דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ז ישיבה מ"ח הישיבה הארבעים-ושמונה של הכנסת העשרים-ושלוש יום שלישי, ח' בתמוז התש"ף (30 ביוני 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 4 משה אבוטבול (ש"ס): 5 אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 6 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 7 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 7 בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): 9 עודד פורר (ישראל ביתנו): 10 הצעות לסדר-היום 11 ציון יום נציב תלונות הציבור 11 היו"ר יריב לוין: 11 עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): 12 יעקב טסלר (יהדות התורה): 14 משה אבוטבול (ש"ס): 16 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 17 נאום בכורה של חבר הכנסת אוריאל בוסו 18 אוריאל בוסו (ש"ס): 18 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 22 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 24 איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): 24 חילופי גברי בוועדות הכנסת 24 איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): 24 נאום בכורה של חבר הכנסת אליהו חסיד 25 אליהו חסיד (יהדות התורה): 25 שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן: 27 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 28 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 28 הצעות לסדר-היום 29 ציון יום פועלם של אסירי ציון 29 היו"ר יריב לוין: 29 קרן ברק (הליכוד): 30 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 32 מיכל וונש (כחול לבן): 33 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 34 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 35 שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: 37 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק ניהול דיוני ועדות השחרורים והוועדה לעיון בעונש (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020 40 יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 40 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה וצווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020 41 יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 41 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 42 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 43 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני פותח את הישיבה. היום יום שלישי, ח' בתמוז התש"ף, 30 ביוני 2020. הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – דוח שנתי מס' 46 של נציב תלונות הציבור. הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק ניהול דיוני ועדות השחרורים והוועדה לעיון בעונש (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 4, 13, 20, 24, 28, 35 ומספר חזק – 2. היום, לראשונה בחיי, מילאתי לוטו, כי זו הדרך היחידה שבה אוכל להשיג את ההון הדרוש שבעזרתו אוכל להפוך להיות אבא במדינת ישראל, לפחות בעתיד הנגלה לעין. לצערי, אדוני היושב-ראש, חלקים גדולים בבית הזה – גדולים מדי, לטעמי – חושבים שאני לא שווה להם או שווה פחות. המנדט שלי שווה, אבל הזכויות שלי פגומות. המנדט שלי מלא באנשים, הומואים ולסביות, טרנסים וטרנסיות, וגם אנשים סטרייטים שפשוט חושבים שכולנו נבראנו בצלם ולכן כולנו צריכים להיות שווים בפני החוק, שווים בזכויות שלנו להפוך להיות הורים במדינת ישראל. חבריי חברי הכנסת, אנחנו ב-2020. הגיע הזמן להתקדם. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא – איננו. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים שבהם מנסים גורמים כאלה ואחרים לכרסם בערכה של שבת המלכה במדינה היהודית שלנו, מדינת ישראל, בניסיון להפעיל תחבורה ציבורית בשבת וכל מיני יוזמות שראינו לאחרונה בכנסת, חשוב לי לספר לחברי הכנסת היקרים שלנו על מה שקראתי בעיתון המוביל. נשיא גוי נגד קיום משחק גמר בשבת. למרות הצער והבושה שעדיין משחקי כדורגל ומשחקים רבים נערכים בישראל בימי השבת, כי יש כאלה שמנסים לטעון שאי-אפשר אחרת, דניאל אנחליסי, נשיא קבוצת הכדורגל הארגנטינאית בוקה ג'ויינרס – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בוקה ג'וניורס. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תקן אותי, אני שמח שבזה אני לא מבין כל כך. – – שעלתה לגמר האליפות בדרום – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אתה דווקא מפסיד. אתה דווקא מפסיד, תאמין לי. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> יכול להיות, אבל הינה, אם זה לא בשבת יש סיכוי שאני כן אצפה בזה, אולי. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הינה משהו שמסכימים עליו. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> היא עלתה לגמר האליפות בדרום אמריקה לקבוצות בכדורגל, והנשיא שם הודיע: מתוך כבוד ליהודים, לא מסכימים לקיום המשחק בשבת, אנחנו מכבדים מאוד את הקהילה היהודית. אגב, הם גם דואגים שם שבתוך המגרשים יימכר אוכל כשר ליהודים שמגיעים למשחקים. ואז אני נזכר בראש ממשלתנו המנוח – שאתה, היושב-ראש, יש לך הערצה מיוחדת אליו, הוא היה הסנדק שלך – מר מנחם בגין, עליו השלום, שסגר את חברת אל על בשבת קודש, ובנאום שלו, המפורסם, לפני הסגירה: אפילו בסלוניקי סגרו את הנמל בגלל היהודים שגרו שם בעיר. אז בואו לא נחכה שהגויים ילמדו אותנו לשמור את השבת. אנו, כיהודים, נשמור על שבת המלכה במדינת היהודים שלנו, ובקרוב אצלנו. אמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה. << דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איפה הכסף? מאז תחילת המשבר הכלכלי בעקבות משבר הקורונה מבטיחים ראש הממשלה ושר האוצר לסייע ולדאוג לעצמאים, למובטלים, לכל אזרחי מדינת ישראל. אז איפה הכסף, תגידו? פעימה שלישית, 5.2 מיליארד שקל – רק 1.7 מיליארד הגיעו ליעדם. קצת פחות מ-70,000 בעלי עסקים מתוך 200,000, שליש, קיבלו מהפעימה השלישית קצת כסף. אני חייבת לספר לכם שהרבה מאוד מהם קיבלו הודעה: רצינו להעביר לך סכום כסף אבל חשבון הבנק – זה הפעיל שלו – לא עובד. אבל, לו היו צריכים למשוך כסף, מה-זה החשבון היה פעיל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> משפט אחרון, כי הדקה הסתיימה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז איפה הכסף? בואו החוצה, תראו כמה הרבה הפגנות, כמה הרבה מחאות, של כל כך הרבה מגזרים. רק אתמול הבטחתם עוד 2 מיליארד, שגם אותם אנחנו נתחיל לחפש. חברים, אזרחי מדינת ישראל הגיעו, חלקם הגדול, לפת לחם, ולא יודעים איך יאכילו את משפחותיהם מחר. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז תגידו לי איפה הכסף. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מבקר המדינה פרסם בדוח האחרון שלו ממרץ האחרון שישנם למעלה מ-220 תקני אחיות, תקנים של אחיות, שחסרים במערכת החינוך. בתקופה שאנחנו לא מצליחים לבלום את התפשטות הקורונה, אני תוהה: אם לא מנצלים את התקנים האלה בתקופה הכל-כך הקשה הזאת, אז מתי אפשר לנצל את התקנים האלה? איך אפשר להרשות לעצמנו שבתקופה שבה הקורונה עדיין מתפשטת ומתפרצת למוקדים שונים כל יום מחדש, מערכת הבריאות עובדת במחסור כל כך גדול של תקני אחיות, שלפי דיווחים או פרסומים – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אפילו הנושא הזה היה סיבה, אדוני היושב-ראש, לאי-בלימת התפשטות הקורונה. אז את הנושא הזה צריך לקחת ברצינות ולבחון באמת את איוש התקנים האלה. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אם כבר הזכירו כדורגל, אז קודם כול אני מברך את ליברפול, הקבוצה האהודה עליי, על האליפות. אני רוצה להתחיל בציטוט, וזה רוב הדברים שלי, ואני מצטט כך: החיילים השתמשו בכוח, היכו במקלות, בקתי רובים ובאגרופים. היו אנשי צבא שגילו הבלגה רבה ביחס לנשים והילדים. לעומתם, היו חיילים שהכו מכות קשות עד מאוד נשים וילדים. החיילים חיפשו בכל מקום שבו בצבץ מן האדמה פתח של צינור. בסך הכול נחשפו 14 מקומות מסתור, הוחרמו 94 מרגמות, 325 רובים, כ-80 אקדחים, אלפי פצצות מרגמה ורימונים, 105,000 כדורי רובה ועשרות תת-מקלעים ומקלעים. סוף ציטוט. הקראתי כעת עדויות של אנשי היישוב היהודי מהשבת השחורה, שהתרחשה אתמול לפני 74 שנים. אז פעלו נגד השלטון הזר הבריטי, והיום את מקומו החליף השלטון הצבאי הישראלי בשטחים הכבושים – שלטון זר – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תתבייש לך. תתבייש. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תתבייש אתה. תתבייש אתה, שאתה מגלה עמדות פשיסטיות – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – פעם אחר פעם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת כסיף, משפט אחרון – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תתבייש שאתה רוצה – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני יודע שאחד יושב לידי כרגע. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – כי הדקה כבר הסתיימה מזמן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היום את מקומו החליף השלטון הצבאי הישראלי בשטחים הכבושים – שלטון זר, דכאני, לא פחות, אם לא יותר, מזה שהיה הבריטי. שלטון זר תמיד ייתקל בהתנגדות, ובצדק. דין הכיבוש הישראלי להתחסל – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – בדיוק כמו שחוסל השלטון האימפריאליסטי הבריטי, ויפה שעה אחת קודם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – איננו; חבר הכנסת עידן רול – איננו. חבר הכנסת בועז טופורובסקי. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות כנסת, גם השבוע אציין את פרטי תאונות הדרכים הקטלניות שגבו חיי אדם בשבוע החולף בדרכים. ביום שלישי, 23 ביוני, נהרג עמאר אבו עאיש, בן 35, מהיישוב לקיה. עמאר יצא ממכוניתו בגלל תקלה, הוא נפגע מרכב חולף צמוד למחלף עין תות על כביש 6. ביום רביעי, 24 ביוני, נקבע מותו של מואיד עודה, סטודנט לסיעוד מאכסאל, שנהרג בתאונת דרכים בין שני כלי רכב בכניסה ליישוב מגוריו. למוחרת, יום חמישי, 25 ביוני, נהרגה עורוב חביב אללה, צעירה בת 15, בתאונת דרכים – תאונת פגע וברח – בנוף הגליל; לאחר כמה שעות נהג הרכב הסגיר את עצמו למשטרה. עוד באותו היום נהרג גבר בן 80 מפגיעת רכב הסעות בעת שחצה את הכביש ברחוב יד לבנים בחיפה. ביום שבת, 27 ביוני, נקבע מותו של אושר אלקובי בן ה-18, לאחר שנפל מאופניים חשמליים בטיילת שמעון פרס בחיפה. שלשום, יום ראשון, 28 ביוני, נהרג גבך בן 60 בתאונת דרכים בין שני כלי רכב בכביש 60 סמוך לצומת הכניסה ליישוב נווה דניאל. שישה אנשים נהרגו בשבוע החולף בדרכים, וצר לי שאתמול התברר לי שהכנסת ביטלה את הרצון להקים ועדה מיוחדת למלחמה בתאונות הדרכים. גם לאחר שזה אושר – אישור הקואליציה, אישור האופוזיציה, אישור יושב-ראש ועדת הכלכלה – בסופו של דבר, הפוליטיקה הרעה ניצחה את הרצון להציל חיי אדם. