דברי הכנסת

דברי הכנסת כד / מושב ראשון / ישיבות ע"א–ע"ג / ד'–ו' באלול התש"ף / 24–26 באוגוסט 2020 / 24 חוברת כ"ד ישיבה ע"א הישיבה השבעים-ואחת של הכנסת העשרים-ושלוש יום שני, ד' באלול התש"ף (24 באוגוסט 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת, ימינה, ישראל ביתנו ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. כישלון הממשלה המנותקת בהעברת תקציב מדינה, ובזבוז 100 הימים הקבועים בחוק להגשתו על התעסקות אך ורק בעצמם; 9 2. כישלון הממשלה באישור תקציב למדינה בצל משבר הקורונה מהווה פגיעה במשק ובאזרחים; 9 3. מחדל הממשלה במערכה מול נגיף הקורונה; 9 4. כישלונה של הממשלה בתחום הכלכלי, החברתי, האזרחי והמדיני 9 עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): 9 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 13 נפתלי בנט (ימינה): 15 יאיר גולן (מרצ): 17 השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: 21 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 23 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 23 הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת, ימינה, ישראל ביתנו ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 24 1. כישלון הממשלה המנותקת בהעברת תקציב מדינה, ובזבוז 100 הימים הקבועים בחוק להגשתו על התעסקות אך ורק בעצמם; 24 2. כישלון הממשלה באישור תקציב למדינה בצל משבר הקורונה מהווה פגיעה במשק ובאזרחים; 24 3. מחדל הממשלה במערכה מול נגיף הקורונה; 24 4. כישלונה של הממשלה בתחום הכלכלי, החברתי, האזרחי והמדיני 24 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 24 אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 25 משה אבוטבול (ש"ס): 26 יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): 31 בצלאל סמוטריץ' (ימינה): 32 ניצן הורוביץ (מרצ): 34 שרן מרים השכל (הליכוד): 36 השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: 37 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה) 43 יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): 44 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 44 רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): 52 אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): 53 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 54 בצלאל סמוטריץ' (ימינה): 57 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 60 אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 67 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 69 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 71 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 72 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 74 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 75 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 75 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 76 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 77 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 79 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 82 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 83 עודד פורר (ישראל ביתנו): 84 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 85 ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): 87 יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 88 עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): 89 מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): 90 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 93 ניצן הורוביץ (מרצ): 98 תמר זנדברג (מרצ): 99 יאיר גולן (מרצ): 105 השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: 110 מרב מיכאלי (העבודה): 118 שלמה קרעי (הליכוד): 122 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 125 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 132 הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 6), התש"ף–2020 150 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 150 צבי האוזר (דרך ארץ): 153 חוה אתי עטייה (הליכוד): 155 הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון) (פנייה באמצעי קשר שאינו דיגיטלי), התש"ף–2020 156 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 156 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 157 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 161 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 162 אוריאל בוסו (ש"ס): 163 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 164 הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 11) (אמצעי התשלום להעברת תגמולי ביטוח), התש"ף–2020 165 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 166 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 168 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 168 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום שני, ד' באלול התש"ף, 24 באוגוסט 2020. אני פותח את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק רשות שדות התעופה (מלוות ואגרות חוב למטרות פיתוח ולצורך מימון פעילות שוטפת – הוראת שעה), התש"ף–2020. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/1963/23 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/2025/23: הצעת חוק הכנסת (תיקון – חוות דעת בעניין השלכות חקיקה על השוויון), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עידן רול ויאיר לפיד; הצעת חוק יום השפה הערבית, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תגמול לעובדת עצמאית שבן זוגה משרת במילואים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, אופיר סופר, ע'דיר כמאל מריח ומשה ארבל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת התקופה לקבלת קצבה רטרואקטיבית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – קורס דיאלוג רב-תרבותי), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ייעוץ אקדמי בערבית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – קרן ימי מחלה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת הטמעת ערכי הסובלנות ומיגור האלימות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – הקצאה שוויונית בתקציב לחברה הערבית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון – היעדרות הורה מחמת הגבלת לימודים מכוח פקודת בריאות העם), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יעקב טסלר; הצעת חוק התאמת אופן ההעסקה של מטפלות במשפחתונים המפוקחים על ידי האגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הטבות רפואיות לאלמנה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת עוזי דיין; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוה (תיקון – ייצוג הולם), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות לאוכלוסייה הערבית – חגים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – פרסום ושילוט בשפה הערבית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ייצוג הולם במוסדות אגודת הסטודנטים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות להורה יחיד), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת הילה שי וזאן, יפעת שאשא ביטון ותהלה פרידמן; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – החרגת עובד מערכת אכיפת החוק מתקופת ההתיישנות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, אריאל קלנר, מאי גולן, אוסנת הילה מארק ובצלאל סמוטריץ'; הצעת חוק המיזם הלאומי לביטחון תזונתי, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מספר בתי אב ביישוב קהילתי), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', חיים כץ, אופיר סופר, מכלוף מיקי זוהר, מתן כהנא, איילת שקד, מיכל שיר סגמן, משה אבוטבול, הילה שי וזאן, חוה אתי עטייה, אריאל קלנר, אוסנת הילה מארק, אליהו ברוכי, שרן מרים השכל, עוזי דיין, מיכאל מלכיאלי ויצחק פינדרוס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות עבור חולה סיעודי וחולה שנפטר), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – הסדרת סוף שבוע ארוך), התש''ף–2020, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק פיצוי עסקים קטנים בשל אירועי איבה מתמשכים, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון – פיצוי בעד נזקי מגפת הקורונה) (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יאיר לפיד; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – העברת מס בין עוסקים מורשים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק הגבלת מימון מפעלים מזהמים (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אוסאמה סעדי וסונדוס סאלח; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול מס בגין זקיפה סלולרית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר, מיכאל מלכיאלי ועופר כסיף; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון – תקציב הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עידן רול, קרן ברק, אורלי פרומן ואלי אבידר; הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (ביטול חיוב בעד בדיקת טובין), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק פיצוי עסקים קטנים בשל אירועי איבה מתמשכים או מצב חירום כלכלי, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה במוסדות חינוך, החלת אחריות אישית על מנהלי בתי ספר והגדלת סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – הגבלת כמויות חומרים רעילים בסיגריות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (פרק הזמן המרבי למתן שירות מקדים לפריקת מטען מאוניות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – ביטול החוק והוראות מעבר), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק איסור ניתוק משירותי חשמל, מים וגז (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי וסונדוס סאלח; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין ואלכס קושניר; הצעת חוק המים (תיקון – הוספת נציג ציבור לעניין איכות הסביבה למועצת רשות המים), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ניר ברקת, אופיר כץ, מיכל שיר סגמן, שלמה קרעי, קטי קטרין שטרית, אופיר סופר, בצלאל סמוטריץ', עודד פורר, מכלוף מיקי זוהר, מתן כהנא ויעקב אשר; הצעת חוק הטבות מס ליישוב מעורב, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אופיר כץ, קטי קטרין שטרית, סעיד אלחרומי, ינון אזולאי, אלעזר שטרן, דוד ביטן, טלי פלוסקוב, מיכאל מלכיאלי, אוסאמה סעדי וקרן ברק; הצעת חוק השתלת איברים (תיקון – שינוי ברירת המחדל), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הכרה באחים שכולים ובזכויותיהם, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק תמיכה במימון פעילות ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת עוזי דיין; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – סייג להטלת התפקיד להרכיב ממשלה), מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – ייצוג הולם לנשים בהרכב האספה הבוחרת), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת תהלה פרידמן, עודד פורר, מיקי חיימוביץ', מיכל וונש, עינב קאבלה, קרן ברק, שרן מרים השכל, חוה אתי עטייה, יוליה מלינובסקי קונין, יבגני סובה, תמר זנדברג ומרב מיכאלי; הצעת חוק תיעוד הדבקה של כתבי בית דין (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – הוספת ימי בידוד בעקבות נגיף הקורונה לימי המחלה) (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, משה ארבל, מיכאל מלכיאלי, משה אבוטבול וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – מינוי