דברי הכנסת

דברי הכנסת יט / מושב ראשון / ישיבות נ"ו–נ"ח / כ"ח בתמוז – א' באב התש"ף / 20–22 ביולי 2020 / 19 חוברת י"ט ישיבה נ"ו הישיבה החמישים-ושש של הכנסת העשרים-ושלוש יום שני, כ"ח בתמוז התש"ף (20 ביולי 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, ימינה וישראל ביתנו והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. כישלון ממשלת הקורונה ואיבוד השליטה על קצב ההדבקה בנגיף הקורונה; 9 2. הכשלים במערכה מול נגיף הקורונה; 9 3. ממשלת נתניהו-גנץ הופכת את ישראל למדינה אוטוקרטית 9 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 9 נפתלי בנט (ימינה): 13 שר הבריאות יולי יואל אדלשטיין: 15 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 20 השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: 30 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 31 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 33 יוסף טייב (ש"ס): 34 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 35 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 39 בצלאל סמוטריץ' (ימינה): 41 יאיר גולן (מרצ): 43 שלמה קרעי (הליכוד): 44 השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: 47 דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אברהם לייזרזון 66 היו"ר יריב לוין: 66 שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן: 67 הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, ימינה וישראל ביתנו והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 68 1. כישלון ממשלת הקורונה ואיבוד השליטה על קצב ההדבקה בנגיף הקורונה; 68 2. הכשלים במערכה מול נגיף הקורונה; 68 3. ממשלת נתניהו-גנץ הופכת את ישראל למדינה אוטוקרטית 68 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 70 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 70 הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים בענייני הליכי מס ומענקי סיוע (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה – תיקוני חקיקה), התש"ף–2020 71 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 71 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 73 שלמה קרעי (הליכוד): 75 עודד פורר (ישראל ביתנו): 77 הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון מס' 2), התש"ף–2020 83 יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 83 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 85 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 87 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 88 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 89 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 90 אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 92 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 92 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 95 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 95 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 97 עודד פורר (ישראל ביתנו): 98 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 101 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 109 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 110 הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון), התש"ף–2020 110 צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 110 עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): 113 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 115 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 120 עודד פורר (ישראל ביתנו): 123 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 125 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 127 יאיר גולן (מרצ): 128 משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): 129 תמר זנדברג (מרצ): 131 מרב מיכאלי (העבודה): 134 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 136 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 137 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 138 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 140 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 141 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 143 אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 146 צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 148 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 161 הודעה אישית של חברת הכנסת אוסנת הילה מארק 164 אוסנת הילה מארק (הליכוד): 164 הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020 169 סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: 170 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 174 יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 177 אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 178 בצלאל סמוטריץ' (ימינה): 181 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 186 אוריאל בוסו (ש"ס): 187 הצעת חוק למתן שירותים חיוניים מרחוק (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה), התש"ף–2020 189 שר המדע והטכנולוגיה יזהר שי: 189 הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 11) (החלפת ועדת הכנסת המוסמכת לעניין החוק), התש"ף–2020 192 מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): 192 משה ארבל (ש"ס): 194 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום שני, כ"ח בתמוז התש"ף, 20 ביולי 2020. אני פותח את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התאגיד לפיקוח וטרינרי (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 11) (החלפת ועדת הכנסת המוסמכת לעניין החוק), התש"ף–2020, של חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/1549/23 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/1599/23: הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכות טיעון לפני שלילת גמלה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – מספר ילדים בשלוחה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף ג'בארין וג'אבר עסאקלה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח למי שטרם מלאו לו 21 שנים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף ג'בארין וג'אבר עסאקלה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת קצבת אזרח ותיק), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף ג'בארין וג'אבר עסאקלה; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלת הבטחת הכנסה לקשיש), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף ג'בארין וג'אבר עסאקלה; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מימון שכר לימוד), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, אבי דיכטר, משה יעלון, יאיר לפיד, מיקי לוי, עודד פורר, אלכס קושניר, רם בן ברק, חמד עמאר, בועז טופורובסקי, אורנה ברביבאי ויעקב מרגי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – סיווג מאמנים כמבוטחים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב וחיים כץ; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – העברת הטיפול בעבירות נגד שוטרים לידי הפרקליטות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון – סימון אופן טיפול במוצרי עוף וביצים עם חשש להימצאותם של חיידקי סלמונלה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת עוזי דיין; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – שימוש בזרע חייל שנספה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת עוזי דיין; הצעת חוק הגבלות על יצוא ביטחוני למיאנמר (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – תקופת צינון למועמדים לכנסת, חברי כנסת ושרים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – בחירת חבר מועצה למילוי מקום ראש רשות וסגניו), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק השמות (תיקון – בחירה או שינוי שם), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בתחום החינוך בנושא מגדר ונטייה מינית, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, יאיר גולן ועופר כסיף; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – קורס הכנה למבחני הלשכה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אוסאמה סעדי וסונדוס סאלח; הצעת חוק איסור הפרטת שיקול דעת שלטוני (הסדרת מעמדה של החטיבה להתיישבות), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק הממשלה (תיקון – פרסום פרוטוקול ישיבות הממשלה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת משה גפני, יעקב אשר, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף ג'בארין וג'אבר עסאקלה; הצעת חוק החברות (תיקון – ייצוג הולם של בני שני המינים והאוכלוסייה הערבית במינוי דירקטור חיצוני), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף ג'בארין וג'אבר עסאקלה; הצעת חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואין אזרחיים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, יאיר גולן ועופר כסיף; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגנה על סמכויות בית המשפט העליון), מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, יאיר גולן ועופר כסיף; הצעת חוק-יסוד: משאל עם – שוויון בנישואין וגירושין, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג ויאיר גולן; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ג'אבר עסאקלה, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף ג'בארין; הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – השתייכות חברתית), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי קונין וחמד עמאר; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – חובת ביקור שופט בבתי סוהר), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק איסור פרסום והפצת שמות נפגעים, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות שיפוט בהסכמה בעניין אזרחי), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על ספרי לימוד), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף ג'בארין וג'אבר עסאקלה; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעובד בשל טיפולי הפריה ופריון), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יעקב טסלר; הצעת חוק שופט עמית ודיין עמית (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הדיינים (תיקון – מינוי דיין עמית בבית הדין הרבני הגדול), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת משה גפני, יעקב אשר, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שיחה למוקדי חירום), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ומשה ארבל; הצעת חוק המים (תיקון – שקיפות פעילות הרשות הממשלתית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת משה ארבל, איתן גינזבורג וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר) (תיקון – חזרת עובד רשות לעבודתו לאחר שהתמודד לראשות המועצה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי ומשה ארבל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי מחלה לעובד עצמאי), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, יאיר גולן, יאיר לפיד ועופר כסיף; הצעת חוק הרשויות המקומיות (דירות מקלט), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה למשרתים בשירות לאומי-אזרחי), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית ויעקב אשר; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת הסכום להשתכרות בנוסף לקיצבה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת אורנה ברביבאי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה מגיל 19), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יעקב טסלר; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (רופא שהורשע בעבירת מין), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אורנה ברביבאי, יואב סגלוביץ', מיקי לוי, קארין אלהרר וע'דיר כמאל מריח; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – מתן תעודה במקצועות הבריאות לבעלי הכשרה מקצועית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יצחק פינדרוס, משה גפני, יעקב אשר, אליהו ברוכי ויעקב טסלר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה לשכיר שהחל לעבוד כעצמאי ועסקו נסגר), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק רציפות הדיון בהצעות חוק (הוראת שעה – כנסת יוצאת וכנסת נכנסת שאינן ברציפות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, יעקב מרגי, יוסף טייב, שלמה קרעי, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, מיכל שיר סגמן ואוריאל בוסו; הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', משה ארבל, אופיר סופר, יעקב טסלר וינון אזולאי; הצעת חוק הפרטת תחנת גלי צה"ל, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מתן כהנא; הצעת חוק-יסוד: מדינה דמוקרטית, שוויונית ומשותפת, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, עופר כסיף, סעיד אלחרומי, אוסאמה סעדי, היבה יזבק, סונדוס סאלח, ג'אבר עסאקלה, עאידה תומא סלימאן, אנטאנס שחאדה, אימאן ח'טיב יאסין, אחמד טיבי, ווליד טאהא, איימן עודה, סמי אבו שחאדה ומנסור עבאס. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, ימינה וישראל ביתנו והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. כישלון ממשלת הקורונה ואיבוד השליטה על קצב ההדבקה בנגיף הקורונה; << נושא << נושא >> 2. הכשלים במערכה מול נגיף הקורונה; << נושא << נושא >> 3. ממשלת נתניהו-גנץ הופכת את ישראל למדינה אוטוקרטית << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעות אי-אמון בממשלה. ההצעה הראשונה, הצעת סיעת יש עתיד-תל"ם, כותרתה: כישלון ממשלת הקורונה ואיבוד השליטה על קצב ההדבקה בנגיף הקורונה. יציג את ההצעה חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני שר הבריאות, הצעת אי-אמון כשמה כן היא: אין אמון. אין אמון – לא רק אין אמון שלי כמציג ההצעה, אין אמון לציבור. הממשלה הזאת הוקמה, והעילה להקמתה הייתה משבר הקורונה, שעדיין איתנו. יש לכך משמעות. גודל הממשלה, גודל הקבינט, תהליכי קבלת ההחלטות, איכות קבלת ההחלטות – כל המילים הגבוהות שנאמרו טרם הקמתה ותוך כדי הקמתה ובמסמך קואליציוני מפורט לפרטי-פרטים, והאמירות הגדולות כמו: כולנו מתחת לאלונקה – כל האמירות הגדולות האלה מתרסקות אל מול המציאות, והמציאות היא לא רק של הנגיף והמאבק בו אלא מציאות של דרך קבלת ההחלטות. כולם נכנסים מתחת לאלונקה. האומנם? לא רואים את זה בשטח, לא רואים את זה בפעילות. מה המשמעות האמיתית של האמירה הזאת: כולנו נכנסים מתחת לאלונקה? מי זוכר, מי יודע, לפני משהו כמו שבועיים-שלושה, אולי קצת יותר, היינו עסוקים כולנו – לפחות בתקשורת, אבל לא רק בתקשורת, גם בעשייה – במה יהיה עם הסיפוח. ובלי כל קשר לדעה שלי או לדעה של אחרים בהקשר הזה, לאיפה זה התאדה? איפה זה נעלם בתוך אותו שיח מבולבל? איפה הזמן והקשב של ממשלה, שאומרת שהיא צריכה להיאבק בנגיף והיא תרתום והיא תהיה מתחת לאלונקה? מה בדיוק היה על האלונקה הזאת? לאן האלונקה הזאת הולכת? מי מחזיק אותה בכלל? אנחנו בחירום מתמשך, זה נכון, והנגיף הזה זה לא צחוק; זה פוגע בכולנו – בכלכלה, באנשים, בביטחון, במדינה. אנחנו פה מדברים – או הממשלה מדברת, ליתר דיוק – בלשון של מאבק, בלשון של מלחמה, בלשון של גבורה, אבל האמת היא שפועלים בצורה הפוכה לחלוטין, ולפעמים בצורה שכל-כולה אך ורק פוליטיקה. שוב לחץ – אנחנו רואים את עקומת הלחץ שעולה ויורדת לפי כמות מסיבות העיתונאים, השעה שבה הן יהיו ומי המשתתפים באותה מסיבת עיתונאים. מדוגמה ומופת, כמו שאמר ראש הממשלה, מדוגמה ומופת לעולם הפכנו לדוגמה למהומה ומבולקה. מדינה מצוינת, עם אנשים נפלאים, עם ממשלה רופסת, מבולבלת, שלא יודעת מימינה ומשמאלה. זה השיקוף של המציאות שרואים אותה פה. שיקוף שרואים אותו בכל יום, ויום-יום. מדוגמה ומופת למהומה ומבולקה, אדוני השר. מהומה ומבולקה. ככה זה נראה. זה לא השלב שאנחנו לא יודעים מה לעשות. אם אני נכנס, או מנסה להיכנס, לנעליהם של מקבלי ההחלטות, אני יכול להבין שכשהתחיל להגיע לפה הנגיף באמת לא ידעו מה לעשות. אבל עכשיו אנחנו בשלב אחר, אנחנו בשלב שיודעים מה לעשות ולא עושים את מה שצריך. ואת מה שצריך לעשות לא אני אומר, אני רק מצטט מה שאחרים אומרים. יותר מזה, בדברים מסוימים אני בטוח ששר הבריאות מסכים במאה אחוזים למה שאני אגיד. כי הסמכות והאחריות לא מתחלקות, אבל פה הן מתחלקות, וואו וואו איך הן מתחלקות – לפי כוח פוליטי הן מתחלקות, לא לפי כוח השכל והכוח של מה שצריך לעשות. והדבר הזה מצער, כי הממשלה הזאת הוקמה – גם אם אני לא רציתי בהקמתה, לא רציתי בהקמתה – היא הוקמה בשביל משהו שהיא לא עובדת עבורו. היא עובדת עבור עצמה. יש פה – סליחה, לא אחד – יש פה שניים מתוך 36. שניים מתוך 36 שרים. אתה רואה את ישיבת הממשלה וההתנהלות שלה. כמי שניהל פעם משהו, וכל אחד מהחברים פה בוודאי ניהל משהו, אי-אפשר לנהל ככה את העניין הזה. אז מה הגורם לבניית אותו הסכם קואליציוני, שהוביל לחוק-יסוד ממשלה, שמייצר מהלך שיושבים אנשים – שברמה האישית כולם טובים – שלא מסוגלים לעבוד ביחד, לא מסוגלים להחליט החלטות ביחד, וכשמחליטים את ההחלטות הן, וסליחה על הביטוי, חלקן מטופשות, לא מקצועיות, לא ענייניות, לא על בסיס נתונים, על סמך גחמות? ממתי גחמה הפכה למניע? היא הפכה. היא הפכה, כי יש לנו ראש ממשלה שמתנהל תוך כדי גחמות. כן, זה הסיפור. לא נעים לשמוע אבל זה הסיפור, ניהול תוך כדי גחמה. יש הכרח להשתמש בגופים שנועדו לכך. מדינת ישראל ייצרה במהלך שנותיה גופים שנועדו לשרת את המדינה בעת חירום. יש להם שם מנהלים, יש להם מפקדים, יש להם אחראים, והם לא מופעלים. הממשלה הזאת עושה כל שהיא רק יכולה לא להפעיל את מה שצריך להפעיל, ולהפעיל את מה שלא צריך להפעיל. ולכן אתה יכול למצוא בתחילת האירוע הזה את ראש המוסד מטפל בהבאה של מטושים בזמן שמינהל הרכש של משרד הביטחון נכנס רק בשלב ב'. ולכן אתה רואה את פיקוד העורף נכנס בשלב מאוחר מדי, ולכן אולפני ההסברה של פיקוד העורף עד עכשיו לא פעילים, עד עכשיו לא עובדים. הם לא עובדים, הם עובדים בתצורה של 20%, של 30%. מדוע? כי צריך החלטה עניינית, מקצועית, שרואה את עם ישראל מול עיניה ואומרת: כן, זה הזמן להפעיל את משרד הביטחון. וכולם יודעים את זה, ונכתבו מסמכים על זה. נכתבו מסמכים על המשל"ט ונכתבו המסמכים בתל השומר, בחלק הראשון, והייתי בביקור במקום הזה, שהתפרק לאחר מכן, או התפרק חלקית. עד היום מנסים למצוא מיהו אותו אחד שראש הממשלה קורא לו "הצאר", או אני לא יודע איזה כינוי נתנו לדבר הזה. למה צאר? לא טוב סתם לנהל את הדבר הזה? אצלנו רק מושלים וצארים צריך? צריך מנהל לאירוע הזה. זה לא גורע בכלום מהאחריות המקצועית של שר הבריאות; זה לא גורע בכלום מכבודו של ראש הממשלה. זה גורע רק בדבר אחד – הפוליטיקה לא תישמר בידי איש אחד. ואת זה ראש הממשלה לא נותן. הוא לא נותן, וזה פרצופנו. פרצופנו פה במדינה הוא כפרצוף הממשלה ופרצוף ניהולה. וזה חבל, כי יש אנשים טובים שיודעים לעשות את העבודה. ויש מתנדבים רבים שנרתמו לאורך כל הדרך להתנדב לעשות את העבודה, וגם היום הם קיימים. הם נמצאים, הם נמצאים ברחובות, נמצאים בערים, נמצאים בכל מקום. היחידים שלא מתנדבים לעשות את העבודה, שחובתם לעשותה, זאת הממשלה הרעה הזאת. ואני אומר כאן בצער: ממשלה רעה; עם שרים מצוינים, אבל הממשלה רעה, כי היא לא מתפקדת. היא לא יודעת – לדבר אחד עם השני; היא מקבלת החלטות שחלקן מופרכות. ודבר אחד נוסף מצאנו בזמן האחרון – עת חירום לישראל, ואז שוב אנחנו נגיע – הגיעה לפה שורת חוקים, שיבואו לפה היום, שחלקה של הכנסת לא נמצא בתוכם. מדוע? בגלל הדחוף והחשוב ואי-אפשר ואין זמן. ואז מה הממשלה עושה? יושבת, מקבלת החלטות דרמטיות, מסיבות עיתונאים או הצהרות לתקשורת, ומה קורה אחר כך? משנים את ההחלטה, דוחים את ההחלטה, ההחלטות מגיעות לכנסת, הכנסת עושה דיון, פה, פה זה כיכר העיר, לפה מגיעים כל המומחים, פה הכול שקוף – ושום דבר לא קרה. ואז אנחנו רואים שהמסעדות, שאמורות היו להיסגר, נשארות פתוחות. לאחר מכן אנחנו שומעים שמשרד החינוך – שבתי הספר של החופש הגדול ייסגרו; עושים דיון ראשוני בכלל בלי שר החינוך בתוכו, ואז דוחים את זה, ושוב דוחים את זה. רוצים אמון מהציבור? עושים הכול הפוך, ממשלה הפוכה. הפוכה על ראשה. מדינה ישרה עם ממשלה הפוכה. אין בריאות הציבור בלי הציבור. תסמיני הניהול הכושל חוזרים על עצמם. זה סוג של נגיף. מהי התרופה? יש מרשמים על המדף, אדוני שר הבריאות. הם נמצאים שם, הם כתובים בדוחות שנכתבו עכשיו, בחודשים האחרונים. למה הם לא מיושמים? מדוע הם לא מיושמים? כי אין יכולת החלטה. יש פחד, יש מהומה ומבולקה. אין פה אחריות ואין פה אחראי. יש פה בעלי תפקידים, יש להם כותרת על התפקיד הרם והנישא שהם נמצאים בו. אבל יש אחריות לכל אחד מהאנשים פה. לנו יש אחריות בכנסת, לי יש אחריות לא פחות מכל אחד אחר שהחוקים שמגיעים משולחן הוועדות שבהן אני נמצא יהיו הטובים ביותר שאפשר להוציא מתחת ידי, גם אם יש ויכוח עם חלקים אחרים. אבל לכנסת הזאת יש תפקיד. ומה עשה ראש הממשלה? מדבר סרה על מי? על עובדי הציבור, על פקידי הציבור ועכשיו גם על הכנסת. מדוע? כי העזו לבקר את ההחלטות המטופשות שהוא קיבל, הלא-ענייניות שהוא קיבל, חסרות הנתונים שהוא קיבל, חסרות השכל שהוא קיבל. אז על מי הוא כועס, על הכנסת? מה נגיד, לא ידענו? הכול ידענו. מה נגיד, מה, לא עשינו? כן, לא עשינו. עטיית מסכות – הקנס: מ-200 ל-500, בלי שכל, בלי חשיבה, בלי כלום. אני לא אדבר על החוקים שהגיעו לפה היום, שחלקם נכונים יותר, נכונים פחות, אבל הם הגיעו בחופזה, בבהלה, בלי הבנה מינימלית של התפקיד של המקום הזה, התפקיד של הבית הזה. כן, התפקיד שלנו לפקח, לבקר את פעולות הממשלה. זה תפקידנו. מה תפקיד הממשלה? לטפל בנגיף. האם היא עושה את זה? היא עושה זה בצורה כושלת לאורך תקופה ארוכה מאוד. אמון הציבור שעליו אני אומר – יש פה אי-אמון בממשלה שאנחנו הגשנו. הוא נובע מאי-אמון כולל במה שקורה פה. יש וירוס שמשתולל ופוגע באמון הציבור, שפוגע ביכולת להיאבק במגפה ופוגע בכלכלה. הווירוס הזה הוא התנהלות הממשלה – מבולבלת, לא שיטתית, לא ישרה, לא הגונה, נטולת חמלה, לא עניינית, נטולת הנהגה. הם לא מתחת לאלונקה, אדוני, הממשלה הזאת לא מתחת לאלונקה – הם על האלונקה. אנחנו האזרחים צריכים לסחוב את הממשלה ולא להפך. עם השחיתות במעשיהם, עם חוסר הדוגמה האישית שלהם, עם חוסר ההנהגה, שבולט לעין. לכן אני אומר, צריך להצביע אי-אמון בממשלה הזאת, להקים ממשלה אחרת, שאכפת לה, שתוכל להוביל את המדינה למקום אחר. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. אני מזמין את חבר הכנסת נפתלי בנט להציג את הצעת האי-אמון הבאה, שכותרתה: הכשלים במערכה מול נגיף הקורונה – הצעת אי-אמון בממשלה של סיעות ימינה וישראל ביתנו. אני רק אומר, ברשותך, חבר הכנסת בנט, מאחר שהערתי על כך גם בשבוע שעבר: כאשר הוגשה הצעת אי-אמון משותפת של סיעתכם וסיעת ישראל ביתנו ונימק אותה חבר הכנסת ליברמן, לצערי אף נציג מסיעתכם לא היה כאן, והינה, חוזר על עצמו אותו אירוע, ועכשיו הפוך, כאשר אדוני מנמק את ההצעה וסיעת ישראל ביתנו, שהגישה הצעת אי-אמון בממשלה, לא משגרת ולו נציג אחד שיהיה נוכח כאן וישמע את הדברים. איך אומרים, על פי זה התקנון אפשרי, אבל אני חושב שעל פי האופן שבו הכנסת צריכה לפעול ולהיראות – בהחלט לא רצוי. ואני אשמח אם ייעשה איזשהו מאמץ בעניין הזה כדי שהדברים ייעשו בצורה אחרת. תודה. << דובר >> נפתלי בנט (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר הבריאות, נדמה לי שמעולם בתולדות מדינת ישראל לא נגרם כל כך הרבה נזק לכל כך הרבה אנשים בגלל כל כך מעט אנשים. הגל הראשון היה גל עולמי של קורונה שהכה בנו, ופעלנו, פעלנו מהר; הפעלנו בלית ברירה אז פטיש כי לא ידענו מה זה, לא ידענו מה זה הנגיף המסתורי הזה, לא ידענו שהוא הורג בעיקר זקנים ופחות צעירים, לא ידענו שהוא אירוסולי – הוא כן – ובמה הוא עובר – ברוק עובר. לא ידענו כלום ולא היה מנוס, והייתה החלטה נכונה מאוד, ואמרתי את זה בזמן אמת, להטיל סגר רחב, קודם כול לבלום. אי-אפשר לומר את אותו דבר על הגל השני, על הסגר השני. הוא מעשה ידי ממשלה. החלטות ומחדלים כל כך חמורים, שהיום כבר לא צריך להסביר את זה. יש קונסנזוס מקיר לקיר במדינת ישראל שיש ממשלה ששולפת, שנעה כמו מטוטלת, לא לפי עובדות אלא לפי לחצים, לא לפי נתונים אלא לפי תחושות, ממשלה תזזיתית, אבל בתוך כל התזזית הזאת שמצליחים לבלבל בה את כל אזרחי מדינת ישראל, באמת אף אחד פשוט לא יודע מי נגד מי, מה צריך לעשות, מה קורה היום, כן מסעדות, לא מסעדות, כן חופי ים, לא חופי ים. דבר אחד לא קורה בכל התהליך הזה: חצי שנה לתוך המשבר הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, ועד הרגע הזה, לא הקימו את הצבא שצריך לנצח, לא מינו את המפקד לצבא. וכמה נזק, כמה נזק. אלה בני אדם בקצה. אתמול הייתי בצפון, פגשתי מנהלת בית מלון קטן באצבע הגליל, אנסטסיה. היא עלתה לארץ לפני 15 שנה, אימא, ילדים, באמת אישה טובה, במלון שאין שום סיבה להתעסק בו, כי באמת הכול שם פתוח, שטח פתוח. זה המקום הכי בטוח במדינה, פחות או יותר. והיא סיפרה שביום חמישי סביב 14:00–15:00 הממשלה הודיעה שהולך להיות כבר מחר סגר. מתוך 55 חדרים במלון היא קיבלה 22 ביטולים, 22 ביטולים סתם. סתם. סתם. סתם. השליפה הזאת של ממשלת ישראל, החוצפה הזאת להוציא ב-16:00 שיש סגר למוחרת ואחר כך לחזור בהם. הלקוחות לא חזרו. חלק. היא התקשרה, חזרה וניסתה, והצליחה לשכנע, אני לא זוכר, מתוך ה-22, אולי חמישה אולי שמונה לקוחות לחזור. סתם היא איבדה, בואו נעשה ביחד חישוב. 15 חדרים כפול סוף שבוע, נניח 1,000 שקל ללילה, כפול, 2,000 – 30,000 שקל ככה, ככה, בהבל פה. מי שמכם להיות כאלה קלי דעת? אני אפילו לא נכנס לגופה של ההחלטה, שהיא גרועה, לסגור. אבל נניח שהחלטתם לסגור, אז אתם יוצאים עם שליפה ומבטלים אחר כך? עליתם לה 30,000 שקל, היא גם ככה מנסה לשרוד. מי ישיב לה את ה-30,000 שקל? איך אתם עושים את זה לבני אדם אמיתיים? מה היא עשתה רע? מה היא חטאה? ומה קרה שצריך פגישה מיוחדת של הקבינט בחמישי בלילה? מה קרה במהלך יום חמישי? התחדש משהו? חבר'ה, הנתונים מגיעים פעמיים ביום, דווקא משרד הבריאות מפרסם את זה בצורה טובה. במגפה המידע – עכשיו, חצי שנה פנימה – הוא לא שעתי. אתה מקבל החלטות על בסיס שלושה-ארבעה ימים, עם תנודות. אז מה קרה, התכנסו פתאום, מה קרה? שמישהו יסביר, מה הוביל לכנס החירום הזה? למה לא קבעו את זה שלושה ימים לפני, יומיים לפני? ואתה כבר מחליט לסגור מסעדות, תן קצת זמן – זו שגיאה, לא צריך לסגור את המסעדות, ממש לא צריך. אבל החלטת? תהיו בני אדם, תצאו, תדברו עם אנשים אמיתיים, אתם תבינו כמה נזק אתם ממיטים על אזרחי ישראל, כמה נזק. סתם, סתם. אתם יודעים, אני אמשיל את זה למצב שיש מלחמה נגד חיזבאללה והם יורים עלינו 1,000 טילים ביום, שפוגעים ומשמידים 1,000 בתים בישראל ביום. אז הממשלה לא מגייסת חיילים, לא מקדמת טנקים, לא מפציצה יעדים של חיזבאללה, לא אוספת מודיעין, למעשה היא לא עושה כלום. אבל אז ראש הממשלה בא למסיבת עיתונאים ואומר: אני אחלק 6 מיליארד שקלים לאזרחי ישראל כדי להניע את הכלכלה. זה בעצם מה שקרה פה, זה מה שקרה פה. הבסיס של להקים את הצבא, עד הרגע זה – תנו כבר לגבי ברבש את הכלים, תנו לו את הכלים. מה הוא כבר צריך? הוא צריך סמכות החלטה, כסף, פטור מחובת מכרזים, וגוף ביצוע, שזה משרד הביטחון. לפני ארבעה חודשים זעקתי את זה, עכשיו כולם מתעוררים. ארבעה חודשים. נתתם לפוליטיקה לגבור על טובת אזרחי מדינת ישראל. בושו לכם. כן, אני מאשים. אני מאשים ממשלה מופקרת, שלא הופתעה – זה לא הגל הראשון; ארבעה חודשים יש תוכנית מונחת, נתתי את זה לראש הממשלה ולחליפי ולשר הבריאות ולראש המל"ל. ארבעה חודשים – תגייסו צבא, תקימו צבא למיגור קורונה, כמו שעושים בכל העולם. שימו מפקד, תנו לו את הסמכויות, תפסיקו כבר עם הקשקושים האלה. למה אתם מחכים? אנחנו משמידים חיי אנשים. ליאור, שפגשתי אתמול בטבריה, בעל אולם שמחות פתוח, אמר – שאלתי אותו; שמע, יולי, שאלתי אותו: תגיד, יש לי שאלה, חתונה שבה מראש אנחנו מקבלים על עצמנו – קודם כול, אני גם נגד חתונות, נתחיל בזה, בסדר? אבל אני בא ושומע, אני מקשיב. הוא אומר: תקשיב, אני לוקח על עצמי בערבות שאין ריקודים וזה בשטח פתוח, ואתם תקבעו את המרחק. רוצים 50 איש? יהיו 50 איש. אז אני לא אומר עכשיו לעשות ספציפית את זה, אני אומר: השאלה צריכה לעבור ממה לסגור לבאילו תנאים לפתוח. ראיתי לפני כמה דקות פוש שהתעופה תהיה סגורה עד ספטמבר. למה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נפתלי בנט (ימינה): << דובר_המשך >> התעופה. התעופה. אני בדקתי, וישבתי בסדרה של מפגשים עם גורמי התעופה, מה קורה בעולם. אנחנו, יולי, לא מנסים למנוע כל הדבקה, אי-אפשר; אנחנו מנסים למנוע אירועי הדבקה גדולים, mass spreaders וכו' וכו'. אין נתונים – יש מאות אלפי טיסות מאז ההתחלה, ואין שום בסיס לחשוב שבטיסה יש אירוע מסיבי אם יש התנהלות נכונה. אז בואו נתמקד באיך פותחים, לא במה לסגור. זה קשה, כי אנחנו מדינה אדומה כרגע, אבל יש דרכים: בדיקה 72 שעות לפני הטיסה, עוד בדיקה ביום הטיסה, למשל, אם אנחנו אדומים. אם אנחנו ירוקים – הצהרת בריאות; מי שנוחת משם לפה – עם אפליקציה. בואו נבדוק איך מחזירים את החיים. ומפה אני גם אסיים. תראו, דווקא המגמות עכשיו הן טובות. אני לא יודע למה יש את התבהלה. אני מבין, אבל יש האטה משמעותית בקצב ההידבקות. קצב הצמיחה של ההידבקות בהאטה דרמטית. לפני שבועיים היינו בקצב הכפלה במאומתים של תשעה ימים, עכשיו זה כל 24 ימים. בחולים קשים יש תמיד את ה-lag הזה, עכשיו זה 14 ימי הכפלה, היינו בתשעה ימי הכפלה. R מתקרב ל-1.1, היינו ב-2.5. אז עכשיו, מה העצה שלי? שלושה דברים הייתי עושה עכשיו לו אני בנעליכם: 1. רותם את הציבור, מסביר. ככל שאנחנו – כל הציבור יציית, ואני קורא פה לציות לממשלת ישראל, לא לאנרכיה, זה – 1. ככל שיצייתו, נוכל להביס יותר מהר; 2. להקים כבר את הצבא. תנו לגבי ברבש לעבוד. בחרו בו, תנו לו לעבוד; 3. מבחינת החמרות והקלות לא הייתי נוגע, לא מחמיר ולא מקל. כרגע חכו, חכו. חכו. זה בסדר, המגמה. צריך כל הזמן לאט-לאט, אבל חכו, ובעיקר בעיקר תשדרו יותר מחשבה, תשקמו את האמון של הציבור. זה המצב, אנחנו לא יכולים להחליף את הממשלה הזאת, למרות שהיא ראויה להחלפה, זה המצב. אז עכשיו צריך לעזור לה, כל הציבור, תפעילו ראש גדול. היום – וזה משפט מסכם – פתחתי אפשרות לציבור להתנדב להסברה, להיות נאמני קורונה, להסתובב ולחלק מסכות, להעיר בצורה טובה ולא בקנסות – באהבה, בחיוך. תארו לכם תנועות נוער בקניונים מחלקים מסכות ואומרים: אדוני יסכים לשים? אנחנו יכולים לנצח את הקורונה. אני אופטימי. יולי, אתה איש טוב. אני מאמין שאנחנו יכולים לנצח את הקורונה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. ישיב בשם הממשלה שר הבריאות יואל יולי אדלשטיין, בבקשה. << דובר >> שר הבריאות יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי המציעים של הצעות האי-אמון. ביקרתי – התחלתי את הבוקר היום בבית החולים איכילוב בתל אביב. ביקרתי במחלקות הקורונה שלהם, נחשפתי פעם נוספת לעבודה הראויה לשבח, אדוני היושב-ראש, של הרופאים, של המתמחים, של האחים והאחיות. ברגע שהגעתי האחים והאחיות בדיוק היו בחילופי משמרת – לא משמרת של שמונה או 12 שעות – חילופי משמרת של שעה, כי הם נכנסים לבושים בסקפנדרים שלהם לשעה, והשני בחוץ, ואז מתחלפים אחרי שעה עם כל אמצעי המגן ואמצעי הזהירות. ועדיין, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, עדיין עשרות רבות של חברי הצוות הרפואי באיכילוב, כמו בשאר בתי החולים – רופאים, אחיות, כוח עזר – נמצאים כרגע בבידוד, חלקם גם כחולים מאומתים, כי מה לעשות, אין עבודה רפואית בלי סיכון. משם בעצם כמעט ישירות – חוץ מהשתתפות בצוות שרים לעניין אפליקציית מגן 2, ואני שמח לבשר שבעצם סיימנו את כל העבודה הטכנית במשרד הבריאות על אפליקציית מגן 2, ואני מאוד מקווה שכבר בשבוע הבא נתחיל להחדיר אותה, ודאי שמלווה בקמפיין הסברה. העניין הזה הוא עניין של בחירה. אין שום חקיקה שמחייבת את האזרחים לשים את האפליקציה הזאת. לכן אני קורא לכל אזרח ואזרחית להשתמש באפליקציה, זה סך הכול מגן, מגן על הבריאות של עצמך או עצמך, מגן על הבריאות של הסובבים אותך או אותך, מגן על בריאות הציבור. ודאי שתעקבו אחרי ההודעות, הן יבואו. לאחר מכן – אני בעצם מגיע לכאן מישיבה במשרד האוצר. אני שמח מאוד לומר לכנסת, להודיע לכנסת, שלאחר דיונים מקצועיים מפרכים היום סיכמנו עם שר האוצר ישראל כץ על תוספת משמעותית של כוח האדם המיידי, תוספת כוח אדם מיידית למערכת הבריאות. אנחנו מדברים על 400 רופאים – 250 בפעימה הראשונה; ברגע שאנחנו משלימים את האיוש של 250 התקנים אנחנו עוברים לעוד 150, לא צריך דיון נוסף או אישור נוסף, צריך רק לראות שיש לנו מספיק רופאים שמעוניינים להיכנס. בעצם מדובר באלה שיתחילו את מסלול ההתמחות בצורה כזאת כאן במדינת ישראל. אנחנו מדברים על תוספת של כ-1,300 תקנים לאחים ואחיות, ואני רוצה לומר לכם, בלי כל קשר להשקפת העולם שלי: לא רבים שמעו אותי מעל הדוכן הזה מדבר בזכות שביתות. אני אפילו לא בטוח שזה קרה אי פעם. אבל אני רוצה לומר לאחים ולאחיות שאין שביתה, או לא ראיתי שביתה מוצדקת יותר מן השביתה היום של האחים והאחיות. ואני חייב לומר שהיא גם נעשית מתוך אחריות, כי בביקור בבית החולים, אלמלא הייתי יודע שיש שביתה לא הייתי חש זאת. פגשתי יותר אחים ואחיות אולי מיום רגיל, מלאי מוטיבציה בעבודה, אבל איפה שאפשר ואיפה שהם לא חיוניים – הם שובתים, ואני מבין את זה. והיום אני יודע שמשרד האוצר ימשיכו איתם בדיונים, ואני קורא למשרד האוצר להיענות ולו חלקית לדרישות הרבות של האחים והאחיות במיידי, כי אנחנו לא יכולים להיות במצב שאנחנו מוחאים כפיים ומשבחים ואת הדברים הבסיסיים, את הצרכים הבסיסיים, אנחנו לא מספקים. בעצם הסיבה למצב הזה של האחים והאחיות היא הרעבה של מערכת הבריאות במשך עשרות שנים, ואני פונה כאן לחברי הכנסת ואומר: כל שבוע יש הצעות אי-אמון והצעות לסדר-היום ודיונים בוועדות בנושא הקורונה. מרובים צורכי עמך ישראל. הצרכים של אזרחי מדינת ישראל לא נגמרים כאשר נצליח לדכא את הנגיף הארור הזה, והצרכים של מערכת הבריאות יישארו והם יהיו אולי אפילו יותר גדולים, כי גם בגל הראשון נדחתה רפואה לא דחופה, נדחו ניתוחים, נדחק לפינה כל מה שהוא לא קורונה. אנחנו צריכים להבין שדווקא אחרי הקורונה יהיו צרכים רבים למערכת הבריאות, ואני קורא לחברי הכנסת הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה לנהל כאן מאבק משותף על מנת שכולנו כולנו נזכה למערכת בריאות חזקה יותר. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שהעלו חבריי, בקצרה ודאי, ולהגיד כך: קודם כול, אני בהרבה מאוד דברים מסכים עם חברי חבר הכנסת נפתלי בנט. נכון, לא מקובל. כמו שהוא אמר פעם: אני מעלה אי-אמון בסגנון לא מקובל – אז גם אני רוצה לענות בסגנון לא מקובל. נפתלי, אני זעמתי בדיוק כמוך על מה שקרה ביום חמישי עם סיפור הסגר. וכי למה? לא בגלל שמישהו טעה בממשלה ואחר כך שינה את ההחלטה. יש לנו מכה ידועה – ודאי כשהנושא מאוד חם – המכונה "הדלפות". התכנסה – אפילו לא דיון – התייעצות אצל ראש הממשלה. אחד השרים, אני חייב לציין שזה לא משרד הבריאות, משרד הבריאות לא העלה את ההצעה הזו; אחד השרים העלה רעיון מעניין: להימנע מסגר כללי, אבל לעשות סגרים בסוף שבוע. ברור למה – פחות נזק כלכלי וכן הלאה וכן הלאה. אני יוצא מן ההתייעצות, והכותרת הראשית שמקדמת את פניי בכל אתרי האינטרנט, בכל מהדורות החדשות: סגר כללי בסוף השבוע במדינת ישראל. לא רק בית מלון הייתי מבטל; הייתי רץ לקנות שימורים, נפתלי. לוף הייתי מוכן לקנות, רק שיהיה לילדים מה לאכול בסוף השבוע. דבר נורא, פשוט דבר נורא, אדוני היושב-ראש. אני יודע שאין מה לעשות עם זה, אני יודע שאני מדבר ללמפה כרגע, אבל אנחנו משגעים כך את אזרחי מדינת ישראל, וזה לא שמי שכתב את זה לא ידע שאין שום החלטת ממשלה; ולא שבאותה התייעצות, נפתלי, לא העלו את רז נזרי שאמר: חברים, לנושא הזה צריך חקיקה בשלוש קריאות, אין לכם זכות להגביל כהחלטת ממשלה את התנועה של האזרחים. זו חקיקה בשלוש קריאות, אנחנו לא במצב חירום במדינה. ולכן, חבל ששיגעו את האזרחים. ואני גם אומר בצורה חד-משמעית: אם נגיע לרעיון של סגר בסוף השבוע, וזו לא הייתה הצעה מקורית שלנו, אבל אולי יש בה משהו, אני לא יודע, הראו לי כל מיני מודלים – רק אז יהיה רלוונטי כל הדיון על חוף הים ועל הבריכות. הניסיונות האלה פתאום לסגור את הבריכות או את הים בסוף השבוע כשאין סגר כללי, אני פשוט לא מבין את זה. אם יש סגר, אז ברור שלא הולכים לים ולבריכה, אבל אם אין סגר, מה פתאום אנחנו מתנפלים על חוף הים? אני לא מבין את ההיגיון בזה. יחד עם זה אני רוצה לומר, חברים: יש היום איזשהו שביב, זיק תקווה שאולי היום קצת ירדו הנתונים. א. לא שופטים על יום אחד את הנתונים; ב. לצערי הרב, הלוואי ומקדם ההדבקה R היה 1, הוא הכי נמוך היום על 1.3, ולכן אני עדיין חושב שהדברים המינימליים שהחלטנו עליהם – אני יודע שהם פגיעה קשה במשק; אני יודע שאנשים סובלים, אני הראשון שאומר שצריך לתת להם סיוע, אבל אני מציע לחבריי חברי הכנסת, אפרופו מה שאמרת, חבר הכנסת סגלוביץ', לגבי כולם מתחת לאלונקה או לא כולם מתחת לאלונקה: אין פה טובים ורעים, אין פה שני צדדים למתרס, וכשמביאים החלטה על הגבלות מסוימות על מנת באמת להימנע מצעדים דרקוניים, אז אין שום טעם להילחם ברעים, בממשלה, על מנת לא לתת לסגור ולא לתת להגביל. אין שום טעם בזה. פשוט, התוצאה תהיה שלא נפתח את שנת הלימודים, כי נהיה בתחלואה כזו שההורים פשוט גם לא ישלחו, והמורים יסרבו ללמד, וגם בסוף נגיע לסגר כללי, שזה בהחלט בהחלט בהחלט ממש מכה אנושה לכלכלת ישראל. לכן אני מציע באמת לכולנו, כמו שגם אמר חבר הכנסת נפתלי בנט – אני לא חושב שאנחנו צריכים לבוא עכשיו עם החלטות חדשות שמגבילות, מכיוון שעוד לא בדקנו מה התוצאה של מה שעשינו, אבל גם לא תהיה שום תוצאה אם הכול יתפורר לנו בכנסת. << קריאה >> נפתלי בנט (ימינה): << קריאה >> יולי, הכיוון הוא טוב, הכיוון – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות יולי יואל אדלשטיין: << דובר_המשך >> אני אומר, אני רואה בינתיים טיפה האטה, אבל נפתלי, מי כמוך יודע שלמשל בחולים הקשים, גם אם מן הערב נעשה סגר כללי זה כבר לא יעזור. יש דגירה של הנגיף לפחות ל-12 הימים הקרובים. אז נראה, נראה מה יהיה, בעזרת השם. נתפלל חזק. אני רוצה לומר כמעט לסיכום משפט אחד עקרוני: יש לי בעיה, חבריי חברי הכנסת. אני לא בקלות נכנס לאיזה ויכוח פוליטי ומשנה את עמדתי. אני תמיד מחפש היגיון בדברים, לפחות מנסה למצוא היגיון בדברים שאומרים אלה שמתווכחים איתי או תוקפים אותי, ואני אומר: אני מבין שתי גישות. אחת שאומרת – אין שום חירום, שפעת עם יחסי ציבור, הכול בסדר, בואו נתנהל, לא נפגע במשק, מספר חולים קשים, המערכת שאתה מופקד עליה יודעת להשתלט על זה. תראה, רק עכשיו אמרת שהיית באיכילוב. אין פאניקה, מטפלים יפה. הכול פתוח – גם בריכות, גם חדרי כושר, גם מסעדות – הכול פתוח, אין שום חירום. הגישה השנייה אומרת: חירום, ולכן הכול מתנהל בחירום, וסגור, חירום וכן הלאה. אבל חבריי חברי הכנסת, איפה ההיגיון של האנשים שמצד אחד נלחמים שלא נסגור בריכה ומצד שני אומרים: תפעיל את הצבא? הצבא פועל בשעת חירום. צבא ההגנה לישראל זה לא כוח אדם זול. צבא ההגנה לישראל פועל מול אזרחים בפעילות אזרחית רק כשכולנו מבינים שאין שום תשובה אחרת. והם שותפים נהדרים שלנו, כי אני לא בגישה של הכול מצוין והכול נהדר ולא צריך לעשות כלום; הם שותפים טובים שלנו, במיוחד פיקוד העורף. ואני שומע גם את האמירות האלה, שכמו שאמרתי הן חסרות כל היגיון פנימי, אבל מילא, אומרים: אילו רק היית נותן לצבא לפנות את האוכלוסייה ולעבוד מול האוכלוסייה. אז אני שואל: רגע, מי עשה את זה לפני שבוע? מי עשה את זה לפני שבועיים? לפני שלושה שבועות? חברת כוח אדם? מי עשה את זה? אותו פיקוד העורף. מה עוד צריך להעביר? או שבאמת, כמו שאמרתי, להעביר את הניהול של המדינה לצה"ל? ברוך השם, צה"ל נהנה מיוקרה גדולה במדינת ישראל. אבל חברים – א. היגיון; ב. הם גם ככה עושים מה שהם צריכים לעשות כי הם נהדרים, כי הם עובדים איתנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אבל מתי ימונה מפקד אירוע? << דובר_המשך >> שר הבריאות יולי יואל אדלשטיין: << דובר_המשך >> אני גם לזה אתייחס. אני אגיד לך כך, אני אגיד לך כך: יש, באמת, כמו שאמרתי, שלבי סגירה אחרונים, אבל אני אגיד לך כך: אני לא רוצה לעשות עוול לאותו בן אדם טוב שיבוא, כי מבחינת הציפיות, אתה יודע, יש איזשהו רושם שכאילו יושבים אנשים במטוס והטייס לא הגיע. תכף יגיע הטייס, הכול ימריא. זה בכלל לא נכון. הכול עובד, רק אנחנו צריכים לתכלל יותר טוב, להדק, לנהל קצת יותר טוב. לא יבוא משיח, יבוא מנהל משל"ט. על זה אתם צריכים לחשוב כשאתם כאילו לפעמים מפתחים את הציפיות אצל האנשים שיבוא איזה – אסור לומר "פרויקטור", אבשלום קור כתב לי כבר פעמיים שאם אני עוד פעם אגיד "פרויקטור", גורלי יהיה מר – שיבוא ממונה על המשל"ט ותיעלם הקורונה. לא, לא תיעלם הקורונה. המחלה, לצערי, תימשך. אני הבטחתי לסיים, אדוני היושב-ראש, אז אני אגיד כך: יש באמת עוד הרבה מאוד דברים לחשוב עליהם קדימה, ואני שמחתי מאוד שבממשלה גם נאמר שכל משרדי הממשלה, עכשיו, כשמקבלים את ההגבלות, צריכים להגיש תוכנית בשבוע הקרוב עם התוכנית שלהם ליציאה מן המגבלות, זאת אומרת שלא יהיה מצב שכל שר עוד פעם יבוא לשר הבריאות ויגיד: תפתח לי את התרבות, תפתח לי את החינוך, תפתח לי את הזה, תפתח לי את הזה. שכל אחד יהיה עם תוכנית מסודרת. אני מקווה שאם וכאשר נצליח לדכא את העקומה אז היציאה תעמיד אותנו במצב שנוכל באמת, באמצעות קטיעת שרשרת ההדבקה, קצת לשלוט – אני פוחד מן המילה הזאת, "לשלוט", אף אחד באף מקום בעולם לא שלט בנגיף הזה – אבל להילחם בנגיף בצורה קצת יותר מוצלחת. לכן אני אומר, חבריי חברי הכנסת: אני לא רואה סיבות להצעת אי-אמון בתחום הספציפי הזה, ואני מציע במקום זה לכולנו לזכור שהנגיף לא מבדיל בין קואליציה לאופוזיציה, ימין שמאל, יהודים ערבים, חילונים חרדים. כולנו צריכים להילחם בנגיף ביחד, ולכן אני מציע לדחות את הצעת האי-אמון, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף להציג את הצעת האי-אמון בממשלה מטעמה של הרשימה המשותפת, שכותרתה: ממשלת נתניהו-גנץ הופכת את ישראל למדינה אוטוקרטית. