דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ' ישיבה ס' הישיבה השישים של הכנסת העשרים-ושלוש יום שלישי, ז' באב התש"ף (28 ביולי 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 5 יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 5 אריאל קלנר (הליכוד): 6 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 7 אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 7 בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): 8 בצלאל סמוטריץ' (ימינה): 9 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 9 מיכל וונש (כחול לבן): 10 תהלה פרידמן (כחול לבן): 12 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 13 משה אבוטבול (ש"ס): 13 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 14 הצעות לסדר-היום 14 ציון 15 שנים לעקירה מגוש קטיף וצפון השומרון 14 היו"ר יריב לוין: 15 אופיר סופר (ימינה): 15 שרן מרים השכל (הליכוד): 17 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 19 משה אבוטבול (ש"ס): 21 יאיר גולן (מרצ): 23 הילה שי וזאן (כחול לבן): 28 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 29 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 30 שר החקלאות ופיתוח הכפר אלון שוסטר: 31 ציון יום ההפטיטיס 33 היו"ר יריב לוין: 33 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 34 יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 36 יעקב מרגי (ש"ס): 38 סגן שר הבריאות יואב קיש: 39 שאילתות ותשובות 41 130. הזנחת מערך בריאות הנפש בזמן מגפת הקורונה 41 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 41 סגן שר הבריאות יואב קיש: 42 58. הדרת טיפול החירום בקטינים נפגעי אלימות מינית מנוהל טיפול חירום בנפגעי תקיפה מינית 44 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 44 סגן שר הבריאות יואב קיש: 45 143. מספר חולי הקורונה הקשים נמוך מהנתון שמפורסם 47 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 47 סגן שר הבריאות יואב קיש: 49 99. תקנים חדשים לחוקרים אפידמיולוגיים 50 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 50 סגן שר הבריאות יואב קיש: 51 166. סגירת בריכות לפעוטות 52 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 52 סגן שר הבריאות יואב קיש: 53 26. שעות התורנויות של רופאים מתמחים 56 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 56 סגן שר הבריאות יואב קיש: 57 112. הקמת בית חולים ממשלתי בעיר ערבית 58 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 58 סגן שר הבריאות יואב קיש: 58 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 68 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 68 הצעה לסדר-היום 68 ערב תשעה באב: דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב; עלינו להרבות באהבת חינם 68 יוסף טייב (ש"ס): 68 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 71 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 71 הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020 72 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 72 שר האוצר ישראל כץ: 74 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 75 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 79 אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 81 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 83 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 85 בצלאל סמוטריץ' (ימינה): 87 ינון אזולאי (ש"ס): 88 שר האוצר ישראל כץ: 90 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 91 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 91 הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020 91 הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 3) 96 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 96 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום שלישי, ז' באב התש"ף, 28 ביולי 2020. אני פותח את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 10) (הארכת תקופת ההתיישנות), התש"ף–2020, של חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 14) (חובת הודעה ללקוח טרם סירוב שיק), התש"ף–2020, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים לנאומים בני דקה, וראשון הדוברים – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. אני רק מבקש, חברי הכנסת, אנא, הפעם אנחנו נשתדל להקפיד שדקה תהיה דקה. בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יזמתי היום דיון בוועדת חינוך ונדהמתי: על פי נציג משרד האוצר, בגלל שיש תקציב המשכי, חסרים 4 מיליארד שקלים לכל עולם החינוך הבלתי-פורמלי. תנועות נוער, מתנ"סים, תוכניות העשרה – כולם בסכנת סגירה מיידית. במצב הנוכחי, חוץ ממשכורות מורים והתחייבויות קשיחות, הכול מבוטל. ישראל ידעה בעבר תקציבים המשכיים, אך הדבר מעולם לא פגע בליבת החינוך של ישראל. דוגמה לכך היא שהולכת להיסגר, לצערי, תוכנית קָרב המעולה, שפועלת לשינוי חברתי וחינוכי, שמצמצת פערים, שמעודדת שוויון הזדמנויות בחברה הישראלית. סגירה של התוכנית תפגע ישירות ב-300,000 תלמידים ותשלח קרוב ל-4,000 אנשי חינוך ומינהלה הביתה. הם ועוד אלפי אנשי חינוך נפגעים בגלל מאבק פוליטי סביב אישור התקציב. עוד חודש ושלושה ימים מיליוני ילדים והורים יתעוררו למערכת חינוך פגועה, רמוסה, ענייה ועצובה. אמרתי בדיון, אדוני היושב-ראש, שאסור למדינה להתערב בחלומות של אנשים, ובייחוד לא בחלומות של אנשים צעירים. לא ייתכן שבגלל מאבקים פוליטיים ותקציביים אנחנו נתעורר למצב שבו החלומות נרמסים. ולכן, אני קורא לאנשי האוצר להתעורר ומהר. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. אני רק יכול לומר שישנה שאילתה דחופה בנושא קרן קרב שאושרה, והיא תידון כאן מחר, אז תוכל להיות כאן ולשאול גם שאלה נוספת, אם תרצה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני כבר ארשום אותך לשאלה נוספת בעניין הזה. בהחלט הנושא חשוב. חבר הכנסת אליהו חסיד – איננו. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השיח התקשורתי והפוליטי היום רועש וגועש סביב המחאה, עם טענות כלפי אלימות המשטרה. אז ראשית, אין שום הצדקה לאלימות משטרתית. במקרה של הפרת חוק וסדר, המשטרה צריכה להפעיל את מינימום הכוח הנדרש כדי להשיב את הסדר הציבורי. כמי שהשתתף, והוביל מחאות בעבר, אני מברך על כך שאלה שקראו לשבור בכל הכוח הפגנות מימין רק לפני 15 שנה גילו שהמשטרה לא יכולה לעשות כרצונה. אומנם delay, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם. אני תפילה שה-delay בשמאל יהיה קצר יותר בנוגע לצחנה שעולה ממערכת האכיפה; מהתנהלות היועץ המשפטי ופרקליט המדינה ואני כבר לא יודע מה עוד מנדלבליט, ליאת בן ארי, שופטי בית המשפט העליון ואין-ספור ניגודי העניינים שלהם. ובכלל, הגיע הזמן שכולנו נקשיב וכולנו נבדוק. אין פה מלאכים טהורים. ואני מקווה, ואני תפילה, שה-delay במקרה של השופטים יהיה קצר יותר. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת הילה שי וזאן – איננה; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו; חבר הכנסת מיקי לוי – גם הוא לא נמצא; חבר הכנסת ניצן הורביץ – לא נמצא; חבר הכנסת אלי אבידר – לא נמצא; חבר הכנסת אלכס קושניר – לא נמצא. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת סמוטריץ' תקף את תושבי בית ג'ן, האשים אותם שהם משתלטים על האדמות. חשוב לי שידע ושכולם ידעו שמדינת ישראל, מאז 48' עד עכשיו, בנתה 700 יישובים חדשים – כולם ליהודים ואפס לערבים, כולל הדרוזים. חשוב שכולם יבינו שלדרוזים, בשנת 1948, היו 325,000 דונם. המדינה הפקיעה מהם 60%. שודד האדמות הוא סמוטריץ', בהיותו מתנחל. הוא שודד האדמות. הדרוזים, כמו כל הערבים, הם ילידים, והם עוד יתפתחו, על אפו ועל חמתו ועל אפם וחמתם של כל הגזענים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – איננה; חבר הכנסת עופר כסיף – אף הוא איננו; חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא; חבר הכנסת יעקב טסלר – לא נמצא; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא נמצאת; חבר הכנסת מתן כהנא – לא נמצא; חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – איננו, גם כן; חבר כנסת יבגני סובה – איננו; חבר הכנסת אוריאל בוסו – איננו; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – איננו; חבר הכנסת ינון אזולאי – איננו; חברת הכנסת סונדוס סאלח – איננה; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – גם הוא איננו; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – איננו; חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה – איננו; חבר הכנסת חמד עמאר – איננו. חברת הכנסת אורלי פורמן, בבקשה. << דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להעלות בעיה, בעייתם של האנשים החירשים וכבדי השמיעה בימים אלו במיוחד, כאשר כולם עוטים מסכות, ולרוב המסכות הן אטומות. כמו שאתם יודעים, האנשים האלו, חלקם הגדול, שחיים בעולם של דממה, מבינים אותנו כשהם קוראים את השפתיים שלנו. עכשיו, הם נמצאים גם במקומות הציבוריים, במרחבים, בהפגנות. כבר היה מקרה שמפגין לא הבין את אנשי המשטרה שבאו מולו, וזה נגמר בטרגדיה. אז אני פונה מכאן והלאה, מהפודיום הזה, גם לשר לביטחון הפנים וגם לכל מי שעוסק בעניין: יכול להיות שכל האנשים שנותנים שירות לציבור צריכים גם את המסכות השקופות, כדי שכולם יבינו אותם; כי אנחנו לא יודעים לאתר מי זה אותו אחד שהוא כבד שמיעה או חירש, שאני רוצה להנחות אותו ולדבר אליו והוא לא מבין בעצם את מה שאני רוצה. הוא רוצה למלא אחר ההנחיות, אבל הוא פשוט לא מבין את האנשים שמנחים אותו. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה על הדברים החשובים באמת. באמת נושא חשוב שראוי להתייחסות ולטיפול. << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הגשתי שאילתה לשר לביטחון פנים לפחות לגבי – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן. אני חושב שזה בהחלט נושא חשוב. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השבוע היו יותר מדי אנשים שמתו בדרכים ואני הולך להקריא את הפרטים של התאונות. ביום שלישי, 21 ביולי, נקבע מותו של רוכב אופנוע, גבר בן 55, לאחר שנפגע אנושות בתאונת דרכים שלושה ימים קודם לכן ביציאה מקיבוץ שדות ים. ביום רביעי, 22 ביולי, נהרג רוכב אופנוע בן 35 בתאונה סמוך למחלף השבעה. ביום שישי, 24 ביולי, בפתחו של סוף שבוע דמים בכבישים, נדרס הולך רגל, גבר בן 65, מפגיעת משאית ברחוב יוסף נבו בהרצליה; באותו היום נהרג רוכב אופנוע, צעיר בן 22 בתאונת דרכים ברחוב תדהר בתל אביב; בהמשך אותו יום ארור נהרג רוכב אופנוע נוסף, יניב זגורי, בן 41, בתאונת דרכים בינו לבין רכב פרטי ברחוב הלוחמים בחולון. מתחילת השנה נהרגו 40 רוכבי אופנוע – עלייה של 33% בהשוואה לאותה תקופה ב-2019. למוחרת, 25 ביולי, בשעות הבוקר, נהרג רוכב אופניים חשמליים בן 34, לאחר שרכב שסטה מנתיבו פגע בו בכביש 40, סמוך למושב נחלים; עוד באותה השבת התרחשה תאונת דרכים קטלנית בכביש 6, בין שני כלי רכב, בין מחלף שורק לקריית גת. בתאונה נהרגה אישה בת 48 וארבעה בני אדם נוספים נפצעו. בשבוע החולף נהרגו שבעה אזרחים בכבישים – חמישה מתוכם רק בסוף השבוע האחרון. חיי האדם בכבישים אינם הפקר, ואני אמשיך ואגיד כאן: עלינו, בית הנבחרים, להילחם בקטל בכבישים כמו בכל מלחמה אחרת. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר גולן – איננו; חבר הכנסת אופיר סופר – איננו; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – גם הוא איננו; חברת הכנסת קרן ברק – איננה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר >> ברשותך, אדוני היושב-ראש, המליאה הזו – הבית הזה יציין בעוד דקות ספורות 15 שנה לאותו יום, לאותו אירוע מר ונמהר של גירוש יהודי חבל קטיף, בסמיכות גדולה מאוד לתשעה באב, ליום שבו אנחנו מציינים את החורבן. אני מבקש בשניות האלה לחבק ולחזק, ראשית את מתיישבי גוש קטיף הגיבורים, שקודם כול במשך 30 שנה השקיעו דם, יזע ודמעות במסירות אין קץ והפריחו את השממה במלוא מובן המילה. הם ניהלו מאבק הירואי – את אחד המאבקים הצודקים ביותר שנוהלו במדינת ישראל מראשית היווסדה, ואני סמוך ובטוח שפירותיו של המאבק הזה עוד יינתנו כאן שנים רבות. עוד מוקדם לסכם. אנחנו, בעזרת השם, עוד נשוב לחבל הארץ הזה – נשוב לבנות אותו, נשוב להפריח אותו. והרוח הגדולה של המתיישבים, של מאות אלפי תומכיהם – וגם להם אני מבקש לומר: כן, קיבלנו מכה, נכשלנו במאבק הספציפי הזה; אנחנו ממש לא מפסידים בקרב. ארץ ישראל כולה, ההתיישבות ביהודה ושומרון, בנגב, בגליל, הולכת, מתפתחת, מתרחבת. ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה. ושוב, הרוח הגדולה שנבנתה סביב המאבק הזה בעזרת השם עוד תניב פירות גדולים מאוד של המשך המפעל הציוני, של תחיית עם ישראל בארצו. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה. חברת הכנסת היבה יזבק, בבקשה. << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אתמול נהרג ילד לאחר ששהה זמן ממושך בתוך רכב נטוש. בשבועיים האחרונים ארבעה ילדים איבדו את חייהם כתוצאה מזה שנלכדו ונשכחו בתוך האוטו. המוות הטרגי הזה של הילדים אמור להדאיג את כולנו. מהנתונים של בטרם עולה כי מ-2010 עד היום כ-881 ילדים נפגעו כשננעלו בתוך הרכב. 34 מהמקרים האלה הסתיימו במוות. אני מבינה שיש צורך מאוד גדול להגביר את המודעות סביב תופעה זו – והיא אכן תופעה שפוגעת בילדים, וזה יכול להיות כל ילד. הגיע הזמן גם למצוא פתרון טכנולוגי, ולא חסרים – חייבים שיהיה פתרון טכנולוגי. אני בטוחה שאף הורה לא רוצה ולא מתכוון ולא התכוון לשכוח את הילד שלו בתוך האוטו. לכן צריך גם למצוא פתרון טכנולוגי מיידי, וצריך להעצים את המודעות סביב התופעה הכואבת והמדאיגה הזו. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. אכן, גם הנושא הזה באמת נושא חשוב, שראוי ונכון שיימצא לו פתרון – ובהחלט כל יוזמה בעניין הזה חשובה. חברת הכנסת מיכל וונש – איננה. << קריאה >> מיכל וונש (כחול לבן): << קריאה >> פה, פה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הגיעה. בבקשה. זה מה שנקרא בתזמון מדויק. << קריאה >> מיכל וונש (כחול לבן): << קריאה >> בריצה מדויקת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. << דובר >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, חבריי, סגן הדר גולדין, זיכרונו לברכה, נהרג השבוע לפני שש שנים. שלשום התקיימה אזכרה במצפה הדר, כאשר הדר עדיין בידי החמאס. האזכרה הייתה צריכה להתקיים ליד קברו כאשר הדר כבר איתנו. לכך הדר עוד מצפה. הדר נהרג במבצע צוק איתן תוך שהוא נלחם באומץ מול מחבלים שפלים שתקפו וחטפו, ובכך הפרו את הדין הבין-לאומי, במהלך הפסקת אש הומניטרית בתיווך האו"ם, ארצות הברית, ובתמיכת האיחוד האירופי. הדר היה בן 23. איתו נפלו רב-סרן בניה שראל וסמל ראשון ליאל גדעוני. מאז, שש שנים ארוכות מנשוא, ממתינה משפחתו, ומדינת ישראל כולה, למילוי החובה האחרונה כלפיו – לחסד של אמת. זהו מאבק של כולנו, של כל ישראלי, של כל אדם שהחוק והמוסר יקרים לו. מדינת ישראל יכולה וחייבת לדרוש יצירת משוואה חדשה בקרב על הדר מול ארגון טרור רצחני ובלתי אנושי: חנק כלכלי עד שהדר יחזור. ארגון טרור רצחני לא יכול להמשיך לאחוז בחבל בשני קצותיו – מחד להפר את הדין הבין-לאומי ברגל גסה, ומאידך לזכות בתמיכה כלכלית ממדינות, מוסדות וארגונים המחויבים לקיום וקידום של אותו חוק והגנה עליו, והיונקים את ערכיהם ואת המנדט לפעול מכוחו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר_המשך >> הגיעה העת של כל אדם, ארגון ומדינה מכבדי חוק ומוקירי זכויות אדם לדרוש בהירות מוסרית שתשים קץ למוסר הכפול המאפשר את המשך החזקתם של חללי צה"ל ושל האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, כמו גם של תושבי הרצועה – כולם כמגינים אנושיים. הגיעה העת להפסיק את תרבות החסינות ועצימת העיניים בהקשר זה ובכלל. על כן, פניתי היום – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת וונש, זה בלתי אפשרי. זה נאומים בני דקה – לא בני שתי דקות ולא בני שלוש דקות. << דובר_המשך >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מצטערת, אדוני היושב-ראש. אני מבקשת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא, זה בלתי ניתן. את כבר נמצאת בדקה השלישית. << דובר_המשך >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מתנצלת. משפט אחרון, לאור חשיבות הנושא. פניתי היום לארגונים בין-לאומיים, שדרכם מעבירות מדינות כסף לעזה, בדרישה מהם לממש את עקרון ההדדיות ואת החלטה 2474 של מועצת הביטחון, המחייבים את התניית המשך העברת הכספים והשבת הבנים, כדי שיקוים הדין הבין-לאומי שאליו הם מחויבים ושעליו הם אמונים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת וונש, אני מבקש מכאן ולהבא, נאומים בני דקה. אי-אפשר. << דובר_המשך >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר_המשך >> בסדר. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אחרת העניין הזה – נצטרך להפוך אותו להצעות לסדר-היום, וזו לא המטרה. חברת הכנסת תהלה פרידמן, בבקשה. << דובר >> תהלה פרידמן (כחול לבן): << דובר >> הבוקר קיבלתי שיחת טלפון ממיכל, יושבת-ראש ארגון בת-עמי – ארגון המפעיל בני ובנות שירות בכל הארץ. אתמול הם קיבלו הנחיה ממשרד החינוך שלא לקיים הכשרות לקראת השירות הלאומי-אזרחי במערכת החינוך. יש 5,000 צעירים וצעירות שעושים שירות לאומי במערכת החינוך. כרגע לא ברור אם יהיה תקציב כדי להפעיל אותם, ולכן משרד החינוך אומר שממילא אין טעם לעשות הכשרות. אני מעריכה שבסוף יימצא איכשהו התקציב להפעיל אותם, אבל הכשרות כבר לא יהיו. המשמעות היא שהם יגיעו לעבוד עם נוער בסיכון, ילדים עם צרכים מיוחדים, בעלי לקויות למידה, ללא הכשרה מתאימה. ככה, בדרך אגב, מבטלים מפעל אדיר של התנדבות ותרומה למדינה, וגם על הדרך עוד אלפי צעירים נתונים בחוסר ודאות לגבי העתיד הקרוב. שלא לדבר על המוסדות שזקוקים להם. זה לא בגלל הקורונה – זה בגללנו. זו רק דוגמה אחת מני רבות למפעלים ומוסדות וארגונים שסובלים מהיעדר תקציב. אנחנו חייבים לגלות אחריות ולהעביר תקציב שיאפשר למדינת ישראל לפעול בשנה ורבע הקרובות. אנחנו חייבים את זה לאזרחי המדינה. אנחנו חייבים את זה לכולנו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב – איננה; חבר הכנסת אלעזר שטרן – איננו; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – איננו; חברת הכנסת מאי גולן – איננה. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, המילה "מכת"זית" קפצה לכותרות. כל צעד שירסן במשהו את השימוש בכוח מופרז מצד המשטרה, אני חושב שזה צעד מבורך, אבל חשוב לי לומר מילה אחת על העיתוי. "מכת"זית" זאת לא מילה חדשה, יש גם "בואש". זה הופעל כבר שנים נגד החרדים, נגד המתיישבים, ובימים אלה – לראשונה נגד המפגינים מהשמאל. אני, כמובן, בעד לרסן. כאדם חרדי אני אומר בצער שאני מרגיש שאני וחבריי נמצאים בקבוצת סיכון בכל מה שקשור לאלימות משטרתית. אבל מהעיתוי מריח ריח של בואש. קראתי לפני שנכנסתי לדיון פה הודעה שפרסם מפיק בגלי צה"ל – לא אזכיר את שמו – בקבוצה בפייסבוק של מתיישבים שפונו מגוש קטיף. אני מקריא: אהלן, אני מגל"צ. אנחנו רוצים לעשות כתבה על השימוש במכת"זיות – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> קח בחשבון שהדקה הסתיימה, אז שני משפטים. << דובר_המשך >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – אם באירועים של ההתנתקות נפגעתם מאחת כזאת ותרצו לשתף אשמח אם תיצרו קשר. אפשר פה או בפרטי. טוב שהאסימון נפל. נראה שלהרבה מאוד אנשים זה כבר מאוחר מדי. חבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כולם זועמים, כועסים. דיברו על כך גם כן, וגם אני דיברתי על זה בעבר, שבמדינה שלנו, בכספי מממן המיסים הישראלי, משגר התאגיד מסר של בושה נגד מנהיגים רוחניים שלנו, גדולי האומה, הרועים הרוחניים שלנו; לבזות, לחלל, להשניא – הכול כדי להבריח את העם היהודי מהמורשת, מהמסורת, מכל הדברים האלה שאנחנו אוהבים לכבד. כן, אני מאלה שמשתטחים על הקברים, מחזיקים בכיס קמעות וסגולות וגם מנשקים מזוזות. אנחנו גם גאים במורשת שלנו. עם שלא יודע לכבד את עברו, עתידו מוטל בספק. להתפעל ולהתרגש איך בארצות הברית, בירת הדמוקרטיה, יודעים דווקא שם לכבד את דרכי היהדות. בבית המשפט העליון בארצות הברית מעל חבר השופטים מופיעה דמותו של משה רבנו, עליו השלום, עם לוחות הברית, שבהם רואים את ההשראה של היושר והצדק; אוניברסיטאות רבות משתמשות בסמלים יהודיים ואפילו באותיות ובמילים עבריות בתוך הסמלים שלהן. למרות היותם עם אחר ולא יהודים הם יודעים שהמקור הוא היהדות הצרופה. אז כאן במדינה, לצערנו, במקום לכבד את גדולי האומה אנו גם מבזים, יורקים על ההורים שלנו, ועוד עלינו לשלם להם על כך. בושו והיכלמו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, בבקשה. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום שישי הקרוב אנחנו חוגגים את חג הקורבן, עיד אל-אדחא. אני מנצל את ההזדמנות להגיד לכל מי שחוגג כול עאם ואנתום בח'יר. אבל מה קרה לקראת החג? גם בסוף השבוע האחרון וגם בסוף השבוע הקרוב של החג יש הוראה של משרד הבריאות לסגור את החנויות. אני חושב שחוסר ההתחשבות והאי-החרגה של היישובים הערביים בסגירה הזאת הם טעות. אני פניתי לסגן שר הבריאות בזמנו ושאלתי אם הביאו בחשבון את היישובים הערביים – האם דין נצרת כדין בני-ברק, למשל? הוא אמר: האמת שלא הבאנו את זה בחשבון ולא חשבנו על זה. מאוד מצער, אבל יש זמן לתקן את הטעות הזאת. בסופו של דבר אני אגיד לכם כול עאם ואנתום בח'יר. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. עד כאן, חברות וחברי הכנסת, נאומים בני דקה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון 15 שנים לעקירה מגוש קטיף וצפון השומרון << הלסי >> << דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >> מכאן אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום. חברות וחברי הכנסת, אני פותח את הישיבה המיוחדת לציון 15 שנים לעקירה מגוש קטיף וצפון השומרון – הצעות לסדר-היום מס' 943, 826, 941, 1013, 1027, 1037 ו-1039. 