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה; חבר הכנסת אלכס קושניר – איננו; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – איננה; חבר הכנסת אלי אבידר – גם הוא לא נמצא; חברת הכנסת קארין אלהרר – לא נמצאת; חברת הכנסת אורנה ברביבאי – מוותרת; חבר הכנסת יבגני סובה – איננו; חבר הכנסת ינון אזולאי – לא נמצא; חברת הכנסת קטי שטרית – לא נמצאת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – גם הוא לא נמצא. הגענו לאחרון הדוברים – חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. סיימתי כעת מפגש זום עם כ-40 מפעילי קייטנות שלא יודעים איך בכלל ואם בכלל הם חוזרים לפעילות ויצליחו לתת את השירות שכל כך נדרש למשק הישראלי. הם מגלים הוראות סותרות ממשרדי הממשלה: הם לא יכולים לקיים קייטנה כי את הרישיון שלהם הם צריכים להוציא בתוך חמישה ימים – ואתה יודע היטב שאין שום סיכוי להוציא רישיון עסק במדינת ישראל תוך חמישה ימים; הם לא יכולים להפעיל בריכת פעוטות כי לא מאפשרים הפעלה של בריכת פעוטות, למרות שבריכת הפעוטות היא עם הרבה יותר כלור מאשר בריכות אחרות, ועוד היד נטויה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר שיושב כאן כשר תורן, קייטנות הן מפעל חיוני למשק הישראלי. זה לא מותרות. הרי אתם יודעים היטב שכדי שאחיות ילכו לעבודה, כדי שמפעלי תעשייה שמוגדרים מפעל חיוני יוכלו לעבוד, צריך לעשות גם את הפעילות הזו לילדים. לכן אני דורש ומבקש מהממשלה: תגדירו הגדרות לפעילות ואל תנסו לנהל את העסקים עצמם. תקבעו להם מהם תנאי הפעילות – הם יעמדו בהם. תקבעו שמי שהיה לו רישיון עסק – רישיון העסק יוארך. לחלופין, תאפשרו להוציא רישיון עסק על פי תצהיר ותאפשרו חל"ת נושם, את אותה העסקה גמישה שאנחנו מדברים עליה מרגע שנפתח המשבר הזה, והייתה מאפשרת לאנשים לעבוד שלושה ימים או ארבעה ימים; ביתר הזמן הייתה רשת ביטחון מהמדינה. זה היה עולה פחות למדינה והיה נותן יותר ומונע את קריסת המגזר העסקי. אחד אחרי השני אנחנו רואים את העסקים האלה נופלים כמו זבובים, ומי שישלם את המחיר זו המדינה, שלא יהיה לה יותר ממי לקחת מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס מעסיקים ועוד רשימה ארוכה של היטלים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. עד כאן נאומים בני דקה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום נציב תלונות הציבור << הלסי >> << דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, והוא: ציון יום נציב תלונות הציבור, הצעות לסדר-היום מס' 470, 571, 607 ו-635. חברות וחברי הכנסת, מכובדיי מבקר המדינה מר מתניהו אנגלמן, מנכ"ל משרד מבקר המדינה מר ישי וקנין, מנהלת מחלקת נציב תלונות הציבור ד"ר אסתר בן חיים, אני בהחלט מתרגש לעבור ולציין בפעם הראשונה את יום נציב תלונות הציבור כאן במליאת הכנסת. בכך אנו מתחילים מסורת של קיום יום מיוחד בכנסת שעניינו הן דוח נציב תלונות הציבור, שהוגש לי היום, והן הפעילות החשובה של גוף זה, הפועל כחלק ממוסד מבקר המדינה. אני מבקש כבר בפתח הדברים להודות לך, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מר מתניהו אנגלמן, על כך שהעלית בפניי את הרעיון לקיים יום מיוחד זה, ולהודות לך ולנציבות תלונות הציבור על הדוח החשוב שהוגש לידיי היום. חברות וחברי הכנסת, חוסנה של מדינה הנהנית ממשטר דמוקרטי מותנה במידה רבה באמון הציבור הניתן במערכות השלטון שלה. הידיעה כי דברים נעשים בשקיפות, מתוך בקרה וביקורת, הן בזמן אמת באמצעות בקרה פרלמנטרית והן לאחר מעשה באמצעות ביקורת מבקר המדינה, היא בסיס מרכזי לבניית אמון זה. אין זה סוד שהכנסת כפרלמנט אינה נהנית מכלים מספיקים הדומים לכלים הנתונים לפרלמנטים אחרים בעולם לצורך ביצוע עבודת הביקורת השוטפת על פעולות הממשלה. על רקע זה, חשיבות הביקורת הנעשית על ידי מוסד מבקר המדינה היא גדולה במיוחד. אולם גם הביקורת לבדה אינה מספיקה. קיימת חשיבות עליונה בכך שהאזרח ידע כי באפשרותו לפנות בתלונה כל אימת שפעולות הממשלה, שלוחותיה ופקידיה נעשות באופן שבעיניו אינו תקין או מקפח את זכויותיו. הדבר חשוב לא רק לשם יצירת אמון במערכות השלטון אלא גם כמכשיר המבטיח את יכולתו של האזרח למצות את הזכויות המגיעות לו והמבטיח כי לא ימצא את עצמו מקופח או נפגע ביחס לכל אזרח אחר. הכנסת, בהיותה הביטוי הרחב ביותר לכלל העמדות הרווחות בחברה הישראלית, שמה זה שנים דגש על פתיחות ועל מתן אפשרות לאזרחים להעלות את בעיותיהם, הן באמצעות פנייה לחברות וחברי הכנסת באופן ישיר, והן באמצעות פנייה לוועדה לפניות הציבור, שהוקמה במיוחד לצורך כך. השירות הניתן לציבור על ידי הכנסת אינו יכול למצות את הדרוש בנושא זה. על כן, עבודת נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה מהווה נדבך מרכזי והכרחי במתן סל כלים כולל בידי האזרח למיצוי זכויותיו, תוך שעבודת הנציבות מאפשרת את שיפור עבודת הממשלה ומשרדיה לטובת כלל אזרחי המדינה. נציבות תלונות הציבור אכן הפכה לכתובת נאמנה לאזרחים רבים. הנציבות מטפלת בתלונות בהיקפים גדולים וגדלים בנושאים רבים ומגוונים, ובפניות של אזרחים הבאים מכל רובדי החברה הישראלית. ריבוי הפניות הוא העדות הטובה ביותר לאמון הרחב שממנו נהנית נציבות תלונות הציבור. אין ספק כי פעילותה של הנציבות כחלק ממשרד מבקר המדינה תורמת רבות לאמון שהציבור רוחש לה ומעניקה לה כלים ומעמד ההכרחיים למילוי תפקידה החשוב. מכובדי מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מר מתניהו אנגלמן, אני מבקש לשוב ולהודות לך על היוזמה החשובה שאנו מוציאים היום אל הפועל, ומבקש להביע בהזדמנות זו את הערכתי הרבה לעבודה החשובה הנעשית על ידיך באומץ לב, מתוך גישה עניינית ובונה וביושרה מקצועית. אני מודה בשמי ובשם אזרחיות ואזרחי ישראל על עבודתך ועל עבודת משרדך לתיקון ליקויים, לשיפור השירות לאזרח ולחשיפת המחדלים הדורשים תיקון בשירות הציבורי כולו. הכנסת תמשיך לפעול ביחד עם משרד המבקר לטובת כלל אזרחי ישראל. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים מכאן לדיון. אני מזמין את ראשון הדוברים, יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, מנכ"ל משרד מבקר המדינה, מנהלת נציבות תלונות הציבור, וגם עמיתי וחברי חבר הכנסת יעקב טסלר, יו"ר הוועדה לפניות הציבור, שהיה שותף היום לדיון אצלנו בוועדה, ראשית, הברכות על היום הזה, שהוא באמת יום חשוב במה שהוא מציין, מגיעות לא רק למבקר המדינה אלא גם לך, יושב-ראש הכנסת. אני חושב שההכרה במשמעות של תלונות הציבור, הטיפול בהן, הפתרון שלהן – ההכרה מעל בימת הכנסת – היא במקומה, ואני מקווה שהיום הזה יהפוך באמת להיות מסורת של ממש. בבוקר, כשנציב תלונות הציבור, המבקר, הגיש לך את הדוח, ודיברנו אז, אמרתי בספק-בדיחה ש-14,000 תלונות, כפי שציין המבקר, זה נראה לי מספר נמוך, אם אנחנו מחשבים 9 מיליון ישראלים, רובם ככולם יודעים להתלונן היטב, ויוצא רק פרומיל וחצי של תלונות – זה מעט. ועכשיו אני רוצה לחזור ולהגיד את זה, אבל להגיד את זה ברצינות גמורה. בדיון שהיה בוועדה לביקורת המדינה לאחר מכן עלה גם מהדברים של אנשי משרד המבקר וגם מהגורמים שאיתם דיברנו ממשרדים ממשלתיים, מהשלטון המקומי, מעיריות שונות – ובחרנו את הגורמים שהתלוננו עליהם הכי הרבה, דווקא, וחלק יחסית גדול של התלונות גם נמצאו מוצדקות – עלתה תמונה מאוד ברורה ומאוד מעניינת: ציבור חזק מתלונן. התלונה לא מעידה על חולשה. היא מעידה על זה שהציבור מרגיש – א. שיש מי שיקשיב לו ומי שיפתור את בעיותיו, וב. שהאזרחים והאזרחיות מרגישים מועצמים, מרגישים שיש להם כוח. הייתה נציגה של עיריית לוד שדיברה על זה שככל שהעיר מתחזקת, ככל שמצבה משתפר – רואים יותר תלונות. ובמובן הזה התלונה היא לא רק מסורת ישראלית מפוארת; היא באמת מייצגת ציבור מודע, ציבור שער לזכויותיו, ציבור שיודע שיש למי לפנות וגם מאמין שיפתרו לו את התלונה, כי הרי אחרת הוא לא היה מתלונן. ובמובן הזה אני מאחל לך, אדוני המבקר ונציב התלונות, כמות הרבה יותר גדולה של תלונות בשנה הבאה, אנחנו נתמודד איתן יחד. תלונות הציבור ופניות הציבור – לא במקרה גם אתה, היושב-ראש, כרכת את זה, ולא במקרה הוזמן לדיון היום, כדיון משותף, גם יו"ר הוועדה לפניות הציבור. הדברים האלה, כפי שכל חבר כנסת לומד בהגיעו למשכן, מייצגים שני דברים בעבודתנו: האחד הוא טיפול בבעיות אמיתיות של אנשים אמיתיים; אנחנו, מה לעשות, בבית הזה מייצרים לא מעט עיסוק בבעיות שאנחנו יצרנו אותן ואנחנו לא פותרים אותן, אבל פה פונים אלינו אנשים אמיתיים, ואנחנו יכולים לנצל, במובן הטוב ביותר של המילה, את המעמד שמקנה לנו הבית הזה, את העוצמה שמקנה לנו הבית הזה, כדי לטפל בבעיות שלהם. והדבר השני – וזה נכון גם למשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור – זה ללמוד מכך על נושאים כלליים שמטרידים את הציבור. הרבה מאוד הצעות חוק שמגיעות בפני הבית הזה, הרבה מאוד נושאים כלליים, כולל נושאים לביקורת של מבקר המדינה, מגיעים מזה שהשטח, האנשים שנמצאים שם, נתקלים בבעיות ביורוקרטיות, בבעיות שקשורות לרגולציה, כולל חקיקה בגופים שלא ממלאים את תפקידם. וברגע שאנחנו נכנסים לזה ונכנסים לזה עם הכוח שנותן לנו המעמד, שנותנות לנו הסמכויות – בין אם של מבקר המדינה ובין אם של הבית הזה – אנחנו צריכים לפתור לפעמים פתרון כללי שבא מתוך הצגה של בן אדם פרטי. אני עצמי העברתי בשנה שעברה הצעת חוק שנגעה – בשנה שעברה לדעתי לא עבר בבית הזה כלום; חוץ מחוק לפיזור הכנסת לא עבר בבית הזה כלום. אבל בשלהי 2018 העברתי חוק שנגע לבעיה של חיילים שנפצעו במהלך שירותם ושוחררו באופן זמני. זה התחיל מפניית ציבור, יותר מפניית ציבור אחת, של חיילים שפנו אליי ואל חברי כנסת נוספים. וזו כמובן רק דוגמה אחת. התפקיד שלנו ביום הזה הוא לא רק לכבד את האנשים שעוסקים במלאכה, את המבקר ואנשי משרדו, שבאמת עושים את זה – וראינו היום – באמונה ובתנופה, וברצון עז גם להכניס פרמטרים חדשים לתוך הביקורת והטיפול בתלונות, אלא גם מתוך ראייה – פתחת ואמרת, אדוני היושב-ראש, שלבית הזה לא תמיד יש כוח, או יש פחות כוח מאשר לפרלמנטים אחרים. אנחנו מכירים את זה, אתה ואני שוחחנו על זה לא מעט. התפקיד שלנו, של כולנו, זה להעניק למוסדות האלה, שהם המוסדות שמייצגים את הציבור באמת – לנציב תלונות הציבור, גם בכובעו כמבקר המדינה, וגם לבית הזה, את העוצמה שנדרשת כדי לפתור בעיות באמת. בבית הזה מיוצג כל הציבור, בא אליו כל הציבור. אנחנו צריכים – ואני מקווה שכשנתפנה, כשיתפנו מיני ענני אבק של הרכבת הממשלה ומציאת מספיק כיסאות בתוכה וכן הלאה, ואנחנו נתפנה לדבר הזה – להעניק שיניים למוסד הזה לטיפול בבעיות של הציבור באופן הפרטי ובאופן הכללי, ולהעניק שיניים למוסד מבקר המדינה ולאנשיו, כדי שאנחנו לא ניתקל בבעיה שבאה – וגם זה עלה בדיון שלנו היום, שדברים שעלו מתלונות הציבור והפכו לדוחות של מבקר המדינה עדיין לא נפתרים, כי אין את העוצמה ביד כדי לפתור אותם. חלק גדול בתוך זה הוא לציין את זה מכאן, מעל בימת הכנסת, ולכן אני שמח וגאה להיות שותף ליום הזה. הוועדה לביקורת המדינה תמשיך בתפקידה גם בהקשר הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לפניות הציבור חבר הכנסת יעקב טסלר. בבקשה. << דובר >> יעקב טסלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, מבקר המדינה מר מתניהו אנגלמן, מנהלת נציבות תלונות הציבור ד"ר אסתר בן חיים, יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה חבר הכנסת עפר שלח, שמחתי היום להשתתף בדיון החשוב הזה. הוא היה דיון ענייני ומעמיק, ובעצם נוכחתי לראות שיש אנשים אכפתיים שטובת האזרח עומדת לפניהם. אנחנו כל הזמן חיפשנו את הפתרונות ואת הדרך איך לייעל את השירות בפני האזרחים. אדוני היושב-ראש, היום אנו מציינים את יום נציב תלונות הציבור. היום הזה בא להזכיר ולחדד לנו את תפקידנו כשליחי ציבור. בעוד שמבחן מנהיגות בימינו נמדד בכושר רטורי, בכריזמה, בכוחנית וביכולת יחסי ציבור מפוארים, מבחן