דברי הכנסת

דברי הכנסת יח / מושב שלישי / ישיבה רס"ד / ג'–ה' באדר התשפ"ה / 3–5 במרץ 2025 / 17 חוברת י"ח ישיבה רס"ד הישיבה המאתיים-ושישים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, ג' באדר התשפ"ה (3 במרץ 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים הישיבה המאתיים-ושישים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש 1 יום שני, ג' באדר התשפ"ה (3 במרץ 2025) 1 נאומים בני דקה 5 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 5 דבי ביטון (יש עתיד): 6 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 6 מירב בן ארי (יש עתיד): 7 משה טור פז (יש עתיד): 8 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 8 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 9 שלי טל מירון (יש עתיד): 9 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 10 משה סולומון (הציונות הדתית): 11 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 12 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 12 גלעד קריב (העבודה): 13 נאור שירי (יש עתיד): 13 מירב כהן (יש עתיד): 16 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 17 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 17 טלי גוטליב (הליכוד): 18 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 19 שלום דנינו (הליכוד): 20 דן אילוז (הליכוד): 20 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 21 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 21 הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל 7 באוקטובר 23 בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): 23 דבי ביטון (יש עתיד): 27 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 32 שרון ניר (ישראל ביתנו): 35 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 37 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 42 גלעד קריב (העבודה): 47 משה טור פז (יש עתיד): 51 מירב בן ארי (יש עתיד): 55 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 60 יאיר לפיד (יש עתיד): 102 הודעה אישית של ראש הממשלה בנימין נתניהו 115 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 115 הודעה אישית של חבר הכנסת יאיר לפיד 125 יאיר לפיד (יש עתיד): 127 הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025 130 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 131 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 148 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 153 מאיר כהן (יש עתיד): 156 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 159 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 164 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 164 הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025 164 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 164 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 168 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 171 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 183 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 184 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 186 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 189 מיקי לוי (יש עתיד): 214 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 220 מירב כהן (יש עתיד): 221 אלעזר שטרן (יש עתיד): 225 נאור שירי (יש עתיד): 228 שרון ניר (ישראל ביתנו): 236 אפרת רייטן מרום (העבודה): 240 נעמה לזימי (העבודה): 244 רון כץ (יש עתיד): 248 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 279 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 283 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 286 ירון לוי (יש עתיד): 327 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 331 גלעד קריב (העבודה): 334 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 337 רון כץ (יש עתיד): 343 מירב בן ארי (יש עתיד): 351 מרב מיכאלי (העבודה): 357 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 359 בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): 362 יאיר לפיד (יש עתיד): 363 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 365 מירב בן ארי (יש עתיד): 389 אופיר כץ (הליכוד): 390 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 410 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ג' באדר התשפ"ה, 3 במרץ 2025. זהו היום ה-514 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-59 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. להוסיף את חברת הכנסת מזרסקי, מאה אחוז. ועד שאקבל אליי את הרשימה ראשון הדוברים יהיה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נוסיף, בסדר. הכול בסדר. נוסיף את מי שירצה. חבר הכנסת טופורובסקי, ראשון הדוברים, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אני אדבר, כמובן, על תאונות הדרכים, כמו בכל שבוע. אופיר יוספוב, רק בן עשר, תלמיד כיתה ה' בבית הספר גבריאל בדימונה, נהרג במוצאי שבת בתאונה קטלנית ברמלה. הוא נפצע אנושות, פונה לבית חולים, ושם הוא מת. אופיר, בנם של נטלי וסמיון, היה האח השלישי מארבעת הילדים – היה האור של הבית, אומרת אימא שלו. תמיד דאג לאחות הקטנה, דאג לכולם, אהב. ועכשיו הילד הזה, בן עשר, מת, סתם. הוא עוד קורבן של ההפקרות בדרכים, קורבן שהיה אפשר להציל. אבל נראה שבמשרד התחבורה וברלב"ד זה פשוט לא כל כך דחוף. אפילו היום – כמו שאני עושה בכל יום, ונכנס לאתר לראות מה מצב ההרוגים והפצועים בכבישים, בדרכים, כדי שנוכל לראות ולדבר – האתר לא עובד. העוזר שלי פנה, אמרו: זה ייקח כמה ימים, אין זמן. יש דברים יותר דחופים מלטפל בהרוגים בתאונות הדרכים. אמרו לנו לשלוח דואר אלקטרוני – לי; תארו לכם מה אומרים לאחרים. זה לא מעניין את ממשלת ישראל, לא מעניין את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים. אנשים מתים, ילדים מתים בדרכים. היה אפשר להציל את החיים האלה. אלו חיים שהיה אפשר להציל, זה לא רק מחדל, זה אפילו רשלנות שמביאה למוות בדרכים. אני מבקש, מתחנן, ממשלת ישראל, כאן הדם הוא על הידיים שלכם, גם כאן. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. עוד לא קיבלתי רשימה אז אקרא לכם לפי הסדר. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הובא למנוחה איציק אלגרט, למנוחת עולם. אמש ליווינו את עודד בקיבוץ כיסופים, וביום רביעי אנחנו נלווה את צחי עידן. כבוד היושב-ראש, האנשים האלה יצאו חיים, נחטפו חיים – חוזרים בארונות. הזמן שלהם אוזל. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להשאיר חטופים חיים ואת החללים בשבי החמאס המתועב, ויש חובה, חובה, להביאם. חמאס צריך להיכחד, אסור להשאיר ולו אפר ולא גרגיר מהם, ולא מהג'יהאד ולא מכולם, אני מסכימה, אבל בואו נשיב את החטופים. אנחנו מקבלים את העדויות הקשות, אנחנו גם מספיקים לראות את חלקם. והטרור הזה צריך להיפסק, תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לגברתי. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בימים הקרובים, אולי אפילו היום, ממשלת ישראל אמורה לאשר 5.4 מיליארד שקל לכספים הקואליציוניים. מיותר לציין שאם מתחילת המלחמה הממשלה הייתה מפנימה את האירוע, מקצצת באופן משמעותי בכספים הקואליציוניים וסוגרת משרדים מיותרים, לא היה צורך להעלות מיסים השנה, לא היה צורך לחנוק פעם אחר פעם את מעמד הביניים הישראלי. עכשיו להוסיף עוד מיליארד שקלים לתקציב הישיבות, זה אומר שאין לממשלה שום כוונה אמיתית לגייס את החרדים. להוסיף עוד 217 מיליון שקל למשרד הפוליטי של אורית סטרוק, שמהווה את הקופה הקטנה של מפלגת הציונות הדתית, זה שוב לפזר כספים פוליטיים לארגונים שמקורבים לקואליציה. הגיע הזמן לשים לזה סוף. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. בטרם נעבור לדובר הבא, אני מבקש לכבד קבוצת אנשי דת מארצות הברית שנמצאים איתנו כאן. אני אעשה זאת בשפה האנגלית, ברשותכם. Members of Knesset, I am honored to welcome a distinguished delegation of pastors from the united states of America, Who are here with us today joined by the governor Yossi Dagan. Thank you for your friendship and support. Welcome to Jerusalem and welcome to Israel. Thank you. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להקריא כמה מילים בשם חברי הטוב אבי מרציאנו, אבא של נועה מרציאנו, זיכרונה לברכה. נועה, הבת הבכורה שלי, ילדה עם כל כך הרבה חלומות שלא תגשים לעולם; נועה, שאנחנו כל כך אוהבים, שהיא כל עולמנו, נרצחה בשבי חמאס. בשבילכם זו נועה מהפוסטרים, מהסרטון הנוראי שחמאס שחרר. נועה היא לא פוסטר, היא הבת הבכורה שלנו, נכדה של סבתא ג'רמן, סבא יעקב וסבתא בלה, ואחות של הדר, יובל וגיא. נועה מש"צית צעירה ואהובה על חניכיה וחבריה, עם חלומות. היא הפכה לסמל הטרגדיה של נחל עוז, ונחטפה ונרצחה ראשונה בשבי החמאס. לא אאחל לאף אחד פה לעבור את הימים מורטי העצבים, שבוע של רכבת הרים, עם סערת רגשות; שבוע שהיה מהול בתקווה בגלל אות החיים שקיבלנו, שהסתיים בבשורה המרה: רצחו את נועה בבית החולים שיפא. נועה הייתה החטופה הראשונה שנרצחה בדם קר בעזה. 83% מאזרחי ישראל דורשים ועדת חקירה ממלכתית – כדי להבין מה קרה שם, כדי לחקור את האמת. יש לנו בת בצבא, גייסנו את יובל לפני שלושה חודשים, באותו היום עם יעל, אחות של התצפיתנית רוני אשל, זיכרונה לברכה. הן משרתות כמדריכות חי"ר. אנחנו רוצים לדעת. המדינה חייבת להבטיח לנו שוועדת חקירה ממלכתית תקום גם בשבילן. בלי חקירה אמיתית לא נוכל לתקן, ובלי תיקון האסון הבא כבר מעבר לפינה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לגברתי. וכעת – חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בימים אלה מתקיימים דיונים בוועדת הכספים לקראת תקציב המדינה –לקריאה השנייה והשלישית. הפער העצום בין מה שקורה בוועדה לבין המציאות מחוצה לה, מחוץ למשכן הזה, הוא פשוט אין-סופי. אני חושב שמה שאזרחי ישראל היו מצפים זה שאנחנו מדינה במלחמה, וככה ייראו גם סדרי העדיפויות שלנו כמדינה. אבל מה שקורה זה שביד אחת צה"ל מצהיר שחסרים לו 12,000 לוחמים, ואנחנו מקצצים בכל תקציבי המשרדים החברתיים, וביד השנייה מדובר על הגדלת התקציבים הקואליציוניים, הגדלת התקציבים למגזרים שאינם נושאים בנטל ואינם משרתים. פשוט מציאות אחת ומציאות שנייה. אם הציבור היה מבין מה קורה בקומה 3 בבניין הוועדות כאן, אני חושב שהוא היה חושב שאנחנו, נציגי הציבור, לא עובדים כמו שצריך בשבילו. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לאדוני. וכעת – חבר הכנסת מתן כהנא. אחריו – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מקריא פה קטע ממכתב ששלח המחנך של הבן שלי בתיכון בקיבוץ יבנה, קוראים לו יאיר אופנהיימר. הוא עכשיו יוצא לסבב רביעי של מילואים לחודשיים וחצי. סבב רביעי של מילואים, חודשיים וחצי. וזה מה שהוא כותב להורים: בנימה אישית – זה סבב המילואים הרביעי שלי ושל חבריי. זה לא הולך ונהיה קל יותר. אני מתפלל שנתרום את חלקנו לשינוי פני המציאות של מדינת ישראל – ביטחונית, החזרת החטופים ואולי אפילו בעקיפין השפעה על החברה הישראלית כולה. אני מרגיש זכות וגאווה ועם זאת גם מרגיש את הקושי האישי שלי ושל משפחתי וגם מכיר במחיר שהבנים בכיתה משלמים על כל זה. לא בחרנו את המלחמה הזאת, ואני מקווה שפעלתי מספיק טוב בתקופה שבין הסבבים כדי לתת את המענה המדויק ביותר עבור הבנים. רק טוב על כולנו, בשורות טובות, יאיר. ואני שואל כאן את חבריי בקואליציה, אדוני השר, אנשים יוצאים לסבב מילואים רביעי שלהם ואתם, במרץ, ממשיכים לחוקק חוק השתמטות שלא יאפשר להחליף את האנשים האלה בשדה הקרב. מחנכים במדינת ישראל יוצאים לסבב מילואים רביעי, ואתם מחוקקים חוק השתמטות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום בוועדת הכלכלה חשפה ד"ר מיכל לוי, המדענית הראשית של משרד החקלאות, שהשנה, בשנת 2025, יהיה קיצוץ של למעלה מ-60% בתקציב המדענית הראשית במשרד החקלאות. המשמעות הישירה של ההחלטה הזאת היא פחות מחקרים שמשרד החקלאות יוביל, פחות השקעה בחדשנות, בלימת המחקר והפיתוח במשרד, פגיעה משמעותית במנועי הצמיחה הכי חשובים ומרגשים ומניבים של מדינת ישראל. זה קורה בזמן שמיליארדים של שקלים, למעלה מ-5 מיליארד שקלים, מועברים לכספים קואליציוניים ליעדים סקטוריאליים ופוליטיים. הממשלה הזאת מייבשת את מנועי הצמיחה, והמשמעות של ייבוש המחקר והפיתוח הוא ייבוש עתידה של מדינת ישראל. אני קורא מכאן לשר החקלאות והביטחון התזונתי – נראה לי – אבי דיכטר, לעצור את הפגיעה בקיצוץ הזה. אבי, האחריות היא עליך, והחובה לשמור על נכסיו המניבים ביותר של המשרד שלך של המדינה היא עליך. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת חברת הכנסת שלי טל מירון, ואחריה – חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני יניב רוסו, אבא של אופק, לוחם שייטת 13, שנהרג שישה ימים לאחר יום הולדתו ה-21, שלושה חודשים וחצי לאחר שסיים את המסלול המפרך של היחידה. המוטו שאופק אימץ לעצמו היה "הכול או הכול", והוא החיל אותו על כל דבר שהוא עשה. אופק היה איש של ערכים, מוסר, יושר, כנות, אמינות, נחישות ודבקות במשימה. 7 באוקטובר תפס את אופק בכוננות בבסיס. הוא הוקפץ עם חבריו לקיבוץ בארי, הם נלחמו בעוז ובגבורה, חיסלו מחבלים וחילצו משפחות. אופק נהרג לפנות בוקר ביום המוחרת כאשר זינק לטפל בפצוע. מותו של אופק, כמו גם מותם של 1,850 אזרחים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון שנפלו, מחייב הקמת ועדת חקירה ממלכתית. כמו כולם גם אני הייתי עד להידרדרות במצב הפנימי במדינה – כיצד ממשלה אינטרסנטית, חסרת אחריות, חסרת ערכים ובעיקר חסרת רסן ניצלה את הכוח הלגיטימי שקיבלה מהבוחר כדי להחריב את המדינה צעד אחר צעד בנחישות מוחלטת; כיצד ראש אותה ממשלה תמרן וניווט את הספינה השוקעת למקומות מבטחים עבורו. ראיתי ונחרדתי. חששתי מאסון שעתיד לבוא, והוא בא. אני, כאב שכול שאיבד את היקר לו מכול, זכאי לדעת מה היו הנסיבות שהביאו לפרוץ המלחמה הזאת ולאוזלת היד המדינית והצבאית שנתגלתה במלוא עליבותה. אני יחד עם 1,500 משפחות מועצת אוקטובר דורשים לדעת מי היו האחראים לה. הם יצטרכו לתת את הדין. המדינה הזאת לא תוכל להשתקם כל עוד האמת לא תצא לאור, ועד שהאשמים במחדל הנוראי בתולדות המדינה ישלמו את המחיר על פשעם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לגברתי. חבר הכנסת סגלוביץ', ואחריו – חבר הכנסת משה סולומון. בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 59 חטופים עדיין בעזה 514 יום. ואתה עושה פה סיבוב בוועדות הכנסת, ואתה אומר: מה הקשר בין מה שקורה מעבר לגדרות לבין מה שקורה בתוכן? אז היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט ממשיכים לטפל בחוק-יסוד: השפיטה, לשנות את הוועדה לבחירת שופטים, והיום נשב פה במליאה על הסיפור של נציב הביקורת על השופטים. אין קשר בכלל. אתה הולך לוועדת חוץ וביטחון – חוק השתמטות שמובילים אותו קואליציה שבתוכה יש משתמטים, לפחות 15 אנשים לא שירתו. אין להם שום בעיה לשלוח אחרים לקרב – לשרת הם לא משרתים. דיבורים גבוהים על פטריוטיות, אבל משתמטים יש שם מפה ועד הודעה חדשה. אתה עובר לכל ועדה בכנסת – ואין שום קשר; ממשלה שפשוט לא עושה את תפקידה. מסתכלים על חוק התקציב שאמור לעבור החודש הזה, ורואים את הסעיפים התקציביים ולהיכן הולך הכסף – לא למעמד הביניים, לא למשרתים, ממש לא; בדיוק לאותה אוכלוסייה שמתחמקת משירות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת משה סולומון, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כמנהגי במליאת הכנסת, אני מזכיר את הגיבורים מבני קהילת יוצאי אתיופיה שנפלו במלחמה. סמל אסצ'אלו סמה נפצע קשה ומת מפצעיו כתוצאה מקרב עם מחבלים בצפון הרצועה. כבר בכיתה א' הוא נודע כגיבור קטן כשנאבק נגד האפליה במערכת החינוך בפתח תקווה. סמ"ר אסי סמה, לוחם נח"ל בן 20, בנם האהוב של פירנוס וזמנה, נולד באתיופיה ועלה ארצה בגיל ארבע עם הוריו ואחיו טאקלה, הלן, רפאל ואליאב. אסצ'אלו התגייס לצה"ל בדצמבר 2021 ושירת כלוחם בנח"ל. כל מי שהכיר את אסי ידע שהוא נולד להיות מגן. בפנימיית מוסינזון, בשירותו בגדוד 932 בחטיבת הנח"ל, ובמיוחד בתפקידו בחפ"ק המג"ד – תמיד חשב קודם על אחרים, תמיד היה מוכן להקריב למען חבריו. חברים מכפר הנוער מוסינזון בהוד השרון שבו התחנך סיפרו: הוא היה תלמיד וחבר אהוב, תמיד עזר ותמך. אמרה שהוא האמין בה ופעל על פיה: תהיה חזק יותר מהתירוץ שלך. אסצ'אלו זכה לפרסום כבר בכיתה א' כשבית הספר מורשה בפתח תקווה סירב לקלוט אותו ואת חבריו יוצאי אתיופיה. הגיבור בן השש הפך לפנים של המאבק נגד האפליה במערכת החינוך. אני רוצה ללמוד כמו כולם, אמר בזמנו לעיתונאי שראיין אותו. השנים חלפו והגיבור הקטן הפך ללוחם נועז שמסר את חייו למען המדינה. אסי לחם בגבורה ונפצע קשה בקרבות מול מחבלים בצפון רצועת עזה. הרופאים נלחמו על חייו במשך שלושה שבועות עד מותו ביום כ' בכסלו תשפ"ד. אסי היה התגלמות המסירות והאהבה: נער שגדל להיות מגן על עמו ומולדתו ושילם על כך בחייו. דמותו של אסי מלמדת אותנו שיעור נצחי: שעוצמתו של אדם אינה נמדדת בשנות חייו, אלא באהבה שהוא מעניק, בנכונות שלו להגן על אחרים ובמורשת שהוא משאיר אחריו. בחייו הקצרים אסי לימד אותנו מהי הקרבה ומהי נתינה ללא גבולות. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת חבר הכנסת חמד עמאר. אחריו – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אירוע קשה היה היום בחיפה. נרצח בו חף מפשע בן 70 מכפר כנא, ונפצעו בו ארבעה אנשים תושבי שפרעם. אני גיניתי את האירוע בצורה חריפה בבוקר, וגיניתי אותו כאירוע לאומני. אבל בבדיקה קצרה שביצעתי התברר לי שהמשטרה מיהרה מאוד לקבוע שזה אירוע לאומני, שזה אירוע חבלני. הבחור התחיל את הדקירות בתוך אוטובוס של שפרעם. הוא ירד מהאוטובוס של שפרעם והמשיך. אותו בחור מקבל משכורת מהביטוח הלאומי כחולה נפש. הוא היה מאושפז כמה וכמה פעמים בבית חולים לחולי נפש. בבדיקה קצרה היה מתברר למשטרה שאין אירוע לאומני ואין מחבל דרוזי. מעולם לא היה מחבל דרוזי ולעולם לא יהיה מחבל דרוזי. אני דורש מהמשטרה שתתנצל בפני כל הצעירים הדרוזים, שהרגישו נפגעים מאוד. ואני אומר שוב: הבחור היה חולה נפש. מדינת ישראל הכירה בו כחולה נפש ונתנה לו משכורת כחולה נפש. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. כמובן, נאחל החלמה מהירה לכל הפצועים ונשתתף בצערה של המשפחה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, ואחריה – חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול נסעתי לאזור נהריים בעמק יזרעאל ליד אשדות יעקב. עדי, קרן, יעלא, נטלי, שירי, נירית וסיון נרצחו לפני 28 שנים, בד' באדר ב' תשנ"ז, על ידי בן עוולה ירדני, חייל ירדני לוקה בנפשו באי השלום בנהריים. שבע ילדות בכיתות ז'-ח' שנסעו לטייל בארץ ואורן נגדע. מה שהדהים אותי לראות זה את כל המשפחות שהגיעו לטקס הזיכרון – בשיתוף קק"ל, ועוד כמה גורמים, נציגות שגרירות ירדן, שגריר ישראל בירדן – משפחות שעדיין כואבות את הכאב, שהשנים לא הקהו את הכאב, את השכול, את הגעגוע. הטקס נערך בגבעת הפרחים שנקטפו. זה גן פורח, יוזמה של הגב' אורנה שמעוני מאשדות יעקב לזכרן של הבנות. אורנה התקשרה אליי לפני יומיים, ביקשה שאני אגיע לכבד את המעמד, ונעתרתי מייד. היא סיפרה לי בכאב שהיא פנתה להרבה מאוד חברי כנסת, שרים, שכולם השיבו פניה ריקם או בכלל לא התייחסו לבקשתה. 28 שנים – שבע ילדות נרצחו. אני זוכרת, אני חושבת שכל מי שקצת יותר מבוגר זוכר את המלך חוסיין שהגיע לנחם את שבע המשפחות בבית שמש, נערות מבית שמש, וכרע ברך וניחם את המשפחות האלה. אנחנו מצווים, מצווים לזיכרון, מצווים להנצחה, מצווים לא לשכוח את אלה שנרצחו בדם קר, וזו חובתנו כמדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת חבר הכנסת גלעד קריב. אחריו – חבר הכנסת נאור שירי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה נתניהו יתייצב כאן בעוד רגעים אחדים, זחוח כהרגלו. הבוקר הזה, בעדות שלו, הוא העז לומר שראש השב"כ וראש המוסד הם נגדו והם שייכים לקבוצה ששמה מתחיל באות ח', והתכוון ככל הנראה למילה "חונטה". אז גם אני רוצה להצטרף למשחק הארץ-עיר של ראש הממשלה המפקיר ולהציע את המילים הבאות על מנת לתאר אותו, שכולן מתחילות באות ח' – חמדן, חפפן, חובבן, חמקן סדרתי מאחריות, חדל אישים, חלש אופי, חסר בושה, חסר מצפון, חסר אחריות, חסר כבוד, חסר יראת אלוהים, חבר כבוד במסדר השחיתות, חייל בשירות השלטון הקטרי. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי. אחריו – חברת הכנסת מירב כהן. בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רציתי לדבר על משהו אחר, אבל מה שקורה עכשיו ביציע, אני חייב להבין אותו שנייה. אני מבין שיש מניעה ממשפחות שכולות לעלות ליציע של הקהל. עכשיו אני רואה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אתה מבין לא נכון. יש מגבלת קהל שתמיד הייתה מאז תחילת המלחמה, והיא בעינה. לא מונעים מאף אדם ספציפי - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מספרית? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> - - או קבוצה ספציפית. אכן, מספרית, נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז כמה יכולים לעלות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, אני לא בחקירה עכשיו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה ענית לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמרת משהו לא נכון – תיקנתי אותך, זה הכול. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, תודה רבה. האחרון שצריך עזרה פה בבית הוא היושב-ראש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין ספק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. הוא יודע לענות לי לבד, והוא ענה לי, אז אני לא צריך אותך שתתקני אותי - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - והוא יודע לענות בשביל כולנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא צריך לעזור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ואני לא צריך שתעירי לי. תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אז לדעתי מה שקורה, ויגידו מה שיגידו, שיש פה איזו ברירה בין מי שמכניסים ומי שלא. אז או שקובעים מספר ונותנים למספר הזה להיכנס – כי כרגע היציע ריק - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זה המצב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. - - או שלא נותנים. ואני רוצה להבין איך הגיוני שבכנסת ישראל, שאמורה לייצג את האזרחים שלנו, עושים איזו סלקציה בין מי עולה ומי לא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא הצליח, הסיבוב. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ותודה על הציונים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן. תודה גם לך. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, אני רוצה להזכיר שעם פרוץ 7 באוקטובר חברי הממשלה האלה התחייבו להקים ועדת חקירה ממלכתית. הם אמרו: תנו לדברים להירגע, ואנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית. חלף הזמן, לא הוקמה ועדה, ואז הם עברו לוועדת חקירה פריטטית, או כפי שמכנות את זה המשפחות השכולות במועצת אוקטובר "ועדת חקירה פתטית". כשגם זה לא עבד, הם עברו להמצאה הבאה – אנחנו נקים ועדה שזוכה לאמון הציבור. אז יש לי חדשות עבורכם. כ-85% מהציבור בישראל תומך ומאמין במערכת המשפט ודורש עכשיו הקמה של ועדת חקירה ממלכתית. זה המינימום שאתם חייבים בחלוף כמעט שנה וחצי למשפחות של החטופים, של הנרצחים, של החללים, כדי להפיק לקחים, כדי למנוע עוד שפיכות דמים. ועדת חקירה ממלכתית קום תקום, לא יעזור לכם, איתכם או בלעדיכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, ואחריה – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רוצה באמת לשמש פה לאנשים מהמשפחות השכולות, ממועצת אוקטובר. אני מקריאה חלק מהמכתב של ראומה ערוסי טרשנסקי: אני אימא של ליאור וגלי, שני ילדיי אשר איבדתי ב-7 באוקטובר. גלי חזרה אליי אחרי 54 ימים של גיהינום בעזה. ליאור לא יחזור. ליאור בן ה-15 וגלי בת ה-13 היו במרחק 150 מטר ממני בביתו של איליה, אבא שלהם. במשך שעות, מ-06:30 ועד 11:30, קיבלתי הודעות ושיחות מהילדים שלי שמתחננים על חייהם, בעוד אני בממ"ד חסרת אונים. המחבלים ניסו לפרוץ אל דלת הממ"ד בכל דרך, לחתוך אותה עם דיסק, קדחו בה חורים, זרקו פנימה נפצים, וכשלא הצליחו, שרפו את הבית. משעה 11:30 נותק איתם הקשר. גלי חזרה בעסקה. לאחר שבועיים הודיעו לנו שליאור נרצח. 102 נרצחים בקהילה שלי, שישה מהם חטופים. אחותי איבדה את בעלה; קהילה שחגגה 77 שנים של שגשוג והפרחת השממה. ואני אסיים בבקשה שלה ושל כולנו: אל תדברו איתי פוליטיקה. אני אימא, בת, אחות וחברה בקהילה שדורשת תשובות. ועדת חקירה ממלכתית צריכה לחקור את כולם, בלי שום הנחות לאף אחד. דרג מדיני, צבאי, מודיעיני, מקצועי – כל צמרת המדינה בשנים שקדמו ל-7 באוקטובר צריכה לתת תשובות לוועדה, גם על תקלות ומחדלים באותו יום נורא שבו איבדנו את יקירינו, אבל גם קודם לכן, ועל ההחלטות שהביאו אותנו לנקודת חולשה שהאויב ניצל כדי לפגוע בנו. מטרת ועדת חקירה ממלכתית היא לחזק את מדינת ישראל, לחזק את החברה הישראלית, את החיילים ואת החיילות שלנו ואת ההתיישבות בגבולות, לבנות מחדש את האמון שלנו בעצמנו. והצעד הראשון בדרך לשם הוא שאזרחי ישראל ידעו שכל התקלות והמחדלים נחקרו בצורה עצמאית ובלתי מתפשרת. 83% מאזרחי ישראל דורשים ועדת חקירה ממלכתית. קיימו את רצון העם, את רצוני ורצון המשפחות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, ואחריה – חברת הכנסת טלי גוטליב. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הובא למנוחות בקיבוץ ניר עוז איציק אלגרט, יהי זכרו ברוך. דני, אחיו של איציק, עשה כל מה שהיה ביכולתו כדי להחזיר את אחיו, אבל 510 ימים הוא היה בשבי. הוא נחטף בחיים ונרצח בשבי. דני אלגרט, אחיו של איציק, כתב שיר ואני רוצה להקריא לכם אותו: קול דמי אחי זועקים מהאדמה ספוגת הדמים, דם החטופים המופקרים על ידי אחיהם היהודים, אלו שרוממות אלוהים בגרונם ופולחן אלילים בידם. נבואת שקר דרכם. אין אמונה בליבם. קול דמי אחי זועקים. לא נקמה מחפשים, אלא השבת כל החטופים. רק לחזור להיות יהודים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אדוני יגיד לי מתי אני יכולה להתחיל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם צריכים להבין מה התגלה היום. בעצם היום אני מגלה את הזיכוי של ראש הממשלה במשפט שלו. בכתב תביעה כתוב שראש הממשלה נתניהו הסתיר את קשריו עם אלוביץ' – כך כתוב בכתב אישום. ובכן, אני מקריאה לכם את המייל הבא, שנשלח עוד לפני הגשת כתב האישום נגד נתניהו. בתאריך 8 בדצמבר 2015 נרשמים הדברים – סליחה, בתאריך 2 בנובמבר 2015. דני חורין, ממונה בכיר ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, רושם, כותב – לא כותב לי, כותב לשלומית פרגו ברנע, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שולח לה את הדבר הבא – בואו תקשיבו, אפילו לתפור תיקים בפרקליטות לא יודעים: בסוף שבוע שעבר פורסמה כתבה בעיתון הארץ בנוגע לקשריו של ראש הממשלה עם שאול אלוביץ', הבעלים של בזק יורוקום ושל אתר החדשות וואלה. בעקבות הפרסום התקבלו אצלנו טענות שבמסגרתן נאמר בכתבה שזה מלמד על ניגוד עניינים שבעניינו יש להגביל את ראש הממשלה בענייני בזק. זה, אני מזכירה לכם, ב-2 בנובמבר 2015. עונה היועמ"שית פרגו – אני מזכירה לכם שכתוב בכתב האישום שנתניהו לא מספר על הקשרים שיש לו עם בזק ואלוביץ'. שימו לב מה כותבת פרגו ברנע ב-8 בדצמבר 2015, תחזיקו את הכיסא. גב' תירוש, אגב, ד"ש חמה, זה הזמן לעשות שימוש בסמכות שיש לך לפי סעיף 94 ולמחוק סוף-סוף את כתב האישום. אנחנו גם נסכים שזו תהיה מחיקה שהיא לא מעשה בית דין, ואנחנו בסדר איתך. שימו לב מה היא כותבת, הגברת הנכבדה, שלומית פרגו ברנע, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה: במענה לטענות שהועלו בפנייתך ובמצורף להן מסר ראש הממשלה את הדברים הבאים – ראש הממשלה נתניהו, כן? זה שהגישו נגדו כתב אישום, זה שאומרים בכתב האישום שהוא לא סיפר על הקשרים עם אלוביץ', מספר לפני שהגישו את כתב האישום נגדו. במענה לטענות וכו', מצורפים דברים שמסר ראש הממשלה. לראש הממשלה יש קשרי ידידות עם אלוביץ'. הם מקיימים קשרים חברתיים. ההחלטות שקיבל ראש הממשלה עד היום במסגרת תפקידו כשר התקשורת והנוגעים לחברת בזק שבבעלות מר אלוביץ' היו בהתאם להנחיות והמלצות הדרגים המקצועיים במשרד התקשורת; כמו גם של הממונה על ההגבלים העסקיים אשר גובשו עד כה, לפני כהותנו של ראש הממשלה כשר תקשורת. הינה מסמך מזכה, מייל שמזכה את ראש הממשלה באמור בכתב האישום נגדו. זה לא רק זה. דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. - - ניגוד עניינים, כתבה בחוות הדעת למבקר המדינה כי בהינתן טענה של ניגוד עניינים בין ראש הממשלה לבזק, הרי שראש הממשלה החרה החזיק אחרי הדרג המקצועי ולא נפל מתום ורבב במעשיו. מה בשם כל השמות אנחנו עושים כאן בימים האלה כשמנהלים את המשפט הקפקאי הזה בבית המשפט המחוזי, כשהיועצת המשפטית לממשלה אמורה לעשות שימוש בסמכותה הבלעדית ולהורות על עיכוב הליכים למען שקט, כבוד וחוסן למדינה בזמן ניהול מלחמה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת שלום דנינו. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יום שישי ל' בשבט היה יום השנה של המנהיג של קהילת הפרושים שעלו לארץ בתחילת 1800. הוא נפטר ב-1827 – מהעלייה הראשונה של תלמידי הגר"א, זה היה בל' שבט. אדוני היושב-ראש, נפגע הטרור הראשון – אנחנו עוסקים בנפגעי טרור – נפגע הטרור הראשון נרצח ב-1851. לצערי הרב, בהר הרצל, הוא רשום כ-1860, מכיוון שהקיר מתחיל מ-1860. אז צריך לתקן את זה, וצריך לתקן את המציאות הזאת, שהיו כאן עליות שמסרו נפש, בנו את צפת, בנו את טבריה, בנו את ירושלים, בנו את פתח תקווה וסבלו מאותו טרור נוראי שהיה כאן, שהתחיל הרבה לפני כל מיני דיבורים שהיו כאן, מיומם הראשון כאן בארץ. המלחמה שלהם כאן בירושלים, כשבאו תלמידי הגר"א לירושלים ולא נתנו להם להיכנס והיו צריכים לשחד אותם – הדבר הזה צריך להיזכר גם בנושא הזה של הקיר בהר הרצל, תאריך הפטירה שלהם. אני אסיים במשפט אחד. כשהמן הרשע בחר את חודש אדר להשמיד את היהודים, הוא לקח בחשבון את יום פטירתו של משה רבינו. דבר אחד הוא שכח והוא ידוע, שזה גם היה יום הולדתו של משה רבינו. אז אנחנו בתחילתו של חודש אדר, שהוא החודש שיתהפך עלינו לטובה, והקדוש ברוך הוא יעזור לנו להינצל מכל האויבים, מכל אלה שבאים להשמידנו, וגם יפתח את העיניים של יושבי הבית הזה שלפעמים מתבלבלים ולא בטוחים מי בא להשמידנו; שיזכירו את כל אלה שבאים להשמידנו וננצח אותם בחודש הזה, שייהפך לששון ושמחה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שלום דנינו, בבקשה. << דובר >> שלום דנינו (הליכוד): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, היום בוועדת הכלכלה הייתה החלטה, עבר חוק בקריאה ראשונה על שדה התעופה הבין-לאומי השני בבסיס נבטים, וזה היה ברוב של אנשי הצפון, אנשי הדרום, בקול אחד של אופוזיציה, קואליציה. כולם הצביעו בעד ועשינו ממש הצבעה היסטורית. פעם ראשונה שהדבר הזה מקבל ביטוי אמיתי בחקיקה. השדה בנבטים הוא מגה פרויקט שיכול לשנות את החיים שלנו בנגב. זו דחיפה ענקית, גם לקהילה הבדואית בנגב, גם לישראלים. אני רואה כבר את הרכבות מבקעת ערד לבקעת באר שבע, לתל שוקת. מרחקים קצרים, פיתוח אדיר. האמת היא שרם בן ברק הוביל את השדולה, חבר הכנסת כהן הציג חוק, כמו שאני ורם בן ברק הצגנו חוק מקביל. ואני מקווה שזו תהיה בשורה גדולה לנגב ולמדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, היה אמור להיות דיון היום בוועדת הכלכלה בנושא הנמלים, ואני רוצה לברך מפה את שרת התחבורה ואת שר האוצר, שהגיעו באמת להסדר מאוד חשוב והיסטורי – וגם את ראש הממשלה כמובן, שנכנס עכשיו – שהגיעו להסדר מאוד חשוב בכל הנושא של קיצור התורות בנמלים, כולל פתיחת רציפים חדשים, בגישה שמקדמת תחרות ושוק חופשי ואז מאפשרת להביא להורדת התורות – תורים? תורות? אדוני היושב-ראש, איך אומרים, תורים או תורות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האמת, לא בטוח. תורים לדעתי, אבל אני לא משוכנע. << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בעזרת השם, הם יתקצרו. זה יעשה הרבה טוב לכלכלת ישראל וגם יוריד מחירים. אדוני יושב-ראש הקואליציה, נכון סיימתי? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לפני שנעבור לנושא הבא – הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5562/25 וכלה בהצעת חוק פ/5587/25: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 25), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג הולם לנשים ברשימת מועמדים לכנסת), מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – החזר בשל אובדן הכנסה לבן משפחה של נכה ששוחרר מאשפוז), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ואפרת רייטן מרום; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – נפגעות ונפגעי הטרדה מינית), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק מקרקעין באזור יהודה והשומרון, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הודעה בגין חשש לחיי אדם מצד המגיש בקשה להחזיק בכלי ירייה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (חקיקה באזור באמצעות צו), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק עידוד התיישבות בפריפריה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה סעדה; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – קביעת מועד למתן חוות דעת פסיכיאטרית), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, משה סולומון, לימור סון הר מלך, מיכאל מרדכי ביטון, יסמין פרידמן, ירון לוי, טטיאנה מזרסקי, יונתן מישרקי, חוה אתי עטייה, קטי קטרין שטרית, צגה מלקו, אלי דלל, גלית דיסטל אטבריאן, שלום דנינו וניסים ואטורי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – שלילת הכרה כבן משפחה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הנחיות בדבר שיקולי ביטחון לאומי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה סעדה; הצעת חוק עידוד עזיבה מרצון של תושבי יהודה והשומרון, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, איתמר בן גביר, צביקה פוגל, לימור סון הר מלך, עמיחי אליהו ויצחק שמעון וסרלאוף; הצעת חוק לביטול אזרחותו או תושבותו של מי שמתגורר בשטח רצועת עזה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, איתמר בן גביר, צביקה פוגל, לימור סון הר מלך, עמיחי אליהו ויצחק שמעון וסרלאוף; הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – קצבאות שאירים – תיקונים שונים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אופיר כץ וגלעד קריב; הצעת חוק איסור העברת כספים לרשות תומכת טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק דיווח על הליך פלילי נגד תלמיד בעבירת טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תשלומי חשמל מופחתים לעולים בגיל פרישה שלא זכאים להשלמת הכנסה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור מתן רישיון נהיגה למסתנן), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק עיגון סמכותו של שר הביטחון למנות ולפטר קצינים בצבא הגנה לישראל, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (סמכויות חטיבת חלופות הכליאה והפיקוח), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון – הסכמי ממון), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית ומירב בן ארי; הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון – העלאת סף החובות לניהול הליך ברשות האכיפה והגבייה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק מחיקת רישומים בגין התקהלות אסורה, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – העלאת גיל אומן), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק לשינוי מתכונת השידור הציבורי ולהסדרת שידורי רדיו ארציים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן; הצעת חוק אסדרת חברות שמירה ושירותי אבטחה, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר, צביקה פוגל, יצחק קרויזר ולימור סון הר מלך; הצעת חוק הסדרת השימוש בקנאביס למטרות רפואיות, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז. עוד הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 25), התשפ"ה-2025, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. כמו כן, הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (תיקון מס' 5), התשפ"ה–2025; הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 20) (תשלום מופחת), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראה שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025; הצעת חוק תוספות לתגמולים ולהטבות לבני משפחה של חטופים ונעדרים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל 7 באוקטובר << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא שעל סדר-היום – דיון בהשתתפות ראש הממשלה על פי בקשתם של 40 חברי כנסת בנושא הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל 7 באוקטובר. גם ראש האופוזיציה איתנו באולם. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת בנימין גנץ לפתוח את הדיון. בבקשה. << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבל שלא נמצאה דרך לאפשר ליותר משפחות להימצא באולם. אני מצר על כך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו על זה. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אני מבקש לפתוח בדברים של ירדן אדם, אחיה הגדול של מפל אדם, זכרה לברכה, שנרצחה במסיבת הנובה. וכך כותב ירדן: אדוני ראש הממשלה, אני ירדן אדם, אחיה הגדול של מפל אדם שנרצחה במסיבת הנובה. רציתי לספר לך – כך הוא כותב – על מפל, אחותי המושלמת, טובת הלב והערכית, המצחיקה והיפה, שאני כל כך מתגעגע אליה. אבל אני לא מאמין שזה יצליח להגיע ללב שלך. אני מניח שאתה נוכח כאן, בישיבה שנכפתה עליך, מאזין באטימות לטקסטים שנכתבו מדם ליבן של המשפחות, ולכן אני בוחר לפנות אל ההיגיון שלך ולא אל הרגש. אדוני ראש הממשלה – כך הוא כותב – שנינו לוחמים ביחידה מובחרת. התחנכנו על אותם ערכים של לקיחת אחריות, תחקור כשלים ותיקון טעויות. שנינו יודעים שמה שמתרחש מאז 7 באוקטובר סותר לחלוטין את הערכים הללו. בבוקר שבו נרצחה, שוחחנו מפל ואני שוב בטלפון, בזמן שאני מוקפץ ליחידה ומתארגן לחלץ אותה, ומשם ללחימה בבארי. היא בוכה ומתחננת שאגיע מהר, ושואלת בפחד: איפה הצבא? כמה טרגי שאחותי, קצינה מצטיינת בדרגת סרן, חשה נבגדת ומופקרת על ידי צה"ל. בזמן שהכוח שלי עולה על רכבים – אני מציע, ראש הממשלה, שתנסה שנייה להקשיב לזה. זה לוחם ביחידה מובחרת שכותב לך על הרגעים הקשים בחייו. יואב, אני מציע שתיתן לראש הממשלה להקשיב – בזמן שהכוח שלי עולה על הרכבים מתקשר אליי רועי, בן זוגה, בצעקות שבר: מפל נרצחה. ירו בנו. היא מתה. אני נופל על הברכיים, מסרב להאמין שהכאב שמפלח את החזה שלי באותו רגע ילווה אותי עד יומי האחרון. אחותי הקטנה איננה. ירדן ממשיך: אני מאמין שגם אתה בסתר ליבך יודע, ראש הממשלה, שהקמת ועדת חקירה ממלכתית היא בלתי נמנעת. זה רצון רוב העם והמשפחות. השאלה היחידה היא עד כמה עוד תמשיך לקרוע ולייסר את החברה הישראלית, ואותנו בפרט, עד שנגיע לשם. אני מבטיח לך שהמחאה נגד הרפורמה המשפטית היא כאין וכאפס מול מה שיתחולל כאן אם תקודם ועדת חקירה פוליטית. זעם של משפחות שילדיהן נשחטו, נטבחו, נאנסו ונחטפו זה משהו שטרם ראית. אנו לא נלחמים עבורנו, אנו נלחמים עבורם. מגיע להם שלא יזלזלו בהם ובזכרם. מגיע למפל שנגיע לחקר האמת ונדע מה הוביל למותה האכזרי. בידך, אדוני, לחסוך לעמך הפצוע סבל נוסף. הבחירה אצלך. אבל כך או כך, דע דבר אחד, ודעו זאת כולם – כך הוא כותב לכולנו – ועדת חקירה ממלכתית קום תקום. סוף ציטוט. אדוני ראש הממשלה, אני מבקש, ברשותך, להתחיל מהיכן שירדן סיים. ועדת חקירה ממלכתית תקום, ועדיף שתקום מהר, משלוש סיבות. קודם כול, כדי שנוכל להפיק לקחים ולתחקר כשהמידע עוד יחסית טרי. כשתחקירי צה"ל שעוסקים בשאלות המרכזיות של מה קרה ולמה זה קרה, כשתחקירי צה"ל המטלטלים הללו הוגשו ועומדים בפנינו, וכדי שנוכל לבחון לעומקם של דברים את התשתית המדינית-ביטחונית שעל בסיסה חווינו את הגדול שבאסונותינו; שנית, כדי לחסוך את המחאות, את כאב המשפחות השכולות, הפצועים, משפחות החטופים והחטופים ששבו. הם צריכים את זה כדי להשתקם, ולנו יש את החובה להעניק להם את זה ולשמור על אחדותנו; והדבר האחרון, ואולי הראשון, זהו ההיבט הערכי. הממשלה שהובילה אותנו לטבח הזה היא זו שצריכה לקחת אחריות, והקמת ועדת חקירה ממלכתית היא חלק בלקיחת האחריות. חבריי חברי הקואליציה, ההתחמקות מהקמת ועדת חקירה ממלכתית היא מבוא לאנרכיה. אתם פוגעים במוסד ששימש לחקירת האירועים המשמעותיים במדינת ישראל מאז הקמתה; אתם מנסים לשנות את כללי המשחק במהלכו; והחמור מכל, אתם מעלים על דעתכם מצב שבו הנחקרים יבחרו את החוקרים? והנחקרים, חבריי חברי הכנסת, הם אנחנו. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מערכת המשפט - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא להפריע. לא להפריע. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> גם אני בתוך הנחקרים האלה, וגם חברי האופוזיציה צריכים לדעת לספק תשובות. << קריאה >> אושר שקלים (בשם ועדת הכספים): << קריאה >> גם מערכת המשפט. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה. די. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> והאופוזיציה – הציבור לא יכול לקבל שהאופוזיציה והקואליציה מתכנסות ומחליטות מי יחקור. ככה לא בונים ועדת חקירה, ככה יוצרים אנרכיה. לפני כמעט 70 שנה, ביוני 1956, עמד על בימת הכנסת הזו מנחם בגין ז"ל ודרש הקמת ועדת שופטים לבחינת רצח ארלוזורוב, פרשה שהייתה פצע שפילג את האומה, אבל מחווירה בחומרתה לעומת 7 באוקטובר. דבריו של בגין מאז רלוונטיים גם היום. אני מציע לחברי הכנסת בליכוד ולכולנו להקשיב היטב לדבריו שלו. כך אומר בגין: "אני פונה לכל חברי הבית - - - על השקפותיהם, אני פונה אליהם כיהודי ליהודי, כבן הדור שאולי לא היה כמוהו בתולדות האנושות - - - בטרם נרד כולנו מעל הבמה, ילדינו יבואו במקומנו, ואנו כולנו ניתן דין וחשבון לפני דיין דייני הדיינים: תנו יד להקמת ועדת השופטים הזאת, למען האמת - - - עשו זאת למענכם ולמען ילדיכם, שהם מבחינת אהבת עם כילדינו. עשו זאת בעיקר למען העניין שהוא המופשט ביותר והממשי ביותר והפשוט ביותר, העמוק ביותר, והנעלה ביותר – זהו העניין שבשמו עלו אבותינו למוקד, שלשמו נשפך דמנו כמים מדור לדור. זה העניין שנותן טעם לחיינו, קדושה למאמצינו וגדולה לשאיפותינו, ושמו צדק". סוף ציטוט. ועדת בכור הוקמה בסופו של דבר ב-1982. בגין לא התייאש, אבל מחיר הפצע שהלך והתרחב לאורך השנים היה גדול. לסיום, אדוני ראש הממשלה, גם המשפחות רוצות צדק, והעם רוצה צדק. בשם צדקת דרכנו ובשם שותפות הגורל שלנו יוצאים חיילים אל הקרב. חלק שבים פצועים בגוף ובנפש, וכמו שאתה יודע, לצערי, יש רבים כאלו שלא שבים כלל. מדובר פה על ביטחוננו, אחדותנו והיכולת שלנו לשלוח מחר חיילים לחרף את נפשם. איך נוכל להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם שאנחנו עושים הכול כדי לשמור על אזרחי ישראל מכשלים או ממחדלים? כיצד נבטיח שדמם לא יהיה לשווא? לפני כמעט שנה, כמו שאתה בוודאי זוכר, עוד כשהייתי בממשלה, הצעתי לך להקים ביחד ועדת חקירה ממלכתית. אני קורא לך שוב, באיחור רב, לעשות את הדבר הנכון. אם לא תעשה זאת, ההצעה הראשונה שאביא לממשלה הבאה תהיה הקמת ועדת חקירה ממלכתית לנושא זה. זה נושא שיש עליו הסכמה רחבה בעם, וגם הסכמה רחבה של יושבי הבית הזה. כן, גם בקרב אלו בקואליציה שחשבו שכך צריך לקרות וששותקים היום. אלו שדיברו בעד ועדת חקירה ממלכתית, שאמרו שזה מובן מאליו, והיום מדקלמים סיסמאות פחדניות. אדוני ראש הממשלה, השאלה היא לא איך אני אצא מזה, או איך אתה תצא מהאסון הזה, אלא איך קמים וממשיכים מהאסון הגדול בתולדותינו כחברה וכמדינה מאוחדת. אנחנו לא נסכים לשום יצור כלאיים שיחליף ועדת חקירה ממלכתית. הוועדה תקום איתך או בלעדיך. למען אחדות העם וביטחונו, למען הצדק, ראוי וכדאי שאתה, כן, דווקא אתה, שעמדת בראש המערכת ב-7 באוקטובר, תהיה זה שמחליט על הקמתה. ברשותך, אני אגיש לך בצד 30, 40 מכתבים של משפחות שלא יכלו להביא את דבריהן. אני ממליץ לך מקרב לב שתקרא בהם, ומאמין שכך תעשה. הם מדברים כאב, 40 דפי כאב ששווה להקדיש להם את הזמן. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. ראשונה הדוברות, חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. שלום, גברתי, עד ארבע דקות לרשותך. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> השעון עובד? השעון מופיע? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם השעון מופיע? כן, הוא יופיע, אמור להופיע. בבקשה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כבוד חברי הכנסת – כבוד ראש הממשלה, אפשר לקבל תשומת לב? שלוש דקות. אני ניצבת פה מולך, כבוד ראש הממשלה, כחברת כנסת, כנבחרת ציבור, כרעיה, כאימא, כסבתא, כתושבת שדרות. כבוד ראש הממשלה, את שדרות אתה מכיר היטב. את חבל הארץ שלנו, הדרום, העוטף, אתה מכיר היטב, חרף העובדה שאתה בוחר לא לסייר בו עכשיו. הייתי שמחה לסייר בו יחד איתך. אתה יכול לשאול את היושב-ראש מה זה להיכנס לקיבוץ כפר עזה. כבוד ראש הממשלה, אני רוצה לומר לך – אספר לך טיפה על מה שקרה לי ב-7 באוקטובר. אני כבר לא מדברת על 20 שנה. אתה יודע, כבוד ראש הממשלה, איך אני מתקלחת? הדלת צריכה להיות פתוחה, יש מגבות על הרצפה והחלון פתוח, כי אם יהיה צבע אדום, הסיכוי שלי לא ליפול, לא להיחבל, להגיע ב-15 שניות לממ"ד, הוא כמעט אפסי. ב-7 באוקטובר, אדוני – אני גרה 100 מטר מתחנת המשטרה. התמונה המפורסמת, כשאתה רואה שיורים על השוטרים – זה הבית שלי מאחורה. אבל זה לא הסיפור האישי שלי. בקיבוץ כפר עזה, בתי מור עם נכדיי, הילי בת השמונה ואייל בן ה-12, וחתני מאור, נצורים בתוך הבית 22 שעות. כשאני, אדוני ראש הממשלה, מסתכלת במצלמות ורואה את מחבלי הנוח'בה הנוראים האלה שמסתובבים ליד חצר ביתי. אני רק רוצה להקריא לך מה קורה בשעה 14:30, אחרי שאני במהלך כל היום – אדוני, אני מבינה שאתה קורא דברים חשובים, אבל אני חושבת שאולי אני בין היחידות שמגיע לי שתסתכל לי בעיניים. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אולי אני כותב דברים ביחס לדברים שלך. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. כבוד ראש הממשלה, בשעה 14:30 ביום שבת אני מנסה להתקשר לבתי בכפר עזה, ואז היא כותבת לי: לכתוב. אני רק רוצה לספר לך עוד משהו: בתי הגדולה מור היא עיוורת מלידה. היא גם עורכת דין, שהיום עושה את כל מיצוי הזכויות של קיבוץ כפר עזה, ויש לה משפחה נהדרת. והיא חברת קיבוץ כפר עזה. אז היא רושמת לי: לכתוב. ואני רושמת לה: מה קורה? הרגתם לי את הלב. כי אני יודעת שבכל רגע מישהו נשרף, מישהו מת, מישהו נחטף. ואז היא רושמת: מתח, מחכים לצבא. ואני רושמת לה: אתם שומעים אותם? והיא רושמת לי: ירי, בבית של השכנים. ואז אני שואלת: מה עם הילדים? והיא עונה לי: צבא. כבוד ראש הממשלה, אתה אבא לילדים, אתה סבא לנכדים, אני לא צריכה לספר לך מה זה השעות מורטות העצבים האלה. ואני שואלת אותך, לא מגיעות לנו תשובות, אדוני? לא מגיעות לנו? הרוגלות זה יותר חשוב מוועדה ממלכתית שתתקיים, שאני אקבל תשובות? אני ולא רק אני, אנשי העוטף. לא מגיע לנו שתבקר? תבקר בנחל עוז, בניר עוז. אתה חייב, אתה ראש ממשלה. אתה לא יכול להיות ראש הממשלה רק של דברים טובים. אגיד עוד משהו. אני שמחה על מה שקורה היום בעזה, אבל את החטופים צריך להביא. המלחמה בעזה הייתה צריכה להיות לפני 20 שנה. מהקסאם הראשון היה אסור לכם לתת לנו לסבול מבעיות נפשיות, מפחד נוראי. אבל הצבא עושה עבודה טובה. צר לי על המחדל החמור שהיה, ואנחנו רוצים עליו תשובות. ברשותך, אסיים את הדקה האחרונה. אני רוצה להקדיש אותה, דקת דומייה, לכל החללים. ואני קוראת לך, אדוני ראש הממשלה - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> גברתי, תם הזמן. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - תעמוד בדקת דומייה. כי בעצם העובדה שתעמוד, אתה תראה לעם שלך שאתה גם מתנצל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, אבל השופטים אמרו שלא צריך לעמוד. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. תשתקי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. לא, לא, גברתי, גברתי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבקשת, אני מבקשת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> א. תם הזמן. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבקשת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> א. דקת דומייה. לא להפריע. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה, אין לכם אפילו כבוד לזה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> גברתי, גברתי, דקת דומייה זה אירוע שיושב-ראש הכנסת מכריז עליו, עם כל הכבוד, אז אני - - - << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מאמינה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראש הממשלה, אתה חושב שזה בסדר? דקת דומייה – אתה לא יכול לשנות את הפרוטוקול? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מצוין, מצוין, תקומו, כן. זו עדות – סליחה, אוחנה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבקשת. בקשה, באמת מהמקום האישי שלי. וגם אתה, כבוד היושב-ראש, תכבד אותי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> השופטים אמרו שזה לא חשוב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שקט. זהו, נתניהו החליט. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת ביטון. תודה רבה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה לכם, תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. זה היה נאום טוב מאוד, אבל צר לי שהוא הסתיים כפי שהוא הסתיים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ראש הממשלה, אתה יודע שמנעו מהמשפחות להיכנס? מהמשפחות השכולות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> די, גלעד - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תיתן שם אחד של משפחה שאתה מלווה, גלעד, שם אחד. אנחנו מלווים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני רק מזכיר לך שהוא אח שכול. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הוא אח שכול. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> הוא אח שכול, תתבייש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, עד כאן. תודה רבה, לא להמשיך. לא להמשיך את הוויכוח הזה. חבר הכנסת טרופר, בבקשה, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב – אני עוצר את הזמן. תודה רבה. חבר הכנסת טרופר, בבקשה. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ראש הממשלה, מכתב מירדן ביבס – הוא ביקש שאקרא אותו כאן. ראש הממשלה, ראש הממשלה – מכתב מירדן ביבס: "אדוני ראש הממשלה, שמי ירדן ביבס ובזמן שמקריאים בפניך את הנאום שלי אני יושב שבעה על אשתי שירי וילדיי כפיר ואריאל, ילדים תמימים וטהורים שנחטפו מביתם ונרצחו בשבי. היה אפשר, וצריך היה, להציל אותם. המחבלים הארורים כבשו את ניר עוז בכפכפים. "משפחתי ואני נחטפנו באכזריות בלתי נתפסת מביתנו לעזה. באותו בוקר ארור המדינה לא הייתה בניר עוז. היו רק גיבורים מקומיים, חברי כיתות כוננות ולוחמים אמיצים שעשו כל שביכולתם ואף שילמו בחייהם. והיום, 514 ימים אחרי, שבתי מעזה למציאות בלתי נתפסת שבה נאלצתי לקבור את כל המשפחה שלי ביום אחד. אני לא מאחל לאף אחד את הסיוט הנורא הזה. ולמרות הכאב הנורא, אני מבקש ממך, ברגע הזה, לעצור. עוד לא הגיע שלב הנקמה. "בשלב הזה אנחנו מחויבים להחזיר באופן מיידי את האחים שלנו, ביניהם גם החבר הכי טוב שלי, דוד קוניו, ואחיו אריאל. דוד, החבר שלי מכיתה א', השכן מהקיבוץ, שנמק במנהרות החמאס. אני יודע שכבר לא אזכה לחבק את אשתי וילדיי, אבל אמה ויולי, בנותיו של דוד, שנחטפו בעצמן לעזה כשהיו בנות שלוש בלבד, מחכות לחבק אותו. לשרון אשתו מגיע לחבק אותו. "אחרי שנחזיר את דוד וכל החטופים אני אהיה הראשון לתמוך בכל פעולה שלך למיטוט החמאס. כתושב ניר עוז אני יודע שאנחנו נהיה מוכרחים להכריע את החמאס כי אחרת לא יהיה לנו ביטחון. אבל אנחנו חייבים תמיד לשמור על קדושת החיים, על כבוד המת, ולא להשאיר אף אחד מאחור, אחרת הפסדנו את מי שאנחנו. "אדוני ראש הממשלה, עברו כבר 514 ימים ולילות ואתה וממשלתך עדיין לא לקחתם אחריות. הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית היא דרישה שעם ישראל מאוחד סביבה, 83% מאזרחי ישראל דורשים זאת, יחד עם 1,500 משפחות – מועצת אוקטובר – ואני ביניהם. מטרתה אינה רדיפה אישית, אלא הפקת לקחים כדי למנוע את האסון הבא. אני קורא לך, אדוני ראש הממשלה, תאחד את עם ישראל, תן מרגוע לנפשנו, קיים את רצון העם והמשפחות. תודיע עוד היום על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתחזק את ביטחון ישראל, תמנע אסון נוסף ותיתן לי ולכל עם ישראל תשובות. איך קרה שכפיר בן התשעה חודשים ואריאל בן הארבע נחטפו ונרצחו, יחד עם אימא שירי, באכזריות בלתי נתפסת? איך הגענו למצב שבשעות הארוכות בממ"ד איש לא הגיע להציל אותנו?" ראש הממשלה, אני מציע שתקשיב לדבריו. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אני מקשיב לדבריך. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא לדבריי, לדבריו של ירדן. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אני מקשיב. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "אני כל הזמן חושב ומצטער על כך שלא שמרתי על אשתי וילדיי טוב יותר. זה אוכל אותי מבפנים. והיה לי רק אקדח, ואני אזרח פשוט בקיבוץ שקט. האם אתם חושבים על זה? האם גם אתם מתקשים להעביר יום ולילה בלי תחושת אחריות כבדה על מה שאירע? האם אתם מסוגלים להגיד זאת בקול ובמילים ברורות? כל כך הרבה אזרחים מבקשים סליחה, כל כך מעט פוליטיקאים מבקשים סליחה. כל כך הרבה אזרחים ולוחמים לוקחים אחריות, כל כך מעט חברי ממשלה לוקחים אחריות. "עופרי, אחותי, אמרה בהלוויה משפט שאני מאוד מתחבר אליו: סליחה משמעותה קבלת אחריות ומחויבות לנהוג אחרת, ללמוד מטעויות. אין משמעות לסליחה לפני שהמחדלים ייחקרו וכל בעלי התפקידים יישאו באחריות. האסון שלנו כעם ושלנו כמשפחה לא היה צריך לקרות, ואסור, אסור, שיקרה שוב. "אין לי שום עניין לסגור חשבון על העבר. אני מנסה לאסוף כוחות ולהביט קדימה. אני מבקש שכולנו נפעל ככל יכולתנו שיהיה כאן טוב יותר, מלוכד יותר וחזק יותר". << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "מחלון הרכב שהוביל אותנו במסע ההלוויה ראיתי את עם ישראל, ראיתי מדינה שבורה – דתיים, חילונים וחרדים – שעומדים ביחד עם דגלים ודמעות. הרגשתי שהם באמת היו איתי. לא הכרתי אותם, אבל הרגשתי שהם אחיי ואחיותיי. מה אתם בהנהגה עושים כדי לשמור על הביחד הזה?" << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, אדוני. משפט לסיום. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "האם אתם קמים כל בוקר כדי לפלג או כדי לחזק אותנו קצת יותר מבפנים?" << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טרופר, תבחר משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> משפט סיום – "לסיום, אני פונה אליך ראש הממשלה, טרם נכנסתי לביתי בניר עוז ואיני יודע מה מצפה לי בפנים. אני מבקש ממך להגיע יחד איתי, להצטרף אליי לפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר. אני מבקש שנעשה את זה ביחד. אם לא נסתכל לאסון בעיניים, לא נוכל להשתקם". אני מקווה שידו המושטת של ירדן ביבס תיענה ביד מושטת חזרה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, אדוני. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני ראש הממשלה, מישהו התבלבל פה. כל כך מדויק ופשוט היה אלי שרעבי בעדותו המטלטלת: השבת החטופים זה לא עניין של ימין ושמאל, זה ישר. כל בר דעת ומצפון מבין שהשבתם צריכה להיות בראש סדר העדיפויות הלאומי. אלון אהל ויתר החטופים חווים כעת הרעבה מכוונת, כבילה בשלשלות וסכנת מוות ממשית, אדוני ראש הממשלה. יצרת משבר אמון כה עמוק, שהחטופים הגיעו למצב שבו הם נושאים את העיניים לטראמפ, ולא אליך. חייבים להשלים את שלב ב' של מתווה נתניהו, להשיב את כולם בפעימה אחת. זהו הדבר הנכון, גם מבחינה ערכית וגם מבחינה ביטחונית. כבר למדנו שהתמרון של צה"ל במחנות המרכז שבהם נמצאים חטופים הוא לא אפקטיבי. אני מבקשת להזכיר לך את שאמרת לאהוד אולמרט בשנת 2008: חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישי של ראש ממשלה. תחקירי צה"ל הם חשובים, אבל הם לא מספקים. הם מתמקדים בכשלים שאירעו ברמה הטקטית והמודיעינית ובמענה לשאלות על איך ומה. רק ועדת חקירה ממלכתית תענה על השאלות: למה? למה קרה מה שקרה? למה לאורך שנים העברת מיליארדים להתעצמות חמאס? למה אפשרת למפלצת הטרור לגדול ולהתעצם? למה התעלמת מהמלצת אביגדור ליברמן, שר הביטחון דאז, לחסל את ראשי חמאס? אין דרך אחרת לתקן, אדוני ראש הממשלה, מלבד הקמת ועדת חקירה ממלכתית. גם ירדן ביבס שאין לו שום מאוויים פוליטיים, הצטרף לקריאה הזאת. הוא ביקש, בצדק, לחקור גם את אופן ניהול המשא ומתן להשבת החטופים. ולדיסלב, אביה של סופיה בונגרט, זיכרונה לברכה, שנרצחה בנובה, שם קץ לחייו בשבוע שעבר. אי-הקמת ועדת חקירה ממלכתית כמוה כגזר דין מוות, גזר דין ייסורים ועינויים למשפחות השכולות. נעם פרי, בתו של החטוף חיים פרי, זיכרונו לברכה, שנחטף מניר עוז ונרצח בשבי, כתבה: אבא שלי ביקש שחברה תשנן לו את מספר הטלפון שלי, כדי שאם יוציאו אותו הוא יוכל להתקשר אליי. הוא לא היה בטוח אם עדיין יש מדינה אחרי שהוא הופקר. אם לא נחקור את המחדל הנורא הזה, אדוני ראש הממשלה, אין לנו תקומה. ועדת חקירה ממלכתית חייבת לקום, אם לא בממשלה הזו, אדוני ראש הממשלה, אז היא תקום בממשלה הבאה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> מנסור עבאס יחקור את 7 באוקטובר. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אלמוג כהן. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> ליקוי מאורות. התנועה האסלאמית תחקור מה היה 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אלמוג כהן, לא להפריע. תודה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אחלה דמוקרטיה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, השרים, מאוד מוזר שאנחנו צריכים לעמוד כאן ולדון ולדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית. זה דבר בסיסי, חובה בסיסית, שמדינה, ממשלה, כנסת, צריכה לקדם אחרי המחדל שהיה ב-7 באוקטובר, אבל גם לפני 7 באוקטובר. על מנת שלא נדרוש גם ועדת חקירה ממלכתית ליום שאחרי 7 באוקטובר, אני הנחתי על שולחנו של ראש הממשלה עכשיו מסמך שמנסה לתת אופק מדיני, פתרון אחר, חוץ מהפתרון הצבאי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אולי נביא להם זרי פרחים, לחמאס נביא זרי פרחים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, חברת הכנסת שטרית. לא להפריע. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אבל לפני כן, ב-8 באוקטובר, דרשתי לשחרר את כל החטופים, את כולם. ואני עדיין בעמדה הזאת, דורש לשחרר את כל החטופים, והם לא היו צריכים להיות חטופים ברצועת עזה במשך כל התקופה. מצד שני, אנחנו גם דורשים למצוא נתיב אחר חוץ מלחזור לנהל מלחמה נוספת, ששני העמים יפסידו בה הרבה קורבנות ונעמיק את העוינות והשנאה בין שני העמים. ולכן אני חושב שאנחנו כרגע זקוקים, בערב כינוס – אדוני ראש הממשלה, מחר מתכנסת בקהיר פסגה ערבית שמצרים מובילה, ומנהיגי ערב מנסים להוביל תהליך של הסדרה והצעות שייתנו מענה גם לצרכים של ישראל וגם לצרכים של הפלסטינים. ברשותכם, ברשותך אדוני ראש הממשלה – אומנם הנחתי את המסמך על שולחנך, אבל אני אקרא רק שני משפטים. ממסמך זה אנו, אזרחים ערבים במדינת ישראל, מציעים חזון מדיני שאפתני, אך ריאלי ומעשי, להסדר שלום מפוכח בין שני העמים, עם ישראל והעם הפלסטיני. קראנו לתוכנית: יוזמת גשרים של פיוס ושלום, כי ככה אנחנו רואים את עצמנו, אזרחי מדינת ישראל הערבים, כגשר של פיוס ושלום בין שני העמים - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תוך תמיכה בטרור. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - מתוך מחויבות לגבי תפקידנו החיובי כחברה ערבית בתוך מדינת ישראל, בגישור על הפערים ובקירוב נקודות המבט והעמדות בין שני העמים. וזאת, בשותפות עם תומכים בארץ, באזור ובעולם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> וגם תמיכה בטרור. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ומשפט אחרון. החזון שעומד בבסיס יוזמת גשרים של פיוס ושלום הינו שלום כולל ובר-קיימא, סיום הסכסוך בארץ הקדושה לשלוש הדתות, היהדות, הנצרות, האסלאם, ופיוס בין היהודים לערבים. חזוננו ביוזמה – הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בהצלחה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - ויצירת שלום בין שתי המדינות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אדוני, אדוני. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בהתאם לעקרון פתרון שתי המדינות ובמסגרת ההחלטות הבין-לאומיות - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - לא יהיה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> משפט אחרון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, אמרת משפט אחרון לפני חמישה משפטים. אדוני, נא לסיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לרדת. לא קורה. תרד למטה. רד למטה. גמרנו, גמרנו - - - זה בית הדין בהאג. לא קורה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - בחזוננו, גם להרחיב את מעגל השלום במקביל לתהליך ההסדרה - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עבאס - - - << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - שיכלול את המדינות הערביות והעולם הערבי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא להוריד את חבר הכנסת עבאס מהדוכן. תודה רבה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מנסור, החמאס רצח גם את ערביי ארץ ישראל. החמאס רצח גם ערבים. גם ערבים הוא רצח. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> ועדיין אתה לא אומר על חמאס שהם ארגון טרור. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> היום נרצח. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> לא הודית שחמאס הוא ארגון טרור. בושה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אה, נתניהו במליאה – כולכם צועקים. מה? מי יעשה יותר רושם על ראש הממשלה? מי יעשה יותר רושם - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, תודה רבה. אכן חברת הכנסת גוטליב צועקת רק כשנתניהו במליאה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו רואים כמה אתם משתוללים כשלפיד נכנס, וכשהוא יוצא, אתם שקטים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אותנו בוחרים 130,000 מתפקדים, לא בן אדם אחד. זה ההבדל. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ראינו מה זה הביא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, די. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מייצגים את העם. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, די. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מייצגים את העם. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדל הנוראי ב-7 באוקטובר מקבלת משנה תוקף היום אפילו יותר מכל יום אחר. בימים האלה, כאשר כל מה שאנחנו שומעים זה האפשרות של קריסת ההסכם ואי-מעבר לשלב ב', כאשר אנחנו מרגישים באוויר את הדיבורים על עוד מלחמה שהולכת ומתקרבת, אני חושבת שלדבר ולדרוש ועדת חקירה זה הדבר הצודק מכול. הייתי מוסיפה לדרישה של ועדת חקירה את הדרישה לחקור – בעיקר את מה שקרה ואת המחדל ב-7 באוקטובר – אבל גם את כל ההחלטות המרחיקות לכת אשר נתקבלו בשנה וארבעת החודשים שאחריו, כולל עצם העובדה שהיו מונחים כל מיני הסכמים לשחרור החטופים שנדחו על הסף, והיו יכולים להציל אנשים. על עצם העובדה – צריך לקיים ועדת חקירה גם כן על ההחלטה האחרונה להרעיב את תושבי עזה על ידי חסימת הסיוע ההומניטרי, אשר מעבר לכשל המוסרי שהיא טומנת בחובה - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, נא לאפשר. נא לא להפריע. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - הינה כמו כל ענישה קולקטיבית פושעת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> שותפה של האופוזיציה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כמה זמן אפשר למשוך, לדרוס את האזרחים בישראל, את הפלסטינים בגדה המערבית, כדי לגרום לממשלה הזו להמשיך לכהן? הדיון הזה צריך להיות על הקמת ועדת חקירה אשר גם כן - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, לעבור לקריאות? תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בלתי נסבל, אדוני היושב-ראש. קשה מאוד לשמוע את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> צריך להוריד אותה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה כבר לא נורמלי. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - תחקור ותוביל לשאת באחריות – האחריות על מה שקרה באותו יום והאחריות על כל מה שקרה אחרי אותו יום. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> צריך להיחקר על כל הפשעים שנעשו תחת ההנהגה של מר נתניהו - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תרדי למטה. תרדי למטה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה מטורף, מה שהיא אומרת. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - על זה שבתוך הקואליציה קמו ועודדו רצח עם, ושתקת. אתה צריך להיחקר על העובדה שתחת המנהיגות שלך בימים אלה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> גברתי, נא לרדת. נא לרדת. נגמר הזמן. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - - 40,000. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רצח עם? באמת? תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה לכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רדי. רדי. רדי למטה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> קשה לחקור - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> - - - רדי למטה. חוצפה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> מה זה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מתכננים רצח עם – זה מה שאומרת חברת הכנסת בישראל. גם האופוזיציה צריכה לצעוק עליה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> גועל נפש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אויבת. אויבת בפרלמנט. אויבת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רשות הדיבור לחבר הכנסת גלעד קריב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אויבת. אויבת בפרלמנט. זאת אויבת בפרלמנט. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> הכול בחסות בג"ץ. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. רבותיי חברי הכנסת, לא להפריע. תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מתכננים רצח עם? אנחנו מתכננים רצח עם, גלעד קריב? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> והפיונים של יש עתיד שותקים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, תודה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, אני מבקש את נוכחות ראש הממשלה. אני אמתין. אלה הוראות התקנון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זה נכון, אבל אני אפשרתי לו לצאת לשתי דקות. זה קורה מפעם לפעם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אין בעיה, אני אמתין. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תמתין על חשבונך. לא על חשבון המליאה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא. אדוני, הזכות התקנונית שלי היא לדבר לראש הממשלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא לא לא, אתה לא מנהל את המליאה. מפעם לפעם גם ראש הממשלה - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז אני אמתין. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> - - וגם ראש האופוזיציה מבקשים לצאת לזמן קצר. אני מאפשר את זה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני, הכול בסדר, אבל אני רוצה לפנות - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם אתה רוצה לוותר על רשות הדיבור שלך, זאת זכותך. אבל אתה לא יכול לעצור לי את המליאה, סליחה, עם כל הכבוד. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מבקש התייחסות של הייעוץ המשפטי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> גם זה יהיה על חשבון זמנך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בסדר. האם עומדת לי הזכות לפנות לראש הממשלה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תעשה על זה ועדת חקירה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא נעשה על זה ועדת חקירה. נתניהו בורח. מה לעשות. נתניהו בורח, בורח מהמשפחות השכולות – שאתה, יושב-ראש הכנסת, לא אפשרת להן להיכנס. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אתה משקר, אדוני. אני אגיד לך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שמעתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, אתה כבר טענת טענה, אז בוא תשמע. אתה טוען טענה כלפיי ואתה מצפה שאני לא אתייחס? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תתייחס. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קצין הכנסת ומנכ"ל הכנסת עצמם נמצאים שם למעלה, מאפשרים להגדיל את המכסה ולהכניס. הדרישה כרגע היא שכולם ייכנסו בבת אחת. זה דבר שלא מתאפשר, ולכן בחרו שלא להיכנס. אנחנו, כמובן, מאפשרים להיכנס. דקה וחצי נשארה לך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> טוב. אז אדוני היושב-ראש, אתה מציג תמונה לא נכונה של מה שהיה שם. היו שם בסך הכול 30 אנשים שביקשו לבוא ולהסתכל למר נתניהו בלבן של העיניים, אבל אתה, ולא בפעם הראשונה, רומס את הממלכתיות של הבית הזה, כמו שעשית לפני רגע, ובעיקר מול המשפחות השכולות. ואני אומר לך, מר נתניהו, זה לא יעזור לך. המשפחות השכולות יסתכלו לך על הלבן בעיניים, והמשפחות השכולות בסוף גם ירדפו אותך בחלומות שלך. תאמר לי, מר נתניהו, אתה יודע מי זה מר מנשה מנצורי? אתה יודע מי זאת סיגל מנצורי? בוא תשמע מה שיש לה לומר במעט זמן שיש לי, אחרי שיושב-ראש הכנסת נהג בצורה שנוגדת את התקנון: אני סיגל מנצורי, לעולם אימא לשלושה – נורל, רויה ושי. אימא עם לב שבור. אנחנו, אדוני ראש הממשלה – היא כותבת לך – כבר לא זוג פלוס שלושה. נותרנו זוג פלוס ילד. גם הכמעט-חתן שלנו, עמית, נעלם. שלושתם נרצחו באכזריות במיגונית המוות בכניסה לקיבוץ רעים, כל כך באכזריות שהתבקשנו לא לזהות אותם אלא לזכור אותם יפים. והדרישה של סיגל מנצורי, אימא שכולה – אימא שכולה – היא דרישה לחקור את האמת - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - לדרוש צדק ולקיחת אחריות. למה, מר נתניהו, אתה לא מסתכל לסיגל ולמנשה מנצורי בעיניים? למה אתה מסתתר מאחורי ההחלטות הלא-ראויות - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, חבר הכנסת קריב. נא לרדת. נא להוריד את חבר הכנסת קריב מהדוכן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - של יו"ר הכנסת לסתום למשפחות את הפה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> היושב-ראש, שמת לב שביקשת להוריד שלושה דוברים מהדוכן? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה, עד ארבע דקות לרשותך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני ראש הממשלה, נירית וליעד, יעלה ונגה, הוריו ואחיותיו של סמל ראשון נטע ברעם, מפקד לוחמי הבלון במוצב נחל עוז, ביקשו לספר לך את הדברים הבאים. בבוקר 7 באוקטובר שלח נטע ברעם הודעה שהתחילה במילים: זו כנראה ההודעה האחרונה שאני כותב לכם. בהמשך ציין את אחיותיו, את בעלי החיים שלו, וחתם במילים: "תמשיכו לאסוף ולבנות לגו בשבילי. אוהב אתכם יותר משאתם יכולים לתאר. הוסיף לב אדום, שלח, וחזר להילחם. באותה שבת, נטע וארבעת חייליו הגנו לבדם על האזור המזרחי של מוצב נחל עוז. שם לא הייתה חומה. ציוד הלחימה היה דל. הם לא ברחו. הם לא הסתתרו. הם נלחמו עד טיפת הדם האחרונה. כך מספרים ההורים: נטע הוא הבן הבכור שלנו, ילד של משפחה, בית, חברים, חברה, ילד של בעלי חיים, מש"צים, לגו, הרבה לגו. נטע היה אמור להשתחרר כמה חודשים אחרי שנפל. לטייל בעולם, להתקבל ללימודים, להקים משפחה במדינת ישראל. במקום זאת, קיבלנו - - - << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני כבר התייחסתי לזה. את מפריעה כרגע. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כדי לא להביך את ראש הממשלה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> את מפריעה כרגע. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> למה הם לא נכנסים לדיון הזה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה ראשונה, חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הם איבדו מספיק. זה בושה וחרפה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה שנייה לחברת הכנסת אורית פרקש הכהן. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה בושה וחרפה. אתה צריך להתבייש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה שלישית. נא לצאת. תודה רבה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> זאת בושה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני מתביישת. (חברת הכנסת אורית פרקש הכהן יוצאת מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני אתן לך עוד כמה שניות אם תצטרך. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> במקום זאת – כותבים נירית וליעד ברעם – קיבלנו חפצים, תמונות ואפוד ספוג מדם, שהוטמן באדמה. בלוויה ביום שבו הוטמן גופו של ליעד הבטחנו לו שמלחמתו אומנם תמה, אך שלנו רק התחילה. אנו לא נשקוט ולא נעצור עד שהמחדל האיום בתולדות ישראל ייחקר לעומק. וכך ממשיכים ואומרים נירית וליעד ברעם: "מטרת ועדת החקירה הממלכתית היא לחזק את מדינת ישראל, את החברה הישראלית, את החיילים והחיילות שלנו, את ההתיישבות בגבולות, לבנות מחדש את האמון שלנו בעצמנו. לא סתם" – הם אומרים – "83% מאזרחי המדינה תומכים בהקמתה, מפני שאם לא תעשו כן, השאלה אינה אם יהיה עוד מחדל אלא מתי הוא יקרה". עד כאן דבריהם. ועכשיו עוד ציטוט ברשותך, ראש הממשלה: "כל יום שעובר" – כל יום שעובר, אתה שומע, קיש? "כל יום שעובר בלי ועדת חקירה ממלכתית מגדיל את הסיכוי לשיבוש חקירה, לתיאום עדויות ולהעלמת ראיות". כך אמר ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בדיוק לפני שלוש שנים, בפברואר 2022. אני שואל אותך, מר נתניהו: מה השתנה? ברצינות, מה השתנה? האחריות? ההבנה שאתה כבר לא האופוזיציה? הסיפור המביך - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם לא הצעתם לנו ועדת חקירה אובייקטיבית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי. השר קרעי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם לא הצעתם ועדת חקירה אובייקטיבית. אנחנו מציעים לכם אובייקטיבית, לשני הצדדים. את זה אתם לא הצעתם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> הסיפור המביך הזה על ועדה שמקובלת על חלק מהעם או שהשופטים לא מייצגים או שאר הפליק-פלאקים המפוארים, שלא היו פה בשבתך באופוזיציה לפני שלוש שנים, רק שנה ומשהו לפני הטבח – אז אני שואל באמת: מה השתנה? זו הייתה הדרישה שלך, נתניהו. שלך. עברו שנה וחמישה חודשים מתחילת המלחמה. עד מתי אתה רוצה למסמס, לדחות את הקץ? העם עייף, שבור, כואב. המינימום שמגיע לו הוא תחקיר מקיף. אני רוצה להזכיר לך שבכמעט שני עשורים של שלטון לא הקמת אף ועדה כזו – לא אחרי אסון הכרמל, לא אחרי אסון מירון. ועדת חקירה ממלכתית, כמו שאמרו ההורים ברעם, קום תקום, לא רק בשביל הצדק שמגיע לכל מי שנפצע, נרצח ונחטף - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום, אדוני. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אלא בעיקר בשביל למנוע את האסון הבא. הוועדה הזאת תקום איתך, מר נתניהו, או בלעדיך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. אני מברך את המשפחות שנמצאות איתנו ביציע, ואני מקווה שהמשבר הסתיים. בבקשה, גברתי. עד ארבע דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נראה צפוף שם משהו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, עליתי לכאן היום כדי לסכם לך את הריאיון של אלי שרעבי. ראיתי שדיברת איתו היום, רגע לפני שהוא עולה למטוס של מרים אדלסון כדי להתחנן בפני טראמפ שיתחנן בפניך שתמשיך אץ עסקת החטופים. למה אתה מסתובב? למה? תסתכל עליי. למה אלי שרעבי, שחזר מהשבי, צריך לנסוע לטראמפ להתחנן בפניך? לא מספיק כל מה שהוא סבל? << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אין שום - - - עם הנשיא טראמפ. אין שום - - - אל תמציאי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי. אל תפריע לי. אל תפריע לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קיש. השר קיש. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תתבייש לך. תתבייש. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אין שום - - - תתביישי לך את. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חטופים חוזרים מהשבי, עולים על המטוס של מרים להתחנן בפני טראמפ. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אין שום - - - עם הנשיא טראמפ. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שב בשקט – מוציא מכתב נגד עסקת חטופים. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> תתביישי. בושה וחרפה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה הבושה הכי גדולה. ישראלים נחטפו - - << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> משתמשת בחטופים - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הוא מפריע לי. יש לי ארבע דקות והתכוננתי, אז אל תפריע לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רשות הדיבור לחברת הכנסת בן ארי בלבד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> במשמרת שלך הם נחטפו. במשמרת שלך הם נחטפו. הם צריכים להתחנן? איזו בושה. להמשיך להפקיר את אזרחי המדינה עוד ועוד, עוד ועוד. מתי תיגמר ההפקרה הזאת? מתי תסתכל להם בעיניים, תבקש סליחה ותקים ועדת חקירה ממלכתית? רדפתם אחריי פה על הוועדה הזאת של תחקיר כלכליסט על הרוגלות, רדפתם אחריי: ועדת חקירה ממלכתית. פתאום לא צריך. צריך משהו לא פוליטי, צריך משהו שמקובל. מי שואל אותך? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> למה, את הצעת לנו בחזרה ועדה מאוזנת? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואותך אף אחד לא שואל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שב בשקט. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הצעת לנו בחזרה ועדה מאוזנת? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שב בשקט. שמת עניבה כתומה, ראיתי. למה? למה לא הצלת את משפחת ביבס ב-10 באוקטובר, כשהמתווכות נתנו לך הצעה? ב-10 באוקטובר 2023. תכתוב לך, תכתוב. תענה לי. ב-10 באוקטובר 2023 הייתה הצעה של המתווכות לשחרר נשים וילדים בתמורה לאסירות פלסטיניות. תעלה לפה. יכולת להציל אותם. אבל עניבה כתומה – תחסוך לנו את המשחקים האלה. ומה עם לבקש סליחה? in Hebrew, היי, לא באנגלית – in Hebrew. אנחנו רוצים שתבקש סליחה בעברית. ראיתי שירדן ביבס הציע לך ללכת לניר עוז – הלכתי אליו, חיבקתי אותו אתמול. מה יגיד שגיא דקל חן, שהתקשר אליך ואמר לך: בוא רק אתה ואני נלך בשדות של הקיבוץ, של ניר עוז? מה אמרת לו? כמה זמן אתה מתכונן ללכת לקיבוץ ניר עוז? ממה אתה מפחד? נסעת לטול כרם. אתה לא יכול לנסוע לניר עוז? << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> מירב - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שקט. אל תפריע לי. עוד שאוויש קטן. אל תפריע לי. אני רוצה להגיד משהו על אלי שרעבי, גיבור ישראל. יכול היה לגור באנגליה; בחר לגור בבארי. איבד את שתי הבנות שלו, איבד את אשתו, איבד את אחיו, ולמרות זאת התיישב וסיפר לכולם. אתה יודע שהוא סיפר שהשר שלך – שתודה לאל נפטרנו ממנו – על האמרות שלו הם קיבלו מכות? על האמרות חסרות האחריות שלו הם קיבלו מכות בשבי. הוא באולפן, יושב שם, אפילו לא מתנצל. זה השר שאתה מינית. זו אחריות שלך שהבאת לנו את השר הזה, שחטופים קיבלו מכות על האמרות חסרות השחר והאחריות שלו. איך אתה חי עם עצמך שזה המינוי שהבאת לעם ישראל? אני רוצה להגיד לך משהו אחד אחרון. יש עוד חצי דקה. התכוננתי כל כך. כל כך הרבה הזדמנויות היו לך לחסל את סנוואר, כל כך הרבה הזדמנויות. באו אליך השב"כ אחרי הפיגוע בכביש 60, אמרו: נעשה סיכול מהאוויר; רצית סיכול קרקעי. תענה לי פה שזה לא נכון. תענה לי שלא אמרת להם שאתה מעדיף סיכול קרקעי על סיכול דרך המטוסים. תגיד להם כמה פעמים הייתה לך הזדמנות, כמה פעמים סירבת לעוד ועוד סיכולים. יכולת למנוע את 7 באוקטובר. אתה ישבת מולי בוועדה לביקורת המדינה כשקארין אלהרר הייתה יו"ר הוועדה, אמרת: הם יבואו ברחפנים, הם יבואו בספינות. אמרת הכול. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ידעת הכול, ולמרות זאת נתת לאסון הזה לקרות לעם שלנו. תבוא לפה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריעי. עוד אחת אופורטוניסטית. אל תפריעי לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, הזמן נגמר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה הדבר הזה? למה הם כל הזמן מפריעים? תבוא לפה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נגמר הזמן. נגמר הזמן. זהו. נגמר הזמן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שקט. תבוא לפה ותבקש סליחה, בעברית, בעברית, לא באנגלית. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים כעת לנאומי ראש הממשלה וראש האופוזיציה. אני מזכיר שאני אאפשר לשני האישים לדבר ללא הפרעות. מי שיוצא לא יחזור עד להצבעה, אז אנא מכם, גם אם הדברים קשים, אפשרו לשני האישים לומר את דבריהם ללא הפרעות. בבקשה, ראש הממשלה. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> אני מבקש תחילה למסור תנחומים עמוקים למשפחתו של הנרצח בפיגוע המזעזע הבוקר בחיפה, ואני מייחל להחלמתם השלמה של הפצועים. אנחנו במלחמה רב-חזיתית. אחת החזיתות, ולא מהיום, היא נגד הטרור הנפשע שמכוון נגד חפים מפשע במדינתנו. אנחנו נוסיף להיאבק בנחישות ובעוצמה במחבלים הארורים, שטופי השנאה, בכל מקום. למעלה מ-100 שנה, ויש אומרים אפילו 140 שנה, הם מנסים לעקור אותנו ממולדתנו. הם לא הצליחו, הם לא יצליחו. נבוא חשבון עם כל מפגע. נבוא חשבון עם כל משלח. אלה לא דיבורים בעלמא; אנחנו מוכיחים את זה כמעט יום-יום. עם ישראל חזק, ומבקשי נפשנו לא יוכלו לנו. אדוני יושב-ראש הכנסת, השרים והשרות, ראש האופוזיציה, חברות וחברי הכנסת, משפחות החטופים היקרות, מכובדיי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ומשפחות שכולות - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> משפחות שכולות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שקט. שקט. די. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> משפחות שכולות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בסדר. הוא אמר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אפילו את זה אתה לא - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> תאמין לי, חבר הכנסת קריב, אני יודע מה זה משפחות שכולות, ואתה לא צריך ללמד אותי את זה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן, אבל שכחת. אבל שכחת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא, לא שכחתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא יכול בחיים לשכוח. תתבייש לך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אין יום שאני לא יודע את זה. תתבייש לך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא יכול לשכוח? אתה לא מתבייש? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שכול לא שוכחים. שכול לא שוכחים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה תתבייש. אתה תתבייש - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה שלישית. נא לצאת מן האולם. נא לצאת מן האולם מייד. (חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צא. צא החוצה. צא, אידיוט. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תתבייש. תתבייש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גועל נפש. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חברות וחברי הכנסת, אלה הם ימים שנוגעים בנימי הנפש העמוקים ביותר שלנו כישראלים אוהבי המדינה. בעסקת החטופים האחרונה השבנו ארצה 38 חטופים שהוחזרו משבי החמאס ברצועת עזה: 30 חטופים חיים ששבו לחיק משפחותיהם, בתוכם חמישה אזרחים תאילנדים, ושמונה חטופים חללים שמובאים לקבר ישראל. ראינו בהתרגשות את החיבוק של המדינה, של מדינה שלמה, לשבים ארצה, לגיבורים ששרדו וניצחו את השבי. בו בזמן הרכנו ראש ביגון עמוק בהלוויות הנרצחים בידי המחבלים הארורים. זכרם של יקירינו יהיה נצור עימנו לדורי דורות. חברי הכנסת, אנחנו נערכים לשלבים הבאים של מלחמת התקומה, מלחמת שבע החזיתות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עוד פעם אתה עם השמות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא נעצור עד שנשיג - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מה עם - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> 59 חטופים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בליאק, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא נעצור עד שנשיג את כל יעדי הניצחון: להחזיר את כל חטופינו - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - עד היום החזרנו 196; היו שלא האמינו שנחזיר אחד. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זה לא אירוע סטטיסטי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בליאק, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> נשמיד - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא האמין? זו האחריות שלך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שלישית. נא לצאת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אפשר? תהיו בשקט ותשמעו תשובות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בליאק, קריאה שלישית. נא לצאת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תמשיכו להתעלם מהמציאות. (חבר הכנסת נאור שירי יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני לא אמרתי כלום. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתה מומחה גדול. אני אשיב לך על זה. לפחות אם אתה יוצא, תשמע בחוץ. תשמע בחוץ. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו שמענו אותך 17 שנה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא להוציא את חבר הכנסת בליאק מן האולם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צא החוצה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> קצת כבוד. (חבר הכנסת ולדימיר בליאק יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגלל זה בבחירות הבאות - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, לא לעזור לי. חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> יהיה לך עוד הרבה זמן לשמוע אותו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא נעצור עד שנשיג את כל יעדי הניצחון: החזרת כל חטופינו, השמדת הכוח הצבאי והשלטוני של החמאס ולוודא שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל. בזכות גבורת לוחמינו הנפלאים ובזכות ההחלטות הנחושות שקיבלנו, הצלחנו להחזיר הביתה בעסקה הראשונה - - - << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה זה נחושות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת אלהרר, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני מדבר עכשיו על העסקה הראשונה ואחר כך נדבר על העסקה השנייה. הצלחנו להחזיר הביתה בעסקה הראשונה, בנובמבר 2023, 80 חטופים במקום 50. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> במקום 50. הייתה נכונות להחזיר 50 - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - אבל אני התעקשתי על 80, ועוד 30 הובאו בגלל ההתעקשות הזאת. 30 נוספים. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> וואו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> למה את מזלזלת בזה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לאחר מכן במשך חודשים ארוכים החמאס סירב לכל עסקה, ולא אני אומר את זה – כל בכירי הממשל הקודם בארצות הברית אומרים את זה. אבל אתם, חברי האופוזיציה, יד ביד עם ערוצי התבהלה והדכדוך - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> די כבר, די. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - אתם מתדרכים תדרוכים שקריים, ואני חייב להגיד שהם מגובים גם בתדרוכים שקריים אנונימיים מתוך צוות המשא ומתן. אתם ניהלתם קמפיין ציני ושקרי על גבן של משפחות החטופים - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה הצוות שלך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - כאילו שהממשלה היא זו שמטרפדת את העסקה; וזה שקר. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא עושה את שלב ב'? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שנייה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מירב כהן, את בשנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> על הכול אני אענה לכם. אתם לא צריכים לצעוק, אני אענה לכם. אתם שואלים, אני עונה. רק סבלנות. רעייתי ואני נפגשנו עם בני משפחות, משפחות החטופים, עשרות פעמים. אנחנו הקשבנו למצוקה שלהם, ראינו את הכאב בעיניים שלהם. עכשיו, מה אתם חושבים שעובר על בני המשפחות של החטופים כשהם שומעים את השקרים שלכם? אתם פשוט מרסקים את הנפש שלהם. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מה עובר עלינו שהילדים שלנו - - - כבר שנה וחצי? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שלישית. נא לצאת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אם כן, הינה האמת. שאלת. שאלת ואני רוצה להשיב. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - הילדים שלהם, זו הבעיה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> שאלת ואני רוצה להשיב, גם אם את בחוץ אני מקווה שתקשיבי לי. (חברת הכנסת מירב כהן יוצאת מאולם המליאה.) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש שם טלוויזיה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הינה האמת: בעסקה הנוכחית החזרנו 25 חטופים ישראלים חיים, והמספר הזה הוא יותר מפי שניים מהמספר שחמאס נקב בו במשא ומתן שהוא בעצמו טרפד בחודשים מאי, יוני, יולי. החמאס הסכים אז לשחרר בשלב א' רק 12 חטופים – חיים, אני מתכוון. ורבים כאן, ולא רק כאן, גם אלה שמתדרכים - - - וכל הזמן מבקרים, רבים כאן היו מוכנים לוותר ולהסתפק ב-12 חטופים – עסקה עכשיו בכל מחיר. ורק בזכות ההתעקשות שלי ושל חבריי הגענו לעסקה טובה בהרבה. אבל את זה אתם לא מספרים למשפחות החטופים, כולל לאלה ששוחררו – 13 החטופים החיים הנוספים וגם החללים הנוספים. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה מפר את ההסכם שחתמת עליו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טיבי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> גם לך אני אענה. גם לך אני אענה, חבר הכנסת טיבי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> הוא מגן על חמאס. מגן על החמאס, תתבייש. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חברי הכנסת, חבר הכנסת טיבי שאל שאלה – בסבלנות, אני אענה גם לו, לכולם. כן. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> פקיד של החמאס. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת סעדה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> את האמת הזאת, שבעסקה הראשונה ההתעקשות שלנו הביאה - - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתה מגן על חמאס, תתבייש לך. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אין לך זכות לדבר בכלל. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חבר'ה, תודה רבה לכם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לך יש זכות לדבר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השרה, רבותיי. חברת הכנסת מירב בן ארי, השרה סילמן. תודה רבה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> את שקרנית. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> תומך טרור. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טיבי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> את - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השרה סילמן. השרה סילמן. השרה סילמן. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> תתבייש. תתבייש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טיבי, די. השרה סילמן. השרה סילמן, ראש הממשלה על הדוכן, בבקשה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> תתבייש, תומך טרור. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אלמוג כהן, תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יהודיות הוא לא סובל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, לא לעזור. תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש לו קטע עם יהודיות. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> הוא לא מתבייש. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני רוצה להדגיש שוב, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, די. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני רוצה להדגיש שוב, אדוני היושב-ראש. קודם כול, בלי גבורת לוחמינו, בלי הנכונות להיכנס לקו האש, בלי הנכונות להיכנס למנהרות, בלי הנכונות פשוט לעשות דברים מופלאים, כולל חילוצים מופלאים – בלי זה, לא היינו משיגים את זה. אבל גם לא היינו משיגים את שחרור החטופים בלי ההתעקשות בעסקה הראשונה, שלי ושל חבריי, להגדיל את מספר המשוחררים מ-50 ל-80, ובעסקה השנייה להגדיל את מספר החטופים המשוחררים מ-12 ל-25, פלוס חמישה תאילנדים. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> הם לא היו נחטפים אם אתה היית - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה שלישית. נא לצאת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואת זה, את זה אתם לא מספרים למשפחות החטופים כשאתם מלהיטים אותם בכל אותן אמירות נאצה נגדי ונגד הממשלה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> תבקש סליחה. (חברת הכנסת מיכל שיר סגמן יוצאת מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> עכשיו, אני גיליתי, חברות הכנסת וחברי הכנסת, אני גיליתי אמת מוזרה. גיליתי משהו ביזארי. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה לך ולאמת? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ככל שאני וחבריי מחזירים יותר חטופים, אתם תוקפים אותנו יותר. זה פשוט דבר מדהים. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> כואב להם שהחטופים חוזרים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ואטורי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ככל שאנחנו מחזירים יותר חטופים, אתם תוקפים אותנו יותר. ויש כאן גם צד אנושי מאוד – טוב, את זה אני יודע, אתם נפגשים, כולנו נפגשים עם משפחות החטופים וזה באמת קורע את הלב. לפני ימים אחדים רעייתי ואני נפגשנו עם קית' סיגל, ששב מן התופת. הוא בא עם אשתו אביבה, שגם אותה החזרנו, זה היה בעסקה הראשונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, זה לא מכבד את ראש הממשלה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> היא באה גם עם ביתם, שיר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> טוב, אני מבקש לפנות את היציע, תודה רבה. לפנות, לפנות את היציע. תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה הבית שלהם, זה בית העם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא הכול מותר בבית הזה. לא הכול. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> זאת בושה וחרפה מה שקורה. זאת בושה בשבילך - - - במה זה מפריע? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לראש הממשלה זה לא מפריע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, יש כללי התנהגות בבית הזה. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> התנהגות בבית הזה? תראה איך אתה מתנהג ביום-יום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתנהג לא – טוב, אתה לא תהיה השופט שלי, בכל אופן. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> אני לא אהיה. לראש הממשלה זה לא מפריע, לך זה מפריע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אורחים יקרים ביציע, אנחנו מכבדים אתכם, אנחנו שמחים שאתם פה. אני מבקש, יש כללי התנהגות בבית. קצין הכנסת נמצא שם, מנכ"ל הכנסת נמצא שם. אנא, לכבד את כללי הבית. ראש הממשלה, בבקשה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> קית' סיגל סיפר לי, סיפר לנו - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא צריך לפנות בינתיים, לא צריך לפנות. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - על הסבל שהוא עבר, והוא הדגיש את המחויבות להוסיף להיאבק עבור מי שנותרו שם. אני, אגב, שאלתי אותו, שאלתי גם חטופים אחרים שחזרו, במקרה שהיו איתם עוד אנשים, שראו אותם עוזבים – משום שחמאס כל הזמן הלעיט אותם בשקר: שכחו מכם, לא רוצים להוציא אתכם. וכשהם רואים שמישהו יוצא, יש כמובן אפקט מסוים - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז לא, תודה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - אבל האפקט החשוב ביותר – זה לא מפריע לי, באמת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אין בעיה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זה לא מפריע לי, תן להם לבטא את עצמם. מה ששאלתי: האם הם הבינו את המחויבות שלנו להוציא אותם? ואני אכן התחייבתי בפני קית', ואני אומר את זה גם כאן. אנחנו לא נוותר על אף אחד, החיים והחללים. אנחנו העלינו לוויטקוף – כיוון ששאלתם על שלב ב' – העלינו לו את העקרונות שלנו לשלב ב'. וחמאס לא מסכים להם. ובדיוק מסיבה זו אנחנו אימצנו את מתווה ויטקוף, שליחו של הנשיא טראמפ. ומה שהוא הציע - - << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - הוא הציע דבר כזה: המרחק בין הצדדים בשלב ב' הוא כזה שאי-אפשר לגשר עליו כרגע, והדבר הזה יביא לפיצוץ. ולכן, במקום שיהיה פיצוץ, מה שהוא הציע זה בעצם הפסקת אש לתקופת הפסח והרמדאן – הרמדאן והפסח, זה בא קודם – תמורת החזרתם של כל 59 החטופים שנותרו בידי חמאס. עד 24 חטופים חיים – זה המספר, עד 24 חטופים חיים – ולפחות 35 חטופים חללים. עכשיו, שוב, הוא הציע זאת משום שהוא רצה להבטיח שהתהליך נמשך ולא מגיע לשבר. אבל בעוד אנחנו הסכמנו למתווה של ויטקוף, חמאס שוב התבצר בעמדתו השלילית. אני רוצה להגיב גם לחבר הכנסת טיבי. הוא שאל: הפרתם את ההסכם. לא הפרנו את ההסכם. לפי ההסכם, ולא רק ההסכם, לפי מכתב צד שליווה את ההסכם של הממשל הקודם, שגובה על ידי הממשל הנוכחי של הנשיא טראמפ, יש לנו את הזכות בכל רגע מהיום ה-42 לפרוש מהמשא ומתן ולחזור ללחימה, אם אנחנו מתרשמים – אנחנו – שהמשא ומתן הוא חסר תוחלת. ובכן, כרגע אני לא יכול להתווכח עם ויטקוף והמסקנה שלו, אבל אני אומר: גם אם המשא ומתן להפסקת אש פרמננטית, תמידית, הוא לא מעשי כרגע, אבל יש הצעה מעשית לפנינו כדי לעשות את זה – אנחנו בתוך ההסכם, אנחנו לא מפירים את ההסכם, אבל אנחנו גם לא באים וחוזרים מייד ללחימה. מי יודע, אולי נצטרך. הוא כרגע מציע דרך להחזיר את כל החטופים. הוא מדבר על שתי פעימות. פעימה ראשונה – חצי, מחצית ישתחררו בפעימה הראשונה, זה היום הראשון. ומחצית, היתר – ישתחררו ביום האחרון, במידה שהגענו להסכם. אתם יודעים, חברי הכנסת, ששלשום החלטנו להפסיק את כניסת הסחורות והאספקה לרצועת עזה. אני מבקש לציין בפניכם שבתקופה האחרונה חמאס בוזז ביתר שאת את הסחורות והאספקה מהתושבים. הוא יורה בהם, הוא הורג אותם, והופך את האספקה למכונת הכסף שלו כדי לייצר טרור נגדנו, ולכך כמובן לא נסכים, בשום אופן לא נסכים. ואני אומר לחמאס, אם לא תשחררו את חטופינו יהיו לכך השלכות שאתם לא יכולים לדמיין. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> כמו מה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> מאז מתקפת הטרור המחרידה ב-7 באוקטובר אנחנו גבינו מאויבינו מחיר עצום. כשאני אומר מחיר שהם לא יכולים לדמיין אני לא אומר את זה סתם. יש קבלות. עשינו פה דברים שאף אחד לא האמין שנעשה, כפי שהבטחתי שנעשה. שרשרת ההישגים הכבירים שלנו שינתה את פני המזרח התיכון. וכעת, בתמיכת הנשיא טראמפ והממשל שלו, אנחנו נערכים לשלבים הבאים של המערכה. כמובן, לא הכול גלוי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> גם לא יכול להיות שהכול יהיה גלוי לעין. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה בורח מהקמת ועדת חקירה ממלכתית? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> תמתין, וגם אתה תשמע. לא הכול גלוי לעין, וטוב שכך. לא על הכול צריך לדבר, וטוב שכך. כבר למדתם שתהליכים חשובים מבשילים בחשאיות, וברגע המתאים מה שצריך לקרות פורץ בעוצמה מעל פני השטח. בחודשים האחרונים העולם כולו ראה בהשתאות את העוצמה של ישראל, את התעוזה של ישראל ואת התחבולה של ישראל. אויבינו חוו זאת ממש על בשרם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> בוא נגיד שאנחנו ראינו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ראש המוסד דדי ברנע - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> גם אתם שמעתם את זה. ראש המוסד דדי ברנע - - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - התחבולה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ראש המוסד דדי ברנע התייחס לפני כמה ימים למבצע הביפרים. המבצע הזה פגע קשות בחיזבאללה, יצר במערכה בצפון תפנית חדה, שהביאה לאחר מכן לקריסת משטר אסד בסוריה. היו מי שדרשו שלא אאשר את המבצע הזה. הם קראו לזה בזלזול: צעצועים. היה אפילו מי שהדליף זאת לתקשורת - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מי זה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - כדי לסכל את המבצע. אגב, אם למישהו מכם יש ספק, אני יכול להרגיע אתכם. גם על ההדלפה החמורה והמסוכנת הזאת לא נפתחה שום חקירה. אבל השבוע ראש המוסד הציג באופן פומבי את האמת. הוא הדגיש שהעיתוי שבו ביצענו את הפעולה - - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> ראש המוסד זה אחד - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק, אתה כבר בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הוא הדגיש שהעיתוי שבו ביצענו את הפעולה היה העיתוי הנכון ביותר. ואני מצטט את דבריו: "פוצצו" – בניגוד לדברים שנאמרו – "פוצצו פי עשרה יותר מכשירי ביפר מכפי שהיו בידינו בתחילת המלחמה, ופי שניים יותר מכשירי קשר". הוא סיכם: "ראש הממשלה קיבל בסופו של דבר את ההחלטה בניגוד מוחלט לעמדה הרווחת בדיון". זאת הייתה החלטה מושכלת, שהמוסד, אני חייב להגיד לכם, הוציא לפועל בצורה מושלמת. כל הכבוד לו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כל הכבוד. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זאת הדרך שלנו. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה עם ועדת חקירה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לעשות מה שטוב למדינה בזמן הנכון ובמקום הנכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה בורח מהקמת ועדת חקירה ממלכתית? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שנייה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שלישית. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה בורח מהקמת ועדת חקירה ממלכתית? תן לאנשים האלה תשובות. מגיע להם צדק, ומגיע להם לשמוע - - - במשמרת שלך - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה שלישית, נא לצאת. (חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צדק למי? צדק לעמית? לעמית העבריין? זה צדק? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת לא לעזור. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא תהיה לכם בחיים ועדת חקירה כזאת. בחיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תחלמו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתם והשופטים שלכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא לעזור. תודה. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חברי הכנסת, גם לגבי רצועת עזה נוסיף לעשות את מה שנכון. הנשיא טראמפ הציג חזון אמיץ וחדשני על חופש הגירה מעזה, וזהו חזון שאפשר – אני חושב שצריך, לא אפשר, שצריך לתמוך בו. אנחנו תומכים בו באופן מלא, והחזון הזה יאפשר עתיד אחר לאזור. אני רוצה שתדעו שבשנה וחצי האחרונות רבבות יצאו מעזה. הם שיחדו את דרכם החוצה. העשירים עזבו, אבל העניים נותרו מאחור, נתונים למרות של חמאס, שניצל אותם לצרכיו. הגיע הזמן לתת לתושבי עזה בחירה אמיתית. הגיע הזמן לתת להם את החופש לצאת, והגיע הזמן לתת להם את החופש לבחור. ולגבי יתר החזיתות – צבאות הטרור לא יהיו יותר בגבולותינו. אחרי שהורדנו את חיזבאללה בלבנון על ברכיו, ואחרי שהשמדנו את צבא אסד בסוריה, לא נאפשר לאויבינו בלבנון ובסוריה להתעצם מחדש. בד בבד, ידנו מושטת לבני בריתנו הדרוזים ולידידינו הכורדים באזור. ביהודה ושומרון, נחלת אבותינו, כוחותינו פועלים בעומק קיני הטרור בעוצמה שכמוה לא ראינו מאז מלחמת ששת הימים. באשר לאיראן, אומר בפשטות: נמשיך לפעול בנחישות כדי לא לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. חברות וחברי הכנסת, בזמן שאני וחבריי מובילים את מדינת ישראל במלחמה קשה, מלחמה שמאתגרת אותנו בהרבה חזיתות, מובילים אותה אל הניצחון; בזמן שאנחנו מבססים את מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית שהיא חזקה יותר מאי-פעם – בזמן הזה אנחנו נאלצים להתמודד עם מי שקודח חורים בספינה הלאומית, מי שקודח חורים מבית. שמענו את השקרים בנוגע למבצע הביפרים. שמענו גם את השקרים בנוגע לכניסה לרפיח. שמענו את השקרים בנוגע לחיסול נסראללה. מי שהחליט והוביל פעולות היסטוריות אלה מוצג בתקשורת כמהסס, כנגרר, ומי שהיסס והתנגד מוצג בתקשורת כהחלטי ומוביל. גם השקרים הללו מתנפצים לנגד עינינו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי זה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתם יודעים יפה מאוד. אתם שותפים לזה גם כן. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רון כץ, די. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מיניתי את שר הביטחון? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא, לא, אני לא מדבר רק על שר הביטחון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז על מי אתה מדבר? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני לא מדבר רק על שר הביטחון. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מתי תבין, אתה ראש הממשלה, הפילוג שאתה עושה - - - זה לא לכבודך. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> תכף נדבר על הפילוג שאתם עושים. << קריאה >> קריאות << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, לא לעזור לי. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתה יכול לעשות לי ככה עד מחר. אתה מתיר את דמו, אתה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מלביצקי, די. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה תתבייש. אתה קורא לאנשים פה בוגדים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת לוי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חתיכת - - - אתה לא ראוי להיות חבר כנסת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת לוי, קריאה ראשונה. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> למי קראתי בוגד? למי? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מלביצקי, קריאה ראשונה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פחדן. אתה פחדן מוג לב. לי אתה קורא בוגד? חתיכת כלומניק. תתנצל, עדיף. אתה כלומניק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי – קריאה שנייה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> איזו שפה עשירה יש לך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה, אתה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה בקריאה שנייה. אני מבקש ממך, חבר הכנסת לוי, תודה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> יום-יום אנחנו שומעים את העדות של מסרי האויב - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> תסתכל עליהם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי, קריאה ראשונה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, קריאה שנייה. << קריאה >> קריאות << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מלביצקי. חבר הכנסת ואטורי. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> תסתכל עליהם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה. (חברת הכנסת נעמה לזימי יוצאת מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> יום-יום אנחנו שומעים - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> ראש הממשלה, אולי קצת פחות הסתה? תשתדל. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הרי אתם כל הזמן מסיתים. כל הזמן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי מסית? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> איזו הסתה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתם אומרים כל הזמן שאנחנו, ממשלת ישראל, אני וחבריי כאן, מטרפדים עסקאות. זו לא הסתה? זה שקר מוחלט. שיש ללחוץ עלינו ולא על החמאס. אתם מהדהדים כל הזמן את מסרי החמאס. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא אמרנו את זה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> החטופים אמרו את זה. החטופים שחזרו אמרו את זה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> מה שזה עושה זה מקשיח את עמדות החמאס. זה מה שזה עושה. מה שזה עושה – זה מרחיק את ההסכמים. מה שזה עושה – זה פוגע בחטופים. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - לא הייתה אפילו עסקה אחת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואתם קוראים לזה – זה לא הסתה? אתם מיתממים, אתם כל הזמן מסיתים. אתם מסיתים בצורה הכי שקרית, הכי נבזית, שיכולה להיות. אתם אומרים שזו לא הסתה. הפצת שקרים כאלה - - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> הדבר היחיד, היחיד, שהחזיר חטופים - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק – קריאה ראשונה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - זו המחאה של המשפחות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק – קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתם לא מפסיקים להסית, לפלג, לומר שממשלת ישראל לא רוצה בשחרור החטופים. זה מה שאתם אומרים למשפחות. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה שלישית. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבל, חבל. קריאה שלישית, נא לצאת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אם זו לא הסתה, אני לא יודע מה זו הסתה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אם זה היה תלוי בך, אף אחד לא היה חוזר. אתה יודע את זה טוב מאוד. הם החזירו את החטופים. הם. (חבר הכנסת רם בן ברק יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כל תעמולת השקר הזאת, כל תעמולת השקר הזאת, וכל תעמולת ההסתה הזאת, כל התעמולה הזאת - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איבדת את הצפון. לא ידעת את נפשך. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ראש הממשלה, ראש הממשלה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> שמעתי, שמעתי שלא ידעתי את נפשי. קראתי את הפרוטוקול של השיחה הראשונה. בבוקר. שמעתי. לא ידעתי את נפשי. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לך מותר להגיד מה שאת רוצה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אתם מסרסרים במוות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, קריאה ראשונה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> זה דיון על ועדת חקירה, ראש הממשלה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> נכון. חכה. כל תעמולת השקר הזאת היא חלק מקמפיין מאורגן, קמפיין שממומן בסכומי עתק - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי? מי מממן אותו? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - שנועד לפגוע בממשלה, ובפועל פוגע בחטופים ובמדינה. אני רוצה לומר לכם, חברי האופוזיציה, חשוב והכרחי לחקור לעומק את כל מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר ואת מה שקדם לכך עד הפרט האחרון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה נקרא ועדת חקירה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מתי? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני עומד על כך. אבל, והינה ה"אבל", החקירה הזאת צריכה לזכות באמון העם או באמון של רוב מכריע בעם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> על מה אתה מדבר? 70%. על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לכן אנחנו דורשים - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הינה הסתה, הינה הסתה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אולי תפסיק לצעוק? יעזור לך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> תקשיב לי קצת יותר ולעצמך קצת פחות, ייטב לך, תאמין לי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני מקשיב. מקשיב כבר הרבה זמן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לכן אנחנו דורשים להקים ועדת חקירה אובייקטיבית, מאוזנת, בלתי תלויה, לא מוטה פוליטית - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - לא ועדה שהמסקנות שלה כבר ידועות מראש, שכבר כתבו אותן. לא מגוון אחד ולא רק מקשת דעות מצומצמת של רבע מילימטר, כשכולם מרוכזים בקצה אחד של הקשת הפוליטית. איך אפשר לעשות דבר כזה ולקרוא לזה מאוזן ואובייקטיבי? מה אתם חושבים שאנחנו ילדים? שאנחנו לא מבינים את זה? תגידו את המילה ממלכתי וזה עושה את זה ממלכתי? << קריאה >> קריאות << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אלמוג כהן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אנחנו רוצים דבר אמיתי, ממלכתיות אמיתית, אובייקטיבית, מאוזנת, לא מוטה, זה מה שאנחנו רוצים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא, השרה גולן, השר מלכיאלי. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הציבור דורש אמת. אנחנו דורשים אמת. אנחנו רוצים ועדה שתחקור את הכול, הכול, בלי יוצא מן הכלל ותעשה זאת בדרך בלתי מוטה, וכך יהיה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אלמוג כהן – קריאה שנייה. חבר הכנסת אלמוג כהן, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואם כבר מדברים על חקירות, אם כבר מדברים על חקירות, לאורך כל המלחמה אני דורש לחקור הדלפות חמורות מישיבות קבינט ומדיונים ביטחוניים רגישים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> למה הפלת את חוק הפוליגרף? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רון כץ – קריאה שנייה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הוא ביקש - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני דורש קודם כול לחקור – חבר הכנסת קריב, אני מקווה שהוא שומע אותי בחוץ – אני דורש קודם כול לחקור את ההדלפה הפלילית של חבר הכנסת קריב מדיון סודי של ועדת החוץ והביטחון. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גלית דיסטל. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מה זה לעומת 7 באוקטובר? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זה לא במקום. אני דורש לחקור את הפצת הסרטון המבושל והשקרי משדה תימן שהוציא את דיבת לוחמינו בעולם. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת צגה מלקו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תחקור, מי מפריע לך? תחקור. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני דורש לחקור את ההסתה לסרבנות של יאיר גולן. יש לו הר של חמאה על הראש. אבל התקשורת ואיתה הפקידות המגויסת מסרבות להמיס את החמאה ולחשוף את האמת לציבור, והציבור יהיה מעוניין בזה מאוד. את כל זה לא חוקרים, אז מה כן חוקרים? סיפורים מצוצים מהאצבע והאשמות הזויות נגדי ונגד מקורבי. השימוש הפסול והחמור בדרג הפקידותי בגיבוי התקשורת נגד ממשלת הימין שנבחרה על ידי רוב העם הוא פשוט שערורייה, וזו גם פגיעה עמוקה בדמוקרטיה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אפילו אתה לא מאמין לעצמך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> מנפחים בלונים – הינה השיטה: מנפחים בלונים יום-יום, מנפחים בלונים בקול תרועה והם מתנפצים בקול דממה דקה, לא שומעים אותם בכלל כשהם מתנפצים. רק לאחרונה, רק לאחרונה, שמענו על עוד בלונים, על עוד פרשיות מפוברקות: זיוף פרוטוקולים בלשכת ראש הממשלה; סחיטה באיומים במשרד ראש הממשלה; ראש הממשלה לא היה בטול כרם – הוא הצטלם באולפן עם מסך ירוק; שקרים על אשתי, בני, מצב בריאותי, מה לא? אני יכול להרגיע אתכם, מצב בריאותי טוב. אני לא אגיד שאני בכושר של כל הזמנים, זה לא נכון, וחלקכם יודעים את זה, אבל אני אומר: מצב בריאותי טוב. השקרים רודפים שקרים רודפים שקרים, אין גבול לטרלול הזה. אני דווקא שמתי לב שיש פרשה אחת שצצה מעת לעת בתקשורת - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שטרן – קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא, לא, זה כל הזמן. היא לא מיוחסת אליי. לפרשה הזאת קוראים פרשת אפשטיין, ג'פרי אפשטיין. אבל משום מה את אהוד ברק מזמינים שוב ושוב לאולפנים – נדמה לי כולל היום – מראיינים אותו ברוב כבוד והדר, אלא שבאופן תמוה לא שואלים אותו אפילו שאלה אחת בנושא. אחת, אחת לא. כי ערוצי התקשורת הם לא ערוצי חדשות – הם ערוצי פייק שבהם הם משקרים לציבור כל הזמן בשירות ובשיתוף פעולה מלא עם הדיפ-סטייט. כי כל פרשת הפייק ניוז הזאת – כל הפרשיות הללו לא מגיעות סתם כך לאוויר העולם. זאת שיטה, שיטה – כשהתיקים נגדי מתפוררים בבית המשפט, תופרים תיקים חדשים בהאשמת שווא נגדי ונגד אנשיי, ועוד בעיצומה של מערכה גורלית. גם הבלונים המהונדסים הללו יתפוצצו כמו כל השאר, ואני אגיד לכם למה – כי זה לא עובד יותר. ואני אגיד לכם מה עוד לא עובד. אנחנו רואים את האחדות המופלאה בקרב רוב העם. אנחנו רואים את האמונה במסר "יחד ננצח" - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא רוצים. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - דבר שלא רוצים לשמוע אצלכם, אבל רוב העם מאמין בזה ודוגל בזה, רוב עצום. אתם כל הזמן מסיתים נגד זה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> רוב העם בעד ועדת חקירה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל אתם, אתם, שעוסקים, תשאל אותם אם הם יודעים מה זה ההרכב, מי מרכיב. תשאל אותם ותראה מה קורה לרוב העם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אל תזלזל בהם, הם יודעים היטב. הם יודעים היטב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר. חברת הכנסת צגה מלקו. חברת הכנסת שטרית. חברת הכנסת בן ארי. חברת הכנסת שרון ניר, די. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> רוב העם מאמין בניצחון המוחלט, רוב העם רוצה שננצח, אבל אתם – אני אומר את זה בצער - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> רוב העם רוצה ועדת חקירה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> רוב העם אומר את זה, אבל אתם, שעוסקים סביב השעון בהסתה מפלגת, כל הזמן בהסתה, ואתם אומרים עלינו דברים איומים – שאנחנו בכוונה מפקירים את החטופים, אנחנו שולחים אותם אלי קבר, זה מה שאתם אומרים, ואתם אומרים את זה למשפחות החטופים – אתם, שמסיתים בצורה כל כך פרועה, מפלגים בצורה כל כך פרועה, אתם מאשימים אותנו בפילוג. איזו צביעות. ככל שאתם נעשים נואשים יותר, אתם מייצרים עוד ועוד שרפות, עוד ועוד פרשיות. ואני הולך לאכזב אתכם: זה לא יעזור לכם. העם לא טיפש. רוב העם רואה כל מה שקורה פה. שיתוף הפעולה בין הפקידות בדיפ-סטייט לתקשורת לא הצליח בארצות הברית, והוא לא יצליח כאן. חלק מכם מיתממים: מה? יש דבר כזה דיפ-סטייט? הוא משתף פעולה עם ערוצי התבהלה? היכול להיות? היכול להיות שמישהו לא רואה את זה? כולנו רואים את זה. אנחנו יודעים את זה, והגיע הזמן לומר זאת ישר בפנים. זאת האמת. ואתם יודעים למה כל העם רואה את זה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני אגיד לכם: כי רואים להם, כמו שהיינו אומרים בגן. רואים לכם, רואים הכול, מבינים הכול. פעם היו שומעים שנפתחה חקירה והיו אומרים: וואו, זה רציני. היום שואלים: את מי הם סימנו? את מי הם רוצים לסחוט הפעם? חברות וחברי הכנסת, אזרחי ישראל, אני לא נרתע. אני לא מרכין ראש בפני חקירות מפוברקות ומסע ציד פוליטי. אני עומד בזה שנה אחר שנה אחר שנה אחר שנה, כי האמת והצדק ינצחו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת והשרים. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני אמשיך להתעקש על האמת. אני אמשיך לדרוש ועדת חקירה אמיתית, אובייקטיבית, מאוזנת, שתגיע לאמת. אני אמשיך לדבוק בניצחון המוחלט. אני אמשיך לפעול למען עתיד טוב יותר לנו, לילדינו ולדורות הבאים. בעזרת השם נעשה את כל זה, ובעזרת השם נצליח. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לראש הממשלה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> תקשיב למשפחות השכולות - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> ביזיון וכלימה. אות קין. אתה מפחד לשמוע את המשפחות השכולות שהקשיבו לך. אתה גורם לאלימות נגד משפחות שכולות. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כהן, חברת הכנסת רייטן מרום. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אלמוג כהן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אני אמשיך בקריאות. חבר הכנסת אלמוג כהן, די. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אלמוג, אלמוג, חבר הכנסת אלמוג כהן. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> חסרי אחריות - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אלמוג כהן, קריאה שלישית. נא לצאת. (חבר הכנסת אלמוג כהן יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> התנתקתם מהמדינה, התנתקתם מהשכול, התנתקתם מהכול. פחדנים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתכבד להזמין כעת את ראש האופוזיציה לשאת את דבריו. כאמור אני מבקש ללא הפרעות. מי שיוצא, לא יחזור עד להצבעה. בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, פעם נתת לי עצה טובה: אף פעם לא לאבד את העצבים על הדוכן. הגיע הזמן שתיתן את העצה הזאת לעצמך. זה היה מופע לא קל לצפייה. ראש ממשלה בישראל שעומד פה וצועק "רואים לכם", "רואים לכם", כמו בגן, זה לא משהו שנעים לראות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תתנצל. תתנצל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי. השר קרעי. השר קרעי, די, אני מבקש. לא. די. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רשות הדיבור לראש האופוזיציה ולו בלבד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - על איך שאתם מדברים עליי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, לא לעזור. חברת הכנסת בן ארי, לא לעזור. חבר כנסת שיניף שלט, אני מודיע לכם, יוצא מהמליאה בלי קריאה ראשונה, שנייה, שלישית. מי שיניף שלט פשוט יוצא מייד החוצה. בבקשה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> וגם, אדוני ראש הממשלה, אני חושב על המשפחות שנמצאות פה, אני חושב על לוחמי צה"ל שרואים את ראש ממשלת ישראל מאבד את עצביו על הדוכן. על מה? על זה שהיה לך בוקר לא נעים במשפט? על זה שהתקשורת לא מוצאת חן בעיניך? על זה נעמדת פה לדבר? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לא משלמים לנו מספיק בשביל לשמוע אותך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שמחה רוטמן. חבר הכנסת רוטמן. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> עומד מול משפחות שכולות שמניפות שלטים עם הילדים שלהן ומתלונן על זה שאמרו עליך משהו בתקשורת. טיפה שליטה עצמית. לוחמי צה"ל שעליהם אתה מדבר צריכים לדעת שראש ממשלת ישראל, בזמן מלחמה לא מאבד את עצביו על שטויות. אתה לא יכול לעמוד פה ולצרוח ככה, כי זה מקרין עצבנות וחוסר מנוחה. אני פשוט מחזיר לך עצה טובה שפעם נתת לי. חבל, אנחנו צריכים להקרין למדינת ישראל, לעם ישראל, ללוחמים שלנו, משהו מרגיע, בטוח בעצמו – כל מה שלא קרה פה על הדוכן ברבע השעה האחרונה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> למשל אנחנו הרוב - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני 20 שנה - - - << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אנחנו הרוב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני שומע את הנאום. יש דבר מעניין, שכבר 20 שנה יש מילים שאתה משתמש בהן באופן קבוע: אויבינו, התעצמות, הישגים כבירים – אתה אוהב את המילה "כבירים", אני יודע – כוחותינו, לחמנו, הובלנו. אני רוצה להגיד לך משהו: מאז 7 באוקטובר כל המילים האלה מהדהדות חלולות, כי לא משנה מה תגיד פה, 7 באוקטובר זה עליך, זה במשמרת שלך. האסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי קרה במשמרת שלך, וכל מילות ה"כוחותינו", ו"לחמנו", ו"הובלנו", ו"הנחיתי", ו"הוריתי" לא יעזרו. זה שלך. זה תמיד יהיה שלך. אני מניח ומקווה שזו מכווה בבשרך, כי כל אדם שבמשמרת שלו קרה דבר נורא כזה אמור לשאת את זה לקברו, עד יומו האחרון. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, קריאה שנייה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מכבודן של המשפחות – אני תכננתי לדבר על דברים אחרים, אבל היות שראש הממשלה דיבר פה על הכול חוץ מעל הנושא שלשמו באתם, אז אני רוצה לדבר - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא נכון. אתה לא מסכים עם מה שהוא אמר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כץ. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה ואמר - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הוא לא דיבר על ועדת חקירה? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שבשם העם - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כץ, קריאה ראשונה. חבר הכנסת כץ. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> סירב להגיב על ועדת חקירה ממלכתית. ביזיון. ביזיון על ראשכם. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> מה קרה? נגמרו המנדטים? אין מנדטים? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כץ. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> - - - לשמוע את האמת. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> נלחמים על ארבעת המקומות הראשונים. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ואטורי, קריאה שנייה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו דואגים - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שטרית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תנו לשמוע אותו - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> דיברתם מספיק, נשמה. די כבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי, לא צריך לעזור, אני מטפל בזה. אני מטפל. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמו שאתה רואה, אדוני הראש הממשלה, כשאתה מאבד את עצביך אז הם כולם מאבדים את עצביהם. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> או - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מייצר תגובת שרשרת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> היות שעמדת פה ודיברת על רצון העם, מזה שנה בכל סקר אפשרי רוב מוחלט של יותר מ-70% מאזרחי ישראל רוצים ועדת חקירה ממלכתית. גילי לייבושור, אימא של יעל שנספתה בחמ"ל בנחל עוז, כתבה את עשרת הדיברות של ההורים השכולים על מה שצריך להיות בוועדת החקירה. והיא כתבה: "לא תמרח; לא תסתיר; לא תתנשא; לא תשקר; לא תחפף; קח אחריות - - - היה אמיץ; כבד אותנו ואת זכר ילדנו; בקש סליחה". מעולם לא הייתה פה ממשלה שיש לה כל כך הרבה סיבות לבקש סליחה מעם ישראל. 1,850 הרוגים – בקשו סליחה; 79 חטופים שנרצחו – תבקשו סליחה; 14,000 פצועים – תבקשו מהם סליחה; מדינה שלמה כואבת, חרדה, זועמת, שהופקרה בידי ממשלה שלא לוקחת אחריות על כלום – בקשו מהם סליחה. ממשלה שריסקה את הביטחון, ריסקה את הכלכלה, ריסקה את הלכידות החברתית, ריסקה את הערבות ההדדית בינינו, ואפילו לא טורחת לבקש סליחה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפילו לא טרחה לבקש סליחה מאימו של עידו אדרי, זיכרו לברכה. סמ"פ בגולני, לוחם בשב"כ, נרצח בנובה. יש פה אנשים שמכירים את המשפחה, אבא שלו היה מפקד הימ"מ, הייתי אצלם בשלושים, התפללנו יחד לזכרו. בנובה עידו כבר נחלץ, היה יכול להינצל, במקום זה הוא לקח נשק משוטר הרוג וחזר כדי להילחם, להגן על החברים שלו. נרצח עם הנשק ביד. אריה ישראלי. שיחת הטלפון האחרונה שלו הייתה עם אבא שלו, שהתמודד בעצמו באותן שעות עם בלימה של חדירת כוחות שניסו להגיע למרכז בארץ, איבד תשעה מלוחמיו. בשיחת הטלפון עידו אמר רק דבר אחד, אמר: אבא, יורים עליי. ואז הקשר איתו נותק לעד. אימא של עידו, רעות, כתבה אתמול את הדברים הבאים. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> היא יושבת פה למעלה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא יושבת פה, רעות? היא יושבת פה. בשמך. בשמך. אני מבקשת תשובות. מבקשת אמת וצדק לבני המופלא שלנצח יישאר בן 24. אני מבקשת ודורשת לדעת מה, כיצד ומדוע אירע אסון חיינו. אני דורשת ועדת חקירה ממלכתית. היא לא תוכל לרפא את ליבי החרוך, אך לכל הפחות תביא לי מעט שקט, בידיעה שעידו השאיר פה אחריו מדינה מתוקנת, שאחיו וחבריו והדורות הבאים יוכלו לחיות בה ללא חשש מהישנות שואת חיינו פעם נוספת. זו חובתכם עבורו, עבורנו, עבור עצמכם. תבקש סליחה מעידו, אדוני ראש הממשלה. תבקשו סליחה כולכם. ואני מתפלל לאל עליון שנמצא בתוכנו את הכוח לסלוח. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. לבקשת האופוזיציה – להכניס את האנשים שיצאו, בהחלט. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) משה אבוטבול – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רק שנייה אחת. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אני מבקש הודעה אישית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הודעה אישית זה אחרי ההצבעה. בבקשה, המשך לקרוא בשמות חברי הכנסת. רק שיהיה ברור: מי שמצביע בעד, מצביע בעד קבלת הודעתו של ראש הממשלה. מי שנגד – נגד הודעתו של ראש הממשלה. בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – נגד אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – נגד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – אינו נוכח משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – בעד איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – אינו נוכחת אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) גדי איזנקוט – נגד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח אוהד טל – בעד יעקב טסלר – אינו נוכח אלמוג כהן – בעד עופר כסיף – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד אבי מעוז – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – נגד עודד פורר – נגד משה פסל – אינו נוכח מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח נאור שירי – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זהו? האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, נא להפנות את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת. אם אין – תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 51 בעד, 43 נגד. אני קובע שעמדתו של ראש הממשלה התקבלה. << נושא >> הודעה אישית של ראש הממשלה בנימין נתניהו << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> וכעת, הודעה אישית לראש הממשלה. לאחר מכן הודעה אישית לראש האופוזיציה, ואנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> כנראה שחבר הכנסת לפיד לא הקשיב בתשומת לב יתרה לדברים שאמרתי על ועדת חקירה. אמרתי שצריך ועדת חקירה שתהיה עם הכלים – ממלכתית, כן. עכשיו אני אגיד לכם מה זה ממלכתית. קודם כול, הכלים של ועדת חקירה ממלכתית. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> החוק אומר מה זה. הוא מגדיר. החוק מגדיר מה זו ועדת חקירה ממלכתית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה שכתוב בחוק. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ושנית, שנית, ההרכב צריך להיות ממלכתי. לא יכול להיות שמי שקובע את ההרכב בא מגוון, או – איך אמרתי? – ממרחב מילימטרי - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הנחקר יבחר את חוקריו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - מרחב מילימטרי בקשת הפוליטית שלנו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - די, זה בית המשפט העליון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זה צריך להיות הרכב שמייצג את הציבור. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הנחקר יבחר את חוקריו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה בית משפט עליון. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הרכב רחב, דבר שאנשים מאמינים בו. זה דבר ראשון, וזה ממלכתי אמיתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני לא איפסתי את רשימת הקריאות, לכן אני יכול בלי קריאה ראשונה, שנייה ושלישית להוציא. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה זה בא, מאיפה ההמצאה הזו? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הדבר השני – הממלכתי, תגיד כולם - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - תתחיל להיכנס לפרטים האלה, תראה מה הציבור רוצה – הוא רוצה את מה שאני אומר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, יש חוק. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מאז שקמה המדינה זה כך. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> שאמסלם יבחר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הלאה. דבר שני, אני חייב תודה לחבר הכנסת לפיד. חייב תודה. הוא הזכיר לי עצה שנתתי לו. שצריך באמת בשדה הקרב, בשדה הקרב הצבאי וגם בשדה הקרב המדיני, לשמור על קור רוח בהחלטות. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מיישם. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני יודע שאולי אתה הסכמת איתי בגלל ניסיונך בתחומים האלה, אבל אני יכול להגיד לך שזה היה ניסיוני כשנתתי לך את העצה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע על מה הוא מדבר, אתה יודע על מה הוא מדבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שטרן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל יותר מזה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא, למה הוא לוקח את זה לשדה הקרב? הוא לא הזכיר את שדה הקרב. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> יותר מזה אני אגיד לך. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני חושב שהוכחנו – הוכחנו בביפרים, הוכחנו בנסראללה, הוכחנו ברפיח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ב-7 באוקטובר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הוכנו מי עומד - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ב-7 באוקטובר הוכחתם. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - מי עומד, מי עומד בצורה מאוד יציבה, ומאוד מאוד עקבית, ומסוגל גם לקבל את ההחלטות בזמן אמיתי. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> בטח. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אתם ואתם. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל אני חייב לך תודה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה? אתה שמת את הביפרים? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - של 7 באוקטובר? איזה החלטות קיבלת? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שקט. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני חייב לך עכשיו תודה שלישית. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא תפקדת בכלל ב-7 באוקטובר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני חייב לך תודה שלישית. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מי חתם על הסכם הגז? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> שמעתי - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוה, הסכם גז, זאת הבעיה שלך עכשיו? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> כן, כן, הסכם הכניעה. כן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה מבין בכלל? מה אתה מבין בזה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שקט. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> פלשו אל המדינה ב-7 באוקטובר. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> כן, לא לברוח. עשר שנים לא נחתם הסכם גז, והוא עשה את זה בתוך שבוע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, חבר הכנסת שקלים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסכם הגז - - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> בתוך שבוע חתמתם על הסכם גז. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, אתה בקריאה שנייה. וזה לא עוזר, זה ממש לא עוזר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זה גם לא עוזר לראש הממשלה. חבר הכנסת שקלים, זה גם לא עוזר לראש הממשלה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני חייב, חברי הכנסת - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אם תפקדת בצורה כל כך כבירה, למה אתה מפחד מוועדת חקירה ממלכתית? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להג הרצנו, נא לצאת. נא לצאת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אם תפקדת בצורה כבירה למה אתה מפחד מחקירה ממלכתית? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתה יודע, אתה מפריע לי להודות לראש האופוזיציה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ממה אתה מפחד? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> למה אתה לא נותן לי להודות לראש האופוזיציה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ממה אתה מפחד אם תפקדת בצורה כל כך כבירה? למה אתה בורח מוועדת חקירה ממלכתית? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא להוציא את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אני עוצר את הזמן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתה יודע, בדרך כלל מזה מייצרים – יש בעיות בהבנה ובשמיעה, אתה מכיר את זה? כל הזמן מייצרים פרשיות. פעם בלבלב, פעם באוזן, כל הזמן – זה דבר מדהים. (חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מתייעץ עם כולם. חתמת הסכם שלום עם שר החוץ והביטחון של - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בכל אופן, אני חייב לך, חבר הכנסת לפיד, אני חייב לך תודה נוספת. שמעתי שהיית בביקור בארצות הברית ורציתי להגיד לך תודה. כי אמרו שבנאום שלך אתה סיפרת על כל ההצלחות שלנו: על החיסול של סנוואר ודף, על החיסול של נסראללה ומבצע הביפרים. אז בניגוד לשמועות, חברי הכנסת, אין לנו משרות דובר שמתפנות, אבל חבל ששכחת לציין בפניהם שאם היינו מקשיבים לך ולכל חבריך, שכבר שנה קוראים לנו לסיום המלחמה, כל אלה היו עדיין בחיים. חיזבאללה היה עדיין על גדר הצפון - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם כרמל גת הייתה בחיים. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> גם החטופים היו חיים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - וחמאס כבר היו חוזרים מזמן לגדר הדרום. אבל לפחות, אני חייב להגיד, גם אם לא ציינת את זה, לפחות זכית להציג להם את התוכנית המהפכנית שלך לעזה, לתת למצרים את עזה - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> לפחות יש לו תוכנית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לפחות יש לו תוכנית, מה יש לך? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - כמה מטרים מאשקלון. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא בובת ראווה מאחורי נשיא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר, את בקריאה שלישית. לא איפסתי את הקריאות. אם תפריעי אני אוציא אותך בלי קריאות נוספות. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ודבר אחרון: הבנתי שזאת תוכנית שבנויה משבע או שמונה נקודות, סעיף אחד לכל מנדט שלך. תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לעמוד כשמוחאים כפיים. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת יאיר לפיד << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתכבד להזמין כעת את ראש האופוזיציה למסור את הודעתו האישית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לעמוד כשמוחאים כפיים, שהוא יראה אתכם. חבל שאתה מפספס את מחיאות הכפיים. למה? שיעמדו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה, מה תעשי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שבי בשקט, את. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה נעשה בלי מירב? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, רשות הדיבור - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שיעמדו במחיאות הכפיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בכנסת הבאה את לא כאן, נשמה. לא נשמע את הצרחות שלך - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חבורה של חנפנים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. חברת הכנסת גוטליב, די, תודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שקט, שקט. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אני פשוט עומד ומחכה שראש הממשלה יסיים את בריחתו מן האולם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איפה הפאסון שלך, מירב? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> חלום שלכם שהוא יברח. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה עומד? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה עומד, שב. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> חלום שלכם שהוא יברח, ראינו. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שמחה רוטמן, די. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא רצה לשבת ליד ברוכי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איפה החזון שלכם - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני ראש הממשלה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, החזון שלך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא להפריע, לא להפריע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> החזון - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה שנייה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היא כבר שעה בקריאה שנייה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ארבע שעות היא בקריאה שנייה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא צריך להגזים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אוי אוי אוי, זה לא פייר, זה לא פייר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שקט כבר, תני להקשיב. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני ראש הממשלה, אם כבר הזכרת את נאומי בוושינגטון – זה אכן היה מול איפא"ק, הבמה הכי גדולה של העולם היהודי. והיה שם רגע מעניין, בנאום אמרתי למול אנשי איפא"ק, האנשים הכי פטריוטים, הכי פרו-ציונים שיש, אמרתי: גבירותיי ורבותיי, אני רוצה להזכיר לכם דבר אחד. אני יודע שלרבים מכם יש בעיה לא פשוטה עם ממשלת ישראל הנוכחית, אבל אתם צריכים לזכור שאפשר לאהוב את מדינת ישראל גם אם אתה לא אוהב את ממשלת ישראל. ואפשר לאהוב את אזרחי ישראל גם אם אתה לא אוהב את ממשלת ישראל. ולהפתעתי ולהפתעת המארגנים, כל הקהל נעמד על רגליו ומחא כפיים ל-standing ovation ממושך, כי הם קיבלו אישור לזה שמותר להם לא לאהוב ממשלה שהם מתביישים בה. והם מתביישים בה בדיוק בגלל מה שראינו היום על הדוכן, כי יש לנו ראש ממשלה שעומד פה עם כל מיני דאחקות דלוחות, שעומד פה ומתחשבן עם התקשורת בלי סוף על מה אמרו עליו או לא אמרו עליו, שקרא היום בבוקר לראשי מערכת הביטחון הישראלית חונטה, ואז חזר הנה והתגאה בהישגיהם. אני, כמו כל פטריוט ישראלי, שמח במותו של סנוואר, שמח במותו של נסראללה, שמח בכל ניצחון של הלוחמים הגיבורים שלנו. זה לא ימחק את 7 באוקטובר. לא יעזור לך שום דבר, זה יישאר על ראשך, על גבך, טבוע בבשרך כמו אות קין עד יומך האחרון. וכל בדיחות המנדטים שאתה עושה פה על הדוכן, ביום שבו משפחות חטופים ומשפחות שכולות מתרסקות פה – אני לא אהבתי את ההערה עליך, אתה אכן ממשפחה שכולה, וצריך תמיד לזכור ולכבד את זה. אבל גם אתה צריך לכבד משפחות שכולות טריות ואת הכאב שלהן, ואת זה שהם היו רוצים לראות על הדוכן הזה מנהיגות אחראית ומאחדת, ולא את מופע העוועים המוזר למדי והלא-לגמרי יציב שהם ראו ממך פה היום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> כפיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קצת פאסון שיהיה לך. << הצח >> הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' כ/1058; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' ל"ז, ישיבה 197; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת שמחה רוטמן, לקריאה השנייה והשלישית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כמעט עשר שנים אני פה, בחיים לא ראיתי נאום כזה. אללה יוסתור, אין לי מילים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אללה יוסתור. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה היה? עוד אני מתחתיו. מה זה היה? איזה נאום, איזה קוליות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כל הכבוד. כל הכבוד. אללה יוסתור. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת רוטמן להציג את הצעתו, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה פאסון. מה זה היה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025. מקורה של הצעת החוק הזאת בהצעת חוק פרטית שלי, ומוצע בה שינוי בדרך שבה ייבחר נציב תלונות הציבור על שופטים. אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, אנחנו נשמע כנראה במהלך השעות הקרובות – באדיבות מירב, כמובן, שתנצח על המקהלה – כל מיני טענות ומענות שונות. יכול להיות שחלקן אפילו, חס ושלום, ידברו לעניין החוק. יכול להיות שרובן ידברו על דברים אחרים. אבל גם אם תגיע לכנסת במסגרת הסיוע ההומניטרי משאית שלמה שמלאה בעלי תאנה – עלי גפן זה עניין אחר, יש מתכון לעלי גפן – אבל עלי תאנה לא יצליחו לכסות – אני לא אגיד את מה, שעומד מאחורי ההתנגדות להצעת החוק הזאת. כי להצעת החוק הזאת יש לה אלטרנטיבה אחת ויחידה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא למנות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא. אתה יודע מה? צודק, שתי אלטרנטיבות. אלטרנטיבה אחת, שלא ימנו נציב, זה מאוד טוב לשופטים. מאוד טוב לשופטים, מאוד טוב לשופטים שממש מתעללים באלו שמתדיינים מולם; שדוחים דיונים בלי סיבה, שמדברים בביזיון, שדוחים בלי שום סיבה בקשות שמוגשות אליהם. ולהם זה טוב, או לכאלה שפועלים בניגוד עניינים, או לכאלה שפועלים ודנים בדברים שנמצאים להם במניעויות. טוב להם שלא ימונה נציב. איך אני יודע שטוב להם? כי כבר כמעט שנתיים אין נציב. הייתה איזו הארכה של חצי שנה שמשרד המשפטים הביא לי חוק פרסונלי ורטרואקטיבי – להאריך את הכהונה של הנציב הקודם. הוא היה כנראה נציב נוח למערכת. באו ואמרו לי: אפשר להאריך. אמרתי להם: לא הבנתי, מה עם חקיקה פרסונלית? מה עם להתערב בהליך תוך כדי הליך? לא, לא, זה בסדר, זה בסדר, תאריך לו את הכהונה. חוקקנו חוק פרסונלי – להאריך לשהם בחצי שנה. כנראה שיש – כמו שאמר פה זה שעמד לפניי, מדובר באנשים אחרים, אצלם אפשר לחוקק חוק פרסונלי תוך כדי הליך. אז אפשרות אחת היא שלא ימונה בכלל נציב, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מתי חוקק החוק הזה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אפשרות אחת, שלא ימונה נציב. צריך לשאול איזה פנים יש - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - לנציגי האופוזיציה לבוא ולהגיד לאזרחי מדינת ישראל, שנכון להיום – תדע לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אם הם שולחים תלונה, ניסית לשלוח תלונה על שופט? אתה יודע מה אתה מקבל? המנוי אינו זמין. אתה מקבל במייל חזרה – אין נציב, תתמודד. פעם היו אומרים: אין פזמון, תרקדו. אין נציב, תתמודד. אז מה אם אין נציב, אז מה אם אין מי שיברר את התלונות. כנראה שלחלק מהאנשים, לתומכי מפלגת בג"ץ, הדבר הזה, שאין מי שיבקר תלונות על שופטים, עובד להם. אופציה שנייה – לא להגיד שיש רק אופציה אחת, יש שתי אופציות. מה האופציה השנייה? שימונה נציב, אבל איזה נציב? רק נציב שיצחק עמית יבחר, רק הוא. נכון, אחרי שהוא יבחר וכמובן ששר המשפטים צריך להסכים, אין ספק – אבל וטו מוחלט ליצחק עמית, שבמקרה או שלא במקרה, יש הרבה תלונות שממתינות לבירור עליו. או שיש לו וטו מוחלט מי יברר עליו את התלונות, ואחר כך זה יעבור לוועדה לבחירת שופטים, וכמובן, השופטים כבר יהיו בעד כי יצחק עמית בחר את המועמד. והקואליציה תהיה בעד, כי שר המשפטים הסכים, ואז יהיה רוב. זאת אומרת, הוועדה לבחירת שופטים שהוקמה בחוק היא סוג של חותמת גומי למה שיחליט יצחק עמית, שעליו יש תלונות. עכשיו, הייתם אומרים: אה, אבל גם שר המשפטים הוא חלק מהאירוע, ואי-אפשר לכפות – נכון. אבל על שר המשפטים אי-אפשר להגיש תלונות לנציב תלונות. תשימו לב מה היה פה. שמתם לב לצעקות שהיו פה, שאמרו: ועדת חקירה – לא ייתכן שאתם תבחרו מי ישב בוועדת חקירה. אתם תמנו מי שיחקור אתכם? אתם, שרי הממשלה, שכשלתם ב-7 באוקטובר – זה צעקות שהאופוזיציה צעקה פה לפני שנייה. אבל כשמדובר בנשיא מפלגת בג"ץ יצחק עמית זה מאוד הגיוני שהוא ימנה בלעדית בווטו את מי שיבדוק עליו את התלונות. לכן אפשר לנקות הצידה את כל הטענות ואת כל התלונות שנשמע פה עכשיו למה לא להעביר את החוק, ולהגיד דבר מאוד פשוט: כל נציג אופוזיציה שיעלה פה עוד מעט לעכב את העברת החוק החשוב הזה מאריך בעוד שעה את הזמן שיהיה לאזרחי מדינת ישראל, שנכון להיום עומדים מול שוקת שבורה ואין להם למי להגיש תלונה. זה מה שהם רוצים – שלא תוכלו להתלונן. אתה יודע, כבוד השר אמסלם, שכשהיה מסך הברזל בחומת ברלין היה אדם אחד שברח ממזרח גרמניה למערב גרמניה. שאלו אותו, תגיד, שם מעבר למסך הברזל, איך האוכל? אז הוא אמר: אי-אפשר להתלונן. ואיך הפרנסה? אי-אפשר להתלונן. ואיך הנוף? אי-אפשר להתלונן. ואיך הממשלה? אי-אפשר להתלונן. אם כל כך טוב שם אז למה ברחת? כי אי-אפשר להתלונן. אז זה מה שמנסים לייצר לנו פה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הפעם יצא לו טוב. פעם ראשונה יצא לו טוב. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מציאות שאי-אפשר להתלונן, אז אין תלונות. אם אין תלונות, הכול טוב. אם הכול טוב, לא צריך רפורמה, לא צריך לתקן – הכול בסדר, כי אי-אפשר להתלונן. זה המצב שלנו, אדוני היושב-ראש, בשנתיים האחרונות – אי-אפשר להתלונן על מערכת המשפט. אי-אפשר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בגללך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני מודה, חבר הכנסת קריב, שלמרות שאי-אפשר להתלונן, אני בכל זאת מצליח קצת להתלונן על מערכת המשפט, ואני עושה זאת בשם ציבור ענק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ואם אתה לא מצליח להתלונן, אתה פשוט מחסל אותה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, חס ושלום, חס ושלום. אנחנו מחזקים את מערכת המשפט. אתם מחסלים אותה – אנחנו מחזקים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מאז שנכנסת, תדע לך, אני מרגיש את חיזוק יסודות הדמוקרטיה במערכת המשפט. אגב, חיזקת את מדינת ישראל בצורה מדהימה. אני מציע שתעבור במזרח התיכון, ומה שעשית פה, תעשה בכל מקום. צריך לשכפל אותך. אנחנו כולנו טועים. מה שעשית במדינה זה בעצם גן עדן. הפכת אותנו לאימפריה - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נאור, תשמור משהו למתי שתהיה פה? לא הבנתי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - תסתכל, תראו – אימפריה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אל מי אתה מדבר? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לתמונות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אה, לתמונות. תודה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן, לתמונות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אפשר להמשיך, ברשותך? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מקסימום אם אני אגיד לך לא, אז תוציא אותי, תכסה - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, לא, אם תגיד לי לא, הוא יוציא אותך. אני אמשיך, ברשותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נאור - - - להגיד לך משהו - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> טלי, את השלמת הפערים אם אתם יכולים לעשות אחרי שאני מדבר זה מאוד יעזור לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - אבל למה להלשין עליי? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> על מה הלשנתי עלייך? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - בקריאה שנייה - - - << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << קריאה >> - - - בית המשפט העליון מוכן לבדוק אם הנוח'בות קיבלו מזרון טוב ואוכל. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כן. עד היום לא מונה נציב, ויש כאלה שתלו את זה במהלך דיוני הוועדה בכך ששר המשפטים לא מכיר בנשיא בית המשפט העליון. אין לזה שחר ושום קשר, כי אנחנו מדברים פה כמעט על שנתיים שאין נציב. אני גם ניסיתי לתווך, ואני יודע שגם חברת הכנסת טלי גוטליב גם אמרה שהיא ניסתה למצוא כל מיני פתרונות – אין אפשרות להגיע להסכמה. ההצעה במקורה דיברה על דבר מאוד פשוט. ואתה יודע מה, לא תמיד עומד פה המציע של החוק ואומר: החוק לא מושלם בעיניי. הרי חוק שאני מציע, מה יותר טוב מאשר להגיד שזה החוק הכי מושלם שיש? לא מושלם. כי מה אני הצעתי בהתחלה? אני אמרתי, בואו נבחר אנחנו כאן בכנסת ברוב של 70. רק מה, הודיעה לי האופוזיציה בצורה חד-משמעית: אנחנו לא נשתף פעולה עם זה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני אמרתי, ברוב של 70 - - - << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אתה צודק. אבל אני חושב שכאשר אתה בוחר - - - << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << קריאה >> זאת הטעות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני לא מסכים איתך. אני אגיד לך למה. אני חושב שכשאתה בוחר דמות, שהיא צריכה להיות במידה מסוימת הכותל המערבי שאליו באים ופונים ובוכים, צריך שהיא לא תהיה פוליטית בכלל. לכן אין לי בעיה שהוא ימונה בכנסת ברוב גדול. ואם הייתה לנו פה אופוזיציה שהיא אופוזיציה לממשלה ולא אופוזיציה למדינה זה גם היה עובד. אבל הם אמרו: לא, אנחנו עם זה לא נשתף פעולה. אז אני אמרתי: אוקיי, כל המטרה שלי היא שיהיה נציב. אם האופוזיציה תחרים את ההצבעה ולא יהיה 70 ולא יהיה נציב, אז מה אני אעשה? לכן שינינו את ההצעה במהלך הדיונים ואמרנו: נעשה ועדה. הוועדה הזאת, שיש בה שבעה חברים, מורכבת כדלקמן: שר המשפטים, שר העבודה – במקרה ששניהם גברים אז הממשלה תבחר שרה במקום שר העבודה; חבר כנסת שתבחר הכנסת או ועדה מוועדותיה; שופט בדימוס שיבחרו שופטי בית המשפט העליון; שופט בדימוס שיבחרו הנשיאים של בתי המשפט המחוזי, ודיין בדימוס שיבחרו שני הדיינים הראשיים לישראל, והסנגור הציבורי הארצי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> שנייה, טלי. למה ההרכב הזה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - שהשר ידע – היה 50%, 50% למחוזי, 50% לנשיא של העליון ועכשיו יש כבר 60% - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מה שנקרא, יש אנשים שרואים את חצי הכוס הריקה ואת חצי הכוס המלאה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, לאן - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אבל מה שחשוב בהרכב של ההצעה הזאת זה שני דברים: 1. אין יותר שחקני וטו – וכך צריך. כי נציב תלונות זה תפקיד שצריך להיות מאויש. אין שחקני וטו; 2. לא יושבים בוועדה שבוחרת לא שופט ולא דיין ולא אף גורם - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שיהיה בניגוד עניינים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - ששנייה לאחר מכן יתבררו עליו תלונות על ידי האדם שהוא מינה. רק בדימוסים. זאת אומרת, שלושה בדימוסים שיושבים שם – אף אחד מהם גם לא נבחר על ידי אדם אחד כדי שלא יהיה מצב שהוא שלוחו באופן בלעדי. אגב, אתה בטח מכיר את זה – עלתה טענה שאמרו: למה אתה נותן את זה לשני הרבנים הראשיים ולא לחברי בית הדין הרבני הגדול? אתה יודע מה הסיבה? אין חברי בית הדין הרבני הגדול. אתה יודע למה אין? יש בסך הכול שלושה, שמתוכם שניים הם הרבנים הראשיים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, אני יודע שהוא לא יודע. הוא מכיר את התופעה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דווקא לו אל תגיד. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הוא מכיר את התופעה. למה הוא מכיר את התופעה? אתה יודע למה אין דיינים, כבוד השר? בג"ץ לא מרשה למנות. אם היו נשארים רק שלושה שופטים בבית המשפט העליון, השמיים היו נופלים. אבל לבית הדין הרבני הגדול מותר לעכב את המינויים כי אכפת להם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למרות שההילה נפלה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ההילה כבר נגמרה. התקדמנו. לפי ההצעה, כל אחד מחברי הוועדה יוכל להציע שני מועמדים לתפקיד. ההחלטה על מינוי נציב תהיה על דעת רוב החברים המכהנים בוועדה. כלומר, אם כל הוועדה מאוישת מדובר בארבעה חברים. והוועדה גם מוסמכת להעביר את הנציב מכהונתו או להשעותו ברוב של חמישה חברים במקרים שמנויים בחוק. עוד מוצע שחברי הוועדה שאינם מכהנים מכוח תפקיד ושיש לבחור בהם לוועדה ימונו לתקופת כהונה קבועה של ארבע שנים וחצי, ונציג הכנסת יכהן כל עוד הוא חבר הכנסת או עד תום כהונת הכנסת שבחרה בו. כך יהיה מצב שתמיד תהיה ועדה שמוכנה לבחירה או, חס ושלום, למקרים של הדחה או השעיה במקרה שיש כתב אישום או סיבות אחרות, או שצריך למנות ממלא מקום. אם התפנה מקום של מי מהם, הגורם שבוחר אותם מחויב להשלים את מקומו של החבר החסר בהקדם האפשרי. ככלל, כל ועדה כזאת תבחר נציב אחד בלבד. הוא ימלא חמש שנים, ובעצם חצי שנה לפני תום כהונתו תמונה הוועדה הבאה שתבחר את הנציב הבא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה ויתרת על 50% - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא אני ויתרתי. מה את רוצה ממני? בהמשך להערות שנשמעו בנושא זה, מוצע להבטיח שבוועדת הבחירה יהיה ייצוג של אישה אחת לפחות מבין השופטים בדימוס שממנים השופטים, ואישה אחת לפחות מבין שר הממשלה. הצעת החוק כוללת גם הוראה שלפיה החברים הראשונים לוועדה ייבחרו אליה בתוך 30 ימים מיום תחילת החוק. ובחירת חבר הכנסת הראשון לוועדה תיעשה באופן שבו נבחרים נציגי הכנסת לאספה הבוחרת, לפי חוק הרבנות הראשית לישראל. כלומר, במליאת הכנסת או בוועדה מוועדותיה, לפי הכרעת יושב-ראש הכנסת. במהלך הליכי החקיקה הצעת החוק עברה שינויים משמעותיים בעקבות הערות שנשמעו בדיוניה. הצגתי את זה – התחלנו מ-70, יצרנו את הוועדה. קבלת ההצעה תאפשר בתוך זמן לא רב למנות נציב תלונות ציבור על שופטים, ובכך למלא את התכלית המרכזית עבור הציבור. אני חייב לומר לכם, חבריי חברי הכנסת, בהצעת החוק הזו – למרות ששמעתי, כולל מחברי אופוזיציה שאיתם באתי בדברים, כולל מהציבור – מדובר בסך הכול במינוי אדם שכל תפקידו הוא לברר תלונות. אין לו - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז בשביל מה? למה אי-אפשר - - - 50% שר משפטים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הינה, נכון, טלי צודקת. טלי צודקת. כל תפקידו הוא לברר תלונות. למסקנות התלונות שלו – ללא בחירה, או של הוועדה לבחירת שופטים אם מדובר בשופטים, או של השר אם הוא מחליט ללכת עם זה להליך משמעתי, או כל מיני גורמים – אין נפקות באופן מיידי על תפקידו של שופט. זה כמו הערה לתיק האישי. כולנו זוכרים שאיימו עלינו בבית הספר: ישימו לך הערה בתיק. אדוני השר, אתה הסתכלת פעם בתיק שלך מבית הספר, שאיימו עליך שישימו לך הערה בתיק? אני בטוח שלך לא שמו, כי היית התלמיד הכי טוב בכיתה. אבל אולי ליושב-ראש, אולי לי. התיק הזה, אף אחד לא רואה אותו בסוף. בסופו של דבר, מי רואה את התיק האישי של שופט? אז כן, הנילון מקבל תשובה: התלונה שלך צודקת. מה הוא יכול לעשות עם זה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע, רגע. אם הוא רוצה להתקדם למחוזי או לעליון - - - << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> למה אתה צריך להתנצל? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני לא מתנצל. לא, להפך. מה הטענה? חס ושלום. לא מתלונן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני שואל. רגע, רגע, כבוד השר. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> למה הבאת את זה לכנסת? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חס ושלום. לא מתנצל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבוד השר, רגע, שאלה. אם הוא רוצה להיות שופט עליון, לא פותחים את התיק? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אז עכשיו מה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בטח שפותחים. הוועדה בודקת. זה לא נכון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> במינוי מסתכלים איזה תלונות מוצדקות, איזה תלונות לא מוצדקות. מה אני טוען? לא מתנצל בכלל. מה אני טוען? תשימו לב לכמות האנרגיות וכמות הרעל וכמות הצעקות. על מה? על מה? כדי שתהיה כתובת לציבור. על מה? << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> על זה שאתה לא לגיטימי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אז לכן אני אומר - - - << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אתה לא מזהה את שורש העניין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רק כבודו, כבוד השר, רק שתדע, מאיר שטרית היה שר המשפטים, הקים ועדה דומה פחות או יותר, והאופוזיציה – כולם תמכו. רק נהיו בחירות, הוא לא הצליח. וזה היה בסדר. לנו אסור לעשות את זה, זו הבעיה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה צריך - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עכשיו, אני אגיד לך יותר מזה. אני חיפשתי - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איך אמרת? אנחנו לא לגיטימיים. זו הבעיה. השר אמר את זה בשתי מילים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - להגיע להסכמה. אני מצביעה על החוק הזה במשמעת קואליציונית. אני רק אומרת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הצעת החוק הזאת, משפטנים בירכו עליה. אני שמעתי גם את יובל אלבשן, כל מיני אנשים בירכו על ההצעה הזאת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, אני יכולה להגיד משפט - - - ואני אצא, כי אני לא רוצה להפריע. אני מצביעה על החוק הזה במשמעת קואליציונית, לא בשום צורה אחרת. היה לשר המשפטים בחוק הקיים – יש לו 50% כוח עם הנשיא. לא מגיע עם הנשיא, אפשר להגיע עם מקורות אחרים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ויתר. את רואה, הוא צדיק, הוא ויתר על הכוח שלו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רגע, זה לא קשור. מה ששמחה הציע בהצעה הקודמת, להביא את זה לכנסת – יש בזה היגיון. הכנסת תבחר או לא תבחר. אבל הוועדה הזאת מסרסת את כל כוח הנציגים – נבחרי הציבור - - - ויתרנו לא רק על 50%, הפכנו להיות 30% - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע, והוועדה למינוי שופטים, למה כן? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה זה שונה מהוועדה למינוי שופטים? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני לא רוצה להפריע בדיון המעניין שלכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ועדה למינוי שופטים זה אותו דבר. מה ההבדל? לא נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בוועדה למינוי שופטים - - - א << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אז אני אסיים ואני רק אגיד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - שכותב הערה בתיק אישי. בשביל זה סימפוזיון - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני רק אגיד שאפילו על הדבר הזה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> טוב, אני מצביעה במשמעת קואליציונית ואני לא אפריע לכם. C'est la vie. ניפגש עוד כמה שעות, לפנות בוקר, אני לא אבין על מה אתם עושים בחוק הזה פיליבסטר - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ניפגש בשביעיות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - אבל יאללה, בכיף. הזיה, באמת. כפי שאמרתי, אצביע במשמעת קואליציונית. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נעריך זאת מאוד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה חוק שהאופוזיציה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם היית בוועדת חוקה, מזמן היית יוצאת מהוועדה. הוא היה מוציא אותך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תראה. איזה יושב-ראש סבלן יש לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מזמן. מזמן. תראי איזה סבלנות יש לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - כי הוא יודע שאני אצביע - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> טלי, רק תני לי לסיים. אני לא צריך, למה את עושה לי פיליבסטר? אני רוצה לרדת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל שמחה, אתה חייב להגיד: טלי, אני קורא אותך לסדר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יואב, הייתה יוצאת מזמן בוועדת חוקה. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> היא לא הייתה יוצאת. היו זורקים אותה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רגע, סליחה - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> טלי, יקירתי, תני לי לרדת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז הינה, רק רציתי להגיד. אם אתה יכול להגיד, אם אתה יכול להגיד: טלי, אני קורא אותך לסדר. זה כמו - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, אני לא יכול. אסור לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אסור לו. לפי התקנון אסור. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אסור לי. לפי התקנון רק - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז אתה רואה, שמחה, שאתה יכול גם לא לקרוא לי לסדר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בשם שמחה אני קורא אותך לסדר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לילה טוב, חברים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רק אגיד, תאמינו או לא, כאשר הצעת החוק להקמת נציבות תלונות ציבור על השופטים הוגשה לראשונה על ידי חבר הכנסת פריצקי כהצעת חוק מטעמו, וזכתה לתמיכה של יושב-ראש ועדת החוקה דאז אופיר פינס-פז ממפלגת העבודה, גם אז השופטים – השופט ברק, בכנס לשכת עורכי הדין, בביקורת קשה, הכותרת היא, השופטת: ברק מתנגד לחוק שיבקר את השופטים. רק מה ההבדל? שאז גם בעיתון הארץ זה לא היה נחשב חלק מהמאבק בממשלה, שחייבים. מה שאלו אז? כתבה של משה גורלי מ-2002: "בעד אומבודסמן, אבל גם בהחלט נגד. השופטים מתקוממים כנגד כל ניסיון לביקורת חיצונית. הם התנגדו למשוב של עורכי הדין וקבעו שכללי האתיקה השיפוטיים לא מחייבים. כעת הם תומכים כביכול בנציבות לתלונות הציבור, אך משתדלים לעכב את הצעת החוק להקמתה". השופטים הגיעו, עשו פה לובינג כדי שלא תקום הנציבות הזאת. השאלה היא – מה שואל הארץ? האם חס ושלום הולכת להיות פה הפיכה משטרית? לא לא לא. מה הוא שואל? השאלה היא: האם הפוליטיקאים ייכנעו ללחצם של השופטים? זו השאלה ששאלה כותרת הארץ כשבאה הכנסת להקים לראשונה את הנציבות. ואני חייב לומר לכם שבקריאה הראשונה, ההרכב של הוועדה היה לא מאוד שונה מההרכב שאני מציע כאן בהצעת החוק. אז אני אומר, השופטים תמיד התנגדו לביקורת שלהם. מה שהשתנה זה שנכון לעכשיו יש כמה חברי אופוזיציה שהתנדבו לשמש אולי על תקן נורבגים במפלגת בג"ץ. אז אני קורא לחבריי באופוזיציה לא להיות שותפים למאבק כנגד ביקורת, ולאפשר לעין הציבורית, באמצעות נציב תלונות ציבור על השופטים, לעשות את מלאכתה, לבקר את השופטים, כי אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל, רע"מ והעבודה. אני מזמין את חבר הכנסת יואב סגלוביץ' לנמק את הסתייגותו. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, רציתי לדבר רק על החוק ולהתחיל איתו, אבל אחרי הנאום של ראש הממשלה אני לא יכול שלא להגיב לפחות לשני דברים. עומד ראש ממשלה בישראל, ראש ממשלה בישראל, ראש הרשות המבצעת, ואומר, יש דיפ-סטייט. אומר את זה בקולו, לא אנשים שהוא שלח לאולפנים, בקולו: יש דיפ-סטייט. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אתה לא מאמין שיש דיפ-סטייט? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראש הממשלה, אתה אחראי על הדיפ-סטייט. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אתה היית חלק ממנו. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח אם השר אמסלם לא יפריע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבוד השר. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> - - - מפריע, אתה היית חלק ממנו, מהדיפ-סטייט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבוד השר. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> והדיפ-סטייט הזה שהוא מדבר עליו, הוא ראש הרשות המבצעת – טירוף מערכות מושלם, אבל זה לא פלא – הוא עומד לדין על שוחד. היום הוא בא מהמשפט שלו, עוד 12 יום הוא גם יתחיל לא לספר סיפורים, סיפורי גבורה, אלא לענות בחקירה נגדית על שאלות: מה עשית? איפה היית? מי אמר למי ובאיזה עניין? הוא עומד פה ומדבר על חטופים ואומר: אני ורעייתי דיברנו עם החטופים. הוא דיבר איתה גם בחודשיים שהיא הייתה במיאמי? הוא אומר, תוקפים את בני. בנו שמפיץ רעל על השב"כ, על המוסד, על הצבא. ראש הממשלה אומר דיפ-סטייט? אומר ועדת חקירה, לא של מישהו, של קומץ – עושה את התנועה הזאת עם היד. לפני שנתיים ימים, שנתיים וחצי, הוא עמד פה כראש האופוזיציה, אמר: בואו להפגנות להקים פה ועדת חקירה ממלכתית על הרוגלות. אז לא הייתה לו בעיה? זה ראש הממשלה? ראש הרשות המבצעת – דיפ-סטייט? זה הכי קרוב לארגון פשיעה. הכי קרוב לארגון פשיעה, ושריו וסורריו הם חלק מהעניין הזה. יושב פה יושב-ראש הכנסת, בתפקיד של יושב-ראש הכנסת, לא יושב-ראש קואליציה. משפחות נמצאות למעלה, הוא עושה עם היד – תוציאו אותם, אפילו ראש הממשלה עומד בהלם. אני צועק לו: רגע, אבל לראש הממשלה זה לא מפריע. לך זה מפריע? ככה עם היד הוא עושה. וזיר, זה יושב-ראש הכנסת. מה זה הדבר הזה? הוא יושב-ראש הכנסת של כנסת ישראל, גם שלי. הוא לא מתנהג ככזה. לא היה כדבר הזה. דיפ-סטייט? את זה אומר ראש ממשלה בישראל, ואתם מוחאים לו כפיים. מוחאים כפיים למה? למי? ועל מה? 7 באוקטובר על ראשו ועל ראשכם, האסון הגדול ביותר שהיה. ותוך כדי העניין הזה, בוועדות הכנסת השונות, ממשלה פטריוטית עלק, עלק פטריוטית. 15 חבר'ה מתוכה לא שירתו – או שלא רצו אותם או שהם לא רצו, אבל לשבת בקבינט הם יכולים לשבת, לשלוח חיילים לקרב ולהגיד "חיילינו הגיבורים", בלי בעיה בכלל. בלי בעיה. דיפ-סטייט. חונטה, הוא אומר. ואז הוא בא ומצטט את ראש המוסד על משהו שהוא אמר, כי זה מתאים לו. מה זה הדבר הזה? דיפ-סטייט. אתם מבינים מה המשמעות כשראש רשות מבצעת אומר דיפ-סטייט? מבינים מה המשמעות של הדבר הזה? יש פה ראש ממשלה בלתי כשיר, כשמדבר ראש הרשות המבצעת על הרשות המבצעת שהוא אחראי לה. מתי כל זה התחיל? מתי כל זה התחיל? ב-2016. מה קרה? פתחו נגדו בחקירה פלילית. העולם התהפך. כשאולמרט היה בחקירות, הוא נתן נאומים בתנועה לאיכות השלטון, אותו ראש ממשלה, אותו אחד שאומר דיפ-סטייט. אני אחזור על זה עשר פעמים. זה פשוט מופרך. זה מופרע. זה מסוכן. זה מסוכן, פשוט מסוכן. ואנחנו מדברים על הצעת החוק הזו שהגיעה, ובואו נראה איך היא הגיעה. הצעת החוק, כל-כולה נולדה בחטא. פה שמחה רוטמן לקח את זה בקטנה. כן, שר המשפטים לא מוכן להיפגש, לא עם נשיא בית המשפט העליון הזה – עם ממלא המקום הקודם שלו והקודם לפניו, כי שניהם על פי החוק והדין הקיים נפגשים ומביאים מועמד לוועדה לבחירת שופטים. איך התחיל המסע הזה? זה התחיל בקעקוע לשכת עורכי הדין והלגיטימציה הציבורית שלה כנציגה ייצוגית של עורכי הדין בישראל. משם זה התחיל. מדוע? כי הפסידו בבחירות למישהו שהם לא רצו. מה לעשות, לוין, לא הלך לו, התאמץ ולא הלך לו; רוטמן התאמץ ולא הלך לו. אבל כן, זה איגוד מקצועי של עורכי הדין, ויש להם תפקיד במדינה. זה התחיל איתה, ואז הם נפסלו מלהיות חלק בתהליכים המקצועיים, לטענתה. שר המשפטים סירב להיפגש, ואז, איך התהליך? התהליך הרגיל של הממשלה הזאת, והיא באמת ממשלה מופרעת בכל קנה מידה – לוקחת על הצעות חוק פרטיות כל דבר שהממשלה רוצה לעשות, תופסת את הסנג'ר שלה באותו זמן, תלוי על מה; זה יכול להיות על חוק המתנות בשביל נתניהו, אז לוקחים חבר כנסת מפה, וחבר כנסת משם. ועכשיו לוקחים הצעת חוק, בזמן שיש חוק קיים שלא מקוים על ידי שר המשפטים, לוקחים את הדבר הזה, והוא מנסה הצעת חוק פרטית, ושמים אותה על השולחן בשביל לעקוף את כל המערכת שבאה ונותנת חוות דעת מקצועית, מה המשמעויות, פשוט להגיע מייד לכנסת. מי עושה את זה? הממשלה, הרשות המבצעת. ב-9 יולי 2024 היא אושרה בטרומית; ב-27 במרץ אושרה בקריאה ראשונה; ב-3 בדצמבר היה דיון אחד ויחיד, הכנה לקריאה שנייה ושלישית, ומאז – שקט. אני חבר ועדת החוקה, אני יודע איך הוועדה מתנהלת. היה שקט מופתי. מתי היא חוזרת לשולחן הוועדה? בשבוע שבו נקבעה השבעת נשיא בית המשפט העליון, השופט עמית. רוטמן אז מחזיר את ההצעה לוועדה בנוסח אחר לחלוטין. שמענו פה איך זה פתאום השתנה – אחר לחלוטין. הייתה הצעה אחת שהפכה למשהו אחר לגמרי. יותר מזה, שבוע לאחר מכן התהפכה עוד פעם ועשתה עוד פעם שינוי. יושב לו רוטמן ומחליט. נכון, הוא יושב-ראש ועדה, אבל התנהלות הכנסת וועדת החוקה בהקשרים האלה היא התנהלות שלא הייתה מעולם; והייתי בוועדה הקודמת, כשהיה יושב-ראש יעקב אשר, והייתי איתו בדיונים, ולא הסכמתי איתו על הרבה דברים. אבל התנהגות כזאת כמו של רוטמן הייתה? לא. כמו הרבה דברים אחרים. בהקשר אחר, בדיון אחר, נשאל חבר הכנסת רוטמן שאלה ישירה: האם הוא מכיר בנשיא בית המשפט העליון? התשובה היא לא – שלו, לא שלי. אדם כזה יכול להיות יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של כנסת ישראל? התשובה שלי, הערכית, הציבורית, המוסרית, העניינית, היא לא. גם שר משפטים שלא מכיר לא יכול להיות שר המשפטים. אבל אצלכם הכול אפשרי, כי יש דיפ-סטייט; כי כל מה שקשור למושגים הכי בסיסיים של ממלכתיות, עצמאות – הוא לא קיים אצלכם. אז הוא לא מכיר בנשיא בית המשפט העליון, אבל אין לו שום בעיה להתעסק בחוקים שמשפיעים על החיים של כולנו – יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ושר המשפטים. חוק-יסוד: השפיטה, סעיף 2, קובע אי-תלות: "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה כוללת, זולת מרותו של הדין". הייתה פה איזושהי הצגה מאוד-מאוד חסרה, נקרא לזה, באנדרסטייטמנט, של החוק הזה, כאילו הכול בסדר, אנחנו בסך הכול רוצים שיהיה לציבור למי לפנות. אני אומר לכם פה, שהציבור לא יתבלבל: יכלו כבר לפני חצי שנה למנות ממלא מקום, בהסכמה, שיטפל בבעיות של אנשים מול המערכות. הם לא עשו את זה בכוונת מכוון, כמו שלא עושים שום דבר נכון, בכוונת מכוון, כי המטרה היא להרוס, המטרה היא לפרק, המטרה היא לנקום. וזאת הממשלה הזאת כמעט בכל תחום שתרצו. סמכויות הנציב הן מאוד גדולות, והשאלה היא של האי-תלות ומה המשמעות כשלא מביאים את זה לוועדה לבחירת שופטים אחרי ההסכמה בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון, והמשמעויות הן מרחיקות לכת. את דעתי שמעתם. עכשיו אני אגיד לכם מה קרה בוועדה. שורת הנושאים שעלו בוועדה – אף אחד מהם לא התקבל. יש פה איזה מצג שמנסים להציג אותו, והוא מצג שקרי, כי זו חבורת שקרנים, שכאילו יש דיון בוועדה, מעלים נושאים, יש ליבון, יש דיון ויש החלטה. אני אתן לכם רשימה חלקית של מה הוצע שהוא טוב, גם אם אני לא מסכים להצעה הזו, ואיך זה נזרק החוצה. אפרופו, דיברנו פה על בחירת הדיין. שאלה ראשונה: למה צריך בכלל שיהיה דיין? מספר המקרים שבהם יש בדיקה הוא מועט, נתחיל בזה. אבל גם אם החלטנו שיש דעה, למה הרבנים הראשיים צריכים לבחור אותם? מה, אין חבר הדיינים? יש. כמו שחבר השופטים בוחר בבית המשפט העליון לשעבר, וכמו שבוחרים את השופט בדימוס האחר מחבר השופטים המחוזיים. לא. פה שני הרבנים הראשיים. מה היא האמירה? שהם בבית הדין הגדול. אבל מה לעשות, אנחנו יודעים שהבחירה היא פוליטית. מה, אנחנו לא עדים לסחר-מכר שהיה מי יהיה נשיא בית הדין הגדול, מי יהיה הרב הספרדי, מי יהיה הרב האשכנזי? מה, אנחנו נולדנו היום, שתמכרו לנו סיפורי מעשיות? אז זה – 1. 2. בחירת נציג הכנסת – העלינו את העניין שבחירת נציג הכנסת תהיה בבחירות חשאיות, כמו שעושים בבחירת נציג הוועדה לבחירת שופטים. לא לא לא, לא רצו את זה, זרקו את זה הצידה. כיצד נבחרים המועמדים על ידי האנשים, חוץ מלהגיד שני אנשים? אמרו: לא נתעסק בזה. הדבר הנוסף שהצענו – שתהיה תחולה מהכנסת הבאה, וגם זה נזרק הצידה. יבואו פה ויספרו שהיה דיון. לא היה דיון אמיתי, היה סיפורי מעשיות רוטמן, עם החלטת היושב-ראש רוטמן, עם החלטת הקואליציה שלכם, על מנת להפוך נציב ביקורת על השופטים איש פוליטי, שתהלכו אימים על השופטים באשר הם, בכל הערכאות הדיוניות. ואז בסוף שומעים את ראש הממשלה מדבר על דיפ-סטייט. הדיפ-סטייט נמצא במשרד ראש הממשלה. חקירה נעשית נגד האנשים הקרובים ביותר אליו והקשרים שלהם עם קטאר, אחרי ששמענו פה נאומים על קטאר גם מראש הממשלה. שיבדוק אצלו, מה קורה בבית; אם הוא מעורב או לא מעורב נדע בהמשך. ואת סיפורי פלדשטיין שכחנו? האם את זה שכחנו? לא. והאם שכחנו שהיום הוא העיד בבית המשפט המחוזי כנאשם בתיק שוחד? לא שכחנו. על הדיפ-סטייט הוא יושב ומדבר. על הדיפ-סטייט הוא מדבר. 59 חטופים. הוא מספר לנו סיפורים מעשיות כאילו שאנחנו לא יודעים, כאילו שאנחנו לא יודעים מה אמר סמוטריץ', כאילו לא שמענו את בן גביר מתפאר איך הוא סיכל עסקה. שמענו אותו אומר בקולו, לא בקולי. אז בא לפה ראש ממשלה ומספר סיפורים ומקבל מחיאות כפיים. למי אתם מוחאים כפיים? על מה אתם מוחאים כפיים? על 7 באוקטובר אתם מוחאים כפיים? על זה שאתם לא מסוגלים להגיד סליחה ומחילה על דבר? על זה שאתם מעריצים אדם שאין לב בליבו? שכל בראשו יש; לב אין לו. על זה שלא סגרתם את הדלת ולא אמרתם לו "עד כאן" ונתתם לסמוטריץ' ולבן גביר להתפרע? על זה? על זה שאתם נאבקים בחוק ההשתמטות ורוצים שיקרה החוק הזה, ומגבים את הכול בסיכומים תקציביים מושחתים בתקציב הנוכחי? על זה? על זה מחיאות כפיים? 14,000 צווים יוצאים השבוע שוב לבני העדה החרדית. כמה יתייצבו? כמה מהצווים האלה ייזרקו לאסלה? בהדרכת הרבנים, שאחד הוא רב ראשי לשעבר, ומחר תגידו שהוא גם שיבחר את הדיין שיקבע מי ישב כנציב ביקורת על השופטים. זה הסיפור שאתם מספרים לנו? ואז יושב ראש הממשלה, מר דיפ-סטייט, פה ואומר בקולו – ואני לא סתם חוזר על זה, זו פעם ראשונה ששמעתי ראש רשות מבצעת אומר: דיפ-סטייט. ואתם שותקים. בעצם לא, אתם מוחאים כפיים. אין לכם לגיטימציה. היה פה דיון על ועדת חקירה ממלכתית. אומר ראש ממשלה בעזות מצח: אני רוצה ועדה אחרת. איזו ועדה בדיוק אתה רוצה? הוא אומר: יש פה קומץ – אז איזו ועדה אתה רוצה? שתגיד שאתה ענק, שאתה גיבור, שאתה חכם, שאתה יפה, שאשתך היא מדהימה וילדך הוא מקסים, שמנאץ ומשקר? מה אתה רוצה? לאיפה עוד אתה רוצה לקחת אותנו? לא ניתן לדבר הזה לקרות. ברור לי שהחוק יעבור. יגיעו אנשי הקואליציה מתישהו לפנות בוקר ויצביעו כי אמרו להם להצביע. הם לא יודעים על מה ולא יודעים למה הם מצביעים – הם רק יודעים שאמרו להם להצביע. היום אנחנו היינו בדיונים על חוק-יסוד: השפיטה, ומגיע שם צדיק אחד בסדום, חבר כנסת אחד מהקואליציה שנמצא, אחד יושב שם מהקואליציה, אבל אתם תבואו גם על זה ואתם תצביעו, כי זה מה שרצה המנהיג שלכם, מלך הדיפ-סטייט, האיש שעמד לדין. הוא מדבר על רעייתי? אני מזכיר לכם, רעייתו הורשעה בדין. על מה אתם מדברים? הורשעה בדין ויש כנגדה חקירה עכשיו. זה הדיפ-סטייט? זאת החקירה שאתם דואגים ממנה? תדאגו מהחקירה על קטר. שם הבעיה הגדולה. שם עוד יהיו הרבה דברים שאתם תשמעו, ונשמע נאומים שלו שרודפים אותו ואת הימין. לא אותו רודפים. צילו ומעשיו רודפים אותו ועליהם הוא ישלם. אבל הסיפור הפלילי הוא לא מה שחשוב, התיקים הפליליים. 7 באוקטובר רשום עליו, עליו ועליכם, לדיראון עולם. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, לפני שנדבר על הצעת החוק לשינוי המנגנון לבחינת נציב תלונות הציבור על השופטים, קשה לי להתאושש ממה שהיה כאן קודם במליאה, והכול קשור בהכול. אני יצאתי והוצאתי על ידי היושב-ראש מהאולם, אחרי שפשוט חזרתי כל כך נסערת מהמדרגות שמובילות אל היציע פה וראיתי את רפי בן שטרית, שאיבד את בנו הגיבור, וראיתי את אייל אשל וראיתי כל כך הרבה הורים שמחזיקים שלטים של הילדים שלהם. הרי את היקר להם מכול הם איבדו. חלקם בוכים, חלקם צועקים. באיזה עולם אנחנו משפילים את האנשים האלה? במקום שאנחנו נשפיל מבט, יושב כאן היושב-ראש, יו"ר הכנסת, מגן על ראש הממשלה, שהיציע שלו יישאר ריק, שחלילה לא יפריעו לו בדיון שמביך אותו על ועדת חקירה ממלכתית. באתי לכאן, כעסתי, כל כך כעסתי, שבאמת לא יכולתי להתאפק ואמרתי ליושב-ראש מה שאני חושבת על הבושה הזו, על הבושה הזו שהוא לא מאפשר לאנשים האלה לשבת ביציע. כן, גם אם זה לא נוח. כי הבושה היא שלכם, גם אם לא נעים שמציבים לכם מראה. עכשיו בואו נעבור להצעת החוק על נציב תלונות השופטים. הרי הכול קשור בהכול. הרי מה הטיעון שיצא מהשק שלא רוצים להקים ועדת חקירה ממלכתית? אין לי אמון בשופטים, אומר ראש הממשלה, אין לי אמון בשופטים. הרי באיזה עולם הוא בכלל מדמיין שתהיה ועדה שממנה הוא יצא נקי וזך כשלג? זה הרי לא יקרה בשום עולם שבו ראש ממשלה – במשמרת שלו קרה 7 באוקטובר. זה הרי לא יקרה. אבל עדיין הממשלה הזו בעצם נעזרת בכל תחייתה של החקיקה המשפטית וההפיכה המשפטית כי זה משרת אותה גם לעוד דבר – היצירה הזו של חוסר הלגיטימיות לכל המערכת המשפטית, לנשיא בית המשפט העליון, לכל הרשות השופטת, משרתת את הממשלה הזו גם בסירוב שלהם להקים ועדת חקירה ממלכתית. כי מה יותר פשוט? איך יסתירו את הפחד שלהם ממסקנותיה של ועדה כזו? איך יגידו: אנחנו פשוט לא רוצים לשאת באחריות? עדיף לומר: הוא לא לגיטימי. נשיא העליון לא לגיטימי, בתי המשפט לא לגיטימיים, והינה ההפיכה המשפטית חזרה לשולחן. בואו נראה איך החרפה הזו, שאנחנו רואים אותה בסירוב של הממשלה הזאת להיענות לרצון של המשפחות השכולות, של העם, של החטופים – הקריאו פה מכתב מירדן ביבס שפונה אל ראש הממשלה ומבקש ועדת חקירה – איך דפוס הפעולה הזה הוא חוט שמקשר בין כל החקיקה המשפטית שמסתובבת עכשיו בכנסת: נציב תלונות שופטים, שינוי ועדה לבחירת שופטים, חוק לשכת עורכי הדין, סגירת התאגיד, חוק הנבצרות, ששכחנו ממנו, וועדת החקירה הממלכתית. לכל סוגי החקיקות האלה יש אותם מאפיינים – הם תמיד על רקע סכסוך פרטני. שר המשפטים מתקוטט ולא מסוגל להסכים עם הנשיא על נשיאים, על שופטים בעליון; או בנבצרות, ראש הממשלה חושש מהיועצת המשפטית. וגם כאן לא מסכימים על הנציב. תמיד החוק מגיע ללא עבודה מקצועית סדורה של הממשלה, כמו שהיית מצפה בנושאים שנוגעים ליסודות המשטר. תמיד זה מגיע בצורה שבה אין הצעת חוק ממשלתית – דבר מופרע לכשעצמו שהתרגלנו אליו בוועדת החוקה. תמיד אנחנו רואים מנגנונים של השתלטות פוליטית על הרשות השופטת או על מי שעומד בראשה, ובכלל חוסר לגיטימציה של הנשיא בעליון. אנחנו רואים את זה בכל הצעות החוק, ואני אראה את זה. הנשיא של העליון הוא לא לגיטימי. הוא בכלל פרסונה לא קיימת. הוא לא אדם שרק עומד בראש רשות נפרדת, רשות עצמאית. ותמיד המנגנון שיוצא בחוק הזה הוא טלאי על טלאי – כי אין בו מקצועיות, אז מתקנים ומנסים לייצר משהו, וסוגרים עוד סיטואציה פוליטית שאולי תגיע – הוא תמיד מנגנון מאוד מסובך ולא פשוט. ותמיד בדקה ה-90 יש את אפקט רוטמן, כך אני קוראת לו, שדקה לפני ההצבעה שמחה לוקח מכל ההערות רק כמה הערות – אמרתי לו את זה היום בוועדה –שהופכות את החוק לעוד יותר גרוע, ואותן הוא מפנים. עכשיו בואו נראה את דפוס הפעולה הזה בהצעת החוק היום, שבכלל באמת לי קשה להתרכז, קשה בכלל להבין איך אחרי אירוע כזה בוועדת החקירה הממלכתית ומה שקרה פה, בעצם לממשלה הזו אין בכלל בושה להמשיך full force בחקיקה המשפטית, שקרעה אותנו והיא אחת מהסיבות שהיו לאויבינו לצאת ב-7 באוקטובר, כי הם חשבו שאנחנו מוחלשים חברתית. אז בואו נראה. גם פה מדובר בהצעת חוק ללא שום עבודת הכנה מקצועית, ממשלתית, אלא רק על בסיס איזשהו ויכוח או רצון לנקמה בוועדה לבחירת שופטים על רקע כל מלחמת העולם הכללית של שר המשפטים והממשלה הזו בבית המשפט. אז בואו נעשה פה מסע של revenge. הרי אנחנו בוחרים אדם שיש לו סמכויות מרחיקות לכת ביותר. נציב תלונות השופטים יכול לפתוח בחקירה. אם יש חשש פלילי הוא מודיע ליועמ"ש כנגד שופט; אם יש חשש משמעתי הוא מגיש קובלנה, ומודיע על הגשת קובלנה לשופט. וסמכות הסמכויות, להמליץ אפילו על התחלה של תהליך להדיח שופט, או להביא את הדבר הזה בפני הוועדה לבחירת שופטים. אז זה ללא עבודת הכנה מקצועית. יש כאן אירוע פרסונלי של איזושהי נקמה – הינה, אנחנו נביא את התליין של השופטים. אנחנו נהפוך אותו לאדם שהוא יהיה יותר פוליטי, ואנחנו נראה ונטפל באותם שופטים שיפגינו ליברליות יתרה, עצמאות יתרה, שהם לא משלנו והם לא ייראו לנו, כי עכשיו גם נציב תלונות השופטים יוכל בעצם להטיל עליהם מורא מעבר למוראו של הדין. 2. אנחנו רואים שאין כאן הצעת חוק ממשלתית. 3. יש כאן התעלמות מההערות המקצועיות. וכמובן שיש לנו כאן השתלטות פוליטית כיד האומן הטובה, שמופיעה, דרך אגב, גם בוועדה לבחירת שופטים, גם בהרבה מאוד הצעות חוק. אם המנגנון הקודם היה מנגנון שבו היו לנו ארבעה פוליטיקאים וחמישה שופטים, אבל האיזון היה שנשיא בית המשפט העליון, ביחד עם שר המשפטים, מביאים לוועדה מועמד מוסכם עליהם, שהוא יידון בוועדה להיות נציב תלונות השופטים – פה בעצם המנגנון הזה, האיזון הזה, מופר. יש לנו בעצם מבנה שבו יש לנו רוב מובהק לפוליטיקאים – שר המשפטים, שר העבודה, דיין בדימוס, שנבחר על ידי רבנים ראשיים שנבחרים בהליך פוליטי, חבר כנסת שתבחר הכנסת. ארבעה פוליטיקאים ושלושה שופטים. ושימו לב גם מה קורה פה, ובעצם, סליחה, מה אנחנו רואים פה. שוב, אנחנו רואים פה בעצם רוב פוליטי מובהק לעומת האיזון הקודם שהיה בין שר המשפטים לבין הנשיא. עכשיו, פה צריך להגיד שבעצם כאשר אנחנו מסתכלים על זה, רואים כאן גם את האלמנט של ריסוק ודה-לגיטימציה של נשיא העליון. הוא לא קיים, הוא לא קיים בכלל במנגנון של לבחור. ראש המערכת של הרשות השופטת לא קיים במנגנון החדש שבעצם בוחר את הגוף שיבדוק ויבחן שופטים בכל מיני עבירות. כי מי נמצא בצד המקצועי? שופט בדימוס שייבחר על ידי שופטי העליון. כלומר, זה אפילו לא שופט עליון מכהן, ואפילו אין מעמד לנשיא של העליון, שלא נמצא בוועדה הזו, בשונה משר המשפטים; השני זה עוד שופט בדימוס, שייבחר על ידי שופטי מחוזי; והשלישי זה הסנגור הציבורי. כלומר, אין אף שופט מכהן – כולם בדימוס, זרקו החוצה את נשיא בית המשפט העליון, וככה זה נראה. ריסקו אותו, הוא לא לגיטימי. איך אחרי זה נוכל להגיד שגם לא צריך ועדת חקירה משפטית, ודיפ-סטייט, וכולם אשמים, והכול זה בתי המשפט, רק לא אנחנו. וזה באמת האלמנט של ריסוק הנשיא. המנגנון הוא מנגנון לא ברור, לא מקובל בעולם. הנקודה האחרונה שמאפיינת, כמו שאמרתי, אני קוראת לזה אפקט שמחה, הוא מודע לזה בעצמו. בדקה ה-90 לפני ההצבעה החליט יו"ר ועדת החוקה לעשות תיקונים. אם היה בהתחלה נציג מובנה, אפילו לאופוזיציה, שלפחות אמרו: הצד הפוליטי פה יהיה מאוזן, קואליציה-אופוזיציה, והיה במקור בהצעת החוק מקום ליו"ר הוועדה לביקורת המדינה, שנהוג שהוא מהאופוזיציה, הרי שעכשיו אנחנו מקבלים נוסח להצבעה בדקה ה-90: נמחק, הוסר יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, וזה יהיה סתם חבר כנסת שתבחר הכנסת. אז מה אתם חושבים, שהוא יהיה מהקואליציה, שיש לה רוב, או שהוא יהיה מהאופוזיציה? והינה לנו הצעה עוד יותר גרוע ממה שהתחלנו – וזה אלמנט שראינו אותו בכל מקום, ראינו אותו גם בסבירות, שלא רק שלא קיבלו בערב חקיקת חוק הסבירות, שברוך השם בינתיים נפסלה, לא רק שלא תיקנו שום דבר מקצועי, אלא ערב לפני ההצבעה עוד הוסיפו תיקונים, שגם שר המשפטים, לא יוכלו לטעון כנגדו חוסר סבירות גם על מחדל, על אי-כינוס ועדה לבחירת שופטים, על פיטורי היועמ"שית ועוד ועוד. אז זהו, אני באמת אסיים. צר לי שביום כזה אנחנו, חברי הכנסת ועם ישראל, צריכים לראות בבית המחוקקים, שאנחנו עוסקים בעוד ריסוק של הרשות השופטת. הייתי רוצה שנעסוק בדברים ביחד, שמאחדים את עם ישראל, שמכבדים את עם ישראל, ושמחברים אותנו. בעזרת השם, שתהיינה לנו בשורות יותר טובות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, עשר דקות. נזכרתי - - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, רק באי בתי כנסת יכולים להבין את הדברים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בדיוק, המסורתיים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברות וחברי כנסת נכבדים, סגנית מזכיר הכנסת, אני רוצה להתייחס לחוק במספר משפטים, ואדבר על עוד נושאים ככל שעשר הדקות יאפשרו לי. אני באמת לא מבין מה קרה שהשנאה מבעבעת נגד בתי המשפט ונגד הרשות השופטת. מאז קום המדינה הזאת בתי המשפט מתנהלים בכבוד. הגם שיש דברים שצריך לתקן – ויש דברים שצריך לתקן – מעולם לא נשמעה רמה כזאת של שטנה ושנאה - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת יוליה, זה מפריע. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - והפיכת בתי המשפט, והפיכת השופטים שבהם, לאויבי העם. אני מבקר בוועדות - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יוליה, יוליה, יוליה, ביקשתי. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יוליה, בבקשה. אני מבקר בוועדת החוקה; אני שומע במסדרונות הכנסת ח"כים משתלחים בבתי המשפט; אני שומע ראש ממשלה שעולה לדוכן, ראש ממשלה שצריך לסמן יותר מכול את האחדות גם אם הוא נמצא בצד האחר של המפה הפוליטית, אני שומע אותו בונה נרטיב שאם יש שורש רע שאנחנו צריכים לעקור מתוכנו זו מערכת בית המשפט. אני מנסה לחשוב מתי זה התחיל. מתי זה התחיל? בגין, זכרו לברכה, המנהיג האדיר הזה, היה אומר: יש שופטים בירושלים. הרב עובדיה יוסף מעולם לא הרים מחאה נגד בתי המשפט. הוא ביקר, אבל לא הרים מחאה. כל המנהיגים הבינו את כבודו של בית המשפט, כמו בכל מדינה דמוקרטית, שחייבים רשות מחוקקת עצמאית, רשות שופטת עצמאית, ורשות מבצעת עצמאית. רק אצלנו, לקול מחיאות כפיים של חלק מחברי הכנסת, שלא מבינים מה גודל הנזק שהם גורמים למדינה הזאת, לקול צהלותיהם ומחיאות כפיים הולכים ומכרסמים ויוצאים נגד בתי המשפט. יש מה לתקן. יש מה לסדר בכל מסגרת. אבל להפוך את המסגרת הזו לשנואת נפשו של חלק מהציבור? ולצערי הגדול, אני רואה את זה ברחוב. ואני שואל את ראש הממשלה, אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו השאר, תגיד לי? אם אתה עומד ומשתלח בבתי המשפט, מה יגיד העבריין שיושב, שנכנס לשופט? מה תגיד משפחתו? מה יגיד הציבור? מה יקרה למדינה הזאת אם המוסד ההכרחי כל כך, שהוא הנשימה של הדמוקרטיה, ייפגע על ידי כל מיני אנשים נלוזים שיכולים לעלות לכאן ולכסח את השופטים? חלק מהחוק הזה הוא בדיוק כך. אנחנו, הכנסת, אנחנו נבחר את מי שיבקר. אנחנו נבחר את השופטים. אנחנו נבחר את ראשי בית המשפט. איך אמרו הגשש? אנחנו נבחר את השופט, את השחקנים וגם את התוצאה. למה? מה הפריע לכם? מה הפריע? מה התאריך המכונן שגרם לפגיעה כזאת בבתי המשפט? אני אגיד לכם מה. אותו יום ששרים הגיעו עם ראש הממשלה לבית המשפט ויצאו להתראיין ולהתחיל להבאיש את ריחו של בית המשפט. אפשר לתמוך, אפשר לחשוב שעשו לך עוול – ויכול מאוד להיות, אבל בין זה לבין הנהגת העם שיוצאת נגד בתי המשפט? זו ההתחלה של ריקבון הפוליטי. אני קושר את זה מייד למה שקורה עכשיו בוועדות הכנסת. אני קושר את זה למה שקורה בוועדת הכספים. כשהצדק מתחיל להתפרק, אז הוא מתפרק עד הסוף. כשאני יושב בוועדות שבהן מצביעים על העלאת דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות והמע"מ, ויוקר המחיה, ומעמד הביניים זועק לשמיים, והאנשים החלשים זועקים לשמיים – במציאות כזו, בחדר המקביל ממשיכים בהפקרות של העברת הכספים הקואליציוניים. ואם לא די בכך, אז אתמול הממשלה מאשרת עוד אתנן של מיליארד שקלים. מי אתם? מה קורה לכם? הייתי שר הרווחה. בדחילו ורחימו באתי לאוצר והוכחתי באותות ובמופתים שכל כסף שביקשתי היה לצורכי רווחה ולצורכי אנשים מכל המפלגות. עכשיו יכולים השרה הזאת והשר הזה ללכת במחשכים ולהגיד: אני רוצה עוד תוספת תקציבית, כספים קואליציוניים, שם המשחק. חמד, אתה יושב בוועדה. ראיתי אותך נלחם על זה, עם ולדימיר ונאור, על העושק הנורא הזה, על הביזה המיותרת הזאת. אבל זה קורה כשמתחילים לערער על הדבר החשוב ביותר – על הצדק, על השוויון. ואז אין לנו שום בעיה להגיע לוועדת החוץ והביטחון ולראות את הציניות הזאת, כשאנשי הצבא והמשפחות השכולות והפצועים והפצועות מגיעים לוועדה ומספרים על הקרבתם, ובציניות בלתי רגילה יושבים חברי כנסת ואומרים לא יהיה גיוס לכול. זה לא פוליטיקה וזה לא מחנות – זה צדק. אבל כשמערערים על הצדק הכול פרוץ. אם יכולים לכנות שופטים, ולראות בהם, אויבי המדינה, מהרגע הזה הכול פרוץ. מי שקצת מכיר היסטוריה יודע שבמקום שהפשיזם התחיל אלה היו הצעדים הראשונים. אני פונה לכל מי ששכלו בראשו – ויש, ברוך השם, אנחנו עם הספר – לא משנה מה עמדתך, ימין או שמאל, על הדברים האלה חייבים לצאת להיאבק. לא משנה מאיפה אתה, העצמאות של המערכת המשפטית – אין לנו שום סיבה לבחור את שופטינו, אין לנו שום סיבה לבחור את מבקרינו. הם יעשו את תפקידם, הם יהיו עצמאים, אנחנו ככנסת נהיה עצמאים, הממשלה תהיה עצמאית. אבל הניסיון הזה לטשטש ולהפוך את בתי המשפט לאויבים הוא ניסיון שכולנו נסבול ממנו. היום מי שעומד בצד ימין ומוחא כפיים לדברי הרהב של ראש הממשלה צריך להבין שזו חרב פיפיות. זו חרב פיפיות לא להחזיר את החטופים. או לשמוע שרים שאומרים שהם מוכנים להקריב את החטופים ולהמשיך במלחמה – זו חרב פיפיות, זה לא אנושי. אסור שהדברים האלה יישמעו כאן ולא משנה מה הדעה הפוליטית שלך. אני שמח שיש, ככה, הבזקים. אני רואה דווקא אצל חברי כנסת חרדים, שבאים ומתפללים ואומרים: אנחנו תומכים בהחזרת החטופים. אבל דווקא אלה שאתה מצפה שיעמדו כאן, יעלו על בריקדות – בציניות בלתי רגילה. איך אפשר לקחת סיפור פוליטי, ויהיה חשוב ככל שיהיה, ולהפוך אותו לשקול מול חיים של יהודים? איך אפשר? אנחנו נצביע נגד החוק הזה, כי ראוי שאנחנו נצביע נגד. יכול להיות שהוא יעבור כי יש סיפור קואליציוני. אבל אנחנו – ואני מקווה שגם חבריי מהימין, ולא משנה מאיזו מפלגה, יבינו שצריך לשמור על עצמאותה של הרשות השופטת. ואני פונה לכל השופטים: אנחנו נמצאים כאן תמיד. בסופו של דבר, העננה הגדולה תעבור ותמשיכו בעצמאות שלכם. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, 15 דקות, בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מסתכלת על הכותרת שמופיעה פה על המסכים, על מה אנחנו מדברים פה בכנסת ומה סדר-היום – אני כאילו מרגישה שזה בכלל לא קשור, זה לא רלוונטי. זה עולם מקביל. זה איפשהו במקום אחר, במדינה אחרת, ביקום אחר, ואין שום קשר למציאות שלנו, של מדינת ישראל, שבאמת מתמודדת עם הדברים הכי קשים שידענו. מה זה הדבר הזה נציבות תלונות שופטים? זה חוקי הנקמה, זה חוקי האי-הסכמות, זה חוקים שבכלל לא היו אמורים לעלות לדיון פה בכנסת ולקחת עכשיו עשר שעות דיון ו-12 שעות דיון. על מה ולמה? למי זה חשוב היום? אם עכשיו נצא לרחוב ונשאל אנשים אם זה מה שחשוב להם, אם זה מה שמעסיק אותם, אם זה מה שכואב להם – לא עשיתי כזה סקר, אבל יש לי הרגשה שזה באמת מעניין את הסבתא שלהם. באמת, באמת, באמת. הסיפורים קורעי הלב, הטרגדיות האישיות שלא ידענו – מה שקרה היום בכנסת זה קצה הקרחון של הכאב האמיתי של הציבור הישראלי, של ישראלים כמונו. ואנחנו על חוק – אין בכלל מילים להתייחס לזה. וכל זה בגלל שיריב לוין לא הגיע להסכמות עם נשיא העליון, באמת. אנחנו מתעסקים בחוקי נקמה ובחוקי תסכול ובחוקים שאין להם אחיזה במציאות של היום. באמת, כואב באמת. תסתכלו, גם האולם ריק. זה לא מעניין אף אחד. יש טרגדיות כאלו – אומרים שהלב נחמץ, הלב נחמץ. מדברים על משפחת ביבס ועל משפחת שרעבי ועל משפחות רבות אחרות, שאגב, אנחנו כבר שכחנו אותן. יש משפחות שנמחקו ב-7 באוקטובר, שלא קיימות יותר, אין זכר. הכול, הכול הלך. אנחנו רואים את ההורים, את המשפחות של החטופים, את המשפחות של הנרצחים, שבאים לכנסת, זועקים את זעקתם, וכאילו זה לא מעניין. אתם יודעים מה? יוקר המחיה. אני מאמינה שביוקר המחיה אין שמאל וימין, כי בסוף כולנו הולכים לסופר. מה קורה עם זה? אתם בכלל יודעים מה קורה? אני עושה קניות בכל שבוע – פחד אלוהים להיכנס לחנויות, וזה רק הולך ומחמיר. במקום זה, הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים. רק חסר לכתוב פה: חוק התסכול והנקמה של שמחה רוטמן ויריב לוין. נו באמת, חבר'ה, קצת אחיזה במציאות. אתם יודעים מה? אולי אם מיקי זוהר יקשיב לי. תסביר לי משהו, איך אנחנו יכולים – באמת, מיקי, אתה בן אדם נבון; אתה יכול לא לענות, אבל תקשיב לי. מי שמתווך לנו את עסקת שחרור החטופים זו קטר, בסדר? אותה מדינה מאוד מאוד מוזרה, עם כסף מלוכלך. באמת, זה משהו שצריך לחקור ולבדוק איך הם, מה שנקרא, נכנסו לפה. גם לתוך המוסדות שלנו, ולקודש הקודשים – לשכת ראש הממשלה. אבל נעזוב את זה רגע. אני קוראת הודעות מהיומיים האחרונים. קטר פנתה לבית הדין בהאג, לדרוש מבית הדין להביע דעה על נושא סגירת אונר"א. כביכול, זה שסגרנו את אונר"א והעפנו אותה מפה, או שלפחות מנסים לעשות את זה, או שמתכוונים לעשות את זה, זו פגיעה בזכויות הפלסטינים. ומי הגיש את הבקשה הזאת? קטר. בנוסף, אתמול, כשהחלטנו לסגור את המעברים – אגב, מי שלא יודע, מעבר רפיח פתוח. זאת אומרת, זה עוד שקר שמסתובב פה קצת. אולי משרד החוץ יודע על זה משהו. אתמול יצאה ההכרזה שהמעברים סגורים. ואללה יופי, מצוין, אבל מעבר רפיח פתוח. מה זה אומר? זה אומר שלפי אותו הסכם שאנחנו חתמנו עם חמאס, מותר ל-50 מחבלים מחמאס לצאת למצרים יחד עם שני מלווים. תעשו חשבון. אז מעבר רפיח פתוח. ואז קטר יוצאת עם ההכרזה הדרמטית שהיא מגנה ודורשת מישראל לא לפגוע בזכויות אדם וכמה זה נורא. אני רק מזכירה שקטר, כביכול, היא מתווכת בכל האירוע הזה של שחרור החטופים שלנו. אז איך המדינה הזאת בכלל יכולה להיות מוזכרת פה? זו מדינת אויב, זו מדינת ריגול, זו מדינה שקונה אנשים בכסף. זה שאנשים נמכרים בכסף זה גם סיפור אחר. זו מדינה שפיתחה שיטה של איך היא זוחלת לתוך מוקדי ההשפעה. היא מגנה אותנו, תוקפת אותנו בכל מקום אפשרי – אגב, ערוץ אל-ג'זירה זה גם ערוץ קטרי – ואז הם הולכים נגדנו לבית הדין בהאג. הם מגנים אותנו על סגירת מעברים, לא מאה אחוז אבל עדיין, והם מחזיקים את הערוץ הקטרי, את אל-ג'זירה, שאם מישהו רואה אותו – זה כאילו חמאס לכל דבר ועניין. ומי שמתעקש שקטר תישאר בתוך האירוע הזה ושתהיה מתווכת בכל האירוע הזה, זה ראש הממשלה, ואגב, השר דרמר. אני רוצה תשובות. מה מוסתר פה? איך זה יכול להיות שמדינה שהיא מדינת אויב מובהקת ועושה פעילות נגדנו, לא סתם, לא יושבת בשקט, משקיעה כסף נגדנו, מגנה אותנו, הולכת למוסדות בין-לאומיים נגדנו – איך יכול להיות שעדיין יש לנו דיבור איתה? איך הם יכולים להיות תיווך בכל מה שקורה פה באזור, אם העמדות שלהם מאוד מאוד ברורות? ולמה ראש הממשלה כל כך מתעקש להיות איתם בקשר? מה מוסתר פה? מה אנחנו לא יודעים? בסוף אנחנו נגלה, כי תרצו או לא תרצו, האמת תמיד יוצאת לאור, גם אם זאת אמת מגעילה ומכוערת, וכנראה שבמקרה הזה יש פה אמת מגעילה ומכוערת. ואם אנחנו כבר מדברים על פעילות הממשלה, היום היה דיון בוועדה לביטחון לאומי על נושא טיפולים רפואיים למחבלים. אל תגידו לי שזה ממשלת בנט-לפיד, לא אולמרט, לא רבין – שום דבר. הממשלה הזאת. ימין, חזקה, תחזיקו אותנו חזק. היום היה דיון על זה. אז בתקופה האחרונה, ומתחילת 7 באוקטובר, בין 150 ל-200 מחבלים קיבלו טיפולים במערכת הבריאות שלנו. אגב, הם לא צריכים לעמוד בתור לבדיקות MRI; אם צריכים – הם מייד מקבלים. אם מישהו חושב שהם מקבלים טיפולים מצילי חיים, אז לא – מטפלים להם גם בציפורן חודרנית, עושים גם טיפולים פלסטיים. דואגים שהטיפול לא יהיה רק מציל חיים – שהטיפול יהיה גם לאיכות חיים, שחלילה לא ייפגע התפקוד של הבן אדם. שאלנו שאלות נוקבות; לא קיבלנו תשובות. אז הממשלה היקרה ושרי הממשלה היקרים, זה אתם, זה עכשיו, זה במשמרת שלכם. תקבלו החלטות. תובילו מדיניות. תעשו את זה. אנחנו נגבה. במקום זה, אני שומעת בכי של תינוק: אוי, זה היועצת המשפטית, אוי, זה הפרקליטות, אוי, זה בג"ץ. אז לא ולא ולא – כי לא ניסיתם. מה עשיתם בנושא הזה? היה על זה ויכוח. מה עשיתם כדי למנוע את הזוועה הזאת שיש לנו מחבל בתוך בית חולים ציבורי שלנו ויש לנו חייל בחדר ליד שאותו מחבל רצה להרוג אותו? למה לא עושים שינוי גישה? למה לא מאפשרים לשב"ס לבנות חדרי ניתוח מתאימים ולא מביאים רופאים לשם? למה ממשיכים כל הזמן באותו דבר? כל הזמן, בכל דבר שאני נוגעת – מה אני שומעת? אוי, ככה זה היה, ולאף אחד אין כוח לשנות, גם לשרים. אני מאמינה בכל ליבי, גם עם הקושי וגם עם ההתנגדויות וגם כאשר זה לא קל, שאם יהיה שר שהוא נחוש, שזה חשוב לו, הוא יוכל לרתום את כל המערכת לזה, לא רק בנושא של טיפולים למחבלים – בהרבה מאוד נושאים. ואם שרים, כל מה שמעניין אותם זה לבלות וליהנות ולעשות קומבינות ואיכשהו לשרוד, העיקר להישאר בשלטון, אז למה אפשר לצפות, שיהיו פה שינויים? אתם רוצים דוגמה לכך? בבקשה. אנחנו העברנו חוקי אונר"א פה בכנסת ברוב עצום; לא היו חוקים שעברו פה ברוב כזה. ומה קרה מאז? איך אומר דוד ביטן: אז מה קרה? ואם קרה, מה קרה? לא קרה כלום. לא קרה כלום. המערכת יושבת בתדהמה, בתרדמת, לא מתפקדת. ומי אשם? היועמ"שית. היא בכלל לא קשורה. אגב, בדקתי את זה. לא צריך לחפש פה אשמים. אני לא רואה שרים או ממשלה ששמו את זה בראש מעייניהם. כל אחד בורח ומחפש לעצמו מקלט: זה לא אני, זה הוא; זה לא הוא, זה הוא; זה לא הוא, אז אם זה לא הוא ולא הוא ולא הוא – זה היועמ"שית. שעיר לעזאזל. אגב, אני לא מחזיקה בדעה שהיא צדיקה, ואני לא מחזיקה בדעה שהיא תמיד צודקת ושכל מה שהיא עושה נכון. לא. אבל אפשר להתווכח, אפשר לעשות. כשאתה נחוש ומביא טענות נכונות ועושה עבודה, הכול פתיר. אתם פשוט לא מנסים. אנחנו כבר חודש וחצי אחרי שהחוקים נכנסו לתוקף, ולא קרה כלום, כי הממשלה אפילו לא טרחה לעשות דיון אחד על ההיערכות של מדינת ישראל לחוקי אונר"א. ואתם יודעים מה הכי נורא? צוחקים עלינו. כל העולם חיכה, מה יקרה. כולם היו בלחץ שהינה, מדינת ישראל סוף-סוף קיבלה אומץ ובסוף יקרה פה משהו, ואז לא קרה כלום. אז הם ישבו וחיכו וחיכו – ועכשיו הם צוחקים עלינו. עשינו מבצע פינוי מתחם אונר"א בכפר עקב. לא היינו שם מ-48'. אגב, היועמ"שית אישרה, הכול בסדר. לדעתי אפילו לא שאלו אותה. נכנסנו לשם עם גז מדמיע, עם רעש וצלצולים. לא היינו שם בשטח מ-48'. זה 80 דונם שאנחנו אפילו לא יודעים מה יש שם, כביכול ריבונות, מזרח ירושלים. אחרי שעתיים ברחנו משם, יצאנו, השארנו שם עובדת עירייה עם כמה אנשים. מייד בא המון וגירש אותם בבושה. בושה. לא היועמ"שית ולא הפרקליטות ולא אף אחד. פשוט לא יודעים לתכנן. והכי מצחיק, שהגורמים הרלוונטיים שכביכול תכננו את האירוע הזה פשוט לא ידעו שזה קורה בפועל; קיבלו עדכונים ממקום אחר לגמרי, מצד שלישי. ככה זה עובד. אז לא צריך לחפש אשמים. תתחילו לפעול. ואז עכשיו כולם יושבים בלחץ וחושבים מה יהיה. על איזה ריבונות? יושבים פה חברי הקואליציה ומדברים איתי על ריבונות ביהודה ושומרון. איזה ריבונות? באמת, אמיתי? פה, במזרח ירושלים, 80 דונם – אתם לא מסוגלים להשתלט. מגרשים אותנו משם בבושה. טוב שלאנשים לא שברו עצמות. איזה ריבונות? על מה אתם מדברים? זה בושה וחרפה. אתם מדברים איתי על לחזור להתיישבות בעזה? במזרח ירושלים אתם לא מסוגלים. אמיתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די, די להצחיק. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אבל זה אמיתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די להצחיק. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה אמיתי. הכי מצחיק היה שבאמת, גורמים שתכננו את הדבר הזה, לא ידעו מה היה סוף המעשה. הם חשבו שהכול בסדר. רק אחר כך גילו – ואני לא מפרסמת פה חומר סודי, זה כבר פורסם בתקשורת. אחרי כל הבושה הזאת היה דיון חירום במל"ל בערב. בושה פנומנלית, כאילו, כישלון פנומנלי שאי-אפשר לתאר. עכשיו אנחנו בכל זאת נצטרך לעשות את זה, אבל הם כבר יהיו מוכנים, זאת אומרת, מה שעכשיו עשינו עם שני רימוני הלם, שניים וחצי – עכשיו אנחנו נצטרך לעשות עם פלוגה של מג"ב, אם בכלל, אם זה יעזור. אז ניצחון מוחלט על חמאס? כן, בדיוק, זה הצחוק, אם את זה אנחנו לא מסוגלים. אגב, לחמאס אין בעיה עם גיוס. הם מגייסים שם ילדים בני 18, נותנים להם נשק. אין להם בכלל בעיה עם גיוס – מה שאי-אפשר להגיד עלינו. הממשלה פה מדברת איתי על החזרה למלחמה. אוהבים מילים יפות וגדולות, רק לא מבינים את המשמעות. אז אני רק שואלת: סליחה, שאלתם את המילואימניקים? הם מוכנים להיכנס לזה עוד פעם, עם כל מה שקרה פה בדרך, עם כל ההחלטות של הממשלה? או שאולי נגייס את יאיר נתניהו ממיאמי, אז הוא יהיה בפרונט ויוביל את כוחותינו. כאילו, מה קורה פה? אז אנשים, לדעתי, חיים פה באיזשהו לה-לה-לנד. נתתי רק כמה דוגמאות, מהשבוע: טיפול רפואי במחבלים, כשהממשלה בפחד אלוהים מלגעת באירוע הזה. תעשו, אני אתמוך; אנחנו נתמוך, אנחנו בישראל ביתנו. אני הובלתי את הדיון הזה. תעשו. לא השטויות האלה – דברים אמיתיים, שזה נוגע לכל אזרח ואזרח, שזה כואב. והתמונות שראינו פה בכנסת, עם המשפחות של נרצחים, של חיילינו, של חטופינו – תקשיבו, כל אחד פה צריך לעשות חשבון נפש. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת חמד עמאר, 15 דקות, בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עד שחבר הכנסת חמד עמאר יגיע – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הבריאות. תודה. << הצח >> הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת שנמצאים, השר, אני שוב אדבר על מה שדיברתי בנאומי הדקה, ואני אתייחס לאירוע הקשה שהיה היום במפרץ חיפה. אני מגנה אותו בתוקף. אני נגד רצח, נגד אלימות, ואני חושב שאין אדם נורמלי שתומך ברצח ובאלימות. אבל אני הייתי גם עצבני מאוד כל היום על ההודעה של המשטרה, של התקשורת, החגיגה שהייתה בכל המדיה הישראלית – מחבל דרוזי. אני אגיד לכם את האמת, היושב-ראש, גם אני הוצאתי הודעת גינוי כאילו זה פיגוע חבלני. אבל מהר מאוד התברר לי שזה לא פיגוע חבלני ולא לאומני, כי קודם כול האירוע התחיל באוטובוס של שפרעם. באוטובוס של שפרעם נוסעים תושבי שפרעם – דרוזים, נוצרים, מוסלמים. המפגע התחיל בזה שהוא דקר גם דרוזי וגם לא דרוזי בתוך האוטובוס. איך יכול להיות לאומני כשזה מתחיל באוטובוס של שפרעם? אחרי זה הוא יורד מהאוטובוס בריצה, ואנחנו ראינו שהייתה שם ירייה, שניסו לירות עליו ולא פגעו בו. הוא תוקף תושב כפר כנא – וגם אני משתתף בצערה של המשפחה – איש בן 70, חף מפשע, אין לו שום קשר לאלימות ואין לו שום קשר למה שקורה. אני מתחיל לבדוק, ומתברר שהוא אושפז כמה וכמה פעמים בבית חולים לחולי נפש, גם בישראל וגם בגרמניה, כי הוא גם אזרח גרמני. אני אומר, המשטרה לא בודקת, ויוצאת בהודעה על פיגוע לאומני שמתחיל באוטובוס של שפרעם. מה, הם לא בדקו? הם לא נכנסו אחרי שראו את השם שלו, האם הבחור הזה מטופל, לא מטופל, מה איתו? ישר מוציאים הודעה: פיגוע לאומני. קצת להפעיל את הראש, קצת, לא הרבה – היו מבינים שהוא התחיל בכלל באירוע שהוא פגע בתושבי שפרעם, וזה לא יכול להיות מצב לאומני. לכן אני דורש - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל צריך לבדוק איך הוא הסתובב חופשי בכלל. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> איך הוציאו אותו מאשפוז? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. זה מה שצריך לבדוק. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר לך, שמעתי גם את אבא שלו, שאמר באופן ברור שהוא היה מאושפז גם בישראל וגם בגרמניה. המידע שקיבלתי מעיריית שפרעם זה שהוא היה מקבל קצבה מהביטוח הלאומי כחולה נפש. אז אני דורש מהמשטרה: תתנצלו. פגעתם בעדה הדרוזית. אמרתי ואני אגיד שוב: מעולם לא היה מחבל דרוזי. לעולם לא יהיה מחבל דרוזי. לעולם לא יתמוך דרוזי בטרור. אנחנו נלחמים נגד טרור. לעולם לא תמהר המשטרה להוציא הודעות בלי שתבדוק ותאשים עדה שלמה, כי אנחנו מאוד רגישים לנושא הזה. אני אגיד לך, היושב-ראש, קיבלתי מאות טלפונים, לא עשרות טלפונים. אמרתי להם: חבר'ה, אני בודק, אני רוצה לדעת בדיוק מה קרה שם. אבל בבדיקה קצרה שעשיתי – דיברתי גם עם ממלא מקום ראש העיר בשפרעם וגם עם סגן ראש העיר בשפרעם, שהם דרוזים, וכולם אמרו לי אותם דברים. דיברתי גם עם מנהל מחלקת הרווחה בעיריית שפרעם והוא אמר לי: הוא מטופל אצלנו. אנחנו מכירים את הבחור הזה ואנחנו יודעים מאיזו מחלה הוא סובל. לכן, הלוואי שהמשטרה הייתה מטפלת באלימות שהיום מתרחשת בכל החברה הישראלית – עלייה דרסטית באלימות בכל החברה הישראלית. פעם הייתי עולה ומדבר גם על הרצח במגזר הערבי, אבל להגיד לכם את האמת, היום הרצח הוא בכל מקום במדינת ישראל; דמי החסות – בכל מקום במדינת ישראל, לא רק בחברה הערבית. תטפלו בדברים העיקריים. תוציאו הודעות כשאתם בטוחים במה שאתם מוציאים. תיכנסו לעומק הדברים, תבדקו, תטפלו בנושאים האלה. שוב אני אדרוש מהמשטרה להתנצל, כי באמת פגעתם בנו קשה. נושא אחר לגמרי. אני יושב בוועדת הכספים, ואני יושב בכל הדיונים, שעות על גבי שעות. אני לא מפספס דקה בוועדת הכספים וגם במספרים, כי אנחנו דנים עכשיו גם על התקציב המספרי. אני אגיד לך, היושב-ראש, אני מתפלא עליכם, ש"ס. התקציב הזה הוא רק מיסים. רק מיסים. אין שום מנוף צמיחה. העלאת המע"מ ב-1% – תאמין לי, מי שמרוויח 30,000 שקל בחודש ו-20,000 שקל לא ירגיש את זה, אבל הבוחרים שלכם ורוב העם בישראל לא מגיעים למשכורות האלה. העלייה במע"מ ב-1% היא לא רק 1% עלייה במחירי המוצרים, כי ינצלו את זה ויעלו את זה יותר. העלאת הביטוח הלאומי, העלאת ביטוח הבריאות, המיסים שהוספתם – כל אזרח במדינת ישראל שעובד ירגיש את זה במשכורת שלו. אני אומר לכם מתוך ידיעה וישיבה בוועדת הכספים ודיונים בוועדת הכספים שכל התקציב הזה בנוי על מיסים. שום מנוע צמיחה בתוך התקציב אין. תוכלו להגיד שבגלל שאני אופוזיציה אני אומר את הדבר הזה. לא. אני שאלתי את נציגי האוצר שישבו: תגידו לי מנוע צמיחה אחד בתוך התקציב. הם לא יכולים להגיד לי, כי אין. שאלתי שרים בממשלת ישראל שישבו בדיוני התקציב: תגידו לי מנוע צמיחה אחד בתוך התקציב. אין. רק מיסים ועוד מיסים ועוד מיסים. אבל אני אגיד לכם עוד דבר אחד: 5.4 מיליארד שקל בתוך התקציב כספים קואליציוניים. נשאל נציג האוצר: האם יש 5.4 מיליארד שקל בתוך התקציב כספים קואליציוניים? אמר: כן. אם היינו מנכים רק את הכספים הקואליציוניים, לא היינו צריכים להעלות מיסים בכלל. לא היינו צריכים להעלות מיסים בכלל. אתם יודעים מה? היושב-ראש, אתה יודע כמה כספים קואליציוניים היו ב-2022 – בעצם ב-2023, ב-2024 ועכשיו ב-2025, שלוש שנים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמה? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 17 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. 17 מיליארד שקל כספים קואליציוניים היו בממשלה הזאת. כאשר הציבור עובר תקופה הכי קשה מבחינה כלכלית מטילים עליהם את המיסים, את הכול, אבל על כספים קואליציוניים אף אחד לא מוכן לוותר. אתם יודעים מה זה 5.4 מיליארד שקל כספים קואליציוניים? כמה הם יכולים לעשות? כמה בתי חולים אנחנו יכולים לבנות? כמה משפחות אנחנו יכולים להציל? כמה פרויקטים של צמיחה שיכולים לעזור לנו במצב הקשה הזה של המלחמה? יכולים לעזור לנו הרבה, ה-5.4. אני לא אדבר על 2023–2024, שעוד קרוב ל-12 מיליארד שקל. אז 17 מיליארד השקלים שנזרקו ככספים קואליציוניים יכלו להציל את המדינה ולהביא את המדינה למקום אחר, וכל אזרח במדינת ישראל היה מרגיש את זה ומרגיש את הצמיחה. ואני אומר לכם בתור שר שהיה במשרד האוצר, כשנכנס למשרד האוצר אביגדור ליברמן כשר האוצר ב-2001, היינו בגירעון של 142 מיליארד שקל, כי היינו אחרי הקורונה. בתוך שנה וחצי יצא מהמשרד עם יתרה של 12 מיליארד שקל. איך עשינו את זה? כי העבירו לתוך התקציב מנועי צמיחה, רפורמות, דברים שמניעים את המשק. כל ההטבות האלה שנותנים עכשיו לסקטור מסוים בתוך התקציב של 5.4, לא יביאו צמיחה, לא יניעו את המשק. קצבה לא מניעה צמיחה; כסף קואליציוני לא מניע צמיחה. לכן אנחנו במצב הקשה הזה. אני אגיד לך, היושב-ראש, גם אתה יושב בוועדת הכספים, ואני רואה אותך הרבה, ואתה יודע שאנחנו מחזירים הלוואות בשנה – 155 מיליארד שקל מדינת ישראל מחזירה הלוואות בשנה, 155 מיליארד שקל, ועכשיו, בגלל הורדת דירוג האשראי ולקיחת ההלוואות שלקחנו בשביל לממן את המלחמה, אנחנו משלמים יותר ריבית. אנחנו נשלם בשנת 2025 21 מיליארד שקל, היושב-ראש – תשמע את המספר – רק ריבית, ובעוד שלוש שנים, אפילו פחות, נשלם 28 מיליארד שקל רק ריבית על הכסף שלקחנו בריבית גבוהה יותר כי דירוג האשראי שלנו ירד, וכשדירוג האשראי יורד, מי שרוצה לתת לך הלוואה ידרוש יותר ריבית, כי אתה במצב כלכלי קשה והמדינה במצב כלכלי קשה. לכן אנחנו משלמים 21 מיליארד שקל בשנת 2025, וב-2028 נשלם קרוב ל-28 מיליארד שקל רק ריבית, חוץ מהקרן שאנחנו משלמים ונמשיך לשלם שנים רבות. הנינים שלנו ישלמו את הכסף כשעכשיו הממשלה הזאת מנהלת את התקציב שלנו, מנהלת אותו בצורה רשלנית ביותר. אני חייב – ראיתי את התמונות הקשות עם המשפחות השכולות. מדינת ישראל ידעה לקדש את המשפחות השכולות, אדוני היושב-ראש. חונכנו להעריך ולהודות ולכבד את המשפחות השכולות. אבל איך שהתנהגו איתם היום בכנסת זה דבר מביש, מבייש את הכנסת. ואני דורש מהיושב-ראש של הכנסת שיבדוק את ההתנהלות הזאת, ואם זו הייתה הוראה שלו להתנהג באלימות כזאת קשה נגד המשפחות שאיבדו את היקר ביותר בשבילן. ואנחנו לא יכולים בלי לדבר על החטופים. חמאס – נוכל לטפל בו, אבל להחזיר את החטופים חיים – אם לא נעשה את זה מהר, אני לא בטוח שנחזיר אותם. הדבר החשוב ביותר שצריך להיות על סדר-יומה של הממשלה הוא איך מחזירים את החטופים החיים למדינת ישראל חיים ואיך מחזירים את כל החללים לקבר ישראל. זה מה שצריכה לעשות הממשלה. ואני אומר לכם, שמעתי את ראש הממשלה: עד הניצחון. מישהו תפס אותו לראש הממשלה? שנה וחצי היה לו זמן לעשות את הניצחון הזה ולא עשה. אסור לנו, זה לא מוסרי להשאיר חטוף אחד במנהרות של החמאס. צריך להחזיר את כולם וכמה שיותר מהר ולהחזיר כל החללים שלנו לתוך מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. דרך אגב, חבר הכנסת עמאר, אני יודע שיושב-ראש הכנסת ביקש מקצין הכנסת וממנכ"ל הכנסת לבדוק את מה שקרה היום ולעדכן אותו, כך שיש כבר בדיקה שמתבצעת. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> טוב מאוד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 15 דקות? << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת שאי-אפשר להתחיל בלי לדבר ולהזכיר שוב את הנופלים שלנו במלחמת הפשיעה בחברה הערבית. אני לא יכולה להתחיל ולא להזכיר את ג'ואד בן ה-17, שעדיין בכיתה י"ב, שמתכנן את דרכיו ואת החיים – מה הוא ילמד, איפה הוא ילמד, כמה יעבוד על הפסיכומטרי שלו, איפה צריך להשקיע בבגרות. ג'ואד, ילד כמו כל הילדים, אזרח כמו כל האזרחים, אבל לא – ג'ואד הוא ערבי. כמוהו גם איהם נאסר. איהם, הבחור נעים ההליכות, השחיין, המציל, שכולם מכירים ומוקירים אותו ומכבדים אותו, גם הוא יצא לעשר דקות מהבית בערב; אמר לאימא שלו: תעירו אותי לסוחור, (חוזרת על הדברים בערבית,) – יצא, ממש עשר דקות ליד הבית, וגם הוא נרצח. האם מישהו יודע מי הבא בתור? סימן אחד בטוח: מישהו מהחברה הערבית. אישה, גבר, ילד – הכול מותר. למה? כי אנחנו חיים במדינה שלא אכפת לה מהאזרחים שלה; לא כל האזרחים – מהאזרחים הערבים. אז מה אכפת למדינת ישראל? אכפת לה להעביר חוקים דוגמת החוק הזה, ואני חייבת להגיד שאנחנו עומדים כאן היום מול הצעת חוק שכל מטרתה היא לא אחרת מאשר פגיעה קשה ועמוקה בשלטון החוק במדינת ישראל. הצעת החוק הזו אינה עוסקת בשיפור מערכת המשפט; היא אינה שואפת להגביר את אמון הציבור בבתי המשפט; היא איננה באה לתקן עוולות. ההצעה הזאת היא מסווה, מסווה להשתלטות פוליטית על הרשות השופטת ולמעשה להפיכתה לכלי משחק בידיים של מי ששואפים לרמוס את הדמוקרטיה, כאילו עד עכשיו לא הספיק. אבל בעצם על איזו דמוקרטיה אנחנו מדברים בכלל? הרי אנחנו, האזרחים הערבים במדינת ישראל, יודעים היטב שאין כאן דמוקרטיה אמיתית עבורנו. אנחנו חיים במדינה שבה ממשלה גזענית דואגת להרחיק אותנו מכל מקום של השפעה, להדיר אותנו מכל החלטה חשובה ולצמצם את הזכויות שלנו. זוהי ממשלה שמפקירה את ביטחוננו, מונעת מאיתנו תקציבים ומשאבים ומנהלת מדיניות של הפרד ומשול כלפי החברה הערבית. אז שלא יספרו לנו שמערכת המשפט מגינה עלינו, ושלא יספרו לנו שהחוק הזה בא לחזק את הציבור. נהפוך הוא, החוק הזה בא לשלוט בציבור. אבל למרות כל זאת, למרות שאנחנו עצמנו לא נהנים מהגנה מלאה של מערכת המשפט, גם אם אנחנו צודקים במאה אחוז, אנחנו יודעים שהרשות השופטת היא אולי – אולי – המחסום האחרון שעומד בפני שלטון מושחת, כוחני ודורסני. היום יש מי שחושב שהוא יכול לשלוט בשופטים. מחר הוא ירצה לשלוט גם בכנסת, ומוחרתיים הוא ירצה לשלוט בכל פרט ופרט בחיים שלנו. הצעת החוק הזאת היא לא רפורמה, היא מהלך מסוכן לרמיסה והרס של הדמוקרטיה. המהלך הזה נועד להשתיק את השופטים, להכניס את הפחד לבתי המשפט, ולהפוך כל שופט לחייל משרת של הממשלה. זהו חוק שמרחיב את אחיזת הפוליטיקאים במערכת המשפט והופך את הציבור לכלי שרת בידי שלטון דורסני. חוק כזה לא מחזק את הציבור, הוא רק מחליש אותו. וזה לא נעצר כאן. החוק הזה הוא חלק ממהלך רחב יותר של הממשלה הזו, מהלך של רמיסת כל איזון שלטוני, של פירוק כל מנגנון ביקורת, של חיסול של כל קול עצמאי במדינה. אתם רוצים שליטה מלאה, אתם רוצים שלטון ללא בלמים, אתם רוצים לעשות את זה תוך כדי שאתם מספרים לנו סיפורים על חיזוק הדמוקרטיה. אנחנו נתנגד ונעשה כל מה שבאפשרותנו. אני כאן כדי לומר חד וברור: אנחנו לא ניתן יד להשתלט על מערכת המשפט כל עוד יש בידינו משהו שאנחנו יכולים לעשות. לא ניתן לכם לפרק את מעט ההגנות שעוד נשארו לאזרחים במדינה הזו. החוק הזה מסוכן לכל אזרח ואזרחית במדינה – ליהודים ולערבים, לנשים ולגברים, למי שתומך בממשלה ולמי שמתנגד לה, כי כשאין מערכת משפט עצמאית אין צדק. כשאין מערכת משפט חזקה, אין מי שיגן על האזרח הקטן. וכשאין בית משפט עצמאי, גם אין צדק. לגבי החוק הזה, האמת, אני לא מתפלאת, אחרי שרשרת החוקים שבאים יום אחרי יום באולם הזה. ותסתכלו – אפילו אין הרבה שיסתכלו באולם. ימים ולילות, בזמנים שהכי קשים לכולנו, במקום להתעסק בעיקר, במקום להתעסק במהות, במקום להתעסק בלהביא – עכשיו אנחנו מתעסקים בתקציב 2025. במקום להתעסק בתקציב הזה, לחפש פתרונות ואלטרנטיבות איך באמת להביא תקציב שייטיב עם האזרחים, שיוציא אנשים ממעגל העוני, שייתן מנה חמה לילדים רעבים. כן, כן, במדינת ישראל יש ילדים רעבים, במדינת ישראל יש אנשים שמוותרים אפילו על תרופות מרשם, כי אין להם לשלם עליהן. אז במקום שנתעסק בדברים מסוג זה, אנחנו מתעסקים בדברים שזו לא העת שלהם בכלל. המדינה בכלל במלחמה, חטופים, הרס בכל מקום. תחשבו על מה צריך לעשות. ואגב מלחמה וחטופים, אני חושבת שזה די, ואפילו יותר מדי, מה שכולנו עוברים כאן. מספיק כאב לאימהות, לאחים, השכולות והשכולים. מספיק הרס בצד השני, גם לתינוקות שם מגיעה אפשרות לחיים, וגם לאזרחים כאן מגיעה אפשרות לחיים בטוחים. הדבר אפשרי. אמרתי את זה מעל במה זו ואני אחזור ואגיד את זה שוב ושוב ושוב, כי בזה אני מאמינה בעומק ליבי. ואני מאמינה שאפשר לעשות זאת, רק צריך רצון והחלטה פוליטית. צריך מנהיג פוליטי שדואג לאזרחים שלו ולא לכיסא שלו, זה מה שצריך. לא צריך להתעסק בלשסע עוד ועוד. לא צריך להתעסק בלפלג עוד ועוד. לא חסרות לנו מלחמות כדי לפתוח עכשיו עוד זירה. מהדלת האחורית הבאתם מה שקראתם לו רפורמה משפטית. זו בכלל לא הייתה רפורמה משפטית. ואז הייתה קצת רגיעה – אבל אש בזירה אחרת. ועכשיו חזרתם לאותם מקומות. ריבונו של עולם, מה תשיגו מתוך זה? אלה משחקי אגו, ולא שום דבר חוץ מזה. זה משחק של כיפוף ידיים. אתם יושבים בכיסא, יש לכם את הרוב, אתם יכולים להעביר כל מה שאתם רוצים. בידיים שלכם ההחלטה – להעביר דברים טובים או להעביר דברים רעים. וחבל שאתם בוחרים בדרך השנייה, כי בסופו של יום זה ישתקף על כולנו. זה לא יפסח על זה שנמצא בקואליציה או תומך בממשלה. מחר זה ייפול על כולנו. בדיוק איך שכל העניין של האלימות והפשיעה בתוך החברה הערבית לא נשמע. עכשיו יש כאלה ניצנים קטנים – שומעים ודואגים ורוצים לתת פתרון, ואנחנו רוצים להיות אופטימיים, למרות כל העבר והסקפטיות – שאפשר, בכל זאת יש אפשרויות אחרות. כשזה הגיע לחברה היהודית, אתם הרגשתם מה זה. בנושא הדמוקרטיה אנחנו אמרנו מאז ומתמיד. מעולם לא הרגשנו בטוחים, גם כשאנחנו צודקים ב-100%. מעולם לא קיבלנו זכות שהיא מוכרת לנו ונלקחה והופקעה. זעקנו, יצאנו לרחובות, דיברנו עם האנשים שמוכנים לשמוע, אף אחד לא שמע, עד שזה הגיע גם אליכם. אז אני באמת לא רוצה לדבר יותר מדי, ולא חשוב לי הזמן. אני רוצה לפנות מעל במה זו ולהגיד לראש הממשלה: די, די עם המלחמה, די עם החרבות, תהיה מספיק אמיץ, תעמוד בהסכם, תשחרר את החטופים, תפסיק את המלחמה, תיתן לכולנו לחיות. תיתן לכולנו לחיות. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אולי יום אחד תבואי בבקשות כאלה גם לארגוני טרור, שהם באמת מחזיקים את החטופים? << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אין לי קשר לארגוני טרור כדי לדבר איתם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין קשר, נכון. אנחנו מחזיקים את החטופים, לא ארגון הטרור. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אין לי קשר. תודה, היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, הלילה הסרט "אין ארץ אחרת", של באסל עדרא, יובל אברהם, חמדאן בלאל ורחל שור, זכה בפרס האוסקר על הסרט התיעודי הטוב ביותר. מגיעה ברכה ומברוכ על ההישג האומנותי, הקולנועי הזה, אבל זה הרבה מעבר לכך. שמעתי את דבריו של שר התרבות הבוקר, שדיבר נגד הסרט, ואמר שהוא מציג נרטיב אחד, ומציג את ישראל ככוח כובש ומנשל ומפקיע קרקעות. הסרט לא מתאר נרטיב – מתאר מציאות. הוא סרט תיעודי שצילם חיי יום-יום, דברים אמיתיים שקרו. כאשר אתה מצלם סרט במסאפר יטא, המציאות, לא הנרטיב, המציאות היא של כיבוש, נישול וגירוש והריסות בתים. כל סרט שייעשה על הצד הישראלי במסאפר יטא, ישראל תצא רע. מה לעשות, הכוח הכובש תמיד יוצא רע. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אה, אדוני השר. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> האם בסרט הזה הוצג גם הצד של החייל הישראלי, שצריך להתמודד עם האלימות מצד חלק מאותם אנשים שניגשו וניסו להתנגד לכוח צבאי, שהיה צריך לעשות שם עבודה על פי חוק, לפנות מבנים לא חוקיים, שנבנו על פי החלטה של אנשים שלא קיבלו היתרי בנייה ולא קיבלו שום דבר על פי חוק? אגב, רק הביקור של טוני בלייר שם עשה איזשהו שינוי בקבלת ההחלטות של ישראל, אבל עד אז היה צו הריסה כדין וכחוק. האם הראו את הצד של החייל שצריך להתמודד עם אנשים שלא מוכנים לקבל את החלטת החוק, שלא מוכנים לקבל את הרס הבית. אגב, אני יכול גם להבין לליבם, זה כואב כשהורסים את הבית. אבל אם בונים אותו לא חוקי – מה לעשות, זו מדינת חוק. האם הראו את הצד הזה בסרט? אני כבר אומר לך, כי צפיתי בו: לא. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הראו צד אחד, שהוא מאוד מוטה, של אנשים שזועקים את זעקתם, אבל לא הראו גם צד אחר, של חייל שצריך להתמודד עם סיטואציה שהוא צריך לאכוף חוק על פי הוראות חוק המדינה. מדינת ישראל זו מדינת חוק, שומרת חוק, ואת זה לא הראו בסרט הזה. זה מבחינתי מצער, כי מראים רק צד אחד של הסיפור הזה ולא את שני הצדדים. לכן זה לא סרט אובייקטיבי, זה סרט שנועד להכפיש את מדינת ישראל. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אם כבר אתה פה – אתה גם לא מימנת את הסרט, לא שילמת גרוש אחד. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> ברוך השם, לא. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כי דיברת על רפורמה בבוקר. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> זו הרפורמה, מה הרפורמה אומרת? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא מימנת את הסרט, אוקיי? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הרפורמה אומרת שהסרטים שנממן - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה לזכותו של הסרט שהמשרד לא מימן אותו, וגם אתה מרוצה שלא מימנת אותו. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה יודע מה? זה win-win. אני אומר win-win, כולם מרוצים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה אחת. שתיים, אני אענה באופן ענייני להערה שלך ולתשובה שלך, שר התרבות. כאשר אדם שהוא גר במסאפר יטא שנים לפני שהחייל הכובש הגיע לשם, והוא מצלם את חייו היום-יומיים, הוא מצלם את עצמו, מה החייל עושה לו. החייל הוא חלק ממכונת כיבוש, ויש פסיקה של החוק הבין-לאומי, אמירה של החוק הבין-לאומי לגבי כוח כובש. וראה זה פלא, אין סימטרייה בין כובש לנכבש, אין סימטרייה בין באסל עדרא לבין החייל שהורס לו את הבית. אין סימטרייה מוסרית. עכשיו, אתה אומר: על פי חוק. כיבוש הוא עבירה על החוק הבין-לאומי. עכשיו, הכיבוש יכול להביא חוקים של ממשל צבאי, יש חוקים של ממשל צבאי. אתה מתייחס לחוקים של ממשל צבאי ואתה אומר שבאסל או חמדאן והמשפחות שלהם צריכים לראות את הדחפור הורס את הבית ואז להגיד תודה לחייל, מה? כי הוא חייל ישראלי? להגיד לו תודה? הם הורסים להם את החיים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הם היו צריכים להימנע מבנייה לא-חוקית, זה המעשה הנכון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, הגיע הצבא, שהוא שלטון זר, צבא כיבוש, השתלט על קרקע, הפקיע אותה, הכריז על שטח אש באדמות שלהם, שבנו שם ורוצים לבנות, וכל הזמן משתמשים באמירה שהשתלטנו על שטח אש - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אבל חבר הכנסת טיבי, הבנייה שם לא הייתה חוקית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הבנייה שם לא הייתה חוקית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ההוראות של הצבא הן לא חוקיות על פי החוק הבין-לאומי. אגב, בזה – השימוש שלך במילה נרטיב במקרה הזה הוא נכון. זה נרטיב של הכיבוש, אתה מייצג אותו, ואני כאן אומר לך שהסרט הציג את הנרטיב של הנכבש. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> יש לי איתך רק מחלוקת אחת, אפשר לסכם אותה: אתה חושב שאני כובש, אני לא מרגיש כובש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> או, זה משהו אחר. זו השקפת העולם שלך, זו האידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני מרגיש שחזרתי לארץ אבותיי, שאברהם יצחק ויעקב הורישו לנו, כך אני מרגיש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא כך חושב העולם, השר זוהר. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אבל אתה יודע מה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה אומר שאתה מצפצף על החוק הבין-לאומי? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא. ראינו מה חושב העולם. ראינו מה חושב העולם על ישראל אחרי 7 באוקטובר. במקום לגלות אמפתיה על כל הרצח הזה חטפנו קיתונות של ביקורת, וראינו מה חושב העולם באמצעות בחירה של הסרט הזה כזוכה אוסקר. אז אני לא מקביל למחשבות העולם. אני מסתכל על מה שחושבים אזרחי ישראל. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מיקי, אני חושב שהנוסחה שאני מציג, והפתרון שאני וחבריי מציגים, מול הפתרון שאתה מציג, הפתרון שלי חוסך בדם, מוביל לעתיד אחר – כך גם רצו שני היוצרים, גם יובל וגם באסל – עתיד אחר, של שלום ושתי מדינות, מול החזון שלך ושל בנימין נתניהו, של מיקי זוהר ושל בנימין נתניהו, שאומר: כוח ועוד כוח, מלחמות ועוד מלחמות. עד כדי כך שראש הממשלה ושר הביטחון מאיימים על סוריה לגבי הדרוזים בסוריה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> סליחה, אחמד, שאלה לי אליך - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תקשיב, השר זוהר, תענה על זה - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני אענה לך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ראש הממשלה מאיים על סוריה בגלל האזרחים הסורים הדרוזים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הדרוזים לא צריכים אותו, וגם הם אמרו את זה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> עובדה שהם קראו לעזרה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, עזוב אותך מאנשים שוליים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הם קראו לעזרה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> גם דרוזים כאן וגם דרוזים שם לא צריכים אותו. אבל תאר לעצמך שיבוא מישהו, כאן או בציבור הערבי, שהוא אזרח במדינת ישראל, ויגיד לכוח זר, מדינה זרה: תתערבו בישראל, כי ישראל נותנת לארגוני הפשע לרצוח ערבים יום אחרי יום אחרי יום. תבואו, תצילו אותנו, איזה כוח של נאט"ו למשל. נראה לך סביר? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני ארשום לעצמי הערות. אני לא רוצה לרשום הערות. שלא אשכח, שני הערות - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שתי הערות. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> שתי הערות. אחת, אמרת שנתניהו רודף מלחמה וכוח. מי פתח את מלחמת חרבות ברזל, 7 באוקטובר? אנחנו או חמאס, ואחר כך שחיזבאללה הצטרף? המלחמה נפתחה עלינו. זאת אומרת שזה נוגד את התיאוריה שלך. זה שישראל הגיבה והגנה על עצמה ותקפה חזרה את האויבים שלה - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> דעתנו על נקודת הזמן הזו, מי פתח? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אלה עובדות. אז זה אחת. א << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי, בסדר. אבל הכיבוש התחיל מ-67'. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> רגע, רגע. כיבוש זה לא עניין של כוח. כיבוש זה עניין אידיאולוגי - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> השר זוהר, הכיבוש התחיל ב-67', הכיבוש זה הפעלת כוח - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> - - בעינך כיבוש, בעיניי חזרה לארץ אבותיי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בסדר, התווכחנו על זה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אבל אני אגיד לך דבר אחר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ואתה יודע מה זה כיבוש. זה נישול, זה גירוש, היום חלק מחבריך מתגאים גם בהפסקת אספקת מזון ומים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני לא רואה אותך, על אף שאני לא שלם עם רוב האמירות הציבוריות שלך, אני לא רואה אותך מודר, ואתה מקבל שוויון זכויות במדינת ישראל ואתה מקבל פה על פי - - - דמוקרטי - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא שוויון זכויות, יש אמירה על שוויון זכויות, אבל פער כמעט בכל תחום. ואתה מודה אפילו - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> ואני אגיד לך דבר אחר. אבל רגע, לחלק השני. אמרת, איך ישראל מעיזה לפנות לסוריה, על הממשל או השלטון החדש שלה, שאני רוצה רק להזכיר לך, מדובר בשלטון שמגיע מכוחות דאעש, מהאסלאם הרדיקלי. לא מדובר באיזשהו שלטון, נניח בירדן או במצרים, קולות טיפה שפויים, נאמר. כוח מאוד מאוד עוין – אגב, שרצח גם בתוך המגזר המוסלמי, אנשים מתוכו. ואתה אומר, איך אנחנו לא נצא לעזרת הדרוזים שבסכנת חיים אמיתית ממשטר רצחני שכבר עשה פעולות רצחניות בעברו, יחד עם דאעש ודברים מן הסוג הזה. אתה שואל אותי אם ישראל הייתה צריכה לעשות את המעשה הזה? חד-משמעית כן. ולו בלבד מהעיקרון המוסרי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה נקרא, זה נקרא – זה שיכרון הכוח, ולחרחר מלחמה בכל המרחב. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> האמן לי, אחמד, סוריה במצבה הנוכחי לא יכולה להילחם עם ישראל. האמן לי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> גם הם אומרים שאנחנו רוצים מלחמה. הם אומרים, אתה לא צריך להגיד את זה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אין לה את היכולת. אגב, למה אין לה את היכולת? כי חיסלנו לה את כל הצבא. אין לה את היכולת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תן לי לעבור לנושא הבא, יש עוד שני נושאים, ואשמח לשמוע התייחסות שלך. אני אתמול ביקרתי בטירה, כבוד השר, לנחם במותו, בהירצחו של איהם נאסר, שהיה סגן אלוף ישראל בשחייה. אדם שכל סביבתו אהבה אותו, נעים הליכות, מוכשר. ושני כדורים פילחו את ליבו. לפני כמה ימים הייתי גם בטמרה לנחם בהירצחו של ג'ואד יאסין, צעיר בן 17, תלמיד תיכון. כדורים פילחו את גופו. מעשי הרצח נמשכים. אין אדם חסין, גם בנגב, גם במרכז, גם בגליל. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> צריך לציין שגם נשים אינן חסינות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בוודאי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> מעשי הרצח הולכים בצורה חסרת תקדים. הרבה שנים לא היה דבר כזה שגם נשים נרצחות בשם - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> השר מתפרץ לדלת פתוחה, תשמע מה שאני אגיד. יש שני סוגי אלימות בחברה הערבית: יש אלימות שהיא חברתית – למשל רצח נשים, אלימות במגרשי כדורגל, סכסוך בין שכנים, אנשים רבים, יורים אחד על השני. זאת אלימות חברתית. אנחנו נושאים באחריות לתופעה הזאת, לא רק המשטרה. אנחנו, ראשי הציבור, נבחרי הציבור, אנשי דת, אנשי חינוך והמשפחה, ההורים. מי שרואה את הבן שלו חוזר, לא היה לו כסף, פתאום יש לו כסף, יש לו כובע קסקט ו-BMW שחורה, צריך לשאול אותו מאיפה זה בא; הסוג השני זו אלימות של ארגוני פשיעה – זאת אחריות של המדינה. לא אתה כשר, לא שנינו כח"כים או ראש רשות יכולים לטפל בארגוני פשיעה, זה תפקידה של המדינה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אמרתי את המסקנה שלי, אני אגיד לך אותה אם תרצה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> נפגשנו עם השר החדש והמפכ"ל, ראשי הציבור, ושטחנו בפניו את המצוקה הקשה, שאין ביטחון אישי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני אומר לך, חבר הכנסת טיבי, הדרך לפתור את זה – אני לא יודע אם תאהב את זה – זה בהתערבות שב"כ. אני אגיד לכם גם למה. בסוף, לשירות הביטחון הכללי יש כלים, גם מודיעיניים וגם אכיפתיים, מאוד מאוד איכותיים. אני חושב שהתופעה בסיפור הפשיעה של המגזר הערבי היום – אני לא חושב שיש דרך לעצור אותה בלי התערבות השב"כ. אני גם אסביר למה - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ותן לי לענות לך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני אשמח. היום אנחנו רואים שבמגזר הערבי תופעות הרצח, כמו שאמרת, לא מופנות רק לאדם הפלילי עצמו, אלא גם למשפחה שלו, לאנשים חפים מפשע; מתוך יצר נקמה או רצון לפגוע באותו אדם שהוא פלילי ככל הנראה, פוגעים בנשים שלהם ובילדים שלהם. זה דבר שלא היה אפילו בקודים של עולם הפשע של אז, וגם הקודים האלה נשברו. ולכן אני אומר שבדבר הזה צריך לטפל במלוא העוצמה, באמצעות שירות הביטחון הכללי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז תן לי לתת לך דוגמה, שמעתי אותך. הייתי אתמול בטירה. בטירה, לפני פחות משנתיים, נרצח מנכ"ל העירייה השייח' עבד א-רחמן. מנכ"ל העירייה. השב"כ התערב כי הוא מחויב, כי זה פקיד מדינה, עובד מדינה ברשות המקומית. כמעט שנתיים עברו והשב"כ, שאתה אומר שהוא הפתרון, עדיין לא מצא את הרוצחים. כך גם במקרים אחרים – רציחות שהשב"כ התערב בהן, ועדיין אין תוצאות. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אבל לא - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עדיין אין תוצאות. אני אומר שמשטרת ישראל, השר זוהר, היא משטרה חזקה כשהיא רוצה. איך אני יודע את זה? בנתניה היא הצליחה למגר את הפשיעה, במרכז הארץ היא הצליחה למגר את הפשיעה, בנהריה היא הצליחה למגר את הפשיעה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני לא רוצה להגיד לך איך הפשיעה בנתניה מוגרה – לא בטוח שעל ידי המשטרה, יכול להיות שעל ידי ארגוני פשיעה אחרים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה היה המפכ"ל דנינו. הממשלה, אגב, קיבלה החלטה שמדובר בטרור אזרחי, בטרור חברתי, וטיפלה בזה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני אגיד לך משהו. מה שאני מדבר על שב"כ זה לא בהכרח עניין האכיפה והחתירה לחקר האמת, אלא דווקא המרכיב המודיעיני המקדים – לעשות את העבודה המקדימה, כדי להגיע לרמת - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לפני שב"כ – צריך להגיד איך שיעור הפענוח של מעשי הרצח הוא רק 13%. 13%. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה צריך לסיים, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא אומר שהסתיים. הכול בגללך, תרגיש אשמה. אני אתייחס לתשובתו של ראש הממשלה אליי בנאום של ראש הממשלה, כאשר אמרתי לו שהוא מפר הסכם שהוא חתם עליו. א. הוא ממש התאמץ לענות. אני אומר לו: (אומר דברים בשפה הערבית.) הוא מכיר את הנושא של הפרת הסכמים, הוא אלוף בזה, אבל אין ספק שהוא מוליך את כולם, מוליך את האזור ואת דעת הקהל בישראל לעובדה שאין צורך בשלב ב', וחמאס לא מסכימה כי זה בניגוד ההסכם, אז נלך על חידוש המלחמה, שהיא צורך קואליציוני, "מלחמת סמוטריץ'" נקרא לה, צורך קואליציוני מובהק כדי לשמור על שרידות הממשלה והקואליציה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סגמן. חברת הכנסת סגמן. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מנסה, באמת שאני מנסה להבין רגע את סדרי העדיפויות של הממשלה. למה נדמה שהדבר היחיד שהיה חשוב לקואליציה השבוע היה לשמן את גולדקנופף במאות מיליוני שקלים של כספים פוליטיים שמעוברים כעת על ידי משרד האוצר לבסיס התקציב? כלומר, בשנה הבאה וגם תחת הממשלה הבאה אולי מאות המיליונים האלה כבר יהיו נקודת המוצא למיליונים נוספים. חטא על פשע קוראים לזה. במקביל לדיווח על הקומבינה הבזויה הזאת, כמו כל אזרחי ישראל, גם אני קראתי עוד ועוד כתבות כואבות על שורדי השבי שנאלצו ונאלצים לפנות לגיוס המונים ולעמותות, כדי שתהיה להם יכולת אמיתית לקבל ולו חלק מהחיים הקודמים שלהם בחזרה. אתם יודעים, שורדי שבי מקבלים בסך הכול 3,000 שקלים בחודש קצבה, ועוד טיפ-טיפה דמי כיס. אלה שהופקרו על ידי ממשלת ישראל יותר משנה וחצי בשבי ובעינויים, הם עומדים בפני שוקת שבורה עם כמעט אפס תמיכה אמיתית, ואז שולחת אותם ממשלת ישראל לפשוט יד ולהידפק על דלתות של עמותות, ולזה אני קוראת: הביזיון המוחלט. אבל עבור מה כן יש לממשלת ההפקרה כסף? בואו נראה מה כן נכנס בתוך הקומבינה, לבסיס התקציב, לא פחות: 48.9 מיליוני שקלים לתרבות יהודית תחת משרד ההתיישבות; ועוד 40 מיליוני שקלים למבני דת; ועוד 29.9 מיליוני שקלים לגרעינים משימתיים; ועוד 25 מיליוני שקלים לחיזוק הזהות היהודית תחת המשרד למשימות לאומיות; ועוד 16.5 מיליוני שקלים למעטפת חינוך ויהדות במסגרת הכשרה חלופית; ועוד מיליון שקל למשפט עברי, ועוד, ועוד, ועוד, וזו כמובן רק רשימה חלקית. ואת כל זה הם רוצים להכניס לבסיס התקציב, כלומר, לתקציב שהוא תקציב מתחלף ומתחדש. אני מנסה להבין, מישהו מכם מסוגל להסתכל לשורדי השבי בעיניים? ומה עם מאות אלפי המפונים, בעלי העסקים והמילואימניקים שקורסים כלכלית? אתם יודעים, ישבתי עם אחות שכולה מהנובה, בחורה בת 25, שנאלצה במשך חודשים, מ-7 באוקטובר, ללכת לרעים ולחפש חלקי גופות – של אח שלה – לעבור על כל סרטוני חמאס בתקווה למצוא יד עם הקעקוע של האח שלה, שאולי היא תדע מה עלה בגורלו, כי המדינה לא הייתה שם. היא נאלצה לעשות את העבודה הזאת. הבחורה הזאת מרוסקת ולא מסוגלת לעבוד, לא מסוגלת לחזור לחיים שלה. וכשאני הגשתי הצעת חוק עם 61 חברי כנסת חתומים עליה, עבור אותה בחורה, עבור אותם אחים שכולים, התשובה של הממשלה הייתה: אין מקור תקציבי, אין להם כסף. זה נראה לכם הגיוני, ממשלת ישראל, להזרים מאות מיליוני שקלים למי שלא מתגייס, להזרים מאות מיליוני שקלים למי שלא תורם, שלא עובד, כאלה שיעדיפו למות ולא לתרום – אבל במקביל, רוב העם, אלה שכן תורמים וקורסים, לא מסוגלים ללכת לסופר, לא מסוגלים לשלם את הארנונה יותר? הממשלה הזו מתנהגת ממש כמו מחלה אוטואימונית. אתם תוקפים את הגוף שמשרת אתכם, ולכן גם הגוף הזה יקיא אתכם ממנו. אתם לא תצליחו לעצור את השינוי. סדרי העדיפויות והתקצוב במדינה הזו ישתנו. ייקח עוד חודש, עוד חודשיים, עוד שנה, אבל אנחנו נחליף אתכם. השחיתות והבזבוזים, שימון המגויסים הלא מתגייסים, הלא תורמים – מול כל אלה אנחנו כן מציגים תקווה חדשה וסדר עדיפויות חדש. הדבר היחיד שחבל לי זה על הנזק שנגרם למדינה עד שאתם תובסו בבחירות הקרובות, אבל אני מבטיחה – את כל הנזק אנחנו נתקן, ואנחנו נחזיר את מדינת ישראל לדרך המלך. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת חוג'יראת, 15 דקות. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> טוב, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתחיל את דבריי היום באירוע הקשה שהיה היום בלב המפרץ, אירוע שהביא לרציחתו של חסן כרים דהאמשה, אללה ירחמו. (אומר בערבית:). אני משתתף בצערה של המשפחה, משפחת דהאמשה מכפר כנא, והפצועים שלפי הדיווחים אני חושב שרובם מהעיר שפרעם, מהעיר של הבחור שעשה את המעשה הקשה של הדקירה. מהאירוע הקשה הזה, שהתחיל כנראה באוטובוס, בקו שמגיע משפרעם ללב המפרץ – זה אזור שלנו, אזור שלי שאני מכיר אותו היטב – מה שאנחנו צריכים ללמוד מאירוע כזה, מה שאני רוצה, זה שני דברים. 1. כשיש אירוע ישר מוציאים הודעות על אירוע קשה, על אירוע חבלני, וכשמודיעים שהמבצע הוא משפרעם, אז בעצם כל העיר שפרעם נכבשת, כובשים אותה, שוכחים כל מה שקורה בשפרעם כעיר שיש בה את כל הדתות, שזו עיר שקוראת לדו-קיום ולשותפות עם השכנים שלה. את כל זה שוכחים, ואז מתחילים להוציא הרבה הודעות. לכן אני חושב שכשיש אירוע כזה, צריך להמתין לחקירה, להמתין לכל הנתונים, ואז לפרסם, ולא להתחיל להאשים אולי יישוב שלם או עיר שלמה בהאשמות שהן האשמות שווא. 2. הנושא השני שצריך ללמוד משם – מי שראה את הסרטונים, ראה שיש הרבה אנשים עם נשק שלוף, ושאחד הנפצעים שהוא גם מהעיר שפרעם, לפי הדיווחים, נפצע גם מירי של אנשי אבטחה. זה אומר, שוב, גם ריבוי נשק ושימוש בנשק בצורה בלתי נכונה. זה גם יכול לגרום לפציעה של אנשים, או לפגוע באנשים שבכלל לא קשורים לאירוע. לכן, אני אומר, תמיד צריך לחשוב – נכון, זה אירוע, אבל צריך לנהל אותו בצורה נכונה. אני אעבור לנושא שהיה לפני כמה דקות בעצם בדיון כאן בין השר לבין חבר הכנסת אחמד טיבי – כל הנושא של הפשיעה והאלימות בתוך החברה הערבית. כמעט כל שבוע אנחנו עולים ומדברים על הנושא הזה. המספר כבר הגיע ל-49 נרצחים. לפני מספר ימים נרצח בחור צעיר, שהוא סגן אלוף ישראל בשחייה מכפר טירה, ועם כל ריבוי מקרי הרצח של צעירים, הפענוח של המשטרה הוא כמעט אפס. ותמיד שואלים אותנו: האם אתם רוצים לערב את השב"כ, או לערב כל גוף אחר? והתשובה שלנו היא שלא צריך לשאול אותנו כי אנחנו יודעים שהתשובה אצל המשטרה, כי המשטרה רוצה לטפל בפשיעה ואלימות. אני מאמין שיש לה את היכולות לעשות את זה. יש לה את היכולות ואת הכוחות ואת הכלים לעשות את זה, ולעשות את זה בצורה מאוד טובה. אבל כשהנושא לא נמצא בסדר עדיפויות עליון, זה בעצם מה שקורה אצלנו – מספר הנרצחים רק עולה. ולצערנו היום, לפתור סכסוכים בתוך החברה הערבית, זה רק על ידי שימוש בגופים עברייניים. במשפחות, מי שמגיע לו, מי שיש לו חוב מסוים ולא משלמים לו, מתחיל להשתמש גם בשירותים של משפחות פשע או ארגוני פשע. זה מצב אבסורדי. זה מצב שכבר אין לנו מה לעשות בתוך החברה הערבית. הביטחון האישי כבר מזמן איננו, ומספר הנרצחים רק עולה, עולה בלי שום פתרון. ואני אמרתי את זה כאן, ואני אומר את זה: אם לממשלה זה היה חשוב, היא הייתה צריכה לעשות תוכנית חירום למאבק וללחימה בפשיעה, כי אין דבר בלתי אפשרי. הכול אפשרי. אם כן רוצים ואם כן מסמנים את המטרה, בטוח שזה אפשרי. אפשר להילחם בפשיעה, אפשר לתת לה את הפתרון. כמובן כי רוב הפשיעה בחברה הערבית היא פשיעה כתוצאה מפשע מאורגן. נאמר כאן, הפשיעה מתחילה גם להיכנס לתוך השלטון המקומי. בחלק גדול, בהרבה יישובים, בעצם שולטים על המכרזים, אם זה מכרזי תשתיות, ואפילו שולטים על מכרזי המדינה, שולטים ולא נותנים לבצע עבודה בלי לקבל דמי חסות. אין קבלן שיכול להיכנס. ואם הוא זוכה במכרז, הוא חייב לשלם דמי חסות. ואם הוא לא משלם, אז הוא לא יכול להתחיל את העבודה. ויש הרבה קבלנים שמושכים את הזכייה שלהם לאחר שזכו במכרז מסוים, גם במכרזי מדינה. אני חושב שזו תופעה שצריך לטפל בה, כי זה חשוב. ואנחנו אומרים, הפשיעה היום, נכון, נמצאת בתוך החברה הערבית, אבל היא יכולה גם לגלוש גם לתוך הרחוב היהודי. ואני אגיד לכם שארגוני הפשיעה משתפים פעולה טוב מאוד עם ארגוני פשיעה בחברה היהודית. שם יש שיתוף פעולה מצוין. אז אני מקווה שהממשלה תטפל בנושא הזה ותשים אותו בסדר עדיפות עליון. הדבר השלישי שאני רוצה לדבר עליו: היום עלה כאן חבר הכנסת מנסור עבאס והצהיר, דיבר קצת על יוזמה שאנחנו קוראים לה יוזמת קשרים שמנסה לתת אולי אופק חדש, אולי לחשוב מחוץ לקופסה על פתרון לסכסוך הקיים; כי ללכת ולחשוב באותו כיוון, מלחמה, מלחמה – זה בסופו של דבר לא יביא פתרון. בסופו של דבר יש אנשים שחיים גם בעזה, יש 2 מיליון תושבים. יש גם אנשים שחיים בגדה המערבית. ו-2 מיליון, 5 מיליון אנשים – אי-אפשר להעלים אותם ברגע. אין דבר כזה שלא נחשוב על היום שאחרי, על מה הפתרון. וכשמדברים על יוזמה, ואומרים פתרון לשני עמים, אולי מדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל, כבר הכול קופץ ומתחילים: לא, לא, לא. אבל השאלה היא מה הפתרון? לאן אנחנו הולכים? יש שני עמים שחיים מהים לנהר. אנחנו חיים ביחד. עם כל הכאב שיש, ועם כל מה שיש כאן, ועם כל הסבל שיש בשני הצדדים. ועם כל האי-אמון או חוסר האמון שקיים היום, אבל עד מתי? אני מאמין שבסופו של דבר, בתוך שני הצדדים יש אנשים הגונים ויש אנשים שרואים את זה אחרת, וצריך מתישהו לעשות פתרון לסכסוך הקיים, המתמשך, בין שני העמים, במיוחד כשאנחנו מדברים על העם הפלסטיני ועל החברה היהודית ועל העם הערבי. אנחנו מאמינים שאנחנו, יש לנו סבא אחד, בני אברהם, אז אני מאמין שעם רצון, גם אפשר להגיע לפתרון. השלום הוא לא מילת גנאי. שלום הוא תהליך שאפשר לקיים אותו, לעשות אותו, עם כל מה שיש היום ועם כל חוסר האמון. אני מאמין שזה הפתרון היחיד. בסופו של דבר אי-אפשר שעם אחד ישלוט בעם אחר. אין דבר כזה. בסופו של דבר צריך למצוא פתרון לשני העמים שיחיו אחד ליד השני. כבוד היושב-ראש, היום היה דיון בוועדת המדע שאני עומד בראשה, היה דיווח של המדענית הראשית של משרד החקלאות. בין הנתונים שעלו שם לגבי התקציב – במשרד החקלאות, באגף המדען הראשי, יש הרבה מחקרים לטובת חקלאות, מחקרים שיכולים להיות מנוע כלכלי למדינה. התקציב של 2024 עמד על 100 מיליון שקלים, והתקציב המוצע ל-2025 הוא 40 מיליון שקל – צמצום של 60% בתקציב של המדען הראשי במשרד החקלאות. המשמעות היא פחות מחקרים. זה 60% פחות מחקרים חדשים שאפשר לעשות אותם, לתת לחוקרים לחקור נושאים חדשים שיכולים לקדם את כל נושא החקלאות, כמובן שיזמות. זה נושא שיכול לקדם ויכול לשמש מנוע כלכלי למדינה. במקום זה, מה שנאמר קודם – התקציבים הקואליציוניים, שנותנים הרבה מיליונים, אולי אחוז קטן מהתקציבים הקואליציוניים יעבירו למשרד של המדען הראשי, כדי שיאפשרו לפחות לעשות עבודה ומחקר, לקדם את המחקר החקלאי והאקדמי במשרד ובמדינה, כמובן. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני מקווה מאוד שלפחות אלו שנמצאים בחדרים, בלשכות שלהם, מקשיבים לדיון פה, אבל כנראה אנחנו נצטרך לדבר לקהל, לציבור – דבר שחובה עלינו כל הזמן לעשות – ולחבר הכנסת יוראי להב. האמת, הקשבתי לדיון שהיה בין השר, שר התרבות, לבין חבר הכנסת אחמד טיבי, ואני חייבת להגיד קודם כול שאני כן אנצל את ההזדמנות לברך את יובל אברהם ובאסל עדרא על הסרט המדהים, שיצא לי לפני כמה ימים לראות אותו, על מסאפר יטא והמאבק של האנשים של מסאפר יטא להיצמד ולהישאר על האדמה שלהם, בדיוק כמו שהסרט נקרא – אין ארץ אחרת. אני חייבת להגיד שהסרט, שהוא כולו דוקומנטרי, והוא כן מצולם מזווית של האנשים בתוך מסאפר יטא, על כל מה שהם עוברים, היה קשה מאוד. הרגעים שוברי הלב היו לראות את הילדים הקטנים בתוך הכפר שצריכים לברוח במהירות מתוך בית הספר כי מגיעים להרוס את בית הספר, מבוהלים, מפוחדים, ואני המשכתי להסתכל עליהם ולראות בהם את הנכדים שלי, כי הם כמעט באותו גיל. ושאלתי את עצמי איך יכול להיות שיש ילדים שצריכים לעבור את כל זה, וכולנו נעבור על זה ונחשוב שזה אולי בסדר, אולי בגלל שאין להם אישור בנייה. שוכחים מה הקונטקסט השלם של כיבוש, של העובדה שאנחנו במדינת ישראל לא צריכים להוציא שם אישורי בנייה, כי מדינת ישראל היא לא בעל הבית והיא לא המדינה שם. אבל האמת, בכל זאת, למרות כל הכאב, יצאתי קצת מעודדת מהסרט. יצאתי מעודדת כי זה סרט שכולו על מאבק לא אלים של קבוצה של אנשים שמאמינים שזכותם לחיות על האדמה הזו ולגדל את הילדים שלהם, וגם יצאתי מעודדת כי זה תוצר של עבודה משותפת של שני צעירים מדהימים, באסל עדרא ויובל, יהודי-ישראלי וערבי-פלסטיני שעבדו ביחד במשך חמש שנים, צילמו, ערכו ופיתחו את הסרט הזה, והינה, הגיעו לאוסקר, לא פחות ולא יותר. הגיעו לאוסקר, ומה התגובה של מדינת ישראל? כמה שעות אחרי שזכו באוסקר שלחו את כוחות ההרס כדי לתת צו הריסה לבית הספר היסודי היחידי בתוך הכפר הזה. עכשיו, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שזו רק זווית הקטנה ממה שקורה בגדה המערבית. זה מכלול שלם. מסאפר יטא – כמוה, כמו הרבה כפרים אחרים, כבר בשנתיים, שלוש השנים האחרונות עובדים מאוד קשה כדי להוציא את האנשים שחיים בתוך הכפרים האלה, לשלוח אותם למקום אחר, לנקות את הקרקע כדי להשתלט עליה ולספח אותה. זה מה שקורה באזור הזה שהוא קרוב להר חברון, אבל זה גם מה שקורה בימים האלה בגדה המערבית. המתקפה הזו שבה יושב שר הביטחון ואומר לפני שבוע: הוצאנו 40,000 מהתושבים מהבתים שלהם. שלושה ממחנות הפליטים ריקים – ג'נין, מחנה ג'נין, מחנה טול כרם ומחנה נור א-שמס. והוא אומר: נתתי את ההוראות שלי שהפעולה תימשך ועד שנה לא נתיר לאנשים האלה לחזור לבתים שלהם. אנחנו מדברים על 40,000 תושבים, על ילדים, על נשים, על זקנים – שנה רחוק מהבית שלהם. ואני אומרת לכם שברוב המקרים כבר אין בית לחזור אליו. מראות ההרס של הבתים – רק אתמול הרסו ושרפו 30 בתים בטול כרם. מה אנחנו חושבים לעצמנו? אני שואלת מה אפשר לצפות אחרי דורסנות כזאת. מה עשו הילדים והנשים והזקנים כדי שיגורשו, יהיו בקור הזה בבתי ספר ויצטרכו שאנשים יתרמו להם את המזון ואת האוכל שלהם? וכן, אנחנו מתרימים כדי לתת חלב וחיתולים לתינוקות האלה. ואני שואלת את עצמי מה מצפים אחרי שנה. ואני שואלת את עצמי מה מצפים אחרי שנה. אם זה יימשך, שנה מה יהיה אחר כך? ינקו את כל אזור מחנות הפליטים; יחשבו שככה – כנראה ראש הממשלה והשרים חושבים שככה מסיימים את בעיית הפליטות, בזמן שיצרו עוד 40,000 פליטים, ודוחסים את הפלסטינים לערים הגדולות – זאת התוכנית – ואת האזורים שמשטחים ומנקים יספחו גם כן. אני חושבת שהגיע הזמן שנתעורר, נתעורר ונבין שאין פתרון מסוג זה, וזה רק יעשה את הבעיה יותר מסובכת. בלי פתרון פוליטי לא תהיה שום אפשרות להתקדם לעתיד של ביטחון של אזרחי מדינת ישראל ושל התושבים הפלסטינים, של העם הפלסטיני. אני אומרת את זה בכאב רב, כי אני מאמינה שזכותם של שני העמים לחיות בביטחון ובשלום. ואני רואה שהדרך שמובילים בשנתיים האחרונות לא פותרת לנו את הבעיות. היא לא מחזירה את החטופים. הכוח לא מחזיר את החטופים, הוא לא מחזיר את החללים, ובטוח בטוח הוא לא מחזיר גם את ה-49,000 שכבר ידוע שנהרגו בעזה ולמעלה מ-120,000 שיישארו כל החיים שלהם עם הצלקות שנוצרו. אני חייבת להגיד שאי-אפשר גם לעבור בשקט על העובדה שהמלחמה הזו נותנת אפשרות, בגלל שהציבור – ואני מבינה את זה – עסוק בכאב הנוראי של לחכות לחטופים שיחזרו. המשפחות שחוו שכול, אין להן כוח להתעסק ביותר מדיי נושאים מסביב, אבל לממשלה כן יש זמן לעסוק בהפיכה שלטונית תחת הכותרת של רפורמה משפטית. הפיכה שלטונית. אני כל הזמן אומרת את זה. כנראה הציבור במדינת ישראל – ואני מקווה שמהר מאוד, אחרי שכל החטופים יחזרו וכל החללים ייקברו בהתאם, אחרי שתיפסק המלחמה הזו, הציבור יתעורר ויגלה שחטפו לו את המדינה. הציבור יתעורר ויגלה שחטפו לו את השלטון, ויהיה קשה אז לנהל מערכה כדי להחזיר את הגלגל אחורה, ונצטרך כולנו לחשוב – סוגי החוקים האלה, כמו החוק המונח בפנינו – איך אפשר לתקן אותו אחר כך. והאם המטרה היא לחזור למצב שהיה לפני? האם זו באמת הדמוקרטיה שהיינו רוצים או שנרצה לבנות עתיד אחר? ובין היתר, כאשר מדברים על עתיד אחר, אני אומרת לכם, אין יום שעובר באוכלוסייה הערבית שאנשים לא עוצרים אותי ברחוב ושואלים אותי: מתי יהיה פתרון לבעיית הפשיעה? עליתי לדוכן ודיברתי לפני עשרה ימים על המצב בעיר שגדלתי בה, בעיר נצרת, איפה שכבר משתלטים ארגוני הפשע ונותנים הוראות למשפחות שלמות: מתי הן צריכות לסגור את העסקים שלהן, ואסור להן לפתוח את העסקים עד שהן לא משלמות את הפרוטקשן. ואתם יודעים מה, החנויות נסגרות, ואת הסיפור הזה, כל ילד קטן בתוך נצרת מכיר אותו, וכל ילד קטן יודע מה קורה. כנראה שרק תחנת המשטרה בנצרת לא כל כך יודעת מה קורה. לפני שתי שבתות הייתי בנצרת בביקור אצל המשפחה שלי, ופתאום אני מקבלת הודעה: עאידה, תנסי לא לעבור בכביש ההוא, כי הודיעו כבר שיש ירי בין שתי קבוצות, ואל תלכי משם, תלכי בכביש העוקף. תגידו, אלה חיים? זה מצב שאפשר לחיות איתו? הצעירים שנרצחים לא חשובים למשפחות שלהן בדיוק כמו שכל צעיר יהודי חשוב למשפחה שלו? ויושבים פה גם השרים, ויושבים גם בוועדות, ודבר ראשון – תשמעו, זה הדבר הכי נבזי בעיניי כאשר מנצלים אנשים במצוקתם. מי שמנסה לנצל אנשים בעת מצוקה שלהם זה דבר נבזי בעיניי. לבוא עכשיו ולשאול את דעתנו ולבקש את אישורנו להכניס את השב"כ לחברה הערבית – נו, באמת, לא ידעתי שנתנו לנו את הזכות להחליט על דברים כאלה במדינה עדיין. רק כשזה נוגע לנו, מישהו שואל אותנו על התערבות השב"כ בכל הדברים האחרים שקשורים לאוכלוסייה הערבית? מישהו מבקש את האישור שלנו? אבל כשאנחנו במצוקה ואנחנו רוצים פתרון, מתחילים לגזור מזה קופונים פוליטיים. בואו תסכימו לזה, תסכימו לזה. למה לא להכניס רוגלות? אז הינה, אני אומרת לכם, אנחנו לא אנשי המקצוע. אני בחרתי להיות פוליטיקאית ולא אשת משטרה, וזה לא התפקיד שלי לחשוב על הדברים שהמשטרה צריכה להשתמש בהם כדי למגר את התופעה. מי שעמד על הדוכן ועשה אבו עלי ודיבר על משילות – ראינו איזו משילות יש לו מול ארגוני הפשיעה. שהממשלה תמצא את הדרך; שאנשי המקצוע יחליטו מה הם צריכים. וכן, אם בהצעות יהיו הפרות של זכויות אדם או אזרח שהוא חף מפשע ושהוא לא מעורב, אנחנו נעמוד נגד זה. אבל אנחנו לא נפריע למשטרה כן לעשות את העבודה שלה נגד ארגוני הפשיעה. ואני אשמח מאוד אם יגיע היום ויתחילו להתייעץ איתנו באותה מידה איך לפתור את כל הבעיות הקשורות באוכלוסייה שלנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת הרצנו. 25 דקות? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כן, אכן. אין שר לביטחון לאומי, מה את רוצה, מה את מצפה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> חולמת שאני יכולה לדבר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, משפחות שכולות, שורדי נובה, משפחות חטופים, הגיעו היום למשכן הכנסת וביקשו לצפות בדיון על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה הורה למשמר להדוף אותם בכוח מכניסה להיכל הציבור במליאה. כל מי שצפה בתמונות – אני הייתי שם – ראה שמדובר בתמונות מהגיהינום של הורים שכולים מוטחים לקרקע. שלושה מהם נדרשו לטיפול רפואי. אני פה שש שנים, אדוני היושב-ראש. בחיים לא התביישתי להיות חבר כנסת כמו שהתביישתי היום. אותם אנשים איבדו את היקר להם מכול, את הילדים שלהם. ומה הם מבקשים? להסתכל בעיניים של מנהיגי המדינה הזאת, לדרוש מהם צדק, לדרוש מהם את האמת לגבי נסיבות מותם של הילדים שלהם. ומה ההנהגה הזאת עושה? רומסת את כבודם עד עפר ובורחת – בורחת מאחריות לטבח, בורחת מלהסתכל לאותם האנשים בעיניים, למשפחות השכולות בעיניים. אמיר אוחנה, האיש שמכנה את עצמו יושב-ראש הכנסת, הכנסת היא הבית של העם ולא חצר ביזנטית של בנימין נתניהו שמחליט מי נכנס אליה ומי לא. היעני-ממלכתיות שאתה עוטה על עצמך לא מרמה אף אחד. אין מי שביזה את הכנסת יותר ממך. אין מי שביזה את מוסד יושב-ראש הכנסת יותר ממך. אתה לא יושב-ראש הכנסת שלי. החרפה הזאת, שמצטרפת לשורה ארוכה של חרפות, תלווה אותך עד יומך האחרון. הורים שכולים שאיבדו את היקר להם מכול מוטחים לקרקע על ידי אנשי משמר הכנסת בהוראה שלך? איפה אנחנו חיים? איבדתם כל בושה. ובכל אותם רגעים מבישים עומד על הדוכן הזה האיש שהבטיח ביטחון לאזרחי ישראל, שבמשמרת שלו אותם הורים איבדו את הילדים שלהם. אותם אנשים נרצחו, נטבחו, נאנסו; דמותם קועקעה על ידי בני עוולה. עומד פה הפחדן הכושל הזה ובורח מהאחריות שלו להקים ועדת חקירה ממלכתית. אין לו קשר לזה. עומד פה מעל הדוכן ומדבר כאחרון הטוקבקיסטים: למה לא חוקרים את ג'רי אפשטיין ואהוד ברק? מחרטט על דיפ-סטייט כמו בארצות הברית. חלאס, ביבי, חלאס. העם מחכה לתשובות, המשפחות מחכות לתשובות שמגיעות להן. זה קרה במשמרת שלך, אתה אחראי. אתה אחראי לתת את המינימום – לתת תשובות לאותן משפחות. הן צריכות להתחנן להיכנס למליאה, להסתכל לך בעיניים ולדרוש תשובות? יושב-ראש הכנסת מונע מהן כניסה למשכן, להיכל הציבור, של הציבור? ולא פחות מדהים זה מנזר השתקנים. אין צדיק אחד בסדום המודרנית מכל עשרות השרים וחברי הכנסת שיגיד באומץ, בכנות, ביושרה: זה לא מקובל עליי. אני מתפטר. אני דורש שתקים ועדת חקירה ממלכתית; כי לנרצחים מגיע צדק, למשפחות מגיעה האמת, לדעת איך היקרים שלהם סיימו את חייהם. אין צדיק אחד בסדום המודרנית שיוודא שתוקם פה ועדת חקירה ממלכתית כדי לוודא שאסון בסדר גודל כזה לא יקרה שוב; כדי שנוכל למנוע את 7 באוקטובר. כל מנזר השתקנים בצד הזה עסוק בדבר אחד בלבד – להישאר על הכיסא, לבצר את השלטון של ממשלת 7 באוקטובר. ואיפה הבושה? אני מבקש, אדוני היושב-ראש, אני מדבר אליך כי אתה חבר הכנסת היחיד מהקואליציה שנוכח כרגע במליאה. אה, אני רואה את שר התרבות. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הוא היה פה תמיד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה פה תמיד. ראוי שהשר יישב במליאה, אני לא יודע. נראה לי שזה מין הראוי, שר התרבות. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לקרוא מכתב שכתבה משפחתו של איתן לוי, שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר: שלום ליושבים ולשומעים את המכתב. אנחנו משפחתו של איתן לוי. לפני שנעמיק בטראומה ובסיוט שאנחנו חיים באופן יום-יומי, אנחנו נשמח לספר לכם על איתן. איתן בן 53, אב יחיד לשחר, איש משפחה עם לב ענק, ואין אחד שלא אהב אותו ממבט ראשון. איתן בעל אהבה ענקית לסביבה ולבעלי החיים ואף יש לו שתי כלבות בשם קייסי ובל, שראה אותן כילדות שלו. ב-7 באוקטובר בשעות הבוקר שמענו את חטיפתו של איתן בלייב. שלוש שעות של גיהינום, ולבסוף השיחה נותקה בצרור יריות. איתן היה מנותק קשר מעל 40 ימים, ולאחר 62 ימים קיבלנו את הקביעה הרשמית שאיתן אינו בין החיים. ותנו לי לספר לכם, זאת הייתה מסכת גיהינום. שחר, בנו היחיד של איתן, גילה דרך הטלגרם את הסרטון ואת התמונה שמאשרים שאיתן לא בין החיים ושמבצעים בו לינץ' בידי המון עזתי. בחיפוש בגוגל תוכלו להסתכל ולהיחשף בדיוק כמונו לסרטון הזה. כל יום מעל 500 ימים אנחנו לא מצליחים לסגור מעגל ולהפסיק לחיות את הטראומה. בבית העלמין בעיר המגורים של איתן יש חלקת נרצחי 7 באוקטובר, ויש בו חלקה אחת אחרונה שנותרה ריקה – חלקה שמיועדת לאיתן. ביום כתיבת המכתב שלי אליכם יש 59 חטופים שנותרו בשבי, ואני תוהה לעצמי מה הסיבה שבגיל 24 אני ושחר צריכים להתחנן עבורכם לדבר פשוט כמו סגירת המעגל המיוחלת הזאת כדי שנוכל להתחיל להשתקם. חשוב לי להבהיר: איתן הוא לא גופה כמו שנוהגים לציין; איתן הוא אבא, חבר, דוד ומכר. ב-24 בפברואר 2025 איתן היה אמור לציין את יום הולדתו ה-55, אך לא זכה לגיל הזה. בכל שבת בשבתות האחרונות כששבו חטופים הלב שלנו התמלא בשמחה מהולה בעצב ענק, כי אנחנו לא נקבל את איתן בצורה הזאת; אנחנו נקבל ארון. השבוע נשאלה שאלה על ידי אחד הילדים במשפחה שלנו: איפה דוד איתן? למה הוא לא חוזר? איך מסבירים לילד בן שלוש שזה לא יקרה? שאיתן לא יחזור אלינו חי? ב-7 באוקטובר נוצרה לנו משפחה חדשה – משפחת החטופים. בהתחלה היו לנו 250 אחים שהיו בעזה, והיום נותרו עוד 58 אחים שלנו מלבד איתן. המלחמה שלנו רחוקה מלהסתיים, ולא ננוח עד שאחרון החטופים יחזור. השר זוהר, חבר הכנסת מלביצקי, אין דבר חשוב או דחוף יותר מלהחזיר את החטופים מעזה, את האחים והאחיות שלנו לכאן, למדינת ישראל. אנחנו נמצאים כאן היום לא כדי לדון איך מחזירים אותם הביתה ולא כדי לדון איך מסיימים את המלחמה כדי שנוכל להביא את כולם בפעימה אחת כי אין להם זמן והם מתים שם, אלא בהצעת חוק נציב תלונות הציבור על השופטים (תיקון מס' 6). הישיבה היום קורית אחרי שהיום בשעה 09:00 בוועדת חוקה עלתה לדיון הצעת חוק לפוליטיזציה מוחלטת של הוועדה לבחירת שופטים, ועכשיו במליאת הכנסת, ככל הנראה תעבור הצעת חוק לבחירת נציב תלונות השופטים שדה פקטו ייבחר על ידי הקואליציה ונציגיה בוועדה שאתם מבקשים להקים. עכשיו, המשמעות היא טשטוש הגבולות בין הרשות השופטת לרשות המבצעת, פוליטיזציה של השופטים במקום מקצועיות ואיכות, שתפגע, אגב, בכל אזרחי ישראל – בשמאלנים, באנשי מרכז, באנשי ימין. בכולם. כי כשהשופטים הם פוליטיים, ההחלטות הן פחות טובות, ודאי כשאין אף בלם או איזון אחר על הממשלה. אבל אולי נגיע לזה - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> - - - מכירים את החוויה שאתה מתאר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תסביר. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אנחנו חווים משפטיזציה הכי פוליטית שאני זוכר אי פעם גם מהיועץ המשפטי לממשלה וגם מבית המשפט העליון כלפי הממשלה המכהנת, אז אנחנו מכירים את החוויה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אתה יודע, אתם מנהלים את המדינה, אתם הרשות המבצעת. מה שאתם מבקשים לעשות זה להסיר כל איזון, חסם או בלם על היכולת שלכם לממש את הכוח שלכם. ברצותכם – בוא, ההפיכה המשטרית תוארה בפרוטרוט על ידי יריב לוין. אבל אתה יודע, לפני שניכנס לדיון הזה, שאין לי בעיה לקיים אותו איתך, עצם העובדה שנרמלנו את העובדה שהממשלה שלכם, שכיהנה בתקופה שבה אירע הטבח הכי נורא ביהודים מאז השואה, עדיין מכהנת – לא החזרתם את המנדט לעם, לא הקמתם ועדת חקירה ממלכתית, לא אפשרתם לעם הנהדר שלנו לבחור את ההנהגה החדשה שלו אחרי אירוע כל כך משמעותי והרסני בהיסטוריה של העם היהודי. לא נתפס בעיניי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> - - - אני אשיב לך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם ברגעים אלה אתם מקדמים החלטות, חוקים ותקנות כדי להחליש את מערכת המשפט העצמאית של מדינת ישראל, את לשכת עורכי הדין, את חופש הביטוי, למוטט את שומרי הסף, את השירות הציבורי. לא נתפס בעיניי. אני לא מבין את עזות המצח ואת היעדר הבושה שלכם. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> - - - אתה לא מבין שבדמוקרטיה רצון העם הוא זה שקובע. ואם רצון העם הוא, לפי המנדטים שמתחלקים בכנסת, לתקן את מערכת המשפט ולגוון אותה, זו מהותה של דמוקרטיה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> זו מהותה של דמוקרטיה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז פה אנחנו חלוקים. כי דמוקרטיה היא שלטון העם ולא שלטון הרוב. התפיסה שלכם שהדמוקרטיה נעצרה בקלפי, מתחילה ונגמרת בקלפי, זו תפיסה חלולה ושטחית. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא נכון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אם ניקח את ההפיכה המשטרית, שבה 61 חברי כנסת – רוב מזדמן בכנסת יכול להחליט כל מה שהוא רוצה. יכול להחליט שאני לא ראוי להיות אבא ואז אני לא אהיה אבא; יכול להחליט שלא צריכות להיות נשים קרביות במדינה ואז אין שירות נשים בקרבי; יכולים להחליט שאין הפלות בישראל ואז לא יהיו הפלות בישראל. אם זאת חזות הדמוקרטיה מבחינתכם, ש-61 חברי כנסת – רוב העם מביע את רצונו, ופה זה נגמר, סוף פסוק - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני יכול לשאול שאלה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אז נראה לי שאתם לא מבינים את הדמוקרטיה. אבל אם תאפשר לי - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> שתי שאלות שקשורות גם אליך, גם אליך ולדברים שאתה - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם תאפשר לי רק להשלים את הטיעון - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> שתי שאלות חשובות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, אם תאפשר לי להשלים, אין לי בעיה אחרי זה שנמשיך לסיים שיח. לא מדובר רק בשתי ההצעות האלה, של שינוי הוועדה לבחירת שופטים באופן שמגלם השתלטות של הממשלה על הגוף הזה, כך שהממשלה, מן הסתם היא עצמה, היא שולטת על הכנסת באמצעות רוב קואליציוני, והוועדה, ועדת השרים לחקיקה, שהיא כופה את דעתה על חברי הכנסת כאן, עכשיו היא גם מבקשת למנות את שופטי העליון. אז השאלה היא איזה איזונים ובלמים יישארו במדינת ישראל. עכשיו, לא מדובר רק בשתי ההצעות האלה. על הפרק יש 370 הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות במסגרת ההפיכה המשטרית החמורה והמסוכנת שאתם מקדמים. גם בזמן שהחטופים שלנו מתים במנהרות חמאס אתם ממשיכים לקדם את ההפיכה המשטרית. אלו סדרי העדיפויות שלכם. אלו סדרי העדיפויות שלכם. לא למדתם דבר מההפיכה המשטרית המסוכנת שקידמתם על החוסן של החברה הישראלית, על המוכנות שלנו, על הפגיעה האנושה בביטחון שלנו. אתה יודע, אדוני השר - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני מסכים איתך שהסרבנות פגעה מאוד - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, אני הייתי פה, גם אתה, בערב ביטול עילת הסבירות, כשביטלתם. ובאותו יום, אני לא אשכח את זה כל חיי, ראיתי את ראש אמ"ן ואת ראש אמ"ץ מסתובבים פה במסדרונות. התחננו לשרי הממשלה לפנות להם כמה רגעים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה יודע מה קרה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפנות כמה רגעים, כדי לשקף לכם את המצב הביטחוני, את הפגיעה בביטחון ישראל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את הסרבנות. את הסרבנות לשם הסרבנות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לשקף לכם את תמונת המצב הביטחונית של המדינה. ואתם התעלמתם מהבקשה הפשוטה של ראש אמ"ן וראש אגף מבצעים, נכנסתם לכאן והצבעתם בעד ביטול עילת הסבירות. ראש הממשלה בנימין נתניהו סירב להיפגש עם הרמטכ"ל כשזה קרה. עכשיו, אני רוצה - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה יודע מה קרה? אתה יודע מה קרה באותה תקופה? המודיעין היה עסוק בלהתנגד לרפורמה במקום לאסוף מידע על האויב, וזה מה שקרה. הוא היה עסוק בלהתנגד לרפורמה במקום לאסוף מידע על האויב. וזה מה שקרה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לעבור להתייחסות לחוק הזה. כמו שאמרנו – טשטוש הגבולות בין הרשות השופטת לרשות המבצעת, פוליטיזציה של שופטים במקום מקצועיות ואיכות. לפי הצעת החוק הזאת תקום ועדה שלמעשה תקנה לקואליציה שליטה על מי שאחראי על תלונות על כל שופטי מדינת ישראל, יכולה להניע תהליכי הדחה, יכולה להעמיד להליכי משמעת. למעשה מדובר בחרב פוליטית שתונף מעל ראשה של מערכת המשפט בישראל. ההצעה הזאת לא רק סותרת את חוק-יסוד: השפיטה, כי היא פוגעת בעצמאות ואי-תלות של השופטים, ודאי של פוליטיקאים, היא משנה את כללי הבחירה תוך כדי הבחירה. הרי הבחירה של הנציב אמורה להתבצע בשיח ודיאלוג בין נשיא העליון, שמייצג את מערכת המשפט, לבין שר המשפטים. רק ששר המשפטים מחרים את נשיא העליון, שנבחר כדת וכדין על ידי הוועדה לבחירת שופטים שנבחרה בכנסת הזאת. הכנסת הזאת בחרה את הוועדה לבחירת השופטים, או לפחות את נציגי הכנסת בה. ובמקום להגיע להבנות ולא להחרים את נשיא העליון, הממשלה משתמשת בכלי החקיקה כאקדח שמוצמד לרקתה של מערכת המשפט: אם לא תיכנעו לרצוננו, אנחנו נחוקק לכם מעל הראש ונוציא את הבחירה של הנציב של תלונות השופטים מהידיים שלכם, מהידיים של הגוף שבוחר כרגע, לוועדה שנשלטת על ידי הממשלה. גם החקיקה, הליך החקיקה, כראוי במדינה דמוקרטית, הוא פגום. ההליך שביצעתם הוא פגום. אבל אני לא מצפה לשום דבר מיושב-ראש הוועדה שמחה רוטמן, שכל שנייה מביא נוסח חדש בחקיקה שהיא פרטית. אבל זה מה שמתנהל, ככה. השר זוהר, אני באמת רוצה לשאול - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> יש רק בעיה אחת. אתה לא נותן לי להשיב. אז אם אתה פונה אליי, תדע שאני רוצה להשיב. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, מאה אחוז. אתה היית מבין אלה שאמרו שצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית או שאתה מראש אמרת שאתה חושב שראוי שתקום ועדת חקירה פוליטית? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני בעד ועדת חקירה ממלכתית. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אבל - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> שלא תקום על ידי השופט יצחק עמית. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש חוק שמגדיר איך ועדת חקירה ממלכתית עובדת. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> זו הבעיה. זו הבעיה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הממשלה היא זו שמגדירה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אז זאת הבעיה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, זאת הבעיה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> יש משבר אמון בין מערכת המשפט לבין הממשלה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, מה קרה לפני - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> חצי מהעם לא מאמין בקו שמערכת המשפט מובילה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> משבר האמון הזה הוא חדש? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה רוצה שתקום פה ועדת חקירה שחצי מהעם לא יאמין למסקנותיה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> א', לפי כל הסקרים, למעלה מ-70% מאזרחי ישראל רוצים ועדת חקירה ממלכתית, בהתאם - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> רק תשאל את השאלה נכון. תשאל את השאלה נכון בסקר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> משבר האמון שדיברת עליו, השר זוהר - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> האם העם בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית שמקים אותה השופט יצחק עמית? זו השאלה שאתה צריך לשאול, ואני מבטיח לך שהתוצאות לא יהיו מחמיאות לשופט עמית. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר זוהר, משבר האמון הזה הוא חדש? הוא עניין של החודשים האחרונים, או שהוא מתנהל כמה שנים? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> החוק הזה חוקק בשנת 1968. אז היה בית משפט שמרני. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא מה ששאלתי אותך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> בית משפט שכל העם תמך בו, והם - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולפני שנתיים וחצי - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> ימים אחרים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולפני שנתיים וחצי היה בית משפט שמרני? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אני זוכר את בכירי הליכוד – כולל אותך, עומד פה בהפגנה מחוץ לכנסת וזועק: נרעיד את המדינה, ועדת חקירה ממלכתית על פרשת הרוגלות. אז מה קרה בשנתיים וחצי האחרונות? נבחר בית משפט אחר? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אי-אפשר להשוות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל שופטי בית המשפט העליון שכיהנו אז מכהנים היום, למעט חלק שפרשו. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אי-אפשר להשוות את אירועי המלחמה לחקירת הרוגלות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אותו בית משפט עליון. ופתאום נעלמה הדרישה לוועדת חקירה ממלכתית, אתם רוצים ועדת חקירה פוליטית. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יכול לתת לי לגנוב ממך דקה? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא נכון. היא לא צריכה להיות פוליטית. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא צריכה להיות פוליטית? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שאמרת עכשיו. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא. היא תוקם על ידי שופט בדימוס שמקובל על רוב חלקי העם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, מותר לך לחזור בעצמך. הוא נתן לי דקה, ברשותך, בשקט. ב-15 בנובמבר, השר מיקי זוהר: "ברור, תהיה ועדת חקירה ממלכתית, אין שאלה בכלל". << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אמת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ב-5 בדצמבר 2024, השר מיקי זוהר: השם שלה, אם זה ממלכתי או משהו אחר, זה לדעתי פחות אישי. זה כן אישי. רק ועדת חקירה ממלכתית, ושום ועדת טיוח אחרת. אני ציטטתי אותך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> מה אתה חושב, שאני חזרתי בי? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ציטטתי אותך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא חזרתי בי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ולא מה שאתה אומר עכשיו. מותר לך לחזור בך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> רק דבר אחד שאני אומר. מהי ועדת חקירה ממלכתית? לא, אני לא חוזר בי, אני בעד ועדת חקירה ממלכתית. מהי ועדת חקירה ממלכתית? עצמאית, בלתי תלויה, בעלת סמכויות אכיפה ובדיקה, כפי שהיא צריכה לקבל. יש רק פער אחד בינינו, שהוא פער משמעותי - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאתה רוצה לבחור מי יחקור אותך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> - - שלא יקים אותה בית המשפט העליון הנוכחי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאתה רוצה לבחור, שאתה רוצה לבחור - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה החוק. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> מה לעשות, צריך לתקן את החוק. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה החוק. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> צריך לתקן אותו - - - זאת פרסונה שמקובלת על - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה החוק. אבל, השר זוהר, הארכיון לא שוכח. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הדבר היחידי ששונה הוא שאתה רוצה לבחור מי יחקור אותך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא. לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, זה לא עובד ככה. אתה שר בממשלת 7 באוקטובר - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני רוצה להביא שם ש-80 חברי כנסת יתמכו בו, אני רוצה להביא שם - - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שבמשמרת שלה נטבחו למעלה מ-1,200 אזרחי ישראל, נחטפו עוד 251 אזרחים - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> חבר הכנסת הרצנו, אני רוצה להביא שם ש-80 חברי כנסת יתמכו בו. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ואתה צריך להיחקר על ידי גוף בלתי תלוי שמי שיבחר אותו לא תלוי בך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> ממש לא - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולכן אתה לא תבחר את מי שחוקר אותך. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> תראה כמה לא אובייקטיבי - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רוצה לבחור את החוקר שלך? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה נשמע לא אובייקטיבי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> ממש, אתה לא אובייקטיבי. הרי נשמע וניכר – אתה, ממש נוח לך שהשופט יצחק עמית יחקור אותנו. נכון? זה נוח לך, זה מסתדר לך עם המטרות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש ועדת חקירה ממלכתית, ככה פועלים מקום המדינה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אבל מה עם העם? מה עם העם? מה עם העם שרוצה ועדת חקירה שהוא יכול להאמין למסקנותיה? זה לא חשוב לך? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> העם רוצה ברובו המוחלט ועדת חקירה ממלכתית כדי לוודא שזה לא יקרה שוב. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> לא שהשופט יצחק עמית מקים אותה. זה הסיפור. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם מבזבזים זמן. אתם מבזבזים זמן, בזמן הזה נפגעת היכולת שלנו, של מדינת ישראל, להיערך ולמנוע את האסון הבא. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אפשר יהיה לפתור את זה בתוך ישיבה אחת אחראית של ראשי הקואליציה והאופוזיציה ביחד - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפחות החטופים שהוטחו היום על הרצפה, אתם יורקים על הפנים שלהן, אתם רומסים את הכבוד שלהן, אתם משפילים אותן. הן דורשות ועדת חקירה ממלכתית כדת וכדין. לא את השטיקים ואת הטריקים. הבנתי שגנזתם עכשיו את הצעת החוק של קלנר. אה, עכשיו תביאו עוד הצעת חוק. תקימו ועדת חקירה ממלכתית. די עם הפוזיציה, די עם הצביעות. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אז אני רוצה לספר לך. אני מדבר על זה כבר חודש ומשהו, שצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית ולא בראשות השופט עמית, ואני רואה שהיום גם עמדת הממשלה תואמת לכך, וטוב שכך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר זוהר, כבר למעלה מ-500 ימים אתם נמנעים מהקמת ועדת חקירה ממלכתית – דבר שהבטחתם לעשות, כולל אתה, בתחילת המלחמה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הסיבה היא שאנחנו בעיצומה של מלחמה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> נחכה שהמלחמה תסתיים ואז נקים ועדת חקירה ממלכתית. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום עמד מעל הדוכן הזה הפחדן והכושל, זה שהבטיח ביטחון לאזרחי ישראל - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> זה שחיסל את נסראללה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - והביא להם טבח בסדר גודל תנ"כי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> זה שחיסל את נסראללה? זה שחיסל את הנהגת חמאס? זה שהרתיע את איראן? זה שחיסל את הצבא הסורי? אליו אתה מתכוון? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מייחס לו את ההצלחות. רק, אתה יודע, לצד ההצלחות יש גם כישלונות, והוא בורח מאחריות. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> רק תגיד למי אתה - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין לי בעיה לייחס לו את ההצלחות, אבל, אם נוכל לייחס לו גם את הכישלונות. הוא בורח מהכישלונות. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה לא מסוגל לייחס לממשלה הזאת את ההישגים שלה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא תוקף, מעל הדוכן ומאחורי דמויות צללים, את ראש השב"כ, ואת ראש המוסד ואת הרמטכ"ל, ואחרי זה הוא מתגאה בהישגים המפוארים שלהם ושל הלוחמים הגיבורים שלנו. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתה לא מסוגל לייחס לנו את ההישגים שלנו. רק את הדברים הלא-טובים. את הטובים אתה לא יודע לייחס לו. ההפך, אתה אומר שזה קרה במקרה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מיקי זוהר, כל התמרונים והפלפולים ודברי החנופה למנהיג העליון של מדינת ישראל - - - << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הוא לא המנהיג העליון. הוא נבחר דמוקרטית על ידי העם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ככה אמרו. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הוא נבחר על ידי העם באופן דמוקרטי. תתפלא. עם 64 חברי כנסת שתמכו בבחירתו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אמר את זה שר בממשלה שלך, ניר ברקת. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> חברים, עזבו אתכם. אתם רוצים שאני אגיד לכם מה אמרו על יאיר לפיד? זה יעשה לכם טוב? מה אומרים על יאיר לפיד ביחס למפלגת יש עתיד? אבל אנחנו לא משתמשים בזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה, השר זוהר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח שהזכרת שהוא לא המנהיג העליון. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> גם יאיר לפיד הוא לא המנהיג העליון. נכון? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בוודאי שלא. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> נכון. טוב מאוד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אצלך אמר את זה השר ברקת. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אצלכם אמרו את זה אחרים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני אזכיר לך חברי כנסת שהוא לא נתן להם מקום ברשימה ולא נבחרו אחר כך, ומה הם אמרו עליו? עזוב, נו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השר זוהר וחבר הכנסת לוי, אנא. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אני מיקי זוהר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> יש שני מיקי במדינה. מיקי לוי ומיקי זוהר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אתן לך עוד חצי דקה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח שהבהרת שבנימין נתניהו הוא לא המנהיג העליון, כי אני עדיין לא מתאושש. באמת, יש לי כמו עצם בגרון – הדברים של ניר ברקת, שר הכלכלה מהליכוד, בתוכנית של אופירה ולוינסון, שבה הוא נשאל אם הוא צפה בעדות המטלטלת, המזעזעת, של אלי שרעבי, והוא אמר שהיו לו דברים חשובים יותר לעשות. ואחרי זה, יום למוחרת, אמר באולפן אחר השר בן גביר, השר לשעבר בן גביר, שזו בכלל תעמולת חמאס, שהמציאות שאותה חווה אלי שרעבי יום אחרי יום, של הרעבה ועינויי תופת, היא לא המציאות אלא דברי תעמולה של החמאס. אבל זה לא רק הם. אמיר אוחנה, שישב על הכיסא הזה, קרא לשירי ביבס "שירה", ולא הואיל לתקן את עצמו. סטרוק "קודם כול חג שמח" אמרה שהניצחון במלחמה חשוב יותר מהחזרת החטופים. סמוטריץ', עוד שר בממשלה שלכם, "חמאס הוא נכס", אמר שהחזרת החטופים זה לא הדבר החשוב ביותר. הרי אין לכם מושג מה קורה פה. התנתקתם מהעם הזה, אתם באיזשהו יקום חלופי, שבו רק הכיסא שלכם חשוב לכם, רק ההישרדות הפוליטית שלכם חשובה לכם. אתם אשכרה קואליציית הניתוק והחורבן, נאחזת בכיסא שלכם. המנדט שלכם, חבר הכנסת השר מיקי זוהר, פקע ב-7 באוקטובר. יש לכם מנדט לעשות שלושה דברים בדיוק: 1. להחזיר את כל החטופים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא קבוע בחוק, מה שאתה אומר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> 2. להקים את ועדת החקירה הממלכתית; 3. להחזיר את המנדט לעם. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אגב, יכול להיות שבית המשפט העליון יתמוך - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> להחזיר את המנדט לעם, להפסיק להיאחז בכיסאות שלכם, להחזיר את המנדט לעם, ולאפשר לעם הנהדר הזה לבחור את המנהיגים שלו ואת ההנהגה שתוציא אותנו מהשבר העמוק שאנחנו נמצאים בו. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> מאחר שנגמר לך הזמן - - - הזדמנות להשיב לך. אלי שרעבי הוא כל מה שמסמל את הרוח הישראלית ואת העוצמה של העם הזה – זה 1. 2. את המנדט נותן הציבור ולוקח הציבור. ולכן אני מציע לכם לכבד את אמות המידה הדמוקרטיות הבסיסיות, להמתין למערכת הבחירות ולנסות לשכנע את עם ישראל שאתם ראויים יותר מאיתנו, או שעם ישראל ישתכנע ההפך. ככה עובדת דמוקרטיה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא חושב שאתם צריכים לקחת שום אחריות על מה שקרה פה ב-7 באוקטובר? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אנחנו לקחנו אחריות, ובאותה נשימה אנחנו גם לוקחים אחריות על - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה המשמעות של האחריות? לסיים את התפקיד ולאפשר לעם לבחור את ההנהגה שלו. היה פה אסון בסדר גודל תנ"כי, השר זוהר. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> בזה יכריע הציבור הישראלי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת לוי מנסה לדבר. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> הציבור הישראלי יכריע. זה תפקיד הדמוקרטיה, לתת לציבור להכריע. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אלא אם כן באמת תשתלטו על הדמוקרטיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> ישבנו פה שנתיים באופוזיציה, ראינו את מיקי לוי מנהל פה ישיבות, וכיבדנו, דמוקרטיה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כיבדתם? השבתתם את הכנסת. כיבדתם? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, מספיק. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> מיקי ניהל אותה עלא כיפק. אני זוכר. ביד רמה אפילו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תצאו החוצה, תדברו. אי-אפשר לצאת החוצה, שב לידו בשקט. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> השר זוהר, ועדת האתיקה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, די. הוא צריך לדבר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> עומד פה יושב-ראש - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת לוי צריך לדבר, ואני אגן על זכותו לדבר, למרות שאני בטוח שאני לא אוהב את מה שהוא רוצה לדבר. בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הם כיבדו את הדמוקרטיה. הם רק קראו לראש הממשלה בנט "בוגד". << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אתם אמרתם דברים קשים יותר - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השר זוהר, אנא. אנא, בואו נתקדם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תביא לי חבר כנסת שקורא לראש הממשלה "בוגד", מהצד הזה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> קשים יותר, לנתניהו אמרתם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> חברת מפלגתך שלחה כדור לבן של ראש הממשלה. חברת הליכוד. בושה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, תודה. תודה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> והדברים שאנחנו - - - אתה רוצה שאני אספר לך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה, תודה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> שמו פצצות תאורה בבית של ראש הממשלה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רע מאוד. הגבנו ואמרנו, רע מאוד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> איבדתם כל גרם של בושה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה, חבר הכנסת הרצנו. הבנו את עמדתך. תן, בבקשה, לחבר הכנסת לוי לדבר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למצות איתם את הדין, ואכן מוצה הדין. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אל תשכח, אל תשכח. העשבים השוטים נמצאים בכל צידי הערוגה - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> רק שהם יושבים במליאה במקרה שלכם. הם יושבים פה במליאה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> - - גם בצד הימני של הערוגה, ובטח בצד השמאלי של הערוגה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבקש לחזור על אותו נאום שבו כמה חברי כנסת גינו אותי פה בקריאות גנאי, את אותו נאום בדיוק, אותן מילים. ניתן להוציא את הריאיון הזה, את ההקלטה. המצלמות לא שוכחות, ואני לא חוזר בי כמו שהתבקשתי. לאחר הביקור בוושינגטון ראש הממשלה נשא נאום. ראינו ראש ממשלה מבולבל, שוגה בעובדות, מספר לציבור איך נשיא ארצות הברית הכניס אותו לחדרו של לינקולן. תגיד, אדוני ראש הממשלה, זה מה שמעניין את אזרחי מדינת ישראל, כמה התרגשת כשנכנסת לחדר? כל כך היה הנאום מבולבל. שייכת את החמאס לשבבים, סלט שלם עם מדינת ישראל ותחום ה-AI, Artificial Intelligence. עמדת כאן ופיארת את הביקור ההיסטורי. ואני שואל, העם שואל, מה עם החטופים? אתה דן אותם למוות, אדוני ראש הממשלה. הם ימותו. הם ימותו. אדוני ראש הממשלה, אמרת בבית המשפט כי הפרקליטות גוררת אותך לגיהינום. גיהינום, אדוני ראש הממשלה, זה מה שהחטופים המעונים, המורעבים, הקשורים בשלשלאות, צמאים, נמצאים בשבי מפלצות החמאס, במנהרות עזה – זה גיהינום. ראיתי את הריאיון של שר הביטחון לשעבר גלנט, ריאיון מרתק. מה שבלט לעין ולאוזן זה האמירות של שר הביטחון לשעבר על איבוד העשתונות שלך, על החשש לצאת למלחמה. איך תיאר זאת גלנט? הצבעת על קו האופק של הבניינים הנצפים ממשרדך בקריה בתל אביב ואמרת: אתה רואה את קו הרקיע של הבניינים? הכול ייהרס, אלפי הרוגים. שר הביטחון מאיץ בך להכות בחיזבאללה, ואתה מפחד. על פי דברי גלנט, איבדת את הצפון, היית תשוש, מפוחד, איבדת את העשתונות. לפני כמה שעות עמדת על הדוכן הזה ואמרת, עוד פעם ועוד פעם: אני, אני, אני, אני, אני, אני. אני, חלילה, אף פעם לא מתעסק עם משפחתך. הם לא העניין שלי. אף פעם לא אזכיר את רעייתך. אף פעם לא אזכיר את בניך. אתה היריב הפוליטי שלי. כמובן שמייד משרדך, מכונת הרעל הוציאה תגובה שלא היו דברים מעולם. אדוני ראש הממשלה, בעימות הזה אני מאמין ליואב גלנט. אתה יודע למה? מכיוון שכאשר נשאל יואב גלנט לגבי ועדת חקירה ממלכתית, ענה חד משמעית: יש להקים ועדת חקירה ממלכתית, ואני כשר הביטחון באירועי 7 באוקטובר מתחייב לקבל את כל המסקנות. ואתה, אדוני ראש הממשלה, רגליך רועדות, אתה לא מוכן להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון הגדול ביותר, שבו נטבחו אזרחי ישראל, ילדים, נשים, מבוגרים, נאנסו נשים. אסון נורא. המניעים שלך הם בולטים, הישרדותיים. איך אמר חבר הכנסת גפני? אם תקום ועדת חקירה ממלכתית, זה סופו של נתניהו כראש ממשלה. לך נמאס; לנו לא. הינה זה הגיע, אותם דברים שאמרתי עד עכשיו באותו נאום מתוקשר שבו חטפתי קיתונות של קללות: חמאס, יימח שמם, הודיעו כי הם מקפיאים את חזרתם של החטופים. זה החטא של מי שקיבל את ההחלטה במאי לא לקיים הסכם החזרת חטופים, קיבל החלטה מפחד מסמוטריץ' ומבן גביר. זה החטא של מי שקיבל את ההחלטה להחזיר את החטופים בפעימות, בשלבים ולא בעסקה אחת. זה החטא של ראש הממשלה שדן את החטופים למוות. זה אותו נאום בדיוק, בדיוק מופלג, אדוני היושב בראש, שאמרתי באותו יום שזכיתי לקללות. וכדי לאמת את מה שאמרתי, ולא נראה לי שיש כאן משהו יוצא דופן, הנשיא היוצא ג'ו ביידן אמר כי העסקה הזו היא אותה עסקה שעליה הסכים נתניהו כבר לפני למעלה מחצי שנה. את זה אמר הנשיא לשעבר ג'ו ביידן. מה השתנה עכשיו? דבריו של בן גביר מחזקים את הטענה כי נתניהו הפיל עד כה את העסקה משיקולי הישרדות. ואלה הדברים שאמר השר סמוטריץ' – כי נתניהו הבטיח לו להמשיך את הלחימה לפני קיום השלבים הבאים. אלה הדברים שאמרתי. אני לא חוזר בי. אני לא מתחרט עליהם. הם דברים לגיטימיים. לא קיללתי את ראש הממשלה, חלילה. אף פעם לא קיללתי אותו. הוא יריב פוליטי אבל הוא ראש ממשלה. חס וחלילה, חס ושלום, אני לא אקרא לו "נבל". אתם יודעים מה זה נבל? אחד השרים שיושבים אתכם בממשלה אמר: נפתלי בנט, לך, נבל. כך הוא קרא לראש ממשלה. חלילה לי מלהגיד את זה. ראש ממשלה הוא יריב פוליטי שלי. בשבילך, אדוני היושב בראש, אני מוכן לחזור עוד פעם על הדברים שאמרתי שבעקבותיהם זכיתי לקיתונות של בוז וצבר של קללות אישיות. אני אחזור עליהם בשביל הפרוטוקול – זו תהיה הפעם השלישית – מילה במילה: חמאס, יימח שמם, הודיעו כי הם מקפיאים את חזרתם של החטופים. זה החטא של מי שקיבל את ההחלטה בחודש מאי לא לקיים הסכם החזרת שבויים, קיבל החלטה מפחד סמוטריץ' ובן גביר. זה החטא של מי שקיבל החלטה להחזיר את החטופים בפעימות, בשלבים, ולא בעסקה אחת. זה החטא של ראש הממשלה שדן את החטופים למוות. אלה הדברים שאמרתי. לא אתנצל עליהם. אין בהם דבר וחצי דבר. אלה הן ראיות, בפרט שאני מצטט את מה שאמר הנשיא ביידן. ג'ו ביידן אמר, הנשיא היוצא, כי העסקה הזו היא אותה עסקה שעליה הסכים נתניהו כבר לפני למעלה מחצי שנה. מה השתנה עכשיו? דבריו של בן גביר מחזקים את הטענה נתניהו הפיל עד כה את העסקה משיקולי הישרדות פוליטיים. הדברים שאמר השר סמוטריץ' – כי נתניהו הבטיח לו להמשיך את הלחימה לפני קיום השלבים הבאים. והינה, היינו אמורים להגיע לשלב ב', שעליו חתומה הממשלה. עד כה ההסכם עם חמאס, עם הצורר הזה, לא הובא לידיעת הציבור. מעניין למה. מה יש להסתיר? מדוע להסתיר? והינה, העסקה הזו – שעליה חתמת אתה, אדוני ראש הממשלה, אתה, ראש ממשלת ישראל, חתמת עליה. אין לי טענות על כך שחתמת, אני מכבד את זה. מה עם החטופים? אתה דן אותם למוות. תראה את המשפחות הקרועות שישבו היום ביציע. תראה את הפירוד שיש בעם. היום עמדת כאן; בלשון המעטה לא רוויתי נחת. כל מילה שנייה זה: אני, אני, אני, אני ורעייתי. ואני אמרתי שאני לא מתעסק עם רעייתך אף פעם אבל זה מה שאמרת, והצד הזה הוא אשם, הוא הנושא באשמה. אדוני ראש הממשלה, הטבח הנורא, הגדול ביותר שנעשה באזרחי מדינת ישראל, באחינו, ילדינו, אבותינו, נשותינו, חברינו, אונס הנשים – זה נעשה במשמרת שלך. אתה 17 שנה נמצא בשלטון, אתה רצית שקט, אתה העברת ישירות לחמאס בין 30 ל-50 מיליון דולר כל חודש. אתה מימנת את המנהרות, אתה מימנת את הקמת היכולת הצבאית של החמאס. אתה ורק אתה נושא באשמה הזו. אין לך אומץ להגיד שלוש מילים: ועדת חקירה ממלכתית, אני מקבל אחריות. שני משפטים, שלוש מילים בכל משפט, אין לך אומץ. אין לך אומץ. אבל אדוני הראש הממשלה, אנחנו נחושים, תקום ועדת חקירה ממלכתית. לא יעזור שום דבר. שום חוק בזוי שמביא אחד מחברי הכנסת, קלנר, שבו שניים מהאופוזיציה, שניים מהקואליציה, נציגים של המשפחות השכולות, כל אחד יבחר שני שופטים – לא לא לא. זה לא יקרה. זה לא בחוק. אל תמציאו לנו חוקים; רק ועדת חקירה ממלכתית, כדי לרפא את הפצעים, כדי להסיק מסקנות, כדי לדעת מה קרה. אין לכם אומץ. אין לכם אומץ. "נתניהו צריך לדעת" – אני קורא משהו מ-ynet, הכתב עודד שלום; אינני מכיר אותו – "נתניהו צריך לדעת שחלק גדול מהציבור הישראלי לא יניח לו, לא יניח לו לחמוק מאחריות ומעמידה מול ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה. כל הסקרים מצביעים על כך שישנו רוב בציבור להקמת ועדה כזו - - - גם אם זה לא יקרה בקרוב היא תקום. הוא גם יכול להכחיש כמה שהוא רוצה את טענתו של בן גביר שבאמצעות איום להפיל את הממשלה הצליח למנוע עד היום עסקאות" כמו זו שסוכמה. אני מחזיק בידי, אדוני, סקר. שמעתי אותך היום: חצי מהעם, חצי מהעם. ובכן, אינך דובר אמת. אני ממש לא רוצה לכנות ראש ממשלה כמו שכינה אותך אחד משרי ממשלתך. אני לא מסכים איתו, לא מסכים עם שר האוצר, שכינה אותך "שקרן בן שקרן". זה לא יפה. זה ראש ממשלה. אני רק אומר שאינך דובר אמת. אני מחזיק את הסקר – אתם יודעים מה? איזה ערוץ? 13. בקרב מצביעי נתניהו 65% בעד ועדת חקירה ממלכתית, 15% נגד, 20% לא יודע. האם צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר? 77% מאזרחי מדינת ישראל בעד. נתתי לך גם את הנתח שנגזר של מצביעיך: בקרב מצביעי נתניהו 65% בעד ועדת חקירה ממלכתית, ובציבור הרחב 79%. מה אגיד? נגמרו המילים. איננו מוכנים להיכנע. לא נוותר. ועדת חקירה ממלכתית קום תקום, גם אם נחכה, גם אם נצפה, יגיעו הבחירות, העם יבוא איתכם חשבון על אירועי 7 באוקטובר, הרצח והטבח הגדולים ביותר, שבוצעו במשמרת שלכם. אתם הממשלה, אתם האחראים. גם אני בעד להוריד את חמאס. אין פה אחד בבית שאיננו בעד הורדת חמאס והגליית המנהיגות שלו, או הריגתם – יותר טוב; חיסולם – עוד יותר טוב. תקפיאו הכול, תחזירו אותם הביתה, אחר כך אפשר לעשות הכול – הכול – בכדור הראשון שיירה. צה"ל, חיילינו, קצינינו, צבא של גיבורים, ראינו מה הם יודעים לעשות. ראינו איך הצבא הזה, שכשל ב-7 באוקטובר – המפקדים שלו לקחו אחריות מלאה. אני שומע כל היום את הרמטכ"ל אומר: אני אחראי גם על אחרון הטוראים שטעה. הממשלה: לא אנחנו, זה הם, זה השב"כ, זה צה"ל. אין גורם אחד שאחראי למה שקרה. הגורם או הגורמים הם גורמים מתכללים. אף אחד מכם לא יברח מחקירה בוועדת חקירה ממלכתית. אומר השר סמוטריץ: 60% מתנגדים. טוב, מה אני אגיד לך, השר סמוטריץ', שאינך דובר אמת? בקרב מצביעי הימין, 54% בעד החזרת השבויים, 36% נגד, 10% לא יודעים. הפקרתם את החטופים לגורלם. אם הייתם מקדימים את אותם הסדרים – אני לא קורא לזה עסקאות – הסדרים בשלוש אפשרויות שהיו במאי, באפריל ובאוגוסט, היינו נראים אחרת. אבל היו לכם שיקולים פוליטיים אחרים, אדוני ראש הממשלה – ההישרדות הפוליטית שלך. לא לעולם חוסן. ועדת חקירה קום תקום. שמעתי כאן כל מיני הגיגים לא הגיוניים עם שמות מופקרים. ועדת חקירה של העם, אמר השר אמסלם. אמירה נהדרת, לתפארת מדינת ישראל. אמר השר ניר ברקת – אני לא רוצה לחזור על מה שהוא עשה השבוע, בשבוע שעבר, כבר הכול מתערבב לי – ועדת חקירה מאוזנת. מה זה אומר, אני לא יודע. ועדת חקירה מיוחדת. האסון הגדול ביותר מאז הקמת מדינת ישראל. עם עוד כמה חברי כנסת אני חוזר מניחום אבלים אצל משפחתו של מנצור. אני שומע את האחים שלו: אנחנו רוצים לדעת מה קרה. אנחנו, מועצת אוקטובר – כך אמר לי אחד האחים –דורשים ועדת חקירה ממלכתית. אל תמכרו לנו לוקשים. פוליטיקאים, שלא יספרו לנו סיפורים. אתמול בבוקר, בלב כבד, ברגליים רועדות – הייתי בכפר המכביה. הלכתי לנחם את משפחת ביבס. רגליי רעדו. הפחד אחז בי. חיבקתי את אחת הדודות. ראיתי את ירדן בפינה. ניגשתי אליו. אמרתי: אין לי מילים. חיבקתי אותו וביקשתי סליחה. היום בצוהריים נסעתי לקיבוץ ניר עוז, קיבוץ שראש הממשלה מפחד לבקר בו. אלה הן העובדות. השתתפתי בהלוויה הקשה של איציק אלגרט. הנחתי זר של מפלגתי, מפלגת יש עתיד. על הזר היה כתוב: סליחה. סליחה על כך שמדינת ישראל הפקירה אתכם. סליחה על מה שהממשלה הזו עושה לכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת תמנו. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הזה הוא יום קשה, במיוחד לכנסת ישראל, לנו כנבחרים, ובוודאי לעם ישראל שצפה בתמונות, בתמונות שבהן עשרות בני משפחה, בני ובנות משפחה של נרצחים ושל חטופים, נגררים ומוטחים על הרצפה, במקום שייכנסו כלאחר כבוד ליציע הציבור כאן בכנסת למעלה. באיזה עולם – מה שהיה קדוש אתם הופכים לטמא; באיזה עולם מנסים להשתיק קולות של למעלה מ-1,800 הרוגים ונרצחים, משפחות כואבות ודואבות, שחלקן קברו לא ילד – שניים ויותר מבני משפחתם? אז נכון, יש מולנו כאן קיר זכוכית, תקרת זכוכית, בין יציע הציבור לבינינו, נבחרי הציבור. אבל היום יותר מתמיד זה הפך להיות תרתי משמע. הכנסת, הקואליציה שמה להם תקרת זכוכית, שמה אותם כשקופים, משתיקה להם את הקול. אנחנו לא נעבור על זה בשתיקה. לא נעבור בשתיקה כשסבא של חטוף נגרר על הרצפה. לא נעבור בשתיקה כשאבא לנרצחים, לנרצחות, צריך לחטוף חבטות. את התמונות האלה עם ישראל לא ישכח, ואנחנו לא נשכח. אני שואלת: ממה אתם מפחדים? ממה אתם מפחדים, שבדיון 40 חתימות שבו ראש הממשלה יושב כאן, במליאה, וצריך לראות מול עיניו ולנגב עיניו את המשפחות האלה, שדורשות ועדת חקירה ממלכתית – כן, ועדת חקירה ממלכתית? הפכתם את זה לימין ושמאל. לא. זה לא ימין ושמאל. גם הציבור מבין את זה. מי שלא מבינים את זה זורים חול בעיני הציבור, מנסים לטשטש. זה התחיל בזה שעשו דמוניזציה והכפישו ותדרכו על גופים כמו צה"ל, כמו שב"כ. בונים נרטיב. בונים תיק. תופרים תיק, קוראים לזה. אחרת, אין לי דרך להסביר איך אנחנו כמעט שנה וחמישה חודשים אחרי האסון הכבד ביותר שידע עם ישראל, והממשלה הזאת, בראש ובראשונה ראש הממשלה מטרפד ומסרב להקים ועדה שתחקור את כל האירועים: את הממשלה, את ראש הממשלה, את שר הביטחון של 7 באוקטובר, את צה"ל, את שב"כ, את אמ"ן, את כולם. מה שדורש העם. לחקור את הכול. לא רק כדי למצוא את האשמים, כדי שחלילה – כשאנחנו אומרים "לעולם לא עוד", זה הפקת לקחים, קודם כול הפקת לקחים. זה מביש, זה מביש שבמקום שיש דרישה כל כך צודקת, כל כך ברורה, של מי שכל עולמם חרב עליהם, של מי שעדיין נאבקים להחזיר את היקירים שלהם מהשבי, מהחושך, מהמנהרות, מציפורני האויבים הכי אכזריים שלנו – סותמים להם את הפה. אנחנו נמשיך להשמיע את הקול שלהם. אני אומרת לראש הממשלה נתניהו: תתעשת, לא משנים את הכללים כי הם לא נוחים לך. לא משנים כי הוועדה הזאת אולי לא תהיה נוחה לך. אז אתם, במקום לעסוק במשפחות האלה, של הנרצחים, במקום להחזיר את החטופות והחטופים – מי שחיים לשיקום, מי שמתים לקבורה – אתם עוסקים בחוק ההזוי הזה, של איך משנים את שיטת הבחירות של נציב תלונות הציבור על שופטים. זה הדבר החשוב ביותר? בזה אתם עוסקים עכשיו, בזמן שישראל נמצאת במצוקה, בזמן שאנחנו קוברים את מתינו שחזרו, גופות, מהשבי? זו לא מנהיגות. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת כהן. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, בשנת 1952, כשישראל עוד הייתה ממש מדינה בחיתולים, בראשית דרכה, נפגשו ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון והחזון איש. בזמן שבן-גוריון ביקש להבין כיצד יוכלו החילונים והדתיים לחיות כאן במדינה יחד, החזון איש הגדיר היררכיה. הוא השווה את החרדים לעגלה המלאה ואת החילונים לעגלה הריקה, שעליה לזוז הצידה. הפגישה לא שינתה דבר אבל נחרתה, נחרתה חזק מאוד בזיכרון ההיסטורי. כעת יש לנו את הרב דב לנדאו, ממשיכו של החזון איש. הוא מנהיג הציבור החרדי הליטאי, שנציגיו יושבים גם כאן בכנסת. הוא כינה החודש את הציונות הדתית "מבולבלים" וטוען, שימו לב, שמותם של חלליה נובע מתורה מעוותת שמלמדים רבניה. עולה לי השאלה: אחרי ששמעו את הדברים הכל-כך קשים האלה של מנהיג ליטאי חשוב, איך הגיבו חברי הכנסת של מפלגת הציונות הדתית? איך הגיבו האנשים שמייצגים כאן בכנסת את הציבור הדתי, את הציונות הדתית? איך הם הגיבו? והתשובה היא שתיקה. שתיקה של עבד נרצע, שתיקה של סייעני השתמטות. יש פה הרבה חברי כנסת מהציונות הדתית, שחלקם חברים ואנשים שאני מעריכה מאוד מאוד, אבל חשוב לי לומר להם מעל הבמה הזו: שימו לב, מבחינת המנהיגים החרדים לא רק שאינכם חלק מאותה עגלה מלאה; מבחינתם אתם חלק מהבעיה, הבעיה הציונית. מבחינתם התועלת היחידה שלכם היא הבטחת אורח החיים החרדי וההשתמטות. מנהיגי החרדים רואים בכם, ובכלל הציבור הציוני, ארנק, מבולבלים שימושיים. במקום לחדש את ברית הציונים והמשרתים, אתם, הלכה למעשה, מעדיפים ברית עם מי שמתעבים את הציונות ובזים לציונים. כרגע אתם לא חמורו של משיח, אתם חמורם של המשתמטים. אנחנו, הציונים, הממלכתיים, שמשרתים ועובדים ומשלמים מיסים, אנחנו העגלה. אנחנו העגלה, בעוד הם, שמצהירים "נמות ולא נתגייס", הם על תקן הטרמפיסטים. פשוט ככה, טרמפיסטים. מיטב בני הציונות הדתית קבורים בחלקות הצבאיות, לצערי הגדול. אז לדאוג עכשיו דווקא לאלה שבורחים מהשירות? איך תסבירו את זה לדורות הבאים – באמת אני שואלת – שבמקום לשלב ידיים עם מי שאיתכם מתחת לאלונקה, בחרתם להכשיר השתמטות בעיצומה של מלחמה קשה מנשוא? על מה יספרו בפעולות לבני הנוער בבני עקיבא, בעזרא? על איך נשכבתם על הגדר כדי לתת לצעירים החרדים להתחמק מהזכות להגן על המדינה שגם הם חיים בה? איך אתם נותנים יד למי שמסתכלים על הציונות ורואים בה בעיה? ואני אומרת את הדברים מתוך הערכה גדולה לציונות הדתית. כנסת ישראל מלאה בנבחרי ציבור חרדים שלא נותנים למלחמה לבלבל אותם. הם לא ייתנו למלחמה להסיט את הספינה הזו של ההשתמטות מהמסלול שלה. להפך, בזמן שהמדינה כואבת, מדממת ולוחמיה נופלים, הם עסוקים, גם עכשיו, בללטש ולחזק את מנגנון ההשתמטות. הם פיצחו את השיטה, הם פועלים בשתי ידיים. יש פה שתי משימות: יד אחת מנופפת באיום, מאיימת לפרק את הממשלה, לוחצת לחוקק פטור המוני לחרדים ודואגת למנות חותמת גומי במקום שר ביטחון שדרש שוויון בנטל; היד השנייה סוגרת את הדיל הכספי ודואגת לקבל מיליארדים שיממנו את מפעל ההשתמטות ואת אורח החיים של חוסר עבודה, של אי-עבודה. כי בשורה התחתונה, ובואו נגיד את האמת, לא אכפת להם שהציבור שלהם יוגדר כעריק, לא אכפת להם, למעשה, מחוקי המדינה, לא אכפת להם מהמשטרה. חותמת פלילית? שטויות, מה זה משנה? העיקר שהמדינה הציונית תמשיך לשלם להם את הקצבאות שמכשירות את ההשתמטות, שתמשיך לממן להם מוסדות חינוך נטולי ליבה, שקשה עד כמעט בלתי אפשרי לצאת מהם ולהשתלב בשוק העבודה ולהביא פרנסה בכבוד הביתה למשפחה. הלכה למעשה, להצביע בעד תקציב המדינה שמוצע בימים אלה, הלכה למעשה זה כמו להצביע בעד ההשתמטות החרדית. כי בעצם זה צינור הכספים שעוקף את חוק הגיוס. זה בעצם להעביר לכל משתמט – ואני אומרת נתון שנאמר על ידי אגף התקציבים של משרד האוצר של מדינת ישראל – זה להעביר לכל משתמט 700,000 שקלים מקופת המדינה, על חשבון הצעירים הציונים שמקריבים הכול, כולל את חייהם; זה להעביר תקציב עתק לסבסוד של סרבנות הגיוס, למימון של סרבנים ולחינוך שהוא אנטי-ציוני. אל תוך התקציב הזה, שהממשלה הזו מבקשת לאשר שוב, הם הכניסו מיליארדי שקלים שנועדו לאנשים צעירים, בריאים, בגיל גיוס – להשתמט מהחובה האזרחית הבסיסית שלהם, בלי שהם יחוו שום קושי כלכלי מזה. לכן אני חוזרת, מי שמרים את היד בעד תקציב המדינה – אנחנו נכנסים עכשיו לשבועות של מרתון של דיונים על תקציב המדינה, וכל מי שייתן לזה יד ויצביע בעד התקציב הזה, מצביע הלכה למעשה בעד חוק ההשתמטות תוך כדי מלחמה קשה מאוד. אני רוצה לשתף אתכם בפניית ציבור שלשכתי ואני טיפלנו בה, ואני חושבת שיש בה מוסר השכל חשוב, אודה להקשבתכם. זה מתחיל ברועי, שפנה אלינו ללשכה. רועי הוא איש עם חיים מלאים, הרבה עבודה, הרבה ערכים. הוא גר בכלל בצפון, אבל בחודש יוני האחרון רועי עצר הכול ועלה לירושלים כדי להפגין בעד שחרור החטופים ונגד חוק ההשתמטות. מבחינתו ההשתתפות בהפגנה הזו היא פועל יוצא של הערכים הציוניים שבהם הוא מחזיק. בהתאם, הוא הגיע להפגנה עם דגל ישראל, רק מתבקש. ואז, שימו לב, הדברים התחילו להסתבך, כי רועי, מה לעשות, לא חי בוואקום. הוא חי במדינה שבה חברי הכנסת שיושבים כאן קוראים למפגינים ציוניים וסולידריים כמוהו "אנרכיסטים" ו"תומכי חמאס", ופעמיים ביום מתירים בשפה שלהם את דמו ואת דמם של יתר המפגינים למען עתיד ישראל והחטופים. רועי חי במדינה שבה המשטרה, למשך שנתיים, נפלה לידיו של השר הכי כושל שהיה לנו מאז ומתמיד, שר שעודד אלימות כנגד מפגינים שאינם מהבייס הפוליטי שלו, והבהיר – לא פחות ולא יותר – שיקדם קצינים אם רק יתיישרו לפי המדיניות העקומה שהוא התווה. ורועי, מה לעשות, טעה פעמיים. שימו לב מה קרה לו. הטעות הראשונה שלו היא שהוא טעה לחשוב שזה בטוח להסתובב במדינת ישראל עם דגל ישראל, בלב בירת ישראל, בפתחה של תחנת הרכבת ומול התחנה המרכזית, אחד מהמקומות הכי הכי מאובטחים במדינה. הטעות הזו, שימו לב, עלתה לו בתקיפה אלימה מצד חבורת צעירים שעברה במקום, חבורה שהספיק לה לראות אדם כולה מחזיק דגל בשביל לתקוף אותו בברוטליות מאחור, באמצעות מקלות, תוך כדי שהם קוראים לעברו "שמאלני". ואז, כשהוא הסתובב המום ומדמם, המשיכו לתקוף אותו גם פנים אל פנים. רועי יצא להפגין כי הוא לא אהב את מה שהוא רואה במדינה, ובסוף התקיפה הוא נשאר עם נזק תמידי לראייה שלו. החטא הציוני – ועונשו. אז זו הייתה הטעות הראשונה שלו. הטעות השנייה של רועי הייתה, שהוא חשב שאם הוא רק יגיש תלונה, המשטרה תאתר את התוקפים ותביא אותם לדין. בסיסי, לא? גם אני הייתי שותפה לטעות הזאת, כשפניתי אל משטרת מחוז ירושלים אחרי ששמעתי על המקרה המזעזע הזה, במטרה לחזק את ידי החוקרים בבירור פרטי האירוע המאוד-מאוד אלים הזה. אבל במשטרה משום מה כשלו במציאת האשמים, למרות שהתקיפה התרחשה במקום סופר-מרכזי, כזה שגם מרושת במצלמות אבטחה של רכבת ישראל, הרכבת הקלה והעירייה. בכל זאת, המשטרה עדכנה את רועי שהתקבלה החלטה לסגור את התיק ולא להעמיד לדין את החשודים, וזאת מהעילה – שימו לב, אני מצטטת: טרם אותרו חשודים בביצוע העבירה, ולפיכך הוחלט על סגירת התיק והמשך בחינה במישור המודיעיני. שזה במילים יפות לומר לרועי: שלום רב, פנייתך התקבלה, אבל היא לא באמת מעניינת אותנו בשום צורה, תודה ולהתראות. משטרת ישראל באמת מלאה בשוטרות ושוטרים נהדרים, פטריוטים, גיבורי ישראל, שהיו הראשונים להגיב בבוקר הטבח ב-7 באוקטובר, אנשים שנלחמו נחושים נגד כוחות גדולים מאוד של מחבלים. חלקם נלחמו באמת עד טיפת הדם האחרונה ועד הכדור האחרון. 69 שוטרים ושוטרות איבדנו מאז בוקר השבת השחורה, ובאמת שיש לי רק דברים טובים לומר על עשרות אלפי ישראלים שבמקום לעשות לביתם בחרו לשרת את המדינה במדים כחולים. אבל למרות הגבורה, המסירות, ההקרבה, אי-אפשר להתכחש לזה שבמסדרונות המשטרה נושבת בשנים האחרונות גם רוח רעה. רועי נפל קורבן לפשע שנאה בגלל שהחזיק את דגל המדינה והפגין. יסלחו לי השוטרים שאולי רצו ולא קיבלו את הרשות להשקיע זמן בחקירה הבסיסית הזו, אבל להיכשל במציאת אשמים בעבירה שבוצעה באחד המקומות אולי הכי הומי אדם והכי מתועדים בין הים לירדן, זה אפשרי רק אם לא לגמרי מנסים, בואו נהיה כנים. אולי ככה זה כשרוח המפקד, רוח השר העבריין ותומך הטרור, הכתיבה את הקצב בשנתיים האחרונות במשטרה. וגם, בואו נהיה כנים, אם רועי היה מותקף על ידי ערבים, אז חברי הכנסת מממשלת הימין על מלא מלא מלא היו מארגנים משמרות מחאה נגד מפכ"ל המשטרה עד שיעצרו או ינטרלו את הפורעים. ובואו נאמר את האמת, אם רועי היה מותקף בכזו אלימות בלב אמסטרדם, אז תוך שעה הייתה יוצאת אליו רכבת אווירית עמוסת שרים זריזים שיעמדו בתור להצטלם איתו ולזעוק: Never again, ואז להתפנן באיזה סופ"ש בחו"ל. אבל רועי, מה לעשות, הותקף בירושלים, בירת מדינת ישראל, והותקף על ידי יהודים. ובעידן בן גביר, שבנה את עצמו דרך התקדמות במדרגות הטרור היהודי, לא ממש חוקרים מקרים מזעזעים כאלו לעומק. וחמור מכך, אנחנו יודעים שתחת בן גביר, כדי למצוא חן בעיני השר, במשטרה נמנעו בצורה מכוונת ממעצר של פורעים מהימין הקיצוני. ואנחנו יודעים בדיוק מה קורה כשלא עוקרים עשבים שוטים – הם מתרבים ומתפשטים, וזה תהליך מסוכן מאוד. יש משפט שאני אוהבת, שטבע אליהו נאוי, דאוד אל נאטור. הוא היה פעם, הוא היה הרבה שנים ראש עיריית באר שבע. הוא אמר: ביקשנו לנו את החרפה, אך החרפה לא רצתה בנו. למזלה של מדינת ישראל ולמזלה של משטרת ישראל, איתמר בן גביר התפטר. הוא אומנם לא פוטר, לא הודח, לא נאלץ לפרוש בבושת פנים. להפך, זה בא ממנו, הוא בחר לעזוב את הממשלה שביקשה שהוא יישאר בחיקה. אבל בכל זאת, בכל זאת נוצרה פה הזדמנות חדשה, אחרי שסוכן האנרכיה וההרס הזה יצא מהמשרד. שאלתי את עצמי: אולי עכשיו? האם סוף כל סוף תזכה המשטרה שלנו לשר שישקם אותה? האם המשטרה תופקד בידי אדם ראוי, שבאמת ישקיע בה את מיטב הכישרון והזמן שלו? או שהיא תישמר במצבה הנוכחי, מוכה, מחכה כנדוניה חוזרת לשובו של השר איתמר, העבריין המשתמט? בתורה אנחנו מצווים: "שֹפטים ושֹטרים תִתן לך בכל שעריך - - - ושפטו את העם משפט צדק". תסתכלו מסביב. הממשלה הזו פועלת ב-180 מעלות מזה. היא נלחמת מול מערכת המשפט; היא מחריבה את המשטרה. בקצב הזה אנחנו נישאר בלי שוטרים ובלי שופטים. מה שיישאר לנו זה רק גוטליב, הישר בעיניה תעשה. מה שיישאר לנו במקום צדק, זה חבורה של רעולי פנים שמציתה כפרים וחבורה של רעולי פנים שפורצת לבסיסים. זה לא מה שאנחנו מאחלים לנו. ביקשנו לנו את החרפה, אך החרפה לא רצתה בנו – ופתאום, נקרית בפנינו הזדמנות לשנות את הכיוון; הזדמנות להחזיר למשטרה את התפקיד המקורי שלה: להקנות ביטחון אישי וחברתי לכל אזרחי המדינה, למנוע עבירות, לאתר חשודים בביצוע עבירות, להביא אשמים לדין, לתת סיוע לקורבנות, לשמור על הסדר הציבורי. זה מה שהמשטרה צריכה לעשות. רק מבחן הזמן יעיד על רמת התיקון במשטרה. אבל כדי לא לחכות שנים, אולי אפשר לקבל תחזית על פי המשך הטיפול במקרה של התקיפה של רועי. האם החקירה על התקיפה שלו תיפתח מחדש? פניתי בנושא למפקד המחוז. משם התקבלה התשובה הבאה: התייחסות מטעמו של מפקד המחוז הועברה ללשכת מפכ"ל המשטרה, ובאמצעותם ללשכת השר לביטחון לאומי, לצורך מענה לפנייתך. תכלס, תשובה נוספת עדיין לא התקבלה, ואני מבטיחה לעדכן כשתהיה. אבל שיהיה ברור, אנחנו לא נוותר על משטרת ישראל, אנחנו לא נוותר על שלטון החוק במדינה. אנחנו נהיה שם בשביל השוטרים כפי שהם היו עבורנו ב-7 באוקטובר. אנחנו לא נרים ידיים. זו ההזדמנות של המשטרה לבנות מחדש את אמון הציבור, ואסור לתת להזדמנות הזו להתבזבז. ילדים יוכלו לחזור לחלום להיות שוטרים, ומבוגרים – להגשים את חלום הילדות שלהם, לשרת את המדינה והחברה במדים כחולים בגאווה גדולה. זה לגמרי אפשרי, בואו נעשה את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שטרן, בבקשה. 15 דקות לרשותך. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> ראש הממשלה, סע לניר עוז. אל תשתפן, אל תעמוד פה ותיילל על הסתה. סע לניר עוז. אז תיזכר, אולי, מה אמרת עליהם ב-1997: השמאל שכח מה זה להיות יהודי. ואתה עומד פה, ולא מתבייש להמשיך ולהסית, ועוד ליילל? כן, ליילל. אתה ראש הממשלה שלי, לא רציתי לראות אותך ככה. אבל אתה מיילל על ההסתה. סע לניר עוז ותראה מה זה שמאלנים. סע לשם, אל תטוס. אל תיקח הליקופטר. תראה מה המשמעות של לנסוע ולנסוע ולנסוע ולהגיע לשדרות – גם מקום של גיבורים, אבל להמשיך לנסוע ולנסוע, עד הקצה. תיכנס לניר עוז, ולפני זה אולי תנסה להתעלם קצת מההרס והחורבן שקרה תחת אחריותך, תחת ממשלת החורבן שאתה עמדת בראשה. תסתכל רק על הצניעות של האנשים שחיו בה. מותר לחיות גם בקיסריה, אבל אסור להסית ולהשמיץ – יושב פה קרעי – נגד הקיבוצניקים המדושנים, שהלכו לקצה המדינה הזאת כדי להגן עליה והסתפקו במועט עד היום הזה. סע לניר עוז. פגשת את יזהר ליפשיץ. אתה לא רוצה לנסוע? תקשיב להספדים על אבא שלו, על עודד ועל החברים שלו, על הצנחנים, שעליהם גם אני גדלתי, על ההסתפקות במועט, שלא הגעתי לדרגה הזאת בחיים שלי, על התנ"ך שהם החזיקו בידם וידעו לצטט ממנו וללמוד ממנו. אתה אמרת עליהם: השמאל שכח מה זה להיות יהודי. מ-1997 אתה מסית. קרעי הוא רק תלמיד שלך. קרעי מסית ומסתכל עליך ויודע שאתה מוחא לו כפיים. אבל אני אומר, קרעי, בגלל שהוא יושב כאן הוא רק דוגמה לשנאה שתפסה את מקומה של ההסתה, שבעצם הולכת יחד. אני יושב כאן ואני רואה את העיניים שלכם, של ראש ממשלה של חצי עם, של שר התקשורת, של ראש ממשלה שמסית ומדיח שבוע אחרי שבוע. קראת להם "חמוצים", קראת לנו "חמוצים". אמרתי לך אז שבשמאל הזה שאני מכיר יש יותר שנות שירות, דרגות, אחוזי נכות, אותות גבורה ועוז יותר מאשר בכל ממשלת החורבן שלך וכל הקואליציה שלך יחד. אתה גם היום עומד פה כשאתה מפיץ תרעלה ולא מתבייש להגיד – לדבר על ערוצי התרעלה ועל רשתות התרעלה. על הנהירה לקלפיות שכחת, ועל שיתוף הפעולה עם האחים המוסלמים שכחת. פתאום עומד פה ראש הממשלה שלי ומתבכיין, ורוצה שאני ארחם עליו שמסיתים נגדו. אבי-אבות ההסתה, תראה מה עשית לנו כחברה – קרעת אותנו. אני אמרתי לך את זה לפני 7 באוקטובר, אמרתי לאוחנה, שישב כאן, שיצלם מפה איך נראית ממשלת החורבן. אמרתי לו את זה יומיים לפני תשעה באב, ולא חלמתי איזה חורבן יתרחש תחת אחריותך. אתה לא מתבייש, כאן, כשמשפחות של חטופים שם ומשפחות שכולות שם – שאחרי תחנונים נתנו להם להיכנס, וראינו שהם עמדו פה בצורה מאוד מכובדת – אתה לא מתבייש להגיד להם שאתה בעד חקירה אבל לא ועדת חקירה ממלכתית, בגלל שמי שימנה אותה זה נשיא בית המשפט העליון ואנחנו יודעים את התוצאות. אדוני ראש הממשלה, תגיד את האמת, אתה יודע את התוצאות. יש תוצאה אחת שהיא ברורה, מי אחראי ומי אשם. אתה ראש ממשלת ישראל ב-7 באוקטובר, אבל אתה גם ראש ממשלת ישראל באיזה 7 באוקטובר לפניהם, אחד, שניים, עשר, 12, 14. אתה ראש הממשלה. אתה ראש הממשלה, אתה ושריך – אני יכול למנות את כולם, זה כתוב לי כאן – כדי שלא תצטרך לריב עם סמוטריץ', בן גביר ודומיהם, מדשן – אם נשתמש בלשון שלכם – את חמאס, בהגדרה. זה לא רק שאתה מעביר להם כספים, זה לא רק שאתה אומר – והדברים כתובים, אתה יודע את זה. השרים שלך אומרים דברים שהם כבר כתובים, הם לא ייסוגו מהם. שר שלך עומד פה לפני שנתיים, ואומר על מהפכה המשפטית: פרה-פרה; קודם נטפל במהפכה המשפטית – יענו בשומרים, בשוטרים, בשופטים, בנו – ואחר כך נטפל בחמאס. שכחת שגם חמאס מאזין ל"אחר כך" הזה. גם הוא ידע שאולי פעם יהיה אחר כך, אבל למה לחכות אם עכשיו לא סופרים אותו ועכשיו מתעסקים בשיסוי, בפילוג, במהפכה משפטית? ישבתי כאן, ישבת שם, לידך ישב יריב לוין, האדריכל של החורבן הזה, וקיוויתי שאולי מילה תקשיב למה שאומר לך שר הביטחון, אולי בטלפון שלך אתה מדבר עם ראש אמ"ן, שלא הסכמת לראות, ואולי תמתין קצת – לא. נתת גם לקרעי להמשיך ולהסית נגד הטייסים. אתה מדבר על איראן? בוא, אני אספר לך את התוצאות של מה שאתה עשית. הלכתי לקריות לפני חודשיים, הייתי במקום, במשרד עורכי דין. התייחסו אליי מאוד יפה. נתנו לי להרגיש שרובם מבינים למה צריך ועדת חקירה. ואז נכנס בחור אחד. אמרו: הוא חבר מרכז ליכוד, הוא בטח לא איתך. הוא נראה לי אחלה בחור, חייכן. והוא אומר לי: שטרן, אתה בכלל צריך להיות איתנו. ואני אומר לו: למה? תראה מה עשיתם לטייסים. מה אתה אומר עכשיו? באותו בוקר דיברתי עם טייס שחזר מתימן, והוא גם היה לפני זה באיראן. אני אומר לו: תראה מה עשיתם לטייסים – שומע, השר קרעי? הוא מסתכל עליי ואומר: לטייסים? למה, כמה מהם מתו? תשאל אותו כמה מהם מתו. כמה מהם מתו? יותר מרבע מהממשלה שלך שלא עשו יום אחד צבא. למה, כמה מהם מתו? אתה מדבר על איראן? על תימן? מי ילך לשם? הילדים של חבר הכנסת רוט? השר קרעי? מי ילך לשם? השמאלנים האלה, הם יטוסו, בלי שהם בטוחים שהם יחזרו. אם חס וחלילה אחד לא יחזור, מה יגידו הביביסטים שלך? אוקיי, אז אחד. אפשר להסתדר בלעדיו. ככה לימדת אותם להגיד. לא אמרת להם ממש; שתקת ונהנית, ובאת להתבכיין על ההסתה נגדך. סע לניר עוז, ראש הממשלה. אני הייתי שם גם היום, בהלוויה של איציק אלגרט. תדע לך, פגשתי שם שכן שלך מקיסריה. הוא יודע מה זה ניר עוז. הוא בא היום מקיסריה לניר עוז כדי לתת כבוד לשמאלנים, שאתה פוחד – אולי בצדק, אבל לא בצדק – לבוא, לראות אותם, אולי לבקש סליחה. לא רק על 7 באוקטובר, על כל מה שעשית להם קודם. סע לניר עוז. אולי תעמוד כאן על הדוכן הזה, לא תבקש סליחה, אבל תסית פחות. אולי. סע לניר עוז ותבין למה כל כך ברור שאתה אשם. לא משנה מי יהיה השופט שיעמוד בראש ועדת החקירה, אתה אשם. אבל אולי תבין שיש לך חובה נוכח המחדל הגדול הזה, שהתרחש בזמן אחריותך – לא תימלט – בזמן ממשלתך. לא תימלט. אולי למשפחות החטופים, למשפחות השכולות שישבו כאן היום, קצת יהיה לך מצפון – אולי, אני לא בטוח – להגיד: כן, אני חייב להו תשובות ואני לא מסתתר ולוקח איתי את כל הקואליציה העלובה הזאת, עם תירוצים של מי ימנה את הנשיא בבית המשפט העליון כשאין אמון. כמעט 20 שנה אתה עובד כדי שלא יאמינו בבית המשפט העליון. לא הצלחת, אבל אם אתה באמת חושב שרוב העם איתך, כמו שאתה אומר פה, אנחנו יודעים שרוב העם בעד ועדת חקירה. אבל מה זה אכפת לך? גם המלצות ועדת מירון – אז מה אם היו המלצות? אז אני אגיד לך משהו: לך לבחירות, נתאפק קצת, נגיד: אוקיי. אתה רוצה ועדת חקירה ממלכתית על רוגלות. כמה מתו ברוגלות? כמה נחטפו ברוגלות? כמה יישובים נהרסו בגלל הרוגלות? עמדת, דיברת, שלוחיך כאן דרשו ועדת חקירה ממלכתית מאותו בית משפט עליון, והיום אתה עומד פה – איך אני אגיד לך? באמת, לא היה לי נעים שאתה ראש הממשלה שלי. באמת. אני רוצה שתהיה חזק, למרות שאני ראיתי אותך אחרי 7 באוקטובר ירוק. כן, גם בוועדת חוץ וביטחון, גם בדיונים הסגורים. ראיתי אותך ירוק וחששתי רק מזה, מעבר לכול. מזל שהיו לנו רמטכ"ל וראש שב"כ, שלמרות האחריות שהם לקחו, ידענו שהם קמו והובילו אותנו להישגים שאתה מתיימר לרשום אותם כהישגיך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. חבר הכנסת שירי, 25 דקות לרשותך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמו, אני מניח, רבים לפניי, אני רוצה להתייחס למה שהיה קודם בכניסה ליציע. נגלגל שנייה את מה שהיה. כמה דקות לפני שהתחיל הדיון היו נאומים בני דקה, והבנתי שיש בעיות. סימסו לי שיש בעיות, ושאלתי את היושב-ראש: תגיד, הבנתי שיש בעיות, משפחות כאלה נכנסו וכאלה לא, והוא אמר: אין שום בעיה והכול בסדר, והוא אפילו – אני זוכר שהוא אמר לי: אתה עושה סיבוב פוליטי. בסדר. מה שהיה היום כשהגעתי לשם, באמת, אני באמת לא יודע לתאר את השערורייה הזו. עכשיו, אתה רואה את אנשי המשמר, שקיבלו הוראה בדיוק, מפורטת, מה לעשות. והם לא אשמים, הם נקלעו לסיטואציה הבלתי-אפשרית הזו, שהתחילו איתם עם זה שיעלו רק 15 אנשים ליציע ריק. היו אולי עשרה אנשים בפנים, יציע ריק לחלוטין. הם החליטו שמתוך, אני חושב, 32, 33 אנשים שהגיעו, רק 15 יכולים. מי נתן את ההנחיה הזו ל-15 אנשים? מה זה, מסיני הגיעה ההנחיה הזו? ואז אומר: קצין הכנסת, מנכ"ל הכנסת, מפקד המשמר – כל אחד אומר על מישהו אחר. מגיעים חברי כנסת לפה, לדוכן, ואומרים: שימו לב, יש בעיה, תיתנו להם להיכנס. תוך בערך עשר דקות מהסירוב של יושב-ראש הכנסת לפתוח את האירוע הזה ולפתור את זה בחוכמה, ולהכניס – מי ישמע – 32 אנשים ליציע, כאילו זה קהל שלו, כאילו זה יציע שלו. למה לא לפתור את זה בחוכמה? מבקשים ממנו, ולא, אנחנו עושים סיבובים פוליטיים. מה שהיה היום, באמת. יש דברים מזעזעים בכנסת, יש דברים מגעילים בכנסת, יש פה שיח רדוד. לפעמים גם אנחנו חוטאים, לפעמים כולם חוטאים, אבל מה שהיה היום, שמשפחות שכולות שאיבדו את הילדים שלהן עומדות, רוצות להיכנס לדיון על ועדת חקירה ממלכתית, איך שלא תהפכו את זה – ומונעים מהן להיכנס באלימות. באלימות. משפחות שהילדים שלהן נרצחו, הופקרו; שהן הלכו לחפש את הגופות של הילדים שלהן, כי בשבועיים הראשונים אתם לא הייתם פה בכלל במדינה. נשיא ארצות הברית – אני זוכר כי אני מכיר, נשיא ארצות הברית דיבר עם משפחות שהיו היום כשאתם בכלל לא ידעתם איפה הטלפון. ולהן אתם לא נותנים להיכנס? מי אתם? מה זה, זה שלכם, האירוע הזה? כמה שתן עלה לכם לראש שאין לכם חמצן? אתם לא יכולים לחשוב. מקבלות מכות, נדחפות, אנשים מתעלפים, שלטים נשברים – מה זה הדבר הזה? איזה גועל נפש נהיה פה. יהודיים, מסורתיים. באמת. אתם כאילו נבחרי העם. אתה יודע כמה חברי כנסת היו בהיסטוריה במדינת ישראל מתוך, בואו נגיד, כמה מיליונים טובים שעברו פה? בערך איזה 1,400. אתם נבחרי העם היהודי, אתם מנהיגים – מה לכם ולמנהיגות? אתם לא יכולים להסתכל לאנשים בעיניים, אתם מונעים מהם להגיע כי אתם חוששים שמא יעשו לכם פרובוקציות. מי ישמע איזה פרובוקציות כבר אפשר לעשות לכם במקום הממוגן הזה. מה, הם יניפו שלט שהילדים שלהם נרצחו? הם יניפו שלט? אסור להם להניף שלט. לזה הגענו, זה הביזיון, זו הזחיחות, זו הזילות. וזה לא התחיל מהיום, זה התחיל מזה שמבקשים מהם לקצר בדיונים, מזה שרוטמן בא וסוגר דיונים כי הם רוצים ועדת חקירה ממלכתית, מזה שמונעים מעינב צנגאוקר להיכנס לכנסת בזמן שהמסית הלאומי משה מירון נכנס לכנסת, VIP פה. זה העם היהודי, זו המראה של העם היהודי היום; זו מדינת ישראל – שמשפחות שכולות מקבלות מכות, ומשה מירון הוא אורח כבוד. באמת אני אומר, היום זה היה לדיראון עולם. דיראון עולם זה פה, זו המלצה. אני בטוח שהתחתית שאנחנו נמצאים בה היום זו רק התקרה, ואני פשוט עדיין לא יודע לחזות כמה נמוך עוד המקום הזה ירד. יש פה בפרוטוקול תמיד אדם – אני לא יודע אם זה אתה, אני תופס את זה – שכל פעם שהוא יורד מהמשמרת הוא קד קידה. אתם ראיתם את זה? נכון? לא אתה. יש לו קידה. הוא כאילו נותן כבוד למקום הזה. אני לא שמתי לב, אני אתפוס – אני אחמיא לו. אתמול, בשבוע שעבר הסתכלתי על זה ואמרתי: וואו, הוא מכבד את המקום הזה. איזה כבוד יש למקום כזה היום? תגידו, איזה – באמת, אני אומר לכם, יש לי בחילה, אני הזדעזעתי, אני ראיתי ואני מכיר שם הורים – ראיתי היום את מנשה מנצורי, ששתי הבנות שלו הלכו למסיבה ונרצחו. תגידו, מה אתם בכלל באים לבן אדם? מי אתם שבכלל תדברו אליו? אתם זחוחים, עומד פה ראש ממשלה – בחיים אני לא ראיתי זחיחות כזאת, כאילו הוא אבי האומה. הבן אדם ליטרלי אחראי לטבח הגדול ביותר בהיסטוריה. הוא היה ראש הממשלה, מה לעשות, כך רצה הגורל, אני לא רציתי את זה. קחו את זה preview, אני לא רציתי שהוא יהיה ראש ממשלה. עומד פה זחוח – הישגים, הזרועות שלנו, ביפרים. מי ישמע, הוא עובד במוטורולה והתקין – חשב על הרעיון והתקין את את הנפץ. מה זה הדבר הזה? ואותם אנשים שעשו את ההישגים שבזכותם הוא עומד פה, ועומד זחוח – אבי האומה שלנו. איך קרא לזה ניר ברקת? המנהיג העליון, עומד פה זחוח – אותם אנשים שהביאו לו את ההישגים שהוא מתפאר, כל היום אתם עסוקים בלבזות ולהשפיל אותם ולפורר את הצבא. וכאילו זו כבר נהייתה שגרה. אנחנו פשוט נרמלנו את האירוע הפסיכוטי ביותר בחיים שלנו. ירדן ביבס, בהספד שלו, מבקש סליחה מהמשפחה שלו. כאילו, באמת. יזהר ליפשיץ, בהספד, עומד ומבקש סליחה מאבא שלו שהוא לא הגן עליהם. שהוא בכלל לא היה שם, אבל הוא לא הגן עליהם. דני היום מבקש סליחה – הוא גם ביקש סליחה בראיונות – מאח שלו, שהוא לא הגן עליו בניר עוז. ראש ממשלת ישראל – תפקיד זוטר, משני, במדינה – עדיין לא ביקש סליחה. אבא של משפחה שאיבד את כל המשפחה שלו עומד ומבקש סליחה. הוא מבקש סליחה. ממדינה שהפקירה אותו – אפס ציפיות, אף אחד באמת לא מצפה. זה אירוע – אין לתאר את זה, באמת. באמת, אין לי מה לומר עליכם כבר. היה שיר של הדג נחש, שהוא אמר שבית הנבחרים הפך לבית הכיסא. כל מה שמעניין אתכם זה הכיסא פה. בכלל, כל מה שאנחנו מדברים זה כלאם פאדי. אתם לא רואים כלום ממטר, אתם לא עושים כלום, אתם לא מתייחסים לכלום. אני יכול לעמוד פה בערך ארבע שעות, שמונה, תשע שעות, ימים שלמים, לדבר על איך שאתם מתייחסים למדינה, באלף ואחת נושאים, וזה באמת לא משנה לכם כלום. אתם רואים רק אחד יושב פה, עושים פה הכנה לפני שהמלך מגיע. לא שמתם לב, עושים פה – שרים מגיעים לפה לפני ותופסים כיסאות. באמת, אירוע לקקני מביך. אחד יושב שם, בא, עושה פה עכשיו – שלא יתפסו להם את המקום. ולוחשים אחד לשני, כאילו מה אתם מספרים. באמת, איזה אירוע מביך. מביך אותי שזה ראש הממשלה שלי, מביך אותי להיות חבר כנסת, מביך אותי להיזכר בכלל איתכם באותו אירוע. אני באמת נגעל מכם היום בכל רמ"ח איבריי. אתם פשוט מגעילים. אפס – חברי קואליציה לא הגיעו למעלה לבקש סליחה מהמשפחות. זה לא נוגע אליכם בכלל, אתם לא רואים את זה. בדיוק כמו שהיה עם עינב, בדיוק כמו שביקשתי מכם לעשות באזכרה של שירי ביבס. אתם פשוט זוועה. והעם שלנו היום, כל כולו, גם המצביעים שלכם, מתבייש בכם. לראות את המשפחות האלה, איך – באמת, אני פשוט מתבייש בכם. מה שנקרא, אלה ענייני דיומא, לא שמישהו אכפת לו כבר. יש קטע עם תקציב המדינה, קטע מאוד נחמד. חברת הכנסת לזימי, בערך אני, את, ולדי ואולי חמד עמאר וגם אורית פרקש – אנחנו היחידים בוועדת הכספים. זה נהיה קטע. תקציב המדינה עובר, זה כאילו לא מעניין אף אחד. זה כאילו באמת לא מעניין אף אחד. אבל על פורום קהלת, היום, כשהיה סעיף 46 לחבר'ה שלא רוצים תקציבי מדינה ולא רוצים שקל מהמדינה כאידיאולוגיה – כן? פורום קהלת – איזו נבחרת היום הגיעה. נלחמת על פורום קהלת. חנוך מלביצקי צועק על ינון ועל גפני. איזו מלחמה. מאז המלחמה על הסיגריות בדיוטי פרי והפטור לא ראיתי מלחמה כזו. אבל על תקציבי מדינה - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> והחטופים ששורדים צריכים לגייס מימון המונים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מימון המונים, כן. מה זה. באמת, טקס המשואות השנה צריך להיות לפחות שלושה שבועות ברציפות. כמות האנשים שצריכים לקבל פרס פה בממשלת הטלטאביז – הם כאילו על הכול. תקציב שלם עובר, אף אחד בכלל לא מגיע לדיון, זה לא מעניין אותם. זה לא מעניין, פשוט לא מעניין אותם. וגם במה שמעניין אותם הם לא מתעניינים, כי מה זה משנה? התקציב הוא רק מכשול. הוא לא תוכנית עבודה, הוא לא הזדמנות לכנסת לעמוד על אירועים משמעותיים או אג'נדות שהיא רוצה לקדם. לא, זה מכשול להפלת הממשלה, וכידוע לנו, הפלת הממשלה זה לא משהו שאתם מעוניינים בו, ואתם עושים אותו רק בדברים מאוד מאוד ספציפיים, כמו, נגיד, לקשור את חוקי ההשתמטות של הסרבנות שלכם – אז זה בסדר. היום ראש הממשלה הזחוח בתבל, ראש ממשלת 7 באוקטובר ויהי מה – בא לי לעשות כיכרות ברחבי המדינה עם תמונה שלו ותאריך: 7 באוקטובר. אגב, אני חושב שזו תהיה אחלה הצעת חוק, שבכל תמונה של בנימין נתניהו יהיה מתחת התאריך 7 באוקטובר 2023 – שהוא ייזכר לעד באירוע הזה. אני יודע שזה לא יעניין אותך, אדוני היושב-ראש, אבל רציתי לדבר על כמה מהדברים שדיברנו עליהם בחצי השנה האחרונה, שכן נוגעים לתקציב, אבל כן על מצבה של המדינה. כי מצבה של המדינה, אתם, פשוט, את כל כבשת הרש אתם גוזלים. הכול. גזל, גזל. דיברנו – לפני חודש היה דיון בוועדה לביקורת המדינה, עם מיקי לוי, על בנות ספרדיות שמודרות מסמינרים חרדיים. אפליה במדינה, כאילו אהלן-אהלן. כן, זה קורה, זה לא מעניין אף אחד. לפני חודש היה דיון, הובטח שעיריית ירושלים תטפל בזה. כמובן שהייתה מפלגה מאוד מאוד ספציפית, שאני לא אנקוב בשמה, שקמה על בסיס הייצוג המזרחי והרצון שלה לשלב את אנשי הפריפריה בחברה הישראלית ולדאוג לשוויון, פתח סוגריים: כישלון טוטלי, סגור סוגריים; מפלגת ש"ס – אף אחד לא מדבר על זה. עדיין בנות נמצאות בבית בגלל שהן ספרדיות, כמוני. אם אני הייתי מגיע לבית ספר, והיו אומרים לאימא שלי: תודה רבה, נאור ספרדי, לצערי הרב, בגלל שם המשפחה הוא לא מספיק טוב כדי ללמוד – אה, זה עוד יום במדינת ישראל. מה, מה חדש? דיברנו על מוזיאון לוחמי הגטאות. במשך תשעה חודשים אנחנו מנסים למצוא פתרון בוועדת הכספים למוזיאון לוחמי הגטאות. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> ועל גרושים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> במוזיאון לוחמי הגטאות – 3.5 מיליון שקלים. עכשיו, גולדקנופף, שבאמת, אם יום עבודה מתחיל ב-08:00, ב-10:00 יש לו כבר 3.5 מיליון שקלים באימפריה שלו – ואני מברך על זה, ברוך השם, וכל הכבוד לו – הוא שיגר מכתב שהוא מונה בו את הכשלים בהסכם הקואליציוני, וגם יש לו תג מחיר בעבור הכשלים האלה: מיליארד שקל. עכשיו, שימו לב מה עשו בתקציב. אני רק רוצה לסבר את האוזן. הצעת המחיר לחלון – שבוועדת הכספים גילינו שהיא לא באמת התרחשה, הצעת המחיר לחלון, לא לחדר, לא למה שנפגע בהתקפה, רק לחלון של בית ראש הממשלה – 1.8 מיליון שקלים; ניקיון הווילה של ראש הממשלה, שאנחנו משלמים, לא ברור לי למה, כי אנחנו משלמים גם על מעון, אבל ניקיון הווילה של ראש ממשלת ישראל – 120,000 שקלים בחצי שנה. הבריכה שלו, שלא ברור לי למה אני אמור לשלם על הבריכה שלו, מילא אם היה מזמין אותי למסיבות בריכה – 18,000 שקלים; חשבון הגז של משפחת נתניהו בחצי השנה הראשונה היה 28,000 שקלים. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאלה טובה, למרות ששמעתי רק את הקצה שלה. אני ניסיתי לחשב, ועשיתי כבר נאום על זה, כמה גז הולך על מנת להגיע ל-28,000 שקלים? בחשבון הגז של משפחה ממוצעת במדינת ישראל יש בין 100 ל-150 שקלים, תלוי כמה אתם אוהבים לבשל ותלוי כמה אתם מחממים. אני ספציפית מהמחממים, אבל חשבון הגז שלי נע סביב 70 שקלים. צריך בערך 20 שנות שימוש בגז על מנת להגיע לחצי שנה של ראש הממשלה. עכשיו, 1.3 מיליארד שקלים – קודם כול, לפני התקציב הבטיח סמוטריץ', פתח סוגריים: חמאס הוא נכס, סגור סוגריים – הוא מתנער מזה עכשיו, אבל לא משנה – לא יהיו יותר כספים קואליציוניים בתקציבים שהוא יעביר. אין צורך לפתוח סוגריים, כי יש ערימות של כספים קואליציוניים, אבל נניח את זה בצד. 11 מיליארד שקל בשנה הקודמת, שנה קודמת – לפני שלושה חודשים. בתקציב הזה יש רק 5.4 מיליארד. גולדקנופף ביקש עוד מיליארד אז אני מניח שזה יצטרף. 1.3 מיליארד לאברכים; 200 מיליון שקלים ליוניקורן, AKA סטרוק; 122 מיליון שקלים לרשתות החינוך הפרטיות שלכם; 62 מיליון שקלים לחיזוק הזהות היהודית, כי באמת, אם יש משהו חלש במדינת ישראל זו הזהות היהודית שלנו; 20 מיליון שקלים לגרעינים המשימתיים של סטרוק; 50 מיליון שקלים לסגן השר היקר בהיסטוריה, אבי מעוז, עם הזהות היהודית שלו כמובן; 50 מיליון שקלים לזהות הלאומית; 6.2 מיליון שקלים לגוף תיאום וקישור. זה לא גוף תיאום וקישור שאומר מה נעשה עם כל הכספים ואיך נבזבז אותם ואיך נמקסם אותם, אלא זה גוף שאמור לטפל בלתת טיפים איך משתמטים מגיוס. איזו מדינה מדהימה אנחנו. תדעו לכם, כשהרצל ישב וחשב איך הוא רוצה שהמדינה הזו תיראה אחרי 78 שנים, הוא לא שיער לעצמו את מידת ההצלחה שלנו. 25 מיליארד שקלים במס העלו בחודשיים האחרונים מהכיסים של כולכם; 38 שרים וסגני שרים בממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה, כי כמו שידוע, התקופה הזו זו התקופה של השגשוג הגדול ביותר בהיסטוריה במדינת ישראל, ולכן by product של האירוע הזה, צריך את הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה, והממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה, שאין לה כבר מקום סביב שולחן הממשלה הזה אז הם הכפילו את עצמם לעוד שתי שורות, ואלקין עדיין באופסייד, אולי סידרו לו עכשיו את האירוע בגלל בן גביר, אז הוא נכנס ככה לשולחן המקורבים, ואולי בדיון 40 החתימות הבא הוא יוכל לעמוד ולתפוס מקום ליד ביבי. אפס צעדי התייעלות. כשאנחנו שואלים, חברת הכנסת ניר – מכל משרד יש לי שתי שאלות - - - אני שואל על מעורבות קטר במשרד, והשאלה השנייה זה צעדי התייעלות במשרד. כי נגיד ששאבו לנו 25 מיליארד שקלים במיסים, הייתי מצפה מכל משרד שיבוא ויגיד: בואו נראה שנייה איך אנחנו יכולים לעשות את העבודה טובה יותר. את יודעת מה התשובה שנתנו לי בכל משרד על צעד התייעלות? סטרטאפ: פלאט. צעד ההתייעלות של ממשלת ישראל, אחרי שנתיים שכל הציבור פה נאנק תחת מיסים פשוט חולניים, זה פלאט. זה קיצוץ רוחבי, טיפש, שפוגע באזרח, פוגע במשרד, פוגע ברציפות התפקודית של כל המשרדים וכל הפרויקטים. זה מה שהם עושים ואלה צעדי התייעלות שלהם. אין משרד אחד, אני אומר לך, משרד אחד, שעשה התייעלות. כלום. יש משרדים שלמים במשרד ראש הממשלה שהתפקיד שלהם זה רק לאזן ולקשר את כל המשרדים. אין כמעט משרד בלי מקור או משרד או נספח לענייני זהות יהודית. כל מקום. משרד ההסברה שלנו מרוח על פני חמישה משרדים שונים. חמישה משרדים שונים. אפס יעילות. הם כאילו עושים בכוונה. הם אומרים, ה-obvious זה שיהיה יעיל, אבל בואו נהיה חכמים יותר – למה להיות יעילים כשאפשר לתת מפעל של ג'ובים. הכול זה ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים. מנכ"לים, סמנכ"לים, שולחנות – זה לא להאמין. האירוע הכלכלי הגדול ביותר שאנחנו חווינו, ואנחנו נשלם עליו סכומים מטורפים, 56 מיליארד שקלים רק השנה – הריבית, בלי הקרן, בלי לדבר בכלל על השנים הבאות. כלום, זה לא זעזע אותם, זה לא משנה להם. הם המציאו עוד משרדים. באמת, אין לי – כמה פעמים בסשן הזה עוד נגיד אין מילים? אבל באמת אין מילים. פשוט אין מילים. אין מילים לגזל הזה, בהתנהלות הזו. באמת, פשוט אין לי, אין לי מילים. היום שמעתי שמירי רגב, היהלום שבכתר שלנו, מירי רגב פרסמה הטבה לחיילי המילואים. היא, אם היא לא – יש לה דגלים, ופותחת איזה משהו שאפשר להצטלם – היא פרסמה הטבה לפטור או הנחה ברישיון נהיגה לחטופים. ואלכ, איזו מדינה, איזו מדינה, למה לדבר ככה על מירי רגב? רוצה לשמוע כמה מירי רגב עלתה לנו רק בחודש, חודשיים האחרונים? תשמעי. פקקי ענק בתחבורה בנמלי הים. פקקי ענק, כי יש מספר תקנות שהיא סירבה לחתום על – לא משנה, הפרטה של נמלים, רפורמה בנמלים, על כל הדברים האלה ויתרו, שמו בצד. כל שבוע, כל שבוע 83 מיליון שקלים אנחנו הפסדנו בגלל שהם לא חתמו על התקנה שאתמול הם חתמו עם טקס יפה. 83 מיליון שקלים כל שבוע – חודשים. לאף זה לא מזיז כלום. זה כאילו אמרתי עכשיו 83 לירות. ככה זה היחס. מיליונים, מיליארדים – כלום. הביצוע התקציבי – דובר הרבה על תאונת הדרכים. את יודעת כמה בוצע התקציב של הרלב"ד בשנת תקציב שלמה? מתוך 100 מיליון שקל שתקצבו, את יודעת כמה הם הצליחו לבצע? בחיים לא שמעת סכום כזה. מיליון שקל. הרלב"ד ביצע מיליון שקל בשנת 2023, ולכן, חבריי חברי הכנסת המעטים מאוד שיש פה, יש 460 הרוגים בתאונות הדרכים. סיבה ותוצאה. ככה המדינה שלנו מתנהלת. וקוראים תקציבים, אנחנו יושבים, משתגעים, באופן הכי – אי-אפשר לדעת לפעמים איך האור דולק פה במדינה של הטלטאביז. ואנחנו קוראים את זה, מסתכלים, והכול בסדר. כשאני שואל על נמלי הים, את יודעת מה הייתה התשובה? דיברתי על זה כבר, אני אגיד לך עוד פעם, כי זו תשובה לפנתיאון: צריך לומר תודה לשרה ולתפעול של נמלי הים, כי בשנה הקשה שלנו הייתה אספקה קבועה של מזון. אז צריך להודות, תודה – אני אומר לך, זו פרפראזה, אבל מילה במילה – צריך לומר תודה לשרת התחבורה כי היה לנו מה לאכול. ככה אנחנו נראים. ככה אנחנו נראים. ואז יגידו שאנחנו חמוצים. וזה שלא עמד בפקק 20 שנה יגיד: איפה שהם רואים פקקים, אני רואה מחלפים. בטח שאתה רואה מחלפים – אתה לא עומד בפקקים. אתה עושה את תל אביב-ירושלים ב-22 דקות. לא, נשמה, זה שעתיים וחצי. אני צוחק עליו שהוא לא יודע "פנגו" – זה מראה את הניתוק. כי הוא מקבל כספים לבריכות, לחמגשיות, אוכל, גז ב-28,000 שקל. ברור שיהיה לך טוב, ברור שתחשוב שאנחנו חמוצים. כי אתה לא אזרח פה, אתה המלך, אתה המנהיג העליון. הוא לא רואה פקקים. הביפרים, באמת אין לי כוח. אני רוצה לדבר על חיילי המילואים. אתמול הייתה ישיבת ממשלה – אפשר עוד? כמה את צריכה עוד? כמה שתגידי. תעשה פסק זמן שנייה. תני לי עוד חמש דקות הארכה, ומקסימום אני ארד קודם. יש לי חמש דקות הארכה מהבוס, היא מנהלת את האירוע. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> על חשבון מי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא משנה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> על חשבון אחד הדוברים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. נו, ברור. על חשבונך? אתה תפרגן לי חמש דקות? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא, אני רוצה לדעת על איזה דובר. אוקיי, חמש דקות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מאמין שאני אשתמש בכול. החלטת הממשלה אתמול, יום ראשון, על 400,000 חיילי מילואים חדשים – 400,000 חיילי מילואים הם יגייסו. קציני הגיוס הראשיים: ראש אכ"א, גולדקנופף – הוא יגייס 400,000. אנחנו סנג'רים על מלא: גם משלמי מיסים, גם עובדים, גם מקבלים קנסות על זה שהם במילואים. ואז מה עושה הממשלה הגאונה, ממשלת הסרבנות? הם לא משתמטים, הם סרבני גיוס. הם מחליטים שהם יגייסו עוד 400,000. בטח, באיזה קלות זה גם עובר. איזה כיף. מגייסים עוד 400,000, אוטובוסים מתפוצצים במדינת ישראל, פיגועים על ימין ועל שמאל. אין צפון, מחזירים אותם בצפון – אמרו להם ב-1 במרץ חוזרים. לאן חוזרים? אף אחד לא יודע. אין מבני חינוך, אין תקומה, אין נעליים, אין שום דבר, אבל מחזירים אותם. חתמו הסכם עם החיזבאללה, אף אחד לא יודע מה ההסכם. אף אחד לא יודע. צעק פה אושר שקלים, נציג הקונסול שלנו במיאמי יאיר נתניהו, זה שמרצה על בגידה ומדבר על שב"כ בעודו מאובטח על ידי שב"כ. זה סבבה לו, הוא התעורר עכשיו מהמסיבות. בוקר טוב, יאיר, חגגת בלילה, הכול טוב. איך אמרה נעמה לזימי? רק אתה והיא יודעים למה אתה שם, אבל סבבה. אומר אושר שקלים: חתמתם הסכם גז עם חיזבאללה. איך הוא מת על זה. הסכם הגז. אתם חתמתם הסכם עם חיזבאללה אחרי הפוקס שקרה לנו ב-7 באוקטובר, שהם לא היו. וזה פוקס, יש פה אפס יכולת לדעת מה היה בכלל. ואז, בטח, הכול בסדר – אתם חותמים עם חיזבאללה, אנחנו עשינו הסכם גז, והכול בסדר. יש עוד משהו בצפון. מילה אחרונה על ממשלת הגזל, שלא דיברנו, וזה היימנוט, שאני מנסה תמיד להזכיר אותה, שמעל שנה שלמה מאז שהיא נעלמה, וביטחון הפנים שלנו עדיין לא נכנסו לאירוע. אני אומר לכם, יש פה אירוע מטורף בצפת, שפשוט נעלם. גם אם היה, גם אם לא היה, המשטרה - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> למה לא קם צוות חקירה מיוחד? למה אחרי שנה לא קם? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת למה? כי היימנוט, לצערה, היא בצפת; לצערה הגדול עוד יותר היא עולה חדשה; ולצערה הגדול עוד יותר, ועוד יותר ועוד יותר, היא אתיופית. וזאת המציאות הנוראית של החיים שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודעת איך אתה, אדוני היושב-ראש, אבל עליי עבר יום מאוד קשה פה בכנסת, יום שלדעתי אי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום, כי כל בר דעת ובעל מצפון שצפה במה שהתרחש כאן היום בדיון בכנסת בנושא הקמת ועדת חקירה ממלכתית, לא יכול לעבור על כך לסדר-היום. מבחינתי זו הייתה תופעה מטלטלת – ממשלה מנותקת, ערלת לב וחסרת מצפון, שלא נענית לחובה הבסיסית שלה להקים ועדת חקירה ממלכתית. אני עומדת כאן, מעל דוכן המליאה, מסתכלת כרגע ליציע שהוא ריק, ופשוט משחזרת את מה שהיה כאן לפני לא פחות מחמש שעות, את אותן משפחות שכולות, משפחות חטופים, שזעקו מדם ליבן ודרשו דרישה כל כך בסיסית, כל כך יסודית: לחקור, לחקור את הטבח הגדול ביותר שאירע לעם היהודי בהיסטוריה מאז השואה, לחקור את היום הארור, את 7 באוקטובר, לחקור מדוע יש לנו 1,200 נרצחים בפחות מיום אחד, כיצד נחטפו לנו למעלה מ-250 חטופים. איפה המצפון והמצפן של אלה שיושבים פה בכיסאות הקדמיים? איפה? איפה? הם עסוקים – אם עכשיו משפחות שכולות מפנות אליהם את הגב או לא מפנות אליהם את הגב, אם נכנסות לכאן 20 משפחות או 40 משפחות. תגידו לי: לגמרי איבדנו את הצפון? כשמשפחות שכולות זועקות מדם ליבן, צריך לדעת לרבע את המעגל, אי-אפשר להיות שיפוטיים כלפי משפחות שכולות. צריך לתת להן תשובות. ממשלת 7 באוקטובר, ממשלת האסון, ממשלה שהפקירה את היקירים שלהם – איך הממשלה הזו הפכה את הנושא של ועדת חקירה ממלכתית לנושא פוליטי? אני פשוט לא מצליחה להבין. די היה להקשיב לעדות המטלטלת של אלי שרעבי ביום חמישי, כדי להבין דבר כל כך פשוט. אלי שרעבי כאילו לא היה פה במשך 15 החודשים האחרונים. הוא לא מבין, הוא הגיע אלינו היישר מ-7 באוקטובר לכאן ושאל: אני לא מבין, מישהו פה התבלבל, חטופים זה לא עניין של ימין ולא עניין של שמאל, זה ישר. כמה מדויק, כמה פשוט, כמה אינטליגנטי. מה לא ברור פה? מה לא ברור פה שצריך לחקור את מה שקרה? איזה ניגודיות מקפיאה דם בין הגיבורים בשטח, בין הגיבור רב סרן שילה הר-אבן – שעכשיו תיארו, ממש עכשיו, לפני כחצי שעה את סיפור הקרבות, סיפור הגבורה במוצב נחל עוז – לבין מה שקורה עם הממשלה הזאת. זאת מנהיגות זאת? איזה ניגודיות. מנהיגות בשדה הקרב מול אפס מנהיגות, אפס מנהיגות בדרג המדיני. מנהיגות שלא מוכנה לתת דין וחשבון, מנהיגות שלא מיישירה מבט אל המשפחות השכולות, אל משפחות החטופים, שלא מוכנה לתת דין וחשבון, שלא מוכנה לקחת אחריות. הדבר הכי בסיסי שמלמדים ביום א' בבה"ד 1 זה שמנהיגות זה א' ועד ת', זה מקצה לקצה, זו אחריות. אחריות זה לדעת לקחת גם אחריות על כשלים, לא רק על הצלחות. עמד פה ראש הממשלה, סיפר לנו על כל סיפורי ההצלחות, ואף מילה על הכישלון שלו, של ראש ממשלת 7 באוקטובר, שום מילה, שום דין וחשבון. אני שואלת את עצמי: ירדן ביבס, אלי שרעבי, נעם פרי, הבת של חיים פרי – כל אלה שדורשים ועדת חקירה ממלכתית, הם דמויות פוליטיות? להם יש מאוויים פוליטיים? הם רק רוצים תשובות. בשבוע שעבר שלח יד בנפשו ולדיסלב, אבא של סופיה, זיכרונה לברכה, שנרצחה במסיבת הנובה, משברון לב ומזה שמ-7 באוקטובר הוא מחפש תשובות. לא להקים ועדת חקירה ממלכתית זה לגזור על אותם מעגלים, על אותן משפחות, גזר דין של עינויים וייסורים. צריך להזכיר לראש הממשלה את שאמר לאהוד אולמרט בשנת 2008: חיי אומה הם לא מסלול הישרדות אישי של ראש ממשלה. ועדת חקירה ממלכתית צריכה לתת מענה לשאלה למה. למה? למה קרה לנו כל מה שקרה לנו? לא בדומה לתחקירים החשובים מאוד שנערכו על ידי צה"ל – אבל הם תחקירים טקטיים שבדקו גם את הביצועים ברמה המודיעינית וגם את הביצועים ברמה המבצעית. הם נתנו תשובות על השאלות מה קרה ואיך קרה, אבל אנחנו צריכים להבין דברים הרבה יותר רחוק, הרבה יותר לאחור. אין דרך לתקן מלבד הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אני רוצה מכאן לדבר כעת על חוק ההשתמטות, ואני אומרת לכם, אין דרך להסביר איזה עזות מצח יש לממשלה שביד אחת מקדמת בקצב שיא את חוק ההשתמטות, וביד השנייה שולחת צווים ככה בהינף יד, 400,000 צווים לאנשי מילואים שכבר שירתו 300 ימים, כאילו לא מדובר בכלים שלובים, כאילו אנשי המילואים והמשרתים בצה"ל ואלה שעובדים ומשלמים מיסים, הם לא צריכים להיות בראש סדר העדיפויות. אני לא מבינה, איך אפשר כעת, אחרי שעברנו את 7 באוקטובר, לקדם חוק השתמטות? איך אפשר לחשוב להכשיר השתמטות? איך אפשר להיות כל כך מנותקים מהמציאות הביטחונית שבה אנחנו נמצאים? הרי מבינים שהאתגרים הביטחוניים שמונחים לפתחנו הם אתגרים שנוגעים לעשור הקרוב, לעשור הקרוב ובכל החזיתות: בחזית הצפונית, בלבנון, בסוריה בחזית המזרחית ולאורך כל הגבול המזרחי, בעזה, והאתגר הגדול מכולם זה האתגר מול איראן. אז איך אפשר באותה נשימה להכשיר השתמטות? מה קורה לכם? חוק ההשתמטות מחדד את חוסר הצדק המובנה שבו אזרחים מסוימים נדרשים להקריב שנים מחייהם ולחרף את נפשם, בעוד שאחרים זוכים לפטור אוטומטי לחיים שלמים. מחלקים פה את העם לשניים – לאזרחים סוג א' ולאזרחים סוג ב', ככה בצורה מובנית בחוק. זה נראה לממשלה הזו הגיוני. אי-אפשר להכשיר מנגנון של השתמטות משירות צבאי. אי-אפשר לא לתת סנקציות אפקטיביות כרגע למי שמשתמט משירות. כולם צריכים להיות מתחת האלונקה. צה"ל הבהיר בדיונים חזור והבהר – פעם שר ביטחון אחד, פעם שר ביטחון שני, פעם ראש אכ"א, וראש אכ"א שהגיע ממש לאחרונה האלוף דדו בר כליפא אמר בפירוש שחסרים לצה"ל 12,000 אנשים, והוא הוסיף ואמר שהחל משנת 2026 הוא ידע לגייס את כל הציבור החרדי ולהתארגן כמו שצה"ל יודע להתארגן לגיוס חיילים חרדים. למה? כי חייבים. כי זה צורך ביטחוני, צורך אקוטי. אבל הממשלה, הממשלה, מה שהיא מציבה בראש סדר העדיפויות זה לא את ביטחון המדינה, זה את ההישרדות הפוליטית שלה. מה שצריך עכשיו בראש סדר העדיפות של הממשלה הזו זה לחוקק חוק השתמטות ולהעביר את התקציב, על הגב של הלוחמים, להוכיח להם שוב שהם בתחתית סדר העדיפויות של הממשלה הזאת. במקום לקדם חקיקה שתסייע לצה"ל, תחזק את צה"ל, תהפוך את צה"ל לחזק, גדול, חכם, כפי שצריך, אז שוב מנסים למסד מציאות מעוותת, שבה הנטל ימשיך ליפול שוב ושוב על אותם אלו שכבר משרתים, על אותם אלה שנקראים למילואים – ייקראו שוב למילואים. במקום להתמקד בגיוס אוכלוסיות נוספות לצה"ל, להרחיב את השורות, הממשלה שוב פועלת באופן מנותק. חיילי המילואים שהותירו כבר ב-7 באוקטובר את המשפחות שלהם מאחור, שמשלמים את המחיר היקר מכול – הפסיקו את עבודתם, נאלצו להתמודד עם מציאות קשה מאוד כשהם חזרו הביתה, עם משפחות ששילמו מחיר יקר מאוד – מקבלים ברגעים אלה ממש שוב צווי מילואים. זה נראה לכם הגיוני? זה נראה לכם הגיוני? ממשלה שמתעלמת ומחפשת רק לעקוף דרכים כדי לחפש את הפתרונות הקלים ולא את הפתרונות הנכונים והצודקים עבור כולם, ובעיקר למען ביטחון המדינה. המציאות החדשה שנכפתה על מדינת ישראל לאחר אסון 7 באוקטובר מחייבת, מחייבת אותנו לחשוב אחרת, לעשות restart ברמה הביטחונית, מחייבת אותנו לשנות את המציאות. יש לנו הזדמנות לשנות את המציאות. כל בר דעת מבין את זה שאי-אפשר להעמיס ולשחוק עוד ועוד את אותם אלה ששחקנו. צריך לגייס גיוס רחב יותר של כוחות סדירים. הממשלה הזו היא ממשלת בלהות שממשיכה להתנהל כאילו אנחנו חיים בשגרה, כאילו לא עברנו את האסון הנורא מכול. לא מקימים ועדת חקירה ממלכתית, לא נותנים קדימות להשבת החטופים כולם, קודם כול, לפני הכול. החטופים בסכנת חיים ממשית. אני לא יכולה שלא להיזכר בעדות המטלטלת של אלי שרעבי, ולחשוב על אלון אהל. אני שואלת את עצמי, מי לא הקשיב לו? מי לא מבין מה קורה עכשיו לאלון אהל ולכל החטופים? מה עוד לא הבנתם? ולעניין חוק הגיוס, מעבר לפן הביטחוני יש כאן כשל מוסרי וחברתי עמוק. יש כאן כשל מוסרי, כי ברגע שיוצרים שבר כל כך עמוק בעם כפי שהממשלה הזאת יוצרת, זה ייחשב וייקח אותנו לשנים. אי-אפשר לחלק את המדינה הזו לפדרציות. זה מדינה שהצליחה להגיע למה שהגיעה בזכות אחדות העם, בזכות זה שמצופפים שורות. הייתי אתמול בשבעה של עודד ליפשיץ, ובשבעה של ביבס ראיתי תורים של כל אומני ישראל עומדים. איזה עם נפלא, עם שעושה כל שביכולתו כדי לצופף שורות, כדי להתאחד, כדי לתת מקום וכבוד למשפחות השכולות; מרכין ראש, מפגין הזדהות. אז איפה המנהיגות? איפה הסולידריות של המנהיגות לקחת את העם הזה למקום שהוא כל כך משווע לו? מנהיגות שמובילה אחדות בעם, שמצופפת שורות, שמקדמת את הביחד, שמקדמת עכשיו רגע התכנסות יחד אל מול האתגרים, אל מול הצוררים שיש מסביבנו, אויבים בני בליעל שמאיימים עלינו לכלותנו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בבקשה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. בבקשה, עשר דקות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני יו"ר הישיבה. כנסת נכבדה, יו"ר הכנסת, ככה כותבים מועצת אוקטובר במכתבם: "יו"ר הכנסת צריך להתפטר עוד היום" – על המראות המביכים, משפילים, כואבים שהיו פה הערב הזה. ראש הממשלה צריך להתפטר אחרי מה שראינו כאן, הערב הזה. ראיתם את זה? הוא איבד את זה, הוא איבד את זה. זה היה מופע של ניתוק, זה היה מופע של דיקטטור שמרגיש שהקרקע רועדת לו מתחת לרגליים. זה היה מישהו שאיבד את זה. איבד את השלווה, איבד את הפוקוס, את עמוד השדרה. איבד את הקשר – אם היה לו מתישהו – עם העם. המשפחות השכולות היו למעלה, ביציע, אחרי שנלחמו והתעקשו על זכותן להיות ביציע האורחים, ולהקשיב ולמחות מחאה שקטה נגד הבריחה של ראש הממשלה מאחריותו למחדל הגדול ביותר מאז השואה, 7 באוקטובר. הן היו למעלה, במקום סגור, באקווריום. לא רצו לתת להן להיכנס מפאת סכנה של אלימות, כן? לבסוף הן נכנסו לאקווריום המבודד, שום דבר לא יכול להיות שם. הן לא היו המנותקות, מי שעמד כאן היה המנותק. הן היו העם, הן היו הכאב, הן היו השכול, הן היו הצדק, הן היו האמת, הן היו הכאב והתקווה. הן רצו לתקן, הן רוצות לתקן והן יתקנו. פה עמד המנותק, פה עמד האיש שלא מוכן היה להסתכל להן בעיניים, שבורח כל הזמן מאחריותו למחדל הגדול ביותר, מאחריותו לכך שהגענו ל-7 באוקטובר. פה עמד המנותק; הן האמת. יש הרבה מאוד סימנים מעידים שמראים את מה שקורה לראש הממשלה. לקרוא לראשי הצבא חונטה, לקרוא לתקשורת שופר, ערוצי תבהלה – דיקטטור. לרדוף את האופוזיציה, להבריח את המשפחה לחו"ל – דיקטטור. לסלק משפחות של חטופים ומשפחות שכולות, לסלק אותן ממשכן הכנסת, לא לתת להן להיכנס. להסתבך כל חודש בחקירה נוספת. ממשלה שהשחיתות כבר פשתה בה, בכל חלקה טובה. זה המנהיג העליון שלכם, ניר ברקת, המנהיג העליון? באיזו שפה אתם מדברים, צפון-קוריאנית? הינה הוא עומד מנותק, באקווריום שלו, ודורש לפטר את כולם. כולם נכשלו: ראש המוסד, ראש הצבא, ראש השב"כ, התקשורת. כולם נכשלו, רק הוא, המנהיג העליון, מורם מעם; רק הוא הצודק, שמש העמים. ההתנהלות שלו, הרדופה, הפרנואידית, שמסתכלת עלינו ככה מהצד, באיזה מבט מזוגג, מעידה על כך שהוא איבד את זה. למה לא כולנו קמנו כבר כשקראנו את מכתבי אזהרה של ועדת החקירה הממלכתית לחקר כלי השיט והצוללות? הם כתבו בצורה מפורשת שראש הממשלה, בהתנהלותו, בהחלטותיו, מסכן את ביטחון המדינה. האיש מסוכן ורדוף. לאיים על מערכת המשפט? שולח חיילים לאיים על מערכת המשפט. החיילים שלו כבר מתחילים להתערער, להתערער ולהתפורר. איך הם מדברים עליך, ראש הממשלה, כשאתה לא שומע; איך הם מדברים עליך במסדרונות, במקומות ובחדרים החשוכים. הם מסתכלים עליך בזלזול ובפחד. האם יש לך קלסר על כל אחד מהם? ככה הם מסתכלים עליך. הם כבר סופרים, סופרים את הספירה לאחור, מדברים עליך בזלזול, ראש הממשלה – החיילים שלך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> קרעי, עוד אחד, עוד חייל. למה אתה לא יושב פה, למה אתה מתחבא? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הספירה לאחור - - - << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> שב, אתה שר, שר התקשורת, רודף אחרי התקשורת. בוא, שב פה כלאחר כבוד. זכית במקום המפואר הזה של כנסת ישראל במרכז, בממשלה. למה אתה מתחבא שם בתא. שב פה, בכבוד. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אני לא רוצה לשמוע - - - שלכם. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> בוא תראה את כל כוחך והשררה שאתה מתהדר בה. כולכם אנשים קטנים, אנשים פחדנים, יושבים שם בחושך, בתא. תראה איך אתה מתנהג - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אפילו היושב-ראש סובל. מסכן, הוא - - - << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - איך כל הממשלה והקואליציה שלכם, הארורה. לכו, תגיעו לניר עוז. לכו, תסתכלו להם בעיניים. אל תקשקשו פה קשקושים ותמציאו כל מיני מנגנונים חדשים של יעני ועדת חקירה אובייקטיבית. מה זה השטויות האלה? מי קונה את זה? רק אתם. הציבור לא, הציבור בכללותו. תשאל אותם, תראה את כל הסקרים. הם בזים לכם, הם בזים לכם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> עזבי אותך, הספירה לאחור זה רק בשבילכם. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> הם מסתכלים על מה שאתם עושים, הם לא מאמינים - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם סופרים לאחור לראש הממשלה כבר 15 שנים. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - שהגורל שלנו, של אזרחי מדינת ישראל, נתון בידיים שלכם - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא עוזר לכם שום דבר. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - הידיים שלכם, האלה, שעליכם ועל המצח שלכם אות הקלון של 7 באוקטובר. ואתם יושבים שם בחושך, בתא, מנותקים. הינה הדוגמה: נשים אוזניות, לא נשמע, נתנתק, וככה אולי זה לא יפגע בנו. אבל המציאות תפגע בכם כי היא כבר פוגעת בכולנו. אתם נכנסים בה, במציאות, עם הראש בקיר. אתם ממציאים פה מנגנונים שלא היו ולא נבראו, ממציאים שקרים, מניפולציות. אבל היום ראו אתכם, ראו איך התנהגתם בזלזול, בהתנתקות, בניתוק מהכאב של המשפחות השכולות. הרי אם הייתה לכם טיפת יושרה, הייתם פוגשים אותם עכשיו מחוץ לכנסת ומתנצלים ומרכינים את הראש על התנהגות בזויה שבה חטפתם פה את הכנסת והפכתם אותה למין איזה משכן השתחוות למנהיג העליון. במקום זה – אלימות כלפי המשפחות השכולות, זלזול, ניתוק ובריחה מאחריותכם, שזה הכאב הגדול ביותר. תשמע אותם, איך הם מדברים. תשמע את אייל אשל, מה הוא אומר על נתניהו, על אח שלו, שנהרג במקום שבו הוא הלך להציל חיים. שם הוא מסר את חייו, ואתם מוסרים את חייכם למען המנהיג העליון. בושה לכם, צורה לכם. כך אתם נראים, בורחים מכל אחריותכם. אבל זה כבר קיים, כל הסימנים המעידים. לא צריך להיות ראש שב"כ ולא צריך להיות ראש מוסד. אנחנו רואים, אנחנו רואים את הסימנים האלה. הם לאט-לאט מצטרפים, עוד נקודה ועוד נקודה, ואנחנו רואים איך לאט-לאט אתם מתמוטטים. אתם עושים יותר ויותר שגיאות ותנועות חדות של אנשים שמרגישים שכבר אין להם במה להיאחז, ולכן ככה מתנהגים בצורה מוטרפת כזאת, כשכל המערכת נטרפת. ורואים, מה שקרה פה הערב היה דוגמה שפתחה את כל המהדורות. לא יודעת מה קרה בערוץ 14 אבל זה הרי הערוץ מטעם השליט העליון אז אולי זה אפילו לא נראה שם. אני מאוד מקווה שכן, כי זאת הייתה בושה לכנסת ישראל שככה התנהלה, שירקת, כמו שהם אמרו לי בחוץ, ירקתם בפרצופם – גם בהתנהלות, גם בחוסר הכבוד, ובעיקר במקום הזה שבו עומד ראש ממשלה, עומד מולם, מול 30 משפחות שכולות שדורשות צדק ואמת, שרוצות לתקן ולא לברוח מאחריות, שכבר מסתכלות קדימה, כי את היקר ביותר שלהן הן כבר איבדו. אבל הן היום כאן כדי לזעוק למען תיקון מדינת ישראל, כדי שתהיה ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט, בלתי תלויה, שלא תהיה חייבת לכם שום דבר ולא למי שמינה אותה, ותחקור את האמת, ותוציא את האמת לאור. וכאן עמד לו אותו אדם, אותו אדם שפשוט התנער מאחריות מא' עד ת' - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - וממציא כאן איזו ועדת חקירה פוליטית, מוטה ותלויה. בושה לכם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב-בראש, כנסת נכבדה, המקום הזה הוכתם היום באופן חסר תקדים. בדרכי חזרה היום מניר עוז – המקום שאליו ביבי מסרב להגיע בפחדנות והיעדר כל מוסר ואחריות – מההלוויה של איציק אלגרט, זכרו לברכה, ראיתי את הדיווחים על חורבן הכנסת. לא חורבן פיזי, חורבן הרוח, חורבן רוח בית העם – אלימות ברוטלית שולחה כנגד משפחות שכולות ומשפחות חטופים. אמיר אוחנה, אתה לא יו"ר הכנסת, אתה יו"ר השלטון. אתה, אמיר אוחנה, החלטת לשרת את האדון על חשבון המדינה, על חשבון ישראל, חשבון כל דבר שהיה עבורנו טאבו. אבל לא לראשונה, אני רוצה לומר. אני רוצה רגע לדבר על דני אלגרט, אחיו של איציק אלגרט. כשדני אלגרט הוצא באלימות קשה מוועדת החוקה לפני כמה חודשים, אמיר אוחנה לא אמר מילה, זה התאים לו. דני הוא קול בוטה נגד ההפקרה, המחדל, נגד הממשלה שעשתה הכול כדי להביא לאסון הזה, אפשר לומר – ולא אמר מילה. היום קברנו את אחיו איציק, שהופקר להירצח כשהממשלה הזאת לא דאגה לעסקה בזמן. אני רוצה לדבר על עינב צנגאוקר, אימא של חטוף שסורבה כניסתה לכנסת. גם היא נחסמה באופן מקומם ומזעזע. אמיר אוחנה היה צריך טלפון מנשיא המדינה כדי להזמין אותה לשיחת נזיפה, כדי שהיא תוכל, האימא של החטוף, לחזור לכנסת. חורבן. והיום, היום משפחות שכולות לא רק הוכו, עשו להן סלקציה מי מתאימה לשבת ביציע ומי לא, משפחות שכולות של הורים שילדיהם נרצחו ונהרגו כי ראש הממשלה שעליו בנימין נתניהו מגן מימן את חמאס, ראה בחמאס נכס. בגלל זה הוא לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית. ראש הממשלה שלנו לא רק שקוע עד צוואר בחקירות, במשפט – כל לשכתו עם חשד כבד לבגידה במדינה. הם יעשו סלקציה על משפחות שכולות בכנסת? השתגענו? אמיר אוחנה, בחרת צד, וזה לא הצד של מדינת ישראל, וזה לא מהיום. ואני אעשה חטא גדול אם אני לא אזכיר שעוד לפני שנבחרת לסמל השלטון, ליושב-ראש הכנסת, על ידיך דמם של הרוגי אסון מירון, אמיר אוחנה. יש סיבה שאתם מחפים אחד על השני, כולכם נגועים בשחיתות, בעוולות, בריקבון, בהיעדר אחריות לדברים שאתם אשמים בהם. אבל אני רוצה לפנות לכל אחד מחברי הקואליציה, שאינם כאן, כמובן. איך אחד, אחד, ריבונו של עולם, לא קם ואמר סליחה? סליחה, רפי בן שטרית. סליחה, אייל אשל. סליחה, מנשה מנצורי. סליחה. סליחה, מוטי, אבא של מתן אנגרסט, שהיכו אותך, שקרעו את חולצתך. סליחה. אתם לא יודעים מהי סליחה, ונבחר ציבור שלא יודע מהי סליחה לא יכול לשבת כאן, אסור שישב כאן. אדם שלא יודע להגיד: תעצרו, איפה, איפה טעינו בדרך – אם אין באף אחד מכם את המקום הזה, אל תהיו פה. זה בית העם, בית הנבחרים, הוא מיועד לאנשים עם חמלה, עם מוסר, עם ערכים, עם אהבת אדם, שהציונות ואהבת הארץ היא להם לפני הכול. ואם אין בכם את זה, אל תשבו כאן. ביבי היום נאם נאום חריג, זה היה נאום בלהות. זה היה נאום של רודן מפוחד, שלא יודע איך יסיים את הקריירה שלו – בכלא? בורח? בחקירות, כשמסביבו לשכה שלמה של עדי מדינה? הוא לא יודע איך הוא יסיים את הקריירה שלו. אז הוא נתן כאן נאום בלהות, כזה שאפשר היה לחתום שיאיר נתניהו כתב אותו, אבל אין לדעת. נאום של פחדן – פיזר פה האשמות אבל לא הצליח להרים מבט אל המשפחות השכולות. זה איש פחדן. הסית פה, גידף, התלהם, אבל להרים את הראש לתמונות של הנרצחים, להורים השכולים – את זה הוא לא יכול לעשות. זה בנימין נתניהו, טוב בלנאום, אבל פחדן גדול, אפס הכרעות. אני רוצה להגיד לך, בנימין נתניהו, תהיה ועדת חקירה ממלכתית, אין לך שליטה על זה. אבל אמרת, בצדק: רוב העם יחליט. אז, בנימין נתניהו, רוב העם החליט, זה אתה שמתנגד להחלטת רוב העם. לא משנה כמה הפעלת מכונת רעל, לא משנה איזה קמפיין עשית, לא משנה איזה מניפולציות עשית – רוב העם, כ-85% מהעם הזה, רוצים ועדת חקירה ממלכתית. זה אתה שמסרב לרוב, זה אתה שפוחד. זה אתה שלא רוצה שנחקור אחורה על היחסים עם קטר, על מזוודות הדולרים, על הקשרים עם חמאס, על כל מה שעשית בדרך ולא מנעת את האסון. רוב העם נגד המחטף והטיוח שלך, ורוב העם סולידרי עם המשפחות השכולות ועם משפחות החטופים. לא הצליח לך, בנימין נתניהו. הנפש של המקום הזה יותר חזקה ממכונת הרעל שלך. אבל אתה כל כך סהרורי ומוטרף, מדבר על אפשטיין, על ברק, הלשכה שלך כולה בדרך להיות עדת מדינה. על מה אתה מדבר? אתם עובדים עם מדינה עוינת בזמן מלחמה. אתה מדבר על אפשטיין? חתיכת הזיה, כמו כל הממשלה הזאת. בנימין נתניהו, בנאום שלך היום אפשר לראות סופית – איבדת את זה. בעוד משפחות שכולות ביציע בוכות, זועקות לך שתסתכל עליהן, אתה מסית, מפיץ תיאוריות קונספירציה ומחפש מילוט. כשאחד מהאבות השכולים ביקש ממני לגשת לכאן, לבקש ממך להסתכל עליהם, אמרתי לו: אין בעיה אני אעשה כל שתרצה. בדרך לכאן מהיציע למליאה פגשתי את משפחתו של מתן אנגרסט, את אח שלו, אופיר; את מוטי, סבא שלו; את רינה, סבתא שלו. מוטי, הסבא, אדם מקסים; רואים את העיניים הטובות. סבא שנלחם על הנכד שלו. הוא סיפר לי איך היכו אותו כאן בכנסת. ואז הוא מוריד את הקפוצ'ון ומראה לי חולצה קרועה. נקרעה לו החולצה, לסבא הזה. בהוראה של מי? של יו"ר הכנסת? רצה לרצות את הרודן? סבא של חייל חטוף צריך להיות כאן אחרי שמכים אותו? לאן נגיע? ואין אחד שיגיד: נעשה כאן עוול גדול? האם אתה, העומד בראש המליאה, יכול להישיר מבט ולהגיד: מה שקרה היום עם המשפחות השכולות היה בושה, הבית הזה לוקח אחריות ומבקש סליחה? ממש משל לימינו. אבל אני רוצה להגיד למשפחות: סליחה. סליחה שהבית הזה מתעמר בכם ככה. אתם לא רק מראים לנו את הדרך, אתם גם מראים את התהום שאליה הגענו. יחד נצא מזה חזרה. אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית, ואני סבורה שהיא צריכה לחקור גם מה קרה מאז האסון: את הטיוח, את המחדלים שלאחר מכן. לפני שאני אדבר על החוק שעליו אנחנו דנים כאן אני רוצה רגע לומר משהו. היום היה פיגוע טרור במרכזית המפרץ. אני לא מחדשת לאף אחד במדינה שהביטחון האישי שלנו מרוסק, מרוסק. בן גביר הוכיח שהוא טוב בדיבורים אבל אדם חסר כישורים, מסוכן, שאסור היה להציב בתפקיד הזה; עבריין סדרתי שלא יודע שום דבר חוץ מלהתלהם. הוא גם עדיין בסטנד-ביי לתפקיד. הביטחון האישי שלנו נלקח כבן ערובה לתפקיד לשותף חוזר לקואליציה. הפשיעה בעלייה, הרצח בעלייה, ארגוני הפשיעה עושים מה שהם רוצים, רצח הנשים באמת מזעזע בישראל, האלימות בעלייה – הכול עולה, רק החיים שלנו נהיו זולים יותר. אני פניתי היום ליועמ"שית בדרישה לשר לביטחון לאומי קבוע. כמובן שבן גביר, שיש עננה כבדה על כשירותו לתפקיד, לא יכול לחזור לתפקיד הזה. אבל לא למנות שר לביטחון אישי, לביטחון לאומי, למערכת אכיפת החוק, רק בגלל קומבינה פוליטית כי מחכים בסטנד-ביי? זה נראה הגיוני במצב הכי קשה של הביטחון האישי שהיה פה אי-פעם? כמובן, זה לא מפליא, כי האנשים הללו, ובטח נתניהו, לא אכפת להם בכלל מהעם הזה – שימותו, זה לא משנה. אבל לנו אכפת. ההפקרות הזאת היא באמת הפקרות פושעת. ואני רוצה לומר שאנחנו לא נרפה, ואנחנו נציף את הכול ונתקומם. אבל אני רוצה לדבר על הצעת החוק שעוברת היום, הצעת חוק הפיכה על מלא מלא. נציב התלונות על השופטים הוא תפקיד רגיש וחשוב. הצעת החוק הזאת היא הצעה מסוכנת וחסרת תקדים שעוברת מתחת לאף של כולנו נוכח המציאות הכאוטית והקשה: הלוויות, שבעות, הצורך בהרחבת העסקה לשלב ב', וכל מה שמטריד אותנו בזמן מלחמה, בזמן עסקה, בזמן שאנחנו קוברים את מתינו. באותו יום שבו איציק אלגרט, זכרו לברכה, מובא למנוחת עולמים אחרי שהופקר על ידי הממשלה הזאת למותו – באותו יום הממשלה והקואליציה המופקרת בתולדות המדינה בוחרות לקדם חקיקה אנטי-דמוקרטית מופקרת ומסוכנת. נציב התלונות על השופטים הוא תפקיד רגיש ומשמעותי – ביכולתו להמליץ על מתן ענישה משמעתית או אפילו על הדחה של שופטים. עד היום מי שהיה בתפקיד היה תמיד שופט עליון בדימוס – מתוך הבנה קולקטיבית של כל חלקי הבית הזה בדבר הרגישות הרבה של התפקיד והחשיבות הגדולה בעצמאות שלו. כן, בעבר הכנסת עסקה בשמירה על איזונים ובלמים ועל עצמאות מערכת המשפט. אבל מה קורה עכשיו? לפי החוק, שר המשפטים צריך להגיע להסכמה על מועמד יחד עם נשיא העליון. אבל יש בעיה: לוין לא מכיר ביצחק עמית כנשיא העליון, ולא מוכן לדון איתו או להגיע להסכמה. אז מה עושים? מחוקקים מעל הראש של בית המשפט חקיקה שתאפשר למנות מהיום למחר נציב תלונות פוליטי, עושה דברה של הקואליציה. אתם מבינים? כבר שנה אין נציב תלונות על השופטים, ומאות תלונות עומדות תלויות באופן שפוגע אנושות בציבור וגורם לעינוי דין קשה. לכן הפתרון שלהם הוא למנות נציב פוליטי שיתעלל במערכת ויגרום לעוד עינוי דין שאין לא סוף. עד כמה זה חמור? לפי החוק הזה, הקואליציה יכולה למנות אדם פוליטי ללא כישורים מתאימים להיות זה שיחליט אם להעניש שופטים. כבר עכשיו רוטמן הגיש עשרות תלונות נגד השופט יצחק עמית, והוא רוצה עכשיו למנות את עושה דברו כדי שיתעלל ויעניש את השופטים שהוא לא אוהב, שהוא לא מרוצה מהפסיקות שלהם. הנציב הזה יהיה שליחם של רוטמן ולוין כדי לפרק את המערכת ולהעניש את השופטים שלא יסורו למרותם. ידע כל שופט בישראל מעתה: פסקת נגד הקואליציה והממשלה? תקבל עונש משמעתי. זה מה שהם רוצים – חוק הפיכה על מלא. שחררת מפגינים שהפגינו מול בית ראש הממשלה? ימליצו להדיח אותך – נאמנות שלטונית כתנאי לשקט. העברת ביקורת על השר? לא תקודם. בית משפט של השלטון – ככה הממשלה הזאת רוצה שמערכת המשפט שלנו תתנהל. המשמעות של זה היא פגיעה אנושה באי-תלות של השופטים, שמעכשיו יפחדו בכל צעד שלהם פן המצליף הממשלתי יעניש אותם. מדובר בצעד הפחדה דרקוני ומסוכן, אנטי-דמוקרטי, שיגרום לפגיעה בלתי נסבלת במערכת המשפט, והוא עוד צעד בדרך של הממשלה הזאת לפרק את הדמוקרטיה בישראל צעד אחר צעד, מתחת לאפו של הציבור, בזמן המלחמה הנוראה ביותר בתולדותינו. תראו, יש כאן ממשלה שהחליטה להפוך את הכול למרוסק בעצמאות שלו, פוליטי ונתון למרות השלטון. מערכת המשפט, התקשורת, המשטרה, חלוקת התקציב – כל מערכת שהיא מזהה כעצמאית ולא נתונה למרותה היא מערכת מסוכנת עבור ממשלה שרודפת אחר דיקטטורה. ישראל היא דמוקרטיה, היא תישאר דמוקרטית. הממשלה הזאת היא האסון של ישראל, לא רק של התקופה; הממשלה הזאת חותרת תחת המדינה, היא הדיפ-סטייט האמיתי – הממשלה הזאת שהחליטה להחריב את ישראל, שהיא נס גדול. העם הזה חזק מהממשלה הזאת. העם הזה הוא עם של גיבורים, אנשים של ערבות הדדית, כבוד וחמלה. אתם אנשים קטנים ומסוכנים – שהכיסא עומד מעל המדינה, האומה והחברה. אנחנו יודעים מי אתם, אנחנו רואים לכם, אנחנו מבינים טוב-טוב שצריך להישמר מכם, ואנחנו נגן על המדינה הזאת בכל כוחנו ולא ניתן לכם להחריב אותה. ואני אומרת לכם, כל אחד ואחת מכם, היום, ביום הזה ששתקתם כשהכו משפחות שכולות של מי שנרצחו במשמרת שלכם – הוא היום שבו הממשלה הזאת יכולה לחשב את קיצה לאחור. ללא ספק, אתם תיפלו, אנחנו נתקן; התקווה תנצח, ישראל תנצח. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, 60 דקות לרשותך. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום היה יום לא פשוט בכנסת ישראל, יום שהיינו צריכים להתייצב פיזית כחוצץ מול משמר הכנסת ומול משפחות החטופים ומשפחות שכולות. אני לא יודע אם אי פעם היה רגע שפל בכנסת הזו. אנחנו תמיד אומרים את זה, כל פעם – רגע שפל ועוד רגע שפל ועוד רגע שפל, אני באמת כבר לא יודע לאן נגיע, אבל היום באמת היה רגע מביש עבור כנסת ישראל, רגע שמשפחות שהגיעו לפה בשביל להקשיב לנאום של ראש הממשלה שמדבר על ועדת חקירה ממלכתית, היו צריכות להיאבק פיזית, פיזית, בשביל לשבת בכיסאות האלה. בהתחלה המציאו להן כל מיני תירוצים, אמרו להן: לא, יש מגבלת מקום, יש רק 15 מקומות. מי שרואה למעלה, יש הרבה יותר מ-15 מקומות. אחרי זה אמרו להן 20, אחרי זה המכסות עלו. באמת רגע רע מאוד בבית הזה, שעד עכשיו עדיין אף אחד לא לקח עליו אחריות, אבל היה צריך להביא את רופא הכנסת בשביל לטפל בסבא של חטוף, והיה צריך שאימא של חטוף אחר תתעלף, עד שבסוף הוד רוממותם החליטו לאפשר כניסה, בסך הכול לשבת ביציע ולהקשיב לנאום. אז אני באמת, גם מפה, קורא ליושב-ראש הכנסת להפסיק עם המנהג הזה של המכסות של מי שיכול לבוא לבית העם ולהקשיב לנבחרי הציבור שהוא עצמו שם בבית הזה. אי-אפשר להמשיך עם זה, אי-אפשר להמשיך ולהתייחס למשפחות האלה, שחרב עליהן עולמן תחת הממשלה הזו, כאילו הן אויבי העם. אסור לנו לעמוד מנגד ולנרמל את הדבר הזה ולאפשר את הדבר הזה. אני הייתי שם, חברים נוספים הגיעו לשם; כולם עמדו יחד איתם בשביל לוודא שמתייחסים אליהם בכבוד, בשביל לוודא שהם מקבלים מים, בשביל לוודא שהם בסופו של דבר מקבלים את מה שהם ביקשו – סך הכול לשבת ולצפות בדיוני המליאה. ולצערי, לא היה חבר כנסת אחד, אחד, מהקואליציה שניגש לבדוק מה קרה עם אנשים מבוגרים שנהגו כלפיהם באלימות. לא היה חבר כנסת אחד מהקואליציה שעמד פה ואמר: אסור להתנהג ככה כלפי אזרחי מדינת ישראל, כלפי משפחות שכולות, כלפי משפחות חטופים. לא היה חבר כנסת אחד מהקואליציה שגינה את הדבר הזה. יותר מזה – עמד פה ראש הממשלה נתניהו בנאום הזוי, שהאשים את כל העולם במחדלים שלו, ולא היה יכול לעשות את הדבר הכי פשוט שיש: לעמוד פה, פה, בדוכן הזה, להישיר מבט לספסלים שממול ולהגיד להם סליחה – סליחה שהתנהגו בכם ככה בכנסת ישראל, סליחה שאתם צריכים לעבור את כל הדבר הזה, סליחה שמכונת הרעל הפכה אתכם לאויב העם, סליחה שבמשמרת שלו, של נתניהו, הבנים והבנות שלכם הופקרו. אבל לא. במקום זה היינו צריכים לשבת פה ולשמוע ראש ממשלה מבולבל, לחוץ, שמאשים את כל העולם. דיפ סטייט. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מבולבל זה הבוס שלך, לא שמת לב. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא הבנתי. השר קרעי, מה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מבולבל זה היה הבוס שלך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> המבולבל זה זה שעמד פה ואמר: יש דיפ סטייט במדינת ישראל. ומכונת רעל שהוא עצמו הקים - - << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - לנו אין משאבים כאלה, לנו אין מכונות רעל, השר קרעי. מכונת הרעל היחידה שיש במדינת ישראל שייכת לכם. אתם אלו שמפמפמים כל שקר - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - והופכים אותו לתיאוריית קונספירציה. ואני רוצה לומר לך משהו, השר קרעי, אתה גם צריך לעמוד פה ולהגיד סליחה, סליחה לאותן משפחות שלא נתנו להן להיכנס. יש לך מה להגיד על זה? יפה מאוד. שב בשקט ותתבייש. בדיוק, שב בשקט שם ותתבייש. זה מה שכולכם צריכים לעשות. כל מי שנמצא בצד הזה של הבית ולא יכול לומר למשפחות החטופים, למשפחות שכולות: סליחה, לא כך צריכים להתנהג בכם – צריך להתבייש. ועכשיו שים אוזניות ואל תפריע יותר. ואני רוצה לומר לראש הממשלה נתניהו, לא יעזור לך לנסות לפמפם את אותה תיאוריה כל פעם, שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. תהיה ועדת חקירה ממלכתית, אם תרצה ואם לא תרצה, כי בסופו של דבר אנחנו עדיין בדמוקרטיה, והציבור רוצה לדעת מה קרה ב-7 באוקטובר. וזה שאתה עומד על הדוכן עם יכולת הרטוריקה הבאמת-מאוד מרשימה שלך גם בעברית, ותגיד: אנחנו גם רוצים לבדוק, אבל עוד לא מצאנו איך לבדוק – אחרי שנה וחצי עוד לא מצאת איך לבדוק? על מי אתה עובד? על מי אתה עובד? מי חושב שאתה באמת רוצה לבדוק מה קרה שם, שנה וחצי מיום האסון? שנה וחצי שאנשים שוכחים, שמסמכים הולכים לאיבוד, שזיכרונות נמחקים לאט-לאט, שנה וחצי שאף אחד לא עושה תחקיר על מה קרה שם – על למה זה קרה, על מי אשם, על מה הייתה שרשרת ההתפתחויות, איך זה התחיל, מתי זה התחיל. ואני רוצה לשאול את ראש הממשלה נתניהו, למה אתה לא רוצה לחקור את האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל? איך יכול להיות שעומד פה ראש ממשלה אחרי שנה וחצי וממציא לנו שקר ואומר: אני אמצא את הדרך הנכונה לחקור? מה זה "אני אמצא את הדרך הנכונה לחקור"? מהי הדרך הנכונה לחקור אחרי שנה וחצי אם לא ועדת חקירה ממלכתית? ממה אתה כל כך מפחד? איזה מסקנות אתה בטוח שכבר נכתבו? הרי אתה היית שם, אתה יודע הכול. ממה אתה מפחד? אתה מפחד שמה? שידעו שעוד הרבה לפני 7 באוקטובר אתה באופן אישי הוזהרת? אתה מפחד שידעו שלמרות שידעת על המצב הנפיץ במדינת ישראל, לא עשית כלום? אתה מפחד שיבדקו וידעו למה יו"ר האופוזיציה לפיד כינס מסיבת עיתונאים לא הרבה לפני 7 באוקטובר ואמר: אנחנו לפני מצב ביטחוני נפיץ במדינת ישראל, יקרה פה אסון, ועדיין לא עשית כלום? אתה מפחד שידעו ששר הביטחון הקודם גלנט התחנן אליך לעצור את החקיקה שקרעה את העם והחלישה אותנו וגרמה לאויבים שלנו להסתכל על מדינת ישראל ולהגיד: עכשיו זו שעת רצון? מכל הדברים האלה ברור שאתה מפחד, כי יש להם רק מסקנה אחת: אתה היית צריך לדעת, אתה היית צריך להרים את הדגל האדום, אתה היית צריך לעצור את החקיקה שקרעה את העם, אתה היית צריך לוודא שהצבא ערוך ומוכן, אתה היית צריך לעזוב את הדיונים על הוועדה למינוי שופטים, לעזוב את הדיונים על רפורמה משפטית, לעזוב הכול ולהתעסק בביטחון מדינת ישראל. אבל לא עשית את זה. כשלת. כשלת, ובמשמרת שלך קרה האסון הגדול ביותר על מדינת ישראל. במשמרת שלך חמאס תקף את מדינת ישראל, והביא לאסון הגדול ביותר שאי פעם היה לעם היהודי מאז השואה. אז אני מבין למה אתה והממשלה שלך מנסים למנוע את הבדיקה. אני מבין. לא רק אני מבין. כל אזרח במדינת ישראל מבין שאתה פשוט לא רוצה שידעו, אתה לא רוצה שידעו מה קרה שם. אבל זה לא יעזור לך. זה לא יעזור לך, כי בסופו של דבר תקום ועדת חקירה ממלכתית – תקום במשמרת שלך או שתקום במשמרת שלנו, אבל היא תקום, ואזרחי מדינת ישראל ידעו מה קרה שם, ידעו מה קרה ב-7 באוקטובר, ידעו מה הוביל ל-7 באוקטובר, ידעו מי אשם, מי הוליד את שרשרת האירועים שהביאה את מדינת ישראל לאסון הזה. זה לא יעזור להפעיל את כל מכונת הרעל, ואת כל חברי מחלקת הדגים הקפואים במקהלה אחת, ולומר: אסור לאפשר ועדת חקירה ממלכתית כי המסקנות כתובות מראש. איזה מסקנות כתובות מראש, איזה מסקנות כתובות מראש? הרי אתה לא מאפשר לחקור. מי יודע מה קרה שם? אתה כל כך בטוח שאתה אשם שאתה אפילו לא מוכן לבדוק את זה. זה אבסורד. הבן אדם שאמון על ביטחון מדינת ישראל לא מאפשר את הבדיקה של המערכת מסיבה אחת בלבד, כי הוא אומר: אתם תגידו שאני אשם. עכשיו, למה שנגיד שאתה אשם? למה? למה שלא תגיד: כן, בואו תבדקו, אני רוצה גם לדעת, אני רוצה גם להשתפר, אני רוצה לוודא שדבר כזה לעולם לא יקרה שוב במדינת ישראל. למה שלא תתנהג כמו ראש מדינה נורמלית שבמשמרת שלו קרה האסון הגדול ביותר, ותגיד: אני דורש ועדת חקירה ממלכתית לבדוק את האסון הזה? במקום זה אתה תעמוד פה ותגיד: אני דורש שיחקרו הדלפות מהקבינט, אני דורש שיחקרו הדלפות משם. בפעם האחרונה שאמרת את זה, אני ישבתי פה ואמרתי לך: מה הבעיה, יש דרך לבדוק את זה; אתה דורש שיבדקו הדלפות, בוא נעשה חוק שיחייב בפוליגרף את חברי הקבינט. ואתה עמדת פה, ואמרת לי: כן, תביא את החוק, אני אתמוך בו. ואז מה קרה? הבאתי את החוק, ולא תמכת בו. הפלת את החוק, אתה והקואליציה שלך הפלתם את החוק היחיד שהיה מאפשר לדעת מי הדליף מתוך הקבינט. אז היום אתה עומד פה, חודשיים אחרי שהפלת את החוק, ואומר: אני דורש שיחקרו את ההדלפות. אז אדוני ראש הממשלה, אני מבין שאתה חושב שהציבור הישראלי הוא או טיפש או מטומטם, אבל אתה לא יכול לעמוד פה, אחרי שהפלת את החוק שהיה מאפשר לנו ולך לדעת מי המדליף מהקבינט, ולהגיד: אני דורש חקירה על המדליף של קבינט. זה לא עובד ככה, זה לא עובד ככה. יש לי חבר שאומר: מנצלים את התמימות שלך. אז אני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה: אנחנו כבר לא תמימים, אנחנו כבר מבינים, אנחנו כבר רואים, אנחנו כבר מכירים אותך ואת התרגילים שלך. אתה לא רוצה לדעת מי המדליף, ויש סיבה אחת ברורה שאתה לא רוצה לדעת מי המדליף. כנראה זה לא יעשה עימך חסד אם מדינת ישראל תדע מי המדליף מתוך הקבינט, מתוך דיונים. ואתה עומד פה וממציא לנו איזה דיפ סטייט, וזורק שמות של בכירים לשעבר – אז הינה, אני אומר לך מפה: ראש הממשלה, שמעתי את הנאום המבולבל שלך; אני בעד שיחקרו את כולם, כל שם שאמרת, שוועדת החקירה הממלכתית תבדוק גם אותו. אין לנו מה להסתיר. כך נוהג אדם ישר שאין לו מה להסתיר. הוא אומר: תבדקו. תבדקו. היחידים שיש להם מה להסתיר הם אלו שמונעים את אותה ועדת בדיקה. והינה, אני אומר גם לך, אדוני היו"ר, כשאומרים לבן אדם ישר: אנחנו רוצים לבדוק אותך –מה האינסטינקט שלו? מה הוא צריך להגיד? הוא לא יגיד: תבדקו? אני לא אסבך אותך בבייס, אבל זה מה שבן אדם ישר יגיד – תבדקו. אם אני אגיד לך, אדוני היו"ר, שאני רוצה לבדוק אם הטלפון שלך הוא בצבע לבן, מה תגיד לי – לא, אל תבדוק, אני לא רוצה שידעו? תגיד לי: תבדקו. למה? כי הטלפון הוא בצבע שחור. רק במדינת ישראל המציאו איזה נוהג כזה שאפשר לצפצף על הכול, אפשר לצפצף על החוק, אפשר לצפצף על הציבור, אפשר לצפצף על הכנסת הזאת, אפשר לצפצף על כולם, כל עוד אתה בנימין נתניהו. והם לא מצליחים לקבל את העובדה שזה כבר לא עובד, שזה כבר לא עובד. החבורה הזאת, שמהיום שהם נבחרו לא עשו דבר אחד טוב עבור מדינת ישראל, לא מצליחה לקלוט את זה. יושב פה שר התקשורת קרעי, שכל היום מתקוטט עם יו"ר ועדת הכלכלה – שאומר לו בכנות: אתה שר כבר כמעט שלוש שנים, מה עשית במשרד שלך? גם אני שואל, השר קרעי, אתה שלוש שנים שר התקשורת. מה עשית במשרד שלך? דממה. אני יכול לעבור שר-שר במשרדים שלו ולשאול את אותה שאלה: מה עשיתם עבור מדינת ישראל בשלוש השנים שאתם בממשלה? מה עשיתם? מה השתפר במדינת ישראל מהיום שנבחרה ממשלת נתניהו? יש דבר אחד שאזרחי מדינת ישראל מרגישים שהוא טוב יותר היום ממה שהיה בממשלה הקודמת? ברור שלא. אין דבר אחד טוב שקרה מהיום שהממשלה הזאת נבחרה. דבר אחד לא קרה לטובה במדינת ישראל. אנחנו מדברים על הממשלה המנופחת והגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, ממשלה שעולה למשרתי המילואים, לחיילים שלנו, לאזרחים במדינת ישראל, מיליארדים, מיליארדים מיותרים כל חודש; כי ממשלה נורמלית אחרי 7 באוקטובר סוגרת משרדים, אומרת שלא יכול להיות שבכל העולם מדינות שהן פי 15 או 20 מהגודל של מדינת ישראל מתנהלות עם ממשלה קטנה, יעילה, חסכונית – ולא יכול להיות שבמדינת ישראל אנחנו ננהל ממשלה עם 38 שרים, לא יכול להיות. תראו מה קורה פה, יש שולחן ממשלה א', ממשיך שולחן ממשלה ב', הולך לשולחן ממשלה ג'. היום אזרחי מדינת ישראל מממנים משרדי ממשלה שאף אחד לא צריך, משרדי ממשלה שאף אחד לא יודע אפילו מה הם עושים. הדבר היחיד שהם עושים זה מחזיקים שר מיותר, שנמצא במשרד ביותר, שלא עושה כלום. ובמקום לסגור את המשרד המיותר הזה ולהחזיר את הכסף לאזרחים, הם לוקחים את הכסף הזה למקורבים, לג'ובים, ולא מתביישים מהדוכן הזה לריב ולהגיד: איך יכול להיות שאתה עוצר לנו את הג'ובים שלנו, איך יכול להיות שאתם לא ממנים מקורבים וחברי מרכז ליכוד להיות עוד דירקטורים ועוד מנכ"לים? בזמן שמילואימניקים לא גומרים את החודש, בזמן שמילואימניקים מפוטרים מהעבודה שלהם, בזמן שמילואימניקים מאבדים את המשפחות שלהם. במקום לסגור את המשרדים ההזויים שאתם מחזיקים, תעבירו אליהם את הכסף, תנו להם אותו, תפצו את המילואימניקים בעלי העסקים הקטנים, שאף אחד לא חושב עליהם בכלל, אף אחד אפילו לא מדבר עליהם. תעבירו את זה למילואימניקים, תעבירו את זה למשפחות של המילואימניקים, תנו להם מענקים, תעזרו להם בגני הילדים, תעזרו להם בחשבונות, תעזרו להם בכול. להם זה מגיע. ואז ישב פה שר זחוח שיגיד: אנחנו שולטים ולא סופרים אף אחד. אני רוצה לספר לכם משהו. הזמן שלכם קצוב, הבחירות יגיעו, העם יבוא איתכם חשבון. זה לא ייגמר ככה. הרי אני לא יודע מה אתם חושבים. אתם באמת חושבים שתקימו ממשלה של 40 שרים, תיקחו מיליארדים בכספים קואליציוניים, בזמן שאתם מעלים מיסים לציבור שמחזיק את המדינה הזאת, ולא יקרה כלום? אני באמת לא מצליח להבין את מנגנון החשיבה של הממשלה הזאת, מה עומד מאחורי קבלת ההחלטות. אתם אומרים לעצמכם: הציבור כל כך מטומטם שאנחנו נצליח עם זה, שהם לא ישימו לב? הם לא ישימו לב שאנחנו לוקחים להם מיליארדים של כספים קואליציוניים, מיליארדים של משרדי ממשלה שאף אחד לא צריך? הם לא ישימו לב? הם לא ישימו לב, אנחנו נבוא אליהם אחרי זה, נמכור להם כל פעם חרטות חדשות ונגיד להם: עכשיו אתם חייבים לבחור בנו כי אנחנו נדאג לביטחון – אותה ממשלה שהביאה עלינו את 7 באוקטובר; כי אנחנו נדאג לכלכלה – אותה הממשלה שהביאה את המצב הכלכלי הכי חמור שיש; נדאג לביטחון הפנים – זאת ממשלה שאנשים בה מפחדים לעלות לאוטובוסים כי הם מתפוצצים. מה, למען השם, עשיתם טוב עבור אזרחי מדינת ישראל? יש דבר אחד – ואני נותן לכם להגיד מה שתרצו, אדוני היו"ר, אולי אתה תוכל לעזור בזה, ויושב פה שר התקשורת – יש דבר אחד טוב שעשיתם עבור אזרחי מדינת ישראל? יש משהו כזה, אדוני היו"ר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עשינו הרבה דברים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמו מה? כמו מה? כמו מה? כמו מה עשיתם? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כל פעם אתם אומרים: מה עשיתם. עשינו הרבה דברים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תגיד לי מה, דבר אחד. אתה זוכר דבר אחד כזה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ברור, יש הרבה דברים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תגיד לי אחד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה תמיד תקטין, אתה תגיד לנו - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לדעת אחד. הינה, אני עוצר ומקשיב לך. מה עשיתם עבור אזרחי מדינת ישראל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> השבוע – חבילת סיוע חדשה לאלמנות צה"ל, מענקים מוגדלים וסיוע בדיור, כולל את הכפלת התגמול בשנה הראשונה לאבדן בן הזוג, מענק חודשי. הוספנו תגמולים - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה הוספתם את זה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה חבר שלך השבוע העביר את זה, אופיר כץ. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה הוספתם את זה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לנו עוד חוקים שהעברנו. העברנו גם כן לאלמנות צה"ל - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, עזוב, אני לא מדבר על חוקים שלא יקרו בחיים, כלום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע. למה? למה אתה ככה? 90% הנחה למגרשים לחיילי צה"ל, זה שלי. הנחה למגרשים לחיילי צה"ל בנגב ובגליל. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז בשביל שלא נבלבל את הציבור - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> החלטת ממשלה לגולן, מיליארדים לשיקום הצפון והדרום, חיסול נאסראללה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היו"ר, שלא נבלבל את הציבור, אני רוצה רגע לומר משהו. אתה מקריא - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ברור שאתה לא תקבל את זה. אמרת לי להגיד, לא? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מקריא רשימה של חוקים. אני לא מדבר על חוקים שעברו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא חוקים, לא חוקים, אני מדבר, הינה. אני יודע, ועכשיו אני אגיד משהו אחר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מדבר על החלטות של הממשלה הזאת. מה הם עשו טוב עבור מדינת ישראל? דבר אחד. להעביר חוקים, תרשום איזה כותרת שאתה רוצה, החוק יעבור, לא יקרה עם זה כלום; מה הממשלה עשתה טוב עבור מדינת ישראל? תנסה לקבל את הווטסאפ עכשיו, במיאמי זו גם שעה נוחה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין לי ווטסאפ, זה לא קשור, זה רשום לי, זה אצלי, אני רשמתי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. מה הממשלה הזו עשתה עבור אזרחי מדינת ישראל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עשינו הרבה דברים טובים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הרבה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמו מה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרתי לך. דונם לחיילי צה"ל בנגב ובגליל זה לא בסדר? זו החלטה, החלטת ממשלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה הממשלה עשתה עבור מדינת ישראל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, זאת החלטה. זה לא חוק, זו החלטת ממשלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה אומר: הממשלה, הדבר הטוב שהיא עשתה עבור אזרחי מדינת ישראל, זו החלטה לתת דונם – למי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אחד מהם. זה אחד מהם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> למי? למי נותנים את זה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לחיילי צה"ל. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לאיזה חיילי צה"ל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> משוחררים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לאיזה משוחררים? למי? איך מגישים לזה? תגיד לי איך מגיעים לזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה רוצה? אני אתן לך את הפרטים, תגיש. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח. אני אשמח. כן, אני אגיש. זה לא קיים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה מבין? לא משנה מה אני אגיד, אתה תגיד: זה לא נכון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי זה לא נכון. כי זה לא נכון. אתה מבין מה אתם עושים פה? אתם זורקים איזו חרטא, לוקחים איזו כותרת ואומרים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא חרטא. שאלת, התעקשת שאני אענה. עניתי לך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבקש שתענה גם. הינה, אני אומר לך, הממשלה, שמכהנת כבר שלוש שנים, מה עשתה עבור אזרחי מדינת ישראל? נתנה אפשרות להגיש בקשה שאולי תקבל קרקע בדרום. כפיים, חבר'ה, כפיים. כפיים. מדהים. מדהים. גם אם תחפש, גם אם תחפש ממש טוב - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בנגב ובגליל. אתה יכול לזלזל, אבל אתה מבין מה הבעיה, למה לא משתפים פעולה? כשאתם שואלים אף פעם אנחנו לא עונים – למה? כי אתם מחרטטים אחר כך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אם תחפש ממש טוב – אני נתתי לך את הזמן להגיד מה עשיתם - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא נתת לי. לא, לא נתת לי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אם תחפש ממש טוב, אני אומר לך, לא תמצא דבר אחד שהממשלה הזאת עשתה עבור מדינת ישראל. ואני גם רוצה לשאול אותך מה הפחד שלכם מוועדת חקירה ממלכתית. ממה אתם כל כך מפחדים? מה כל כך מפחיד אתכם בעובדה שרוצים לדעת מה קרה שם? אתה לא רוצה לדעת מה קרה ב-7 באוקטובר? אתה לא רוצה לדעת איך הגענו לשם? אתה לא רוצה לדעת מי אשם? זה לא מעניין אותך בכלל. אתה יושב מול ראש ממשלה, מקשיב לו, הוא אומר: אני לא רוצה לבדוק. ואני שואל אותך, בשביל מה בחרו אתכם? אם אין לכם עמדה, אם אתם לא יודעים להגיד: לא, אני לא מוכן – בשביל מה בחרו אתכם? הינה, היום שר החוץ קם באמצע הנאום, ואמר: זה לא מקובל עליי, אני דורש ועדת חקירה ממלכתית. אתה עודכנת בזה? מעודכן? קם באמצע הנאום, אמר: אני לא יכול לשמוע את השטויות האלה, אני דורש ועדת חקירה ממלכתית. טוב עשה. טוב עשה. אתה רואה, אנחנו ענייניים, אנחנו יודעים לפרגן גם למי שאני חושב שטעה והוא לא בצד שלי. אתה יכול לעשות דבר כזה? אתה יכול מהדוכן הזה לקבל טיפה אחריות ולהגיד: כן, אני חושב שצריך לבדוק, כן, צריך ועדת חקירה ממלכתית? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ברור, ראש הממשלה אמר את זה. צריכה להיות ועדת חקירה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, ראש הממשלה אמר: אני אמצא את הדרך לבדוק. מה זה "אני אמצא את הדרך לבדוק"? מה זה "אני אמצא את הדרך לבדוק"? עברה שנה וחצי, ריבונו של עולם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תהיה ועדת חקירה שתהיה מקובלת על הציבור. אם תקים ועדת חקירה ממלכתית - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מקובלת על הציבור? אני מוכן לעשות איתך דיל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע. אתה רוצה שאני אענה לך? אני אענה לך. אם לא, אני לא אענה לך, אני לא אדבר איתך, אתה תדבר לבד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז רגע, אני רוצה להציע לך דיל. תן לי רגע להציע את הדיל ואז תענה. אני מציע לך דיל: בוא נשאל את הציבור. שואלים אותו כל שבוע בסקרים. מעל 70% מהציבור מבקש ועדת חקירה ממלכתית. אני רוצה לשאול אותך: אם אלו הנתונים וזה מה שהציבור רוצה, אתה תתמוך בזה? זו שאלה – כן, לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אוקיי, אני מבין, אתה רוצה: תענה לי בכן ולא. אתה רוצה שאני אענה לך? אני אענה לך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה תתמוך בזה? אני רוצה לדעת אם תתמוך במה שהציבור רוצה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדת חקירה, אם לא תהיה מקובלת על הציבור, אז הציבור לא יסמוך על המסקנות שלה וחזרנו להתחלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר הפוך. ועדת חקירה ממלכתית, שזה מה שהציבור רוצה בכל הסקרים ברוב של מעל 70%, אתה תתמוך בזה כי זה מה שהציבור רוצה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא סומך על הסקרים של הסוקרים שלכם בערוץ 12. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> של הסוקרים שלנו? אתה רוצה שנצא לרחוב ונשאל עשרה אנשים, זה יספק אותך? 20 אנשים, 100 אנשים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יאללה, אני ואתה יוצאים. כן. יצאנו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה. אני מוכן לעשות את זה. ואם זה יצא אתה תתמוך בוועדת חקירה ממלכתית? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעשה את זה באור יהודה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> באור יהודה, באיזה מקום שתרצה. אתה תתמוך בזה אחרי זה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, בוא נעשה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה תתמוך בזה אחרי זה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תזכור. אין בעיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני בעד ועדת חקירה, אתה טועה פשוט. אתה טועה ומטעה. אנחנו בעד ועדת חקירה. רוצים לחקור עד היסוד. גם ראש הממשלה אמר את זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר, אם אתה תתמוך בזה אני יוצא איתך לרחוב. אנחנו בעד ועדת חקירה. רוצים לחקור עד היסוד. גם ראש הממשלה אמר את זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אצא איתך לרחוב, באיזה רחוב שאתה תבחר, נבקש מאיזה עיתונאי שאתה רוצה שיצטרף אלינו, ואם רוב הציבור רוצה ועדת חקירה ממלכתית, אתה תתמוך בזה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, עזוב את זה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מבין? גם את זה אתה לא יכול להגיד. אתה אומר: אתה תבחר את הציבור - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אומר לך שאנחנו בעד. אני אומר לך שאנחנו בעד, אתה מבלבל את המוח. אנחנו בעד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בעד ועדת חקירה ממלכתית? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בעד ועדת חקירה ניטרלית. ניטרלית. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעולה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אם תקרא לזה "ממלכתית", זה לא יהפוך את זה לניטרלית. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואטורי, אבל אתה מבין מה קורה פה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הציבור, ברובו, לא סומך על - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מפחד להגיד על הדוכן שאתה תלך לציבור, תשמע אותו, תקבל ממנו את ההנחיות של מה שהוא היה רוצה, אותו ציבור ששלח אותך לשבת בכיסא הזה יגיד לך מה הוא רוצה. ואז אתה עדיין חוזר אליי ואומר: לא, אני לא מוכן להתחייב לזה, כי זה לא מה שראש הממשלה רוצה. ואני שוב חוזר איתך לנקודה: למה הוא לא רוצה לבדוק? ממה הוא מפחד? למה הוא לא רוצה לדעת מה קרה שם? למה צריכים להסתמך על חצאי תחקירים, על יחידות שמתחקרות את עצמן, על תוכניות כמו עובדה, שעושות תחקיר? למה? באיזו מדינה בעולם היה קורה דבר כזה ולא הייתה מוקמת מייד ועדת חקירה ממלכתית, עם כל הסמכויות לבדוק מה קרה שם? מה הפחד הגדול, שיגידו: אתה היית צריך לדעת מה קרה, אתה אשם? צריך ועדת חקירה ממלכתית בשביל לדעת שהוא היה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר? צריך ועדת חקירה ממלכתית בשביל לדעת מה היה מצב העם בתקופה שהוא כיהן כראש ממשלה? צריך ועדת חקירה ממלכתית בשביל להבין שהוא היה צריך לוודא שהצבא מוכן? שמר ביטחון הגדול לא צפה את מה שראש האופוזיציה, לפיד, צפה? אני לא מבין. הרי כל הנתונים פרוסים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> "לפיד צפה". לפיד גאון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הינה, אז אני אומר לך, ואטורי, לפיד, לא הרבה לפני 7 באוקטובר כינס מסיבת עיתונאים – אני רואה שאתה בהודעות, תבדוק אותי – כינס מסיבת עיתונאים ואמר: אחרי שעברתי על החומר המודיעיני, ישראל על סף מלחמה, רגע לפני פיצוץ. רגע לפני פיצוץ. תבדוק אותי. רגע לפני פיצוץ. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה לא רואה שאני בהודעות, למה אתה סתם – אני לא בהודעות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אתה אומר: לפיד לא אמר, אז הינה אני אומר לך מתי הוא אמר את זה גם. רגע לפני פיצוץ. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עזוב, נו, באמת. לפיד גאון. הוא ידע הכול, כן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עובדתית, הוא כינס מסיבת עיתונאים, הזהיר את הציבור, הזהיר את ראש הממשלה, הזהיר אתכם, ואתם לא עשיתם כלום. ומה קרה אחרי שלא הקשבתם לאזהרות של יו"ר האופוזיציה לפיד? מר ביטחון, בזחיחות שלו, הביא עלינו את 7 באוקטובר. וגם היום, שנה וחצי אחרי, אתם לא מסוגלים להגיד: תבדקו, תבדקו מה קרה שם, תבדקו איך יאיר לפיד ידע וביבי נתניהו לא ידע. מה הבעיה להגיד את זה? מה הבעיה לבדוק את זה? במקום זה אתם מתפתלים פה: נקים מנגנון שיבדוק בצורה מסוימת שתתאים רק לנו. זה לא עובד. זה לא עובד כך. מה לעשות, זה לא עובד כך. אי-אפשר במדינה נורמלית לנסות להמציא ועדת חקירה שתתאים לשלטון, כי אחרת המדינה הזאת כבר לא מדינה דמוקרטית. זה לא עובד כך, מה לעשות? אני מבין שזה לא נעים לשמוע, אני מבין שזה קשה, אני מבין שזה גם מאוד מלחיץ, כי ראיתי את ראש הממשלה נתניהו עומד פה היום על הדוכן ואולי מזיע לראשונה מאז שראיתי אותו בכנסת הזאת. באמת נאום הזוי שלו. עמד האדם – רק אלוהים יודע מה הוא אמר ולאן הוא ניסה לכוון, ואחרי זה גם עלה שוב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא היה מדויק, הוא לא הזיע בכלל. אני מכיר אותו מעל 30 שנה, תאמין לי שאתה לא קולע בכלל. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח שאתה מכיר אותו, ואני שמח שאתה גם עכשיו מנסה להרגיע אותו, כי אני בטוח שיש ישיבת חירום על הנאום הזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> על הנאום שלך. על הנאום שלך? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> על הנאום שלו. הוא עלה אחרי זה שוב, שזה, תסכים, צעד חריג, זה לא קורה אף פעם. ראש הממשלה עולה שוב בשביל להסביר את עצמו. הבנו בפעם הראשונה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בשביל לענות ללפיד. תקשיב, גם פעם הקודמת הוא עלה שוב. גם בפעם הקודמת, גם בפעם הקודמת הוא עלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבנו בפעם הראשונה. הבנו בפעם הראשונה. הבנו בפעם הראשונה. זה הדבר הכי פשוט בעולם, הכי פשוט בעולם. קודם כול, אני לא מבין למה הוא השתגע פה ככה, ממה הוא כל כך נלחץ, מה קרה. אני מבין שזו סיטואציה לא נעימה לראות את משפחות החטופים אל מול עיניו, כשהוא יודע שהוא אשם במחדל של 7 באוקטובר. אני מבין. אבל מפה ועד לדבר על דיפ-סטייט, ולזרוק שמות, ולבקש ועדות חקירה דמיוניות, ולבקש חקירות שאם הוא רוצה שיחקרו, אז פשוט צריך לבקש ויחקרו – מפה הדרך הארוכה. זה לא צריך להתנהל ככה. אני רוצה לקחת אותך מפה לאותן משפחות שהיו פה היום. דיברת איתן, ראית אותן? התייחסת אליהן, ראית מה קרה פה היום בכנסת? זה משהו שמעניין אותך? יש לך עניין בזה? אתה רוצה שנדבר על זה, או שאתה רוצה שפשוט נתעלם מזה שמשפחות פה היום יצאו פצועות והיו צריכות טיפול רפואי, משפחות שכולות ומשפחות של חטופים, זה מעניין אותך? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> האבטחה בכנסת לא מבחינה. הם לא שלנו ולא שלכם. שלושה מאבטחים, 40 שנה בכנסת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שואל: זה מעניין אותך? למה אתה נותן תירוצים? תגיד כן, זה מעניין אותי. זה לא היה צריך לקרות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא תירוצים. לא תירוצים. אל תכניס אותי לוויכוח. אני אומר לך - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני שואל אותך. זה מעניין אותך? מה זה "אל תכניס אותי לוויכוח"? ניסים, אני חייב לומר לך משהו. מה זה "אל תכניס אותי לוויכוח"? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אומר לך שהמאבטחים – רגע, תקשיב, תקשיב. המאבטחים האלה נמצאים פה 40 שנה. הם נשארו, לא משנה, השלטונות מתחלפים. הם פה מאז בגין, גם, יש כאן כאלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני שואל אותך, כן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תאמין לי שאף אחד לא ימין ולא שמאל, זה לא מעניין אותם. הם ניסו לשמור על הסדר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה אתה אומר, שמישהו נתן את ההנחיה? שמישהו נתן את ההנחיה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, אף אחד לא נתן את ההנחיה. הוא ישב פה על הבמה ושמעת איך הוא מנהל את הדיון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז למה הם עשו את זה? אז למה הם עשו את זה? אז למה הם עשו את זה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למה? כי התחילו להשתולל. נכנסו לכאן 15 איש. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אף אחד לא השתולל. אף אחד לא השתולל. אבל מאחר שאני לא שואל אותך את זה, אני לא נכנס איתך לפרטים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תשמע, אל תכניס אותי לאיזה פינה של צד. זה לא מעניין. הצד לא מעניין. הצד לא מעניין. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, תתעלה מעל הפרטים. תגיד: זה לא צריך לקרות בכנסת ישראל. לא כך צריך לנהוג בהם. היה צריך לנהוג בהם בכבוד, בכפפות של משי. כך צריך לנהוג בהם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה פוגע בהם, אתה יודע? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אתה מבין? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה פוגע בהם, כי אתה כל הזמן מנסה להגיד שמישהו ניסה לפגוע בהן בכוונה. וזה לא נכון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם כל הזמן מנסים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה פוגע בהם. אתה פוגע בהם. בזה שאתה אומר שמישהו פגע בהם בכוונה, אתה פוגע בהן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה. ואטורי, אני אגיד לך, לא היית פה בהתחלה. יש לי דוד שאני מאוד אוהב, שכל פעם אומר לי: אל תנצל את התמימות שלי. אז אני אומר לך גם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הייתי פה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> היית פה? אז אני אומר לך גם, אל תנצל לא את התמימות שלי ולא של המדינה - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אחי, אל תיקחו שעה נאום, כי אתה מאבד את הכיוון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - לא של המדינה ולא שלי. אז אני אומר לך: תתנצל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נכון שהייתי פה? נכון? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעולה, טוב שהיית פה. אז אני אומר לך: תתנצל מול אותן המשפחות שמקשיבות לך עכשיו. תתנצל, תגיד להן: לא היו צריכים להתנהג בכן ככה בכנסת ישראל. אתה ואני יחד נוודא שזה לא יקרה יותר. זה הכול. אל תיכנס לפרטים. אל תמציא תירוצים. אל תדבר על אף אחד. הינה, אני הייתי שם היום. אני הייתי איתם. אני דאגתי שהם ייכנסו. אני אומר לך, המבוגר אחרי פה היום מנכ"ל הכנסת, וכל הכבוד לו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היושב-ראש דאג שייכנסו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אני לא מאשים את משמר הכנסת. הם קיבלו הנחיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אל תפגע במשמר הכנסת, כשאתה אומר: לגנות את זה שהתנהגו אליהם – משמר הכנסת, אתה יודע כמה הם מאוזנים ומאופקים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אני אומר לך, ניסים, בשביל שיהיה ברור. בשביל יהיה ברור, ניסים, אני אומר לך, אני הייתי שם: משמר הכנסת מסכנים במה שהם היו צריכים לעבור היום. הם קיבלו הנחיה מלמעלה לא לתת להם לעבור. אני אומר לך, אני ואתה צריכים לעמוד פה ולהגיד קודם כול סליחה על איך שהתנהגו אליהם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זאת הנחיה ישנה, בגלל שהוגדר – עד 15 אנשים ביציע. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אין שום הנחיה ישנה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה סתם מאשים את יושב-ראש הכנסת. אני מבין לאן אתה מכוון. וזה לא נכון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מספיק עם התירוצים. אני לא מכוון לאף מקום. אני לא מאשים אף אחד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תבדוק את הדברים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, תגיד: סליחה, לא כך צריך לנהוג במשפחות שכולות, לא כך צריך לנהוג במשפחות חטופים. ותתקדם הלאה. אתה מסוגל להגיד את זה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מאבטחי הבניין הזה עושים עבודה מאוד קשה, עושים עבודה קשה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ראיתי דבר כזה. לא ראיתי דבר כזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, תסכים איתי על משהו. בוא נתחיל ממשהו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק אומר לך: תתעלה, תתעלה מעל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> המאבטחים פה והסדרנים עושים עבודה מאוד קשה. אתה לא יכול להאשים אותם בכלום. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מאשים אותם בכלום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הם נמצאים פה תחת המתח הזה, הנפשי, מול משפחות שכואבות וכואב להן וקשה להן. הם עושים את המקסימום. ויש הגדרה של 15 איש ביציע מאז מה שהיה עם כפות הידיים האדומות בחלונות. לבסוף נכנסו 30. זה בסדר שהוא אישר, אין לי בעיה עם זה. אנחנו נגד ויכוחים, ואל תאשים אף אחד, כי זו ההנחיה שקבועה כבר הרבה זמן לאחור. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, אחרי התירוצים, אתה יכול להגיד: אני מצטער, לא כך היו צריכים לנהוג בהן? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למי? אתה רוצה להאשים את האבטחה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה שתגיד, בתור מי שעכשיו מכהן כיו"ר הכנסת, יושב על כיסא של יו"ר הכנסת – להגיד: לא כך היו צריכים לנהוג בהן. אני מתנצל. אתה מסוגל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא ראיתי את זה. לא עשיתי תחקיר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ראית את זה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא ראיתי עד הסוף, מי זה שם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ראית עד הסוף. זה שיעמם אותך? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> די, נו. אתם מתים להוציא את זה מליכודניקים, אה? לא, לא שיעמם אותי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע, אני חייב להגיד לך באמת. יש רגעים של שפל בכנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> פשוט אתה פוגע במאבטחים. יש את המאבטחים שיושבים פה שעות על גבי שעות. אתה יכול להאשים אותם בהתנהגות לא נכונה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אני עוד פעם אומר שוב. אני לא מאשים אף אחד, לא רוצה להאשים אף אחד. אני רוצה שאתה תסתכל עכשיו על התמונות של המשפחות שהיו פה היום ותגיד: לא כך צריכים להתנהג בכן בכנסת ישראל; לא כך צריכים לנהוג במשפחות שכולות; לא כך צריכים לנהוג במשפחות חטופים; ותבקש סליחה. אתה מסוגל? לא מסוגל? אני אמשיך הלאה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תתקדם, תתקדם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תדע שזה אחד – כל פעם אני מדבר על רגעי שפל – זה עוד רגע שפל בכנסת הזאת, שאתה מבין מה קרה פה היום ואתה עדיין לא יכול להגיד: לא היו צריכים להתנהג בכם כך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אל תגיד לי "רגעי שפל". אתה שומע? אל תפנה אליי. אתה רוצה, תמשיך לדבר. כשאתה רוצה לדבר איתי, תגיד: אדוני היושב-ראש. זה לא מקובל. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הינה, אני אומר לך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אל תגיד לי "רגעי שפל". << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תילחץ, ניסים. ניסים, אל תילחץ. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, אני לא נלחץ בכלל. אתה לא תגיד לי "רגעי שפל". << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תילחץ. אל תילחץ. אני אומר לך, רגעי שפל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה לא תגידי לי. לא. זה התפקיד של היושב-ראש. לא, רגעי שפל שלך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגעי שפל, רגעי שפל שלך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש שתחזור בך, תחזור בך מהדברים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא חוזר בי. רגעי שפל שלך. של הכנסת הזאת, של כל - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה? רד מהדוכן. אני מבקש להוריד אותו מהדוכן עכשיו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מה להוריד? על מה להוריד? על מה להוריד, שמה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני החלטתי. אני החלטתי. לך לוועדת האתיקה. לא רגעי שפל. אין שום רגעי שפל פה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מה להוריד? לא הבנתי. על מה אתה רוצה להוריד? על מה אתה רוצה להוריד? אין לך סמכות להוריד אותי. אני מבקש ייעוץ משפטי על זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, יש לי סמכות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תבוא. יש פה ייעוץ משפטי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לי סמכות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש פה ייעוץ משפטי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לי סמכות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין לך סמכות להוריד אותי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לי סמכות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין לך סמכות להוריד על דבר כזה. על זה שאמרתי שזה רגעי שפל במדינת ישראל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש להוריד אותו. לוקח את זה על עצמי. אני מבקש להוריד אותו. אתה לא מדבר כך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, ואטורי, לא יעזור לכם. אני אהיה מולך בוועדת האתיקה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה לא תדבר ככה. אתה לא תדבר. אתה לא תדבר ככה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, אני אומר לך. אני אומר לך, זה לא יקרה. אתה תתנצל מול המשפחות האלה. לא יעזור כלום. יש פה נאום שמשפחה כתבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר. "שפל" תגיד במקום אחר. לא פה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש פה נאום שמשפחה כתבה. אין לך סמכות להוריד אותי. תבדוק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לי סמכות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, תבדוק. מראים לך את התקנון, מראים לך את התקנון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא "שפל". אני מבקש שתרד. אתה תרד. אתה תרד. לא מעניין אותי, תרד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא יכול להוריד אותי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש שתוריד אותו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא יכול להוריד אותי. אין לך סמכות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למה אתה מתעכב? תוריד אותו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, ואטורי, 1. אתה ליצן; 2. אין לך סמכות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תוריד אותו, בבקשה. תוריד אותו, תוריד אותו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אני אומר לך. אני אומר לך, ניפגש. אני אומר לך, אני אומר לך - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני אומר לך, אתה לא יכול לעשות את זה. אתה לא יכול לעשות את זה. אין לך סמכות. אני רוצה ייעוץ משפטי כשאני פה. יש פה ייעוץ משפטי? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> חסכת לנו 23 דקות - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש פה ייעוץ משפטי? קרעי, שב. גם ככה אתה לא מצליח לעשות כלום. אתה גם ככה לא מצליח לעשות כלום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כשאומרים לכם את האמת, זה מה שקורה. עכשיו, ברשותכם, אני מבקש ייעוץ משפטי אם הוא מוסמך לזה, אדוני מזכיר הכנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסמכות היא שלי, אתה יכול להתלונן עליי. זה הכול. הסמכות של יושב-ראש. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. לא, לא. יש ייעוץ משפטי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה לא תקרא לי "ליצן". << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה ליצן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה ליצן. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה ליצן, זה מה שאתה. אין לך תשובה אחת נכונה. תשובה אחת נכונה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ואתה יוצא החוצה, בגלל שאתה מדבר בשפת רחוב. צא החוצה. תודה רבה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> תשובה אחת נכונה. (חבר הכנסת רון כץ יוצא מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. בבקשה. 15 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני השר, אולי תשב במקומך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שגית אפיק אמרה לי שהשרים לא צריכים לשבת ביציע. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> פשוט ממחזרים את כל דפי המסרים שלכם. זה כבר נמאס. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא בדף מסרים. אני פשוט מרגישה שאתה לא מכבד אותי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זו הרגשה שלך, סובייקטיבית. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. זה לא נחשב מליאה. המליאה היא בתוך האולם, ולא ביציע. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> את יכולה להגיש תלונה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אעשה זאת. אני באה מצפייה בתחקיר עובדה על בסיס נחל עוז, תחקיר קשה מאוד. התחקיר הוצג למשפחות אתמול, אני חושבת. אתמול קראתי פוסט של גילי לייבושור, שהיא אימא של יעל לייבושור, זיכרונה לברכה, שנרצחה ב-7 באוקטובר בקרב בבסיס נחל עוז. גילי כמובן קוראת, בין השאר, להקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל לי חשוב לי לקרוא את הפוסט שגילי כתבה, ואני מצטטת אותה: "לשמוע נפילה. אלוף משנה עידו קס הוא מי שערך את תחקיר מחנה נחל עוז, ואני מצדיעה לו. הוא עשה תחקיר מעמיק ביותר, שמסרטט, דקה אחרי דקה, לא מטפורית אלא קונקרטית, מה קרה במקום הזה בבוקר 7 באוקטובר. הוא השתמש בהרבה מאוד מקורות מידע מגוונים כדי להבין מה קרה שם, איך נפלו שם 53 חיילים וחיילות. הוא עשה עבודת עומק כדי להבין מה חמאס ידעו עלינו, הוא השיג את התיק של חמאס על נחל עוז והראה כמה הם למדו אותנו והבינו מה נדרש כדי לפרק את המקום הזה לגורמים ולכבוש אותו. הוא חקר את שגרת הבסיס הרגילה, איך המקום הזה התנהל בשוטף. הוא חקר גם התנהלות גדוד 414 בשוטף ואת האוגדה, והוא גם חקר ספציפית, במקרה שלנו, את אירוע המיגונית ואירוע החמ"ל. כבר שנה וארבעה חודשים שאני לא שרה את התקווה; החלטתי שאשיר אותה רק אחרי שתקום כאן ועדת חקירה ממלכתית. אחרת, בעיניי, אין לנו תקווה. צריך לזכור שלנו הוצג התחקיר הצבאי, אבל האירוע הזה הוא של דרג מדיני ודרג צבאי, ורק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לאירוע כזה. דע, אלוף-משנה עידו קס, שאם שלשום, באופן ספציפי, היינו עומדים יחד בטקס, אז לידך הייתי שרה את התקווה, באופן חד-פעמי. תחקיר נוקב, ראוי, שהוצג בענווה ובמקצוענות ולא התפשר על כלום. התחקיר היה שמונה שעות, אי-אפשר לתאר אותו לפרטים, אז אגע רק בכמה נקודות. חמאס הבין את חשיבות הבסיס ולמה צריך לפרק אותנו שם. הם נתנו ציון לכל בסיס בגזרה על פי חשיבותו, ובמקומות הראשונים – דוז פואה – למחנה יפתח ונחל עוז. הם הבינו שחייבים לכסח אותנו שם. הם ידעו הכול: מבנים, סד"כ, איזה נשק וכמה נשק יש לכל חייל, מה עובי הבטון בכל מבנה. הם ידעו, מה שאנחנו כמובן לא ידענו, שבחומה של המחנה יש אזור אחד שאין בו בטון, אלא – שימי לב, יעלי – חתיכת פח. הייתה פרצה בחומה, ובמקום לשים בה חומה הניחו חתיכת פח. בבוקר 7 באוקטובר, 45 נוח'בות נוסעים ישירות לשם, כי הם יודעים על זה, כמובן. מחנה פח. כותבת שוב: פחות מ-800 מטר מעזה, לא טורחים שתהיה חומה בצורה אלא שמים חתיכת פח, ובמקום אחר בחומה יש רווח שאפשר להיכנס דרכו. ובמקום שלישי יש חורים עגולים, והם מנצלים אותם כדי לירות על החיילים שלנו, והורגים אותם. ובמקום אחר, החומה הופכת פשוט לגדר רשת. ולכל נקודות התורפה האלה הם הלכו דוך. לא היה לכם סיכוי, זה היה מחנה פח. חמאס למדו את ההתנהגות שלנו והבינו שאם תוך 15 דקות הם מגיעים לחומה של המחנה אז כמובן שיהיו קרבות נקודתיים, כי החיילים שלנו אמיצים ולא יוותרו בקלות, אבל בגדול, הם ינצחו אותנו. לכן, מספר הזהב מבחינתם הוא 15 דקות. הם עמדו ביעד שלהם: ב-06:45 הם היו בחומה, כשהם יצאו למתקפה ב-06:29. ולכן התוצאה היא התוצאה: המוצב נכבש ונפלו בו הכי הרבה חיילים וחיילות באותו יום. ולא הקשיבו לכן – שראיתן את כל האימונים האלה, ולא הקשיבו לכן – שראיתן שאוספים עליכם מידע. הסיבה שלא נפלו בו עוד חיילים וחיילות היא עוז הרוח של חיילים ספציפיים. בראש ובראשונה, עוז הרוח של המ"פ של גולני, שילה הר אבן – שתי אותיות וגרשיים. זה קודקוד גרניט שאת מדווחת לו, זאת השיחה בקשר בין שני אנשים מופלאים שאינם. הוא עשה הכול, פשוט הכול, כדי לשנות את התמונה. יש רגע מכונן ביום הזה, לקראת 08:20, שהוא מנסה לארגן מתקפת נגד יחד עם קומץ חיילים. שילה אוסף אותם לשיחה שלכולם ברור מה המשמעות שלה, לכולם ברור מה באמת הוא מבקש. והם לוקחים את זה על עצמם, לוקחים על עצמם משימה לא פחות מהירואית, כדי לשנות את תרחיש האימים הזה. לצערנו, המתקפה נכשלת, והם פוגעים בהם מארבעה כיוונים בו זמנית, וכל הכוח נהרג, למעט הקשר. ומאותו הרגע יש לחימה נקודתית, אבל אין יותר קרב מתוכלל. הוא ניסה, הם ניסו במחיר חייהם. וכך גם לוחמי השריון עזי הרוח, ובראשם יוני גולן, שגם הוא, לצערנו, שתי אותיות וגרשיים. וחלק מהשריונרים נחטפים, וצריך להחזיר אותם עכשיו, את מי שחי ומי שלא. ומתברר שבמיגונית נזרקו רימונים, ושתי חיילות זרקו אותם בחזרה. ומחבל ניסה לקחת את הנשק של סרן עדן נימרי, שתי אותיות וגרשיים, שידענו מזמן כבר על גבורתה, על כך שהיא לחמה ופגעה במחבלים, אבל לא ידענו שהיא נאבקה במחבל ולא מסרה את הנשק במחיר חייה. והלב לא עומד בזה כשמבינים מה קרה לחברות שלך במיגונית, איך באמת זה נגמר. בלתי אפשרי להכלה. ויש את ארבעת המופלאים. איברהים ח'רובה, יוחאי דוכן ואיתי רון שנפלו בקרב, ואת נמרוד שנפצע וכמעט לא שרד, שבזכותם חמ"ל נחל עוז החזיק מול 250 מחבלים שהיו בבסיס עד השעה 11:50. הכי מעטים מול רבים. הם לא היו מוכנים להיכנע, הם ניהלו קרב מטורף עד שהחמ"ל הוצת. ובתחקיר כתוב, שחור על גבי לבן, שלא היו אמצעי כיבוי אש אלא רק גילוי אש, לא היו ספרינקלרים ולא דלת מילוט. וכתוב שלמבנה שהוא נכס אסטרטגי, כמו חמ"ל – לא יכול להיות שזאת תקינת כיבוי האש שלו. אמרנו תחקיר נוקב, וזה כבר ממש ברמת פשע. ואחד הרגעים שהיה בו שקט בחדר הוא הרגע שבו עידו שיתף בעדות קשה מנשוא, ששמעו אתכן נחנקות. ואחר כך שמעו את הרגע שבו החיים יצאו מהגוף שלכן, כי נשמעה נפילתכן על הרצפה. שמעו את הגוף פוגש את הרצפה. לשמוע נפילה, ואז שמעו שקט. וכתוב: ככל הנראה, יעל נפלה בקרב בין השעות 12:15 ל-12:30. ועידו חקר את התנהלות המחנה בשוטף והביא עדויות למה שאמרנו כבר לפני שנה, והתחקיר שלו מחזק עדויות לשיטה שהובילה לזה שאתן, יעלי, הייתן חיילות של אף אחד. אני מדגישה שזאת לא אמירה כלפי החיילים במחנה בבוקר 7 באוקטובר, אלא אמירה לפיקוד הבכיר, לאוגדה, לחטיבה ול-414; לכל מי שיצר מחנה רב-יחידתי ששום חלק בו לא מסונכרן עם חלק אחר, ובטח שלא לוקח אתכן בחשבון; מחנה שלא תורגל בו שום דבר במשותף, שנים. מה שלא קיים בשוטף לא יעבוד באירוע קיצון – ואלו כבר לא אמירות שלנו, את זה אומר התחקיר. ספציפית לגבי הגדוד שלכן – לא יצאה פקודה אחת מהגדוד שלכן בבוקר 7 באוקטובר שתכליתה לשמור עליכן או לעזור לכן, או בהמשך היום, חלילה, להיות בקשר איתנו, ההורים. אפילו לא פקודה אחת של המפקדים שלכן, במשך חמש וחצי שעות. ושום עזרה למ"מ שהייתה איתכן. הפקרה. זה היופי בתחקיר של עידו – הוא חיפש נתונים קשיחים, ובצבא אלו פקודות ונהלים, לא סיפורים פה. והמסקנות שנכתבות נוקבות: איך יכול להיות שמפקדים לא נמצאים עם החיילים שלהם? איך יכול להיות שזה האקלים הפיקודי ב-414? זה כתוב בתחקיר. איך לא דאגתם להן ולמ"מ שלהן? חיילות של אף אחד, גם לא של המפקדים שלהן. ואז? אז מה שנשאר זה לשמוע נפילה. אלו שמות כל נופלי ונופלות נחל עוז, כל אלו הם ילדים שלנו: סמל ראשון אדיר אישטו בוגלה; סמל ראשון דור לזימי; סרן עידן בלוי; סמל ראשון רועי ברקת; סמ"ר דוד רתנר; סמ"ר איתי אברהם רון; סמל סהר מידני; סמל ראשון דולב אמויאל; סמ"ר דוד ירחי; סמ"ר דביר זכאי; סמ"ר ישי פיטוסי; סמל שוהם שלמה נידם; סמל שמעון אלרואי בן שטרית; סמל אמיר אייל; סמ"ר ירין מארי פלד; סמל שיר ביטון; סמל תומר לייבוביץ'; סמל אור אביטל; סמ"ר נטע ברעם; סרן עדן נימרי; סמ"ר שיראל חיים-פור; סמל אושר שמחה ברזילי; סמל ראשון יונתן גולן; סמל בועז מנשה יוגב. סמ"ר דניאל ראשד, סמ"ר אורי כרמי, סמ"ר דניאל שפרבר, סמ"ר שמעון יוחאי לוגסי, סמ"ר סיון אסרף, רס"ב איברהים ח'רובה, סמ"ר נהוראי אמיתי, סמ"ר יעד בן יעקב, רב סרן שילה הר-אבן, סמ"ר נאור סיבוני, סמ"ר ברק בן דוד. אפשר אולי לשמור על שקט שם? סגן יוחאי דוכן, סמ"ר איתי חן, סרן דניאל פרץ, סמל אביב חג'ג', רב"ט הדר מרים כהן, רב"ט מיה ויאלובו פולו, רב"ט נועם אברמוביץ', סמ"ר שחף ניסני, סמל שירה שוחט, רב"ט נועה מרציאנו, סמ"ר ים גלאס, רב"ט שירת ים עמר, סרן שיר אילת, סמל רוני אשל, סמל שיראל מור, סמל שי אשרם, סמ"ר נועה פרייס, סמ"ר עדי לנדמן. סמל יעל לייבושור – הילדה שלי. קראתי פוסט של אימא של יעל, גילי לייבושור. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, 15 דקות לרשותך. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, 515 ימים – אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופה קשה ביותר, תקופה שבה יש לכאוב, לחשוב ולתכנן מחדש. על כל אחד מאיתנו להבין שמדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית חייבת לקחת אחריות על כל מה שקרה ב-7 באוקטובר. ממש קשה לדבר על משהו אחר. מה שקרה ביום הזה זה לא רק התקפה חיצונית, זה היה מחדל פנימי, שאנחנו צריכים להכיר בו ולפעול לתיקונו. אחריות מתחילה בהכרה בכישלון, ובכך שמדינת ישראל לא הייתה ערוכה לאירוע כל כך קשה. למה צריך לקחת כל כך הרבה זמן כדי להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את מה שקרה באותו יום? למה אנחנו עדיין לא יודעים מה קרה, איך קרה ומי אחראי על כך? יום-יום, ועדה אחר ועדה, אני עומדת לצד אלו שמתמודדים עם הרגשות הכי כואבים בעולם. אני מקפידה לשמוע את כולם – את המשפחות השכולות, את משפחות החטופים, את משפחות ניצולי המסיבות, את כל הארגונים שמייצגים את כל אותם האנשים שהופקרו ב-7 באוקטובר. הדרישה המשותפת של כולם היא אחד ויחידה – הם דורשים לדעת מה קרה באותו הבוקר. האם יש דבר יותר טבעי מזה? האם יש דבר יותר מובן מאליו מאשר לתת תשובות למשפחות השכול? האם זו לא חובה על המדינה כמו שלנו להיות שקופה כלפי אזרחיה, ובמיוחד כלפי משפחות ששילמו את המחיר הכבד ביותר – את החיים של יקיריהן? זו לא דרישה פוליטית, זו דרישה מוסרית. זו דרישה בסיסית של כל אזרח במדינה דמוקרטית, לדעת את האמת, לדרוש שקיפות. לאזרחי ישראל מגיע לדעת לא רק מה שקרה ביום האסון, ויתרה מזאת – מגיע לנו לדעת איך אנחנו כמדינה מונעים את הטרגדיה הזו פעם נוספת. אזרחי ישראל דורשים לדעת איך מדינה שמצהירה שהיא מגייסת את מיטב כוחותיה למען ביטחון אזרחיה פשוט הפקירה אותם ביום שבת 7 באוקטובר. אני שומעת את השאלות האלה גם כאן בכנסת, גם מחוץ לכנסת, גם בהפגנות. אזרחי המדינה לא מקבלים תשובות מהממשלה. את ההסברים שהממשלה הזאת מספקת לנו אני שומעת כל יום מחדש: הם מאשימים את בג"ץ, הם מאשימים את שב"כ, את גלנט, את כולם. אבל הם לא משכנעים בזה אפילו לא את עצמם. הדרישה של הציבור ושל רבים מחברי הכנסת שיושבים כאן היא ברורה וחדה: קום תקום ועדת חקירה ממלכתית. ואנחנו דורשים את זה – כי המחדלים כל כך חמורים, כי המשפחות כל כך שבורות, כי לא יהיה שיקום בלי שנקבל תשובות, כי אנחנו חייבים לדעת את האמת על מה שקרה באותו יום, כל מי שנמצא שם בתפקידי קבלת ההחלטות, ובמיוחד מי אחראי על כך. אנחנו לא יכולים לשוב לתפקוד רגיל אם לא נדע את האמת. אנחנו לא יכולים להמשיך כאילו כלום לא קרה. כל תשובה מתחמקת, כל שטיק וטריק של הממשלה לנסות לדחוק את חקר האמת, בחסות הסתה של מכונת הרעל, היא תעודת עניות למדינה ולמה שאנחנו רוצים לייצג. מי שרוצה באמת לשקם את אמון העם בכנסת ובממשלה חייב קודם כול לאפשר דין וחשבון למעשיו. זהו בסיסה של דמוקרטיה. אמון העם וחקר האמת הם קריטיים למען המשך קיום המדינה והערכים שעליהם היא הוקמה. אנחנו לא נתפשר, לא נרפה ולא נוותר על דרישתנו לדעת כל מה שקרה ב-7 באוקטובר. אנחנו גם לא נשכח את הכישלונות שהובילו אותנו לתוך האסון הזה. יחד עם החברה הישראלית, עם רוב הישראלים, צפיתי בריאיון של אלי שרעבי בתוכנית עובדה בשבוע שעבר, ואני רוצה לצטט את דבריו: מישהו במדינה התבלבל, אמר אלי. ועדת חקירה ממלכתית והחזרת החטופים זה לא עניין של ימין ושמאל, זה ישר. הסירוב להקים ועדת חקירה ממלכתית זה בעצם מעשה להשאיר את אותם אזרחים שהופקרו עם השאלה האם המדינה שכשלה לשמור עליהם תיכשל שוב. אני רוצה לפנות לחברי הכנסת מהקואליציה, גם אליך, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת. הגיע הזמן להפסיק להתחבא מאחורי כל התירוצים. הגיע הזמן שתקבלו אחריות, תיקחו אחריות, אחריות אמיתית, שתקימו ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו לא יכולים להמשיך במציאות הזו שבה מחדלים מוסתרים תחת כיסוי האינטרסים הפוליטיים. חובת הממשלה להציג בפני הציבור את כל מה שקרה, להוציא כל המחדלים לאור ולהתחיל לשקם את אמון הציבור במערכת הממשלתית. כל יום שבו זה לא קורה זאת הפקרות לשמה. מדינה לא יכולה להרשות לעצמה להימנע מהתמודדות עם מחדל כזה. לא רק בגלל שהמשפחות דורשות את זה, לא רק בגלל שאזרחים רבים זועמים על כך שממשלת ישראל לא עשתה את הכול כדי להגן עליהם, אלא גם משום שזו הדרך היחידה למנוע אסון הבא. העתיד שלנו, העתיד של כל אחד ואחד מאיתנו, תלוי באיך נוכל למנוע כישלונות כאלה בעתיד. בנימה אישית. לראות את דבריו של אלי שרעבי – פשוט טלטלו אותי. אני רוצה לצטט פעם נוספת את דבריו של אלי, מה שהוא אמר על אלון אהל – אלון, שלא נכלל בחלק א' של העסקה וממשיך לחכות עד עכשיו שישחררו אותו מהשבי הנורא. אני מצטטת: בשבי נשאר ילד שפגשתי בשבי לפני שנה וחודשיים, אחרי 50 יום בעזה, אלון אוהל, והוא נכנס לי ללב. אימצתי אותו מהרגע הראשון. תמכנו אחד בשני 24/7. כל דבר אני יודע עליו. איך אפשר להשאיר אותו מאחור? אלון נשאר אחרון במנהרה. זה נורא קשה להישאר לבד בשבי. כשהיינו ארבעה יחד איתי, עם אור לוי ואליה כהן, זה נתן לנו כוח. היה לנו עם מי לדבר, עם מי לקום בבוקר ועם מי לישון בלילה; עכשיו אלון לבד. זה נורא. זה ממש קשה גם להסתכל בעיניים של ההורים של אלון, שהיו היום בכנסת. הם מנסים לעשות משהו, מה שהם יכולים, כדי לשמור עליו ולהחזיר אותו הביתה. זה ממש קשה. אני רוצה להודות מבמת הכנסת לרופאים והרופאות שפועלים למען הצלת החטופים ועושים רבות. אני רוצה לשתף, אני מבקשת לשתף בדבריו של ד"ר אורן ערן, רופא משפחה באשכול: 20 שנה שהקהילה האמיצה שלי עומדת בקו האש. בשבת השחורה רצחו, חטפו, אנסו וניסו לפרק את הקהילה שלי, הקהילה שלנו. מאז שפרצה המלחמה חוויתי עם מטופליי תהומות של דיכאון: ילדים חזרו להרטיב, הפרעות אכילה, ילדים מסרבים להישאר רגע לבד, חוזרים לישון עם ההורים, מחפשים חומרים – גם הנוער וגם המבוגרים, רמת התפקוד האישית של כולם ירודה. זאת המציאות שלנו. אנחנו קולטים משפחות מתפרקות, ויש את אלה שלא מצליחים לחזור; עלייה של שימוש בשירותי בריאות הנפש בכל המדינה ב-20%-30%, בדרום – פי שניים, ובנוער בדרום – עד 60%. כל עוד החטופים שם והמלחמה נמשכת – המצב רק יחמיר. זאת המציאות שלנו. ואז הגיעו המוזלמנים, ההשוואה הבלתי-נמנעת; ההשוואה היא על פי המראה של השבים אוהד בן עמי, אור לוי, אלי שרעבי – רזים באופן קיצוני, חיוורים, חלשים. לפי מראה בלבד התמונה הייתה ברורה לכל בן אנוש – אפילו לטראמפ. זו לא הפעם הראשונה שמועלית השוואה לשואה בתנאי השבי והרעב, בהתעללות פיזית, נפשית ומינית. ייקח עוד זמן רב. אנחנו עדיין לומדים על מצבם של השבים מהעסקה הראשונה לפני שנה. המידע והעובדות שכן יש לנו, דוחות של 300 ו-400 ימים שפרסם מטה משפחות החטופים, מידע רפואי שנאסף מהשבים והשבות שלנו, מידע לגבי תנאי השבי והתזונה – תת-תזונה – לפי מידע זה, נעשו הערכות סיכון אשר קבעו חד-משמעית לפני יותר מ-200 ימים שהחטופים במצב רפואי קריטי או בסכנת חיים מיידית. אלה לא רק מילים. ההשלכות של 7 באוקטובר פשוט נוראיות. באותו יום נחטפו לנו 251 ישראלים וזרים, בהם תינוקות, ילדים, נשים, קשישים. במסגרת ההסכם הראשון שוחררו מידי חמאס 80 ישראלים; שלא במסגרת העסקה שחררו חמישה ישראלים בעלי אזרחות רוסיה ו-24 עובדים זרים. עד ינואר 2025 חולצו על ידי צה"ל עוד שמונה חטופים חיים ו-40 גופות; בעסקת שחרור החטופים השנייה, שנחתמה בינואר 2025, שוחררו 28 חטופים בחיים ושמונה חטופים חללים. לפיכך, בהתייחס לחטופי המלחמה, נותרו 59 חטופים בידי חמאס, מהם 34 שנקבע מותם. אנחנו רואים את זה בעיניים. אין להם זמן. חייבים ללחוץ ולבצע שלב 2 בפעימת לב אחת גדולה. אין לנו זמן. חשוב שנזכור: גם ניצולי שואה חיו חיים שלמים, הקימו משפחות, הקימו את המדינה. חייבים להילחם להצלת כל החטופים, החיים – לשיקום; והמתים – לקבורה נאותה – ולשיקום מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא. אני מתחיל. 80 דקות, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לפני שנעבור פה לזמן פיליבסטר, יש כמה דברים שצריכים לדבר עליהם. הנושא הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא אלמנות צה"ל. אני רוצה להקריא פה מכתב – כמובן ברשות – ששלחה לי סיון לייבוביץ'. סיון היא אלמנתו של רס"מ שרון לייבוביץ', שוטר, שיצא בבוקר 7 באוקטובר למשמרת שלו, נקלע לקרבות, ובאומץ לב מטורף המשיך בניסיונות לחלץ אנשים ממסיבת הנובה ברעים – ושם הוא נפל. זה מה שהאלמנה כותבת לי: בוקר טוב, מתן. שמי סיון לייבוביץ', אלמנתו של רס"מ שרון לייבוביץ' ז"ל, שנפל בקרב ברעים. נותרתי לבד עם ארבעה ילדים לדאוג לכל צורכיהם. פונה אליך לעזרה. להבנתי, כמוני פנו אלמנות נוספות – היא צודקת – יש מלא נושאים שעליהם הייתי רוצה לדבר, לכתוב ולהעלות לדיון כזה או אחר. הפעם אני פונה לגבי בעיית ההשתכרות שלי כאלמנה. חזרתי לאחר שנה לעבודה. חשבתי שזה יהיה טוב לנסות לחזור לשגרה כלשהי. הקושי לשמור על הכנסה יציבה מבחינתי וללא הסתמכות על ההכנסה מצד בעלי, זיכרונו לברכה, קצבת השאירים, זה בלתי אפשרי. אני מורה ומחנכת. לסיים תעודת הוראה אני מתקשה. זו הוצאה נוספת וזמן שאין לי לשם כך, מן הסתם בגלל מצבי והסטטוס אשר נגזר עליי. בגלל שאני ללא תעודת הוראה אני משתכרת 5,300 ש"ח, עם זה לא ניתן להתקיים. הורדתי לשליש משרה בשל הקושי והאי-זמינות מצידי בשל האילוצים, מה שמוסיף על הקושי להמשיך לעבוד ולהגיש התפטרות. וכך הגלגל, דבר מוביל לדבר. לא מצליחה לקדם לעצמי את הקריירה. חזרתי לעבוד אחרי שנה. מסתבר כי היה מוקדם מדי לחזור לעבודה. נאלצתי לוותר על עצמי ולעצמי בשל האתגרים הנלווים כתוצר של השבת של 7 באוקטובר. אין רצף עבודה, אין רצף פנסיה שלי, אין יכולות הכנסה, קידום בקריירה. הכול קשה, מורכב ומתסכל, ללא שום אופק כלכלי מבטיח. הכאב ממשיך, נוסף לשכול, ההתמודדות רק מתעצמת. העול כולו עלינו, הכלכלי וכל המסביב, ואין שום מענה או פתרון לנו, אלמנות חרבות ברזל, כדי שנוכל לחיות בכבוד, לכלכל את הבית ולשמור על ולו מעט שפיות לי ולילדיי. מבקשת שלא תשאירו אותנו ואת ילדינו שקופים. תנו לנו מענה ראוי, מכבד ומכובד. תודה מראש, סיון. אדוני היושב-ראש, מטי צרפתי, אתם יודעים איזה מענה המדינה נותנת לאלמנות האלה? שלושה חודשים. שלושה חודשים, זה מה שהמדינה נותנת. מה המדינה מצפה? מה הממשלה מצפה? שאחרי שלושה חודשים האלמנות האלה יחזרו לחיים? הכול כרגיל, אפשר לחזור לחיים? הן כבר לא אלמנות, הן לא חד-הוריות, אין להן ילדים שצריך לטפל בהם. הן מספרות לי שהן בעצמן הולכות לטיפולים, הילדים שלהן הולכים לטיפולים. הן לא יכולות להמשיך לעבוד כרגיל. שלושה חודשים – זה מה שהמדינה נותנת לאלמנות. נשים שעבדו קשה במשרות תובעניות, במשרות שמשתכרים בהן משכורת מכובדת, והמדינה מצפה – זו לא המדינה, סליחה, זו הממשלה – מצפה שאחרי שלושה חודשים האלמנות האלה יחזרו לחיים, הכול כרגיל. מיליארד שקל לישיבות – יש; 5 מיליארד שקלים קואליציוניים – יש. אבל האלמנות האלה, כולל אלמנות של חרבות ברזל, צריכות להסתובב פה כעניות בפתח, לחזר על הפתחים ולבקש כסף. איך אתם לא מתביישים? איך אתם לא מתביישים מהאלמנות האלה? יש לי עוד ועוד מכתבים כאלה, ואנחנו נמשיך להקריא אותם. עוד חודש יעבור פה תקציב. יותר מ-5 מיליארד שקלים קואליציוניים – יש; אבל לאלמנות צה"ל – אנחנו שלחנו את הבעלים שלהן למלחמה, איבדו את היקר מכול, לא מצליחות לחזור לעבודה – אבל להן יש רק שלושה חודשים – רק שלושה חודשים. אני מאוד מקווה שיהיו פה לפחות שמונה חברי כנסת מהקואליציה שלא יצביעו בעד תקציב שלא מטפל באלמנות צה"ל. פשוט בלתי נתפס. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה ספוילר? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה הספוילר? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> סביר להניח שהם יצביעו. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא יהיו. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> לא יהיו. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, את מבינה, מטי? זה בלתי נתפס. פשוט את דיברת – זה פשוט לא נתפס. האלמנות האלה, את יודעת, החוק הרי נכתב בשנות החמישים. באמת, אז משפחה נראתה אחרת – הבעל עבד ופרנס, האישה בדרך כלל נשארה בבית ועבדה בכלכלת הבית, אבל היום זה אחרת. גם פעם הבעלים היו פחות מעורבים במשפחה, היום הם מאוד מאוד מעורבים, וכשבעל נהרג - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> היום יוקר המחיה לא מאפשר רק משכורת אחת - - << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רק משכורת אחת. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> - - בהגדרה, בגלל יוקר המחיה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תקשיבי, זה בלתי נתפס. עכשיו, אני אומר לך, נפגשתי היום עם אנשי משרד הביטחון, והם אמרו לי, אתה צודק. הם אמרו לי, אתה צודק. בינתיים באו עם איזה פתרון: שלושה חודשים של משכורת ממוצעת במשק. יש נשים שעבדו במשכורות שהן פי שלושה ממשכורת ממוצעת במשק – מה פתאום לתת להן רק משכורת ממוצעת במשק לשלושה חודשים? מה זה שלושה חודשים? פשוט בלתי נתפס. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר להסתכל על המשכורת שלהן. לא צריך - - - << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסדר, אגב, העליתי את זה, ואמרו שהם עושים כל מאמץ להימנע ממה שנקרא בעגה משפטית "הוכחת נזק". הם מעדיפים לעשות - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הם רוצים משהו גנרי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסדר, אוקיי, גנרי. אגב, גם הסכום וגם מספר החודשים. את יודעת, שולמית קלמנזון אמרה פה בוועדה לקידום מעמד האישה משפט שנחרט בלב כל מי ששמע אותו. היא סגנית מנהלת בית ספר, כבר עמדה בפני קידום, ראתה ניהול בית ספר באופק, ואיך היא אמרה? חלמתי להיות מנהלת בית ספר, והפכתי להיות מנהלת של בית יתומים. מה חושבים? שהיא יכולה הכול כרגיל? בפעם שעברה שעמדתי פה, הקראתי מכתב של סטודנטית לרפואה, כבר סטאז'רית ברפואה. היא אומרת: אני יכולה לנהל משק בית כמו פעם? אני יכולה ללכת למשמרות שמתחילות ב-06:30 ונמשכות 48 שעות? מאיפה אני אביא בייביסיטרים שיחזיקו ויעזרו לי בזה? בעלי היה עוזר לי בזה, אבל המדינה – מיליארדים, מיליארדים לכספים קואליציוניים ולאלמנות האלה – לזה אין. לזה אין. הנושא הנוסף הוא הסיפור של מילואים. גם – עמדתי פה היום, הקראתי מכתב של המחנך של הבן שלי. המחנך של הבן שלי בבית הספר נקרא לסיבוב מילואים רביעי. הוא הולך לעשות עכשיו חודשיים וחצי מילואים. עכשיו, אני חושב – את יודעת, באמת, זה מדהים שאנשים ממשיכים עוד ועוד לבוא ולעשות מילואים. הוא שכיר, מורה. אגב, המכתב הוא התנצלות להורים, שהוא מקווה שהוא עושה את העבודה הנכונה מול התלמידים, את מבינה? זה פשוט בלתי נתפס. אבל מה עם עצמאי? איך עצמאי עוזב עכשיו את העסק שלו והולך לחודשיים וחצי מילואים? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מתרסק, מתרסק. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> איך סטודנט עוזב את הלימודים והולך לחודשיים וחצי מילואים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תצא החוצה, עכשיו. זה לא קשור עכשיו לייעוץ משפטי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול להוציא אותי, זה לא בסמכות שלך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש שתוציא אותו החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול, אתה לא יכול. יש יועץ משפטי, אתה לא יכול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה לא הבנת – הסמכות שלי, אני אקבל ייעוץ משפטי, אני מבקש שתצא החוצה. קדימה, החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול. אתה לא יכול. לא, לא, יש גבולות, אתה לא יכול. יש יועץ משפטי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש שתוציא אותו החוצה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה, מה קרה? מה הוא עשה? מה הוא עשה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> צא החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה עשיתי? יש לך סיבה? קראת אותי קריאות? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> צא החוצה. צא החוצה. אני לא רוצה לחזור אחרי הדברים שאמרתי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול להוציא אותי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש שתוציא אותו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול להוציא אותי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסמכות שלי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסמכות שלי, כן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה הוא עשה? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. יש יועץ משפטי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה לא הבנת. אני מנהל את הדיון, והייעוץ המשפטי יכול לייעץ לי, זה לא קשור אליך. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא תרמוס את הייעוץ משפטי. אתה רק מסבך את עצמך יותר באתיקה. אתה רק מסבך את עצמך יותר באתיקה, הוגשו כבר 100 עתירות. הינה היועץ המשפטי, תבדוק איתו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, אני מבקש שתצא עד שהוא ייתן את הדעת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הוגש עכשיו, הינה, הוא פה. הינה, הוא אומר לך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> צא החוצה, לא מעניין אותי. צא החוצה, בבקשה. צא החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה זה לא מעניין? הוא אומר לך שאתה לא יכול להוציא אותי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הוא אומר לך שאתה לא יכול, הינה, הוא פה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> צא החוצה. אני מבקש שתוציא אותו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מוסמך. אתה רוצה שנעיר את יו"ר הכנסת? אני אעיר אותו אם אתה רוצה. הוא לא מוסמך, הינה, הוא אומר לך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש שתוציא אותו. תוציא אותו החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, הינה, אדוני היושב-ראש, יש לך – מה כתוב? מה כתוב? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא יהיה. לא יהיה. תסגור את המליאה - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו במתח. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> - - תביא את ההצבעה, לא מעניין אותי. אתה לא תחרוג מסמכותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש שתצא החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא, אתה לא יכול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני יכול. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אדוני מזכיר הכנסת, יהיה פה נוהל. תסתכל שם. יהיה פה נוהל, יהיה פה מסודר. אף אחד לא - - - אף אחד, ואתה לא תשתיק אותנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, אני רוצה שיצא. אתה תצא החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא תשתיק אותנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש להוציא אותו החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני לא אצא החוצה, כי זה לא בסמכותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה תצא, כי ככה קבעתי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה לא בסמכותך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, אבל תבדוק רגע, אולי הוא לא צריך - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא קשור. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה זה לא קשור? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אין לך את הסמכות הזאת. הינה היועץ המשפטי, הינה מזכיר הכנסת. אתה חורג מסמכותך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> השאלה אם זה בסמכותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסמכותי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה לא בסמכותו. הייעוץ המשפטי אומר שלא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש להוציא אותו החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> היועץ המשפטי אומר שזה לא בסמכותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש להוציא אותו החוצה עכשיו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה מבין שיש חוקים במדינה? אתה מבין? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול להוציא אותי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תצא החוצה עד שאני אחליט. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני כן יכול. תצא החוצה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש הוא אלוהים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין בעיה, נקרא את זה, אבל קודם כול שיצא החוצה. הוא לא יקבע מה יקרה פה. סדרנים, אני מבקש להוציא אותו החוצה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רוצה את תשומת הלב – יש פה הסחת דעת מהדברים החשובים. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הקהל מאזין. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> את מתכוונת עכשיו להישאר פה שעה ועשרה? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> לא יודעת, אני, תשמע, לא נעים לי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה, תשובה מהייעוץ המשפטי – ואני מבקש שתצא החוצה. תוציאו אותו החוצה בבקשה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא יכול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא יכול. אני היחיד – סליחה, אני יושב-ראש הישיבה, אני מבקש מהסדרנים להוציא אותו החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אין לך סמכות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתם לא מבצעים את מה שאני מבקש? אתם רוצים לדון בזה? דברו עם היושב-ראש, שיפטר אותי. תודה רבה. תמשיך בדברים שלך, בבקשה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> היינו במחנך של הבן שלי, שנקרא עכשיו לסבב רביעי של מילואים, והאבסורד צועק לשמיים. למה האבסורד צועק לשמיים? כי בזמן שאת המחנך של הבן שלי – אגב, אב לחמישה ילדים – קוראים כבר פעם רביעית למילואים למאות, מאות ימי מילואים, הממשלה דוהרת – דוהרת – לחוקק חוק פטור משירות צבאי לאחינו החרדים. עכשיו, אני אומר לכם, אני אחרי כמה שיחות עם ידידים חרדים שלי – אני בכלל לא מאשים אותם. הסטייט אוף מיינד שלהם לא בנוי בכלל לאירוע הזה של להתחיל להבין את הנזקקות שלנו להצטרפות שלהם למאמץ המלחמתי. לא בנוי, אני לא יכול להאשים אותם. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> עשרות שנים שככה הם גדלים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא יכול להאשים אותם, באמת. באהבה, אומר את זה באהבה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> ככה מחנכים אותם. ככה מחנכים אותם. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל זה עלינו, האירוע הזה עלינו. אנחנו לא יכולים להמשיך. את יודעת, פעם זה היה אירוע של שוויון חברתי, זכויות, whatever – לא, זה ביטחון. זה ביטחון, וכאשר קוראים למחנך של הבן שלי, אבא לחמישה ילדים, לסבב המילואים הרביעי לחודשיים וחצי מילואים, אז אנחנו צריכים חיילים, ושאף אחד לא יספר לנו סיפורים אחרים. אנחנו צריכים חיילים, וזה פשוט לא נתפס שהממשלה ממשיכה בשלה, לדהור לחוק של פטור משירות צבאי. חוק פטור משירות צבאי – זה פשוט בלתי נתפס, ממשיכים לדבר בשפה של יעדים, עובדים עלינו בעיניים. אדוני היושב-ראש, זה אי-אפשר ככה, אני צריך את הקשב שלך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אה, אוקיי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רוצה שתעביר את המסרים האלה לממשלה אחר כך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אשתדל. קדימה, אני איתך. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא יצביע על חוק ההשתמטות, כי הוא יודע שצריך - - - << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> האמת, האמת שדווקא חבר הכנסת ואטורי, אני באמת בונה עליו שהוא מאלה שמבינים. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> שיתעשת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> החוצה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו במתח, אולי תעדכן אותנו, אדוני היושב-ראש. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, תעדכן אותנו רגע, מה הסוגיה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא רוצה לחזור על המילים שהוא אמר, הוא אמר לי כיושב-ראש הישיבה מילים לא יפות. זה לא מקובל בישיבה הזאת, לא משנה מי יושב פה על הכיסא הזה. דיברנו גם בישיבה של הסגנים עם היושב-ראש, וזה מה שיש, זה הכול, הוא לא יכול לדבר בצורה כזו, לא משנה מי הוא. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני תמיד בעד לדבר יפה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בתור חבר, בתור חבר כנסת, לא מדברים ככה במליאה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מה אומר הייעוץ המשפטי? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה הייעוץ המשפטי אומר? הייעוץ המשפטי אומר שזה בסמכותך? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש לעשות את הדיון הזה בחוץ. דן, דן, תקשיב, בסמכות הכנסת אני יושב-ראש הישיבה – הוא צריך לצאת החוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה הדוגמה למה צריך תנאי סף בכנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה, בבקשה, אתה מבין, אדוני היועץ המשפטי? אתה מבין למה הוא צריך לצאת החוצה? תעוף מפה, בבקשה, תעוף, לא רוצה לראות אותך. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה? מה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה חוצפן. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה ליצן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נו, תמשיכו לתת אישורים לכאלה אנשים להיכנס לפה למליאה. תודה רבה. תגיד לי שזו סמכות של הייעוץ המשפטי? אני יושב-ראש הישיבה. תגיד לי איזה תקנון אומר שאין לי סמכות להוציא אדם החוצה? בבקשה. כתבתי לך, הבן אדם לא ידבר ככה, כתבתי לך את המילים שהוא אמר לי. אם לא ראית את זה בווידיאו – אני לא מקבל אותן, תודה רבה. אני אדבר עם שגית בסוף הישיבה. תודה רבה. בבקשה, אתה יכול להמשיך, חסכתי לך 20 דקות בערך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא חסכת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> גם אם אני שוגה – סליחה, אני יושב-ראש הישיבה, אני קובע מה קורה פה. אי-אפשר לקחת את זה מהסמכות שלי. ייעוץ משפטי, כבודו במקומו מונח, תודה רבה. בבקשה, תתחיל, אני מקשיב לך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אגב, הייתה לי שיחה מאלפת עם ידיד חרדי, הוא מסביר לי באותות ובמופתים למה הם לא צריכים לעבוד. עכשיו, אני הייתי בכזה הלם, אני שואל אותו, הוא אומר – הקדוש ברוך הוא דואג לנו. בסדר, אני גם מאמין בקדוש ברוך הוא, אנחנו מתפללים, אבל הדרך של הקדוש ברוך הוא לדאוג לכם זה להעלות לי את המיסים. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הכול בידי שמיים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסוף אני, כאילו, אני הכלי של הקדוש ברוך הוא לפרנס אותך, את זה אתה מבין? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> בסדר, מה רע בזה? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הוא אומר, הקדוש ברוך הוא דואג לנו. אני אמרתי, תקשיב, נו, אנחנו שנינו אנשים מאמינים, גם אני מאמין בקדוש ברוך הוא – רק אני מאמין שאני צריך לצאת לעבודה, והקדוש ברוך הוא, בעזרת השם, ייתן לי ברכה ויעזור לי להתפרנס. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> גם הוא חושב שאתה צריך לצאת לעבודה - - - << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עכשיו, הוא נותן לי דוגמה, הוא אומר לי, תשמע, הבן שלי עבד במשך שנה באיזו עבודה – אני לא אומר את הפרטים כדי שלא יהיה זיהוי – הרוויח 5,500 שקל בחודש, ולא הצליח לפרנס את הילדים שלו ולא כלום. הפסיק לעבוד – ברוך השם, מאז הוא מצליח לפרנס את ששת ילדיו. אמרתי לו, אתה רציני? מה אתה מוכיח בזה? הוא אמר, אני מוכיח בזה שהקדוש ברוך הוא דואג לנו ואנחנו לא צריכים לצאת לעבוד, אנחנו צריכים לשבת וללמוד. עכשיו, אמרתי לו, עזוב רגע את הדיון לומדים ברצינות, לא לומדים ברצינות – אמרתי לו, בוא נניח שכולם רוצים ויכולים ללמוד ברצינות – מה, אנחנו יכולים לשאת את זה? המדינה יכולה לשאת את האירוע הזה על גבה? שציבור שלם, שבעזרת השם ב-2065 יהיה שליש מהחברה בישראל, לא יעבוד? הקדוש ברוך הוא עוזר לנו, הינה, ההוכחה. שוב, אני אומר, כמו שאמרתי קודם על גיוס – אני - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בדיוק, המסקנה – הייתי בשוק, אמרתי לעצמי - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אבל מתן, גם הקדוש ברוך הוא אומר שצריך לעבוד. הדיבר העשירי בעשרת הדיברות – לדעתי הוא לא "אנוכי אדוני" – "אנוכי אדוני" זה הפרולוג, זו ההגדרה. הדיברות הם "עשה" ו"אל תעשה". יש דיבר אחד של "עשה" - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הדיבר העשירי הוא "לא תחמוד", אבל בסדר. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל יש דיבר אחד שבו כתוב "ששת ימים תעבוד", זה דיבר "עשה". כמו שיש "לא תחמוד", שזה אל תעשה, יש "ששת ימים תעבוד" ו"זכור את יום השבת" – אלה שני דברים שונים. "זכור" ו"תעשה" הם שני פעלים. שבת ותעבוד. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני חוזר ואומר, מה שנקרא, באהבה: מי שמדבר ככה, אין לנו שפה משותפת בכלל לייצר את ההבנה הזאת. את יודעת, זה כמו שהראו לי איזה גרף שלאורך שנים שרי הפנים כל פעם מעלים את הפטור מארנונה למשפחות מרובות ילדים. עכשיו, באמת, אני בעד משפחות מרובות ילדים, מעולה, ריבוי טבעי בישראל חשוב מאוד – אבל בסוף אנשים לא כל כך מבינים שכאשר הם לא משלמים ארנונה, ומישהו מפנה להם את הזבל מהרחוב – מישהו אחר משלם ארנונה יותר גבוהה, מישהו אחר משלם את הארנונה הזאת. זה כאילו נשגב מבינתם, אני אומר לעצמי, איך זה יכול להיות? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מישהו אחר ישלם, בעזרת השם. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שוב אני אומר, באהבה. הדרישה הבסיסית אגב, את יודעת, תמיד הכול מתחבר בסוף לאחריות. כשראש הממשלה בורח בצורה כל כך בוטה מהאחריות שלו למה שהיה כאן ב-7 באוקטובר – ושימי לב, אני לא מדבר בשפה של אשמה – בשפה של אחריות. אם ראש הממשלה בורח מאחריות על דבר כל כך – על כשל קולוסלי כזה שהיה תחת הנהגתו, אז איך אנשים ייקחו אחריות על משהו במדינה הזו? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> האחריות באה עם המינוי, האחריות היא לא אירוע נקודתי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> האחריות היא מוחלטת, ואינה ניתנת לחלוקה. אני אומר, אנשים צריכים לקחת אחריות על החיים שלהם. תעשה מה שאתה רוצה בתנאי שאתה יכול לקיים את זה. אתה רוצה לשבת ללמוד, תבדוק שיש לך מקור פרנסה שהוא לא מתן כהנא ומטי צרפתי. בסדר, זה הנושא השני. את יתרת הזמן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נעביר פה ביחד בספרון שנכתב על ידי רב-אלוף במילואים גדי איזנקוט וחבר קרוב שלו, לדעתי הוא אלוף משנה במילואים – גבי סיבוני. הם כתבו: "קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל". הם כמובן כתבו את זה אחרי שגדי כבר סיים להיות רמטכ"ל, הם כתבו את זה כשהם ישבו ב—The Washington Institute. חקרו וכתבו, ואנחנו נעבור, כי תפיסת ביטחון היא דבר שנדרש למדינת ישראל. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> במיוחד עכשיו. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> במיוחד עכשיו. אגב, גדי הגיש הצעת חוק שאומרת שכל ראש ממשלה – כל ראש ממשלה, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית – תקופה מסוימת אחרי שהוא מתחיל את תפקידו, נדרש להציג למדינה מהי תפיסת הביטחון שלו, כדי שלא נהיה רצים על אוטומט. אני מקווה שהחוק הזה יעבור ובאמת ישפיע. "מאז הקמתה עומדת ישראל בפני אתגרים ביטחוניים מורכבים. האתגרים האלה דורשים מקברניטיה לעצב עקרונות לביטחון הלאומי ולגבש מענים על פי יסודותיה של תפיסת הביטחון שאותה הגדיר בן-גוריון בשנות החמישים של המאה ה-20. תפיסת הביטחון הזאת עמדה במבחן הזמן ועדיין תקפה, בתוספת ההתאמות המתבקשות נוכח אתגרי ההווה. בעתיד בוודאי יידרשו התאמות נוספות. "האתגרים החיצוניים העיקריים שאיתם מתמודדת כיום ישראל נובעים מחתירתה של איראן להגמוניה אזורית. לשם כך היא גיבשה חזון ודרך מעשית להשיג נשק גרעיני, משקיעה מאמץ עצום כדי לבסס את השפעתה על פני קשת רחבה במזרח התיכון, החל בתימן, עבור דרך עיראק, סוריה ולבנון וכלה ברצועת עזה. במקביל להתמודדות עם איומים חיצוניים מתמודדת ישראל עם שינויים פנימיים בחברה. לצד הגידול באוכלוסיית המדינה והגידול בעוצמתה הכלכלית וביכולותיה המדעיות והטכנולוגיות ניתן לראות בקיעים מדאיגים בלכידותה של החברה הישראלית כתוצאה ממספרם הרב של השסעים הקיימים בה" – כאילו מסמך נבואי. "הערכים הלאומיים מבטאים את עקרונות היסוד של המדינה ואת מאפייניה ברבדים העמוקים ביותר. הערכים האלה מגדירים את זהותה, את חזונה ואת סיבת קיומה של המדינה, והם המכנה המשותף הרחב והקבוע של כלל תושביה. נגזרים מהם האינטרסים הלאומיים החיוניים והאינטרסים הביטחוניים החיוניים, כשהעליון שבהם הוא שמירה על ריבונותה של המדינה, על נכסיה החיוניים ועל ביטחון תושביה. "המרחב הגיאוגרפי הוא גורם משפיע על הביטחון הלאומי. רוב האוכלוסייה של מדינת ישראל ורוב התשתיות החיוניות שלה מצויות ברצועה צרה במישור החוף. המרחב הזה, שהוא השטח החיוני של המדינה, נתון לאיום קבוע של טילי קרקע-קרקע מסוגים שונים, שיש ביכולתם לשבש באופן משמעותי את שגרת החיים בעת חירום, לפגוע במתקנים ובנכסים חיוניים, ולשבש את גיוס הכוחות ואת העברתם בין הזירות השונות. "הסביבה האסטרטגית של ישראל היא מוקד עניין של הקהילה הבין-לאומית בארבעה מוקדים: אנרגיה – המזרח התיכון הוא מוקד להפקה וליצוא של נפט וגז; נתיבי הסחר – במזרח התיכון עוברים נתיבי סחר רבים שלביטחונם יש משמעות רבה לכלכלה העולמית; יצוא של אי-יציבות – המזרח התיכון מייצא חלק ניכר מהאי-יציבות שמאפיינת אותו; תחושה של שותפות בערכים – למערב יש עניין בישראל בשל היותה דמוקרטיה מערבית בסביבה לא דמוקרטית; אתרי דת – בישראל אתרים קדושים ובכלל אלה אתרי דת מרכזיים לשלוש הדתות המונותיאיסטיות: יהדות, נצרות ואסלאם. בזירה הבין-לאומית מתנהל כיום מאמץ נרחב של גורמים עוינים לקעקע את דמותה של מדינת ישראל, לשלול את הלגיטימציה שלה להתקיים במתכונתה הנוכחית, מדינת הלאום של העם היהודי, ולהוביל לקריסתה" – זה אשכרה מסמך נבואי. "אשר לזירה האזורית, ישראל היא נטע זר במרחב ערבי-מוסלמי עוין שממנו היא נבדלת, בין היתר, בדת, בתרבות, בכלכלה ובמאפייני המשטר. האי-יציבות שאפיינה את הזירה האזורית במשך שנים רבות הולכת ומתעצמת מאז פרצו ההתקוממויות במרחב הערבי שערערו את הסדר מבוסס הלאום באזור והמירו אותו בסכסוך הדתי וההיסטורי בין הסונים לשיעים. לצד אלה להיבטים רבים של הזירה הפנימית, כמו פוליטיקה, כלכלה, חברה וביטחון פנים, יש השלכות על הביטחון הלאומי. "האיומים שניצבים מול ישראל שונים כיום מאלה שניצבו בפניה בשנים הראשונות לקיומה. האיום המרכזי על קיום המדינה עד אחרי מלחמת יום הכיפורים היה ניסיון של מדינות ערב להשמיד אותה באמצעות מהלך מתמרן רחב היקף. מטרת-העל של אויביה הנוכחיים של ישראל – איראן, שלוחיה וארגוני הג'יהאד – נותרה כשהייתה, למוטט את מדינת ישראל ולחסלה באמצעות פעולה פיזית ותודעתית. במקביל מנהלים אויביה של ישראל מערכה נרחבת שנועדה לקעקע את דמותה בקהילה הבין-לאומית, לפגוע במעמדה ובכלכלתה ולהוביל לכרסום הולך וגובר בלגיטימציה שלה להתקיים במתכונתה הנוכחית: מדינתו של הלאום היהודי. "את האיומים החיצוניים על ישראל ניתן למיין לפי אופיים: איום קונבנציונלי, שמקורו בצבאות מדינתיים או בצבאות של ישויות כמו-מדינתיות; איום על-קונבנציונלי, ובעיקר איום גרעיני; איום תת-קונבנציונלי, כלומר, טרור וגרילה; איום סייבר ומידע. לצידם מתמודדת ישראל עם איום פנימי, שעיקרו שחיקת הסולידריות בין חלקי העם כתוצאה מחילוקי דעות עמוקים בסוגיות המפתח הנוגעות לדמותה של המדינה. "מול האיומים האלה נדרשת ישראל לפעול לאור עקרונות ביטחון צבאיים וחברתיים. העקרונות הצבאיים הם: אסטרטגיה הגנתית, שמטרתה להבטיח את קיומה של המדינה, לסכל איומים או לדחות אותם כדי לאפשר תקופות רגיעה ארוכות ככל האפשר; מטרת-העל של ישראל היא למנוע ככל האפשר מלחמות ולהרחיק איומים, זהו עקרון יסוד בביטחון הלאומי שלה; יוזמה ומדיניות התקפית – קיום מערכה בין המלחמות בשגרה וקיום מוכנות גבוהה להשגת ניצחון ברור במלחמה. איכות מול כמות – ישראל נדרשת לפצות על הנחיתות הכמותית באמצעות השגת עליונות איכותית, העברת הלחימה לשטח האויב וחתירה לניצחון ברור בכל מלחמה; קיצור משך הלחימה – הצורך להקטין ככל האפשר את הנזק מחייב להשיג את מטרות הלחימה מהר ככל האפשר; גבולות בני הגנה – מפת האיומים על ישראל מעצימה את חשיבות השטח, לכן כל הסדר צריך להבטיח שישראל תשלוט בעצמה ובאופן מוחלט על המעטפת הנוכחית שלה, כולל בקעת הירדן. "עקרונות הביטחון החברתיים הם אלה: צה"ל הוא צבא העם. הצבא הסדיר וצבא המילואים הם גורם מלכד וכור היתוך לחברה הישראלית ומבוססים על האתוס של עם לוחם. צה"ל מבוסס על מודל של מיליציה, שכן עיקר כוחו אינו מבוסס על צבא מקצועי אלא על אזרחים מגויסים לסדיר ולמילואים. על ישראל לפעול למיצויו של כל פוטנציאל הגיוס הקיים כדי שיעמוד לרשות צה"ל – המודל של שירות לאומי לכול. צה"ל יבחר ראשון את האנשים שהוא זקוק להם. כל האחרים, ובהם חרדים וערבים, יגויסו לשירות אזרחי. "השגתו ושימורו של חופש פעולה לדרג המדיני והצבאי הם קריטיים, שכן בלעדיהם הם יתקשו להתמודד עם האתגרים ולממש את היעדים. חופש פעולה מקנה את היכולת לפעול בגמישות ולהפעיל באופן מושכל את העוצמה הצבאית. ישראל אימצה מימיה הראשונים את העיקרון שלא להישען על כוחות זרים אלא רק על כוחותיה שלה, שכן תלות בכוחות זרים מפחיתה מאוד את חופש הפעולה הצבאי. יש להמשיך לאמץ את העיקרון הזה. "מאמצי הביטחון הלאומי – הרעיון המכונן של תפיסת הביטחון מתבסס על עקרון "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי, שלפיו ייתכן שלום רק במצב שבו האויבים מגיעים למסקנה שמאמציהם חסרי תכלית ומזיקים בעיקר להם, וכי בדרך של הידברות יוכלו להשיג יותר מאשר בדרך של אלימות. רעיונות נוספים המצויים בבסיס תפיסת הביטחון הם של בן-גוריון. אחד החשובים שבהם הוא הקביעה שביטחון הוא לא רק צבא אלא גם חברה, כלכלה, מדע וטכנולוגיה, מעמד בין-לאומי ומדיניות חוץ. "ישראל תמיד מעדיפה להשתמש באמצעים מדיניים ולא באמצעים צבאיים, אולם נערכת למציאות שמלחמה תיכפה עליה בעקבות פגיעה באינטרסים החיוניים לביטחונה או בעקבות איום לפגוע בהם. רק בהיעדר יכולת לסכל איומים בדרך מדינית מפעילה ישראל כוח. "המערכת הביטחונית פועלת כדי להגן על המדינה באופן רצוף בשגרה, בעיתות חירום ובעת מלחמה. לשם כך מופעלים שלושה מאמצים מרכזיים: הראשון, התכוננות למלחמה באמצעות בניין הכוח על כלל מרכיביו; השני, תכנון המערכה שבין מלחמות והוצאתה אל הפועל. זהו אחד השינויים המהותיים בדפוס הפעולה הביטחוני של ישראל: לא עוד התמקדות רק בהתכוננות למלחמה, אלא חתירה לפעולות התקפיות יזומות הנשענות על מודיעין איכותי. ולבסוף, על צה"ל להיות במוכנות גבוהה להפעיל מיד את כוחו מול כל איום כדי להגן על ריבונות המדינה ועל שלום תושביה. "בעבודה המוגשת כאן מוצע עדכון של מושגי היסוד של הביטחון הלאומי כדלהלן: הרתעה של אויבי המדינה באמצעות עוצמה צבאית והפגנת מוכנות ונכונות להפעילה כדי לסכל את כוונות האויב לפגוע בריבונות המדינה, בשגרת החיים בה ובביטחון תושביה; עליונות מודיעינית, כדי להשיג בעוד מועד התרעות שיאפשרו לישראל לסכל את כוונות האויבים לפגוע בה; התגוננות בכל הממדים, ובמיוחד ביבשה, שהיא ממד שבו אין ישראל יכולה לסבול פגיעה לאורך זמן; ניצחון שיושג עם עמידה במטרות המלחמה וכאשר מנהיגי האויב יבינו שהמשך העימות לא יוביל להשגת מטרותיהם, והם צפויים לגרום להמשך אובדן הנכסים שלהם עד כדי איום ממשי על שרידותם הפוליטית והאישית. "הביטחון הלאומי יועצם גם באמצעות מרכיבים נוספים, ובהם אמצעים מדיניים, ובעיקר היחסים המיוחדים עם ארצות הברית שמהווים את המשענת העיקרית של ישראל גם במישור המדיני. המאבק בתנועת החרם מחייב שידוד מערכות, פיתוח תפיסה אסטרטגית מקיפה וכן גיוס של יכולות לאומיות, של גורמים ידידותיים בקהילה הבין-לאומית ושל הקהילות היהודיות בתפוצות. "הביטחון הלאומי מושג גם באמצעים כלכליים. אלה משמשים כדי לקדם את החברה, את החינוך ואת התרבות, כדי להעמיק את הלכידות ואת הסולידריות בין חלקי החברה וכדי לאפשר מדיניות רווחה הולמת לכלל האזרחים. אחד ממנועי הצמיחה העיקריים של ישראל הוא החדשנות הטכנולוגית שלה. "החברה בישראל היא מרכיב חיוני בביטחון הלאומי. החוסן החברתי הוא שנותן את המשענת הכלכלית, הערכית והמורלית להפעלת הכוח. החוסן הזה חשוב גם לבניית הלגיטימציה הפנימית להפעלתם של מאמצי הביטחון הלאומי. לצד זאת יש להעצים את הקשר עם יהדות התפוצות. הייעוד של ישראל הוא להיות הבית הלאומי של העם היהודי. ישראל פתוחה בפני כל יהודי ובה-בעת היא מסתייעת ביהדות התפוצות במלחמה המתמדת על קיומה. הקשר ההדדי הזה בין ישראל ליהדות התפוצות היה ונותר עוגן חשוב בביטחון הלאומי של המדינה. "היחסים המיוחדים עם ארצות הברית הם אחד ממקורות העוצמה של ישראל ואחד מעמודי התווך של הביטחון הלאומי. מרכיבים מרכזיים ביחסים המיוחדים האלה הם התיאום בין שתי המדינות במישורים הביטחוני-אסטרטגי, הכלכלי והדיפלומטי והמחויבות של ארצות הברית לשמור על יתרונה האיכותי של ישראל. "תפיסת הביטחון צריכה להישען על ההנחה שהסכמי השלום וההרתעה עלולים לקרוס. לכן יש לאמץ את הציווי העתיק, 'הרוצה בשלום ייכון למלחמה', לשמור על שולי ביטחון רחבים ולקיים מוכנות רציפה ומתמשכת להסלמה עד כדי מלחמה בלוח זמנים קצר כדי שניתן יהיה לממש את האחריות להגנה על המדינה, לאבטחת קיומה ולהשגת ניצחון בכל מלחמה. "המסמך המוגש כאן מספק את הגישה העקרונית לניסוחן של תפיסת הביטחון הלאומי ושל האסטרטגיה רבתי שנועדו לחזק את המדינה, לאפשר את התפתחותה ולהופכה למדינת מופת חזקה וצודקת. ראוי שהמסמך הזה יעורר שיח לקראת אימוצה של תפיסת ביטחון רשמית, בעלת מרכיבים חסויים הנוגעים לליבת הסוד והעוצמה של ישראל. תפיסה רשמית כזאת יכולה לשמש השראה לראשי המערכות הביטחוניות, החינוכיות, הכלכליות והטכנולוגיות וכן היא צפויה להיות מצפן לחיזוק המדינה כך שתמשיך להיות בית לאומי חזק ובטוח." הקדמה. "מאז הקמתה עומדת מדינת ישראל בפני אתגרים ביטחוניים מורכבים. האתגרים האלה דורשים מקברניטיה לעצב עקרונות לביטחון הלאומי ולגבש מענים על פי יסודותיה של תפיסת הביטחון שאותה הגדיר דוד בן-גוריון בשנות החמישים של המאה ה-20. תפיסת הביטחון הזאת עמדה במבחן הזמן ועדיין תקפה – בתוספת ההתאמות המתבקשות נוכח אתגרי ההווה. בעתיד בוודאי יידרשו התאמות נוספות. "מראשית דרכה שאפה התנועה הציונית לבסס את חזון הבית היהודי על שיתוף פעולה בין יהודים לערבים ועל פעולה נמרצת ומוכשרת לפתח את המולדת ההיסטורית של העם לטובת כל יושביה. סדרת המאורעות שהתרחשו בין 1921 ל-1929 גרמה להבנה שהבית היהודי יוכל להתקיים רק בחסותה של מטרייה ביטחונית עצמאית. ההבנה הזאת, שהלכה והתחזקה במהלך שנות השלושים של המאה ה-20, הובילה את בן-גוריון לאמץ למעשה – אם כי מעולם לא להלכה – את עקרון "קיר הברזל" מבית מדרשו של זאב ז'בוטינסקי, שאמר את הדברים האלה" – ציטוט: "אין להעלות על הדעת אפשרות של כל הסכם מרצון שהוא עם ערביי ארץ ישראל. כל עוד יש לערבים אפילו זיק של תקווה להיפטר מאיתנו - - - עם חי מסכים לוויתורים בשאלות עצומות וגורליות כאלו רק כאשר לא נשארת לו כל תקווה, כאשר בקיר הברזל לא נראה עוד אף לא סדק אחד - - - רק אז יבואו אלינו המתונים האלה ובידם הצעה לוויתורים הדדיים - - - ושני העמים יוכלו לחיות זה בצד זה בשלום ומתוך יחסי הגינות" – ז'בוטינסקי, כן? – "ואולם הדרך היחידה להסכם כזה היא קיר הברזל, כלומר חיזוקו של השלטון בארץ ישראל - - - בשבילנו הדרך היחידה להסכם בעתיד מתבטאת בהסתלקות מוחלטת מכל הניסיונות להגיע להסכם בהווה". את זה כתב זאב ז'בוטינסקי. "על קיר הברזל", פרסום ראשון בעיתון ראזסווייט, 4 בנובמבר 1923, נכתב במקור ברוסית. "את עקרון 'קיר הברזל' תרגם בן-גוריון לאחד היסודות המרכזיים בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל, ולפיו, הגם שלא ניתן יהיה להכריע את הסכסוך הישראלי-ערבי בכוח, הרי בלי כוח לא תהיה תקומה למדינת ישראל. "תפיסת הביטחון הלאומי שגיבש בן-גוריון הוכיחה את יעילותה עד מלחמת יום הכיפורים. מדינות ערב לא הצליחו לסדוק את קיר הברזל בכוחן הצבאי ולכן נאלצו לשנות את גישתן כלפי הסכסוך עם ישראל. שנות השמונים והתשעים של המאה ה-20 הביאו עימן תמורות עמוקות ששינו מיסודה את סביבתה האסטרטגית של מדינת ישראל: נחתמו הסכמי שלום עם מצרים ועם ירדן; הסוגיה הפלסטינית עלתה לסדר היום המדיני-ביטחוני וגם הבין-לאומי; ברית המועצות קרסה, וכתוצאה מכך השתנו הסדר העולמי וכן מאזן הכוחות ומאזן האינטרסים בזירת המזרח התיכון. התפתחויות ושינויים נוספים התחוללו במחצית הראשונה של העשור השני של המאה ה-21: גל של מהפכות חברתיות-פוליטיות שטף את העולם הערבי", מה שבטעות כונה בהתחלה האביב הערבי – תוספת שלי. "האתגרים החיצוניים העיקריים שאיתם מתמודדת ישראל נובעים מחתירתה של איראן להגמוניה אזורית. לשם כך היא גיבשה חזון ודרך מעשית להשיג נשק גרעיני; משקיעה מאמץ עצום כדי לבסס את השפעתה על פני קשת רחבה במזרח התיכון – החל בתימן, עבור דרך עיראק, סוריה ולבנון וכלה ברצועת עזה; בונה יכולות בתחום הירי תלול המסלול בהיקפים ובעוצמה גדולים – יכולות הכוללות הקניית דיוק רב לירי תלול המסלול הזה. עליית כוחה והשפעתה של איראן באזור לאחר תבוסת משטרו של סדאם חוסיין שימשה מנוע והשראה גם לעליית כוחו של הג'יהאד השיעי, שהוא זרוע נוספת במאמץ האיראני. זאת ועוד, המצב הנוכחי מייצר אתגר לישראל בכל הנוגע לשימור הזהות היהודית של המדינה בטווח הארוך. "במקביל להתמודדות עם החזית החיצונית מתמודדת ישראל עם שינויים פנימיים בחברה. לצד הגידול באוכלוסיית המדינה והגידול בעוצמתה הכלכלית וביכולותיה המדעיות והטכנולוגיות ניתן לראות בקיעים מדאיגים בלכידותה של החברה הישראלית כתוצאה ממספרם הרב של השסעים הקיימים בה: בין עשירים לעניים, בין מזרחים לאשכנזים, בין עולי אתיופיה לשאר החברה הישראלית, בין דתיים לחילונים, בין מרכז לפריפריה, ומעל לכול בין תומכיהם של הזרמים הפוליטיים השונים. השיח הפוליטי מתאפיין בהקצנה הולכת וגוברת ובניכור הולך וגובר בין הקבוצות השונות בעלות הערכים השונים. ההקצנה והניכור עלולים להשפיע, בין היתר, על המוטיבציה לשרת בצה"ל ועל הנכונות לשאת בנטל. יש להתייחס אל אתגרי הפנים האלה כדי שניתן יהיה להמשיך לבנות את כוח המגן ואת העוצמה הלאומית. "תפיסת הביטחון נדרשת להביא בחשבון את המטרות הלאומיות מצד אחד ואת מידת המוטיבציה של החברה הישראלית להירתם להשגת המטרות האלה מצד אחר ולמצוא את נקודת האיזון ביניהן. רמת המוטיבציה באה לידי ביטוי, בין היתר, בנכונות להקצות משאבים ולהתגייס והיא תלויה, כמובן, ברמת הלכידות החברתית. תפיסת הביטחון צריכה אפוא להביא בחשבון מדדים רבים ומורכבים, לקבוע את נקודת האיזון הרלוונטית לעת הזאת ולשנים הקרובות. בתוך כך, הדיון על גבולות ביטחון בני הגנה הינו הכרחי נוכח סיכוני המלחמה וכדי לנהל את הסיכונים הנובעים מכל מהלך מדיני-טריטוריאלי עתידי. "תפיסת הביטחון הלאומי הייתה ונותרה עניינו של המדינאי. היא דורשת ראייה לאומית כוללת, זיהוי של כלל האתגרים – הנוכחיים והעתידיים – והתמודדות עימם, ובעיקר היא דורשת הכרעה כיצד ליישב בין יעדים ליכולות. במסמך הזה מנותחים האתגרים המרכזיים הכרוכים בשמירה על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל בעתיד הנראה לעין, והוא בסיס לפיתוחה של מדיניות הביטחון – באחריות הממשלה; ושל האסטרטגיה הנגזרת ממנה – באחריות הממשלה וגופי הביטחון. המסמך מכווין את ארגוני הביטחון השונים בבואם לפתח את האסטרטגיה הארגונית ובייחוד את זו הצבאית – אסטרטגיית צה"ל. מטרת המסמך הזה היא להיות כלי בידיהם של מנהיגי המדינה ושל מעצבי המדיניות בבואם לקבוע כיצד על מערכת הביטחון הלאומי להתמודד עם אתגריה." מבוא. "ביטחון לאומי, National Security, הוא מצב המבטיח את היכולת הלאומית להתמודד ביעילות, בכל הנסיבות האפשריות, עם איומים על הקיום הלאומי ועל האינטרסים הלאומיים". זה מהמילון למונחי צה"ל. "הוא מבוסס, בין היתר, על המאמץ המדיני-לאומי של הממשלה להשגתו. "קיומו של ביטחון לאומי מחייב אסטרטגיה ברמה הלאומית שבה משתלבים באופן מיטבי אסטרטגיה מדינית, אסטרטגיה צבאית, אסטרטגיה כלכלית, אסטרטגיה תודעתית וכן תחומים נוספים המקיימים זיקה עם הביטחון הלאומי כמו חברה, דמוגרפיה וכדומה. על השילוב הזה של האסטרטגיות השונות שהן אסטרטגיית הביטחון הלאומי מופקדת ממשלת ישראל. "תפיסת הביטחון הלאומי באה לידי ביטוי ברכיבי היסוד של העשייה הביטחונית של ישראל ומפרטת את ההיבטים הביטחוניים ואת המשמעויות הביטחוניות של המטרות הלאומיות ושל האינטרסים הלאומיים. לצד זאת נדרשת התפיסה לפרט את הגישה הבסיסית אל מול קשת המצבים והאיומים שעימם נדרשת ישראל להתמודד בטווח הנראה לעין. משמעות הדבר: עליה לפרט את המטרות הקבועות של כל מלחמה ושל כל עימות ולקבוע קווים מנחים לגיבוש המטרות המשתנות בהקשר של כל עימות קונקרטי. "העוצמה הביטחונית שואבת את כוחה מכמה מקורות ומתבססת עליהם: נתוני הגיאו-אסטרטגיה של ישראל הם הגורם המרכזי שקובע את העוצמה הלאומית; מידת החופש להחליט ולפעול לפי השיקולים הביטחוניים-צבאיים אל מול כל איום או סיכון קיימים או אפשריים; היקף העוצמה הכלכלית-חברתית של המדינה ומידת יכולתה לתמוך בצורכי הביטחון הלאומי, באיתנות החברה ובנכונות הלאומית לעמוד בתנאי מלחמה קשים. "העוצמה הביטחונית-לאומית הכוללת היא שילוב של רכיבים שונים, ולכן פיתוח העוצמה הלאומית תלוי בקשרי הגומלין ובסנכרון בין אותם הרכיבים. לכן על תפיסת הביטחון הלאומי להתמקד בנושאים הבאים: א. הגדרת האינטרסים הלאומיים והאינטרסים הביטחוניים ששמירתם חיונית לקיומה ולשמירת צביונה וערכיה של מדינת ישראל. ב. קביעת צורכי הביטחון הלאומי בראייה ארוכת-טווח וקביעת יעדי הביטחון הלאומי הנגזרים מהאינטרסים הביטחוניים. ג. בניינה וקיומה של עוצמה לאומית המקנה כושר להתמודד באורח עצמאי עם הסיכונים לביטחונה הלאומי של מדינת ישראל. מדובר בסיכונים מכל סוג ומכל היקף: סיכונים מדיניים, צבאיים, כלכליים, דמוגרפיים, חברתיים. ד. בניינה וקיומה של עוצמה צבאית המקנה כושר להגן על קיומה ועל שלמותה הטריטוריאלית של ישראל, להקנות ביטחון לאוכלוסיית ישראל ולמנוע סיכונים צבאיים לפיתוחה ולזכויותיה הריבוניות של מדינת ישראל. ה. בניינה וקיומה של תשתית כלכלית, חברתית, מדינית ודמוגרפית אשר בכוחה להבטיח לשנים רבות את האינטרסים הלאומיים והביטחוניים החיוניים. "מסמכי היסוד. מסמכי היסוד הביטחוניים הם המסמכים הראשיים של מדינת ישראל המסדירים את תחום הביטחון הלאומי, לרבות מוסכמות היסוד, מושגי היסוד והגישה הכללית להשגת הביטחון הלאומי. את מסמכי היסוד ברמת האסטרטגיה רבתי כותב הדרג המדיני, והם נשענים על הערכים, על המטרות ועל האינטרסים הלאומיים החיוניים ומבטאים את מוסכמות היסוד של הביטחון הלאומי. "נהוג להבחין בין שלושה סוגי מסמכים בתחום הביטחון הלאומי: "תורת הביטחון הלאומי, National Security Doctrine, הכוללת עקרונות וכללים בסיסיים הנובעים מתנאי היסוד שבהם נתונה המדינה, מצרכיה האלמנטריים ומערכיה השורשיים. העקרונות האלה מתאפיינים ביציבות יחסית לאורך זמן, והם מרכיב משמעותי בעיצובה של תפיסת הביטחון הלאומי". הסוג השני הוא "תפיסת הביטחון הלאומי, National Security Strategy – תפיסת העולם הביטחונית-לאומית של הממשלה, וכוללת את כל הנחות היסוד המוסכמות בתחום הביטחון הלאומי. את התפיסה הזאת מגדירה הממשלה על פי ראייה ארוכת טווח ובהתבסס על האינטרסים הלאומיים החיוניים של מדינת ישראל". הסוג השלישי הוא "מדיניות הביטחון הלאומי, National Security Policy – מגדירה את האופן שבו מיישמת הממשלה את תפיסת הביטחון הלאומי שלה. מדיניות הביטחון הלאומי קובעת את סדרי העדיפויות ואת סדר-היום המדיני-ביטחוני ליישום הפעולות הקונקרטיות הנדרשות כדי להקנות ביטחון לתושבי המדינה". "הביטחון הלאומי נשען על רכיבים רבים החורגים מהתחום הצבאי. מדובר ברכיבים ביטחוניים, מדיניים, כלכליים, חברתיים, דמוגרפיים וכן ברכיבים רבים נוספים. הם המסד שעליו מושתת ביטחון האומה והעם. תפיסת הביטחון הלאומי מצויה ברמת האסטרטגיה רבתי, שעניינה מימוש, תיאום, שילוב והכוונה של כלל המשאבים והאמצעים העומדים לרשות האומה לשם השגת היעדים הלאומיים. התפיסה נובעת מהערכים, מהאינטרסים ומהיעדים הלאומיים המגדירים את יעדי הביטחון הלאומי שאותם נועדה התפיסה לשרת. תפיסת הביטחון היא הבסיס של מסמכי היסוד הביטחוניים בכל רמות העשייה הצבאית והביטחונית, וממנה נגזרים המסמכים ברמות השונות ובתחומים השונים לשם הקמת העוצמה הלאומית ולשם קביעת האופן שבו היא תופעל. "תפיסת הביטחון הלאומי אמורה להבטיח את התיאום ואת הסנכרון של מאמצי הביטחון הלאומי ברמות השונות ובטווחי הזמן השונים. היא נדרשת להבטיח כי מתקיים קשר בין המטרות ברמה הלאומית לבין אופן הפעלתם של המאמצים השונים, שנועדו להגשים ולקדם את המטרות האלה – תיאום אנכי. כמו כן, היא אמורה לתאם בין המאמצים השונים שנעשים בתחום הביטחון הלאומי ולשלב ביניהם, כדי להבטיח שהם פועלים במשותף ובאופן קוהרנטי – תיאום אופקי – ולוודא כי מתקיימת הלימה בין אופן הפיתוח של המאמצים ושל כלי העוצמה הלאומים לבין האתגרים הנוכחיים והעתידיים של מדינת ישראל. "המערך של מסמכי היסוד הביטחוניים הוא למעשה המסד התיאורטי להכוונת פיתוחם ולהפעלתם של המאמצים השונים, ומשמש הלכה למעשה כלי מרכזי להשגתה של מערכת התיאום הנדרשת. כל ארגון נדרש לגבש לעצמו את האסטרטגיה הארגונית שבמסגרתה הוא פועל. התרשים שבעמוד 56 ממחיש את הבנייה של מערך מסמכי היסוד בתוך הצבא ואת הזיקה שלהם למסמכי הביטחון הלאומי. "מערכת הביטחון הלאומית: בתחום הביטחון הלאומי פועלות שלוש מערכות המקיימות ביניהן זיקות ויחסי גומלין: מערכת הביטחון הלאומי, שאותה מנהלת הממשלה – הרשות המבצעת, שמאורגנת באופן שתוכל לנהל את מאמץ הביטחון הלאומי לאורך זמן הן בעת מלחמה והן במציאות של רצף לחימה של עיתות שגרה, שהוא מתחת לסף המלחמה. ראש הממשלה, שהוא ראש הרשות המבצעת, עומד בראש מערכת הביטחון הלאומי. "משרד הביטחון, שאותו מנהל שר הביטחון, כולל את המערכת הביטחונית על כלל מרכיביה הצבאיים והאזרחיים. יש להדגיש שמשרד הביטחון הוא רכיב בתוך מערכת הביטחון הלאומי, עניין שפעמים רבות יוצר טשטוש בין תחומי אחריותו, תפקידיו וסמכויותיו של ראש הממשלה, העומד בראש מערכת הביטחון הלאומי, לבין תחומי אחריותו, תפקידיו וסמכויותיו של שר הביטחון. "המערכת הצבאית כוללת את כל הכוחות המזוינים של המדינה, ובראשה עומד הרמטכ"ל, שהוא הרמה הפיקודית העליונה בצבא". "הערת שוליים: קיימת הבחנה הכרחית בין הרמה הפיקודית העליונה בצבא, In the armed forces – שהיא הרמטכ"ל, לבין הרמה הפיקודית העליונה של הצבא, of the armed forces – שהיא בהכרח גורם אזרחי, המכונה גם המפקד העליון. בישראל, שאימצה את הדגם הבריטי, נושא בתפקיד הזה ראש הממשלה". אדוני היושב-ראש, שמעת מי המפקד העליון של הצבא? אם זה לא מובן מאליו, מה שנקרא – קוראים לו ראש הממשלה. "המערכת הצבאית כוללת שתי מערכות משנה: המערכת המבצעית, שבאמצעותה מפעיל הצבא את כוחו ומוציא לפועל מבצעים, והמערכת המוסדית-מקצועית, המופקדת על בניין כוחו של הצבא בהתאם למשימותיו. "מערכות ביטחוניות נוספות כמו המוסד, שירות הביטחון הכללי, הוועדה לאנרגיה אטומית ומערך הסייבר נמצאות בסמכותו של ראש הממשלה. לצידן פועלים גם משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר בהקשר הביטחוני. המערכות מקיימות ביניהן זיקות וקשרים מורכבים, שהדיון בטיבן ובמהותן נמשך זה שנים רבות, כמעשה המלחמה עצמו, ולא בכדי. המלחמה היא אומנם המשך המדיניות באמצעים אחרים, ובכך היא המשרתת של המדיניות, אך בה בעת המדיניות היא שמשרתת את מעשה המלחמה ומופקדת על יצירת התנאים שיאפשרו את בניית העוצמה הצבאית ואת התנאים להפעלתה. מעשה המלחמה ומעשה המדיניות שלובים זה בזה, ואינם ניתנים להפרדה דיכוטומית פשטנית. בעניין הזה נדרשת התפיסה להגדיר את העקרונות להסדרת התפקידים, הסמכויות ומנגנוני הפעולה של כלל הגורמים, ולעמוד על הזיקות ועל הממשקים ביניהם". ערכים ואינטרסים. "הערכים הלאומיים: הערכים הלאומיים מבטאים את עקרונות היסוד של המדינה ואת מאפייניה ברבדים העמוקים ביותר. הערכים האלה מגדירים את זהותה, את חזונה ואת סיבת קיומה של המדינה, והם המכנה המשותף הרחב והקבוע של כלל תושביה. אלה הם ערכי היסוד של מדינת ישראל: "1. מדינת ישראל, שבירתה ירושלים, היא הבית הלאומי של העם היהודי. צדקת קיומה נשענת על הזיקה ההיסטורית של האומה היהודית לארץ ישראל במשך אלפי שנים. 2. ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, השואפת לקיים שוויון זכויות גמור בין כל אזרחיה בלי הבדלי דת, מוצא ומגדר. 3. מדינת ישראל מבקשת להיות מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. 4. מדינת ישראל תפעל לכבד את קדושת החיים ולהקים בה חברת מופת של ערבות הדדית, שבה יכובדו המיעוטים החיים בה על בסיס הכתוב במגילת העצמאות. 