוק הזה המציא לנו – זיקה: אין מפלגות, אין אידיאולוגיה, אין ערכים ועקרונות, יש זיקה – או שיש לך זיקה לדחיק או שיש לך זיקה לסליק, על פי זה יקום וייפול דבר. סדרי המשטר האלה מרוקנים מכל תוכן את המערכת הפרלמנטרית, את כוחה של הכנסת, את האחריות המיניסטריאלית. כי אני שואל פה שאלה אפילו משפטית, תרשו לי לחטוא גם בזה. סעיף 4 לחוק-יסוד: הממשלה מדבר על אחריות משותפת – אני שואל: בפני מי? בפני מי? הרי החוק הזה יוצר מצב שבו חצי מחויבים לדחיק, חצי לסליק. אין אחריות משותפת. השר – בפני מי הוא אחראי? בפני ראש ממשלה אחד או בפני ראש ממשלה אחר? בלגן. בכל אופן, אפילו את אחריותו של ראש הממשלה עצמו למה שנעשה תחת שרביטו, אפילו האחריות של ראש ממשלה בקושי קיימת פה. מצד אחד מקבלים כאן צמד ראשי ממשלה שליטה בלתי מוגבלת בפקודיהם, ומצד שני, הם לא יכולים לתפקד ולהשפיע על תפקוד מי שאינו רשום תחת זיקתם. מה שנוצר כאן היא דיקטטורה דו-ראשית, כאשר כל ראש מושך לצד אחר, בלי פיקוח של הכנסת, אפילו בלי השפעה של השרים שכבולים בנאמנות זיקתם ולא יכולים לבטא עמדות המנוגדות למנהיגם. אבל יש עוד דבר. אני שאלתי קודם: מה נשתנה הלילה הזה? בשלוש מילים, החוקים האלה הם חלק חשוב – נראה לי שהתה עזר לי לקול, נכון? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> התה עזר לי לקול. בשלוש מילים, יש פה האצת התהליך, תהליך הפשיזציה. הזכרתי כבר קודם חוקים, וציטטתי את שטרנהל; יש חוקים והחלטות ומדיניות כבר שנים, שבינם לבין הפשיזם הרע והישן, או הישן והרע, הקרבה גדולה להחריד, אבל החוקים האלה מאיצים את הליך הפשיזציה. מאחר שסוף-סוף יש לי זמן, ומאחר שאני מתגעגע לאקדמיה, אז אני אקח לי קצת את הזמן להסביר או להציג מהם עיקרי הפשיזם, שזה לא ייראה כאילו אני מדבר סיסמאות ריקות מתוכן. מובן שלצערי אני לא אוכל לחזור על הקורס שלימדתי בתחום, אבל לפחות בכמה נקודות. אז מהם עיקרי הפשיזם? הדבר הראשון והבסיסי ביותר בפשיזם הוא מה שמכונה לאומיות – בעברית, יותר נכון, לאומנות – של דם ואדמה. מה זה לאומנות של דם ואדמה? יש לזה שני מרכיבים: אחד, העם נתפס כגוף אורגני. העם לא נתפס כקבוצת אנשים שקשורים אחד לשני בסוג של חוזה או אמנה חברתית מתוך רצונם, אמנה שאפשר להתחבר אליה או לנטוש אותה על פי רצונו של האדם; העם נתפס כגוף אורגני, כאילו בין מרכיביו קיימת קרבת דם, שזה כמובן מיתוס. אין עם שבאמת יש לו קרבת דם ושורשים אי-שם לפני 2,000, 3,000 שנים, או אפילו 1,000 שנים, ואני לא מדבר כרגע רק על היהודים אלא בכלל. זאת מיתולוגיה פרוטו-פשיסטית, וההמשך ידוע. אז הלאומנות האורגנית של דם ואדמה היא היסוד המרכזי של הפשיזם. אמרתי מה זה אומר מבחינת הגדרת העם. אמרנו, יש לזה שני צדדים: לאומיות של דם ואדמה. מה הכוונה באדמה? קשר מיתולוגי – אני מדגיש: מיתולוגי – למולדת היסטורית. הקשר הזה הוא לא קשר בהכרח, אם בכלל, אמיתי, אלא הוא קשר מיתולוגי. הוא קשר שעושים בו שימוש מגייס, הוא מיתוס מגייס. אבל על בסיס המיתוס הזה יש גם ציווי ערכי שנגזר מכך: הזכות והחובה לשלוט באותה מולדת באופן בלעדי. אם היא שלי, כי כך אומרות האגדות או אומרים המיתוסים. לא רק שיש לי את הזכות לשלוט שם גם אם אני לא הרוב, גם אם אני מגיע מעבר לים ויש שם ילידים, זה לא חשוב; יש לי זכות וחובה לשלוט כי כך ציווני אבותיי הקדמונים. אמרנו – לאומיות של דם. הדם הזורם בעורקיי הוא דמו של אברהם אבינו. אם זה לא היה כל כך עצוב וטרגי, הייתי צוחק על הבדיחה המגוחכת הזו – אברהם אבינו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אלפיים שנים ויותר מאז שערכו את סידור התפילה, אבותינו זה אברהם, יצחק ויעקב. אנחנו מתפללים ומזכירים, אתה לא יכול לבוא ולהגיד. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> במיתוס, במיתוס. אמרתי גם קודם, אני בעד חופש הפולחן ובעד זכותו של אדם להאמין במה שהוא רוצה, אבל אני לא מקבל את התרגום של האמונה לכל מעשה. אדם רוצה להאמין שהיה מישהו בשם אברהם אבינו, שהוא מתפלל לאלוהיו, וכן הלאה – זכותו. אמרתי, אני אפילו אילחם על זכותו זו ועל זכותו לממש את זה. אבל אם הוא רוצה להשתמש באמונה הזו כדי להדיר אחרים, כדי להציג את עצמו כבעלים על חשבון אחרים, שם אני אומר לא, שם אני אומר לא – אלו שני דברים שונים. בכל אופן, מה שנגזר מלאומיות הדם והאדמה וראיית העם כגוף אורגני ואת קשריו למולדת מיתולוגית, והזכות והחובה לשלוט בה – מה שנגזר מזה זה עליונות העם. הפשיזם מאמין שהעם הוא הערך העליון. לא האדם, אלא העם ואדמתו. זה מזכיר לי שיר של יהודה עמיחי, לא זוכר את שמו. יש שאלה בשיר: איפה הוא נפל? שואלים אותו. בעצם הוא מפתח את השיר, והוא אומר שכששואלים – לא איפה הוא נפל, אלא איפה מישהו נפגע – אז ה"איפה" הזה יכול להתייחס לאדם או לאדמה. יש גם משחק בעברית במילים "אדם" ו"אדמה", אבל זו האסוציאציה. בכל אופן, בפשיזם העם הוא העליון. העם הוא הערך העליון, לא האדם. לכן הוא מתנגד כל כך – הפשיזם מתנגד לדמוקרטיה הליברלית, לליברליזם בכלל, כי אלה נותנים אפשרות לוויכוח ואי-הסכמה. הם לכאורה מפלגים, פוגעים באחדות. בוודאי שהפשיזם מתנגד לסוציאליזם, שאני גאה להיות חלק ממנו, בעיקר לסוציאליזם המרקסיסטי, שאני עוד יותר גאה להיות חלק ממנו, משום שהסוציאליזם שם דגש על האדם ועל המאבק לצדק חברתי ולשחרור מעמדי. לא העם הוא הערך העליון, אלא השוויון המעמדי, ובכלל. את זה הפשיזם לא יכול לסבול. עוד דבר שמאפיין את הפשיזם – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> המרקסיזם בהתפתחותו היה גדול מחוללי האלימות. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כמובן שאני חולק עליך בזה שאתה אומר "גדול". אני לא חולק על זה שבשמו נעשו פשעים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מקבל את התיקון שלך, פשעים כנגד האנושות. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני בהחלט מקבל את זה שבשמו נעשו פשעים, אבל אני אומר לך שני דברים, כבודו: דבר ראשון – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני לא רוצה להפריע לך, אז אתה לא חייב. אני הערתי כי – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, אני נהנה מזה. זה שיח באמצע בוקר, לא ראיתי את השמש פה, אבל. אני אשמח לעשות את זה אפילו אם בגלל זה אני לא אספיק לסיים. שני דברים בקצרה: דבר ראשון, זה נעשה בשמו, כמו שאמרנו, והסכמנו על זה. זה שזה נעשה בשמו זה לא אומר שהוא כזה. אם אנחנו רוצים להצביע על משהו שהוא אחראי אולי למקרי העוול, כולל הרצח, העינויים, הפשעים וכן הלאה, המחולל הגדול ביותר זה הדתות. אבל זה נעשה בשם הדתות. בין זה לבין להגיד שזה הדתות, ההבדל הוא גדול. זאת אומרת, אם מישהו יבוא ויגיד, לצורך העניין, כדוגמה: הנצרות היא האינקוויזיציה, הנצרות היא האחראית למקרי הרצח והעינויים, וכן הלאה, לצורך הדוגמה, ב-1,000 שנות ימי הביניים – זה תמיד הצחיק אותי שקוראים לזה "ימי הביניים", בהיסטוריה האנושית זו התקופה הכי ארוכה, זה לא תקוע בין לבין, אבל ניחא – אז אני אבוא ואומר, בתור אתאיסט אידיאולוגי, ואני אתאיסט לא כלפי דת אחת, אלא בכלל: לא, זו לא הנצרות, זה מה שנעשה בשם הנצרות. ואז כמובן השאלה: אם זה נעשה בשמה, האם יש בכל זאת אחריות מסוימת למשהו שטבוע בה, וכן הלאה. שאלה גדולה. כאן אני כבר לא ממשיך. עוד דבר, אם כך, שמאפיין את הפשיזם זה מלחמה, תפיסת המלחמה בין העמים כחוק טבעי. המצב הטבעי, טוען הפשיזם, הוא לא שלום. המצב הטבעי בין העמים הוא מלחמה, ויש שיוסיפו מלחמת הישרדות, בסגנון כמעט דרוויניסטי, ולכן האחדות של העם והעוצמה שלו הן מטרות פוליטיות עליונות. לטובת האחדות של העם, העוצמה שלו, אמרנו – הלאומיות היא ערך עליון – לטובת זה מציג הפשיזם ארבעה דברים: דבר ראשון, מדינה חזקה, יש שיאמרו טוטליטרית. כדי שהעם יהיה מאוחד, חזק במלחמת ההישרדות, הוא חייב מדינה חזקה, מדינה שבעצם לא רק תבטא את העם כשלמות אורגנית אלא בעצם תישא אותו להישגים והצלחות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה עברת לבז'ז'ינסקי. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בוודאי, חברינו פרידריך ובז'ז'ינסקי. תמיד אהבתי את השם הזה. מדינה חזקה זה אומר חיסול ביקורת, חיסול של מחלוקות, כפייה של הרעיון והשלטון הפשיסטיים על כולם. ואכן, אחד מהדברים שאפיינו תמיד את הפשיזם זה למשל רדיפה של ארגוני החברה האזרחית; צמצום, אם לא חיסול, חירויות וזכויות; איום מסכנת ה-deep state – נכון שמוסוליני לא קרא לזה כך, אבל הוא דיבר על זה בלי שם. מישהו אחר לאחרונה נתן לזה את השם הזה, מישהו אחר אמר לאחרונה במחוזותינו שבישראל אין דמוקרטיה כי יש שליטה של ה-deep state. זה copy-paste של מוסוליני. כי מה בעצם הפשיזם אומר כשהוא מזהיר מסכנת ה-deep state, גם אם הוא לא משתמש בביטוי הזה? שיש תקשורת עוינת, שמתחת לפני השטח יש כמעט קונספירציה של בתי המשפט, של האקדמיה, של התקשורת, של אינטלקטואלים, של שומרי הסף, של ארגוני חברה אזרחית – כולם עושים קנוניה כדי לפגוע בשלמות העם, וכמובן במנהיגו יחיד הסגולה. הדבר השני הוא המיליטריזם. הפשיזם מעריץ את הצבא, מעודד את המלחמה והתוקפנות, משום שהוא רואה בצבא ובמלחמה דרך לאחד את העם, אמצעי להקטנת חיכוכים פנימיים. בגלל זה הוא גם מתנגד לפשרות עם עמים אחרים, אלא אם כן זה מסיבות אינסטרומנטליות, משום שפשרות כאלה יכולות להעלות, חס וחלילה, את החיכוכים הפנימיים אל פני השטח. אחד מהאינטלקטואלים שהשפיעו ביותר על הפשיזם היה אדם בשם מארינטי, שכתב מניפסט שנקרא "המניפסט הפוטוריסטי", נדמה לי שב-1909. אחד מהסעיפים במניפסט אומר: הערצת המלחמה. אגב, אותו משפט אומר: הערצת המלחמה והבוז לאישה – עוד היבט של הפשיזם. הוא לא במקרה מחבר ביניהם, כי נשים כמובן, מבחינתו, לא יכולות להיות כוחניות. אז מיליטריזם הוא גם חלק מהפשיזם. פולחן המנהיג, פולחן המנהיג, פולחן אישיות של אדם שנתפס כמורם מעם, הוא חלק יסודי בפשיזם משום שהוא נתפס כמי שיש לו את הכוח לגייס את ההמונים ולהלהיב אותם. והדבר הנוסף הוא שנאה למיעוטים ורדיפתם. כל מיני מיעוטים. אלה יכולים להיות מיעוטים לאומיים, יכולים להיות מיעוטים דתיים, יכולים להיות מיעוטים פוליטיים או אידיאולוגיים גם. אבל יש רדיפה בפשיזם, או שימוש בזר ובשונה, גם פה, לטובת אחדות האומה. הדוגמה הבולטת ביותר היא של שארל מוראס. שארל מוראס היה מנהיג של ארגון פרוטו-פשיסטי שנקרא L'Action française, והוא מאלה שניהלו את המלחמה האנטישמית המחרידה נגד אלפרד דרייפוס. אבל הוא גם אמר: זה בכלל לא משנה אם הוא אשם או לא, יש לנו שעיר לעזאזל שאפשר להשתמש בו כדי לאחד את צרפת הישנה והטובה. כלומר, הניפוח של אויב חיצוני ושנאה לאחר הם מרכיבים של הפשיזם כאמצעי ליצירת אחדות של העם ומחיקת חיכוכים וויכוחים. כשאנחנו מסתכלים על ישראל, למרבה הצער, אני לא אומר את זה בשמחה לאיד ואני לא נמצא פה רק כדי לזעוק – גם לזעוק, אבל לא רק כדי לזעוק נגד, אלא גם בעד. חבריי ואני נמצאים פה כדי להוביל לשינוי, כדי להפוך את החברה שלנו לטובה יותר. רק פשיסט יכול להגיד בגלל זה שאנחנו נגד החברה. לא, אנחנו לא נגד. אנחנו חלק ממנה ונאבקים למענה, גם כשזה קשה. בישראל, לצערי, היבטים פשיסטיים מהסוג שהזכרתי תמיד היו קיימים. העם היהודי ואחדותו תמיד נתפסו כערכים עליונים, יותר חשובים מזכויות הפרט או ממאבק מעמדי לצדק חברתי. ובהתאם, תמיד היו ברמה כזו או אחרת – לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל מאחר שישראל נמצאת פורמלית במצב חירום מאז יומה הראשון, אז הרבה פעמים יותר – מניעה של ביקורת, ניסיון למנוע הטלת ספק, לפגוע בוויכוח ובמחלוקת, והכול בשם האחדות ובשם מצב החירום. בישראל הצבא נתפס כערך עליון. הצבא לא נתפס כאמצעי, לטוב ולרע, הצבא נתפס כערך. לכן גם הגיוס, השירות – כל אלה נתפסים כערכים: חינוך מיליטריסטי בבתי הספר, האדרה בתקשורת, ובשנים האחרונות, תחת נתניהו, מניעת ביקורת על הכיבוש. מי שמדבר נגד הכיבוש, אוטומטית מושמץ כתומך טרור, כבוגד, בוודאי כשונא הצבא. הכיבוש הוא הפשע הגדול ביותר, הוא אלימות בהווייתה, ומי שלא מדבר נגד הכיבוש עושה יד אחת עם הפשע הזה. בישראל תמיד הייתה גזענות, אבל תחת שנות הדיקטטור מבלפור זה החמיר. גזענות כלפי פליטים מבקשי מקלט, ובוודאי ובוודאי גזענות ערבופובית, כי מה שאותו אדם, שלצערי עדיין נמצא בבלפור, עשה יותר מקודמיו, וגם קודמיו עשו לא מעט, זה ליצור ערבופוביה כבון-טון – להפוך את שנאת הערבים לערך שבאמצעותו הוא מפחיד ומאחד חלקים גדולים, לצערי, בעם, שהולכים שולל אחרי שקריו הנאלחים, וחלקם גם נותנים בו אמון. אבל החוקים שלפנינו, בעיקר חוק-היסוד, החריפו את המגמה שכרגע הזכרתי. קודם כול, מצדיקים אותם. אני לא מצפה כלום מהליכוד. בדיוק דיברתי השבוע עם מישהו, אני לא זוכר אם זה היה מישהו מימינה או מהליכוד עצמו, ודיברנו על זה שאין היום ליכוד, יש ביביזם. אם הייתה אפשרות, הייתי עושה מבחן לאנשי הליכוד שיושבים פה, כמה מהם מכירים את ז'בוטינסקי. הזכרנו את ז'בוטינסקי גם בוועדה; אני מבטיח לכם ש-90% מחברי הכנסת של הליכוד יודעים איך ללקק לדיקטטור מבלפור אבל לא יודעים אפילו מילה אחת ממה שכתב ז'בוטינסקי. החוקים הללו מוצדקים בשם חירום ואחדות, שמוצגים כערכים בלעדיים. אין חשיבות לשחיתות, לגזענות, לאפרטהייד. ואני חוזר ואומר: תוכנית הסיפוח, האנשלוס – והליכוד, אמרתי, אני לא מצפה ממנו, אבל כחול לבן הזדחלה אליו ונותנת לו יד – הסיפוח הופך את האפרטהייד הקיים-למעשה גם להלכה, ואת קיומו לממוסד. אז החוקים הללו מוצדקים, ומתעלמים מהשחיתות, מהגזענות, מהכיבוש, מהאפרטהייד, מהפערים והעוני, מזכויות העובדים. בעבר הייתה פה מדינה עם תוכן בלתי דמוקרטי – אמרתי את זה כבר קודם, אתנוקרטיה – אבל חלקית לפחות הייתה צורה דמוקרטית. עכשיו גם את הצורה הזו זורקים לפח עם שני החוקים האלה, כי החוק נותן כוח בלתי מוגבל לממשלה בכלל ולנתניהו בפרט אל מול שאר הרשויות ועל חשבונן. החוקים האלה ממסדים גם את פולחן האישיות. לא במקרה האדון נתניהו דיבר על עצמו בלשון של יחיד סגולה לפני יום-יומיים. הסגול שעל הראש הפך לסגולה. הכוח הזה שנותנים פה לנתניהו ולממשלתו, הכוח הזה ממסד בחוק-יסוד את העריצות של הרוב במסווה של שלטון העם ורצון הרוב. מכאן, מי שיוצא נגדו מואשם כהורס האחדות, כמחליש העם, כפוגע במאבק בקורונה, כבוגד ברצון העם ובריבונות שלו. מכל זה גם תגבר ההסתה, תגבר ההפחדה, תגבר ההשתקה של בתי המשפט. אנחנו רואים את האיומים של הדוצ'ה על שופטי בית המשפט העליון ואת העדר שלו שיושב שם בחוץ ומאיים – למי שלא ראה את הסרטונים האיומים אתמול, שיש בהם איום מפורש ברצח על היועץ המשפטי לממשלה ועל שופטים בבית המשפט העליון ההשתקה של התקשורת, של האומנים, של השמאל, של ארגוני זכויות האדם וארגוני העובדים, של הפלסטינים, הן בתוך ישראל והן בשטחים הכבושים, של הפליטים, של כל מי שמזוהה ומוצג על ידי השלטון, ובראש ובראשונה על ידי השליט, ירום הודו, כאליטה אנטי-עממית. התוצאה היא תוכן פשיסטי של עליונות יהודית עם צורה פשיסטית של דיכוי שיח, מחאה, ביקורת ומחלוקת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לכן, חברים – אני מסיים – על רקע החקיקה הזו יתגבר גם גזל הציבור. התיקון לחוק מימון מפלגות, שכולל סעיף שוחד לשמשון ויובב, הנדל והאוזר, בא על חשבון הציבור. ממשלה מנופחת עם כפילות שרים וסגני שרים. אין אפילו מראית עין שבה השרים יהיו משרתי הציבור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. משפט אחרון אחרון. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> משפט אחרון, באמת. כל החקיקה החברתית שניסינו לקדם במהלך המשבר נתקעה בכוונה בידי יושב-ראש הכנסת גנץ. כל הדרישות של הוועדות לא התקבלו, ואפילו לא זכו להתייחסות. תודה רבה. << יור >>היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה, ד"ר כסיף, חבר הכנסת. יעלה חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. יואב, 50 דקות. אדוני, בהצלחה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השר גלעד ארדן וכל העובדים הנאמנים של הכנסת שמכבדים אותנו היום בהקשבתם. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נכון – – – בירכתי אותם. מגיע להם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> היום וכל יום. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> וכל יום. מי הגיבורים שלנו היום? מיהן הדמויות לחיקוי? כאשר מדובר על נבחר ציבור, לדמותו, לאישיותו, חשיבות עצומה. מרענן אך מעט מעציב לקרוא את תמצית מניעי שליח ציבור שאותה סרטט יגאל אלון במאמר "אתיקה בפוליטיקה", ואני מצטט: שיקולים של מניעי שליח ציבור בדרך כלל מורכבים משלושה יסודות: מוטיבציה רעיונית, תחושת השליחות מטעם הציבור ולמענו ואמביציה אישית. איזון נכון בין שלושת המניעים האלה מבטיח מנהיגות מאוזנת. בשנים האחרונות גס ליבן של הבריות במושג "צו התנועה". היו שראו בביטוי זה צביעות והעדיפו את פניית המועמד: ראו מה טוב אני, בחרו בי. אודה ולא אבוש, גם בעת הזו רואה אני בצו התנועה – היינו, שליח שיש לו שולחים למען הגשמת מטרה משותפת – מניע חיובי יותר מאשר שאיפת היחיד להנהיג, אף שללא תכונת מנהיגות לא תטיל התנועה צו. נוכחתי לדעת שהתחליף לצו התנועה אינו בהכרח מנהיג טוב וישר יותר; ברוב המקרים הוא רק יותר קרייריסטי ומכור לפוליטיקה פרסונלית. ובאשר לאמביציה – ראוי כי זו תסויג לאמביציה אישית למלא תפקיד כראוי בשליחותו של רעיון, ולא כמניע להתבלטות ולפרסומת מוגזמת המשבשת שיקול דעתו של אדם. אז מיהם הגיבורים שלנו היום? מיהן הדמויות לחיקוי? מי בהנהגה? הגיבורים שלנו, מנהיג הליכוד ומנהיג כחול לבן, חתמו על הסכם קואליציוני, הסכם שהוא בין שני אנשים. אומנם בסוף ההסכם, בקצה, כתוב "חתימת הסיעות", אבל באמת זה הסכם בין שני אנשים. ואם אני חוזר לדבריו של יגאל אלון, מהו צו התנועה? מהו אותו רעיון? מהו אותו דבר ששלח אותם לדרכם? האם זה הסכם בין רעיונות נוגדים? האם זה הסכם שנולד להציג פשרה אידיאולוגית בין זרמים שונים? אם כך, היכן קווי היסוד? אז אתמול התרצו נציגי הליכוד וכחול לבן ואמרו שכן, כן, הם יוסיפו קווי יסוד לפי החוק והם יגידו את קווי היסוד כשיציגו את הממשלה. כלומר, ללא שאלת בית המשפט הם לא חשבו שאולי צריך להחליט על קווי יסוד. זה לא חשוב, קווי יסוד לממשלה? זה לא חשוב לדעת לאיזה כיוון הולכים ומהי הדרך שצועדים בה? נראה שלא, לפחות לא מספיק. היכן קווי היסוד? מה הם אותם דברים – ואני הלכתי עם בני גנץ עד לא מזמן – עם רעיונות שהיו בתוכם, כמו מיסוד השוויון, בחוק-יסוד, של כל אחד במדינת ישראל? מהי מערכת היחסים הסדורה, האידיאלית, שאנחנו חושבים – שאחרים חושבים – בין דת למדינה במדינה היהודית והדמוקרטית שלנו? מהן תפיסות העולם הנוקשות, המתנגדות, המחברות ביניהן? מה עם תפיסת עולם כלכלית? ומה עם הזרים שיושבים בתוכנו? מה התוכניות? מה תפיסת העולם? מה הדרך? מה הרעיון? מה לגבי שכנינו, שחלקם הם אויבינו וחלקם הם רק שכנינו? מה התוכנית שלנו? האם זה נמצא בהסכם הקואליציוני? בוודאי שלא, הרי בית המשפט העיר, וכחול לבן – באמצעות עורכי דינם, לא באמצעות המנהיגים; המפלגות מתנהלות באמצעות עורכי דינן. אנחנו מנהלים דיון בין עורכי דין, ובית המשפט הגבוה לצדק יושב בדין ושואל: מתי תכתבו קווי יסוד, כי בלי זה לא עובר. על פי חוק צריך קווי יסוד. זו לא המצאה של בית משפט עליון. אומרים עורכי הדין: ניתן לכם תשובה מחר, והם חוזרים, אכן, עם תשובה: יהיו קווי יסוד. אנחנו פה, הציבור, נבחרי הציבור, לא יודעים עד עכשיו מהם קווי היסוד. את זה אנחנו לא יודעים. כי אם דיברנו על צו התנועה, אותו מונח ארכאי – אני קצת מתגעגע אליו, קצת מתגעגע לשיח שאומר מה אנחנו רוצים למדינה ולא מה אנחנו רוצים לעצמנו. לא איזה כוח יהיה לנו, אלא מה נעשה בכוח שהעם נתן לנו. מהו צו התנועה הזה? הוא לא קיים. הגיבורים שלנו, מנהיג הליכוד ומנהיג כחול לבן, חתמו על הסכם קואליציוני שהוא הסכם בין שני אנשים. אם מסתכלים במעוף הציפור, ואם היה מגיע מישהו מהחלל החיצון וקורא את ההסכם הקואליציוני, הוא היה אומר: מה קרה פה? יש פה שני אנשים, מנהיגי מפלגות פוליטיות, שחטפו את מפלגתם, חטפו את מפלגתם. זה חטף את כחול לבן וזה חטף את הליכוד, ובתוך שיח החוטפים האלה ושיח החטופים האלה מתפתח לאט-לאט גם אפקט שטוקהולם. כלומר, אנשים כבר מתאהבים בחוטף שלהם. זה מתאהב בחוטפו וזה מתאהב בחוטפו. אנחנו ממשלה של חוטפים וחטופים? נראה שהולכים לשם. מדובר בכאלה שעשו הכול אך ורק לטובתם האישית. אם תיקחו את ההסכם ותקראו אותו, ואחר כך ניגע בחוק-היסוד ונראה מה יש בתוכו, בתיקון לחוק-היסוד, ההסכם כולו במעוף הציפור אומר כך: מתי אני, מתי אתה, ואם לא אני, מתי לא אתה, ואם אני זז, מתי אתה מגיע, ואם אתה מגיע, מתי אני הולך, ואם בית המשפט יתערב, מה יקרה. בית המשפט – איך הוא קשור? הרי טוענים הטוענים, ושומעים אותם טוענים בלהט – לא השר ארדן, אבל חבריו – טוענים בלהט: בית המשפט, אם יתערב. בית המשפט – אם יתערב? הרי אתם הכנסתם את בית המשפט. אתם הודעתם קבל עם ועדה שאם בית המשפט יתערב, רחמנא ליצלן, תהיה בעיה בהסכם. תזוז הלבנה ואמות הסיפים ירעדו. איזה אמות סיפים? איזה אמות סיפים? אמות הסיפים של הוועדה למינוי שופטים? או אולי אמות הסיפים של מינוי מפכ"ל או אי-מינוי תפקידים בכירים לחצי שנה? לא, לא כל התפקידים הבכירים, רק אלה שקשורים למערכת אכיפת החוק, כי מינוי שרים, סגני שרים ומינוי המנכ"לים, 36 במספר כנראה, ייעשה מייד. זה פחות חשוב ממינוי מפכ"ל, מינוי נציב שירות בתי הסוהר. אז התרצו עורכי הדין – ואמרתי כבר, למנהיגים שלנו יש עורכי דין, גם בפוליטיקה וגם במקומות אחרים – ועשו גם לזה תיקון. לא, לא התכוונו. נעשה בזה תיקון, נעשה בזה שינוי, הודיעו אתמול לבית המשפט: נאפשר בהסכם הקואליציוני מינוי של בעלי תפקידים במערכת האכיפה, ועם ישראל אמר להם בקידה: תודה רבה. באמת מעשה ראוי. כשאתה מגיע למצב שאתה עושה את המובן מאליו או מתקן את מה שקלקלת והופך את זה לפשרה, זה רק מעיד באיזו תהום אתה נמצא ולאיפה אתה רוצה לקחת את כולנו. ההסכם הקואליציוני, אני מקווה שאני לא טועה, יש בו 14 עמודים. מתוכם עמוד וחצי כאילו עוסק בקורונה. מדוע אני אומר "כאילו עוסק בקורונה"? כי הוא לא עוסק בקורונה. אתמול – שלשום, יותר נכון – הייתה מסיבת סיום הקורונה. ראש הממשלה ערך מסיבת סיום, אסף את כל השרים. והאמת היא – ראיתי את מסיבת העיתונאים ואת ההנחיה המופלאה של ראש הממשלה ואת כל השרים עולים ומשבחים, והאמת היא שקצת כאב לי. אולי פספסתי, אדוני השר, אני מקווה שאני לא מטעה, תקן אותי אם אני טועה, אני חושב שהשר ארדן לא היה שם, וחבל שהוא לא היה שם, כי אם כבר הגיעו לחגיגה, אז למה רק תרבות וספורט? מה, לא הייתה משטרה שנשאה פה בנטל אדיר? כמובן, עם הנחיות של הדרג הממונה, המיניסטריאלי, שזה השר, אבל בוודאי ובוודאי ממלא מקום המפכ"ל, כל המפקדים, כל השוטרים, ממלא מקום נציב שירות בתי הסוהר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שר הביטחון. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> שר הביטחון הוא ממקום אחר, אבל השר ארדן הוא מאותו מקום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לך תדע. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> שירות בתי הסוהר – וזאת ידע הציבור – מגיעה להם תודה גדולה. בוועדת הקורונה, שאני חלק ממנה – אין נדבקים בשירות בתי הסוהר. עבודה מאומצת של מערכת אדירה. אז לא רק הסרת שיער בלייזר זה חשוב; גם משטרה שעובדת יום ולילה. מפה, גם באמצעות השר, אבל גם באמצעות מי שמקשיב בשעת בוקר מוקדמת, אני חושב שזה יהיה נכון מכל הבית הזה להגיד תודה לשוטרי משטרת ישראל, לשירות בתי הסוהר, לכיבוי אש, לכל אותם כוחות שנמצאים, ובדרך כלל הם לא זוכים להילה, אבל תמיד כשצריך אותם הם שם. גם להם מגיעות מחיאות כפיים, למרות שהאזכור שלהם הוא קטן מדי לעומת תרומתם. אני לא אוסף קרדיטים כי הייתי פעם במשטרה, ממש לא. אני חושב שפשוט מגיעה תודה. מתוך 14 העמודים של ההסכם הקואליציוני, שאמרתי קודם שעוסקים בו בכל מיני זוטות – לפחות להבנתי, ולא רק להבנתי; כל מי שיפתח ויראה: עמוד וחצי כאילו עוסק בקורונה שפחות או יותר הסתיימה. לפחות ראש הממשלה עשה לה מסיבת סיום, לא כולם היו במסיבה, כמו שאמרתי, אבל הייתה מסיבה יפה, הייתה מסיבה מרגשת, שר האוצר עלה וריגש אותי, ראש רשות המיסים עלה וריגש אותי. ואחרי שגמרתי את ההתרגשות הזו, נמשיך לקרוא את סעיפי ההסכם הקואליציוני שהם המבוא לדיון ההזוי, כשאנחנו פה כבר שבוע ימים בתיקון חוק-יסוד: הממשלה, שכל-כולו תמונת מראה להסכם קואליציוני. בואו נתחיל במושכלות ראשונים באותם 14 עמודים מכוננים, שהכותרת שלהם "כולנו תחת האלונקה", אבל אפילו אין שם ברזנט. יש שם הגבלת חקיקה לחצי שנה. גם פה עורכי הדין התרצו ומסכימים שזה לא יהיה מוחלט. יהיה אפשר להביא גם חוקים אחרים, לא רק קורונה. באמת תודה רבה לעורכי הדין, ותודה למנהיגי המפלגות שאפשרו לעורכי הדין להודיע לבג"ץ שהדבר הבלתי-חוקי שהם רצו לעשות מותר מהיום, תודה. אין קווי יסוד, כבר אמרנו? אין אפילו סרטוט של קווים. אה, לא, בעצם יש שניים: אחד זה חוק הגיוס במתכונת שלא עמדה בביקורת, והשני, שאם תבוא עד 1 ביולי הצעה לסיפוח במתווה כזה או אחר, היא תגיע. דיברנו על רעיונות, דיברנו על צו התנועה, דיברנו על מצע. איפה זה נמצא אצל חבריי עד לא מכבר, חבריי הפוליטיים עד לא מכבר? איפה זה נמצא? גם זה שוכב או מתחת או מעל או בצד, אבל בטוח הוא לא נמצא בליבם ובתפיסת עולמם. צו התנועה, אותו מונח ארכאי, הלך עם צו הגיוס: כולנו עכשיו בצו גיוס, מצד אחד, נגד הקורונה, ומצד שני, כולנו בצו פיוס. כלומר, בתוך הסיפור הזה יהיה לנו גם קבינט. איך קראו לו? קבינט – איך השם המלא, אורנה? << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> פיוס. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אה, כן – פיוס. התפייסו, בני זוג שמתפייסים. בני זוג שמתפייסים, אבל זה לא המקרה הרגיל. מניסיוני אני אומר לכם, זה בני זוג שמתפייסים, אבל יותר במסגרת אלימות במשפחה – ככה זה נראה. אז יהיה לנו צו פיוס, ויהיה לנו גם קבינט פיוס לאומי שבו יתפייסו אחד עם השני. הם ישבו פה כולם בצפיפות נוראית של 36 אנשים. זה נכון, אני אהיה מרווח יותר בספסלי האופוזיציה, אבל להם יהיה צפוף, ואולי גם קצת חם וקצת דביק, אבל הם יהיו מפויסים. אני לא יודע איזה פיוס הם יעשו, אבל הם יהיו מפויסים. כל אחד יקבל את מה שהוא רוצה, את התפקיד שהוא רוצה, את הדברים שהוא יעשה או לא יעשה מחר או מוחרתיים. אבל מה יעשה? אל מול מה יעשה? אל מול איזו תפיסת עולם הוא יפעיל את כובד משקלו הפוליטי? אל מול מה? איפה אותו דבר ארכאי שקוראים לו מצע, דרך, אידיאולוגיה, תפיסת עולם? כל-כולו ב-14 עמודים של דיל בין פוליטיקאים ודיל בין עורכי דין. בתוך האירוע הזה יש אירוע, שנמצא בתוכו אבל לא מספיק תופס מקום, וזה סירוס עבודתה של הכנסת ככנסת. הכנסת היא לא רק מחוקקת. אנחנו נשב פה היום כל הלילה, נשב ונצביע. אבל הכנסת תעבוד, ותהיה ממשלה, אם תהיה ממשלה, ויהיו לה ועדות בכנסת הזו. לכנסת יש תפקיד משמעותי במשטר דמוקרטי, וזו לא אמירה בעלמא. היא צריכה לפקח, לטייב ולבקר, גם לבקר, את עבודת הממשלה – את עבודת הרשות המבצעת, לא עבודת הממשלה. אני אתן לכם דוגמה ממה שקרה רק לפני שבועיים-שלושה פה בכנסת. לוועדת החוץ והביטחון הובא התיקון לחוק מחקרי תקשורת. אחרי שבית המשפט אמר: עד כאן תקש"ח, מפה חקיקה, הגענו לשם. אני ישבתי בוועדה הזו – אני לא חבר בוועדה אבל ישבתי בוועדה הזו – והופיעו נציגי כלל הגופים: משרד המשפטים, וכמובן משטרת ישראל וגופים נוספים, ומשרד הבריאות, ובתחילת הדרך טענו ואמרו: אנחנו חייבים את החוק הזה לטובת עם ישראל על מנת להילחם בנגיף הקורונה. אני מלכתחילה, גם פה בכנסת, אמרתי שהחוק הזה באופן אישי לא נראה לי, אבל לא ידעתי את הפרטים. הוא לא נראה לי מתפיסת העולם הבסיסית שלי כאיש משטרה, בהבנה מהו שיטור בחברה דמוקרטית. אמרתי: כמה שיותר סמכויות אכיפה למשטרה, מבחינתי, זה בסדר אם עושים את זה בהוגנות ובשקיפות ומתוך ריסון עצמי, וכמה שפחות סמכויות פיקוח. משטרה במשטר דמוקרטי לא עוסקת בפיקוח – זה בתפיסת העולם הבסיסית שלי. נכנסנו לדיון. הצד הטוב של האירוע הוא שהממשלה באה עם החוק הזה והיה ברור לחלוטין שיש רוב, ובמהלך מקצועי של סיג ושיח פנימי בין בעלי המקצוע לבין חברי הכנסת מסיעות שונות הבין גם שר המשפטים שזה לא נכון ומשך בינתיים את הצעת החוק, והיא נעצרה. יש משמעות בכנסת גם לאופוזיציה פעילה, מקצוענית, שאכפת לה מהמדינה לא פחות מהקואליציה או ממי שנמצא בשלטון באותה עת. האם זה יקרה עכשיו? האם זה יקרה עכשיו? אני אומר לכם שכנראה שלא, כי ההסכם הקואליציוני מראה סימנים שאין כוונה כזאת. ואני אגיד משהו כללי, וזה נכון גם לחיים האישיים, בוודאי לחיים הציבוריים – זה שלמישהו יש את הכוח ואת האמצעים לנקוט הליך מסוים, זה לא בהכרח נכון להשתמש בהם. שלטון משמעותי במשטר דמוקרטי חושב כל הזמן על ריסון הכוח. זה שהוא ישנו, אנחנו יודעים. זה שיש פה רוב ברור להקמת ממשלה, ברור לי לחלוטין. האם הרוב פועל בחוכמה, מתוך ראייה דמוקרטית רחבה של מה שקורה פה? ממש לא. אני אומר לכם את זה כי זה כתוב בסימנים ברורים בהסכם הקואליציוני הרע הזה שהוביל לתיקון חוק-יסוד, ותכף אגע בחוק היסוד עצמו. חוק נורבגי מדלג – פטנט חדש. דרך אגב, אתמול אמרו שבינתיים ימתינו איתו, קיבלו את המלצת בית המשפט. צריך המלצת בית משפט? מה גורם לאנשים להגיע למחשבה הזאת? הייתה רשימת מועמדים טרם הבחירות, ועכשיו בגלל איזושהי קוניוקטורה פוליטית כזו אחרת, בואו ניקח את הרשימה ונדלג כשזה יתאים לנו, כי נגמרו לנו האנשים. יש לנו x שרים, x סגני שרים שאפשר לממש, יש גם ועדות כנסת שיש חלוקה שלהן בהסכם, ונגמרו לנו האנשים. שומו שמיים, נגמרו האנשים. אז אם נגמרו האנשים, נביא אותם. מאחר שאי-אפשר להביא אותם סתם – אפשר כמובן להביא שר מקצועי, אבל אי-אפשר סתם להביא אנשים – אז בואו נדלג, בואו נדלג. כותבים את זה בהסכם קואליציוני בלי להתבלבל, מתייעצים עם עורכי דין. מגיעים לבית המשפט, בית המשפט שואל אותם כמה שאלות, עושה להם קצת נו, נו, נו, ואנחנו שומעים שמייד קופצים אנשים ואומרים: מה בית המשפט? אם הוא יעז להתערב זה חמור ביותר, ולא יהיה, ועל ראשו של בית המשפט ובג"ץ הליכה לבחירות. אבל בואו נשכח לרגע מבית המשפט. מה גרם לאנשים שפויים, נורמלים, שאת חלקם אני מכיר היטב, לחשוב על חוק נורבגי מדלג? מה שקרה, החוק הנורבגי המדלג קפץ החוצה כרגע, קפץ, ואם הוא לא היה קופץ, היו מקפיצים אותו פה דרך הוועדה המסדרת, דרך ועדה מיוחדת, ומנסים לדלג על הכול, ואז כשהיו מגיעים לבית המשפט היו אומרים: למה בית המשפט מתערב בעבודתה של הכנסת, ושומעים נאומים חוצבי להבות. אבל המציאות היא שבין כלל המוסדות, הכנסת היא המקום שמשקלו הוא הפחות ביותר. ההסכם הזה מייצר מצב שלממשלה יש כנסת. לממשלה יש כנסת. היא תפעיל אותה. וכך קורה שתמיד יש חוסר איזון. במדינת ישראל הכנסת תמיד הייתה חלשה. אבל מה שקורה פה – מחלישים אותה כי שני אנשים החליטו לעשות מרוץ שליחים ביניהם, מרוץ בין שני אנשים שכל אחד מהם אומר – סליחה על הביטוי הלא-פרלמנטרי: מי ידפוק אותי ויפיל את המקל? מי יפיל את המקל? על מנת לעשות את כל הדבר הזה עושים שמיכה על שמיכה על שמיכה על שמיכה ובאים לעורכי דין. אני לא ראיתי, ואני קצת מבין במסמכים משפטיים – תשמעו, האמת היא, הייתי אומר שזה הסכם בין גנבים אבל האמת היא שזה לא נכון, כי לגנבים יש כבוד. ואז בפנים אנחנו רואים ועדה למינוי שופטים. מה להסכם קואליציוני ולוועדה למינוי שופטים? כולנו יודעים מה. מה זה, זה אחד מאבני היסוד של ההסכם הקואליציוני, בגלל זה הבניין יתמוטט. 36 שרים ו-16 סגני שרים – השר ארדן, אתה הולך לשבת צפוף. ואני מאחל לך שיהיו לפחות שני שרים או שתי שרות רזים ורזות לידך, כי אם לא, חייך הולכים להיות קשים כאן. ואני באופן אישי אשתדל להאריך בנאומים, כדי שהם יהיו קשים עוד יותר, כי זה כמעט הכלי היחיד שיישאר כאן. אז יסלח לי השר ארדן. אני אומר מראש שאני מתנצל בפניו אם אני אאריך בדיבור רק בגלל שאני קצת נהנה מהסבל של הצפיפות, אבל אני מבטיח להתחשב. אם יהיו שניים שהם גדולים יותר, אני אמעיט בדבריי. בהסכם הקואליציוני עוסקים גם בסידורי דיור ואבטחה של ראש הממשלה החליפי. אתם יודעים מה, בואו נתחיל בסידורי האבטחה. אני, לתפיסתי, ואני יודע שהשר ארדן יודע את זה גם – שיקולי האבטחה הם שיקולים בהסכם קואליציוני? אני יודע שזה סיפור מקצועי, בודקים את רמת האיום, מחליטים על הסיפור, הולכים קדימה. אבל לא, פה זה בהסכם קואליציוני, כי סידורי האבטחה שמדברים עליהם הם לא אבטחה; הם סמל סטטוס: כמה בשיירה, מי לפני ומי אחור, כמה אופנועים. צריך להגדיל את משטרת התנועה, השר ארדן, השיירות יהיו ארוכות יותר, וחייבים אופנועים. ואוי ואבוי אם לראש הממשלה שמכהן יהיו פחות אופנועים מראש הממשלה החליפי, שאמור להתחלף עוד שנה וחצי. השאילתות – אם אתה תהיה בתפקיד, על הראש שלך יהיה כל הבלגן הזה. אבל זה – דיברנו על סידורי האבטחה, שזה בכלל מופרך, משולל כל יסוד מקצועי, אבל זה בפנים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ייקחו את זה מכבישי הנגב. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כנראה. אבל יש פה עוד משהו, יש פה גם את סידורי הדיור, שזה יותר מוזר. למעשה, דואגים, ואני מבין את הדאגה, שעתידית – כי שמענו גם טיעונים מעורך הדין של הליכוד, שאמר שצריך להיות חוק שגם עתידית, אם יהיה, אז תהיה לנו את האפשרות הזאת להמשיך להתנהל. כלומר, יש מצב שהכנסת צופה שיהיו לנו בעתיד ראש ממשלה וראש ממשלה חליפי חסרי בית. כלומר, המחשבה העמוקה שעמדה בבסיס הרעיון היא שלא יהיה מצב שראש הממשלה ב-Airbnb, או בדירה שכורה, רחמנא ליצלן. זה הרי מופרך על פניו. להחליט על הדבר הזה בהסכם קואליציוני, זה לא רק מופרך – זה מושחת. זה מתת של כסף בצורה הכי בוטה והכי גלויה שלו. לא היה דבר כזה מעולם בהסכמים קואליציוניים. סיפוק צרכים אישיים וגחמות אישיות של אנשים בהסכם קואליציוני-פוליטי לא היה. נקודה. וזה הסיפור. זה סיפור של כסף. זה סיפור של כבוד. זה סיפור של הסכם קואליציוני. זה סיפור של שחיתות, ועליו חתומים שני אנשים שחטפו גם את הליכוד גם את כחול לבן והתאהבו במעמד של חוטפים ונחטפים, ומתחבקים לאורך כל ההסכם הזה חיבוקים כל כך חזקים, שזה בסוף כואב לנו. חסינות לראש ממשלה חליפי: אם יהיה בעתיד מישהו – תיאורטי – שהוא ראש ממשלה שיש לו כתב אישום, ואחרי שנה וחצי באותו הליך חקיקתי הוא יצטרך לעזוב את תפקידו ולהיות ראש ממשלה החליפי – עתידי, זה לא שום דבר שרואים אותו בפועל, אין כזה אירוע – אז הדמיון של המחוקק הוא כזה שגם לו תהיה חסינות. זה מושחת בבסיס. זו פסקת התגברות, לא כללית. אני שמעתי את השר ארדן אתמול מדבר שנכון לעשות פסקת התגברות. אני יכול להתווכח איתו בהקשרים אחרים מה נכון, לגבי כמה ח"כים שצריך לפסקת התגברות כזו. אבל פה זו פסקת התגברות אישית לבן אדם, לנאשם, שב-24 במאי הוא מתיישב על ספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי בירושלים. בהסכם קואליציוני כתבו את זה, ולאחר מכן לוקחים את זה, מכניסים את זה לתיקון לחוק-יסוד: הממשלה, בשם האומה ובשם הקורונה. זה עיגון שחיתות ציבורית בחוק-יסוד. זה הסיפור. זה לא אותו ויכוח משפטי שקיים אם ראש ממשלה או מועמד לראש ממשלה יכול לקבל מנדט בהיותו נאשם בפלילים; לא. זו יצירה חדשה של הכנסת הזו, ומי שמובילים את היצירה הזאת, האחד הוא נאשם והשני הוא שותפו הפוליטי, שעד לא מזמן היה שותף הפוליטי שלי, שקיבל בשמחה את התוכנית שאני כתבתי על מאבק בשחיתות, והוא מעגן אותה בחוק-יסוד: הממשלה. על עיגון השחיתות והרחבתה חתומים שני האנשים האלה, שעשו הסכם פוליטי מושחת. ועכשיו נדבר, או-טו-טו, על חוק-היסוד: מאחר שמדובר בשני אנשים שרמת האמון שלהם כל כך נמוכה, הם החליטו לעגן את הכול בחוק-יסוד, שלא יהיו אי-הבנות, שלא נדע, אז חקיקת חוק-יסוד. רק שכחו דבר אחד: שחקיקה של חוק-יסוד היא שימוש בסמכות המכוננת של הכנסת. זה חלק מהחוקה העתידית. זה חלק שיבוא בן אדם ממקום אחר ויראה אותנו, יסתכל על החוק הזה ועל חוקים אחרים, ויגיד: אוקיי, הבנתי, ככה נראית המדינה הזאת. המדינה הזו מתנהלת בצורה הזאת. אז בואו נראה איך היא מתנהלת לפי חוק-היסוד שהיום אנחנו נשב לילה שלם ונצביע עליו. ההצעה הזאת עושה שינוי מרחיק לכת בהתנהלות הממשלה. יש לה השפעה משטרית משמעותית. המודל החדש הוא חלוקת הממשלה לשתי קבוצות זיקה – גם זה פטנט חדש. תראו, אני לא יודע מי חשב דווקא על המונח "זיקה". אני ידעתי שיש משפטים פרלמנטריים, אני צעיר פה, אבל בכל זאת: יש סיעה, יש ח"כים, יש כל מיני ביטויים פרלמנטריים רגילים מקדמת דנא פה בכנסת הזאת. אבל פה אני נחתי בכנסות האלה באמת למציאות חדשה של שמות חדשים, ואני צריך גם להתרגל. אז מאחר שפה אין יתרון לאף אחד מהחברים הוותיקים, אז אני אתן לכם איך אני רואה את העניין של זיקה. אני לא יודע אם הם התכוונו – תראו, אנחנו בעיצומו של המאבק כנגד נגיף הקורונה, אבל היה פעם גם נגיף הזיקה. אני לא יודע אם לזה התכוונו, אבל רק בשביל לסבר את האוזן ואת העין, תראו: התסמינים של נגיף זיקה הם חום, כאבי מפרקים, דלקות עיניים, כאבי שרירים וכאבי ראש. זה כל מה שיקרה בממשלה הזאת שהולכת להיות עם הזיקות האלה, מסיבות מבניות שהחוק הזה מייצר. ולכן יהיו כאבי הראש האלה, כאבי השרירים האלה. לפחות אני כבר קיבלתי מזה חום. המהות של הזיקה היא זיקה אישית. כלומר, אתה שלי ואני שלך. בכלל, כל החוק הזה הוא חוק של אהבה. אנשים שמאוהבים אחד בשני. מתחבקים אחד עם השני. מלפפים את עצמם בסיפורי סעיפים, סעיפי-סעיפים, ובסוף הם מצאו את מילת הקסם "זיקה" – אני שלך ואת שלי, כמו בשיר. אני שלך ואת שלי. אבל מה קורה אם לא בא לי יותר, כל כך, על הזיקה, וגם זה קורה בסיפורי האהבה? אי-אפשר. זיקה זה מהיום עדי עד. דרך אגב, זה לא זיקה בין כולם. לזה יש זיקה לבני גנץ ולזה זיקה לבנימין נתניהו. ולא מערבבים משפחות. אי-אפשר. אבל הזיקה הזאת, מעבר לחיוך העצוב, יש לה משמעות על כיצד ממשלה מתנהלת. במודל הזה נשאלת שאלה לגבי עצמאות המחשבה והפעולה של שרים בשל המונח הזה. האם רק שניים יקבעו? יהיו דיונים פנימיים בסיעות? יקבעו את הכול, יגיעו כמו חברת לוחמים, כל אחד עם הכיתה שלו – או במקרה זה זו לא כיתה – עם הפלוגה שלו, ויגידו: עושים ככה, עושים אחרת? האם רק שניים יקבעו? כלומר, שני אנשים, אותם שני אנשים. מההסכם הקואליציוני זה עובר מייד כחוט השני לתוך תיקון חוק-היסוד. הם, יש להם שני חוטים: אחד, חוטו של ביבי; השני, חוטו של בני. והם בתיאטרון בובות. מקפיצים ימינה, מקפיצים שמאלה. הולכים ימינה, הולכים אחורה, ומשחקים. ממשלה דו-ראשית. זה השם. הזיקות האלה מייתרות במידה רבה את פעולתם של השרים. עכשיו, לא רק זה. יושב לו ראש הממשלה בתפקידו ויושב לו מחליפו העתידי בתפקידו, ויושב אחד השרים של המחליף, והוא שר על הפנים – שמעתי שיש גם מקרים כאלה בממשלה. אומר ראש הממשלה, שהוא נושא באחריות – לא שניים נושאים באחריות, אחד נושא באחריות; הוא אומר: מוישה, השר הזה לא מבצע את ההנחיות המפורשות שלי בישיבות הממשלה, ואני נתתי לו התראה פעמיים, ולהתראות, שלום – מה שיכול לקרות בממשלה. אומר לו השני: לא, לא, זה "זיקתו" שלי. אתה נוגע בשלי – אני נוגע בשלך. המשמעות היא שראש הממשלה – לא רק מעמדם של השרים עם החוטים נפגע, לא רק שיקול הדעת שלהם נפגע, לא רק העצמאות המחשבתית שלהם נפגעת, האמת היא שגם סמכותו של ראש הממשלה ויכולת הניהול שלו נפגעות. וכל זה קורה בגלל מי ראשון ומי שני ומי יפיל את המקל ומי ירמה את מי ומי יבלף את מי. זאת המציאות המינהלתית, הניהולית, המשטרית שתהיה לנו בעת הקרובה, אם החוק הזה יעבור כפי שהוא. החוק הזה, כשאתה קורא אותו, ואני קראתי אותו לא מעט פעמים ואף פעם לא ידעתי אם בישיבות בוועדות אני עושה נכון או לא נכון. עם זאת, הרגשתי חובה כחבר כנסת להצביע בפני חבריי שיושבים ובפני היועץ המשפטי של הוועדה – לא רק אני, כולנו – ולהגיד לו: תשמע, פה יש חור ופה יש חור, וזה לא בסדר, וזה לא בסדר, וזה משהו לא נורמלי, ותשנו את זה ותשנו את זה. ואני מוצא את עצמי שבמקום שאני אקבל קרדיט או אפילו איזשהו – בעצם שכר טרחה אי-אפשר לקבל היום – איזשהו קרדיט על הרעיונות המצוינים שאנחנו נותנים, שחלק מהם, דרך אגב, נכנסו פנימה; החוק הזה גרוע, אבל תיקנו אותו קצת. בכל זאת, שלא יהיה פה מצב שפתאום יש איזה ואקום שלטוני. כי היה פה מצב שהחוק הזה הוגש כשיש בו ואקום שלטוני, ואני אומר לכם גם עכשיו: יש בו, בסעיפים רבים, ואקום שלטוני, כי באיזשהו שלב גם האופוזיציה החליטה להפסיק לעזור. מרגע שלא אפשרו להגיע – ביקשנו שיגיעו מומחים נוספים לוועדה, ביקשנו שהדיונים יהיו יותר ענייניים, ואנחנו יודעים להיות ענייניים, וראינו שכל הכוונה היא רק אחת: להגיע למועד הנקוב ולא משנה מה, כי יש שני אנשים שלא מאמינים אחד לשני וצריך לחתום על ההסכם, כי צריך להביא חתימות, ואולי הוא ברגע האחרון ילך ויביא אחרים ממקום אחר וכל העסק יתפרק. החוק הזה חוק רע. גם כמי שלא מסכים לתכניו, הניסוחים שלו והלקונות שבתוכו נשארו גם היום. אני מציע לכם לראות את זה, מי שמקשיב, לא מהמחנה שלי, ומי שרוצה לממש אותו: תראו איזו חורים יש לכם. הפרשנות, אם זה יגיע לשאלת הפרשנית פה, וואו וואו, אני רואה את הדיסרטציות המשפטיות ואת הדעות השונות שיהיו פה לאנשים. אבל זה כבר לא סיפור של nice to have. פה, בכל נקודת זמן אסור שיהיה ואקום שלטוני. ואני אומר לכם, אני אומר לך, השר ארדן: יש פה ואקום שלטוני בחוק הזה נכון להיום, ותבדקו את מה שאני אומר. האיזון בין הסמכות לאחריות משתנה. קיצרו את תקופת הכנסת לשלוש שנים. למה? מה קרה? מה ההצדקה? הרי סוכם אתמול – גם בג"ץ שאל, אז אמרו לו: בחצי שנה תיגמר הקורונה. למה שלוש שנים? מה קרה? כשאנחנו כולנו הלכנו להצביע ידענו שאנחנו מצביעים לכנסת של ארבע שנים. למה קיצרו לשלוש שנים? יש איזשהו הסבר תפיסתי? שום דבר. ההסבר הוא שני האנשים. כמעט על כל שאלה שאין לה תשובה, ושאלנו שאלות במהלך תיקוני החקיקה הזאת, היו תשובות כאלה: החלטנו. זו תשובה? רמת התשובות שקיבלנו על השאלות היא רמת הגן, כמו רמת המוטיבציה להסכם הזה: מה שלי, מה שלך, מתי אני, מתי אתה, מה תהיה, מה יהיה אם תלך, מה יהיה אם תבוא, מה יקרה. ולכן החוק הזה הוא כל כך מסובך ולא אפקטיבי. יש כלל שאומר שמה שהוא לא פשוט וברור – פשוט לא עובד. והחוק הזה לא יעבוד. ואת התוצאות לא אתם תשלמו, אנחנו נשלם כחברה. על גודל הממשלה אני לא אכביר מילים. אני כבר דיברתי לגבי הצפיפות שתהיה פה, אבל זה באמת – בשלב מסוים הצפיפות היא לא העסק שלי, אלא הבזבוז המטורף; ולא על הכסף של השרים ולשכות – הממשקים במשרדי הממשלה. מי שמבין קצת יודע איזה מונסטר מטורף הולך להיות פה. גם אנשים טובים שירצו לקדם דברים טובים בתוך הממשלה, ויש כאלה הרבה, לא ימצאו את הידיים ואת הרגליים למי צריך לפנות. זה מה שיהיה פה. ועל פי הצעת החוק על ראש הממשלה החלופי יחולו אותם תנאים כמו על ראש הממשלה, ובכך משנים ופותחים פתח לראש הממשלה החלופי להמשיך לכהן למרות כתבי האישום. את כל זה כבר אמרתי. אני רוצה להגיד את המשפט הכי חשוב בכל הסעיף הזה: מעגנים שחיתות ציבורית בחוק-היסוד; מעגנים אותה. לא מפרשים את מה שהיה בסעיף 18 אז בזמנו בחוק-יסוד: הממשלה; מעגנים אותה. אנחנו נאפשר לאדם שנמצא באמצעו של הליך פלילי בעבירת שוחד בבית המשפט המחוזי בירושלים להמשיך ולהיות, כי ככה אנחנו רוצים. ואנחנו רוצים – שני אנשים. ובני גנץ לא יוכל להתחמק מהתשובה למה הוא מחוקק חוק שמקדם שחיתות. הוא יכול לספר איזה סיפור שהוא רוצה לציבור, אבל כשיצטרך להסתכל לי בעיניים ולהגיד לי את זה, תהיה לו בעיה. ואולי זאת הסיבה שהוא גם ממעט לעשות את זה. הצעת החוק מדברת על שריון ברוב, בהתחלה זה התחיל ב-75 ח"כים, מטורף. הורידו את זה ל-70. איזה יופי. אין חוק כזה בשריון כזה. החוק היחיד שמגיע בסדרי גודל כאלה הוא של 80 ח"כים, כל מה שקשור להארכה של כהונת הכנסת על מנת לא לפגוע בסדרי השלטון והמשפט. זה מהמשפחה הזאת. זה פוגע בסדרי השלטון והמשפט, אבל הפוך: הכנסת נחטפה גם ביכולת התפזרותה. האירוע הזה שיש פה – אני אומר לך, המספר 70 הוא מספר מושחת כי הכוונה שלו היא לסרס את הכנסת. זאת כוונתו. אין כוונה אחרת. כמו שהסיפור של לקחת – עוד פעם, סיפור הזיקות: עשרה מפה יעברו לשם ועשרה מפה יעברו לשם ונוכל לשנות את הממשלה ולהצביע אי-אמון. רבותיי, אני מכיר את הדינמיקה הזאת בעולם של ארגוני פשיעה, לא בעולם של כנסת, לא בעולם של ממשלה. זה לא תן וקח רגיל. זה: אם – אז. כל הזמן, אם – אז. אם לא תעשה, אז ככה, אבל זה בחוק-יסוד, רבותיי. זה חוק רע שמעגן הסכם קואליציוני. זאת תכליתו, ולא לכך נועדו חוקי יסוד. נוסף לחוק-יסוד: הממשלה מתקנים גם את חוק מימון מפלגות (הוראת שעה). הוראת שעה – זה נשמע משהו מאוד דרמטי, כנראה אירוע מיוחד וחריג. הוראת שעה זו דרמה. הסעיף אומר כך: "חלק שהתפלג – – – לפני כינונה של הממשלה בכנסת העשרים ושלוש מסיעה שקמה ערב התפלגות – – – יהיה זכאי למימון הוצאות שוטפות לפי מספר חברי הסיעה החל ממועד פרסומו של חוק-יסוד: הממשלה". נשמע מסובך? האמת היא שנשמע מסובך. אבל אני אפשט לכם את זה: החוק ותיקונו נותנים דבר אחד בלבד לסיעת דרך ארץ. הוא תוקן עבור סיעה אחת ששמה דרך ארץ. הוא נותן להם כסף שבמצב הנוכחי לא מגיע להם. הוא נותן להם את זה באופן פרסונלי ורטרואקטיבי. אין עוד סיעה כזו בכנסת שעומדת בקריטריון. ולכן נכון לקרוא – אם המחוקק באמת היה ישר לפחות בדרך הניסוח שלו הוא היה כותב את זה עם שם הסיעה בפנים; לא איזה משהו כללי כאילו שזה איזה חוק כללי. החוק הוא לא חוק כללי, הוא חוק פרטי, הוא חוק פרסונלי, הוא חוק לדרך ארץ. החוק המקורי רצה למנוע עידוד של פיצול סיעות בשנתיים הראשונות לכינונה של הכנסת. תיקון החוק הזה קשור למתן טובת הנאה למי שעתידים לקבל תפקידים בממשלה ובוועדות. הוא פרסונלי, נקודתי. הוא ידוע, יודעים מה הולך להיות, זה לא סוד. מדובר בהולכת שולל, לא פחות מזה. והתיקון לא נעשה לתכלית ראויה. וכשאומרים שהחוק הוא פרסונלי, אז למה לדבר כללית? החוק הזה הוא לשני אנשים: לאחד קוראים יועז הנדל ולשני קוראים צביקה האוזר. זה החוק. אז למה לא לקרוא לילד בשמו? בעצם לא לילד, הם אנשים מבוגרים; למה לא לקרוא לו בשם האנשים המבוגרים שנמצאים שם? למה שנגלגל עיניים לשמיים ולא נבין במה מדובר בדיוק? הכנסת העשרים-ושלוש, סיעה שהתפצלה – מדובר בחוק שנותן כסף לאנשים בהסכם קואליציוני, נקודה. חוק האוזר והנדל. הם לא יאהבו את זה, כי הרבה יותר נעים להצטייר כאנשי הערכים ועקרונות. הרבה יותר טוב, מקבלים על זה קרדיט. אבל זאת המציאות. החוק הזה נותן כסף לאנשים שלא מגיע להם. חוקי המשחק שונו לכבודם. הם יקבלו תמורה כספית ממשלם המיסים, ואכן דרך ארץ קדמה לתורה. מהי דרך ארץ? אולי הכוונה לחנות הטיולים בירושלים, שיועז והאוזר מטיילים שם בין מפלגות? אולי הכוונה לאולם האירועים ליד בית שמש, שבו התחתנו מחדש בחתונת דמים? דמים – מלשון כסף, הכוונה היא לא למשחקי הכס. או אולי כביש 6? ואללה, כביש 6 נראה לי הכי מתאים. משלמים אגרה, ועכשיו האגרה היא על כולנו בשל עסקה פוליטית מפוקפקת. אתם יודעים מה? באמת דרך ארץ קדמה לתורה. אז מיהם הגיבורים שלנו היום? מיהן הדמויות לחיקוי? בנימין נתניהו – כתב אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים, שמשפטו מתחיל ב-24 במאי, שבשנים האחרונות תוקף ללא הרף תחילה את המשטרה, אחר כך את הפרקליטות, לאחר מכן את היועץ המשפטי לממשלה, והוא כבר מרמז לעבר שופטיו. ומיהו השני? ראש כחול לבן, חברי, שאימץ וחיבק את המצע והתוכנית למאבק בשחיתות – היכן הוא עכשיו – שיש לו לפחות 50% בחקיקת תיקון לחוק-יסוד: הממשלה, שמעגן שחיתות בפועל, שעליה הוא נלחם ואמר שלא ייתן לזה לעבור. מיהם הגיבורים שלנו? מיהן הדמויות לחיקוי? הוגשו עתירות כנגד ההסכם הקואליציוני. הוגשו עתירות על עצם האפשרות להטיל על מועמד להרכיב ממשלה והוגשו עתירות על עצם ההסכם הקואליציוני. ואז אומר ראש המערכת הביצועית, ראש הממשלה בפועל: אם בג"ץ יתערב – אז. וחלק מחברי מפלגתו אומרים: לא בג"ץ, העם יחליט. אין ויכוח. אנחנו ללא ספק מדינה שבה שלטון העם ונבחריו נקבעים בבחירות. אבל שלטון העם אינו שיפוט העם. אין שיפוט בכיכרות. לא היה ולא יהיה. והאמירות המסוכנות שנשמעות: אם בג"ץ יתערב – אז, מציבות סימן שאלה על הלגיטימיות של המערכת המשפטית לפסוק, וזה מצטרף לדה-לגיטימציה ארוכת זמן לכל מערכת האכיפה, לא יום ולא יומיים, לא שנה ולא שנתיים. שמענו את ראש הממשלה המיועד אומר את מה שהוא אומר, אבל שמעתם את ראש הממשלה החלופי העתידי מגיב, אומר? לא שמעתי אותו בימים האחרונים פעם אחת; לא אמירות מכובסות: אנחנו נגן על מערכת האכיפה ועל בית המשפט וכו' וכו' – אמירות נוקבות, ישירות: בעידן שבו אני שותף לממשלה הזאת, הדו-ראשית, החליפית, לא משנה מה, הקולות האלה לא יישמעו, כי אני לא אתן לזה לקרות, ואני לא מוכן להקשיב למילים האלה, ואני אילחם בכם בעניין הזה. אני אילחם בכם, לא כללית. שמעתם? אני לא. חלק מרכזי באמירות של כחול לבן, של בני גנץ, היה שהם באו לשמור על מערכת האכיפה. כמה מילים על זה: תראו, מערכת האכיפה היא חלק מאדני יסוד במשטר דמוקרטי, בחברה דמוקרטית. ומערכת האכיפה בהיבטה הרחב, לא הפרטני, היא חלק מהביטחון הלאומי. המונח "ביטחון לאומי" מהלך עלינו קסם, אנחנו עוצמים עיניים ורואים מטוסים וצוללות ושב"כ ומוסד. ובדרך כלל זה נחלתם של קברניטים ודיונים סודיים – עוסקים בכך במכון למחקרי ביטחון, בהרצאות מלומדות ובכנס הרצליה. אבל מתי לאחרונה ראינו את היקף תחולתו של הביטחון הלאומי? זה נורא מוזר, בשני אירועים: אחד הוא זה שאנחנו נוגעים בו עכשיו, זה הקורונה, המאבק בנגיף, כשמפעילים את כל האמצעים המדינתיים ואז מתחילים לדבר במונחים של ביטחון לאומי על מערכת הבריאות; היא שנים אומרת שהיא חלק מהביטחון הלאומי, אבל מרעיבים אותה ושמים אותה הצידה עד שמגיע הנגיף. ואז היא ביטחון לאומי. ופה אני אומר דבר שקשה לראות אותו, אבל חשוב לי לומר אותו: ביטחון לאומי הוא גם מערכת אכיפה משמעותית של משטרה ושל פרקליטות ושל בתי משפט. היא מחזיקה דמוקרטיה ויש לה תפקיד. היא חייבת להיות הגונה, היא חייבת להיות ישרה, היא חייבת להיות מבוקרת, אבל היא חייבת להיות, היא לא יכולה להיות מושא לשיסוי של מערכת פוליטית, בוודאי ובוודאי לא של ראש המערכת, ובוודאי כאשר הוא נמצא תחת כתב אישום. זה טירוף מערכות מושלם. כן, כן, כחול לבן, אתם בתוך האירוע. ולא תוכלו להגיד שלא ידעתם, שלא שמעתם. לא צריך אותי בשביל זה. תראו מה אתם אמרתם. אני מיותר. אפרופו ביטחון לאומי, הייתה פה עד לא מזמן פרשת הצוללות. דיברו עליה. היא עוד מעט תגיע בצורה כזו או אחרת. מי היה מעורב שם בתוך זה? כל הסביבה הכי קרובה לראש הממשלה. אני שם רגע בצד את ראש הממשלה. עזבו. בני, גבי, דיברתם על כך הרבה על ועדת החקירה של פרשת הצוללות; אל תקימו ועדת חקירה – מה "אל תקימו"; ביבי לא ייתן לכם להקים ועדת חקירה. אבל אתה שר ביטחון או-טו-טו, אתה צריך אישור לעשות בדיקה אצלך, בתוך הבית, במשרד הביטחון? קום ותעשה מעשה. תגיד שאתה עושה את זה. תציל משהו מהאמירות האלה הבומבסטיות. אז כשנכנסה פרשת הצוללות, פתאום שמענו אנשים במערכת הביטחונית באים ואומרים: וואו, שחיתות בלב-ליבה של מערכת הביטחונית? שחיתות זה חמור. אז נזכרו ששחיתות זה חמור. ואני אומר לכם: שחיתות זה חמור כל הזמן, כי היא פוגעת לא רק באמון של הציבור ולא רק במוסדות השלטון; היא פוגעת בסוף בכיס של כל אחד מאיתנו. כי מהי שחיתות אם לא האמירה הכי פשוטה והכי ברורה – היא קבלת החלטות בלתי ענייניות. וכשעושים את זה שרים וחברי כנסת, ועושים את זה ראשי רשויות, בסוף זה פוגע בכל אחד מאיתנו בכיס, לא פחות מזה. אז יש לה כמה רמות, לשחיתות, ואני לא אכביר מילים, אני לא רוצה לגלוש בזמן. אבל בכל זאת, כמה מילים קצרות. אני שם בצד את כתבי האישום של נבחרי ציבור, ולצערי כבר היה ראש ממשלה בכלא; נשיא בכלא; שר אוצר היה בכלא, לצערי; שר הפנים היה בכלא, יצא מהכלא, חזר להיות שר פנים; חברי כנסת; ראשי רשויות, ללא הבדל דת, גזע ומין. ופה אני אומר לכם: העוול שעושים למערכות האלה, כאילו מתייגים אותן, הוא איננו נכון. אני אומר לכם את זה מתוך ידיעה אישית. אבל זה קל. כי יש במי לחבוט. ואתם רואים בימים האחרונים את ההשתלחות חסרת הרסן ביועץ המשפטי לממשלה, ואני אומר: מי יקומו, מהאנשים הטובים שאני מכיר – והם טובים, גם אם חושבים אחרת ממני – ויגידו: עד כאן? ייכנסו בכל אותם אנשים ב-300 קמ"ש ויגידו: זה לא יקרה במשמרת שלנו. שמעתם מישהו אומר את המילים האלה בעוצמה הזאת? זו לא שאלה של אופוזיציה או קואליציה. לא פעם ולא פעמיים חלקתי גם על היועץ הזה, אבל יש גם עניין של מהו התפקיד. הוא לא פקיד – ההגדרה שרוצים להקטין; הוא שומר סף של כולנו מתוך שרירות הלב גם שלנו פה בכנסת הזאת, בבית הזה, גם בממשלה. הוא הפרשן המוסמך של החוק. אף אחד לא קם ואף אחד לא אומר, לצערי, כולל חבריי מכחול לבן. כמה מילים על פוליטיקה, האישי מול הציבורי, ערכים ונורמות והשימוש בכלי פוליטי, בראייה של אדם ומנהיג, ממקימי המדינה ולוחמיה, מושא הערצה של דור שלם, איש חרב ועט. ונראה כאילו נכתבו המילים האלה עבורכם, ראש הממשלה החליפי ומחליפו החליפי, ושוב אני חוזר למאמרו של יגאל אלון, "אתיקה בפוליטיקה", ואני מצטט: "פוליטיקה עוסקת בדיני נפשות, אומות ומדינות. היא מכריעה בסוגיות של שלום ומלחמה, משפיעה על רווחה כלכלית ומעצבת את חינוך הדור, המוסר הציבורי ותרבות החיים. הפוליטיקה היא אדריכל העתיד ומהנדס ההווה של המדינה. אין דומה לאחריות המופקדת בידה, אך אליה וקוץ בה: הפוליטיקה גם שם נרדף לחתרנות ותככים, קשר וקנוניה, צביעות וזדון. היא מצטיירת בעיני רבים כ'עסק מלוכלך'. שומר נפשו ירחק ממנה. איש המצפון יפנה לה עורף. זהו, כמובן, סרטוט חלקי וקטוע של החיים הפוליטיים. יש שהפוליטיקה רוויה אידיאליזם, תחושת שליחות וחוויה עתירת סיפוק של שירות לציבור. יחד עם זאת, אין להשלים אפילו עם מציאות חלקית ומקוטעת של פוליטיקה מקולקלת. האחריות הכבדה המוטלת על שכמם של אנשי ציבור בין במישור הארצי ובין באזורי ובמקומי, אינה מתיישבת עם סגנון נלוז של מאבק פוליטי. המוסר הפוליטי הוא מוסר של אמצעים לא פחות מאשר הוא מוסר של מטרות. הפוליטיקה לעולם אינה תכלית לעצמה, אי-אפשר להפריד בין השימוש המוסרי בעוצמה פוליטית למען השגת יעדים לבין אתיקה של התמודדות על רכישת העוצמה". מה אתם עושים כאן? מתעסקים בעצמכם. בוודאי לא במוסר של מטרות, אך גם לא במוסר של אמצעים. אין סיכוי שהממשלה הזאת תצליח להיאבק בשחיתות, למרות שזה יעד אסטרטגי. אין סיכוי שהממשלה הזאת תוביל לשינוי ערכי של מה שקורה במדינה הזאת. אין סיכוי שהממשלה הזאת תיאבק על שינוי סדר-היום המשמעותי מתוך הבנה. אין סיכוי שכל זה יקרה, כי עדיין לא ישבתם וחשבתם מה אתם עושים ביחד, חוץ מלהיות ביחד. לנו ביש עתיד הייתה תוכנית למאבק בשחיתות. תוכנית ממשלתית רחבה שאומצה על ידי כחול לבן ובני גנץ מתוך כוונה להוביל שינוי. אין סיכוי – בכלא חסר הערכים שאתה בנית, בני, יחד עם שותפך החדש בנימין נתניהו לא תוכל להוביל דבר מהנושאים האלה: לא שינוי בסדר-היום החברתי, לא מאבק בשחיתות, לא תפיסת עולם אחרת שקשורה לחברה בישראל ביחסה למיעוטים, בקשר שבינה לבין סביבותיה. מכל הדברים האלה נשארת עירום ועריה. נשארת עם הסכם קואליציוני, עם תיקון לחוק-יסוד: הממשלה מביש, חסר תוחלת וחסר תוכן. אז מי הגיבורים שלנו היום? מיהן הדמויות לחיקוי? לא אתם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה, גברתי. << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, ירדנה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בוקר טוב, גברתי. בוקר טוב. 35 דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתם יודעים שדרך ההתבוננות על דברים בכלל בחיים יכולה להיות מנקודות ראות שונות. אבל לפעמים כשמספרים את אותו סיפור שוב ושוב ושוב יש מי שמסוגל ויכול בטעות להאמין לזה. אז לא משנה אם זאת אמת, אם זה שקר. כשהיינו קטנים ידענו לעשות הבחנה ברורה: זאת עובדה, זאת פרשנות לעובדה, יש בזה איזה קורטוב של שקר. אבל המציאות שבה אנחנו חיים, מציאות הפייק, היא מציאות שבה אתה בכל רגע נתון לא יכול – אתה מסתכל על המציאות ואתה שואל את עצמך: רגע, מה שאני רואה זה באמת הדבר האמיתי או שיש פה איזו הטיה שאני צריך לקחת אותה בחשבון כשאני מתייחס לטקסט, כשאני מקשיב ברוב קשב לאדם שיש לו תואר רם מעלה? ולצערי, הצעירים, הנוער, ואני רואה את הילדים, הנכדים, כבר חי במציאות הזאת של הסיפור של הפייק, של האופן שבו מתווכים להם את המציאות; הם כבר יודעים: רגע, רגע, אנחנו צריכים להסתכל על זה בדרך זהירה, וזה built in. השקר, התופעה התרבותית שהלכה ותפסה לה אחיזה, בעולם בכלל אבל גם בחברה שאנחנו רצינו להקים כאן כחברת מופת ערכית, הפך להיות כדבר כמעט טריוויאלי ויום-יומי עד כדי כך שאנחנו כנציגי ושליחי ציבור בודקים כל הזמן את עצמנו: רגע, הנתון שפורסם, על ידי המדינה אפילו, הוא נתון שאני יכול להשתמש בו? הוא נתון שאני יכול – הוא מתוקף? תארו לכם איפה אנחנו נמצאים. ואני חשבתי הבוקר לדבר לא רק פוליטיקה אלא לנסות להתבונן על המציאות של החברה הישראלית, לא מנקודת הראות שיש מי שרוצה לתווך לנו אותה ככזאת ולהגיד לנו: אנחנו חיים במקום הכי נפלא, גם אם אנחנו מרגישים שאנחנו במקום כזה לפרקים, גם אם אנחנו מאוד אוהבים את המדינה, והנחת העבודה שלי היא שכולנו אוהבים מאוד את המדינה; אני רוצה לנסות להסתכל בפריזמה יותר רחבה על הפרספקטיבה שבה מנסים להראות לנו דרך קשית את החברה הישראלית כמשרתת אינטרס או עניין, למול האופן שבו אני חווה את החברה הישראלית מנקודות ראות שונות. זה לא סוד. הייתי בצבא עשרות שנים. ראיתי את הצעירים המתגייסים כל שנה, מדי שנה. ראיתי מי לא מתגייס, במובן הזה של צבא העם, מודל צבא העם שהפך להיות מודל צבא חצי העם. אבל הייתה לי איזו פרספקטיבה רחבה של האופן שבו הצעיר או הצעירה שמגיעים לצבא בגיל 18 – מה הדבר שהם חוו 18 שנים ואיך הם מגיעים לצבא, עם אילו מטענים. ואני לא מאלה שחושבים שחס וחלילה הולך ופוחת הדור; נהפוך הוא, אני חושבת שהצעירים שלנו הם נפלאים, ואני חושבת שמגיע להם יותר בהרבה מאוד היבטים. נדבר על זה קצת. אני חושבת שדווקא כמי שנמצאים כאיזה דור ביניים, בין האבות המייסדים לבין הצעירים שייקחו את המדינה קדימה, אנחנו חייבים להם הרבה. ואנחנו חייבים יותר מלספר להם סיפור של: אתם במצב מצוין, אנחנו הכי טובים. בואו, קודם כול, נתחיל באמת, מה המציאות שאנחנו חיים בה, לאיזו מציאות תגדלו, איזה קושי יהיה לכם להתמודד עם המורכבות של החיים שלכם, גם בהיבט החברתי, גם בהיבט הערכי, גם בהיבט הכלכלי, בהרבה מאוד היבטים; ואולי זה, רק זה, יצמצם את הניכור. כי במקום שבו אתה רואה את הצורך של הבן אדם, והוא מבין שראית את הצורך שלו, אז הוא גם יודע שיש לך מחויבות כלפיו. במקום שיושב בן אדם ושומע כל היום סיפור אחר ממה שהוא פוגש בחיים שלו מתחיל ניכור, שבו הוא אומר: רגע, משרת אותי, אני משרת אותו; מה זה הדבר הזה שנקרא דמוקרטיה? שאני שם פתק על דבר מסוים או על רעיון מסוים או על אידיאולוגיה או על ערך מסוים, ובסוף זה משהו אחר? עכשיו, אלה צעירים דעתנים, רואים מה קורה בעולם, אין להם חסמים. הם לא כמונו. מאיר, אתה ואני – אתה גדלת בדימונה, אני גדלתי בעפולה – מה ראינו? עיתונים לא היו לנו. אלה אנשים שגדלים ורואים את כל העולם ומבינים, ויש להם פרשנות משלהם לעולם. אז אתה בא ומספר להם סיפור דרך הסדק: תקשיבו, אתם חיים נפלא. הם משווים את עצמם אלינו, כהורים שלהם, הם משווים עצמם לאבות המייסדים שהקימו את המדינה הזאת. יש פה פער של ניכור שהולך וגדל, הולך ומצטבר, שבא לידי ביטוי ביתר שאת בפוליטיקה המקולקלת שקורית כאן, בבית הזה, באופן כזה שגם אתה אומר: אוקיי, נציגי הציבור שהגיעו עד הכי רחוק שאפשר, והם אלה שמייצגים את העם – זה הסיפור; הינה, היושבים פה, 120; אין פה אנשים, יש פה כיסאות, 120 כיסאות שכל כיסא מייצג פלח מהעם – זאת דמוקרטיה. מסתכלים למעלה ואומרים: זה מה שמייצג אותי? זה מה שמייצג את הערכים שלי? והדרך, אוי לדרך, אוי לדרך שבה הדמוקרטיה – אתם יודעים, אני שנה פה, מאפריל בשנה שעברה, אבל אני רואה את נציגי הבית, את האנשים שעובדים כאן, בבית הזה. אנשים הגונים, טובים שעובדים לאורך שנים. הם לא אומרים מילה, כי הם לא אנשים פוליטיים, אבל העיניים שלהם מדברות. אוי לעיניים האלה, שרואות איך הבית הזה יורד לשפל בתהליכי קבלת ההחלטות, בדרך שהמליאה הזאת נסגרת ונפתחת לצרכים פוליטיים, בשימוש הציני של הכלים הפרלמנטריים כנגד הדבר הזה שנקרא הבית, בדחיקה של המוסכמות, של מהי קואליציה, מהי אופוזיציה. בסדר, אפשר, אפשר; יש פה עדר גדול שנוהר אחרי מושחת, אחרי אדם שיש לו שלושה כתבי אישום, והולכים, עיניים קשורות, עדר. לא ראיתי בחיים שלי כבשים שיש להן סרט על העיניים. לא רק עדר, עדר קשור, הולכים. אבל יש אחרים שחושבים אחרת. אופוזיציה. תנו כבוד, במובן הזה של ייצוג הקול האחר. בשביל מה באנו לפה? רמיסה מוחלטת של אמות המידה, של דרך, של הכלים הפרלמנטריים, באופן שבו הקואליציה הרעה הזאת מתהווה. יום אחד יקרה משהו, זה ייגמר. ואז יצטרכו לעשות חשבון נפש גם כקבוצה, גם כפרטים, גם כהורים, גם כמחנכים. לחזור הביתה, לפתוח את הדלת ולהסבר: מה היה לנו בדרך הזאת? מה אנחנו עשינו לעומת האבות המייסדים? אתם יודעים, אני רואה את התמונה של הרצל פה. השבוע ציינו 160 להולדתו, ואני תוהה אם הוא, באופן שבו הוא ראה את החזון, מסתכל על הבית הזה, צופה בנו 24/7 – האם אנחנו ראויים למה שהתוו האבות המסיידים? ולא רק האבות, גם האימהות המייסדות. אז אני רגע רוצה לספר את הסיפור מנקודת ראות אחרת, לא מנקודת ראות של מספר שעבורו המדינה הזאת נמצאת בטופ בכל המובנים, ואנחנו חיים במציאות של אושר ועושר בכל תחומי החיים שלנו. אני רוצה לדבר אל מי שמרגיש עכשיו שהוא נמצא בפער תהומי בין מה שמספרים לו על המציאות שלו לבין איך שהוא חווה אותה. כן, אל אותו אחד או לאותה אחת שיושבים – וגם אם הם לא מאזינים עכשיו, בחוויה שלהם הם נמצאים שם – אני רוצה לדבר. אז מספרים שהמצב טוב ושאנחנו סטרטאפ ניישן; שדה התעופה היה מלא לפני שנעצרה הקורונה באופן כזה שאנחנו – אין רגע נתון שאין טיסות והמראות, אזרחי המדינה שם; אנחנו מובילים בתחום ההייטק; הכלכלה בצמיחה, ואפשר להסתכל על זה, לגמור את הנאום – אני יכולה לגמור את הנאום, לרדת ולהגיד: סבבה, המציאות הישראלית טובה מאי פעם. הייתה קורונה בקטנה, לא נורא. היא עברה, היא עברה – מה זה בקטנה? היא נעשתה בקטנה, כי מי שמוביל אותה ידע לטפל בה בצורה מופתית. אין קורונה, הוגדרה מסיבת סיום, וזהו, בואו נחזור לשגרה. נהיה סטרטאפ ניישן עוד פעם, המטוסים יחוגו ומעל ראשנו. הכול יחזור להיות כשהיה. אבל אני רוצה לספר ולדבר על מה שלא מספרים לנו, על נקודת הראות הזאת שלי, באופן שבו אני חווה את החברה הישראלית, מסיבות שונות ומגוונות, ולתת איזושהי התייחסות אחרת למה שמספרים. בואו נדבר קצת על החצר האחורית של החברה בישראל. אגב, זאת אותה חצר אחורית שעוסקת באוכלוסיות המוחלשות, ובוודאי שכשמגיע משבר כמו הקורונה האוכלוסיות האלה מוחלשות עוד הרבה יותר. תשימו לב למילה המכובסת הזאת, "מוחלשות". אתה לא אומר "חלשות", כי אתה לא רוצה להגיד: הוא חלש. אתה אומר: הוא מוחלש. מי זה המחליש? מי מחליש את האוכלוסיות המוחלשות? את אלה שלא ניתנת להם הזדמנות? את אלה שבחיים לא יצליחו להגיע ליכולת לממש קצת, קצת, קורטוב מהטוב הזה של החברה הישראלית שדיברתי עליה קודם, הסטרטאפ ניישן, בהמראות ובנחיתות? לא יגיעו, לא יתקרבו. מי אלה שמחלישים אותם ומגיעים אליהם? אני יכולה לדבר על אוכלוסיות שונות; אני יכולה לדבר על הקשישים; אני יכולה לדבר על נשים, 51% מהאוכלוסייה – תכף אני גם אתן עליה נתונים; אני יכולה לדבר על הערבים, 21%; אני יכולה לדבר על חרדים, שבמובנים מסוימים לא ניתנת להם ההזדמנות, בין שזה במכוון ובין שלא, להיות שווים באוכלוסייה באופן שבו הם צריכים לקבל את המענה. נדבר תכף על החיבור להשכלה ועוד כהנה וכהנה. אז אתם רוצים עובדות, אתם רוצים נתונים? תסתכלו למשל, סתם נתון, בחרתי אחד מני רבים – תוחלת החיים. תושבי המרכז – יכולתי לקחת את הקיצון, את פער שבע השנים – אני אגיד: בין ארבע לשבע שנים פער בתוחלת החיים בינם לבין מי שגר בפריפריה. ועכשיו, כשאני אומרת פריפריה, בואו לא נתבלבל; אנחנו לא איזו יבשת בלתי נגמרת. מה זה פריפריה? לנסוע לאימא שלי בעפולה מתל אביב – שעה, נשאר לי עודף, ואני נוסעת בסדר לגמרי, בכביש 6. פריפריה. נוסעת לשם, עולם אחר. משתדלים, רוצים, צריך להגיד: הרשויות המקומיות באמת בכל היבט שאפשר להעלות על הדעת עושות מאמץ. אבל הפער המובנה, השיטתי לאורך שנים – יכול להיות שאנשים יחיו פחות בפער של שעה נסיעה צפונה, דרומה? הגיוני? תכף נפגוש את זה בקורונה ואני אראה איך הנתונים, גם בעת משבר, יושבים בדיוק על התפר הזה ומעצימים את הדבר הזה. הפער בתוחלת החיים הוא לא רק פועל יוצא של מרחק, הוא גם פועל יוצא של השכלה. אנחנו יודעים שאנשים משכילים חיים יותר. אבל ניתנת ההזדמנות להשכלה איכותית, מלאה, רלוונטית, בכל הארץ, בפער של שעה-שעה וחצי נסיעה מהמרכז? לא. אנחנו רואים עוד דוגמה. ואגב, אלה עובדות; פה אני לא מספרת סיפורים. לכו ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תלחצו על כפתור, שם הנתונים משתקפים כל שנה באופן אובייקטיבי, תראו את הנתונים. אני לא מספרת סיפורים של פוליטיקה. אני משקפת רגע איזושהי תמונת ראי על איך נראית החברה בישראל. אז מה הפלא שדווקא היישובים עם שיעורי התמותה הגבוהים ביותר הם אלה שנמצאים במצב הסוציו-אקונומי הכי קשה? היישובים שאנחנו רואים במקומות מ-1 עד 6, כמדומני, הם ערביים, יישובים ערביים. זה לא מקרי. כשאתה באופן מכוון מתייחס לאוכלוסייה כאל אוכלוסייה, שוב, מוחלשת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מ-1 עד 3. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 1 עד 3? תודה על התיקון בטבלה. אבל אל תדאג, הטבלה עוד מלאה במקומות אחרים, עד למטה, באוכלוסיות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא. נזכרתי בזה כשאני – – – היישובים הערביים. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, כן. אבל אני אומרת שבסוף אתה רואה את הפרופורציות בין ה-20% של האוכלוסייה או 11% חרדים לאופן שבו הם משתקפים במצב הסוציו-אקונומי, ואתה רואה חצר אחורית ומוחלשת בהגדרה: במצב סוציו-אקונומי ובכלל בהשפעה על איכות חיים ועל חיים עצמם – אנשים מתים. כשאנחנו נזעקים מזה שימותו בקורונה – ואמרתי, שוב, כל מקרה מוות שלא נכון היה שיקרה ואפשר היה למנוע, בוודאי זה עולם ומלואו; אבל הצביעות הזאת, להתייחס לזה רגע דרך הסיפור של הקורונה שתפסה אותנו, שמשרתת צרכים אחרים – רגע, רגע, רגע צניעות, להסתכל רחב יותר ולשאול: הרי פה גם איכות החיים של האנשים וגם תוחלת החיים באות לידי ביטוי בצורה הכי ברורה ומוחשית יום-יום. אנשים מתים פה מהזנחה, לא משום סיבה אחרת, ומגיע להם יותר כאזרחי המדינה. רוצים עוד דוגמאות? אתם יודעים שהנגישות למרכזים רפואיים במרכז לעומת הפריפריה היא פי עשרה. זאת אומרת, בן אדם שחי במרכז הארץ יכול לגשת; נגישות, גם בהיבטים של מרחק גם בהיבטים של תור, וגם של המתנות, של מגוון, זה פי עשרה ממה שיש לאנשים בפריפריה. חמישית, 20% מתושבי הפריפריה, מוותרים על טיפול רפואי, על פי הדיווח, רק כי זה יקר להם, רק בגלל בעיות כלכליות. אז יש מישהו שמתפלא שיש קשר לתוחלת החיים שלהם? רוצים עוד אינדיקציה? בואו נדבר על זכאות לבגרויות. יש איזה שקף מעניין, אנחנו לא יכולים להציג אותו פה אבל יש איזה שקף מעניין שמראה את איכות ההשכלה, נגיד, בסיום תיכון – אבל לא רק 12 שנות לימוד, עמידה בבגרויות וההשפעה של העמידה בבגרויות להתקבלות לתואר אקדמי, אבל גם – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> איכות התואר. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> איך? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> איכות התואר. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בדיוק. אבל לא רק. בואו ניכנס עוד קצת, לעוד רזולוציה, לא רק מי התקבל לתואר אלא איזה תואר. ובואו נבדוק גם מי סיים, נשר, היקף של מסיימים, ובואו נבדוק לגבי מי שסיים סוף-סוף את התואר את הרלוונטיות שלו לשוק העבודה. ככה. לא קשור. עלק ממשלה, המדינה מנהלת, אנחנו טסים לכל מקום, מצבנו טוב. איך זה קשור לצמיחה? איך זה קשור לכלכלה? איך זה קשור למה שאנחנו חתומים עליו לדור הבא? פה, אלה שיושבים וחתומים על הסכמים קואליציוניים מביכים, שישאלו את עצמם מה הם עשו ומה הם יעשו, ומה אין בהסכמים האלה בהיבטים של מתווה. במי אנחנו הולכים לטפל ואיך אנחנו הולכים לצמצם את הפערים האלה. משפט אחד, רק בשביל מראית העין, בכאילו – לא קיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מותר לי להתערב? << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בטח שמותר לך. בכבוד. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני איש – כן. תראי – – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל זה על הזמן שלי. אתם נותנים לי את הזמן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> זה על החשבון הבית. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בבקשה. שני יושבי-ראש יש לי פה, אושר ועושר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תראי, אני חייב להגיד שאני כל פעם שומע על השוואות האלה על הפריפריה במערכת החינוך. הוא – – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> שר הרווחה, כן? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כשמסתכלים על התוצאה, אז נניח שבבית ספר מסוים בתל אביב יש 95%, למרות שאני יכול לציין שבדימונה יש בית ספר שיש בו 94%, אבל בכל זאת תמיד צריך לקחת בחשבון – ומרגי מכיר את זה, הוא גדל בבאר שבע – ואת גדלת בעפולה. למה אני תמיד אומר שמערכת החינוך בעיירות הפיתוח היא מערכת חזקה וטובה? כי זאת מערכת חינוך שמוריה, מנהליה, מטפלים – – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בכוחות עצמם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא. הם מטפלים בכל האוכלוסייה. הם הטרוגניים. הלמידה ההטרוגנית הטובה ביותר – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ללא ספק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – עם המורים ההטרוגניים, נמצאת בפריפריה. למה? כי אני מכיר בתי ספר חזקים מאוד שבאים ומתהדרים: יש לי 100%, אבל בכיתה ט', מרגי, את זה אתה יודע – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה צודק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – בכיתה ט' הוא בא ואומר: זה וזה וזה וזאת לא נמצאים בבית ספרי. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הוא מזיז אותם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא מזיז אותם. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> האיכות והכבוד שמגיעים למערכת החינוך בפריפריה הם על היכולת של אנשי החינוך שם להתמודד בכיתה עם שוני כמעט מוחלט ולהגיע להישגים. תודה רבה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מסכימה לכל מילה שלך. כן, מרגי. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תכף על זה מילה. אני מסכימה איתך לגמרי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לגמרי. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עכשיו תראה, מאיר הוא מהאסכולה – ואני גאה בזה שידידי בא משם – שאומרת: בואו לא נתבכיין; מה פתאום להציג את הפריפריה כסוג של מקום שיש בו רק פערים. אני רוצה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גם מרגי, תאמיני לי. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אוקיי, גם אתה. אנחנו רוצים להציג את הפריפריה, יש שלנו גאוות יחידה. אני נמנית איתכם באותה שורה. אני רק אומרת: בואו נסתכל בעיניים פקוחות לרווחה בפער – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בכל מה שאמרת על מערכת הבריאות אני חושב שאפילו היית עדינה, על הפערים שם. והיות שהייתי יושב-ראש ועדת משנה – – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, מאיר, מאחר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בחינוך אני חושב שקורה משהו טוב בפריפריה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני לא אומרת שלא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמרתי, ולא בגלל הממשלה, אלא בגלל אנשי החינוך והאנשים המיוחדים שם. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מאיר, קודם כול, אם אני מדברת על הצורך להסתכל על נתונים, אז בואו נראה נתונים. אתה, נגיד, מסתכל מהפריזמה של דימונה, אבל בואו נסתכל על מרחב הפריפריה באשר הוא. לא כולם מאותו מקום שאתה מסתכל, בסדר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לגמרי. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז כשאני מסתכלת בתמונת מקרו, ברמה הלאומית, אני אומרת: אני מקבלת. אני גם גאה בדרך שלך, שאומרת: מה זה, במו ידינו, אנחנו המחנכים, אנחנו נעשה, אנחנו נוביל, אנחנו נשמש דוגמה אישית. אבל זה לא נגמר בזה, משום שאני מסתכלת במקרו, במדינה כולה, ואני יכולה להראות לך יישובים עם קשר חד-חד-ערכי – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון, נכון. נכון. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – בין האופן שבו הם מוזנחים לבין האופן – ואני תכף אדבר גם על ההנהגה המקומית כמשהו שחשוב. אז מה אני רוצה להגיד? אני רוצה להגיד שלאנשים מגיעה הזדמנות. וככל שניתן לאנשים את התנאים ואת הכלים להתמודד ולצאת מוכנים יותר, ואני מסתכלת על זה רגע מפרספקטיבה של משאבי אנוש, זה המקצוע שלי, ועם כלים שרלוונטיים לשוק העבודה העתידי, לשוק המודרני – אגב, עוד הרבה לפני הקורונה: אנחנו יודעים שתלמידים מסיימים 12 שנות לימוד, ואז הקשר בין מה שהם למדו לבין מה שהם יצטרכו לעסוק בו כבר מזמן לא רלוונטי; עוד תוסיפו לזה את האתגרים הגלובליים שאנחנו פוגשים דקה אחרי הקורונה. אני חושבת שגם בהיבטים של פחות עוני: אם אנחנו נדאג לייצר איזושהי חברה שהיא יותר מאוזנת, שיש בה פוטנציאל חלוקה יותר הגיוני – אני אוהבת את הביטוי של פרופ' ידידיה שטרן, שמדבר על כיול הקפיטליזם. בסדר, אנחנו צריכים להיות עם קטר שמושך אותנו למעלה וכלכלה שתיקח קדימה ולחזק את החזקים שימשכו את כל החברה, אבל אנחנו גם צריכים להסתכל על החברה ועל הנהנים מהטוב הזה של החברה הישראלית באופן הרבה יותר שוויוני, מה שלא קורה פה היום. וכשזה לא קורה, תחושת הניכור הולכת ומעמיקה, במיוחד כשאומרים לאנשים: המצב פנטסטי, אני לא יודע מה הבעיה. אני חושבת שב-2011, כשהמחאה החברתית התפרצה, היא שיקפה באמת ובתמים מאבק אותנטי לצדק חברתי. אני לא יודעת מה אתם מרגישים; בחוויה שלי אנחנו נמצאים ערב הדבר הזה. אני מדברת עם אנשים צעירים, אני פוגשת אותם פה, בכל הפגנה, במקומות אחרים – נמאס להם. נמאס להם. אלה אנשים שעשו את כל מה שהם נדרשו לעשות על פי חוק, נורמטיביים לכל דבר ועניין, ומשהו בחוסר ההלימה בין הנתינה, בין ההשקעה, בין ההליכה לצבא, בין התרומה לבין הקבלה מהמדינה, בוודאי במשבר כזה גדול – מתפורר. אנשים שואלים את עצמם: מה, איפה החוזה הזה? איפה הוא השתנה? פעם היה הסכם, גם אם הוא לא כתוב, אבל היה ההסכם ברור: אני תורם, אני עושה, אני נותן – כשלי תהיה בעיה המדינה תעמוד מאחוריי. רעיון הסולידריות, רעיון הערבות ההדדית. איפה הוא נמצא? הוא נמצא בין המדינה לאזרח? מה פתאום? הוא נוצר בין האזרחים, בינם לבין עצמם, בהיעדר משהו אחר, ממסדי, שרואה את האזרח. עכשיו, זה לא שאני מנותקת מהיקום. זה בלתי אפשרי. תפקידו של הממסד הוא כזה, ותפקידו של האזרח הוא כזה. לא. תסתכלו על מדינות אחרות. ערב הקורונה, תוך כדי הקורונה, אחר קורונה, כי אני מבינה שאנחנו כבר אחרי; עזבו שההסכם המושחת הזה עומד על תילו כאילו זה הדבר הכי חזק שאי פעם נכתב פה – באישון לילה, במחיקות מהירות. היה נורבגי מדלג, לא נורא נשנה אותו; היה חצי שנה למינוי בכירים, לא נורא, נקטין ל-100 ימים; ראש ממשלה אומר: אם ישונה פסיק, אוי ואבוי, רחמנא ליצלן, יהיו פה בחירות רביעיות, כאילו הוא לא עשה את שלוש מערכות בחירות הקודמות ומאיים עלינו באותו איום שהוא מימש כבר שלוש פעמים. ורחמנא ליצלן, אם בג"ץ ישנה איזה פסיק, אז אנחנו גם עלולים – אוי ואבוי, הקורונה תחזור שוב. מי שמחזיק את השוט הזה, מאיים עלינו גם עם זה. אז מה הציבור יחשוב? איך? מי מייצג אותו? כל הדבר הזה נמצא באיזה סוג של שבר, שאם אתם שואלים אותי, הוא הרבה מעבר לשבר הבריאותי. אני לא יודעת להגיד, אני מסתכלת על האתגר הכלכלי ואני אומרת: הוא יהיה פה הרבה מאוד זמן; ייקח לנו זמן להחזיר את המשק, גם בהיבטים של מובטלים ושל עצמאים, בכל היבט שהוא. אבל אם אתם שואלים אותי, השבר הגדול שנמצא פה זה באמון, בתחושת האמון הבסיסית של בן אדם שמרים את הראש למעלה ואומר: המדינה תדאג לי, אני סומך עליה. אני, בחוויה שלי, אם אנחנו היום עושים סקר כזה לציבור – לא סקר מוזמן שמראה את מה שאתה רוצה; למשל, אתה יודע, שואלים על אחדות. אני שומעת את ידידיי לשעבר בכחול לבן אומרים: מה אתם רוצים, יש סקר על אחדות ורוב הציבור רוצה אחדות. שאל אותי עכשיו, מאיר: את רוצה אחדות? אני אגיד לך: בוודאי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אשאל אותך: אתה רוצה אחדות? בוודאי. גדלנו על אחדות ישראל. אבל מה זה האחדות הזאת? היא אחדות מדומה. היא אחדות סרק. היא אחדות שתכליתה לספק רק הגנה מפני כתב אישום, אפוד מגן. היא לא אחדות אמיתית, ודיברתי על כל הדברים האלה, על כל הפערים האלה. אין פה חיבור בין מה שאתה אומר שתעשה לבין מה שאתה עושה. איך אני יודעת שאין חיבור? אין קווי יסוד. אין אמירות. אין מצפן. אין דרך. הדרך נקטעה. ההסכם הזה, מבחינתי, השערורייה שלו היא לא במה שכתוב בו. את זה עזבו, זה נורא. זה, כל פרשן משפטי, עורך דין כזה או אחר – איך אמרת, סגלוביץ'? מי שמנהל את האירוע הזה הם עורכי דין. עזוב אותם רגע, סלח לי, למרות שגם אתה משפטן. אני מסתכלת רגע על מה שלא כתוב, הדף הריק בחוזה או המחויבות הערכית של מדינה לאזרחיה. איפה זה? שקט, דממה. למה שתחושת הניכור לא תמשיך ותעמיק? ואני אומרת לכם, אני לא סייסמוגרף, אבל במה שאני קולטת את הצעירים – וגם לא רק את הצעירים, גם את ההורים המתוסכלים שלהם, שצריכים לעבוד כל החיים שלהם, והפער הולך וגדל, הולך וגדל בין כמה אתה מתאמץ ומה אתה משקיע ובין תוצאה בקצה. יש פה פער לא נתפס. אז מה אתם חושבים, שזה ימשיך לנצח? אנשים לא יקומו ויגידו באיזשהו שלב: נמאסתם, מושחתים? וכשמסתכלים על המושחתים, את מי הם יראו למעלה? כמה, מאיר, בקואליציה החיבור בין כולם לכולם? כמה הוא יוצר? 70 ו-? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 78, 79. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 78, 79, כמעט רוב יושבי הבית פה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שגם ימינה – – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ואללה, איזה חשבון נפש יהיה איתכם. רוב הבית הזה יצטרך להרכין את ראשו בפני הציבור בישראל ולהסביר לו מה הייתה הסיבה שהם נכנסו לקואליציה הרעה הזאת. מי לא ראה את הציבור? מי לא ראה את הערכים? מי לא ראה את הפערים? מי העדיף לראות את המטוסים שטסים וחוזרים ולא לראות את האזרח, את הגיל השלישי? את הבערות במקומות מסוימים, כי אין פיקוח? אתה מסתכל ואתה אומר: יש לנו מערכת חינוך אחת. יש לנו מערכת חינוך אחת מפוקחת שאפשר להסתכל עליה לפי מדדים ופרמטרים. יש לי חברה, אני לא אגיד את שמה, כי היא אולי לא רוצה שאני אצטט אותה. היא הייתה מנכ"לית משרד החינוך בעבר, והיא אמרה לי פעם: את יודעת, אני הייתי מנכ"לית משרד חינוך רק לחלק מהאוכלוסייה; יש חלק גדול מאוד באוכלוסייה שאני לא רלוונטית לו. אני אומרת לה: מה זאת אומרת? אין פה איזו רמת בקרה, פיקוח, מדידה, לכלל האוכלוסייה בישראל? היא אומרת לי: לא. עכשיו, אני עוד לא נכנסתי לעניין הקורונה והנזקים הנוראיים שהקורונה גורמת לשוק העבודה, אבל תחשבו לכם שיש מערכת חינוך לא מפוקחת, גם כך הפיקוח והרלוונטיות לשוק העבודה לא היו מי יודע מה כבר קודם, ועכשיו תוסיפו את זה ותראו את חוסר הקשר למציאות פה. תגידו, מה, איך זה קורה? מי חתום, לצורך העניין, על המשאב המשמעותי ביותר במדינת ישראל, האנשים? אין לנו משאב יותר משמעותי. אני אומרת לכם את זה כמי שעוסקת באנשים כל חיי וכמי שמסתכלת עלינו כמדינה. כל מה שהשגנו פה ב-72 השנים האחרונות, כל מה שהשגנו, וגם לפני שהייתה לנו מדינה שלנו, היה בזכות האנשים: איכות האנשים, הערכים שלהם, המורשת שלנו, היהדות שלנו, דרך הארץ שלנו, ההתייחסות לאדם באשר הוא אדם כשווה. הייתה תפיסת עולם שממנה נגזר הכול: נגזרה דרך הפעולה שלנו, נגזר החזון שלנו, דרך ההתייחסות שלנו. איפה כל זה? בהסכם פוליטי מצ'וקמק שהתכלית שלו היא הישרדות פוליטית שנותנת הגנה לנאשם בפלילים, שהוא הראש, שהוא הדוגמה לגידול ילדינו, ושאם לא ניתן את זה אז מה יהיה פה. אוי ואבוי, מה יהיה פה? תסלחו לי, הייתה פה מדינה גם לפני 14 שנים, תהיה פה מדינה גם בעתיד. בתקופה השחורה הזאת היה מי שהיה שותף להתנהלות הפוליטית המבזה שאנחנו נקלענו לתוכה, אבל אנחנו, יש לנו תפקיד מאוד חשוב – אני אומרת את זה לחבריי באופוזיציה – תפקיד מאוד חשוב, ואולי יותר חשוב מאי-פעם: להיות שומרי הסף כמגדלור של ערכים, כמגדלור שמייצג את האוכלוסיות השונות, את אלה שלא מיוצגות, אלה שהקול שלהן לא נשמע, את המובטלים, את אלה שחרדים לפרנסתם, את אלה שמסתכלים למעלה ואומרים: שמתי פתק בעבור דרך, בעבור ערך – וקיבלתי כלום ושום דבר. אני חושבת שהתפקיד שלנו – אני מסתכלת על החברים שלי – הוא לאין ערוך יותר מאשר הוא היה בעבר, כי במציאות המטורללת הזאת נדרשת פה אחריות: אחריות להובלה, אחריות למנהיגות מסוג אחר. עכשיו, זה לא שאין מה לעשות, זה לא שאי-אפשר לטפל בבעיות השונות או לתת מענה. אני לא אומרת שיש פתרונות שהם מוחלטים ורק אותם אפשר. כמספר האנשים שחיים במדינה מספר הפתרונות היצירתיים שאפשר לתת. אבל צריך קודם כול להיות מחוברים לעם, לצרכים שלו. אתם יודעים, אתמול או שלשום הגעתי לכנסת והייתה פה הפגנה בכיכר. השוטרים ניסו לפלס לי את הדרך כי הם עמדו ממש בכיכר. אמרתי לדובר שלי: תעצור רגע. ירדתי למטה, ניגשה אליי בחורה צעירה בלהט רגשות – אחר כך היא כתבה באיזשהו פוסט בפייסבוק והבנתי שזאת היא, כי היא תיארה את השיחה בינינו. קוראים לה ימית אברמוב; היא אחת מני רבות, מני רבות ורבים – תכף נדבר על הנשים ועל הפגיעה בהן יותר מאחרים, והיא רק דוגמה אחת – והיא אמרה: הגענו לשלב של פת לחם. היא בעלת משפחתון, מנהלת משפחתון, והיא אומרת: כן, כן, אנחנו ממש שם. בעלי הגנים, המשפחתונים, מפעילי החוגים, חודשיים כמעט שאנחנו סגורים, חודשיים, והגענו לכנסת למחאה כי אנחנו נלחמים על האוכל של הילדים שלנו. מי שלא מבין את זה לא מחובר למה שקורה בחוץ, לא מחובר. היא אומרת: פתחתי גן בשביל לשמור ולהגן על ילדים אחרים, ואין לי להאכיל את הילדים שלי, ומנסה לעמוד על גודל האבסורד ולהגיד: תראו באיזו מציאות אנחנו. עכשיו, אני מכירה את הצקצקנים שאומרים: מה, כולה חודשיים, מה הסיפור? אני אומרת לכם שיש מי שחי מעכשיו לעכשיו. אני מכירה אישית – בסדר? אישית – אנשים שמחלקים את ה-3,000 שקל קצבה שיש להם לפי שבועות, מכניסים אותה לשקית ניילון, שומרים אותה קרוב לחזה, כי אם לא יהיה לי את השקל לשבוע הבא, אני לא אוכל לקנות תרופות ולא יהיה לי אוכל. מי שלא מבין את זה חי במדינה אחרת, ואומר: מה הסיפור? כולה חודשיים, הקורונה הסתיימה, זיקוקי די-נור – ראינו איזו מסיבה. יכול להיות ניתוק כל כך גדול מהאוכלוסייה? יכול להיות פער כזה? אז תוסיפו את הקורונה שהכניסה לסגר את האנשים. ואגב, אני חושבת שהיה צריך להתנהל באחריות ולעשות את ניתוק ההדבקה, ואין טענה נגד זה. אני רק שואלת את עצמי: זה שהכניס אותם לסגר, דאג דקה לפני שיש להם מענה? דאג דקה אחרי – ולא בלילה, ב-24:00, "מחר יתפרסמו ההנחיות"; אני נכנסת להנחיות, ההנחיות לא רלוונטיות אליי. ביורוקרטיה מכוונת – אין לי מילה אחרת – מרושעת, שלא מקילה על אותו אחד מובטל או מובטלת, שהשקל האחרון שלהם שהם סופרים במה הם משלמים חשמל, מים, ארנונה – סכומים מטורפים, שלא משאירים להם מחיה כמו למקביליהם במדינות אחרות, שיש כבוד לזיעה שלהם, שיש כבוד לעבודה שלהם. אתה לוקח את כל זה ואתה אומר: מי דאג, כשהוא היה בסגר ודקה לפני שהוא יצא, שכשהוא יוצא החוצה הוא פוגש מציאות שתומכת בו, שמגדירה לו אבני דרך בחזרה לשוק העבודה, שאומרת לו: אתה יודע מה, המקצוע שלך הפך להיות לא רלוונטי, יש לי עניין לעשות עכשיו השמה מקצועית? תאמינו לי, זה המקצוע שלי, התעסקתי בזה כל החיים. אפשר לייצר השמה מערכתית מקצועית רלוונטית. אנחנו מכשירים בני 18 תוך חודשים להיות אנשי המקצוע הטובים בעולם, לא רק למלחמה, גם בהיבטים של שגרה ותפעול מערכות הכי גדולות. אנחנו לא יכולים לצאת בתוכנית, להגיד לאזרחים: תקשיבו, עד אתמול היית במקצוע מסוים, אבל אנחנו קראנו, ראינו, הבנו, קלטנו מה מתרחש בעולם. במקום לספר לעצמנו שאנחנו הכי טובים ואין כמונו – אנחנו רוצים לתת לך מענה מקצועי הכי טוב שאני יכול לתת לך. הכשרה חינם על חשבון המדינה, למה? כי אני סופר אותך, כי אני סופר אוֹתָךְ, כי ראיתי ששילמת כל השנים לאורך כל הדרך, ואגב, גם כאלה שלא שילמו כי לא היה להם, כי הפקרנו אותם בשולי הדרך. תסתכלו מה קורה לקשישים: אני רואה את החבר'ה שלי במגזר השלישי – בשנים בין הצבא לפוליטיקה עסקתי במגזר השלישי – אני רואה אותם, אנשים יקרים, מוציאים מהכיס כסף, מסתובבים בין בתי אבות וקונים מסכות לקשישים ומיגון לצוות, כי המדינה לא רואה אותם. עכשיו, זה יעזור באמת שיעמדו עכשיו כל השרים מרוצים מעצמם ויגידו: אנחנו הכי טובים? שיעמוד ראש ממשלה וינצח על המקהלה המזויפת הזאת? תנו פתרונות. הם קיימים, אתה צריך פשוט לרצות לתת אותם. אתם יודעים, לאורך – כמה זמן אנחנו בתוך הקורונה? 80 יום? יותר? – אני חושבת כל הזמן על החברים מעוטף עזה. התחננו בדרום למרכז חוסן. מה זה מרכז חוסן? לתת כלים פשוטים לילד שמרטיב בלילה, ילד בן עשרה, לא ילד בן שנה, שפוחד, שלא מבין את המציאות הזאת, שנרתע מכל רעש, ולתת לו כלים. איזו השפלה כדי להקים מרכז חוסן, איזו השפלה כדי לתקצב. תגידו לי, ה-80 מיליארדים האלה עכשיו, שעלק בנון-שלנטיות "הכול בסדר, אנחנו הכלכלה הכי טובה בעולם", איך זה מסתדר עם צורך שמחר בבוקר נחזור לשגרה? 78 או לא יודעת כמה חברי קואליציה ישבו פה, יהנהנו בראש, "אנחנו עושים את תפקידנו"; והאנשים מאחור – שכחנו אותם? הרי הסיפור הביטחוני הוא מושהה לרגע. קצת ביטחון אני מכירה. מושהה. יש מי שיש לו עניין ואינטרס לחולל פה מהומה לא בעוד הרבה זמן. אני לא נביאה, אבל אני מכירה את המציאות הביטחונית באזורנו, בסדר? כל אזרח שעיניו בראשו מבין את המציאות הזאת, קורא מה קורה ומבין מה קורה. תגידו לי, מה אז נגיד? מה העתודות שלנו כמדינה? מה נסביר לאלה שהזנחנו לאורך שנים, עוד פעם נעשה איזו תוכנית? עוד פעם נעשה איזו מסיבת עיתונאים? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יש לי עוד שתי דקות שגנבתם לי קודם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני רוצה מילה להגיד על נשים, 51% מהאוכלוסייה. השנה – מה זה השנה – השבוע נרצחו שתי נשים נוספות. קראתי הבוקר משהו בידיעות אחרונות, שהתקציב של 20 מיליון שקלים שניתן לשיקום של גברים אלימים ולמקלטים לנשים מוכות הגיע באיחור. המדינה הגדולה הזאת, עם השרים – שני שרים ועוד שני סגני שרים בכל משרד – בלעדיהם התקציב איחר להגיע. ותנחשו, משרד הרווחה החזיר אותו כי התקציב לא מומש. הוא התאייד, התפייד. החיים של הנשים האלה הלכו, ויכול להיות שאפשר היה להציל אותן, אם היה מימון, תקצוב. אגב, תוכנית ממשלתית יצאה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 150 מיליון. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ראש הממשלה עמד, אמר: אני ואני ואני, כמו שהוא אמר: הקורונה – אני ואני ואני. בקצה, 20 מיליון השקלים האחרונים שהיו אמורים להגיע עכשיו לא הגיעו. התפקיד או היכולת שלנו להסתכל על נשים – אגב, מי אלה הנשים? 80% ממערכת הבריאות: אחיות, עובדות סוציאליות וכו' הן אלה שמוטל עליהן הנטל. אני לא רוצה להגיד "נטל" – האחריות, בסדר? האחריות. ועכשיו, כשגנים ובתי ספר ואחרים לא עובדים, אלה, שנגיד, עם צרכים מיוחדים, הדבר הראשון, להורים שלנו – אפשר להגיד מה שרוצים אבל תסתכלו על הפילוח מי נושא באחריות למה. מי דואג לצרכים המיוחדים האלה? מי נותן להם מענה כשאנחנו עסוקים במסיבות סיום של זיקוקי די-נור של: אנחנו המדינה הכי טובה בעולם והכלכלה הכי טובה בעולם, וכו' וכו? אז אני אומרת, אל תיתנו שיספרו לכם סיפורים. תבינו שהמציאות שאנחנו נמצאים בה – אני רואה אתכם, ויש כמה אנשים טובים שרואים אתכם. אלה בדרך כלל האנשים שמגיעים משם ולא שוכחים מאיפה הם באו. והלוואי, הלוואי שיותר ויותר יושבי הבית הזה ויושבי הממשלה היו מחוברים לעצב החשוף הזה של החברה הישראלית, אולי אז זה היה פחות ניתוק, ואולי אז, בחשכת הליל, לא היה נחתם ההסכם המביש, הסכם שיש בו – אני לא יכולה להגיד יותר מחרפה על הפער העצום בינו לבין המציאות. אני רוצה להודות לך על הזמן שנתת לי ולקוות לימים טובים יותר, גם בהקשר החברתי הכללי, גם אחרי הקורונה. אני אומרת שוב, בעיניי ההישג הכי גדול בחברה הישראלית זה האנשים, והם אלה שיוציאו אותנו מכל משבר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת אלכס קושניר, 25 דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני קורא הרבה מאוד דוחות ורואה הרבה מאוד תוכניות שקשורות לטיפול במשבר הקורונה, ובעיקר אני מתייחס לפן הכלכלי של הטיפול. ואני רואה הרבה מאוד מספרים – מדברים על מספרי מובטלים, מדברים על כמות העסקים שנסגרו, על הסכומים האדירים שהועברו לטובת הסיוע, על כמות ההלוואות שניתנו – שהיא, אגב, מזערית. וראיתי את הצגת היחיד של ראש הממשלה שלשום, והוא דיבר על איך הצלחנו להשטיח את העקומה. אבל חשוב לזכור שכשאנחנו משטיחים את העקומה, במקביל יש הרבה מאוד אנשים, אנשים אמיתיים, שיש להם שמות, שיש להם משפחות, שהיו להם חלומות שפשוט הושחתו על ידי הטיפול הלקוי של הממשלה. אני החלטתי להזכיר לכולנו, לחברי הממשלה ולראש הממשלה ולפקידים במשרד האוצר ובמקומות אחרים שהאנשים האלה הם אנשים אמיתיים, אנשים שחיים סביבנו, שחיים איתנו. וכשאנחנו עוברים ליד איזשהו צומת באיזושהי עיר ואנחנו רואים חנויות סגורות ועסקים סגורים – תזכרו שיש מישהו עכשיו שהיה אמור להיות בעסק הזה והוא לא מקבל שכר ואין לו הכנסה והמדינה לא עומדת שם כדי לעזור לו. אז אני אתחיל. אתמול בערב פרסמתי בפייסבוק שלי ובטלגרם שאני הולך להקריא את השמות של האנשים שנפגעו כלכלית ממשבר הקורונה, וקיבלתי מאות פניות. אני מקווה שבזמן שיש לי אני אוכל להקריא את כולם, כי אני חושב ששמם וקולם חייב להישמע מהבמה הזאת: דליה סגל, מספרת סיפורים ומנחת קבוצות מהוד השרון, לא קיבלה סיוע; הלן לוי, מפעילת חוגי דרמה וימי יולדת לגיל הרך מראשון לציון, לא קיבלה סיוע; נגה גל, יצרנית אופנה מחדרה, לא קיבלה סיוע; בן רוטשטיין, צלם מזיכרון יעקב, לא קיבל סיוע; מירב בדש, מעצבת עמדות אירועים, חיפה, לא קיבלה סיוע; הצגות תיאטרון לילדים שמפעילה רחלי מיס מחריש – לא קיבלה סיוע; אושרת מילר, שחקנית וליצנית מכפר סבא, לא קיבלה סיוע; לילי טלמור, חוגי ילדים ושעות סיפור, קציר, לא קיבלה סיוע; עינת קמפנר, תיאטרון בובות לילדים "100 גרם" בקציר, לא קיבלה סיוע; נתנאלה פינס, גננת מזיכרון יעקב, לא קיבלה סיוע; מיטל בן-שלוש, אומנית ילדים, מרצה, מנחת סדנאות בטבריה, לא קיבלה סיוע; שירה מילר, שחקנית ומנהלת "התיאטרון של שירה" מקרני שומרון, גם היא לא קיבלה סיוע; סמדר איב שניידמן, מנהלת מרכז חינוכי לגיל הרך בזיכרון יעקב, לא קיבלה סיוע; "לב קשוב" – תמיכה רגשית במצבי זקנה והתמודדות עם המוות, שרה ויינשטיין קוראים לה, לאישה הזו, מחיפה, גם היא לא קיבלה סיוע; עזרא מיכאל, בעל עסק "עגלה מתוקה" ממושב גבעתי, לא קיבל סיוע; זהבה חסון, מפעילת גן ילדים מזיכרון יעקב, לא קיבלה סיוע, אדוני היושב-ראש; רחלי יוחנן, מדריכה, שחקנית, יזמית ב"עולם הילדים" מזיכרון יעקב, לא קיבלה סיוע; שמעון עטר, מתווך דירות מקריית גת, לא קיבל סיוע; שרון בוקשטיין, מדריכת פילאטיס, לא קיבלה סיוע; סיוון, עסק בנושא מיגון אש, לא קיבל סיוע; נגה סיני, מעצבת גרפית מזיכרון יעקב, גם היא לא קיבלה סיוע. עכשיו, אני שמעתי את ראש הממשלה מתלונן על ביורוקרטיה. הרבה מאוד מהאנשים האלה מנסים להגיש את הטפסים לביטוח הלאומי ולרשות המיסים ונתקלים פשוט בחומה בצורה של ביורוקרטיה, וראש הממשלה דיבר על זה. אבל איך יכול להיות שזה ראש הממשלה שנמצא כבר יותר מעשור ברציפות בשלטון ועוד לא טיפל בביורוקרטיה? איפה הוא היה עשר שנים? זה כמו שעכשיו פתאום הוא נזכר שצריך לטפל במערכת המשפט. איפה היית עשר שנים? למה לא טיפלת? ליליה גולדמן, חנות וילונות בנהריה, הוצאה לחל"ת, הוזמנה לשימוע ופוטרה; אנתוני פריד, בעל סטרטאפ באילת, נאלץ לסגור – קיבל פיצוי של 2,200 שקלים; אוקסנה גולדווסר, עצמאית בעלת עסק לדפוס דיגיטלי מאריאל, קיבלה סיוע בחודשיים וחצי, אדוני היושב-ראש, של 3,400 שקלים; גנאדי סרברניק, עצמאי מפתח תקווה, עובד עם פנסיונרים במועדון הקשישים, לא קיבל שום סיוע החל מ-15 במרץ; כריסטינה קפלון, בעלת מכבסה מאילת, היקף העבודה שלה ירד ב-95%, אדוני היושב-ראש, ולא קיבלה שום דבר; אינה ללייב, בעלת משפחתון – אגב בעלת משפחתון, אנחנו נקריא פה, יש לי הרבה, המדינה פשוט החליטה שהיא מתעלמת מהענף הזה, לא נותנת להם שום פתרון. אנחנו עוד מעט חוזרים לשגרה, הילדים האלה צריכים לחזור לאנשהו, והעסקים קורסים, הם צריכים לשלם שכירות, צריכים לשלם ארנונה, צריכים לשלם לספקים, ואף אחד לא דואג להם. קיסלב סבטלנה, עובדת קייטרינג בקריית אתא, מובטלת, לא קיבלה סיוע; יקטרינה סטארה קונסטנטינובסקי, מעסה משדרות, עוסק פטור, לא קיבלה שום סיוע; קרבצוב סרגיי, עצמאי, אדריכל מהישוב ניל"י, לא קיבל סיוע; דמיטרי גורביץ', לא קיבל סיוע. עכשיו, כל האנשים האלה, שהם מובטלים ולא קיבלו סיוע, אלה אנשים שהמדינה החליטה להתעלם מהם. למה? כי אין להם מספיק ותק, הם לא היו, הם לא עבדו חצי שנה. אבל אנחנו בתקופת משבר, האנשים האלה לא התפטרו מרצונם או לא פוטרו כי המעסיק החליט לפטר אותם; האנשים האלה איבדו את פרנסתם כי המדינה החליטה שהם מאבדים את פרנסתם, ואני לא חושב שיש פה בכלל איזשהו שיקול של ותק בעבודה, כי גם אם האדם התחיל לעבוד חודש לפני המשבר, יומיים לפני המשבר – הוא התחיל לעבוד, הוא התחיל להתפרנס. המדינה לקחה לו את הפרנסה, והמדינה צריכה להחזיר לו את הפרנסה. ילנה בוכניק, בעלת סטודיו בלט באשקלון, קיבלה סיוע של 1,500 שקלים; אירינה שבן, מעסה מרחובות, לא עובדת מ-15 במרץ ולא קיבלה שום סיוע; יעקוביצקי ילנה, בעלת מספרה מאשקלון, לא קיבלה מענק לעצמאים; סושנסקי טטיאנה, מעסה מאשקלון, לא קיבלה סיוע; פרידמן אוקסנה, מעסה מבת ים, קיבלה סיוע של 4,000 שקל; מרגריטה קרוס, מנהלת חשבונות, לא קיבלה דמי אבטלה וגם לא מקבלת תשובות מביטוח לאומי; בוריס אברמוב, מכר את העסק שלו בינואר, היה שכיר בעל שליטה – לא זכאי לא לאבטלה ולא לסיוע לעסקים, האיש גר בערד. תגידו לי, איזו עבודה הוא ימצא? אלה חנציס, בעלת תיאטרון קטן בתל אביב, לא קיבלה סיוע; רוז'ני ויטלי, שכיר מקריית מוצקין, הבן אדם עלה לפני שבעה חודשים לארץ, התחיל לעבוד סוף-סוף, התחיל להתאקלם סוף-סוף – המדינה גוזלת ממנו את הפרנסה ואין אף אחד שיכול להחזיר לו. אין אף אחד שמושיט לו את היד; רצ'ינסקי דיאנה, בעלת גן ילדים בבאר שבע, לא קיבלה סיוע; ולדימיר פטרוב, עורך דין מחיפה, לא קיבל סיוע; סבטלנה טדז'ייבה, עסק להשכרת חדרים באילת, לא קיבלה שום סיוע. אתם יודעים מה קורה באילת? אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה קורה באילת? 70% אבטלה, אם אני לא טועה. 70% אבטלה, כשאנחנו אומרים, זה נשמע נורא. אבל כשאנחנו מצליחים ומתחילים לדבר עם האנשים האלה, אנחנו מבינים מה המצב באמת. מאחורי הסטטיסטיקות ומאחורי הגרפים היפים יש אנשים שרעבים ללחם. שפירו דוד דניאל, חייל בודד, אדוני היושב-ראש, השתחרר מצה"ל, התחיל לעבוד בתור מלצר וכרגע נשאר ללא שום עזרה. אותו מענק שיוליה מלינובסקי ועודד פורר הצליחו להוציא ממשרד האוצר בדמות 5,000 שקל עוד לא שולם לשום חייל, לאף אחד. איך המדינה מצפה שהאנשים האלה ישרדו? מה הם יעשו? איפה הם יעבדו? פולינה ויינשטיין, עצמאית, לא קיבלה סיוע; אלה אלמן, עצמאית, איפור וטיפול פנים, קיבלה סיוע של 1,900 שקל; אנטון יבטיחוב, עבד בתור בריסטה במשרד, מתל אביב, קיבל אבטלה של 2,000 שקל וזהו. עכשיו, 2,000 השקלים האלה זו מקדמה שממנה מקוזזות כל הקצבאות. איך הבן אדם אמור לחיות? מה הוא אמור לעשות? דריה ליצקוב, בעלת חברה לייצור וילונות ובדים, לא קיבלה סיוע; פרידמן אלונה, קוסמטיקאית מנתניה, לא קיבלה סיוע; יוליה ז'אק, בעלת גן ילדים מראשון לציון, לא קיבלה סיוע; מרגריטה לוין, קוסמטיקאית מגבע בנימין, שום סיוע; פולינה קפול, גרפיקאית מנשר, קיבלה 2,000 שקל – אותה מקדמה ששולמה על ידי ביטוח לאומי – וזהו. עכשיו תבינו שהפעימה הבאה תהיה ב-17 במאי. איך האנשים אמורים לשלם שכירות בתחילת חודש? איך אנשים אמורים לשלם ארנונה בתחילת חודש? איך הדברים האלה אמורים לקרות? והבנקים – הייתם בבנקים? ראיתם מה הבנקים עושים, איזה תנאים הם מציבים כדי לקבל הלוואות? עכשיו, גם ההלוואות האלה, בסוף צריך להחזיר את ההלוואה. אנשים פשוט לא מבינים. זרחין אלינה, בעלת גן מנשר, שום סיוע; זרינה ווסר, עסק בעיצוב אירועים, שום סיוע; יוסי ישראל, בעל מספרה מיבנה, קיבל סיוע של 3,600 שקל. הבן אדם כתב לי: אני הייתי לוחם בגולני, עד גיל 40 עשיתי מילואים, והמדינה פשוט לא קיימת. עכשיו, בתור חייל אני זוכר את עצמי, וגם בתור קצין, אפילו במסע הכי ארוך שאתה עושה ואתה סוחב את האלונקה, אתה יודע שמישהו תמיד יחליף אותך, וגם אתה יודע שבסופו של דבר, כשאתה תגיע ליעד, אז יהיה מישהו שידאג לך, יהיה מישהו שיעזור לך, יהיה מי שייתן לך את הפריסה יפה ויהיה מישהו שייתן לך לנוח. אבל כאן אף אחד לא נכנס מתחת לאלונקה. אותם עצמאים, אותם אנשים שבנו את העסק שלהם כל כך הרבה שנים, אף אחד לא עוזר להם. ושוב פעם אני אומר, נכון שמשבר הקורונה – אף אחד לא תכנן אותו, אבל היה מספיק זמן כדי לתכנן איך מסייעים לאנשים האלה. תדהר קליין, וטרינר מחיפה, הייתה לו קליניקה של שני סניפים, 13 עובדים, מחזור של כמה מיליונים. הבן אדם פרנס 13 משפחות. כמה כסף הוא קיבל, אתה יודע, אדוני היושב-ראש? כמה כסף הוא קיבל, אתה יודע אדוני השר? 5,000 שקל. 5,000 שקל – 13 עובדים, שני סניפים. מה הוא אמור לעשות עם 5,000 שקל? << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> את העובדים הוא הוציא לחל"ת – – – << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את העובדים הוא הוציא לחל"ת. עזוב, אתה נכנס איתי עכשיו לחשבון. תקשיב, אתה יודע מה, את העובדים הוא הוציא לחל"ת. תקשיב לי טוב, 5,000 שקל שכירות על שני סניפים, ארנונה על שני סניפים, חשמל, ספקים, תרופות. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – ארנונה – – – << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> על מה אתה מדבר איתי? << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> ארנונה, הוא קיבל פטור. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מארנונה הוא קיבל פטור – מתי, אדוני? << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – סליחה – – – הפרוטוקול – – – << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני השר, מתי הוא קיבל את הארנונה? מתי הוא קיבל את הפטור? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלושה חודשים – – – << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוא כבר שילם אותו פעמיים. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> קיבל פטור של שלושה חודשים מתשלום ארנונה. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בסדר. בדמות הנחה של 75%, פרוסה לשנה. אל תבלבלו את המוח. אבי נוימן, שירות מטבחים תעשייתיים למסעדות, שכיר בעל שליטה, אפס קיבל; מני מילוא, מנכ"ל המכללה למדעי הבריאות, הבן אדם במאזן חיובי מ-2005, לא זכאי למענק; איתן קבילו, בעל עסק לספורט ויוגה בתל אביב, יש לו סניפים, 80 משפחות הוא מפרנס – אפס סיוע; ענת אלב, רואת חשבון, גם שכירה בעלת שליטה – אפס סיוע; סבטלנה נודלמן, בעלת משפחתון מאשדוד – אפס סיוע; ארתור חצ'טוריאן, בעל בר באשדוד, ואדם שוקרון, גם בעל פאב ומסעדה באשדוד – לא קיבלו סיוע. למה? כי יש סיכון לענף. נכון, ענף המסעדות זה מסוכן, ולכן האנשים שנכנסים לענף הזה צריכים לקבל סיוע, צריכים לקבל עזרה. בן אדם מגיע לבנק, אומרים לו: לא, בוא תשעבד את הבית שלך. גנדי ריבקוב, צלם מקריית אתא, 1,850 שקל; ברי חנציס, סטודנט מטבריה, התחיל לעבוד בחברת שיט, עד עכשיו קיבל 1,500 שקלים; מוירר איליה, בעלים של חברת תיירות מרפא מנתניה, שלח את העובדים כולם לחל"ת אבל לא קיבל שום סיוע, לא הוא כשכיר בעל שליטה, ולא החברה שלו; סאני מזרחי, ספרית כלבים ממעלה אדומים, חד-הורית, שלושה ילדים, לא קיבלה שום סיוע; שימי אדזישווילי, יועץ משכנתאות; מאיר עמר, מרכז הרצאות ופיתוח אישי; יוליה קליינמן, מכון להעצמה אישית; דימה מור, בעל אקדמיה לאומנויות; ולריה נירנברג, משפטנית עצמאית. כל אלה אדוני היושב-ראש, אפס סיוע. תמרה שצילקוב, עולה חדשה, שמונה חודשים בארץ, התחילה לעבוד – אפס סיוע; קטיה מליה, חוגי ילדים, דיברנו על זה כבר, שום סיוע; אנה פימוס, ספרית מכרמיאל – שום סיוע; אבי איינס, סוכן ביטוח – שום סיוע; אלי גולן, עובד בחברת סלולר, מנס ציונה, אדוני היושב-ראש, לא קיבל שום סיוע. איך אנשים אלה אמורים לחיות? אתה יכול להסביר לי? מישהו יכול להסביר לי? גיל רזניקוב, מפיק; ניה פצנקר, מפיקה; ליאת קלמנוביץ', מפיקה; סרגיי ליפמן, מפיק; אלכסנדר מיכאילוב, מפיק; סיניה מזרחי, בעלת משרד יח"ץ; רן לביא, מסעדן; יואב צמח, מפיק; אודי איזק, מפיק; דנה פרבר, מפיקה; רועי מילוא, מפיק טכני; גיא גולדשטיין, מפיק טכני; שמוליק בר דן, מפיק; דוריס נמני, שחקנית; אדם קליינברג, אולפן ההקלטות; ירון אקשטיין, חברת הגברה; אילן מור, חברת הגברה; אמנון צדיק, חברת הגברה; גדי קלים, חברת הגברה; מרק איסטחרוב, מסעדן; טניה קרפלוק, כוריאוגרפית; מרים צוקלר, כוריאוגרפית; מעיין סבא, מאפרת; אנסטסיה ויניק, מאפרת; גרגורי ברדצקי, חברת הסעות; יאנה אוסטפנקו, מסעדנית; אנה רזניקוב, מדריכת פילאטיס; אולגה פוגובקה, מדריכת מחול. הרשימה עוד ארוכה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מתאר לעצמי. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש עוד הרבה מאוד אנשים. לא את כולם פשוט הספקתי לקלוט, כי שמתי את זה רק אתמול. אני רוצה לומר לך שחברה, כל חברה אזרחית, במיוחד מודרנית ומתקדמת, כפי שאנחנו טוענים שאנחנו, חותמת איזשהו חוזה בין המדינה לבין האזרח. ובחוזה הזה, אולי הבלתי-כתוב, יש סעיף אחד: שהאזרחים משלמים למדינה מיסים, משלמים ביטוח לאומי, והחברה – יותר נכון המדינה, הממשלה – נותנת להם איזושהי פוליסת ביטוח. אז אני רוצה לקבוע שהמדינה, שהיא סוכנות הביטוח הכי גדולה, נכשלה בכל הפרמטרים. ואגב, זה לא בגלל עובדי הביטוח הלאומי – עובדי הביטוח הלאומי עושים את עבודתם נאמנה, אבל מקבלי ההחלטות החליטו שמפקירים את האנשים בשטח, בלי שום בושה. 36 המשרדים, 16 סגני השרים – תגידו, אתם נורמלים? אני לא מכיר שום משרד, והייתי מנכ"ל משרד, שיש לו תקציב של פחות מכמה מאות מיליונים בשנה. אתם מקימים משרדים מיותרים, אז אולי תוותרו על איזה משרד ותוכלו לסייע למסעדנים? אולי תוותרו על עוד משרד ותוכלו לסייע לבעלי משפחתונים? ועוד משרד, תורידו את הוותק הזה לדמי אבטלה. ואתם יודעים מה? המדינה החליטה, אותה סוכנות ביטוח הכי גדולה החליטה שהיא מתחילה לשלם את הפיצוי בדמות דמי אבטלה רק מהיום השישי אחרי שהבן אדם יוצא לחל"ת או לאבטלה. חבר'ה, אנחנו במשבר, המדינה גזלה את הפרנסה מאזרחים והמדינה חייבת להחזיר אותה בחזרה, וכל עוד זה לא קורה – המדינה נכשלה. חיילים בודדים הגיעו לפה, שירתו בצה"ל, הבן אדם השתחרר בפברואר, בפברואר הוא השתחרר – איך הוא יכול לקבל כסף? ממי? מי ישלם לו? עולה חדש שהגיע לפה, שישה-שבעה חודשים, מה קורה איתו? יותר מזה, עולים חדשים שנמצאים עכשיו בתקופת סל קליטה ואמורים ללמוד באולפן – האולפנים סגורים, סל קליטה נגמר – מה הולך להיות? אתה משאיר אנשים בלי שפה, בלי כלים, בלי כלום. מישהו דואג לזה? מישהו מדבר על זה? מי שחושב על זה? אתם יודעים, אנחנו בחודש האחרון, בחודש וחצי האחרונים, נוסעים לכנסת ורואים כבישים ריקים. הכבישים ריקים לא בגלל שאדוני שר התחבורה פתר את בעיית העומס בכבישים. לא. כי המדינה סגרה את העסקים. אגב, ואולי בצדק, אני לא יודע, אני לא רופא, לא אפידמיולוג, לא מבין בהשטחת עקומות. אבל אני מבין שאם המדינה גוזלת פרנסה מבן אדם, והבן אדם כל חייו שירת בצבא, עשה מילואים, שילם ביטוח לאומי, שילם מס הכנסה – המדינה חייבת להיות שם בשבילו ולא להתחיל לעשות חישובים של: רגע, אני אשלם לו רק 70% מהמחזור או רק 30% מהמחזור או אני אתחשבן איתו: חמישה ימי אבטלה ראשונים הוא לא יקבל. מה זה הדבר הזה? אנחנו גדלנו על ערבות הדדית, אנחנו גדלנו על תמיכה, אנחנו גדלנו על זה שאנחנו יודעים שהמדינה דואגת לנו כי אנחנו אוהבים את המדינה. האנשים האלה – ישראלים יפים שאוהבים את המדינה ולא מקבלים שום דבר בחזרה. ועכשיו, היושב במרומים, אדון נתניהו, מעז לאיים שהוא ילך לבחירות רק אם בג"ץ יתערב באיזשהו סעיף קטן טכני כזה או אחר בתוך ההסכם הקואליציוני שלא מדבר שנייה על האנשים האלה. הוא מדבר רק על שריון הכיסאות לאלה שאמורים לשבת פה ועכשיו לא יושבים פה. רק על זה. והאנשים האלה מסתכלים עלינו ואומרים: תגידו לי, השתגעתם? איך אתה מעז לאיים בבחירות על איזשהו סעיף טכני בתוך הסכם כזה או אחר? איך אין לך בושה? האנשים האלה הם על מצפונך, אדוני ראש הממשלה. אתה עשר שנים בשלטון ואתה לא יכול לדאוג להם היום, בזמן המצוקה הכי גדול שלהם. ואין לך שום זכות מוסרית לאיים, לא עלינו ולא על הציבור, שתלך לבחירות בגלל סעיף כזה או אחר. אם אתה לא מסוגל לנהל את הממשלה ואתה חושב שאתה לא מסוגל להרכיב את הממשלה, תניח את המפתחות – אנחנו נסתדר בלעדיך. אדוני היושב-ראש, אנחנו הולכים להצביע כאן על חוק שהוא – עזוב רגע את הקטע המשפטי, באמת אני לא משפטן חוקתי גדול – אנחנו הולכים להצביע פה על חוק שמבחינה מוסרית אנחנו לא נוכל להסתכל בעיניים של האזרחים. כשאנחנו נוסעים פה בבוקר, מגיעים לכיכר של הכנסת ויש שם מפגינים, אנחנו משפילים עיניים. משפילים עיניים כי אין לנו מה לומר להם, משפילים עיניים כי יש לנו ממשלה מנותקת, ממשלה שכל כך הרבה שנים יושבת בכיסאות עור הצבי האלה, שהיא כבר לא יודעת מה עובר האזרח, שהיא לא יודעת כמה עולה לחם, שאין להם מושג כמה עולה קילו תפוחי אדמה, שאין לה מושג מה אנשים עוברים כדי להאכיל את הילדים שלהם. ואני אומר שוב, כל המצוקות של האנשים האלה הן על מצפונה של הממשלה, כי הממשלה כשלה במתן סיוע. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, אדוני. בבקשה. בבקשה, אדוני, 18 דקות לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בחוץ נראה שנגיף הקורונה מתחיל להירגע, אבל כאן בפנים, בתוך הבית הזה – במקרה לא עכשיו – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הכול תוסס. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. כאן בפנים, בתוך הבית הזה, משתוללים להם מחרבי הדמוקרטיה הישראלית, או ליתר דיוק מה שנותר מהדמוקרטיה הישראלית. אלה לא נגיפים וגם לא חיידקים, אלה אנשים, חברי כנסת, שבדרך כלל מתפארים ומהללים את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ועכשיו, אחרי שיו"ר הכנסת סירב למלא אחר פסיקת בג"ץ, ואחרי ששר משפטים אמר שאין חובה לציית לפסיקות של בית המשפט העליון, ואחרי ששרים, חברי כנסת וראש ממשלה מאיימים על בית המשפט, הגיע גם תורה של הכנסת עצמה להירתם למשימה המכוערת הזו. הסכם קואליציוני מלא כרימון בבעיות חוקתיות הוא שמכתיב לא רק סדרי חקיקה אלא גם חוקים שכוונתם להחליש את בית המחוקקים עצמו, וחברי כנסת נותנים לזה יד. חקיקה מהירה ושינויים בחוקים שמשנים את מאפייני המשטר בישראל, תוך דיכוי האופוזיציה וביזוי הכנסת – אין לי דרך אחרת לתאר את מה שמתרחש כאן. ההסבר היחיד לתופעה המוזרה והמסוכנת שמתרחשת בבית הזה הוא שחברי הכנסת, אלה ששותפים לרעיונות המוזרים הללו, כאילו בטוחים שהשלטון יישאר בידיהם לנצח. זה הדבר שאותו הם מנסים להבטיח. כמובן, את חברי הכנסת הערבים הם לא סופרים. נכון, אדוני השר? סופרים את חברי הכנסת הערבים? לא סופרים. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אחד. עכשיו ספרתי אחד. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ספרת אחד. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> הם לא מכבדים אותך. הם לא באים להקשיב לך. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גם את האופוזיציה היהודית למשטר המלך אתם מנסים למגר וגם אותם אתם לא סופרים. את בית המשפט העליון אתם רוצים להפחיד, או שממילא אתם קוראים לא למלא אחר פסיקותיו. וזהו, המלאכה הושלמה. דמוקרטיה אמרתם? מה הקשר בין פופוליזם זול לבין דמוקרטיה? דמוקרטיה, אדוני היושב-ראש, מכירה במגוון רחב של דעות; דמוקרטיה מעולם לא מדירה; דמוקרטיה מעולם לא מקפחת ולא מסיתה כנגד 20% מאוכלוסיית המדינה. פופוליזם, לעומת זאת, מגדיר קבוצה כ"אנחנו" ויוצא נגד מי שלטענת מוביליו איננו "אנחנו": אליטות, deep state, מדינת תל אביב ומיעוטים – יעטיכ אל-עאפיה, סונדוס – בדמוקרטיה, אופוזיציה או ביקורת על ביצועי הממשלה הן חיוניות, הן חלק אינטגרלי וחשוב של המערכה כולה. הפופוליזם, לעומת זאת, מתעב ביקורת וממהר להגדיר את המבקרים – כמה, אדוני היושב-ראש? כאויבים. ולעיתים לא רק את הערבים. יש להם אויבים גם לא ערבים. דמוקרטיה מגינה על זכויותיהם של כל אזרחיה של המדינה ואיננה מסיתה קבוצה אחת כנגד האחרות, ולכן היא יקרה לנו. מי כמוכם, חברי כנסת, אמור לדעת את זה. מי אמור לערוב לזה אם לא אתם? והעיקר, בדמוקרטיה יש תמיד סיכוי לחילופי שלטון, ולכן גם אלה שנמצאים בשלטון בזמן נתון נזהרים מאוד שלא לחוקק חוקים שעלולים לפגוע בהם כאשר הם יהיו באופוזיציה ולא להפוך בדרך את בית המחוקקים לאסקופה נדרסת, מושפלת וכנועה. הקואליציה המסתמנת לא חוששת. היא בכלל לא חוששת. אז מה אנחנו למדים מכך? אנחנו למדים מכך שהם פועלים להחריב לחלוטין את האפשרות של חילופי שלטון. דמוקרטיה אמרתם? שלוש מערכות בחירות ללא הכרעה חד-משמעית זו בעיה למערכת השלטונית כולה, על כל איבריה, אבל הפגיעה הגדולה ביותר לשלוש הרשויות – המחוקקת, השופטת והמבצעת – מתרחשת משום שבמקום לנסות או לצאת מתוך המבוי הסתום השלטוני בדרכים חיוביות או מתוך רצון כן להחזיר מידה של משילות לטובת אזרחי המדינה, נראה שהרשות המבצעת ומרבית חברי הכנסת שהתגייסו למשימה עסוקים בלהציל את המלך נתניהו. כל האנרגיות מגויסות למשימה הנעלה הזו. אפילו הקורונה לא מצליחה להסיט את תשומת הלב ממבצע הצלת נתניהו. ואולי ההפך, במשך ימים רבים נתנה הקורונה במה לראש הממשלה מדי ערב כדי שיסביר לנו כיצד לשמור על ההיגיינה ועל כמה מרחק צריך לשמור. תודה רבה. כן, ההתחלה הייתה די טובה. נראה שמספר החולים והמתים נמוך בהרבה מהתחזיות. אבל מתגנבת המחשבה ללב שאולי התחזיות המפחידות עצמן היו חלק מהמבצע להצלת נתניהו. הפחדת הציבור, טקטיקה ידועה להכנסת אמצעי חירום, אפרופו חוקים שרצו להעביר בבית הזה, עוד כלי יעיל בדרך להחרבת הדמוקרטיה. אז זהו, אנחנו כבר יותר משנה בממשלת מעבר, והבלגן חוגג. האמת היא שגם בלי הקורונה הבלגן חגג. העמותות שמספקות היום שירותי רווחה – אתה יודע את זה מהחברה שאתה בא ממנה, אדוני היושב-ראש – עמותות אלה קורסות תחת נטל בקשות הסיוע. נגיף הקורונה הארור חשף את כולנו לנגיף קטלני ומסוכן הרבה יותר: הוא חשף בצורה מכוערת את נגיף הגזענות, שהמשיך להכות ביתר שאת, גם כאשר אוכלוסיות שלמות במדינה נמצאות על סף קריסה והתמוטטות. מול נגיף הקורונה המתעתע מחד, ואוכלוסייה שנמאס לה ממסרים מבולבלים ומסגרים תמוהים ולא ברורים מאידך, התחושה היא של אובדן מוחלט. והביטוי המדאיג ביותר אירע עם הניסיון להחזיר – אדוני היושב-ראש, אתה בקי בזה לעומק – את מערכת החינוך לסוג של שגרה. בעברי אני הייתי מנהל מחלקת חינוך והייתי גם מנהל בית ספר, ואני מסתכל בתדהמה, אדוני היושב-ראש, כיצד הרשויות המקומיות – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם הזכרת, הציבור צריך לדעת, לא יכול להיות מנהל אגף חינוך או מחלקת חינוך אם הוא לא היה מנהל בית ספר. מתנאי הסף. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה תנאי סף. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אלה תנאים חדשים, שלא היו לפני, נגיד, עשר שנים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דרך אגב, הוא גם יורד בשכר לעומת מנהל בית ספר. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סליחה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מסתכל בתדהמה כיצד הרשויות המקומיות החזקות פשוט – מה הן עשו? הן פשוט מצפצפות, ממש כך, על משרד החינוך. גם קודם התופעה הזו הייתה קיימת, יעני שהרשויות החזקות – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מרשות לעצמן. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיוק. אבל היא הייתה נסתרת. עכשיו יצאה לאור השמש ובגדול. ובכן, ראשי הרשויות החזקות צודקים. זה יותר מ-20 שנה – אני לא צריך להגדיר באמת מספר של שנים – אבל זה הרבה מאוד שנים יש ברשויות המקומיות אגפי חינוך שמאוישים על ידי אנשי מקצוע שיודעים את הצרכים של המערכת המקומית הרבה יותר טוב מאנשי משרד, שלרוב הם מנותקים מהמציאות. מה לעשות, זו האמת. יש מחקרים, שני מחקרים של גד יאיר, שמצביעים על כך שמרבית הרשויות המקומיות, אדוני היושב-ראש, יכולות לנהל תחומים נרחבים של מערכות החינוך שלהן בעצמן. דבר אחד בטוח: אין מי שיודע טוב מהן כיצד להכין את בתי הספר לסידורים המיוחדים שנדרשים, כיצד לסייע למנהלים או כיצד לסייע במקומות שהצוות יהיה חלקי ולא מלא, וכנ"ל בעוד תחומים אחרים רבים – אהלן אבו אדמון, יעטיכ אל-עאפיה. רשויות מקומיות יחד עם מנהלים ומורים היו יכולים להכין את בתי הספר בצורה יעילה הרבה יותר מאשר משרד החינוך, עם ההנחיות המפורטות והפרטניות מדי, שאינן מתייחסות לתנאים הספציפיים של כל מקום ומקום. אלא מה, הדבר הזה נכון לכל הרשויות, או לפחות למרביתן, ולא רק לחזקות, אבל החוק, גם חוקי החינוך המיושנים וגם החוקים המנחים את פעולתן של רשויות מקומיות, מעניקים את מרבית הסמכויות למשרד החינוך. כן, ברשויות המקומיות יש צוותים חינוכיים מצוינים, אבל על פי החוק סמכותם לדאוג לניקיון, לתחזוקה, למזכירות בבתי הספר, וכן גם לרשום או לשבץ תלמידים, וזהו. לכאורה הרשויות החזקות עברות על החוק. הן עושות זאת כדי לתת שירותי חינוך טובים יותר לתלמידים, אבל בדרך הן כאילו יוצרות תרבות של זלזול בחוק וגם מגבירות פערים. נראה שהגיע הזמן לעשות שינוי יסודי. אולי הפיאסקו הזה שאירע השבוע צריך לטלטל את כולנו, ואולי לגרום לנו לחולל שינוי, אחרת לא ירחק היום וגם רשויות במעמד סוציו-אקונומי נמוך, אדוני היושב-ראש, ייאלצו גם הן לצפצף על המשרד או לדאוג לתלמידים שלהן. הישגי התלמידים במבחני הפיז"ה, שהתפרסמו לפני כמה חודשים, היו מבישים. ישראל עומדת בראש מדינות ה-OECD בפערים הלימודיים ובקשר המזעזע בין הישגים לימודיים לבין מעמד סוציו-אקונומי. אבל גם התוצאות המבישות של מבחני הפיז"ה לא זעזעו אף אחד. אתה היית בוועדת החינוך, ראית מישהו מזועזע? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השמיים לא נפלו אף פעם. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. מדהים. שר החינוך נשאר במקומו ולא התפטר, ראש הממשלה לא לקח אחריות, מנכ"ל המשרד המשיך עם אותה שיטה, וכלום לא קרה. חוץ מזה, שמענו אולי כמה תירוצים של כל אחד מהם וזהו, ממשיכים עסקים כרגיל. אולי מרד הרשויות החזקות נגד המשרד יעשה את מה שתוצאות הפיז"ה לא עשו: להבנות מחדש את מערכת החינוך או לחלק מחדש את התפקידים והסמכויות בין משרד החינוך לבין הרשויות המקומיות. זה צו השעה. עדיף לעשות זאת בהסכמה ולא מתוך מאבק כוחות שלא מועיל לאף אחד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דרך אגב, זה אחד המשרדים שהוא משרד יותר מבצע. הוא רגולטור, אבל יש בו הרבה ביצוע. רוב משרדי הממשלה הם רגולטורים: קובעים מדיניות ותומכים תקציבים. משרד החינוך, מקדמת דנא – ואני חושב שאתה צודק – צריך לנהל דיון בנושא. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לכל אלה שאומרים שיש רשויות שלא יכולות לקחת על עצמן סמכויות, כי אומרים גם את זה, אני אומר: אז שהמשרד יתמוך, יסייע ויעבוד עם הרשויות הללו. כאשר תהיה חלוקה נכונה יותר של התפקידים בין המשרד לבין הרשויות המקומיות, יהיה למשרד די זמן לסייע היכן שיהיה צורך, והחינוך יהיה אולי טוב יותר לכל התלמידים, לא רק לא רק לאלה שגרים ברשויות החזקות. ובחזרה לדמוקרטיה או לביביקרטיה, כפי שהיא מתנהלת במדינת ישראל. (אומר בערבית: מה דעתך, אבו אדמון, שם למעלה?) ביביקרטיה. הביביקרטיה היא שלטון היחיד, כלומר שלטון המלך, כלומר שלטון נתניהו. כל אשר נעשה כאן, בבית הזה, מטרתו להציל או לחזק את האיש שהוא בדרך לרמוס ברגל גסה את זכויותיהם של כל האחרים. במקום דמוקרטיה שבמסגרתה כל אזרח יכול למצוא את עצמו, אנחנו נמצאים בתקופת הביביקרטיה, שבמסגרתה כל המערכות צריכות לשרת את האיש, את המלך, ולהבטיח את שרידותו. דמוקרטיה אמיתית היא זו שבמסגרתה מתקיימת, אדוני השר, חלוקה שוויונית של המשאבים, ולא משטר של ביביקרטיה שמבוסס על ערכים אתניים גזעניים ואליטיסטים. לפני כמה ימים הממשלה הגישה לאישור הכנסת את חוק הניקיון לתמיכה ברשויות המקומיות נוכח משבר הקורונה. אבל חוץ מהכותרת של החוק – חוק הניקיון – שום דבר בחוק הזה לא היה נקי: לא הכוונות, לא המניעים ולא הביצועים שיצאו מהחוק הזה. עוד בטרם הם הביאו אותו, את החוק, לאישור הכנסת, הם דאגו שסעיפי החוק יבטיחו את הדרת החברה הערבית, שהינה 20% מסך כל אזרחי המדינה. בימים אלה, אדוני היושב-ראש, הרשויות המקומיות הערביות נמצאות בשביתה פשוט משום שהן קורסות תחת הנטל ולא יכולות ולא מצליחות לשרת יותר את האזרחים. ומה הממשלה או משרדי הממשלה עושים מול מצב הקריסה של הרשויות הערביות? אנטאנס, סונדוס, אדוני השר, מה הם עושים? כלום. ואללה אישי. ואללה אישי. זוכרים את המושג הזה? כלום. ואללה אישי. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> מה זה ואללה אישי? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תשאל את ביבי נתניהו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גורנישט. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> באיזו שפה זה? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוא השתמש בזה בבחירות ועשה מזה סלנג. תשאל אותו. ברקע מחאת ראשי הרשויות בחברה הערבית על התעלמות המדינה ועל האפליה בחלוקת התקציבים בכל הקשור בפיצויים בשל משבר הקורונה, וכמו תמיד, התקשורת העברית מילאה את פיה מים ולא אמרה על זה מילה אחת, כאילו קבוצה זו לא קיימת במדינת ישראל בכלל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש לי 20 דקות, לא? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 18 דקות. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חוץ מזה, לקחת לי גם שתי דקות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קיבלת אותן. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה. לעומת זאת, התקשורת העברית כן מצאה זמן כדי לסקר את מצבם של דוכני הפלאפל ואת מכוני היופי. והכול יופי, אין בעיה, שיסקרו שם. אבל גם שידעו ש-20% מאוכלוסיית המדינה, יש להם עדיין מקום על סדר הדיון הציבורי בישראל ועל סדר-יום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חייבים שיהיה להם. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. חייבים שיהיה להם, אבל אין, לצערנו. הרשויות המקומיות בחברה הערבית נמצאות בשביתה פתוחה, כאמור, אך במדינה שאמורה לדאוג לכל אזרחיה, או בתקשורת שאמורה להעלות את המצוקות של כלל האזרחים, אין בכלל מי שאכפת לו. הזוי, מחריד ומזעזע בכל מובן המילה שמדינה וממשלה מתכחשות בצורה המזעזעת הזו לאוכלוסייה הערבית שבתוכה. כדי לסבר לכם את האוזן, כל הרשויות הערביות, אבל כולן, יקבלו פיצוי על סך 47 מיליון שקלים מכל כספי התמיכה שהממשלה הציעה, ואילו עיריית אילת לבדה תקבל את אותו הסכום. אנחנו לא כועסים שעיריית אילת תקבל, אבל שגם הרשויות הערביות יקבלו את מה שמגיע להן. על עוולות הצדק והדמוקרטיה בישראל אני מדבר. ברקע כל המצב העגום הזה, הממשלה ממשיכה להטיל הסגר על החברה הערבית, ובתי העסק בחברה הערבית זועקים לשמיים. בעוד שבחברה היהודית בתי העסק חזרו לתפקד כמעט כסדרם, בתי העסק בחברה הערבית סוגרים את שעריהם בשעה 19:30. חנויות בגדים ובתי עסק אחרים שרכשו סחורות במאות אלפי שקלים כהכנה לחודש הרמדאן ולימי החג נשארו עם הסחורות שלהם מאחורי דלתות סגורות, ומאות משפחות על סף פשיטת רגל כלכלית מוחלטת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. בנקודה חשובה זאת אני קורא לראש הממשלה ולשר הפנים להכריז מייד על הסרת הסגר הלילי על בתי העסק בחברה הערבית, שאם לא כן הם חייבים להציג תוכנית תמיכה מיידית שתפצה את אלפי המשפחות שמתקשות להתקיים. ממשלת ישראל, אדוני היושב-ראש, ביקשה אומנם לתמוך ברשויות המקומיות, אך חלילה לא ברשויות המקומיות הערביות. היא דאגה להוציא את הרשויות הערביות אל מחוץ למעגל התמיכה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אותה ממשלה, אדוני היושב-ראש, החליטה להחזיר את פעילות המשק, אך גם כאן היא דאגה להשאיר את החברה הערבית מחוץ למעגל ההחלטה. במשפט: אני קורא לשר הפנים, הרב אריה דרעי, לקחת אחריות כלפי הרשויות הערביות ולפתוח באופן מיידי בדיאלוג עם ראשי הרשויות למציאת הנוסחה למתן תמיכה מיידית לרשויות לפני שזה יהיה מאוחר מדי. זו אחריותך שלך, אדוני שר הפנים. תעשה זאת באופן מיידי, תעשה זאת עוד עכשיו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה, גברתי. בבקשה, גברתי, עשר דקות עומדות לרשותך. << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, על המסכה שלי כתוב "לא על חשבוננו". (חוזרת על הדברים בערבית.) בשעה זו מתארגנות עשרות מחאות נשים ברחבי הארץ כתוצאה מהמשך רצח נשים. בשבוע אחד נרצחו שתי נשים, ארבע בתקופת המשבר ועשר מתחילת השנה. אין זכות ואין הצדקה לממשלה ששותקת ומושיטה יד לרצח נשים. כנראה שעם החזרה לשגרה רצח נשים חוזר, כי כנראה זה גם כן בשגרה הקיימת בימינו. השבוע שני גברים רצחו שתי נשים שהיו גם בנות הזוג שלהם וגם אימהות לשני ילדים. שתי נשים נרצחו השבוע, ארבע בתקופת משבר הקורונה ועשר מתחילת שנת 2020. למה אנחנו מחכות, שיירצחו שתי נשים ביום? 20 נשים בממוצע נרצחות בשנה, כל שנה, מאלימות מגדרית. רצח הוא תופעה קשה על רצף של התנהגויות אלימות, תרבות אלימה. אחת מתוך ארבע נשים חיה במערכת יחסים אלימה. כ-250,000 נשים חיות במערכות יחסים אלימות. הערכות לא רשמיות מדברות על כ-800,000 נשים כאלה. מצבי חירום, מלחמות וכיבושים מתמשכים, דיכוי צבאי ומגפות בין-לאומיות כמו אלו משפיעים על האנשים. בזמן שהנתונים והכותרות מדברים על ירידה בפשיעה, הפשיעה והאלימות בבתים עולה, היא פשוט לא נספרת. אבל נשים קורבנות לאלימות מגדרית הן יותר מהרצח שלהן ויותר ממספרים. הן נשים, הן סיפורים, הן בתים שלמים, הן משפחות, הן חלומות, הן העתיד, הן ההווה, העבר. בנות אדם כמונו, עם אהבות, עבודה, חברות וחיים שלמים. אם הן מוזכרות בעיתון, הן מוזכרות בתור הסיום האלים שלהן. כמו הקורונה, גם רצח מגדרי ואלימות גברית חוצים מגזרים, גבולות לאומיים; כמו הקורונה, גם כאן אנחנו לא באותה סירה. נשים מקבוצות שונות באוכלוסייה, פלסטיניות, ערביות, מזרחיות, מהקהילה האתיופית, ישראליות, אשכנזיות, נשים ממיקומים שונים כלכלית, חברתית וגיאוגרפית – כל אלו משפיעים על הנגישות למשאבים שעומדים לרשות אותה אישה שנמצאת במערכת יחסים אלימה ומעוניינת לצאת ממנה, אם היא כבר רוצה בזה. משאבים שונים עומדים בפני נשים מקבוצות שונות. אף אחת לא חסינה מפני אלימות מגדרית, כולנו חשופות לה. כל אחת יכולה למצוא את עצמה במערכת יחסים נזהרת ונשמרת, לא משתפת אחרים בבעיות בזוגיות, נזהרת איך הוא יגיב לדברים, חוששת מהתפרצויות זעם פתאומיות לא מוסברות, נמצאת תחת מעקב – לא של השב"כ ושל המדינה; של בן זוג קנאי ואלים שרוצה לשלוט ולדעת איפה היא הייתה בכל רגע ועם מי ומה היא עושה. כל אחת יכולה להיות הנרצחת הבאה. כל אחת יכולה להיות הנרצחת הבאה, לא מדווחת בעיתון, ואם כן מדווחת – כמושא לרצח של מי שחשד שבגדה בו, כי גם ברצח נשים אנחנו ממהרים לספר את הסיפור של הרוצח מנקודת מבטו. הרקע לרצח: גברים אלימים. נקודה. לא רומנטיקה, לא כבוד המשפחה, לא בגידה, לא תחושות בטן, לא מחשבות על פרידה; רצון לשלוט, וכי אפשר, כי זה מקובל חברתית בתרבות פטריארכלית אלימה כשלנו. בביקורת תרימו עיניים. ההסתה יחד עם הלגיטימציה מגיעות מהממשלה; מההפקרה של נשים בביתן לעצמן, אישית ומערכתית. בהיעדר המדינה והגורמים שלה, מי שמטפלים בנושא הזה הם ארגונים והתארגנויות של נשים פעילות, עובדות סוציאליות, עמותות וארגונים. הפרטה של הסיוע ושל האחריות, וגם הפרטת המשאבים והפקרת הנשים להתמודד באופן עצמאי. שופטים, תקשורת: ההבנה של הצד שלו, הדברור של רוצחים וגברים אלימים כל עוד הם אלימים רק כלפי נשים, זה לא מספק לתקשורת ולא לשופטים, שמחזירים אותם הביתה לשגרה בלי תוכנית, בלי שיקום, בלי ליווי, ישר לזרועות המשפחה, האישה והילדים. המצוקה הכלכלית-החברתית בעקבות המשבר עשו את הבית לצלחת פטרי להגברת מקרי הפשיעה. בהיעדר הפיקוח החברתי והממסדי על המתרחש, זה רק החמיר. החרגת העובדות הסוציאליות בשלב מאוחר במשבר התקבלה כל כך מאוחר וגרמה להחמרת המצב ולמקרי אלימות רבים בקרב נשים וקטינים. אני רוצה, כבוד היושב-ראש, לעבור מנושא זה לנושא אחר, לא פחות חשוב. עם החזרה לשגרה אני רוצה לספר לכם ולשתף אתכם בשגרה שהיא כמעט משבר איומי מתמשך. אני רוצה לספר לכם על השגרה ביישוב שממנו אני הגעתי, כפר משהד, היישוב שאליו אני חוזרת, היישוב שאני רוצה שהילדים שלי יגדלו בו בצורה הכי טובה שיש ואני רוצה שיהיה כפר מוגן ומגן על האנשים שבו, על כל ילד וילדה, על כל תלמיד ותלמידה, על כל אימא ואבא, על כל פועל, על כל תושב שנמצא בו. כפר משהד, כפר קטן בגודלו, גדול באנשים החיים בו, הוא כפר קטן במספר התושבים, אך גדול במספר האתגרים והבעיות הנמצאים בכפר זה. רוב העובדים של כפר זה הם אנשי צווארון כחול. הם פועלי בניין, נהגי משאיות, עובדי שיפוצים, עובדים במאפיות, שיש להם תרומה כל כך גדולה לכפר שלנו. הם אנשים כל כך חזקים ומחזקים אותנו, מאפשרים לדור השני והשלישי להתקיים וללכת ללמוד. בכפר שלנו יש רופאות ורופאים מיוחדים, מהנדסות, מהנדסים, אחיות. יש עובדים ועובדות, עורכות דין ועורכי דין מאוד מיוחדים, מהנדסות ומהנדסים, מורות ומורים, מנהלות ומנהלים ונשות עסקים, שתורמים רבות למשק בכלל. אותם אנשים, כל האנשים בכפר משהד, מפלסים את הדרך שלהם במו ידיהם. כפר קטן זה, מאות מהאדמות שלו הופקעו, ויש המשך להפקעת אדמות בכפר משהד. ועל החסמים הנמצאים בכפר הזה אני רוצה לדבר. צפונה לכפר משהד ממוקם אזור תעשייה שקוראים לו אזור התעשייה ציפורי. אזור תעשייה זה שייך לעיריית נוף הגליל, לשעבר נצרת עילית. למרות שאין רצף טריטוריאלי בין אזור תעשייה ציפורי לנצרת עילית הוא שייך לנצרת עילית. למרות שהוא הוקם על האדמות של כפר משהד ועוד כפרים מסביב, הוא לא שייך לכפר משהד. מה אנחנו, תושבי כפר משהד, מקבלים מאזור תעשייה ציפורי? אנחנו מקבלים זיהום אוויר חמור מאוד כל השנה מאז הקמת אזור התעשייה הזה בשנת 1991. אנחנו מקבלים איכות חיים ירודה בגלל הזיהום, בגלל הרעשים. אנחנו מקבלים כביש ראשי פקוק, מלא פקקים לאורך כל היממה, 24/7, כל היממה וכל ימי השבוע. במקביל, נוף הגליל מקבלת את הארנונה מאזור תעשייה זה ואת התפוקה התעסוקתית והכלכלית מאזור התעשייה הזה. אתגרים רבים התווספו לנו מאזור התעשייה שמצפון לכפר משהד, אבל האתגר והחסם המתמשך הוא חסימת התפתחות הכפר מצד זה. דמיינו לעצמכם יחד איתי את כפר משהד, שנמצא באמצע, כפר קטן. צפונה לו אזור תעשייה ציפורי. מזרחה לו כביש 754, המפריד בינינו לבין כפר כנא וחלק מהאדמות שהופקעו לטובת נוף הגליל בשנת 1976. דרומה לכפר משהד כביש 79, המפריד בינינו לבין כפר ריינה. מערבה יש כביש המתוכנן לחבר את כביש 79 עם 77 ואשר סוגר את הטבעת ההרמטית סביב כפר משהד ומהדק אותה. ומה יוצא לנו? אי קטן שחסום מכל אפשרות להתרחב. ומה קורה לתושבי הכפר? האפשרות להתרחב של האי שקוראים לו כפר משהד היא כמעט אפסית לנוכח כל העובדות האלה. חלומו של כל זוג צעיר בכפר משהד הוא לבנות בית על האדמה שלו, או לקנות בית או לקבל חלקת אדמה או לקנות חלקת אדמה ושיהיו פרויקטים לזוגות צעירים לבניית בתים. חלומו של כל הורה בכפר משהד הוא שיהיו פארקים לילדים לבילוי, שיהיה להם זמן איכות במרכזים תרבותיים ביישוב כפר משהד. חלומם של כל אימא וכל אבא בכפר משהד הוא שהילדים שלהם לא יישארו בכבישים אלא שיהיו להם מקומות בילוי, כמו שמגיע לכל אדם ולכל ילד בכל יישוב אחר. חלומו של כל סטודנט – תארו לעצמכם שבכפר משהד אין אפילו תחנת אוטובוס אחת שיכולה להגן על הסטודנט והסטודנטית המחכים לאוטובוס מפני גשם או קיץ חם. חלומו של כל סטודנט שתהיה לנו ספרייה בתוך הכפר משהד. אני לא יודעת כמה יישובים יש כיום, חוץ מהכפרים הבלתי-מוכרים בנגב ועוד יישובים קטנים בודדים, שאין בהם מתנ"ס פעיל, בתוך היישובים, חוץ מהכפר משהד. האתגרים העומדים בפנינו הם רבים. הכספים שהושקעו מהממשלה, ממשרד הכלכלה, להחייאת אזור התעשייה ציפורי הם כספים שהיו צריכים להיות מושקעים בתשתיות, בהקמת מבנים ציבוריים ובהקמת מבנים תרבותיים ביישוב כפר משהד. הארנונה המשולמת לנוף הגליל זו זכותם של כל ילדה וילד וכל תינוק בכפר משהד. הצדק ייעשה גם אם תארך הדרך וגם אם תהיה קשה יותר ויותר. הצרות והאתגרים הנמצאים ביישוב משהד הם לא רק ביישוב משהד; הם מנת חלקם של הרבה יישובים בחברה הערבית. ביום שני, לפני יומיים, הצטרפנו אני וחבריי מהרשימה המשותפת להפגנה שארגנו ראשי הוועד וראשי הרשויות המקומיות כתוצאה מהעוול והאפליה המתמשכת בתקצוב. הרשויות המקומיות קורסות. קריסת הרשויות המקומיות זה לא סגירת משרדים, זאת קריסת חברה שלמה, זאת קריסתם של כמעט 20% מכלל האזרחים. זאת קריסת כל התשתיות בחברה הערבית. מה דורשים? כלל הרשויות המקומיות בחברה הערבית קיבלו את אותו סכום שקיבלה עיריית אילת; הם מבקשים הזרמה מיידית של 200 מיליון שקלים לרשויות המקומיות, כדי לעמוד בפני נגיף הקורונה ולא כדי להתפנק בכספים האלה. 200 מיליון השקלים האלה הם מערכת הנשמה לרשויות המקומיות. זה צו השעה, בכדי להתקיים, בכדי להמשיך ולהיאבק מול הקורונה, שלהזכיר לכם עדיין מתפשטת ביישובים בחברה הערבית. ואם לא נושיט יד, ואם הממשלה תמשיך להושיט יד לאפליה נגד הרשויות המקומיות, במיוחד במשבר זה ובמיוחד בעת הזאת, המגפה תחזור והקורונה תחזור לכל יישוב ויישוב במדינת ישראל. מה שעושים עם החברה הערבית זו לא מקריות, זו מדיניות מכוונת הרואה את החברה הערבית לא כחלק מכלל האזרחים וכלל החברה הישראלית; לעומת זאת, בחברה הערבית כולנו הכרנו והודינו לצוותי הרפואה אשר עמדו בחזית המגפה ולאנשים התורמים כדי להיאבק ולהמשיך להיאבק במגפה. מה שרוצים ברשויות המקומיות זה לא צדקה, זה צדק, וצדק צריך להיעשות לחברה הערבית. מעל במה זו אני חוזרת ומשתתפת עם כל הנשים שיוצאות היום, בעשרות נקודות ברחבי הארץ, במחאה על רצח נשים ואפליה מגדרית בכל הנושאים הקשורים לנשים. צר לי מאוד שצוות החירום אשר נועד לטפל ביציאה מהמשבר הודיע שהוא לא מוסיף נשים לצוות הזה. לא משנה מה ההסברים שלו, לא משנה מה המניעים שלו, אבל אני לא רואה הבדל בין העמדה הזאת לבין העמדה של הממשלה: לא להושיט יד ולהתעלם מהנושא של רצח נשים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה, בבקשה. עד 20 דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב ליושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה הניסיון הראשון שלנו לדבר 20 דקות מעל במת הכנסת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה עובר מהר. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, אבל צריך לשים לב. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> מה שאנחנו עושים, אם אין לנו מה להגיד, זה להגיד דבר תורה. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אגיד דבר ברכה לחגים. האירוע, אדוני היושב-ראש, שבגללו אנחנו מבקשים לדבר כה הרבה ואנחנו מבקשים להעלות את הטיעונים שלנו, זה הניסיון, או הטענה, להרכיב ממשלת חירום או להקים ממשלת אחדות, למרות שזאת ממשלת חירום ללא חירום וממשלת אחדות ללא אחדות. החירום של הקורונה או-טו-טו נגמר והאחדות התפרקה, ובסופו של דבר אנחנו נקבל את ממשלת נתניהו החמישית כשנספחת אליה מפלגת כחול לבן, ובתנאים משפילים. אבל זאת הבחירה שלהם, זאת ההחלטה שלהם, אבל שלא ימכרו לאף אחד סיפורים. אדוני היושב-ראש, אנחנו בעיתות או בתקופות או באירועים היסטוריים; האירועים דוחפים בהכרח לתמורות פוליטיות ולהיערכות מחדש של המערכת המפלגתית. אני רואה שאנחנו בתקופה כזאת. אנחנו בתקופה שתחייב עיצוב וארגון של התביעות הפוליטיות, שבדרך כלל לא נעשות בחלל ריק. הרה-ארגון, העלאת התביעות הפוליטיות, תמיד תלויים בקונטקסט, באמצעים וביכולות. כדי שנוכל להבין את המתחולל בימים הללו, חייבים אנו לעקוב אחרי מסלול ההתפתחות בזירה הפוליטית לאורך שנים, הרבה שנים, ואז נוכל להעריך את המסגרת הכללית לשינוי הפוליטי ולתמורות בדרישות הפוליטיות שיהיו בהכרח בתקופה הבאה, במיוחד או לרוב בקרב האוכלוסייה הערבית. מוסר ההשכל שאני מזהה, אני רואה, מההסכם המוצע לכנסת ומהשינוי המוצע בחוק הממשלה וראש הממשלה, הוא שיש רוב בקרב חברי הכנסת שמרגישים שהם חלק מניצחון של פרויקט ניאו-ציוני לאומני, לעומת כישלון הפרויקט שהיה פעם, הפרויקט שכונה פוסט-ציוני. הם, אלה שרואים את עצמם מנצחים, יכולים לעשות כעולה על רוחם. יש כאלה שחוגגים 100 שנה לוועדת סן רמו ומשוכנעים עד עומק נשמתם שאין דבר היכול לערער על שלטונם ועל תהליך החיזוק, ההתרחבות וההעמקה של המדינה היהודית גיאוגרפית, פיזית וערכית, במקביל לחיסול הדמוקרטיה. מבחינתם של אלה, ההסכם בין הליכוד לכחול לבן הוא אסמכתה רשמית לכניעת כל אלטרנטיבה לפרויקט הניאו-ציוני לאומני. בזה בעצם, אדוני היושב-ראש, הם חוגגים את הקמתו של משטר, או תחילתו של משטר פשיסטי. צר לי – או בעצם לא, דווקא לא צר לי; אני שמח לקלקל להם את החגיגה. אני רואה שהכיוון הוא דווקא לרעת אותו פרויקט ניאו-ציוני לאומני ולא לטובתו. ככה הם תהליכים היסטוריים, חבר'ה. משטר פשיסטי, משטר לא דמוקרטי, דיכוי, עריצות הרוב ומשטר דיקטטורי – בסופו של דבר זה ייפול, לא יחזיק מעמד לאורך שנים. את זה ניתן להסביר רק באמצעות ראייה ותפיסה היסטורית רחבה. אני אעבור בכמה תחנות מרכזיות שעיצבו, בעצם, ושינו את התודעה ואת התביעות הפוליטיות של האזרחים הערבים בישראל. נתחיל מכיבוש השטחים ב-67', כיבוש הגדה המערבית, ירושלים ועזה. הכיבוש, בעצם, מבחינת ההוויה הפוליטית של הפלסטינים בישראל, אחד ההיבטים החשובים הוא שזה פתח את שאלת השוויון לגבי האזרחים הערבים בישראל. לפני כן לא הייתה תביעה מרכזית לשוויון. הדרישות הפוליטיות היו צנועות והמאמץ והמאבק העיקרי כוונו לעבר הישרדות, לחיות, להישאר במולדת אחרי טראומת הנכבה. צומת שני חשוב היה באינתיפאדה הראשונה, ששינתה או היוותה שינוי בתודעה הפוליטית של האזרחים הערבים. באינתיפאדה הראשונה תהליך הפלסטיניזציה, שהחל להתגבר אחרי יום האדמה ב-1976, קיבל חיזוק רציני. אחר כך הגענו להסכמי אוסלו והיתכנות הקמת מדינה פלסטינית. אז חשבנו שהינה, או-טו-טו אנחנו לקראת סיום הסכסוך, לקראת שוויון לאזרחים הערבים, לקראת משהו חדש. אבל המשהו החדש הזה מתבסס בהכרח על הקמת מדינה פלסטינית, דה-קולוניזציה של ישראל והקמת מדינה פלסטינית. אז היה צורך להציג פרדיגמה חדשה, פרדיגמה שונה מפרדיגמת השוויון ששלטה עד שנות התשעים. אז התחלנו לשאול מה המשמעות של שוויון ואם ייתכן שוויון מהותי במדינה שמגדירה את עצמה כמדינה יהודית ורואה את השאיפות שלה לשרת רק קבוצה, קבוצת לאום, קבוצה דתית, קבוצה אתנית אחת על חשבון הקבוצה השנייה. בצומת ההיסטורי הזה, אדוני היושב-ראש, הצענו מודל חדש. היה זה מודל מדינת כל אזרחיה, שהציע שוויון ודמוקרטיה מהותית לכולם. תן לי, אדוני היושב-ראש, כמה דקות: הרי מה קרה בתקופת אוסלו, או אשליית אוסלו לאזרחים הערבים, שעכשיו אנחנו יודעים שכל זה היה שקר ואשליה והכול קרס? באותה תקופה היו אזרחים ערבים שחשבו שהמדינה תקבל אותם כאזרחים שווים, המדינה תתייחס אליהם כאל אזרחים שווים. היו אצלנו כאלה שחגגו את יום העצמאות, שהניפו דגלים ביום העצמאות, אבל במהרה התברר להם שזה בלתי אפשרי, כי המדינה אינה רואה בהם אזרחים שווים, כי המדינה לא רוצה להתייחס אליהם כאל אזרחים שווים. זה קורה, דרך אגב, עד היום. לפני שבוע, בהדלקת המשואות, אנחנו רואים עוד פעם את התופעה הזאת שאזרחים ערבים – ערביי מחמד, בואו נקרא להם – באים להדליק משואה בערב יום העצמאות ובערב החגיגה הציונית, שהיא בעצם על חשבון בני עמם שלהם; ועוד אחרים, שכבר ניסו את זה והתפכחו אחר כך. האינתיפאדה השנייה, חיסול הסכמי אוסלו בהדרגתיות והתגברות התודעה שבעצם ישראל לא מסכימה ואינה רוצה בהקמת מדינה פלסטינית – אינה רוצה הסדר שלום צודק והוגן ואמיתי, שהסיכוי לזה אפסי – חוללו עוד פעם תמורות בתודעה הפוליטית בקרב החברה הערבית. בעצם, זה בא כתוצאה מתמורות פוליטיות בחברה הישראלית. אנחנו מדברים על מהלכים או מהלכי עומק של שינויים בתודעה, ששינו בעצם את מה שהתחולל בשנות התשעים. אלה שינויים ותמורות שלבטח יחוללו גם שינוי בתביעות או בהיערכות המפלגתית והפוליטית. איך אנחנו רואים את התרגום של השינויים שבעצם קשורים להסכם המוצע ולממשלת האחדות המזויפת המוצעת, ממשלת ההגנה על נתניהו, ממשלת ההגנה על העריצות ועל משטר לא דמוקרטי – לפי החוק, דרך אגב, שמעוגן בחוק? איך אנחנו מזהים את השינויים באופן חזק יותר? אנחנו רואים את זה הן בחוק הלאום והן במה שנקרא עסקת המאה, שזאת בעצם הונאת המאה. הרי אנחנו מתנהגים כפי שאנו קוראים ורואים ומבינים את התהליכים, לא כפי שדיכטר לדוגמה, היה רוצה שנבין את האירועים או את ההתרחשויות או את החוק. או כמו שהצמד-חמד הפשיסטי האוזר את הנדל, מבקשים שנבין את התמורות הפוליטיות. לא, אנחנו מתנהגים לפי הבנתנו וקריאתנו – שלרוב היא נכונה, דרך אגב – את התהליכים הפוליטיים. חוק הלאום הוא צומת מאוד חשוב בהבנת המהות או התביעות הפוליטיות שלנו בזירה הפרלמנטרית, העממית והמשפטית, אפילו. חוק הלאום בעצם אמר לנו, האזרחים הערבים, שאנחנו צודקים: אתם צודקים, הטענות שלכם לאי-שוויון, הטענות שלכם להיעדר דמוקרטיה מהותית והטענות של האזרחים הערבים שיש פריבילגיות, יש זכויות יתר בחוק לאזרחים היהודים, זה נכון. החוק בעצם הציע, או חוקק, אמצעים שמתרגמים או באים ועושים ניכוס של הקרקע, של המרחב, של הפוליטיקה והסמלים לאזרחים היהודים בלבד. החוק אומר שהאזרחות היא לא מהותית ולא שוויונית; שיש אזרחות מרובה: עליכם לקבל את זה; אתם חייבים לקבל את העוול, את האי-שוויון, את זה שאתם לא אזרחים שווים. אתם צריכים לקבל משטר לא דמוקרטי ואסור לכם להתלונן או להלין, במידה – או במקרה הטוב. חוק הלאום הוא חוק אנטי-דמוקרטי. הוא מראה שהפרויקט הניאו-ציוני חושש, מפחד, כי הוא לא הכניע את הילידים ולא עיוות את השייכות, את הזכות ואת התודעה. שניים או שלושה מדליקי משואה לא יעוותו את התודעה, הזהות והשייכות של האוכלוסייה הערבית בישראל. הם יודעים שאינם יכולים לעשות את זה, כי כבר 70 שנה הם מנסים לעשות את זה. כל מיני מדיניויות ניסו לאורך 70 שנה והם נכשלו בשינוי של התודעה, התפיסה והשייכות והתביעות של האזרחים הפלסטינים בישראל – ואנחנו מנסים כל הזמן לשנות באמצעות דמוקרטיים ופועלים באמצעים דמוקרטיים, למרות הצרת המרחב ואולי ביטול המרחב הדמוקרטי בכלל. למה יש צורך לחוקק חוק אנטי-דמוקרטי? למה יש צורך בחוק המודה בכישלון המדיניות שהונהגה כלפי האזרחים הערבים מאז הנכבה? הם רצו אזרחים בודדים, אינדיבידואלים, ללא שייכות, ללא זהות וללא משמעות. הרי כאינדיבידואלים אולי היו מקבלים את הנוכחות שלנו, כי היא לא תפריע ולא תערער. אינדיבידואלים, או אפילו קבוצות דתיות, אין להם תביעות פוליטיות קולקטיביות, אין להם דרישות פוליטיות, ולכן יישאר רק הפרויקט הציוני היחיד בזירה, ללא תחרות או ערעורים. אבל אנחנו, מתברר כל פעם, אנחנו הספוילר של הפרויקט הזה, אין מה לעשות, כי אנחנו נמצאים, אנחנו קיימים. יש לנו את הזהות הקולקטיבית והשייכות והדרישות. אבל במקביל לחוק הלאום אנחנו נחשפנו בשנה האחרונה ביתר שאת ובפרטנות להונאת המאה או עסקת המאה. איך שאני קורא את זה ורבים מאיתנו קוראים את זה, זה עוד סימן של חולשה וניסיון להשתמש בכוח, כי העוצמה נכשלה – העוצמה המדומיינת שישראל רוצה לכפות על הפלסטינים, על הרשות הפלסטינית, על אש"ף, לכפות הסדר לא צודק שמתעלם מהזכויות הטבעיות של העם הפלסטיני. מכיוון שכפייה זו לא תפתור את הבעיה ולא תעלים אותה, תוכנית המאה, הונאת המאה, מעידה על ההונאה הישראלית שנמשכה לאורך שנים, מאז תחילת הסכמי אוסלו או אפילו שיחות מדריד. עתה תכסיס זה נחשף וישראל אינה יכולה להשתמש בו יותר. ישראל אינה יכולה לטעון יותר שהיא רוצה שלום וכי הפתרון הוא הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל – והיא אף פעם לא אמרה את זה באופן רציני או באופן שאכן התכוונה לממש את הטיעון הזה. היא אינה יכולה למכור לפלסטינים יותר ששקט או מאבק דיפלומטי בלבד הם הדרך הקצרה ביותר להקמת מדינה פלסטינית. ישראל הפעילה את תוכנית ההונאה בשנות התשעים כי הייתה חייבת, הייתה צריכה אותה. היא הייתה צריכה את השיחות עם אש"ף. היא הייתה צריכה תקופה של שקט, השתלבות בכלכלה העולמית, יחסים דיפלומטיים עם מדינות ערב ושאר מדינות. היה פרויקט קליטת העלייה מברית המועצות לשעבר. זאת אומרת, המציאות הגיאופוליטית והעולמית דחפה את ישראל למשא ומתן, אבל רק למשא ומתן: היה לה צורך רק במשא ומתן, אף פעם לא היה לה צורך בהסדר. עכשיו, התוכנית של שני הבנימינים, שני הבנימינים וטראמפ, בעצם מה היא אומרת? היא אומרת סיפוח חלקים ניכרים מהשטחים הכבושים, במיוחד באזור (אומר בערבית: הבקעה,) שזה הערבה, גם בשטח E1 וההתנחלויות. פירושו של דבר, חיסול האפשרות לרצף טריטוריאלי בין צפון הגדה, בין צפון ודרום הגדה. בעצם, חיסול כל אפשרות להקים מדינה פלסטינית. גם אחרי 100 שנה מאותה ועידת סן רמו, אדוני, ואחר כך כתב המנדט, ויותר מ-70 שנה מהקמת המדינה, הפרויקט הציוני עדיין לא נסגר, כי הממשלה, והמדינה, לא מעוניינת לסגור את הפרויקט, היא לא מסתפקת. היא לא רוצה באמת לחיות באופן נורמלי עם השכנים ועם הילידים. כי נכון, הילידים הם ספוילר, אין מה לעשות. ככה זה שיש עם יליד באותה טריטוריה, באותו שטח. הרי הפרויקטים – בדרך כלל לפי גישת ה-settler colonialism הפרויקט הקולוניאלי מנצח או נסגר, בעצם. יש כמה אפשרויות: או, כפי שקרה בארצות הברית, אוסטרליה וניו זילנד, חיסול העמים הילידים, או הטמעה של האזרחים הילידים והקמת, בוא נגיד, אזרחות שווה, כמו בחלק ממדינות דרום אמריקה, או, מנגד, הקמת משטר דמוקרטי, כפי שקרה בדרום אפריקה, ודמוקרטיזציה ושוויון מהותי אמיתי. אומנם זה לא מבטיח שוויון בפועל, יש את ריבוי המעמדות וריבוד כלכלי וחברתי והשפעה, אבל לפחות מבחינה חוקית, מבחינת האזרחות, משמעות האזרחות, מבחינת המשטר הדמוקרטי, זה לפחות מבטיח שוויון מהותי. עכשיו, המציאות הזאת שאנחנו רואים היא שהניסיון של ישראל לסגור את שאלת הפלסטינים בישראל ואת שאלת הכיבוש מחייב או יביא בסופו של דבר בהכרח לפרדיגמה פוליטית חדשה. אנחנו מעתה נבין את ישראל לא לפי פרדיגמות השסעים, שניסו ללמד אותה ולהתנהג – או להבין אותה במשך שנים; לא, עכשיו יש קונסנזוס. יש קונסנזוס בין רוב המפלגות הציוניות הגדולות בישראל, ובעצם רוצים לכפות את זה, הן מבחינת האופי של המדינה – על האזרחים הערבים – והן מבחינת הכיבוש; להנציח את הסטטוס קוו ובעצם להפוך את הסטטוס קוו לפתרון הקבע, שזה פתרון לא צודק, לא הוגן ושאינו עונה על הצרכים של העם הפלסטיני ואינו עונה על הדרישות הפוליטיות של הפלסטינים בישראל. אז מה עושים? << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הם תיאמו את זה בזמן שאתה תורן. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה עושים במצב כזה שאנחנו מגיעים למציאות פוליטית חדשה, אדוני היושב-ראש? אז אנחנו צריכים לשקול או לשקלל את הצעדים שלנו מחדש. בעצם אני רואה שיש לנו שני כיוונים ברורים. הכיוון הראשון זה הצעת אלטרנטיבה דמוקרטית מהותית – בעזרה ובתמיכה של חלק מהאזרחים הלא-הערבים, אבל שמאמינים בפתרון צודק והוגן – הן לשאלת אופייה של המדינה והן לשאלת הכיבוש. אני לא רוצה להקים ברית עם אלה שרוצים לכפות הסדר, אפילו שהם תומכים בהסדר, שהוא מנקודת מבט של עוצמה, מנקודת מבט של האינטרסים הישראליים. אומנם יש חלק, מפלגות בשוליים בחברה הישראלית, שמוכנות להציע הסדר לשאלת הכיבוש, אבל הסדר מנקודת מבט של עוצמתה של ישראל ושהיא יכולה לכפות את זה על הפלסטינים, ולא הסדר צודק שיענה על הצרכים או על הזכויות הטבעיות של העם הפלסטיני, שבעצם עדיין בפרויקט הלאומי הפלסטיני מקבלים הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. אבל גם, במידה שזה לא יתממש – – – << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני רואה שהשקט עד לרגע זה הפריע לך. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> במידה שהפתרון שסמוטריץ' מציע – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסכם, אדוני. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואנחנו פונים למדינת אחת – שהם רוצים את זה. הם הולכים בכיוון הזה – – << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מכובדי, אתה אחרי הזמן. תודה. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דקה, אדוני, ואפילו פחות, אבל זה מאוד חשוב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אז נצטרך לחשוב על משהו גם יותר חדש. אז מה עושים מבחינה פוליטית עם אותם נתינים שיהיו נתינים פלסטינים, נתינים במדינה אחת ששולטת בה ממשלת ישראל על כל השטח? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה לא רק אזרחים סוג א', אזרחים סוג ב', ערבים; יש עכשיו נתינים פלסטינים. אז צריך לחשוב על פתרון יצירתי חדש ומאבק פוליטי דמוקרטי חדש. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה, אדוני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מבקש לכבד את חברי הכנסת. תוכל לגשת לפרוטוקול ולקרוא את מה שהוא אמר. תודה, אדוני. עד 15 דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר – – – << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> יבגני – – – יחד איתם רציתם – – – ממשלה? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תכף אני אתייחס גם לזה, אבל החוק הזה הוא לא פשיסטי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמרתי לך, צא ללכת לשתות קפה, אתה לא רצית. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> החוק הזה הוא לא פשיסטי, גם לא מתקרב להיות פשיסטי החוק שאנחנו דנים בו. החוק הזה הוא פשוט מטופש וחצוף, אבל אין לזה קשר לפשיזם. אני גם אסביר למה אני אומר שאין לזה קשר לפשיזם. גם השימוש במילה הזאת, "פשיסטי", ו"נאצי", לדעתי צריך להוציא את זה מכלל שימוש במדינת ישראל. זה לא קשור אליכם. אתם, אגב, משתמשים הרבה במושגים האלה. כל מה שקשור לפלסטינים וכל מה שקשור לכיבוש, כפי שאתם מכנים זאת – פשיסטי. לא, תלמדו מה זה פשיזם. הפשיזם מזוהה בעיקר עם הטרגדיה הנוראית של העם היהודי במאה ה-20. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כדאי לכם להקשיב ולשמוע, אולי – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רוצה שגם אתם תוציאו את המושג הזה, כי הרבה פעמים אנחנו רואים במגזר החרדי אנשים שקוראים לחיילי צה"ל ושוטרים "נאצים". << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, אל תעשה הכללות, אל תעשה הכללות. זאת קבוצת מיעוט. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שנייה, תן לי להסביר. זה לא קורה בגלל שמישהו רוצה לקרוא לשוטר או לחייל "נאצי", זה בגלל שאנשים לא יודעים מה זה נאצי ומה זה פשיסט. לא לומדים את זה, לא לומדים היסטוריה וגם לא מבינים מה זה. אחד זורק "נאצי", וכולם חוזרים על המשפטים האלה. מפנים התנחלות לא חוקית – שוטרים נאצים. ואז הנציגים של המתנחלים נאלצים אחר כך להסביר ולהתנצל: מדובר על קומץ קטן של אנשים. ילדים במגזר החרדי אומרים "נאצי" והנציגים של המגזר החרדי נאלצים אחר כך להסביר שזה קומץ קטן שהוא בכלל לא קשור להנהגה. זה חוסר חינוך, דבר ראשון. אני לא סתם התחלתי בדברים האלה. אני לא עושה פה טרולינג בשביל להשתעשע, ואדוני השר גם יבין אותי. השבוע העולם כולו יציין 75 שנה – לא לסיום סופי, כי הסיום הסופי היה בספטמבר – לחתימת הסכם הכניעה של בעלות הברית מול גרמניה הנאצית. בשנת 2017, בבית הזה, ביוזמת ישראל ביתנו וחבר הכנסת עודד פורר, שהוא יושב-ראש הסיעה, חוקק חוק – למה אתה מחייך? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כי אני השלמתי את החוק הזה באזכור העברי שלו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מצוין. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מבחינתנו זה גם היה איזה ממד של הצלה. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> רוברט אילטוב עמד על הדוכן ובכה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא הייתי אז חבר כנסת, אבל – – – << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> פשוט עמד ובכה, סיפר את הסיפור של המשפחה שלו. היה מדהים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לכל אחד מאיתנו יש סיפור משפחתי, בטח אלה שעלו מברית המועצות. החוק הזה חוקק ב-2017, והוא מחייב את הכנסת לקיים ישיבה ממלכתית לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית. בחוק הזה מודגש שמדובר על חוק שמסביר את הניצחון של בעלות הברית. למה זה חשוב? כי הסכם הכניעה מול גרמניה הנאצית נחתם ב-7 במאי 1945, בפעם הראשונה הוא נחתם פעמיים. אני עושה פה הקדמה היסטורית כזאת, אני חובב היסטוריה: הוא נחתם לראשונה ב-7 במאי בלילה, ב-02:40. הנהגת ברית המועצות לא אהבה שההסכם לא נחתם בברלין, וברלין כבר נכבשה על ידי הצבא האדום, ואז חתמו פעם שנייה. הכניעה של הגרמנים נכנסה לתוקף ב-8 במאי ב-23:00 לפי השעון האירופי. בברית המועצות זה כבר היה 01:00 של 9 במאי. ברית המועצות רצתה, מה שנקרא, להיבדל. אנחנו יודעים מה קרה מאז המלחמה, שהתחילה מלחמה קרה והייתה התמודדות בין ברית המועצות לארצות הברית. אז החליטו שאת הניצחון הם חוגגים, מציינים – כל אחד ישאיר לעצמו, כי קשה לחגוג כשיש לך מיליונים הרוגים במלחמה, אבל עדיין זאת חגיגה בשביל הרוסים – הם החליטו לעשות את זה ב-9 במאי והעולם המערבי עושה את זה ב-8 במאי. אתם חושבים שזה משנה מתי אתה מציין את זה? אין שום הבדל, 8 במאי, 9 במאי. אחד אומר שזה ניצחון, השני אומר זה לא ניצחון, העיקר שמדובר על יום אדיר בהיסטוריה של האנושות, ובטח יום אדיר להיסטוריה של העם היהודי. אנחנו כל שנה מציינים את יום השואה, ואצלנו ביום השואה יש את הסיפורים הקבועים. יש את מרד גטו ורשה, יש את סיפורה של אנה פרנק. אני שמח שבשנים האחרונות לסיפורים האלה התווסף עוד סיפור, הסיפור של הגבורה של החיילים היהודים שלחמו בצבאות הברית. למעלה ממיליון וחצי יהודים לחמו נגד הצורר הנאצי בצבאות הברית. בצבא האדום 500,000 איש, בצבא ארצות הברית כמעט 550,000 איש, בצבא המלכותי הבריטי כמעט 300,000 איש וכך המספר הזה הגיע ל-1,470,000 חיילים יהודים, שהרוב הגדול מהם ידע שהוא נלחם גם עבור העם היהודי ולא רק בשביל המדינה, בשביל הצבא ובשביל ההנהגה שהוא מייצג. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יבגני, ברשותך. אתה יודע, בזכות אותו חוק שהזכרתי שהשלמנו אותו, ב-19 במאי בשעה 18:00 שעון ישראל תהיה תפילת הודיה בזום, רבני ישראל ורבני אירופה יחד, בעקבות האזכור. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כל הכבוד, כל הכבוד, אפשר רק לברך על זה. אני אתמול שוחחתי עם יושב-ראש ארגון הווטרנים, אברהם גרינזייד, שהוא חברי, ידידי, הרבה שנים אני מלווה אותו ולא רק ב-9 במאי. לראשונה הוא לא יכול להגיע לכנסת. הוא בן 94 ועדיין עומד בראש ארגון הווטרנים. לצערי כמה מאות נשארו בינינו; כמובן יש גם ניצולי שואה, יש גם אלה שעברו את חוויית המלחמה כי היו ילדים, אבל האנשים שנלחמו מעטים מאוד. בגיל כזה להיות בעל מודעות צלולה, מה שנקרא, ויכולת לא רק לנהל את כל העניינים – ויש הרבה בעיות לאנשים האלה. אני אומר את זה בצער רב. הממשלה כל הזמן מדברת על זה, וגם ראש הממשלה מדבר על זה, אבל יש להם בעיות. חסר להם דיור, חסרים להם דברים בסיסיים. למשל – דברים שנראים טריוויאליים: יש אנשים שגרים במקבצי דיור והם מתלוננים שאין להם כסף אלמנטרי, ביום הניצחון, ביום הכי קדוש שלהם, להזמין אנשים, איזו להקה. אז נכון שעושים את זה ברמה המוניציפלית, ואני חייב להדגיש פה שבאמת משתדלים לעשות. עושים את זה ברמת משרד הקליטה, משרד הקליטה כל שנה עושה את זה, אבל עדיין האנשים האלה לא תמיד מרגישים את הסיפור, לא תמיד מרגישים שהסיפור שלהם מסופר. אגב, על פי אותו חוק, אדוני היושב-ראש, שאתה השלמת, בבתי ספר ובמחנות צה"ל חייבים להקדיש כמה שעות של למידה. אני פונה לבצלאל: תעביר את זה לשר החינוך רפי פרץ ותשאל אותו, תשאל אותו אם הוא לא שכח, כי יושב-ראש הכנסת בני גנץ, או האנשים שלו אפילו לא הכניסו את הישיבה הממלכתית בשבוע הבא. רק אחרי שפניתי ואמרתי: איך זה ייתכן, יש חוק, צריכה להיות ישיבה ממלכתית. כמו שציינו אתמול את יום הרצל, צריכה להיות גם פה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני יכול לציין שמזכירת הכנסת בישיבת הנשיאות העלתה זאת פעמיים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל אחרי שפנינו בשבוע שעבר. פנינו ביום שישי במכתב לבני גנץ והבהרנו לו. בדרך כלל נשיאות הכנסת שולחת שבועיים מראש את המועדים. ואז, כשקיבלנו את רשימת המועדים המיוחדים, לא מצאנו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם כבר הזכרתי את זה, בגלל האי-ודאות בלוח הזמנים של הכנסת זה לא נקבע. זה יתקיים, זה חייב להתקיים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תאמין לי, אדוני היושב-ראש, כשאתה רוצה לקבוע אתה קובע. לא צריך פה שום ודאות. קבעו ועדות וביטלו ועדות בגלל המליאה. תאמין לי, אתה מכיר את זה יותר טוב ממני. אפשר לקבוע ומקסימום אתה מבטל את זה. אבל אני שמח שבשבוע הבא הכנסת תציין את היום הזה. אני החלטתי להקדיש לכך את הנאום שלי פה, כי גם מחר וגם מוחרתיים אנחנו נראה שבעולם כן יציינו את היום הזה. בהמשך לשיחה – התחלתי לספר על השיחה שלי עם אברהם גרינזייד, יושב-ראש הווטרנים. הוא סיפר לי דבר מקומם, ואמרתי לו שאני חייב לספר את זה מדוכן הכנסת. מישהו כתב בפייסבוק, ויש גם אנשים שתומכים בזה, את המשפטים הבאים: אם אתם רואים מישהו עם מדליות, עם מקל, אל תעצרו, תמשיכו ללכת, אין אנשים בגילאים כאלה שמסוגלים בכלל ללכת. אני לא יודע איפה הוא קרא את זה ואני ראיתי, לצערי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לצערנו הרשת מכילה הרבה אנשים הזויים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוא התקומם על הדבר הזה. הוא ביקש למסור שכל תלמיד, כל מבוגר, כל אזרח במדינת ישראל ידע – אני מבקש מכל האזרחים: אם אתם רואים וטרן עם מדליות ועם מקל, לא רק ביום הזה, בשאר הימים, תעצרו ותצדיעו לו, כי בזכות הגבורה של האנשים האלה העולם המשיך לחיות. שלוש שנים לאחר הניצחון קמה מדינת ישראל. אני לא יודע מה היה קורה אם המכונה המשומנת הזאת, המכונה שהיא מכונת ההשמדה הנאצית הייתה מגיעה גם לארץ ישראל. היו גם אנשים פה מהיישוב שנלחמו, בצבא הבריטי, התגייסו לצבא ולאחר המלחמה באו ותרמו מהידע שלהם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה יודע לעדכן מה קורה עם הקמת המוזיאון של הלוחם היהודי? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני שומע על הקמת המוזיאון הזה למעלה מ-20 שנה. אני שומע שכל שנה מבקשים עוד כסף ועוד כסף ואני שומע בעיקר תלונות – אני לא רוצה להעליב פה אף אחד, אבל אני שומע שזה פרויקט לטווח ארוך. כשהם יסיימו את זה כנראה שהווטרנים כבר לא יהיו בינינו, לצערי הרב. אבל לפני כמה חודשים, פה, ליד הכנסת, הייתה פתיחה של אנדרטה לזכר נספים במצור לנינגרד, שזה חלק מסיפור המלחמה. הוא לא כל כך יהודי, הסיפור הזה, למרות שהיו גם שם יהודים, כי קרוב ל-1,000 איש שעברו את החוויה הזאת היו במצור. היום העיר הזאת נקראת סן פטרסבורג והם עברו את זה. אבל אתה ראית כמה אנשים באו, כולל נשיא רוסיה, שבא לכבד את פתיחת האנדרטה. זה רק חלק קטן מהסיפור הזה. בלי להיכנס לוויכוחים האידיאולוגיים מה היה, הקומוניזם, הנאציזם וכל הדברים האלה – תאמין לי, לנו כיהודים, כעם היהודי, יש ביקורת גם כלפי אלה וגם כלפי אלה. אי-אפשר לדעת, אם סטלין היה נשאר בחיים, מה הוא היה עושה לעם שלנו, אני לא יודע. סביר להניח שההיסטוריה הייתה משתנה לחלוטין ואף אחד לא מהלל אותו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היסטורית, הם לא נלחמו בגרמנים בגלל היהודים, אבל יצא מזה טוב. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, זה תמיד. טוב, גם זה שהוא מת בפורים זה גם נס פורים. ב-1953, נדמה לי ב-5 במרץ. אבל הסיפור הגדול, אני חוזר לסיפור של דור הווטרנים. אני שמח שבשנים האחרונות לסיפור הזה הצטרפו הרבה ארגוני נוער ולא רק אלו שעלו מברית המועצות או ממדינות חבר העמים. אני רואה שהרבה ישראלים מספרים את הסיפור הזה, מקליטים את האנשים שחוו את זה. זאת הזדמנות, כי בעוד זמן קצר, כמו שאמרתי, לצערי הרב הם לא יהיו בינינו, וזה הטבע, אין מה לעשות. אני מאוד שמח שיש הרבה אנשים שמעבירים את זה ומספרים את זה. לא צריך להכניס לפה פוליטיקה, כי הפוליטיקה נכנסה לסיפור הזה בעיקר לפני שש שנים כמעט, כשהתחיל העימות בין רוסיה לאוקראינה, ובגלל שיש פה הרבה יוצאי חבר המדינות, האולם למעשה התחלק. גם אני, כיליד אוקראינה, מאוד כואב לי כי אני רואה מה קורה במדינה שבה נולדתי. מצד שני, אני יודע שהסיפור של המלחמה גם נוגע למשפחה שלי. לפני שנה, בנאום הראשון שלי פה, דווקא ביום שהכנסת ציינה את היום הזה, סיפרתי על סבי שהיה קצין בצבא האדום ועלה לארץ. הוא נפצע שלוש פעמים ועלה לארץ בגיל די מבוגר, והלך לעולמו לפני 11 שנה. אגב, הוא לא סיפר הרבה דברים, הוא כמו בני דור השואה, ששתקו ושתקו ושתקו ולא רצו לספר. רק אחרי מותו, בעזרת האתר של משרד הביטחון הרוסי, גיליתי ונחשפתי למעשי גבורה שהוא ביצע כשהיה בן 27-26. הוא היה יליד 1917. אני חייב לציין שכשאתה נכנס לאתר הזה – אומנם הוא ברוסית; אני חושב שצריך לתרגם אותו לכל השפות – ואתה מקליד את שם המשפחה, אתה לא רק רואה את הדרך שהבן אדם עשה בזמן המלחמה – עד כמה שזה נשמע מוזר, כי במלחמה תמיד יש כאוס, נכון? אתה לא יודע מה קורה, אתה לא יודע מה קורה עם הצבאות, מה קורה עם הגדודים, מה קורה עם כל החטיבות, אבל פה מסתבר שהיה סדר; אתה מקליד את השם של האדם, ולא רק שאתה מזהה ורואה את הדרך שהוא עשה במלחמה עד 1945, אתה גם יכול לראות את מסמכי המקור שמסבירים את הסיפור שלו, ועל כל מדליה וכל עיטור עוז שקיבל האדם יש לך הסבר. כשקראתי את זה, פשוט שתקתי. אנשים שעשו דברים בגיל כל כך צעיר, הם לא עשו את זה למען השלטון, הם לא עשו את זה למען הקומוניזם, הם עשו את זה קודם כול בשביל לשרוד; כי החוכמה במלחמה, אתה צריך לשרוד. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, גם כשאומרים על הכתבים הצבאיים – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מסיים. אומרים על הכתבים הצבאיים: כתב צבאי מגיע למלחמה לא בשביל להיות גיבור; הוא צריך לשרוד במלחמה בשביל לספר לאחרים מה היה במלחמה. אבל תחשבו על אנשים שהיו במלחמה הזאת, שהם ידעו מה קורה למשפחות שלהם, ואני מדבר על העם שלנו, מה עושים להם. והם נלחמו לא בשביל השלטון אלא נלחמו בשביל העם שלנו קודם כול. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> וזה סיפור הגבורה שחייבים ללמוד, חייבים לספר, ואני כמעט בטוח שבשבוע הבא כולנו נציין את היום הזה בישיבה ממלכתית של הכנסת ותלמדו ותעבירו את זה לילדים ולנכדים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. עד 30 דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר לפתוח את דבריי מבלי להתייחס לשביתה, זה היום השני ברציפות, של ראשי הרשויות המקומיות הערביות, גם בהמשך להפגנה שקיימנו מול משרד האוצר לפני יומיים. ההתכחשות של שר האוצר ושל שר הפנים נמשכת, ההתכחשות לזכויותיהם של היישובים הערביים, של האזרחים הערבים ולמצוקה המאוד-קשה ששוררת כיום ברמה הכלכלית וברמה החברתית ביישובים הערביים. אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, לפי הנתונים שקיבלנו מראשי הרשויות המקומיות הערביות, בחודש אחד יש הפסד של כ-70 מיליון שקל בגלל היעדר יכולת לגבות ארנונה. הפסד של הכנסה עצמית הוא מאוד משמעותי לניהול היום-יומי של הרשויות, 70 מיליון רק בחודש אחד. אנחנו כבר יותר מחודשיים אחרי המשבר, אז אין ספק שלפחות את אותם 150 מיליון צריך להעביר באופן מיידי כדי שהרשויות יוכלו לתפקד, שכן מלכתחילה הרשויות הערביות הגיעו למשבר הקורונה גם מנקודת משבר כלכלית חברתית. מה שאולי צריך לקומם כאן זה שגם כאשר הממשלה באה עם אותה חבילת סיוע של כ-3 מיליארדים להעברה לרשויות המקומיות, גם בעקבות ההחלטה לפטור את העסקים מארנונה נראה שהרשויות הערביות – שברמה המהותית הן הכי זקוקות לתקציבים הללו – מקבלות כ-2% בלבד מסך כל הסיוע הזה, 2%. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, פניתי למרכז המחקר של הכנסת, ואמרתי להם: קחו את הסכומים ממשרד האוצר ומשרד הפנים, תעשו ניתוח, תראו לנו כמה מקבלים היישובים הערביים מכל חבילות הסיוע בזמן המשבר. הם אכן עבדו קשה על המספרים ומסתבר שכל היישובים הערביים ביחד מקבלים 2.3%, 57 מיליון מכלל הסיוע, מכלל התקציבים שמועברים לרשויות המקומיות. ואגב, 57 מיליון זה פחות או יותר מה שמקבלת העיר אילת לבד, כאשר באילת יש 50,000 תושבים, ובתוך היישובים הערביים יש לפחות כמיליון ורבע תושבים. איזה שוויון זה? איזה צדק זה? איך מצפים מראשי הרשויות לתפקד במצב הזה, כשאנשים נפגעים ברמה הכלכלית ואין להם לשלם ארנונה, ואין להם גם לשלם שכירות, ואין להם הכנסה? זה משפיע באופן ישיר על הרשויות המקומיות. ועכשיו הרשויות המקומיות נמצאות בחזית המאבק הזה, גם מול הקורונה. הן צריכות לספק את שירותי הרווחה והתמיכה הפסיכולוגית והן צריכות להגיע למשפחות הנזקקות ולאזרחים הוותיקים, שלא לדבר על העבודה היום-יומית של פינוי אשפה וכו'. אז דווקא כשהן צריכות את הסיוע הזה של המדינה, המדינה נעלמת? וכשהמדינה רוצה לתת היא משאירה פירורים ליישובים הערביים, במקרה הטוב. לכן ההחלטה להשבית את הרשויות המקומיות הערביות היא מתבקשת, כאות מחאה על ההתכחשות הזאת, על האפליה הזאת. כבוד היושב-ראש, גם אם נצא מנקודת ההנחה שמי שחילק את תקציבי הסיוע לרשויות המקומיות והסתמך על הקריטריון של ארנונה מעסקים לא התכוון לפגוע ביישובים הערביים – נניח, לטובתו או לטובתם שהם לא התכוונו – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ברשותך, חבילת הסיוע היא בעקבות שיפוי לגבי ארנונה. אני אומר לך בכנות: כן, הרשויות הערביות צריכות התערבות מיידית נקודתית, ובמיוחד במשבר. אבל אני חושב שזאת הטעות שלכם: אתם ממקמים את זה באותה חבילה. הם באים בטענה צודקת: מה אתם רוצים, זה שיפוי על ארנונה לתעשייה. ושם אתם חלשים. זה לא אובייקטיבי אבל זאת עובדה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז אני אסביר. קודם כול, אני שמח על התמיכה שאתה מגלה, אני מקווה שתפעל אצל השר דרעי, כי הוא אחד האנשים שיכולים כמובן להחליט, אז אשמח לסיוע בנושא. זה היום השני של השביתה, באמצע הרמדאן, באמצע המשבר, זה מצב באמת בלתי אפשרי. לגבי חבילת הסיוע, אני אומר שזה התקציב היחיד שהגיע לרשויות המקומיות, אין תקציב אחר. זאת אומרת, זה התקציב היחיד שהגיע לרשויות המקומיות. גם בעלי עסקים וגם בעלי בתים פרטיים לא יכולים לשלם ארנונה, אז כולם נפגעו, אבל כשאתה משתמש בקריטריון שהתוצאה שלו היא תוצאה שמפלה את הציבור הערבי, פוגעת בו, כי הוא מקבל הרבה פחות מהאחרים, אז יש כאן בעיה. גם בלשון המשפטית קוראים לזה "אפליה תוצאתית", שגם אם היא לא מכוונת וגם אם מקורה לא ברוע של הרשויות, יש תוצאה. התוצאה היא בעייתית, ולכן צריך להתמודד עם התוצאה הזאת, במיוחד כאשר התוצאה היא כה קיצונית, 2.3% מהתקציב. זה לא 10%, זה לא 9%, זה כל כך קיצוני, זה אולי עשירית מהשיעור הכללי. ככה מפקירים את היישובים הערביים, ככה מפקירים את האוכלוסייה הערבית להסתדר לגורלה. וזה קורה שוב בשיא המשבר, גם הבריאותי וגם הכלכלי, וגם בתקופת הרמדאן, החודש הקדוש והמיוחד הזה, שדווקא צריך להדגיש בו ערכים של עזרה הדדית וסובלנות וסולידריות חברתית. ולכן, כדי לסיים את החלק הזה, אני קורא לשרי הפנים והאוצר, וכמובן לראש הממשלה ולכל מי שיכול להשפיע כאן, להתעשת ולהעביר באופן מיידי את התקציבים הנדרשים ליישובים הערביים. הם פשוט נדרשים כדי לנשום, לתפקד ביום-יום. וכמובן צריך להבטיח תקציבים משמעותיים כדי שהרשויות המקומיות יוכלו לחזור לעבודתן ולמלא את תפקידן, האזרחים הערבים כל כך צריכים זאת בתקופה הזאת. למה צריכים את השינוי הזה בחוקי-היסוד שעליהם אנחנו דנים מאז אתמול בבוקר? אני רוצה להגיד לכם – וכאן אני אומר את זה אולי יותר כמשפטן, פחות כפוליטיקאי: כשקוראים את חבילת התיקונים הללו רואים שהיא לא מתבקשת גם בנסיבות הפוליטיות של היום; אפשר גם להסתמך על חקיקה קיימת ולהמשיך ולהקים ממשלה. אבל יש כאן שתי סיבות עיקריות מדוע באים עם חבילת התיקונים הללו: קודם כול, יש כאן ראש ממשלה שמואשם בפלילים, התיק שלו הגיע לבית המשפט והוא מחפש דרך מילוט, מחפש מקלט איך לברוח מהאחריות הפלילית, מהמערכת המשפטית. אחת הדרכים הייתה לנסות לבנות במסגרת התיקונים לחוקי-היסוד את אותו מקלט, במובן של ממשלה דו-ראשית, של ממשלה חלופית ושל ממלא מקום ראש הממשלה שיש לו מעמד קרוב לראש ממשלה. ואגב, כשאני מדבר על כך שהוא מחפש מקלט, האמת היא שזה גם תרתי משמע, בצל העובדה שגם מדברים על בית ועל משכן לממלא מקום ראש הממשלה, שגם זה דבר חדש בנוף המשטרי. הסיבה השנייה לכל הפלפולים המשפטיים בתוך חוק-היסוד היא שאותן שתי המפלגות, הליכוד וכחול לבן, שני הבנימינים, בני גנץ ובנימין נתניהו, פשוט לא מאמינים אחד לשני, לא בוטחים אחד בשני, ולכן הפתרון היה לעשות משהו של אומנות חקיקה – אומנות היא מילה חיובית – או קרקס של חקיקה, עם כל הפלפולים הללו, כדי לעגן בחוק-היסוד את כל ההבנות, שלכאורה אפשר היה לקיים אותן אם הם בוטחים אחד בשני. מה מונע מראש ממשלה אחרי תקופה מסוימת להתפטר ולבחור בראש ממשלה אחר? הכול אפשרי גם לפי החוק הקיים, זה לא מחויב תיקוני חקיקה, אבל מעגנים את זה בחקיקה כי פשוט לא בוטחים אחד בשני, מעין יותר ביטחונות שזה יקוים. והיום בבוקר נשאלתי בריאיון ברדיו בערבית מה אני חושב לגבי החלטת בג"ץ בנושא. העיתונאי נאדר אבו תאמר שואל אותי: מה אתה חושב? אני אומר לו: השאלה היא מה אני חושב באופן אישי על ההחלטה, מה צריך להיות, או מה אני חושב שיקרה בנסיבות הפוליטיות של היום? אמרתי: ברמה האישית, כל ההתפתחויות האלה הן פשוט התפתחויות לא טבעיות, לא נורמליות, כי בכלל לא היה צריך להגיע למצב שפונים לבג"ץ כדי להכריע בשאלה אם ראש ממשלה יכול להמשיך עם כתבי אישום חמורים או אם הוא יכול להרכיב ממשלה. למה אני אומר שלא היה צריך להגיע למצב הזה? כי אני אומר לכם, כולם יודעים, הרי כולם יודעים – וכולם זה כולם – שמי שנמצא בראש הפירמידה הפוליטית צריך להיות מופת לניקיון כפיים, להוגנות, וצריך להיות הכי רחוק שאפשר מענייני שחיתות. לכן כולם יודעים שברמה המשפטית והמוסרית הטהורה, ראש ממשלה כזה היה צריך מזמן להתפטר ולפרוש מהחיים הפוליטיים, זה פשוט מתבקש. זה אלף-בית. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> הוא דרש את זה ב-2008. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> והוא עצמו הביע את זה קודם, כשהיה ראש ממשלה אחר, אפילו במצב פחות חמור, כי אז זה עוד היה לפני הגשת כתבי האישום, אולמרט התפטר לפני הגשת כתבי האישום. אני אומר לכם, לפני הגעתי לכנסת ב-2015 לימדתי גם משפטים. הדבר הראשון שלומדים כל הסטודנטים בשנה א' זאת הסוגיה הזאת של ניקיון הכפיים, של ההוגנות של השירות הציבורי, השקיפות. אבל אנחנו נמצאים בתקופה פוליטית שמקלקלת את כל הערכים או הקריטריונים הללו. ועוד צריך לפנות ל-11 שופטים כדי שיכריעו בסוגיה הזאת. אני מקווה שיהיה להם את האומץ להכריע שכפי שהייתה הכרעה בעבר ושר שמוגש כנגדו כתב אישום לא יכול להמשיך בתפקידו, ודאי שגם ראש ממשלה שמוגש כנגדו כתב אישום לא יכול להמשיך בתפקידו. על אחת כמה וכמה ראש ממשלה – ואני גם אומר לכם, על אחת כמה וכמה כשאותו ראש ממשלה שמתמודד עם כתבי אישום חמורים רוצה גם עכשיו להרכיב ממשלה. יש כאן לא רק סוגיה של ניקיון כפיים ושקיפות, יש גם ניגוד עניינים מובנה של להיות במעמד של הרכבת ממשלה כשאתה מתמודד עם כתבי אישום ואתה צריך להחליט מי יהיה שר המשפטים שמופקד על הנושאים שלך, מי יהיה השר לביטחון הפנים, ותוכל להשפיע גם על מינויי הבכירים בתוך המערכת, לרבות מערכת המשפט. מה זה הקרקס הזה? זה ניגוד עניינים מובנה, וצריך למנוע ממואשם בפלילים למלא את התפקיד הזה. ואגב, אנחנו גם לא מדברים על אישומים בפלילים שלא קשורים לעשייה השלטונית. זאת אומרת, ראש הממשלה נתניהו, המושחת והגזען, מואשם בפלילים על דברים שהוא עשה במסגרת מילוי תפקידו כראש ממשלה. לא עניינים אישיים בצד, אישומים בלב-ליבו של מילוי תפקיד ראש הממשלה. ובכל זאת הוא ממשיך, ולצערי גם ממשיך להוביל את מפלגת השלטון, כשכולם מוחאים כפיים במפלגה במקום להגיד לו: זהו, תם זמנך. גם מנקודת הראות של אותה מפלגה, בלי להיכנס לכל הדיונים האחרים שאני יכול להעלות על גזענות ועל מדיניות הכיבוש וההתנחלויות וכו'. לגבי ההסכם הקואליציוני, אומנם הדיון היום בחוקי-היסוד בא להכשיר את הקרקע המשפטית – שוב, להכשיר רק לצרכים פוליטיים צרים, זה לא באמת נדרש ברמה המשפטית – כדי להקים את אותה קואליציה. אני מניח שחבריי דיברו הרבה על הבעיות המשפטיות ועל הפלפולים המשפטיים שם ועל קץ הדמוקרטיה ביצירת המנגנון החדש הזה של ממשלה דו-ראשית, אבל אני רוצה להגיד לכם שאני מוטרד משני נושאים עיקריים במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. האחד, אותה קביעה שמקבעים בעצם את חוק הלאום ולא משנים אותו. חוק הלאום מעמיק את האפליה ואת ההדרה של האזרחים הערבים, הציבור הערבי, ומבקש להנציח אותה עליונות אתנית שהחוק נותן לקבוצת הרוב היהודי. חוק הלאום מנציח את האפליה ואת הסיווג, ועושה קטגוריזציה עושה בין האזרחים בישראל: יש אזרחים סוג א', שנהנים מכל היתרונות החוקתיים שהחוק נותן, גם בעניין השפה, גם בעניין ההגירה וגם בעניין הסמלים וגם בעניין ימי השבתון, ויש אזרחים שמודרים מכל ההסדר הזה שהם סוג ב' או סוג ג', האזרחים הערבים – פשוט לפי החוק עצמו. ההדרה הזאת מחריפה – כאן חשוב לציין את העובדה הזאת – כשאנחנו מדברים על אזרחים שהם ילידים, אזרחים מקוריים, אזרחים שחיו כאן עוד לפני קום המדינה. לכן הממשלה הזאת כנראה הולכת גם להעמיק את אותה אפליה ואותה הדרה. נושא שני שבהסכמים הקואליציוניים וחשוב להתייחס אליו הוא סוגיית הסיפוח. מה שממשלת הימין הקיצוני עד כה נכשלה בו, רואים עכשיו שגם בני גנץ וגם עמיר פרץ נותנים יד להסדר שבעצם מכשיר את הסיפוח, מכשיר את גזלת הקרקעות הפלסטיניות והכללתן באופן לא חוקי ובאופן לא מוסרי בריבונות הישראלית. כל העולם היום מדבר על שתי מדינות בגבולות 67'. כל העולם מכיר בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, והממשלה הזאת, עם תוכנית הסיפוח, רוצה להמיט אסון, הייתי אומר, על שני העמים שחיים כאן. סיפוח זה אפרטהייד, זה הנצחת הכיבוש ולכן גם זה להנציח את הסכסוך ולהנציח את מעגל הדמים. לכן אני אומר שהדאגה העיקרית שלי כיום אל מול ההתפתחויות הפוליטיות הללו – ועדיין אני מקווה, כפי שאמרתי, שבג"ץ עוד יתערב ויפסול את נתניהו מהאפשרות להרכיב ממשלה; אני עדיין רוצה להיות אופטימי שזה יקרה כי זה מה שצריך להיות. ואם זה לא יקרה אני רואה את הדאגה העמוקה מקווי היסוד של הממשלה החדשה, ממשלה שתעמיק את הקיטוב הלאומי והחברתי בתוך החברה, בתוך ישראל, ותעמיק את ההדרה כלפי הציבור הערבי; ממשלה שרוצה בעצם לגבש משטר אפרטהייד ששולל מהעם הפלסטיני את זכותו להגדרה עצמית. ושני הנושאים מתחברים, כי חוק הלאום בסעיף הפותח שלו מדבר על זכות בלעדית של העם היהודי להגדרה עצמית. מה עם האחר שנמצא כאן? מה עם אותו עם ילידי או מה שנשאר מהעם הילידי אחרי הנכבה של 48'? שני מיליון פלסטינים היום בעזה, שלושה מיליון פלסטינים בגדה, מיליוני פליטים, מה איתם? אני יודע שלפחות שר אחד שנמצא כאן באולם, השר סמוטריץ', מעל הדוכן הזה עמד ואמר איך לדבר על הגדרה עצמית לעם הפלסטיני כי אין בכלל עם פלסטיני. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אמת ויציב. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הינה עוד תומך אחד. תשמע, לפניי חבר הכנסת יבגני שאל לגבי מה זה פשיזם. כשאתה מתכחש לקיומו של העם הפלסטיני, זה בדיוק הפשיזם. ההתכחשות לאחר, לזכויותיו של האחר, לפרויקט הלאומי של האחר, זה פשיזם. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> כמה שנים הוא קיים? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מי היה המלך הפלסטיני הראשון? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, תודה. מתחיל להיות עניין, יאיר גולן, אני רואה שאתה נהנה. מתחיל להיות עניין. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כשההנהגה הפלסטינית אומרת שהיא מוכנה לפתרון של שתי מדינות בגבולות 67' ואתם מתכחשים לכך – – – << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> יש מדינה פלסטינית, מה המדינה השנייה? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מתי השתמשו במטבע פלסטיני? מי היה המלך הפלסטיני? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נא לאפשר לו, אחד-אחד. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עודד, תלמד קצת היסטוריה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מי היה המלך הפלסטיני? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עודד, אתה אמור לדבר עוד מעט. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תלמד 100 שנה אחורה כמה פלסטינים היו כאן, כמה יהודים היו כאן, תלמד איך גורשו הפלסטינים ב-48' והיו לפליטים. אני אומר לכם, הפתרון של גבולות 67' משאיר לפלסטינים 22% ממולדתם ההיסטורית. 22%. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> מדינה פלסטינית. איך קוראים לשנייה? מהי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טוב, חברי הכנסת, עד כאן, כבוד השר. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו מדברים על שתי מדינות שיחיו בשלום בגבולות 67', לרבות חלוקת ירושלים. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> מדינה פלסטינית. מה השנייה? << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כיום זה ישראל ופלסטין, זה שתי המדינות. אז אני אומר לך, כיום זה שתי המדינות, ישראל ופלסטין. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה מוכן להוציא מהפה את המילה "מדינה יהודית"? מדינה יהודית, אתה מוכן? << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה שתי מדינות דמוקרטיות. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה מוכן למדינה יהודית? << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תעזוב אתה, אני אומר לך: אני רוצה שתי מדינות דמוקרטיות, זה מה שאני רוצה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת ג'בארין, אתה תפנה אליהם – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> קשה לך להגיד "מדינה דמוקרטית", זאת הבעיה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גם אתה לא רוצה מדינה דמוקרטית? << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> 3,000 שנה יש מדינה יהודית. אתה מתכחש לזה ואתה בא להגיד שאני מתכחש לעם שהמצאת לפני שלושה וחצי ימים? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טוב, כבוד השר, חבר הכנסת פורר, אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת ג'בארין לסיים. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> העיקרון היחיד – – – << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> הצביעות יוצאת לך מהאוזניים. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אולי תקשיבו? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת לדבר. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> תמיד אני יכול להגיב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תמיד עומדת לך הזכות, אבל בהתערבות בדיון, לא בקריאות ביניים שלא מאפשרות לקיים את הדיון. << קריאה >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני רוצה להגיב. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בצלאל, אתה לא צריך לדבר – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אוסאמה סעדי, ברוך הבא, אבל נא לא להפריע לחברך. אוסאמה סעדי, אתה מפריע לחברך לנאום. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> העקרונות היחידים שאני יכול להתחייב עליהם זה רק העקרונות הדמוקרטיים ועקרונות זכויות אדם. ולכן אני רוצה ששתי המדינות יהיו מדינות דמוקרטיות שמכבדות את זכויות האדם. ועיקרון מרכזי בכל מדינה שרוצה להיות דמוקרטית זה עקרון השוויון. אני אומר, כן, אני לא יכול לקבל מצב שאני כאזרח ילידי במדינה אחיה באפליה ולא אקבל את מלוא זכויותיי, 100% זכויות. אין דבר כזה, במדינה שטוענת לדמוקרטיה, אזרחות עם 80%, 60% שוויון, או 80%, 90% זכויות, אין דבר כזה. אין דמוקרטיה בלי שוויון. ואלה העקרונות היחידים שאני יכול להתחייב עליהם ואני מצדד בהם ואלה עקרונות אוניברסליים. בתוך מדינת ישראל יש שני לאומים, יש הרוב היהודי ויש המיעוט הערבי וצריך לכבד ולקיים באופן מלא את זכויותיהם, גם ברמה של הזכויות לייצוג במוקדי קבלת ההחלטות, גם ברמה של לתת מעמד שווה לשפה הערבית, גם ברמה של לתת ניהול למערכות החינוך והתרבות, ואלה לא דברים שממציאים כיום בכל מה שקשור לציבור הערבי, אלה עקרונות אוניברסליים של מתן מעמד שוויוני לאזרחים בקבוצת המיעוט, בתור אינדיבידואלים אבל גם בתור אזרחים שהם חלק מקבוצת מיעוט לאומי ילידי. לכן העיקרון שאני מדבר עליו זה עקרון השוויון ואי-אפשר לקבל מצב שבו אני כאזרח ערבי אקבל מעמד – שזכויותיי, או שהמעמד שלי יהיה נחות מהמעמד שלך, כבוד היושב-ראש, או מהמעמד של עודד או מהמעמד של יאיר. אני לא יכול לקבל את זה, זה מנוגד גם למוסר לדרוש מאזרח לקבל מצב שהוא יהיה במעמד נחות מול אזרחים אחרים. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> סלאם עליכום. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עליכום אל-סאלם. ולכן האתגר הוא לדבוק בערכים הללו ולקדם אותם. ואני רוצה לקוות שהעולם אכן מתקדם בכיוון של לתת כבוד ומימוש לערכים הללו, אבל מצד שני אני רואה את האסון שהממשלה החדשה הזאת יכולה להמיט על כולנו עם רעיונות הפוכים, רעיונות של עליונות אתנית, של העמקת אפליה, רעיונות של שליטה בעם אחר, של הנצחת הכיבוש, של אפרטהייד. איזו בשורה יש לציבור עם ממשלה כזאת? איזו בשורה? ולכן אני רוצה לסכם ולומר שצריך למנוע את הקמת הממשלה הזאת, אין לה לגיטימציה מוסרית, אין לה לגיטימציה משפטית, אין לה לגיטימציה חוקתית ואין לה לגיטימציה אוניברסלית, בתור ממשלה שמצהירה מראש שהיא רוצה לגזול עם אחר ולפגוע בעם אחר ולשלוט בעם אחר על ידי רעיונות הסיפוח. לכן אני רוצה לפנות גם לבני גנץ וגם לעמיר פרץ ולומר להם: אתם לא רק נותנים לגיטימציה למושחת ולגזען נתניהו כדי להמשיך בראשות הממשלה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים, הוספתי לך בגלל ההפרעות. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אלא שאתם מביאים לכך שהכיבוש יהפוך לקבוע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ומביאים לכך שיהיה משטר של אפרטהייד. זה לא יקרה, העם הפלסטיני לא יקבל זאת, העולם לא יקבל זאת, והערכים שלנו, של כל תומכי הדמוקרטיה והשלום האמיתיים, בסוף ינצחו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. כבוד השר ביקש להתערב, אבל ככה, בהתחשבות, דקה, לא יותר. עומדת לו הזכות, אבל ביקשתי ממנו יפה להגביל את עצמו לדקה. << דובר >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת יוסף, תשמע, אני מפחד לטבוע כאן באולם הזה מהצביעות שנזלה לך מהאוזניים עכשיו. הרי אתה מלין על זה שאני מסרב להכיר בקיומו של עם שאתם המצאתם בערך לפני יום וחצי, כמו שאמר פה נכון חברי עודד פורר. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יום וחצי? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אה, שלוש וחצי שנים, נו, הרי אתה בכלל, סעדי, איך שם המשפחה שלך? סעדי. מאיפה הגעת? מסעודיה. ואל-מצרי, ממצרים. תפסיקו. אבל מה הדבר היותר מדהים? כשאתה כועס על זה שאני כופר בקיומו של עם שהמצאתם לפני יומיים וחצי – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טיבי מטייבה. עם הרמזור, ספר לו. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – אתה עומד כאן, יחד עם החברים שלך על הדוכן – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מאיפה אתה הגעת? << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אל תיכנס לשאלה מאין הגעת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בצלאל, כבוד השר בצלאל. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> רק שנייה. – – ולא מסוגל להוציא את המילה "מדינה יהודית" מהפה, הרי אתה רוצה שתי מדינות, אחת פלסטינית – לא ברור לי מה זה המושג הזה – ומה השנייה? אתה מתפתל כאן, תיזהר שלא ייתפסו לך השרירים מרוב פיתולים, אתה לא מסוגל להגיד "מדינה יהודית". אז מדינה שקיימת יותר מ-3,000 שנה. כן, גורשנו בכוח, 2,000 שנה לא היינו כאן, אבל לפני למעלה מ-3,000 שנה דוד המלך הקים את המדינה היהודית – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מאיפה עלית? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אגב, היא הוקמה עוד הרבה קודם, יהושע, שופטים, אלפי שנים במדינה הזאת. אגב, היסטוריה פשוטה, ארכיאולוגיה פשוטה, אני כבר לא מדבר על תנ"ך, ובכל הכתבים של הדתות השונות זה מופיע. אז האמת האלוקית והעובדתית וההיסטורית הזאת אתה מסרב להכיר בה, וטוען שאין דבר כזה, אתה לא מוכן להכיר בה. ואז אתה בא אליי בטענות שאני לא מוכן להכיר בעם שהמצאתם באמת לפני פחות מ-100 שנה. אמר נכון עודד, תגידו לנו מי היה המלך הפלסטיני הראשון? המטבע הפלסטיני הראשון? השפה? המורשת? אין לכם כלום. המופתי הרי המציא את ההמצאה הזאת כפניית נגד לתנועה הציונית. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תפסיק להסית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> חיפשתם דרך להילחם במפעל הציוני, לקחתם אוסף של ערבים, הפכתם אותם לעם, יש מאין. אגב, יש חמישה פרמטרים במשפט הבין-לאומי להכרה במושג עם, אתם לא עומדים באף אחד מהם, עודד דיבר על חלק מהם. אז תכניסו לכם טוב טוב לראש, אין דבר כזה עם פלסטיני, אין ולא תהיה מדינה פלסטינית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש, על אפך וחמתך. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> יש ערבים שחיים בארץ הזאת, ככל שהם מקבלים על עצמם את המדינה היהודית, את חוקיה, את הנרטיב שלה, את הזהות והערכים שלה, יש להם בהחלט מקום לחיות כאן. ככל שהם לא מקבלים את זה אז גם את זה לטעמי אין להם, אבל עם פלסטיני אין ולא יהיה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. תודה רבה לך על ההתחשבות. חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין בחוק חובה לענות על שטויות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דבריך נשמעו וגם נרשמו בפרוטוקול. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אגב, הוא עלה ממיקרונזיה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. סמוטריץ' ממיקרונזיה? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, חסל סדר. בבקשה, חבר הכנסת יאיר גולן, 15 דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. חברי הכנסת, נא לא להפריע לחבר הכנסת יאיר גולן. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה וגם קצת שדופה ורזרוזית, נעים לראות – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רוחם כאן, רוחם של כל ה-120 כאן. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> כן, כן, ודאי. רק ברוחי. שלא כהרגלי אדבר היום בלשון רכה, בנימוס מופלג, באיפוק שאין למעלה ממנו כי באמת זה מה שראוי לבית הזה ולמשכן הזה נוכח האירועים הכבירים שאנחנו ניצבים לפניהם – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם תעמוד בזה, זה ראוי להערכה, אין ספק. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. כולנו יודעים, חבריי, כולנו יודעים, כל חברי הכנסת יודעים, כל העם יודע, שהגענו עד הלום אך ורק כי אדם אחד צריך להימלט מאימת הדין, הנאשם מבלפור. כולנו יודעים, כל חברי הכנסת יודעים, כל העם יודע, שהיה אפשר להקים ממשלת אחדות באפריל והיה אפשר להקים ממשלת אחדות בספטמבר לו הנאשם מבלפור היה מוכן לפרק את גוש הימין ולאפשר הקמת קואליציה על בסיס שתי המפלגות הגדולות, כפי שההיגיון מחייב וכפי שהחלופות הפוליטיות אפשרו ואפשרו היטב, אבל זה לא קרה. כולנו יודעים, כל חברי הכנסת יודעים, כל העם יודע, שעלות הבחירות הישירה והמיותרת בהיקף מצטבר של 3 מיליארד ש"ח הייתה יכולה להיחסך ולהיות מושקעת בצרכים טובים יותר, כולל שיפור מערכת הבריאות, לו היינו חוסכים מאיתנו מערכות בחירות מיותרות אלה. נאמר ביושר, זו ההגנה המשפטית היקרה ביותר, לפחות בתולדות ישראל, לבן אדם אחד. כולנו יודעים, כל חברי הכנסת יודעים, כל העם יודע, שאת משבר הקורונה היה ניתן לנהל טוב יותר, בעלות קטנה יותר, בצמצום הסבל והחובות העתידיים, לו מערך החירום המפותח של ישראל היה מופעל במלואו ולו היה עומד לרשותנו מנגנון ניהול סדור, שיטתי ואפקטיבי. וכל זה היה יכול לקרות לו הנאשם מבלפור היה רוצה, אבל הוא לא רצה. כולנו יודעים, כל חברי הכנסת יודעים, כל העם יודע, שההסכם הקואליציוני הנוכחי הוא הסכם בזבזני, מיותר, נטול כל הקשר למגפת הקורונה, לא יביא לשום פיוס פנימי למרות האזכור במשפט אחד בדבר הקמת קבינט פיוס לאומי. והוא גם לא יביא לביצור שלטון החוק או לחיזוקה של הדמוקרטיה הישראלית. כולנו יודעים, כולנו יודעים ולא עושים דבר. שר ההיסטוריה נוטה לתעתע. אתם כולכם, אלה שנתנו יד לבחירות המיותרות להצלת הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, שנתנו יד להסתה, להכפשת מוסדות המדינה, שהתעללו במערכת אכיפת החוק וממשיכים להתעלל בה – עם כולכם, כולכם, שר ההיסטוריה יבוא חשבון. תנסו לדמיין את ספרי ההיסטוריה שייכתבו עוד עשור, עוד יובל, עוד 100 שנים, לדיראון עולם תוזכרו שם. לא תימלטו מגזר דין מחמיר; לא אתם, לא תומכיכם וגם לא הנאשם מבלפור. בשבועות האחרונים, אנחנו, אנשי האופוזיציה, חבטנו בעיקר בנציגי כחול לבן. אבל בואו נודה על האמת, זה לא רק הם. לאנשי הציונות הדתית אומר דבר פשוט: חלום הסיפוח לא יתגשם. הנאשם מבלפור יחזיק בו לפני חוטמכם ויוליך אתכם בכחש פעם אחר פעם אחר פעם בתירוצים שונים ומשונים ובלבד שהפיתיון ייוותר בידו, ואתם תהיו כנועים וצייתנים. לחבריי מהמפלגות החרדיות אומר דבר פשוט: תמיד הייתם סקטוריאליים, תמיד עניינו אתכם בעיקר הקהילות שלכם, אבל משבר הקורונה יצר מגע, חיזק סולידריות, המחיש ערבות הדדית בהיקפים שלא היו לפני כן. הציבור שלכם יבוא איתכם חשבון וישאל: איפה האחריות הלאומית? איך אנחנו יוצאים מההסתגרות? איך אנחנו נושאים בעול? איך אנחנו שותפים עם אחינו שהתגייסו לטובתנו לעתיד לבוא? קרב היום ואתם כולכם תאבדו את עמדות ההובלה שלכם, כי הפכתם את עצמכם למנהיגות לא מוסרית, וצר לי שכך. אני אומר לחבריי במפלגת העבודה: באפריל חטפתם מכה קשה ולא הפקתם לקחים. בספטמבר חטפתם מכה קשה, לא הפקתם לקחים. לא ניסיתם להרחיב את המחנה, לא ניסיתם ללכד אותו, לא ניסיתם להעמיד משנה סדורה וכוללת. לבחירות מרץ ניגשתם כמי שכפאו שד, בחוסר חשק בולט. תראו, מפלגה רשאית להחליט שהיא גוזרת על עצמה כליה, אבל ככה, בנזיד עדשים? תמורת ג'ובים קצרי מועד בהכרח, תוך הימלטות מכל עמדה ערכית, עמדה של מנהיגות, עמדה של התחדשות? זהו, מפלגת העבודה המפוארת, בעבור חופן דולרים, קצת כיבודים ויאללה, לסגור את הבסטה, כמו שהשווקים שלנו מסוגרים בכל רחבי הארץ ונקווה שייפתחו בקרוב. לחבריי בכחול לבן – אי-אפשר בלי זה – אומר את הדברים הבאים: פוליטיקה זה מסע ארוך, איך תבואו לעם בעוד חצי שנה, בעוד שנה, עם איזה סיפור? עם איזה שקר מוסכם עליכם? איך תעשו את זה? את מי תשכנעו? לאיזו שותפות נכנסתם? איזה מחיר שילמתם? תחשבו מה עתידכם הפוליטי יום אחרי שהנאשם מבלפור יחליט לפי מצבו המשפטי או לפי שרירות ליבו שדי לו, די לו בשותפות הכפויה הזאת, די לו בממשלת אחדות שיש בה ים שרים שטורדים את מנוחתו, די לו במימון של משרדים שהוא יודע שאינם נדרשים, אינם נחוצים, אין בהם חפץ ואין בהם תועלת. איך נכנסתם לממשלה, איך אתם רוצים להיכנס לממשלה שיש בה אפס אמון הדדי, חמיצות ונרגנות 360 מעלות ותחושת יום דין הולך וקרב? איני זוכר – ואולי זיכרוני אינו הולך רחוק מספיק – בכל תולדות ישראל ממשלה שהקמתה לוותה בחוסר אמון שכזה, באפס התרוממות רוח ובחגיגיות מאולצת עד כדי כך. אנחנו חיים במציאות שבה שחיתות וציניות – שחיתות וציניות – הם הערכים המובילים אותנו. זה מקום נורא להיות בו, זה מקום מסוכן להיות בו.אני וכל חבריי באופוזיציה נעשה דבר אחד בחודשים הקרובים, נעשה כל שלאל ידנו להחליף שחיתות ביושרה, ציניות במסירות, להחליף יוהרה אישית אין-סופית בתקווה. יהי השוכן במרומים בעזרנו לפתיחת עיני העם, בהכשרת לבבנו, בהכנת נפשנו, כך שזעם יומר בעשייה, אכזבה תומר בפעלתנות, דעיכה תתחלף בתקווה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא נותר לי אלא לענות אמן. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> ודבר אחרון, אדוני היושב-ראש, אל תיקח את זה אישית. קיוויתי מאוד שישב פה היום בני גנץ. כי אם הוא היה יושב פה הייתי אומר לו את הדברים הבאים: בני, יש לנו עבר משותף כל כך עשיר ורחב, מ-1988, כשהייתי סמג"ד שלך בגדוד 890 של הצנחנים. אתה לימדת אותי טקטיקה. מי מכניס את עצמו קודם כול לשטח נחות ואחרי זה מבקש מהאויב לירות עליו? מי עושה דבר כזה? מי קודם כול מתפרק מנשקו ואחרי זה צועק בהתלהבות: בוא נצא לקרב? מי עושה דבר כזה? הייתכן? ככה לימדת אותי? זה מה שעשינו כל השנים של הלחימה בלבנון, של הלחימה ביהודה ושומרון, של הלחימה בעזה? אני למדתי דברים אחרים. אני לא חושב ששכחתי. שכחת? איך שכחת כל כך מהר? כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, עדיף לכולנו שהממשלה הרעה הזאת, הבזבזנית הזאת, שאין בה טיפה של דוגמה ומופת לעם תעבור מן העולם מה שיותר מהר. כי לצערי, באמת לצערי, היא כנראה קום תקום. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת חמד עמאר. מסתבר שאפשר לנאום נאום אופוזיציוני גם איכותי, גם נקי, וגם ליהנות ממנו. בבקשה, אדוני, 20 דקות עומדות לרשותך. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה להגיד לך, אל תהיה בטוח כל כך שהממשלה הזאת תקום. כל עוד אתה לא רואה אותם נשבעים כאן – – – << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> אין חכם כבעל ניסיון. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אני בעל ניסיון, ואני אספר לך כמה דברים שעברתי עם ראש הממשלה, אבל לא עכשיו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא לקח מהנאום שלך את הפיתיון שאמרת – – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קום תקום, זה לא בטוח. אדוני היושב-ראש, אני אתייחס לחוק בסוף דבריי, קודם כול אני רוצה לחזק את ידם של ראשי הרשויות הדרוזיות, שבאמת יצאו למאבק מאוד צודק, מאוד מאוד מאוד צודק. אני מקווה שיצליחו בסוף המאבק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם אני מקווה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הם הכריזו על חודש הזעם. אני אומר לך, לא יהיה חודש זעם, יהיה מאבק קשה עד לקבלת הזכויות. ייקח חודש, יהיה חודש. ייקח חודשיים, יהיה חודשיים. ייקח שנה, יהיה שנה. הגיע הזמן שחמד עמאר לא יעמוד כאן בכנסת ישראל בשביל לדבר על הזכויות הבסיסיות של העדה הדרוזית, וגם לא אף חבר כנסת אחר. אנחנו צריכים לבוא לכאן, לחוקק חוקים לטובת כלל אוכלוסיית ישראל, לקדם את העבודה שלנו כאן בכנסת, אבל תקעו אותנו במקום שאנחנו חייבים להילחם, בעצם להילחם על הבית. אתה לא יכול לזרוק את הנשק בצד ולהגיד: תסתער אחריי, אתה צריך נשק בשביל להסתער. אנחנו נסתער עם ראשי הרשויות, נעמוד לצידם עד השגת המטרה. הרבה לא יודעים, אבל התחלנו במהלכים. בתחילת השבוע הייתה הפגנה של ראשי הרשויות מול משרד ראש הממשלה, מול ביתו של ראש הממשלה, מול משרד הפנים, מול משרד האוצר. בוועדת הכספים כאן בכנסת, עם חברי יושב-ראש הוועדה עודד פורר, דנו בנושא של תקציב המגזר הדרוזי. מתברר שכלום לא קיבלו עד עכשיו. אתמול נסגר כביש 6 לזמן קצר כמחאה על כל מה שעוברות הרשויות. אנחנו נמשיך במאבק עד להשגת המטרה. הרבה שואלים: למה בכלל יצאו הרשויות הדרוזיות למאבק? אנחנו בזמן קורונה, המצב קשה. אבל בגלל המצב, אנחנו במצב עוד יותר קשה. שתדעו – ואתה חבר כנסת חדש, נכון, שלוש קדנציות, אבל חדש, שנה: התקציב של הרשויות הדרוזיות מסתמך על תוכניות חומש. מדינת ישראל, הממשלה מאשרת תוכנית חומש, וכל חמש שנים מקבלים תקציב ומנוהלים על פי תוכניות חומש. מה נעשה שתוכנית החומש האחרונה הסתיימה בסוף השנה שעברה, בסוף 2019? בעצם הרשויות המקומיות בלי תוכנית חומש. הממשלה הקדימה צעד, וב-29 בדצמבר 2019 החליטה בהחלטה מס' 4798 לאשר תקציב של 200 מיליון שקל עד כינון ממשלה חדשה, ואישור התקציב לרשויות הדרוזיות, אישור החומש. אושר ב-29 בדצמבר. ראש הממשלה בעצמו היה בזמן הבחירות ביישוב ירכא, פעמיים, לא פעם אחת, והבטיח שהכסף יעבור באופן מיידי. אתה יודע כמה מהכסף הזה עבר, אדוני ראש הממשלה? רק משרד הפנים העביר 20 מיליון שקל, יש עוד 5 מיליון שקל שצריכים לעבור ממשרד הפנים; שאר המשרדים, לא חינוך – וצריך להחזיר את הילדים לבית הספר, אין להם תקציב, לא תקציב ייחודי לזמנים של קורונה, אלא תקציב שיתפעל את מערכת בתי הספר, את בתי הספר, כי יש ניהול עצמי של בתי הספר. אין להם תקציב בכלל, הורידו את התקציב של הניהול העצמי, אין להם בכלל תקציב. מ-200 הועבר רק 10% תקציב. אנחנו באמצע חודש מאי, היום עודד ואני נקיים ישיבה עם האוצר. עודד, יושב-ראש ועדת הכספים, אני מקווה שנצליח עד תחילת השבוע ההבא להניע את המהלך, שהכסף יועבר לרשויות. אבל לא נסתפק עד כאן. אנחנו בתוכנית חומש של השנה שאמורה להתחיל, צריך לדאוג לתקציב. תוכנית החומש האחרונה הייתה 2.2 מיליארד שקל, בתוכנית החומש הזאת לא יספקו אותנו 2.2 מיליארד שקל, זה לא מספיק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זאת תוכנית ייחודית ליישובים הדרוזיים? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ליישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זו לא ה-922, לא החלטת ממשלה – – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא, לא תוכנית החומש של המגזר הערבי. יש תוכנית חומש של המגזר הדרוזי. אתה היית בממשלה, אתה צריך לדעת את זה, כי למגזר הדרוזי יש תוכניות חומש משלו. אנחנו לא נסתפק ב-2.2 מיליארד שקל, אנחנו יכולים להסתפק בזה אם נעגן ונעמוד על זה ונעשה הכול כאן בכנסת – אני אעשה הכול על מנת לעגן, בנוסף לתוכנית החומש תקציב ייחודי בבסיס התקציב, של 500 מיליון שקל כל שנה למגזר הדרוזי. חברים, הגיע הזמן לפתור את הבעיה של המגזר הדרוזי אחת ולתמיד, שלא נמשיך להגיע לכאן ולדבר על עוד תקציב ולהתחנן לעוד שר ולהתחנן לעוד פקיד. כי אתה יושב מול הפקידים, והפקידים אומרים לך באופן ברור: זה אשם וזה אשם. יושב-ראש הוועדה יעיד, עלה מנכ"ל המשרד לפיתוח אזורי, שאצלו נמצאת המינהלת של המגזר הדרוזי – אני לא יודע למה היא נמצאת שם, אנחנו נדרוש להעביר אותה למשרד ראש הממשלה; כל הזמן היא הייתה במשרד ראש הממשלה, היא תחזור למשרד ראש הממשלה. לא נסכים בשום מצב שהיא תהיה במשרד אחר חוץ ממשרד ראש הממשלה. הגיע המנכ"ל, שהוא מייצג את הממשלה, ומתחיל להגיד: מגיע לדרוזים, אנחנו דואגים לדרוזים, האוצר לא עושה את העבודה שלו. אנחנו העברנו את כל החומר, מגיעים להם 500 מיליון שקל, לא 200 מיליון שקל, והאוצר לא עשה את העבודה שלו. אני שואל את עצמי, ואפילו נשאלה שאלה על ידי יושב-ראש הוועדה, ונאמר לו שם: אתם לא אותה ממשלה? הרי זו אותה ממשלה, אפילו מאותה מפלגה. השר לפיתוח הגליל וראש הממשלה מאותה מפלגה, לא רק מאותה ממשלה, ואחד תוקף את השני. זה אומר: הוא לא דאג, האוצר לא העביר את הכסף. אנחנו פונים לראש הממשלה: ראש הממשלה, היית ביישוב ירכא ואני שמעתי אותך, אמרת שתכניס לבסיס התקציב 800 מיליון שקל לרשויות המקומיות הדרוזיות בתקציב הבא, והבטחת את זה לראשי הרשויות. אתה הבטחת תוכנית חומש. אנחנו רוצים לראות את ההבטחה שלך, אם תקום ממשלה. אם תקום ממשלה. אני לא יודע עדיין אם תקום ממשלה, אבל אם תקום ממשלה, אתה הבטחת להעביר 800 מיליון שקל. ולא הכול מסתיים כאן. הגיע משבר הקורונה. הממשלה החליטה לפצות את העסקים, אבל מה נעשה, המגזר הדרוזי, אין לו אזורי תעשייה ענקיים. אין לו. הוא מסתמך על ארנונת מגורים, ולאנשים אין כסף לשלם. אני אתן לכם דוגמה פשוטה של היישוב דאלית אל-כרמל. בוא תשמע על יישוב כמו דאלית אל-כרמל, שנמצא בכרמל, קרוב לכל מקום עבודה. ראש הרשות שולח לי מכתב ואומר לי: יש לי 2,104 מובטלים עכשיו כתוצאה מהקורונה. היו לו 500 מובטלים – עלה ל-2,104 מובטלים ביישוב דאלית אל-כרמל. נוסף לכל זה, היישוב דאלית אל-כרמל הוא יישוב תיירותי; כל העסקים שם מסתמכים על תיירות. 650 עסקי תיירות, עסקים קטנים, נסגרו. אין לו תיירים, אין לו אנשים שמבקרים ביישוב. אז באותו יישוב, דאלית אל-כרמל אומר ראש הרשות ש-50% מהיישוב מובטלים. איך היישוב הזה יכול לשלם ארנונה? איך ראש הרשות יכול לשרוד? נוסף לכל זה, מחלקות הגבייה ביישובים סגורות. עם מצב של קורונה, שאתה יכול לצעוד רק 100 מטר, איך יביאו אנשים לשלם ארנונה? איך יכולים לפתוח את מחלקת הארנונה? בכל זה הממשלה לא מתחשבת ולא דואגת לתקציב ייחודי ליישובים הדרוזיים. נאמר לי, אדוני השר – טוב שהגעת לכאן – גם בוועדה, גם על ידי ראשי הרשויות, והם מתכנסים עכשיו ביישוב מר'אר, שממשרד החינוך לא הועבר עדיין התקציב שהובטח, של 200 מיליון שקל לרשויות. האוצר טוען, וטען את זה בוועדה, שאתם לא העברתם בקשת תשלום. אני פונה אליך ישירות שתדאג עוד היום שהבקשה תועבר לאוצר וכשהכסף יועבר לרשויות המקומיות. אנחנו לא רוצים להשבית את הילדים שלנו. כיתות א'–ג' צריכות להיכנס לבית הספר; י"א–י"ב צריכות להיכנס לבית הספר. האוצר טוען שאתם לא העברתם בקשת תשלום. אני מבקש שתבדוק את זה, ואם אתם העברתם, תדאג ששר האוצר ומשרד האוצר יעבירו את הכסף. תודה רבה. נוסף לכל זה, אדוני היושב-ראש – מצב התכנון ביישובים הדרוזיים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מדברים על זה שנים רבות. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מדבר על זה – אתה שומע אותי כאן; אתה מכיר אותי קרוב ל-11 שנים, נכנסתי ב-2009 לכנסת, ינואר 2009, וכל יום, כל יום אני מזכיר את העדה הדרוזית כאן בכנסת: בנאומים של דקה, בנאומים שאני עושה. אפילו אם אנחנו מדברים על הירח אני מכניס את העדה הדרוזית לתוך הנאום שלי, כי אני יודע ומכיר את הסבל של היישובים. אני מכיר את הקצין הזה שחוזר מהצבא, ואין לו חשמל בבית. אין לו חשמל. היישוב דאליה – נתתי אותו דוגמה – 60% מהיישוב דאליה לא מחוברים למערכת הביוב. 60%, תבדוק את זה. בשביל לנסוע שם לשכונות בצד אתה צריך ג'יפ 4x4. עם אוטו פרייבט אתה לא יכול להיכנס. << קריאה >> שר החינוך רפי פרץ: << קריאה >> זה היישוב הכי היי סוסייטי בארץ. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את זה אנחנו חשבנו, גם אני חשבתי, למרות שאני דרוזי ואני מסתובב שם. << קריאה >> שר החינוך רפי פרץ: << קריאה >> גם אני. יש לי חברים שם – – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 50% מהיישוב מובטלים. 60% לא מחוברים למערכת הביוב. מה אני אגיד לך – יותר מחצי מהיישוב יושב בבית עכשיו; המפרנסים שצריכים לדאוג לפרנסה למשפחות שלהם יושבים בבית. אנחנו מדברים על היישוב הדרוזי, וכדאי שגם אתה תשמע. אתה איש צבא לשעבר, אתה מכיר את העדה הדרוזית בתפקידים שעברת. << קריאה >> שר החינוך רפי פרץ: << קריאה >> מכיר. גם מוקיר וגם מכיר. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מאמין שאתה מוקיר אותה. כל מי שעבד עם הדרוזים, היה בקשר עם הדרוזים, לא רק מכיר אותם – גם מוקיר אותם, ויודע שאנחנו אנשים שלא באים ומדברים על הצבא. ואני לא מדבר אף פעם על הצבא: שירתי; עשיתי; אני נכה; הבן שלי קצין בצבא. אני לא מדבר על זה. לא מעניין. אני אומר לך, מעניין אותי כאזרח של מדינת ישראל לקבל את הזכויות שלי. זה מה שאני צריך. אני אומר לך, יותר מ-80% מהאדמות של העדה הדרוזית מקום המדינה עד היום הופקעו. יותר מ-80%. ולא הופקעו בשביל עניינים ביטחוניים – להקים אזורי תעשייה. אזור התעשייה תפן יושב על כסרא-סמיע ויאנוח-ג'ת. אתה יודע כמה ארנונה משלמת המועצה? טוב מאוד, אדוני השר, שאתה מברר את הנושא של הדרוזים עכשיו, תוך כדי נאום. אתה יודע כמה ארנונה משלמת המועצה התעשייתית תפן ליישובים הדרוזיים? כלום. כלום. יקנעם – אזור התעשייה יקנעם יושב על האדמות של דאליה-עוספיא. אתה משלם להם ארנונה, אתה חושב? כלום. לא הופקע בשביל מטרות ביטחוניות – הייתי מוריד את הכובע. הופקע כדי להקים אזורי תעשייה. אזורי תעשייה צריכים לשרת את כלל האזרחים – שישלמו ארנונה ליישובים הדרוזיים, וזה מה שהיה צריך לעשות. כל זה לא מספיק. נושא של חיבורי חשמל – אנחנו בשנת 2020. אני זוכר שתקפתי את השר כחלון, שעשה טקס ביישוב דאלית אל-כרמל. שמו סרט שם – חתך סרט. אתה יודע על מה? בשנת 2018 או 2019, אני לא זוכר. על מה, אתה יודע? על חיבור בית לחשמל. מדינת ישראל, המדינה המתקדמת ביותר במזרח התיכון ואחת המדינות המתקדמות ביותר בעולם – שר אוצר, הממונה על תכנון ובנייה, חותך סרט על חיבורי חשמל לבית. לבית, לא ליישוב – לבית אחד שחיבר אותו לחשמל הוא חותך סרט ועושים לו מסיבה. אני התביישתי – התביישתי להיות אזרח ישראלי ששר אצלי מזלזל ככה בעדה הדרוזית. שכונות שלמות ביישובים הדרוזיים לא מחוברות היום לרשת החשמל. הן קיימות יותר מ-20 ו-30 שנה; אף אחד לא יהרוס אותן, אף אחד לא יעשה להן כלום. בואו, תאשרו אותן, תחברו אותן לחשמל, תנו להן לחיות, תנו להן את השירותים הבסיסיים, את התשתיות הבסיסיות ותרוצו קדימה. אתה לא יכול להשאיר אותן ככה באוויר. ולכל זה אנחנו מוסיפים את חוק קמיניץ. חוק קמיניץ – אחד החוקים הגרועים ביותר שחוקקו כאן בכנסת, חוק של קנסות, הריסות. זה לא חוק התכנון והבנייה, זה חוק של הריסות וקנסות. בן אדם שבונה על הקרקע הפרטית שלו – עודד, שתבין, הדרוזים לא בונים על קרקע של המדינה; יש לנו קרקע פרטית שלנו. למרות שהופקעו לנו 80%, נשארה לנו קרקע. על הקרקע הפרטית שלנו, כשאנחנו בונים – מקבלים את צווי ההריסה, מקבלים קנסות במיליונים. העדה הדרוזית משלמת מיליונים בשנה על קנסות. אם היינו משקיעים את הכסף הזה בחינוך במקום שנשקיע אותו בקנסות שהמדינה גובה מאיתנו המצב שלנו, של העדה הדרוזית, היה פי אלף יותר טוב. חוק קמיניץ – ישבנו בוועדה המסדרת בשביל לקבוע תאריך לבחירות. עודד היה שם. יכולנו עם אבי ניסנקורן לא לבטל את החוק – להקפיא אותו לחמש שנים. לשלוש שנים. יכולנו לעשות את זה. לא עשינו את זה. אנחנו חייבים, את החוק הזה – ואני פונה לכחול לבן, ולא רק לכחול לבן; אני פונה לכל המפלגות שאמורות להקים את הממשלה, אם תקום. אני עדיין בהחלטה אם תקום ובאמירה אם תקום. אם תקום הממשלה, תבינו שיותר מ-70%, יותר מ-75% מהקולות של העדה הדרוזית נמצאים בתוך הממשלה – מש"ס עד ימינה, עד הליכוד, עד אגודה ועד כחול לבן, שקיבלה את הנתח הכי גדול. ואני אתייחס לכחול לבן אם יהיה לי זמן. אבל לפני שאני ממשיך בנושא הזה אני רוצה לתת גם כמה משפטים על חוק הלאום. אתם הסתובבתם ביישובים הדרוזיים, אדוני היושב-ראש, עם ע'דיר מריח. עשיתם כמעט – לא כמעט; כל יישוב בעדה הדרוזית, הגעתם אליו. אני לא רוצה להגיד לך שכל בית, נכנסתם אליו דרך המדיה, אבל הגעתם פיזית לכל יישוב יותר מפעם אחת, ליותר מכנס אחד ויותר משניים בשלוש מערכות הבחירות האחרונות. ודיברתם על זה שאתם תתקנו את חוק הלאום. דיברתם על זה שתתקנו את חוק הלאום; שתבטלו או תקפיאו את חוק קמיניץ. אני לא מבקש ממך שתעשו את זה, אני דורש ממך שתעשה את זה. אני לא אקח את 24,000 הקולות של כחול לבן ואזרוק אותם לפח הזבל, אם יש כאן פח זבל. 24,000 קולות – אני אדאג שכחול לבן תעמוד בהתחייבות שלה. אני אדאג שתעמדו בהתחייבות שלכם. אני אדאג שתבצעו את זה. אני אעמוד כאן ואזכיר לכם בכל פעם. אתם חייבים לעדה הדרוזית. לא חייבים לאיש מסוים – אתם חייבים לעדה הדרוזית. קיבלתם 24,000 קולות בשלוש מערכות בחירות. אני אמרתי שזאת הרמאות הכי גדולה והשקר הכי גדול שהיה לעדה הדרוזית. אני מקווה שאני טעיתי, ואתה יכול להוכיח את זה אם תעשו למען העדה הדרוזית. אני אתן לך דוגמה: אביגדור ליברמן – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה משפט אחרון. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש לי עוד 45 דקות, אני יכול להגיד הרבה משפטים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 45 שניות. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 45 דקות או שניות? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שניות, אדוני. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אוי, חשבתי דקות. אני רוצה להגיד לך – אביגדור ליברמן כשר החוץ. בשנת 2009 נכנסתי לכנסת. המצב של הרשויות המקומיות הדרוזיות היה גרוע ביותר, ואני נותן דוגמה – אני מקווה שתעביר את זה ליושב-ראש שלך, לבני גנץ, יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש המפלגה שלך ושר הביטחון הבא וראש הממשלה; יכול להיות, יכול להיות. יש דברים שאני לא בטוח, אז אני לא יכול להגיד אותם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אשרי המאמין. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה תעביר לו את זה. אביגדור ליברמן – ב-2009 היה מצב גרוע מאוד של הרשויות המקומיות הדרוזיות. הטלוויזיה הגיעה ליישובים הדרוזיים והתושבים, עובדי המועצות, פתחו את המקרר כשאין להם כלום בבית. זה היה משהו תקדימי שדרוזי היה מוכן לפתוח את המקרר שלו בבית. העברתי את הנושא הזה לאביגדור ליברמן כשר החוץ וכמפלגה של 15 מנדטים. אמרנו באופן ברור בישיבה עם ראשי הרשויות: לא נצביע על התקציב בלי שנפתור את הבעיה של הרשויות המקומיות הדרוזיות. העברנו 368 מיליון שקל, לסגירת גירעונות, כמענקים לרשויות המקומיות הדרוזיות. ישראל ביתנו עמדה על זה והעברנו את הכסף – לא כהלוואות, לא כתוכנית חומש; כסגירת גירעונות. סגרנו את הגירעונות של הרשויות המקומיות הדרוזיות, ואחרי זה עשינו תוכנית חומש, ובנוסף, הקמנו ועדת מנכ"לים. ועדת מנכ"לים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ולכן, אני אומר לך, תעביר את זה לבני גנץ. אני אהיה כאן בכנסת. אני אבדוק אתכם כל יום. אני אעשה את הכול – במיוחד אתכם, לא את הליכוד, כי הליכוד לא אמרו שיתקנו את חוק קמיניץ; לא אמרו שיתקנו את חוק הלאום. הם לא אמרו את זה. לעומת זאת, כשאני ישבתי עם ראש הממשלה הובטחו לי שלושה חוקים לעדה הדרוזית. הוא אמר לי: תביא את הנייר, שנחתום. אני וראש העדה הדרוזית היינו שם. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו כאן, כעדה, נמשיך במאבק עד השגת המטרה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה לך ותודה לשר. אני מקווה שאנחנו נקבל תשובה ממך, אדוני השר, עוד היום אם הועברה הבקשה לאוצר, ואם כן הועברה – ללחוץ על שר האוצר, על אגף התקציבים, שיעבירו את הכסף כבר היום. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת היבה יזבק, בבקשה. 20 דקות לרשותך. << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו אמורים לדון היום בהצעות חוק-יסוד: הממשלה וממשלת החילופים. ואני דווקא הייתי רוצה להציע שם יותר מדויק להצעות החוק שמונחות בפנינו: ממשלת החילוץ וההסכם הפרנואידי. אנחנו באמת עומדים מול ממשלה שאם תקום, היא תקום כדי לשרת את המטרות של נתניהו, לחלץ אותו. זאת ממשלת ה-SOS של נתניהו. הוא הפעיל את ה-SOS שלו וישירות קיבל את כוחות ההצלה. ממה הוא רוצה להימלט? מהאשמות שעניינן שחיתות. לצערי, זו רק שחיתות. אני הייתי רוצה לראות אותו גם תחת כתבי אישום בעניין של גזענות ושל הסתה ושל כיבוש מתמשך, אבל כנראה שזאת לא בעיה. מי מתייחס לזה כאל בעיה גדולה כאן? זה לא הלב, זאת לא המהות. העיקר – השחיתות. ואני לא מפחיתה מהערך של שחיתות; זה מאוד חשוב. אבל אי-אפשר להפריד שחיתות וגזענות. כשאין מוסר, כשאין ערכים – זה הולך ביחד. אי-אפשר. ומה שיותר חשוב זה שהוא רוצה להימלט על חשבון הסכם פרנואידי, שכולו פרנויה. הוא רוצה הסכם חילופים, מה שנקרא, שכולו מבוסס על פרנויה. מי שקורא את ההסכם הזה רואה מקרוב את כמות האי-אמון והפחד שיש מהצד של נתניהו כלפי כל גורם אחר שהוא מוכן לשתף איתו פעולה. אבל האמת, בהסכם האחדות הזה אנחנו רואים שהאחדות המהותית שקיימת בו והדבר היחיד שלא מופעלת בו פרנויה – משני הצדדים בעניין הזה, האמת – זה עניין המדיניות הכללית: המשך הכיבוש, המשך המצור, ההתיישבות והרחבתה. ולא רק. יותר חמור מזה – החלת החוק הישראלי במקום החוק הבין-לאומי. עסקת המאה והסיפוח זה אומר שאנחנו מחילים את החוק הישראלי במקום החוק הבין-לאומי. תנו לי מדינה אחרת בעולם שעושה פעולות כאלה, שלא רק שהן חד-צדדיות הן גם לא לגיטימיות בעיני החוק הבין-לאומי. זו ממשלה שאם תקום, היא ממשלה שבאה כדי להפעיל את עסקת המאה. היא באה לחסל באופן חד-צדדי כל אפשרות למשא ומתן, כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית עם ריבונות – וזה מה שמסוכן, זה העניין המסוכן כאן. אני יודעת שלהרבה אנשים, גם מהאופוזיציה, זה פחות מעניין וזה פחות העניין, אבל זה הלב וזאת המהות של כל הנושא הזה ושל הקמת כל ממשלה במדינה הזאת – לעבר איזו ממשלה ולעבר איזו מדיניות היא מכוונת? ונכון, מהתחלה אמרנו שכנראה אין אלטרנטיבה כאן. בשביל גנץ זה "רק לא ביבי", אבל עכשיו הוא מקבל גם את ביבי וגם את הסיפוח וגם את הכיבוש וגם את הגזענות וגם את ההסתה. והינה, עוד לא התחלנו, עוד אין ממשלה, וחברי כנסת משתלחים בחברי כנסת ערבים וגם מנסים להגיש ולהניח הצעות חוק לפסילה. איזה חוצפה. איזה חוצפה. חברי כנסת שחושבים שיש להם את האפשרות ואת העליונות לבוא ולהחליט במקום עם שלם וציבור שלם שיוצא ומצביע עבור הנבחרים שלו והמנהיגים שלו. הם חושבים שרק כי הם מקבוצת הרוב ורק כי הם ממפלגת השלטון הם יכולים עכשיו לבוא ולהניח כל מיני הצעות חוק, קשקושים נגד ח"כים שמייצגים את המיעוט הלאומי בתוך המדינה. זה לא יעבור. זה מאוד חמור. ההידרדרות בגזענות והדה-לגיטימציה כלפי החברה הערבית וכלפי ההנהגה הערבית בתוך המדינה באופן חסר רסן – הן פשוט לא נתפסות. אבל אנחנו יודעים למה, אנחנו יודעים למה – כי יש לגיטימציה מההנהגה הפוליטית ומהאליטה הפוליטית בתוך המדינה, שמאפשרת את זה – מאפשרת את זה כי משתמשים במנגנון הפחד המתמשך בציבור, פחד, ההפחדה מהאחר כדי להמשיך ולהתקיים כאן. אבל במקביל אנחנו באים וממשיכים להדגיש את המצע הפוליטי הצודק שאנחנו דוגלים בו ושלמענו אנחנו נמצאים כאן. בדיוק בשביל אותם קולות ואותן הצעות ואותה דה-לגיטימציה אנחנו כאן, כי נבחרנו לייצג ציבור רחב וחברה רחבה שמנסים לרמוס יותר ויותר בכל המישורים. נבחרנו כדי להיות כאן, וכן, להמשיך להתנגד לכיבוש ולמצור ולהתיישבות ולסיפוח, ולכל הפעולות שאין ביניהן לבין זכויות אדם כלום ואין ביניהן לבין דמוקרטיה כלום. אי-אפשר לדבר על דמוקרטיה רק כשהיא משרתת את הרוב. המהות של הדמוקרטיה היא להגן על זכויות המיעוט, להגן על זכויות האזרח, על העיקרון הבסיסי, המהותי, של השוויון. אי-אפשר מצד אחד לדבר על דמוקרטיה רק כשהיא פוגעת בחלק מהזכויות של הרוב, אבל כל עוד מסתתרים מאחורי הדמוקרטיה – so called דמוקרטיה – כדי להכפיש עוד יותר עם אחר ולדכא עוד יותר עם אחר, ולהפעיל דה-לגיטימציה עוד יותר כלפי עם אחר, אז לא מעלים את זה, וזה דמוקרטיה. לצערנו, גם מהאופוזיציה לא שמענו כלום בנוגע לחוק הלאום, לחוק קמיניץ. איפה בדיוק – מישהו יכול להסביר לי איך הולכים ביחד דמוקרטיה, חוק הלאום, חוק קמיניץ? אומנם ההסכם הזה הוא מאוד בעייתי ויש בו הרבה היבטים לא דמוקרטיים והרבה היבטים בעייתיים מבחינה חוקתית, אבל מבחינתי מה שיותר מעניין זה המהות, המהות שמבססת והמהות שמובילה אותנו – איזו מדיניות ועם איזו מדיניות אנחנו הולכים להתמודד בשנים הקרובות. בכל אופן, אי-אפשר בימים אלה להמשיך ולדבר על הצעות החוק האלה בלי להתייחס שוב ושוב ושוב לנושאים שפחות מדוברים ופחות מדברים עליהם בימים אלה, נושאים שקשורים לכלל האזרחים, שפוגעים בכל אחד ואחת מאיתנו; נושאים שאנחנו מקבלים עליהם עשרות פניות באופן יום-יומי. ולמה? כי הממשלה עסוקה. אף אחד לא פנוי לשבת ולחשוב באופן יצירתי ורציני איך לפתור את הבעיות והמשברים שאנשים נקלעו אליהם בעקבות משבר הקורונה. אבל אנחנו כאן גם כדי לייצג את האנשים האלה וכדי לייצג את הקולות שלהם. השבוע חזרו הילדים והתלמידים לבתי הספר. יש הורים שהחליטו שהם מחזירים את הילדים, אבל הורים רבים, רוב ההורים, החליטו שהם לא מחזירים את הילדים, מה עוד שההורים וועדי ההורים בחברה הערבית אמרו במפורש: אנחנו לא מחזירים את הילדים. התחלואה של הקורונה בחברה הערבית היא עכשיו בשיא – אנחנו מדברים על עלייה של כ-6% בקורונה בקרב החברה הערבית מול 1.8% בממוצע הארצי – אז איך הורים יחזירו את הילדים? אנחנו יודעים שהקורונה הגיעה באיחור של שבועיים גם בבדיקות, גם בהסבר וגם בהעלאת המודעות, מה עוד שעכשיו זה גם חודש רמדאן. אז למה שההורים באמת ייקחו סיכון ויחזירו את הילדים לבתי הספר? אני שומעת גם את הזעקה של המנהלים של בתי הספר שאין, אין הנחיות ברורות. חלק מההורים אפילו אמרו לי שההנחיות שיש בשפה הערבית הן כל כך מסורבלות שאי-אפשר להבין מה רוצים מהחיים של ההורים האלה. בסך הכול ההורים רוצים לשלוח את הילדים שלהם כדי להמשיך ללמוד וליהנות מחיים חברתיים, ולא לסכן אותם. אבל במצב הנוכחי זה כן מסכן אותנו, כן מסכן את הילדים. למה? כי לא הופעלו – לא הייתה הכנה כראוי בבתי הספר ובחברה. אי-אפשר להפקיר את הילדים שלנו ככה. אני אומרת את זה בתור חברת כנסת ואני אומרת את זה גם בתור אימא. אנחנו לא מוכנים. לא מוכנים. גם אנחנו רוצים להיפטר מהמגפה הזאת, ולא לחזק אותה עוד יותר דרך בתי הספר. ההקלות שניתנות בימים אלה, שבמהותן הן הקלות לצורך הנעת הכלכלה, הן הקלות שפשוט מאוד נותנות תחושה נפשית ופסיכולוגית לאנשים כאילו החיים חזרו לשגרה, אבל לא, הם לא חזרו לשגרה, ולא רק שהם לא חזרו לשגרה – הממשלה גם לא דאגה לכך שבחברה ובמגזרים מיוחדים תהיה הסברה ותהיה העלאת מודעות ותהיה אכיפה כראוי כדי שהחברה תוכל להתנהל במצב שגרה, שגרה של קורונה. אני רואה את זה, ואני מאוד מודאגת שבעוד שבוע או בעוד כמה ימים אנחנו נראה עוד עלייה באחוזים ובנדבקים. אני מאוד מקווה שלא, אבל זה גם מאוד תלוי בהשקעה הממשלתית בעניין. מצד שני, בזמן שאנחנו מדברים כאן, התקיימו כמה הפגנות בכמה יישובים של תנועות נשים ושל ארגוני נשים נגד רצח נשים ונגד אלימות כלפי נשים – במיוחד כשאנחנו התרענו מההתחלה שהמצב הזה של הבידוד מייצר מצב שהנשים שנמצאות תחת איום, עם בעל ובן זוג אלים, הן בסכנת חיים. דיברנו על זה. אנחנו כבר חודשיים מדברים על זה, כבר חודשיים מעלים את זה, גם בוועדות וגם במליאה וגם בכל מקום אפשרי, אבל הזעקה הזאת לא נשמעה. מאז תחילת משבר הקורונה חמש נשים נרצחו. זה נוראי. אנחנו מדברים על 20 נשים שנרצחות בשנה בממוצע, אבל כבר מאז תחילת המשבר חמש נשים נרצחו, ערביות ויהודיות. למה? כי אף אחד לא הסתכל ולאף אחד לא היה אכפת מה קורה עם הנשים האלה בתוך הבתים. מה קורה עם המסגרות ועם אנשי המקצוע שהיו אמורים לטפל בהן? מה קורה עם המשטרה, שרק אחרי פניות הולכות ומתמשכות היא הפעילה את קו הסיוע והחירום? ועוד – רק אחרי הרבה לחץ היא הפעילה קווי סיוע בשפות שונות, ולא רק בעברית. ב-2017 הייתה החלטה בוועדה הבין-משרדית להזרמת כ-150 מיליון שקל לתוכנית מיוחדת למיגור תופעת האלימות נגד נשים ולטיפול בה. איפה הכסף? איפה התקציבים? למה לא מפעילים את התוכנית, במיוחד עכשיו? הייתה החלטה בעניין והתקציבים הוקצו לתוכנית. אנחנו רואים שיש הזנחה בכל העניין ובכל הסוגיה של אלימות כלפי נשים. כנ"ל האלימות בחברה הערבית והפשיעה בחברה הערבית. כל יום אנחנו רואים ונתקלים במקרים של אלימות ושל פשיעה בחברה הערבית. רק לפני כמה ימים עמדתי כאן ודיברתי על מקרה הירי הנוראי שהיה בנצרת. תשעה אנשים נפגעו מהירי הזה, וחלק מהם עדיין במצב מאוד קשה בבתי החולים. אני גם שלחתי לשר לביטחון הפנים – עוד לא קיבלנו תשובה אפילו. הירי הזה גם בוצע באור יום, בשעות הצוהריים, מול העיניים של כל האנשים. זה נורא. איך זה שהמשטרה עדיין לא יודעת מי הפושעים? מתחילת השנה 17 אזרחים צעירים ערבים נרצחו בעקבות מגפת האלימות והפשיעה. אני תוהה: אם המשטרה מאוד טובה בלהפעיל תקנות חירום בתקופת הקורונה, אז איפה האכיפה גם בעניין אלימות ופשיעה בחברה הערבית? אני בטוחה שאם הממשלה והמשטרה והמשרד לביטחון פנים היו מחליטים להתייחס למגפת האלימות והפשיעה בחברה הערבית כמו שהם התייחסו למגפת הקורונה, הם לא היו צריכים אפילו חודשיים כדי לסיים את זה. אני בטוחה בזה. אבל אין רצון. אין רצון. יש הזנחה פושעת, פשוט. ויותר חמור מזה – זה לא רק בעניין של אלימות ורצח, זה גם בעניין של תקצוב הולם. אני מדברת היום, אחרי שהתרענו גם מכאן כמה פעמים על המשבר ועל הקריסה שהרשויות הערביות מתמודדות איתם. דיברנו וגם התנגדנו לחוק שעבר בכנסת לפני שבוע-שבוע וחצי, שדרכו הוזרמו תקציבים לרשויות המקומיות. פשוט מאוד, לרשויות המקומיות הערביות הועברו 47 מיליון שקלים מתוך כ-3 מיליארד שקל – משהו כמו 2% מהתקציב הכולל. ראשי הרשויות באו והפגינו מול האוצר, התריעו והזהירו, ולאף אחד לא אכפת. אז מה? אז מה? אז מה אם הרשויות המקומיות הערביות ישבתו בזמן המשבר הזה, בחודש רמדאן? אז מה? זו זעקה שפשוט עד עכשיו לא נשמעת, ואנחנו חוזרים ודורשים מכאן שהאוצר ייענה מייד לדרישות של הרשויות הערביות. אגב, אנחנו מדברים על פירורים, על 70 מיליון שקל בחודש למשך שלושה חודשים, כדי שהם יוכלו לעבור את המשבר של הקורונה. אנחנו לא מדברים על סכומים אדירים; על פירורים. הם רק רוצים לעבור את המשבר של הקורונה. ואנחנו מתריעים שוב, מתריעים שוב שזו האחריות של הממשלה לכל קריסה מתמשכת ברשויות המקומיות הערביות ולהשלכות של זה על האזרח הערבי במדינה, שלא מקבל את השירותים שהוא זקוק להם, והוא ראוי להם, בתקופה מאוד חשובה זו. נושאים רבים אפשר להמשיך להעלות ולהעלות ולדבר, המון נושאים שהממשלה פשוט הזניחה, אבל עוד נושא שמאוד חשוב לי לדבר עליו הוא הנושא של הסטודנטים באוניברסיטאות. זה מדהים איך שאנחנו מגיעים לכל ועדה – אם זה בחינוך ואם זה בכספים – ושומעים את אותן תשובות של האוצר: יש לנו מענקים והסטודנטים לא מגישים בקשות. (אומרת בערבית: ברצינות?) באמת? יש לכם מענקים והסטודנטים לא מגישים בקשות? לסטודנטים יש שתי בקשות מאוד פשוטות, והן ניתנות גם למיצוי ולפעולה: א. הקלה בשכר הלימוד; ב. פטור מתשלום על מעונות. למה הם צריכים לשלם עבור מעונות שהם לא גרים בהם בכלל עכשיו? למה? ובכלל, אנחנו מדברים על קבוצה שכמו כל הקבוצות והאוכלוסיות גם היא סובלת עכשיו מאבטלה. אז מאיפה הסטודנטים יביאו כסף כדי לשלם על מעונות ולשלם שכר לימוד כשבכלל הם לא מגיעים לאוניברסיטה? הם לומדים דרך הלמידה המקוונת. אלה נושאים בוערים שהממשלה חייבת לטפל בהם, ולא להתעסק 24 שעות, להעסיק אותנו ולבזבז את הזמן של כולנו בהסכם ה-SOS הזה של נתניהו. אנחנו יודעים שאפילו אחרי כל ההתעסקות, יש סיכוי גדול שהממשלה הזאת לא תקום. ואם היא תקום, אנחנו יודעים איזו ממשלה היא תהיה; היא תהיה ממשלה שרק באה לגבות את השחיתות, את הגזענות, את הכיבוש ואת הדה-לגיטימציה לחברה שלמה. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יזבק. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, כשבאתי להחליט מה אני אומר על החקיקה הזאת ואיך לגשת לשני החוקים שמונחים בפנינו – אז אתה מבין שיש פה איזושהי עסקה. הרי החוקים האלה הם חלק מעסקה. יש פה עסקה שנעשתה סביב הנושא הזה, עסקה שהמשמעות שלה היא שיש צד א', יש צד ב'; זה מקבל את זה וזה מקבל את זה. ואז אתה אומר: אוקיי, בוא ניגש ונראה מה אומרת הפסיקה על עסקאות שכאלה. השופט אלון קבע בפסק הדין המפורסם בעניין ז'רז'בסקי, שאני מניח שאדוני שמע עליו, בשבועות האחרונים בוודאי – כך הוא כותב: "מתן טובת הנאה כספית בתחום היחסים הפוליטיים כגורם לקבלת השלטון או נתינתו פגום ופסול הוא – – – במתן או בקבלה של טובת הנאה אישית יש משום מעשה בלתי חוקי בעליל, משום שוחד". הוא עוד הוסיף וקבע הנשיא שמגר בפסק דין לוי נגד פרס כי טובות הנאה כספיות אינן יכולות להיות חלק מהמשחק הפוליטי של הסכמים קואליציוניים. וכך הוא כותב: "יש כאן שילוב של הענקת טובת הנאה כספית לתחום היחסים הפוליטיים והמהות המשחיתה שבכך ברורה בעליל. מכאן האופי הפסול והאנטי-ציבורי, ההופך הסכם ערבות כאמור לאסור ובלתי חוקי". עד כאן הנשיא שמגר, ולפני כן השופט אלון. ואני שואל את עצמי – אני מרשה לעצמי לקרוא לך בשמך הפרטי, איתן; אנחנו מכירים מספיק זמן: מה אתם עשיתם כאן? מה אתם עשיתם באיזשהו הסכם קואליציוני שמשנה את שיטת המשטר במדינת ישראל רק כדי לשמש לכם כערבות? הרי כל השינוי הזה בחוק-היסוד בשיטת המשטר הוא רק כדי לשמש ערבות לזה שצד אחד לא מאמין לצד השני. מה אתם עשיתם בהסכם קואליציוני שמבטיח לראש הרשימה שלכם מעון על חשבון הציבור – דבר שלא היה? קראתם לזה "סידורי דיור". מהם סידורי הדיור? האם סידורי הדיור הם במלון וולדורף אסטוריה או במלון מצודת דוד או המלך דוד? אפשר לעבור כאן על רשימת בתי המלון הטובים בירושלים, או הפחות-טובים. הרי תוכלו לפרש את זה איך שתרצו. כי בפועל, מה שיוצא ומה שעולה מתוך ההסכם הזה זה לא רק מתן של תפקידים, לא חלוקת תפקידים: אתה תהיה שר החינוך, הוא יהיה שר הביטחון, זה יהיה שר לענייני זה וזה שר לענייני זה; יש כאן ממש אתנן כספי אישי לראשי הרשימות. זה לא התפקיד. ההסכם הקואליציוני עוסק בתנאי השכר והמחיה של בעלי התפקידים – אגב, דבר שלא היה. הסכמים באמת אומרים: זה יהיה אחראי לנושא הזה, זה אחראי לנושא הזה. על זה מדברים. לא עוסקים בתנאי השכר והמחיה של בעלי התפקידים. מה אתם עשיתם בהסכם קואליציוני שמקים ממשלה עם 52 שרים וסגני שרים? אני אגיד לכם מה אתם עשיתם. אתה יודע מה, איתן, אולי יותר טוב שלא אני אגיד מה אתם עשיתם. אתם תגידו מה עשיתם, אז אני אצטט אולי את יושב-ראש הכנסת בני גנץ. כך הוא אומר: "זה עוד כלי בארגז – – – השוחד הפוליטי. בכלי הזה ייעשה שימוש שלא לטובת אזרחי המדינה". אומר את זה בני גנץ על חוק הגדלת השרים בממשלה – אגב, לא ל-36 שרים, לא ל-36 שרים; לכ-26, וגם אז זה היה בהוראת שעה. הוא אומר על זה: "בכלי הזה ייעשה שימוש שלא לטובת אזרחי המדינה אלא לטובת הצלה פוליטית של בעלי העניין. מי שלוקח חלק מקבל שוחד פוליטי". עד כאן, סוף ציטוט; בני גנץ, ישיבת הסיעה של כחול לבן, חודש מאי 2019, בדיוק לפני שנה. ומה אתם עושים כאן? מה עושה כאן יושב-ראש הכנסת? לְמה דאגתם לעצמכם בהסכם הזה, לְמה – למעון? לשיירה? לשררה? לחלוקת שרים וסגני שרים במספרים בלתי נתפסים במשבר הכלכלי הגדול ביותר אולי שידעה מדינת ישראל? בימים שבהם אנשים שהלכו לבחור בכם, הם לא יודעים איך הם יסיימו את החודש; הם לא יודעים אם תהיה להם עבודה בסוף החודש, אם העסק שלהם ישרוד, אם הצ'קים שלהם יחזרו או לא, אם הצ'קים שהם קיבלו מהלקוחות שלהם יחזרו או לא. ומה הבשורה שלכם? הבשורה שלכם, כפי שאמר יושב-ראש המפלגה שלך, כפי שאמר יושב-ראש הכנסת בני גנץ, היא עוד כלי לא לטובת אזרחי המדינה אלא לטובת הצלה פוליטית של בעלי העניין. ונראה לי שכבר לא מדובר על הצלה פוליטית של נתניהו. כרגע אתם עסוקים בהצלה הפוליטית שלכם, של עצמכם, ובשביל זה אתם מוכנים ללכלך את הידיים שלכם בבוץ, לעצום עיניים, לבלוע את הבושה ולפעול בניגוד לכל מה שאתם מאמינים בו. אדוני היושב-ראש, אני יחסית צעיר כאן בבניין – יותר ותיק ממך, אבל צעיר בבניין. יש ותיקים ממני בבניין. אני עוד נהנה לחשוב על עצמי שאני גם צעיר בגיל, למרות שזה הולך ומשתנה. כן. אבל אני ראיתי – ואני אומר את זה גם לך; אתה לא צעיר ממני בגיל, בוודאי, אבל בפוליטיקה אולי כן. אני עם קילומטרז' פוליטי. ראיתי פוליטיקאים מכל הסוגים, עבדתי עם חלקם, ליוויתי אותם שנים ארוכות. ראיתי גם את התהליך שקורה לרבים מהם, וזה תהליך שקורה לפעמים בפוליטיקה. קשה מאוד להילחם בו. זה תהליך שבו אתה רואה פתאום איך האג'נדה של הפוליטיקאים מתחילה להתכופף לאט-לאט, מתכופפת קצת ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת עד שהם שוכחים על מה הם נלחמים. הם שוכחים על מה הם יצאו לדרך ומה הייתה המטרה שלהם כשהם יצאו לדרך, כשהם נכנסו לעולם הזה. בדרך כלל התהליך הזה שתיארתי עכשיו, אדוני השר, לוקח שנים ארוכות. זה לוקח זמן. עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת; לעיתים, אגב, כמה עשורים, הדעיכה והשחיקה הזאת, ואז גם לא שמים לב לזה שהיא קורית. אבל מה שקרה פה בזמן כל כך קצר, בכזאת שחיקה ושכחה על מה נלחמתם – בזה עוד לא נתקלתי. אולי הזמן ישכיח, אבל ברבות הימים אתה חושב שאולי לא יזכרו לך. "לנשכחים ירווח, ולחיים ירפא, / וארץ עוד תחליף קיצה וגם חורפה – – – אבל לאן נוליך את החרפה?" וכמו שציטטתי את חבר הכנסת גנץ אפשר לצטט גם אחרים, אדוני. אני אצטט אולי את חברתך – עכשיו היא חברתך לרשימה; היא הייתה במפלגה אחרת, עכשיו היא במפלגה אחרת – חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. כך היא אמרה לפני שנה: אדוני היושב-ראש, מנחם בגין, זכרו לברכה, אמר ששלטון ממושך מוביל להתנשאות על ציבור" ובהכרח מוביל גם לשחיתות. "כשאנחנו רואים שהחוק הזה, שהוא אחד מחוקיה הראשונים של הממשלה הזאת – שנזכיר, היא ממשלת מעבר", כרגע – "אנחנו מבינים שאנחנו מדברים על חוק של ג'ובים; על חלוקת הטבות ומנעמים וכיסאות לממשלה שהולכת להיות מוקמת. אני מסתכלת מסביב לשולחן הזה", כך אומרת פנינה תמנו שטה, ושואלת: "איפה יהיה לכם בדיוק מקום? אז אתם יודעים מה, לצערנו כבר התרגלנו לשר ללא תיק, אבל עכשיו יהיה גם שר ללא עבודה. אני בטוחה שיש לכמה מכם עוד רעיונות לשרים, כי אני לא בטוחה שבכלל הממשלה הזאת – שנתניהו יודע איך הוא הולך להמציא כל כך הרבה תיקים. אולי ייקחו את שר הגליל והנגב, יעשו שר גליל, שר נגב; שר תרבות, שר ספורט. אני באמת מתביישת, כי בסופו של דבר זה לבוא ולומר: אנחנו לא סופרים את הציבור". ואפשר לצטט, כמובן, את חבר הכנסת ניסנקורן, שמסביר לנו איך, אם אתה לא נזהר, אתה לאט-לאט מתרגל לשחיתות, ואיך נורמות משתנות והופכות להיות יותר ויותר מקולקלות. ואז באים ואומרים: "להוצאה החריגה של כמה מאות מיליוני שקלים בשביל לקנות ובשביל לבנות ממשלה ולעשות אתנן פוליטי – אתה מתרגל". את זה אומר אבי ניסנקורן על חוק הגדלת הממשלה. מדובר בעו"ד אבי ניסנקורן. אני מזכיר לכם מה אמר השופט אלון ומה אמר הנשיא שמגר על העניין הזה. ואומר אבי ניסנקורן: בשביל לבנות ממשלה ולעשות אתנן פוליטי. אני יכול להמשיך פה עוד, ופשוט חבל לפספס את חברי הכנסת, כי הם דיברו כל כך יפה רק לפני שנה. אומר יועז הנדל, כשהוא נואם במליאה, שהוא "מצטער לגלות שהשר לענייני חלל לא נמצא כאן, כי רציתי להגיד לו כמה דברים שקשורים לחלל ולדברים ארציים. אנחנו – – – עוסקים כאן בדיון שאין לו שום קשר – או אגיד את זה אחרת: זה דיון על הגדלת העוגה. אלא שלא עוגת התקציב אלא עוגת הכיבודים – – – את מי אמורה לשרת כמות כזאת גדולה של שרים?" שואל חבר הכנסת הנדל. מישהו יכול לענות לי? ואני אומר לכם את זה – עכשיו אני אומר – הוא שאל את השאלות האלה לא בזמן המשבר הכלכלי הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, לא בזמן שאזרחי ישראל לא יודעים מה יעלה בגורלם הכלכלי מחר בבוקר ומאיפה הם מביאים פרנסה לילדים שלהם. הפניות שאני מטפל בהן כיושב-ראש ועדת כספים, אדוני, לא מגיעות ממגזר כזה או ממגזר אחר – מכל קצות הקשת הפוליטית: מחילונים, מדתיים, מחרדים, מערבים, מדרוזים. כולם. אין אחד שהמשבר הזה פוסח עליו. ואתם עוסקים פה לא בחלוקת העוגה אלא בהגדלת עוגת הכיבודים. ואומרת חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, שהיא חברת כנסת פעילה ויעילה בוועדת הכספים – אני שומע אותה נלחמת היטב על הנושאים – כך היא אומרת: "20 שנה עסקתי בנושאים שנוגעים לכיס של הציבור, ואני מוכנה להניח שיש צורך – מסיבות קואליציוניות – שממשלה תעבוד טוב, ולמען הציבור היא רוצה להגדיל את מספר השרים. לכן, ההסתייגויות שלי נוגעות לזה שאם כל כך חשוב לממשלה, ששמה את הציבור לפני הכול", אומרת חברת הכנסת פרקש הכהן, "להגדיל את מספר השרים ולשכות השרים, אז שהדבר ייעשה באותה מסגרת של 18 שרים." כלומר, העלות הכוללת של לשכות 18 שרים תחזיק את הכול. אז היו כ-26 שרים, אז עכשיו אתם מתכוונים שהעלות הזאת של 18 שרים תחזיק 36 שרים ועוד 16 סגני שרים? וכשאנחנו מדברים, דווקא בתקופה כזאת, כשהיד על הכיס – איך אומרים – מאוד מאוד דוחקת, כל שקל שמוציאים כאן – וגם כאן תיארה את זה טוב חברת הכנסת פרקש הכהן. "בסכום הזה, של 100 מיליון שקל בשנה" – ואגב, זה יוחס למספר הרבה יותר קטן של שרים – "אפשר להעסיק כל שנה", אדוני שר החינוך, "עוד 1,700 מורות ומורים" בבתי הספר היסודיים, לממן "משכורת שנתית של יותר מ-1,500 גננות, וגננים, במדינת ישראל", והרשימה עוד ארוכה. וגם אתה, אדוני, חבר הכנסת גינזבורג, התלוננת קצת על ספסלי הקואליציה היתומים בנאומך לפני שנה. אמרת כך: "אנחנו רק נבחרנו, ומה שמאוד משתקף וברור במליאה הזאת הוא שיש צד אחד באולם שכמעט לא רואים אותו". הוא לא מגיע. הוא נלחם כדי להיבחר אבל הוא לא מגיע. אז אתה פנית לחברי הכנסת החדשים ואמרת להם: "החוק הראשון שאתם הולכים להצביע עליו הוא לא חוק חברתי, הוא לא דאגה לטיפול בעוטף עזה או בקצבאות הנכים והוא לא שיפור מערכת הבריאות או הדיור. הוא גם לא על שוויון הזדמנויות או על ערכים ואידיאולוגיה. ההצעה הראשונה של חברי הקואליציה" – אגב, רובם לא נמצאים כאן – היא על חלוקת ג'ובים. "אתם הולכים להצביע על חלוקת תפקידים לחברים שלכם, על הרחבת ממשלה שכולם יודעים שהיא הרחבה לא נחוצה, מיותרת, מבזבזת. זו הצבעה שמחלישה את הכנסת". אתה, שחתום ראשון על שתי הצעות החוק האלה, שעמדת בראשות הוועדה שקידמה הרחבת ממשלה לממדים בלתי נתפסים בכלל, עם שחיקה של הכנסת בכל אחד מהחוקים האלה. ואתה עוד אומר: "אתם מדברים על משילות", כך אתה אומר, "ועל חיזוק בית המחוקקים – אתם מחלישים את בית המחוקקים, כי ברור שהחוק הבא שלכם יהיה החוק הנורבגי המורחב ושכל מי שייבחר להיות חבר בממשלה המנופחת הזאת יפנה את מקומו לבא בתור ברשימה". מה קרה בשנה הזאת? החוק הנורבגי המורחב, שהיית כל כך נגדו לפני שנה, הפך להיות כל כך ראוי עד כדי שתילחמו בבית המשפט העליון כדי שירשו לכם לעשות את החוק הנורבגי בכל מיני פוזיציות כאלה ואחרות? ואתה מסיים ואומר: "כולם יודעים שהרחבת הממשלה תוביל ליצירת משרדים חדשים ופיצול משרדים קיימים. זה לא משרת אף אחד מלבד את עצמכם, את החברים שלכם, וזה בטח לא יעזור לציבור. זה לא לעשות טוב, זה לא לעשות טוב לציבור – – – אבל אתם יודעים מה", כך אתה אומר, "אולי זאת הפכה להיות התרבות הפוליטית שלכם". וחברך אסף זמיר, חבר הכנסת זמיר, שעלה לדבר אחריך, בחוש ההומור האופייני לו אומר כך: "במהלך קמפיין הבחירות – –" << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא רצה להיות סגן שר החלל. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מספר חבר הכנסת זמיר: "– – שאלו אותי: אסף, אם תזכו, מה תרצה להיות?" << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני פשוט יודע כי הרבה חברי כנסת ציטטו את הנאומים האלה כבר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> "אמרתי: אני מקום 19 במפלגה, לאן אני כבר אוכל להגיע? אני רוצה להיות סגן שר החלל. אמרו לי: אין משרד כזה. אמרתי בצחוק: טוב, נקים. חשבתי שזה נשמע נורא מצחיק", אומר חבר הכנסת זמיר, "אבל הינה, אנחנו הולכים להקים משרד חלל. אנחנו הולכים להקים הרבה מאוד משרדים. וכמה עצוב לי", הוא אומר אז, כי הוא לא היה אמור להיות חלק מהקואליציה, "כי החלום שלי להיות סגן שר החלל בתוך משרד המדע – – – הולך ומתרחק בגלל תוצאות הבחירות". אז כנראה שהחלום היה מאוד מאוד חזק, שהוא פעל חזק מאוד כדי להגשים אותו, עד כדי כך שאולי אפילו הוא יהיה שר החלל, ולא סגן שר החלל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לפעמים חלומות מתגשמים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, לפעמים אומרים: Be careful what you wish for it might come true . אני לא יודע, זה עלול להתגשם. אבל באמת, אתה יודע, אני יכול להמשיך פה בציטוטים על ציטוטים. אנחנו עוסקים כאן באירוע חסר תקדים; חסר תקדים במה שעושים כאן למשטר הישראלי; חסר תקדים במה שעושים כאן לממשלת ישראל ולכנסת – שינוי משטרי בצורה כזאת שכל-כולו הכנסת הסכם פוליטי לתוך חוק-יסוד. הרי זאת המטרה. אי-אפשר לעשות הסכם פוליטי, אז בואו נעשה אותו בחוק-יסוד. ועושים את זה בתקופה, אדוני – מה אני אגיד לך, לא יכולתם לבחור תקופה יותר גרועה לעשות את העניין הזה. ואל תתרצו לעצמכם שאתם עושים את זה כדי להציל את המדינה, שאתם עושים את זה כדי להציל אותנו מהקורונה או כדי להציל את הכלכלה. אתם עושים את זה כדי להציל את עצמכם מהחרפה הפוליטית שהתגלגלתם אליה. ואתם יודעים, אתה יודע בתוך-תוכך שטעיתם. אתה יודע בתוך-תוכך שאתם צועדים בנתיב לא נכון – לא כי אסור להקים ממשלה ולא כי אי-אפשר להקים ממשלה. עוד פעם אני אומר: אתם רוצים להיות חלק מהממשלה – תהיו חלק מהממשלה, אבל לא ככה. לא ממשלה שאחד הסעיפים בהסכם הקואליציוני שלה אומר: אין לממשלה הזאת קווי יסוד. נציג את קווי היסוד אחר כך. מה הממשלה תעשה? זאת אומרת שאתם אומרים שקווי היסוד של הממשלה הזאת זה רק משרדים, תפקידים, שררה וכיבודים. על זה אתם נלחמים. סעיף אחד בהסכם, חבר הכנסת חמד עמאר, אני חיפשתי, שמדברים בו על הקורונה. ואני אומר לעצמי: המשק קורס, המגזר העסקי בוער, עסקים עולים באש מבחינת היכולת שלהם להתקיים. ואני אומר: איפה הסעיף בהסכם הקואליציוני שיגיד: בתוך 30 יום הממשלה הזאת תחוקק דמי אבטלה לעצמאים? חיפשתי אותו. אתה יודע, יש גם מפלגות אחרות שעשו הסכמים קואליציוניים – המפלגות החרדיות, מפלגות אחרות – מול נתניהו. הן שמו שם את מה שהן רוצות לבוחרים שלהן. הן שמו שם חקיקה. נכון, הן קיבלו את כל הכיבודים, אבל הן שמו שם גם את הנושאים. אני יכול לא להסכים עם הנושאים, אבל הן שמו את זה. לא רק שהן שמו את זה – את חוק הגיוס, שעל זה הן נלחמו, הן שמו בהסכמים הקואליציוניים שלהן. ואתם התחייבתם לציבור – ואגב, גם לנו – שתלכו על חוק גיוס של שוויון בנטל שאומר שכל אחד, כל אזרח, יעשה או שירות צבאי או אזרחי או לאומי. בקווי היסוד, על דבר אחד כן חתמתם: על חוק הגיוס שניסחה מועצת גדולי התורה. על זה חתמתם. אני שואל אתכם: הרי אתם מסתובבים בציבור. לא תוכלו לברוח מזה. אתם תראו את השכנים שלכם, אתם תראו את החברים שלכם, אתם תראו את המשפחה שלכם, כשהעסקים שלהם יקרסו, כשיפטרו אותם מהעבודה שלהם, כשכבר תיגמר התקופה של דמי אבטלה ולא יהיה להם מאיפה להביא אוכל הביתה. ומה תגידו להם? אבל תראו, בהסכם הצלחנו להגיע לזה שיהיה ראש ממשלה וראש ממשלה חלופי. וגם לראש הממשלה החלופי יהיו סידורי דיור. לא סתם יהיה ראש ממשלה חלופי כזה שעוסק בענייני המדינה, הוא גם יהיה עם סידורי דיור. ולא רק שהוא יהיה עם סידורי דיור, גם יהיו 36 שרים ו-16 סגני שרים. ואני שואל אתכם: מה יעשו 36 שרים ו-16 סגני שרים? איזו חקיקה תקדמו כאן בכנסת? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה תעשו לטובת הציבור ששלח אתכם, שנושא את עיניו אליכם? תזכרו את המשפטים שאמר אלתרמן: "לנשכחים ירווח, ולחיים ירפא, / וארץ עוד תחליף קיצה וגם חורפה", אבל לאן, לאן תוליכו את החרפה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה, אדוני, 12 דקות מלאות לרשותך. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מעטים הם הרגעים המכוננים בחייה של אומה, ואני חושב שהעם היושב בציון מרגיש שאנחנו עומדים בפני רגע כזה. נכון, ישנם רעשי רקע, ישנו מסך עשן, ישנם כאלה המנסים להחמיץ לנו את הרגע, תרתי משמע, ולא לתת לנו להרגיש את אותו רגש עילאי, מזוקק, מכונן. אבל אנחנו כאן לאחר תקופה ארוכה מנשוא של חוסר ודאות, בתוך משבר בריאותי חמור ומערכה כלכלית עוקבת לא פשוטה. אנחנו כאן ניצבים בפניכם, אזרחי ישראל, שמים בצד, באופוזיציה, את המחלוקת ואת בעלי המחלוקת, מישירים מבט ואומרים לכם: התאחדנו בשבילכם. התאחדנו. למרות שאנחנו, בליכוד ובמחנה הימין כולו, שילמנו מחירים כבדים ביותר לטובת הקמת הממשלה הזאת, יש יאמרו אף מחירים מופרזים, אבל יש לנו אחריות, ואין בעת הזאת ברירה אחרת. השכלנו לעצור את הידרדרות השיח, לעצור את השנאה והעמקת הקוטביות בעם ולהקים בעת הזאת, בהתאם לרצון הבוחרים בקלפי, את הממשלה הטובה והיציבה ביותר האפשרית, לתפארת מדינת ישראל. חלק מיושבי הבית הזה לא רואים בעין יפה את הקמתה של הממשלה הזאת. הם התאהבו בקמפיין השנאה שלהם כלפי מגזרים שונים במדינת ישראל, עד כדי כך שקמפיין הבחירות הפך להיות בשבילם המטרה ולא האמצעי. ישנו חבר כנסת אחד, לא בממדים של גוליית, אבל כמוהו הקפיד להגיע בכל יום לוועדה המיוחדת להקמת הממשלה ולחרף ולגדף מערכות ישראל – הלפיד היחיד בעולם שמפיץ חושך ושנאה. חברי סיעתו, יש עתיד, הולכים אחריו כסומים באפלה ובאים גם הם וצווחים ככרוכיה, אבל אם נזקק את מכלול הטענות והטרוניות של חברי יש עתיד בכור היגיון צרוף, לא יישאר ממנו מאומה. הטענה העיקרית שחזרה על עצמה לאורך עשרות שעות של דיונים הייתה: למה צריך לעגן הסכם קואליציוני בחוק-יסוד? חבריי לאופוזיציה, לפחות אחד שנמצא כאן, האם זה סוג הטענות שעליהן אתם מתכוונים לבסס את האלטרנטיבה השלטונית שלכם – טענות של "למה"? זה מה שמפריע לכם, הצד הטכני של עיגון ההסכם? לא מעל מיליון מובטלים? לא מאות אלפי עסקים קורסים שזקוקים לממשלה יציבה? לא מיליוני אזרחים בישראל שנושאים עיניים לבית הזה ורוצים מנהיגות? לא כלום, רק למה זה בחוק ולא בלחיצת יד? לא שמעתם על הנחיות משרד הבריאות שאוסרות לחיצת ידיים? טענה נוספת שחזרה על עצמה כמעט מפי כל דובר ודוברת של יאיר לפיד הייתה: בזבוז כספי ציבור בהשוואה למדינות אחרות. הלכתי ובדקתי, והינה התוצאות כפי שעולות מתוך מסמך של ה-OECD לשנת 2017, חוץ ממדינת ישראל, שעדכנתי בהתאם לחוק המתגבש. ההשוואה היא ל-13 דמוקרטיות בעולם שעליהן נוהג המכון הישראלי לדמוקרטיה – שלא חשוד באהבת המחנה הימני – להשוות אותנו, מדינות כמו שווייץ, אוסטריה, נורבגיה, פינלנד, שבדיה ועוד, מדינות עם אוכלוסייה שבין 5 ל-12 מיליון נפש. ביצעתי בדיקה לגבי שלושה פרמטרים: מספר נבחרי הציבור במדינה, מספר נבחרי הציבור למיליון נפש ועלות נבחרי הציבור למדינה – תמונה כוללת ולא בחינה נקודתית של פרמטר אחד מתוך המכלול, כפי שנוהגים יריבינו הפוליטיים לעשות. כאן יש לסייג כי את העלות במדינות האחרות הערכתי ביחס ישר לעלויות במדינת ישראל, מחוסר מידע נוסף. בנוסף, הכנסתי בנתונים של ישראל מימוש מלא של ההסכם הקואליציוני, כלומר 36 שרים, 16 סגני שרים ו-14 חברי כנסת חדשים שיוכלו להיכנס בחוק הנורבגי, למרות שהצפי הוא כנראה הרבה פחות מזה. אחרי כל ההשמצות והמוסר, התקווה שלי הייתה שלפחות לא נהיה במקום האחרון במדדים האלה. לא ציפיתי לתוצאות שהתקבלו: מדינת ישראל, עם 134 נבחרי ציבור בסך הכול בשלטון המרכזי, כולל חברי כנסת, שרים, סגני שרים ומימוש מלא של החוק הנורבגי המתוכנן, נמצאת במקום הראשון – עם מספר נבחרי הציבור הנמוך ביותר. תקשיבו לזה: ממוצע נבחרי הציבור עומד על 202 נבחרים באותן מדינות. חשבתי: אולי בהתאמה לגודל האוכלוסייה אנחנו מגזימים. כאן קיבלתי שמדינת ישראל נמצאת עם 15 נבחרי ציבור למיליון נפש, ושוב במקום הראשון, הנמוך ביותר, בהשוואה לממוצע של 28 נבחרי ציבור למיליון נפש במדינות האלה. אז במה מדובר כאן בסך הכול? בחילוקי דעות על מבנה השלטון המרכזי. במדינות האחרות יש פחות שרים והרבה יותר חברי פרלמנט, ובישראל החלוקה אחרת. את זה אפשר לבחון על פי שני מדדים: יציבות ועלויות. מבחינת יציבות, ניקח לדוגמה את ממשלת נתניהו השנייה, ב-2009, עם 30 שרים – ממשלה יציבה מאוד, שהחזיקה ארבע שנים ארוכות והצילה את מדינת ישראל מהמשבר הכלכלי העולמי. כלומר, ממשלה צרה אינה ערובה ליציבות, ואולי להפך. במדד העלות אנחנו במקום טוב באמצע. ממוצע העלות במדינות אלו לנבחרי הציבור הוא כ-390 מיליון שקל בשנה, וזה גם סדר הגודל של העלות של מימוש מלא של ההסכם, מה שכנראה יהיה הרבה פחות. בשורה התחתונה, הטענה של בזבוז כספי ציבור היא טענה פופוליסטית שאינה עולה בקנה אחד עם העובדות. גם נציג המכון הישראלי לדמוקרטיה שהשתתף בדיון בוועדה המיוחדת הודה כי לא מדובר במבנה מושחת ובזבזני מבחינת העלויות, אלא בכך שלדעתם דרושים יותר חברי פרלמנט לצורך פיקוח, ושלטעמם ממשלה מצומצמת תהיה יותר יציבה. בסדר. לכל חוות דעת פילוסופית של איש אקדמיה אפשר למצוא חוות דעת מנומקת היטב שתסתור אותה. ממשלה יציבה או לא לא תלויה רק בנתונים סטטיסטיים ובמגדלים פורחים באוויר, אלא גם, ובעיקר, בהרמוניה של הגורמים המרכיבים אותה. אבל מה, העובדות אף פעם לא מצליחות לבלבל את אנשי יש עתיד. זה היה פשוט מחזה מביש. ברגע שהבינו שאני לא מתכוון סתם להגיב ולצעוק אלא לתת נתונים ועובדות, הם לא הפסיקו להפריע. אתה זוכר את זה, אדוני היושב-ראש. ואתם יודעים מה? אם היה מדובר בחבורה של צדיקים וצנועים שבזבוז כספי ציבור מעלה קבס בגרונם, מילא, אבל הצביעות עולה על כל דמיון. הם צועקים מצד אחד על שחיתות, ומהצד השני מכניסים את היד לקופה הציבורית ועושקים אותה בכ-9 מיליון שקלים בשלוש השנים הקרובות בתקציב הוצאות שוטפות, כן? זה החוק, תקציב הוצאות שוטפות של חברי כנסת שכבר אין להם בגינם הוצאות שוטפות – הם לא יושבים בסיעתם. בסוגיה הזאת עוסקות ההסתייגויות שלי ומציעות למנוע את עושק הקופה הציבורית בידי יש עתיד-תל"ם, שלא לדבר על אלו – כמו שחבר הכנסת מיקי לוי נוהג לומר: הממשלה ביד אחת נותנת וביד אחת לוקחת; אתם – יד אחת לוקחת ויד אחת לוקחת גם כן: גם משכורת של עשרות אלפי שקלים כחברי כנסת וגם פנסיה תקציבית שחונקת את הקופה הציבורית בעשרות אלפי שקלים בחודש, לאלו מכם שמקבלים אותה. כשאתם מדברים על שחיתות תגלו פעם לציבור אם המשכורת שאתם מושכים ממנו כל חודש היא יותר או פחות מ-100,000 שקלים. טלו קורה מבין עיניכם. מצד אחד צועקים על חוק פרסונלי ואנטי-דמוקרטי, ובאותה נשימה פונים לבג"ץ שיפסול את בחירת העם, שיפסול מועמד שבאופן ישיר קיבל 50% מהקולות, ובאופן עקיף, על ידי נבחרי הציבור בכנסת, זוכה עכשיו לכשני-שלישים מהקולות. בשביל מה אתם שולחים את הבוחרים שלכם בקלפי? בשביל מה, כדי ללכת לגננת – לבג"ץ – שתתערב בשבילכם? תתפטרו, שימו את המפתחות על השולחן, תנו את המפתחות לבג"ץ, ואנחנו נסדר להם כאן מקום של כבוד בין ספסלי האופוזיציה. תתביישו לכם. הפתרון הכי קל הוא לאסור ולהחרים. זה האלגוריתם החמדני הקבוע של חסרי האחריות ושל העצלנים שמחפשים לעצמם חיים קלים. זה הכי קל. שלמה המלך אומר במשלי: "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה כֻלו קמשֹׂנים כסו פניו חרֻלים וגדר אבניו נהרסה". חברי יש עתיד, זו גם עצלות וחוסר נכונות להיכנס תחת האלונקה בעת משבר וגם התנהלות ללא רגישות, חסרת לב, כלפי כל אותם מיליון מובטלים ומאות אלפי העסקים הקורסים, שזקוקים לממשלת אחדות יציבה. לפיד כבר שקוע במ"ט שערי קנאה ושנאה ותחרות, אין לו כנראה תקנה, אבל אתם – לא רוצים לעזור, לפחות אל תפריעו. הממשלה הזאת שאנחנו נקים כאן תשרת היטב את הציבור, תבוא לטובת האזרחים. אנחנו כבר מקדמים חוקים במאבק בבנקים, בעושק הבנקאי, לביטול עמלת פירעון מוקדם על המשכנתה, לביטול מגבלת שליש הפריים, לחסוך לציבור בישראל מאות שקלים, ואולי אלפי שקלים, בחודש, שעושקים אותם במערכת הבנקאית. גם בעת המשבר הזה הבנקים לא מאפשרים בהרבה מקרים דחייה של תשלומי הלוואות, לא נותנים את החמצן שהמדינה זקוקה לו. כל מה שהממשלה עושה – זה לא מספיק אם בתוך המערכת ואם בין האזרחים בעצמם לא תהיה גם שותפות וערבות הדדית. אנחנו כאן מקימים את הממשלה הזאת לטובת הציבור בישראל, ואנחנו מבטיחים לכם שזה מה שיהיה לנגד עינינו לאורך כל הדרך. לא נתפעל מרעשי רקע. רעשי הרקע תמיד יהיו, תמיד יחפשו את הנקודות שלא מאירות באור יקרות, אבל אור היקרות הזה ילווה את הממשלה הזו להצלחה רבה, בעזרת השם. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה קרעי. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. 15 דקות לרשותך. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני שאני אגיע לנאום שלי, חבר הכנסת קרעי, לתמוך באדם עם שלושה כתבי אישום זה לא משהו שהוא איזה חוסר הבנה או חוסר הסכמה קטן. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> חזקת החפות עומדת לכל אחד. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לעשות ממשלה עם 52 שרים וסגני שרים, כמעט חצי מחברי הכנסת, זה לא איזשהו משהו קטן. הסכם קואליציוני שלא מדבר על הקורונה חוץ מזה שהוא אומר "בגלל הקורונה", אבל אין שום דבר, זה לא משהו קטן. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – חבר הכנסת טופורובסקי. העובדות לא מבלבלות אתכם אף פעם. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גירעון מטורף וחוסר החלטות שאתה רואה – אני לא רואה עצמאי אחד שאומר: איזה יופי, איך המדינה עוזרת לי בדיוק כשאני צריך אותה – זה לא משהו קטן. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בשביל זה צריך ממשלה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מעל מיליון מובטלים זה לא משהו קטן. כל הדברים האלה הם לא דברים קטנים, הם דברים גדולים שנוגעים לאזרחים במדינת ישראל, לא לאנשים שיושבים כאן. אתה מדבר על פנסיות? איפה העצמאים שאין להם לא פנסיה, לא דמי אבטלה? אומרים להם שיש להם מענקים אבל האתר אפילו לא עולה. העיקר שראש הממשלה בא ואמר למנהל רשות המיסים: זה עליך. אנחנו רואים ממשלה שטובה בלהטיל אחריות על אחרים. אני חוזר לנאום שלי שהתחלתי אתמול. אתמול התחלתי להקריא את שמות ההרוגים בתאונות הדרכים בשנה האחרונה החל ממאי – בעצם הפעם הראשונה שנבחרנו לכנסת העשרים-ואחת. בשנה האחרונה, שלוש מערכות בחירות; באתי והסברתי איך בכל השנה הזאת אנשים המשיכו למות בדרכים – מלחמה שגבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל – והממשלה לא עשתה יותר מדי; איך בעשרות מיליונים היה אפשר להציל חיים בעוד על השרים ועל הגדלת ממשלה ועל בחירות מוציאים את הכספים האלה, אבל על תיקון תשתיות – לא עושים את זה. הפסקתי באמצע חודש אוקטובר, אז אני ממשיך ומזכיר: בחודש אוקטובר 2019 נהרגו 38 בני אדם בדרכים. ב-17 באוקטובר נהרגו צעיר בן 19 וגבר בשנות החמישים לחייו בתאונה שאירעה בכביש 232 סמוך לצומת איבים. בכביש זה נהרגו בעשור האחרון 30 אזרחים. עלות תיקונו היא בסך הכול 56 מיליון שקלים. אדוני חבר הכנסת קרעי, אדוני היושב-ראש, סגן שר בממשלת נתניהו החמישית עולה 2.2 מיליון; שר עולה 6.5 מיליון ש"ח; 56 מיליון שקלים והיינו מתקנים את כביש 232. 100 מיליון שקל היינו חוסכים השנה, 800 מיליון שקל היינו חוסכים מאז 2013, שאז מפלגת יש עתיד הציעה את החוק והעבירה את החוק לצמצום מכסת השרים וסגני השרים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתם רוצים לקחת אותנו לבחירות, חבר הכנסת טופורובסקי. זה עולה הרבה יותר. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אנחנו לא רוצים לקחת אתכם לבחירות; אנחנו רוצים ממשלת אחדות – שים לב – אמיתית, לא ממשלת נתניהו החמישית שבה בני גנץ הוא גלגל חמישי. ב-19 באוקטובר נהרגה אירנה דובינסקי, בת 30 מקריית ים, יחד עם בתה ענת, בת 12. מכוניתה התנגשה במשאית סמוך למחלף בן שמן בכביש 6. לאחר שלושה ימים נפטר גם התינוק שהיה ברחמה של אירנה ושיולד לאחר התאונה. ב-22 באוקטובר נהרגה דוחא סלאמה, בת 25 מקלנסווה. היא נסעה לבקר את אחיה, אשר נפצע בתאונת דרכים, התנגשה באוטובוס ונהרגה במקום, היא נסעה לבקר את אחיה שנפצע בתאונת דרכים ונהרגה בעצמה. עוד באותו היום, 22 בחודש אוקטובר, נפטרה מפצעיה יעל רוז גולדשטיין בת השש, אשר נפגעה מכלי רכב סמוך למושב אמונים ארבעה ימים לפני כן. ב-24 באוקטובר נחמן יוסף מרקוביץ, בן 24, נהרג מפגיעת רכב בנתיבי איילון. עוד באותו היום חאלד אחמד דבאח בן ה-14 נהרג מפגיעת רכב כאשר רכב על אופניו החשמליים סמוך לדיר אל-אסד. באותו יום ארור נהרג גם גבר צעיר בשנות השלושים לחייו בהתנגשות בין אופנועו לבין רכב פרטי בירושלים. ב-25 באוקטובר נהרג ניסים יונתנוב בן ה-15 מפגיעת רכב כאשר רכב על קורקינט חשמלי באשדוד. ב-26 באוקטובר כרמית סררו בת ה-30 נהרגה סמוך לצומת אבליים בתאונה בין מכוניתה לאוטובוס. עוד באותו היום ערפאת חסנין מסארווה, בן 57, נהרג מפגיעת טרקטור סמוך לטייבה. בהמשך אותו יום נהרגו שני צעירים בני 25 בתאונה בין רכב פרטי לרכב מסחרי בצומת כפר יאסיף. בסוף שבוע הדמים הזה נגבו גם חייו של גבר בשנות הארבעים אשר רכבו הפרטי התנגש ברכב חונה בבית שמש. זה חודש אוקטובר, שימו לב, מכל הארץ, בכל הגילים. מכל גוני האוכלוסייה אנשים מתים בדרכים. בחודש נובמבר 2019 נהרגו 28 בני אדם בדרכים. ב-5 בנובמבר נהרג רוכב אופנוע בן 26 בתאונה עם רכב פרטי על כביש 784 סמוך לכפר מנדא. עוד באותו יום נהרג חקלאי בן 60 לאחר שהטרקטור שבו נהג התהפך בשטח חקלאי סמוך לכרמיאל. ב-7 בנובמבר נהרגה דורית שליט, בת 60, מקיבוץ איילת השחר, כשהתהפכה עם רכבה לוואדי סמוך לקיבוץ גונן. ב-8 בנובמבר רדא חרטביל, בן 38 מנצרת, נהרג מפגיעת רכב לאחר שעזר לחברו לתקן פנצ'ר בגלגל מכוניתו בכביש 22. ב-10 בנובמבר נהרג רוכב אופנוע בן 40 סמוך למושב ישרש שבשפלה. עוד ב-10 בחודש נהרג נחשון גרוס, בן 35, מקיבוץ גבת, בתאונה בכביש 90, כביש 90 הארור, סמוך לפארן. נחשון שב מאזכרת אחיו כרמל, שנהרג אף הוא בתאונת דרכים. ב-12 בנובמבר נהרג מוסטפא בשיר אבו סמור בן ה-12 מפגיעת רכב ברהט. ב-13 בנובמבר נהרגו האחים מאיר חיים לביא בן ה-27 וניסים שלום לביא בן ה-20, תושבי אלעד, בתאונה בצומת נבלט שבכביש 444, כאשר האופנוע שעליו רכבו התנגש במשאית. ב-14 בנובמבר נפטר רועי אברהם בן ה-25 לאחר שחמישה ימים קודם לכן נפגע מרכב פרטי בזמן שרכב על קורקינט חשמלי בשדרות בן-גוריון שבתל אביב. ב-16 בנובמבר נהרג רוכב אופנוע בן 18 בתאונה שהתרחשה עם רכב פרטי ברחוב גיא בן הינום שבירושלים. ב-17 בנובמבר נהרג גבר בשנות החמישים לחייו בתאונת דרכים בין משאית לרכב פרטי בכביש 781 סמוך לאעבלין. ב-18 בנובמבר נפטר מפצעיו רוכב אופנוע בן 18 כתוצאה מתאונה שהתרחשה בפסגת זאב בירושלים כשבועיים קודם לכן. ב-23 בנובמבר נהרגה אישה בת 70 בתאונה באזור התעשייה בנוף הגליל. ב-27 בחודש נהרג הולך רגל בשנות השישים לחייו מפגיעת רכב בכביש 20 סמוך למחלף חולות. ב-28 בנובמבר נהרג גבר בן 81 בתאונה בין ריינג'ר לרכב פרטי בכביש 9 בין חדרה לבאקה אל-גרבייה. ב-29 בנובמבר נהרג בנימין אביטל, בן 28, בתאונה בין שני אופנועים ברחוב אבוחצירה בבני ברק. ב-30 בנובמבר איהאב ג'אבר בן ה-31, תושב אבו גוש, נהרג לאחר שהחליק עם אופנועו בכביש 38 סמוך לבית שמש. בחודש נובמבר נהרגו שישה אזרחים ערבים. כמו בנושאים רבים, גם במאבק בקטל בדרכים מפקירה מדינת ישראל וממשלת ישראל את המגזר. בשנת 2019 נהרגו 111 אזרחים ערבים, המהווים 32% מכלל ההרוגים באותה השנה – נתון שרחוק מהאחוז שלהם באוכלוסייה במדינה. אלה ההרוגים בנובמבר 2019. עכשיו אנחנו מגיעים לחודש דצמבר 2019, החודש שבו הכי הרבה נהרגו במהלך חודש בתאונות דרכים – 42 בני אדם נהרגו. ב-1 בדצמבר התרחשה תאונה סמוך לגבעת זאב-צומת עופר, לאחר שרכב שנסע בפראות ובמהירות מופרזת התנגש בצידו האחורי של רכבה של משפחת רימל. בתאונה נהרגו האם ציפי בת ה-34 והבת נועם רחל, בת שלושה שבועות בלבד. איתי בן ה-12, שנפצע באורח אנוש בתאונה, ממשיך להיאבק על חייו עוד מאז בבית החולים שערי צדק. בהמשך אותו היום נהרג הולך רגל בן 74 מפגיעת רכב בצומת בני דרור בכביש 4. עוד באותו יום ראשון נהרג גבר בשנות החמישים לחייו לאחר שנמחץ על ידי המשאית שבבעלותו, אשר הידרדרה בחצר ביתו שבהרצליה. ב-2 בדצמבר נהרגה כנרת עמר, בת 49 ואם לשישה מיבניאל, כשרכבה התנגש חזיתית ברכב מסחרי סמוך ליישוב שדמות דבורה. באותו יום נפטר מפצעיו אמיר קליינר בן ה-11 מירוחם לאחר שהטרקטורון שבו נסע בכביש 204 התהפך לתוך תעלה שבועיים ימים קודם לכן. ב-4 בדצמבר תמר פניגשטיין בת ה-19 נהרגה על מסילת הרכבת הקלה בירושלים ונמחצה למוות. עוד ב-4 בדצמבר נהרגה אישה בשנות הארבעים לחייה בתאונת דרכים בכביש 471 סמוך לאוניברסיטת בר-אילן. בהמשך אותו יום גבר בשנות השלושים לחייו נהרג בתאונת דרכים בין משאית לרכב פרטי בכביש 784 לכיוון סח'נין. ב-5 בדצמבר משה אוחנה מכפר סבא נהרג לאחר שהחליק עם אופנועו בכביש 40 סמוך למושב זבדיאל שבדרום. ב-7 בדצמבר נהרג גבר בן 49 לאחר שהרכב שבו נהג התנגש בעמוד תאורה בכביש 40 – שוב, סמוך לצומת ישרש. ב-9 בדצמבר נהרגו שני גברים בשנות העשרים לחייהם לאחר שהתהפכו עם רכבם בכביש 25 סמוך לצומת אבו תלול בנגב. ב-11 בדצמבר נהרג גבר בן 30 בתאונת דרכים בין משאית לרכב פרטי שאירעה בכביש 50 סמוך לשכונת רמות בירושלים. ב-12 בדצמבר נהרגה אישה בת 51, תושבת שפרעם, בתאונה בין שלושה כלי רכב. התאונה אירעה בכביש 722 סמוך לצומת התשבי. ב-16 בדצמבר נהרגו שני רוכבי האופניים, תומר ויינשטיין בן ה-45, אב לשלושה מקדימה-צורן, ויניב לוגסי בן ה-44, אב לשלושה שאף הוא מקדימה-צורן, מפגיעת רכב בכביש 5511, סמוך למחלף הדרים שבשרון. ב-17 בדצמבר נהרג הולך רגל בן 60 מפגיעת רכב ברחוב עולי ציון בתל אביב. ב-19 בדצמבר נהרג גבר בן 60 מרכב חולף בכביש 79 בין ביר אל-מכסור לצומת המוביל שבגליל התחתון. עוד באותו היום נהרגו גם בעל ואישה בשנות השישים לחייהם מנתניה אשר היו בדרכם לאילת בתאונה קשה בין שני כלי רכב פרטיים בכביש 40 סמוך ליישוב נווה חריף שבערבה. בהמשך אותו יום נהרג גבר בן 93 בתאונה בין רכב פרטי לאוטובוס ברחוב קרן היסוד בגבעת שמואל. ב-20 בדצמבר נהרג מוחמד איאס ריאן בן השלוש, שנפגע ממשאית בכניסה לכפר ברא. עוד ב-20 בחודש עידן לוייב בן ה-12 נהרג לאחר שנפגע מרכב בדרך עכו בקריית מוצקין. ב-22 בדצמבר התרחשה התאונה הקטלנית שבה התנגש קו אוטובוס 947 של אגד בתחנת אוטובוס בצומת בדק בכביש 40. בתאונה זו נהרגו יוסף קהלני בן ה-79 מפתח תקווה, אב לשלוש בנות, היילי סביץ ורנברג בת ה-35 מירושלים, שעלתה לארץ מקייפטאון והיא אם לשלושה ילדים, ונוסף עליהם נהרגו שתי נשים בשנות החמישים לחייהן. ב-26 בדצמבר נהרג גבר בן 37 בתאונה בין שני כלי רכב פרטיים בכביש 42 סמוך לצומת עיינות. ב-27 בדצמבר נהרג הולך רגל בשנות הארבעים לחייו מפגיעת מונית ברחוב העצמאות בחיפה. ב-29 בדצמבר נהרגה צעירה בת 18 בתאונת אופנוע בשדרות שמואל מאיר בירושלים. ב-31 בדצמבר נהרגה אישה בת 40 בתאונה בין רכבה הפרטי לבין משאית בכביש 98 סמוך לצומת בראון. בתה בת ה-14 נפצעה אנוש בתאונה זו. חודש דצמבר סוגר את שנת 2019, שנה שבה עלה מספר הרוגים בתאונות הדרכים. 355 אזרחים נהרגו בכבישי המדינה ב-2019. לצורך השוואה, בשנת 2018 נהרגו 316 אזרחים. בשביל לחדד את הנקודה אני רוצה להדגיש שבעשור האחרון לא חלה שום ירידה משמעותית במספר ההרוגים בכבישים. במקום לחשב מסלול מחדש, למצוא ולקדם פתרונות טכנולוגיים מתקדמים – הרי הטכנולוגיה התקדמה בעשור האחרון – לחשוב יותר לכיוון האוטונומי, לטפל בגורם האנושי, שהוא הגורם לרוב התאונות, במקום לטפל בכבישים המסוכנים, בכבישים האדומים, בצמתים, בכל אזורי הסיכון שאנחנו מכירים, הממשלה מחליטה שלא להחליט, וכשהיא מחליטה שלא להחליט אנשים ממשיכים למות. אני מגיע לשנת 2020. אני רואה שלא אספיק אפילו להקריא את שמות ההרוגים בשנה האחרונה, אבל אני אמשיך עד שאדוני יעצור אותי. בחודש ינואר 2020 נהרגו 24 בני אדם בכבישים. ב-1 בינואר נהרג ח'וזאם שבאט בן ה-17 בהתהפכות טרקטורון במר'אר. באותו היום נקבע מותה של לג'ין מחיסן בת ה-11, שנפצעה אנושות יום קודם לכן בהתנגשות של רכב משפחתה במשאית ברמת הגולן. ב-5 בינואר נהרג גבר בן 40 בתאונת דרכים בין רכבו למשאית בכביש 65. עוד באותו היום, בשעות הערב, נקבע מותה של רדה אבו עסאד בת ה-22 מנצרת עקב תאונה בין שלושה כלי רכב בכביש 75 סמוך למגדל העמק. ב-9 בינואר נהרג גבר בן 50 בתאונה בכביש 310 סמוך לגבעות בר. ב-11 בינואר מוחמד סובחי ג'בארין בן ה-25, תושב אום אל-פחם, נהרג לאחר שהחליק עם אופנועו בכביש 22 סמוך למחלף קריית אתא שבצפון. ב-12 בינואר נקבע מותו של אברהם בסר, בן 10, לאחר שנפגע מאוטובוס במודיעין עילית. ב-13 בינואר נהרגה אישה בת 63 תושבת חיפה בשל פגיעת רכב בצומת קריית חיים שעל כביש 4. ב-14 בינואר נהרג הרב בנימין סופר בן ה-50 בתאונה חזיתית בין שני כלי רכב סמוך לצפת. שני ילדיו אשר היו עמו נפצעו. ב-18 בינואר נהרג גבר בן 22 לאחר שהתנגש עם רכבו בסלע בשולי כביש 90 סמוך למפעלי ים המלח. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עוד באותו היום נקבע מותה של אחלאם סלאמה, בת 30 מקלנסווה, בשל תאונה בין שני כלי רכב בכביש 5504. אני מבין שזמני תם. נשארו לי עוד הרוגים. אני רק רוצה להגיד שבינואר, בפברואר, במרץ – אז התחילה גם הקורונה – במרץ נהרגו 18 בני אדם, וגם באפריל, שזה חודש שבכולו היינו בסגר, נהרגו 21 בני האדם בכבישים – יותר מב-2018 ו"רק", במירכאות, ארבעה פחות מ-2019. אנשים ממשיכים למות בכבישים, הממשלה לא עושה מספיק, והעצוב הוא שיש פתרונות, יש פתרונות שיכולים למנוע את התאונות האלה. רוב התאונות הן מהגורם האנושי. אם תוקם קואליציה – אני מקווה שלא תצליח ונקים ממשלת אחדות באמת, אבל אם תוקם קואליציה אני מבקש מכם: תשקיעו את הכספים, את המשאבים, את החשיבה הזאת בשביל להציל אנשים ממוות מיותר בדרכים. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת: לוח תיקונים להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה); לוח תיקונים להצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה למזכירת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020<< הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חמש דקות, בבקשה, אדוני. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, בועז, אני באמת רוצה לברך אותך על הטיפול העקבי והמתמיד שלך בעניין המלחמה והמאבק בתאונות דרכים, שהוא מאבק של כולנו. אתה פה מנית את כל השמות של ההרוגים, ויש עוד, כפי שציינת, גם בחודשים שמתחילת השנה. יש עלייה. בשבוע שעבר הזכרתי פה במליאה שביום הראשון והשני של רמדאן, בשבוע שעבר, ביום שבת וביום ראשון, נהרגו ארבעה צעירים בדרום: ראמי ועבד אל-כרים אבו באדר, שני אחים מלקיה, וסוהיל אל-רבאיעה ועומר אל-אסלע. באמת שאנחנו משתתפים בצער כל המשפחות וקוראים לממשלה להירתם ולהכין תוכנית מפורטת למאבק בתאונות דרכים. אנשים מתים ונהרגים בתאונות דרכים, אבל גם הרצח ממשיך, הרציחות והפשיעה ממשיכים ביישובים הערביים. עוד אחד נכנס לרשימה שמסרבת להיגמר, מוחמד אבו חמד, אדוני היושב-ראש, מאום אל-פחם, צעיר, גם הוא נרצח שלשום באום אל-פחם. אדוני היושב-ראש, אנחנו לקראת הסוף מבחינת הנמקת ההסתייגויות שלנו. אני ראיתי את ההודעה שהגשתם, כחול לבן, הליכוד וראש הממשלה, לבג"ץ, ועדכנתם כמה דברים בעניין הקפאת החקיקה בכנסת – שאתם לא מקפיאים את החקיקה ואפשר גם לחוקק – וגם מבחינת הקפאת המנויים – שקיצרתם את זה ל-100 ימים. החוק הנורבגי – אמרתם שאתם מגבשים הצעה. כמו שאמרתי אתמול בנאום וגם בכל הדיונים אצלך, אדוני היושב-ראש, נימקנו רבות את הקושיות, את המניעה ואת הסוגיות המשפטיות שיש בהסכם הזה. אני מקווה – בג"ץ אמר שייתן את פסק דינו עד מחר, אז נחכה וכולנו אז נחכים. אני רוצה לנצל את שתי הדקות שנשארו ולעדכן שעכשיו, בשעות אלה, אדוני השר, נכנסו עשרות סטודנטים מירדן – אני חושב שזו הפעימה האחרונה – שהיו בעמאן. לפני כמה ימים נכנסו עוד כ-70 מאוניברסיטת אירביד. אנחנו עשינו מבצע של כ-4,000. אני מבקש להודות באמת לחברי חבר הכנסת אחמד טיבי וגם לעוזרים שעמלו ימים ולילות והיו בקשר עם הסטודנטים, במיוחד העוזר שלי נור חוסיין, וענאן ועלי ויתר העוזרים, וחבריי ברשימה משותפת, שבאמת עמלנו והצלחנו להביא את כל הסטודנטים האלה להוריהם. אני גם מעדכן, אדוני היושב-ראש, מאחר שהתחלנו לדבר על יציאה מהמשבר בחינוך: אז זה היום השני של שביתת ראשי הרשויות הערביות. אני מבקש מכבודך כשר חינוך להטיל את כל כובד משקלך על מנת שראשי הרשויות יקבלו את התקציב – הם מבקשים 200–300 מיליון שקל בחודשים האלה על מנת שיוכלו לעמוד בהתחייבויות. אני מבקש גם לעדכן שאנחנו בקשר יום-יומי עם משרד הבריאות בקשר לבחינות. מאחר שמעכשיו חוזרים לשגרה, אנחנו בקשר רצוף עם משרד הבריאות, ואני מבקש לעדכן את הבוגרים שבימים הקרובים משרד הבריאות יפרסם – כמובן, צריך הכנות לוגיסטיות, כי צריך לשמור על מרחקים וצריך אולמות – מועדים לבחינות, הן לרפואה הכללית, הן לרפואת שיניים, הן למקצועות הפארה-רפואיים פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. אלה המועדים, נוסף למועד הקבוע בספטמבר; המועד שנדחה מאפריל – ייקבעו מועד חדש. גם בסיעוד, הייתה לי שיחה עכשיו הם ד"ר שוש גולדברג ממשרד הבריאות. הם צריכים היום לקבל אישור חריג, ואז גם תיקבע הבחינה. אדוני היושב-ראש, חוץ מהבחינה בספטמבר תיקבע הבחינה – אנחנו מדברים על הסיעוד – בהקדם, בסביבות החודש הבא או בסוף החודש הזה. מבחינת הרפואה, אני חושב שהבחינה תהיה בערך באוגוסט. אנחנו נמשיך לעדכן את כל הבוגרים ואת כל הסטודנטים, כי אנחנו מקבלים ממש פניות רבות. זה העדכון עד עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת עפר שלח. 25 דקות, בבקשה. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה להודות לך אישית על דברים חמים שאמרת עליי היום בריאיון רדיו לפני שאני דיברתי – חמים במיוחד, או ראויים לשבח במיוחד, כי היו לנו לא מעט התנגשויות – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> באמת, או שאתה – – – << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לגמרי. – – גם במהלך דיוני הוועדה המיוחדת. אז זה נאה במיוחד. וכמובן, כל הדברים הרעים שאמרתי עליך בדיוני הוועדה – אני עומד מאחוריהם ואינני חוזר בדבר מהדברים האלה. תראו, החוק שלפנינו נועד לעגן הסכם קואליציוני שהוא חסר תקדים בצורתו ובתוכנו בתולדות המשטר בישראל. ממה שיש לי להגיד על החוקים, אתה אדוני היושב-ראש – ומכיוון שרק אתה ושר החינוך פה, אז 50% מהשומעים כבר שמעו – אני רוצה להתמקד בהסכם הזה ובממשלה שאתם מנסים להקים באמצעותו, ואולי תקום, אם יואיל ראש הממשלה בנימין נתניהו להקים אותה, שהרי ממחר ב-24:00 כל המפתחות הם בידיו והוא יחליט לאן פנינו: אם אנחנו הולכים לבחירות רביעיות, אם הוא הולך לנסות לעשות תרגיל אחר, אולי להשיג הישגים נוספים. אי-אפשר לדעת. אבל אני רוצה באמת להתמקד בהסכם הזה, כי הרי ההסכם הוא הרציונל של הממשלה שעומדת לקום. אני רוצה לפתוח בציטוט, כי הרי אין דבר שבנימין נתניהו אוהב יותר מאשר ציטוטים, ובעיקר, אדוני היושב-ראש, הוא אוהב לצטט את וינסטון צ'רצ'יל, מהסיבות הבאות: א. הוא רואה את עצמו כסוג של צ'רצ'יל כזה; ב. אצל נתניהו תמיד המצב הוא מלחמת העולם השנייה והאויב הוא תמיד הנאצים, יהיה האויב אשר יהיה. אדם שביום השואה איכשהו קשר את השואה וזיהוי השואה לקורונה, אני חושב שראוי לדברים האלה שאני אומר. יש ציטטות ידועות של צ'רצ'יל בכל מיני נאומים, אבל אני לא מדבר על "דם, יזע ודמעות". אני לא יודע, שר חינוך, אם אתה מכיר את הציטטה הנפלאה של צ'רצ'יל על קלמנט אטלי. אתה מכיר את זה? קלמנט אטלי היה היריב הפוליטי הגדול שלו. הוא היה איש הלייבור והוא נהיה ראש ממשלה אחרי צ'רצ'יל – צ'רצ'יל הפסיד בבחירות ב-1946 – ואז אמר צ'רצ'יל את האמירה הידועה שהבוקר מונית ריקה הגיע לדאונינג 10 וממנה יצא קלמנט אטלי. אז זהו, שבממשלה שאתם הולכים להקים לא מדובר במונית, מדובר על אוטובוס דו-מפרקי, ולא רק בגלל הכללים החדשים של הנסיעה בתחבורה הציבורית אלא בגלל גודלה חסר התקדים והשערורייתי של הממשלה הזאת. אוטובוס אחד, גם בתנאים הקודמים של הנסיעה, לא יספיק. אם תקום הממשלה הזאת יצא לו אוטובוס דו-מפרקי ריק לכיוון קריית הממשלה בירושלים, ייסע להנאתו – אולי רכב אוטונומי, שמענו שהייתה רכישה גדולה עכשיו של חברה ישראלית בהקשר של רכבים אוטונומיים. בהר חוצבים יושבת מובילאיי, ואולי משם יצא לו האוטובוס הדו-מפרקי הריק, וכשהוא יגיע לקריית הממשלה יצאו ממנו זוגות-זוגות שרי הממשלה שלנו: השר לשיתוף פעולה אזורי אנגז'ה עם השר לענייני הנגב, הגליל והפריפריה; והשר לענייני ירושלים ומורשת, כל עוד לא חילקו את המשרד הזה לשניים – לכו תדעו, גם זה עוד יכול לקרות – עם השר לענייני המיעוטים; והשר לענייני התפוצות עם שר משרד המדע והחלל; והשר לעניינים אסטרטגיים עם השר לשוויון חברתי וגמלאים; כל שר, ואולי על פי ההסכם הקואליציוני עוד שר במשרדו – כל שר וסגנו, ואולי שני סגניו, גם את זה יש בהסכם הקואליציוני, 52 איש ואישה בסך הכול. כאמור, אוטובוס אחד לא יספיק להם. וכל השרים האלה יצאו מן האוטובוס הריק ויפסעו כל אחד אל משרדו הריק ויתרווחו על הכיסא הריק שנמצא שם ויביטו ביומן הריק וישמחו בלבבם, כי לא סתם הם באו. הרי אם תקראו – ועוד מעט אני אפרט את סעיפי – חברתי קארין אלהרר, את עורכת דין, את מכירה את ה"הואיל ו" – סעיפי ה"למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים" שנמצאים בהסכם הקואליציוני, כי הרי ה"הואיל ו" פה הוא מאוד ברור: עת חירום ואחדות לאומית היא ליעקב – או אולי עת משרד השיכון ליעקב ליצמן, לכו תדעו – אבל זאת הסיבה שהתכנסנו. אז אני רוצה להקריא. אל תעצרי נשימה, חברת הכנסת קארין אלהרר: "הואיל ומדינת ישראל נקלעה למשבר היסטורי עקב התפשטות נגיף הקורונה ועקב המשבר החברתי, הרפואי והכלכלי שנובע ממנו, הגיעו ראש הממשלה ויו"ר הליכוד חה"כ בנימין נתניהו (להלן: 'ראש הממשלה'), ויו"ר כחול לבן וראש הממשלה החלופי, חה"כ בנימין גנץ" – אפשר להגיד "החלופי לכאורה", נכון? כי זה עוד לא נסגר, הסיפור הזה – "לכדי החלטה, כי טובתה של מדינת ישראל מחייבת הקמה לאלתר של ממשלת חירום ואחדות לאומית ובכללה קבינט חירום למאבק בנגיף הקורונה וקבינט פיוס שיפעל לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית". אולי פיוס זה – היה האפיפיור פיוס ה-12, שנודע בשתיקתו. יכול להיות שזה זה. ואנחנו מתחילים: "ממשלת החירום הלאומית תוביל את ההתמודדות עם מגפת הקורונה על כל היבטיה. הממשלה תפעל באמצעות קבינט הקורונה, שיתכלל את כלל פעולות הממשלה בתיאום עם משרדי הממשלה, כנסת ישראל, מערכת הביטחון ויתר רשויות המדינה על מנת לטייב את פעולותיה של מדינת ישראל בתחום הבריאותי, הכלכלי והחברתי. הקבינט גם ירכז את אסטרטגיית היציאה של ישראל מתקופה זו בהיבטים השונים". דה עקא, אדוני היושב-ראש, שישראל כבר יוצאת מהקורונה עוד לפני שהיא גיבשה אסטרטגיית יציאה, והיא יוצאת מזה בלי אסטרטגיה כי לא הייתה לה אסטרטגיה מלכתחילה, ולא הייתה לה אסטרטגיה בניהול, ולא היה לה קבינט, ולא צריך להקים קבינט, ושרי הממשלה שלה, כמו שאנחנו יודעים, כונסו לא פעם – מי כמו שר החינוך יודע את זה – לדיונים ליליים ארוכים על דברים שראש הממשלה כבר הכריז עליהם שלוש שעות קודם בטלוויזיה. אמר פעם – נדמה לי שזה היה השר סמוטריץ' דווקא, או אפילו השר אקוניס, מישהו מהם אמר במהלך הדיון הזה: למה אנחנו דנים על משהו שכבר הוחלט והוכרז? וזה הביא את השרים – ואני ממש לא מאשים אותם – לידי ייאוש ברמה הזאת שלפחות שר אחד טרח לחבר לזה עיתונאי, כדי שזה גם ישודר בשידור ישיר. כי הרי אם עושים מהם צחוק, למה שכל עם ישראל לא יצחק גם כן? הרעיון הבסיסי שמופיע בפסקה הזאת, שיהיה גוף אופרטיבי שינהל את המשבר הזה ומעליו ממשלה וקבינט, הרעיון הזה לא מומש לדקה אחת בניהולו של משבר הקורונה. המשבר הזה נוהל מהכיס האחורי של ראש הממשלה, הכול לטובת הופעותיו ב-21:00, שתכף נתייחס גם אליהן. השרים – כאמור, הקבינט לא קם, אבל השרים היו לו יותר מבובות, ואם, אדוני היושב-ראש, אתה וחבריך בכחול לבן משלים את עצמכם שכשתהיו בממשלה אתם תהיו משהו אחר, לכל עניין, לא רק לקורונה, אז כנראה שתמימות לא פסה מן הארץ. מה שהיה לנו הוא החלטות שהציבור לא הבין אותן, היגיון שהציבור לא הבין אותו – ולכן גם הציבור החליט את ההחלטות לעצמו, כמו שהוא החליט עכשיו, ובעצם מוציא אותנו מהקורונה בלי אסטרטגיה ובלי הסבר – והצגות מופלאות של ראש הממשלה. אני רוצה להתעכב, אדוני היושב-ראש, על ויץ נאה במיוחד ששלף ראש הממשלה בהופעה האחרונה שלו, שהייתה באמת – מי ייתנני גיטריסט או מתופף והייתי יכול ללוות את זה. שם הוא סיפר, חברת הכנסת אלהרר, שהוא הכיר את הקורונה, הוא בא מוכן למשבר. את יודעת איך? מפני שכשהוא למד סטטיסטיקה במסגרת לימודי התואר השני שלו ב-MIT, במקרה המרצה באחד השיעורים הראה התפתחות של פנדמיה, את הסטטיסטיקה של התפתחות של פנדמיה. לדעתי, ראש הממשלה למד ב-MIT אי שם בתחילת שנות השבעים זאת אומרת לפני 50 שנה, ומאז הוא מוכן למשבר הקורונה. ואני רוצה להגיד שהרגשתי ממש חיבור לדבר הזה ברמה האישית. באמת. אני גם, בעוונותיי, יש לי תואר שני מאוניברסיטה אמריקאית יוקרתית. באמת. למדתי כעשור וחצי אחרי ראש הממשלה באוניברסיטת ניו יורק, אבל אני למדתי ספרות אנגלית וכתיבה. ושם למדתי, בין השאר, שייקספיר, ובמחזה רומיאו ויוליה אומר מרקוציו בשלב מסוים, אחרי שהוא עומד למות מדקירה, הוא אומר: תיפול מגפה על שני בתיכם, בית מונטגיו ובית קפולט, שני הבתים שברומיאו ויוליה. ואני, כשלמדתי את זה, מאז אני זוכר את זה ואני מוכן למגפה, ממש כמו ראש הממשלה עם הסטטיסטיקה של הפנדמיה שהוא ראה ב-MIT. זאת הרמה שהציבור הישראלי מקבל – זאת רמת השקיפות, זו רמת ההסברים של ההחלטות, זו הרמה של גיוס האמון שלו, זאת הרמה של הניהול שנכללת בפסקה הכל-כך חגיגית שכתבתם. זה מה שהולך להיות וככה זה נראה. ותכף נגיע לניהול של המשבר הזה גם ברמה הפרטנית שלו. הינה, ואני ממשיך לצטט מתוך סעיפי ה"הואיל ו": "הממשלה תנהל את כלל הפעולות למיגור המגפה, כולל הגבלת פעולת המשק בהתאם להערכות מצב ורכישת הציוד הרפואי הנדרש". אז אני רוצה לספר לכם משהו בעניין רכישת הציוד הרפואי הנדרש. אני לא יודע אם אתה יודע את זה, כבוד שר החינוך. אתה יודע להגיד לי כמה מכונות הנשמה היו בישראל בתחילת המשבר הזה וכמה יש היום? נראה לי ששר החינוך אבד לנו. אתה יודע? ובכן, כשהתחיל המשבר – אלה נתונים שקיבלה ועדת הקורונה בראשותי; הרבה מאוד זמן חיפשנו את הנתונים האלה, משרד הבריאות לא ידע לספק לנו אותם, אבל ועדת הקורונה בראשותי הייתה ביום שישי האחרון במשל"ט המפואר, מרכז השליטה שנמצא בתל השומר, וישבנו עם ראש המוסד, ראש אמ"ץ ומפקד סיירת מטכ"ל, כולם ידידים טובים ואנשים שאני סומך עליהם, וקיבלנו סוף-סוף את הנתונים. כשהתחיל המשבר היו בישראל 2,920 מכונות הנשמה, מהן 1,400 בשימוש שוטף של מערכת הבריאות. מאז – ואנחנו מדברים על 20 בינואר, היום שבו הכריז ארגון הבריאות העולמי שהקורונה עוברת מאדם לאדם, זאת אומרת שזה בסכנה להיות פנדמיה, להיות מגפה העולמית – נוספו בסך הכול 426 מכונות – 230 מייצור מקומי ו-196 ברכש. זה אחרי שהביאו את המוסד ואת מינהל הרכש ובאמת גופים – חס וחלילה, אני שש שנים פיקחתי על הגופים האלה מקרוב, אני מאוד מעריך אותם. אבל זה כל מה שקרה, כשהאמירה של ראש הממשלה היא שאנחנו רוצים להגיע ל-5,000 מכונות מעבר לשימוש השוטף. זה היה אמור לקרות עד 1 ביוני, זאת אומרת עד עוד שלושה שבועות. אנחנו בקושי בחצי של המספר הזה, והדלתא שעשינו היא כולה 420 מכונות. זה מה שנקרא "הגבלת פעולות המשק בהתאם להערכות מצב ורכישת הציוד הרפואי הנדרש". אגב בדיקות, ראש הממשלה הנחה – אתם זוכרים – כבר לפני חודשיים שיהיו 10,000 בדיקות ואחר כך הגיעו ל-30,000. שר החינוך, אתה יודע כמה היום מסוגלת המערכת הישראלית בקצה שלה לעשות בדיקות ביום? יש לך מושג? << קריאה >> שר החינוך רפי פרץ: << קריאה >> אלפים. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אלפים זה נכון. אני יודע. זה יפה. אלפים זה במגרש. 15,000 בדיקות אם הכול יעבוד מלא מלא. כמובן, זה לא עובד מלא מלא – בימים האחרונים ירדנו לאזור ה-7,000 או ה-9,000 – אבל ראש הממשלה אמר. כמו שראש הממשלה בהתחלה הנחה את המערכת למצוא חיסון לקורונה. זה שהעולם ימצא חיסון לקורונה תוך אולי שנה וחצי זה לא חשוב. אז מה עשו? למה אתם נכנסים כדי להכניס את הכתף מתחת לאלונקה? הדבר היחיד, בהיעדר אסטרטגיה, בהיעדר מודיעין – כי לא עשו שום פעולות, לא בדיקות סקר, לא בדיקות סרולוגיות ולא שום דבר שיכול לתת לנו מודיעין – הוא הגבלה חונקת על המשק הישראלי, פשוט שמיכה שחונקת אותו מצד לצד. עשו תרחיש ייחוס. היה השבוע דיון בוועדה שלי על תרחיש הייחוס. הבאנו את מכון גרטנר – זה המכון הסודי הזה שעושה את התרחישים בשביל מערכת הבריאות – אני אומר לכם, התביישתי. למכון גרטנר בסך הכול לא היה שום נתון, לא היה לו שום דבר. הוא אמר: אם מקדם ההדבקה יהיה 1.7 אז יהיו ככה וככה חולים קשה וככה וככה מונשמים, ואם הוא יהיה 3.2 אז זה יהיה ככה וככה. זאת אומרת, כל ילד בן שמונה עם אקסל שנותנים לו מספר היה מוציא תרחיש ייחוס, וכמובן שראש הממשלה לקח מזה את האמירה: יהיו מיליון חולים ו-10,000 מתים, ויחסית לזה מצבנו מצוין. אז בואו נדבר באמת על מצבנו הרפואי, שהרי האמירה היא: כן, חנקנו את המשק; הרגנו את העצמאים הגענו למיליון מובטלים; התחזית העדכנית של האוצר היא שאנחנו נגמור את השנה הזאת עם 10%–12% אבטלה, וזו כבר אבטלה קשה, וזה יהיה אחרי שייגמרו החל"תים ואנשים יחזרו, אז בואו נראה. אומר ראש הממשלה – וכולם קונים את זה: אנחנו במצב כל כך טוב יחסית לעולם, ומראה את המדינות המפותחות. אני לא יודע, אדוני היושב-ראש, אם בדקת את העניין הזה. יש אתר נהדר, קוראים לו Worldometer, אתם נכנסים פנימה – הכול כתוב. מתברר, כבוד שר החינוך, שלהתנהגות נגיף הקורונה יש – אתה יודע מה, אני רוצה להיזהר בלשוני – יש מאפיינים שקשורים לפער העדתי. נגיף הקורונה אוהב מדינות מערב אירופיות ואת צפון אמריקה. יש 13 מדינות, מזכירת הכנסת, 13 מדינות שיש להן יותר מ-100 מתים למיליון נפש. כל 13 המדינות האלה הן במערב אירופה ובצפונה וארצות הברית וקנדה. כשאתם מסתכלים ממש על המאפיינים, גם הגיאוגרפיים וגם, אם תרצו, הגנטיים כמעט של האוכלוסיות השונות, אתם רואים איך הנגיף מתנהג בלי קשר לצעדי הממשלה בכל מיני מקומות בעולם. ככל שמתקרבים אלינו – ביוון, אדוני שר החינוך, מספר המתים למיליון נפש חצי מישראל: אצלנו 27, שם 14. בקפריסין – 12. ומפליאים לעשות, אם זה המבחן – אני יחד איתך סוף-סוף, שר החינוך, בראייתי את עתיד השטחים, מפני שלשם טוב להימלט מהקורונה – בשטחי איו"ש גרים קרוב ל-3 מיליון פלסטינים ויש שם שני מתים מקורונה. בממלכת ירדן גרים 10 מיליון אנשים – יש שם תשעה מתים מקורונה. בואו נניח שהם לא מדווחים כמו שצריך, בוא נגיד שזה פי חמישה, אז יש שם 45 מתים מקורונה. באופן ברור הנגיף הזה מתנהג באופן שקשור למזג אוויר, באופן שקשור, נקרא לזה, לגנטיקה או למאפיינים של אוכלוסייה, ובעיקר – באופן שקשור לגיל שלה. הסיבה שכל כך הרבה אנשים מתים במערב וצפון אירופה זה מפני שבמערב וצפון אירופה שכבת הגיל של בני 65 ומעלה היא קרוב ל-20%, ואצלנו – 11%. זאת אומרת, מה עשיתם בסגר, בדבר הזה שעשיתם? חנקתם את הכלכלה הישראלית, חנקתם את החברה הישראלית – תכף נגיע לפיצוי שלא משלמים להם – ולא הועלתם שום דבר במה שנוגע לתחלואה. העיקר שראש הממשלה, בליווי להקת מזמרות משרי הממשלה, משתבח בזה שאנחנו במקום טוב בעולם. והזמן הזה לא נוצל, לא להביא לפה מכונות הנשמה, לא להביא לפה ציוד מיגון – אני לא רוצה להלאות אתכם עם הנתונים של ציוד מיגון; גם אותם יש לי – לא לחזק את מערכת הבריאות, לא לעשות שום דבר. אין ריאגנטים. בסוף בכלל המסקנה היא שאת כל הדברים האלה אנחנו צריכים לייצר בארץ, כי לא נשיג אותם מהעולם. אם היו מגיעים למסקנה הזאת בינואר – וכך היה צריך, במקום לגייס את המוסד שיחטוף מטוסים עם ריאגנטים – אז אולי היום המערכת הישראלית הייתה עובדת כך שהיא הייתה מספקת את מה שאנחנו צריכים. אני חוזר לסעיפי ההסכם הקואליציוני ואני מצטט: "הממשלה תוביל תוכניות כלכליות ותקציב מדינה המותאמים לצרכים חסרי התקדים בעקבות המגפה. התוכניות יכללו מענים בסוגיות של תעסוקה, דאגה לעובדים ולמעסיקים, הסרת חסמים מיותרים, תמיכה כלכלית למגזר העסקי, העצמאים והמגזר השלישי ופעולות נוספות להתמודדות עם המיתון הקשה שאליו נקלע המשק הישראלי". אז אני רוצה לספר לכם על עצמאים. אני לא יודע כמה זמן עוד יש לי. הייתי צריך לקחת יותר. אני רוצה לספר לכם על עצמאים. היה דיון בוועדה שלי לפני יומיים על מימוש התוכניות הכלכליות של האוצר. אם אתה עצמאי במדינת ישראל, להלן מצבך: קודם כול עשו פעימה ראשונה – בפעימה הראשונה הזאת כמעט לא היה עצמאי שקיבל כסף. כמעט לא היה. היה סף של 240,000 שקל, שזו הכנסה של 20,000 שקל לחודש; זה אפילו לא 20,000, כי אם אתה עצמאי וההכנסה שלך 20,000 שקל לחודש, הנטו שיוצא לך מזה הוא אולי 8,000. מעל זה אנשים לא היו זכאים, ומי שהיה זכאי לא קיבל, אחרי שראש הממשלה אמר בימים האחרונים: אנחנו עכשיו במודל האמריקאי – קודם יקבלו ואחר כך יחשבו. תצלצלו לעצמאים תראו מי קיבל כסף. נכנסו לאתר – כל הווטסאפ שלי מלא תמונות שעצמאים שלחו לי עם אתר לא מתפקד. זה – פיצוי על העסק שלך. אגב, עכשיו, כשבפעימה הנוכחית זה הוגדל למיליון – אני לא יודע אם אתה יודע, אדוני שר החינוך – מה-480,000 שקל לחודש, הפיצוי, שהוא 10,500 שקל, הולך ויורד ומגיע עד ל-3,000, כי עצמאי שההכנסה שלו הייתה יותר מ-40,000 שקל לחודש, זאת אומרת, הנטו שלו היה באזור ה-17,000, לא מגיע לו כסף. אתה מכיר הרבה אנשים שזאת ההכנסה – זה פחות או יותר השכר שלנו כחברי כנסת, או יותר נמוך, כי אנחנו שכירים, הנטו שיוצא לנו מזה הוא יותר גבוה. אתה מכיר הרבה אנשים שחסכו מזה ככה שהם יכולים חודשיים-שלושה עכשיו לעצור את זה? וזה עוד עצמאי מאושר, כי הדבר השני שאמרו: נפתח קו אשראי, 20 מיליארד שקל בבנקים – מה-90-89 מיליארד שקל שמדברים עליהם 20 מיליארד שקל זה בכלל של הבנקים, היה גם על זה דיון בוועדה שלי, מה לעשות. לבנקים אמרו: הכיסוי הוא לכאורה 85% לכל הלוואה, אבל בפועל הוקצב לזה סכום שמכסה 15%; הדבר השני שאמרו להם: אתם חייבים להיות זהירים כמו בימים רגילים. התוצאה היא: בחודש הראשון של הדבר הזה הוגשו 40,000 בקשות – אושרו פחות מ-1,000; 2.5% אושרו. כך אתם דואגים לעצמאים? העיקר שיש סעיף בהסכם הקואליציוני. אני חוזר: "הממשלה תפרוס רשת ביטחון כלכלית-חברתית תחת כלל אזרחי המדינה, בדגש על האוכלוסיות החלשות. ייבנו תוכניות לטיפול באוכלוסיות ייעודיות המצויות במצוקה כלכלית וחברתית קשה במיוחד". חברתי קארין אלהרר, לך אני לא צריך לספר מה קורה במגזר השלישי. לך אני לא צריך לספר שהמגזר השלישי בישראל קורס, והמגזר השלישי, כמו שגם שר החינוך יודע, ממלא תפקידים של הממשלה, עושה דברים שמשרד הרווחה או משרד החינוך או משרדים אחרים צריכים לעשות – וזה בסדר גמור שהמגזר השלישי עושה אותם, אבל אתה צריך לדאוג למגזר השלישי שיחזיק מעמד. וכל מה שהמגזר השלישי ביקש: תנו לנו להחזיק את התשתיות שלנו, שנוכל לחדש את הפעילות – מתוך ידיעה שהתרומות שלהם נפגעו, ולא יהיה להם את אותו כסף שהיה להם; מתוך ידיעה שהם מאבדים אנשים; מתוך זה שהם מעסיקים כמה מהאוכלוסיות הכי מוחלשות בחברה הישראלית. המגזר השלישי קורס ואף אחד לא עוזר לו. שום דבר. אבל מה? יש מגזר אחד שיש לו דאגה. ופה אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שנגעה לליבי במיוחד הצעתו של יושב-ראש המפלגה שלך וראש הממשלה החלופי המיועד לכאורה שחברי הכנסת יקצצו משכרם 20%. אני שייך לאותם חברי כנסת שהכנסתם האישית נפגעה מאוד מהיום שהגעתי לכנסת. הרווחתי הרבה מאוד כשהייתי בחוץ. אני לא מתלונן. מ-2013 אין שום תוספת של חברי הכנסת שלקחתי – או שאני סירבתי לה או שאני תורם אותה. הכול בסדר. אבל זו קצת חוצפה שאדם שהפנסיה התקציבית שהוא מקבל מדי חודש היא 60,000 שקל בחודש, שמייצג את המגזר הכי מפונק בפנסיות תקציביות והכי בטוח בעצמו במדינת ישראל, מציע שחברי כנסת יקצצו בשכרם. אפרופו הפנסיות, אני רוצה לספר לכם: אתמול יצאו נתונים מרתקים בדוח מבקר המדינה לגבי הפנסיות של קצינים בקבע. אני אספר לך, שר החינוך: אני הייתי חבר הוועדה לתקציב הביטחון שש שנים, ובמסגרתה דנו במה שנקרא הסכם כחלון-יעלון, פנסיות הגישור; לא אלאה אתכם, סיפור מרתק. ושם הבטיח צה"ל, כשחוקקנו את זה ב-2016 בחוק ההסדרים, את הסדר הפנסיות, שהפנסיה הממוצעת – אתה, גם יש לך פנסיה תקציבית, זה נכון? וזכית לה בכבוד. אתה תת-אלוף. << קריאה >> שר החינוך רפי פרץ: << קריאה >> אין לי. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> איך? << קריאה >> שר החינוך רפי פרץ: << קריאה >> אני אגיד לך פעם. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> רפי, בחייאת דינכ. תבוא, נסדר לך. הבטיח צה"ל שהפנסיה הממוצעת לקצין, שהייתה 19,000 שקל ב-2016, תרד עד 2025 ל-12,000 שקל – אחרת, אמר האוצר, יבוטל הסכם הגישור. יבוטל. ואני כחבר הוועדה הצעתי שב-2021 תפתח הוועדה חלון, תסתכל – זה הוסכם, אבל הצעתי שאם לא יעמדו בתוואי, יעצרו את הגדלות הרמטכ"ל על 6%. האוצר תמך בזה מאחורי הקלעים; לפני הקלעים הוא אמר לי: יש לנו הסכם, אנחנו לא יכולים לעשות כלום. מה הייתה הפנסיה הממוצעת לקצין ב-2018 – אתה יודע, שר החינוך? יש שתי גרסאות: גרסת צה"ל וגרסת האוצר. גרסת צה"ל היא 19,000 שקל; גרסת האוצר היא 19,800. זאת אומרת, בשנתיים הראשונות לקיומו של המתווה הפנסיות האלה רק עלו. באמת עיני אינה צרה באף אחד, ואני חושב שאנשים כמוך או כמו רב-אלוף בני גנץ זכאים לקבל פנסיה ראויה מהמדינה. בעיניי היא גבוהה מדי, אבל על זה אפשר להתדיין. אבל הדבר הזה, שזה לא מתקיים – הרי אני מניח שאתה יודע שאין אפילו תקנות לזה עד היום – מביא אותנו לקטסטרופה שבה בשנת 2025 לא יעמדו ב-12,000. ואז או שיוסיפו כסף או שהסכם הגישור יבוטל; והוא לא יבוטל, כי אם הוא יבוטל אפשר לפרק את צבא הקבע. הדבר הזה הוא אופייני להתנהלות של הממשלה הזאת בכל מה שנוגע למגזרים חזקים וחלשים במשק. ואיכשהו יש לי תחושה ששר הביטחון המיועד ושר הביטחון לכאורה, החלופי המיועד, שצריך להחליף אותו בחצי השני, שבזמנם כרמטכ"לים, מ-2007 ועד 2014, גדל מספר אנשי הקבע בצה"ל ב-12%, מ-38,000 ל-45,000, ונטל הגמלאות יותר מהוכפל, מ-2.6 מיליארד ב-2008 ל-7 מיליארד ב-2014, אני לא מניח שהם יתקנו את העניין. כחול לבן, אדוני היושב-ראש, לא לקחו שום תפקיד כלכלי. יש להם שר משפטים שיהיה נתון באזיקים – תהיה עליו זכות וטו, הוא לא יוכל למנות מינויים בכירים, מתחתיו תהיה ועדת חוקה, שהיא לא בשליטה שלכם, אבל מעליו יהיה ראש ממשלה שיש לו חסינות. זו הפעם הראשונה שלראש הממשלה תהיה חסינות אבל לשר המשפטים יהיו אזיקים. ואז נגיע לקבינט הפיוס. אין לנו זמן לפרט מה יעשה קבינט הפיוס הזה אבל אני מניח שבתוכו יהיה בני גנץ, שיכרע ברך בפני האיש שניהל נגדו את המאבק הכי מלוכלך בתולדות הפוליטיקה הישראלית, צייר אותו כחולה נפש וסוטה מין, ובנו, שהוא אלטר-אגו שלו, הפיץ עליו עלילות שלו הוא היה מפיץ אותן עליי, תאמינו לי, לא הייתי מתפייס עם אף אחד. אבל את כל זה אתם עושים במסגרת ההסכם הקואליציוני הזה, שכל תכליתו היא ששני אנשים שלא מאמינים אחד לשני בשום דבר יוכלו לעגן במשהו, באיזה משהו פורמלי, את הסכם הכניעה של בני גנץ, תוך כדי שינוי משטרי בישראל. ועוד לא הגענו – ואולי, שר החינוך, צר לי שלא הגענו – לסוגיית הסיפוח, שאני יודע מה חושבים בה בני גנץ וגבי אשכנזי, אבל אני גם יודע על איזה הסכם הם חתמו. ב-1 ביולי, לשמחתך, השר פרץ, ולצערי הגדול, יוכל בנימין נתניהו להביא סיפוח של היישובים ביהודה ושומרון, וזה יהיה רק לרצונו. אגב, קראתי היום שהשגריר האמריקאי אמר שאנחנו ימים, שעות – – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> שבועות. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – שבועות משם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> וכשזה יקרה, חבר הכנסת עודה, אנחנו נעמוד פה וננאם נאומים, אבל מפלגת דגל לבן כבר הניפה אותו, וספק אם נוכל לעשות משהו. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני שר החינוך, כנסת נכבדה – קודם כול, אני אומר בהערת אגב שלנאום אחרי עפר שלח זה אירוע מורכב. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תראו, אני אומרת שהכנסת הזאת ראתה הרבה דיונים סוערים. מתחים בין קואליציה לאופוזיציה, בין חברי כנסת בוודאי. גם לפני שהגענו לכאן, גם לאחר מכן, היו ריבים בוועדות, ויכוחים, יצרים – מה לא, הרבה לילות לבנים. אבל ב-72 השנים שקיימת מדינת ישראל, היא מעולם מעולם מעולם – לא שאני זוכרת, אולי שרת המשפטים לשעבר שמצטרפת אלינו זוכרת אירוע דומה – מחוקקת כאן חקיקת חוק-יסוד שכל-כולה נובעת מצרכים אישיים של אדם אחד: בנימין נתניהו שמו. כי תראו, בינינו, להקים קואליציות זה עניין מורכב, אבל אפשר לעשות אותו בחתימה על הסכם קואליציוני, תקיעת כף ג'נטלמנית וזהו. לא דבר ללא קשיים, לא נטול בעיות, אבל בכל זאת, כך היה לאורך השנים. החוק הזה הוא באמת סמל מובהק לניתוק, לאובדן דרך של כל מי שמעורב בו. כל סעיף וסעיף, כל חקיקה קשורה, כולם תולדה של חוסר אמון עמוק ותהומי בין הצדדים, ושל אדם אחד שנתון לכתב אישום חמור על שחיתות ציבורית, עבירות של טוהר המידות. החוק הזה באמת עושה שינוי מהותי בכל מה שהכרנו עד עכשיו. עכשיו, נכון, אדוני היושב-ראש, היית יו"ר הוועדה. אגב, ניהלת את זה בתנאים לא פשוטים, אבל תבוא ותגיד לי: מה את רוצה? בסך הכול מייצרים עוד איזו דרך. אבל מה זו הדרך הזאת? על מה אנחנו מדברים כאן? על ראש ממשלה וראש ממשלה חלופי, שזה איזה ייצור כלאיים? מי יודע מהו? הוא לא שר, הוא לא גם לא באמת ראש ממשלה. יש לו סממנים של ראש ממשלה, הוא ממנה ומפטר, אבל מהו? מהו? תראו, משפטנים – זו העבודה שלהם, לייצר כל מיני פתרונות. אבל מדובר כאן במדינה, מדובר כאן בהנהגה, במי שאמורים להיות המנהיגים שאמורים להוות דוגמה. אז הבנו שבשנים האחרונות, ראש הממשלה, לא היינו רוצים שהוא יהווה דוגמה לאף אחד – בטח לא בצורת ההתנהלות שלו – אבל עדיין יש כאן איזה בסיס מסוים שמפרקים ומרכיבים אותו כמו לגו. הכול מה, שיהיה נוח. שיהיה נוח להיכנס לממשלה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יכול להיות שהציבור לא יודע באמת מה אתם חושבים. אני יודעת מה אתם באמת חושבים על דרך ההתנהלות של ראש הממשלה; על הממשלות שהוא הנהיג. אנחנו יודעים את זה. וכל ההסכם הזה וכל החקיקה הזאת – מה המטרה שלהם? הרי מה, להיות סידור עבודה זו המטרה? בשביל זה הגעתם לכנסת? בשביל עזבתם את כל מה שהכרתם, כדי להיות שר, כדי להיות יו"ר וועדה? מה עם ערכים, נגמר? ערכים זה טוב רק לכנסים, נכון? מסיבות עיתונאים? מדהים. שבוע לפני הבחירות יואב סגלוביץ' נקרא בדחיפות, בבוקר, לבוא למסיבת עיתונאים על השחיתות. הקדישו לזה מסיבת עיתונאים שלמה. זה לא היה כלאחר יד. ובכל זאת, שחיתות. מי זוכר מה זה? יש עכשיו ממשלה, הוא יכול להיות ראש ממשלה חלופי, חבר הכנסת גנץ, אז למה? זה ראש ממשלה שמצפצף על אנשים שהוא בעצמו מינה. הוא מצפצף על היועץ המשפטי לממשלה. אתמול, אגב, ראיתי סרטון מזעזע שיצא על היועץ המשפטי לממשלה, שבסופו אף מייחלים למותו. עכשיו, תגידו לי: זו הממשלה שאתם רוצים להיות חברים בה? איך זה מרגיש, אגב, לקרוא את המכתב של חבר הכנסת קרעי מהליכוד, שפונה למנדלבליט ואומר לו: תתפטר. ממש פונה במילים קשות. מה תגידו – אגב, זה מעניין, איך תתנהלו כשיעלה ראש הממשלה לפודיום וישמיץ את מערכת המשפט, שרוממותה בגרונכם? אתם אומרים: אנחנו נשמור על הדמוקרטיה, נשמור על שלטון החוק. איפה שלטון החוק, איפה הדמוקרטיה? או שמא אתם חושבים שאם אבי ניסנקורן יהיה שר המשפטים, בזה מילאתם את חובתכם. אגב, צודק חברי עפר, הוא יהיה שר משפטים אולי של הרמות כוסית, כי ועדת חוקה תהיה בידי הליכוד או מי משותפות הבלוק. מינויים? מי ייתן לו לעשות משהו, כי הכול צריך להיות בהסכמה. מאוד מוזר. באמת, אירוע מאוד מאוד מוזר. עכשיו, נדבר גם על הוועדה למינוי שופטים, שהיא באמת אחת מגולות הכותרת של משרד המשפטים. השרה לשעבר שקד בוודאי יכולה לספר, אבל המינויים בוועדה למינוי שופטים הם רק מהקואליציה ובמופגן, לא כמו הפעם הקודמת, שאילטוב התחיל מהאופוזיציה ועבר לקואליציה. עכשיו זה מלא מלא. וועדות הכנסת? למה צריך אופוזיציה, הם סתם מקשקשים. בואו נוותר עליהם. היה גם טיעון מאוד משעשע של עורך הדין מטעם הליכוד בבג"ץ. מה הוא אמר? הממשלה הזאת היא בעצם גם הקואליציה וגם האופוזיציה, כי היא ממשלת אחדות. שמעת על זה, עפר? גם הקואליציה וגם האופוזיציה. זה יצורי כלאיים חדשים. באמת, מי יודע מאיפה המציאו אותם. עכשיו, תראו – הנקודה שבאמת אני חושבת שצריך לתת עליה את הדעת זה ההסכם הקואליציוני. אגב, הוא מדבר גבוהה-גבוהה במבוא שלו אבל כשנכנסים לתוכן ההסכם מה רואים? חלוקת שלל. ראינו הסכמים קואליציוניים בעבר שדיברו על קווי יסוד. עד שבית משפט התערב לא חשבו לרגע להציג קווי יסוד, אפילו לא לכנסת. קווי יסוד, למה? זו ממשלה חדשה, ממשלה פריטטית – זו גם המצאה חדשה ברוח התקופה. יהיו כמה מילים שנזכור מהתקופה הזאת: פריטטית, קפסולה, כל מיני דברים חדשים מעניינים כאלה. אני אומרת לכם שאין בהסכם הזה שום דבר חוץ מחלוקת שלל. יש מינויי בכירים, יש ועדה למינוי שופטים; אין שום דבר שמדבר, למשל, על נוער בסיכון; שום דבר שמדבר למשל על זכויות אנשים עם מוגבלויות. חוק של מדינת ישראל, שהבטיח להעלות להם את הקצבה, מישהו דיבר על החובה לתת את מה שמגיע על פי חוק? מה פתאום? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עכשיו, תראו, בדקה שנותרה לי – תן לי דקה – אני רוצה לדבר על בג"ץ: זה לא סוד, מדובר בגוף שטורחים להשמיץ אותו השכם והערב. כל מי שצפה בדיונים שהתרחשו ביומיים, בתחילת השבוע, ראה לא רק שלנשיאה חיות יש בקיאות וידע בתוכניות ריאליטי אלא שמדובר באמת באנשים שהחוק והפסיקה לנגד עיניהם ולא שום דבר אחר; בטח שלא הרס הכנסת או התערבות יתרה. אני אומר לכם שאני מאוד מקווה שההסכם הזה לא יבוא לידי מימוש, ואני מאוד מקווה שהחוק הזה לא יעבור. אני קוראת לחבריי להצביע נגדו. אני חושבת שהוא מקלקל דברים שנהוגים כאן והם טובים. אני אומרת לכם שמול הצל הכבד הזה שמביאים אנחנו נמשיך להילחם ולהיאבק כדי שהמדינה לא תשנה את פניה לחלוטין. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אלהרר. חברת הכנסת איילת שקד. אחריה – חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה, גברתי, עשר דקות. << דובר >> איילת שקד (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד שר החינוך, חברי כנסת נכבדים, היום שמענו בצער ובכאב על לכתו של הרב נחום רבינוביץ'. << קריאה >>קריאה:<< קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> פרופסור. כן, נכון, הוא היה גם רב וגם פרופסור. גם במילים "אבד צדיק מן הארץ" אין מספיק כדי להכיל את האבדה. הרב רבינוביץ', שהיה לא רק זקן ראשי הישיבות בציבור, הוא היה גם זקן במובן הפשוט: זה קנה חכמה. חוכמתו התחרתה רק עם אומץ ליבו, שהיה ניכר בכל התחומים שבהם מסר את נפשו למען ארץ ישראל, עם ישראל וכמובן תורת ישראל. עם ישראל כולו מבכה את לכתו ואבל עם משפחתו ותלמידיו בבית ישיבת מעלה אדומים, אשר ממשיכים את דרכו של הרב המקדשת שם שמיים בחייהם. אני שולחת מכאן את תנחומיי למשפחתו ולתלמידיו. יהי זכרו ברוך. שמעתי קודם שעמד כאן חבר הכנסת יאיר גולן ממרצ, מהמחנה הדמוקרטי, ואמר שחלום הסיפוח של הציונות הדתית לא יתגשם. בדבר אחד הוא טועה, כי החלת הריבונות על יהודה ושומרון ובקעת הירדן אינה חלום של מגזר אחד – היא הגשמת החלום הציוני של כל עם ישראל. אבל אני חייבת להגיד שלצערי החשש שהמהלך ההיסטורי הזה יתפספס עדיין קיים. ראיתי שעומד להתפרסם ריאיון עם השגריר פרידמן ביום שישי, בישראל היום, שבאמת אומר: אנחנו מוכנים להחלת הריבונות, זו בעצם החלטה שלכם, החלטה של ממשלת ישראל. אז אני באמת מקווה שהממשלה שתקום – אני מעריכה שתקום ממשלה בשבוע הבא, בין אם אנחנו נהיה חלק ממנה ובין אם לא – שהממשלה הזאת תקדם ותנצל את ההזדמנות ההיסטורית של החלת הריבונות. זאת הזדמנות שככל הנראה לא תחזור. יש נשיא אוהד בבית הלבן. פעם ראשונה שנשיא אמריקני מכיר בזכות ההיסטורית שלנו על יהודה ושומרון ומוכן לגבות החלטה של החלת ריבונות – גם אם לא על כל שטחי C, לפחות על ההתיישבות. זו הזדמנות שחייבים חייבים לנצל אותה. אני חייבת להגיד שהאמירות של אמיר פרץ ושל איציק שמולי מאוד מאוד מדאיגות. הם אומרים שהם ינסו לעכב את התהליך; ינסו למעשה לעצור אותו על ידי כל מיני אזיקים ומגבלות כמו הסכמה של ירדן או של מדינות האזור האחרות, שברור שלא נקבל. לכן, אני באמת קוראת לראש הממשלה ואומרת לו: נצל את ההזדמנות הזאת, זה חלון הזדמנויות מאוד קצר. ארצות הברית עומדת בפני בחירות. אני מבקשת שתנצל את ההזדמנות הזאת ותעשה את הצעד ההיסטורי והחשוב הזה. היום שר הביטחון אישר בנייה של כ-1,000 יחידות דיור באפרת, בגבעת העיטם. זה צעד חשוב ומשמעותי, גם כי הוא מגדיל את היישוב אפרת אבל גם כי הוא ממוקם במיקום מאוד מאוד אסטרטגי ועוצר את ההתפשטות הפלסטינית שם. אני, כשרת משפטים, עבדתי הרבה מאוד כדי שאפשר יהיה להכשיר את הבנייה הזאת ואני שמחה ששר הביטחון עכשיו מאשר ומוציא אותה לפועל. אנחנו בסיעת ימינה רצינו לנצל את זה שכבר מתעסקים בחוקי-יסוד, בחוקי הרוטציה, ולהעלות לדיון והצבעה את פסקת ההתגברות, שאנחנו מדברים עליה כל כך הרבה זמן. אני כבר שמונה שנים כאן. מאז שאני חברת כנסת, ואחר כך שרת המשפטים, בכל פעם אנחנו מנסים להעביר את פסקת ההתגברות גם בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ולא רק בחוק-יסוד: חופש העיסוק, ועוד אף פעם לא היה לנו רוב. תמיד היו פחות מ-61 חברי כנסת שתמכו בזה, והפעם יש רוב. הפעם יש רוב לפסקת ההתגברות – ככה לפחות טוענים בליכוד. חברי הכנסת מהליכוד טוענים שהם תומכים בפסקה, כך גם החרדים, כך גם ישראל ביתנו. לכן אני תוהה מדוע לא נמצא זמן בדיוני הוועדה גם להקדיש יום או יומיים לפסקה הזו, ומאחר שזה לא קרה והליכוד הורידו את זה מסדר-היום, אני מאוד מקווה שבשנה הקרובה, אם אנחנו נהיה חלק מהקואליציה או מהאופוזיציה, יצטרפו אלינו גם הליכוד וגם הסיעות החרדיות כדי לנסות להעביר את הפסקה הזו, שבסך הכול מאזנת את היחסים בין הרשויות, ובעיניי משפרת את הדיאלוג בין הכנסת לבין בית המשפט העליון. מחר פגה תקופת 21 הימים שבה הכנסת יכולה לתת חתימות למועמד לראשות ממשלה. אני מעריכה שמחר בנימין נתניהו יקבל את החתימות ושבג"ץ ייתן את החלטתו היום או מחר בבוקר. אני מאמינה שבית המשפט העליון לא יתערב, לא בהכרעת הבוחר ולא בחוק-היסוד הברור, ובאמת יאשר את המובן מאליו היום מחוק-יסוד: הממשלה – שראש ממשלה תחת כתב אישום יכול להמשיך לכהן עד פסק דין חלוט. אני חושבת שדווקא בפסיקה כזאת חשובה ומשמעותית, שבסופו של דבר בעיניי תיתן איזושהי הרגשה של קונסנזוס סביב המהלך הזה – כי זה ברור שחלקים רבים מהשמאל חושבים שראש ממשלה עם כתב אישום לא יכול לכהן – אני חושבת שפסיקה של בית המשפט בעניין הזה רק יכולה לתת סוג של קונסנזוס למהלך הזה. דרך אגב, אני חושבת שבסוגיה כזאת חשובה אפילו צריכים לשבת 15 שופטים, לא רק 11. גם כשפוסלים חוקים אני חושבת שהפסילה לא צריכה להיות ברוב רגיל, אלא בוודאי ברוב מיוחס, וגם אלה נושאים שאני מקווה שנעסוק בהם בכנסת הזאת. כשרת משפטים ניסיתי לקדם את חוק-יסוד: החקיקה, אבל לצערי זה לא צלח, כי סיעת כולנו התנגדה אז. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה לחברת הכנסת איילת שקד. חבר הכנסת איימן עודה. 30 דקות, אדוני. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אני רוצה לפנות לשכבות המוחלשות, ליהודים ולערבים, לאנשים בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, לאנשים בעיירות הפיתוח, לקשישים; לפנות למשפחות חד-הוריות, לפנות לאנשים שלא מקבלים דירה בירושה, לפנות למיליון מובטלים בעקבות נגיף הקורונה, ולהגיד להם: אל תאמינו לראש הממשלה. אני יודע שחלק גדול מכם הצביע עבור מפלגות הימין – הרבה מהשכבות המוחלשות – או לליכוד או לש"ס או לכל מיני מפלגות וקבוצות שמייצגות את הימין. אבל אני רוצה להביט בפניכם ולהגיד לכם את האמת: אל תאמינו לראש מממשלה כשהוא אומר שהוא רוצה להעביר את הכסף בעיקר לטייקונים, והכסף משם מטפטף למטה; זה אף פעם לא יטפטף למטה. אתם אמורים לקבל את הזכויות שלכם באופן ישיר. באופן ישיר. וזו התוכנית שלנו, התוכנית של מק"י וחד"ש, שחוברה על ידי נועה לוי וד"ר שרף חסאן בהנחיית מזכ"ל המפלגה עאדל עאמר. התוכנית הזו היא תוכנית חברתית להתמודדות עם הקורונה בישראל. אני ניגש ישירות אל הסעיפים. המסמך נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד אך פונה לכול, ללא הבדל מגדר: בריאות: זה לא סוד שמערכת הבריאות בישראל קורסת. מספר המיטות בבתי חולים לנפש הוא מהנמוכים במדינות המפותחות. בתי חולים ומוסדות רפואיים נמצאים בעומס יתר והפערים בשירותי הבריאות בחברה הם עצומים. נוסיף לזה את ההוצאות הפרטיות על הבריאות, שהולכות וגדלות עם הזמן. מציאות זו מחייבת גיבוש תוכנית אסטרטגית לפיתוח והרחבה משמעותיים של שירותי הבריאות, הנגשתם לכלל האזרחים וסגירת הפערים, כמו גם שיפור תנאי העבודה של העובדים בתחום הבריאותי: רופאים, אחים, מקצועות פארה-רפואיים, עובדי ניקיון במרפאות ובתי חולים ועוד. תוכנית זו מחייבת נקיטת הצעדים הבאים: 1. הגדלה משמעותית של תקציב הבריאות בישראל; 2. בניית בתי חולים חדשים, כולל הקמת בית חולים ביישוב ערבי; 3. חיזוק בתי החולים הקיימים; 4. הרחבת שירותי הבריאות במסגרת חוק בריאות ממלכתי; הבטחת שירותי בריאות שוויוניים ונגישים לכלל האוכלוסייה ולבטל את ההיררכיה ברמת השירות בין האזרחים, שהתבססה על צמיחת מערכת הבריאות הפרטית וכן ביטוחי הבריאות הפרטיים; חיזוק שירותי הבריאות ביישובי הפריפריה והרחבתם; חיזוק שירותי הבריאות בחברה הערבית והרחבתם, לרבות ביישובים בלתי מוכרים בנגב; ביטול ההשתתפות העצמית של המטופלים בקבלת שירותי בריאות; הגדלה משמעותית של תקציב שר הבריאות והורדת מחירים; הגדלה משמעותית של תקנים המיועדים לקליטת רופאים ומתמחים בתחומי בריאות שונים; הרחבת התקציבים למחקרים בתחום הרפואה; פיתוח תרופות וחיסונים ובריאות הציבור; חיזוק הרפואה בקהילה; הרחבת השירותים הפסיכולוגיים; תוכנית חינוכית בבתי ספר להגברת המודעות בתחום הבריאות; הרחבת מספר הסטודנטים לרפואה ולמקצועות שונים בתחום הבריאות במוסדות אקדמיים בישראל, לרבות רפואת שיניים; קרן מלגות לסטודנטים לרפואה ולמתמחים שלומדים בחו"ל אשר מתחייבים לחזור ולעבוד במדינה; ייצוג הולם של האוכלוסייה הערבית במשרד הבריאות בדרגים השונים; כיבוד השפה הערבית בכל שירותי הבריאות במדינה. הסעיף השני הוא סעיף של עבודה ואבטלה. למשך תקופת המגפה כל התושבים, בין אם היו מועסקים לפני המשבר באופן רציף ובין אם לא, זכאים להכנסה בסיסית שתאפשר להם לעבור בשלום את הימים הקשים. על כן, ראשית התוכנית היא בהבטחת הכנסת-יסוד לכל תושב בישראל בגובה 80% משכר המינימום. כלומר, 4,250 ש"ח לאדם. הכנסת יסוד תינתן למי שאין לו הכנסה אחרת בתקופה זו, או שהכנסתו אינה מגיעה לגובה של 80% משכר המינימום. שעות עבודה של עובדים שיש להם ילדים בגילאי חוק לימוד חובה יצומצמו ל-25 שעות במשרה מלאה, ללא פגיעה בשכר, לכל התקופה שבה בתי הספר והגנים סגורים. דמי אבטלה לעובדים שהופרשו בשל מגפת הקורונה ייקבעו ל-100% משכר העובד בממוצע חודשי העבודה הקודמים. דמי האבטלה ישולמו גם לעובדים צעירים, לרבות אלה שלא מלאו להם 20 שנים, או לעובדים מעל גיל הפרישה, ללא כל הבדל – והם לא ינגסו בזכות העובד לדמי אבטלה בעתיד. עצמאים שאינם מעסיקים ייחשבו לעובדים לצורך תשלום דמי אבטלה. הכנסותיהם יחולקו למספר החודשים הרלוונטיים ויחשבו כשכר עבודה. עבור עובדים שעבודתם נמשכה אך הם נאלצו להיעדר ממנה בשל הנחיות בידוד פרטניות, תקופת הבידוד תחשב כתקופת מחלה מיוחדת. תקופת המחלה המיוחדת לא תפגע בימי המחלה שנצברו לעובד במקום עבודתו, והמדינה תפצה אותו על כך. המדינה תיזום הקמה של פרויקטים ציבוריים וסביבתיים חיוניים לתקופה זו, ותעסיק בהם באופן בטוח עובדים ועובדות מקרב מחוסרי העבודה באופן הדחוף ביותר. עבודות יזומות אלה יכולות לשמש להקמת ולהשמשת חללים לאשפוז ובידוד של חולי קורונה. פיצוי לפועלים הפלסטינים שעובדים בישראל אשר עבודתם הופסקה בשל משבר הקורונה עבור תקופת האבטלה ושמירה על זכויותיהם בעבודה. הבטחת זכויות נשים עובדות, ובמיוחד נשים בהיריון. הסעיף השלישי – רווחה: כל קצבאות הקיום יעלו ב-20% באופן זמני. חיוני לאפשר לאנשים עם מוגבלויות, אימהות חד-הוריות, הורים וקשישים, להתמודד בכבוד עם התקופה הקשה. יש לפעול לחיזוק מערכי הרווחה ובריאות הנפש ברשויות באמצעות מימון נרחב. הגדרת העובדים הסוציאליים ועובדי בריאות הנפש כעובדים חיוניים במשק וביטול כל הצמצומים שנעשו בתוכניות ובמרכזי רווחה בבריאות הנפש ובשירותים החברתיים בתקופת המשבר. המדינה תיקח אחריות מלאה על הביטחון התזונתי של אזרחיה. במסגרת זו יוקצו תקציבים מיוחדים לתיאום בין הגורמים המעורבים בהעברת תרומות ותלושי מזון – גורמי רווחה, רשויות מקומיות, מפעלי ההזנה של משרד החינוך וארגוני החברה האזרחית, על מנת שאספקת המזון תגיע לכל הזקוקים לכך ללא הבדלי דת, גזע, מין ולאום, ותשליט מחירים מבוקרים על מצרכי מזון בסיסיים. איסור מוחלט על ניתוק תושבים מחשמל, מים, גז, טלפון ואינטרנט במהלך תקופת המשבר. חובות בתקופה הזו לא יצברו ריבית. פטור מארנונה לצעירים, לסטודנטים ולקשישים, לחד-הוריים, לאנשים עם מוגבלויות, למובטלים ולעסקים קטנים. יינתנו הנחות משמעותיות במחיר המים הגז והחשמל הביתיים למשפחות המובטלים, העניים, הסטודנטים והקשישים. הרחבת השירותים לנשים ולילדים שסובלים מאלימות, לרבות סיוע פסיכולוגי. מקלטים ותוכניות טיפוליות לאנשים אלימים. תמיכה בגופים אשר עוסקים במיגור האלימות וההתקפות המיניות בתוך המשפחות – והאלימות בכלל – במיוחד בקרב הציבור הערבי, ובכלל זה הוספת תקנים לעובדים הסוציאליים. תוכנית מתוקצבת להרחבת התמיכה והשירותים לאנשים עם צרכים מיוחדים. סעיף רביעי – הדיור. עצירת כל פעילות האכיפה על בנייה ללא היתר וכל פינוי של אנשים ממקום מגוריהם עד תום משבר הקורונה. הקפאת כל תשלומי המשכנתה עד תום תקופת המשבר ללא צבירת ריבית. לאחר תום המשבר, תשלומי החוב ייפרסו בהתאם ליכולת של החייב. פנייה אקטיבית מצד המדינה אל הממתינים בתור לדיור ציבורי, לשם הצעת פתרונות דיור זמניים עבור הזכאים. הקלה על שוכרי דירות, המהווים כמעט שליש ממשקי הבית בישראל. אפשרות להאריך חוזי שכירות שמועדם מסתיים כל עוד חלות הגבלות על תנועה. אפשרות להשתחרר מהסכם שכירות לפני תום תקופת ההסכם. השהיית פינוי דיירים בתקופת המשבר. הגדלת הסיוע הממשלתי בשכר דירה ופתיחת ערוץ מהיר לבקשות מימון בתקופת המשבר. דחייה של תשלום דמי השכירות לתקופת המשבר ופריסת החוב שייווצר לשוכרים על פני מספר חודשים זהה למשך הזמן שבו לא שולם שכר הדירה במקור, ללא ריבית. במידה שהדירה היא הנכס היחיד של המשכיר, יידחו 50% מדמי השכירות. בקרה מלאה על מחיר שכירות הדיור ואיסור העלאת מחירי השכירות בשנה הבאה. הסעיף החמישי – חינוך והשכלה. לכבוד שר החינוך – היית פה. איפה נמצא שר החינוך? אני מבקש לעצור את הדיון עד ששר החינוך יגיע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יצא רגע לשירותים. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לעצור את הזמן, בבקשה. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא לשר – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל הוא לא נמצא פה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוא צריך להיות פה. אני מבקש, לפי החוק השר חייב להיות פה. אין שר במליאה. זה לא תקין וזה לא חוקי. לכן, אני מבקש לעצור את הזמן ולקרוא לשר החינוך להיות נוכח פה. אני רוצה שהוא ישמע אותי. חשוב לי שהוא ישמע אותי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, כי מדובר על חינוך. איפה הוא? תקראו לו, בבקשה. קראתם? כבוד היושב-ראש, אני בן אדם שמחפש פשרות מטבעי, אבל אני מתעקש ששר החינוך יהיה נוכח פה. אני לא אדבר על החינוך כשהוא לא נמצא פה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה יכול להמשיך לדבר על דברים אחרים. הינה השר. גם הוא נמצא פה שעות, אדוני. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מכבד. אני מבקש שהוא יהיה נוכח בזמן שאני מדבר. כבוד שר החינוך – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, תמשיך. << קריאה >> שר החינוך רפי פרץ: << קריאה >> יצאתי רק לדקה רגע החוצה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בדיוק דקה, אגב. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – השקעת תקציבים וכוח אדם בהנגשת הלמידה מרחוק לכלל התלמידים באופן שוויוני. לכלל התלמידים, בשפה העברית ובשפה הערבית. לשם כך: 1. יש לצייד את הילדים בכלים הנדרשים ללמידה מרחוק, ובראשם מחשב לכל ילד וחיבור יציב לאינטרנט. מערכי תמיכה מקצועית במורים שנדרשים להתמודד עם סיטואציות חדשות. תמיכה פסיכולוגית לילדים, הורים ומורים. תוכניות מאומצות להשלמת חומרים לאחר החזרה לשגרה לשם תיקון הפערים שנוצרו בלמידה מרחוק. פתיחת אולפני הקלטה מקצועיים בצפון ובדרום הארץ, גם בשפה הערבית. פיתוח תכנים דיגיטליים בשפה הערבית לסגירת הפער הקיים בתכנים החינוכיים. 3. יש לתת מענה מיידי לצרכים של תלמידים במערכת החינוך, שלהם צרכים נוספים: בחינוך המיוחד יש להתאים את המחשבים וכל הכלים הטיפוליים שבשגרה. ילדי מהגרי עבודה או פליטים נדרשים לצרכים חינוכיים ונפשיים ייחודיים. יש להבטיח המשך מפעל ההזנה והבטחת ביטחון תזונתי לילדים ממשפחות עניות. העברת תקציבים מיוחדים לארגונים ועמותות העוסקים בחינוך בלתי פורמלי, הדרושים מאוד בתקופה זו, שבה קשה יהיה להורים לממנם. 4. תמיכה באוכלוסיות הסטודנטים באמצעות פטור מתשלום שכר לימוד. תשלום שכירות למעונות. פטור מארנונה ומלגות נוספות לסטודנטים שנקלעים לקשיים, לרבות סטודנטים שלומדים בחו"ל. קליטת סטודנטים שלומדים בחו"ל במוסדות בארץ, כך שיוכלו להמשיך את לימודיהם. נבקש להקים ועדה שתכלול גורמי חברה אזרחית ערבית לגיבוש התוכנית. 5. הנגשה אקדמית מרחוק – יש לפתוח את המאגרים האקדמיים והדיגיטליים לציבור הרחב, ובפרט לסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות. נדרשים תקציבים להתאמת תוכניות ההתנסויות וההכשרות המעשיות לתנאים החדשים בתקופת החירום, בהתאם להנחיות משרד הבריאות. סטודנטים שאין ברשותם מחשב יקבלו סיוע מיוחד ברכישת מחשב או ציוד אחר הדרוש ללמידה מרחוק. שירותי הרווחה לסטודנטים הכוללים מלגות מיוחדות, שירותים פסיכולוגיים ועוד, יחזרו לעבוד ויתוקצבו במיוחד, על מנת לסייע למצוקת הסטודנטים. 6. החברה הערבית – בשעה זו מתגלה המחדל שבניתוק הכפוי, המפלה והגזעני של המיעוט הערבי בישראל. מצב החירום חושף את המציאות שבה הציבור הערבי נמצא בחזית מערכת הבריאות ובמקביל מופקר כאוכלוסיית סוג ב'. שעה זו היא גם הזדמנות לתקן את האי-צדק ולענות על הצרכים הייחודיים תוך דיאלוג כן עם נציגי החברה הערבית מכל התחומים. מצב החברה הערבית קשה במיוחד בשל העוני והאפליה השיטתית על רקע לאומי, שהוביל לעשורים של תשתיות מוזנחות או נעדרות כליל. ועל כן, נעלה את הדרישות הבאות: 1. זכותם של האזרחים הערבים לקבל את כל התכנים המופקים במשרדי הממשלה בשפה ערבית תקנית; 2. הקמת תשתית חשמל, מים ואינטרנט ביישובים הבלתי-מוכרים בנגב – אין אינטרנט גם ביישובים הקבועים של האזרחים הערבים. הקמת תשתיות חשמל, מים ואינטרנט ביישובים הבלתי-מוכרים בנגב. חיזוק התשתיות בחברה ביישובים הערביים לרבות תשתיות החשמל, הטלפון והאינטרנט. על משרד התקשורת לחייב ספקי תשתיות להנגיש את השירותים, שלהם זכאי כל אזרח. חיזוק שירותי הבריאות בחברה הערבית לרבות הקמת בית חולים חדש ביישוב ערבי. גיבוש תוכנית למאבק בקורונה המותאמת לצרכים של חברה הערבית תוך דגש על חודש רמדאן. תמיכה ברשויות מקומיות ערביות באמצעות מענקי חירום להתמודדות עם משבר הקורונה והשלכותיו, וכן הבטחת סיוע לרשויות במהלך תוכנית היציאה מהמשבר והחזרה לשגרה באופן שוויוני. מה קרה בפועל? משרד הפנים העביר 2.8 מיליארד שקלים לרשויות המקומיות. האזרחים הערבים – שמהווים 20% – כמה הם קיבלו? 1.7%, פחות מ-2%. אנחנו 20%. ויותר מזה, אנחנו הקבוצה המוחלשת. כלומר, אם צריך לתת למישהו בהעדפה מתקנת, אז זה האזרחים הערבים. במקום לקבל 22%, 23%, קיבלנו 1.7%. אני מדבר פה על כל הרשויות המקומיות הערביות. מה זאת אומרת כולן? כלומר, הערביות והדרוזיות. המילה היא הפרד ומשול – כאילו הדרוזים הם לא ערבים; בפועל, הדרוזים הם יהודים בחובות אבל ערבים בזכויות. כך מתנהגים אליהם. למה? בגלל הגזענות; בגלל התפיסה של חוק הלאום שזו מדינה אך ורק של עם אחד. הפילוסופיה של המדינה – היא רק לטובת עם אחד ועל חשבון העם האחר, כל עם אחר, לרבות דרוזים, שהם חלק אינטגרלי מהחברה הערבית. אז במקום שנקבל 20% – מה שמגיע לנו – או אפילו בהעדפה מתקנת 21%, 22%, 23%, קיבלנו 1.7%. בושה וחרפה. איך לא מתביישים? איך לא מתביישים בתקופה של משבר? כולנו נאבקים יחד לנצח את נגיף הקורונה. גם בצל המשבר הזה מפלים בצורה הבוטה ביותר, הגזענית, המבישה ביותר. מה שצריך זו תמיכה ברשויות מקומיות ערביות באמצעות מענקי חירום להתמודדות עם משבר הקורונה והשלכותיו וכן, הבטחת סיוע לרשויות במהלך תוכנית היציאה מהמשבר והחזרה לשגרה באופן שוויוני. חיזוק אגפי הרווחה ברשויות הערביות כך שיוכלו לתמוך במשפחות נזקקות. ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בכל הצוותים המקצועיים להתמודדות עם המשבר בגיבוש תוכנית היציאה ושאר תוכניות הסיוע. זוהי התוכנית שלנו, תוכנית ברורה. אני רוצה לפנות לשכבות המוחלשות במדינה: אזרחים ערבים, אזרחים בעיירות הפיתוח, אזרחים ערבים בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – משפחות חד-הוריות, קשישים, אנשים שלא מקבלים דירה בירושה. אני פונה למיליון מובטלים חדשים. אני פונה לציבור שהצביע לימין, לאנשים עניים, יהודים, שהצביעו לבנימין נתניהו ושהצביעו לש"ס. יש שני כיוונים, או הכיוון הזה שאומר: מגיע לכם, בצורה ישירה, ללא אמצעי, בצורה הכי ישירה; או הגישה של ראש הממשלה, חבר הטייקונים שיש לו וילה בקיסריה, שיש לו מיליונים, שהוא לא חלק מכם. הוא לא מרגיש. הוא לא יודע מה אתם מרגישים. אין לו אבא כמו אבא שלי, אין לו אימא, עקרת בית כמו אימא שלי. הוא לא מרגיש בכם. הוא מדבר על איך להעביר כסף לטייקונים, והוא יטפטף עד שהוא יגיע אליכם. הוא אף פעם לא יגיע אליכם. אני פונה אליכם ואומר לכם: אין מדיניות שיותר עושה אחיזת עיניים מהפרד ומשול. הוא יגיד לכם: תראו את הערבי הזה. תראו את הערבי, הוא ערבי, הוא יגיד לכם עליי. אני. אל תיתנו לפריבילגים לשסות מוחלשים במוחלשים. כך הפריבילגים מרוויחים, כשהם מצליחים לבנות גדרות, חומות. כשהם מצליחים חומות בינינו, הם אלה שמרוויחים. אנחנו רוצים להסיר את החומות ולהגיד לכם: יש בינינו דברים משותפים. יש בינינו דברים משותפים. והדבר החשוב ביותר שאני רוצה להגיד לכם, וזה החשוב ביותר: כל מה שאנחנו עושים פה יכול לעזור לכם ב-5%, בעוד 10%, אבל יש דרך אחרת. אתם זוכרים את המחאה החברתית? הייתה מחאה של רופאים, והייתה מחאה של עובדות סוציאליות והייתה מחאה על מחירי הדיור. הייתה אז מחאה – די של מעמד הביניים. הייתה אז מחאה די חד-לאומית. אנחנו צריכים לקרוא לא לאותה מחאה, ולמחאה אמיתית של המעמד המופלה ביותר לרעה, המופלה ביותר לרעה, של יהודים וערבים ביחד. לצאת לרחובות – אלפים, עשרות אלפים, מאות אלפים – ופה הם ירעדו. רק כך הם יפחדו. רק כך יתחילו לתקן ורק כך נצליח לנצח אותם. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. 15 דקות לרשותך. << דובר >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היו"ר. חברי הכנסת, ההסכם הזה שמונח בפנינו, החוק הזה, שמבוסס על ההסכם, מכשיר ממשלה שאין בה שמץ מכל מה שהיצור הזה שנקרא כחול לבן הבטיח לבוחריו – חלקם בוחרינו ואנשינו מהשמאל שהתפתו להצביע כחול לבן במשך שלוש מערכות בחירות. אין בחוק הזה ואין בהסכם הזה אפילו זכר להבטחת בחירות אחת של כחול לבן. כחול לבן דיברו על מאבק בשחיתות, דיברו על מאבק בנתניהו. הם נכנסים תחת נתניהו – נאשם בפלילים – ובעצם דרכם נתניהו משיג את מה שהוא רצה: הכשרה, הלבנה שלו מול בית המשפט. נציגי כחול לבן הם אלה שלוחמים פה בכנסת, והם אלה שהולכים לבתי המשפט כדי להגיד שנתניהו – נאשם בפלילים – לא רק שהוא יכול, אלא שהוא צריך לכהן כראש ממשלה והם תחתיו. זה בניגוד גמור לכל מה שכחול לבן עשו, לכל מה שכחול לבן פיתו בעזרתו את האנשים שלנו, אנשי השמאל, ללכת ולהצביע להם שלוש פעמים. שום דבר בכל המהפכה החילונית וכל העניינים האלה של דת ומדינה שהם הבטיחו – תחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים, זכויות לקהילה הגאה – שום דבר מזה לא מופיע בהסכם. שום דבר אידיאולוגי, חוץ מנקודה אחת שעליה אני רוצה לדבר היום, והיא בעיניי – אחרי השחיתות, אולי – הנקודה המשמעותית ביותר בהסכם הקואליציוני, וזה נושא הסיפוח. בהסכם הקואליציוני, שחתומים עליו בני גנץ וגבי אשכנזי, ודרכם גם עמיר פרץ ואיציק שמולי, מפלגת העבודה, מופיע תאריך מפורש למהלך של סיפוח השטחים. בואו נדבר באמת על נושא הסיפוח: הסיפוח הזה הוא דבר שעד עכשיו שום ממשלה ישראלית לא העזה לעשות, לא מן השמאל, כמובן, וגם לא מן הימין. אומרים לכם אנשי הימין, נציגי המתנחלים: כן, מדובר רק על סיפוח ההתנחלויות – וכשאתה רואה את המפה, כשאתה רואה אפילו את מתווה טראמפ, אתה מבין שסיפוח הוא סיפוח מלא. הוא סיפוח שמספח לתוך מדינת ישראל מיליוני פלסטינים בשטחי הגדה המערבית ושם קץ לשאיפות הלאומיות של העם הפלסטיני. השאיפות הלאומיות האלה הן שאיפות לגיטימיות, כפי שיש לכל עם וכפי שיש גם לנו, לעם היהודי. ומה שחמור במיוחד בסיפוח הזה זה שהוא לא שם קץ רק לשאיפות הלאומיות של העם הפלסטיני למדינה משלו, אלא הוא גם שם קץ לשאיפות הלאומיות שלנו, של היהודים, למדינה יהודית ודמוקרטית כאן. כי סיפוח יביא את ישראל למצב שלא יהיה בה רוב יהודי, והיא לא תהיה דמוקרטית, היא תהיה מדינת אפרטהייד. וזה עומד בניגוד גמור לכל מה שמדינת ישראל צריכה לייצג, לכל מה שהאיש הזה, הרצל, חזה. לכל מה שאנחנו מאמינים בו כמדינה יהודית ודמוקרטית. כאן אולי ההבדל ביני לבין איימן עודה, שדיבר לפניי, או אחרים. אתם אומרים שתי מדינות, גם אני אומר שתי מדינות, אבל אני גם אומר שתי מדינות לשני עמים. זאת אומרת, אני אומר מדינה פלסטינית ואני אומר מדינה יהודית. מדינה יהודית, אין הכוונה מדינה רק ליהודים. חלילה לא. יש כאן ערבים, יש כאן אחרים, יש כאן עשרות אחוזים מהאזרחים שהם אזרחים שווים במדינה שלנו, בדיוק כמו כל אזרח אחר – – – << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מגיע – – – << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> חד-משמעית. אבל במסגרת הפשרה שאני רוצה לעשות, והיא פשרה היסטורית של חלוקת הארץ, אנחנו מקימים ממדינת ישראל הקיימת – אני רוצה שתהיה בצידה גם מדינה פלסטינית. ואז למשל נושאים כמו עליה והגירה: תהיה עלייה יהודית לכאן, ותהיה עלייה פלסטינית לשטחים, למדינה הפלסטינית. זו הפשרה ההיסטורית שאני רואה אותה, וכך אני מסתכל על פתרון הסכסוך בין שני העמים בארץ הזאת. סיפוח, סיפוח השטחים, סיפוח מיליוני פלסטינים, קץ האוטונומיה הפלסטינית, דיכוי של האזרחים הפלסטינים בשטחים באמצעות שיטה של אפרטהייד שתהיה מובנית בחוק הישראלי – כל הדבר הזה יביא חורבן על הפלסטינים ויביא חורבן עלינו, הישראלים. את הדבר הזה הכשירו בני גנץ וגבי אשכנזי בחותמם על ההסכם הקואליציוני שבו נקוב תאריך – 1 ביולי – להחלת מהלכי סיפוח בגדה המערבית. סיפוח הוא דבר מסוכן הרבה יותר מהקורונה. אנחנו עכשיו משתחררים מהקורונה, מהמחלה הזאת, ואנחנו הולכים תוך כמה שבועות, תוך כמה חודשים, להדביק את עצמנו במחלה הרבה יותר גרועה. לא רק להדביק, לבלוע; לעכל אותה באופן שלא נוכל להשתחרר ממנה אי-פעם – וזה הסיפוח: מתכון בדוק לשפיכות דמים, לאלימות ולדיכוי. יש אנשים – גם בארץ, אומנם לא רבים, אבל יש שאומרים ודוגלים ברעיון של מדינה אחת לכולם. מדינה אחת לשני העמים, לכל מי שחי כאן, מהירדן ועד הים, מדינה אחת. יש גם אנשים שאומרים, וזה לפי הרעיונות שלנו שיראו אותם כאוטופיים שחושבים שכל העולם כולו צריך להיות מדינה אחת; עולם ללא גבולות. כל העמים חיים בהרמוניה בעולם שהוא כולו מדינה אחת. המציאות שונה. לא רק המציאות שונה. גם אנחנו, בשמאל, מכירים בזכות העמים להגדרה עצמית, שהיא זכות מוכרת. ממש כמו שיש זכויות אישיות לבני אדם, יש זכויות גם לקבוצות ולעמים. לעמים יש זכות להגדרה עצמית. לעם היהודי יש זכות להגדרה עצמית, ועל פי הזכות הזאת קמה מדינת ישראל, על פי החלטת האו"ם; ולעם הפלסטיני יש זכות הגדרה עצמית, ועל פי הזכות הזאת חתמה מדינת ישראל עם נציגי העם הפלסטיני על שורה של הסכמים, וקם משטר ההסכמים, שמחזיק מעמד עד עצם היום הזה, מאוסלו ואילך. גם גופים בין-לאומיים הכירו בזכות הפלסטינית להגדרה עצמית וגם אני מכיר בה, ואני חושב שהיא תהיה טובה לפלסטינים והיא תהיה טובה גם לנו, הישראלים. לצערי, הסיפוח ימיט חורבן על כל המבנה הזה, שהוא מבנה של הסכמים בינינו לבין הפלסטינים, וגם על כל הבסיס הציוני שלנו במדינת ישראל. מי שרוצה סיפוח – וצריך להגיד את זה – מי שרוצה סיפוח ישים קץ לחזון הציוני והוא אנטי-ציוני. מי שרוצה סיפוח וחושב שכך הוא מגדיל את מדינת ישראל, מחזק אותה, מעלה אותה, צריך להבין שמדינת ישראל אחרי סיפוח לא תהיה אותה מדינה כפי שהייתה לנו עד עכשיו, אלא זאת תהיה מדינה שתהיה לא יהודית, לא דמוקרטית, וזאת תהיה מדינה שרוב רובם של האנשים, גם יהודים וגם ערבים, לא ירצו לחיות בה. האפרטהייד שיהיה חלק מהסיפוח – כי הרי הסיפוח לא ייתן זכויות שוות כגון הצבעה לכנסת למיליוני פלסטינים, אלא זה יהיה סיפוח של אנשים חסרי זכויות – לא נעצר רק בקו הירוק. קודם כול, לפני זמן, בבוקר, שמעתי כאן את השר סמוטריץ' אומר לחבר הכנסת סעדי, שואל אותו: תגיד, מה זה השם הזה סעדי? סעדי זה אומר שאתה מסעודיה. הכוונה שאתה מסעודיה, זאת אומרת שאולי אתה צריך לחזור לסעודיה, שאין לך פה מקום בארץ הזאת, שאתה לא באמת אזרח שווה. את זה אומר השר סמוטריץ'. סמוטריץ' זו עיירה באוקראינה, יש גם נהר בחבל חמלניצקי, זה אוקראינה המערבית. היו הרבה יהודים שם, אז הרבה יהודים קרויים על שם ערים ועיירות. למשל, השם שלי, הורוביץ, זה מהעיירה הורוביצה – זה בצ'כיה. יהודים קיבלו את השם של המקום. אז מה זה אומר? שאני וסמוטריץ' צריכים לחזור למזרח אירופה? שאין לנו כאן חלק ונחלה בארץ הזאת? ודאי שכן. אנחנו אזרחים ישראלים; זאת מדינה שלנו ואנחנו כאן בזכות מלאה – וכך גם חבר הכנסת סעדי, וכך גם כל חברי הכנסת וכל אזרחי ישראל, יהודים או ערבים. כולם אזרחים שווים. אבל אתם צריכים להבין שברגע שאנחנו הולכים לסיפוח וברגע שישראל עוברת ממתכונת דמוקרטית וכיבוש בצידה למתכונת של סיפוח כללי, היא מאבדת את הזכות לטעון את הטענה שאני טענתי כאן עכשיו, שאני אזרח ישראלי וזה המקום שלי בזכות ולא בחסדו של אף אחד; כי ברגע שאני שולל ממיליוני אחרים, בני אדם אחרים, את הזכות שיש לי, את הזכות הכי בסיסית לאזרחות ולחופש ולביטחון בארצי, כך גם הזכות שלי איננה מובטחת. ולכן, ההסכם הזה הוא הסכם בזוי בעיניי. הוא הסכם שבו מיעוט מתנחלי לקח את מה שהיה אמור להיות האלטרנטיבה השלטונית – כחול לבן בראשות בני גנץ וגבי אשכנזי, שאני יודע מה הם באמת חושבים בעניין הסדר מדיני. אני יודע כי דיברתי איתם. והם נכנעו והתכופפו לדבר הזה. דבר מהאידיאולוגיה שהם הבטיחו אין בהסכם. אין בהסכם שום דבר ממה שכחול לבן רצו, הבטיחו, ולקחו גם חלק מהמצביעים שלנו, כאמור. אין בהסכם הזה שום שינוי בנושא דת ומדינה; אין בהסכם הזה שום שינוי כלכלי; אין בהסכם הזה שום דבר, חוץ מדבר אחד: הסיפוח. זה מה שיש בהסכם. וכמובן הלבנה של נתניהו, של השחיתות שלו, בפני מערכת המשפט. אני קורא לכנסת לדחות בבוז את החוק הזה ולזרוק אותו למקום הראוי לו, שהוא פח הזבל של הכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה לחבר הכנסת הורוביץ. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, שלא כהרגלי אני הולך לצטט ציטוט ארוך מדברי נתניהו. אתמול קראתי את אחד הדברים אולי הכי מצחיקים. אני מודה, אני והיועצת שלי קראנו וצחקנו. בסוף אומנם גם בכינו, אבל קודם כול צחקנו. ומי שרוצה לצחוק דווקא היום יחד איתי יכול, אגב, גם להיכנס לאתר הרשמי של משרד ראש הממשלה, ויראה את ההודעה הזאת מתאריך 12 בפברואר 2012. וכך מתחילה הידיעה באתר הרשמי של משרד ראש הממשלה: "ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש הערב בבית המשפט העליון עם נשיאת בית המשפט העליון, כבוד השופטת דורית בייניש. ראש הממשלה יזם את הביקור הראשון מסוגו במטרה להוקיר את פעילותה של הנשיאה היוצאת ושל מערכת המשפט בישראל. בפגישה השתתפו כל סגל שופטי בית המשפט העליון, לרבות הנשיא הנבחר, כבוד השופט אשר גרוניס. ראש הממשלה בנימין נתניהו: 'אני ביקשתי את המפגש הזה כי רציתי להגיד קודם כול לך כמה דברים. רציתי פשוט להודות לך בשם עם ישראל ומדינת ישראל על השירות הארוך והאמיץ והחשוב שלך, לשמור על בית המשפט העליון. עשית את זה בצורה מופלאה, בתקופה לא פשוטה, תחת חיצי ביקורת, וזה לא קל לאף אחד. אבל זה במיוחד לא קל לשופטים, משום שהם בעצם נעדרים בדרך כלל את היכולת של תגובה ישירה. אבל אני חושב שעמדת בפרץ בצורה מרשימה ביותר. אני לא חושב שנרתעת ולא שינית דבר מהשקפתך על מה צריך לעשות שהוא נכון, חוקי ודרוש למדינת ישראל. תמיד כשאני מסתובב בעולם, אני נותן, בתשובה לשאלות או התרסות על מדינת ישראל, אני נותן את בית המשפט – מערכת המשפט ובית המשפט העליון בפרט – כדוגמה לבית משפט מופתי. אני חושב שבעולם מעריכים אותו כנדבך יסוד בדמוקרטיה שלנו. אני לא אסתיר שגם הוספתי, אפרופו שוויון בין המינים, שיש לנו אישה שהיא נשיאת בית המשפט העליון'" – מה, כבר התאכזבת? אני רואה שלפחות אתה צוחק. "'אבל לא בזה אנחנו מתברכים, אלא בסגולות האובייקטיביות שאת והשופטים האחרים מביאים לתפקיד הזה, שהוא באמת, הייתי אומר שזה קודקוד הפירמידה, תלוי איך מעמידים אותה, אבל בוודאי אחד מהיסודות האיתנים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. אני חושב שעצמאות בית המשפט היא דבר מובנה והכרחי". עכשיו אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, תחזיק את הכיסא טוב, זה הציטוט המדויק: "אנחנו יכולים להבדיל בין משטרים למשטרים ביחס למידת העצמאות והאי-תלות של בית המשפט. בישראל בית המשפט היה, הינו ויישאר עצמאי. כל ניסיון להביא דברים שיפגעו בעצמאות בית המשפט נופלים. אמר אחד מעמיתייך, שהיה בתפקידך קודם לכן, שסופם של דברים רעים ליפול. אני חושב שתחילתם ליפול. בסך הכול גנזתי כל הצעה שנועדה לפגוע, לקצץ בכל צורה שהיא בעצמאותו של בית המשפט, וזה מתוך השקפה עמוקה שגם ירשתי בבית אבא". אני פה קצת מדלג וממשיך הלאה: "אני רוצה לברך אותך, השופט גרוניס, אתה ממשיך במסורת ומורשת מפוארת, אין מילה אחרת, מפוארת, שהיא יסוד מוסד בקיום הלאומי שלנו. אני חושב שהדמוקרטיה היא חלק מהקיום הלאומי שלנו, ובית המשפט הוא אבן יסוד בדמוקרטיה שלנו. אלה לא אמירות מהשפה אל החוץ, אלה דברים שאני, ומי שמסייע לצידי וגם באופוזיציה מאמינים בהם" – אתם מאמינים שזה נתניהו? זה רק ציטוט, זה לא אני. אני רק מצטט אותו. "אני חושב שדמוקרטיה איננה נבחנת בהצעות הרדיקליות שעולות מתוכה. היא נבחנת בתגובה של המנהיגות, של המסה הקריטית של האלקטורט והמנהיגות הפוליטית, כיצד היא מתנהגת מול תופעות רדיקליות. במקרה שלנו אני חושב שמדינת ישראל היא מדינה אחראית עם מורשת אחראית, והיא תישאר" כזאת. ועוד פעם, פה שווה להחזיק את הכיסא טוב, זה נתניהו: "יש שופטים בירושלים, יהיו שופטים בירושלים, ואני שמח שיש היום יותר שופטים בירושלים, וזה יישאר. לכן, אני רוצה פשוט להודות לך על השירות הנפלא שעשית למען מדינת ישראל." זה נתניהו במפגש עם דורית בייניש והסגל של בית המשפט העליון כולו. אבל לא רק זה, בהמשך, בטקס שנערך בבית הנשיא ב-28 בפברואר, נתניהו מוסיף: "רק בחודשים האחרונים גנזתי כל חוק שאיים לפגוע בעצמאות המערכת", "אני אמשיך לפעול כך, ובכל פעם שיגיע לשולחני חוק שעלול לפגוע בעצמאות בית המשפט בישראל אנו נוריד אותו". למה אני כל כך התעכבתי והארכתי בדברי נתניהו מאז, מ-2012, מהעבר הלא-רחוק שלנו? כי כל מה שאנחנו רואים היום, ואנחנו רואים היום מאבק היסטרי בבית המשפט ובמערכת המשפטית, הדבר הזה מעיד שהבן אדם נלחם אך ורק על ההישרדות האישית שלו. לא מעניינת אותו לא דמוקרטיה ולא קורונה ולא המערכת המשפטית. הכול ציניות, הכול אישי, שום דבר ערכי. וזה לא רק, לצערי, נחלתו של נתניהו וכל אלו שתומכים בו. מי שנתן לזה יד היו גם כחול לבן. הרי לא במקרה הם ויתרו על קווי היסוד. פעם ראשונה בהיסטוריה, לא רק במדינת ישראל, אלא בעולם כולו, שמקימים ממשלה ללא קווי יסוד. על מה נסובו כל הדיונים, כל המשא ומתן הקואליציוני – קווי יסוד לא עניינו אף אחד – על הכיסאות ועל המערכת המשפטית: מי יהיו בוועדה למינוי שופטים, מי ימנה פרקליט, מי שר המשפטים, ואיך תתפקד ועדת שרים לחקיקה. רק סביב זה נסובו כל הדברים. שום דבר אחר. וממתי פתאום נתניהו מתאהב ברעיון של פסקת ההתגברות? הרי אנחנו רק עכשיו שמענו מה הוא חושב ומה הוא אמר ומה הוא דיבר. ממתי פתאום פסקת ההתגברות הפכה באמת למטרה המרכזית? מאותו רגע שהתחילו חקירות והוגש כתב אישום. ואני אומר את זה מצד אלו שסבורים שחייבים רפורמה אמיתית במערכת המשפט. אני מצדד ברפורמה אמיתית, כי אין לנו ברירה. מי שראה את ההתנגשות בין המערכת המשפטית, בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת – רק לפני חודש וחצי, אתם זוכרים, יולי אדלשטיין, התכתבות בין יושב-ראש הכנסת לנשיאת בית המשפט העליון; מי שרואה כרגע התנגשות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, בין ראש הממשלה לנשיאת בית המשפט, נציגיו של ראש הממשלה, כל הדיון שהיה בכנסת רק השבוע – כולם מבינים שחייבים פה רפורמה, לא רק למען מערכת המשפט אלא למען כל אזרחי מדינת ישראל. אבל רפורמה אמיתית, לא גחמה פרסונלית שבאה להציל פלוני או אלמוני. ומערכת המשפט, יותר מכל אחד אחר זקוקה לרפורמה שנקראת, במילה אחת, או בשתי מילים, "חוקה לישראל". זה למעשה מה שאנחנו זקוקים לו. ואני אומר שלא גיליתי את אמריקה. דווקא הצד הזה של הליכוד, הצד הלאומי, מהם הייתי מצפה. הרי מי המציא? מי הראשון שדיבר על חוקה למדינת ישראל? מנחם בגין ב-1950. ב-2 בפברואר 1950 העיתון "חרות" מפרסם את הנאום שבגין נותן יום קודם לכן כאן בכנסת, אחד הנאומים החשובים – ואני מציע לכל חבר כנסת בליכוד לקרוא את הנאום הזה – כשהוא מסביר שכנסת ישראל חייבת לחוקק חוק המאמץ חוקה. ואם הכנסת לא מסכימה חייבים ללכת למשאל עם. וזה בגין מ-1950. ואגב, מה בנימין נתניהו בעצמו חושב על הנושא של חוקה למדינת ישראל? גם בזה שום דבר לא חדש. ואני מצטט מדברי נתניהו שהוא נשא כאן מהפודיום הזה לרגל 57 שנה לכנסת ישראל. נתניהו כראש ממשלה עלה לכאן לדוכן הנואמים, ואני רק מוציא קטע מנאומו של נתניהו מאותו אירוע: "אני רוצה לומר דבר מה ביום חגה של הכנסת, כי האמת צריכה להיאמר. על אף ההישגים בישראל יש היום משבר אמון בין הכנסת לבוחריה, בין הציבור לבין נבחריו, ונכון לומר גם שחל פיחות גדול ומסוכן בדימויה של הכנסת בעיני הציבור. ואני חושב שחובתנו לעצור את הפיחות הזה – – – החוקה צריכה להגן על האזרח מפני הכלל, מפני רודנות השלטון, אבל היא גם צריכה להבטיח אמצעי הגנה שהשלטון חייב להיות מצויד בהם כדי להגן מול המציאות שאנחנו חיים בה. החוקה צריכה לאזן רשויות, אבל גם" לעמוד לרשות כולם. ולכן אני אומר, אנחנו יודעים מה עמדתו של נתניהו גם בנושא עצמאות בית המשפט, מה עמדתו בנושא חוקה. אנחנו יודעים מי היה הראשון שנשא את הדגל – מנחם בגין; אבל בצד הזה של הליכוד של היום – שתיקת הכבשים, וזה לא במקרה. נתניהו באמת הפך את הליכוד של היום, גם במישור הפוליטי, למין פרודיה זולה, פרודיה לא מוצלחת, מגוחכת, של מפא"י של שנות החמישים ושל שנות השישים. כל הליכודניקים פתאום הפכו למפא"יניקים. ובאמת אני חושב שזה בולט כשאני שומע כל פעם שמישהו מסיעת הליכוד מתחיל להאשים: אתם באופוזיציה, אתם יחד עם הרשימה המשותפת, אתם עם ערבים, אתם השמאל. זה בדיוק מה שאמר בן-גוריון, מי שזוכר פה את הדיונים בבית הזה כשבן-גוריון היה מכריז "בלי חרות ומק"י". "בלי חרות ומק"י". זה הליכוד של היום בלי חרות ומק"י. ואגב, לגבי האופוזיציה, הרי מנחם בגין היה 29 שנה באופוזיציה ולא התבייש בכך. להפך, הוא טבע את מטבע הלשון: זו זכות גדולה לשרת את עם ישראל באופוזיציה. ולכן אני אומר, כל אחד שקצת מבין בדינמיקה הפוליטית, באירועים שאנחנו כרגע נתקלים בהם, מבין לאן נושבת הרוח. וחבל שאין פה נציגי כחול לבן, כי הם גם יודעים את האמת: נתניהו לא רוצה ממשלה, נתניהו רוצה להגיע ליום חמישי, הוא רוצה להגיע למחר ולקבל 61 חתימות, ולהחליף את יושב-ראש הוועדה המסדרת, ואז כל הקלפים כולם אצלו ביד. ואז הוא יחפש וימצא תירוץ, יהיו לו שבועיים לחפש תירוץ למה לקחת את מדינת ישראל למערכת בחירות רביעית, וכך יהיה. ואני פונה מכאן ליושב-ראש הכנסת בנימין גנץ, שהוא גם יושב-ראש כחול לבן: תחשוב טוב מה שאתה עושה מחר לפני שאתה מעביר ונותן 61 חתימות, לפני שאתה מעביר את ראשות הוועדה המסדרת לנציג הליכוד. אבל מעבר ללהזהיר כבר אי-אפשר, אנחנו לפחות לא יכולים לעשות כלום. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, וכדאי שמדי פעם תסתכלו מה אומר בנימין נתניהו על אותם דברים רק בתקופות שונות. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת אחמד טיבי, אדוני. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 30 דקות, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים בתקופה פרלמנטרית שאני כחבר כנסת ותיק לא חוויתי תקופה כמוה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מאיזו שנה אתה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מ-1999, ומרגיש מאוד צעיר, עדיין, ואני לא זוכר כאלה מהלכים. לא זוכר כזה כיפוף והגמשה של התקנות, של החוקים, של חוקי-היסוד, כדי להקים קואליציה בין שני ניגודים, לכאורה, שהיו משני עברי המתרס. אחד פסל את השני, אחד אמר: רק לא ביבי, והשני אמר: נסחט על ידי האיראנים. והדברים האלה נעלמו. ואז אנחנו עדים לעבודת ועדות אקספרס של חצות, אחרי חצות – ראית את הסרט "אקספרס של חצות"? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אוקיי. וייצגו אותנו שם חברינו אוסאמה ועופר, אוסאמה סעדי ועופר כסיף, בצורה טובה מאוד, אבל התוצאה לא מוסיפה כבוד לפרלמנט, לבית הזה. בסוף, קרוב לוודאי, אדוני, בית המשפט לא יבטל, כנראה, לא יבטל את ההסכם, כי הוא נתון לאיומים, וזו סחיטה באיומים. כאשר ראש הממשלה משסה את שריו בבית המשפט העליון, ואומר, הוא בעצמו אומר: אם תפסקו נגד סעיפים בהסכם נלך לבחירות, דבר שהציבור הישראלי מאוד לא רוצה – בחירות, עם העלויות – ברור שזה איום. מלבד כלבי השיסוי הפרלמנטריים שביבי שולח בבית המשפט העליון, ראה דוגמה חבר הכנסת ד"ר שלמה קרעי – איך, איך הוא מדבר אל השופטים, אל היועמ"ש. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> טוב, הוא דוקטור, מה אתה רוצה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוא דוקטור. נכנסו פה אוסאמה וסונדוס לצד חברי אנטאנס. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> סעודי – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תכף, תכף, תכף נתייחס לסעדי וסעודיה. הוא מכיר היטב את בית המשפט העליון. אנחנו לא אמורים להיות המגינים הראשונים של בית המשפט העליון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני רוצה להפריע לך: נוסף לכך הוא פרלמנטר מצוין, שבקי בתקנון הכנסת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בתקנון הכנסת, בחוקי-יסוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בחוקים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בחוקי מדינת ישראל, משפטן שיוסיף כבוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טוב, מצוין. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אגב, שלושתם מוסיפים כבוד לבית הזה. גם אנטאנס הוא דוקטור לכלכלה פוליטית, אוסאמה משפטן – אתם רואים את העבודה שלו – וסונדוס היא תוספת רווח נטו לכנסת. ראית היום את הנאום שלה, שמעת אותה – גאווה גם לאוזניים, גם לעיניים. << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני, בית המשפט העליון כמעט ולא נתן סעד לפלסטינים. אישר גירושים, חיסולים, הפקעות, התנחלויות, אישר את כל עוולות הכיבוש, וגם לא נתן סעד מי יודע מה לפלסטינים בישראל, לציבור הערבי בישראל. למרות זאת, כאשר הוא מותקף על ידי אנשי הימין, אנחנו מוצאים את עצמנו בצד שמתעמת עם אנשי הימין כדי שהקורפוס הזה, הגוף הזה, לא ייפול, לא יתמוטט. כי אם הוא יתמוטט, יכול להיות ששופטי העליון יהיו סמוטריץ', יריב לוין, ועוד (אומר בערבית ומתרגם:) מהסוג הזה. זה לא בדיוק עתיד ורוד לכולנו. אני רוצה לספר לכם על ההבטחות שניתנו לנו על ידי כחול לבן. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא על ידי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כחול לבן – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> חוסן לישראל. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כחול לבן הייתה גוף – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל היה לנו הסכם – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> על ידי הקוקפיט. אללה ינעל – – – קוקפיט. תרגם להם, קיללתי את המושג קוקפיט. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם יאיר מקלל אותו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היום. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דין א-רמדאן. חוק קמיניץ – כולם ראו שהרשימה המשותפת מאוד נחושה להביא לשינוי וביטול החוק הזה או להסרתו מספר החוקים. שליחות ציבורית בגלל המציאות העגומה של הרס בתים וקנסות. אוסאמה, דיברנו – שלחה לי גב' מרזוק מעארה קנס של מעל 500,000 שקל אחרי הריסה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוצאות הריסה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוצאות הריסה. תגיד לי – ערלות לב, זה הביטוי. ככה מתעללים באזרחים. ככה מתעללים. הכול בגלל חוק קמיניץ. אז באותו לילה שהגשנו את ההסתייגות כמעט ביטלנו, הקפאנו, את קמיניץ, כמעט. עד שאמר לי חבר הכנסת ניסנקורן: הייעוץ המשפטי אוסר, אני מסכים להקפאה של חמש שנים. ואז גם על זה אמרו: אי-אפשר, נעביר את זה לוועדת הכספים, שם נעשה את זה. ועדת הכספים המליצה על הקפאה. מי תמך בהמלצה על הקפאה? כחול לבן על כל מרכיביה אז, הליכוד, מרצ, העבודה, ישראל ביתנו, החרדים, ואנחנו, כמובן, בראש החץ. אני קורא את ההסכם הקואליציוני, ושם כתוב: תוקם ועדה פריטטית לעדכון. עדכון – חתלן, יעני – עדכון קמיניץ. תגידו – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, הכוונה שאם זאת ועדה פריטטית, הליכוד רוצה להחריג את החקלאים היהודים. זאת הכוונה. זאת הבטחה. אני קיבלתי את ההבטחה הזאת מבני גנץ באופן אישי, ואני קיבלתי את ההבטחה הזאת מאבי ניסנקורן, שעומד להיות שר המשפטים, באופן אישי. ולכן אני תובע היום, ואמשיך לתבוע בשם הרשימה המשותפת והציבור הערבי, משר המשפטים אבי ניסנקורן להתקין תקנות, שזה בסמכותו כשר המשפטים, להקפיא את התקנות האלה של חוק קמיניץ. נכון, בפוליטיקה יש כאלה שלומדים בבית ספר של בנימין נתניהו, שמבטיחים אבל לא חייבים לקיים. אבל יש דברים בסיסיים, אלף-בית. לא נרפה מהנושא הזה. אחר כך הבטיחו חוק שוויון, חוק-יסוד: שוויון, ואמרו: נתקן את חוק הלאום. דרשנו לבטל – אמרו: נתקן. לא האי ולא האי – כלום. והגענו היום למצב, כאשר אנחנו באמצע משבר הקורונה, שכל הציבור סובל אבל יש כאלו שסובלים יותר – שכבות מוחלשות, יישובים ערביים; פריפריה, אבל בעיקר יישובים ערביים. ולכן, השלטון המקומי, ראשי השלטון, ראשי הרשויות, הכריזו על שביתה. וקיימנו דיון בוועדת הכספים, והיה שם מרדכי כהן, מנכ"ל משרד הפנים, היה שם חיים ביבס, היה שם טמקין ממשרד האוצר. הייתה התוויית דרך; לא היה סיכום. אפילו לא מחצית הדרך. למה זה קורה? אגב, תמכנו ב-80 מיליארד שקל, ובצדק תמכנו. אגב, באותו חוק דיברו על סיוע, היה כתוב "סיוע לשלטון המקומי בארנונה". לא אמרו אז מה, מו, לא כתבו בחוק. אבל אנחנו אגב בעד שיפוי עסקים שקרסו ורשויות על קריסת עסקים ומסחר. אנחנו לא יכולים להיות נגד. אבל צריך לשפות גם בהחלטת ממשלה – אם לא בחוק, בהחלטת ממשלה – את הרשויות שסובלות מצניחת גביית ארנונה עד כדי 70% ו-80%. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בחוק כתוב, קראנו את זה, שיהיו הנחות על ארנונה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיוק, הנחות ארנונה. אגב, זה היה לשביעות רצון כולם. הנחות ארנונה זה לכולם. אחר כך היו מגעים בין משרד הפנים, האוצר וראשי השלטון המקומי הארצי, חיים ביבס, והכול; אני לא רוצה להגיד "הוסט" – שמו את הפוקוס על העסקים אחרי כמה ימים. לאחר מכן היה חוק שהביא השר אלקין, ותקענו את החוק בגלל הרשויות והמשבר עד שהוא יתחייב – בגלל ההסתייגות שלנו על ארנונה למגורים – יתחייב להאריך את תקופת סביבה שווה לסוף 2021. סך הכול, אם הרשויות ינצלו את זה השנה הזאת והשנה הבאה – 120 מיליון שקל. אבל לא לזאת הכוונה. אנחנו רוצים תשלום ישיר לרשויות של לפחות 200–220 מיליון שקל. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 70 מיליון כל חודש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 70 מיליון כל חודש לשלושה חודשים. מה זה? ואללה אישי. על מה מתעקשים במשרד האוצר? אתמול דיבר איתי חברנו מודר יונס ראש הרשויות הערביות, והייתה שיחת ועידה עם שר הפנים אריה דרעי. אני מעריך מאוד את עמדתו של השר כפי שהציג אותה אתמול בלילה בשיחה בינינו, הוא תומך בדרישה ואומר שהרשויות הערביות חייבות לקבל תמיכה ישירה, לא חשוב מה הכתובת, מה הכותרת. לא חשוב – מענקי איזון, מגורים, ארנונה. משרד האוצר לא רוצה לעשות את זה דרך ארנונה למגורים, אדוני, כי הוא אומר שזה יהיה ארצי. אני בעד שגם יהודים יקבלו, שרשויות יהודיות יקבלו פיצוי אם צנחה להם הארנונה למגורים. זאת לא תביעה רק – זאת תביעה לכל האזרחים שסובלים. והשר דרעי הודיע לי ולמודר שבממשלה הוא ייאבק על הנושא הזה. אתה חבר כנסת ותיק, בקרוב יביאו עוד תוספת לוועדת הכספים, 12, 13, 15 מיליארד שקל. זה לא יעבור את ועדת הכספים אם לא יהיו הפעם דברים ברורים, או שיעבירו את זה בממשלה קודם, ואחר כך הדברים יזרמו בוועדת הכספים. שיעבירו בממשלה. הבעיה היא של הרשויות שהממשלה לא מחליטה לפצות אותן ולהזרים להן כספים. להזרים כספים. כמו שהבעיה היא בפיצוי עסקים קטנים ועצמאים, שיש סרבול, ביורוקרטיה: עד שמישהו מגיש בקשה הוא צריך לסיים תואר שני במכון ויצמן בגלל הניירת והמכשולים בבקשות. ובסוף הסטטיסטיקה עגומה מבחינתנו, מבחינת עסקים קטנים ועצמאים בחברה הערבית. דרשנו לקבל סטטיסטיקה, כמה הגישו בקשות מהציבור הערבי. אמרו: אלו נתונים אתניים, לא נוכל. אני אומר לכם, אתם יכולים, לפי היישוב. תנו לנו חלוקה גיאוגרפית, נדע כמה אישרתם וכמה סורבו. עד עכשיו לא קיבלנו תשובה כזאת. לא בכדי לא קיבלנו. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה > – – – את ה-200 מיליון של המועצות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עכשיו, הייתה עוד ישיבה לפני הישיבה שלנו, של ראשי הרשויות הדרוזיות, שהשתתפנו בה, כי זה מאבק משותף, זה מאבק אחד. אי-אפשר כל הזמן להפריד הפרד ומשול. אנחנו תומכים תמיכה מלאה בצעדים שנקטו ראשי הרשויות הדרוזיות. מה מתברר? אתם זוכרים שעיכבנו ברוויזיה את ההעברה למשרד ראש הממשלה? הם עשו סנקציות, חברינו ראשי הרשויות הדרוזיות, הוא לא רצה להיפגש איתם, ואחרי שעצרתי את הכספים הוא ניאות לפגוש אותם והבטיח להם – כמה? 200? 250? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 200 מיליון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 200 מיליון. לליום מא אוסלוש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עד היום לא הגיע. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עד היום. יש מחסום בכניסה לדאליה? מחסום מג"ב? ההוא עם הכסף, לא נותנים לו להיכנס? או ליד חורפיש או בית ג'ן? תסירו את המחסומים. הבטחתם להם, תיתנו להם את מה שהבטחתם. אתמול הפגינו ראשי הרשויות הערביות, גם שלשום הפגינו, ובצדק. אתמול קיימנו שיחה משולשת – מודר, שאול מרידור ואני – באותו נושא. נמשיך ללחוץ על כל מקום עד שנביא לתוצאה. והתוצאה תגיע. והתוצאה תגיע. זה כסף שחייב לעבור לרשויות, זו זכות, הדא מוש מערוף, מיש מיני – זו לא טובה. אלו הזכויות של הרשויות, של הציבור הערבי. אפשר לעכב את זה שבוע, יום, יומיים, בסוף חייבים להכניס. אין שרה, אין שרה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אה, אוקיי, היא ביקשה שתי דקות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אוקיי, מותר. מגיעה בתקופה הזאת של הקורונה מילה טובה לחברה האזרחית, (אומר בערבית: לחברה האזרחית,) על היוזמות, על ההתנדבות, (אומר בערבית: על הערבות ההדדית, חלוקת החבילות, הקשבה לאנשים במצוקה. כל הכבוד למי שעשה מאמצים בנושא זה, בגלל שהאנשים נמדדים בשעת מצוקה, מי שמסוגל לתרום, ובייחוד זה מה שרוצה לשמוע –) זה מה שרוצה לשמוע האיש או האישה או הילד שנמצאים במצוקה בזמן קורונה. אי-אפשר שלא להתייחס לשיעור הקורונה, לבדיקות. מתחילת המשבר, אדוני, כאשר הוכרז שמקימים ארבע או חמש תחנות "היבדק וסע" בערים הגדולות, שמנו לב, והציבור שלנו זעק למה אין "היבדק וסע" ביישובים הערביים. היו כמה בדיקות, ושיעור הבדיקות היה אז 1%, ערבים שנבדקו בתחנות "היבדק וסע". שוחחתי עם שר הבריאות, עם המנכ"ל בר סימן-טוב פעם-פעמיים, ובנחישות, והוא מייד נתן הוראה לאלי בין, למד"א, ונפגשנו באותו מקום. מאותו יום, מאותה פגישה הוקמו תחנות "היבדק וסע" כמעט בכל – אין, אין אזור שלא היה בו. לא בכל היישובים אבל ברוב מוחץ של היישובים. ושיעור הנבדקים מהציבור הערבי, אדוני, רבותיי, ב"היבדק וסע" עלה על 30%, הנבדקים הערבים, אנטאנס. בהתחלה היה 1%. מגיעה מילה טובה לאלי בין ולמד"א ולצוותים ולמתנדבים שלהם, יהודים וערבים. כמובן שהשיעור הארצי קטן יותר, כי יש בתי חולים, יש בתי אבות, יש מוסדות, יש צבא, אבל בכל מה שקשור ב"היבדק וסע" – אין פעם שאמרנו להם: רוצים ביישוב x או ביישוב y, והם אמרו לא. תיאמו עד הפסיק האחרון. מגיעה מילה טובה – (אומר בערבית: איפה אחמד דראוושה, לא פה?) – לאחמד דראושה (אומר בערבית: העוזר שלי,) הפרויקטור (אומר בערבית: של הפרויקט הזה בשיתוף פעולה עם המשרד של חבר הכנסת אנטאנס שחאדה, יושב-ראש ועדת המשנה לקורונה,) ראש הוועדה המשנית לקורונה בחברה הערבית, ועבדנו ביחד בנושא הזה והבאנו תוצאות, אנטאנס. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ועדת המשנה של ועדת הקורונה בכנסת – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, בכנסת. בכנסת. העבודה הזאת הביאה תוצאות. עכשיו, במקביל אתה פוגש בעיות של קבוצות שונות בחברה, סטודנטים, למשל, שכר לימוד, שכר דירה. אני, כמו כל אחד מכם – יאיר, אני בטוח שקיבלת תלונות מסטודנטים על שכר לימוד ושכר דירה. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ומי לא קיבל? רק היום דיברה איתי איזו סטודנטית במכללת סיעוד שמציקים לה ולחבריה (אומר ומתרגם:) תגידו, מה, הנהלות בתי הספר והמכללות האלה והאוניברסיטאות שמציקות, אתם מנותקים? אתם לא יודעים שיש משבר? לגבי שכר לימוד באוניברסיטאות, הסטודנטים לומדים מהבית אז הם לא משתמשים במתקנים, ולכן צריך או לתת פטור או להוריד באופן משמעותי. שכר דירה – אם זו דירה פרטית, צריך לתת מענק מהמדינה, ואם זה דיור סטודנטים של האוניברסיטה, צריך שהאוניברסיטה תסייע לסטודנטים בשכר דירה ובשכר לימוד. אמרתי: סטודנטים, אני רוצה להגיד: אומנים, פנאנין. אנטאנס, דיברת איתי על הנושא הזה. זאת העונה שלהם. הם הפסידו את העונה. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עונה שלמה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עונה שלמה. גם צריך להקשיב. אני בקשר עם לובנה זועבי, מנהלת מחלקת התרבות בחברה הערבית במשרד התרבות, שעושה עבודה מצוינת. וצריך להביא פתרון, דרך ועדת הכספים ודרך משרד האוצר ומשרד התרבות. צריך להקשיב לאנשים האלה. לא רק אל-פנאנין, האומנים, כל הצוות של הלוגיסטיקה. אגב, אתה יודע שבכל הארץ כל הצוות של הלוגיסטיקה של האומנים זה משהו כמו 150,000? << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה גם לא אומנים, זה גם – – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ליצנים – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כל אלה, גם אלה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לגבי סטודנטים, אפרופו, אוסאמה, אנחנו מטפלים בנושא הבחינות. נדחו הבחינה ברפואה וגם בחינות של מקצועות פארה-רפואיים. אנחנו בקשר מתמיד עם משרד הבריאות, גם עם המנכ"ל, גם עם המחלקה לרישוי רפואי. אני יודע להעריך מתי תהיה הבחינה, אבל אני משאיר למשרד הבריאות להודיע באופן רשמי. אולי זה יהיה באוגוסט. אבל חייבים להודיע בכל המקצועות האלה מתי יש בחינה. סטודנטים רוצים לדעת, זאת זכותם. דיברה חברת הכנסת סונדוס סאלח בבוקר על רצח נשים בתקופת קורונה. חמש נשים נרצחו תוך כדי משבר הקורונה. עשר מתחילת השנה. זה נורא. לפני כמה ימים נורה ונרצח אדם בעל מוגבלויות באום אל-פחם. איזה מוח מעוות יכול לעשות דבר כזה, נורא ואיום. רצח נשים בתקופת קורונה. האלימות לא פסקה. האלימות בחלק מהמקרים החמירה. דיברתי על בעלי מוגבלויות – אום אל-פחם, חכה – דיברתי על בעלי מוגבלויות, יש להם צרכים לבעלי מוגבלויות. אנחנו צריכים להטות את האוזן לדרישות שלהם דווקא בתקופת הקורונה, הם צריכים סיוע מיוחד ותקציבים לעמותות שלהם. אהלן, סמי. (אומר בערבית: סמי הוא יפואי במקור. הוא מעורר אצלי נוסטלגיה בגלל שהוא יפואי.) << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אמרתי שצריך סיוע מיוחד, אבל סיוע גם לעמותות שלהם שמטפלות באנשים עם מוגבלויות, (אומר בערבית: עם מוגבלויות.) ואני רואה שהממשלה לא בדיוק נוטה במשקל לקבוצה הזאת של בעלי מוגבלויות. היום הייתה הפגנה של חברות הסעה כאן מחוץ לכנסת. החברות האלה קורסות. נהגים, אבל גם חברות הסעה קורסות. צריך לתת סיוע, חמצן, SOS. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הסעות לצרכים מיוחדים – איפה שהיו שמונה ילדים באוטו, עכשיו זה שניים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שניים. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שני ילדים באוטו. אני מקבל פניות רבות לגבי ענפי הספורט. אם פותחים את המשק, נכון, יש להחזיר באופן הדרגתי מבוקר ענפים מסוימים שלא מביאים לכדי התקהלויות, כי אני גם כרופא, גם כח"כ, חושש מפיק נוסף, מהתפרצות של קורונה. אפרופו נושאים שילוו אותנו תמיד, הנושאים הפוליטיים והסכסוך. מי שחושב שבאמצעות חוק שהוא מספח שטחים שנכבשו הוא יכול לשנות את ההיסטוריה או לבטל עם – כמו שהיה כאן, שמענו שני נאומים בזויים של אנשי ימין שביטלו את עצם קיומו של עם, של העם הפלסטיני. אחד, של נציג "דרך ארס", שנאבק כדי שיועברו לו 6 מיליון שקל ברגע זה תוך כדי כך שהוא מבטל אותנו, האוזר. והיום של סמוטריץ', שאומר לאוסאמה: אתה, השם שלך, סעדי, זאת אומרת שאתה מסעודיה. טוב, השם שלך סמוטריץ', יעני מאוקראינה. לא כדאי לסמוטריץ' או לשום אדם אחר בבית הזה לעשות תחרות על מקום לידה. לא כדאי. ועל מולדת. די עם השיח היהיר, הפשיסטי הזה, שמבטל עמים. אפרופו שיח פשיסטי והיעדר דמוקרטיה, לאחר דוח של פרידום האוס בארצות הברית, פרידום האוס, שמושבו בוושינגטון, ומודד ערכים דמוקרטיים – תקשיב, יאיר, וגם חברי – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> פרידום האוס – – – הונגרי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דוח על הונגריה. הם קובעים שהם הורידו את הונגריה במדד הדמוקרטיה וקבעו שהיא משטר היברידי. היברידי, קבעו. משטר היברידי, בין דמוקרטיה לדיקטטורה. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה חדש. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ומה ההסבר? ההסבר הוא "צעדיו חסרי התקדים של ראש ממשלת הונגריה אורבן לחזק את כוחו על חשבון מערכת האיזונים והבלמים". תגיד, הם דיברו על הכנסת? דיברו על נתניהו? זה מה שקורה עכשיו. זה יותר גרוע ממשטר היברידי. "מספר הולך וגדל" – אמר הדוח – "של מנהיגים בעולם אפילו לא מעמיד פנים שהוא משחק לפי כללי הדמוקרטיה" – כתבה ז'ייקה צ'אקי בדוח – "הם תוקפים בגלוי את המוסדות הדמוקרטיים ומנסים להיפטר מכל הבלמים" שבולמים את הכוח של המשטר. כל כך מתאים למה שקורה כאן. אמרנו שתוכנית טראמפ היא תוכנית נוראית, שיש לה מקדם יותר מאשר הליכודניקים פה. השגריר הזה, הגזען שיושב בתל אביב עכשיו, יושב בירושלים – פרידמן, הוא דוחף את הממשלה יותר ממה שהיא רצה אצה כדי לעשות את הסיפוח. גם אם ישראל קיבלה החלטה לספח את ירושלים המזרחית ואת הגולן, מה, הסורים הפסיקו להתייחס אל הגולן כאל שטח סורי ערבי שלהם? הפלסטינים הפסיקו להתייחס לאל-קודס, לירושלים המזרחית, כשטח פלסטיני, כבירת המדינה הפלסטינית שתקום? אל-אקצא (אומר בערבית: וכנסיית הקבר) מתחילות להיות ישראליות, ישראליים? (אומר בערבית: לא יעלה בידם,) כך שחוקים לא משנים נרטיב; חוקים לא משנים היסטוריה. אפשר לשחק בגיאוגרפיה על ידי אמצעי כיבוש – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אבל לעולם הם לא יכולים לשנות. עוד שתי דקות, ברשותך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דקה, כי אנחנו חייבים לסיים ב-16:00. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בירושלים נעצרו לאחרונה שבעה פעילים: בילאל א-נתשה, מועאד, עמאד עוואד, שייח' מוסטפא אבו זהרא, תאמר עבידאת, ראניה חאתם. למה? כי הם פעילים באל-קודס. פעילות חברתית. כל הזמן אומרים: אתם קשורים לרשות הפלסטינית. אי-אפשר לוותר, אי-אפשר לדכא (אומר בערבית: תושבי ירושלים). הם (אומר בערבית: הפנינה שבכתר, ירושלים ותושביה, במאבק הפלסטיני הזה, סמי.) משטרה וצבא כיבוש לא משנים לא (אומר בערבית: מצפון) ולא הרגשה (אומר בערבית: ולא אמונה ולא דוקטרינה ולא עמדה. הרשימה המשותפת תישאר נבדלת.) הרשימה המשותפת תישאר עם עמדה מיוחדת באופוזיציה. אפרופו אופוזיציה, ואני מתנצל, אדוני, שמעתי שהנדל אומר – מיקי, מיקי – שמעתי שהנדל אומר שאם נתניהו ילך לבחירות או יקים ממשלה בלי חוסן הוא לא ילך איתו, הוא ילך לאופוזיציה. אני מודיע בשם האופוזיציה שהאופוזיציה תעשה אי-אמון באופוזיציה אם הוא מצטרף אליה. אנחנו נגד הצטרפותו לאופוזיציה. כל כך ברור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: אנחנו לא רוצים אותו באופוזיציה.) << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עכשיו הוא הנציג – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. תודה לך, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אסיים בערבית. אגב, נמצאים כאן חבריי מיש עתיד – ואני אגיד משפט. אני לא יודע אם תאהבו אותו. אנחנו יחד באופוזיציה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תחשוב פעמיים, אחמד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חשבתי על זה הרבה זמן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> עכשיו עזרתי לך – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חשבתי הרבה זמן. נמצאים פה אוסאמה, סמי, סונדוס, אנטאנס, עאידה, יש עוד אחד? אוקיי, אלה נציגי הרשימה המשותפת. אתם רשימה – כמה חברי כנסת? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> 16. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו 15. אנחנו מכבדים אתכם באופוזיציה, אנחנו רוצים לשתף פעולה. יש לנו ייחוד משלנו כרשימה משותפת, אנחנו ננהג לפי המצע של הרשימה המשותפת, אני מבקש מכם להתחשב בכך, כי אחרת נהיה שתי אופוזיציות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הדברים שלי ברורים? רק כבוד הדדי. כבר היה לו ניסיון לא טוב בתקופת הבחירות, בואו לא נחסוך – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – עכשיו אתה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריי, מיקי, מיקי, צריך לעלות אחרון הדוברים, אנחנו צריכים לסיים ב-16:00. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מיקי, אני ואתה משתפים פעולה יפה בוועדת הכספים, הלוואי שזה יהיה ככה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: אסיים את דבריי במשפט אחד,) משפט אחד בערבית. אנחנו ברמדאן. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בחודש הערכי הזה אני מודע לחשיבות ההישמעות להוראות ולחשיבות החודש הזה מהבחינה הכלכלית והחברתית, ולכן השתדלנו לצמצם את שעות הסגר ואנו רוצים לצמצמן יותר, במקביל לציות להוראות ולשמירה על הבריאות של כולם – ואנחנו משתדלים, כן. אם ייפתח איזשהו בית כנסת או מקום תפילה יש לפתוח את המסגדים, זה ברור. סגירת המסגדים היא החלטה של אנשי הדת, חוות דעת הלכתית, אבל אין מנוס מפתיחת המסגדים בזמן הקרוב, ופניתי בנושא זה אל הגורמים המוסמכים. לפנינו מערכה ארוכה בכנסת הזאת.) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כל זה בערבית במשפט אחד? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש לנו מאבק – איך זה שאין לכם מישהו שיתרגם לכם? איך אתם לא יודעים ערבית? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> איך אתם לא יודעים ערבית? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת טיבי, תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יאיר לפיד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חבורת יש עתיד, אתם חברים פרלמנטרים טובים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> טיבי, כמו שאתה לא יודע את הפסוק "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשֹׁנו". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> איפה הוא? (אומר בערבית: איפה קרעי?) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נו? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> קרעי, לא רציתי להגיד את זה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת טיבי, אני מבקש שתעזוב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הינה, אני – אתה, לפעמים יש לך יציאות, חבל על הזמן. אתה אמור להסמיק לפעמים, להתבייש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל כבר אמרתי – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת יאיר לפיד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שההבדל בין (אומר בערבית: החיות לבני האדם הוא שבני האדם) מסמיקים, (אומר בערבית: והחיות – תהיה לי בריא.) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה חושב שלך מותר לקרוא לנו כלבי השמירה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אסור. סליחה, אתה לא יכול לדבר מהמיקרופון בלי אישור. סליחה, אדוני. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כן, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, אל תנצל את זה שאתה עובר ליד מיקרופון, בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא שומעים אותנו מאחורי הזכוכית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אדוני, אחרי זה, כשתתחיל ההצבעה. בבקשה. תודה. אדוני, בבקשה. 15 דקות, ובזה מסיימים את שלב הנואמים. בבקשה, אדוני. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרגע הזה שבו אנחנו עומדים להצביע על ריסוק חוקי-היסוד של מדינת ישראל לא קורה בחלל ריק. במשך שלוש שנים מאז שנפתחו החקירות נגדו, ראש הממשלה מנהל מערכה נגד שלטון החוק בישראל. הוא, שדרני הרדיו שלו, העיתונאים שלו, השרים והח"כים שלו מסבירים לנו כבר שלוש שנים שאסור לסמוך על הדמוקרטיה. לא הוא חשוד, כל המוסדות הבסיסיים של הדמוקרטיה הם החשודים – בתי המשפט, הכנסת, התקשורת, האקדמיה. את כל יסודות השיטה המשטרית שלנו מחליפים היום בסיסמה פשוטה: הרוב קובע. אני מסכים שהרוב קובע, זה הבסיס המהותי של הרעיון הדמוקרטי, אבל זה לא כל הרעיון הדמוקרטי. אין דמוקרטיה אם האזרחים אינם יודעים מהי האמת. אם כל הזמן משקרים לציבור, איך הרוב יודע מה הוא קובע? בית המשפט העליון הוא לא האויב, הוא מגן החלשים, הוא אחד משלושת הבסיסים שעליהם עומדת המדינה הזו. לא כל ערבי הוא תומך טרור, התקשורת היא לא גיס חמישי. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם לא כל יהודי הוא תומך – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון. אפשר לאהוב את המדינה הזו גם אם אתה לא תומך בנתניהו. אני שומע את המצטרפים החדשים לממשלת נתניהו מעידים על עצמם שהם לקחו אחריות. לקחת אחריות זה לקחת אחריות על מה שאמרת, מה שהבטחת, מה שאתה מאמין בו. לקחת אחריות זה להמשיך להיאבק גם כשהתנאים לא נוחים והתוצאות מאכזבות אותך. אחד ממקימי הקואליציה הזו הסביר לי שהם נאלצו לעשות את זה בגלל מה שהוא הגדיר כרודנותן של הנסיבות. מול רודנות יש רק דרך אחת: להיאבק בה עד חורמה, להמשיך להילחם עד שמחליפים אותה. זה קשה, זה לוקח זמן, זה לא מתגמל. אם אתה לא יכול לעמוד בזה, אתה לא במקצוע הנכון. זו לא ממשלת חירום. ראש הממשלה אמר את זה בטלוויזיה, לא הופתענו. אין דבר כזה ממשלת חירום של 36 שרים ו-16 סגני שרים. דווקא עכשיו, דווקא כשהעצמאים מתרסקים ומעמד הביניים קורס מקימים את הממשלה הגדולה ביותר, הבזבזנית ביותר בתולדות המדינה. דיברתי היום עם חלק מראשי הערים הגדולות – חולדאי, דנילוביץ'; הם לא מצליחים למצוא תקציבים להסעות של החינוך המיוחד. הרי בהסעה של שמונה ילדים יכולים היום לנסוע רק שניים. לזה המדינה אומרת שאין לה כסף – ל-52 לשכות יש להם כסף. הבעיה בממשלה המנופחת הזאת זה לא רק העלות שלה, זה לא רק הזלזול הבוטה במצוקה של האזרחים, יש תלונה אחת שחוזרת שוב ושוב במהלך המשבר הזה: הביורוקרטיה הורגת אותנו. מבטיחים כסף – הוא לא מגיע; מצהירים על צעדים – הם לא קורים; אף אחד לא הבין את ההנחיות; במקום לעבוד – משרדים ממשלתיים רבים. בממשלת חירום אמיתית קודם כול היו חותכים בביורוקרטיה, מבטלים משרדים, מורידים משרות, מצמצמים את מספר השרים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש אתר, כמו באמריקה: אתה כותב תעודת זהות, מקבל כסף ישר לבנק. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נחמד. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> במקום זה – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כמו באמריקה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – מגדילים ומגדילים ומנפחים ומנפחים, ואז מתפלאים שהבלון מתפוצץ. כל הדיבורים שלכם על ממשלת חירום הם בלון שהתפוצץ. אם זו הייתה ממשלת חירום היינו חוזים עכשיו במאבק הירואי על תיק הבריאות, האוצר, הכלכלה, הפנים, ועדת הכספים, כל התיקים שבאמת רלוונטיים למשבר הזה, כל התיקים שעליהם לא התקיים שום ויכוח, אלה שעליהם כולם ויתרו מראש. מי שחושב שהמשבר הכלכלי מאחורינו לא מבין על מה הוא מדבר. ההשפעה מתחילה עכשיו. אימא חד-הורית עם שני ילדים שגרה בדירה שכורה – בחודש הבא היא ברחוב. החודש עוד בעל הבית דחה לה תשלומים, בחודש הבא אין לה איפה לגור. בזה אנחנו צריכים לטפל, לא בשאלה מי יקבל איזה משרד. זו גם כמובן לא ממשלת אחדות, לפחות את זה כבר הפסקתם להגיד. החוקים שמונחים לפנינו עכשיו הם העדות הכי מובהקת, החוקים האלה הם תוצר של חשדנות, של אי-אמון בין השותפים. כולם יודעים שבהזדמנות הראשונה שתהיה אתם תרמו אחד את השני. חברתי מרים פרץ אמרה לא מזמן שכולנו צריכים לחפש עכשיו את המכנה המשותף. אני מקווה בשבילה שהיא לא קראה את ההסכם הפוליטי של הממשלה הזו. המכנה המשותף היחיד שיש בו הוא התאווה לתיקים, המנוע היחיד של ההסכם הוא חלוקת השלל. אחדות זה לא שכולם מתיישבים ביחד על הצוואר של מעמד הביניים; אחדות היא הסכמה על קווי יסוד, היא הסכמה על עקרונות של חיים משותפים. שלשום בבית המשפט נתניהו, גנץ ואשכנזי נאבקו בכל כוחם נגד התביעה להגדיר קווי יסוד לממשלה, כי אין להם. הם טענו בבית המשפט שהם מקימים ממשלה שלא מאמינה בדבר. העיקרון המשותף היחיד, קו היסוד היחיד שהם מסכימים לו זה שכולם נורא נורא רוצים לשבת על כיסא של שר. אז אם לא טרחתם לכתוב קווי יסוד לממשלה, עשינו בשבילכם את העבודה. אני רוצה להציע לכם שלושה קווי יסוד פשוטים. קו יסוד מס' 1 – הממשלה מתנגדת לשחיתות. נדמה לי שזה טריוויאלי. תשאלו כל ממשלה בכל מדינה דמוקרטית בעולם אם היא רוצה להכניס לקווי היסוד שלה מלחמה בשחיתות – הם יגידו: כן, בטח. תשאלו את הממשלה הזו אם היא מוכנה להכניס לקווי היסוד שלה את המילים המפורשות "מלחמה בשחיתות". אתם יודעים מה תהיה התשובה, כי מלחמה בשחיתות פירושה שראש הממשלה לא יכול להמשיך בתפקידו אם יש לו כתבי אישום פליליים חמורים. בעוד 19 יום ייפתח משפטו של ראש הממשלה. מלחמה בשחיתות פירושה ששרים בכירים שישבו בכלא לא יכולים לחזור לממשלה, ושהממשלה לא יכולה לאיים על שופטי בג"ץ, ושהיא תקיים את צווי בית המשפט, והיא תחקור פרשיות שחיתות חמורות, כמו פרשת הצוללות, כמו פרשת המניות; היא תענה על השאלה למה נמכרו צוללות קטלניות למצרים – אתמול התקבלה באלכסנדריה עוד צוללת אחת קטלנית לצי המצרי, עוד צוללת אחת שראש ממשלת ישראל אישר למכור להם בלי שאיש מבין או יודע למה. קו יסוד מס' 2 – הממשלה מאמינה בשוויון וחירות. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – מצרים. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> היא תוודא שאם יש חוק גיוס במדינת ישראל, כל צעיר בן 18 יתגייס לצבא או לשירות לאומי. היא תוודא שכל ילד ילמד מתמטיקה ואנגלית, כדי שיהיו לו הזדמנויות שוות לפרנס את עצמו. היא תכניס את ערך השוויון לחוק הלאום. יהיו בארץ נישואים אזרחיים. היא תוודא שלא תהיה אפליה של להט"בים. היא לא תיתן ידה לשום כפייה דתית. לא חוק המרכולים, לא חוק החמץ, לא איסור תפילה בכותל לרפורמים וקונסרבטיבים; לא רק הפראיירים ישרתו בצבא, יעשו מילואים, יעבדו קשה וישלמו מיסים – כולם יעשו את זה. לכולם יהיו אותן זכויות. לכולם יהיו גם אותן חובות. קו יסוד מס' 3 – בשל המשבר הכלכלי, הממשלה תשקיע את כל משאביה הפנויים בעצמאים, בעסקים הקטנים, במובטלים ובשיקום הכלכלה הישראלית. היא תעביר בחקיקה דמי אבטלה לעצמאים. יש את זה היום על שולחן הכנסת. אחת ההסתייגויות לחוק קובעת דמי אבטלה לעצמאים. אני מאתגר אתכם: בואו נשים את הפוליטיקה בצד, נצביע היום בעדה בשלוש קריאות – יהיו הלילה דמי אבטלה לעצמאים. קואליציה ואופוזיציה ביחד למען העצמאים במדינת ישראל. הממשלה תצמצם את מספר השרים ל-18 – זה די והותר. היא תוותר על המעון הרשמי של ממלא מקום ראש הממשלה הזמני החלופי. היא תמכור את המטוס המיותר של ראש הממשלה. היא תודיע שבשל צוק העיתים – זה הביטוי שאתמול הם השתמשו בו בבית המשפט – בשל צוק העיתים לא יהיו בממשלה כספים קואליציוניים. לא יעבירו מיליארדים על גבי מיליארדים לפוליטיקאים ומפלגות. כל הכסף יוקדש רק לדבר אחד: לכלכלת ישראל, למעמד הביניים, שמחזיק על גבו את כל המדינה, לאזרחי ישראל. הינה שלושה קווי יסוד שאפשר היה להתחיל מהם. רוב מוחלט של אזרחי ישראל תומכים בהם. רוב מכריע של מצביעי הליכוד – תומכים. כל מצביעי חוסן לישראל – תומכים, כי כל מה שאמרתי פה מופיע במצע שלהם. זה קונסנזוס ישראלי מלא. ועדיין, אף אחד מקווי היסוד האלה לא יקוים. זה לא יקרה, אף מילה, אתם יודעים את זה. אף ערך, אף עיקרון. לא בממשלה הזו, לא עם ראש הממשלה הזה, לא בהרכב הזה. אתם תוקפים את הדמוקרטיה הישראלית, אתם מפרקים את המכנה המשותף, אתם גורמים לאובדן אמון מוחלט של האזרחים בפוליטיקה. אתם מבזבזים מאות מיליוני שקלים על ג'ובים וכיבודים, ומה שהכי עצוב – אתם אפילו לא יודעים להסביר בשביל מה, בשם אלוהים, אתם עושים את זה. אני קורא לחברי הכנסת להצביע נגד החוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, לחברי הכנסת שעדיין לא התמקמו – נא לשים לב למקומות הישיבה. מי שצריך להיות ביציע האורחים, ביציע הציבור, כאן במליאה – להתמקם. אני מזמין את חבר הכנסת איתן גינזבורג, יו"ר הוועדה המיוחדת, לנמק, לאחר דיון רב-שעות, דיון מעמיק, שהתחיל אתמול – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רב-שעות – כן, מעמיק – לא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני חושב שאתה לועג לחבריך שישבו פה שעות ודיברו. אני מכבד את מה שהם אמרו, ואני חושב שהם השקיעו בנאומים, שהם השקיעו. אז תודה על התיקון, תודה. לאחר דיון רב-שעות שהתחיל אתמול ב-09:00, עד חצות, וחזר היום מ-06:00 ועד לרגע זה, אני מבקש מחבר הכנסת איתן גינזבורג, יו"ר הוועדה המיוחדת, לנמק ולהשיב במידת האפשר והיכולת לטענות שנשמעו כאן. תודה. חבריי חברי הכנסת, להתמקם, ונא לשמור על השקט. << דובר >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, שמענו באמת בימים האחרונים את העמדות השונות של חברי הכנסת ביחס להצעות החוק שהונחו אתמול על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית; הצעות חוק שמבקשות לערוך שורה של תיקונים בחוק-יסוד: הממשלה, וכמה תיקונים בחוק-יסוד: הכנסת, בחוק הממשלה ואחרים, שבעצם נועדו לעגן את ההסדרים החדשים שכרוכים בהקמת ממשלת רוטציה. חברי הכנסת, זו לא פעם ראשונה שמוקמת ממשלת רוטציה בישראל. ב-1984, אחרי מערכת בחירות רוויה, קשה, הגיעו למסקנה שתי המפלגות הגדולות, שלאף אחת מהן לא הייתה אפשרות להקים ממשלה, להקים ממשלת רוטציה – ובאמת הקימו כזו. ממשלה מספטמבר 1984 ועד דצמבר 1988, למעלה מארבע שנים, שבמהלכן למעשה כיהנו שתי ממשלות – הממשלה העשרים-ואחת והממשלה העשרים-ושתיים; כי היו שני ראשי ממשלה, ראש הממשלה פרס וראש הממשלה שמיר, תחת הסכם רוטציה. כששאלו את משה שחל, עו"ד שחל, חבר הכנסת והשר לשעבר שחל, מי ששימש כאחד המתווכים במשא ומתן להקמת אותה ממשלה ב-1984, על התקופה הקשה הזו, שטרם נודעה עד אז, הוא ענה: אפשר לסכם הכול במילה אחת – רצון. אם יש רצון, אפשר להתגבר על הכול. ואכן, אותו רצון של הצדדים אז, שנקלעו למצב שבו אף אחד מהם, כאמור, לא היה יכול להרכיב ממשלה לבדו, הוא מה שהוביל לכינון של ממשלה שהוציאה את ישראל מהבוץ הלבנוני אחרי מלחמת לבנון הראשונה וגם עיצבה את הכלכלה הישראלית, שחיסלה את האינפלציה שכבר הגיעה למאות אחוזים. ההסכם בין פרס לשמיר, בין הליכוד לעבודה, כונן על בסיס אמון בין שני הצדדים. ובאמת לא עשו שינוי חקיקתי, אבל במציאות, הלכה למעשה, הרי שנעשה שינוי תקדימי שלא נראה כמותו בעבר, עד אז. לא נראה כמותו במדינת ישראל. נוספה אופציה שלטונית חדשה שאפשרה את קיומו של שלטון יציב לטובת אזרחי המדינה. נכון, אז לא עיגנו את זה בחקיקה. באופן מלאכותי וכמעט טכני התפטרה ביום אחד הממשלה אחרי שנתיים. ובאותו יום הושבעה הממשלה, בדיוק באותו הרכב, ורק ראש הממשלה השתנה. הכול היה טכני, הכול היה מלאכותי – וזה עבר. הכול היה בסדר. לא היו פיליבסטרים, לא צעקו על אובדן הדמוקרטיה. היו שתי ממשלות בשנתיים – והכנסת עבדה, והכנסת פעלה והדמוקרטיה המשיכה להתקיים, ושום דבר לא קרה. איך אמרה נשיאת בית המשפט העליון? המבצר לא נפל. היום בהצעות החוק שמונחות לפניכם, חברי הכנסת, אנחנו מבקשים לעגן את האופציה השלטונית הזו; אופציה שלטונית נוספת של ממשלת חילופים – היא ממשלת רוטציה – בחוק-היסוד של מדינת ישראל. מה שציינתי אתמול בדבריי נכון גם להיום – הצעת החוק הזאת לא משנה את המשטר בישראל; לא משנה את הדמוקרטיה בישראל. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – אתה משקר. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> והיא גם לא פוגעת בדמוקרטיה בישראל. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כל מה שהיא עושה – היא מוסיפה פרק חדש בחוק-יסוד: הממשלה, ותו לא. ההסדר הקיים שבו מוקמת ממשלה גרעינית, אידיאולוגית, הומוגנית – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – עדיין קיים. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – אתה מושחת. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אם בסוף – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – תגיע הכנסת העשרים-וארבע – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – דמוקרטית, זו אחריות שלך. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – וירצו להקים בה ממשלה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבל על הקול שלך. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – כמו שהיינו רגילים להקים אותה עד היום, אפשר יהיה. לא קרה שום דבר. אבל אם יגיעו למצב שבו יש dead end פוליטי שבו שום – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תתעייף. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – גוף בתוך הכנסת לא יכול להרכיב ממשלה – הינה, אנחנו היום נותנים מזור לסיטואציה הזאת. אנחנו היום בעצם מעגנים בחקיקה אפשרות להקמת ממשלת רוטציה במצב של dead end פוליטי. אנחנו לא משנים את ההסדר הקיים ולא גורעים ממנו. לא מדובר בשינוי השיטה הקיימת, אלא בהוספת דרך חדשה; דרך נוספת להקמת ממשלה. השיטה היא אותה שיטה, הכנסת היא אותה כנסת, חוקי-היסוד של מדינת ישראל נשארו אותם חוקי-יסוד. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה משקר – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> מה לא נאמר על הצעת החוק הזאת – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת כסיף. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – ומה לא נאמר על התהליך. אמרו כמעט כל דבר אפשרי. אני חושב שלא פספסו מילה אחת בלקסיקון ובמילון הישראלי כדי להביע את עמדתם לגבי החוק והתהליך הזה. גייסו כל טענה כדי לקעקע, ובעיקר כדי למנוע הקמתה של ממשלה בישראל. וזה אחרי ששנה וחצי מדינת ישראל מתפקדת ללא ממשלה שקיבלה את אמון הבית הזה. אנחנו אחרי שנה וחצי שבה היינו שלוש פעמים בבחירות. אזרחי ישראל הגיעו שלוש פעמים לקלפי, דבר שמראה על חולשה, על בעיה קשה בדמוקרטיה הישראלית. אני לא מתרגש מהאשמות – אני לא מתרגש מהאשמות הסרק שהוטחו; גם לא התרגשתי כשחברי הכנסת – חברי כנסת מסוימים, יש לומר – בחרו להתבטא בצורה מזלזלת ובצורה צינית כלפי הצעת החוק, כלפי דיוני הוועדה, תוך ניסיון להטיל דופי ברצינות ובכנות התהליך שרצינו להוביל, שהתקיים בכנסת בשבועות האחרונים. גם לא התרגשתי כשהיו מי שנכנסו לדיוני הוועדה רק כדי להצטלם, רק כדי לצלם את עצמם נזעקים בדבר סופה של הדמוקרטיה בלי להבין בכלל מה כתוב בהצעת החוק; אבל הם לא טרחו להגיש ולו הסתייגות אחת לחוק הזה – גם מזה לא התרגשתי. אבל האמת צריכה להיאמר – גם האמת היא אופציה: היו כאלה שבמקום לנצל את הזמן שלהם גם בוועדה, וגם במליאה, ולהקדיש דיון מעמיק, דיון רציני, בתוכן של ההצעות, בתוכן הצעת החוק – העדיפו לשים את התהליך הפרלמנטרי של חקיקת חוק-יסוד ללעג; להגיש אלפי הסתייגויות קיקיוניות, מבישות, פארסה אחת שלמה, רק כדי להקשות על עמידה בסד זמנים שנתון לחקיקה ולהוביל את ישראל למערכת בחירות רביעית – הדבר האחרון שאנחנו צריכים היום במדינת ישראל. היו כאלה שכל כך התאמצו לבזבז את זמנה של הכנסת ושל הוועדה, עד שהפכו את כמות ההסתייגויות למטרה בפני עצמה. כאילו שזה הישג פרלמנטרי, שהגישו פה למעלה מ-9,000 הסתייגויות. ומי שהיה קורא אותן היה מתבייש במי שכתב אותן. כן, חברי האופוזיציה המתהווה הגישו לא פחות מ-9,000 הסתייגויות. הם קראו להן הסתייגויות להצעת החוק. כל הסתייגות הוקראה בוועדה, אחת-אחת, בסבלנות – הכול כדי להשחית את הזמן ולמנוע הקמתה של ממשלה. ולטובת מי שלא נכח בדיוני הוועדה בימים האחרונים, מי שלא צפה בערוץ שיש בו היום הכי הרבה רייטינג בטלוויזיה – ערוץ 99 – אני אתן לכם דוגמאות להסתייגויות המהותיות כל כך שמצאו לנכון חברי הכנסת לחרוט בדברי ימיה של הכנסת. הסתייגות לסעיף 4 להצעת החוק: בתיקון סעיף 43א, במקום המילה "100" תבוא המילה "256". הסתייגות: במקום המילה "100" תבוא המילה "257". << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה לא מבין את עבודת הכנסת, לא יעזור. אין לך מושג איך הבית הזה עובד. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> הסתייגות: במקום המילה "100" תבוא המילה "259" – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תבהיר לו שאת כל זה הורדנו – הוא לא יודע. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> ובמקום הממשלה תבוא ממשלת הקרנפים או ממשלת הזוחלים. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הורדנו. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> דיברתי על מה שהוגש בוועדה, לא במליאה. כאלו מין הסתייגויות. וכן הלאה, וכן הלאה, ציינו 9,000 כאלה. אלה אותם חברי כנסת שטוענים זה שבוע שבגלל הצעות החוק הם לא עוסקים, אנחנו לא עוסקים, במשבר הקורונה; שלא ניתן להם מספיק זמן לנמק, ולדון, בהצעות חוק בכובד ראש. ואני אומר לכם, חברי הכנסת: לו רק הייתם מנצלים את הזמן שהוקדש, עשרות שעות, לדבר על המהות, לדבר על הדברים הרציניים, לדבר על מה שנדרש לדבר עליו – כנראה שהעסק היה נראה, אולי, קצת אחרת. אבל למה, למה חברי האופוזיציה המתהווה רצו למשוך את הזמן ככל שניתן? והתשובה הייתה אחת ברורה: כדי ששעון החול למציאת פתרון למשבר השלטוני יסתיים. כדי שמדינת ישראל תמצא את עצמה מחר בערב בבחירות חדשות. זה מה שצריך הציבור? זה מה שאנחנו צריכים? בחירות רביעיות, בחירות שתבזבזנה מיליארדים. אתם מדברים על עוד שר או שניים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. חברי הכנסת והשרים, נא לשבת. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בחרנו לצעוד בדרך אחרת. אנחנו ביקשנו לגלות אחריות לאומית, ביקשנו לספק פתרון למשבר שלטוני עמוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, אני מבין את האווירה, אבל לא צועקים ולא מדברים מהיציעים. נא לשבת, נא לכבד את המעמד ולשבת. אין קריאות ביניים בעמידה. אני לא אאפשר. נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. בבקשה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו ביקשנו לנקוט דרך של אחריות וממלכתיות. אנחנו, עם חבריי ביש עתיד-תל"ם, ניסינו באמת להביא לשינוי השלטון בישראל. ניסינו להביא אלטרנטיבה שונה, והגענו להישגים חסרי תקדים בפוליטיקה הישראלית. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> באמת, באמת, באמת, איתן. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> ביקשנו להביא אלטרנטיבה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אל תגזים. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> ושלוש פעמים ניגשנו לבוחר מתוך אמונה אמיתית שאנחנו רוצים להביא שלטון אחר לישראל. ביקשנו לספק אפשרות אחרת להקמת ממשלה. אבל מה לעשות, אחרי שלוש מערכות בחירות – קראנו לאזרחי ישראל: למרות מה שהצבעתם במרץ 2019, נחזיר אתכם בספטמבר להצביע שוב. ולמרות מה שהצבעתם בספטמבר 2019, נחזיר אתכם במרץ או באפריל 2020 להצביע שוב. לאור תוצאות הבחירות, ולאור המשבר הפוליטי השלטוני העמוק שאנחנו שרויים בו, תוך כדי זה שגם התנגשנו עם משבר בריאותי וכלכלי עמוק, החלטנו לקחת אחריות, להבין מה שקרה, להסתכל למציאות בעיניים ולספק פתרון למשבר הזה – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בטח. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – לספק פתרון שאולי לא יאפשר לנו להביא את כל חלומותינו, לא יאפשר לנו להקים את ממשלת החלומות שלנו – לא, ממשלת החלומות שאולי תקום, אם יעבור החוק, היא לא ממשלת החלומות שלי; לא לזה פיללתי, לא את זה רציתי. אבל כן רציתי שנתחיל להיות כנסת מתפקדת, ושתהיה ממשלה בישראל – ממשלה יציבה שתוכל להקדיש זמן לטיפול במשבר הבריאותי ובמשבר הכלכלי הקשה שנקלענו אליו. אבל בצעד הזה חלק מחבריי העדיפו לדחות את הכול וללכת שוב לקלפי; לקרוא לאזרחי ישראל בפעם הרביעית ולהגיד: התוצאות עדיין לא מוצאות חן בעינינו, בואו תבחרו שוב. זה מה שבחרו חלק מחבריי באופוזיציה המתהווה לעשות, וזוהי, כמובן, זכותכם המלאה. אנחנו חשבנו אחרת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אבל אי-אפשר לומר שלא היו גם הסתייגויות מהותיות. כמובן שהיו. היו כאלה שדיברו מדם ליבם, גם בדיוני הוועדה וגם פה במליאה, ואי-אפשר להתכחש לכך. בכל מקרה, אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת על ההשתתפות הערה, על העבודה הנאמנה. אני מעריך את ההשתתפות הכנה בוועדה עצמה וברצון לחולל שינוי, כל אחד על פי דרכו וכל אחד על פי תפיסתו. זה לא משנה אם יאמרו זאת 9,000 פעם: לא רק שהצעות החוק משמרות את העקרונות של השיטה השלטונית שלנו בישראל – הן גם ימנעו, ולכל הפחות יצמצמו באופן ניכר, גם היתכנות עתידית של משבר חוקתי כמו שאנחנו חווים אותו בשנה האחרונה. אנחנו, חבריי לכחול לבן, מצאנו לנכון להבין את המצב הקשה, להסתכל למציאות בעיניים, להסתכל נכוחה אל מה שעומד בפנינו ולקבל החלטה. בני גנץ החליט לקבל החלטה מנהיגותית פוליטית קשה, לא פשוטה, לא המובן מאליו; החלטה שיש בצידה אולי אפילו סיכון פוליטי כזה או אחר; החלטה שמלווה בהרבה מאוד הכפשות מצד הרבה מאוד מהבוחרים שלנו. אבל זאת החלטה אמיצה שמסתכלת למציאות בעיניים – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – מסתכלת במשבר שאנחנו ניצבים בפניו. המשבר הבריאותי אולי החל לחלוף, אבל המשבר הכלכלי, שרבבות ומיליונים מתושבי ישראל מצויים בו – לשם צריך להסתכל. בעת הזאת, מה שאנחנו צריכים במדינה, מעבר למחלוקות האידיאולוגיות והפוליטיות, מעבר לרצון להיות צודקים, מעבר לרצון להיות נכונים כל כך בעמדות שלנו ולא להתפשר – היום, העם מצפה מאיתנו, מנבחרי העם, מהמנהיגים, ממי שמובילים את העם הזה, לעצור שנייה, להסתכל עליהם, להסתכל אליהם, ולהגיד: עכשיו צריך אחדות, עכשיו צריך להתפשר. אנחנו לא נסכים על הכול. לא נממש את כל הבטחותינו לבוחר, כי אין לנו אפשרות פוליטית כזאת. גם הצד השני לא יוכל לממש את כל הבטחותיו לבוחר כי הוא אינו יכול. אבל אנחנו נגיע יחד, ונשב סביב שולחן אחד, ונראה על מה אפשר להסכים. ואני אומר לכם, חבריי חברי הכנסת, ואני אומר את זה גם למצביעינו וגם לכל אזרחי ישראל: רב המשותף על המפריד. אפשר להגיע להסכמות. אפשר להגיע למצב שבו נוביל ממשלה שתהיה מושתתת על הסכמה ועל הכלה ועל מצב שבו נבריא את החברה הישראלית. לכן, אנחנו היום עושים לא את המובן מאליו, לא את מה שטבעי, לא את מה שהכי מרגיש לנו טבעי; אנחנו מתפשרים, אנחנו הולכים להקים ממשלה. אנחנו הולכים לעשות עבודה יחד – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – – אני מבקש, בישיבה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – להקים ממשלה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לשבת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לשבת. אני אקרא אותך לסדר. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – שתמנע בחירות רביעיות, שתמנע בחירות חמישיות, מתוך רצון ליצור מנגנון שיוכל להקים פה ממשלת אחדות – גדולה מדי, לצערי, נקווה לצמצם אותה, אבל נוכל לקדם דברים שחשובים היום למדינה. ובעוד כמה חודשים או שנים נגיע שוב לבוחרים, כל אחד עם העמדות שלו – נבוא לבוחר ונבקש את האמון. לכן, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש מכם לדחות את ההסתייגויות שמונחות בפניכם, לאשר את הצעת החוק עם לוח חקיקה ולוח השינויים שהגישה הוועדה ולאפשר את הקמתה של ממשלה חדשה למדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג. טכנאים, אנשי המחשוב – חבריי, זו אזעקה לגילוי אש. זה מטופל. תוך שניות. חבריי חברי הכנסת, אנחנו באילוצי משבר הקורונה והנגיף. נא לשמור על מרחקים. אנחנו פזורים על כל אזורי – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שמעתי את זה הרבה פעמים הבוקר. אנחנו מפוזרים בכל חלל המליאה. אני מבקש להיות קשובים ומרוכזים. אני מבין שזה נושא טעון – והיה פה דיון נוקב, וגם בהצבעות – אבל לעשות את זה בצורה מכובדת. אני אומר לטובת החברים, כדי שיהיה נעים: לא יהיו קריאות ביניים בעמידה ולא יהיו הפרעות בזמן ההצבעה. אז אל תיאלצו אותנו – אותי במיוחד – לקבל החלטות לא נעימות. אני משתדל להיות נעים. חבריי חברי הכנסת, אנחנו ניגשים להצבעה על הסתייגויות להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8). << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> צודקת, תודה על התיקון. אנחנו ניגשים להצבעה על חוק יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה), בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. תחילה נצביע על ההסתייגויות. אנחנו עובדים מול רכזים. עובד מולנו חבר הכנסת מאיר כהן, שיאמר לנו מצד המתנגדים או התומכים בהסתייגויות והמתנגדים לחוק על מה להצביע ועל מה לא. כנ"ל מרכזי הקואליציה המסתמנת. קיבלנו כבר רשימה מה כן. לכן, חברי הכנסת, פשוט צריך לעקוב אחרי החוברות – מה שנקרא פונץ' בננה, לפי הצבעים. לחדשים – כדאי ללמוד איך עושים הצבעות, לכן לעקוב. נא לשים לב, לכל חברי הכנסת יש חוברות ליד המושב. מי שחסר לו יוכל לבקש מהסדרנים. לא יודע מי שאל, אבל אם היית מקשיב לי היית יודע. אמרתי. אנחנו מצביעים על חוק-היסוד. אנחנו מתחילים. להלן שמות חברי הכנסת לפי קבוצות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש גם להומור יש מכסה הלילה; כמו שיש להסתייגויות, גם להומור. קבוצת סיעת הרשימה המשותפת: חברי הכנסת אוסאמה סעדי, עופר כסיף, איימן עודה, אנטאנס שחאדה, אחמד טיבי, מנסור עבאס, עאידה תומא סלימאן, ווליד טאהא, היבה יזבק, יוסף ג'בארין, סעיד אלחרומי, ג'אבר עסאקלה, סמי אבו שחאדה, סונדוס סאלח ואימאן ח'טיב יאסין. קבוצת סיעת מרצ: חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג ויאיר גולן. קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם: חברי הכנסת – יוסף ג'בארין, זה מפריע לי. קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם: יאיר לפיד, משה יעלון, מאיר כהן, עפר שלח, אורנה ברביבאי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, מיקי לוי, ע'דיר כמאל מריח, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, אורלי פרומן, אנדרי קוז'ינוב ועידן רול. קבוצת סיעת ישראל ביתנו: חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין, חמד עמאר ואלכס קושניר. קבוצת סיעת ימינה: חברי הכנסת איילת שקד, מתן כהנא ואופיר סופר. אנחנו עוברים להצבעה על לפני סעיף 1. לפני סעיף 1, הסתייגות מס' 1, של קבוצת מרצ. מי בעד מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רבותיי, בעד ההסתייגות הצביעו שלושה, נגד – 69, אין נמנעים. רגע, אנחנו נוסיף את קולו של השר יואב גלנט, שלא נקלטה הצבעתו. אין נמנעים. ההסתייגות לא עברה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם שלי לא נקלטה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו נוסיף אותך להתנגדות, אם ישבת במקום. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לאן? לאן? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לתומכים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מבקש לסייע. שהסדרנים יסייעו. אנשי המחשוב – בסדר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – ההסתייגות לא התקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמרתי, ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 2, שקבוצת יש עתיד-תל"ם מציעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: בעד ההסתייגות – 38, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 3 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 39 נגד –71 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד ההסתייגות הצביעו 39, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 4 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד ההסתייגות הצביעו 39, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 5 – ביקשתם לא להצביע עליה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 6. מי בעד? מי נגד? הסתייגות מס' 6. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד ההסתייגות – 39, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 7 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 הצביעו בעד ההסתייגות, נגד ההסתייגות הצביעו 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> טלי פלוסקוב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אצל ינון אזולאי העמדה לא פועלת להצבעה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ינון אזולאי, אנחנו נוסיף אותך עד שיתקנו. ינון אזולאי, כל עוד אתה יושב במקומך, אנחנו נוסיף את זה למצביעים נגד ההסתייגויות – אלא אם כן תודיע לנו אחרת. אם זה יתוקן, תודיע לנו. חברי הכנסת, אני עובר להסתייגות מס' 8 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד ההסתייגות, הצביעו נגדה 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. ינון אזולאי, תיקנו, אני מבין, לכן ההצבעה תקינה. אני עובר להסתייגות מס' 9. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 38, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מבררים משהו, נחכה עוד דקה. למען הסר ספק, אנחנו מצביעים שוב על הסתייגות מס' 8. אנחנו עוברים להצבעה – הסתייגות מס' 8. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 39, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 9 הצבענו, והורדנו. כל ההסתייגויות לפני סעיף 1 הוסרו, הצביעו נגדן. לכן אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 1. קבוצת יש עתיד-תל"ם מציעה הסתייגות מס' 10. אנחנו עוברים להצבעה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 11 עד 15 ביקשתם להסיר. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 16. עוברים להצבעה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 39, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. ביקשתם לא להצביע על 17 ו-18? << קריאה >>קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז יש אישור. אני אומר לכם רק על איזה הסתייגות מצביעים – שהגישו לנו להצבעה. כל השאר – נתבקש לא להצביע עליהן. לכן לא נחזור על זה. תודה רבה. זה על פי הסיכום שהיה. הסתייגות מס' 19 – אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (19) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 21. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (21) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 21 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות – ביקשתם גם להסיר את 23? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כן. 50. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו עוברים להסתייגות מס' 50. עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? זה בעמ' 3, למי שרוצה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (50) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. הסתייגות 50 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 51, הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על פי הנחיית היועץ המשפטי אנחנו נקריא גם את המספרים שביקשתם לא להצביע עליהם. תודה רבה על הרצון הטוב. ביקשתם לא להצביע על הסתייגויות 52–59. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 60, הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (60) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. הסתייגות 60 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 61. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (61) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. הסתייגות 61 לא התקבלה. את 62 ו-63 ביקשתם להסיר. אנחנו עוברים להסתייגות 64. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 69 נמנעים – 1 ההסתייגות (64) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 69, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. 65–76 – ביקשתם להסיר. אנחנו מצביעים על הסתייגות 77. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 70 נמנעים – 1 ההסתייגות (77) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 70, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מדלגים, על פי הסיכום, על 78–81. מצביעים על הסתייגות 82. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (82) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת ההסתייגויות 83–86, אנחנו מצביעים עליהן כמקשה אחת, נכון? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא, מצביעים אחת-אחת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אחת-אחת? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אחת-אחת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 83–86 כמקשה? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אפשר כמקשה? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא, לא. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ממש לא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתם לא נותנים. אחת-אחת? אוקיי. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 83. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (83) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. עוברים להצבעה על הסתייגות 84. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (84) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 85, להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (85) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 86. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (86) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 87–132 – ביקשתם להסיר. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 133, בעמ' 5. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (133) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 134. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (134) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. את הסתייגויות 135–145 ביקשתם להסיר. אנחנו ניגשים להצבעה על הסתייגות מס' 146. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (146) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא עברה. לאחר שביקשתם להסיר את הסתייגות 147, 148 ו-149, אנחנו ניגשים להצבעה על הסתייגות מס' 150. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 72 נמנעים – 1 ההסתייגות (150) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 72, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 154, לאחר שהסרתם את 151–153. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (154) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 72, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. את הסתייגות מס' 155 ביקשתם להסיר. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 156. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות 156 של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 157. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (157) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 158 עד הסתייגות מס' 166 – ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 167. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (167) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 168 עד הסתייגות מס' 180 – ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 181. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (181) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 182, בעמ' 9. לשים לב: הייתה הסתייגות ארוכה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 66 נמנעים – אין << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סליחה. אני מבטל את ההצבעה. ביקשתם להסיר אותה. סליחה, טעות שלי. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תעבור ל-212. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ביקשתם להסיר את הסתייגות מס' 182 עד הסתייגות מס' 211. הסתייגות 212 – עוברים להצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע. רגע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כל כך מהר? אוקיי, אנחנו עוברים להסתייגות מס' 212. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (212) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא עברה. אני עובר להסתייגות מס' 213. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 70 נמנעים – 1 ההסתייגות 213 של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 38, נגד – 70, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 214. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (214) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 215–224 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 225. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (225) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 226–254 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 255. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (255) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד ההסתייגות הצביעו 40, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 256. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (256) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגויות 257–265 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 266. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (266) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 40 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 267. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (267) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 40 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 268. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (268) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 269. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (269) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 35, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 270. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (270) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 40 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגות 271 והסתייגות 272 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 273. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (273) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 274. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (274) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 275. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (275) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 28 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 276–278 – ביקשתם לא להצביע. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 279. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (279) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 38, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 280–283 ביקשתם לא להצביע. לאחר מכן, של קבוצת ישראל ביתנו, 284–289 – גם ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 290. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (290) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 28, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 291. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 72 נמנעים – 2 ההסתייגות (291) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבריי, זה מפריע באמצע ההצבעה. בעד – 26, נגד – 72, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 292, של קבוצת מרצ. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (292) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 293–295 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 296, של קבוצת הרשימה המשותפת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (296) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 32, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 297. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (297) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 32, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 298. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (298) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 299. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (299) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 33, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. עוברים להסתייגות מס' 300. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (300) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 301. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (301) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגות 302–311 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על 312. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (312) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 313 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (313) של קבוצת סיעה הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 314. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (314) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 303 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. תשומת ליבכם: כל ההסתייגויות לסעיף 1 לא התקבלו. ואנחנו עכשיו מצביעים – לאחר סעיף 1? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו מצביעים עכשיו, קואליציה, אופוזיציה, כל אחד שיסדר לו את המחשבה – אנחנו מצביעים עכשיו על סעיף 1, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 65 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 69 נגד – 37 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 69 בעד – 70 בעד, בתוספת קולות של השר אריה דרעי, שלא נקלטה ההצבעה שלו. נא לבדוק. נגד – 37, אין נמנעים. סעיף 1, כנוסח הוועדה, אושר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם לא? חבר הכנסת יועז הנדל ישב במקומו. לא נקלטה לך ההצבעה או שלא הצבעת? << קריאה >> יועז הנדל (דרך ארץ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הצבעת? אז זה רק לפרוטוקול. התכוונת להצביע בעד והצבעת נגד. זה לפרוטוקול. לא משנים תוצאה. נא לשים לב. אמרתי, ואני חוזר שוב: סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. חברי הכנסת, כדאי לכם. זה בית ספר פרלמנטרי לחברי הכנסת החדשים, כי זה חוק משמעותי. נא לעקוב אחרי זה. לכן אני גם משתדל – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – יועז הנדל לא נציג האופוזיציה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תשאיר לך את השאלה לשלב – חברים, חברי הכנסת, חבריי, תשומת ליבכם. כפי שאמרנו, החוק הזה, יש לו משמעות לגבי התוצאה; לגבי מספר המצביעים. אנא שבו במקומותיכם, תתרכזו ושימו לב לרכזים. מי שלא יודע מה להצביע, שימו לב לרכזים. אנחנו עוברים להסתייגויות לאחר סעיף 1. קבוצת יש עתיד-תל"ם מציעה, הסתייגות מס' 315 לאחר סעיף 1. עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (315) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמרתי הסתייגות. תורידי את המסכה. 38 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 316, הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (316) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 317. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (317) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 318. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (318) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגויות 319–326 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 327. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (327) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 328. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (328) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 329, בעמ' 15. מי בעד? מי נגד? בחרדת קודש. חוק-יסוד. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות– 36 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (329) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 36, נגד – 72. אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 330. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (330) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 331. הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (331) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 38, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 332. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (332) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 37, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 333. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (333) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 38, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 334. הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (334) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 335. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (335) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מחשוב, לשר גלנט. 36 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סליחה? 71, בתוספת קולו של השר גלנט במתנגדים. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 336. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (336) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 337. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (337) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לאחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגויות 338–351 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 352, של קבוצת הרשימה המשותפת. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (352) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 353. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (353) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 354. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (354) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 355. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (355) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 356. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (356) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 357. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 86 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (357) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לאחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא באמצע הסעיף. אני מבקש לא להפריע. 29 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 358. מי בעד? מי נגד? הצבעה. טיבי, זה מפריע לי. הצבעה. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (358) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 359. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (359) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 31, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 360. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 89 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (360) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגויות 361–394 ביקשתם לא להצביע. לכן – זה לאחר סעיף 1. סיימנו. הורדנו את כל ההסתייגויות לאחרי סעיף 1. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 2 – עמ' 18, למי שלא עקב אחרינו. לסעיף 2, קבוצת יש עתיד-תל"ם מציעה את הסתייגות מס' 395. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (395) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 396. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (396) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 397–401 – ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 402. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (402) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגות 403–404 ביקשתם לא להצביע. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 405. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (405) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 406. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (406) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 407. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (407) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 37, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. נא לא להפריע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 408. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (408) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגויות מס' 409–427 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 428. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (428) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 429 ו-430 ביקשתם לא להצביע. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 431. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (431) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 432. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (432) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 433–442 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 443. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 100 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (443) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 444. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (444) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגויות 445–450 ביקשתם לא להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 451. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 102 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (451) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 452. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (452) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 453. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 104 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (453) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 454–456 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 457. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (457) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 458. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (458) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 459. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 107 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (459) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 460. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 71 נמנעים – 5 ההסתייגות (460) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 27 בעד, נגד – 71, חמישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 461. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (461) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 462. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (462) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 463. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 71 נמנעים – 2 ההסתייגות (463) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 36, נגד – 71, שני נמנעים. ההסתייגות לא עברה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 464. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (464) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 465. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 113 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (465) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות 466. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 114 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (466) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 467. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 115 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (467) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות 468. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 116 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (468) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 469. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 117 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 69 נמנעים – 3 ההסתייגות (469) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 27 בעד, נגד – 69, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 470. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 118 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (470) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אני עובר להצבעה על הסתייגות מס' 471. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 119 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (471) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 472. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 120 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (472) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 473. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 121 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 70 נמנעים – 3 ההסתייגות (473) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, נגד – 70, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 474. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 122 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 70 נמנעים – 2 ההסתייגות (474) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מבקש ממי שיש לו מכשיר מצלצל, נא להשתיק. 26 בעד, 70 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 475. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 123 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 71 נמנעים – 1 ההסתייגות (475) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, נגד – 71. נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 476. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 124 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (476) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 477. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 125 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (477) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות 478. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 126 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (478) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 71. אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 479. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 127 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (479) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 480. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 128 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 70 נמנעים – 1 ההסתייגות (480) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 35, נגד – 70. נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 481. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 129 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (481) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 72. אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 482. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 130 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (482) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 71. אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 483. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 131 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (483) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בזבוז כספי הציבור, על זה הצבענו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מדלגים על 484 על פי בקשתכם, ועוברים להצבעה על הסתייגות מס' 485. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 132 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (485) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לא להפריע בזמן ההצבעות. 37 בעד, נגד – 72. אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מדלגים על 486 על פי בקשתכם, ומצביעים על הסתייגות מס' 487. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 133 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (487) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 488. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 134 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (488) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגויות 489 עד 502 ביקשתם לא להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 503, בעמ' 23. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 135 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (503) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגויות 504 עד 515 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 516. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 136 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (516) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 519, לאחר שביקשתם להסיר את 517–518. הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 137 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (519) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגויות 520 עד 531 ביקשתם לא להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 532. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 138 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (532) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מדלגים על 533 עד 535, על פי בקשתכם. מצביעים על הסתייגות מס' 536. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 139 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (536) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא עברה. על הסתייגויות 537 עד 556 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 557. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 140 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (557) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 558 עד 564 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 565. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 141 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (565) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 566 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 142 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (566) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 567 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 143 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (567) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. את הסתייגויות 568 עד 571 ביקשתם להסיר. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 572. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 144 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (572) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. ביקשתם לדלג על 573 ו-574. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 575. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 145 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (575) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 576. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 146 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (576) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, נגד – 69, אין נמנעים. הסתייגות 576 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 577. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 147 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (577) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על 578. מי בעד? הצבעה מס' 148 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (578) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היושב-ראש – – – בהצבעות. אולי אפשר – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה דואג לי עכשיו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה איתי או נגדי? אני לא מבין. 37 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אפשר גם רמה אחרת, יותר טובה. מה יקרה? כפי שאמרתי, ההסתייגות לא עברה. 579 עד 581 – ביקשתם להסיר. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 582. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 149 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (582) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 583. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 150 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (583) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. את 584 ביקשתם להסיר. הצבעה על 585 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 151 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (585) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. את 586 עד 589 ביקשתם להסיר. הצבעה על הסתייגות מס' 590 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 152 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (590) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. את 591–605, בעמ' 26, ביקשתם להסיר. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 606. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 153 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (606) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. את 607–614 ביקשתם להסיר. אנחנו מצבעים על הסתייגות מס' 615. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 154 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (615) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא עברה. את 616–623 ביקשתם להסיר. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 624. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 155 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (624) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. את 625 ביקשתם להסיר. מצביעים על הסתייגות מס' 626. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 156 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (626) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 627. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 157 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (627) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. את 628–629 ביקשתם להסיר. ההצבעה על 630 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 158 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (630) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 37, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 631–641 ביקשתם לא להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 642. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 159 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (642) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מדלגים על 643–644 על פי בקשתכם. עוברים להצבעה על 645. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 160 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (645) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אדוני ראש הממשלה, ביקשת הפסקה בשעה 18:00. לידיעת כבודו, יש הפסקה לכבוד ארוחת האפטר בין 19:00 ל-20:15. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תן לי לדבר עם ראש הממשלה, אם הוא מודע. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ב-19:00 זו ההפסקה שלי. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אם כך, אני – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מרגי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רגע, אני מדבר, קצת כבוד. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> לא צריך, לא צריך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא צריך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – הפסקה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא צריך, אוקיי, תודה. למען הסר ספק, על פי בקשתו של היועץ המשפטי: את הסתייגויות 607–614 ביקשתם להסיר, לכן לא הצבענו עליהן. חבריי, חוזרים לסדר המופתי כפי שהיה קודם. הסתייגות 646 – ביקשתם לא להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 647. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 161 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (647) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא עברה. ביקשתם לא להצביע על 648. אנחנו מצביעים על 649. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 162 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (649) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 35, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא עברה. על הסתייגויות 650–659 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 660. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 163 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (660) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 661–662 ביקשתם לא להצביע. עוברים להצבעה על 663. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 164 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 76 נמנעים – אין ההסתייגות (663) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 67, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 664. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 165 בעד ההסתייגות – 35 נגד –69 נמנעים – אין ההסתייגות (664) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, נגד – 60. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 665. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 166 בעד ההסתייגות – 36 נגד –71 נמנעים – אין ההסתייגות (665) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 666–670 ביקשתם לא להצביע. נצביע על 671 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 167 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (671) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 672–675 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 676. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 168 בעד ההסתייגות – 37 נגד –67 נמנעים – אין ההסתייגות (676) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 677–692 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 693. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 169 בעד ההסתייגות – 36 נגד –69 נמנעים – אין ההסתייגות (693) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 69. אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגות 694–710 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 711. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 170 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (711) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מהסתייגות 712 עד הסתייגות 1005, בעמ' 39 – ביקשתם לא להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות 1006. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 171 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (1006) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 1007 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 172 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (1007) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 69, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1007 לא התקבלה. על הסתייגויות 1008 עד 1021 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להסתייגות 1022. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 173 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (1022) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 37, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגות 1023 ביקשתם לא להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות 1024. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 174 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (1024) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1025. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 175 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (1025) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 35, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 1026. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 176 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (1026) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 35, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 1027. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 177 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (1027) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 34, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 1028 עד 1030 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 1031. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 178 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 69 נמנעים – 1 ההסתייגות (1031) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 33, נגד – 69, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 1032. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 179 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (1032) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, נגד – 68, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 1033 ו-1034 ביקשתם לא להצביע. חברים, זה מפריע באמצע ההצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 1035. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 180 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (1035) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מהסתייגות 1036, בעמ' 40, עד הסתייגות 2177, בעמ' 66 – ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2178, בעמ' 66. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 181 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2178) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מהסתייגות 2179, בעמ' 66, עד הסתייגות 2228, בעמ' 67 – ביקשתם לא להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2229. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 182 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (2229) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על 2230 עד 2234 ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2235. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 183 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2235) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות 2235 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 2236. יש בקשה להצבעה שמית. על 2236 – הצבעה שמית. אני מבקש שמזכירת הכנסת תיערך להצבעה שמית על ההסתייגות. אני חוזר על זה בפעם הרביעית: אנחנו מצביעים על הסתייגות 2236, הצבעה שמית. נא לא להפריע, לשמור על השקט. הסתייגות 2236, בעמ' 67. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – בעד משה אבוטבול – נגד אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד גלעד ארדן – נגד גבי אשכנזי – נגד יעקב אשר – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח רם בן ברק – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – נגד אורנה ברביבאי – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יוסף ג'בארין – בעד יאיר גולן – בעד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – נגד עוזי דיין – נגד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צבי האוזר – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – נגד יועז הנדל – נגד שרן מרים השכל – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד אסף זמיר – נגד תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – נגד אימאן ח'טיב יאסין – בעד מיקי חיימוביץ' – נגד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד אחמד טיבי – בעד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – נגד דסטה גדי יברקן – נגד היבה יזבק – בעד עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד מיקי לוי – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד יאיר לפיד – בעד פטין מולא – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד משולם נהרי – נגד אבי ניסנקורן – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – בעד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – בעד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד אורלי פרומן – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח עמיר פרץ – נגד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – נגד אנדרי קוז'ינוב – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד עידן רול – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד אנטאנס שחאדה – אינו נוכח יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יזהר שי – נגד מיכל שיר סגמן – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – נגד רם שפע – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מבקש לקרוא שנית למי שלא היה נוכח. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד ביטן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח מאי גולן – נגד מירב כהן – נגד מתן כהנא – אינו נוכח מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח חמד עמאר – בעד עודד פורר – בעד מאיר פרוש – נגד רפי פרץ – אינו נוכח אנטאנס שחאדה – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש מי מחברי הכנסת שלא קראו בשמו או שקראו בשמו ולא הצביע? רגע, בואי נבדוק. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) דסטה גדי יברקן – אתה הצבעת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם אין חברי כנסת שלא הצביעו או שלא קראו בשמם, אני מבקש להגיש לי את התוצאות של ההצבעה. תמה ההצבעה. חברי הכנסת, עם קבלת התוצאות ממשיכים בהצבעה האלקטרונית. נא להתמקם במקומותיכם. להגיש לי את התוצאות, בבקשה. נא לשבת במקומותיכם. נימנע מטעויות כמה שאפשר. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אני מקריא את תוצאות ההצבעה שהתקיימה על הסתייגות מס' 2236. בעד הסתייגות 2236 הצביעו 39 חברי כנסת, נגדה הצביעו 71, לא היו נמנעים. הסתייגות 2236 לא התקבלה. חברי הכנסת, כדי למנוע טעויות, אבקש לשבת במקומותיכם ולשמור על השקט. נא לשבת. חברי הכנסת שליד המיקרופונים, אנא, חוסו עלינו. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> רוויזיה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה עוד תקוע בוועדה, אני מבין. אנחנו ממשיכים בהצבעות על ההסתייגויות. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עושים בירור קטן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כי אתה ביקשת אחר כך לומר, ליתר ביטחון. אבל 615 הוצבעה. תבדקו בפרוטוקול בכל מקרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2237. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 184 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2237) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא עברה. חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בהצבעות. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2238. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 185 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (2238) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2239. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 186 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2239) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2240. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 187 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2240) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2241. מאיר, אפשר? 2241 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 188 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2241) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. חבריי חברי הכנסת, הוגשו בקשות וחתימות להצבעה שמית על הסתייגות מס' 2242. מזכירת הכנסת, נא לבצע הצבעה שמית. חברי הכנסת, לתשומת ליבכם, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2242. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – בעד אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד גלעד ארדן – נגד גבי אשכנזי – נגד יעקב אשר – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – נגד רם בן ברק – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – נגד אורנה ברביבאי – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יוסף ג'בארין – בעד יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – נגד עוזי דיין – נגד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צבי האוזר – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – נגד יועז הנדל – נגד שרן מרים השכל – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד אסף זמיר – נגד תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – נגד אימאן ח'טיב יאסין – בעד מיקי חיימוביץ' – נגד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד אחמד טיבי – בעד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – נגד דסטה גדי יברקן – נגד היבה יזבק – בעד עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד מירב כהן – נגד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד יאיר לפיד – בעד פטין מולא – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד משולם נהרי – נגד אבי ניסנקורן – נגד בנימין נתניהו – נגד סונדוס סאלח – בעד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד ג'אבר עסאקלה – בעד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד אורלי פרומן – בעד מאיר פרוש – נגד עמיר פרץ – נגד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – נגד אנדרי קוז'ינוב – אינו נוכח אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד עידן רול – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד אנטאנס שחאדה – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יזהר שי – נגד מיכל שיר סגמן – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – נגד רם שפע – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מבקש לקרוא שוב בשמות חברי כנסת שלא הצביעו או שלא קראו בשמם. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נפתלי בנט – אינו נוכח מתן כהנא – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – נגד מירב מיכאלי – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח עודד פורר – בעד רפי פרץ – אינו נוכח אנדרי קוז'ינוב – בעד איילת שקד – אינה נוכחת פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש חבר כנסת שלא קראו בשמו? או שלא הצביע? תמה ההצבעה. אני מבקש להגיש לי את התוצאות. חברת הכנסת פרומן וחברת הכנסת טלי פלוסקוב, אתן מדברות במיקרופון. סדרן, נא להרחיק אותן מהמיקרופון. יש פה בוקסה – הכול לתוך האוזן שלי. הבעיה היא שלא נעים לשמוע מה הן מדברות. חברי הכנסת, נא לשבת, כי אנחנו עוברים אחרי זה להצבעה. חברי הכנסת, הסתייגות 2242 – להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 41, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו ממשיכים את ההצבעות. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2243. נא לשבת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 189 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2243) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגויות של קבוצת ישראל ביתנו. הסתייגות מס' 2244 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 190 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 68 נמנעים – 1 ההסתייגות (2244) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 68 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 2245–2262 – ביקשתם לא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2263, בעמ' 68 – של ישראל ביתנו, אמרתי קודם. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 191 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (2263) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 28 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות 2264. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 192 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2264) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 2265. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 193 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2265) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 2266. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 194 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2266) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2267. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 195 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2267) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 25 בעד, 69 נגד, בצירוף קולו של השר דרעי, שלא נקלטה ההצבעה שלו, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2268. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 196 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2268) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 26, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 2269. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 197 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2269) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, נא לא להפריע באמצע ההצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2270. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 198 בעד – 25 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (2270) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 25 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 2271. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 199 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (2271) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2272. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 200 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2272) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 25 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2273. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 201 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2273) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 25 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 2274. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 202 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2274) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 25 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2275. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 203 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (2275) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2276. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 204 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (2276) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2277. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 205 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2277) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2278. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 206 בעד הסתייגות – 27 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2278) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 27, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות מס' 2279 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 207 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2279) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 27, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2280. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 208 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2280) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 27 בעד, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2281. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 209 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (2281) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 27 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2282. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 210 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (2282) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 2283 – יש בקשה להצבעה שמית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> דמי אבטלה לעצמאים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הצבעה שמית. אם תפריעי לי, לא תצליחי להצביע על ההסתייגות. בבקשה, מזכירת הכנסת. רבותיי, היה טוב עד עכשיו, מכובד לבית הזה. בואו נמשיך כך. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – בעד משה אבוטבול – נגד אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ברשותך, מזכירת הכנסת, חברי הכנסת, מאחר שחברי הרשימה המשותפת ביקשו לקיים את ההפסקה בשעה 19:15, אז אני מעדכן אתכם שלא תצאו על דעת – בשעה 19:15 מתחילה ההפסקה, על פי בקשתו של חבר הכנסת אחמד טיבי בשם כל הרשימה המשותפת. חוזרים בשעה 20:30. סליחה על ההפרעה. נא להמשיך. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד גלעד ארדן – נגד גבי אשכנזי – נגד יעקב אשר – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – נגד רם בן ברק – בעד יואב בן צור – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח אורנה ברביבאי – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יוסף ג'בארין – בעד יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – נגד עוזי דיין – נגד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צבי האוזר – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – נגד יועז הנדל – נגד שרן מרים השכל – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד אסף זמיר – נגד תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – נגד אימאן ח'טיב יאסין – בעד מיקי חיימוביץ' – נגד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד אחמד טיבי – בעד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – נגד דסטה גדי יברקן – נגד היבה יזבק – בעד עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד מירב כהן – נגד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – אינו נוכח אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד יאיר לפיד – בעד פטין מולא – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד משולם נהרי – נגד אבי ניסנקורן – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – בעד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד ג'אבר עסאקלה – בעד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד אורלי פרומן – בעד מאיר פרוש – נגד עמיר פרץ – נגד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – נגד אנדרי קוז'ינוב – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד עידן רול – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד אנטאנס שחאדה – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יזהר שי – נגד מיכל שיר סגמן – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – נגד רם שפע – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא היו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נפתלי בנט – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – נגד מתן כהנא – אינו נוכח יריב לוין – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – נגד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח רפי פרץ – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש חברי כנסת שלא קראו בשמם או שלא הצביעו ונמצאים כאן? תמה ההצבעה. נא להגיש לי את התוצאות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר לצאת? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תצלם מסך. תצלם מסך – – – זה יהיה התוצאה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מייד אחרי התוצאה אני אכריז. חברי הכנסת, להסתייגות 2283, מתנגדים – 40 – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סליחה, סליחה. חוזר בי. הסתייגות 2283, אני מתקן: בעד ההסתייגות – 40 חברי כנסת, נגד ההסתייגות – 72 חברי כנסת, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אני מכריז על הפסקה עד השעה 20:30. רמדאן כרים. בתיאבון. עד 20:30. מתכנסים פה מייד להצבעה אלקטרונית. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 19:05 ונתחדשה בשעה 20:30.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו רוצים לחדש את ישיבת המליאה, ולהמשיך בהצבעות. אני מבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם במסומנים כי אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עצרנו בהסתייגות מס' 2284, ועליה נצביע. מי בעד? מי נגד? מה קרה פה? הצבעה מס' 211 בעד ההסתייגות – אין נגד – 1 נמנעים – אין << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טוב, רבותיי, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2284. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 212 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (2284) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ובכן, בעד ההסתייגות 29, נגד – 63. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אצל קארין אלהרר לא עובדת מערכת ההצבעה. אנחנו נרשום אותך לפרוטוקול. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 2285. נא להצביע. לא להפריע בהצבעה. הצבעה מס' 213 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (2285) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא להפריע בהצבעה, בבקשה. 29 בעד ההסתייגות, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2286 – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 214 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2286) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 29, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 2288 – נא להצביע. הצבעה מס' 215 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 66 נמנעים – 1 ההסתייגות (2288) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 29, נגד – 66, נמנע אחד. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. אנחנו חוזרים להסתייגות 2287, כמצוות הייעוץ המשפטי. הצבעה מס' 216 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2287) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 29, נגד – 65. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים ל-2289. נא להצביע. הצבעה מס' 217 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (2289) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 29, נגד – 64. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2290 – נא להצביע. הצבעה מס' 218 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2290) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 30, נגד – 65. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2291 – בבקשה להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 219 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2291) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ובכן, 31 בעד, נגד – 66. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2292 – בבקשה, חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 220 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2292) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 30, נגד – 67. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2293 – בבקשה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מבקש להפסיק להפריע, חברת הכנסת מלינובסקי. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני רק מקריאה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> את לא צריכה להקריא. לכולם יש את זה, לא צריך להקריא, צריך להצביע. הצבעה מס' 221 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2293) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 28, נגד – 66. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2293 – נא להצביע. 2294, סליחה. 2294, סליחה. הצבעה מס' 222 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2294) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 26, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 2295 – בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 223 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2295) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 27, נגד – 65. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור להסתייגות 2296. נא להצביע. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> תחבורה ציבורית בשבת. אני רק מקריאה מה שכתוב פה. הצבעה מס' 224 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2296) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 27, נגד – 65. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2297 – נא להצביע. הצבעה מס' 225 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2297) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 28, נגד – 65. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. 2298 – בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 226 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2298) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 27, נגד – 67. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור להסתייגות 2299. נא להצביע. הצבעה מס' 227 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2299) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 26, נגד – 65. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2300 – חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 228 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2300) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ובכן, 27 בעד, 67 נגד. הסתייגות לא התקבלה. 2301 – הצבעה שמית. אני מבקש ממזכירת הכנסת לקרוא את שמות חברי הכנסת. בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> הסתייגות 2301. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת. חבר הכנסת פורר, אנחנו בהצבעה שמית, אני מבקש לא להפריע. בבקשה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברת הכנסת מלינובסקי, אני מבקש לא להפריע. לא להפריע, אני מבקש ממך. לכבד את ההצבעה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 2301. כן, מזכירת הכנסת. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד קארין אלהרר – נגד סעיד אלחרומי – נגד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד גלעד ארדן – נגד גבי אשכנזי – נגד יעקב אשר – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – נגד רם בן ברק – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – נגד אורנה ברביבאי – נגד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יוסף ג'בארין – נגד יאיר גולן – אינו נוכח מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – נגד עוזי דיין – נגד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צבי האוזר – אינו נוכח ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – נגד יועז הנדל – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד אסף זמיר – נגד תמר זנדברג – נגד ציפי חוטובלי – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד מיקי חיימוביץ' – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – נגד דסטה גדי יברקן – נגד היבה יזבק – נגד עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט, מזכירת הכנסת לא שומעת את הצבעותיהם של חברי הכנסת. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ישראל כץ – נגד מיקי לוי – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – אינו נוכח אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד יאיר לפיד – נגד פטין מולא – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד משולם נהרי – נגד אבי ניסנקורן – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – נגד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נגד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד ג'אבר עסאקלה – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד אורלי פרומן – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – נגד אנדרי קוז'ינוב – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – אינו נוח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – נגד עידן רול – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד אנטאנס שחאדה – אינו נוכח יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – נמנע יזהר שי – נגד מיכל שיר סגמן – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד רם שפע – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא בשמות של אלה שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נפתלי בנט – אינו נוכח יאיר גולן – נגד צבי האוזר – אינו נוכח יועז הנדל – אינו נוכח מתן כהנא – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אבי ניסנקורן – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח עמיר פרץ – נגד רפי פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אנטאנס שחאדה – נגד איילת שקד – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש חבר כנסת שלא קראו בשמו או שלא הספיק להצביע? אם לא, נא למנות את קולות המצביעים. ההצבעה הסתיימה. אם כך, חברי הכנסת, תוצאות ההצבעה הן כדלקמן: בעד – תשעה, נגד – 94, נמנע אחד. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להמשך ההצבעה האלקטרונית, על הסתייגות 2320. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 229 בעד ההסתייגות – 18 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות (2320) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא התקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 18, נגד – 51, ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, מ-2302 ועד 2319 לא מצביעים, כי משכו את ההסתייגויות. 2321 עד 2322 – משכתם את ההסתייגויות. נעבור להצבעה על הסתייגות 2323. נא להצביע. הצבעה מס' 230 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (2323) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא התקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 22, נגד – 64, ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2324 – חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 231 בעד ההסתייגות – 18 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2324) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא התקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 18, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2325 – נא להצביע. הצבעה מס' 232 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2325) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא התקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 22, נגד – 67. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2326 – נא להצביע. הצבעה מס' 233 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2326) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא התקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 20, נגד – 68. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2327 – חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 234 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2327) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא התקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 20, נגד – 68. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 2328 עד 2330 הוסרו, לכן לא נצביע עליהן. נעבור להסתייגות 2331. נא להצביע. הצבעה מס' 235 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2331) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 22, נגד – 66. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 2332–2334 הוסרו, על כן לא נצביע עליהן. נעבור להסתייגות 2335. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 236 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2335) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 25, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 2336 – נא להצביע. הצבעה מס' 237 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2336) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 23, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2337 – נא להצביע. הצבעה מס' 238 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2337) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 23, נגד – 66. ההסתייגות לא התקבלה. 2338 – חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 239 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2338) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 23, נגד – 67. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2339 הוסרה. אנחנו נעבור להסתייגות 2340. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 240 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (2340) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 24, נגד – 64. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 2341–2420 הוסרו. על כן נעבור להצביע על הסתייגות 2421 – בעמ' 73, לעוקבים. נא להצביע. הצבעה מס' 241 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2421) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 26, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2422 – נא להצביע. הצבעה מס' 242 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2422) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 25, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2423 – נא להצביע. הצבעה מס' 243 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (2423) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 26, נגד – 63. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 2424 – נא להצביע. הצבעה מס' 244 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 65 נמנעים – 1 ההסתייגות (2424) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 24, נגד – 65, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2425 – נא להצביע. הצבעה מס' 245 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (2425) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 24, נגד – 64. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2426 – נא להצביע. הצבעה מס' 246 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2426) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 23, נגד – 66. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2427 – נא להצביע. הצבעה מס' 247 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2427) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 24, נגד – 67. ההסתייגות לא התקבלה. 2428 – נא להצביע. הצבעה מס' 248 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2428) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 24, נגד – 66. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2429 – נא להצביע. הצבעה מס' 249 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (2429) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 24, נגד – 62. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2430 – נא להצביע. הצבעה מס' 250 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2430) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 26 נגד – 69. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 2431 – נא להצביע. הצבעה מס' 251 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2431) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 24 נגד – 67. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2432 – נא להצביע. הצבעה מס' 252 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2432) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 24, נגד – 66. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2433 – נא להצביע. הצבעה מס' 253 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2433) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 27, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 2434–2513 הוסרו. על כן נעבור להצבעה על הסתייגות 2514. חברי הכנסת, נא להצביע. אנחנו בעמ' 75. הצבעה מס' 254 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (2514) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 28, נגד – 64. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2515 – נא להצביע. הצבעה מס' 255 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2515) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 27, נגד – 66. ההסתייגות לא התקבלה. 2516 – חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 256 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (2516) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 24, נגד – 63. ההסתייגות לא התקבלה. מהסתייגות 2517 ועד הסתייגות 2535 לא מצביעים, אלה הסתייגויות שהוסרו. על כן נעבור להסתייגות 2536. נא להצביע. הצבעה מס' 257 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2536) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 29, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2537 – נא להצביע. הצבעה מס' 258 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2537) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 29, נגד – 68. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2538 – חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 259 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2538) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 27, נגד – 66. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2539 – נא להצביע. הצבעה מס' 260 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (2539) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 30, נגד – 60. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2540 – נא להצביע. הצבעה מס' 261 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2540) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 29, נגד – 67. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 2541 עד 2543 הוסרו. על כן נעבור להצבעה על 2544. נא להצביע. הצבעה מס' 262 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2544) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 28, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2545 – נא להצביע. הצבעה מס' 263 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2545) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 30, נגד – 67. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2546 – נא להצביע. הצבעה מס' 264 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2546) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 25, נגד – 68. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2548 הוסרה, על כן נעבור להצביע – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה צריך להצביע על 2547. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון, סליחה. הסתייגות 2547 – נא להצביע. הצבעה מס' 265 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2547) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 29, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2548 הוסרה. נעבור להצבעה על 2549. נא להצביע. הצבעה מס' 266 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2549) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 24, נגד – 67. ההסתייגות לא התקבלה. 2550 – נא להצביע. הצבעה מס' 267 בעד ההסתייגות – 19 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגות (2550) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 19, נגד – 55. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2551 – נא להצביע. הצבעה מס' 268 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2551) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 26, נגד – 67. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2552 הוסרה. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות 2553. נא להצביע. הצבעה מס' 269 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2553) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 30, נגד – 67. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2554 הוסרה. על כן נעבור להצביע על הסתייגות 2555. בבקשה, נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 270 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (2555) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 28, נגד – 64. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2556 הוסרה. על כן נעבור להצבעה על 2557. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 271 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2557) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 30, נגד – 68. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 2558 עד 2560 הוסרו. על כן נעבור להצביע על הסתייגות 2561. נא להצביע. הצבעה מס' 272 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2561) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 31, נגד – 68. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2562 הוסרה. על כן נעבור להצביע על 2563. נא להצביע. הצבעה מס' 273 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2563) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 31, נגד – 66. ההסתייגות הוסרה, לא התקבלה. 2564 – נא להצביע. הצבעה מס' 274 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2564) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 31, נגד – 66. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 2565–2567 הוסרו. על כן נעבור להצביע על הסתייגות 2568. נא להצביע. הצבעה מס' 275 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2568) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 32, נגד – 66. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2569 – נא להצביע. הצבעה מס' 276 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2569) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 32, נגד – 68. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2570 – נא להצביע. הצבעה מס' 277 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2570) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 31, נגד – 68. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2571 הוסרה. על כן נעבור להצביע על הסתייגות 2572. נא להצביע. הצבעה מס' 278 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2572) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 30, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2573 – נא להצביע. הצבעה מס' 279 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2573) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 32, נגד – 68. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 2574–2577 הוסרו. על כן נעבור להצביע על הסתייגות 2578. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 280 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (2578) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 32, נגד – 66. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2579 – נא להצביע. הצבעה מס' 281 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2579) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 31, נגד – 67. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 2580 עד 2581, כולל, הוסרו. על כן נעבור להצביע על הסתייגות 2582. נא להצביע. הצבעה מס' 282 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (2582) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 32, נגד – 67. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2583 – נא להצביע. הצבעה מס' 283 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (2583) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 29, נגד – 71. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2584 – חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 284 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2584) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 32, נגד – 65. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2585 הוסרה. על כן, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 2, כנוסח הוועדה. ההצבעה תהיה שמית, לכן אבקש ממזכירת הוועדה לקרוא לחברי הכנסת בשמם. ההצבעה היא על כל סעיף 2, כנוסח הוועדה. בבקשה, מזכירת הכנסת. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במהלך ההצבעה. בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד קארין אלהרר – נגד סעיד אלחרומי – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד גלעד ארדן – בעד גבי אשכנזי – בעד יעקב אשר – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – בעד רם בן ברק – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד אורנה ברביבאי – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יוסף ג'בארין – נגד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – בעד עוזי דיין – בעד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – בעד ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – בעד יועז הנדל – בעד שרן מרים השכל – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד אסף זמיר – בעד תמר זנדברג – נגד ציפי חוטובלי – בעד אימאן ח'טיב יאסין – נגד מיקי חיימוביץ' – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – נגד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – בעד דסטה גדי יברקן – בעד היבה יזבק – אינה נוכחת עומר ינקלביץ' – בעד משה יעלון – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד יאיר לפיד – נגד פטין מולא – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד משולם נהרי – בעד אבי ניסנקורן – אינו נוכח בנימין נתניהו – בעד סונדוס סאלח – נגד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נגד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – בעד אורלי פרומן – נגד מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – בעד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת אנדרי קוז'ינוב – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד עידן רול – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד אנטאנס שחאדה – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יזהר שי – בעד מיכל שיר סגמן – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד רם שפע – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבקש לחזור על שמות מי שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלי אבידר – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד היבה יזבק – נגד מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אבי ניסנקורן – בעד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח חמד עמאר – נגד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – בעד איילת שקד – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הקריאו בשמו או שלא הצביע? אם כך, תמה ההצבעה. חברי הכנסת, אם כך, תוצאות ההצבעה הן כדלקמן: בעד סעיף 2 – 72, נגד – 40. סעיף 2 התקבל, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להמשך ההסתייגויות – אחרי סעיף 2. חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם להצבעה אלקטרונית. הסתייגות מס' 2586 – נא להצביע. הצבעה מס' 285 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (2586) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 26, נגד – 64, ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 2587 ו-2588 הוסרו. נעבור להסתייגות 2589. בבקשה להצביע. הצבעה מס' 286 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (2589) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 28, נגד – 64, ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2590 תהיה בהצבעה שמית, על פי בקשת קבוצת יש עתיד. בבקשה, מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – בעד אלי אבידר – אינו משתתף יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד גלעד ארדן – נגד גבי אשכנזי – אינו נוכח יעקב אשר – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – נגד רם בן ברק – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – נגד אורנה ברביבאי – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יוסף ג'בארין – בעד יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – נגד משה גפני – נגד עוזי דיין – נגד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צבי האוזר – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – נגד יועז הנדל – נגד שרן מרים השכל – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד אסף זמיר – נגד תמר זנדברג – אינה נוכחת ציפי חוטובלי – נגד אימאן ח'טיב יאסין – בעד מיקי חיימוביץ' – נגד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד אחמד טיבי – בעד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – נגד דסטה גדי יברקן – נגד היבה יזבק – בעד עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד מירב כהן – נגד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד מיקי לוי – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד יאיר לפיד – בעד פטין מולא – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד משולם נהרי – נגד אבי ניסנקורן – נגד בנימין נתניהו – נגד סונדוס סאלח – בעד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – בעד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד אורלי פרומן – בעד מאיר פרוש – נגד עמיר פרץ – נגד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – נגד אנדרי קוז'ינוב – בעד אלכס קושניר – אינו נוכח יואב קיש – נגד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד עידן רול – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד אנטאנס שחאדה – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יזהר שי – נגד מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת עפר שלח – בעד איציק שמולי – נגד רם שפע – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לחזור על השמות של מי שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) גבי אשכנזי – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד תמר זנדברג – בעד מתן כהנא – אינו נוכח מיקי לוי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – אינו נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רפי פרץ – אינו נוכח אלכס קושניר – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד מיכל שיר סגמן – נגד איילת שקד – אינה נוכחת פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש חברי כנסת שלא הצביעו ולא קראו בשמם? אם לא, תמה ההצבעה, נא למנות את הקולות. חברי הכנסת, אנחנו תכף עוברים להצבעה אלקטרונית, נא לתפוס מקומותיכם. אם כך, חברי הכנסת, תוצאות ההצבעה: בעד הסתייגות 2590 – 36, נגד – 72. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 2593, לסעיף 3. כל ההסתייגויות לאחר סעיף 2 הוסרו. לא התקבלו. אנחנו עוברים לסעיף 3, הסתייגות מס' 2591. חברי הכנסת, נא לתפוס מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. נא להצביע – 2591. הצבעה מס' 287 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (2591) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 25, נגד – 60. ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגויות מ-2592 ועד 2607 הוסרו. על כן נעבור להצביע על הסתייגות מס' 2608. אבקש מחברי הכנסת להצביע. הצבעה מס' 288 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2608) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 28, נגד – 65. אני קובע שההסתייגות הוסרה. חברי הכנסת, אתם ביקשתם להסיר את כל ההסתייגויות. קבוצת יש עתיד הסירה את כל ההסתייגויות כולן. אני צריך לעבור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, תן לי, מאיר, אני עובר אחת-אחת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> על מה הצבעה שמית? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנא שבו. אנחנו לא נמשיך אם לא תשבו. כל אחד ישב במקומו, בבקשה. חברי הכנסת, אני אעבור קבוצה-קבוצה ואני אבדוק. אבל אני אבקש מכם לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אני מודיע על עשר דקות הפסקה. עוד עשר דקות נחזור לדיון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני ביקשתי מכם לשבת, אנא שבו. נא לשבת. אם לא תשבו – אי-אפשר לנהל את הישיבה בצורה כזאת. שבו בבקשה. תפוס את מקומך. קבוצת יש עתיד, מאיר כהן, האם אתם מושכים את כל ההסתייגויות שלכם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן. תודה. קבוצת הרשימה המשותפת, מי נציג הקבוצה? ראש הסיעה, כן. אחמד טיבי – מושכים את כל ההסתייגויות. קבוצת מרצ – מושכים את כל ההסתייגויות. תודה. קבוצת ישראל ביתנו – מושכים את כל ההסתייגויות. תודה. קבוצת ימינה, נמצאים כאן? קבוצת ימינה לא נמצאת. מכיוון שהם לא נמצאים, אנחנו לא מצביעים. סיעת ימינה לא נמצאת, ועל כן לא מצביעים על ההסתייגויות שלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> היושב-ראש, אנחנו מבקשים הפסקה של רבע שעה. אפשר הפסקה רבע שעה? היושב-ראש, אנחנו מבקשים הפסקה של רבע שעה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני שמעתי. אני הבנתי. תודה רבה. חבר הכנסת ביטון, תודה רבה, שמעתי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> היושב-ראש, להרגיע את המליאה, צריך רבע שעה הפסקה. שיהיה פה סדר, אני מבקש. מגיעה לנו הפסקה, היושב-ראש. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> היושב-ראש, צריך להצביע על החוק. מה זה הדבר הזה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה קורה פה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה הבלבול כאן? יש בלבול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש הפסקה או אין הפסקה? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 5,000 הסתייגויות בוועדה. תגידו, אתם נורמליים? עכשיו, יהיו 5,000. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> למיקי יש 9,000. מוכן. אין, מיקי לא עייף אף פעם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מי עייף? אני מתעייף – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני רוצה למסור הודעה – לא דרמטית, אבל שבו. איפה יו"ר הוועדה? חברי הכנסת, נא לשבת ולשמור על מרחק. חברי הכנסת, נא לשבת. יו"ר הוועדה המיוחדת – חברי הכנסת, לשבת. יו"ר הוועדה מבקש למשוך סעיף אחד – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << קריאה >> לא סעיף, נושא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נושא אחד מתוך – ההודעה של יו"ר הוועדה טעונה הצבעה. נא לשבת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> שמית. אנחנו מבקשים שמית. שמית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נגיע לזה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> שמית, אני מודיע לך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נא להתפזר ולשמור על מרחק נאות אחד מהשני. חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם, כי תהיה הצבעה ונידרש לה. דבר שני, יש מגבלה של מספר הח"כים שיכולים להיות באולם המליאה. אנחנו לא נתקדם אם זה לא יהיה, אז כל חברי הכנסת שאמורים להיות ביציעים, נא לעלות ליציעים. נא לעלות ליציעים. הודעה ליושב-ראש הוועדה המיוחדת, חבר הכנסת איתן גינזבורג. בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, לפי סעיף 91(א) לתקנון, אני מבקש מהמליאה להחזיר לוועדה המיוחדת את סעיף 7(א) להצעת חוק-יסוד: הממשלה לעניין הבהרת הרוב הדרוש לשינוי מועד הבחירות לכנסת העשרים-וארבע. אבקש לתמוך בבקשתי. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה, ויש בקשה להצבעה שמית. מזכירת הכנסת, בבקשה. חברי הכנסת, נא לשבת. ההצבעה שאנחנו מקיימים עכשיו היא על הודעת יו"ר הוועדה, חבר הכנסת איתן גינזבורג, וההצבעה היא שמית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא הקשבת? תסביר להם. תסביר להם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – לא שמענו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מי שרוצה הסברים יכול לקבל בוועדה. כרגע אנחנו מצביעים על הודעתו של יו"ר הוועדה המיוחדת, נקודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פשוט בבלגן הזה אפילו לא שמענו את ההצעה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא נורא, אחמד טיבי מומחה ותיק, הוא יסביר לך טוב מאוד. נא לא להפריע, חברי הכנסת. בבקשה, מזכירת הכנסת. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – בעד אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – אינו נוכח גלעד ארדן – בעד גבי אשכנזי – בעד יעקב אשר – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – בעד רם בן ברק – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד אורנה ברביבאי – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יוסף ג'בארין – בעד יאיר גולן – בעד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – בעד עוזי דיין – בעד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – בעד ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – בעד יועז הנדל – בעד שרן מרים השכל – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד אסף זמיר – בעד תמר זנדברג – נגד ציפי חוטובלי – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד מיקי חיימוביץ' – בעד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – בעד דסטה גדי יברקן – בעד היבה יזבק – אינה נוכחת עומר ינקלביץ' – בעד משה יעלון – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – נגד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד יאיר לפיד – נגד פטין מולא – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד משולם נהרי – בעד אבי ניסנקורן – בעד בנימין נתניהו – בעד סונדוס סאלח – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – בעד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – בעד אורלי פרומן – נגד מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – בעד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – בעד אנדרי קוז'ינוב – נגד אלכס קושניר – אינו נוכח יואב קיש – בעד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד עידן רול – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד אנטאנס שחאדה – אינו נוכח יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יזהר שי – בעד מיכל שיר סגמן – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד רם שפע – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לקרוא שוב בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה ארבל – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח היבה יזבק – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – אינה נוכחת יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח רפי פרץ – אינו נוכח אלכס קושניר – אינו נוכח אנטאנס שחאדה – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש חברי כנסת שלא קראו בשמם, או שקראו ולא הצביעו? << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) עאידה תומא סלימאן – בעד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש עוד חברי כנסת? תמה ההצבעה. חברי הכנסת, אני מכריז על תוצאות ההצבעה על הודעת יושב-ראש הוועדה המיוחדת. בעד הודעת יושב-ראש הוועדה המיוחדת הצביעו 87, נגדה הצביעו 17, לכן הודעת יו"ר הוועדה המיוחדת אושרה, וזה עובר לדיון בוועדה המיוחדת, כמובן. אנחנו מכריזים ברגע זה על הפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 22:52 ונתחדשה בשעה 09:00.) << הפסקה >> << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת. רק תזכורת קטנה – סיימנו אתמול, יצאנו להפסקה לפני הצבעה על סעיף 3, והתקיים דיון במשך הלילה בוועדה המיוחדת. לכן, לפני שנזמין את יו"ר הוועדה המיוחדת למסור הודעה ולנמק – הודעה למזכירת כנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה, אדוני. ברשות יושב ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) – נספח מס' כ-840/ב'; זה הנוסח החדש. כמו כן, הונחה על שולחן הכנסת אתמול, יום רביעי, י"ב באייר התש"ף, 6 במאי 2020, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (כהונות, הסמכות, אישורים רגולטוריים ועיצומים כספיים) (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. << הצח >>הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) [מס' כ/840/ב'; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה זו; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, יו"ר הוועדה המיוחדת חבר הכנסת איתן גינזבורג יציג את הנוסח החדש של הסעיף המתוקן. בבקשה, אדוני. << דובר >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאחר שהמליאה אישרה אתמול את משיכת סעיף 7 לחוק-היסוד בעניין הרוב הדרוש להארכת כהונת הכנסת העשרים-ושלוש החליטה הוועדה המיוחדת להניח היום בפני המליאה נוסח מתוקן של הסעיף, שמבהיר כי הרוב הדרוש להארכת הכהונה של הכנסת הוא רוב של 70 חברי כנסת, בדומה להוראת השריון של יתר סעיפי החוק, ולא של 80 חברי כנסת שנדרשים לפי סעיף 9א לחוק-היסוד. אנחנו בעצם התלבטנו בתוך הוועדה. היו חילוקי דעות – בעיקר בין היועצים המשפטיים – מה הרוב הדרוש כדי להאריך את כהונתה של הכנסתה עד לארבע השנים המלאות, אחרי שהצענו שכהונת הכנסת תהיה שלוש שנים. אנחנו סברנו שברור שהארכת כהונתה של הכנסת תהיה לפי רוב של 70 חברי כנסת, כפי שקובעים בחוק-היסוד הזה, אבל היו גם טענות של יועצים משפטיים ושל גורמים אקדמיים כאלה ואחרים, שייתכן שלאור העובדה שמקצרים את כהונת הכנסת בשלוש שנים, הארכת כהונת הכנסת צריכה להיעשות רק באמצעות רוב של 80 חברי כנסת, כפי שקובע חוק-היסוד שבא להגן על הדמוקרטיה. זה סעיף שבא למנוע מהכנסת להאריך את עצמה לדעת ולכן, אפשר היום, ביום רגיל, להאריך את כהונתה של הכנסת רק בנסיבות מיוחדות, ברוב של 80 חברי כנסת ולתקופה מוגבלת של אותן נסיבות. אנחנו סברנו שמכיוון שמדובר בשלוש שנים מתוך הארבע, כדי להאריך את כהונתה של הכנסת לארבע שנים לא נדרש אותו סעיף, באותו רוב מיוחס, עם אותן נסיבות מיוחדות ולכן, אנחנו ביקשנו להבהיר את זה גם אתמול, וזה מה שעשינו במהלך הלילה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> ואפילו קצת, כן. עד כהונתה של הכנסת שאמורה לסיים לפי החוק במועד הרגיל שלה. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כן, אבל היו על זה, אדוני השר, חילוקי דעות – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> אני יודע – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – והמשפטנים אמרו: מה כוונת המחוקק? אז הינה, אנחנו אומרים מה כוונת המחוקק באופן ברור. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> זה עד נובמבר 2024. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> עד נובמבר 2024 לכל המאוחר – ככל שלא יהיו נסיבות מיוחדות שיצריכו את הרוב במיוחס. מעבר לכך, אני באמת רוצה להודות לחברי הכנסת על כך שפעלו לאורך כל הלילה, וקיימו דיון מאוד מאוד ענייני. כל חברי הכנסת, מכל סיעות הבית, ללא הבדל, שאלו את השאלות המטרידות ואת השאלות החוקתיות שעולות מתוך הדברים האלה. שמענו גם נציגים מהציבור – מהמכון הישראלי לדמוקרטיה – שהציפו סוגיות מסוימות. שמענו גם את נציג היועץ המשפטי לממשלה, המשנה שלו, שהתייחס להצעה שלנו, ובאמת קיימנו על זה דיון מאוד מאוד ארוך ומעניין. לסעיף הזה הוגשו יותר מ-80 הסתייגויות מעבודה מאומצת של חברי הכנסת מסיעות יש עתיד, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו ומרצ. אני מניח שבמהלך היום אנחנו גם נדון בהסתייגויות האלה ונצביע עליהן – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נצביע. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – על מנת שנוכל להביא לסיומו של החוק הזה ולאפשר כינונה של ממשלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תמשיך, איתן, תמשיך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תמשוך עוד, תמשוך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תמשיך, תמשיך. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני פשוט מנסה לראות מה מצבנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תחכה ל-70 חברי כנסת. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> נחכה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איתן, עוד אין 70. עוד אין 70, תתקדם. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני חייב להגיד שזאת הייתה ישיבה באמת מאתגרת. כשיושבים במשך לילה שלם אחרי ישיבה ארוכה פה במליאה – הדברים נראים אחרת בשעות לילה מאוחרות. אבל גם למדנו את הדמות החדשה של חבר הכנסת מיקי לוי בארץ נהדרת, שהייתה מאוד מאוד חיננית, ונתנה לכולם מצב רוח טוב בשעות בוקר מוקדמות בכנסת. נקווה שתמשיך להופיע שם, מיקי. בכל זאת. אין מים? משהו לשתות? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה רוצה לשתות? << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה, הפסקה? << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> סתם כדי למשוך זמן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סדרנים. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> בהזדמנות הזאת אני גם רוצה להודות לכל מי שעשה במלאכת החקיקה, למי שעזר לנו: לאנשי משמר הכנסת והסדרנים, שליוו אותנו לאורך כל הלילה, לאנשי הפרוטוקול, לאנשי הסאונד והמדיה, מנהלי הוועדה, ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמלווה את הוועדה המיוחדת לתיקון חוק-יסוד: הממשלה, לעובדי הוועדה המסדרת, שגם הם ליוו אותנו בלילה ונאלצנו לחזור אליהם לנושא חדש, כפי שנטען על ידי חבר הכנסת מיקי לוי. באמת כולם התגייסו, אנשי המשק, הסדרנים. כולם התגייסו כדי לאפשר לנו, חברי הכנסת, לפעול גם בשעות קטנות וקשות, כדי להביא את התיקון הזה ולזקק את החוק, שיהיה ברור ונהיר ללא פרשנויות מיותרות וללא טעויות ביחס לעמדת כוונת המחוקק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – בג"ץ. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני חושב שיש בג"ץ. כולם מסכימים שיש שופטים בירושלים. אנחנו ראינו אתמול את פסיקת בית המשפט. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> לא. יש שופטים בירושלים ויש בית משפט שאנחנו מכבדים. אנחנו מקבלים את הכרעותיו, אבל גם יש מחוקקים בירושלים, שגם הם אומרים את דברם. וטוב השיח הזה בין הרשויות. יש עיקרון בדמוקרטיה שמדבר על הפרדת רשויות, שהוא עיקרון מאוד מאוד חשוב. טוב שתהיה הפרדת רשויות ברורה בין הרשויות. אגב, בין המחוקקת למבצעת אין כל כך הפרדה, אבל גם יש את האלמנט של איזונים ובלמים בין הרשויות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – שסומך את ידיו על – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> צריך להגיד את המובן מאליו לפעמים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם המובן מאליו צריך להיאמר. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> צריך להיאמר, כן. מישהו אמר פעם שגם האמת היא אופציה. אז הסיפור הזה של איזונים ובלמים הוא חשוב. ההפרדה היא חשובה, ומקומה של כל רשות בנפרד חשוב, ועמדתה חשובה; אבל גם צריך לדעת שיש איזונים ובלמים בין הרשויות, וכל רשות בולמת ומאזנת את רעותה, את האחרת, על מנת שייעשה פה משטר מסודר ודמוקרטי ומאוזן; שיישמרו זכויות המיעוט. אבל גם שתתאפשר הבעת דעת הרוב, ונוכל לנהל פה חיים תקינים ומסודרים. לכן, ההחלטה של בית המשפט מכובדת בעינינו, אבל גם ההחלטות שלנו מכובדות לא פחות. אנחנו מקווים שיתייחסו אליהן באותה רצינות שאנחנו מתייחסים. בכל מקרה אני בטוח שאתה מקבל את החלטת בית המשפט, נכון, חבר הכנסת ג'בארין? << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לגבי – – – זה עוד לא סופי. הדברים עוד יחזרו לבג"ץ. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כרגע ניתנה הכרעה – – << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עוד חודש – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – של 11 שופטים, מבכירי השופטים של בית המשפט העליון, שנתנו גושפנקה ודחו את העתירות, ואפשרו את המשך הליך החקיקה; אפשרו מסלול לכינונה של ממשלה חדשה. זה בעצם מה שנדרש היום, אחרי שנה וחצי של אין ממשלה כמעט, או ממשלת מעבר שאיבדה את אמון הכנסת, הכנסת העשרים. הגיעה העת שתכונן ממשלה שתקבל את אמון הכנסת, אשר קיבלה את אמון העם, שתוכל לצאת לדרך ולשרת את האזרחים כפי שמצופה. כפי שמצופה, כפי שנדרש, כפי שנכון שיהיה. נראה לי שלמרות כל המחלוקות, כולם מסכימים שבעת הזאת כינונה של ממשלה היא דבר חשוב, היא דבר נדרש, היא דבר שמצריך – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כן, אבל אני רוצה לשכנע אותך, חבר הכנסת פורר, בחשיבותה של כינונה של ממשלה. אני עוד לא משוכנע שהשתכנעת בדבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איתן, זה מפריע לשמוע. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אבל אני לא בטוח עד כמה השתכנעת, חבר הכנסת אבו שחאדה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תנסה אותי. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני רוצה להיות משוכנע. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תנסה אותי, יאללה, יאללה, תנסה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני רוצה להיות משוכנע שאתה ממש משוכנע שיש צורך בכינונה של ממשלה. אבל יש דברים חשובים שצריכים להיאמר – חלקם מובנים וחלקם מובנים פחות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כשתעבור לחלק הרציני תגידי לנו. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> ובכל מקרה, חברי הכנסת, נדמה לי שאחרי תקופה כל כך ארוכה הגיע הזמן שבאמת נתחיל לעבוד למען תושבי ישראל, למען אזרחי ישראל. למלא את השליחות שאליה נשלחנו, ונעשה דברים טובים למען הציבור כולו, גם מתוך בית המחוקקים, גם מתוך הרשות המבצעת עם ממשלת ישראל, ולהתחיל לטפל באמת במצוקות הקשות של אזרחי ישראל. חייבים להעריך בעוד דבר גם את חברי הכנסת שעברו פה לילה או לילות ארוכים מאוד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לילות, לילות. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> והשקיעו ממרצם ומזמנם ומהאנרגיות שלהם לדון בכל סעיף ובכל הסתייגות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נו, תעשו הפסקה, נו, די. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מסכן, אומרים לו למשוך זמן, הוא לא – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> בכל – תשמעי, את יודעת, אנחנו – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> יש לך איזה משהו לשלוח? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – סן רמו. << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> סן רמו לא עבר בעשרה ימים. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> בכמה זמן עבר סן רמו? << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כמה זמן הייתה ועידת סן רמו? << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> סן רמו הייתה שלושה ימים. ואני חושב שאחרי 100 שנים ישראל הייתה צריכה להקדיש זמן יותר רב וכבוד יותר גדול לאותה החלטה ואירוע – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> היינו עסוקים. אפילו לקורונה לא היה זמן, אז לסן רמו? << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני חושב שגם חברת הכנסת זנדברג תסכים איתך שוועידת סן רמו הייתה ועידה חשובה. << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> אני חושב שכל הסיעות הציוניות בבית, מימין ומשמאל, מסכימות שוועידת סן רמו הייתה אירוע מרכזי לכינונו של הבית הזה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> מכונן. של הבית הזה, של המדינה הזו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – – מה קרה, שבעבר לא שמו את ועדת שרים במרכז. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – יש גם פה דברים לא הגיוניים. הם שלחו 11 אנשים שלא יודעים כלום על – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל יש כאלה שלא קיבלו את החלטת החלוקה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש הרבה דברים מקבילים עכשיו. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אתה יודע, החלטת החלוקה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> למיטב מה שלמדתי בשיעורי היסטוריה – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> – – מי שדחה את החלוקה זה לא היה העם היהודי. זה היה מישהו אחר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> גם אז היו יכולים להתפשר, אבל גם אז היו כאלה שלא היו מוכנים להתפשר. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> וגם אז היו – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> היום, אם הייתה מתקבלת החלטת החלוקה כפי שאנחנו הסכמנו – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אותם תרגילים. יש דברים קבועים בקולוניאליזם. לא הכול חדשני כזה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> בואו נעבור להצבעה, חבל על הזמן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא מאפשרים. הוא רוצה לדבר. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> ממש. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> בכל מקרה, חבר הכנסת אבו שחאדה, אין ספק שהיום אנחנו שמחים על כינונה של ישראל. זו מהות קיומנו. הרבה אנשים הגיעו לכאן כדי לממש את הזכות הלאומית. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש הרבה יהודים שלא חושבים כך, איתן. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כן, אבל הרוב כן. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הם בודקים כמה הרוויחו וכמה הפסידו כעם. חלק גדול מהיהודים שבאו מהעולם הערבי חושבים שהציונות הרסה הרבה תרבויות של יהודים. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> כן, אבל זו מחלוקת, אתה יודע – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עזוב את הפלסטינים. אני רוצה לחשוב שכאילו אתם חושבים על היהודים הלא-אשכנזים כשווים. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני חושב שהמפעל הציוני הוא אחד המפעלים החשובים ביותר שקמו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם הם חושבים שהרסתם להם את כל התרבויות. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> המפעל הציוני – צריך להלל, וללמוד עליו. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא מתאים לך לעמוד – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני רק מגיב לחבר הכנסת אבו שחאדה. אנחנו לא מתכחשים לציונות. להפך, אנחנו בעד הציונות. אנחנו בעד המדינה. אנחנו גם בעד לכבד את המיעוטים במדינה. שלא יהיה ספק, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אנחנו בעד המיעוטים. אנחנו בעד שיהיו מיעוטים. אנחנו בעד לכבד את זכויות המיעוטים. אין שום ספק. למיעוטים יש חלק נכבד וחשוב בתוך מדינת ישראל, אבל הציונות – אי-אפשר לזלזל בה. אי-אפשר לזלזל בחשיבותה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עזוב, איתן, במאבק על כתיבת ההיסטוריה, עזוב את הפלסטינים–ישראלים. קח מחקר בין-לאומי – קח את מה שיוצא ב-SOAS, קח את מה שיוצא באוקספורד, את מה שיוצא בהרווארד, את מה שיוצא בייל; מצבכם לא טוב. לא טוב. הנרטיב הזה מזמן כבר לא משכנע. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> לכל אחד דעה משלו. בסוף אנחנו בעיקר מתחשבים במי שחי בפיסת הארץ הזאת. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה שפושע רוצה להישאר עם הסיפור שלו' את זה אני יכול להבין. זה בסדר. אני יכול להבין. יש לזה גם היבט פסיכולוגי חשוב. מה הוא יגיד, שהוא פשע? מה הוא יגיד, שהוא באמת פשע? << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו צריכים לשאול בעיקר את דעתם של מי שחי בפיסת הארץ הזאת, ואנחנו שמחים על כינונה של מדינת ישראל, חבר הכנסת אבו שחאדה. אנחנו שמחים על כינונה של הציונות. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל לקורבן יש אינטרס להגיד את האמת. לקורבן תמיד יש אינטרס להגיד את האמת. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו בעד. אנחנו גם בעד לשמור על זכויות המיעוטים. אנחנו בעד שמירת זכויות המיעוטים, אני אומר לך גם. אבל אי-אפשר להתכחש להיסטוריה, ואי-אפשר להתכחש לכך שהציונות היא אחד המפעלים החשובים של האנושות, בטח של העת החדשה, בטח שלנו כעם יהודי. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה יודע מה? אני יכול להתווכח איתך במספרים לגבי חשיבותה לאנושות. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> לא, למה להתווכח? לא על כל דבר צריך להתווכח. אפשר גם להסכים. לא חייבים להתווכח כל הזמן. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בוא נראה כמה הציונות מייצאת הרס לאנושות. בוא תגיד את המספרים. הינה, יש מצלמות, תגיד את המספרים. תגיד כמה מדינת ישראל מייצאת הרס ונשק ומודיעין לעולם. תגיד מה התרומה שלה לאנושות. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אבו שחאדה, אני רוצה לאתגר אותך באיזה עניין. בוא ננסה פעם אחת, חבר הכנסת אבו שחאדה, שנשב סביב שולחן, או שנשב כך, נעמוד אחד מול השני ונדבר, לא על המחלוקות, בוא נדבר על ההסכמות. בוא נדבר על דברים שאנחנו רוצים להסכים עליהם. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני אגיד לך למה אני מסכים – אני מסכים עם המשפט שאומר שזו תנועה קולוניאלית. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני בטוח שתסכים על דבר אחד – שהגיע הזמן להצביע על הצעת החוק הזאת ולאפשר את כינונה של ממשלת ישראל. אני מבקש – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יאללה, איתן, הצבעה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> איתן, האופוזיציה מוכנה להוריד הסתייגויות כמה שאתה רוצה, רק שתרד. בוא נעשה משא ומתן על העניין הזה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר הוועדה המיוחדת): << דובר_המשך >> אני מודה לך על זה. אבל הינה הודעתי, בואו נסכים שהולכים להצביע עכשיו על הצעת החוק. אני מבקש לאשר את הנוסח לפי הצעת הוועדה, ותודה רבה לכם. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> נשאיר להם חמש הסתייגויות ואתה יורד. חמש הסתייגויות ואתה יורד. עפר, סגרנו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, חסל סדר סן רמו, ואנחנו חוזרים – – – << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אולי אפשר לקבוע ועדה מיוחדת בעניין סן רמו, שתשב – זו גם שנת ה-100 לוועידת סן רמו – ונקיים את הדיונים האלה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש כלי פרלמנטרי, תוכל להגיש. תודה. << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> נקיים את הדיונים. בבקשה. << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו מסכימים לוועדה הזו. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש פסטיבל סן רמו. תביא אותו לפה כל הזמן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת האוזר, יש כלים פרלמנטריים, על פי התקנון, כדי ליזום דיון בנושא זה. חברי הכנסת, להתמקם. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת הוועדה המסדרת מהיום, יום חמישי, י"ג באייר התש"ף, 7 במאי 2020 – החלטה מס' 4 בנושא סדרי הדיון המיוחדים, לפי סעיפים 98 ו-142 לתקנון הכנסת, בקריאה השנייה והשלישית בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) והצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראות שעה), התש"ף–2020. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך, גברתי. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 8 והוראת שעה) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבריי, שימו לב, אתמול יצאנו להפסקה לפני שהצבענו על סעיף 3. מאחר שהיו מסתייגים שלא היו נוכחים אתמול, ולכן לא דנו בהסתייגויות, ויש להם הסתייגויות גם לסעיפים הבאים – למרות שהוסרו – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל ישנן מפלגות שלא נכחו ולא הודיעו לנו. חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נמצאת. ההסתייגויות שלהם לא יעלו. סיעת ימינה? לאחר סעיף 3 – ימינה נמצאת? לא. ימינה, סעיף 4 – לא נמצאים. לסעיפים 5 ו-6 אין הסתייגויות, כפי שאמרנו. לסעיף 5, מרב מיכאלי, שאלנו – לא נמצאת. ניסנקורן – הסיר. גם לסעיף 7 יש הסתייגויות של מרב מיכאלי ושל ימינה, והם לא נוכחים, אז אין לנו הסתייגויות, פרט להסתייגויות שהוגשו לסעיף 7. כשנגיע לסעיף 7 החדש – כמובן, שהונח, לא מדברים על משהו אחר ברגע שהוא הונח. חבריי, כדי שלא יהיו אי-הבנות, זו הצבעה חשובה, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 3, 4, 5 ו-6, כנוסח הוועדה, במקשה אחת. הצבעה שמית ביקשתם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כולל לוח התיקונים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כולל לוח התיקונים. תודה רבה על תשומת הלב. הצבעה שמית. בבקשה, גברתי. אני חוזר: מצביעים על סעיפים 3, 4, 5 ו-6, כולל לוח התיקונים, לפי נוסח הוועדה. בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד קארין אלהרר – נגד סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד גלעד ארדן – בעד גבי אשכנזי – אינו נוכח יעקב אשר – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – בעד רם בן ברק – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד אורנה ברביבאי – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יוסף ג'בארין – נגד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – בעד עוזי דיין – בעד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צבי האוזר – בעד ניצן הורוביץ – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד יועז הנדל – בעד שרן מרים השכל – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד אסף זמיר – בעד תמר זנדברג – נגד ציפי חוטובלי – בעד אימאן ח'טיב יאסין – נגד מיקי חיימוביץ' – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – נגד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – בעד דסטה גדי יברקן – בעד היבה יזבק – אינה נוכחת עומר ינקלביץ' – בעד משה יעלון – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד יאיר לפיד – נגד פטין מולא – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד משולם נהרי – בעד אבי ניסנקורן – בעד בנימין נתניהו – בעד סונדוס סאלח – נגד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נגד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – בעד אורלי פרומן – נגד מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – בעד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – בעד אנדרי קוז'ינוב – נגד אלכס קושניר – אינו נוכח יואב קיש – בעד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד עידן רול – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד אנטאנס שחאדה – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יזהר שי – בעד מיכל שיר סגמן – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד רם שפע – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סעיד אלחרומי – אינו נוכח גבי אשכנזי – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – בעד ניצן הורוביץ – נגד היבה יזבק – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – נגד יבגני סובא – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רפי פרץ – אינו נוכח אלכס קושניר – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ישנם חברי כנסת שלא הקריאו בשמם או שהקריאו בשמם ולא הצביעו? אין. תמה ההצבעה. נא להגיש לי תוצאות. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצביעו 72, נגד – 38, אין נמנעים. אני מודיע שסעיפים 3–6, כולל לוח התיקונים, התקבלו כנוסח הוועדה. תודה רבה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חברי הכנסת, תשומת ליבכם. אנחנו מצביעים כרגע על הסתייגויות לסעיף 7. חבריי, כפי שאמרתי קודם, לסעיף 7 ישנן הסתייגויות של ניסנקורן – שהודיע לנו שהוא הסיר; של חברי הכנסת של קבוצת ימינה, והם לא נמצאים ולכן אנחנו לא מצביעים על ההסתייגויות שלהם; של חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה נוכחת, לא מצביעים על ההסתייגויות שלה. גם לאחר סעיף 7 ישנן הסתייגויות של מי שמניתי. הם לא נמצאים – לא נצביע עליהן. לכן אנחנו עוברים להצבעות על ההסתייגויות – יואב קיש הסיר. הוא הודיע קודם. הוא הסיר את ההסתייגויות. אנחנו כרגע מצביעים על הסתייגויות לסעיף 7 לפי הנוסח החדש שהונח. חברי הכנסת, למרות שמונח לפניכם נוסח חדש עם הסתייגויות, יש כמה הסתייגויות לסעיף 7 החדש שהתבקשנו להסיר. אני אומר לכם מה הוסר ואומר לכם על מה אנחנו מצביעים. רבותיי, לסעיף 7, הסתייגות מס' 1 הוסרה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2, לסעיף 7 החדש. הצבעה, חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 289 בעד – 21 נגד – 72 נמנעים – 1 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 21 הצביעו בעד, 72 נגד, אחד נמנע. אני מודיע שהסתייגות 2 לא התקבלה. הסתייגות מס' 3 הוסרה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 4. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 290 בעד – 21 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 21 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. אני מודיע שההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 5 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 291 בעד – 21 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 21 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 6. חברים, הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 292 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 72 נמנעים – 1 ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 20 בעד, 72 נגד, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו לא מצביעים על הסתייגויות מס' 7, על פי הבקשה. אנחנו עוברים להסתייגות 8. הצבעה, חברים – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 293 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 9 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 294 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 10 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 295 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 11 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 296 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 28 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 12 הוסרה. מצביעים על הסתייגות מס' 13. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 297 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 14–31 הוסרו, אנחנו לא מצביעים עליהן. מצביעים על הסתייגות 32. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 298 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 33 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 299 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 34 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 300 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 35 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 301 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (35) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 36 – הצבעה. מי בעד? נגד? הצבעה מס' 302 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים על הסתייגות 37. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 303 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (37) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 38 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 304 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (38) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 39 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 305 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (39) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, נגד – 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 40 הוסרה. מצביעים על הסתייגות 41. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 306 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (41) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 42 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 307 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (42) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 28 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 43 הוסרה. הסתייגות 44 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 308 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (44) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 45 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 309 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (45) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 46 הוסרה. 47 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 310 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (47) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 48 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 311 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (48) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 49 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 312 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (49) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 50 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 313 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (50) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 51 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 314 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 52 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 315 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (52) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 28 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 53 הוסרה. 54 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 316 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (54) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 55 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 317 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (55) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 56 הוסרה. 57 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 318 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (57) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 58 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 319 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (58) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 28 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 59 הוסרה. 60 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 320 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (60) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 28 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 61 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 321 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (61) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. הסתייגות לא התקבלה. 62 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 322 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (62) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 63 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 323 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (63) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 30, נגד – 72, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 64 הוסרה. 65 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 324 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (65) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 66 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 325 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (66) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 67 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 326 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (67) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 68 עד 72 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 73. הצבעה על 73 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 327 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (73) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 74, 75, בעמוד האחרון – הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 76. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 328 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (76) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 77 עד 79 הוסרו. הסתייגות 80 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 329 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (80) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 72 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 81 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 330 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (81) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 82 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 331 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 72 נמנעים – אין ההסתייגות (82) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7(ג) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 25 בעד, 72 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. חברים, הוסרו כל ההסתייגויות – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אני מבקש שמית על החוק הזה, ונצביע בעד, קואליציה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נצביע על סעיף 7 בנוסח החדש, שהונח על פי הצעת הוועדה, כולל לוח התיקונים, הצבעה שמית על פי בקשת – מזכירת הכנסת, בבקשה. לא לצאת, יש עוד חוק אחרי זה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד קארין אלהרר – נגד סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד גלעד ארדן – בעד גבי אשכנזי – בעד יעקב אשר – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – בעד רם בן ברק – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד אורנה ברביבאי – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יוסף ג'בארין – נגד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – בעד עוזי דיין – בעד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – בעד ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – בעד יועז הנדל – בעד שרן מרים השכל – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד אסף זמיר – בעד תמר זנדברג – נגד ציפי חוטובלי – בעד אימאן ח'טיב יאסין – נגד מיקי חיימוביץ' – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – נגד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – בעד דסטה גדי יברקן – בעד היבה יזבק – נגד עומר ינקלביץ' – בעד משה יעלון – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח פטין מולא – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד משולם נהרי – בעד אבי ניסנקורן – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – נגד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נגד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – בעד אורלי פרומן – נגד מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – בעד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – בעד אנדרי קוז'ינוב – נגד אלכס קושניר – אינו נוכח יואב קיש – בעד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד עידן רול – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד אנטאנס שחאדה – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יזהר שי – בעד מיכל שיר סגמן – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד רם שפע – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סעיד אלחרומי – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – בעד יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח חמד עמאר – נגד רפי פרץ – אינו נוכח אלכס קושניר – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש חברי כנסת שלא קראו בשמם? תמה ההצבעה. נא להגיש תוצאות. להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצביעו 72, נגד הצביעו 36, אין נמנעים. אני מודיע שסעיף 7 בנוסח החדש שהונח על פי הצעת הוועדה, כולל לוח התיקונים, הוצבע ואושר. אנחנו עכשיו מצביעים על כל החוק. בהצבעתנו זו סיימנו את ההצבעה בקריאה שנייה על כל החוק, כולל לוח התיקונים, כולל הנוסח החדש, ואנחנו עכשיו מצביעים בקריאה שלישית כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, כולל הנוסח החדש של סעיף 7. ביקשתם שמית? הצבעה שמית. בבקשה, מזכירת הכנסת. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד קארין אלהרר – נגד סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד גלעד ארדן – בעד גבי אשכנזי – בעד יעקב אשר – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – בעד רם בן ברק – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד אורנה ברביבאי – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יוסף ג'בארין – נגד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – בעד משה גפני – בעד עוזי דיין – בעד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – בעד ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – בעד יועז הנדל – בעד שרן מרים השכל – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד אסף זמיר – בעד תמר זנדברג – נגד ציפי חוטובלי – בעד אימאן ח'טיב יאסין – נגד מיקי חיימוביץ' – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – נגד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – בעד דסטה גדי יברקן – בעד היבה יזבק – נגד עומר ינקלביץ' – בעד משה יעלון – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד יאיר לפיד – נגד פטין מולא – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד משולם נהרי – בעד אבי ניסנקורן – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – נגד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נגד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד ג'אבר עסאקלה – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – בעד אורלי פרומן – נגד מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – בעד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – בעד אנדרי קוז'ינוב – נגד אלכס קושניר – אינו נוכח יואב קיש – בעד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד עידן רול – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד אנטאנס שחאדה – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יזהר שי – בעד מיכל שיר סגמן – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד רם שפע – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סעיד אלחרומי – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח גילה גמליאל – בעד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – בעד יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח רפי פרץ – אינו נוכח אלכס קושניר – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא להגיש לי תוצאות. תמה ההצבעה. חבריי, להלן תוצאות ההצבעה: 72 הצביעו בעד, 36 נגד, אין נמנעים. אני מודיע שההצעה עברה. הצעת החוק עברה, כולל הנוסח החדש של סעיף 7, כולל לוח התיקונים, ללא שום הסתייגות, כנוסח הוועדה שהוגש לנו, וזה עבר בקריאה שלישית. אנחנו עוברים להמשך סדר-היום והצבעות על הסתייגויות – הצבעות על הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה). חברים, נא לשבת, אנחנו כבר ממשיכים בסדר-היום. פשוט מתארגנים להצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כן, ודאי. יש עוד חוק. זו הייתה קריאה שלישית. הצבעת. חבריי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. אנחנו מצביעים. אנחנו ממשיכים באותן קבוצות שהקראנו אתמול, לכן אני לא חוזר על שמות חברי הכנסת בקבוצות על פי מה שהקראנו אתמול בישיבה. אנחנו מצביעים עכשיו, שוב, אני מזכיר, על הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020, כולל לוח התיקונים. אנחנו עכשיו מצביעים על הסתייגות לשם החוק. הסתייגות מס' 1. לא מצביעים עליה? הוסרה? תודה על התיקון. הסתייגות מס' 1 לשם החוק הוסרה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 332 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 69 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 3–11, כולל, הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 12. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 333 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 13–14 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 15. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 334 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 16 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 335 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 17–36 הוסרו. מצביעים על 37. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 336 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (37) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 38–40 הוסרו. מצביעים על הסתייגות 41. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 337 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (41) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה מפריע בזמן ההצבעה. חבריי, אתם תשאלו שאלות בבלבולים. כפי שאמרתי, 42 הוסרה. אנחנו מצביעים על 43. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 338 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (43) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. חברים, הסתייגויות 44–114 הוסרו. אנחנו מצביעים על 115. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 339 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (115) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 116–144, כולל, הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 145. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 340 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (145) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגויות 146–162 הוסרו. אנחנו מצביעים על 163. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 341 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (163) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מ-164 ועד 172 הוסרו. אנחנו מצביעים על 173. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 342 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (173) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 68 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 174–178 הוסרו. מצביעים על 178. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 343 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (178) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 179–269 – כל ההסתייגויות הוסרו. אנחנו מצביעים על 270. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 344 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (270) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 271–278 הוסרו. מצביעים על 279. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 345 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (279) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 28 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 280 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 346 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (280) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 281 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 347 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (281) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 282–284 הוסרו. אנחנו מצביעים על 285. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 348 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (285) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. חברים, אנחנו מצביעים על שם החוק, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 349 בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 71 נגד – 33 נמנעים – אין שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 71 בעד, 33 נגד. שם החוק, כנוסח הוועדה, אושר. אנחנו עוברים להסתייגויות לפני סעיף 1. 286–290 הוסרו. אם כך, אין הסתייגויות לפני סעיף 1. אנחנו נצביע על הסתייגויות לסעיף 1. אנחנו מצביעים על הסתייגות 291, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 350 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (291) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 292, 293, 294, 295 הוסרו; עד 303 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 304. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 351 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (304) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 305 ו-306 הוסרו. מצביעים על 307. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 352 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (307) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 308–320 – ביקשו לא להצביע. אנחנו מצביעים על 321. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 353 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (321) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על 322. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 354 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (322) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 35, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 323 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 355 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (323) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על 324. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 356 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (324) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 325 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 357 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (325) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 326 ו-327 הוסרו. אנחנו מצביעים על 328. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 358 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (328) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 329 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 359 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (329) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 37 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 330–337 הוסרו, ביקשו לא להצביע. אנחנו מצביעים על 338. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 360 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (338) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 339 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 361 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (339) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, נגד – 68, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 340 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 362 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (340) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 341 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 363 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (341) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 342 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 364 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (342) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 343 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 365 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (343) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 344 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 366 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 68 נמנעים – 1 ההסתייגות (344) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 68 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. 345 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 367 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 70 נמנעים – 3 ההסתייגות (345) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 25 בעד, 70 נגד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 346 עד 363 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 364. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 368 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (364) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 365 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 369 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (365) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 366 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 370 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (366) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 367 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 371 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (367) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 368 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 372 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (368) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 369 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 373 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (369) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 370 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 374 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (370) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 371 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 375 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (371) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 372 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 376 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (372) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 373 עד 383 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 384. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 377 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (384) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 385 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 378 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (385) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 386 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 379 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (386) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 387 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 380 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (387) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 388 ו-389 הוסרו. מצביעים על הסתייגות 390. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 381 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (390) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 391 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 382 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 67 נמנעים – 1 ההסתייגות (391) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, 67 נגד, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. 392 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 383 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (392) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 393 עד 413 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 414. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 384 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (414) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 415. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 385 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (415) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות 416. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 386 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (416) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 417 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 387 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (417) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 418 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 388 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (418) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים על 419. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 389 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (419) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 36 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 420 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 390 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (420) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 421 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 391 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (421) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על 422. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 392 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (422) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות 423. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 393 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (423) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים על 424. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 394 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (424) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 425 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 395 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (425) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 426 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 396 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (426) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 427 עד 432 הוסרו. אנחנו עוברים להסתייגות 433. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 397 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (433) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 434 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 398 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (434) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 435 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 399 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (435) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 436 עד 441 הוסרו. אנחנו מצביעים על 442. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 400 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (442) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 443 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 401 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (443) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 445-444 הוסרו. אנחנו מצביעים על 446. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 402 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 68 נמנעים – אין הסתייגות (446) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מבקש לגשת לסמי אבו שחאדה. אנחנו מצרפים אותך למצביעים בעד. הסתייגות 447 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 403 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (447) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 448 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 404 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (448) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 449 עד 475 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 476. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 405 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (476) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 477 הוסרה. אנחנו מצביעים על 478. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 406 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (478) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגויות לא התקבלה. 479 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 407 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (479) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 480 עד 529 הוסרו. אנחנו מצביעים על 530, בעמ' 15. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 408 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (530) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 32 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על 531. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 409 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (531) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, נגד 71, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 532 עד 534 הוסרו, וגם 535. אנחנו מצביעים על 536. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 410 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (536) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים על 537. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 411 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (537) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. חברים, הסתייגויות מ-538 עד 903, בעמ' 23, הוסרו. לכן, אנחנו נדפדף ונגיע לעמ' 23 ונצביע על הסתייגות 904, של הרשימה המשותפת, עמ' 23. 904 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 412 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (904) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 28 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 905 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 413 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (905) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, 70 נגד – תודה. אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 906 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 414 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (906) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 907 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 415 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (907) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 908 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 416 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (908) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 909 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 417 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (909) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 28 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על 910. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 418 בעד ההסתייגות – 19 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (910) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, חברות הכנסת מאיימות לפרוש, כי קר להן. אם לא יטופל – כל חברות הכנסת ילכו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מייד, מייד יטופל. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> חברי הכנסת יפרשו כי חם להם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למען שוויון מגדרי נעשה הפסקה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 19 בעד, נגד – 59, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. חברים, מקובלנו, אם אדם קר לו, צריך לשמוע לו. לך אם חם זה לא נוח, אבל לא גורם למחלה. אני מבקש – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מבקש להתייחס לבקשה. חברים, הסתייגויות 911 – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה מפריע לי, עודד, באמצע הצבעה. הסתייגויות 911 עד 934 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 935. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 419 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (935) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 936 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 420 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (936) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 937 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 421 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (937) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 22 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 938 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 422 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (938) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> לא הבנתי את ההסתייגות הזאת. אולי אפשר לקרוא לליברמן שיבוא להסביר? << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> חבר הכנסת גפני מבקש הפסקה כדי שנוכל להסביר פה את ההסתייגות. אולי נבקש הפסקה כדי שנוכל להסביר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 939 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 423 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (939) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 20 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 940 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 424 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 71 נמנעים – אין ההסתייגות (940) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 23 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 941 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 425 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (941) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מרגי, אתה שומע אותי? למעלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כן. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אנחנו כאן כולנו מפסיקים להצביע עד שלא תכבו את המזגן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טכנאים. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה פשוט לא נורמלי. כמה אפשר לבקש? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טכנאים, ביקשנו. סדרנים, נא לטפל בזה. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אנחנו קפואים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לטפל בזה. ביקשנו. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה זה? גם ככה אנחנו בכלוב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. רבותיי, צריך להבין, אנשים ללא שינה הלילה, יותר קר, צריך להתחשב. נא לא להפריע לי, בבקשה, ולשבת. לוקח זמן עד שזה מתאזן בחלל הגדול הזה. סבלנות, קטי. לאט-לאט. הסתייגות 942 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? אחמד טיבי, אתה אוהב בלגן, אתה. אוהב בלגן. הצבעה מס' 426 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (942) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 943 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 427 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (943) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 23 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 944 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 428 בעד – 23 נגד – 70 נמנעים – אין הסתייגות (944) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 23 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 945 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 429 בעד – 23 נגד – 70 נמנעים – אין הסתייגות (945) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 23 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 946 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 430 בעד – 23 נגד –71 נמנעים – אין ההסתייגות (946) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 23 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 947 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 431 בעד – 22 נגד –71 נמנעים – אין ההסתייגות (947) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 22 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 948 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 432 בעד – 24 נגד –71 נמנעים – אין ההסתייגות (948) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 949 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 433 בעד – 24 נגד –67 נמנעים – אין ההסתייגות (949) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 950 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 434 בעד – 26 נגד –70 נמנעים – אין הסתייגות (950) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 951 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 435 בעד – 26 נגד –69 נמנעים – אין ההסתייגות (951) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 952 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 436 בעד – 23 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (952) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 23 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 953 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 437 בעד – 21 נגד –69 נמנעים – אין ההסתייגות (953) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 21 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 954 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 438 בעד – 21 נגד –68 נמנעים – אין הסתייגות (954) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 21 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 955 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 439 בעד – 24 נגד –69 נמנעים – אין ההסתייגות (955) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 956 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 440 בעד – 23 נגד –70 נמנעים – אין ההסתייגות (956) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 23 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 957 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 441 בעד – 23 נגד – 70 נמנעים – אין הסתייגות (957) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 23 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 958 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 442 בעד – 25 נגד –67 נמנעים – אין ההסתייגות (958) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 25 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על פי בקשת מאיר כהן, בשם כל חברי הכנסת המסתייגים, אנחנו עוברים – הסתייגויות 959 עד 969 הוסרו, נכון, מאיר? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו מצביעים על 970. הצבעה על 970. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 443 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 61 נמנעים – אין << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> צודקים, צודקים. תבטלו את ההצבעה הזאת. נבטל את ההצבעה הזאת. הצבעה 443 מבוטלת. אנחנו רצנו מכוח האינרציה. אנחנו חוזרים. אנחנו מצביעים עכשיו על סעיף 1. הצבעה רגילה על סעיף 1, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 444 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 73 נגד – 32 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 73 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. סעיף 1, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, אושר. אנחנו עכשיו עוברים להסתייגויות שלאחר סעיף 1. הסתייגות מס' 970 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 445 בעד – 33 נגד –71 נמנעים – אין ההסתייגות (970) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 71 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 971. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 446 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (971) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 35 בעד, נגד 68, אין נמנעים. הסתייגות לא התקבלה. 972 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 447 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 71 נמנעים – 1 ההסתייגות (972) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 22 בעד, 71 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים ל-973. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 448 בעד ההסתייגות – 19 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (973) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 19 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. 974 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 449 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (974) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 20 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. 975 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 450 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (975) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 25 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. חבריי חברי הכנסת, כל ההסתייגויות שלאחר סעיף 1 הוסרו. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2. הסתייגויות מ-976 עד 1122 הוסרו. אני ממשיך עד 1290, בעמ' 38. גם 1291 גם הוסרה? אז ממשיכים. אז הוסרו ההסתייגויות עד 1307 בעמ' 39. תאשרו לי בבקשה – כן, מאיר? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מצביעים על הסתייגות 1308. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 451 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (1308) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. 1309 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 452 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (1309) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 34 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 1310 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 453 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (1310) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 28 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. 1311 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 454 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (1311) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. 1312 – יש בקשה להצבעה שמית, לכן אנחנו ניגש להצבעה שמית. מזכירת הכנסת. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – בעד אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נא להקשיב למזכירת הכנסת. זה מאמץ לא קל. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) גלעד ארדן – נגד גבי אשכנזי – נגד יעקב אשר – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – נגד רם בן ברק – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – נגד אורנה ברביבאי – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יוסף ג'בארין – בעד יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – נגד עוזי דיין – נגד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צבי האוזר – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – נגד יועז הנדל – נגד שרן מרים השכל – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד אסף זמיר – נגד תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – נגד אימאן ח'טיב יאסין – בעד מיקי חיימוביץ' – נגד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד אחמד טיבי – בעד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – נגד דסטה גדי יברקן – נגד היבה יזבק – בעד עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – נגד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד מירב כהן – נגד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד מיקי לוי – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד יאיר לפיד – בעד פטין מולא – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד משולם נהרי – נגד אבי ניסנקורן – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – בעד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד ג'אבר עסאקלה – בעד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד אורלי פרומן – בעד מאיר פרוש – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת אנדרי קוז'ינוב – בעד אלכס קושניר – אינו נוכח יואב קיש – נגד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד עידן רול – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד אנטאנס שחאדה – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יזהר שי – בעד מיכל שיר סגמן – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – אינו נוכח רם שפע – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – נגד << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נפתלי בנט – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – בעד מיקי לוי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עמיר פרץ – נגד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – נגד אלכס קושניר – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד איציק שמולי – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ישנם חברי הכנסת שלא הוקרא שמם והם רוצים להצביע? תמה ההצבעה. נא להביא את התוצאות. חבריי חברי הכנסת, על הסתייגות 1312, בעד הצביעו 38, נגד – 70, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. לגבי הערתו של חבר הכנסת יזהר שי, אתה רק מודיע לפרוטוקול שהצבעת נגד. לא משנים את ההצבעה, כי לפרוטוקול – רצית להצביע נגד אבל הצבעת בעד. תודה רבה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 1313. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 455 בעד – 19 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (1313) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 19 בעד, 48 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 1314 עד 1317 הוסרו. אנחנו מצביעים על 1318, נכון, מאיר? תודה רבה. הצבעה – מי בעד 1318? מי נגד? הצבעה מס' 456 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (1318) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 31 בעד, 60 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מ-1320 עד? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> 1409. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קודם כול נצביע על 1319. תודה על תשומת הלב. אנחנו מצביעים על ההסתייגות 1319. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 457 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות (1319) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 27 בעד, 57 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מאיר, אני חוזר: מ-1320 עד – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מ-1320 עד 1409. להצביע על 1409. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עד 1408 הוסרו, ואנחנו מצביעים על 1409, בעמ' 43 למטה. הצבעה על 1409 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 458 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (1409) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 33 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אז אמרנו שמ-1410 ועד 1476 – הוסרו. אנחנו מצביעים על 1477, בעמ' 46. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 459 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (1477) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגויות של חבר הכנסת שלמה קרעי הוסרו – אמרנו ואנחנו חוזרים. הוא מהנהן. 1478 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 460 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (1478) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 1479 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 461 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (1479) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 27 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 1480 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> רגע, תעבור – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כבר התחלתי הצבעה. אחרי זה. 1480, אנחנו מצביעים על 1480. הצבעה מס' 462 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (1480) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 25 בעד, נגד – 59, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מאיר? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אפשר להצביע על סעיף 2. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מ-1481 עד 1843, בעמ' 55, כולל – הוסרו. לכן אנחנו מצביעים על סעיף 2, כנוסח הוועדה, עם לוח התיקונים. רבותיי, מצביעים על סעיף 2, כנוסח הוועדה, עם לוח התיקונים. הצבעה – מי בעד? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע, מבקשים הצבעה שמית. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> נו, אויש, מיקי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תקבלו הצבעה שמית. בבקשה, מזכירת הכנסת. רק אבקש להבא מבעוד מועד – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> למה? למה? מיקי, למה? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> עליזה, אנחנו מורידים ואת מוסיפה? נו, באמת. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי מרים רגב: << קריאה >> מיקי, הוא מוריד ואתה מוסיף? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רגע, חברים, אנחנו מצביעים על סעיף 2, כנוסח הוועדה, עם לוח התיקונים. החלטתם על הצבעה שמית. בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד קארין אלהרר – נגד סעיד אלחרומי – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד גלעד ארדן – בעד גבי אשכנזי – בעד יעקב אשר – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – בעד רם בן ברק – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד אורנה ברביבאי – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יוסף ג'בארין – נגד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – בעד עוזי דיין – בעד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – בעד ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – בעד יועז הנדל – בעד שרן מרים השכל – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד אסף זמיר – בעד תמר זנדברג – אינה נוכחת ציפי חוטובלי – בעד אימאן ח'טיב יאסין – נגד מיקי חיימוביץ' – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – נגד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – בעד דסטה גדי יברקן – בעד היבה יזבק – נגד עומר ינקלביץ' – בעד משה יעלון – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד מיקי לוי – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח פטין מולא – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי קונין – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד משולם נהרי – בעד אבי ניסנקורן – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – נגד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נגד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד ג'אבר עסאקלה – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – בעד אורלי פרומן – נגד מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – בעד רפי פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – בעד אנדרי קוז'ינוב – נגד אלכס קושניר – אינו נוכח יואב קיש – בעד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד עידן רול – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד אנטאנס שחאדה – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יזהר שי – בעד מיכל שיר סגמן – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד רם שפע – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שקראו בשמם ולא הצביעו. בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נפתלי בנט – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח מיקי לוי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח רפי פרץ – אינו נוכח אלכס קושניר – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש חברי כנסת שנמצאים באולם ולא הצביעו? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) יאיר לפיד – נגד << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תמה ההצבעה. נא להגיש לי תוצאות. חברים, להלן תוצאות ההצבעה: בעד סעיף 2, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, הצביעו 72, נגד – 37, אין נמנעים. אני מודיע בזאת: סעיף 2 אושר. רבותיי, לפרוטוקול – חבר הכנסת עודד פורר הודיע לי שהתכוון להצביע נגד והצביע בעד. לפרוטוקול בלבד. תודה רבה, חברים. אנחנו ממשיכים. לאחרי סעיף 2 הוסרו ההסתייגויות. נכון, מאיר? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> נכון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 3. הסתייגות 1865 – הוסרה. אנחנו מצביעים על 1866. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 463 בעד – 24 נגד – 64 נמנעים – 1 ההסתייגות (1866) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, נגד – 64, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 1867 עד – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> עד 2276. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – עד 2276. כולל 2276? כולל. אז זה עד 2279, מאיר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא. עד 2276. אחרי זה יש קבוצה של ישראל ביתנו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מודיע: ההסתייגויות מ-1867 עד 2276 הוסרו. אנחנו מצביעים עכשיו על הסתייגויות של קבוצת ישראל ביתנו. הוסרו הסתייגויות 2277 עד 2279. אנחנו מצביעים על 2280. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 464 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2280) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 24 בעד, נגד – 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מאיר, 2281 עד – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הוסר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – עד 2310 הוסרו? מאיר, תהיה איתי. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כן. אנחנו מודיעים, למען הסר ספק: הסתייגויות 2281 עד 2310 הוסרו. מצביעים על 2311. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 465 בעד – 23 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2311) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 23 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מאיר, מ-2312 עד 2343 הוסרו, נכון? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> עד – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עד 2343 – הוסרו. אנחנו מצביעים על 2344. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 466 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2344) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 21 בעד, נגד 69, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 2345 הוסרה. 2346 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 467 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 70 נמנעים – אין ההסתייגות (2346) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 23 בעד, 70 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 2347 הוסרה. אנחנו מצביעים על 2348. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 468 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2348) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 25 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 2349 עד 2375 הוסרו. אנחנו מצביעים כרגע על 2376, של הרשימה המשותפת. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 469 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (2376) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 29 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 2377 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 470 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (2377) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 26 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. רבותיי, כל ההסתייגויות לסעיף 3 הוסרו, ואנחנו מצביעים על סעיף 3 כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. אלקטרונית? הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 471 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 69 נגד – 35 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 69 בעד, נגד 35, אין נמנעים. הסעיף אושר. סעיף 3, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, אושר. מאחר שגם כל ההסתייגויות לאחר סעיף 3 הוסרו, תמה הקריאה השנייה, ואנחנו עוברים להצבעה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לפרוטוקול, הודעה לפרוטוקול. מאחר שכל ההסתייגויות אחרי סעיף 3 הוסרו, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על כל נוסח החוק, כולל לוח התיקונים, לפי נוסח הוועדה – לאחר שכל ההסתייגויות הוסרו, למען הסר ספק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אחזור עליו. אני אחזור: הצעת חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז אני חוזר, למען הסר ספק: מצביעים בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. מה את רוצה, שמית או אלקטרונית? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אלקטרונית. הצבעה, רבותיי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 472 בעד החוק – 71 נגד – 37 נמנעים – אין חוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 71 בעד, 37 נגד, אין נמנעים. אני מאשר את ההצבעה. אני מודיע שחוק ממשלת חילופים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התש"ף–2020, אושר, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש הודעה למזכירת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, עוד לא נעלתי את הישיבה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת נספח להסכם מיום 20 באפריל 2020 שנחתם בין סיעת הליכוד בכנסת העשרים-ושלוש לבין סיעת כחול לבן בכנסת העשרים-ושלוש, שהודעה עליו נמסרה ביום 23 באפריל 2020. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. יש הודעה לפרוטוקול של הרשימה המשותפת – היא תצורף לפרוטוקול, היא תצורף לפרוטוקול. רבותיי, בסיום ההצבעה, לפני שאני נועל את הישיבה, אני רוצה להודות – זה לא מובן מאליו – לכל חברי הבית מכל קצווי הבית הזה על הצבעה, למרות הקושי, באיכות, עם רמה, במכובדות. זה יאה לבית הזה, ואני מקווה שככה תימשך המגמה. אני מודה למאיר כהן, שריכז מולי את העבודה – הייתה חוויה צרופה לעבוד מולך – ליו"ר הוועדה המשותפת ולכל חברי הכנסת, למזכירות הכנסת, שזה לא פשוט, ולכל עובדי הבית הזה. תודה רבה לכם. הודעה לפרוטוקול: חבר הכנסת טיבי מבקש לתקן, בשם הרשימה המשותפת, לפרוטוקול – בהסתייגות מס' 391, 390, לפרוטוקול, הרשימה המשותפת רצתה להצביע נגד; ההסתייגות 971 – גם כן רצתה להצביע נגד. לפרוטוקול. תודה רבה לכם. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ז באייר התש"ף, 11 במאי 2020, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:07. << סיום >>