המנהיגות האמיתית הינו שונה לחלוטין. ידועים דברי המדרש וכמה הם צריכים ללמד אותנו: "אמרו רבותינו, כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרון במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית. כיוון שהגיע לחסית, נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיוון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא". בטח עייף אתה. "הרכיבו על כתפו והיה מהלך". אמר הקדוש ברוך הוא: אתה, "יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך, חייך – אתה תרעה את צאני ישראל, הווי: ומשה היה רועה". המדרש בוחר לתת למילים המקראיות "ומשה היה רֹעה" משמעות נוספת מעבר לתיאור העובדתי של מעשיו, כביטוי המאפיין את אישיותו של משה רבנו עליו השלום. מנהיגים נוספים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן – אברהם אבינו, דוד המלך, הנביא עמוס, רבי עקיבא ואחרים. מקורות רבים מדגישים את הדמיון בין טיפול והובלה של עדרי צאן לבין הנהגה של בני אדם. המדרש של משה והגדי מדגיש את האכפתיות והדאגה לצרכים של כל אחד ואחד בקבוצה, ובפרט החלשים ביותר. וזה "משה היה רֹעה", שהתמנה להיות המנהיג של עם ישראל. חבריי חברי הכנסת, יש משפט ידוע שאומר: שרשרת חברתית נמדדת ביחסה לחוליה האחרונה בשרשרת. תפקידנו כשליחי ציבור להיות ערים ורגישים לזולת ולאזרח הפשוט, להיות נגישים וקשובים ולחוש את רחשי הלב של הציבור – בכוחם נשלחנו לכאן ולמענם אנו פועלים – לתקן מה שנדרש ולהושיט כתף היכן שנדרש לשפר, ועל כך אנו נמדדים. כאשר אזרח פונה ומבקש עזרה, אם זה במשרדי ממשלה, אם זה ברשויות או בכל גוף אחר, הפונה בעצם מבקש עזרה בגלל קושי מסוים שנקלע אליו. אנחנו צריכים להזדהות איתו ולהבין את הקושי שבו הוא נמצא. וכשנבחן לעומק ונזדהה עם מצוקתו של אותו אדם, הדרך למציאת הפתרון תהיה קלה ביותר. חלק חשוב ועיקרי שחייבים לשפר ולייעל בנושא של פניות הציבור – כפי שדובר היום, אדוני היושב-ראש, בוועדה – הינו פישוט וצמצום של הביורוקרטיה. הטרטור אחר כל בקשה ופנייה, הזמן הממושך והסחבת גורמים לאותו פונה סבל על סבל. לא די שהוא מתמודד עם בעיה שמעיקה עליו, הוא צריך להיכנס לעוד מערבולת של ביורוקרטיה; הוא צריך להזיע עד שהוא מגיע לפתרון המצוקה שלו. אנו צריכים לחתור לצמצום הביורוקרטיה בישראל ולפשט הליכים כדי להקל על הפונים ולתת מענה ביעילות ובמהירות. כיושב-ראש הוועדה לפניות הציבור אני נתקל באלפי פניות מאזרחי ישראל ואין כמעט נושא אחד שלא נוגעים ומתמודדים איתו. אני רואה את פניותיהם של האזרחים, ואפילו לאו דווקא במצוקה או בבעיה קריטית אלא על זכויות בסיסיות שמגיעות להם והם אינם מקבלים אותן, או שהם נתקלים בקשיים כאלה ואחרים. החובה שלנו לתת את המענה ואת העזרה ולדאוג לכל אותם אזרחים שעיניהם נשואות אלינו. אדוני היושב-ראש, כפי שפתחתי ואמרתי, מבחן מנהיגות אמיתית הוא איך אנחנו מתייחסים לזולת וכמה נפעל עבור הציבור, ולדעת תמיד שנבחר ומנהיג ציבור אמיתי הוא זה שמחזק את החוליה החלשה בשרשרת ומושיט את ידו לעזרה וסיוע לכל נדרש. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה אבוטבול. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום נציב תלונות הציבור, יום חדש וחגיגי שכנסת ישראל, בעזרת השם, תחוג מעתה פעם בשנה. אז ראשית ברכות לידידי מבקר המדינה מר מתניהו אנגלמן, על הדוח, שוודאי ישמש לנו כאבן בוחן – להמשיך הלאה, לתקן דברים שצריך לתקן בכל משרדי הממשלה. אני בטוח שבעזרת השם, הדוח הראשון שלו יהיה דוח שבעזרת השם ייתן לנו ארגז כלים לפעולה נמרצת בכל תחומי העשייה שלנו. וכפי שהפתגם אומר, אם לא עושים לא טועים. אז כשעושים וישנה עשייה אז יש גם כן דברים שצריכים לתקן. כבוד היושב-ראש, היום הזה הוא יום חשוב של נציב תלונות הציבור. אני סבור שזה בעצם יום שהוא תזכורת לכל נבחר ציבור בכל תפקיד שבו הוא מכהן. צריך לזכור, לשנן ולחדד שכל אדם שנשלח לתפקיד בעצם נשלח מטעם הציבור היקר לשמש לו כפה וכלשון על תלונות שמתקבלות מהציבור היקר השייך אליו – וישר מהציבור היקר. ראש וראשון לנציבות תלונות הציבור היה הרועה הרוחני שלנו, הרועה הרוחני של העם היהודי היה משה רבנו, מקבל התורה ונותן התורה, עליו השלום. זה החל כבר משחר ילדותו, כשבעצם הוא נשא את סבלם של עם ישראל אשר עבדו בעבודת הפרך, כפי שהתורה מעידה בספר שמות: "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלֹתם". הוא גדל בבית המלכות של פרעה, בחלונות הגבוהים, איך שאומרים, אבל עזב את הכול כדי לשאת בסבל של אחיו, והיה מרים איתם את הלבנים כדי להקל את סבלם להיות איתם באותה צרה. למרות מעמדו הרם והנישא, הוא לא היה מורם מהעם אלא מרים את העם. זהו מבחנו הגדול של מנהיג ציבור, להיות בתוך העם, לקבל את תלונותיו. כפי שהתורה מעידה עליו, שחותנו יתרו שואל אותו "מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך מן בֹקר ועד ערב", כלומר, מהבוקר ועד הערב משה רבנו היה ניצב, נציב תלונות הציבור, לקבל את כל התלונות – ודיני התורה – ולפתור אותם על מנת להשכין שלום בין איש לרעהו. זהו מנהיג אמיתי. בניגוד לסבורים שלהיות בתפקיד גבוה ובמשרה נכבדת זה כבוד, חז"ל רואים בזה עבדות ולא שררה. כפי שמציינים חז"ל במסכת הוריות, אמר להם רבן גמליאל: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם". מי שחושב שזה שררה אז הוא מדומיין, מהר מאוד הוא יגלה שהתפקיד הוא עבדות והאצילות מחייבת. כל אחד מיושבי הבית הזה נתקל באין-ספור של פניות במהלך יומו ובתחומים שונים ומגוונים, בעיקר בשעות שהן לא תמיד שגרתיות. אבל תפקידו של נציג הציבור, שליח הציבור, הוא כמובן להיות סבלני וסובלני ולהכיל את הכול, גם מול טרחנות היתר של תושבים ואזרחים שפעמים פונים אליו ולא תמיד השכר על הדברים שהוא עושה הוא טוב. כשהנציג פועל, לפעמים, גם במקרה טוב – הוא זוכה לקיתונות וביזיונות מצד הציבור שבא אליו. אבל בואו נזכור את משה רבנו עליו השלום, נציב תלונות הציבור של עם ישראל, שלמרות ש"ארבעים שנה אקוט בדור" – התקוטטו איתו וציערו אותו במחלוקת קורח ועדתו, דתן ואבירם ועוד, אבל הוא תמיד מסר את עצמו למען עם ישראל והתפלל עליהם, עד כדי כך שכאשר הקב"ה כעס ורצה חלילה להעניש את עם ישראל, הוא אמר: "מחני נא מספרך אשר כתבת". תמחק אותי, ולא חלילה אפילו אחד מעם ישראל. בהיות שהדברים בתקופה זו בעקבות משבר הקורונה יגעים – ונחוצים עלינו – עלינו להקים מוקד ארצי משובח ומוצלח לכל אותן רבבות של שאלות ובקשות של התושבים והאזרחים, לפי התחומים ומשרדי הממשלה השונים העוסקים בתחום זה. אם ניתן מענה ברוח שכל אחד יוכל לשאול את השאלות ולקבל את התשובות, נוכל באמת לתת שירות נאמן לשולחים אותנו ולכל אלה שנמצאים כאן בקרב כנסת ישראל. ולקבל כל תלונה באהבה למרות שלפעמים זה גם בא בכעס. שמעתי פעם אמרה חשובה – בזה אני מסיים: כשמדובר בנציג ציבור, צריך לקבל את הכול באהבה וגם לחייך, ומי שלא יודע לחייך שלא יפתח מכולת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור ואורחים נכבדים, כולם, אני אכן מברך על ציון יום זה. חשוב מאוד שלציבור הרחב תהיה כתובת לפנות כדי להתלונן על שרירות ליבו של השלטון, בין אם שלטון מקומי או שלטון מרכזי, זה אכן דבר מבורך. אבל אני ארצה, אדוני, לדבר ולספר על מקרים שאני מביא איתי מהשטח ולא הגיעו לכבוד המבקר, כנראה גם לא יגיעו. אבל לפני זה, אתה דיברת על כך שבבית הזה אין מספיק כלים לח"כים כדי לעשות את העבודה שלהם. תאר לך מה לגבי ח"כ ערבי, איזה כלים נשארו לו כדי לעשות את העבודה שלו? נקודה למחשבה. לפני כמה ימים התקשרו אליי בנות סטודנטיות וסיפרו לי סיפור מעניין מאוד. שלושתן הלכו להירשם לאיזשהו קורס באיזשהו מוסד חינוכי להשכלה גבוהה, אני לא אזכיר את שמו. הן נכנסו לאולם, ישבה שם מישהי, אני מניח שהיא פקידת קבלה, וביקשה מהן להמתין. שלושתן ישבו בשקט ודיברו ביניהן בשפה הערבית, אדוני המבקר. ואז יצאה אליהן בבקשה מוזרה מאוד. אמרה להן הפקידה הזו: בבקשה לא לדבר ערבית במקום הזה. אז הסטודנטיות תהו: למה אסור לדבר ערבית במקום הזה? למה, מה קרה? ואם ידברו ערבית, מה יהיה? כמובן שהמניע היה מניע גזעני, וגזעני פסול. אני מספר את הסיפור הזה, אדוני, אבל מאחוריו עשרות, מאות ואלפי סיפורים דומים שמתרחשים כל יום בשטח עם אזרחים ואזרחיות מהחברה הערבית. דובר רבות שדמוקרטיה איתנה היא דמוקרטיה ששומרת על זכויותיהם של המיעוטים שבתוכה. אני רוצה להתריע באמת שמישהו צריך להתעורר מוקדם לגבי התופעות של גילויי גזענות בחברה הישראלית. זה מתחיל לחזור על עצמו בצורה שהאזרח הערבי מתחיל להרגיש מאוים, מתחיל להרגיש מעורער, מתחיל להרגיש שהוא אינו בטוח בעצמו. כאזרח הוא אמור להיות שווה זכויות וגם זכותו לדבר את שפתו בכל מקום. אנחנו מדברים את השפה הערבית גם מעל הבמה הזו, לא צריכים לחשוש מזה, ומצירים מאוד שהשפה הערבית הפסיקה להיות רשמית בגלל חוק הלאום, אבל אולי יום יבוא ומישהו יתקן את העוול הזה. צריך להתחיל להסביר, רבותיי, להתחיל להסביר בציבור הרחב מהי הסכנה של גזענות. גזענות יכולה לאכול כל חברה כשהיא מתפשטת בה וזה דבר איום ונורא. אני, באופן אישי, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע – תעזור לי אם לך יש נתונים – אין לי מושג כמה מבין התלונות שהגיעו לכבוד המבקר היו מהחברה הערבית. לי אין את הנתונים האלה. אומנם אני גם חבר בוועדה לפניות הציבור אבל, אתה יודע, אנחנו מקיימים ועדה במקום x, בוועדת חינוך, ובאותו זמן יש את הוועדה של פניות הציבור, אז לא תמיד מצליחים להשתתף. חברי עפר לא הצליח להגיד לי כמה הם המקרים של הפניות מהחברה הערבית. למה אני אומר את זה? כי אמר עפר, בצדק, שחברה חזקה היא חברה שמתלוננת. אדוני המבקר, אם מספר התלונות של החברה הערבית הוא נמוך, כנראה שאנחנו מדברים על חברה חלשה. מכאן גם צריכים לחשוב על שאר הדברים בבואנו לתקן עוולות בכל מקום ובכל חברה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. אם כך, תם ציון יום נציב תלונות הציבור. אני מבקש להודות שוב למבקר המדינה ונציב התלונות הציבור ולצוותו. << נושא >> נאום בכורה של חבר הכנסת אוריאל בוסו << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו מכאן עוברים לרגעים המיוחדים של נאומי בכורה. ראשון הנואמים יעלה בכבוד, חבר הכנסת אוריאל בוסו. בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יושב-ראש תנועת ש"ס השר הרב אריה דרעי, בשבת האחרונה קראנו בפרשה "זאת חוקת התורה", שם מובא העניין המפורסם על נחש הנחושת. לאחר שהנחשים, השרפים, הכו והרגו בעם ישראל, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אֹתו וחי". ואומרים רבותינו זיכרונם לברכה: "וכי נחש ממית או נחש מחיה?" אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים היו מתרפאים, ואם לא, היו נימוקים. אומרים בעלי המוסר: היסוד הזה הוא אבן הדרך המרכזית לכל אדם בכל צעד וצעד בחייו. כאשר מסתכלים כלפי מעלה אל אבינו שבשמיים ומשעבדים את ליבנו אליו באופן טוטלי, זהו הסוד להצלחה. שעות ספורות לפי שהושבעתי במליאת הכנסת זכיתי להיכנס לנשיא מועצת חכמי התורה ולקבל את ברכת הדרך מגדול הדור, מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן שליט"א, שבהזדמנות זו אני מבקש להודות לו על האמון שנתן בי להיות שלוחו כאן, בכנסת ישראל, ושליחם של מרנן ורבנן גדולי ישראל חברי מועצת חכמי התורה, ושליח ציבור של מאות אלפי עמך בית ישראל. נכנסתי לקבל את עצתו וברכתו. ביקשתי ממנו: רבנו, תנחה אותי בעצה טובה, כיצד ננהג להצליח בשליחות הציבורית למען כלל ישראל. ואז הוא