חברי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים), מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מינוי נציגות ציבור), התש"ף–2020, מאת חברות הכנסת תהלה פרידמן ועינב קאבלה; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – ביטול סעיפי הפינוי ושינוי שם החוק), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר ובצלאל סמוטריץ'; הצעת חוק החברות (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, ג'אבר עסאקלה, עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות למנהל בתי הדין הרבניים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת תהלה פרידמן, עודד פורר, עינב קאבלה ומיכל וונש; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – מחלקות לעבירות מין), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – קווי פעולה של חברה ממשלתית), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת תהלה פרידמן, מיכאל מלכיאלי ואוסנת הילה מארק; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – הרחבת הזכאות לחולים שנותחו לפני שנת 1980), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, אנטאנס שחאדה, ישראל אייכלר ועופר כסיף; הצעת חוק הגנה על עובד הנעדר מעבודתו עקב התפשטות נגיף הקורונה, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי וסונדוס סאלח; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – הוספת שירות לשינוע מזומנים ומעות להגדרה "שירות ציבורי"), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תווי קנייה בעסקת מכר מרחוק והארכת תוקף תווי קנייה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (רישוי הפגנות), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר. מסקנות הוועדה המיוחדת לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון בהצעתו של חבר הכנסת אוסאמה סעדי בנושא: הסחר בהיתרי תעסוקה גורם לפגיעה בעובדים הפלסטינים. מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת קרן ברק בנושא: מניעת גישה חופשית של אזרחים לנחל האסי על ידי קיבוץ ניר דוד. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת המדינה העצמאית של סמואה בדבר פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים דיפלומטיים, דרכוני שירות ודרכונים לאומיים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת, ימינה, ישראל ביתנו ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >>1. כישלון הממשלה המנותקת בהעברת תקציב מדינה, ובזבוז 100 הימים הקבועים בחוק להגשתו על התעסקות אך ורק בעצמם; << נושא >> << נושא >> 2. כישלון הממשלה באישור תקציב למדינה בצל משבר הקורונה מהווה פגיעה במשק ובאזרחים; << נושא >> << נושא >> 3. מחדל הממשלה במערכה מול נגיף הקורונה; << נושא >> << נושא >> 4. כישלונה של הממשלה בתחום הכלכלי, החברתי, האזרחי והמדיני << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כמדי יום שני, כמעט תמיד, אנחנו עוברים להצעות אי-אמון. ההצעה הראשונה היא הצעת סיעת יש עתיד-תל"ם, שכותרתה: כישלון הממשלה המנותקת בהעברת תקציב מדינה, ובזבוז 100 הימים הקבועים בחוק להגשתו על התעסקות אך ורק בעצמם. ינמק את ההצעה חבר הכנסת עפר שלח. ואני כבר אומר, חבר הכנסת שלח, שאני לא אפעיל את השעון, כי אני לא רואה כאן אף שר. אוה, הינה הגיע השר אקוניס. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> הייתי מחמיץ איזה נאום, מרגש ככל שיהיה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני אמרתי כבר כמה פעמים שהשבתי פה לא פעם, כשהייתי השר המקשר, על הצעות אי-אמון, אבל אף פעם לא ידעתי להשיב על הצעות שלא שמעתי את מי שנימק אותן. אז את הכישרון הזה אני מתקשה להאמין שיש לי. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> השר אקוניס חונן בכישורים גדולים משלך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> זה בהחלט יכול להיות. עדיין אני חושב שזה יהיה בהחלט פנומנלי, ולא הייתי מציע לבחון את העניין הזה. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כנראה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אז טוב שהשר אקוניס כאן. בבקשה. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. הסיפור הישן, המסתיים בזה שהחוטא גם אוכל את הדג המסריח, גם לוקה במלקות וגם מגורש מהעיר, הוא סיפור די ארוך, מפני שהאיש המסכן עובר את זה שלב אחרי שלב. כל פעם הוא מתחרט, ואז הוא בוחר בעונש אחר, ובסופו של דבר לוקה בכולם. אני חושב שזו הפעם הראשונה בתולדות הכנסת שמונחת לפנינו הצעת חוק שבה מתנדבים האנשים שכנראה יעבירו אותה – אני לא יודע, אולי היו"ר או השר אקוניס יחלקו איתנו אינפורמציה, אנחנו במתח לקראת השעה 21:00 – אבל הצעת חוק שבה מתנדבת ממשלה שלמה, ובעיקר צד כחול לבן שבה, גם לאכול את הדג, גם ללקות במלקות וגם להיות מגורשים מהעיר, וכל זה בבת אחת. שהרי על מה קמה הממשלה הזאת? מה הייתה הסיבה המוצהרת שבגללה מה שמתואר גם על ידי ראש הממשלה ושותפיו הקואליציוניים כלא נישואים של אהבה אלא נישואים של הכרח – על מה הם היו? שלוש רגליים היו לכאורה לסיפור הזה: האחת היא טיפול במשבר הקורונה, השנייה היא העברת תקציב והשלישית היא מניעת בחירות. והיום אנחנו הולכים להעביר חוק שאומר שעוד 120 יום הממשלה הזאת תמשיך לטפל באופן הכושל שהיא עושה בקורונה, לא תעביר תקציב, ובסופו של דבר, ברור לכולנו, נלך לבחירות, שהרי הבחירה הזאת כבר נעשתה על ידי בנימין נתניהו, זו רק השאלה מתי זה יקרה. ונאומו המרתק אתמול, שבו הוא הודיע שהוא בעד פיוס, ובה בעת – מעולם לא ראינו אדם מצליח להגיד שני דברים, דבר ודבר סותר, בעת ובעונה אחת; אפרופו כישורים, את זה למשל לי אין – בה בעת תקף את שותפיו הקואליציוניים התקפה קשה, כולל התקפה אישית נגד שר המשפטים שלו עצמו, כולל האשמתו בשותפות בקנוניה שהיא על סף הפלילית. וזה שהדבר הזה יוביל בסופו של דבר לבחירות, כי ככה החליט בנימין נתניהו, מסיבות השמורות רק איתו, כולנו יודעים. ולכן נשאלת השאלה מדוע התנדבו שותפיו להיות אלה שגם אוכלים את הדג, גם לוקים מכות וגם מגורשים מהעיר. טיפול הממשלה הזאת בקורונה הרי הוא משל ושנינה. ראש הממשלה נהג להתגאות בזה שמכל העולם מתקשרים אליו, והיה נוקב בשמות של כל מיני אנשים, שחלקם לדעתי היום מועמדים אל עמוד הקלון במדינות שלהם עצמם. אבל כשמתקשרים אליו ושואלים אותו איך אנחנו עושים את ההישג שלנו, אז להלן אני מסכם את ההישגים. על פי פרויקטור הקורונה עצמו, שיעור התחלואה בישראל, או התחלואה החדשה בישראל, הוא הגבוה בעולם. הטיפול במשבר הכלכלי – אנחנו רואים אותו בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בהמלצות שירות התעסוקה ובאמירות של כל כלכלן סביר במדינת ישראל, והמשמעות שלו היא שאנחנו הולכים לזה שבחורף הקרוב תהיה בישראל אבטלה דו-ספרתית קשה. לא אנשים שהוצאו לחל"ת על פי הפטנט – בדיעבד הכושל – של הממשלה הזאת, אלא אנשים שאיבדו את מקום עבודתם, לא ימצאו מקום עבודה חדש בעתיד הנראה לעין, ואגב, רובם המכריע אנשים צעירים, בין 25 ל-40. זה הולך להיות הדור האבוד לא של הכלכלה הישראלית – זה הולך להיות הדור האבוד של החברה הישראלית: אנשים צעירים שאין להם מקום עבודה, שלא יהיה להם מקום עבודה, שמדינת ישראל לא מעמידה לרשותם שום מערכת ראויה של הכשרה מקצועית. אנחנו דנו בזה בוועדה לביקורת המדינה. המערכות הקיימות להכשרה מקצועית לא מסוגלות לענות בכלל על הביקוש הקיים, והם, חלקם כבר חוזרים לבתים של ההורים שלהם, חלקם עם ילדים חוזרים לבתים של ההורים שלהם, חוזרים לחיות על חשבון ההורים שלהם ומתחילים להתרגל לרעיון שעבודה לא תהיה להם בעתיד הנראה לעין. והנתונים האלה, כשהם נתונים דו-ספרתיים, שהם במאות אלפי אנשים, הם נתונים קשים מכל מה שידעה מדינת ישראל הרבה שנים. עכשיו, משבר הקורונה הוא משבר עולמי, משבר הקורונה הוא משבר קשה. לאף אחד אין פתרונות קלים עבורו. הדרך הכלכלית שבה טיפלה ומטפלת הממשלה הזאת, וביתר שאת מאז שהיא הממשלה המאוחדת שקמה לטפל במשבר הקורונה – הדרך שבה היא מטפלת, חוסר ההסכמה המוחלט שבה, המבנים המסובכים שלה, קבינט קורונה של 14 אנשים – אומנם שינו אותו, אבל זה לקח חודשים עד ששינו אותו, שבו מה שנשמר זה הפריטטיות המקודשת, ולא זה שפשוט יהיו בו אנשים שלתפקיד שלהם יש איזושהי נגיעה לקורונה, באופן מוזר – המבנה הניהולי שבנה ראש הממשלה, שבו המטה לביטחון לאומי, גוף מכובד עם זכויות, שאין לו שום התאמה לדון בזה בכלל, שאין לו שום התאמה להיות גוף המטה של זה, בוודאי לא הגוף האופרטיבי של זה – כל הדברים האלה מונחים לפנינו. העלייה בתחלואה, אני רוצה להגיד, זה לא רק שהיא במספרים מבהילים – אגב, המספרים האלה חלקם גם נובעים, צריך להגיד ביושר, ממספרי הבדיקות הגבוהים שעושים בישראל. אבל העלייה בתחלואה, שאי-אפשר להתווכח עליה, הן בתחלואה הקשה, הן במספר המתים, הן במספר הכללי של החולים, נובעת בין השאר מזה שכשהגיעה הקורונה לישראל – ואוקיי, לא התכוננו לזה; עסקתי בזה הרבה כשהייתי יו"ר ועדת הקורונה, בכל כשלי ההתכוננות שהייתה בזמן שהיה לנו מינואר ועד פברואר, 27 בפברואר, כשנרשם פה חולה הקורונה הראשון, ובוודאי עד מרץ, כשזה נהיה גל גדול. אבל אפשר להגיד שאז בכל אופן אנחנו התמודדנו עם דבר לא מוכר, התמודדנו עם דבר שהוא בסדר גודל עולמי, התמודדנו עם דבר שלמרות עבודות קודמות שנעשו – חבר הכנסת גולן מכיר חלק מהן, בהיותו אלוף פיקוד העורף לשעבר, עבודה שסוכמה על ידי עוזר שר הביטחון להתגוננות בתחילת 2019 להתמודדות עם שפעת פנדמית עם סממנים של מגפה – בוא נגיד, לא הייתה ברירה אלא לעצור את הכול, להטיל שמיכה על הכול וכן הלאה. אז אמרו: אנחנו נעשה סגר ונטיל שמיכה על הכול כדי שלקראת הגל השני – שניבאו אותו מההתחלה – לקראת העלייה, לקראת ההמשך, נהיה יותר מוכנים. השבוע התפרסם ש-1,700 מכונות הנשמה שהגיעו לישראל נמצאו לא מתאימות, ולמעשה לא יכולות להנשים חולי קורונה. זה מתחבר למטוס מלא ריאגנטים שהיו לא מתאימים; זה מתחבר למיליון ורבע מסיכות N-95 לא תקניות; זה מתחבר למטושים לא תקינים; זה מתחבר לכישלון כמעט בכל אספקט של הרכש. ובזה עוד עסקו הגופים הכי מיומנים בישראל. בדיון של הוועדה לביקורת המדינה לא מזמן התגלה – השר אקוניס, אני לא יודע אם אתה מכיר את הנתון – שמאז תחילת המשבר הזה, אתה יודע כמה מיטות נוספו לבתי החולים בכלל? 16,000 מיטות יש בבתי החולים בישראל. 20 נוספו מאז תחילת המשבר, 20. אנשי צוות – אין; תנאים לאנשי הצוות – אין; שום דבר בהתכוננות שלנו לגל השני, חמישה חודשים אחרי, לא יותר טוב מהנקודה שעמדנו בה בינואר ובפברואר. אז הכישלון של הממשלה הזאת בהיבט הזה הוא מוחלט; הכישלון שלה בהיבט הכלכלי הוא מוחלט; הכישלון שלה בהיבט הממשלי – כשמונה פרויקטור הקורונה, חבר הכנסת סגלוביץ', אנחנו התעסקנו בזה הרבה – כל אדם שעיניו בראשו אמר: פרויקטור הקורונה הזה נידון לכישלון. לא כי הוא לא איש מוכשר – רוני גמזו הוא איש מוכשר, הוא מינהלן רפואי, גם מוכשר וגם רב-ניסיון, אבל לא ניתן בידיו שום כלי. כל מה שניתן בידיו זה להסתובב בין הרגליים של פקידים אחרים במשרד הבריאות ולהתווכח איתם, ולהתווכח איתם על סמכויות, ולבוא לטלוויזיה ולהגיד דברים שהוא יודע כבר, שהוא לא יכול לכסות אחריהם, כי לא הוקמה מינהלת, כי לא הוקם גוף שיהיו לו סמכויות אופרטיביות שיוכל לטפל בהתפרצות בבני ברק, או בסגר בדיר אל-אסד, או בצורכי הרכש, ובוודאי לא יוכל להתמודד עם זה בהיבט הרוחבי של מה שזה עושה לכלכלה ולחברה בישראל. אז תקעו פרויקטור, ויש לי תחושה שגם לא להרבה זמן. אתמול השר ליצמן תבע ממנו להתפטר מפני שהוא נוגע בקודש-הקודשים, הלוא הוא הנסיעות לאומן, כי לזה מקדישים יותר זמן מאשר לכל דבר אחר בדיון בקורונה, אם יטוסו לאומן או לא. ובסוף גם רוני גמזו, שהוא איש עיקש, ירים ידיים וילך הביתה, מפני שעם הממשלה הזאת אי-אפשר לטפל בשום דבר. ואז ראינו את סדר-היום האמיתי של הממשלה הזאת – עיסוק במינויים של נושאי משרה בכירים; עיסוק במריבות אין-סופיות על קרדיט, ההוא אמר להוא, ההוא לא אמר לזה. ראש ממשלה שמזלזל בכל מערכת שלטונית במדינת ישראל, שלא טורח לקראת מהלך חשוב כמו ההסכם עם איחוד האמירויות, לא רק ליידע את שר הביטחון ושר החוץ – לא שומעים את הדרג הצבאי, לא שומעים מומחים, לא שומעים אף אחד. כל הדבר הזה מונח לפנינו. עכשיו הדבר הזה יוארך ב-120 יום. כאיש אופוזיציה הייתי צריך להיות שמח לאדכם – מחכים לכם עוד 120 יום של ייסורים. אם אלה לא היו הייסורים גם של הציבור הישראלי, הייתי שמח, ואל מול הייסורים האלה צריך להביע אי-אמון בממשלה הזאת ולשלוח אותה ואת ראשה הביתה עוד היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. אנחנו עוברים להצגת הצעת האי-אמון הבאה, של סיעת הרשימה המשותפת, הצעת אי-אמון שכותרתה: כישלון הממשלה באישור תקציב למדינה בצל משבר הקורונה, המהווה פגיעה במשק ובאזרחים. אני מזמין את חבר הכנסת סעיד אלחרומי להציג את הצעת האי-אמון, בבקשה. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל נמצאת מאז תחילת 2019 בממשלת מעבר. אין לנו ממשלה שמכהנת מטעם ובבחירה ישירה של הציבור, אלא במשך שנה וחצי, עד כינון הממשלה האחרונה במאי השנה, היינו בתקופת ממשלת מעבר, על כל המשתמע מכך ועל כל ההשלכות על המשק הישראלי ועל אזרחי המדינה. במאי השנה התבשרנו על הקמת הממשלה הפריטטית, אדוני היושב-ראש, אבל נוסף עוד ממד, מעבר לזה שזאת ממשלת מעבר – נוסף הממד של מגפת הקורונה, כך שנוצר לנו עוד ממד, עוד השפעה מאוד מאוד קשה על האזרחים, על החברה הישראלית, על מדינת ישראל; בנוסף לנושא המעבר – מגפת הקורונה. אבל הממשלה שקיבלנו היא בעצם ממשלת מעבר. עכשיו מתברר לנו היום, 100 ימים להקמת הממשלה, שבעצם המשכנו את תקופת ממשלת המעבר שהתחילה בינואר 2019. אזרחי ישראל כמעט שנתיים, שנה ושמונה חודשים, נמצאים בתהליך מעבר. ויש לזה המון משמעויות, רבותיי: יש לזה משמעויות על המשק, על הצמיחה של המשק, יש לזה משמעויות על חיי האנשים, על פרויקטים, על הפקק הזה שסגר את התנופה במדינה. אחרי הבחירות בפעם שנייה, אמרנו: לא יהיו בחירות שלישיות, וכן היו בחירות שלישיות, אדוני היושב-ראש. ואז אמרנו: זהו, כבר יש ממשלה. אבל מה, כשקמה הממשלה, היא שמה לה ליעד – היעד הראשון זה העברת תקציב. למה העברת תקציב? כי כל בר-דעת, כל מי שהתעסק בארגון מסוים רוצה להעביר תקציב כדי לקיים את המדיניות שלו, לקיים את ההבטחה שלו לבוחר, לקיים את ה"אני מאמין" שלו. אבל משום מה, אנחנו 100 ימים מאז הקמת הממשלה, ונמשך הריב בין שני הניצים, בין שני חלקי הממשלה, בנושאים שהם הכי הכי רחוקים מטובת האזרח, הכי רחוקים ממה שהם אמורים לעסוק בו, הכי רחוקים ממה שמצפה האזרח הישראלי, ממה שמצפה המובטלת בעיירת הפיתוח, ממה שמצפה האישה הבדואית ביישוב בנגב, בפריפריה, ממה שמצפה ומצפה אדם בגליל. אנשים כורעים תחת המצב הבלתי-נסבל הזה, מאות אלפי מובטלים, ומה מקבלים? במקום שהיום כבר נהיה אחרי אישור התקציב, תהיה הנעה של גלגלי הצמיחה, שאנשים יראו אופק חדש וציפייה למצב יותר טוב, אנחנו מקבלים ארכה של 120 ימים. רבותיי, 120 ימים ויכוח על דברים שהם שוליים בעצם, הם לא מעניינים את האזרחים. הדברים השוליים האלה – תגידו לי, אתם חושבים שאזרחי ישראל מתעניינים איך נמנה את פרקליט המדינה, ועדת איתור או שנבחר שלושה או שהממשלה תחליט מי זה בסוף בצורה זו או אחרת? האם זאת המחשבה של האנשים שיושבים ללא פרנסה? ויכוח על הדברים השוליים, ספק אגו, ספק ציפייה שפרקליט זה, אדם זה או אחר, ישנה את הלך הרוח בבית המשפט? הרי תראו, גם אנשי המקצוע, אנשי אכיפת החוק שהתמנו – מינה אותם ראש הממשלה, מרוני אלשיך עד מנדלבליט. בזמנו התרעמנו כשהיועץ המשפטי לממשלה התמנה. אתם יודעים למה התרעמנו? אמרנו: לא יכול להיות שראש ממשלה ימנה את מזכיר הממשלה, איש אמונו. והוא מינה אותו, וראינו את התוצאות. למה ראינו תוצאות? כי יש דבר שגם מי שיש לך זיקה אליו – בענייני אכיפת חוק יש לפעמים שחור ולבן, אי-אפשר תמיד לשטח את העקומה בענייני אכיפת החוק. יש שחור ויש לבן. החבר הכי ותיק והכי טוב והכי נחמד אליך, הוא יצטרך להגיד לך את האמת בפנים, שזה לא חוקי או כן חוקי. רבותיי, לא רק שאנחנו נכנסים לעוד ארבעה חודשים ללא תקציב, וההשפעה של הפשלה הזאת באי-העברת תקציב וההשלכות שלה על החברה הישראלית, על מאות תוכניות, על פרויקטים שתקועים והם יחכו עוד כמה חודשים – ציפינו שאולי באוגוסט, תחילת אוגוסט, סוף יולי, יעבור התקציב. אפשר בכמה חודשים שנשארו אולי להציל משהו מהשנה הזאת, אבל לצערנו, במקום לקבל את הבשורה אנחנו דוחים את הקץ בעוד כמה חודשים. לא כל האזרחים מבינים למה הכול תקוע. כי אי-העברת תקציב משמעה הוצאה ממשלתית של 1 חלקי 12; משמעה שרק מה שנמצא בבסיס התקציב יועבר לאזרחים ויועבר לביצוע בשטח ולביצוע בפועל במשק הישראלי. מאות אלפי אזרחים מובטלים, מאות אלפי בעלי עסקים חיים באי-ודאות, ונוסף על כל זה – הטיפול השלומיאלי במשבר הקורונה. הטיפול השלומיאלי בתחילת המשבר ועם הסגר הראשון בחודש אפריל – בישר לנו ראש הממשלה, כמובן כשהיה במשא ומתן, עדיין לא הורכבה ממשלה, עדיין הייתה ציפייה שאולי יהיו בחירות – בישר ראש הממשלה שאנחנו נהיה המדינה הירוקה ביותר, ואנחנו עושים את המקסימום שלא ניכנס לגל השני. ואללה, נכנסנו לגל השני באבו-אבוה. אנחנו עכשיו המדינה האדומה אולי השנייה בעולם. מדינות העולם לא רוצות – ד"ר אחמד – לא רוצות לראות אותנו, לא רוצים שאזרחי ישראל יגיעו אליהן, כי אנחנו אדומים, באבוה אדומים. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> (אומר בערבית ומתרגם:) כמו אבטיח. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (חוזר על המילים בערבית.) כי הטיפול הוא שלומיאלי. זה כמו הסיפור של המסעדות באותו ערב שבת ידוע, שבבוקר הייתה החלטה לסגור את המסעדות, אחרי כמה שעות הייתה החלטה כן לפתוח את המסעדות – והבלגן חוגג, התוהו ובוהו חוגג, ולצערי הרב הסאגה הזאת נמשכת. אני קורא לך וקורא לממשלה – אתם הערב, נדמה לי, תקבלו את ה-120 יום, אבל אם אתם רוצים את טובת אזרחי ישראל, רבותיי, קחו לכם שבוע, תעבירו תקציב ותריבו אחר כך. תעבירו תקציב שאזרחי ישראל – לפחות תתירו את הפקק הזה, שהמשק יתחיל לנוע, שנראה לפחות פירות של המינימום שבמינימום, ואחר כך תריבו איך שאתם רוצים. כי לפי מה שראינו בשלושת החודשים האחרונים, ב-100 הימים האחרונים, הממשלה הזאת נולדה לחטא, נולדה לריב, ולקיים פעילות של – – << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> משפט סיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – לקיים פעילות של ממשלת מעבר ותו לא. ולכן אני קורא לאי-אמון בממשלה הזאת, ושתעבור מן העולם מוקדם ככל האפשר. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. ינמק את ההצעה הבאה חבר הכנסת נפתלי בנט. מחדל הממשלה במערכה מול נגיף הקורונה, מטעם ימינה וישראל ביתנו. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> נפתלי בנט (ימינה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלת ישראל מועלת באמון של אזרחי ישראל. הציפייה הבסיסית של אזרחים היא שהמנהיגים שלהם, משרתי הציבור, נבחרי הציבור, יקומו בכל בוקר, יבינו את הבעיות, ירגישו את הכאב של האזרחים ויפעלו למענם. בימי הממשלה הזאת לא היה יום אחד שהממשלה עשתה את זה. היא לא רואה את האזרחים, היא לא נוגעת באזרחים. היא מתנהלת בספרה משל עצמה, באיזו בועה מנותקת לגמרי מהאי-ודאות העמוקה שכל כך הרבה אזרחים נמצאים בה, מהמצוקה שנובעת מזה שאנשים לא יודעים אם המעון שלהם לילד בעוד עשרה ימים ייפתח בכלל, ובאיזה תנאים. אם אני שולחת את הילד שלי לבית ספר, יש קפסולה? אין קפסולה? אנחנו עשרה ימים לפני פתיחת שנת לימודים. אני כשר חינוך ארבע פעמים פתחתי שנת לימודים – בתנאים קשים, אבל פתחנו, ופה לא יודעים כלום. ואז הממשלה הזאת, ממשלת בועה, עוסקת בפריטטי ולא פריטטי, באקזיט, בכמה נקודות יציאה יהיו. אתם קולטים? מתעסקים בכמה נקודות יציאה יהיו. זה מה שמעסיק את הממשלה – איך לפרק את הממשלה. כרגע, בעודי מדבר פה, בחדרים אפלים פה בכנסת מנהלים משא ומתן מורכב כדי לאפשר לממשלה לפרק את עצמה. עד כדי כך הם לא סומכים על עצמם. אם מאית מהזמן שהם משקיעים בקשקוש הזה היו משקיעים עכשיו בפתיחת בתי הספר, אולי היה לנו קצת יותר ביטחון שבתי הספר ייפתחו כמו שצריך, ולא בכאוס חסר תקדים. אבל אז, מעבר לתסכול שאני פוגש כל יום בקרב אזרחי ישראל, ובייאוש, אני שואל את עצמי איפה הרוח הישראלית הגדולה. במקרה הטוב חותרים פה איכשהו לעבור בשלום את הגל ורבע הבאים. איפה הרוח הישראלית? איפה הרוח הישראלית שפרצה את דרך בורמה כשהיה צריך? איפה הרוח הישראלית שסללה את המוביל הארצי מטבריה, מהכינרת, לברזים של אזרחי ישראל? איפה הרוח הישראלית של Waze, של ההייטק, של סיירת מטכ"ל ו-8200? איך נהיינו כאלה פסיביים? בתחילת המשבר יצא לי להעביר הרצאת זום ל-20 שגרירי OECD על איך ישראל מתנהלת מול הקורונה. עכשיו אנחנו מסתכלים על הנעליים שלנו, מתביישים להסתכל בעיניים. אנחנו היינו צריכים להוביל את זה – להוביל את הטכנולוגיה הבין-לאומית ב-AI, בניטור, בזיהוי, בצפייה. יש חברה ישראלית – תבינו את האבסורד – חברה ישראלית שפיתחה מערכת לניטור מוקדי מחלה באמצעות ניטור הביוב. הם יודעים להגיד: בעיר הזאת, בשכונה הזאת, ברחוב הזה, בבלוק הזה, בבניין הזה, יש נשאי קורונה. בעולם משתמשים בזה; בישראל לא. כי אנחנו הפכנו להיות פסיביים. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לפני בדיקה? לפני בדיקה. << דובר_המשך >> נפתלי בנט (ימינה): << דובר_המשך >> לפני. ממשלה פסיבית, ממשלה גלותית, ממשלה שנכנסת לקונכייה ורק עוסקת בשרידות פוליטית ולא בלהיות רוח גדולה. והנגיף הזה הוא חוצה דתות, הוא חוצה עמדות, ערבים ויהודים, דתיים, חילונים, חרדים. זו יכולה להיות השעה הגדולה של מדינת ישראל. במקום זה הממשלה מובילה אותנו לשעה של עלבון, של עליבות, שאנחנו מדשדשים. אנחנו כל הזמן רק לא, לא, לא. במקום לקחת את תנועות הנוער ולהטיל עליהן משימה לאומית – כי בכל דור לתנועות הנוער היו משימות לאומיות – לטפל בזקנים, לטפל במבודדים, סגרו את תנועות הנוער לכל הקיץ; שבו בבית, תהיו פסיביים, תחכו שעה שהפוגרום הזה יעבור. מה זה? מה אנחנו, גלותיים? אנחנו מדינת ישראל. היה צריך להוביל אותם, להנהיג אותם. ויש פה כוחות עצומים במדינה. כל הנוער, כל הנוער צריך להתנדב ולצאת, וההייטק, ולרתום את כוחות ההייטק העצומים. במקום זה רק אומרים להם מה לא, ולא זה ולא זה. במקום שאנחנו, שפיתחנו בעולם והובלנו בעולם את תחום האבטחה בטיסות – עם שכל, כי רק בישראל עובדים עם שכל, לא את כולם שולחים באותה צורה אלא מפעילים שכל – את אותו דבר היינו צריכים להוביל בתחום הקורונה: להפעיל את השכל; להבין מי מגיע ממוקד אדום ומי מגיע ממוקד כתום וירוק. וכמו שאנחנו מתשאלים אנשים כמה פעמים לקראת העלייה למטוס, אותו דבר אפשר להחיל גם בקורונה, זה לא מאוחר מדי. אבל בשביל זה מדינת ישראל צריכה מנהיגות – מנהיגות ערכית, מנהיגות נחושה, מנהיגות אנרגטית, שיודעת מה היא רוצה לעשות ולא מתעסקת כל הזמן בפריטטי ואיך לפרק את הממשלה. זאת כבר ממשלה בלי תקנה. אין שום דרך להניע מחדש את מדינת ישראל תחת הממשלה הגרועה, הפסיבית, הפוליטית הזאת, ולכן, אין מנוס אלא להחליף את הממשלה, לעשות ריסטרט ולהזניק את מדינת ישראל קדימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת נפתלי בנט. אני אזמין את הדובר הבא. כישלונה של הממשלה בתחום הכלכלי-חברתי, האזרחי והמדיני, מטעם סיעת מרצ – ינמק את ההצעה חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה. לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ברשותכם, ארחיב את מסגרת הדיון. הכנתי לכם הפתעה מיוחדת להצעת האי-אמון הזאת. נתניהו הוא לא הבעיה, נתניהו הוא רק חלק מהבעיה. במשך שנים אנחנו מייחסים את כל תחלואי המדינה לאדם אחד – משפיע, קובע, לא אמין ומניפולטור חסר עכבות – אבל בסך הכול בן אדם אחד. הבעיה היא לא רק נתניהו, הבעיה היא הליכוד כולו. אחרי עשרות שנים בשלטון הליכוד הפך מושחת ומשחית. אחרי עשרות שנים בשלטון הליכוד הסתאב והידרדר. אחרי עשרות שנים בשלטון הליכוד הפך עיר מקלט לאומרי הן וכר פעולה פורה לאישים שאיבדו את עמוד השדרה המוסרי שלהם. אני שואל אתכם, חבריי מהליכוד: עיניכם טחו מראות? אוזניכם נאטמו משמוע? אפיכם חדלו מהריח? הרי את