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החודש ציינו שני תאריכים חשובים בתולדותיה של הדמוקרטיה המודרנית ובהתהוותה: הכרזת העצמאות של ארצות הברית ופרישת 13 המושבות האמריקאיות מהאימפריה הבריטית ב-4 ביולי 1776, וכיבוש הבסטיליה, המסמל את המהפכה הצרפתית, ב-14 ביולי 1789. בשתי המהפכות הללו באו לראשונה לידי ביטוי, גם אם באופן חלקי מאוד ומוגבל, שלושה עקרונות יסוד של הדמוקרטיה המודרנית: 1. ריבונות העם – האזרחים הם מקור הסמכות של השלטון; 2. מחויבותו של השלטון לעם ולרווחתו – חוזה בין השלטון לאזרחים. לשלטון יש מה שנקרא בלעז accountability, או בתרגום חופשי לעברית אחריותיות, בפני האזרחים. לשלטון חובות כלפי אזרחיו. הצד השני של מטבע הדמוקרטיה – וזאת הנקודה השלישית שנגזרת מהקודמת – הוא העובדה שלכל אדם יש זכויות. האדם זכאי לזכויות, זכויות אדם ואזרח לכולם. יש כאלה שיכנו את זה זכויות טבעיות, אפשר שגם לא. תפקיד השלטון וחובתו להגן בדיוק על זה. בהצהרת העצמאות של ארצות הברית נאמר – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> "כל אדם" זה יהודי ולא יהודי? << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה זה? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> "כל אדם" זה כל אדם, יהודי ולא יהודי? << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אחשוב על זה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מפתיע במדינה שלנו. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חכה, עוד לא הגעתי למדינה פה. בהצהרת העצמאות של ארצות הברית נאמר: מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים במעלה, שיוצרם העניק להם זכויות מסוימות שאין להפקיען, ולצורך הבטחתן של זכויות אלה מוקמים בקרב בני האדם ממשלים הנוטלים כוחם בדין מהסכמתם של הנשלטים. ובהצהרת זכויות האדם והאזרח הצרפתית נכתב: בני האדם נולדים והווים חופשיים ושווים לזכויות. מטרתה של כל התאגדות מדינית היא שמירת הזכויות הטבעיות והבלתי-מתבטלות של האדם. עקרונה של כל ריבונות גלום במהותו באומה. שום גוף, שום פרט, לא יוכל לקיים סמכות שלא באה לו בפירוש מידה. הערובה לזכויות האדם והאזרח מחייבת כוח ציבורי, כוח זה מכונן לטובת הכלל ולא למען תועלתם הפרטית של אותם אשר בידיהם הוא מסור. להבדיל, בגדול, משטר אוטוריטרי הוא פשוט משטר שאינו דמוקרטי. אבל ליתר דיוק, ישנם כמה מאפיינים למשטרים מסוג זה: 1. השלטון בכלל והשליט בפרט עומדים מעל החוק; לכן – 2. הפרלמנט ומערכת המשפט כפופים לשלטון, במידה כזו או אחרת, ולעיתים מסורסים מכדי למלא את התפקיד המיועד להם במשטר הדמוקרטי. למעשה, אם כי לא בהכרח להלכה, אין איזונים ובלמים בין רשויות השלטון; 3. החוקים משרתים את השלטון ואת שרידותו, ולא את העם, קרי, ציבור האזרחים; 4. זכויות האזרח מוגבלות, אם לא מבוטלות לגמרי; 5. קיימת פגיעה שיטתית במוחלשים, בעיקר בנשים ובמיעוטים – אתניים, פוליטיים, מגדריים וכן הלאה; 6. השלטון שומר על כוחו באמצעות שימוש יתר בשירותי הביטחון, שליטה ישירה או עקיפה באמצעי התקשורת, ובעיקר באמצעות רשת נאמנויות אישיות בין השלטון, בעיקר השליט, לבין בעלי כוח אחרים בחברה, אלה ששולטים במשאבים שבה – הון, משאבי טבע וכו' – טייקונים מקורבים, כפי שאנחנו מכירים. לאור מה שנאמר עד כה, בין השאר, ברור שישראל מעולם לא הייתה באמת דמוקרטיה. לכן, כל האמירות על הצלת הדמוקרטיה הישראלית או הגנתה אינן מדויקות, בלשון המעטה. ממשלות ישראל מעולם לא התייחסו לאזרחי ישראל כשווים, תמיד הייתה אפליה כלפי האזרחים הערבים הפלסטינים, כלפי היהודים יוצאי ארצות האסלאם – מה שמכונה המזרחים – ויוצאי אתיופיה; כלפי נשים וכלפי המעמדות העובדים. גם הריבון בישראל תמיד זוהה עם היהודים ולא עם כלל האזרחים, וממילא לא חוזה בין השלטון לכלל האזרחים קיים פה, אלא אולי חוזה בין השלטון לאתנוס היהודי. אין דבר המבטא זאת יותר מחוק הלאום הנתעב. מאידך, לא נכון יהיה לומר שישראל אי פעם הייתה מדינה אוטוריטרית בתוככי גבולותיה המוכרים. בשטחים הכבושים הסיפור כמובן שונה, שם ישראל מפעילה משטר דיכוי צבאי אלים העונה לחלוטין על מאפייני המשטר האוטוריטרי הרי ואף הטוטליטרי; משטר שבו אין אזרחים אלא נתינים, בני האדם הנתונים יומם ולילה למעקב פולשני, לפיקוח מוחלט ולטרור פיזי ופסיכולוגי שיטתי מצד משטר הכיבוש הקולוניאלי. בישראל עצמה התקיים תמיד משטר שאותו ניתן לכנות בשם אתנוקרטיה. משטר שבו סממנים דמוקרטיים, כגון בחירות חופשיות יחסית, ריבוי מפלגות וזכויות אזרח – גם אם לא שוות – לצד מיסודה של עליונות אתנית יהודית בחלוקת משאבים, בעיקר קרקע, ובזהותה הפורמלית של המדינה. מאז 2015, תחת שתי ממשלות נתניהו האחרונות, הולכת והופכת ישראל למדינה אוטוריטרית בתוך גבולותיה המוכרים; למדינה שבה השלטון רואה עצמו כמצוי מעל החוק ופועל לטובתו הוא ולא לטובת הציבור. ריצת האמוק הרודנית תפסה תאוצה בעיקר בחודשים האחרונים, למשל עם מניעת בחירתו של יושב-ראש הכנסת, בניגוד לרצון רוב חבריה, בזמנו; קביעת "זיקות אישיות", במירכאות, לראש הממשלה תחת מחויבות מפלגתית או ציבורית; הילוך אימים על ועדת הקורונה כדי שתשמש חותמת גומי עבור הממשלה; חוקים עוקפי כנסת למכביר, בראשם "חוק הסמכויות", מה שנקרא, איכוני שב"כ; שימוש שרירותי בתקנות לשעת חירום; מינוי נציגי קואליציה בלבד לוועדה לבחירת שופטים, ובהם שפחה נרצעת למשפחת הרודן. וזוהי רק רשימה חלקית – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, חבר הכנסת כסיף. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> את הזמן שאתה לוקח לי אני רוצה חזרה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> את הזמן אתה תקבל, אבל יש אמירות שלא אומרים, בטח לא כלפי חברת כנסת שאפילו לא נמצאת באולם כדי להתייחס. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני נתקלתי באמירות יותר קשות ובדקתי אותן. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא. אני מציע לך להתנצל על הדברים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מעדיף שלא, אדוני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני חושב – אני לא חושב שהם במקומם. לא מכובדים ולא ראויים. אפשר להתווכח על המהות. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני בהזדמנות אומר לך דברים – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא להגדיר אנשים באופן הזה. ואני מוכרח לומר שיש בזה גם קונוטציה מאוד בעייתית מעבר להקשר האישי. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> איזו? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא בטוח שכלפי גבר היית אומר את אותם הדברים באופן הזה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז כנראה שאתה לא מכיר אותי. אין כאן שום קונוטציה כזאת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא מכובד ולא ראוי. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז אני אומר במקביל – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא מכובד ולא ראוי. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שיש הרבה עבדים נרצעים גם בהקשר הזה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא מכובד ולא ראוי, הביטוי – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שמעתי את דבריך, אדוני, ואני ממשיך את דבריי. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – שאמרת. אני מציע לך לחזור בך. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מעדיף שלא. וזוהי רק רשימה חלקית. את השחיתות הפושה במסדרונות הממשל צריך לראות לא כסטייה של אדם אחד גרידא, אלא כחלק אינטגרלי מהשיטה האוטוריטרית המתעצבת אל מול עינינו. מאחר שמשטרים אוטוריטריים נשענים על נאמנויות אישיות, אך טבעי הוא שייווצרו יחסי תן וקח בין אנשי השלטון למקורביהם בעלי הכוח, הכלכלי בעיקר – מה שמוביל בהכרח לשחיתויות מסוג שוחד, מרמה והפרת אמונים, רשימה מקרית בהחלט. וכך היא המציאות שבנו נתניהו וסייעניו: משטר של קשרים, פרוטקשן, איומים וסחיטה שבינם לבין טובת הציבור אין דבר וחצי דבר. משטר שכולו שחיתות וטובות הנאה. ומתוך האוטוריטריות נולד לו, בלידת אחוז גבוה, המשטר האוטוקרטי – צורת שלטון שבה כל הסמכויות נמצאות בידי שליט אחד בלתי מוגבל, ללא פיקוח, ושאינו חייב ואינו אחראי בפני שום גורם אחר. כך בדיוק מתנהל לו נתניהו, כשלצידו חבר חסידים. תחת אנשים מצוינים שהצמיחה תנועת הליכוד, גם אם מנוגדים מאוד להשקפת עולמי – כמו מיקי איתן ודן תיכון – הקיף עצמו הרודן המתהווה בלהקת מעודדים העומדים דום ומצדיעים לכל גחמה היוצאת מפיו – חבורה שאיתה אפילו סוסו של קליגולה היה מתבייש לרכוב לתוך הסנאט. האתנוקרטיה הופכת לאוטוריטריות, וזו לאוטוקרטיה ביביסטית, שבה השליט הוא הריבון – לביביקרטיה. ראו לדוגמה את חוק הסמכויות המיוחדות, הנדון בימים אלו ממש. החוק מעביר סמכויות מהכנסת לממשלה, מהממשלה לליכוד – ראו סעיף 13 שדן בהרכב ועדת השרים – ומשם לראש הממשלה עצמו, כפי שאומר סעיף 38 לחוק, ואני מצטט: ראש הממשלה ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו. כל מקום שצורת ממשל כלשהי נעשית הרסנית לזכויות האדם או מפירה את החוזה עם העם – נכתב בהצהרת העצמאות האמריקאית – הרשות בידי העם לשנותה או לבטלה ולכונן ממשל חדש, ולהעמיד את יסודותיו על אותם עקרונות ולערוך את סמכויותיו באותה צורה הנראית לו כמסוגלת יותר להביא לידי ביטחונו ואושרו. הביביקרטיה הרסנית לזכויותינו ומפירה את החוזה עם האזרחים כולם, ועל כן היא אינה ראויה לאמון הציבור, ודאי שלא לאמון הכנסת כנציגת הציבור. אני קורא לכל האזרחים, בעיקר לצעירים: עבודה – אין, לימודים – אין, דירה – אין, עתיד – אין. אין לכם מה להפסיד זולת כבליכם. מרי אזרחי לא אלים הוא צו השעה. צאו בהמוניכם לרחובות, גם אם יוטל סגר מלא בידי הדיקטטור. סגר שכזה לא יהיה חוקי, וראוי יהיה להפר אותו. במקביל, אני קורא לכל חברי הבית הזה שאוטוקרטיה ביביסטית ואוטוריטריות מושחתת מנוגדות לתפיסות עולמם, להצביע היום – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> טוב, תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה משפט אחרון. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני כבר הוספתי לך עוד דקה, ואתה כבר גם מעבר לעניין הזה, אז בבקשה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> להצביע היום בעד אי-אמון בממשלה הזו. רק הצבעת אי-אמון בממשלה משמעה הצבעת אמון בציבור ובזכויותיו, ולהפך: הצבעת אמון בממשלה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, הבנו, תודה רבה. תסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הצבעת אי-אמון בממשלה, כמוה כהצבעת אי-אמון בציבור ושיתוף פעולה עם שלילת חירויותיו האזרחיות. חברי הכנסת, תחליטו: האם אתם בעד הציבור או בעד הממשלה הפוגעת בו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, אני מבקש ממך לסיים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מסיים. בעד זכויות האזרח או בעד דיכויים בשירות אדם אחד? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מבקש ממך לסיים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> על זה אנחנו מצביעים כאן היום. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני כמובן מגנה בתוקף את הדרך המתלהמת, הייתי אומר כמעט – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא מתלהם – – – תגיד את זה. כל מילה שאמרתי היא אמת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – כמעט אלימה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זאת שמונתה לוועדה לבחירת שופטים, היא מונתה כדי למלא את מצוותיו של הרודן – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, שב במקומך, שמענו אותך. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה לא תגיד לי שאני מתלהם, אתה לא ממלא את תפקידך באופן ממלכתי. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, שב. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה לא ממלא את תפקידך באופן ממלכתי. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אתה לא תלמד אף אחד כאן ממלכתיות, שב, בבקשה, במקומך. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני יכול ללמד אותך – – – ממלכתיות. תתבייש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שב בבקשה במקומך. ואני מגנה בכל תוקף את הדברים המתלהמים – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מגנה את – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – עד כדי אלימים, הלא-ראויים – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אלימים? אתה לא מתבייש? אתה קראת להפר הוראה של בית משפט עליון ואתה קורא לי מתלהם ואלים? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – לא ראויים, ביחס – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תתבייש לך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. שב במקומך. אלה דברים לא ראויים כלפי כל אישה באשר היא, בוודאי לא כלפי חברת כנסת. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אל תהפוך את זה לעניין מגדרי, אל תשקר, אל תהיה דמגוג. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, תשב. כשלת. כשלת. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני יכול ללמד אותך מה זה שוויון מגדרי. תתבייש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך לסדר. שב במקומך, שלא אצטרך להוציא אותך. כשלת כשל גדול – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, אתה כשלת, לא פעם ולא פעמיים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא היה לך מעט שאר הרוח כדי לחזור בך ולהתנצל. שום צעקה שתצעק לא תועיל ולא תעזור ולא תחפה על הדברים שאמרת. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – אין לי ציפיות, אין לי ציפיות ממך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מגנה את הדברים האלה בכל תוקף. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תגנה, ואני מגנה אותך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הדברים לא ראויים, לא מכובדים. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו לתשובתו של השר אופיר אקוניס בשם הממשלה. תודה רבה. בבקשה. חבר הכנסת כסיף, יש בחוץ מים, אתה יכול לשתות ולהירגע, אם אתה זקוק לזה. השר אקוניס, בבקשה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מי שצריך להתנצל זה אתה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, מספיק. לא הוספת כבוד לא לבית הזה, לא לסיעתך ולא לעצמך. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש לי כבוד יותר ממך ומחבריך פי כמה, תאמין לי, זה ברור. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שמענו אותך. אמרתי לך, עוד לא מאוחר להתנצל. בבקשה, השר אקוניס, בבקשה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – שקראת להפר צו של בית משפט. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אם ישראל הייתה חלילה אוטוקרטיה, לא הייתה כאן כנסת מתפקדת. למעשה, חבר הכנסת כסיף, לא הייתה כאן כנסת בכלל. אם ישראל הייתה חלילה אוטוקרטיה, לסיעה הערבית המשותפת לא היו בה 15 נציגים. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> קוראים לה הרשימה המשותפת. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אם ישראל הייתה חלילה אוטוקרטיה, לא היו עולות כאן על ידה ועל ידי סיעות האופוזיציה האחרות הצעות אי-אמון בכל שבוע. למעשה, אדוני היושב-ראש, לא הייתה אופוזיציה בכלל. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה שחשוב – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> את הצעת האי-אמון הזאת יש לדחות, אותה ואת סגנונה ואת נימוקיה, בשאט נפש, לא רק על הסגנון השקרי אלא גם המסית. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לשר אקוניס. אנחנו עוברים לדיון. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מזכירת הכנסת, אני מציע שנכריז בתום הדיון. אני מזמין את יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת לפיד, בשם סיעת יש עתיד-תל"ם, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אומרים לנו בציניות שמי שכשל הוא זה שיתקן, אסור להחליף את הקברניט. זה בערך כמו להגיד אחרי אסון הטיטניק שאם הקברניט היה שורד, היה צריך לתת לו עוד אונייה. חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישי של ראש ממשלה. נשאלת קודם כול השאלה, מה עשית שם. מה עשית שם? לא קבעת אסטרטגיה, לא התווית מדיניות, לא נתת קו מנחה, אז מה עשית שם? בצה"ל קוראים לזה לדשדש במקום, ללכת במעגלים; בשפת הלוחמים: להתברבר בשטח. היום כבר ברור: איך יכולה להיות הכרעה, אם אתה, שאחראי על המערכה, כלל לא ידעת מה אתה עושה. כמה עוד החמצות עם ישראל עוד יצטרך לספוג מצד הממשלה הזאת? אבל זה מה שקורה כשלראש הממשלה אין שיקול דעת ואין לו ראייה אסטרטגית; כשהכול רדוד, חסר עומק ותועלתני ומשתנה חדשות לבקרים לפי הצרכים הפוליטיים. איזה הסבר אתם מציעים לציבור כשאתם נצמדים למשרדים שלכם? טובת המדינה לנגד עיניכם, אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים לטובתכם אתם; יציבות שלטונית, אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים ליציבות שלטונכם; שמירה על הביטחון, אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים לשמירה על כיסאותיכם. מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להמשיך עם מנהיגות כושלת וחסרת אחריות כזאת. אזרחים רבים מכל חלקי העם מבקשים מנהיגות אחרת, מנהיגות שאינה משנה את דרכה על פי צורכי ההישרדות שלה. שאיפה זו מאחדת היום אנשים רבים בעלי דעות שונות מימין ומשמאל, כולל כמה חברי כנסת אמיצים בתוך הבית הזה. הם כבר מאסו בתרגילים ובתכסיסים בעולם שבו הפוליטיקה היא חזות הכול, כי על השיח הציבורי בישראל השתלטה לאחרונה תרבות של רמייה שאסור לנו לקבל. שקר הוא אמת, רע זה טוב, כישלון הוא הצלחה. זו המנהיגות שנציג בפני ילדינו? זה הדוגמה, הציניות הזאת, חוסר האחריות? אדוני ראש הממשלה, לא תוכל לאורך זמן לחמוק ממשפט הציבור. הבחירות יגיעו, ושם נפגוש כולנו את רצון העם – אתה זוכר את זה? את הנאום הזה? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> נשמע מוכר – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בנימין נתניהו במקור. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – אבל אתה יודע, מאז קרו כמה דברים. הייתה יותר ממערכת בחירות אחת, אם אני זוכר נכון, ואם אפשר לסקור את התוצאות – זה גם אפשר. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> זה נכון. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אבל, חבר הכנסת לפיד, בהחלט על דבר אחד שנינו מסכימים – שראש הממשלה נתניהו אומר לא פעם דברים נכונים ומדויקים. על זה אנחנו בהחלט מסכימים. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> במקרה הזה – בהחלט. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אוסאמה סעדי. מבקשים להחליף את הסדר. אין בעיה, אתם רוצים להחליף את הסדר? אפשר. לא. אז בבקשה. חבר הכנסת סעדי, מטעם הרשימה המשותפת, בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, לפני שתרד רציתי להגיד לך כמה מילים על הנוהג שאתה מאשר קיום דיונים בוועדות בזמן המליאה. עכשיו אני וחברי עופר כסיף, שהגיש את האי-אמון מטעם הרשימה המשותפת, משתתפים בדיון, בשעה זו – – – << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אוסאמה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, וגם יואב כמובן נמצא פה, מיש עתיד, אדוני היושב-ראש, ואנחנו חברי ועדת חוקה. עכשיו, בשעה זו במקביל מתכנסת ועדת החוקה ומתקיימים הדיונים שם בעניינים חשובים מאוד, למעשה על הסמכת הממשלה להכריז על מצב חירום, ועל הגבלות קשות מאוד, מעטיית מסכה עד לסגר מלא, אפילו בלי אישור ופיקוח של הכנסת. על זה עכשיו בדיוק, בשעה זו, מתקיים הדיון שנדחה מלפני כמה שבועות. רוצים לקיים דיון עקרוני על פיקוח הכנסת, וזה נמנע מאיתנו בגלל האישור, שכמעט חוזר על עצמו והופך לשגרה, של קיום דיונים בוועדות במקביל למליאה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שנוהג כזה צריך להפסיק. מליאה זה מליאה וועדות זה ועדות, ואנחנו מתייחסים ברצינות ורוצים להשתתף גם בדיוני המליאה וגם בדיוני הוועדות. אני רוצה להוסיף על מה שאמר חברי עופר כסיף שאנחנו למעשה עדים לכישלון קולוסאלי בכל התחומים של הממשלה הזו, גם בעניין הטיפול בקורונה והתפשטות הנגיף מבחינה בריאותית, גם מבחינה כלכלית. אנחנו עדים – ואני הגשתי, אדוני היושב-ראש, הצעה דחופה, שלא התקבלה לצערי, על גידול של פי שלושה בבקשות לפשיטת רגל ביוני. ביוני הוגשו כמעט 2,000 בקשות להכרזה על פשיטת רגל. גם בעניין הטיפול האלימות ומיגור הפשיעה יש המשך של הפקרות ורשלנות פושעת מצד המשטרה והממשלה הזו, ואנחנו היינו עדים לשלושה מקרי רצח בתוך כמה שעות בחברה הערבית – גם באבטין, גם בכפר קאסם וגם בטירה, אדהם בשארה. זה עם עוד פצועים, עם עוד מקרי ירי בהרבה יישובים ערביים. ולכן אנחנו אומרים, הממשלה הזו היא ממשלה שלא מתפקדת. ראינו במה ראש הממשלה עסוק: עסוק אך ורק בענייניו המשפטיים, וטוב אם היה מתפנה ומוכיח את חפותו בבית המשפט – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תאר לעצמך, אדוני היושב-ראש, שעכשיו בינואר הוא צריך להיות שלושה ימים בשבוע. אני לא יודע איך מנהלים מדינה עם שלושה ימים, עם מאות עדים, וגם הוא צריך לנהל מדינה עם כל כך הרבה משברים בכל התחומים. זו ממשלת כישלון, וצריך להיפטר ממנה כמה שיותר מוקדם. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. בשם סיעת ש"ס יוסף טייב. עד שלוש דקות. בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כחבר כנסת חדש אני מסתכל עליכם, חברים וחברות, ושואל את עצמי: הרי היו בעבר מקרים רבים שהאופוזיציה משכה את הצעות האי-אמון שלה כלפי הממשלה בעקבות מצב ביטחוני כזה או אחר. הייתי מצפה מכם לנהוג באחריות כלפי האזרחים ולתת לממשלה את חופש הפעולה כדי להתמודד עם המשבר החמור שאנו נמצאים בו, הן במצב הכלכלי והן במצב הרפואי, בעיות החינוך ועוד. כידוע לכם, השר אריה דרעי קידם תוכנית רשת ביטחון תזונתית, שתדאג לחלשים השקופים מכלל שכבות האוכלוסייה, ללא הבדלי דת, גזע ומין. וכאן המקום לאחל מזל טוב ליושב-ראש ש"ס השר אריה דרעי, שחגג הבוקר את שמחת ברית המילה לנכדו אריה מכלוף, ללא מוזמנים, רק משפחה גרעינית, בביתו, כפי שמבקשת הממשלה בהנחיות. אני בהחלט מסכים שיש הרבה מה לשפר, אבל נצליח לעשות זאת רק מתוך אחדות ודאגה אמיתית. אני קורא לכם, חברי האופוזיציה, לנהוג באחריות קולקטיבית כלפי אזרחי המדינה, שכל כך סובלים: אני יורד לשטח עם חבריי חברי הכנסת מסיעת ש"ס ורואה את המצב הקשה שנמצאים בו אזרחי מדינת ישראל. למשל, ניתן לפתור את משבר האחיות: מערכת הבריאות משוועת לאחיות שיצטרפו לעבודה בבתי החולים, בקופות החולים ובמקומות נוספים. בישראל מצויות עשרות אחיות מוכשרות שעלו מצרפת ומבקשות לתרום את חלקן ולהשתלב בחברה, אלא שמשוכות שונות עומדות בדרכן. זו בעיה רוחבית של העולים מצרפת, שמתקשים לקבל הכרה בתואריהם ולהתקבל לעבודה בתחומם. לצערנו, התבשרנו הבוקר כי בשל מחסור חריף בכוח אדם, בהסתדרות האחים והאחיות בישראל פתחו בשביתה. מנגד, אנו מקבלים תלונות על קשיים ביורוקרטיים כבדים, כפי שאמרתי מקודם, המונעים את קבלתן לעבודה של עשרות אחיות עולות מצרפת, בעלות הכשרה העומדת בתקנים המחמירים של האיחוד האירופי וניסיון רב. במצב שבו מדינת ישראל נמצאת במצב חירום, הן נוכח המחסור האמיתי בכוח אדם והסכנה לחולים והן נוכח המצב הכלכלי הקשה, יש להקל בקבלתן לעבודה של אחיות המוכרות בארץ מוצאן. לדעתי קבלת האחיות תקל על המחסור בכוח האדם ותסייע לקליטה מיטבית שלהן ושל משפחותיהן בארץ. מה גם, כך על פי בדיקה שערכתי עם גורמים בקהילה הצרפתית, הקלה בביורוקרטיה תביא לעידוד העלייה של אחיות – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> נא לסיים, בבקשה. תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר_המשך >> – – ומשפחות נוספות המבקשות לקבוע את מקום מגוריהן במדינת העם היהודי. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. תודה. בשם יהדות התורה חבר הכנסת יצחק פינדרוס. עד שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אין ויכוח בין כל חלקי הבית, קואליציה, אופוזיציה, על הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים במשבר, משבר כלכלי שמשפיע על כל בית בישראל. משבר שבו אנשים – כן, לא מתבייש לומר, אולי יש כאלה שמתביישים – יש אנשים שאין להם מה לאכול, יש אנשים שלא יודעים מה עתידם הכלכלי, מה ילד יום. אנחנו נמצאים במאבק מול אויב בלתי נראה, לא יודעים מה התרופה לזה, מה הפתרון לזה. משבר. סוג משבר שלא התמודדנו איתו קודם. ואני באמת שואל את החברים כאן בבית שהציעו אי-אמון, מה הם מציעים? הם מציעים אלטרנטיבה? הם מציעים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בואו, בואו – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כן, אני חושב שהמשבר לא מנוהל נכון. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בואו נהיה אמיתיים לרגע. נגיד שנצא לבחירות, נגיד שנצא לבחירות – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא צריך בחירות. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – וניכנס לעוד ממשלת מעבר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא צריך לצאת לבחירות. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, נקים ממשלה של אנשים חסרי ניסיון וחסרי – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה שבע רצון מהניהול? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תוך כדי המלחמה והמשבר נקים – מה? איזושהי מערכת – שמה? יוחלפו כל הפקידים, שאתם יודעים שנמצאים שם ולוקח זמן עד שהם מקבלים החלטות? אנחנו נמצאים במשבר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> שאלת שאלה, פינדרוס. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> במקום לבוא ולהיות הגונים עם עצמנו ואמיתיים ולומר את האמת: אנחנו נמצאים במשבר, בואו ניתן כתף, נראה איך עוברים את המשבר הזה – במקום זה, תסלחו לי, פופוליזם זול. פופוליזם זול. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איך עוברים את המשבר עם 36 שרים ו-12 סגני שרים? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ביקורת על התנהלות הממשלה יש לי לא פחות מלכם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כל כך הרבה שרים. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ביקורת על צעדים שנעשים יש לי לא פחות מלכם. אבל חבר'ה, המנגינה של לפני שנה, "צריך להחליף את ביבי" – תשנו את המנגינה. בואו נראה איך מתמודדים, תבואו עם הצעות יעילות – תאמינו, תבואו עם הצעות יעילות, ואתם יודעים בוועדות – איך עוברים את המשבר הזה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איך אפשר הכול – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הבעיה היא היום בעיה פוליטית, הבעיה היא ההתנהלות. אנחנו נמצאים במשבר, ואני רוצה לומר – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה שבע רצון, פינדרוס? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, אני לא שבע רצון, ולכן אני בא – איך אני מייעל, לא איך אני מקלקל. לא איך אני בא ושם ליצנים ושם כל מיני דברים שלא רלוונטיים אלא איך אני מייעל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איך אפשר לנהל את זה עם 36 שרים? אין מנהל למשבר הזה, אדוני. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה, ברשותכם, היום כ"ח בתמוז, יום השנה השמיני לפטירתו של מורי ורבי ומורם ורבם של מאות אלפי יהודים, מרן הרב אלישיב זצ"ל. הדבר המעניין ביותר אצל מרן הרב אלישיב הוא שבניגוד להרבה הנהגות פוליטיות ציבוריות הלכתיות, הוא לא היה איש שהסתובב בין העם. דרך אגב, הוא היה ייחודי, למד לבד במשך 80 שנה. היה ספון על הספר לבד במשך 14 שעות ביממה עד גיל 100 – אני מסיים – עד גיל 100. אבל היה אצלו דבר שעל הבסיס שלו התנהלה כל ההנהגה שלו: לא להסתכל על פופוליזם, לא להסתכל מה פופולרי, לא להסתכל מה פוליטית שווה לי. מה נכון לעשות. הוא היה חוזר על זה תמיד. התוצאה איך יקבלו את זה בחוץ, מה יהיה בחוץ – מתוך הניתוק הזה, מתוך החיבור שלו לספר ולתורה, בלי נגיעות, הכרעות. זה מה שאנחנו זקוקים לו היום. תעזבו את הפופוליזם, תבואו עם הצעות אמיתיות – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – עם הצעות שאפשר לעשות בשביל שנוכל לעזור לאזרחי ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. בשם סיעת ישראל ביתנו – חבר הכנסת יבגני סובה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במוצאי שבת, 3 בספטמבר 2011, בכיכר המדינה בתל אביב התאספו למעלה מ-400,000 איש. זה היה השיא של המחאה החברתית שהתחילה באותו הקיץ. אני אישית זוכר את זה היטב. הייתי שם לא בתור משתתף אלא בתור כתב ומגיש טלוויזיה שסיקר את ההפגנה הזאת. אני לא אשכח לעולם את האנשים הנפלאים שהיו שם – רווקים ורווקות, צעירים ומבוגרים, זוגות עם ילדים, חילונים ודתיים, אנשים מכל המגזרים, עם ישראל. כולם באו לכיכר במטרה אחת: להגיד לממשלת נתניהו: די, ככה אי-אפשר לנהל את המדינה. דרך אגב, למחאה הזאת, אדוני היושב-ראש, היו הרבה סיבות – מחירי הדירות טיפסו למעלה, הכול פתאום נהיה יקר, אם זה תשלום עבור הגן, אם זה אפילו תשלום עבור הקוטג', שמחירו טיפס לרמה של 9 שקלים. דיברו שם בכיכר הרבה דברים נכונים. היום זה נראה כאילו זה היה אתמול, אבל עברו תשע שנים. חלקם אפילו נכנסו להיסטוריה. אני אביא לכם ציטוט אחד: "אנחנו מוכנים למות עבור המדינה, אבל אנחנו רוצים גם לחיות בה", אתם יודעים מי אמר את זה? אחד ממנהיגי המחאה החברתית, איציק שמולי, היום הוא שר בממשלת ישראל. אותו איציק שמולי, שלפני תשע שנים החזיק בשלט: ביבי אתה מפוטר, היום נאלץ לדברר את ממשלת נתניהו. איך השר שמולי יכול לפתור את הבעיה כשהוא חלק מהבעיה, שזו ממשלת נתניהו? אבל מה שהפריע לי אז ב-2011 זה לא הדיבורים שהיו שם בכיכר או להפך, אלא היחס כלפי משתתפי המחאה מצד הממשלה. קראו להם בליינים מפונקים מתל אביב, אלה ששותים בירה, אלה שלא רוצים לעבוד, אלה שבאו סתם לבלות. זה מאוד הפריע שקראו לאנשים נורמטיביים לחלוטין סטלנים, אני ממש רתחתי מעצבים. האנשים שפחדו להסתכל להם בעיניים קראו להם סטלנים. לא מזמן שמענו אותו דבר מנציגים של הממשלה הנוכחית. אבל אני זוכר את הסיפור הקצר שעד היום יושב לי פה בזיכרון. ילדה אחת עם אימא, אימא אחת עם ילדה בת ארבע-חמש, שבדיעבד התברר לי שהיא במקצועה מורה. עכשיו, הילדה הסתכלה על השלט "ביבי, אתה מפוטר", ושאלה: אימא, מי זה ביבי? האימא ענתה לה: זה ראש הממשלה שלנו, האיש הכי חשוב במדינה, ואנחנו – אמרה האימא – אומרים לו: אתה לא עובד טוב, אתה מפוטר. הילדה לא הניחה: אם הוא הכי חשוב – שאלה הילדה – מי יכול לפטר אותו? האימא המשיכה: אנחנו יכולים לפטר אותו. אני, אבא שלך, סבתא וסבא, הגננת בגן, כולנו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הייתם רוצים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כולנו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הייתם רוצים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גם את כשתגדלי – היא אמרה, אני הייתי עד לשיחה הזאת – גם את כשתגדלי תוכלי לפטר את ראש הממשלה, אבל בתנאי אחד – היא אמרה לבת שלה – בתנאי שהוא לא עובד טוב. הילדה הקשיבה, ואז היא אמרה: מוזר מאוד, אם הוא הכי חשוב, הוא צריך להיות הכי חזק במדינה, והוא צריך להגן עלינו. ילדה בת חמש. אלו האנשים שהיו במחאה החברתית בשנת 2011, לא הסטלנים ולא הבליינים. אין לי מושג, דרך אגב, מה עלה בגורלה של אותה אישה, אותה ילדה. אני בטוח שהיום היא כבר בגיל ההתבגרות, הייתי מאוד רוצה לשמוע אותה היום. הייתי רוצה לשאול אותה: האם באמת את חושבת שראש הממשלה מגן עלייך, ולא רק מפני האיום האיראני או מפני איום מעזה, אלה גם מפני האיום הכלכלי? רבותיי – ופה אני מסיים – דור שלם גדל במדינה שלנו שלא יודע מה זה לחיות אחרת. שמחירי הדירות לא עולים, שלאנשים יש בכל זאת חלום לקנות דירה או לבנות בית, שהמדינה באמת עוזרת בזמן המשבר. האנשים כל החיים עובדים, וכשצריך המדינה שוכחת את האנשים האלה. ואני רוצה להגיד לכם – אדוני היושב-ראש, משפט לסיום: אף ראש ממשלה לא יכול להיות מעל המדינה ואף ממשלה לא יכולה להיות מעל האזרחים, כי לאזרחים תמיד חייבת להיות זכות לפטר את הממשלה שלא עובדת טוב. וכפי שזה נראה כעת, הממשלה לא עומדת במבחן של אמון האזרחים – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ולכן יש להביע אי-אמון בממשלה הזאת. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. נציג ימינה – בצלאל סמוטריץ'. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי המזכירה, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, תראו, הרבה נאמר ונכתב על האופן שבו הממשלה איננה מנהלת את משבר הקורונה, לא בריאותית ולא כלכלית. ואת התוצאות רואים כולנו, אזרחי ישראל. מספיק היה היום להיות בוועדת הכספים ולהיות עד לאירוע הבאמת-מביך – נכון, חבר הכנסת פורר? ישבנו שם חברי אופוזיציה נבוכים אל מול קרבות התרנגולים – אין לי מילים אחרות לתאר את זה – שבין שר האוצר ויושב-ראש הקואליציה ויושב-ראש ועדת הכספים. באיזשהו שלב אמרתי לחבריי: אנחנו יכולים להתפטר, לא צריך אופוזיציה, הקואליציה עושה את העבודה בעצמה. וזה מביך, מכיוון שזה מה שרואים אזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> העבודה היחידה שהיא עושה בעצמה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> וזה מביך כי הינה אנחנו, כאופוזיציה אחראית, קוראים לציבור הישראלי לציית להנחיות של הממשלה מכיוון שבמלחמה אחדות הפיקוד היא חשובה ואין אנרכיה ואף אחד לא עושה דין לעצמו. אבל אתם לא מאפשרים לנו להסתכל אחד לשני בפנים או להסתכל במראה ולומר לאזרחי ישראל שהממשלה הזאת ראויה למינימום של אמון באיך שהיא מתנהלת בינה לבין עצמה ובינה לבין הציבור. אני רוצה לדבר רגע לנבחרי הציבור של הציבור החרדי: אתם הייתם צריכים להגיש הצעת אי-אמון נגד הממשלה שאתם חברים בה על כישלונה המהדהד בטיפול בקורונה במגזר החרדי. המגזר שאתם אמורים לייצג מופלה לרעה פעם אחר פעם אחר פעם. השר ליצמן, חבר הכנסת אייכלר, היינו כאן לפני שלושה שבועות והזדעזענו מהמעצר או העיכוב של אותה ילדה עם הטראומה שהיא תסחב כל חייה. התעוררתם לאיזה 24–48 שעות וחזרתם לישון שנת חורף ארוכה של דובי קוטב. האכיפה המשטרתית המפלה ממשיכה. ראינו את התמונות מהגימנסיה בירושלים – דמיינו מה היה קורה אם היה מדובר באיזו חתונה בגור או באיזו תפילה בבית כנסת בניגוד לנהלים, תוך כמה זמן הייתה שם המשטרה ובאיזו אגרסיבית היא הייתה מפנה. תראו את ההבדל, את כפפות המשי שאיתן המשטרה מטפלת בהפגנות האנרכיסטים מול בית ראש הממשלה, בתל אביב, אל מול האגרסיביות והאלימות שהיא נוקטת אל מול הציבור החרדי. הסגרים הבלתי-מתקבלים על הדעת האלה, רק על יישובים, ערים ושכונות חרדיות ובלי טיפול. אין איזו הערכות, אין איזו חשיבה – סוגרים, נועלים, זורקים את המפתח לים. מה אנשים יאכלו, ממה הם יתפרנסו, לאיזו מלוניות הם יצאו? אה, על זה נחשוב אחר כך. עכשיו המענקים. עומד ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, ומציג את המענקים שהוא הולך לחלק לאזרחי ישראל – עד שלושה ילדים. בעצם הוא אומר לציבור הדתי והחרדי, שברוך השם התברך במשפחות ברוכות ילדים: אתם מחוץ לעסק. וחברי הכנסת והשרים החרדים איבדו את הלשון. אולי סיסמה לטוויטר אין להם, אבל איבדו את הלשון. אז אני מבין שלא מחליפים ממשלה באמצע מלחמה. לא נפיל את הממשלה ונלך לבחירות, כי אנחנו אופוזיציה אחראית. אבל לכם אני אומר, חברי הכנסת והשרים החרדים: יש אופציה הרבה יותר מידתית כדי לפחות לשים סוף לכישלון המהדהד ולאפליה של הציבור שאותו אתם אמורים לייצג. אני אעלה כאן בעוד יומיים, ביום רביעי, הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת אפליית הציבור החרדי סביב משבר הקורונה. זו הצעה שאתם הייתם צריכים להגיש, לא אני. גפני הגיש אותה בשבוע שעבר, התקפל ומשך אותה. לא היה לו אומץ להעלות אותה כאן ולהסתכל בעיניים לראש הממשלה ולחברים השותפים הקואליציוניים שלו. אתם חייבים להצביע בעד ההצעה הזאת, אבל לא בישראבלוף. אתם חייבים לתבוע מראש הממשלה ומהקואליציה כולה להצביע בעד ההצעה הזאת, להקים את ועדת החקירה הזו. אז גם אם תישארו בקואליציה, לפחות תדעו שהיא עושה כל מה שהיא יכולה כדי שהאפליה נגד הציבור שלכם תיפסק. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. בשם סיעת מרצ – חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה, עד שלושה דקות. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלא כעמיתי חבר הכנסת סמוטריץ', אני דווקא רוצה לאחל הרבה הצלחה ליושב-ראש הקואליציה ולשר האוצר בדיוניהם הבין-אישיים. באמת, הצלחתם – הצלחתנו. אבל עכשיו בנימה קצת יותר רצינית. אני עומד פה היום לתבוע את כבודם של אזרחי ישראל, את כבודם של ארבעה ציבורים שונים. אני רוצה להתחיל בציבור המסעדנים. היום בבוקר מתקשר אלי אדם ויה, מסעדן – לא רק מסעדן; אדם ויה היה הקשר שלי בחטיבה המזרחית באזור הביטחון, פטריוט אמיתי ואיש אמיץ, שהיה הרבה פעמים תחת אש. והוא בוכה לי בטלפון. בוכה. הוא אומר: לא על עצמי אני בוכה, אני אדע להסתדר עם הקשיים הכלכליים, אבל מה עם העובדים שלי, שמטה לחמם נשבר, שאין להם את הגב הכלכלי שיש לי? אבל הוא אומר לי עוד דבר: אתה יודע מה, גם זה לא היה מביא אותי לבכי; מה שבאמת גורם לי לבכות זה חוסר ההיגיון וחוסר השיטתיות באופן שהממשלה עובדת מולנו – הנחיות סותרות, הנחיות שמתחלפות, הנחיות לא הגיוניות. יש לי מסעדה ענקית בזיכרון יעקב, מה פתאום 20 בפנים ו-30 בחוץ? למה לא 100 בחוץ? למה אין לי עם מי לדבר ולהגיד: תבדוק אותי, תאשר לי תנאים מיוחדים שמתאימים לי? אני רוצה לתבוע את כבודן של האחיות בעת הזאת, שעובדות כל כך קשה. אנחנו מקום שישי מהסוף ב-OECD במספר האחיות ל-1,000 איש: 4.9 בישראל, 18 בשווייץ, 17 ומשהו בנורבגיה, 16.9 בדנמרק. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות מדינה מתקדמת באמת? ומה שאמרתי עכשיו זה ממוצע ארצי. אם מסתכלים על מה שקורה בדרום, זה ברמה של מדינת עולם שלישי. הן קורסות תחת הנטל. למה אנחנו לא יודעים לדאוג להן? את כבודן של העובדות הסוציאליות אני דורש. אני קורא את המחקר על שכר העובדות הסוציאליות: 75%, שלושת רבעי מהעובדות הסוציאליות – יש גם עובדים, 10% בלבד – 75% מהעובדות הסוציאליות עובדות ב-74% משרה ומקבלות בברוטו 5,200 שקל בחודש. מקצוע מהחשובים במדינת ישראל, זה מה שאנחנו יודעים לתת להן? את כבודן אני דורש. ואני דורש את כבודם של עובדי הארגונים החברתיים. אלה שעושים את מה שהממשלה לא עושה, אלה ששר האוצר עצר להם תקציב של עשרות מיליוני שקלים השבוע כי, רחמנא ליצלן, הם מעבירים בתקציב הזה כסף לארגונים המטפלים במבקשי מקלט. מהי ערלות הלב הזו? האם כמה עשרות אלפי איש שאנחנו חייבים לטפל בהם, שהם האלמנט הכי מוכה בחברה האזרחית, בחברה שלנו, האם באלה אנחנו לא יכולים לטפל? לספח עשרות אלפי פלסטינים – זה כן, אבל לטפל ב-30,000, 40,000 מבקשי מקלט, זה לא? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אנדרי קוז'ינוב (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גם לספח לא. גם לספח הם לא יודעים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים להצביע אי-אמון, כי הממשלה שלא מכבדת את אזרחיה לא ראויה לכבוד והיא לא צריכה לכהן. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. בשם סיעת הליכוד חבר הכנסת שלמה קרעי. בבקשה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, האזנתי קודם בקשב רב לדברי הבלע של חבר הכנסת בנט, אותו אחד שדחף את מדינת ישראל לפי התהום, אותו אחד שאמר באפריל: "הגיע הזמן לפתוח את מדינת ישראל וכלכלת ישראל מחדש, המערכה הגדולה צריכה לעבור מהמלחמה בקורונה לשיקום המערכות שניזוקו". אותו חסר אחריות שבחר לשבת בפוזיציה חסרת אחריות. או חברתו, חברת הכנסת שקד, שאמרה ב-19 במאי: "צריך לפתוח את המשק כולו ומייד". הם אלו שבאים להטיף לנו מוסר עכשיו? הוא זה שרוצה להיות הפרויקטור של הקורונה? הוא חושב שנפרוס לו שטיח אדום? הוא? רחמנא ליצלן. ראש הממשלה ושר האוצר הביאו לוועדת הכספים היום תוכנית מקיפה, תוכנית כוללת, באמת מטריית סיוע שמכסה ככל שניתן את רוב האוכלוסיות, גם כאלה שנפלו עד היום בין הכיסאות. לפי בקשות חברי ועדת הכספים ויושב-ראש הוועדה חבר הכנסת גפני, בתוכנית הזאת השר הוסיף עוד כמה דברים שלא היו. במקור היא כללה בעיקר אופק למובטלים למשך שנה, כמו שאנחנו מכירים כבר, מטריית הגנה לעצמאים, שכוללת דמי אבטלה לעובדים שיצאו לחל"ת, מענק של עד 7,500 שקלים חודש לעצמאי עצמו, כיסוי הוצאות קבועות של עד 250,000 שקל בחודש. והדברים האלה מתחילים להתבצע, ועוד הקלות נוספות. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה מתחיל להתבצע? בגלל הריב של זוהר עם כץ לא התקדמנו בכלום, על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מתחיל להתבצע, זה יעבור השבוע וזה יגיע. ואזרחי ישראל, שלא כמוכם וכמו האנרכיסטים שאתם חושבים – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> שום דבר לא התקדם – רבים אחד עם השני אל מול המצלמות. תעשו את זה בחדר – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז נצא לבחירות רביעיות, זה מה שאתה ויושב-ראש הסיעה שלך רוצים לעשות לנו. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – של הוועדה. שר אוצר רב עם יושב-ראש הקואליציה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אלכס קושניר, תודה רבה. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת אלכס קושניר. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה העסקים של אבא שלו. יאללה, תעשו את זה בפנים ותנו לעבוד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת אלכס קושניר, תודה רבה. בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו קשובים למצוקה הזו ועושים לילות כימים בוועדת הכספים ובוועדות נוספות, שלא כמו חבר הכנסת גולן, שיודע רק לבוא לוועדת החוקה ולהגן בחירוף נפש על קרן וקסנר, אבל לבוא לוועדת הכספים לדאוג למובטלים ולעצמאים – שם משום מה לא רואים אותך, חבר הכנסת גולן. הצלחנו לשפר היום דברים נוספים. קרן – – – << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> תגיד, אתה שפוי? מה זה השטויות האלה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קרן לעצמאים בסיכון, שעד היום אחוז הביצוע שלה היה מאוד נמוך – אגף תקציבים באוצר היום ביקש להפנות אליו באופן ישיר עצמאים שלא הצליחו להגיע ולקבל את הקרן לעצמאים בסיכון. גם עצמאים שהם בין 100 ל-400 מיליון שקלים ייכנסו היום תחת אותה מטריית הגנה. מובטלים מתחת לגיל 28 שבחזקתם ילד יקבלו כמו מעל גיל 28, לפי התחייבות שר האוצר, זאת תוספת של 20% לדמי האבטלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני אתן לך קצת תוספת זמן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש, אני מסיים. אנחנו נמשיך, בעזרת השם, לעקוב, לפקח, לשפר ולסייע לכם, אזרחי ישראל, לצלוח את המשבר הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני שאני אשיב, אני מאוד מעריך את הפעולה הזאת שהסדרנים והסדרניות עושים כאן אחרי ולפני כל דובר, זה לא דבר של מה בכך. זה דבר שראוי להערכה, אני חייב להגיד לך – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> נכון מאוד. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – לך ולכל חברייך וחברותייך. הערכתי לעובדות ולעובדי הכנסת מוכרת למזכירת הכנסת כבר – לא נעים לי לומר – 11 שנים. גם אתה, נדמה לי, אנחנו מוותיקי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> נכנסנו ביחד לכנסת. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> 11 שנים. אבל הפעולה והעבודה בזמן הקורונה היא בהחלט – אני חייב להביע את ההערכה. אדוני היושב-ראש, נציג של סיעה קומוניסטית דיבר על דמוקרטיה. אני חושב שחבר הכנסת עופר כסיף, שהציג את הצעת האי-אמון של הרשימה הערבית המשותפת – אגב, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, מה העניין שלך כל פעם – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא שם הרשימה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> כל פעם את מתקנת אותי על שם הרשימה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הרשימה המשותפת. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לפחות תלמד את שם הרשימה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> הרשימה המשותפת. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> וחוץ מזה, ד"ר כסיף בטוח יכול ללמד אותך דמוקרטיה – זה מעל לכל ספק. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> הרשימה המשותפת. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> המשותפת יהודית-ערבית, זה מה שהיא משותפת. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> הא, היא משותפת יהודית-ערבית ומתוך 15 חברים יש בה חבר אחד יהודי? כך היה גם בכנסת הקודמת. אגב, אין לי בעיה – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני השר, יש לך כנראה אי-הבנה לגבי מה זה משותף. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> שלום לך, חבר הכנסת כסיף. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> זה בסדר גמור, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אבל לשים יהודי תורן – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני רוצה להגיב, הוא הזכיר את שמי. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – ככה כדי לבוא ולומר – נכון, הזכרתי את שמך. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא הליכוד, אדוני. זה לא הליכוד, אתה טועה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> בכנסת הקודמת את חבר הכנסת דב חנין – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא הליכוד, אתה טועה. אדוני, אין פה תורנים. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – שהיה – אני הולך להגיד משהו טוב. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא הליכוד פה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד משהו טוב. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – דווקא שיתופי פעולה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת חנין, יסכים איתי השר ליצמן – השר ליצמן יסכים איתי – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> דווקא – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – שחבר הכנסת חנין היה מטובי הפרלמנטרים שידע הבית הזה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – על שיתופי פעולה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> זאת האמת, פרלמנטר מצוין. אבל תמיד היה כיהודי תורן ברשימה המשותפת. ובכן, חבר הכנסת כסיף, שנימק כאן את הצעת האי-אמון – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תאמין לי, היהודי התורן שאתה מדבר עליו עשה למען אזרחי מדינת ישראל – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אמרתי שהוא היה – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – יותר מכל השרים. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> את לא חייבת לתקן אותי גם על דברים שאת מסכימה. אמרתי שהיה פרלמנטר טוב. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, חייבת כאשר אתה אומר "יהודי תורן", השר לשיתופי פעולה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ובכן, אני אתייחס. נציג של רשימה שיש לה, אדוני היושב-ראש, שורשים, השפעות, ברוסיה הסובייטית, או בצפון קוריאה, מדבר ומנמק, חבר הכנסת קושניר, הצעת אי-אמון שבמרכזה החשש מהפיכתה של ישראל לאוטוקרטיה – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא החשש. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, לא גברתי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא החשש. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> גברתי, הביטויים הללו – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא החשש, אלא המצב הקיים. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> גברתי, לא חשש – לא, לא. כיוון שאני מכיר את מערכת התועמלנות – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא החשש. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> גברתי, אני גם יודע שאת, כי את משכילה ומלומדת, ואני לא אומר את זה מן השפה אל החוץ, את יודעת שב-100 שנות הציונות מערכת התועמלנות הבולשביקית של השמאל הקיצוני מייד האשימה גם את גדולי הדמוקרטים. נדבר על זה מחר ביום הזיכרון ה-80 לפטירתו של זאב ז'בוטינסקי, איש הימין הראשון שהשמאל הבולשביקי הסית נגדו, הסית. עלילות דם היו שם, נדבר על זה מחר. ובכן, הם בשיטתיות, אדוני היושב-ראש, השמאל הקיצוני הזה, אשר שאב את רעיונותיו ואת יסודותיו – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מי שלמד דמוקרטיה מז'בוטינסקי לא יכול להגיד כלום על ד"ר עופר כסיף. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ידידי, בוא, בוא, עופר כסיף הרצה, היה מרצה, הוא יודע להרצות, אבל בינו לבין דמוקרטיה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ברור, ברור. אבל מי שלמד דמוקרטיה מז'בוטינסקי לא יכול – לא יכול לדבר על ד"ר עופר כסיף – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ובכן, חבר הכנסת אבו שחאדה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אז לפחות קצת קצת מחשבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, תודה רבה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, זה בשביל כבוד הדיון. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת כסיף נימק את ההצעה שלכם, נימק את הצעתכם בעניין אוטוקרטיה. עכשיו, אני אומר לך – לך, וגם לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וגם לחבר הכנסת כסיף, ולכל הצופים בנו עכשיו בבית, וגם לחברי הכנסת היושבים על היציע: אתם יודעים – אני יודע שאתם יודעים, אני יודע את זה – שאין מדינה בעולם שבה יש זכויות למיעוט – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> ברגע שחבר כנסת משיב לאותו שר, וגם בעמידה, אין לו זכות לבקש את זה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני משיב לך, זאת מהותה של התשובה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, הוא דיבר לגופי, לא לגוף העניין. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא השמצתי אותך, השבתי לך. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לשמור על התקנון. סגן היושב-ראש חבר הכנסת טיבי יודע שבהצעת אי-אמון משיבים למשיב, והוא לא חייב להשיב לתשובת האי-אמון, ובעיקר, חבר הכנסת כסיף, שלא הושמצת, אלא הועלו פה טענות – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא הושמץ בכלל – ממש לא, תבדקו את הפרוטוקול. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ברגע שאתה קורא לי "יהודי תורן", אתה משמיץ אותי. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא נכון, ממש לא נכון. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מושמץ. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> זו איננה השמצה. ובכן, כפי שאמרתי גם לך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אתם יודעים, גם חברי הרשימה המשותפת, שאין בעולם כולו – בעולם, וביתר שאת בעולם הערבי – זכויות שוות, מלאות, כמו שיש לערביי ישראל ולמיעוטים בישראל. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין גבול לחוצפה. אין גבול לחוצפה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אז בוא תן לי דוגמאות, בבקשה, אדוני. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין גבול לחוצפה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני אשאל אתכם כמה שאלות. השרה ינקלביץ', היה פה דיון מרתק על אוטוקרטיה ודמוקרטיה – אגב, טוב שפרלמנט מקיים דיון כזה. זאת ההוכחה שאין כאן אוטוקרטיה אלא דמוקרטיה. ובכן, אתם יודעים, אני שואל אתכם על זכויות אזרח. אדוני היושב-ראש, הקשבתי קשב רב לנאומו השקרי של חבר הכנסת כסיף. אני שואל את חבר הכנסת כסיף – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – אני רוצה – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – אתה מדבר על זכויות אזרח – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, אני דורש להשיב לו – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – אולי תספר לנו איזה זכויות יש לאזרחים באיראן או בסוריה או בארץ החיזבאללה, האם ברוב הארצות – – – << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למה דווקא איראן? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני שואל אתכם שאלות, מה קרה? תענו על השאלות שאני מציע. תענו על השאלות. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בישראל – – – או לא? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני שואל איזה זכויות אזרח יש באיראן – – << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה שואל, אני עונה לך. תשווה את עצמך – – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, שב, בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – בסוריה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, שב, שב במקומך. << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת יזבק, לשבת, בבקשה. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת עסאקלה, לשבת. אל תפריעו לו, אל תפריעו לו, זכותו לומר את מה שהוא חושב, תודה רבה. בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. אולי, חבר הכנסת אבו שחאדה, תעמוד איתי על הזכות – זכות היסוד בדמוקרטיה – שים לב טוב, כי אתה מממש אותה ביושבך כאן, ואני ותנועתי, תנועת הליכוד ותנועת החרות, היינו מהיום הראשון בעד הצבעתם של הערבים אזרחי ישראל, וב-1966, כששלטון מפא"י – מפא"י – שם עליכם שלטון צבאי, בא לכאן חבר הכנסת מנחם בגין ואמר: להוריד את הדבר הנורא הזה, להוריד את הדבר הנורא הזה. אז אתם מטיפים לנו? אז אל תטיפו לנו. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בגין לא קשור – – – אתם מכריזים מצב חירום – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אולי, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אם אתה רוצה, תהיה ישר עד הסוף. בגין דיבר נגד מצב חירום – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, מספיק כבר. חבר הכנסת כסיף – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, אני עץ לו, לא – – – עד הסוף. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אולי נדבר, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, חבר הכנסת שחאדה, אף אחד ממילא לא שומע את הצעקות האלה. מספיק. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, מספיק. חבר הכנסת שחאדה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מספיק. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אולי, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שחאדה יספר לי – לא לי, לציבור, יספר לציבור – איזה הפגנות עושים בעולם הערבי המשוחרר, החופשי, נגד השלטון, כפי שבצדק – יש מחלוקת על תוכנן – – – << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה זה קשור – – – << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ודאי שזה קשור, ודאי. חבר הכנסת שחאדה, ודאי שזה קשור, ודאי שזה קשור. << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תתייחס לעצמך – – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> איזה הפגנות יש בעולם הערבי? << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> דבר על כאן, דבר על כאן – – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תסתכל על עצמך – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת עסאקלה, בבקשה לשבת. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> עכשיו אני שואל אתכם – אני שמח שהתעורר פה דיון רציני, אדוני, בין דמוקרטיה לאוטוקרטיה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> זה לא דיון רציני, אלה צעקות לא רציניות. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, זה ברור, זה בוודאי. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת עסאקלה, שב. חבר הכנסת שחאדה, שב. יהיה לכם יום ארוך של דיונים, תוכלו לדבר, תוכלו להתייחס, אין צורך לעשות את זה באופן הזה. בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מפנה שאלה לחברי הכנסת מהרשימה הערבית. הם מדברים, חבר הכנסת טופורובסקי, על אוטוקרטיה. אני שואל אתכם על זכויות הקהילה הלהט"בית בארצות הערביות. דינם לצערי מוות, ואתם יודעים את זה. וחלקם בייסורים. אז אל תטיפו לנו מוסר, לא על דמוקרטיה ולא על אוטוקרטיה ולא על דיקטטורה ולא על קומוניזם. אתם מדברים – – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה זה קשור? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> כל הדברים האלה הם מנת חלקכם, למעט דבר אחד. למעט דבר אחד: אוטוקרטיה. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תן לי – – – של מדינה ערבית כובשת – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, שוב אתה עומד? שב, בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> מוצאים להורג אנשים אשר – – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ידידי, תן לי, אני אשיב לך. אתם, שמענו את הטיעונים שלכם. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תן לי מדינה אחת שעדיין כובשת עם אחר – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, שב. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> מייד נגיע לסוגיית הכיבוש, מייד נגיע לסוגיית הכיבוש. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ראש הממשלה מתגאה שהוא – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת עסאקלה, מספיק כבר. רבותיי, נגמר הוויכוח. עכשיו תאפשרו לו לדבר. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת שחאדה, דינם של אנשים אשר רוצים לחיות את חייהם כפי שהם באמת מעוניינים בכך בארצות הערביות, ברובן הגדול, ברובן הגדול – דינם לצערי מוות ולפעמים בייסורים. ואגב, אני לא מדבר על – – – << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – דבר על – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> מה לעשות, זוהי המציאות. ומה עם מתנגדי השלטון? לא נדבר על הקהילה הלהט"בית אלא על מתנגדי שלטון. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת כסיף, מתנגדי שלטון בסוריה, באיראן – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה רוצה תשובה – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, לא, אין צורך בתשובה, שמענו את עמדתך, שמענו את עמדתך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אין צורך בשום תשובה, תוכלו לדבר בהמשך הדיונים היום. נא להירגע, מספיק כבר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בוא נדבר על הקהילה הגאה. לפני שתדבר על הקהילה הגאה תן לה זכויות מלאות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מספיק, אפשר להירגע, הכול בסדר. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת הרצנו, אני אומר לך, לא הייתי מציע לך – באמת, בידידות אני אומר לך – לא הייתי מציע לך להיכנס לוויכוח עם הרשימה המשותפת על גורלה של הקהילה הלהט"בית. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יש לי ויכוח איתך, לא איתם. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה דעתי האישית, לא עמדת הממשלה, כי אינני מייצג כאן את כל הממשלה. עמדתי האישית היא שהקהילה הלהט"בית בישראל צריכה וראויה לקבל את כל הזכויות, את כל הזכויות, גם בחוק פונדקאות, גם בהבאת ילדים, בכל – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אז למה לא הצבעת – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אמרתי, אני בעניין זה אומר את עמדתי הפרטית. עכשיו לחבר הכנסת מזהה התהליכים, חבר הכנסת יאיר גולן, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גולן, אני פשוט משיב להצעות, אתה מבקש תשובה על הדברים שהעלית. חבר הכנסת גולן מזהה התהליכים, העלית שלושה דברים שאני מבקש להתייחס אליהם. האחד, אתה איתי, חבר הכנסת גולן? חבר הכנסת אבידר, חבר הכנסת אבידר – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אבידר, הוא מדבר אל חבר הכנסת גולן ואתה עומד עם הגב אלינו ולא מאפשר לנו לשמוע. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אבידר, לא נימקת היום. אני משיב לחבר הכנסת גולן. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> תמיד איתך, איתך תמיד. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> בשלושה דברים אני מבקש להתייחס לדבריך בהצעת האי-אמון. אחד, עובדות סוציאליות. אני שימשתי, לגאוותי, שר העבודה והרווחה בין ינואר למאי. אחת הפגישות הראשונות הייתה עם אותה נציגות אשר שובתת בימים אלה, ולא תאמין מה שאני שמעתי: 30 שנה – 30 שנה – לא היה עדכון בשכר העובדות והעובדים הסוציאליים. אין לי כל צל של ספק שהממשלה הזאת ושר העבודה והרווחה, שהוא חלק מהממשלה, עם שר האוצר, השר ליצמן, יביאו פתרון לדבר הזה. אני אתעלם לרגע מדברים אחרים שאמרת, אבל על דבר אחד אני מבקש להשיב לך. מכבסת המילים שבה השתמשת בסוף דבריך על הסיוע לעמותות. אתה קורא להם, אני לא יודע מאיפה הבאת את זה, אתה קורא לכולם מבקשי מקלט. ובכן, רוב גדול, רוב עצום הם מסתנני עבודה פורעי חוק. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שקר וכזב. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אתה משקר, חבר הכנסת כסיף. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שקר וכזב. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מספיק כבר, חבר הכנסת כסיף. הוא יכול איזה משפט בלי הערת ביניים? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ישנם מעטים מאוד, חבר הכנסת גולן – ואתה יודע זאת, כי אתה יודע את העובדות – שהם אכן מבקשי מקלט וראויים על ידי העם היהודי ומדינת ישראל, ועונים, אדוני היושב-ראש, לקריטריונים של מבקשי מקלט כדי לקבל מקלט. אבל יש פה 70,000 פחות או יותר, ורובם הגדול הסתננו ארצה באופן בלתי חוקי. פסחו על מצרים, ששם יכלו לקבל – אבל לא רצו בכך – את זכויות הפליט שלהם, והסתננו – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> סלח לי. הם הפכו את חייהם של תושבי דרום תל אביב, של תושבי פתח תקווה, של תושבי אילת לבלתי אפשריים. ואתם מעדיפים, לצערי, חבר הכנסת גולן, את רווחתם של אותם מבקשי מקלט, אשר רמסו וכבשו שכונות שלמות בתל אביב, בפתח תקווה, באילת, בערד ובמקומות אחרים, וגם כאן, לא רחוק, בירושלים. אדוני היושב-ראש, אני אבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את כל הצעות האי-אמון. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת. גם ביציע, בבקשה לשבת. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש מכל אחד לשבת במקומו. נא לשבת. חברות הכנסת מארק וגולן, נא לשבת. נא לשבת, בבקשה, נא לשבת. חברת הכנסת שקד, אנא לשבת. חברת הכנסת שקד, אנא לשבת. נא לשבת, תודה רבה. << נושא >> דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אברהם לייזרזון << נושא >> << דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >> חברות וחברי הכנסת, לפני שנעבור להצבעה אנחנו מבקשים לכבד כעת את זכרו של חבר הכנסת לשעבר אברהם יוסף לייזרזון, זיכרונו לברכה, שהלך לעולמו בחודש ינואר השנה והוא בן 77. נכבד את זכרו בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) << דובר_המשך >> היו"ר יריב לוין: << דובר_המשך >> נא לשבת. אברהם יוסף לייזרזון נולד בשנת 1943, דור שביעי בשכונת שערי חסר בירושלים, לרב שמחה בונם לייזרזון ולרחל לייזרזון, בתו של הרב חיים יהודה לייב אוירבך. לאחר פטירתו של אביו גדל אצל אחי אימו, שנחשב לאחד מגדולי פוסקי הדור, הרב שלמה זלמן אוירבך. לייזרזון למד בישיבת בית מאיר ובישיבת סלבודקה בבני ברק, שם הוסמך לרבנות. בנוסף, הוא היה בעל תואר אקדמי בניהול מערכות חינוך. לייזרזון כיהן כדובר אגודת ישראל וכיהן מטעמה כחבר המועצה הדתית בירושלים, חבר מועצת העיר וסגן ראש העירייה. בסוף שנות השישים כיהן כמנכ"ל מחלקת הקליטה של אגודת ישראל, ופעל בין היתר לקליטתם של עולי גיאורגיה, בוכרה והקווקז. לשם כך אף ביצע שליחות ארוכה בדרום אפריקה על מנת לגייס כספים למטרה זו. תוך כדי שליחותו מונה לסגן מנכ"ל החינוך העצמאי החרדי בישראל ושב לעיר הולדתו ירושלים. בשנת 1998 נבחר לייזרזון לכהן כחבר בכנסת הארבע-עשרה לאחר מימוש רוטציה באגודת ישראל. הוא כיהן כחבר בוועדת הכנסת, בוועדת החוקה, חוק ומשפט ובוועדה לענייני ביקורת המדינה. לאחר תום כהונתו כחבר כנסת שב לייזרזון לעשייתו בעולם החינוך וכיהן כיושב-ראש החינוך העצמאי. אברהם יוסף לייזרזון ראה בחינוך הדור הצעיר לערכים, לאהבת התורה ולאהבת עם ישראל את הבסיס לעשייתו הציבורית. עשייתו בתחום זה ותרומתו בתחום החינוך השפיעו על דרכם של רבים לאורך שנים ארוכות. יהי זכרו ברוך. אני מזמין את השר יעקב ליצמן לומר דברים לזכרו. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפרשת השבוע, פרשת דברים, אנו רואים דבר מעניין שמחבר אותנו לזכרו של הרב אברהם יוסף לייזרזון, זיכרונו לברכה. כתוב בפסוק: "ואֹמר אלכם בעת ההִוא לאמֹר לא אוכל לבדי שאת אתכם – – – הבו לכם אנשים חכמים ונבֹנים וידֻעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם". משה רבנו מפקיד את המלאכה בידי נציגי העדה, "אנשים חכמים ונבֹנים וידֻעים לשבטיכם". הוא אומר להם כיצד לפעול מול העם: "שָׁמֹעַ בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים – – – כקטֹן כגדֹל תשמעון. לא תגורו מפני איש". כך היה רבי אברהם יוסף לייזרזון, זכר צדיק לברכה. בדורנו זה חסרה לנו דמותו הגדולה. התקיפות מצד אחד, והפשטות והחיבור לעם ולציבור, כפי שנציג ציבור צריך להיות. הרב אברהם יוסף לייזרזון היה ידוע כאיש ציבור מוביל ביהדות החרדית, איש נאמן לגדולי התורה והאדמו"רים. הוא היה שליח אישי למשימות ערכיות וחינוכיות, בעל יכולת רטורית אדירה, והיה מקובל מאוד בקרב כלל העדות והציבורים. לא אשכח את מסירות נפשו למען קודשי ישראל, למען בית גור, למען אגודת ישראל, למען חינוך ילדי ישראל. אף שפעמים רבות שילם מחיר אישי על דעותיו ודרכו, הוא לא חס על כבודו ונהג בשליחות גדולי ישראל. התפקידים הרבים שבהם שימש ייזכרו לעד. הרב לייזרזון שימש בתפקיד יושב-ראש החינוך העצמאי בישראל. קודם לכן היה סגן ראש עיריית ירושלים, כיהן כחבר הכנסת מטעם אגודת ישראל-יהדות התורה, והגם שהיה במשך תקופה קצרה השאיר חותם גדול ועמוק למען הכלל. כידוע, נשאר הרב לייזרזון יתום בגיל די צעיר. מי שגידלו היה דודו הרב הגאון רב שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק וקדוש לברכה. קרבתו הגדולה לרב שלמה זלמן אוירבך הפכה את הרב לייזרזון למקורבו ונאמנו האישי בענייני ציבור לאורך שנים. ממנו ספג ולמד מהי הלכה פסוקה ומהי נעימות חן. תנועת אגודת ישראל חייבת רבות לרב לייזרזון. בכל ענייני הדת ובכל מערכות היהדות החרדית הוביל הרב לייזרזון את דבר אגודת ישראל ברמה ובבהירות במשך עשרות שנים. זכורני מקרוב את מסירות נפשו למען החינוך העצמאי ולמען ילדי ישראל, את השקעתו הרבה למען צביון העיר ירושלים, ובמאבק הידוע במורמונים הפך לאחד מסמלי ההיכר של העיר הזו. ברצוני להזכיר את בנו החשוב, הגאון הרב שמחה בונם לייזרזון, שזכיתי כשר הבריאות להעניק לו פרס לספרות, רפואה והלכה, שממשיך בדרכו, יחד עם כל בני המשפחה המפוארת. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, עד כאן דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אברהם יוסף לייזרזון. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, ימינה וישראל ביתנו והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. כישלון ממשלת הקורונה ואיבוד השליטה על קצב ההדבקה בנגיף הקורונה; << נושא >> << נושא >> 2. הכשלים במערכה מול נגיף הקורונה; << נושא >> << נושא >> 3. ממשלת נתניהו-גנץ הופכת את ישראל למדינה אוטוקרטית << נושא << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מכאן אנחנו עוברים להצבעות על שלוש הצעות האי-אמון. נא לשבת על מנת שאפשר יהיה להתחיל בהצבעה. ההצבעה הראשונה – הצבעה על הצעת האי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד-תל"ם, שכותרתה: כישלון ממשלת הקורונה ואיבוד השליטה על קצב ההדבקה בנגיף הקורונה. הצבעה על הצעת האי-אמון. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעות יש עתיד-תל"ם להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – 51 נמנעים – אין הצעת סיעות יש עתיד-תל"ם להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 34, נגד – 51, אין נמנעים. לפיכך, הצעת האי-אמון לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון השנייה, הצעת סיעות ימינה וישראל ביתנו, שכותרתה: הכשלים במערכה מול נגיף הקורונה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ימינה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 28 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעות ימינה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 28, נגד – 52, אין נמנעים. לפיכך, גם הצעת האי-אמון הזו לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון השלישית והאחרונה, הצעת סיעת הרשימה המשותפת, שכותרתה: ממשלת נתניהו-גנץ הופכת את ישראל למדינה אוטוקרטית. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 24 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 24, נגד – 53, אין נמנעים. כן, חבר הכנסת טיבי? הייתה תקלה. אז אני מניח שאני מצרף את קולך בעד. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בעד האי-אמון שלנו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד האי-אמון, אני אומר. אם כך, 25 בעד, בצירוף קולו של חבר הכנסת טיבי, נגד – 53, אין נמנעים. ולפיכך אני קובע שגם הצעת האי-אמון הזו לא התקבלה. בכך הכנסת דחתה את כל שלוש הצעות האי-אמון בממשלה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת טלי פלוסקוב, יוסף ג'בארין, אורלי פרומן, יעקב אשר, ניצן הורוביץ וחמד עמאר בנושא: מחסור בכוח אדם ועומס רב על העובדים הסוציאליים; בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אליהו חסיד בנושא: ימי מחלה לעובד בבידוד; מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת מנסור עבאס בנושא: תוכנית שר השיכון החדש אינה כוללת התייחסות למצוקת הדיור בקרב האוכלוסייה הערבית; מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברות הכנסת סונדוס סאלח ושרן מרים השכל בנושא: שילוב אוטובוסים פרטיים ומוניות ופיקוח על התחבורה הציבורית בעת קורונה; בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת מיכל שיר סגמן ובועז טופורובסקי בנושא: ענפים שנפגעים בצורה חמורה בחודשים מאי–יולי כתוצאה מהוראות המדינה; לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק למתן שירותים חיוניים מרחוק (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה), התש"ף–2020. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים בענייני הליכי מס ומענקי סיוע (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה – תיקוני חקיקה), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' מ/1309, פ/620/23; דברי הכנסת, חוב' י"ב, ישיבה 37, חוב' ט"ז, ישיבה 49; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים בענייני הליכי מס ומענקי סיוע (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה – תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, לקריאה השנייה והקריאה השלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים בענייני הליכי מס ומענקי סיוע (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה – תיקוני חקיקה), התש"ף–2020. אנחנו דנו בחוק הזה, בשורה ארוכה של נושאים שבהם אנחנו מבקשים לדחות את המועדים. זאת הצעת חוק ממשלתית שאנחנו דנו בה הרבה וגם עשינו בה שינויים. הוגשה גם הצעת חוק של חבר הכנסת שלמה קרעי, והיא מוזגה יחד עם הצעת החוק הממשלתית. בהצעה שלפניכם מוצע להאריך את תוקפן של תקופות קצובות ולדחות מועדים שנקבעו בדיני המס להליכים שונים הנוגעים לנישומים ולרשות המיסים, וכן להאריך תקופות לעניין מענקי סיוע בתקופת ההתמודדות עם נגיף הקורונה. הצעת החוק התבססה בעיקרה על תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (דחיית תקופות בענייני הליכי מס), התש"ף–2020, שעסקו רק בעניין דחיית התקופות שנקבעו בדיני המס. ועדת הכספים דנה בכמה ישיבות בעניין הצעת החוק ושמעה את עמדות חברי הכנסת, רשות המיסים וגופים שונים, כאשר הקו המנחה שעמד לנגד עיני הוועדה הוא טובת האזרחים ומתן סיוע נרחב ככל הניתן בתקופת המשבר שפוקד אותנו. בעת הכנת הצעת החוק בוועדה החליטה הוועדה להסיר מהצעת החוק סעיפים רבים שהאריכו לרשות המיסים תקופות באופן ניכר לעומת האזרח. בנוסף, החליטה הוועדה להוסיף פרק שלם שמעגן את מענקי הסיוע לעצמאים ולשכירים בעלי שליטה ומענקים לעסקים בעד השתתפות בהוצאות קבועות בתקופת ההתמודדות עם נגיף הקורונה – שניתנים כבר – וכן הארכת המועדים להגשת הבקשה וקבלת המענקים. בנוסף, הוועדה קבעה הסדר נוסף לעניין מיסוי מקרקעין. הוועדה דנה בעניין הזה, וחבר הכנסת שלמה קרעי וקבוצת חברי הכנסת הגישו גם הצעת חוק פרטית, שמוזגה, ובעצם זה נקבע בתוספת לחוק הקיים. אנחנו דיברנו על זה כמה פעמים, חברי הוועדה והוועדה כולה. אם בתקופה שבין 1 למרץ 2020 ל-1 לאוקטובר 2020 מסתיימת תקופה לשחלוף דירה יחידה, בין מקבלן או שלא מקבלן, או במסגרת קבוצת רכישה, לעניין מס רכישה; או שמסתיימת תקופה לעניין מס שבח, בהקשר של דירה יחידה – תקופת שבעת החודשים האמורה לא תימנה בפרק הזמן הקבוע באותם עניינים. אז, כשהגיע החוק הזה, אנחנו קבענו שיש פרק זמן של 18 חודשים שבהם הוא צריך למכור את הדירה הראשונה כדי שהוא יהיה פטור ממס רכישה לדירה השנייה. אבל היום, כשאנחנו בתקופת הקורונה, נתנו אורכה נוספת של שבעה חודשים, מכיוון שאדם היום בתקופה הזאת מתקשה לרכוש או למכור דירה. עוד ביקשה הוועדה תיקונים נוספים שנקבעו כבר בתקנות או שהובאו לאישור, כגון לעניין השבת 1/6 מס רכישה לגבי מכירת זכות במקרקעין שקיימת לגבי התוכנית שמתירה בנייה על קרקע של דירה אחת לפחות שמיועדת למגורים, או הארכת הפטור מיבוא טובין לעולה חדש או לתושב חוזר שמביאים איתם חזרה לארץ מיטלטלים עד לסוף שנת 2020, אם עלו או חזרו ארצה בין 1 במרץ 2020 ל-31 באוגוסט 2020. בנוסף, לבקשת הוועדה רשות המיסים תיקנה את תקנות מס ערך מוסף לעניין חובות אבודים, כך שבתקופת שלוש השנים להכרה בחוב כחוב אבוד לפי התקנות לא תימנה התקופה שמיום 22 במרץ 2020 עד ל-31 במאי 2020, כפוף לתנאים שנקבעו בתיקון לתקנות. הצעת החוק הוגשה ללא הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח עם התוספות שאישרה הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. אין הסתייגויות אבל יש בקשות דיבור. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה רוצה לדבר? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כן. אני מתנצל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> יש לך חמש דקות. חברי הכנסת, נא להשתדל לא לדבר בטלפון תוך כדי דיון בתוך המליאה. יש לך חמש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני קודם כול מתנצל, כי לא הייתי בפוקוס, אז צר לי. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חיפשנו אותך. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מתנצל שלא הייתי בפוקוס. קראת לי כמה פעמים. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ידידי חבר הכנסת הרב משה גפני, אני פה ביציע. יושב-ראש ועדת הכספים נוהג לומר כי הצעת חוק לא יוצאת מהוועדה כפי שהיא נכנסת לוועדה. כך קרה גם עם הצעת החוק הזו, ולצד התמיכה והסיוע של יושב-ראש הוועדה וידידי חבר הכנסת קרעי הצלחנו לייצר פה לא מעט שינויים לטובת הציבור בישראל, ואכן החוק שנכנס לוועדה יצא שונה לחלוטין. אחד השינויים המרכזיים שנולד כתוצאה מהמאבק שאנחנו מובילים ביחד, חבר כנסת קרעי, מאז פרוץ משבר הקורונה, נוגע למס הרכישה למשפרי הדיור. חבר הכנסת קרעי, תודה רבה על שיתוף הפעולה, תודה רבה על היוזמה, באמת ראוי לציון. יש הרבה מאוד נושאים כלכליים, ואני יכול להגיד לכנסת שחבר כנסת קרעי ואנוכי רואים עין בעין את טובת הציבור מתוך הבנה באמת מוחלטת בנושאים כלכליים. הוויכוחים בינינו זה קצה-קצהו, ולרוב אנחנו מסכימים, משתפים פעולה ואפילו יוזמים מפגשים עם גורמים חיצוניים יחד. אז תודה רבה לך. תודה רבה על השותפות לדרך. אני מאוד מעריך את הידע שלך, את היכולות שלך, אני מודה על שיתוף הפעולה מכל הלב. אחד השינויים המרכזיים שנולד כתוצאה מהמאבק שאנחנו מובילים, חבר הכנסת קרעי ואנוכי, מאז פרוץ משבר הקורונה, נוגע למס רכישה למשפרי דיור. כידוע, למי שרכש דירה חדשה ישנו חלון זמן של שנה וחצי למכור את דירתו הקודמת ולשלם מס רכישה מופחת. בתום השנה וחצי, המס קופץ באופן משמעותי. משבר הקורונה, שיצר משבר קורונה כלכלי וחברתי, הקפיא את שוק הדירות. כך, זוגות רבים שבחרו לשפר דיור עמדו בפני מצב שהם לקראת סיום חלון הזמן של השנה וחצי, ואז יידרשו לשלם מס גבוה משמעותית בעת המכירה. הבשורה שהבאנו בתיקון הזה היא שכל מי שהשנה וחצי לגביו מסתיימת בין 1 באוקטובר ל-1 במרץ מקבל מאותו מועד עוד שבעה חודשים – שבעה חודשים כדי למכור את דירתו במס מופחת. זו בהחלט בשורה טובה לכל מי שהיה צריך למכור את דירתו ולא הצליח. אני מקווה כי תיקון זה יסייע. בנוסף, הצלחנו לדחות את המועדים של הגשת בקשות הסיוע לפעימות השנייה והשלישית, זאת לצד הארכת מועדים לתשלום מס בשורה ארוכה של תיקונים. זה חוק חשוב, שיסייע לאזרחי ישראל ולעצמאים ולמעסיקים במיוחד בתקופה קשה זו. אני מבקש להודות גם לשר האוצר ישראל כץ, גם לגבי הקשב שלו להערות חברי הכנסת היום בוועדת הכספים. על אף המתקפה שספג מבית, אני שמח שהשר כץ קיבל את ההסתייגות שלי שמתווה הסיוע יוכל לחול גם על מחזור של 100 מיליוני שקלים שיש לו הפסדים של 80%. חברי חבר הכנסת גפני, העלינו את זה יחד בוועדת הכספים. היום העליתי את זה כהסתייגות בפני השר כץ. הוא ניאות לבקשתי וענה עליה בחיוב. חברות כמו ענף התיירות, שמעסיקות מאות ואף אלפי עובדים ונוכח סגירת השמיים יש חשש כבד לקריסתן – יש לנו אחריות לציבור העובדים וכן לשמור על החברות האלה פועלות. בתקופות של שמיים פתוחים הן מנוע צמיחה מרכזי למשק, גם בהכנסת מיליוני תיירים לכאן, שמגדילים את הכנסות המדינה, ומסייעות להרבה מאוד עסקים קטנים. בימים שבהם ישנם גורמים בממשלה ובכנסת המנסים לצמצם את עצמאות הכנסת ואת היכולת של הכנסת לפקח על עבודת הממשלה, להקשיב, לבקש נתונים, לשמור, לשמוע את הציבור שהחלטות הממשלה והכנסת משפיעות עליו, אני גאה לקחת חלק בתהליכים שמשקפים את החשיבות של עצמאות הבניין הזה. ואני מודה ליושב-ראש ועדת הכספים, שיש לו חלק חשוב בכך. נכון, עדיין יש לא מעט תיקונים שיש צורך להכניס בנוסח חוק הסיוע, ובכלל זה סיוע לעסקים שבמאזן שלהם נרשם הפסד ב-2018 וב-2019 והם מושבתים. יש להוסיף לכך עוד את כל נושא רשות המיסים ולייעל את הממשק. שוב, תודה רבה. ותודה רבה לך, אדוני, על תוספת הזמן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה, עד חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת ינון אזולאי. בבקשה, אדוני, חמש דקות. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מיקי, חברי מיקי לוי, מיקי, אחרי כל המחמאות שלך אנחנו צריכים איזה ריב עסיסי כדי לתקן את הנזק שאתה עושה לי בפריימריז. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אני מאמין – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא יודע איזה נזק הוא עשה לעצמו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מיקי, חבר הכנסת מיקי לוי, באמת איש אשכולות, עושה לילות כימים כאן במליאה, האחרון מקרב חברי אופוזיציה שנשאר כאן לומר את מה שיש לו לומר באמת. בוועדת הכספים אנחנו משתפים פעולה בצורה מאוד הדוקה. אין קואליציה ואופוזיציה במאבק הזה, בעיקר בתקופה הזאת של המשבר של הקורונה. מיקי, אם כבר דיברת והזכרת את הפגישות שאנחנו עושים עם גורמי חוץ, אז צריך שוב פעם להידרש לנושא אחר עם משה ברקת, שזה הנושא של דמי הניהול בקופות הגמל, ששם כל אלה שכמה חודשים לא עבדו, דמי הניהול שלהם קפצו למקסימום כי הם לא מפרישים כבר לקופות הגמל. זה דבר שפוגע מאוד באזרחים. אנחנו צריכים להידרש אליו. אני מודה לך, מיקי, על שיתוף הפעולה, ואני מקווה שנמשיך ככה הלאה. יושב-ראש הוועדה, באמת, הבלתי-נלאה, שלא רואה אף אחד בעיניים, ולא משנה ממשלה, קואליציה, אופוזיציה, שטובת אזרחי ישראל ניצבת בפניו – הוא נאבק ועושה את הכול. ראינו את זה גם היום, ראינו את זה גם בדיונים הקודמים בכל השנה האחרונה, ואני זוכה להיות שותף לדיוני הוועדה האלה. אז תודה לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, על שדחפת ושתמכת ושדאגת שההצעה תמוזג, בסופו של דבר, עם ההצעה הממשלתית. חשוב להזכיר גם את היועצת המשפטית לוועדה, שגית, שניסחה והגיעה, וגם ב-24:00 היא מגיבה לווטסאפ ועונה ועושה עבודת קודש באמת, למרות עבודתה הנוספת כממלאת מקום היועץ המשפטי לכנסת. אז יישר כוח גם לה וגם לכל הצוות, לתמיר ולכל הצוות, ולכל חברי הוועדה, שהצטרפו גם להצעת החוק הזו. הצעת החוק, כמו שהזכיר מיקי – אני לא אאריך יותר מדי, אבל אגיד את זה בקצרה, כי יש עדיין כמה דברים שדורשים שיפור. אדם שקנה דירה שנייה כדי לשפר את הדיור, יש לו על פי חוק שנה וחצי למכור את הדירה הראשונה. אם לא הצליח למכור את הדירה הראשונה במשך שנה וחצי, הוא צריך לשלם מס רכישה על הדירה החדשה ומס שבח בעת מכירת הדירה הישנה. יש לו פטורים משני המיסים האלה בתוך אותה שנה וחצי. מה שקורה הוא שבתקופת הקורונה, מאז חודש מרץ, יש ירידה במחירי הדירות, ואנשים שהגיעו לתקופה הזאת ועדיין לא מכרו את דירתם הראשונה נתקעים ולא מצליחים למכור את הדירה. הם יכולים למכור אותה בהפסדים גדולים. והם פשוט עושים חישוב: מה עדיף לנו להפסיד: את המחיר של הדירה, שאנחנו צריכים להוריד, או את מס הרכישה ומס השבח? אז אנחנו באנו לטובתם של אותם אלפי ואולי עשרות אלפי קונים שקנו דירות בשנה וחצי האחרונות, ואמרנו: מי שנכנסה תקופת הפטור שלו לתוך תקופת הקורונה ולמעשה הסתיימה בתוך תקופת הקורונה, בין 1 במרץ לבין 1 באוקטובר – בינתיים – התווספו לו שבעה חודשים על תקופת הפטור הזו, גם למס רכישה וגם למס שבח. אבל מה הבעיה? הבעיה היא, אדוני יושב-ראש הוועדה, שיצרנו קצת עיוות. דיברנו על זה בוועדה, שיכול להיות שמי שהסתיימה תקופת הרכישה שלו בחודש מרץ או בחודש אפריל, יקבל עוד חודש וחצי נוספים אחרי אוקטובר, אבל מי שהסתיימה התקופה שלו ב-2 באוקטובר לא מקבל עוד יום אחד הארכה. את העיוות הזה העלינו בוועדת הכספים. רשות המיסים החליטה שהיא יכולה לבוא להסכמה, להגיע איתנו להסכמה רק לגבי כאלו שהתקופה שלהם הסתיימה בתוך אותם שבעה חודשים, ואם עד 1 באוקטובר לא נצא מהמשבר הזה ועדיין מחירי הדירות יהיו בשפל ותהיה ירידה של מחירי הדירות, אנחנו נדאג להביא את הצעת החוק מחדש או לתקן מחדש עם הצעת חוק חדשה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כבר יצאנו מזה. אנחנו עוד חודשיים וחצי באוקטובר – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, חודשיים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הכול נכון. אנחנו לא הולכים לשום מקום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו לא הולכים לשום מקום, חבר הכנסת טופורובסקי. אני קיבלתי גם את ההערה שלך. אנחנו גם דנו עליה בוועדת הכספים. ואני מבטיח לך – והינה, גם מיקי לוי פה ויושב-ראש הוועדה חבר הכנסת גפני. אמרנו את זה גם בוועדה: אנחנו לא נשאיר את זה פתוח ונטפל בזה כשיגיע הזמן. נותנים לנו משהו – לוקחים. קודם כול לקחנו את שבעה החודשים האלה. נגיע לגשר, נעבור גם אותו, בעזרת השם. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר; חבר הכנסת נפתלי בנט – איננו; חברת הכנסת איילת שקד; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'; חבר הכנסת מתן כהנא; חבר הכנסת אופיר סופר; חבר הכנסת אביגדור ליברמן. חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חבר הכנסת יבגני סובה. חבר הכנסת אלי אבידר, אם אתה רוצה לדבר, תרד לכאן, אם אתה רוצה לדבר מכאן, כי אחריו אתה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אתה אחריו. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם, לא בלב קל אני אומר את הדברים: מדינת ישראל עברה כבר משברים גדולים, היא עברה מלחמות. עברנו מבצעים, עברנו מלחמות בתנאים הרבה יותר גרועים ממה שמדינת ישראל מכירה היום. וגם ברמה הכלכלית עברנו משברים. אבל מעולם מעולם לא נתקלנו במשבר שבו ניהול המדינה מופקד בידיים כל כך חסרות אחריות כמו שאנחנו רואים במשבר הזה. לא יכול להיות שכשהמשק סוער, הספינה מאיימת לטבוע, אדוני היושב-ראש, אתה רואה את הקברניטים רבים על הסיפון באיזה צבע צובעים, בזה הם עסוקים. בדיון היום בוועדת הכספים מתווכחים שר האוצר ויו"ר הקואליציה כל אחד על האג'נדה הפוליטית האישית שלו. כאילו אין מיליון מובטלים. כאילו אין אנשים שלא יודעים איך הם גומרים, לא את החודש – את השבוע, איך הם יעבירו את השבת הקרובה. בזה צריך להתעסק. בזה הם צריכים לעסוק יום ולילה. הם עסוקים פעם אחר פעם בכותרות שלא מגובות בתוכניות. אנחנו רואים את הכותרת. אנחנו רואים את מסיבת העיתונאים, ויום אחרי כן אנחנו מגלים שלא היה דיון מקצועי, שלא הכינו את הדברים כמו שצריך. חוסר הוודאות שיורד למטה לציבור הוא בלתי נתפס, ואי-אפשר בתוך הים הסוער הזה להתנהל כשהקברניט והקברניט הרזרבי כל אחד מהם בכלל משדר מסרים אחרים. כשהוא אומר: ימינה, הוא מתכוון לשמאלה, אבל כשהוא אומר: שמאלה, הוא מתכוון לימינה. הספינה הזאת שטה בקביעות להתנגשות לתוך קרחון. ואנחנו צועקים להם, ואנחנו אומרים להם: חבר'ה, תתעשתו, תתאפסו על עצמכם. זה לא עניין של קואליציה–אופוזיציה. הדיונים בוועדת הכספים – ויודע את זה היושב-ראש – הם לא דיונים של קואליציה–אופוזיציה. הם דיונים של מציאת פתרונות אמיתיים. כשאני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים הזמנית דרשתי שהדברים יבואו לדיון בכנסת, כי בכנסת מתקנים את החוקים לטובת כלל האזרחים. וכשהם העבירו את זה בממשלה בלי לעבור דרך הכנסת, שם נולדו כל הטעויות. אז עכשיו הם באים לכנסת, ואומר שר האוצר: מה שהבאתי, כמו שזה נכנס ככה זה יוצא. ופה עשינו דיון על החוק שאתה העברת לו, על הסיוע למעסיקים, 6 מיליארד שקל; לפני חודש, לילות העסיקו פה את הכנסת. אדוני היושב-ראש, אתה יודע כמה כסף בוצע מה-6 מיליארד שקל סיוע למעסיקים? אפס. אפס. אפס שקלים, וזה כשעסקים קורסים ופושטים את הרגל. על זה אנחנו מדברים. כולם אלופים בלהאשים את הפקידים – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אבל זה הפקידים של האוצר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שאף אחד לא יגיד מילה בעניין הזה. אני אומר לכם: לכל פקיד יש בוס, והבוס שלו זה או השר או ראש הממשלה. אם אתה כשר לא יודע לנהל פקידים – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אם אתה, כשר, לא יודע לנהל פקידים, שים את המפתחות. אני אומר לך, חבר הכנסת קרעי, אני ניהלתי משרד ממשלתי, הייתי מנכ"ל משרד ממשלתי. רבתי עם היועצת המשפטית ורבתי עם החשבת ורבתי עם מנהלי האגפים, אבל לא היה דבר אחד, אחד, שרציתי לעשות, תוכנית אחת שהאמנתי בה שהיא נכונה למען הציבור הישראלי, והיא לא קרתה. אחת. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה יודע – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה יודע למה? כי ניהלתי את המשרד, כי ניהלנו את המערכת. אתם עסוקים בניהול הבחירות הפנימיות שלכם, בזה אתם עסוקים. ומדירים מתוך התוכניות הכלכליות שלכם – את מי? את מי אתם שמים בצד? את הסטודנטים, את החיילים המשוחררים, את החבר'ה שמתחת לגיל 28 – אותם אתם זורקים מתחת לגלגלים. החייל המשוחרר שיש לו פיקדון, וכמה נלחמו פה, בבניין הזה, כדי שלחיילים משוחררים יהיה פיקדון שיסייע להם, אומרים לו: אתה לא צריך סיוע, קח את הפיקדון. באמת תודה רבה. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה כסף שלו. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נתתם לי את הכסף שלי, לאכול את הכסף שלי, שאמור לשמש ללימודים, לבניית עסק, לחתונה. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> וגם בקמצנות. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה הכסף שחסך החייל בשירותו הצבאי. על זה אמרתם לו – יש את אלה שלומדים בישיבה, הם לא משרתים בצה"ל, אבל אין להם פיקדון. אז עכשיו אלה שיש להם פיקדון, לוקחים להם את הפיקדון ואומרים להם: זה הסיוע. אני אומר לכם, ואני אומר לכם את זה, חבריי בליכוד, ואני אומר את זה גם לך, יושב-ראש ועדת הכספים, וחשוב שתשמע, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני, אני אומר לך: אם אתם תעבירו בוועדת הכספים תוכנית שתתעלם מהחיילים המשוחררים ותחשוב שהשימוש בכספי הפיקדון שלהם זה סיוע, אתם תוסיפו חטא על פשע, וכל אחד שירים את ידו בעד תוכנית כזאת, כשלא יפתרו לא לחיילים המשוחררים, לא לסטודנטים ולא לצעירים מתחת לגיל 28 גם את הבעיות – כי מי שרעב בגיל 27, הוא רעב בדיוק כמו זה שרעב בגיל 29. בדיוק אותו דבר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים הזמנית): << קריאה >> זה סודר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> עודד, זה הסתדר, מתחת לגיל 28. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אם יש לך ילד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> יסכם את הדיון חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אז אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת משה גפני לא רוצה לסכם את הדיון, הוא רוצה הצבעה. << קריאה >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים הזמנית): << קריאה >> אני רוצה, בטח. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אתה רוצה? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למה? גפני. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מצביעים, גפני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תעלה למעלה, בסדר. גם חבר הכנסת ינון. כולם לעלות לשבת, לעלות למעלה. אני מבקש מחברי הכנסת להיכנס. חבר הכנסת משה גפני, אתה רוצה לסכם את הדיון, בבקשה. תעלה לכאן, תסכם את הדיון. אתה לא – נעבור להצבעה, אחרי שכולם יגיעו. אני מחכה עד שכולם יגיעו לשבת במקומות שלהם. מי שלא ישב במקום שלו, ייכנס לפרוטוקול, לא לספירה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אתה יכול לעלות למעלה, כולם עלו. חבר הכנסת שלמה קרעי, נתתי זמן לעלות למעלה. אני מבקש שתעלה למעלה. לשבת במקומותיכם. מי שלא ישב במקום שלו, לא אספור אותו, הוא יהיה רק לפרוטוקול. אני נתתי זמן לעלות, בבקשה לעלות. מי שלא רוצה שאני אספור אותו, ואכניס אותו לפרוטוקול, שיישאר כאן למטה. תודה רבה לכולם. נא לשבת במקומותיכם. אנחנו עוברים להצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים בענייני הליכי מס ומענקי סיוע (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה – תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–8 – 34 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת יעקב אשר, אני אוסיף אותך, כי אתה צריך להציג את הצעת החוק הבאה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 34, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה, ואנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 28 נגד – אין נמנעים – אין חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים בענייני הליכי מס ומענקי סיוע (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה – תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד 28, אין נמנעים, אין מתנגדים, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << הצח >> הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון מס' 2), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' מ/1308; דברי הכנסת, חוב' י"ב, ישיבה 37, חוב' י"ג, ישיבה 38, חוב' י"ד, ישיבה 41, חוב' י"ח, ישיבה 54; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון מס' 2), התש"ף–2020, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון מס' 2), התש"ף–2020. בשל חשש הממשלה מהתפשטות נגיף הקורונה במתקני הכליאה, שאינם מאפשרים ריחוק, החשיפה הרבה של עצורים ואסירים המובאים לדיונים בעניינם בבית המשפט, ובשל החשש מההשלכות של התפרצות הנגיף בתוך האוכלוסייה המיוחדת של האסירים והעצורים, שחלקם נמנים עם קבוצות סיכון, הותקנו כמה תקנות שעת חירום המסדירות את דרכי השתתפותם בתקופה זו, כך שחלק גדול מהדיונים יתקיימו באמצעות היוועדות חזותית, VC. בטרם פקעו תקנות שעת החירום הונחה בפני הכנסת הצעת חוק ממשלתית המבקשת להסדיר את הנושא, כדי לאפשר לוועדה ללבן את הסוגיות העולות בהצעת החוק מכל ההיבטים, וזאת למשך 30 ימים – אשר הוארכו ב-30 ימים נוספים בשבוע שעבר במטרה לאפשר לוועדת החוקה להשלים את דיוניה כאמור. בעת קבלת החוק להארכת התקש"ח הוסיפה הוועדה דרישה שלפיה כל עצורי הימים יובאו לבית המשפט לדיון הראשון במעצרם, בשל החשיבות הרבה במיוחד בנוכחות בשלב זה. ואולם, נוכח העלייה הרבה בתחלואה התעוררו מצבים שבהם לא ניתן להביא את כלל עצורי הימים כאמור, ובהתאם לכך מוצע לקבוע, לבקשת הממשלה, כמה חריגים: האחד, ככל שעצור נמצא בבידוד הוא ישתתף בדיון בעניינו בדרך של VC, כדי שלא לסכן את העצורים השוהים עימו בדרך; כך גם לעניין עצור שיש חשש ממשי שנדבק לאחר שהיה חשוף מאוד למי שהיה במגע הדוק עם חולה, עד לבדיקתו או להסרת החשש, אך לא יותר מ-96 שעות. בנוסף, מוצע לקבוע כי אם יהיה סיכון מוגבר להתפשטות הנגיף בבתי הכליאה תהיה לשר המשפטים, יחד עם השר לביטחון הפנים, סמכות להכריז על הגבלה מלאה של הדיונים בנוכחות, כך שהעצורים והאסירים בבית מעצר מסוים או בכל בתי המעצר לא יצאו כלל לדיונים בבתי המשפט, אלא הדיונים יתקיימו בהשתתפותם בהיוועדות חזותית, וזאת לתקופה של עד 14 ימים. השרים רשאים לחזור ולהכריז על תקופות נוספות כאמור. ההחלטה על הכרזה או על הארכתה תובא מייד לאחר קבלתה לאישור ועדת החוקה, שרשאית לבטלה. יצוין כי במקביל פועלת ועדת החוקה, במסגרת דיוניה בהצעת החוק, לקידום דרכים נוספות שיגדילו את מספר הדיונים המתקיימים בנוכחות פיזית של עצורים ואסירים. כל זאת, במטרה לשמור מחד על בריאותם, ומאידך – על זכויותיהם להליך ראוי והוגן. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. לחוק הזה יש מסתייגים. אנחנו עוברים לרשימת המסתייגים. מקבוצת יש עתיד, חברי הכנסת לפיד, יעלון – נתחיל עם יואב סגלוביץ'. עשר דקות, בבקשה, אדוני. אחריו – מיקי לוי, חמש דקות. אחריהם תהיה הרשימה המשותפת, כל אחד שלוש דקות. אנחנו נקבל רשימה מסודרת. אחריהם – ישראל ביתנו, שעדיין לא הביאו רשימה. כולם חמש דקות. אלה הסתייגויות, חמש דקות לכל הסתייגות, חמש דקות כל אחד. בבקשה, אדוני. עשר דקות. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חבר הכנסת, חבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש הוועדה, אני קודם כול מודה ליושב-ראש הוועדה וליושב-ראש הכנסת, שאפשרו לנו להביע את דעתנו על החוק הזה ולא להמשיך בדיוני הוועדה תוך כדי – דבר שהייתה עליו החלטה. ואני אומר את זה כאן, כמו שאמרו חבריי לפניי: התהליך הזה שאנחנו נדרשים להגיע לדיונים בוועדה בזמן שיש מליאה זה בלתי תקין. אין לזה הצדקה, זה לא ענייני, זה מיותר, זה מבולבל, והתוצאה היא כאן. הפכו גם את הסדר: לפי הסדר היינו צריכים לדבר על החוק של הסמכת השב"כ. יעקב, אני הייתי בדרכי אליך, כי אמרו שמייד אחרי הקודם אני אבוא. ואז מתקשרים אליי: דחוף דחוף תגיע. אז אני מתנצל מראש אם מה שאני אגיד עכשיו הוא לא מספיק מהוקצע ולא מספיק חכם ולא מספיק מדויק – לא היה לי זמן להתכונן. אבל אחרי שאמרתי את הפתיחה הזאת, אני אציג כמה מילים באמת וברצינות. החוק הזה, צריך להסתכל על הראייה היותר-רחבה שלו. הוא תחילתו של מימוש הפנטזיה הבלתי-מוצדקת, הבלתי-נכונה, הבלתי-ראויה, של גורמים כאלה ואחרים שרוצים לעבור לוויעוד חזותי לגבי הארכות מעצר ללא קשר לחירום. היה ניסוי כזה פעם, היה ניסוי שנכשל, אבל כולם רוצים, ורוצים לא מהסיבות הנכונות. רוצים מהסיבות של הלוגיסטיקה, של הנוחות, לא מהסיבות המרכזיות, שהן זכויות העצורים והאסירים. ואני, אדוני, אומר לך שאנחנו יושבים פה ושומעים כל יום זעקת שבר אחרת. קריאת הקרב האינדיאנית הידועה החדשה, שהתחדשה בימים אלה: קורונה, קורונה. אנחנו גדלנו על ברכיהם – או לפחות אני – של ספרים של "וינטו", ו"יד הנפץ", סרטי מערבונים, ואני מרגיש אותו דבר. הממשלה הזאת זו היא השולפת הכי גדולה במערב. פתאום מסתבר שיש עצורים. פתאום המציאו פטנט של ויעוד חזותי. אז אני אספר לכם כמה דברים שאולי יעקב אשר לא אמר, לא גילה, משהו בדיוני הוועדה. ואני אכניס אתכם מאחורי הקלעים, שהם אולי פחות מעניינים, כי צריך לקרוא את דברי הכנסת ודברי הוועדה בשבילם: האוכלוסייה של העצורים והאסירים היא האוכלוסייה החלשה ביותר בחברה, בחולשה המאוד-פשוטה: אין להם את יכולת הדיבור, הדברור, היועצים, הלוביסטים. אני אומר את זה בזהירות; אולי יש פה כמה שבכל זאת יכולים להיות לוביסטים לעניין הזה, אבל בואו נשים את זה בצד. היא אוכלוסייה חלשה. ומה עושים עם אוכלוסייה חלשה? משתמשים בכוח של שלטון. עכשיו, תראו, מדבר איתכם בן אדם שהוא לא נחשב בעברו ל"צמחוני", במירכאות, יתר על המידה. אני עסקתי בתחומי האכיפה. אני מכיר את בתי הסוהר, אני מכיר את תנאי השהייה שם. לא פעם הארכתי מעצר לאנשים. לא פעם התעקשתי, גם מול ועדות הכנסת, על דברים שקשורים לאכיפה, שקשורים למשטרת ישראל, אבל בכזה דבר לא נתקלתי. מדינת ישראל מפקיעה מעצמה – או יותר נכון כנסת ישראל מפקיעה מעצמה את ההחלטה ואת הזכות להחליט על מצב חירום. שני אדונים, ושניים בלבד, ואינני מזלזל בהם ברמה האישית – אחד כינויו ושמו ותוארו שר המשפטים של מדינת ישראל, והשני השר לביטחון הפנים – הם יכולים לבד; לא מליאת הממשלה, לא מליאת הממשלה. תראו איזה דיונים עמוקים עושים פה, ובצדק – עמוקים, לא בטוח בעצם; איזה דיונים עושים פה על סגירת מסעדות, בתי ספר, במליאת הממשלה. יוצאים ספינים, יוצאים פושים, יוצאות הדלפות. שמעתי את השר אדלשטיין, שטענו היום בפניו באי-אמון לגבי הטיפול במשבר הקורונה, איך הוא התלונן על זה שבממשלה מדליפים – חשבתי שהוא מהאופוזיציה. הוא עמד פה והתלונן: זה ממש חמור, פוגע בתפקוד הממשלה. אז גם אדלשטיין, שלא נמצא פה עכשיו, בטח יספרו לו: שני שרים; לא צריך שר אחד כמוהו, שניים לבד מחליטים שבתי הסוהר סגורים. באיזה מובן סגורים? לא יביאו עצורים ואסירים לדיון בבתי משפט. זה לא עובר למליאת הממשלה, ורק מקבלים את אישור הכנסת בדיעבד. "בדיעבד" הופכת למילת מפתח בכל התקופה הזאת. רוצים כל דבר להביא בדיעבד. בואו נגיד ככה: שישאלו את יפעת שאשא ביטון. גם היא תמכה בחוק הזה שמביאים בדיעבד, ותראו איך הולכים לה על הראש. על מה? על זה שהיא ממלאת את תפקידה, בודקת, שואלת וחוקרת, מתעניינת ושואלת קצת על נתונים. זאת אומרת, ממש נורא: בכנסת שואלים על נתונים. בממשלה לא שואלים? כנראה שלא, כי ההחלטות מתהפכות אחת אחרי השנייה. הן מתהפכות קודם כול בתוך הממשלה, ולאחר מכן הן מתהפכות מחוץ לממשלה, בכנסת. החוק הזה, חבריי חברי הכנסת, שאתם הולכים להצביע עליו – כנראה חלקכם תקבלו הנחיה מאגף ההוא, שצועק כל פעם "בעד, בעד, בעד" או "נגד, נגד, נגד", ואתם תרימו את ידכם ותלחצו ולא תדעו על מה אתם לוחצים. אז אני אספר לכם על מה אתם לוחצים. אתם לוחצים על העובדה ששר המשפטים והשר לביטחון הפנים יחליטו שלא מביאים עצורים ואסירים מבתי הסוהר למשפטם, ויעשו דיונים בוויעוד חזותי. כל אחד מכם שישב בוועדות הכנסת השונות בתקופה הזאת ורואה מה זה הדיון בזום, יודע על מה אני מדבר. ניתוקים, לא רואים טוב, לא מבינים פה טוב, יש קטיעות. אז זה קורה בדיון שדנים בו על נושאים ברומו של עולם. אבל יבוא העצור, שצריך לריב את ריבו מול המערכת, ולא משנה באיזה תחום, ולא משנה אם הוא צודק או לא צודק – עלינו לאפשר לו את הזכות לריב את ריבו המשפטי והמקצועי בבית המשפט. אומרים לו: תעשה את זה בזום. מה שנקרא, אנחנו נזמזם אותו. זה מה שיקרה. יותר מזה. יש מקרים שהמערכת עוד לא בנויה מספיק טוב; החוק גם מאפשר לעשות את זה רק בשיחה טלפונית – כמובן, בהסכמתו. בואו אני אספר לכם על הסכמה של עצירים ואסירים: קשה מאוד להגיד לא. יש זכויות אזרחיות שהן נכונות לכולנו. אבל כאן, בשל העובדה שאין לובי, אין אנשים שייאבקו עבור זכותם. אנחנו רק שומעים פה מדי פעם מישהו מחברי הכנסת, בעיקר מהצד הזה של האולם, שבא וצועק כנגד מערכת האכיפה והעוולות הנוראיות שהם עושים – לא באופן כללי, לא באופן כללי, כי באופן כללי זה פחות חשוב; על בן אדם אחד – הנרדף. יש תוכנית המרדף, ויש את הנרדף. אבל כשלא מדברים על הנרדף ועל המרדף, כל היתר – כלאם פאדי, לא מעניין. לא מעניין אף אחד, לא מעניין שום דבר. אז אני עושה ככל יכולתי, למרות שיעקב אשר לא נמצא פה, אבל בטח הוא מקשיב רוב קשב. זה לא סתם שהוא הקריא פה כמה סעיפים ולא הקריא סעיפים אחרים. 14 יום השר לביטחון הפנים ושר המשפטים יכולים לנעול את בתי הסוהר על בריח ולעשות ויעוד חזותי. הם לא רק מזמזמים את האסירים, הם מזמזמים את כולנו. יש משמעות חוקתית, ערכית, מוסרית, ציבורית לעובדה שנגיד לא, ונגיד: עד כאן. פה בכנסת ישראל אנחנו הריבון – לא השר לביטחון פנים, וגם לא שר המשפטים. ואני קורא לחבריי להבין שזה לא עוד חוק, גם אם הוא כך, על הדרך. הוא חוק משמעותי שכל מי שיצביע בעדו ויפקיע את הסמכות מהכנסת לקבל החלטה על הכרזה של מצב חירום, מרים את ידו לפגיעה אנושה באנשים שאין להם מזור ואין מי שיילחם ואין מי שיריב את ריבם. אסור לנו להיות אלה שעושים את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, עד חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני אנצל את הזמן שניתן לי על הדוכן הזה בבית הנבחרים הישראלי כדי לציין יום מיוחד במינו. היום אנחנו מציינים את יום החטיפה של אורון שאול, ואבקש להקריא דברים שכתבה ולריה, פעילה במטה החברתי להשבת הבנים. היא עלתה לארץ בגיל צעיר ונמצאת כעת לפני גיוס. קוראים לי ולריה הלפרין, אני בת 18 מעכו, ובעוד קצת יותר משבועיים אני, כמו רבים ורבות אחרים, עומדת, ועומדים, להתגייס לצבא ההגנה לישראל בתור לוחמת בחיל התותחנים. הייתי בת 12 בצוק איתן, ואני, שמוכנה לתת את כל-כולי עבור המשמר על המדינה, מתקשה להבין איך כבר עברו שש שנים מאז צוק איתן והבנים שלנו עדיין לא חזרו הביתה. ויותר מכך, אני מבינה שהחשש הכי גדול שלי ושל חבריי זה לא הקשיים הפיזיים, הרגשיים והנפשיים שמצפים לנו במהלך השירות אלא רק הפחד להישאר, להישאר שם מאחור בשטח האויב, להישכח ולהיבלע ברעש. והיום אנחנו מציינים שש שנים לחטיפתו של שאול אורון, שמוחזק יחד עם סגן הדר גולדין ויחד עם אברה מנגיסטו והישאם א-סייד בידי החמאס. אנחנו, הדור הבא, שמתכוון להתייצב אל מול האויב, שמתכוונים לתת את עצמנו ואת הכול, מבקשים בתמורה רק את ההבטחה להשיב, להשיב אותם, את שנות המחדל שעברו על המשפחות השבורות ואת חוסר המוכנות לעשות את מה שנדרש מכם, בחזרה: לשמור ולהגן על המדינה. לשמור ולהגן עלינו. ואני אגיד: להשיב את הבנים הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, עד שלוש דקות. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, העצורים והאסירים הם קבוצת אוכלוסייה שנלקחה ממנה החירות, ואין לה זכות תגובה למה שקורה. בהצעת החוק, בחלק השני שלה, מוצע ששר המשפטים יוכל לבטל – או להורות על עריכת דיונים בלי השתתפות של עצירים ושל אסירים. זהו צעד דרסטי, דורסני, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, והוא מצטרף לשורה ארוכה של צעדים ושל תקנות ושל הוראות שעה שהממשלה מביאה, ומבקשת שהכנסת בעצם תוותר על זכותה ותוותר על סמכותה לפקח על הרשות המבצעת, לפקח על פעילות הממשלה, על פעילות השרים. רשום שם שוועדת החוקה תאשר בדיעבד. כלומר, ההחלטה תתקבל, והעצור – ייקחו ממנו את הזכות להיות נוכח בדיון גורלי על גורלו, על עתידו, על מה שקורה, וכל עולמו קשור בדיון הזה. השר יחליט – כמובן שהשר לא מחליט לבד, השר מחליט כאשר הוא מקבל המלצה מדרגים מקצועיים. במילים אחרות, אוסאמה, הם מבקשים שהפקידות תנהל את המדינה; הפקידות, בהחלטות לפי רצונם. וכאן הסיפור הוא שירות בתי הסוהר. אנחנו סיירנו, אדוני היושב-ראש, בכלא מגידו לפני שבועיים-שלושה וראינו שהכול מוכן והכול אפשרי להיוועדות עורך דין עם אסיר, גם ביקורי משפחות. יש מחיצות מזכוכית ומפלסטיק ואפשר לעשות הכול גם בזמן הקורונה. אין סיבה, אדוני היושב-ראש, ללכת עכשיו לצעדים מאוד דרסטיים ולקחת מהעציר עצמו את הזכות להיות נוכח בדיון שיחרוץ את גורלו. לכן אני קורא לחבריי להתנגד לחוק הזה, ואנחנו בהחלט לא נסכים לכך שזכויות בסיס של אנשים, גם אם הם עצורים, גם אם הם אסירים, יילקחו מהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. עד שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על אחת מהזכויות החוקתיות, הזכויות הבסיסיות שהמשפט והפסיקה קבעו לאסירים ולעצורים. הזכות הראשונה היא הזכות של היוועצות אסיר או עצור עם עורך דין. הזכות הזאת, אדוני היושב-ראש, חשובה מאוד וקריטית מאוד במיוחד בימים הראשונים, אפילו בשעות הראשונות. הזכות השנייה היא הזכות להליך הוגן – due process. ברגע שהחוק הזה בא ופוגע אנושות – פוגע אנושות – בשתי הזכויות הבסיסיות האלה, אני לא מבין איך כל חברי הכנסת לא מתנגדים לחוק הזה. יואב, איפה יואב? בתקש"חים הכנסנו אז תיקון שחשבנו שהוא תיקון נכון, סעיד, שלפחות במעצר ראשון חייבים להביאו לבית משפט, על מנת שהוא יהיה נוכח לפחות כשעצרו אותו; שיראה את עורך הדין שלו, שייוועץ בעורך הדין שלו. אמרנו שזה כבר צעד חיובי ואפילו נתנו לממשלה הסכמה בכפוף לתיקונים האלה. אמרנו להם: בסדר, לתקופת הקורונה. אבל כנראה שלממשלה הזאת אין שובע ואין גבולות. כי מה מביאים לנו עכשיו? מביאים לנו תיקון ושינוי דרמטיים שאפילו לא היו בהצעה המקורית של הממשלה. עכשיו מביאים לנו מתן סמכות לשני השרים, שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, להכריז על הגבלה מלאה. מה זה הגבלה מלאה? שאי-אפשר להוציא אף אסיר או עצור מכל המדינה ומכל בתי הסוהר ומכל בתי המעצר לבתי המשפט, אדוני היושב-ראש – ובלי פיקוח של הכנסת: רק אחרי זה מביאים את זה לוועדת חוקה, והיא יכולה לאשר את זה בדיעבד תוך שבעה ימים. אבל בשבעה ימים הם יכולים לשתק את כל בתי המשפט ולמנוע מכל אסיר או עצור לבוא. ואני אסיים, אדוני היושב-ראש: מספיק מה שאתם מעוללים – מלכיאלי, תשמע אותי, אתה כל הזמן מדבר על זה. כל הזמן מדברים גם על מניעת ביקורי משפחות, אתה העלית את זה ואנחנו העלינו את זה. האסירים הפלסטינים מזה ארבעה חודשים לא זכו לביקור משפחה אחד. אתה מדבר על ביקורים של שלושה וארבעה ועל משפחות ברוכות ילדים, אז אני אומר לך: ביקור מכל סוג, של אימא, של אבא, של אישה, של ילד – האסירים הפלסטינים לא זכו לכך. עכשיו הם רוצים למנוע – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גם טלפונים אין להם – אין להם זכות אפילו לשיחת טלפון כי הם מוגדרים אסירים ביטחוניים. אז אין להם זכות לשיחת טלפון, אין להם חופשה, אין להם זכות לביקור, אין להם זכות לביקור משפחה. עכשיו רוצים למנוע מהם גם לבוא לבית המשפט ולהיוועץ עם עורך דין. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> די, מספיק להתעלל באסירים ובעצורים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. עד שלוש דקות, חברת הכנסת עאידה. שלוש דקות, גברתי, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, מתחילת המשבר של הקורונה חוקקנו כבר הרבה חוקים, או הכנסת חוקקה, והממשלה דוהרת ומחוקקת עוד ועוד חוקים. חוק עוקף כנסת, שללו מאיתנו את האפשרות – אנחנו, כפי שאמרתי, הפכנו לרשות המערערת ולא הרשות המחוקקת. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> אבל על המענקים תצביעו בעד, נכון? על המענקים תצביעו בעד. זה חשוב. ברצינות. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד השר, אני רואה שאתה היום מאוד אנרגטי, נכון? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז אולי תנצל את האנרגיה שלך לדברים טובים? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> זה דבר טוב, חוק המענקים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם אפשר לנצל לדברים טובים, אולי תפסיקו את המסע הזה של דריסת זכויות אדם, כולל של האסירים. אתם יודעים, אסירים ועצורים הם גם בני אדם, ויש להם זכויות בסיסיות, אם לא ידעתם עד עכשיו. אחת הזכויות הבסיסיות שלהם היא שהם יוכלו לעמוד מול מערכת שהיא מערכת משפטית ולטעון את הטיעונים שלהם בלי שייכנסו ל-freeze בזום, בלי שהם לא ישמעו את השופט בצורה נכונה, בלי שיהיו במצב שאת הטיעונים שהשתמשו בהם נגדם הם לא הצליחו לקלוט כי הם נמצאים בתוך בית הסוהר, שאין בו קליטה טובה, ולא יכולים להשתתף בזום בצורה נכונה. אני חושבת שהגיע הזמן גם לדבר על העובדה שממילא האסירים והעצורים במצב הקורונה הנוכחי נמצאים בסוג של מקום סגור, והרבה פעמים אין להם איך להיות בקשר עם המשפחה או להיות בטוחים במה שקורה בחוץ, ועכשיו סוגרים אותם יותר ויותר. בסעיף בתוך חוק שדינו איך מתדיינים בבתי משפט לתת סמכות דרקונית כזו לשני שרים בתוך הממשלה, להחליט על סגר כללי בתוך בתי הסוהר, זה לא מתקבל על הדעת. לא יכול להיות שמעבירים חוקים דורסניים כאלה, דרקוניים כאלה, בהיסח דעת, כאילו הכול למען שליטה בקורונה. אני חושבת שהגיע הזמן להגיד: המטרה העיקרית זה לשלוט באזרחים, ולא בקורונה; זה לשבור את המעגל שאולי קצת נוצר בעניין שאריות של דמוקרטיה, ולא לשבור את מעגל ההדבקה ואת מעגל המגפה; לשטח אך את עקומת זכויות האדם, במקום לשטח את עקומת הקורונה. זה המצב הנוכחי עם הממשלה הזו, ואי-אפשר להמשיך להעביר חוקים בצורה כזו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה, בבקשה. << דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מצבי חירום הם שעתם היפה של מכרסמי זכויות אדם ואויבי הדמוקרטיה ושונאי הדמוקרטיה. אנחנו כבר התנסינו פעמים רבות במדינה הזאת, איך ניצלו לכאורה מצבי חירום כדי לחוקק חוקים שמגבילים את זכויות האזרח, במיוחד של האזרחים הערבים. אנחנו זוכרים – דרך אגב, מצב חירום, המדינה נמצאת במצב חירום מתמיד וכל שישה חודשים מחדשים את מצב החירום. אבל במציאות הנוכחית ועם הניסיון שלנו, באה הממשלה ואומרת: תנו לי עוד סמכויות כדי לפגוע יותר בחלשים ביותר – האסירים והעצורים, שהם לרוב החלשים ביותר. ודרך אגב, מי מבקש את זה? השר לביטחון הפנים ושר המשפטים, כאשר יש אסירים סודיים ועצורים סודיים, שאף אחד לא יודע עליהם כלום, בבתי הכלא, ובאים ואומרים: תנו לנו עוד סמכויות ותסמכו עלינו. לא, אנחנו לא נסמוך על אף אחד. לא נסמוך עליכם, כי אתם תנצלו את המציאות הזאת להגביר את האכיפה, להגביר את הפגיעה בזכויות האסירים והעצורים, להגביר את ההגבלות הקיימות ממילא במעצרים, בחקירות, וגם אי-הבאה בפני בתי משפט. תארו לעצמכם את מצבם של העצורים הערבים, שלרוב יש להם בעיות בדיבור בעברית, וצריכים תרגום בבתי המשפט, וצריכים תרגום בחקירות, וצריכים תרגום של המסמכים ושל ההאשמות – ועושים את זה בזום. אתה צריך להקשיב לתרגום של חקירה בזום או בית משפט בזום. אנחנו חוששים – חשש שמבוסס על ניסיון העבר, חשש שמבוסס על מה שמתחולל עכשיו כאשר המדינה קורסת. המדינה קורסת, ומבקשת: תנו לי עוד כלים לשלוט יותר באזרחים, תנו לי עוד כלים לשלוט יותר באסירים ובעצורים, תנו לי עוד כלים לשלוט יותר גם בבתי משפט צבאיים, ותסמכו. על מה נסמוך, על הכוונות הטובות של השרים או של הממשלה? על הכוונות הטובות של המשטרה או הצבא? לא, רבותיי וגבירותיי, לא נסמוך על אף אחד. לכן אנחנו מבקשים להתנגד לחוק הזה, חוק אנטי-דמוקרטי, אנטי-זכויות אדם, שפוגע באוכלוסיות חלשות במיוחד, ותפקידנו כחברי כנסת להגן עליהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה, אדוני. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, רשמות פרלמנטריות, רבותיי חברי הכנסת, בתקופת הקורונה יש אילוצים והסטודנטים נתקלים במחסומים, בכשלים, בעכבות, והם פונים אלינו. לפני כמה שבועות, תוך כדי כך שחברי אוסאמה ואני מטפלים בנושא של סטודנטים לרפואה או סטודנטים למקצועות פארה-רפואיים באופן כללי במשרד הבריאות, קיבלנו תשובה בניגוד לעמדתנו, שלא יתאפשרו מבחנים של און-ליין לסטודנטים שלומדים בחוץ-לארץ, מבחני גמר בשנה חמישית, שישית. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> של איזה סטודנטים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> למקצועות רפואה, מקצועות פארה-רפואיים, רפואה בעיקר. והסטודנטים נמצאים פה, אסור להם לחזור כי המדינות סגרו את הגבולות. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חלק נמצאים שם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וחלק נמצאים שם, מותר להם לעשות מבחני און-ליין לפי החלטת האוניברסיטה, המוסד האקדמי שבו הם – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> האוניברסיטה סגורה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> סגורה, אבל החליטה לעשות און-ליין. ואז התקבלה החלטה כזאת. ניסינו – אוסאמה, אני, חבריי חברי הרשימה המשותפת – ולא הצלחנו, זה שבועות מספר. בימים האחרונים שוחחתי עם המנכ"ל פרופ' חזי לוי, ואני ואוסאמה שוחחנו עם פרופ' יציב, ראש המחלקה למקצועות פארה-רפואיים, שהוא אדם עם אמפתיה והקשבה. הוא הודיע לי בכתב שהוא מוכן שיהיו בחינות און-ליין לתלמידי רפואה במבחני גמר שלומדים בחוץ-לארץ, בתנאי שהאוניברסיטה תתחייב לשמור על טוהר הבחינות. בוודאי, אני בעד טוהר בחינות, אני רוצה טוהר בחינות, אנחנו רוצים רופאים טובים. זאת הייתה בשורה טובה לסטודנטים, שהיו מודאגים בשבועות האחרונים שמא לא יוכלו לגשת לבחינה ויפסידו שנת לימודים. בנוסף, תלמידי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק שלומדים – ווליד – באוניברסיטה הערבית בג'נין, בגלל הקורונה הגענו לסיכום על שלושה חודשים עבודה מעשית (אומר בערבית ומתרגם:) פרקטיקום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היום קיבלנו עוד תשובה מפרופ' יציב, אוסאמה ואני, והודענו לאוניברסיטה בג'נין שאפשר להתחיל, למשל בבית לחם, את הפרקטיקום עם יותר שעות שבועיות – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לקצר משלושה חודשים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ולדחוק את שלושת החודשים לחודש וחצי. זו גם בשורה טובה לסטודנטים שעברו את הבחינות – פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק. יש כאלה שעוד לא עברו את הבחינות או שעוד לא ניגשו לבחינות. אנחנו יושבים על הנושא הזה, עושים מאמצים. משרד הבריאות אמרו: אחרי שנסיים את התלמידים שעברו את הבחינות – כי המקומות של ההתנסות המעשית מוגבלים – נגיע גם אליהם. אבל סיכמנו על ההתנסות המעשית. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה, חבר הכנסת טיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חשוב לנו לדחוף את התלמידים האלה קדימה, כי הם השקיעו, הם והמשפחות שלהם, והמערכת הרפואית, מערכת הבריאות, זקוקה למקצועות האלה ולבוגרים והבוגרות האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה – אינו נוכח. אם כך, חברת הכנסת היבה יזבק, את הבאה בתור. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, הגבלות קורונה זה לא שם נרדף לרמיסת זכויות. הפעם הגיע התור של העצורים ושל האסירים; הפעם הגיע גם התור של העצורים ושל האסירים. בממשלה חושבים שאנחנו כאן נשב בשקט, לא נצעק את צעקתם, לא נזעק את זעקתם. גם לעצור וגם לאסיר יש זכות להליך הוגן. גם לו יש זכות שיהיה מיוצג מול שופט, שיתרשם ממנו. גם לו יש זכות שידבר וישמיע בשפה שלו ושיבינו אותו לפי השפה שלו. גם לו יש זכות לא להיות מיוצג בזום, שאולי ייקטע באמצע, אולי בהתחלה ואולי ישתבש איכשהו. איך זה ייראה, איך זה ייראה? באמת חסרים כאן פתרונות שאפשר לתת ולאפשר לעצורים ולאסירים, שיעברו לפחות בית משפט בהליך הוגן, שתהיה להם זכות ייצוג הוגנת, שלא ירגישו שהזכות שלהם החוקתית נפגעת? יש כאן זכויות חוקתיות גם לעצורים וגם לאסירים. תופתעו, אבל גם להם יש זכויות. גם להם יש זכויות, וזכותם להביע את עצמם וזכותם להיפגש עם עורך דין, להיוועץ איתו ולהתייעץ איתו, שישמע אותם, שיקשיב להם. קורונה זה לא אומר שהאנשים שנמצאים מאחורי הסורגים ואנשים שהם עצורים – גם הזכויות הבסיסיות שלהם ייפגעו. מה שמתנהל כאן, והאופי, שהממשלה מנסה להעביר לידיים שלה ולהפעיל את הסמכויות המיותרות בשם הקורונה, בשם מצב החירום, זה דבר מאוד מאוד פוגעני, ואנחנו ראינו שזה פוגע בעיקר בעיקר באוכלוסיות המוחלשות. וכן, במצב זה גם עצורים וגם אסירים הם אוכלוסיות מוחלשות. אני קוראת לכולם כאן להתנגד לחוק זה, ושוב אני מדגישה, הגבלות קורונה זה לא שם נרדף לרמיסת זכויות. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולנו כאן חייבים להודות בהצלחה של הממשלה הזאת, גם קואליציה, גם אופוזיציה. הממשלה הזאת הצליחה לבלבל את הציבור, זו הצלחה אדירה. מעבר לזה, אין לכם שום הצלחה. בבוקר מחליטים לסגור מסעדות, אחרי הצוהריים אומרים: לא סוגרים מסעדות. לא מבינים שאותו בעל מסעדה מכין את עצמו לא ליום אחד במסעדה – לכמה ימים, וכשמחליטים לסגור לו את המסעדה, כל החומר שיש לו, כל האוכל שהוא הכין, כל הדברים שקנה הוא צריך לזרוק, ועל זה אנחנו לא מפצים אותו. באמת הצלחתם לבלבל את הציבור. רק עכשיו אני קראתי הודעה ששר הבריאות החליט לסגור את המסעדות בפנים, להביא את זה להחלטה, ולתת אפשרות ל-50 איש בחוץ. תפסיקו לבלבל את הציבור, תפסיקו. אני רוצה להגיד לכם, חבריי חברי הכנסת, שאם הממשלה הזאת תחליט להקים צוות מקצועי שמורכב ממיטב הרופאים שיש לנו כאן בארץ, החוקרים, הכלכלנים, ללוות את המשבר שאנחנו נמצאים בו, תאמינו לי, ההחלטה הראשונה שלה תהיה להקפיא את ראש הממשלה ואת ראש הממשלה החליפי, רזרבי, ואת הממשלה המנופחת הזאת, כי אין לכם זכות קיום כממשלה. אתה שומע על חדרי כושר. סוגרים חדרי כושר, פותחים חדרי כושר. בריכות – סוגרים בריכות, פותחים בריכות. כשאתה יכול לפתוח בריכה בבית מלון, אתה יכול לפתוח בריכה ציבורית, עם הגבלות. סוגרים את החופים, פותחים את החופים. אנחנו לא יודעים בדיוק על שום החלטה של הממשלה, כי החלטה של עכשיו, בעוד שעה, בעוד שעתיים, בעוד יום יש החלטה אחרת. ובזה הצלחתם – לבלבל את כולנו. דיברתם על מענק לכל אחד של 750 שקל, לכל אזרח, ופתאום אני שומע: לרווקים לא נותנים את ה-750 שקל. הרווקים האלה אלה חיילים משוחררים, סטודנטים, אנשים צעירים. להם מגיע לקבל גם את מענק ה-750 שקל, אם יהיה מענק. לכן, גברתי היושבת-ראש, את חלק מהקואליציה הזאת שאנחנו כאן אומרים את האמת ולא שמים שום דבר שהוא לא אמת, ואת יודעת את זה שמבלבלים את הציבור. את יודעת שאנחנו לא יודעים אם יפתחו מסעדות או יסגרו מסעדות. את יודעת שכל החלטה שמקבלת הממשלה הזאת יכולה להשתנות תוך שעות, לא בגלל עבודה מקצועית, לא בגלל שצוות מקצועי ישב והחליט שבחדרי כושר נדבקו 200 איש, 300 איש, 100 איש – לא. בגלל תחושות לב, בגלל החלטה של צוות שאומר לך: אני סוגר את חדרי הכושר, בלי שום עבודה מקצועית. אותו דבר על החופים: לא נעשה שום מחקר אם בחוץ נדבקים וכמה נדבקים, האם על חוף הים נדבקים וכמה נדבקו. שום מחקר לא נעשה בנושא. לכן אני אומר: הגיע הזמן שהממשלה הזאת תעביר את כל הסמכויות למשרד הביטחון, לצה"ל. בצה"ל יש לנו מחלקת רכש. היום מדברים על חיסונים לשפעת, רוצים להפעיל את המוסד לקניית חיסונים. יש לנו בצה"ל רכש; יש לנו בצה"ל את פיקוד העורף, שהוכיח את עצמו כבר בסבב הראשון של המגפה, הוכיח את עצמו בחלוקת חבילות, בקשר עם הציבור; יש לנו חיל רפואה מפואר; יש לנו כוח אדם צעיר, נמרץ, שיכול לטפל במגפה הקשה הזאת. לכן אני אומר: אנחנו צריכים להקפיא את ראש הממשלה וראש הממשלה הרזרבי עד שאנחנו נגמור את הנגיף הזה, ולצאת לדרך חדשה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. הדובר הבא יהיה חבר כנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כשהסברתי היום את הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת, הסברתי איך הופכת ישראל תחת הממשלה של נתניהו-גנץ לאוטוריטרית ואפילו אוטוקרטית. כשעלה השר אקוניס לענות, כהרגלו, חוץ מסיסמאות ריקות ומדברים שלא רלוונטיים בכלל לדיון הוא לא אמר כלום. הוא הסיט את הדיון למדינות ערב, שהמצב שם יותר גרוע מבחינת זכויות האדם, כאילו שמדינות ערב הן המודל שלנו. לעניין הוא לא ענה. אני רוצה לקשר את הדברים שאמרתי גם לדיון הנוכחי. אמרתי היום בוועדת החוקה ואני אומר גם פה, לטובת אלה שלא שמעו: אחד מהמשפטנים הגדולים במאה ה-20, קרל שמיט, אמר שריבון הוא זה שקובע את החריג, או במילים אחרות: ריבון הוא זה שקובע את מצב החירום. אם אנחנו מסתכלים על מה שקורה מסביבנו כרגע אנחנו רואים בעצם שהממשלה והעומד בראשה בעצם הופכים להיות הריבון, לוקחים את הסמכות להכריז על מצב חירום מהכנסת – בלי להתייחס כרגע בכלל לנושא של מצב חירום, שהוא פסול מלכתחילה – אבל לוקחים מהכנסת את הסמכות להכריז על מצב חירום, כלומר לוקחים את הריבונות מהכנסת, ומעבירים אותה לממשלה, כלומר מסמיכים את הממשלה להיות הריבון. אבל יותר גרוע, כמו שכבר הזכרתי, בסעיף 38 של הצעת חוק הסמכויות המיוחדות, מעבירים את הריבונות לראש הממשלה, כלומר בעצם אנחנו הופכים לשלטון יחיד שהריבונות בידיו. גם את הצעת החוק שלפנינו אנחנו צריכים לראות כנדבך מתהליך האוטוקרטיזציה הזה. חברי הכנסת, היבט אחד של ריבון יחיד הוא שהוא יכול להחליט באופן שרירותי על כליאה ועל מעצר. כבר לפני 800 שנה, במסמך ידוע שנקרא המגנה כרטה – תסבירו להנגבי, לשר הנגבי, שמדובר במגנה כרטה, לא במגנה חרטא – במגנה כרטה כבר דובר על ההבחנה וההפרדה בין מערכת המשפט לבין המלוכה, כדי שלא תהיה אפשרות שהריבון יהיה כול יכול. ובכמה שנים לאחר מכן – ואני בכך מסיים, התקבל נוהל שעד היום קיים במדינות דמוקרטיות, נוהל שנקרא הביאס קורפוס, הביאס קורפוס שחל גם על מדינת ישראל, כי הוא חלק מהמשפט המקובל. נכון, אתה משפטן, אתה מכיר את זה היטב. הביאס קורפוס – מה הפירוש של הביטוי? הביאו את האדם בגופו. לא בזומו ולא במצלמתו – הביאו את האדם בגופו. 400 שנה הביאס קורפוס כבר קיים במדינות דמוקרטיות, וכאן רוצים למעשה בהצעה הזאת לבטל אותו. אז אני קורא פה ואומר: הביאס קורפוס הוא עיקרון יסודי בכל הליך הוגן, ולכן כדי לשמור עליו אסור לקבל את הצעת החוק הזאת. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עפר כסיף. הדובר האחרון יהיה חבר הכנסת עודד פורר. אתה יורד למטה, אנחנו נמתין לך. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אתה מושך זמן. איפה היית עד עכשיו? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> איפה באמת היית עד עכשיו? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> מושך זמן. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, גברתי היושבת בראש. חבריי חברי הכנסת, ניהול המשבר הכלכלי שאנחנו נמצאים בעיצומו, בתחילת הדרך היה רע; כעת הוא רע מאוד. מדינת ישראל בדרך לטבוע תחת המשק הקורס, והמנהיגות – מראש הממשלה ושר האוצר ועד לראש הממשלה הרזרבי ויושב-ראש הקואליציה – במקום לנווט את הספינה, גברתי, במקום למנוע מהספינה לעלות על השרטון, עסוקה בלריב באיזה צבע צובעים את הסיפון. היום, חברות וחברים, ראינו את השיא: ראינו את יו"ר הקואליציה מפטר את שר האוצר; ראינו את שר האוצר נוזף ביו"ר הקואליציה וביו"ר ועדת הכספים, כמובן. והציבור מביט בכם, חבריי חברי הכנסת מהקואליציה וחבריי השרים, מביט בכם משתאה ולא מבין מה אתם עושים. יום אחד סוגרים את חדרי הכושר, פותחים את חדרי הכושר, סוגרים את חדרי הכושר שוב. המסעדות – ביום חמישי מודיעים להן על סגירה, ביום שישי מודיעים להן על פתיחה. את האוכל הן כבר הפסידו, את ההשקעות הן כבר עשו, לחלק מהעובדים הן כבר יצטרכו או לשלם או שלא יוכלו לפתוח. פעם אחר פעם אין כיוון. ואני רוצה, גברתי היושבת בראש, לנצל את הזמן שלי כדי לדבר על חבר שלי שלומי. שלומי פתח מסעדה בתל אביב לפני 20 שנה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אמורה מיו. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שתי מסעדות: אמורה מיו, פיצה פצה. הוא היה חלוץ שבחר להעסיק בעסק שלו עובדים בעלי צרכים מיוחדים – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> נכון מאוד. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ועשה את זה במסירות גדולה מאוד, ואני חייב לומר, עם אוכל טעים מאוד. בהקמה של המסעדה הוא נלחם כדי לשרוד משברים, עונות, אינתיפאדות, מלחמות וימים קשים יותר וימים קשים פחות, וימים טובים יותר וטובים פחות. והוא הרוויח יפה גם, ושילם מיסים. אבל לשלומי, לאורך כל השנים האלה – לא הרבה יודעים – הייתה שותפה בעסק. השותפה הזאת היא לא שותפה להיט, אבל הוא אהב אותה. הוא אפילו היה מוכן לסכן את חיי ילדיו למענה. ובכל זאת, כשהוא הקים את העסק והלך לבנק לקחת הלוואה הוא חתם לבד על החשבון, השותפה לא באה איתו. היא לא הייתה שם כשהעסק נקלע לקשיים תזרימיים, היא לא הייתה שם כששלומי לא ישן בלילות כי הוא לא ידע איך משלמים לעובדים כשבדיוק אנחנו נמצאים בתקופה שבה לקוחות לא נכנסים, והיא לא הייתה שם כשהוא היה צריך לשלם את שכר הדירה. השותפה שלו ישנה בשקט, כי שלומי הפריש לשותפה שלו את חלקה מדי חודש באופן מסודר. הוא שילם לשותפה בכל 15 בחודש, באביב ובקיץ וגם בסתיו ובחורף. הוא שילם לה עוד לפני שהוא הרוויח מהעסק, והעביר לה כסף גם לאן שהיא רצתה, כי כל פעם השותפה הזאת ביקשה ממנו לשלם למקום אחר. פעם אליה, פעם היא אמרה לו: תלך לעירייה ותשלם שם, פעם – תלך לביטוח הלאומי, פעם סתם אגרות כאלה ואחרות לכל מיני משרדים. והיו לה גם דרישות, לשותפה הזאת. היא גם אמרה לו איך לנהל את העסק, איך להעסיק את העובדים, איך לבנות כל דבר, מה לעשות ומה לא לעשות. וגם בסוף כל שנה, אחרי שהוא שילם כל 15 בחודש, היא ביקשה ממנו עוד תשלום. ושלומי שילם. כשהוא הרוויח וכשהעסק עבד וכשהתזרים זרם – שלומי שילם. ואז הגיעה הקורונה, והשותפה הזאת נתנה לשלומי הוראה – תסגור מייד. היא לא שאלה אותו שאלות, היא לא עשתה לו הנחות, היא הודיעה לו לסגור. אבל על חלקה מהחשבון של שלומי לרגע לא חשבה על סדר-היום לעבור, והותירה את שלומי לדמם ולראות את מפעל חייו הולך ונמוג, את הבנק לוחץ אותו עוד ועוד. היא ראתה שהוא לא יודע מה יהיה מחר, וידעה שאולי לא יישאר לו דבר, ועדיין, את שלומי היא שכחה, וכשהייתה צריכה להכניס את היד לכיסה פתאום שכחה מכל המחויבויות, מכל השותפויות. השותפה הזאת, מדינת ישראל שמה, מביאה תוכנית לכנסת, והיא לא מסבירה לשלומי למה העצמאי יקבל פחות מהשכיר, למה כשכבר יהיו דמי אבטלה, אם יהיו, העצמאי יוכל לקבל מקסימום 7,500 אבל השכיר שאותו עצמאי מעסיק יקבל 10,500. היא לא מסבירה לו למה אם הכנסותיו ירדו ב-50% בגלל התנהלות אותה מדינה, אותה השותפה, הוא עדיין ישלם ארנונה כפי ששילם לאורך כל הדרך, כשהוא והמדינה הרוויחו יפה מהעסק. אין לה הסבר למה הפיצוי בגין ירידת מחזור לא יכסה לשלומי אפילו את הוצאותיו הקבועות, והיא לא מסבירה לו למה בכל יום אותם ראשי מדינה באים ומספרים על תוכניות חדשות אבל בפועל מייצרים רק עוד כותרות ומשאירים את שלומי בצד לבכות. אז שלומי שובת רעב במסעדה שלו, ולא יודע מה יהיה מחר, והסיפור של שלומי הוא הסיפור של כל אותו מגזר שקם בבוקר, שם את השכפ"ץ ויוצא לקרב כדי להביא פרנסה לא רק לעצמו ולילדיו אלא לכל מדינת ישראל; כי שלומי משלם את המשכורות שלנו, חברות וחברים, ושלומי משלם את המשכורת של ראש הממשלה, ושל שר האוצר, ושל יושב-ראש הקואליציה, ושל יושב-ראש ועדת הכספים. אני אומר לכם, מראש הממשלה, עבור בשר האוצר, ועד ליושב-ראש ועדת הכספים: תביאו תוכנית רצינית. תביאו פעם אחת תוכנית שתיתן מענה רציני ואמיתי, ואל תשימו פלסטר, ואל תעשו בערך, כי השותפים שלכם, שמשלמים לכם שנים ארוכות, חודש-חודש, את המשכורת בכל 1 בחודש, לא יוכלו לשלם את אותה משכורת אם תמשיכו לחנוק אותם פעם אחר פעם. ואם תרצו, חברות וחברים, הדבר פשוט מאוד: פיצוי לפי חוק מס רכוש קרן הפיצויים לכל העסקים, כפי שנתתם בצוק איתן, כפי שנתתם בלבנון השנייה. הקורונה היא לא פחות מלחמה מאותן מלחמות ואותם מבצעים, והנזק חמור אפילו יותר. תעשו חל"ת נושם, תאפשרו לבעלי העסקים להעסיק את העובדים במשרה חלקית, ואתם תפצו על שאר המשרה. ככה אתם תשלמו פחות מדרך הביטוח הלאומי ותשמרו על הקשר בין העסקים לעובדים. תעשו רפורמה במיסוי הארנונה, תנצלו את הזמן עכשיו, זה הזמן לעשות את הרפורמה הזאת. תעשו רפורמה שמפסיקה להצמיד את הארנונה לשכר במגזר הציבורי – מין נוסחה מטומטמת כזאת שככל שאתם מעלים לעצמכם את המשכורת העסקים משלמים יותר. תנו לעצמאים רשת ביטחון של דמי אבטלה לעצמאים, ממש כמו לשכירים; כן, גם לשכירים בעלי השליטה, ותכינו תוכניות צמיחה: פרויקטים לאומיים, רכבת לאילת, לטבריה, לערד. תקלו בהוצאת רישיונות עסק ותאפשרו להוציא רישיון עסק לפי תצהיר במקום לשלוח את העסק או את העוסק למסע ויה דולורוזה בכל רחבי העיר. פשוט תתחילו לעשות מה שצריך, ותפסיקו לעשות רק את מה שייתן לכם כותרת מהירה וישאיר בסוף אצל כולם טעם של גלולה מרה, תודה, גברתי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, אדוני. יסכם עבורנו חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, עוד בטרם נדבר על החוק הייתי רוצה לדבר על נושא שבו האירו את עיניי היום, ואני חושב שרציתי לעניין בזה עוד אנשים, עוד חברים. אין אחד מיושבי הבית הזה שעניינם של המיוחדים והאנשים עם מוגבלויות לא מדבר אליו. אך אנחנו נמדדים – כנסת ישראל נמדדת בסוף במעשים, לא בדיבורים. אני חושב שאם יש דבר בכנסת שהוא חוצה קואליציה–אופוזיציה זה מה שנקרא צמ"יד – צרכים מיוחדים, אנשים בעלי מוגבלויות, אנשים שיש לנו את המחויבות המקסימלית לתת להם את המקסימום של חיים בצורה מכובדת. ישנה תוכנית בשם "רעים" של החברה למתנ"סים. מדובר בתוכנית חיונית וחשובה לשילוב צעירים על הרצף האוטיסטי בפעילויות חברתיות. על אף הצער הרב שבדבר, האמת חייבת להיאמר: מעטים מאוד מקיימים קשר חברי עם הנערים והנערות הללו, למרות שהם משתוקקים לחברים. הם יודעים, הם מבינים את המוגבלויות של עצמם, אבל להביא אותם לקשר של חברים – אין הרבה. האנשים האלה תורמים לחברה. התוכנית הזאת מפגישה אותם, את אותם נערים, עם נערים "רגילים", מה שנקרא, ומחברת ביניהם. יוצרים ביניהם קשרים, חברויות, דבר שתורם מאוד מאוד לאותם נערים. כעת הפעילות החשובה והמבורכת הזאת עומדת בסכנת סגירה. והיכן? יש תוכנית כל כך חשובה שעוזרת לאותם אנשים חלשים, לאותם נערים עם צרכים מיוחדים, והתוכנית עכשיו עומדת להיסגר. היא לא במרכז הארץ, לא בירושלים, דווקא ביישובי הפריפריה, כמו דימונה, מעלות, באקה אל-גרבייה ויישובים בתוך המגזר החרדי. ריבונו של עולם, נערים ונערות אלו לא יכולים לדבר, לא יודעים לדבר, וגם לפעמים לא מעוניינים לדבר עם אף אחד. והילדים האלה היום, בפריפריה החברתית, בפריפריה הגיאוגרפית – זה נמצא בפני סכנה סגירה. 300 נערים ונערות עם צרכים מיוחדים, ולא מצאו, אני אומר את זה בצער גדול, 500,000 שקל כדי לשמור על המסגרת החברתית היחידה שהייתה להם. 500,000 שקל מפרידים בין 300 נערים עם צרכים מיוחדים – שהיו עד היום בחברה, בתוכנית שמחברת אותם לאותם נערים, נותנת להם סיכוי, נותנת להם תקווה, נותנת להם חיוך על הפנים. ואני שואל באמת ובתמים: האם יש דברים חשובים יותר מזה, שזה הדבר האחרון בשרשרת השיקולים? האם לא מדובר בתקציב זעום מחד ומציל חיים מאידך? דווקא בתקופה הקשה הזאת, שבה דרושה פעילות גדולה מתמיד, רבותיי – הנערים, גם המסגרת המינימלית שהייתה להם, חלקה לא מתקיימת; עמותות מסוימות בנושא צרכים מיוחדים – אין להן את התרומות שהיו עד היום, אין להן את ההכנסות שהיו עד היום. מלא מעט עמותות שדיברו איתי אני שומע שהן מקצצות בפעילות. אומרים לי כמה בעלי עמותות: אנחנו לא יודעים להחזיק את העמותה על עצמנו. המדינה במשך שנים נותנת סכום מסוים, הם מברכים על זה. אבל עכשיו, כשאין תרומות והמדינה לא הגבירה – ואני גם לא בא בטענה – אז הפעילות הולכת להיסגר. רבותיי, זה לא נאום של מחאה, לא נאום של להגיד ולהתראות. רבותיי, יש כאן אמירה אמיתית. מי שהאיר את עיניי בעניין הזה זה ידידי אורן הלמן, שהוא מנהל את עמותת סיכוי שווה. הוא האיר את עיניי בנושא הזה של אותם 300 נערים ונערות. אני מודה לו, קודם כול, שהאיר את עיניי, ושימשיך את הפעילות שלו באמת ובתמים למען אותם נערים. אני מאוד מקווה שההיגיון והשכל הישר יגברו, ויימצא פתרון פשוט והכרחי לנערים והנערות הללו. עד אז, בכוונתי כאן בכנסת ישראל להיות להם לפה ולהשתמש בכל הכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותנו, עד שיימצא להם פתרון. אני, בעזרת השם, אביא את זה לדיון גם בפני ועדת החינוך, גם בפני ועדת הכספים, גם בפני ועדת הרווחה. אני חושב שהוועדות האלה, מחובתן להתכנס כמה שיותר מהר, להגן על אותם נערים שבמצוקה. אין ספק שהנערים האלה – חייבים למצוא להם פתרון. לנערים האלה חייבים למצוא את המסגרת הנכונה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הנושא שלך חשוב, אבל מה עם מאות נערים ונערות שאין להם את העו"סיות – – – << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> קשה לי לדבר על כולם. אתה צודק בצדק מוחלט. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איפה שר האוצר? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מסכים עם דבריך על הביקורת, שצריך לתת יותר אמירה לאנשים. אין ספק. בושה לראות את תלוש המשכורת שלהן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ממש. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> לראות אדם שלמד כל כך הרבה שנים, השקיע עשרות אלפי שקלים על הלימוד שלו, מבחנים קשים מאוד – דיברה איתי מנהלת אגף רווחה בעיריית ירושלים, היא אמרה לי: בדור הבא לא יהיו עובדות סוציאליות, לא יהיה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כבר 16 ימים אין שירותי רווחה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אין שירותי רווחה. וצריך לחשוב על העתיד, שלא יהיה מי שילמד את החומר הזה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מלכיאלי, אתה חבר הקואליציה, איפה שר האוצר? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני כחבר קואליציה רוצה להגיד לך שלפעמים אתה באופוזיציה טוען טענות טובות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה זה? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני כחבר קואליציה אומר לך שלפעמים אתה כחבר אופוזיציה טוען טענות נכונות, שאני מסכים איתך. איפה שר האוצר? אין לי ספק ששר האוצר עושה עבודת קודש בעניין הזה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איפה הוא? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רוצה להזכיר עוד דבר, בזמן של תוכניות מאוד מאוד גדולות יש תוכנית מאוד גדולה של השר דרעי, תוכנית שבסוף נוגעת באנשים הכי חלשים שיש, אותם אנשים שאין להם לא לובי, לא ועד עובדים; אנשים שמקבלים 80% הנחה בארנונה. מי האנשים האלה? זה אנשים שאין להם הכנסות, משפחות ברוכות ילדים, ובסוף, הפרוטות האלה, למה הולכות? כסף שיקנו בזה תלושי מזון, אוכל הביתה. אין ספק שגם אתה – וכל הבית הזה – מקבל פניות מאנשים שפותחים את המקרר ואין להם מה לאכול. אין להם מה לאכול, זה המצב. אין ספק שהתוכנית הזאת, כמו תוכניות אחרות, הן תוכניות שמצילות חיים, מצילות אנשים מרעב. ואני שותף למה שאתה דיברת בנושא של העובדות הסוציאליות, אלה דברים נכונים מאוד – אגב, יחד עם עוד מאבקים; עצמאים, גם אנשים שנחשב שיש להם הרבה כסף – אין להם. תראה, אנחנו במצב מאוד קשה. לנושא החוק, אין ספק שהיה דיון מאוד עמוק וגדול בוועדה. יישר כוח ליושב-ראש הוועדה הרב יעקב אשר, שניהל את הוועדה בכישרון רב ובשום שכל. מי שיודע, בוועדת חוקה אין קואליציה ואופוזיציה, הכול נעשה בהבנה; מותר לחלוק, אבל תמיד הכול נעשה בשכל. אין ספק שהשבוע הזה – הייתה הרבה ביקורת על הכנסת, כמה היא משפיעה וכמה היא לא משפיעה; אם יש ועדה שאפשר לומר שהיא משפיעה על החוקים של הכנסת ומשנה בהבנות ובהסכמה, זו ועדת חוקה. אין ספק שגם החוק הזה, איך שהוא הגיע – הוא יצא חוק הרבה יותר טוב, הרבה יותר שקול, עם הרבה יותר הבנה. החוק הזה הוא באמת חוק נכון מאוד. יחד עם זה, אמר חברי אוסאמה סעדי קודם, הנושא של האסירים – אני מסכים איתך, ידידי, יש בעיה של הרבה אסירים, ואני מכיר מפניות שהגיעו אליי, שלא זוכים לביקורים בתקופות האלה. דיברתי גם עם הנציגים בשב"ס. השב"ס עושה עבודת קודש על מנת שחלילה לא תהיה הדבקה בתוך בתי הסוהר, כי אנחנו מבינים: אם חלילה אסיר אחד יודבק, ישר הדבקה המונית של כל הכלא, וזאת בוודאי לא המטרה, שאותם אנשים חלשים יוחלשו עוד יותר. זו לא המטרה שלנו. אבל יחד עם זאת צריך לדעת שההחלטות האחרונות של השב"ס, שמדברות על מספר ילדים על פי חודשים, אלה החלטות מאוד מאוד קשות. למה? כי אם יש משפחה ברוכת ילדים, שהאבא, לא עלינו, משלם את חובו לחברה בתוך בית המעצר, הסיכוי שהילד יראה את האבא הוא אחת לחצי שנה, אחת לשמונה חודשים. זה דבר שבוודאי – בתוך העונש שהוא קיבל מבית המשפט העונש הזה לא נכלל, שהוא לא יראה את הילדים שלו. לכן אני מצטרף לדברים שנאמרו פה. קיימתי על זה שיחה עם סגן השר לביטחון פנים. השב"ס מודע למצוקה של משפחות ברוכות ילדים, מודע למצוקה של אותם ילדים שלא רואים את ההורים זמן ארוך, והם מנסים למצוא פתרון לדבר הזה. אני מאוד מקווה שהנושא הזה ייפתר. דבר נוסף שדנו בו הוא נושא הזום. משירות בתי הסוהר באו לוועדה ואמרו שהם מבינים מצד אחד את הצורך של שופט לראות אסיר. ודאי שזה לא נעלם גם מעיני הוועדה – כששופט מגיע ורואה את האסיר בארבע עיניים הוא יודע לחוש את הכאב שלו. אני קורא לכולם לתמוך בהצעה הזאת, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנא תפסו את מקומותיכם, אנחנו ניגשים תכף להצבעה. זהו, כולם הגיעו? אנחנו היום בתחרות ריצה? אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ושלישית על הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון מס' 2), התש"ף–2020. לגבי ההסתייגויות, להלן שמות חברי הכנסת לפי קבוצות בהסתייגויות שהוגשו. קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם: חברי הכנסת יאיר לפיד, משה יעלון, מאיר כהן, עפר שלח, אורנה ברביבאי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, מיקי לוי, ע'דיר כמאל מריח, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, אורלי פרומן, אנדרי קוז'ינוב ועידן רול. קבוצת סיעת ישראל ביתנו: חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין, חמד עמאר ואלכס קושניר. קבוצת סיעת הרשימה המשותפת: איימן עודה, אנטאנס שחאדה, אחמד טיבי, מנסור עבאס, עאידה תומא סלימאן, ווליד טאהא, עופר כסיף, היבה יזבק, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין, סעיד אלחרומי, ג'אבר עסאקלה, סמי אבו שחאדה, סונדוס סאלח ואימאן ח'טיב יאסין. אנחנו כרגע נצביע על ההסתייגויות. לסעיף 1 אין הסתייגויות, לכן נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1 – 41 נגד – 23 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בעד – 41, 23 נגד, אין נמנעים. אני מוסיפה את צביקה האוזר, אז אנחנו עם 42 בעד, 23 נגד. סעיף 1 אושר. אנחנו עוברים לסעיף 2. אנחנו כעת מצביעים על ההסתייגויות לסעיף 2 – ההסתייגויות שקבוצת יש עתיד-תל"ם, קבוצת ישראל ביתנו וקבוצת הרשימה המשותפת מציעות. אנחנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 1. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת ישראל ביתנו וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בעד – 23, נגד – 42, ו-43 כולל חבר הכנסת צביקה האוזר. הסתייגות מס' 1 הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת ישראל ביתנו וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בעד – 21, נגד – 44, ויחד עם חבר הכנסת צביקה האוזר – 45. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 3. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת ישראל ביתנו וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בעד ההסתייגות – 24, נגדה – 45, ויחד עם חבר הכנסת צביקה האוזר – 46. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 4. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת ישראל ביתנו וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא צריך על הכול, אוקיי. בעד ההסתייגות – 24, נגדה – 45, יחד עם חבר הכנסת צביקה האוזר – 46. ההסתייגות הוסרה. אנחנו מסירים את השאר? אנחנו הצבענו עכשיו על 4. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ירדנה, ביקשנו רק על שתי הסתייגויות ולהסיר את כל ההסתייגויות האחרות. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 5. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת ישראל ביתנו וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בעד ההסתייגות – 23, נגד ההסתייגות – 44, יחד עם חבר הכנסת צביקה האוזר, נגד – 45. ההסתייגות הוסרה. בתיאום עם האופוזיציה, עם הנציגים שלה, הוסרו כל ההסתייגויות הנוספות שהיו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי, חבר הכנסת מאיר כהן וישראל ביתנו, הוסרו כל ההסתייגויות. לכן, כיוון שאין הסתייגויות גם לסעיף 2 וגם לסעיפים 3–8 בהמשך, אנחנו נצביע עליהם כנוסח הוועדה. אנחנו נצביע כעת על סעיפים 2–8, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 2–8, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 22 נמנעים – אין סעיפים 2–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> התוצאות הן: בעד – 46, 47 יחד עם חבר הכנסת צביקה האוזר, נגד – 23. ההצעה עברה. סעיפים 2–8, כולל, אושרו כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על כל החוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא נקלט. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> רק שנייה. אז תצביעו עכשיו. אנחנו מצביעים עכשיו בקריאה השלישית. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 44 נגד – 24 נמנעים – אין חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון מס' 2), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בעד הצעת החוק – 44 – – – << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא נקלט, סונדוס סאלח? << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נגד. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> נגד, אוקיי. בעד – 44, 45 יחד עם חבר הכנסת צביקה האוזר, נגד – 25 יחד עם חברת הכנסת סונדוס סאלח. אני מודיעה בזאת שהצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – דיונים בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים) (תיקון מס' 2), התש"ף–2020, עברה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לכם. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> הודעה מטעם מזכירת הכנסת. בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון), התש"ף–2020, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. כמו כן הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון), התש"ף–2020. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה לך. << הצח >> הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' מ/1334; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 46, חוב' ט"ז, ישיבה 48; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו עוברים כעת לדיון בהצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה (הוראת שעה) (תיקון), התש"ף–2020, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, קיבלה פטור מחובת הנחה, כולל לוח התיקונים. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת צבי האוזר. בבקשה. << דובר >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון), התש"ף–2020, שיזמה הממשלה. החוק הזה, חבריי חברי הכנסת, תחילתו, אם אפשר לומר, בגל התפרצות נגיף הקורונה בחודשים מרץ-אפריל, כאשר משרד הבריאות ראה לנכון לבקש להסתייע ביכולות טכנולוגיות המצויות בידי שירות הביטחון הכללי כדי לצמצם, להילחם במגפה, לשטח את העקומה ובעצם לבלום את התפרצות מגפת הקורונה. ההסתמכות על אותו כלי טכנולוגי של השב"כ החלה תוך כדי הפעלה של תקנות שעת חירום. לאחר מכן, כשהדבר נבחן בביקורת שיפוטית, הוא המשיך בהחלטת ממשלה שהסתמכה על הוראה שיורית בחוק שירות הביטחון הכללי, ואחרי עוד דיונים בבית המשפט העליון ודיונים בממשלה הוחלט להציג ולהגיש את ההסדר שיאפשר את אותה הסתייעות לפי צורך במסגרת חקיקה ראשית שתעבור כאן בכנסת ישראל. ב-1 ביולי עברה בקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק ממשלתית בנושא, בעצם אותה הצעה מקורית שפיצלנו, והלכה למעשה ועדת החוץ והביטחון ראתה לנכון לקבע הסדר זמני ל-21 יום, שיאפשר שימוש מיידי אך מוגבל בכלי השב"כ למשרד הבריאות – אותם שלושת השבועות האחרונים, שבהם ראינו את הקפיצה המדאיגה בהתפרצות המגפה, הייתי אומר, סיטואציה שבה המערכת היא על סף אובדן שליטה. מצד שני, פיצול החקיקה הזאת אפשר לוועדת החוץ והביטחון לאסוף נתונים, גם להסתמך על מה שמתרחש בגל השני, עם כשבועיים של הפעלה של אותו כלי, ולדון בכובד ראש, הייתי אומר, כיאה וכיאות להסדר מורכב, חריג מהסוג הזה, ולראות מהו אותו "הסדר קבע", במירכאות, שצריך לעצב, שכן מדובר בהסדר שהוא כשלעצמו הוראת שעה לשישה חודשים. תקופת הגבלת הזמן – אותם שישה חודשים, כפי שנקבתי. אנחנו נמצאים היום בחודש יולי, בחודש השביעי. אני אומר את זה ברמה האישית, אני מאוד מקווה שלא נצטרך לדון בהוראת השעה הזאת פעם נוספת ולחוקק אותה מחדש. עם יד על הלב, אני מטיל ספק שנגיף הקורונה קורא את דברי הכנסת, והוא מה שנקרא מציית וכפוף לאותם הסדרים תחומים בזמן. אבל כולנו תפילה שאכן הדברים יסתדרו, והכלים המשולבים שיופעלו יגרמו למיגור המגפה ונתייצב אי-שם בינואר, כמובן, ללא צורך להאריך את אותה הוראת שעה. זו תקוותנו כולנו. הוראת השעה, מה שאני מכנה הסדר הקבע, שונה מאותם הסדרים זמניים קודמים. היא הוראה מרוסנת הרבה יותר, היא הוראה מידתית. ואני אגיד את עיקריה או עיקרו של ההסדר המונח בפניכם, חבריי חברי הכנסת. ראשית, כדי לאפשר למשרד הבריאות להסתייע בכלי השב"כ – כמו שאמרנו, הוא איננו דבר שבשגרה; אומר זאת בצורה דיפלומטית, זה איננו כלי שאמור באמת לעמוד לרשות רשות מבצעת בלחימה או במאבק בהתפרצות של מגפה. לכן, כדי להפעילו צריכה להיות החלטת ממשלה בדבר. ההחלטה הזאת היא החלטה מוגבלת ל-21 יום. זאת אומרת, גם אם הממשלה רואה לנכון לעשות שימוש – שמשרד הבריאות יוכל לעשות שימוש בזה – כל 21 יום הממשלה צריכה להפעיל את שיקול הדעת ולהגיד אם הדבר אכן עומד באותם תבחינים כפי שנקבעו בחקיקה הראשית, שבראשם בדיקה של חלופות זמינות שנותנות מענה חלופי לשימוש הזה. היא צריכה להסתמך על המלצות של צוות שרים ייעודי, שתחום בקיאותו והתמחותו הוא הנושא של הקורונה. וההחלטה צריכה להיות מלווה כמובן – במסגרת ממשלת האחדות והמנגנון המיוחד שנקבע כממשלת חירום להיאבק במגפת הקורונה – כהחלטה משותפת של ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי. בנוסף לכך הוספנו מעטפת של ביקורת פרלמנטרית הדוקה, שכן הכנסת – ועדת החוץ והביטחון הלכה למעשה בכל רגע נתון כמעט יכולה להיכנס ובעצם לא לאשר את אותה החלטת הממשלה, או לקצוב אותה בזמן אחר. גברתי היושבת-ראש, לאחר אותה החלטת ממשלה – שכמו שהסברתי בקצרה, היא מרוסנת ומאופקת, שוב, אל מול המורכבות כפי שהיא מופיעה בחוק ובעיקר כפי שהיא מופיעה בחיים – אנחנו הוספנו מנגנון אובייקטיבי נוסף. זאת אומרת, לא רק התרשמותה – נגדיר את זה הסובייקטיבית – של הרשות המבצעת שצריך לעשות שימוש, אלא הוספנו מנגנון אובייקטיבי ברור לציבור, מעין נצרה נוספת, שאומרת: תנאי הכרחי הוא אותה החלטת ממשלה לאחר בדיקה, אך תנאי זה איננו מספיק, והוא צריך להתווסף לקיומה של סיטואציה שאנחנו מניחים שהיא מעידה על קיומה של מגפה בעצימות גבוהה, קרי 200 חולים חדשים ביום. כאשר מדינת ישראל מתמודדת עם מצב שבו יש פחות מ-200 חולים חדשים ביום, הממשלה גם על פי החלטתה איננה יכולה לעשות שימוש באותו כלי. גברתי היושבת-ראש, הרבה אנשים בציבור מתעניינים בנושא הזה. הנושא הזה הוא נושא מן הסתם עם תשומת לב ציבורית – וטוב שכך – מאוד מאוד גבוהה. ואני חושב שכחלק מהצורך ההכרחי בשימוש כזה, יש לבנות מנגנון שמייצר גם אמון ציבור. ואני חושב שיש אמון ציבור בשירות הביטחון הכללי. את יודעת, אנשים הציגו את זה כאילו השב"כ עוקב אחרי אנשים. רוב הציבור – נדמה לי שאם יעשו סקר – חושב שהשב"כ מסייע והשב"כ עוזר לאנשים. אך אנחנו לא עוסקים בסקרים ומהימנות, אנחנו רוצים לבסס את אמון הציבור. ולכן, אותו רף אובייקטיבי, אותה נצרה אובייקטיבית, להבנתנו ולהתרשמותנו, מוסיפה את המרכיב הזה שהוא חיוני, והדברים גם נסמכים על מה שמתרחש סביבנו בעולם. רק לאחרונה, בגל יולי-אוגוסט, מה שנקרא, ראינו שמלבורן נכנסה לסגר כללי של שישה שבועות, כ-5 מיליון אנשים, כאשר הגיעה לרף של כ-200 חולים יומיים. אנחנו אומרים שבאותו רף, אותו מספר בסדרי גודל פחות או יותר גם בקטלוניה, בפורטו ריקו, בטוקיו – הסדרים שונים ליפן בכלל ולטוקיו בפרט בגלל התפרצויות וחולים חדשים בסדרי גודל דומים או אפילו פחותים. גם מרכז המידע וההערכה הלאומי, שהוא הגוף האמון בין השאר על ניתוח סטטיסטי ונמצא תחת הפעלתו של משרד הבריאות, מסמן בהערכות שלו את אותם 200 אנשים כרף שאם חוצים אותו, מה שנקרא זה מסומן באדום. מדובר באירוע שיש בו חשש של אובדן שליטה. לא זו אף זו, כמו שנאמר בלשון משפטית, הוועדה עמדה על כך שלצד הכלים העומדים לרשות משרד הבריאות, בראש ובראשונה הכלי האפידמיולוגי, שהוא מרכיב הליבה של המערכה לעצירת התפרצות המגפה, וההסתייעות לפי צורך בכלי השב"כ, אנחנו נוסיף שכבה נוספת של מערכת אזרחית, מה שנקרא יישומון אזרחי. ועדת החוץ והביטחון ראתה בפיצול – שלא כפי שהופיע בחקיקה המקורית – בעצם לחייב את ממשלת ישראל להשיק בתוך שבעה ימים מיום קבלת החוק הזה את מערך ההגנה, השכבה השלישית, אותו יישומון אזרחי, שכמו שאמרתי מצטרף לחקירה אפידמיולוגית, שהיא הבסיס שאותה צריך לעבות, שאותה צריך לבצר, ואותו כלי שב"כ. במעטפת כוללת כזאת כלי השב"כ, שהוא החריג, הוא הפרובלמטי, אם נגדיר את זה, או מעלה סימני שאלה כבדים, הוא מופעל במתכונת, כפי שנקרא בלעז – נדמה לי במטריה של תעשייה וניהול – ה-LIFO, ה-Last in, first out. הוא הכלי האחרון להיכנס והראשון לצאת. וכמו שאמרתי, הוא נשען על אותו רף אובייקטיבי או סף אובייקטיבי, תלוי איך מסתכלים. כלי השב"כ, כשאנחנו רק חוצים אותם, את ה-200, אפשר לעשות בו שימוש, וכשאנחנו יורדים מ-200 הוא יוצא החוצה. ומדינת ישראל – משרד הבריאות נשאר עם מערך האפידמיולוגי ועם יישומון אזרחי שאנחנו מקווים שנשיק אותו עכשיו. הוא יאפשר את יישור העקומה, הפחתה משמעותית, קטיעה מיידית. בגלל היכולות המסוימות הטכנולוגיות בכלי האזרחי ייקטעו שרשראות ההדבקה. זה מבחן האמת, זה בעצם הייעוד של כל אותה מערכה, ולא נזדקק לאותו כלי שב"כ. בדברי הסיכום שלי אפרט מנגנונים נוספים, לרבות מנגנון הערעור, שהעלה הרבה מאוד סוגיות, הרבה מאוד תגובות ציבוריות, בעיקר בשבוע הראשון שהוא הופעל ותפקודו לא היה טוב. כמו כן, דברים נוספים שהועלו בוועדה והסדרים נוספים, אני אציג בדברי הסיכום. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור, וברשותך, גברתי היושבת בראש, אני אבקש מחבריי חברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. אנחנו נעבור לדוברים. הראשון – חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, גברתי. מעולם בתולדות מדינת ישראל לא היו ימים כימים האלה שלהם מתאים המשפט: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". לא היו ימים כאלה. אנחנו על סף אנרכיה, אבל אנרכיה מזן ישראלי, זאת אומרת, כל הדיבורים האלה על אנרכיסטים שמתרוצצים ברחובות – בסדר, יש כמה חבר'ה, שאני לא יודע מה, ראו יותר מדי סרטים. זאת לא הבעיה של הדמוקרטיה הישראלית. הבעיה של הדמוקרטיה הישראלית היא שחוסר האמון בין האזרחים לבין השלטון מעולם לא היה ברמה הזאת. מעולם. ראש הממשלה מוציא הודעה על סגירת מסעדות, המסעדנים אומרים: אנחנו ננהל משא ומתן, זה הרי לא באמת נסגר ולא באמת נפתח ומי יודע. וחדרי הכושר, כן, אז הם שמעו את הממשלה, הם יעשו מה שהם רוצים. הדבר הזה איננו נובע מזה שאיזו רוח פרא אנרכיסטית אחזה כל אזרח בישראל. הוא נובע מהקריסה המוחלטת של כל המוסדות השלטוניים, שנובעת מהקריסה המוחלטת של האיש העומד בראשם. והדבר הזה לא התחיל היום, הוא התחיל ביום הראשון של משבר הקורונה. גברתי היושבת בראש, את היית איתי בימים שהיינו בוועדת הקורונה ביחד, אנחנו הרי הנחנו את הדברים על השולחן כבר לפני חודשים. בימים האלה מדובר, דיון גדול, מי יהיה הפרויקטור, פרויקטור הקורונה החרוץ והחזק, או בראשי תיבות: פחחח. מי יהיה האיש הזה? ואומרים: נביא אלוף בצה"ל. כאילו האלוף אמיר אבולעפיה, ראש אגף תכנון לשעבר – ידיד טוב שלי, עבדנו הרבה ביחד, איש מצוין – כאילו הוא ישנה משהו; או לחלופין פרופ' גבי ברבש, איש מצוין, מנהל מצוין במערכת הבריאות, היה מנכ"ל משרד הבריאות, מנהל בית חולים. מה הוא יעשה בלי מינהלת? יסתובב בין הרגליים של מנכ"ל משרד הבריאות הנוכחי ויריב איתו? הרי זה מה שיקרה. מה הוא יעשה כשלא תהיה לו סמכות? בתהליך קבלת החלטות שבו אין מינהלת שמנהלת את האירוע הזה – מינהלת שכמו שאנחנו אמרנו ודיברנו, וכמו שאני גם הנחתי בהצעת חוק שתבוא לבית הזה בחודש הבא, יש בה אדם, פרויקטור שיושב בראשה, אבל יש שם נציגים של האוצר והביטחון ומשרד הפנים והרשויות המקומיות וקופת החולים ובתי החולים ודסק הסברה כמו שצריך, וכל הדברים האלה מדברים ביחד. ואגב, מקבלים החלטה על מסעדות. כי אני לא מצפה – אומרים שהממשלה מנותקת, הם לא מבינים מה זה לנהל מסעדה; הממשלה מנותקת, אבל אני לא מצפה משר בממשלה שידע שכאשר ביום חמישי בלילה הוא מקבל החלטה או מצביע בעד החלטה לסגור את המסעדות, הוא בעצם קבע שכל המלאי שהמסעדות קנו לסוף השבוע ירד לטמיון. אבל זה מה שקורה כשהדבר הזה מוחלט בהתייעצות קטנה של ראש הממשלה עם כמה אנשים שהם אוכלים במסעדה – חלקם אפילו שילמו בשביל זה פעם, לא כולם בפורום, אבל חלקם שילמו בשביל זה פעם. אין להם מושג, אבל הם לא מינהלת שמרימה טלפון למסעדנים, מקבלת מהמסעדנים את התשומה הזאת, ואז הדרג המדיני הוא מעליה סמכות ערעור. לא. ראש הממשלה מודיע את זה, ואז מה שראש הממשלה אמר זה בסיס למשא ומתן. ככה זה מנקודה לנקודה, מההחלטה להחלטה. עכשיו זה עם תוכנית המענק לכל אזרח ההזויה הזאת, שבמסגרתה מיליוני אזרחים שפרנסתם לא נפגעה יקבלו אותו סכום כסף כמו אנשים שלא עובדים מפברואר. זה הרי לא ייאמן. אגב, אני ואחרים ביוזמות – עשרות אלפי אנשים כבר התחייבו להעביר את הכסף שהם יקבלו לאנשים שזכאים לו באמת, כי הם מבינים את האבסורד. כל אחד אוהב לקבל 750 שקל או 3,000 שקל למשפחה, אבל הם מבינים את האבסורד של התוכנית הזו. והאבסורד הזה נוגע גם לחוק שלפנינו. חמישה חודשים חלפו, שום אפליקציה אזרחית. במדינת ההייטק, במדינה שהמציאה את Waze ולא יודע כמה דברים באפליקציות של הייטק, במדינת ההייטק הזאת לא הצליחו להרים אפליקציה אזרחית נורמלית, אגב, יותר יעילה מזו של השב"כ. 60% – אני יודע לא יודע אם קראתם, ידידי אלי אבידר, אם ראית את הידיעה הזאת – 60% מהאנשים שקיבלו הודעה לפי איכוני השב"כ שהם צריכים להיכנס לבידוד ערערו על זה והערעור שלהם התקבל. עכשיו, אני מכיר את שירות הביטחון הכללי, נדמה לי מההיכרות הטובה ביותר שיש בבית הזה: הייתי שש שנים חבר ועדת המשנה, אני מכיר את האנשים, אני מכיר את היכולות – יכולות מופלאות. היכולות האלה לא נועדו כדי לדעת אם אני וחבר הכנסת יוראי להב הרצנו, כשאנחנו נמצאים עכשיו חמישה מטר אחד מהשני, האם יש קיר בינינו, האם אני יכול להדביק אותו או לא יכול להדביק אותו. יש טכנולוגיות טובות מאלה, אזרחיות מאלה. רק מה? בואו נגיד את האמת, למה הם מביאים את חוק השב"כ הזה? לא מפני שהשב"כ יודע או יכול לעשות יותר טוב מאחרים; השב"כ הוא – סליחה על הביטוי – כיסוי תחת. כמו שהצבא הוא כיסוי תחת, כמו שהמוסד הוא כיסוי תחת – אתה מביא את המוסד לעשות רכש, אחר כך הוא מביא מטוס עם ריאגנטים לא מתאימים, כי המוסד לא בנוי לקנות ריאגנטים. ככה מתנהל המשבר הזה מראשיתו, בגלל זה אנחנו באנרכיה, בגלל זה צריך להתנגד לחוק הזה כמו לכל דבר שהממשלה הזאת מביאה בעניין הקורונה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה, תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת בראש וחבריי חברי הכנסת, אם אתם לא יודעים אז אני אעדכן אתכם: ניתן לנסוע באוטובוסים עם חלונות פתוחים ובלי מזגן. חשוב לי להדגיש את העניין, כי יש אנשים שלא יודעים שהדבר הזה הוא אפשרי. המשפט הזה, דרך אגב, הוא משפט נכון אך לא ניתן לנסוע באוטובוסים עם חלונות פתוחים ללא מזגן. מה הקטע הלא-נכון במשפט הזה? שאי-אפשר לפתוח חלונות באוטובוסים כבר הרבה מאוד שנים. אבל היה דיון עמוק בישיבת הממשלה, אני לא יודע אם השר פרץ השתתף באותו דיון עמוק על חלונות האוטובוסים, אבל אני מניח שאם הוא היה משתתף הוא היה אומר להם שאי-אפשר לפתוח את החלונות באוטובוסים. הוא כנראה לא השתתף, הוא לא אמר להם – קיבלו החלטה. מה קרה אחרי ההחלטה הזאת? אחרי ההחלטה הזאת שינו אותה, כי מישהו בא ואמר שבעצם אי-אפשר לפתוח את החלונות. עכשיו, איך זה קשור לחוק המופלא שמובא אלינו? זה מאותה משפחה. פשוט במקום – ואני רוצה לתקן, חבר הכנסת צביקה האוזר אמר מקודם, ואני דווקא רשמתי בשביל לא להתבלבל במילים: יש אמון ציבורי בשב"כ. בזה הוא צודק, אני מסכים איתו. מה זה אמון ציבורי? יש אמון ציבורי מאוד גבוה בשב"כ, אין אמון בכלל בכלל בהחלטות הממשלה. אבל כמו שנאמר קודם על ידי חברי עפר שלח, הממשלה מתכסה איתו. מתכסה עם השב"כ, מתכסה עם המוסד. דרך אגב, היא מתכסה גם עם הכנסת, היא מנסה להתכסות עם הכנסת, אותה שמיכת טלאים – נמצאים בתוך שמיכת הטלאים הזאת 36 שרים שכל אחד הוא טלאי על טלאי, הוא פשוט טלאי על טלאי. יושבים פה שרים במליאה ומדברים על דברים ברומו של עולם. ואני חושב שדבר אחד הם לא מבינים או לא מבינים נכון את מה שאני מנסה להסביר, וזה שמה שחסרה להם זה מראה. כי השר שטייניץ שיושב פה, שאני מעריך אותו מאוד, אם הוא היה מסתכל במראה הוא היה רואה שבעצם הוא שמיכה. מדוע הוא שמיכה? כי הוא מכסה דברים שאין בהם שמץ של אמת, ואותו דבר גם השר פרץ, שיושב כאן. כי אף אחד מהם לא מצא את העוז להגיד לראש הממשלה שאין חלונות באוטובוס. אז אם הם לא עשו את זה על אוטובוס, איך הם ימצאו את העוז ואת האומץ לומר את זה על הצעה שבאה לקחת ולהרחיב את הסמכות של השב"כ, להשתמש בה כנגד אזרחי – לא כנגד, על מנת לנטר פעילות אזרחית. השב"כ לא תוכנן לדבר הזה. משכו עד הקצה את חוק השב"כ שאכן יהיה חוקי, ומספרים לנו עכשיו שזה גם נפלא. יושב חבר הכנסת צביקה האוזר מתוקף תפקידו ומספר לנו – ומאמין בזה גם – שהדבר הזה הוא הכרח. ואני אומר לכם במפגיע: מקצועית זה לא הכרח, נקודה. כי אם מי שחושב שדרך הסיפור הזה אפשר לכסות את הכשלים של המערכת הממשלתית, שלא מטפלת בקטיעת השרשרת האפידמיולוגית כבר ארבעה חודשים וחצי – ועכשיו שמענו בקול עזוז נמרץ, שלפני שבועיים, משהו כזה, גייסו 300 אנשים לעשות חקירות אפידמיולוגיות. במדינות אחרות בעולם בסדר גודל כזה – אנחנו צריכים במצב התחלואה של היום משהו כמו 1,500. הם לא קיימים. דרך אגב, יש גם אבטלה עכשיו. אפשר להביא אנשים לעשות את העבודה הזאת. את כל הסלקטורים בנתב"ג אפשר לגייס עכשיו לצורך העניין הזה במקום שיהיו בחל"ת. רק צריך מחשבה אחרת ולצאת מהחמימות של השמיכה של 36 הטלאים בשמיכה אחת, שמכסים ראש ממשלה רופס, מבוהל, שכל-כולו רועד מתחת לשמיכה, אבל הוא עושה את זה בקול בריטון. חסר רק שהוא יתחיל גם לנחור בקול בריטון ותנחרו אחריו, כמו שאתם פועים אחריו והולכים שבי אחרי דברי שקר, הבל ורעות רוח. ותראו מה קרה רק בשבוע האחרון. בשבוע האחרון, או לפני שבוע, סגרתם את המסעדות ביום רביעי ואמרתם שזה לא יהיה ביום שישי-שבת – ראה זה פלא, המסעדות עובדות. אמרתם שחופי הים, לפחות ככה יצא מהדלפה – היום שמעתי עוד פעם, ודיברתי על זה קודם: השר אדלשטיין ממש התלונן במליאה שיש הדלפות מהממשלה ואי-אפשר לעבוד ככה. ממש נורא. צריך להביא רופא לבדוק מה קורה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל זה לא נורא, אתה רגיל להדליף מחדרי חקירות. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון, אוה, קרעי, הרבה זמן לא ראיתי אותך, איך נחת לפה עכשיו? קיבלת שבחים ממיקי לוי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> שמעתי – – – דברים מאוד מעניינים. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> קבל גם ממני, תקבל גם ממני. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל טול קורה מבין עיניך. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תקבל גם ממני. בוא, בוא, לפני שאני אטול קורה מבין עיניי, תכניס שכל בין אוזניך. לגבי עצם העניין, חוק השב"כ שנמצא פה היום, או ההרחבה שלו, הוא בלתי מידתי, הוא לא ענייני, אפשר להשיג אותו בדרך אחרת. הכלל בשימוש בכוח, תמיד בשימוש בכוח – שימוש בכוח פיזי, אבל גם שימוש בכוח החוק – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתם בכלל – – – באנרכיה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – הוא שאתה משתמש בו באופן מידתי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת קרעי, אני מבקשת, בלי קריאות ביניים. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה משתמש בו באופן מידתי על מנת להשיג את המטרה, ואתה בודק אם יש אלטרנטיבה אחרת. ואני אומר לחבריי בכנסת, יש אלטרנטיבה אחרת, האלטרנטיבה הזאת לא מוצתה – מדוע? כי הממשלה לא עשתה דבר וחצי דבר. עמד פה צביקה ואמר שאנחנו נחייב את הממשלה להפעיל את מגן 2. אני רוצה להזכיר לכולם, מתי דובר על העניין הזה? מתי דובר על מגן 2? דובר עליה מזמן, אז מי יגן עלינו? מי יגן עלינו מממשלה מופקרת כזו, גדולה, שלא מסוגלת לנהל דיון אחד נורמלי, דיון אחד נורמלי? וכשמגיע דיון לכנסת, ומגיעים דיונים לכנסת, ושואלים שאלות, אז אנחנו שואלים שאלות, אנחנו וחבריי בכנסת שואלים שאלות, ופתאום מתבטלות החלטות, ואז מה קורה? ראש הממשלה זועם וכועס. על מה הוא זועם וכועס? מה פתאום החבר'ה האלה פה, כל החבר'ה האלה בכנסת הזאת, משנים החלטות? מה פתאום הם משנים את ההחלטות האלה? ממתי יש להם עוז הרוח הזה בכלל לבדוק בצורה עניינית ולהפעיל שכר ישר, במקום הטיפשות שמשתלטת על כולנו? ועם הטיפשות הזו חבורת שרים הולכת ומצביעה – מצביעה בכנסת, מצביעה בממשלה, מצביעה כל הזמן. אז אני אגיד משפט אחד לחבריי חברי הכנסת לגבי החוק הזה. החוק הזה הוא איננו מידתי. יש לו אלטרנטיבה אחרת, הייתה לו כל הזמן, אבל בחרתם ללכת בדרך שמאפשרת לכם להתכסות בארגון מפואר, שגם ראשו אמר שזה לא נכון להשתמש בארגון שלו, וגם את זה הדלפתם. לא הדלפתם רק את מה שפרסם מישהו שרוצה לעשות בסופי שבוע, גם את מה שאמר ראש השב"כ בדיון בממשלה. זה החוק שאתם מביאים לפה היום, חוק פוגעני, שהולך לפגוע בכל אזרחי מדינת ישראל. תראו מה קרה. מנגנון ההשגה. בא בן אדם, ונגיד אמרו לו: אתה היית ליד מישהו ואתה צריך להיכנס לבידוד ל-14 יום, והוא מנסה להתקשר. אתמול בוועדת חוץ וביטחון עשה ניסוי אחד מחבריי חברי הכנסת, הוא התקשר. ענו לו אחרי 48 דקות, אחרי 48 דקות, תוך כדי הוועדה. מה אנחנו מקבלים בתשובה ממשרד הבריאות בוועדה אתמול? נשפר. נשפר את מה, את העובדה שהרחקנו אנשים שלא כדין, בלי יכולת אפילו לערער על הדבר הזה? ואמרנו בוועדה 24 שעות – אבי דיכטר אמר, לא אני: תוך 24 שעות יעשו את זה. זה נמצא כהנחיה גורפת בחוק שתוך 24 שעות זה יקרה? מה פתאום, מה פתאום. למה שתחליט כך הוועדה, אם אפשר לכנס את כולם ולהגיד: חבר'ה, תגיעו, הגיעה ההצבעה, ואז יבואו שלמה קרעי וחבריו ויצביעו כמו עיזים. אומרים להם כן – אומרים להם כן, אומרים להם לא – הם מצביעים לא. שיקול דעת ושכל ישר כבר מזמן התרחקו מהמקום הזה שנקרא ממשלת ישראל. ממשלה דו-ראשית, שאומרת שכולם כולם כולם נכנסו מתחת לאלונקה, אבל בסוף על האלונקה הזאת מי שנמצא זה הם, ואנחנו סוחבים אותה על גבנו, ואף אחד אפילו לא עושה פסססט בשביל להחליף. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי – אני מבינה שאתה מוותר. הדובר הבא – חבר הכנסת אלי אבידר, בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מן הפח אל הפחת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> שלמה, קיבלת – – – ממיקי לוי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא, יש לנו פרשן. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – כדאי שתדבר עם אשכנזי בהזדמנות. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> יש לך 20 דקות, אני עושה את זה 10 ו-10. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הציבור הישראלי מבולבל. הציבור הישראלי מבוהל. הציבור הישראלי זועם. בניגוד למה שבלפור ושופריו אומרים לכם, התחושות האלה משותפות לימין ולשמאל, לדתיים ולחילונים, למזרחים ולאשכנזים, ליהודים ולערבים. כולנו מודאגים, כולנו כועסים. הגורם לזעם ולבהלה הוא לא הנגיף, כבר התמודדנו עם איומים גדולים יותר, אפילו עם משברים כלכליים גדולים יותר. הגורם הוא הכיסא הריק במשרד ראש הממשלה. הכיסא שעליו אמור לשבת היום מנהיג ובמקומו יושב עליו ביבי. נתניהו כיהן כראש ממשלה יותר מכל אדם אחר במדינת ישראל, ועכשיו, במבחן הגדול של חייו, הוא איננו. עכשיו הבלוף נחשף. עכשיו, כשהציבור צריך מישהו שיוביל, שיתווה דרך, שיאחד, נתניהו נחשף במלוא עליבותו: מסית, מזגזג, קם בבוקר ומחליט דבר אחד ומשנה את דעתו כבר בצוהריים; נפטר מכל האנשים המוכשרים סביבו ושומר על החנפנים והדמגוגים; עסוק בבעיות המשפטיות שלו ומתעלם מהמשבר הגדול של כולנו. ישראל זקוקה להנהגה היום, אבל הכיסא במשרד ראש הממשלה ריק. חברות וחברי הכנסת, זאב ז'בוטינסקי היה אחד המוחות המבריקים שקמו לעם היהודי. חבל שביבי לא לקח קצת ספרים עליו מהספרייה של אביו, ז"ל, ואם הוא קרא, חבל שלא הפנים כמה מהדברים שז'בוטינסקי כתב על מנהיגות. ז'בוטינסקי זיהה טיפוס חדש של מנהיגים שעלו על הבמה. הוא קרא להם מנהיגים אישיים, ואמר: "הרבה מהם, ולעיתים קרובות ביותר, היו בעצם לא יותר מסמרטוטי כותנה רכים בידי סביבתם המקרית". ז'בוטינסקי זיהה שמאחורי הפוזה ופולחן האישיות מסתתרים אנשים קטנים, אנשים שהם סך כל הלחצים שמפעילים עליהם המקורבים, השותפים ובעלי האינטרס שסביבם. מנהיגים שאין להם רעיונות יציבים או ערכים ברורים אלא רק תאוות שלטון. מנהיגים שמאשימים אחרים בכישלונות שלהם, אבל משוכנעים שלהם עצמם אין תחליף. האם זה נשמע מוכר? מנהיגים אמיתיים, אמר ז'בוטינסקי, הם בסך הכול מגשימי הרעיונות של העם. הם לא מחפשים את השררה, אלא בורחים ממנה, ובלשונו של ז'בוטינסקי: הם אינם אלא מגשימי הפרוגרמה. אנו ההמון, הוא אמר, נלך אחריהם ונישמע להם – לא משום שהם מנהיגים, אלא דווקא משום שהם השמשים שלנו. זוהי, גברתי היושבת-ראש, הדמוקרטיה הליברלית הייצוגית, שבה השלטון הוא לא יותר מפיקדון שהעם נותן לנציגיו. "הינני מאמין בחופש הדיבור והארגון", אמר ז'בוטינסקי, "וכמעט בכל התנגשות בין ההכרה האינדיבידואלית למשמעת הכפויה הינני עומד לצידו של היחיד". האם יש טיפוס מנהיגות רחוק יותר מזה של נתניהו? נתניהו, שמאשים בכישלונות שלו את השותפים שהוא בחר, את הפקידים שהוא הביא, את השרים שהוא מינה; נתניהו, שלוקח בעלות על ההצלחות של אחרים ומפיל עליהם את הטעויות שלו. האם זה מפתיע, גברתי היושבת-ראש, שהציבור מאבד אמון בסוג כזה של מנהיגות? מנהיג שמתנהג כמו קיסר, שמטיף לסגר ומפר אותו בעצמו, שמבקש הקלות מס ותרומות של מיליונים כשמאות אלפים נזרקים לרחובות. אמון הציבור נרכש כשהציבור רואה שהמנהיג עומד במילה שלו. אמון הציבור נרכש כשהמנהיג עושה את מה שהוא מטיף לו. אמון הציבור נרכש כשברור שהמנהיג פועל למען הכלל ולא למען עצמו ולמען קבוצות קטנות שבהן תלוי שלטונו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בול ליברמן, בול. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תגידו לי אתם, מישהו פה חושב ברצינות שנתניהו עומד בתנאים הבסיסיים הללו? מישהו פה חושב שנתניהו שם את האינטרס הלאומי לפני הפרטי? מישהו פה חושב שהוא ראוי לאמון? לנתניהו היה מזל: שרון ביצע בשבילו את ההתנתקות, אולמרט יצא במקומו למלחמות, וכלכלת ההייטק סידרה לו שנים של שפע. אבל המשבר הנוכחי הוא משבר אמיתי, ונתניהו נחשף בו במערומיו – בלי עמוד שדרה ובלי אומץ. כמו שז'בוטינסקי אמר, מנהיג מכותנה. הוא חייב לפנות את הכיסא, כי ישראל צריכה הנהגה. גברתי היושבת-ראש, וירוס הקורונה יצר מצב של אי-ודאות. לא צריך להאשים את גורמי המקצוע ולא את הפקידות המקצועית. חוסר הוודאות הזה הוא עולמי ולא ישראלי. בתקופה של חוסר ודאות, כל משרד רואה את תחום האחריות שלו. בקצה אחד של הסקאלה נמצאים מומחי משרד הבריאות, שאומרים: אנחנו לא מכירים את הווירוס, לא יודעים כיצד להתמודד איתו, ועל כן צריך ללכת לצעדים המחמירים ביותר – סגר כללי, עוצר ומהר ככל האפשר. לסגור את המשק, לסגור את הכלכלה, לסגור את הכול. בקצה השני ישנה גישה מינימליסטית, שמייצג השוק הפרטי. לפי גישה זו אין היגיון בעצירת גלגלי המשק ופגיעה אנושה במיליוני אזרחים, מאחר שהקורבנות והעלויות המצטברות של הנזק הכלכלי יהיו לא פחות גדולים מנזקי הקורונה, וכנראה גדולים עוד הרבה יותר. כדי לבחור את הנתיב הנכון לישראל דרושה הנהגה אחראית, אמיצה ואמינה. ומה עשה נתניהו? מתחילת המשבר הוא בחר בקצה האבסולוטי, שדרש לסגור הכול ומהר באופן מלא. כשקמה הממשלה שהוא רצה הוא שבר בחדות לצד השני ושלח את הציבור למסיבות סוף קורונה, ללא שיפור במערך הבדיקות וללא פרוטוקולים מתאימים לתקופה. ועכשיו, כשהדיונים במשפט שלו נקבעים והמפגינים נגדו שוטפים את רחובות המדינה, הוא שוב רוצה להכריז על עוצר. עכשיו הוא מקדם סגרים, תקנות חירום ומעקבים אחרי אזרחי ישראל. חוקים דרקוניים והחלטות שאין להם אח ורע במערב. נתניהו אוהב לדבר בשם הדמוקרטיה, אך אם ירשיעו אותו – הוא מסביר – זאת תהיה פגיעה בדמוקרטיה. אז בואו תראו איך נראית הדמוקרטיה תחת נתניהו ואיך נראית הכנסת. במשך שבועות אנו בוועדות הכנסת מקיימים דיונים ומתחבטים על כל פגיעה בחופש הפרט בגלל הקורונה. על כל פגיעה בציבור, על כל סגירה של עסק, דנים ומתחבטים בין הצורך להילחם במגפה לזכויות היקרות של כל אזרחית ואזרח. כלומר, אנחנו באופוזיציה דנים, וחברי הקואליציה לא טורחים אפילו להגיע לדיונים. מבחינתם של נתניהו ושותפיו, וגם של גנץ וכחול לבן, כל זה משעמם נורא. מי רוצה לשבת שעות על גבי שעות ולדון בחוקים דרקוניים? בטח שלא חברי הקואליציה. הם מגיעים רק לרגע ההצבעה, מעבירים את ההנחתה מבלפור בלי לשאול שאלות, וחוזרים הביתה. מה הבעיה? הרי זה לא העסק שלהם שנסגר. איך הם לא מתביישים? החליטו בקואליציה לסגור את המזגנים באוטובוסים ולפתוח חלונות, ואפילו לא ידעו שכבר אין חלונות נפתחים באוטובוסים. סגרו את המסעדות, ואז נזכרו שלמסעדנים יש סחורה במיליונים שתתקלקל. עכשיו הם רוצים לסגור את הים והפארקים, למרות שאף אחד כמעט לא נדבק בחוץ. תגידו, חברי הקואליציה, מי אתם? עזבו בושה. איך אתם לא מתפדחים? איך את מסבירים את ההתנהלות הזאת בבית? גם שם אתם מוכרים תירוצים? או שלבני המשפחה אתם לפחות אומרים את האמת, שאין מדיניות ואין מנהיגות, אין היגיון ואין קבלת החלטות, ויש רק דבר אחד מבחינתכם – מה שביבי אומר? עכשיו ביבי חוזר על המנטרה של הסגר המוחלט, בזמן שרוב ההדבקות קורות בבית או בחללים סגורים וממוזגים. אז איך בדיוק הסגר אמור לעזור לנו, ומה ההיגיון במניעת היציאה לאוויר הפתוח? אבל אם רוצים לעצור את ההפגנות או להאט משפט כלשהו, סגר כללי נראה מאוד הגיוני. חברות וחברי הכנסת, ראש הממשלה שלנו לא אוהב לדבר על תקווה. השפה שלו היא פחד, השפה שלו היא סגר, החזון שלו הוא עדר צייתן וסגור בבית, חרד, פוחד וחלש. החרדה משמשת אותו לדרוס את הכנסת ואת השרים, את הפקידות ואת התקשורת. אין בו שום אמפתיה לאנשים ברחובות שהעולם שלהם נחרב לנגד עיניהם. שווה לזכור שיש גם סוג מנהיגות אחר, גם בארץ וגם בעולם. בשנת 2003 שירתי כקונסול כללי של ישראל בהונג קונג. הונג קונג הייתה מוקד להתפשטות נגיף הסארס, שהגיע אליה מגוואנז'ו שבדרום סין ללא כל התרעה או עדכון של הרשויות הסיניות. קצב ההדבקה בהונג קונג היה מהיר, ובכל זאת הממשל של הונג קונג לא סגר את הגבול עם סין אפילו ליום אחד ולא עצר את החיים ואת הכלכלה. כשפגשתי את ראש הממשל שם שאלתי אותו מדוע הוא אינו סוגר את הגבול ועוצר את ההדבקה. הוא ענה לי: יש לי אחריות כלפי אזרחי הונג קונג. אני יכול לסגור את הגבול ואפילו לשכנע את הרשויות בסין שזה בסדר, אבל מה יקרה לכלכלה שלנו? היא תמות, אנשים ייזרקו לרחובות, עתיד של מיליונים ייהרס. ומה עם המגפה? שאלתי. והוא ענה: האחריות שלי – הוא אמר – אני אחראי לכל מי שפוחדים, שמתלוננים ושחוששים ושלא יודעים שבכך העתיד שלהם ניצל. זאת מנהיגות שלוקחת סיכונים, אבל גם אחריות. זה מנהיג שדואג לגורל האזרחים ומוכן להקריב למענם את גורלו הפוליטי והאישי. בסקאלה שבין הסגר האבסולוטי, שיביא רק הרס, לקצה השני, של החזרת החיים למסלולם, אנחנו חייבים להיות קרובים הרבה יותר להחזרת החיים למסלולם. הקורונה לא תיעלם בחודשים הקרובים וגם לא בעוד שנה. התפקיד של הממשלה הוא לבנות את החיים בצל הקורונה; לקיים את הכלכלה, את התרבות, את הדמוקרטיה; לא להחריב אותן בשם ניצחון טוטאלי ובלתי אפשרי של המגפה. אנו באופוזיציה מציעים שורה של עקרונות מעשיים לניהול החיים האלה, מתוך הכרה שהווירוס יישאר איתנו. ואלה עקרונות היסוד: שימור ענפי המשק ולא החרבתם; הגנה על אוכלוסיות בסיכון ושיקומו של מבצע "מגן אבות ואימהות", המדשדש תקציבית; עצירת שרשרת ההדבקה בבתים – בידוד במלוניות וחקירות אפידמיולוגית מהירות ויעילות; עידוד פעילות בחוץ ובחללים המאווררים – החללים הסגורים הם הבעיה, המרחבים הפתוחים הם הפתרון; מתן שטח נוסף למסעדות ברחובות; העברת פעילויות לאוויר הפתוח – בדיוק ההפך מסגר; קבלת החלטות מקצועיות לטווח ארוך ועמידה בהן, וכן העברת האחריות לפיקוד העורף ומשרד הביטחון, כי הם הגורמים שמסוגלים לתת מענה מקיף לסוגיה. גברתי היושבת-ראש, אין בארץ מחסור באנשים טובים. יש לנו את פיקוד העורף הנהדר, ויש לנו אנשי מקצוע מעולים, כמו פרופ' נדב דוידוביץ' ופרופ' חגי לוין, עם הצעות מקצועיות ורציניות להתמודדות עם המשבר. כל מדינה בעולם הייתה מתברכת בהם, וחבל שאצלנו בוחרים רק להתעלם. הבעיה היא מחסור במנהיגות; הבעיה היא הכיסא הריק במשרד ראש הממשלה שעליו יושב נתניהו, יושב ומסרב להתפנות. במצבה הנוכחי של מדינת ישראל אין מנוס מהתפטרותו של נתניהו. הוא היה ברווז צולע עוד לפני הקורונה, וכעת הוא אינו מסוגל לנהל את המשבר. הוא אסף לעצמו סמכויות דיקטטוריות מיותרות; הוא מפרק את הדמוקרטיה הישראלית בשיטתיות; הוא משסה אזרחים אלו באלה, דווקא בימים שבהם דרושה לנו אחדות; הוא מחסל את אנשי המקצוע, הוא ממנה אנשים לא על פי כישורים ויכולות, אלא לפי נאמנות וחנפנות. כל זה היה רע מאוד גם לפני שנה, אבל בזמן משבר זו סכנה אמיתית. לכן אנחנו נמשיך לצאת לרחובות; לכן אנחנו נמשיך להפגין; לכן אנחנו נמשיך להאמין במדינת ישראל ובמנהיגות האמיתית שהיא ראויה לה, עד שמפלגות הקואליציה יודיעו שיתמכו בהוצאתו של נתניהו לנבצרות על בסיס סעיף 16 לחוק-יסוד: הממשלה. ולציבור אני קורא: אל תחפשו שיארגנו אתכם, אל תחפשו מנהיגים, אל תוותרו על דגל ישראל, ואל תוותרו על החוק. תכתבו שלט, תיקחו דגל, ובואו להפגין בעד החברה הישראלית, בעד היגיון וצדק כלכלי, בעד חיים ליברלים, חופשיים והוגנים. ואל תפחדו. כי נתניהו ינצח כשאנחנו נרים ידיים – ואנחנו לעולם לא נוותר. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. הדובר הבא, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הדקות שיש לי כדי לדבר אולי – אני חושב – על החטא הכי נמוך שהממשלה הזאת חוטאת בו בתקופה הזו. וברוך השם, ברוך השם, חטאים יש לממשלה בתקופה הזאת לא מעט. ביקרתי היום מחוץ לכנסת, במאהל המחאה של תנועת הצופים. מתחילים להתגבש להם מאהלים של תנועות הנוער השונות סמוך לכנסת, ואתה נחשף פתאום לעוד שטות וזלזול שמחלחלים עד לרמות שאולי הן הכי חשובות, שבהן היה צריך לטפל: מדינת ישראל, שנים ארוכות, לצערי, נמצאת במדדים האחרונים כמעט בכל מדדי החינוך הבין-לאומיים. ואז אתה שואל את עצמך: איך יכול להיות שאנחנו נמצאים כל כך נמוך במדדים וכל כך גבוה מבחינת היכולות של האזרח הישראלי, שאנחנו רואים אותן בהייטק, במחקר, במדע, אחר כך? הרי אם מערכת החינוך כל כך גרועה אז איך התוצר הזה יוצא כך? ויש דברים שלא נמדדים במדדים האלה. ומה שלא מודדים במדדים הבין-לאומיים זה את ההשתתפות של בני הנוער בתנועות הנוער, זה את שנות השירות שהם עושים בארגונים השונים, מה שזה נותן לכל בן נוער כזה או בת נוער כזו ליכולות האישיות, מה שזה נותן להם כחלק מחברה, המנהיגות שזה מייצר. גם כמפקד ומדריך בצה"ל אני אומר לכם: בסוף, חניכים וחיילים שהגיעו מתנועות נוער – אתה ראית שהם נמצאים חצי צעד לפני כולם. תמיד עם איזשהו ערך מוסף. אתה רואה את מדינת ישראל הולכת ומקצצת את תקציב תנועות הנוער בחצי. אבל למה היא מקצצת? יושבות פה שתי שרות בממשלה, אתן יודעות למה קוצץ תקציב תנועות הנוער? זה שיא השיאים. כי העבירו אותו ממשרד החינוך, ששם היה תקציב גדול, וזה עבר למשרד להשכלה גבוהה שהקימו לכבוד השר אלקין. כי כשהקימו ממשלה של 36 שרים ו-16 סגני שרים, אז המעבר הזה של נושא מסוים ממשרד למשרד דורש מעבר בצנרת שכנראה יש בה הרבה חורים – ובחור הזה נפלו כמה עשרות מיליוני שקלים מתקציב תנועות הנוער. אז צריכים לבוא במשבר אולי הכי גדול של מדינת ישראל, הכלכלי והבריאותי, שאנחנו מדברים עליו פעם אחר פעם, בני נוער – וזה לא החניכים, כי לחניכים אסור, כי לתנועות הנוער אסור לקחת חלק פוליטי – אז באים אלה שנמצאים בשנת שירות וישנים כאן מחוץ לכנסת 24/7 בשביל להגיד לכם: תתעוררו. מה קורה לכם, ירדתם מהפסים לגמרי? איבדתם כל כיוון? על מה נלחמתם? רצתם שלוש מערכות בחירות לציבור; פעם ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם – על מה, בשביל לקצץ את תקציב תנועות הנוער רק בגלל שמעבירים אותו ממשרד החינוך למשרד החדש להשכלה גבוהה, שזה עוד משרד שהמצאתם בקדנציה הזאת? על זה נלחמתם? וזה לא משנה אם אתם מהליכוד או מכחול לבן או מכל מפלגה אחרת שיושבת בקואליציה הזאת. מילא שהקמתם ממשלה רחבה מדי, מילא שהממשלה הזאת לא יודעת לעבוד בכל התקופה הזאת, אבל בגלל הממשלה הרחבה, בגלל שמעבירים נושא ממשרד למשרד, אתם גם פוגעים ממש, אבל ממש, בכבשת הרש. אז יושבות פה שתי שרות. קחו את הקול שיש לכן להביע בממשלה ותנסו להיזכר קצת על מה נלחמתן פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, כשרצתן מחוג בית לחוג בית, משבת תרבות לשבת תרבות, מכנס לכנס. ציפי לא עשתה שבתות תרבות, אבל – – << קריאה >> שרת ההתיישבות ציפי חוטובלי: << קריאה >> – – – את זה בהרבה מאוד – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אני בטוח שגם בשבתות שהתארחת במקומות מסוימים עברת מאחד לשני. ואגב, זה לא משנה. זה תנועת עזרא וזה תנועת בני עקיבא וזה תנועת הצופים וזה תנועת בית"ר וזה הצופים הדרוזים – זה כל התנועות. תתעשתו. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת עודד פורר. הדובר הבא חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה. יש לך חמש דקות. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרות נכבדות, אני רוצה לספר לכם על הבוקר המדהים שעברתי בוועדת הכספים. ועדת הכספים התכנסה היום בשביל לדון בחוק באמת כל כך חשוב, שראש הממשלה הצהיר עליו לפני כשבוע וחצי, על הסיוע הכלכלי הרחב – כמו שהוא אמר: רשת ביטחון בפני הקורונה. הדיון נמשך שעתיים וחצי ולא התקדמנו בכלום, אפילו לא אות אחת בחוק – שום דבר. היו חברי כנסת שהביעו את דעותיהם על החוק – שרובן, אגב, היו שליליות, ובצדק – ואז פתאום הופיעו שני שחקנים: אחד קראו לו ישראל כץ, שר האוצר, והשני – יושב-ראש הקואליציה מיקי זוהר. פה הבנתי שתעשיית התיאטרון בישראל לא מתה, היא פשוט עברה לכאן, לכנסת. ובאמת היה שיח מדהים בין שניהם. כל אחד האשים את השני בניגוד עניינים. זה על בן דודו וזה על אשתו. והיו חברי כנסת מהליכוד שישבו בוועדה והסתכלו על זה בתדהמה, ואפילו ניסו להרגיע אותם. אבל זה לא עבד – זה נמשך, ונמשך, ונמשך, ונמשך, עד שיושב-ראש הוועדה חבר הכנסת גפני החליט להוציא אותנו להפסקה. ואז יצאנו להפסקה וחיכינו עשר דקות כדי לחזור ולהמשיך לדון בחוק, אבל היות שהריב היה כל כך חזק בין יושב-ראש הקואליציה לשר האוצר שלו אפילו לא חזרנו לדון בחוק. עכשיו אזרחי ישראל יושבים בבית ומחכים עד שהכנסת תאשר סוף-סוף את אותו הסיוע שראש הממשלה מבטיח לכולם. אבל יש שחקנים בתיאטרון: אחד שאמור לארגן את הקואליציה בשביל התמיכה בחוק, והשני, שהיה אמור לבנות את החוק הזה. אני בכל זאת ניסיתי לקרוא את החוק. התכוננתי. בסוף השבוע קראתי, הכנתי הסתייגויות, אותיות קטנות, נוסחאות מסובכות של מקדמים פה ומקדמים שם, ואז הבנתי כמה דברים מאוד מעניינים. מי לא מופיע בחוק הזה? סטודנטים – פשוט לא נמצאים שם. אנשים שתוך כדי הלימודים שלהם עבדו במשרות חלקיות, בכל מיני תפקידים – בברים, במסעדות, אני לא יודע מה, בכל מיני מקומות – לא נמצאים. הם לא זכאים לכלום, לשום דבר. במדינת ישראל אין סטודנטים. תעשיית התיאטרון עברה לכנסת, אבל ההשכלה נעלמה. חיילים – חייל משוחרר לא זכאי לדמי אבטלה. למה? כי הוא לא צבר תקופת אכשרה. אבל הוא היה בצה"ל – ואגב, לפי החוק, שישה חודשים בצה"ל כן מוכרים כתקופת אכשרה. אבל לא, שר האוצר לא מכיר בחיילים משוחררים. במי הוא מכיר? הוא מכיר ביושב-ראש הקואליציה מיקי זוהר, שעסוק בלדאוג לבן הדוד שלו, לפי מילותיו של שר האוצר. זה לא אני אומר – זה מה שהיה בוועדה. צעירים עד גיל 28 – שר האוצר בכלל לא ידע שצעירים עד גיל 28 זכאים לאבטלה ב-20% פחות. כשהסבירו לו את זה, פתאום הוא שלף מהמותן: אתם יודעים מה, כל מי שמתחת לגיל 28 ויש לו ילד יקבל את התוספת של 20%. רגע, מי שאין לו ילד ורק עכשיו התחתן, הוא אוכל פחות? יש לו התחייבויות פחות? למה דווקא ככה? למה? כי זו שליפה, וכל דבר – שליפה. עכשיו עוד דבר: מענק דו-חודשי עד 15,000 שקלים – מענק סוציאלי, והתקרה עד 15,000 שקלים. אבל אם הבן אדם הרוויח מעל 40,000 שקלים, אז מתחילים להוריד לו מהתקרה. זאת אומרת, תחשבו לעצמכם, תדמיינו בן אדם שהיה, אני לא יודע מה, חשמלאי תותח, עבד, עבד, עבד, עבד, וביום אחד – בום, העסק נסגר. מה, אין לו משכנתה? אין לו התחייבויות? אין לו הלוואות? מה, הוא אשם בזה שהוא הרוויח יותר, ועכשיו מורידים לו במענק הסוציאלי? למה אתם לא משאירים את ה-15,000 שקלים? גם זה מעט, אבל לפחות משהו. כלום. את מי עוד הרגו? הרגו את העמותות. אפילו לא מילה אחת על המגזר השלישי; אותו מגזר שלישי שבהרבה מאוד מקומות מחליף את הממשלה, כי הממשלה בהרבה מאוד מקומות לא מסוגלת לבצע. מה עושה הממשלה? הורגת את המגזר השלישי. ממש ירי בתוך המצח. בלי שום סיוע, בלי שום כלום. עוד דבר מדהים שראיתי בחוק הזה: הממשלה אלופה בלהשתמש בכסף של הציבור כדי לעזור לציבור. שתי דוגמאות: אחד, פיקדון של חיילים. העברנו לפני שבועיים את החוק שמאפשר לחיילים למשוך חלק מהפיקדון. מה עושה הממשלה בחוק הזה? מגדילה את האפשרות הזו. זאת אומרת, אותו פיקדון שהיה אמור לשמש למטרות בונות עתיד, עכשיו החיילים צריכים להשתמש בו לצריכה שוטפת וכלום. אני מסיים, גברתי היושבת-ראש. אותו דבר קרנות השתלמות: בואו תמשכו מקרנות השתלמות עד 10,500 שקל בחודש. עכשיו, מילא אמרתם את זה, אבל לא חשבתם שלהרבה מאוד אנשים אין קרנות השתלמות? לא לכולם יש. אז מה לעשות איתם? אגב, למי אין? לאותם צעירים שעוד לא הספיקו בכלל להגיע לעבודה מסודרת כדי לקבל קרנות השתלמות. שום דבר. בקיצור, אני מסיים גברתי היושבת-ראש, ואני רוצה להגיד לך שתיאטרון האבסורד הזה שראינו בוועדת הכספים זה רק הקדימון. כי אותו תיאטרון אבסורד קורה גם מאחורי הקלעים בממשלה ובמפלגת הליכוד ובכל מקום ומקום. לכן, יש רק פתרון אחד. ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך לסיים את תפקידו כמה שיותר מהר. ואני בטוח שיש פה מספיק חברי כנסת שיתאחדו ביחד בשביל להקים קואליציה נורמלית, עם ממשלה רזה, שיודעת לטפל בציבור ולא להיות צופה בתיאטרון של מיקי זוהר וישראל כץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה, תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. אחריו – יבגני סובה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בסוף השבוע היו הרבה כתבות על כל מה שקרה ביישוב בית ג'ן. אפילו חברי כנסת כתבו: פלשו, השתלטו, ניסו לבצע לינץ'. אני רוצה להבהיר לכל חברי הכנסת שיושבים כאן ולכל עם ישראל ששומע אותי: לא הייתה פלישה, לא הייתה השתלטות ולא היה לינץ'. כי אתה משתלט על קרקע לא שלך, אתה פולש לקרקע לא שלך. אבל כשאתה מעבד את הקרקע שלך בהחלטת בג"ץ משנות התשעים שאפשרה לתושבי בית ג'ן לעבד את הקרקע שלהם בהר מירון – זה בדיוק מה שהם עשו, עיבדו את הקרקע שלהם בהר מירון. רק לידע כללי, אני רוצה להגיד לחברי הכנסת: היישוב בית ג'ן בשנת 1948 מנה 1,641 תושבים. שטח השיפוט של היישוב היה 43,500 דונם. זה שטח השיפוט של היישוב. בשנת 2020 יש 12,500 תושבים, ושטח השיפוט של היישוב – 6,000, ועוד קרוב ל-10,000 דרך בית המשפט העליון, שאפשר להם, לחקלאים, לעבד קרקע בהר מירון. מסביב לבית ג'ן יש 114,000 דונם שמוכרזים כשמורה ויער. אז תבינו מה היה בבית ג'ן. אני אתן לכם דוגמה פשוטה: הכפרים הדרוזיים, לפני שנת 1948 שטח השיפוט של הכפרים הדרוזיים היה 342,000 דונם. בשנת 2020 – פחות מ-100,000 דונם, פחות. לאיפה הלכה כל הקרקע הזה? לא התאדתה. קרקע לא מתאדה. הקרקע הופקעה. הופקעה לטובת הקמת יישובים חדשים, להקמת בסיסים, להקמת אזורי תעשייה. ניקח לדוגמה את אזור התעשייה תפן. כל אזור התעשייה תפן יושב על הקרקע של כסרא-סמיע, יאנוח-ג'ת. כל הקרקע שם. למי הם משלמים ארנונה? לא לתושבים שהקרקע הופקעה מהם, לא ליישובים בית ג'ן, כסרא-סמיע ויאנוח-ג'ת. יש מועצה מקומית, מועצה תעשייתית בתפן – לשם משלמים את הארנונה. זה אותו דבר ברוב היישובים הדרוזיים. מה נעשה, כל היישובים הדרוזיים ישבו על ההרים. זה היה לפני קום המדינה, זה היה לפני יותר מ-1,000 שנה, שכל היישובים הדרוזיים ישבו על ההרים. האסטרטגיה של הדרוזים הייתה לשבת במקום גבוה, להגן על עצמך – שם היישובים שלנו. בכל היישובים שלנו היום אנחנו מוקפים בקרקע שהייתה שלנו, שהיום מוכרזת כשמורה. אבל היישובים צריכים להתפתח. בשנת 48', אתה עם 1,641 תושבים – היום, בשנת 2020, אתה עם 12,500 תושבים. לאיפה ילכו התושבים? אני אגיד לך, רוב הצעירים שמתחתנים היום ביישובים הדרוזיים מחפשים בתים ביישובים הקרובים – יורדים לכרמל, הולכים לנהריה, שוכרים בית בשביל שתהיה להם קורת גג, כי אין להם את האפשרות להקים ולבנות קורת גג ביישוב שלהם. אנחנו כאן, בכנסת, נעשה את הכול על מנת שלכל זוג מבני העדה הדרוזית תהיה קורת גג, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת חמד עמאר. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת יאיר גולן. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה שמופיע על המסכים הוא חוק מיותר, הוא חוק שכל תכליתו לתת פלטפורמה חוקית לראש ממשלה נאשם בפלילים להתחמק מאימת הדין. זו תכלית החוק הזה, ולכן לא צריך אותו. החוק הזה לא קיים במדינות אחרות שמתמודדות עם הקורונה בדיוק כמונו. לא צריך פה חקיקת חירום מפתיעה. הקורונה כאן בשביל להישאר, לצערנו הרב. אנחנו לא במצב חירום, אנחנו בשגרת חירום מתמשכת, ובשגרת חירום מתמשכת צריך חקיקה עם שיקול דעת, צריך חקיקה סדורה, שעוברת תהליך סדור בוועדות, שלא נעשית כמחטף של גנבים בלילה. מה שצריכה מדינת ישראל זה לא חוקים דרקוניים; מה שצריכה מדינת ישראל – וזה מה שהיא הייתה יכולה לקבל אם היה מתבצע פה תהליך סדור – זה שיתוף פעולה של האזרחים, זה כבוד לאזרחים, זה לעבוד איתם על מצב החירום, לדרוש את שיתוף הפעולה על בסיס אמון. ככה צריכה לעבוד מדינה מול אזרחיה, ככה לא עובדת מדינה שמתייחסת לאזרחיה כאל נתינים נבערים מדעת. איך עושים את זה באמת? מישהו עובד במדינת ישראל היום עם ראשי הרשויות? מישהו דרש מהם אי פעם, שאל אותם: נבחרי ציבור יקרים, האם אתם יודעים להפעיל את מערכת החינוך בצורה סדורה? מישהו פנה לאזרחי ישראל, ואמר: הינה אפליקציית מגן 2, אנחנו סומכים עליכם, אנחנו מאמינים בכם, אנחנו מבקשים מכם – כן, מבקשים מכם – להתקין את זה על הטלפון הסלולרי שלכם כדי שאם תהיו חשודים במגע עם נושא נגיף נוכל לאכן אתכם? למה זה לא נוסה? למה לא דרשנו את שיתוף הפעולה? למה לא ביקשנו את שיתוף הפעולה? למה לא יצרנו את הכלים לשיתוף הפעולה? אנחנו חודשים בתוך העניין. איך אפשר לדבר על חקיקת חירום כשהמצב הזה נמשך כבר מחודש מרץ? למעשה עוד לפני, אבל אם אני מסתכל על החירום במלוא עוצמתו, מחודש מרץ. אנחנו צריכים להתבייש שאנחנו מביאים לכאן משהו כאילו באווירת חירום. אין אווירת חירום. יש מצב חירום מתמשך, הוא דורש שיתוף פעולה של אזרחי ישראל. אנחנו חייבים להפסיק להתייחס לאזרחים היקרים שלנו כאל נתינים, אנחנו צריכים לרחוש להם כבוד, לבקש את שיתוף הפעולה שלהם, זה מה שהם ייתנו לנו, ככה אנחנו צריכים לעבוד. והחוק הזה, אסור שיעבור, זה יהיה בושה שהוא ייכנס לספר החוקים, כי אני אומר ומזהיר בעניין הזה: כל תכליתו לתת פלטפורמה פוליטית – סליחה, חוקית – לראש הממשלה להימלט מאימת הדין. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת משה בוגי יעלון, בבקשה. << דובר >> משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, דיברתי כבר על עניין איכון השב"כ גם מעל במה זו, מאחר שהנושא הזה מעסיק אותנו כבר כארבעה חודשים. לצערי העיסוק בנושא גרם לזה שחלופות אחרות לא מובאות הנה, בשבילן אפילו לא צריך חוק. אבל אני רוצה לדבר היום על מנהיגות ועל אמון. אני חושב שאנחנו נמצאים במשבר אמון חריף, כאשר התנאי למנהיגות הוא אמון. זה לא משנה אם אתה ראש ממשלה, רמטכ"ל או כל דרגה אחרת, אם אין אמון בך, אינך מנהיג. ואמון במנהיג הוא מרכיב הביטחון הלאומי שלנו, כי כאשר האמון הזה נפגע, כפי שקורה היום, הביטחון הלאומי שלנו נפגע. האמון המתבקש ממנהיג הוא בשני תחומים: ערכי ומקצועי, בזה אתה נבחן. על התחום הערכי אנחנו מדברים לא מעט – שחיתות, שלושה כתבי אישום חמורים, חקירות שבדרך, ממשלה מנופחת ובזבזנית, חשד לשיקולים פוליטיים אישיים במקום שיקולים לאומיים, חוסר דוגמה אישית. אני רוצה לדבר בדיון הזה על התחום המקצועי. אנחנו כבר למעלה מארבעה חודשים במשבר הקורונה, ועדיין האירוע מתנהל ולא מנוהל. אין מנהיגות מקצועית שמנהלת את האירוע, השיקולים הפוליטיים ובעיקר ההישרדותיים של בנימין נתניהו שולטים באירוע, ואנחנו משלמים מחיר כבד, כולל בחיי אדם, כולל בפגיעה בכלכלה בכלל ובמצבם הכלכלי של אזרחי ישראל בפרט. איך אנחנו מצפים לאמון האזרחים בהנהגה כאשר ארבעה חודשים אחרי תחילת האירוע עדיין לא הוחלט איך לנהל אותו ומי אחראי? אנחנו מדינה שערוכה היטב לשעת חירום, מתורגלת לשעת חירום, ועדיין קיים ויכוח מי יוביל את זה. אני יודע מי צריך להוביל – משרד הביטחון, רשות חירום לאומית, פיקוד העורף, עם משרדי הממשלה, במקרה הזה בדגש גם על משרד הבריאות כמובן, והרשויות המקומיות. לקראת סוף השבוע האחרון הוחלט על סגר כללי, כולל איסור רחצה בים, בריכות ציבוריות, מסעדות, מוסדות חינוך, מניעת התקהלויות. המרכיב החשוב, אם לא שמתם לב, הוא מניעת התקהלויות. מקבלים החלטה על סגירת מוסדות חינוך ללא השתתפות שר החינוך; מחליטים על סגירת הרחצה בים ובבריכות ללא נתונים; מחליטים על סגירת מסעדות ואחר כך על פתיחתן ללא מחשבה – תשאלו את המסעדנים מה קרה להם. למה, כי כל הלחץ לקבל החלטה לקראת סוף השבוע האחרון היה כדי למנוע את המחאה וההפגנות. כאשר המטרה מסומנת מראש, אין צורך במומחי בריאות, במומחי כלכלה או לשאול את שר החינוך לגבי מערכת החינוך כדי להחליט. המטרה מאוד ברורה. זו עוד דוגמה מדוע צדק מי שאמר – ואני מצטט: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש אמיתי ולא בלתי מבוסס שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי", סוף ציטוט. כך אמר בנימין נתניהו לאולמרט בשלב חקירותיו ודרש ממנו להתפטר. כל כך נכון. ונתניהו בעצמו מוכיח היום עד כמה האמירה הזו נכונה. ונחזור לעניין האמון, אמון האזרחים בהנהגה. מה חושבים היום האזרחים בשעת משבר זו, כשהם מבינים שנתוני משרד הבריאות לגבי מקורות ההדבקה מביאים למסקנה שחופי הרחצה, הבריכות ואף המסעדות אינם המקומות שנדבקים בהם אלא דווקא בבית? מה חושבים האזרחים שהוריהם בבית אבות ונוכחים שוב בחידלון שמביא להדבקה ומוות, ולממשלה אין מענה? שאלתי את פיקוד העורף השבוע בביקור שם: האם כבר קיבלתם הוראה להיכנס לבתי אבות, כמו בפעם הקודמת, שאז נכנסתם באיחור? עדיין לא. מה חושב מי שנמצא בסטטיסטיקת המובטלים, שעולה עד למעלה מ-21% היום, ואין לו איך להתחיל את החודש, לא רק לגמור? הוא כבר שקוע בחובות ונוכח שוועדת הכספים מקדישה שלוש שעות דיון לאישור החזרי מס לנתניהו בגלל שהוא נכה כלכלית, כהגדרת יושב-ראש הקואליציה. זו לא נכות כלכלית, זו נכות מוסרית וגם רגשית. מה חושבים האזרחים ששמעו היום את חילופי הדברים בין שר האוצר לבין יושב-ראש הקואליציה בוועדת הכספים לגבי אינטרסים אישיים מושחתים של זה ושל זה, שמשפיעים על קבלת ההחלטות על חיי כל האזרחים? אתם רוצים שהציבור יאמין לכם כאשר אתם רוצים להשתמש באיכוני השב"כ כדי לאתר נדבקים? אתם רוצים שהציבור יאמין לכם כאשר הנאשם נתניהו רומס ברגל גסה את הכנסת, רואה את היחס שלו ליושבת-ראש ועדת הקורונה חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שעושה את מלאכתה נאמנה כנציגת הרשות המחוקקת? אתם רוצים שהציבור יאמין בכם כאשר שיקולי היושב על כיסא ראש הממשלה אינם נקיים? אתם רוצים שנאמין לכם כאשר ראש הממשלה תוקף דרג מקצועי, כמו ראש אגף התקציבים באוצר, שאינו מוכן להיות יס-מן? אתם רוצים שהציבור יאמין לכם כאשר אתם נותנים יד לחוק הסמכה שיעביר אותנו עוד שלב מדמוקרטיה לדיקטטורה? נתניהו, אילו היית מתאמץ ומשקיע יותר בהרחבת הבדיקות, למשל, ולא עוסק בעצמך, כבר מזמן לא היינו זקוקים לאיכוני השב"כ. אך אתה עסוק בהישרדות פוליטית. אתה דואג לעצמך ולא לאזרחים. אתה גם מנחיל תרבות של שקר, שהפכה להיות חזון נפרץ. אני מזכיר שנפילת צבאות ערב לאורך דורות נבעה מתרבות שקר אצלם ודיווחים אמינים אצלנו. התחלפנו? למדנו מהם? מה שצריך לעשות עכשיו הוא כמה שיותר מהר להעביר את האחריות למשרד הביטחון, להפעיל את רשות החירום הלאומית, את פיקוד העורף, את מינהל הרכש של משרד הביטחון, ולא כל מיני תרגילי שושו כאלה ואחרים. כמובן לתכלל את משרדי הממשלה, וכן את הרשויות המקומיות. מניסיוננו גם מההיערכות לקראת חירום, גם מהתרגילים, הרשות המקומית היא לבנת יסוד. כאשר מאתרים מישהו שצריך לבודד אותו, אז רצוי שרשות מקומית תדע, הרווחה תדע. יגיעו אליו. זה לא מנוהל, זה מתנהל. וגם בתי אבות – אנחנו שומעים שוב על משען בבאר שבע. מוקד טלפוני – הפעלנו את איכוני השב"כ בתחילת החודש. שבוע ימים אנשים שערערו – בצדק מבחינתם, כי המערכת לא בדיוק מדייקת – מצאו את עצמם מחכים לתור בטלפון עד בוש. כן, שבוע לאחר מכן עשו את מה שאמרתי כבר בגל הראשון לעשות, לגייס את המוקד הטלפוני של פיקוד העורף. וגם אז – כרגע עומדים על המתנה של 15 דקות; לא צריכות לעבור יותר משלוש דקות. כך מנהלים אירוע. אבל זה עדיין לא מנוהל. זה מתנהל. ובעיקר בדיקות, בדיקות, בדיקות. אם היו מתגברים אפילו את הבודקים על בסיס מערך רפואי בצה"ל, היו מוסיפים חוקרים למעבדות כדי לשחרר את הלחץ במעבדות, בעיקר כדי לשחרר את המשק, כי הבדיקות משחררות את האנשים שאפשר להוציא לעבודה. לא. מתעסקים עם איכוני שב"כ כאילו זה המענה האולטימטיבי. אני חוזר: בדיקות, בדיקות, בדיקות, וזו הדרך הנכונה. כן, נתניהו, נכשלת. אתה מסתבך והולך. גורר אחריך מדינה שלמה לעברי פי פחת. ההמלצה הכי טובה לך היא: תתפטר. אנחנו נדע להתמודד עם הווירוס בלי איכוני שב"כ. אנחנו נדע גם לתקן. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה לשוב ולנצל את ההזדמנות להודות לסדרנים שפה מחטאים את הדוכן ואת המיקרופונים ואת הכפתורים לפני כל דובר. זה בטח אחד התפקידים הכי סיזיפיים שנוספו עם משבר הקורונה. אבל באמת תודה לכם. וגם תמיד נמצאים פה בכל עבר עם מסכות ועוזרים לנו, ובאמת תודה. גברתי היושבת-ראש, מאז חודש מרץ מדינת ישראל נתקפה, כמו הרבה מדינות בעולם, כמה ימים לפה או לשם, כמה שבועות לכאן או לשם, במשבר הקורונה. בחודש מאי קמה ממשלה, ממשלת חירום לקורונה. והינה, אחד הדברים הראשונים, או הדבר הראשון, ואולי בינתיים היחיד, שהממשלה הזו רושמת הוא כישלון קולוסלי ודרמטי בטיפול בקורונה. ולא שלא היו את כל התנאים להצליח: ישראל תפסה בזמן את המשבר, נכנסה לסגר בזמן, הבינה את גודל הצרה, סגרה את הגבולות, והתחילה – ומהרגע הראשון כל הזמן דיברו על שגרת קורונה. אלא שמאז, כמו בסרט "דלתות מסתובבות", בכל רגע נתון, בכל צומת, עומדות בפני מדינת ישראל שתי דרכים שונות. כמו בשיר The Road Not Taken שלומדים לבגרות לאנגלית, בכל צומת איכשהו מתעקשים לבחור בדרך הלא-נכונה. דרך אחת היא מה שאנחנו הולכים ומחוקקים כאן שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, מאז חודש מאי. כל החקיקה שאנחנו רואים כאן והחוק הזה, איכוני השב"כ, ביחד עם חוק ההסמכה, מה שנקרא, עם חוק הקורונה הגדול, שיבוא לכאן בהמשך השבוע – כל-כולו זה חקיקה דרקונית, מגבלות וצווים מכל מיני תחומים. נכנסנו למלחמה. במקום להבין שזו מלחמה – זו מטפורה, זו מלחמה אזרחית – מה? אנחנו מפעילים את השב"כ, את הצווים, את שעת החירום, את הקנסות, את המגבלות, סוגרים. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> ופרויקטור, עושים סגר – כל הדברים שמגבילים – ובאמת משתמשים באמצעים הלא-נכונים, השגויים, מפירי הזכויות, ובראשם כאמור אותם איכוני שב"כ, שדיבר עליהם כאן לפניי רמטכ"ל לשעבר. אחרי שראית את הטעויות ואת הערעורים ואת כל המנגנון הזה של איכוני השב"כ – אני בתור אזרחית, אני לא ישנה בלילה מלדעת איפה השב"כ מפעיל את זה במקומות אחרים. אני לא ישנה טוב בלילה עכשיו, כשאני רואה את הטכנולוגיה ואיך היא עובדת. אתה לא צריך לענות. אני מניחה שזה סודי. << קריאה >> משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה שונה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אוקיי. אבל מה עשינו? הפעלנו את שירות הביון החשאי נגד האזרחים. ביום רביעי אנחנו נצביע כאן על חוק דרמטי שיעניק סמכויות מרחיקות לכת ושמקומן לא יכירן בדמוקרטיה. אבל את הנתיב השני, הנתיב הקצת-פחות ביטחוני, פחות סודי, פחות חשאי, שפחות מגביל זכויות אבל שיותר שומר על בריאות הציבור – אותו מעולם לא בחרנו. כן, הוא סיזיפי. מדובר על לגייס אחיות ולהושיב אותן ליד הטלפון שיעשו את החקירות האפידמיולוגיות. כשאומרים חקירות אפידמיולוגיות זה לא חקירות שב"כ, זה לשבת ליד הטלפון ולתשאל את הבן אדם איפה הוא היה שבועיים אחורה. זה – לא. ללכת ולבודד אנשים – היום אנחנו יודעים שלמעלה מ-60% מההדבקות מתרחשות בבתים. להציע במלונות ובמלוניות הקורונה תנאים מספיק טובים כדי שאנשים יעדיפו ללכת אליהם מאשר להישאר בבית ולהדביק את בני המשפחה, זה – לא. מענקים לעצמאים – כמה, 50% מיצוי בפעימה הראשונה והשנייה עד עכשיו. ובכל פעם עוד תוכנית ועוד תוכנית ועוד טלאי ועוד טלאי, וטלאי על טלאי, זה – לא. זה לא הכנסת ולא הפקידים הנוראיים, לא הפוגלים – לא השולמנים, איך קוראים? – לא המרידורים ולא אף אחד באוצר שמונע. כשמביאים את התוכנית הלא-נכונה, היא נתקלת בהתנגדות. ברוך הבא, אדוני היושב-ראש. בהצלחה. ובכל צומת זה חוזר על עצמו. וגם אם נפעיל את השב"כ ונפעיל את הסמכויות המיוחדות, ונפעיל אותן שוב ואפילו נלך לעוד סגר, כשנצא מהסגר נמצא את עצמנו באותו מצב אם לא נפתח את האמצעים האלה, האזרחיים, אם לא נשקיע בעובדות הסוציאליות, באחיות, במחלקות הקורונה, בחקירות האפידמיולוגיות, בהסברה לציבור למה ומה, במקום: בום, לסגור את כל המסעדות; בום, לסגור את כל חדרי הכושר – יש הדבקה, אין הדבקה, זה בכלל לא משנה. הרי היה לנו את מלוא הקרדיט מהציבור. בחודשים מרץ ואפריל הציבור היה ממושמע באחוזים מאוד גבוהים, כי הציבור רוצה לשמור על בריאותו. אנשים פוחדים. זה ברור. מה עשינו עם הקרדיט הזה? בזבזנו אותו בצורה פושעת, וכל מה שנשאר לנו זה להפעיל את השב"כ, להפעיל עוד סגר ולהפעיל עוד חוק עם עוד סמכויות מיוחדות ועוד שעת חירום שתבוא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בזבזנו? בזבזתם. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> נכנסתי מתחת לאלונקה, כמאמר הזמנים. באמת אני חושבת שזו אחריות קולקטיבית. אתה יודע מה, היום הייתי בוועדת הקורונה, וזה באמת המקום להבין ולהעריך מה קורה כשפיקוח פרלמנטרי עובד כמו שצריך. מה אומרים לנו? שהכנסת היא חותמת גומי, כי הממשלה שולטת פה. אני רוצה להגיד לכם משהו: הממשלה בדיונים שלה הייתה חותמת גומי. כולם הצביעו פה אחד לסגור, לפתוח ביום שישי ב-16:00, לסגור ב-17:00, לפתוח ב-17:00. בכנסת יש דיון, מבקשים נתונים, לא מקבלים החלטות בלי נתונים. על סמך הנתונים שואלים שאלות, על סמך השאלות מקבלים תשובות, על סמך התשובות משנים את ההחלטות, ולא קרה כלום, הכול בסדר, השמיים לא נפלו אם לא קופצים לדום בגלל שמישהו אמר שצריך לעשות ככה. לא. ולכן זה לֶקַח לנו, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שהחוק הזה לא יעבור היום, אבל אם הוא יעבור, עדיין – להבין שזה לא האמצעי היחיד, זה אפילו לא האמצעי החשוב ביותר. האמצעים החשובים ביותר נמצאים במקומות אחרים לגמרי. הם פחות סקסיים, הם פחות חשאיים, פחות אפשר ללבוש את העוזי ואת הדובון ולעשות פרצופים של מלחמה. הם נמצאים במחלקות – הם נמצאים במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, הם נמצאים במחלקות איפה שהאחיות פוחדות שחיסוני השפעת לא יגיעו בזמן ומערכת הבריאות תקרוס בחורף. הם נמצאים בבתים, איפה שהתגברה האלימות במשפחה בגלל המשבר. הם נמצאים במצב הנפשי הרעוע של הרבה מאוד מהמשפחות. שם נמצאים החיים עצמם. כמה שנעצום את העיניים, וכמה שנחוקק עוד שב"כ ועוד מצב חירום ועוד סגר, זה לא יעלים את המציאות שבחוץ, ואיתה צריך להתמודד. זאת מציאות אזרחית, לא שב"כניקית. זאת מציאות בריאותית, לא ביטחונית. זאת מציאות כלכלית וחברתית ולא מציאות לוחמתית. אנחנו לא נלחמים באף אחד, זה אזרחי ישראל, זה האזרחים שלנו, להם אנחנו חייבים דין וחשבון, ועד שלא נבחר בדרך השנייה, באותה road not taken, לא נתחיל באופן אמיתי להתמודד עם המשבר הזה. תודה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. נעבור לבקשות רשות דיבור. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בבקשה, חמש דקות. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> בימים כתיקונם, במהלך ממשלות נתניהו לדורותיהן, יש בישראל היפוך בלתי נסבל בשוטף. בישראל של נתניהו הגוף המרכזי שעושה חשיבה אסטרטגית זה הצבא. לא הממשלה, לא הוועדות בכנסת – הצבא. הממשלה, ביום טוב היא חושבת טקטי, ביום רגיל היא חושבת פוליטי, פוליטי, פוליטי, פוליטי. ככל שמחמיר מצבו של נתניהו במישור המשפטי, ככל שהוא יותר זמן ראש ממשלה, הוא מתרגל להיות בעל הכוח, ככה החשיבה שלו הופכת להיות פוליטית במובן הצר ביותר של המילה – מה פוליטית טוב לי, לא למדינת ישראל, לא לחברה בישראל. נתניהו, בשום שלב בכהונתו כראש ממשלה, לא דאג למדינת ישראל, לא ניהל את מדינת ישראל, ואת התוצאות של אופן ראש הממשלות שלו אנחנו רואות ורואים היום. עומק ההזנחה, עומק ההפקרה של כל המערכות במדינת ישראל, נובע מהעובדה שמאז 2009 יש ראש ממשלה שאיננו מנהל את מדינת ישראל כלל וכלל. אני העליתי כאן להצבעה שלוש ואולי ארבע פעמים את הצעת החוק שלי להגבלת כהונה לשתי קדנציות, ואמרתי כאן, מעל הדוכן הזה, שוב ושוב: כוח משחית ומשבש, הרבה כוח משחית ומשבש מאוד מאוד. מה שקורה כשמישהו עומד יותר מדי זמן בראש מערכות ציבוריות הוא שהמערכות מתחילות להתאים את עצמן אליו במקום אל הציבור ואל הצרכים של הציבור. החוק הזה שאנחנו עכשיו עומדות להצביע עליו הוא דוגמה קלאסית לדבר הזה. אפשר לראות איך נתניהו הפך בשנים האחרונות את המטה לביטחון לאומי להיות משרד החוץ הפרטי שלו, איך הוא הפך אותו להיות המשרד שלו לשירותים מיוחדים. עכשיו זה ניהול הקורונה, למשל, משום שאין אף מערכת אחרת במדינת ישראל שבנויה להיערכות לחירום אזרחי. אחר כך ראינו איך הוא הפך את המוסד להיות שירות השליחויות שלו, שכן אין אף מערכת אחרת במדינת ישראל שכפופה לנתניהו באופן כל כך ישיר, שהיא יכולה לעשות בשבילו את יחסי הציבור, אם זה בתחום כל מיני תיקים שגונבים מאיראן או אם זה בתחום ציוד רפואי שצריך לקנות בחירום. למה צריך לעשות מופעי יחסי ציבור שהמוסד – המוסד, השירות החשאי המהולל והמפחיד בעולם – הלך לקנות בשביל נתניהו ציוד רפואי בעולם? << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> אפשר שקט מהחברים, בבקשה? שקט. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> ועכשיו מגיע תורו של השב"כ. עכשיו מגיע תורו של השב"כ להפוך להיות ארגון שמספק שירותים לנוחות ולאינטרסים של נתניהו במקום לביטחון מדינת ישראל. חשוֹב, אדוני היושב-ראש, על העיוות המדהים כשעומד ראש שירות הביטחון הכללי הוא ממש מתחנן, הוא מפציר לא לשים עליו את התיק הזה, לא להעמיד אותו במצב הזה, שהוא, כשירות ביטחון חשאי, עוקב אחרי אזרחיות ואזרחים שאינן חשודות בדבר, שלא עשו שום דבר, שאין שום סיבה שיהיה רישום כל כך מדוקדק וקבוע של צעדיהם, של המיקום שלהם ואיכון שלהם. אבל ראש הממשלה – לא ולא. ראש הממשלה רוצה את השירותים שאמורים לשרת את מדינת ישראל, את ביטחון מדינת ישראל, את אזרחיות ואזרחי מדינת ישראל, עובדים אצלו. אף אחת מהדמוקרטיות שמתמודדת עם הקורונה לא משתמשת בשירות הביטחון החשאי שלה כדי לרגל אחרי אזרחיות ואזרחים. זה דבר מגונה, זה דבר חמור, זה דבר מסוכן, זה דבר לא תקין. אין לי אלא להפציר בכם ובכן, חברות וחברי קואליציה יקרים, להתעשת ולהצביע נגד. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – גם לא נוכח; חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – גם אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – גם אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – גם אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן, בבקשה. חמש דקות, בבקשה, לרשותך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. בימים האחרונים מסתובבות ברשתות החברתיות תמונות של מנהיגי עולם, כאלה שהצליחו בעיקר למגר את משבר הקורונה, לשטח את העקומה, להציל את החיים ולתמוך בציבור שלהם מבחינה כלכלית. והפלא ופלא, כל המדינות שהצליחו באמת לצלוח את משבר הקורונה בצורה הכי טובה בעולם, עומדת בראשן, בממשלות שלהן, נשים. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם אצלנו אישה, לא? שרה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אומרת את זה לא במקרה. אני חושבת שגם דיברתי על זה בנאום קודם: התפיסה הזאת של לרוץ ישר לפתרונות ששאובים מהעולם המיליטריסטי כנראה מעוותת את דרך החשיבה ודורסת את הערכים הבסיסיים של תמיכה בבני אדם, לתמוך באינדיבידואלים, לתמוך באנשים הפשוטים ובשכבות המוחלשות. המחשבה הזו, כאילו השב"כ יציל אותנו עכשיו, בעצם הכניסה עשרות אלפי אנשים לבידוד. פתאום השב"כ נכנס לתמונה – עשרות אלפים נכנסים לבידוד. ותתפלאו לשמוע, אתמול שמעתי סטטיסטיקה מאד מעניינת: 60% מהערעורים על החלטות על בידוד של השב"כ – מעקב על בידוד דרך האיכונים – מתקבלות, ואנשים משוחררים מבידוד. 60%. תתארו לעצמכם כמה יש בציבור שעדיין לא מערערים על הסמכות של השב"כ ועל הידע של השב"כ. לא מערערים. מקבלים את הגזרה שהם צריכים להיות בבידוד. למה אני אומרת את זה? כי תראו מה קורה במדינה. זה לא רק בגלל שגבר מנהל אותה, וזה לא רק בגלל שבעיקר גברים מנהלים אותה, וזה לא רק בגלל שנתניהו במיוחד, מר ביבי נתניהו, הוא זה שמנהל, אלא זו גם התפיסה המעוותת שלא רואה בני אדם מול העיניים. היום בדיון בוועדת הכספים אנחנו פונים לשר האוצר ושואלים על המשך השביתה של העובדות הסוציאליות ושל האחיות, והוא אומר – כאילו גזרה מהשמיים – הוא אומר: אנחנו לא נפתח שום הסכם קיבוצי ולא ננהל משא ומתן על זה. רוצים להציל את המדינה מהמשבר החברתי-כלכלי? תחזקו את התשתיות שאמורות לטפל בנפגעים. שנים הרעיבו את מערכת הרווחה, שנים הרעיבו את מערכת הבריאות – חוסר בתקנים, חוסר במכשור, חוסר במענים – ועכשיו קוראים את שתי המערכות, בשפה המיליטריסטית, לצו 8, ואומרים להן: תתגייסו ותצילו ותעשו את העבודה השחורה. מה שאנחנו לא מצליחים כממשלה לחשוב עליו, פתרונות – אתם תאספו את השברים של המדיניות שלנו, אבל גם לא ננסה לעזור לכם. העובדות הסוציאליות מנהלות מאבק כבר מעל ל-12 ימים, ומתעלמים מהן. ועכשיו יתחילו האחיות – ומה, ימשיכו להתעלם מהן, ואחר כך יבואו לשכנע אותנו שהם מטפלים במשבר. הממשלה הזו כשלה. בזמן שהייתה צריכה להתכונן לגל השני של הקורונה – התבחבשה בנושא הסיפוח. כל מה שהעסיק את הראש של מר בנימין נתניהו זה לספח עוד קרקעות כבושות של הפלסטינים ולגמור את התקווה לשלום. אז עכשיו גמרת את התקווה לשלום; גמרת את התקווה – כאילו, אתה חושב – למדינה פלסטינית, אבל בינתיים אתה גומר אותנו גם, האזרחים הפשוטים. מה שנותן לי קצת תקווה זה מה שיקרה מחר בחיפה. מחר בחיפה המסעדנים היהודים והערבים מביאים את המחאה לעיר חיפה. מביאים מחאה מסוג אחר – של כולנו ביחד, אזרחים יהודים וערבים, יוצאים נגד ממשלה מנופחת, מושחתת שלא חושבת עלינו. תודה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת ווליד טאהא. בבקשה. חמש דקות, בבקשה, לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בזמן הקשה הזה, בזמן שאחוזי האבטלה מרקיעי שחקים במדינה, בחברה הערבית, המדינה דואגת להדק את הטבעת עוד יותר סביב צווארם של האזרחים הערבים. מה לעשות, אני פה, כדי להציג את הצרות של החלשים, העניים. הצרות של העשירים – יש מי שמציג אותן כאן. האלימות בחברה הערבית גואה ומרימה ראש כל יום. רק ב-48 השעות שחלפו נרצחו ארבעה תושבים בערים הערביות. איפה המדינה שאמורה לדאוג לביטחון האישי ולחיים של אזרחיה, ומה התוכניות שלה למיגור הפשיעה? שאלה שכל אזרח ערבי מעלה כל יום. לגבי מערכת החינוך הערבית, אורלי, וההיערכות שלה לשנת הלימודים הבאה, אפשר לדבר מכאן ועד הודעה חדשה. התלמיד הערבי היה מפסיד העיקרי בשנת הלימודים שהסתיימה, ואם לא ייעשו הצעדים הדרושים לפתיחת שנת הלימודים הבאה הוא יהיה המופסד העיקרי גם בשנה הבאה. הנזק שנגרם לתלמידים בכיתות א' הוא נזק בלתי הפיך. ומה באשר להרחבת שטחי בנייה ואישור תוכניות מתאר, פיתוח אזורי תעשייה ותכנון ערים? כמה המדינה משקיעה בכל הנושאים האלה בערים הערביות? כמעט כלום. איך אמר ראש הממשלה, האוזר: כלום, וולָא אישי. מדיניות הריסת הבתים נמשכת ללא הפסקה, כאילו החברה הערבית היא מחוץ לאילוצי הקורונה. רק היום נהרסו מחסנים ומתקנים בכפר קאסם ובג'יסר א-זרקא. ואם כבר דיברתי על ג'יסר א-זרקא, אז היא מקרה מובהק ביותר של המדיניות הגזענית והאפליה. פחות מחמש דקות מפרידות בינה לבין העיר קיסריה; ההבדלים בין שני היישובים תהומיים ביותר. מרחק של חמש דקות, כאמור, אך מרחק של עשרות שנים בפיתוח תשתיות, מערכות בריאות, מערכת חינוך, תיירות ועוד. מדינת ישראל הינה המדינה היחידה בעולם שמנהיגה מדיניות רשמית של הריסת בתים על רקע לאומי. המדינה, באמצעות תיקון קמיניץ, ממשיכה לחלק קנסות בסכומי עתק בעילה שקרית של עבירות בנייה. הריסת בתיהם של התושבים הערבים הפכה לנורמה, היא הפכה לדבר שבשגרה, וכל הסימנים מראים שמאיצים את הקצב בצורה שלא ניתן עוד לשאת אותה או לסבול את קיומה. לאוכלוסייה הערבית במדינה, ולנו כנציגי החברה הערבית, אין זמן להתעסק בצרות של העשירים, אדוני היושב-ראש. אנו עסוקים יום-יום בתיקון עוולות הקשורות בעצם הקיום שלנו. נלחמים על הזכות שלנו לחיים, על הזכות שלנו לקורת גג ועל הזכות הבסיסית שלנו לפרנסה בכבוד. איש מאלה, לצערנו הרב, יא אוסאמה, איש מאלה שביקשו ומבקשים את תמיכתנו כאן בכנסת, איש מהם איננו עומד לצידנו, ואיננו מתגייס כדי לתקן את העוולות המופעלות נגדנו. אנחנו נלחמים לבד על הזכות שלנו לחיים, על הזכות שלנו לקורת גג ועל הזכות שלנו לפרנסה וחיים בכבוד. אנחנו בחברה הערבית, החברים ברשימה המשותפת, צריכים להסיק את המסקנות, ולפעול בהתאם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חברת הכנסת היבה יזבק – אינה נוכחת. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ברוך הבא, התגעגענו, באמת. אנחנו מדברים בנושא – אני חושב שהראיה הכי חותכת לכישלון המהדהד של איכוני השב"כ זה מה שקרה בשבוע האחרון. עשרות אלפים קיבלו הודעות מהשב"כ להיכנס לבידוד, אנחנו טיפלנו באופן אישי במאות הודעות כאלה שהתקבלו. ואז אנחנו רואים, וגם קראנו, שכמעט 80%, אדוני השר, מההודעות והערעורים התקבלו. אז אם 80%, צבי – – – << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> לא 80%, זה לא נכון. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 70%? אלה הנתונים שהתפרסמו. אם זה לא נכון, אז אתה יודע מה, 60%? << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> מתוך 150,000 איכונים, 20,000 הגישו – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם מדובר באחוז כה גבוה, כנראה שכל האיכונים האלה הם לא כלי יעיל, בנוסף לכל הביקורת שלנו על האח הגדול והמעקב של השב"כ אחרי האזרחים ועל המיקום שלהם. לכן כמובן שהתנגדנו מההתחלה לחוק הזה, ואנחנו ממשיכים להתנגד. אני רוצה לנצל את הדקות הנותרות לשני עניינים חשובים, שהועלו גם על ידי חלק מחבריי. הנקודה הראשונה, המשך ההריסות, כבוד השר, ביישובים הערביים. ווליד, היו הרס והריסה של אולם רגאדן בטירה. אחרי זה היה הרס היום בג'יסר א-זרקא בכפר הדייגים. היינו שם, ויחד עם הרשות המקומיות ורשות הגנים והטבע אנחנו מנסים לקדם את התוכנית שיש שם – השקעה של 18 מיליון שקל על מנת לפתח את כפר הדייגים. גם כפר זבוד בבית ג'ן. הייתי שם, וגם חברי חמד עמאר, גם ג'אבר ועאידה, אני לא יודע עוד כמה חברים היינו שם. כבוד השר, מדובר באלפי דונמים שהגדירו אותם כרשות הטבע, אפילו אוסרים על עיבוד הקרקע. האנשים לא רוצים לבנות שם בזבוד, סעיד, אנשים לא רוצים לבנות; אנשים רוצים לנטוע, לעבד את הקרקע הזאת. אז לפעמים עושים ערישה של ענבים, עושים מחסן קטן, כדי שאם הם יהיו שם הם ישימו את הכלים ואת הדברים. ואז רשות הטבע והגנים באה עם היס"מ ומדביקים צווי הריסה. אבל טוב, העמדה החזקה והאיתנה והמאוחדת של אנשי בית ג'ן – הם עמדו והעמידו את הפקחים ואת היס"מ במקום. כל הכבוד להם. נפגשנו עם שר המשפטים ונפגשנו עם קמיניץ. אנחנו אומרים להם: תנו לנו פתרונות, ואנחנו מוכנים לפתרונות, אבל כאשר אתם באים לכפר קאסם והורסים מחסן כזה – בפגישה אמרו לנו שזה בתוך המתחם שניתן לתכנן אותו, ואחרי יומיים, אחרי הפגישה עם שר המשפטים, הורסים אותו. אז מה אתם רוצים שנגיד? הדבר השלישי והאחרון, אדוני היושב-ראש: בשורה לסטודנטים במגמת פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק של האוניברסיטה הערבית אמריקאית בג'נין. אנחנו עובדים על זה, כל חברי המשותפת עובדים, בתיאום עם האוניברסיטה שם, כדי למצוא פתרונות לבוגרים האלה. היום יש בשורה שכל הבוגרים שעברו את הבחינה והצליחו בריפוי בעיסוק ובפיזיותרפיה יתחילו תוך כמה ימים את ההשלמה המעשית הקלינית. במקום שלושה חודשים – 45 יום, ואז הם יקבלו את הרישיון שלהם. אנחנו מנסים למצוא פתרון ומקומות להכשרה קלינית גם במוסדות רפואיים בתוך ישראל, ואז לחלקם, אחרי שיסיימו חודש וחצי בבית לחם, תבוא גם הפעימה הנוספת. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו נמשיך ונעקוב ונלווה את הסטודנטים האלה עד לפתרון של כל הסטודנטים האלה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת אוסאמה סעדי, תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, יעלה ויבוא. חמש דקות לרשותך. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום קיימנו דיון בוועדה לזכויות הילד בעניינם של אלפי ילדים ערבים בנגב שמשרד החינוך עד היום, פחות מחודש וחצי לפני פתיחת שנת הלימודים, אינו משלב אותם במערכת החינוך. המספר שקיבלתי ממרכז המחקר של הכנסת מדבר על 4,469 ילדים בגילאי שלוש עד חמש שאין להם מסגרת חינוכית. כפי שאתם יודעים, גילאי שלוש עד חמש הם בגיל לימוד חובה, שהחוק מחייב שהם יהיו במסגרת חינוכית. אני רוצה להגיד לכם: אני מלווה את הסוגיה הזאת בארבע-חמש השנים האחרונות, כחבר בוועדת החינוך, ואני עדיין זוכר שמנכ"ל משרד החינוך הגיע ב-2017 לדיון של ועדת החינוך והציג תוכנית חומש שלפיה אנחנו היינו אמורים להיות היום עם פחות או יותר כ-800 ילדים מתוך 5,000 ילדים שאין להם מסגרות חינוך ב-2017. ותוך שנה המספר היה אמור לרדת לאפס. זאת אומרת, שבשנה הבאה כל הילדים בגילאי חובה, שלוש עד חמש, יהיו במסגרת חינוכית. אלא מה, כל ההבטחות הללו לא יושמו. גם היום, אחרי הדיון, לא שמענו פתרונות מיידיים שיבטיחו מסגרות חינוכיות במובן של כיתות גן לילדים הללו. כשמנסים לעשות השוואה בין ילדים יהודים וערבים בנגב, מסתבר של-17% מהילדים הערבים בנגב בגילאי שלוש עד חמש אין מסגרות חינוך, שזה המספר שדיברתי עליו, אלפים. בחברה היהודית זה כמעט 1%, לכן הקושי הזה כמעט לא קיים. אני תוהה איפה האחריות כאן. איפה האחריות של משרד החינוך, איפה האחריות של גורמי התכנון, של משרד הכלכלה? מה, אין אחריות על אלפי ילדים שאין להם מסגרות חינוך? מה הזלזול הזה בזכות שכתובה ומופיעה בחוק? שלא לדבר על כך – וחברי חבר הכנסת סעיד אלחרומי, אתה תושב הנגב – שיותר מ-4,000 ילדים בגילאים הללו נדרשים לנסוע כל יום בהסעות מיוחדות 20 ולפעמים אפילו 30 ק"מ, חצי שעה-שעה נסיעה, כדי להגיע לגן. תדמייני לך, חברת הכנסת פרומן, שילד בגיל שלוש או ארבע יצטרך לנסוע חצי שעה-שעה, בדרך לא דרך, דרך לא סלולה ולא מסודרת, כדי בכלל להגיע לגן. אז אני מדבר על יותר מ-4,000 ילדים שמוסעים, כי אין מסגרות חינוך בסמוך ליישובים שלהם או בתוך היישובים שלהם, ועל עוד כ-4,500 שבכלל נשארים בבית, כי אין להם מסגרות. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> חוק חינוך חובה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה חוק חינוך חובה. אמרתי היום לנציג משרד החינוך שזו בכלל עבירה פלילית שהם לא לומדים, שהם לא במסגרת חינוכית. כולם מדברים על פתרונות ואומרים: אכן, צריך להקים מה שנקרא נקודות שירות, מוקדי שירות, ביישובים הלא-מוכרים – יש עשרות כאלה – ובתוך מוקדי השירות אפשר להקים גם כיתות גן. מוקדי השירות יכללו שירותים חיוניים לציבור. אז אין ספק שהפתרון המהותי היותר והכולל הוא להכיר בעשרות יישובים ערביים שהמדינה שוללת מהם את ההכרה – ואז שוללת מהם את התשתיות הבסיסיות: חיבור למים, לחשמל ולאינטרנט, ורחובות וכדומה. אבל עד שנשיג את הפתרון הראוי הזה, צריך באופן מיידי להבטיח עשרות – מאות אפילו, מאות – כיתות לימוד במוקדי שירות בכפרים הלא-מוכרים, פשוט כדי לקיים את החוק ולהבטיח את זכותם לחינוך כפי שהחוק מחייב וכפי שראוי כמובן להבטיח להם, כמו לכל ילד אחר. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, חמש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהמשך ישיר לדברים שאמר חברי יוסף ג'בארין לפני רגעים אחדים, לפני רבע שעה, אולי עשרים דקות, הייתה כתבה בערוץ הראשון, ועכשיו, ברגעים אלה, גם ברשת ב' יש כתבה – אולי יותר מזה – על החברה הערבית-הבדואית בנגב. לצערנו הרב, החברה הערבית בנגב הפכה להיות שק החבטות, אדוני היושב-ראש, של כל מי שיש לו בטן מלאה על החברה הערבית או שיש לו בטן מלאה על ערבי כערבי, והוא מוצא לנכון להסית נגד החברה הערבית, נגד החברה הבדואית בדרום. השיטה ברורה וידועה: לוקחים טעות קטנה או פשע מסוים, ומעצימים את הפשע הזה. ויש לנו כמה דוגמאות. אז מכינים את הקרקע למתקפה חסרת תקדים על האוכלוסייה הזאת, מאשימים אותה בפשיעה הגואה, מאשימים אותה במערב הפרוע בנגב. כל מיני סיסמאות וכל מיני קריאות שבתוך-תוכן המקור שלהן הוא גזענות והסתה נגד האוכלוסייה הערבית. מה שקרה בביר הדאג' לפני כמה שבועות, לא רחוק מאיתנו, שם התלבשו על היישוב ביר הדאג' – קנסות במאות אלפי שקלים. בנגב יש מושג שנקרא שולחן עגול. שולחן עגול – כשיש יישוב מסוים שמישהו בו מבצע עבירה, פתאום כל רשויות המדינה מתלבשות על היישוב הזה: מס הכנסה, משטרה, פיצו"ח של משרד החקלאות. כל רשות שאתה אמור לדמיין לעצמך, אדוני היושב-ראש, וחבריי חברי הכנסת, פתאום כולם מתלבשים על היישוב הזה. האזרח הפשוט, אזרח מהשורה, משלם את המחיר. אני לא ראיתי, למשל, שכאשר ביישוב יהודי או בעיר יהודית בשכונה מסוימת מתבצע פשע מסוים – לא ראיתי שסוגרים את כל השכונה וסוגרים את כל האזרחים שם במצור של כמה ימים, ומביאים את כל רשויות המדינה לתחקר את התושבים, לפרוץ לבתים ולבצע מעצרים על ימין ועל שמאל. לצערי הרב, התקשורת מדרבנת, וחדשות לבקרים אנחנו שומעים ורואים את הכתבות האלה. לפי תחקיר של עמותת סיכוי, שהתפרסם בעין השביעית לפני כמה ימים, משום מה האוכלוסייה הבדואית, נציגי האוכלוסייה הבדואית, לא ראויים להופיע בכלי התקשורת ולהגיב. לפחות להגיב על הטענות. הם לא נותנים הזדמנות להגיב על הטענות, אבל הם כן שולחים את החיצים שלהם אל האוכלוסייה הזאת. חברים, אתם לא תשמעו שיש בערערה בנגב מאות רופאים. זה יישוב שלקח את עצמו בידיים ויש בו מאות רופאים ורופאות, מאות אנשי אקדמיה. אבל כן שומעים – ברשת ב' ובמקומות אחרים – על מהומה בערערה או על איזושהי מריבה בין שכנים. את המריבה הזאת מעצימים, אבל את כל הצעירים והצעירות – אלפים, עשרות אלפים עכשיו – שהם אקדמאים בנגב, אף אחד לא מזכיר. סורוקה מלאה ברופאים מהנגב, ובאחים ואחיות, אנשים מצליחים. אף אחד לא מזכיר אותם. לצערי הרב, לא שמעתי שמישהו מעלה על נס את מה שעושה החברה הבדואית בנגב. אבל ממשיכים להסית, ממשיכים לנעוץ את חיצי השנאה הזאת בחברה הבדואית, ומחלקים – מאז הבחירות, אדוני היושב-ראש, חולקו אלפי צווי הריסה בנגב. אלפי צווי הריסה. זאת אומרת, כל החברה הבדואית בכפרים הלא-מוכרים תסתובב עם כתבי אישום תוך שנים מעטות. אולי תוך שנה-שנתיים כולנו נהיה עם כתבי אישום וכולנו בנגב נהיה עבריינים. אדוני היושב-ראש, אני קורא לחבריי, ולכל מי שידו משגת, לתת יד לשיתוף פעולה בנגב בנושא הזה בין כלל האזרחים, ערבים ויהודים. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש בסיס לעבודה בכיוון הזה, ואני חושב שהחברה בשלה לזה. היא לא כמו שמציירים אותה, כחברה אלימה, כחברה שבעצם – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני תכף מסיים, משפט אחרון. – – מנסה לזרוע שנאה ולזרוע חורבן בנגב. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני יושב בוועדת הקורונה, ועדת נגיף הקורונה, כבר מתחילת הקדנציה – גם בזמנית וגם עכשיו בקבועה. מה שקורה שם זה שמישהו בממשלה חשב שוועדת הקורונה היא חותמת גומי; שברגע שמחליטים בממשלה, אז אנחנו פשוט נמלא את הפקודות. ועדת הקורונה מנסה להתנהל באופן מקצועי. ועדת הקורונה מנסה לקבל נתונים, והיא לא מקבלת נתונים. לפחות לפי הנתונים שקיבלנו לפני שבוע, אין שום הצדקה לכל הסגירות שראש הממשלה רוצה לעשות ושהממשלה רוצה לעשות. לדוגמה, כל מכוני הכושר סגורים עדיין עכשיו, והנתונים אומרים שהיו 35 הדבקות בחדרי הכושר מתוך 18,000 הדבקות. זה פחות מהכנסת, חברים. הכנסת יותר מזוהמת מאשר חדרי הכושר. אמרו: הבריכות. רצו לסגור את הבריכות. יש אפס הדבקות בבריכות ועדיין רצו לסגור אותן. אני רוצה להגיד שאנחנו לא ניתן. אנחנו אמונים על בריאות הציבור, אבל אנחנו אמונים גם על הפרנסה של האנשים. מאות אלפי אנשים יכולים לאבד את פרנסתם בגלל הסגירות הטוטליות האלה שהממשלה מחליטה עליהן. אנחנו רוצים למצוא את האיזון בין הצורך לשמור על הבריאות של כולם לבין הצורך של אנשים להמשיך להתפרנס בכבוד. זה מה שאנחנו מנסים לעשות. ולכן, ועדת הקורונה נתפסת בעיני הממשלה היום כאופוזיציה. אנחנו לא אופוזיציה. אני מקווה שיש לנו מטרה משותפת, שהיא שמירה על בריאות הציבור. עכשיו אני אתן לכם דוגמה עד כמה ההחלטות או הצווים האלה הזויים. החליטו לסגור את גני האירועים, את האולמות. מישהו חשב שאם סוגרים את האולמות האנשים מפסיקים להתקהל ומפסיקים להתחתן. מה שקורה הוא שסגרו את האולמות, אז החתונות ממשיכות להתקיים בשדות הפתוחים, בחצרות הבתים. אנשים מתקהלים כרגיל. חתונה מלאה. במקום שהממשלה תאשר את קיום החתונות האלה באולמות, תחת פיקוח, עם אחריות של בעלי האולם, היא פשוט נותנת לאנשים לעשות מה שבא להם ללא כל פיקוח. אני חושב שיש טעות חמורה בסגירות האלה. יש אולמות פתוחים – כלומר, פתוחים ללא תקרה וללא קירות – ואפשר לקיים בהם אירועים. אפשר להגביל את המספר, אפשר לתת הנחיות והגבלות חמורות, אבל עדיין לאפשר לקיים את המסיבות האלה. זו דוגמה אחת. עכשיו אגיע לעניין המסעדות. חברים, הבלגן שקורה בתחום המסעדות – עד רגע זה אנחנו מקבלים טלפונים: מה קורה איתנו מחר? בעלי המסעדות והעובדים במסעדות לא יודעים מה קורה איתם מחר. עד עכשיו הממשלה מתעקשת לא לתת להם להכניס אנשים למרחבים הסגורים של המסעדות. אנחנו אומרים: כמו שאפשרתם בחדרי האוכל בבתי המלון, אפשר לאפשר גם במסעדות. אני חושב שצריך להתחשב. יש מסעדות קטנות. חשבו על מסעדה קטנה של שווארמה ופלאפל שיש לה איזה 40 או 50 מטרים, שאומרים להם: אתם מקסימום 35%. מה זה? אז חמישה אנשים, שבעה אנשים? בזה אפשר לקיים מסעדה, אפשר להתפרנס מהדבר הזה? ולכן אנחנו צריכים באמת ובאחריות לאפשר את הנוהל שהיה עד עכשיו: 20 בפנים, 30 בחוץ, ככה שהמסעדות ימשיכו להתקיים וימשיכו להתפרנס. אני שמח שבעלי המסעדות לפחות הציבו – או הדליקו – נורה אדומה בפני הממשלה; כשרצו לסגור אותם, הם אמרו: אנחנו לא מצייתים, אנחנו נפתח את המסעדות. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מפציר בבעלי המסעדות לצאת לרחובות ולהפגין. מחר בשעה 18:00 מתקיימת בחיפה הפגנה מאוד חשובה של בעלי מסעדות, של עובדי מסעדות, יהודים וערבים מכל הארץ, אני מקווה שיגיעו, לפחות מכל הצפון. זאת תהיה צעקה מאוד חשובה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת ג'אבר, נא לסיים. << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו מעוניינים שהמסעדנים ימשיכו להתפרנס בכבוד. אני לא הספקתי לדבר על קמיניץ ולא הספקתי לדבר על רט"ג. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תשאיר משהו למחר. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תשאיר משהו למחר – – – << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז ננצל הזדמנות אחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, תודה רבה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> מוותר. חברת הכנסת סונדוס סאלח – אינה נמצאת. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. חמש דקות, בבקשה, לרשותך. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היו"ר, חברים, חברות, נכבדות ונכבדים, בימים כתיקונם היינו אמורים בתקופה זו של השנה להיות אחרי ההערכה של שנת הלימודים הקודמת, ולהתחיל כבר בהיערכות לשנת הלימודים הבאה, אבל בצל הקורונה אנחנו נמצאים במצב של בלבול. סיימנו שנה, ואף אחד עד לרגע זה לא יכול להגיד בוודאות איך היא הסתיימה ואם באמת היא הסתיימה; ואף אחד – בעוד חודש וחצי, פחות מחודש וחצי, אמורה להתחיל שנה חדשה; עד עכשיו אף אחד לא יכול להגיד לנו איך היא תתחיל. מה יהיה עם הילדים שלנו, איך הם ילמדו, יהיה להם לימוד סדיר? הקטנים ילכו לגנים, בתיכונים, יסיימו את התיכון כראוי, יקבלו בגרויות? יעשו פסיכומטרי כמו שצריך? יתכוננו לבאות? אף אחד לא יכול להגיד שום דבר בטוח וברור, ולא בגלל שיש לנו קורונה אלא בגלל שאין לנו ממשלה אחראית שלוקחת את הדברים לידיים ומכוונת את הכוחות והאנרגיות לדברים הנכונים. במה מתעסקת הממשלה שלנו? בכל יום מביאים לנו עוד חוק של השב"כ, ועוד הצעה איך לאכוף ואיך לקחת קנסות מהאנשים ומהנשים. אני רוצה לדבר כאן על משהו – איך קוראים לזה? << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מסכה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> קַמַאמַה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שהמסכה, קַמַאמֵה, הפכה לאופנה. יש לנו בכל הצורות, בכל הצבעים, אלחמדולילה. אבל מה, אישה שעוטה ניקאב על הפנים שלה, הדבר הכי נקי שיכול להיות ובטוח, והיא יודעת מה היא שמה על הפנים שלה, ועל האף ועל הפה שלה – זו לא מסכה. זו המסכה הכי טבעית שהייתה מאז. ואז אנחנו מקבלות קנסות, קנסות וקנסות. השב"כ דואג לשלוח לנו מסרונים לטלפונים. לא משנה שהבן שלי נמצא במעונות באוניברסיטה, הוא יקבל מסרון אם יש לי משהו או לאחד מהשכנים או בני הדודים: "אתה חייב להיכנס לבידוד". אחר כך הוא צריך להתקשר – עשרות טלפונים – ואין מענה. זה המצב, חבר'ה. זה המצב. זה המצב שבו הממשלה מתפקדת. זה התפקוד של הממשלה שאנחנו שרויים תחתיה. עסקים קורסים. בזמן הזה של השנה משפחות וזוגות צעירים שאמורים להתחתן היו אמורים להתעסק בדברים משמחים: איך לבנות בית, איך להתחיל חיים חדשים, איך לבנות זוגיות טובה, אבל מה, הם נשארים תחת לחץ. יש בכלל אפשרות להתחתן? ואיך בכל זאת, אם חייבים, נעשה את החתונה? לא שאין אופציות בעולם או במרחב. יש הרבה אופציות, אבל מי שמופקד על האופציות האלו לא רוצה לקחת אותן ולחשוב עליהן בצורה שהיא מיטיבה עם האזרחים. הם הולכים לקל. הקל הוא לסגור אולמות, ולא משנה איפה יעשו את החתונות. הם הרי יעשו את החתונות ולא משנה מה יהיה שם. הקל זה לסגור את המסעדות, ולא משנה מה יקרה עם אותם בעלי העסקים – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ולא משנה מה יקרה עם אותם עובדים והמשפחות שלהם. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. נא לסיים. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני חושבת שצריך שמהמקום הזה תצא זעקה לכולם. זה שיש לנו עכשיו כבר שבוע שלישי של שביתה של העובדים הסוציאליים, ומהיום – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חברת הכנסת – – – << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תרשה לי רק דקה. – – ומהיום עוד שביתה שהתחילה, של האחיות. יש לנו 1,000 אחיות בבידוד – 1,000 – וזה נוסף למחסור הקיים. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חברת הכנסת, תודה רבה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בזה צריך להתעסק ולא בהצעות של איכונים ושב"כ. תודה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. יעלה לסכם חבר הכנסת צבי האוזר, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> חכו ותראו, חכו ותראו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי כאן בקשב רב את דבריהם של קודמיי. בפרט שמעתי את דבריהם של חבריי מהרשימה המשותפת, ונזכרתי שהחודש, בסוף החודש, אנחנו נציין את חג הקורבן. נזכרתי בדבר כי גם במהלך הדיונים – לאחר מכן אני אגיע לפרטים, אבל בכל הנוגע לאיכוני השב"כ, ושמענו על תלונות של טעויות ועררים. אותה מערכת שנותנת מענה לאזרחים – ביקשנו שתתוגבר במוקדנים דוברי השפה הערבית, שכן כל כניסה של אדם לבידוד כאשר הדבר איננו אכן מחויב המציאות היא פגיעה, אבל נדמה לי שכניסה של אדם לבידוד בימי חג היא פגיעה שבעתיים. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני בטוח שאתה מסכים איתי בדברים האלה. << קריאה >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין מצב. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אין מצב שמסכים איתי – – – << קריאה >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בטח אמרת דברים שאי-אפשר להסכים עליהם. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> כך נראית ב-2020 כנסת ישראל. גם על הדברים האלה לא ניתן להסכים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אז חברים, לא רק בחג הקורבן – נדמה לי, אותו סיפור – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – כל העובדים מ-8200. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> – – של הקרבת טלה, סיפור העקדה, מה שנקרא, בשינויים כפי שניתן, ואותה – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נפתח את הדיון אם זה היה יצחק או איסמעיל? << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> – – בקשה, תחינה, שהישועה תגיע כהרף עין. אז לא רק במסורת המוסלמית מדברים על ישועה כהרף עין החודש. גם במסורת היהודית, כשאני חושב על כך, נדמה לי שכיומיים אחרי חג הקורבן אנחנו נציין את שבת נחמו, את י"א באב, השבת שלאחר תשעה באב, מה שנקרא "נחמו נחמו עמי". וגם אלה, אולי, כיסופים התואמים את מצבנו. ואדוני היושב-ראש, אני נזכר, או אני רואה חובה, אולי נעימה, לציין שבשבת נחמו הקרובה – זו לא השבת הזו, זה בעוד שבועיים, כמדומני – לא רק יציינו את שבת נחמו אלא יציינו 100 שנים לשבת נחמו, לביקור של סר הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון; הנציב היהודי שהגיע ב-1920, מייד אחרי הפרעות, מונה כנציב עליון. בעצם, הופעתו הפומבית הראשונה הייתה בבית הכנסת החורבה, מה שנקרא בית כנסת בית יעקב שבחצר רבי יהודה החסיד. והוא, לפני כ-100 שנה פחות שבועיים נשא את תפילת המפטיר, אם אני לא טועה, ועליו נאמר – נדמה לי הרב קוק אז אמר: "על כסאו לא ישב זר". ואנחנו נציין, בעזרת השם, בשבת נחמו את אותו מאורע היסטורי שהרעיד את אמות הסיפים של העם היהודי; שכן נציב עליון יהודי בירושלים הקדושה, בעיר העתיקה נושא תפילה לשמיים אחרי 400 שנים של שלטון הטורקים – אין ספק שזה היה אחד המאורעות הגדולים, וראוי לתת את דעתנו על אותם רגעים קסומים וחשובים. ובאותה תפיסה או נשיאה של נחמה, של ישועה שאחרי שבת "נחמו", כמדומני, יש כשבע שבתות – – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> עוד שש. עוד שש. << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> עוד שש שבתות של נחמות, ובאמת תפילות. ונדמה לי שהתקופה הזאת של הקורונה גם היא ראויה לתפילות של נחמה. אבל, אדוני היושב-ראש, איננו מסתפקים לא בקורבן, לא בתפילה, לא בתחנונים, כי בסופו של דבר אחראים אנו לגורלנו, וגם אם ישועה תבוא משמיים צריך להיעזר, לעזור לה, מה שנקרא. ולכן, אנחנו מביאים את אותה הצעת חוק שמסמיכה את שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש שיזמה הממשלה. לפני כמה שבועות, בשל עלייה מחודשת בנתוני התחלואה, חזרה הממשלה, כאמור, וביקשה לחוקק את אותו חוק. ועדת החוץ והביטחון בראשותי קיימה כמה דיונים באותה הצעת חוק. ומכיוון שהוועדה סברה כי הסמכת השב"כ איננה דבר שבשגרה, החלטנו לקדם באותה עת הסדר זמני, מתכונת מסוימת להפעלת השירות, שתאפשר במיידי להפעיל את אותו כלי שב"כ. ומאידך גיסא, תאפשר לנו להותיר חלק מהצעת החוק ולהמשיך בדיון מעמיק בוועדה, כפי שמתחייב משאלת הסמכת שירות הביטחון למשימה זו. וכך אכן נעשה. ב-1 ביולי הוגשה הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית, אותו הסדר ביניים שאמור לפוג ביום ד' הקרוב. לאחר אותה חקיקה נותרו סעיפים שפוצלו ואפשרו לנו בעצם לבחון שוב את ההסדר כולו, כולל המנגנונים שנחקקו בהוראת השעה לשלושה שבועות. במהלך הדיונים שמענו בקשב רב חששות והערות חשובות שהעלו מומחים רבים מתחומי ידע רבים, מהאקדמיה, מארגוני החברה האזרחית. התרומה של אותם אנשים שליוו, הייתי אומר באופן מסור – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> הבנתי. – – את כל הדיונים שהתקיימו בכנסת בחודשים האחרונים – התרומה הזאת סייעה לנו, כוועדה, לקיום דיונים מושכלים יותר. ואני מוצא לנכון, מעל דוכן זה, להודות לכל אותם אנשים מן החברה האזרחית שהשתתפו ושקדו והשתתפו באותם דיונים. הוועדה גם מודעת לחששות בקרב הציבור הרחב, כפי שהתבטאו במהלך הדיונים, מעצם מעורבות של השב"כ בנושא שבמהותו הוא נושא אזרחי, נוגע לכל אזרחי ותושבי המדינה. מעורבות של שירות הביטחון הכללי בסוגיה אזרחית כמו התפשטות נגיף מעלה שאלות כבדות משקל, שיש לתת עליהן את הדעת. ודעתם של חלק מחברי הכנסת, אני חייב לציין, לא הייתה נוחה מהמנגנון שהוסדר, כפי ששמענו את זה גם הערב. ואציין שגם בית המשפט העליון התייחס לנושא הזה בהרחבה בפסק הדין שניתן בחודש אפריל. בשל כל הקשיים שהוזכרו וההערות שהתקבלו, הוועדה עמדה לאורך כל הדרך על הצורך באיתור מנגנונים אחרים, הייתי אומר מנגנונים מקבילים, להפעלת השב"כ בסוגיה אזרחית, מתוך תקווה שתהיה להם יעילות דומה או אפילו גדולה יותר, ושפגיעתם בזכות לפרטיות תהיה פחותה. הוועדה שמעה עדכונים מהממשלה גם בנושא הזה, באופן תדיר. אולם, נכון להיום, חבריי חברי הכנסת, הוועדה השתכנעה כי אין כרגע חלופות אחרות שמצד אחד פוגעות פחות בזכות לפרטיות, ומצד שני יעילות לפחות באותה מידה כמו האמצעי שהשב"כ מעמיד לרשות משרד הבריאות, וחלופות שהן זמינות להפעלה. לצערנו, אנחנו לא שם והמגפה בינתיים ממשיכה להתפשט ולהעמיד את הציבור בסכנה חמורה ומיידית. במהלך הדיונים בחנו גם את אותה הפעלה, שבגל יולי הנוכחי – שבועיים ניתן לנו אותו ניסיון להפעיל את הכלי וללמוד מאותם דברים. מאז הופעלה מחדש סמכות השב"כ, שמענו רבות על המקרים שבהם אנשים קיבלו ממשרד הבריאות הודעות שלפיהן הם באו במגע קרוב עם חולה מאומת במועד מסוים ועליהם להיכנס לבידוד אך לטענתם נפלה טעות בהודעה. אנחנו דרשנו ממשרד הבריאות נתונים על הטיפול שלהם בבקשות ההשגה על הודעות האלה, וביקרנו בעצמנו – גם זה הוזכר כאן בדיונים: הוועדה ביקרה במוקד הטלפוני של משרד הבריאות שמפעיל פיקוד העורף. אנחנו שמענו מקרוב על הקשיים, על המורכבויות ועל האתגרים בתהליך זה. הוועדה, אני חייב לציין, מכירה היטב במחיר הכבד שמשלם אדם שנדרש להיכנס לבידוד בשל טעות. בידוד, אדוני היושב-ראש, פוגע בזכותו של אדם לחופש תנועה ולחירות, ואין אלה דברים דברים של מה בכך. אי-אפשר ככה להעביר אותם ללא הבנה של המשמעות העמוקה של אותה פגיעה. במקרים רבים, גם אנשים – פרנסתם נפגעה. ופגיעה זאת מוצדקת כאשר אותו אדם אכן בא במגע קרוב עם החולה, וקיים חשש ממשי שהוא עצמו נדבק בנגיף; הוא עצמו יכול להדביק, שרשרות ההדבקה ככה ימשיכו, ולא נוכל לבלום את אותה מגפה. אבל אנחנו חייבים להגיד וחייבים להבהיר שלבידוד שגוי אין הצדקה, ויש לוודא כי ככל שנשלחות הודעות שגויות כאלה, צריכה להיות לאזרחים ולתושבים אפשרות אמיתית להגיש השגה שתתברר בזמן הקצר ביותר האפשרי. כך ניתן יהיה לשחרר אנשים מבידוד שגוי ולחזק את האמון, את אמון הציבור, בתהליך כולו. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> כן, אני יודע. חשוב לציין, אדוני היושב-ראש, כי במהלך הדיונים וכן בנוסח הצעת החוק שמונחת כאן לפניכם, הוועדה שמה דגש רב על שקיפות מרבית לציבור ועל פיקוח פרלמנטרי הדוק על הפעלת הסמכויות של השב"כ. על בסיס כל אלה גיבשנו את הנוסח המונח לפניכם, שכולל את ההסדרים: הוועדה תפקח על סמכות הממשלה להכריז על הסתייעות בשב"כ – הממשלה לא יכולה להכריז זאת כך סתם, ואני ציינתי בדברי הפתיחה במה דברים אמורים. הוועדה קבעה מנגנון לגיבוש טכנולוגיות אזרחיות נוספות, ובעצם חייבה את הממשלה להשיק את אותו יישומון אזרחי לראשונה; אנחנו חושבים שאין טעם להמתין עוד ושצריך להשיק את אותו יישומון. הוועדה הכפיפה את הכרזת הממשלה לאישור פרלמנטרי, והידקה את דרישות הדיווח. מדובר בהסדר, הייתי אומר מרוסן, והסדר ראוי אל מול אותו אתגר מורכב העומד בפנינו. אני רוצה לציין גם שהוועדה קבעה כי ייקבע הסדר מיוחד לעיתונאים במסגרת החוק – וזה תואם את רוח הדברים שנאמרו גם בפסיקתו של בית המשפט העליון, בעתירות שניתנו בנושא. מטרת ההסדר הייחודי הזה לעיתונאים הייתה להגן על חופש העיתונות בדגש על שמירה על חיסיון מקורות. לסיכום, אציין שכל אותו הסדר הוא הסדר זמני לחצי שנה, במסגרת הוראת שעה, עד 20 בינואר 2020. ואני מסכם, חברי היקר, חבר הכנסת פרץ: אני מקווה, כפי שאמרנו, שהתפילות בסופו של החודש האזרחי הזה יעזרו, ולא נצטרך את אותם אמצעים. אך אם, כאמור, לא חג הקורבן ולא שבת נחמו הם אלה שיביאו את הישועה, הרי הכלים העומדים כאן לרשות הרשות המבצעת הם הכלים האפקטיביים ביותר לצמצום שרשרות ההדבקה. ולכן, אני מבקש מחבריי לדחות את ההסתייגויות על חוק זה ולאשר, אדוני היושב-ראש – לדחות את ההסתייגויות, ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת האוזר. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת במקום. נא לשבת על מנת שנבין אחד את השני ונוכל לעבור להצבעה באופן מסודר. חברות וחברי הכנסת, אנחנו נתחיל בהצבעה בקריאה השנייה, כמובן, כולל לוח התיקונים. ישנן הסתייגויות, ולהלן שמות חברי הכנסת לפי קבוצות. קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם: חברי הכנסת יאיר לפיד, משה יעלון, מאיר כהן, עפר שלח, אורנה ברביבאי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, מיקי לוי, ע'דיר כאמל מריח', רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, אורלי פרומן, אנדרי קוז'ינוב, עידן רול ויוראי להב הרצנו. קבוצת סיעת ישראל ביתנו: חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין, חמד עמאר ואלכס קושניר. קבוצת סיעת מרצ: חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג ויאיר גולן. אני מבקש להעלות את הדפים למעלה. יש? איפה יש, חבר כנסת אבידר? תראה אם ישנם דפים. חבר הכנסת אבידר, זו קריאה שנייה ושלישית. לפחות מפה זה נראה כמו הדפים הנכונים, אז בבקשה. רבותיי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה, כולל לוח התיקונים. לסעיף 1 אין הסתייגויות, וההסתייגויות שהיו לסעיף 2 אף הן הוסרו. לפיכך, אנחנו מצביעים על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–2 – 47 נגד – 32 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 47 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. אם כך, סעיפים 1 ו-2 אושרו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2, של קבוצת ישראל ביתנו, לסעיף 3 – הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 20 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. לפיכך, ההסתייגות לא התקבלה. מאחר שהסתייגויות לסעיף 3 הוסרו כולן, אנחנו יכולים לעבור להצבעה על סעיף 3, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 47 נגד – 33 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 47 בעד, 33 נגד, אין נמנעים. לפיכך, סעיף 3 נתקבל כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. הסתייגויות מס' 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10 ו-11, לסעיף 4, לרבות הלחלופין, הוסרו. לפיכך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 12, של קבוצת ישראל ביתנו, לסעיף 4. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 18 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 18 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. לפיכך ההסתייגות לא התקבלה. גם הסתייגויות 13, 14, 15 ו-16 הוסרו. לפיכך הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 4. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 4, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 48 נגד – 32 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 48 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. לפיכך סעיף 4 התקבל כנוסח הוועדה. הסתייגויות מס' 17 ו-18 לסעיף 5 הוסרו, וכן הסתייגויות מס' 19 ו-20 לסעיף 6. לפיכך, אנחנו יכולים לעבור להצבעה על סעיפים 5 ו-6, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 5–6 – 47 נגד – 32 נמנעים – אין סעיפים 5–6 נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 47 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. לפיכך סעיפים 5 ו-6 נתקבלו כנוסח הוועדה. הסתייגות מס' 21, לסעיף 7, הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 22, של קבוצת יש עתיד-תל"ם. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (22) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 30 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. לפיכך ההסתייגות לא התקבלה. בכך הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 7. לסעיף 8 אין הסתייגויות. על כן אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 7 ו-8 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה – 47 נגד – 32 נמנעים – אין סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 47 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. לפיכך סעיפים 7 ו-8 התקבלו כנוסח הוועדה. לאחר סעיף 8 יש לנו הסתייגות מס' 23, של קבוצת יש עתיד-תל"ם. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 28 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. לסעיף 9 – הסתייגות מס' 24, של קבוצת יש עתיד-תל"ם. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (24) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 28 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 25 הוסרה. לפיכך הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 9. הסתייגויות מס' 26 ו-27, לסעיף 10, אף הן הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 9 ו-10, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד סעיפים 9–10, כהצעת הוועדה – 47 נגד – 33 נמנעים – אין סעיפים 9–10, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, 47 בעד, 33 נגד, אין נמנעים. סעיפים 9 ו-10 התקבלו בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. לאחר סעיף 10 יש לנו הסתייגות, מס' 28. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת ישראל ביתנו אחרי סעיף 10 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 26 בעד, 48 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגות לחלופין הוסרה. סעיף 11 – הסתייגות מס' 29 הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 30, של קבוצות יש עתיד-תל"ם, מרצ וישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (30) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 23 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. לפיכך ההסתייגות לא התקבלה. הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 11. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 11, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 27 בעד סעיף 11, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 33 נמנעים – אין סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 46 בעד, 33 נגד, אין נמנעים, ולפיכך סעיף 11 התקבל כנוסח הוועדה. לאחר סעיף 11 – הסתייגות מס' 31 הוסרה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 32, של קבוצת ישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 18 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו אחרי סעיף 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 18 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 12, שם אין הסתייגויות, ועל כן אפשר להצביע על סעיף 12 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד סעיף 12 – 47 נגד – 33 נמנעים – אין סעיף 12 נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 47 בעד, 33 נגד, אין נמנעים. לפיכך סעיף 12 התקבל כנוסח הוועדה. לסעיף 13 ישנה הסתייגות, מס' 33, של קבוצת יש עתיד-תל"ם. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 13 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, 28 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. לפיכך ההסתייגות הוסרה. לסעיפים 14 ו-15 אין הסתייגויות, כך שאנחנו יכולים להצביע על סעיפים 13, 14 ו-15 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 13–15, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 33 נמנעים – אין סעיפים 13–15, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, בעד – 46, נגד – 33, אין נמנעים. לפיכך, סעיפים 13, 14 ו-15 התקבלו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה, ומכאן שהחוק התקבל בקריאה השנייה כנוסח הוועדה, לרבות לוח התיקונים. כאן אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, שביקש להפוך את ההצבעה בקריאה השלישית להצבעת אי-אמון. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אין צורך בחוק הזה של איכוני שב"כ, יש טעויות. ולכן אני מבקש להפוך את ההצעה הזאת להצעת אי-אמון בממשלה. מלבד הסכמה שלי לכהן כראש ממשלה, ראש הממשלה החליפי יהיה יהודי, והוא יהיה חבר הכנסת עופר כסיף. ווינכ, כסיף? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת עופר כסיף הוא שישמור על – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בכל קבינט – תשמעו, תשמעו, תקשיבו, ליכודניקים. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לכבוד יום השנה לז'בוטינסקי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אוה, אוה, אוה. בכל קבינט שבו ראש ממשלה ערבי יכהן סגן ראש ממשלה יהודי. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> איפה כל הנשים כאן בבית הזה, כשעופר כסיף השתלח בנו? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אוסנת מארק, לא שמעתי. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> אמרתי שעופר כסיף – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> טוב, חבר הכנסת טיבי – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אסיים. אני אסיים. מה ההבדל בין הגל הראשון של הקורונה לגל השני? ההבדל הוא אוסנת מארק. זה ההבדל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת טיבי, לא מכובד, לא ראוי, בטח לא לחבר כנסת בוותק שלך. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> היא לא הייתה בגל הראשון. היא לא הייתה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא מכובד. לא היית רוצה שידברו עליך כך. אין לזה מקום. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה אמרתי? היא לא הייתה בגל הראשון. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת טיבי, אין לזה מקום, באמת. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה הבנת? מה הבנת, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> היה לי כבר ניסיון לא טוב היום עם חבר כנסת אחר שלא הבין שהוא צריך להתנצל – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה שמעת מה היא אמרה לעברי? לא הערת לה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – אני מקווה שאתה תבין את זה ותמצא את הדרך לעשות את זה. לא מכובד. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> היא לא הייתה. אני הסברתי לה את זה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים מכאן להצבעה בקריאה – חברת הכנסת מארק, אני אאפשר לך אחרי ההצבעה כמובן, לא עכשיו. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה (הוראת שעה) (תיקון), התש"ף–2020. מי שמצביע בעד – מצביע בעד החוק ונגד האי-אמון, מי שמצביע נגד – מצביע נגד החוק ובעד כהונתו של אחמד טיבי כראש הממשלה. מכובדיי, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 32 בעד החוק – 48 נגד – 23 נמנעים – אין חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה (הוראת שעה) (תיקון), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, 48 בעד, 23 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה (הוראת שעה) (תיקון), התש"ף–2020, התקבלה בקריאה השלישית ונכנסה לספר החוקים. הצעת האי-אמון נדחתה. << נושא >> הודעה אישית של חברת הכנסת אוסנת הילה מארק << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את חברת הכנסת אוסנת מארק למסור הודעה אישית, אני מוכרח לומר, במקרה הכי מובהק שאני מכיר שמצדיק את מסירת ההודעה. בבקשה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אוה, באמת, אתה ממש ממש – – – << דובר >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר >> חברים, אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, הספיק להיום. תאמין לי. מספיק. מספיק. << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושבת שעברו פה היום את הגבול – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מספיק. שב. חבר הכנסת כסיף, שב במקומך. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת מארק, רק רגע. חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. שב. שב. שב. ההתנהגות האלימה הזאת – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לך הספיק? לנו הספיק ולציבור הספיק. "שב" תגיד לחברים שלך, לא לי. "שב" תגיד לחברים שלך, לא לי. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שב במקומך. ההתנהגות האלימה שלך לא עושה שום רושם על אף אחד. שב במקומך, חבר הכנסת כסיף – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה לא שמעת על בית המשפט? איזו חוצפה יש לך לדבר על אלימות? אתה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שב במקומך. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. שב במקומך. << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> תתבייש לך. תתבייש. תשמור על כבוד הבית הזה. תתבייש לך. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שב במקומך. חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה, שקורא לנו תומכי טרור, תתבייש – – – << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> תוציאו אותו. מה הוא צריך בכלל להיות פה בתוך האולם? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> נא להוציא אותו מהמליאה. נא להוציא אותו. וחבל, חבל שכך המצב. נא להוציא אותו. צא, חבר הכנסת כסיף. אנא להוציא את חבר הכנסת כסיף עכשיו. חבר הכנסת כסיף, אתה יוצא עכשיו. נא להוציא אותו עכשיו. << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רגע, חברת הכנסת מארק, אני מבקש, רק רגע. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, תצא החוצה. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> צא החוצה. חבר כנסת, אולי תצא גם לסוריה – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> סתמי את הפה שלך. סתמי את הפה שלך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בריונות ואלימות כזו – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> חצוף. חצוף. חצוף. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בריונות ואלימות כזאת לא יובילו אותך לשום מקום. << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> טרוריסט. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> צא החוצה, בבקשה. תודה. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> מחבל, זה מה שאתה – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נודניקית – – – (חבר הכנסת עופר כסיף יוצא מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת מארק. חברת הכנסת גולן, בבקשה לשבת. חברת הכנסת מארק, בבקשה. << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושבת שהשיח היום במשכן הזה הגיע לשפל חסר תקדים. חבר הכנסת כסיף, בחוצפתו, השתלח בי, ואני לא ראיתי פה אף אחת, ולו אחת, שקמה לעשות פה ולהגיד לחבר שלה מתוך המפלגה שלה, מתוך הכנסת הזאת, ולומר לו: אדוני, עברת את הגבול. אנחנו מהבית הזה, עיני כל הציבור נשואות לכאן. אם אנחנו לא נפסיק את השיח הרדוד, המתלהם הזה והבלתי-מתפשר הזה, אנחנו – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מי שמדברת. תראו מי מדברת. << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> – – נותנים פה דוגמה רעה, גרועה. אני הייתי מצפה ממי שהייתה יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה שתגני עליי, שתגני עליי, גברתי, ולא לשמוע את החבר שלך שאומר לי "שפחה נרצעת". הוא לא היה אומר את זה לאף גבר אחר פה. בושה. תתביישי לך. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא אומר – – – << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> תתביישי לך. תתביישי לך. הייתי מצפה ממך להגן עליי, ואני מצפה מכל האנשים פה בתוך הבית הזה להגן עלינו. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תפסיקי – – – << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> רמת השיח הרדודה – אני בטוחה שאין לו שום מקום פה. אין לו שום מקום, ואנחנו, בעזרת השם, נעשה שהוא גם לא יישאר בתוך הכנסת הזו. תודה. << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> את לא מחליטה מי נמצא כאן ומי לא – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אוסנת מארק. אני מציע – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תלמדי לחיות עם העובדה: היינו לפנייך ונהיה אחרייך – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני מציע שתעזרו לחבר הכנסת כסיף להבין שלא כך מתנהגים. זה יעזור. תודה רבה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו נעזור לך למלא את תפקידך הממלכתי – – – << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת גולן. חברות הכנסת גולן ומארק, מספיק. חברת הכנסת מאי גולן, מספיק. מספיק. תודה רבה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כשתפסיק לקבל על עצמך את התפקיד – – – << הצח >> הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' 1306).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020, בקריאה הראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה. חבר הכנסת סעדי, אם חברת הכנסת תומא סלימאן לא מוכנה לעזור לי, אולי אתה תנסה להסביר לחבר הכנסת כסיף שאפשר לומר דברים נוקבים, ויש דברים שגם לא ראוי ולא נכון לומר. נדמה לי שגם הוא וגם חבר הכנסת טיבי טוב יעשו אם ימצאו את הדרך לחזור בהם מהאמירות האלה, שהיו מיותרות לחלוטין. תודה. << דובר >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר >> דיברו חכמים בלשון נקייה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חד-משמעית. סגן השר נהרי, בכבוד. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, גם כשהיא ביקשה להגיב היא לא – – – אתה נעלבת במקומה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת טיבי, באמת, אתה יודע, אתה הרי מבין שעשית טעות, אז בשביל מה? בוא. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת טיבי, לא ראוי. נו, באמת, אתה יודע שזה לא ראוי. לא היית רוצה שידברו אליך כך. לא הייתי מאפשר שידברו אליך כך, ולא אאפשר שידברו כך לאף חבר כנסת. לא מכובד ולא ראוי. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> היא לא הייתה בגל הראשון, יא רבאק. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. סגן השר נהרי, בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020, שמוגשת מטעם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז–1967, מאפשר לחייב אדם להתייצב בעבודה במפעלים חיוניים או במפעלים למתן שירותים קיומיים. גיוס העובדים כאמור מתאפשר על ידי הכרזה של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים על תחולת פרק ד' לחוק. השר מוסמך כיום לתת הכרזה כאמור אם מתקיים אחד ממצבי החירום האלה: קריאת מילואים לשירות לפי סעיף 8 לחוק שירות המילואים, התשס"ח–2008, הכרזה על מצב מיוחד בעורף לפי סעיף 9ג לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א–1951, והכרזה על אירוע חירום אזרחי לפי סעיף 90א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א–1971. גיוס עובד לשירות עבודה יכול להיעשות כמגויס פנים או כמגויס חוץ, היינו ניתן לחייב עובד להתייצב במקום העבודה שהוא מקום העבודה הרגיל של העובד או במקום עבודה אחר. עובד בגילי העבודה חייב בשירות עבודה, אלא אם כן הוא עונה על חריגים שנקבעו בחוק. בעת גיוס של אדם בשעת חירום חלים יחסי עבודה בינו לבין מעסיקו, וזאת בין שהוא מגויס פנים ובין שמגויס חוץ. ביום 15 במרץ 2020 פורסמו תקנות שעת חירום (שירות עבודה בשעת חירום), התש"ף–2020, המאפשרות לשר העבודה, בהתייעצות עם שר הבריאות, להכריז על החלת פרק ד' לחוק גם במקרה ששר הבריאות הכריז על מחלה מידבקת. מכוח תקנות אלו הכריז שר העבודה דאז על החלת פרק ד' לחוק בשל מחלה מידבקת, במטרה לאפשר את המשך פעילותם הסדירה של שירותים קיומיים הדרושים לתפקודו של המשק על ידי האפשרות לשקול גיוס עובדים למפעלים קיומיים שהוכרו מכוח החוק. ואולם, תוקפן של תקנות אלו פג ביום 15 ביוני 2020, ובהתאם לכך באותו מועד פג גם תוקפה של ההכרזה האמורה. על כן, לאור המצב הבריאותי הקיים והחשש מפני הגל השני של הידבקות במחלת הקורונה שאנחנו נמצאים בו, ועל מנת להיערך למצב שבו יהיה צורך להכריז על החלת פרק ד' בחוק, מבוקש להוסיף בהצעת החוק את סעיף 16ג, באופן שניתן יהיה להכריז על החלת פרק ד' לחוק גם במקרה שבו קיים חשש ששירותים קיומיים לציבור עלולים להיפגע בשל המחלה הנגרמת מנגיף הקורונה, ששר הבריאות הכריז עליה כעל מחלה מידבקת, ולא רק במקרי החירום הקיימים היום. תיקון החוק נעשה בהוראת שעה לשלוש שנים מיום הפרסום. על כן, אני חוזר שוב ומבקש לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לפני שאתה יורד, לפני שאתה יורד, לא ברור לי מה זה גיוס עובדים לשירות עבודה. בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> מה זה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> שירות עובדים – – – << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גיוס עובדים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גיוס עובדים לשירות עבודה – מה זה, מילואים? זה בשכר? מה זה? << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> צריכים אותם. אמרנו, הזכרנו גם את הנושא של מילואים, כמה מצבים, כולל גם מילואים בצו 8. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה לסגן השר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> נראה לי – זה קריאה ראשונה. זה חוק – – – ונצטרך לדון בו כמו שצריך. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> נעבור לרשימת הדוברים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני לא מבין את החוק, אני מודה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אני אמרתי את כל הדברים שהם קשורים – – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> אני סוגר את רשימת הדוברים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צריך לקרוא את החוק ולהבין את – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> משהו לא ברור. אני יודע שזאת קריאה ראשונה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הייתי רשום לדבר בחוק הקודם, אבל ריחמתי על כל האנשים שכבר רצו ללכת הביתה. ביקשו ממני שרוצים לגמור עם זה, אז השארתי את זה לחוק הזה. רבותיי, הגיע הזמן לקרוע את מסך הצביעות ממה שנקרא שוויון בפני החוק ויחס שוויוני לכל אזרח ושמירה על זכויות האדם במדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. מאיפה אני יודע את זה? כשרוצים לעשות סגר בלתי מוצדק ובלתי מועיל, ושום כיוון ושום עזרה ושום סיוע לאף אחד, סוגרים עשרות אלפי אזרחים חפים מכל קורונה, ואין איש פוצה פה ומצפצף. איפה זכות התנועה? איפה חופש העיסוק? איפה חופש הדת? שום דבר. המדינה ממשיכה כרגיל כאילו לא קרה כלום. וכשרוצים להאזין לטלפונים – כמה ימים, שבועות וחודשים מדברים על האיכון של השב"כ, רחמנא ליצלן, בטלפון. באמת, מה כבר קרה כשסגרו עשרות אלפי אנשים בבני ברק, בבית שמש, בביתר, באלעד? עוד כמה חרדים לא יוכלו לצאת מהחורים שלהם, אז מה קרה? אבל כשמדברים על איכוני שב"כ, מדברים על דבר שיכול להציל חיים ממש כדי לדעת מי היה ליד חולה קורונה או לא, פתאום מישהו נזכר שיש לו בטלפון איזה סודות אישיים, וחס וחלילה, ולא לקטוע את שרשרת ההדבקה. כולם קופצים בצעקות על הפרת זכויות האדם וחנק הדמוקרטיה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדון אייכלר, אתה באופוזיציה? אתה בקואליציה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לומר כך, יש כאן אווילות נוראה. האם מישהו חושב שיש משהו שמונע מן המדינה לצותת ולהאזין לכל אזרח שהיא מעוניינת להאזין לו? תשאלו במשטרה, בפרקליטות ובבתי המשפט ובכל הגורמים שרוצים לדעת מה שקורה אצל מישהו. הרי אם רוצים להקשיב למישהו, לעקוב אחריו, עושים את זה כל יום. כל ילד יודע היום שלדבר בטלפון זה כמו שאתה מדבר בקול ישראל ובגלי צה"ל ביחד. הכול מוקלט, כל מה שרוצים עושים עם זה. אנשים מדברים בטלפון בחזקת שכל מה שהם אומרים מועבר בשידור חי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה בעד שוויון? << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז למה אני אומר שזה עוול? כי לחנוק רבבות אזרחים בסגר כפוי, לשלול זכויות אדם, לשלול זכויות תקציב – עכשיו הממשלה החליטה לחלק לכל ילד 300 שקל במשפחה, 500 שקל עד הילד השלישי והרביעי. רבותיי, אני נולדתי למשפחה של 12 ילדים. אני לא רוצה להגיד לכם כמה ילדים אנחנו גידלנו, בעזרת השם. למה הילד הרביעי והחמישי והשישי הם פחותים? בגלל שהם חרדים? אין שום סיבה אחרת לדבר הזה. מישהו ידבר פה על שוויון בפני החוק? אז לחנוק אזרחים לצרכים הומניטריים בלי צורך – סליחה, להאזין לטלפון לצרכים הומניטריים זה אסור, זה רמה שפלה של צביעות. איתותי השב"כ, כמו המלוניות, הם פתרונות מעשיים שמטרתם לשלוח את הנשאים, לנתק אותם – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – משרשרת ההדבקה. לעומת זאת, ענישה – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים במשפט אחד. – – ענישה קולקטיבית חסרת רחמים שהייתה, ושלא יהיה עוד פעם סגר – אתם כבר ראיתם מה יודעים לעשות אנשים שבאים מתל אביב, להפגין מול בלפור. אתם יודעים שחרדים לא יעשו דברים כאלה. אנחנו רוצים מדיניות שאינה מבדילה בין חולה לחולה לאדם חופשי – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת אייכלר, נא לסיים. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – כל אדם חופשי בלי יוצא מן הכלל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת אייכלר, נא לסיים. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים, ואומר – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> לא, לא, כבר סיימנו. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – שהצביעות – כן, סיימתי – הצביעות לא תעבור, ואף אחד לא מאמין לכם. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת אליהו חסיד – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> אה, סליחה, סליחה, סליחה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול שיהיה לך בהצלחה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אנחנו נכנסים היום ליום ה-15 שבו אין שירותי רווחה במדינת ישראל. 15 ימים של שביתה של העובדות והעובדים הסוציאליים, ונדמה שלאף אחד לא אכפת. חבריי חברי הכנסת, אנחנו באים לפה בבוקר ויוצאים מפה בלילה, ואין שירותים חברתיים במדינת ישראל. מה אנחנו אמורים להגיד לתינוקת בת שנה וחצי שהובאה לבית החולים כשבדמה שרידים של תרופות אנטי-פסיכוטיות, והיא תישאר בטיפול בית החולים ללא תמיכה מתאימה? מה אנחנו אמורים להגיד לה? מה אנחנו אמורים להגיד לאם חד-הורית לארבעה שפוטרה ממקום העבודה שלה בימי הקורונה, ובעוד ימים ספורים תפונה מדירתה? גם היא נותרה ללא – מה אנחנו אמורים להגיד לה, חבריי חברי הכנסת? אדוני השר, שני השרים שיושבים פה, מה אנחנו אמורים לומר לאותה אם חד-הורית? מה אנחנו אמורים לומר לקטין המאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, ולא ישוחרר מאחר שאין עובד סוציאלי שיעזור לו בשיבוץ למסגרת מתאימה? מה אנחנו אמורים להגיד לו, אדוני השר פרץ? אדוני השר שי, מה אנחנו אמורים לומר ל-12 מפוני שרפה שפונו לאחד מבתי החולים בצפון הארץ ולא יקבלו מענה, כי אין ליווי של מנגנון הרווחה של מדינת ישראל? חברים, האופן שבו אנחנו מתייחסים למוחלשים ביותר בחברה מגדיר מי אנחנו גם כאינדיבידואלים וגם כמדינה. זה מה שמגדיר את החוסן שלנו כחברה. ואני מוכרח לומר לכם, חבריי, שכרגע הבבואה של החברה הישראלית לא כל כך טובה, לא כל כך בהירה, כי אנחנו מזניחים את המוחלשים ביותר. לא היינו מדמיינים בעיני רוחנו לשלוח את חיילי צה"ל למערכה בידיים חשופות; למה אנחנו מוכנים לשלוח את העובדות ואת העובדים הסוציאליים לחזית המערכה ללא גיבוי – לא תקציבי וללא מיגון מתאים? חבריי השרים, לא מדובר בעניין של קואליציה ובעניין של אופוזיציה. מדובר במדיניות הרווחה של מדינת ישראל, שכרגע היא קורסת. בימים כתיקונם הדבר לא תקין; הדבר נכון שבעתיים כשמדובר במצב חירום שלא ידענו כמותו במדינת ישראל. אני לא מצליח להבין איפה שר הרווחה, אני לא מצליח להבין איפה שר האוצר. שמולי, השר שמולי, לצייץ או לרטווט ציוצים של שר, של ראש הממשלה החליפי, הרזרבי, זה פשוט לא מספיק; ללכת ולהפגין עם העובדות הסוציאליות זה לא מספיק. איפה שר האוצר, למה הוא לא מתייחס אליהן? למה הוא שולח לעובדות הסוציאליות דרגי ביניים ודרגים נמוכים שלא נותנים להן הצעות מספיק טובות? << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני לא מצליח להבין איפה הממשלה מנותקת הזאת ולמה הנושא של העובדות והעובדים הסוציאליים לא פותח את היום וסוגר אותו. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> נא לסיים. תודה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב טסלר – אינו נוכח; חבר הכנסת וליד טאהא – אינו נוכח. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, שבוע חדש התחיל אבל התחושות ישנות, מוכרות: בלבול וחוסר ודאות. במילים אלו נפתחה במוצ"ש אחת ממהדורות החדשות המרכזיות. ולאחר הפתיחה חוזר הקריין שוב על המלל המוכר, שמזכיר את התוכנית הברורה והמובנית שאיתה סיימנו את השבוע הקודם ואת הנסיגה ממנה, הגמגום והשינוי בסעיפים השונים. אדוני ראש הממשלה, אדוני שר האוצר, רבותיי ל"ו הצדיקים המרכיבים את הממשלה הזו, שמענו לא מעט רעיונות מאזרחים איך אפשר היה לחלק אחרת את הכסף בחלוקת המזומן להמונים. האם יכול להיות שאף אחד מהרעיונות היצירתיים האלו לא הגיע לאוזניכם ונשארתם עם הקל והמשעמם שבהם: חלוקת סכום אחיד לכולם, בבחינתone size fits all? איזו טובה, לדעתכם, יכולה הייתה לצמוח מתוכנית שכזאת? כמו שיודע כל מי שחשיבתו חברתית, חינוכית, כלכלית וכמו שכבר אמר ממש ממש מזמן הרבי מקוצק: אין לך דבר בלתי שווה מטיפול שווה בבלתי שווים. גם מי שלא מכיר את משנת הרב יודע מתוך אינטואיציה בריאה שהתוכנית שלכם לא הוגנת, לא חברתית ולא מהווה פתרון לבעיה האמיתית. שלושה טעמים אפשריים העליתי על דעתי שהביאו להגייתה של תוכנית המזומן להמונים ולפרסומה בפריים טיים: הראשון, פשוט הניתוק בהתגלמותו; ניתוק של מי שרואה את העם כולו מקשה אחת, ניתוק של מי שכבר מזמן שכח מהם חיי אזרח פשוטים, מהו מאזן הכנסות והוצאות משפחתי ומהו הפער הגדול כל כך בין העשירים לעניים ולעניים החדשים במדינה. השני, טקטיקה, שהיא כבר לא זרה לנו: לפרסם תוכנית שנויה במחלוקת, ליצור בלבול סביבה, לפרסם משהו קצת יותר שפוי – מין שיטת שיווק כזו שתקל על הציבור לבלוע את הצפרדע. והשלישי, כמו שאמרתי פה לפני זמן מה – ממשלת הטיוטות. מפרסמים בפניקה את הטיוטה הראשונה, השנייה והשלישית במקום לפרסם את המקור הראוי, האחראי והמכבד. זה השלישי הולך ומסתמן כדרך הפעולה של הממשלה הנוכחית. לא מה שבאמת מגיע לעם ישראל בימים קשים אלו. אבל יש לי רעיון נוסף. בחשיבה מקורית ונדירה על עתיד המדינה, על הדור הצעיר ועל זה שאחריו – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ההורים הצעירים וילדיהם, מתוך ה-6 מיליארד – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חברת הכנסת. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> דקה. – – קחו השנה כ-2.5 מיליארד – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – השקיעו אותם בפעוטות בני השנתיים – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – שיזכו לחינוך חינם בגן ילדים ממוסד ומפוקח. פתחו יחידה לגיל הרך – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> נא לסיים, גברת. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – מלידה עד שלוש במשרד החינוך. יחידה מקצועית, מתוקצבת, מפקחת. כך לפחות – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חברת הכנסת אורלי פרומן, נא לסיים. תודה רבה. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – נדע שמשקיעים השקעה משמעותית בדור העתיד, נדע שיש עתיד ובוודאי נסייע מאוד לזוגות הצעירים. אסור שבישראל 2020 יהיו ילדים ומבוגרים רעבים. תודה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת, תודה רבה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', יעלה ויבוא. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. ברכות, אצלי זו לפחות פעם ראשונה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> שר אין פה? << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> שניים יש פה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> שניים. טוב. אני רוצה לדבר על נושא שלמרבה ההפתעה נתקל בשתיקה, התעלמות וטיוח ברוב התקשורת הישראלית, ובעיקר בבית הזה. הבית הזה, שיודע להגיב על כל דבר, לגנות כל דבר, להביע עמדה בכל דבר, ממלא פיו מים מול אחד האירועים המסוכנים והחמורים ביותר שהתרחשו במדינת ישראל בשנים האחרונות. חלקנו ראינו את התמונות של הלינץ' שביצעו תושבים דרוזים בבית ג'ן בפקחי רשות הטבע והגנים ושוטרי משטרת ישראל שהגיעו לבצע פעולת אכיפה – – << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – אתה משקר – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – ולתלות צווי הריסה למבנים לא חוקיים בשמורת הטבע הר מירון. המונים צבאו על הרכבים, עטפו אותם, ניקבו את צמיגיהם, ניפצו את שמשותיהם בסלעים, שרפו את הרכבים, כשהשוטרים והפקחים ניצלים בעור שיניהם אחרי שלוש שעות, עם אפס אכיפה משטרתית. אף אחד לא נעצר עד היום. לא שמעתי מילת גיבוי אחת, לא מצידו של השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה והשרה גמליאל, השרה להגנת הסביבה, שממונה על רשות הטבע והגנים. ניתנה הנחיה גורפת להפסיק את פעולות האכיפה במגזר הדרוזי עד להרגעת הרוחות. אף מילת גינוי של אנשי הדת הדרוזים, רק גיבוי ותמיכה. עמד כאן על הדוכן הזה חבר הכנסת חמד עמאר בחוצפה, גיבה את הפורעים העבריינים – – << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – לא היה לינץ'. לא היה כלום – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – ותבע להעמיד לדין, לא פחות, את הפקחים והשוטרים. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – שקרן. אף אחד לא – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> וראינו את התוצאות. אז בשבת בבית ג'ן שיירות עם רכבים, יריות – לא רמאללה, לא עזה, אפילו לא הבדואים בנגב או אום אל-פחם; לצערנו, שם כבר התרגלנו. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – אתה משקר – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> צרורות של יריות בהפגנת שמחה על הניצחון על המדינה. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנשים – – – הבתים שלהם. הבתים הפרטיים. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> עכשיו תראו, חברים, עשר שנים לא בוצע צו ההריסה אחד במגזר הדרוזי – אגב, הייתה הריסה עצמית אחת בחורפיש – אחד לא. בשנה האחרונה הוצאו 100 צווי ההריסה על בנייה לא חוקית בשמורת הטבע הכרמל – – << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – אתה – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – אף אחד מהם לא מומש. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – אתה מתנחל – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> יש הנחיה מגבוה לא לבצע פעולות אכיפה במגזר הדרוזי בצפון – אני תכף מסיים, אדוני, עוד חצי דקה. אני מזכיר כאן את הפרעות בפקיעין ב-2007, שכללו ירי, זריקת רימונים, חטיפת שוטרת. עד היום, 13 שנה, לא הוגש ולו כתב אישום אחד. יד נעלמה קברה את כל התיקים, שוב, עם איזה הסכמות שבשתיקה. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה נערי הגבעות – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> חברים יקרים, העדה הדרוזית קשרה את גורלה עם מדינת ישראל ולכן צריך לתבוע ממנה לציית לחוקיה ולממש את ריבונותה. יש מיעוט, כן, זה מיעוט אלים, שלא משקף את רובה של החברה, אבל ההנהגה הפוליטית והדתית שלו – – << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – פעם אחר פעם, כשרוצים להעביר צינור גז בצפון – פרעות, אלימות – – << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – אתם האלימים. אתם פושעים – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – והמדינה מתקפלת. לו היה מדובר, חבריי חברי הכנסת, בהפגנה, אפילו לא התפרעות ולא לינץ' של חרדים, מייד כל המשטרה הייתה בתמונה. לא היה כאן בבית הזה – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – אחד שלא היה רץ לגנות. אם חס וחלילה היה מדובר באיזה פינוי מאחז עם מתנחלים, תוך שעה היו באים מג"ב ויס"מ עוד פעם, והורסים ומראים ריבונות. אפס ריבונות, אפס משילות. אני מדבר עכשיו על הפרות חוק קולוסליות בהיקפים עצומים. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – פשעים שאתם עושים – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> לא כך נראית ריבונות. ואגב השתקה וטיוח, הגשתי על זה שאילתה דחופה אתמול. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ', גם לחברי הקואליציה וגם לחברי האופוזיציה – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> יושב-ראש הכנסת מהליכוד לא אישר אותה. כנראה לינץ' בפקחים ובשוטרים זה לא מספיק חשוב – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> – – אנחנו עומדים על זמנים. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – כדי להגיש שאילתה לשר לביטחון הפנים – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> ולכן אדוני יסיים. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – מה בכוונת המשטרה לעשות כדי לאכוף את חוקיה וריבונותה של המדינה. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה משקר, אף אחד לא – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> בושה וחרפה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – המתנחלים. הוא גר בבית על אדמה פלסטינית – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי אבידר – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, יעלה ויבוא. שלוש דקות לרשותך, אדוני. אני מבקש להקפיד על הזמנים. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני לא יכול לעבור לסדר-היום על השקרים שחבר הכנסת סמוטריץ' עכשיו אמר מעל הבמה הזאת. בבית ג'ן באו פקחים לאדמות פרטיות של האנשים כדי להדביק צווי הריסה על סוכות. אנשים יצאו להגן על הבתים שלהם. על אדמתם. לינץ' זה סיפור מן ההפטרה. זה שקר, הוא שיקר במצח נחושה. אף אחד לא נשרט. שני הפקחים יצאו משם ללא שריטה. אני אומר לכם: גם רשות הטבע והגנים וגם אנשי הרשות לאכיפה ארצית עושים פשעים ביישובים הערביים – הריסת בתים, קנסות – ולאנשים אין שום ברירה אלא להגן על בתיהם. הם לא מקבלים סיוע, לא מהממשלה, לא משר האוצר שאחראי על ההריסות, לא מקמיניץ ממשרד המשפטים. אנשים יגנו על הבתים שלהם. סמוטריץ' הזה – המתנחל, שגר על אדמה שהיא לא שלו, בבית ללא היתר – עדיף שישתוק. עדיף שישתוק. הפשעים של נערי הגבעות ושל העמותה שלו, רגבים – אותם חייבים לגנות, ולא את תושבי בית ג'ן, לא את תושבי עוספיא, לא קלנסווה, לא טירה. אלה אנשים שמגינים על זכותם לקורת גג. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ג'אבר עסאקלה. חבר הכנסת ינון אזולאי יעלה ויבוא. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני מוותר. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> מוותר. חבר הכנסת מתן כהנא – איננו נוכח; חברת הכנסת היבה יזבק – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – ינון אזולאי, שהוסיף לנו עוד שלוש דקות. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> גם האופוזיציה. – – אינה נוכחת; חברת הכנסת סונדוס סאלח – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – נוכח. יעלה ויבוא, אדוני – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> – – מוותר. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה נוכחת. חבר הכנסת אוריאל מנחם בוסו, יעלה ויבוא אדוני, בכבוד. בכבוד, שלוש דקות. תוכל להצביע מכאן אם תרצה. חבר הכנסת בוסו, אם תרצה להצביע מכאן, נאפשר לך את זה, בכבוד. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תעבור להצבעה. תעבור להצבעה, אדוני היושב-ראש. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, האמת היא שעד שאנשים יעלו, רציתי להעלות רק נקודה אחת. דיברו היום על איכוני השב"כ ועל האחריות שלנו כנבחרי הציבור, אז אזכיר את שמה של הגננת שלווה זלפריינד מפתח תקווה, שנפטרה ממחלת הקורונה. אני רק אומר מה שהבת שלה, גיטי סגל, אמרה בריאיון רדיו: אימא הייתה אמורה להשתחרר ביום שני. היה נראה שהקורונה מאחורינו, אך היא קיבלה דלקת ריאות ומצבה הידרדר בתוך שעות. הסכמנו לדבר בשביל הכבוד של אימא שלנו. היא לא מאשימה אדם. היא ברחה כל ימיה ממריבות. אנשים סילפו והשמיצו אותה. היא ידעה בוודאות שהיו הורים שהפרו בידוד, אך אנחנו אנשים מאמינים ולא מאשימים אף אחד. גם כשאבא שלי נהרג, לא רצינו לדעת מי הנהג. אימא שלי רצתה למנוע את מה שקרה עכשיו. האובדן הוא לא רק לנו כמשפחה, אלא גם לכל כך הרבה אנשים. חינוך זה הלב של הבית. אימא שלי לא הייתה אישה שצריכה למות. אימא שלי הקורבן של מערכת החינוך, ונקווה שהיא האחרונה. מערכת החינוך הכריחה אותה לחזור לעבודה. אז בוודאי שאנחנו לא מאשימים את מערכת החינוך, אבל לפחות אנשים שמבקשים לקחת אחריות צריכים להסתכל גם כן על נפש אחת מישראל. אם יהיה להם משהו שהם יכולים להציל ולהיזהר – אלה הדברים שצריכים לעמוד מול עינינו בכל חקיקה שקשורה לנושא הקורונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוריאל בוסו. יהי זכרה ברוך. דברים חשובים. סגן השר, אדוני ירצה לסכם או שנעבור להצבעה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא לא, אין צורך. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אם כן, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020. הצבעה. חבר הכנסת בוסו יוכל להצביע מכאן. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – 3 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020, לוועדת העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים נתקבלה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני אספור את חברי הכנסת המצביעים מכאן – רק רגע, רק לאחר הקראת התוצאות האלקטרוניות. בעד – עשרה, נגד – שלושה, נמנע אחד. אני מבקש לצרף את חברת הכנסת תהלה פרידמן כתומכת, ואת חבר הכנסת אוריאל בוסו וחברת הכנסת טלי פלוסקוב כתומכים, ואת השר הרב רפי פרץ כתומך. אשר על כן, 14 בעד, שלושה מתנגדים ונמנע אחד. הצעת החוק התקבלה ותעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים של הכנסת לטובת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק למתן שירותים חיוניים מרחוק (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה), התש"ף–2020 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1343).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק למתן שירותים חיוניים מרחוק (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה), התש"ף–2020, שיציג כבוד השר יזהר שי במקום שר המשפטים. יעלה ויבוא אדוני, בבקשה. << דובר >> שר המדע והטכנולוגיה יזהר שי: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק למתן שירותים חיוניים מרחוק (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה), התש"ף–2020. הצעת החוק הזו, אדוני היושב-ראש, למתן שירותים חיוניים מרחוק נועדה לאפשר לממשלה להמשיך לתת שירותים חיוניים לציבור חרף ההגבלות המוטלות עליו נוכח התפשטות נגיף הקורונה. הממשלה מעניקה שירותים רבים ומגוונים לציבור, חלקם ניתנים באופן פיזי בלשכות המיועדות לקבלת קהל, וחלקם כבר הומרו לשירותים מרחוק – באופן דיגיטלי או בטלפון. ניסיון העבר מלמד כי הגבלות הקורונה מונעות לפעמים את פעילות הממשלה, בין משום שהממשלה מצמצמת את השירותים הניתנים בלשכות, ובין משום שהציבור נדרש לשמור על כללי הגבלת הפעילות. פעמים רבות הנגשת שירותים ממשלתיים מרחוק נתקלת בחסמים חוקיים המונעים זאת. על כן מוצע לחוקק מנגנון חוקי שיקדם בעת הצורך את הנגשת השירותים כאמור. הצעת החוק הזו מאפשרת לשר הנוגע בדבר לעצב את אופן מתן השירותים הממשלתיים שבתחום אחריותו. היא מתווה את שיקול הדעת של מעצב המדיניות וקובעת כי בבואו לעצב את אופן מתן השירות החדש עליו להתחשב בתכלית החקיקה וכן בציבור שצורך את השירות. הצעת החוק כוללת גם תיקונים עקיפים לחוק ההוצאה לפועל ולחוק כרטיסי חיוב. תיקונים אלה נועדו לאפשר הנפקה של כרטיסי חיוב מיידיים לאוכלוסיות שאין להן אמצעי תשלום זולת מזומן. התיקונים הללו יחסכו מאוכלוסיות אלה את הצורך בהגעה אל סניפי הבנקים, שבעבר חלק לא מבוטל מהם נסגר בעקבות התפשטות הנגיף. כך יתאפשר להן, לאוכלוסיות הללו, לרכוש מוצרים מרחוק. נוכח האמור, מתבקשת הכנסת לאשר את הצעת החוק הזו בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת המדע והטכנולוגיה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני רק מחדד: עמדת הממשלה זה להעבירה לוועדת המדע והטכנולוגיה, אם אני מבין נכון. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה יזהר שי: << דובר_המשך >> כן. לאשר בקריאה ראשונה ומבקשים להעביר לוועדת המדע והטכנולוגיה. בהזדמנות זו, בהצלחה לחברת הכנסת עינב קאבלה, שהיא יושבת-ראש הוועדה הזו. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה, כבוד השר. נעבור לרשימת הדוברים. אם כן, חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – נוכח ומוותר; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אליהו חסיד – אינו נוכח; חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי אבידר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה ארבל – נוכח ונאלץ לוותר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> נשקול את זה לקראת סוף רשימת הדוברים. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> משה, נעשה עסקה: אתה תגיד לרב גפני בשמי פעמיים, ואז הוא יבוא. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> בעבר, כשחבר הכנסת טיבי ישב כאן כסגן יו"ר הכנסת, הוא עמד ודיבר כסגן מצד אחד וכחבר כנסת מצד שני, בשבתו כסגן. אני רק מקווה שהוא לא הוציא אותו מהמליאה. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת היבה יזבק – אינה נוכחת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת קרן ברק – אינה נוכחת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח. חבר הכנסת אוריאל בוסו – מוותר. אשר על כן אני גם לא מציע לשר יזהר שי לחזור ולסכם. מאחר שהלשכה המשפטית המליצה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> בכל מקרה אנחנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק למתן שירותים חיוניים מרחוק (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה), התש"ף–2020, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק למתן שירותים חיוניים מרחוק (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה), התש"ף–2020, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> ובכן, תוצאות ההצבעה הן תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מבקש לצרף את חבר הכנסת אוריאל בוסו כתומך ואת חבר הכנסת ינון אזולאי, ואשר על כן תוצאות ההצבעה הן 11 בעד – ואת חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' – 12 בעד. אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית, למרות שהלשכה המשפטית המליצה על ועדת החוקה, אבל אנחנו עושים זאת לבקשת הממשלה. << הצח >> הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 11) (החלפת ועדת הכנסת המוסמכת לעניין החוק), התש"ף–2020 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/843).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> הצעת החוק הבאה בסדר-היום: הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 11) (החלפת ועדת הכנסת המוסמכת לעניין החוק), התש"ף–2020, לקריאה ראשונה, של חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'. תעלה ותבוא. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחברי הכנסת, אני שמחה להביא להצבעה במליאת הכנסת את הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 11) (החלפת ועדת הכנסת המוסמכת לעניין החוק), התש"ף–2020. הצעת החוק הנ"ל אושרה בכנסת בדיון מוקדם בישיבתה ביום כ"ג בתמוז התש"ף, 15 ביולי 2020, והועברה לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה ראשונה. ביום כ"ח בתמוז התש"ף החליטה הוועדה להעביר את הצעת החוק הנ"ל לקריאה ראשונה במליאת הכנסת. חברותיי וחברי הכנסת, תראו, זה לא חדש שהטיפול בזכויות בעלי חיים בישראל לוקה בחסר – בלשון המעטה – וכי בעלי החיים, שהם מטבעם חסרי אונים ותלויים לגמרי בחסדנו, והם הקבוצה החלשה ביותר, חשופים לפגיעות רבות ולהיעדר הגנה מספקת מצד המדינה. לא אחת אנחנו נחשפים למקרים רבים של התעללות קשה, הזנחה, תנאי מחיה ירודים וכשלים בהחזקתם ובגידולם של בעלי חיים בישראל. כל אלה נובעים בעיקר בשל מחסור חמור באכיפה ובענישה מספקות בעברות אלו. הוועדה המוגדרת כיום כמפקחת על חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) היא ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, למרות שהיא איננה מפקחת על אף אחד ממשרדי הממשלה שיש להם סמכויות לפי חוק זה. לכן הצעת החוק שמונחת לפניכם מבקשת להעביר את סמכויות חוק צער בעלי חיים מוועדת החינוך לוועדת הפנים והגנת הסביבה, כדי להגביר את הפיקוח, האכיפה, הענישה והבקרה הפרלמנטרית בתחום הזה ולהביא לשינוי משמעותי ביחס של המדינה לנושא זכויות בעלי החיים. ואם היינו צריכים דוגמה קטנה, אז בזמן שנותר לי, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת להציף סוגיה נוספת שאף היא מתקשרת להצעת חוק צער בעלי חיים. תראו, בימים האחרונים משודר בערוץ 13 פרומו של התוכנית "הישרדות", לקראת הפרק המיועד להיות משודר מחר בערב. בפרומו נראות גופותיהם של עטלפים כשהן משופדות ומוכנות לאכילה על ידי חברי השבטים. בתוכנית מוזכרים גם בעלי חיים נוספים, רובם לא מהסוג שמקובל לאכול – למרות שמבחינתי לכל חיה יש זכות לחיות – שיהיו מאכל בעבור המשתתפים בתוכנית במסגרת אחת המשימות. מעבר לעובדה שמדובר במשימות שפוגעות בבעלי החיים על לא עוול בכפם, מדהים אותי שכל זה ישודר בעיצומה של התמודדות עולמית עם מגפת הקורונה, שעל פי כל ההערכות החלה מאכילה של בעלי חיים דומים. אני רוצה להודות לעמותת תנו לחיות לחיות, שהציפה את הסוגיה, ולקרוא ליושבת-ראש הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו להפסיק לשדר משימות מסוג זה, ואף לשקול להורות על הסרת הקטע המדובר מהפרק של התוכנית, שמיועד להיות משודר מחר. לסיכום, ועדת הפנים והגנת הסביבה בראשותי תשמש פה וקול לחלשים ביותר בחברה, אלו שתלויים בחסדי בני האדם באופן מוחלט. זהו הדבר המוסרי, האנושי והנכון לעשות, ואני מבקשת מהכנסת להצביע בעד ולאשר את ההצעה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לגברתי. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. בפרק הזמן הזה אני רק אומר שלמיטב הבנתי זו אותה תוכנית שהוצע שם לשרוף את התנ"ך, אז אין לנו הרבה מה להתפלא על ההתנהלות הזאת. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, מחר בבוקר ידון בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בהרכב מורחב של חמישה שופטים, בעתירה שהוגשה נגד מסלולי הלימוד בהפרדה בין גברים לנשים לתואר ראשון. אני סבור שלא קיימת מחלוקת בדבר ההשלכות העצומות שהיו לפרויקט החשוב הזה של המל"ג – המסלולים המופרדים – על החברה החרדית, וכפועל יוצא מכך על הכלכלה ועל החברה הישראלית כולה. המסלולים המופרדים אפשרו ועודדו מאות אלפי ישראלים לצאת לרכוש השכלה כללית ומקצוע שאחרת לא היה באפשרותם לרכוש. הם הובילו לעלייה דרמטית בהשכלה הכללית בציבור החרדי, ולעלייה בשכר, שתרמה לא רק לציבור החרדי אלא לחברה הישראלית ולכלכלה כולה. העותרים, שלצערי יש לי סיבה להטיל ספק בטהרת מניעיהם, סבורים שבשום מצב אי-אפשר להסכים להפרדה בין גברים לנשים באקדמיה, גם אם היא מוגבלת למספר מסלולים בודדים לתואר ראשון בנקודות ספציפיות בארץ. כמו שקורה הרבה פעמים באזורנו, זוהי דוגמה לכך שקיצונים בצד אחד משחקים לידיהם של הקיצונים בצד השני. למרות ההתנגדות, הביקוש למסלולים האלה הולך וגובר. לא לחינם קמו יוזמות להרחבת המסלולים. הציבור אומר את דברו. קטיעת הפרויקט החשוב הזה בשלב הזה תפגע בראש ובראשונה בחרדיות ובחרדים, שלא יוכלו לרכוש השכלה גבוהה בתנאים מעורבים, וכושר ההשתכרות שלהם ייפגע. הדבר יפגע גם בכלכלה הישראלית בכללותה ובקשר שבין הציבור החרדי למערכת ההשכלה הגבוהה ולציבור הכללי. יש מי שמבקש להצר את צעדיו של המיעוט החרדי באמצעים משפטיים ולכפות עליו ערכים ללא דיון ציבורי מעמיק מהסוג שמתקיים, כן, כאן בכנסת. אכן, הביקורת כנגד המסלולים בהפרדה יכולה להישמע. יחד עם זאת, כמי שלמד בהפרדה לתואר ראשון במשפטים, אני מכיר בערך הזכות להשכלה גבוהה בלי לפגוע בחופש הדת כערך יסוד שאינו נופל בחשיבותו מערכים אחרים. התארים הללו הם ספורים ומצומצמים מבחינת היקף המקצועות המוצע והפריסה הגיאוגרפית, והם לא מעניקים לציבור החרדי את מלוא האפשרויות – או עשירית מהאפשרויות – שמוצעות לציבור הכללי, ולא כופים שום דבר על הציבור הכללי. אחר שקראתי את הטיעונים הרהוטים של העותרים, נדמה לי כי טוב היה אילו העתירות הפוגעניות הללו היו נדחות על הסף. אינני מזלזל חלילה בערכים שהנחו את העותרים להגיש את העתירה, והם משותפים מן הסתם גם לחלק משופטי בית המשפט העליון. אבל לערך הזכות לחופש הדת ולאפשרות ללמוד באקדמיה, מבלי לפגוע באורח החיים החרדים וההלכה, יש חשיבות, ולא רק לערכי העותרים. המסלולים המופרדים מבטאים את הערכים של האנשים שבוחרים לגשת אליהם. כולי תקווה שבית המשפט העליון לא ישפוך את התינוק עם המים, יכיר בערכי היסוד של הציבור הנפגע מן העתירה ולא ירים יד על פרויקט חשוב שנועד להנגיש את ההשכלה הגבוהה ואפשרויות הפרנסה שנלוות אליה לציבור החרדי, ובעיקר גם לנשות הציבור החרדי. ואם כבר רוצים באמת לטפל באפליה כנגד נשים באקדמיה, מתוך דוח הוועדה לקידום והייצוג של נשים במוסדות להשכלה גבוהה, שיצא על ידי המל"ג ביולי 2015, עולה שיש אך ורק 16% נשים שהן פרופסור מן המניין בהשכלה הגבוהה בישראל בכלל. יש עוד הרבה, הרבה, הרבה, מה לעשות מבלי לפגוע בחופש הדת של אוכלוסיות מיעוטים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. יש עוד דוברים? לא? אז אנחנו נעבור להצבעה. משה, אתה רוצה לעשות את ההצבעה או שאני אעשה את ההצבעה? אה, החלפת – אוקיי, בסדר. אם כך, נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 11) (החלפת ועדת הכנסת המוסמכת לעניין החוק), התש"ף–2020, קריאה ראשונה. הצבעה. אנחנו בעד. הצבעה מס' 35 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 11) (החלפת ועדת הכנסת המוסמכת לעניין החוק), התש"ף–2020, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אוקיי, אני מוסיפה את חבר הכנסת רם שפע – שמונה, חבר הכנסת ינון אזולאי – תשעה, חבר הכנסת משה ארבל – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> יוסף טייב. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אז אנחנו 11. יוסף טייב גם בעד. 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, אני קובעת שהצעת חוק בעלי חיים עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון בוועדת הפנים. קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אה, סליחה. אז אנחנו עם 12. תודה רבה. חברי הכנסת, גם משה אבוטבול. אוקיי, 12 בעד. הצעת חוק צער בעלי חיים התקבלה, ותועבר לדיון בקריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. תודה רבה לכם. אני שמחה לבשר לכם שתם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ט בתמוז התש"ף, 21 ביולי 2020, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 23:22. << סיום >>