נשא אליי את עיניו הטהורות ואמר לי בהאי לישנא: בכל מה שתעשה תכוון לשם שמיים. אם תכוון למען שמו יתברך, אתה תצליח. לא הנחש ממית ולא הנחש מחיה. ההסתכלות כלפי מעלה, הכוונה לשם שמיים בכל פעולה ופעולה, היא הנותנת חיות, היא הסגולה להצלחה בעבודה הציבורית ובכל דבר. אני עומד כאן היום נרגש ושמח. נרגש להתחיל פרק חדש בשליחותי הציבורית ושמח על ההזדמנות לפתוח אותו דווקא בתקופה מורכבת זו, אחרי תקופה קשה שהעם בישראל נסחף למערבולת של שנאות, מחלוקות והסתה, שמתמשכות גם בימים אלו. עכשיו עיני העם נשואות אלינו, אדוני היושב-ראש. אני קורא לכל אחד ואחת כאן בבית הזה ובכלל בחברה הישראלית: אנחנו חייבים לשים בצד את הדעות הקדומות, לנקות מעלינו את פיח ההסתה ולהכיר את הפסיפס שמרכיב את כלל החברה הישראלית. אני רואה את זה כמתנדב פעיל בארגוני ההצלה והחירום, במקביל לשירות מילואים כקצין בקצין העיר תל אביב. אני רואה עשרות מתנדבים ערוכים להקפצה בכל שעות היממה. הם יצאו מהמיטה באמצע הלילה כדי להגיע לזירת תאונה, הם יעזבו שולחן שבת עם הילדים כדי לרוץ ולהגיש עזרה, וימסרו נפש להצלת חיים של יהודים ושאינם יהודים, דתיים ושאינם דתיים, ימנים ושמאלנים. אם תרצו – ארגוני ההצלה כמראה של החברה שלנו. כשמדברים על עולם התורה – למעלה משישה מיליון יהודים חיים במדינת ישראל, ומהם רק 140,000 לומדי תורה. 2% בלבד. 2% בלבד. על זה בניתם קמפיינים על גבי קמפיינים? על זה? במשך 14 שנה זכיתי לשרת את הציבור בתפקידים שונים. התחלתי את דרכי הציבורית כממלא מקום ראש עיריית פתח תקווה, שימשתי בתפקידים רבים כמעט בכל המינהלים ובחברות העירוניות, משיפור פני העיר, עובר דרך הביטחון, טיפול בשכונות המוחלשות וכמובן עיצובה התכנוני של העיר, ומעל הכול – שמירה על צביונה הייחודי התורני של העיר. בכל תפקידיי הרבים השתדלתי לתת מענה אישי ופרטני לכל אזרח בכל נושא, קטן וגדול כאחד; למען אותם אזרחים חלשים לכאורה, אולי אלו שאין להם פה ואולי לא מספיק מקושרים אבל יש להם לב, לב גדול ואוהב, יש להם נשמה גדולה ואישיות נפלאה. השתדלתי להסתכל לאזרח בגובה העיניים, להבין את המועקה שלו, להרגיש את המצוקה שלו, להיכנס לנעליו, לנסות לפתור את הסוגיה שמטרידה אותו לו הייתי אני במקומו, ובעיקר, להסתכל למעלה ולהפנים שאני בסך הכול שליח של הציבור, ותפקידי לעשות למענם ולהביא את הפתרון עבורם כדי להצדיק את הזכות שהקדוש ברוך הוא נתן לי לסייע לילדים שלו. אשתף אתכם במשהו אישי. כאשר מוניתי לממלא מקום ראש העיר בפתח תקווה מרן רבנו עובדיה יוסף, זכותו תגן עלינו, קרא לי. הוא קיבל אותי בחום ובאהבה, בדרכו הייחודית, עם סטירות החיבה הידועות שלו, שלהן זכיתי פעמים רבות. הוא הזכיר את המשנה באבות על רבן גמליאל, שאמר לתלמידיו: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם". אמר לי מר"ן: אל תחשוב שאתה יכול לשכוח את מי ששלח אותך. אתה צריך תמיד לזכור שאתה עבד של הציבור, להיות קשוב לכל אחד, לטפל בבעיה של כל אדם. לא שררה קיבלת היום אלא עבדות, עבדות שהיא שליחות. המילים הללו של מר"ן נצרבו בליבי ומלוות אותי לאורך כל דרכי בפעילותי הציבורית. דלתי תמיד הייתה פתוחה לכל אזרח, משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הקטנות של הלילה. טיפלנו בכל בעיה שהגיעה מכל אדם, ללא הבדלי דת או גזע וללא קשר לפתק ההצבעה שאותו הם שלשלו בקלפי. עמדנו לצד המסורתיים, הדתיים ושאינם דתיים, החרדים – החרדים הלומדים והחרדים העובדים – הספרדים והאשכנזים, בני התורה ואנשי המקצוע, חיילים ומתנדבים. כולם, כולל כולם. אבי, שיחיה, עלה לארץ בגיל 14 כילד יתום. גדלנו כילדים בעיר רמלה, העיר שבה כיהן מו"ר זקני הקדוש סידנא בבא חאקי, רבי יצחק אבוחצירא, אחיו הצעיר של הבבא סאלי, זכר צדיק וקדוש לברכה, כרבה של העיר. סבא היה סמל של שלום ואחדות, גם בהיותו חבר מועצת הרבנות הראשית ורבם של יהדות צפון אפריקה בישראל. בשנת 1959 הוא היה האדריכל בהרגעת הרוחות במאורעות ואדי סאליב בחיפה, ובהשכנת שלום בין המורדים ומבצעי הפוגרומים בהפגנות האדירות שהתקיימו ברחבי העיר, ואשר איימו לפורר את ניצני האחדות המזעריים ששכנו בין האזרחים ובין ראשיה – סכנה עצומה של התפוצצות חברתית שמדינה צעירה אינה ערוכה להתמודד איתה. רוב המשפחות הללו היו משפחות ברוכות ילדים מבני עדות המזרח ויוצאי צפון אפריקה, בו בזמן שאת העולים מאירופה שיכנו באזורים היוקרתיים ביותר, בדירות חדשות ובעבודה מסודרת לאיש ולאישה. ממשלת ישראל וכוחות המשטרה כמעט הרימו ידיים. שמעה של פרשה זו הגיע לאוזניו של סבי ומייד, ללא היסוס, הוא לקח את מקלו ותרמילו ושם פעמיו לכיוון שכונת ואדי סאליב. ההפגנות והאלימות היו בעיצומן. פתאום נראתה באופק קומתו התמירה של סבא, הס הושלך בין המפגינים הניצים. הם פילסו לו את הדרך והוא התייצב במרכז הזירה ונשא דברים חוצבי להבות אש. בחוכמה ובזהירות הצליח להרגיע את הרוחות והבטיח להוות גשר בינם לבין גורמי השלטון, וכך היה. הוא לא נח ולא שקט עד שהביא להרגעת הרוחות במדינה. אתה, סבא, הבבא חאקי, אתה הוא המצפן עבורי למאבק עיקש בצמצום פערים ובמתן הזדמנות שווה לכל ילד וילדה בכל יישוב, מרכז ופריפריה כאחד. זה החזון שלי. זו השאיפה שלי. ואם יש תנועה בישראל שחרתה על דגלה את צמצום הפערים מול כל רובדי האוכלוסיות השונות, את העזרה לאחר, את הדאגה לחלש, את יצירת ההזדמנות השווה – זו תנועת ש"ס, התנועה החברתית הגדולה בישראל, שנמצאת שם בשביל כולם, כולל כולם, כל הזמן. ויש אדם אחד שעל שמו חקוקה לדורות המהפכה ההיסטורית והבלתי-מנוצחת, המהפכה שהרימה את קרנה של יהדות המזרח, המהפכה שסללה את הדרך לרבבות רבבות אחינו הספרדים, המהפכה שהחזירה את העטרה ליושנה; כן, היא החזירה, ולא סתם החזירה – במלוא עוזה ובמלוא הדרה, תראו איפה היינו, ואיפה אנחנו נמצאים היום. לאדם הזה קוראים הרב אריה דרעי, יושב-ראש תנועת ש"ס, ולא לחינם הוצמד לו התואר "המבוגר האחראי". הוא שחולל את אותה מהפכה, הוא שזכה להקים עולה של תורה בארץ ישראל. אני רוצה להודות לך על ההזדמנות שנתת לי לשרת את הציבור מהמקום הזה. אתה הוא סמל ומופת עבורנו, ועבורי באופן אישי מאז ימי בחרותי; סמל של מהפכה, סמל של אחריות לאומית, סמל של עשייה וסמל של הצלחה. כשנכנסתי לכנסת, אמרת לי: ברוך הבא למועדון הכי יוקרתי בכנסת – סיעת ש"ס. אכן, חבריי לסיעה מיומנים, מקצוענים ומסורים, שעובדים באחדות של ממש. אני מודה לכם על קבלת הפנים החמה. לסיום דבריי אני מבקש להודות למי שצועדת איתי עקב בצד אגודל, אשתי נוות ביתי שתחיה. היא למעשה זו שנותנת לי את הכוח ואת הגיבוי לשליחות ולעשייה הציבורית, ולמעשה ויתרה על הנוחות האישית והפרטית שלה ואפשרה לי להתמסר יום ולילה למען הציבור. מגיעה לה תודה מיוחדת, לה ולילדים המסורים שלנו, על מי שאתם ומה שאתם, על הזמן שנתתם ועל הזמן שחיסרתם. ובהזדמנות זאת אני רוצה להודות לאחיי ולכל משפחתי על התמיכה והעידוד לכל אורך הדרך, ובעיקר על העצה והתבונה בכל צומת ובכל שאלה, בכל עת ובכל שעה. ואחרונים חביבים – אבי מורי רבי נסים שליט"א, ובתם של קדושים, אימי מורתי הרבנית חפציבה שתחיה, המסורים והאוהבים, שלא מפסיקים לרגע להתפלל להצלחת בנם. אני נמצא כאן מכוחכם ובזכותכם. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה והרבה הצלחה. יכבד אותנו בדברי ברכה כבוד שר הפנים אריה דרעי. << קריאה >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << קריאה >> זה מיותר. זה מקלקל את הטעם הטוב. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא מיותר. חבר הכנסת בוסו עשה דבר מדהים, הוא הצליח להביא אותך הנה ועוד ביום שלישי. אני לא זוכר שזה קרה אי פעם, אז הרב דרעי, לא נוותר. << דובר >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אמת, שיניתי את סדר-היום בשביל להגיע, כיוון שחבר הכנסת החדש, שנאם כל כך יפה – שמעתם אותו, חבל על כל מילה שאני אוסיף – הוא יקר לי מאוד. הוא ומשפחתו – כפי שהתוודעתם עכשיו על קצה המזלג, אחת מהמשפחות המיוחסות ביותר שיש, שיש לנו גם הרבה הרבה הכרת הטוב. היהדות המזרחית בישראל חבה חוב אדיר למשפחת אבוחצירא, שבתקופות הקשות ביותר של היהדות המזרחית בישראל, שהיו, לצערי הרב, בגלל קליטת העלייה, בגלל האופי של הקליטה – ואני לא מאשים אף אחד; זו הייתה מדינה חדשה בהתגלמותה שמתמודדת עם מלחמות ועם אויבים, ומצד שני עם קליטת עלייה בקנה מידה אדיר, והיא הכפילה ושילשה וריבעה את עצמה בתקופת זמן מאוד קצרה. אבל תבינו מה הרגישו אז, התחושה שהייתה, וגם הטעויות שעשו בקליטה, שנלמדו בהמשך הזמן אחר כך – הרצון להפוך את כולם לאיזשהו קו, תו סגול תרבותי מסוים. זה יצר משבר גדול מאוד, משבר מנהיגותי, רוחני, משפחתי. והתחושה והמודעות העצמית של הציבור המזרחי הגדול הזה היו, אפשר לומר, על הפנים, בצורה מאוד מאוד קשה. ומשפחת אבוחצירא, בעיקר הרבנים בבא סאלי ובבא חאקי, הסבא רבי יצחק, רבי ישראל – הרימו בצורה משמעותית מאוד את קרנה של יהדות המזרח עוד לפני הכוח הפוליטי ועוד לפני כל הדבר הזה בכלל. קודם כול, ראו שיש כאלה מנהיגים רוחניים, שרבנים אשכנזים, גדולי עולם, משחרים לפתחם בנתיבות וברמלה; הסבא הקדוש הזה, רבי יצחק, הסתובב בכל הארץ ודאג אצל בן-גוריון ואצל השר שפירא ואצל המפד"ל, ששלטה על המועצות הדתיות ועל הרבנות, שבכל עיר ובכל מושב ובכל יישוב ימנו את הרבנים הספרדים שעלו מחוץ לארץ ונזנחו, ודאג להושיב אותם על כיסא הרבנות כדי לרומם את קרנם. ממש פעולות אדירות, לבד, כמו שהוא אמר: במקלו ובתרמילו. לא היו להם עוזרים ולא שמשים ולא מכוניות. הכול במסירות נפש אדירה. אז אני רואה בזה סגירת מעגל שהנכד שלהם, יוצא חלציהם, נמצא כאן בכנסת, שליח ציבור שממשיך בדרכי המשפחה, בדרכי אבותם, וממשיך לייצג את הציבור. לכן זה חשוב מאוד. אני מברך את אוריאל, שהוכיח את עצמו. זה לא חבר כנסת שצריך להוכיח את עצמו. הוא הוכיח את עצמו בפעילות בפתח תקווה במשך שנים ארוכות. זה היה תענוג בכל פעם שסיירתי בעיר ובאתי לשם וראיתי, אם זה במטה בחירות או אם זה סתם, בכנסים אחרים, את כל המגוון של האוכלוסייה שנמצאת שם – מכל העדות: חילונים ודתיים, אשכנזים וספרדים, ומעדות אתיופיה, מכל המקומות. הוא ידע לגוון. האישיות שלו, כמה שהוא נראה בחור צעיר, הוא כל כך – היה מגנט. אהבו אותו, כולם אוהבים אותו, גם אלה שאולי לא מזדהים לגמרי אידיאולוגית עם דרכי התנועה, במידה כזו או אחרת, עם כיפה שקופה או דברים אחרים, הם ידעו להתחבר לאוריאל: אנחנו בשביל אוריאל. והוא ידע לחבר את כל האוכלוסייה הזאת בצורה יוצאת מן הכלל. התוצאות של הבחירות בפתח תקווה, בעיקר בבחירות לרשויות המקומיות, מראות איך הוא הצליח לאחד קבוצות אדירות ולהביא אותן ולתמוך. ואני מאוד שמח שהוא הוכיח את עצמו. אני גאה להיות יושב-ראש ש"ס בתקופה הזו, שהיא נותנת – אנחנו נותנים קריאת כיוון לכל הצעירים בארץ: יש לכם למה לצפות ויש לכם לאן להתקדם. המבחן הוא אחד, מי שמצליח במעשים ומוכיח את עצמו בעשייה ציבורית לציבור; מי שקשוב לציבור, מי שהופך את עצמו ללשכה לפניות הציבור ונענה לכולם ומצליח בזה, הוא נמצא אצלנו. ואנחנו היום – יש גיוון בסיעה שלנו, התנועה שלנו. יש מצד אחד את המשמר הוותיק ויש את המשמר החדש. אנחנו פחות או יותר מחצית-מחצית, וזה גיוון יוצא מן הכלל. הוותיקים יותר מדריכים את הצעירים, הצעירים מכניסים מרץ למבוגרים, וככה זה עובד בצורה – באמת שככה ימשיך. ברוך השם, יש לנו צעירים יוצאים מן הכלל בכנסת, אתם מכירים אותם, לא אמנה את שמותיהם. ואני גאה להיות היושב-ראש של סיעה כזו, של תנועה כזו. וכפי שאמרתי לאוריאל, אני אומר עכשיו: נכנסת באמת