דברי הכנסת

דברי הכנסת ט / מושב ראשון / ישיבות כ"ד–כ"ז / י"ז–כ' באדר התש"ף / 11–14 במאי 2020 / 9 חוברת ט' ישיבה כ"ד הישיבה העשרים-וארבע של הכנסת העשרים-ושלוש יום שני, י"ז באייר התש"ף (11 במאי 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים הודעת יושב-ראש הכנסת 4 היו"ר יעקב מרגי: 4 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 12 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 12 חוה אתי עטייה (הליכוד): 13 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 14 טלי פלוסקוב (הליכוד): 16 משה אבוטבול (ש"ס): 17 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 17 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 21 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 21 ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): 22 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 24 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 25 יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): 26 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 27 אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 28 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 29 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 30 יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): 31 משה ארבל (ש"ס): 34 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 35 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 37 אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 38 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 38 ינון אזולאי (ש"ס): 39 קרן ברק (הליכוד): 40 רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): 41 מיכל שיר סגמן (הליכוד): 42 איתן גינזבורג (כחול לבן): 43 שלמה קרעי (הליכוד): 44 הצעות לסדר-היום 44 ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית 44 היו"ר בנימין גנץ: 44 עוזי דיין (הליכוד): 46 אנדרי קוז'ינוב (יש עתיד-תל"ם): 48 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 50 עומר ינקלביץ' (כחול לבן): 52 משה ארבל (ש"ס): 53 אורי מקלב (יהדות התורה): 55 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 56 איילת שקד (ימינה): 58 ניצן הורוביץ (מרצ): 60 צבי האוזר (דרך ארץ): 62 שר העלייה והקליטה יואב גלנט: 64 << נושא >> הודעת יושב-ראש הכנסת << נושא >> << דובר >> היו"ר יעקב מרגי: << דובר >> חברי הכנסת, שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. יום שני י"ז באייר התש"ף, 11 במאי 2020. בשם יושב-ראש הכנסת, הינני להודיע: בהתאם להוראת סעיף 13(א) לחוק-יסוד: הממשלה, אני מתכבד להודיע לכנסת כי ביום י"ג באייר התש"ף, 7 במאי 2020, הטיל נשיא המדינה על חבר הכנסת בנימין נתניהו את התפקיד להרכיב ממשלה על פי בקשת רוב חברי הכנסת. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (הוראות מיוחדות לעניין ביטוח אבטלה) התש"ף–2020; הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/545/23 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/720/23: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס ליישובים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, עודד פורר, מיכאל מלכיאלי, קטי קטרין שטרית, שרן מרים השכל, פנינה תמנו, מיקי לוי, קרן ברק, יעקב מרגי וחילי טרופר; הצעת חוק פנימיות הנוער, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, חילי טרופר, יאיר גולן, אורלי פרומן ואיציק שמולי; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – הגדרת יהודי), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטחת פיצויים לתושבי מתחם כפר שלם, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מאי גולן; הצעת חוק הספורט (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת היבה יזבק, אנטאנס שחאדה וסמי אבו שחאדה; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הליך ההשעיה בגין הגשת כתב אישום), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור הגבלת גיל במוסד להשכלה גבוהה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת היבה יזבק, אנטאנס שחאדה וסמי אבו שחאדה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת דמי חניה בחניוני בתי החולים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת עומר ינקלביץ'; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת לימודי ליבה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, אורנה ברביבאי ואלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (התניית מתן רישיון רכב או חידושו בהתקנת מערכת המונעת השארת ילדים ברכב), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק זכויות לעובד עצמאי, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עפר שלח, יאיר לפיד ורם שפע; הצעת חוק לימודי יסוד במערכת החינוך, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הצגת משך הזמן שנותר לאותות ברמזורים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק הגבלת פרסומות ושיווק של הלוואות (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חינם לפעוטות), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (יועצת לענייני מעמד האישה) (תיקון – תקציב ייעודי וייחוד הכהונה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – פרסום מדד עמלות למשקי בית), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הקניית ידע פיננסי וכישורי חיים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מאגר צרכנים להגבלת שיחות שיווק מרחוק), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק נכסי נפקדים (תיקון – החזרת נכסים לנפקד שהפך לאזרח), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת היבה יזבק, אנטאנס שחאדה וסמי אבו שחאדה; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – כללים אחידים למתן תעודת הכשר), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אופיר סופר; הצעת חוק איסור הפליה של תלמידים במערכת החינוך (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת תוכניות הדירה לקונה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת מערכת למניעת השארת ילדים ברכב סגור), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – שלילת הכרה ממכינות המעודדות סירוב פקודה והסתה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פטור מאגרת רישיון לרכב חשמלי), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת בני המקום בשיווק קרקעות בפריפריה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת בני המקום בשיווק קרקעות), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – החכר מימוני לדירות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – ביטול השתתפות עצמית של ההורים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הכללת תוכנית ציל"ה בחוק), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה (תיקון – תחולת החוק), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ייצוג הולם בשמות מקומות ציבוריים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור בקשה לשינוי בהסדר במתן השירות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – שלילת הכרה ממכינות המעודדות סירוב פקודה והסתה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עידן רול ויאיר לפיד; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – דיווח על ניצול קשיש או חסר ישע), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון – איסור מכירת פרוות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ריבית על יתרת זכות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הנגשת שירותים ממשלתיים לאזרח), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת פרסום שם יצרן ודגם מוצר), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן תשלום), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חיבור לחשמל) (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת איציק שמולי ומיקי חיימוביץ'; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת מערכות לגילוי וכיבוי אש באוטובוסים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת בדיקת תקינות כריות האוויר ברכב בעת מתן רישיון רכב, חידושו או העברתו), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון המדרכה לפני מעבר חציה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפקעת מבנה המשמש מוסד ללא כוונת רווח), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק יום לציון רצח העם הארמני, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הקמת יישוב עירוני חדש לאוכלוסייה הדרוזית, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הקמת ועדה מיוחדת לקידום והסדרת התכנון ביישובים הדרוזיים) (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום חסר דת), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי קונין, עודד פורר, אלי אבידר, יבגני סובה, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – התחדשות עירונית), התש"ף –2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות מדינה לדירה יחידה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – שיעור מס הרכישה והוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הסדרת תחבורה ציבורית), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק המאבק בשחיתות הציבורית – הרשעה בעבירה שיש עמה קלון (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד ופנינה תמנו; הצעת חוק שירות ביטחון (שוויון בנטל), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד ועפר שלח; הצעת חוק החלת ריבונות ישראל בשטח בקעת הירדן, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית וטלי פלוסקוב; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – צמצום יכולת ההשפעה של חשודים על התנהלות גוף מוכר), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק נציבות תלונות אסירים, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק מערך החוץ וההסברה, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון – הוספת שיקול בדבר הפרות חמורות של זכויות אדם במסגרת מתן רישיון), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יועז הנדל; הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה ואלכס קושניר; הצעת חוק החלת ריבונות על בקעת הירדן, גוש עציון, גבעת זאב, מעלה אדומים, ביתר עילית ועפרה, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת איילת שקד, אופיר סופר ומתן כהנא; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הוספת השפה הערבית לתג זיהוי), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת היבה יזבק, אנטאנס שחאדה וסמי אבו שחאדה; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה לחיילי מילואים בדרכם לשירות), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הרכב המחלקה לחקירת שוטרים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על משיכה הונית מקופת גמל), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הארכת התקופה לשחלוף דירה עקב משבר הקורונה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, מיקי לוי, יזהר שי, מיכאל מלכיאלי, ווליד טאהא, אורית פרקש הכהן, אופיר סופר, מיכל שיר סגמן ומיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (תיקון – פטור למוסד חינוך), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – הארכת התיישנות של תובענה בגין עבירת מין), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, מיכאל מלכיאלי ואיתן גינזבורג; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול הפטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרעה דחופה בנוגע לילד להורים בהליכי גירושין), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון – פיצוי בעד נזקי מגפת הקורונה) (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (עידוד צמיחה לעסקים עצמאיים קטנים ובינוניים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, עופר כסיף, יוסף ג'בארין וג'אבר עסאקלה; הצעת חוק ידועים בציבור, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון – תקציב הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – העלאת גיל הפרישה לנשים וקביעת צעדים תומכים לנשים בגילאי העבודה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – צבירת יחידות של שירותי גלישה באינטרנט באמצעות רט"ן), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הדיור הציבורי (הגדלת המלאי), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חניה במוסד רפואי), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – עיגון זכויות דייר ממשיך בדיור הציבורי), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאסר מינימום למי שהפקיר אדם שנפגע בתאונה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק סינון אתרים פוגעניים במקומות ציבוריים, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון שינוי בכמות המצרך), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת סינון אתרים פוגעניים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – הגבלת מרווחי שיווק על ירקות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת מערכות סולריות בבניינים המיועדים לשימוש במגזר התעשייתי, המסחרי והציבורי), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; חוק גירוש משפחות מחבלים, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת איילת שקד, אופיר סופר ומתן כהנא; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – גילוי הזדהות עם ארגון טרור ברשת חברתית), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק שיעור ריבית פיגורים מקסימלי (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עידן רול, יאיר לפיד, ניצן הורוביץ, אורלי פרומן, מיקי לוי, איציק שמולי, אורנה ברביבאי, בועז טופורובסקי, אלי אבידר ומרב מיכאלי; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עידן רול ויאיר לפיד; הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון – חבלה או מחלה של לוחם), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת הסכום להשתכרות בנוסף לקצבה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן ואלעזר שטרן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הכנסת מינימום לאזרח ותיק), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חלוקת תקופת הלידה וההורות בין סטודנטית לבן זוגה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון במבחן ההכנסה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת עומר ינקלביץ'; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל אשפוז