15 שנים חלפו מאז עמדנו בשרשרת אנושית ארוכה מגוש קטיף עד ירושלים, אוחזים יד ביד, באמונה שלמה כי את החלטת ממשלת ישראל אז היה ניתן וצריך להחזיר לאחור; באמונה שלמה כי את חזונם החלוצי של אלפי המתיישבים לא ניתן ואסור לגדוע. מעולם בתולדותיה של מדינת ישראל לא הייתה התגייסות כה בוטה על מנת למרק מהלך שכתם שחור דבק בו, על מנת להכשיר גירוש אשר לא הייתה בו שום התנתקות בין אוכלוסיות אלא רק התנתקות מערכים אנושיים בסיסיים ומזכויות היסטוריות על ארץ מולדת. ראינו אז מערכות שלמות אשר איבדו כיוון, איבדו דרך ובעיקר כשלו ברגע האמת; ממשלה אשר השליכה באחת אנשים מבתיהם ללא פתרונות דיור, ללא מקומות תעסוקה, ללא מסגרת קהילתית, ללא סיוע; כלי תקשורת ועיתונאים אשר במקום להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, במקום לזעוק את זעקת המגורשים, במקום לצייר את התמונה האמיתית הפכו עצמם למכונת תעמולה שכל תכליתה טשטוש האמת, הסתרתה והחנקת קולם של המגורשים. זאת גם הייתה שעתם העגומה של אלה אשר בימים כתיקונם עמדו על כבוד המת, ואשר החרישו נוכח הוצאתם מקבריהם של יהודים ובהם נפגעי פעולות טרור. זאת הייתה השעה שבה נחשפה מערכת המשפט במלוא מערומיה. עקרונות-העל החוקתיים, כביכול: זכויות האדם, צווי המניעה – כל אלה הושלכו באחת לטובת הכשרת המהלך הפוליטי של הגירוש. הכול נעשה במהירות כדי לסיים מהר מהר, כדי להבטיח שהמחטף הפסול יבוצע. פינוי גוש קטיף וצפון השומרון ייזכר כאחד מרגעי השבר הגדולים שידעה החברה הישראלית. הוא גם ייזכר כרגע שבו אלפי המגורשים קיימו במלואו את ציוויו ההיסטורי של מנחם בגין: לא תהיה מלחמת אחים. ידענו להתגבר על השבר, ידענו למצוא את המאחד, ועלינו, גם בימים מורכבים אלה, לדבוק בדרך זו של אחדות ושל התעלות מעל מחלוקות. בד בבד עלינו לזכור את הטרגדיה הנוראה של פינוי היישובים ותושביהם, טרגדיה שעלינו להבטיח כי לעולם לא תקרה שוב. מגורשי גוש קטיף וצפון השומרון היקרים, אני מבקש לחזק אתכם בהתמודדות הים-יומית הקשה עם צלקות הגירוש, שלעולם לא יגלידו. אני משוכנע שיבוא יום ונשוב לבנות את בתינו ואת יישובינו שנהרסו – כי הארץ הזאת לנו היא. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת אופיר סופר, בבקשה. << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים ערב תשעה באב, ערב יום שמציין את חורבן הבית, בשיאם של שלושת השבועות של ימי בין המצרים, ומציינים 15 שנים של הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון. החיבור הזה של תשעה באב והגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון יוצר פה ערך מאוד מיוחד. מבחינתי הדברים שאגיד כאן נושאים ערך חשוב מאוד. ברשותכם אשתף בשלושה רגעים חשובים עבורי. באחד התרגשתי, בשני נתמלאתי גאווה – זה באמת קרה לפני יומיים-שלושה – ובשלישי, לפני 15 שנים, הזלתי דמעה ובכיתי. השבוע התמלאתי גאווה כשישבתי יחד עם חברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – פגשנו חבורה של צעירים שהיו אז בגילאי העשרה וחשבו שהצלת גוש קטיף וצפון השומרון, כל-כולם, נמצאת על כתפיהם. הם עשו הכול, ופעלו בכל דרך שהיא, כדי לנסות למנוע את רוע הגזרה. פעלו בכל דרך לגיטימית, בכל דרך שכיבדה את סמלי המדינה ואת ערכיה: פעלו בדרך הכי דמוקרטית שיש כדי לפעול אל מול מתפקדי הליכוד במשאל עם, הם ארגנו שרשרת ענק של 150,000 אנשים מגוש קטיף עד ירושלים. הם הרגישו חלק מלא ואינטגרלי מהעשייה הזאת, שכל-כולה מדינת ישראל; כל-כולה סמל מדינת ישראל; כל-כולה המנורה וענפי הזית. התמלאתי גאווה כי ראיתי שהם חונכו בדרך נכונה. התמלאתי בגאווה כי ראיתי שהם נמצאים היום – חלקם – בחבל לכיש, מפריחים את החבל ומפתחים שם את החקלאות; חלקם בחולות חלוצה, חלקם באשדוד, חלקם באשקלון, וחלקם ביחידים, בהתיישבות ביהודה ושומרון, בגליל ובנגב ובמקומות נוספים. חלקם מנהלים עמותות שעוסקות בחברה, ברווחה. חלקם אנשי חינוך – רובם. היו גם כאלה שלא צלחו את האירוע. היו גם כאלה שהמשבר הזה היה קצת קשה עבורם. ולנו יש חובה מוסרית לדאוג גם לאלה שעדיין נותרו בקרווילה באתר הזמני, שהבטיחו לנו שהוא יהפוך מתישהו ליישוב קבע. ועדיין, זו חובה מוסרית עלינו, על הריבון, על כנסת ישראל, על ממשלת ישראל – אותה חובה שעוברת במקל – לדאוג גם לאנשים האלו. אבל אני התמלאתי גאווה לפגוש את החברים האלה, שנמצאים היום בשדרה המרכזית של מדינת ישראל – בתקשורת, בעולם הפוליטי, בעולם החינוכי ועוד ועוד. הרגע שבו התרגשתי, גם הוא קרה לפני יומיים. עשינו יום כמו תשעה באב, לציין את חורבן הבית. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רק לומר שנשארה חצי דקה, אז צריך יהיה להתכנס. << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> חשבתי עשר דקות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא, זה חמש דקות. << דובר_המשך >> אופיר סופר (ימינה): << דובר_המשך >> אז אני מקצר. הרגע שבו התרגשתי – כשישבתי וצפיתי בסרטון, ושמעתי אם זועקת: הרסתם לי את הכול, הרסתם לי את החינוך; אין לי על מה לחנך את ילדיי. איך אחנך אותם לאהוב את הצבא, איך אחנך אותם לשרת בצה"ל? זה מילא אותי התרגשות. והרגע האחרון, אדוני היושב-ראש, רגע שבו הזלתי דמעה, בהיותי מפקד בצה"ל, לפני 15 שנים, אך בתקופת לימודים. אני יושב חסר אונים: איני יכול להשתתף במחאה, ולשמחתי גם איני משתתף בגירוש. אני יושב מול המסך, לאחר תקופה של ציפייה, ואני רואה את הבתים נהרסים; בית אחר בית, יישוב אחר יישוב. והכול קורה מהר מדי. אני בוכה, ושואל את עצמי: האם זה צה"ל שלי? איך אצליח, וכמה יהיה לי קשה לחזור לאותו צה"ל, שהוא כל כך יקר לי. זה הרגע שבו בכיתי. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כי היו שתי סיסמאות מרכזיות. אחת – שרק באהבה ננצח. והשנייה – שעם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה. חבל גוש קטיף הפך בעיני רבים לסמל לגעגוע; חבל ארץ שהיו בו קהילות נפלאות, עם ערבות הדדית, עם תמיכה הדדית. קהילות הטרוגניות, הייתי אומר, עם אנשים שהגיעו מההתיישבות והגיעו מהעיר, כולם, ליישב את החבל הזה. החבל הזה לעולם יישאר כמודל לחיקוי וכמקום לציפייה. מודל לחיקוי – שככה צריכה להתנהל חברה במדינת ישראל ושאליו עוד צריך לשוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה. << דובר >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר >> בימים האלה אנחנו מציינים 15 שנה לעקירה מגוש קטיף וצפון השומרון. היא הייתה אחד האירועים הטראומטיים ביותר לחברה הישראלית בשני העשורים האחרונים. פערי השנאה הבין-מגזריים התעצמו; אנשי שמאל רבים האשימו את המתיישבים שבגללם השלום ממאן להגיע. הם אמרו שאם רק נפנה את היישובים יובטח הביטחון ותיסלל הדרך לדו-קיום. התקשורת הפחידה את אזרחי ישראל והעצימה ככל יכולתה את האיומים. התבצרות יהודים, איסוף כלי נשק וחומרי נפץ לצורך התנגדות מזוינת, ועוד שלל פייק ניוז ששיסעו ופילגו את העם שלנו. נחקקה בזיכרוני, בכאב לב, התמונה של חיילים בוכים יחד עם המתיישבים על כך שמגרשים אותם מהמקום שהיה ביתם. מתחבקים, מתפללים ובוכים על אירוע טראומטי שבו העם היהודי מפנה שטח היסטורי בעל חשיבות היסטורית, תרבותית ורגשית לעם שלנו, למורשת שלנו. מדינת היהודים מפנה באופן סטרילי את כל היהודים משטחה. אפילו את המתים שלנו הוצאנו והבאנו לקבורה בתוך סימון הגבול החדש. לא נשאר זכר לנוכחות יהודית מלבד השרידים הארכיאולוגיים שייוותרו מכוסים ונשכחים עד שנצליח להזכירם. בתקופת הגירוש יצאו עשרות ומאות אלפים כדי למחות. מחו בכל דרך אפשרית. עשו לילות כימים כדי לשכנע, למנוע ולעצור את מה שראו כאסון ממשמש ובא. הם זעקו, צעדו, יצרו שרשרת אנושית, בכו – והכול במסגרת כלים דמוקרטיים שניתנו להם. משלא צלחו, התכוננו לגירוש הקשה. למפגינים יש היום הרבה מה ללמוד על מחאה ציבורית וגבולותיה. מלבד הלקחים לגבי היחסים בינינו, עומדות מולי מילותיו של ז'בוטינסקי: "לא לערבים הארץ-ישראליים, לא לערבים משאר הארצות, נוכל להציע 'פיצוי' על ארץ ישראל. על כן לא מתקבל על הדעת הסכם מרצון, ועל כן יכולים אותם אנשים הטוענים כי הסכם הוא תנאי בל יעבור של הציונות לוותר כבר היום על ציון". דברים אלה רלוונטיים ומתכתבים עם לקחי הסכמי אוסלו – הגירוש. ככל שנשכיל להבין שוויתור על ההתיישבות בשטחי ארץ ישראל לא יכול להוביל לשלום, כך ייטב. אריאל שרון נשא במשך שנים את דגל ההתיישבות והיה מזוהה עם המחויבות לאדמת ארץ ישראל. לכן החלטתו על ההתנתקות התקבלה בהלם. אחד מתפקידיי הייצוגיים בכנסת ישראל היום, כחברת כנסת, הוא לוודא ולשמור שאנחנו, ההנהגה הנוכחית, הפיקה לקחים, ולא תחליף ריבונות בהסכמים מעורפלים. לא תמסמס את היכולת לבסס את הנוכחות הישראלית בבקעה, ביהודה ובשומרון. ז'בוטינסקי כתב ש"ההתיישבות שלנו – או שתיפסק או שיש להמשיכה בלא להתחשב במצב רוחם של הילידים. במילים אחרות, פירושו של דבר כי היא תוכל להמשיך ולהתפתח בחסותו של כוח שאינו תלוי במצב רוחה של האוכלוסייה המקומית, מאחורי קיר הברזל אשר לא יהיה לאל ידה של האוכלוסייה המקומית לשבור אותו". לצערי, הגירוש מגוף קטיף סימל סדק בקיר הברזל. הנסיגה הייתה לסמל של ניצחון הטרור על המשא ומתן; ניצחון ההרס על הבנייה. הגירוש היה קריאת השכמה לצעירים, וכבת הדור שתודעתו עוצבה על רקע ההתנתקות, אני מרגישה שתפקידי לפעול לאיטום הפרצות שנפתחו בקיר הברזל; להוכיח לשכנינו שאין אנו הולכים לשום מקום; שלא נקבל החלטות על סמך לחץ בין-לאומי אלא על סמך החובה לשמור על ביטחונם של אזרחינו. יותר מתמיד אנו זקוקים להנהגה שלא תירתע ממשבי רוח סוערים ומניסיונות להפיל את קיר הברזל. הזיכרון של העקירה והמחויבות המחודשת שלנו לתפיסת קיר הברזל מובילים אותי למסקנה אחת: הגיע הזמן שכולנו כאן, בכנסת ישראל ובממשלה, נדאג לבקש מהחלוצים הציונים, שהגיעו לרצועת עזה וצפון השומרון, בשליחותה של מדינת ישראל, על מנת לבנות בתים, לעבד קרקעות ולבסס את גבול המדינה, סליחה לאומית, רשמית, אמיתית וכנה. סליחה על כך שנבחרי הציבור לא נשמעו לאזהרות; לא עצרו את המהלך המסוכן הזה, שעליו משלמים עד היום ילדי העוטף בכל פעם שהם רצים למקלט או למיגונית. סליחה על העקירה מבתיכם, וסליחה על כך שעד היום המדינה לא הצליחה לפתור את כל בעיות היישוב מחדש; על כך שנאלצתם לחיות את הזלזול יום-יום, במשך שנים, להיאבק נגד המדינה ששכחה אתכם. סליחה על האי-צדק, שבא לידי ביטוי בכך שמדינת ישראל יכולה לגרש בצו, ותוך הפעלת אמצעים שנויים במחלוקת במשטר דמוקרטי, אבל במקביל היא לא מפעילה את סמכותה לאכוף צווי בית משפט חלוטים נגד אזרחים אחרים, מסיבות פוליטיות. סליחה על כך שאנחנו נגררים ולא מחילים ריבונות כפי שהבטחנו לפני חודש. סליחה על הסדק בקיר הברזל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כשאברהם אבינו הגיע לגרר, הממלכה של אבימלך, שנמצאת היום באזור של שלטון החמאס בעזה, הוא אמר לשרה אימנו להציג את עצמה כאחותו ולא כאשתו. כשנשאל על ידי אבימלך: למה עשית את זה? אמר לו: "רק אין יראת ה' במקום הזה והרגוני". אדם שלא מחויב למוסר האלוקי מסוגל להגיע לרצח. יחלפו אלפי שנים עד שהפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט ינסה להציג שיטה מוסרית שמושתתת על השכל האנושי – הצו הקטגורי: עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר בקבלך אותו תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי. אם אתה חושב שהמעשה נכון, וכולם היו עושים אותו – הוא מוסרי. המלבי"ם, ר' מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל, מגדולי מפרשי התנ"ך, דחה את טענתו של קאנט. על מה? על אותו פסוק: "רק אין יראת ה' במקום הזה והרגוני". אומר המלבי"ם כך, אני מצטט: אברהם הסביר לאבימלך – גם אם נראה איש שהוא פילוסוף גדול, חקק לו נימוסים ישרים, והרגיל את עצמו במידות טובות על פי עצת שכלו, והוא עושה משפט וצדקה, הכול על פי מידת שכלו, בכל זאת לא נוכל לבטוח על האיש ההוא או העם ההוא, שבעת תסיתהו תאוותו לעשות רע, שתמיד יגבר השכל על תאוותו. הוא מסיים: "השכל לבדו, ונימוסים השכליים" בלבד "לא יעמדו בפני זרועות התאווה". כולנו יודעים, עשרות שנים בודדות יחלפו עד שעמו המתורבת של קאנט הוציא מתוכו את המפלצת הנאצית, בשם הצו הקטגורי – כפי שהעיד אייכמן, יימח שמו, במשפטו – שביצעה את מעשיה המחרידים. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> צריך להבין מה שאמר קאנט. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני בסוף אדבר גם איתך. זה בסדר, בסוף. אני לא רב ולא דרשן, אבל אני רוצה לחזור איתכם לעבר – 100 שנה לפני הגירוש הנוראי שהיה בתשעה באב בגוש קטיף. ראשית התנועה הציונית. הרצל וחבריו הזמינו את הנציגות הרבנית לחבור אליהם למפעל הציוני, וחלק גדול מאוד מציבור שומרי התורה והמצוות – רוב בניינו ומניינו – נמנע מלהצטרף לצעד זה בנימוק: "רק אין יראת ה' במקום הזה והרגוני"; או כמו שאמר רבי שמואל שניאורסון מחב"ד לראשי תנועת בית יעקב לכו ונלכה – אמר להם: חבר'ה, פספסתם את הסוף של הפסוק: "באור ה'". תנועה אידיאולוגית יהודית שאינה נשענת על ערכי היהדות, על מצוות התורה – דינה של האידיאולוגיה המדומה הזו להיכשל. אין דבר כזה ציונות בלי יהדות. אנשים לא הבינו, לא הצליחו להבין. אבל מה, הגיע בסופו של דבר האיש שהתאבד על ההתיישבות; האיש שבנה – היה בסבסטיה, היה אחר כך סגן שר, שר, מוביל, המוביל של הבנייה של ההתיישבות. אבל בתחילת דרכו, כשהוא נהיה ראש ממשלה – מי שלא שם לב – היו כמה דברים קטנים. אני במקרה הייתי שם; הייתי ראש עיר בביתר עילית, ואני זוכר את הימים האלה. עזבו את זה שהוא הוציא את החרדים מהקואליציה, בניגוד לדנ"א של מצביעי הליכוד; הוא מינה לראש המינהל האזרחי אדם העונה לשם אילן פז. אילן פז, למי שלא יודע – הדעות שלו היו ידועות כשמאל קיצוני. אני אומר לכם, כמי שהיה תחת פיקודו של יאיר גולן שיושב כאן, חבר הכנסת – הוא היה ימני קיצוני לידו, תאמינו לי. הוא היה מפקד האוגדה אצלנו. הוא היה ימני קיצוני ליד אילן פז. ואריק שרון, שלא הכיר את המטריה, היה תייר פה, מינה את אילן פז לראש המינהל האזרחי. ראש המינהל האזרחי – תפקידו הוא מעין ראש ממשלה בהתיישבות. הכול יישק על פי דרכו, הכול עובר דרכו. הוא מינה אותו ב-2003, דרך אגב, הרבה לפני שהרעיון עלה בכלל. מינה אותו לראש המינהל האזרחי – מינוי תמים. תבדקו איפה הוא נמצא היום. חבר בארגוני שמאל, בקרן החדשה, ביוזמת ז'נבה – הדברים ידועים. אבל זה לא הכול. חבר'ה, כולם יודעים – היה ויכוח משפטי על הבנייה ביהודה ושומרון. הוויכוח מתקיים שנים, במשפט הבין-לאומי – כן שטח כבוש, לא שטח כבוש. פליאה אלבק, זיכרונה לברכה, משפטנית ידועה, כתבה חוות דעת. על פי חוות הדעת הזאת אריק שרון, עם אמנה, עם גוש אמונים, עם הרבה יהודים טובים, הלכו ובנו ביהודה ושומרון את הגבעות. כולם ידעו את הבעייתיות. ניסו בבג"ץ מפה, בג"ץ משם. ראה איזה פלא, הייתה אישה מאוד נחמדה שעבדה במשרד המשפטים, ודעותיה גם היו ידועות – טליה ששון. כולם ידעו מה דעתה על חוות הדעת הזאת; כולם ידעו מה היא חושבת על מה צריך להיות. דבר מדהים – אריק שרון ממנה אותה לראש צוות, לבדוק את החוקיות של הבנייה ביהודה ושומרון, יישוב-יישוב, קו-קו, יישוב-יישוב, קו-קו. לא קשור, חבר'ה, אני מדבר איתכם על אחריות גם למעלה אדומים, לגוש עציון, לביתר עילית. לא מדברים איתכם על ההתנחלויות בגוש קטיף. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, רק לומר שחמש דקות עברו. אנא, תגיע לסיום. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני ממש מסיים. את התוצאה בסוף כולנו מכירים: גירוש אכזרי, נוראי, ללא רחמים. אנשים נעקרו מבתיהם בשביל להעביר את המקום לחמאס – לא בשביל שלום, אפילו לא בשביל דמיון של שלום. לא בשביל הסכם שלום – כולם יודעים בשביל מה. מה זה מלמד אותנו בסוף? אין ציונות בלי יהדות – "רק אין יראת ה' במקום הזה והרגוני". תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 15 שנה לגירוש מגוש קטיף. צלקת פעורה עדיין אצל אותן אלפי משפחות יקרות שניטעו, ונטעו בגוש את ביתם, את עתידם החברתי, הכלכלי, הרוחני, האישי. לי היה, גם כן, גיס יקר שגר שם, ולצערי נעקר משם. לצערנו, מתוך אמון שאולי נשיג משהו למען השלום נעשה הצעד הקשה והקיצוני ביותר שראינו. ראינו שם בכיות, דמעות, כאב, צער, הריסת בתי כנסיות. אני זוכר עדיין את נהמת ליבו ואת זעקת ליבו של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה. כמה הוא התנגד לצעד הזה ובכה על גורל אותם יהודים יקרים. כמה אז ריצדו אותן מילים יקרות עם המסר: יהודי לא מגרש יהודי. והלוואי שהדבר היה תורם לשלום ולאחדות עם שכנינו. לצערנו, אנחנו עם שמשלמים ולא מקבלים תמורה. כלשון מרן, שציטט את דוד המלך בתהילים שאמר: "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה". אין ספק שלנו הייתה ונשארה אותה נוסחה שהתורה מעידה עליה בפרשת בחוקותיי: "אם בחקתי תלכו ונתתי שלום בארץ" – שמירת התורה ושמירת המצוות הן הן הערובה לקיום התורה, שמירת המדינה והארץ – ושכבתם לבטח ואין מחריד. המדינה כיום סוערת מהפגנות סביב ביתו של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו. הפגנה זו זכות דמוקרטית שאינה ניתנת לשלילה. זה גם מופיע בחז"ל, שאומרים: צאו והפגינו. אבל האם בשם הזכות הזו מותר למרר את חייהם של גרי הרחוב הסמוכים ברעש עד שעות ממש מאוחרות בלילה? האם זה מצדיק שבירת רכוש והשחתתו? האם לבזות סמל חשוב של המדינה במעשה נפשע על ידי אישה זה מתיר? הזאת נעמי? הרי אותם אלמנטים דומים מאוד למה שאז האשימו בהם – מי שעוד זוכר – את נוער הגבעות. גם אז הם אמרו שהם קורעים את הדמוקרטיה, שהם מסוכנים לציבור, מה לא אמרו עליהם, על נוער הגבעות. או כשהחרדים הפגינו בתקופת הגיוס – הכול אמרו עליהם. ואני יודע מה זה הפגנות. אני אישית נגד הפגנות אלימות. אני גם יודע מה זה הפגנות וטעמן הכואב, כי גם כלפיי הפגינו מאות מול הבית שלי ומול הלשכה שלי כשהייתי ראש עיריית בית שמש, על זה שבניתי עשרות אלפי יחידות דיור בעיר; חשבו שעשיתי את זה רק עבור החרדים, אז הפגינו. אבל כיבדתי את זה. אבל הפגנות אלימות כמו שאנחנו רואים כאן, דברים כאלה מוזרים? והינה כאן שקט ודממה. איפה כל הלבלרים של השמאל הנאור? לא עלינו, נעלמו? מה קרה להם, למה הם שותקים? למה הם לא מגנים, ואפילו, ברוח הימים, למה הם לא מצייצים? הכול שקט. וכבר אמרו: שקט זה רפש. אלא מאי, כנראה שכשמדובר בדבר הקדוש ביותר, להפיל את ראש הממשלה ביבי נתניהו, שזה מהימין, אז כבר מותר הכול: להשמיד, להרוס, לאבד. חברים, זוהי צביעות, ואם אתם צבועים, לפחות תהיו צבועים בצבע יפה. אז אומר כאן אתמול חבר כנסת מיש עתיד – מה הוא אומר? ועל כך לבד הוא ראוי לגינוי – שמה שעשתה אותה אישה לסמל המדינה זהו חופש הביטוי. ואני כאן שואל אותו: אם מישהו היה מדבר מילה אחת נגד אותה קבוצה שהוא מייצג, הלהט"בים, היו הרי שוחטים אותו ויורדים לחייו. אז היכן חופש הביטוי במקרה הזה? שם אסור. אז אם מותר – מותר הכול, ואם אסור – אסור כלום. כבר ציינתי: כשמדובר בהפלת ראש ממשלה ימני, שיחד איתו נמצאים גם החרדים, הכול מותר וקדוש. גם תותח שהרג יהודים מהימין, ניתן לו השם על ידי ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון המנוח, הוא קרא לו: התותח הקדוש. אני מאוד מאוד מציע – בימים אלו, שנחרב בית המקדש על שנאת חינם, מוטב שנפעל שייבנה על אהבת חינם. לא בהתפרעויות אלימות ומסוכנות מחליפים ממשלה בישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חש צער עמוק על ההתנתקות, על הרס הבתים, הרס היישובים, הסבל האנושי, התנפצות החלומות, תחושת השבר הקשה. כמו אזרחינו היקרים שפונו מבתיהם, תושבי רצועת עזה וצפון השומרון, גם אני חש קשר רגשי עמוק לכל רגב ולכל שעל מאדמת ארץ ישראל. כבשתי את שבילי הארץ ברגליי, טיילתי בה עם ילדיי, הגנתי עליה במשך 38 שנים, ועם זאת, ההתנתקות בישרה את מה שרובנו מבינים, ומי שלא הבין, יבין בעתיד: מהפלסטינים צריך להיפרד – מהפלסטינים חובה להיפרד. לא בשבילם – בשבילנו. הוויכוח הפנימי בינינו הוא לא על מידת האהבה לארץ. הוויכוח בינינו הוא על עניין אחד – מהי ציונות. בעניין הזה, אתם – בנט, סמוטריץ', הרב פרץ ואחרים – אתם, במידה מסוימת, לא ציונים. במידה מסוימת, אתם האיום הפנימי המסוכן ביותר שקם לתנועה הציונית, ואני אומר זאת ללא שמץ של טינה אישית. בבחירה שבין שמירה על רוב יהודי לבין עוד שטח הציונות תמיד בחרה ברוב יהודי. זו לא בחירתכם. את ההכרעה הזו קיבלה הנהגת היישוב ב-1947 בהסכמה על תוכנית החלוקה; את ההכרעה הזו קיבל דוד בן-גוריון כשנמנע מכיבוש יהודה ושומרון בשלהי מלחמת העצמאות; את ההכרעה הברורה הזו קיבל יצחק רבין כשהחליט להוציא את צה"ל ממרכזי הערים הפלסטיניות ולהפריד את מרקם החיים הפלסטיני מזה הישראלי; את ההכרעה הזו קיבל אבי ההתיישבות ביהודה ושומרון, ראש הממשלה המנוח אריאל שרון, כשהוציא אל הפועל את תוכנית ההתנתקות – תוכנית שרק חלקה מומש, והייתה צריכה להסתיים בגבולות פיזיים שחוצצים בין הפלסטינים של יהודה, שומרון ורצועת עזה לבין מדינת ישראל. בן-גוריון, רבין, שרון, גם בגין – כולם מנהיגים ציונים ופטריוטים ישראלים – ויתרו על חלקים מארץ ישראל התנ"כית כדי לשמור על מדינת ישראל. הם היו מנהיגים שאמרו לציבור הישראלי את האמת: צריך לבחור. הם היו מנהיגים אמיצים, שהיו מוכנים לקבל הכרעות קשות – זה מה שמצופה ממנהיגים. אין היום בישראל מנהיגים כאלה. בימין הישראלי יש משיחיים שמתכחשים למציאות, לדמוגרפיה, להשלכות הביטחוניות, הכלכליות, החברתיות והבין-לאומיות של סיפוח, שמוכנים להפקיר את מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית כדי להקים פה מדינת הלכה. וכן, יש את הליכוד החלש והמסואב, שהאידיאולוגיה היחידה שלו היא נתניהו, אותו נתניהו שנגרר אחרי הטעות הזו מסיבותיו האישיות בעיקר. המציאות איננה מאפשרת לנו גם וגם: גם מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי וגם סיפוח של מיליוני פלסטינים. צריך לבחור. בבחירה הזו אני בוחר בישראל יהודית ודמוקרטית, ואתם בוחרים בישראל יהודית ומשיחית. זה סלע המחלוקת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> אתם רוצים לספח מיליוני פלסטינים, ואני רוצה לשמור על רוב יהודי במדינה הזאת – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> – – לילדים, לנכדים ולנינים שלי, בכל מחיר. << קריאה >> אופיר סופר (ימינה): << קריאה >> – – – תוותר. תוותר על – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> בושה. ביום כזה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> אתם רוצים מדינת הלכה דתית, ואני רוצה מדינה דמוקרטית – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מדינה יהודית רוצים – – – << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> – – שבה הנכדים והנינים שלי יהיו אנשים משכילים וחופשיים. << קריאה >> אופיר סופר (ימינה): << קריאה >> תוותר – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> בושה. ביום כזה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> מדינת ישראל קמה כדי להיות בית לאומי דמוקרטי לעם היהודי, ואתם מסכנים את הבית. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא עם אנשים כמוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת גולן לומר את הדברים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כל הזמן שיסוע ושנאה. ביום כזה – שנאת חינם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים בעיצומו של מאבק – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה לאפשר לחבר הכנסת גולן לומר את דבריו. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הוא מתנהג בשיא הכבוד. אדוני היושב-ראש, בשיא הכבוד הוא מתנהג. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת שטרית. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> שנאת חינם. ממשיך עם שנאת חינם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אפשר לא להסכים, אפשר לומר כל דבר, אבל כרגע חבר הכנסת גולן בזכות דיבור – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – גם ביום כזה, גם ביום כזה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – ואני מבקש לאפשר לו. בבקשה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו נמצאים בעיצומו של מאבק על דמותה וזהותה של ישראל. האם יהיו לנו, אחרי למעלה מ-70 שנה, גבולות ברורים ובטוחים? האם נמשיך להשקיע מיליארדים במפעל ההתנחלויות במקום בכלכלה הישראלית המקרטעת? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> דמגוג, דמגוג. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> האם נמשיך לבנות בתים ויישובים בשטחים, כשזוגות צעירים בישראל לא מצליחים לרכוש דירה? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> רוכשים שם, רוכשים שם. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> האם נוותר על עקרונות החופש, השוויון והדמוקרטיה? מדינת ישראל היא לא ארץ ישראל השלמה. מדינת ישראל, אסור שתהיה מדינת הלכה. בוויכוח הזה רוב מכריע של הציבור הישראלי עומד איתי ולא איתכם. על רקע המשבר הבריאותי והכלכלי, שילווה אותנו עוד חודשים ארוכים קדימה – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> בגלל זה ניצחתם בבחירות, בגלל זה ניצחתם בבחירות. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> – – חובה עלינו להתמקד בעיקר: טובתם ורווחתם של אזרחי ישראל. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם לא הרוב, אתם המיעוט. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> סיפוח ימיט עלינו אסון נורא. היפרדות היא תנאי בסיסי ליצירת עתיד טוב יותר, היא תנאי לחידוש התקווה. תודה רבה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תושבי יהודה ושומרון הם לא אנשים חריגים. הם תושבי המדינה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת הילה שי וזאן, בבקשה. << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אספר משהו קצת אישי. כשהייתי בת 18 ביקרתי לראשונה בגוש קטיף. נסעתי לבקר את דקלה, חברה שלי. היא הייתה אז בת שירות לאומי בכפר דרום שבנווה דקלים. את הקרוואן שבו ישנתי, את עצי הדקל, הבריזה מהים וקרני השמש החזקות האלה שראיתי, לא אשכח לעולם. נווה דקלים היה מקום ייחודי, כזה שנחרת בזיכרון. לצערי הרב, זמן מה לאחר ביקורי דקלה נהרגה בתאונת דרכים בדרכה לביתה שבהר ברכה. מעבר לכך שדקלה הייתה לחברתי הטובה ביותר לאורך שנות נעוריי, הודות לה זכיתי להגיע ולבקר בנווה דקלים בפעם הראשונה והאחרונה בחיי. זכיתי לראות את המקום המיוחד הזה בימיו האחרונים. כנערה בשירות לאומי באותם ימים הרגשתי חלק. חוויתי את המורכבות והתחברתי לכל שבר ודילמה כאילו היו שלי עצמי. התמונות, הבכי, ההרס, הנערות המחובקות אחת לשנייה, הצבע הכתום – התמונות האלה צפות בזיכרוני כאילו היו אתמול. זה לא סוד כי גם היום, 15 שנה אחרי, רבים ממפוני גוש קטיף טרם מצאו קרקע יציבה להיאחז בה. משפחות רבות עדיין לא הצליחו לבנות בית קבע בארץ, שלא נדבר בכלל על הצלקות הנפשיות והטיפולים הפסיכולוגיים, שלא מסוגלים לרפא טראומה שכזאת. המודעות לנושא מפוני גוש קטיף והמצב הכלכלי והנפשי – זה לא תמיד נמצא על הפרק. זו אחריות שלנו כנציגי ציבור לטפל בנושא הזה, כי אסור שמדינת ישראל תשאיר פצועים מאחור. מחר בערב נציין את צום ט' באב, שבו אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש הראשון והשני, שחרבו בגלל שנאת חינם, שנאת אחים. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהמחלוקות הבוערות לא ייזכרו בעוד 15 שנה מהיום, כימי ההתנתקות, כימים של קרע נוראי בעם. החובה הזאת מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו כנבחרי ציבור. תקופת ההתנתקות היא קרע מדמם בחברה הישראלית, מכל כיוון שמסתכלים. אני עומדת כאן היום כנציגת מפלגת כחול לבן, שמייצגת יותר מכול שילוב בין דעות ומגזרים: נשים וגברים, דתיים וחילונים, שמאלנים וימנים. אסור לשכוח את שהיה. ואני מקווה שמהפצע ההוא הפקנו את הלקחים הנדרשים כאומה אחת ומאוחדת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני 15 שנה פונו ההתנחלויות מעזה הכבושה. למרבה הצער, ישראל לא באמת יצאה מעזה אלא החליפה שלטון צבאי מסוג אחד בשלטון צבאי מסוג אחר, המשך הכיבוש באמצעים אחרים. הדבר עלה מאז בחיים של אלפי פלסטינים ושל קרוב ל-200 ישראלים – דם מיותר שנשפך בעבור אינטרסים קולוניאליים חשוכים. בניגוד לשקרים שמפמפם הימין ב-15 השנים האחרונות, תוכנית ההתנתקות לא הייתה מהלך שמאלני ולא הייתה מהלך לשלום. ההפך הגמור הוא הנכון. התוכנית של הימין, בהובלת אבי ההתנחלויות עצמו אריאל שרון, הייתה מהלך נכלולי, שנועד להבטיח את המשך השלטון הישראלי בעם הפלסטיני ולמנוע ככל הניתן הסדר שלום אמיתי. אפילו יועצו הבכיר של שרון דב וייסגלס אמר עוד לפני ביצוע התוכנית כי מטרתה היא לעצור את המשא ומתן עם הפלסטינים, את הדיון הבין-לאומי בסוגיית הפליטים וכל סיכוי להקמת מדינה פלסטינית. לכן, לא מפתיע שהימין ברובו תמך בתוכנית הזאת. כל ההצגות שהם עושים, של התנגדות ומחאה וצעקות – הבל. נתניהו הצביע בעד ההתנתקות. לא בטעות – בכוונה. אולי כדי לשמור על כיסא השר שלו, אולי כי הבין שהתוכנית תעמוד כמחסום בפני שלום גם עשרות שנים קדימה. גיבורי הליכוד: צחי הנגבי, ישראל כץ, חיים כץ, יובל שטייניץ – כולם הצביעו בעד התוכנית הזאת, וזו רשימה חלקית. מי שהסתכלו קדימה כבר אז הם חבריי, חברי הכנסת של חד"ש. אנחנו לא תמכנו בהתנתקות. התנגדנו לה. ודאי שאנו תומכים בפינוי ההתנחלויות, עד האחרונה שבהן, אך לא תומכים בצעדים בריוניים, שקריים וחד-צדדיים, בין אם מדובר בהעמדת פנים של נסיגה או בסיפוח. בדיון בכנסת ב-26 באוקטובר 2004, שבו הודיע ראש הממשלה אריק שרון על תוכנית ההתנתקות, התריע חברי חבר הכנסת אז ויושב-ראש ועדת המעקב היום מוחמד ברכה, ואמר כך: "זו אינה מדינאות, זוהי נוכלות. זוהי הולכת שולל וזהו שיעור באחיזת עיניים – – – מי שחושב שאפשר לקבור את הבעיה הפלסטינית לעוד שנות דור, נראה שכבר ביצע בעצמו תוכנית התנתקות מהמציאות – – – נחוצה כאן מנהיגות חלופית, שתביא באמת לדיאלוג אמיתי עם העם הפלסטיני לשלום ולשתי מדינות, ולא לכל מיני קומבינות שינציחו את שפיכות הדמים. זה יבוא, השאלה כמה דם נקיים עוד יישפך עד אז? זוהי השאלה המרכזית". כך אמר ידידי מוחמד ברכה, נגד ההתנתקות. ובהצבעה על התוכנית, ב-3 בנובמבר 2004, אמר חבר הכנסת לשעבר עסאם מח'ול: "אנחנו נצביע ונתמוך בכל נסיגה אמיתית. אנחנו לא נצביע – אף נתנגד – לכל תרמית שבתוכה גלומים המלחמה הבאה, הכיבוש הבא, ההתרחבות של ההתנחלויות הבאות בגדה המערבית. התוכנית של שרון לא באה במסגרת תוכנית מדינית, היא באה כתחליף לתוכנית מדינית. היא לא באה במסגרת סיום הכיבוש, אפילו לא בעזה. אפילו לא בעזה". את זה מנסים למכור לציבור ולעולם, "ואני חושב שזה מסוכן ביותר – – – מי שחושב שאפשר להציע תוכנית מדינית לסכסוך הישראלי-הפלסטיני בלי הצד הפלסטיני, הוא משחק משחקים ותרמיות ומוליך שולל". עד כאן דברי חברי עיסאם מח'ול. אנחנו ידענו להגיד כבר אז מה שאנחנו אומרים היום. עזה הפכה לבית הכלא הגדול ביותר בעולם. ישראל שולטת בעזתים בכל תחומי החיים. היא שולטת ברפואה, במסחר, באנרגיה, במים, בתעסוקה, במרשם האוכלוסין. המצור המתמשך על עזה פוצע, הורג, הורס חיים של מיליונים מדי יום ביומו. ההתנחלויות כבר לא תקועות בגרון העזתי אך הכיבוש ממשיך למרר את חייהם של הפלסטינים בעזה, כמו בגדה המערבית, אפילו יותר מאשר בימים שלפני ההתנתקות. יציאה מהשטחים הכבושים היא הכרחית, והיא תתרחש על אפם ועל חמתם של קנאי הכיבוש והדיכוי. היא הכרחית כי היא צודקת, אבל היא גם הכרחית כי היא הדרך היחידה לשלום צודק ואמיתי. אף עם לא יסכים לחיות תחת מגפו הצבאי של עם אחר, וכך גם העם הפלסטיני. כל רעיונות ניהול הכיבוש, רעיונות רצחניים הם, רעיונות שמשלימים עם מוות של חפים מפשע – המוני פלסטינים אך גם ישראלים רבים. יציאה מהשטחים הכבושים היא אמצעי הכרחי בדרך לשלום, אך כאשר היא נעשית בחד-צדדיות, תוך הטלת סגר מוחלט על השטח המשוחרר לכאורה, היא לא תקדם שלום, אלא רק עוד מלחמה. אמרנו זאת אז – אנו אומרים זאת גם היום. בעוד 15 שנים אני מקווה שנהיה כבר אחרי שחרור השטחים הפלסטיניים כולם. ההתנחלויות הן עצם בגרון, לא רק של הפלסטינים – של כולנו, וכמובן של השלום הצודק. אך במקום תוכנית התנתקות שקרית ומסוכנת עלינו להביא תוכנית שלום: מדינה פלסטינית ריבונית לצד ישראל. אין דרך אחרת. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-11 בספטמבר 2005 אחרון האזרחים הישראלים גורש מגוש קטיף. למוחרת היו חגיגות ניצחון בעזה, אשר כללו שרפה והשחתה של בתי כנסת שנותרו בשטח. בתור קצין צעיר, סמ"פ בחטיבת גבעתי, היה לי הכבוד לשרת בין השנים 2000 עד 2002 בגוש קטיף, והיה לי הכבוד להגן על האנשים האלה, האזרחים האלה, היהודים האלה, שגרו בגוש קטיף; אנשים ערכיים, נדיבים, מלח הארץ. עכשיו אני גר באשקלון, וכל יום אני עובר ליד היישוב ניצן. ראיתי אותו עם קרוונים על חולות, ועכשיו אני רואה אותו כיישוב משגשג. הבעיה היא שלתושבים נשארה צלקת מאוד מאוד עמוקה. וגם לנו נשאר זיכרון של הצבע הכתום, אבל הזיכרון הזה מאוד עצוב ומאוד כואב. באותה תוכנית גירוש גורשו 8,600 אזרחים, ומתוכם 3,500 ילדים עד גיל 14. היישובים שפונו: אלי סיני, כפר דרום, נצרים, בדולח, גדיד, נווה דקלים, גן אור, נצר חזני, קטיף, רפיח ים, שירת הים, שליו, תל קטיפא, מעוז ים, דהנייה, כפר ים, גני טל, כרם עצמונה, מורג ומעוז ים. 22 יישובים. אני מאשים את בנימין נתניהו, את ישראל כץ, את יובל שטייניץ, את צחי הנגבי, שהצביעו בעד התוכנית. אני מאשים את מירי רגב, שדבררה את התוכנית במוטיבציית יתר. אני מאשים אתכם בגירוש יהודים מגוש קטיף. אני מאשים אתכם בהקמת מדינת חמאסטן. אני מאשים אתכם במאות אזרחים שנהרגו כתוצאה מסבבי הלחימה מול החמאס. אני מאשים אתכם בשקר. אתם רק יודעים לדבר ימין, אבל אתם לא מסוגלים לעשות ימין. וגם הריבונות על יהודה ושומרון וצפון ים המלח תישאר כנראה בגדר דיבורים כל עוד אתם נמצאים בשלטון. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את השר אלון שוסטר להשיב בשם הממשלה. בבקשה. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אלון שוסטר: << דובר >> יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, ההתנתקות מגוש קטיף וצפון השומרון הייתה החלטה לאומית שנויה במחלוקת חריפה. לקראתה, במהלכה ובעקבותיה החברה הישראלית תססה, ויש שיאמרו נקרעה. התשעה באב, שחל בעת ההתנתקות, סימל עבור חלק מהעם את האסון שהבאנו על עצמנו; בעוד אחרים, כמוני, ראו בהחלטה הדרמטית סיכוי לא נטול סיכון לעתיד טוב יותר הן לישראלים והן לפלסטינים. בקיץ 2005 הייתי ראש מועצת שער הנגב שעל גבול עזה. היה לי קשר רציף עם שכניי במועצה אזורית חבל עזה. היו לי מכרים ערבים בעזה ובנותיה. ראיתי את ההתמודדות האמיצה של תושבי גוש קטיף ויישובי התוחמת הצפונית לנוכח פיגועים איומים שהלמו בהם שוב ושוב. ראיתי בהם את המחנכים המסורים, את ההורים חדורי האמונה, את אנשי הביטחון וההצלה שחירפו את נפשם, את החקלאים המעולים, שקיימו קשרי עבודה טובים עם שכניהם, תושבי היישובים ברצועה. ראיתי גם את חוסר ההיתכנות למרקם יחסים יציב ורגוע בין השכנים בתוך רצועת עזה. תומכי המהלך חשבו: מדינה יהודית ודמוקרטית, וקיוו – קיווינו – להציב גבול של שלום בינינו לבין רצועת עזה. כמו רבים, האמנתי, קיוויתי, ששכניי שמעבר לגבול ייקחו את ההזדמנות שהענקנו להם לעצמאות – הזדמנות שבאה בכאב עצום – ויקימו לעצמם ישות שקטה, רודפת מרגוע, להם ולנו. בימי הסער והזעם, הנחישות והרגישות, הייאוש והתקווה, דיברתי עם שכניי המתיישבים בעזה, עם רבים מהחשים לעזרתם, עם חבריי בעוטף עזה ועם החיילים והשוטרים שעמסו על עצמם משימה קשה מנשוא. חברות וחברי הבית, אני מבקש לקרוא בפניכם שני קטעים מהדברים שכתבתי לתושבי המועצה שלי בערב שבת, כ"ח באב תשס"ה, 2 בספטמבר 2005, היום האחרון לפינוי. הקטע הראשון נקרא "ביום שאחרי": ביום שאחרי אנחנו מלקקים את הפצעים. איש וכאבו, אישה ופצעיה, "החולמים על מלכות שמיים כאן על פני אדמה זו בוחנים היכן טעו בהבנת רצון הכול-יכול – – – החיילים והשוטרים יבכו את עלומיהם המתבזבזים – – – האיפכא מסתברים שואלים אם 'להרוס בתים למען השלום' זה לא קצת האח המופרע של 'רגישות ונחישות'". הקטע האחרון במייל הזה לתושבים היה "אוהל ההידברות בסעד. נעילה": "אמרה הכתומה היוקדת – אני עדיין באבל. מתיי מונחים לפניי, ואתם אומרים שירה?! אמר הכחול העמוק – כאב המואסי שנזרק מאדמתו זועק אליי מחולות קטיף. צדק נעשה. אמר להם תושב קרני שומרון – היום בחניה מישהו קשר ליד הסרט הכתום שלי סרט כחול. אני לא מוריד". אגב, מאז אני מקפיד לכתוב מדי ערב שבת מילים לשבת, שהאנרגיה לחציבתן באה ישירות מתוך המפץ הקשה של עקירת אלפי הישראלים מביתם ומשדותיהם, בתקווה, שהתבדתה, לימים של חסד ושלווה. אני מאחל לחברה הישראלית ולנו – אנשי הבית הזה, מכל השבטים ומכל צידי המתרסים הפוליטיים השונים – שנזכור בכל שעת מחלוקת קשה, ובלי קשר לאמונתנו ועמדתנו המוצקה, לקשור לעצמנו תמיד גם את הסרט הכחול וגם את הסרט הכתום; לזכור כי גם אחינו, בני האדם שאמונתם שונה משלנו, בחירותיהם שונות משלנו, הם אחינו, ומסעם ראוי עבורנו. מדינת ישראל עשתה רבות למען קליטתם של המפונים מעזה, המגורשים מביתם, בשטח מדינת ישראל, ביישובים קיימים וביישובים חדשים. משרד החקלאות ופיתוח הכפר, שאני עומד היום בראשו, אמון על הטיפול במפוני גוש קטיף ובחוק יישום תוכנית ההתנתקות, אשר נמצאים ממש בישורת האחרונה, בהשלמת טיפול. נותר אתר דיור זמני פעיל אחד – נותרו בו 35 משפחות מתוך 1,400 זכאיות שפונו, וגם הן נמצאות בשלבי הסדרה מתקדמים של דיור קבע. מתוך 6,500 תיקי תביעה לפיצויים, הכוללים פיצויים למגורים, לעסקים ולעובדים, נותרו כעת 35 תיקים אחרונים שצפויים להיסגר עד סוף השנה הזאת. מתוך 11 מוסדות הציבור שאושרו להעתקה, שמונה הועתקו ושלושה מוסדות ציבור מועתקים בימים אלו. סך הכול בוצעו 20 העתקות קהילתיות, כאשר לכל המפונים נמסרו מגרשים, ומרביתם המוחלט בנה את בית הקבע שלהם. היישובים נווה ים ושבי דרום נמצאים בשלבי תכנון ובנייה. הקהילות שניטעו מחדש הביאו להפרחתם של חבלי ארץ שהיו מיושבים בדלילות ולשיקומם של יישובים קיימים. בנוסף לכך, הנחיתי את משרדי לבחון אפשרות להוסיף סיוע לרשויות מקומיות שקלטו מפונים, על מנת שיוכלו לממש את אחריותן גם בימים אלו כלפי התושבים הנקלטים. משרדי ואני מחויבים להביא להשלמת הטיפול בהקדם האפשרי ובאופן המיטבי. גם לאחר האכזבות הקשות, גם לאחר תסכול ותסכול חוזר, ידה של מדינת ישראל חייבת להמשיך ולהיות מושטת לשלום. במשאים ומתנים העתידיים חובתנו לשאת עימנו לחדרי הדיונים את הצלקות והכעסים, האכזבות והתסכולים, אבל גם את הריפוי והשמחה, גם את התקווה והאמונה. אני לוקח עימי מאירועי קיץ 2005 גם את המחיר הכבד שישראל שילמה למען עתיד טוב יותר לפלסטינים ולישראלים, גם את הסכנה שבפעולה חד-צדדית, גם את הבעייתיות שבהחלטה אסטרטגית שנויה במחלוקת פנימית, גם את הכישלון בהשגת הרגיעה הביטחונית וגם את הפסקת השליטה הישירה על העם השכן. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, שוב קיץ על הארץ בא ושוב הימים ימי בוקה ומבולקה, והפעם מגפה סוערת, הכלכלה בהלם, החברה שסועה והאויבים על הגדרות. אני מפנה אליכם, אל כולנו, קריאה נרגשת: תרגיעו – כולכם, כולנו. לפני 25 שנים נרצח ראש ממשלה עקב מאבק אידיאולוגי שיצא משליטה; לפני 15 שנים הזדעזעה המדינה וחישבה להישבר עקב החלטה שנויה במחלוקת. אני מקווה שלמרות הטראומות הלאומיות הללו יצאנו מחוזקים, מאוחדים תחת התביעה הפנימית: לעולם לא. לעולם לא ירים יד אח על אחיו, לעולם לא נפגע בסמלי השלטון ובשומרי הסף שלנו, לעולם לא עוד מלחמת אחים שתביא אותנו אל עברי פי פחת של חורבן תשעה באב, אל סיפו של חורבן הבית המשותף שלנו. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, עד כאן ציון 15 שנים לעקירה מגוש קטיף וצפון השומרון. << הלסי >> ציון יום ההפטיטיס << הלסי >> << דובר >>היו"ר יריב לוין: << דובר >> מכאן אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא ציון יום ההפטיטיס הבין-לאומי, מס' 1014, 1030 ו-1032. בימים אלו, יותר מתמיד, עיני העולם כולו נשואות לענייני בריאות. לצד המאבק בנגיף הקורונה אל לנו להזניח את המאבק לטיפול במחלות קשות אחרות ולמניעתן. היום אנו מציינים בישראל את יום המודעות הבין-לאומי להפטיטיס, המצוין ברחבי העולם מדי שנה במהלך חודש יולי. מטרת יום זה היא להעלות את רמת המודעות בקרב הציבור הרחב על אודות המחלה, תפוצתה וסיבוכיה ולעודד מניעה, אבחון וטיפול. המחלה נגרמת, בין היתר, משתייה מופרזת של אלכוהול, שימוש בתרופות שונות ורעלים שאליהם אנו נחשפים במהלך חיינו. אנו מבקשים היום להגביר את המודעות לגורמי המחלה ולאפשרות למונעה, כל זאת על מנת לצמצם את מספר החולים ואת הפגיעה הבריאותית הנגרמת להם. אני מבקש לברך את כל העוסקים במלאכת מניעת המחלה והטיפול בה ומאחל לכולם בריאות איתנה. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש – היושבת-ראש – קודם כול אני רוצה להגיד תודה רבה לאדוני היושב-ראש על זה שמצאת לנכון להסכים לקיום הדיון הזה. זה נושא חשוב, ואני בהחלט מודה לך על ההחלטה שלך. חבריי חברי הכנסת, כמו שאמר יושב-ראש הכנסת – הוא הגדיר למעשה שלושה דברים עיקריים במאבק נגד המחלה הזאת: איתור, טיפול וגם מודעות. תראו, המחלה הזאת היא מחלה שהיא שקטה, הרבה אנשים לא מודעים לדבר הזה. תשאלו למה פתאום אני עוסק בזה – גם סגן שר הבריאות יושב, שלום לך. למה אנחנו עוסקים בזה? אני עסקתי בנושא הזה גם כעיתונאי. פנו אליי לפני כמה שנים עם בקשה די מעניינת. אמרו: בוא, תיקח את הנושא הזה, תוביל את זה. אמרתי: מה זאת אומרת "תוביל", מה אני מבין בהפטיטיס, מה אני מבין ברפואה? לא, אתה איש טלוויזיה, אתה עובד ברדיו, אנשים מקשיבים למה שאתה אומר, חשוב שאתה תקרא לאנשים לבוא להיבדק. אמרתי: אז אתם מבקשים סלב שיבוא ויגיד ויספר על המחלה הזאת? לא, לא שיספר על המחלה, שיסביר מדוע חשוב לבוא להיבדק. אמרתי: רגע, מה, זו השיטה? כן, מסתבר שזו השיטה. צריך לקחת כמה שיותר אנשים מפורסמים, וכשאנשים מפורסמים מאמצעי התקשורת קוראים לאנשים לבוא להיבדק, אם זה הפטיטיס או כל מחלה אחרת, כנראה, על פי הנתונים, הדבר הזה עובד. וכך התחלתי יותר ויותר להתעמק בנושא הזה. מדי שנה גם סיקרתי את זה בכנסת ובשנה שעברה – גם כחבר כנסת. עשיתי את הבדיקה וקראתי לכל האנשים, במיוחד אנשים שהם מקבוצת סיכון, לבוא ולהיבדק. והינה, היום אני עומד פה ושוב עושה אותו דבר. ואני אומר לאנשים, שאפילו לא מודעים לקיום המחלה בגוף שלהם: תעשו את הבדיקה. עכשיו לגופו של עניין. במדינת ישראל כיום יש למעלה מ-75,000 אנשים שחולים במחלה הזאת. אז גילינו היום, וגם דנו במהלך היום בוועדות המתאימות, גם בוועדת הקליטה – וזו גם הזדמנות להודות ליושב-ראש הוועדה דוד ביטן, וגם לחיים כץ, יושב-ראש ועדת הרווחה והבריאות, על קיום הדיונים בנושא הזה – גילינו שמסתבר שהיום במחלה הזאת ניתן לטפל. יש טיפול, בין שמונה ל-12 שבועות טיפול בכדורים. כך, אם אתה מאתר את המחלה ואתה יודע שהמחלה הזאת בגוף שלך, אתה עובר היום טיפול פשוט ובכך אפשר לרפא לגמרי את המחלה. למה זה חשוב שדווקא אנחנו, יוצאי ברית המועצות, נדבר על זה? כי מסתבר שהקבוצה הכי גדולה שהיא קבוצת סיכון זה הקבוצה של עולי ברית המועצות לשעבר – 15 מדינות – ובנוסף יש גם רומניה. כך ש-16 מדינות הן המדינות המסוכנות ביותר, על פי התפשטות המחלה. והיום גם גילינו עוד נתון מעניין – ואני מקווה גם, סגן השר, שאם אתה מתייחס, תיגע בנקודה הזאת: כל שנה משרד הבריאות מוציא למעלה מ-250 מיליון שקל לאבחון מוקדם של מחלות והפטיטיס בין היתר; היא בין המחלות האלה. כשאנחנו פנינו היום, במסגרת הדיונים של הוועדות, לנציגים של קופות החולים, התברר לנו שלמשל קופת חולים מכבי מבצעת מדי שנה קרוב ל-117,000 בדיקות, ולא מקטרים שחסר להם תקציב. לעומת זאת, קופת חולים כללית סירבו לתת לנו נתונים. הם אמרו: אנחנו רוצים כסף נוסף בשביל שנוכל לעשות את הבדיקות של PCR וכל הבדיקות של האנשים שנמצאו חיוביים. זו לא הבעיה, הבעיה זה אבחון ראשוני, ואבחון ראשוני אפשר לעשות באמצעות בדיקת דם פשוטה. אז אני קורא לסגן השר, וגם לשר הבריאות ולמערכת הבריאות: תוסיפו את ה-20 שקל לבדיקת דם ושכל בן אדם שמגיע היום – קורונה, לא קורונה, לא צריך להפיל הכול על קורונה; מחלות אחרות קיימות והחיים ממשיכים. תמצאו את התקציב הזה, תוסיפו את ה-20–25 ש"ח לבדיקת דם פשוטה, וכמובן גם תמשיכו לפתח את האפשרויות הנוספות, כמו ערכות שניתן לרכוש, ובסכום של כמה עשרות שקלים לעשות את זה אפילו בבית מרקחת. זו הבקשה למשרד הבריאות. אני יודע שכולנו היום עסוקים בקורונה, אני יודע שכולם מפחדים מקורונה, אבל לפי התמותה, לפי הסכנה וגם לפי העלות שעולה למדינה הטיפול באנשים האלה, מחלת ההפטיטיס היא לא פחות מסוכנת, כי אנשים יכולים למות מהמחלה הזאת אם לא מגלים בזמן ולא מטפלים במחלה הזאת. לכן אני מאוד מקווה שהתוכנית שהוצגה היום על ידי משרד הבריאות, שהיא תוכנית 2030 למיגור סופי של מחלת ההפטיטיס, בהחלט תיושם. יש לנו תוכנית לאומית למיגור המחלה הזאת. מה שכן, שלא נתעכב בוויכוחים על תוספות כאלה ואחרות. ואולי, אם נצטרך, צריך לחוקק חוק שיחייב את קופות החולים לעשות את הבדיקות בתקציבים הקיימים – זה תפקידנו, זה התפקיד של המחוקק – ובכך למנוע עלויות גדולות של הטיפולים, שאנשים יעשו את זה. נעלה את המודעות, נשלח אותם לבדיקות ובכך נמגר את המחלה הארורה הזאת, שנקראת הפטיטיס C. אז שוב, אני מודה לכם על קיום הדיון הזה, על היום הזה, ובהחלט אשמח אם סגן השר הבריאות יתייחס לנושאים האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי אינו נוכח, אז אנחנו נעבור – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל הוא רצה, דווקא. הבנתי שהוא רצה לדבר. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> כן, נכון. הוא רצה והוא רשום גם, אבל הוא לא – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> טוב, יכול להיות שהוא יבוא. שמעתי שהוא כן רצה לדבר. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אם הוא יגיע, אז אנחנו נאפשר לו לשאת דברים. חבר הכנסת יוראי הרצנו להב, בבקשה. להב הרצנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> היה חפץ חשוד. יש הפגנה של תנועות הנוער בחוץ, אז רצתי כדי להספיק. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אז תנשום, תשתה קצת מים. הכול בסדר. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, מכובדיי חברי הכנסת, תקופת הקורונה, המגפה הוויראלית שפרצה לחיינו בסערה, הביאה, בין אם רצינו ובין אם לאו, לשיח ער, גם פה בישראל וגם בעולם, על מחלות ויראליות בכלל, ולמשוואה אחת חשובה בפרט: מודעות שווה בריאות ומודעות מצילה חיים. אומנם בעיניי אין לקשור בין הקטלניות של ה-COVID-19 לזו של ההפטיטיס, על חמשת סוגיו, אך המשוואה הזאת כן דומה. כשאנחנו באים לשטח את העקומה של התפשטות הקורונה, הרבה מהכלים כבר נמצאים בידינו: חבישת מסכה, שטיפת ידיים, ריחוק חברתי, כל הדברים שאנחנו משננים כאן באדיקות מחודש מרץ 2020. אומנם בהפטיטיס הכלים הם שונים, הנגיף הוא שונה, אבל המודעות היא עדיין המפתח. המודעות הציבורית, כמובן. המחלה הזו, שמועברת – ומידבקת – בדם, ולעיתים גם עוברת ביחסי מין לא מוגנים, רחוקה מלהיות בעיה מבודדת או אזוטרית. נגיף הפטיטיס C תוקף כ-2% מהאוכלוסייה העולמית, שזה גרוסו מודו 160 מיליוני חולים בעולם. שכיחות הזיהום בו שונה מאוד באזורים הגיאוגרפיים השונים, אבל בישראל ובאירופה היא עומדת על בערך 1.5% מהאוכלוסייה, זאת אומרת, עשרות אלפי ישראלים שהם נשאי המחלה. זו הסיבה, גברתי היושבת-ראש, שב-2016 הציג ארגון הבריאות העולמי את אחת ממטרותיו השאפתניות ביותר: עולם ללא נגיף דלקת הכבד, הפטיטיס C. הארגון הציב לעצמו את היעד של מיגור המחלה בעולם עד שנת 2030. אומנם לסוג זה אין עדיין חיסון, אך באמצעות חינוך למודעות ופעילות שיטתית להגן על מזרקי סמים, על מקבלי קעקועים שלא בפיקוח וכדומה, ובשילוב טיפול תרופתי יעיל, המטרה הזאת תהיה בהישג יד. היום, ביוזמת חבר הכנסת סובה, שגם יושב כאן, התקיים דיון בוועדת הבריאות בנושא הזה, ושם חזר נציגת משרד הבריאות שלנו על היעד – מיגור הפטיטיס C באופן מוחלט. אין הרבה הזדמנויות שבהן ניתן למגר מחלות באופן מוחלט, זו אחת מהן, ולכן יש לנצל את ההזדמנות הזאת. יש תרופה שעובדת וצריך לגרום לזה לקרות. ואם הרוח האופטימית הזו שניכרת מדבריי לא שכנעה אתכם, חבריי חברי הכנסת שנמצאים פה, או את סגן שר הבריאות, הרי שבהפטיטיס B, אדוני, הפוטנציאל אפילו טוב יותר, משום שקיים חיסון. בניגוד למצב בסוג C שהזכרתי, או בקורונה, לצורך העניין, כאן יש חיסון. ודאי מי שעבר בשערי הבקו"ם זוכר את הצביטה הדי-כואבת, או מי שנסע למזרח. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> מי שנוסע – בדיוק. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן. אך על פי מחקר של מכון החיסונים האמריקאי כמעט 20% מהמבוגרים שקיבלו את כל שלוש ההזרקות של החיסון המקובל לא מפתחים חסינות מלאה. ובדיוק במישור הזה, אדוני סגן השר – אני מבקש שתקשיב, כי בדיוק במישור הזה חלה פריצת דרך מרשימה ומשמעותית. בארצות הברית החל שימוש בחיסון חדש, המצריך שתי זריקות בלבד במקום השלוש שדיברנו עליהן, ואשר באפשרותו להעניק כמעט 100% הצלחה בהעמדת חסינות נגד הנגיף המסוכן הזה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות, אדוני, הוא להכניס את החיסון החדיש המדובר לסל התרופות הלאומי ובכך למגר את התפשטות המחלה המקוללת הזאת אחת ולתמיד. לסיכום, גברתי היושבת-ראש ואדוני סגן השר, למשפחת הנגיפים יש כרגע יחסי ציבור לא רעים, כפי שאמר הפרופסור מהטלוויזיה, אבל צריך לנצל את התקופה הזאת, לנצל את ההזדמנות ולמנף אותה להישגים אמיתיים, שיצילו את חייהם של אלפים. העלאת המודעות לווירוס הפטיטיס C והכנסת החיסון החדש לסוג B אל תוך סל התרופות הלאומי זאת הדרך להתמודד עם זה. אלו הכלים, חבריי חברי הכנסת – מודעות, טיפול וחיסון. באמצעותם המטרה של העלמת ההפטיטיס מישראל נמצאת בהישג יד היום יותר מתמיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה גם לך. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> קראתי לך. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> הינה, הוא הגיע. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אפילו בוועדת הכלכלה דיברנו על זה. ועדה שלישית במספר שדיברה על נושא ההפטיטיס. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, כן, הזכיר חבר הכנסת יבגני סובה – תוך כדי דיון בנושא אחר בכלל, הזכרנו את זה. אמרנו שאם יש יום מודעות, נתרום את חלקנו גם בוועדת הכלכלה. כי אין נושא שאם תרצי למצוא לו זיקה לכלכלה – לא נמצא. אבל למה אני ביקשתי לדבר היום? אנחנו היום, איך אומרים, עם צרות של עשירים בסוגיה הזאת של ההפטיטיס C. אני זוכר תקופות שהייתי חבר בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות עוד כשהייתי, אני חושב, באופוזיציה, אחרי כהונת שר. הייתי עוזר לחבר הכנסת חיים כץ, והוא נתן לי, כחבר האופוזיציה, לנהל כמה דיונים, ואחד מהם זה בסוגיה הזו של ההפטיטיס. באותן שנים היה מאבק להכניס תרופה להפטיטיס C לסל. אני חושב שהייתה תרופה בעלות של 200,000 ש"ח, או דולר – אני לא זוכר, לא רוצה לטעות. עד אז היו מתים מהפטיטיס C. הטיפול היה קשה, כואב, עם תופעות לוואי. באותן שנים – אני לא זוכר לומר לך אם זה 2015 או 2016 – התרופה להפטיטיס C נכנסה לסל. אבל אנחנו היום עברנו מזמן מהרציונל הזה שאנחנו צריכים לטפל בתחנה הסופית. אנחנו צריכים לדעת לטפל עוד לפני כן – במניעה, במודעות, ואלה הימים האלה. ואני חושב שצריך להודות לכנסת שמקיימת יום כזה, זה לא מובן מאליו, יום להגברת המודעות. אפשר, אפשר – בהרבה מאוד מקרים אנשים לא יודעים, אנשים לא מבינים. זה נכון, אפשר לומר את זה על הרבה מחלות, בכלל על ההתנהגות הבריאה. גם מערכת הבריאות, רפואת המשפחה, לא אקטיבית בסוגיה של המניעה כמו שהיא אקטיבית בחלוקת מרשמים לתרופות כאלה ואחרות. המניעה, בהרבה תחומים שאנחנו יודעים אותם היום – לא צריך מחקרים, יודעים; בפרקטיקה יודעים, לאורך שנים, איזה מחלות פוגעות בתוחלת החיים, פוגעות אפילו בכושר של מערכת הבריאות, בעלויות של מערכת הבריאות. בהגברת מודעות אנחנו יכולים לחסוך המון; המון משאבים רפואיים לטובת מאבקים רציניים רפואיים שמערכת הבריאות צריכה להתמודד איתם. לכן אני אומר שיום כזה של הגברת מודעות, טוב שהוא מתקיים בכנסת. לא די בכך. יש לי רומן ארוך עם ההסתכלות שלי על מערכת החינוך הישראלית. יש אצלי בכניסה ללשכה שלט ממוסגר: דברים שלא לימדו אותי בבית הספר. אם היה לי מקום, הייתי עושה עוד תמונה: דברים שלא הייתי צריך ללמוד בבית הספר. והגיע הזמן. הגיע הזמן. הגברת מודעות – זה מתחיל שם. מתחיל בבית, מתחיל בבית הספר. הגברת המודעות למחלות כבד – מחלות כבד הן הרסניות, הן פוגעניות, הן קטלניות, והן גם כלכליות – כשמדברים על חיי אדם מותר לדבר גם על ה"כלכליות": אלו עלויות קשות, ותופעות לוואי קשות. אם אנחנו היינו יודעים להנחיל את זה להרבה משפחות – מי שיש לו, מי שזכה ויודע לפתח מודעות לחיים בריאים, אז יש לו את זה, אבל החברה הישראלית חלשה בכך גם בחלק מהעשירונים שבדרך כלל מסודרים בתחומים רבים. מודעות לחיים בריאים, חיים תקינים, אני חושב שזה לא פחות חשוב מעוד הרבה דברים שאנחנו מקיימים במערכת החינוך הישראלית. יום כזה, כפי שאמרתי, שהכנסת מציינת אותו, אני מקווה שגם יתרחב להרבה תחומים. גם במקומות העבודה אפשר לקיים ימים מיוחדים, גם במערכת החינוך, במערכת הבריאות, בכל המערכות הגדולות. זה יתרום הרבה לבריאות של החברה הישראלית. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. ישיב סגן שר הבריאות חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה. << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> כבוד היושבת בראש, חברות וחברי הכנסת, היום חל יום ההפטיטיס הבין-לאומי. חיים בקרבנו כ-900,000 איש ואישה אשר יש להם סיכון מסוים להיות חולים במחלת ההפטיטיס B. 900,000 אנשים, אשר אם לא יבדקו, לא ידעו, עד שאולי זה יהיה מאוחר מדי. כמה פשוט, מצד אחד, לטפל בזה היום, וכמה זה יכול להיות גרוע אם לא נטפל בזה. אבחון וטיפול – ברגע שהמחלה מתפרצת, זה יכול לגרום לסרטן כבד ותמותה, ובאמת לתחלואה קשה, וכמובן מדביקים אחרים. מדינת ישראל התחייבה בפני אזרחיה ובפני ארגון הבריאות העולמי להביא למיגור מחלת ההפטיטיס עד 2030, והכוונה שלנו זה לעמוד בהחלט בהתחייבות זו. מחלת הצהבת הנגיפית מסוג C היא מחלה דלקתית זיהומית של הכבד הנגרמת על ידי נגיף ההפטיטיס C. הדרך להידבק במחלה היא לרוב דרך הדם, בעקבות פרוצדורות פולשניות ושימוש במחטים לא סטריליות. כ-80% מהנדבקים במחלה מפתחים מחלה כרונית הנשארת בגופם כל החיים, שיכולה בסוף להביא לפגיעה ברקמת הכבד עד כדי כשל בתפקודו, ואף לסרטן כבד ולמוות. תחלואות רקע במחלת כבד כמו זו יכולות להוות סיכון לתחלואה חמורה ולתמותה גבוהה יותר אם נדבקים גם במחלת הקורונה. זאת אומרת, יש פה גם סיכון כפול בעניין הזה – וחשוב חשוב חשוב לפעול בכל הכוח למיגור מחלות רקע הניתנות לריפוי, כמו מחלת ההפטיטיס C. לצד האתגרים מול פנדמיית ה-COVID-19, הקורונה, משרד הבריאות משיק את התוכנית הלאומית למיגור מחלת ההפטיטיס C בישראל – וזה אפילו משתלב במאמץ העולמי למלחמה בנגיף הקורונה, אבל בוודאי זה חלק משמעותי במלחמה במיגור ההפטיטיס C. בניגוד לקורונה, למחלת ההפטיטיס C יש היום טיפול מוצלח, פשוט ובטוח, שיכול להביא להחלמה מלאה ולמנוע סיבוכים ותמותה עתידיים. יותר מכך, תרופות אלו גם ממומנות בסל הבריאות באופן מלא בתקציב של 260 מיליון ש"ח לכלל החולים במחלה זו, בכל דרגת חומרה וללא הגבלה. כחלק ממאמצי המשרד לאורך השנים ומתוך דאגה אמיתית לחולי הפטיטיס C בישראל. גם בתקופת הקורונה עסק המשרד בשיח מעמיק מול כלל גורמי המקצוע השונים, לצורך ייסודה של תוכנית אופטימלית שתאפשר להביא למיגור המחלה בישראל. אני חייב לומר לכם שהתוכנית ממש הושלמה, ולצערי גם בגלל הקורונה היא עדיין לא קיבלה את הסטמפה הסופית, מה שנקרא, של שר הבריאות החדש יולי אדלשטיין. אבל חשוב לי לומר לכם מהם עקרונות התוכנית. במסגרת התוכנית הלאומית – היא בעצם מושקת היום – אנחנו מתכוונים להקים רשם לאומי לאיתור וניטור מדויק של התחלואה וההחלמה; יבוצעו צעדים להקלה בנגישות הטיפול לחולים. וכמובן – אני חושב שזה הדבר המרכזי: העלאת המודעות הציבורית והענקת תמיכה נרחבת, כדי לוודא שכל איש ואישה במדינת ישראל יזכה לבדיקות הנדרשות, לבדוק את מצב מחלתו, ומתן טיפול והחלמה. לצד הצורך להישמר ממחלת הקורונה, אני קורא לציבור בישראל לפעול באופן אקטיבי לבריאותם, ולהיכנס – נפתח פורטל חדש באתר משרד הבריאות, פורטל הפטיטיס C; הוא הוקם במיוחד עבור כך. באתר גם ניתן ללמוד על המחלה, ולראות – כל אחד יכול לבדוק אם מתקיימים מצבי סיכון שמצריכים בדיקה, החלמה. במקביל, ניתן גם להתייעץ עם רופא מטפל ולדרוש את המגיע, את הזכות לבריאות, וללכת להיבדק. עבור הפטיטיס C, להיות חיובי היא לא גזירת גורל. בשונה מהעבר, ניתן להגיע להחלמה מהירה ומלאה, ולכן החשיבות הרבה להיבדק ולהירפא. באמצעות בדיקות פשוטות וטיפול אפקטיבי כמה שיותר מוקדם, נצליח יחד להציל נפשות רבות ולמגר את המחלה בישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> כעת אנחנו נעבור לשלב השאילתות. אתה תענה? סגן שר הבריאות, בבקשה. השאילתה הראשונה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה. איפה הוא? יש לו אפילו שתי שאילתות. נעבור, אם כך, לחברת הכנסת קטי שטרית. גם לא כאן? טוב, חבל. חבר הכנסת איימן עודה – גם לא כאן. אני לא מבינה, חברי כנסת – אין פה אף אחד מחברי הכנסת שהגישו? עופר כסיף, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> כשיש מליאה ויש ועדת כספים, אנשים – – – זה מה שקורה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אפשר לבקש בקשות מעבר לשעה המקובלת, אבל זה נדיר. בבקשה, חבר הכנסת עופר כסיף. << שאילתה >> 130. הזנחת מערך בריאות הנפש בזמן מגפת הקורונה << שאילתה >> << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> מערך בריאות הנפש סובל זה שנים רבות מייבוש תקציבי והזנחה מקצועית, תת-תקינה ומשכורות מחפירות, והדבר חמור שבעתיים בזמן הקורונה. רצוני לשאול: 1. האם קיימת תוכנית לשיקום מערך בריאות הנפש? 2. מהם הצעדים אשר משרדך נוקט לנוכח תחזיות קריסת מערך בריאות הנפש? תודה. << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> תודה. מערך בריאות הנפש הציבורי מבוסס בעיקרו על מאות מרפאות לבריאות נפש שפזורות ברחבי המדינה ועל מחלקות לאשפוז פסיכיאטרי. מאז כניסתה לתוקף, ביולי 2015, של הרפורמה לבריאות הנפש ומעבר האחריות על התחום לקופות החולים, הורחבו שירותי בריאות הנפש בקהילה ונפתחו עשרות מרפאות ונקודות שירות חדשות, אשר משרתות כיום כ-300,000 מטופלים בשנה. בנוסף – תוספת תקציבית של יותר מחצי מיליארד ש"ח. קופות החולים פיתחו מודלים שונים של מרפאות, תוך חיזוק הקשר שבין מערך בריאות הנפש לרפואה הכללית ושיפור הרצף הטיפולי שבין מערך האשפוז והקהילה. המערך הקהילתי כולו ממשיך ומתפתח תוך גידול, בארבע השנים האחרונות, של עשרות אחוזים במספר הטיפולים, הנעשים כולם במסגרת סל הבריאות הציבורי. כמו כן, קופות החולים פעלו ופועלות להקמת שירותים חדשים על רצף הטיפול, כגון בתים מאזנים, טיפולי יום ייעודיים לסובלים מהפרעות אכילה ונפגעות תקיפה מינית ועוד; הרחבת המענים בבית המטופל; אשפוזי בית וטיפולי בית. אין ספק כי עשיית קופות החולים בתחום זה הינה מבורכת ומעידה על הצלחה של הרפורמה בבריאות הנפש. יחד עם זאת, צריך לזכור כי הרפורמה בבריאות הנפש והגדלת המענה הקהילתי למטופלים הן תהליך מתמשך. לפיכך, אנו פועלים מול קופות החולים ומשרד האוצר להרחבת המענים השונים לאוכלוסיות בעלות תפקוד נמוך; זאת, לצד הרחבת המענה הקהילתי לחולים הקלים יותר. כחלק ממהלך רוחבי של שיקוף התורים לציבור, אנו מתחילים במדידה ופרסום של זמני ההמתנה לטיפול פסיכותרפי בקהילה; זאת, כאמור, על מנת לשקף לציבור ולמטופלים את זמני ההמתנה, על מנת להתייעל. כמו כן, המשרד פועל יחד איתנו ומול קופות החולים לאיתור חסמים במתן טיפול ולקיצור זמני ההמתנה באופן אקטיבי – והנושא הזה אכן נמצא תחת הבנה שחייבים לטפל. גם בתחום האשפוז הפסיכיאטרי, בשנים 2017–2019 הוקצו יותר מ-200 מיליון ש"ח עבור שיפוצים ופיתוח מחלקות בבתי החולים לבריאות הנפש; כל זאת בדגש על עיצוב ייעודי, התומך בחוויית המטופל ומשפר אותה. כמו כן, בשנים האחרונות הופעלה תוכנית מוצלחת להפחתת – קוראים לזה פה "ההגבלות המכאניות" – בבתי החולים הפסיכיאטריים, ואנחנו יודעים למה הכוונה, ולהגברת פעילויות הפגה, כמו חוגים אחרי הצוהריים, בבתי החולים. בנוסף, נוספו כ-115 תקנים למחלקות הסגורות. במסגרת משבר הקורונה חווים אזרחי ישראל מצוקות נפשיות, ברובן לאור חששות וחרדות מפני השלכות בריאותיות וכלכליות של המצב, ולנוכח הבידוד החברתי. ארגון הבריאות העולמי הכריז גם הוא כי יש לתת את הדעת על ההשלכות הנפשיות של מגפת הקורונה ולתת להן מענה הולם. לפיכך, הוביל משרד הבריאות שורה של מהלכים בנושא, ובהם: כלל השירותים של מרפאות בריאות הנפש הונחו לעבור לטיפול מרחוק לאור החשש מהידבקות – שיחות טלפון ווידיאו – מהלך שהוכיח עצמו כמוצלח. זאת, לאור הירתמות הגורמים כולם. צוותי הטיפול מקיימים גם הם שיחות יזומות למטופלים שנקבעו להם תורים על מנת לשמור ולשמר את רצף הטיפול ולחסוך הגעה פיזית למרפאות למי שאין הכרח בכך. כל זאת, על מנת, כמובן, למנוע הידבקות. המשרד פרסם ותקצב מבחן תמיכה ייעודי לעמותות הנותנות מענה נפשי טלפוני בתקופת הקורונה. תוכנית חדשה שיצאה לפועל מאפשרת לכל אזרח לקבל עד שלוש שיחות של תמיכה נפשית טלפונית עם מטפלי בריאות הנפש במשך עד 45 דקות לשיחה. בשיחות הללו מקבלים הפונים כלים ומיומנויות להתמודדות ולהסתגלות למצב החדש. במידה שיש צורך בהמשך טיפול, הם מופנים למערך בריאות הנפש הקבוע. קופות החולים – כמובן גם הן, כולן, מקימות מוקדי תמיכה טלפוניים מקבילים, ומורחבת ההכשרה של מטפלי בריאות הנפש בקופות לטיפולי CBT אינטרנטיים, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שנמצא יעיל מאוד במקרי חרדה ודיכאון, אשר יסייעו בהפחתת העומס של הפניות למרפאות. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שאלה נוספת? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני, על התשובה המפורטת. אמרת דבר, כמובן, מדויק. אתמול ראינו את הפרסום של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עם אחוזים גבוהים מאוד, מחרידים, של תחושות החרדות והפחד – חרדה ופחד זה לא בדיוק אותו דבר, הייתי אומר גם וגם – בעיקר אל מול המצב הכלכלי. ואני רוצה לשאול: כיצד המשרד נערך, בין השאר, להחזרת כוח אדם שברח, נטש – איך שאתה רוצה לקרוא לזה; לא נטש, אפילו נפלט הייתי אומר – בעיקר בדגש על פסיכולוגים ועל עובדות סוציאליות? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> תראה, אני מעדיף לדבר מול נתונים ולא באוויר. הטענה שברחו עובדות סוציאליות ורופאים – מה אמרת? << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> פסיכולוגים. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> פסיכולוגים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, אני מתקן: לא ברחו, אלא למשל אחד מהדברים שאנחנו יודעים הוא שלא רוצים למלא תקנים. יש 1,000 תקנים שלא ממולאים על ידי עובדים ועובדות סוציאליות בגלל תנאי העסקה. השאלה שלי: אל מול הבעיה הזו, מה המשרד עושה או מתכוון לעשות? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> קודם כול, אני חושב שהנושא הזה הוא בעיקר לפתחו של משרד האוצר – וראינו את השביתה הגדולה של העובדים הסוציאליים, וראינו את השינוי ואת ההסכם החדש. אני מקווה שזה גם יבוא לידי ביטוי ביכולת גיוס יותר אפקטיבית בתחום. דרך אגב, זה לא רק משרד הבריאות – משרד הרווחה, כמובן, גם נתקל בבעיה זו. אני לא מכיר בעיה, כמו שאמרת, שפסיכולוגים לא מגיעים. אני אבדוק את זה. אני לא רוצה לומר משהו שאני לא מכיר. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה. חברת הכנסת קטי שטרית. בבקשה. << שאילתה >> 58. הדרת טיפול החירום בקטינים נפגעי אלימות מינית מנוהל טיפול חירום בנפגעי תקיפה מינית << שאילתה >> << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אדוני סגן השר, גברתי יושבת-ראש הכנסת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ראש הישיבה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> יושבת-ראש הישיבה, כן, סליחה. אני מאוד מתרגשת, כי זה נושא מאוד חשוב. זה באמת מרגש אותי, בייחוד כשמדובר בילדים ובקטינים. ועדת שולט, שהיא ועדה לטיפול בנפגעי תקיפה מינית במערכת הבריאות, הוקמה על מנת לקבוע המלצות לעדכון הנוהל, אך היא התכנסה בסך הכול רק פעם אחת. ברצוני לשאול, אדוני סגן השר: 1. מדוע הוועדה אינה ועדה בין-משרדית ואינה משלבת רופא ילדים מומחה? 2. מהם לוחות הזמנים לפרסום הנוהל ומהם לוחות הזמנים ליישומו במערכת הבריאות ובמרכזי ההגנה? << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> תודה. אני לא מסמס עכשיו. פשוט דיברתי אתמול עם פרופ' עידו שולט מרמב"ם – יש לו את התשובה, אז רציתי להקריא לך גם את מה שהוא שלח לי, כי דיברתי איתו על זה. אני אקריא לך את התשובה של המשרד ואחרי זה את התשובה שלו. ועדת שולט הוקמה כוועדת מומחים מטעם שלוש מועצות לאומיות לבריאות. הוועדה מורכבת מנציגים של שלוש מועצות בריאות לאומיות: נשים, רפואה משפטית וילדים. מועצות אלה מפעילות ועדות מומחים – חלקן קבועות וחלקן אד-הוק לנושאים שונים. ועדות אלו דנות בסוגיות מקצועיות שונות ומעבדות את המידע והידע לדיון במליאת המועצה הלאומית הרלוונטית. ועדה זו הוקמה במטרה לייעץ למשרד הבריאות לגבי כמה סוגיות הקשורות לטיפול הרפואי בנפגעי תקיפה מינית במערכת הבריאות. לאחר גיבוש ההחלטות המקצועיות ייעשה שיתוף עם משרדים וגורמים נוספים רלוונטיים. עכשיו יש פה את האמירה של המשרד שעקב משבר הקורונה עבודת הוועדה התעכבה, והיא צפויה לחזור לעבודה בזמן הקרוב. לאחר הגשת המלצות הוועדה יתקבלו החלטות לגבי יישומן במערכת הבריאות. אני מקריא לך את מה שביקשתי מפרופ' שולט לשלוח לי אתמול לגבי הישיבות. האמת, השאילתה שלך הייתה לפני כחודש או משהו, אז יש כבר חדשות – זה יותר מעודכן. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> יואב, הדוח של מבקר המדינה שנכתב אז קבע – משרד הבריאות ענה לדוח מבקר המדינה, ובדוח מבקר המדינה הם אמרו שב-2015 תוקם הוועדה. מאז? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני מקריא לך את התשובה: בהמשך לשיחתנו הוועדה קיבלה מנדט ממשרד הבריאות לתת המלצות בנושא הטיפול בחדרים האקוטיים. מרבית חברי הוועדה נפגשו להיכרות בכנס היסוד של החברה הישראלית לטיפול ומניעה של פגיעה מינית ב-19 בדצמבר 2019. בהמשך ועד עתה נערכו שלוש פגישות נוספות. הראשונה ב-10 בינואר. בהמשך בוטלו פגישות בשל הקורונה ועברו לזום. פגישות המשך נערכו ב-30 ביוני וב-21 ביולי. הם התבקשו לתת מענה לחמש שאלות עיקריות: מענה לילדים במרכזי הגנה, מענה לאוכלוסיית בריאות הנפש, שימוש במערכות טכנולוגיות דוגמת וידיאו קונפרנס להיוועצות רפואית תוך התייחסות לבעיות האתיות והרפואיות, פריסת המרכזים האקוטיים מעבר לחמשת המרכזים הקיימים ושני מרכזים נוספים שבתהליך הקמה באילת וכפר סבא, בדיקה פורנזית במרכזים רפואיים ללא חדר אקוטי – באילו תנאים ניתן לאפשר, לצורך ההכשרות. הוועדה מינתה תת-ועדות לכל נושא, בהשתתפות בני-סמכא בכל אחד מהתחומים. ועדות המשנה מתקדמות בעבודתן, והמלצות יוגשו למשרד הבריאות בתוך כחודשיים. את זה הוא אמר, לא אני, והוא מודה על הזכות לעסוק בנושא חשוב זה. זו התשובה למה הולך להיות. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני רוצה להודות לשר וכמובן לך על ההיענות המהירה. אתם בסך הכול מספר חודשים מאוד מצומצם במשרד, אבל כבר רואים – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אם חודשיים זה מספר חודשים – עוד לא הגענו לחודשיים, עוד מעט אנחנו נהיה במספר חודשים. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> תוך חודשיים גרמתם לכך שהוועדה התכנסה ומתכנסת – וכבר אני גם יודעת שיש רופאה מומחית שתיכנס ותטפל בנושאים האלה. אנחנו מדברים לא רק על פגיעה פיזית בילדים אלא על פגיעה בנפש שלהם. ולכן, צריך לתת לזה את מלוא תשומת הלב, כי אחר כך אנחנו מקבלים בוגרים עם בעיות של אובדנות, בעיות קשות מאוד. ולכן, אני מאוד שמחה ששמתם את זה כמטרה, ואני בטוחה – אני מעריכה מאוד ומוקירה את העשייה שלכם. גם בטווח הקצר הזה עשיתם עולם ומלואו. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> תודה רבה. צריך להודות לפרופ' שולט בשמנו. אנחנו מודים לו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << שאילתה >> 143. מספר חולי הקורונה הקשים נמוך מהנתון שמפורסם << שאילתה >> << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כבוד סגן שר הבריאות, בקשר לשאילתה הראשונה, שמספר חולי הקורונה הקשים נמוך מהנתון שמפורסם – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אתה רוצה את שתיהן ביחד? על מה אנחנו מדברים עכשיו? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> יש שתי שאילתות. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> עם מה אתה רוצה להתחיל? << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש שתי שאילתות. אני מתחיל בנושא שאני רואה שמאז שהגשתי את השאילתה עד עכשיו השתנה משהו. אני מקווה שאני תרמתי את חלקי. השאילתה אומרת: מספרם האמיתי של החולים הקשים מקורונה נמוך ב-40% מהמספר הרשמי המפורסם. משרד הבריאות לא התאים את הגדרת החולים הקשים להגדרת ארגון הבריאות העולמי וגרם להיווצרות פער גדול בנתונים. רציתי לשאול: 1. האם יש פער בהגדרה ובנתון? 2. אם כן – מדוע? אבל עכשיו אני מבין שביומיים האחרונים יש שינוי. כלומר, יש התאמה – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אם אתה רוצה שאני אענה, אני אענה, אם אתה רוצה לענות לעצמך, אתה מוזמן. אין לי בעיה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> תענה לעצמך, זה גם טוב לי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אז תשלים את השאלה, חבר הכנסת איימן עודה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אז רק תקריא את השאלה, אני אענה עליה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, כי עכשיו קיבלתי מידע שזה השתנה, אז אני מכבד. בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אז אני לא צריך להשיב? מה אתה רוצה? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אז לא צריך להשיב, אוקיי. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, חשוב לי לשמוע. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אשיב בקצרה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> שאילתה צריך לקרוא כלשונה, ככתבה וכלשונה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אשיב בקצרה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה. << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> יש פה שני דברים שהעלית: אחד, שהמספר הוא נמוך מהמספר הרשמי. לזה אין שום זכר ואימות שאנחנו מכירים. יש מספר רשמי שמתפרסם על ידי משרד הבריאות, ואין פה שום עניין של מספר כזה או אחר. לגבי הנושא של הגדרת חולה קשה, שאולי על זה דיברת, ההגדרה השתנתה ב-World Health Organization, ב-WHO, לפני שבועיים-שלושה, אני לא יודע בדיוק להגיד מתי. היה דיון בצט"מ, שזה הצוות המקצועי של משרד הבריאות, ביום שישי לפני שבועיים. הדיון הזה יישר קו עם ההגדרה. ההגדרה הזו אומצה על ידי ראש בריאות הציבור סיגל סדצקי ויצאה הנחיה. בעניין הזה אנחנו עובדים בדיוק לפי הנחיה שקיימת היום ב-World Health Organization. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה, השאילתה השנייה, חבר הכנסת איימן עודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, יש לי שאלה נוספת. שאלתי היא: האם זה השתנה ביומיים האחרונים או לפני? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אגיד לך את התהליך. קודם כול, מדובר על אחרי הגל הראשון. השינוי הזה קרה בארגון הבריאות העולמי לפני כמה שבועות. השינוי הזה נבחן אצלנו מקצועית, על ידי הצוות שלנו, שהוא חוץ-משרדי למעשה. ביום שישי לפני שבוע וחצי הוא הוציא מסקנות. המסקנות של הצוות, זה נקרא צט"מ – צוות לטיפול במגפות – הגיעו לשולחן המנכ"ל ובריאות הציבור. אני נותן לך את לוחות הזמנים. התקבלה המלצה, וההנחיה יצאה – אם אנחנו היום ביום שלישי, אני חושב שזה היה איפשהו באמצע השבוע שעבר, אם אני לא טועה. היו כמה ימים, פרק זמן בין החלטת הצט"מ להחלטה, שבהם היה תהליך שבו – אבל מה שחשוב לי להבהיר, לגבי השלב הראשון של השאלה שלך, הוא שמעולם לא היו שני מספרים. תמיד היה מספר אחד מאוד רשמי, מאוד ידוע. ההגדרה עצמה, בגלל השינוי בארגון הבריאות העולמי, גם השתנתה במדינת ישראל. << שאילתה >> 99. תקנים חדשים לחוקרים אפידמיולוגיים << שאילתה >> << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה. השאילתה השנייה, ברשותך, גברתי היושבת-ראש. כבוד סגן השר, ב-18 ביוני הודיע שר הבריאות על 273 תקנים של חוקרים אפידמיולוגיים, שאותם יאיישו סטודנטים לרפואה וסיעוד. רצוני לשאול: האם השיקול הזה, כשיש ביישובים ערביים התפרצות – האם הדבר הזה נלקח בחשבון, כלומר, רופאים ערבים, הסברה בשפה הערבית? << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> כן, אני אענה לך: משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בתגבור מערך החקירות האפידמיולוגיות כחלק מהותי מהמאבק בנגיף הקורונה. על מנת שהחקירות יהיו יעילות יש צורך שתהיה יכולת תקשורת טובה והנגשה שפתית ותרבותית של החוקרים, כמובן בשפה הערבית. בתאריך 18 ביוני 2020 התקבלה החלטה לתגבר את מערך החקירות בלשכות הבריאות ברחבי הארץ בסטודנטים לרפואה ולסיעוד הלומדים בכלל מוסדות ההכשרה בישראל. לקול הקורא השיבו כ-2,000 משיבים, מתוכם כ-600 הצהירו שהם דוברי ערבית. כלל המשיבים לקול הקורא הוצבו בלשכות הבריאות השונות הקרובות לאזור מגוריהם. לדעתי, עניתי לפני שבוע על שאילתה של חברת הכנסת היבה יזבק בנושא. ראינו שמספר דוברי הערבית בקרב אותם צוותים שחוקרים חקירות אפידמיולוגיות עומד על כ-25% מסך כל – זה היה קרוב ל-200–250 איש דוברי ערבית, מחולקים לפי המחוזות הרלוונטיים. וכמובן, באזורים שבהם יש ריכוז של המגזר הערבי ישימו שם יותר חוקרים דוברי ערבית. אין ספק שיש לנו התייחסות ספציפית ייעודית בעניין הזה, גם למגזר הערבי, גם למגזר החרדי – ובאמת צריך להסתכל על החשיבות והשונות, לפעמים גם בנושא החגים. יש לנו עכשיו את תשעה באב במגזר היהודי, ויש לנו את חג הקורבן במגזר הערבי. אנחנו באמצע תהליך של התפרצות שאנחנו מנסים למנוע אותה. אני יכול לומר לך פה, כאחד ממנהיגי המגזר הערבי, ובכלל לכל חברי הרשימה המשותפת, שאנחנו מצפים בהחלט לשיתוף פעולה איתכם, שלכם, של כל ההנהגה הדתית בקרב המגזר הערבי, כדי להעביר את המסר הכל-כך חשוב, שכשנזהרים בחג הקורבן וחוגגים אותו השנה אחרת – אותו דבר גם תשעה באב, דרך אגב, ואני אומר את זה למגזר החרדי או היהודי כשאני מדבר איתם על תשעה באב, אבל עכשיו אנחנו מדברים על המקרה שלנו – החשיבות להתנהג אחרת בחגים האלה היא סופר-קריטית כדי למנוע את התחלואה וההדבקה במגזר הערבי. ויש פה עניין של פיקוח נפש ממש, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שאלה נוספת: אני מכבד את זה שסגן השר רוצה שיתוף פעולה בנושא הזה. שאלתי, האם עכשיו, אחרי שיתוף הפעולה, יפסיק ראש הממשלה להגדיר אותנו כתומכי טרור? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אענה לך. אני אגיד לך איך אני רואה את המגזר הערבי. במגזר הערבי יש הרבה מאוד אנשים שהם אזרחי מדינת ישראל, רוצים לחיות פה בשלום, במדינה יהודית ודמוקרטית, ורוצים לקבל את כל הזכויות ולהיות אזרחים שווי זכויות – ואני אילחם על זכותם המלאה לכך. ובצד השני, לצערי יש בקרב אזרחי מדינת ישראל הערבים גם אנשים שכן, הם תומכי טרור. הם רוצים לפגוע בזהות הבסיסית של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ומי שיתנהג כתומך טרור שם, אנחנו נילחם בו בכל הכוח. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני עניתי על שאלתך. בוא לא נעשה מהדבר הזה סימפוזיון פוליטי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << שאילתה >> 166. סגירת בריכות לפעוטות << שאילתה >> << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, גברתי. אני פשוט רצתי מכספים, אני מתנצל על כך שאיחרתי בדקה. אדוני סגן השר, הובא לידיעתי כי בהחלטות השונות על הגבלת פעילות המשק, כאשר הבריכות נשארו פתוחות, הוחלט לסגור בריכות לפעוטות על מנת למנוע התקהלות. טענה זאת נכונה גם לגבי בריכות של בתי מלון, שכן אושרו. אני מבקש לשאול: 1. מדוע ההבחנה? 2. האם תפעל לשנות את ההחלטה? 3. אם לא – מדוע? 4. אם כן – מתי? לציין שאלה שלא נכנסות לפעוטות – אני מתנצל שאני מוסיף משפט ורבע – נכנסות עם הילדים אל תוך הבריכות הגדולות, ויש יותר צפיפות בגדולות וסכנה לפעוטות. << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> אפשר לענות? תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> קודם כול, אתה לא איחרת. תגיד שאנחנו הקדמנו, אז תפתור את הבעיה בעניין – אבל לעניין: תראה, היו לנו גם דיונים רבים בוועדת הקורונה, ויש דברים שאנחנו חלוקים עליהם, יש דברים שהסכמנו. אני לא איכנס לכל נושא ונושא שדנו בו בעבר. בעיקרון, התפיסה הבסיסית של משרד הבריאות כרגע – אנחנו מדברים על למנוע התקהלויות, זה הדבר המרכזי, יחד עם מסכה; מסכה הוכחה, ללא שום ספק, כגורם הכי מרכזי בהורדת תחלואה. דרך אגב, רואים את זה במדינות במזרח אסיה, שבהן התרבות היא ללכת עם מסכות. אתה רואה שהם ממש מצליחים לשמור על ה-R מתחת ל-1, ולשמור את אחוז ההידבקות נמוך. מסכה, ריחוק פיזי ומניעת התקהלויות – ואני אגיד לך את הדבר השלישי: אנחנו, במדיניות של מקומות סגורים, מנסים להגביל כמה שאפשר. ובמקומות הפתוחים, כמו שדיברת על הבריכות – לפתוח. מה שקרה – ואתם תשמעו היום את פרופ' גמזו, הוא מעביר גם את האסטרטגיה שלו – ההחלטה הראשונית שלנו בעניין הזה היא שגם אם יש מקומות שאולי נכון לעשות ככה או ככה – כרגע לא להיכנס לשינויים; כי כל שינוי וכל מהלך שאתה עושה גם מייצר – אני אומר לך בלי קשר לנושא עצמו, לפעוטות, תכף אני אתייחס לפעוטות. זה לקבע רגע אחד את המצב ולראות לאן אנחנו הולכים. האם אנחנו מצליחים, בזה שהאזרחים מקפידים על ההנחיות, להקטין את ה-R ולאפשר, ולהוריד את התחלואה; כי גם 2,000 כל יום זה מספרים שלא נוכל להמשיך איתם, להערכתי. יש לרוני גמזו תוכנית מלאה ומסודרת, הוא יציג אותה היום במסיבת העיתונאים. אבל ספציפית, אני יכול להגיד לך שגם בנושא הפעוטות ההחרגה שהייתה נבעה מכך שיש מבוגרים ששומרים על הפעוטות והם מתקבצים ביחד, ואז הם מדברים, וביחד, ובבריכה אתה בלי מסכה בחלק מהזמן, לצערי. ולכן, ההערכה היא שבבריכת פעוטות יש סיכון יותר מוגבר מבריכה רגילה. אז עוד פעם, אפשר להתחיל להתווכח אם זה הגיוני להחריג ולעשות וככה. אני אומר לך, כרגע, ההנחיה היא לא להיכנס לשום שינוי כדי לייצר איזושהי יציבות. אנחנו מחכים לראות לאן זה הולך. הרי גם באו ואמרו לנו: רגע, מה תעשו עם המסעדות? אני אומר לך שאנחנו כרגע ב-mode של הקפא מצב – מחכים לראות לאן זה הולך. לא רוצים עוד פעם לשים דברים שיבלבלו את הציבור. אחרי שנראה לאן זה הולך, אם נוכל לשחרר, וזה ירד – נשחרר. ואם נצטרך להחמיר – נחמיר. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. שאלה נוספת? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> המשך. אני מסכים עם ה-mode של הקפאה, תרשום לך את זה, כי זה עושה צפיפות בבריכות האחרות, אבל לא לזה רציתי – אדוני סגן השר, מוזיאונים נפתחו לפי הצו בשבוע שעבר. כל המוזיאונים. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> בסופי שבוע. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בסופי שבוע. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> כי במהלך השבוע הם היו פתוחים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון. מוזיאון המדע עדיין לא נפתח, למרות שיש לו תו סגול. פרופ' גרוטו היה אמור להוציא הנחיות בהתאם – לא הוצאו. אני מבקש להנחות את פרופ' גרוטו להקדיש 15 דקות – אם הוא יכול להקדיש לפגישה עם מנהלת מוזיאון המדע – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> המדע בחיפה? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גם בירושלים – יש שלושה מוזיאוני מדע. מה שקורה, הילדים שלנו נמצאים ברחובות במקום במוזיאון, וזה חבל; כי גם שם אפשר להקפיד על כניסה לפי שעות, על מספרים, על כל מה שינחו, אבל חבל שאין מוזיאונים. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> רגע, הם גם סגורים במהלך השבוע? הרי יש להם תו סגול, לא? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכון, אבל סגור. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> מה שונה מוזיאון המדע ממוזיאונים אחרים? יש לו התייחסות ספציפית? אני שואל, אני לא יודע. אני אגיד לך, אני לא מכיר את הנושא. בוא נעשה ככה, נעשה את זה פשוט: אנחנו נתאם איתך ועם המנהלת ועם גרוטו – נעשה שיחה ונפתור את העניין. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מצוין. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> נראה אם אפשר, אני לא מבטיח. אם יש פה אירוע אחר, אז יכול להיות שלא יקבלו אישור. אבל אם אפשר, בואו נבדוק את זה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אין בעיה. אבל בואו נעשה פגישה. תודה. אני מאוד מודה לך על הרצון לקבוע פגישה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> זו הייתה שאלה שנייה שלא קשורה לראשונה, אבל הסתדרנו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> כן, איתי זה קל לך, מיקי. זה קל לך. כל עוד אתה לא מציע לי ארבעה רוקדים בחתונה, אני זורם איתך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> ארבעה רוקדים. לא ניכנס לזה, מיקי. אני לא אשכח לך את זה. << שאילתה >> 26. שעות התורנויות של רופאים מתמחים << שאילתה >> << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן שר הבריאות, עד לפני משבר הקורונה, הרופאים המתמחים עבדו בתורנויות של עד 26 שעות. למרות הקושי שבמשבר נעשו מאמצים לצמצם שעות אלו והתורנויות קוצצו ל-12 שעות. ברצוני לשאול: 1. מדוע מבקשים עכשיו לבטל את ההסדר הזמני הזה? 2. מדוע משרדך מעוניין להחזיר את המצב לקדמותו? 3. מדוע לא יהיה הסכם עם נציגי המתמחים? << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> מיקי, שלח לי הודעה שאני אזכור. תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני אענה לך לגבי העניין. תראה, קודם כול צריך לדעת שההסכם להעסקה במשמרות של 12 שעות היה הסכם ייחודי לפעילות בגלל נגזרות ההתמודדות עם הקורונה. זה היה ייחודי מאוד, בין ההסתדרות הרפואית למדינה, ומוגבל לתקופת יישום התחלתית, עד סוף חודש אפריל 2020. החל מחודש מאי, בהתאם להסכם שנחתם ב-5 במאי 2020, ההסכם הוארך ביחידות הממשלתיות, בבתי חולים ממשלתיים, עד סוף חודש מאי 2020 ויושם במחלקות שעדיין פעילות בטיפול במחלות הקורונה. בשאר היחידות הממשלתיות, במחלקות שאינן מטפלות בקורונה יושם הסכם קיבוצי חתום ומחייב בין המדינה להסתדרות הרפואית, שבו יש פריסת שעות עבודה של הרופאים והתמורות. שינוי בהסכם הקיבוצי מחייב דיון מקיף עם כל הגורמים הרלוונטיים, כולל ההסתדרות הרפואית ומשרד האוצר. לכן אנחנו לא הולכים לאיזשהו מהלך חד-צדדי של ההסכם הקיבוצי. ככה לא מתנהלים, ולא משנים את ההגדרות של שעות העבודה מעבר למחויב בהסכם, כפי שנקבעו בעבר. עכשיו, מה שנקרא put all this aside, אנחנו יודעים שהר"י הקימו ועדה מיוחדת לדון בנושא. אני חושב שהמסקנות שלה יהיו, לדעתי, עוד כחודש או חודשיים, משהו כזה, וכמובן שאנחנו במקום הזה נבוא לדיון ונהיה שותפים למהלך, שיכול להיות שהוא יהיה מאוד משמעותי אבל כרגע אני אומר שזה הסכם קיבוצי שאנחנו פשוט רק צד אחד ממנו לעניין, ואנחנו לא פועלים לשנות את ההסכם הקיבוצי חד-צדדית. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> שאלה נוספת או השאילתה השנייה? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> השאילתה השנייה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה. << שאילתה >> 112. הקמת בית חולים ממשלתי בעיר ערבית << שאילתה >> << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד סגן השר, מאז קום המדינה לא רק שלא נבנתה אף לא עיר ערבית אחת, גם לא הוקם ולו אפילו בית חולים ממשלתי אחד בעיר ערבית, למרות נכונות העיריות לשתף פעולה עם המשרד ולקדם פרויקט חשוב מסוג זה. ברצוני לשאול: 1. מהי עמדת משרדך בעניין זה? 2. האם יוקם, סוף-סוף, בית חולים ממשלתי בעיר ערבית? << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> יש לי פה תשובה של המשרד, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אבל לא יכולתי שלא להגיד גם את דעתי האישית. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה מעניין. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> מעניין. אני לא מבין מה זו הדרישה לעיר ערבית. הרי מה, עיר ערבית – תושב שהוא יהודי לא יוכל לגור בעיר ערבית? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא יכול. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> יכול לגור. אז מה הבעיה בעכו? מה הבעיה ביפו? מה הבעיה בירושלים? << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שלא נותנים – שלא נותנים לנו הרבה פעמים – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני לא יודע, עזוב, התחלת איתי עם ביטוי. אני אקריא לך את התשובה של המשרד, אבל לשמוע מחבר כנסת ערבי ברשימה המשותפת שהוא בא ורוצה עיר ערבית, לא יודע, עשה לי איזה – תאר לך שהיה בא חבר כנסת והיה אומר לי – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה יודע כמה יהודים – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> – – אני רוצה עיר יהודית. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איימן, תגיד לו כמה יהודים – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני רוצה עיר יהודית – מה היית אומר? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 700 יישובים יהודיים נבנו. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> מה היית אומר? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 700 יישובים יהודיים נבנו. נבנו 700. 700 נבנו. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> ולכן, מכיוון שאני לא רואה פה עניין של להגדיר עיר כזו או אחרת לציבור כזה או אחר, אני חושב שהשאלה, על פניו, אני לא הייתי – אבל אני אקריא לך את תשובת המשרד, כי אני מחויב גם לתשובת המשרד. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא נבקש התנחלות ערבית. יישובים ערביים. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אל תבקש. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יישובים ערביים. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אתה אזרח מדינת ישראל, וגם אם זאת עיר משותפת, או שיש קיבוצים – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> מה, אתה רוצה לבנות לי ערים לערבים בלבד? אני בונה עיר ליהודים בלבד? לא. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> לא, לא. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן, יש ועדות קבלה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> לא בעיר – בעיר יש ועדת קבלה? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן, ועדות קבלה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> באיזו עיר יש ועדת קבלה? << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עיר זה יישוב. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אין בשום עיר ועדת קבלה, אוסאמה. אל תמציא. טוב. מוסדות האשפוז במדינת ישראל משרתים את כלל האוכלוסייה ללא הבדל דת, גזע ומין. וכדוגמה, האוכלוסייה באזור המשולש, שברובה אוכלוסייה מהמגזר הערבי – דרך אגב, מה אני בכלל, כאילו, מה חסר? כמה רופאים ערבים משרתים את המגזר היהודי? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מלא. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> מלא. נו, אז מה? אני לא מבין את – טוב. אזור המשולש מקבל שירותים בבתי החולים הלל יפה, העמק, מאיר רבין ורמב"ם. כל בתי החולים אמורים לגדול ולהוסיף מאות מיטות בשנים הקרובות, לתת מענה לגידול האוכלוסייה ולהזדקנותה. ישנה חשיבות רבה להגדלת בתי חולים הקיימים, כמו העמק, הלל יפה, שנותנים שירות לכלל תושבי האזור, ולא לתושבי עיר מסוימת. וזאת על מנת לאפשר יתרון לגודל. כן, בנושא בתי חולים יש חשיבות מאוד גדולה ביתרון לגודל, גם מההיבט הכלכלי של העלויות הגבוהות האופרטיביות הקבועות לבית חולים, וגם בשביל לתת שירות איכותי ומתקדם, אבל בעיקר גם בהיבט הרפואי, שכן לבתי חולים גדולים יש יכולות מקצועיות רחבות יותר, וסוגי שירותים למטופלים, ובין היתר נוירוכירורגיה, ניתוחי לב וחזה, ניתנים רק בבתי חולים גדולים. לאור העובדה שאיכות הטיפול הרפואי מחייבת, מעבר לתשתיות, גם נוכחות של רופאים מומחים בתחום ספציפי, ולכן הרעיון של מרכז רפואי גדול, אזורי, הוא רעיון מפתח, היכול להתקיים רק בנפח פעילות גדול. ואילו יצירת בתי חולים קטנים בסוף יכולה להביא לתוצאה הפוכה: למתן שירות מוגבל ופחות מיומן, ולהביא בסופו של דבר לפגיעה באיכות הטיפול הרפואי שיינתן לתושבים. דרך אגב, שכחתי את חיפה. גם בחיפה יש לא מעט תושבים מהמגזר הערבי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – על חיפה ועכו – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> רק שנייה, חברת הכנסת – אה, יש לך. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> לא, מה, רק השאילתות. לא כל אחד יכול לשאול. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אומנם אני מניח שאיימן רוצה להתייחס למה שאמרתי, אבל זו לא תוכנית כבקשתך. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא, יש שאלה נוספת לאימאן ח'טיב יאסין, מותר לה. לא? רק לשואל? הבנתי. סליחה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> רק למשיב. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זו לא שאילתה דחופה, זאת שאילתה – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> כן. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מכיוון שהתחלת בתשובה האישית שלך, אז אני מרשה לעצמי להגיד לך: זו היתממות, עם כל הכבוד, סגן השר, כשאנחנו מדברים על עיר ערבית, על יישוב ערבי חדש. המדינה אומרת: אני רוצה לבנות – וגם ההתנגדות הקשה שלנו לכל חוק הלאום, אבל גם לסעיף 7 בחוק הלאום – המדינה מעודדת התיישבות יהודית. ואנחנו אומרים שאנחנו, 20% מהאזרחים של המדינה, אומרים המדינה לא בנתה לנו אפילו יישוב ערבי אחד. היא בנתה 700 יישובים יהודיים. ויש את חוק ועדות הקבלה, שהוא חוק גזעני שאוסר על ערבים לגור ביישובים האלה. לעניין בתי החולים, אין לנו ספק שבתי החולים, והרופאים הערבים, והאחים והאחיות, וכולם, נאבקים – ועובדים גם בבתי חולים מאיר, והלל יפה ורמב"ם. אבל אני שואל, כאשר דיברת על גודל האוכלוסייה ועל הגידול בזקנה ועל כך שצריך בתי חולים – אז שהמדינה תחשוב, ומשרד הבריאות יחשוב, להקים בית חולים חדש. הקמתם עכשיו בית חולים חדש באשדוד – למה בנצרת יש רק שלושה בתי חולים פרטיים של הכנסיות? << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> וקורסים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> והם קורסים בגלל שגם זה – אני אומר לך את זה, ואנחנו נבקש פגישה איתך ועם שר הבריאות על בתי החולים האלה. עכשיו, כשחילקתם 2,000 תקנים של אחיות ו-400 תקנים של רופאים – אתה יודע שבתי החולים האלה, שמשרתים את כל האוכלוסייה שם, לא מקבלים אפילו תקן אחד, למה? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> איך אתה יודע? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כי הם אמרו, פנו אלינו ושלחו לנו – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> איך? עוד לא הוחלט איך מחלקים, אז למה אתה אומר? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אמרו שזה רק לבתי חולים ממשלתיים, ולא לבתי החולים הפרטיים. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן, אנחנו אומרים שצריך להשקיע. ואנחנו פה לא מבחינים בין ערבים ליהודים. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אז אני מוכן להגיד – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לכן, אני פונה אליך, תבדוק את העניין הזה של בתי – אני בטוח שחבריי אימאן ואיימן – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> יכול להיות שאתה צודק שזה לא לפרטי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – רצו לשאול על בתי חולים בנצרת. אני אומר לך, פנו אלינו ואמרו שמה-2,000 תקנים ומה-400 תקנים – לא מקבלים. ותבדוק את זה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> יכול להיות שאתה צודק, שכל בתי החולים הפרטיים לא מקבלים. יכול להיות. יכול להיות שזה רק לממשלתיים. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אי-אפשר. אי-אפשר. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אבל אני רוצה גם להתייחס למה שאמרת. קודם כול, השאילתה היא אולי למשרד הפנים – לא למשרד הבריאות, בסדר? התחלנו מהנושא של העיר הערבית שדיברת עליה – זה משרד הפנים. אני אומר לך לגבי חוק הלאום – זה חוק שוויוני, שאינו פוגע בזכות של אף אדם באשר הוא אדם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> הדבר היחידי שהוא פוגע בו זה ברצון הלאומי של לאום אחר מלבד הלאום היהודי. ומדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, נקודה. תלמדו לחיות עם זה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – המילה "שוויון" לא מופיעה שם. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> ברגע שתלמדו לחיות עם זה לא תרצו פה מדינת כל אזרחיה, הכול יהיה טוב. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> המילה "שוויון" לא מופיעה שם. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה מדבר על – – – יהודי. נדבקת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תמו השאילתות. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> מה עם אלה שלא הגיעו? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא, זהו. כולם הגיעו וכולם שאלו. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> כולם הגיעו וכולם שאלו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> כל השאילתות נשאלו. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אנחנו יכולים להמשיך, זה דווקא – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה. אנחנו עוברים כעת – תודה רבה לך, אדוני סגן שר הבריאות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> מזכירת הכנסת עם הודעה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט, בעקבות הצעה לסדר-היום של חברת הכנסת סונדוס סאלח בנושא: פרשת הכדורגלנים והקטינות. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ערב תשעה באב: דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב; עלינו להרבות באהבת חינם << הלסי >> << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: ערב תשעה באב: דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב; עלינו להרבות באהבת חינם, מס' 1019. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת-בראש, חבריי חברי הכנסת, אנו נמצאים בימים קשים לעם ישראל; ימים שבהם אנו מבכים על חורבן בית המקדש. על מה הוא חרב? הגמרא, במסכת גיטין, מספרת את הסיפור הידוע על קמצא ובר-קמצא, שהזמין בטעות לסעודה שערך את שונאו במקום את אוהבו ודרש ממנו לצאת. למרות תחנוניו של שונאו שלא יבייש אותו, ואף שהיה מוכן לשלם את כל הוצאות הסעודה – לא הסכים שיישאר בשמחתו והוציאו בבושת פנים מהסעודה. לפני כאלפיים שנה נחרב בית המקדש; נחרב המקום שחיבר אותנו לבורא עולם, שבו ביקשנו ממנו בקשות, הודינו לו, הקרבנו קורבנות והתקדשנו בו בכל פעם מחדש. את הבית הזה לא איבדנו רק בגלל הרוע של האומות אלא בשל טעויות שעשינו, והרבה שנאת חינם. איש היה רב עם אחיו. היו מחלוקות, ריבים, ועל כך אנו משלמים עד היום. בגלל המחלוקות הגדולות, הכבוד, השחצנות, או כדי להוכיח מי טוב יותר, היום, לצערי, קורה כמעט אותו הדבר: שנאת חינם, מחלוקות שלא לשם שמיים ויד איש באחיו. אנשים רבים מתווכחים על זוטות, על חוקים שצריך לחוקק, על שוויון זכויות, על מלחמות כוח אישיות, או אפילו סתם נקלעים לריב בדרכים עד שלבסוף הם מבינים שהם למעשה נלחמים נגד עצמם. ברגע שכולנו נתאחד ונעצור את המלחמות, את הקיטוב והשנאה בין חילונים לחרדים, בין שמאל לימין, נבין שהאחדות היא המפתח שלנו לניצחון. כך אנחנו לא נזכה רק ליהנות מהשוויון, אלא גם לשלום בין העמים ובין עצמנו ונהיה עם חזק ואיתן. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שהמסר החד והברור שמהדהד בעם ישראל אלפי שנים זה לעשות כל שביכולתנו כדי להרבות באהבת חינם וכבוד הזולת. עם ישראל, כוחו באחדותו. מאידך, ישנו סיפור אחר: היו שני אחים ולהם שדה משותף. במשך שנים רבות הם השקו ועיבדו את השדה באחווה וברעות. הגיע הזמן שבו אחד מהם נשא אישה, ולכן חילקו ביניהם את השדה. האח הנשוי בנה לעצמו בית חדש ועבר לגור שם עם אשתו, בעוד שהאח הרווק המשיך לחיות לבדו בביתו הישן. שני האחים המשיכו לעבד את שדותיהם המבורכים וקצרו רווחים. חלפו השנים, לאח הנשוי נולדו ילדים, בעוד שהאח השני נשאר בודד. באחד הלילות חשב לעצמו האח הרווק: יש לי שדה גדול ומבורך, פרנסה בשפע מצויה אצלי, ואני מתגורר לבדי. גם לאחי, אומנם, יש שדה גדול ומבורך, אבל הוא צריך להאכיל את בני ביתו. ממחשבה – למעשה: באמצע הלילה קם ממיטתו, יצא מהבית אל הגורן, אסף בידיו כמה אלומות של חיטה, טיפס במעלה הגבעה שהפרידה בין בתי האחים והניח אותן יחד עם אלומותיו של האח הנשוי. האח הנשוי נהג לעשות כאחיו: מדי לילה פסעו האחים הלוך ושוב, כל אחד מהם טיפס על הגבעה, חצה את גבול השדות והוסיף חיטין לגורן של אחיו. מדי בוקר היה תוהה כל אחד מהם איך זה שערמת החיטה בגורן מתברכת ונראה כאילו אינה מצטמצמת כלל. באחד הלילות, בעודם מטפסים להביא את אלומותיהם זה לזה, נפגשו שני האחים בפסגת הגבעה. הם הבינו מייד מה קרה, נפלו זה לזרועותיו של זה, בכו, התחבקו והתנשקו. זו הגבעה, חבריי חברי הכנסת, שעליה בחר בורא העולם לבנות את בית מקדשנו. אין זה משנה היכן אנו נמצאים, בכל מקום שבו תהיה מצויה האהבה – שם תשרה השכינה. אהבה וכבוד בין בני אדם הם יסוד של שלמות החיים. למרות שישנם שבטים-שבטים, קבוצות של אנשים שמראם ודעותיהם שונים זה מזה, חלקם קרובים ליהדות וחלקם אינם קרובים, ישנן קבוצות חזקות בישראל וישנן חלשות, אבל בסופו של דבר כולנו בני איש אחד אנחנו. התקבצנו כאן, בארץ ישראל – הארץ שיש לכל יהודי בעולם חלום והשתוקקות להגיע אליה; ארץ יפה, קדושה ונעימה, שמאחדת אותנו ומכילה בתוכה את כל השבטים מכל קצוות תבל. מוטב שניכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם. הבה, חברים, נרבה אהבת חינם, ולא ההפך. מסופר על נפוליאון שבמלחמותיו לכבוש את אירופה יצא לו לסייר בשכונה יהודית. היה זה ליל תשעה באב. סייר נפוליאון ברחובות השכונה, וראה שהאנשים צועדים כשראשם מושפל, רגליהם יחפות והם כמעט אינם משוחחים זה עם זה. כשעבר ליד בית הכנסת נבהל נפוליאון ונחרד לשמוע קול יללה. הוא הציץ פנימה וראה אנשים מבוגרים וצעירים יושבים בחושך, נרות בודדים מאירים את בית הכנסת, וקול בכי נשמע בחלל. מיהם הבוכים? לא ילדים קטנים, לא נערים וצעירות, אלא אנשים מבוגרים מתייפחים בדמעות שליש. ביקש נפוליאון לקבל הסבר. זימן אליו כמה מהמתפללים ודרש מהם תשובות: למה אתם בוכים ועצובים כל כך? ענו לו: אנחנו בוכים על חורבן הבית. חורבן הבית? איזה בית? שאל נפוליאון. הם הסבירו לו שבירושלים היה בית מקדש, לא אחד, אלא שניים, ושם היו מקריבים קורבנות לבורא עולם. זה היה בית תפארתו ומרכזו הרוחני של העם היהודי כולו. הבית הזה נחרב פעמיים, ומאז היהודים מתאבלים על חורבן הבית. נפעם נפוליאון וביקש לדעת מתי אירע הדבר הנורא הזה. חורבן הבית הראשון, עונים לו, היה לפני 1,750 שנה, והבית השני – לפני 1,250 שנה. נדהם נפוליאון והתרגש מאוד, ואמר בקול מהדהד: עם שזוכר את עברו – יש לו עתיד. את השאלה ששאל נפוליאון שאל הרבה מאוד שנים לפניו הפילוסוף היווני אפלטון. הוא היה מגדולי חכמי יוון בזמן חורבן בית המקדש הראשון. פעם אחת הוא הגיע לירושלים וביקש לחזות במו עיניו, מקרוב, בחורבנה של ירושלים. בהגיעו להר הבית, פגש אפלטון את ירמיהו הנביא כשהוא משתטח על עצי ואבני בית המקדש השרופים ובוכה. טען אפלטון נגדו: מדוע אתה בוכה על עצים ואבנים שנחרבו, הרי החכם לא יבכה על העבר אלא יבנה את העתיד. השיב לו ירמיהו הנביא בעקיפין, כדרכו, ואמר לו: הצג בפניי כמה מחקירותיך בפילוסופיה ואשיב לך. הציג בפניו אפלטון מחקירותיו בתורת הפילוסופיה, והנביא ירמיהו השיבו בדברי חוכמה שמצאו חן מאוד בעיניו של אפלטון. כל כך התלהב עד שאמר לירמיהו הנביא שאין אלו דברי חכם אלא דברי מלאך. ענה לו ירמיהו: אין זו חוכמה של מלאך – זו חוכמה השאובה מן העצים והאבנים האלו, ולכן אני בוכה עליהם. חוכמת התורה היא לא חוכמה כשאר החוכמות של האומות. חוכמת התורה היא חוכמת אלוקים חיים. זו לא חוכמה שאפשר להמציא ולפתח סתם ביום מן הימים. כל קיומה הוא בעצם המשכיותה מדור לדור, ממעמד הר סיני ועד לדורנו אנו. זו העוצמה של עם ישראל, שלא להפסיק את המשכיות העבר גם אם היה חורבן. בעצים ובאבנים של החורבן יש המשך, יש מסורת. מהעצים והאבנים האלו אנו צריכים לנשום את העבר כדי שנוכל להמשיך את העתיד. זה מה שענה ירמיהו הנביא לאפלטון: אני בוכה על העצים והאבנים, כי מהם כל חוכמתי. אנחנו חיים מהעבר ולא מהעתיד. נמצאים אנו בימי בין המצרים. הביטוי "בין המצרים" מופיע במגילת איכה, המתארת את החורבן של הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן. אומר הפסוק: "גלתה יהודה מעני, ומרב עבודה היא ישבה בגוים ולא מצאה מנוח כל רדפיה השיגוה בין המצרים". גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, האם לא הגיע הזמן לומר: די, עד כאן? האם לא הגיע הזמן לומר די למלחמות האגו? האם לא הגיע הזמן להתאחד למען העם היושב בציון, הרעב לפת לחם, הרואה את הכלכלה קורסת ואת נבחריו עסוקים בזוטות במקום לדאוג לחלשים ולשקופים? אני רוצה לסיים בפרפרזה לשיר המפורסם "זוהי ארץ": זוהי ארץ כל כך קטנה ששטחה על מפת העולם אינו מספיק כדי לכתוב את שמה בתוכו. / זוהי הארץ אשר "עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה". / זוהי הארץ שבה אנו צריכים להקטין את הפערים בין שכבות האוכלוסייה. / זוהי הארץ שבה אנחנו רוצים לחיות בסטטוס קוו ולא לפרוץ אותו. / זוהי הארץ שבה אם לא נגיש תקציב בעוד חודש ימים, אנו עלולים להגיע לבחירות רביעיות. / זוהי הארץ היחידה שאני רוצה לחיות בה, ומאהבתי אליה הגעתי אליה מארץ הולדתי צרפת. / זוהי הארץ שבה אח מכבד ואוהב את אחיו. / זוהי הארץ של כולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יוסף טייב. מליאת הכנסת תצא כעת להפסקה. אני מודה על הכול, חברי הכנסת. תודה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 18:32 ונתחדשה בשעה 20:00.) << הפסקה >> << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> אני מחדשת את הדיון במליאת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 3), שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' מ/1341; דברי הכנסת, חוב' י"ח, ישיבה 54; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> אנחנו נעבור להצעת החוק הראשונה. הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, בכפוף להנחה על שולחן הכנסת – קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני שר האוצר, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו בימים האלה עובדים על כמה הצעות חוק. הצעות החוק, המכנה המשותף ביניהן הוא שאנחנו מבקשים לעזור לכולם: לעזור לעצמאים, לעזור לשכירים, לעזור לעסקים. בחוק שאנחנו מציעים עכשיו, חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), קודם כול אנחנו מגדילים את סכום ההוצאה הממשלתית באופן כזה שיהיה ניתן לתת מענקים לכל הנושאים שעליהם אנחנו מדברים. אנחנו מדברים פה על ביטוח אבטלה, אנחנו מדברים על מענק לבני 67 ומעלה, אנחנו מדברים על עצמאים, אנחנו מדברים על חיילים משוחררים, אנחנו מדברים על מענקי סיוע לעצמאי ולשכיר בעל שליטה בחברת מעטים – אנחנו מדברים על מכלול שלם של נושאים. תפקידם של החוקים האלה, שאני מקווה שהם יתבצעו מהר, לעזור לכולם במצב הקשה שהם נמצאים בו. עכשיו, אני רוצה להגיד פה משהו שהוא פחות שגרתי מהדברים הרגילים שאני אומר. אני חייב לשבח את שר האוצר. שר האוצר עזר לי באמת באופן כזה שאני יכול להגיד, גברתי היושבת-ראש, שהחוקים שאנחנו מדברים עליהם מובאים לאחר שהוצבעו פה אחד בוועדת הכספים. היו כמה מחלוקות, מטבע הדברים. כשמדברים על מכלול כזה גדול של נושאים, אז יש מחלוקות, יש מפלגות שונות, יש נושאים שונים, לא כולם רואים עין בעין את הכול. כל אחד סבור – כל אחד; יש כאלה שסבורים שסייעו לקבוצה השנייה יותר ממה שסייעו לקבוצה שלהם. שר האוצר בא לוועדה כאחד החברים, או יותר נכון כמעט כיושב-ראש הוועדה; לא יושב-ראש, בגלל שזה אני, אבל הוא בא. אני אומר לחברים: הוא באמת ישב עם כולם וסייע באופן אקטיבי, לא רק לשמוע את מה שנעשה; הוא שמע את הבעיות, הוא סייע בעניין הזה. ואני רוצה להגיד לחברי הכנסת: החוק שאנחנו מביאים – החוקים, בעצם, אנחנו נביא עוד שני חוקים, בעזרת השם – החוקים שאנחנו מביאים הוצבעו בוועדה פה אחד. לא הייתה התנגדות. להפך. המטרה ראויה – זה מה שמדינה מתורבתת צריכה לעשות כשיש מצוקה כלכלית אצל המגזרים השונים: עצמאים, בעלי עסקים, שכירים. המדינה מסייעת והיא עושה בכל דרך, היא עושה דברים שיעזרו לכולם. היא מוציאה פה הרבה כסף. אנחנו מגדילים את הגירעון. בחוק הזה אנחנו מביאים אפשרות שהאנשים יוכלו להתפרנס באיזושהי צורה, ולכן אני משבח את שר האוצר בעניין הזה. אני רק מבקש, אדוני שר האוצר: בוועדת הכספים יש הרבה בעיות – בפעם הבאה שיהיו בעיות, אני אקרא לך. << קריאה >> שר האוצר ישראל כץ: << קריאה >> שקל בשנה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> שקל בשנה, אבל אנחנו נוריד מזה מס. לא משנה. אני אומר את זה בהומור ואני אומר את זה גם ברצינות. אני אומר שהחוק הזה ראוי, ואני מבקש מכולם להצביע עבורו. זה מסייע לכולם. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, תודה רבה, רבותיי חברי הכנסת, תודה רבה, אחמד טיבי. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. << קריאה >> שר האוצר ישראל כץ: << קריאה >> יש אפשרות שאני – – – << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> כן, בוודאי. בבקשה. << דובר >> שר האוצר ישראל כץ: << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה קודם כול לשבח את יושב-ראש הוועדה כבר בשלב הזה, את חבר הכנסת משה גפני, שבאמת כבקי ומיומן ניווט ברוחות סוערות. מטבע הדברים כל הנציגים נאבקים עבור הציבורים שקרובים לליבם וגם עבור הכלל. וזכיתי גם כשבאתי, באמת, לחזור ולראות את העבודה החשובה בראייה ממלכתית כוללת. תבורך על הדבר. אני מאוד שמח שהחוקים האלה – החוק הזה שאנחנו מדברים עליו עכשיו הוא חוק כבד משקל בהיקף של 90 מיליארד שקלים: 60 מיליארד שקלים תקציבים שעומדים לעבור, מתוכם 50 ומשהו מיליארד ישירות לציבור ועוד כ-8 מיליארד למטרות של האצת תשתיות, תמיכה בציבורים מיוחדים וקידום הכשרה מקצועית ותעסוקה. ויש 30 מיליארד שקלים באשראי, בהלוואות. החוק הזה, אני חייב לומר שאני השקעתי בו מאות מאות שעות עבודה, גם בחשיבה, גם במגע עם מוחים, עם מפגינים, עם קבוצות, שהביאו את הלקחים של הפעם הקודמת, של המון קריטריונים שהיו חייבים לשנות. ואני חושב שעשינו את זה עד הקצה, עד הבאה לממשלה, תוך כדי הממשלה, אחרי הממשלה, עד ההבאה לוועדה ובעבודה חשובה ורבה בתוך הוועדה, כאשר כל אחד, בלי הבדלי קואליציה, אופוזיציה – באמת בחשיבה ממלכתית אחראית, מתוך תחושה של ערבות הדדית. זה חוק של ערבות הדדית, ובאמת נציגי הציבור התלכדו כאן ואני חושב שמביאים כאן באמת הצעה – לאף אחד לא קל. לאף אחד לא יהיה קל כל עוד לא יימצא החיסון והנגיף יהיה. אבל אנחנו מקילים על ציבורים רחבים – על השכירים, על העצמאים, על בעלי עסקים – ברשת ביטחון כלכלית דינמית, שמתאימה את עצמה לכל התחומים כדי לסייע לעבור את התקופה. ברגע שבעזרת השם יאושר החוק הזה היום, וגם החוק של המענקים, שידובר בו עוד מעט – המענק החד-פעמי – בעצם, ממחר מתחילה העבודה לרשום את זה ברשומות, להיערך באמצעות רשות המיסים, באמצעות החשבות הכללית, להתחיל להעביר לציבור את הכסף. אני לקחתי על עצמי אחריות אישית לנצח על המקהלה הזאת. ואני מזמין את כל חברי וחברות הכנסת להמשיך להיות שותפים בהבאת מידע, בפנייה בשם, בייצוג כל מי שפונה – כי אליי פונים הרבה, גם אליכם יפנו הרבה: רוצים מידע, רוצים קיצור, רוצים מגע, רוצים להבטיח שהדברים קורים. אז אני בהחלט פונה לכנסת לאשר פה אחד, כמו שהיה עד עכשיו, להביא את המסר הזה לציבור. אנחנו שמים כתף ביחד עם הציבור, מושיטים יד – לא פיזית, בתקופה הזאת – ונותנים ערבות הדדית שתאפשר לציבור לעבור את התקופה ולהתחבר לעתיד שאני בטוח שהוא יהיה עתיד ורוד, עתיד בכל הצבעים האופטימיים, ועם סיום המשבר אנחנו נתחבר כלכלית למקום הגבוה שהיינו בו ואפילו יותר, כדי שהמדינה וכל אזרחיה באמת יחזרו לשגשוג וצמיחה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, שר האוצר ישראל כץ. ואנחנו נעבור לראשון הדוברים, חבר הכנסת מיקי לוי. לרשותך 15 דקות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> עשיתי לך הנחה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> רבע שעה זה טוב. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> רבע שעה. הורדתי את כל ההסתייגויות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא צריך להגזים, אני לא לארג' עד כדי כך. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי כנסת נכבדים, אדוני יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת גפני, באמת מונח לפנינו חוק שהוא מיני מיני תקציב מדינה. זה בערך שביעית מתקציב המדינה. זה תקציב ענק, כבד, שמקיף נושאים רבים מאוד. ולא היה פשוט, היו התגוששויות יום-יומיות. הנושאים האלה לובנו ביומיים או ביומיים וחצי, והיו בעיות. אנשי האוצר נשלחו הביתה כדי לפתור וחזרו עם תשובות. ואני בשלב הזה, אדוני השר, רוצה לשבח גם את המנכ"לית של משרדך, גם את אנשי משרדך – המנכ"לית לא זזה מהכיסא בוועדת הכספים – ואני רוצה לשבח אותך. אני לא ראיתי שר שבא לשבת חמש וחצי-שש שעות, לא זז מהכיסא כדי לפתור את הבעיות. והיו בעיות. התווכחנו, לא הסכמנו על הכול והגשנו הסתייגויות. בעניין הזה הגישה החיובית שלך – לא בכל דבר לא, אלא: רגע, בואו נבדוק. גם אנחנו כאנשי אופוזיציה השגנו הישגים, וזה הרבה בזכותך, כי שר אוצר יכול לבוא ולהגיד – והייתי שם: לא, אני לא נותן כי אין לי, כי אני לא רוצה, כי אני לא רוצה אפילו להסביר. בעניין הזה אני משבח אותך מקצה לקצה על הידיים הפתוחות. לא כל דבר נתת, גם הסברת כשאתה לא יכול לתת, אבל כשהיו דברים הגיוניים כמו תוספת המענק לחיילים, 750 פלוס 500, שזו בשורה לשנה שלמה לכל המשתחררים במשך שנה שלמה; הם לא יכולים למצוא עבודה, הם לא יכולים לקבל דמי אבטלה – את ההגדלה הזו, אדוני השר, אתה אישרת כמעט בהינף יד, ממש: הלכת, חשבת מאחורי הדלת עם אנשי משרדך וחזרת עם תשובה חיובית. אפילו אותנו הפתעת בגישה החיובית הזו שלך. באמת היה מדובר כאן היום בנושאת מטוסים ענקית, שביעית מתקציב המדינה, 60 מיליארד שקל. חלק מהכסף הזה, שהולך לפיצוי של העסקים עצמם, של השכירים, בהחלט יביא להנעת גלגלי המשק, כך אנחנו מקווים. אני מודה שאני, בצד הכלכלי של העניין, וגם בחודש וחצי שחלפו כחבר בוועדת קורונה, חתרתי לפתוח עסקים. אין לנו ברירה, הקורונה איתנו לאורך זמן, אנחנו צריכים ללמוד לחיות איתה, ואם לא נלמד לחיות איתה ולפתוח עסקים ולהניע את גלגלי המשק, הנינים שלנו ישלמו את המחיר הכבד הזה. ואני רוצה באמת להודות לך פעם נוספת על זה שאתה מגלה הבנה לעניין שצריך להוציא את העגלה הזו מהבוץ ולתת לה לנוע. גם הצוות של ועדת הכספים, היועצים המשפטיים שגית ואייל ונעה, וטמיר – כל הצוות עשה עבודת קודש והביא אותנו הלום. לא היינו גומרים חוק כזה ענק אם לא היו שם שיתופי פעולה. ואני אומר, לא שלא היו ויכוחים; היו ויכוחים, לפעמים מרים, לעיתים עם צעקות עד לב השמיים, אבל ידענו לצאת מזה ולהמשיך הלאה. אתמול, אני לא יודע אם שמעת, אחד מאנשי מפלגתך אמר שאני שותף שלך. אז בסדר, אני גאה להיות שותף שלך. אני גאה להיות שותף שלך בנושאים מאוד מאוד חשובים למשק ולכלכלה הישראלית ולחברה בישראל. ויכולים להעיד שותפים שלי כאן שלאורך השנים שאני יושב בוועדת הכספים אני מצביע כ-65%–70% מההצבעות עם הממשלה, כשהחוקים הם ריאליים, הגיוניים, מסייעים. אינני נוהג כאיש אופוזיציה בוועדת הכספים אלא בוחן כל דבר לגופו של עניין ובהחלט אמשיך גם לנהוג כך. אנחנו יריבים פוליטיים, שלא יהיו לך אי-הבנות, אני אעשה לכם חיים קשים, אבל מה ששלכם – שלכם, ומה שצריך לציין כהישגים וכדברים שאתם עשיתם – זה יפה מאוד. חלק מהדברים שהגשתי, למשל סברתי שלבעלי המסעדות היה צריך להוריד את ההשתתפות מ-40%. הם ביקשו 25%, אני חשבתי שזה לא נכון, אבל כן משהו כמו 30% לכמה חודשים, מההוצאות הקבועות, כדי לתת למסעדות לפתוח ולהמשיך לרוץ הלאה. זה לא הסתייע בידי. אני אצטרך לבדוק את המצב הזה בעוד כמה חודשים, לבדוק דוחות כספיים ולראות באמת אם סכום הכסף הזה חסר, ואני שומר לי את הזכות לבוא ולהעלות את זה פעם נוספת. אני גם חושב שהסכומים שניתנו לבעלי האולמות, 400 בעלי אולמות, הם בהחלט סכומים ראויים. 