למועדון מאוד מאוד מיוחד – אני לא אמרתי: יוקרתי, אמרתי: מאוד מיוחד – שאף אחד עוד לא הצליח להכניס שם פירוד. עובדים במסירות גדולה. אחד מהתפקידים הקשים ביותר שלי – כשאני צריך לחלק תפקידים בתוך הסיעה, אם זה יושבי-ראש ועדות או סגן יושב-ראש כנסת או כל מיני תפקידים, סגני שרים, המריבה היחידה שיש לי עם החברים שלי זה שכל אחד אומר: תיתן לשני, הוא יותר ותיק, יותר מגיע לו, הוא יותר. אני צריך בסוף להכריע ולהגיד – ממש, פשוטו כמשמעו. עוד לא קרה לי מקרה שבא מישהו ואמר: מגיע לי, אני יותר ותיק, למה נתת לי פחות? ממש. ואני מדבר איתכם על דברים אמיתיים. מה נשאר לי? לאחל לך, אוריאל, הצלחה גדולה מאוד. שתצליח בעזרת השם, שתמשיך לקדש שם שמיים, שתמשיך להיות אהוב על כולם, תמשיך לשרת את כל הציבור. כפי כל מה שאמרת, התוכניות שלך – להמשיך להיות שליח נאמן של עם ישראל, לשרת את כולם בכישרון, במסירות ובאהבה ובהצלחה גדולה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו נעשה הפוגה קלה להודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת גינזבורג, שאיננה מחייבת הצבעה. בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחוץ לפרוטוקול אני אברך את חבר הכנסת בוסו ואת חבר הכנסת חסיד, שיעלה אחריי. אדוני היושב-ראש, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (הוראות מיוחדות לעניין ביטוח אבטלה), התש"ף–2020, מ/1305, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << נושא >> חילופי גברי בוועדות הכנסת << נושא >> << דובר >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> עוד אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות האלה: מטעם סיעת ישראל ביתנו – בוועדת הכנסת, במקום חבר הכנסת אלכס קושניר יכהן חבר הכנסת חמד עמאר; בוועדת הכספים, במקום חבר הכנסת עודד פורר יכהן חבר הכנסת אלכס קושניר, ובמקום חבר הכנסת אלכס קושניר, שכיהן כממלא מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת חמד עמאר כממלא מקום קבוע; בוועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת יבגני סובה יכהן במקום הפנוי לסיעה. מטעם סיעת כחול לבן – בוועדה המיוחדת לזכויות הילד תכהן חברת הכנסת מיכל קוטלר וונש במקום חבר הכנסת רם שפע. כמו כן, אבקש להודיע כי ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום על הוספת ממלא מקום קבוע בוועדת הכספים – חבר הכנסת עופר כסיף מטעם סיעת הרשימה המשותפת. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאום בכורה של חבר הכנסת אליהו חסיד << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מכאן נעבור בכבוד, ונזמין – יעלה ויבוא חבר הכנסת אשר אפשר לומר שכשמו כן הוא – אליהו חסיד. יעלה ויבוא לשאת את נאום הבכורה. << דובר >> אליהו חסיד (יהדות התורה): << דובר >> הינני העני ממעש נרעש ונפחד מפחד יושב תהילות ישראל, מתחנן לפניך על עמך ישראל אשר שלחוני, אף על פי שאיני כדאי והגון לכך. לכן, אבקש ממך, אלוקי אברהם, יצחק ויעקב, היה נא מצליח דרכי, ואל יבושו בי ואל אבוש בם. אדוני היושב-ראש, אלופי וידידי שר הבינוי והשיכון הרב ליצמן, חבריי לסיעת יהדות התורה, כנסת נכבדה, ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, זיכרונו לברכה, אמר בנאום הצגת ממשלתו הראשונה: "בזכות מורשת אבות של אלפי שנים הינני להודיע כי ממשלת ישראל לא תבקש משום אומה, קרובה או רחוקה, גדולה או קטנה, להכיר בזכותנו להתקיים". לא יעלה על דעתה של שום אומה בעולם לבקש הכרה בזכותה להתקיים. "קיומם הוא זכותם", אמר בגין. חבריי חברי הכנסת, תורת ישראל, שניתנה מפי אלוקי ישראל, לומדי התורה המגינים על עם ישראל, היהדות והשבת לא זקוקים לבקש מאיש להכיר בזכותם להתקיים. קיומם הוא זכותם. ובנימה שבדברי בגין, אנו קיבלנו את התורה מאלוקי אבותינו, ובעד הזכות הזאת, אשר קודשה בדם יהודים מדור לדור, שילמנו מחיר שכמוהו לא נודע בתולדות העמים. לכן הינני מדגיש: אני וגם חבריי איננו מצפים כי תוכר זכותנו להתקיים בדרך התורה. דרושה הכרה אחרת, הכרה בעצמאות שלנו לחיות חיי תורה, הכרה בזכות שיש למדינת ישראל לשמר את חיי הנצח, להגן על זהותה כמדינה יהודית, לטפח את לומדי התורה. אינני איש פוליטי, מעודי לא עסקתי בפוליטיקה. אני תקווה שגם כך אישאר ולא אהפוך כאן לפוליטיקאי. אדוני היושב-ראש, זה 20 שנה ויותר שיש לי את הזכות לעסוק בצורכי ציבור, אם כמנהל מוסדות למאות תלמידים, אם כמקים ומנהל מועדון לגיל הזהב, ואם זה בעזרה וסיוע למשפחות במצוקה המתקשים לעמוד מול אתגרי החיים. הרשו לי לשתף אתכם בתחושותיי משם, ואני מתנצל מראש על אי-הנוחות: כמנהל וכאזרח שעזר לאזרחים לפעמים חשתי כי ממרומי הדוכן הזה, משולחן הממשלה ובעיקר ממשרדיה קשה לחוש ולהרגיש את האזרח הקטן, את האחר והשונה, את העם שבשדות. חבריי חברי הכנסת, זה לא שלא רואים את האזרח, זה גם לא שלא מנסים ומתאמצים להבין, הרי לא מדובר, חלילה, באנשים מנותקים; להפך, אני סמוך ובטוח – והיום גם מכיר ויודע – כי יושבי הבית הזה, כמו גם חברי הממשלה ופקידיה, טובי עין ורחבי לב. רצון עז בוער בכל אחד מאיתנו לתקן, לעזור ולסייע. אלו שרצו את כל הדרך לכאן, אהבת ישראל פועמת בקרבם, אהבת העם, אהבת הארץ ואהבת התורה, שנתנה את הארץ הזו לעם הזה. ממקום רם וגבוה קל יותר לראות ולהשקיף על הכול. ממרומי הגבעה אנו משקיפים אל העם דרך משקפת מקצועית, ורואים בה תמונה גדולה, פנורמית ומרשימה. טיבה של תמונה רחבה שהיא מרהיבה ביופייה אבל מתעלמת מהפרטים הקטנים. כמי שנזקק לחסדי השירות הציבורי חשתי הרבה מדי פעמים כי אני ואחיי חלק מפנורמה מרהיבה אנו, וכמו בפנורמה, ככל שמתקרבים הפרטים הקטנים נעשים מטושטשים. הרגשתי שמאבדים מולי קשב, מאבדים את התחושה, את ההרגשה. אני תקווה שאצטרף לחבריי הוותיקים, המנוסים והמסורים בסיעת יהדות התורה ואזכור תמיד מאין באתי ולפני מי אני עתיד לתת דין וחשבון. לא רק שאזכור, שנצליח כולנו, נכבדיי חברי הכנסת, להרגיש ולהעביר את המסר ואת התחושות למשרדי הממשלה ולשירות הציבורי. בפרקי אבות אומר רבן גמליאל: "וכל העמלים עם הציבור, יהיו עמלים עימהם לשם שמיים, שזכות אבותם", אבות האומה, "מסייעתן, וצדקתם עומדת לעד". שליח ציבור צריך שמניעיו יהיו לשם שמיים, לא על מנת להתפאר ולא במטרה להשתרר על הציבור. את כוחנו כשליחי ציבור אנו שואבים מהציבור והצלחתנו היא בזכות אבות. אך לא רק המניע צריך להיות לשם שמיים, אלא העמל והעשייה עצמם יעסקו בשם שמיים; בזה צריך להיות כל עיסוקו של שליח ציבור, בקידוש שם שמיים ובריבוי כבוד שמיים. נשלחתי לכאן, יחד עם עמיתיי לסיעה, בזכות הציבור ואבות האומה, בשליחותם של גדולי התורה שליט"א, להגדיל שם שמיים, להרבות כבוד שמיים, לקדש שם שמיים. חבריי חברי הכנסת, כידוע לכם לא נבחרתי בבחירות לכנסת. יהדות התורה זכתה בשבעה מושבים, ואני הוצבתי במקום התשיעי. ביום שני שעבר, 21 שנה ושבוע ימים אחרי שהצהיר אמונים לראשונה כחבר כנסת, הגיש ידידי שר הבינוי והשיכון הרב ליצמן את התפטרותו מהכנסת. בכך הפקיד בידיי, לעת עתה, את השליחות הפרלמנטרית, אתגר שאותו הוא נושא בעוז ובתעצומות, בגאון ובתבונה רבה מאז כ"ג בסיוון תשנ"ט. כשאני מתבונן בדברי הימים ועורך סקירת ביניים של פועליו והישגיו הכבירים של השר הרב ליצמן בכנסת, אני עומד משתומם לנוכח היכולת העצומה לתרום ולסייע לחברה: רבבות פניות ציבור שטופלו במהלך השנה, מבלי לבדוק בציציותיו של הפונה, ללא הבדל דת, גזע ומין – פרויקט חייו של הרב ליצמן לתפארת ולתהילה; רפורמות חובקות עם ועולם; חוקים ופעילות ציבורית, והוא רק באמצע הדרך. המשותף שבכולם הוא העזרה לזולת ולאזרח הקטן וחסר האונים לצד עמידה עקבית, בלתי מתפשרת: למלא שליחותו בשלמות וללא פניות, לעמוד על משמר היהדות ולהרבות כבוד שמיים. קטונתי אל מול עוצמות שכאלו, אל מול עשייה מפוארת והישגים עצומים, אל מול כוח הציות המוחלט והנאמנות העיוורת לשולחיו. הרב ליצמן נחלץ חושים ונטל על עצמו כעת את עולו העצום של משרד הבינוי והשיכון. הוא ביקש להסיר מעליו כרגע את טרדת הפעילות הפרלמנטרית, לפנות את כל חושיו ולהתמסר בכל מאודו לפתור את מצוקת הדיור החריפה שבה שרויה מדינת ישראל; להביא בשורה למאות אלפי משפחות וזוגות צעירים המשוועים לקורת גג וחלקת מגורים משלהם. עיניהם של ישראל נשואות בתקווה לשר ליצמן, שיזכה, בסייעתא דשמיא, לשים סוף למצוקתם כמו שרק הוא יודע וכפי שהוכיח את עצמו במשרד הבריאות, בחסדי השם. בחיל וברעדה אני ניגש ליישם את האתגר החשוב שהוטל עליי, להשגיח על הפיקדון שהופקד בידי, לקיים את שליחותם של גדולי ישראל וכלל ישראל. אחריות כבדה על כתפיי. לא שררה אני נוטל כי אם עבדות ושיעבוד מלא לציבור ולצרכיו. חבריי חברי הכנסת, אני מתחייב, בסייעתא דשמיא, למלא את שליחותי בנאמנות ובמסירות, ללא מניעים אישיים, בשאיפה אחת ויחידה: להיות שם שמיים מתקדש ומתאהב על ידי. מכאן אעמוד יחד עם חבריי המצוינים על משמר השבת, חינוך הטהור וקודשי ישראל, ללא חת ומורא. בנחישות, בראש מורם ובגאון מחד גיסא, בדרכי נועם ובנתיבות שלום מאידך גיסא. בכל ליבי אני נותן שבח והודיה לריבון העולמים על השליחות שהתגלגלה לפתחי ומודה לשולחיי על האמון שניתן בי. נושא אני עיניי לשמיים ומבקש שלא איכשל בלשוני, שלא יאמר פי דבר שלא ברצונו יתברך. אל יבושו בי ואל ייכלמו בי מבקשיך, אלוקי ישראל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה ובהצלחה גדולה. יכבד אותנו בברכה חברנו הוותיק ועתיר הזכויות השר יעקב ליצמן, בבקשה. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני לא יודע במה זכתה נורבגיה להכניס כל כך הרבה אנשים טובים כאן לכנסת. בכל זאת, החוק הנורבגי עבר וזה נתן תנופה לכל המפלגות, במיוחד ליהדות התורה, שאני זכיתי לייצג אותה, להכניס אנשים חדשים לכנסת. אני מכיר את הרב חסיד, אליהו חסיד, הרבה שנים. מכיר אותו, מכיר את האבא שלו, שיחיה, הכרתי את הסבא שלו. כולם אנשים שהשתדלו ועשו את הכול לעזור לאחרים. משפחה שעשתה כל השנים לעזור לאחרים, בכל המקומות, אם זה בבני ברק, אם זה בחיפה ובעוד מקומות. אליהו חסיד עבד בבני ברק, הוא עזר בישיבה, אחת הישיבות הטובות בגור, והוא יודע להפוך ולפתח – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איזו ישיבה? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אמרי אמת. הוא יודע לפתח את הדברים, להוציא את הדברים, לשנות את הדברים. הוא במיוחד טוב בלעשות רפורמות חדשות, שאני רואה בזה חשיבות גדולה, אבל בד בבד לא להתעלם מהאנשים הפשוטים שצריכים עזרה בשוטף, ביום-יום. כפי שהוא אמר, ואני יכול לאשר את זה על עצמי, עד כמה שמותר להגיד על עצמי, הבעיה של האיש הפרטי זה כל העולם שלו. כשהוא בא בבוקר וצריך, חלילה וחס, MRI במקרה, או לא משנה מה, כל העולם נחרב אם הוא לא מקבל את זה. ובזה אנחנו צריכים לעשות הרבה. השתדלתי, התחלתי בזה הרבה, לשנות ולקצר את הביורוקרטיה. זה נורא ואיום במדינה. אני פעם הצעתי לראש הממשלה שייתנו עובד מצטיין למי שמצטיין בלקצר את הביורוקרטיה. זה הדבר הכי מצטיין. אגב, רואים את זה גם בקורונה היום, לצערי, אבל לא משנה כרגע. הביורוקרטיה זה נורא ואיום. חבר הכנסת חסיד יודע לעבוד ולעזור גם בדברים הגדולים וגם בדברים הפשוטים יותר. אגב, כשאני אומר "הדברים הגדולים", אני מתכוון לעזרה לזולת. אלה לא הקטנים. הקטנים זה יותר הרפורמות; הדברים הגדולים זה לעזור לאנשים שהכי צריך לעזור להם כל יום. אני מברך אותו שיזכה להיות נציג נאמן של אגודת ישראל, היהדות החרדית, יהדות התורה. שנפעל ביחד למען קודשי ישראל וזכויות הציבור החרדי. אני בטוח שהוא יכניס רוח חיה כאן בכנסת, הוא גם יעזור לכנסת בכל הדברים הנוכחיים עם הגישה שלו, עם המחשבות שלו, כפי שהוא עשה חיל עד היום, והכנסת תיהנה ממנו גם בדברים של היום-יום שצריך לעזור. אז אני מודה לו ואני מאחל לו הרבה הצלחה. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. עד כאן פרק נאומי הבכורה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה וצווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020 שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום פועלם של אסירי ציון << הלסי >> << דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: ציון יום פועלם של אסירי ציון ומורשתם, הצעות מס' 593, 608, 629 ו-632. הערגה של יהודי העולם לארץ ישראל לא פסקה מעולם, גם לא במחיר של כליאה, עבודות פרך או סכנת חיים. קשר היסטורי ארוך שנים מתקיים החל מימי שעבוד בני ישראל במצרים ועד לימים שבהם יהודי ברית המועצות שועבדו ונכלאו רק משום היותם יהודים שביקשו לממש את חזון הציונות ולעלות לארץ ישראל. כנגד כל הסיכויים עמדו אסירי ציון מול שלטונות ברית המועצות כולה בגבורה מעוררת השראה. כל אחד מכם, אסירי ציון היקרים, רשם פרק חיים בלתי נתפס כמעט, וכולכם יחד רשמתם פרק נוסף בתולדות עמנו. זכינו גם אנו כי בבית הזה מכהן אחד מהבולטים שבאסירי ציון, חברנו שר הבריאות יולי יואל אדלשטיין, שנידון לשלוש שנות עבודת פרך בגולאג רק בשל פעילותו הציונית ורצונו לעלות לארץ ישראל. לאחר מאבק בין-לאומי הוא שוחרר במאי 1987, עלה עם משפחתו לישראל, הפך לאחד מהבכירים שבמנהיגי המדינה ואף כיהן במשך שנים ארוכות כיושב-ראש הבית הזה. סיפורו האישי מסמל את סיפור גבורתם של אסירי ציון, את דבקותם באמונתם היוקדת בזכותו של העם היהודי לגאול את ארצו, להקים בה מדינה ולקיים בה חיים יהודיים חופשיים. הוא מסמל גם את התרומה העצומה של אסירי ציון לבניינה של מדינת ישראל ולפיתוחה. מאבקכם, אסירי ציון היקרים, משמש השראה לרבים מאיתנו, צעירים ומבוגרים כאחד. ההישג שהגעתם אליו הוא הישג עצום בכל קנה מידה היסטורי. תרומתכם הייתה הכרחית לפתיחתם של שערי ברית המועצות ולגלי העלייה האדירים שהביאו לישראל שגשוג ופריחה שמהם אנו נהנים עד היום. חברות וחברי הכנסת, זכינו שגם כיום חיים בקרבנו אסירי ציון, אשר לא מעטים מהם בגילים מתקדמים. חובתנו כלפיהם לוודא כי יזכו לחיות בכבוד במדינה אשר הם הקריבו כל כך הרבה כדי להגיע אליה. אנו מצדיעים היום לגיבורינו אסירי ציון. מורשתם תהא לעולם סמל לתקווה, ללחימה למען החירות ולמימוש תכליתה של הציונות. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים אל הדיון עצמו. אני מזמין את ראשונת הדוברים, חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> יושב-ראש הכנסת, השרה פנינה תמנו שטה, שהובילה את היום הזה, ואני ביקשתי אותו, ישוורק דוויט נולדה בגונדר שבאתיופיה והייתה פעילה ציונית. כבר בגיל 13, בהיותה תלמידת תיכון, הייתה שותפה בהתארגנות צעירים יהודים שפעלו להעלאת יהודים לארץ ישראל. היא אסירת ציון, היא גיבורת ישראל. ישוורק החליטה לעלות ארצה ולקיים את החזון הציוני. היא עזבה את משפחתה ויצאה למסע רגלי באזורים נידחים ללא אוכל ומים, ושם נאלצה להתחבא משודדי דרכים. תוך כדי המסע לארץ ישראל חלתה ישוורק ואושפזה בבית חולים. כאשר השלטונות הצליחו להניח את ידם עליה הם כלאו אותה בכלא המקומי למשך שנה וחצי – כאמור, רק בשל רצונה לעלות לציון. בכלא היא סבלה מתנאים קשים מנשוא, ולאחר שחרורה בשנת 1990 עלתה ישוורק לישראל והחלה לעבוד כדי לתמוך כלכלית במשפחה שנשארה באתיופיה. לאחר שנתיים גם בני משפחתה עלו לארץ. היום ישוורק עובדת כעוזרת הוראה במרכז בית ציפורה בסיוע לילדי הקהילה האתיופית. המקרה של ישוורק מיוחד וייחודי – אדם הנאבק על אמונתו בצדקת דרכו – אבל הוא סיפור אחד מני רבים המסמל את מאבקם של אסירי ציון, אותם גיבורים וגיבורות אשר חירפו נפשם לתקומת ישראל. הרי איך אפשר לבקש מיהודי אשר ליבו במזרח לוותר על תקווה בת שנות אלפיים? אסירי ציון הוכיחו לנו: לא מוותרים אחד על השני, לא מוותרים על התקווה, לא מוותרים על הבית. אי-אפשר לקבל את התפיסה שלפיה קיום המפעל הציוני שווה לעוון. הרי עבורנו המפעל הציוני הוא טבעי להגנה ולהתיישבות בארצנו. פעילותם של אסירי ציון היא אות ומופת לחברה הישראלית כולה. היום, אחרי שנים רבות שבהן פועלם נחשב לפשע, אנו מציינים בגאווה, לא פחות, את מורשת הגבורה היהודית עתיקת היומין שבשמה נלחמו רבים עד טיפת דמם האחרונה – לא למען עצמם אלא למען הדורות הבאים, למעננו. אין ראוי מזה. היום אנו מציינים את יום הגיבורים – יום אסירי ציון והרוגי המלכות. מדובר בנשים וגברים כאחד אשר קיימו פעילות ציונית מנוגדת לחוק בגבורה וללא חת תוך סיכון חייהם וחיי משפחותיהם; אשר הסתכנו בעונשים חמורים, בעונשים על בגידה, אך אנו יודעים שהם לא בגדו – הם זכרו, הם קיימו את המפעל הציוני, הם דאגו לנו לבית לעתיד. חרף המעצרים, המאסרים והימים הקשים שהביאו לאובדן חיים המשיכו הגיבורים לקדש את קדושת הארץ, לפעול לשחרור בני עמם ולהתיר את עלייתם לארץ. הוקרת פועלם ומורשתם של אסירי ציון והרוגי המלכות בכנסת ישראל, בבית זה, מהווה מסר משמעותי וחד-משמעי לאלה שעוד איתנו ולאזרחי ישראל כולם: עם ישראל חי. בזכות התקווה, האחווה, הרעות והאמונה שב העם יחד לביתו. הבית הזה, אבן הדמוקרטיה של מדינת ישראל, מחזק את הגיבורים והגיבורות ומוקיר אותם. בזכותכם אנחנו כאן. אין ראוי יותר מיום ציון הוקרה זה בעיר הזאת בבית הזה. מסופר על פעיל ציוני אשר נולד בצ'רנוביץ' בברית המועצות בשנת 1958. כשסיים את לימודיו בתיכון ביקש אותו פעיל ציוני להתקבל לבית ספר גבוה ללימודי שפות אך נדחה בשל יהדותו. הוא לא ויתר ופנה ללמוד במכללה למורים. לאחר שהתבטא נגד סטלין המרצה איים – אך לא מימש – לסלקו מהלימודים. אותו פעיל פילל וביקש לעלות לארץ ישראל. בקשתו הביאה להפסקת לימודיו. כאשר בקשתו לעלות נדחתה על ידי השלטונות הוא החל ללמד עברית. בשל פעילותו הציונית נרדף אותו פעיל על ידי אותו שלטון סובייטי. באחד מימי שישי של חודש אוגוסט 1984 נערך חיפוש בביתו של הפעיל ונלקחו ספרים, עיתונים וחפצים נוספים. הפעיל סומן. ב-4 בספטמבר הוא נעצר על ידי הקג"ב באשמת שווא על החזקת סם אסור, שכמובן הושתל בביתו. הוא נשפט לשלוש שנות מאסר של עבודה בכפייה, וגם שם, בתוך כל הקושי, הקפיד לשמור על המסורת היהודית. בינואר 1986 הוא נפצע במחנה עבודה מנפילה בגובה. באותה עת, בזמן שאותו פעיל נמצא בסכנת חיים ממש, היישוב הקהילתי אלון שבות בארץ החליט לאמץ את משפחתו ואף הפעיל לחץ בכל העולם לשחרורו. הפעיל הציוני יצא לחופשי. לאחר שנתיים ושמונה חודשי מאסר, ב-12 ביולי בשנת 1987, עלה הפעיל עם משפחתו לישראל. לימים המשיך הפעיל את פעילותו הציונית אך הפעם מהבית הזה, כיושב-ראש כנסת ישראל. יולי יואל אדלשטיין, היום שר הבריאות, חברי היקר, היה אסיר ציון. הוא גיבור ישראל המזקק את סיפור ההצלחה הישראלי. עלינו לזכור את הגיבורים שהביאו להקמת המדינה ואת הגיבורים שבזכותם אנו נמצאים כאן בארץ הטובה הזאת, בביתנו, במקום שבו אנו אחראים לגורלנו. לכן ביקשתי להגיש הצעת חוק לסבסוד מלא של נסיעות בתחבורה ציבורית לניצולי שואה ולאסירי ציון, אשר תסייע להם בהתניידות ואף תקל עליהם את ההוצאות הכרוכות בכך. אני קוראת לכם להצטרף אליי בהעלאת המודעות לנושא ובקידום הצעת החוק. בנוסף, אני סמוכה ובטוחה ששרת העלייה והקליטה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, הממונה על הרשות לאסירי ציון שבמשרד העלייה והקליטה, תמשיך להוקיר ולהנציח את מורשתם בכל האמצעים והמשאבים שלרשותה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, היום כנסת ישראל מציינת את יום ההכרה באסירי ציון. אני רוצה קודם כול לפתוח באמת באמירת תודה לך, השרה. מאז שנכנסת למשרד רוממת את הנושא הזה, ואין ספק שהנושא הזה בכהונתך מקבל תפנית חיובית. באמת מגיע לך הרבה הרבה יישר כוח על תרומתך לדבר הזה. ההגדרה אסיר ציון נגזרת מדבריו של רבי יהודה הלוי, "ציון הלוא תשאלי לשלום אסירייך". אצל המשוררים ירושלים בעצמה נקראת אסירה, ומהאסירים נלקח התואר הגדול מאוד, "ציון" – ירושלים היא זו שזוכה לשאול לשלום אסיריה. אסיר ציון הראשון שאנחנו מכירים בתורה היה אברהם אבינו, שכבר בהתחלה לא פחד והלך נגד כולם. אם אברהם היה עושה פריימריז, או עושה סקר, ושואל אם ללכת נגד כל האמונות של כולם זה חכם או לא, רובם היו אומרים לו: אתה עושה מעשה של טיפשות. אבל הוא הלך ונתפס ונזרק לכבשן האש וגם ניצל משם. אני רוצה, ברשותכם, לספר את הסיפור שלא סופר על אותם אסירי ציון – נשות אסירי ציון. בשנת 1840 הייתה עלילת דמשק המפורסמת שבה נעלמו נזיר נוצרי והעוזר האישי שלו. הציבור הנוצרי, הקהילה הנוצרית שהייתה בדמשק טפלה את העלילה ישר על היהודים. יחד עם הקונסול הצרפתי הם חיממו את כל הקהל והתחילו פוגרום ביהודים. בדמשק לקחו את ראשי הקהילה היהודית ושמו אותם בבית הכלא. כל הקהילה, בצר להם, פנו לשר משה מונטיפיורי וביקשו את העזרה שלו. והוא, בחוכמתו ובדרכים שהיו לו, נסע למוחמד עלי שבמצרים, ניצל את העימות שהיה בינו לבין השליט העות'מאני באותה תקופה ובחירוף נפש זכה להציל את אותם יהודים. מי שקורא את המסמכים מאותה תקופה מספר את הסיפור שלא סופר על אותן נשות אסירים שבמסירות נפש גדולה שמרו על הסוד הגדול ביותר: לא הפלילו אף אחד, לא דיברו על אף אחד ושמרו בשקט – נצרו את לשונן. לאחר כמה שנים הקהילה היהודית בדמשק החליטה להנציח את זכרן של אותן נשים, שהחליטו למסור את עצמן, למסור את נפשן בצורה יוצאת מן הכלל על מנת לשמור על הצניעות של עצמן ועל הקדושה של עצמן, ולא פתחו את פיהן פעם אחת על אותם ראשי הקהילה. אני קודם כול רוצה להתחבר גם לדבריה של חברת הכנסת קרן ברק, שאין ספק שביום הגדול הזה אנחנו וכנסת ישראל צריכים לעזור גם בחקיקה, בעזרה תקציבית ובסבסוד לאותם אנשים שאין ספק שאנחנו כאן בזכותם. אנחנו כאן צריכים להוקיר אותם לא רק במילים אלא גם במעשים. אני חושב שהיום הזה הוא יום מאוד מאוד גדול, ויש לנו חוב והכרת הטוב גדולה לאותם אנשים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאלי. חברת הכנסת מיכל וונש, בבקשה, חמש דקות. << דובר >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, זכות היא עבורי לשאת דברים לכבוד יום פועלם של אסירי ציון. ציבורית ואישית מרגש וסמלי עבורי שזהו נאומי הראשון במליאה. משכך, אפתח ואומר שאני מודה על הזכות לשרת בין חברות וחברי הכנסת העשרים-ושלוש. תודעתי הפוליטית ותודעתי המשפטית התפתחו והתחדדו בקשר ישיר והדוק לפועלם של אסירי ציון והמאבק למען שחרורם. כילדה צעירה שהפגינה בשלג ובכפור הקנדי אל מול שגרירות ברית המועצות והבינה דרך הרגליים את כוחנו וחובתנו לתקן עוולות כלפי כל אדם באשר הוא; כמי שהשמות בבית הפכו לחלק מהמשפחה המורחבת, שמות כגון אנטולי שרנסקי, ששלח לכם את ברכתו הערב, אידה נודל, יוסף ביגון ועימם גיבורי זכויות אדם כמו אנדריי סחרוב; כמי שצפתה בבניית ה-Sharansky case כמקרה בוחן שנבנה תוך שימוש בכלים משפטיים ובשפת הזכויות על מנת להנגישו לכלל מדינות העולם ולנציגיהן, למדתי שכל אדם הוא סוכן שינוי ושעם החירות באה האחריות. הבנתי מה ערכה של הדמוקרטיה ומהי מחויבות לזכויות אדם חוצת גבולות, מגזרים ודתות. כבתו של פרופ' ארווין קוטלר, לוחם ומוביל תנועה עולמית לזכויות אדם שלמאבקו הצטרפו יהודים ושאינם יהודים – אשר ייצג, בין היתר, אסירי ציון רבים ואשר בנה את ה-case המשפטי לשחרורם תוך רתימת תמיכה בין-לאומית – זכיתי