ממושך של ילד), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי בריאות נוספים לשוהים במוסדות לילדים ונוער בסיכון), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי בריאות נוספים לשוהים במוסדות לילדים ונוער בסיכון), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי פגיעה לעצמאי), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי פגיעה לעצמאי), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג מינימלי לשני המינים ברשימת מועמדים לכנסת), מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – הנגשת אוטובוסים בין-עירוניים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית ומירב כהן; הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – חובת פרסום דוח שנתי), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – קציבת מועדים לקבלת טיפול רפואי או פארה-רפואי), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלת ילדו של בן זוג), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלת ילדו של בן זוג), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – תקופת צינון לנושאי משרה בכירה בשירות הציבור), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – סבסוד מלא של נסיעות בתחבורה ציבורית לניצולי שואה ולאסירי ציון), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – סבסוד מלא של נסיעות בתחבורה ציבורית לניצולי שואה ולאסירי ציון), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מימון שכר לימוד), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הגנה כלכלית על חסרי ישע (תעודת יושר) (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – הטבות לניצולים שעלו לאחר שנת 1953), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק קירור), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הטבות מענק מקום לרכישת דירה בפריפריה, לזכאים לרכישת דירה בתוכנית מחיר למשתכן שאין התוכנית פועלת בעירם, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק קירור), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – איסור ניתוק חשמל), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעובד עצמאי), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סיכום פנייה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול החרגת תאגידים בנקאיים וביטוחיים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הדרכה בנהיגה בשפות שאינן עברית), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מאיר כהן ויאיר לפיד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר ואלכס קושניר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות שירותי סידור חוץ-ביתי הולם לילדים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי מחלה לעובד עצמאי), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק שבת יום המנוחה, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק סיוע לצעירים חסרי עורף משפחתי, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק חזקת הסכמה לתרומת איברים (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק ראויה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת אזרח ותיק לשכר הממוצע לפחות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – החלת הוראות על בגיר שסובל מאנורקסיה נרבוזה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – עיגון זכאות לשירותים לילדים עם אוטיזם), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ערעור על החלטת ועדה לעררים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – גמלה לאלמנה שנישאה מחדש), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק סיוע לבוגרי מסגרת השמה חוץ-ביתית, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון קצבת אזרח ותיק בהתאם לשכר המינימום), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון במבחן ההכנסה), התש"ף –2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון – תקציב הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד ובועז טופורובסקי; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון במבחן ההכנסה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון – איסור טיפולי המרה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה למי שנמצא בהכשרה מקצועית), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – פטור לחייל בודד בדירת שותפים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הצמדת תשלומים לחיילים בודדים למדד המחירים לצרכן, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – חיילים זכאי חוק השבות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – תוספת גמול לימי מילואים נוספים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק פיצויים בעד נזק עקב אסון טבע, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הנחה בארנונה לאזרח ותיק המתגורר בדירה שאינה בהחזקתו), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת הסכום להשתכרות בנוסף לקצבה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות להורה יחיד), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תקופת הזכאות לדמי אבטלה למובטל שגם בן זוגו מובטל או שהוא הורה עצמאי אשר מתגוררים בעיר אילת) (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, מיכל שיר סגמן וקרן ברק; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – אופן חישוב דמי אבטלה כהכנסה) (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית ועומר ינקלביץ'; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת גדעון סער וחוה אתי עטייה; הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – תשלום קצבת ילדים להורי אומנה) (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, עומר ינקלביץ', עוזי דיין, אופיר כץ, משה אבוטבול, ינון אזולאי, טלי פלוסקוב, פטין מולא, משה ארבל, יואב בן צור, מאיר כהן, אלעזר שטרן, חילי טרופר, פנינה תמנו, אורלי פרומן, מיכאל מלכיאלי, עודד פורר, מיכל שיר סגמן, דסטה גדי יברקן, מיכאל מרדכי ביטון, יוליה מלינובסקי קונין וניר ברקת; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עבריינים שביצעו עבירות אלימות חמורות, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, עומר ינקלביץ' ואורלי פרומן; הצעת חוק יום שבתון בבחירות לעובד שהוא אזרח ישראל (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יועז הנדל; הצעת חוק עיקול ותפיסה מידתיים של נכסים המוחזקים בידי צד שלישי (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יועז הנדל; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מינימום לתוקף או מתעלל בקטין או חסר ישע), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אופיר כץ. כמו כן, הונחו היום על שולחן הכנסת, בהתאם לסעיף 73(א) לתקנון הכנסת: תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 11), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5054; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה) (תיקון מס' 3), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5055; תקנות שעת חירום (סדרי דין בבתי הדין הרבניים בעת מצב חירום מיוחד) (תיקון), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5056; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה) (תיקון מס' 4), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5061; תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (הגבלת פעילות) (תיקון מס' 12), התש"ף–2020 – החלטה מס' 5062. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: נאומים בני דקה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת עופר כסיף, ואחריו – חברת הכנסת אתי עטייה. בבקשה, אדוני, עד דקה לרשותך. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, המיקרופון לא עובד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עובד, עובד. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בתור מי שיושב באופן די קבוע בוועדת הכספים, אני חייב להגיד שנתקלתי הרבה מאוד פעמים בטירוף על סף הפסיכוזה של משרד האוצר, אבל אתמול היו לפחות שני דברים שבכלל, אם אני אהיה מעודן, העלו את חמתי, ואני רוצה להזכיר אותם בזמן הקצר שיש לי. הדבר הראשון פורסם אתמול בעיתון הארץ בערב, ואני מצטט: "האוצר מתנגד למתן דמי אבטלה לעניים במקביל לקצבאות", כי זה "יפגע במוטיבציה לעבוד". עכשיו, שימו לב מה האוצר טוען פה, ואני מצטט מתוך מסמך שהוא הוציא: כפל קצבאות – סליחה – מתן כפל קצבאות לנכים – תשימו לב, לנכים – מתן כפל קצבאות לנכים ולנשים ותיקות יגדיל "את התמריץ ליציאה משוק העבודה בשל התנאים המשופרים ביציאה ביחס למצב הקיים ועשוי להביא לפגיעה בתעסוקה". אתם מבינים? האוצר אומר שלא ייתנו כפל – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – לנכים, כי הם לא יצאו לעבוד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> טירוף מוחלט. חבל שלא היה לי זמן לעוד דבר שרציתי להזכיר. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יהיו עוד הזדמנויות. חברת הכנסת חוה אתי עטייה, ולאחר מכן – ג'אבר עסאקלה. בבקשה, גברתי, עד דקה לרשותך. << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, טוב מאוחר מאשר לעולם לא. בימים אלו ממש, כשהכנסת העשרים-ושלוש קורמת עור וגידים ומדינת ישראל כולה מנסה להסתגל לשגרה החדשה שלצד מגפת הקורונה, מתגבש תיקון לעוול היסטורי ומתמשך של קופת המדינה כלפי העצמאים בישראל. במהלך השבוע הקרוב יזכו העצמאים בישראל לקבל לחשבון הבנק שלהם מענקים שמטרתם לסייע להם לשוב ולעמוד על הרגליים לאחר ששבתו ממלאכה ועל מטה לחמם ריחפה עננה כבדה של ספק. מאז שנת 1996 ועד היום הוגשו כמעט 30 הצעות חוק שביקשו לקדם רשת ביטחון סוציאלית לעצמאים. המשבר הכלכלי הזמני שנכפה על בתים רבים בישראל צריך להיות לנו, נציגי העם, שיעור חשוב בכלכלה ובאזרחות גם יחד. עלינו לזהות במשבר הנוכחי הזדמנות – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ולקדם את חוק דמי אבטלה לעצמאים – כאן ועכשיו – שמטרתו להשוות את זכויותיהם הסוציאליות של השכיר והעצמאי בישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת העת להרחיב את יריעת התמיכה, לחשוב לעומקם של דברים ולראות את כל חלקי הפסיפס שמהם מורכבת הכלכלה הישראלית. זה הזמן שלנו – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, חוה. << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> – – להביט בעיניהם של מאות אלפי העצמאים הישראלים. אנחנו מבינים שהגיע הזמן להסתכל על הדברים אחרת. אנחנו כאן ואנחנו מאחוריכם, כי טוב מאוחר מאשר לעולם לא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מאשר אף פעם. תודה רבה לך. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, שביתת ראשי הרשויות הערבים, שביתת הרשויות הערביות-הדרוזיות, נמשכת כבר כמה ימים. יחס הממשלה – יחס מבטל, מזלזל, מזעזע. הגיע הזמן שהממשלה תשב איתם ותעביר אליהם את התקציבים שהם מבקשים וזכאים להם. הדבר השני – כנראה אנחנו די מהר חוזרים לשגרה. פקחים של הרשות לאכיפה ארצית של משרד האוצר התחילו אתמול ושלשום לחלק התראות וצווי הריסה בכפרים בצפון. רק חזרנו או מתחילים לחזור לשגרה. למה ממהרים דווקא לדבר הזה? למה לא ממהרים לדברים אחרים שהממשלה מחויבת – למאות אלפי אנשים מובטלים או שהוצאו לחל"ת או למאות אלפי העצמאים? אלה הדברים הדחופים, לא להרוס ולא לקנוס. דבר אחרון – היום השתתפתי בהפגנה, באחת ההפגנות של מנהלות המשפחתונים. חברים, מנהלות המשפחתונים, האמת, נפלו בין הכיסאות. מצד אחד הן לא עצמאיות, ומצד שני הן לא בדיוק שכירות – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ומגיעה להן תמיכה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. תודה. << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – מגיעה להן תמיכה מלאה מהממשלה. מגיעים להן תנאים סוציאליים ומגיעים להן דמי אבטלה. הדבר הזה – כל המכנה המשותף של שלושת הדברים האלה – הוא למעשה מדיניות של אפליה וגזענות של הממשלה הנוכחית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה. << דובר >> טלי פלוסקוב (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמחה מאוד לבשר לכם שלא מעט חברי כנסת מטעם מפלגת הליכוד ביקשו לדבר היום בכנסת בציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית. אני נתתי את זכותי לחבר הכנסת עוזי דיין, ולכן אני אנסה להביע את מה שאני אומרת בנאום הקצר שלי. לפני 75 שנים הסתיים לו הסיוט הגדול של האנושות ושל העם היהודי, ביום אשר הגיעה אל סיומה מלחמת העולם השנייה. זה היה ניצחון אשר שינה את פני העולם כולו. במיוחד כאן בישראל חשוב לזכור ולא לשכוח, לזכור ולהזכיר את גיבורי המלחמה, שרבים מהם מתהלכים בינינו. שיערם הלבין, הגב נכפף, אך הרוח היא אותה רוח. הווטרנים הם הגיבורים הגדולים של המלחמה. הם אלו שאחזו בנשק כדי לשחרר את העולם מרגלם הגסה של הנאצים. וטרנים יקרים, 75 שנים עברו מאז הניצחון הגדול, אבל המלחמה נשארה איתכם, ולצד שמחת הניצחון, אתם זוכרים בכאב קרובי משפחה שנספו וחברים לנשק שנפלו. זה חג עצום המציין את הניצחון – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – על גרמניה הנאצית לאחר 1,418 ימי לחימה בלתי פוסקת. הלקח שנלמד בשנות השואה תקף גם היום. שילמנו מחיר כבד מנשוא כדי שתהיה לנו מדינה. לא היה אז מגן לעם היהודי, והיום, ב-2020, ישראל חזקה מאי פעם. צה"ל חזק, הכלכלה חזקה, הרוח הישראלית חזקה – ויש לנו מדינה. וטרנים יקרים, אזרחי ישראל מוקירים אתכם, מדינת ישראל אוהבת אתכם ועם ישראל מצדיע לכם. יום ניצחון שמח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת משה אבוטבול, ואחריו – חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. בבקשה, אדוני. דקה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, יהודי תוניס נמצאים בחרדה, ואני קורא כאן קריאה נרגשת לממשלת תוניסיה ולמשרד החוץ הישראלי. פורסם בערוץ 7 וגם בעיתון המודיע, ושמעתי בצער רב על כך שהרשויות בתוניס עומדות, לצערנו, להרחיב גיאוגרפית את העיר על חשבון החרבת בית העלמין העתיק שם. מדובר בבית העלמין לה בורג'ל, עם 20,000 קברים יהודיים שנמצאים שם. כבן העדה התוניסאית מצד אימי היקרה הינני לפנות אליכם, ממשלת תוניסיה, שידועה ביחסה החם ליהודים, וכן לעירייה המקומית: אני מבקש מהם לבטל את התוכנית ולא להרוס, חלילה, את בית העלמין, שבו קבורים ונמצאים גם צדיקים מהקהילה. אני קורא גם למשרד החוץ ולשר החוץ להיכנס לתמונה ולפעול. בזכותו של רבי שמעון בר יוחאי, שהערב ההילולה שלו תעמוד ליהודים שם – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> – – שלא ידעו שום צער, יגון ואנחה, וכן זכותו של רבי יעקב סלאמה זצ"ל, שעכשיו, עוד מעט, הזיארה שלו, של התוניסאים, תעמוד לכולם, אמן ואמן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת קטי בן שטרית, ואחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> הפעלת את השעון עוד לפני שהתחלתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> איפסתי לך אותו. בבקשה, גברתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, נכון. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המסעות לפולין מהווים אחד מעמודי התווך בזיכרון השואה עבור הדור הבא. בעקבות הקורונה תלמידים והורים רבים התבשרו שכל כספם ומרצם ירד לטמיון, לאחר שהמסעות לפולין בוטלו בהוראת משרד החינוך. תלמידים והורים רבים חסכו שקל אחר שקל כדי לצאת לאחת החוויות המעצימות ביותר במערכת החינוך. הם ביקשו את כספם חזרה ונתקלו באטימות ובתשובות לקוניות. היכן האחריות המוסרית של משרד החינוך כלפי התלמידים וההורים, אשר בהוראתו מתקיימים המסעות ובהוראתו הופסקו? כיצד ייתכן שחברות הנסיעה שביטלו את הזמנות הלינה וההסעדה, ומשלמות רק דמי ביטול מזעריים, מרוויחות את מלוא התשלום מההורים? למשרד החינוך יש מנופי לחץ אדירים על חברות התיירות, אך המשרד בוחר שלא להשתמש בהם. המשרד חייב לשנות את התנהגותו, ויפה שעה אחת קודם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מבקשת מכל חבריי לעקוב אחרי זה ולהחזיר לתלמידים את כספם. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ברשותך, איך שפרץ משבר הקורונה פניתי למשרד החינוך ולחברות התיירות וקיבלתי תשובה שקרית: אנחנו נחזיר. זאת רק ההתחלה, תמתינו. אני רוצה להגיד לך שאל תצפי לגדולות, כי מנהלת – – – << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא, ככה אמרו לי לגבי – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סליחה, סליחה, תני לי, על חשבוני, אני – – – << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> ככה אמרו לי – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו לא נרפה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גברתי, גברתי, קטי, את סיימת, נכון? << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו לא נרפה. אני מודיעה למשרד החינוך שלא נרפה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז אני אומר לך, לצערי הרב, שמינהלת פולין במשרד – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – עד שיחזירו את הכסף לילדים. נקודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תני לי רק לומר משפט. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אפשר לשלם דמי ביטול, אבל לא לקחת 5,000 שקל – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אני אפיק לקחים, תודה. תודה, קטי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – בשום פנים ואופן. אני מכירה סיפורים מזעזעים של ילדים שעבדו וחסכו שקל אחרי שקל, ולקחו להם את זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קטי שטרית, תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. החמצת את מה שרציתי לומר, חבל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תגיד, תגיד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מינהלת פולין במשרד החינוך זאת חברה כלכלית. צריך להיכנס לעומק שם, לבדוק מה האינטרסים שלה. נקודה. כיו"ר ועדת החינוך לשעבר אני אומר את זה. הינה, קיבלתם כותרת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, לא. הדוברת כבר נעמדה. בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, מאז התחיל המשבר של הקורונה כולנו מתעסקים כל הזמן באיך באמת לנסות להשיג את הזכויות של הרבה קבוצות של אזרחים במדינת ישראל. הזכרתי קודם את הנושא של מנהלות המשפחתונים, שאני מלווה את המאבק שלהן. לאלה שלא יודעים, הן עדיין שובתות, עד היום, כי הן עוד לא קיבלו אפילו גרוש אחד ממה שהובטח להן. אבל היום אני אתמקד בקבוצה השנייה, שהיא הצעירים, ובעיקר הערבים שעובדים, מתחת לגיל 20. אלה צעירים שעבדו לפעמים כבר שלוש שנים, שילמו ביטוח לאומי, ובמשבר הזה הוצאו מכלל הזכאים לדמי אבטלה. במקום שהמדינה תיקח אחריות כלפי האזרחים שלה, היא הפלתה נגד האזרחים האלה, שבדרך כלל הם יוצאים לעבוד בגיל כל כך צעיר בגלל מצב סוציו-אקונומי נמוך. אני קוראת מפה. כבר פניתי לשר כמה פעמים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הפעם אני פונה אליו ומבקשת שישתמש בסמכות שלו לפי סעיף 160(ד) לחוק הביטוח הלאומי ושישלמו להם דמי אבטלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', ואחריו – חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח. בבקשה. עד דקה לרשותך, בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ביום חמישי תוצג הממשלה ותושבע. אבל אני חושב ש-36 שרים זה מעט מדי. עוד לא מאוחר, אפשר להגדיל, אפשר להביא עוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לא להפריע. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> וגם המליאה מסודרת בצורה הרבה יותר טובה, כלומר, התפזרה. זה אומר שהמחזה הרגיל שהיינו רואים פה, עוד שולחן קטן באמצע, שהוא צפוף – יהיה מרווח, כלומר גם הבושה תתרווח, לא רק השרים. אני אומר את זה כאן כי רצינו להביא כמה הצעות לסדר-היום בשבועות האחרונים. אני הגשתי פעמיים הצעה לסדר-היום על אלימות כנגד נשים. היא נדחתה, כי יש דברים דחופים יותר. הכול נדחה בשל הקורונה ובשל המשחק הפוליטי. אז קורונה היא לא רק שם נגיף ולא רק שם של מותג של בירה – ביום חמישי הוא יכול להיות גם שם של חנות רהיטים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח. אחריה – חברת הכנסת סונדוס סאלח. בבקשה. נא לכבות את המיקרופון לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. שומעים אותך בלי מיקרופון. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל היא מדברת, היא ברשות דיבור. << דובר >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> היא מיקי לוי של ישראל ביתנו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת ברשות דיבור. בבקשה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש הישיבה, חזרנו היום מבית הנשיא. היינו יחד עם פורום ראשי הרשויות הדרוזיות, יחד עם ההנהגה הרוחנית והעומד בראשה, השייח' מואפק טריף. יחד אנחנו מוחים על המדיניות המפלה. להזכירכם, ה-202 מיליון שדיברנו עליהם לפני שבוע, שהיו צריכים להיות מועברים כתקציב לרשויות הדרוזיות, עוד לא הועברו. אתמול הייתה מחאה במחלף השלום בתל אביב. הייתה מחאה מאוד מתורבתת, מאוד ייחודית. בהפגנות שלנו, אדוני היושב-ראש, אתה לא תשמע דברי נאצה, אתה לא תראה שרפת דגלים, אתה לא תראה ונדליזם ואתה לא תראה תקיפות של שוטרים. אתה תראה הפגנה מצוינת, מתורבתת. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לא להפריע לה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני דיברתי על הפגנה מתורבתת שהייתה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לא להפריע. בבקשה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הפגנה מתורבתת, הפגנה מצוינת, שבה מחינו, כאזרחים מן השורה, כאזרחים גאים שבאים ואומרים: עד כאן. המחאות שלנו יחריפו בחודש הזה. גם צפוי שחלקנו יעלו השבוע לירושלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מה שיפה במחאה הזאת – אני תכף מסיימת – שיש בה נשים, יש בה צעירים ויש בה גם אנשי דת ושייח'ים, וכולנו יחד אומרים דבר בסיסי: שוויון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נאחל לכם בהצלחה. תודה. חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת עידן רול. עד דקה. << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, מעל במה זאת אני רוצה קודם כול לשלוח איחולי החלמה לנהג האוטובוס מונתסר עיסא, אשר הותקף על ידי כלב – אחד הנוסעים נתן הוראות לכלב הזה. הכלב הורדם, אבל הנוסע שנתן את ההוראות לכלב עדיין מסתובב חופשי ויכול להוביל עוד מתקפה על עוד נהג. במקרה, רק נהגים, במיוחד נהגים ערבים העובדים בערים מעורבות, מקבלים תקיפות. בהקשר זה אני רוצה לשתף אתכם שביום שבת השתתפתי במפגש שיזמו נהגים "צפוניים", כפי שקוראים להם, שעובדים בחברת קווים במרכז הארץ. אלו נהגים שמגיעים מפריפריה כלכלית, פריפריה גיאוגרפית וחברתית, וסובלים מלא מעט אתגרים בכל הרמות כדי להגיע לעבודה. בכל זאת, הם מנהלים עכשיו מאבק, מאבק כל כך צודק – החברה החליטה לשנות להם את ההסכם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה שקורה בעצם זה הרעת תנאים לנהגים אלו מבחינת חישוב שעות העבודה והתנאים הסוציאליים בתוך הסכם העבודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני קוראת לחברת קווים לחזור ולחשב מסלול מחדש – זו תקופה לעמוד לצידם של השכירים. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. חברת הכנסת היבה יזבק. לאחר מכן – דסטה גדי יברקן, אם יהיה כאן. אם לא – חבר הכנסת יואל רזבוזוב. בבקשה, גברתי, עד דקה לרשותך. << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, קיימנו בבוקר ישיבה בוועדת החינוך שיזמו חבריי מהרשימה המשותפת בעניין החזרה ללימודים בחברה הערבית. אנחנו מדברים על חזרה ללימודים תוך כדי שהרשויות המקומיות הערביות שובתות, בשביתה. אנחנו מדברים על חזרה ללימודים תוך כדי חששות ודאגה מאוד גדולה של ההורים וגם של הצוותים והמורים. אני יודעת על הרבה מקומות, ושומעת מהמורים, וגם מהמנהלים, פשוט על חוסר תכנון, חוסר מוכנות לחזרת הילדים ולקבלת הילדים והתלמידים מחדש בבתי הספר. מכאן אני רוצה להשמיע שוב את הקול של כל ההורים החוששים והמודאגים לשלום ולבריאות הילדים שלהם ולפנות שוב למשרד הבריאות ולמשרד החינוך לצאת בהנחיות קונקרטיות ברורות, חד-משמעיות, לקהל ההורים שיפחיתו מהדאגות ומהחששות שלהם, ובשפה הערבית – זה מאוד חשוב. הילדים והתלמידים הם לא מספרים. לכל אחד מהם יש משפחה ויש הורים שדואגים להם וחוששים להם, וזה עניין שצריך להיות באחריות הממשלה והמדינה, ולא באחריות של ההורים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת גדי יברקן – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל רזבוזוב, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. אם לא, אז אימאן ח'טיב יאסין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אה, איך לא ראיתיך. הכבוד הוא לי. אתה יודע מה אומרים במרוקאית כששוכחים מישהו? אחר כך אגיד לך את זה באוזן. בבקשה, אדוני, עד דקה לרשותך. << דובר >> יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני יומיים, ב-9 במאי, ציינו את יום הניצחון על גרמניה הנאצית. זהו יום היסטורי – יום היסטורי לעולם כולו, אבל בפרט למדינת ישראל ולעם היהודי כולו. אך לצערי, התחושה היא קצת שונה. אנחנו רואים שבחדשות החוץ משדרים את זה כחג של רוסים, וכאן, בישראל, דוברי הרוסית מברכים אחד את השני ברשתות החברתיות. אומנם יש חוק מ-2017, ואמורים ללמד גם במערכת החינוך, אבל אנחנו לא רואים שזה קורה. הרי יש בינינו וטרנים מעטים שנשארו מהם ושנלחמו עבורנו. יש לנו מאות אלפי יהודים שנלחמו בשורות הצבא האדום. לא מגיע להם שיציינו את זה, שייתנו לזה יותר כבוד? בסופו של דבר, אני חושב שזהו יום היסטורי שאנחנו חייבים לתת לו את החשיבות, את הכבוד הראוי להם. אין כאן משפחה אחת מהעולים מברית המועצות לשעבר שמישהו בה לא נהרג בשירות הצבא האדום. משום מה, זהו חג של דוברי רוסית, ולא חג לאומי. אתמול היה טקס ממלכתי, והוא שודר רק בערוץ 9, הוא לא שודר בשום ערוץ אחר. אני חושב שזה לא נכון, וצריך לתת לזה יותר כבוד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אני מאמין שבזמן אחר היית רואה פה ביציעים את כל – – << דובר_המשך >> יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון. את הווטרנים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – הווטרנים, שאנחנו רוחשים להם כבוד גדול. << דובר_המשך >> יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ראוי לציין שבכנסת, וגם חברי כנסת וראשי מפלגות, בירכו באמת, אבל עדיין אנחנו לא מרגישים בתחושה שזה חג אמיתי של מדינת ישראל כולה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ביום שמשרד החינוך ישקיע קצת יותר מאמץ בנושא, בחברה הישראלית יבינו שזה היה יום גדול לכל העם היהודי. << דובר_המשך >> יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון מאוד. תודה, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. בבקשה, אדוני, עד דקה לרשותך. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, העדה הדרוזית ממשיכה במאבק שלה. אתמול קיימנו הפגנה גדולה בתל אביב. אני קודם כול רוצה להודות לכל מי שהשתתף בהפגנה, כי נכחו שם צעירים, צעירות, שייח'ים, ראשי רשויות, חברי כנסת, הנהגה דתית. אני רוצה להודות גם לתושבי תל אביב, שקיבלו אותנו טוב, הכירו במאבק שלנו ותמכו במאבק שלנו, וזה היה מאוד חשוב לנו שגם בתל אביב יתמכו בנו. היום קיימנו ישיבה עם נשיא המדינה. כולנו מכירים את נשיא המדינה; בעצם, כל חברי הכנסת הוותיקים שהכירו אותו – באמת, הוא אחד התומכים הגדולים של העדה הדרוזית. אני רוצה להודות לו גם על הפגישה המיוחדת שהייתה לנו היום. ביום חמישי – אם תושבע הממשלה ביום חמישי, אני עדיין לא יודע. אם תושבע הממשלה ביום חמישי תתקיים הפגנה גדולה כאן, מחוץ למשכן; יגיעו גם צעירים וצעירות, ושייח'ים – כולם יגיעו לכאן להפגין בזמן שהממשלה נשבעת כאן. אנחנו לא נחזור – אנחנו נמשיך במאבק עד השגת השוויון המלא לבני העדה הדרוזית. המאבק עכשיו הוא לא עניין של תקציבים, המאבק הוא עניין של שוויון מלא לבני העדה הדרוזית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> שוויון מלא לכולם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, ואחריה – חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. חברי הכנסת, נא לא להפריע. דקה לרשותך. בבקשה, גברתי. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כנסת מכובדת, אנחנו עדיין נמצאים – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נא לא להפריע לחברתכם. דקה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו עדיין נמצאים בצל הקורונה, אבל המדינה ומוסדותיה מתחילים לדבר על היום שאחרי. בעוד כמה ימים יחזרו הסטודנטים ללימודים באוניברסיטאות ובמכללות. בכל הבקשות החוזרות ונשנות, מכל החברות והחברים שעלו כאן, עד עכשיו לא הייתה אף תשובה ברורה אחת שאומרת, שנותנת, שמאפשרת, שעוזרת, לאותן ולאותם סטודנטים לחזור ללמידה בצורה מסודרת שמאפשרת שיעברו את המבחנים בשקט. אני חושבת שמן הראוי לתת מענה מיידי לנושא של הסטודנטים. ומן הראוי להתייחס לעוד פלח של אוכלוסייה מוחלשת שקולה לרוב לא נשמע ולא מושמע רבות – האוכלוסייה של הנשים ושל הילדים. היום ישבנו בוועדה למיגור האלימות ושמענו נתונים מצמררים, דיווחים על עלייה של פי שבעה באלימות בתוך המשפחות כלפי נשים וילדים. אני אומרת שהגיע הזמן, אחת ולתמיד, לשים תוכנית כוללת לנושא הזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה שקורה בתוך החברה הישראלית בכלל, ובתוך החברה הערבית במיוחד, אומר דרשני. מה שקרה אתמול בטורעאן – זה אומר די עוד יותר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב ואם לא, אז חבר הכנסת ווליד טאהא. בבקשה, אדוני, עד דקה לרשותך. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על הנושא האחרון שהזכירה אימאן, שאתמול היה עוד מקרה רצח בחברה הערבית, הפעם בטורעאן. תושבים חפים מפשע בטורעאן קיבלו אתמול הודעות לטלפונים שלהם שלא כדאי לצאת מהבית, כי המצב מאוד מסוכן, והמשטרה לא יכולה להשתלט על מה שקורה בטורעאן. פתאום, אותה משטרה, שיכולה להיות די משתלטת על הכול כשהיא רוצה, בטורעאן – היא לא יכולה להשתלט. אם מפקד מחוז צפון, אדוני היושב-ראש, היה יודע שעל זה הוא היה משלם בתפקידו – שהמשטרה לא יכולה להגן על הזכות הבסיסית של התושבים לתחושת ביטחון – דברים כאלה לא היו נמשכים בחברה הערבית, אדוני. אנחנו בעד שלטון החוק – שלטון של אותו חוק לכל האזרחים. אנחנו לא חושבים שמדינה מודרנית יכולה להתקיים בלי שלטון חוק, רק שבמדינה, במדינת ישראל, יש שני חוקים: אחד ליהודים ואחד לערבים. עכשיו, את החוק שלה ליהודים – במקום לחשוב להחיל את החוק ולעשות שלטון חוק בכל המדינה, לכל האזרחים, אדוני, בצורה שוויונית, היא חושבת להחיל את החוק שלה על שטחים שהיא גנבה בגדה המערבית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ההצעה שלי: במקום לחשוב להחיל את החוק הישראלי במקומות שהם לא שלכם – לנסות לפחות שיהיה אותו חוק לכל האזרחים באזור של המדינה. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אורי מקלב – איננו נוכח. חבר הכנסת ווליד טאהא, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. אם לא יהיה – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בבקשה, אדוני, עד דקה לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפני כמה חודשים פורסמו התוצאות של מבחני פיז"ה, שהיו מזעזעות ומחרידות, והתוצאות חשפו את התהום הפעורה בין שתי החברות בענייני חינוך ובכלל בכל הנושאים. עכשיו, בעקבות הקורונה, הפערים האלה הולכים להתרחב יותר, ומצבם של התלמידים הערבים – (אומר בערבית: חמד, ערבים כלומר כולם, ובכלל זה התלמידים הדרוזים. כן, כשאנחנו אומרים ערבים הכוונה לערבים ובכלל זה הדרוזים – ) ושל החברה הערבית בכלל נהיה גרוע יותר. הרשויות המקומיות בחברה הערבית נמצאות בשביתה פתוחה, היות שהן אינן יכולות לשרת יותר את האזרחים, והן אף על סף קריסה. עד מתי, אדוני היושב-ראש – אני תכף מסיים, אתה לא צריך להגיד לי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הקצב שבו אתה מדבר – באמת לא יעמוד לך לדקה. בסדר. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, לא. אני מסיים. עד מתי, אדוני היושב-ראש, תמשיך ממשלת ישראל במדיניות האפליה וההדרה והמדיניות הגזענית כלפי החברה הערבית? שכוללת את כולם, חמד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. תחזור, תגיד לו. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, עד דקה לרשותך, בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לשבח את שר הפנים אריה דרעי. זה כנראה משהו שלא קורה הרבה, במיוחד אצלי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> את יודעת, כשמתחילים במחמאה, אנחנו נכנסים לכוננות. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז זהו, תתכונן. אתה כבר מכיר. נכון. הוא אמר לפני יומיים בריאיון לעיתון חרדי שצריך להודות על האמת – ההנהגה החרדית צריכה לעשות חשבון נפש – ופה אני לא יכולה שלא להסכים איתו – על משבר הקורונה. וכפי שאני מצטטת, הוא מכיר את הנתונים: 70% מהחולים והנפטרים היו מהחברה החרדית, וצריך לעשות על זה חשבון נפש. קודם כול, כשאדם אומר אמת, כבר מגיעה לו תודה. ב. זה שהוא מוכן לעשות חשבון נפש ומדבר על ההנהגה החרדית – הוא חלק ממנה; שגם כן יעשה חשבון נפש. ג. שמעתי אתמול תגובה – איזשהו רב בכיר אמר שלא צריך תמיד לדבר על האמת ולהודות על האמת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני משבחת את השר דרעי. אני מקווה מאוד שהוא גם ייקח אחריות על מה שקרה שם – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – כי אף אחד מאיתנו לא רצה ולא ציפה וזו לא כוונתנו שיהיו חולים בחברה כזאת או אחרת. להפך, אנחנו רוצים שכולם יהיו בריאים, אבל גם שיעשו חשבון נפש גם בשירות בצבא, גם בתעסוקה וגם בלימודי ליבה. אם כבר, אז שיתחיל עם זה – שימשיך עם זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. ושאחרים ילמדו ממנו לעשות חשבון נפש. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שיעשו חשבון נפש בכול. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> משה אבוטבול, תודה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת משה ארבל. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – שיעשה גם הוא חשבון נפש. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – זו לא בושה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> משה אבוטבול. תודה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> כבר התחלתם – תמשיכו עם זה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הוא לא התכוון לחשבון נפש – – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – אני מעיר לך, אני מעיר גם לו. אבל לא מעירים בעמידה, ואת יודעת מה – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – אני שמח על ההתעניינות הרבה לאחרונה בישראל ביתנו בסוגיה החרדית. אולי נייצר איזה תואר מיוחד לזה בבר-אילן. תודה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – חשבון נפש. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תפסיקי כל הזמן – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> משה אבוטבול, אני קורא אותך לסדר. נקודה. בבקשה, חבר הכנסת משה ארבל. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול, בט"ז באייר לפני 55 שנים, נרצח בתלייה המרגל אלי כהן, השם ייקום דמו. אלי כהן נודע כאחד מגדולי הלוחמים של מדינת ישראל לדורותיה. המידע שמסר אלי כהן שיפר באופן משמעותי את היערכות מדינת ישראל למערכה עם סוריה שהביאה לשחרור רמת הגולן במלחמת ששת הימים. ראש הממשלה המנוח לוי אשכול אמר על אלי כהן שמעשיו חסכו את חייהם של חטיבות רבות של חיילים. בנימה אישית, מלבד סיפורי הגבורה, השם אלי כהן עבורי, כיליד שנות השמונים, זה שם של בית כנסת. אין כמעט עיר בישראל שאין בה בית כנסת – בדרך כלל בנוסח עדות המזרח – על שמו של אלי כהן, השם ייקום דמו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גילוי נאות – הייתי גבאי של בית כנסת כזה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אחד מהם הוא בצריף בקריית נורדאו בנתניה, בית הכנסת על שם אלי כהן שהקים סבא שלי, שמעון מכלוף, זיכרונו לברכה, איש צדיק וירא אלוקים. "ונתתי להם בביתי וּבחוֹמֹתַי יד ושם טוב מבנים ובנות". יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת אלכס קושניר, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פורסמה כתבה שלשום וגם אתמול על בחור בשם יורי לוגביננקו. הבחור הזה פוטר מרשת יוחננוף – למה? רק מסיבה אחת: כי הוא ממוצא רוסי והוא מדבר עם מבטא. למה? כי משגיח הכשרות החליט שהבחור לא יהודי לפי ההלכה. אני אומר לכם במאמר מוסגר: הבחור הזה ועוד איך יהודי לפי ההלכה. אתם יודעים, זה מזכיר לי כל מיני משטרים אפלים. אני, אגב, נולדתי במדינה אחת כזאת, ששם בגלל שהייתה לך שורה מס' 5 והיה כתוב לך "יהודי", יכולת לא להתקבל לעבודה, יכולת לא להתקבל ללימודים וסבלת מאנטישמיות. והיום, יש פה משגיח כשרות שפשוט לוקח את החוק לידיים ומחליט מי יהודי ומי לא יהודי. אני אומר לכם, באופן אישי, גם אני נפגעתי. למה? כי אני מרגיש שאני חי בג'ונגל, שאין פה חוק – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – שיש פה פשוט איזושהי פרצה שכל אחד שמקבל איזשהו נייר עבודה מהרבנות יכול להחליט מי יהודי ומי לא יהודי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואני פונה אליך, אדוני היושב-ראש – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני הולך לפנות אליך בשאלה אחרת, אחרי שתשב. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – בכוחכם למנוע את זה ולעשות סדר בדבר הזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מי היה המעסיק שלו, דרך אגב? המשגיח? << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רשת יוחננוף. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז למה אתה בא בטענות למשגיח? << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני גם אליהם בא בטענות. יותר מזה – אני כותב מכתב למנכ"ל, שיסביר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. הדקה הסתיימה. תודה. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עוד דבר אחד. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – מחזיקים את כולם – – – << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד תודה – אדוני היושב-ראש, עוד שנייה אחת – לחברי לסיעה יבגני סובה, שהזכיר ליושב-ראש הכנסת שכדאי לקיים דיון בנושא 9 במאי, כי אם הוא לא היה מזכיר לו, כנראה שהוא לא היה זוכר, למרות שיש חוק כתוב בנושא הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. סעיד אלחרומי. נא לדייק בעובדות, גם כן. אל תלעג. מזכירת הכנסת העלתה זאת בשבוע שלפני 9 במאי פעם אחר פעם ובגלל האילוצים זה נדחה. אל תגיד: היה צריך להזכיר ליושב-ראש. זה לא יפה. זה לא מכובד כלפי עובדי הכנסת. הייתי נוכח שם. אם לא הייתי נוכח שם, לא הייתי – תודה. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. בכפרים הלא-מוכרים ידוע שאלפי תלמידים לא מגיעים לבתי הספר זה כמה שנים, בעיקר לגני הילדים – אתה כיושב-ראש ועדת החינוך טיפלת בנושא הזה – אבל נוסף לכך משבר הקורונה גרם לכך שכבר חודשיים וחצי התלמידים לא מגיעים לבתי הספר. היום בוועדת החינוך אמר נציג משרד החינוך שאולי יהיה פיצוי של תשעה ימים ביולי. תשעה ימים ביולי – זה אומר שהתלמידים הפסידו חודשיים מתוכנית הלימודים. לכן אני קורא מכאן למשרד החינוך להכין תוכנית מיוחדת לחברה הבדואית, לתושבי הכפרים הלא-מוכרים, שהלמידה מרחוק לא הצליחה שם – אין תשתיות, גם רשתות התקשורת לא עובדות שם – ולפצות את התלמידים האלה, גם אם היציאה מהמשבר תיקח שנתיים. גם אם נפרוס את זה לשנתיים, חייבים לעשות את זה בצורה מסודרת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. אני קורא לך לא להרפות. יש לך ועדת חינוך פעילה. תפנה ותעקוב אחרי זה. חברת הכנסת אורלי פרומן, ואחריה – חברת הכנסת אורנה ברביבאי, אם תהיה נוכחת. << דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את דקת הנאום היום למתמחים ברפואה, אותם רופאים צעירים שהם חלק ממערך אדיר שעשה ועושה עבודתו בצורה נפלאה בתקופה האחרונה ובכלל. לצערנו, כבר למעלה מעשור הממשלה מתעלמת מזעקתם. תגידו לי, חברים: מי עובד במשק 26 שעות ברציפות ובמהלכן נדרש לקבל החלטות הרות גורל – לפעמים שאנשים יחיו, או חלילה לא? מי עובד שעות ארוכות כאלה? קם פה דור צעיר שאומר: אנחנו רוצים לחיות חיים נורמליים, רוצים להקים משפחות, רוצים להיות עם בני ובנות הזוג שלנו, לגדל את הילדים שלנו, וגם רוצים להיות רופאים ורופאות טובים במדינת ישראל. בשביל זה לא צריך לעבוד 26 שעות ברציפות. הגשתי הצעת חוק לקיצור שעות התורנות של המתמחים ברפואה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ואני אשמח שתצטרפו אליי ונתחיל את הרפורמה במערכת הבריאות שלנו קודם כול בקיצור שעות ההתמחות והתורנות של המתמחים. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת אורנה ברביבאי – אינה נוכחת; אנטאנס שחאדה – גם אינו נוכח. יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום נכנסת שביתת ראשי הרשויות המקומיות הערביות ליום השביעי, והמצוקה רק מתרחבת ומתחזקת. אני רוצה לפנות מכאן לשר הפנים אריה דרעי, לשר האוצר, לראש הממשלה, שצריך להעביר מייד את התקציבים הנדרשים לרשויות המקומיות הערביות, כדי שיוכלו למלא את תפקידן בתקופה קשה זו. ראשי הרשויות המקומיות הערביות עשו ועושים עבודת קודש בלשרת את האוכלוסייה ולהתמודד עם הנגיף הקטלני, וירוס הקורונה, ובמקום לתמוך בהם, הרשויות ממשיכות במדיניות האפליה וההדרה, כאשר הם מקבלים רק 2% מכלל התקציב שנועד לסיוע לרשויות המקומיות. אז שוב, אני מקווה שעוד הלילה יהיה אפשר להגיע לפתרון הסוגיה על ידי הקצאת התקציבים הנדרשים, וטובה שעה אחת – וטוב שזה יקרה עוד הלילה, לפני שהמצב יידרדר עוד ועוד ברשויות המקומיות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת ינון אזולאי, ואחריו – חברת הכנסת קרן ברק. בבקשה, אדוני, עד דקה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הערב תחול ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי. מאות אלפים, למעלה מחצי מיליון איש, יחגגו בביתם, לצערנו, בגלל הנגיף. גם אנחנו מגלים אחריות ונישאר בביתנו עם ילדינו, ושם נישא תפילה שהנגיף הזה יעבור מעלינו, ויחד עם ההעברה של 24,000 – היום שבו פסקו למות 24,000 תלמידי רבי עקיבא – גם הנגיף הזה יצא מאיתנו. ראיתי דבר יפה שסיון רהב-מאיר אמרה: "בר יוחאי / מושב טוב ישבת / יום נסת / יום אשר ברחת / במערת צורים שעמדת / שם קנית הודך והדרך". כל כך קשור לימינו: רבי שמעון בר יוחאי, הענק שבענקים, כאשר ברח מהרומאים – לאן נכנס? למערה, לבידוד, יחד עם בנו. שם כל תורת הנסתר, ומשם אחר כך הופצו כל מעיינותיו. זה היה רבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון בר יוחאי – זכותו תגן עלינו. ואני נזכר בימים אלו דווקא במור אבי ז"ל, שכל מי שמכיר אותו יודע עד כמה הוא היה בימים האלה – כאילו זו תוספת נשמה מיוחדת שהוא היה מקבל בימים אלו, ומקבל כוחות עילאיים – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – ועושה הכול על מנת להגיע ולעשות הכול למען הרווחה של עם ישראל. ולא אשכח שבשנה האחרונה לפני שהוא נפטר היה לו יום טיפולים קשה, ולמוחרת היה יום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי. הוא ביקש רק משאלה אחת: קחו אותי לרבי שמעון להתפלל. ובאמת, הלשכה, ביחד עם המקומות הקדושים ומשטרת ישראל, עשו את הכול, והוא הגיע. יהי רצון שזכותו תגן עלינו – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – ובעזרת השם הנגיף הזה יעבור מעלינו, ונחזור כולנו, וניקח מהימים האלה דווקא אחדות, אהבה ואחווה בין כולנו, בעזרת השם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נשמתו עדן. תודה. חברת הכנסת קרן ברק, ואחריה – חבר הכנסת יזהר שי. דקה לרשותך. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> חבריי, משבר הקורונה פגע אנושות – אנחנו מדברים על זה כל הזמן – בעצמאים ובעסקים הקטנים, אבל זה גם חידד את ההבדלים המטורפים בין השכירים לבין העצמאים. עכשיו אנחנו כבר בעידן חדש. בעידן שלנו יש פחות שכירים ויותר עצמאים. יש חצי מיליון עצמאים שמפרנסים מיליון וחצי איש בתוך העסקים הקטנים והעצמאיים, והגיע הזמן להשוות ביניהם את דמי האבטלה. אני הגשתי הצעת חוק – אני יודעת שגם לפניי הגישו – הגשתי הצעת חוק לדמי אבטלה לעצמאים, אבל ההצעה שלי, בשונה מכל מה שהוגש לפני כן, לא מסרבלת ולא בונה מנגנון עוקף, חדש, של קרן ייעודית, אלא העצמאים ישלמו בדיוק לאותה קופה שבה השכירים משלמים. הם גם ככה משלמים אותו דבר; הם פשוט משלמים גם את החלק של המעסיק וגם את החלק של המועסק, בשונה מהשכירים. אבל הם ישלמו בדיוק לאותה קופה, בדיוק לאותו סעיף, ולכן, אחר כך הם גם יוכלו למשוך את הכספים שהם יצטרכו. אותו מנגנון שהיה לשכירים יהיה גם לעצמאים. דבר נוסף – אני רק רוצה לחדד את זה. המון המון המון עצמאים אומרים עכשיו: אנחנו סיימנו עם זה. אנחנו סוגרים את העסקים והולכים להיות שכירים. אסור לנו להגיע לשם. אנחנו צריכים את העצמאים, ולכן נבנה מנגנון שוויוני לחלוטין. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יזהר שי – איננו נוכח; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח. רם בן ברק, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה, אדוני, עד דקה לרשותך. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אני לא שר ולא סגן שר ולא שר חלופי. אני חבר כנסת, וכחבר כנסת אני מגיש שאילתות. אני עושה את עבודתי – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נכון להיום. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון להיום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נכון להיום. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל אני כחבר כנסת מנסה לעשות את עבודתי כהלכה. זה כמה שבועות שאני וחברים נוספים מבקשים להעלות הצעות לסדר-היום, בקשות לדיונים דחופים, לשאילתות דחופות, ויו"ר הכנסת כלל לא דן בבקשות; הן לא ניתנות בכלל להגשה, בתירוצים שונים ואילוצי לו"ז. בעקבות כתבה שהתפרסמה בהארץ ביקשתי להגיש שאילתה דחופה לשר הביטחון על השתתפות קצינים מיחידה מסווגת באמ"ן בדיונים במל"ל שכותרתם הייתה: כיצד למנוע מרי אזרחי בתקופת הקורונה ואיך להפעיל אמצעי תודעה ולוחמה פסיכולוגית כלפי אזרחי ישראל. אדוני היושב-ראש, אין נושא ראוי מזה לדיון ציבורי בכנסת. מתוך הכתבה עולה חציה קשה מאוד של הגבול הדק, של הפעלת אמצעים טכנולוגיים ותודעתיים – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ששמורים לגרועים שבאויבינו – כלפי מי? כלפי אזרחי מדינת ישראל. כל זאת בחסות הקורונה, בדיוק כמו ההסכם הקואליציוני להקמת ממשלת נתניהו החמישית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כיוון שזה נאום בן דקה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – לא אצליח לכסות את כל היריעה של הנושא, ועל כן אני דורש – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם בהצעה לסדר-היום לא היית גומר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – לאשר לאלתר את הבקשה להצעה דחופה לסדר-היום ולשאילתה דחופה לשר הביטחון. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – איננו נוכח. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. לא, איננו. בבקשה, גברתי. << דובר >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, בשבועות האחרונים ישנם דיווחים על עסקת חילופי שבויים ונעדרים שקורמת עור וגידים. העסקה, כאמור, היא עם ארגון הטרור חמאס, אותו ארגון שאנחנו רואים כאחראי לסבל המתמשך של תושבי הדרום. ומה אנחנו נותנים בתמורה? שחרור מחבלים. אני רוצה להזכיר כי כל עסקה שבה ישראל שחררה מחבלים, לא משנה כמה דם היה להם על הידיים, הובילה להגברת הטרור, להעצמת הפיגועים ולסיכון אזרחים ישראלים. הנעדרים הדר גולדין ואורון שאול והשבויים אברה מנגיסטו והישאם שעבאן א-סייד לא נשכחו מלב. במקום להיאבק בחמאס אנחנו חוזרים לדבר איתו; במקום לחסל מחבלים אנחנו משחררים אותם; במקום לגבות מחיר כבד מארגוני הטרור אנחנו מעודדים אותם לתקוף שוב. שש שנים לא שחררנו מחבל בעסקה. אין שום סיבה לעשות זאת עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אתמול נחשפנו לעוד אמירה אומללה ומזעזעת ביחס לקהילה הגאה. ראש מכינת בני דוד בעלי, הרב יגאל לוינשטיין, הסביר לתלמידיו בשיעור שעסק בנטייה מינית וטיפולי המרה שצריך להתחיל את הטיפולים מוקדם ככל האפשר. אתמול הוא גם הוסיף שהוא מאמין שניתן לסייע ולשנות את הנטייה המינית של צעירים ומתבגרים בעזרת טיפולים פסיכולוגיים שונים. אחת לכמה שבועות, בתדירות גבוהה, אולי אפילו גבוהה מדי, אנחנו נתקלים באמירות חשוכות, מקוממות ומסמרות שיער של מנהיגים דתיים שמעודדים טיפולי המרה גם אם הם מכונים, במכבסת מילים, טיפולים פסיכולוגיים שונים. ההתייחסות לנטייה מינית כאילו היא משהו שניתן לרפא אותו בטיפול כבר הוכחה לא אחת כמופרכת. אלו טיפולים מזיקים ומסוכנים שפוגעים בנפש ומובילים גם לאובדן חיי אדם. אני קורא לכולם: תקשיבו, תכילו, תשוחחו, תנסו אפילו להבין, אבל בעיקר – תפסיקו לנסות ולשנות אותנו. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה, אחרון הדוברים. לאחר מכן נעבור לסדר-היום של הישיבה המיוחדת. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, באופן סמלי השבעת הממשלה תהיה ביום חמישי הקרוב, 14 במאי, 72 שנה מאז קום המדינה – שנות חמה – וככל הנראה בקואליציה יהיו גם 72 חברי כנסת. השישה הנותרים הפכו את הממשלה הזאת, שהולכת להחיל ריבונות על חבלי ארץ נרחבים, לממשלת שמאל. הגיוני בסך הכול, אחרי שבנט כמעט ישב בממשלה עם לפיד ומרצ ונעצר בקומה ה-14 בקריה. אבל הדבר הזה לא חדש. בנט לא המציא את זה שאין אידיאולוגיה ואין ערכים והכול תמורת נזיד עדשים. יש משל ידוע: כדי שרצוני יכובד וידובר, החמור הוא שור הבר והברבור יהפוך לברווזון המכוער. ככה זה כשאין אידיאולוגיה ואין ערכים. לסיום אני רוצה לומר: מדינת ישראל נחלצה מכאוס פוליטי וממשבר בריאותי חמור שלא ידעה כמותם. יחד עם כוחות החירום והממשלה, שעשו כאן עבודה נהדרת, אני רוצה להודות לבורא עולם ולקרוא מזמור לתודה. "מזמור לתודה. הריעו לה' כל הארץ, עבדו את ה' בשמחה, בֹאו לפניו ברננה, דעו כי ה' הוא אלהים, הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. בֹאו שעריו בתודה, חצרֹתיו בתהִלה. הודו לו ברכו שמו כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דֹר ודֹר אמונתו". תודה רבה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> חזק וברוך. << קריאה >> משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אמן כן יהי רצון. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית << הלסי >> << דובר >> היו"ר בנימין גנץ: << דובר >> ברשותכם, חברים, נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית, מס' 171, 172, 173, 174, 175, 176, 177, 178, 180 ו-181. ברשותכם, אשא כמה דברים, ולאחר מכן נעבוד על פי סדר הנרשמים כפי שנרשם במזכירות. חברות וחברי הכנסת, לא כל הגבורות נבראו שוות. ישנם דורות, יש אנשים, שאומץ ליבם ומסירות נפשם ישמשו לנצח לאות וזיכרון לנתינה ולתעוזה שלא רק שינתה את המציאות אלא בראה אותה; גבורה שלא הייתה חלק מההיסטוריה – גבורה שהכתיבה אותה. כאלה הם הווטרנים, לוחמי צבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. יש מי שקורא להם "הדור הגדול מכולם". הם היו אלו שהביאו במו ידיהם ובדמם שלהם לסיומה של התקופה האפלה ביותר בהיסטוריה המודרנית. בני ובנות צבאות בעלות הברית שלחמו וניצחו במלחמת העולם השנייה היו עשרות מיליוני לוחמים ששחררו את העולם מהרייך השלישי ואת העם היהודי מלפיתת הצורר הנאצי. גאווה מיוחדת שמורה ללמעלה ממיליון יהודים שלחמו במלחמת העולם השנייה בצבאות בעלות הברית וביחידות הפרטיזנים, וכחצי מיליון – בצבא האדום. כרבע מיליון חיילים יהודים נפלו במלחמה ההיא וקידשו את חייהם של מיליונים ואת קדושת החיים עצמם. כ-200,000 לוחמים יהודים זכו באותות הצטיינות על לחימתם. המילה "גבורה" עצמה כמו נועדה לווטרנים. ובכל זאת, לקח לנו כאן במדינת ישראל הריבונית יותר מדי זמן להכיר ולהוקיר אותם. כמו שקרה לא אחת בארצנו אחרי הקמתה בסערה, התגייסנו כולנו סביב סיפור מוכר אחד. כך התהלכו בינינו שנים ארוכות גיבורים עם מדליות בארון וסיפורים במזוודה. רק ב-2017, כמעט 30 שנה אחרי העלייה המבורכת מברית המועצות, ובזכות המאבק של הווטרנים יוצאי ברית המועצות ומשפחותיהם, קובע מעמד יום הזיכרון על גרמניה הנאצית בחוק. רק אז למדנו להודות כמדינה והצלחנו לפנות מקום למורשות קרב חדשות-ישנות. בכל פעם אנו מגלים עוד טפח מעמנו ונותנים מקום לעוד זהות בקרבנו. תרבותנו המשותפת הופכת ממונוטון למנגינה, מסיפור בודד למורשת מגוונת שמרכיבה את הפסיפס הישראלי כולו. דווקא בתקופה הזאת, שבה איננו יכולים לצאת בתהלוכות ולהודות לגיבורים שאט-אט הולכים מאיתנו ואיתם סיפוריהם, חובה עלינו להתעמק בסיפור ההוא ולתת לו מקום של כבוד ציבורי ולאומי. עלינו להפוך אותו לפיסה בלתי נפרדת מהמורשת הישראלית יום-יום, פשוט מאחר שיש גבורות גדולות מי מכדי לשמור עליהן בשקט. יש מדליות שאין להחזיק בחושך כי אם להציג בגאון באור. יש סיפורים שאסור לאבד וחובה לספר, וכל המרבה הרי זה משובח. מעבר לסיפור ולזיכרון יש גם מסר ניצח אלינו כאן ועכשיו. ההתגייסות בשעת צורך לעשיית הדבר הנכון חרף כל הקשיים צריכה להיות מורשתם של הווטרנים לנו, הישראלים. כרמטכ"ל, יחד עם שאר מפקדיי ופקודיי, לא יכולנו להישאר אדישים לפצועים הסורים ממלחמת האזרחים שהתדפקו על דלתותינו. גאה ושמח הייתי שהדרג המדיני אפשר לפנות את אותם פצועים לטיפול בבתי החולים בארץ. מדינת ישראל כולה הפכה ידועה בהירתמותה לסיוע באסונות בנפאל, בהאיטי, ביפן, בפרו ובמקומות נוספים. גם כעת, כשאנו נמצאים במשבר עולמי בריאותי, רבבות ישראלים עמלים על הצלת נפשות, מנסים למצוא תרופה ונרתמים לעזרת מי מאיתנו שדרושה לו יד מסייעת. כמיטב מסורת הווטרנים והמסורת היהודית כולה נמשיך כישראלים להתגייס מול כל אתגר שניצב בפני האנושות ובפני עמנו, נגן על העם היהודי מפני כל איום חיצוני בכל מקום ובכל צורה ונפעל בעוצמה מול מבקשי רעתנו, לעיתים בשקט ולעיתים, אם יהיה צורך בכך, גם בכוח צבאי מהדהד. לא נשכח לעולם את מחויבותנו העליונה לעשיית הטוב לטובת תיקון עולם. אחינו הווטרנים, בשמה של כנסת ישראל אני מצדיע לכם. נצעד בצניעות בצל המורשת שציוויתם לנו. אני מזמין את חבר הכנסת עוזי דיין. בבקשה. << דובר >> עוזי דיין (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, 75 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית. יום הניצחון הזה הולך ותופס את מקומו בחברה הישראלית, בישראל, וטוב שכך, אבל צריך יותר. באופן רשמי הוחלט על ציון יום הניצחון עם חקיקת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה בשנת 2000 ביוזמת הממשלה וחברי כנסת מסיעות ישראל בעלייה והאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו. ביולי 2017 אושר בכנסת חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית, המוקדש כולו לקביעת 9 במאי כיום הציון לניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית. אנחנו, כולנו, מציינים בדבקות, ובצדק, את זיכרון ולקחי השואה – אנחנו גם מכירים את זה כעם וכאזרחים, למרות שרובנו לא היה שם – שבה נרצחו שישה מיליון יהודים. לחלקים די גדולים בישראל יש גם ידע בסיסי על מלחמת העולם השנייה על 60 מיליון קורבנותיה. אבל כמה ישראלים יודעים שבמלחמה ההיא שירתו בצבאות הברית כ-1.5 מיליון יהודים? כמה יודעים שלמעלה מ-500,000, חצי מיליון יהודים, לחמו בצבא האדום, מתוכם 150,000 נשים בתפקידים שונים? בצבא האדום בלבד נהרגו כ-200,000 לוחמים יהודים. עוד פחות ידוע שכ-47,000 מהם, מאלה שזכו להיות עדים לניצחון, מאלה ששרדו במלחמה ההיא, עלו לישראל. כמעט 50,000 ותיקי מלחמת העולם השנייה, המכונים וטרנים, עלו לישראל, והם הביאו איתם את יום הניצחון הזה אלינו, לארצנו. לאט-לאט נכנסו מצעדי הניצחון לערים שונות, ובפרט לירושלים. אני זוכר שבשנה שעברה צעדנו לאט-לאט עם "הגדוד האלמותי" – שם שניתן עוד ברוסיה לאנשים מכל חלקי הארץ שבאו עם תמונות של קרובי משפחה שנהרגו ונרצחו. חלק מהצועדים הולכים עם סרטים בשחור-כתום, כמובן עם ורד אדום בדש הבגד. המדליות והגיל מכבידים, אבל הראש זקוף בגאווה של מנצחים. אתמול קיימנו בירושלים, בהר הרצל, אירוע צנוע יחסית, בנסיבות הימים האלה, לציון יום הניצחון, או כפי שהוא מכונה – בכניסה לבית הקברות, אומרים: ברוכים הבאים לחגיגת הניצחון. מצא חן בעיניי: חגיגת הניצחון. משרד הקליטה בראשותו של השר האלוף במיל' יואב גלנט ארגן את האירוע. השתתף בו, כרגיל, גם השר זאב אלקין. היו מעט מאוד אנשים, אבל ידענו שזה דבר שאסור שלא להמשיך את המסורת שלו. היו שם מעט אנשים. גם חסרים לי כאן היום לוחמים כמו אברהם גרינזייד, אפרים פפרני, יהודה דוידוב, ד"ר ראיסה, שהתחילה את המלחמה בגיל 17 וחצי כחובשת עם אימא שלה, הרופאה. אחרי המלחמה ראיסה למדה גם היא, והיא היום דוקטור לרפואה, וגם הבת שלה, דור שלישי, רופאה. את המצעד הזה אסור לנו להפסיק, ואם אנחנו לא נדאג, הוא במידה מסוימת ידעך. למה אנחנו מצווים כך? כי לצד שישה מיליון היהודים שנרצחו בשואה, ישראל צריכה להיות גאה ואסירת תודה לאלה שלחמו נגד האויב הנאצי, ובפרט למי שעלה ארצה והמשיך ותרם גם לביטחון וגם לבניין המדינה; לא רק שם – כמו שהיו קוראים אצלנו במושב הקטן – לא רק שם באירופה אלא גם פה. האם ידעתם שלוחמי מלחמת הקוממיות הורכבו משלוש קבוצות? היו בערך שליש צברים, שליש עולים מהשנים 1940–1947, רובם ניצולי שואה שעלו ב-1945–1947, ושליש עולי 1948, רובם אנשי גח"ל, גדודי חוץ לארץ, כלומר שני שלישים מהלוחמים במלחמת הקוממיות היו עולים חדשים, ורובם ניצולי שואה ואנשים שנלחמו לפני זה. אני אמרתי על הצבא האדום, אבל יש פרטיזנים, יש אנשים של גח"ל ויש אנשים שלחמו בגטאות. אנחנו מתמקדים, בצדק, בווטרנים, אבל צריך לזכור למעלה מ-10,000 יהודים שנהרגו כלוחמים בצבא ארצות הברית, ואוסטרליה, ודרום אפריקה, ואם אני אמנה אני תמיד אשכח גם חלק מהם. לא מפתיע שגם שיעור הנופלים במלחמת הקוממיות מקרב העולים לא נפל מזה של הצברים – הוא היה מעט יותר מהצברים, כלומר המקום של העולים הניצולים לא נגרע גם מ"מגש הכסף" שהזכרנו כאן, במליאה שציינה את יום הזיכרון ויום העצמאות. הם לא כתבו על עצמם ולא היה כל כך מי שיפרסם אותם וידאג להם. למען האמת, 150 מהם היו נצר אחרון למשפחה שלהם. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גם בחוליקאת וגם בקרבות בדרום – – – יש אנשים שלא ידעו את שמם הרבה מאוד שנים, שהגיעו מהאונייה לשדה הקרב – – – << דובר_המשך >> עוזי דיין (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון מאוד. תודה. וכך נכרך הניצחון על הנאצים בביטחון המדינה ובהקמה שלה ובבנייה שלה. ולכן אנחנו מצווים לזכור, להנציח ולשמור, או בעברית ישראלית: לא מספיק להגיד מה זה עושה לי ולזכור ואיך זה משפיע עליי, אלא צריך להגיד מה אנחנו עושים עם זה. אני לא מזכיר בדבריי פה לא אנטישמיות ולא פשיזם. למה? כי אנטישמיות ממילא תהיה ופשיזם לדעתי לא אפשרי ביהדות האמיתית. אני רוצה לסיים בלהזכיר ארבעה צווים שלדעתי רלוונטיים מאז להיום: הצו הראשון: להיות חזק תמיד – הדיבר ה-11 של היום, יש אומרים השני – רק חזקים ישרדו כאן. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה לא יודע – – – << דובר_המשך >> עוזי דיין (הליכוד): << דובר_המשך >> הצו השני הוא ללמוד, ללמוד; שסיפור הגבורה הזה ומשמעותו והחשיבות שלו יילמדו ויצוינו במערכת החינוך שלנו. הצו השלישי הוא ערך הניצחון. זה צריך להיות מוצב בצורה ברורה בראש סולם העדיפויות, בראש סולם הערכים של צה"ל – לנצח. הצו הרביעי הוא ההמשכיות. את מצעד הניצחון הזה אסור להפסיק. צה"ל צריך להיות מיוצג במצעד הזה ובהמשך להוביל אותו, כי חיילי צה"ל צריכים לדעת שהם ממשיכי דרכם. אני נולדתי בארץ, הוריי נולדו בארץ, אבל בשירות הצבאי הרגשתי שאנחנו ממשיכי דרכם של הגיבורים שלחמו במלחמת העולם השנייה. הצו ההיסטורי הזה צריך לעבור ולהמשיך ולהוביל את חיילי צה"ל היום. על כל אלה אני, חבר בכנסת ישראל, אלוף במילואים עוזי דיין, מודה ומצדיע לכם ולגבורתכם, אחיי ואחיותיי גיבורי התהילה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אנדרי קוז'ינוב. << דובר >> אנדרי קוז'ינוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-10 במאי שנת 1945 נשא ראש עיריית תל אביב דאז ישראל רוקח, זיכרונו לברכה, דברים בכיכר הבימה. היה זה יום אחרי שחתמו נציגי הפיקוד העליון הגרמני על הסכם הכניעה הרשמי ויום לפני שהלחימה הופסקה סופית. רבבות אזרחים שמחים ונרגשים רקדו במעגלי הורה בכיכר. מדבריו: מי ייתן וים הדמעות, זרמי הדמים וקורבנות אין-ספור שהקרבנו על מזבח אירופה יצמיחו לנו חיים חדשים בארץ מולדתנו, חיי אומה חופשית במדינה העברית, בארץ ישראל. הוא קרא לבעלות הברית לפתוח את שעריהן ולתת ליהודים לעלות לארץ: לאחר אלפיים שנות נדודים עלי אדמות, השיבו בנים לגבולם, לגבול מדינתנו העברית. 75 שנים אחרי אני עומד בכנסת ישראל, וכפי שאתם רואים, מאוד נרגש, בענווה והתרגשות וגאווה גדולה, ונושא דברים אלה. היום אנחנו מציינים את יום הניצחון על הכוחות הנאציים. אנחנו מצדיעים לגבורתם של מיליון וחצי יהודים שלחמו בצבאות מדינות הברית. אנחנו מבכים את מותם של מאות אלפי חיילים יהודים שנהרגו בקרבות. אנחנו מציינים את 36,000 החיילים היהודים שקיבלו אותות הצטיינות בצבא ארצות הברית ויותר מ-160,000 חיילים יהודים שקיבלו צל"שים בצבא האדום, ומתוכם יותר מ-160 שקיבלו את עיטור הגבורה הגבוה ביותר – גיבור ברית המועצות. בצבא האדום היו 305 יהודים בדרגת אלוף, ו-38 מהם נהרגו כשהובילו את כוחותיהם בקרבות. קצינים וחיילים אלה, ברוחם, היו ממשיכי דרכם של שמשון, המכבים ובר כוכבא. 75 שנים חלפו, ורבים מהווטרנים שזכו לראות את אדמת ארץ ישראל לא איתנו. אלה שחירפו את נפשם ואת גופם; אלה ששרדו בשביל לספר; אלה שגופם שרד, אבל נפשם לא נתנה להם את האפשרות להעלות את דברי המלחמה על בדל שפתותיהם – לכל אלה אנחנו חייבים, ואני, באופן אישי, חב את חיי. היום אני עומד כאן בזכות סבי מצד אימי, לייב בן משה כספין, רב"ט בחיל התותחנים – מפקד צוות תותחנים בעצם. הוא נפצע אנושות, 19 פציעות חודרות, ואותו חייל רוסי אלמוני שחילץ אותו מהקרב דיווח למעשה כי הוא נפטר. אבל סבי שרד, ופגש את סבתי בבית חולים צבאי. סבתי הייתה אחות שטיפלה בו, היא בת 19 והוא בן 44. אני חב את חיי גם לסבי השני, יורי, רב-סרן בחי"ר ממונע, שגם שרד בתופת המלחמה באזור העיר קורסק, למי שמכיר את ההיסטוריה הצבאית. גם הוא מעולם לא דיבר על המלחמה. מי שמכיר את הווטרנים יודע: איש לא שש לדבר על מה שעבר בתופת ההיא. אבל לנו – לנו אסור לא לדבר על זה. כשהייתי נער הייתי חלק מתנועה בשם "סנז'ני דסנט" – צנחני השלג בתרגום חופשי, שזה צוות איתור נעדרים מאולתר של סטודנטים, מין סוג של יחידה התנדבותית. היה לי הכבוד להתחקות ולמצוא את השרידים של חיילים רוסים – לא רק רוסים, סובייטים – שנהרגו ולא נקברו באזורים של קרבות עקובים מדם. האזור הספציפי היה קרוי "עמק המוות", ליד העיר נובגורוד. שרידי העצמות היו באדמה – תתארו לעצמכם, שכבה מעל שכבה לפי עונות השנה: שרידים במדי חורף, ואז במדי קיץ, ואז שוב מדי חורף; רק לתאר את הטבח והקרבות המאוד-קשים שהיו שם. שנים לאחר מכן הסתבר שסבי לחם בדיוק באותו אזור. למעשה, כך סגרתי את המעגל האישי. 75 שנה הן תקופה מאוד מכובדת, וככזאת היא מתעתעת בתודעה ובזיכרון. הזיכרון עוד נמצא, אבל הרגשות, האמוציות והפן האמוציונלי הם רק הדהוד של מה שהיה. על כן, נותר רק לברך על כך שנושא הזיכרון של המלחמה ההיא והניצחון ההוא תופס תאוצה בקרב הארגונים ההתנדבותיים בישראל – ארגונים כמו דור 1.5, שמנסה לשמר את הזיכרון הציבורי של יום הניצחון ואת המשמעות שלו. לכך, אגב, הצטרפו השנה ארגונים צבריים שורשיים, למשל תנועת בני עקיבא, תנועת נוער ציונית-דתית שהחליטה שהחל מהשנה היא תציין באופן שנתי את יום הזיכרון ותכניס את המורשת של הצבאות הלוחמים ואת הלוחמים היהודים ממלחמת העולם השנייה לתוכני הלימודים שלה. יש עוד יוזמות רבות התנדבותיות כאלה. הזיכרון הזה הוא ההוקרה הכי גדולה שהדורות הבאים יכולים להעניק לווטרנים. וברמה הלאומית – יום הניצחון על גרמניה הנאצית טרם חדר לתודעה הציבורית, לעומת יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית אמור להיות באותו ציר תודעתי כמו יום הזיכרון לשואה ולגבורה. האמת היא שללא הניצחון ההוא ב-1945 – ניצחון שתרמו לו מעל למיליון וחצי חיילים יהודים בכל החזיתות – העם היהודי על אדמת אירופה ואפריקה היה מושמד כולו, כליל, ולא הייתה קמה מדינת ישראל שלוש שנים מאוחר יותר. סבי היה רק חלק מהפסיפס של סיפורי הלחימה והניצחון – סיפורים שעלינו להמשיך לספר. ההיסטוריה לעולם חוזרת, ולכן לנו החיים עומדת החובה לספר לדורות הבאים על החיילים והחיילות, הקצינים, האחיות, עובדי התעשייה הצבאית – על כל אחד שלחם ונאבק, בחזית ובעורף, כנגד הצורר הנאצי; לספר, לדבר ולהקשיב. וחובה עלינו להנחיל ולהעמיק את המורשת הזאת ביתר שאת, גם דרך מערכת החינוך הרשמית וגם דרך שיעורי מורשת הקרב בצה"ל. והגדת לבניך ולבנותיך. לזכור ולא לשכוח. ב-9 במאי, וגם היום, אנו מציינים יום חג. ברוסית אומרים: יום חג עם דמעות בעיניים על כל אלה שנהרגו. תודה על האפשרות לעמוד כאן ולשאת את הדברים האלה. אני מצדיע לכל מי שנלחם, בגוף וברוח; אני מצדיע למי ששרד ולמי שנהרג. תודה לכם, וטרנים יקרים. (אומר דברים ברוסית.) << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, 75 שנים עברו מאז הבסת הנאציזם בידי הצבא האדום הסובייטי ושחרור האנושות כולה מהסכנה הכי גדולה שהיא ידעה מעולם. מכונת המלחמה הנאצית אחראית לרצח שישה מיליון יהודים ועוד מיליוני צוענים, נכים, קומוניסטים ומתנגדי משטר. עוד עשרות מיליוני קורבנות נוספים נספו במשך שש שנות המלחמה. שנות האופל האלה חשפו את עומק הרשע שאליו יכולים להגיע אנשים בשר ודם. כפי שלא נראה לפני כן – ראינו את זה. עלינו להיאבק יום-יום כדי שלא נראה רשע כזה שוב. ביום הזה, מאז 1950, כאשר רק המפלגה הקומוניסטית שלנו חגגה ביום הזה ביער האדום ליד ירושלים, ועד עצם היום הזה, כל שנה אנחנו מודים לכל מי שנלחם ולכל מי שנתן את חייו כדי להביס את הנאציזם, ובראשם לצבא האדום, שהקריב מעל עשרה מיליון חיילים במאבק לשחרור העולם מרודנות הרשע של הנאצים. הקורבן של ברית המועצות ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה", כפי שהיא מכונה ברוסית, הוא שהציל את חיינו ואת הציוויליזציה האנושית. החזית המזרחית ברוסיה, באוקראינה, בפולין, הייתה ארץ של דם וסבל, שבה במשך שנים דחקו הסובייטים את הנאצים מערבה, שחררו את מחנות הריכוז וההשמדה, עד שכבשו את ברלין. אבל ביום כזה אנחנו לא צריכים לזכור רק את המלחמה אלא גם את התהליכים שהובילו אליה; הפשיזם וצורתו הקיצונית ביותר – הנאציזם – לא צצים בוקר אחד באופן אלים ורצחני. הפשיזם הוא תהליך חברתי שקשור למצוקה כלכלית, לגזענות מושרשת ולתכנון מוקפד של מנהיגים דמגוגים, מוכשרים ומסוכנים. איננו בעיצומו של עליית משטר מפלצתי כמו הנאציזם. יש לקוות כי העולם למד את לקחי האסון האדיר של השנאה הגזענית של הנאציזם. אבל כלים מארגז הכלים הפשיסטי מתבססים בשנים האחרונות בלב הפוליטיקה הימנית בעולם, על רקע משבר כלכלי מעמיק של הקפיטליזם. אנחנו מכירים אותם מארצות הברית, מהונגריה, מברזיל ומהודו, וכן, גם מישראל. הכלים המשותפים למשטרים האלה הם אמונה בעליונות של קבוצה או עם אחד על קבוצות ועמים אחרים, דמוניזציה של האחר וסימון מיעוטים כאויבים, הסתה נגד השמאל וציורו כבוגדני, סימון מערכת המשפט כאויבת העם, שינוי מהיר ואלים של נורמות חוקתיות. בכל המקומות האלה מיעוטים פוליטיים, אתניים וחברתיים מסומנים כאויבים. בכל המקומות הללו המנהיגים מסיתים בפראות – נגד הפלסטינים, המוסלמים, היהודים או קהילת הלהט"בים. אנחנו צריכים להיזהר ולהיאבק כדי שהשנאה של המאה ה-20 לא תקום שוב במאה ה-21. אנחנו צריכים להיות ערניים ורגישים להתבטאויות גזעניות, כמה שיהיו קטנות, אחרת נפתח קהות חושים המעכבת תגובה על הפשעים הנוראיים מכול. הניצחון של 1945 מזכיר לנו עוד משהו, חשוב עוד יותר. מה משותף הרי לפרטיזן יהודי ביערות פולין, לחייל אמריקאי שמסתער על חופי צרפת, לאיש רזיסטנס קומוניסט בפריז ולאיכר רוסי צעיר שנלחם בסטלינגרד? מה מחבר ביניהם לבין מתנדבים ערבים ויהודים מפלסטין המנדטורית שהצטרפו לצבאות הברית במלחמה נגד הפשיזם והנאציזם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חאג' אמין אל-חוסייני? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אחד מאותם מתנדבים היה אבא שלי, והוא הסביר לי מה קשר אותם ביחד. כששאלתי אותו: איך יכולת, איך יכולת להצטרף לצבא של בעלות הברית, הכוח הבריטי הכובש כאן? הוא ענה לי בפשטות: הייתי חייב לבחור אם להיות בצד של הנאציזם או של בעלות הברית, ובחרתי להיות לצד האנושות. האמונה באדם ובזכותו לחיים היא מה שחיבר את כל מי שניצח את הנאציזם; הידיעה שכאשר משלבים כוחות בני עמים שונים, בעלי אידיאולוגיות שונות, נגד אויב שמנסה לחסל את האנושיות שבנו – ניתן לנצח. זה הלקח שלנו להיום: לאחד כוחות, כל מי שמאמין בדמוקרטיה ובשוויון, ולהיאבק נגד הכוחות האפלים שמנסים לחסל את העתיד המשותף שלנו. להיאבק, להיאבק עד הניצחון. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה לך, גברתי. חברת הכנסת עומר ינקלביץ', בבקשה. << דובר >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, זהו יום שבו אנחנו מבקשים להוקיר את הווטרנים, שהיו חלק – – – << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> חברים, אני מבקש. אנחנו נמצאים בישיבה מיוחדת. חבר הכנסת פורר, חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת פורר, אני מבקש. אנחנו נמצאים בישיבה מיוחדת, אני מבקש מכם להרגיע. תודה רבה. << דובר_המשך >> עומר ינקלביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> זהו יום שבו אנו מבקשים להוקיר את הווטרנים, שהיו חלק מכריע בניצחון על גרמניה הנאצית ושילמו מחירים יקרים וכבדים. ישנם ימי זיכרון רבים לשואה: יום השואה, שציינו רק לפני כמה שבועות; עשרה בטבת, שהוא יום הקדיש הכללי; יש גם את יום שחרור אושוויץ, שהוא יום השואה הבין-לאומי; והיום, יום הניצחון על הנאצים. והשאלה המתבקשת היא מהו הערך המיוחד שיש בכל יום מן הימים הללו ומהו הערך המיוחד שיש ליום הניצחון על הנאצים, לניצחון האור על פני החושך. לניצחון הטוב על פני הרע יש משמעות עמוקה. לפעמים, כשאנחנו בתוך הקושי, כשכוחות הרוע משתוללים, כשהאכזריות מתפרעת ללא הגבלה וכשישנה תחושה שמסר של רשעות ושקר תופס מקום יותר מהאמת ומהטוב, לעיתים האנשים שמייצגים את הטוב מרגישים חלישות הדעת. היום הזה בא לומר שבסוף הטוב מנצח. גם אם זה לוקח זמן, גם אם זה קשה, בסופו של תהליך הכוחות השליליים ניגפים. לרוע אין קיום לאורך זמן. הוא יכול להכפיש, הוא יכול לנסות לפגוע, אבל רוע לא יכול להחזיק כל הזמן. יש לו פג תוקף. הטוב ינצח. זהו על רגל אחת סיפורו של העם היהודי. אם נסתכל על החגים בלוח השנה נשים לב שרוב החגים שלנו מציינים אירוע שבו ניסו להשמיד אותנו ולא הצליחו: חנוכה, פורים, פסח. המאבק בין הטוב לרע שזור לאורך כל ההיסטוריה שלנו, אבל בסוף הטוב תמיד מנצח, גם אם זה לוקח זמן. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. עבור בני משפחתי, סביי וסבתותיי, זיכרונם לברכה, ניצולי השואה, סבי שהיה וטרן ולחם בגבורה – עבורם יום הניצחון על הנאצים הוא היום שבו נולדו הוריי. הוריי שניהם ילדים יחידים לאודים מוצלים מאש שהצליחו מול כל הקשיים, הרוע והכאב לזכות ולהקים תקומה אחרי השואה. זה הניצחון האמיתי – להצליח להעמיד דור, למרות הניסיון להכחיד אותנו. אז הינה, סבא וסבתא האהובים, זיכרונם לברכה, הנכדה שלכם עומדת בצניעות וביראת כבוד על בימת כנסת ישראל ומציינת עם חבריי את הניצחון שלכם ושל כל הלוחמים הווטרנים על הנאצים. חבריי חברי הכנסת, בנימה אישית: גם כשקשה, עלינו לראות האחד בשני את הטוב ולדבוק באחדות, ואין כמו תפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק לבטא את זה: "אדרבה, תן בליבנו שנראה על אחד מעלת חברינו ולא חסרונם – – – ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה". תודה רבה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה. חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, "כשהגיעו לעיר השמועות הראשונות על הטבח ההמוני ביהודים הכול היו סבורים שהן מוגזמות, שהרי לא ייתכן מעשה נורא כל כך", כך כתב המשורר והסופר הגרמני יוהנס בורובוסקי. הוא הוסיף: "ובכל זאת ידע כל אחד יפה-יפה שכל זה קורה באמת, ושאף אחד מן המִספרים שסופר עליהם, יהיה איום ככל שיהיה, ואף אחת מן השיטות ומן הטכניקות המשוכללות, תהיה זוועתית ככל שתהיה, אינם מוגזמים, שכל זה ודאי אמת, כי אי-אפשר כלל שיהיה אחרת, ומזמן עבר המועד לדון אם בכל זאת אין גם דרכים אחרות, מתונות יותר, אנושיות יותר". "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". רבי יעקב בן צבי עמדין, היעב"ץ, כותב בספרו שהנס הגדול ביותר בתולדות האנושות ובתולדות האומה הישראלית, יותר מאשר קריעת ים סוף ויציאת מצרים, הוא קיום ההבטחה האלוקית "כי לא תִשָּׁכַח מפי זרעו" – המשך העתקת השמועה, העברת התורה מאב לבן עד ימינו אנו, חרף כל הגלויות והרדיפות הקשות, הוא הנס הגדול ביותר שעלינו להודות ולהלל, ובפרט היום, ערב ל"ג בעומר, יום הילולת התנא רבי שמעון בר יוחאי. אכן, מקום של תהילת עולם הניחו לצבא ברית המועצות וללוחמיו הגיבורים וליתר צבאות בעלות הברית, ובהם יהודים רבים, ששמו קץ לכוחות הרשע שהטילו שכול ואובדן בכל מקום שאליו הגיעו. העם היהודי סבל מהאכזריות הנאצית הבלתי-נתפסת כפי שמעולם שום עם לא סבל בתולדות העמים. 