5. מדינת ישראל תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות, ותהיה חלק בלתי נפרד ממשפחת העמים. "האינטרסים הלאומיים החיוניים: בפרק זה מפורטים האינטרסים הלאומיים החיוניים של מדינת ישראל: "ביסוס מעמדה ומקומה של מדינת ישראל באופן שיעלה בקנה אחד עם היותה הבית הלאומי של העם היהודי – מדינת ישראל תאפשר את קיומו, את ביטחונו ואת שגשוגו של עם ישראל, ותהיה מקור גאווה לכל יהודי העולם. מדינת ישראל תקיים את ערכי העם היהודי, תשאף לבסס רוב יהודי מוצק, תהיה אבן שואבת לכל יהודי העולם ותמשיך במשימה ההיסטורית של קיבוץ הגלויות. "ביסוסו והרחבתו של הרוב היהודי בכל חבלי המדינה – מדינת ישראל תפעל לעידוד העלייה לישראל, לקליטתם ולשילובם המיטבי של העולים בחברה הישראלית, למניעת ירידה ולהחזרת אזרחים ישראלים מהגולה. כמו כן, היא תעודד ריבוי טבעי במדינה והתיישבות יהודית בכל חלקי המדינה. "חיזוק הקשרים עם יהדות העולם – בשנותיה הראשונות נזקקה מדינת ישראל לסיוע רב מהקהילות היהודיות בתפוצות. הסיוע הזה אפשר לפתח את ההתיישבות, ותרם רבות להקמת תשתיות חינוך, בריאות וכדומה. השיפור במצבה הכלכלי של ישראל לצד השינויים ביחס של יהדות התפוצות לישראל מחייבים היפוך של המגמה – כיום מדינת ישראל היא הנדרשת לפעולות אקטיביות כדי לחזק את הזיקה ליהדות התפוצות, ועליה להקצות משאבים לטובת המאמץ הזה. "ביסוס היתרון האיכותי בחומר וברוח – על מדינת ישראל להשקיע באיכות תושביה כדי לבסס את עליונותה המדעית, הטכנולוגית והכלכלית. בד בבד עליה להעמיק את התמיכה באוכלוסיות המוחלשות במיוחד בתחומי החינוך וההשכלה, כדי שכל אזרחיה ייהנו משוויון הזדמנויות למיצוי הפוטנציאל האנושי הטמון בהם. הרחבת היתרון האיכותי של התושבים הכרחי לפיתוח המדינה ולחיזוקה אל מול כלל המדינות והגורמים באזור – אויבים ויריבים – והיא מנוע הצמיחה העיקרי של חוסנה הכלכלי. "ביסוס עוצמה כלכלית – מדינת ישראל תפעל לביסוס עוצמתה ועצמאותה בתחום הכלכלה, תפתח קשרי מסחר, ותעודד שיתופי פעולה מחקריים-כלכליים עם מדינות, עם ארגונים ועם גופים בין-לאומיים, כדי שאלה יהיו בסיס ליצירת העוצמה הלאומית והצבאית, לפיתוח מדעי, לתמיכה בהפחתת הפערים בין חלקי החברה בישראל, לביסוס מעמדה בקרב המובילות שבאומות העולם ולקידום האינטרסים הלאומיים והביטחוניים בזירה הבין-לאומית. "השגת שלום אמת עם המדינות השכנות – מדינת ישראל תחתור לשלום אמת עם שכנותיה, תפעל לנרמול היחסים ולהקמת בריתות עם מדינות ועם גורמים מתונים באזור בהתבסס על אינטרסים משותפים כדי להפחית ולשכך את מעגל האיבה המקיף אותה וכדי ליצור את התנאים לשלום אמת לשנים ארוכות. "ביסוס מעמדה של מדינת ישראל בקרב עמי העולם – מדינת ישראל תחתור לשיפור מעמדה בזירה הבין-לאומית, שכן זהו רכיב מרכזי בחוסנה הביטחוני, המדיני, הכלכלי והחברתי. מדינת ישראל תפעל לחיזוק יחסיה עם ארצות הברית ובמקביל תפתח את קשריה עם מדינות מפתח נוספות באירופה ובמזרח, ותבסס את מעמדה ואת ההכרה בצדקת דרכה בקרב מדינות בעולם. "חוסן חברתי-לאומי – מדינת ישראל תפעל להגברת לכידותה של החברה הישראלית על כלל גווניה, להקטנת הפערים ולמיתון השסעים בין חלקי החברה השונים. מערכות ההגנה הביטחוניות ובמרכזן צה"ל, צבא העם הממלכתי, יהיו מעל לכול מגיניה של המדינה, אך ימלאו גם תפקידים לאומיים, הן יהיו גורם המלכד את החברה הישראלית. כמו כן, הן יהיו מוקד למקצועיות ולמצוינות וגורם מקדם חינוך ברוח הערכים הלאומיים." האינטרסים הביטחוניים החיוניים "האינטרס הביטחוני העליון הוא שמירה על ריבונותה של המדינה על נכסיה החיוניים ועל ביטחון תושביה. כדי לשמור על האינטרס הזה יש לנקוט את הפעולות החיוניות הבאות: יש לבסס את הגנת המדינה על גבולות בני הגנה הנשענים על מכשולים ועל תוואי שטח המאפשרים ניהול הגנה אפקטיבית אל מול צבאות אויב וארגונים עוינים. הגנה אפקטיבית משמעה מניעת הישגים קרקעיים מהאויב ושלילת יכולתו לפגוע בתושבים ובנכסים, ולהבריח אמצעי לחימה לתוך מרחב המדינה, מעל הקרקע ומתחתיה; יש למנוע את התהוותם של איומים בלתי קונבנציונליים, שהחמור שבהם הוא היווצרותה של יכולת גרעינית צבאית בידי גורמים באזור שעוינים את ישראל. "יש לקיים הרתעה אפקטיבית שתמנע את התממשותם של איומים כלפי מדינת ישראל, כלפי תושביה וכלפי נכסיה. אסור לאפשר היווצרות של איום מכל סוג שהוא על האינטרסים החיוניים של ישראל הן בשטחה הריבוני ואף מחוצה לו; יש לשמר את הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן, ולקדם שיתופי פעולה ובריתות עם גורמים מתונים באזור כדי להגדיל את מרחבי ההשפעה של ישראל ואת יכולת הפעולה שלה; יש לתכנן את פריסת האוכלוסייה ואת הגנתה בפני כל סוג של איום, קונבנציונלי ושאינו קונבנציונלי; יש לקדם התיישבות במקומות שייקבעו כדי לחזק את מרחבי הספר החיוניים להגנת הגבולות ואת האזורים המועדים לבדלנות כדי לבסס בהם רוב יהודי מוצק. "יש לבסס תשתית לאומית מתקדמת ובת הגנה לתמיכה במאמצי הביטחון הלאומי. זו צריכה לכלול את המרכיבים הבאים: מערכות דרכים מפותחות המאפשרות ניוד מהיר של כוחות ושל אוכלוסייה בין כל חלקי המדינה ונוכח מגוון תרחישים אפשריים; מסופים יבשתיים וימיים המאפשרים קשר בין המדינה לעולם בכל מצב ואל מול התהוות כל איום; תשתיות קריטיות חיוניות מתקדמות –רפואה, חשמל, מים, תקשורת וכדומה – בעלות יתירות ויכולת פעולה רציפה אל מול כל סוג של איום, קונבנציונלי ושאינו קונבנציונלי. "יש לחזק את עוצמת צה"ל, צבא העם הממלכתי, כדי שיוכל לממש את ייעודו להבטיח את קיום המדינה. לשם כך הוא צריך להיות מסוגל להתמודד עם כל האיומים על ישראל, על תושביה, על נכסיה ועל האינטרסים החיוניים שלה. צה"ל צריך להיות מוכן לפעולה בכל עת נוכח כל מצב ובכל מקום, בין אם במרחב הפיזי – ימי, אווירי, יבשתי, חלל – ובין אם במרחב הסייבר, כדי לשמור על האינטרסים הלאומיים. "יש לפעול להארכת תקופות הרגיעה בין סבבי הלחימה. ההפוגות האלה חיוניות לפיתוחה של המדינה, לשגשוגה הכלכלי, החברתי והמדיני, וכדי לאפשר הפניית משאבים לחינוך, למדעים ולתחומים אזרחיים נוספים שחיוניים להעצמת הפוטנציאל הכולל של המדינה. יש להקנות לצה"ל יכולת הכרעה וניצחון בכל עימות צבאי מול כל סוג של אויב, כדי שיוכל להסיר מהר ככל האפשר איומים, ולחזק את ההרתעה שחיונית ליצירת מציאות ביטחונית טובה לאורך זמן. "על צה"ל לקיים שליטה ועליונות מתמשכות במרחב האווירי והימי, כדי שנתיבי האוויר והים לישראל וממנה יישארו פתוחים בכל עת ובכל מצב. יש להגן על תשתית התקשורת – הפיזית והווירטואלית – המאפשרת את הפעלת כלל המערכות הקריטיות הנדרשות לצורכי הביטחון הלאומי; יש לבסס לגיטימציה פנימית וחיצונית שתבטיח לצה"ל את חופש הפעולה הנדרש לו להפעלת עוצמתו הצבאית, כדי למנוע או להסיר איום קיים או מתהווה וכדי לחזק את כושר העמידה הפנימי ואת יכולת התפקוד המתמשך בעת עימותים ומול טרור. "יש להפחית את התלות בגורמים חיצוניים בכל הנוגע לבניית העוצמה הצבאית, תחזוקתה והפעלתה; יש לאמץ את עקרון ההישענות העצמית בכל היכולות הקריטיות הנדרשות לצורכי ההגנה על האינטרסים החיוניים; יש לקדם מערך של בריתות ושל שיתופי פעולה אזוריים ובין-לאומיים, בראש ובראשונה עם ארצות הברית, אך גם עם גורמים נוספים. שיתופי הפעולה יתבססו בין היתר על יכולות מודיעיניות משמעותיות, על יכולות הגנה רב־ממדיות ועל הרתעה. שיתופי פעולה אפקטיביים יסייעו להפחית את ההיקף ואת התדירות של העימותים מחד גיסה, ומאידך גיסה יסייעו לנצח בהם ולהביא לשיפור המציאות הביטחונית שתיווצר בעקבותיהם." הסביבה הגיאו-אסטרטגית. "המרחב הגיאוגרפי – יש לראות בכל השירותים והמתקנים האזרחיים החיוניים במדינה חלק ממערך ההגנה הלאומית. הם משרתים את המאמץ המלחמתי, ולכן גם צריכים לקבל הגנה מלאה מצה"ל. הראייה הלאומית הכוללת מחייבת שכלל המאמצים – האזרחיים והצבאיים, ההגנתיים וההתקפיים – יימצאו תחת סמכותה של שרשרת פיקוד אחת: הממשלה או הקבינט. זו צריכה להיות מופקדת על זירת המלחמה בכללותה הן על מרחב העורף האזרחי, שבו מרוכזים הנכסים ופוטנציאל העוצמה הלאומית, והן על זירות המבצעים השונות, שמהן נשקפים האיומים על המרחב של מדינת ישראל. "מדינת ישראל ערוכה מול האיומים העיקריים של האויב בשני מרחבים: הצפוני והדרומי. המרחבים האלה מקושרים ביניהם באמצעות כמה פרוזדורים. צירי האורך המחברים בין חלקי המדינה עוברים במרחבים החשופים לאש ישירה ועקיפה של גורמים עוינים, קיימים או פוטנציאליים. בכמה מקומות חוצים צירי האורך אזורים שבהם קיימת אפשרות לניתוק ולו זמני של שני המרחבים, ומחייבת יצירת יכולות פעולה עצמאיות ובלתי תלויות של כל אחד מהמרחבים. "המבנה של מדינת ישראל ומיקומה במרכז של מרחבי האיום מאפשרים לה לנהל זירת מבצעים אווירית אחת, הפועלת מתוך מרחב העורף האסטרטגי, ומכסה את כל טווח האיומים במעגלים הקרובים והרחוקים הן במרחבים היבשתיים והן במרחב הימי. מרחב העורף היבשתי הוא גם המרחב שבו עוברת התובלה האווירית בין זירות המבצעים השונות, וכן בסיס לתמיכה לוגיסטית אווירית בכוחות שפועלים בזירות השונות. "רוב האוכלוסייה של מדינת ישראל ורוב התשתיות החיוניות שלה מצויות ברצועה צרה במישור החוף. המרחב הזה, שהוא השטח החיוני של המדינה, נתון לאיום קבוע של טילי קרקע-קרקע מסוגים שונים, שיש ביכולתם לשבש באופן משמעותי את שגרת החיים בעת חירום, לפגוע במתקנים ובנכסים חיוניים ולשבש את גיוס הכוחות ואת העברתם בין הזירות השונות. המאפיינים הגיאו-אסטרטגיים המיוחדים של ישראל, ובהם המבנה הארוך והצר שלה והיותה נטועה בסביבה עוינת, ימשיכו להיות גורם מרכזי בביטחון הלאומי שלה גם בעתיד הנראה לעין." המרחב האסטרטגי. "ככל מדינה מקיימת ישראל יחסי גומלין מתמידים עם גורמים שונים ומגוונים, קרובים ורחוקים. אלה באים לידי ביטוי בשלוש זירות: הזירה הפנימית, הזירה האזורית והזירה הבין-לאומית. בתוך ובין הזירות האלה מתקיימים זיקות ויחסי גומלין המושפעים מהמגמות המתפתחות ומהאירועים המתרחשים. ההתפתחויות בכל אחת מהזירות בנפרד וכן ההשפעות ההדדיות ביניהן הן הבסיס להגדרת האתגרים שבפניהם ניצבת ישראל, ואשר עימן היא עלולה להתמודד. האתגרים האלה, יש שיופיעו בצורה של איומים, ויש שיעלו בצורה של הזדמנויות. "הביטחון הלאומי מושפע מהתנאים בסביבה הגיאו-אסטרטגית, ומושפע גם מאופן הפעולה של מדינת ישראל נוכח התנאים האלה. מכאן שיש לזהות את האתגרים המתפתחים, לעצב מולם אסטרטגיה ולפעול למימושה באופן שיקדם את יעדי הביטחון הלאומי באמצעות סיכול ומניעה של התממשות האיומים ובאמצעות ניצול ההזדמנויות." הזירה הבין-לאומית. "השינויים בסדר העולמי שהתרחשו בשנים האחרונות, ובהם התחדשות המתח בין ארצות הברית לרוסיה לאחר שנים לא רבות של רגיעה במלחמה הקרה, עליית סין ומעורבותה הגוברת במזרח התיכון וההתפשטות המתמדת של הטכנולוגיות הגרעיניות, מרחיבים ללא ספק את פוטנציאל האיומים על ישראל בזירה הבין-לאומית, אך בד בבד מייצרים לה גם מרחב אפשרויות חדש שהוא רווי הזדמנויות. "הסביבה האסטרטגית של ישראל היא מוקד עניין של הקהילה הבין-לאומית בכמה מוקדים: אנרגיה – המזרח התיכון הוא מוקד להפקה וליצוא של אנרגיה פוסילית, של נפט וגז, שחשיבותה עדיין רבה במיוחד לאירופה ולמזרח הרחוק, כל עוד מקורות האנרגיה החלופיים – שמש, רוח, גלים וכדומה – אינם יכולים להחליף אותה; כשזה יקרה, תפחת מאוד חשיבותו של המזרח התיכון בהקשר זה. נתיבי הסחר – במזרח התיכון עוברים נתיבי סחר רבים, שלביטחונם יש משמעות רבה לכלכלה העולמית. יצוא של אי-יציבות – המזרח התיכון מייצא חלק ניכר מאי-היציבות שמאפיינת אותו – אידיאולוגיות אסלאמיות קיצוניות, טרור ופליטים – והעולם, במיוחד אירופה, משקיע מאמץ רב כדי לבלום את היצוא הזה. תחושה של שותפות בערכים – למערב יש עניין בישראל בשל היותה דמוקרטיה מערבית בסביבה לא דמוקרטית. אתרי דת – בישראל אתרים קדושים לדתות רבות, ובכלל אלה אתרי דת מרכזיים לשלוש הדתות: יהדות, נצרות ואסלאם. בו בזמן בזירה הבין-לאומית מתנהל כיום מאמץ נרחב של גורמים עוינים לקעקע את דמותה של מדינת ישראל, לשלול את הלגיטימציה שלה להתקיים במתכונתה הנוכחית – מדינת הלאום של העם היהודי – ולהוביל לקריסתה. "המאבק נגד ישראל נשען על כמה מגמות שמאפיינות כיום את הדמוקרטיות המערביות: מגמה של דה-מיליטריזציה ושל ירידת הלגיטימציה לראות במלחמות כלי לפתרון סכסוכים; מגמה של דה-קולוניזציה, הרואה בכיבוש אקט לא חוקי ולא מוסרי, ומקדשת את הזכות להתנגד לכיבוש כמעט בכל אמצעי; מגמה של כיבוד זכויות אדם, הרואה בכל פגיעה בהן ובוודאי בזכות לחיים של אזרחים באזורי עימות מעשה בלתי חוקי שראוי לענישה חריפה, והרואה בכל הפעלה של כוח צבאי מעשה פסול. גורמים עוינים למדו לנצל את המציאות הזאת, והופכים אזרחים למגינים אנושיים כדי להשיג אחת משתי מטרות: לכבול את ידי צה"ל או לאלץ אותו לפגוע באזרחים, ולנצל זאת לתעמולה נגדו ונגד ישראל. "ויש עוד מגמות חשובות שראוי לציין: התחזקות המעורבות של בית הדין הבין-לאומי בעימותים בעולם; התגברות מעורבותם של ארגונים לא ממשלתיים בעניינים בין-לאומיים. לא מעט ארגונים כאלה עומדים כיום בחזית המאבק נגד ישראל ומובילים מהלכים של חרם כלכלי, אקדמי, מדעי ואומנותי עליה. בכך הם לא שונים בהרבה ממוסדות בין-לאומיים ותיקים כמו האו"ם ושלוחותיו השונות, שבהם יש תמיד רוב אוטומטי לכל החלטה נגד ישראל; התפתחותן של מערכות תקשורת דיגיטליות מהירות ושל רשתות חברתיות. גם באלה נעשה שימוש נרחב לצורכי תעמולה נגד ישראל. "עם זאת, מתקפות הטרור האסלאמי נגד מדינות המערב יוצרות הזדמנות לשנות את גישת המערב כלפי טרור וכלפי המדינות התומכות בו והמממנות אותו. המתקפות האלה גם יוצרות כר נרחב לשיתופי פעולה ביטחוניים בין ישראל למדינות המערב. "הזירה האזורית. ישראל היא נטע זר במרחב שברובו הוא ערבי-מוסלמי עוין, שממנו היא נבדלת, בין היתר, בדת, בתרבות, בכלכלה ובמאפייני המשטר. האי-יציבות שאפיינה את הזירה האזורית במשך שנים רבות הולכת ומתעצמת מאז פרצו ההתקוממויות במרחב הערבי שערערו את הסדר מבוסס הלאום באזור והמירו אותו בסכסוך הדתי וההיסטורי בין הסונים לשיעים. "הסביבה האזורית חוותה שינויים במהלך שנות קיומה של ישראל, שעיקרם מעבר ממצב שבו החלוקה המדינתית היא המסגרת המארגנת המרכזית, לטלטלה של העשור האחרון, שבה לצד המשך קיומן של מדינות יציבות יחסית מצויים אזורים רבים במזרח התיכון במגמה של היחלשות המדינה ואף של התפרקותה. ישנם ארבעה מחנות פוליטיים שמתעמתים ביניהם בעולם הערבי, ושהביאו עד כה להתפרקותן של מדינות ערביות אחדות: א'. המחנה של איראן ושל שלוחיה, שאותו מובילה איראן ושכולל מגוון של ישויות שיעיות, את המשטר בסוריה וכן ארגונים פלסטיניים סוניים המסתייעים באיראן; ב'. המחנה הסוני, שכולל את מרבית הממלכות במזרח התיכון וכן כמה מדינות – כמו מצרים, וישויות – כמו הרשות הפלסטינית; ג'. מחנה הג'יהאד העולמי, הנסמך כיום על ארגוני המדינה האסלאמית ועל סניפי אל-קאעידה; ד'. מחנה האחים המוסלמים, הכולל את ארגון חמאס. המחנה הזה התחזק מאוד בחסות הטלטלה בעולם הערבי, אך מצוי במגננה מאז נפילת שלטונם של האחים המוסלמים במצרים. "גורם משמעותי בזירה האזורית הוא המעצמות, שמעורבותן בה הולכת ומתעצמת. לאחר שנים שבהן האינטרסים של המעצמות בזירה האזורית, כמו גם מידת מעורבותן, הלכו ופחתו, ניתן להבחין בשינוי מגמה. לחזרתן של המעצמות למרחב ישנה – ותהיה גם בעתיד – השפעה על חופש הפעולה של ישראל, על התהוות בריתות בין גורמים שעוינים את ישראל, ועל כניסת אמל"ח ויכולות מתקדמות למרחב. עם זאת, בחזרת המעצמות לזירה האזורית טמונות גם הזדמנויות כמו פתיחת מרחבים לשיתופי פעולה ולמנופי השפעה. "המעורבות האינטנסיבית של המעצמות במזרח התיכון, ובהן ארצות הברית, רוסיה וסין, הולידה מאבקי שליטה וכוח, ביניהן באזורנו, ממש כמו בעידן המלחמה הקרה. מאבקי השליטה האלה משתלבים במאבקים בין גורמי הכוח המקומיים הנאבקים ביניהם על אופיו ועל עתידו של המזרח התיכון. "המציאות הנוכחית במזרח התיכון מייצרת אתגרים משמעותיים לביטחון הלאומי של ישראל בעתיד הנראה לעין. הינה כמה מהם: א'. הצורך למנוע את זליגתן לישראל של המלחמות המתרחשות מסביב לגבולותיה; ב'. הצורך לאזן בין הרצון לאי-מעורבות לבין הצורך לסכל מגמות שליליות בעלות פוטנציאל להזיק לאינטרסים הלאומיים; ג'. הצורך לאזן בין הצורך לפעול בתיאום עם גורמים בין-לאומיים לבין הצורך לשמור על חופש הפעולה; ד'. תופעת הפליטוּת במרחב – תופעה שיש לה גם השלכות אפשריות על סוגיות כמו הגנת הגבולות, ערעור המאזן הדמוגרפי במדינות השכנות וערעור המבנה השלטוני בהן. מכאן הצורך לאזן בין הרצון שלא להתערב בנעשה במדינות השכנות לבין הצו המוסרי-הומניטרי להושיט סיוע; ה'. ערעור המבנה השלטוני עלול לייצר השלכות מרחיקות לכת הרבה יותר, עד כדי הגעת טכנולוגיות גרעיניות לידי ארגוני ג'יהאד למיניהם; ו'. יכולות בלתי קונבנציונליות קיימות ומתפתחות; ז'. המאבק המתחדש בין המעצמות באזור. לצד האתגרים האלה נוצרות גם הזדמנויות כתוצאה מהשינויים בסדר הישן, שינויים שיוצרים אינטרסים משותפים בין ישראל לבין מדינות באזור בתחומים ביטחוניים, כלכליים ואחרים. "הזירה הפנימית. להיבטים רבים של הזירה הפנימית – כמו פוליטיקה, כלכלה, חברה וביטחון פנים – יש השלכות על הביטחון הלאומי. הינה כמה דוגמאות לנושאי פנים בעלי השלכות כאלה: א'. המאזן הדמוגרפי בין חלקי החברה הישראלית בהווה ובעתיד; ב'. איתנות החברה, המוטיבציה שלה והחוסן הלאומי שלה לאור המתיחות והשסעים המתפתחים בין חלקיה השונים; ג'. התרכזות האוכלוסייה, התשתיות והמשאבים החיוניים במרחב המצומצם של מישור החוף; ד'. התרכזות המיעוטים בחבלי מדינה רגישים וחיוניים בפריפריה; ה'. האופן שבו מחולקים המשאבים הלאומיים בין התחומים השונים; ו'. התרחבות האינטרסים הכלכליים אל המרחב הימי. "מהיסטוריית העימותים שניהלה ישראל מאז קמה, עולה שהחברה הישראלית נוטה להתלכד ולתמוך במלחמות ובמבצעים שמיועדים להגן על עצם קיומה של המדינה. במקרים כאלה מוכנה החברה הישראלית לשלם את המחירים הכרוכים במאבק, ולהתייצב מאחורי הנהגת המדינה. לעומת זאת, בעימותים שבהם לא הוגדרו מטרות ברורות או שמטרותיהם היו נתונות במחלוקת עמוקה, נחלשה התמיכה הציבורית בלחימה וכתוצאה מכך נחלש גם כושר העמידה הלאומי. מכאן שהגדרת המטרות בכל עימות והשגת התמיכה הפנימית הן מרכיב קריטי ביכולתה של ישראל להביא את עוצמתה לידי ביטוי כדי להשיג את יעדי הביטחון הלאומי. "אלה הם אפוא אתגרי הזירה הפנימית בעתיד הנראה לעין: א'. הצורך בפיזור האוכלוסייה והנכסים החיוניים למרחבי הפריפריה. במקביל יש לחזק את אזורי הפריפריה ואת האוכלוסיות המוחלשות המתגוררות בהם; ב'. הצורך לחזק את האחיזה היהודית במרחבי ספר ובמרחבים חיוניים; ג'. קביעת מדיניות ברורה בנוגע לצורכי הביטחון הלאומי ביהודה ושומרון; ד'. חיזוק השוויון והלכידות בין המרכיבים השונים בחברה הישראלית וגיבוש לגיטימציה פנימית למטרות שיש להשיגן בעימותים האפשריים השונים. "איומים ואתגרים לביטחון הלאומי. האיומים שניצבים מול ישראל שונים כיום מאלה שניצבו בפניה בשנים הראשונות לקיומה. האיום המרכזי על קיום המדינה עד אחרי מלחמת יום הכיפורים היה ניסיון של מדינות ערב להשמיד אותה באמצעות מהלך מתמרן רחב היקף. כיום קשת האיומים על המדינה כוללת גורמים תת-מדינתיים הדוגלים באסטרטגיה של התקפות נמוכות עצימות על יעדים ישראליים. הגורמים האלה שואפים להישגים פוליטיים, שאותם מגדירים מנהיגים פוליטיים, ושמוכוונים גם נגד חוסן החברה הישראלית. "בעוד מטרת העל של אויביה הנוכחיים של ישראל – איראן, שלוחיה וארגוני הג'יהאד – נותרה כשהייתה: למוטט את מדינת ישראל ולחסלה, השיטה שבאמצעותה הם מנסים להשיג את מטרתם התפתחה, וכוללת כיום שני מרכיבים, פיזי ותודעתי. המרכיב הפיזי בא לידי ביטוי באמצעות איום צבאי וטרור נגד כוחות הביטחון, נגד אזרחי המדינה ונגד נכסיה; המרכיב התודעתי בא לידי ביטוי באמצעות הפעלת לחץ מתמשך על מה שבעיניהם הן שתי נקודות החולשה העיקריות של הביטחון הלאומי הישראלי: החברה הישראלית ומעמדה של ישראל בקהילה הבין-לאומית. "הפעלת הלחץ המתמשך על החברה הישראלית נועדה להאיץ את פרימת הקשרים בין חלקיה כדי להרחיב את השסעים הקיימים בה. המאמץ לגרום לפילוגים ולסכסוכים בין חלקי החברה בישראל – כך מקווים אויביה – ייצור לחץ פנימי הולך וגובר לוותר על שטחים שבהם ניתן יהיה להקים בסיסי התנגדות שמהם ניתן יהיה להמאיס את החיים על הישראלים. ההישג המקווה מבחינת אויבי ישראל יהיה הגירה של העילית החברתית, מה שיחליש את החברה הישראלית עד להתמוטטותה. "במקביל, מנהלים אויביה של ישראל מערכה נרחבת שנועדה לקעקע את דמותה בקהילה הבין-לאומית, לפגוע במעמדה ובכלכלתה, ולהוביל לכרסום הולך וגובר בלגיטימציה שלה להתקיים במתכונתה הנוכחית: מדינתו של הלאום היהודי. המטרה של מערכת הדה-לגיטימציה היא להחליש את עוצמתה של ישראל ולהפחית את יכולתה להתגונן מפני איומים. "האסטרטגיה של אויבי ישראל כוללת שני נדבכים מרכזיים: א'. ניהול מערכות מתמשכות של טרור ושל גרילה נגד ישראל, בין היתר באמצעות הפעלתה של "אש מנגד". ארגוני הטרור והגרילה כמו חיזבאללה וחמאס שואפים להתיש את צה"ל, את הציבור בישראל ואת הנהגתו, ובה בעת להרתיע אותם מלהיכנס למערכה נגדם. האמצעים להשגת היעד הזה הם הגדלת יכולותיהם בתחום האש הרקטית, במיוחד הגדלת הדיוק שלה ופיתוח של יכולות התקפיות בכל סוגי התווך הקיימים: קרקעיים, תת-קרקעיים, אוויריים וימיים. נוסף על כך פיתחו ארגוני הטרור והגרילה יכולת הגנתית המבוססת על היטמעות בסביבה האורבנית והפיכת אזרחים למגנים אנושיים, כדי להגביל את חופש הפעולה של צה"ל. בלחימה בתוך סביבה אזרחית מקדיש צה"ל מאמצים רבים כדי לא לפגוע בחפים מפשע, מה שמונע ממנו לנצל את כל כוח האש שעומד לרשותו. ואם בכל זאת יש נפגעים אזרחיים, מנצל זאת האויב למאמץ התודעה שלו, שכל תכליתו להגביל את חופש הפעולה של ישראל באמצעות לחץ בין-לאומי ובאמצעות העצמת הדה-לגיטימציה שלה. "ב. מאמץ להשיג יכולות בלתי קונבנציונליות ובהן יכולות בתחום הנשק הגרעיני. לאויבי ישראל אין היום יכולת אפקטיבית בתחום הנשק הגרעיני, אך יש להם יכולות כימיות. כמה מהמדינות ומהישויות במזרח התיכון בחרו לנטוש או להפחית את עיסוקן במאבק המזוין נגד ישראל, ואף הכירו בישראל ומקיימים יחסים מדיניים עימה, אם כי הקשרים בין הצדדים נותרו, ככלל, נחלת האליטות השלטוניות והביטחוניות בלבד. "גורמי איום וגורמים נוספים המאתגרים את הביטחון הלאומי – לישראל נשקפים איומים ואתגרים משלושה מקורות: א. ממדינות מתפקדות פחות או יותר, כמו לבנון; ב. מאזורים נמוכי משילות ומרובי גורמים כמו חצי האי סיני וסוריה; ג. מתוך פנים ישראל. האיומים מבפנים כוללים בין היתר פגיעה במרקם החברתי, הפרות סדר, פגיעה בריבונות המדינה." איומים חיצוניים. "את האיומים החיצוניים על ישראל ניתן למיין לפי אופיים: איום קונבנציונלי, שמקורו בצבאות מדינתיים או בצבאות של ישויות כמו מדינתיות. צבאות כאלה יכולים להפעיל מגוון של יכולות צבאיות: יכולות אש מהאוויר ומהיבשה, יכולות לנהל תמרון יבשתי רחב היקף, יכולות לקיים מאמצים קיברנטיים, מבצעים מיוחדים ומבצעי סייבר ומידע בסיוע יכולות מודיעין ולוגיסטיקה. האיומים האלה יוחמרו במקרה של שינוי לרעה באוריינטציית המדינות המשתייכות למחנה הסוני. "איום על-קונבנציונלי ובעיקר איום גרעיני – האיום הזה נשקף לישראל בעיקר מאיראן, אך גם מעיראק, שאליה מעבירה איראן טילים ארוכי טווח, שיוכלו בעתיד לשאת ראשי נפץ בלתי קונבנציונליים. "איום תת-קונבנציונלי, טרור וגרילה, שכולל שימוש במגוון רחב של אמצעים ובהם אש תלולת מסלול, מרגמות, רקטות וטילים, שמקורה בסביבה אזרחית ושמטרתה העיקרית היא לפגוע באזרחי המדינה; תווך תת-קרקעי – מנהרות – למטרות צבאיות ולמטרות טרור. האיום של האש תלולת המסלול הולך ומתעצם נוכח המאמץ של אויבי ישראל, בעיקר חיזבאללה אך גם חמאס, לשפר את הדיוק של הטילים ושל הרקטות שעומדים לרשותם. האיום התת-קונבנציונלי כולל גם פעולות טרור קלאסיות כמו פיגועי ירי, הנחת מטענים ופיגועי התאבדות של ארגונים ושל יחידים בתוך ישראל ומחוצה לה. "סייבר ומידע הוא איום שמקורו ביכולות של מדינות אויב ושל ארגונים העוינים את ישראל לפעול נגדה באמצעות תקיפת המרחב הקיברנטי כדי לשבש תהליכים קריטיים לתפקוד המערכות החיוניות, לפגוע במרקם החיים, לרגל ולגנוב מידע. נוסף על כך, זהו איום שמקורו בפעולות בתחום התודעה ושכולל פגיעה בלגיטימציה של ישראל להפעיל כוח, פגיעה במערכת המשפט שלה ופעולות של חרם כלכלי ואקדמי. "טילי הקרקע-קרקע ארוכי הטווח, שנמצאים הן בידי מדינות אויב והן בידי ארגונים עוינים, מאיימים על מרכזי האוכלוסייה בישראל ועל נכסיה האסטרטגיים. ירי מסיבי של טילים כאלה עלול לשבש את היכולת לגייס ולנייד כוחות לחזיתות השונות, לפגוע ביכולת האווירית כתוצאה מפגיעה משמעותית בבסיסי חיל האוויר, ולהשבית נכסים ומתקנים חיוניים כמו נמלי ים ותעופה, מתקני גז, חשמל והתפלת מים. חמורה במיוחד היא הסכנה של פגיעה בריכוזים של חומרים מסוכנים. במילים אחרות: ירי מסיבי של טילים עלול לשתק את תפקודו של המשק האזרחי בעת חירום הן בשל השלכותיו הפיזיות והן בשל ההשלכות התודעתיות שלו. "בגלל המשמעויות החמורות של פגיעה כזאת בביטחון הלאומי יש לפעול כל הזמן להפחתת חומרתו ולשימור ההרתעה כדי למנוע את התממשותו. כשמדברים על איום הטילים, יש להזכיר שוב את האיום החמור ביותר – טילי קרקע-קרקע איראניים, החמושים בראשי נפץ גרעיניים. עם זאת, יש לציין שמדובר באיום על האזור כולו ולא רק על ישראל, איום המשתלב במאמצי איראן לחתור להגמוניה במזרח התיכון לייצא את המהפכה השיעית." אתגרים ואיומים פנימיים. "האיום הפנימי החמור ביותר הוא שחיקת הסולידריות בין חלקי העם כתוצאה מחילוקי דעות עמוקים בסוגיות המפתח הנוגעות לדמותה של המדינה. מהאיום הזה נגזרים איומים חמורים נוספים, כמו אובדן האמונה בצדקת הדרך ושחיקת הלגיטימציה הפנימית לפעולות של מדינת ישראל, במיוחד בכל הנוגע להפעלת הכוח. לשחיקת הסולידריות תורמים גם שסעים נוספים שקורעים את מדינת ישראל: שסעים חברתיים בין עשירים לעניים, שסעים של זהות נבדלת – מזרחים–אשכנזים, חילונים–דתיים, שסעים של חזון נפרד ושל ערכים נפרדים, למשל, מחנה הימין ומחנה השמאל. לאלה צריך להוסיף את הסכנה של אובדן חלקי ארץ כתוצאה מתהליכים דמוגרפיים והזנחת חבלי מולדת." סיכונים. "בתפיסת הביטחון חייבת להיות התייחסות לסיכונים שעלולים להתפתח בתרחישים מסוימים ולהפוך לאיומים קונקרטיים. עם הסיכונים האלה יש למנות שינויים במדיניות ובמשטרים של מדינות המעגל הראשון. שינויים כאלה יכולים להתרחש כתוצאה מתהליכים פנימיים במדינות האלה, תהליכים שיובילו לשינויים מרחיקי לכת לרעה בתפיסת האליטה השלטונית את יחסיה עם ישראל. התוצאה עלולה להיות חזרת התפיסה המסורתית, שלפיה ישראל היא מדינת אויב. "המשמעויות הנובעות מהאיומים וממצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל – חלק מגבולותיה של מדינת ישראל אינם מוסכמים, למעט הגבול עם מצרים ועם ירדן, ומתבססים על קווי הפסקת אש שנקבעו ב-1949 – לבנון ועזה, וב-1967 – יהודה ושומרון ורמת הגולן. המבנה הצר והארוך של ישראל גורם לכך שגבולותיה הם ארוכים וחסרי עומק, מה שמקשה להגן עליהם. בדרך כלל הגבולות האלה אינם מתבססים על תוואים טבעיים, מה שמחריף את הקושי להגן עליהם. נוסף על כך, ישנה התיישבות ספר נרחבת לאורך הגבולות, בלי שהושארו מרחבי חיץ בין הגבול לבין ריכוזי ההתיישבות – מה שנקרא, עינינו הרואות. "לפי תפיסת הביטחון שגובשה בשנים הראשונות לקיום המדינה, ההתיישבות היא חלק ממערכת ההגנה המרחבית, ועליה ליצור עומק מלאכותי שתכליתו היא להשהות את האויב ולאפשר את גיוס כוחות המילואים ואת ניודם לזירות המבצעים. עם זאת, קרבת האזרחים לגבול היא נקודת תורפה שיש לה משמעות מבצעית ותודעתית. לפיכך, צריך לגבש תפיסת ביטחון שיש בה איזון בין תפקידם של היישובים במערך ההגנה לבין פגיעותם, מה שמאפשר לאויב להשיג הישגים שיש להם לכל הפחות משמעות פסיכולוגית – אשכרה, מסמך נבואי. היעדר העומק וקרבתם של כוחות עוינים לנכסים חיוניים במרחב הגבול מעצימים את האתגר של המודיעין: לתת התרעה מספקת הן לכוחות הסדירים לצורכי התארגנות להגנה והן לכוחות המילואים לצורכי גיוס ותנועה לחזית". << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מתן, אתה יכול מההתחלה? פספסתי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מייד מתחיל. "מאחר שמרכזי הגיוס וצירי התנועה חשופים לאש ישירה ועקיפה של האויב, יש לנקוט מהלכי מנע, שיסייעו לנטרל את האיומים ויאפשרו לכוחות להיערך במרחב החזית. לאחר מכן תידרש העברה מהירה של הלחימה לשטח האויב כדי להרחיק את האיומים ולאפשר ריכוז מאמץ אסטרטגי, שמטרתו היא להוציא אל הפועל את המהלכים המכריעים. הקרבה של יהודה ושומרון למרכזי האוכלוסייה ולנכסים החיוניים של ישראל מחייבת שיישמרו שם האינטרסים הביטחוניים של ישראל גם במצב שבו יש הסכם עם הפלסטינים. "אלה הם האינטרסים של ישראל ביהודה ושומרון: שמירה על ההתיישבות היהודית, היכולת לפרוס שם כוחות נוכח כל איום מתפתח ושליטה ביטחונית מלאה באזור הבקעה. השליטה בבקעה מיועדת להשיג ארבע מטרות חיוניות: להגן על היישובים היהודיים שם; למנוע היווצרות של חזית מזרחית המגיעה עד לריכוזי האוכלוסייה של ישראל שלאורך מישור החוף; לוודא ששטחי יהודה ושומרון נשארים מפורזים ולמנוע את התעצמותם של גורמים עוינים ביהודה ושומרון באמצעות הברחת אמצעי לחימה ממזרח. "ממצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל נגזרות המסקנות הבאות בנוגע להפעלת עוצמתה הצבאית: א. הצורך למנוע פגיעה בריבונות, ובייחוד בזו היבשתית, באמצעות הפעלת כוח צבאי שבמרכזו יכולות יבשתיות; ב. ישנה אפשרות שישראל תידרש להתמודד עם יותר מאשר זירה יבשתית פעילה אחת בו-זמנית. ישנה אף אפשרות סבירה שהיא תיאלץ להתמודד עם שלוש זירות יבשתיות בעת ובעונה אחת: הזירה הצפונית – לבנון וסוריה, רצועת עזה ויהודה ושומרון – עינינו הרואות. נוסף על כך, יש להביא בחשבון את האפשרות שייווצרו זירות פעילות נוספות בחזית המערבית או בחזית המזרחית כתוצאה מחדירה משמעותית של גורמים עוינים או בעקבות תפנית אסטרטגית במרחב". << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה היה מרשים. תודה רבה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אה, אפילו לא שמתי לב. איזה קטע. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה רואה? הקשבתי לך קשב רב. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> התחלפו. במקרה שאתה לא יודע, כתב את הספר הזה – כתבו - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מי? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל" – נכתב על ידי גדי איזנקוט וגבי סיבוני. אגב, לדעתי, גבי סיבוני עובד מאוד בצמידות עם ראש מפלגתך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון. תודה רבה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> המחליף פה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כעת – חבר הכנסת ירון לוי. בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> מתן, תראה שתהיה גאה בעצמך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני לא יודע אם הוא גאה בזה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא גאה בזה. אני גם גאה בגובה שלי. לפחות יש לי משהו ממורשת בן גוריון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך 15 דקות. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – למרות שאני נוהג תמיד להגיד "כנסת נכבדה", אני חושב שהיום אני אעשה שקר בנפשי כשאני אומר "כנסת נכבדה", כי לא היה כאן כבוד במקום הזה. אדוני היושב-ראש, בכל פעם אני שואל לאן אנחנו יכולים להגיע, איזו תחתית חדשה אנחנו מגלים כאן כולנו – כולנו, אין אחד שלא חוטא בזה. ראינו משפחות שכולות, הורים, אחים ואחיות – סופגים, נופלים, מופרדים בכוח רק כי הם באו להשמיע את הזעקה, את הכאב שיושב להם בלב. תמיד אמרנו כאן ובכל מקום במדינה שמשפחות שכולות הן קודש הקודשים. אז איך קורה מצב כזה, כמו שראינו היום? אין הסבר, אין היגיון לדבר הזה. בית העם, זה המקום שהם אמורים לדבר את הכאב שלהם. הם איבדו את הדבר היקר להם מכול. הם נשברו כשהם איבדו את היקירים שלהם, והיום הם נשברו כשהם ספגו את הבושה הזאת במקום הכל-כך חשוב הזה, עם האנשים המבזים שיש כאן. יש כאן פשיטת רגל מוסרית. הכנסת זה בית העם והעם רוצה להגיע להשמיע את קולו. יש כאן את האקווריום הזה, שאנחנו מפרידים בינינו לבינם, וגם למקום הזה לא נתנו למשפחות השכולות להיכנס, כי חלילה חשבו שיפריעו לנאום ראש הממשלה. יש כאן קווים אדומים שנחצו היום. אני שמח שראש הממשלה הגיע לדיון היום, כי זה היה נכון להסתכל להם בעיניים, להם ולעם, ולענות על שאלות קשות; לפחות ציפיתי שהוא יענה על שאלות קשות, ייתן הסברים, יעשה את כל מה שהעם רוצה. לפחות לפי הסקרים בכל הערוצים – יש כאלה שאומרים: ערוצים שלכם, ערוצים שלנו – כולם, כל הסקרים מציגים שאנחנו צריכים להקים ועדת חקירה ממלכתית. ועשה רושם, ראש הממשלה, כשהתחיל לדבר, שזה סוף-סוף הדבר שיוצא מפיו. אבל ככל שהוא המשיך בדיון שלו, בהצגת הדברים, התאכזבנו עוד הפעם. יש משהו מאוד מתעתע במקום הזה, וכמו שאמרתי לך, אדוני היושב-ראש, אחרי ששמעתי את הדברים של ראש הממשלה, אני מבין עד כמה אנחנו צריכים ועדת חקירה ממלכתית; עד כמה חשוב לאותן משפחות, שעמדו שם עם השלטים של היקירים, של החיילים, של החיילות, של החטופים – חשוב להן לדעת, להגיע לחקר האמת. וראש הממשלה מפחד להקים ועדת חקירה ממלכתית כי כנראה שהוא יודע מה תהיה התוצאה שלה. הוא יודע מה תהיה התוצאה, וכמי שזכור או שרוצה שיזכרו אותו כמגן ישראל – הוא יאבד את התואר הזה כי הוא לא הגן על ישראל ב-7 באוקטובר. מעל הבושה של אנשים שאיבדו את היקר להם מכול, אנחנו צריכים להתבייש שגרמנו להם לבכות, לצרוח, להתחנן על נפשם כדי שנעשה את הדבר הפשוט והאנושי ביותר, לתת להם להשמיע את קולם. אנחנו לא צריכים לעשות חקירת חרטא, כמו הספין המונפץ של קלנר, ולא ועדה עם נציגים מהאופוזיציה, מהקואליציה, שתבשל מסקנות נוחות; אנחנו צריכים ועדת חקירה ממלכתית, כלשונה בחוק, ועדה בלתי תלויה. וזה לא תפור מראש. ואם ראש הממשלה כל כך בטוח בחפותו, שאין לו שום קשר לעניין הזה של 7 באוקטובר, לאסון הלאומי הגדול ביותר שקרה כאן, מה הבעיה להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את האירוע? אנחנו צריכים להבין שמי שחושש, מי שמפחד ממשפחות שכולות ומונע מהן להיכנס לכנסת, ומונע ממשפחות החטופים – הוא סוגר את הכנסת, הוא הופך אותה למבצר בפני אזרחי ישראל, כשדווקא הם אלה שנושאים על כתפיהם את הכאב הגדול ביותר. איך זה קורה שהגענו למצב שבו משפחות שכולות עומדות מחוץ למליאה, קוראות קדיש, בזמן שבפנים מתקיים דיון על הטרגדיה שהחריבה את חייהם? הם בחוץ, בוכים, קוראים קדיש, נשענים אחד על השני, ואנחנו כאן מדברים על ועדת חקירה ממלכתית, או ועדת חקירה פרלמנטרית או ועדת חקירה בהסכמה רחבה, כל מיני שמות, כל מיני חרטות, כשיש דבר מאוד ברור, לא צריך להמציא את החוקים, בעיקר בזמן מלחמה. האירוע הזה אינו רק תקלה אלא תוצאה ישירה של ממשלה שמפחדת להגיע לחקר האמת; ממשלה שמפחדת לשמוע את מי שאיבד את היקר לו מכול ודורש תשובות. ראש הממשלה נתניהו עמד כאן על הדוכן ונאם, וכהרגלו הוא דיבר, דיבר הרבה אבל לא אמר כלום במילים שלו. במקום להתחייב להקים ועדת חקירה ממלכתית, במקום להסתכל למשפחות השכולות בעיניים ולומר להן: אני איתכן, מגיע לכן לדעת את האמת, הוא התחמק. הוא זרק סיסמאות, הוא עוד פעם שיחק את תפקיד הקורבן והוא דיבר על חקירה אובייקטיבית, אבל היה קשה לו לומר את המילים הפשוטות: ועדת חקירה ממלכתית. אני אומר את זה בצורה מאוד ברורה: ועדת חקירה ממלכתית היא לא עניין של ימין ושמאל, היא לא שאלה פוליטית, זו חובתנו כלפי המשפחות, כלפי הנופלים, כלפי המדינה. המשפחות השכולות מרגישות, שהממשלה הזאת מתחמקת מהקמת ועדה, וזו חובתנו לדחוף וחובתנו לא לוותר כדי שאנחנו נוכל באמת להגיע לחקר האמת וללמוד שאסור שיקרה 7 באוקטובר. אנחנו חייבים את זה למתים, לחיים ולילדים שלנו ולעתיד שלהם כאן. אדוני ראש הממשלה, אם אתה חושב שהציבור הישראלי, שמשפחה, שאיבדו חברים, את הבית, את הדברים הכי יקרים שלהם, יישארו אדישים – אתה טועה. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לחזור על זה שאנחנו מחויבים להגיע לחקר האמת גם בשביל הדורות הבאים. אנחנו צריכים ללמוד מטעויות העבר כדי שלא נאפשר לאותן טעויות להתרחש בעתיד. יש לנו סוגיה לא פתורה עם כל ההתנהלות הזאת של הממשלה. בכל פעם שאני יושב כאן במליאה אני שומע ביקורת על כמה מערכת המשפט חייבת להשתנות. אני שומע ביקורת על הרמטכ"ל, על ראש המוסד, על ראש השב"כ, היועצת המשפטית. כל אחד בתורו מחברי הקואליציה עולה ומטיף לאנשים שנלחמים, ולרגע לא מעביר ביקורת או תוהה עם עצמו האם הממשלה הזאת פעלה נכון לפני 7 באוקטובר ואחרי 7 באוקטובר. הכול טוב כאן, הכול צריך שינוי, אבל מה איתכם? איפה חברי הכנסת, צדיק אחד בסדום שיגיד: טעינו? שמעתי את ראש הממשלה מוקדם יותר, כפי שאמרתי, וכהרגלו הוא מייחס לעצמו את כל ההישגים הצבאים הגדולים. הוא הגורם שלא היסס להפעיל את מבצע הביפרים ומכשירי הקשר. הוא זה שקיבל את ההחלטה בזמן אמת לחסל את נסראללה, ועוד ועוד דוגמאות שראש הממשלה הציג לנו כאן. מה שראש הממשלה לא אמר, שהוא גם ראש הממשלה שהיה כאן ב-7 באוקטובר, באסון הלאומי הגדול ביותר שפקד את מדינת ישראל, את העם היהודי. את זה הוא לא אמר. הוא ראש הממשלה שבמשמרת שלו קרה האסון הגדול ביותר. על זה הוא לא דיבר. הדבר שקשה בימים האלה הוא להיות במקום הזה שאני פוגש בחוץ בני נוער וקשה לי לתווך להם את מה שקורה כאן, את השיסוע, את השנאה, את חוסר האמת. אין אמת אחת, כל אחד עולה לכאן ואומר את האמת שלו. כשאתה פוגש בני נוער ואתה מסביר להם שהם העתיד של המדינה והם צריכים לקחת את המושכות בעתיד, אתה לא יודע מאיפה להתחיל. מי צודק כאן? מהצד הזה צועקים: בוגדים, שקרנים. מהצד הזה: שקרנים, בוגדים. כולנו צודקים כאן, אבל הם רואים אותנו והם מתביישים. אני רוצה לדבר על נושא מאוד חשוב שדנו בו היום בוועדה לביקורת המדינה. הוא מתחבר עם כל זה, עם כל ההתעסקות של הממשלה ושל חבריך לקואליציה – אני משתדל לא להיות ציני, אדוני היושב-ראש, אתה שם לב? אני רק תוהה אם במשבר הזה שאנחנו נמצאים בו, הכלכלי, הבריאותי, הביטחוני, אם כולכם, כל הקואליציה והממשלה, שמתעסקים במערכת, בשינוי מערכת בית המשפט, בכל ההטרלות של החוקים ההזויים שלכם – אם את כל המאמץ הזה הייתם שמים ומשקיעים באותה צורה בתוכנית הלאומית לבריאות הנפש, היינו יכולים לראות כבר היום הסכמי שכר לפסיכולוגים, היינו יכולים לראות את הפעימה השנייה בשכר לעובדים הסוציאליים, היינו יכולים לראות את הפסיכיאטרים נכנסים גם למערכת הציבורית; אם רק הייתם משקיעים את כל המאמצים שלכם בתוכנית הלאומית לבריאות הנפש, כי זה מה שאנחנו צריכים עכשיו. נכון, אולי מערכת המשפט צריכה להשתנות, אבל השאלה היא האם זה הזמן, האם יש דברים חשובים יותר שהממשלה הזאת צריכה לדאוג להם. איך לא עשיתם את הסוויץ' הזה שאנחנו בזמן מלחמה וצריך לשנות את סדרי העדיפויות? אם היו לנו הסכמי שכר – עדיין, עוד מעט אנחנו שנה וחצי אחרי האירוע הנורא של 7 באוקטובר, ועדיין אין הסכמי שכר לפסיכולוגים בשירות הציבורי, בשפ"ח, בשירות הפסיכולוגי החינוכי. אין פסיכולוגים, יש מחסור גדול בפסיכולוגים, כי פסיכולוג שמרוויח 40 שקל לשעה – הוא לא יבוא לעבוד במגזר הציבורי, הוא יישאר במגזר הפרטי, ואנחנו אומרים את זה למעלה משנה. אבל מערכת המשפט והיועצת המשפטית והרמטכ"ל וראש השב"כ וראש המוסד, זה מה שחשוב עכשיו להתעסק בו, כי זה מה שישנה את כל המערכה. אם טיפה, 10% מההתעסקות שלכם בשטויות, בספינים, בשיסוע, בפילוג, הייתם משקיעים במה שבאמת חשוב לנו ולילדים שלנו, בזה שאנחנו צריכים לחכות למעלה משנה לתור אצל פסיכולוג בקופות החולים – וזה נוגע לכולנו, אדוני היושב-ראש, גם לאלה שיושבים בצד הזה ואלה שיושבים בצד הזה, כל אזרח במדינה צריך את זה. במקום זה, הטפות, האשמות, "בוגדים", כל מיני דברים שזורקים כאן לחלל של החדר הזה, צריך לספוג אותם. וגם מקלחת טובה לא מורידה את הסירחון שנדבק במקום הזה מהמילים המזהמות שיוצאות מהפה של חברי הכנסת כאן. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לעשות משהו שאולי לא פופולרי לעשות אותו בתור חבר אופוזיציה. כשראש הממשלה עמד כאן, הוא פנה למשפחות החטופים, ותיקנו אותו שמדובר במשפחות שכולות, ואחד מחברי הכנסת מהאופוזיציה אמר לו: אלה משפחות שכולות, את זה אתה אפילו לא יודע. ראש הממשלה השיב לו שהוא יודע מה זה להיות משפחה שכולה. ואז נאמר לראש הממשלה מפי אותו חבר כנסת: כנראה ששכחת מה זה משפחה שכולה. מאחר שזה היה לידי, סמוך אליי, אני חושב שאין מקום להגיד גם לראש הממשלה, מילה כזאת, בתקופה כזאת, בעיקר כשהורים שכולים יושבים שם. כי כששמעתי את המשפט הזה לא חשבתי רק על ראש הממשלה, חשבתי גם על דוד רפי, שאיבד את שלומי, זיכרונו לברכה, שנשאר בן 32, במלחמת לבנון השנייה. ואני לא מאמין שיש בן אדם ביקום, במדינה הזאת, ששכח מה זה להיות אב שכול, אח שכול. אז אין מקום למילים האלה כאן. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. בבקשה, לרשותך 20 דקות. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום היה דיון כאן במליאה, בנוכחות ראש הממשלה, בנושא החטופים, ואנחנו חוזרים על הדרישה שלנו מאז תחילת המלחמה, שאנחנו דורשים שהמלחמה תיפסק לחלוטין והממשלה תגיע לסיכום בנושא החטופים וכולם יחזרו הביתה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ממי הדרישה הזאת, שלך או מחמאס? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא, הדרישה שלנו מכל הגורמים, מכל הגורמים, אדוני היושב-ראש. אני חושב שבמלחמה, בסופו של דבר, דרך מלחמה לא יכולים להגיע לסיכומים, ראינו את זה בכל מיני מלחמות. בסופו של דבר כולם חוזרים לשולחן המשא ומתן ומגיעים לסיכומים. כך זה היה בכל המלחמות. דרך דחפורים, דרך מלחמות, לא יכולים להגיע לפתרונות. גם בנושא הזה בסופו של דבר יצטרכו כולם לשבת סביב שולחן המשא ומתן ולהגיע לסיכומים. אבל מה שאנחנו מזהים, אדוני היושב-ראש הוא שבתקופה האחרונה מרבה ראש הממשלה, להגיע למליאה כאן, וחברי הכנסת הערבים מפנים אליו שאלות וגם מגישים את הנושאים, ב-40 חתימות, על הפשיעה בחברה הערבית, והוא עולה לכאן ולא מתייחס לנושא. אנחנו חושבים שהגיע הזמן – אנחנו כל הזמן דורשים התערבות של הממשלה במה שקורה בחברה הערבית. לא יכול להיות שהממשלה מפקירה את החברה הערבית. אחרי הדיון כולם עזבו את המליאה, ואין פה שרים במליאה. השרה סילמן נמצאת כאן, והשאר לא נמצאים, לא שומעים את השרים, לא שומעים את האופוזיציה, וככה אי-אפשר להצליח בנושא הזה. אם כולם הולכים לישון ומשאירים את המליאה ריקה, זאת אומרת שהכול מתקתק, הכול עובד, אין פשיעה, אין עוני, אין כלום, הכול עובד. החברה הערבית, בזמן שהשרים עכשיו במיטות שלהם, סובלת. החברה הערבית היא בת ערובה לארגוני הפשיעה. עכשיו יש ירי בשועפאט, המשטרה נכנסת בכוחות והמשטרה גם פורצת לבית בצורה כוחנית, אגרסיבית, בחדרה. ומכאן אני פונה גם למפקד תחנת חדרה, פולק, שיתערב במה שקרה היום אצל משפחת שומלי בחדרה. בזמן שבירת הצום נכנסו שוטרים לחצר המשפחה והפריעו לאנשים, ופגעו באנשים והרביצו לאזרחים. למה כל זה? איפה מפקד התחנה? איך מתייחסים לאנשים בצורה כזאת? נניח שהייתה שם עבירה, נניח שלא היה שם סדר, אז לוקחים את החוק לידיים ופוגעים באנשים? דיברתי עם עלי שומלי, לפני שעה קלה, והוא מוחה ודרש את התערבות מפקד תחנת חדרה בנושא הזה. הוא ביקש מאיתנו להעלות את הנושא הזה. לא יכול להיות ששוטרים לוקחים את החוק לידיים, פוגעים באזרחים, משתלחים באזרחים, ואין דין ואין דיין. ולכן על השוטרים להתייחס לאזרחים בצורה שווה ולא לקחת את החוק לידיים ולפגוע בהם בצורה כזאת. אתמול לוועדת הכלכלה הגיעו הרבה ח"כים, בנושא שדה התעופה נבטים. היום הוא שדה תעופה צבאי ורוצים להפוך אותו לאזרחי. כמובן שאנחנו אמרנו בצורה ברורה, בצורה מפורשת, שאנחנו לא מתנגדים להפוך אותו לאזרחי, אבל אנחנו דורשים – ודרשנו את זה בוועדה היום – שגודל שדה התעופה יישאר על כנו. אנחנו לא רוצים עוד נישול קרקעות של הבדואים בנגב. דווקא בתקופה האחרונה אנחנו סובלים רבות מעניין ההריסות בנגב. הממשלה הורסת לאזרחים הבדואים את הבתים שלהם ומשאירה אותם ללא קורת גג. כמעט בכל שבוע אני מקבל פניות מהאזרחים ומצעירים שאין להם קורת גג. הצעירים שרוצים לבנות בית ולהתחתן, אין להם אופק. ולכן, טוב יעשה השר שיקלי אם יחזיר את המתווה של 70 מטר. חבריי כאן מהקואליציה, אדוני היושב-ראש, ומי שצופה בנו עכשיו מהדרג המדיני, אנחנו דורשים להחזיר את המתווה של 70 מטר על מנת לתת אופק לאזרחים בכפרים הלא-מוכרים בנגב. לא יכול להיות שהמדינה תשאיר אזרחים ללא בית. אזרח או צעיר שרוצה לבנות בית ולהתחתן, איך הוא יעשה את זה? היום אין חלופה לצעירים, אין אופק לצעירים. ולכן אנחנו דורשים מהממשלה להחזיר את המתווה שהיה בממשלה הקודמת. כנ"ל גם בנושא של המרעה בנגב. כל שנה אנחנו מעלים את הסוגיה הזאת של המרעה בנגב, מרעה של עדרים, גמלים. אנשים רגילים במשך שנים רבות לעבור ולנדוד לשטחי מרעה. ואנחנו מדברים על שטח מרעה אום חשרם, שזה שטח 301 ושטח 80, המדינה מכירה את השטח הזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה שטח אש, לא? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן, זה שטח אש שכל שנה היו מחדשים את השטח הזה ונותנים אותו במשך כמה חודשים לחקלאים הבדואים. השנה יש עיכוב. בשבוע שעבר ישבנו עם מנכ"ל משרד החקלאות והעלינו את הסוגיה גם בפני השר דיכטר, שלחנו מכתבים בנושא הזה. אנחנו נשמח מאוד אם הרשויות ייתנו, לפחות בתקופה הזאת, בתקופת האביב, את השטח הזה לחקלאים הבדואים, כמו שעשתה הממשלה במשך שנים רבות. אדוני היושב-ראש, אנחנו כל שבוע מעלים את הסוגיה של הריסות בנגב. יש אזרחים שפונים ושואלים אותנו: האם התקדמתם בנושא הזה? יש לכם פתרונות? הרי אנחנו נבחרנו בקדנציה הזאת על מנת לשרת את האוכלוסייה שלנו, ולפעמים חברי כנסת אומרים שאתם מתייחסים לסוגיות חוץ. אבל אנחנו, ברוב המקרים, 95%, מעלים את הסוגיות של האזרחים שלנו. ואני כאן מנסה כל הזמן לדבר על הסוגיה הספציפית הזאת, סוגיה קשה. אנחנו רוצים שהממשלה תחשוב איך לפתור את הסוגיה של הבדואים בנגב, איך לפתור את סוגיית ההריסות, איך לתת חלופות לאנשים. אנחנו לא רוצים שהממשלה תפקיר את החברה הערבית, היום היא מפקירה אותה. אם בממשלה הקודמת נהרסו 2,000 בתים בנגב, היום אנחנו מדברים על יותר מ-4,000 הריסות בנגב. אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים שהמדינה תכיר קודם כול בקרקעות של הבדואים בנגב. ובי"ת, תכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. כאשר יש הכרה, אנחנו נותנים לאנשים אופק, חלופות, פתרונות. לא משאירים אוכלוסייה שלמה ללא פתרון. אין אלטרנטיבה לאנשים, אז מה יעשו? ולכן הבדואים גרו על האדמות שלהם מלפני קום המדינה, לפי המסורת שלהם, לפי התרבות שלהם, גרו באופי חקלאי מובהק, ואנחנו רוצים לשמר את זה. אי-אפשר למחוק תרבות של אוכלוסייה, מסורת של אוכלוסייה. אנחנו רואים היום שהשרים שנכנסים לתפקיד שלהם, והאחראים לנגב או לרשות הבדואים בנגב, לא מבינים את הנושא הזה, את החשיבות של המסורת הבדואית. ולכן אדוני היושב-ראש, אנחנו נשמח שהממשלה תנהל דיאלוג עם האנשים, שיח עם האנשים, לא דרך הריסות, לא דרך דחפורים ולא דרך טרקטורים. זה מה שאנחנו רוצים. אני חושב שאנחנו היינו מספיק ברורים בנושאים הקרדינליים בחברה הערבית, בסוגיות הקשות בחברה הערבית. בנושא הפשיעה, הדרישות שלנו הן ברורות. כמה פעמים ראש הממשלה הבטיח לטפל בפשיעה בחברה הערבית, הבטיח רבות, קיים ישיבות, הגיע לוועדות – אבל המספרים רק מזנקים למעלה, ואין פתרונות. ולכן אנחנו בטוחים שאם ראש הממשלה יחליט לטפל בפשיעה בחברה הערבית, הוא יכול לעשות את זה. הנושא השני גם הוא נושא חשוב, נושא ההריסות בנגב. אנחנו רוצים שהמדינה תפתור את הסוגיה הזאת. די עם ההריסות. אנחנו רוצים לחשוב ביחד, יחד עם שרים שחושבים למען האזרחים, למען האוכלוסייה הערבית, למען האוכלוסייה הערבית בנגב. הגיע הזמן שהממשלה תפתור את הסוגיה הזאת – לא דרך מכוני מחקר. אנחנו לא צריכים את מכוני המחקר האלה. אנחנו רוצים שהממשלה תכיר בקרקעות שלנו ותביא לפתרון הסוגיה. הגיעה העת. מכובדי היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה להתייחס בערבית לנושאים שדיברתי עליהם לפני זה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) הריסות, אדוני היושב-ראש, הרסתם יותר מ-4,000 בתים בנגב. כדי שאני אהיה ברור, זה לא מוסיף כבוד לממשלה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, 15 דקות לרשותך. בוקר טוב, לילה טוב, בבקשה, לרשותך 15 דקות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, לכבודה של השרה לא אתייחס, צריך לעבוד בשביל כבוד. התכוונתי לעלות לכאן ולהקדיש את כל הזמן שעומד לרשותי להתייחסות להצעת החוק, כי דומה שבעומס העניינים שאיתו אנחנו מתמודדים, ובראשם כמובן הצורך להשיב את אחינו ואחיותינו החטופים, החוק הזה לא זוכה לתשומת הלב הציבורית הראויה לו, כחוק מסוכן, כחוק שהוא אבן ראשה בתהליך הפגיעה בעצמאות מערכת המשפט. אבל תאמר לי, אדוני היושב-ראש, איך אפשר שלא לפתוח באירועים המבישים, המבישים, שהתרחשו כאן לפני כמה שעות, אירועים שהופכים את היום הזה לאחד מהימים השחורים בתולדות כנסת ישראל. אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאני רואה בך תלמיד חכם של ממש. אז תאמר לי, אדוני היושב-ראש, מה קורה כאשר ספר תורה נופל על הרצפה? מה צריכה קהילה לעשות אם ספר תורה נשמט מן היד ונפל אל הרצפה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תענית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תענית. צום. אז אמור לי, אדוני היושב-ראש, פסוק לי, אדוני היושב-ראש, מה ההלכה כאשר מטילים על הרצפה אב שכול? מה דינה של קהילה, מה דינו של בית, מה דינו של יושב-ראש הכנסת כאשר אב שכול מוטל על הרצפה, באלימות? אמור לי, לגזור תענית? חבר הכנסת אמיר אוחנה יכול ורשאי להכניס משהו לפיו אחרי שביהירות, באדנותיות, בגסות, הוא, הוא ולא אחר, הביא היום למצב שבו אב שכול אחד הוטל על הרצפה; סבא נזקק לטיפול רפואי; אב שכול אחר התעלף מעוצמת העימות. מה דינו של חבר הכנסת אוחנה, שניגשו אליו פעם אחר פעם ראש האופוזיציה, אני באופן אישי, חברי כנסת אחרים, והתריעו בפניו על מה שקורה כאן למעלה? אבל הוא, עם תנועות היד המבטלות שלו, הוא עם תנועת היד המבטלות שלו הביא למצב שבו ספר תורה הושלך אל הארץ. אבא שכול נרמס, והחצוף הזה מודיע שהוא יעשה בדיקה. למד מנתניהו. נתניהו רוצה לבדוק את עצמו על אסון 7 באוקטובר, שהוא הביא עלינו, אז אוחנה למד ממנו. יו"ר הכנסת למד מהחמקן הסדרתי מאחריות – הוא מורה על בדיקה של מה שקרה עם המשפחות השכולות. אתה אשם. אתמול מועצת אוקטובר שלחה מכתב, ביקשה שייתנו לנציגים של 40 משפחות לשבת פה. אין מקום, אדוני? אתמול הם הודיעו, אבל יו"ר הכנסת חושב שהוא יאמר למשפחות שכולות: תיכנסו בתורות, 15 כל פעם. למה? כדי שהם לא יוכלו להסתכל לנתניהו בלבן של העיניים? בושה. יושב-ראש הכנסת בושה; יושב-ראש הכנסת שרמס כל ערך ממלכתי; יושב-ראש הכנסת שחושב שהמקום הזה שייך לו בטאבו. אמיר אוחנה השליך ספר תורה על הארץ, זה מה שהוא עשה. שיצום, שיגזור על עצמו תענית דיבור. איזה בושה, אני מתבייש היום להיות חבר כנסת. לא יודע אם הספקת לראות את מהדורות החדשות בכל הערוצים, אפילו בערוץ התעמולה. והוא עוד מוציא הודעה שמגלגלת את האחריות למשמר, לסדרנים? את מי הוא יבדוק? את מי אוחנה יבדוק? שיעמוד מול המראה, הידיים שלו דחפו את האבא השכול. הידיים שלו חנקו את האבא השכול. הידיים שלו הביאו אב שכול להתעלף. איזו בושה. ועכשיו, לעניינו של החוק. אדוני היושב-ראש, השבת האחרונה הייתה שבת שקלים. מה מסכת שקלים במשנה מלמדת אותנו על איך תורמים את הלשכה, איך נכנס כהן כדי לקחת כסף מתוך הלשכה בהר הבית? יחף, בלי תפילין, ללא קמע שתלוי על הצוואר, מדבר בכניסתו וביציאתו, כדי שחס וחלילה לא יהיה מישהו שיחשוב שהוא שם מטבע ששייך לציבור בנעל, בתפילין, בקמע, בפה. "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלֹהים ואדם", אומרת המשנה, כדי להתריע מפני מראית עין של ניגוד עניינים, כדי להתריע מפני מציאות שבה מישהו יחשוב שנפל פגם. וכאן מה יש לנו? יושב-ראש ועדת החוקה, שמקדם חוק של עצמו, של עצמו, כדי למנות את האיש שיטפל בתלונות שהוא עצמו הגיש נגד הנשיא הנבחר עמית. ולא רק שזה המצב, חבר הכנסת רוטמן מתגאה בזה. אתה שומע, אדוני, חבר המפלגה שלך, אולי תלך ללמוד איתו הלכות מראית עין בהלכה. רוטמן מטפל בחוק שלו, מנהל את הדיונים בדורסנות הרגילה שלו, ומתגאה, מתגאה בזה שהנציב שייבחר על ידי הקואליציה יטפל בתלונות שהוא, רוטמן, הגיש על מנת לסכל את מינויו של עמית. עומד בסטנדרט של מסכת שקלים, אדוני הרב? זה הסטנדרט שלכם בציונות הדתית? לא לימדו אתכם? לא לימדו אתכם את מסכת שקלים במשנה? את מסכת שקלים בירושלמי? את הרמב"ם, שמרחיב בהלכות שקלים בסוגיית ניגודי העניינים? והכול בשביל מה? בשביל שלממשלה ולקואליציה יהיה שוט לאיים בו על שופטי ישראל. הממשלה היא זו שתמנה את האדם שיבדוק תלונות משמעתיות על שופטים. מינוי פוליטי – ארבעה מתוך שבעה חברי ועדה בשליטת הממשלה והקואליציה, והם ימנו את האדם שיבדוק תלונות אתיות. בדיחה, פשוט בדיחה עצובה. הממשלה שמסרבת להקים ועדת חקירה ממלכתית – היא תמנה נציב תלונות על שופטי ישראל, על המופע המבייש של ראש הממשלה, שהוא לא אחראי לשום דבר, לכלום. הוא גיבור ישראל, צ'רצ'יל, נפוליאון, על זה כבר אין מה לדבר. יש מה לומר על הניסיון השפל של הקואליציה שלכם – בעיצומה של מלחמה, בין ההלוויה של איציק אלגרט להלוויה של אוהד יהלומי – לחוקק חוק של מהפכה משטרית. בין ההלוויה של איציק אלגרט להלוויה של אוהד יהלומי בבית העלמין של ניר עוז, בית עלמין שכולו זועק את הברבריות של החמאס מחד, ואת עוצמת ההפקרה של ממשלת ישראל מאידך. שומעת, השרה לענייני כלום? הפקרה. הפקרה. הפלת ממשלה על פירורי חמץ והבאת עלינו את אסון הדמים של המחבלים הארורים. האדיקות שלך, המזויפת, בענייני החמץ לא עזרה לעם ישראל. אתם לא אחראים לכלום, אבל לעשות היום, היום בבוקר, בזמן הלוויה של איציק אלגרט, לקדם את חוק המהפכה בהליכי מינוי שופטים – זה הסטנדרט שלכם, של הציונות הדתית, של הליכוד. והיום בערב, בלילה, לפנות בוקר, זו המתנה שלכם לעם ישראל – חוק של השתלטות פוליטית על נציבות התלונות. שני שרים, חבר כנסת אחד, ועוד מישהו שהרבנים הראשיים ימנו. מאוד אובייקטיבי, נכון? רב ראשי אחד יקבל פקודות מאריה דרעי, השני יקבל פקודות מגפני. פחות מ-10% מהשופטים בישראל הם דיינים; לכנסת יש נציג אחד – מהקואליציה, כמובן – ונציג של הרבנים הראשיים. כך אתם מבקשים למשול. והכול בשביל מה? כדי להציק לנשיא הנבחר של בית המשפט העליון, שאתם לא מכירים בו; הכול כדי להלך אימים על שופט בבית משפט שלום, בבית משפט מחוזי, שיעז לצאת כנגד החלטה של הממשלה שלכם. מה לכם ולסטנדרטים של ההלכה בנושא ניגוד העניינים. הגיע הזמן שנפוצץ את בועת ההסכמה הרחבה. לא התעניינתם בהסכמה לאומית לפני 7 באוקטובר, ואתם לא מתעניינים בהסכמה לאומית אחרי. אתם רק מנצלים אנשים כאובים ואבלים כדאי לעשות מניפולציות, וקולות שווא ורמייה של חתירה להסכמה. קואליציית מדון, קואליציית שנאה והסתה. ובראש החבורה ראש הממשלה ויושב-ראש הכנסת. לא אתה, כמובן. תצום, אוחנה, תצום, כי הפלת היום ספר תורה כאן במשכן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. בבקשה, לרשותך 20 דקות. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, בשנת 2024, השנה שחלפה, בשני החודשים ינואר ופברואר, שני החודשים דאז הסתיימו עם 27 נרצחים כתוצאה מהפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. לעומת זאת, השנה, בשני החודשים ינואר ופברואר 2025 מספר הנרצחים בחברה הערבית עמד על 48, כלומר כמעט כפול ממה שהיה בינואר-פברואר 2024. השאלה, אדוני היושב-ראש, כמי שמגיע מחברה שיודעת מה זה הזנחה, השאלה שאני שואל: למה מישהו במדינת ישראל, למה מישהו בממשלת ישראל חושב שמה שמתרחש בתוך החברה הערבית ממעשי פשיעה ורצח הוא אינטרס של מדינת ישראל? איך אפשר לחשוב במובנים כאלה? איך מדינה יכולה לחשוב שככל שמקרי הרצח עולים, כך זה מיטיב עם האינטרסים של הממשלה? הרי הפרמטר הראשון שלפיו נמדדת ממשלה בריבונות שלה, במשילות שלה, הוא הביטחון האישי של אזרחיה. ואם 20% מסך כל אזרחי המדינה, היושב-ראש, לא מרגישים בטוחים, וחייהם מופקרים בידיהן של כנופיות הפשע, זאת אומרת שאין ממשלה, אין משילות, אין ריבונות, ולמעשה אין מדינה. כי איך אפשר להסביר שיש מדינה, ויש משילות ויש ריבונות, עם המספר הגדול הזה של נרצחים? אם השנה תמשיך בקצב הזה, זה יעבור את כל השיאים וזה יהיה תעודת עניות ואות קלון על המצח של מדינת ישראל, ולא רק של ממשלת ישראל. היושב-ראש, ריבונות ומשילות הן לא רק דחפורים שהורסים בתים. ריבונות ומשילות הן, קודם כול, לשמור על חייהם של אזרחי המדינה, לאפשר להם תנאי מחיה סבירים, לסייע בידם בתכנון, בתשתיות, בדיור, לסייע בידם בכל תחומי החיים – ורק אז אפשר לטעון למשילות, ורק אז אפשר לטעון לריבונות. אבל להפקיר את האוכלוסייה הערבית בכל התחומים – גם לא נלחמים בפשיעה; גם מקצצים בתקציבים של החברה הערבית כך שכל התקציבים יחד לא מגיעים לקרסוליים של המיסים שהאזרחים הערבים משלמים למדינה; גם לא מקדמים שיפור תשתיות; גם לא מקדמים שיפור של מערכות החינוך והבריאות; גם לא מכירים ביישובים לא מוכרים בנגב; גם לא מקדמים תכנון כמו שצריך. ואחרי כל זה טוענים לריבונות ומשילות באמצעות דחפורים וכלים כבדים. אם שר x – כי הוא x, לא שווה להזכיר את שמו – חושב שריבונות אפשר ליישם באמצעות דחפורים, באמצעות שופלים, באמצעות כלים כבדים, אבל נגד מי? נגד האנשים שבמו ידיו יצר את הבעיה שלהם. הרי מה זה התופעה של בנייה ללא היתרים, היושב-ראש? מה זה הדבר הזה? ב-1948 היו כ-175,000 אזרחים ערבים. היום, להוציא את ירושלים המזרחית, בתוך מדינת ישראל –חוץ מירושלים המזרחית – יש 1.7 מיליון אזרחים ערבים. במשך עשורים, עשרות שנים, המדינה נמנעה, הזניחה במתכוון את נושא התכנון, לא תכננה את היישובים הערביים, נתנה להם להתפתח ולהתרחב בלי תכנון. ואתה מכיר את התופעות האלה בערים רבות - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> דווקא היו ניסיונות, והצד השני לא כל כך רצה לקבל את התכנון. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אז המידע שלך מאוד דליל, היושב-ראש, כי אני מדבר איתך מידע מדעי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בני בגין נתן תוכנית? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני מדבר איתך מידע מדעי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רק שואל אותך, בני בגין נתן תוכנית? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני מדבר על כלל האוכלוסייה הערבית, ולא רק על הנגב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסדר, בין היתר, גם. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא, אני מדבר על כלל האוכלוסייה הערבית, כולל הגליל, המשולש - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 1.7 לא כולל אותם, כמו שאמרת קודם? 1.7 שאמרת קודם – כולל את הדרום? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן, הגליל, הנגב ומרכז הארץ והערים המעורבות, לא כולל ירושלים המזרחית – 1.7 מיליון. מרבית היישובים התפתחו ללא תכנון, כי תכנון עולה המון כסף, וליישובים הערביים מעולם לא הקימו פארקי תעשייה ואזורי תעשייה, ולרשויות לא היה כסף לעשות את זה. המדינה לא השקיעה בתכנון, האזרחים נאלצו בעל כורחם להקים בתים על אדמתם הפרטית ללא היתרים, ואז נוצרה הסוגיה שהיום אומרים עליה "בנייה בלתי חוקית", שבגינה השר x טוען לריבונות ומשילות אם הוא מזיז דחפורים ושופלים לעבר הבתים. אז איפה יש דבר כזה? במדינה מתוקנת, מדינה נורמלית, אם מספר הנרצחים מבין האזרחים מגיע תוך חודשיים ל-48, זה היה מספיק כדי שממשלה שלמה תלך הביתה, לא רק שר. ממשלה שלמה הייתה צריכה ללכת הביתה. אפרופו, אם אנחנו מדברים, היושב-ראש, על דחפורים ושופלים והריסת בתים, אז במשך עשרות שנים רשויות המדינה, כולל אגף האכיפה, נמנעו מלבצע הריסות בחודש הרמדאן ובמהלך ימי החגים. היושב-ראש, זה חשוב, אני מבקש להקשיב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> איתך. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אחרי כל מה שאמרתי על היעדר תכנון, ושלמרות זאת יש רדיפה של האוכלוסייה הערבית בעניין של בנייה ללא היתרים, הרשויות – כולל אגף האכיפה – נמנעו מלבצע הריסות בחודש הרמדאן ובמהלך ימי החגים. השנה אני מקבל עדויות ופניות שיש תכנון לבצע הריסות במהלך חודש הרמדאן, ויש תכנון לבצע הריסות בתוך ימי החגים. תגיד, נפלו על הראש? השתגעו? אנחנו לא מצליחים לשכנע אתכם שזאת לא בנייה ללא היתר, אלא זה פשע של הממשלות שלא תכננו. אבל אחרי הכול בימים כמו חודש הרמדאן – שהוא אמור להיות חודש של צום, תפילה, סובלנות, התחשבות בחלשים ובנזקקים – לא רק שמישהו דואג לייצר אווירה של חודש אלים – והוא לא כזה – אלא אנשים אלימים, בתוך הממשלה, מנסים לייצר אווירה כאילו של חודש אלים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היסטורית - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> זה לא היסטורית, זה שקר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היסטורית יש את זה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> זה לא נכון, אדוני. אדוני, זה לא נכון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ביקשת קודם, ואני מקשיב לך, ביקשת ממני קודם להסתכל על הנתונים באמת, על איך שהם היו. אני אומר לך היסטורית שבחודש הרמדאן, במקום שזה יהיה חודש של תפילה, כמו שאמרת, הוא קורא להתנעה של טרור. זה קרה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> היושב-ראש, אני אגיד לך מה היסטורית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה יודע טוב מה הכוונה שלי. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> היסטורית היו מי שדאגו לייצר את המתח הזה, כאילו החודש הזה הוא חודש של עימותים. לא היה ולא נברא. לא היה ולא נברא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו רואים את זה; רואים את זה: הצבא נערך, המשטרה נערכת כאילו יקרה משהו בחודש הזה. למה זה קורה? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו חיים את זה, אני מדבר עכשיו על הנעשה בתוך המדינה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בתוך המדינה. אני מוציא מזה את השטחים הכבושים. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תגיד, מי פרץ למסגד אל-אקצא? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בתוך המדינה היו – אתה מכיר אותם, אתה קצת קרוב אליהם אפילו – מי שדאגו לערוך פרובוקציות יום-יום נגד עשרות אלפי המתפללים במסגד אל-אקצא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בהר הבית. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> במסגד אל-אקצא. אז למה לעשות את זה? למה לערוך את הפרובוקציה הזו למתפללים? למה לייצר את המתח הזה? ואחרי זה לבוא בטענות ולעשות אווירה כאילו אנחנו לקראת חודש אלים. אנחנו לקראת אנשים אלימים בתוך הממשלה; אנשים שהם פרובוקטורים, שמעודדים אלימות. דרך אגב, חלק מהם פעל ללא לאות למשוך את החברה הערבית למלכודת של עימות עם המדינה. אנחנו היינו חכמים מהם, ומנענו מהם לעשות את זה. אז לפחות בחודש הרמדאן לפחות שלא יגיע עם הדחפורים והשופלים שלו. גם ככה לאנשים יש הוצאות מעבר לחודש נורמלי בחודש הזה. הנפשות לא ערוכות לכאלה מראות קשים של הרס בית – לעיתים של הרס עצמי, כשהוא הורס בעצמו את הבית שלו. אז לפחות בחודש הזה שיניחו לאנשים; שלא יבצעו את הפשעים האלה בחודש הרמדאן. הנושא השני, אדוני היושב-ראש, גם אתה בא מהמקום הזה וחוויתם את זה לא מעט. אנחנו עדים לאחרונה על התנהלות אלימה של המשטרה. זאת לא הפעם הראשונה, וזה לא קורה אך ורק מול החברה הערבית. היו מקרים – העדה שלך מכירה אותם טוב מאוד – של התנהלות אגרסיבית, גסה וקשה של המשטרה. אבל לפעמים אתה לא מוצא הסברים למה; שוטרים נכנסים לבית שרוב הנמצאים בו הם נשים וילדים – בחדרה משפחת שומלה – ומכלום מייצרים אווירה של אירוע. מתחילים להתיז גז פלפל אל הפרצופים של הנשים והילדים ומייצרים בהלה, צעקות, חרדה ופחד של נשים. למה צריכים את כל זה? הנושא כל כך מגוחך, כל כך לא רציני, שאפשר היה לפתור אותו בדרכים אחרות. אני פונה לכל מי שצריך לטפל בסוגיה הזו. רבותיי, קודם כול המשטרה צריכה לעשות את זה כשירות. העבודה שלה היא שירות לאזרח ולא עונש על האזרח. את השירות לאזרח אפשר לעשות בדרכי נועם; בדרכים אחרות; כל דבר אפשר לפתור בדרך של דיבור, דרך של נועם ולא באמצעים אלימים והתזת גז על פנים של אנשים. אנחנו נמצאים בדיוק בימים שבהם אנחנו שומעים שרים בכירים בממשלת ישראל, שדורשים במפורש שהממשלה תפר את ההסכם, שהיא בעצמה חתמה עליו מלפני 45 ימים. הם דורשים לחזור למלחמה, כאילו הם לא נכחו לדעת שהדיפלומטיה עשתה בחודש וחצי האחרונים מה שהמלחמה לא עשתה במשך 15 חודשים. המלחמה נמשכה 15 חודשים ולא הצליחה לעשות את מה שהדיפלומטיה עשתה בחודש וחצי האחרונים. אז הקריאות לחזרה למלחמה הם ויתור מוחלט על החטופים שנותרו שם, וקריאה למלחמה ללא סוף. ככה לא מנהלים מדינה, ככה לא מתנהלים מול אזרחים ומלחמות הן לא יעד. והמלחמה הזאת צריכה להסתיים וצריך להשלים את העסקה. ולא צריך להפר שום הסכם ולא צריך לפרוש משום הסכם. מה שממשלת ישראל חייבת לעשות עכשיו הוא לדבוק בהסכם, שהיא בעצמה חתמה עליו, להמשיך אותו עד הסוף ולסיים את המלחמה הארורה הזאת. אמרתי שהדיפלומטיה עשתה את מה שהמלחמה לא הצליחה לעשות במשך 15 חודשים. בסוף אומר, היושב-ראש, שהאזרחים הערבים הם אינם האויבים של המדינה; האזרחים הערבים הם אנשים שרוצים לחיות, רוצים לגדל ילדים, רוצים ללמד ילדים – אפרופו ללמד ילדים, גם במחיר של לשלם הון תועפות על אוניברסיטאות מחוץ לישראל, כי בישראל מערימים קשיים על הסטודנטים הערבים. אלפי סטודנטים ערבים לומדים בירדן, באירופה, באירופה המזרחית, באוניברסיטאות של הרשות הפלסטינית. בכל מקום, אבל לא בתוך ישראל, כי מערימים עליהם קשיים. למרות זאת האנשים רוצים ללמד אותם. האנשים האלה צריכים גם שהמדינה תבוא לקראתם בענייני תכנון, במקום רדיפה והריסות. הנושא הזה פתיר, אנחנו מדברים על תכנון, על אדמה בתוך שטח של רשות מוניציפלית. אנחנו לא מדברים על אדמות מדינה שמישהו פלש אליהן, אנחנו מדברים על אדמות פרטיות. אם מתכננים, אז כל התהליך הזה של לרדוף את האנשים עם טרקטורים, שופלים, דחפורים ולהרוס להם מתייתר. מה עדיף? להשקיע בתכנון או להשקיע הון תועפות בכיתות של פקחים וכלים כבדים, וכל התהליך הזה של לרכוש מישהו שיבוא עם הכלים שלו כדי להרוס בתים? תכנון יפתור את כל הבעיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת כץ, בבקשה. בבקשה, לרשותך 23 דקות. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני שמח לחזור. מסתבר שהכנסת הזאת היא לא הקופה הקטנה או החנות של איש אחד. אני אגיד לכם למה אני אומר את זה: אני אומר את זה כי קודם הייתי על הדוכן, דיברתי על כך שצריך להתנצל מול משפחות השכול שהיו פה היום, מול משפחות החטופים. בלי קשר למי אשם או לא אשם, קודם כול צריך להגיד להם סליחה. זאת נקודת שפל בכנסת הזו. מה עשה מי שניהל את הוועדה לפניך, אדוני? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> את המליאה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> את המליאה, סליחה. איבד את עשתונותיו, לא ידע מה לעשות וברגע אחד החליט שאני צריך לרדת מהדוכן. אממה, יש חוק עדיין; במדינה הזאת יש חוק; יש תקנון, יש סדרי דין לכנסת. בדקו, הוציאו את הווידאו ובדקו מה היה פה. ואז מה אמרו? אמרו, אין לך סמכות להורות על כך. זה לא הספיק לניסים המבולבל. הוא החליט שלמרות שאמרו שאין סמכות, עדיין לא אכנס למליאה כעונש. עכשיו אני שואל כשנותנים עונש, אתה תמיד צריך להיות בעל הסמכות לתת את העונש. אני אומר את זה בתור אבא צעיר, מאוד חשובים לי הדברים האלה. צריך לחנך את חברי הכנסת קודם כול לפעול מתוך סמכות. אי-אפשר להמציא חוקים, אי-אפשר לשנות תקנות ואי-אפשר לרמוס את הייעוץ המשפטי, ואת כל סדרי הדין התקינים בבית הזה – פשוט אי-אפשר. מה קרה לאחר מכן, האופוזיציה קיבלה את הזמן בחזרה. כלומר בסוף אנחנו צריכים להגיד תודה לניסים. תודה רבה, שמחר הוועדות ייפתחו מאוחר יותר, היום הפיליבסטר יהיה ארוך יותר. אנחנו, בשמי ובשם האופוזיציה כולה, אומרים תודה רבה לניסים ואטורי. לא כל יום מקבלים מתנה כמו ניסים. עכשיו אני רוצה לומר מפה משהו קצת יותר רציני ליושב-הכנסת אמיר אוחנה. אני מאוד מקווה שתצפה בסרטון ובמה שקרה פה; תתייחס ברצינות לתלונה שלי לוועדת האתיקה, ותלונה של ח"כים רבים נוספים על המקרה הזה, ותעשה סוף לזלזול בתפקיד הזה. כי כשאתה לא יושב על הכיסא הזה, מי שיושב על הכיסא הזה הוא הפנים של הכנסת והוא הפנים שלך. לא יכול להיות שאני צריך במשך שעתיים פה להפעיל ייעוץ משפטי ויועצים משפטיים בכל העולם, בזמן שעל איזה אגו קטן מסמסים בקבוצת סגני יו"ר: אל תיתנו לו לעלות כי אתם תשברו לי את המילה. התבלבלת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, לא. לא היו דברים מעולם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> התבלבלת, אין דבר כזה. הכנסת היא של העם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת רון כץ, לא, לא - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, אני באמצע השיחה, אם תרצה, עצור לי את הזמן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני אעצור לך את הזמן. אני רק אומר לך שזה לא היה ולא נברא מה שאמרת הרגע. אני נמצא בקבוצה הזאת, ולא הייתה שום התכתבות ושום דבר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זאת קבוצה סודית. אתה לא שם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני סגן יושב-ראש הכנסת, ולא היה דבר כזה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך: זאת קבוצה סודית, ואתה לא שם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> טוב. על עוד קבוצות אני לא יודע, אבל לא להכפיש את כולם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה לומר משהו, לא יכול להיות שיהיה פה אדם, שינסה לנצל את סמכותו בשביל לפגוע בחבר כנסת אחר; בשביל לשלול לו את זכות הדיבור במליאה – הרי בשביל זה נשלחנו לפה. באיזו סמכות? באיזו סמכות יכול חבר כנסת למנוע מחבר כנסת אחר לומר את אשר על ליבו, כאשר הוא עושה את זה בהתאם לכללים, בהתאם לנהלים. אי-אפשר לעשות דברים כאלה, ניסים, התבלבלת. ואני רוצה לומר משהו גם לוועדת האתיקה: את התלונה הזאת לא תוכלו למרוח; לא תוכלו למרוח. אני אעקוב אחריה בצורה הדוקה, כי אנחנו לא ניתן לחבר הכנסת אחד להטיל מורא על חברי הכנסת אחרים. צריכה להיות אמירה ברורה של היושב-ראש אוחנה, שהוא לא ייתן יד לדברים הללו. בבית הזה, לא יכול להיות שיתעמרו בחברי כנסת על לא עוול בכפם. אני אומר את זה לכל הקואליציה שיושבת פה, ולכל הממשלה: מה שקרה פה היום הוא חרפה; הוא בושה לבית הזה. זאת התחתית הכי נמוכה שאני ראיתי פה בניהול ישיבה. אני אומר לכם: אי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום, כי היום זה אני, מחר זה אתם, מוחרתיים זה אתם. אי-אפשר, צריך איזשהו סף מינימום לשבת בכיסא המכובד הזה, ולייצג את הבית הזה, לייצג את יושב-ראש הכנסת, לייצג, להיות. בני הנוער צופים בנו, האזרחים צופים בבית הזה, ומה הם אומרים לעצמם? מה הם אומרים לעצמם? איזה קטנוני, איזה קטנוני זה להתעסק בדבר הזה. עשית, ניסית, טעית; אמרו לך שאתה טועה? קבל את ההכרעה. ככה עובד העולם. יש סדר בעולם. כשאדם לא יודע מה הגבולות שלו ומה הסמכויות שלו, אז הוא הולך לסמכות שאמורה להנחות אותו ומקבל את ההחלטה שלה. עכשיו, מה היה פה בזמן שהסמכות כבר הנחתה אותו – גם אותך, אדוני היו"ר – עוד התלבטתם; עוד לא היה לך נעים ממנו; מה תגיד לו, מה תגיד? למי איכפת? למי איכפת? יש החלטה; יש החלטה וצריך לכבד את החוק. אני יודע שאתה אדם שומר חוק, וגם אני אדם שומר חוק. אילו אני הייתי מקבל את ההנחיה הזאת, הייתי אומר: אין בעיה, זו ההנחיה, מכבד אותה, כמו שאתה עשית לבסוף. לא יכול להיות. לא יכול להיות, שאנחנו ננרמל את המצב הזה. לא יכול להיות שיהיה פה עכשיו מישהו שיישב ויחליט על דעת עצמו על תקנון חדש, על חוקים חדשים. מחר הוא יגיד: לא, ולאדי, אתה לא יכול יותר לבוא עם חולצה לבנה, מעכשיו רק שחורה; עם לבן אתה לא נכנס. מטי, את סתם לא נכנסת. מה זה? מה זה? וכאילו מנסים לנרמל ולנסות למצוא פתרונות ולמה. לא, פשוט לא. האדם הזה לא צריך לנהל פה ישיבות; לא צריך לנהל ישיבות. אני מאוד מקווה שוועדת האתיקה תפעל בהתאם לחוות הדעת בדיוק בנושא הזה, שקובעת מתי מותר להוריד חברי כנסת מהדוכן – במקרים חריגים מאוד, חריגים מאוד. עכשיו אני יודע כי אני הייתי שם, המקרים האלה כל כך חריגים שהם מפורטים – הינה היועץ המשפטי יושב פה, ואחרי זה תוכלו ללמוד את זה – הם מפרטים מתי מותר ומתי אסור. אבל הבלבול פה של השלטון הנוכחי הוא כל כך גדול, שהם חושבים שהכנסת היא, אני לא יודע, המגרש האחורי של הבית שלהם, והחוקים פה הם המלצה. ואפשר לעשות מה שרוצים. אז לא, לא, לא, זה לא עובד. ממש ממש לא, זה לא עובד כך. יש סדר, יש נהלים, יש חוקים ואנחנו נדאג שכל מי שיושב בבית הזה, ודאי על הכיסא המכובד, יאכוף אותם. ומפה אני קורא לחברה האזרחית: קחו את המקרה הזה ותגישו תלונות שלכם לוועדת האתיקה. ועדת האתיקה צריכה להיות מוצפת בתלונות על ניסים ואטורי, כדי שיידעו כמה הנושא הזה חמור. בשביל שבפעם הבאה שמישהו יושב על הדוכן הזה, הוא יפעל תחת תחושת שליחות, תחת כובד האחריות. הבית הזה מחוקק חוקים. אם אנחנו לא נפעל על פי החוק, מה אנחנו יכולים לצפות מהציבור? מה נבקש מהציבור אם אנחנו לא נפעל על פי החוק? כי אם מי שמנהל את הישיבה, שיושב על כיסא יו"ר הכנסת, מקבל הנחיה מפורשת מהיועצת המשפטית והוא אומר: אני לא מקבל את ההנחיה שלך, כי אני עכשיו מחליט. תגיד לי, לא הבנתי, מה זה? אם אין כדור אין מגרש? כאילו מה? איפה אנחנו? איפה אנחנו, שהגענו לרמת הבלבול הזה, שאני צריך בכלל לעמוד פה ולהסביר למה מי שיושב על כיסא יו"ר הכנסת צריך לכבד את החוק. האם באיזושהי מדינה בעולם, באיזשהו פרלמנט מתוקן, אתם חושבים שיש חבר כנסת שעומד ומסביר למי שמנהל את הישיבה ויושב על כיסא יו"ר הכנסת מדוע צריך לכבד את החוק? מדוע החלטה של היועץ המשפטי צריך לכבד אותה ואי-אפשר להגיד לה: אני מחליט וזהו; מדוע על התנהגות שלא כדין יש סנקציה, יש סנקציה. הוא חרג מהחוק, הוא פעל נגד החוק, נגד התקנון, והוא צריך להיענש. בשביל זה יש ועדת אתיקה, בשביל זה יש יושב-ראש כנסת, בשביל זה יש פה חבורה נפלאה של חברי כנסת שאכפת להם מהחוק. אני יכול לומר לכם שקיבלתי הודעות מכל הבית הזה – משני הצדדים, גם מהקואליציה – שאומרים לי זאת התנהגות לא נעימה, זאת התנהגות מגעילה; ראינו את זה ולא הבנו מה הוא רוצה. ואני אומר את זה לכולם. עכשיו, אני לא מתלונן, כי בסוף זאת מתנה, הוא הוסיף לנו עוד זמנים. מחר הוועדות יהיו קצרות יותר. אנחנו נעשה את העבודה שלנו כאופוזיציה טוב יותר בזכות ואטורי, אבל זה לא משנה. זה לא משנה, כי בסופו של דבר אני רוצה שהבית הזה יכבד את החוק. קודם כול יכבד את החוק. עכשיו אני לא מצפה שמחר בבוקר אנחנו נראה פה איזשהו תחקיר, התנהלות, ויגידו: נכון, חבר הכנסת כץ, אתה צודק, כי זה לא קורה פה, כי אנשים חושבים שהכנסת הזאת הפכה להיות החצר האחורית שלהם; אבל אני כן מצפה מהגורמים שאמונים על אכיפת החוק בבית הזה לעשות את העבודה שלהם. כבר צפיתם בסרטון, כבר אמרתם לי שאני צודק חד-משמעית. אז זה הזמן להראות שהבית הזה לא יהיה מוכן שיעברו על החוק; לא יהיה מוכן לתת לחברי כנסת להתעמר בחברי כנסת אחרים. כי מה, כי הם מנהלים ישיבה? כי הם עכשיו יושבים על כיסא של מנהל ישיבה? כאילו באמת, אנחנו בגנון? זה מתנהל פה הרבה כמו בגן חנה, אבל הפעם זה קצת חרג מגבולות ההיגיון. ומסר ככה לסיכום, לנעול את הדבר הזה: אני באמת מקווה שמי שיושב על הכיסא המכובד הזה יבין שהוא לא מייצג מפלגה; הוא לא פונה לאיזשהו בייס; הוא מנהל ישיבה בכנסת ישראל. הציפייה שלנו ושל אזרחי מדינת ישראל היא שהמקום הזה יעבוד בעבור אזרחי מדינת ישראל. לצערי, יום שלם הגיע – התחלנו את היום הזה בבוקר, והשעה כבר 03:40, ולא עשינו כלום בעבור אזרחי מדינת ישראל. הקואליציה הזאת לא הביאה חוק אחד, לא דנה בדיון אחד, ולא קיבלה החלטת ממשלה אחת בעבור אזרחי מדינת ישראל. ככה התחילה כל הסאגה הזאת: שאלתי את חבר הכנסת ואטורי, מה הממשלה עשתה טוב למען מדינת ישראל? הוא נלחץ ולכן רצה להוריד אותי מהדוכן. אחלה. בסוף צריכים לתת דין וחשבון לציבור הישראלי. בסוף מי ששלח אותנו לבית הזה מצפה להתנהלות מקצועית, מצפה להתנהלות עניינית ומצפה שיעבדו בשבילו. הם שלחו אותנו לפה, לא בשביל שהממשלה הזאת תנפח את עצמה ותהיה הממשלה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל; לא בשביל לקחת מיליארדים בכספים קואליציוניים; לא בשביל להמציא משרדים שאף אחד לא מכיר. לא. שלחו אותנו למקום הזה בשביל להתנהל בצורה אחראית; בשביל להתנהל בצורה תקינה ובשביל להתנהל בעבור אזרחי מדינת ישראל. מה אזרחי מדינת ישראל מצפים מהבית הזה לעשות? לסגור משרדים מיותרים, להחזיר את הכספים הקואליציוניים ולתת אותם למי שבאמת צריך אותם – למילואימניקים שלנו, לזוגות הצעירים, לרווחה, לבריאות, לביטחון שהופקר פה לחלוטין. זה מה שאזרחי מדינת ישראל מצפים מכנסת ישראל. במקום זה מה הם מקבלים? מקבלים פה התנהגות ילדותית, ברמה הכי נמוכה שיש. אם תשאלו אותי, עד עכשיו אני אפילו לא יודע מה רצה מי שניהל את הישיבה קודם. גם הוא לא יודע. מקבלים פה משרדים מנופחים, מקבלים פה גזל של מיליארדים, מיליארדים רבים מהכספים הקואליציוניים, שיכולים לחזור אלינו בצורה של מיסים. אילו היה נתניהו רוצה הוא היה מוריד מיסים לאזרחי מדינת ישראל; היה מזרים את הכספים האלה בחזרה; אבל במקום זה מתעסקים באיך אפשר לנפח את הכספים הקואליציוניים, בשביל שהסיעות החרדיות יצביעו בעד התקציב, ואז יוכלו אולי לדחות קצת את הקץ לפני שמגיעים לחוק ההשתמטות. בסופו של דבר, כל הרעש, כל הבלגן צריך להתמקד בדבר אחד בבית הזה, הם מנסים להעביר חוק שיאפשר לחצי מהציבור הישראלי להשתמט, חצי מהציבור הישראלי. בזמן שחברים שלנו, אחים שלנו, מקבלים את הצו הרביעי והחמישי שלהם, הם מנסים בבית הזה להעביר חוקים שימנעו מחצי מהציבור לקחת חלק בנטל בזמן מלחמת מצווה, בזמן שמילואימניקים קורסים. מילואימניקים מגיעים לוועדות ואומרים: אנחנו לא גומרים את החודש; הבתים שלנו מתפרקים; העסקים שלנו מתפרקים; אף אחד לא ייקח אותנו לעבודה יותר – כי כשרואים היום בקורות החיים חייל קרבי אומרים: רגע, רגע, יכול להיות שייקחו לי אותו עכשיו לשלושה, ארבעה, חמישה, שישה חודשים. זה הפך להיות שיקול; זה הפך להיות שיקול של מעסיקים. אבל במקום שוועדת העבודה והרווחה תעצור הכול ותתעסק בזה, הם מתעסקים באיך לתת פטור גם למי שלא לומד תורה. גם להם הם רוצים לתת פטור, כי הם אומרים: לא משנה לומד, לא לומד, הוא לא יתגייס. ואנחנו רואים הפגנות של הפלג הקיצוני רק לפני יומיים, שחוסמים כבישים ואומרים: נמות ולא נתגייס; לא רוצים לחיות בארץ הזאת. אז אני אומר: אל תחיו בארץ הזאת. קחו להם גם את הקצבאות. מי שלא רוצה להתגייס ולא רוצה לקחת חלק בחברה הישראלית, לא צריך לקחת חלק בכלכלה הישראלית ולא צריך ליהנות מהקצבאות של הציבור הישראלי. לא יכול להיות שחברים שלנו יעשו פה מילואים חצי שנה ויותר, בזמן שאנשים אחרים ייסעו ויטיילו להם בעולם, וייהנו ויעבדו. אני מדבר על אלה שלא לומדים – ואנחנו יודעים שיש אלפים כאלה אם לא עשרות אלפים שלא לומדים – תקראו להם כבר לגיוס. הוצאו צווי גיוס. לפי הפרסומים הוצאו השבוע עוד צווי גיוס. האם ראיתם משטרה צבאית אוכפת את אותם צווי גיוס? לא, גם לא תראו כי זאת ההנחיה. ואני תוהה לעצמי מי מוסמך להורות למשטרה הצבאית לא לאכוף את החוק? הצווים הוצאו, השלב הבא זה לשלוח את אותן יחידות שאמונות בדיוק על הנושא הזה. כשאדם לא מתגייס לצבא, יש יחידות במשטרה הצבאית שהולכות ומביאות אותו לבקו"ם. זה מה שצריך לעשות; אבל פה מנסים בכל הכוח למנוע את האירוע הזה. כי הם מבינים שהאירוע הזה יביא כנראה למשבר קואליציוני. כשהם שמים על כף המאזניים משבר קואליציוני או לוחמי צה"ל, אז המשבר הקואליציוני יותר חשוב מלוחמי צה"ל. הרבה יותר חשוב מלוחמי צה"ל. הכול פה זה ישראבלוף אחד גדול. בסופו של דבר המטרה העליונה של הממשלה הזאת היא לשרוד. זה מה שהם רוצים; הם רוצים לשרוד בשלטון ובכל מחיר. שמענו פה היום את ראש הממשלה עולה בנאום מבוהל ואומר: לא אקים ועדת חקירה ממלכתית, כי הציבור לא רוצה את זה. עכשיו אני שואל, איזה ציבור לא רוצה את זה? בכל סקר יותר מ-70% מהציבור רוצה ועדת חקירה ממלכתית. איך אתה עדיין עומד פה, אחרי שנה וחצי, ואומר: אני אמצא את הדרך לחקור. בינתיים ראיות נעלמות, בינתיים אנשים מתחלפים, בינתיים אנשים שוכחים. למה, בשם האל, ראש הממשלה לא רוצה לדעת מה קרה שם? מי מנסה למנוע את הבדיקה? מי לא רוצה שנדע מה קרה ב-7 באוקטובר? מי לא רוצה שנדע מה הוביל ל-7 באוקטובר? למה אתם לא רוצים שיגיע גוף מקצועי ורציני, ויעשה סוף לכל השמועות ולכל הקונספירציות? יגיע ויחקור באמת? יגיע ויחקור באמת מה היה שם, מה הוביל לכך. למה? למי יש משהו להסתיר? מי לא רוצה שידעו? גם עמד פה היום אותו ראש ממשלה ואמר: אני דורש שיחקרו הדלפות מהקבינט והדלפות מפה. אני שואל את ראש הממשלה, לפני חודשיים עלה החוק שלי לחייב בדיקת פוליגרף את חברי קבינט. את החוק, שאתה בפעם השנייה עולה לדוכן הזה וחושב ששכחתי שאמרת שאתה רוצה אותו. מה הייתה עמדת הקואליציה לגבי החוק הזה? הפלתם אותו. הפלתם אותו כי אתם לא רוצים לדעת למי יש אינטרס למנוע ועדת חקירה ממלכתית ולמנוע חוק שיחייב בדיקת פוליגרף לחברי הקבינט. הרי בסופו של דבר מדובר בחבורה מצומצמת שאמרנו שנבדוק אותה, וגם נבדוק את כל מי שמסביב: את קציני הצבא, את זרועות הביטחון, את כולם. נבדוק ונדע סוף סוף מי מדליף סודות מדינה. אבל במקום זה אנחנו מקבלים נאום ריק מתוכן של ראש ממשלה, שעומד פה ואומר: אני רוצה שייחקרו, אני רוצה לדעת. ואני אומר, אם היית רוצה שיחקרו, היית מקדם את חוק הפוליגרף. ואם היית רוצה לדעת, היית מקדם ועדת חקירה ממלכתית, כמו שאתה בעצמך עמדת על הדוכן הזה והצעת לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ואמרת לו: אסור לעכב את הבדיקה, אסור לעכב את החקירה כי ראיות נעלמות, כי הזוויות מיטשטשות. ואני מסכים, זה בדיוק מה שקורה. אז תארו לעצמכם מה יקרה אחרי שנתיים. שנתיים שלא הקימו את הוועדה הזו. אני רוצה, בזמן שנותר לי, לדבר על משפחות החטופים שפגשנו פה היום, שעברו יום מאוד מאוד לא פשוט בכנסת הזאת. בסך הכול הן רצו לשבת ביציע בזמן שמדברים על ועדת חקירה ממלכתית ולשמוע מה מדברים. לצערי הרב, ולבושתו של המקום הזה, שיחקו איתן בכל מיני משחקים – זה התחיל ממכסות: יכולים להיכנס רק 20, אחרי זה 24, אחרי 26, אחרי זה 28. אחרי מאמץ רב והרבה מאוד אמוציות, גם של המשפחות, שנפגעו פיזית, אישרו להן להיכנס. אני מפה שוב קורא לכולם – אל תנרמלו את האירוע הזה. אל תיתנו לקדושים האלה להיפגע כך בבית הזה, וזה לא משנה קואליציה, אופוזיציה, צריך להגיד בקול ברור: אסור להתנהג אליהן ככה. אסור להתנהג למשפחות השכולות ככה, אסור להתנהג למשפחות החטופים ככה. היום קיבלו מכות בבית הזה משפחות חטופים שקיבלו אות חיים היום מהבן שלהן שנחטף. ויותר מזה, אימא של מתן ביקשה ממני שאני אקריא בשמה פה, מהדוכן הזה, מכתב שהיא כתבה לבית הזה, שאולי מישהו יקשיב. והוא הולך כך – אני מדבר בשם אימא של מתן אנגרסט, אימא עברייה ששלחה את בנה מתן לקרב: מתן יצא לקרב בנחל עוז, וכנגד כל הסיכויים יצא להגן על המדינה, ולאחר שעתיים וחצי נפגע קשה, נחטף לעזה מחוסר הכרה, והתעורר שם פצוע. מאז מתן, חייל פצוע, מופקר בשטח האויב מאחור. בהבטחה שלך לענת אמרת "פצועים הם הומניטריים, לא לפי קטגוריות", אבל את מתן לא החזרת, ואתה כנראה גם לא מתכוון להחזיר בטפטופים הבאים. אביה של ענת שורד שואה וסלקציות; שורד יחיד ממשפחתו, שחווה שואה שנייה דרך נכדו, שלא עבר את סלקציית החטופים רק כי הוא חייל ישראלי שיצא להילחם, ללא אזרחות רוסית, אמריקאית, ואין בממשלה הזאת מי שיילחם ויחזיר אותו להוריו, ששלחו אותו בלב שלם כדי לטפל בפצועים הפיזיים והנפשיים בעודו מאבד שלושה מחבריו לצוות באותו קרב, ובסיטואציה הזו הוא נחטף. אז יש חטופים בגילו שכבר חזרו, אבל חייל שהמדינה הציבה, שיצא להגנתה, המדינה בוחרת שלא להגן עליו. החיילים הם הכי הומניטריים. הם עוברים שם עינויי גיהינום. ההורים של מתן מחזיקים בסרטון שלו חבול ופצוע מעינויים, והממשלה שותקת. ואני רוצה להוסיף במילים שלי: חייבים להחזיר את כולם יחד. יחד בעסקה אחת. אסור לנו לאפשר לחלק להישאר ולחלק לצאת. אנחנו שומעים את העדויות, את עדויות התופת של מי שיצא משם, על ההרעבה, על המכות, על ההתעללות הפיזית והנפשית, על לחיות על חצי קרקר ליום, וגם זה לא תמיד, לשתות מים מלוחים, להיות כבולים בשרשראות 24 שעות. אסור לנו לאפשר את זה. אנחנו חייבים כולנו כקול אחד לומר בצורה הכי ברורה שיש: את כולם עכשיו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. מה שלומך? הכול בסדר? אתה מחזיק מעמד? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ברוך השם. בוקר טוב, לילה טוב, אני לא יודע מה אומרים בשעה כזאת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, גם אני לא. מחזיק מעמד יפה. ברכות לחברת הכנסת קארין אלהרר, שהצטרפה אלינו. אנחנו מברכים אותך. לפני הכול, אני חושבת שההתנהלות היום מול המשפחות השכולות זו הייתה בושה וחרפה. איך אלי שרעבי, החטוף שחזר, אמר? זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין של ישר. היציע היה ריק. היציע הזה יכול להכיל מאות אנשים. הם היו 40 איש. מכות, אלימות. פגשתי את סבא של מתן אנגרסט, שרון דיבר עליו – פצוע, מדמם מהיד. שמע, אני יודעת שהרבה פעמים אתם לא אומרים שום דבר, אבל אני חושבת שהאירוע הזה של משפחות שכולות – בסך הכול מה הם ניסו, להגיע ליציע? גם כשראש הממשלה מדבר והם צועקים, אז מה? אז מה? תכיל. יש שם את מנשה מנצורי, הוא איבד את שתי הבנות שלו בנובה. שתי הבנות שלו, אתה מבין? הוא נשאר עם ילד אחד. עם ילד אחד הוא נשאר. רויה ונורל, שתיהן נרצחו בנובה. אז מה, אז אם מנשה מנצורי יצעק, אי-אפשר לספוג את זה? מה, אנחנו לא מסוגלים להכיל? באנגלית יש מילה מאוד יפה, .to contain ראש הממשלה מאוד אוהב אנגלית, הוא גם מתנצל רק באנגלית, בעברית הוא לא. Contain זה כמו קונטיינר, אתה מבין? אתה מכיל. יש לך אפשרות להכיל. אז גם אם עמדו שם וצעקו – תגיד לי, אתה היית בדיון, זה הפריע לך? אל תענה לי, אני יודעת שלא, כי אני מכירה אותך, כי אתה מלווה משפחות שכולות בעצמך. יש לנו אפילו משפחה שכולה משותפת, אנחנו מדברים עליה הרבה. צריך to contain, צריך להכיל. גם אם יעמדו עם השלט ויצעקו על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, הדבר הכי אלמנטרי, הכי בסיסי, דבר שהיה כאן במשך שנים. ועוד במהלך הדיון, כשהם צועקים, הוא רצה להוציא אותם, וראש הממשלה אמר לו: אל תוציא. ראש הממשלה היה על הדוכן. מזל. ממה אתה מפחד, אוחנה, מכמה משפחות שכולות? ממה אתה מפחד? אי-אפשר להכיל אותן? אתה יודע, דיבר קובי, אבא של שגב כלפון, בוועדת החוץ והביטחון. אני לא יודעת אם היית שם, כי אתה חבר ועדה הרי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הייתי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קובי סיפר לנו משהו מאוד נכון. הוא אמר: תחשבו שאתם הולכים עם הילד הקטן שלכם בקניון, ושלוש דקות אתם לא רואים אותו, מה עובר עליכם? ככה אני חי כבר שנה וארבעה חודשים, שנה וחמישה חודשים. אז אנחנו לא יכולים לשבת במליאה ולשמוע שצועקים עלינו "ועדת חקירה ממלכתית" או "תחזירו את הילדים"? המשפחה של מתן אנגרסט – אני לא יודעת אם ראית את התמונה שלו חבול ופצוע – אנחנו לא יכולים להכיל את זה? למה אנחנו חברי כנסת? למה הגענו להיות שליחי ציבור אם לא בשביל להכיל את המורכבות של החברה הישראלית, אם לא בשביל להיות שם בשבילם? כי הרי מי אנחנו? מי אנחנו הרי עבורם? אז אני חושבת שזה הכתם על הכנסת. זה לא ימין ושמאל, זה איך הכנסת הזו נראית, ואני התביישתי היום. אני במקרה הייתי פה, כי הייתי צריכה לדבר ב-40 חתימות, אבל הרבה חברי כנסת שלנו עלו למעלה – אני לא יודעת למה רק מהאופוזיציה. הכו משפחה שכולה, מה זה קשור לאופוזיציה–קואליציה? אחת המשפחות, שגם תומכת במועצת אוקטובר, ותודה לאל שלא הייתה כאן היום, שלא הושפלה פה היום, זו המשפחה של חברים שלי, אבי ועדי מרציאנו. אבי מרציאנו – בכיכר החטופים, נראה לי שבאוקטובר, היה אז חורף, "לכדתי" אותו והתחברנו, ועוד בתקופה שנועה מרציאנו, הבת שלו, זיכרונה לברכה, הייתה חטופה, עם השלט, ראיתי אותו מסתובב בכיכר החטופים, לא כל כך מוצא את עצמו. ישר באתי אליו, אמרתי לו: אני מירב, תספר לי. והוא סיפר לי על נועה, נועה המדהימה שנחטפה – תצפיתנית נחל עוז – ונרצחה בשבי חמאס. אני רוצה להקדיש כמה מילים לנועה מרציאנו ולאבי, חברי הטוב. אני גם לא יודעת אם ראית, כי היית פה, אבל היום הייתה בעובדה תוכנית מדהימה על הלוחמים של נחל עוז. - - - הכי הכי קטנים. כמובן, יש שם גם את שילה, המ"פ, ואת גיל, הסמג"ד. אתה חייב לראות את זה. אומנם היום עמד פה ראש הממשלה וצרח "ערוצי תבהלה", אבל זו הייתה תוכנית – עזוב את התוכנית של אלי שרעבי, שהיא גם הייתה – אני מקווה שצפית, יש לי תחושה שאתה צפית. אבל היה היום על הגיבורים – הגיבורים החיילים האלה, איך יש שם חייל של נחל עוז שאומר – ראית את זה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יוחאי, שאומר לו - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראית את התוכנית? יש קטע שמרוב שהוא בהלם, הוא נכנס לחדר, שם גומיות בנעליים. הוא אומר: חזרתי לטירונות, שמתי גומיות בנעליים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עובד על אוטומט. עובד על אוטומט. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. כל הבסיס מלא מחבלים, שורץ מחבלים. הם מעט חיילים, זה ממש מעטים מול רבים, גיבורים מול מפלצות, והוא אומר: אני שמתי חגורה ושמתי גומיות, והתכוננתי כמו שהכינו אותי בטירונות. אגב, ראית גם את הקטע שהוא נסע על ההאמר, החייל מאחור, והוא אמר: מה, זה באמת קורה? זה כל כך הימם אותם, ולמרות זאת הם נלחמו בגבורה. 53 חיילים נפלו רק במוצב נחל עוז: 18 תצפיתניות, שבע תצפיתניות נחטפו, מגידיש חזרה במבצע, ברוך השם, ונועה של אבי ועדי נרצחה בשבי. להבדיל, וכמובן שייבדלו לחיים ארוכים, חזרו אלינו דניאלה גלבוע, אגם ברגר, לירי אלבג, קרינה ארייב ונעמה לוי, ששוחררו בעסקה. אני ממליצה לכולם לראות את הסיפור של הגבורה של נחל עוז, שלמרות המוות ומאות מחבלים – וצריך לציין גם את חרובה, הגשש. בטח ראית. לא רק שהוא יצא עם הכוח ועמד וחיסל עשרות מחבלים – חרובה, הגשש הבדואי, שגבורתו מדהימה. הרבה פעמים יש יותר מדי גזענות בחברה הישראלית, אבל הגבורה של הגשש הבדואי, שנכנס לחמ"ל של ניר עוז אחרי כל מה שהוא רואה בחוץ, וכשהמחבלים המפלצות שרפו את החמ"ל על יושביו, הוא נשאר עם התצפיתניות עד הסוף, כשהם כבר לא ראו כלום ורק חלק הצליחו לחמוק מהחלון, ואמר להן – שמעת מה הוא אמר להן? כבוד בשבילי, כבוד בשבילי להגן עליכן. בסוף הוא גם מת איתן, נהרג איתן, נפל. ואני רוצה להגיד לך משהו על נועה מרציאנו, כי נועה לעולם לא תחזור, ונועה מרציאנו, רואים אותה הרבה פעמים – אני מקריאה את מה שאבי אומר – מהפוסטרים ומסרטון שחמאס שחרר. אתה זוכר את הסרטון של נועה בשבי? נועה היא לא פוסטר, היא הבת הבכורה שלנו. היא נכדה של סבתא ג'רמן וסבא יעקב וסבתא בלה ואחות של הדר, יובל וגיא. היא הייתה מש"צית צעירה ואהובה על חניכיה וחבריה, עם חלומות. נועה הפכה, לצערו, לסמל הטרגדיה של נחל עוז. הוא לא רצה את הסוף הזה, הוא רצה שנועה תחזור, אבל היא נחטפה ונרצחה, הראשונה שם שנרצחה בשבי חמאס. סתם שתדע, זה קטע שפגשתי אותו, אבל היום שרצחו אותה ושחררו את הסרטון היה 13 בנובמבר. אני זוכרת את זה כי זה היום הולדת שלי, אז לא יודעת, מן חיבור כזה. אבי אומר שהוא לא מאחל לאף אחד לעבור את הימים מורטי העצבים שהסתיימו בשבוע של רכבת הרים עם סערת רגשות, שבוע שהיה מהול בתקוות בגלל אות החיים שקיבלנו, ועד הבשורה המרה: רצחו את נועה בבית החולים שיפא. נועה הייתה החטופה הראשונה שנרצחה בדם קר בעזה. אנחנו רוצים רק דבר אחד וזועקים אותו בשביל נועה – אנחנו רוצים שהאמת תצא לאור. דרישה אחת ברורה וצודקת: אמת, צדק ולקיחת אחריות. מה באמת גרם למחדל הנוראי של 7 באוקטובר? האמת הזו לא תבוא מעצמה, היא לא תתגלה אם נבחר לטמון את הראש בחול; היא לא תצוף אם נמשיך לדחות, למסמס, לטייח. 83% אחוז מאזרחי ישראל דורשים ועדת חקירה ממלכתית. יש לנו בת בצבא. אתה יודע שהבת שלו והבת של אייל ושרון אשל, שתיהן משרתות כמדריכות חי",. שתיהן התגייסו. גם רוני אשל, שגם ראית אתמול – היום, היום זה אתמול – רוני אשל דיווחה ממש עד הרגע האחרון על פרש טורקי ועל החדירה של המחבלים. גם היא גיבורה בפני עצמה. אבל שתיהן, שתי האחיות, החלו את הקורס ביחד. והוא אומר, אבי: המדינה חייבת להבטיח לנו שוועדת החקירה תקום גם בשבילן. כי הרי אני תמיד מספרת שוועדת החקירה של מירון לא חקרה רק את העבר ונתנה מסקנות, היא גם סידרה את ההר, בסופו של דבר; היא מנעה מאנשים למות על הר מירון. הורדנו בממשלה שלנו 79 מבנים בלתי חוקיים מהר מירון – אני יודעת, הייתי יו"ר הוועדה לביטחון פנים. השקענו שם קרוב ל-50 מיליון שקל בתחזוקה, בהפרדה בין נשים לגברים, להיכנס בצורה מסודרת, לעשות הדלקה אחת מסודרת; שהאזור של בני עקיבא, שאתה בטח מכיר, אזור מסודר. ועדת חקירת מירון לא רק נתנה את המסקנות האישיות ונתנה לאותן 45 משפחות שיקירים נרצחו על ההר, היא גם סידרה את ההר קדימה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. זה מה שאבי אומר: אני רוצה את זה לא כדי לחקור איך הגענו למצב שהבת שלי נרצחה בשבי חמאס ונחטפה מהבסיס שהיה אמור לתת לה את ההגנה. אני רוצה גם בשביל הבת שלי שבצבא, שלא יגיע עוד פעם 7 באוקטובר. רק מי שפוחד מתוצאות ועדת החקירה הממלכתית, רק מי שמונע אותה, יודע שיש לו אחריות. איך ייתכן שבזמן שאומרים לנו ששלב הבדיקה יגיע אחרי המלחמה, יש מי שמנסה להקים ועדת חקירה פוליטית, שבה הנחקרים הם אלה שימנו את החוקרים? איך יכול להיות שמדינת ישראל ידעה להקים ועדת חקירה ממלכתית בתוך 28 יום אחרי מלחמת יום כיפור, אבל אחרי 514 ימים עדיין לא קמה ועדה לחקור את המחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה? רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לחקור את הכול ואת כולם – דרג מדיני, דרג צבאי, דרג מודיעיני. אף אחד לא חסין מבדיקה. ולא רק את מה שקרה באותו יום נורא, אלא גם את השנים שקדמו לו, את ההתרעות שהתקבלו גם על ידי הבנות שלנו ולא טופלו ואת ההחלטות שהתקבלו והובילו אותנו לרגע שבו אויבינו ניצלו את נקודת החולשה שלנו כדי לפגוע בנו בצורה קשה ביותר. אתה יודע, עוד משהו – התצפיתניות של נחל עוז הלכו להורים שלהן בראש השנה, כשהן חזרו הביתה, ואמרו: אחרי סוכות תפרוץ מלחמה. אגב, גם אתמול – עוד פעם, אנחנו חוזרים לתחקיר של נחל עוז בעובדה. הבלון שהיה למטה – ראית את התמונה הזאת של המחבלים עם הבלון למטה? חמישה חיילים של הבלון נרצחו, נהרגו שם, כל החמישה. זה בכלל היה אמור להיות בשמיים. הרי ברור לך שאם אתה מסתובב שם, אתה רואה אותו בשמיים. ברגעים הכי קריטיים, כשהלוחמים אמרו: יש בעיה – אפילו את הבלון לא העלו. גם לא הקשיבו להם כשאמרו להם. אני זוכר שאייל אשל סיפר לי בבית שרוני אשל, זיכרונה לברכה, הייתה "נותנת בהם שמות" – הייתה אומרת לאבא שלה: כבר יש לי שמות לכל החקלאים שעומדים על הגדר ומצלמים אותנו. מצלמים אותנו מהגדר. אז למה? למה לא לחקור? למה לא להבין? הוא אומר, אבי: זה לא עניין של פוליטיקה. אני לא איש פוליטי. הוא באמת לא איש פוליטי. זה עניין של ביטחון מדינת ישראל וצדק ללוחמים, לבנות ולאזרחים. כל ניסיון להציג חלופות הוא מהלך פוליטי מובהק. כל ניסיון להקים ועדת חקירה שאינה ממלכתית משמעו ניסיון לטשטש את האמת. פוליטיקאים לא יקבעו בעצמם מי יחקור את המחדלים שאירעו תחת אחריותם, וגם בכירי הצבא והמודיעין, לא הם שיכתיבו את תנאי חקירתם. מדינת ישראל תמשיך להיות חזקה גם אחרי שיעמידו בפניה מראה ואת ההשתקפות, גם השתקפות נוראית, שתעלה ממנה. רק אז יבוא התיקון על כל רבדיו. ועדת חקירה ממלכתית היא הכלי היחיד שיכול לעשות זאת, ואין זו רק חקירה, אלא הדרך לבנות מחדש את האמון של אזרחי ישראל במדינה שלהם, בצבא שלהם, במנהיגות שלהם, וגם בנו, בנו, נבחרי הציבור. מסיים אבי ואומר: חבריי, איננו מבקשים טובה. אנחנו דורשים את המובן מאליו. אנחנו, 1,400 משפחות מועצת אוקטובר – אגב אתה יודע שביקרתי אצל הביבסים. גם ירדן ביבס – תחשוב, מ-7 הם יושבים בשפיים, ליד ליפשיץ, צמודים, מה שנקרא. אתה מבין, שנה וארבעה חודשים, והמשפחות מפונות, יושבות בכפר המכביה. זה אירוע שאי-אפשר לתפוס אותו. וגם ירדן, מתוך השבעה אמר: ועדת חקירה ממלכתית. איך אפשר להסתכל לירדן ביבס בעיניים ולהגיד לו לא, אנחנו רוצים ועדה פוליטית? אנחנו נמנה שופט שמקובל עלינו. מה זה הדבר הזה? לא ראיתי דבר כזה בחיים. הוא אומר: אנחנו דורשים את המובן מאליו. אל תשכחו את אלה ששילמו בחייהם לעולם. בבקשה, החזירו את כולם הביתה, עד החטוף האחרון. זה מה שנועה הייתה מבקשת. ונועה מרציאנו, זיכרונה לברכה, המדהימה, המיוחדת, שהייתה צריכה להיות איתנו, שילמה בחיים שלה. אתה יודע גם כמה משפחות, החיים שלהן כבר – זהו, הם אף פעם לא יחזרו להיות אותו דבר. הם אף פעם לא יהיו. מגיע להן ועדת חקירה ממלכתית, ומגיע לכולנו שהחטופים כולם יחזרו עד האחרון. לראות את האחים שם נפרדים בבכי עם המבטא הארגנטינאי קורע הלב הזה – מה יש יותר חשוב מזה? ואיך אפשר לצאת למלחמה כשחצי העם חושב אחרת, כשחצי עם אומר, לא עכשיו, קודם תחזיר את החטופים? אתה יודע שאחד הדברים שאפיינו את המלחמה ב-7 באוקטובר, כשהכוחות התגייסו – ב-8 באוקטובר, נובמבר, דצמבר – כל השנה, כולנו היינו – ימין, שמאל, דתיים, חילונים, כולנו אמרנו, זו המלחמה המוצדקת ביותר בתולדות ישראל. אי-אפשר לצאת למלחמה כשחלק מהעם אומר לך, לא, קודם תחזיר את החטופים. וגם מה תשיג עוד? מה תעשה אחרת שלא עשית עד עכשיו? וזה ארגון טרוריסטים, ג'יהאדיסטים, שלא מכיר בכלל במדינת ישראל, בכל בית היו מנהרות, כל חדר ילדים נוצל להחביא אמל"ח. הרי הם האויבים המתועבים שלנו, הרי לא יהיו חסרות הזדמנויות לתקוף אותם, לא חסר. גם לא היו חסרות לנתניהו הזדמנויות לתקוף. אני לא יודעת כמה אתה קורא את התחקירים שמפורסמים בימים אלה. כמה פעמים? גם אחרי הפיגוע בכביש 60 הייתה התכנסות ביחד עם ראש הממשלה והשב"כ. אמרו לו: יש אפשרות – לדעתי ב-2018 או 2019 – אמרו לו יש אפשרות לתקוף מהאוויר – לא, לא, אי-אפשר, זה יביא מלחמה, זה יביא לפלישה. ממה פחדת, ראש הממשלה? ממה? ממה, מעוד סבב? יש ציטוט, הוא אומר במפורש שזה יכול להביא עוד סבב. אז שיביא סבב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - יותר מדי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול בסדר, חבר'ה, עד שכבר עליתי - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו צריכים - - - זמן. אנחנו לא בסדר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. נהיית לי עליזה בראשי עכשיו? אני רק רוצה לסכם, כי יש לי פה קריאות של קהל, שאני קשובה להן, קשובה לקהל הביתי שלי. אני כן רוצה להגיד משהו חשוב על העניין הזה: כל מה שהיה בעשר השנים, 20 השנים, חייב להיחקר. כולם חייבים להיחקר – דרג צבאי, דרג מדיני – להבין את כל ההזדמנויות שבהן הייתה אפשרות לחסל, ולא חוסלה צמרת חמאס. אני לא יודעת כמה אתה קורא – אתה חייב לקרוא את התחקירים. אני חושבת שהאחריות שלנו כחברי כנסת היא לקרוא כמה שאפשר את התחקירים, את כולם, כבר אז לספוג כמה שיותר, ולהבין את עומק המחדל. אגב, מדהים שגם היום ראית את ניר עוז, וכל יום אתה מגלה עוד דברים, ואתה מבין עוד כמה דברים אתה עוד לא יודע. אז תחשוב מה יקרה כשתקום ועדת חקירה ממלכתית. הילדים שלנו, גם הילדים של דן, ילמדו בבית הספר שלהם במבחן להיסטוריה - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 50 שנה אחרי כיפור עדיין יש לנו - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. מה, אנחנו לא יודעים את מסקנות ועדת אגרנט? אנחנו לא יודעים מה אמרו על דדו? אתה בתור ילד לא ידעת מה אמרו על דדו? ברור, לימדו אותנו. בשביל הילדים שלנו אנחנו רוצים שוועדת החקירה הממלכתית תלמד אותם מה היה ב-7 באוקטובר, ביום הזה שכולנו התעוררנו בו בבהלה, חרדה, ואיבדנו כל כך הרבה אנשים שיקרים לעם ישראל, למדינת ישראל. תודה רבה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אני רק שאלה, אדוני היושב-ראש: אם באמת בכול רק צה"ל אשם, והשב"כ אשם, והמוסד אשם, אם הסתירו אינפורמציה מראש הממשלה, לא סיפרו לו, לא יידעו אותו, אם הכול זה השמאל ואוסלו ורבין – אז מה הבעיה להקים ועדת חקירה ממלכתית, שתחשוף את כל הדברים האלה שמנעו מראש הממשלה לדעת? אם באמת כולם כל כך אשמים, וראש הממשלה כל כך צח וטהור וצודק, אז אדרבה ואדרבה. אדרבה ואדרבה, שתהיה ועדת חקירה ממלכתית שתחשוף את האופן שבו הוליכו שולל את ראש הממשלה; ואחרים הם אלה שהפקירו. אחרים הם אלה שהביאו למחדל הגדול. אם באמת הכביש אשם, הגשם אשם, אז למה לא להקים ועדת חקירה שתגיד את הדברים האלה, ותיתן לראש הממשלה את הגושפנקה הזאת, את התעודה הזאת, את תעודת היושר הזאת – ולא תאפשר לאנשים כמוני ולעוד 80% מאזרחיות ואזרחי ישראל להמשיך להגיד שנתניהו אשם? לא, באמת, אדוני היושב-ראש, אני רק שאלה: אם באמת נתניהו לא העביר דמי פרוטקשן לחמאס לאורך שנים על גבי שנים, דולרים במזוודות, אם נתניהו באמת לא אפשר את ההתעצמות והבנייה של המנהרות ושל התחמושת וכל הדברים האלה שאיתם חמאס בא ל-7 באוקטובר, אם באמת נתניהו הוא לא זה שמנע איזושהי התקדמות לעבר הסדר שיתחיל לפתור את הסכסוך הישראלי–פלסטיני המדמם הנורא הזה, שבתוכו אנחנו נופלות ונופלים בכל פעם מחדש, אם נתניהו הוא באמת לא המושחת שתחתיו נרקבת מדינת ישראל, נרקבות כל המערכות הציבוריות שלנו בכל מקום – אז למה לא להקים ועדת חקירה שתגיד את כל הדבר הזה, שסוף-סוף זה יפסיק להיות ויכוח בינינו, אלא יהיו לנו תשובות? למשל כמו שקרה כשהקמנו את ועדת החקירה הממלכתית לאסון הנורא שהיה במירון, 45 אנשים שקיפחו את חייהם בגלל מחדלים תחת ממשלות נתניהו, ולמדנו איפה היו הטעויות, איפה היו השחיתויות, איפה התקלות, מה צריך לתקן כדי שהדבר הזה חלילה לא יקרה שוב. כן – ועדת חקירה ממלכתית עשתה את העבודה, הביאה תוצאות. אם אכן נתניהו, כמו שהוא אומר, כל כך לא אשם, אז מה הבעיה להקים ועדה שתראה מי באמת אשם? כל הצה"ל האלה והשב"כ האלה, כל הבגידה הזאת מבפנים, כל הטייסים הסרבנים האלה – נו, שתהיה ועדת חקירה שתגיד כבר את כל זה. שתהיה ועדת חקירה שתגיד שזה לא נכון שאפשר היה להחזיר את החטופות והחטופים שלנו כבר לפני שנה. זה ממש לא נכון, זה לא נכון שראש הממשלה מטעמים אינטרסנטיים-פוליטיים שלו, כדי להישאר בשלטון, מסרב להחזיר גם היום 24 אנשים צעירים שנתנו את כל מה שיש להם כדי להגן על המדינה הזאת ונמקים בשבי מתעלל של חמאס. שתבוא ועדת חקירה ותגיד, לא נכון, לא נכון, הוא לא יכול, זה לא הוא, זה חמאס אשם, זו קטר אשמה, זה הכביש אשם, זה הגשם אשם. נו, למה לא להקים את ועדת החקירה הזאת? אתה מבין, אדוני היושב-ראש, איך אפשר להצדיק לא להקים ועדת חקירה שתנקה את ראש הממשלה? איך אתם כקואליציה מאפשרים למנוע מראש הממשלה ועדת חקירה שתראה כמה רק הוא היה בסדר, וכל האחרים לא? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, לרשותך 15 דקות. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, עיתונאי החצר של הפשיזם אמר שאתם לא יודעים מאיפה האיום הקיומי האמיתי נגד מדינת ישראל. אמר, זאת לא איראן, זו לא חיזבאללה, זו לא עזה. אז מאיפה? הוא הנהן בראש ואמר: מהערבים בישראל, שיש להם 500,000 נשקים. הוא אמר שהנשקים הללו יופנו בצורה נוח'באית – תקבלו טבח נוח'בות מהנשק שבידי האזרחים הערבים. עיתונאי חצר הפשיזם הזה לא שאל את עצמו את השאלה הבסיסית, מאיפה מגיע הנשק לידי אזרחים ערבים. אני אגיד לו את מה שאמרו השרים לביטחון פנים: אמרו ש-90% מהנשק מגיע מבסיסי צבא. 90% מכלי הנשק מגיעים מבסיסי צבא. אנחנו, הנהגת האוכלוסייה הערבית, יש לנו עמדה נחרצת: אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. אין שום דבר טוב מהנשק הזה. אין חצי דבר, אין שום דבר טוב מהנשק הזה. במידה והנשק היה מופנה נגד הערבים – זה רע; נגד יהודים – זה רע; במישור הפלילי – זה רע; במישור הביטחוני – זה רע. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק כלל וכלל. אנחנו אזרחים שלא צריכים נשק. יש לנו תביעות למען השלום והשוויון? אנחנו ננהל את המאבק הזה בדרך דמוקרטית. אין שום דבר טוב מהנשק הזה. אני רואה באנשים שנושאים נשק בוגדים, הם בוגדים בעמם. כנופיות הפשע המאורגן בקרב האוכלוסייה הערבית בוגדים בעמם. אנחנו קוראים לממשלה לכסח את הפרצוף של ארגוני הפשע המאורגן. האם יש דברים יותר ברורים? ועיתונאי חצר הפשיזם הזה לא שאל את עצמו: אבל למה אחוז הנרצחים בקרב הערבים בישראל גבוה פי לא פחות מעשרה מהפלסטינים בכל מקום אחר בעולם? למשל, בגדה המערבית, שחיים בה יותר מ-3 מיליון פלסטינים, מדי שנה נרצחים פחות מ-30 פלסטינים על ידי פלסטינים. האם המשטרה הפלסטינית יותר חזקה ממשטרת ישראל? 62% מהתושבים, מהאזרחים, בירדן הם פלסטינים. אחוז הרצח בקרב הפלסטינים בירדן הוא עשרה אנשים לכל מיליון אנשים. למה רק במדינת ישראל, שחיים בה 2 מיליון פלסטינים, מספר הנרצחים עולה על 240 אנשים מדי שנה? עיתונאי חצר הפשיזם לא שאל את עצמו את השאלות הללו; במקום זה הוא מאשים, הוא מתריע שתהיה סכנה ביטחונית מקרב הערבים בישראל, בגלל שיש להם נזק. אני חוזר שוב ושוב, חבר הכנסת בני גנץ: אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. אין דבר טוב בנשק הזה. אין דבר אחד טוב. שמישהו יצביע לי על דבר אחד טוב בזה שלאזרחים הערבים יש נשק. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. לא צריך את הנשק הזה. בשביל מה? אני מאמין שבכל המובנים הנשק הזה מאיים עלינו – מאיים עלינו בכל המובנים, ברמה הפלילית – זה ברור. בואו נתאר לעצמנו אירועי אוקטובר 2000 שיקרו, חס ושלום – ואחד ישתמש בנשק. האם זה טוב לנו? האם אנחנו רוצים את זה? אני, איימן עודה, יו"ר רשימת חד"ש-תע"ל, קורא בצורה הברורה ביותר לחסל את פרצופם של ארגוני הפשע המאורגן. אני קורא לאסוף את כל – כל כלי הנשק. אני רוצה להוסיף עוד משהו: אני פניתי אליך, חבר הכנסת בני גנץ, בגלל שאתה מבין בביטחון. אתה יודע שלפני שנת 2000 ערבי שנשא בנשק, זו הייתה סוגיה ביטחונית. היא הפכה לסוגיה פלילית עכשיו, מזה 20 שנה. האזרחים הערבים – היו שני סוגים של אנשים שהיה להם נשק: או סייעני שב"כ – היו לוחשים לו באוזן בכיתה שזה, אבא שלו, יש לו נשק, כלומר הוא – קראנו לזה זנב, זנב של המשטר. כך קראנו לו כשהיינו ילדים – בושה שיש לו נשק; או אנשים שמסתירים את הנשק, כי אם הממסד יתפוס אותם – זאת אומרת כלא לפחות חמש, שש, עשר שנים – זה דבר נורא, שיש לו נשק. למה הנשק הפך להיות דבר שבשגרה, למה? שוב ושוב ושוב: אנחנו לא רוצים כלי נשק אחד. זה רע בכל המובנים. לא רוצים. אנחנו חיינו ללא נשק במשך עשרות שנים. חיינו ללא נשק במשך עשרות שנים, והיה לנו טוב בלי נשק – טוב בתוך החברה עצמה וטוב בכלל. הנשק הזה רע בכל המובנים. אם הוא מופנה נגד ערבי – רע; נגד יהודי – רע; במישור הפלילי – רע; במישור הביטחוני – רע. לא רוצים נשק. רוצים לחיות בחברה עם אפס נשקים. חברי הכנסת וחברות הכנסת, המלחמה האחרונה הייתה המלחמה הארוכה ביותר והמייסרת ביותר. אחרי המלחמה האחרונה הזו נשארו בין הים לנהר 7.5 מיליון יהודים ו-7.5 מיליון פלסטינים. תגידו לי מה אפשר לעשות חוץ מלהכיר בזכויות הלאומיות של שני העמים, חוץ מלכבד את שני העמים, חוץ מלהגיד: שני העמים שכנעו אותנו שמגיעה להם זכות להגדרה עצמית – זכות להגדרה עצמית ליהודים וזכות להגדרה עצמית לפלסטינים? אני יכול להבין ישראלי שידבר איתי על הביטחון – אני בוודאי יכול להבין את זה – שיגיד: אני רוצה לדבר על הביטחון, איך להבטיח את הביטחון. יש לי דרישות: אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. אני יכול להבין את זה. אבל אני לא יכול להבין מי שמחפש ביטחון בלי לעשות צדק. אני לא יכול להבין את זה. אני יכול להבין את הביטחון בשני מובנים: במובן של צדק ובמובן של כוח. אני יכול להבין את זה. אבל מי שרוצה וחושב שהדרך היחידה היא דרך של כוח – אני לא יכול להבין אותו. לא יכול להבין. אני יכול להבין את מי שתופס את הדברים משני הדברים ואומר: בואו, אני רוצה להבטיח את הביטחון שלי, אבל אני מבין שיש לכם זכויות. בואו נשב ונמצא את המשוואה. אני רואה שזה הוגן, זה מקובל, זה נכון. אבל לחשוב שאפשר להמשיך כך? אין מצב בעולם, אין מצב בעולם. תבינו, מה שאני מציע מהווה אינטרס אמיתי ועמוק ואסטרטגי לשני העמים. אין דרך אחרת. אין דרך אחרת. שני העמים הוכיחו – במשך עשרות שנים שמעתי דברים על מה זה עם, מה לא עם, דרך אגב, מהערבים אני שומע שהיהודים הם לא עם. מהערבים אני שומע שהיהודים הם לא עם. אומרים שעם הוא קבוצה של אנשים שיש להם שפה אחת, מולדת אחת, כלכלה אחת. מה הקשר בין יהודי אמריקאי ליהודי מרוקאי ליהודי – אני אומר להם: אבל התגבשו כעם. חיים פה קבוצה של אנשים, מדברים עברית. יש כלכלה אחת, יש אוריינטציה משותפת, וצריך לכבד את העובדה הזו. מי שיש לו ויכוח על הנרטיב ההיסטורי – זה לגיטימי וחשוב. אבל מבחינה עובדתית, מבחינת ההתהוות של העידן המודרני, של המאה ה-20, צריך לכבד שהיהודים התגבשו כעם, וצריך לכבד שמגיעה להם זכות להגדרה עצמית. ויש חלק שאומר שהפלסטינים הם לא עם, אבל אין לו בעיה לראות בסורים עם, בעיראקים עם, במרוקאים עם. מבחינתו, רק – רק הפלסטינים לא התגבשו כעם. כך הוא רוצה לבנות לעצמו עולם מדומיין. ולמה הפלסטינים נאבקים - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אין לו את התנאים לעם. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבקש ממך. לא רוצה לדבר איתך על זה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רק אמרתי לך שאין לו את התנאים לעם. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו דיברנו על זה פעם, ואני עניתי לך. אל תיקח מהזמן שלי, בבקשה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> העמים מתהווים. רוב העמים נבנו בצורתם הנוכחית בעידן המודרני. מי שמטיל ספק על השייכות הלאומית של הפלסטינים, אז בוודאי שיטיל ספק על ההתהוות הלאומית של היהודים. אבל מי שמחפש לכבד את האנשים – אתם יודעים מה זאת אומרת לכבד את האנשים? מטי, אני רוצה להגיד לך משהו, לדעתי, חשוב. מה הדבר החשוב? אני רואה בזה יומרה חוצפנית להגדיר אותך, ולהגיד לך שאני מכיר אותך יותר טוב ממה שאת מכירה את עצמך. מה החוצפה הזו? אם מטי ואם רון ואם בני ואם אורית אומרים לי: סליחה, אנחנו עם – אני, הערבי, צריך להגיד להם מי הם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> והאם הישראלים צריכים להגיד לפלסטינים: אנחנו מכירים אתכם יותר טוב מעצמכם, אתם לא עם? מה היומרה החוצפנית הזו? תכבדו את האנשים. תכבדו את העמים. לכן, אני מאמין שאין אינטרס נעלה לשני העמים יותר מלחתור לשלום, לכבד אחד את השני, העם את השני, את הזכויות הלאומיות של שני העמים. ויהיה שלום, יהיה ביטחון, יהיה שגשוג, ויהיו חיים יותר טובים לבנים שלנו, לנכדים שלנו. רק הדרך הזו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה. לרשותך חמש דקות. << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, כל מי שראה את נאום ראש הממשלה היום הבין מה עומד מאחורי החוק לפוליטיזציה של בחירת נציב תלונות השופטים. מה שראינו היום הוא עוד צעד במסע הדה-לגיטימציה של מערכת המשפט. פתאום אחרי עשרים ועדות חקירה ממלכתיות שהוקמו, נשיא העליון לא ראוי לבחור את חברי הוועדה. פתאום אכפת לנתניהו מהדלפות מוועדת החוץ והביטחון, וזה עוד בלי מצגת. פתאום צריך לשנות את אופן בחירת נציב התלונות על השופטים. יש פער גדול בין תיקון במערכת המשפט לבין מסע נקמה ששולל את הלגיטימיות שלה, מסע נקמה מסוכן שיהפוך את ההתייחסות לחוק בישראל לא לדרך מחייבת, אלא להמלצה חלשה. זה מתחיל בפוליטיזציה של בחירת נציב התלונות על השופטים באופן שבו הממונה העתידי, יהיה אשר יהיה, יהיה חייב לממניו. זה ימשיך בוועדת חקירה ממלכתית שתהונדס מחדש באופן שיתאים לתדמית האמון הפוליטי של ממניה. זה יתפתח בחוסר אמון עוד יותר גדול במערכת המשפט והחוק, שבסופו של יום עובדת מול האזרח יום-יום. זה יתמצב כמערכת משפט מושחתת וכפופה לגחמות פוליטיות, וזה ייגמר במערכת משפט שלא פועלת לפי החוק והצדק, אלא לפי מי שמינה אותה. זה מסוכן; זה מסוכן, כי זה יהרוס את מערכת המשפט מבית. זה יפגע בעצמאות המשפטית שישראל צריכה לעצמה ומול העולם כאחד. זה רחוק מאוד מהתיקון שצריך לבצע במערכת המשפט, וזה מפלג את העם כולו. את כל החקיקה הזו נבטל בממשלה הבאה, ונעשה רפורמה שמטרתה תיקון ולא הרס. יש מה לתקן, ברוך השם, אבל לא זו הדרך. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. לרשותך חמש דקות. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-31 בדצמבר 2022 בנימין נתניהו הגיע ללשכת ראש הממשלה מלווה ברעייתו שרה, כמובן, ואני קיבלתי את פניו. חיכיתי לו במשרד. אני זוכר שאפילו לא התלבטתי, אמרתי: אני לא אחכה לו בישיבה מאחורי השולחן. זה יהיה מוזר קצת לכולם. אז עמדתי ולחצנו ידיים, והתנהל מין אירוע אדיב – לא ידידותי, אבל אדיב, שבו אמרתי לו: תראה, אין לי מה לעשות לך חפיפה. 16 שנה היית ראש ממשלה. אני אעדכן אותך רק בדברים הביטחוניים הבסיסים שקרו מאז. ואני יצאתי והוא נשאר. איזו מדינה השארתי לו? בואו רגע נעשה את ההשוואה, איזו מדינה אני השארתי לו אז: בדצמבר 2022, בפעם הראשונה אחרי 35 שנה, מדינת ישראל הייתה עם עודף תקציבי. כל שנות נתניהו, אגב, שר אוצר, ראש ממשלה – היא תמיד הייתה במינוס. בדצמבר, כשהעברנו לו את הממשלה, המדינה הייתה עם עודף תקציבי פעם ראשונה. למרות שהיו לנו הוצאות ענקיות בגלל הקורונה, סיימנו את השנה עם עודף של 9.8 מיליארד שקלים, והתוכנית הייתה כמובן להמשיך ולהשתמש בכסף הזה כדי להוריד מיסים למעמד הביניים הישראלי. גבול עזה היה שקט אחרי מבצע עלות השחר, שבו חיסלנו את כל בכירי הג'יהאד האסלאמי, והמשכנו עם המדיניות של אפס סובלנות גם כלפי בלוני הנפץ ובעיקר בכל מה שקשור להתקרבות אל הגדר. הייתה הנחיה של הממשלה: מי שמתקרב לגדר, יורים בו מייד. הייתה תקופה שקטה במיוחד, וכל בוקר, כמובן, נפתח בזה שהמזכיר הצבאי היה נכנס אליי. ההנחיה הייתה: קודם כול תעדכן אותי לגבי מצב הגבולות, כי אז זה מה שעשתה הממשלה – קודם כול התעדכנה לגבי מצב הגבולות. פתחנו קצת קודם את השגרירויות באבו דאבי ובבחריין. במרץ לפני זה הייתה פסגת הנגב, שבה הגיעו שרי החוץ של ארצות הברית, האמירויות, בחריין, מצרים מרוקו וישראל לפגישה שבה דנו על הקמה של שש קבוצות עבודה לפיתוח הקשרים הכלכליים עם העולם הערבי. אגב, כל הקבוצות האלה נסגרו מאז. מנת שווארמה עלתה 38 שקלים. אין מה לעשות, בדצמבר 2022 מנת שווארמה במדינת ישראל עלתה 38 שקלים. גבול הצפון היה שקט. חתמנו על הסכם הגז עם ממשלת לבנון. למרות כל השקרים ששמעתם, זה היה עם ממשלת לבנון – עם החיזבאללה רק הקואליציה הזאת חותמת – עם צרפת ועם איטליה, זה סיים סכסוך של יותר מ-20 שנה על זכויות הקידוח בים. הנשיא ביידן הגיע לישראל, נשא פה נאום מרגש, חתמנו אני והוא על הצהרת ירושלים, שבה נאמר: ארצות הברית מדגישה כי לעולם לא נאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני, וכי היא מוכנה להשתמש בכל רכיבי העוצמה שלה כדי להבטיח תוצאה זו. היה שם עוד משפט: המדינות מאשרות את הצורך להתעמת עם כוחות רדיקליים כגון החמאס, המבקשים ללבות את האלימות ולהצית אלימות וטרור – כי ידענו שהחמאס הוא איום, לא משהו שאתה מטפח בשביל לאזן את הרשות הפלסטינית. למוחרת הנשיא ביידן ואני עשינו מפגש דיגיטלי – היינו שנינו בירושלים עם נרנדרה מודי, נשיא הודו, עם שייח' מוחמד בן זאיד – MBZ – הקמנו את קבוצת I2U2, פורום כלכלי-מדיני של ישראל, ארצות הברית, הודו והאמירויות, ובנינו קבוצות של שיתוף פעולה במיליארדים. באותו חודש מכבי חיפה זכתה באליפות ישראל בכדורגל, כך שלא הכול היה מושלם. יומיים לפני פתיחת שנת הלימודים, אחרי משא ומתן מורכב עם הסתדרות המורים, עמדתי בהבטחה שלי ששנת הלימודים תיפתח, לא יהיה יום אחד של שביתה במערכת, וביום הראשון ללימודים נשאתי נאום בפני המורים, ואמרתי להם: בשבועות האחרונים דיברו עליכם במונחים של רווח והפסד; יש דבר אחד שמדינה לא יכולה להרשות לעצמה, וזה בורות. בורות היא הדבר הכי יקר בעולם, היא סעיף ההוצאה הכי גדול של מדינות, ואת זה מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה. השכלה, ילדים לומדים – בכל דרך שנבחן את זה זו שורת הרווח הכי גדולה שיש למדינה. ארגון גוב האריות שפעל בג'נין – והינה שר הביטחון – רוסק אחרי שנתנו את ההוראה להחזיר סיכולים ממוקדים, כי אנחנו אלה שנתנו את ההוראה להחזיר סיכולים ממוקדים. בעקבות פעולות של הצוות המיוחד, שבראשו עמד יואב סגלוביץ', הרציחות בחברה הערבית ירדו באופן דרמטי. 2022 – מספר הרציחות היה פחות מחצי מאשר ב-2023, השנה שאחריה. אני מזכיר, המשטרה הייתה אותה משטרה, החברה הערבית הייתה אותה חברה ערבית. היה רק הבדל אחד – ממשלה אחרת. גם באלימות כלפי נשים הייתה ירידה משמעותית ב-2022, ואם מדברים על נשים, כזכור, במשרדי הממשלה היה שיא במספר המנכ"ליות, היה מספר שרות גבוה – אורית פה, אחרות פה – כולל המנכ"לית הראשונה אי פעם במשרד ראש הממשלה. אלה העובדות. יש עוד הרבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל כמה זמן? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה זמן? אז אני עוצר פה באמצע. קחו כל סעיף ברשימה הזו, שימו אותו מול המצב היום – בכלכלה, בביטחון, במדיניות, בניהול המדינה, ביוקר המחיה – פשוט תשוו את הנתונים, את המספרים, את העובדות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מבחן התוצאה, זו הממשלה שאתם רוצים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להשיב על ההסתייגויות שהועלו כאן. בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שכמעט חשבתי שצריך לתת ליאיר לפיד העלאה אחרי ששמענו איך הוא תפקד - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> תשמע, אתה מזכיר לי את הבדיחות של הילדים בגן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - אבל אז נזכרתי שמי שהכניס למדינת ישראל בממשלה שלו עשרות אלפי פועלים עזתים, ולמעשה לראשונה מאז מה שכונה ההתנתקות, הגירוש - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> רוטמן, אז למה לא עצרתם את זה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת יסמין. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> לא - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> קריאה ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא לא לא, אלה העובדות. אני אגיד את העובדות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, נא לאפשר לחבר הכנסת שמחה רוטמן. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> נא לאפשר לשקר על הדוכן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת יסמין, קריאה שנייה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> כן, אדוני היושב-ראש, נא לאפשר לשקר על הדוכן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני אגיד את העובדות. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אז תן לו לשקר, שימשיך לשקר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני אגיד את העובדות. האמת היא שאני אגיד את העובדות דווקא ממה שראיתי – אפילו עשו על זה בדיקת עובדות בפעם שעברה שמישהו אמר את זה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן, בסדר. איזה עובדות? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עשו על זה בדיקת עובדות דווקא בגלובס. אומנם היו היתרי כניסה - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - אבל לא היו היתרי כניסה לפועלים, היו היתרי כניסה לסוחרים, עד 5,000 מסגרת, ואז בממשלה הקודמת החליטו לפתוח את הסכר ונכנסו – יש פה אפילו טבלה. קודם כול, מ-2006 לא נכנסו, ב-2014 – אגב, ממשלה ב-2014 – במקרה, כך זכור לי, היה איזה אחד, קראו לו יאיר לפיד, גם הוא היה אז בממשלה, הוא לא היה ראש ממשלה, חלילה וחס, הוא רק היה שר אוצר, אבל היה הוא – אתה יודע מי עוד היה ב-2014, אדוני היושב-ראש? בנט. מה שנקרא, חוזרים למקום הפשע. נכון, היה ראש ממשלה בנימין נתניהו, אם אתם רוצים. נתנו 5,000 היתרי כניסה כוללים בעיקר לסוחרים, אנשים שנבדקו, כמובן, ברמה הפרטנית. אבל ב-2020 עצרו, עצרו, ב-2020 עצרו בין היתר בזכות, בגלל, באשמת, אירועי שומר חומות. גם את ה-5,000 שהיו, עצרו. מי היה ראש הממשלה ב-2020? לא רוצה, אני עכשיו לא בתחרות ראשי ממשלות, אבל בסדר. וב-2022 - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אותו אחד שהיה - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - החליטו להגדיל את ההיתרים, דהיינו בעצם להוסיף כי היה אפס – מאפס עברנו למספר של 20,500 היתרים. 20,000 עזתים נכנסו למדינת ישראל, אחר כך גם אמרו – היו על זה גרסאות סותרות, אני לא איש מודיעין – שמעתי שהשב"כ טען שהם לא אספו, אני לא יודע איך השב"כ יודע מה 20,000 איש שמסתובבים בישראל יודעים, כאשר מה שהלך בעזה, אנחנו יודעים שהשב"כ פחות ידע, גם לא היו לו מקורות אנושיים, כך נחשף ממש בימים האחרונים. אז אני לא יודע, כשהשב"כ אומר לי, הם לא העבירו – אני מצטער, שב"כ גם אמר לי שהחמאס מורתע, אבל 20,000 איש שהסתובבו במקומות הללו - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, הבוס שלך אמר שהחמאס - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - במקומות האלו - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בצלאל אמר. הבוס שלך אמר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> 20,000 איש שהסתובבו בעוטף עזה, 20,000 איש שהסתובבו וידעו איפה נמצא כל בית, איפה יש כלב, איפה אין כלב – מי הכניס את אותם 20,000 איש לישראל? לא יודע, בסקירה ההיסטורית איכשהו שמעתי פה מיאיר לפיד דילוג אלגנטי על הדבר הזה. אבל אתה יודע, יש עניין של לא להזכיר עובדות מביכות, יש כאלה שיגידו שזו עבודה של פוליטיקאי – תגיד מה שטוב לך, אל תגיד את מה שלא טוב לך. אולי במחנה מסוים - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חמאס זה נכס - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בסדר. אולי, אולי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> להגיד חמאס זה נכס – זה טוב או לא טוב? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נאור, אולי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת נאור, תאפשר לו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נאור, אולי. אל תגיד את הדברים שלא נוחים לך, תגיד את הדברים שנוחים לך. קוראים לזה שיפוץ המציאות. ביש עתיד כנראה זה מקצוע, אבל בסדר. אבל לעמוד פה – לעמוד פה ולהתגאות בזה שהעברת בממשלה שלך, במחטף ללא אישור כנסת, העברת נכסים ללבנון ובאת לפה – לא לכנסת, אם היית בא לכנסת, נו, עוד מילא – באת לתקשורת והסברת שזה - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> תבטל את זה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - מה שיחזק - - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> תבטל את זה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ברוך השם, הממשלה הזאת לא רק ביטלה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא ביטלה, לא ביטלה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - לא רק ביטלה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא ביטלה, רק ברברה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - שנייה – לא רק ביטלה – הממשלה הזאת, ברוך השם - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא ביטלה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - ברוך השם - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - ברוך השם, הממשלה הזאת - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא ביטלה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - מחזיקה נוכחות ששומרת על האזרחים שלנו איפה שצריך, בין שמדובר בלבנון, בין שמדובר בסוריה - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מה זה שומרת - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - בין שמדובר ביהודה ושומרון - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - כל כך חזק - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - ובין שמדובר ברצועת עזה - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> כל כך - - - מה זה שומרת על האזרחים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - ולא לוקחת או חותמת על הסכם שיביא שלום. אנחנו לא מספרים לעצמנו סיפורים שאם נכנעים לטרור - - << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - מביאים פועלים פנימה ונותנים מתנות, אז מביאים שלום. את הסיפור הזה אנחנו לא מספרים לעצמנו ולא לציבור הישראלי. אז להתגאות במתנה שהוא נתן לחיזבאללה, שהייתה רוח גבית לטרור – זה להתגאות. לספר לנו שהוא בדק כל בוקר מה קורה ברצועת עזה ובגבולות – זה היה העדכון היומי שלו. העדכון היומי שלו. אתה השארת – שמעתי, יאיר, אני שמעתי שאתה השארת על שולחן ראש הממשלה מעטפה שכתבת עליה "תכף אשוב". לא יודע אם בדקת כל יום מה קורה ברצועת עזה. אולי היה כדאי שהיית משאיר מעטפה. חבר'ה, יש בעזה את כל האנשים שבאים אלינו – לא השארת מעטפה. אז למרות העדכון היומי שקיבלת, המסקנה שלך הייתה לתת לעזתים להיכנס פנימה, לחזק אותם כלכלית, לדבר דיבורים על כסף במעטפות, במזוודות, ובגלל שמזוודות זה כבד וזה פוגע בשרירי הידיים, הם לא יוכלו לחפור מנהרות, אז הוא העביר להם את הכסף בהעברה בנקאית. למה מזוודות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - המזומן של הבוס שלך. הוא משקר - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מירב, זה מפריע. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> למה מזוודות? אם הם יסחבו מזוודות, החמאס, זה כבד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - עכשיו - - - למה אתה משקר? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מירב, קריאה ראשונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מה קריאה ראשונה? הוא משקר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני קורא לך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אם החמאס יסחוב את הכסף במזוודות, יהיה להם כבד, לא יהיה להם כוח בידיים, הם לא יוכלו לחפור מנהרות, אז הממשלה הקודמת העבירה להם את זה בהעברה בנקאית. הרשות הפלסטינית, שהכנסת פה העבירה חוק לקזז כספי טרור של הרשות הפלסטינית – שאנחנו יודעים למה הם הלכו במחנה הפליטים ג'נין, במחנה הפליטים טול כרם; אנחנו יודעים לאן הלכו כספי הטרור האלה, ובעוד מקומות, ולמשכורות. אז הכנסת חוקקה חוק, שבארצות הברית היה לו חוק אח, חוק טיילור פורס בארצות הברית; בישראל חוק הקיזוז. מה עשתה הממשלה הקודמת? בוודאי אדוני יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון זוכר – קיזזה, כי זה החוק, לפחות, כנראה, קצת, ככה טוענים, שצריך לשמור חוק, אז קיזזה, ומייד העמיד הלוואה כנגד הקיזוז; העבירו את כל הכסף. הפעם שוב, לא צריך מזוודות; בהעברות בנקאיות ישירות ממערכת הכספים הישראלית. נתנו הלוואה. ובאו לוועדה והסבירו לנו: זה לא, מה פתאום, חברים, מה פתאום, אנחנו קיזזנו. אה, הכסף לא ירד – זו הלוואה, הלוואה שלעולם לא תוחזר. אז לא, אז בממשלה הזו דאגנו, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' דאג לא רק שההלוואה תוחזר – הכסף קוזז, גם החוב לחברת חשמל קוזז, ומדינת ישראל עומדת על הריבונות שלה, לא רק על הריבונות בשטח שלה אלא גם הריבונות שלה על הכסף, שלא יהיה מצב שממשיכים לתדלק את הטרור בכסף. אבל בסדר. עכשיו, כמובן שכל דבר שהם עושים, הם אומרים: למה לא תיקנתם? למה לא עצרתם? אם היינו עוצרים את הכניסה בצורה מלאה, הייתה מתעוררת מהומה, היו אומרים שאנחנו מחרחרי מלחמה. זרקו את האבן לבור, וצועקים עלינו למה לא הוצאנו אותה. אז במקום לשאול למה לא תיקנו, בואו ותעמדו מול הציבור הישראלי, תעמדו, תגידו: אנחנו הכנסנו 20,000 עזתים. לראשונה מאז ההתנתקות הכנסנו עזתים שהסתובבו בישראל. לא לא, על זה אין אחריות. אין אחריות. בניין הכוח של צה"ל – עומדים פה אנשים שהיו בארבע השנים שקדמו לאירועי 7 באוקטובר, שלוש שנים מתוכן הם היו בתפקיד בכיר בממשלה, חלקם שרי ביטחון, חלקם היו בצבא. לא, מה פתאום, אין אחריות. יש רק בן אדם אחד. עכשיו שוב, בהחלט יש אחריות לממשלה מכהנת, אין על זה שאלה בכלל. יש אחריות לממשלה מכהנת. אבל איכשהו אני שומע שלממשלה הקודמת אין אחריות, פשוט אין אחריות. לה אין אחריות על בניין הכוח, אין אחריות על ההתעצמות של חמאס שקרתה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מתי אמרת שלביבי יש אחריות? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני עכשיו אמרתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מתי אמרת? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עכשיו, עכשיו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא אמרת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עכשיו אמרתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ככה אמרת כשזרקת על שרי ביטחון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עכשיו אמרתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שרי ביטחון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עכשיו אמרתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רק כל האנשים האלה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עכשיו אמרתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עשר שנים כבר לפחות - - - שרים, אי-אפשר לראות אותם. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מירב, אני מתבלבל, כי את יושבת במקום של מיקי, אני בא לקרוא לך מיקי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אל תתבלבל, אנחנו אפילו לא דומים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נכון, בדבר אחד, מיקי, בלי לפגוע, אתה לא דומה. אבל - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די, 17 שנה הוא ראש ממשלה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אבל אני לא ראש ממשלה, מה את רוצה ממני? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה אמרת? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני אמרתי שוודאי - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שמעתי כל מילה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> את לא מקשיבה, מירב. אמרתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני לצערי מתחתיך, אני מקשיבה לכל מילה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אז תקשיבי. אני אמרתי בוודאי שלממשלה מכהנת יש אחריות, בוודאי, אבל תשימי לב איך אין אחריות, ולא רק אין אחריות - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למי? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עמד פה בן אדם שהיה ראש ממשלה שנייה קודם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די. היה ארבעה חודשים – טחנתם עליו את הראש כאילו - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> היה ארבעה חודשים, הבנתי. אבל את יודעת מה? אני רוצה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ארבעה חודשים, מה אתה מבלבל את המוח. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תבדקו גם אותו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אבל את יודעת מה? אני רוצה לדבר לא על ראש ממשלה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ארבעה חודשים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, נא לאפשר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לדבר על ראש הממשלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אפשר הערות ביניים, אבל לא לנהל שיח. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא מנהל שיח. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לדבר על ראש הממשלה. הוא בא לפה ועוד מתגאה שביידן בא לביקור. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה הבעיה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הקשר ההדוק עם ממשל ביידן. אתם יודעים למה היה קשר הדוק עם ממשל ביידן? כי הם נכנעו לכל מה שהוא רצה. נכנעו לכל מה שהוא רצה. עכשיו אנחנו יודעים, הדבר הזה מתפרסם, גם הממשל האמריקאי אומר את זה – דיברתם על כסף במזוודות? כסף במזוודות? הממשל האמריקאי מההתחלה ועד הסוף מממן את תנועת המחאה שמביאים אותם לשלטון. מה, הם לא יהיו נחמדים לביידן? בעל המאה הוא בעל הדעה. אם אתם לא תהיו נחמדים לביידן, מי יהיה נחמד לביידן? אם הוא משלם את החשבונות – יותר מכל קמפיין הבחירות, מתקציב מימון המפלגות של כל המפלגות בכנסת, ממשל ביידן העביר כדי לעזור להם – פוליטית, לא למדינת ישראל, חלילה; למחאות ברחובות שהם רצו – אז הם לא יעשו מה שביידן אומר? הם בוודאי יעשו את מה שביידן אומר. ביידן, שעושה אמברגו נשק על ישראל בזמן מלחמה – כלום, מילה אחת של ציוץ של ביקורת. יותר מזה, סוף-סוף מתחלף ממשל בארצות הברית, שלא מטיל עלינו אמברגו, לא מטיל סנקציות על אזרחי מדינת ישראל בזמן שהוא מוריד את הסנקציות מהחות'ים, יש סוף-סוף ממשל שאומר למדינת ישראל: תעשו מה שאתם רוצים, אני לא מתערב, תעשו, אני איתכם – איזה חברים טובים – מה עושה יאיר לפיד? נוסע לוושינגטון, מה אחנו רוצים? עוד מאותו דבר: בוא ניתן לרשות הפלסטינית, בוא ניתן למצרים, שעצרה כל כך יפה לרצועת עזה, בוא ניתן לה לשלוט ברצועת עזה. מה שנקרא, אומרים לך כבר תעשה מה שאת רוצה – מה הוא עושה? נוסע לוושינגטון, מציג תוכנית מדינית. אני אפילו לא מדבר על זה שהתוכנית המדינית הזאת סותרת כל תוכנית מדינית שהוא עצמו הציג בארבעת החודשים האחרונים. כמה חול אפשר לזרות בעיני הציבור? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה התוכנית שלך? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אבל בכל זאת, אדוני היושב-ראש, אני הולך לדבר על החוק. אחרי הכול אני הולך לדבר על החוק - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש לך תוכנית? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חשוב מאוד. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - כי גם פה אנחנו רואים המצאות שלא היו כדוגמתן. המצאות שלא היו כדוגמתן. אחת הטענות שעלו במהלך החקיקה של החוקה הזה – המצאה חדשה: אתה יודע איך שולטים? מי שקובע את החוקים הוא זה ששולט, נכון? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שמחה, מספיק. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> במדינת ישראל מי קובע את החוקים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הכנסת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מה פתאום הכנסת, אדוני היושב-ראש, באמת, אני מתפלא עליך. מי שקובע את החוקים ואת הכללים במדינת ישראל זה קונגלומרט של בג"ץ – מפלגת בג"ץ, כמובן – מפלגת היועמ"ש ומפלגות האופוזיציה. הם קובעים את החוקים, כמובן, תמיד איך שנוח להם. פעם ראשונה אומרים לנו: הכנסת, יש לה תפקיד לפקח. אנחנו מפקחים על זה שלא ממונה נציב, אנחנו מתלוננים על זה שלא ממונה נציב במשך שנתיים כמעט. אנחנו באים לחוקק, אומרים לנו: אל תעשו את זה, אתם מתערבים בהליך תוך כדי הליך. כלל חדש. עכשיו לא הבנתי, אם אני כנסת, איך אני, כשאני הפיקוח מעלה שההליך הקיים לא עובד, לא ממונה נציב כבר שנתיים – מה אני יכול לעשות? אני אשב, רוצים, תפקח, תיקח אחריות, למה זה לא קורה, שיבואו בטענות. אבל אם אנחנו, חס ושלום, ננסה לשנות את המציאות בחקיקה, אתה מתערב בהליך תוך כדי הליך. אז ככה למדתי שלכנסת, לראשונה, הפרלמנט היחיד במדינות העולם שאסור לו להתערב בהליך תוך כדי הליך. אבל למי כן מותר להתערב בהליך תוך כדי הליך? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תקשיב. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> גלעד, אני מקבל הוראות רק מבן אדם אחד ויחיד בבית הזה, מעליזה. יש רק בן אדם אחד שנותן לי הוראות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מוסכם על כולם. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> בבית הזה. בבית אחר מישהו אחר עושה את זה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בסדר, פה בבית, לכן היא לא יכולה להיכנס לפה, שלא – אין שתי מלכויות נוגעות זו בזו, אפילו כמלוא נימה. היא לא יכולה להיכנס לפה ועליזה לא באה אליי הביתה. אז אני אומר, אסור להתערב, אבל למי כן מותר להתערב בהליך תוך כדי הליך? ליועץ המשפטי לממשלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אין לו הגבלת זמן. קיבלת את הזמן שלך – הוא מקבל את הזמן שלו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ליועצת. היא תוציא חוות דעת תוך כדי הליך, תגיד: איך שמיניתם נציב שירות המדינה כל השנים לא טוב, תוציא ועדת איתור משלה שיש לה רוב בה – זה בסדר, זה לא להתערב בהליך תוך כדי הליך. לבג"ץ מותר להתערב בהליך תוך כדי הליך. הוא ייתקע הליכי מינויים, הוא לא יקדם, הוא יגיד: תשנו את הכללים, תעשו כללים חדשים – הכול מותר תוך כדי הליך. לריבון, לאזרחי מדינת ישראל, באמצעות הנציגים שלהם פה בכנסת – לא, אל תתערבו בהליך תוך כדי הליך. כלל חדש בא למדינה. כלל נוסף חדש בא למדינה, שכאשר שהכנסת מחוקקת, ובין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה, רחמנא ליצלן, הקואליציה, הכנסת, מקשיבה להערות של הייעוץ המשפטי, של האופוזיציה, ומשנה את הצעת החוק בהתאם להערות שנותנים לה בדיונים – לא, לא, לא, זה אסור, זה נושא חדש. עכשיו, לא נושא חדש כטענת פיליבסטר – נושא חדש כטענה נוטפת זעם; פגם יסודי היורד לשורשי ההליך. איך העזתם לשנות את החוק בהתאם להערות של הייעוץ המשפטי לממשלה, הייעוץ המשפטי לכנסת, חברי האופוזיציה? אדוני השר, אם אתה מקשיב להערות שהאופוזיציה אומרים לך בדיונים, זה נושא חדש. ולא רק זה – אתה גם מתערב בהליך תוך כדי ההליך. ולך אסור לעשות את זה, רק לבג"ץ, ליועץ המשפטי ולאופוזיציה. זה הכלל. יש סדר במדינה הזאת. ולכן אני חייב לומר שהאינפלציה של הכללים החדשים רק הולכת וגדלה. איכשהו כשזה היה אנשים אחרים, כמו שאומר יאיר לפיד – תקופה אחרת, אנשים אחרים – אז היה פשוט מישהו שהיה בא ואומר: בעיניי זה חוקי, ועובר הלאה. היה אומר: התקדמנו. אנחנו נותנים היום כתובת לאזרחי מדינת ישראל להגיש תלונות כאשר הם נפגעים משופטים מכהנים. זה אלף-בית של דמוקרטיה, זה אלף-בית ביקורת. וההתגייסות הזאת שנעשית פה מסיבה אחת ויחידה, כדי שהשופטים – שהם עצמם מושאי התלונות, שעליהם בודקים, שאותם שואלים – הם יחזיקו בווטו המוחלט מי יבדוק את התלונות שלהם – על זה כינסתם אותנו ב-05:00. אני חייב לומר, אני חייב להעריך את מסירות הנפש של האופוזיציה לבוא ב-05:00 מסיבה אחת ויחידה: שיצחק עמית יוכל למנות מי יבדוק עליו את התלונות. אותה אופוזיציה שמסבירה שאסור בשום פנים ואופן שהממשלה תקים ועדת חקירה ממשלתית, כי איך יכול להיות שהממשלה תמנה את מי שיבדוק אותה ואת הכשלים שלה, אותה אופוזיציה שמתקוממת על הרעיון הזה שמבקר המדינה – אני אפילו שמעתי השתלחות בשומרי סף מיאיר לפיד ממש לאחרונה – מבקר המדינה, זה לא בסדר שהוא רוצה לבדוק את המלחמה. למה? כי הוא מונה – פעם, מזמן, לפני המלחמה – הוא מונה על ידי נתניהו. הוא לא מונה על ידי נתניהו, הוא מונה על ידי הכנסת, אבל אתה יודע, יאיר לא כל כך מכיר את הבניין, אז לכן הוא חשב. אבל לא משנה, מונה על ידי הכנסת – אז בגלל זה הוא לא יכול לבדוק את המלחמה, כי הוא מונה. אבל מי שימונה על ידי יצחק עמית, מי שימונה על ידי שופטי העליון, מי שישב עד לפני שנייה וחצי איתם בחדר ודן איתם בתיקים – הוא יבדוק את התלונות עליהם, וזה בסדר. מי שאומר אחרת – עמית, תדע לך, אם אתה חושב שיש בעיה קטנה בזה ששופט יבדוק את התלונות עליו, אתה חוטא באי-הכרת הדנ"א השיפוטי. אתה נוטה לחשוב שלשופטים, חלילה וחס, אין את היכולת לנתק את עצמם – לנתק את עצמם – ממי שהם, מהאחים שלהם, מהחברים שלהם, מהאינטרסים הכלכליים שלהם. איך לא תבוש? איך לא תבוש לחטוא ככה באי-הכרת הדנ"א השיפוטי? לכן, אדוני היושב-ראש - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. לא סיימת כבר? כמה אפשר לשמוע אותך? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> זה לא נגמר עד שעליזה מסמנת. מירב, זה לא נגמר. עד שעליזה אומרת לי, כלום לא קורה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תראה, את כל הכנסת הבאת בשביל השטויות שלך. שר הביטחון פה, במקום שיתעסק במלחמה, צריך לבוא להצביע על הסתייגויות של השטויות שלך. כמה אפשר איתך כבר? אתה בקושי ארבעה מנדטים ביום טוב. תראה מה עשית לכנסת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רק כשעליזה אומרת לי. מירב, אפילו לא שנייה אחת לפני שעליזה תגיד לי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> וכולם פה יושבים מסכנים, כל השרים, על השטויות שלך. כמה אפשר? אין לכם ארבעה מנדטים ביום טוב. למה שר הביטחון צריך לשבת פה? מה נסגר איתך? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, תקשיבי, לא מזכירים את החבל בבית התלוי. לא מזכירים את החבל בבית התלוי. מירב, אני ממש מציע שלא תדברי על אחוז חסימה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי מה החוק הזה עוזר לאזרח אחד במדינה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> שיהיה למי להתלונן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למי אכפת כבר? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אוה, למי אכפת מהאזרחים? הבנתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למי אכפת מהשטויות שלך? תראה מה עשית מהכנסת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הבנתי, למי אכפת מהאזרחים? טוב שאמרת: למי אכפת מזה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה שר ביטחון צריך - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> שנתיים אין נציב תלונות ציבור על שופטים, לך לא אכפת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ארבעה מנדטים אין לכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, די, להירגע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די, אני כואבת את המדינה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מירב בן ארי, שאלת למי אכפת? אז אני אומר לך: לי אכפת, ולכל חברי הכנסת מהקואליציה שנמצאים פה אכפת. אכפת שכבר שנתיים כמעט אין נציב תלונות קבוע, שיושב ובוחן בדיקות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה הסיבה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מה הסיבה? שהשופטים התעקשו שרק הם יקבעו מי יברר עליהם את התלונות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די, זה לא מעניין. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מיקי, אני שמעתי ממך – אתה יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה – אני שמעתי ממך דיבור על זה שלא הגיוני שהממשלה תמנה את מי שיבדוק את התלונות עליה, ושלא הגיוני שהממשלה תמנה ועדת חקירה לבד. אתה אמרת את זה. אבל שופטים כן? הגיוני שיצחק עמית ימנה לבד את מי שיבדוק את התלונות עליו, או שכשמדובר באנשים אחרים זה דנ"א אחר? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הינה, היא תגיד לך. היא ישבה אצלך. היא ישבה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. את כל הכנסת הבאת ב-05:00, בשביל מה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> איך זה עובד אצלכם, הכללים האלה? אני שמח ששאלת, מירב, למי אכפת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא שאלתי, רק - - - מהחוק המטומטם הזה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לי אכפת. ואני מצטער על כך שלמרות שאני פניתי בנושא הזה – ויש פה חברי אופוזיציה מספיק ישרים כדי להודות בזה – אני פניתי אליכם על זה הרבה הרבה לפני המשבר הנוכחי, הרבה לפני שיצחק עמית הכתיר את עצמו בטקס רב רושם בנוכחות יאיר לפיד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די כבר, אין לך ארבעה מנדטים ביום טוב. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אז עוד הרבה לפני הדבר הזה אני אמרתי שיש פה בעיה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע כמה פעמים אמרת בנאום שלך "יאיר לפיד"? 50 פעם. אני סופרת. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - שקרן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עוד הרבה הרבה קודם. אבל אתם, מה אכפת לכם שיש אזרחים שמגישים תלונות ומקבלים תשובה "המנוי אינו זמין כעת, אנא התקשר במועד מאוחר מיותר" כמעט שנתיים? למי אכפת? מירב, לנו אכפת, ואנחנו נתקן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די כבר, תרד. אתה לא מעניין אף אחד. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא יודע, את כל הזמן מגיבה לדברים שלי, כנראה שזה מעניין. את נשארת פה עד 05:00 כי כנראה שזה מעניין אותך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, מה קורה? בשביל השטויות שלך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לי יש משמעת קואליציונית, מה התירוץ שלך? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די כבר. תראה מה עשית, הבאת – בשביל מה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לי יש משמעת קואליציונית, אני לא מבין מה התירוץ שלך, אותך אף אחד לא מחייב להיות פה בשעה הזאת. אם זה לא מעניין, את חופשייה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי. תודה רבה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> שמחה, זהו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הינה, כמו שאמרתי לך, ברגע שעליזה תגיד, אני יורד. אז אני רוצה לבקש מכם לדחות את כל ההסתייגויות ולקבל את הצעת החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חדש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"ם – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. נתחיל בהסתייגויות, כמובן. הסתייגויות לפני סעיף 1. הסתייגות מס' 1. אנא שבו במקומותיכם, כל מי שרוצה להצביע – אנחנו מתחילים. הסתייגות לפני סעיף 1, הסתייגות 1 – הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> למה, אי-אפשר לסדר את זה שם? אז להוסיף אחד? להוסיף אחד לנגד, נכון? אז 53 נגד. חבר הכנסת רביבו, בשל מצבו הרפואי, אני מעדכן לפרוטוקול, יצביע מהעמדה הפינתית שם. ומעכשיו זה ייספר כבר, או שצריך עוד פעם להוסיף? ייקח כמה זמן עד שזה יתאפס? בסדר. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות 2. הצבעה על הסתייגות 2. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי, עכשיו זה תקין. 48 בעד, 53 נגד ונמנע אחד. גם הסתייגות 2 לא התקבלה. אני מאפשר כעת לחברת הכנסת מירב בן ארי שאלה מהצד. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני מבקשת לדעת מיו"ר הקואליציה אם בין הקואליציה לחברי הכנסת של עוצמה יהודית, שנמצאים כעת פה כחלק מהאופוזיציה – האם יש הסכם בין הליכוד לבין עוצמה יהודית לגבי העובדה שהם יושבים כאן? מעולם בתולדות הכנסת – בדקתי – לא היה מצב שסיעה באופוזיציה הצביעה בעד הסתייגויות ונגד עמדת האופוזיציה. אני מבקשת לדעת, האם היה הסכם בכתב או בעל פה ביניכם לבין הסיעה? אני רוצה מיו"ר הקואליציה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. בבקשה, יו"ר הקואליציה. יו"ר הקואליציה משיב. בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> שלילי חזק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. אנחנו הצבענו על הסתייגות 2, שנדחתה. כעת הסתייגות 3, נכון? הסתייגות 3. מצביעים כעת על הסתייגות מס' 3. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות –47 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 52 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי גם הסתייגות 3 לא התקבלה. משכך, אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 56 בעד, 47 נגד. סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 4. חברי הכנסת, נא לא להפריע, אנחנו באמצע ההצבעות. הסתייגות מס' 4 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. אני קובע כי הסתייגות מס' 4 לא התקבלה. משכך, אנחנו מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה, הצבעה על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 48 נגד. אני קובע כי גם סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. עוברים להצביע על הסתייגויות לסעיף 3. הסתייגות 5 – הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 51 נמנעים – 1 הסתייגות 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 51 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. אני קובע כי הסתייגות 5 לא התקבלה. כעת אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 6. הסתייגות 6. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 7. הסתייגות 7 כעת – הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות 8. הסתייגות 8 – הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 9. הסתייגות 9. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 10. הסתייגות 10 כעת. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 10 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 11, הצבעה על הסתייגות 11. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות 12. הסתייגות 12 כעת. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 12 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 13. הסתייגות 13 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 13 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות 14. הסתייגות 14 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 14 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 15. הצבעה כעת. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 51 נמנעים – 1 הסתייגות 15 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 51 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 16. הסתייגות 16 כעת. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 16 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 17. הסתייגות 17 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 17 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. גם הסתייגות 17 לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות 18. הסתייגות 18 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 18 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. ויש לחלופין להסתייגות 18. מצביעים על הסתייגות 18 לחלופין. הצבעה כעת. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 18 לחלופין לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 52 נגד, שלושה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 19. הצבעה על הסתייגות 19. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 19 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 20. הסתייגות 20 כעת. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 20 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 21. הצבעה על הסתייגות 21 כעת. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 21 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 22, מצביעים על הסתייגות 22. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 22 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 23, הצבעה על הסתייגות 23. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 23 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 24. הצבעה על הסתייגות 24. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 24 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 43 בעד, 52 נגד, שלושה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות 25. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 25 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 54 נגד, שני נוכחים. גם ההסתייגות הזאת לא התקבלה. ומשנדחו כל ההסתייגויות לסעיף 3, אנחנו נצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 30 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 48 נגד. אני קובע כי סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת אנחנו מצביעים על הסתייגויות לסעיף 4. הסתייגות 26. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 26 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, שני נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 27. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 53 נמנעים – 2 הסתייגות 27 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 53 נגד, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 28. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 2 הסתייגות 28 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 29. הסתייגות 29 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 29 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים כעת על הסתייגות 30. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 30 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 31. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 31 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 32. הסתייגות 32 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 32 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא נתקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 33. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות –47 נגד – 51 נמנעים – 1 הסתייגות 33 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 51 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות 34. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 34 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 35, הצבעה על הסתייגות 35. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 35 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 36. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 51 נמנעים – 1 הסתייגות 36 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 51 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. גם הסתייגות 36 לא התקבלה. משכך, ונדחו כל ההסתייגויות לסעיף 4, אנחנו מצביעים על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 42 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 56 בעד, 48 נגד, אין נמנעים ואין נוכחים. הסעיף, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות לסעיף 5. הסתייגות 37 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 52 נמנעים – 3 הסתייגות 37 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 52 נגד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 38. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 51 נמנעים – 2 הסתייגות 38 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 51 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. ומשכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 5, ואנחנו נצביע על סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 45 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 57 בעד, 47 נגד. אני קובע כי סעיף 5, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 39, הסתייגות לסעיף 6. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 51 נמנעים – 2 הסתייגות 39 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 51 נגד, שני נמנעים ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 40. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 40 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. משכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 6, ואנחנו מצביעים על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 48 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בעד – 56, 48 נגד, סעיף 6 כנוסח הוועדה התקבל. כעת נעבור להסתייגויות לסעיף 7. מצביעים על הסתייגות 41. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 53 נמנעים – 2 הסתייגות 41 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 53 נגד, שני נמנעים ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 42. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 52 נמנעים – 2 הסתייגות 42 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 52 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 43. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 52 נמנעים – 1 הסתייגות 43 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 52 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 44. הצבעה על הסתייגות 44 כעת. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 55 נמנעים – 2 הסתייגות 44 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שמונה בעד, 55 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 45. הסתייגות 45 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 53 בעד – 46 נגד – 52 נמנעים – 2 הסתייגות 45 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 52 נגד, שני נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 45 לא התקבלה. ומשכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 7, ואנחנו נצביע על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 7 כנוסח הוועדה כעת. הצבעה מס' 54 בעד סעיף 7 כהצעת הוועדה – 56 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 7 כהצעת הוועדה נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 56 בעד, 48 נגד. אני קובע כי גם סעיף 7, כנוסח הוועדה, התקבל. ומשכך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 6), התשפ"ה2025–. הצבעה בקריאה השלישית כעת. הצבעה מס' 55 בעד החוק – 56 נגד – 48 נמנעים – אין חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 6), התשפ"ה2025–, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 56 בעד, 48 נגד. אני קובע כי הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 6), התשפ"ה2025–, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, תם סדר-היום, הישיבה הבאה – מה? אה, תודות. תודות לפני שנסגור את הישיבה. תודות, בבקשה. לא אמרתם לי, צריך לבקש מראש, כדאי. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> בדרך כלל זה המציע עכשיו, לא היושב-ראש. רק אגיד בקצרה – השעה שעת בוקר מוקדמת – אני רוצה להודות גם לצוות הוועדה: לאייל, לכל הצוות המינהלי, להודיה, אבירן, נחלה – נגיד את כולם – לצוות המשפטי – לגור ולכל מי שליווה את עבודת החוק הזו. אני רוצה להודות, כמובן, גם לשר המשפטים יריב לוין על התמיכה מצד הממשלה; ליושב-ראש הקואליציה. אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, שאני רוצה להודות גם לאופוזיציה. למרות שהצעת החוק בסופו של דבר לא נראית כפי שאני רציתי אותה בתחילה, ולמרות שהם יכחישו, הייתה להם שותפות רבה בעיצוב הצעת החוק. הרבה מאוד מהצורה שבה החוק נראה כרגע היא בעקבות ההערות גם שלהם, גם של הייעוץ – גם אלה שהסכמתי איתם וגם אלה שלא. אני מאוד מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שאת הצעת החוק הזאת, שהפכה היום לחוק בספר החוקים של מדינת ישראל – גם בתי המשפט יכבדו. אני מצטער שאני צריך לומר את המשפט הזה, אני מצטער שזה לא מובן מאליו, אבל אני מקווה שלבני ישראל – כמו שאנחנו יודעים, לפי המסורת שלנו, התלוננו גם על אנשים אפילו יותר גדולים מבית המשפט – גם על משה רבנו, גם על הקדוש ברוך הוא, לבני ישראל תמיד היו תלונות – הכתובת לתלונות, ברוך השם, תהיה מהיום. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי ד' באדר התשפ"ה, 4 במרץ 2025 בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 05:33. << סיום >>