להדגמה חיה של הפוטנציאל והכוח שבהתאחדות סביב ערכי המוסריות, הציונות והעקביות בהחלת החוק וצו המוסר. פועלם של אסירי ציון והמאבק לשחרורם שיקפו ועודם משקפים ערכים אוניברסליים הנשאבים מעצם זהותה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות. כל אחד ואחת מהם, מעצם קיומם והווייתם, מלמדים ומזכירים מהי ציונות, מהי מחויבות להמשכיות העם היהודי ומהי עוצמת החלום לשוב לציון אחרי שנות גלות ורדיפה. מפועלם של אסירי ציון ומהמאבק לשחרורם למדתי את משמעות הציווי צדק צדק תרדוף, המחייב אותנו לא רק לרדוף את הצדק אלא גם לעשות זאת בצדק. אך החשיבות בציון יום זו אינה רק לזכור ולהזכיר את העבר אלא להבין את הרלוונטיות והשיעורים להווה, תוך ציפייה ותקווה לעתיד, שכן במילותיו של יגאל אלון ז"ל, "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". ובכן, ראשית על מדינת ישראל, אשר בתקומתה ובהגשמת חזונה, ייעודה וערכיה נועדה להיות בית לכל היהודים מרחבי התפוצות, לפעול להעלאתם של אלפים החולמים ומתפללים לציון, לרבות באתיופיה. שנית, עליה להפנים את הכוח שבמשפט הבין-לאומי וזכויות האדם כמאפשרים ומחייבים את רתימת הקהילה הבין-לאומית, וההחמצה האדירה כאשר לא עושים זאת. כך לדוגמה, שימוש נכון בכלים הללו יאפשר היפוך משוואות וניפוץ תפיסות שגויות ויקדם את השבת החללים הדר גולדין ואורון שאול ז"ל והאזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, השבויים בעזה מזה כשש שנים. שלישית, החובה לזהות ולחשוף שימוש לרעה ומוסר כפול, מתוך הבנה שאלו מחלישים את כוחם של המשפט וזכויות האדם, אם לא מבטלים את קיומם. לסיכום, מפועלם של אסירי ציון ומהמאבק לשחרורם אנו למדים שכאשר משמיעים קול מוסרי וברור אל מול חוסר צדק מתמשך ניתן לרתום רבים, באופן שחוצה יבשות, קהילות ודתות. כאשר אנטולי שרנסקי חצה את הגשר בברלין עם שחרורו צפינו בנתן שרץ בזיגזג תוך הפרת ההוראה ללכת ישר. בבחירתו זו המחיש מהו כוח רצון, מהי עוצמתה של החירות, מהי המחויבות לשמור מכל משמר על חירות מחשבתית ותודעתית גם בתנאים בלתי אפשריים. ציון, הלוא תשאלי לשלום אסירייך – מי ייתן ונשכיל לממש את מורשת פועלם של אסירי ציון והמאבק למען שחרורם, כדי שכולנו נחצה את הגשר אל החירות הפיזית והתודעתית. מי ייתן ונגשים את מחויבותו של אלי ויזל ז"ל: "I swore never to be silent whenever and wherever human beings endure suffering and humiliation. We must always take sides". תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה לחברת הכנסת מיכל וונש. חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, המושג אסיר ציון נשמע מוכר מאוד לישראלים, לבטח אלו שגדלו כאן בשנות השבעים והשמונים. באותן שנים הישראלים חשו הזדהות עמוקה עם האתוס של יהודי ברית המועצות, שנאבקו על זכותם לעלות ארצה, ושילמו על כך מחירים כבדים. "אחינו שמעבר למסך הברזל", "שלח את עמי", זעקו ישראלים בהפגנות הזדהות עם היהודים הסגורים בברית המועצות. זו הייתה האמירה ששיקפה שותפות גורל ודאגה אמיתית. אולם הזמנים משתנים, השפה משתנה, ויחד עם השיח משתנה המודעות. היום הוקרת המאבק של יהודי חבר העמים נעדרת מאתוס הגבורה היהודי. זה שהמועד המזכיר את פועלם של אסירי ציון נבחר בקיץ, בעונת המלפפונים, מחוץ לתודעה, כשכולם בחופשות, כשלא ניתן לציין אותו במערכת החינוך, דוחק את הנרטיב לשוליים. אף מועד לאומי משמעותי לא מצוין בישראל בתאריכים אלו. את זה אני מבקש לשנות היום ולעצב מחדש את הפאזל של ההיסטוריה המשותפת של יהודי העולם. השאיפה הזו לשוב ארצה, אל אדמת ציון, טמונה כולה במושג הזה, אסיר ציון. לפני המהפכה התנועה הציונית ברוסיה כללה יותר מ-300,000 חברים. עלייתם לשלטון של הבולשביקים מתחילתה לוותה ברדיפת התנועה הציונית ובדיכוי הזהות הלאומית של העם היהודי. משטר ההפחדה והטרור שהנהיג סטלין שם לעצמו למטרה, בין היתר, לעקור את הקשר של היהודים לציון, לישראל, לשפה העברית ולשפה המדוברת יידיש, שפתם של דורות רבים בקרב יהודי האימפריה הרוסית. אסירי ציון היוו אחוז נכבד מכלל האסירים הפוליטיים בברית המועצות. אלפי יהודים שהיו חברים בארגונים הציוניים הואשמו בפעילות החותרת תחת ערכי המהפכה, הוגלו לאזורים המרוחקים ביותר ונשפטו לתקופות מאסר ארוכות בבידוד פוליטי. רבים מהם לא שרדו את הייסורים ונפטרו. הייסורים היו בגלל יהדותם ותשוקתם לחיות בבית הלאומי שלהם בישראל. "הארץ נקנית בייסורים", כתוב במסכת ברכות, פרק ה'. כל זה, כמובן, היה רק ההקדמה לטרור הסטליניסטי שהשתולל בברית המועצות באמצע שנות השלושים. במרתפי NKVD בוצעו חקירות ועינויים לפי קאנונים של אינקוויזיציה. עצמותיו של דור שלם של יהודי ברית המועצות הציונים קבורות בשלג של הטונדרה, במרחבים העצומים של הטייגה – למי שלא יודע, זה בקצה העולם, בכפור של סיביר. זהו לגיון שלם של אנשים קדושים, נושאי אמונה, תקווה וחלומות שיום אחד ישובו ציונה ויקימו את מדינתם. רק מספר קטן של אסירי ציון הצליחו לברוח ולעלות לישראל. במחיר כבד מנשוא של קורבנות רבים ויקרים נפתחו שערי מדינות חבר העמים והתרסק מסך הברזל. הנחתי על שולחן הכנסת את התיקון לחוק שמבקש לעדכן את היום המציין את פועלם של אסירי ציון. היום החלופי המוצע הוא היום שבו בשנת 1970 קבוצת יהודים מסורבי עלייה מברית המועצות ארגנה את מה שידוע בדפי ההיסטוריה כ"מבצע החתונה": הם ניסו לחטוף מטוס ריק כדי להימלט לישראל, זאת במטרה להסב את תשומת הלב של הקהילה הבין-לאומית למצוקת יהודי ברית המועצות. אותם יהודי ברית המועצות אינם צופים על ההיסטוריה היהודית מהצד; הם לא פחות מיוצאי הקהילות האחרות, הם חלק חשוב מהיסטוריה היהודית עצמה. חובת המחוקק במדינה היהודית להקדיש תשומת לב לכל קבוצות האוכלוסייה. החברה הישראלית צריכה להיות מודעת לקורבן, לגבורה ולמאמצים של יהודי ברית המועצות לעלות לארץ אבותיהם, האבות ששאפו ציונה לא כדי להיות אסירים אלא כדי להיות עם חופשי בארצו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קושניר. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ביום שבו מציינת כנסת ישראל את אסירי ציון אני מבקש להזכיר כאן, אולי בשביל להבין את ההסתכלות היותר-רחבה על המאבק של אותם אנשים, יהודים שמסרו את נפשם בכל שנות הקומוניזם – עם התנועה הציונית, בלי התנועה הציונית; יהודים כמו ר' יצחק זילבר, שמסר את נפשו על היהדות בשנים הקשות שהיו בשלטון הקומוניסטי, האדמו"ר מלובביץ' ושלוחיו, שעבדו במסירות נפש להפצת היהדות בברית המועצות לשעבר באימפריה הרוסית ובשאר המקומות, הגאון הרב סולובייצ'יק ששלח שליחים במסירות נפש. אני עוד זוכר כילד את אבי, שיחיה, מחזיק עדיין אזרחות כפולה – כפי שאני החזקתי עד שנכנסתי לכנסת: נוסע כאזרח אמריקאי לברית המועצות, מבקש שהשגרירות האמריקאית תשלח את הדרכון ישירות לאנגליה ולא דרך הקונסוליה במזרח ירושלים, שאז לא הוכרה על ידי ארצות הברית כישראל אבל על ידי ברית המועצות היא כן הוכרה כישראל – בשביל להגיע ולהביא אוכל כשר ולתת שיעורים במוסקבה, במערכת מסועפת של שיעורי תורה ושל עבודה שנבנתה בעמל רב, עם אותם כינוסים שהיו במוצאי שמחת תורה סביב בית הכנסת; אנשים שבמסירות נפש החזיקו ב-70 שנות החושך את אור היהדות יחד עם אותם אסירי ציון, כפי שהזכירו קודם: יולי אדלשטיין, נתן שרנסקי – כל האנשים שמסרו נפש על שמירת יהדותם. אבל הזכיר קודמי, אלכס קושניר, את המלחמה שהייתה מול התנועה הציונית בתחילת המהפכה הקומוניסטית. בתחילת המהפכה הקומוניסטית המובילים שבהם היו יהודים. יש בדיחה מפורסמת שבפוליטביורו בהתחלה גיירו את נשיא רוסיה הראשון כדי שיהיה מניין לתפילה, כי היו שם תשעה יהודים והוא היה הגוי היחיד, היו צריכים לגייר אותו כדי שיהיה מניין. היהודים התווכחו ביניהם מה יציל אותם מאנטישמיות, האנטישמיות שהזכיר מלכיאלי ב-1840: האם תציל אותם מאנטישמיות התנועה הציונית או תציל אותם מאנטישמיות ההתערות בין הגויים. לא זה הציל אותם ולא זה הציל אותם; יום לאחר המהפכה הקומוניסטית, כולם יודעים, רדפו את היהודים, את הציונים, את מי שהיה בו ריח יהדות, תפילה, בתי כנסת – כל מה שהיה אפשר רדפו בצורה בלתי רגילה. ואנחנו עומדים כאן היום עם אותם צאצאים של אסירי ציון, עם אותם אסירי ציון שעדיין חיים איתנו, עם אותם אנשים שנרדפו בכל העולם, אם זה בדמשק ואם זה ברוסיה, אם זה בגרמניה ואם זה במקומות אחרים, ואם זה בצרפת. כל האנשים האלה, הצאצאים שלהם כאן. והסוד, סוד אחד: השוני בינינו לאומות העולם הוא שוני מהותי. בכל העולם כולו יש עם שלפעמים בוחר לו דת, לפעמים לא בוחר לו דת, לפעמים הוא פתוח לדתות אחרות, אבל יש עם שהוא קיים בזכות היותו עם. העם היהודי, מה לעשות, הוא הפוך: היהודים הם דת שיש לה עם. כפי שכתוב בתורה: "היום הזה נהיית לעם" – נהיינו עם במעמד הר סיני. מה שהפך אותנו לעם זה היהדות, ולכן אין דרך לברוח מזה, לא בדרך כזו ולא בדרך אחרת. כשהגיעו לכאן הראשונים בגל העלייה הגדול של תחילת שנות התשעים, פגשתי אנשים בדמעות, שבכו: למה השכנים שלנו, שהציקו לנו ולא היו איתנו – ולא רק שלא היו איתנו, לא היו חלק מאיתנו – במסגרת איזשהו חוק הם נמצאים איתנו באותם מרכזי קליטה. אנחנו צריכים לזכור את הדבר הזה. כשאנחנו תוקפים וכל הזמן אומרים: בואו נשנה את ההגדרות של היהדות, בואו נשנה את ההגדרות של זה. הוויכוח הזה התנהל עם אותם קומוניסטים ואותם בולשביקים, מול אותם אנשי התנועה הציונית שהיו ברוסיה או מול אותם רבנים או ישיבות שהיו. והוויכוחים, כידוע, היו בוולוז'ין ובעוד מקומות. בכל המקומות האלו התנהלו מלחמות עולם – בליטא, בלטביה, בכל המקומות האלה. בואו נזכור את הדבר הזה, והיום אנחנו צריכים לזכור את זה יותר מתמיד: אנחנו עם בזכות היותנו יהודים, ואנחנו דת שהפכה ללאום ולא לאום שהפך לדת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. תשיב שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו, בבקשה. << דובר >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר >> גברתי היושבת בראש, חברי כנסת נכבדים, ראשית אני רוצה להודות לחברי הכנסת המשתתפים בדיון. ביקשתי לציין את יום אסירי ציון והרוגי המלכות, גיבורים שיקרים לכולנו. "ציון, הלא תשאלי לשלום אסיריך / דורשי שלומך, והם יתר עדרייך?" – שירו של רבי יהודה הלוי מלפני כמעט 1,000 שנים ממחיש לכולנו את הכיסופים לציון, ארץ ישראל. יהודים רבים מרחבי העולם קוראים את שירו בקינות תשעה באב; דורות שלמים לאורך ההיסטוריה היהודית מביעים כיסופיהם לישראל. כל דור וסיפורו אל מול הארץ הזו. כל דור וההקרבה שלו למען קיבוץ הגלויות כאן בישראל. כל דור ומלחמתו – לעתים עד טיפת הדם האחרונה – כדי להשיב בנים ובנות לגבולם. לא בכדי הפך השיר של רבי יהודה למקור שמם של אסירי ציון, שאת פועלם, וכמו כן גם את זכרם של הרוגי המלכות, אנו מציינים ומוקירים היום בכנסת. אסירי ציון והרוגי המלכות קיימו פעילות ציונית הכרחית וחשובה בארצות שונות בכל רחבי העולם, בגבורה, ללא חת ותוך סיכון עצמם ומשפחתם, למען העלייה, תוך העלאת מורל הקהילות בגולה. רבים מהם קיבלו בגין כך עונשי מאסר ממושכים, עבודות פרך, עינויים קשים, וחלקם אף מתו מות קדושים. לצד התלאות, רבים מאסירי ציון הצליחו לבסוף להגשים את חזונם ועלו לארץ להקים כאן בית. ואף זכינו כאן, בכנסת ישראל וממשלת ישראל, שחלוצים וגיבורים שהם בעצמם אסירי ציון הפכו לחלק ממנהיגיה של ארצנו; ביניהם גם יושב-ראש הבית הזה לשעבר ושר הבריאות היום חבר הכנסת יולי אדלשטיין והשר לשעבר נתן שרנסקי. בהמשך שירו של רבי הלוי נכתב: "מים ומזרח ומצפון ותימן", כמו