9 במאי, בצדק, נחגג בכל העולם כיום הניצחון על גרמניה הנאצית. בשנת 1945 גרמניה נכנעה לצבא ברית המועצות, ובכך בא לסופו הסיוט הנוראי שאליו נקלע העולם במשך שנים רבות. אלו שמציינים את היום הזה צריכים להיות שותפים למאמץ העולמי למגר כל ניצנים של גזענות, שנאת אדם ושנאת האחר, לרבות אנטישמיות ושנאת יהודים. לצערנו הרב, גם בעת הזאת, בעולם הנאור, אנחנו עדים לרדיפת יהודים רק כי הם יהודים. כמעט בכל מדינה שבה קהילה יהודית אנו שומעים על הנגע האנטישמי במידה כזאת או אחרת. רק השבוע פגעו במסעדה יהודית באמסטרדם. אפילו באמריקה הסובלנית אנחנו נדהמים לגלות תאים ניאו-נאציים שהפעילים בהם מודים שהם שונאים יהודים כי הם יהודים. מי האמין שכך יהיה בחלוף 75 שנים בלבד מכניעתה של גרמניה הנאצית. חבריי חברי הכנסת, רק בגלל החגיגיות של הדיון אני לא רוצה להוסיף ולומר שגם במדינת ישראל, אשר הוקמה כדי שיהיה לכל יהודי חוף מבטחים, ישנם ביטויים גזעניים. לא מכבר רשם מישהו על גשר בתל אביב "היטלר צדק". לפני שבועיים רוססו על קירות בית כנסת בכפר סבא צלבי קרס וביטויים גזעניים. אני רוצה לנצל את הבמה החשובה הזאת להביע שבח לידידי ועמיתי חבר הכנסת הרב יואב בן צור, שהעביר חוק המעניק גוון רוחני ליום הזה, שנקרא "יום השחרור וההצלה", בתאריך כ"ו באייר בכל שנה ושנה. הוא כולל לימוד משניות לעילוי נשמת הקדושים שנהרגו ונטבחו וכולל תפילת הודיה. גם השנה תיערכנה תפילות המוניות ברחבי העולם. הבולטת שבהן תהיה ברחבת הכותל המערבי. השנה, בשל הנסיבות, האירוע בירושלים יתקיים ביום שלישי, כ"ה באייר, ברחבת הכותל, בהשתתפות הגאון הרב ישראל מאיר לאו, שהוא אחד מסמלי הניצחון היהודי והרוחני על הנאצים, יימח שמם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו, כידוע, בשבוע שהוא לא שבוע רגיל. יגיע אלינו תכף נציג בכיר מארצות הברית, מזכיר המדינה מייק פומפאו, ידידתנו הגדולה שנלחמת איתנו כתף אל כתף בשנאה ובאנטישמיות בעולם. בסוף השבוע, בעזרת השם, תושבע ממשלה חדשה שאי-אפשר להגזים בגודל האחריות שתוטל על כתפיה. אנחנו בתקופה לא פשוטה. נישא עיניים לבורא עולם, נודה על העבר ונתפלל על העתיד, שינחה אותנו ואת כל מקבלי ההחלטות בעצה נכונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים 75 שנים לאותו ניצחון היסטורי, ניצחון חשוב, שכבר דובר בו רבות, שבו נלחמו, נהרגו ומסרו את נפשם מאות אלפים של יהודים במלחמה נגד גרמניה הנאצית. בסידור התפילה, כשאנחנו מציינים את הניצחון על היוונים, אנחנו מודים: על הניסים, על התשועות, על הנפלאות ועל המלחמות. אנחנו מודים גם על המלחמות. ממתי אנחנו מודים על מלחמה? צריך להודות על ניצחון. מלחמה זה ערך? אלא שבעם היהודי הניצחון זה תלוי בצורת המלחמה, בדרך המלחמה ובהכרת המטרה שלשמה נלחמים. כשהעם היהודי נלחם, הוא מציב לעצמו מטרות נעלות כמו מוסריות, אמונה, רוח, שורשיות. התנהלות במלחמה היא באמת ערך בפני עצמה, ולא תמיד קשורה לניצחון, ועל כן אנחנו מהללים ומודים על המלחמה. בעיניי, הניצחון על הנאצים לא היה זה רק ניצחון פיזי והכרעתי. היה זה גם ניצחון הרוח; בעיקר ניצחון הרוח – ניצחון ערכי, ניצחון של עם שכוחות הרשע ניסו לדכאו, להשמידו, על יהדותו ועל אמונתו. ובכוח הרוח, התקומה והעמידה האיתנה ניצחו לבסוף במלחמה. העולם כולו עמד ועומד משתאה אל מול כוחות בלתי אנושיים שגילו הניצולים הנרדפים, שבחרו להיאחז באמונתם ולהפנות את שארית הכוח שנותרה בהם אל עבר התקומה, אל עבר הבנייה מחדש. גם מול תמצית הרשע שהביאה אל העולם מידה כה נוראה של סבל, חורבן ואכזריות, עמד להם המטען הרוחני והערכי שנשאו איתם מדורי-דורות. העם היהודי עבר במלחמה הזאת שואה איומה שבה הושמדו שישה מיליון אנשים, נשים וטף, ובכללם כמיליון ילדים; עם שחווה הרג, חנק, שרפה, מיתות משונות של אנשים שלא חטאו, וכל פשעם היה אך ורק היותם יהודים. שנאת עם ישראל איננה תופעה חד-פעמית אלא שרשרת רצופה ועתיקה, אשר לובשת צורות שונות ואיתה אנחנו מתמודדים עד היום – מאז ומתמיד. אך לנצח עמדו ליהודים עוז רוחם ואמונתם. מול המלחמה האכזרית והשואה האיומה, מול התוכנית לרצח העם היהודי, עמדו אותם ניצולים; מול אתגר חסר תקדים בהיסטוריה האנושית – משימה כמעט בלתי אפשרית שתיזכר לדורות. זכות נדירה שניתנה בידיהם: להציל את האנושות מן הגרוע שבתרחישים. הם עמדו במשימה ובאתגר ויכלו לאויביהם בזכות הרוח ובזכות השאיפה הבלתי-מתפשרת להמשיך הלאה את שרשרת הדורות, להגן על המורשת, להקים מעל החורבות את היסודות מחדש. כל אותם ניצולים וניצולות, לוחמים שלחמו בשארית כוחותיהם, כל אלה שקמו מעפר הכבשנים ובנו את משפחותיהם מחדש, הניחו מאחוריהם את האסון והכאב הבלתי-נתפס ופנו למלאכת הבנייה. יהודים שאיבדו את יקיריהם בשואה, שאיבדו בני זוג, ילדים, הורים, אחים, אזרו כוח וחוסן נפשי להתחיל הכול מחדש. יחידים ובודדים שעלו לארץ והחלו הכול מחדש הם היום בעלי משפחות ענפות, ותרמו הרבה לתקומה, לתפארת עם ישראל. את כל הגיבורים האלה אנחנו חייבים לזכור ולהוקיר מדי יום יחד עם אותם אלה שנלחמו במלחמה הזאת. נזכור כל ניצול וניצולה מאותה מלחמה ארורה, כל אחד מהם שהמשיך את השרשרת, שבנה כאן דור חדש – אנשים שלחמו וניצלו וגם המשיכו, על אף המלחמות, להקים דורות מפוארים. הדבר הזה הוא ההוכחה הניצחת לניצחון הרוח, לכך שהמלחמה הייתה על הרוח היהודית ועל האמונה. על כך אנחנו באמת מברכים, ומודים על הניצחון. תודה רבה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני 75 שנה, במאי 1945, אחרי שש שנים של מלחמה ארורה ומדממת, העולם הצליח לעצור את הצורר הנאצי ולהכניע את האויב. בשנת 2017, ביוזמת ישראל ביתנו וידידי חבר הכנסת עודד פורר, הכנסת חוקקה את חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית. על פי החוק הזה מדי שנה ב-9 במאי מדינת ישראל תציין את היום הזה, אם בישיבה מיוחדת כאן, בבית הזה, ואם בשיעורים בבית ספר או בהרצאות במחנות צה"ל. השנה, בגלל הקורונה, אנחנו עושים את זה במתכונת טיפה שונה, ללא הווטרנים היקרים שלנו, שבדרך כלל מגיעים וממלאים את היציעים כאן בכנסת, ללא אורחים מכובדים, ללא המצעדים המסורתיים שמתקיימים מדי שנה בכל רחבי ישראל. למה אנחנו בכלל צריכים לציין את היום הזה, אדוני היושב-ראש? נשאלת השאלה. הרבה אנשים, לפני כמה שנים, שאלו את השאלה הזאת: למה מדינת ישראל, שעברה לא מעט מלחמות מאז שהיא קמה, צריכה לציין את היום הזה? למה ישראלים צריכים לזכור מלחמה שהם לא קשורים אליה, למלחמה הזאת? מה, חסר לנו פה מלחמות משלנו? ולמה בכלל צריך לזכור משהו שלא היה פה לפני 75 שנה? לשאלות האלה יש תשובות, תשובות חדות מאוד. אחת המטרות העיקריות של היטלר באותה מלחמה הייתה השמדה כוללת של העם היהודי. הנאצים רצחו למעלה מ-50% מיהודי אירופה: בתוך שש שנים – שישה מיליון איש. למרות שאנחנו מכירים את סיפורי הגבורה ואת ניסיונות ההתנגדות, צריך להגיד שרוב הנרצחים, רוב היהודים הנרצחים, היו אזרחים תמימים, חפים מפשע; אנשים שמעולם לא החזיקו נשק, אפילו לא פעם אחת בחיים שלהם, ושלא פגעו באיש. מספרי ההיסטוריה אנחנו יודעים שאנשי היישוב כאן, בארץ ישראל, באותה תקופה לקחו את העובדה הזאת די קשה. הם לקחו קשה את העובדה שלא הייתה התנגדות המונית לאויב באירופה. האנשים שחיו פה, מה שנקרא ה"צברים", רצו להגן על אחינו באירופה, וחלקם אף התגייסו לבריגדה היהודית בצבא הבריטי כדי להילחם נגד הנאצים. לאנשי היישוב מאוד הפריע שמציגים את היהודים כחלשים, כאלה שבשביל להרוג אותם אפילו לא צריך להתאמץ. כך גם הייתה התפיסה במדינה שבה אני גדלתי. מצד אחד היו סיפורי שואה שהיה קשה להתעלם מהם, והיהודים הנרצחים היו מוזכרים באותה רשימה עם בני לאום נוספים בברית המועצות. מצד שני התעמולה הסובייטית ידעה להציג אותנו, היהודים, כחלשים ושוב להזכיר לנו שבשביל להרוג אותנו לא צריך להתאמץ. לקח שנים לשנות את התפיסה המעוותת הזאת, והשינוי הזה בא בזכות הווטרנים שלנו, אותם גיבורים שהיו צריכים לשבת איתנו היום כאן, ביציע הכבוד באולם הזה, עם מדליות רבות ועם זיכרונות של מעשי גבורה מלפני 75 שנה. לפני כשנה, אדוני היושב-ראש, יצא לי להשתתף כאן בכנסת באירוע מאוד מרגש – טקס הדלקת המשואות ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי כחבר כנסת. התקשרו ושאלו אותי אם יש לי סיפורים אישיים שקשורים לשואה. הסיפור האישי שלי דומה לסיפור של מאות אלפי אנשים יוצאי חבר המדינות: סבתי, אימא של אמי, ניצולת שואה, שתיבדל לחיים ארוכים – אחיה, זיכרונו לברכה, היה קצין בצבא האדום. הוא היה בשבילי כמו סבא. הוא היה קצין, נלחם, שלוש פעמים נפצע בקרבות, והיה לו עיטור העוז ומדליות רבות. אני זוכר איך גדלתי על הסיפורים האלה, ואמרתי: בוודאי, אני קשור לשואה. הרי שואה היא לא רק שואה, היא גם גבורה. ואז החלטתי שאני לוקח לטקס את בתי הגדולה, שהיום היא בת תשע וחצי; צברית, היא נולדה פה. לקראת הטקס, בדרך לירושלים, סיפרתי – עד כמה שאפשר לספר בתוך שעה אחת – את הסיפור של המלחמה, את הסיפור של השואה, את הסיפור של הגרמנים הרעים שרצו לחסל את עמנו, את העם היהודי. היא הקשיבה בקשב רב ולאחר שסיימתי את כל הסיפור שלי, היא שאלה: אבא, איפה היה צה"ל? איפה היו החיילים שלנו בשביל להגן על העם שלנו? ואז הסברתי לה שצה"ל קם רק שלוש שנים אחרי שהסתיימה המלחמה. אבל באותה מלחמה, סיפרתי לה, היו לא מעט חיילים יהודים שלחמו בגבורה והגנו על העם שלנו, ואחד הלוחמים האמיצים היה סבא רבא שלה, שלצערי היא לא זכתה לראות אותו. רבותיי, בלי הלוחמים האלה לא היה הניצחון. חשוב לזכור: אף אחד באותה מלחמה לא נלחם במיוחד עבור היהודים. עם זאת, אף מדינה לא הייתה משיגה את הניצחון ללא היהודים, אם זה בפיתוח אמצעי לחימה מתקדמים, עבודה במפעלי תעשייה, הצלת חיים בבתי חולים וכמובן – הלחימה בשדה הקרב. למעלה ממיליון וחצי חיילים יהודים, כפי שהזכירו פה לפניי, לחמו נגד הנאצים בצבאות של בעלות הברית. יותר משליש שילמו בחייהם על הניצחון הזה. והם הלוחמים האמיצים בהיסטוריה של העם היהודי. הודות לאנשים האלו העם היהודי שותף מלא לניצחון על גרמניה הנאצית. אפשר כמובן לברך את המדינות – את רוסיה, את צרפת, את ארצות הברית, את בריטניה – אבל אנחנו קודם כול, והמנהיגים שלנו צריכים להודות לווטרנים היהודים, שהם שותפים מלאים לניצחון הזה. והניצחון הזה צריך גם ללמד אותנו דבר חשוב מאין כמוהו: העם היהודי תמיד יָדע ויֵדע להילחם בגבורה ובגאווה ולהגן על עצמו בכל מקום ובכל מצב. זאת, רבותיי, הסיבה האמיתית שמדינת ישראל צריכה לזכור ולציין את היום הזה, יום הניצחון על גרמניה הנאצית. כפי שאומרים ברוסית: (אומר דברים ברוסית.) << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת איילת שקד, בבקשה. << דובר >> איילת שקד (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר שטייניץ, ביום הניצחון באירופה, אנחנו זוכרים את מיליון וחצי היהודים שנלחמו בשורות בעלות הברית ותרמו תרומה אדירה לניצחון על הנאצים. עם הלוחמים האלה נכללו יהודים רבים שהגיעו לדרגות בכירות בשורות הצבא האדום, מתנדבים מהיישוב בארץ ישראל, חיילים וקצינים בצבא ארצות הברית ובריטניה, לוחמי המחתרות והפרטיזנים. אנחנו זוכרים ומוקירים במיוחד את 500,000 היהודים שנלחמו בצבא האדום. וטרנים רבים, ותיקי מלחמת העולם השנייה, חיים בקרבנו, ועלינו החובה המוסרית לא רק לדאוג לצורכיהם, במיוחד בימי הקורונה, אלא גם להעניק להם את הכבוד וההערכה הראויים על תרומתם לניצחון על כוחות הרשע. סיפוריהם הם סיפורי גבורה ואומץ – סיפורים כמו זה של וולף וילנסקי, אשר נולד בעיר קובנה בירת ליטא, למד בגימנסיה העברית והצטרף לתנועת השומר הצעיר. לאחר פרוץ המלחמה הוא התקדם בסולם הדרגות של הצבא האדום ופיקד על דיביזיה של יוצאי ליטא. כשליש מהם היו יהודים. הוא השתתף בקרבות רבים ונפצע ארבע פעמים. במהלך קרב באוקטובר 1944 נפגע צוות של מקלע כבד ביחידה שעליה פיקד. וילנסקי תפס את מקומם, נתן לכוחות המסתערים של הגרמנים להתקרב, ומטווח קצר פתח עליהם באש כבדה. על גבורתו הוענק לו תואר גיבור ברית המועצות. ב-1972 ביקש וילנסקי לעלות לארץ אך סורב במשך כעשור על ידי השלטונות. לאחר מאבק ארוך הוא עלה לארץ ב-1983, קיבל דרגת אלוף משנה לשם כבוד בצה"ל וחי בארץ עם משפחתו עד שנפטר ב-1992. גם נשים יהודיות רבות נלחמו בגבורה נגד הנאצים. פולינה גלמן, שאביה נרצח בפוגרום בהיותה ילדה, התנדבה לצבא האדום ושירתה כנווטת קרב. היא הצטרפה ליחידה של טייסות שכונתה על ידי הגרמנים "מכשפות הלילה". היא ביצעה יותר מ-800 גיחות קרביות נגד מטרות נאציות, וקיבלה גם היא את עיטור גיבור ברית המועצות. אך בזמן שאנחנו זוכרים את ניצחון בעלות הברית, ובמיוחד את תרומתם של החיילים היהודים, עלינו לזכור גם את הפעולות שבעלות הברית בחרו שלא לבצע. באביב 1944 הגיעו לידי מפקדי בעלות הברית במערב תיאורים מפורטים של המתרחש באושוויץ-בירקנאו, כולל מידע מדויק על ההכנות במחנה לרצח יהודי הונגריה. שוב ושוב מנהיגים יהודים במערב, במיוחד בארצות הברית, הפצירו במנהיגים של בעלות הברית להפציץ את תאי הגזים והמשרפות של אושוויץ ואת מסלולי הרכבת המובילים מהונגריה לאושוויץ. לו בעלות הברית היו פועלות בזמן, היה עוד ניתן להציל את רוב יהדות הונגריה המפוארת, אשר יותר מ-400,000 איש מהם נרצחו באושוויץ-בירקנאו באפריל וקיץ 1944. מספיקה הייתה גיחת הפצצה אחת כדי להציל את יהדות הונגריה. בעלות הברית סירבו לבקשות להפציץ את המחנה ואת מסלולי הרכבת בטענה שהדבר אינו אפשרי ושהוא יסיט משאבים מהמאמץ הגדול לנצח במלחמה, אך ממש באותו הזמן כוחות אמריקניים ובריטיים ערכו כ-2,800 גיחות עם מפציצים באזור אושוויץ במטרה לפגוע במפעלים ששכנו כמה קילומטרים ממחנה ההשמדה. המטוסים הללו צילמו מהאוויר את המחנה, ואף הפציצו אותו פעם אחת בטעות. למרות הגיחות החוזרות מעל אושוויץ, הפצצות תאי הגזים והמסילות לא היו בסדר העדיפויות של בעלות הברית; מניעת רצח העם של מאות אלפי יהודי הונגריה פשוט לא הייתה בסדר העדיפויות שלהם. היסטוריונים יכולים לנהל ויכוחים לגבי הסיבות המדויקות לסירובן של בעלות הברית, אך הלקח עבור העם היהודי הוא ברור: רק אנחנו יכולים להגן על עצמנו. תמיד עלינו להיות מסוגלים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. כמובן, עלינו לשתף פעולה ולכבד את בעלי הברית שלנו, אך ברגע האמת נוכל לסמוך רק על עצמנו. גם בהחלטות גורליות עבור עתידנו ועתיד הביטחון הלאומי שלנו, כגון החלת הריבונות בבקעה וביהודה ושומרון, עלינו לפעול על פי האינטרסים החיוניים שלנו, ולא של אף מדינה אחרת. כפי שכתוב בפרקי אבות, "אם אין אני לי, מי לי" – כך לאורך כל ההיסטוריה היהודית, וכך גם בימינו במדינת ישראל, מדינת העם היהודי. תודה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. << דובר >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני. חברי הכנסת, אני רוצה לצייר כאן תמונה מעט שונה של מלחמת העולם השנייה והניצחון החשוב על הנאצים. אנחנו מציינים את 9 או 8 במאי כיום הניצחון על ידי ארבע בעלות הברית: צרפת, בריטניה ארצות הברית וברית המועצות. למעשה, התמונה בשנים ניכרות, בחלק ניכר מהמלחמה, הייתה שונה לחלוטין. וזה רק מדגיש את העוצמה ואת עוז הרוח של אלה שנלחמו מההתחלה. קודם כול צריך לזכור שכשגרמניה פלשה לפולין והתחילה מלחמת העולם השנייה, ממש כמה ימים לפני כן, באוגוסט 1939, סטלין והיטלר הגיעו לברית ביניהם, הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, שכלל גם חלק כלכלי וגם הבנה מדינית, ולאחר ההסכם הזה בעצם נסללה הדרך בפני גרמניה לפלוש לפולין, וכך החלה מלחמת העולם השנייה, כשבעצם גרמניה וברית המועצות חילקו ביניהן את השטחים השונים במזרח אירופה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בפולין. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> בפולין. לאחר מכן, בקיץ 1940, גרמניה תקפה את צרפת. צרפת הובסה בתוך כמה שבועות בשדה הקרב, אבל לתבוסה בשדה הקרב התלוותה גם מהפכה פנימית בצרפת: כוחות קיצוניים ניצלו את התבוסה וכוננו משטר חשוך בצרפת, שהיה בעל הברית של הנאצים – משטר וישי. הרפובליקה וערכי הרפובליקה הצרפתית נעלמו. המשטר הזה שיתף פעולה עם הנאצים בעצם עד שחרור צרפת ב-1944, כולל בהשמדת יהודים. הנאצים עצמם – עם יהודי צרפת הייתה אפיזודה שרצו לשלוח את ההורים, כי חששו שאם ישלחו גם את הילדים אז תקום סערה ציבורית, ואז פייר לאוואל, שהיה ראש ממשלת וישי של שיתוף הפעולה, אמר: לא, לא, הילדים צריכים ללכת עם ההורים. באותה התקופה בריטניה לבדה עמדה מול הנאצים. בריטניה לבדה. גם ארצות הברית באותה התקופה – 1939, 1940 ועד סוף 1941, עד ההתקפה היפנית על פרל הארבור – ארצות הברית לא נטלה חלק במלחמה. היו כוחות חזקים בתוך ארצות הברית שלא רצו להיכנס למלחמה הזאת. אומנם הנשיא רוזוולט החכיר, העביר ציוד לברית המועצות, לבריטניה, בתוכנית החכר-השאל, אבל ארצות הברית לא נטלה חלק במלחמה עד שהיא עצמה לא הותקפה על ידי יפן בסוף 1941, זאת אומרת יותר משנתיים, מספטמבר 1939 ועד סוף 1941, עמדה בריטניה לבדה. מהכוחות הגדולים שחגגו בסוף המלחמה את הניצחון, ארבע המעצמות, ברית המועצות, ארצות הברית וגם צרפת למעשה היו שותפות בתחילת הדרך או בהתעלמות או במחדל או מתוך שיתוף פעולה, אפשרו לנאצים לנצח ולהתקדם. ואני חושב שהלקח הזה, כשמסתכלים עליו, קודם כול מחדד מאוד את החלק של היהודים בצבאות בעלות הברית. ליהודים מלכתחילה היה ברור – ואני מדבר אפילו על היישוב היהודי בארץ ישראל, שבשנים 1940-1939 מנה כ-400,000 איש בסך הכול, יהודים – כבר בתחילת המלחמה היה ברור להם שאין יותר מדי מה לסמוך על המעצמות ועל כוחות בין-לאומיים וצריך להתגייס באופן אישי. אגב, כבר ראינו את ההתגייסות הזאת כמה שנים קודם לכן, בהתנדבות של צעירים פה מארץ ישראל במלחמה בספרד. גם במלחמה בספרד היטלר ואיטליה סייעו לפרנקו ולכוחות שם. לעומת זאת בריטניה וצרפת עמדו מנגד, והיו אלפי מתנדבים, לוחמים מארץ ישראל, שיצאו לספרד כדי להילחם. אחר כך ראינו את התנועה הגדולה הזאת של גיוס יהודים גם במלחמת העולם השנייה. סבא שלי התגייס לצבא הבריטי – עלה לארץ רק כמה שנים קודם לכן, ב-1934, נדמה לי, 1935, וכבר ב-1939, 1940, חמש שנים אחר כך, התגייס לצבא הבריטי, ולא היה בבית כמעט שש שנים עם אשתו והבנות, עם אימא שלי. כמוהו היו בסך הכול בצבאות של בעלות הברית מיליון וחצי מיליון יהודים, שזה אחוז עצום מכלל היהודים שהיו אז בעולם. וכשחושבים על זה שחצי מיליון לוחמים יהודים נהרגו, חצי מיליון לוחמים יהודים נהרגו – אני לא מדבר על יהודים שהושמדו במחנות, אלא חצי מיליון לוחמים יהודים נהרגו – מכלל האוכלוסייה היהודית שהייתה אז בעולם, צריך כאן להבין את גודל התרומה ואת גודל ההקרבה ואיזה מאבק נתנו כאן היהודים. לכן אני חושב שטוב שאנחנו מציינים את יום הניצחון, כי הוא משלים את התמונה של יום השואה. העם היהודי בפירוש לא היה רק עם שהושמד והיה קורבן, אלא היה לדעתי בראש ובראשונה – והמלחמה מוכיחה את זה בכל החזיתות – עם שנלחם בצורה הנועזת ביותר והמגייסת ביותר. אני חושב שהייתה בארץ בעיה הרבה שנים שלא צוין יום הניצחון הזה כמו שאנחנו מציינים אותו עכשיו. אני חושב שצריך לציין אותו בצורה הרבה יותר מרכזית – להפוך אותו ליום מועד רשמי של מדינת ישראל. אני יודע שעבר חוק וכבר מצוין התאריך, אבל צריך שזה פשוט יהיה – בעיניי זה אולי היום הכי חשוב בלוח השנה. איך אבא שלי אומר? אבא שלי מצד אחר, שם מרוסיה, בעיניהם זה היה יום קדוש. במשפחה של אימא שלי, הסבא שלי היה בצבא הבריטי. אבל עצם העובדה שאנחנו נמצאים כאן – בואו לא נשכח: הנאצים הגיעו עד אל-עלמיין במצרים; הסכנה של כיבוש הארץ הייתה סכנה ממשית בשנת 1941-1940; הייתה תנועה ממזרח, הייתה תנועה ממערב. זאת אומרת, האפשרות – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גבעת עוז בחיפה. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> כן, כן, כבר הכינו סטוקים, וסליקים בשביל – לכן, אני חושב ששומה עלינו לציין את יום הניצחון כיום חג ישראלי גם בגלל העובדה שקיומנו הוא הודות לניצחון הזה, וגם בגלל – וזה לא פחות חשוב – שהניצחון הזה הושג, הייתי אומר, בצורה מאוד בולטת על ידי התגייסות יהודית חסרת תקדים בהיסטוריה. תודה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה. אחרון הדוברים לפני השר – חבר הכנסת צבי האוזר. בבקשה. << דובר >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפני שאתחיל בדברים אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת ניצן הורוביץ על דבריו היפים, המחכימים, החשובים. אני מצטרף באמת לקריאה האופרטיבית-פרקטית שלך לגבי ציון היום הזה, ונראה לי שאת הדברים שנאמרו כאן רק אוסיף ואחזק. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מכובדיי הווטרנים שצופים בנו בבית ולא נמצאים איתנו כאן היום, בימים אלה אנו מציינים, כאמור, 75 שנים לניצחון במלחמה הגדולה על כוחות הרשע הנאציים ובני בריתם – רוע ששינה את ההיסטוריה של המאה ה-20, רוע ששינה את תולדות האנושות. החורבן האנושי והרוחני שגרמה המלחמה משאיר את אותותיו על העולם ועל חיינו עד ימינו אלו. מלחמת העולם השנייה לא הייתה מאבק בין עמים, שבטים או דתות כמו המלחמות הגדולות בהיסטוריה. היה זה מאבק של טובים מול רעים; מאבק בין אלה שרצו לשעבד את האנושות לשיגעונם לבין אלה שברגעי ההתעלות הגדולים ביותר שידע האדם הצילו את האנושות, פשוטו כמשמעו. אותם טובים הם מיליונים, איש ואישה שלחמו במסגרות מאורגנות ובלתי מאורגנות, בשליחות בעלות הברית ובהתארגנויות ספונטניות, מחתרתיות. הם אלה שלאחר כשש שנות מלחמה עקובה מדם – למעלה מ-52 מיליון קורבנות – הביאו את יום הניצחון שאותו אנו מציינים היום. הפילוסוף המפורסם, המדינאי אדמונד ברק אמר: "כדי שהרוע ינצח די בכך שהטובים ישבו בשקט". מלחמת העולם השנייה פרצה כי הטובים ישבו תחילה בשקט – וציין את זה יפה חברי ניצן הורוביץ. הם לא זיהו את האיום בזמן. אבל אותה מלחמה הסתיימה בניצחון על הרוע כי הטובים החליטו שאין אפשרות אחרת. המחיר הכבד ששולם עד בוא הניצחון היה גם מחירה של מדיניות פיוס נטולת עכבות, של עצימת עיניים מול סכנות המלחמה, של סנטימנט בדלני מחד גיסא וניסיון לשמור על השלום בכל תנאי ובכל מחיר כמעט מאידך גיסא. כל אלה חברו יחד לקונספציה ההיסטורית שאפשר להגיד שעצמה עיניים לרווחה ואפשרה לנאצים לגבות מחיר בלתי נתפס מהאומות שוחרות השלום. 75 שנים לאחר אותו ניצחון מוטלת עלינו החובה ההיסטורית לא רק לספר את סיפור גבורת המנצחים, חבריי חברי הכנסת, אלא גם לזכור את לקח המלחמה ההיא, לקח לאומי ואוניברסלי כאחד: להיות מוכנים להילחם על החירות ולא לעצום עיניים מול הרוע המנסה להרים ראש – ולעיתים הוא מנסה להרים ראש גם 75 שנים אחרי הניצחון. התפרצות הרוע גבתה, כאמור, מחיר דמים כבד מנשוא. עמנו, העם היהודי, שילם מחיר בלתי נתפס – כשישה מיליון יהודים הושמדו כחלק מאובדן צלם האנוש שפשה על הפלנטה. כן, הפלנטה הזאת ולא אחרת. אף שהתקבע מעמדם של היהודים במלחמה כקורבנות, ליהודים היה מקום של כבוד בין גיבורי המלחמה. כפי שנאמר כאן, כמיליון וחצי יהודים לחמו בשדות הקרב הרבים – בצבאות, במחתרות, בגדודי הפרטיזנים. מאות אלפים – 250,000 עד חצי מיליון, תלוי איך סופרים – לוחמים יהודים שלחמו בצבאות בעלות הברית נהרגו. הם נהרגו למען שלום העולם בשם המדינות שעבורן שירתו ולמען עמם אשר ניצב בפני כליה. גם היישוב היהודי בארץ ישראל תרם את חלקו למערכה. בחודש מאי 1944 כתבה חנה סנש את שירה שבעצם היה שירה האחרון כאדם חופשי לפני שצנחה ונתפסה. אני מצטט: "אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות / אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות / אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד / אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות". הגפרורים, חבריי, הגפרורים באותה מלחמה היו רבים. הם לא תמיד היו מצוידים היטב, הם לא תמיד היו מאומנים בצורה הטובה ביותר, אך באותם גפרורים פיעמה הרוח –הרוח שהציתה להבות, שהציתה לבבות, שהציתה את אש הניצחון. לאותם אלה, חבריה לנשק של חנה סנש, לוחמי החירות הארץ-ישראליים שלחמו בשם העולם החופשי, הוקדשה פסקה במגילת עצמאותנו. וכך נכתב במגילת העצמאות: "במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות שוחרות החירות והשלום נגד כוחות הרע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות". אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, וטרנים יקרים, מכאן, מירושלים, עיר הנצח של העם היהודי, בירת מדינת ישראל, אני רוצה להצדיע בשם העם היהודי ומדינתו לכל הלוחמים – אלה שנפלו במלחמה, אלה שניצחו במלחמה. ולכל אותם וטרנים יוצאי ברית המועצות שיושבים כעת בביתם ולא יכולים להיות השנה יחד כאן בטקסים, לכם אני רוצה לומר: (אומר ברוסית ומתרגם:) לחיי יום הניצחון. תודה רבה. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה. ישיב שר העלייה והקליטה חבר הכנסת יואב גלנט. בבקשה. << דובר >> שר העלייה והקליטה יואב גלנט: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי בעניין ובהערכה את הדברים שנאמרו פה לאורך כל היום על ידי הנציגים כולם. שמעתי בעניין רב את מה שאמר חברי ניצן הורוביץ, ואני לא רק מסכים אלא רוצה לחזק נקודה קטנה, אנקדוטה, בהמשך לדבריך. אותה ממשלה צרפתית שהוקמה לאחר שצרפת ואנגליה הובסו במהלך גרמני מבריק, לצערנו, אותה ממשלה שהוקמה בעיר וישי, העמידה בראשה את המרשל פטן, גיבור מלחמת העולם הראשונה, האיש שלחם בקרבות על הסום ועל המארן. לאחר המלחמה, לנוכח שיתוף הפעולה עם הנאצים ולמעשה לקיחת חלק אקטיבי, הועמד פטן לדין. ולא רק שהוא הועמד לדין אלא נשפט לעונש מוות. הוא קיבל חנינה מנשיא צרפת דאז, שארל דה גול, המח"ט היחיד שהצליח לעמוד בקרבות הפריצה בארדנים וכן הלאה. למעשה, בשנת 1951 הוא מת בכלא, כי הוא לא נידון למוות. בשנת 2018, 100 שנה לאחר המלחמה, בא הנשיא הצרפתי מקרון ומוקיר את פטן כגיבור מלחמת העולם הראשונה כאילו לא קרה דבר עם פטן במלחמת העולם השנייה. זו הצביעות העולמית שנוהגת כלפינו. ולכן כל אמירה שאומרת שאנחנו יכולים להסתמך רק על כוחנו שלנו איננה מופרזת ואיננה מוגזמת. ומכאן לדברים שאני רוצה לומר. חלפו 75 שנים מאז הוכרעה גרמניה הנאצית על ידי צבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, ובראשם הצבא שנשא בעיקר הנטל, גם אם נכנס למלחמה בסוף שנת 1941, או במהלך קיץ 1941, כתוצאה מהמבצע הנאצי, מבצע ברברוסה – וזהו הצבא האדום. אנחנו מציינים היום בגאווה ובהערכה את יום הניצחון, שהוא לא רק ניצחונן של בעלות הברית – הוא ניצחונה של האנושות הנאורה וזה ניצחון הישרדותו של העם היהודי. הניצחון היה אדיר; המחיר היה כבד מנשוא. למעלה מ-20 מיליון רוסים, יש אומרים קרוב ל-30 מיליון, נהרגו – חצי מהם בערך חיילים; למעלה ממיליון אזרחים רוסים גוועו במצור על לנינגרד, מאות אלפים נפלו, כמעט מיליון, בכל אחד מהקרבות במוסקבה ובסטלינגרד, אבל בסוף הקרב ההירואי הצליח הצבא האדום לבלום בקרב מרשים ביותר את המפלצת הנאצית ולהסתער מערבה עד לניצחונו המוחלט ולכיבושה של ברלין. פעולתו של הצבא האדום הייתה הגורם המכריע, הייתה הסדן שלמעשה עליו הוכה הצבא הנאצי, והיא שחיסלה את איום ההשמדה והשעבוד של אירופה כולה. כוחות רוסיים היו אלה שפרצו את גדרות אושוויץ, בירקנאו, טרזינשטט, מיידנק, וגרמו בהתקפותיהם לעצירתו בפועל של תהליך ההשמדה כתוצאה מהבריחה הנאצית מחלק מהמקומות האלה. כידוע, עבור רוב יהודי אירופה הדבר הזה היה מאוחר מדי. מכונת המוות הנאצית קטלה בשיטתיות בלתי נתפסת שישה מיליון יהודים – נשים, גברים, ילדים, קשישים רבים – שליש מן העם היהודי בעת ההיא. העולם ידע, שתק ועמד מנגד. למרות מאות שנים של גזרות, סבל, רדיפות, פרעות ופוגרומים כנגד היהודים על אדמת אירופה, השואה הייתה דבר מה אחר, תופעה השייכת לפלנטה אחרת, כמאמרו של ק. צטניק. לשווא חיפשו רגליים יהודיות פיסת ארץ בטוחה לנוח עליה. ברחבי אירופה המיטלטלת בימי המלחמה לא נמצא מקום ליהודים לא כפרטים ולא כעם. אבל באש ההשמדה והחורבן חושלה גם הפלדה ויוצרה החרב. כמיליון וחצי לוחמים יהודים לחמו בצבאות בעלות הברית – למעלה משליש מהם בשורות הצבא האדום – תוך גילויי גבורה יוצאי דופן והקרבה עילאית. גבורת הלוחמים והמפקדים היהודים בשורות בעלות הברית שזורה במורשת הניצחון על הנאצים ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה. כבן להורים ילידי פולין, פליטי שואה, זכיתי לשמוע ממקור ראשון לאורך שנים ארוכות את סיפורה של אימי על הבריחה מהנאצים, על הרעב והנדודים בדרך מזרחה ועל טוב ליבם של בני העם הרוסי אשר נתנו לה ולבני משפחתה מחסה בתנאים קשים ביותר. זכיתי גם לשמוע את סיפורו של אבי, נער פרטיזן הלוחם על נפשו והאדם המכריע בהישרדות משפחתו בתקופת הבריחה והרעב, ובהמשך – לוחם עז נפש בשועלי שמשון, יחידת העילית של צה"ל במלחמת העצמאות. בסיפוריו על הקרבות בחזית הדרום, ובמיוחד על הקרבות לכיבוש משטרת עיראק סווידאן, נכללו גם תיאורים של חבריו הנופלים, ובהם אחדים אשר היו נצר אחרון למשפחותיהם ואחדים אשר מתו כלוחמים אלמונים ואיש לא ידע את שמם. אלה היו אנשים שלחמו פעמיים: פעם אחת כנגד הנאצים, ולאחר מכן – במלחמת השחרור, ונפלו בה. זכיתי גם לשמוע את סיפורו של מישה-מיכאל קרקוב, סגן-אלוף – פולקובניק – מג"ד בשורות הצבא האדום, אשר הפך לבן זוגה של אימי פרומה לאחר שהתאלמנה מאבי בגיל צעיר. שמעתי ממנו על פעילותם של לוחמי הצבא האדום בקרבות הקשים בסטלינגרד ובקורסק. שמעתי על גבורתם, שלו ושל חבריו היהודים, במסגרת הצבא האדום. הסיפורים האישיים על גבורת הלוחמים היהודים צבעו עבורי את לימוד ההיסטוריה הצבאית של לחימת הצבא האדום שאותה שיננתי במסגרת הכשרתי ותפקידיי השונים לאורך 35 שנות שירותי בצה"ל. אני ניצב כאן היום כשר הקליטה והעלייה של מדינת ישראל כדי להוקיר את גבורת הלוחמים ולברך את ותיקי מלחמת העולם השנייה, הווטרנים, שנמצאים איתנו. חלקם, אני מקווה, גם מאזינים לדברים. במשך אלפיים שנים, שנות גלות, מאז חורבן בית המקדש ועד לשואת אירופה, העניק העם היהודי לעולם את הנעלים שבערכי המוסר והצדק והעלה תרומה מהותית וייחודית לאנושות בתחומי התרבות, המדע והרוח. כל אלה לא עמדו לנו, היהודים, כאשר עלה הכורת הנאצי על עמנו וביקש לכלותנו. הוריי ובני משפחתם, יחד עם מיליוני יהודים ברחבי העולם, הם שקראו: לעולם לא עוד. מכוח ציווי זה קמה מדינת ישראל, ולראשונה זה אלפיים שנים מימשנו את זכותנו הבסיסית להגן על עצמנו בכוחות עצמנו במולדתנו החופשית, העצמאית והדמוקרטית. הוגשמה כמיהת הדורות למדינה יהודית וחושל כלי המגן – צבא ההגנה לישראל. חבריי חברי הכנסת, לא תמו המלחמות ולא נדם שאון הקרב. 72 שנות עצמאות ושגשוג לא הביאו את אויבינו להשלמה עם קיומנו כעם חופשי במדינתנו היהודית, הציונית והדמוקרטית. אבל ידע כל אויב וצר: חלפו לבלי שוב הימים שבהם דם יהודי הוא הפקר. מדינת ישראל איתנה וחזקה מתמיד, ואנו נחושים להגן על אזרחינו, על גבולותינו ועל ריבונותנו. תקופה לא פשוטה עוברת עלינו ועל העולם כולו. מגפת הקורונה שיבשה את אורחות חיינו, ובמיוחד את אורחות חייהם של האזרחים הוותיקים והיקרים שלנו, ובהם הווטרנים. למרות זאת, אני משוכנע כי בכוחנו ובאחדותנו נגבר גם על האתגר הזה ובקרוב נצא ממנו. בזכות צדקת דרכנו ובכוח נחישותנו נעמוד באתגרי העתיד ונוכל להם. נמשיך את דרכם של גיבורי מלחמת העולם ומלחמות ישראל. נזכור ונממש כל יום את הציווי: לעולם לא עוד. כל טוב. << יור >> היו"ר בנימין גנץ: << יור >> תודה רבה, אדוני. עם סיומה של הישיבה המיוחדת נדמה לי שאנחנו יכולים לרשום לעצמנו את האזהרה האנושית החשובה שלא כל דבר אחר הוא דבר רע, אבל כשפוגשים דבר רע – חייבים לוודא שניצב מולו טוב נחוש. זה תפקידה של מדינת ישראל, מוסרית ועניינית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ח באייר התש"ף, 12 במאי, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:18. << סיום >>