דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ז ישיבה מ"ט הישיבה הארבעים-ותשע של הכנסת העשרים-ושלוש יום רביעי, ט' בתמוז התש"ף (1 ביולי 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 8 שאילתות דחופות 8 26. שינוי מסלול קו 100 משפירים לירושלים 8 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 9 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 9 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 12 ינון אזולאי (ש"ס): 12 28. חוק המצלמות במעונות היום בפעוטונים 14 הילה וזאן (כחול לבן): 14 סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: 15 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 17 יפעת שאשא ביטון (הליכוד): 18 27. המשך קיום תחנת השידור הצבאית גלי צה"ל 20 ינון אזולאי (ש"ס): 20 השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: 20 משה אבוטבול (ש"ס): 27 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020 29 איתן גינזבורג (כחול לבן): 30 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020 31 טלי פלוסקוב (הליכוד): 31 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020 33 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 34 סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: 35 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הארכת התקופה לשחלוף דירה עקב משבר הקורונה), התש"ף–2020 38 שלמה קרעי (הליכוד): 39 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 41 סגן שר האוצר יצחק כהן: 43 הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התש"ף–2020 45 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 45 שר המשפטים אבי ניסנקורן: 46 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התש"ף–2020 47 משה גפני (יהדות התורה): 47 סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: 53 עודד פורר (ישראל ביתנו): 59 משה גפני (יהדות התורה): 66 הצעת חוק דיני העבודה (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020 75 מתן כהנא (ימינה): 76 סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: 79 מתן כהנא (ימינה): 81 הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון – ביטול החוק), התש"ף–2020 89 אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 89 סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל יואב בן צור: 93 אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 96 הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים), התש"ף–2020 98 עידן רול (יש עתיד-תל"ם): 98 יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 100 סגן שר הבריאות יואב קיש: 102 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 115 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות רב ראשי והרכב האספה הבוחרת), התש"ף–2020 123 אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): 124 השר לשירותי דת יעקב אביטן: 137 אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): 150 הודעה אישית של חבר הכנסת משה גפני 154 משה גפני (יהדות התורה): 154 הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – הקצאת תקציב שנתי לתרבות והאומנות), התש"ף–2020 158 מרב מיכאלי (העבודה): 159 הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב התרבות), התש"ף–2020 162 עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): 162 שר התרבות והספורט חילי טרופר: 163 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) 173 עודד פורר (ישראל ביתנו): 173 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) 176 מרב מיכאלי (העבודה): 176 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה) 177 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 177 השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: 179 מרב מיכאלי (העבודה): 194 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 195 הצהרת אמונים של חבר הכנסת יוסף טייב 197 יוסף טייב (ש"ס): 198 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 198 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 198 הצעה לסדר-היום 199 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת העלייה במקרי האלימות המשטרתית, ומדיניות המשטרה בכל הנוגע להפעלת כוח כלפי אזרחים 199 תמר זנדברג (מרצ): 199 סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: 205 חילופי גברי בוועדות הכנסת 220 איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): 220 הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020 221 צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 221 משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): 223 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 225 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 227 ניצן הורוביץ (מרצ): 233 אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): 237 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 241 אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): 242 עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): 244 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 246 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 248 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 251 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 253 ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): 254 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 255 רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): 257 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 258 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 261 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 265 תמר זנדברג (מרצ): 266 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 269 אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 273 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 276 בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): 277 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 278 עידן רול (יש עתיד-תל"ם): 279 יאיר גולן (מרצ): 283 עודד פורר (ישראל ביתנו): 285 מרב מיכאלי (העבודה): 290 צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 291 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 311 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 311 הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון), התש"ף–2020 312 יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 312 הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל), התש"ף–2020 315 יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 315 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 317 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 318 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 320 איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): 321 הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה), התש"ף–2020 321 יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 321 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 323 הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (צווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020 325 יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 326 הצעה לסדר-היום 328 מדיניות הביקורים הבלתי-אפשרית של השב"ס: רק חמש משפחות ליום ביקורים; רק ילד אחד; כל הקודם זוכה 328 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 329 סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: 330 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 331 סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: 332 הצעות לסדר-היום 335 עיכוב בדיוני סל התרופות לשנה הבאה 335 אופיר כץ (הליכוד): 335 סגן שר הבריאות יואב קיש: 336 הצעה לסדר-היום 340 היעדר ייצוג הולם לערבים בשירות המדינה 340 מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): 340 השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: 342 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 344 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום רביעי, ט' בתמוז התש"ף, 1 ביולי 2020. אני פותח את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 95(א) לתקנון הכנסת מבקשת הממשלה לחזור בה מהצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (כהונות, הסמכות, אישורים רגולטוריים ועיצומים כספיים) (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020, שמספרה מ/1304. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> שאילתות דחופות << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, שאילתות דחופות. כפי שהבטחתי, ואני עומד בהבטחה כבר בשבוע הראשון, אני מזמין את סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת אורי מקלב לעלות ולהשיב על שאילתת בכורה של חברנו חבר הכנסת אליהו ברוכי, שכותרתה: שינוי מסלול קו 100 משפירים לירושלים. אדוני סגן השרה, בכבוד. שאלה נוספת – אין בעיה. בבקשה, חבר הכנסת ברוכי. << שאילתה >> 26. שינוי מסלול קו 100 משפירים לירושלים << שאילתה >> << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> שלום, הרב מקלב, סגן שרת התחבורה, קו 100 שימש כקו מהיר דרך כביש 443, עם מספר מועט של תחנות איסוף, לכיוון משרדי הממשלה. לאחרונה שונה מסלולו לכביש מס' 1, ורבים נותרו ללא פתרון. רצוני לשאול: 1. מדוע שונה המסלול? 2. האם גדל מספר הנוסעים במסלול החדש? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה, חבר הכנסת ברוכי. אתה יכול לשבת בינתיים, התשובה היא לא כל כך קצרה. אני אקצר אותה, אבל בכל אופן, אני נותן לך את האפשרות לשבת במקומך או במקום של מישהו אחר. קודם כול, אדוני היושב-ראש, תודה רבה, בהחלט, שאתה חונך חבר כנסת חדש. הוא עוד לא שבוע פה והוא כבר מקבל שאילתת בכורה. זה כמעט הביכורים שלו בכנסת, בנושא שהוא גם דחוף, גם חשוב, וגם השאילתה הנכונה. אני מזדהה לגמרי עם השאילתה. אם תצפה עד הסוף, תראה שהכלי שהכנסת נותנת, וכשיושב-ראש ועדת הכנסת לשעבר, היושב-ראש של היום, יודע ומחשיב את עבודת הכנסת – תראה שהכלים האלה, כמו שאילתה דחופה – זה כלי חשוב מאוד. זה כלי שמקדם דברים, זה כלי שחשוב להשתמש בו, מתוך ניסיון אישי. כשיש שילוב של משרד שרוצה לשמוע, וגם השואל שואל נכונה, יש לזה גם תוצאות טובות. אני משאיר לך את זה, את התשובה הסופית לקראת הסוף. לפני זה אני אתן הרחבה קצרה למשהו שבתוך השאילתה, שבגלל המוגבלות במילים אתה לא יכולת להרחיב. צריך להבין שהקווים האלה – אני קורא להם קווי ספיישל, אני לא רוצה לקרוא להם קווי פרימיום – קווים מיוחדים עם המספרים המיוחדים האלה: 100, 101, 102, 117, 118, שחלקם קרובים אלינו – קו 100 – הם קווים שייעודם העיקרי הוא הבאת עובדים למרכזים גדולים שבהם הם מועסקים. אלו בוודאי משרדי הממשלה, במקום הראשון, בתי חולים, הגן הטכנולוגי במלחה, האוניברסיטאות, גם פה וגם בהר הצופים, ואפילו למשרד המשפטים יש קו כמעט ייחודי אליו. אני מניח שכשהם יעברו לכאן בקרוב, יכול להיות שיהיה שינוי גם בקו הזה. הקו הזה, הייחוד שלו בזה שהוא מנסה להיות תחליף לרכב הפרטי. ממש לתת לבן אדם פיתוי אמיתי לכך שהוא לא ייסע עם הרכב אלא יחנה את הרכב בחניונים שמיועדים לכך באופן מיוחד, שגם נוצרו והוקמו לשם כך. שני החניונים המרכזיים, אולי אפילו היחידים – חניון שפירים וחניון מצפה מודיעין, שנמצא על 443. עוד תחנה מהותית היא צומת שילת. שם אנחנו רוצים שהעובדים – אם אין רכב, אז ודאי, אבל אם יש רכב – יחנו וייסעו. המוטו: מעט תחנות ובדרך הכי קצרה, הכי יעילה, הכי מהירה והכי לא מעייפת וטרחנית. כך שבאותו מסלול שבו הרכב הפרטי נוסע אנחנו רוצים למצוא אותו, ולאו דווקא במסלולים ובכבישים המובהקים שבהם תחבורה ציבורית עוברת. עד כאן זה החלק הטוב והחלק הנכון. היו שינויים בקווים. השינויים נבעו מכך שהיו עבודות בכביש 1. בכביש 1 עבדו, וזה לקח הרבה זמן. הסיטו את כל הקווים האלה לכביש 443. צריך לציין שלפי המידע שיש – לא רק מידע, לפי הסקרים שעשה משרד התחבורה – 75% מהנוסעים שמשתמשים בקווים האלה עולים במחלף שפירים. השאר בתחנות הבאות, כפי שאמרתי לך: מצפה מודיעין וצומת שילת. הדברים השתנו. מאז שכביש 1 נפתח, כשידענו שאנחנו צריכים – בבדיקות שעשה משרד התחבורה – להגיע ממחלף שפירים לירושלים, הנסיעה דרך 443 מאריכה את הדרך בשש עד עשר דקות, שזה מאוד מאוד משמעותי. מאוד מאוד מהותי. לכן חילקו את הקווים, פיזרו את הקווים ועשו אותם – חילקו את כולם. את הקווים שצריכים להגיע למשרדי הממשלה ולאוניברסיטה, העבירו אותם דרך כביש 1. הקווים, כפי שציינתי, שמגיעים לאזור מזרח – כמו משרד המשפטים, כמו הר הצופים – הפנו אותם והסיעו אותם דרך 443. עשו סוג של חלוקה מסוימת. הפועל היוצא של הדבר, אין ספק שאלה שהיו אמורים, שהם קהל הנוסעים – שאולי יכול להיות שהם 25%, ולטענת משרד התחבורה אולי אפילו רק 20%, אבל מבדיקה שאני עשיתי, בדיקה בתוך הבדיקות שלהם, אני חושב שהם מינימום 25% – הם לא מגיעים ממחלף שפירים, אלא הם צריכים לעלות על הקווים האלה. על הקו הזה, אני אקרא לו קו 100, שמגיע לכאן, לקריית הממשלה. קהל היעד הוא הרבה נוסעים ממשרדי הממשלה והסביבה – גם הכנסת, גם עובדי כנסת משתמשים בקווים האלה – שגרים באזורים האלה שדיברתי עליהם. זה יכול להיות מאזור ראש העין, מאזור אלעד, אולי אפילו פתח תקווה וגני הדר, יותר קל להגיע למחלף מודיעין. אולי קשה יותר להגיע מחלף שפירים. הם היו משתמשים, ואין להם את הקו המיוחד הזה. הם לא יכולים לעלות על קו 100. משרד התחבורה, בתשובה שהוא הביא בפניי אתמול, אמר שהקו החליפי לזה הוא 113, שיוצא ממודיעין. אדוני היושב-ראש, קו 113, קו שיוצא מהעיר מודיעין, מאסף בתוך מודיעין, ונוסע על 443 לכיוון קריית הממשלה. אבל מה? מה שקרה הוא שהקו לא נוסע בדרך הרגילה שבה אנחנו נוסעים, הרכבים הפרטיים, או שקו 100 הרגיל נסע בה בעבר כשהוא נסע דרך 443, אלא הוא נוסע דרך גבעת שאול, התחנה המרכזית ומגיע בסוף. זה מאריך את הדרך. הוא נכנס גם לכביש גולדה מאיר, מה שמאריך את הדרך ויוצר את הפקקים. אבל אמרו: זה מה שיש. אמרתי לך שהכלי של שאילתה הוא כלי חשוב, ועושים חשיבה. יש את המעורבות של המשרד עצמו, של השרה. גם אני הייתי מעורב בזה. וכאן הבשורה הטובה: בשיחה שקיימנו אתמול עד חצות – ממש לפני חצות – עם מר אמיר אסרף, שעומד בראש הרשות לתחבורה הציבורית, וגם גברת יונה – סוכם אחרת. סוכם שאנחנו נעשה ניסיון. עדיין אני לא אומר לך במאת האחוזים את התשובה, התשובה היא ב-90%: המטרה והמגמה הן אכן כך, שהקו הזה ייסע דרך 443, יגיע לקריית הממשלה, ומשם יחזור לתחנה המרכזית. הוא ייתן את כל היתרונות שיש בלי להיכנס לכביש רמות, לכביש גולדה מאיר. הוא ייסע בדרך הרגילה, הכי ישירה, הכי מהירה, הכי נוחה, ויעלה במחלף בכביש בגין ישירות לדרך הנשיא ולמשרד החוץ, התחנה שתשרת את כולם. אני מקווה מאוד שזה יניח – אני מניח שיש קצת שייפגעו מזה, אבל בסופו של דבר, זאת הדרך הנכונה, הדרך המהירה, ולשם התכלית של הקווים האלה. יש שכר לשאילתה שלך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת ברוכי. בבקשה. << דובר_המשך >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני שמח. בקשר לעבודות בכביש 1 – מאז שאני ילד אני זוכר את הכביש הזה בעבודות. אתה יודע, פעם פה, פעם שם. עכשיו בגינות סחרוב. תמיד הכביש הזה בעבודות. על הדרך, הרב מקלב, קו 426 מפתח תקווה לירושלים סובל ממצוקה מאוד מאוד קשה. אני אשמח לשבת איתך, לפתוח ולפתור את הנושא הזה. בבקשה. תודה רבה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> בכבוד רב. אנחנו נשתדל. אני מבין שאתה לא מדבר על ימי הקורונה, אתה מדבר על השוטף, בשגרה. אנחנו את הקו הזה, כמו עוד קווים שצריכים לעשות – אין לי ספק, באתי למשרד התחבורה והוצפתי בפניות רבות גם על חוסרים בתדירות וגם על חוסרים בגישה בכלל. קווים לא מגיעים לכל המקומות. יש צורך מאוד גדול. אין ספק שיש עלייה, אדוני היושב-ראש, עלייה גדולה מאוד בביקוש לתחבורה הציבורית, והיה זה שכרנו. אבל אנחנו צריכים לדעת שאנחנו צריכים לתת את המענה. אני אמרתי בזמנו לשר התחבורה הקודם-הקודם ישראל כץ, כשהלכנו על מהלך של הורדת מחיר הנסיעות מחוץ לעיר, שזה מהלך דרמטי. ולא רק שהציבור נהנה, הציבור נסע יותר. כשנוסעים יותר צריך גם תגבור; אתה לא יכול להסתפק רק בסבסוד הגדול, אתה צריך מייד גם לתגבר את התחבורה, אחרת אתה לא הרווחת שום דבר. הורדת את המחיר, יש ביקוש יותר גדול, ואז נוצרים עומסים ולא הרווחנו בעניין הזה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. שאלה נוספת – לחבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד סגן השר, נושא אחר לגמרי, נושא – – – << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני עדיין מצפה ממך למכתב, כמו שסיכמנו בשאילתה הקודמת הנוספת, על מקומות שהתחבורה לא מגיעה אליהם, על דרכי גישה. אני עדיין מצפה, לא שכחתי. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, כן. הנושא של משרד התחבורה בדרום. ישנם שני מחלפים שכבר עובדים בהם: מחלף בין רהט ללהבים, ומחלף שני בצומת שוקת. מה שהגיע אליי הוא שמשום מה, המחלף החדש ברהט, במקום לקרוא לו כמו שקראו לתחנת הרכבת שם, "תחנת רכבת רהט-להבים", פתאום זה מחלף של "עידן הנגב: להבים". העיר רהט, עם 70,000 תושבים – השם שלה נשמט משם. 10 או 15 ק"מ אחרי זה יש את צומת שוקת, כולם מכירים את המקום: יש מסביבו את לקיה, חורה, אל-סייד, אום בטין, ובשילוט החדש החליפו את השם "שוקת", ורשמו שם "מחלף מיתר". בכל קנה מידה, היישובים האלה קרובים יותר ממיתר. למה לא להשאיר את השם "צומת שוקת" – א-סקאתי – כמו שהיה עשרות שנים, כמו שבהתחלה היה "רהט-להבים"? תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. שאלה נוספת – לחבר הכנסת ינון אזולאי. בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד סגן השרה, אנחנו נמצאים בימי הקיץ. אומנם גם בימי קורונה, אבל כל עוד לא סגרו לנו את החופים – ואני מקווה ששר הבריאות ידאג שלא יסגרו לנו אותם, עד כמה שזה ביכולתו – יש את הנושא של החופים הנפרדים. יש כמעט בכל עיר היום – ואני אדבר על מה שאני מכיר יותר מקרוב: בעיר אשדוד התחבורה מאוד מאוד דלילה, ואז הצפיפות נוראה. הייתי מבקש לדעת אם אתם ערוכים לכך, לתגבר. גם אם אנחנו מדברים על מצב של קורונה והולכים להגביל את מספר השוחים והשוהים בחוף, צריך לדאוג לתחבורה שתהיה תקינה מפתיחת החוף עד לסגירתו, ואפילו קצת אחרי זה, על מנת שיוכלו להתארגן. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. אני אענה, ראשון ראשון ואחרון אחרון. חבר הכנסת אלחרומי, אם אני משקף את מה שאתה אומר, אתה מעלה משני היבטים את הבעיה שבהחלפה. קודם כול במידע – יש אנשים, ציבור גדול מאוד, ואין הכְוונה. עם כל הכבוד, השם של הצומת הוא גם מכוֵון, הוא גם אומר משהו. זה לא רק שילוט, מראה מקום או שם לבד; זה שם שאומר על האזור ועל המקום. אני מסכים בעניין הזה. דבר שני, אתה אומר שיש אולי הרגשה שרצו לעשות את השם יותר קליט ופחות שם של מראה מקום. אני בתפיסה האישית שבשם צריך להיזהר. אני חושב שדברים שהם בהיסטוריה, ככה, אנשים מפנימים – זה מראה מקום. אנשים לפעמים באים ממרחק זמן של כמה שנים, זה גורם להם לבלבולים, גם עם ה-Waze ועם הכול. בסופו של דבר זה גורם קשיים. יש כאלה שיש להם גישה שקריאת שם לא נותנת להם שום דבר. אני זוכר שכשאני עבדתי ופעלתי עוד ברשות המקומית לקרוא רחוב על שם מישהו שהיה איש מכובד, אמרה לי המשפחה: אנחנו לא רוצים את זה; בסוף, על פחי האשפה יהיה: רחוב הרב – זה וזה? זה לא מכבד אותנו, יש בזה זילות. בסופו של דבר זה השם של הרחוב. אני גר ברחוב ואני לא זוכר – או יותר מזה: על שם סבא שלי יש רחוב בירושלים. כשמדברים איתי ואומרים את הרחוב הזה, אני בכלל לא זוכר. זה נהפך אצלי למשהו שהוא יותר טכני. אבל יש הרבה – ואני חושב שאם יש שם על משהו, אם מכבדים ואם עושים את זה בצורה הנכונה, יש בזה משהו. אני אבדוק את זה. אני רק מבקש ממך שתראה לי את זה יותר בכתב, שהפרטים שמסרת לי פה יהיו יותר מפורטים. לשאלה של חבר הכנסת אזולאי – אתה צודק, אין ספק שחופי הים שואבים הרבה נוסעים שמגיעים אליהם בתחבורה ציבורית, מכמה וכמה סיבות. אני חושב שזו גם אוכלוסייה שהם צרכנים מובהקים – שלא להגיד שבויים – וצעירים. בוודאי בימי החופש חוף הים הוא מקום שמגיעים אליו, וצריך לתת את התחבורה הציבורית, לתת אפילו עדיפות. תופעה שאני נתקלתי בה, ואתה בוודאי, כתושב אשדוד: מתברר שגם ב-21:00 וב-22:00 אנשים עוד ממלאים את התחנות. עכשיו, הם חוזרים מחוף הים והם מחכים הרבה זמן – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אגב, אני בעניין הזה נגד. לא יכול להיות שכשהחוף סגור אנשים יבואו לשחות. תן להם זמן של חצי שעה – – – << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> לא, לא, לא. אני אומר עד שהם יוצאים ועד שהם הולכים – ומחוף הים הם הלכו לגינה ליד, ואחרי זה עד שהם מגיעים ועולים לאוטובוסים – אומרים: עכשיו חוף הים? החברות אומרות לי: אנשים עדיין עם גלגלי הים עליהם. וחוף אשדוד, כפי שאתה ציינת, הוא חוף שמגיעים אליו לא רק מאשדוד. הוא שמגיעים אליו מחלקים גדולים בארץ. כנראה שבעירייה משקיעים בו. הוא חוף שמאוד נדרש, מאוד נצרך ומאוד פופולרי. התפיסה שלי, ואני אעשה את הכול: כל זמן שמאפשרים, גם אם בצורה מוגבלת, את הרחצה בים, התחבורה הציבורית צריכה להיות צמודה להחלטות האלה. אני אעקוב אחרי זה ואשאל לדעת האחראים על התחבורה הציבורית ברשות לתחבורה הציבורית כדי שייתנו את המענה הנכון. מאה אחוז. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לסגן השר מקלב. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמין את סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת משולם נהרי להשיב על שאילתה דחופה מס' 28, של חברת הכנסת הילה וזאן – אף זו שאילתת בכורה – בנושא: חוק המצלמות במעונות היום בפעוטונים. בבקשה. << שאילתה >> 28. חוק המצלמות במעונות היום בפעוטונים << שאילתה >> << דובר >> הילה וזאן (כחול לבן): << דובר >> שלום. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רק נאפשר לסגן השר להגיע לדוכן. בבקשה. << דובר_המשך >> הילה וזאן (כחול לבן): << דובר_המשך >> תודה, כבוד היושב-ראש. בספטמבר 2020 ייכנס לתוקף חוק המצלמות במעונות היום ובפעוטונים, הדורש להתקין מצלמות מעקב בפעוטונים ובמשפחתונים פרטיים וציבוריים כדי לקבל רישיון לפעול. רצוני לשאול: מהי מידת ההיערכות של המדינה לקראת 1 בספטמבר באשר להחלת החוק? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. << דובר >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול ברכותיי לחברת הכנסת הילה, שתוכלי לנצל את הבמה הזו לעשות דברים טובים. התחלת בדבר שהוא באמת חשוב. הנושא הוא נושא רגיש, נושא שנוגע לכולנו. חוק המצלמות הוא חוק חשוב שנועד להגן על הפעוטות הרכים בשנים השוהים במסגרות המפוקחות ברחבי הארץ. חוק זה, נוסף על חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, שנחקק בשלהי 2018, הם ביטוי לחשיבות שהמשרד רואה בשמירה על שלומם ובטיחותם של הפעוטות ובדאגה להתפתחותם התקינה. תחולת חוק המצלמות היא בשני שלבים. השלב הראשון הוא קביעת סטנדרט למצלמות חדשות שיותקנו במעונות; שלב זה כבר נכנס לתוקף בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, כלומר ב-1 בספטמבר 2019. השלב השני הוא הטלת חובה על כלל מעונות היום בארץ שבהם שוהים שבעה ילדים ומעלה להתקין מצלמות, וזאת כתנאי לקבלת רישיון או אישור ראשוני לפי חוק הפיקוח. בנוסף, המשרד נמצא בעיצומה של היערכות להפעלת מנגנון תמרוץ כספי למעונות שיבקשו להתקין מצלמות בהתאם לחוק. מעונות יום יוכלו לקבל סיוע כספי להתקנת המצלמות בהתאם לאשכול החברתי-כלכלי של היישוב שבו ממוקם המעון, וכמובן בכפוף למגבלות התקציב. הליך הגשת הבקשה יהיה באמצעות מערכת ממוחשבת פשוטה ומהירה, ללא צורך במסמכים. חוק חשוב זה מצטרף למגוון הפעולות שהמשרד נוקט להבטחת שלומם והתפתחותם התקינה של הפעוטות בגילי לידה עד שלוש, הן בהיבט המקצועי, כמו קביעת סטנדרטים להפעלת המעונות בהשוואה למדינות העולם, והן בהיבט הכספי, כמו ביצוע הכשרות והדרכות במימון המשרד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. שאלה נוספת לחברת הכנסת וזאן. בבקשה. << דובר_המשך >> הילה וזאן (כחול לבן): << דובר_המשך >> לפני שבועיים נפתח המשפט של לירז נתן, הסייעת בגן של כרמל מעודה מראש העין. אני חושבת שכולנו זוכרים את קול הזעקה שקם בציבור ואת הפגנות ההורים, ובאמת הכנסת חוקקה את החוק הזה. זה חוק מאוד מאוד חשוב אבל בפועל אני סבורה שיש בו כמה בעיות. ראשית, אנחנו מקבלים עוד עדויות מפקידי משרד העבודה והרווחה כי הגנים לא יספיקו להיערך לשנת הלימודים הקרובה בגלל – ציינת את התמרוץ הכספי, אבל הפרוצדורה שם היא מאוד ארוכה וייתכן שהם לא יספיקו להיערך בהתאם. שנית, גם גננות נדרשות לשלם סכומים מאוד מאוד גבוהים כדי לקבל היתר לשימוש חורג, סכומים שמגיעים לאלפי שקלים. בפועל, מה שיקרה זה שמעונות פרטיים שלא יוכלו לעמוד בנטל ייאלצו או להעלות מחירים או להיסגר, או – וזו אפשרות הרבה יותר גרועה – שהם יבחרו להפעיל משפחתונים במסגרות קטנות יותר משבעה ילדים, ואז לא יהיה לנו בכלל פיקוח על העניין. אני חושבת שהדבר שמבחינתנו אמור להדיר שינה יותר מכול הוא העובדה שלרשויות המקומיות כיום אין מידע על מספר המשפחתונים והפעוטונים שנמצאים בשטח הרשות המקומית. בגלל הבעיות שציינתי, רבים מהמעונות האלה פועלים ללא היתר, ולכן אין בכלל לרשויות את האפשרות לאכוף את החוק. ולכן רציתי לשאול: בפועל, 140,000 פעוטות שוהים במסגרות פרטיות שאינן מפוקחות על ידי משרד הרווחה. שאלתי: האם למשרד העבודה והרווחה יש את הכלים ליישום החוק ולבדוק שבכל פעוטון יש מצלמות, כאשר בפועל חלקם בכלל לא מוכרים לרשויות? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אכן, הקשיים שציינת הם קיימים, ואנחנו מדברים על מספר גדול של מעונות שצריכים מייד להפעיל את החוק בתחילת שנת הלימודים. מניסיוני אני יכול לומר לך שזה לוקח זמן, זה לא דבר שאפשר לעשות אותו מיידית, אבל התהליך מתחיל. המשרד יפקח. המשרד בכל אופן גם לא ייתן רישיונות חדשים למי שלא יהיו לו המצלמות. מאחר שאנחנו מודעים לקשיים האלה, אז המשרד גם נערך להשתתף בהוצאות. בזמן הקרוב גני הילדים והמעונות ידעו בדיוק מה עומד לרשותם ויוכלו להגיש את זה בדרך ממוחשבת ומהירה, ובלי להמתין הרבה זמן. אנחנו מודעים לכך שזה חשוב מאוד, ואנחנו נעשה את הכול כדי שזה ייושם, כמובן, מבלי לפגוע בתפקוד שלהם. כי אם אנחנו היום לא ניתן רישיון וכבר מייד נעצור אותם, אז זה לא ירד לפחות משבעה ילדים, אלא זה לא יהיה בכלל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שאלה נוספת – לחבר הכנסת אייכלר. בבקשה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן שר העבודה והרווחה, ברגע זה אני רוצה לשאול אותך שאלה כסגן שר העבודה. הייתי עכשיו בוועדת העבודה והרווחה והעליתי שאלה, ומתברר פה דבר מדהים: אנשים שהיו מובטלים בגלל הקורונה חוזרים לעבודה כי המעסיק מקבל עידוד, תקציב, כדי להחזיר אותם לעבודה. עכשיו, הקורונה לא הודיעה לאף אחד שהיא עוזבת, והוא מפטר אותם שוב. שאלתי שאלה, והתברר שהם לא זכאים עוד פעם לדמי אבטלה כי אין להם עדיין שנה מאז שהם קיבלו את דמי האבטלה. מה עושים איתם? זאת שאלתי. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> מפנים שאלה למשרד, והמשרד יענה לך כהלכה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני שואל את המשרד. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> כן, תעביר את השאלה. השאלה מדברת על משהו אחר לגמרי. תעביר את השאלה ונבדוק. אני לא מהקוסמים האלה שעומדים פה ולכל שאלה עונים כמו מומחים גדולים. אני – – – << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> טוב, אז אני אעזור לך. מנכ"ל הביטוח הלאומי היה שם ואמר שעדיין אין הסדר לזה. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> סליחה. סליחה. סליחה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אייכלר, אני חושב שהתשובה היא ברורה. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אני אוהב לבדוק את הדברים ולעמוד מאחוריהם. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כל הכבוד. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חברת הכנסת שאשא ביטון, שאלה נוספת. << דובר >> יפעת שאשא ביטון (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת הילה על הנושא החשוב שהעלית. רק שיירשם בפרוטוקול לגבי חלק מההערות שנמסרו כאן: הנושא של היתר חורג, חשוב שייאמר, לא קשור לא לחוק הפיקוח ולא לחוק המצלמות. זה חוק משנות השישים וקשור בכלל לתכנון ובנייה. הם נדרשו לכך כל השנים, כך שאסור לקשור בין הדברים. כן אפשר לנצל את ההזדמנות כדי לטפל גם באתגרים הנוספים. לשאלתי לכבוד סגן השר: לגבי הנושא של התמרוץ, החוק בעצם דיבר על כך שבשנה הראשונה, זאת אומרת מספטמבר 2019, במהלך כל שנת הלימודים, הנושא של התקנת מצלמות יהיה וולונטרי, וכדי שאנחנו נעודד אותם לעשות את זה כבר באותה שנה הם יקבלו תמריץ עבור ההתקנה. באופן עקרוני, התמריץ אמור להסתיים בספטמבר 2020. אנחנו פעם אחת לא מימשנו את התמרוץ שהיה אמור להיות, בגלל כל הנושא של ממשלות מעבר ובחירות חוזרות. לא מימשנו אותו בשנה הקודמת. השאלה היא אם אנחנו באמת נאפשר גם למי שהתקין ב-2019 וגם למי שיתקין במהלך שנת 2020 לקבל את התמריץ בלי להפלות בין שתי הקבוצות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אנחנו בימים האלה שוקדים על הנושא הזה מתוך ראיית החשיבות של הנושא, וגם להשיג את התקציב, שיהיה תקציב ראוי ולא איזו השתתפות מזערית. אני מקווה שאנחנו נצליח. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לסגן השר נהרי. אני מזמין את השר במשרד הביטחון, השר ביטון, בבקשה – השר מיכאל ביטון – לעלות ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 27, של חבר הכנסת ינון אזולאי, בנושא: המשך קיום תחנת השידור הצבאית גלי צה"ל. << קריאה >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << קריאה >> תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שנייה, כבוד השר, קודם נשמע את השאילתה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כבוד השר, אתה כל פעם עונה לנו לפני שאנחנו מתחילים. << קריאה >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << קריאה >> תמיד זה קורה לי, היושב-ראש. זריזים מקדימים למצוות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בדיוק. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ההתרגשות ביני לבין השר מאוד הדדית, כנראה בגלל זה זה קורה לנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << קריאה >> שוועת עניים אתה תשמע. זה מה שחשוב. << שאילתה >> 27. המשך קיום תחנת השידור הצבאית גלי צה"ל << שאילתה >> << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, פורסם כי הרמטכ"ל מצדד בסגירת תחנת השידור גלי צה"ל, או הפיכתה לתחנה אזרחית. תחנה זו נתפסת כמאוזנת ורב-גונית, אולי אף יותר מאחיותיה. רצוני לשאול: מה עמדתכם בסוגיה זו? << דובר >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר >> חברי וידידי חבר הכנסת ינון אזולאי, בנו של חברי וידידי חבר הכנסת דוד אזולאי, זיכרונו לברכה, שזכיתי לעבוד עימו. אני רוצה להשיב לך, כמו שאומרים ביהדות, ראשון ראשון ואחרון אחרון. בטרם אני אגיע לזה, לתמצית המסקנה באשר לגלי צה"ל, אנחנו צריכים לעשות שיעור היסטוריה קצר. במה מדובר? תחנת גלי צה"ל נוסדה לאחר שהיה משדר רדיו במשרד הביטחון במלחמת העצמאות, ותהו מה לעשות איתו. ואז שר הביטחון דוד בן-גוריון אמר: אנחנו נשתמש במשדר הרדיו הזה ונקים תחנה מיוחדת שנוכל לדבר עם חיילי המילואים והסדיר ולהעביר להם הודעות בזמן אמת. דמיין את הימים ההם, שאין טלפון סלולרי, שלחמישית או עשירית מאזרחי ישראל יש בכלל טלפון קווי, והצבא רוצה להודיע משהו לחיילי מילואים בחירום, או אפילו, באירוע מסוים, לחיילי הסדיר. ובאמת, אם אתה זוכר, כשהיינו צעירים, בשנות השמונים, הגיוס לצה"ל במצבי חירום היה נעשה ברדיו או בטלוויזיה. היום כל חייל מקבל סמ"ס או מייל או ווטסאפ, ואומרים לו: תגיע מייד לבסיס, וזהו. זה בשיא החשאיות והפשטות. כשהקים דוד בן-גוריון את גלי צה"ל, הוא הגדיר שתי מטרות. האחת – לסייע לצבא בתפקודו, להיות בקשר עם החיילים ואנשי המילואים ולהפעיל את הצבא באמצעות הוראות רדיו. הדבר השני שהוא עשה – זה כדי לחנך את העם. ובאמת, בעקבות הדברים האלה קמו תוכניות מדהימות בגלי צה"ל, למשל, אוניברסיטה משודרת, ממש תוכניות – שפתיים יישקו – של תלמידי חכמים ופרופסורים ואנשים שמבינים עניין, ובתמצית של כמה מפגשים נותנים לך תורה שלמה על חסידות או על חברה, וזה בהחלט פרק שלם יפה של גלי צה"ל, שתיעד את החקר האקדמי בתמצית, בשידורי האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל. אבל כמו כל דבר בישראל, סוגיית גלי צה"ל הפכה לסוגיה במחלוקת וחייבה עיגון בחקיקה. ואכן ב-1965, בסעיף 48 לחוק רשות השידור הוענק לגלי צה"ל מעמד של תחנת רדיו ממלכתית. החוק הזה של רשות השידור בוטל, וב-2005 נכנס לתוקף חוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא ההגנה לישראל. לגבי התכנים ולגבי הגישה בגלי צה"ל, היו ימים שאפילו חדשות לא היו בגלי צה"ל, אפילו לא שיחות על אקטואליה. אחד המפקדים, מרדכי נאור, לאחר מלחמת יום כיפור, נאבק להכניס מרכיבים של אקטואליה וחדשות. הדבר הזה יצר מורכבות וסחרור ודיון בתוך הצבא ומחוץ לצבא אם זה תפקידה של תחנה צבאית לעסוק בסוגיות של אקטואליה, פוליטיקה וחדשות, וגם עמדת הצבא מדי פעם לא בוששה לבוא. הרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף משה לוי החליט ב-1983 לקצץ את תקציב התחנה ואפילו לפעול לסגירתה. הפעולה הזאת לא התרחשה בפועל, גם בשל התערבות הוועד המנהל שם והכנסת. גם בכהונתו של הרמטכ"ל אהוד ברק הוא יזם והציע לסגור את התחנה ולהעביר אותה לידי משרד החינוך או רשות השידור, בזמנו, וגם ההצעה הזאת לא התקבלה. צריך לציין שגלי צה"ל עשתה טוב למדינה. היו לה תוכניות מדהימות, וגדלו בה עיתונאים, אנשים כמו אריה גולן, עודד בן עמי, אילנה דיין, ירון דקל, ארז טל, יונית לוי, תמר איש שלום – כל מי שאנחנו מכירים כמעט בתקשורת הישראלית וצמח, גדל בגלי צה"ל. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> עמית סגל, ברדוגו. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> ברדוגו, עמית סגל. לא, הם לא צמחו בגל"צ, ברדוגו לא גדל בגל"צ, אבל הוא הגיע אחר כך. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> שרקי, שרקי. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> שרקי, כן. חבר הכנסת אבוטבול, אתה עלית על בעיה. טוב שציינת את זה. גלי צה"ל עד היום לא מייצגת את כל השכבות בחברה הישראלית. אני הייתי רוצה שיהיו חיילים שמשרתים בגלי צה"ל מירוחם ודימונה ואופקים ונתיבות ובית שאן וקריית שמונה ושלומי. זה לא קורה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קורה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, זה לא קורה, לא בפרופורציה ולא במספרים שראוי שהייצוג הזה יתקיים, ובעניין הזה יש לנו אתגר. כי אם המקום הזה הוא חממה לגידול הדורות הבאים של העיתונאים, וקבוצות שונות לא ייצוגו שם במאסה קריטית – אתה יודע, לא עלינו, יש גם לא יודע כמה אחוזים של אזרחים ערבים בישראל, איזה 20% ערביי ישראל. לא ראיתי שצמחו שם כתבים. אז יש אתגר לגוון. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לפחות התחנה הזאת יותר פתוחה היום ממה שנקרא "כאן", הממוסדת והממסדית. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא שומעים אותך טוב, חבר הכנסת, אבל אני הבנתי את רוח דבריך, שזה אותו דבר לאפשר לקבוצות שונות להתבטא בגלי צה"ל מראשית הדרך כחיילים, ואז נקבל המון עיתונאים מסוגים שונים. זה אתגר שאנחנו צריכים לעבוד עליו. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא זה לב העניין. אמרתי שתחנת גלי צה"ל היא פחות מדירה והיא מראיינת לא פחות ערבים מאשר התחנה הממוסדת והממסדית – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אתה אומר את זה לשבח התחנה. אתה אומר את זה לשבח גלי צה"ל. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הכול יחסי, כמובן. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אשריך, בלי עין הרע. רציתי להבין את זה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אל-ג'זירה יותר טוב, הוא אומר. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> חבר הכנסת ינון אזולאי, אתה שאלת שאלה ועוד לא קיבלת תשובה. עוד מעט יש לך הזדמנות לשאלה נוספת. עכשיו רק שיקפתי לכם כמה מורכב יכול להיות המצב המיוחד שבו אנחנו מפעילים תחנה צבאית עם חיילים, והיא עוסקת ומחייבת אותם להתעסק בפוליטיקה, בסוגיות שבקונפליקט. בסך הכול מטרתנו הכללית, וכך זה קורה רוב הזמן – ואנחנו גם מאמינים שצה"ל הוא צבא העם והוא הצבא של כולם, והאמון של האזרחים בצה"ל הוא גדול. ואז מתעוררת שאלה, כיצד תופעל גלי צה"ל בעתיד. אז על זה אני רק רוצה להגיד לך – וזה עיקר פנייתך: אנחנו לא פועלים בפזיזות. אנחנו רוצים רק בדבר אחד לפעול במצב חירום: לנצח את הקורונה. לנצח אותה בבריאות, לנצח אותה בחברה, בכלכלה, בכל דבר אחר. בכל סוגיה שמונחת לפתחו של משרד הביטחון, של שר הביטחון בני גנץ ושלי, כמו גלי צה"ל – וסקרתי בפניכם עשרות שנים של ויכוח ציבורי על אודות התכנים, מעמדה ותפקידה – אנחנו נבחן את הדברים בכובד ראש, נעמיק, וכשיהיו לנו בשורות והחלטות משמעותיות על אודות גלי צה"ל נעדכן את הכנסת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שאלה נוספת לחבר הכנסת אזולאי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. תודה, מכובדי השר. האמת, קודם כול, אני חייב לציין שהקורונה בראש מעייניהם של כולם, לא רק של משרד הביטחון, גם של משרד הפנים וגם של חברי הכנסת. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> בגלל זה אני שמח להיות איתך בממשלת אחדות. כמה שיותר אנשים שיעבדו על הקורונה בתיאום, זה טוב לעם ישראל. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> רק בגלל זה? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> גם בגלל שחבר הכנסת מרגי הוא איש חינוך בוועדת החינוך, ואנחנו מתואמים על הרבה דברים בשוויון בחינוך. גם בגלל זה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> בהמשך לתשובתך, אפשר להגיד שלא קיבלתי כל כך תשובה, אבל זה מובן שצריך לבוא ולעשות סדר ולבדוק – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, תדייק את השאלה, אני אשתדל לתת לך תשובה יותר – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אין בעיה. קודם כול אני חייב להגיד שכאשר אנשים עובדים כשחרב הפיטורים או הסגירה של המקום מרחפת מעליהם, אז קשה עד מאוד לעבוד ככה. אבל לפני כחודש קראנו במקור ראשון על שורה של עדויות של הדרת דתיים והדרת ימנים בתחנה, שהייתה בעבר, ואני אצטט רק משפט אחד שאמרה אישה שעבדה: לא היה פשוט להיות דתייה בגלי צה"ל, בכל יום היה מגיע לדסק אוכל לא כשר: שרימפסים, חמץ בפסח, פיצות עם נקניק, כל ערב. זה סוף ציטוט שלה. בגלי צה"ל, מדינה יהודית, תחנה יהודית, בסיס צבאי לכל דבר, הייתה הפקרות מוחלטת. היום, ברוך השם, הדברים כבר לא ככה, ואפשר להתגאות בתחנה בתוכניותיהם של סיון רהב מאיר, בצד הימני – של ברדוגו. אבל אני אומר לך שקודם דיברת על ירוחם. אתה יודע מאיפה מפקד התחנה, אלקבץ? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> באר שבע. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> באר שבע, סמוך אליך. אז בטוחני שחלק מהשינוי זה גם שלו. אבל שאלתי היא פשוטה: האם אתה יכול לומר בצורה ברורה ונחרצת, שגם לאחר מחשבה אם תעבירו את התחנה, תסגרו או תעבירו אותה, העובדים לא ייפגעו. היום העלות של התחנה כ-30 מיליון אולי, לעומת התאגיד – 800 עד מיליארד. הכול צריך להיעשות. ליבי ליבי על העובדים, שהם לא ייפגעו. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני רוצה להשיב לך כמה דברים, חבר הכנסת ינון ישי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ינון אזולאי. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> ינון אזולאי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אל תסבך אותי. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, זה חבר מירוחם, ינון ישי. ראשית, לגבי הייצוגיות של הימין, רק שתדע נתון – הכול צריך להיות מדיד – בעופרה יש את אחוז חיילי גלי צה"ל הכי גבוה במדינה פר אוכלוסייה. מעופרה הגיעו לגלי צה"ל. מירוחם ודימונה עדיין לא. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כמה אנשים זה? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני לא רוצה – זה השתנה, אבל יש אחוזים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן, אבל כמה אנשים מעופרה היו בגלי צה"ל? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> זה הרבה. התחנה לא קולטת הרבה אנשים כל שנה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לעומת רמת השרון. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, אני אומר, יש. אתה ציינת תיאור היסטורי. אני קראתי את המאמר הזה במקור ראשון. היא תיארה מצב מלפני 15 שנה. מאז הגיעו המון המון. אני אומר לך, מי לא הגיע לגלי צה"ל? לא הגיעו לא חרדים, לא ערבים, לא ירוחם, לא קריית שמונה. לא הגיעו. יש לנו עוד עבודה שיגיעו לשם. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אז תפתח ערוץ – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, אתה חייב להכין אותם מכיתה ט' במסלול הכנה לגלי צה"ל, שייכנסו, שיהיה מודל לחיקוי. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> זו לא ראיה, מכובדי. מכובדי השר, זו לא ראיה שצריך להכין אותם מהיסודי, כי ב-8200, למרות שהם גומרים עם חמש יחידות בפיזיקה, מתמטיקה, יש מגמה לא לקבל מירוחם, מאופקים ומיישובי הפריפריה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> חבר הכנסת מרגי, אני מסכים איתך חלקית. אין מספיק ייצוג ביחידות מסוימות בצה"ל של ההון האנושי הטוב שגדל בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. אנחנו בירוחם עשינו מעשה עם יחידת עילית בצה"ל, 8-משהו, לא 8200, והגדלנו את זה מאפס לשבעה-שמונה משתתפים. אז אפשר לעשות את זה, אבל זו משימה. לגבי כיצד נפעל בזמן הקרוב – אמרתי לך, לא נהיה פזיזים, נשמור על חופש הביטוי. עמדתנו שתחנת שידור צריכה לשדר. כמובן, אתה ואני מבינים שיש איזו מידתיות ודרך וסגנון ואופי ומכובדות וממלכתיות. התחנה הזאת נקראת ממלכתית, אז יש איזה איפוק שכל אחד צריך לגזור על עצמו בדרך שהדברים מתנהלים. אגב, בסוגיית התקציב והכסף זה בטל בשישים. מדוע? כי גם אם העלות של התחנה היא עשרות מיליונים, אז ההכנסות שלה הן גם עשרות מיליונים. אז זה עולה כסף, אבל זה לא הדיון פה. אנחנו לא עוסקים פה בהבראה כלכלית, אלא במדיניות: האם נכון למדינת ישראל ולצה"ל שתהיה בקרבה תחנת שידור רגילה שעוסקת המון בסוגיות פוליטיות מורכבות, והאם נכון שחיילים יתעסקו בזה בזמן שירותם הסדיר. זאת שאלה שהיא לפתחנו, ואנחנו נדון בה לעומק. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. שאלה נוספת לחבר הכנסת משה אבוטבול. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אדוני השר, אני שואל בעצם שאלה שאולי באמת היא נשמעת כפירתית. בעידן הזה – אנחנו יודעים שפעם היו משתמשים הרבה בפקסימיליה, היו כל מיני אמצעי שידור כאלה ואחרים, והיום כבר לא משתמשים בזה. אני חושב שאולי באמת קיום תחנת גלי צה"ל היה טוב באמת לשעתו, לגרום למוטיבציה לאותם חיילים, באותם דברים. היום התחנה היא בעצם תחנה ככל תחנה. יש בה כל ההיבטים הפוליטיים, כל הדברים. אפילו רינה מצליח הצליחה לזרוק אותי מהשידור לעיני עם ישראל כשאמרתי דברים שהיא לא אהבה אותם. אז לכן אני אומר, בעצם זו תחנה פוליטית לכל דבר. דקה רגע, אדוני השר. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני ממתין. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> לכן אני אומר – קודם כול, באמת אני שמח שיש מנהל כזה טוב כמו שמעון אלקבץ, שעושה באמת עבודה טובה. אבל לדעתי, אני חושב שבאמת אחת מהשתיים: או שבעצם סוגרים את התחנה, וזה לא בדיוק מה שאני רוצה, או פשוט לשנות את האופי, להוריד את המילה "צה"ל"; תשחררו את צה"ל לעסוק במשימות חשובות יותר, לנצח במלחמות, במבצעים, דברים מהסוג הזה. אין את הנושא הזה, כי לדעתי זה מיותר. זו תחנה לכל דבר. סתם לשים את המיתוג של צה"ל ואחרי זה להכניס את זה בכל מיני קונסטלציות פוליטיות של ויכוחים שקורים בתוך העם – אני חושב שזה קצת מבלבל את החיילים, כי חייל שרוצה לשמוע ויכוח פוליטי יודע לכוון את הרדיו לתחנות המתאימות. תודה רבה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אבוטבול, אתה מציג עמדה שהיא צד אחד של המשוואה, ויש עמדות נוספות באשר למעמד התחנה הזאת ותפקידה. אני אפילו בין השורות הבנתי מחבר הכנסת ינון אזולאי שצריך לשמור על התחנה הזאת ולהשאיר אותה כפי שהיא, אז ברוך השם אנחנו בחופש דעה גם בקרב ש"ס במליאה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> גלי צה"ל כל הזמן, אומרים. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> ובאמת אלה השיקולים: אם לחולל שינוי, כמה הוא דרמטי ואיך לעשות את זה לא בפזיזות אלא בשיקול דעת ולמידת ההיסטוריה של הדברים. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל מי שטוען זה מתוך התחנה עצמה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> ואגב, אם הורידו אותך משידור, זה כנראה ריאיון שכולם יזכרו. אז לפעמים עדיף שיתרחשו אירועים כאלה, כי אף אחד לא שוכח ריאיון כזה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני השר, יזכרו יותר שהדיחו אותה מהתוכנית מאשר שהורידו אותי. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> טוב, אנחנו לא נעסוק בגופו של אדם, רק בעניינים העקרוניים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, עד כאן פרק השאילתות הדחופות. << הצח >> הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/26/23; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת איתן גינזבורג) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים להצעות חוק לדיון מוקדם. הראשונה שבהן, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020, שמגיעה לכאן בתמיכת הממשלה, ויציג אותה היוזם, חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה ברשותכם לפתוח בסיפור, סיפור על עוולה. עוולה ביורוקרטית, עוולת נגישות, עוולה. הסיפור הוא סיפור של דוד, לא נזכיר את שם המשפחה שלו. דוד הוא אזרח ישראלי בן 69, מתגורר בדירת חדר וחצי, ללא אישה וילדים. עבד כל חייו אבל לא הצליח לחסוך כמעט לפנסיה, מכל מיני סיבות. מכיוון שלדוד אין כמעט כלום בקרן הפנסיה, הוא זכאי לקצבת אזרח ותיק מהרגע שיצא לגמלאות. אם אתם שואלים את עצמכם בכמה מדובר, אז מדובר, אדוני היושב-ראש, ב-1,558 שקלים בחודש. כן, זה סכום הקצבה שמשולמת היום במדינת ישראל לזקן, לגמלאי. בגלל שזו ההכנסה היחידה שלו, וההכנסה הזאת כמובן שלא מספיקה לקיום, ובטח ובטח לא לקיום בכבוד, דוד זכאי לגמלת הבטחת הכנסה. למה, חברות וחברים, אני מספר לכם את הסיפור הזה, את הסיפור של דוד? כי דוד עד לפני כמה חודשים לא ידע בכלל שהוא זכאי להבטחת הכנסה. הוא נאלץ להסתפק ב-1,558 שקלים ועוד כמה מאות שקלים בודדים מקרן הפנסיה שלו למחיה, לאוכל, לחשמל, למים, לארנונה, לתרופות ולעוד הרבה מאוד נושאים אחרים. כשדוד גילה שהוא זכאי לקבל קצבת הבטחת הכנסה – וגם את זה הוא גילה רק כי הוא שמע במקרה מאיזה חבר, כי הוא עצמו בכלל לא ידע על האפשרות הזאת – הוא מיהר להגיש בקשה לקבלת הגמלה שמגיעה לו מהביטוח הלאומי. אבל מה קרה בינתיים? דוד פספס. הוא פספס חצי שנה. הוא פספס חצי שנה של הכנסה נוספת שמגיעה לו, פשוט ככה. אף אחד לא חולק שמגיעה לו ההכנסה הזאת, אבל הוא לא ביקש אז הוא לא קיבל. פשוט נשמע לא יאומן, אבל זה אמיתי לגמרי. שתבינו, לא מדובר פה בכמה מאות שקלים; מדובר בתוספת של כ-1,800 שקלים בחודש, תוספת שהיא קריטית במקרה של דוד ובמקרים אחרים רבים מאוד שאנחנו מכירים. חבריי חברי הכנסת, חלק מהקשישים מתקשים מאוד עם הביורוקרטיה, עם מסמכים, עם סביבה ממוחשבת, אפילו עם מיצוי זכויות פשוט. והאמת, גם אנשים צעירים לא תמיד מסתדרים או יודעים על הדברים האלו. ואז מה בעצם קורה? מי שמגיעה להם או להן הבטחת הכנסה, לעיתים לא יודעים על האופציה לקבל את תוספת הקצבה, או שמתקשים להגיע או להגיש את הבקשה לביטוח לאומי, ובביורוקרטיה הישראלית, מהרגע שמגישים את הבקשה ועד שהיא מאושרת עוברת תקופה ארוכה, ארוכה מדי לפעמים – והתוצאה היא שהם פשוט מפספסים כסף שמגיע להם. ותזכרו, זה כסף שמגיע להם בזכות ולא בחסד. הצעת החוק שמונחת היום בפניכם, שעליה אנחנו מתבקשים להצביע, קובעת בעצם שאזרח ותיק שמגיעה לו גמלת הבטחת הכנסה והיא אושרה לו באיחור, יקבל את הגמלה שהוא זכאי לה רטרואקטיבית עד חצי שנה אחורה מהרגע שהוא הגיש אותה לראשונה. זו הצעת חוק שמבקשת לפתור את המקרה המצער של דוד ושל עוד רבים אחרים עם סיפורים זהים או דומים. זהו סיפור של קשישים רבים שנמנע מהם לקבל את הכסף שמגיע להם. זה סיפור של תיקון עוולה, של חוסר צדק, והיום אנחנו באים לתקן את חוסר הצדק הזה. זה כסף שמגיע כדי לספק לאותם אנשים סוג של מחיה מינימלית – ללחם, לתרופות, לקירור בקיץ, לחימום בחורף ואולי אפילו לאיזו מתנה לנכדים, אם יש. בכך, חברי הכנסת, נוכל לתקן סוף-סוף את העוול שנעשה לקשישים רבים, שבאופן אבסורדי ובלתי נתפס לא מקבלים את מה שמגיע להם. אני רוצה בהזדמנות הזאת לברך את חברתי חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שלחמה לאורך תקופה מאוד ארוכה למען תיקון העוול הזה ועשיית הצדק שכל כך מתבקש. אז תבורכי, חברת הכנסת פלוסקוב, ואני שמח שזכינו להגיע לרגע. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג. << הצח >> הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/695/23; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת טלי פלוסקוב) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הצעת חוק נוספת באותו נושא – הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב, אף היא בתמיכת הממשלה. ואני מזמין את חברת הכנסת פלוסקוב לעלות ולנמק. << דובר >> טלי פלוסקוב (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מתכבדת להציג פה את הצעת החוק הראשונה שלי בכנסת העשרים-ושלוש, וזכיתי לקבל תמיכה של הממשלה – על כך, כמובן, המון תודה. אני אספר לכם – חברי הכנסת הוותיקים מכירים את הפעילות שלי בכנסת העשרים, כאשר עמדתי בראש ועדה שכל מטרתה הייתה בניית תוכנית אב לאומית בתחום הזקנה. בדיונים הרבים שקיימנו, בנושאים שונים ומגוונים, אחד מהנושאים הכי מורכבים היה כמובן התמודדות עם עוני בין האזרחים הוותיקים. לצערי הרב אנחנו עדיין לא פתרנו את הסוגיה הזאת, עדיין במדינת ישראל חיים יותר מ-200,000 אזרחים ותיקים מתחת לקו העוני, וזה דבר שאנחנו חייבים לתקן. יחד עם זאת, אני גאה לשתף אתכם בכך שבכנסת העשרים המדינה השקיעה מיליארד שקל בהגדלת השלמת ההכנסה לאזרחים הוותיקים, כאשר בפעם הראשונה הוספנו לזוג אזרחים ותיקים סדר גודל של 500 שקל בחודש, ולבודד – 170 שקל בחודש, ואחר כך כל שנה היינו מוסיפים עוד 150–200 שקל כדי לשפר לאט-לאט את מצבם של האזרחים הוותיקים שחיים מתחת לקו העוני במדינת ישראל. אבל עדיין לא פתרנו את הבעיה. ופתאום באחד הדיונים – אגב, אני מאוד אהבתי כאשר בדיונים היו לוקחים חלק האזרחים הוותיקים, כשהיו באים ומשתפים אותנו איך הם חיים, עם מה הם מתמודדים, איך אפשר להסתדר עם אותם 3,000 שקל לאזרח ותיק בודד או 5,000 שקל לזוג, איפה הקושי. לצערי הרב לא מצאתי תשובות לתת להם. אני יודעת מה צריך לעשות, אבל לעשות זה לא צעד אחד, זו באמת עבודה שבעיניי נכונה הדרגתית. במיוחד בתקופת הזמן הזאת, כשמדינת ישראל במצב לא פשוט כלכלית, ברור לי שלא נוכל מייד להשקיע 2 מיליארד שקל בדבר הזה, אבל אנחנו כמדינה כן צריכים וחייבים להבין שזאת קבוצת אוכלוסייה שאנחנו חייבים לפתור אצלה את הבעיה הזאת. אגב, לידיעתכם, היום קו העוני לבודד זה 3,800, כאשר קשיש מקבל 3,100; לזוג זה 6,100, כאשר היום הם מקבלים 5,100. אנחנו חייבים, בשביל הכבוד שלנו, של המדינה, לאנשים האלה, להביא אותם לסכומים האלה. האמינו לי, אני חושבת שהצעד הזה יוסיף המון כבוד למדינה ולכל אחד מהאנשים שיושבים בבית המחוקקים היום. אבל הצעת החוק הזו נועדה לשנות משהו שבעיניי זה פשוט להיטיב עם האנשים שלא מכירים ולא יודעים את זכויותיהם. הסיפור הוא כזה: כאשר אנחנו העלינו את אותה השלמת הכנסה לאזרחים הוותיקים בכנסת העשרים, אחת מהאורחים בוועדה הגיעה ושאלה אותי שאלה מאוד נכונה: טלי, איך זה יכול להיות שאני, אזרחית ותיקה נכה, מקבלת פחות מאזרח ותיק שהוא לא נכה? שאלה נכונה. התפלאתי לשמוע את טענתה, ואז כמובן פניתי לגורמים למתן תשובה. ואז התברר, אדוני היושב-ראש, שאותה גברת ששאלה את השאלה הייתה זכאית לתוספת אבל היא פשוט לא ידעה שהיא הייתה צריכה לפנות לביטוח הלאומי ולהגיש בקשה להשלמת הכנסה. כמובן, באותו רגע פתרנו את הבעיה. כמובן, הייתי מאוד מאושרת שהגברת יצאה מהדיון מאושרת גם, כי הוספנו לה את מה שהיה מגיע לה. אבל כאשר אני שאלתי את הנציגים של הביטוח הלאומי: אם היה מגיע לה, אז למה אנחנו לא נשלם לה מיום שמגיע לה? הרי זה שהיא לא ידעה, לצערי הרב, זה גם מינוס, אני חושבת, לפקידות של הביטוח הלאומי – איך אנחנו לא יודעים להנגיש את המידע הזה לאנשים שזקוקים למידע הזה. כאשר שאלתי למה אנחנו לא יכולים לשלם לה רטרואקטיבית מרגע שהיה מגיע לה, התשובה הייתה: החוק אומר שלא. החוק אומר שהיא תהיה זכאית לקצבה מרגע הגשת בקשתה. לכן כבר בדיונים בוועדה, וזה רשום בתוכנית האב הלאומית – אגב, אני מזמינה את כולם לקרוא את החוברת ששמה "תוכנית אב לאומית בתחום הזקנה". היו לעבודה הזאת הרבה שותפים, ויש שם פרק שאומר להעביר הצעת חוק שנותנת לזכאי אפשרות לקבל השלמת הכנסה – "זכאי" זה אומר שהוא עומד בכל הכללים והדרישות של הביטוח הלאומי – רטרואקטיבית לפחות חצי שנה. אני טוענת פה, מבימת הכנסת, שכשביטוח לאומי בודק את החובות של האזרחים הוא יודע לגבות אותם שבע שנים אחורה; כאשר ביטוח לאומי בודק את הזכאות של האזרח – פה יש לנו בעיה יותר גדולה. לכן בהצעת החוק הזו – ואני בטוחה שבבית הזה כולם יתמכו בהצעה – אני מבקשת לשלם לאזרח ותיק שזכאי להשלמת הכנסה ולא הגיש את הבקשה אך ורק בגלל שלא ידע על זכותו לדבר הזה – לשלם שישה חודשים רטרואקטיבית. אני רוצה כמובן להודות לוועדת השרים, ואני יודעת שהרבה שרים תמכו בהצעת החוק שלי. אני מאוד שמחה שהצטרפו כבר בכנסת העשרים-ושלוש עוד חברי כנסת להצעה שלי, חבר הכנסת גינזבורג וחבר הכנסת מיקי לוי. זה מצוין שמכל סיעות הבית כאן יש תמיכה בהצעה. אני חייבת להגיד לכם שכל הצעת חוק שעושה סדר בכל הקבוצה הענקית של האוכלוסייה של מדינת ישראל ששמה אזרחים ותיקים, והיום אנחנו מדברים על יותר ממיליון איש – אנחנו חייבים לעזור להם גם בתקופה הזאת, כי זו בעצם האוכלוסייה הכי רגישה בתקופת הקורונה. לכן אני מברכת גם את שר הבריאות על ההחלטה שלו להקים אגף נפרד שמטפל אך ורק בקשישים. אני שומעת אמירות מאוד משמעותיות מצד משרד הבריאות על כך שההתייחסות לבתי האבות במדינת ישראל בתקופה הזאת ובכלל – זה מה שחשוב, בתקופה ובכלל – כל מה שקשור לבתי האבות יהיה שווה להתייחסות לבתי החולים. רבותיי, זו בשורה ענקית לאזרחים הוותיקים שלנו. נמשיך ללוות אותם, נמשיך לדבר מגרונם, נמשיך לדאוג להם ונמשיך לשפר את תנאי המחיה שלהם במדינת ישראל. כל המטרה שלנו היא לתת להם לחיות בכבוד. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פלוסקוב. << הצח >> הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/691/23; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> להצעת החוק של חברת הכנסת פלוסקוב הוצמדה הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020, הצעתו של חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לתקן – – – בעבר דיברתי עם שר התקשורת יועז הנדל לגבי ההצעה, והוא אמר והבטיח שהוא יטפל בזה עד שעות הערב. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> דבריך נשמעו. חבר הכנסת לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי כנסת נכבדים, על פי דוח העוני של ארגון לתת, כ-112,000 קשישים נאלצו לוותר בשנת 2019 על אוכל – כן, על אוכל – תרופות או חימום בחורף. הנתונים מזעזעים. ברור שבעבור אדם מבוגר שמתקיים מקצבת אזרח ותיק, גמלת הבטחת ההכנסה איננה פריבילגיה אלא פשוט כסף לקיום בסיסי. למרות המציאות הקשה שתיארתי, ולמרות שהמצב החוקי כיום קובע כי ניתן לשלם גמלת ביטוח לאומי רטרואקטיבית, עד שנה מיום הגשת התביעה, בכל הקשור לגמלאות הבטחת הכנסה הכלל שונה. גמלת הבטחת ההכנסה משולמת רטרואקטיבית רק בעד התקופה שהתחילה ב-1 בחודש שבו הוגשה תביעה לגמלה לביטוח הלאומי. חבריי חברי הכנסת, אנחנו מכירים את הקשיים שאיתם מתמודדים אזרחים ותיקים שזכאים לקצבת הבטחת הכנסה. אלו האוכלוסיות העניות והחלשות ביותר. פעמים רבות הם אינם מכירים את הזכויות המגיעות להם, חלקם סובלים מקשיי נגישות או שפה ומתקשים להתמודד עם הביורוקרטיה. כל זה גורם לכך שאזרחים ותיקים נוטים להגיש את התביעה באיחור והם הנפגעים העיקריים מההוראה של הביטוח הלאומי, המגבילה את התשלום הרטרואקטיבי דווקא כאן. הצעת החוק שהגשתי מבקשת להרחיב את ההוראה ולאפשר תשלום רטרואקטיבי על גמלת הבטחת ההכנסה לאזרחים הוותיקים שנמצאו זכאים גם עבור ששת החודשים שקדמו להגשת התביעה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק ומודה לוועדת השרים לחקיקה שאישרה את החוק הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. ישיב במשולב סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת משולם נהרי. יעלה ויבוא אדוני. לפני שיתחיל כבוד סגן השר להשיב, אני מבקש מחברי הכנסת המעוניינים להצביע להיות ישובים ממקומותיהם, על מנת שנוכל לבצע את ההצבעה באופן אלקטרוני ומסודר. כמובן שסגן השר יוכל להצביע מאולם המליאה, אבל חברי הכנסת האחרים, נא להתיישב במקומותיהם. בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גמלת הבטחת הכנסה היא גמלת קיום המבקשת להבטיח רשת ביטחון אחרונה לתושבי המדינה. סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א–1980, קובע כי הגמלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב-1 בחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח הלאומי, ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגמלה במועד מוקדם יותר. הרציונל בבסיס כלל זה הוא כי המדובר בגמלת קיום אשר נדרשת למחיה שוטפת של האדם. בתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות הביצוע), התשמ"ב–1982, נקבע כי לזכאי לקצבת שארים או לקצבת תלויים, וכן מי שהיה זכאי לקצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת אזרח ותיק, ניתן לשלם קצבת הבטחת הכנסה למפרע בעד תקופה של עד שישה חודשים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה. הצעת החוק מבקשת להרחיב חריגים אלה ולקבוע כי זכאי לקצבת אזרח ותיק שהגיש תביעה להבטחת הכנסה ונמצא זכאי יוכל להיות זכאי לגמלת הבטחת הכנסה בעד התקופה שקדמה ל-1 בחודש שבו הוגשה התביעה, ובלבד שלא תשולם בעד תקופה העולה על שישה חודשים. אציין כי כבר כיום המוסד לביטוח לאומי פועל למיצוי הזכויות של האזרחים הוותיקים אשר ייתכן שהם זכאים להשלמת הכנסה. חודש לפני מועד הזכאות לקצבת אזרח ותיק בגיל המותנה, המוסד שולח לכל מי שמגיע לגיל הזכאות לקצבת אזרח ותיק מכתב המיידע אותו כי הוא עשוי להיות זכאי לקצבת אזרח ותיק, ואליו מצורף טופס תביעה לקצבת אזרח ותיק וטופס תביעה להשלמת הכנסה. בנוסף, כבר כיום מאפשר המחוקק לזכאי לקצבת אזרח ותיק להגיש תביעתו לקצבת אזרח ותיק בעד 48 חודשים למפרע, בהתקיים תנאי החוק, במקום בעד תקופה של עד 12 חודשים לעניין רוב הקצבאות. לצד תמיכת המוסד בהרחבת הזכאות, המוסד לביטוח לאומי סבור כי הפתרון הראוי בסוגיה זו – חברת הכנסת טלי, רצית וחיכית לשמוע. ואני כבר בסוף דבריי, אבל כדאי את הקטע הזה גם לשמוע: המוסד לביטוח לאומי סבור כי הפתרון הראוי בסוגיה זו הוא להיטיב עם כלל אוכלוסיית מקבלי הבטחת הכנסה, כך שניתן יהיה לאשר זכאות רטרואקטיבית לכל מגיש תביעה לתקופה בת חודש עד שלושה חודשים. לכן פתרון זה עדיף על פני הטבה או שינוי בזכאות לקבוצה פרטנית. אשר לעלות ההצעה, קיים קושי להעריך את היקף הזכאים שההצעה יכולה להיטיב את מצבם, ואולם לא מיותר לציין כי חוק הבטחת הכנסה ממומן באופן מלא על ידי אוצר המדינה. ועדת השרים שדנה בהצעת החוק החליטה לתמוך בה בטרומית, והיא תקודם בכפוף לתיאום עם משרד האוצר, משרד העבודה, והרווחה והשירותים החברתיים והמשרד לשוויון חברתי. מה לעשות שהקימו כל כך הרבה משרדים, אז התיאום הוא עוד יותר קשה, אבל אני מתאר לעצמי – כולם בקואליציה אז יוכלו להסתדר. כמובן שלאחר שלושה שבועות היא תוחזר לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה. האם המציעים מסכימים? << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי? << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> מסכים? איפה הוא? אדוני מסכים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בוודאי, שאני לא אסכים? << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> זה רק דברים טובים. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לסגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת משולם נהרי. אני מבקש לעבור להצבעה על הצעות החוק. הצעת החוק הראשונה שעליה נצביע, של חבר הכנסת איתן גינזבורג, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020. אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תוצאות ההצבעה האלקטרונית: 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מבקש לצרף להצבעה את חברת הכנסת טלי פלוסקוב כתומכת בהצעת החוק ואת חברי הכנסת משה אבוטבול, יואב סגלוביץ', יואב קיש ויעקב מרגי. תוצאות ההצבעה, אם כך, 42 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת להכנה לקריאה ראשונה. אני מבקש לעבור כעת להצבעה על הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב. אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תוצאות ההצבעה האלקטרונית: 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מבקש לצרף לתוצאות ההצבעה את שר החוץ חבר הכנסת גבי אשכנזי כתומך וכן את חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חבר הכנסת יעקב מרגי, חבר הכנסת משה אבוטבול. על כן, תוצאות ההצבעה: 43 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעה זאת עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת להכנה לקריאה ראשונה. אני מתכבד לעבור כעת להצבעה על הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020, של חבר הכנסת מיקי לוי. אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תוצאות ההצבעה האלקטרונית: בעד – 37, אין מתנגדים, אין נמנעים. לבקשת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול וטלי פלוסקוב – אני מבקש לצרף את שלושתם כתומכים בהצעת החוק. תוצאות ההצבעה: בעד – 40, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> גם את חבר הכנסת שלמה קרעי. אם כן, בעד – 41. הצעת החוק תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לטובת הכנתה לקריאה ראשונה. << הצח >> הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הארכת התקופה לשחלוף דירה עקב משבר הקורונה), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/620/23; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אנחנו עוברים כעת לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הארכת התקופה לשחלוף דירה עקב משבר הקורונה), התש"ף–2020, של חברי הכנסת שלמה קרעי וקבוצת חברי הכנסת. ינמק בחמש הדקות הקרובות חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. מיקי, אנחנו יכולים לעשות את זה בדיאלוג. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אין בעיה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אדוני סגן השר – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> קידום הטוב המשותף זה דבר חשוב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, לגמרי. – – אנחנו נמצאים בתקופת משבר בריאותי וכלכלי, והממשלה מטפלת במגוון רחב של נושאים שזוכים בדרך כלל לקונסנזוס רב בקרב כל סיעות הבית, בכל מה שקשור למשבר הבריאותי והכלכלי שאנחנו נמצאים בו. יחד עם מגוון הנושאים האלה יש קבוצות של אוכלוסייה – בעיות מסוימות שנופלות בין הכיסאות ולא מצליחים במסגרת הפתרונות הרוחביים להגיע לאותן קבוצות אוכלוסייה. כך, למשל, היום ישבנו בוועדת העבודה והרווחה והעלינו את הנושא של האבטלה. זה נושא שדיברנו עליו רבות גם בוועדת הכספים בחודשים האחרונים אבל היום הגענו לקצה של הטיפול בנושא הזה: אותן אוכלוסיות מובטלים של טרום קורונה, כאלה שאין להם תקופת אכשרה, כאלה שיש להם תקופת אכשרה משולבת, כל מיני אוכלוסיות שהמשפחות שלהן נשארות ללא מענה ולא מקבלות את אותה הארכת אבטלה. אז היום יושב-ראש הוועדה חיים כץ לקח את זה על עצמו ורשם את הדברים. תודה לו על כך, ואני מקווה שהוא באמת יצליח לכסות את כל האוכלוסיות שנשארו מחוץ לתמונה בתקופה האחרונה ולהכניס אותן לתוך הנושא הזה. החוק שעומד לפנינו, החוק שלי, יחד עם חבר הכנסת מיקי לוי ועם עוד חברים, שחלקם גם הפכו לשרים – חוק שזכה לקונסנזוס רחב בוועדת הכספים. כבר לפני חודשיים אמרתי כאן, במליאת הכנסת, ששר האוצר לשעבר משה כחלון הסכים עם הנושא הזה והחליט להאריך את תקופת הפטור ממס רכישה ומס שבח. במה מדובר? אנחנו מדברים על כאלה ששיפרו דיור החל מ-1 באוקטובר 2018, ועל פי החוק יש להם שנה וחצי למכור את הדירה הראשונה. אם הם מוכרים בתוך שנה וחצי, הם מקבלים פטור ממס רכישה על הדירה החדשה וממס שבח במכירת הדירה הקודמת על אותו שבח שהם הרוויחו במכירה הזאת. סכומי הפטור האלה הם למעלה מ-100,000 שקל ויכולים גם להגיע ללמעלה מ-200,000 שקל, תלוי בשבח שהשיגו על הדירה. מדובר בסכום מאוד משמעותי לכל זוג ולכל משפחה שמשפרת דיור באותה תקופה של שנה וחצי. מה קרה? הגענו למשבר של הקורונה, ותקופת הפטור הזאת נכנסה לתקופה של המיתון, לתקופה שבה אנשים חיו בחוסר ודאות – כולם באבטלה ובחל"ת, ולא מצליחים למכור את הדירות שלהם, לא מצליחים למכור את הדירה הראשונה. ואם הם רוצים למכור, הם יצטרכו להפסיד עליה מאות אלפי שקלים בירידת הערך. לכן, הצעת החוק אומרת: בואו נתעלם לגמרי מהתקופה הזאת של הקורונה, מ-1 במרס 2020 ועד 1 בספטמבר 2020. כל חצי השנה הזאת לא תיחשב במניין תקופת הפטור. בחוק עצמו, שאנחנו מצביעים עליו בטרומית, זה כולל גם כאלה שתקופת הפטור שלהם מסתיימת גם אחרי כן – גם בספטמבר, באוקטובר, בנובמבר – כי גם הם בחצי השנה הזאת לא יכלו למכור. אבל בינתיים הגענו להסכמות – ותודה ליושב-ראש גפני בוועדת הכספים – שאלה שהתקופה שלהם מסתיימת בחצי השנה הזאת עד 1 בספטמבר יקבלו הארכה נוספת של חצי שנה. אנחנו עדיין בהידברות עם רשות המיסים, ואני מקווה שנצליח להגיע להסכמות גם בנוגע לאלה שהתקופה שלהם מסתיימת לאחר מכן. למעשה, אלה שכבר שילמו מס רכישה ומס שבח בגין מכירה לאחר תום תקופת הפטור מ-1 במרס יקבלו החזר מרשות המיסים על אותם 120,000–140,000 שקלים ששילמו בגין אותו מס רכישה ומס שבח. הם יקבלו החזר מרשות המיסים. ואלה שלא מכרו קיבלו הארכה של חצי שנה נוספת כדי שלא יצטרכו לשלם את אותם עשרות או מאות אלפי שקלים. אני רוצה להודות גם לוועדת השרים לענייני חקיקה, לשר המשפטים ניסנקורן, שהביא ואישר. ניסנקורן, אני סוף-סוף מחמיא לך כאן במליאת הכנסת. שר המשפטים, אני כאן במליאת הכנסת מפרגן לך. תודה לשר המשפטים שהעלה את ההצעה לוועדת שרים לענייני חקיקה ושההצעה אושרה שם. תודה לוועדת הכספים, תודה לכל חבריי, ולמיקי לוי, שהכניס את ההצעה למכסה שלו. אנחנו נמשיך לפעול גם בוועדת הכספים וגם ביתר הוועדות כדי שכל הבעיות והאוכלוסיות – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שיצאו מחוץ לפתרונות הרוחביים ייכנסו לתוך הפתרונות האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה קרעי. חבר הכנסת מיקי לוי, לבקשתכם פוצל משך הזמן, יש לאדוני חמש דקות, בכבוד. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת קרעי, אני מקדים ואומר: תודה רבה לך. חבר הכנסת קרעי – אני משתף איתו פעולה בנושאים כלכליים רבים. אנחנו לרוב רואים את המספרים עין בעין – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה הורס לו את הפריימריז. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ואפילו יושבים בישיבות משותפות מול שוק ההון ורשות המיסים וכו' – – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מיקי, אל תהרוס לו את הפריימריז. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הוא אמר "כלכליים". רק כלכליים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אמרתי "כלכליים". הדגשתי את הנושא, הכלכליים. איפה שיש מספרים אנחנו משתפים פעולה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אבל דאגתה של חברת הכנסת אלהרר ראויה לציון. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, הפעם התכוונתי לטובה עם קרעי. משבר הקורונה יצר אין-ספור מצבים בלתי אפשריים לאזרחי המדינה – חידוש רישיונות כאלה או אחרים שלא יכלו להתבצע, טיסות שהתבטלו, חתונות שנדחו, מקדמות שלא הוחזרו בעקבותיהן, ועוד ועוד. אנחנו נאלצים לטפל במשמעות הקורונה הבריאותית, הביורוקרטית, אבל גם הכלכלית. הצעת החוק שהגשתי מבקשת לטפל בנושא זה בדיוק. בעקבות הקורונה משפרי דיור רבים לא הספיקו, או שלא הצליחו, למכור את דירתם. הסגר והמצב הכלכלי הקפיאו את כל המשק, והם נותרו ללא מענה. הזמן עבר, ו-18 החודשים שעומדים להם על פי חוק כדי לזכות בפטור ממס שבח ומס רכישה, עומדים לפוג. המשמעות הכלכלית איומה. זוגות רבים עלולים להפסיד מאות אלפי שקלים אם יאחרו את המועד. אדוני היושב-ראש, בחודשים האחרונים פניתי כמה פעמים לרשות המיסים. נפגשתי עם נציגיה כדי למנוע את הפגיעה הלא-מוצדקת הזו באזרחים ישראלים משפרי דיור. אין שום סיבה שהם יפסידו סכומי כסף עצומים שכאלה על לא עוול בכפם. הם לא אשמים בסגר ובהאטה הכלכלית. הם כבר התחייבו כלכלית ובנו על ההטבה הזו. בתקופה הזו, שבה ניצבים מול המשבר הכלכלי אולי החמור בתולדות המדינה, הכולל מיתון ואבטלה בסדר גודל שלא ידענו, אסור לאפשר פגיעה נוספת באזרחים. אנחנו מציעים להרחיב את פרק הזמן למכירת הדירה הקודמת בחצי שנה, כך שבמקום שנה וחצי יתאפשר להם למכור את דירתם לאחר כשנתיים. אני שמח שהרשות נענתה לפניותיי ושוועדת השרים לחקיקה אישרה את ההצעה. אני מודה לה, ומאפשר לה לעבור כאן היום. ועוד משהו מעל הדוכן הזה בנושא שבח ומס רכישה, כי בזה אנחנו דנים. לפני כחמש שנים ניהלנו מאבק עצום, באמת עצום, נגד הכוונה להוריד את מס הרכישה ל-12 חודשים, מתוך כוונתו של שר האוצר הקודם, שמא מי שרוצה למכור את דירתו כדי לקנות דירה חדשה, או קנה כבר, ישכיר אותה עוד שנה. לעניין הזה לא הסכמנו. בסוף הגענו לידי איזושהי פשרה שאת השבח הורדנו מ-24 חודשים ל-18, ואת מס הרכישה העלינו ל-18; כך שהיה איזון בין שני הדברים האלה. במאי בשנה הבאה – ואני רוצה, בגלל זה אני אומר את זה – במאי שנת 2021 מס השבח ומס הרכישה, על פי ההסכם שהגענו אליו לפני חמש שנים עם משרד האוצר, שני התשלומים האלה, אדוני, יעמדו על 24 חודשים. אנחנו מתקנים עוול שנעשה – אדוני היושב-ראש, לא ראיתי שאתה נמצא כאן. יושב פה יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני, שבאמת ניהל בעניין הזה מאבק יחד עם חברי ועדת הכספים, כדי ששני התשלומים האלה יהפכו ל-24 חודשים. זה יקל על האזרחים. אני מבקש – הפעם אני באמת, בבקשה, ולא באיומים, ולא בתחינה – מאנשי האוצר: אל תבואו לוועדת הכספים עם בקשה להשאיר את זה על 18 חודשים, כי הסכם, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, צריך לקיים, ואנחנו נקיים אותו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. ישיב על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הארכת התקופה לשחלוף דירה עקב משבר הקורונה), התש"ף–2020 – סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. יעלה ויבוא, בבקשה. << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חברי הכנסת המציעים, הרב קרעי, מיקי לוי, חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הארכת התקופה לשחלוף דירה עקב משבר הקורונה), התש"ף–2020. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, בתנאי שהצעת החוק תתוקן לנוסח זהה להצעת החוק הממשלתית הנמצאת בהכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכספים של הכנסת ותוכפף לה. מיקי, הרב קרעי, מקבלים את התנאי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מקבלים? איפה מיקי? מקבל את התנאי? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> טוב. אז לפרוטוקול – הם קיבלו את התנאי. אני מבקש מחבריי לתמוך בהצעה. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. אני מבקש לעבור להצבעה, וגם לאפשר לסגן שר האוצר להגיע למקומו לטובת ההצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הארכת התקופה לשחלוף דירה עקב משבר הקורונה), התש"ף–2020, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> ובכן תוצאות ההצבעה הן – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הצבעתי בעד, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> – – 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מבקש לצרף לתוצאות ההצבעה את חבר הכנסת שלמה קרעי כתומך בהצעת החוק, ואת חבר הכנסת ווליד טאהא, חבר הכנסת סעיד אלחרומי וחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אשר על כן, 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכספים של הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. << הצח >> הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/1097/23; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן) << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> הנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התש"ף–2020, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תעלה ותבוא. בבקשה, גברתי. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, זה סיפור של מאבק ארוך שעשינו כבר כמה שנים. הייתה שותפה איתי גם חברת הכנסת עליזה לביא – לקדם את הצעת החוק הזו למניעת אלימות במשפחה, מתוך ההרגשה וההבנה של הכאב ואובדן החיים שאנחנו חוות כנשים במדינה, נשים יהודיות או ערביות, ממגוון האוכלוסיות הקיימות בתוך המדינה. הכוונה בהצעת החוק הזו היא להחזיר לידיים של הנשים, במיוחד לנשים הנמצאות בסכנת חיים והסובלות מאלימות ומרגישות שאיבדו את השליטה על ביטחונן, איבדו את השליטה על סדר-יומן ועל אורח חייהן בגלל האלימות ובגלל הסכנה – להחזיר את השליטה לידיים שלהן, שיוכלו להמשיך בחיים התקינים שלהן ובכל זאת גם להגן על עצמן. המכשיר הזה ייתן לאישה את האפשרות לקבל התראה אם בן זוגה האלים, שמסכן את חייה ונמצא בצו הרחקה, התקרב והפר את הצו הזה, ובעצם עלול לפגוע בה; יאפשר לה לבחור להיות בטוחה בתוך מקום סגור, או לבחור לחיות עם קבוצת נשים, ויתריע גם כן למשטרה שהיא נמצאת בסכנה. מתחילת השנה הזו איבדנו 12 נשים. חלק מהן כבר ידעו שהן עלולות להירצח כל רגע. לכל אישה הנמצאת במצב הזה קיימות שתי אופציות – או שהיא בעצם נכנסת למקלט לנשים, משבשת את סדר-יומה, לפעמים מפסיקה ללכת לעבודה ולא יכולה להיות בקשר עם בני המשפחה שלה, וגם לפעמים חלק מהילדים שלה לא יכולים להצטרף אליה למקלט, והגבר מסתובב חופשי בחוץ; האדם האלים מסתובב, ממשיך לחיות את החיים שלו. אנחנו רוצים, רוצות, לתת לאישה את האפשרות לחזור לשלוט בחיים שלה. הצעת החוק הזו עברה בקריאה טרומית בכנסת העשרים, ב-2016, וכן הצעת החוק של חברתי, חברת הכנסת לשעבר עליזה לביא. הובטח לנו אז שנתקדם עם תזכיר ממשלתי. אני מבקשת מכולם שיתמכו בהצעת החוק, כדי שהיא תוכל להצטרף להצעת החוק שעברה – של חברת הכנסת קרן – בדיונים ובהכנת החוק, שיתחילו בקרוב. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. ישיב שר המשפטים חבר הכנסת אבי ניסנקורן, בבקשה, אדוני. << דובר >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד חברי הכנסת, אני מברך על הצעת החוק של חברת כנסת עאידה תומא סלימאן, היא מצטרפת להצעת חוק של קרן ברק. לפי הסיכום, אנחנו נגיש הצעת חוק ממשלתית שתלווה את ההצעות האלו. אנחנו חושבים שיש פה נושא חשוב מאוד, שבדעתנו כממשלה, וגם על דעת השר לביטחון הפנים, לפתור את הנושא הזה ובאמת לייצר פה פתרון אמיתי לבעיה כאובה. אז תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לשר המשפטים חבר הכנסת אבי ניסנקורן. אני מבקש לעבור להצבעה על הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התש"ף–2020, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בקריאה טרומית. אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התש"ף–2020, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תוצאות ההצבעה האלקטרונית: 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מבקש לצרף כתומכים בהצעת החוק את חבר הכנסת ווליד טאהא, חבר הכנסת סעיד אלחרומי, חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. לכן, 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. << הצח >> הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/779/23; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התש"ף–2020, של חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר. ינמק חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני חברי הכנסת הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התש"ף–2020. אני מקדים ואומר, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק המקורית נכתבה והובאה לאישור המליאה בכנסת הקודמת על ידי חברי סגן השר הרב אורי מקלב. אני נטלתי על עצמי את ההובלה של החוק הזה, יחד עם חבר הכנסת יעקב אשר. אני הייתי גם חתום על החוק בפעם הקודמת. על כל פנים, הקרדיט מגיע לאורי מקלב. החוק הוא חוק חשוב. החוק מדבר על מחלת ילד. ההורים יכולים, על חשבון ימי המחלה שלהם – חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) מאפשר לעובד להיעדר מעבודתו בזמן מחלת ילדו על חשבון ימי המחלה הצבורים שלו, ובתנאי שבן זוגו לא נעדר מעבודתו – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת עופר כסיף. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – מכוח זכאותו כאמור בימי היעדרות העובד. לעניין עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות – זהו תנאי לניצול ימי מחלה נוספים. הרציונל בכך הוא שבן הזוג שאינו עובד יוכל לשהות עם הילד החולה, או הזקוק לסיוע. אם שני בני הזוג אינם יכולים להיות בבית – תכף נפרט באיזה מקרים מדובר – הם יכולים לקבל דמי מחלה ברגע שהילד חולה. זה החוק שנחקק בשעתו. לאחר מכן עלו כמה בעיות נוספות. יש מקרים שבהם לא שני בני הזוג עובדים, אלא אחד מבני הזוג עובד, ואחד לומד באוניברסיטה – תכף אני אפרט את הדברים – או שהוא לומד בכולל יום שלם, ואף אחד מהם לא יכול לשמור על הילד אלא אם כן עושים דברים שהם בניגוד למה שהם התחייבו שהם יעשו. אז החוק מאפשר – כל הרציונל שלו זה שאחד מבני הזוג ישמור. אם הוא לא עובד, לא לומד, לא עושה דבר, הוא נמצא בלאו הכי בבית, אז לא נותנים את זה לבעל או לאישה שהם כן עובדים. צריך ששני בני הזוג לא יהיו פנויים לעניין הזה. לכאורה זה דבר פשוט. זה עבר בקריאה טרומית בכנסת הקודמת, אבל אני – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מי ישלם להם? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה מדמי המחלה שלהם. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> דמי המחלה עולים כסף. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר, דמי המחלה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אם אני כמעסיק – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל זה החוק. אבל למה אתה שואל את זה עכשיו? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כשיש שני מעסיקים משני הצדדים – יש – – – פיצול. צריך מעסיק רק מצד אחד. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר. החוק אומר שאם שני בני הזוג עובדים, רשאי אחד מבני הזוג לקבל את ימי המחלה של הילד החולה. אם שני בני הזוג עובדים – תכף נראה מה התרחש בינתיים, בגלל שהרעיון הוא שאם אחד מבני הזוג נמצא בבית, שישמור. לא צריך לתת על חשבון ימי המחלה של בן הזוג העובד. ב-6 בינואר 2015, ט"ו בטבת תשע"ה, נציבות שירות המדינה, האגף לשוויון מגדרי ולקידום נשים, הוציאו חוזר. החוזר מדבר על משרת הורה, הכרה בבן זוג. עו"ד טלילה שחל-רוזנפלד מהאגף לשוויון מגדרי ולקידום נשי כותבת: בהמשך לחוזרנו שבסימוכין, לאחר בחינת המצב בשטח, ובעקבות פניות משרדים, הוחלט כי לצורך מתן יום עבודה מקוצר להורה לפי סעיף 31/15 לתקשי"ר, בן או בת זוג, תיחשב או ייחשב כעובד או כעובדת, גם אם הוא או היא לומד באחת המסגרות הבאות – גם אם הוא לא עובד, בן הזוג, אלא הוא לומד. הוא לומד בקורס להכשרה מקצועית בפיקוח ובמימון ממשלתי, באולפן לעולים חדשים, הוא לא עובד, עודד. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני אסביר לך מה ההבדל בין – – – הכשרה מקצועית מתוך ראייה של מה הוא מייצר. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה, אתה הולך להתנגד לזה? אני לא מבין. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – מר גפני, כאשר תסיים אני אחליט. אני מוכן לשמוע. אולי תשכנע אותי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר. אני חוזר: גם אם בן הזוג או בת הזוג לא עובדים אלא הם לומדים בקורס להכשרה מקצועית בפיקוח ובמימון ממשלתי, באולפן לעולים חדשים – לא עובד, אבל הוא נמצא באולפן של עולים חדשים – נחשב לצורך העניין הזה שהוא איננו פנוי לשמור על הילד. הוא נמצא באולפן לעולים חדשים. ועוד נכתב: גם אם הוא לומד בכולל יום שלם. זאת אומרת, על פי מה שהוא מודיע ועל פי מה שהמדינה אומרת אתה צריך להיות יום שלם בכולל, וממילא לא יכול לשמור על הילד, אלא זה צריך להיות על חשבון ימי מחלה. אותו דבר כתוב בחוזר של נציבות שירות המדינה, בלימודים לתואר ראשון, לתואר שני, ולתואר שלישי מוכר במוסד אקדמי מוכר, כמשמעותם וכו'. זאת אומרת, לאחר בדיקת המצב בשטח, הגיעה למסקנה נציבות שירות המדינה, האגף לשוויון מגדרי ולקידום נשים, שכשני בני זוג עובדים, זה לאו דווקא; אם בן הזוג או בת הזוג עובדים, אז גם אם הוא נמצא באחד מהמוסדות האלה שהוא לא עובד – הוא נמצא באולפן לעולים חדשים, הוא לומד באוניברסיטה לתואר ראשון או שני או שלישי, הוא נמצא בקורס להכשרה מקצועית, הוא נמצא בכל מיני מקומות כאלה שזה ברור שמצד המדינה הוא צריך להיות במקומות האלה – לכן הוא נחשב כמו מישהו שעובד. הרציונל שבעניין הוא שצריך שאחד מבני הזוג ישמור על הילד. אם אחד עובד והשני נמצא באחת המסגרות האלה, הגיעה למסקנה נציבות שירות המדינה שאכן אחד מבני הזוג יקבל את דמי המחלה לילד החולה, בגלל ששני בני הזוג – אחד מהם אינו יכול לשמור עליו, בניגוד למצב שבו אחד מבני הזוג יכול לשמור. זה הרעיון שעומד בעניין. הגיש חבר הכנסת מקלב חברי – אמרתי את זה קודם, לא היית פה – הצעת חוק. צריך להסביר את זה: זה עבר, נדמה לי, בקריאה טרומית, כמעט עבר בקריאה ראשונה, אבל כנראה זה לא עבר בקריאה ראשונה, כי הכול משמיים והניחו לי בקעה להתגדר בה. אני יכול לבוא, ואני בא בשמך, להעביר בחוק הזה מחדש את התהליך, שהוא הגיוני, הוא הומני, הוא רציני. הוא גם משפה ונותן את היכולת, אם בן הזוג הוא אישה, לאפשר לה לצאת לעבודה ושהיא לא תדאג כאשר ילד חולה – זה הרציונל שעומד מאחורי העיקרון. אני יכול לדבר עוד באריכות, אדוני היושב-ראש. אני לא חושב שיש צורך. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אנחנו נהנים מכל רגע. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עודד, אתה רוצה להתנגד? אז אסביר את זה באריכות. אוקיי, רבותיי, בסדר. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. איפה טייבי? אני לא הולך נגד טייבי. איפה היא? הכול בסדר. מה? אין התנגדות. מה, יש התנגדות, טוב, אז להמשיך? טוב. אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> רק שיירשם מי מקבל החלטות ביהדות התורה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה השאלה, יש לך ספק? אגב, ההוראות שאנחנו מקבלים מטייבי, זה משליך גם עליכם. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> לכבוד הוא לנו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> רק אגיד לך מה הטיעון שלך. בסוף על אותו יום חופש, אותם ימי מחלה, מישהו צריך לשלם. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כשבאה המדינה ואומרת: אני מממנת, ואני דורשת מהמעסיק לממן את זה – למה? כי יש מעסיק אחר, או אולפן לעולים, שזה כדי שהוא יצא לעבודה, וקורס הכשרה מקצועית, שזה כדי שהוא יצא לעבודה. במצבים אחרים – ואני חייב להגיד, גם עם כל הכבוד לנציבה – מישהו לומד באוניברסיטה קורס להנאתו; הוא החליט שבא לו ללמוד פילוסופיה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל יש הגדרות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כשהעניין לא משרת את שוק התעסוקה, אם עכשיו אתם החלטתם שזה חשוב – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אבל חבר הכנסת פורר, כיוון שזמנו של חבר הכנסת הרב גפני תם – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אני חייב לענות לו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> שיענה לי בקצרה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בקצרה, ברשותך, אדוני היושב-ראש. אני עברתי הרבה שנים כאן. יש התקדמות בעניין הזה של לתת לאישה לצאת לעבוד. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> על זה אין מחלוקת. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> צריך לדעת איך זה מגיע לחיי היום-יום. אישה שיוצאת לעבודה, והילד שלה חולה, ובעלה לומד באולפן לעולים חדשים או לומד בכולל או לומד תואר ראשון או שני או שלישי או לא חשוב מה – זה לא שזה באוויר. החברה הישראלית הגיעה למסקנה שצריך לדאוג לעניין הזה, שהאישה לא תגיד, או להפך, אבל בעיקר האישה – שכשהילד שלה חולה היא לא תוכל לקבל דמי מחלה ותצטרך להישאר בבית. הגיעו למסקנה שיש דברים שבהם המדינה היא חלק מהעניין הזה. אלה הנושאים. זה לא סתם שאדם הולך ללמוד להנאתו. זה מה שהוא התחייב לעשות, והאישה רוצה שבעלה ילמד באולפן לעולים חדשים או שיהיה שם, ולכן, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> איתך אין לי מחלוקת. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר. אני מבקש מאוד את התמיכה, כי החוק של אורי מקלב צריך לעבור. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה. ישיב על הצעת החוק סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת משולם נהרי, בבקשה. סגן השר נהרי, עם ישראל ממתין למוצא פיך בכיליון עיניים. << דובר >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג–1993, קובע כי עובד שבן זוגו הוא עובד ולא נעדר מעבודתו לצורך טיפול בילד, או שבן זוגו הוא עובד עצמאי שלא נעדר מעסקו או שעסק במשלוח ידו בימי היעדרות העובד, יהיה זכאי להיעדר עד שמונה ימים בשנה לשם טיפול בילדו החולה. אתם מקשיבים? הרב מקלב, הקשבתי לדבריך ברוב קשב. והשתדלתי שלא לאבד מילה אחת אפילו. בוודאי שאתה תגמול לי. ימים אלו מנוכים מימי המחלה הצבורים של העובד. ההצעה מבקשת לקבוע כי גם הורה שבן זוגו לומר במוסד לימוד על-תיכוני, יהיה זכאי לקחת ימי מחלת ילד על חשבון ימי המחלה. מוסד לימוד תיכוני מוגדר בהצעת החוק כך: מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958, מוסד שקיבל היתר לפי סעיף 21א לאותו חוק, מוסד על-תיכוני להשכלה מקצועית או טכנית או מוסד ללימודים תורניים – הגדרה רחבה מאוד. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת הרב מרגי. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> לא עם הגב למליאה ובטח לא לסגן השר נהרי. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> כמו כן, קובעת ההצעה כי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים יקבע בתקנות דרכי הוכחה שבן הזוג הוא תלמיד וכי לא נעדר מלימודיו בתקופת מחלת ילדו. זה כנראה מול המועצה להשכלה גבוהה, הרב גפני, איך הוא בודק את זה מול המועצה להשכלה גבוהה אם הוא לומד או לא לומד או נעדר? או ששם מותר להיעדר? תכלית חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) היא ככלל לאפשר היעדרות על חשבון ימי המחלה הצבורים שעה שבן הזוג אינו יכול להשתחרר מעבודתו, בין כשכיר ובין כעצמאי. ככל שהלימודים הם בהיקף שווה ערך למשרה מלאה ולשעות החופפות יום עבודה רגיל, יש קושי ומניעה לטפל בילדים גם לבן הזוג הלומד, ולכן צריך לאפשר היעדרות מהעבודה לצורך השגחה על הילד. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בקריאה טרומית, שלאחריה תוחזר הצעת החוק לוועדת שרים לענייני חקיקה בעוד כשלושה שבועות. היא תקודם בכפוף לתיאום עם משרד החינוך וההשכלה הגבוהה והמשלימה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדוני השר, העומס יהיה על המעסיקים, נכון? אולי למדינה זה לא יעלה, אבל העומס יהיה על המעסיקים עוד פעם. תגיד כן. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> לא בטוח, אני לא יודע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה לא בטוח? מי משלם את דמי המחלה? סבתא שלי? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מישהו צריך לשלם. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת פורר, אנחנו נקדיש זמן מיוחד לטובת שמיעת עמדתך, ואולי גם נשתכנע. מדובר בתשובת הממשלה, ואשר על כן – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> עודד, וכאילו עד עכשיו החוקים לא עולים כסף. הם לא קשורים לתקציב. לא צריך להביא מקורות תקציביים. כל החוקים שהיו עד עכשיו, שבאים להיטיב עם האזרחים, הם תקציביים. אז אני מתפלא שדווקא פה כולם מתעוררים – מאיפה הכסף ומי יצטרך לשלם את זה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, לא, לא. אני אסביר לך מה ההבדל. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> מי ששילם לפני כן. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש הבדל בין זה שאתה לוקח מתקציב המדינה לבין זה שאתה מכניס עוד פעם את היד לכיס של האזרחים ולוקח מהם את הכסף הזה. אתה רוצה לעשות משהו בשירות המדינה תחיל אותו בשירות המדינה. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> כי זה חלק מהעבודה, זה חלק מתנאי העבודה, זה חלק מההטבות שהמעסיק נותן לעובד. ואני לא יודע מדוע בדברים אחרים אתה כן יכול לתמוך ופה אתה מקשה קושיות. יש עוד דברים שהם לטובת העובד, ואתה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני אגלה לך סוד: אני תמיד מקשה קושיות ואני תמיד שואל שאלות. אני תמיד רוצה – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדוני, אבל אלה לא ימי המחלה של העובד. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הכי קל לבוא ולהכניס את היד לכיס של הציבור. זה נורא פשוט. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> של המעסיק. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> נורא נורא פשוט. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> והעובד לא מעניין אותך. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> גם העובד. העובד מאוד מעניין אותי. העובד מאוד מעניין אותי. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> למה שהוא יעסיק נשים? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל אם מישהו בחר ללמוד עכשיו פילוסופיה יוונית עתיקה, כי זה מעניין אותו, בשעות הבוקר, אני כמעסיק לא צריך לממן דווקא את זה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבין, חבר הכנסת פורר, שאתה מוותר על זמן הדיבור שלך. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> עודד, כשמדובר בטובת העובד – – – << קריאה >> קריאה << קריאה >> – – – זה לא נכון. במה היא שונה מאישה רגילה שיוצאת לעבוד – – – למה צריך את חוסר השוויון הזה? << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש. חברת הכנסת ברביבאי, כבוד השרה ינקלביץ', אני מבקש לאפשר לסגן השר לסיים את דבריו. גם חבר הכנסת מיקי לוי. תודה רבה. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> עודד, מה שאתה עושה – אתה בורר מה כן טוב לעובד ומה לא טוב לעובד, במה כן צריך לתמוך ובמה לא צריך לתמוך. כשמדובר בטובת העובד אז אתה צריך גם כן להתחשב בו. אתה לא יכול לבוא ולהגיד, אתה לא יכול לומר: בדברים האלה כן, בדברים האלה לא. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדוני סגן השר, הממשלה מתעלמת מהמעסיק. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> לא שמעתי אותך. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יותר טוב לעובד להרוויח שכר מינימום של 6,000 שקל, נכון? אז למה את זה אתה לא עושה? למה אתה בורר? למה את זה אתה לא עושה? למה אתה לא מוריד את המס על עבודה? למה אתה לא מוריד מיסים? << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> גם זה. אם צריך, אז צריך. גם את זה צריך, ולכן יש ממשלה שדואגת לכל ההטבות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני אומר, אדוני סגן השר: אם הממשלה חושבת שזה טוב, שהיא תשלם. למה על חשבון המעסיק? למה על חשבון המעסיק? << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אני בעד שהממשלה – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מאה אחוז. תבוא, תגיד שאתה רוצה שהממשלה תשלם. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אני בעד שהממשלה תפצה את המעסיקים ואני בעד שהממשלה, גם בימים האלה, תדאג למעסיקים, כמו שאתה אמרת את זה כמה פעמים. אני מסכים שיהיה, אבל אין מערבים שמחה בשמחה. עכשיו אנחנו מדברים על העובד. אדרבה, יהיה דיון לגבי המעסיקים, יהיו הצעות חוק. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אבל זה הולך, אדוני סגן השר, על חשבון המעסיק. זה הולך על חשבון המעסיק. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אז צריך לפצות. יש הרבה שמחייבים את המעסיק. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה הולך על חשבון המעסיק, זה הולך על חשבון המעסיק. אף אחד לא מבין שזה הולך על חשבון המעסיק. אם הממשלה חושבת – – – שהממשלה תשלם. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת גפני, אתה מסכים להתניה של ועדת שרים לענייני חקיקה, לתאם את זה כפוף לתיאום עם משרד החינוך וההשכלה הגבוהה? זה רק בקריאה טרומית. לתמוך בקריאה טרומית, וזה יחזור בחזרה לוועדת שרים לענייני חקיקה. מסכים? תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לסגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת משולם נהרי. חבר הכנסת פורר מבקש להתנגד. יעלה ויבוא, אדוני. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית צריך להבין שלכל הצעת חוק יש מחיר ומישהו צריך לשלם אותו. התנאים – וזה חשוב לי שדווקא תשמע, הרב גפני – התנאים שאתה הקראת, הרב גפני, בנושא נציבות שירות המדינה, אלה לא תנאים בחקיקה. אלה תנאים שנציבות שירות המדינה החילה על עובדי המדינה, ומי שמשלם בסוף את ימי המחלה האלה זה מדינת ישראל. אפשר להתווכח – נכון או לא נכון. אני בעניין הזה אומר שאם המדינה החליטה שהיא נותנת, רוצה לתת? תיתן. יכול להיות שפה צריך לתת שוויון. אבל בסוף אתה מגיע למעסיק הפרטי ואתה אומר לו שאם יש שני בני זוג – ולא שניהם עובדים; אחד החליט שמעניינת אותו הפילוסופיה היוונית העתיקה, והוא לומד פילוסופיה יוונית עתיקה. ובגלל שהוא לומד פילוסופיה יוונית עתיקה, במחלת ילד לא הוא יישאר לשמור, אלא העובדת תישאר לשמור. מי ישלם את ימי המחלה האלה? מדינת ישראל? לא מדינת ישראל. מי שישלם – – – << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> אתה מנסה לעודד תעסוקת חרדים ואתם בסוף כל הזמן תוקעים ברגליים. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת פורר להשלים את דבריו. תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מתנגד ברמה העקרונית, וחשוב לי שחבר הכנסת גפני ישמע את זה. חשוב לי, חבר הכנסת גפני. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> הרב גפני, חבר הכנסת גפני, אולי תשתכנע מדבריו. << קריאה >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר משהו מאוד פשוט. חבר'ה, ימי המחלה של העובד עולים כסף למעסיק. תגלו את זה. תגלו. << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> אז מה? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני יודע ש"אז מה", ואני יודע שלא אכפת לכם מה עולה למעסיק. << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> אתה רוצה שאנשים יצאו לעבוד. איך הם יצאו לעבוד? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רוצה דבר מאוד פשוט: מדינת ישראל, במשבר הכלכלי הכי גדול, מחליטה להטיל עוד הוצאות על מעסיקים, שתכניס מדינת ישראל את היד לכיס ותשלם למעסיקים. << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> או שאנחנו מעודדים אנשים לצאת לעבוד או שלא. זה אינטרס של החברה הישראלית. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואם אתה רוצה, כדי שהם ילמדו בכולל וזה חשוב לך – ואתה יודע לממן להם את הלימודים בכולל – תעביר את התקציב הזה גם למעסיק, כפיצוי על זמן שמישהו לומד בכולל והוא צריך לתת ימי מחלה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> כל מעסיק שלוקח אישה חרדית – – – אוי, תפסיק. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר דבר מאוד פשוט, אני אומר דבר מאוד פשוט. חברים, כשאתם רוצים לבוא למעסיקים הפרטיים, וטוב שאתם החלטתם, ונניח שזה נכון – אני יכול להתווכח איתכם גם על השימושים מתי אנחנו כן צריכים לתת את החופש הזה; לא בכל מחיר נותנים את החופש הזה. כשקבעו על אולפן לעולים – זה אולפן לעולים כדי שהעולה יוכל לצאת לעבודה. << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> אתה מדבר על ימי מחלה. זה משהו לגיטימי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כשקבעו קורס הכשרה מקצועית זה כדי שאותו אחד שעובר קורס הכשרה מקצועית יצא לעבודה. << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> זה בסיסי. זה בסיסי. אימא שהילד שלה חולה – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> פה אנחנו הולכים ונותנים הטבה למי שלא רק שלא עובד אלא גם לוקח תקציב מהמדינה, ועכשיו ניתן לו עוד הטבה. ועל חשבון מי? על חשבון האזרח הפרטי, שצריך לתת את הכסף. << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> עודד, אתה רוצה לעודד את האנשים האלה לעבוד, ריבונו של עולם. אתה סותר את עצמך. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> היא נורא מפריעה לי, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> כבוד השרה ינקלביץ', אני מבקש. << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> איך נעודד אנשים לעבוד אם נתקע להם כל הזמן ברגליים ברקסים? << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> כבוד השרה ינקלביץ', אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת פורר להשלים את דבריו. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> איזו מהות? האינטרס הלאומי של החברה הישראלית – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> השרה ינקלביץ', אני מבקש. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אין בעיה, שהמדינה תשלם. אין בעיה, שהממשלה תשלם. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גברתי השרה, אני לא יודע אם את השרה ה-34 או השרה ה-33 בממשלה הכי מנופחת בתולדות מדינת ישראל. << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> מה זה משנה? לא צריך – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה זה משנה. המשכורת שלך, כמו המשכורת שלי, ב-1 ביולי נכנסה פונקט, בלי שום בעיה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני רק מעדכן שתם הזמן. אני רק מאפשר לך להשלים את הדברים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא. אני רק מבקש לי להשלים את דבריי כי ממש לא אפשרו לי לדבר פה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> מאה אחוז. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> המשכורת של אותם מעסיקים תלויה על בלימה. הם לא יודעים אם תהיה להם פרנסה מחר בבוקר. ועכשיו אני רוצה להסביר לך עוד משהו לגבי אותן נשים חרדיות – את מונעת מהן לבוא לעבודה כי אותו מעסיק פרטי, שיודע שהעניין הזה עולה לו יותר כסף, ישקול פעמיים אם לקחת אותה לעבודה או לא; כי אחרת הוא היה יכול להגיד לה: גברתי, בעלך לומד – – – << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> זה פשוט לא נכון. בגלל ימי המחלה הוא לא ייקח אותה לעבוד? אז בגלל זה שיעבדו בשכר מינימום. אז שיעבדו – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מנהל איתך דו-שיח. את שרה. אם את רוצה, תרימי את היד ליושב-ראש, תעלי לפה ותדברי. את לא יכולה לנהל איתי דו-שיח. ואני מציע גם שתקשיבי כי לא כל האמת נמצאת אצלך. ולפעמים בן אדם קם בבוקר, לובש שכפ"ץ כדי להביא עבודה לעסק שלו ולא יודע איך הוא ישלם שכר לעובדים שלו – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת פורר, נא לסכם. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ובאים עכשיו ומחליטים להשית עליו עוד הוצאות. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אם אתם – ואני אומר את זה ליושב-ראש ועדת הכספים, כי התקציב יבוא אליך: אם אתה רוצה להשית עוד הוצאות, ואתה רוצה שאנחנו נתמוך בחוק הזה, ואתם חושבים, ומדינת ישראל חושבת, שזה חשוב, תתכבד מדינת ישראל ותפצה את המעסיקים – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כשזה מדינת ישראל – גם ככה אנחנו כאזרחים משלמים את המיסים האלה. כשזה המעסיק הפרטי – תפצו אותם. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת הרב גפני, תרצה להשיב? לשיקולך. עומדות לרשותך שלוש דקות מלאות. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – החוק הזה יחול – – – או לא, או שרק – – – תורה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> לא להאמין. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – זכויות פנסיה – – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חברת הכנסת מלינובסקי, השרה ינקלביץ', אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת גפני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת מרגי, אני מבקש לא לצעוק מהיציע. תודה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> זה לא יציע, אדוני. אדוני, זה לא יציע. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – החוק מדבר – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> קל וחומר במליאה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני אשמח אם תספר לי – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת פורר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת פורר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת פורר, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. בבקשה להוציא אותו. שיחזור להצבעה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – לקשישים ולקשישות. תתבייש לך. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת פורר, תצא החוצה. תודה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אנחנו הסכמנו ל-40 מיליארד – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת מרגי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – אחרי שהשרה יושבת פה ולא – – – משפט, אתה מוציא אותי מהאולם – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, חבר הכנסת מרגי. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – אתה לא מתבייש? << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> לא. תצא החוצה. תחזור להצבעה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> היא יושבת ולא נותנת לי להוציא מילה כשאני על הדוכן – אתה מוציא אותי מהאולם? תתבייש לך. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת גפני, בבקשה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> איפה ואיפה אתם נוהגים. הכי קל להכניס את היד לכיס של האזרח. הכי קל. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבקש ממך לצאת החוצה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תתביישו לכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה תתבייש, ואתה תתבייש. בושה. בושה וחרפה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בושה וחרפה. אתה לא תגיד על הפנסיות. תתבייש לך. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת מרגי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. (חבר הכנסת עודד פורר יוצא מאולם המליאה). << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כדי שלא תהיה אי-הבנה, אני מדבר על כל המקרים בהצעת החוק – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מדבר על כל המקרים שבהם שני בני הזוג אינם יכולים לבוא לשמור על הילד מכיוון שאו שאחד מבני הזוג עובד או שאחד מבני הזוג נמצא במערכת מוכרת שמחייבת את המדינה; כאשר אדם לומד באוניברסיטה, כאשר בן אדם נמצא באולפן לעולים חדשים – כל הנושא הזה. והכנסנו את העניין, שגם מוכר על ידי המדינה, של כולל, יום שלם. אני לא חשבתי – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גפני, אני מתפלא עליך – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא חשבתי – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תגיד גם בישיבה – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבקש בלי קריאות ביניים. תודה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא חשבתי – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תגיד. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – שיקרה דבר כזה. אני רוצה רק להגיד לכם: נער הייתי, וגם הייתי בהרבה הצעות חוק. הכנסת התקדמה בעניין הזה באופן דרמטי – לדאוג, בסופו של דבר, שאישה תוכל לצאת לעבוד, ושלא יהיו מניעים או מפריעים, ולא רק בשירות המדינה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – בבית – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבקש בלי קריאות ביניים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא שומע אותך. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חברת הכנסת מלינובסקי, אני מבקש בלי קריאות ביניים. << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני יודע שאת נגד נשים, במיוחד אם הן נשים של אברכים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חברת הכנסת מלינובסקי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא זוכר – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> השרה עומר ינקלביץ', אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. בבקשה, מספיק עם זה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא מכיר ולא זוכר מקרה אחד בעשר השנים האחרונות כאן בכנסת שלא הייתה תמיכה מקיר לקיר כאשר היה מדובר, במישרין או בעקיפין, בלעודד נשים לצאת לעבודה. על זה החוק מדבר. בסופו של דבר, המציאות בחוק הזה – – – << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> – – – אוכלוסיות מודרות, שקשה להן – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבקש בלי קריאות ביניים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> המציאות בחוק הזה אומרת שאישה תוכל לצאת לעבודה ללא הפרעה. אחד מהדברים – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – היא צריכה ללכת – – – << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – שחשוב לאישה שיוצאת לעבודה הוא שכאשר הילד שלה יהיה חולה יהיה מי שיוכל לשמור עליו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> החוק מדבר על עידוד נשים לעבוד, ואם מישהו רוצה להצביע נגד נשים בגלל שיש שם גם כולל יום שלם, שיצביע. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – זה נגד – – – << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת פורר לשוב למליאה לטובת ההצבעה. << קריאה >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << קריאה >> אני יכולה להגיב דקה מהמיקרופון? << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבקש לעבור להצבעה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני עולה מלמעלה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אם תרצה להצביע מכאן, אתה גם יכול. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני רוצה להצביע מלמעלה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> מאה אחוז. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התש"ף–2020, של חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר. אנחנו נעבור להצבעה בעוד רגעים ספורים, כדי שחבר הכנסת פורר יוכל להצביע ממקומו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני עובר להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 14 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התש"ף–2020, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תוצאות ההצבעה הן 58 בעד, 14 מתנגדים, אין נמנעים. אני מבקש לצרף את חברת הכנסת השרה אורלי לוי אבקסיס כתומכת בהצעת החוק, וכן את חברת הכנסת שרן השכל כתומכת, ואת חבר הכנסת סגן השר יואב בן צור כתומך. ואשר על כן, 61 בעד, 14 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. << הצח >> הצעת חוק דיני העבודה (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/24/23; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מתן כהנא) << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> הצעת חוק דיני העבודה (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, של חבר הכנסת מתן כהנא. יעלה ויבוא. עשר דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שלי היא הצעת חוק עם הרבה סעיפים, אבל הסעיף הכי חשוב בה הוא הסעיף שמחייב בוררות חובה בסכסוכים בשירותים חיוניים, כלומר איסור שביתה בשירותים חיוניים. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת כהנא להציג את הצעת החוק ולשמור על השקט באולם המליאה, לרבות ביציע. תודה רבה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> השרה חוטובלי, אחר כך את תבקשי ממני קיזוז, נכון? לפחות תקשיבי. רבים שואלים אותי למה צריך חוק כזה בעת הזו, הרי בקושי יש כאן שביתות. אז דבר ראשון, זה לא נכון. לפי נתוני ה-OECD, ביחס ל-1,000 עובדים אנחנו במקום רביעי בעולם בשביתות – לא מקום מכובד כל כך; אבל התשובה שאני נותן למי ששואל אותי את זה היא כמה פעמים השתמשו בעולם בפצצות אטום. ואני אומר שכשיש לך פצצת אטום, כשיש לך את נשק יום הדין, אתה לא צריך להשתמש בו. ולכן, כשיושב-ראש הוועד של רשות שדות התעופה אומר: אין מה לריב איתם, הרי בסוף הם תמיד מקבלים את מה שהם רוצים – אני אומר: הוא צודק; הוא יודע על מה הוא מדבר, כי יש להם את נשק יום הדין; יש להם את השלטר ויש להם את היכולת לשבות. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת רזבוזוב, אולי תשתכנע. << קריאה >> יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני כמעט משוכנע. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> משוכנע? אני מבקש רק לאפשר – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> כי כשההסתדרות תחליט, לא יהיה לנו חשמל. וכשההסתדרות תחליט, אנחנו לא נוכל להיכנס לארץ ולצאת ממנה. וכשההסתדרות תחליט, לא יהיו לנו יבוא ויצוא דרך נמלי הים. וכשההסתדרות תחליט, אף אחד מאיתנו לא ייסע ברכבת. אני שואל אתכם, מישהו יכול להסביר לי למה עובד בחברת שלטר מרוויח פי 2.5 מהשכר הממוצע במשק? מה, עובדים בחברת שלטר כל כך הרבה יותר טובים משאר העובדים במשק? למה עובד בחברת שלטר מרוויח 40% יותר מאשר עובד באותו מקצוע בחברה שאינה חברת שלטר? ולמה 200 עובדים בנמל חיפה קיבלו חצי מיליארד שקל פרוטקשן, פיצויים, מעבר למה שמגיע להם, כדי להואיל בטובם להסכים שיפתחו עוד נמל? אתם יודעים מה אפשר לעשות בחצי מיליארד שקלים? בחצי מיליארד שקלים אפשר לבנות 650 כיתות; בחצי מיליארד שקלים אפשר לקנות 72 קרונות חדשים לרכבת. מישהו יכול להסביר לי איך הגענו למצב שבו בחברת חשמל היו 3,000 עובדים באבטלה סמויה, בשכר ממוצע של 28,000 שקלים לאחד? וזה על פי נתונים של ועדת הרפורמה הממשלתית שבדקה את זה. מישהו יכול להסביר לי למה בנמלים היו 300 עובדים באבטלה סמויה, בשכר ממוצע של 31,000 שקלים? מישהו יכול להסביר לי איך נהג אוטובוס בחברת חשמל הרוויח 61,000 שקלים? מישהו יכול להסביר לי איך מנופאי בנמל אשדוד קיבל 60,000 שקלים? מה, הם עובדים יותר קשה מאלוף בצה"ל? יש להם יותר אחריות משר בממשלה? הם מטיסים מעבורת חלל? חברים, אסטרונאוט בנאס"א מקבל בין 19,000 שקלים בחודש ל-47,000 שקלים בחודש – אסטרונאוט בנאס"א. מה, המנופאי בנמל אשדוד עושה עבודה יותר קשה מאסטרונאוט בנאס"א? ומישהו מוכן להסביר לי איך, למען השם, ועד הכבאים כבר שלוש שנים מונע מלוחמי האש האמיצים שלנו להתאמן, ולאחרונה, בתמיכת ההסתדרות, הם לא מטפלים ברכבים שלהם, ובשביל מה – בשביל שנת צוהריים של הוועד? בשביל רכב יוקרה ליושב-ראש הוועד? אז אני אסביר לכם למה, זה קל: כי פשוט הם יכולים, כי יש להם את נשק יום הדין. יש להם שלטר והם יכולים לשבות. ואת זה החוק שלי בא לתקן. ואני שואל: איפה בנימין נתניהו, שלפני שלוש שנים אמר: "יודעים איך אפשר להשיג צמיחה של 5%? יש רק דרך אחת. חוק בוררות חובה" – איפה הוא, נתניהו? ואני שואל: איפה ישראל כץ, שרק לפני שנה וחודשיים אמר: "סיכמתי אתמול עם ראש הממשלה על קידום חוק בוררות חובה – – – חוק שאוסר על שביתות בשירותים חיוניים"? ואני שואל: איפה ישראל כץ שאמר "נחייב כל מפלגה בקואליציה לתמוך בחוק הזה"? ונראה איך יצביע ישראל כץ, שאמר: העיצומים הפראיים, והגיבוי החמור, והתמיכה של ניסנקורן וחבריו בהסתדרות, מחייבים את חקיקת החוק זה. החוק הזה, דווקא עכשיו, קריטי למדינת ישראל. אנחנו בהתחלה של ההתחלה של משבר הקורונה, וכבר עכשיו אנחנו שומעים את קריאות הקרב של ההסתדרות. חבריי חברי הכנסת, מי שבעד להפסיק את הפרוטקשן שהמדינה משלמת להסתדרות – שיצביע בעד. מי שנמאס לו שהאגודה העות'מאנית יכולה לכפות את עצמה על עובדים שלא רוצים אותה – שיצביע בעד. מי שנמאס לו שמנופאי ונהג בחברות השלטר מרוויחים מעל 60,000 שקל בחודש – שיצביע בעד. מי שמבין שבעת הזו מדינת ישראל חייבת חוק שירסן את ההסתדרות – שיצביע בעד. מי שרוצה שלוחמי האש האמיצים שלנו יחזרו להתאמן – שיצביע בעד. חבריי מהליכוד, איפה החמלה שלכם? איפה האכפתיות שלכם לאזרחי ישראל? איפה החברתיות שלכם? חבריי מהליכוד, איפה המדיניות הכלכלית שלכם? כל מי שישראל חשובה לו, כל מי שאזרחי ישראל חשובים לו, כל מי שאזרחי ישראל חשובים לו ולא קומץ של עובדי דור א' בחברות השלטר של ההסתדרות, כל מי שהוא חברתי אמיתי, כל מי שמבין שבעת הזו של הקורונה חייבים חוק שירסן את ההסתדרות – חייב להצביע בעד החוק הזה. תודה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מתן, רק תאמר לנו בבקשה מה דעתך על עבודה מאורגנת. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. על הצעת חוק – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מרגי, ארגוני העובדים הם אויב. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> – – דיני עבודה (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, ישיב סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת משולם נהרי. יעלה ויבוא. גם לרשותך, אדוני, עשר דקות. התבקשתי לציין גם את לוחות הזמנים בתשובה – עשר דקות. אני מבקש לעמוד בלוחות הזמנים. תודה. בכבוד, אדוני, עשר דקות. << דובר >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מטרת החוק היא להסדיר מחדש את היחסים שבין ארגוני עובדים לבין מעסיקים ובין עובדים לארגוני עובדים באופן שיאזן ביניהם ויביא להוגנות, אחריות, ושמירה על זכויות הפרט, וזאת בדגש על שמירת האינטרס הציבורי. הצעת החוק, שטומנת בחובה תיקונים משמעותיים ביותר בעולם דיני העבודה, עלולה להפר את האיזון ביחסי העבודה במשק ואף עלולה להוביל בחלק מהתיקונים לפגיעה ישירה בעובדים, בכוח המיקוח שלהם וביציגות שלהם, על ידי צמצום הנושאים שמהווים נושאים לסכסוך עבודה. בכל הנוגע – מה הרעש הזה שם? בכל הנוגע לזכות השביתה, כאשר בתי המשפט נדרשים לקבוע אילו פעולות מחאה עונות על הגדרת שביתה מוגנת הם מבחינים בין שלוש שביתות שונות במהותן, במשמעותן ובתוצאה המשפטית המחייבת לגבי כל אחת מהן: שביתה כללית, פוליטית ומעין-פוליטית – בג"ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה ובזק נ' בית הדין הארצי לעבודה: "שביתה כללית עניינה שביתה המכוונת בדרך כלל כנגד המעסיק המבקש לפגוע בזכויות העובדים, או המסרב לשפר תנאי עבודתם, שביתה שאפשר שתהיה מכוונת גם כנגד הריבון כשזה פועל במעמדו כמעביד – – –". שביתה כזאת מקובלת כשביתה לגיטימית. שביתה פוליטית טהורה מכוונת כנגד הריבון לא במעמדו כמעסיק, אלא כמי שמופקד על קביעת מדיניות כלכלית כוללת, שאינה מקובלת על ציבור עובדים הסובר כי מדיניות כזו תצר צעדיהם ותפגע ביכולתם להתמודד עם קביעת זכויותיהם כעובדים. זוהי שביתה הנחשבת לא לגיטימית, באשר היא מבקשת לערער את סמכותו של הריבון לקבוע מדיניות כלכלית בראייה רחבה של טובת הציבור – – –". השביתה המעין-פוליטית הנמצאת בתווך: מדובר באותם מקרים "שבהם שובתים העובדים בנושא שאינו קשור ישירות לתנאי עבודתם במובן הצר אך משפיע עליהם באופן ישיר. כך, כאשר יצביע מבחן המטרה העיקרית על קיום השפעה ישירה על זכויות העובדים, גם אם שובתים הם כנגד הריבון, יתייצב בבית הדין לעבודה" ויכתיר את שביתתם כמעין-פוליטית, אשר תזכה את העובדים בזכות לשבות שביתת מחאה קצרה בלבד. << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> אדוני, כל מה שאתה אומר תומך בלהצביע בעד החוק. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> סוף דבר – הכול נשמע, ומי שיש לו סבלנות רק מרוויח, והפזיזות מן השטן. << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> ועל ראש הגנב בוער הכובע. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> הצעת החוק מסווגת מראש את סוג השביתה, מבלי שנבחנת ההשפעה בכל מקרה קונקרטי על זכויות העובדים ותנאי העבודה שלהם במקום העבודה, במקום להותיר לבית הדין לערוך את האיזונים הדקים בין סוגיית השביתות והמשמעויות שלהן, כפי שנעשה כיום. הוראות הצעת החוק בעניין זכות השביתה פוגעות בחופש ההתארגנות ובחירותם של העובדים לשבות. ההצעה מקנה לכנסת סמכות לכפות על הצדדים לסכסוך עבודה הליך בוררות. בחוק הקיים כיום יש הלימה דומה, סעיף 37ה, שמפנה לתוספת לחוק, ושם נקבע כי הסכסוך יבורר על פי בקשת אחד הצדדים בוועדה פריטטית של נציגי הצדדים. עד כאן אתה מסכים איתי? << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> בסך הכול בכיוון. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> בכיוון, יפה. לעניין התיקון בחוק הגנת השכר, חשוב לציין כי גובה דמי הטיפול כבר מוסדר בתקנות (מקסימום דמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשמ"ח–1988. בנוסף, ההצעה מבטלת התייעצות עם הארגונים הרלוונטיים ובכך פוגעת באופן חקיקת דיני העבודה, ובשיח בין הצדדים הרלוונטיים בטרם גיבוש חקיקה. בתיקון חוק הודעה מוקדמת, הסעיף שבו הוצע לאפשר למעסיק לפטר עובד משיקולים של אי-התאמה או צמצום מבלי שניתן יהיה לבקש סעדים מבית הדין, מניעה או עיכוב, עלול להקשות על העובד לטעון טענות לאפליה ולפיטורים שלא כדין. בנוסף, כיום מעסיק מחויב לשלם חודש הודעה מוקדמת בעד שנת עבודה של העובד. תכלית ההודעה היא לאפשר לעובד לחפש עבודה ולאפשר לו זמן התארגנות כשהוא עדיין עובד ומקבל משכורת. תכלית זו אינה מתייתרת גם במצב שבו המעסיק מצא לאחר תקופה ארוכה שיש אי-התאמה או שיש פיטורי צמצום, ולא ברור למה העובד צריך להיפגע ולקבל רק מחצית חודש. בתיקון חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז–1957, ישנו סעיף המטיל אחריות פלילית על ארגונים שיחייבו בדמי טיפול בניגוד להסכמת העובד. סעיף זה פוגע בחופש ההתארגנות, וכן נוגד את האמנות הבין-לאומיות המגינות על חופש ההתאגדות – אמנה מס' 87 – – << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> זה מקובל בהרבה מדינות בעולם. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת מתן כהנא, יתאפשר לך אחר כך לעלות לשלוש דקות להביע את עמדתך. לא להפריע. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> – – בדבר חופש ההתאגדות והגנת הזכות להתארגן, שנחתמה בחודש יולי 1948 ואושררה ב-28 בינואר 1957. ועדת השרים שדנה בנושא החליטה לדחות בשלושה חודשים את הדיון בנושא – ואם אדוני ימתין ייתכן שיצליח גם לשכנע אותם. עד אז, הממשלה מתנגדת. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לסגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת משולם נהרי. לבקשת חבר הכנסת מתן כהנא, המציע, יעלה ויבוא. לאדוני עד שלוש דקות. << דובר >> מתן כהנא (ימינה): << דובר >> רגע, אל תתחיל. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אנחנו ניתן לך אותן במלואן ונקשיב בקשב רב גם כן. בבקשה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, חוק בוררות חובה, חוק למניעת שביתות בשירותים חיוניים, יעשה סוף לבריונות של ההסתדרות וועדי השלטר. החוק הזה ישחרר את אזרחי ישראל אחת ולתמיד מגחמותיהם של האגודות העות'מאניות – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מול האסירים – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> – – והחוק הזה ישחרר את המשק מלפיתת הסוציאליזם ויאפשר לכלכלה לצמוח. ואני פה שואל את חבריי מהליכוד – מיקי מכלוף זוהר, איך אתה תצביע על החוק, כשבנימין נתניהו אמר שזו הדרך להשיג צמיחה של 5% במשק? ואני שואל את חברי מהליכוד ניר ברקת: איך אתה תצביע על החוק שישראל כץ, שר האוצר, אמר שצריכים לחייב את כל חברי הקואליציה להצביע בעד החוק הזה? ואני שואל את חברי גדעון סער – – – << קריאה >> גדעון סער (הליכוד): << קריאה >> הוא לא מחויב – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> אני שואל את חברי גדעון סער – אני אומר לך, גדעון סער: אם אתה רוצה להפסיק את הפרוטקשן שמדינת ישראל משלמת להסתדרות, תצביע בעד. << קריאה >> גדעון סער (הליכוד): << קריאה >> תצטרפו לממשלה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> ואני אומר – מי פה עוד מהליכוד? << קריאה >> גדעון סער (הליכוד): << קריאה >> תצטרפו לממשלה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> ואני אומר לחברי השר אוחנה: אם נמאס לך מהאגודות העות'מאניות, נמאס לך שהן כופות את עצמן על עובדים שלא רוצים אותן, תצביע בעד. מי עוד פה? ואני אומר לשרה גילה גמליאל: אם נמאס לך שנהגי אוטובוס בחברת חשמל ומנופאים בנמל חיפה מרוויחים יותר מאסטרונאוטים בנאס"א, תצביעי בעד. אני קורא מפה לכל חבריי בליכוד, ואני שואל אתכם: איפה החמלה שלכם על אזרחי ישראל? אני שואל פה את חבריי מהליכוד: איפה הדרך הכלכלית שלכם? כל מי שמדינת ישראל חשובה לו, כל מי שנמאס לו שההסתדרות כופה את עצמה עלינו, כל מי שמבין שבעת הזו הדרך להתמודד עם הקורונה זה לרסן את ההסתדרות, חייב להצביע בעד החוק הזה. תודה רבה. נעבור להצבעה שמית. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. אנחנו, לבקשת 20 חברי כנסת, נקיים הצבעה שמית על הצעת חוק דיני העבודה (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, של חבר הכנסת מתן כהנא. מזכירת הכנסת, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – נגד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד גלעד ארדן – נגד גבי אשכנזי – נגד יעקב אשר – נגד אוריאל בוסו – נגד דוד ביטן – נגד רם בן ברק – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד יואב בן צור – אינו נוכח אורנה ברביבאי – נגד אליהו ברוכי – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – נגד יוסף ג'בארין – נגד יאיר גולן – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – נגד עוזי דיין – אינו נוכח אבי דיכטר – נגד צבי האוזר – אינו נוכח ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – נגד יועז הנדל – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת מיכל וונש – נגד הילה וזאן – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד תמר זנדברג – נגד ציפי חוטובלי – נגד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת מיקי חיימוביץ' – נגד אליהו חסיד – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – נגד יעקב טסלר – נגד דסטה גדי יברקן – נגד היבה יזבק – נגד עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – בעד ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת עופר כסיף – נגד אופיר כץ – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח פטין מולא – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי קונין – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד יעקב מרגי – נגד משולם נהרי – נגד אבי ניסנקורן – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – אינה נוכחת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – בעד אופיר סופר – בעד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח גדעון סער – נגד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – נגד עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד טלי פלוסקוב – נגד אורלי פרומן – אינה נוכחת תהלה פרידמן – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח רפי פרץ – נגד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת עינב קאבלה – נגד אנדרי קוז'ינוב – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת עידן רול – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד אנטאנס שחאדה – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד רם שפע – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> מזכירת הכנסת תקרא פעם שנייה את שמות חברי הכנסת שלא נכחו ומעוניינים להצביע, כמובן מוזמנים להגיע לאולם המליאה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת דוד אמסלם – אינו נוכח יואב בן צור – נגד קרן ברק – אינה נוכחת יאיר גולן – נגד מאי גולן – נגד יואב גלנט – אינו נוכח בנימין גנץ – אינו נוכח עוזי דיין – אינו נוכח צבי האוזר – אינו נוכח יועז הנדל – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח יוליה מלינובסקי קונין – אינה נוכחת אבי ניסנקורן – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – אינה נוכחת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – בעד אורלי פרומן – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת יואב קיש – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת עידן רול – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח רם שפע – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> ישנם חברי כנסת שעדיין לא הצביעו ומעוניינים להצביע? לא. אשר על כן, תמה ההצבעה. מזכירת הכנסת תספור ותקריא את תוצאות ההצבעה. ובכן, תוצאות ההצבעה על הצעת חוק דיני עבודה (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, של חבר הכנסת מתן כהנא, הן 64 מתנגדים, עשרה תומכים. הצעת החוק לא התקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה מתנגדים? << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> 64 מתנגדים, עשרה תומכים. הצעת החוק לא התקבלה. << הצח >> הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון – ביטול החוק), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/800/23; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני עובר להצעת החוק הבאה בסדר-היום: הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון – ביטול החוק), התש"ף–2020, של חברי הכנסת אנטאנס שחאדה, סמי אבו שחאדה והיבה יזבק. ינמק חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. יעלה ויבוא. לרשותך, אדוני, עשר דקות, בבקשה. << דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההצעה שמוגשת, הצעת החוק שבה אני מציע בעצם לבטל את התיקון לחוק, או את תיקון מס' 4 לחוק הרשות לפיתוח הנגב – אם כי כל החוק הזה צריך ביטול ועדכון כדי שישרת לאמיתו של דבר את התושבים ותושבי הנגב. לשרת אותם – לתת להם אפשרות להתפתח, להקים יישובים ולהתפתח ולספק תשתיות בסיסיות לכל יישובי או תושבי הדרום, בעיקר התושבים הבדואים, שכל השירותים הללו נגזלו מהם, אפילו ממה שנשאר מהקרקעות והאדמות רוצים לנשל אותם. ותראו איזה פלא, כל התשתיות הלאומיות – אנחנו מדברים על תשתיות גז, תשתיות רכבת – יעברו דווקא בכפרים הלא-מוכרים והמוכרים של הבדואים בנגב. לענייננו, החוק הזה הוא תיקון, יש פה עוול ויש פה כדי אפליה וטובות הנאה לאוכלוסייה מצומצמת ביותר, פעם ראשונה על חשבון כלל הציבור, ערבים ויהודים באזור, אבל גם ביתר שאת כלפי האזרחים מהאוכלוסייה הבדואית בנגב. לפי התיקון – נחזור לדברי ההסבר שהוגשו בשנת 2017 עם תיקון החוק ותקשיבו למילים, תקשיבו לניסוח שהוצע בחוק, אדוני היושב-ראש. תיקון מס' 4 האמור הוא תיקון שהסדיר בשנת 2010 את מעמדן של חוות הבודדים בנגב. חוות הבודדים, למי שלא יודע, זה חוות שמשתרעות על מאות דונמים, עשרות דונמים, למשפחה אחת בלבד. כשמה כן היא, חוות בודד, בודד המשתלט על עשרות דונמים ועושה כראות עיניו באזור הזה. אחר כך, אחרי שהשתלטו על הקרקע, המדינה באה והסדירה את ההשתלטות. בלשון החוק, אותן חוות בודדים הן מיזמים חקלאיים-תיירותיים משולבים, בין היתר אפשר החוק את המשך קיומן של חוות בודדים, שהיו קיימות ערב כניסתו לתוקף של התיקון. לגבי אותם מיזמים קיימים, נקבעו במסגרת תיקון מס' 4 הוראות מעבר, שלפיהן הוקמה ועדה בין-משרדית המוסמכת להמליץ לשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל – קרי ייהוד הנגב והגליל – לאשר את המשך פעולתן. המדינה באה כדי לספק אמצעים לאותו גזל אדמות, לאותה השתלטות על אדמות, והקימה מנגנונים כדי להכשיר את ההשתלטות על הקרקע ולהקל את אישורן. לשם כך יש המלצה לשר. בין התנאים שבוחנת הוועדה הבין-משרדית לשם המלצה לשר על אישור מיזם קיים: האם המיזם הוקם או פעל בתמיכה ובסיוע של משרדי הממשלה? זאת אומרת, האם ההשתלטות הייתה באמצעות עזרה ממשרדי הממשלה? בתיקון האמור משנת 2010 נקבע כי לצורך מתן המלצה אם לאשר את המשך קיום המיזם תבחן הוועדה הבין-משרדית גם את מידת ההיתכנות התכנונית. בכל זאת רצו, בכל זאת חשבו שאולי המיזם אינו מתיישב עם תוכניות פיתוח או תכנון קיים באזור ולכן רצו לבדוק היתכנות תכנונית של המיזם. לאחר שניתן אישור של השר, השלב הבא לפי החוק הוא מתן זכויות בקרקע. אחר כך נותנים זכות בקרקע. זאת אומרת, מקילים את שלב התכנון, נותנים להם שנים – שנתיים, שלוש – כדי לתכנן ואחר כך עוזרים להם בהסדרת הבעלות על הקרקע, הסדרת ההשתלטות. לעומת זאת, אם נשווה את יחס המדינה, אותן רשויות תכנון, אותם משרדים, אותם משרדי ממשלה, כאשר מדובר על אלפי תושבים בדואים בנגב, התהליך הפוך לגמרי: קודם הורסים, קודם מגרשים, קודם שוללים, קודם לא מספקים תשתיות ושירותי מים, חשמל, שירותים – צרכים בסיסיים שאינם מסופקים לאזרחים – אחר כך אומרים להם: בואו נבדוק, בוא נתכנן ובואו תבקשו אישורים. אבל תראו איזה פלא, בדברי ההסבר של התיקון ב-2017, תקשיבו מה כתוב שם: מאז שנחקק תיקון מס' 4 בשנת 2010 נתקלו בעלי החוות, איזה מסכנים, שהגישו בקשות לקבלת אישור השר להמשך הפעלת החוות בקשיים שונים ביישום החוק – כאילו, כל ההקלות שסופקו להם, כל התנאים המקילים, זירוז תהליכי תכנון וזירוז בעלות על הקרקע, זה לא מספיק – בין היתר עקב פרשנות מצמצמת שניתנה למונח "היתכנות תכנונית". זאת אומרת, הם פתאום הבינו שיכול להיות שתהיה סתירה בין תוכניות קיימות לבין אותה השתלטות על הקרקע של, לפעמים, אלפי דונמים – – – << קריאה >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אז עקפו את מינהל התכנון. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיוק, בדיוק. היתכנות תכנונית הייתה מכשול, אמרו, אוקיי, נסיר גם את המכשול הזה מדרכם של אותם "יזמים", במירכאות, שהשתלטו על הקרקע. ואתם יודעים למה המדינה מעודדת אותם? כי זה המשך לאותו רציונל, לאותה מנטליות של השתלטות על קרקע ערבית עכשיו גם בנגב, ולאותה מנטליות ואותם יעדים של הממשלה להצר ולהגביל את האפשרות להתפתחות היישובים הבדואיים בנגב. אז מה עשו אחר כך? תקשיבו: בשנת 2017 תוקנו הוראות המעבר שנקבעו בתיקון מס' 4, הוראות המעבר הנוגעות למיזמים הקיימים, ובתיקון החוק נקבע מועד לקבלת החלטה של הוועדה הבין-משרדית כדי לזרז – עוד פעם לזרז – את הטיפול בבקשות. תחמו – שנתיים. יש למדינה לעבוד שנתיים כדי לענות ולספק את מבוקשן של חוות הבודדים בנדון. לפי החוק, על הוועדה הבין-משרדית למסור המלצתה לשר בתוך שנתיים. ועוד נקבע כי אם לא מסרה הוועדה את המלצתה לשר במועד כאמור – תקשיב, אדוני היושב-ראש – רואים אותה כאילו המליצה לשר לאשר את המיזם. אתם מבינים מה זה, היא לא חייבת להגיש המלצות, ורואים את זה כך שהיא המליצה לשר לקבל את הבקשה. עוד נקבע כי הוועדה הבין-משרדית לא תבחן עוד את מידת ההיתכנות התכנונית – כי לפעמים, מה לעשות, יש התנגשות בין פרויקטים ותכנון ארצי לבין היעדים של החווה או של חוואי שהשתלט על הקרקע – וכי כל ההיבטים הנוגעים לדיני התכנון והבנייה ייבחנו על ידי מוסדות התכנון. דרך אגב, שלשום בוועדת הכלכלה התברר שוועדות התכנון אינן נמצאות בוועדה, ורמ"י – רשות מקרקעי ישראל – אינה חברה בוועדה. אבל תקשיבו מה עשו: במקום היתכנות תכנונית נקבע כי תבחן הוועדה הבין-משרדית את מידת התאמתו של המיזם לפעילות – זאת עמדה פעילות, עמדה אידיאולוגית – כמיזם חקלאי-תיירותי משולב. יש עוד הרבה הערות והרבה דוגמות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חוק זה, חוק הרשות בכללותו – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש שר באולם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שני סגנים מסיעה אחת זה כמו שר. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שני סגנים לא שווה שר. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הייתה שרה, כן. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבקש לצאת להפסקה בדיוני המליאה עד שייכנס שר לאולם. תודה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:49 ונתחדשה בשעה 13:53.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, אני מזמין אותך לסיים דקה אחרונה של הצגת הצעת החוק. ברוך הבא, כבוד השר, אני סמוך ובטוח שבתפקידך הקודם היית נוהג כמותי. כבודה של הכנסת יקר גם לליבך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה. אדוני, שתי דקות לרשותך, בבקשה. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לסיכום, חבריי חברי הכנסת, חוק הרשות לפיתוח ולייהוד הנגב – דינו בטל. חוק זה מפלה הן כלפי כלל האוכלוסייה והן כלפי האוכלוסייה הערבית, הבדואית בנגב. החוק הכשיר את קיומן של חוות בודדים שנבנו על השתלטות – בעצם השתלטות על הקרקע, ואלה שיזמו את החוק עכשיו רוצים להמשיך במדיניות נוספת כדי להרוס את כלל היישובים הבדואים בנגב. החוק מבטיח שקרקעות אלה נשארות מחוץ לתחום השוק החופשי, הן מחוץ לתחום קנייה ומכירה בשוק החופשי, כדי להמשיך את השליטה באותן קרקעות, והוא מונע ומגביל כל אפשרות להתפתחות היישובים הבדואים באזור. ותראו איזה פלא גם כן, רוב החוות, מבחינת תיחום, מתחמות יישובים בדואיים בנגב. תודה רבה. אני מקווה שחברי הכנסת יפסיקו את העוול הזה ויתמכו בביטול החוק. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה, אדוני. מיותר לומר שחידשתי את ישיבת המליאה – לפרוטוקול, כמובן – מייד עם תחילת דבריו של חבר הכנסת שחאדה. ישיב על הצעת החוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון – ביטול החוק), התש"ף–2020, סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> היושב-ראש, כשאתה מעלה את ההצעה, תגיד: מי בעד ייהוד הגליל ומי בעד – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אנחנו מדברים על הנגב, אתה צריך לעקוב. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> על הנגב – – – אותו דבר, אותו שורש. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> עשר דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. << דובר >> סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, במענה על הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ף–2020, החוק שמבוקש לבטלו כולל שני חלקים: הראשון הסדרת הקמת מיזמים חקלאיים תיירותיים בנגב; והשני הוראת מעבר – הסדרת מעמד של חוות הבודדים שהוקמו במקומות שונים בנגב באמצעות הקצאות פטורות ממכרז, אשר לאורך השנים חרגו ממטרות החוזה המקורי ונפתחו נגדן הליכי אכיפה והופסקו התמיכות הממשלתיות. שכן – אנטאנס שחאדה, אתה הגשת את הצעת החוק; אם אחמד טיבי לא יפריע לך, תשמע מה אני רוצה לענות. תודה. נפתחו נגדן הליכי אכיפה והופסקו התמיכות הממשלתיות, שכן מעמדן החוקי בקרקע לא הוסדר, מאחר שרשות מקרקעי ישראל סירבה להאריך את החוזים המקוריים שנחתמו. על כן, ובשל הצורך להגן על אינטרס ההסתמכות של בעלי החוות, נקבעה בחוק הוראה כי רשות מקרקעי ישראל תקנה זכויות בקרקע למי שניהל מיזם חקלאי או תיירותי אשר יהפוך בעקבות ההסדרה למיזם תיירותי משולב. לשם המשך ניהולו, נדרשת המלצת הוועדה בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק וכן אישור השר. לנוכח האמור לעיל, ובשל אינטרס ההסתמכות, אנחנו ממליצים להתנגד לחוק, אבל אני רוצה קצת יותר לפרט. חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) כולל שני חלקים: הראשון נועד להסדיר את הקמתם של מיזמים חקלאיים תיירותיים חדשים בנגב באמצעות מתן המלצת הרשות לפיתוח הנגב להקצאת מקרקעין לשם הקמת המיזם, לאחר שקיבל את אישור השר לפיתוח הנגב והגליל והמלצת ועדה בין-משרדית שהוקמה בחוק. השני הוא למעשה הוראת מעבר. זה מה שאמרנו שנועד להסדיר את מעמדן של חוות הבודדים שהוקמו במקומות שונים בנגב. חוות אלו, ברובן הגדול, החלו את דרכן בקרקעות שהוקצו בידי רשות מקרקעי ישראל בפטור ממכרז. לאורך השנים, כמו שאמרתי, הן חרגו מהמטרות שלשמן הוקצו להן אותן קרקעות, ומשכך לא חודשו החוזים. חשוב לציין, כי במהלך פעילותן, חלק מהחוות זכו לתמיכה ממשלתית כזו או אחרת, הן בקבלת מענקים מסוגים שונים והן בהקצאת אמצעי ייצור חקלאיים. עם זאת, ונוכח הפרות החוק שנעשו בחוות לאורך השנים, הורה היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2007 על קידום הליכי אכיפה נגדן, במקביל להנחיה שלפיה לא יינתנו עוד תמיכות ממשלתיות לחוות אשר מעמדן החוקי אינו מוסדר בקרקע. בהתאם לכך, רמ"י סירבה להאריך את החוזים המקוריים שנחתמו לגבי המקרקעין, כך שישיבתן של חוות אלה הפכה לבלתי חוקית גם בהיבט של תפיסת הקרקע בתחומי החוזה המקורי. בהוראות מעבר נקבע כי רמ"י תקנה זכויות במקרקעין, למעשה בפטור ממכרז, למי שמנהל מיזם חקלאי או חקלאי-תיירותי בנגב לשם המשך ניהולו. הקניית הזכויות כאמור תיעשה לאחר המלצה של הוועדה וקבלת אישורו של השר, ויהיה ניתן להקנות זכויות למיזם כאמור רק בהתקיימם של כמה תנאים מצטברים, שבהם, בין היתר דרישה לקיומו של חוזה על הקרקע בין בעלי החווה לבין רמ"י שנחתם לפני תחילת החוק, וכן התאמת המיזם לניהול כמיזם חקלאי-תיירותי. מטרת הוראת המעבר הייתה להגן על אינטרס ההסתמכות של בעלי החוות, שהקימו אותן בתמיכה ובעידוד של המדינה, גם אם הייתה זאת חלקית, ככל שישנה הצדקה ואפשרות להגן על אינטרס זה. נציין כי בעת שנחקקה, הוראת המעבר כללה גם דרישה להיתכנות תכנונית לקיומה של החווה במקרקעין שבהם היא נמצאת. בשנת 2017 תוקנה הוראת המעבר כך שהדרישה להיתכנות תכנונית נמחקה ממנה. סטטוס יישום החוק – – – << קריאה >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כבוד סגן השר, שאלה: למה מינהל התכנון לא נכלל בוועדה הבין-משרדית? למה עקפו אותו? הוועדה בין-משרדית – – – << דובר_המשך >> סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל יואב בן צור: << דובר_המשך >> עכשיו, כשמינהל התכנון חזר למשרד הפנים והשר לפיתוח הנגב והגליל אחראי גם על מינהל התכנון – הוא גם שר הפנים – אני מאמין שעכשיו מינהל התכנון ייכנס גם בתוך הוועדות הללו. אני מקבל את הערתך, ואנחנו – בעזרת השם. רבותיי, סטטוס יישום החוק עובר לתיקון: ניתן אישור השר מכוח החוק לגבי החוות ברמת הנגב שלגביהן אושרה תוכנית מתאר מחוזית המאפשרת הסדרה של חלקן. תוכניות מפורטות לגביהן אושרו או מצויות בהליכי אישור. החוות בצפון הנגב, אשר בנוגע לרובן המוחלט המצב התכנוני אינו מאפשר את קיומן, נדונו בוועדה לאחר קבלת התיקון לחוק. עד כה העבירה הוועדה המלצה חיובית לגבי מרבית הבקשות שהוגשו לוועדה – לגבי חוות הנגב הצפוני – וכמחצית מהמיזמים אף קיבלו את אישור השר. הצעת החוק מבקשת לבטל את תיקון מס' 4. נוכח המתואר לעיל, לביטול החוק בשלב הזה ישנן שתי השלכות. הראשונה, ביטול ההסדר הקבוע ביחס להמלצות הרשות לפיתוח הנגב ואישור השר לגבי הקמת מיזמים עתידיים. לעניין זה אנחנו סבורים כי יש טעם בביטול ההסדר שנקבע בתיקון מס' 4, אשר קובע הליך בחינה מקצועית ספציפית לצורך הקמתם של מיזמים כאמור. למותר לציין כי מיזמים אלו – ככל שתחליט רמ"י לשווקם – יוקצו בהליך מכרזי פתוח. השנייה, ביטול הוראת מעבר אשר מאפשרת הקצאת מקרקעין למיזמים שהוקמו בעבר. כאמור, הוועדה סיימה לדון והעבירה המלצות ביחס למרבית הבקשות שהוגשו אליה, ואישורי השר ניתנו לגבי חוות דרך היין וכמחצית מחוות הנגב הצפוני. לכן ביטול ההוראה ימנע לכאורה את האפשרות להשלים את התהליך ולהקנות זכויות במקרקעין ללא מכרז למיזמים אשר אושרו בידי השר וטרם חתמו על חוזים עם רשות מקרקעי ישראל. מדובר בעיקר בחוות הנגב הצפוני. לעניין זה אנחנו סבורים שאין הצדקה לביטול ההסדר הקיים וצריך לאפשר את השלמת התהליך שנקבע בחוק. שלא כאמור בדברי ההסבר, אנחנו סבורים כי אין בהכרח קשר בין ההסדר הקיים בתיקון מס' 4 לבין הסדרתם של שימושים אחרים בקרקע באזור הנגב, ולעניין זה קיימים מסלולי הסדרה אחרים. נוכח האמור, אנו סבורים כי יש להתנגד לחוק. הצעה כזאת כבר נדונה בעבר, וגם היא נדחתה. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל יואב בן צור: << דובר_המשך >> ולכן, אדוני חבר הכנסת שחאדה, יכול להיות שיש בחלק מהדברים שלך דברים של טעם, ועליהם נדבר בהזדמנות אחרת. אבל עכשיו אנחנו מבקשים מחברי הכנסת להתנגד לחוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לסגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. המציע מבקש להתנגד, ועל כן עומדות לרשות שלוש דקות. יעלה ויבוא חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. << דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד סגן השר, בנגב – אדוני סגן השר, בנגב יש כ-200,000–220,000 תושבים ערבים בדואים, שמהווים כ-30% מהאוכלוסייה בנגב. הם גרים רק ב-2.5% מהקרקעות בנגב. לעומת זאת – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> 90% מהנגב הוא שומם – – – << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לעומת זאת יש בודדים – יש 25 חוות והוסדרו 20, שהן פרומיל מהאוכלוסייה, זה לא נספר, והם שולטים על מאות דונמים של קרקע. והמדינה מסירה את כל המכשולים כדי לאשר ולתכנן ולהקל על תהליך התכנון. לעומת זאת, ביישובים הבדואיים עושים הכול כדי למנוע תכנון וכדי להקשות עוד יותר על האוכלוסייה. אני מבקש ממך שתיקח יוזמה ותיקח אחריות כדי להסדיר את מצב התושבים הבדואים – איפה שהם נמצאים – ולספק תשתיות ראויות, חשמל, מים, שירותי בריאות, שירותי ביוב, חינוך. זה חסר לכל התושבים שם. הם נרדפים. באים אלה שרוצים להשתלט על הקרקע ונטפלים לאוכלוסייה הזאת, כמו תנועת רגבים, שתפקידה הוא רק להתנכל לתושבים הבדואים בנגב. תודה רבה. אני מציע, אדוני סגן השר, לתמוך בהצעה שלי ולבטל את החוק, כדי להתגבר על מכשול זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אנטאנס שחאדה. אני מבקש לעבור להצבעה על הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון – ביטול החוק), התש"ף–2020, בקריאה טרומית. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון – ביטול החוק), התש"ף–2020, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> ובכן, תשעה תומכים, 36 מתנגדים. אני מבקש לצרף את הצבעתה של חברת הכנסת שרן השכל כמתנגדת להצעת החוק, ואת הצבעתו של חבר הכנסת ווליד טאהא כתומך בהצעת החוק, וכן חבר הכנסת סגן השר יואב בן צור כמתנגד להצעת החוק. << קריאה >>קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> הצבעת? לא הצבעת? אני אצרף – כמתנגדת, נכון – גם את חברת הכנסת מאי גולן. אשר על כן, 39 מתנגדים, עשרה תומכים. אני קובע שהצעת החוק לא התקבלה. הצעת החוק הבאה בסדר-היום: הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – הקצאת תקציב שנתי לתרבות והאומנות), התש"ף–2020, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. תעלה ותבוא. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברת הכנסת מרב מיכאלי? יש הצעת חוק מוצמדת להצעת חברת הכנסת, גם היא לא יכולה לעלות. << הצח >> הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/647/23; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעה הבאה – הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים, של חבר הכנסת עידן רול. איפה חבר הכנסת עידן רול? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> יוראי להב? מישהו אחר יכול? בבקשה, אתה יכול לעלות להציג את החוק שלך. תודה רבה, אני מזמין את חבר הכנסת עידן רול. יש לך חמש דקות, כי חילקתם ביניכם. << דובר >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול חבר הכנסת בני גנץ פשוט – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> מי שצריך להשיב זה יואב קיש. הוא גם לא נמצא. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתמול חבר הכנסת בני גנץ פשוט שיקר בריאיון, כשהוא אמר שיש עתיד – שכשאנחנו היינו בממשלה הצבענו נגד חוק הפונדקאות. יכול להיות שהמקור לבלבול הוא חוסר ההתעמקות שלו בפרטים – זה דבר ידוע. ישבתי איתו על נושא הקהילה הגאה כבר כמה פעמים. אבל בכל מקרה זה פייק, כי כשאנחנו ביש עתיד היינו בממשלה, לא היינו בממשלת אחדות, לכאורה, עם הליכוד; אנחנו היינו בממשלת נתניהו יחד עם הבית היהודי – בשיא כוחו אז – ואנחנו הכנסנו לקווים הקואליציוניים את חוק הפונדקאות לקהילה הגאה, וגם דאגנו, למרות התנגדות עזה של הבית היהודי, להעביר את החוק הזה, ממש כאן במליאה, בקריאה ראשונה, ואפילו ראש הממשלה נתניהו הצביע בעד. אני מזכיר לבנימין גנץ, שאוהב מאוד לחקות את נתניהו, שיש לו הזדמנות היום לעשות את אותו דבר, כמו שעשה נתניהו ב-2014, ולהצביע בעד חוק הפונדקאות לקהילה הגאה. אנחנו שומעים כל הזמן, מיום שהוקמה ממשלת הפייק-אחדות הזאת, שכחול לבן נכנסה לממשלה כדי להשפיע מבפנים. אז השבוע ראינו דוגמה מעולה איך לא משפיעים מבפנים – או משפיעים לרעה – כשביום ראשון בבוקר שר המשפטים ניסנקורן, שהוא ראש הוועדה לענייני שרים לחקיקה, דחה את חוק הפונדקאות – שעליו הוא חתום; עליו בני גנץ חתום; עליו כל כחול לבן חתומים במסגרת המצע; חוק שעליו התחייב בני גנץ בפני כל ארגוני הקהילה הגאה שהבאתי לפגוש אותו. פשוט דחו את החוק בלי למצמץ. הוא הגדיל לעשות, ניסנקורן, כשבערב הוא הגיע לעצרת של הקהילה הגאה, עצרת המחאה שלנו למען שוויון זכויות. הוא הגיע לירושלים כדי לעשות סלפי עם הקהילה, למרק את המצפון שלו ולחשוב שוואללה, זה עובד עלינו. אז אני פה כדי להזכיר לכם שם, בכחול לבן, שהתרגילים האלה פשוט לא עובדים עלינו. תעשו לנו טובה, או שאתם בעדנו או שאתם נגדנו, ואנחנו לא קונים יותר דיבורים. אנחנו סיימנו עם זה כבר שנים אחורה. הדרך היחידה של כחול לבן ושל הממשלה הזאת להיות בעד הקהילה הגאה, כפי שהבטחתם, זה להצביע בעד שוויון זכויות מלא בחוק. אתם יכולים להתחיל עכשיו, בחוק הפונדקאות. לכל אלה שיצביעו היום נגד אני רוצה שתבינו את המשמעות, כי אולי זה נראה לכם כמו איזה פוליטיקה קטנה, איזה משחקים: אם אתם מצביעים נגד החוק שלי – החוק שאותו יש עתיד כבר העבירה פעם אחת בקריאה ראשונה – אתם שוללים מעשרות אלפי זוגות להיות הורים. יש פה הרבה מאוד הורים בקהל, הרבה מאוד הורים שזכו ויודעים שאין דבר מדהים יותר מלהיות הורה. אתם שוללים מהם את הזכות הזאת. אתם שוללים מאנשים את הזכות הכי בסיסית. בני גנץ, לך יש ארבעה ילדים, את רובם פגשתי, והם מקסימים. בעבורי זה היה עולה 2 מיליון שקלים להביא אותם לעולם. מיקי חיימוביץ', לך יש שני ילדים. זה מיליון שקלים עבור זוג גאה. עומר ינקלביץ', חברתי, לך יש חמישה ילדים, זה 2.5 מיליון שקלים. זו נקודת ההתחלה כדי להגיע למקום שבו אתם נמצאים. וחשוב לזכור, זה הרבה יותר מכסף. מדובר בזכויות בסיסיות. מדובר בתהליך יקר ובודד במדינה זרה, בארץ זרה מבחינת קודים בריאותיים, מבחינת שפה. זה לעשות את הדבר הכי אינטימי וגדול בחיים שלנו בצורה הכי זרה, קשה ומורכבת. זה מה שאתם הולכים להעביר את הקהילה הגאה עוד שנים רבות, בגלל שאתם מתנגדים לנו. אל תציירו לעצמכם את זה אחרת. אם אתם מצביעים נגד החוק הזה, זה לא משנה איפה אתם יושבים, כי אנחנו ידענו לעשות את זה גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, להצביע בעד הקהילה הגאה. יש לכם עדיין צ'אנס לעשות את המעשה הנכון. אני מקווה שאתם תעשו את המעשה הנכון ותצביעו בעד פונדקאות שוויונית לקהילה הגאה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב, בבקשה. בבקשה, אדוני. יש לך עד חמש דקות. לא חייב. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאז שאני זוכר את עצמי השיר שמלווה את הבית שלנו, את המשפחה שלנו, הוא "ילדים זה שמחה": "תביאו שניים, תביאו שלושה תביאו ארבעה ילדים". אני אחסוך מכם את השירה, גם כי אני לא יודע לשיר אבל גם כי המסר המרכזי והברור שעובר הוא שילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה. דודה שלי, תמי, הייתה מזמזמת את הנעימה הזאת כל הזמן. אולי כדי להסביר לעצמה למה אחיותיי ואני נמצאים כל הזמן אצלה ואולי כי היא באמת מאמינה שילדים זה שמחה. חבריי חברי הכנסת, לחברי הקואליציה הנוכחית יש 302 ילדים ביחד. 302 ילדים – שרק ירבו, כן? אבל מאיפה אתם, חברי הקואליציה הזאת, שואבים את הסמכות המוסרית להחליט בעבורי ולהחליט בעבור מאות אלפי אזרחים ישראלים שאנחנו לא ראויים להיות הורים במדינת ישראל? השרה ציפי חוטובלי, השר שמולי, למה אתה חושב שאני לא ראוי להיות אבא? אני רוצה לשאול את בני גנץ, שהסתכל לי בלבן של העיניים והבטיח לי שיביא שוויון זכויות לקהילה הגאה, שאני אהיה אבא – הבטיח ושיקר: בני, למה אתה חושב שאני לא ראוי להיות אבא? איך אתה מסתכל בעיניים של ארבעת הילדים שלך? איך אתה מסתכל על עצמך בראי בבוקר? אתה יושב במליאה הזאת מכוח הקולות של חברי הקהילה הגאה, אותה קהילה שעכשיו אתה מבקש לשלול מחבריה את הזכויות הכי בסיסיות. לצערי, אדוני היושב-ראש, רבים מחברי הבית הזה יוצאים מתוך נקודת מוצא שחברי הקהילה הגאה לא שווים לכם. שאנחנו לא שווים לכם, או שווים פחות. אתם מצמצמים אותנו, את כל ההוויה שלנו, לחדר המיטות, או למה שאתם מדמיינים שאנחנו עושים בחדר המיטות שלנו. יש לי חדשות בשבילך, השרה חוטובלי, אנחנו הרבה יותר מנטיית המין שלנו. יש לנו חלומות ויש לנו שאיפות; אנחנו אנשי מרכז, אנשי ימין וגם אנשי שמאל; יש בינינו ערבים, חילונים ודתיים; אנחנו הבן שלך, ואנחנו גם הבת של השכן שלך. אנחנו הקהילה הגאה. אם תצבטו אותנו אנחנו נכאב, ואם תדגדגו אותנו אנחנו נצחק. אם תשכחו לשים מסכה לידנו, אנחנו גם נידבק בקורונה. אם תשללו מאיתנו את הזכויות שלנו, אנחנו נילחם. תבינו, אנחנו לא מבקשים זכויות יתר. הקהילה הגאה דורשת שתתייחסו אליה כאל שווים. אנחנו בדיוק כמוכתם. נבראנו בצלם בדיוק כמוכם. אנחנו שווים לכם ואנחנו דורשים שוויון – לא יותר ולא פחות. פָּצִי, בן הזוג שלי, הוא אחד מהאנשים הכי טובים שאני מכיר. הוא מצחיק אותי כשאני עצוב, הוא מדרבן אותי כשאני עייף, ולמרות שאני לא באמת מצליח להבין מה הוא עושה במעבדה שלו לפיזיקה, הנוכחות שלו בחיים שלי עושה לי הרבה שכל וממלאת אותי באושר ובאהבה גדולה. אבל זה לא מספיק, כי כדי לפגוש את פָּצִי – בלי לפגוש את פָּצִי הממשלה הזאת החליטה שהוא לא מתאים בעבורי וקבעה שאנחנו לא יכולים להתחתן כאן. פָּצִי ואני חולמים על משפחה גדולה. תמיד דמיינתי את הבית שלי כמלא תכונה, מלא בצחוק, ביצירה ובאהבה. אבל אין לנו ההון הדרוש לממן את הפונדקאות, שקיימת רק מחוץ לגבולות המדינה, כפי שחברי עידן רול אמר. היא יקרה, יקרה מאוד, מסורבלת. היא מתרחשת אלפי קילומטרים הרחק ממעטפת התמיכה של המשפחה והחברים. האפליה המתמשכת נגדי ונגד חבריי לקהילה הגאה מהווה הפרה בוטה של האמנה החברתית שקיימת בין כל אזרח למדינתו. החוזה הוא די פשוט: מלאו את החובות שלכם כלפי המדינה, ומהצד השני החובה של המדינה היא להעניק לכם זכויות. אתם, חברי הממשלה המנותקת הזאת, שברתם את החוזה מולי ומול מאות אלפי אזרחים ישראלים גאים, רק בגלל נטיית הלב שלנו. ואם יורשה לי, לא נטלתם מאיתנו רק את הזכויות שלנו, אלא חמור מכך: אתם מתעסקים עם חלומות של אנשים. מדינה חפצת חיים לא מפריעה לאנשים לרדוף אחרי החלומות שלהם, השרה חוטובלי, היא עוזרת להם להגשים אותם. אני אומר לכם, אנחנו לא מתכוונים להפסיק לחלום, ואנחנו גם לא מתכוונים להפסיק ליצור, לעשות ולחגוג. אנחנו לא מוכנים להפסיק להיות מי שאנחנו. ועוד משהו, אנחנו לא מוכנים להתפשר על מיליגרם ממה שמגיע לנו, כי אנחנו שווים, ואנחנו גאים במי שאנחנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. ישיב סגן שר הבריאות חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. עד עשר דקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא ישיב נגד? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה קשור לבריאות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יואב, תהיה חיובי. יואב. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יואב, זה לא קשור לבריאות. יש כאלה שחושבים שזה קשור לבריאות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה קשור לבריאות בכלל? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חבר'ה, ששר הרווחה יענה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יש פה כאלה בקואליציה שחושבים שזה קשור לבריאות. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא קשור לבריאות. אי-אפשר לפתור את זה עם השב"כ. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> עד עשר דקות, אדוני. << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני לא רוצה להתייחס לשב"כ. אני מתייחס ברצינות לנושא הזה, בניגוד למה שאני שומע פה בקריאות מהצד. אני מדבר באופן אמיתי על חוק סופר חשוב לציבור מאוד גדול, שיש לו נציגים באופוזיציה ויש לו נציגים בקואליציה. אז אני מבקש, אנחנו מדברים פה עניינית, ואני לא מדבר עכשיו קואליציה–אופוזיציה. אני באמת בא לדבר עניינית. אנחנו באירוע מאוד משמעותי שהממשלה הזו והממשלה שלפניה כבר נאלצו להתייחס אליו. אנחנו כולם יודעים גם שיש בג"ץ, ובג"ץ מחייב התייחסות של הממשלה עד מרץ 2021, והשאלה הפשוטה שיש פה כרגע, ואני אומר את זה לכם המציעים – יוראי להב, עידן רול, ויאיר לפיד, לדעתי גם כן: מה אתם רוצים לעשות? אם אתם באמת רוצים להוביל תיקון משמעותי למדינת ישראל ולציבור הגאה – בבקשה, לכו יד ביד עם הממשלה, כי הממשלה תעשה את זה. אם אתם רוצים להיות פופוליסטיים, ולצאת בציוץ אחרי זה ולכתוב: הינה, הממשלה מסרבת, אז זה מה שיקרה עכשיו. עכשיו אני אסביר לך למה, יוראי – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הממשלה אישרה כבר את הצעת החוק הזו בקריאה ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה צריך את בג"ץ בשביל זה? למה צריך את בג"ץ? << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> למה צריך את בג"ץ לשוויון זכויות? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> חבר הכנסת יוראי להב, אני רוצה להגיד לך מדוע הממשלה תתנגד להצעה כרגע. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה היא תתנגד? על מה? << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> למה? כי זה – – – מעוררת שאלות מוסריות – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני מבקש, היושב-ראש, תשמור על זכותי לדבר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> הממשלה בוחנת את הנושא בכובד ראש, והממשלה התחייבה בתוך חודשיים לתת תשובה מוסמכת. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> יואב, אתה לא צריך להתנצל שאתה נגד – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> ואני אומר לך, חבר הכנסת יוראי להב, הממשלה תוביל חקיקה בעניין הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מתי? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אז חודשיים ביקשו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מתי? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> ביקשו חודשיים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> למה לא יכולת להיענות לבקשה הזו? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> האם בשביל לקבל את זה, לעשות את זה פה מהר מהר ולהגיד: הינה, הלכתי – בשביל זה זה היה טוב? אני חושב שזו לא התנהלות ראויה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> למה צריך את בג"ץ בשביל זה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> עכשיו – למה? אני אקריא לך, אני אקריא לך למה, מדוע אנחנו ביקשנו את החודשיים האלה. אנחנו סוברים שבתיקון החוק נדרשת הסתכלות מעמיקה ומתכללת ובין-משרדית על כלל הסוגיות שנובעות מהתיקון. ובקליפת אגוז אני אתייחס לכמה דברים שלא מצאנו להם, לצערי, מענה בהצעת החוק: קביעה ברורה של קריטריונים לגבי מהו קושי להביא ילדים בדרך אחרת במקרה שמדובר בגבר; מתן ביטוי בסעיפי החוק לאפשרות ליישמו – אני בטוח שגם אתה רוצה – ללא פגיעה בנשים הנזקקות לפונדקאות מסיבות רפואיות; הרחבת מעגל הזכאים למאות פונים נוספים בשנה מחייבת פיתוח תשתית של כוח אדם מתאים למתן מענה נאות; היערכות לסדרי קדימויות מקצועי במתן האישורים, לדוגמה, במקום שבו אישה מטופלת והארכת משך ההמתנה לפונדקאית עלול לפגוע ביכולת להשיג היריון מביצית שלה; הסדרת פיקוח והגבלה על תשלום לפונדקאית עקב הגידול בביקוש; מתן התייחסות למספר הילדים המקסימלי שניתן יהיה להביא לעולם באמצעות פונדקאות; האם זוג גברים יוכל לבצע מספר כפול של הליכי פונדקאות? האם ההרחבה תותר רק במסגרת אלטרואיסטית? על כל אלה ועוד אנחנו נצטרך לתת תשובות. לצערי, במסגרת הצעות החוק הפרטיות שהבאתם, אין תשובה לשאלות האלה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אבל בואו נאשר את זה בטרומית ונעשה את העבודה במהלך שלוש קריאות. למה לא לעשות את זה ככה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אז אני חושב שאם הייתם מקבלים את הצעת הממשלה, למשל, ואומרים: אנחנו מוכנים להמתין חודשיים, אבל בואו תתחייבו לנו שעוד חודשיים תעבירו את זה בטרומית – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> – – זה אולי משהו שהיה אפשר להשיג. אבל במקום ללכת – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה יקרה בעוד חודשיים? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה זה – – – תגיד תאריך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה תעשו שלא עשיתם? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מרשה לי רגע לשמוע מה חבר הכנסת יוראי להב רוצה לומר לי? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כן, בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> תודה. כן? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני אומר, למה לא להעביר את זה עכשיו בטרומית ולעשות את העבודה במהלך הקריאות? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני חוזר על עמדת הממשלה. נתתי לכם דוגמה לסוגיות מאוד כבדות ומשמעותיות, שאני בטוח שאתה ער אליהן, שאין להן מענה בהצעת החוק הטרומית, ומחייבות, לתפיסת הממשלה, עבודה בין-משרדית – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> למה זה לא טופל עד עכשיו? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> עבודה בין-משרדית – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מענה חלקי הוא – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> – – של חודשיים, שזה מה שביקשנו. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> את השב"כ אתה מעביר תוך 24 שעות. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני חייב לומר לך דבר כזה – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה חודשיים? מה חודשיים? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אם הייתם באים לממשלה – הינה, זה גם לך, חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יואב, אפשר לפתוח את הפרוטוקולים של ועדת – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> לא דיברתי על שב"כ, חבר הכנסת אבידר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת אבידר, לא אמרתי את המילה שב"כ. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> רגע, רגע. מה חודשיים? בעוד חודשיים ריבונות, בעוד חודשיים פונדקאות, בעוד חודשיים – – – מה חודשיים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יואב, אם אתם צריכים ללמוד, תשאל את ראש הממשלה, ראש המפלגה שלך, איך הוא הצביע בעד – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה חודשיים? מה יש לחודשיים האלה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לכולם. אני מבקש מכולם לשבת, אני מבקש. אני עוצר את השעון כאן. אני אתן לך חמש דקות. אני מבקש – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בעוד חודשיים יש משפט. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת אלי אבידר, תודה רבה. אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת. בבקשה, לשבת. בוא ננהל את הדיון ונשמע את סגן השר. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> הממשלה, בוועדת שרים לחקיקה, ביקשה דחייה של חודשיים. אני חושב שמן הראוי היה שהמציעים היו באים בדין ודברים עם הממשלה. ואפילו אני חושב שהסכמה: ניתן לכם את החודשיים האלה, אבל עוד חודשיים אם לא תצאו בהחלטה ממשלתית, אז תעבירו טרומית – אני חושב שזה היה אירוע שהיה אפשר להכיל פה ואז היינו בונים את זה בהסכמה; כי אמרתי: זה נושא שהוא לא שייך לא לאופוזיציה ולא לקואליציה. בקואליציה נמצאים פה נציגים של הקהילה הגאה – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מילא היית אומר – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> – – שאני בטוח שיש להם רצון מובהק להוביל – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת אלי אבידר – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> – – לחקיקה ממשלתית; שני שרים בממשלה שבוודאי תומכים במהלך הזה, ואני יודע גם משיחות אישיות איתם שבכוונתם להוביל ולראות שהדבר הזה קורה. ונכון, יש שיקולים כבדים שאנחנו נצטרך לקחת אותם בחשבון. יש גם ציבור אחר שזה יותר מורכב לו, יש גם החלטת בג"ץ – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> יש החלטת בג"ץ שמחייבת אותנו לתת מענה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה זה עניינם? מה זה עניינם – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני יכול להגיד לך, וחשוב לי – יוראי, חשוב לי לומר לך: תהיה חקיקה ממשלתית. אף אחד לא מזניח את זה. ביקשנו חודשיים, ולצערי הייתם יכולים את ההעברה הטרומית הזו אולי להתנות בחודשיים, ואז היית מקבל אותה עוד חודשיים אם הממשלה לא הייתה עומדת במילתה. חבל. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כמו שהיא עשתה עד עכשיו. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> לכן, לצערי, התשובה היא כמובן שבמקרה זה הממשלה והקואליציה יצביעו נגד עכשיו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בושה וחרפה. בושה וחרפה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה להקריא רגע, ברשותכם, גם את התשובה המלאה כי חשוב לי שגם זה ייכנס לפרוטוקול. << קריאה >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – שנתיים זה לא מספיק ללמוד את הנושא? מתי אתם מתכננים לשבת על זה? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> בחודש יולי – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני ברשותכם מקריא, ואני מבקש, היושב-ראש, תן לי עוד קצת זמן לאור ההפרעות שהיו. אפרת, עוד שלוש דקות אני צריך לרדת. בחודש יולי 2018 עברה בקריאה שנייה ושלישית הצעה ממשלתית לתיקון חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, המוכרת כחוק הפונדקאות. ההצעה נכתבה בעמל רב תוך תיאום בין-משרדי. לפני התיקון לחוק רק איש ואישה שהם בני זוג היו רשאים לבצע הליך פונדקאות. מטרת תיקון החוק הייתה לאפשר גם לנשים – כשאני אומר נשים, אכן לא לגברים – שאין להן בני זוג והן סובלות מבעיה רפואית לפנות לביצוע הליך פונדקאות בישראל. התיקון בוצע בצל הליך שהיה תלוי ועומד בבג"ץ אשר דרש לאפשר פונדקאות גם לגברים יחידים. ביום 27 בפברואר 2020 קבע בית המשפט העליון בפסק דין בג"ץ 781/15 כי הוראות חוק ההסכמים וכן הוראות חוק תרומת ביציות, וכל אלה שקשורות אליו, המחריגות מתחולתן גברים יחידים ובני זוג מאותו מין פוגעות בזכות להורות ובזכות לשוויון. משכך, הורה בית המשפט העליון כי על הרשות המחוקקת לתקן את החוק בתוך 12 חודשים. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מי? מי אמר – – – בג"ץ? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> בג"ץ. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> הצעת החוק של חבר הכנסת רול ולפיד מבקשת להרחיב – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> הצעת החוק של חבר הכנסת רול ולפיד ויוראי להב – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גפני, סגרנו על חודשיים, ואתם מעבירים את זה? רב מוישה, סגרנו על חודשיים ואתם מעבירים את זה? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> – – מבקשת להרחיב את מעגל הזכאים לפונדקאות באופן כזה שכל זוג שרוצה להתקשר בהסכם לנשיאת עוברים, או כל הורה יחיד, גבר או אישה, יוכלו להתקשר בהסכם ככל שיש להם קושי להביא ילדים בדרכים אחרות. עם זאת, בהצעת החוק שלפנינו לא ניתנה התייחסות לעובדה כי מדובר בנושא אשר מורכבותו דורשת הסדרה מפורטת ומשלימה המתכתבת עם מכלול החוקים העוסקים ברבייה ובפריון ועם ההוראות הנוספות בחוק הפונדקאות. כפי שאמרתי קודם, זה דורש הסתכלות מעמיקה, מתכללת ובין-משרדית בנושא קביעת הקריטריונים; בנושא מניעת פגיעה בנשים הנזקקות לפונדקאות מסיבה רפואית; הרחבת מעגל הזכאים תחייב תשתיות; הנושא של היערכות לסדר קדימויות מקצועי במתן האישורים, למשל אם במקום אישה מטופלת – האם אנחנו משנים את זה והאם זה ישפיע על הארכת משך ההמתנה שלה לפונדקאות? הסדרת הפיקוח והגבלה על תשלום לפונדקאות עקב הגידול בביקוש; מספר הילדים המקסימלי – אני חוזר על הדברים שאמרתי קודם: האם ההרחבה תותר רק במסגרת אלטרואיסטית? אני חושב שגם אלה שיקולים מאוד כבדים. << קריאה >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יואב, יואב. אני רוצה להגיד לך – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני מסיים, ואז אני אקשיב. לכל אלה ועוד לא ניתנה כל התייחסות או מחשבה במסגרת הצעת החוק הפרטית שלפנינו. יצוין כי הצעת החוק עלתה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה, אך ב-28 ביוני 2020 נקבע כי הדיון בעניינה יידחה בחודשיים, ומשכך – והמשיבים לא הסכימו – לא קיבלה הצעה זו את הסכמת הממשלה. בטרם לובנו כלל הסוגיות ונדונו בהרחבה ולעומק כל ההשלכות וההיבטים הנדרשים, דומה שטרם בשלה השעה לדון בתיקון באופן המוצע. לאור האמור ובהתחשב בכך שהממשלה ביקשה לדחות את הדיון, ומאחר שהלכה למעשה המציעים לא קיבלו את הבקשה לדחייה, אבקש מחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק. כן, בבקשה, חבר הכנסת עידן רול. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. לא. אני מבקש, הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> רגע. רק עידן – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הוספתי לך עד שסיימת. הוא יכול לעלות למעלה לכאן ולהגיד. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. יש לך עד שלוש דקות. בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> מי עולה? חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לקואליציה הזאת יש נטייה שכשהיא לא יודעת מה לעשות, היא מתחילה לשקר. סגן שר הבריאות יואב קיש, אין לך מה ללמוד לגבי הצעת החוק הזו, כי היא כבר עברה; כמו ששר המשפטים אבי ניסנקורן, באופן מפתיע, פתאום צייץ שהולכים לדון בהצעת חוק הפונדקאות. אין מה ללמוד על החוק הזה, כי הוא כבר עבר. אני העברתי אותו. העברנו אותו בממשלה ב-2014. בנימין נתניהו הצביע בעד. אחר כך הוא הגיע הנה, לכנסת, לקריאה ראשונה, והכנסת הצביעה בעד. אין לכם מה ללמוד. אל תמציאו המצאות. שמעתי אתמול את בני גנץ אומר שיש עתיד הצביעה נגד חוק הפונדקאות. זה חוק שלנו. אנחנו שמנו אותו על שולחן הכנסת והעברנו אותו. עובדתית, החוק קיים, החוק כתוב. אתם ממציאים המצאות, ואתם תשבו פה ותצביעו נגד בידיעה שאתם ממציאים המצאות. אתם מרמים את הקהילה כבר ארבע שנים רצוף. פעם אחרי פעם אתם עולים הנה לאולם ולא מודים באמת. האמת היא שישב פה הרב גפני ומייד זינק וצעק. הרב גפני, כשיואב קיש אומר שתוך חודשיים הם יעבירו את החוק, זה מקובל עליך, זה על דעתך? אתה מסכים לזה? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> תגיד לי, אתה – – – מה זה מקובל – – – מקובל עליך – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כי כרגע דיברו בשמך ואמרו שאתה מסכים להעביר את חוק הפונדקאות תוך חודשיים. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני סקרן לדעת אם אתה מסכים וזה על דעתך. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – הממשלה – – – הייתה ממשלה – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתם פשוט מרמים את הציבור. אתם פשוט מרמים. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> האמת היא שאני לא רוצה ממך כלום, הרב גפני. זה לא קשור אליך. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אז מה אתה רוצה – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> רק כרגע דיברו פה בשמך ואמרו שאתה מסכים שעוד חודשיים יעבור חוק הפונדקאות. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אבל אתה יודע מה העמדה שלי. אתה – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני שואל אותך שאלה: אתה מסכים? אתה מסכים לזה? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> תגיד לי, אתה רוצה להגיד – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נו, ודאי. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> למה לא העברת את זה – – – אנחנו – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> פשוט רציתי שיהיה ברור שיואב קיש עמד פה על הדוכן ושיקר, כמו שאבי ניסנקורן ישב באולפן לפני שעה ושיקר, כי הם לא יעבירו את זה בעוד חודשיים, הם לא יעבירו את זה בעוד שנה והם לא יעבירו את זה בעוד שנתיים. הדרך היחידה להעביר את החוק הזה היא להעביר את הממשלה הרעה הזאת מן העולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מה שאמרת – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני, תודה רבה. להצעת החוק הוגשו 20 חתימות, ולכן אנחנו עוברים להצבעה שמית. אני מבקש ממזכירת הכנסת להקריא את השמות להצבעה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – נגד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד גבי אשכנזי – אינו נוכח יעקב אשר – נגד אוריאל בוסו – נגד דוד ביטן – נגד רם בן ברק – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – נגד אורנה ברביבאי – בעד אליהו ברוכי – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מה שרוצים עושים פה. מה זה – – – << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – נגד עוזי דיין – אינו נוכח אבי דיכטר – נגד צבי האוזר – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – נגד יועז הנדל – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת מיכל וונש – נגד הילה שי וזאן – אינה נוכחת << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שמולי – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מחכים. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מכלוף מיקי זוהר – נגד תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – נגד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת מיקי חיימוביץ' – אינה נוכחת אליהו חסיד – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – בעד << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – לא מאמינים לך. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אחמד טיבי – אינו נוכח יעקב טסלר – נגד דסטה גדי יברקן – נגד היבה יזבק – אינה נוכחת עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – בעד פטין מולא – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי קונין – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד יעקב מרגי – נגד משולם נהרי – נגד אבי ניסנקורן – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – אינה נוכחת יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו משתתף ג'אבר עסאקלה – אינו נוכח עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד טלי פלוסקוב – נגד אורלי פרומן – בעד תהלה פרידמן – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח רפי פרץ – נגד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת עינב קאבלה – אינה נוכחת אנדרי קוז'ינוב – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – אינה נוכחת עידן רול – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד אנטאנס שחאדה – אינו נוכח יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד רם שפע – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אבקש לקרוא את השמות של אלה שלא נכחו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד גבי אשכנזי – אינו נוכח רם בן ברק – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח עוזי דיין – אינו נוכח יועז הנדל – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת הילה שי וזאן – אינה נוכחת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת מיקי חיימוביץ' – אינה נוכחת אחמד טיבי – אינו נוכח היבה יזבק – אינה נוכחת אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יוליה מלינובסקי קונין – בעד אבי ניסנקורן – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת עינב קאבלה – אינה נוכחת מירי מרים רגב – אינה נוכחת אנטאנס שחאדה – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת רם שפע – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> יש מישהו שיושב באולם שרוצה להצביע ולא הצביע? תמה ההצבעה. אחרי זה אנחנו עוברים להצעת חוק הרבנות הראשית. חבר הכנסת אלעזר שטרן, אחרי זה הצעת החוק שלך, תחכה כאן. בעד – 29, נגד – 47. הצעת החוק לא עברה, ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. << הצח >> הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות רב ראשי והרכב האספה הבוחרת), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/364/23; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אלעזר שטרן) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק הרבנות הראשית, של חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, עד עשר דקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אלעזר, לא חייבים. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש – גפני, אתה יכול לצאת. זה על הרבנות הראשית, לא קשור אליך. אתה יודע, דוגרי. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – זה קשור אליך. הרב שלך זה יאיר לפיד. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גפני, אם אתה תתחייב – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אני הרבנות הראשית, אתה יאיר לפיד. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה, בגלל זה הצעת את הרב אלישיב זצ"ל לשם, וליצמן – את האדמו"ר מגור. אתם רק דואגים לנו. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אני דואג לרבנות פי אלף ממך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני באתי להודות פה. גפני, אני באתי להודות לך. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אתה נגד הרבנות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה, תודה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אני דואג להם יותר ממך. אני כל הזמן עוזר להם, כל הזמן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה, תודה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> לא יעזור שתגיד כל הזמן שאני לא הרבנות. אני הרבנות – אתה יאיר לפיד. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני יודע, גפני. בגלל זה אתה גם אוכל את הכשרות של הרבנות ואתה שומע לפסקי ההלכה של הרבנות. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מבקש לא לנהל דו-שיח. תציג את הצעת החוק. תודה רבה, חבר הכנסת גפני. תודה רבה. בבקשה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> המטרה של החוק הזה, האמת, היא לתקן עוול היסטורי, מעליב, פוגע, במעמד האישה בישראל, ביהדותה של מדינת ישראל, במעמדה של הרבנות הראשית. יש במדינת ישראל חוקים: בוועדה למינוי שופטים, לפי חוק, ארבעה מתוך תשעה חברים – נשים; בוועדה למינוי דיינים, מתוך 11 יש ארבע נשים; בדירקטוריונים שיעור הנשים צריך להיות 50%. אבל מה קורה, ברבנות הראשית לישראל, בגוף הבוחר כ-150 אנשים, יש אולי, אולי, 10% נשים. אי-אפשר יותר. אדוני שר הדתות, אני אגיד לך משהו – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> גם ביש עתיד, חבר הכנסת שטרן. גם ביש עתיד. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני שר הדתות. אנחנו מכבדים – גם אני מכבד את זה, גם הצעת החוק הזאת מכבדת את זה – שלפחות 50% פלוס 10% יהיו רבנים בגוף הבוחר הזה. מה הפחד? היא גם מכבדת את זה, דרך אגב, שיהיו רבנים של קיבוצים ומושבים – כל מי שנוגע למה שצריכה להחליט רבנות ראשית. דרך אגב, היא גם הוציאה את הרב רפי פרץ, בתפקידו הקודם, שהרגיש, לדעתי, לא נוח ללכת עם מדים לתהליך הבחירות הפוליטי הכי עצוב שיש במדינת ישראל – בחירת הרב הראשי לישראל – מתוקף תפקידו כרב צבאי ראשי. אני אומר לך, התביישתי בשבילו ובשבילנו, למה גוררים לשם לובש מדים? זה לא שייך. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> זאת אומרת החוק הזה הוא חוק שצריך תיקון. דרך אגב, גם דאגנו שיהיו שם רבני יישובים מיהודה ושומרון. תיקנו את זה. הגעתי על זה להסכמות עם הרב אלי בן-דהן. החוק מוסיף 50 נשים – אני הסכמתי לרדת ל-182 במקום 50. כשספרנו שיש רבנים – מה הבעיה הייתה? שהרבנים יהיו 50% פלוס עשרה. גם החוק הזה מקפיד על זה. מה החשש? האמת, אני לא יודע. אני לא יודע. למה אני לא יודע מה החשש? בגלל שהחוק הזה, לדעתי, יקרב את הרבנות לעם. יכול להיות שהחשש הוא שמא, חס וחלילה, ייבחר רב ציוני. מה זה ציוני? שהילדים שלו משרתים בצה"ל. אולי הילדים שלו לוחמים בצה"ל – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מאיפה אתה ממציא את כל הדברים האלה, אתה חולם על זה בלילה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מהחיים. גפני, מהחיים, אתה יודע את זה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אמרתי לך, כשאתה תתחיל לאכול כשרות רבנות החוק הזה יתבטל. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מאה אחוז. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> שמעת? אל תגיד לי: מאה אחוז. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אני לא בדקתי מה אתה אוכל. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה יודע, אני אוכל בד"ץ, אתה לא אוכל רבנות. נותנים כשרות. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה יודע שאתה לא רוצה להתחיל איתי בזה. אתה יודע שאתה לא רוצה להתחיל איתי. גפני, אתה שם פה באמת אצבע משולשת לנו. הרי הרבנות הראשית זה לא בשבילך. אתה, יש לך את הרב אלישיב זצ"ל, והוא, יש לו את האדמו"ר מגור ואת האדמו"ר מוויז'ניץ. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אם הייתם חושבים שהרבנות הראשית זה חשוב אז הייתם שמים את האדמו"ר מגור רב ראשי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל אתה לא שם. גם לא שמת אף רב מאצלכם. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה רק רוצה לשים לנו, לציונות הדתית – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ולמדינת ישראל אצבע בעיניים. אצבע בעיניים. להגיד לנשים: לכו הביתה, הרבנות הראשית זה לא עסק שלכן. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הרבנים הראשיים רק יחליטו – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> טוב. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – איך תתחתנו, איך תתגרשו, איך תבשלו במטבח, איך לא תתגייסו לצה"ל. זה בשבילנו אתה עושה. בשביל זה אתם מתנגדים שיהיו נשים, אתה יודע את זה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אתה לא מתבייש. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתם פוחדים שייבחר רב ציוני, זאת הבעיה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל אני אגיד לך את האמת, זו שיחה שלנו בשולי ועדת כספים. אני אגיד לך למה: בגלל שכשמסתכלים בעיניים אחד לשני, אתה יודע מה הכוונות שלי, ואני יודע מה הכוונות שלך. ואני יודע שאתה רוצה את טובת המדינה, אבל פה אתה כפוף, אני לא יודע מה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – בניגוד לך, אני חופשי לעשות מה – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אל תגיד לי: בניגוד לך. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אתה – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גפני, אני לא מכיר אף אחד שחזר מפגישה עם ריבונו של עולם ואמר לריבונו של עולם – תקשיב לי טוב – שחיילת בצה"ל פחות חשובה מבחור ישיבה – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ומקבלת פחות שכר מהקדוש ברוך הוא. אני אומר לך שביהדות שלי לוחמת קרקל לא מקבלת שכר פחות מתלמיד ישיבה בפוניבז'. זאת תפיסת העולם הדתית שלי. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הדתית שלי. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הדתית שלי, כן, כן. בגלל שהרבנות הראשית מתנגדת לשירות נשים בצה"ל. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בגלל זה זה קשור. לא בגלל זה. אתם לא בעיה שלי. אני אגיד לכם עם מי הבעיה שלי. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – הרבנים – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הבעיה שלי היא עם מי שהולך איתי כתף אל כתף, ממלא מקום ראש הממשלה החליפי, שר החוץ – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – וכל המצע הזה של כחול לבן, שכתבו במצע במפורש – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – את מה שאני אומר עכשיו ואחרי זה נכנסו לקואליציה – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – הרבנות הראשית. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – שמה שכתוב שם זה שאת היהדות של ישראל תקבעו אתם. ואם חתמו – הרי מה היה היום? בוא, אני אגלה לך, אתה עוד לא מעודכן. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אגיד לך. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אין לי מושג – – – הרב קוק – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> היועץ המשפטי לממשלה חייב את הרבנות – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אומר לך, גפני. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אומר לך. היועץ המשפטי לממשלה – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> הרב קוק לא ציוני אצלו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> היועץ המשפטי לממשלה – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – ציוני. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אתה מנהל איתם דו-שיח, מחליט מתי אתה רוצה לנהל דו-שיח ומחליט מתי אתה לא רוצה שהם ידברו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אתה פונה אליהם, אז הם עונים לך. אל תפנה אליהם, הם לא יענו לך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מאה אחוז. סגרנו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בגלל זה אני לא צעקתי עליהם, כי אתה מנהל דו-שיח איתם. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אז אם אתה לא פונה אליהם עכשיו אף אחד לא יפריע לך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מאה אחוז. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תחליט. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יופי. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אף אחד לא מפריע עכשיו. הוא לא פונה לאף אחד. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אם הוא יפנה – אוי ואבוי. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני אתן לך לענות לו. בבקשה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הרבנות הראשית לישראל הוציאה היום הודעה. זה מה שכתוב ב-ynet לפני כמה שעות: "בעקבות החשיפה ב ynet על הודעת היועמ"ש לאפשר מערך בחינות הלכה ממלכתי לנשים – מאיים הרב הראשי, יצחק יוסף, כי אם הרבנות הראשית תחויב לבחון נשים, יופסקו במחאה גם הבחינות לגברים עד לאישור חוק עוקף בג"ץ שימנע את המהלך" – עד לאישור חוק עוקף בג"ץ שימנע את המהלך. אתם יודעים למה הרב יוסף יכול להגיד: "עד לאישור חוק עוקף בג"ץ"? אני אגיד לכם למה: בגלל שבהסכם הקואליציוני שכתבה הממשלה הזאת כתוב – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – אבל הוא מסכים לשבת עם – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – שיישמר הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה. זאת אומרת אין יותר נשים בגוף הבוחר של הרבנות הראשית חוץ מהמספר הנוכחי, כפי שהיה מקובל עשרות שנים בישראל. "אם יהיה שינוי שיפגע בסטטוס קוו יפעלו ראש הממשלה" והגוש שלו "ביחד ובמחויבות הדדית לתיקון הפגיעה על מנת לשמר את הסטטוס קוו". זאת אומרת, אני העברתי את זה בממשלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ארבל, אתה לא היית פה. אתה עוד לא היית. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – איזו דמגוגיה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. בבקשה. אתה צריך לסיים, אדוני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל לא נותנים לי לדבר. אני יודע שאני צריך. תסתכל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בבקשה, תודה. משפט אחרון, אדוני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ארבל. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בהסכם הקואליציוני – הרבנות הראשית הוציאה היום הודעה על חוק עוקף בג"ץ בגלל שבהסכם הקואליציוני החברים שלי מכחול לבן – והחברות – שהתחייבו ליהדות מכבדת נשים וגם לתיקון הייצוג של נשים בגופים האלה כתבו שהם מחויבים שיישמר הסטטוס קוו, ואם בג"ץ יחליט משהו יהיה חוק עוקף בג"ץ. נשמע את התשובה וניפגש פה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. ישיב שר הדתות יעקב אביטן, בבקשה. זאת הפעם הראשונה שאתה עולה לדבר. אני רוצה לברך אותך, שיהיה לך בהצלחה, אדוני, בבקשה. עד עשר דקות. צריך להקפיד על הזמנים. עד עשר דקות, אדוני. << דובר >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מודה לך על הזכות בנאום הראשון שלי כאן. אז, ברשותך אני אומר כמה דברים – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברים, נא לא להפריע. השר עולה לדבר. פעם ראשונה שהוא עולה לדבר. אני מבקש מכולם שקט. תודה רבה לכולם. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> אומר כמה דברי הקדמה טרם אענה לדבריו של חבר הכנסת שטרן היקר. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אתה לא יודע כמה הוא יקר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> יקר מאוד. הצעה יקרה. אני עומד כאן בפעם הראשונה כיליד העיר אשקלון. גדלתי בבית רבני בהתיישבות. אבא רב – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> כל עוד אתה לא עונה אני מפסיק לך את השעון. כשתתחיל אני אפעיל לך את השעון. בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> בית שהכיל בתוכו את בני המושבים של ההתיישבות העובדת, את הקיבוצים של השומר הצעיר; בית שהכיל בתוכו אנשים ונשים ללא הבדלי מגזרים, מעמדות; בית שהכיל בתוכו אורחים, גם מי שאינם בני ברית. כולם בבית אחד. גדלו בחממה אחת. את הדרכים של אבא ראינו וככה גדלנו. טרם נקראתי לבוא לכאן, לבית הגדול הזה, על ידי מועצת החכמים בראשותו של מרן הרב החכם שלום כהן, שה' יאריך ימיו בטוב, ובראשותו של יושב-ראש התנועה – שאתם מכירים אותו ואת מפעל החיים שלו, למען כלל המדינה, למען כל אחת ואחד – באותה שיחה ערב כנסתי לתפקיד, הוא אומר לי כמה דברים שאיתם נצעד. בראש ובראשונה הוא הזכיר לי ואמר לי, שר הפנים והנגב, הגליל והפריפריה, הרב אריה דרעי, יושב-ראש התנועה: אני רוצה שתזכור דבר ראשון את צו הנביאים. צו הנביאים לא מתייחס למעמד, הוא מתייחס לכל אדם, ואת זה אנחנו אומרים בתפילת יום הכיפורים: "הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם". לא כתוב שם אם זה אישה, אם זה איש, אם זה גר, אם זה כל אדם – פרוס לרעב לחמך. צריך לדאוג לכל אדם באשר הוא אדם. ואז הוא הזכיר לי את דבריו של רבי עקיבא, שכולם נזכרים בהם: "ואהבת לרעך כמוך". אבל זה לא השיא של רבי עקיבא. השיא של רבי עקיבא הוא "חביב אדם שנברא בצלם", כל אדם באשר הוא אדם, ולא משנה מה מוצאו, מה מינו. זה התפקיד שלנו. ובתפקיד הזה אנחנו מקבלים יהדות שהיא מאהיבה. בראש ובראשונה, זו האהבה בינינו, ואחדות בינינו, והשלום בינינו, כיוון שעם ישראל עומד למרגלות הר סיני לא בשביל לקבל תורה אלא בשביל: "ויחן שם ישראל כנגד ההר"; להיות כאיש אחד בלב אחד. ואת זה אני אומר לחברי הכנסת. אנחנו באים מבית המדרש. ובית המדרש כולו מלא מחלוקות. כל בית המדרש הוא מחלוקת. מי שלא בא מבית המדרש לא מבין מה כוחה של מחלוקת. רק מחלוקת מרבה את הדעת ואת החוכמה ואת הבינה. אבל החוכמה של בית המדרש היא שלאחר המחלוקת – מסתיימת באהבה. "את והב בסופה". בסוף יש אהבה, וזו החוכמה: לקבל את ההכרעה. גם אם אני לא מסכים לה, גם אם אני מתנגד לה, גם אם זה לא מתאים לי, אני לומד לקבל את הכרעת הרוב, "אחרי רבים להטֹת". וזו יהדות מכילה ואוהבת. כך זה גם הדברים שאמר הרב אריה. הוא הביא אותם בשם הרב עובדיה יוסף מהכתובים. ולכן, אני אומר לכם, כמי שגדל בבית רבני, בית ששירת עשרות שנים, אני רואה את מוסד הרבנות ואני מכיר אותו מקרוב, ואני אומר לכם שרבניה של ארץ ישראל – והרבנות הראשית לישראל היא רבנות שמכילה את כולם. גם אצלה אין הבדל, וחלילה היא לא פוגעת בשום אישה, שום איש, שום אדם. היא יודעת לקבל את הגר, את האחר ואת השונה, והיא יודעת להכיל. ומכאן, אדוני היושב-ראש, אתה רוצה להפעיל את השעון. אני אענה, תוך כדי הדברים – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> כבוד היושב-ראש, אתה – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה הרב גפני מפריע, כי הוא ספרדי? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> אני אומר לחבר הכנסת – אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת לשנות את תנאי הסף המפורטים בחוק הרבנות הראשית לישראל ובכך לצמצם את תנאי הכשירות לכהונת רב ראשי לישראל. הצעת החוק הזו מופנית כלפי רבנים בעלי שם ומעמד ציבורי איתן בעולם הרבני, שצמחו שלא במסגרת מערך הרבנות או הדיינות המוסדי, ובהתאם להצעה תיחסם בפניהם האפשרות להתמודד לכהונת רב ראשי. אתמול – אני יכול לומר לכם שהרב הראשי לישראל, הראשון לציון הרב יצחק יוסף, מגיע ליישוב, למושב בדרום – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> סליחה, אדוני. מי שרוצה להצביע חייב לשבת במקום שלו. אני לא אוסיף חבר הכנסת שישב כאן. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שקט. מה זה? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> אתמול הוא הגיע ליישוב בדרום, למושב לא דתי, ושם הוא מדבר בפני הקהל. זה מראה את הכבוד שעושה הראשון לציון למוסד הרבנות. הרב הראשי המכהן, הרב לאו, הוא בעצמו יוצא צבא. זה מראה שאסור לתת לנו לחסום את הדרך בפני מנהיגי קהילות – לחסום בפניהם את הדרך לכהונת רב ראשי לישראל. לתת לכולם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה קשור? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> לא, זה קשור, כיוון שאתם מבקשים שהם לא יוכלו כן להתמודד, לא להתמודד. החוכמה של רועה רוחני שמגיע – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה על הגוף הבוחר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> אז הינה, אני מגיע גם לשם, גם בגוף הבוחר – לתת להם את הדרך. כך גם ביחס לאספה הבוחרת, שהיא מורכבת, כפי שאתם יודעים, בחוק, מ-80 רבנים ו-70 אנשי ציבור – איזון קטן: 10 רבנים יותר – ומיוצג בו מגוון רחב של בעלי תפקידים, בגוף הבוחר הזה, גופים ואינטרסים. בכלל זאת, נמצאים בגוף הבוחר רבנים מקרב מערכת הרבנות המוסדית על סוגי השונים: מהקיבוצים, מהמושבים, מהערים, מכל מקום. נציגי השלטון המרכזי: מהרשות המחוקקת, מהרשות המבצעת, ראשי רשויות. בין ראשי רשויות ודאי יש נשים, יש הכול. זה מגוון רחב וגדול. נציגי השלטון המקומי, לרבות ראשי רשויות מהמגזר העירוני ומהמגזר ההתיישבותי. דיינים מקרב מערכת בתי הדין הרבניים ועוד. המכסה הזאת מייצרת אפשרות של ייצוג נשי ראוי באספה הבוחרת. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אין. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> יש. יש ראשי רשויות נשים. השר ממנה נשים. יש לך שופטות נשים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> יש לך מלא נשים בתוך, דווקא בגוף הבוחר הזה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> 10% גג. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> יש לך הרבה הרבה נשים. הרכב האספה הבוחרת משקף את אותו איזון עדין ומורכב בין מגוון האוכלוסיות, עדות, אינטרסים וגופים הנוגעים לעניין. הוא מביא לידי ביטוי את היותה של הרבנות הראשית המוסד הממלכתי הרבני העליון במדינת ישראל, שנועד לשרת את כלל שדרות הציבור. זה גוף שיודע להביא לעולם ייצוג מתאים של רבנים ראשיים, שיודעים לייצג את כלל האוכלוסייה, את כלל המגזרים, את כלל התושבים בעם ישראל. ולכן אנחנו צריכים מכאן לדעת, להבין את הכוח הגדול של הגוף הבוחר הזה שקיים שנים רבות, ויש בתוכו נשים, ויש בתוכו הכול – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> תראה, אני שואל שאלה פשוטה. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> כבוד השר, במועצת העיר אשקלון דיברת הרבה פחות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> איווט, חבר הכנסת, יקירי, איווט ליברמן, רצית שאני אדבר יותר על מועצת העיר אשקלון. במועצת העיר אשקלון יש ממלאת מקום ראש העיר אישה, אישה חשובה. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – יאללה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> טוב. אני אומר לכם שמכאן אנחנו רואים שמה שאני דיברתי במועצת העיר אשקלון זה עוד יכול להיכתב כאן. אני אומר לכם. אני אומר לכם באחריות, שהגוף הזה הוא כל כך יפה, הוא כל כך טוב. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הוא נגד שירות נשים בצה"ל. איך הוא כל כך יפה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> מה זה קשור לחוק? על זה נדבר בהזדמנות אחרת. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אבל איך, אם הוא כל כך יפה, איך הוא יכול להיות נגד? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> בהזדמנות אחרת. ואני אומר לך – ההצעה היא כל כך יפה, שיש לך גוף שכולל נשים ומכיל את ההתיישבות העובדת – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איפה, במועצת הרבנות? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> בגוף הבוחר שעליו אתה מדבר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> במועצת הרבנות? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> במועצת הרבנות יש חבר מועצה הרב וייס, הוא מההתיישבות, יקירי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא. נשים, נשים, נשים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> יקירי, אתה דיברת על הגוף הבוחר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני יודע. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> אנחנו מדברים על הגוף הבוחר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זאת ההצעה. הלוואי שהיינו יכולים לדבר על מועצת הרבנות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> לא. תדבר על מה שדיברת. ולכן אני אומר לך שאתה יכול להיות גאה בגוף הבוחר הזה. ואני אומר לכם שזה גוף בוחר ייצוגי, שמייצג את כלל הציבור, נותן כוח ונותן איזונים נכונים, יפים ומדהימים. אני אומר עוד דבר. אתם מבקשים שהרב הראשי, שבתוקף היותו דיין – אתה יודע כמה יפה זה שרב ראשי מגיע מהעם, שיש לו רבנות; הוא מבין את הממשקים בין אנשים, הוא יודע לעשות חיבורים כאשר הוא יושב בדין. אז אתם מבקשים גם שיהיה דיין. אתה ביקשת. אני קראתי את הדברים שלך. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה זה ביקשתי? לא אני ביקשתי. הוא ראש אבות בתי הדין. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> נכון. ולכן – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> נו. זה יכול להיות – עד הקדנציה הזאת תמיד היה אחד לפחות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> מצוין. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> ולכן זה טוב. ולכן אני אומר לך שרב כזה יודע לאזן ולעשות דברים מועילים כאשר הוא יושב בדין, כיוון שהוא בא, מאיפה? הוא בא מעולם הרבנות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גם דיין. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> מצוין. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גם דיין בא מהעם. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> לכן, בכוח הגדול הזה הוא כוח מאוד גדול. אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת הנכבדים, שמדינת ישראל זוכה. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> מיקי, כל הכבוד, כל הכבוד. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> אני אומר לכם, מיקי זוהר, חבר הכנסת מיכאל מכלוף זוהר, באמת עושה כאן עבודה נפלאה. ידיד יקר. ידיד אמת. ואני אומר לכם, בעבודה שלו, בדרום, ובארץ עכשיו, הוא יודע כיצד להביא את הדברים. אני, בהזדמנות הזאת, כשאני ניצב על הדוכן, אני רוצה לברך את חברי הכנסת החדשים, שנכנסו מתנועת ש"ס – הרב בוסו והרב יוסי טייב, עוד כוחות מדהימים שבאו לכנסת ישראל. שוב, רואים אותם באים מהשטח. אנשים שבאים במגע עם ציבור. ואיזה ציבור? הם לא ישבו בבני ברק, במאה שערים – פתח תקווה, עיר שהיא לא עיר חרדית, לא עיר דתית. והכוח שלהם מגיע מהציבור השקוף; מהציבור שיש לו מסורת; שיש לו ערכים; שיודע מה זה בית כנסת – ואחרי זה הוא עושה מה שהוא רוצה. הוא יודע לקבל את השונה, לא משנה אם הוא בא להתפלל או לא בא להתפלל. וזה הכוח של חברי הכנסת האלו, שיודעים להבין. זה גם הכוח שמשם הם מקבלים את זה, מהרבנים. זה מה שהרב עובדיה יוסף היה. מה הוא היה? הוא היה רב ראשי לישראל. לאיזה ציבור הוא הגיע? הוא הגיע לציבור שהוא השקוף, לציבור בלי הכיפות. להגיע אליהם, וגם לאו דווקא מעם ישראל אלא מכל אחד מאזרחי מדינת ישראל. וזה הכוח שהתורה נותנת לנו. יש סיפור מאוד מעניין, מכובדי, אדוני היושב-ראש, על אדם אחד שהיה עשיר גדול. יום אחד בא אליו איזה אדם עני. אומר לו העני לעשיר: בבקשה ממך, תן לי משהו, קצת צדקה, תן משהו לאכול. אומר לו העשיר: לא, זוז מכאן, למה לתת לך? לא רוצה לתת לך. הוא היה עשיר קמצן. ביידיש אומרים – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה לא יפה לדבר על ביבי מעל הדוכן. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אומר העשיר: אותך ליועץ המשפטי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> אתה יודע – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> בסדר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איך מהערה אחת, מה שאני לא הצלחתי עשר דקות – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> לא, לא, אני יכול לומר לכם שיש לנו ראש ממשלה מעולה, ראש ממשלה מצוין, ראש ממשלה שעושה את העבודה שלו שעות על גבי שעות. וצריך – שוב, אמרתי, אנחנו באים מהמחלוקת. מחלוקת, טוב שתהיה, "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כל עוד זה לשם שמיים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> בסדר. כל אחד והלשם שמיים – וזה בסדר גמור. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה עם העני והעשיר? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> אזי אני חוזר. חבר הכנסת שלח, אתה שולח אותי למקורות. אומר לו העני לעשיר: תיתן לי כמה – העשיר היה קמצן, לא יכול לתת כלום, לא רצה לתת כלום. בסוף, הוא התייאש. מה עשה? ראה שהוא נודניק, העני הזה, לקח העשיר מחצלת של קנים, סלסילה כזאת, ומילא אותה בכל מיני דברים של רפש וזבל, והלך לעני והביא לו אותה. אמר לו: קח. העני נפגע. אתה לא רוצה לתת, אל תיתן; לבוא ולתת לי דברים כאלו לא מכובדים, זה כבר לא יפה. מה עשה העני? הלך העני, לקח את סלסילת הקנים, רחץ אותה, שטף אותה במים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אתה צריך לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> שנייה. קודם כול הסיפור, אחר כך אני תלוי ברב מיקי זוהר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לא, תלוי בי. לא ברב מיקי זוהר. תלוי בי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> טוב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני אתן לך לסיים את הסיפור, ואתה יורד אחרי זה. בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לכם. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה בסדר. אנחנו רוצים לשמוע דבר תורה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> העני לוקח את סלסילת הקנים, רוחץ אותה, שוטף אותה, הולך ושם בה פרחים. קוטף פרחים – אין לו כסף, אבל מהגינה הוא קוטף פרחים ואת אותם פרחים הוא שם באותה סלסילה, הוא ניגש לעשיר, ואומר לו: זה ממני אליך. עומד העשיר, משתומם ומתפלא. אני, העשיר, הבאתי לך רפש, זבל, דברים לא טובים. ואתה, העני, לוקח את הסלסילה וממלא אותה בפרחים? אומר לו העני לעשיר: תקשיב, חביבי, אני אומר לך משהו: כל אחד נותן לאחר מה שיש לו בלב. מה שהיה לך בלב, זה מה שאתה הבאת לי. לי היו בלב פרחים ודברים טובים, זה מה שהבאתי לך. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> מכאן אני אומר, וקורא ואומר, שבאמת, בסוף, בבית הזה כולנו אחים. כולנו אחים, לא כי אנחנו מעם אחד, אלא כי בצלם אלוקים ברא את האדם. כולנו באנו מהאדם הראשון והתפצלנו. התפקיד שלנו לזכור תמיד שחביב אדם. גם לא כתוב "חביב יהודי" – חביב אדם שנברא בצלם. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> ואם כל אחד מרגיש שהוא בצלם של האחר – אדוני היושב-ראש, אני כבר מסיים – אם חביב אדם שנברא בצלם, אז האדם הזה ידע תמיד להעריך את האדם שממולו. מכאן אני קורא בקריאה שלי ובנסיבות הללו, שאין כל הצדקה לשנות מן ההרכב הקבוע בחוק. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. שלוש דקות לחבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר_המשך >> משכך, אבקש להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. בבקשה, חבר הכנסת אלעזר שטרן, עד שלוש דקות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> חזק וברוך, תגידו לו. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני, שר הדתות, ברכות על נאומך הראשון. אני מכבד אותך. נהניתי מהדברים, חבל שלא ענית לי. אני אומר לך את האמת, לא ענית על יהדות יפה ועל יהדות מקרבת. אנחנו חיילים יחד בזה. תראו, היה פה קודם חוק הפונדקאות. כנראה שמיקי זוהר, ראש הממשלה, אני לא יודע מי, אישר לכמה חברים שזה מאוד חשוב להם להצביע נגד הקואליציה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. אין אישור. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אוקיי, עוד יותר, בלי אישור. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אין אישור. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יפה. הם הצביעו בלי אישור. הם הצביעו בלי אישור נגד הקואליציה, על תפיסת העולם הבסיסית שלהם. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> חביבי, אני – אני כרגע לא מתבטא כלפי אף אחד. אף אחד לא מועמד להדחה. אבל אני מדגיש: כרגע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חבר הכנסת יושב-ראש הקואליציה, הכול נודע. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מה נוגע – – – הגוף הבוחר את הרבנות הראשית. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אגיד לכם מה הערכים, אני אגיד לכם על רגל אחת. שר הדתות, כמו הלל הזקן – ככה, על רגל אחת. כל התורה כולה על רגל אחת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ישבנו ימים ולילות עם יועז הנדל, עם תהלה פרידמן, עם מיכל קוטלר, וניסחנו מצע לכחול לבן. אנחנו באנו לפוליטיקה – לפני שהם ערקו – אנחנו באנו לפוליטיקה על זה. מה כתוב שם? נעגן בחקיקה את ייצוגן של נשים במוקדי קבלת ההחלטות. והרי אנחנו שנינו יודעים כמה חשובה הרבנות הראשית. אין החלטה חשובה, אין מוקד יותר חשוב כמו זה. עכשיו, תראה את ההעלבה. הרי אתה אמרת לי: אני שותף לך שבגוף הבוחר של הרבנות הראשית מותר שיהיו גם מי שלא אוכלים כשר, חשוב שיהיה מי שלא אוכל כשר, חשוב שיהיה גם מי שמחלל שבת. למה שלא תהיינה נשים? מה העוול שלהן, שהן נשים? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אמרתי לך 10%, מה באנו להוסיף? מה באנו להוסיף? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עכשיו, אמרו לי שהכול שווה בשביל אחדות. הכול שווה בשביל אחדות. תגיד, זאת ממשלת אחדות? שמעת איך ראש הממשלה מדבר על היועץ המשפטי? אמרו לי: פיוס. זה פיוס? כשראש הממשלה מאשים את היועץ המשפטי לממשלה שהוא פועל נגד המדינה, שהוא כוח – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> באמת, מה, על זה אנחנו באים? אז אולי עכשיו לפחות יעשו החברים שלי – אלה שערקו לתוך כחול לבן – כמו שעשו החברים השר איציק שמולי, השר אוחנה, חבר הכנסת איתן גינזבורג, שהצביעו לפי מצפונם. הרי מה המצפון, אני יודע. אני יודע מה המצפון. ניסחתי אותו. אז יכול להיות שלכבוד שמירה על זהותה היהודית של מדינת ישראל – דרך אגב, זה לא מרחיק נשים, זה פוגע ביהדות של מדינת ישראל. כשנשים לא משתתפות בבחירת רבנים ראשיים, יוצאים רבנים ראשיים שאומרים: אסור לנשים לשרת בצה"ל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אבקש מכל חברי הכנסת לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות רב ראשי והרכב האספה הבוחרת), התש"ף–2020, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 21, כולל חבר הכנסת אלעזר שטרן, כי הוא עלה למעלה ואני אמרתי לו שהוא יכול להישאר כאן, נגד – 42. הצעת החוק לא עברה ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק התרבות והאומנות – לפני הצעת החוק יש הודעה אישית של חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. אחרי זה נעבור להצעת החוק. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> אפשר להוסיף אותי? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לא הספקת? היית שם, ישבת במקום? אז אני מוסיף אותך. אז זה 22 בעד. << קריאה >> שרן מרים השכל (הליכוד): << קריאה >> תוסיף גם אותי, בבקשה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מוסיף גם אותך. << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> היושב-ראש, תוסיף גם אותי. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מוסיף אותך להצבעה נגד, שרן השכל. בבקשה, אדוני, יש לך עד חמש דקות. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת משה גפני << נושא >> << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, א. אני מודה לך שאתה מאפשר לי למסור הודעה אישית. אני נפגעתי עד עמקי נשמתי, ולא בפעם הראשונה, שחבר הכנסת אלעזר שטרן עולה פה – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מוסיף אותך, חבר הכנסת נהרי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – ואומר שלא אכפת לי מהרבנות הראשית. לא אכפת מהרבנות הראשית. אגב, אדוני שר הדתות, שתדע שהוא אומר את זה כל הזמן. הוא אמר את זה בכנסת העשרים כל הזמן. הוא מציע את ההצעות האלה, וכל הזמן אומר לי שלא אכפת לי מהרבנות הראשית. חלק נכבד מהעבודה שלי בכנסת, בניגוד אליו – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> רק שאלתי אם אתה אוכל את הכשרות של הרבנות הראשית. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – הוא לטובת הרבנות הראשית – עד כדי כך שהוא נכנס לי לצלחת, ואומר מה אני אוכל, מה אני לא אוכל. אני לא נכנסתי לצלחת שלו. אם הוא אוכל כשר, לא כשר – לא שאלתי. לא מעניין אותי מה הוא אוכל. לא מעניין אותו מה אני אוכל. זה בכלל לא רלוונטי. כל הזמן – היה פה חבר הכנסת אורלב שהיה בקי בעניין הזה, ואמר, לפני הרבה שנים: אתה אחד מהיחידים שדואג כל הזמן לרבנות. מעז אלעזר שטרן לעלות כאן ולהגיד: לא אכפת לך, לא מהרבנות הראשית, לא מהרבנים הציוניים, כאילו שהרב קוק זצ"ל לא היה רב ציוני, כאילו שהרבנים שכיהנו בהרבה קדנציות – האם הוא מקבל את הפסיקה שלהם, אכפת לו מהרבנים הציוניים? על מה הוא מדבר פה, על איזה שטויות? לא מכניסים נשים לגוף הבוחר? יש שם עשרות עשרות של אנשי ציבור. נשים לא יכולות להיכנס לגוף הבוחר? מה אתה עומד פה ומטעה את הכנסת? ינאי המלך אמר לאשתו המלכה דבר אחד: אל תתייראי לא מן הפרושים ולא מן מהצדוקים אלא מן הצבועים – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גפני, תיזהר, שלא תחוב גלות. גפני, שלא תחוב גלות. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. כשהוא יבוא אליך, אדוני שר הדתות – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> שלא תחוב גלות. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – הוא יגיד לך: אני רוצה לדאוג לרבנות הראשית, אני רוצה לדאוג לשירותי הדת ואני רוצה לעזור לך, אדוני השר – תזכור מה שאמרתי. אני לא יותר חכם פה מאף אחד. יש לי יותר ניסיון. הוא וחבריו רוצים לקעקע את הרבנות הראשית. הם לא רוצים שהיא בכלל תהיה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> למה שרב ראשי ישב בכלא? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בניגוד אליי, שאני מבקש לחזק את מעמד הרבנות הראשית. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה מעודד רבנים ראשיים שישקרו ושישבו בכלא. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא אומר אחד בפה ואחד בלב. למה אתה מפריע לי? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני לא רוצה שרב ראשי ישב בכלא. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> למה אתה מפריע לי? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני לא רוצה שרב ראשי ישב בכלא. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת משה גפני, קשה להפריע לך, אתה יכול להמשיך. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא לא מפריע לי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה בחרת. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> למה אתה מפריע לי? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> סליחה, אני מתנצל. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה מפריע לי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> נכון, לא צריך להגיד את האמת. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אפילו פעם אחת לא אמרת את האמת. פעם אחת. מה עשית בשביל הרבנות הראשית, מה? תראה לי דבר אחד. אני הרבה שנים בכנסת. אני אביא לך רזומה ענק של מה שעשיתי, גם בחקיקה, יחד עם חבריי – בחקיקה, בהצעות לסדר-היום. היו כאלה שאמרו שלא צריך את הרבנות הראשית, שנעשה משהו פלורליסטי. לא אומרים את זה על משרדי ממשלה ולא אומרים את זה על גופים אחרים שנמצאים במדינת ישראל. הרבנות הראשית – שיהיה משהו וולונטרי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא אומרים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> איזה וולונטרי? הם לא רוצים. אלעזר שטרן לא רוצה את הרבנות הראשית. הוא רוצה שהיא, חס וחלילה, תתבטל. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ככה הוא לא רוצה אותה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> והוא מכניס אותי לעניין הזה. אל תתיירא מן הצדוקים ולא מן הפרושים, אלא הצבועים, אלעזר שטרן, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. תודה רבה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני חייב לענות. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – הקצאת תקציב שנתי לתרבות והאומנות), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/348/23; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מרב מיכאלי) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק התרבות והאומנות, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה הודעה אישית. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הודעה אישית – רק בכתב, ומגישים את זה כאן. בבקשה, גברתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין הודעה אישית על הודעה אישית. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מכיר את התקנון. הוא יכול להגיש לי בכתב – אני מחליט. תודה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אסיים את הדיון הקודם בלהגיד למר גפני, ואני לא יודעת אם הוא עדיין באולם, שהמונופול של הרבנות הראשית והמונופול של יהדות בישראל בכלל הוא דבר לא יהודי בעליל. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – אין משהו אחר – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> לא יהודי בעליל, משחית את היהדות, משחית את הממלכה – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – מערבב מין בשאינו מינו – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – ופוגע בעומק של מה שאמורה להיות גם המדינה של העם היהודי – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – ובטח ובטח הדת היהודית כפי שהכרנו אותה לאורך שנים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> ממתי היה מונופול ביהדות? מתי? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זה הרבה מעבר לכך, וזהו. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> חברות וחברים, אני כאן כדי להציג לכם הצעת חוק שדורשת לקבוע בתקציב המדינה אחוז קבוע לתקציב התרבות והאומנות שלנו. הצעת החוק מייצרת מתווה – אדוני ודאי קרא אותה – שבסופו של דבר תקציב התרבות והאומנות לא יפחת מ-1%, 1% בלבד מתקציב מדינת ישראל. רק כדי לסבר את אוזניכם, היום אנחנו ב-0.2% מהתקציב, הרחק הרחק מאחורי כל מדינות ה-OECD, כל שאר המדינות המערביות. לא בכדי עומדות ועומדים פה בחוץ מול הכנסת, מול משרד האוצר, כבר שלושה שבועות, לדעתי חודש, אנשי התרבות והאומנות של מדינת ישראל, על כל הרצף שלהם – תרבות, בידור, האומניות והאומנים עצמם, המופיעות והמופיעים, אלה שמאחורי הקלעים, הפועלות והפועלים. הם עומדים פה וצופרים בצופרות, ויש תחושה שהשוועה שלהם לא מצליחה לחדור את הקירות. המצוקה שלהם היא איומה ונוראית. אלה אנשים שהיום כבר שלושה חודשים לא עובדות ועובדים לא כי אין ביקוש למה שהם מציעים, לא כי הם מתעצלים ומתעצלות לעבוד, אלא כי המדינה אוסרת עליהם לעבוד. המדינה סגרה להם, סגרה, את כל האולמות, את כל המופעים, את כל התרבות והאומנות הזאת – אולי בצדק, אפשר לדבר על זה; אבל ההוראה הייתה הוראה של המדינה, והם היום עומדים ממש על פת לחם. יש היום פוסט, שקשה לקרוא אותו, של השחקן תומר שרון, שרבות ורבים מכם מכירים אותו; איש באמת כישרוני מאוד – אדוני, ודאי יצא לך להיתקל בו בהרבה מאוד תוכניות טלוויזיה ובתיאטראות, שאומר: חודשיים עומדים ביני לבין הומלסיות, ביני לבין חברות וחברים אחרים שלי; חודשיים של המצב הכלכלי הנוכחי שלנו, אנשי התרבות, עומדים בפני – להיות ממש חסרי בית. אז המצוקה הנוכחית נובעת ממשבר הקורונה, אבל מראש עולם התרבות מתחיל עם תקציב כל כך קטן, כל כך מזערי, כל כך מגוחך ולא מספק, שלא פלא שהאנשים האלה הם אלה שמתרסקים בקול הגדול ביותר ומגיעים למצוקה גדולה כל כך. העניין של העבודה והפרנסה הוא מאוד מאוד חשוב, אבל צריך להבין על מה אנחנו מדברות ומדברים כאן. אנחנו מדברות ומדברים על תרבות ועל אומנות. אנחנו מדברים על רוח. וכן, חברות וחברים, אנחנו חייבות וחייבים לספק את הצרכים הגשמיים של כל אזרחיות ואזרחי ישראל, אלף-בית של מזון, מלבוש, קורת גג – מה שפעם היה מובן מאליו גם אצל הז'בוטינסקאים בתור חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי. ובכן, הצד הזה שכח מה זה להיות ז'בוטינסקי. שכח. חלקם גם לא ידעו אף פעם. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אשם אחד – נתניהו. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל אחרי שדיברנו על הצרכים הגשמיים, אנחנו צריכות וצריכים את מה שאנחנו חיות וחיים בשבילו. אנחנו חייבות וחייבים את הרוח, את הדברים שמאפשרים לנו לראות את עצמנו באופנים אחרים ממה שאנחנו יכולות ויכולים להסתכל על עצמנו מתוך עצמנו. לפתוח לנו עולמות נוספים; לתת לנו אפשרות להכיר אחרות ואחרים, דרכי מחשבה אחרות; לשמוע סיפורים של חיים אחרים; לקבל פרספקטיבה על המקום שאנחנו חיות וחיים בו, על השותפות והשותפים שלנו למקום הזה; לראות מה קורה במקומות אחרים; לשמוע פרוזה, לשמוע מחזה; לראות כישרונות; לשמוע מוזיקה מכל הסוגים והמינים, מכל התקופות, מכל התרבויות והמסורות. אלה דברים שמחזיקים אותנו, בסופו של דבר, מעל הקיום הבסיסי של היום-יום. אלה הדברים שבשבילם אנחנו חיים. כמו שאמר צ'רצ'יל, הכי בסיסי בעולם: אם אין לנו תרבות, אז בשביל מה אנחנו נלחמות ונלחמים, בסופו של יום? תקציב מדינת ישראל לתרבות והאומנות לא מאפשר באמת את הפריחה והשגשוג שכל כך נדרשים לתרבות ואומנות. תרבות ואומנות – חלקה תהיה נורא פופולרית, שנצרכת על ידי המון אדם, וחלקה תהיה ממש מוזרה לרבות ורבים, ותפנה לקהלים קטנים יותר, אבל גם לה יש חשיבות. לפעמים במקומות האלה, הקטנים, השוליים, מתחילים הדברים הבאים הגדולים. חייבים – אנחנו חייבות וחייבים לתת להם להתקיים. אלה המקומות שבהם צומחים רעיונות חדשים שמובילים את החברה כולה לקדמה, למקומות טובים יותר. אנחנו הולכות והולכים ורואים על הבמות מודלים שאנחנו צריכים לשאוף אליהם. אופציות לאנשים שגדלו במקום מסוים והם פתאום יכולות ויכולים לראות את עצמם במקומות אחרים. כל הדברים האלה יבואו מהתרבות ומהאומנות. כל הדברים האלה, בשביל להתקיים, חייבים תקציב ראוי והולם. התקציב שיש היום לתרבות והאומנות במדינת ישראל משתקף במצוקה הנוראה של אנשי התרבות, שמפגינות ומפגינים מולנו כבר חודש. הגיע הזמן שנשמע אותם לא רק לגבי המשבר, אלא גם לגבי השוטף. אני מאוד מאוד מפצירה בכם ובכן, חברותיי וחבריי, לתמוך בהצעת החוק. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב התרבות), התש"ף–2020 << הצח >> [הצעת חוק פ/23/180; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עפר שלח) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הצעה מוצמדת, של חבר הכנסת עפר שלח – עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. השר ישיב במשולב על שתי ההצעות. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, אדוני. שר התרבות, לאן אתה בורח? אני רוצה קודם להתייחס לאמירה של חבר הכנסת גפני, שציטט פה מדבריו המפורסמים של אלכסנדר ינאי לאשתו שלומית. מכיוון שאני השתמשתי באותם דברים בנאומי – השר פרץ, לדעתי היית פה – לגבי החקיקה של הקמת הקואליציה הזאת, אני רוצה לתקן: הצבועים בימינו עושים מעשה זמרי ודורשים אאודי A8. זה הנוסח המדויק היום. הצעת החוק הזו הועלתה על ידי כשהייתי ראש שדולת התרבות כבר בכנסת התשע-עשרה, ואחר כך בכנסת העשרים, והיא מגיעה אלינו היום. היא הצעה ותיקה, הועלתה עוד לפניי. הסיבה שהיא מועלית – שר התרבות, והרי אנחנו דיברנו על זה – זה שתקציב התרבות הוא פחות או יותר האח החורג, הוא הילד הדחוי של תקציב המדינה. אתה השגת – ושיבחתי אותך על זה בפרטי – אתה השגת הישג טוב בימים האלה של הקורונה אבל הוא לא יותר באמת מאיזה קרש נופל וטובע מאוד מאוד גדול. אני רוצה להתייחס להצעה הזאת. דיברה חברתי מרב מיכאלי היטב על המצוקה של אנשי התרבות היום. זה הרי ברור. זה הרי מגזר שממש נגזרה עליו כליה. וזה בכוח עליון – את זה אף אחד לא עשה. אבל ההצדקה של ההצעה הזאת, ההצדקה של עיגון תקציב התרבות כחלק מתקציב המדינה, כחלק קבוע מתקציב המדינה, לא באה משם. היא באה מהשאלה בשביל מה אנחנו פה. היא באה מהשאלה: איזו חברה אנחנו פה, מה הערכים שלנו. אני רוצה לספר לך, שר התרבות, אם ציטטתי מאלכסנדר ינאי, כשהיו הפיגועים הגדולים בפריז, בתיאטרון בטקלאן ובמקומות אחרים, שחקן צרפתי נהדר בשם ז'אן רושפור אמר שהתגובה לפיגועי הטרור צריכה להיות הכפלת תקציב התרבות הצרפתי. ותאמין לי, לא ראיתי תגובה טובה או יעילה מזה לטרור – אני מתעסק בלחימה בטרור הרבה מאוד שנים, לא ראיתי תגובה יותר טובה. התרבות היא המהות של מה שאנחנו פה; התרבות היא המהות של מי שאנחנו פה. ואם אנחנו לא נעגן אותה – אני אומר לך, אתה עוד לפני דיונים תקציביים, אתה עוד תיתקל בזה – אין תחום בחיינו שליבם של אנשי הכסף גס בו כמו בתרבות. תקציב התרבות, סל התרבות, הסכם התרבות שאתה תנסה לחתום עליו, הוא הרי לא טעות כתיב בתקציב החינוך או בתקציב הבריאות ובטח לא בתקציב הביטחון. אם אנחנו לא מעגנים אותו, הוא זז הצידה. אתה, השר טרופר, מופקד באמת על הדברים היפים של חיינו. היה שופט עליון באמריקה, השופט ברנדייס, שאמר פעם לאשתו: אני פותח כל יום במדור הספורט כי שם אני קורא על דברים טובים שאנשים עשו. אלה הדברים הטובים שמחזיקים אותנו פה, אלה הדברים הטובים שאנחנו צריכים להחזיק אותם, ולא בגלל הקורונה, ולא בגלל המצוקה הנוראה שהאנשים האלה נמצאים בה, ולא בגלל הצורך ממש להציל חיים – כל הדברים האלה נכונים. צריך להצביע בעד החוק הזה. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. ישיב במשולב – שר התרבות והספורט, חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. << דובר >> שר התרבות והספורט חילי טרופר: << דובר >> עכשיו אמרו לי שאני צריך למשוך, לדבר ארוכות. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> רק שנייה, אני אעדכן את חברי הכנסת. הודעה אישית לא יכולה להיות על הודעה אישית. לכן אנחנו לא יכולים לאשר לחבר הכנסת אלעזר שטרן הודעה אישית. זה ברור, התקנון ברור. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות, אדוני, בבקשה. אתה מוגבל בזמן לעשר דקות. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה לא צריך למשוך זמן. אנחנו נעזור לך להעביר – – – << דובר_המשך >> שר התרבות והספורט חילי טרופר: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – מרב, גם לך אבל נעדכן אותך אחר כך, וגם לעפר. הינה מרב, את עולה? << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> לא, אני כאן. אני יכולה לעלות – – – << דובר_המשך >> שר התרבות והספורט חילי טרופר: << דובר_המשך >> אני אענה להצעה של חברת הכנסת מיכאלי וחבר הכנסת שלח. הצעה שלקריאת הכיוון שיש בה אני כמובן שותף לגמרי. השאיפה להגדיל את תקציב התרבות, ואני עכשיו חווה את זה, נכונה תמיד. היא בוודאי נכונה בימים האלה. בהרבה מאוד מובנים, המקום שתרבות נמצאת בחברה אומר משהו על כל החברה, והרבה פעמים הביטוי התקציבי הוא ביטוי לדבר הזה. בדיוק אתמול בבוקר, לפני סיור בבאר שבע, חנכתי ספרייה במועצה אזורית נחל שורק. שם התוודעתי לסיפור הזה שזו המועצה עם אחוז השאלת הספרים הכי גבוה בישראל, ויש מצב שגם בעולם. 80% מכל הילדים ובני הנוער שם שואלים ספרים. גם שם אמרתי לאלי אסקוזידו, ראש המועצה, שאני לא מכיר את האנשים ולא את המועצה, אבל מועצה שבוחרת לשים את עיקר תקציבה ולהעמיד במרכז שלה ספר, את השפה העברית, זה אומר משהו על מה שחשוב לה. מפה אני גם מגיע להצעה, שהיא לגמרי קריאת כיוון, כמו שאמרתי, שאני מזדהה איתה – המקום של התרבות בחברה. להעמיד אותו על 1% זה בוודאי יעד שאני יכול להזדהות איתו, ויש בו מסר חשוב על המקום שהיינו רוצים שזה יתפוס בחיינו. גם במובן שאולי לפעמים – חשוב להגיד את זה, כי לפעמים אנשי התרבות, שגם הבוקר ישבתי איתם, מרגישים שמתייחסים אליהם כמו – אבל במה אתם עובדים? אפילו היו כאלו שאמרו לי שאומרים להם בימים האלה: לכו תעבדו. כאילו הדבר שהם עושים בכל יום זה לא עבודה. בעיניי זה בוודאי עבודה, וזה לא מותרות, וזה לא nice to have. זה ממש ליבת הקיום שלנו. אבל מה שנכון אולי בימים רגילים, לצערי לא באמת אפשרי בימי משבר כמו שאנחנו נמצאים בו. מדינת ישראל נמצאת במשבר כלכלי עמוק. אמרתי את זה גם בהקשר אחר – זאת כנראה תהיה השנה הראשונה מאז קום המדינה שישראל מסיימת בצמיחה שלילית. אפילו בשנת מלחמת יום כיפור לא סיימנו במצב הזה. אלה לא ימים רגילים בשום מובן, ולכן בתוך המשבר הזה לצערי אני לא צופה שנצליח להגיע ליעד הזה. אנחנו צריכים לעשות את המקסימום כדי שלא תהיה פגיעה – לקראת קיצוצים להתעקש ולהגיד: למה, גם אם צריך לקצץ, זה לא המקום לקצץ בו. חשוב לי גם מפה בכל זאת לנצל את זה, כי מרב הזכירה גם את החבר'ה שנמצאים פה בחוץ. אז קודם כול, הם כבר לא נמצאים שם בחוץ, אבל ישבנו הבוקר בבית הנשיא. להגיד להם, לכל עולם התרבות – לאומנים, ליוצרים, לאנשים מאחורי הקלעים, לאנשים על הבמה – שאנחנו עושים את הכול כדי להגיע לשם. אנחנו נלחמים את המלחמה שלהם בכל החזיתות ודואגים שיצלחו את התקופה הזאת, לא רק עם סיוע כלכלי אלא גם עם גב זקוף ובראש מורם, קודם כול עבורם אבל גם עבורנו. שוב, זה מתקשר לדברים שגם אתה, עפר, דיברת עליהם – כחברה, מה חשוב לנו. ואומנים ויוצרים שהם עם גב זקוף, זה קצת אומר משהו עלינו כחברה. אני אנצל את ההזדמנות הזאת שיש לנו עוד כמה דקות לעדכן קצת על מה שכן נעשה בתחום התרבות בימים אלה. אז קודם כול, הדבר העיקרי שהתעקשנו עליו זה שיהיה מתווה של פתיחה, ואני חושב שבמובן הזה יש פה שינוי מרענן בתוך תקופה קשה. עד לפני כמה שבועות עולם התרבות היה ראשון להיסגר וגם האחרון כנראה להיפתח – שמו אותו איפשהו באזורים של תעופה, ואמרו: זה לא כזה חשוב, נגיע אליכם. לשמחתי, במאמץ משותף של הרבה אנשים, שאני רק אחד מהם, הצלחנו להתעקש ולהחזיר את עולם התרבות. לשמחתי זה אחד המקומות הראשונים בעולם שפתחו בו מחדש אולמות, וגם בזה יש מסר. חברה שאומרת: זה חשוב לי – יש בזה מסר. אז 1. פתחנו, עם הרבה מגבלות – וגם בעולם התרבות, כמו בעולמות אחרים, יצטרכו ללמוד איך לחיות בשגרת קורונה. וזה קשה, כי זה פחות אנשים וזה לא תמיד כלכלי וגם הקהל – לפחות בחלק מהתחומים – הוא קהל מבוגר ולא ימהר לחזור. אבל האולמות פתוחים, ובמובן מסוים כשהשער פתוח גם הלב פתוח. הדבר השני, וגם זה עלה פה, זה הסוגיה התקציבית. אנחנו רחוק מ-1%, אבל כן, מדינת ישראל החליטה להעביר 200 מיליון שקלים למוסדות הנתמכים כדי שהם יוכלו לעלות כל ערב, גם אם אין מספיק קהל – כמו לשפות אותם, שישתלם להם לפתוח את הדלת בכל זאת, כי המדינה תכניס את היד לכיס ותגיד: תרבות חשובה לי ולכן תפתחו גם במחירי הפסד לכאורה. הדבר הנוסף שאנחנו מקווים לצאת איתו בימים הקרובים זה קול קורא לרשויות המקומיות כדי לעזור לעצמאים. דיברתי על 200 מיליון שהולכים למוסדות הנתמכים; יש עוד עשרות מיליוני שקלים שאנחנו מתכוונים להעביר דרך הרשויות כדי שהן יוכלו להזמין, דרך העצמאים, הפקות פרטיות ולייצר גם בתחומים האלה פעילות. גם שם אנחנו משתדלים להכניס תפיסת עולם שלנו לתוך חלוקה תקציבית. למשל, התעקשנו להגביל את היכולת של רשות להזמין אומן לעד 35,000 שקלים לערב. כולם נפגעו מהמשבר הזה, ועדיין, האומנים הגדולים, שהצליחו מאוד גם לפני הקורונה, יצלחו גם את התקופה הזו. גם עם כאב גדול – יצלחו. האומנים הקטנים והבינוניים, אלה שהם עד 35,000 שקלים לערב, צריכים אותנו יותר ברגעים האלה, ולכן התקציב הזה הוא בין השאר ייעודי עבורם. ביומיים האחרונים פרסם שר האוצר את הפתרון שלו לעצמאים בכלל במשק, ובתוכם אותם אנשים שהפגינו פה בחוץ, ועצמאים. לא סתם הם קיפלו את האוהל פה; הם הבינו שיכול להיות שבשעה טובה – והיה מוטב שזה יקרה קודם, אבל זה קרה ועל זה צריך לברך – יש מתווה פתרון לעצמאים, ואני מקווה שגם אותם זה ירים בתקופה קשה זו. בספורט – מכיוון שגם לזה הייתה התייחסות, במילה – האתגר הגדול בספורט זה לייצר רשת ביטחון לעונה הבאה. כרגע ליגות הכדורגל והכדורסל לא יכולות להיפתח מכיוון שהן חוששות שתעבור עונה שלמה בלי שיהיה קהל במגרשים, והמשמעות של עונה שלמה בלי קהל זה שהליגות לא ייפתחו. ולכן, הדבר שאנחנו עסוקים בו מול משרד האוצר – ואנחנו מוצאים שם שותפים שנכונים למצוא פתרון – זה בעצם לייצר רשת ביטחון, להגיד לקבוצות: תחתימו שחקנים, תעברו דרך הבקרה התקציבית, תפתחו עונה. אם באמת תעבור עונה שלמה בלי קהל ולא יהיו הכנסות, המדינה תהיה שם כדי להגיד – כמו שהשופט ברנדייס אמר: לפתוח מדורי ספורט זה קצת נחת. אז כן, הליגות בכדורגל וכדורסל – הרבה מאוד אנשים רוצים אותן פעילות, וזו אחריות של המדינה ברגעים כאלה משבריים לוודא שהן ימשיכו לעבוד. אם אני יוצא לרגע רק מהסיפור של מה מצבנו בתרבות ומה מצבנו בספורט – ועוד הדרך ארוכה, כי יש עוד הרבה מאוד קשיים – זה בכלל סיפור של ערבות הדדית. היום בבית הנשיא הרבה מאוד מהאומנים דיברו על החוויה הקשה הזו. לפני הקושי הכלכלי זה הקושי הזה של להרגיש שאתה לא חשוב, שהחברה מבזה אותך, שאתה מיותר. ולכן, הרבה לפני שאנחנו מייצרים את הפתרונות הכלכליים אנחנו צריכים כחברה להגיד לאנשים האלה: יש לכם מקום ויש לכם נוכחות ומה שאתם עושים הוא חשוב. אנחנו פה בשבילכם, ואתם נותנים לנו אוויר, והאחריות שלנו היא גם לתת לכם אוויר. יש מדרש יפה במדרש תנחומא, שאני חושב שהוא נכון הרבה פעמים, וגם פה אני אצטט אותו – יכול להיות שאני לא מדייק במילים: מי שנתון באורה אינו רואה למי שנתון בחשכה, אך מי שנתון בחשכה רואה למי שנתון באורה. ואני אומר את זה במובן שהוא כמעט פיזיקלי. כשאתה נמצא באור ואתה מסתכל לתוך חדר חשוך, אתה לא רואה – החדר הוא חשוך; אבל מי שנמצא בחושך, מי שיושב שם בחושך, רואה אותך, שנמצא תחת האור. ובחוויה הנפשית של בני אדם זהו הרבה פעמים הסיפור. המדרש הזה בא להגיד שיש הרבה אנשים בתקופה הזו שנתונים בחושך. אנחנו מפספסים אותם אבל הם רואים אותנו, והלב שלהם נחמץ לראות אותנו ברגעים יותר טובים שלנו. ולכן, הרבה מהסיפור כמו תמיד יושב בכלל על ערבות הדדית ועל סולידריות ועל אכפתיות ועל הבנה שהמצוקה של הזולת היא גם המצוקה שלי, והבעיה של האחר היא גם הבעיה שלי. וגם אם אני לא רואה בדיוק, אבל אני יודע שיש אנשים שנמצאים בחשכה, אז אני מדליק שם קצת אור, אני מדליק אלומת אור, ויוצא לראות איפה אני יכול לסייע להם. ולקראת סיום, אולי אני אסכם בחוויה שהייתה לי אתמול בעיר באר שבע. התארחתי – רוביק דנילוביץ', ראש העיר המיוחד של באר שבע, הזמין אותי לביקור בעיר; בדרך אגב הספקתי גם לעבור בספרייה הזו במועצה אזורית נחל שורק וגם בתזמורת האנדלוסית באשדוד – וגם שם ראיתי מה זה מפעל חיים שמעמיד תרבות ורוח במרכז. וגם באשדוד – אשדוד, אתם יודעים, עוברת ימים קשים מבחינת התחלואה בקורונה, וגם שם הייתה אמירה מקסימה בזה שהצלילים חזרו לפעול, והמשכן לאומניות הבמה נפתח, והייתי בחזרה הראשונה של התזמורת האנדלוסית שם. והאמירה של ראש העיר שם, שגם בימים שיש קורונה עדיין לא סוגרים את השערים ועדיין נותנים לכלים לנגן, היא אמירה ערכית עמוקה בעיניי, שלנו כחברה – שגם בימים קשים כאלה אנחנו לא מוותרים על השגרה, לא על החיים וגם, בתוך זה, לא על התרבות. משם, כפי שאמרתי, נסעתי לעיר באר שבע, ושם פגשתי עיר שחווה פריחה אדירה – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> שר התרבות והספורט חילי טרופר: << דובר_המשך >> – – ב-15 שנים האחרונות. היא חווה פריחה, בין השאר, בזכות עולם התרבות. ועולם התרבות האיר עיר שלמה. והבחירה שלהם – בכל מקום שם בעיר אנשים התעקשו להגיד לי: אנחנו לא פריפריה, אנחנו מרכז. וזה איך שהם תופסים את עצמם וזה איך שהם מדברים אלינו. זה איך שאנשים מסתכלים על עצמם – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> שר התרבות והספורט חילי טרופר: << דובר_המשך >> – – והאמירה שלהם – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אני כאן קובע. אתה לא מסתכל. אני כאן קובע, עשר דקות יש לך. << דובר_המשך >> שר התרבות והספורט חילי טרופר: << דובר_המשך >> אז אני מסיים. האמירה: אנחנו מרכז, ותופסים את עצמנו כמרכז, ומתעקשים שאנשים שלנו לא יצטרכו לנסוע רחוק, כי התרבות ראויה לכל אדם, לא משנה איפה הוא נולד – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר התרבות והספורט חילי טרופר: << דובר_המשך >> – – ומה מצבו הכלכלי, היא אמירה ערכית חשובה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, את רוצה שלוש דקות להשיב? << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת עפר שלח. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לא. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, אני מפעיל את ההצבעה. נא להצביע. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> היושב-ראש, אני יכול מפה? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה לא? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לא. כי אני מחליט. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – הקצאת תקציב שנתי לתרבות והאומנות), התש"ף–2020, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 18, נגד – 36, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר לרשום אותו? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> כל מי שישב במקומו, אני אוסיף אותו. מי שלא ישב במקומו ולא הצביע – לפרוטוקול. אוסאמה סעדי – לפרוטוקול; ישבת במקומך? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אז עאידה תומא סלימאן – לפרוטוקול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לפרוטוקול. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לפרוטוקול – נגד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אין לפרוטוקול נגד. רק לפרוטוקול. תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. אני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל – נגד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לא לפרוטוקול. להוסיף אותה נגד, עם המצביעים. אנחנו עוברים להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני, יש לך עד עשר דקות – סליחה, אנחנו נצביע על ההצעה של עפר שלח. אנחנו הצבענו על הצעה ויש הצעה מוצמדת. בבקשה לחכות, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע על הצעת החוק של עפר שלח. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – 30 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב התרבות), התש"ף–2020, לא נתקבלה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תוסיף אותי בעד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מוסיף אותך בעד. בעד – 17, נגד – 30. אני מוסיף את חבר הכנסת עודד פורר כי קראתי לו להצביע, אז 18. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בעד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> גם חברת הכנסת שרן השכל – 31. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם אני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קארין בעד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מוסיף אותך בעד – הוספתי אותך, חברת הכנסת קארין. הוספתי אותך. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תוסיף אותי נגד. כבוד היושב-ראש, נגד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> ישבת במקום? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא הספקתי עוד לעלות. אמרתי לך קודם, אני עולה. אמרת לי שתשים אותי בפרוטוקול. לא הספקתי. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו לא מחכים שיעלו. תשבו במקום, חברי הכנסת, אני אוסיף אתכם. אנחנו לא נחכה לכל אחד שיעלה למקום שלו. מי שרוצה להצביע, שישב במקום שלו ויצביע. אני לא אתחיל להוסיף את כל חברי הכנסת שישבו למטה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) << הצח >> [הצעת חוק פ/28/23; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני ארצה להתחיל את הצגת הצעת החוק הזו דווקא בציטוט: ביקשתי להכניס סעיף בחוק בחירה ישירה של ראש ממשלה, האומר שראש ממשלה לא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות. אני אגיד לך למה: אם לא תעשה את זה בקדנציה הראשונה, אולי תעשה את זה בקדנציה השנייה, אבל יותר מזה אתה לא צריך. יותר מזה, אם לא הצלחת, לך הביתה, לך תעשה לביתך. וזה הסיפור כולו, חבריי חברי הכנסת. מאז – את הסיפור הזה כמובן סיפר ראש הממשלה נתניהו, ומאז אותו חוק בחירה ישירה אומנם שונה החוק, אדוני, אבל ההתייחסות של הציבור הישראלי בכל מערכת בחירות היא כאילו אנחנו בבחירה ישירה. גם מערך המפלגות השתנה באופן הזה. ומפלגה כמו הליכוד, שהייתה מפלגה תוססת עם דיונים וויכוחים אידיאולוגיים, הפכה להיות ממפלגת הליכוד למפלגת נתניהו, בצלמו ובדמותו. מפלגה שהייתה תנועה לאומית וליברלית שיעבדה את כל משאביה לטובת ראש הממשלה נתניהו, ובפועל, גם את הקמפיינים שניהלה – יודעים את זה היטב חברי הכנסת מהליכוד – היא ניהלה כקמפיינים לבחירה ישירה. כבר מזמן שאין דיונים אידיאולוגיים וויכוחים במרכז, ומזמן מי שקורא תיגר על המנהיג, אם מישהו קורא תיגר, הוא מייד מוקע על ידי שליחיו ושולחיו. וכך, אדוני, רואים את שלוחיו של ראש הממשלה בוועדת הכספים לא נלחמים למען האג'נדה של הליכוד אלא על דבר אחד: הטבות למנהיג. מגיעים ומגויסים. כל חברי הכנסת מהתנועה הרוויזיוניסטית, שהייתה לפה לכל הציבור שמאס בסיאוב השלטוני של מפא"י ההיסטורית נלחמים – לא על סיוע למאות אלפי המובטלים ולמאות אלפי העצמאים שנותרו חסרי כול לאור המדיניות הכלכלית הכושלת של הממשלה, אלא נלחמים על הטבות מס עשור אחורה על הוצאותיו הפרטיות של ראש הממשלה, שאנחנו, אזרחי ישראל מימנו לו. כדי להבין על מה מדובר צריך לחזור להוצאות שפורסמו בשנת 2012; מאז קשה מאוד, אדוני, להשיג את פרסום ההוצאות האלה. אבל ההוצאות מדברות בעד עצמן. נמצא פה שר האנרגיה, הוא היה אז סגן שר האנרגיה והמים: 87,000 שקלים בשנה כולל מס בצורת על מים. 114,000 שקלים בשנה על תחזוקה וניקיון, ו-18,000 שקלים על גינון בשנה – אלו רק חלק מההוצאות בשנת 2012 על מעונו הפרטי של ראש הממשלה. בסך הכול הוצאות המדינה על הבית בקיסריה באותה שנה, שבני משפחת נתניהו שהו בו בעיקר בסופי שבוע: 313,000 שקלים. כמובן, זה מנותק מהוצאות ביטחוניות, אז אין טעם להציף ולדבר על הוצאות האבטחה והשיפורים שנעשו לטובת האבטחה. הדיון שהתקיים בשבוע שעבר בוועדת מכספים, חבריי, הוא אולי הדוגמה הטובה ביותר מדוע כעבור כל כך הרבה שנים ראש ממשלה עלול להתבלבל ולחשוב שהמדינה זה הוא; הוא זה המדינה, ורכוש המדינה הוא רכושו. אבל יותר מכך, חבריי – ההתנהלות של חברי תנועתו, שבאו להגן על התנהגות שהם יודעים שהיא פסולה; המלחמה שהם ניהלו, כשבאותו השבוע שהם דוחים את הצעות החוק שהגשתי על דמי אבטלה לעצמאים ועל העלאת קצבאות הנכים לנכים המונשמים – הם פועלים במרץ ובנחישות לטרפד את ההצעות האלה ומהצד השני לקדם את האג'נדה האישית שנוגעת לענייניו האישיים של ראש הממשלה. אז בואו נחזור לדבריו של ראש הממשלה לפני שהוא נהיה ראש ממשלה בסיבוב השני גם. הוא אמר: מה שלא עשית בקדנציה הראשונה אולי תעשה בקדנציה השנייה. ואם לא, אז לך הביתה. הקדנציה הראשונה שלו – הקדנציה הראשונה שלו לאחר חזרתו לחיים הפוליטיים היא השנייה אבל הראשונה בסבב הזה, נקרא לזה. הייתה לו גם קדנציה בשנות התשעים, אבל בואו נדבר על מה שקרה מ-2009. כשנתניהו ראש ממשלה קיבל דרגות אלוף מי שמכהן כפרקליט צבאי ראשי, האלוף אביחי מנדלבליט. אותו אלוף שקיבל בזמן כהונתו של נתניהו את דרגתו מתמנה על ידי אותו נתניהו למזכיר ממשלתו בקדנציה השנייה, וממשיך את כהונתו אל תוך הקדנציה השלישית – אז גם ממנה נתניהו את אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. וראו זה פלא, מה שלא ראה נתניהו בקדנציה הראשונה, ומה שהוא לא ראה בקדנציה השנייה ואפילו לא בקדנציה השלישית, פתאום נגלה האור לעיניו בקדנציה הרביעית. רק אתמול מצייץ נתניהו שמזימת ההפיכה השלטונית של מנדלבליט נחשפה במלוא כיעורה. זאת, כמובן, אחרי שורה ארוכה של התקפות מצד נתניהו, מקורביו, חברי סיעתו ושלוחיו, על אותו דוקטור למשפטים שאביו היה מפקד בארגון הצבאי הלאומי, פעיל חירות ופעיל ליכוד מוכר. זאת ועוד, חבריי, לאחר יותר מעשור שנתניהו מכהן כראש הממשלה, עם שליטה בלתי מוגבלת בתנועת הליכוד, הוא מתלונן. על מי מתלונן ראש הממשלה? על הממשלה. יש לו טענות למשרד המשפטים, ויש לו טענות לפרקליטות, ויש לו טענות למשטרת ישראל, ויש לו טענות למערכת המשפט, ויש לו טענות לרשות המיסים ויש לו טענות לאגף התקציבים. לראש הממשלה יש טענות לכולם – למעט לעצמו. אין לו אחריות על כלום. כולם אשמים, כולם לא בסדר, כולם אכלו לו, כולם שתו לו, אבל איפה הוא? 11 שנים הוא יושב על כיסא ראש הממשלה. מדוע הוא לא תיקן את פסקת ההתגברות ב-11 השנים הללו? את ניהול המשטרה? כמה מפכ"לים מינית, אדוני ראש הממשלה? כמה ראשי אגפי תקציבים ומנהלי רשות מיסים – שלכולם יש לך טענות? ואני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, שחרר. החוק הזה שאנחנו מגישים היום מדבר כבר על הקדנציה הבאה, מהכנסת העשרים-וארבע. והוא קובע שראש ממשלה יכהן שתי קדנציות או שמונה שנים – הזמן הארוך מבין השניים. זאת אומרת, זה מתגבר גם על העובדה שבמשטר פרלמנטרי הרבה פעמים ממשלות לא מוציאות את כל ימיהן. הוא גם קובע שהקדנציה לא תופסק באמצע: אם הקדנציה השנייה שלך נפלה בדיוק באמצע השנה השמינית, אתה תמשיך ותסיים את הקדנציה. החוק הוא מידתי, אבל תגובת הקואליציה, חבריי, היא פחדנית. ויותר משתגובת הליכוד היא פחדנית, תגובת כחול לבן פשוט מגוחכת. הרי אתם דיברתם על זה, אתם הבטחתם את זה, חתמתם על זה, קידמתם את זה – ועכשיו ברחתם מזה. הסילוף שבו נוהג ראש הממשלה בבואו בטענות לכל העולם למעט לקיחת אחריות, פשוט מביך. גם הסילוף, וגם הסילוף שבבקשתו מוועדת הכספים. זה לא ששיפוץ ביתו הפרטי בלי גבולות על חשבון המדינה – כשהוא משך את הבקשה הוא לא אמר שזה לא בסדר, זה העיתוי שלא בסדר; אדוני השר ביטון, זה לא שהחזרי המס עשור אחורה לא בסדר – זה העיתוי לא בסדר; זה לא שחשבון מים של 87,000 אלף שקלים בשנה זה לא בסדר – זה העיתוי שלא בסדר; זה לא שהעלאת שכרו של ראש הממשלה הרזרבי ב-9,000 שקלים בתקופה הזו לא בסדר – זה העיתוי; וראש הממשלה הרזרבי, מה הוא אומר על כך? כנראה שהוא ראש ממשלה רזרבי רק לענייני החזרי מס, העלאת שכר ושיפוצים. הסילוף הזה, הסילוף הזה בעיצוב המציאות הזכיר לי את שירו של אלתרמן מ-1943, "תחרות לניסיון". הוא אומר: "ארבע חירויות נודעות לתהילה / החליטו, בנשוב רוח-סתיו קלילה, לערוך תחרות בריצה לשם שחוק / ואשר תנצח – זר יותן לה כחוק. // אז ניצבו בשורה ארבעתן, לאמור: / החופש מפחד, / החופש ממחסור, / וחופש הדת / וחופש הדיבור, / וסביבן – הקהל וראשי הציבור. // אך בטרם התחילו אורח לרוץ, / נגלה יצור פלא, צולע וגוץ / איזה חופש מוזר, / חמישי במספר, / שאפילו ברמז עליו לא דובר. // וייגש, מדדה על רגלו החיגרת / אל ארבע החופשות הבנויות לתפארת, / ויצחק ערמומי ויגיד בקריצה: / אתחרה גם אני עימכן בריצה. // אז נשאו חירויות את קולן כמו נבל / ותשאלנה בבוז וברחמים: מי הנפל? / איזה חופש אתה / ובמצמוץ ולפלוף / סח הנפל: אני הוא חופש הסילוף! // צחוק ניתך מסביב כמפל המים: / הלזה יתחרה עם קלות הרגליים? / הוא יכרע! הוא ייפול! הוא יהיה לקלס! / הוא חיגר! הוא גמד! הוא משול כחרס! / אבל הס... התחרות מתחילה! הצחוק תם... / אט לאט מתאבן הקהל הנדהם – / רחבו העיניים! אילמה כל לשון! / הסילוף הפיסח מגיע ראשון! // עוד תחרות נערכת, עוד שתי תחרויות / שוב עובר הסילוף לפני החירויות! / ובבואן אחריו למקום המסומן, / חדלות הן כמעט להכיר את עצמן! // אזיי פחד נפל על ארבע החופשות, / ונשמע רק צקצוק שיניהן הנוקשות, / ויותר מכולן, כנקלע, בקדחת, / רעד, כידוע, החופש מפחד! // ובמרכז הזירה התייצב הסילוף / ויקרא: לי הכתר! אני האלוף! // – הסילוף, זה טיבו! הוא מצניע פנים, / הוא מתחיל בריצה למרחקים קטנים! / מתחיל בתחרות ניסיון, קו לקו / אבל בה מאמן הוא את כוח רגליו... // ולכן אם ירשה העולם לו לרוץ, / הוא יכול, החיגר הלזה והגוץ, / לעבור כל תקוות לאומים, כל חלום, / להגיע ראשון אל מטרות השלום! / הנותנים לו לגשת לשדה התחרות, / מנחילים למפרע תבוסה לחירות." וכך יהיה, אדוני היושב-ראש, בתשובה שישיבו לי ויסלפו ויסבירו מדוע אסור להעביר את החוק שיגביל את שתי הקדנציות לראש הממשלה – ואני אתן אולי את הדוגמה שאפשר לראות מהיום – ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש: הייתה הבטחה של ראש הממשלה לריבונות; היום לכולם ברור, שההבטחה שלו היא לרמאות. אחרי כל כך הרבה שנים הגיע הזמן לפעמים להחליף. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) << הצח >> [הצעת חוק פ/164/23; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הצעה מוצמדת של חברת הכנסת מרב מיכאלי. עד שלוש דקות, בבקשה, גברתי. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. חבריי וחברותיי חברות הכנסת, יש דברים שזה נורא בסיסי: כוח משחית. כוח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי, ולכן בדמוקרטיה צריך להחליף מדי פעם את השלטון. לכן אנחנו לא קיסרות ולא מלוכה אלא שלטון דמוקרטי – אמור להיות – שבו השלטון מדי פעם מתחלף לפני שהאורוות מתחילות להתמלא בשחיתות ובריח רע מאוד שעולה ממנה. תחשבו על זה, חברות וחברים, נתניהו ראש ממשלה כבר 11 שנה. אלו לפחות 11 שנה שבהן הוא לא השתמש בארנק; הוא לא שילם שום דבר בעצמו; הוא לא הלך ברחוב, למעשה; הוא לא עשה שום דבר. הוא לא נהג באוטו, למשל, ודאי לא נסע בתחבורה ציבורית, אבל אפילו לא נהג בעצמו באוטו בכביש. למעשה, לא פלא שנתניהו, כמו שהוא אומר, רואה תמיד מחלפים איפה שאנחנו רואות פקקים, בגלל שעם השיירה – אוה, אוה, אוה – עוקפים כל הזמן את כל הפקקים, ואף פעם הוא לא נאלץ לעמוד באף אחד מהפקקים האלה. אדם שככה נראים החיים שלו במשך 11 שנה ברצף, איך הוא יכול לקבל בכלל החלטות לגבי החיים של אזרחיות ואזרחי ישראל? הרי אין לו מושג. רמת הניתוק היא בשמיים. אין שום קשר בין החיים שלו לחיים שלהם. אין לו מושג איך זה נראה; אין לו מושג איך זה מרגיש. גם הילדים שלו – הילדה שם, היא דווקא חיה חיים של אנשים רגילים, היא לא זוכה לתנאי VIP שזוכים הילדים – אבל אפילו הילדים שלו ממשיכים ליהנות מאותם תנאים מופרכים. אפילו דרך הילדים שלו הוא לא יכול לדעת איך נראים חיים של אנשים אמיתיים. חברות וחברים, מה שקורה עם נתניהו ממחיש בדיוק למה נדרשת הגבלת כהונה של שתי קדנציות. את המטה הלאומי לביטחון הוא הפך להיות משרד החוץ הפרטי שלו. את המוסד הוא הפך להיות משרד השליחויות הפרטי שלו. עכשיו המוסד הבא שבסכנה זה השב"כ, שיוחלף לו ראש בקרוב. את היועץ המשפטי לממשלה הוא ניסה להפוך לסניף שלו, אבל כשזה נכשל הוא הפך אותו לאויב. הסכנה ביותר מדי זמן בשלטון היא כוח משחית, שהופך את המערכות לשרת את מי שבשלטון במקום את הציבור. את זה אנחנו חייבות וחייבים להפסיק – ממש נורא נורא דחוף. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה ויבוא – חבר הכנסת יאיר לפיד, שהצמיד את הצעת חוק-יסוד: הממשלה, להצעות החוק. בבקשה, שלוש דקות. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה) << הצח >> [הצעת חוק פ/174/23; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יעלה ויבוא חבר הכנסת יאיר לפיד, שהצמיד את הצעת חוק-יסוד: הממשלה, להצעות החוק. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אם מישהו רוצה להבין למה צריך הגבלת כהונה, כל מה שהוא צריך לעשות זה לקחת את שלוש השנים האחרונות של בנימין נתניהו. נתניהו ראש ממשלה רצוף מ-2009. אם הייתה פה הגבלת כהונה הוא היה פורש לפני שלוש שנים. תחשבו מה היה נחסך מאיתנו, אתם יודעים מה, תחשבו מה היה נחסך ממנו: שלוש מערכות בחירות, שלושה כתבי אישום, שלושה ציוצים אתמול בטוויטר שעסקו רק בדבר אחד: התקפה אלימה נטולת ברקסים על מנדלבליט. על היועץ המשפטי לממשלה הוא כותב: "מזימת ההפיכה השלטונית של מנדלבליט נחשפה במלוא כיעורה". ראש ממשלה במדינה דמוקרטית לא מדבר כך. ראש ממשלה לא חושב כך, אלא אם כן הוא נמצא בשלטון יותר מדי זמן. נתניהו מאבד את זה לנגד עינינו. כבר שלוש שנים, כל פעם עוד קצת, כל פעם רחוק יותר. יורד מהפסים לנגד עינינו. הסיבה היחידה שלא הבנו שהוא יורד מהפסים היא שזה תהליך, זה לקח שלוש שנים. כל פעם אמרנו: כן, זהו, זה השיא, ואז הוא חצה עוד גבול. אם לפני שלוש שנים הוא היה אומר לאזרחי ישראל, על מדרגות בית המשפט, שיש מזימה אפלה וזדונית של המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי ובג"ץ, שכל אלה – אלפי אנשים – תופרים לו תיקים, הייתם קוראים לרופא; אם לפני שלוש שנים הייתם קוראים את מה שכתוב היום בפייסבוק שלו, המדינה הייתה נשרפת; אם לפני שלוש שנים הוא היה מכנס את ועדת הכספים כדי לקבל בחקיקה מיוחדת עוד מיליון שקל מהכסף שלכם, הייתם יוצאים לרחובות; אם לפני שלוש שנים הייתם מגלים שהוא דיבר עם רב בישראל ושכנע אותו להקליט בסתר יריב פוליטי, הייתם אומרים, זה לא נתניהו, הוא לא כזה – והייתם צודקים. הוא באמת לא היה כזה עד לפני שלוש שנים. זה באמת כבר לא נתניהו, זה מישהו אחר, האיש שנשאר שם יותר מדי. לא רק הוא השתנה בשלוש השנים האלה, גם אנחנו. נשחקנו. כמה פעמים אפשר להזדעזע? כמה פעמים אפשר להסתובב ולהגיד לאישה מול הטלוויזיה: תשמעי, זה מתחיל להיות מסוכן. אנחנו שומעים אותו מדבר ככה כבר שלוש שנים אבל כל פעם קצת יותר: קצת פרנואידי יותר, קצת קורבני יותר, קצת מסית יותר – האוזן מתרגלת. הרי זה ראש הממשלה מדבר. הוא נראה כמו נתניהו, הוא נשמע כמו נתניהו, האנגלית עדיין מצוינת – זה רק לא הוא. כל מי שקרא ספר היסטוריה מימיו שאל את עצמו איך מדינות מפסיקות להיות דמוקרטיות, איך אנשים מסכימים מרצונם הטוב לוותר על הזכויות שלהם. מי שחי בישראל בשלוש השנים האחרונות יודע את התשובה. הם לא מסכימים, הם מתרגלים. הם נכנעים ואז הם אומרים לעצמם שזה לא נורא, הם ישפיעו מבפנים. בשלוש השנים האחרונות – שלוש השנים המיותרות – הוא כבר לא אותו בן אדם וכמעט אי-אפשר להאשים אותו. זה מה שעושה התפקיד הזה. הבידוד המוחלט, החנופה האין-סופית של האנשים סביב, הידיעה שכל מי שאתה פוגש רוצה משהו, התביעות האין-סופיות של הסביבה הקרובה, המתחים, האנשים שרוקדים סביבך שמסבירים לך שאתה לא יכול לטעות לעולם. אין שליט בהיסטוריה שישב זמן רב על הכיסא וניצל מזה. זה בלתי נמנע. כל מי שהיה שם יותר מדי זמן, בסוף זה הגיע: השחיתות, הנהנתנות, היהירות, האלימות, התחושה שאין לך תחליף. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בשלוש השנים האחרונות אין בסביבתו הקרובה אף אדם אחד שיעצור אותו. אין לידו אף אדם שיש לו אומץ להגיד לו: בלי החמדנות שלך לא היה תיק 1000, בלי האובססיה שלך לתקשורת לא היה תיק 2000, אם היית מתייחס בכבוד לכסף ציבורי לא היה תיק 4000. כבר שלוש שנים אין אף אחד שאומר לו: די עם השנאה, די עם ההסתה, זה ייגמר בדם, זה ייגמר רע. זה כבר עכשיו נגמר רע לנגד עינינו. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יאיר לפיד. ישיב להצעות החוק השר ביטון. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ביטון, אתה? אתה? << קריאה >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << קריאה >> הגם אתה, ביטון? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה חתום על הצעת החוק הזו. אתה חתום על הצעת החוק הזו, השר ביטון. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אין לתאר. << דובר >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אגע קודם כול בליבת העניין. במשך שנים רבות מנהיגים מימין ומשמאל הגדירו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש לך עשר פלוס. עשר דקות. בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ביטון, אתה לא חתום על הצעת החוק הזו? << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני לא מאמינה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, הדברים שלי זה ברוטו או נטו, עם קריאות ביניים? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כבר נתתי לך ברוטו. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה בעד כהונה או לא? מיכאל, אתה לא חתום על ההצעה? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני מבקש מכם להקשיב בקשב רב ואז להסתייג. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אנחנו מקשיבים. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> יפה. סוגיית הכהונה של ראש ממשלה בריבוי קדנציות היא נושא שהתייחסו אליו רבים מהמנהיגים בישראל בשנים האחרונות. שמעתי את הציטוטים של ראש הממשלה הנוכחי, וגם ראש הממשלה החליפי בני גנץ התחייב בפני הציבור – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברי הכנסת ביציע הימני – הימין שלי ולא שלכם – אנא אפשרו לשר להשלים את דבריו. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> ראש הממשלה החליפי בני גנץ – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא, די, אתה לא באמת מתכוון לזה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש האופוזיציה – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> עזוב. עזוב. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> – – אני לא אאפשר לך לריב איתי אישית, רק קבוצתית. זה משחק קבוצתי, כן? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> השר ביטון, אוהב אותך, רק שאתה חתום על הצעת החוק הזו. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אבל תן לי להשלים את דבריי. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> למה הם שלחו אותך? איך עושים לך את זה? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> למה? אני עומד פה בגאון. תן לי רק לסיים. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איך אתה עומד פה בגאון? די, נו, באמת. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> תן לי לסיים. בקיצור, ראש הממשלה החליפי בני גנץ התחייב לציבור, כמו הרבה התחייבויות אישיות שלו, שהוא מקיים אותן – גזר על עצמו צניעות – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה הוא מקיים? מה בני גנץ מקיים? תגיד לי, אתה עושה צחוק? באיזה אוטו נוסע בני גנץ עכשיו? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> – – נשאר בביתו, לא סיגל לעצמו שום מנעמי שלטון, למעט – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> באיזה אוטו הוא נוסע? באיזה אוטו בני גנץ נוסע עכשיו, ביטון? << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה זה קשור להצעה? ביטון, מה זה קשור להצעה? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> האמת היא שאני מאוד רוצה לשמוע אתכם, אבל, חבר הכנסת הרצנו, לפי הסדר. אתה ראשון, בבקשה. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הוא דיבר על הצניעות. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, לפי הסדר. יושב-ראש האופוזיציה, אל תפריע לחבר סיעה שלך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אמרת שבני גנץ ממלא אחר כל ההבטחות שלו, איזה הבטחות בני גנץ מקיים? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> עוד לא התחלתי להגיד אותן. תן לי להתחיל. תן לי להניע. אנחנו ביציאה לדרך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בבקשה. אבל אתה חתום על הצעת החוק הזו, אז למה אתה עומד פה כדי להתנגד לה? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אבל מי אמר לך שאני מתנגד? אפילו את זה לא שמעת. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אה, אתה בעד. יופי. כל הכבוד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני שמח לשמוע שאתה בעד. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> בואו תקשיבו. בואו תקשיבו קודם, ואז תסתייגו. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> היום יש שני שרים שהצביעו בעד. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> ראש הממשלה החליפי גזר על עצמו לשמור על צניעות אישית, להישאר בביתו ולמעט צורכי ביטחון לא להוסיף שום דבר בתנאי העבודה שלו. הדבר השני שהוא כבר אומר שנה וחצי, מיום כניסתו לפוליטיקה, שבכוונתו לכהן כראש ממשלה לא יותר משמונה שנים, או עשר שנים, ולהגביל את כהונתו. ואני מאמין ויודע שהוא יקיים את ההתחייבות הזו. גם אנחנו, כחול לבן, יושב-ראש האופוזיציה, הבאנו הצהרה כללית שאנחנו בעד הגבלת כהונה של ראשי ממשלה. אנחנו לא חוזרים בנו מהתמיכה בעיקרון הזה, ואנחנו מאמינים בו. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אבל נצביע נגדו. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> ועדת השרים שדנה בנושא הזה לא החליטה שהיא נגד הגבלת כהונה ולא החליטה שהיא בעד, אלא החליטה לדחות את הדיון בשלושה חודשים על מנת לקיים דיון כזה באופן סדור בתוך מרכיבי הקואליציה, ואנחנו יודעים – – – << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> משה, אחרינו – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> חברת הכנסת אורלי פרומן, את פשוט צריכה לתת לנו להישאר בממשלה שנתיים-שלוש לבדוק את זה, כי אחרת זה מוקדם מדי. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אבל כך הייתם – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את הדיון בסוגיית הגבלת הכהונה של ראשי ממשלה בכמה חודשים – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בשמונה שנים לפחות. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> – – ואת הדיון הזה אנחנו נקיים בממשלה. וכן, אני רוצה להגיד לכם שלא את כל החוקים שחלמנו עליהם אנחנו נביא – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אז מה אתם עושים שם? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> – – אבל אדוני יושב-ראש האופוזיציה, גם אתה היית שר האוצר וחלמת להביא את ברית הזוגיות, והצבעת נגד ברית הזוגיות. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא, לא, לא. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> עכשיו אני אומר שזאת האמת. זאת האמת. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא נכון. זה לא נכון. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה שקר. שקר. שקר. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> כשיש קואליציה יש פשרות. כשיש אחדות יש פשרות – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יש פשרות ויש לשקר על הדוכן. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> עמדתם ונאמתם פה כמה אתם בעד דמי אבטלה לעצמאים, והיית שר אוצר שנתיים – ולא הבאת דמי אבטלה לעצמאים. אנחנו נביא דמי אבטלה לעצמאים. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> דף מסרים מהלך של ביבי. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה להגיד לכם – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתם תביאו הכול. הכול אתם תביאו. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> חבר הכנסת שטרן, הסוגיה שקואליציה עושה פשרות בתוכה – את זה לא אנחנו המצאנו, את זה אתם המצאתם. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> פשרות? מיכאל, זה פשרות זה? זה פשרות זה? על מה פשרות? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> את זה אתה המצאת. לא הבאת ברית זוגיות ולא הבאת תחבורה ציבורית בשבת כשהיית בממשלה – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> העליתי, העליתי. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> – – ולא פתרת את בעיית הגיור – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> העליתי. העליתי. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> – – ולא פתרת אלף בעיות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> העליתי. אתה לא יודע על מה אתה מדבר. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> כי פשרה עושה קניין – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה לא יודע על מה אתה מדבר. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> – – וקואליציה היא פשרה – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה לא יודע על מה אתה מדבר. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> – – וממשלת אחדות היא פשרה. האחדות הזאת מאפשרת לנו לעבוד ולהביא פתרונות לאזרחים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> התפרקות מוחלטת מערכים – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> עכשיו, בגלל שיש לנו זמן – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתם כולכם פשרה אחת גדולה. התפרקות מוחלטת מערכים. תתביישו לכם. אל תשקר לאנשים. לפחות אל תשקר. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> בגלל שיש לנו זמן, אני רוצה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה יכול לסיים מוקדם גם. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא. יש לנו זמן, וגם אני מבקש שכל זה יאריך לי את הזמן פה, כל הקרבות הללו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם שאני מאמין – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מיכאל, גם ממשלה – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני מאמין לשר הביטחון. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תזכור את זה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> חבר הכנסת שטרן, אני מאמין – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני אומר לך. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני גם אומר לך, תזכור איפה היית בממשלה ומה לא עשיתם. ולא להמציא את הגלגל. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גם אצלך בבית – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> קואליציה בממשלת אחדות זו פשרה – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת שטרן. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> – – זה לא לקבל את כל מה שרצית, אבל לעשות טוב למדינה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> ממשלות אחדות עשו טוב למדינה ב-1984, ועשו ב-1988 ויעשו ב-2020, כי אנחנו עושים ואתם צועקים – אבל לפחות תהיו אמינים. הייתם בממשלה ולא ביצעתם את ההבטחות שאתם מדברים עליהן היום. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אמיתי? << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה עשיתם אתם? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> יושרה זה אלף-בית. יושרה זה אלף-בית. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יושרה – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני יודע שקואליציה זה פשרה. אתם מציגים עמדות טהרנים. הייתם בממשלה, לא הבאתם את ברית הזוגיות, לא הבאתם תחבורה ציבורית, לא הבאתם שום דבר שאתם מאמינים בו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה פשוט משקר. די לשקר. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא נפתח את הדיון על אמינות ויושרה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> התאהבתם בלהיות המצליפים הלאומיים; התאהבתם בלהצליף בשותפיכם עד לא מזמן. הגזמתם. צריך להגיד את הדבר הזה. לפחות יושרה. כשהייתם בקואליציה עשיתם פשרה. ויתרתם, הלכתם עם ימינה לקואליציה. פתאום סמוטריץ' לא לגיטימי אצלכם. עשיתם ברית עם ימינה, עם המפד"ל – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה עושה משרד הביטחון לאנשים – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> – – פתאום אתם אומרים: על גופתי שסמוטריץ' יהיה איתנו בקואליציה; הרב רפי על גופתנו יהיה איתנו בקואליציה. פשרה עושה קניין. אבל אני רוצה להגיד לכם משהו רגוע יותר, פחות עצבני. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> השר ביטון – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, תן לי להגיד לך משהו שאולי אתה תסכים איתי – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת יאיר לפיד, יש לך הזדמנות שנייה להגיב. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> יש לך גם הזדמנות שנייה, תראה מה זה, ברוך השם. אני רוצה להגיד לכם שהתפיסה הזאת של הגבלת כהונה היא תפיסה נכונה, ואני אמרתי ששר הביטחון וראש הממשלה החליפי יפעל על פיה ויחיל אותה על עצמו, בין שיש חוק ובין שאין חוק. זה דבר אחד. דבר נוסף, אני רוצה להגיד לכם משהו על עצמי, כי דוגמה אישית זה דבר חשוב: אני נולדתי ב-1970, תכננתי להיות ראש עיר בגיל 40. מגיל 18 עד גיל 40 הקמתי כמה עמותות, פעלתי בעיר שלי, עשיתי כמה שינויים. הייתי איש מקצוע, הייתי איש חינוך – אתה רוצה שאני אזכיר את השם שלך כדי שתוכל להגיב? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, לא, לא. אני רק אמרתי, מה עם משרד הביטחון – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> תן לי לספר את הסיפור. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני מספר לך סיפור עכשיו. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני לא הייתי שם, אבל כנראה זה מקום מיוחד, משנה את האנשים. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יש לו יושרה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> באוקטובר 2010 – חבר הכנסת מאיר כהן, אתה כבר היית שש שנים ראש עיר, מ-2004, וגם אתה עשית את זה, אגב, הקרדיט הזה גם שייך לך. ב-2010 נבחרתי לראשות עיר, ועמדתי בכיכרות ואמרתי: אני רוצה להיות ראש העיר של ירוחם. אמרתי להם: בכוונתי להיות רק שמונה שנים – כי הייתה קדנציה של עמרם מצנע כוועדה קרואה, שגלשה שנתיים, ואז נשארו שלוש שנים ועוד חמש שנים, וחילקו את זה לשניים, וזה יצא שתי קדנציות של ארבע שנים. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> בינתיים נגמר הזמן. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> עמדתי מול הציבור ואמרתי להם: אני אהיה פה שמונה שנים, ואני מתכוון להיפרד מכם. חברת הכנסת מרב מיכאלי, עוד מעט מגיעים למשהו שמאוד חשוב לך. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אני בטוחה, אבל מה לעשות שגם לאדוני הזמן תם? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> הזמן מוכפל כי את מפריעה לי. כל דקה שאת מדברת את מאריכה את הנוכחות שלי על הדוכן. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> לא, אני מדברת על הזמן – כבר היית צריך לסיים. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, אבל היו לך חברים שדיברו לפניי. אז בואי, בבקשה, תדברי עוד קצת, שיהיה לי יותר זמן. אז אמרתי לציבור שאני בא לשתי קדנציות, ואנשים אמרו לי: אל תגיד את זה, זה לא טוב, אנשים ירימו ראש, זה מחליש את התפקוד שלך כראש עיר. אמרתי: ראש עיר צריך לבוא לשתי קדנציות, להיות מספיק טוב ולהמשיך הלאה. אבל עשיתי עוד דבר: ביום כיפור, בספטמבר, חודשיים לפני בחירות, הזמנתי – טוב, אתם תשמעו את הסיפור הזה בפעם אחרת. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לשר ביטון. חבר הכנסת פורר, אתה רוצה להשיב? איפה חבר הכנסת פורר – לא נמצא. חברת הכנסת מיכאלי, את רוצה להשיב? בבקשה. << קריאה >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << קריאה >> – – – אל תגיד על דבר שלא עמדת בו. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. ככה: נניח, נגיד, שבליכוד לא רוצים לקצוב את כהונתו של נתניהו בגלל שהם מרגישים – לא יודעת למה – שזה הורס להם את התנועה, שזה מחרב להם את המפלגה, שזה גורם לזה שאין להם ממשיכי דרך, שזה גורם לזה שאחרי העידן שלו המפלגה הזאת תתרסק בצורה באמת מהדהדת, ורק לחכות ולראות מה יקרה שם. אבל נניח שלהם יש אינטרס. לכחול לבן, למיטב הבנתי ולמיטב הבנת אזרחיות ואזרחי ישראל, הרי יש הסכם רוטציה עם ראש הממשלה נתניהו. זאת אומרת, לפי ההסכם שלכם הוא בלאו הכי אמור לסיים את כהונתו בעוד – מה נשאר, שנה, שנה ורבע, מי סופרת. בסדר, נניח. הרי יש לכם הסכם רוטציה והכהונה שלו אמורה להסתיים, מה מונע מכם להצביע בעד הגבלת כהונה לראש הממשלה העתידי? זה הצנוע, שלא משתמש בכל הדברים האלה, או למישהו אחר שיבוא, חלילה, אולי, אחריו יום אחד? לא מצליחה להבין איך אתה מצדיק, אלא אם כן אתה בעצמך, ברור לך – ולא עולה על דעתך – שלא תתממש הרוטציה הזאת ושבזכות ההסכם איתכם נתניהו יחדל יום אחד להיות ראש ממשלה. ואם אתה מאמין שזה לא יצא לפועל, ההסכם הזה, על אחת כמה וכמה שאתם הייתם הראשונות והראשונים שצריכים לתמוך בהגבלת כהונה לשתי קדנציות; כי אתם והמהלך הכנוע וההרסני שאתם עשיתם הם אחת ההוכחות הכי הכי משכנעות ללמה צריך הגבלת כהונה של ראש ממשלה למקסימום שתי קדנציות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת לפיד, בבקשה. לרשותך גם כן שלוש דקות. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> השר ביטון, קלטה את אוזני הרגישה העובדה שהשתמשת פה, מעל הדוכן, במילה "יושרה". המילה הזאת כבר לא שייכת לך. מי שרימה את בוחריו, מי ששיקר בכל דבר שאמר לבוחרים במשך שנה שלמה, מי שיושב תחת ראש ממשלה עם כתבי אישום, מי שהצביע היום נגד חוק הפונדקאות, אתמול – נגד דמי אבטלה לעצמאים, שלשום – נגד הרעיון שלראש ממשלה לא יהיו כתבי אישום, לא יכול להשתמש במילה "יושרה". אתה יודע, השר ביטון, מה אתה עוד לא יודע על עצמך? כל ימי חייך, בכל החיים הציבוריים שלך, בכל פעם שתשתמש במילה "ערכים", אנשים יעשו לך ככה עם היד. יגידו: עזוב, אל תדבר איתנו על ערכים – – – << קריאה >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עסקנים שנכנסים בשביל תפקידים, שלא ידברו איתנו על ערכים. ככה יעשו לך עם היד בכל פעם שתנסה לדבר איתם על ערכים, השר ביטון – – – << קריאה >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << קריאה >> כל מה שעשית בחיים בכל – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מפני שהמילה "יושרה" לא שייכת לא לך ולא למפלגתך – ועל זה אתם תיעלמו כאילו לא הייתם מעולם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת לפיד. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו נעבור להצבעות. אני מבקש להסב את תשומת הלב שיש לנו שלוש הצעות חוק, ולפיכך יש לנו שלוש הצבעות נפרדות, אחת אחרי השנייה. ההצבעה הראשונה היא על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), של חבר הכנסת עודד פורר. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 30, נגד – 44, אין נמנעים. התוצאה היא כמובן בצירוף קולה של חברת הכנסת שרן השכל. לפיכך, אני קובע שהצעת החוק לא עברה בקריאה הטרומית, והיא ירדה מסדר-היום. אנחנו עוברים להצעה השנייה, הצבעה שנייה מתוך שלוש, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), של חברת הכנסת מרב מיכאלי. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 32, נגד – 45, בצירוף קולה של חברת הכנסת השכל, אין נמנעים. לפיכך, הצעת החוק לא התקבלה בקריאה הטרומית. אנחנו עוברים להצבעה השלישית, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה), של חבר הכנסת לפיד – הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה), לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 32, נגד – 47, בצירוף קולה של חברת הכנסת השכל, אין נמנעים. לפיכך, גם הצעת החוק הזו לא התקבלה בקריאה הטרומית. חברות וחברי הכנסת, עד כאן הפרק של חקיקה בקריאה הטרומית, בדיון המוקדם. << נושא >> הצהרת אמונים של חבר הכנסת יוסף טייב << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנו עוברים לרגע מרגש נוסף, להצהרת אמונים של חבר הכנסת יוסף טייב. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חברנו חבר הכנסת יואב בן צור, שנכנסה לתוקפה היום, יום רביעי, ט' בתמוז התש"ף, 1 ביולי 2020, בא במקומו חבר הכנסת יוסף טייב. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, אני מזמין את חבר הכנסת יוסף טייב לעלות לדוכן. חבר הכנסת טייב, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ולאחר מכן אתה תשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> מתחייב אני, בעזרת השם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה, ושיהיה בהצלחה ובשעה טובה. תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (צווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת סונדוס סאלח בנושא: הפסקת טיפולים רפואיים לחולים פלסטינים (תיירות מרפא) והיעדר תו סגול במחסומים. וכן, בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעה חברת הכנסת קטי שטרית כי היא חוזרת בה מהצעת חוק חג המצות (איסורי חמץ) (תיקון – איסורי הצגת חמץ בפסח בבתי חולים), התש"ף–2020, שמספרה פ/1382/23. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, גברתי מזכירת הכנסת. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת העלייה במקרי האלימות המשטרתית, ומדיניות המשטרה בכל הנוגע להפעלת כוח כלפי אזרחים << הלסי >> << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו ממשיכים עם סדר-היום ועוברים להצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי – סליחה, חברת הכנסת תמר זנדברג. הצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת העלייה במקרי האלימות המשטרתית, ומדיניות המשטרה בכל הנוגע להפעלת כוח כלפי אזרחים, שמספרה 579. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש לך עשר דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> תודה. בדיוק היום לפני חודש נורה למוות צעיר פלסטיני בשם איאד אלחלאק בעיר העתיקה בירושלים. שבע יריות הרגו אותו. צעיר חף מפשע, שלא היה חמוש, שלא היווה שום סכנה, שלמעשה לא עשה שום דבר חוץ מזה שהוא היה ערבי. איאד היה בעל צרכים מיוחד, הוא היה בדרך למרכז אלווין בעיר העתיקה. הוא היה ליד המורה שלו, שצעקה לשוטרים שהוא נכה. הוא התכופף והתקפל בחדר אשפה, ועדיין הוא נורה ונהרג. בדיוק היום לפני חודש האירוע הזה תועד במצלמות אבטחה. עיתונאי הארץ ג'וש בריינר וניר חסון מצאו שיש 10 מצלמות אבטחה ב-100 מטר שבהם איאד אלחלאק נמלט ורץ. עד היום קלטות מצלמות האבטחה האלה לא פורסמו לציבור, לא הועברו למח"ש, לא הועברו למשפחה או לעורכי דינה. המשטרה, שבכל אירוע אחר, כמובן, אם זה לטובתה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברי הכנסת ביציע השמאלי, השמאל שלי. חברי הכנסת מש"ס, אנא מכם. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אנחנו בהתרגשות מה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כן. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> זאת פעם ראשונה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> תודה. בכל אירוע אחר, חברות וחברים, כמובן אם זה לטובת המשטרה ומשרת את צרכיה, כל וידיאו וכל תיעוד כזה נשלח במהירות האור, יותר נכון במהירות הקליק, כדי להוכיח שהאזרחים טועים והמשטרה צודקת. בדרך כלל זה לא נכון, אבל במקרה הזה, אדוני היושב-ראש, מעניין מה יש שם במצלמות האבטחה שגורם למשטרה שלא לפרסם אותן ולא להפיץ אותן. חברות וחברים, כל זה קרה לפני חודש, ואנחנו לא נוותר. אם מישהו יחשוב שיסתירו את המצלמות האלה ואת הצילומים האלה, זה לא יקרה. ובדיוק היום לפני שנה, אדוני היושב-ראש, נורה למוות סלומון טקה, ילד צעיר בן 18, שנורה על ידי שוטר בגינה הציבורית, שם הוא ישב עם החברים שלו. האירוע הזה הוציא מחאה עצומה של קהילת יוצאי אתיופיה אבל עדיין לא בא על פתרונו. מצטרף אלינו סגן השר לביטחון פנים; במקרה הזה יכול להיות שהשוטר היורה ייענש, אבל האם יש מסקנות כלליות יותר? האם הפקנו משהו, האם הפקנו איזשהו לקח מהמקרה הזה? 13 יוצאי העדה האתיופית, אדוני היושב-ראש, נורו למוות על ידי שוטרים באלימות משטרתית. לפני בערך שנה או קצת יותר, בקיץ שעבר, במהלך הפגנות של הציבור החרדי, שוטרי משטרת ירושלים הכו את הנער יענקי רוזנברג, נער חרדי, גם הוא בעל צרכים מיוחדים, ותועד בסרטון מזעזע איך שוטרים מכים אותו עד זוב דם. לפני בערך חצי שנה הוחלט לסגור את התיק. השוטר והשוטרים שהכו אותו ימשיכו בתפקידם ללא השעיה וללא סנקציות. איזה מסר זה משדר לשוטרים כאלה ולשוטרים אחרים למפקדים שלהם ולמפקדים שלהם? בשבוע שעבר, אדוני היושב-ראש, בסוף השבוע נעצרו כמה מפגינים מול בית ראש הממשלה, מפגינים מסורים, שמזה שלוש שנים – מאז שנפתחו החקירות והוגשו מסקנות המשטרה וכמובן הוגש כתב האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו – הם מפגינים נגד השחיתות. בסוף השבוע הם נעצרו, ביניהם אחד ממובילי המחאה, אמיר השכל, שהתבקש לחתום על מה שהפך להיות החתימה הקבועה שהמשטרה דורשת מעצורים בהפגנות: צו הרחקה מירושלים, מעיר הבירה של ישראל. למה? ככה. אולי ככה תדוכא המחאה הזו. וכשהוא לא הסכים הוא בילה את הלילה בבית העצורים כאחרון הפושעים. ולפני שלושה שבועות, אדוני היושב-ראש, במרכז תל אביב, בהפגנה נגד הסיפוח, עוד מפגינים זכו לנחת זרועה של המשטרה והוכו באלימות. חלקם נזקקו לתפרים ולטיפול רפואי, ביניהם צלם הארץ תומר אפלבאום וכתבת הארץ לי ירון. חברות וחברים, כמו שאנחנו רואים, האלימות המשטרתית לא עוצרת. הייתי אומרת שהיא לא פוסחת על אף אחד, שהיא לא פוסחת על איש. אבל האמת היא שיש כאלה שהיא מיוחדת עבורם והיא מכה בהם באופן מיוחד – קבוצות מיעוטים, כאלה שיש להם פחות קול בציבור, בתקשורת, מיעוטים מוחלשים, שהמשטרה יודעת שאפשר להרביץ להם כי אף אחד לא ירים קול צעקה, וגם אם כן, לא יהיה מי שישמיע ויהדהד את הצעקה הזו. מיעוטים מוחלשים, שסובלים גם ככה מאפליה לרעה בחלוקת המשאבים, בייצוג, וכמובן בראשם המיעוט הערבי, 20% מאזרחי המדינה, שאם בטעות – או לא בטעות, כמו שתכף נראה – הם מוכים או סופגים אלימות, החל מהירי לעבר יושב-ראש הרשימה המשותפת איימן עודה באירוע הפינוי באום אלחיראן, ועד הפגיעה ברגלו של מנכ"ל מרכז מוסאוא בחיפה לפני כשנתיים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> למה התנגדתם לוועדת בדיקה למח"ש שאמיר אוחנה רצה להקים? << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> למה התנגדתם? << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> למה אתה חושב שהתנגדנו? << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> את מוכנה? את תומכת? << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> סליחה, אתה יודע מה, אם אתה כבר פה, אני רוצה לקפוץ רגע למשהו ולהגיד לכם. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אנחנו פה כל הזמן – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> יפה, אז ידידיי חברי הכנסת מש"ס משה ארבל, ינון אזולאי, מיכאל מלכיאלי, אני כתבתי לכם היום מכתב וביקשתי תמיכה שלכם בהצעת החוק הזו, מכיוון שהציבור שאתם מייצגים הוא בין אלה שסובלים מאלימות משטרתית. המכתב הזה התפרסם בכלי התקשורת החרדיים והדתיים. אתם יודעים על זה – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> שלחת לנו דרך התקשורת? << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> לא, לא, לא, שלחתי לכם במייל עוד בשעות הבוקר, תבדקו עם היועצים הפרלמנטריים שלכם. אצלי, אם עד שעה 17:00 עדיין לא התקבל מכתב, זה רע מאוד, הצוות יועמד לבירור. אבל כשזה התפרסם בכלי התקשורת, אתה יודע מה כתבו לי? שאלה שסובלים מהאלימות המשטרתית הם המתנגדים הפוליטיים שלכם ובגלל זה אתם לא תתמכו בהצעה. אז בואו תוכיחו שזה לא נכון, בואו תוכיחו שאתם מייצגים את הציבור החרדי – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תמר – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – ואת ציבור יוצאי אתיופיה, ואת הציבור הערבי, ואת המפגינים נגד השחיתות, ואת המפגינים נגד הסיפוח, ואת כל הקבוצות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אני מארגן לך – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אתה יודע שכשיענקי רוזנברג, נער אוטיסט, הוכה בירושלים אני ובצלאל סמוטריץ' יזמנו דיון דחוף – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> בוועדה של – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – כי אנחנו מבינים שציבור מוחלש סופג יותר. ואתם, בתור כאלה שמייצגים ציבור מיעוט, הראשונים שצריכים להבין את זה, ולא להתבשם פה ולשבת עם חיוך זחוח ולהגיד לי: איפה היית שם, איפה היית שם. כי אני שם כל הזמן, אבל אתם לא. וזה מה שמאפשר לאלימות המשטרתית הזו להמשיך וזה מה שמאפשר למשטרה ולמי ששולח אותה לעשות את ההפרד ומשול הזה בין הציבורים. מפני שאם אנחנו נתאחד, כל קבוצות המיעוטים האלה שסופגות אלימות משטרתית, אנחנו הרוב, ואנחנו נוכל לשים לזה סוף. כי האלימות המשטרתית היא גורם מסוכן; מסוכן קודם כול לחיים, לחיי האדם, כן, גם כאלה עם עור שחור וגם כאלה שהם ערבים וגם כאלה שהם שמאלנים. היא מסוכנת לגוף, היא מסוכנת לנפש והיא מסוכנת גם לדמוקרטיה. אלימות משטרתית, יש לה אפקט מצנן, המטרה שלה זה להפחיד, המטרה שלה זה שאותו ציבור – אולי המחאה שלו תתפוגג, אולי הציבור המוחה והאזרחי לא ירים את קולו בפעם הבאה, אולי הוא יתפזר וילך הביתה ולא ימחה נגד השחיתות, ולא ימחה, במקרה שלכם, נגד הגיוס, ולא ימחה נגד כל מטרה שהוא רואה לנכון, ולא – אתם יודעים מה – סתם יעבור ברחוב. אתם יודעים, בארצות הברית יש עילת מעצר, או חס וחלילה עילת מוות,driving while black. מי שרוצה להגיד לנו שאי-אפשר לעבור ברחוב או בגן משחקים או ללכת ברחובות העיר העתיקה אם אתה ערבי או שחור, כי זה גזר דין מוות או לפחות סכנת מוות – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – את לא יודעת על מה את מדברת. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – אם אנחנו היינו מתכנסים – סליחה, אתה נכנסת עכשיו, אבל הקדשתי הרבה מהנאום שלי לזה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא, בעיר העתיקה זה הפוך, בעיר העתיקה זה הפוך – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> יפה. אז אם אנחנו נתאחד – ערבים וחרדים ושמאלנים ויוצאי אתיופיה ומפגינים ומוחים, כולנו – ונגיד שצריך לשים סוף לאלימות המשטרתית, אז יבוא לה סוף. אבל אם אתם תמשיכו להגיד: איפה הם, והם ימשיכו להגיד: איפה אתם, ואתם תצביעו עכשיו נגד ההצעה הזו, אז זה מראה שלא אכפת לכם מהאלימות המשטרתית. מבחינתכם זה בסדר, מבחינתכם אפשר להמשיך, אולי בפעם הבאה זה יופנה למישהו אחר. אבל אתם יודעים מה? אם לא תרימו את קולכם עכשיו, כשזה יגיע אליכם לא יישאר עוד מי שירים את קולו, כמו שאומר השיר המפורסם. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אז אני רק אסכם ואגיד שהאלימות המשטרתית הזו, כמו שתיארתי ארוכות, היא לא טעות אלא מדיניות, והיא ראויה והיא צריכה פיקוח הדוק של הכנסת, כי כנראה שרק תחת אור השמש של הכנסת ורק תחת פיקוח פרלמנטרי אנחנו נוכל למגר את האלימות המשטרתית ולהגיע למצב שיהיה בטוח להיות אזרח, כל אזרח, במדינת ישראל, גם אם אתה ערבי, גם אתה חרדי, גם את אתיופית, גם אם את נאבקת ונלחמת נגד השחיתות, וגם אם את מתנגדת לשלטון הנאשם בשוחד שגר בבלפור. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת תמר זנדברג. יעלה וישיב סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן. בבקשה, יש לך עשר דקות. << דובר >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת תמר זנדברג – נושא חשוב מאין כמותו. בימים כתיקונם, בסדר-יום רגיל, אם הפוליטיקה הצינית לא הייתה מתערבבת, את ואני היינו רואים עין בעין את הנושא הזה. אבל ועדת החקירה הזו לא רק צריכה להיות ועדת חקירה; כעיקרון, אם הפופוליזם הפוליטי לא היה נכנס כאן, הייתה צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית, לא ועדת חקירה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אדרבה. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> קדימה, אנחנו בעד. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> חכו. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אני מוכנה יחד איתך לבקש מהוועדה לביקורת המדינה ועדת חקירה ממלכתית. זה בסמכות שלה. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אבל נושא כל כך חשוב הוצג כאן בדרך פופוליסטית פשוט מקוממת, וזה לא באופן אישי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גדי, אתה היית מדבר יותר קשה מאשר תמר. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> תקשיב, אפילו לא פתחתי את הפה, תקשיב. מבטיח לך – לא תשתעמם. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני שומע. מחכה. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> מי שהביא לאוויר העולם את המושג הזה ועדת בדיקה זה אני, ב-2019, כשנכנסתי לכנסת. כשאני נכנסתי לפוליטיקה ב-2019 אחד הדברים שביקשתי להכניס במצע תל"ם-כחול לבן היה להקים ועדת חקירה. אז כחול לבן הייתה גוש השמאל שהוביל את הפוליטיקה, גוש מרכז, והסכימו איתי. ואמרתי, אני על הדבר הזה איאבק עד הסוף, על הנושא הזה והנושא של המשך העלייה מאתיופיה. כחול לבן נבחרת, היה 60–60, אפילו לא היה צורך לנהל משא ומתן, הלכנו לבחירות. בפעם השנייה, בבחירות לכנסת העשרים-ושתיים, הפלא ופלא, סיכוי קלוש שבני גנץ וכחול לבן יצטרכו להרכיב את הממשלה; קלוש, אבל היה סיכוי כזה. התחילו לנהל משא ומתן. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> נו? בינתיים – – – << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> בעבר, כשנכתב במצע השמאל, שאת שותפה לו, על ועדת חקירה, כל נציגי השמאל אמרו: בממשלה שעתידה לקום הדבר הזה לא יהיה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה? איזה נציגי שמאל? << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> נשלחתי אפילו – אז היה תל"ם-כחול לבן-יש עתיד – לשיחה בנושא הזה. כשביקשתי להקים ועדת חקירה בממשלה בראשות השמאל שתקום, נשלחתי לשיחה אצל יואב סגלוביץ', אצל מיקי לוי. נאמר לי: אנחנו לא חוקרים את מוסדות המדינה. דבר שנכתב במצע השמאל. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> נו, אז? << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> עכשיו השמאל נזכר שיש דבר כזה. אני, כשאמרתי את הדבר הזה – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אתה לא בסדר. עם כל הכבוד, אני לא נבחרתי לא אתמול ולא היום. מיקי לוי? תבוא אליו בטענות, זה לא בסדר, גדי. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> תרשי לי לסיים. אני – ואת יודעת מה – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אתה תוקף אותי בגלל הריב שלך עם יש עתיד? << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> לא ריב שלי. את, את, את היית ב-2015, כשכל – המדינה קוראת לזה ההפגנה של האתיופים; זו הייתה הפגנה של אזרחים ארץ-ישראלים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> נכון. נו? << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> סגן השר, סגן השר – – – << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> את היית יושבת-ראש מרצ. לא ראיתי שאת באולפן טלוויזיה גינית את אלימות השוטרים כנגד המפגינים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> איזה שטויות. אוי, באמת, נו. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> תזכירי לי מתי היית באולפן טלוויזיה בהפגנה הענקית שהייתה ב-2015. את, מתי היית שם? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תגיד, אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? תגיד, אתה לא מתבייש? << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> מתי? את באה לעשות פופוליזם על הציבור שלי? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> באמת, אני אשמה בזה – – – תתבייש לך, תתבייש לך, אתה צריך להתבייש. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> תקשיבי, הצעת החוק הזאת בשבילך זה זמן מסך, בשבילי זה דרך חיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברת הכנסת תמר זנדברג. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> נו, באמת, תתבייש לך. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> סגן השר – – – מרצ היה הלוויה של סלומון טקה. מי הגיע? אף אחד לא היה – – – << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> יש לי כבוד גדול לאנשי מרצ, אני לא הופך את זה לשיחה פוליטית. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – אני הייתי שמה. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> תמר – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> לא, אל תגיד לי "תמר", אתה צריך להתבייש במה שאמרת עכשיו. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> חברת הכנסת תמר – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תגיד שאתה נגד וזהו. אתה יודע מה, תגיד שקנו אותך בממשלה ואל תבלבל את המוח. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> בואי אני אסביר לך מה זה לקנות. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אל תסביר לי שום דבר. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> כאשר הדבר הזה הגיע – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תגיד אם אתה בעד, נגד, וזהו. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> כשהדבר הזה הגיע, יושב-ראש המפלגה שלך, עמיר פרץ, הוא סיפר לי במשא ומתן שהדבר הזה נפל. השמאל הפיל את ועדת החקירה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אל תבלבל את המוח. השמאל – – – << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> מה אני עשיתי? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> של נעליך מעל רגליך לפני שאתה מדבר על המפלגה שלי ועל ההיסטוריה שלה בעד דמוקרטיה וזכויות אדם ואזרח. אם אתה רוצה למרק את המצפון שלך, לא על החשבון שלנו. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> לוחמת החופש. קודם כול, תיתני לעובדים הזרים לשחות באותה בריכה שאת שוחה בה, קודם כול, בצפון תל אביב. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תגיד, על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> קודם כול, תשחי באותה בריכת שחייה עם השחורים בדרום תל אביב. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> גם את? << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אם את ההצעה הזאת הייתה מגישה הרשימה המשותפת, הייתי חושב איתם באותו קו. שמאל פופוליסטי כזה מעולם לא ראיתי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> תתמודדי. תתמודדי עם העובדה שאני נותן. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תתבייש. תתבייש לך. עכשיו אתה תלך ותצביע נגד, נכון? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברי הכנסת. חברת הכנסת תמר זנדברג, נא לאפשר לסגן השר להשלים את דבריו. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברים. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> נכון. אין לי שום ויכוח עם הרשימה המשותפת. חכו. אתם רוצים – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא סיימתי – – – << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אדוני, שיאפשרו לי לדבר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברי הכנסת, נא לאפשר לסגן השר להשלים את דבריו. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – מה קרה עכשיו? הכיסא שלך – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אל תדאג. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא סגן שר, זה מה שקרה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> קנו אותך בג'וב. תתבייש לך. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> חכו. חכו – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> בג'וב קנו אותך. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> חברים, תקשיבו לי. אני בחרתי לענות – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מילא היו נותנים לך שר, אבל בשביל סגן שר היה שווה למכור את עצמך ככה? << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> מתי בפעם האחרונה ישבת עם שחור לכוס קפה? אני לא פראייר שאת יכולה להסתכל עליו. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה אתה אומר? << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> עליי לא תעשי סחר מכר פה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> בסדר, מאה אחוז. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> מתי בפעם האחרונה הלכת למספרה עם בחורה שחורה אתיופית, אפריקנית? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תגיד, מה זה מספרה? מי אתה חושב שאני? << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> גברתי – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אל מי אתה מדבר, תגיד לי? מה זה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברי הכנסת – – – << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה זה מספרה? << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> אתה לא ראוי. תרד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> סגן השר, אנא, לא נהפוך את הדיון לאישי. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תתבייש לך. מתי הלכת למספרה – זה מה שאתה אומר לי? חצוף. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תמר, לפחות אם אתם צבועים, תהיו צבועים בצבע יפה. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אני אסביר לך מה אני עשיתי. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> לא. אל תסביר לי. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אני אסביר לך מה עשיתי. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> שמעתי אותך. אתה הלכת למספרה – – – << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אני מתנצל, סליחה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תתבייש. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אני מתנצל. אם כיוונת לכיוון הזה, אני מתנצל מראש. זה לא ראוי. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> לא. לא הבנתי. זה מה שאתה אמרת, זה לא מה שאני הבנתי. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אם מישהו הבין מדבריי, חס וחלילה – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> לא. לא מישהו הבין, זה מה שאמרת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברת הכנסת תמר זנדברג, הוא התנצל. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אני מתנצל – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ולכן, בבקשה – – – << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, אני, כשאמרו לי את הדבר הזה, עזבתי את כחול לבן, הקמתי ועדת חקירה בממשלה, היא עברה, ולידיעתך הוקמה גם ועדת חקירה על מח"ש – היועץ המשפטי לממשלה עצר אותה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> בסדר גמור. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אני שלחתי מכתב לפני שבוע ימים לשר המשפטים הנוכחי אבי ניסנקורן, שהוועדה הזאת תתחיל לעבוד. אני מבטיח לך שאם הוועדה הזאת לא תעבוד, את ואני ביחד בהצעת חוק. אני אעביר את זה בממשלה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אל תדאג. איתך זה לא יקרה. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> תודה רבה. עכשיו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אדוני, שנייה, לא סיימתי. בשביל אנשים – אני אומר לך, יכול להיות שיש פה אותם אנשים שציינתי את שמם. אמרו לי: אנחנו לא נקים את הוועדה הזאת. אני כל כך מעריך ומעריץ, ואני אומר לך, את אנשי מרצ לדורותיהם, ומרצ כמפלגה היא חשובה; חס וחלילה אם דבריי נשמעו כאילו אני מזלזל בכל השמאל. ממש לא. זה ממש לא הכיוון. ועדת חקירה צריכה לקום, אני בא כדי לבדוק את השוטרים. יותר מזה, ברגע שנכנסתי להיות סגן שר לביטחון פנים, אני באופן אישי אחראי על הדבר הזה במשרד, יחד עם השר, ואנחנו נעביר את ההחלטה. אני מתכוון באופן אישי גם ליזום את הדבר הזה. חלק מהשינוי במשטרת ישראל זה לא להקים ועדת חקירה כזאת או אחרת, שאני בעדה; אני רוצה רק להסביר שעלינו לא לעשות פופוליזם. בשביל הרבה אנשים שיח כזה הוא פופוליזם לדקה – בשבילנו זה חיים שלמים. כשאנשים מסוימים בימין או בשמאל יפרשו מהפוליטיקה, הם ילכו לפילוסופיה, לחברים בשכונה, ואנחנו נחזור לאותן בעיות עם אותם אנשים. צריך לפתור את הבעיות הללו מן היסוד, ואני אומר לכם – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אדוני, הנושא הזה הוא לא פוליטי, לא קואליציה ולא זה – זה נושא אישי שלי. אני רוצה לסיים לדבר בזמן שלי ולא בזמן שמתאים לקואליציה. הסיפור הזה הוא מאוד חשוב, ואם כבר, היה צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית – ואולי הממשלה צריכה לבדוק את אלימות השוטרים באופן אישי – והדבר הזה כן צריך טיפול עומק. תודה רבה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תודה רבה, גדי. כל הכבוד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> רגע. שנייה. אני עולה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> את לא יכולה, תמר. עכשיו נעשה הצבעה להעברת ההצעה לוועדת הכנסת. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אני רוצה להצביע, מה לא יכולה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, את יכולה. אנחנו יכולים להוסיף אתכם מפה. בינתיים, חברי הכנסת – חברי הכנסת, אני מסביר בקשר להצעה. הצעתה של חברת הכנסת תמר זנדברג, אנחנו נצביע בעד או נגד העברת ההצעה לוועדת הכנסת, כדי שתקום או לא ועדת חקירה פרלמנטרית. נחכה שהיא תגיע, ואז נתחיל את ההצבעה. ההצבעה התחילה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 36 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תוצאת ההצבעה האלקטרונית: 14 בעד, 36 נגד, ואנחנו נוסיף, חבר הכנסת יוסף טייב – נגד; חבר הכנסת ווליד טאהא – בעד. מי עוד? זהו. קטי שטרית – נגד. חברי הכנסת, תוצאת ההצבעה: 38 נגד ו-18 בעד העברת ההצעה לוועדת הכנסת, ולכן אני קובע שההצעה לא התקבלה. << נושא >> חילופי גברי בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת גינזבורג, הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע על חילופי אישים ואיוש חברי הכנסת בוועדות הבאות: מטעם סיעת ש"ס: בוועדת החוץ והביטחון, במקום חבר הכנסת ינון אזולאי, שכיהן כממלא מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת אוריאל בוסו כממלא מקום קבוע; בוועדה לענייני ביקורת המדינה, במקום חבר הכנסת יעקב מרגי יכהן חבר הכנסת אוריאל בוסו; בוועדת החינוך, התרבות והספורט, במקום חבר הכנסת משה אבוטבול יכהן חבר הכנסת יוסי טייב; בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ובוועדה המיוחדת לזכויות הילד יכהן חבר הכנסת יוסי טייב במקום הפנוי לסיעה; בוועדה המיוחדת לפיקוח על הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי גז ונפט ובוועדה המיוחדת לפניות הציבור יכהן חבר הכנסת אוריאל בוסו במקום הפנוי לסיעה. מטעם סיעת הליכוד – אדוני יושב-ראש הקואליציה, מיקי זוהר – מטעם סיעת הליכוד: בוועדת הכלכלה, במקום חברת הכנסת קטי שטרית תכהן חברת הכנסת מאי גולן. בוועדת הכלכלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת גינזבורג. << הצח >> הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' מ/1334; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 44; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, וזה הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020. יעלה ויציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת צבי האוזר. << דובר >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. כידוע, כולנו היום רתומים וממוקדים במאבק אחד חשוב, מאבק עולמי, הייתי אומר, מאבק בלימת המגפה שפשתה במחוזותינו, נגיף הקורונה. אנחנו עדים בשבועות הספורים האחרונים לתופעה מדאיגה של עלייה ניכרת במספר המאובחנים בנגיף הקורונה, במספר מוחלט. הבוקר התעוררנו לנתון של למעלה מ-700 חולים חדשים. הגם שמספר הבדיקות עולה ולכן גם מספר המאותרים כחולים, כנשאים, עולה, כשבודקים את האחוזים או את האחוז של מספר האנשים שנמצאו כנשאים, כחולים, אנחנו רואים שגם האחוז הזה עולה. אם היינו כבר בנקודה שבה כ-0.3% מהנבדקים נמצאו מאומתים, חולים – היום אנחנו כבר באזור ה-4%. זו קפיצה קשה וגדולה. מאז ההתפרצות של נגיף הקורונה ישראל מנסה להתמודד עם המגפה בכמה אמצעים, ובעיקר למצוא דרכים לקטוע את שרשרת ההדבקה, ומה שמכונה כבר בפי כול, ליישר את העקומה, עקומת החולים. לאחר סדרת דיונים ארוכה שקיימה ועדת חוץ וביטחון, חלקם בראשותי, עולה בבירור כי בשלב הזה הכלי המשלים היעיל ביותר שעומד לרשות משרד הבריאות בקטיעת שרשרות ההדבקה ובמלחמה בנגיף הקורונה הוא כלי האיכון הסלולרי, באמצעות יכולות שקיימות בשירות הביטחון הכללי. הכלי הזה הוא כלי משלים לחקירות אפידמיולוגיות, שהן, כאמור וכידוע, הכלי המרכזי. כלי השב"כ, אם אפשר להגדיר אותו כך, איננו נותן מענה באופן מלא על הצורך, אבל אם נדבר על מספרים – וחשוב לקיים את הדיון החשוב, המורכב, המאתגר הזה, על בסיס נתונים – בחודשים שבהם הכלי הזה פעל, כחודשיים וחצי מסך נאמר כ-180,000 המגעים הבין-אישיים בין אנשים שחלו לבין אנשים אחרים, אותרו כ-15,000 חולים חדשים, בעיקר על ידי חקירות אפידמיולוגיות; אבל כ-4,500 חולים אותרו על ידי אותו אמצעי שבלעדיו לא היינו יכולים לאתר את החולים, ואותם חולים היו מדביקים אחרים, וחוזר חלילה. אין ויכוח, אדוני היושב-ראש, שחלופה אזרחית לכלי הזה היא עדיפה ברמה העקרונית, אך לצערי – ואני אומר זאת באמת – בשלב זה, על פי התרשמותי, על פי התרשמות הוועדה, אין עדיין חלופה אזרחית בשלה שמסוגלת לתת מענה ברמת יעילות כפי שאותו כלי איכון נותן. אני סברתי ביום שני האחרון, כשהצגנו ודיברנו כאן במליאה על הדברים – וגם היום אני עדיין סבור – שאותו כלי, כלי השב"כ, הוא, כאמור, כלי העזר היחידי הקיים כיום שמסייע לחקירות האפידמיולוגיות. וזה כלי שצריך להעמיד לעזרת ולרשות משרד הבריאות באופן מיידי, לאור העלייה המשמעותית בהיקף הנדבקים במדינת ישראל. לנגד עינינו מה שעומד בראש ובראשונה, ובלי קשר לדעות, עמדות, תפיסות פוליטיות – נדמה לי שכולם מבינים, ומאוחדים, שלנגד עיננו עומד עיקרון של שמירת חיי אדם ומניעת המשך הפגיעה במשקי הבית. אם לא נגדע ונעצור את שרשרת ההדבקות, האפשרות החלופית שעומדת היא שוב הטלת סגרים והטלת מגבלות שגוררות פגיעה אנושה בכל אותם מאות אלפי אנשים, בכל אותם בתים שלא יוכלו לעמוד שנית בגזרה מסוג זה. ולכן עלינו מוטל לעשות הכול, הכול ובמיידי, כדי למנוע את הגזרה הכלכלית הקשה, וכמובן כדי לשמור על חיי אדם. אשר על כן, אני סבור שהבית הזה צריך לנקוט את הצעד הנכון ולהעביר עוד היום הסדר, שאני מכנה אותו הסדר ביניים: הסדר זמני ומוגבל שיעמיד לרשות משרד הבריאות כלים, או את אותה היכולת להתמודד עם האתגר העומד בפתחנו. מדובר בחקיקה של הסדר זמני שיעמוד בתוקף של עד שלושה שבועות, יאפשר, כאמור, למשרד הבריאות לעשות שימוש מבוקר ומוגבל בכלי השב"כ, ובמקביל יאפשר לוועדת חוץ וביטחון לקיים דיון מעמיק כנדרש וכמצופה בחקיקה הקבועה העומדת לפתחנו בהסדר ראשי. גם החקיקה הזאת היא, כמובן, במתכונת מצומצמת, מוגבלת, של הוראת שעה, אבל לה אני קורא חקיקה קבועה של שלושה חודשים ואופציה נוספת להאריך בעוד שלושה חודשים. וכולנו תקווה שלא נידרש לכלי הזה מעבר לששת החודשים העתידיים. ושוב, הנגיף איננו קורא את דברי הכנסת. אני אינני בטוח שהוא מציית לאותם כלים, אבל כך הניחה הממשלה – ובזה נדון בניחותא, בשקט, בשום שכל, בהמשך הדרך. אני מבין שאנחנו צריכים לאזן בין שני עניינים ציבוריים: מצד אחד, כלי באופן מהיר, ומצד שני, דיון עמוק, חשוב וכולל. ולכן אנחנו נעשה אולי את הדיון, אני לא יודע אם לקרוא לו מהיר אלא בקצב הנכון; אבל אינני רוצה לעשות את הדיון בחקיקה הראשית, המהותית, את ההסדר הכולל, באופן חפוז, ולכן אין לנו ברירה אלא לעשות את אותה פעימה זמנית, ראשונית. בהסדר הזה זה אנחנו בעצם מייצרים, הייתי אומר, הסדר נושם; הסדר שמתאים לצוק העיתים, לאתגר של השעה, מתאים למציאות המשתנה – והיא משתנה תוך ימים, תוך שעות, לנגד עינינו. ולכל הפחות אנחנו ניתן את אותו מענה – כפי שאנחנו מחויבים לאזרחי ישראל – בשלושת השבועות הקרובים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת צבי האוזר, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. אנחנו נפתח את הדיון עם חבר הכנסת משה יעלון, בבקשה. עשר דקות. << דובר >> משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, כאשר מובילים מדינה במשבר – ואין זה משנה אם זו מלחמה, רעידת אדמה, צונאמי, או במקרה הזה מגפה – הדבר היותר חשוב זה אמון הציבור בהנהגתו. ואני, לצערי, כמי שמלווה את סוגיית איכוני השב"כ מתחילתה, איבדתי את האמון הזה; משום שאנחנו – כמה חברים שנמצאים כאן כחברי ועדת חוץ וביטחון בכנסת הקודמת – מקבלים, שעה וחצי לפני תום כהונת הכנסת, את הבקשה מהממשלה לאשר את איכון השב"כ. בשעה וחצי, כמובן, לא הספקנו לבדוק את העניין, למרות שדרשנו הארכה, בגלל חשיבות העניין כפי שהוצג אז. ובסופו של דבר איכוני השב"כ הופעלו ללא אישור וללא פיקוח של הכנסת. מייד לאחר מכן, כשהתכנסנו כוועדת חוץ וביטחון חדשה עם ועדת משנה, והדברים הובאו בפנינו, התייחסנו בדחילו ורחימו, קודם כול לנוכח האזהרות של מיליון חולים, 10,000 מתים – התייחסנו לזה בכובד ראש וברצינות כמובן, פיקוח נפש. ישבנו על המדוכה כמה פגישות, משום שהבנו שיש פה חוק רדיקלי, שאין שימוש בכלים האלה של שירות ביטחון כללי שעוקב אחרי אזרחיו בשום מדינה דמוקרטית. ישבנו כמה ישיבות, לנוכח החשש של התפשטות המגפה – והגבלנו את השב"כ, את משרד הבריאות ואת הממשלה, כמובן, בשימוש בכלי. וראו זה פלא, תוך זמן לא רב, באחת הישיבות, גורמים מחוץ למערכת, פרופסורים, אומרים לנו: אין צורך. כתוצאה מזה, אנחנו קראנו כבר אז להפסיק את השימוש בכלי. יותר מאוחר גם הממשלה הגיעה למסקנה, נוכח הלחץ שלנו, שלא נכון להשתמש בכלי, והשימוש בכלי הופסק. אבל מתחילת התהליך אמרנו שיש לנקוט כמה וכמה צעדים נוכח המגפה. היא לא הייתה מוכרת. גם היום היא עדיין לא מוכרת, ואיש לא מזלזל בה. ולכן אמרנו שצריך לייצר כלי טכנולוגי שייתן את המענה שהשב"כ נותן, אפילו כלי יותר אפקטיבי ומדויק; כי השימוש בכלי של השב"כ יצר לא מעט התראות שווא, הכנסת אנשים רבים לשווא לבידוד. אבל העיקר לא להשתמש בכלי הזה. למה? כי מדינה דמוקרטית לא משתמשת בכלים כאלה אלא אם זה באמת מצב חירום קיצוני. הבנו שזה לא מצב חירום קיצוני. אנחנו כבר על ארבעה חודשים בתוך המשבר. אנחנו מדברים על זה שהכלי כבר הוצג לוועדה, לוועדת המשנה. אנחנו מדברים על זה שנאמר שהוא יפותח, שהוא יתקדם – וזה לא קורה. מעבר לזה, הדבר היותר-חשוב מאשר האיכונים והעיכובים הוא הבדיקות – הבדיקות האפידמיולוגיות, הסרולוגיות והחקירות. גם פה ראינו אוזלת יד. במקום להגיע באמת לעשרות אלפי בדיקות, כפי שגם נאמר שיהיה, 4,000, 5,000 או 6,000 – הרבה מאוד בעיות של תפקוד, של חוסר מסוגלות. אנחנו לוחצים, לוחצים ולוחצים, והינה עכשיו סוף-סוף יש יותר בדיקות. אבל יש מאגר של 250,000 מבחנות, כי צוואר הבקבוק של החוקרים, הבודקים והמעבדות לא נפתח. ואני הולך ומאבד אמון מרגע לרגע. רגע, אם זו באמת מגפה כל כך חמורה ואם באמת צריך לטפל בזה, אז נתלים באיכון של השב"כ? זה מה שיביא ישועה? זה אפילו נראה לי מוזר. גם הלחץ השבוע להביא את זה באופן כזה בפני הכנסת – זו חקיקה, מה קרה, תטפלו במה שצריך. פה אני רוצה להגיד כמה דברים על תפקוד הממשלה בנושא ההתמודדות עם הקורונה. כפי שאמרתי, בשום פנים ואופן אינני מזלזל במגפה. היא עדיין לא מוכרת. צריך להתייחס אליה בכובד ראש וצריך לתת מענה. אבל כשאני מסתכל אחורה על איך המשבר הזה מנוהל – ואני קצת מבין בניהול משברים בשעת חירום, כי רשות חירום לאומית נמצאת במשרד הביטחון ובמנדט שלה מופיע שהיא אחראית לטפל בעורף בכל מערכת החירום הלאומית במצבים של מלחמה, במצבים של רעידת אדמה, צונאמי ומגפה, וזה מופיע שם. יותר מזה, תרגלנו את זה. רשות חירום לאומית תרגלה את זה. כמובן שפיקוד העורף משתלב בזה ומשק לשעת חירום משתלב בזה. מדינת ישראל היא אחת המדינות היותר-מוכנות לשעת חירום כזו, אולי השנייה בעולם. אני יודע מה אני אומר. וראו זה פלא, מתעלמים ממשרד הביטחון. למה? כי יש מאבק פוליטי בין ראש הממשלה לשר הביטחון, וראש הממשלה לא רוצה ששר הביטחון יזכה בנקודות כי הוא יטפל בזה, או שהוא חושד בו. אז למה מינית אותו? אה, גם זה מסיבות פוליטיות? ובינתיים, רבותיי – זה לא צחוק – אנשים מתים מזה. סוגיית בתי האבות, שקפצה ובלטה לנגד העיניים בחודש וחצי של משבר – אני רואה ומסתכל ואומר: חבר'ה, תכניסו לשם את פיקוד העורף. מספיק. אנשים מתים. ולא, שיקולים פוליטיים. ועוד כל מיני אירועים למיניהם. כשבנימין נתניהו חגג את מסיבת סיום הקורונה – כמובן מוקדם מדי, כפי שאנחנו מבינים כעת – אמרתי: אני נותן לו 10 בשיווק מניפולטיבי שקרי, 5 בתפקוד, כי התקבלו שתי החלטות נכונות, ואפס באמינות. ההחלטות הנכונות היו סגירת השמיים, אבל גם שם נכנסו שיקולים פוליטיים: יש כאלה שייכנסו בלי בדיקה, כולל מאזורים נגועים שכבר היה ברור ששם הודבקו במחלה, בגלל שיקולים פוליטיים, או חוסר יכולת להעמיד אנשים שיבדקו, ורק אחר כך נותנים למשרד הביטחון להפעיל את המלוניות – דבר שנעשה באופן פשוט על ידי רח"ל ופיקוד העורף. אנשים מתו מזה, רבותיי. לא סתם נאמר ש-70% משרשרת ההדבקה היו כתוצאה מהקלות כאלה ואחרות. אחר כך אתה מסתכל ואומר: מה קורה פה בכלכלה? המשבר הזה לא רק בריאותי – הוא משבר כלכלי; הוא הופך למשבר חברתי והולך למשבר נפשי. עוד אין נתונים שאפשר לסכם, אבל רומזים פה ושם עובדות סוציאליות ועובדים סוציאליים: משברים נפשיים, התאבדויות. וזה עדיין לא נפתר. מי שחושב שאיכוני השב"כ יפתרו את זה – בחייכם, זה מוץ, כמו שקוראים לזה. זה לפזר מוץ כדי לא לעסוק בעיקר. מה היה צריך לעשות? ואני לא סתם מטיף, כי אמרנו את זה בזמן אמיתי וכי אני יודע איך מנהלים משבר כזה: הסגר לשבועיים היה צריך להיות סגר לשבועיים, אבל מייד בדיקות שמשחררות את האנשים לעבודה אחרי בדיקה. זו מהות הבדיקות: להניע את המשק. גם אם חודש המשק משותק, אז בחודש הזה נותנים מענה לאנשים שחלקם צועקים כבר ארבעה חודשים על זה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת, אני פשוט כבר הפעלתי את השעון באיחור של שלוש דקות, אז אתה לקראת סיום. << דובר_המשך >> משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> טוב. היה צריך לטפל בזה. מה שהכי חמור באירוע הזה זה איך ממשלה מתפקדת. תרבות של שקר היא תרבות שתוביל אותנו לאבדון. מספרים לנו סיפורים שאנחנו המדינה הכי טובה בעולם כשלידינו יש את מדינת ירדן עם מצב רפואה פחות טוב ותשעה מתים, ברשות הפלסטינית – שני מתים וברצועת עזה – מת אחד. ואנחנו הכי טובים בעולם. ברור לחלוטין שאנחנו לא שם. אני מציע שניקח את העניין הזה של תרבות השקר ונעקור אותו מהשורש, כי מדינה שמשקרת לעצמה ושהנהגתה משקרת לאזרחיה – יש לה בעיה קיומית. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת משה יעלון. יעלה ויבוא חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חמש דקות. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זהו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הואיל וזו גם פעם ראשונה שאני מדבר כשכבודו יושב-ראש הישיבה, זו הזדמנות להגיד לך: מברוכ, בהצלחה. אתה מייצג את הרשימה המשותפת – וכמובן, זה חשוב לנו. גם היום התמנה ונבחר חברנו ד"ר יוסף ג'בארין ליו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, ואתה גם משמש יו"ר הוועדה למיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית. זה מעיד על כוחה של הרשימה המשותפת – אנחנו כאן על מנת לשרת את האוכלוסייה ואת הבוחרים שלנו. אדוני היושב-ראש, טרם אדבר על החוק הזה אני רוצה לדבר – הרי היום 1 ביולי. לפי ההסכם הקואליציוני, כבוד השר, היום בנימין נתניהו, ראש הממשלה, היה צריך להודיע, להביא לממשלה, לכנסת, את תוכניתו לסיפוח 30% מהשטחים הכבושים (אומר בערבית: בבקעת הירדן וצפון ים המלח.) אתמול שמענו ונחשפו – גם פורסמו – התוכניות והמפות של הסיפוח. לפי ההצעה האמריקאית, שמטרתה לשמור על ביטחונה של מדינת ישראל, מספחים 30% וחלק מהמאחזים הלא-חוקיים. כבוד השר, אנחנו חושבים שכל ההתנחלויות לא חוקיות ושאין מאחזים חוקיים ומאחזים לא חוקיים. המשפט הבין-לאומי, וגם האדמיניסטרציה האמריקאית והממשלים האמריקאים, גם של הרפובליקנים וגם של הדמוקרטים – כל הזמן זו הייתה העמדה המסורתית והרשמית של ארצות הברית, שראתה בהתנחלויות מכשול לשלום וכמנוגדות למשפט הבין-לאומי. אז בתוכנית האמריקאית רצו להוריד חלק מהמאחזים, אבל שמענו שההצעה הישראלית מוותרת על רצועות ביטחון – כמובן, הכול בהתאם להגדרתם – מוותרים על רצועות ביטחון בבקעת הירדן ובגבול עם ירדן על מנת לתת לגיטימציה לכל המאחזים, אפילו על חשבון ביטחון מדינת ישראל. ואני תוהה, אדוני היושב-ראש. מנהלים משא ומתן ומציירים מפות, והאנשים שם, העם הפלסטיני שגר שם, שחי שם – כאילו האדון בארצות הברית מחלק מתנות על חשבון אבא שלו. כאילו זה שייך לאחוזה, עסק, ביזנס, של אבא שלו – משפחת טראמפ – והוא מחלק. גם הוא נתן את ירושלים המזרחית, יאללה, בירתה של מדינת ישראל; אחרי זה, יאללה, רמת הגולן; ועכשיו יאללה, השטחים הכבושים. אדון טראמפ, אם אתה רוצה לתת, אז תן משהו שלך. כמה יש, 51 מדינות בארצות הברית? אתה רוצה לתת, תן משהו שלך – אם בכלל העם האמריקאי מסכים. אני מקווה שהעם האמריקאי כבר ייפטר ממך בבחירות הקרובות, אבל אסור לך, ואין לך זכות, לא משפטית, לא חוקית, לא בין-לאומית, לבוא ולתת – ולא אבי ברקוביץ' ולא קושנר ולא שגריר המתנחלים אדון פרידמן – על חשבון העם הפלסטיני. ואני אומר לכם, לא תמצאו, לא ילד פלסטיני, לא אישה, לא מבוגר – אף אחד מההנהגה הפלסטינית לא יסכים לדון ולתת ולנהל משא ומתן על עסקת המאה, על עסקת טראמפ. לא תמצאו, וכל העם הפלסטיני מאוחד. ואנחנו קוראים מכאן – אני קורא מכאן לכל העם הפלסטיני, לכל הפלגים, להתאחד ולהיאבק נגד התוכנית הזאת. זו תוכנית של סיפוח, זו תוכנית מסוכנת מאוד, והיא עלולה להביא להסלמה באזורנו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן אנחנו, אדוני היושב-ראש, כמובן שלגבי החוק הזה העמדה שלנו היא שאנחנו מתנגדים לחוק הזה, כמו שאר הסיעות באופוזיציה. דנו הרבה בוועדת החוקה, (אומר בערבית: ועדת המשפט והחוקה,) ואמרנו על החוק הזה שיש אמצעים אזרחיים, אבל למה להכניס את השב"כ? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, תודה רבה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מעקב אחרי האזרחים, כאילו אח גדול שעכשיו עוקב אחרי כולנו. לכן אנחנו נתנגד לחוק הזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלי אבידר. עשר דקות. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אלי, באתי להקשיב לך. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> אין כמוך, אמירה בנת אל-אומרא. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מסעו של החוק להכנסת השב"כ לטלפונים שלנו החל כמסע גנבה באישון לילה, בתחילה כתקנה לשעת חירום, בעוד הכנסת טרם החלה בעבודתה. מיומה הראשון של התקנה התנגדתי לה התנגדות מוחלטת, שכן הבנתי את הסכנה שיש בה לחירות האזרחים. טכנולוגיית השב"כ נועדה לסייע לשב"כ לשמור על ביטחוננו מפני טרור, ובשום פנים ואופן לא כנגד חולים או משברים אחרים בחברה. למה? ככה, כי רק חברות דיקטטוריות משתמשות בכל הכלים שעומדים לרשותן כדי להשליט חוק, סדר, ציות ועבדות, ואנחנו לא רוצים להיות כאלה, למרות שנתניהו מאוד היה רוצה. במציאות הקורונה הזניחה אין שום הצדקה או צורך להכנסת השב"כ לטלפונים. וכראיה, אין שום מדינה דמוקרטית בעולם, גם כאלה שסבלו קשה מהקורונה, שהכניסה את שירותי הביטחון שלה והפרה את חירויות האזרחים. כשמאיר בן שבת, ראש המל"ל, נשאל לגבי דמוקרטיות אחרות, הוא ענה תשובה לפנתיאון: אני לא יכול לומר לכם שיש דמוקרטיות אחרות שמשתמשות בזה אבל אני גם לא יכול להגיד לכם שהן לא תשתמשנה בעתיד. תשובה אליפות. זה טיעון שלא מחזיק מים, ואפילו לא מי באושים של דיקטטורה בהתהוות. אבל צריך לומר כאן היום בצורה ברורה ביותר: טכנולוגיית השב"כ אינה טכנולוגיה מדויקת. היא אינה יכולה להוות ראיה להרשעה בבית משפט, בגלל שאינה מדויקת. זוהי טכנולוגיה שנותנת אינדיקציה חסרת דיוק. השימוש באיכון השב"כ יכניס לאורך זמן עשרות אלפי אזרחים טובים לבידוד שלא לצורך. זה מה שרוצה נתניהו, כי הוא רוצה לעצור את המחאה הציבורית. אין לו שום עניין לעצור את הקורונה. אם היה רוצה לעצור את הקורונה, היה מפטר מזמן את ראשי משרד הבריאות ודורש להפעיל בדיקות אפידמיולוגיות אמיתיות ולא לשקר לנו כל הזמן. הפחד של נתניהו הוא ממחאה, ואפשר אפילו להסביר את זה באופן פסיכולוגי: כשאתה רוצה להיות דיקטטור, כשאתה מתנהל כדיקטטור אתה גם חושב כדיקטטור, והפחד הגדול שלך, כמו כל דיקטטור, הוא ממחאה ציבורית שתפיל אותך בכוח, בדיוק כפי שקרה לדיקטטורים אחרים. הציבור עדיין לא הבין את ההקשר בין החוק הזה להפרת החירות שלו, ובואו אתן לכם דוגמה לשימוש בטכנולוגיה. אם טכנולוגיית השב"כ הייתה מופעלת כנגד ההפגנה במוצאי שבת האחרון בבלפור, ונגיד שהיה מסתובב בין המפגינים נשא חיובי לקורונה – אין לו נזלת, אין לו חום, אין לו שיעול ואפילו את חוש הטעם הוא לא איבד אבל הוא נשא חיובי לקורונה, א-סימפטומטי – הרי שאיכון השב"כ היה שולח את כל המפגינים בבלפור לבידוד. פשוט ולעניין, רבותיי. וזה לא משנה אם 100,999 מפגינים בכלל לא היו בקרבתו באותו הערב, הימצאותם בתא השטח הקטן הזה הייתה מביאה את כולם – את כולנו – לבידוד. ואז השמות המלאים ומספרי הטלפון הניידים של המפגינים היו נמסרים למשטרה לצורכי אכיפה, ושוטרים היו מתקשרים לאותם המפגינים לוודא שהם נכנסו לבידוד, היכן הם ישהו בבידוד, ואחת ליום-יומיים היו מתקשרים אליהם ומבקרים אותם כדי לבדוק שהם שם. בקיצור, רבותיי, אם אני יכול לתאר לכם – זה החלום של בנימין נתניהו. האפשרות היחידה של נתניהו לעצור את יציאתם של מאות אלפי אזרחים שהוא הקריב את חייהם ואת עתידם על מזבח האינטרסים הפוליטיים שלו והבריחה שלו מבית המשפט היא דרך הצעת חוק איכון הטלפונים על ידי השב"כ שאנו מצביעים עליה היום. ואתם חושבים שזה יספיק? הצחקתם את נתניהו. רשמו לפניכם, רבותיי: החוק הבא שיגיע יהיה חוק נשיאת טלפון נייד בכל יציאה מהבית. ואתם חושבים שזה יספיק? הצחקתם את נתניהו, כי החוק הבא יהיה חוק נשיאת טלפון נייד עם כל יציאה למרחב הציבורי כשכרטיס הסים נמצא בתוך הטלפון והטלפון פעיל. החוק שאחריו יהיה חובת נשיאת טלפון נייד כשהוא פתוח ובמצב תקין. ואתם חושבים שזה יספיק? הצחקתם את נתניהו. כי החוק אחריו יהיה: מניעת מכירת כרטיסי סים אנונימיים. ולבסוף כשהוא יבין שאי-אפשר לחנוק לנו את החירות הוא יביא את הצ'יפים, שהוא כל כך אוהב לדבר עליהם. כי הצ'יפים יהיו הפתרון האולטימטיבי. אתם יודעים, חברותיי וחברי הכנסת, לפני כמה חודשים צפיתי בריאיון של פרופ' יובל נח הררי עם כריסטיאן אמנפור מ-CNN. היא שאלה אותו שאלה לגבי התפתחויות החברה האנושית בעתיד. הוא ענה לה שמשטרים טוטליטריים יוכלו להשתיל צ'יפים לגוף האזרחים בכפייה, והצ'יפים ישדרו את תחושת האזרחים כשהם עוברים ליד תמונה או פסל של השליט. הצ'יפ ידע לזהות אם האזרח כועס או שהוא מרגיש אהבה – ובמושגי דיקטטורה, אם יש נאמנות או מרדנות – לפי קצב הלב, קצב ההזעה ואלמנטים נוספים. האמת היא שחשבתי שפרופ' נח הררי לקח את תחום העתידנות רחוק מדי, אבל עכשיו ממש לא בטוח. אין לחוק איכון השב"כ שום קשר לעצירת הקורונה, אלא אך ורק לעצירת המחאה הציבורית והגברת השליטה האבסולוטית באוכלוסייה. טירוף הדיקטטורה ייעצר רק כשאזרחי ישראל יקומו מכורסאות האדישות ויצטרפו למחאה הגדולה. מחאה גדולה במוצ"ש הקרוב בכל הכיכרות, בכל הגשרים, מול בית הדיקטטור בקיסריה, מול בית הדיקטטור השני בבלפור. כל מחאה וסדר-היום הייחודי שלה. כולנו יחד נמחה, ונזכור שנתניהו ינצח כשאנחנו נרים ידיים. ואנחנו לא נרים ידיים, כי אין לנו ארץ אחרת. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אלי אבידר. התור עכשיו של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. יש לך שתי דקות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אין פה שר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אין פה שר, אז אנחנו – – – << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – מההתחלה. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אתחיל את זה מההתחלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו נפסיק בינתיים, עד שהשר גלעד ארדן ייכנס לאולם. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: בואו אספר לכם סיפור שסיפרתי לאח – – –) << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תגיד עכשיו – – – בערבית. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה, אין בעיה, זה פשוט. אני אספר לך סיפור מעניין. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: המלך עבדאללה, הסבא של המלך הנוכחי, היה יום אחד בפרלמנט וקיבל את פני שגריר ישראל שבא לדווח לו על נושא, הושיב אותו לצידו ואמר לו: בבקשה בני, שב, והוא הושיב אותו. כפי שאתם יודעים, המלך אהב שירה, והוא שאל את כל הממשלה: ילדיי, מי יודע להשלים את בית השיר הזה? ודקלם קטע משיר. לאחר שסיים, ראש הממשלה מימינו אמר: אני לא יודע, אדוני המלך; שר החוץ אמר: אני לא יודע; שר ההגנה אמר: אני לא יודע. הגיע לשגריר, שהיה בחור צעיר, בערך בן 30 שנה, ואמר לו: בני, אתה יודע? ענה: כן, והשלים את בית השיר. אמר לו: בחיי, אתה גאון, הוריד את הטבעת מאצבעו ונתן לו במתנה. לאחר מכן לקח שר החוץ את השגריר הזה כדי להחזיר אותו לשער מנדלבאום, ובשעה שהם הלכו שאל אותו השגריר: כבוד השר, השיר הזה מוכר.) << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אין שר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אלי, חזק. אתה יכול להיות במשותפת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אבל בשפה הערבית מותר לו. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אין שר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו מחכים. אני הכרזתי שאנחנו מפסיקים את הישיבה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כל הכבוד, אלי. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אפשר להצביע, מבחינתי. ניתן עוד עשר שניות. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כל הכבוד, אלי. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אלי, הצבעה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> עכשיו ביידיש. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בסדר, הוא לא רוצה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה זה, לא רוצה? למה לא רוצה? למה לא רוצה? למה לא להצביע? אין שר – אנחנו יכולים להצביע. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: איך אתם בירדן לא מכירים את השיר? ענה לו: בני, כאשר המלך שואל מי יודע, רק המלך יודע.) << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הינה, השר הגיע. השר ארדן, היית צריך להיות נוכח. ברגע שהשר רפי פרץ יצא, היית צריך להחליף אותו. ממילא אתם לא מקשיבים, אבל לפחות להיות נוכחים. תשלים משפט אחד. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מאחר שהשר ארדן הגיע – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תשלים את המשפט. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אשלים. אני רוצה לברך את השר ארדן. השר ארדן הולך להיות שגרירנו בוושינגטון ובאו"ם. אני חושב שהחברה הישראלית לא הבינה את המשמעות של המינוי הכפול. זה היה פעם אחת בהיסטוריה – רק אבא אבן היה. ופה עברו על זה. חוסכים שר – זאת ההודעה שיצאה מלשכת ראש הממשלה. זה גדול. חוסכים שר. אז אני רוצה לברך אותך, השר ארדן, ולספר סיפור שגם לך סיפרתי: אבא אבן, זיכרונו לברכה, היה נשוי לאישה מצרייה. אבא שלה היה חולה, ואז הוא בא לבקר אותו. אז האבא אמר לו: תגיד לי, בני, מה אתה עושה? הוא אמר לו: אני שגריר בוושינגטון ובניו יורק, באו"ם. אז הוא אמר לו: לא נורא, יום אחד תהיה קונסול גדול. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אלי אבידר. יעלה ויבוא חבר הכנסת ניצן הורוביץ, עשר דקות. << דובר >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אנחנו דנים עכשיו בתיקון לחוק השב"כ, ומעניין שלפני פחות מחודשיים היה בג"ץ שבמסגרתו הכנסת נאלצה לחשוף את הפרוטוקולים של הדיון על חוק השב"כ המקורי – דיונים שהתנהלו בוועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון באוגוסט 1998. זאת ועדה סודית אבל בג"ץ הורה לחשוף את הדיונים. קריאה של הפרוטוקולים מאז מצביעה על החשש הכבד בדיוק מהתרחיש הזה שעכשיו מתרחש, זליגת השימוש לאו דווקא למטרה פסולה. האיתור של חולי קורונה זאת לא מטרה פסולה אבל זה היה כבר אז בדיון המקורי: אלא למטרות חשובות שהן לא ביטחון. כי מהרגע שיש גוף עם סמכויות מעקב עצומות, כל ממשלה שתיתקל בקושי כלשהו לא תוכל לעמוד בפיתוי ותבקש להשתמש בו. למשל, חבר הכנסת בני בגין באותו דיון סודי טען כי "חמור לפגוע בפרטיות האזרחים ובזכויות היסוד שלהם למען אינטרסים כלכליים". הוא הזהיר ש"אין לסמוך על ראש השב"כ שיצליח לבלום שימוש לא ראוי בשב"כ שלא למטרות ביטחון שכן יעילות השימוש בשירות תכריע את הכף". אלה דברים שממש כאילו נכתבו לעניין שלפנינו. הינה, אני אצטט את חבר הכנסת בני בגין שמדבר אל ראש השב"כ באותו דיון סודי. הוא אומר לו: "לו אני תחתיך, ראש השב"כ, ממש הייתי מתנגד לחלוטין לכך שממשלה כלשהי או רוב בכנסת יעשו שימוש בשירותים לצרכים אלה. מהי הכוונה, למעשה? הכוונה היא ליעילות. אומרים – שירות יש לי? יש לי, אנשים יש לי? יש לי, משכורת הם מקבלים? מקבלים, שיטות יש לי ולעבוד הם יודעים? יודעים. אז למה לא להפעיל אותם?" – וזאת בדיוק הסוגיה כאן עכשיו. ברור, ואני חושב שזה גם עלה מהדיונים בוועדת חוץ וביטחון אצל צביקה האוזר ובדיונים הקודמים, שמשבר הקורונה הוא לא מסוג הסכנות שעונות למבחן המחמיר שנקבע. הממשלה מאפשרת למשק להמשיך לתפקד חרף סכנות המגפה; מדובר במגפה שהיא לא זמנית ולא חולפת. היא דורשת היערכות ארוכת טווח וקיום שגרת חיים לצד המגפה לאורך זמן. יש פתרונות רבים וחלופיים לצמצם את מהירות התפשטותה. הראיה היא שאף מדינה דמוקרטית אחרת – כולל כאלה שאצלן הקורונה מתפשטת הרבה יותר מאשר אצלנו, ואצלן יש עשרות אלפים של מתים – לא מפעילה את שירות הביטחון שלה. ולכל מדינה יש שירות ביטחון – לבריטניה, לארצות הברית, לצרפת, לספרד – שירותי ביטחון רציניים מאוד. לא מפעילים אותם למעקב אחרי מגעים של חולי קורונה, ולמרות זאת המדינות האלה מצליחות להתמודד עם המחלה. וראינו מדינות שהיו מדינות אדומות שעכשיו צמצמו מאוד את המדדים בלי להשתמש במעקב ובאיכון פלאפונים על ידי שירות הביטחון המקומי. זאת אומרת, הפעלת השב"כ במקרה הזה לא מהווה חלופה להפסקת הסכנה. שכן אין מדובר, למשל, בנשק ביולוגי של האויב, אלא במגפה. ואני קורא כאן מתוך כל הדברים האלה – זה מתוך מכתב של האגודה לזכויות האזרח ליועץ המשפטי מנדלבליט בעניין החוק הזה. לא מדובר פה, כאמור, בנושא של טרור או באיזושהי מתקפה על ישראל מצד אויב אלא במגפה שהמקור שלה הוא לא פעולה זדונית, והיא לכל היותר רכיב בהתמודדות עם המגפה והאטתה, ושמענו את זה גם כן בדיונים. רבים סבורים שהרכיב הזה שנוי במחלוקת מבחינת יעילותו. למשל, אמר לי פרופ' חגי לוין, ראש איגוד בריאות הציבור, רופא, שהם, למשל, מתנגדים לעניין הזה. היו שם נימוקים רציניים ביותר. עכשיו לגבי חוק השב"כ, כי זה תיקון לחוק השב"כ: חוק השב"כ מבוסס על איזון פנימי שלפיו ניתנו לשב"כ – אז, כבר לפני 20 שנה – סמכויות מעקב קיצוניות מחד גיסא, והשימוש בשב"כ מוגבל לביטחון במובן הצר מאידך גיסא – ובמקרים חריגים בלבד לענייני ביטחון לאומי. במסגרת אותו איזון פנימי, המחוקק – זאת הכנסת הזאת – הגביל את גבולות הגזרה של השב"כ, כך שזה יהיה ענייני ביטחון במפורש, כדי למנוע זליגה של היכולות הללו לנושאים לא ביטחוניים, לרבות עניינים חיוניים שבהם הפיתוי להשתמש ביכולות יהיה עצום. צביקה, פה נתתי את הציטוט של בני בגין, אבל אני אמרתי: למה לא בחקירות רצח? למה לא בחקירות פגע וברח? פלילי לא, אבל פלילי קשה, כן? דברים שבטח רצויים, שנתפוס את הרוצחים. למה לא? כי זה בעייתי. ולכן הגבילו לביטחון המדינה. כמו שאמרתי, משבר הקורונה לא עומד במבחן המחמיר שבג"ץ קבע רק לאחרונה לעניינים שהם לא ביטחון במובן הצר אבל כן באים תחת ההגדרה של ביטחון לאומי. לכן, אם תתקבל הצעת החוק להרחיב את סמכויות השב"כ למעקב אחרי מי שהיו בקרבת חולי קורונה, הדבר פותח פתח לתקיפה חוקתית של סעיף 11 לחוק השב"כ, שכן כל האיזון הפנימי בחוק ישתנה. ואני מניח שיהיו מי שיגישו עתירות בעניין הזה בעקבות האישור הצפוי כאן במליאה הערב. עכשיו, מהו הסעיף? הסעיף הזה מקנה לראש הממשלה סמכות לקבוע כללים שיחייבו חברות תקשורת להעביר נתוני תקשורת לשב"כ לצורך מילוי תפקידו. היה לא מזמן תחקיר שפורסם בידיעות אחרונות, שלפיו ראש הממשלה עשה שימוש נרחב ביותר בסמכות הזו, והשב"כ השתמש בסמכות ופיתח את הכלי – אותו מאגר חשאי שמועברים אליו בקביעות נתוני התקשורת של כולנו כל הזמן, ולכן הוא מסוגל תוך שעות לדעת לא רק איפה אנחנו עכשיו, אלא איפה היינו בעבר ועם מי נפגשנו, וגם לעשות כל מיני הצלבות וחיתוכי מידע מאוד מעניינים ולהסיק מזה מסקנות חשובות. קודם כול, ספק אם אפילו לצורך מאבק בטרור קיום מאגר כזה הוא חוקתי – אני אומר את זה כאן בסוגריים – בגלל שהמאגר אוסף מידע מתמשך על כל מי שנמצא בשטח המדינה. פה מדובר על נושא אזרחי. כאן ברור שכשמשתמשים במאגר לצרכים אזרחיים, והכלי הופך בבירור ללא חוקתי, וצריך להביא את זה בחשבון הערב. עיקר הטענות בעניין הזה הוא כזה – ואני מעוניין לתמצת ולהביא את זה כאן בצורה ברורה: 1. חוק השב"כ מבוסס על איזון פנימי, שלפיו נתנו לשב"כ סמכויות מעקב קיצוניות אבל הגבילו אותן לביטחון במובן הצר. וצריך לשמור על זה. 2. במסגרת האיזון, המחוקק הגביל את גבולות הגזרה של השב"כ גם כדי למנוע זליגה של היכולות הללו לנושאים לא ביטחוניים חשובים. חשוב. אף אחד לא אומר שהנושא לא חשוב. נושא חשוב, אבל הוא לא ביטחוני. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> הוא לא היה בשימוש בחוק הטרור קודם? מה עמדתך? << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> אני תומך. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> – – – הטרור. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> אני תומך. אבל צריך לזכור, כמו שאמרתי, שהכלי הזה הוא לא, אתה יודע, לפיגוע או התקפה מסוימים אלא הוא בדרך קבע אוסף את כל נתוני התקשורת, אוגר אותם – אגב, מכולנו – בתוך שטח המדינה, כי אלו סמכויות שב"כ. תשמע, כן. בסופו של דבר, לצורך מאבק בטרור עומד הכלי העצום הזה. גם זה, אתה יודע מה, בוא נגיד שזה גבולי בעיניי. אבל אני חושב לקחת את זה – – – << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> גבולי – – – אומר כל החוק. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> לא. אז אני אומר: זה גבולי. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> האם – – – << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> אני תומך, כן. לשאלתך, אני תומך במאבק בטרור. אני תומך. בסדר. אני תומך. לא שאני, אתה יודע, לגמרי שלם עם זה, אבל אני תומך. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> אבל פה, אבל פה זה כבר לא העניין. ופה אומרים לך המומחים, כולל רופאים, שזה כמובן האינטרס שלהם, זה מה שהם עושים ביומיום, ששיטות אחרות – שמעת את זה, כמוני – האפידמיולוגיה, המחקר, הן יעילות אפילו יותר. הכלי הזה מפספס ומכניס יותר מדי אנשים לבידוד לא נחוץ. ויש פה גם כל מיני נזקים שזה עושה. הדור השני, כמו שאמרתי, הוא הגבלת – צביקה – הגבלת גבולות הגזרה של השב"כ, כדי שזה לא יזלוג לדברים לא ביטחוניים. הרי השב"כ רוצה לשמור את זה בסוד, את היכולות האלה. ברגע שזה יעבור למשרד הבריאות, כל – אני לא אגיד כל פקיד בכל לשכת בריאות מחוזית, אבל אני יודע הרי איך זה נראה. אז אני לא בטוח שזה יישמר, ולכן גם ראש השב"כ לא רצה שישתמשו בזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> אה, אני כבר סיימתי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> עוד שני משפטים, ברשותך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> אני חושב שיש כאן כבר היום על ידי השב"כ שימוש מאוד רחב עם כלי עוצמתי ביותר. בשום מקום דמוקרטי בעולם לא עושים את זה. אני חושב שבאמת – צריך להבין, זה חוק של 20 שנה. היו במהלך 20 שנה האלה, צביקה, פיגועים גדולים. היינו במלחמות. היינו בהרבה – ובתקופות משבר לא פשוטות. עמדו בפיתוי. אני חושב שאנחנו צריכים לעמוד בפיתוי, מה גם שיש לנו כלים חלופיים, שאנשי המקצוע הם שממליצים עליהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. תודה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה, לרשותך חמש דקות. << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, היושב-ראש. המילה שב"כ מהדהדת בשבועות האחרונים שוב ושוב, ואני חששתי שמא האוזניים התרגלו למילה הזאת. אז הלכתי לאינטרנט וחיפשתי מהו הייעוד של השב"כ. מה תפקידו. הלכתי לחוק שירות הביטחון הכללי, מאי 2002 – כנראה תוקן אז. ואני רוצה להקריא לכם, רבותיי, מהו חוק השב"כ. למה נועד השב"כ? בעבור מה – תודה, אלי, שחזרת להקשיב. השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה. שומע? על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו. תכף נחזור לדמוקרטיה. מפני מה? מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה. אוקיי? עכשיו ברור לכולנו מה תפקידו של השב"כ. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מה ייעודו? אבל ברור לגמרי שהוא נועד להגן – לשמור על ביטחון המדינה ועל אזרחי המדינה. ואני שואלת: מתי בדיוק הפכו אזרחי המדינה להיות חתרניים, להיות חבלנים ולעסוק בהיבטים של טרור והסגרת סודות מדינה? מתי זה קרה, באיזה לילה זה קרה? ומה הסיבה שבגללה עכשיו ממשלת ישראל, בסיוע כנסת ישראל, לצערי, הולכת לחוקק חוק כזה, שאין לו שום הצדקה? תראו, אני חברה בוועדת חוץ וביטחון. בגלגול הקודם של טרום הקמת הממשלה הזאת, ישבנו שעות, שעות, על החוק הזה. לא היה גורם במדינה שרצה להשמיע את קולו ולא שמענו. שמענו, הקשבנו ברוב קשב, גם ארגונים של זכויות אדם, גם למי שחשב שכן, גם למי שחשב שלא. אני אומרת לך, חבר הכנסת האוזר, יו"ר ועדת החוץ והביטחון: אין לנו מה להמשיך לדון בחוק הזה. התמונה ברורה. ואילו היינו עושים ככנסת את תפקידנו, לא היינו מאשרים לממשלה את החוק הזה, כי אין הצדקה. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> גם את הצבעת. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> רגע, רגע, האוזר, תן לי רגע להמשיך, אני אענה לך. אני יוצאת מתוך הנחה, ואני לא אומרת את זה בציניות, אני יוצאת מתוך הנחה שאתה חושב שהחוק הזה הוא טוב כי זה יסייע לבריאות הציבור, לשלוט בצורה כזאת או אחרת, למיגור הקורונה. ואני אומרת לך שאני לא מסכימה איתך. אני לא מסכימה עם כל מי שחושב שצריך להפעיל את השב"כ בשביל למגר את הקורונה. למה? תסתכלו על כל מדינות העולם, כל מנהיגי העולם. אף מנהיג בעולם לא לקח את כוחות הביטחון החשאיים שלו והפעיל אותם נגד האזרחים שלו. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> אבל הצבעת בעד. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, האוזר, עכשיו אני מדברת. לא הצבעתי בעד. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> למה בעד בהתחלה? << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> איזה בעד? אז הינה, בבקשה, תודה על השאלה. בסיבוב הראשון, היינו ממש בתחילתה של הקורונה, כשבאו ואמרו: אין, לא הצליחו לפתח יכולת אזרחית טכנולוגית כלשהי, תקשיבו, אין ברירה, זה זמן מוגבל. הבענו חששות כבדים ואמרנו: מה זה זמן מוגבל, מי שם בידינו שבחלוף הסיבוב הזה, לא יאריכו את זה? ואז כולם אמרו: לא, לא לדאוג, עכשיו אנחנו בשיאה של קורונה, לא יודעים לאן זה הולך. יש המון עמימות, אנחנו לא יודעים את הנתונים. אנחנו הולכים ומצביעים, כן. ואז אמרתי, אתה יודע מה – – – << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> את נותנת לשירות ביטחון כללי לסייע בקורונה. זה מה שאת נותנת. זה מה שהצבעת. הוויכוח בינינו עכשיו אם המגפה – – – או לא. אבל הצבעת עליו. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא. ההקשר הוא כשאתה מבין שאתה נמצא – – – << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> אבל הצבעת בעד. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אבל אני עונה. אתה לא צריך להתווכח איתי. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> – – – נגד אזרחים – – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל על מה שאני מסכימה אתה לא צריך להתווכח. אחר כך אתה תוסיף לי את הזמן הזה, כבודו. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> כן, כן. אני מבקש להוסיף לה את הזמן, ואני לא אפריע יותר – – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> במקום שבו נחת עלינו נגיף שקוף, שלא ידענו מי נגד מי ומה עושים, ומתו אלפי אנשים בעולם וכו', אמרנו: אוקיי, זאת צרה צרורה, זה לא נכון שנעשה שימוש בכלי – זה לא נכון, תשמע את כל ההסתייגויות, תוציא את הפרוטוקולים – אבל אנחנו מבינים שאין ברירה, ולכן נסייג את זה לזמן קצוב. התרגלנו. לא רק אנחנו התרגלנו – מערכת הבריאות התרגלה. למה מערכת הבריאות לא הביאה בזמן הזה, שנתנו לה את הזמן הקצוב הזה, מערכת חלופית, אחרת? ואתה יודע בדיוק כמוני שיש מערכת אחרת, היא רק לא מפותחת באופן שאנחנו חושבים שהיא צריכה להיות, כי הם יודעים שיגיעו אלינו, ואתה כיו"ר ועדת חוץ וביטחון, תהיה נחמד ותאשר להם את העובדה שחוק השב"כ יעבור, זאת אומרת מעקבי השב"כ ימשיכו. ואין איזו מוטיבציה למשרד הבריאות להגיד: אוי ואבוי, האחריות היא עלינו, אם אנחנו לא נעשה את זה, גם לא יהיה – למה לא משקיעים בסגירת המעגל הקצרה? למה לא משקיעים? אני רק עכשיו מבינה שמוסיפים תקנים לחקירות האפידמיולוגיות, כדי לסגור מעגל, ולדעת איפה יש מחלה, איפה יש חולים, ואיפה אפשר לבודד. למה לא עושים את זה? כי זה הכי פשוט – אני כבר מסיימת – הם יודעים שיבואו אלינו, ואנחנו נאשר להם. אני חושבת שזאת טעות. אני חושבת שמי ששולח את השב"כ לעקוב אחרי האזרחים שלו, זה בדיוק מאותה משפחה של מישהו שזורק אנשים למעצר בגלל שהם מפגינים. ומי שבדיוק עכשיו יושב בוועדה אחרת שמעלה את הקנס מ-200 שקל ל-500 שקל כי צריך להעניש את האזרחים על זה שהם חולים, אחרי שאין להם פרנסה. וממה בדיוק הם ישלמו את ה-500 שקל? אז לא מספיק בעיות בריאות ובעיות כלכלה, עכשיו גם הביטחון האישי, ותחושת הביטחון, והתחושה שהם חיים במדינה דמוקרטית הולכת ומתפוגגת. אני קוראת לכל חבר כנסת שהדמוקרטיה בהגדרה שלה כשלטון העם חשובה לו לא לתת יד לחוק שיוצא נגד האזרחים, אלא לתת יד לזה שתתקדם איזושהי אפליקציה או יכולת אזרחית לטיפול ולמיגור הקורונה. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת אורנה ברביבאי. יעלה ויבוא חבר הכנסת איימן עודה. לרשותך עומדות חמש דקות. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, ד"ר מנסור עבאס, אני גאה לעמוד פה כשאתה מנהל את הישיבה. חשוב לי להגיד לך: בשביל לנצח את חוק הלאום יש כמה דרכים, בין היתר הדרך החוקתית, ויש דרך אחרת, וזה שאנחנו האזרחים הערבים נהיה בכל מקום ומקום, ונגיד לכולם: סליחה, זה לא רק עם אחד, יש שני עמים על כורחכם. רציתם או לא רציתם. למשל, זה שקבוצת בני סח'נין נהיית עכשיו בליגת-העל, זו עוד נוכחות. לכן, כמו שאנחנו נמצאים באוניברסיטאות, כמו שאנחנו נמצאים כאן בספורט, כמו שאנחנו נמצאים בכל מקום ומקום, זה שאנחנו נמצאים פה, בהיותנו גם ילידים, בני המולדת הזו, קבוצה לאומית זקופת קומה, הנאבקת למען הזכויות האזרחיות והלאומיות – זה חוזק. היותך פה, מנהל את הישיבה, זה דבר מאוד חשוב לנו. זה חלק מעוד צעד, מעוד דרך, בשביל לנצח את החוק שרואה בנו רק שקופים. אנחנו נוכחים בכל מקום ומקום. חברות וחברים, ברוכים הבאים לרשימת המעקב של הש"ב, של השב"כ. מהרשימה הזאת, לא תוכלו לשלוח "הסר". למרות שכל המידע בסלולרי שלכם יהיה חשוף למשטרה הסודית והמפעילים שלה, הם עדיין יהיו מנותקים מהמציאות. 854,865 דורשי עבודה בישראל. רק 20% מהצעירים עד גיל 24 הצליחו לחזור לעבודה מאז תחילת המשבר. האמת היא שככל שלוקחים מאיתנו את זכויות הפרט, והממשלה נהיית יותר דרקונית – המגפה רק מתחזקת. הממשלה איבדה את השליטה על המגפה, כי היא בעיקר מתעסקת איך לשלוט בנו. היום זה 1 ביולי. דובר על זה שיהיה סיפוח היום, ב-1 ביולי – אין סיפוח. הסחת דעת לציבור שלם במקום לדבר על הבעיות האמיתיות: על העוני, על האבטלה, על הקשיים היום-יומיים שלו, מדברים על פוליטיקה גדולה, ובעצם ב-1 ביולי לא עשו כלום. האמת, שהדבר הכי חשוב הוא לא פה בתוך מדינת ישראל, יש דבר יותר חשוב: יש עם שנאנק תחת כיבוש, מגיעה לו זכות להגדרה עצמית, כמו לכל עם בעולם, לא יותר ולא פחות. זוהי הסוגיה העיקרית. אבל גם פה, מתוך מדינת ישראל, במקום לדבר על הבעיות האמיתיות של האזרח מוצאים להם סיפוח, סיפורים גדולים במקום לדבר על הבעיות היום-יומיות של האזרחים. אנחנו נדאג לדבר ולהיאבק עם השכבות המוחלשות, למען צדק חברתי. למען הזכויות שלהם. שיאכלו בכבוד, ובין היתר, שלא יעקבו אחריהם ולא יבדקו להם בציציות וישאלו אותם בכל דבר מה הם עושים. עוקבים אחריהם ביום-יום. צריך לטפל בבעיות האמיתיות, ואנחנו ברשימה המשותפת נהיה חוד החנית במאבק למען הדברים שבאמת חשובים לאזרח הפשוט. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. לרשותך חמש דקות. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, רבותיי חברי הכנסת, עמדתי אולי טיפה מורכבת. אני חושב – ויושב פה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון; הוא שמע את זה ממני כבר בדיונים בוועדה – שיש מצבים שאולי צריך להפעיל את הכלי הזה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> שמה זה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> להפעיל את הכלי. כן. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> כמו – – – אומרים נגד – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> חכה, חכה, הוא רק מתחיל. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אומר, יש מצבים שצריך להפעיל את הכלי. אם באמת נבין, נגיע למסקנה שיש פה, וכמו שראש הממשלה בשיא ההיסטריה איים עלינו, אלפי הרוגים ברחובות, והכלי זה הוא זה שיעצור – אז יש. ואני, דרך אגב, מקבל שיש לו תרומה מסוימת. אבל, דרך אגב, גם יש לו תרומה הפוכה בכיוון ההפוך. מה זה נקרא, הרי הוא לא כלי מדויק. תארו לכם שהוא עכשיו מגדיל את המעגלים – ואנחנו, הכי חשוב לנו זה להחזיר למעגל העבודה, לפתוח את בתי העסק, להעביר כמה שיותר אנשים למעגל העבודה. והכלי הזה עושה טעויות. כן, הוא עוקב אחריך, יודע איפה אתה נמצא, אבל יש לו טעויות של מטרים, הרבה מטרים לפעמים. ואתה תתחיל להכניס פה אנשים – עזוב את הפגיעה בפרטיות – לתוך בידוד, אנשים שלא היו צריכים להיות, וכמויות המבודדים יעלו, והם יעצרו את המשק. אבל יש בעיה אולי יותר קשה. הבעיה היותר-קשה היא שהכלי הזה משמש איזשהו דבר – בכל פעם שמתגלים מחדלי ממשלה, זיגזגיות, אי-ניתוח אמיתי של הנתונים, אומרים: אוקיי, יש איזה כלי אימתני כזה, נפעיל אותו והוא יפתור לנו את הבעיות. ואז מה קורה? הוא נותן פטור מצעדים אמיתיים, חשובים יותר, אולי פשוטים יותר, אולי קלים יותר, אולי דמוקרטיים יותר, כמו לדוגמה הקמת צוותים אפידמיולוגיים. כבר שמענו על המאות שם מנציגי משרד הבריאות וכל מי שדיבר איתנו, ואנחנו יודעים שאין שם מאות. ואנחנו חושבים – המומחים אומרים שזה היה יכול להאט את התפשטות המגפה. לקטוע את השרשור. אבל האמת היא, מה אנחנו רואים פה? אנחנו רואים פה ממשלה שיש לה זמן להתעסק בסיפוח, שבסוף לא קורה; לפתוח במלחמות על היועץ המשפטי לממשלה; שרת התחבורה תאשים את שר החוץ, שאמר שהצוללות זה פרשה חמורה, והיא תגיד שצריך לחדש חקירה נגדו. יש להם זמן לכול. ובוועדת הכספים יש דיון אחד על הפטור ממיסים של ראש הממשלה, וצריך להיות עוד דיון, שרק העיסוק בו – אם הוא כן יהיה או לא יהיה – לוקח אנרגיות חשובות גם מהמאבק בקורונה. ולכן אולי באמת יותר חשוב מהכול זה שראש הממשלה יודה: נכשלתי. הממשלה המנופחת הזאת, הגדולה, עם כל אלה שערקו לתוכה, היא באמת ממשלה טובה, מצוינת אפילו, בשביל החברות והחברים שבה. הם, יש להם כיסאות, לשכות, שיירות, עוזרים – אגב, יש בעיה אחת שאין להם, גברתי היושבת-ראש, אין להם שולחן. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> לא, אין להם עבודה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אין להם שולחן. אני כבר פניתי ליושב-ראש הכנסת כמה פעמים. שאלתי אם הוא צריך את העזרה שלי לתכנן שולחן ל-36 שרים. הצעתי לו גם – לא באמת – לבנות לגובה. למה אני אומר את זה? בגלל שהיום השרים יושבים בינינו. יכול להיות שהם רוצים להתחבא בינינו. אנחנו לא מרגישים נוח כשכל השרים מפוזרים בינינו. יכולים להתבלבל: מיהם חברי הכנסת שעמדו על העקרונות שלהם, שמחוברים לעם, שמבינים שלא יכולה להיות ממשלה של 36, ומיהם כאלה שבחרו את טובתם האישית, ואמרו לנו: אחדות, פיוס, ולכן צריך ממשלה מנופחת – כאילו אי-אפשר לעשות פריטטיות עם 18 שרים או 24 שרים וכאילו כולנו עכשיו מרגישים את רוח הפיוס פתאום: לא תוקפים אחד את השני בממשלה; ראש הממשלה לא מבטל את היועץ המשפטי לממשלה; ראשי הממשלה מפרגנים אחד לשני כל הזמן; נותנים כל אחד לשני לדבר מייד כשהוא רק מבקש. כאילו יש פה ממש אווירה של פיוס בעם. אני אומר את זה, כי זה לא הצליח. אז יכול להיות שעכשיו יש פה סוג של מאזן אימה. ראש הממשלה יודע – דרך אגב, כל הזמן אמרו לנו שצריכים לפרק את כחול לבן כי אחרת הולכים לבחירות. התאריכים שנקבו הם אוגוסט. תגידו, נראה לכם הגיוני שבאמת ראש הממשלה היה הולך לבחירות באוגוסט? נראה לכם שהוא היה רוצה בחירות באוגוסט עם כל האבטלה הזאת? עם כל העצמאים? עם כל מיליון המובטלים? הוא באמת היה רוצה? אם הוא היה רוצה, הוא היה עושה בחירות באוגוסט. ברור שהוא פוחד מזה, ובצדק. אז עכשיו מה קורה? נראה לכם שראש הממשלה החליפי רוצה בחירות? הוא רואה את הסקרים, אז גם הוא לא רוצה בחירות. אז מה איימתם עלינו שזו האפשרות במקום ממשלת אחדות, חירום, פיוס – קבינטים של פיוס, איך קראתם לזה; חשבתם שבאמת האפשרות היחידה זה הדבר הזה שקוראים לו ממשלה עם 36 שרים? אדוני ראש הממשלה, אני אגיד לך את האמת. שמעתי שהשר בנט מקים עכשיו קבינט קורונה ברמת אביב. הוא בטח ייקח אנשים טובים. אני לא שולל את זה על הסף. זה לא יכול להיות יותר גרוע מהדרך שבה אתה מנהל את המשבר הזה. אבל אני אגיד לך: יש רמטכ"לים בחוץ – הרמטכ"ל גדי איזנקוט היה רמטכ"ל מהמעולים שהיו פה; יש מפכ"ל בחוץ – רוני אלשיך, שהיה מפכ"ל מהמעולים שהיו פה. גם הוא הוכיח, כמו הרמטכ"ל, עמוד שדרה. לא כל בוקר קמים נוכח איזשהו איום. גם הם ידעו להתמודד עם איומים יותר קשים מהקורונה, דוגרי, על הגנת מדינת ישראל. הם לא התכופפו גם כשאתה ניסית לפגוע בעבודתם, בערכים שלהם, באמינות שלהם. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> שטרן, צריך לסיים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> צריך אנשים שלא כל משב רוח מזיז אותם. אולי באמת הגיע הזמן למנות פרויקטור, אמרתי, כמו רוני אלשיך או כמו גדי איזנקוט, שינהלו הם את משבר הקורונה. אדוני ראש הממשלה, אני מתחייב בפניך – הם יעשו את זה יותר טוב ממה שאתה עושה את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, גברתי. אני מניח שמדברים הרבה, ומדברים בצדק בנאומים על החוק הזה, על האספקטים שנוגעים לזכויות האזרח, לפרטיותו, לסכנה לפרטיותו, על הסכנה לשימוש לרעה במה ששירות הביטחון הכללי מסוגל לעשות, ומי כמוני משש שנים של חברות בוועדת המשנה לשירותים, יודע מה שירות הביטחון הכללי מסוגל לעשות. אגב, אני סומך לחלוטין הן על ראש השירות והן על אנשיו שלא יהיה שימוש לרעה בנתונים האלה. אבל אני רוצה להתייחס להצעת החוק הזו לא בהיבט הזה, אלא בהיבט של איך היא משקפת את הכישלון הטוטלי של הממשלה ושל ראש הממשלה בטיפול במשבר הקורונה. אני יכול לומר זאת בידיים נקיות, מפני שוועדת הקורונה בראשותי, בזמן הקצר שעמדתי בראשותה, הניחה על השולחן שני מסמכים, שבהם היא גם ניתחה, גם הגישה המלצות ובמידה רבה חזתה את העתיד. אם אנחנו מגיעים היום – כשהתחלואה בקורונה עולה והממשלה נמצאת בסחרור כי היא לא יודעת איך להשתלט על זה – לזה שהאמצעים היחידים שהיא יכולה לחשוב עליהם זה סגר כללי, שיהיה חנק כזה על המשק הישראלי שברור שאף אחד לא יעמוד בו, או חזרה לשימוש באמצעים שהייתה בהם הצדקה אולי בשלב – לא אולי, אני מוכן להגיד: בשלב הראשוני, כשלא ידענו בפני מה אנחנו עומדים, כשהגיע לפה גל של תחלואה, כשהמספרים איימו לזנק למספרים שלא תהיה עליהם שליטה, ובעיקר לא ידענו כלום, הייתה הצדקה. הייתה הצדקה לכל בחור וטוב לנשק: שמתגייס השירות ומביא את האמצעים שלו כדי לנטר חולים; שמתגייס המוסד ומתגייס צה"ל לעבודת הרכש; שהגופים במדינת ישראל שאמונים על שפה של חירום ועל מחשבה של חירום עושים את זה. אבל היום, חמישה חודשים בתוך המשבר הזה – ב-20 בינואר הכריז ארגון הבריאות העולמי שהמחלה הזו עוברת מאדם לאדם, ולכן היא יכולה להיות מגפה; ב-27 בפברואר היה החולה הראשון פה בישראל – אנחנו עוד מעט חצי שנה בתוך האירוע הזה, ואין לנו מנגנון אחד, אין לנו מנגנון ידע אחד ואין לנו מנגנון פיזי אחד יותר טוב ממה שהיה לנו בינואר או בפברואר. והמאמץ של הגופים האלה – אני לא מדבר עכשיו על שירות הביטחון – המאמץ של הגופים האלה, למשל בהיבט הרכש, כשל לחלוטין. ולא היה אפילו מאמץ להסדיר את הדברים דרך הגופים האזרחיים הקיימים. השר ארדן, אתה היית השר לביטחון פנים. אתה יודע טוב מאוד את עוצמתה של המשטרה, כמה המשטרה תרגלה תרחישים שהם רלוונטיים לסיפור הקורונה. אתה יודע טוב מאוד כמה הרשויות המקומיות היו בנויות לטפל – ועדיין בנויות לטפל – בקורונה בהיבט המקומי. היינו יכולים לעבור כבר אז למצב שבו רשות מקומית – כולל רשות מקומית כמו שעשה חיים ביבס במודיעין – מטילה סגר בשכונה שיש בה התפרצות, ורשות מקומית מטפלת ברווחה וכן הלאה והלאה. לא עשינו את זה. כי הסתמכנו – בהיעדר ניהול, בהיעדר מנהיגות, בהיעדר קבינט קורונה וקבינט אמיתי, לא הקשקוש הפריטטי הזה שעושים עכשיו עם 14 שרים, כדי שכחול לבן או אני לא יודע מי יזכו גם לנתח שלהם מסביב לשולחן קבינט שלא מסוגל להגיע לשום החלטה; ובוודאי בהיעדרו של גוף אופרטיבי, מה שמדברים עליו מהיום הראשון, גוף אופרטיבי שבראשו יושב אדם שיודע להפעיל אופרציות, ועל יד השולחן הזה יושבים נציגי כל הגופים ובהתפרצות בבני ברק או בדיר אל-אסד, והם מעלים למעלה אל הדרג המדיני החלטות שהדרג המדיני צריך לקבל. כל הדברים האלה לא מתקיימים. הם לא מתקיימים מהיום הראשון. מהיום הראשון המשבר הזה נוהל, כשהוא נוהל ובמידה שהוא נוהל, מכיסו האחורי של ראש הממשלה, יחד עם מנכ"ל משרד הבריאות. אגב, אתם רוצים לראות את אובדן השליטה? תראו את הירידה הנמשכת בתדירות הופעותיו של ראש הממשלה בטלוויזיה. פתאום אין נתניהו. היינו בדיון עם המל"ל, שאלנו את המל"ל על הסברה. אמר ראש המל"ל: ראש הממשלה מופיע בטלוויזיה – כאילו זאת הסברה. השר ארדן, אתה עוסק גם בעניינים האלה. עסקת כשר לעניינים אסטרטגיים. אתה יודע טוב מאוד מה זה הסברה. היית שר לביטחון פנים. אתה יודע איזה מנגנונים יש לפיקוד העורף – שלא היה באחריותך אבל עבדת בממשק איתו – כדי להעביר מידע לאנשים, כדי לנהל הסברה כמו שצריך. כל הדברים האלה לא מתבצעים. בהתחלה ראש הממשלה מקבל החלטות אם יפתחו את איקאה או דוכן פלאפל ולא החלטות מדיניות, ושום גוף אופרטיבי לא קם עד היום. וכשאין גוף אופרטיבי, מה נשאר לנו? נשאר לנו לצעוק: שב"כ, שב"כ, כדי שכשגם זה לא יעבוד – ואני אומר לכם, גם זה לא יעבוד – נגיד: מה אתם רוצים, הבאנו את בחורינו המצוינים גם הם לא הצליחו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עפר שלח. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, בבקשה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני דילגתי עליך, אני אחזור אליך. סליחה. בסדר? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> האחרון שדילג עליי נמצא אי שם במקום לא ידוע. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אתה יודע שלא לכך התכוונתי. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, מעקב השב"כ אחר טלפונים, גם לפני עידן הטלפונים הסלולריים, תמיד התקיים. כמי שגדל בחברת מיעוט נרדף במדינת ישראל, אני אומר לכם שהמרדף והמעקב של השב"כ אחרי פעילים פוליטיים ערבים ושמאלנים תמיד היה ותמיד התקיים. לכן אני לא מופתע מהכיוון הזה, שגם במלחמה בקורונה משתמשים עכשיו בשב"כ. הסיפור הוא לא השימוש בשב"כ, כי זה תמיד היה. הסיפור הוא מתן גושפנקה למעקב אחרי אזרחים, גם בחוק. זה דבר שהוא, לדעתי, חציית קו אדום ופגיעה בפרטיות, פגיעה בדמוקרטיה ואסור לאפשר לזה להתקיים. מה שכן עושה הצעת החוק הזאת באמת, בסופו של דבר – במקום להילחם בקורונה נלחמים באזרחים. חברים, האזרחים הם לא האויב שלנו. איפה משרד הבריאות? איפה כל המערך הבריאותי שצריך לטפל בקורונה? לא צריך לעקוב אחרי האזרחים בשביל קורונה; צריך לטפל ולמצוא את הטיפולים הנדרשים לקורונה. זה הסיפור האמיתי. הכישלון שלכם, של הממשלה ושל משרד הבריאות בעניין הזה, כאילו מביא אתכם עכשיו להשתמש בשב"כ כדי לעקוב אחרי אזרחים. הניצול הציני של כל המשבר הזה הוא לא רק ניצול ברמה הביטחונית; הוא היה כל הזמן ניצול גם ברמה הפוליטית. למעשה, הקורונה ומשבר הקורונה שימשו את ביבי נתניהו כדרך לפרק את כחול לבן, ליצור אווירה של צורך בממשלת חירום ולגרור את המפלגות השונות לחיק הקואליציה כאילו היא ממשלת חירום. במקום ממשלת חירום אנחנו מדברים היום על ממשלת ימין, והיא ממשלת ביבי נתניהו החמישית. אני חושב שאנחנו, האזרחים הערבים, בעלי ניסיון רב במרדפים ובהתנכלויות של הממסד, אם זה השב"כ ואם זה המשטרה ואם אלה אחרים – היום אנחנו הגענו לרמות חדשות. הרמה החדשה היא כאילו להתנכל לאזרחים דרך חוקי התכנון והבנייה. היום אזרחים ערבים נרדפים לא רק על אמירות בפייסבוק או על התנהגויות, אלא על זה שהם מנסים לשרוד את החיים האלה תחת אפליה. מנסים לבנות את בתיהם על אדמותיהם, ובמקום שהמדינה והממשלה תאפשר להם לתכנן את הבתים האלה באופן חוקי היא מדלגת על שלב התכנון; היא לא מתכננת בעבורם, וביום שהם בונים, הם נענשים. הם נענשים בצורה של הריסות, הם נענשים בצורה של קנסות. בתקופה האחרונה יש תופעה חדשה: חקלאים ערבים – מה שנשאר מהחקלאות הערבית, מה שנשאר מהחקלאות המסורתית גם זה מטרה לרדיפה של הממסד. אני אומר, היום כל פלאח, כל איכר פשוט שבונה היום סוכת הצללה, שזה כמה עמודים ורשת הצללה מעל, חוק קמיניץ מגיע אליו. צווי הריסה מודבקים על הסוכות האלה. אתם יודעים מה? מישהו סיפר לי שלשום שהגיעו לסוכה אחת – מה שהאיכר עושה, הוא כאילו עובד ביום, הולך הביתה אחר הצוהריים ובלילה חוזר לשמור על השדה שלו מחזירי הבר. הוא ישן בתוך הסוכה הזאת. כשבאו הפקחים, הם לא מצאו איפה לתלות את צו ההריסה. הם שמו לו את זה על הכרית שלו. אז הוא קיבל את צו ההריסה על הכרית וזה מה שהמדינה עושה לאזרחים. הרדיפה של האזרחים במדינה הזאת היא נוהג ונוהל שהתקיים מאז קום המדינה. אפילו בהיסטוריה של השב"כ כתוב שחלק מתפקידו של השב"כ היה לסייע לשלטון הצבאי ביישובים הערביים. חברים, זה המצב ולכן אל תהיו מופתעים. אם אנחנו באמת רוצים לשמור על מה שנשאר מהדמוקרטיה בישראל, אז בואו נפיל את החוק הזה. החוק הזה חייב להיות מופל אם אנחנו כנסת אמיתית. לא לתת כוח יותר לראש הממשלה ומשרד ראש הממשלה, לא לתת כוח יותר לשלטונות, בואו נגיד, לשירותי הביטחון למיניהם, כולל המשטרה, שנוהגת ביד חופשית בכל מקום ביישובים הערביים – אלימות, הריסת בתים וכו'. אני מודה לכם. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. עשר דקות, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תוספת דילוג? << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תוספת דילוג (אומרת בערבית: בשבילך,) שתי דקות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. רבותיי חברי הכנסת, אכן אני מרגיש שבאופוזיציה יש זעקה רצינית כנגד החוק הזה – איכון טלפונים על ידי השב"כ, שימוש בכלי ביטחוני למטרות אזרחיות. אפשר אחרת? בוודאי שאפשר אחרת. יש שיטות רבות, יש כלים אזרחיים. אבל ניכרת גם תופעה של רצון לברוח מהכישלון שניבט מול עינינו בימים אלה בטיפול במשבר הקורונה – העלייה במספר המאומתים, התפרצויות, גל שני, ובמקביל כמעט מיליון מובטלים. כמעט מיליון מובטלים. מה עוד, מיקי לוי, היעלמותו של בנימין נתניהו מהמסכים, במקביל – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה יודע למה, הפכנו מירוק לאדום, מדינות העולם לא לומדות מאיתנו יותר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הקשב נא. במקביל לעליית המאומתים ולהתפרצויות, נעלם נתניהו מהמסכים – – << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ובטוויטר שלו או באינסטגרם אין יותר את הכותרת: בקונגו-ברזוויל מציינים לטובה את הטיפול של ישראל בקורונה, או: במיקרונזיה אומרים שישראל היא המדינה הטובה ביותר בטיפול במשבר הקורונה. אפילו קונגו-ברזוויל הפסיקה להגיד את זה, אין יותר פוסטים כאלה של נתניהו. הוא נעלם, הוא הסכים שהשר אדלשטיין יקיים מסיבות עיתונאים. יש הקשרים פוליטיים של ההיעלמות ואי-קיום מסיבות עיתונאים? מי שמכיר את נתניהו יודע שכנראה הוא יודע שהמצב הוא לא מי יודע מה בדעת הקהל. יש נסיגה בשביעות הרצון מראש הממשלה ומתפקודו, יש כעס. אני אתמול השתתפתי בהפגנה של עובדי התיירות. זעם רב יש להם על ממשלה שנטשה אותם, על צעדים שבגללם אנשים לא יכולים לגמור את החודש – עובדי תיירות, חברות אוטובוסים, עסקים קטנים, מי לא? כל מגזרי המשק. אבל, אפשר תמיד לעשות קומופלאז', להביא משהו כדי להסיח את הדעת, והמשהו הזה הוא הסיפוח, הדחליל החדש והמסוכן. אני לא מקל ראש בסכנה של ביצוע הצעד הזה. ומכבסת המילים: סיפוח, החלת ריבונות – אפרטהייד קוראים לזה, העמקת האפרטהייד והכיבוש. רק הלילה עצרו 20 צעירים בגדה, בשטחים הכבושים, עשרה בירושלים המזרחית ועשרה בגדה, מהם שתי סטודנטיות מביר זית, אליה אבו חג'לה וחנין נסאר. 20 בלילה אחד. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא מתחיל – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אגב, שמעתם על זה בתקשורת הישראלית, למשל, ששמו תמונות של שתי סטודנטיות שלקחו אותן מהבית באמצע הלילה? לא ראיתם את זה. כי זה הופך להיות משהו טריוויאלי, משהו רגיל, כי זה החצר האחורית. אפשר לשתות אספרסו בתל אביב ולעצור סטודנטיות בביר זית והחיים נמשכים. אצלנו החיים לא נמשכים. מדי פעם אפשר לירות בצעיר אוטיסט, באיאד, ומתברר שעד לרגע זה, למרות הדרישה של האימא ושל האבא והדרישה שלנו להציג את הסרטון – בעיתון הארץ הייתה ידיעה מצוינת אתמול, של ג'וש בריינר וגם של ניר חסון, שאין סרטון כזה. אני אומר לכם: יש סרטון כזה, כי יש לפחות שש-שבע מצלמות שמייד הם החרימו אותן. איפה הסרטון? מישהו מאוד לא רוצה שהסרטון הזה ייחשף בפני הציבור, כי סרטונים אחרים יצאו במהרה. אני בעד לשחרר סרטונים כדי שהאמת תהיה גלויה וחשופה בפני כול. בצל הקורונה יש תופעות. למשל, הפרדה גזעית בין בתי מלון. נחשף בידיעות אחרונות, ב-ynet, שמלון גולד בירושלים, שיש בו אנשים שאמורים להיות בסגר רפואי, הפך להיות מוקד של התפרצות גזענית. לקחו את היהודים, הוציאו אותם, לקחו אותם למלון שערי ירושלים והשאירו את הערבים וחסרי המעמד. השאירו את הערבים וחסרי המעמד. מישהו חולם, יש לו כאן מאחורה בראש תקווה שגם הערבים יהיו חסרי מעמד. וחלק לא יאהבו את זה – יכול להיות שמי שקיבל את ההחלטה הגיע לארץ רק לאחרונה והוא רוצה לפגוע במעמד של אנשים שנולדו כאן. אומרים לי שהג"א, פיקוד העורף, אחראי להפרדה הזאת: ערבים ואריתריאים כאן, יהודים שם. אגב, מפרידים גם חרדים. איזה מין – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כדי שהערבים לא יעשו חפלות, עם דרבוקות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני בטוח שסמוטריץ' שמח, הוא גאה שהתיאוריה שלו מתממשת. השאלה אם מי שקיבל את ההחלטה, קיבל את ההחלטה תוך כדי כך שהוא שמע מוזיקה קלאסית. גברתי היושבת-ראש, אני אתמול דיברתי על אולם החתונות בטירה – דאוד עבד אלחי. היום שוב נפגשתי עם אבי ניסנקורן, שר המשפטים, והצגתי בפניו את הנושא והניירת וכדומה. אני יודע שהמצב קשה, אבל אמרתי ואני חוזר ואומר: יש עשרות משפחות שסמוכות על האולם הזה וצריך למצוא חלופה. זה מה שביקשתי היום, למצוא חלופה כדי להשאיר את האולם הזה, שכולם באזור מכירים אותו. יש בית באום אל-פחם, בית עבד אל-ר'ני, מישהו שם אותו בראש, למרות שלפני כמה שנים היה הסכם עם הפרקליטות והם עזבו את הבית – הוא נאטם, לפי ההסכם. עיריית אום אל-פחם מתכננת, והוא בתחום התכנון העתידי של עיריית אום אל-פחם. למה לגעת בו? למה לאיים על אנשים? חלק מאלה שגרים שם הם אנשים בעלי צרכים מיוחדים. קלנסווה – אתם הייתם יחד עם קמיניץ בקלנסווה, כמה פעמים היינו שם. טוב שהיה ביקור, כדי לראות את המצוקה של העיר הזאת, גם מבחינת קרקעות והעליהום שיש על קלנסווה בצווי הריסה, גם שכונות וגם תחת קו מתח גבוה. אני אסיים בנימה יותר שמחה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> עד עכשיו היית ממש שמח, כן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הפאנץ' הוא שהייתי במשחק של סח'נין בטדי. אני אוהד אמיתי, אני מלווה את הקבוצה הזאת שנים רבות, עוד לפני שהיא זכתה בגביע – משחקי בית, חוץ, גשם, קיץ (אומר בערבית: בטוב וברע.) לפעמים הפסדנו, לפעמים ניצחנו, היה תמיד תענוג לשמוח בעת הניצחון והיינו עצובים כשהפסדנו, אבל הפעם בטדי, לראשונה הייתי שם ולא השמיעו נגדי קללות. זה חריג. ההפך, היה שם מישהו מההנהלה, אומר לי: סוף-סוף יש קבוצה שאוהבת שאתה פה. והייתה שמחה בטדי. זה חריג. הדבר הסמלי, המעודד – מאוד אהבתי את זה שהעלייה של סח'נין לליגת העל הייתה בטדי. אללה כביר. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, תודה רבה לך. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא נתת לי תוספת. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> נתתי, נתתי, דקה ו-20 שניות נתתי לך תוספת. בכבוד, מיקי, חמש דקות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, גברתי. חברי כנסת נכבדים, אדוני השר, עברתי על התוכנית, או יותר נכון על המצגת של שר האוצר, השר כץ, עם הכנת התקציב. יש שם דברים מעניינים, יש שם נושאים מאוד מאוד חשובים, יש שם נושאים שהוא מקדם באומץ רב. יש שם גם נושאים לא טובים, שאני אינני מסכים איתם כדבר מובן מאליו. יש שם תוכנית בהיקף של 150 מיליארד שקלים לרכבת הקלה בגוש דן. מכובד, מבורך. אלא מאי, כשאתה מסתכל באותיות הקטנות ומחטט, אתה פתאום מגלה שלאורך הציר של הרכבת הקלה, החל מ-2021 כל מי שגר ליד הרכבת משלם השבחה. אם יש לו עסק הוא משלם השבחה; לכאורה הוא יהיה קרוב לקו הרכבת. אם הוא גר – השבחה. אני רוצה להביא את השר כץ לרכבת הקלה בירושלים; מה היא עשתה למרכז העיר, היא הרגה את מרכז העיר. עכשיו, אני לא בטוח שאני – גם לקחו לי רבע מהחצר שלי בתל אביב, וגם הרכבת נוסעת מתחתיי, ואין מה לעשות, ומרעישה לי כמעט כל הלילה, ואני צריך לשלם מס השבחה. לא יקרה כדבר הזה, לא יקרה. זה לא הגיוני, אדוני השר. ואני מעריך את מה שעשית בתוכנית, על רובה בהחלט אני יכול למחוא כפיים, ואני אתמוך בחלק ניכר ממנה בוועדת הכספים. אני עוד לוקח אותה לסוף שבוע, לא רוצה להגיד שישי-שבת. אני אעבור עליה בצורה מאוד מאוד פרטנית ומסודרת כדי לנתח כל סעיף וסעיף. ויתרה מכך, היא ללא תקציב, מה שייקחו מהאזרחים ישקיעו ברכבת. הכיצד? יש שם דברים שעשית באומץ – קיצוץ במגזר הציבורי. בסדר, אפשר להתווכח על סעיפים כאלה או אחרים. ברור לנו ששעת משבר היא למדינת ישראל וצריך להביא את הכסף מהיכן שהוא. וברוב הסעיפים האלה אני אתמוך – למרות שהם פוגעים, אבל הם מצמצמים את משכורתם של עובדי המגזר וכנראה שאין ברירה אחרת, זה יביא כ-45 מיליארד שקלים. זה הרבה כסף, זה הרבה כסף שיסתום איזושהי פינה מסוימת. אדוני השר, חברת הכנסת חברתי לסיעה ע'דיר, יחד איתי – הבאנו הצעת חוק שכנראה תעבור ביום ראשון בוועדת שרים לחקיקה, אני מאוד מקווה. החזרה של חוק שאמור להסתיים החודש חמש שנים קדימה: העדפת תוצרת הארץ ומתן זכות קדימה למתפרות במדינת ישראל. להכריח את מערכות הביטחון, המשטרה, צה"ל, מי שאפשר, לרכוש את תוצרת הארץ אפילו שהיא בהפרש עלות של 15%. ובמגזר הדרוזי, המגזר שחברתי מגיעה ממנו, מדובר על מעל 1,200 נשים שעוסקות בנושא הזה במתפרות עצמן. אם החוק הזה לא יעבור ביום ראשון בוועדת שרים לחקיקה – ואני מאוד מקווה, והבטיחו לנו שזה יעבור; זה לא חוק פרסונלי. אני לא צריך את הקרדיט. אנחנו גם, חברתי ואני, עובדים מתוך דאגה לעובדות במתפרות, גם בדרום וגם במגזר עצמו. אני מאוד מקווה שזה יעבור. ולמה אני מזכיר את זה? אני מזכיר את זה בהקשר של העדפת תוצרת הארץ. ואללה, איך מהר נגמר לי הזמן. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> נגמר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עוד לא התחלתי לדבר. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> כן, עוד לא נגעת בשב"כ. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן. ולמה אני אומר את זה? כי, אדוני, 150 מיליארד שקל שתעלה הרכבת בגוש דן אתה רוצה להוציא אותם ללא רכש גומלין. על פי חוק, במדינת ישראל 25% – המדינה מחויבת ברכש גומלין על כל עבודה או הכנסה שמביאים מבחוץ. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> לסיכום. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> זה הרבה כסף. אדוני השר, תתעורר, אנחנו לא ניתן לזה לעבור, תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי, מתחילת המשבר הזה, משבר הקורונה, שמנו לב – אנחנו, מה לעשות, הפמיניסטיות – שיש ניסיון בכוח להכניס את כל המושגים הביטחוניים לטיפול בנושא של הקורונה. וזה מתחיל בהתחלה כניסיון למסגר את המשבר תחת המושגים של מלחמה ושל החיילים שלנו. פתאום הצוותים הרפואיים הפכו לחיילים ויש לנו מלחמה בווירוס, מלחמה בקורונה, והחיילים שלנו בחזית. זה שיח שיודעים טוב מאוד שעובד במדינת ישראל. השיח המיליטריסטי, השיח שמדבר את שפת המלחמה, מגייס את האנשים, מכניס אותם גם למצב חירומי, מצב של פחד ומצב של קבלת כל ההחלטות כי הן החלטות להציל אותנו, להציל אותנו מהאויב הגדול – במקרה הזה: הווירוס. פתאום התרגלנו למושגים שבעבר היו מושגים שהם יותר מעולם האסירים או מעולם הכיבוש. ואז פתאום אנחנו בבידוד, ומוטל סגר, ויש עוצר בערב פסח, וגם מתחילים לדבר על הגבלת תנועה ועל זה שפיקוד העורף נכנס ולוקח את האחריות. ונכנס עוד מושג, ושימו לב, המסמך הראשון שיצא מהמל"ל קיבל את הכותרת הזו: הבטחת הבלימה ותכנון שלב היציאה. מזכיר משהו? היציאה מלבנון, ומתכננים איך יוצאים מהמצב הזה. אנחנו מבינים שכל התכנונים איך לצאת זה לא בידיים של הממשלה הזו, ולצערנו הרב, מתחבאים כאשר רואים שהיציאה הפכה לאסקלציה ולכניסה מחודשת למצב הקודם. ועכשיו אנחנו צריכים להתרגל ולעשות נורמליזציה עם המושג החדש של פיקוח טכנולוגי, כלומר, חדירה לפרטיות שלנו והסתכנות בזה שכל הזכויות של פרטיות וזכויות אדם עלולות להיות בסכנה. למה? כי אנחנו במצב של מלחמה, הפעם – מלחמה נגד הווירוס והפעם האזרחים צריכים לקבל את החוזה החדש שהמדינה מציעה להם. הממשלה מציעה להם חוזה שביטחוננו כן בידיים של הממשלה, וכמו במדינה מתוקנת המדינה היא האחראית לביטחון האזרחים, אבל הם צריכים לתת משהו במקביל. הם צריכים לוותר על הפרטיות, הם צריכים לוותר על זכויות האדם וזכויות האזרח שלהם ולקבל על עצמם את הציות המלא לפיקוח הטכנולוגי. אז לא. לא, אנחנו לא מוכנים לקבל, כי גם במלחמות יש חוקים וגם במלחמות יש חוקים שלא לפגוע באזרחים. וגם במלחמה הזאת אנחנו לא מוכנים שבשם ההגנה עלינו יעשו מעקב אלקטרוני, בדיוק כמו שבימים רגילים אנחנו באוכלוסייה הערבית טענו, ובצדק, שלא מקובל עלינו הפיקוח האלקטרוני שעושים עלינו, וכן נעשה. הפעם קצת מוציאים אותו מהארון ומכריזים עליו באופן פומבי והוא מקבל לגליזציה – יש לגליזציה מסוג אחר, לא רק בקנביס, יש לגליזציה גם לפיקוח האלקטרוני. מה שנעשה בסתר עד היום, לפי החוק הזה יהפוך ללגלי, יהפוך ל-by the law, לפי החוק, ויתחיל להיות בסדר גמור. מה הבעיה עם זה? הרי השתמשנו בזה בתקופת הקורונה, עוד יגידו לנו; זה היה טוב כשהגנו עליכם מהווירוס, מה רע בזה להגנה מסוג אחר? אז אנחנו אומרים בצורה הכי ברורה: לא מקובל עלינו הפיקוח האלקטרוני כאשר הוא נעשה בסתר על ידי השב"כ, ולא מקובל עלינו הפיקוח האלקטרוני כאשר הוא נעשה בפרהסיה לפי חוק, כאילו לפי החלטת נציגי העם. ואנחנו חושבים שזאת הפרה בוטה של הזכויות שלנו. ומי שרוצה להיאבק בקורונה, שיצא וילמד מכמה מדינות בעולם שהשתלטו על המגפה בלי פיקוח אלקטרוני, בלי סגר שחונק את האנשים ומדרדר את הכלכלה, והם מצליחים מאוד. איסלנד אחת מהן. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח, בבקשה, חמש דקות. << דובר >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי יושבת-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, להלן כללי האתיקה לחברי הכנסת: חבר הכנסת "יקיים את החובה המוטלת עליו, כנאמן הציבור, לייצג את ציבור בוחריו באופן שישרת את כבוד האדם, קידום החברה וטובת המדינה; יקפיד לקיים את דיני המדינה, ויפעל לקדם את עיקרון שלטון החוק – – – ימלא את שליחותו בכנסת באחריות, במסירות, ביושר ובהגינות, מתוך מחויבות למעמדו כמנהיג בחברה, וישאף לשמש דוגמה אישית להתנהגות ראויה; יימנע מאפשרות של ניגוד עניינים, ובכל מקרה של ניגוד בין טובת הכלל לבין עניין אישי יעדיף את טובת הכלל". אלו הם ערכי היסוד של כללי האתיקה שגיבשה ועדה מיוחדת בראשות השופט יצחק זמיר בשנת 2006, ועדה שהוקמה בעקבות פרשת ההצבעות הכפולות. ערכים אלו אומנם נדונו בוועדת הכנסת אבל מאז גם התפוגגו ולא קודמו. לפני שבועיים פגשתי כאן בכנסת את חתן פרס ישראל, איש רוח מרכזי וחשוב בהוויה של החברה הישראלית, פרופ' אסא כשר, שהיה חבר באותה ועדה להכנת כללי אתיקה של חברי כנסת. דנו בנושא חשוב זה מתוך הבנה שהרעיון ההגיוני לכך היה שכנבחרי ציבור, שנמצאים כאן כי מישהו החליט להצביע לנו, לתת בו אמון, אנחנו צריכים לייצג בכבוד ובנאמנות את האינטרס של הכלל ולשמש דוגמה אישית. אלו הם באמת ערכים בסיסיים וחשובים לחברי בית הנבחרים של המדינה. כיום אנחנו נמצאים בתקופת משבר בריאותי וכלכלי חמור ביותר. קרוב למיליון מובטלים ומאות עסקים שקורסים. עיני האזרחים מופנות לעבר הבית הזה, אל עבר חברי הכנסת והממשלה, כדי שנדאג להם, לכבודם, לרווחתם, לפרנסתם, כפי שמצופה מאיתנו. אבל לצערי, עבור חלק מנבחרי הציבור המכהנים בכנסת ובממשלת ישראל העכשווית ערכים אלו פשוט לא קיימים בלקסיקון. מזמן הם רמסו אותם. חלקם קמים בבוקר, נכנסים לרכב שלהם ומגיעים למשכן הזה על מנת לשרת אדם אחד, על מנת להילחם בכל כוחם ולגזול, כמו שעשו בשבוע שעבר – שלוש שעות דיון בוועדת הכספים, בשיא משבר הקורונה, בשביל להשיג פטור ממס עבור מולטי-מיליונר, הלוא הוא ראש הממשלה, שהם טוענים שאינו גומר את החודש. בחישוב פשוט, הם דורשים להעביר לכבודו שקל על כל מובטל. פשוט בושה וחרפה. אתמול, בזמן שלרבים מאזרחי המדינה זה היה עוד יום שבו פשוט ניסו להבין מה יעלה בגורלם, חיכו נואשים להבין, אפילו לעכל, כיצד הממשלה הזאת תסייע ותתמוך בהם, הקדיש ראש הממשלה את יומו לפעילות האהובה עליו: להסית נגד היועץ המשפטי לממשלה. למה, כי הוא לא אפשר לו לקבל עוד מתנות. בשווי כמה? בשווי 10 מיליון ש"ח. איפה האתיקה ואיפה אתם, איפה המוסר ואיפה אתם, איפה המנהיגות והאחריות ואיפה אתם. חברים, לא בשביל זה באתם לפוליטיקה, לא בשביל זה בחרו בכם. תתביישו לכם. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לך, חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח. חבר הכנסת ווליד טאהא, חמש דקות, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להתחיל את הנאום שלי בכמה משפטים בערבית לטובת קבוצת בני סח'נין, שחזרה למקום הטבעי שלה, לליגת העל. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: קבוצת איחוד בני סח'נין היא קבוצה ראויה ויש לה מקום טבעי בליגת העל. היא הייתה גדולה בין גדולות ושבה להיות גדולה בין גדולות. אני שולח את אהבתי לשחקנים ולבני עמנו בעיר סח'נין. כל תושב ערבי בכל יישוב ערבי מרגיש שהקבוצה הזאת היא הקבוצה שלו, אפילו אם הוא מיישוב שיש בו קבוצה שמתחרה באותה ליגה, כמו קבוצת כפר קאסם וקבוצת אום אל-פחם, שהן קבוצות ערביות ראויות מאוד, אבל כולם שמחו מאוד בכפר קאסם ובאום אל-פחם שקבוצת סח'נין חזרה להיות בליגת העל. כל הכבוד להם.) הנקודה השנייה – אעבור לעברית – ברכות לכל התלמידים והתלמידות ולכל צוותי החינוך שסיימו שנת לימודים. אני לא יודע, אורלי, אם להגיד "שנת לימודים". סיימנו כמה חודשים – – – << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא שנה ולא קיץ. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, כמה חודשים של סיוט בלימודים בשל משבר הקורונה. וגם אותם גם צריך לברך, הם עשו עבודה קשה. צוותי המורות והמורים עבדו תחת תנאים לא רגילים וקיימו את העבודה שלהם מרחוק, באמצעות למידה מרחוק, שזאת הייתה התנסות מאוד מאוד קשה, בעיקר עבור אימא מורה שיש לה כמה ילדים בבית שצריכים ללמוד מרחוק, ואז היא צריכה לדאוג שהילדים יעשו את זה מול המורות מהבית וגם היא תעשה את זה מול התלמידים שלה מרחוק. ועל כן מגיעות לכולם הרבה מאוד ברכות. ברכה חמה לכל הסטודנטים והסטודנטיות, אורלי, דיברנו עליהם לא מעט בימים האחרונים. לקראת סיום שנת הלימודים אנחנו מקווים מאוד שאכן כל הסטודנטיות והסטודנטים יצליחו, בעזרת התארגנות המוסדות להשכלה הגבוהה, לסיים גם הם את הלימודים שלהם כהלכה ויצאו לחיים המקצועיים שלהם, שהשקיעו המון כדי להגיע אליהם. מעניין מאוד שהטיפול בסוגיית הקורונה צריך לכלול מאפיינים של הפחדה ולהכניס מושגים של שב"כ ומעקב וכל מיני מושגים שמתאימים לעולם שאינו עולם אזרחי גרידא. האמת היא, מהמקום שלי אני לא יודע להפריד בין תפיסה זו לבין כל מה שמתרחש במדינה בכלל. נהיינו פחות סובלניים לחופש הביטוי, למחאה. גם כאשר מישהו משתמש בזכותו למחות על סוגיה ספציפית הוא משתלח בסקטור אחר באותה מידה. שמענו איזשהו אלוף, עלוב לדעתי, שנתן עצה לשר לביטחון הפנים שבמקום שיתנהג התנהגות מסוימת עם אלוף שנעצר באיזושהי הפגנה, הוא כיוון אותו למתפרעים הבדואים, כך הוא כינה אותם. על כן, זה השיח, זו האווירה, וכל הדברים האלה מוזרים מאוד. בתחילת משבר הקורונה ראש הממשלה יצא אלינו כל ערב כדי להסביר לנו כיצד לשמור על ריחוק וכיצד להשתמש בטישו, וסיים כל פעם את המופע שלו בקריאה לממשלת אחדות או ממשלת חירום או כל שם שהוא רצה בו. אבל, למרבה הפלא, כשהמטרה הזו הושגה, ולמרות שהקורונה עדיין כאן וחוזרת להתפרץ מחדש, מעניין מאוד שהאיש נעלם. כי המטרה הושגה, הממשלה קמה ואפשר לנהל את הקורונה בלי המופעים היום-יומיים מול המסכים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראו איזה שבוע משוגע היה לנו. תראו איך ראש ממשלה אחד מצליח לטרלל מדינה שלמה רק כי הוא כנראה לא מצליח לשלוט ולא מצליח להסב את תשומת הלב מהעובדה שמדובר בראש ממשלה שמואשם בעבירות פליליות חמורות. ראש ממשלה שהלך להסכם קואליציוני מפוקפק עם מפלגה שהתפשטה מכל ערכיה, מפלגה שחשבה שאולי היא עושה דבר טוב אבל כבר היום ברור לה שהיא כלי משחק בידיו של המושחת מבלפור. רק בשבוע האחרון גוררים אותנו שוב לדבר על איך מערבים את שירות הביטחון הכללי במעקב אחרי אזרחים ישראלים רק כי הם לא מסוגלים לנהל את המערכה כנגד הקורונה. ראש ממשלה שהתרברב שכל מנהיגי העולם מדברים איתו בזום לקבל עצות ולא שם לב שאפילו ביוון, שמונה 10 מיליון תושבים, יש 10 מונשמים ומספר נדבקים חד-ספרתי ביום. אז אולי, אדוני ראש הממשלה, תצלצל לראש ממשלת יוון ותשאל אותו איך הוא עשה את זה? ואז הוא יגיד לך שהוא מינה מנהל אירוע והקים לידו צוות מומחים אמיתיים, אנשים שזה כל עיסוקם, ניהול משברים ועצירת מגפות. עוד הוא יגיד לך, הממשלה כולה, ללא שיקולים פוליטיים, מקיימת את מה שהצוות המקצועי אומר. בדיוק הפוך ממה שקורה אצלנו. מילא אם זה היה הסבב הראשון, אדוני ראש הממשלה, אבל מדובר בסבב השני, והיינו מצפים שתסיקו מסקנות, שתפיקו לקחים, שתנצלו את הזמן אחרי הסגר לבצע תוכנית סדורה ומגובשת על ידי מנהל אירוע שהתכונן לגל השני, שאנחנו כרגע בעיצומו. אבל לא, אדוני ראש הממשלה, אתה עסוק במשפטים שלך ובמחשבה איך תסיט את דעת הקהל מהעבירות הפליליות שלך לדברים אחרים, והכול כשר בעיניך. החל בלייצר ויכוח על שימוש באמצעי שב"כ מסווג למעקב אחרי אזרחים, דרך השמצות בוטות והסתה פרועה נגד עובד ציבור בכיר, היועץ המשפטי, דרך שליחת שוטרים לעצור מפגין לגיטימי על המדרכה בטענה שהוא הפריע לסדר הציבורי. גולת הכותרת – כן, גולת הכותרת – כמובן, דיבורי הסיפוח. איך אתה מעז, אדוני ראש הממשלה, לשחק ככה בכלכלה, בבריאות ובביטחון? סיפוח חד-צדדי, ללא שום עבודת מטה, ללא חשיפת צה"ל והשב"כ לתוכנית הסודית שלך – צריך להגיד שהיא כל כך סודית שאף אחד לא מכיר אותה. אני רוצה להזכיר לך, אדוני ראש הממשלה, שצה"ל נועד להיות צבא ההגנה, שאמור להקדיש את כל זמנו ומרצו להתכונן לאירוע ביטחוני, חס וחלילה אם יקרה, בצפון או בדרום. הקלות שבה אתה מרשה לעצמך לייצר מצב שבו הצבא ימצא את עצמו במשימות שיטור ביהודה ובשומרון במקום להתכונן לייעודו היא לא פחות מהפקרות. אבל זה לא מפתיע אותי כשמדובר בראש ממשלה שמחפש כל דרך להימלט מאימת הדין וגורר מדינה שלמה למערבולת של חוסר תפקוד וחוסר משילות ושל פגיעה והסתה על ידו ועל ידי השופרות שלו בפוליטיקה ובאמצעי התקשורת נגד כל גורם של אכיפת חוק – המשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש ובסוף אלה יהיו גם השופטים. אני קורא לחבריי בכחול לבן: היום אתם כבר מבינים שאתם עלה תאנה בתיאטרון הבובות של ביבי נתניהו; אני חייב להוסיף, שחקנים זוטרים בתיאטרון. נתניהו לא מתכוון לתת לשום דבר להפריע לו בתוכניתו, שהיא בסופו של דבר לפרק את הממשלה בזמן שיתאים לו, להטיל את האשמה במצב הכלכלי על שר האוצר שלו – כבר שמעתי את ברדוגו מכין את הקרקע לזה – להטיל את אשמת הבחירות על כחול לבן, ובסוף לעשות את מה שהוא כל כך רוצה: ללכת לבחירות בזמן ובמקום שיהיה לו נוח. ולצערי, במודע או שלא במודע, בתמימות או שלא בתמימות, בנאיביות או שלא בנאיביות, אתם משתפים פעולה עם הנאשם מבלפור. לממשלה בראשותו של בנימין נתניהו אין זכות מוסרית-ערכית להישאר אפילו יום אחד בשלטון. השר אמסלם אמר באחד מהראיונות ברדיו שהמוסד, השב"כ וצה"ל הם בתי חרושת לשמאלנים. אז אני רוצה להגיד לשר אמסלם: השב"כ, המוסד וצה"ל הם מקומות שבהם אתה מבין שיש מגבלות לכוח; מקומות שבהם אתה מבין שהפעלת כוח היא כלי להניע יוזמות מדיניות, מקומות שבהם אתה מבין שחוסן לאומי הוא לא רק מטוסים והבאת הארכיון האיראני, חוסן לאומי הוא בעיקר ולפני הכול חוסן מוסרי, היכולת שלך לנהל מדינה ולייצר שלטון שהוא ערכי, מוסרי, שלטון שרואה את המיעוט ודואג לחלש, שלטון ששואף לשלום, כי בסופו של דבר הסכמי שלום הם הערובה הטובה ביותר לביטחון. תארו לכם שהיינו שומעים בקול הקיצונים כשסאדאת הגיע לארץ ולא היינו חותמים על הסכם שלום עם מצרים; תארו לכם שלא היינו חותמים חוזה שלום עם ירדן, האם אתם יכולים לדמיין מציאות כזאת? ועכשיו תפליגו בדמיונכם ותתארו לכם שמה שהיה אפשר לעשות עם מצרים וירדן אפשר וצריך לעשות עם הפלסטינים מבלי לפגוע בביטחון שלנו כישראלים. צריך להיפרד מהפלסטינים ולהגיע איתם להסכם בהסכמה שלהם, של השכנים שלנו והקהילה הבין-לאומית. ובסוף, לעניין הדיון שלנו בהצעת חוק הסמכת השב"כ, אני קורא לראש הממשלה ולקבינט: תתעשתו. תעבירו את סמכויות ניהול המשבר למשרד הביטחון, תקימו צוות מומחים ותתנהלו ללא שיקולים פוליטיים ופופוליסטיים. אני בטוח שאפשר להתגבר על המגפה הזאת ללא צורך בשימוש באמצעים מסווגים של שירות ביטחון כללי, שטוב יהיה שימשיך לשמור עלינו מפני אויבינו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. עשר דקות. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מה שעומד לפנינו אין לו דבר וחצי דבר עם דאגה לבריאות. לא הקורונה עומדת פה בכלל על הפרק. העבריין מבלפור עושה הכול כדי שתהיה לכאורה סיבה לצמצום החירויות של כולנו. בעצם יש פה ניצול ציני של הקורונה כמה שמכונה – וכבר הזכרתי את זה בעבר – דוקטרינת ההלם. דוקטרינת ההלם זה מושג שטבעה אותו הסופרת נעמי קליין והיא טוענת בספר עב כרס, וגם נותנת דוגמאות איך משתמשים באסונות – אסונות מעשה אדם ומעשה הטבע – כדי לפגוע במרכיבים של הדמוקרטיה או במרכיבים של מדינת הרווחה. איכוני השב"כ שאנחנו מדברים עליהם פה באים במקום עיבוי של עובדי המחקר האפידמיולוגי, של המעבדות ושל הבדיקות. לפני שבועיים, בראיון עם אסתר אדמון, יושבת-ראש הסתדרות המיקרוביולוגים, הביוכימאים ועובדי המעבדות, היא אמרה כך: "מאז קום המדינה לא ראינו מחדל מתמשך כזה והיעדר קשר למציאות. הפקרת המעבדות, המחשבה שאנחנו עבדים שמסוגלים לעמוד בכל משימה בלי סיוע ובלי גב, היא איבוד שליטה טוטלי של מערכת הבריאות – – – ללא תגבור בכוח האדם אנחנו פשוט נקרוס וכך גם מערך בדיקות הקורונה בישראל על כל המשתמע מכך". מה שמזהירים גברת אדמון, וגם אני וחבריי, זה מפני תנאי העסקה גרועים של העובדים – המיקרוביולוגים, הביוכימאים ואלה שאמורים לעבוד בבדיקות – בכל מה שקשור במערך הבדיקות במעבדות וכן הלאה. יש תנאי העסקה גרועים, שכר רעב; אין אפשרות לגייס צעירים וזה מעלה את העומס; יש בדיקות ששוכבות במרתפים שלושה חודשים; אין כוח אדם, אין מכשירים. במקום לעצור את הקטסטרופה ולהציל את המעבדות מקריסה, מה עושים במקום זה? מפריטים. מפריטים את מערך הבדיקות. וכאשר ההפרטה נכשלת, כצפוי, והמערך המופרט לא נותן את המענה, אז עוברים לאיכוני שב"כ. הפרטה ומעקב, הפקרה והשגחה, הם שני צדדים של אותו מטבע, כפי שמראה ספר מצוין שערכו חבריי ושותפיי לשעבר במכללת ספיר, ארז צפדיה וחנה כץ, ספר בשם "מדינה מפקירה – מדינה משגיחה". הם מראים בספר הזה – שנכתב לפני מספר שנים, לפני הקורונה – איך המדינה על פי המודל הניאו-ליבראלי מפריטה ומפקירה את אזרחיה אבל ככל שהיא מפקירה כך היא צריכה גם להשגיח יותר. הפקרה והשגחה – יש ביניהן קשר, הן בלתי ניתנות להפרדה, כלומר, לא ניתן לקיים הפקרה, שהיא הכרחית על פי תפיסת העולם הניאו-ליברלית – ושאחד מהביטויים שלה הוא הפרטה – לא ניתן לקיים הפקרה מבלי לקיים במקביל השגחה על מי שחש נפגע מההפקרה. ומי שאמון על קיומה של ההשגחה וגם אחראי להפקרה הם מוסדות המדינה. איפה אנחנו רואים הפקרה, בין השאר? אנחנו רואים יום-יום, שעה-שעה, הפקרה של עצמאים. הצביעו פה – ראש הממשלה וראש הממשלה המשובט הגיעו לפה במיוחד כדי להצביע ולהפיל הצעה לדמי אבטלה לעצמאים. עסקים קטנים, שכירים קשי יום, סטודנטים, האזרחים הערבים, נשים – בכלל, האוכלוסיות המוחלשות ביותר – מופקרים כולם על ידי ממשלת הזדון הזאת. וההפרטה, כאמור, היא חלק מאוד יסודי מההפקרה. ובתחום הבריאות אנחנו רואים את זה – במשך שנים הפקירו ממשלות הימין הניאו-ליברלי את מערכת הבריאות. כך, כשהתחילה הקורונה לא היה מיגון לצוותים, לא היו מספיק מכשירי הנשמה, לא הייתה אפשרות להתמודד. דרך אגב, צריך לזכור שלכן היה הסגר. הסגר לא היה כדי להציל בני אדם, להציל חיים, לדאוג לבריאות פר סה; הסגר היה משום שהמפקיר הראשי ידע שאין לבתי החולים המופקרים יכולת להתמודד. בשיא משבר הקורונה משרד הבריאות ביצע מספר מביך של בדיקות קורונה ביום. שימו לב, בתגובה, מה עשה בנט כשר ביטחון: הוא דחף באגרסיביות שייתנו לחברה פרטית, MyHeritage, לבצע בדיקות קורונה. זו חברה שלא הייתה לה בכלל באותו זמן מעבדה מתאימה, שלא לדבר על בדיקה מתוקפת לקורונה. לא היה לחברה הזאת ניסיון בכלל בבדיקות מעבדה, אבל באורח פלא, החברה קיבלה את האישור, ועכשיו היא מקיימת בדיקות במעבדה שהוקמה בשבועות ספורים. באופן חשוד המדינה נתנה אישורים ותקציבי עתק לחברה פרטית במקום לאייש את המעבדות הקיימות, שיכולות בהחלט לעמוד בעומס, אם הן יקבלו את מה שמגיע להם. עכשיו, שימו לב לתהליך. קודם המדינה מפקירה את המעבדות הציבוריות, לא מאפשרת להן לפעול בשיא הכוח; אחר כך, כאילו כפתרון, מעבירים כספים לחברה פרטית ללא ניסיון, ללא כוח אדם וללא הידע המתאים כדי לבצע בדיקות. מה קורה כשכל זה נכשל, כצפוי? כאן עוברים להשגחה, כפי שאמרתי קודם. ההפקרה בהכרח מובילה להשגחה. איכוני השב"כ לא ניתנים לניתוק מההפקרה של האזרחים, של מערכת הבריאות ושל המעבדות, וההפרטה שבנט נלחם עליה – יכול להיות שגם מסיבות מאוד מאוד חשודות, אישיות. איפה ההשגחה? אנחנו רואים שנוסף על הפקרת מערכת הבריאות שהזכרתי והייבוש של מערכת הבריאות והבדיקות שתוקפן מוטל בספק, אז עכשיו ממהרים להפחיד אותנו, כי אם אין גורמים שיכולים באמת לטפל במחלה אז מפחידים אותנו שצריכים לערב את השב"כ כדי לשמור על הבריאות שלנו. אבל שימו לב מה אנחנו למדים לגבי איכוני השב"כ. בדיווח מספר 6 מ-10 במאי בוועדת החוץ והביטחון הזכירו תקלות חמורות שנובעות מאיכון טלפונים שגוי, כזה שמכניס בכפייה אנשים לבידוד בטעות. תקלות אלה פוגעות בציבור ובאמון הציבור, משהו שהוא קריטי לשם הצלחה במניעת התפשטות המחלה. כלומר, האיכון כבר הוכר בוועדת החוץ והביטחון, לפני קרוב לחודשיים הזכירו ודיברו על זה שהאיכונים האלה לא נותנים פתרון, ולהפך, הם מלאי תקלות. בספרות המקצועית וגם מסקירת דוגמאות מרחבי העולם ניתן לראות כי קיימות שיטות טכנולוגיות אחרות, שמביאות לאחוזי הצלחה גבוהים של שיתוף פעולה מצד הציבור והכלה של ההתפרצות. ההצעה של הר"י, ההסתדרות הרפואית – בשני מכתבים שהזכרתי אותם, גם ליועץ המשפטי לממשלה וגם ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ההסתדרות הרפואית אומרת שזה לא יעיל: צריך להקים ועדת ביקורת ציבורית שמרכזת נציגי ציבור ומומחים מתחומים שונים, כגון בריאות הציבור, משפט, אתיקה, אפידמיולוגיה. הוועדה היא זו שצריכה, לפי הר"י, לנטר ולפקח על החלטות הממשלה בנוגע לאיתור מגעים של חולי קורונה, לא השב"כ. והממשלה בשלה. למה הממשלה בשלה? כי יש פה רצון בכינונו של משטר אוטוריטרי תחת שלטון יחיד של רודן גזען ומושחת, כשלצידו שיבוט משנה חיוור. נתניהו מעוניין בשליטה מלאה זה שנים, עוד לפני שהחל המשפט שלו. הוא נמנע מלאייש את המשרדים החשובים בזמנו – חוץ ותקשורת. הוא החזיק בהם עד שבית המשפט קבע אחרת; הוא שולט ביומון, שמשמש לו כשופר; הוא לא מתראיין לאמצעי התקשורת הישראליים; הוא העיף את מי שהוא חשש שמסכן את מעמדו כשליט יחיד, בליכוד עצמו, ואת האנשים הרציניים שהיו פעם בליכוד הוא החליף במלחכי פנכה אופורטוניסטים, ואייש במשרות רמות מריונטות ולא יותר מזה. זה גם ביטוי של זליגת הכיבוש לתוך ישראל הריבונית, מה שמתקיים למעלה מ-50 שנה שם – מעקבים, הגבלות, סנקציות שרירותיות – עכשיו מעתיקים את זה לתוך ישראל והסיפוח רק יחמיר את זה. אני רוצה לצטט בזמן הקצר, אם תיתני לי בבקשה עוד כמה שניות, שיר שכתב עמוס לוין, הידוע בשם העט אריה דקר, ב-1975. השיר נקרא: "לא על כנפי נשרים", והוא אומר כך: "לא על כנפי נשרים / הוא בא, אם הוא בא, / ולא שאגת אריות / היא בשורת כניסתו. // בסתר זוחל הוא כרמש, / מגיח לפתע בשעת תרדמה / מחשכת הפינות הזנוחות, / הנגד אדם – הפשיזם". הליכוד של נתניהו הוא הרמש הפשיסטי המגיח, "הנגד אדם". כחול לבן היא התרדמה המאפשרת לרמש הזה להשתולל. הפינות הזנוחות הן האזרחים הסובלים מההפקרה הנפשעת, שלה אחראים כל מרכיבי הממשלה, שעכשיו יהיו תחת השגחה מעוגנת בחוק של משטרת חרש חשוכה. ואני מסיים במשפט אחרון, תזכרו את התאריך הזה, 1 ביולי 2020, כי זה אמור להיות היום שבו החל במדינת ישראל מיסודו החוקתי של משטר פשיסטי דיקטטורי מובהק. תזכרו את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עופר כסיף. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה, עשר דקות. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר גלעד ארדן, אני מזכיר את השר גלעד ארדן, כי גם בפעם הקודמת שדיברתי על מסיבת סיום הקורונה הוא היה כאן. גם למסיבה ההיא הוא לא הוזמן, והיום אני רואה שהוא יושב כאן במליאה במסיבה חדשה. אז במסיבה הקודמת – דיברתי על מסיבת סיום הקורונה שנעשתה ברוב הדר, למרות שהשר ארדן לא הוזמן. הוא בסך הכול היה אחראי על המשטרה, על העבודה הטובה שהם עשו, אבל הוא לא הוזמן. אבל אני שמח שהוא כאן. במסיבה הקודמת סיפר ראש הממשלה שניצחנו. ניצחנו. היום הוא איננו. איננו. הוא עסוק בדברים אחרים, הוא עסוק בהשתלחות ביועץ המשפטי לממשלה – לא, לא הוא; הוא התחיל לדבר על מקורביו, רק לאחר מכן הוא דיבר בקולו, בפייסבוקו, בטוויטרו. זה ראש הממשלה, זה המנהיג שלנו. והמנהיג שלנו, של מדינת ישראל, הביא חוקים. והוא הביא חוקים במחשכים. מדוע במחשכים? כי החוק הזה שאנחנו הולכים להצביע עליו היום בלילה, לא היה אמור להיות היום. היה סיכום שיהיה דיון עמוק בוועדת החוץ והביטחון והוא יובא ביום שני, אבל אתמול היה מחטף. למה? כי ראש הממשלה – היה נורא חשוב לו, כי הוא נאבק בנגיף ומסיבת הקורונה הסתיימה. זה לא החוק היחיד שהוא יביא בלילה, יש עוד אחד – אולי יגיע, אולי לא, חוק שדן בעובדה שאנחנו נשית על הציבור עכשיו קנס של 500 שקל במקום 200 על אי-עטיית מסכה, 500 שקל עכשיו, בלי בושה. בעצם זה כסף קטן, מה זה לעומת 10 מיליון שקל שהוא רוצה מוועדת ההיתרים? אז מה זה 500 שקל בשביל בנימין נתניהו? מה זה בשבילו אל מול הנתינים? אז הוא יביא אותו היום בלילה במחשכים. וגם מי שיוסמך לתת את הדוחות זה כבר לא רק משטרת ישראל, זה פקחים עירוניים. בפעם הראשונה פקח עירוני יוכל לגשת לאזרח ולהגיד לו על אי-עטיית מסכה. ולהגיד לכם את הדבר המדהים ביותר מכול – לאיפה יגיע הכסף? לרשויות המקומיות. רק קדוש לא יגיד לפקחים להביא דוחות לגירעונות של הרשויות המקומיות, שלא מכסות – ולא מכוסות על ידי הממשלה הרעה הזאת. אבל זה המצב, ואנחנו עומדים כאן היום ומביאים את השב"כ. ומי שקצת מבין, ואני מעט מבין, מתחו את חוק השב"כ לקצה. מדוע אני אומר שמתחו אותו לקצה? כי ראש שירות הביטחון הכללי לא רוצה להיות בפינה הזאת שמותחים אותו אליה, כי הוא יודע שיש אלטרנטיבה. אבל הוא עובד מדינה, כמו שאני הייתי פעם. הוא רואה עוולה מול העיניים אבל הוא בתוך מערכת. הוא אומר את דעתו, שמודלפת מישיבת ממשלה. הוא אומר את דעתו, אבל אף אחד לא שומע, גם לא יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון צביקה האוזר. הוא לא שומע, הוא לא מקשיב – ראש הממשלה פקד. אבל לכנסת יש מעמד, היא לא הכנסת של הממשלה, היא הכנסת של האזרחים. אבל את זה גם צביקה האוזר לא יודע, הוא קיבל טלפון כנראה מראש הממשלה, ואז דחוף דחוף עשו דיון אתמול ויצביעו עליו היום, והמשמעות של העניין הזה היא בעיקר לגבי הזכויות האזרחיות של כולנו. עכשיו זה לא מספיק חשוב, ולכן השולחן הזה ריק ואין פה אף אחד, ואין פה שר אחד שיקשיב ויגיב, אין פה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> יש פה שרה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> סליחה, פשוט אני רגיל ששרים יושבים פה, ועוד לא סידרו את השולחן, אז אתם מפוזרים במקומות אחרים. סליחה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בכל מקרה, החוק הזה הוא חוק גרוע. << קריאה >> השרה לנושאים אסטרטגיים אורית פרקש הכהן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הוא חוק גרוע, כי הוא לא משיג קודם כול את מטרתו. וצריך להבין, אני עכשיו מצטט לכם לא את מה שאני אומר מהגיגי ליבי, אלא את מה שאומר איגוד רופאי הציבור, שגישה כוחנית, לא מידתית ולא שוויונית תפגע באמון הציבור. נכון, זה נשמע כאילו פוליטיקאי אמר – ממש לא, אלה רופאי הציבור. הם מבינים שעל מנת להיאבק במגפות צריך את הציבור. הממשלה הזאת מרחיקה אותו כל פעם מחדש. ושימוש בכוח אפשרי, אבל לא בגלל שיש לך היכולת אתה משתמש בו. אתה צריך לראות אם השימוש בכוח הזה, במקרה הזה שימוש בכוח של השב"כ, אם הוא נכון. והוא פשוט לא נכון מקצועית. אבל זה לא דיון מקצועי, כי זה דיון פוליטי. לא בגלל שאנחנו בכנסת – בגלל שהפעילו פוליטיקה ומניפולציה פוליטית על שירות הביטחון הכללי. לא היה דבר כזה מעולם, אבל גם לא היה ראש ממשלה שיש לו כתב אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים, אז מה אנחנו מתפלאים שהוא עושה מניפולציות? הרי הוא גרר את הממשלה שלו כמו חבורת כבשים, ואף אחד מהם לא פועה. אף אחד לא פועה. אז אני אקריא, בשביל התזכורת לאזרחים שכן אכפת להם, מה אומר סעיף 7(א) לחוק השב"כ. הוא אומר: "השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה". הוא ממשיך ואומר: "יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכול כפי שתקבע הממשלה בכפוף לכל דין". לא כתוב שחובה להשתמש בשב"כ, הוא אומר שיש אפשרות להשתמש בשב"כ, אבל אם יש אפשרות אחרת, אלטרנטיבה טובה יותר, לא נשתמש בה? לא, לא הממשלה הזאת. היא עושה את מה שקל. היא לא תוסיף 1,000 סטודנטים לעבוד עם הרופאים המחוזיים לעשות חקירות אפידמיולוגיות. היא תעשה משהו אחר, היא תשתמש בשירות הביטחון הכללי, שמשתמש באמצעים שלו, שאינם חשופים לציבור ואינם שקופים. וכשאתה לא מייצר שקיפות אין אמון. אין אמון. ומזה דואג ראש השב"כ. הוא חי על האמון של כולנו שהחוק שמאפשר לו לעשות דברים קיצוניים נועד לתכלית ראויה. והשימוש שפה הממשלה רוצה להשתמש הוא איננו לתכלית ראויה, כי יש אלטרנטיבה, יש מגן 2. ודרך אגב, זה לא אפקטיבי. הכלי הזה איננו אפקטיבי, הוא לא מדויק. אם יבוא כאן ויגיד צביקה האוזר, שמריץ את החוק המטופש והרע הזה, שהוא יכול לדייק בשני מטר בין אחד לאחד – אני אדבר איתו על זה. אני אומר לכם שלא. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> צביקה יגיד הכול, מה צביקה? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> צביקה יגיד הכול, זה נכון, אבל לא רק צביקה יגיד הכול, יש פה חבורת אנשים שעושה מה שאומרים לה, זה הסיפור. ואם אין דיוק של שני מטר, ואין דיוק של שני מטר, הכלי הוא לא אפקטיבי. והמשמעות היא גרועה הרבה יותר. זה לא רק המעקב. שימו בצד את הסיפור של המעקב, זה לא המעקב; זה הסיפור שבשל שימוש קלוקל בכלי הרבה מאוד אנשים ייכנסו לבידוד, והמשמעות של זה היא שאתה מוציא את האנשים בכוח צו שיש ענישה בצידו, ל-14 יום, כי צביקה לא בדק. היה פעם כוח צביקה, שנלחם בתעלה, היום יש חוק צביקה. זה חוק רשלני, לא מקצועי, חסר נתונים, לא אפקטיבי. בואו נקרא לו חוק צביקה. לא שכל הצביקה הם רשלנים, אבל חלק מהצביקה הם לא פחדנים. ומה שהביא פה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון זה חוק פחדני, והוא הביא את זה בצורה פחדנית, באמצע הלילה, ועל זה אני כועס. אני כועס בעיקר על שרלטנות, על חוסר מקצועיות, על טיפשות ועל רעות לב. על זה אני כועס, ועל זה צריכים לכעוס אזרחי ישראל. כי אם באמת אתם רואים את רצף החוקים שנחת פה – אני חבר בוועדת החוקה, יושב פה חברי אלי אבידר ביציע, בגלות. הוא יושב שם למעלה, ורצף החוקים שנוחתים על שולחננו כל יום, כל יום, מעיד על דבר אחד: הדרך הבלתי-מקצועית שבה החוקים נכנסים לוועדה היא תמונת מראה לדרך הבלתי-מקצועית שבה מטופל המשבר הזה. אין גוף אחד מקצועי שהממשלה דאגה לא להשתמש בו למאבק בנגיף. השתמשו רק באנשי שלומם, כאילו זה עסק פרטי. כאילו זה עסק פרטי. טוב שכל החברים הנוספים לא נמצאים כיועצים גם לקבינט. אולי מיליקובסקי – תביאו אותו שיהיה יועץ, זה רעיון טוב. בשורה התחתונה של האירוע הזה, זה אירוע רשלני, שמובא על ידי אנשים פחדנים, בלילה, הוא לא מקצועי, הוא לא אפקטיבי. ואני מזכיר לכולם: החדר ריק, המסיבה נגמרה, ראש הממשלה מכבה את האורות והולך לישון. וכשהוא הולך לישון והוא רועד בלילה ממה שמפחיד אותו – וכנראה זה לא הקורונה – לא כולנו צריכים לרעוד, גם לא צביקה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. חברת הכנסת היבה יזבק, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, היום זה 1 ביולי והסיפוח לא קרה. לא כי יש שינוי באג'נדה הפוליטית או האג'נדה המדינית של נתניהו ושל ממשלת נתניהו, אלא בעיקר כי האור הירוק עוד לא הגיע, בגלל הבחירות בארצות הברית. כנראה ההחלטה מתעכבת וכנראה הלחץ מהקהילה האירופית קצת התחיל לחלחל. וזה לא סוד שגם סיבות קואליציוניות פנימיות גם משפיעות. ונשאלת השאלה מתי יגיע הסיפוח, איזו צורה של סיפוח, כמה יספחו, איפה יספחו. אין תשובות ברורות. אבל יש דבר אחד ברור, יש דבר אחד שהוא מאוד בטוח, גם אם מדברים על סיפוח כולל, סיפוח מקיף, וגם אם מדברים על סיפוח זוחל וסיפוח מתגלגל. בואו נקרא לילד בשמו: זו לא החלת ריבונות ישראלית, זו העמקה של הכיבוש, של המצב הקולוניאליסטי, וזה קיבוע של מציאות מדכאת כלפי עם אחר. וכפי שאתם יודעים בטח, האפרטהייד והקולוניאליזם היו צריכים להישאר מאחור, להיכחד. הם שייכים לתקופות אפלות מהעבר שאנחנו אפילו לא רוצים ולא מעוניינים לזכור, ומבוססים בעיקר על אלימות פוליטית ופחות על רצון פוליטי. המדינה הזו רוצה לשים את עצמה באותו מקום עם מדינות נאורות, עם מדינות דמוקרטיות. אך בו זמנית היא מקדמת מדיניות של כיבוש, של אלימות, של מיליטריזם. המדינה הזו מבקשת לבצע עוד פשע מלחמה, לחצות ולעבור על החוק הבין-לאומי ולהתעלם ממנו. לא צריך ליפייף ולא צריך להתייפייף, לפעמים צריך לקרוא לדברים בשם הטבעי והאמיתי שלהם כדי להתמודד איתם וכדי להתעמת איתם. השאלה היא לא רק שאלת הסיפוח, השאלה היא שאלת המשך הכיבוש. ואגב, כדי להתנגד לכיבוש לא צריכים אומץ, צריכים מוסר. מוסר. בשביל להתנגד לדיכוי של עם שלם במשך יותר מ-70 שנה, צריכים מוסר. אבל אני יודעת, וכולנו יודעים, שלאנשים שרוצים לקדם עוד סיפוח ועוד גזלת אדמות אין דבר וחצי דבר עם מוסר. האמת היא שאני מבינה שטראמפ רוצה לכנות את הפשע הנוראי הזה "תהליך השלום". אנחנו יודעים שאין כאן תהליך וגם בטח אין כאן שלום. יש כאן כפייה חד-צדדית של מציאות בלתי אפשרית על עם כבוש ועל עם מדוכא. מה שמעניין את האנשים בתוך הכנסת הזו זה להמשיך לדבר על הדמוקרטיה שנרמסת ועד כמה פוגעים בדמוקרטיה כאן, אך בפועל אין דבר וחצי דבר בין דמוקרטיה לבין כל המהלכים שהממשלה הזו מנסה לקדם, גם בתמיכת גורמים מהאופוזיציה. ואם כבר מדברים על דמוקרטיה, בזמן שנשאר לי בואו נתייחס לחוק הזה שמוצע לפנינו. חוק שפוגע בכל יסוד של דמוקרטיה ובכל יסוד של שמירה על הפרטיות ועל הצניעות של הפרט ובכל אפשרות לשמור קצת על המרחב של החופשיות ושל הפרטיות של האזרחים ושל האוכלוסייה האזרחית כאן. דיברתי קודם והצעתי לפני הקריאה הראשונה, ועוד חברים כאן הציעו, הרבה אמצעים אזרחיים שהממשלה יכולה לעשות בהם שימוש. אבל היא לא רוצה, כי כאן יש מנטליות מיליטריסטית-ביטחוניסטית ששולטת. אין מה לעשות, ככה יודעים להתייחס לאזרחים. עכשיו זה התור של כלל האזרחים שיתייחסו אליהם כאל פושעים. פעם היינו רק אנחנו, הערבים בתוך המדינה, האזרחים הערבים בתוך המדינה; עכשיו זה כולם. כולם פושעים, כולם רוצים לעבור על החוק, צריך לעקוב אחרי כולם. והאמת היא שליבי ליבי – במיוחד כי אני יודעת מה זו באמת רדיפה פוליטית ומה זה באמת להיות במעקב ושאנחנו תחת מעקב מתמשך של השב"כ – ליבי באמת עם האנשים שקורסים תחת, ובצל, וכתוצאה מהמשבר של הקורונה, והממשלה הזו לא נותנת את המינימום של המענה הנדרש. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת היבה יזבק. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. עשר דקות, בבקשה. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה לקחת עשר שניות להודות לסדרנים ולסדרניות שדואגים פה לחיטוי ולהיגיינה לפני כל אחד ואחרי כל אחד. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> נכון בהחלט, לגמרי נכון. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> ולהתנצל בפני כדור הארץ על המגבונים שאנחנו משתמשים בהם כל כך הרבה, אבל אלה באמת זמנים מיוחדים. חברות וחברים, התחלתי עם זמנים מיוחדים ואני אגיד שאנחנו הולכים הלילה, אם החוק הזה יעבור – אני מקווה שלא – למצב מאוד מאוד רגיש ומסוכן ובעייתי. ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, עומדת להיות הדמוקרטיה היחידה בעולם שתשמש בשירותי הביון החשאי ותפעיל אותם נגד האזרחים. צריך להבין את זה: המדינה היחידה בעולם, וכידוע זו לא המדינה היחידה בעולם שמתמודדת עם הקורונה. ברחבי העולם יש אמצעים. ויש אמצעים אחרים להתמודד עם ההדבקה. אגב, הם אמצעים הרבה פחות – זה לא שב"כ, זה לא אמצעים מיוחדים, זה לא איזו הילה כזאת של ביטחון וכו'; זה האמצעי הסיזיפי והישן של ללכת ולעשות חקירה אפידמיולוגית וללכת לחפש כל נדבק עם מי הוא היה במגע, ולעשות את זה מהר ולקטוע את שרשרת ההדבקה. אבל זו עבודה, מה שנקרא, לחלשים. זה לא בשביל מדינת ישראל, שצריכה להכות על החזה שהיא משתמשת באמצעים המיוחדים. האמצעים המיוחדים, אני חייבת לומר, זו לא גאווה ישראלית גם בשימוש שלו הם מיועדים – צריך אולי, אני לא יודעת אם מקיימים על זה דיונים בפורומים סודיים; מדובר באמצעים מאוד חודרניים, מאוד פולשניים, מאוד מפירי פרטיות. ואני מזכירה שפרטיות זו זכות אדם. לכל אדם יש זכות להיות אדם חופשי, שאף אחד, דרך אגב בטח לא המדינה, יודע איפה הוא היה, עם מי הוא דיבר, מתי. ועושים את זה אחורה גם, זה לא רק מיקום בהווה, אנחנו יודעים, וגם שומרים את המידע לזמן בלתי ידוע ולשימושים שבינתיים – ומבטיחים לנו, תמיד מבטיחים לנו שהם מפוקחים, אבל אנחנו יודעים שכשיש יכולת גובר הפיתוי, ובאיזשהו רגע מגיע גם השימוש. כי מה, אם היו פריצה או שוד, או אונס, למה שלא נשתמש? הייתה עבירת תנועה, למה שלא נלך לחפש את העבריין? ומשם זה גם ממשיך וממשיך. אם מישהו רוצה לחפש, לא יודעת, את בן או בת הזוג שלו. אין לזה סוף, לאמצעים האלה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> שלא תיתני רעיונות, מישהו עוד יאמץ את זה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> לאמצעים האלה אין-סוף. זה מדרון חלקלק שאנחנו יודעים איפה הוא מתחיל ולא יודעים איפה הוא נגמר, וכאמור אנחנו רואים היום – מישהו צופה בסדרה טהרן של כאן 11? אני מאוד ממליצה. אפשר לראות שם מה קורה כשמדינה לא דמוקרטית, כשדיקטטורה, מפירת זכויות אדם, ואפשר לראות את זה גם במדינות אחרות – איך אפשר להגיע לכל אזרח, ומה לעשות, ואיך לסחוט אותו, ואיך ללחוץ על הכפתורים הרגישים אצלו. זה לא פלא שעד היום לא נעשה שימוש באמצעי הזה. וגם היום לא צריך להשתמש בו, לא צריך. צריך להיות לנו ברור שיש דברים שלא עושים. יש פיתויים שעומדים בפניהם. וכן, ברור, זה פיתוי. איך אמרת כאן, יושב-ראש הוועדה צביקה האוזר, לדעתי כשהצגת את החוק בפעם הקודמת? רק מ-200 נדבקים. למה רק מ-200? למה לא מ-300? למה לא מ-100? כלומר, יש איזה גבול שאנחנו יכולים וצריכים ורוצים לשים לעצמנו, אבל במקרה הזה הגבול הזה צריך להיות שהאמצעים האלה מחוץ לתחום. צריך להיאבק בקורונה, צריך לעשות את העבודה. כן, זאת עבודה, כמו שאמרתי קודם, זאת עבודה סיזיפית. זאת לא עבודה לשב"כ, זאת עבודה לחקירה, זאת עבודה לחוקרים שישבו בטלפון ויעשו את השיחה הארוכה והמתישה הזאת: איפה היית אתמול, ואיפה היית שלשום ועם מי נפגשת, וכל הדברים האלה. וכן, זה כרוך בתשלום לעובדי המעבדות, כי הם צריכים לעמוד בעומסים רציניים מאוד, וזה כרוך בהמון המון דברים אפורים כאלה שמהם בנוי שירות ציבורי, מהם בנויות קופות החולים, מהם בנויה העבודה הציבורית, ומשרתי הציבור, אבל כאן יש כאלה שאצה להם הדרך, ואת המחיר, חברות וחברים, כולנו נשלם בזכויות האדם שלנו, בפרטיות שלנו, שהן חלק יסוד בדמוקרטיה הישראלית. אני רוצה את הדקות שנותרו לי להקדיש לתאריך היום. קמנו בבוקר, 1 ביולי, חשבנו שאנחנו עומדים דום והולכים להצדיע, ומהיום יתחיל עידן חדש שבו מדינת ישראל תהפוך להיות ארץ ישראל השלמה. זה לא קרה, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להזהיר מפני הסכנות שיתרגשו עלינו, כדי שזה גם לא יקרה, כי מדינת ישראל התחילה היום עידן שבו הממשלה הסכימה עם עצמה, בהסכם הקואליציוני, שמהיום יש רשות, יש צ'ק פתוח להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד מצורעת, שיסתכלו עליה בדיוק כמו שהסתכלו על דרום אפריקה בימי האפרטהייד ועל מדינות אחרות שמפירות זכויות אדם ושהפכו את עצמן – סין רק לא מזמן העבירה חוק שיפחית את העצמאות של הנכבשים שלה, ואולי כשזה מסין אנחנו לא מופתעים אבל כשזה בא ממדינת ישראל אנחנו לא רוצים לראות דבר כזה. ואני רוצה להגיד לכם, חברות וחברים, אני מסתכלת בימים האחרונים, בשבועות האחרונים, על הלך הרוח הציבורי. לפני כמה ימים התפרסם מחקר של מכון אקורד, שמצא שרוב מוחץ של 69% מהציבור הישראלי מתנגד לסיפוח: 63% מהציבור היהודי ועוד 92% מהציבור הערבי. קיבלתי בתיבת הדואר שלי, לאימייל, קיבלתי בימים האחרונים מכתבים. ככה, 1,000 מחוקקים אירופים נגד הסיפוח, מחוקקים אמריקאים נגד הסיפוח, היום בעיתון קראתי מאמר של ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון שנגד הסיפוח, מדינות ערב נגד הסיפוח, ירדן נגד הסיפוח, משפטנים יהודים מכל העולם – היום הגיע אלינו מכתב: 120 משפטנים יהודים, מומחי משפט, נגד הסיפוח, וממש בדרך לכאן ראיתי מכתב מנשים שרות, ראשות מדינה לשעבר, כלות פרס נובל לשעבר, נגד הסיפוח. הסתכלתי, חשבתי וחשבתי, מי בעד הסיפוח? מי בעד המהלך המטורף הזה באמצע משבר כלכלי חסר תקדים, כשזה לא בסדר העדיפויות של אף אחד? מה הדחף? מה האובססיה הזאת ללכת ולספח שטחים, כשיש בשטחים האלה בני אדם שיהיו משוללי זכויות, וכך ישראל תהפוך באופן רשמי למדינה שמקיימת בשטח אחד שתי מערכות חוק לשתי אוכלוסיות שונות. כן, זה אפרטהייד, זו ההגדרה, רשמית. אנחנו נסתכן באלימות, נסתכן בטלטלה הבין-לאומית, וכל כך למה? כדי לרצות קומץ מתנחלים ועוד כמה תומכים אוונגליסטים, שגם ככה רוצים להבעיר אותנו פה בדם ואש ומחכים ליום הדין? בגלל שראש ממשלה נאשם בשוחד וצריך משהו אחר להעסיק בו את דעת הקהל הציבורית? בגלל שהוא איבד כל עכבה וכבר אי-אפשר לסמוך עליו שהוא יעשה את הדבר הנכון לטובת אזרחי ישראל ולטובת מדינת ישראל? בשביל זה להסתבך בהרפתקה המסוכנת והמפחידה הזאת? וכמו שתאריך היעד הזה, היום, 1 ביולי, עבר כמעט, ועוד מעט תשקע השמש, לפי התאריך היהודי היום נגמר ולא קרה בו כלום – כך צריך שלא יקרה כלום גם מחר, וגם מוחרתיים וגם בשבוע הבא וגם בחודש הבא, ואחרי שניפטר מספחת הסיפוח, צריך לעשות את הדבר האחר לחלוטין, לשנות כיוון ב-180 מעלות, ללכת למשא ומתן כאן, באזור שלנו, ישראלי-פלסטיני, בגיבוי העולם האזורי והבין-לאומי, לקראת הסכם שלום, שיוביל אותנו להסדר שתי מדינות לשני עמים, כי זה הדבר היחיד שיכול להבטיח את החיים שלנו כאן בשלום, בביטחון, ביציבות, בשגשוג, ולעשות את מדינת ישראל מדינה בת-קיימא, צודקת, בטוחה ושוחרת שלום. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. עשר דקות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על החוק שאמור להסמיך את השב"כ לאיכון הטלפונים, ואני חייב להגיד לכם שבימים האחרונים ניסיתי להבין מדוע הממשלה כל כך מתלהבת להעביר את החוק הזה למרות שאין הוכחה שיש תועלת מהדבר הזה. ומצד שני, ניסיתי להבין אם באמת יש פה סכנה כל כך אמיתית לדמוקרטיה, ואני בטוח שחברי, אלי אבידר, יודע יותר טוב, גם מניסיונו האישי. ואני חייב להגיד לכם משהו: זה שאזרחים לא מאמינים לפוליטיקאים, זה כבר הפך לאקסיומה, נכון? אני מניח שאתם תסכימו. אבל האמון בצה"ל, בשירותי הביטחון, בשב"כ, במוסד, האמון הזה עדיין יחסית גבוה. אז למה צריך לקחת את הדבר הזה, את האמון הזה, פשוט ללכלך אותו ולהפוך את האמון הזה לבדיחה? אין לי תשובה לשאלה הזאת. אבל אתם יודעים מה, היום 1 ביולי, ואני רוצה להזכיר את התאריך הזה לא בהקשר לסיפוח. היום יום הבדיחות העולמי. ידעתם את זה, גברתי היושבת-ראש? << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> נו, אז ספר איזו בדיחה. בבקשה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הכנתי כמה בדיחות, ותכף גם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ישמע בדיחות, והוא לא רק ישמע בדיחות – בדיחות סובייטיות על הקג"ב. הינה, ישר אתה מסתובב ואתה מקשיב. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> לך אני תמיד מקשיב. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה לספר כמה בדיחות בשמונה הדקות שיש לי, כי רציני אי-אפשר להיות ביום כזה, שהחוק הזה כנראה יעבור. אז נשארו לנו כמה כלים. אז הינה, אני אספר לכם בדיחה ראשונה. מה ההבדל בין משרד הבריאות לבין הקג"ב? חבר הכנסת האוזר, מה ההבדל בין משרד הבריאות לקג"ב? הוא מדבר בטלפון. << קריאה >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> לא, לא. סליחה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> משרד הבריאות כל הזמן מזהיר ולא עושה כלום. הקג"ב לעומת זאת תמיד עושה בלי להזהיר. זו בדיחה מספר אחת. בדיחה שנייה – אמצע הלילה, מישהו מצלצל בדלת בבית שגר בו יהודי. היהודי בא לדלת, שואל: מי זה? עונים לו: קג"ב. למה באתם? הוא שואל. באנו לדבר, תפתח. כמה אתם? שניים. אז יופי, אתם שניים, תדברו ביניכם. אני שומע צחוק מהיציע. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> זה צחוק סיעתי. זה צחוק סיעתי. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חסרים שם פיצוחים ביציע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו מתחילים להתניע. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו מבינים בדיחות ברוסית. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אחרי שחברי אלי אבידר דיבר פה בערבית, אסור לי לדבר פה ברוסית, אבל הייתי יכול לתפור פה גם בדיחה ברוסית. בברית המועצות כולם חלמו על היום שבו יהיה קומוניזם מלא, שהמדינה תחיל קומוניזם מלא. ואז נשאלת השאלה, כשיהיה קומוניזם מלא, מה יעשה הקג"ב? אתם יודעים מה התשובה? התשובה שלא יהיה טעם בקג"ב משום שעד היום הזה האזרחים ילמדו לעצור את עצמם לבד. רוצים עוד בדיחה, נכון, גברתי היושבת-ראש? << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> זה על חשבונך, בסדר. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לפחות אני מעלה את מצב הרוח בשעה 19:40, כשעם ישראל מתכונן לראות חדשות במהדורות החדשות, ושם יספרו על החוק שיעבור כנראה בשעות הקטנות של הלילה. עוד בדיחה סובייטית. לא נמאס, נכון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא נמאס. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא, לא. זה אחלה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יפה. רוסי אחד מקבל זימון לקג"ב: אדוני, אתה באופן קבוע מקבל משלוחים ממדינת ישראל, מה פשר הדבר? הרי ברית המועצות וישראל לא היו ידידות ולא היו יחסים. אז הוא אומר, בזמן המלחמה הסתרתי בבית יהודי, והיום הם למעשה מודים לי על זה ולכן הם שולחים לי כל פעם משלוחים. איך אתה לא מתבייש? אומרים לו בקג"ב, אתה אזרח סובייטי, מקבל מתנות מישראל, אתה בכלל חושב על העתיד שלך? הרוסי עונה, ודאי שאני חושב על העתיד, עכשיו אני מסתיר אצלי בבית סיני. אפרופו קורונה, נכון? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יפה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שני שרים סובייטים, אחרי שכבר עברו את כל הקג"ב וכל המסדרונות, מדברים בכלא. האחד שואל, כמה שנים קיבלת? אז הוא עונה לו, 25 שנה בכלא קיבלתי. על מה? אז הוא עונה לו, על כלום. לא נכון, על כלום מקבלים עשר שנים. יש לי עוד זמן, נכון, לעוד כמה בדיחות. נפגשים שני חברים ותיקים. אחד שואל: איפה אתה עובד? הוא אומר: אני עובד בקג"ב. וואו, ואללה, תספר לי. הוא אומר: לספר עליי או עליך? << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אוי ואבוי. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה מצחיק מצחיק, אבל זו המציאות, כנראה שאנחנו שואפים למציאות הזאת. ראש הקג"ב מדווח שעצר סוכן ישראלי. שואלים אותו: אתה יודע שהוא ישראלי? תמיד כשאני שואל אותו, הוא עונה בשאלה – זו התכונה שלנו, נכון? של היהודים. שואלים שאלה, עונה בשאלה. רוסי אחד בא לקג"ב ואומר: ברח לי התוכי. אז אומרים לו: למה באת לקג"ב, ברח לך תוכי, לך למשטרה, המשטרה תחפש את התוכי. אז במקרה שהתוכי הזה יבוא אליכם, אל תאמינו למה שהוא אומר, אני לא מסכים עם התוכי שלי. זו מציאות שיכולה להיות גם פה, גברתי היושבת-ראש. אני לא רוצה שלא נסכים עם התוכי שלנו. עכשיו עוד בדיחה, אבל היא פחות קשורה לקג"ב, יותר קשורה למשטר. רוסי בא ללוויה של ראש המפלגה הקומוניסטית, אז בכניסה עוצרים אותו אנשי הקג"ב ואומרים: איפה הכרטיס שלך? הכניסה היא רק עם הכרטיסים. אז הוא אמר, אני להצגה הזאת קניתי מינוי. והבדיחה האחרונה, רבותיי: כל ממשלה חייבת להקשיב לאזרחים. איך היא יכולה להקשיב לאזרחים, להיות קשובה לאזרחים? באמצעות קג"ב. אז בואו לא נהפוך את המדינה שלנו לקג"ב. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת יבגני סובה. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> חמש. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> מה? << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> חמש. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חמש? לא. רשום לי שלוש, אבל אני אתן לך חמש. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> החליפו אותי עם – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> לבועז היו רשומות שלוש, והיא החליפה את בועז. אם ירדנה אומרת חמש – – << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני עוברת עם הזמן שלי. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> – – מי אני לחלוק עליה? חמש דקות. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אוקיי. תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, באשר אתם. יבגני, אחריך עם כל הבדיחות, זה – אבל אני אדבר היום על ממשלת טיוטה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> יוטה? << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> טיוטה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> טיוטה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> טיוטה. שלטי המחאה, קריאות האזרחים, גם עמיתיי כאן בכנסת על הפודיום קוראים: מנותקים, ממשלה מנותקת. יש לי הצעה מדויקת יותר, מהיום אמרו: ממשלת טיוטה. ממשלה של טועים ומתקנים, כותבים ומוחקים ושוב כותבים, מחוקקים ומשנים, גוזרים גזרה וחוזרים בהם. אני אתן רק כמה דוגמאות: שר החינוך מבטיח להחזיר תשלומי הורים על מסעות לפולין – שר האוצר מסרב; מאריכים את שנת הלימודים בתשעה ימים – מבטלים את ההארכה; בחינות סוף הסמסטר של האוניברסיטאות והמכללות היו אמורות להתקיים כסדרן – רגע, לא, בחינות מקוונות; מחליטים להחזיר את מופעי תרבות, אבל מפקירים את כל עובדי האירועים בתרבות; מחליטים על חוק לעידוד תעסוקה, וחוזרים בהם; רואים את כאבם של העצמאים, אבל מחליטים שלא יקבלו דמי אבטלה; מבטיחים מיליארדים לבעלי עסקים, אך הכסף לא מגיע; ראש הממשלה מבקש הטבות מס, ואחר כך ספק-מתנצל על העיתוי; מבטיחים להעביר את חוק הפונדקאות, וברגע האמת דוחים את הדיון; שלא לדבר על הסיפוח: 1 ביולי היום, נכון? אמרו לי, אולי 1 באפריל – עוד בלון שיצא לו האוויר. ועל כל חוק או החלטה שכזו מבזבזים זמן יקר בתהליכי חקיקה, דיונים בוועדות, הצעות חוק, קריאה ראשונה, לקראת שנייה ושלישית, ולבסוף מגיע הביטול; או שפשוט מדלגים על שלב היישום והאכיפה, ולציבור אין עותק סופי, רק העתקים, טיוטות. אה, וכן בעלי תפקידים – טיוטה למפכ"ל, טיוטה לפרקליט מדינה, וכמובן טיוטה לראש הממשלה. וכך מהלכים להם המקור וההעתק כבולים זה בזה, זה מושך לפה וזה לשם, זה מתקדם וזה נסוג, זה כותב וזה מוחק. התוצאה – עמימות. רק איתה יכולים שניהם לחיות יחד. אז לידיעתכם, חברי ממשלת הטיוטה, לעם אין זמן לעמימות, לטיוטות או להעתקים. העם במשבר כלכלי, חברתי, קיומי, והוא זקוק לפתרונות חילוץ, ולא לגמגום והיסוס. הוא זקוק לממשלה שקולה, אחראית, מדויקת וברורה, לניהול ולמנהיגות. אזרחי ישראל זועקים בכיכרות וקוראים לממשלה אמיצה שחוקיה חקוקים בעותק מכבד, מצורפים לספר חוקים ראוי למדינת ישראל, משקפים כבוד ומחויבות לציבור. והיום עוד הליך ועוד טיוטה, טיוטה חדשה, כבר די מרופטת; כן איכון שב"כ, לא איכון שב"כ. הממשלה לא לגמרי סגורה לאיזה משרד או על איזה משרד להטיל את האחריות, אז היום תנסה להעביר את חוק השב"כ. למרות כל ההמלצות של הגורמים המקצועיים, לרבות השב"כ, החליטה ממשלת הטיוטה שכרגע הכי נחוץ זה לעקוב אחרי אזרחי המדינה מבלי שעוללו כל רע, פשוט לעקוב, לפגוע בחופש ובפרטיות שלהם. וכל זאת באמתלה של מימוש האינטרס הציבורי. נו, באמת. אז דווקא את הטיוטה הזו אשמח אם תואיל בטובה הממשלה לגרוס מהר מהרגיל, כי על הפרק ודאי שיש נושאים מהותיים יותר וחשובים יותר. טפלו בהם קודם, השקיעו בהם את הכספים הנדרשים, ממשו את תפקידכם הציבורי. ומה שלא ראוי הסירו משולחן הטיוטות העמוס לעייפה שלכם. הגיע הזמן להפסיק את הציניות, את הזלזול באזרחי המדינה. זה הזמן לגרוס את הטיוטות האין-סופיות שיש לכם ולהגיש מקור ראוי. מקור אשר מתכוון ומבטא כאחד את הדאגה האמיתית לאזרחי המדינה, השקעה כספית בהם ולא בבכירים, במקורבים או בהטבות. ואם אפשר, ואם לא קשה, אז שהמקור הזה יכלול את שימור הזכויות של כל אזרחי המדינה באופן שוויוני. לפני יומיים, ז' בתמוז, ציינו 16 שנים לפטירתה של נעמי שמר. דילגו על זה כאן בכנסת. נעמי שמר כתבה מאות שירים, וחלק גדול מהם הפכו לנכסי צאן ברזל. מעטים השירים שאותם הלחינה למילים של אחרים, ואחד מהם, "אסיף", מתאים לאמירה שאותה אני רוצה להקדיש היום. כתב אותו איתמר פרת. שלוש שורות מתוך השיר: "אסוף את המעשים / את המילים והאותות / כמו יבול ברכה כבד משאת". מי ייתן ותזכרו כולכם, מי ייתן ונזכור כולנו, לקחת אחריות על המעשים ועל המילים שלנו. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת אורלי פרומן. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. תודה שהזכרת לנו את נעמי שמר. חמש דקות, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> נאום פצצה. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה מתעקשת לפנות לגורמי השב"כ בעניין אזרחי לחלוטין, למרות כל ההסתייגויות מהעניין הזה, גם של השב"כ עצמו, ולמרות כל האזהרות של ארגוני זכויות האדם, של פעילי זכויות האדם, של מה ששמענו כאן מחבריי לאופוזיציה על הפגיעה הקשה בפרטיות של האזרחים. אבל הממשלה פשוט בוחרת בדרך שנראית לה הכי קלה. למה לעבוד עוד קצת ולדאוג לכך שהעניין יהיה בפיקוח של גורם אזרחי – ואז הנושא יהיה מקובל על החברים במשכן הזה – כאשר היא יכולה תמיד לקצר את הדרך ולפנות לשב"כ, למרות, כמו שאמרתי, הפגיעה הקשה שיכולה לנבוע מכך? האמת היא שכששואלים אותי מה הבעיה עם כך שהשב"כ יעשה את זה, אני אומר שכולנו יודעים מה עושה השב"כ. כולנו יודעים מה עושה השב"כ בשטחים הכבושים ואיך אנשי השב"כ סוחטים פלסטינים ומידע נאסף בדרכים מזעזעות ולא אנושיות. בחברה הערבית גם כולנו יודעים איך השב"כ היה מעורב – יכול להיות שעדיין מעורב – אפילו בבחירה של מי יהיה מנהל בית ספר, באופן לא חוקי כמובן. עד שהוגש בג"ץ נגד המדינה ונגד השב"כ, בכלל הסתירו את העניין הזה. אנחנו גם יודעים איך השב"כ עוקב ומפחיד פעילים פוליטיים מקרב האוכלוסייה הערבית, מזמן אותם לקראת הפגנות, מבקש להרחיק אותם מאירועים פוליטיים ולהזהיר אותם – והכול באופן של הפחדה ובאופן בלתי חוקי. יש ממד הרסני בכך שהולכים לאשר לפי החוק הזה לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים, ונדמה שהממשלה מנסה בכוח לחצות את כל הגבולות האפשריים של הרס מה שנותר מהמרחב הדמוקרטי. מי יפקח על הפעולה של האיכונים? מי יפקח על אחרי מי יעקבו, איזה מידע ייקחו? איזה מידע גם יזלוג אחר כך ליעדים אסורים וליעדים בלתי רצויים גם לחברי הכנסת שיתמכו בהצעת החוק הזו? מישהו באמת יכול להבטיח שהמידע שייאסף ישמש רק לענייני קורונה, כאשר הוא נאסף בידי גוף שמכריחים אותו עכשיו להיכנס לענייני הקורונה והיו לו מטרות אחרות לגמרי? הממשלה נכשלת בהתמודדות עם הקורונה, ואת הכישלונות שלה אי-אפשר לכסות עכשיו עם הסמכויות הללו של השב"כ: הכישלון של שמירה על בריאות הציבור, הכישלון בקטיעת שרשרות ההדבקה – ואנחנו עדים עכשיו למאות נדבקים בכל יום – הכישלון להבטיח פנייה לגורמים האזרחיים על ידי פתרונות דיגיטליים במקום פגיעה בפרטיות, הכישלון של קיצור זמן ההמתנה לבדיקות. את כל הכישלונות הללו מנסים עכשיו לכסות בעזרת הפנייה הזו לשב"כ. זה לא יעבוד, כי בעתיד הקרוב הציבור יסתכל לאחור וידע טוב מאוד מי אחראי למשבר החברתי, הכלכלי והפוליטי העמוק הזה שאנחנו נמצאים בו. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. אנחנו חוזרים למקור, שלוש דקות, כן? עכשיו הכול ברור. חבר הכנסת טופורובסקי, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. בסך הכול זה הגיוני לבקש מהשב"כ לבוא ולעזור במצב חירום כל כך נורא – להציל את עם ישראל או להציל את אזרחי ישראל. יש כבר איזה 25 איש מונשמים ברחבי הארץ? זה ממש סכנה קיומית למדינת ישראל. עוד מעט יהיו עשרות אלפי ואולי מאות אלפי חולי קורונה ואלפי הרוגים, או-טו-טו, בגל השני הזה, שכולנו עכשיו חווים אותו בצורה כל כך קיצונית. זו סיבה מוצדקת ממש להביא את השב"כ ולהגיד לו: בוא תעקוב אחרי אזרחי מדינת ישראל. אני אומר: זה לא מספיק. עם המצב הקיצוני הזה – אני מזכיר עוד פעם: 25 מונשמים – בואו נגייס מילואים, בואו נערב את צה"ל שיבוא להציל את עם ישראל. נשים חייל בכל רחוב, שיאכפו עם כמה חוקים צבאיים וכלא צבאי שיכניסו אליו את הפושעים הגדולים שהיו מדביקים סדרתיים והלכו ברחוב בלי מסכה, או שאולי, לא יודע מה, לא בדקו את החום לפני שהם יוצאים מהבית. גם בואו נוודא ששוטרים ייכנסו לבתים בשביל לוודא שיש מד-חום בכל בית, כי הרי אם אין מד-חום בבית, אנשים עושים מעשה שמסכן את קיומה של מדינת ישראל. יוצאים מהבית ולא מודדים את החום. אם כבר יש שוטרים שנכנסים לבתים, בואו ניתן להם את האפשרות לעשות מבחני פתע, לראות אם אנשים מבינים בדיוק מה ההוראות שניתנו להם לפני כמה שעות, שהשתנו לפני כמה ימים, שהשתנו עוד פעם לפני כמה דקות, ועכשיו הן חדשות, כי בדיוק אמר איזשהו פקיד במשרד הבריאות שמשנים את זה עוד פעם. ואם מישהו יענה לא נכון על בוחן הפתע – לא נכניס אותו לכלא, כי אנחנו הרי לא מטורפים – ניתן לו קנס. ניתן לו קנס של 100,000, 200,000, 300,000, 400,000­ שקל. ואם ניתן לו כמה פעמים קנסות, אז הוא באמת לא יודע את החוקים, הוא פוחז והוא מסכן את קיום מדינת ישראל, אז גם נכניס אותו, אולי, לכלא. ואם כבר אנחנו עושים את זה בשביל להציל את מדינת ישראל מהקורונה, יש עוד פשעים שאנשים עושים – גנבות, שוחד, אונס, אלימות. אז בואו גם נפעיל את כל האמצעים האלה כדי שלא תהיה אלימות. אתם יודעים שהשב"כ יכול לוודא מתי כל פעם מישהו מאיתנו עובר את המהירות המותרת בכביש? אז אפשר לתת קנס. להחרים את האוטו. ואז תראו שגם לא יהיו הרוגים ודברים. בואו נצותת לכל בן אדם; אם מישהו יעשה פשע, אם מישהו יגיד שהוא הולך לגנוב – אז בואו נעצור אותו לפני שהוא יעשה את זה, כי הוא אמר את זה בטלפון והשב"כ יכול לדעת את זה. אז תהיה לנו מדינה, שבה השוטרים יעשו מה שהם רוצים; החיילים יעשו מה שהם רוצים; השב"כ יעשה מה שהוא רוצה וכל אחד ואחת מאיתנו ידע שהוא כל הזמן תחת מעקב, תחת בדיקה, תחת חקירה. ואז אף אחד לא יעשה שום דבר שהשלטון לא אמר לו לעשות. אף אחד לא יעבור על החוק או על ההוראות. כולנו נפחד, כולנו נעשה מה שאומרים לנו, ותחי מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – יוסף ג'בארין. << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני אשמח לדבר עוד פעם. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אה, סליחה. סעיד אלחרומי. סליחה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. חמש דקות. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבריי דיברו ארוכות לגבי החוק. לגבי הסכנה שבחקיקת החוק והמדרון שהממשלה הזו רוצה לקחת אותנו אליו. רק בכדי לסבר את האוזן ולהבין: בגל הראשון של הקורונה בהסברה בנגב הממשלה השקיעה בערך 200,000 שקל. זה חדר המצב שהוקם בנגב. אתמול, בישיבה עם כל גורמי משרד הבריאות – סמנכ"ל, ועוד רופא מחוזי, אנשי המחוז – עם הנהגת הציבור הערבי בנגב, מתברר שההשקעה היא 200,000 שקל. מה גם, התברר שבגל השני, עכשיו, מספר הנדבקים המאומתים בנגב היום הוא קרוב ל-500 – בין 500 ל-600 – כאשר במדינה בכלל, בין 5,500 ל-6,000. זאת אומרת, 10%. למה אני אומר את המספר הזה? כי האופציות העומדות לרשותנו כדי להילחם במגפה, כדי למזער וכדי להוריד את מספר הנדבקים – יש ספקטרום רחב שאפשר לפעול בו, מההסברה והסברה ועוד פעם הסברה, עד כלל האמצעים האחרים, שכבר הממשלה השתמשה בחלק מהם: אם זה סגר, אם זה אזור מוגבל, אם זה עוד אמצעים. המדרון החלקלק של השב"כ, בפרט, והכנסת גורם ביטחוני לחיי האזרחים, אני חושב שזה דבר פסול. אסור לנו לתת יד למצב הזה, כי מחר תחליט הממשלה על דברים אחרים. אמר לפניי חברי שאולי יחליטו שתאונות הדרכים הן דבר מסוכן למדינה וצריך שהשב"כ יבדוק אנשים שנוסעים בכביש – לגבי מהירות, לגבי מה הם עושים בכביש. יש דברים, יש מקומות שלמדינה דמוקרטית אסור להגיע אליהם. אסור לתת לגורם ביטחוני להיכנס לחיי החברה האזרחית, ואנחנו נצטער אחר כך על הנושא הזה. איפה נשמר המאגר הזה, המאגר של כל הנתונים שהשב"כ יאסוף על האזרחים האלה? מה הנזק שנגרם לפרטיות של כל אחד ואחת מהאזרחים שתהיה חקירה של המיקום שלהם בכל רגע נתון? אני חושב שזה מצב שאסור לנו להסכים אליו. אסור לנו להגיע לשם תחת כל אילוץ אפשרי, גם אם האילוץ הוא האיום בכך שיהיה מספר רב של נדבקים. אנחנו כבר עם ניסיון עם המחלה הזאת, אנחנו כבר התנסינו, גברתי היושבת-ראש עם המחלה הזאת. כל התחזיות בארץ ובעולם של המומחים – בכמה חודשים יהיה חיסון למחלה. כולם כבר יודעים שמקסימום באביב הבא כבר יהיה חיסון למחלה הזאת. יש לנו בעיה בתקופת החורף עם שפעת במקביל לקורונה. בזה צריך להתמקד: איך מורידים את ההדבקה; איך משקיעים יותר בהסברה ואיך מנסים לגרום לכך שהקהילה האזרחית עצמה תוביל. ולא להכניס לנו גורמי ביטחון, שתפקידם בכלל הוא במקום אחר לגמרי. אל לנו להגיע לשם. תודה, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. עשר דקות, בבקשה. << דובר >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, הדיון הוא אומנם על חוק השב"כ, אבל אני חושב שחוק השב"כ שהממשלה מעלה הוא סימפטום; הוא סימפטום פשוט לניהול כושל של משבר הקורונה. אני רוצה להגיד לכם משהו שנייה, בטרם נצלול לשלל הכשלים שלכם ולקיצורי הדרך שבאים בעקבותיהם. אני רוצה לדבר שנייה בכובעי הקודם, כאיש הייטק בשוק הפרטי, מישהו שיודע שהוא נמדד יום-יום על ביצועים, על קבלות, על תוצאות. אתם, ממשלת ישראל היקרה, לו הייתם בשוק האזרחי, הייתם מפוטרים מזמן. הטרגדיה פה, במשבר הכלכלי, שמפוטרים כל אותם אנשים שכנראה מתאמצים להיות טובים בעבודה שלהם. יש להם דרך עבודה, מתודולוגיה, תוכנית, שיחות חתך, דרישה להראות דוחות התקדמות, מכירות, לידים, שיווק. אתם – כל מה שאתם יודעים לעשות זה בעיקר בלגן, כסת"ח ואז בסוף להאשים את האזרח. אתם לא הייתם שורדים דקה בשוק האזרחי. אולי בגלל זה חלקכם נמצאים פה, בשירות הציבורי, כנבחרי ציבור. אבל אל תשכחו שנבחרי ציבור, בוחר אותם הציבור. אומנם אין לכם מנהלים ואף אחד לא יכול לפטר אתכם, לצערי, אבל הציבור בסופו של דבר ייתן לכם את דוח הביצועים שלכם בקלפי. והיום הזה יגיע. עכשיו, מה הבעיה בבקשה שלכם לחוק איכון השב"כ? הרי אפשר להצדיק כל דבר. אבל איך קרה שקודש הקודשים של הביטחון הישראלי הפך לאיזה שיחת חולין, שיחת מסדרון, שיחה שכל זב חוטם מדבר עליה, מדברר, מרכל בתקשורת? אתם מבינים שבדיבור קליל ואגבי, כמו שאתם עושים, בהפקרות ביטחונית, מדברים על כלים סופר חשאיים ואפקטיביים שיש לזרועות הביטחון שלנו? אתם חושבים אולי שאתם מנופפים עכשיו באיזשהו הישג ניהולי – הינה, אנחנו נלחמים בקורונה, גייסנו את השב"כ – אבל בשביל לעשות את זה היה אפשר לעשות גם כלים אחרים, כלים אזרחיים, שאין להם תוצאות של פגיעה באינטרס שלנו כמדינת ישראל, באינטרס הביטחוני שלנו. עכשיו, זה המקום להזכיר, כי אתם משום מה כל הזמן שוכחים: הקורונה לא התגלתה אתמול, גם לא בחודש שעבר. אתם יודעים, כשבאתם אלינו לכאן, לכנסת, לפני כמה חודשים ואמרתם: יש את משבר הקורונה, אנחנו צריכים להעביר תקנות בשביל שיהיה פה שימוש באיכון של השב"כ, אמרנו: בסדר, יש פה תופעה שחדשה לכולנו. לא היה זמן היערכות; לא היה לכם זמן לפתח כלים אזרחיים או לרתום גופים אזרחיים; לא היה לכם זמן לבצע מתודולוגיה ברורה ולנהל את הפרויקט הבאמת-עצום הזה, שנקרא משבר הקורונה, גם הבריאותי וגם הכלכלי. אבל אנחנו כבר ארבעה חודשים בתוך הדבר הזה. אם אני הייתי מנהל שלכם, הייתי אומר: מה עשיתם בארבעת החודשים האלה כדי לבוא ולהצדיק שניתן לכם שוב את הכלי הזה? אתם יודעים, אנחנו – יותר האופוזיציה, אתם לא כל כך מתפקדים בוועדות – יושבים יום-יום בוועדות, ומגיעים אלינו אנשים שעמלים שנה שלמה על נושאים, ואנחנו תוך שעה צריכים לחרוץ גורלות. הרבה פעמים אני מרגיש שזה לא פייר, כי הם לא מספיקים לשטוח את כל הטענות שלהם. אנחנו יושבים בהמון נושאים אחרים. אתם יודעים, אתמול ישבתי בנושא של ריכוזיות הבנקים ואמרתי, רגע, למה אתם רוצים ארכה? איך אתם מצדיקים את זה שלא סיימתם עדיין לבנות את הממשקים ובעצם לא תאפשרו ניוד בין הבנקים? הם היו צריכים להתחיל לשטוח טענות, להראות גאנטים, להסביר. ואתם? אתם לא צריכים לעשות כלום. לכם יש את הכוח, יש לכם השררה. הדבר היחיד שאין לכם זה אינטגריטי – שום אינטגריטי – ברמה כזאת שכשאתם באים ומבקשים כלים של שב"כ זה מעורר תחושת אי-נוחות. יש תמיד ספק אם זה לשם הקורונה או לשם הכסת"ח שלכם. בינתיים מה שעשיתם היה להילחם על הדברים הכי לא נכונים. אתם נלחמים על כלים של השב"כ; אתם נלחמים להעלות את הקנסות על מסכות, כי אתם מאשימים את הציבור, כרגיל. מה ציפיתם? שהם ישבו בסגר יזום כל החודשים האלה? זה לא דיבורים בעלמא, אין פה שום דבר לא מבוסס. כשיוצאים לדרך בניהול פרויקט, קודם כול ממנים איזשהו גוף שמתכלל את הפרויקט – משהו שעדיין אין; אחרי זה מנסים לבנות מתודולוגיה: מייצרים מציאות שיש ממצאים, יש נתונים, ועל סמך הנתונים מפיקים מסקנות, מיישמים אותן בשטח, ואז קובעים מדדים לבדוק אם המסקנות היו נכונות ואם דרך הפעולה שבחרתם הייתה נכונה. כל אלה לא קיימים. ולא אני אומר את זה – כולם אומרים את זה. הרי כולנו יודעים שאנחנו במרחק של כמה ימים מלזרוק רבע מיליון בדיקות סרולוגיות לפח כי אתם עוד לא החלטתם באיזו מתודולוגיה להשתמש, איך לעשות את הסקר ומה לעשות איתו. אחרי זה גם תבואו ותבכו לנו שצריך להפעיל כל מיני שירותים מיוחדים גם בשביל זה. אין לכם שום מושג כמה בדיקות אתם מבצעים ביום. מסכן האזרח שמקשיב לתקשורת במהלך היום, ובכל רשת תקשורת אחרת מתדרכים בצורה שונה. זה נע בסטיות תקן לא של בדיקה, שתיים, שנניח, וגם אי-אפשר להבין למה אין לכם חיתוך ברור של המצב עד 24:00 בלילה, אבל ברשת תקשורת אחת הם שומעים על 400 נדבקים, באחרת – על 700, באחרת – על 800. אין לכם מושג כמה בדיקות אתם מבצעים; אין לכם מושג למה ביום אחד בוצעו 5,000 וביום אחד 14,000; אין לכם מושג מה הפילוח של הבדיקות. ובכל פעם שאתם נוכחים לדעת שהבלוף שלכם נחשף אתם באים ועושים את הדבר שאתם עושים הכי טוב: מאיימים על הציבור ומפחידים אותו. חלאס להפחיד את הציבור. אתם יודעים מה לא עובד ביוני-יולי ועבד לכם פעם? שלאנשים כבר אין מה להפסיד. אין מה להפסיד לא כי הם רוצים להמרות את פי הממשלה; אין להם מה להפסיד כי אין להם כבר כלום. בזמן שאתם יושבים בלשכות המנופחות שלכם ועסוקים רק בעצמכם – ובאמת, פעם נהגנו לומר שאתם ממשלה מנותקת; היום אני חושב שככל שהמצב מחריף. "מנותקת" היה סוג של מחמאה. אתם ממשלה ביזיונית; אתם ממשלה חזירית; אתם ממשלה שרואה את "האזרח הקטן" – במירכאות – נאבק על פת לחם. שימו לב, הנאומים שלנו משתנים. לפני חודשיים דיברנו על אזרח שנאבק להחזיק את העסק שלו מעל המים. העסק שלו כבר טבע, הפרנסה נגמרה. עכשיו הוא נאבק לראות אם הוא הצליח לקבל קצבאות מסוימות מהממשלה – כשאתם לא לוקחים את הקצבאות, כשאתם לא ממסים את הקצבאות. בסוף אנחנו אלה שרבים בוועדות על זה שלא ימסו להם, לפחות, את הקצבאות או לא יכירו בזה כהכנסה, כי הרי אתכם זה לא מעניין. ברגע שהוצאתם את הכותרת לתקשורת שאומרת שיגיע עוד מענק לעצמאים, פה זה גם נגמר. מה שאתם לא מבינים שם במגדל השן זה שאלה צרות אמיתיות של אנשים אמיתיים. אתם תבינו רק כשתבינו שהם מצביעים אמיתיים. אבל כרגע, אני – שעוד אכפת לי מהאזרחים האלה, בניגוד לכם – אני מבין שאלה אנשים אמיתיים. יש פה מעמד ביניים שכל חייו התפרנס בכבוד חרף עומס ביורוקרטי מטורף על עסקים קטנים, אבל התפרנס בכבוד, והיום הוא הפך לנזקק. יש פה רק 20% מהצעירים מתחת לגיל 24 שהצליחו לחזור לשוק העבודה. יש פה דור אבוד, שהתרענו עליו לפני חודשיים, והיום זה כבר עובדה מוגמרת – זה דור אבוד. לא אכפת לכם משום דבר. מה שצריך לצאת מהציבור זאת דרישה שהיא מעט לא הוגנת, אבל אני באמת מבקש מכם: צאו לרחובות. הממשלה הזאת לא רואה אתכם. אתם מפגינים כל יום – עכשיו תתחילו להפגין פי עשרה. צאו לרחובות, תשבתו. לאן שלא תגיעו – אני אבוא איתכם. אבל תצאו לרחובות. אני רוצה לדבר אל כל אותם צעירים שלא היו בגירים במחאה החברתית של 2011. אני הייתי במחאה החברתית של 2011. אני הלכתי לכל עצרת וצעדתי בכל מקום, ואני זוכר את האווירה. עכשיו זה תורכם. אנחנו נצטרף, אנחנו נבוא, אנחנו נתמוך – אבל עכשיו זה תורכם. הבעיה של הממשלה הזאת היא שלאנשים שאין להם פרנסה והם מובטלים יש גם הרבה יותר זמן לשבות. אין לכם מה להפסיד, תצאו לרחובות, ותסבירו לממשלה אטומה מה שכנראה בעשרות ומאות נאומים כאן על הפודיום עוד לא הצליח לחלחל: הממשלה הזאת לא רואה אתכם, אבל לממשלה הזאת יש בכל זאת בוס. הבוס הזה הוא לא אנחנו – הבוס הזה הוא אתם. אל תחשבו שאת הדין אתם צריכים לתת להם רק ביום הבוחר. תנו להם את הדין כל יום, כל שעה, כל דקה. אם לכם אין אוכל – תדאגו שלהם לא יהיה קל; אם לכם אין איך לשלם שכר דירה – תעמדו להם מחוץ לבית ותאמללו אותם. אל תתביישו, אין לנו מה להפסיד. אתם תצילו בדרך לא רק את הפרנסה של הציבור הישראלי, אתם תצילו גם את הדמוקרטיה הישראלית ותראו שמדינה יכולה לצאת במשבר בכוח של אמונה ומאבק צודק של ציבור. התשובה היחידה לממשלה חזירית ומנופחת שעסוקה בלהסביר למה היא צריכה עוד ועוד לעצמה היא לבוא ולהגיד: חברים, אנחנו סיימנו. אתם שוברים את הכללים? אנחנו יודעים לשבור אותם יותר. אל תשכחו – זאת אולי הממשלה המנופחת בהיסטוריה, אבל הם עדיין רק 36. הציבור הישראלי נחוש יותר, גדול יותר, חכם יותר ויכול להיות מלוכד יותר. לכולם כאן יש בעיות. הממשלה הזאת השכילה לרסק מגזר אחר מגזר, קהילה אחר קהילה, ציבור אחר ציבור. ואתם יודעים מה טוב במצב הזה? שאולי לראשונה בתולדות המדינה אפשר לעשות איחוד מאבקים אמיתי, כי כולם סובלים מנחת זרועה של הממשלה החזירית הזאת. אז קחו את עצמכם ותצאו לרחובות ותצאו להפגין ותתמכו זה בזו, בגלל שיש לנו רק דרך אחת לשנות את המציאות הזאת – וזה בלהפגין ולמחות ולהסביר לממשלה הזאת שנגמר הסיפור. אני מבטיח להיות שם איתכם בכל פינה ובכל רחוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה, עידן רול. הדובר הבא, חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לייחד את פנייתי לחבר הכנסת צביקה האוזר. צביקה, מה אתה עושה? לא הספיק לך חוק הלאום – החוק המסכסך, המיותר, הפוגעני הזה – עכשיו אתה מביא לנו חוק אחר? חוק מטורף. אנחנו מפעילים את ארגון סיכול הטרור אולי היעיל בעולם – כנגד מי? כנגד אזרחים שומרי חוק במדינת ישראל. איבדנו את הצפון. כאילו צריך את זה. אני רוצה להקריא לכם רשימה של מדינות שמצבן בנושא הקורונה ומצבן בנושא ההתמודדות עם הקורונה טוב משלנו והן לא מפעילות ארגון סיכול טרור נגד האזרחים שומרי החוק שלהן עצמם: אוסטרליה, ניו זילנד, דרום קוריאה, יפן, צ'כיה, איסלנד, יפן וקפריסין – כולן, מצבן יותר טוב. יש עוד. מה קרה לנו, שב"כ הוא זה שצריך לעקוב אחר אזרחי ישראל? יש אפליקציה שנקראת מגן 2 – אפשר לבקש מהאזרחים, כן, לבקש מהם שיתקינו את האפליקציה, שיתירו פיקוח. מי זה האזרחים האלה? רובם המוחלט – 99.999% אזרחים שומרי חוק, אזרחים משתפי פעולה, אזרחים אחראיים. הבעיה היא שאנחנו לא מתייחסים אליהם כאזרחים. איך אנחנו מתייחסים אליהם? כנתינים. נתינים נבערים מדעת. נתינים חסרי אחריות. ומול נתינים הכול כשר. הכול כשר. אז נפעיל על נתינים שלנו איכון של שב"כ. אני נחרד מעצם הרעיון שמדינת ישראל, שהשב"כ שלה, ארגון מפואר עם אנשים נפלאים, והאנשים האלה עוסקים במקום בסיכול טרור – במעקב אחר אזרחי מדינת ישראל. זה בלתי מתקבל על הדעת. זה בלתי סביר. אני רוצה להגיד לכם: אם רוצים להתמודד ביעילות גבוהה יותר עם משבר הקורונה, מה שצריך זה לא איכון שב"כ, מה שצריך זו מילה אחת פשוטה שקוראים לה בעברית צחה: מדיניות. מדיניות. מדיניות בריאותית, מדיניות חינוכית, מדיניות כלכלית. אתם רוצים לדעת מה זו מדיניות? תראו את הבחינות עכשיו, בחינות השנה באוניברסיטאות. היש קל יותר מלערוך בחינות באוניברסיטאות? האוניברסיטאות שלנו גדולות; המכללות שלנו רחבות ידיים; הכיתות גדולות. אומרים ראשי המכללות וראשי האוניברסיטאות עצמן: אין לנו בעיה לפזר את הנבחנים באופן בטוח; זה יותר בטוח מברית מילה, מחתונה, מהלוויה; זה יותר בטוח מכל הופעה של זמר כזה או אחר. אז מי, מי הוא זה שהחליט שהבחינות באוניברסיטאות ובמכללות יתבצעו בזום, מי החליט על זה? איך זה קורה לנו? זה קורה לנו כי אנחנו פועלים בלי מדיניות. חודשים אנחנו בתוך משבר כלכלי. האם מוגזם לדרוש מראש הממשלה ושריו להתייצב בפני העם, כפי שנהג ראש הממשלה לעשות לא פעם ולא פעמיים בימי המשבר של חודש מרץ ואפריל? האם יהיה מוגזם לדרוש ממנו להתייצב בפני העם ולהסביר מהי המדיניות בכל תחום ותחום, ואם הוא אינו בקי מספיק – להביא את השר הרלוונטי שיסביר מהי המדיניות? כך נוהגים באזרחים. אבל אזרחי ישראל לא מקבלים את זה, כי אזרחי ישראל הם נתינים נבערים מדעת. ככה אנחנו מתייחסים אליהם. מה שאני מזהה בטיפול במשבר הזה הוא בראש ובראשונה זלזול. הזלזול הזה גורם לבעיות בתיאום ובמנהיגות, כי אם לא היה זלזול, מזמן היינו מפעילים, לצורך תיאום הגופים השונים, את הגוף הכי מוכשר לכך במדינת ישראל. קוראים לו פיקוד העורף, וזו מיומנותו. הוא לא מומחה בבריאות; הוא לא מומחה ברעידות אדמה; הוא לא מומחה בכל האסונות האפשריים; אבל הוא מומחה בניהול מצבי משבר. הוא לא הופעל. למה הוא לא הופעל? מישהו נתן לזה הסבר? אף אחד. הייתי מצפה שכדי לטפל במשבר נפעיל את המנהיגות המקומית. אני מכיר אותה היטב. יש מנהיגות מקומית משובחת במדינת ישראל. נכון, לא כל אחד ואחד מבין 255 או 256 הרשויות במדינת ישראל, אבל הרוב המוחלט הם מנהיגים שקשורים לתושביהם; מנהיגים עם מנהיגות מוכחת; מנהיגים שמכירים את הרשות שלהם לעילא ולעילא. מישהו ניסה לפעול איתם? מישהו שואל אותם? מישהו פונה לרון חולדאי – ראש עיר מצטיין הרבה שנים – ושואל אותו: אדוני ראש העירייה, אנחנו עומדים להפעיל את מערכת החינוך, איך תעשה את זה בצורה הכי טובה, הכי יעילה? מישהו פנה לישראל פרוש, ראש העיר של אלעד, אחד מאלה שהתמודדו עם התחלואה הכי גבוהה בארץ, ואמר לו: ישראל, אתה איש צעיר, נמרץ ופעיל, איך אתה מפעיל מחדש את מערכת החינוך, איך אתה מפעיל? איך אתה מפקח טוב יותר על החולים ברשות שלך? מישהו דיבר איתו, מישהו שאל אותו? למה זה לא קורה? זה לא קורה כי יש פה זלזול, זלזול מלמעלה שמוכוון כלפי מטה. זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. הזלזול הזה גורם לתופעות של רשלנות. רשלנות בתפקוד הממשלתי: ההנחיות לא ברורות, התקציבים לא ברורים, סדרי העדיפויות לא ברורים. כשפועלים באווירת כאוס שכזאת, נוצרת רשלנות. והדבר האחרון שקשור בהיעדר מדיניות זה זדון. כך פותחים פתח לזדון. אני מצטער לומר שמה שאני מזהה זה זדון מצידו של ראש ממשלת ישראל; מה שעשה במהלך המשבר הזה זה לא רק לטובת עם אלא גם לטובתו האישית, כדי להיחלץ מבעיותיו המשפטיות, כדי לייצר משבר עמוק יותר ממה שהיה באמת נדרש או התחייב מתוקף המצב העולמי. אבל אני רוצה לשאול את בני גנץ, את גבי אשכנזי, את עמיר פרץ: איך נתתם לזה יד? כשאתם רואים זדון בניהול משבר, איך אתם נותנים לזה יד? זו ממשלת החירום שהקמתם, השותפות הזאת לטיפול הקלוקל הזה, לנזק המיותר הזה, שנגרם לאזרחי ישראל? נכנסתם מתחת לאלונקה כשמי ששוכב על האלונקה זה בנימין נתניהו, ואתם נושאים אותו על גבכם. זה המצב האמיתי. נוסף על כל אלה, בלב משבר כלכלי, כנראה החמור בתולדותיה של מדינת ישראל, אולי החמור בתולדות העולם מאז 1929 – על כל זה – אנחנו מתבשרים על יוזמת סיפוח. ושימו לב, גם היוזמה הזאת יוצאת לדרך באופן שלומיאלי לחלוטין. מישהו יודע מה הולכים לספח, מתי הולכים לספח, בשביל מה הולכים לספח, מהם הסיכונים בסיפוח, איך מתמודדים איתם, וכמה זה הולך לעלות לנו? מישהו יודע את זה? האם בצעד כזה דרמטי, הכרעת הדור בין סיפוח הפלסטינים להיפרדות מהם, מישהו מציג לאזרחי ישראל יתרונות וחסרונות? מישהו שואל אותם: מה טוב לכם? מישהו מהרהר לרגע או מערער לרגע על העיתוי האומלל שבו אנחנו יוצאים לסיפוח? מה זה? זו הפקרות מוחלטת. אנחנו לא יכולים להסכים עם נעניין הזה. קודמי פה מעל הפודיום קרא לעם לצאת לרחובות. כל שנותר לי הוא להצטרף לקריאה הזאת. אני רוצה לומר לכם שבצד היציאה לרחובות, אנחנו נדרשים לשלושה דברים אמיתיים בשביל להתמודד מחר בבוקר עם משבר הקורונה ונגזרותיו: הדבר הראשון, כנסת ישראל צריכה לחוקק חוק עורף לניהול מצבי משבר, שיסדיר איך מתמודדים; הדבר השני, תוכנית כלכלית מקפת, שצריך לפרסם אותה, צריך להכריז עליה, שידע כל אזרח ואזרח מה צפוי לו, מה הוא עתיד לקבל מהמדינה ומה לא, מה נדרש ממנו, איזה שיתוף פעולה נדרש ממנו; הדבר השלישי, מנהיגות מעוררת אמון, מנהיגות שתוציא מהאזרחים היקרים שלנו את הרצון הטוב, את האחריות, את היוזמה, ותהפוך אותם למה שהם באמת: אזרחים מעולים של מדינת ישראל, שאפשר לסמוך עליהם, שצריך לסמוך עליהם; ואם לא נעשה את זה, אין ספק שהם יצאו לרחובות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא הוספתם רשימת דוברים? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> כן, כן. אמרתי. הינה, מגיע החלק הבא. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> 15 דקות, כן? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אני אגע קודם כול ברצון של הממשלה להשתמש באחד הכלים הכי מסווגים שמשתמש בהם שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל לטובת מניעת טרור, ולסכן את הכלי הזה בצורה שאני לא בטוח שהיא נחוצה. החשיפה של הכלי הזה לצדדים אזרחיים עלולה לפגוע בביטחון ישראל וביכולות של שירות הביטחון הכללי להילחם בטרור. לא פחות. זאת המשמעות של האירוע הזה, שמבחינת החשיבות שלו לעניין המלחמה שלנו בקורונה, הדעות חלוקות. יש דרכים אחרות, גם מבלי לסגור את המשק כולו – כפי שעשו כבר. ומסתבר, גם את זה עשו בצורה שלומיאלית. ויותר מזה, חברים, זו לא הפגיעה היחידה בביטחון ישראל. לא רק שלוקחים את הכלי הזה וחושפים אותו, ומסכנים את החשיפה שלו לגורמים אזרחיים. אנחנו רואים את הממשלה הזאת פעם אחר פעם פוגעת בביטחון. היום בבוקר ביקרה סיעת ישראל ביתנו, יחד עם חבר הכנסת אביגדור ליברמן, באתר שבוודאי יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון מכיר אותו, התיישבות ידועה ומוכרת – ח'אן אל-אחמר. ח'אן אל-אחמר, השם הזה אולי לא אומר הרבה לאנשים אחרים אבל מדובר בהשתלטות בלתי חוקית של פלסטינים על קרקעות ביהודה ושומרון. מדובר על השתלטות בלתי חוקית של אנשים שהגיעו למקום בשנים האחרונות, בונים מבנים בלתי חוקיים, משתלטים על עוד ועוד קרקעות, על שטח שהוא בשליטת ישראל. וממשלת ישראל הבינה שאין לה ברירה אלא צריך לפנות אותם. מי שהיה שר הביטחון בעבר, ליברמן, פעל על מנת לפנות אותם. עבר את כל הערכאות, כולל העתירות שהוגשו לבית המשפט הגבוה לצדק כדי לנסות למנוע את הפינוי הזה, ובג"ץ אישר אותו. באוקטובר 2018, הכוחות כבר היו ערוכים לפנות את ההשתלטות הבלתי-חוקית הפלסטינית הזאת על שטחים שבשליטת ישראל. ונחשו מה קרה 24 שעות לפני כן? רגע לפני שהכוחות יוצאים לשטח, מורה ראש הממשלה: תעצרו את הכוחות. אל תעשו את זה. וכמובן, הוא לא אמר שהוא לא יפנה את ההשתלטות הבלתי-חוקית הזאת. הוא אמר: אנחנו צריכים עוד להיערך קצת מדינית, ולנהל קצת משאים ומתנים, כי יש סכנה שבית הדין הבין-לאומי בהאג יפתח בחקירה נגדנו, אז בואו נדחה את הפינוי עד סוף 2018. וראו זה פלא, אנחנו נמצאים ב-1 ביולי 2020. ההתנחלות הבלתי-חוקית הזאת פורחת ומשגשגת, מתפתחת ומתרחבת – שום דבר לא פונה. אבל את הדגים המסריחים של בית הדין הבין-לאומי בהאג כבר קיבלנו, ונפתחה חקירה בלי קשר לעניין הזה. ואנחנו עושים את זה היום ב-1 ביולי, שאני לא יודע אם אתם יודעים מה היה אמור לקרות היום, אבל היום הייתה אמורה להיות חגיגה של החלת ריבונות על שטחי יהודה ושומרון, או לפחות על בקעת הירדן, או לפחות על מעלה אדומים, או גוש עציון, או אריאל. השתתף איתנו בביקור סגן ראש עיריית אריאל, שאלתי אותו אם היו חגיגות וזיקוקים באריאל אתמול – אז לא. לא היו חגיגות, ולא זיקוקים, זאת פשוט הייתה עוד הבטחה שתהיה ריבונות. אבל אין ריבונות, יש רמאות. גם שילמנו את המחיר המדיני, על שנה וחצי כמעט שראש הממשלה מסתובב ומפמפם בקמפיינים שלו ריבונות: החלת ריבונות פה והחלת ריבונות שם, וחשיבות, וקובע תאריך. שילמנו את המחיר המדיני, אבל ריבונות? אין. לא רק שלא החלנו ריבונות, קיבלנו השתלטות בלתי חוקית על קרקע. ואנחנו רואים פעם אחר פעם איך כל הסיסמאות האלה משרתות דבר אחד בלבד – את הקמפיינים של ראש הממשלה. אז יש קמפיין על ריבונות, אין שום בעיה, בקמפיין אפשר להגיד הכול. אפשר להגיד בקמפיין על ריבונות, ואפשר להגיד בקמפיין על מלחמה בחמאס, ואפשר להגיד מה שרוצים. בפועל, שוב אנחנו מגיעים אל השוקת שאליה הוליך אותנו, את מדינת ישראל, ראש הממשלה, ובשוקת הזו אין מים. ואנחנו רואים את זה בכל התחומים. ואנחנו רואים את הניהול הקלוקל, ואת המשבר הניהולי. אמרת, חבר הכנסת גולן, שאנחנו נמצאים במשבר הכלכלי אולי הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, ואולי העולם כולו. אני אומר לך: זה המשבר הכלכלי הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל. ואנחנו רק בפתחו. אנחנו רק בהתחלה של ההתחלה. ואני מסכים איתך שהמשבר הזה הוא גם עולמי. אבל יש משבר אחד גדול יותר מהמשבר הכלכלי, והוא המשבר הניהולי שאנחנו חווים כרגע, כי גם את המשבר הכלכלי הזה אפשר לנהל אחרת. וגם את המשבר הבריאותי הזה אפשר לנהל אחרת, וזה מתחיל מלנהל. וזה מתחיל מלעשות צוותים ניהוליים ולהוציא החלטות שהן החלטות, ולא כותרות לעיתונים. אז ראינו שהעיר טבריה, שהיא אחת הערים שנפגעו הכי קשה כי כמעט כל הפרנסה שלה מושתתת על תיירות, אחרי שמתחילים לאט-לאט לפתוח ולגייס ולהביא תיירות פנים – אז בשבוע שעבר יוצאות כותרות: התפרצות בטבריה. סוגרים את טבריה. כמובן שכל מי שהזמין בית מלון לאותו סוף-שבוע בטבריה ביטל. כמובן שבתי המלון והמסעדות, וכל מי שנערך, את הכסף כבר הפסיד. וראו זה פלא, אחרי שעשו את כל הטררם ואת כל הבלגן, מתחילים לבדוק. מה גילו בסוף? שיש משפחה אחת ברחוב אחד בטבריה ששם יש בעיה. כל שאר אלה שסימנו אותם כאילו הם מטבריה, בכלל היו מהיישובים הסמוכים. ובסוף לקחו שלושה רחובות, ושם עשו הגבלות כאלה או אחרות. אבל הנזק נגרם. ומספרים לנו שפתחו את המשק. ומספרים לנו שהכול עובד. אני אתמול קיימתי ישיבת זום עם מפעילי הקייטנות. לא יודע אם אתם יודעים, ב-1 ביולי, חוץ מזה שהייתה אמורה לחול הריבונות על שטחי יהודה ושומרון, גם מתחיל החופש הגדול. הילדים מסיימים את המסגרות הלימודים שלהם. אני מזכיר לכם שהבטיחו לנו שבית הספר ימשיך עוד תשעה ימים. אבל גם זאת הייתה כותרת של הממשלה שלא קרתה. זו עוד דוגמה, ההתנהלות החינוכית במשבר הניהולי שאנחנו נמצאים בו. אומרים לאנשים: תפתחו את הקייטנות. אבל להוציא רישיון לקייטנה, כשנתתם את האישור רק עכשיו, לוקח שבועות ארוכים. איך הם יוציאו רישיון תוך ארבעה-חמישה ימים? אז במקום לבוא עם תוכנית ולהגיד למפעילי הקייטנות: מי שהיה לו רישיון עסק בשנה שעברה, אנחנו נותנים לו רישיון עסק באופן אוטומטי, וניתן לכם רישיון עסק על פי תצהיר, וניתן הקלות כאלה ואחרות – שולפים מהמותן סיפורים. ומפעילי הקייטנות גם הם עומדים כעניים בפתח, ומתחננים בפני הממשלה: תנו לנו תוכנית, תגידו לנו איך לעבוד – כלום; ואותו דבר עם אולמות האירועים; ואותו דבר עם המשחקיות של הילדים, כי זה בסדר שתיקחו את הילדים שלכם להתגלש במגלשה העירונית שלא עוברת שום חיטוי ושום ניקוי ושום דבר. אבל אם תלכו למשחקייה, שבעל המשחקייה ידאג לשמור על מרווחים, ויהיה שם כל הזמן, וידאג לנקות – זה לא. אז פטרתם אותם מארנונה עד 31 במאי. ומה קורה בכל העסקים האלה שסגורים, אדוני ראש הממשלה ואדוני שר האוצר ואדוני שר הפנים, שעדיין סגורים ולא יכולים לפעול? מאיפה הם ישלמו לכם את הארנונה? מאיפה הם ישלמו לכם את המיסים? אבל בחקיקת מיסים עשיתם דבר אחד: החזר מס לראש הממשלה עשר שנים אחורה. לזה אתם מוצאים את הזמן לקיים דיונים בוועדת הכספים. אבל למצוא את הפתרונות לאלה שאין להם – שם אתם לא מצליחים. וחמור מכך, אנחנו נמצאים כבר עוד מעט ארבעה חודשים בתוך המשבר הזה. בענף התיירות המשבר התחיל בפברואר. הסיפורים של הקורונה שמשתוללת בעולם, אנחנו מכירים אותם מנובמבר. עד לרגע זה אין לממשלת ישראל תוכנית עבודה. אין לממשלת ישראל תרחיש ייחוס שאומר איך העסק הזה הולך להיראות. אין כיוון. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> – – – 34 שרי ממשלה – קשה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לזה הייתה תוכנית. אגב, פנתה חברת הכנסת מלינובסקי למזכיר הממשלה שיגיד לנו מי אחראי על מה עכשיו, כי אתה רוצה לפנות בנושא מסוים לשר. היה לי דיון בוועדה לקידום מעמד האישה, ודיברנו על הצורך בהחלת החובה של סעיף 9 בחוק הטרדה מינית בתקנות על קבוצות ואגודות הספורט – הדרכות, כדי שיהיו חייבים בהדרכות למניעת הטרדה מינית. אמרנו גם: יש הנושא של תנועות הנוער, ששם בתקנות התמיכות מחייבים אותם, אז מי אחראי על תנועות הנוער? ומתחיל ויכוח בוועדה, מי אחראי על תנועות הנוער, איזה שר. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> השלמה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שר החינוך, השר להשכלה גבוהה – אף אחד לא ידע לתת את התשובה. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> נא לדייק. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> פנתה חברת הכנסת מלינובסקי למזכיר הממשלה: תגיד לנו מי אחראי על מה. הוא לא מצליח לאתר את עצמו בבלגן, והרי בשביל מה צריך תוכנית? גם ככה את כל מה שאנחנו אומרים שנעשה לא נעשה, וכל מה שאנחנו מספרים שיקרה לא קורה. הרי הכול זה רק בשביל ההודעה לעיתונות, ה"פוש" באתרי האינטרנט והכותרת של 20:00. אין תוכנית עבודה. גם כשאתה עולה למגרש למשחק כדורגל, קבוצת כדורגל עולה למגרש, יש לה קרב מול הקבוצה הכי חזקה בליגה, היא מכינה איזושהי תוכנית משחק. היא יודעת שבמשחק יהיו הפתעות, והתוכנית הזאת היא עם בסיס לשינויים, אבל יש איזושהי תוכנית. אין תוכנית, אין כיוון. אף אחד לא יודע מה הוא עושה או מה הוא רוצה לעשות. ככה זה נראה. אז יש הצעות חוק, ולוקחים את אחד הכלים המרכזיים שמאפשר לשירות הביטחון הכללי להילחם בטרור וזורקים אותו ומסכנים אותו, ושמים אותו בפני חשיפה אזרחית, בתוך ים הברדק שבתוך הממשלה, בין המשרדים, בינם לבין עצמם. ולכן, חברים, אנחנו נתנגד להצעת החוק הזו. עד כאן דבריי. אנחנו מושכים את רשימת הדוברים, כל הסיעות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת פורר, אתה מדבר בשם כל הסיעות? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, סיעות האופוזיציה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> הבנתי. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אפשר להצביע, גברתי? גברתי היושבת-ראש, אפשר להצביע? משכתי את כל ההסתייגויות. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> את רוצה לדבר? בבקשה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בקשת דיבור, חמש דקות. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. חבריי וחברותי חברות הכנסת, החוק שאנחנו מתבקשות ומתבקשים להצביע עליו אומר שהשירות החשאי של מדינת ישראל יעקוב אחרי אזרחיות ואזרחים. אולי כדאי שאגיד את זה שוב: השירות החשאי יעקוב אחרי אזרחיות ואזרחים. אזרחיות ואזרחים מן השורה, לא חשודות וחשודים, לא שסרחו, לא שפשעו. סתם ציבור, אזרחיות ואזרחים. השירות החשאי יעקוב אחריהם. מה אגיד לכם, זה לא דבר שקורה במדינה דמוקרטית. פשוט לא דבר שקורה במדינה דמוקרטית. אלא שלמרות ההבטחה הגדולה של בני גנץ וגבי אשכנזי, שהם נכנסים לממשלה הזו בשביל להגן על הדמוקרטיה, העובדות הן שכל יום שעובר נתניהו מצליח להפוך את מדינת ישראל לפחות ופחות דמוקרטית. לדוגמה, הוא מעביר בחוק מעקב של השירות החשאי אחרי אזרחיות ואזרחים; או חוק שיבוא אחר כך, שאפשר להכריז על כל אזור במדינה אזור מוגבל, ולהאריך את ההכרזה הזאת בלי הגבלת זמן. לסגור שם לאנשים את העסקים, לסגור את האנשים, למוטט להם את החיים. ושימו לב, חברות וחברים, שבדרך כלל האזורים שיידרשו לסגר הזה הם דווקא האזורים היותר-מוחלשים של מדינת ישראל, אלה שכבר שנים נתניהו מזניח אותם ומפקיר אותם ומאפשר להם להפוך להיות קינים של נחשלות ושל קושי. אז עכשיו הופכים אותם להיות גם פוטנציאל לאזורים מוגבלים. או למשל חוק אחר, שתכף נתבקש להצביע עליו, להשתמש בתירוץ הקורונה כדי למנוע מאסירים את הזכות הבסיסית לעמוד לפני שופטת או שופט להארכת מעצר. הם יצטרכו להסתפק בהתוועדות חזותית בווידיאו. מה לעשות? לא כולם כאלה מצטיינות ומצטיינים בתחום הטלוויזיה כמו מר נתניהו. לא כולם לקחו שיעורי משחק ויודעים איך לשכנע את הציבור – במקרה הספציפי, את השופטת או השופט הם יצטרכו לשכנע במה שיש להם להגיד. כל יום פחות ופחות דמוקרטיה. החירום הזה משרת את נתניהו על הצד הטוב ביותר, ולכן הוא הכניס את כולנו לסגר אחד גדול גדול גדול, משום שהקורונה, ו-10,000 מתים, ואוי ואבוי, והמשבר. כולנו היו צייתניות וצייתנים ונכנסו לסגר והיינו ממושמעות וממושמעים חבל על הזמן. ואנחנו משלמות ומשלמים את המחיר הכלכלי הגדול מאוד והקשה של הסגר. אבל אז נתניהו קיבל מבני גנץ וגבי אשכנזי במתנה ממשלה, ואז הוא כבר לא צריך סגר, ואז הוא אומר לכולנו: תעשו חיים, ביי. ועכשיו אזרחיות ואזרחי ישראל משלמים גם את המחיר הכלכלי הנורא, האבטלה והמצוקה, וגם את מחיר התפשטות המחלה. ונתניהו? מסדר לעצמו מיליון ש"ח ומסדר לעצמו מעקבי שב"כ. מה אני אגיד לכם, חברות וחברים? לא מושלמת הדמוקרטיה, אבל עוד לא מצאנו שיטה טובה ממנה, ומה שברור הוא שהשיטה שנתניהו לוקח אותנו אליה מסוכנת ורעה מאוד לכולנו. מאוד מסוכנת ורעה לכולנו. לכן, וגם בגלל שזה פשוט פסול שהשירות החשאי יעקוב אחרי אזרחיות ואזרחים, אני מפצירה בקואליציה הזו להתעשת ולהצביע נגד. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, חברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת צבי האוזר יסכם. בבקשה. << דובר >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> גברתי היושבת-ראש. יש שר? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> יש שר – השר רפי פרץ. הכול בסדר. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> שלום לך, אדוני. חבר הכנסת אבידר כאן? גברתי היושבת-ראש, לפני כמה שבועות במקום זה הקדשתי כמה דקות, עד שחברינו נכנסו לאולם – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו חוזרים לסן רמו? << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> – – לוועידת סן רמו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> הופה. התגעגענו. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אבל הערב הזה אני אפתח את דבריי באשר למגפת הקורונה דווקא באירוע אחר – בהסכם סייקס-פיקו, שנחתם, למיטב זיכרוני, כארבע שנים לפני סן רמו. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> על המשפט הראשון סן רמו? << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> לא, הפעם סייקס-פיקו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו בפרק אחר בהיסטוריה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> ואני אסביר לך מדוע. כי סייקס-פיקו, אני בטוח שכולכם יודעים, הוא הסכם על שם שני אנשים שהגיעו להבנה כיצד לחלק את ההשפעה במזרח התיכון. אחד בריטי, סר מרק סייקס ואחד צרפתי, שארל פרנסואה ז'ורז' פיקו. והם דנו באותם אינטרסים – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> באיזו שנה זה היה? << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> 1916. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אם אני לא טועה, במאי. ב-16 במאי 1916. יושבים שני האנשים האלה ובעצם מנסים לחלק את האינטרסים העתידיים באימפריה העות'מאנית המתמוטטת. המתקפלת. כאשר מה שמעניין, בעצם, זה הנפט. אלי, חיפשתיך. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הדיקטטורה סגרה לי את הדלת. אני מתנצל. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אני רציתי שנחליף קצת מילים על סייקס-פיקו, ואני אגיד לך למה. זה לא ככה סתם בשביל פיליבסטר, למשוך את הזמן, חלילה, אלא יש פה פואנטה. אבל יש לנו זמן, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אבל הוא לא מקשיב. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אלי, אלי, תקשיב. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת אלי אבידר, חיכו לך. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> ומה עניין את אותם אדונים נכבדים באשר לשטחים הרחוקים מצרפת ומאנגליה, שטחים שלא היו שם אולי מאז מסעות הצלב? מה שעניין אותם בלבנט או במזרח התיכון זה קודם כול הנפט באיראן ובעיראק. אחרי זה, מה שעניין אותם, חבר הכנסת אבידר, זאת תעלת סואץ. יצא לך להיות בתעלת סואץ? << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני יצאתי ב-67'. תמשיך לדבר עד מתי, עד שיבואו כולם? ו << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אט-אט. התצוגה מתמלאת לי. הדברים הם, הייתי אומר, מעניינים בסך הכול את חברינו. אתה יודע, בנושאים ההיסטוריים, מעת לעת כדאי לעשות אתנחתא, וקצת להבין מאין באנו כדי שנדע לאן אנחנו הולכים. מה שעניין, לצד הנפט מאיראן ומעיראק – תעלת סואץ כעורק כלכלי. בעצם חיבור מהים התיכון בדרך להודו, קיצור הדרך להודו; אינטרסים נוצריים בלבנט – בעיקר את הצרפתים הדבר עניין; המיעוט הנוצרי במזרח התיכון; הקתולים שהחזיקו כאן בנכסים; המרונים, בעצם אותם נוצרים בני המקום שהם צאצאים של אותם אלה שהתנצרו כאן בתקופת הצלבנים. ומדוע אני מתעכב בערב זה על סייקס-פיקו – אדוני היושב-ראש, שלום לך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אתה תמיד מתעכב על דברים היסטוריים מהסוג זה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אני אספר לך למה זה קשור, כי אנחנו מדברים על מגפת הקורונה, ואני לא יודע אם אתה יודע – אני חושב שאתה בקי היטב בהיסטוריה של המקום – אבל מרק סייקס, שעל שמו הסכם סייקס-פיקו, אחרי שהוא חתם על ההסכם ב-1916, שנתיים אחרי זה, בפברואר 1918 – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> צביקה, אני חשבתי שאתה יודע את זה בעל פה. מה אתה מסתכל בדף? << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> לא זכרתי אם זה ב-15 או ב-16. ב-16 בפברואר מארק סייקס נכנס לחדרו במסגרת דיונים של ועידת השלום בפריז – פרש לחדרו ונפטר. אגב, מרק סייקס נפטר בגיל 39. אדוני היושב-ראש, אתה יודע ממה הוא נפטר? מהשפעת הספרדית. אותה מגפה שעשתה שמות בעולם עשתה שמות גם במקום הזה. וסר מרק סייקס, רק בגיל 39, הוא היה אחד האנשים בממסד של בריטניה הגדולה, מהמומחים הגדולים לאימפריה העות'מאנית. הוא אישית ביקר ברוב האזורים של האימפריה העות'מאנית. היה בעצם המומחה מספר אחת של הבריטים לאזור, נפל חלל בשל מגפת השפעת הספרדית. עוד דבר שצריך לזכור לזכותו, וכאן, בארץ הזאת, כנראה שרבים לא יודעים, זה המאבק בתוך המערכת הבריטית מי יהיה הנמל המרכזי, נמל הבית במזרח התיכון שיובילו ממנו לכיוון עיראק. קיצ'נר רצה שהנמל יהיה באלכסנדרטה וסייקס רצה שהנמל יהיה בחיפה – עד אז, מפרץ די זניח. אומנם כשהקיסר הגרמני הגיע הניחו שם את המזח – מי שמכיר את המושבה הגרמנית – לרגל ביקורו של הקיסר. נדמה לי שב-1898 עשו שם איזה מזח, נכון, אבל סייקס הוא זה שקבע נמל אסטרטגי בחיפה, כמו שאנחנו רואים היום שמעצמות כאלה ואחרות, למשל בסוריה, קובעות נמלים אסטרטגיים כתפיסה אסטרטגית. סייקס עצמו, הוא שם את חיפה על המפה. יכול להיות, אגב, אדוני היושב-ראש, שהוא שם את חיפה על המפה, כי – אם אנחנו קוראים בספרו של בנימין זאב הרצל אלטנוילנד אנחנו רואים איך הרצל שם את חיפה כעיר נמל בין-לאומית, כמרכז. אולי, את זה אני אינני מכיר, אולי נחקור פעם – אמצא לי את הזמן לקרוא אם יש קשר בין חזונו של הרצל באלטנוילנד לבין התעקשותו של סייקס לקבע את חיפה כנמל – מה שבעצם שינה את גורלה של העיר עד עצם היום הזה. אותו סייקס נפטר, מת, מהשפעת הספרדית, מגפה איומה ונוראה. נדמה לי שעד המגפה הנוכחית, הקורונה, זאת אותה מגפה שמהלכת עלינו אימים. וכשהיא פרצה, מגפת הקורונה, יש עדיין סוג של זיכרון היסטורי, כי זה לא היה מזמן – לפני כ-100 שנים. אולי הדברים האלה באים בגלים. אנחנו היום צריכים להיערך להתמודדות עם מגפת הקורונה בשים לב לעובדה שהדברים האלה הם בלתי נשלטים, בלתי ידועים. לא ברור – אגב, גם לאותה שפעת ספרדית היו כמה גלים. בגל הראשון היה מספר מצומצם של מתים, כי המגפה הייתה אגרסיבית, אגב, אבל איך שנדבקו – נפטרו, לכן לא הצליחו להדביק. אנשים שחלו מייד נפלו למשכב ורובם, או באחוזים יחסית ניכרים, נפטרו. ואילו הגל השני של השפעת הספרדית היה מין שפעת קלה, שלא היו בה אחוזי תמותה רבים, אבל ההידבקות הייתה המונית, ומיליונים על מיליונים נדבקו. לכן זה הגיע למספרים – אם אני לא טועה, למעלה מחמישים מיליון בני אדם בסופו של יום נפטרו מאותה מגפה. כמו שאמרתי, מדוע אני מזכיר אותה? כי נודע לי לאחרונה שסר מרק סייקס, גם הוא נפטר מאותה שפעת. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת האוזר, אני מציע, אולי, שנמסד את העניין. תעשה סדרת הרצאות סדורה ובכל פעם שתידרש לסכם נוכל ללמוד עוד פרק. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> כן, אני אשמח, לחברי הכנסת המקדימים. אתה יודע, זה טבעה של מליאה – שיש דיונים ארוכים. לעיתים האופוזיציה מחליטה שזהו, עד כאן, מקצרת את סדר-היום, ואז צריך לקרוא לכולם להתאסף, להתכנס ולקבל את אותה הכרעה. אז, אדוני היושב-ראש, אני אשמח מעת לעת לתת בצורה סדורה דברים הקשורים לסדר-היום, אך בפרספקטיבה היסטורית כזאת או אחרת. חברים, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020, שיזמה הממשלה. המנגנון המוצע בהצעת החוק מאפשר לממשלה להסמיך את השב"כ לעבד מידע טכנולוגי ממכשירי טלפון ניידים של מי שאובחנו כחולים בנגיף הקורונה ושל מי שבא עימם במגע ב-14 הימים שקדמו לאבחונם כחולים. כל זאת, אדוני היושב-ראש, כדי שניתן יהיה להורות לאותם אנשים שבאו במגע קרוב עם חולי הקורונה בתקופת הדגירה של הנגיף להיכנס לבידוד מחשש שנדבקו בנגיף, על מנת לסייע בצמצום התפשטותו המהירה של הנגיף, המהווה סכנה אמיתית לציבור אזרחי ותושבי המדינה. הזכרנו כאן את אותה מגפה לפני 102 שנה. אנחנו מבינים בלקחים ההיסטוריים מה זאת אומרת מגפה. עצם הסמכתו של שירות הביטחון הכללי לקחת חלק במאמץ הלאומי בהתמודדות עם הנגיף באמצעות הפעלת האמצעים הטכנולוגיים שלו עוגנה, אדוני היושב-ראש, לראשונה בתקנות שעת חירום שהותקנו בממשלה באמצע חודש מרץ השנה. לאחר מכן עוגנה ההסמכה בהחלטת ממשלה להוסיף תפקיד לשב"כ לפי הוראות חוק השב"כ, שאושרה על ידי ועדת הכנסת לענייני השירות, היא ועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון – לאותו סעיף שיורי בחוק השב"כ. נגד המנגנון שעוגן בתקנות שעת החירום ולאחר מכן אותו מנגנון שעוגן בהחלטת הממשלה – שכאמור אושרה על ידי ועדת הכנסת לענייני השירות – הוגשו לא פחות מארבע עתירות לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון נתן פסק דין בעתירות אלה בסוף חודש אפריל, והוא קבע כי לא ניתן להמשיך ולהפעיל את אמצעי השב"כ בהחלטת ממשלה. אם המדינה, הממשלה, מעוניינת להמשיך ולהסתייע באמצעים המצויים בידי השב"כ – הווי אומר, להעמיד את האמצעים האלה לרשות משרד הבריאות, הייתי אומר, לטובת האזרחים, ולא כנגד אזרחים כפי שהוזכר כאן – הרי שעליה, על הממשלה, לפעול לעיגון הסמכה זו בחקיקה ראשית. עוד קבע בית המשפט, כי אם אכן יותנע הליך חקיקה לשם עיגון המנגנון בחקיקה ראשית, ניתן יהיה להאריך את תוקפה של החלטת הממשלה בפרק זמן קצר, שלא יעלה על שבועות ספורים, כדי לאפשר את השלמת תהליך החקיקה. בעקבות פסק הדין, חבריי, החלטת הממשלה הוארכה באישור ועדת הכנסת לענייני השירות, בשל כוונתה של הממשלה, כפי שעודכנו, לקדם הצעת חוק בנושא. בסוף חודש מאי, עדיין בעיצומה של מגפת הקורונה, אבל כשהדברים התחילו להתבהר, וכאשר נדמה היה שבלימת המגפה עולה בהצלחה, צומצם המנגנון שעוגן בהחלטת הממשלה, כך שניתן היה להפעיל את האמצעים של השב"כ רק במקרים פרטניים וייחודיים שבהם לא ניתן היה להשלים את איתור האנשים שבאו במגע קרוב עם חולה באמצעות חקירה אפידמיולוגית המתבצעת על ידי משרד הבריאות. בתחילת חודש יוני החליטה הממשלה שלא לקדם הצעת חוק בנושא; להשהות את הדברים, לבלום. בעצם באותו מועד פקעה לגמרי ההסמכה, והשימוש באמצעי השב"כ הופסק כליל. זה היה באותם ימים כאשר מספר החולים החדשים היומיים היה, הייתי מגדיר זאת, מזערי. בסך הכול עמדה הסמכת השב"כ בתוקפה מאמצע חודש מרץ ועד תחילת חודש יוני – סדר גודל של כחודשיים וחצי. כעת, אדוני היושב-ראש, בשל העלייה המחודשת, והמהירה, הייתי אומר, בנתוני התחלואה וההתפשטות הנרחבת של הנגיף – אנחנו ראינו רק היום, נדמה לי, סדר גודל של למעלה מ-700 נדבקים חדשים. העלייה, כמו שציינתי בתחילת הדיון כאן, היא לא רק בשל העלייה המשמעותית במספר הבדיקות אלא גם האחוז של אותם אנשים, הנדבקים, האחוז מבין אלה שנבדקו קפץ בצורה משמעותית. אם היינו לפני כמה שבועות בסדר גודל ש-0.3% מהאנשים שנבדקו שנמצאו כנדבקים או כנשאי המחלה, הרי שהיום זה מגיע לאזור ה-4%. זו קפיצה משמעותית, אמיתית. יש פה מגמה ברורה, זו לא איזושהי טעות רגעית או משהו כזה. ואכן, כפי שידוע לכול, הממשלה חזרה על בקשתה לעגן את המנגנון בחוק, והניחה ביום רביעי האחרון את הצעת החוק. זה היה ב-24 ביוני 2020. נוסח ההצעה שאושר בקריאה ראשונה כולל מנגנון של הוראת שעה לשלושה חודשים, שבמהלכם לא תוקנה לשב"כ סמכות באופן אוטומטי, אלא יהיה מעין מתג הפעלה – אני אגדיר זאת כך. הממשלה תהיה רשאית להכריז על הסמכת השב"כ להפעיל את האמצעים שלו לסיוע בחקירות אפידמיולוגיות באחד משני מצבים: 1. אם הממשלה שוכנעה כי בשל חשש ממשי להתפשטות רחבת היקף של המחלה קיים צורך מיידי וממשי בהסתייעות בשב"כ; זאת אומרת, זוהי אזעקת אמת, וצריך להשתמש בכלי. 2. המצב השני, המתג השני, היותר-מתון, הוא שאם הממשלה שוכנעה כי בשל חשש להתפשטות של המחלה קיים צורך בהסתייעות בשב"כ במקרים פרטניים וייחודיים בלבד, שבהם לא ניתן להשלים זיהוי אנשים שבאו במגע קרוב עם החולה באמצעות חקירה אפידמיולוגית בשיטות אחרות; זאת אומרת, המתג היותר-מתון מסתמך בעיקר על חקירות אפידמיולוגיות, ואם אי-אפשר לאתר באמצעות החקירה את אותם מגעים, את אותם אנשים שבאו במגע ויש חשש שהם נדבקו ויש חשש שאלה שנדבקו ימשיכו להדביק – אזי יפעילו את אותו כלי שב"כ, כאשר מה שעומד לנגד עינינו, המטרה, היא קטיעת שרשרת ההידבקות; סכנת חיים והצלת חיים, ולחלופין, הימנעות ככל האפשר מאמצעים דרסטיים, דרמטיים, של סגרים – דברים או אמצעים שפוגעים במשקי הבית, פוגעים במשק ובכל מחיר איננו רוצים להגיע לשם. בהצעת החוק כפי שעברה בקריאה ראשונה נקבעו גם מנגנוני פיקוח ובקרה, כולל מגבלות על טיפול וחשיפה למידע במשרד הבריאות ובשב"כ; דיווחים ליועץ המשפטי לממשלה ולכנסת ועוד דברים. תוכלו לעיין בכך בכתובים. אני רוצה להזכיר כאן כי הוועדה קיימה בעבר כמה דיונים בנושא, ואולם לאור העובדה כי הסמכת השב"כ איננה דבר שבשגרה, סברה הוועדה כי יש לקדם בשלב זה, כהסדר זמני, מתכונת מסוימת – הייתי אומר, אולי מוגבלת – להפעלת השירות. מחד גיסא, היא מעניקה את האפשרות למשרד הבריאות להסתייע בשירות בהינתן חשש לאובדן שליטה; זאת הנחת העבודה וזה לאור נתוני התחלואה הנוכחיים, כפי שאנחנו רואים בימים אלה. מאידך גיסא, זה אותו הסדר זמני, הסדר ביניים, שאני חושב – ניסיתי לחשוב עליו ואני חושב שהוא ההסדר הראוי ביותר במצב האי-וודאות עכשיו, של ימים אלה, של שבועות ספורים אלה. האופציה המקבילה, מאידך גיסא, תאפשר לנו לוועדה להותיר חלק מהצעת החוק להמשך דיון מעמיק בוועדה, כפי שראוי שיהיה, וכפי שמתחייב משאלת הסמכת שירות הביטחון למשימה זו בחקיקה ראשית. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> – – – התקבלת לליכוד, הכול בסדר. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> משכך, הוועדה החליטה ברוב קולות לאשר את ההצעה לקריאה שנייה ושלישית בכמה שינויים ביחס לנוסח שאושר בקריאה ראשונה, שינויים שנועדו כולם לצמצם את היקף השימוש באמצעי של השב"כ. כן, הדברים האלה צריכים להידון במשורה, ברגישות, בשום שכל. אלה האמצעים שבעצם צמצמו את ההצעה המקורית. 1. הוועדה הציעה למליאת הכנסת לפצל מהצעת החוק את הסעיף שבו מעוגנת החלופה הראשונה להכרזת הממשלה על הסמכת השב"כ – החלופה הנרחבת של התפשטות רחבת היקף. את זה אנחנו לא מאשרים הערב. 2. עוד החליטה הוועדה לפצל מספר מצומצם של סעיפים נקודתיים. כל הסעיפים שפוצלו יידונו בוועדה בנחת רוח וללא לחצי צוק העיתים, בזמן הקרוב, בשבועות הקרובים. 3. לצד זאת, הוועדה החליטה להוסיף להצעת החוק חלופת ביניים, שלפיה הממשלה תהיה רשאית להכריז על הסמכת השב"כ בשני מצבים נוספים: לצד החלופה המצומצמת של מקרים פרטניים וייחודיים וכן אם ביום מסוים או ביום שקדם לו עלה מספר החולים המאומתים על 200. זה קריטריון אובייקטיבי, ברור. במקרה כזה יחליט נציג משרד הבריאות על ביצוע חקירה אפידמיולוגית לגבי 200 חולים ועל ביצוע חקירה אפידמיולוגית או על הסתייעות בשב"כ, לפי שיקול דעתו, ליתר החולים. המנגנון השני: אם יתקיימו נסיבות חריגות נוספות, דברים שאנחנו לא מצליחים לצפות עכשיו, הם יוכלו להתווסף כתוספת לחוק – יהיו מנויים בתוספת לחוק – יקבלו אישור של הוועדה ואתם תוכלו לעיין בהם כפי שאותו מנגנון מוסדר בהצעה שמונחת לפניכם. חבריי חברי הכנסת, אנחנו מבינים שההכרעה כאן היא הכרעה זמנית, שמאזנת בין אינטרסים ציבוריים כפי שהזכרתי אותם: מצד אחד, בראש ובראשונה חפצי חיים אנחנו, הזכות לחיים היא זו שמובילה אותנו. לאחר מכן, אנחנו רואים את פגיעת המשק, פגיעה במשקי הבית, אנחנו נעשה כל דבר כדי למנוע את הפגיעה במשקי הבית. ולצד זה, ובשים לב לדברים האלה, אנחנו נעמוד על אותם עקרונות ראויים וחשובים של הזכות לפרטיות ושל חירויות הפרט, ואנחנו חייבים במקרה המורכב, חסר התקדים הזה – כמו שאמרתי, הפעם האחרונה שהאנושות התמודדה בסדר גודל דומה הייתה לפני 100 שנה – לעשות את הדברים במתינות אך בנחרצות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת האוזר. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת על מנת שנוכל לעבור להצבעה. לשבת כל אחד במקומו. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020. להצעה הזו הוגשו הסתייגויות. להלן שמות חברי הכנסת על פי הקבוצות. קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם: חברי הכנסת יאיר לפיד, משה יעלון, מאיר כהן, עפר שלח, אורנה ברביבאי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, מיקי לוי, ע'דיר כמאל מריח, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, אורלי פרומן, אנדרי קוז'ינוב ועידן רול; קבוצת סיעת ישראל ביתנו: חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין, חמד עמאר ואלכס קושניר; קבוצת סיעת מרצ: חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג ויאיר גולן; קבוצת סיעת הרשימה המשותפת: חברי הכנסת איימן עודה, אנטאנס שחאדה, אחמד טיבי, מחמוד עבאס, עאידה תומא סלימאן, ווליד טאהא, עופר כסיף, היבה יזבק, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין, סעיד אלחרומי, ג'אבר עסאקלה, סמי אבו שחאדה, סונדוס סאלח ואימאן ח'טיב יאסין. בנוסף, חברת הכנסת שרן השכל, חבר הכנסת יוסף טייב וחבר הכנסת האוזר – נמצא כאן או עלה למקומו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עלה למעלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> עלה למעלה. אז חברת הכנסת השכל וחבר הכנסת טייב, אני מבין שאני מתבקש להוסיף את שמכם בעד סעיפי החוק ובעד החוק, ונגד ההסתייגויות, אלא אם כן תאמרו לי אחרת באיזשהו שלב במהלך ההצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אכן כך, אני מבין. אם כך, חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על החוק בקריאה השנייה. ההסתייגות מס' 1 לשם החוק הוסרה. נכון, חבר הכנסת כהן? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לפיכך, אנחנו נעבור להצבעה על שם החוק, כנוסח הוועדה, כמובן. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד שם החוק – 54 נגד – 31 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כך, בעד – 54, בצירוף שני הקולות של חברי הכנסת השכל וטייב – 56, נגד – 31, אין נמנעים. לפיכך, שם החוק אושר בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. לסעיף 1, הסתייגות של קבוצות יש עתיד והרשימה המשותפת, הסתייגות מס' 2. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 37, נגד – 50, אין נמנעים. לפיכך, ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 3, של קבוצת ישראל ביתנו וקבוצת יש עתיד-תל"ם. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו וקבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 32, נגד – 52, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אם כך, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 1, ואנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 18 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 49 נגד – 37 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 51, נגד – 37, אין נמנעים. לפיכך, סעיף 1 התקבל בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2. הסתייגות מס' 4, של קבוצות מרצ, יש עתיד-תל"ם והרשימה המשותפת. הצבעה על ההסתייגות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו לא קיבלנו את הפונץ'-בננה עם ההסתייגויות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אז אני אעצור עד שזה יגיע אליכם, אין בעיה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 35, נגד – 52, אין נמנעים. אתם צודקים. אני עוצר את ההצבעה ואנחנו נמתין שהחומר יגיע אליכם. צודקים. הסתייגות מס' 4 לא התקבלה. הסתייגויות מס' 5 ו-6 הוסרו, ואנחנו תכף נצביע על הסתייגות מס' 7. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אף אחד לא מזלזל. החומר לא הגיע. טעות, קורה. אנחנו מייד עוצרים, חברת הכנסת מלינובסקי. אין מקום לאמירות האלה. ואני מבקש כבר שיועלה ליציע כמובן גם יתרת החומר הרלוונטי להצבעות הבאות, על מנת שלא נימצא במצב הזה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> פה יש לנו הכול – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אצלכם יש? יופי. אז הינה, מגיע החומר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> טוב, רבותיי, קיבלתם את החומר? חבר הכנסת פורר, הכול בסדר? תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 7, של חבר הכנסת טופורובסקי, הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של חבר הכנסת בועז טופורובסקי לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כך, 35 בעד, 52 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה. לפיכך, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 2, ואנחנו עוברים להצבעה על סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 21 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 48 נגד – 37 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 50, נגד – 37, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיף 2 התקבל כנוסח הוועדה. רבותיי לא להפריע באמצע ההצבעה. לא להפריע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 3. הסתייגויות 8–14 הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 15, של קבוצות מרצ, יש עתיד-תל"ם והרשימה המשותפת. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כך, 34 בעד, 52 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. לפיכך הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 3, וכמו כן הוסרו גם ההסתייגויות שהוגשו לסעיף 4. לפיכך, אנחנו יכולים להצביע על סעיפים 3 ו-4, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 37 נמנעים – אין סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 53, נגד – 37, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 3 ו-4 התקבלו כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 5. הסתייגויות 18–25 הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 26, של קבוצות מרצ, יש עתיד-תל"ם והרשימה המשותפת. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 51 נמנעים – 1 ההסתייגות (26) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 33, נגד – 53, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. לפיכך הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 5, ואנחנו מצביעים על סעיף 5, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 53 בעד, 36 נגד, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיף 5 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 6. הסתייגות מס' 27, של קבוצות ישראל ביתנו ויש עתיד-תל"ם. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות– 32 נגד – 50 נמנעים – 1 ההסתייגות (27) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו וקבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 32, נגד – 52, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 28, של קבוצות מרצ, יש עתיד-תל"ם והרשימה המשותפת. הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות– 33 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 33, נגד – 53, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. בכך הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 6. גם ההסתייגויות לסעיף 7 הוסרו. לפיכך אנחנו מצביעים על סעיפים 6–7, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 28 בעד סעיפים 6–7, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 38 נמנעים – אין סעיפים 6–7, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 52, נגד – 8, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 6–7 התקבלו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 8. הסתייגויות 31–32 הוסרו. על כן אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 33, של קבוצות מרצ, יש עתיד-תל"ם והרשימה המשותפת. הצבעה על הסתייגות. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 34, נגד – 52, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה. בכך הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 8, ואנחנו עוברים להצבעה על סעיף 8, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 30 בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 53, נגד – 36, אין נמנעים. אני אומר לפרוטוקול שחבר הכנסת עודה הצביע בטעות בעד, אבל התכוון להצביע נגד. אנחנו כמובן לא משנים את תוצאות ההצבעה, שהן 53 בעד, 36 נגד, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיף 8 התקבל בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 9. הסתייגות 34 הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 35. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (35) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 33, נגד – 52, אין נמנעים. לפיכך ההסתייגות לא התקבלה. לפיכך הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 9. נוסף על כך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 10, לסעיף 11 אין הסתייגויות, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 12, וכל ההסתייגויות לסעיף 13 אף הן הוסרו. גם ההסתייגויות לסעיף 14 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 9–14, כולל 14, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד סעיפים 9–14, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 38 נמנעים – אין סעיפים 9–14, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 52 בעד, 38 נגד, אין נמנעים. לפיכך סעיפים 9–14 התקבלו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. אני עובר להסתייגויות לסעיף 15. הסתייגויות 47–48 הוסרו. הסתייגות מס' 49, של חבר הכנסת טופורובסקי. הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות (49) של חבר הכנסת בועז טופורובסקי לסעיף 15 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 33 בעד, 53 נגד, אין נמנעים. לפיכך ההסתייגות הוסרה. אם כך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 15, גם ההסתייגויות לסעיף 16 הוסרו. לסעיפים 17–18 אין הסתייגויות. הסתייגויות לסעיף 19 הוסרו. ההסתייגויות לסעיף 20 אף הן הוסרו. לסעיף 21 אין הסתייגויות. לסעיף 22 הוסרו ההסתייגויות. לסעיף 23 הוסרו ההסתייגויות. לסעיף 24 אין הסתייגויות. לפיכך אנחנו מצביעים על סעיפים 15–24, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 34 בעד סעיפים 15–24, כהצעת הוועדה – 49 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 15–24, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 51, נגד – 37, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיפים 15–24, כולל, התקבלו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. ישנה הסתייגות לאחר סעיף 24, הסתייגות מס' 57, של חבר הכנסת טופורובסקי. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (57) של חבר הכנסת בועז טופורובסקי אחרי סעיף 24 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 35, נגד – 52, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. חברות וחברי הכנסת, בכך תמה הקריאה השנייה, ואנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020, בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד החוק –51 נגד – 38 נמנעים – אין חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 53, נגד – 38, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020, התקבלה בקריאה השלישית, ונכנסה לספר החוקים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון), התש"ף–2020, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה חוק ומשפט חבר הכנסת יעקב אשר, שנמצא בדרכו אלינו. עד אז אני אאפשר למזכירת הכנסת הודעה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – הסכם בין ממשלת מדינת ישראל ובין ממשלת הרפובליקה ההלנית בדבר שיתוף פעולה בחקר החלל החיצון ובשימוש בו למטרות שלום; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל ובין ממשלת הרפובליקה הפדרלית של ברזיל בדבר שיתוף פעולה במדע וטכנולוגיה, מיום 31 במרץ 2019. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' מ/1335; דברי הכנסת, חוב' ט"ז, ישיבה 47; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת יעקב אשר נמצא, הגיע כבר? << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון), התש"ף–2020. בפני הכנסת הונחה הצעת חוק ממשלתית המבקשת להסדיר את דיוני ועדות השחרורים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה. עד עתה הוסדר הנושא בתקנות שעת חירום העוסקות בעניין. בתקופה זו, בשל חשש הממשלה ושל משרד הבריאות מהתפשטות הנגיף במתקני הכליאה, שאינם מאפשרים ריחוק בין אנשים ובשל החשש מההשלכות של התפרצות כזו בתוך האוכלוסייה המיוחדת של האסירים והעצורים, הותקנו כמה תקנות שעת חירום המסדירות את דרכי ההשתתפות של העצורים והכלואים בדיונים בבתי המשפט ובתי הדין. לפני כשבועיים – אדוני, אני צרוד, אז קשה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אשר, קשה להאשים אותך אחרי עומס העבודה שיש לך, וכשאתה אומר "לפני כשבועיים" זה נראה כמו לפני הרבה זמן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נצח. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> זמן העבודה שהשקעתם בוועדה באמת ראוי להערכה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לפני כשבועיים החליטה הכנסת להאריך בחוק את תוקפן של תקנות שעת חירום לעניין דיוני מעצרים ודיונים פליליים, למשך 30 יום, שבמהלכם מקיימת הוועדה דיונים בנושא. אולם, תקנות שעת החירום בנושא ועדות השחרורים עמדו עדיין בתוקף והנושא לא הוסדר במסגרת החוק. ביום 25 ביוני, אדוני היושב-ראש, פקעו תקנות שעת החירום, הן בנושא ועדות השחרורים והן בנושא הוועדה לעיון בעונש הפועלת מכוח חוק השיפוט הצבאי. הממשלה הניחה הצעת חוק להסדרת הנושא, ואולם כדי לתת לוועדה את הזמן הראוי נקבע כרגע להאריך בחוק את תוקפן של התקנות בנושא של ועדות שחרורים והוועדה לעיון בעונש, עד להשלמת דיוני ועדת החוקה בנושא. במסגרת הארכת התקנות היטבנו הסדרים הלקוחים מהצעת החוק הממשלתית. אציין כי במסגרת דיוני ועדת החוקה בהצעות החוק בנושא פועלת הוועדה לקידום דרכים נוספות, שיגדילו את מספר הדיונים המתקיימים בנוכחות פיזית של העצורים – מדובר באנשים שרוצים לעמוד מול השופט ולא מול מכשיר וצג – בין היתר באמצעות הכשרת האולמות הסמוכים לבתי הסוהר, כדי שאפשר יהיה לקיים בהם דיונים. כל זאת במטרה לשמור מחד גיסא על בריאותם של העצורים והאסירים, ומאידך, על זכויותיהם להליך ראוי והוגן. להצעות החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. להצעת החוק כאמור לא הוגשו הסתייגות אך כן הוגשו בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת אוסמה סעדי – לא נמצא. נמצא? סליחה, מוותר; חבר הכנסת איימן עודה – איננו; חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – אף הוא איננו; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חבר הכנסת מנסור עבאס – איננו; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו; חבר הכנסת עופר כסיף – איננו; חברת הכנסת היבה יזבק – איננה; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – איננו; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו; חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה – איננו; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – איננו; חברת הכנסת סונדוס סאלח – איננה; וחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אף היא איננה. אם כך, אנחנו יכולים לעבור מייד להצבעה על הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון), התש"ף–2020, בקריאה השנייה, הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד סעיפים 1–3 – 11 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כך, בעד – 12, בצירוף קולו של חבר הכנסת אשר, נגד – שניים, אין נמנעים. אני קובע שהחוק התקבל בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד החוק – 11 נגד – 2 נמנעים – 1 חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כך, 12 בעד, שניים נגד, אחד נמנע. לפיכך אני קובע, שהצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון), התש"ף–2020, התקבלה בקריאה השלישית, ונכנסה לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' מ/1330; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 44; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל), התש"ף–2020, לקריאה השנייה והשלישית. ולא נופתע אם נאמר שיציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ואני כבר על החשבון אומר גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט הריני מביא לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל), התש"ף–2020, שבה מבוקש להמשיך ולקיים את ההוראות שבתקנות שעת החירום המאפשרות לוועדת שרים להכריז על אזור מוגבל – ב-45 יום. ואגב, הדיון הזה הגיע בדיוק באותם ימים שבאמת חלו הגבלות על כמה ערים בארץ, במיוחד הסגר באלעד. התקנות מסמיכות ועדת שרים מיוחדת להכריז על אזור מסוים, שבו מחלת הקורונה התפשטה בהיקף נרחב וברמת תחלואה גבוהה יחסית לכלל המדינה, כעל אזור מוגבל לתקופות קצרות וקצובות, אם הדבר הכרחי כדי למנוע את המשך התפשטות המחלה, וכן לקבוע מגבלות על הכניסה לאזור ועל היציאה ממנו ועל הפעילות העסקית והיציאה למרחב הציבורי בתוך האזור. הזמן הנוסף דרוש כדי לאפשר לקדם בכנסת את חוק המסגרת – סמכויות מיוחדות, נגיף קורונה – שאמור להחליף גם את ההסדרים הקבועים בתקש"ח של אזור מוגבל. למרות הזמן הקצר שהיה בידי הוועדה, הוועדה דנה בהסדרים והחליטה בכמה עניינים לשנות מן האיזון שהציעה הממשלה, כדי להבטיח שהשימוש באמצעי זה של סגר, שיש בו פגיעה חמורה בזכויות הפרט, בחופש התנועה ובחופש העיסוק, ייעשה רק כשאין דרכים אחרות למנוע את התפשטות המחלה, באופן מידתי, תוך שיתוף הרשויות המקומיות – שזה דבר קריטי בתהליך – ועם מעורבות פרלמנטרית ופיקוח פרלמנטרי רבים יותר. ועדת החוקה קבעה קריטריונים להכרזה על אזור מוגבל. בין היתר נקבע שמדובר על אזור שרמת התחלואה בו גבוהה באופן יחסי לכלל המדינה ושעל ועדת השרים לבחון דרכים חלופיות ולהשתכנע שאין מנוס מהכרזה על האזור כולו כאזור מוגבל, ולצמצם בכך את ההגבלות שיחולו באזור ואת גודל האזור שעליו תחול ההכרזה למינימום הנדרש. ועדת החוקה שינתה את ברירת המחדל כך שהכרזה על אזור מוגבל לא תוביל להחלה גורפת של ההגבלות למעט ההקלות שייקבעו, אלא יהיה על ועדת השרים לבחון בחינה פרטנית, לקבוע במפורש ולנמק אילו הגבלות יחולו באזור המוגבל ולמה. ועדת החוקה קבעה עוד הוראות שיחייבו התייעצות ושיתוף הרשות המקומית הרלוונטית כבר בשלבים המוקדמים של התהליך ועוד בטרם מתקבלת החלטת ועדת השרים, ובחינה מהותית של עמדת ראשי הרשויות – שתובא או בכתב או בעל פה, על פי רצונם – אשר שיתופם הכרחי כדי להתמודד בצורה אפקטיבית עם התפשטות המחלה. הוועדה אימצה הוראות שנכללו בהצעת חוק המסגרת המחייבות להביא את ההכרזה המנומקת בפני ועדת חוקה מייד לאחר שניתנה, והוספנו כאן גם את האפשרות של הוועדה לבטל את ההכרזה הזו, שזה דבר חשוב מאוד. הוועדה חידדה עוד חובה: ליידע את תושבי האזור בדרכים אפקטיביות ומותאמות. יש אוכלוסיות שצריכות לקבל את ההסברה בצורה מותאמת. יש אוכלוסיות שבהן אין את המדיה הרגילה ולכן צריך להגיע אליהן בצורה ממוקדת יותר. להצעת החוק הוגשו בקשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח הוועדה. ואני רוצה בהזדמנות זו – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> להודות. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> להודות יהיה בסוף, על כל הארבעה. יש עוד שניים, שתהיה סבלנות לחברי הכנסת. אבל, אני רוצה להודות פה לחברי הוועדה, הן מהקואליציה ובמיוחד מהאופוזיציה, על סיעור מוחות שנעשה במשותף – עם חילוקי דעות, אבל בהגעה להסכמות, שבסופו של דבר מביאות אותנו היום לאשר ארבע תקנות שעת חירום בהסכמה מקיר לקיר. אני מודה לכם מאוד. נציגי חברי הוועדה – יש פה שני נציגים, גם אלי אבידר וגם איתן גינזבורג, אז תודה רבה לכם. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ופה, אשר. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אה, ואוסאמה. אוסאמה סעדי, ודאי. ואת התודות לצוות וליועצים המשפטיים אני אעשה בסוף על ארבעת הנושאים ביחד. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. לחוק לא נרשמו הסתייגויות. יש בקשות רשות דיבור. אני אקריא אותם לפי הסדר שהם רשומים. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת משה יעלון – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – גם לא נמצא כאן; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת אורנה ברביבאי – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נמצאת; חבר הכנסת יואל רזבוזוב – גם כן; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נמצא. חבר הכנסת מיקי לוי – ישנו. מעוניין לדבר? בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, היכן אתה? הינה. אני רוצה להגיד לך תודה רבה. השתתפתי בהרבה דיונים בהרבה ועדות. הוועדה שלך נעשית בטוב טעם ובשום שכל. היכולת שלך לתת לנו, כחברי הוועדה – אופוזיציה, קואליציה, בכלל לא חשוב מה – לחוות את דעתנו המקצועית – לא פעם אתה גם מצדד בעמדה שלנו ולא פוסק רק על פי קואליציה–אופוזיציה או החלטות הממשלה – גורמת לנו נחת וגורמת לנו לבוא ולהשתתף בוועדות שלך ברצון רב. גם לכאורה בימים שהם ימים חופשיים, כמו יום ראשון, למרות שאנחנו יכולים לעשות דברים אחרים, אין כנסת ולא מתקיימת ועדת כספים, מצאתי עצמי מגיע לוועדת חוקה, ואני חייב להודות שאני בא בכיף ובהנאה לעוד יום עבודה בוועדת החוקה. אני רוצה להודות לך על שום השכל, הלך הרוח והאווירה הטובה שאתה משרה בוועדה עצמה. אני מאחל לך הצלחה בהמשך הדרך. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נמצא; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת בעז טופורובסקי – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי פרומן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אנדרי קוז'ינוב – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – גם כן; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – לא נמצא; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת אלי אבידר, בבקשה. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, המציאות של ימינו עולה על כל דמיון. זוהי מציאות הזויה, ואפילו שני שחקנים אגדיים כמו ג'ק ניקולסון ולואיז פלטשר מהסרט המיתולוגי קו הקוקייה אינם מוכשרים דיים לשחק את המציאות של ימינו. כבר חודשים שמעבירים תקנות לשעת חירום בכמויות מפלצתיות. חשבתי בהתחלה שהעבירו 70 תקנות, אבל התברר שהמספר המדויק עומד על 90, ולאחר שקמה צעקה הגיעו החוקים. מעל החוקים, מעל התקנות, מתנוססת המטרה – חיזוק שלטונו האבסולוטי של הדיקטטור בנימין נתניהו. ובדרך אין שום בעיה לשקר, אין שום בעיה לפברק, אין שום בעיה להנדס תודעת חרדה מבית מדרשו של גדול אומני התעמולה במאה ה-21, בנימין נתניהו. גם לנו במדינת ישראל יש את קן הקוקייה שלנו, והוא נמצא ברחוב בלפור בירושלים. נתניהו של יום שני אחר הצוהריים האחרון שיגר את נציגי הקואליציה להגיע להסכמה עם האופוזיציה על משיכת חוק איכוני השב"כ המפוצל והגשה מוסכמת של החוק המורחב ביום שני הבא. אבל לאחר לילה בקן הקוקייה הוא חזר ב-03:00, הפר את הסיכום ודרש מוועדת החוץ והביטחון להחזיר את החוק לדיון כדי להביאו להצבעה עד הערב. קן הקוקייה מבלפור קיבל החלטה לקדם את איכוני השב"כ ולשקר לציבור במצח נחושה על כך שהכנסת השב"כ לטלפונים שלנו תמנע סגירה של המשק. אין שקר גדול מזה. חוסר הדיוק של האמצעי הזה הוא שיסגור חלקים גדולים במדינת ישראל שלא לצורך, ובוודאי שיפגע גם במשק הישראלי. קן הקוקייה קידם את הכנסת המשטרה לעשרות אלפי טלפונים כדי לבדוק הפרת חובת בידוד ונגנז לאחר שהתברר שמתוך עשרות אלפי חייבים בבידוד היו רק שלושה אזרחים שהפרו. קן הקוקייה משגר ווטסאפים לחברי הכנסת של הקואליציה, להגיב בזמן אמת על אירוע, מזניק אותם לדיונים שונים בוועדות הכנסת שלא נכחו בהן, ודורש שיצביעו על כל ההחלטות כלשונן או ליתר דיוק – כלשון נתניהו. זו אפילו לא חותמת גומי, זו חותמת של בושה. יושבי-ראש של ועדות נבוכים מהסיטואציה אך ממשיכים לציית ולעשות את שהם נדרשים. אחד עונה להאשמות ב"מה אתה רוצה ממני", השני ממשיך לציית תוך שהוא חוגג את חוסר הידיעה, והשלישי שובר שיאי אבסורד בהצדקת הטירוף. את קן הקוקייה הזה לא ניתן יהיה לעצור רק בכלים פרלמנטריים, ודרושה מחאה ציבורית גדולה שתצא מכל חלקי העם על עמדותיו וסדרי-היום השונים; מחאה שתרעיד את האדמה מתחת לרגליהם של חברי הקואליציה, שגזרו על עצמם עבדות בפני השליט תוך שהם יודעים שאין מדובר כאן בשלטון של היגיון או תבונה אלא בהתנהלות של קן קוקייה. במוצ"ש הקרוב נצא כולנו למחאה גדולה בכל הכיכרות ובכל הגשרים מול בתי הדיקטטור בקיסריה ובבלפור. נעשה זאת ונזכיר לעצמנו שקן הקוקייה של נתניהו ינצח כשאנחנו נרים ידיים, ואנחנו לא נרים ידיים כי אין לנו ארץ אחרת. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה גם לך, חבר הכנסת אלי אבידר. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש לי עוד דקה וחצי, ואני רוצה להגיד ליושב-ראש הוועדה, יעקב אשר – – << קריאה >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> חבר'ה, אתם שורפים אותי. החיבוק שלכם בסוף עוד – – – << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – יעקב, אתה איש יקר, ורואים את דרך הארץ שלך, את החוכמה שבה אתה מנהל את הדברים. אתה הצלחת לקחת חברי אופוזיציה שהגיעו לישיבות טעונים, עצבניים, קופצים לשמיים על כל דבר, ואתה הרגעת אותנו לאט-לאט. חינכת אותנו כמו שמחנכים ילדים שרק נכנסו לחדר. ואנחנו אוהבים אותך, ומגיעים לישיבות, ואפילו מרכלים בינינו אם מישהו לא מגיע כדי שלא תישאר לבד. ואת זה צריכים ללמוד בקואליציה, את דרך הארץ הזאת צריך ללמוד, בדיוק אחרי שלוש מערכות בחירות, והיו הרבה מחלוקות, ואני רוצה להודות לך על זה. << קריאה >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> מקסים. תודה רבה לך, חבר הכנסת אלי אבידר. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי קונין – לא נמצאת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח, וחבר הכנסת אלכס קושניר – גם אינו נוכח. חבר הכנסת ינון אזולאי מבקש? לא. כיוון שלא נרשמו הסתייגות, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק לתיקון והארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל), התש"ף–2020, בקריאה שנייה. הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 39 בעד סעיפים 1–2 – 9 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תשעה בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אנחנו מוסיפים ידנית את חבר הכנסת יוסף טייב – בקרוב תוכל להצביע, אני מקווה; חבר הכנסת אלי אבידר – בעד; חבר הכנסת יעקב אשר – בעד; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – בעד; חבר הכנסת ינון אזולאי – בעד. אנחנו עוד ארבעה. אם כך, 14 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. אם כך, החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה על החוק בקריאה שלישית. הצבעה מס' 40 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – 1 חוק לתיקון והארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> שמונה בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני מוסיפה: חבר הכנסת אלי אבידר – בעד; חבר הכנסת יעקב אשר – בעד; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – כבר לא נמצא פה; חבר הכנסת ינון אזולאי – בעד. אם כך, אנחנו 12, ויואב קיש – 13 בעד. אין מצביעים נגד, ונמנע אחד. אם כך, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. << נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו עוברים להודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת איתן גינזבורג. בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע על איוש חברי הכנסת בוועדות הבאות מטעם סיעת יהדות התורה: בוועדות הכנסת, הכלכלה, המדע והטכנולוגיה יכהן חבר הכנסת יצחק פינדרוס במקום הפנוי לסיעה. בוועדות החוץ והביטחון, החינוך והתרבות והספורט יכהן חבר הכנסת ישראל אייכלר במקום הפנוי לסיעה. בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה ובוועדה המיוחדת להתמודדות עם נגעי הסמים והאלכוהול יכהן חבר הכנסת אליהו ברוכי במקום הפנוי לסיעה. בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית ובוועדה המיוחדת לפיקוח על הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי גז ונפט יכהן חבר הכנסת אליהו חסיד במקום הפנוי לסיעה. בוועדה לענייני ביקורת המדינה יכהן חבר הכנסת יעקב טסלר במקום הפנוי לסיעה. תודה רבה. אין צורך להצביע. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גינזבורג. << הצח >> הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' מ/1331; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה 48; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה), התש"ף–2020. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, הריני מביא לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק לתיקון הארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה), התש"ף–2020, המבקשת להאריך ב-45 יום נוספים – כלומר עד ליום 17 באוגוסט 2020 – את ההוראות שנקבעו לשעת החירום המאפשרות להורות למי שחייב בבידוד ואינו יכול לקיים את הבידוד בביתו לשהות בבידוד במלון או באכסניה למבודדים במימון המדינה. התקנות מאפשרות להורות לאדם החייב בבידוד – בין אם בשל חזרתו מחו"ל ובין אם משום שהיה במגע הדוק עם חולה קורונה – לשהות בבידוד במלונית במימון המדינה אם אינו יכול לקיים את הבידוד בביתו או במקום העומד לרשותו. הזמן הנוסף דרוש כדי לאפשר לקדם בכנסת את חוק המסגרת, שאמור בין היתר להחליף את ההסדרים הקבועים בתקש"ח המלוניות. למרות הזמן הקצר שהיה בידי הוועדה, הוועדה דנה בהסדרים שבתקש"ח, והחליטה בכמה עניינים לשנות את האיזון שהציעה הממשלה כדי לצמצם את הפגיעה הקשה בזכויות הפרט הכרוכה בכפייה על אדם להימצא בבידוד שלא בביתו ותחת פיקוח המדינה, גם אם פגיעה זו מוצדקת בנסיבות הקיימות, ואפרט: הוועדה קבעה כי אין להבחין בין חוזר מחו"ל לבין אדם המצוי בישראל, ובכל מקרה ברירת המחדל היא שאדם יקיים את הבידוד בביתו, ורק אם הגורם המוסמך מצא שהדבר לא ניתן, הוא יוכל להורות לו לשהות בבידוד במלונית. הוועדה קבעה כי קטין מתחת לגיל 17 בכל מקרה לא ישהה במלונית בלי ליווי של אחד ההורים או אפוטרופוס אחר. לגבי גילאי 17 עד 18 נקבע שבנסיבות חריגות, אם משפחת הקטין ביקשה זאת והקטין הסכים, ניתן יהיה להורות על שהייתו בבידוד במלונית ללא ליווי. הגורמים המוסמכים יהיו חייבים להפעיל שיקול דעת פרטני כדי להבטיח את שלומו ואת טובתו של הקטין. בוועדה צוין כי מקרים אלה חריגים ביותר וכמעט לא קיימים. הוועדה קבעה הוראות מיוחדות גם לגבי אנשים עם מוגבלות כדי להבטיח שהמקום יהיה נגיש ומותאם ולחייב את הגורמים המוסמכים לוודא שהשהייה בבידוד לא תגרום נזק, וזאת בין היתר לאחר שדווח לוועדה על קשיים שהתעוררו בשטח לאנשים השוהים במשך שבועיים לבדם בחדר במלונית, לא כל שכן אנשים עם מוגבלויות. הוועדה הרחיבה את חובת המדינה לספק מזון טרי ואיכותי, ובנוסף הוספנו – הוועדה קבעה שהמדינה מחויבת לאפשר קבלת תרופות, שירותים רפואיים וסוציאליים – וסוציאליים – באחריות המדינה, שהיא כמובן אחראית על קופות החולים וכו' בשרשור הזה – לאנשים זקוקים להם, ולמנות נציג מטעמה. הוועדה עמדה על כך שיהיה נציג מטעם פיקוד העורף, או מטעם גוף אחר, ממשלתי, שיעמוד בקשר עם המבודדים. הוא יהיה התחליף למנהל המלון, כי הנהלת המלון לא קשורה לאנשים המבודדים, והוא יטפל בתלונות ויהיה אחראי לתיאום עם הגורמים השונים בשטח. להצעת החוק הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית כנוסח הוועדה. תודה לך, גברתי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת יעקב אשר. לנוסח החוק לא הוגשו הסתייגויות. הוגשו בקשות רשות דיבור, אבל מהמבקשים אני חושבת שנוכח במליאה רק חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא חייבים, מיקי לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנף ציון, בואינג 767 צבוע באופן מיוחד, הוסב עם חדרי אירוח מיוחדים לנוחיותו של ראש הממשלה ומשפחתו. בימים טרופים אלה, כשמחיר עלותו של המטוס הרקיע ל-590 מיליון שקל, זאת פחות או יותר מסגרת התקציב. היום קצת בדקתי במסמכים שאספתי במשך השנתיים האחרונות בעניין המטוס. המטוס הוא בן 19. מי שמבין, מטוס כזה מיושן צריך תחזוקה רצינית, רחבה, עם השקעה לא פשוטה. כמה כסף מכספי משלם הציבור הושקע במטוס הזה? כמה כסף? כשנרכש המטוס הזה – ומסגרת האחזקה שלו והעלות שלו – שוויו היה יותר מהשווי של אל על בבורסה. זה פשוט לא יאומן. המסגרת הזאת – מסגרת תקציב מטורפת. בפעם האחרונה שביקשו תוספת לתקציב בוועדת הכספים, הצלחנו להפיל את הבקשה של תוספת של 60 מיליון שקל. גם כשבאים לבקש תוספת תקציב, אף אחד לא נותן הסברים למה. הכול תחת מעטה של סודיות. ואתם מספרים לנו סיפורים שצריך להגן ויש מערכות מיוחדות, אז אל תספרו לנו סיפורים, כי אותן מערכות מיוחדות שמגינות על כנף ציון מגינות גם על מטוסי אל על ואזרחי מדינת ישראל. אלא מאי? המשפחה המלכותית חפצה במטוס פרטי. ועדת גולדברג, כל מיני סיסמאות, תפסיקו לספר סיפורים. וקצת למספרים, כדי לסבר את האוזן: מטוס ישן בן 19 שנים; מסגרת תקציב; 580 מיליון שקלים עד עתה הוצאו. ושימו לב מה מסתתר באותיות הקטנות. באותיות הקטנות מסתתר מספר אחד קטן שלא שמנו לב אליו – 44 מיליון שקלים אחזקה שנתית. מכיוון שהמטוס הזה הוצא מן השירות, צריך להכשיר טייסים מיוחדים, צריך להעביר אותו לחיל האוויר, צריך שמירה, צריך קברניט, צריך מנכ"ל של מטוס ראש הממשלה עם כמה מזכירות. מסגרת תקציבית שלמה – טירוף. 44 וחצי מיליון שקלים מעבר לעלות, רק לתחזוקה שנתית. המטוס מתוכנן לטוס 20 שנה, זה אומר סדר גודל של 890 מיליון שקלים רק לתחזוקה. טירוף, לא יאומן. על מה הכסף הזה מוצא, במקום להוציא אותו על בריאות או על אנשים שאיבדו את מקום עבודתם? והמטוס צבוע בצבע מיוחד. מי שמבין עניין מבין כמה קל לזהות אותו, אז שלא יספרו לי כל מיני סיפורי גבורה של צורך ביטחוני. צורך ביטחוני? את המטוס הזה קל לזהות מקילומטרים. ולכן אם ראש הממשלה נוסע 15 פעמים בשנה, והוא לא נוסע 15 פעמים בשנה, ועל כל טיסה שלו אנחנו שוכרים – אוצר המדינה, וזה בסדר, לשכור מטוס ב-2 מיליון שקל כדי שיהיה צמוד אליו ויחנה בשדה – 2 מיליון שקל, ממוצע אירופה, אמריקה, 15 פעמים בשנה, כשהוא לא טס 15 פעמים בשנה – זה סדר גודל של 30 מיליון שקל, אם שוכרים מטוס צמוד. מה עלות התחזוקה, מעבר למה שעלתה הקנייה עד עתה, כ-400 מיליון שקלים? 44 מיליון וחצי. זה אומר שכל שנה רק על התחזוקה מפסידים 15 מיליון שקל, אין לכם בושה? משרד ראש הממשלה – הפסיק לי הרמקול. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> שומעים אותך גם ככה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אני רוצה שכל העולם ישמע אותי – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תבדוק אם לא לחצת שם בטעות על משהו, כי אנחנו לא עצרנו את המיקרופון. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> חברים, תורידו את המטוס הזה מהאוויר, תמכרו אותו ותשימו את הכסף הזה לאנשים שאיבדו את מקום עבודתם. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת מיקי לוי. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה), התש"ף–2020, בקריאה שנייה. הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד סעיפים 1–2 – 6 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> שישה בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אנחנו נוסיף למספר הזה את חבר הכנסת יוסף טייב, את חבר הכנסת ינון אזולאי, חבר הכנסת יואב קיש, סגן השר, חבר הכנסת אופיר כץ וחבר הכנסת יעקב אשר, זה עוד חמישה. אם כך, 11 בעד, אחד נגד ואין נמנעים. אם כך, הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה), התש"ף–2020, התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית – הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד החוק – 6 נגד – 1 נמנעים – אין חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> שישה בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני מוסיפה להצבעה הזאת גם את חברי הכנסת יעקב אשר, אופיר כץ, ינון אזולאי, יוסף טייב, יואב קיש וגדי יברקן, כן? אני מוסיפה אותך גם בעד. 12. אם כך, 12 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. << הצח >> הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (צווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' מ/1332; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה 48; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה – הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (צווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. בכפוף להנחה על שולחן הכנסת קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, מבטיח, זה האחרון להיום. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את ההצעה לקריאה השנייה והשלישית, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (צווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020. הצעת חוק זו קובעת הסדר המאפשר לראש רשות מקומית, רופא מחוזי או קצין משטרה בדרגת סגן ניצב להורות על סגירת עסקים או מקומות נוספים שבעל המקום פותח או מפעיל בניגוד להוראות החוק השונות שנועדו למנוע את התפשטות מגפת הקורונה, וזאת אחרי שקיבל דוח משוטר או פקח. הצו הראשוני הוא למשך שבעה ימים וניתן להאריכו בסך הכול עד ל-14 יום בלבד. על פי ההסדר יש שני סוגים של צווי סגירה: הראשון – צו סגירה במקרה של הפרות ממוקדות של הוראות העוסקות בפתיחה לציבור של מקום או עסק שפתיחתו נאסרה, הפרה ניכרת של הגבלה על מספר האנשים במקום או עסק או הפרה ניכרת של החובה על העובדים של העסק לעטות מסכה; השני – צו סגירה רחב יותר, שיינתן כשמדובר בהפרה מהותית או בכמה הפרות שבשלהן קיים חשש משמעותי להדבקה בנגיף. על ההחלטה להוציא צו סגירה ניתן להגיש השגה לגורם בכיר יותר, ולאחר מכן – עתירה לבית משפט השלום. אגב, אמרנו: כל בית משפט שלום בכל מקום בארץ. כמו כן, בדיון בוועדה חידדנו את האפשרויות לבקש עיון חוזר בהחלטה למתן צו סגירה מהגורם שנתן אותו. החוק המוצע הוא הוראת שעה, שתחול כל זמן שהחוק שמאריך את תקש"ח הגבלת הפעילות נותר בתוקף. הכוונה היא לעגן גם את זה בחוק הקורונה הגדול, חוק המסגרת. למרות הזמן הקצר שהיה לוועדה, הוועדה דנה בהסדרים שבהצעה והחליטה בכמה עניינים לקבוע הוראות המיטיבות עם הגורמים העלולים להיפגע מהחוק. למשל, חייבנו את הגורם שמוציא את הצו לשקול את החיוניות לציבור של המקום שמבקשים לסגור; למשל, אם יש חנות מכולת אחת במושב ומצאו איזו הפרה, אז פה שיקול הדעת יהיה הרבה יותר רחב, כי אם תסגור את העסק אתה מרעיב את כל האזור, וכן לשקול את הפגיעה בבעלים או האחראי למקום כשקובעים את משך הצו וההיקף שלו. הוספנו גם את הקביעה כי הפעלת הסמכויות מכוח ההסדר תיעשה רק לאחר שנקבעה מדיניות פיקוח ואכיפה על ידי המשטרה, בהתייעצות עם משרד הבריאות, או על ידי גורם ממשלתי ייעודי שקבעה הממשלה, שתקבע קריטריונים שוויוניים לאכיפה, תוך התחשבות בקטינים ואנשים עם מוגבלות. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות או בקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח של הוועדה, ואני מבקש אישור מכבודך להודות עכשיו לאנשי הוועדה המצוינים שלנו, כדי לחסוך אחר כך את העלייה עוד פעם ואת עיכוב החברים. אז כמובן לצוות הוועדה – אסף פרידמן, נטלי שלף, שגם ממלאת עכשיו את מקומו של אסף בימים אלה לתקופה קצרה, בעזרת השם, חופית כהן, שמרית בן שושן, מרינה זר ורונית גל, הדוברת המיתולוגית של הוועדה; לייעוץ המשפטי – כמובן עו"ד גור בליי, ראש הצוות והיועץ המשפטי של הוועדה, תמי סלע, אפרת חקאק, נועה ברודסקי-לוי וניצן רוזנברג. וזה לא סתם תודה – זה לילות וימים שהחבר'ה האלה היו פה, היו פה, וכשאנחנו יצאנו, מיקי, להתייעצויות ולנסות להגיע להסכמות הם ישבו בחדרם ואכלו איזשהו סנדוויץ' מזופת, כשהמשפחות שלהם בבית. אני חושב שבאמת מגיעה להם כל ההערכה. עם כל הקושי ועם הרעב ועם העייפות הם תמיד היו ערניים, תמיד תיקנו, תמיד נתנו את העצה הטובה, את סגירת המעגלים, ולסגור מעגלים עבור הפוליטיקאים זה לא דבר כל כך קל, אז אני מודה לכולכם. תודה רבה בשמי וגם תודה רבה בשם אזרחי מדינת ישראל. תודה גם לך, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> יישר כוח. גם לך וגם לצוות המסור. בהחלט מגיע להם. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (צווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020, בקריאה שנייה. הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד סעיפים 1–13 – 6 נגד – 2 נמנעים – 1 סעיפים 1–13 נתקבלו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> שישה בעד, שניים נגד, נמנע אחד. אנחנו נוסיף לזה עוד חמישה שלא נמצאים פה. גדי יברקן, מצביע? לא מצביע, אוקיי. יעקב אשר – בעד, אופיר כץ – בעד, ינון אזולאי – בעד, יוסף טייב – בעד, יואב קיש בעד – עוד חמישה. 11 הצביעו בעד, שניים התנגדו ואחד נמנע. ההצעה עברה בקריאה שנייה, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (צווי סגירה מינהליים). הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 44 בעד החוק – 5 נגד – 1 נמנעים – 1 חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (צווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חמישה בעד, אחד נגד, נמנע אחד. יעקב אשר – בעד, אופיר כץ – בעד, ינון אזולאי – בעד, יוסף טייב? גם סגן השר ומיכאל מלכיאלי. 12 בעד, נגד – אחד, נמנע – אחד. אם כך, הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (צווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020, התקבלה בקריאה שלישית. תודה רבה לכולם. תם פרק החקיקה. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> מדיניות הביקורים הבלתי-אפשרית של השב"ס: רק חמש משפחות ליום ביקורים; רק ילד אחד; כל הקודם זוכה << הלסי >> << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. הצעה לסדר-היום בנושא: מדיניות הביקורים הבלתי-אפשרית של השב"ס: רק חמש משפחות ליום ביקורים; רק ילד אחד; כל הקודם זוכה, מס' 613, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן השר, השרה, חבריי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה לנצל את הבמה ולברך את חבר הכנסת הנכנס, הרב יוסי טייב, מהטובים והמוכשרים שיש. אני חושב שמתברכת כנסת ישראל בחבר כנסת מוצלח שכמוהו, ובוודאי סיעת ש"ס. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מוגבל בזמן ולכן אני אנסה לתמצת את מה שאני רוצה לומר. רבותיי חברי הכנסת, אני רוצה לפרט כמה דברים, ואדוני סגן השר, אני יודע שאתה רגיש לנושאים האלה ותהיה קשוב לדבריי. אסיר זה אסיר, אבל אסיר, אף על פי שהוא חטא, הוא בן אדם עם רגשות וגעגועים, ובוודאי שגם זכויות; יש לו בן זוג, משפחה. אחד הדברים שהאסיר כל כך משתוקק אליהם ובשבילו זה קרן אור באפלה זה הביקור של בני המשפחה. עד כה היה אפשר לבקש – לכל אסיר כל שבועיים, ויכלו להגיע בכל ביקור שלושה בני אדם מבוגרים וילדים עד גיל 18 נכנסים בלי הגבלה, כלומר אסיר היה יכול בביקור אחד לפגוש את אשתו, את כל או רוב ילדיו ואת האבא או האימא; פעם בכמה זמן הוא רוצה לראות את המשפחה שלו. לפי הכללים עד כה הותר לאסיר ביקור פעמיים בחודש, כעת זה רק פעם אחת בחודש, שזו כבר החמרה אחת. כלומר, רשמית רק פעם בחודש, אבל יש החמרה יותר קשה מזאת: לא עוד שלושה מבקרים אלא רק שניים, ורק מקרבה ראשונה. עוד החמרה – כל קטין נחשב מבקר. תחשבו – אדם, לא עלינו, מסכן, נמצא בכלא. יש לו שישה, שבעה, שמונה ילדים, רק ילד אחד יכול להגיע בכל פעם. עוד החמרה – אם רוכשים עבור אסיר סיגריות או כרטיס חיוג או מכניסים עבורו גרביים או כל דבר, זה גם נחשב ביקור. אי-אפשר להביא לו את זה בלי זה. זה גם נחשב ביקור. ואני שואל אותך, אדוני סגן השר, למה? עוד החמרה שהיא רק לאסירים ביטחוניים – עד כה יכלו לבקר אותם אחת לשבועיים, כעת – אחת לחודשיים. יש אסיר ביטחוני באיילון, צעיר מאוד, שהוא קשור לרצח כזה או אחר. הוא חי מהביקורים של ההורים שלו, הוא מדוכדך בנפשו, קיבל עונש כבד מנשוא. נתנו לו עונש כבד, אבל כל שרשרת ההחמרות האלה זה עונש נוסף על העונש שקבעו לו גם ככה. רבותיי חברי הכנסת, אנחנו פה לדאוג לאותם אנשים אומללים, אותם אסירים. ואני אגלה לכם סוד, שמעתי אותו מגורמים הקשורים גם לבתי הדין: המצב הזה של היעדר ביקורים גרם להרס של בתים, מספר האסירים שמתגרשים עלה בתקופה הזאת בממדים גדולים, הכול הוקפא. במאמר מוסגר, יש אסירים שעוברים טיפולי פוריות, זה שאין חופשות, זה עבורם מכת מוות כפשוטו. אין לי זמן ואני חייב לקצר. אני רוצה לומר לך, אדוני סגן השר, אני יודע שיש לך לב גדול, ואתה רואה את זעקתם של אותם אנשים. תדע לך שאותם פסקי בית משפט שנתנו לאותם אסירים, הפסק הזה החמיר עליהם בחודשים האחרונים פי כמה. משפחה עם שישה-שבעה ילדים, הילד יראה את אבא שלו רק אחרי חצי שנה. למה? הרי זה לא העונש שהטילו עליו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני חושב שאתם צריכים לתת הנחיה מאוד ברורה. יש החמרות וצריכים את ההגבלות, אבל לראות את הזווית המשפחתית, האנושית, של אותם אנשים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. ישיב מטעם הממשלה סגן השר לביטחון פנים, חבר הכנסת גדי יברקן. << דובר >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, הנושא חשוב ביותר, ואני מאוד שמח שהנושא הזה גם נוגע לליבך ובוודאי לכל אזרחי ישראל והמשפחות. אני רק רוצה לציין בפניך כמה דברים, וגם בפני הכנסת. עם פרוץ מגפת הקורונה נקט שירות בתי הסוהר כמה פעולות שנועדו למנוע הדבקה המונית של אוכלוסיית הכלואים ואנשי הסגל בנגיף. לאור הירידה בנתוני התחלואה במהלך מאי 2020 החל שב"ס להחזיר באופן הדרגתי את הפעילות בבתי הסוהר, ובכלל זה אושרו ביקורי משפחות אסירים בהתאם למגבלות והנחיות משרד הבריאות. נכון להיום מתקיימים בממוצע בכל בית סוהר פלילי כ-20 ביקורי משפחות אסירים בכל יום, וזאת בכפוף להזמנת ביקור מבעוד מועד על ידי המשפחות. בעת הזאת אושרה כניסתם של שני מבקרים בלבד – ולא כפי שציינת, מבקר אחד – לכל אסיר ועצור, כאשר לכל אסיר מאושר ביקור אחת לחודש, ולעצור – אחת לשבוע. ככל שנחווה ירידה בתחלואה, ההקלות שניתנו לציבור הכלואים בישראל עד כה יורחבו. עם זאת, ברור כי בריאותם של האסירים והעצורים, כמו גם של שאר אנשי סגל שירות בתי הסוהר, עומדת לנגד עינינו מעל הכול. הנושא הזה מאוד חשוב לי. בבתי הסוהר נמצאים כלואים, גם ביטחוניים וגם פליליים, ואני מאמין ששירות בתי הסוהר – דרך אגב, יש שם הדבקה מאוד מאוד מאוד מינורית ונמוכה יחסית לכלל האוכלוסייה בזכות הנהלים ששירות בתי הסוהר נוקט בכלא. בנושא הזה, מאוד חשוב לי בין היתר – ביום ראשון הקרוב אני מקיים סיור יחד עם נציב שב"ס בכלא אופק, כלא לילדים, ואני מתכוון לקחת את הנושא הזה גם תחת חסותי במשרד לביטחון הפנים, יחד עם השר, והנושא הזה מאוד מאוד משמעותי. האמת שכיף מאוד לענות על נושאים כאלה, מהותיים. בצוהריים היה לי איזה נושא שעניתי עליו, בטח ובטח לא מהותי, ובטח היה פופוליסטי, של חברת הכנסת תמר זנדברג, שהעלתה נושא של ועדה פרלמנטרית בנושא של אלימות שוטרים. כמה הוא פופוליסטי – אתמול היא הציגה אותו לכנסת רק באלימות נגד עובדים זרים. היא בכלל לא חשבה על אזרחי מדינת ישראל. קצת ציונות. בעצם מה אני מצפה לציונות ממפלגה שהמילה "ציונות" לא נמצאת במצע שלה? ויחד עם זאת זה כולל נושא שהוא כל כך חשוב, והכנסת הזאת בהחלט יכולה להכיל כל נושא, כל שיח, והשיח הזה הוא מאוד חשוב, ואני מאוד מודה לך על השאילתה. תודה, יושבת-ראש הכנסת. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. עמדה נוספת, דקה מהצד – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברי מלכיאלי העלה נושא כאוב מאוד, ואני מצטרף אליך, מלכיאלי, בכל מה שאמרת, וזה חל על כל המשפחות וחל על כל האסירים וחל על כל העצורים. אנחנו הבוקר, גברתי היושבת-ראש, בוועדה שלך, בדיוק דנו בנושא הזה. אז מלכיאלי, אני מזמין אותך שתבוא לדיונים של ועדת הפנים, על מנת שביחד ננסה למצוא הסדר מתאים שיבטיח גם את הביקור של עורכי הדין, גם את הביקור של המשפחות, ואנחנו בעניין הזה כולנו ביחד. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואכן הדיונים עוד ימשיכו בהצעת החוק הזאת, ואני גם יכולה להגיד שביום ראשון ועדת הפנים תקיים סיור בבית הכלא במגידו. אם אתה מעוניין להצטרף, אתה מוזמן. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מתי? מתי? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> ביום ראשון הקרוב. << דובר >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אני חושב שזה המקום והזמן גם להגיד לך כל הכבוד על ועדת הפנים שעושה את עבודתה, ואני גם יודע שאמור להיות אצלך דיון בנושא של חלופת מעצר, של השופטת דורנר, שמגיעה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> נכון. ביום שלישי הבא. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אני עוקב, אני מקווה מאוד שגם אני אוכל להיות שם. יותר מזה, אני רוצה בהזדמנות זו לדבר על שיתוף הפעולה הקואליציוני הזה: אצלך הדיון הוזז במגידו בשעה או בשעתיים, כדי שנציב שב"ס יוכל להגיע לביקור שלי בכלא אופק. אני מודה לך וכל הכבוד על העשייה. עם ישראל לא רואה את הדברים הקטנים. מה שרואים כאן זה רק את הפופוליזם ואת הצעקות אחד על השני, אנחנו עובדים. כל הכבוד לכולם. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו עובדים. נכון מאוד. תודה רבה. אתם תרצו להמשיך או שאנחנו נסתפק בזה? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> לוועדה. מה סגן השר אומר? דיון בוועדה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> מה מבקש – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לוועדת הפנים. << קריאה >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << קריאה >> אני מציע ועדת הפנים. למה לא? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אתה מציע ועדת הפנים. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> ועדת הקורונה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ועדת הפנים. << קריאה >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << קריאה >> לדעתי ועדת הפנים זה יכול להיות מעולה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בסדר גמור. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> סליחה, גברתי היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו נצביע על כך, על העברת הדיון לוועדת הפנים. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> זה קשור לקורונה. רגע. << קריאה >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << קריאה >> איך זה קשור לקורונה? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> ועדת הקורונה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אוקיי. אם כך, זה יעבור לוועדת הכנסת, ושם יוחלט. נקיים על זה הצבעה. בבקשה. << קריאה >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << קריאה >> איפה התחבאת? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בעד – שלושה, אין מצביעים נגד. אנחנו מוסיפים את חבר הכנסת אופיר כץ, חבר הכנסת טסלר. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תוסיפי אותי. בעד. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אוקיי, שבעה בעד, אין מצביעים נגד, אין נמנעים. ההצבעה התקבלה והדיון יעבור לוועדת הכנסת, ושם יוחלט היכן יימשך. תודה רבה. תודה רבה לך, סגן השר. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> עיכוב בדיוני סל התרופות לשנה הבאה << הלסי >> << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> הנושא הבא – הצעה לסדר-היום בנושא: עיכוב בדיוני סל התרופות לשנה הבאה, מס' 603, 605 ו-620. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, סגני השרים, כנסת נכבדה, בשבוע האחרון פורסם כי החלטות ועדת סל התרופות לשנה הבאה יידחו מחודש ינואר לחודש מרץ בשל השפעת נגיף הקורונה. אין ספק שההירתמות של אנשי משרד הבריאות לטיפול בנגיף הקורונה היא יוצאת דופן, ועל כך יש הערכה רבה. אך עם זאת, אסור לנו לאפשר דחייה ארוכה כל כך של דיוני הוועדה. הרחבת סל התרופות באופן שנתי מייצרת אפשרות לעשרות אלפי חולים לקבל טיפולים שחלקם אף מצילי חיים. יערה, לדוגמה, רק בת 21, חולה בסיסטיק פיברוזיס, מחלה נשימתית קשה. התרופה שיכולה להאריך את חייה ב-20 שנים מוגשת לסל, אבל אם הדיונים יידחו היא לא תוכל לקבל את התרופה דרך הקופה ותיאלץ למצוא דרכים נוספות על מנת להמשיך לנסות להאריך את חייה; גם עדי, ילדה בת 11 מנהריה, מחכה לאותה תרופה מהרגע שאובחנה. אימה מספרת שמצבה מידרדר מיום ליום כל עוד היא לא מקבלת את התרופה. היא אומרת: הילדה שלי חייבת את הטיפול הזה, כל העתיד שלה מונח על הכף; עוד סיפור, של רחל, חולה בסרטן קשה מאוד במעי הגס, ומחכה לתרופה שמוגשת לסל אשר יכולה להציל את חייה. גם היא מספרת: אנשים שלא יכולים לקבל את הטיפול כרגע מתים על לא עוול בכפם; עכשיו, כשדחו את הדיונים, זה גזר דין מוות. כמוהן יש עוד רבים שבשבילם כל דחייה כזו היא פגיעה אנושה וסיכון ממשי לחייהם. נגיף הקורונה אכן דרש ודורש טיפול מעמיק של כל הגורמים הרלוונטיים למשימה, ובראשם משרד הבריאות. אך עלינו להמשיך ולדאוג לחולים נוספים במדינה, אשר זקוקים נואשות לתרופות אלו. עלינו להמשיך לממש את מחויבותנו לבריאותם של תושבי ישראל, גם בעיתות משבר ייחודי מסוגו. אני מאמין שבהשקעת מאמץ ועבודה מהירה יהיה ניתן לעמוד בלוחות הזמנים הקיימים ולספק את הצורך הבסיסי של החולים להמשיך ולקבל טיפול. חברי סגן השר יואב קיש, אני קורא שיש כוונה להעביר חלק מהטיפול בנגיף הקורונה למשרד הביטחון. אם אכן הדבר יקרה, על אחת כמה וכמה צריך לעמוד בלוחות הזמנים הקיימים של ההחלטות בינואר הקרוב. אנא מכם, תעשו הכול למען החולים. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת אופיר כץ. ישיב סגן שר הבריאות יואב קיש, בבקשה. מי שהיו שותפים להצעה לסדר-היום – חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה וחבר הכנסת אופיר סופר – אינם נמצאים. << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> כבוד היושב-ראש, שרה נכבדה, חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> הלו, יושבת-ראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יושבת-ראש. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אמרתי כבוד היושב-ראש. מה רע בזה? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני חושב שאפשר גם. היה לנו על זה דיון ארוך. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> היה דיון, כן? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני מזכיר למזכירה, היה דיון ארוך. אפשר גם לפנות כיושב-ראש, וזה התקבל על ידי האקדמיה ללשון. ובתור ח"כ מנוסה, ברגע שנתנו לי פתרון אחד שרץ כל הדרך, אני לא מתבלבל יותר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תדע לך שמחר אבשלום קור דן על זה בתוכנית שלו. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אומר לך שהאקדמיה אישרה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זה היה בעבר. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אבל כמובן שהיא היושבת בראש והיא גם היושב-ראש. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה בדיוק השעה של שלמה קור בטלוויזיה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> נבדוק עם אבשלום. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> תבדקו עם אבשלום, תודה. חבר הכנסת אופיר כץ, אני אתחיל מהשורה התחתונה. בכוונת משרד הבריאות לעמוד בלוחות הזמנים של ועדת הסל כמדי שנה כדי שהוועדה תתחיל פעילויותיה בחודשי הסתיו ותסיים עבודתה עד סוף השנה האזרחית. אני חייב להודות לך, אופיר, באמת על כך שגם שמת פרוז'קטור – מתוך כל הבלגן שאנחנו מתמודדים איתו עכשיו, שזה הקורונה והתקציב וחוק ההסדרים, הארת נקודה מאוד מאוד חשובה. אנחנו בחנו את הסטטוס במשרד, ובאמת גם לאור פנייתך הורינו למשרד לעמוד בלוחות הזמנים על מנת שלא נפגע במטופלים השונים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> משרד הבריאות התגייס למאמץ, וסל הבריאות יעודכן בלוחות הזמנים הרגילים. אני רוצה רק לציין שתהליך הרחבת סל הבריאות הוא סוגיה מאוד מורכבת ורגישה. יש כ-800–900 בקשות לטכנולוגיות ותרופות שונות שנדרשות למערכת הבריאות. כחלק מההערכה המקצועית עבור כל טכנולוגיה נערכת היוועצות עם מומחים בכירים בתחומי הרפואה השונים לגבי יעילותה, מקובלות השימוש בה וחשיבותה בהשוואה לחלופות הקיימות בסל, ובהשוואה לטכנולוגיות אחרות שהוגשו באותה דיסציפלינה קלינית. ועדת הסל בעצם קובעת סדרי עדיפויות בצורה ראויה ומאוזנת לטובת החברה, תוך השוואה מקסימלית של התועלת הציבורית. התהליך הזה הינו ייחודי לישראל כיוון שמערכת הבריאות בישראל הינה למעשה היחידה בעולם המבצעת תהליך סדור מדי שנה שבו נעשית ההערכה הזו של מספר טכנולוגיות במקביל, זאת בתוך תקציב מוגדר שנתי, בעוד שברחבי העולם נבחנת כל טכנולוגיה באופן פרטני לזכאותה למימון ציבורי, וכל טכנולוגיה נשפטת בפני עצמה ביחס להכללתה בסל ואינה נמדדת ביחס לטכנולוגיות אחרות למול תקציב מוגבל בזמן מוגבל. כך שבישראל למעשה יש תחרות כפולה, הן על ההכללה בסל והן בתעדוף מול טכנולוגיות אחרות. כפי שכולם יודעים, משרד הבריאות נמצא במערכה אינטנסיבית וקריטית לבריאות הציבור למעלה מארבעה חודשים בהתמודדות עם מגפת הקורונה. במסגרת זו מגויס כל כוח האדם של המשרד ויכולותיו המקצועיות להתמודדות עם היבטים שונים של מגפת הקורונה, ובתוך כך חשוב לי לציין שגם הצוות המקצועי האחראי של תהליך ועדת הסל עבד באינטנסיביות על מיפוי והערכה של טכנולוגיות, חיסונים ותרופות פוטנציאליים להתמודדות עם המגפה. במהלך החודשים האחרונים נבחנו למעלה מ-750 הצעות ופיתוחים שונים. חלקם הבשילו לסיוע בהתמודדות במסגרת פעילות משותפת עם המשל"ט, מפא"ת, רפאל, התעשייה האווירית ועוד. לאור זאת, הוסטו במשך חודשים רבים מרב היכולות המקצועיות של הצוות הרלוונטי לטובת ההתמודדות עם מצב חירום זה. ופה אני אומר עוד פעם, למרות העומס הרב המוטל על כתפי אנשי המקצוע במשרד, המשרד מודע לחשיבות הרבה של הרחבת סל הבריאות עבור החולים בישראל. משרד הבריאות, שמכיר בחשיבות תהליך הרחבת הסל ומשמעותו ברמה הלאומית, נערך באופן מיוחד וחריג על מנת לתת מענה לחולים הרבים הממתינים לעדכון הסל. לא די בכך, המשרד נאבק בדיוני התקציב על קבלת תקציב גבוה לסל הבריאות, שעמד בשנים האחרונות על 500 מיליון ש"ח. ובמקום הזה אני פונה לכל חברי הכנסת ולמרכז הכספים בקואליציה שיעזור לטובת המטופלים גם להגדיל את תקציב זה. המשרד נערך בתהליכים שונים ובתגבור כוח אדם על מנת לבצע את עבודת ועדת הסל בהקדם. כל זאת על מנת לעמוד במחויבותו לסיום התהליך בסוף השנה האזרחית הזו, וכדי להעניק מענה בזמן לחולים הרבים הממתינים לתרופות וטכנולוגיות שונות, שאין חולק על חשיבותן ויעילותן. בשורה התחתונה, כפי שפתחתי, אנחנו מתכוונים והנחינו את הצוות של המשרד לעשות כל שביכולתם לעמוד בלוחות הזמנים, ואני מודה לחבר הכנסת אופיר כץ שהפנה לנו את הקשב בשעה לחוצה זו לטפל בנושא חשוב זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> האם מגיש ההצעה מסתפק בתשובה זו? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. תודה רבה לסגן השר יואב קיש. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> היעדר ייצוג הולם לערבים בשירות המדינה << הלסי >> << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> נעבור להצעה לסדר-היום הבאה – הצעה לסדר-היום בנושא: היעדר ייצוג הולם לערבים בשירות המדינה, מס' 618, של חבר הכנסת מנסור עבאס. בבקשה. << דובר >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי יושבת-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, נציבות שירות המדינה פרסמה את הדוח השנתי, ששמו "דוח גיוון וייצוג בשירות המדינה לשנת 2019". ממצאי הדוח מראים בצורה שלא משתמעת לשתי פנים כי השירות הציבורי בישראל – למרות ההתקדמות היפה אך הצנועה – רחוק מלהיות מגוון ומייצג בצורה צודקת או הוגנת, ואפילו הולמת, את כל מגזרי החברה בישראל, לרבות החברה הערבית – וגם החרדית וגם האתיופית. לפני שאני מציג חלק מנתוני הדוח, בחרתי לצטט את האיש האמון על בקרת יישום החלטות הממשלה בנושא, פרופ' דניאל הרשקוביץ, שהוא נציב שירות המדינה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דניאל. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דניאל, כן. הוא כתב כהקדמה לדוח: אני רואה בגיוון תעסוקתי ערך ראשון במעלה שיבטיח את מקצועיותו ואיכותו של שירות המדינה. שירות המדינה המשקף את החברה הישראלית על כל גווניה נהנה מהיתרונות שיש לכל חלק באוכלוסייה, מקשרים טובים עם ציבורים רחבים ככל האפשר במדינת ישראל, ומתוך כך יוטב השירות לכלל האזרחים. עם זאת, הדרך לגיוון מוקדי קבלת ההחלטות עוד ארוכה. אלה דברי נציב שירות המדינה. אני חוזר לדוח. מנתוני הדוח, שמתייחס לשנת 2019, בשירות המדינה מועסקים כמעט 80,000 עובדים ב-96 יחידות, מתוכם 9,763 עובדים ערבים מועסקים בשירות המדינה, ומהווים כמעט 12% מכלל העובדים, בזכות מערכת הבריאות – כאשר שיעור זה מכוח העבודה של הערבים בחברה בכלל הוא 60%. 3,000 עובדים עם מוגבלויות מועסקים בשירות המדינה, ומהווים 3.8% מכלל העובדים. היעד הממשלתי לבעלי מוגבלויות הוא 5%; 927 עובדים חרדים מועסקים בשירות המדינה, ומהווים 1.2% מכלל – היעד הממשלתי הוא 7%. ליתר פירוט בקשר לחברה הערבית: 61% מאותם עובדים ערבים בשירות הציבורי מועסקים במשרות שמכונות "דרג כניסה" – הדרג הנמוך ביותר בשירות המדינה. לעומת זאת, רק 0.6% – פחות מ-1% מאותם 9,763 עובדים ערבים – מועסקים במשרות שנחשבות דרג בכיר. 66% מהעובדים הערבים נמנים עם מערכת הבריאות: רופאים, אחיות וכו'. מכאן, נוכחותם הבולטת של העובדים הערבים במערכת הבריאות מטשטשת את בעיית תת-ייצוגם החמורה במשרדי הממשלה. כמובן שבמישור המגדרי, 57% מעובדי המדינה הערבים הם גברים ו-43% הם נשים. אז, המדינה גם מפלה את הנשים הערביות לטובת הגברים. למרות שעברו 20 שנה מאז תיקון חוק שירות המדינה ויותר מ-30 שנה מאז חקיקת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כאמור, שיעור העובדים הערבים בשירות המדינה ממשיך לדשדש מאחור: הוא מהווה רק כ-60% משיעורם בגילי כוח העבודה בישראל. יש לציין בהקשר זה גם את מספר העובדים הערבים בחברות הממשלתיות, שמספר סיפור של אפליה ממוסדת ומתמשכת: אחוזם לא עולה על 2% מעובדי החברות הממשלתיות: תשעה עובדים ערבים מתוך 478 עובדים בחברת עמידר; 255 עובדים ערבים מתוך 5,589 עובדים בחברת הדואר; 127 עובדים מתוך 11,800 עובדים בחברת החשמל; ורק 81 עובדים ערבים מתוך 3,331 עובדים בחברת רכבת ישראל. הנתונים, כמובן, מדברים בעד עצמם. לפיכך, על מנת לגרום לשינוי משמעותי ולהביא לגיוון תעסוקתי ולסגור את הפער והאפליה כלפי הערבים, הממשלה נדרשת היום לקבוע יעד חדש לחמש השנים הבאות ולהעמידו על 20%, כיאה לשיעורם של הערבים בכוח העבודה הארצי במדינה. יש לקבוע שהעמידה ביעד הממשלתי החדש תתייחס למדרג שירות המדינה ולמערכות הממשלתיות השונות: דרג כניסה, דרג ניהול מקצועי, דרג ביניים ודרג בכיר. כמובן, יש לקדם עובדי מדינה ערבים שנקלטו לשירות המדינה לדרגים יותר בכירים. יש לפעול ביד חזקה כנגד מפירי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה גם בשוק הפרטי, במסגרת סמכויות האכיפה המינהלית והפלילית – שעומדות כאבן שאין לה הופכין – ולהטיל עיצומים כספיים ואחריות פלילית במידת הצורך. גברתי, אני דיברתי עם חבר הכנסת מלכיאלי וגם חברי כנסת אחרים וגם עם השרה אורלי לוי, כדי שכולנו נביא את הנושא הזה לדיון. אני מציע שהנושא יועבר לוועדת הכספים, ונוכל להמשיך ולטפל בנושא הזה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אזולאי – לא מלכיאלי. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני דיברתי עם מלכיאלי, אבל גם משה יכול – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אוקיי. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. תשיב השרה לקידום קהילתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. << דובר >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי מנסור עבאס, כפי שציינת, סעיף 15(א) לחוק שירות המדינה (מינויים) קובע כי בכלל התפקידים בשירות המדינה יש לתת ייצוג הולם ולשלב עובדים המשתייכים לקבוצות אוכלוסייה מסוימות. כמו כן, נקבע שיינתן ייצוג וביטוי הולם לבני שני המינים – גם לנשים וגם לגברים – לאנשים עם מוגבלויות, לעולים חדשים, למי שהוא או אחד מהוריו נולד באתיופיה, ולבני האוכלוסיות הערבית, הדרוזית, הצ'רקסית והחרדית. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קובע כללים לגבי ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלויות בכל מקומות העבודה. אז, אכן, חברי חבר הכנסת מנסור עבאס, החוק מדבר על ייצוג הולם. לצערי הרב, אנחנו עדים לכך שהתמורות נעשות בצורה איטית מדי, ובחלק מהמקרים אנחנו רואים את חוסר הפרופורציה בין החלק באוכלוסייה לבין הייצוג בכל אותן משרות. ככול שאנחנו עושים בדרגת המשרה הציבורית, כך אנחנו רואים שאותן אוכלוסיות פשוט – מה שהיה מלכתחילה ייצוג מופחת – – << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא קיימות. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> – – הולך ונעלם. כשאנחנו מדברים על החברה הערבית, כמובן שאנחנו יודעים שיש גם ועדת מעקב וגם בודקים ויש גם יכולת לבוא ולדפוק על השולחן כשצריך. נכון, אין סנקציות, אין יותר מדי שיניים, אבל זה משהו שאנחנו צריכים לבוא ולדרוש. הבעיה מתחדדת, כשמדובר לדוגמה על מישהי שהיא גם אישה, גם מהחברה הערבית ואם, חלילה וחס, יש לה גם בעיה של ניידות או מוגבלות כזו או אחרת, הסיכויים שלה להגיע למשרה בכירה – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ואם – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין לה סיכוי. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> הנושא הזה, אנחנו ראינו אותו במחקרים לא מעט פעמים. גם כאשר יוצאים למכרזים על תפקידים בשירות המדינה אתה מגלה שיש אוכלוסיות מסוימות שלא ניגשות, גם כאשר יש להן כמעט את כל התכונות הנדרשות. אתן לך אנקדוטה קטנה, למשל. אישה לא ניגשת למכרז או לריאיון עבודה אם היא לא עונה לפחות על 90% מהדרישות. גברים – גם כאשר הם עונים על 40% מהדרישות, הם באים בפול ביטחון ומגישים מועמדות, ובדרך כלל גם מקבלים. אפילו בנבחרת הדירקטורים אנחנו מגלים שיש נשים שהן מועמדות טובות מאוד, אבל הן יותר מקשטות את הרשימה, ולא באמת בוחרים אותן – כי אנחנו 52% מהאוכלוסייה – לא באמת בוחרים אותן לתפקידים ביצועיים. אבל הן מקשטות יופי רשימה כזו פתוחה. אין ספק שהאוכלוסיות האלה שמניתי קודם בהתאם לחוק המינויים, צריך לקדם לא רק את הייצוג שלהן אלא גם את היכולת שלהן להתקדם עם האופק התעסוקתי, וגם להוות מודל. האוכלוסיות האלו, ברגע שרואות מודל שהן יכולות להזדהות איתו, זה מפתח גם את הרצון ואת היכולת שלהן לא רק להשתלב החברה בכלל. יש להן לאן לשאוף. אני מבקשת, אומנם אני לא הייתי אמורה להיות השר המשיב, אבל זה נושא שהוא מאוד מאוד רגיש לליבי – בטח כמי שבאה מהפריפריה הגאוגרפית של המדינה ששם בכלל היכולות להגיע לתפקידי מפתח הולכות וקטנות עם הזמן. אני באמת רוצה לקבל את ההמלצה שלך כמציע ולהעביר את הדיון הזה לדיון בוועדת הכספים ואני מבטיחה גם להמשיך ולעקוב כי זה נושא כל כך חשוב ואנחנו כמדינה צריכים גם להבטיח שהייצוג ההולם לא יישאר אות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל, אלא יבוא באמת למקום שבו אנחנו נוכל לומר: אנחנו לא רק מצהירים, אנחנו גם מבצעים. אז בהחלט בהצלחה, ואני מבטיחה להמשיך ולעקוב ולהיות חלק מהדבר הזה, כי הוא אחד הדברים שמבטיחים, בסופו של דבר, צמצום פערים בחברה הישראלית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, גברתי השרה. דעה נוספת נשמע מחבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת, מנסור עבאס, חברי, שהגיש את ההצעה הדחופה, התשובה של כבוד השרה באמת תשובה טובה: להעביר את זה לוועדת הכספים. אבל אני אומר לך שלא רק שיש חוק של ייצוג הולם, אלא יש החלטת ממשלה 2579 משנת 2007, שקבעה יעד של 10%, שהוא לא יעד אסטרונומי ויעד בלתי ניתן. השיעור שלנו הוא 20%, והממשלה, חברי מנסור עבאס, קבעה 10%. נכון להיום אנחנו מתקרבים לשיעור הזה. אנחנו בערך 10%, 10.5%. הייתה ועדת חקירה פרלמנטרית בראשותו של חברנו אחמד טיבי לקליטת אקדמאים ערבים בשירות המדינה. הנושא הזה מאוד חשוב לנו ברשימה המשותפת. בשבוע הבא תהיה לנו פגישה עם נציב שירות המדינה, פרופ' הרשקוביץ, על העניין הזה. פניתי, עם חבריי אחמד טיבי וסונדוס, לראש הממשלה ולראש הממשלה החלופי על מנת שהממשלה תקבל החלטה חדשה, עדכנית. אנחנו כבר הגענו ליעד של 10% ואנחנו הצגנו והצבנו יעד של 15% – שגם זה יעד צנוע. << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> – – – ה-5% הנוספים יהיו נשים מהחברה הערבית – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מקבל ומסכים ועכשיו מוכן לחתום. לכן חשוב מאוד, חברי מנסור עבאס, שאתה מעלה את הנושא הזה, כמו שכולנו במשותפת מעלים את הנושא הזה, החשוב לנו. כמובן שנקיים דיון על זה ונמשיך ונלחץ, על מנת שנגיע ליעד שמגיע לנו, שזה כמו השיעור שלנו באוכלוסייה – 20% בשירות הציבורי, וגם בחברות הציבוריות, שם אין ייצוג הולם. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אנחנו נעמיד להצבעה את העברת הדיון לוועדת הכספים. הצבעה. הצבעה מס' 46 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> ארבעה בעד, אין מצביעים נגד, אין נמנעים. אם כך – – – << קריאה >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> איזו הצעה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – הצבעה – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אה, סליחה. אם כך, חמישה בעד, כולל חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה לסדר-היום בנושא היעדר ייצוג הולם לערבים בשירות המדינה תועבר לוועדת הכספים. חברי כנסת יקרים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ד בתמוז התש"ף, 6 ביולי 2020, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. לילה טוב. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 22:54. << סיום >>