במציאות ממש. שהרי סיפוריהם של אסירי ציון הותירו חותמם במדינות רבות ברחבי העולם. ואני מסכימה איתך, חבר הכנסת קושניר, צריך להנכיח יותר את סיפורם. את סיפורם של אסירי ציון והרוגי המלכות. השבוע היינו במוזיאון המחתרות, החלטנו לציין שם את יום אסירי ציון. לראות את התמונות של הצעירים הרבים שעלו לגרדום ולהרגיש סוג של תחושת פספוס, שהרי אנחנו חייבים להנציח את הסיפור – גם של הרוגי המלכות, כמו שאמרתי, ושל אסירי ציון – כדי שהילדים שלנו יגדלו לאורם. הפעולות והמאמצים למען העלייה תוך סיכונים רבים היו מארבע כנפות תבל: מברית המועצות וממזרח אירופה, מארצות ערב, כמו גם מאתיופיה, ומעוד מדינות רבות, חלקן מדינות אויב. כל אחד סלל נתיב לעלייה. כל אחד ניסה לשבור את החומות שעמדו בדרכו ולפלס את הדרך בעבור רבים מבני העם היהודי. וכמו שאמר הרצל, חוזה המדינה: "אין בעולם אדם חזק או עשיר שיוכל להסיע עם מארץ אל ארץ. רק רעיון יחולל זאת". אכן, לרעיון המדינה כוח כזה. במשך כל ליל גלותם הארוך לא חדלו היהודים מלחלום את חלום מלוכתם. "לשנה הבאה בירושלים", קראנו בכל הדורות. עתה הגיעה השעה להראות כי בידנו להפוך את החלום לרעיון בהיר כצוהריים. מילים כל כך חזקות, כי צריך רעיון. אנחנו הדור שזכה לחיות כאן, בארץ הזאת, שנולדה מחדש; דור שזכה לגדל ולבנות חברה מכל שבטי ישראל. אבל הצלחה זו לא הייתה יכולה להתגשם ללא פעולות הרואיות של רבים מאוהבי ציון, שהיו אסירים לאהבתה והיו אסירים גם בפועל. מדינת ישראל לא שכחה ולא תשכח את תרומתם הרבה של הרוגי המלכות ואסירי ציון, אלה שאינם איתנו ואלה שכן. בשל כך, בשנת 1992, וכפי שרובכם בוודאי מכירים, נכנס לתוקפו בישראל חוק התגמולים לאסירי ציון והרוגי המלכות. אני גאה שהאחריות על הרשות הממלכתית להכרה בהם נמצאת בסמכותי כשרת העלייה והקליטה, ובתפעול תמידי של משרדי. באמצעות הרשות, מדי שנה אנו מעלים על נס את פועלם ומורשתם של הגיבורים שתרמו רבות לעמנו בשעות משבר ומצוקה. ייתכן שראוי לשנות את התאריך שבו אנחנו מציינים את היום הממלכתי, כפי שהעלית, חבר הכנסת קושניר. כך, על פי חוק, בתאריך ה' בתמוז מקיים משרד העלייה והקליטה טקס הוקרה לאלפי אסירי ציון, בני משפחותיהם ומשפחות הרוגי המלכות. טקס מרגש, כפי שאמרתי, אנחנו קיימנו במוזיאון אסירי המחתרות כאן בירושלים. מתוך ההכרה בחשיבות התיעוד והנחלת המורשת של אסירי ציון והרוגי המלכות הקים משרד העלייה והקליטה, לפני כשנתיים, גם אתר אינטרנט שבו מתועדים סיפורי חייהם של אנשים מכלל ארצות תבל – מאות סיפורים. סיפוריהם יוצאי הדופן מגוללים בפנינו מקרים שבהם נשים צעירות פעלו למען עלייה ונכלאו, עונו באופן מחפיר; מקרים שבהם אסירים סיכנו לא רק את עצמם אלא גם, כפי שאמרתי, את משפחותיהם. ולמרות, ואף על פי כן, הם לא איבדו את התקווה. הם היו הנפש היהודית ההומייה. זה מדהים לראות איך בעבודה המורכבת לתיעוד והנצחה של הסיפורים של אסירי ציון והרוגי המלכות פתאום נשזרו להם סיפורים עם תמונות, מקומות רחוקים וקולות. סיפרת על מבצע החתונה, שזה סיפור מדהים, והבת שלהם בסוף יצאה בעקבות הסיפור עם אימה ותיעדה את מקום מאסרה. וכל זה מתנקז למקום אחד – מדינת ישראל. זו לא פחות ממשימת קודש: החומרים והמסמכים ההיסטוריים חשובים עד מאוד למדינת ישראל, והם פרק היסטורי חשוב ומשמעותי בדברי הימים שלנו. בנוסף, ולא בכדי, ראיתי לנכון לפנות לשר החינוך יואב גלנט, שהיה שר העלייה והקליטה לפניי ומכיר את הנושא מקרוב, כדי שיחד נדאג לחנך את הדורות הבאים לאורם של סיפורי הגבורה. אני רוצה לספר לכם את סיפורו של גיבור אחד מני רבים, שראוי שכולנו נכיר, ואני מקווה שהוא צופה בי, כי התקשרנו אליו לפני כן: מאיר כנפו, שנולד במרוקו, ולפני כחודש חגג 85. הוא היה יו"ר ארגון פעילי המחתרת, ההעפלה ואסירי ציון בצפון אפריקה. הכינוי שלו במחתרת היה רמון. בגיל 20 מאיר גויס על ידי המוסד ליחידת גונן, כדי להגן על הקהילות היהודיות וכדי להחדיר נשק למרוקו. כעבור שש שנים, בגיל 26, הוא נעצר בקזבלנקה, נחקר על ידי הבולשת המרוקאית וסוכני המודיעין הסורי והמצרי ועבר עינויים קשים. אותם עינויים היו כל כך נוראיים עד שהוא אושפז במצב קשה בבית החולים המקומי. לאחר מכן מאיר נכלא והיה צפוי למאסר של עד 42 שנה. בשנת 1961, ולאחר שניצל את ההזדמנות בעת שהיה בחופשת מאסר, הצליח מאיר כנפו לברוח מהכלא, לצאת ממרוקו דרך הגבול הספרדי, לעצור במרסיי ולהגיע לישראל. מאז הספיק מאיר להשתתף בהוצאתם ההרואית של יהודי לבנון במבצע שלום הגליל, בסיוע לעולים מאתיופיה להגיע לישראל לפני מבצע משה, באופן חשאי, דרך סודאן ואירופה, ובפרויקטים מיוחדים לעידוד עלייה של יהודי צרפת. מאיר, בשבילנו אתה גיבור. תודה על פועלך ותרומתך. לאורך השנים מדינת ישראל הכירה ב-3,400 אסירי ציון והרוגי מלכות, וכיום חיים בתוכנו 950 מהם. ועדות ההכרה ממשיכות לפעול. כמו מאיר, ישנם יהודים רבים עם סיפורי גבורה חובקי עולם, את רובם אנחנו אפילו לא מכירים, אך אף פעם לא מאוחר. החובה שלנו היא להכיר, להוקיר, ולא רק – אלא גם לדאוג שהם חיים כאן בכבוד. זיכרון פועלם חשוב היום כפליים, זיכרון גבורתם של אסירי ציון והרוגי המלכות חשוב במיוחד בתקופה שלנו. גם היום, כשאנחנו כבר חיים במדינה משגשגת מכל הבחינות, אנו ניצבים בפני אתגרים ביטחוניים וכלכליים – ובפרט בימים אלה עם אתגרי מגפת הקורונה העולמית, מגפה הפוגעת קשות בקהילות היהודיות ברחבי העולם, בריאותית וכלכלית; מגפה הגורמת לגלי האנטישמיות לגדול ולשבור שיאים שלא היו כמותם. דווקא היום עלינו ללמוד, לזכור ולהבין כמה חשוב להגן על הערכים שלנו, על החלומות שלנו, על המדינה שלנו; לזכור ולהבין עד כמה מוטלות עלינו האחריות והחובה להמשיך את החזון של אסירי ציון והרוגי המלכות לאורך כל ההיסטוריה – לעודד ולהביא לעליית אחינו ואחיותינו לארץ ישראל. אסירי ציון והרוגי המלכות מסרו נפשם למען עלייה, ואנחנו נמשיך כל העת, בימים קשים כמו גם בשגרה, להעלות יהודים הביתה. לא בכדי נושא זה נכנס אף לקווי היסוד של הממשלה השלושים-וחמש, שבה אני חברה. סעיף 7: "הממשלה תשים דגש על נושא העלייה והקליטה ותפעל בנחרצות להגברת העלייה מכל ארצות תבל ולקליטתם המוצלחת של העולים" – ואת זה אני מתכוונת ליישם. העלאתם וקליטתם של מאות אלפי יהודים בשנים הקרובות הן אבן יסוד בעתיד הצלחתה של מדינת ישראל והרעיון הציוני. ולכן, אני שמחה לבשר לכם מעל במה זו כי בימים אלה אני עובדת מאוד קשה על תוכנית לאומית, תוכנית חומש שתהווה קריאת כיוון לממשלה, כפי שלא הייתה עשרות שנים, למען עידוד עלייה וקליטה נכונה ומוצלחת. אני קוראת מכאן לחברי הממשלה ולחברי הכנסת: הצטרפו אליי למסע והיו שותפים להמשך הגשמת החלום הציוני. אסיים במשפטיו האחרונים בשירו של רבי יהודה הלוי שעימו פתחתי: "אשרי מחכה ויגיע ויראה עלות / אורך וייבקעו עליו שחרייך, / לראות בטובת בחירייך / ולעלוז בשמ- / חתך בשובך אלי קדמת נעורייך!" תודה לכם, אסירי ציון, תודה למשפחות הרוגי המלכות. תמיד נזכור אתכם, אתם איתנו לעד. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לשרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה. עד כאן אנחנו מציינים את יום פועלם של אסירי ציון. << נושא >> הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק ניהול דיוני ועדות השחרורים והוועדה לעיון בעונש (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אנחנו עוברים לשתי הצעות של ועדת החוקה. הצעה ראשונה היא בדבר פיצול הצעת חוק ניהול דיוני ועדות השחרורים והוועדה לעיון בעונש (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020. יציג את הצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> שלום, גברתי יושבת-ראש הישיבה. חבריי, על פי הצעת ועדת החוקה מתבקשת הכנסת לאשר לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות נפרדות. מדובר על פיצול הצעת חוק ניהול דיוני ועדות שחרורים והוועדה לעיון בעונש, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את התקופה שנדרשת לקיום תוקפן של תקנות לשעות חירום בנושא ועדות שחרורים והוועדה לעיון בעונש, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר התקופה של הוראת השעה. מה שקרה זה שהתקש"ח פגו כבר לפני כמה ימים, מה שאומר שכבר כמה ימים לא היו ועדות שחרורים. זה דבר שלא מקובל, דבר שפוגע פגיעה אנושה באסירים שאמורים להשתקם ולהשתחרר. ולכן היום הצבענו על העניין הזה ואני מבקש את אישור הכנסת לפיצול הנ"ל. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה לך. יש לנו רשימת דוברים? לא. אז אנחנו עוברים להצבעה. מי שירצה להצביע ממקומו – בסדר. מי שלא – אנחנו נמנה אותו אחר כך, אז אין בעיה. אני עוברת להצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה – 1 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק ניהול דיוני ועדות השחרורים והוועדה לעיון בעונש (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020, נתקבלה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> ההצבעה היא בעד – אחד, אין מתנגדים, אין נמנעים. יעקב אשר – בעד; ינון אזולאי – בעד; צחי הנגבי – בעד; מיכל וונש – בעד; משה אבוטבול – בעד; איתן גינזבורג – הצבעת, אתה האחד; אופיר כץ – בעד; תהלה פרידמן – בעד. שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההחלטה אושרה. << נושא >> הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה וצווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אנחנו עוברים להצת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה וצווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020. יציג את הצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת מתבקשת להצביע על פיצול הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה וצווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020. על פי הצעת הוועדה והצבעת הוועדה, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת – לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את פרק ב', שעניינו צווי סגירה מינהליים, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הוראות הצעת החוק. אבקש את אישורה של הכנסת. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> להצעה אין דוברים? לא. אז אנחנו עוברים להצבעה. מי שבמקומו – שיצביע. ומי שלא – אנחנו נמנה אותו בהמשך. אני עוברת להצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה – 2 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה וצווי סגירה מינהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020, נתקבלה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> בעד – שניים, נגד – אין, נמנעים – אין. אמנה את האנשים, ותצביעו. יעקב אשר – בעד; ינון אזולאי – בעד; תהלה פרידמן – בעד; מיכל וונש – בעד; משה אבוטבול – בעד; אופיר כץ – בעד. בסך הכול שמונה מצביעים בעד, אין מתנגדים. ההחלטה אושרה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> שתי הודעות למזכירת הכנסת. בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון), התש"ף–2020; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל), התש"ף–2020; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה), התש"ף–2020 – שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה לך. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט' בתמוז התש"ף, 1 ביולי 2020, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:09. << סיום >>