0.5% זה כ-15% מהמחזורים שלהם. בדקנו, חבר הכנסת קרעי ואני, כמה וכמה דוחות כספיים, ונוכחנו לדעת שבמקרים מסוימים הפיצוי של המדינה אף עובר מעל ומעבר למה שהוא מגיע. אבל זה בסדר, משנקבע 0.5% זה נקבע. בתוך הסכום הזה שניתן לבעלי האולמות, חבריי חברי הכנסת האחרים השותפים בוועדת הכספים ואני אמרנו לא פעם, ואני גם אומר מעל הדוכן הזה – למרות שיש כמה מהצד השני שאולי זה לא נראה להם, אבל אני דבק בעמדותיי, מאמין בדרכי: בעלי האולמות צריכים להחזיר את המקדמות שניתנו על ידי הזוגות הצעירים. לזוגות הצעירים אין תמיד את הכסף, לעיתים הם אספו שקל לשקל כדי לשלם מקדמה לחתונה, כשהם תולים תקווה במתנות שהם יקבלו כדי להחזיר את התמורה לבעלי האולם. אני מפציר בכם, מבקש מכם, הגיעו לפשרות עם הזוגות הצעירים ששילמו את המקדמות. זה כסף שלהם. אני מבין שגם בצד שלכם קשה. אפשר לפרוס, אפשר להגיע להסדר. אל תגיעו עם הזוגות הצעירים לבית המשפט. זה לא מכובד, זה לא יאה, תחזירו להם את הכסף. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עבר כמעט רוב הזמן. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה יודע מה זה שבע דקות ו-13 שניות? אתה רוצה קצת ממני, אחמד? << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 60% עבר. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש פה אנשים שכמוך הם עשר שעות רצוף בישיבה בוועדת הכספים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז אני אנסה, אני אשתדל. ראיתי כאן את השר – הוא איננו. אתם יודעים מה, אני לא אדבר יותר על הוועדה, אני אדבר על משהו מאוד מאוד חשוב. חבל שהשר שטייניץ איננו פה, ראיתי אותו מסתובב בחוץ. לפני כשבוע הגשתי הצעת חוק פשוטה, שמשום מה נפסלה בוועדת שרים לחקיקה, נדחתה לחודשיים. גם כששימשתי סגן שר האוצר הובלתי מהלך של גריטת אותן ספינות מנוף שמורידות את הרשתות, את המכמורות לתחתית הים, גוררות, כדי לדוג דגים. אין לי בעיה, זה חוקי, על פי חוקי הדיג זה בסדר גמור. אבל פתאום התעוררתי כשמדינת ישראל מרכיבה במימי הים התיכון שני צינורות חשובים מאוד: אחד שיוביל גז לאירופה ואחד שיוביל גז למצרים. אני אמרתי: אני חושש מאוד שאפילו בטעות – וגם לפעמים אותן ספינות מבצעות את הדיג שלא בתחום הדיג שמסומן להן. תחשבו רגע שאחת המכמורות האלה גוררת את אחד הצינורות שמוביל גז או לאירופה או למצרים – איזה נזק, גם לסביבה, גם לצינור. הרי ייקח שבועות לתקן. זה נזק של עשרות מיליוני שקלים. למה רציתי את השר יובל שטייניץ? השגתי את הסכמתו של השר יובל שטייניץ להגיש הצעת חוק פרטית, למרות שאמרתי: קחו, זה לא עניין של קרדיט, אני מדבר על חשיבות העניין. אני צריך 3.5–4 מיליון שקלים כדי לקנות GPS ולצייד את אותן 16 ספינות מכמורת כדי שתהיה לנו שליטה להיכן הם נכנסים. זה אומר שהם לא נכנסים לתחומי הקו ששם מונחים צינורות הגז. חוק נורא פשוט. מה עוד שהחברה להגנת הטבע מחזיקה מוקד 24/7 ויכולה לדעת בדיוק איפה נמצאת כל ספינה. ואני לא אומר שהספינה הולכת לדוג באותם מקומות שלא כדין – עקב טעות. החוק נפסל. יותר נכון, החוק נדחה בחודשיים. עזבו אתכם, קחו את החוק ותגישו ממשלתי, כי אם יהיה נזק, יהיה נזק אדיר. מה עוד שהעלויות הן אפסיות. משרד האנרגיה, על פי הרשאתו של השר שטייניץ נתן 3.5 מיליון שקל לקנות את ה-GPS, לעדכן את המפות ולהכניס את זה למוקד 24/7. הכול היה סגור. עזבו אתכם שאני מהאופוזיציה; תתפקחו, קחו את החוק ותעבירו אתם. חס וחלילה, אם יהיה נזק לאחד הצינורות בחודשים הקרובים האחריות לא תהיה עליי, אני עשיתי את מלאכתי. לכן אני מציע – ומי ששומע – לשרים, לממשלה: תרימו את הכפפה הזאת, קחו ותעבירו את החוק שמחייב את ספינות הדיג. אנחנו נממן את זה – השר שטייניץ, משרד האנרגיה יממן את זה וירכיב GPS על אותן ספינות מכמורת כדי לוודא שהן לא נמצאות מעל המיקום של צינורות הגז של מדינת ישראל. אוי לנו אם יהיה לנו שם איזשהו נזק. אני מתפלל שלא יהיה. אולי מישהו שומע, ייקח את החוק, יעביר אותו ויבצע. אני לא רוצה קרדיט, אני לא רוצה כלום, אני לא רוצה אפילו ששמי ייזכר. אני רק רוצה פתרון כדי שנהיה בטוחים שהנושא הזה באמת מכוסה. על קצה המזלג – לא נשאר הרבה זמן – הגשתי גם הסתייגויות בעניין הזה. אני גם אזכיר את זה בנאום הבא. אני סברתי שלא צריך לתת מענק למי שלא איבד את מקום עבודתו. לא צריך לתת מענק לי ול-120 חברי כנסת. צריך לקחת את אותו מענק שניתן באופן כולל לכלל אזרחי מדינת ישראל ולתת אותו למי שאיבד את מקום עבודתו – להגדיל את המענק, לא לתת אותו לנו. נכון, זה נשמע טוב יותר, מחלקים כסף לכולם. ראיתי בעיתון איזשהו הליקופטר שמפזר שטרות של כסף מעל ערי מדינת ישראל. לא, שלא תטעו – הגירעון יהפוך להיות גירעון גדול, החובות הם גדולים וחובות צריך להחזיר. החוב–תוצר שלנו גדל כי לא הייתה ברירה – היה צריך להוציא כסף כדי להניע את המשק כדי לפצות את האנשים וכו'. אבל חובה חובה חובה עלינו להניע את גלגלי המשק. אני מברך על כניסתו של פרופ' רוני גמזו, שמביא משב רוח מרענן עם תפיסת עולם חדשה, שאומרת שלא מטילים סגר אלא רק אם אין לנו ברירה, או מטילים סגר נקודתי. שמעתי את חלקי הדברים שלו. חייבים להניע את גלגלי המשק, חייבים לשלוח את הילדים. סתם לדוגמה, חייבים לפתוח בריכות לפעוטות, כי ההורים, מהבריכות שסגרו להם הולכים לבריכות של הגדולים ומסכנים את הפעוטות עצמם. לחשוב, לחשוב. סגרו, גברתי, את המוזיאונים למדע. למה? והמוזיאונים פתוחים, פתחנו אותם. במקום שהנוער יסתובב ברחובות או יהיה תקוע בבית עם הטלוויזיה או בהפגנות, שילך קצת. סגן שר הבריאות הבטיח לי לפתוח את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו נעבור לדובר הבא. חבר הכנסת אחמד טיבי, לרשותך חמש דקות, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מכובדתי היושבת-ראש, רק לפני שעה קלה, כבוד השר, רבותיי חברי הכנסת, רבותיי חברי הרשימה המשותפת, הסתיימה ישיבה בת עשר שעות רצופות של ועדת הכספים שדנה בחוקים מיוחדים לקורונה ובעיקר בחוק מענק לכל אזרח. הדיונים לא היו קלים, לעיתים הם עלו לטונים גבוהים כי חברי הכנסת רצו לשפר, להשיג, להביא תועלת, לשדרג. במיוחד, למשל, בנושא המענק לילדים. לפני יותר משבוע, חבר הכנסת ינון אזולאי, העליתי בוועדת הכספים את הנושא של מענק לילדים מעבר לילד השלישי, שהוביל חבר הכנסת גפני. גם אתה הצגת את זה. אתמול העלינו את זה כאן, ובלילה היו שיחות ביני לבין חבר הכנסת גפני. הוא ניהל את המגעים עם משרד האוצר. לאחר שהשר כץ הגיע לוועדה ושמע את הבקשות הוא הכריע שעד הילד הרביעי זה 500 שקל והחל מהילד החמישי זה 300 שקל. זה חשוב, זה צעד בכיוון הנכון, כבוד השר. זאת אמירה חברתית. היא שברה את תקרת הזכוכית במשך שנים אחורה. אני רואה בזה, לבד משיתוף הפעולה עם גפני בוועדה והשיח עם שר האוצר – חשוב ששר האוצר יבוא לוועדה להקשיב ואחר כך להגיב. כך היה. נושא שני שאני רואה גם בו הישג לסיעה שלנו, לרשימה המשותפת, זה הישג לעיר נצרת. כמו שאילת וטבריה קיבלו עשרות מיליונים על פי החלטת ממשלה מיוחדת. לקראת סוף הישיבה, שבה השתתפו חבריי חברי הרשימה המשותפת חברי ועדת הכספים: אנטאנס שחאדה – חברי אנטאנס, אני מברך אותך שבזמן קצר אתה מכיר את העבודה, מכיר את התקנון, התחלת להכיר את עבודת ועדת הכספים, שהיא עבודה קשה ומייגעת; חברתי עאידה תומא סלימאן, שהיא מנוסה, כיו"ר הוועדה למעמד האישה, והצטרפה לוועדת הכספים והציגה את הנושא של בני 18 עד 20 ודמי אבטלה – זה לא עלה יפה, אבל חשוב שהצגנו את זה, ואת במיוחד; חבר הכנסת אוסאמה סעדי, מ"מ קבוע בוועדת הכספים, שהתרומה שלו תמיד תרומה סגולית וייחודית, שבא והעשיר את עבודת הכנסת גם בדרישה לנושא חדש, גם בהסתייגויות נכונות וגם בנושא נצרת. לקראת סוף הישיבה – גדעון, תן לי את השר רק לכמה דקות. << קריאה >> גדעון סער (הליכוד): << קריאה >> כל אחד רוצה, אבל. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסדר, אבל אחרי עשר שעות בוועדת הכספים – לא היה לנו קל. לקראת סוף הישיבה, אחרי ההסתייגויות שהגשנו בשם הרשימה המשותפת, שר האוצר, ואני רוצה להודות לו, נענה לבקשה שלנו לנהוג בנצרת, כמו באילת וטבריה, כבעיר תיירות מוכה בגלל משבר הקורונה. הוא החליט והודיע לנו שהוא יפעל, עם כולנו יחד, גם בעזרת חבר הכנסת גפני, יושב-ראש הוועדה, שמגיעה לו תודה, לקבלת החלטת ממשלה מיוחדת לעיר נצרת בסך 30 מיליון שקל. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> 20 שניות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 20 מיליון שקל יש לי? << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> 20 שניות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 20 שניות, אוקיי. אני בא מוועדת הכספים. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא בא מוועדת הכספים, מדברים במיליונים שם, רק מיליונים. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו כבר לא מכירים שניות או דקות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מייד התקשרנו לראש עיריית נצרת עלי סלאמי, יחד עם עוזר השר, ובישרנו לו על כך. בשבועיים-שלושה הקרובים אני מקווה שההחלטה הזאת של הממשלה תתקבל, יצביעו עליה ותהיה החלטה כזאת, כי נצרת היא עיר חשובה, עיר תיירות שנפגעה קשה בגלל משבר הקורונה. אני גאה בעבודה הקשה – שוב, גברתי היושבת-ראש, ובזה אני מסיים – של חבריי לסיעה אנטאנס, עאידה ואוסאמה. היום עבדנו בעבודת צוות, שהביאה תוצאות, גם בנושא המענק לילדים וגם בנושא העזרה והסיוע לעיר נצרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת אחמד טיבי. אני אזמין את הדובר הבא, אנטאנס שחאדה. בבקשה, גם לרשותך חמש דקות. בבקשה. << דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, נכון, היה לנו יום ארוך, יום קשה, ועבדנו ביחד ברשימה המשותפת כמעט עשר שעות בוועדת הכספים. אבל כן, זה חלק מהתפקיד שלנו, זה חלק מהאחריות שלנו. אני רוצה לפנות היום באופן מיוחד לאוכלוסייה שלנו, האוכלוסייה הערבית, ולכן אדבר בשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: דבר ראשון לעמיתים ברשימה המשותפת, תהיו בריאים. היום היה ארוך, קשה ולא קל. אולם חשוב שנבהיר לציבור שלנו, האנשים שלנו והמשפחות שלנו שהיום האשימו אותנו במידה מסוימת בשל סוגיית המענקים לילדים ולמשפחות בגלל קורונה. היו קולות המצריכים הבהרה ופה המקום להבהיר: כן, אנחנו עובדים כרשימה משותפת. כן, אנו פועלים למען האינטרסים של הציבור שלנו, למען האינטרסים של המשפחות שלנו והאנשים שלנו. אנו רואים את המשבר והמצוקה הכלכלית ובעיות האנשים היום-יומיות. ובנסיבות האלה, כן, אנו רוצים לעבוד ולשתף פעולה, והיום היה שיתוף פעולה מצוין עם יושב-ראש ועדת הכספים הרב גפני, ואנו מתגאים בכך שאנו מסוגלים ומצליחים לשתף פעולה. ייצג אותנו במשא ומתן ד"ר אחמד טיבי, במטרה לשפר ולהעלות את המענקים לאזרח, ובפרט לילדים. זה לא דבר של מה בכך שאנו מעלים את סכום המענק מעבר לילד הרביעי מ-100 או 250 ל-300 שקל ללא הגבלה על מספר הילדים – 500 שקל לילד הרביעי, ולאחר מכן 300 שקל לכל הילדים. כן, אנו משתפים פעולה, עובדים ונלחמים בתוך הוועדות ובתוך הכנסת למען האנשים שלנו והמשפחות שלנו, ואנו מתגאים בכך. ואיננו מזניחים לא את הבעיות הגדולות הפוליטיות והלאומיות ולא את דאגות האנשים היום-יומיות, משום שאם נזניח את דאגות האנשים היום-יומיות הרי שניכשל בתפקוד שלנו ובעבודה שלנו. ואכן, היום היה הישג טוב לרשימה המשותפת, שיתוף הפעולה והעבודה הקולקטיבית נשאו פירות. נושא נוסף שנחלנו הצלחה בו היום הוא סוגיית העיר נצרת, משפחתי, אנשינו ואהובינו. אנחנו – –) << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> – – – עיד אל-אדחא. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תלמד ערבית, סמוטריץ'. (– – אנחנו נמצאים כעת בפתחו של עיד אל-אדחא, וכל שנה ומשפחותינו ואנשינו בטוב. זה חודשיים אנו דורשים מהמשרדים, מהוועדות ומהכנסת שיטפלו בנצרת, שתקבל את המגיע לה. דרשנו שיכירו במעמד התיירותי של נצרת ובחשיבותה לחברה הערבית בישראל, לכל החברה הערבית בפנים – בחשיבותה מבחינת התיירות, הכלכלה והתרבות. היא מקום תעסוקה גדול, ובפרט במשבר קורונה העיר נצרת נפגעה קשה כלכלית. עקבנו אחר הנושא ברשימה המשותפת וערכנו ביוזמת חברת הכנסת, עמיתתנו היבה יזבק, ישיבה בוועדת הפנים בהשתתפות ראש עיריית נצרת מר עלי סלאם. הייתה ישיבה קשה, אבל דרשנו, שמנו את דרישת נצרת על השולחן, ולאחר מכן היה ביקור טוב של שר התיירות בעיר נצרת, בעיריית נצרת, והוא התוודע לבעיות הקשות במשבר הכלכלי הפוקד את נצרת בעקבות השבתה שלמה של תחום התיירות בנצרת. כל הנושאים האלה הצטברו, והיום הצלחנו, במסגרת הלחץ שאנו מפעילים, ומשום שיש שלושה חברים לרשימה המשותפת בוועדת הכספים, ומשום שיש 15 חברי כנסת שמייצגים את הציבור החלש, הנרדף והמוחלש הזה במרכז קבלת ההחלטות. עבדנו נכון, קבענו את המטרות נכון, והתהוותה בפועל הכרה, גם אם לא מפורשת, שכן, נצרת היא עיר תיירותית מרכזית, נצרת היא עיר כלכלית מרכזית לחברה הערבית, נצרת היא כמו הערים האחרות והיא ראויה בהחלט לתמיכה הזו ולתקציבים האלה, ללא כל אפליה. 30 המיליון, אין בעיה, אבל 30 מיליון הם הכרה בעוולה, הכרה באפליה. 30 מיליון הם התחלה. אנו נעקוב אחר המצב בנצרת. היא כמו כל הכפרים והערים הערביות. אנו היינו בימים האחרונים גם בג'יסר א-זרקא כשהיו הריסות ובעיות, ונבקר בכל היישובים הערביים. הבעיות היום-יומיות האלה מעצבות את קיומנו וזהותנו הקולקטיבית, ואנו שמים בראש מעיינינו את המצב המדיני, החברתי והכלכלי וגם את סוגיות האלימות שאנו עומדים מולן, ושמקורן האפליה במדיניות הממשלה. נעקוב אחר כל הסוגיות האלה.) ולסיום, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד פעם, אנחנו לא נוותר, אנחנו נדרוש את כל הזכויות שמגיעות לנו. אבל למדנו על בשרנו, מתוך ניסיון ארוך שנים, שרק מאבק פוליטי משולב – מאבק פרלמנטרי, עבודה פרלמנטרית, מאבק עממי, רשויות מקומיות, ועדת המעקב, איחוד כוחות ושילוב ידיים – יכול להשיג תוצאות. נשנה את המעמד הכלכלי-חברתי-אזרחי, וגם הלאומי, של האזרחים הפלסטינים בישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גם לרשותך חמש דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, יש לי וידוי. אני חייבת להתוודות שבתחילת הקדנציה הזו הייתה התלבטות בשבילי לאיזה ועדה אצטרף כנציגה של הרשימה המשותפת. כשהוחלט שאני אהיה חברה בוועדת הכספים, חבריי, לא כל כך אהבתי את העניין. אני לא אשת כספים, כל החיים שלי התעסקתי דווקא באלה שאין להם כספים ושלא מקבלים כספים ומודרים תמיד מהתקציבים שקיימים. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> צריך יותר נשים בתוך המקומות האלה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון, וזה מה ששכנע אותי. אמרו לי: שברת הרבה מוסכמות, בואי תשברי את המוסכמה הזו שרק גברים מתעסקים בנושאים האלה. אנחנו, הח"כיות, גם רוצות להיות בוועדת הכספים. היום אני אומרת לכם, חבריי ברשימה המשותפת, תודה שדחפתם אותי להיות בוועדת הכספים, כי היום הרגשתי מה זה לעשות קצת צדק, מה זה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מודה לכם שנתתם לי היום ללכת לישון בהרגשה שעשינו קצת צדק עם הילדים שרצו להדיר אותם מהמענקים האלה, עם הילדים שרצו שוב להפלות אותם בגלל שהם באים ממשפחות ברוכות ילדים. תודה לחבר הכנסת יושב-ראש ועדת הכספים מר גפני על זה שהיית והובלת את המאבק הזה. שנים, שנים הפלו לרעה את הילדים, בגישה, בעיניי, גזענית, מתנשאת, שמסתכלת על הילדים האלה – איך אמרנו, פתאום אם זו משפחה ערבית היא מרובת ילדים ואם היא משפחה יהודית היא ברוכת ילדים. אז הילדים שלנו ברכה, והילדים שלנו הם העתיד, ובגלל זה נלחמנו, כדי שכל ילד בהיותו ילד במדינה הזו יקבל את המענק הזה, והצלחנו. אני היום מרגישה טוב עם חברותי בוועדת הכספים. למרות שהתעקשנו וניסינו, אנחנו לא טוענים שהצלחנו לשבור את כל המחסומים שנובעים מגישות, בעיניי, גזעניות. אני מפנה את דבריי לשר האוצר וגם לסגן שר האוצר, ולחבר הכנסת אייכלר במקרה גם כן, כדי שייתן לשר להקשיב לי. מתחילת משבר הקורונה העלינו שוב ושוב ושוב, מאה אלף פעמים, את נושא דמי האבטלה לצעירים מגיל 18 עד 20. רק הצעירים הערבים נפגעים מאי-מתן דמי אבטלה. הם עבדו שנים, הם שילמו ביטוח לאומי, הם שילמו מיסים, ומגיע להם שבמשבר הזה הם יקבלו את התמיכה. לא נשתוק, לא נעבור על זה בשקט, ונמשיך לבקש את הזכות הזו. לא רוצים רק מענקים, רוצים גם זכויות, ובעיקר זכויות. הלילה אני גם הולכת לישון, כמובן אחרי שנצביע, עם הרגשה טובה שלגבי העיר שלי נצרת, איפה שנולדתי, איפה שגדלתי, הצלחנו, הרשימה המשותפת, ובזכות חבריי שהיו בישיבה – חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת אנטאנס שחאדה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי – להביא את התקציבים שינסו להוציא את נצרת מהמשבר הכלכלי העמוק. (אומרת בערבית: בני עמי בנצרת, רשמנו היום הצלחה באחדותנו, בעבודתנו המשותפת כרשימה משותפת. הבטחנו לכם לייצג אתכם ונתמיד בכך, ונצרת יכולה להירגע מעט. כל שנה וכל החוגגים בעיד אל-אדחא באלף טוב, וכל בני עמנו הערבים באלף טוב, והילדים יכולים לברך ברכות לחג מהלילה.) << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> עאידה, אז תצביעו בעד. למה אתם נמנעים בהצבעה? << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. לרשותך חמש דקות. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד סגן השר איציק כהן, כבוד יושב-ראש ועדת הכספים חברנו משה גפני, חבריי ברשימה המשותפת, אני חושב שהיום אנחנו יכולים להיות גאים ברשימה המשותפת בהישגים שהבאנו בוועדת הכספים בעניין חוק המענקים. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אבל אתם לא מצביעים בעד, תצביעו בעד. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסדר, אנחנו גם לא מצביעים נגד. גם לא מצביעים נגד, רם, אז מה? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תרימו את היד פעם אחת – – – שר האוצר – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה יודע למה אנחנו לא יכולים להצביע בעד – בסדר. בסדר, אני אסביר לך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא קיבלנו את כל – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – תצביעו פעם אחת, תצביעו בעד – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> רם, למה אתה מפריע לי עכשיו? רם. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו הצבענו לפני חודש וחצי ואתה לא היית, והעברנו – – – מיליארד – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לאזרחים הערבים שאנחנו היום הבאנו שני הישגים חשובים. החוק המקורי דיבר על זה שיש מענק לילדים רק עבור שלושת הילדים הראשונים. זה לא היה בסדר, זה לא היה טוב, זה לא נשמע טוב ולא נראה טוב. ילד הוא ילד. למה ילד ראשון ושני ושלישי מקבלים מענק וילד רביעי או חמישי או שישי לא מקבל? נהפוך הוא, משפחות ברוכות ילדים, כבוד השר – וטוב שאתה נכנסת וסיימת את הוויכוח בנושא הזה – משפחות ברוכות הילדים, כבוד סגן השר, זקוקות לכסף יותר מאשר משפחות עם ילד אחד, מבחינה כלכלית, מבחינת מצב סוציו-אקונומי. ולכן טוב, חברי גפני, שעמדת בחזית. אתה הובלת, הגנת על זכויותיהם של כל הילדים, בעיקר מבחינתך הילדים החרדים, אבל גם חבר כנסת אחמד טיבי הגן איתך, שיתפתם פעולה. הבאתם צדק לכל הילדים, וזה הישג חשוב, וזה עיקרון חשוב, סמי חברנו, שהיה צריך לעגן, שאסור להפלות בין ילד לילד. הישג שני זה לעיר נצרת. אנחנו כבר דיברנו כמה שבועות, וכמו שאמר חברי אנטאנס, נפגשנו עם שר התיירות, היה דיון בוועדת הפנים, היה ביקור של שר התיירות בנצרת, ואמרנו: למה לא נותנים לעיר נצרת, שהיא עיר הבירה של החברה הערבית, כמו לטבריה וכמו לאילת? למה האפליה הזו? והיום תוקנו העוול והאפליה של העיר נצרת. ותודה לכם, אדוני כבוד שר האוצר, וסגן שר האוצר, והיושב-ראש גפני, ולחבריי, שנלחמנו כמו אריות מהבוקר והשגנו את ההישג החשוב הזה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: וזו בשורה. אנו בפתחו של עיד אל-אדחא המבורך לילדינו ולמשפחותינו. אתם ראויים, וזו זכות ולא חסד מאף אחד. איננו מסכימים שתהיה אפליה של ילדינו, ולכן היינו נחושים שהילד הערבי יקבל כפי שמקבל הילד היהודי. עלה בידנו לנחול הצלחה כך שכל ילד עד הילד הרביעי יקבל 500 שקל ומעבר לילד הרביעי, ללא הגבלה מספרית, כל ילד יקבל 300 שקל. זו גם בשורה לבני עמנו בנצרת. נצרת ראויה. נצרת היא עיר הבירה של הציבור הערבי. אנחנו פעלנו ברשימה המשותפת עם עיריית נצרת עם ראש העירייה, האח עלי סלאם, והיום אנו יכולים לבשר לבני עמנו בנצרת שנצרת ראויה לא פחות. היא כמו טבריה ואילת ולא פחות מכך. ולכן זו בשורה, ומברוכ לבני עמנו בנצרת שהתקבלה החלטה ממשלתית על העברת 30 מיליון שקל. 30 מיליון פרחים על חזיהם של בני עמנו בנצרת. אלף מברוכ וכל שנה ואתם בטוב לרגל עיד אל-אדחא.) << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אנחנו נעבור לבקשות הדיבור בהצעת החוק. חברת הכנסת מירב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – מוותר; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאיר גולן – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי, החלפתם? בסדר גמור. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' יעלה. לרשותך חמש דקות, ואחריך – חבר הכנסת ינון אזולאי. בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, חבריי חברי הכנסת, במשפט אחד רק לברך: שני החוקים המורכבים שהעברנו היום – אני לא הייתי אומר שזה מושלם, זה הרבה יותר טוב מרע, ועל זה צריך לברך. לא בשביל זה עליתי לדבר עכשיו. אני, כידוע, באופוזיציה. נתניהו זרק אותנו. אני כנראה לא חשוד במוטיבציות יתר לצאת להגנתו של ראש הממשלה אבל אני לא יכול לשתוק מול עוול ומול אבסורד שזועק לשמיים. תגידו לי אתם באיזה יקום יכול אדם שהגיש כתב אישום נגד אדם אחר, עזבו ראש ממשלה, לקבל החלטה בשאלה אם אותו נאשם שכנגדו הגיש אותו האדם את כתב האישום – להלן: היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט – באיזה יקום הוא יכול לקבוע אם הנאשם יכול לקבל תרומות למימון הגנתו המשפטית מולו או לא? באיזה יקום יכול היועץ המשפטי לממשלה להכתיב – אגב, ללא כל מקור בחוק – הסדר ניגוד עניינים לראש הממשלה, שקובע, איך לא, שהוא לא יכול לעסוק בענייני המשרד של אותו יועץ משפטי לממשלה, לא במינויים ולא בתקציבים? באיזה עולם שר משפטים, שהוא האדם הקרוב ביותר או אחד הקרובים לנאשם, לחשוד מרכזי, בפרשת הממד החמישי, עומד ומכריז שהוא מספק חומת הגנה לכל תחלואי המערכת המשפטית ובראשם אלה שקיימים בתפקודו של היועץ המשפטי לממשלה, ופתאום איזו יד נעלמה מעבירה את הליווי של החקירה של פרשיית הממד החמישי מפרקליט כזה לפרקליט אחר משיקולים נעלמים ולא ברורים? באיזה יקום יכולה פרקליטה בכירה, ליאת בן-ארי, לטעון שאין לה קשר או מושג על עסקים של בעלה? אגב, בדיוק כמו שוינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, לא ידע על העובדת הזרה של אשתו, זאת שניקתה לו את הבית והכינה לו חביתה לארוחת בוקר, ואהוד ברק לא יודע על העובדת הזרה של אשתו, שמנקה לו את הבית, אבל ראש ממשלה ודאי מעורב בעסקים של אשתו, ואם היא מקבלת מימון להגנת משפטה – ודאי זה קשור אליו וצריך לבטל את זה. באמת, אין לי שמץ של מושג ירוק בפרשת הממד החמישי. אני לא מכיר את עו"ד ליאת בן-ארי, אני מוכן להעריך שהיא אשת מקצוע. אין לי שמץ של מושג מה הכללים שעל פיהם קובעים אם מותר או אסור למישהו לקבל תרומה להגנת משפטו, אבל תגידו לי, אתם באמת חושבים שכולנו מטומטמים? אדוני היועץ המשפטי לממשלה, מהמקפצה? דיברנו כאן על ניגודי העניינים של שופטי בית המשפט העליון, שיושבים בתיקים של צדדים שמיוצגים על ידי בני או בנות זוג שעושים הון של כסף. אין גבול בניגודי העניינים? אין לכם איזו מראה? שמישהו ישים איזו מראה בצלאח א-דין שם, במשרד המשפטים, שתוכלו לבוא בבוקר, להסתכל על עצמכם במראה ולראות איך אתם נראים, איך אתם משמידים בצורה שיטתית את מעט מאוד האמון שעוד נשאר לציבור בהתנהלות שלכם, במקצועיות שלכם, בישרות ובהגינות שלכם ובכנות קבלת ההחלטות שלכם. והאמון הזה הוא קריטי, כי רק מכוחו יש לכם סמכות ותוקף מוסרי לפעול בשם החוק, לשלול מאנשים חירויות, לשים אותם בבתי הכלא – רק מכוח האמון הציבורי שהסמיך אתכם. ואתם מחרבים אותו בצורה שיטתית. אני קורא לך, אדוני היועץ המשפטי לממשלה: אם שלטון החוק שאתה עומד בראשו חשוב לך, תסיר את ידיך מלקבל החלטות בעניינים שבהם אתה מעורב. אתה מעורב פיזית, רגשית ומנטלית, כי אתה בן אדם – אתה לא מלאך – בדיוק כמו כל אחד ואחת מאיתנו. תסיר את ידיך מטיפול. תן את זה לגורמים אחרים, אובייקטיביים, בלתי תלויים, שאין להם נגיעות. יש לך נגיעות, תפסיק להתעלם מזה, ותתחיל להבין שהציבור מסתכל ורואה והוא לא מטומטם. תודה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. חבר הכנסת ינון אזולאי, לרשותך חמש דקות. בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> חברי הכנסת עובדים בכנסת גם בשביל לדבר וגם בשביל לעשות. ברשות גברתי היושבת בראש, השרים הנכבדים, חבריי חברי כנסת, מחר בלילה יחול תשעה באב, יום שבו חרב בית המקדש על שנאת חינם. והתיקון של שנאת החינם הוא להרבות אהבת חינם, וכאשר אנחנו רוצים להרבות אהבת חינם, זה בין אדם לחברו, כאשר נקשיב ונשמע וגם נדע ליישם זאת. בבית הזה כולנו צריכים לעשת צעד אחד בשביל אהבת חינם, בשביל לשמוע אחד את השני. אני חושב שכאשר אנחנו עושים מעשים למען עם ישראל, זה גם צעד אחד בשביל בניית בית המקדש, בשביל אהבת חינם. היום הוגש פה חוק של מענקים לעצמאים, למשפחות. אדוני שר האוצר, אני חייב להגיד לך, השר כץ – כבוד השר, אני רוצה לומר לך מילה טובה על החוק. זה חוק שאומנם הגיע לוועדת הכספים בראשותו של יושב-ראש הוועדה הרב גפני עם הרבה – ראינו בהתחלה שיש בו חורים – אבל עם אחדות של כל הסיעות מכל הבית. עשינו בו תיקונים חשובים, שזה צעד אחד לעוד אחדות, לעוד אהבת חינם, בשביל לדאוג לשני. אם רק נסתכל על החוק ונראה איך החוק הזה דאג לבני 67 ומעלה שימשיכו ויקבלו את המענקים שמגיעים להם עד יוני 2021; אם רק נסתכל על החוק הזה, איך הוא דואג – בפעם שעברה הוא לא דאג לבני 28 ומטה בלי ילד, ויושב-ראש הוועדה הרב גפני, דאגת שזה ייכנס, שאבטלה יקבלו גם מי שהם בני פחות 28, יוכלו לקבל. ואם נסתכל על החוק הזה, על הדבר החשוב, שיש עמותות היום בעם ישראל שדואגות לציבור החלש, לציבור הנזקק, הן נכנסות מתחת לאלונקה ודואגות למי שאין לו. הן לא היו בחוק הזה ולא נהנו מהחוק הקודם, וביחד עשינו מאמץ גדול, יושב-ראש הוועדה הרב גפני ואני, בשביל להגיע ולהביא 100 מיליון ש"ח עבור העמותות הגדולות האלה, שתהיה להן אפשרות להמשיך ולעזור לעם ישראל. אני חושב שזה צעד בונה, זה צעד של אהבת חינם. הדבר הגדול הוא שאנחנו מסתכלים ואומרים: מה יכול לאחד בינינו אם לא הילדים שלנו? כשהגיע חוק המענקים, עמדנו על כך. הזכיר את זה יושב-ראש הוועדה בשבוע שעבר, הראשון שהיה כשרק יצא החוק, והוא אמר שצריך לדאוג לכל ילד. ילד זה לא מספר, ילד זה נשמה. ויחד עם חברי היקר אחמד טיבי עבדנו יחד כדי להגדיל את קצבאות הילדים. ילדים, בואו לא נטעה, הם ברכה. אני לא מבין בכלל מה היה ההווה אמינא לא להחשיב גם את שאר הילדים. עם עבודה משותפת דאגנו לכל עם ישראל. דאגנו לחיילים המשוחררים ודאגנו לשירות האזרחי. גם אם היו ויכוחים בוועדה, הוויכוחים היו ענייניים ולא היו על מהותו של אדם, איש או מגזר. בסופו של דבר כל מי שהתווכח בוועדה רצה לדאוג לעוד קבוצה, לעוד אדם חלש. בסופו של דבר, כולנו נמצאים באותה סירה, ובסירה הזאת, בספינה הזאת כרגע יש נגיף שנקרא קורונה. ולכן, עשינו הכול על מנת שנוכל להסתכל לאזרחים בעיניים ולהגיד להם: עשינו הכול בשבילכם. נכון, יש עוד דברים שצריך לתקן ואני מאמין שיתוקנו, בעזרת השם. אנחנו מקווים שבזמן הקרוב נוכל להתבשר שהנגיף יצא מפה, ברח מאיתנו, וכך נוכל לחזור לשגרה השפויה. כך נוכל להמשיך ולעבוד בשגרת חיים שפויה ולא בשגרת קורונה. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת ינון אזולאי. הדובר הבא, חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי אבידר – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי קונין – איננה; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; אחרון הדוברים, חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח. אנחנו נעבור למילות סיכום של השר, שר האוצר חבר הכנסת ישראל כץ. בבקשה, לרשותך. ביקשת רשות דיבור. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> כבוד שר האוצר, אני רק מציין שחבר הכנסת קרעי נמצא – – – << דובר >> שר האוצר ישראל כץ: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, רק לפני דקות דיברתי, אחרי יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. דיברתי על הסכמה רחבה, הסכמה לאומית רחבה לתמיכה במהלך הזה של חוק הסיוע – רשת הביטחון הכלכלית בתקופת הקורונה – והבעתי שאיפה שאכן ההסכמה הרחבה תבוא כאן לידי ביטוי. ואכן, גם במלל, גם בתכנים וגם במהות המתגבשת. אורך הדיון – קוצר הדיון, הזמן הקצר לדיון בחוק של 90 מיליארד שקלים מעיד על עומק המחויבות. גם ה-50 מיליון שלך, עומר, נמצאים כאן בתוך מענקי הקורונה. את מטפלת בנושא מאוד חשוב, כל הקשר עם יהדות התפוצות – הינה, מעל הבמה – שצריך לחזק אותו. ובעצם החוק הזה נוגע לכל תחום, גם חינוך, וכל תחום של פעילות חברי הממשלה שאני רואה כאן כרגע, כי הוא בא לסייע בתקופה הזאת. מדינת ישראל היא מדינה חזקה עם כלכלה חזקה, ואנחנו בהחלט, באופן מודע, נוטלים התחייבויות. אנחנו מגדילים גירעון על מנת לעבור את התקופה בדרך נכונה, כדי להתחבר לנקודה המתאימה עם סיום המשבר הזה, משבר הקורונה, לנקודה כלכלית, חברתית; נקודה שבכל התחומים אנחנו רוצים שהיא תהיה גבוהה אפילו יותר ממה שנכנסנו. לכן אני בהחלט מברך. אני עוד פעם מדגיש שהחוק הזה הוא חוק שהוא פרי מאות שעות עבודה שלי ואלפי שעות עבודה של אחרים, כולל כמה שמניתם היום בישיבות ועדות הכספים בכנסת. והוא בא בעצם להתאים את היכולת לסייע לצרכים עצמם. ממחר, כאשר החוק יסתיים היום, נצא לדרך כדי להסביר לציבור מה בדיוק יש בחוק הזה: מה יכולים השכירים לקבל; מה יכולים העצמאים לקבל, לראשונה, בעצם, באופן רציני ומסיבי; מה העסקים יכולים לקבל. אין כאן מאה אחוז פתרונות, אבל יש כאן פתרונות באחוז מאוד גבוה לכל המגזרים, לכל התחומים. ואני מדגיש שהשאיפה שלנו היא לא להמשיך בסיוע – אנחנו ניתן את הסיוע ככל שיידרש; השאיפה שלנו היא שהמשק הישראלי יחזור לאיתנו, שהעובדים יחזרו לעבודתם, העצמאים יחזרו לפעילותם ועסקים יחזרו לתפקודם. לכן אנחנו בונים כאן את הגשר, גשר של אחווה, של ערבות הדדית לבני 67 פלוס וגם לצעירים מתחת ל-28, שהכנסנו גם אותם לתוך התהליך; גם, כמובן, לכל מי שלא יכול כרגע לחזור לעבודתו והוא שכיר, גם לעצמאים שנמצאים בקשיים וגם לעסקים שצריכים מנת חמצן על מנת לעבור ולהתמודד. אני שמח לשמוע שמדיניות הממשלה, כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בדבריו של הפרויקטור החדש פרופ' רוני גמזו – שהוא בהחלט בעל רקע מאוד רציני בתחום הזה – היא לא לסגור, לעשות הכול כדי לאפשר למשק להמשיך ולעבוד, ולטפל בבלימת המחלה באמצעים אחרים. אני שותף לזה. אני כשר אוצר רוצה בפעילות הזאת. אני רוצה שהפעילות תחזור. בחודש יוני, גברתי היושבת-ראש, כמעט חזרנו עם המענק שאישרנו כאן בכנסת, התמריץ למעסיקים. עם דעיכת המחלה העסקים התחילו לחזור ב-90% למה שהיו, קלטו כ-450,000 עובדים בחזרה לעבודה מ-1 ביוני, בהקשר ישיר למענקים. קרו תופעות מאוד חיוביות, אלא שלצערנו הקורונה חזרה – המשך הגל הראשון, גל שני, ואז הכיוון התהפך: עובדים יוצאים מעבודתם, עסקים מנמיכים את פעילותם ועצמאים חוזרים למצב של צורך לקבל סיוע. לכן, החוק הזה, שהולך לעבור בהסכמה רחבה ביותר, הוא חוק העזרה ההדדית, הוא חוק רשת הביטחון הכלכלית, שיסייע לכלל אזרחי מדינת ישראל ולמדינת ישראל לעבור את המשבר הזה עד שיימצא המזור ונחזור לפעילות שוטפת. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, שר האוצר ישראל כץ. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> מזכירת הכנסת, ברשותך, הודעה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020. תודה. << הצח >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> יסכם את הדיון חבר הכנסת משה גפני. לא? אנחנו הולכים ישירות להצבעה? חבר הכנסת גפני, האם אתה מוותר על סיכום הדיון? כן, אוקיי. אנחנו נעבור להצבעה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת סעדי, אני מבין שאני עובד מולך ומול חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת לוי? מאה אחוז. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020, כולל לוח התיקונים. המצב הוא כזה – כן. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אנחנו סיכמנו על שתי הסתייגויות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הסתייגות 5, לסעיף 6, והסתייגות 6, לסעיף 8. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הסתייגות לסעיף 6 – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מס' 5. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – מס' 5, שמדברת על מתן אבטלה מ-18 עד 20. זו ההסתייגות של הרשימה המשותפת. לסעיף 8 יש הסתייגות מס' 6, של חברי מיקי לוי. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מאה אחוז. ואני מבין שזה מקובל גם על עליך, חבר הכנסת לוי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מקובל. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מורידים את כל ההסתייגויות האחרות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מאה אחוז. אני גם רשמתי בפניי שחברת הכנסת עינב קאבלה הורידה את ההסתייגות שלה. אז אם כך, חברות וחברי הכנסת, לסעיף 1 לא היו הסתייגויות. הסתייגויות 1, 2, 3 ו-4 לסעיף 2 הוסרו. לסעיפים 3–5 לא היו הסתייגויות. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 1–5 כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, בקריאה השנייה. הצבעה. חבר הכנסת סעדי, אני אוסיף אותך. הצבעה מס' 1 בעד סעיפים 1–5 – 61 נגד – 1 נמנעים – 3 סעיפים 1–5 נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, 61 בעד, אחד נגד, שלושה נמנעים. לפיכך, אני קובע שסעיפים 1–5 – חבר הכנסת סעדי, אתה מבקש להוסיף את הצבעתך? לא. סעיפים 1–5 התקבלו בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא חשוב. כי חבר הכנסת מיקי לוי מסיעתו מייצג אותו. אנחנו עוברים, אם כך, להסתייגות מס' 5, של חברי הכנסת איימן עודה, אנטאנס שחאדה, אחמד טיבי, מנסור עבאס, עאידה תומא סלימאן, ווליד טאהא, עופר כסיף, היבה יזבק, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין, סעיד אלחרומי, ג'אבר עסאקלה, סמי אבו שחאדה, סונדוס סאלח ואימאן ח'טיב יאסין – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, לסעיף 6. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מוסיף את קולך בעד, אני מניח. אם כך, 13 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. לפיכך, הסתייגות מס' 5 לא התקבלה. אם כך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 6. לסעיף 7 אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 6 ו-7, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 6–7, כהצעת הוועדה – 66 נגד – אין נמנעים – 5 סעיפים 6–7, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 66 בעד, אין מתנגדים, חמישה נמנעים. לפיכך, אני קובע שסעיפים 6 ו-7 התקבלו כנוסח הוועדה. אני עובר להסתייגות מס' 6, לסעיף 8. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של חבר הכנסת מיקי לוי לסעיף 8 לא נתקבלה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה אתם מצביעים, נגד המסעדות? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כך, בעד – 15, נגד – 62, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה. אם כך, הוסרה הסתייגות מס' 6 לסעיף – סליחה, גם קולו של חבר הכנסת סעדי: 16 בעד, 62 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה. אם כך, ההסתייגויות לסעיף 8 הוסרו. הסתייגויות 7, 8, 9, 10 לסעיף 9, כולל לחלופין, אף הן הוסרו. לסעיפים 10–26 לא היו הסתייגויות. הסתייגויות 11 ו-12 לסעיף 27 אף הן הוסרו. לסעיפים 28–29 לא היו הסתייגויות. ההסתייגות לסעיף 30, הסתייגות מס' 13, אף היא הוסרה. לסעיפים 31 ו-32 לא היו הסתייגויות. לפיכך, אנחנו מצביעים על סעיפים 8 עד 32, כולל, לרבות לוח התיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 8–32, כהצעת הוועדה – 67 נגד – אין נמנעים – 4 סעיפים 8–32, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 67 בעד, אין מתנגדים, ארבעה נמנעים. לפיכך, אני קובע שהסעיפים 8–32 התקבלו כנוסח הוועדה. אם כך, תמה הקריאה השנייה, והחוק התקבל בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. לפיכך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020, לרבות לוח התיקונים, בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 68 נגד – אין נמנעים – 3 חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020, נתקבל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם אנחנו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 68 בעד, אין מתנגדים, שלושה נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020, התקבלה בקריאה השלישית ונכנסה לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 3) << הצח >> [מס' מ/1349; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה 59; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים מכאן להצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 3). אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> – – חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, רבותיי השרים – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הגיע הזמן לראש ממשלה חרדי במדינה הזאת. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> מה? מה? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני אומר שהגיע הזמן לראש ממשלה חרדי, אני אומר. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני לא שומע. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תשמע, אני אומר משהו טוב. תשמע. אני אומר שהגיע הזמן לראש ממשלה חרדי. הגיע הזמן לראש ממשלה חרדי, אני אומר. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת גפני. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני מבקש ראשית להודות לכל מי שהיה בסוד העניין של העברת החוק החשוב הזה, שאושר בקריאה שנייה ושלישית, ואושר פה אחד, לא היו מתנגדים, כפי שהיה בוועדה. אני רוצה להודות לחברי ינון אזולאי, שסייע לי גם בוועדה, ולרבים מחברי הוועדה. אבל אני רוצה להודות גם לאחמד טיבי. איפה הוא עכשיו? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני פה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> טוב שאתה פה, מתי שצריך אותך אתה מתחבא. הוא היה איתי גם בנושא של המענקים, גם בנושא של המאבק. מה שאני מתכוון להגיד בזה זה לא שאחרים לא עזרו; אחרים עזרו, אבל הוא שיתף איתי פעולה שבועות ארוכים, וגם חברים אחרים, גם ינון אזולאי וגם אחרים. אני יודע שמה שאני אומר עכשיו, סמוטריץ' יעשה בזה שימוש בבחירות, הוא יגיד שאני חבר שלך, אבל האמת היא שאני כועס על ראש הממשלה – למה הוא לא הכניס אותו לקואליציה? לא היית שומע אותו בנאומים כאלה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> גפני, אני לא הייתי צריך להגיד את זה. זה הוא אמר, כל החברים שלו אמרו על הדוכן, וגם אתה אומר את זה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אבל גם אתה הודית לי. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> בוודאי שאני אודה לך, אבל לא – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אז הכול בסדר. זה בסדר. אנחנו נדבר על זה עוד, עוד יהיו הרבה הזדמנויות. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גפני, גם אני אומר את זה – – – אל תשכח את נצרת. נצרת. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בטח, אני אדבר עם השר על נצרת. דיברנו. בסדר. בסדר, הכול בסדר. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להביא בפני הכנסת את הצעת חוק-יסוד: משק המדינה, שהוא חוק-יסוד, ויצטרכו 61 חברי כנסת שיצביעו בעד. חוק-יסוד: משק המדינה, שהוא תיקון מס' 10 והוראת שעה, ועכשיו אנחנו עושים תיקון מס' 3. כמה פעמים הבאנו לכאן את חוק-יסוד: משק המדינה כדי להוסיף כסף לנושאים שהגענו למסקנה שצריך לעזור בהם כספית. שר האוצר אמר שאנחנו מדברים על 84 מיליארד שקל, לפי דעתי אנחנו כבר מגיעים ל-130 מיליארד שקל. אני רוצה שתדעו, החוק הזה יממן את הנושא של המענקים למשפחות, את הנושא של המענקים לילדים, את הנושא של המענקים לכל אלה שנמצאים במצב שבו יש חשיבות עצומה שהמדינה מסייעת להם. במצב הזה יש ילדים רעבים, ואני לא אהבתי – אם לנקוט לשון המעטה – שעושים אפליה בין הילדים, זה יקבל וזה לא יקבל. מדובר על הוראת שעה, מדובר על מענק אחד בתקופת הקורונה הקשה הזאת, שכך נותנים לילדים יכולת לאכול ארוחת צוהריים, כשיהיו כאלה שלא יהיה להם אוכל. זה בכלל לא משנה אם הילד הוא יהודי או הילד ערבי, הוא אזרח המדינה. זה לא משנה אם הוא דתי או שהוא לא דתי, או שהוא חרדי או שהוא לא חרדי. לא רלוונטי, אני עיוור צבעים בעניין הזה. לא באתי לבקש שייתנו כסף לקבוצה מסוימת; ביקשתי לתקן את החוק, שבחוק הזה יהיה מענק לכולם, כל ילד. אני מתגאה בכך שאנחנו מביאים לכאן חוק שבו מדינת ישראל לא עושה אפליה בין ילד לילד, שהיא נותנת לכולם, ואם ילד רעב – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת גפני, רק שנייה, ברשותך. השרה אורלי לוי אבקסיס, אנא, לא לעמוד עם הגב למליאה. חבר הכנסת סעדי, אנא, גם כן. בבקשה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ילד הוא ילד הוא ילד. זו מדינה מתורבתת, מדינה שאזרחיה נמצאים במצוקה כתוצאה מהנגיף הנורא הזה, שכולנו מתפללים שהוא יסתיים, כולנו מתפללים שיהיה חיסון נגד הנגיף הזה. כולנו רוצים שזה יקרה, אבל כל עוד שאנשים נמצאים במצוקה צריך לעזור להם ולא לעשות אפליה, שזה דבר רע, זה דבר שאסור שיקרה. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מסיים. אני גאה במה שאנחנו מביאים למליאת הכנסת. היה סיוע של ראש הממשלה, של שר האוצר, רבים עזרו בעניין הזה. היה סיוע כדי להגיע לתוצאה, כאשר התוצאה היא שאנחנו יכולים להגיד היום בוודאות: אנחנו מביאים חוק מתורבת, נורמלי, הייתי אפילו אומר לפי ציווי התורה, כשאנחנו חייבים לתת גם למיעוט שנמצא בתוכנו. אם אנחנו בשלטון, צריך לסייע לכולם, במיוחד לעת הזאת. אדוני יושב-ראש, אני מבקש שכולם יצביעו – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בסדר, די, אני מסיים. אבל בסוף אחרים ייקחו קרדיט. לכן אני מבקש שכולם יתמכו בחוק. צריך 61 חברי כנסת. אנחנו נצטרך להביא גם חוק שלישי, שעדיין לא הגיע. סיימנו את כל החוקים די מהר. אני מבקש את התמיכה של כל חברי הכנסת בחוק הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. חברות וחברי הכנסת, להצעת החוק אין הסתייגויות, אבל הוגשה בקשת רשות דיבור של חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה – מוותר. אם כך, אנחנו רק נחכה שחבר הכנסת אוסאמה סעדי יגיע למקומו למעלה ונוכל לעבור להצבעות. חברי הכנסת, חבר הכנסת סעדי הגיע למקומו, אנא לשבת במקומות. לשבת במקומות, בבקשה. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש להזכיר שהצעת החוק הזאת מחייבת הצבעה של 61 חברי כנסת לפחות בעד, גם בקריאה השנייה וגם בקריאה השלישית, מאחר שמדובר בחוק-יסוד. חבר הכנסת טיבי, בבקשה לשבת. חבר הכנסת זוהר, אנא לשבת. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 3), כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1 – 80 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, חברות וחברי הכנסת, בעד – 80, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהחוק התקבל בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 80 נגד – אין נמנעים – אין חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 3) נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 80, אין מתנגדים, אין נמנעים, לפיכך אני קובע שהצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 3) התקבלה בקריאה השלישית ונכנסה לספר החוקים. אדוני יושב-ראש הקואליציה, האם מגיע אלינו חוק נוסף או הוא לא יגיע היום? אם כך, חברות וחברי הכנסת תם סדר-היום – השר כץ, אנחנו סיימנו? << קריאה >> שר האוצר ישראל כץ: << קריאה >> אני מבקש עוד שתי דקות לתשובה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אתה מבקש עוד שתי דקות כדי לקבל תשובה סופית. אז חברות וחברי הכנסת, אנחנו נצא להפסקה קצרה. השר כץ, אנחנו נצא להפסקה של עשר דקות, כדי שיהיה לכם מספיק זמן לבדוק את הדברים. בעוד עשר דקות נחדש את הישיבה במידה שהחוק יגיע, או שנסיים וננעל את המליאה. הפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 21:27 ונתחדשה בשעה 21:50.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו מחדשים את הישיבה לאחר ההפסקה. מאחר שהחוק שהמתנו לו לא יהיה מוכן בשעות הקרובות, אנחנו בשלב הזה נועלים את הישיבה. אם כך, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ח' באב התש"ף, 29 ביולי 2020, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 21:51. << סיום >>