השילוב של מגלומניה, השחתת מידות, חתרנות, הסתה, שיסוי וביזוי ניתן למשש. מה לכם כי תסכימו עם ערכים קלוקלים שכאלה? הרי אין אדם בר-דעת שלא רואה את ההשחתה. איך אתם שותקים לנוכח המעשים הנוראיים של העומד בראשותכם? אתם לא מבינים ששיתוף פעולה עם נאשם בפלילים משמעו שותפות לפשע? איך אתם לא מתביישים לראות בכלי התקשורת את תמונותיכם עטויי מסכות סביב נתניהו המחרף ומגדף את מערכת אכיפת החוק? איך אתם לא מתביישים לומר שהטיפול במשבר בראש מעייניכם כאשר בולט לעין שעניינכם היחיד הוא המשך שלטונכם, תוך הרס הממלכתיות הישראלית, הרס את התקווה הישראלית? ועכשיו לאחיי ואחיותיי מהציונות הדתית – לא כולכם, אך בהחלט חלק ניכר מכם. איך הידרדרתם? אתם, אנשי הציונות הדתית, מתוך יוהרה ושילוב של חרדה עמוקה ופסימיות עמוקה ואמונה יוקדת בדבר אחד בלבד, ארץ ישראל השלמה, אתם מכפיפים את הערכים שלכם, את החינוך שלכם, את העתיד שלכם, את העתיד שלכם ושלנו, לשחיתות ולריקבון המוסרי של אדם אחד. אתם עושים זאת פעם אחר פעם במין נאיביות מכמירת לב – נכנסים לממשלה, יוצאים מהממשלה, תומכים בממשלה, מתנגדים לממשלה; צמאים לקצת תשומת לב, למילה טובה, לעוד קצת שררה, לעוד קצת תקציב, להשתלטות על עוד מוקד כוח. האח הידד לכוח ההתמדה. בושה וכלימה לזהות הערכית שלכם. מה אתם קוראים בדיוק בספר הספרים? אילו פרקים ואילו פסוקים? איפה אתם ואיפה מוסר הנביאים? איפה אתם ואיפה ערכי התורה? היום יותר מתמיד אתם תורמים תרומה עצומה למימוש התוכחה של משה רבנו: "דור עִקֵש ופתלתֹל – – – עם נבל ולא חכם – – – כי דור תהפֻּכֹת המה, בנים לא אמֻן בם – – – כי גוי אֹבַד עצות המה, ואין בהם תבונה. לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם". אתם, בציונות הדתית, הכפפתם הכול לתכלית אחת – ארץ ישראל השלמה, ארץ שכבר חולקה דה פקטו. אתם מנהלים קרב מאסף מיותר, בזבזני ואלים על שלמות ארץ מדומיינת, קרב שימיט עלינו אסון. אין עתיד לישראל עם סיפוח. אין עתיד לישראל ללא גבולות ברורים – אין עתיד לעם ישראל ואין עתיד למדינת ישראל. אם אתם במלוא איוולתכם תביאו עלינו מדינה דו-לאומית, העומדת בסתירה לחזון הציוני ומממשת באופן מוזר ובלתי מוסבר בדיוק את מה שעוכרי ישראל הגרועים ביותר מייחלים לו – מאבק פנימי מתמיד שיפורר את מדינת ישראל מבפנים. דוד בן-גוריון קבע פעמים רבות, ובצדק, כי קיומה של מדינת ישראל תלוי בשימור העליונות המוסרית והעליונות האינטלקטואלית, עליונות הרוח ועליונות השכל. אתם באמת חושבים שאזרחי ישראל הצעירים והמוכשרים ימשיכו להתייצב חדורי שנאה ונבערים מדעת למשימות ביטחון ושיטור ביהודה ושומרון ללא שום סיכוי לפיוס, ללא שום שאיפה לשלום ורק עם שנאה יוקדת, עיוורת וחשוכת מרפא לדורות? אתם באמת מאמינים בזה? אין בכם מידת ההבנה הבסיסית שללא שימור צדקת הדרך, ללא שום סיכוי לתקווה, הנערות והנערים המוכשרים הגדלים פה יבחרו להם מולדת אחרת. הרי מחר או מוחרתיים כבר לא תהיה קורונה, השמיים ייפתחו וכל מי שחש מוכשר מספיק ולא צודק די צורכו, פשוט יארוז חפציו ויעבור למקום אחר. מה תגידו אז? אני פונה גם לאחיי מהמפלגות החרדיות. די, אינכם יכולים לומר יותר: ניקח חלקנו ממשאבי המדינה, אבל אין לנו כל עניין או חלק בעיצוב עתידה. אני רוצה לומר לכם משהו: העושר של כל אזרחי ישראל הוא עניין שלכם. הביטחון של כלל אזרחי ישראל הוא עניין שלכם. הרווחה של כלל אזרחי ישראל היא עניין שלכם. החינוך של כל ילדי ישראל הוא עניין שלכם. הבריאות של כל אזרחי ישראל היא עניין שלכם. הכול הוא עניינכם. אז קחו אחריות, גבשו חזון והשמיעו אותו. הראו את הדרך שלכם למדינה משגשגת, שיש בה רשת ביטחון כלכלית לכל אזרח. הורו אתם את הדרך שלכם למדינה בטוחה החותרת לשלום עם סביבותיה. ליטרת הבשר אינה העניין. תפסו את האחריות בקרניה, התמודדו איתה ביושר, באופן אמיתי ונוקב, והראו את דרככם שלכם לעתידה של ישראל, כי גם אתם נושאים באחריות. עד שלא תכירו בכך תהיו שותפים מדעת ושלא מדעת לממשלה הרעה ביותר, למנהיג הגרוע ביותר, לשלטון המושחת ביותר שמדינת ישראל ידעה מאז היווסדה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> יאיר, אפילו – – – על מה אתה מדבר בכלל? אפילו בים לא נותנים – – – << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> משה, אני מודה לך על ההערות. אנחנו נדבר אחרי. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אבל תקשיב, אתה מדבר על השתלטות, על לקבל מהמשאבים. איזה משאבים? על מה אתה מדבר? אפילו – – – ראש עיר שם. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> יש בקואליציה המוזרה – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> בוא תילחם שם למען – – – << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> משה, אני עברתי נושא. אחר כך. יש בקואליציה המוזרה שמובילה אותנו כיום עוד מפלגות, מפלגות של שיבוש פוליטי. אין בכוונתי להתייחס למפלגות האלה. מדובר במופת של עליבות ובפאר של קומבינות המוכיחות רק דבר אחד, פשוט אך עקרוני: לפוליטיקאים נטולי ערכים ועמדות ברורות לא הייתה ולא תהיה תקנה. הבוחר, ששיקרתם לו במצח נחושה ואת אמונו הפרתם ברגל גסה, יראה לכם את הדרך החוצה. עכשיו, אחרי כל הדברים הקשים הללו, נכון לומר כמה מילים של תקווה. את הברית הלא-קדושה של ימנים מושחתים ושל ימנים משיחיים יחליף שלטון שמאל נאור, מודרני, ליברלי, ציוני, פטריוטי, לוחמני ונחוש; שמאל העומד על כך שישראל תיוותר דמוקרטיה מהותית ולא דמוקרטיה לכאורה; שמאל שיתעקש על כך שנהיה מדינה דמוקרטית וביתו הלאומי של העם היהודי; שמאל מפוקח הלוחם על ביטחון ישראל בלי לשכוח את הכמיהה לשלום; שמאל אקטיבי שישחרר את ישראל מהפסיביות הגלותית של הליכוד ושל אחרים; שמאל שמקדם שוויון; שמאל שמקדם חלוקה הוגנת של העושר; שמאל שיבטל את חוק הלאום – – << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> מילת סיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> – – ובמקומו יהפוך את מגילת העצמאות למסמך מכונן ומחייב, לחוק-יסוד. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> עוד שורה אחת. שמאל שיציל את ישראל מכוחות של נחשלות, שחיתות, עוני, אפליה, שנאה וההסתה; שמאל שיעסוק בתכנון ארוך טווח, בתיקון השירות הציבורי, במתן מענה מהיר ואפקטיבי לכל אזרח. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גולן. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> גברתי, אני מייד מסיים, אני מודה לך. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> אתה כבר חרגת מעל לדקה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> גברתי, אני מקצר. הממשלה הנוכחית חייבת לעבור מן העולם, כי יום חדש מפציע, יום של שמאל ציוני חדש. תודה רבה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת יאיר גולן. יעלה וישיב השר אופיר אקוניס. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, כל מי שהציג הצעות אי-אמון ולא נותר להקשיב לתשובה לא יקבל את תשובת הממשלה, ואנחנו נתקדם היישר למי שעוד טורח גם לנמק – באופן, הייתי אומר, מעורר סלידה ככל שיהיה, ובכל זאת יקבל תשובה. ובכן גברתי היושבת-ראש, אזרחי ישראל רצו ממשלת ימין של המחנה הלאומי בראשות בנימין נתניהו. הם רצו זאת בבחירות הראשונות ונבלמו על ידי ישראל ביתנו. הם רצו זאת גם בבחירות השניות, ונבלמו שוב על ידי ישראל ביתנו, וגם בפעם השלישית אזרחי ישראל רצו ממשלה של המחנה הלאומי, ממשלת ימין בראשות נתניהו. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> 62–58. אתם הפרתם את רצון העם. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני מצפה מכל אדם, איש או אישה, מפגין או מפגינה, שיכבדו את הכרעת הבוחר. לצערנו, גברתי היושבת-ראש, פעם אחר פעם לא יכולנו לממש את רצונו הברור של הבוחר, ונאלצנו להקים את הממשלה בהרכבה הנוכחי. הממשלה הזאת היא הכרח שכפתה עלינו מציאות הקורונה. נכון אמר חבר הכנסת בנט: זאת ממשלה פוליטית. כך הוא אמר – הממשלה היא ממשלה פוליטית. חבר הכנסת בנט במידה רבה יכול היה לחסוך זאת אם לא היה מפצל את המחנה הלאומי, לא היה מקים מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה בשנת 2019, ואז, גברתי היושבת-ראש, בישראל הייתה ממשלה מכהנת טובה, הומוגנית, של המחנה הלאומי, כמו שרוצה הציבור הזה שם, שצופה בנו כעת בבית או מקשיב לנו. כך הוא רצה. תִלמדו מהי דמוקרטיה, אל תְלמדו. נכון, אנחנו פועלים במציאות משתנה בכל רגע, מציאות הקורונה, בדיוק כפי שפועלים בניו זילנד, כמו שפועלים בגרמניה, כמו שהם פועלים במדינות שונות ומגוונות בארצות הברית. בכל מקום בעולם כך פועלים. כולם בבית הזה יודעים שכך זה עובד בכל העולם. לא מדבר איתכם ולא מנמק אדם אשר תומך במדיניות השגויה של סגרים, למעט סגרים נקודתיים ברורים מאוד על אזורים אדומים. יש להוציא כל שיקול פוליטי מן הדבר הזה. יהיה היישוב חילוני, יהיה היישוב חרדי, יהיה היישוב ערבי – רק שיקול הבריאות, חברי הכנסת, רק שיקול הבריאות צריך לעמוד לנגד עינינו. פעם זו בני ברק ופעם זה דיר אל-אסד, פעם זה מודיעין עילית ופעם אלה שכונות בבית שמש, וכן, אם יהיה צורך, גם מקומות אחרים. סגר כללי – אסון לכלכלת ישראל. אסון לכלכלת ישראל. אבוי לנו אם נגיע אליו, וכל מי שמציע אותו, אני מבקש ממנו להסתכל בעיניו של אותו מוכר בחנות קטנה – לא רשת, לא ממותגת, לא נייקי טאון; חנות קטנה לממכר נעליים ברחובות נתניה, ברחובות רחובות, בבית שמש, בכניסה לירכא או בקניון ליד אום אל-פחם, כן, להסתכל בעיניים שלהם ולומר להם: אנחנו נעשה סגר קולקטיבי, כשיודעים שהדבר איננו אפקטיבי. גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת גולן האשים לפני דקות אחדות מיליון ו-300,000 מצביעי ליכוד בשחיתות ובשותפות לפשע. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> רק את הנבחרים, לא את הבוחרים. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת יאיר גולן, אני לא יודע אם היית. לא היית כנראה בשיעורי אזרחות או בשיעורי דמוקרטיה. הנבחרים היושבים מסביב בכיסאות הללו נבחרו, חבר הכנסת גולן – אתה מזהה תהליכים, כן, אז אני מסביר לך, אולי חמקת מהשיעור הזה. בשיעור שאני למדתי פה, בגימנסיה הרצליה בתל אביב – יש לי ברוך השם תעודת בגרות, קיבלתי ציון טוב באזרחות, קיבלתי ציון טוב בהבעה, קיבלתי ציון טוב בהיסטוריה ובתולדות עם ישראל. בדמוקרטיה מודרנית, ברוך השם, העם קובע, ו-1.35 מיליון איש ואישה בחרו בנו לנהל את המדינה, ואת כולם אתה האשמת בשחיתות ובשותפות לפשע. ואני אומר לך עכשיו בשם כולם, חבר הכנסת גולן, גברתי היושבת-ראש, בשם כל מצביעי הליכוד שהטילו את הפתק מחל אל הקלפיות רק לפני חמישה וחצי חודשים – אומר לך כך, חבר הכנסת גולן: אל תטיף לנו, אל תסית נגדנו, אל תתנשא מעלינו ואל תחנך אותנו. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> זה מה שעושים בבית הזה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ובשם כל מצביעי הליכוד אני אומר לך: תתבייש. תודה, גברתי היושבת-ראש. אני מבקש מן הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> אני רוצה להגיב. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, השר אופיר אקוניס. ואנחנו נעבור לרשימת הדוברים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> לפני כן – הודעת מזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה), שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 6), התש"ף–2020, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת ממלכת תאילנד בנושא: גיוס והעסקה של עובדים תאילנדים בעבודה זמנית בענף החקלאות במדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, מזכירת הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת, ימינה, ישראל ביתנו ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >>1. כישלון הממשלה המנותקת בהעברת תקציב מדינה, ובזבוז 100 הימים הקבועים בחוק להגשתו על התעסקות אך ורק בעצמם; << נושא >> << נושא >> 2. כישלון הממשלה באישור תקציב למדינה בצל משבר הקורונה מהווה פגיעה במשק ובאזרחים; << נושא >> << נושא >> 3. מחדל הממשלה במערכה מול נגיף הקורונה; << נושא >> << נושא >> 4. כישלונה של הממשלה בתחום הכלכלי, החברתי, האזרחי והמדיני << נושא >> << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> אנחנו נעבור לדובר הראשון מסיעת יש עתיד-תל"ם, חבר הכנסת יאיר לפיד. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מסתכלים עלינו היום אזרחי מדינת ישראל קרועי עיניים, הלומי רעם, מנסים להבין במה לעזאזל מתעסק הבית הזה. אין להם פרנסה, האבטלה ב-21.5%, עסקים קטנים מתמוטטים, דמי אבטלה לעצמאים אין, תקציב אין, משרדי הממשלה לא מתפקדים, יש להם ממשלה של 36 מנותקים ו-16 סגני מנותקים – והבית הזה מתעסק כל היום הזה בדבר אחד: בניסיון לדחות את התקציב בעוד 120 יום, כדי שהם יוכלו להמשיך לא לעשות שום דבר וכלום. וכל מה שקורה בבניין הזה הוא מריבה אחת ארוכה, מכוערת, מתמשכת, בין כחול לבן לבין הליכוד על כל מיני אזורי שליטה שלא נוגעים לחייהם של האזרחים בכלום. זו ממשלת החירום. זו ממשלת הקורונה. זו הממשלה הזאת שהם הקימו והודיעו שיהיה בה קבינט פיוס לאומי. בשעות האחרונות יש ניסיון שקט, זוחל, של הליכוד לגרום לכחול לבן לוותר על עוד דבר קטן אחד: על המפכ"ל. הליכוד רוצה למנות את המפכ"ל שבא לו, והוא אומר: כן, אנחנו נדבר על היועץ המשפטי לממשלה, ואנחנו נדבר על פרקליט המדינה ונעשה מזה רעש, ואז לא ישימו לב שוויתרתם לנו בנושא המפכ"ל. המפכ"ל הוא האיש שיחליט מה קורה בפרשת המניות. המפכ"ל הוא האיש שיחליט מה קורה בפרשת הצוללות. המפכ"ל יהיה אחראי לכל התפתחות בתיקי החקירות של נתניהו גם תוך כדי המשפט. הם רוצים את המפכ"ל. והשאלה הנשאלת היא, האם במסגרת הכניעה האין-סופית של כחול לבן לנתניהו בכל דבר, הדבר הזה, שהחל בהודעה על אחדות והפך להיות לזחילה מתמדת, הם יוותרו גם על המפכ"ל? האם בסוף היום הזה, תמורת דחייה בקץ הימים ב-120 יום, כחול לבן שוב תרכין את ראשה, תזחל על גחונה ותיתן לבנימין נתניהו, דרך אוחנה, למנות איזה מפכ"ל שבא לו? וההסבר שלהם, כמו תמיד, יהיה שהייתה להם פעם אישיות, אבל כבר אין להם. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת יאיר לפיד. והדוברת הבאה – הרשימה המשותפת: חד"ש, רע"ם, תע"ל, בל"ד – אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. גם לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> יו"רית נכבדת, כנסת נכבדה, הרגשה כבדה רובצת גם על הכתפיים וגם בלב, כאוס אחד גדול, שממש לא יודעים מה מחכה לנו. חברי סעיד דיבר על זה שתהיה הארכה של עוד 120 ימים, גם זה לא בטוח, ובינתיים כל המדינה ממשיכה לסבול, ממש לסבול: המובטלים, הרשויות המקומיות, העסקים המתמוטטים. לא מדברים כבר על פתיחת שמיים, אפילו שיש דיבור כזה, אבל זה עדיין רחוק. הסטודנטים שסיימו שנה בתלאות, והינה מתקרבת עוד שנה שצריכה להיפתח בחודש הבא, ועשרות אלפי סטודנטים צריכים לטוס ללימודים שלהם, וגם הם נמצאים בחוסר ודאות. גם במקומות שאפשר לטוס, המחירים בשמיים. אז ריבונו של עולם, מה אפשר עוד? כאילו על מה עוד אפשר לדבר כדי שמי ששולט במקום הזה יתעשת ויזכור את כובד הנטל, את כובד האחריות שצריך לקחת? אנשים מתוסכלים. מי שהיה לו קצת איך להמשיך כמה חודשים, כבר אין לו. תלמידים חוזרים לבתי הספר ולא יודעים בדיוק איך זה יהיה, איך זה יתנהל. כל פעם יש שליפות לכל דבר בדקה ה-99. בבוקר היינו בדיון בוועדת החינוך וראינו ושמענו על המתווה של הגננות. הילדים הקטנים שלנו, היקרים לנו מהכול – לא משנה איך ומה, העיקר שנשלח אותם ונשים אותם בין ארבעה קירות. לא משנה מי יטפל בהם, לא משנה מה יקרה להם, לא משנה מה יקרה עם אותם מטפלים שיטפלו בהם. זה – לגבי הקטנים. המצב לא יותר טוב לגבי הגדולים. הרשויות שאמורות לפתוח את בתי הספר ולהכין אותם לשנת הלימודים החדשה – אין להן מאיפה. הפרויקטים שמסתיימים בדצמבר וצריכים את האישור לשנה הבאה – אף אחד לא יודע מה יקרה. והעניין הוא לא גזרת גורל מהשמיים. זו החלטה. פשוט זו החלטה שצריך לקבל אותה, והיא לא מצריכה הרבה מחשבה. כל אדם פשוט יודע איפה טובת האזרחים ואיפה הטובה של כולנו במצב כזה. הטובה של כולנו היא ממשלה יציבה, היא כנסת מתפקדת, אלו ועדות שמקבלות החלטות שאפשר אחר כך ליישם אותן. זה מה שצריך, לא שום דבר אחר. מיותר לשאול למה לא מקבלים את ההחלטה הזאת. לסיכום, אני פונה מדוכן זה לכל מי שיש לו יד ואמירה ואחריות שיהיה משהו אחר לטובת הציבור ששלח אותנו לכאן לקבל את ההחלטה הנכונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, ואנחנו נעבור לדובר הבא, מהתאחדות הספרדים שומרי תורה, תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, משה אבוטבול. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, לפני כמה ימים נאם כאן חבר כנסת מטעם יש עתיד, וכמובן העלה הצעה איך לאפשר לגיורים נוספים להתבצע כאן במדינה. בלי ספק, הרצון לקבל גיורים בסיטונאות מכל הבא ליד זהו דבר בלתי נסבל, ומוכיח בעיקר זילות וחוסר הערכה כנראה למושג של מהו ומיהו יהודי. אנחנו רוצים להקדים ולומר שבדברים האלה שלי אין חלילה לפגוע במי שאינו יהודי, כי כבר חז"ל אמרו "חביב אדם שנברא בצלם", וכל אדם חביב לפני הקדוש ברוך הוא. הטענה והטרוניה באה לי על אלה שחושבים שבמחי יד או באווירת חוק כזה או אחר ניתן לצרף לכרם ישראל בבחינת כל מי שבא ברוך הבא. זוהי טעות, וחייבים לדעת לעמוד על המשמר, כי בעצם אם מקבלים מי שאינו יהודי על פי ההלכה הצרופה, המקובלת מדור דור, אזי דבר זה יכול לגרום למכשלות רבות גם בשלשלת הדורות ובהמשך הקמת הדורות הבאים, שהם דורות ההמשך של העם היהודי. כל הזהירות של היהדות הצרופה היא לדעת ולהודיע שיהודי – – << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> אנחנו לא בגולה, אנחנו בישראל. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> – – יהודי הוא רק מי שאימו יהודייה או שהתגייר על פי ההלכה הצרופה של השולחן ערוך. כבר לפני 50 שנה הייתה מערכה חריפה ביותר סביב תיקון חוק "מיהו יהודי" וחוק השבות. מי שאז הוביל בגאון את המערכה היה כבוד קדושת האדמו"ר מלובביץ' זצ"ל, שיחד עם גדולי ישראל ואדמו"ריו נלחמו במגמה שניסו להחדיר גויים רבים לתוך העם היהודי. ראש הממשלה דאז, מר דוד בן-גוריון, שלח שאלה מאוד תמימה ל-50 חכמי ישראל שיחוו את דעתם יחד עם אישי רוח שאינם שומרים תורה ומצוות – לחוות את דעתם בשאלה כיצד על המדינה לנהוג במי שאימו אינה יהודייה אך שני ההורים מסכימים שילדם יירשם כיהודי. זה לא סוד שבן-גוריון לא היה צם ביום הכיפורים, ובנו, לצערנו, גם התחתן עם אישה שאינה יהודייה – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> למה לצערנו? << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> – – כך ששאלתו לא באה בחלל ריק, אבל רוב הנמענים שקיבלו את שאלתו של בן-גוריון השיבו דעה נחרצת, כי ההלכה היא הבסיס היחיד להגדרת הזהות היהודית, ולא ניתן לערב בהחלטה שיקולים נוספים, כמו שיקולים לאומיים או תרבותיים, כמו השירות בצבא. ומה הקשר? הרי גם עשרות שנים דרוזים משרתים את המדינה בצבא, ואפילו לא מבקשים, ואפילו מתנגדים להיקרא יהודים. אין קשר בין שירות בצבא ובין להיקרא יהודי על פי ההלכה היהודית. גם אם נשיא ארצות הברית, שאוהב ואוהד את היהודים, טראמפ, יבוא ויגיד שהוא רוצה להיות יהודי, גם אם הוא ירצה, יש כללים, למרות שהוא עזר מאוד מאוד לעולם היהודי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ויש יהודים שהם לא דתיים. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כמובן שהמאבק היה קשה, נערכו עצרות ענק בעניין, ולמרות דבריו של הרבי זצ"ל איימו על המוסדות של חב"ד שישללו להם תקציבים, ולחלופין, אם יפסיקו את ההפגנות וההצהרות, יוסיפו לחב"ד תקציבים. הרבי לא נרתע והמשיך במאבק בנושא שלא להכניס גויים במסווה יהודים לכרם ישראל, גם על ידי חוק כזה או אחר. לכן, כל הדיבורים של יש עתיד והצעות החוק שלהם בנושא לנסות לשנות את ההלכה ייתקלו בחומה בצורה של כל מי שההלכה נר לרגליו. ייאמר ברורות: מיהו יהודי? רק מי שעל פי ההלכה והשולחן ערוך הוא יהודי ויישאר יהודי. אני רוצה בעזרת השם גם לחזק את כל תנועת חב"ד, שנלחמה ותילחם בנושא הזה, ובעזרת השם נעשה ונצליח, כי יהודי זה לא דבר שעושים אותו על פי חוקים פה, אפילו בבית הזה. תודה רבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אבוטבול, יש גם יהודים שהם לא דתיים. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת משה אבוטבול, ואנחנו נעבור לדובר הבא, מיהדות התורה, אליהו חסיד. בבקשה. לרשותך עד שלוש דקות. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> עכשיו, על חשבון הזמן שלך, כמה שאתה רוצה, אני אשמח. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יש יהודים שהם לא דתיים. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> משה, מי לקח לך את היהדות? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> יישאר יהודי, לא דתי, אבל לא יכול להיות יהודי על ידי זה שאתה מצביע פה. למה לא? ריבונו של עולם. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> משה, מי לקח לך את היהדות? מה קרה? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> יש כללים. אתה מנסה להכניס לנו כל מיני דברים מהצד. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> חס וחלילה. מי עשה לך את זה? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> יש כללים, אדוני. זה לא עובר בעיתונות. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> כולנו יהודים, משה. מה זה? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אתה חושב שאתה באצבע יכול להפוך בן אדם יהודי? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> כולנו יהודים. מי לקח לך את זה? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> יש מועדון, במועדון האקסקלוסיבי הזה יש – – – << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> אני מבקשת. חברים, אתם יכולים ללכת לפרסה ולדון בזה שם, מאחור. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – כולנו נהיה שווים, שווים. מה הלאה? מוישה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה, בבקשה. << קריאה >> אליהו חסיד (יהדות התורה): << קריאה >> כבוד היושבת-ראש, חברים, חבריי חברי הכנסת, יש משל בחז"ל על ציידי חיות שהיו יוצאים לציד, היו יוצאים למדבר, ליער, לצוד חיות. הגיעו למקום שהיו קופים, הניחו בקבוק עם צוואר קטן, שמו בתוך הבקבוק אגוזים לקוף; ירד הקוף מהעץ, הכניס את ראשו לתוך הבקבוק להוציא את האגוז. כשהוא רצה להוציא את הראש מהבקבוק, הוא לא הצליח להוציא את הראש ביחד עם האגוז – האגוז ניפח לו את הפה. דפק את הבקבוק הלוך ושוב, הלוך ושוב – לעזוב את האגוז הוא לא עזב. האגוז מאוד טוב לקוף, חברים, אבל צריך את הראש, את השכל, להוציא את הראש ולעזוב את האגוז בפנים. את זה לא היה לקוף. נדנד את ראשו הלוך ושוב, דפק את ראשו עם הבקבוק ביחד, אבל את הראש לא הוציא החוצה. משרד הבריאות, חברים, הנציגים שלנו דואגים לבריאות שלנו, רוצים לעצור את התחלואה. זה חשוב מאוד, זו מטרה נכונה וזו המטרה של כולנו כעת, לעצור את התחלואה, אבל צריך להיות היגיון בכל החלטה. לא לדפוק את הראש עם הבקבוק בקיר ולהחזיק את האגוז. צריך להיות היגיון. כל החלטה, אם זו החלטה לסגור בתי כנסת או כל החלטה אחרת – מקומות תרבות – צריכה להיות עם היגיון, לא החלטה שרירותית ללא היגיון. לא משנה גודל בית הכנסת, לא משנה גודל המקום, לא משנה גודל האולם. החלטות לא נכונות, החלטות שמגיעים אליהן כשלא מצליחים להשיג את המטרה – לפנות לנשיא אוקראינה בעניין אומן – כל ההחלטות מהסוג הזה הן החלטות שתופסים את האגוז בפה ואין שכל לעזוב את האגוז ולהוציא את הראש. רבותיי, המטרה היא טובה, האגוז הוא טוב, אבל צריך לעשות החלטות הגיוניות. ואנחנו קוראים מפה: בתי הכנסת – יש הבדל גדול בין בית כנסת של 100 מטר לבית כנסת של 1,000 מטר. ההחלטה צריכה להיות הגיונית. כשאין החלטות הגיוניות, מה שקורה בסוף – הכול נשבר: גם הבקבוק נשבר, גם האגוז נשבר. בינתיים הצייד תופס את הקוף וצד אותו. היגיון ושקיפות – שתי אלה צריכות להיות. אנחנו קוראים מפה לכל חברי הכנסת, ללא הבדל סיעות – אופוזיציה, קואליציה, כולם – ומבקשים החלטות הגיוניות, והשם יעזור שבעזרת השם נצליח לעצור את התחלואה. תודה רבה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת אליהו חסיד. הדוברת הבאה, מטעם ישראל ביתנו, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בבקשה, גם לרשותך עד שלוש דקות. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> היא טבעונית, חברת הכנסת השכל, הסיפורים על חיות – אני לא יודע. << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, ב-27 ביולי פורסם כי 30,000 ישראלים מתכוונים לטוס לאומן לקראת חגי תשרי. הגשתי שאילתה דחופה לראש הממשלה בנושא, ומה הייתה התגובה? אני, אני אנטישמית. ב-28 ביולי הרבה נשמות טובות דאגו לבשר לי שאני טועה ומטעה ושזה לא המצב. הראיתי להם חבילות טיסה לאומן, מסודרות ומאורגנות, אבל אני, אני אנטישמית. ב-3 באוגוסט התבשרתי שהשאילתה שהגשתי לראש הממשלה כמובן לא אושרה על ידי יושב-ראש הכנסת. ומה בסך הכול שאלתי? מי אישר את המחדל הזה? מי נתן אור ירוק להעמיד 30,000 ישראלים בסכנת הדבקה? אבל אני, אני בסך הכול אנטישמית. ב-5 באוגוסט, בוועדת החוקה של הכנסת, אמר שר הבריאות בקולו שרוב התחלואה בארץ מתרחשת במגזר החרדי, אבל אני, אני אנטישמית. ב-17 באוגוסט ד"ר שלמון ממשרד הבריאות אמר בהקשר של הטיסות לאומן שהם במשרד הבריאות מתנגדים, כי הם חוששים התקהלות של עשרות אלפי אנשים באתר אחד, אבל אני, אני אנטישמית. כמה ימים לאחר מכן פרופ' גמזו פנה לנשיא אוקראינה והביע חשש כבד מהתקהלות המונית באומן. פרופ' גמזו גם אמר בערוץ 12 כי הוא מודיע – ואני מצטטת: אין טיסות לאומן. נקודה. סוף. אבל אני, אני אנטישמית, יחד עם פרופ' גמזו. היום פורסם כי מי שדחפו לשגר את המכתב הזה הם בכלל נציגים של מפלגות חרדיות כאן, בכנסת. הם רועדים מפחד ממה שיגידו עליהם ברחוב החרדי, אז הם מנצלים את פרופ' גמזו, אבל אני, אני אנטישמית. אולמות אירועים סגורים כבר כמעט חצי שנה, זוגות לא יכולים להתחתן, עסקים שלמים קורסים, וכל זאת מסיבה אחת בלבד: דואגים לבריאות הציבור. אבל כשאני קוראת לעצור את הטיסות לאומן בדיוק מאותה סיבה, אתם יודעים כבר מה אני – אנטישמית. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אנטישמית. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בזמן שאתם מתווכחים על פירורי תקציב ומשחקי אגו כמו בגן ילדים, יותר מ-2,000 איש כבר נמצאים באומן, והם מצפצפים עליכם. בזמן שאתם מנהלים שיחות עם הרב הרוש וליצמן קורא לגמזו להתפטר, אומן ממשיכה להתמלא בעוד ועוד אנשים. אתם שולחים את הבוחרים שלכם למסיבות הדבקה המונית באומן. אתם אלו שמקבלים החלטות נגד הציבור שלכם ובניגוד לכל היגיון בריא. בזמן שאני נלחמת על בריאות הציבור שאתם מייצגים, אתם משתלחים בי, שולחים אליי פעילים כמו אמסטפים לתקוף אותי אישית. אז מי פה נגד הציבור החרדי? מי פה מסכן את בריאות אזרחי ישראל? אתם. אתם האנטישמים האמיתיים. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. מילים לא פשוטות. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> היום לשם שינוי. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> אני מזמינה את הדובר הבא, מטעם סיעת ימינה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה. גם לרשותך עד שלוש דקות. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לתקשורת שנשלטת בידי השמאל הכול מותר – מותר להפסיק את השידור של ראש הממשלה באמצע כשכל המדינה מצפה לשמוע מה יש לו לומר על מצב הקורונה והמצב הפוליטי – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה יש לו לומר? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – מותר להמשיך לחסום את הימין בתקשורת ו"לעשות טובה" שבכלל מביאים איזה עלה תאנה לשבת באולפנים שלהם; לדחוף את האג'נדה שלהם למהדורות החדשות של כולנו כאילו היה מדובר באיזה דיווח תקשורתי נקי מכל אג'נדה, וזה רק כדי להפיל את שלטון הימין; להתעלם ממיליוני מצביעי ימין ולא לסקר, או כמעט לא לסקר, הפגנות ימין מול אובר-דיווח, עם אולפנים ושידורים חיים, כשמדובר בהפגנות שמאל נגד ראש הממשלה; לתמוך בארגונים שמבקשים להפיל את הימין כשהם תוקפים את המשטרה ולא מוכנים לקבל את סמכותה למנוע אלימות בהפגנות השמאל. לבג"ץ בשירות השמאל הכול מותר. כשנוח לו באג'נדה אז הוא פוסק – כשההפגנות מול ביתו של רבין המנוח לא באות לו טוב באג'נדה אז הוא מגביל את זכות ההפגנה, תוחם אותה למקום ושעה, אבל כשמפגינים נגד נתניהו זה סבבה: המפגינים יכולים בכל שעה, בכל מקום, וזכויותיהם של תושבי האזור לא מעניינות כקליפת השום. למערכת המשפט שנשלטת על ידי השמאל מותר הכול – לצופף שורות מול עבירות הבנייה לכאורה של ליאת בן-ארי; להפעיל את יחידת הסייבר של משטרת ישראל כדי לסייע לליאת בן-ארי בהליך אזרחי; להעלים עין, להעלים עין ולעמוד כמו חומה בצורה סביב ניגודי העניינים בתיק "ניסנ-בליט" – כן, סגור לי ואסגור לך – ואז, בשיא החוצפה, עוד להכתיב לנתניהו הסדר ניגוד עניינים דרקוני. חברים בשמאל, מאז המהפך של שנות השבעים עוד לא הפנמתם שהרוב בישראל נמצא בימין, ומאז שהימין עלה לראשונה לשלטון אתם מנסים בכל דרך להדיח אותו משם באמצעים לא דמוקרטיים. הגיע זמן שתפנימו: ראש ממשלה מחליפים בקלפי. אם נתניהו הקים ממשלת שמאל ומינה את ניסנקורן לשר משפטים, הימין יחליף אותו בקלפי; אם הוא לא מסוגל לנהל את משבר הקורונה ואת המינימום ההכרחי של להעביר תקציב כדי שהמדינה תוכל להתנהל הוא לא מסוגל, נחליף אותו בקלפי; אם הוא ויתר על הריבונות וחזר אל האיוולת הנוראה של שיח שתי המדינות והסכמה למדינה פלסטינית, הימין יחליף אותו בקלפי. תקשיבו טוב: לא ניתן לכם להדיח את נתניהו ואת הימין באמצעים לא דמוקרטיים וברדיפה משפטית. כשהימין יחליט, הוא יעשה את זה בקלפי. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לדעתי רק הימין צריך לעשות את זה. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> רק ביבי. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, תודה רבה. הדובר הבא חבר הכנסת ניצן הורוביץ, מטעם סיעת מרצ. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בצלאל, זה נשמע כמו נאום זחילה לקואליציה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. << דובר >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כמעט חצי שנה כבר עברה מאז תחילת משבר הקורונה, וממשלת ישראל היא כמעט הממשלה היחידה בעולם, בטח בעולם המפותח, במערב, שאין לה תוכנית כלכלית מסודרת. לא רק שאין לה תוכנית כלכלית מסודרת – אם מישהו חושב שמענקים פעם בחודשיים, 750 שקל או משהו כזה, זה תוכנית כלכלית, זה לא. אז לא רק שאין לה תוכנית כלכלית, גם תקציב אין לה. והיום את מה חוגגים? את מה הקואליציה שלכם חוגגת? את זה שיקפיאו את התקציב בעוד שלושה חודשים. זאת אומרת שאולי בשנה הבאה, אחרי שנתיים שלא הוגש פה תקציב, יוגש תקציב, וזה באמצע המשבר הכלכלי הכי גדול. מה הכוונה? הכוונה היא שאדם עומד על שפת תהום ובמקום לקחת צעד אחורה הוא אפילו מסתיר את העיניים ולוקח צעד קדימה, ביודעין. למה מצפים כאן בתקופה כזאת של שיא באבטלה? אגב, בניגוד לשקר של ראש הממשלה אתמול, שהאבטלה פה יותר נמוכה. האבטלה כפולה. כפולה. שירות התעסוקה והביטוח הלאומי של ישראל אומרים את זה. אבל לא, בסדר, גם אם הוא יגיד שעכשיו לילה ועכשיו 16:00 יעמדו פה מקהלת הביביסטים ויגידו: עכשיו לילה. מה שברור זה שלממשלה אין שום כיוון כלכלי. שום כיוון כלכלי. אין שום תוכנית, שום תוכנית לעודד צמיחה. אין למשל שום מפעל של השקעות בטכנולוגיה, בחינוך, בתחבורה ציבורית – כל מיני דברים שממשלה משקיעה כדי לעודד צמיחה. תראו לי דבר אחד. אז אתם מבקשים בשביל הישיבות, ומישהו מבקש בשביל תנועות הנוער, ומישהו מבקש בשביל מורי היל"ה, וזה הכול ככה מה שנקרא "נדבות", אבל אין שום תוכנית כלכלית מסודרת. וזה נתניהו, שחושב את עצמו מר כלכלה. התפיסה הכלכלית של נתניהו היא שורש הבעיה. הוא נשאר בין אחרוני המנהיגים בעולם שעוד תקועים בתחילת שנות התשעים, עם איזה מין קפיטליזם כזה שפותר הכול. היום, בכל העולם, באירופה, כולל בצפון אמריקה, יוצאים מהקורונה דרך השקעות ציבוריות וממשלתיות במיזמים גדולים. כך גם נלחמים באבטלה. פה אין שום יוזמה נגד האבטלה, אין שום סיוע לעסקים קטנים ולעצמאים חוץ ממענקים, אבל מענקים זה לא מדיניות. עסק לא יכול להתפרנס ממענקים. הנתון הוא שבחודשים האחרונים הצריכה הפרטית ירדה ב-50%. אם לי יש עסק, לא משנה מה אני מוכר – מכונות כביסה, אוכל או שירות לניקוי בתים – אם הצריכה הפרטית יורדת ב-50%, אני פושט את הרגל. ומה הממשלה הזאת עושה? נותנת איזושהי תוכנית? כלום. מה היא כן עושה? ושידעו אזרחי ישראל מה הממשלה הזאת עושה – מר כלכלה, אדם שתקוע בכלכלה מלפני 50 שנה – מה היא עושה? מקפיאה את התקציב. אגב, כמובן, צריך לחכות לרגע האחרון. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> מה השעה עכשיו? 17:20? אוקיי. יש כמה – שש וחצי שעות? בושה וחרפה. רק על זה הממשלה הזאת צריכה לעוף – איך היא דופקת את אזרחי ישראלי בלי תוכנית כלכלית. תודה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת ניצן הורוביץ, תודה רבה. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה. השר המסכם – אחרון הדוברים, מייד אחרי חברת הכנסת שרן השכל. << דובר >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר >> תודה. אני חושבת שהשר אקוניס סיכם די יפה את הדיון פה, ולכן אני רוצה להתייחס לדיווחים על האונס הקבוצתי באילת, שעדיין פשוט מצמררים אותי, וכמו מאות אלפי נשים וגברים בישראל הם הדירו שינה גם מעיניי. ברשתות החברתיות ובתגובות לכתבות היה בעיקר שיח של האשמות. כל כך קל לשלוח אצבע מאשימה כלפי אותם טיפוסים שקל לכם לשנוא, או כלפי התנהגות או תרבות שלא תואמת את תפיסת העולם שלכם. במקום להסתכל בחצר האחורית שלנו הגיע מגוון האשמות, החל מהשלטון והקפיטליזם, עבור באיי נאפה וכלה בפורנו ותרבות מתירנית או שתיית אלכוהול בקרב מתבגרים. אני מבקשת מכל מי ששומע את הנאום הזה להפסיק לומר: זה קורה אצלם; להפנים ולומר: זה קורה אצלנו. זה קורה אצלנו בבית, אצלנו בקהילה, אצלנו במשפחה. אולי אז נוכל להתחיל לטפל ולמנוע מקרים כאלה. אונס קבוצתי מתרחש בקיבוץ הסוציאליסטי, האשכנזי, האליטיסטי ובכפר הערבי הדתי; אונס קבוצתי מתרחש בעיר המודרנית תל אביב, בהתנחלות הערכית ובעיר החרדית הטהורה; הוא מתרחש גם בקומונה הקטנה וההיפית בגליל העליון. נשים נאנסו בשנה האחרונה על ידי זכרים אשכנזים, מזרחים, אתיופים, יוצאי ברית המועצות, ערבים, נוצרים, דרוזים, צברים, עולים חדשים, חרדים וחילונים. בשבוע שעבר נאנסו ילדות קטנות בביתן על ידי אבא שלהן ונאנסו נשים בוגרות או נערות בבתי מלון בחופשה. זה קורה בחברות הכי שמרניות ודתיות, חרדיות וערביות, בלי טכנולוגיה וכשנשים מכוסות מכף רגל ועד ראש. זה קורה גם בקהילות הכי נאורות בישראל, על ידי המשכילים ביותר, כשהמרצה באוניברסיטה שלה אומר שאם היא תתנגד הוא יכשיל אותה במבחן; המפיק המפורסם שמתנה תפקיד באונס או איש התאטרון נערץ ומוכשר שתוקף שחקניות מתחילות; זמר אהוב ומוכשר שבשיריו מתחנן שלא תשבור לו את הלב אבל ביום הוא ואביו מפתים או אונסים קטינות. אנסים יכולים להיות עשירי העולם, מהטייקון שלא חסר לו כסף בחייו ומזמין קטינות כדי לאנוס אותן זו אחר זו ועד ראשי מדינות לשעבר שבבעלותם כל הכוח והעוצמה. אנסים יכולים להיות גם חסרי בית ונרקומנים שאונסים נשים ברחוב, או מסתננים שפורצים לבתים ותוקפים קשישות בנות 90. בני טובים, מלח הארץ ביצעו אונס. גם ערסים וצ'חצ'חים מתרבות השוקולד אנסו, כן. אם אנחנו נמשיך להאשים זה את זה ונעצום עיניים, נשים ימשיכו להיפגע. רק באמצעות התפתחות שיח אמיתי, פתוח, שיאפשר לנשים וילדות במצוקה לדעת שהן יכולות לתת אמון באנשים, שיאמינו להן ויגבו אותן בכל מחיר, נוכל לעצור את תופעת האונס. דברו על זה עם הילדות שסביבכם, שידעו שלא משנה מה הן עושות – אלכוהול, לבוש, תרבות – זה לא אשמתן. רק האנס אשם. תסבירו לילדים ולילדות שלכם כמה חשובה הגישה לאנשי המקצוע, כדי שאם חברה תתלונן, הם ידעו איך לסייע לה. והכי חשוב – תחנכו את הבנים, את הבנים שלכם, שידעו שאם מישהי לא אומרת לך: כן, אני רוצה, או לא מסוגלת להגיד את זה בצורה ברורה וצלולה מכל סיבה שהיא, זה פשוט מאוד אומר "לא". אני שולחת מכאן, מהבית הזה, תמיכה, אמונה, תפילה וחיבוק חם לנערה בת ה־16 שחייה השתנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת שרן השכל. השר אקוניס יעלה לסכם, בבקשה. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני כמובן מתפנה מייד לסכם את זה הצעות האי-אמון. אני מבקש לפתוח בדברים שאני מודה, פשוט נגעו לליבי. ישבתי כאן והקשבתי, גברתי היושבת-ראש, לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני מכיר אותה כמה שנים. נפגשנו בבניין הזה כאשר היא הייתה שליחת ציבור; נדמה לי שזה היה בעיריית חולון. יכול להיות שלעיתים חלקנו על הדרך – זה קורה מפעם לפעם – אבל כשהיא עמדה על הדוכן הזה ואמרה שהיא נתקלת בביקורת של מתנגדים פוליטיים בביטוי "אנטישמית", צמרמורת עברה בגופי. הדבר הזה הוא בלתי נסבל. מיליון ו-300,000 עולים מברית המועצות – הגיעו הנה אפילו יותר – מסוף שנות השמונים של המאה הקודמת. תרומתם לחברה הישראלית היא כבירה – אני אומר לכם את זה כאזרח, אני אומר לכם את זה כשר המדע לשעבר. כשר המדע פגשתי בהם במכון ויצמן, באוניברסיטת בן-גוריון, באוניברסיטת חיפה ובשלל מקומות סודיים יותר או פחות ברחבי הארץ, חברת הכנסת מלינובסקי. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה עושה לי צמרמורת כשאתה מתייחס לזה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני אומר לך מדוע אני מתייחס לזה – משום שאי-אפשר בשם שום ויכוח פוליטי להשתמש במילה האיומה הזאת. אדם יכול לחשוב, גברתי היושבת-ראש, שהטיסות לאומן עלולות לסכן את החברה הישראלית בהידבקות גדולה בקורונה, ואני מודה, גם אני חושב כך, זוהי מחשבתי. אינני כופר באמונותיו של איש, אף פעם לא, חבר הכנסת אבוטבול, בשום צורה. אני מאמין בכל ליבי במושג "איש באמונתו יחיה". וגם לא בכפייה של אורח חיים כזה על אורח חיים אחר. אני מאמין בזה. ליהדות פנים רבות. אפשר להאמין בדבר ואפשר להאמין בחלק מן הדברים, ואפשר, חברת הכנסת זנדברג, להאמין גם במעט מאוד דברים מן היהדות. אבל שאיש לא ייקח לעצמו מונופול על היהדות, ושלא ישתמש עוד במילים הללו. ואני רוצה להגיד לך, גברתי היושבת-ראש, בהמשך לדברייך ולמעשה המזעזע באילת לפני כשבוע, ידידיי, חברות וחברי הכנסת, החברה הישראלית שלנו חולה. היא חולה במחלה ממארת של שיח ציבורי אלים ומסוכן. בזה חולה החברה. גברתי היושבת-ראש, החברה שלנו – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אוסאמה. כן, מי העיר על הקורונה? אכן, ישנה מחלת הקורונה, אבל המחלה העיקרית שבה חולה החברה שלנו, חברת הכנסת מלינובסקי, היא השיח הציבורי האלים. זאת המחלה, והיא מחלה ממארת, והיא מחלה קשה, והיא מחלה מסוכנת, והיא הסכנה האמיתית. גברתי היושבת-ראש, לצערי הרב, בשיח הציבורי שלנו השתרשו בשנים האחרונות – חבל שחבר הכנסת יאיר גולן איננו נמצא כאן, וגם חבר הכנסת משה בוגי יעלון, אבל הם בוודאי שומעים את הדברים. השתרש מנהג מגונה להשוות את ישראל או את השלטון או את הממשלה למשטר של הרייך השלישי, יימח שמם וזכרם, בגרמניה הנאצית של שנות השלושים. אדוני היושב-ראש, הינה, חבר הכנסת יעלון נכנס. אני שמח. חבר הכנסת יעלון, התייחסתי קודם גם לדברים של חבר הכנסת גולן ודיברתי על השיח הציבורי האלים והמסוכן. זאת היא המחלה האמיתית, הקשה, שישראל מוכה בה. הקורונה היא בהחלט מחלה קשה. צריך בוודאי – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תגיד את זה לראש הממשלה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, לא. אני אגיד את זה לכולם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תגיד את זה קודם כול לראש הממשלה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, ממש לא. אני אתייחס גם לזה. ובכן אדוני היושב-ראש, השיח הציבורי האלים והמסוכן הזה, שחלק מן הדוברים בו משווים את ישראל לגרמניה הנאצית או לשלטון הרייך השלישי, הדבר הזה, הדבר הזה – חבר הכנסת יעלון, ממך הייתי מצפה להשוואות – אתה, בתוקף היותך ראש מטה כללי לשעבר, שר ביטחון, שר ביטחון לשעבר – – – << קריאה >> משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מאיפה אתה ממציא את זה? מאיפה אתה ממציא את זה? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני קראתי את הציוץ. אם הדברים הוצאו – – – << קריאה >> משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אז תקרא את הספר. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אם הדברים הוצאו מהקשרם, אם דבריך הוצאו מהקשרם, אני אשמח לשמוע. << קריאה >> משה יעלון (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תקרא את הספר. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני אומר לך, חבר הכנסת יעלון – חבר הכנסת לפיד, חבר הכנסת לפיד, יו"ר האופוזיציה, אתה מפריע לי לדבר עם חבר הכנסת יעלון. הוא אומר דבר חשוב, הוא לא אומר דבר מבוטל. אני לא אומר את זה מן השפה אל החוץ. הוא אומר שהדברים שמיוחסים לו לא היו ולא נבראו, או הקשר שעשו לא נכון, ואם אכן כך הדבר, טוב שכך. אדוני, ההשוואה הזאת, ההשוואות הללו לשלטון, למשטר הנוראי, הפשיסטי, בגרמניה בשנות השלושים, הן נקלות ונוראיות, ואני מציע, אני מציע לכולנו פשוט לחדול. חבר הכנסת – אה, הוא פה. לא ראיתי, הוא עלה. חבר הכנסת הורוביץ, חבר הכנסת – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> פורר, חבר הכנסת פורר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת פורר בנאום משלו, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת פורר בנאום שלו. הוא נואם, הייתי אומר, באופן חליפי לנאום במליאה. חבר הכנסת הורוביץ – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> שמעתי את דבריך – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת זנדברג, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת פורר, אתה גם עומד, גם מדבר, גם לא שומע. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת הורוביץ, שמעתי את דבריך בקשב רב, וביתר שאת את הנימוקים הכלכליים שלך. אז קודם כול, לידיעתך, 100 מיליארד שקלים כבר הועברו כסיוע לאזרחי ישראל. אבל אתה, שדבק עדיין בגישה כלכלית מוטעית ושגויה, מעביר ביקורת, מותח ביקורת על התפיסות הכלכליות המכונות "הכלכלה החופשית", "הקפיטליזם". אגב, לזכותך ייאמר שהפעם לא הוספת תוארי שם: הקפיטליזם הזה – אתה מכיר את הסגנונות הללו. גם אז חשבתי שזה מיותר לגמרי. זה לא אתה, זה אדם אחר, שאיננו בין החיים. לא הייתי מציע לקשור שמות תואר לכל דבר. אפשר לנמק נימוקים, כפי שאתה עשית – נימוקים יסודיים מוטעים, כמובן – בלי שמות התואר. השיטה הקפיטליסטית, אדוני היושב-ראש, היא השיטה שהצילה את עולמנו מן הסוציאליזם הנורא, שעשה דבר אחד, חבר הכנסת הורוביץ, ואתה יודע מה הוא: הוא הביא לשוויוניות – כולם היו עניים באופן שוויוני. זאת הייתה השיטה. כולם בשיטה הזאת היו עניים באופן שוויוני. למזלנו הרב, ראש הממשלה נתניהו כשר אוצר הוביל את המהפכה הזאת. ברוך השם, כלכלת ישראל יציבה, טובה. לא שלא נדרשים או לא נדרשות עוד תוכניות לסיוע לציבור; זה בוודאי גם יקרה בשבועות ובחודשים הקרובים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו נספיק מבחינת הזמנים? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שאפשרת לי להשיב, לסכם וגם לנמק, ולבקש ממליאת הכנסת להצביע נגד הצעות האי-אמון שהעלו כאן סיעות האופוזיציה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לשר אופיר אקוניס. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת במקומות כדי שאנחנו נוכל לעבור להצבעות על הצעות האי-אמון. נא לשבת. נא לשבת. חברות וחברי הכנסת, אם כן, אנחנו עוברים להצבעות על ארבע הצעות אי-אמון בממשלה. ההצעה הראשונה היא ההצעה של סיעות יש עתיד-תל"ם, שכותרתה: כישלון הממשלה המנותקת בהעברת תקציב מדינה ובזבוז מאה הימים הקבועים בחוק להגשתו על התעסקות אך ורק בעצמם. הצבעה על הצעת האי-אמון. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעות יש עתיד-תל"ם להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 46 נמנעים – אין הצעת סיעות יש עתיד-תל"ם להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, בעד – 29, נגד – 46, אין נמנעים. לפיכך, הצעת האי-אמון נדחתה על ידי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת אי-אמון – חבר הכנסת כסיף, ההצבעה שלך לא נקלטה, אז אני מצרף את קולך. אם כך זה היה 27 בעד, אבל הצעת האי-אמון כך או כך נדחתה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השנייה, שהיא הצעת סיעת הרשימה המשותפת, שכותרתה: כישלון הממשלה באישור תקציב למדינה בשל משבר הקורונה מהווה פגיעה במשק ובאזרחים – הצבעה. חבר הכנסת כסיף, עכשיו זה עובד? עכשיו זה בסדר? יופי. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 23 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, 23 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. לפיכך, גם הצעת האי-אמון הזאת נדחתה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון השלישית, של סיעות ימינה וישראל ביתנו, שכותרתה: מחדל הממשלה במערכה מול נגיף הקורונה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות ימינה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 24 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעות ימינה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 24, נגד – 49, אין נמנעים. לפיכך, גם הצעת האי-אמון הזאת נדחתה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון האחרונה, ההצעה של סיעת מרצ, שכותרתה: כישלונה של הממשלה בתחום הכלכלי, החברתי, האזרחי והמדיני – הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 28 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, 28 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. לפיכך, גם הצעת האי-אמון הזאת נדחתה. אם כן, אני קובע שהכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה) << הצח >> [מס' כ/847; דברי הכנסת, חוב' כ"ג, ישיבה 68; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, מכאן אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה), בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, ויציג אותה חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בשם יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני, שאנחנו מאחלים לו בריאות טובה ושישוב אלינו במהרה. נמתין לחבר הכנסת פינדרוס שיגיע אלינו לאולם. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה) (התפזרות בשל אי-קבלת חוק תקציב). הצעה זו היא הצעת חוק פרטית, שמטרתה דחיית מועד אישור התקציב לשנת 2020 ב-120 יום, וזאת במטרה למנוע את התפזרות הכנסת העשרים-ושלוש. לפי סעיף 36א(ב) לחוק-יסוד: הכנסת, בהיעדר אישור תקציב בתוך 100 ימים מיום כינון הממשלה, תפוזר אוטומטית הכנסת ויתקיימו בחירות כלליות. במסגרת הדיונים בוועדת הכספים נדונה שאלת ההוצאה בתקופה שעד אישור התקציב, וזאת נוכח האתגרים הכלכליים שעימם נדרשת הממשלה להתמודד, ובפרט עקב התפשטות נגיף הקורונה החדש. לפי סעיף 3ב לחוק-יסוד: משק המדינה, בתקופה שעד לאישורו של חוק התקציב רשאית הממשלה להוציא בכל חודש סכום השווה לחלק ה-12 מהתקציב השנתי הקודם, בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן. ועדת הכספים בדיוניה החליטה להוסיף לסכום זה סכום של 11 מיליארד שקלים חדשים, שיתחלקו על פני התקופה האמורה. תוספת זו מותנית בכך שהממשלה, לפי הצעת שר האוצר, תביא לאישור ועדת הכספים תוכנית פעולה מפורטת לשימוש בסכום ההוצאה הממשלתית לא יאוחר מיום כ"ד באלול התש"ף, 13 בספטמבר 2020. יצוין כי כל עוד לא אישרה הוועדה את התוכנית המפורטת, לא ניתן יהיה לעשות שימוש בתוספת זו של 11 מיליארדי השקלים החדשים. עוד מוצע כי כל שינוי בשיעור העולה על 15% מרכיב הכלול בתוכנית המפורטת טעון גם הוא את אישורה של ועדת הכספים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת פינדרוס. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים, והדובר הראשון הוא מיקי לוי. הוא בדרך לפה, ואנו נמתין דקה עד שיגיע לכאן. לרשותו 30 דקות. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. היום לרשותך עד 30 דקות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, די היה להזדמן לוועדת הכספים בימים האחרונים כדי להבין את הפארסה, את חוסר ההיגיון, את חוסר העשייה, את חדלות האישים שמסתתרים מתחת ומאחורי החוק הזה. 100 יום חלפו עברו ולא עשיתם דבר. דבר. רבתם, התווכחתם – כן חד-שנתי; לא חד-שנתי. כן מינויים; לא מינויים. שום דבר לא עשיתם. כן, שר האוצר הביא תקציבים ענקיים שחולקו ביד נדיבה בחוץ, לא תמיד לאנשים המתאימים – ואמרתי לא אחת שאין צורך לחלק כסף לאלה שלא איבדו את מקום עבודתם – אבל היה לכם קל לפזר כסף בחירות, ופיזרתם את הכסף לכל עבר. זהו כסף שיחסר לנו, והנכדים שלנו ישלמו את החובות האלה. מה לעשות, חובות צריך להחזיר. הכסף אינו גדל על העצים. די היה להזדמן לוועדת הכספים כדי לחוש את אווירת הפחד ורעד הרגליים שאחזו בכם, חבריי לשעבר, שמא הבחירות יתגלגלו החוצה. לא היה מתחם אחד שלא ויתרתם עליו; לא הייתה תובנה אחת שלא ויתרתם עליה, ויתור ועוד ויתור ועוד ויתור. ואפילו עשה מכם – לא רוצה להגיד מה – לא הודיע לכם שהוא מסכים לחוק של חבר הכנסת האוזר. שמעתם את זה כמו כל מדינת ישראל, כמו כל אזרחי מדינת ישראל, דרך הטלוויזיה. ראו כמה זלזול הוא מזלזל בכם. אמרנו לכם, אמרנו לכם לפני שהלכתם: זה יהיה סופכם, אי-אפשר להאמין לאיש הזה. ראו מה עלה בגורלכם, ראו כמה אתם סובלים מיום ליום. אני רואה את חברי הכנסת שלכם כמו עכברים מוכי רעל, מתרוצצים ממקום למקום ומנסים להדוף, לאחוז. והחולשה הזאת שאתם מגלים מתגלגלת לידיו של נתניהו – אני מודה, בעניין הזה, פוליטיקאי מאוד מאוד משופשף, עם ניסיון. והוא רואה כמה אתם חלשים, והוא מנצל את החולשה הזאת עד תום, והוא ממש מתעלל בכם, אין לי מילה אחרת להגיד. בכל יום אתם מוותרים על משהו אחר, בכל יום אתם נופלים לבור שאתם חפרתם. פעם הוא לא מודיע לכם על איזשהו הסכם מסתמן עם איחוד הנסיכויות – מילא, לא הודיע לכם. ראש הממשלה הרזרבי ושר הביטחון ושר החוץ, נראה לי שלשניכם יש עניין בהסכם הזה שהתגבש. אגב, ההסכם הזה החל בשנת 1992, אם אני לא טועה, או 1994. מי שהתחיל את הדרך זה רבין, זכרו לברכה. המשיך אותו פרס ולאחר מכן שמיר. זאת מערכת יחסים שנבנתה בעמל רב, מערכת אינטרסים משותפים, והלוואי שבקצה הדרך היא תתגלגל גם להסכם שלום. הלוואי. אבל ראו, הוא לא הודיע לכם אפילו. מי זה "הוא"? ראש הממשלה נתניהו לא הודיע לכם אפילו, חבריי לשעבר בכחול לבן, לא לראש הממשלה הרזרבי ושר הביטחון ולא לשר החוץ. דקה לפני היציאה של ראש הממשלה למסכים אתם ידעתם כמו כל אזרחי מדינת ישראל. לא ידעתם מה המרכיבים של ההסכם; לא ידעתם לאן הוא מתגלגל; לא ידעתם את המהות. דקה לפני כן אמרו לכם: ייחתם הסכם שלום. זה לא בדיוק הסכם שלום, אבל אני מברך על כך, שלא תהיה לכם אי-הבנה. גם הסכם אינטרסים לעת הזאת הוא חשוב מאוד כפתח להסכם שלום עתידי עם איחוד האמירויות ועם שאר נסיכויות המפרץ ומדינות ערב. אנחנו מברכים על כך, בוודאי, אבל ראו כמה הוא מזלזל בכם. הוא לא סופר אתכם. כבר שבועיים שאין ישיבת ממשלה, אין הידברות, כלום ושום דבר. הצלחתם להפשיט את עצמכם ולהיפרד מכל מה שהבטחתם. אין אפילו הבטחה אחת שעמדתם בה, כלום ושום דבר. והוא ממשיך להכות ולהצליף בכם, ואתם בכלל לא חשים בכאב, אתם מתעלמים ממנו. בושו לכם. לאן אתם רוצים להגיע? והיום, אחרי שבילינו בוועדת הכספים עד 05:00, ולכאורה בא שלום על ישראל – או על הממשלה הזאת – הינה אנחנו נחשפים לחיכוכים חדשים ודרישות חדשות של צד זה או אחר. ובכלל לא מעניין אותי איזה צד דורש. אתם שם בממשלה, אתם אמורים הייתם לעשות את זה. 100 ימים לא הספקתם ולא הצלחתם לעשות תקציב, לא כלום ושום דבר. אולי חברי הכנסת המעטים שנוכחים כאן באולם אינם זוכרים – תקציב המדינה הוא מ-2018. אנחנו מתנהלים על פי תקציב 2018. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תקציב המשכי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תקציב המשכי, 1 חלקי 12, מ-2018 – טירוף הדעת. אין גמישות, אין תכנון, אין ראיית רוחב, אין ראיית עומק. כלום ושום דבר. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה זה 120, מיקי? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, מה זה 120 ימים, חבר הכנסת אוסאמה? נכון, אתה צודק. קטן עלינו. אחרי שנתיים של חוסר תקציב, אתה צודק, 120 יום קטן עלינו. 120 יום – החוק התחיל בחוק פשוט: כל נושא תקציב המדינה יידחה למשך 100 ימים. גם על זה בשבוע שעבר הגיע מרכז הקואליציה בכנסת, חבר הכנסת זוהר, והפך את הקערה על פיה, ולא הייתה הצבעה בכלל. שבוע שלם דנו בתקציב הזה, בחוק החדש הזה של האוזר, וכשהוא בא לוועדת הכספים ונאם נאום חוצב להבות כמה זה חשוב, ואני פתאום הייתי זה שהואשם בזה שאני רוצה בחירות – חבר הכנסת גינזבורג אומר לי: אתה רוצה בחירות, כי התנגדתי לנוסח של החוק. אתם רוצים דחייה? תביאו גם תקציב. אי-אפשר להמשיך ולהתנהל ככה – זה פוגע בכלכלה הישראלית, חוסר התכנון הזה. צחקתי בליבי. צחקתי מול פניו של חבר הכנסת גינזבורג ואמרתי: תביאו תקציב, אני לא רוצה בחירות. מה לא ברור? תביאו תקציב, אני לא רוצה בחירות. אנחנו לא רוצים בחירות. אנחנו מסתכלים קודם כול על האינטרס של מדינת ישראל. אין לכם שום דרך. הכול פוליטיקה אצלכם, ופוליטיקה הישרדותית בדיוק כמו של ראש הממשלה. אתם לא שונים ממנו. אתם עושים הכול כדי לשרוד. הכול. אתם התפשטתם מכל הנכסים שהיו לכם, מכל הערכים, מכל התובנות. אין לכם דרך ואין לכם מצפן. והחוק הזה שאושר לפנות בוקר – היינו עד 05:00 בוועדת הכספים – הוא ישראבלוף. הוא חוק כאילו, כאילו יש תקציב לשנת 2020. על מה רבתם? אתם עכשיו משדרים החוצה – הו, יש תקציב. אין תקציב ואין שום דבר. איך אומרים בשפה שלכם, חבר הכנסת אוסאמה? כולהו מסח'רה. זהו. הכול כלאם פאדי, הכול ישראבלוף. תקציב 2020 מת. מדובר על ללכת בלי ולהרגיש עם. אין תקציב, שלא יהיו לכם אי-הבנות, אין שינוי סדרי עדיפויות, אבל יש ממשלה ויש פלסטרים לתקופת הדחייה. זה רע לכלכלה, זה רע למדינה. סוכם על המשך תקציב של 1 חלקי 12. תגידו, בשביל זה הייתם צריכים להתכנס? ממילא החשב הכללי באוצר הוא אשר ממונה על התקציב הזה. על הדרך ניסיתם להכניס כל מיני שינויים – החוק הפשוט של דחיית התקציב ב-100 יום של חבר הכנסת האוזר תפח, קרם עור וגידים. לא יאומן לאן אתם מגיעים. עוד פעם זה מבצר את מבצרו של זה, וזה שומר על מבצרו של זה, וזה שומר על אורוותו של זה, וזה שומר על אורוותו של השני למען החמורים לא יברחו. סוכם על המשך תקציב של 1 חלקי 12 עם תוספת של 11 מיליארד שקלים, ששר האוצר צריך לבדוק לאן צריך להקצות את התוספת הזו של 11 מיליארד שקלים. חלק אנחנו יודעים – נאמר בוועדה, זה לא סוד – כ-3 מיליארד שקלים לתקציב הביטחון; חלק זה להסכמים קואליציוניים, ודי, אולי מספיק עם ההסכמים הקואליציוניים, שבמשך קיומה של מפלגתי, מפלגת יש עתיד, מעולם, מעולם לא נגענו בשקל אחד של הסכם קואליציוני. מעולם. אין להסכמים קואליציוניים מקום במשטר דמוקרטי. הכול צריך להיות על השולחן ובבסיס התקציב, אין דרך אחרת. ולכן, התקציב הזה של 1 חלקי 12 עם תוספת של 11 מיליארד שקל הוא באחריות של החשב הכללי באוצר, הוא ואין בלתו. כן, לשר האוצר יש על ה-11 מיליארד שקל שליטת-מה. אין תקציב ל-2020. על מה נלחמתם, חברי הכנסת מכחול לבן? על מה נלחמתם – תקציב דו-שנתי, חד-שנתי. בשביל מה נלחמתם? מה שהיה הוא שיהיה. מדינת ישראל ללא תקציב מ-2018, והחשב הכללי באוצר הוא שר האוצר לענייננו. במשרד האוצר לא יכלו להסתיר את התרגיל שאישרתם הלילה, ואני מצטט מתוך דברים שנאמרו בוועדה: "מדובר על תיקון שמשמעותו קביעת מסגרות תקציב ותקציב – – – בניגוד לחוק יסודות התקציב, שקובע כי תקציב המדינה ייקבע על ידי הכנסת" – כך רשום בחוק התקציב – "ויקבע את ההוצאות הצפויות המתוכננות של הממשלה". ובמה מדובר פה? "מדובר ביצירת מנגנון חדש שעוקף את חוק יסודות התקציב. מייצרים כאן אישור תקציב מדינה בלי שעבר את הליכי האישור הנדרשים". את זה לא אני אומר. לא אני, חבר הכנסת מיקי לוי, אומר. את זה אמרו בכירי האוצר בוועדה. היועמ"ש של משרד האוצר אומר: "להצעת החוק הזאת יש בעיות חוקתיות", אבל מה זה מעניין אתכם? ממילא כבר שיניתם חוקי-יסוד כדי להבטיח את מעמדכם בממשלה הזאת. ריסקתם את המושג חוקי-יסוד. "הכוונה לקחת את תקציב 2019 ולאשר אותו כרגע בוועדה", בוועדת הכספים, "נוגדת את חוק יסודות התקציב. לצד זה, באותה שנת תקציב 2019 הועברו תקציבים ותקציבים קואליציוניים. ההנחיות מחייבות לחשוף את כל אותם הסכמים שנוגעים לאופן בו מוצגים הסכמים קואליציוניים, איפה הם מוצגים ותנאי למה הם מוצגים" – מה המטרות שלהם. "מאחר וב-2019 יש כסף פוליטי וקואליציוני, יש להניח את כל ההסכמים, בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה", על שולחן הכנסת עוד הערב, טרם ההצבעה. טרם ההצבעה. אבל אני יודע, אתם תתעלמו מהחוק. מה אכפת לכם חוקי מדינת ישראל? גם עו"ד מאיר לוין, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ציין זאת בלילה בפני נציגי הממשלה בדיון. הוא עוד יותר – אמר: מכיוון שהחוק הזה שאתם מגישים אינו חוקי, מה שמציע היועץ המשפטי לממשלה – להציב תקציב מעבר, לקרוא לו תקציב מעבר, תחליטו אתם לכמה חודשים, ואנחנו נצביע עליו בשלוש קריאות. לא צריך לבצע העברה על חוק-יסוד: משק המדינה. את מי זה מעניין? שלא תטעו, קניתם זמן בשלטון בכסף ציבורי. החקיקה הזאת יצרה מצב שבו כעת מכל תקציב 2020 יכולה הממשלה לאשר כל מיני תקציבי עתק קואליציוניים. ברור לנו כי התקציבים יגדלו אוטומטית מאותו רגע, כאשר התקציב טרם הונח בכנסת. ממשלה מבוצרת ומתבצרת בתוך עצמה. החוק הזה מצמצם את היכולת של הכנסת לדון ולאשר תקציב. הוא מדלג מעל 45 הימים שהכנסת נדרשת לדון בתקציבי המשרדים ולהבין את סעיף ההוצאה, את הצרכים, את הפערים. מעבירים את הסמכות לאישור הממשלה – תוכנית מפורטת, שתידרש להיות מאושרת בוועדת הכספים. אוי, אוי, כמה עוד חוקי-יסוד תרמסו כדי לחלץ את ראש הממשלה מההאשמות שהוא נתון בהן? בכמה תשנו דברים, חברי הכנסת מכחול לבן, כדי לסייע לראש הממשלה לברוח מאימת הדין? כמה עוד תשפילו את עצמכם, כחול לבן? החשב הכללי באוצר ציין: "המצג שהוצג לחברי הוועדה על מקרי עבר" – שימו לב, חבריי מיש עתיד-תל"ם – ש"על פיו מקדמים פה את המתווה הזה שונה לחלוטין ממקרי עבר". כי אמרו לו: היו מקרי עבר שכן ביצעו מין העברות כאלה, אבל הוא אומר: שונה מהותית ממה שהיה בעבר. "ב-2015" תקציב לפיד – אני מצטט אותו – שאושר רק בקריאה הראשונה, ואז ראש הממשלה פיזר את הכנסת, "היה תקציב עם עודף של מיליארדים". לא אומר את זה חבר הכנסת מיקי לוי, אומר את זה החשב הכללי באוצר, שלא מונה על ידי לפיד לתפקידו אלא מונה על ידי משה כחלון, שר האוצר הקודם. הוא אומר: "זה היה תקציב עם עודף של מיליארדים רבים, שאפשר לממשלה להוציא כאשר לא היה תקציב" – כן, היה מעט יותר כסף, מעט הרבה, 30 מיליארד – "בתקופת ממשלת המעבר וההמתנה לתקציב. היו עודפים של 30 מיליארדי שקלים עבור הצרכים שלנו. היום אנחנו במצב אחר", אומר החשב הכללי באוצר. "יש פערים עצומים בתקציב. אנחנו למעשה מקצצים במשרדים על מנת להיכנס לגבולות ה-400 מיליארדי שקלים" בתקציב המדינה. "אנחנו לא במצב שאנחנו יכולים להעביר להחלטת הממשלה והכנסת תקציב שהוא יהיה ברוח החוק", אומר החשב. אבל למי זה אכפת? לממשלה הזאת אכפת? ודאי וודאי שלא. "אנחנו קודם כול צריכים להעביר התחייבויות ומימון הסכמים. לא יכול להיות שנעביר כסף לממשלה כדי לחלק, זה לא עומד עם החוק והסדר", כך אומר החשב. "אנחנו מוכנים לכל תרחיש. בתרחיש של 400 מיליארד אנחנו נדע להתמודד עם זה, אבל זה יהיה לנו קשה מאוד. אם תהיה הגדלה נדע להתכנס לתוך זה, אבל הכול לפי הכללים הקיימים בחוק". כל הזמן אומרים לממשלה: בחוק. את מי זה מעניין? אתכם זה בוודאי ובוודאי לא מעניין. "לא ייתכן כי מי שעל פי החוק היה צריך לקבל לא יקבל, ומי שלא על פי חוק יקבל" – אלה הדברים של החשב הכללי באוצר, לא שלי. השומר של הקופה הציבורית, הוא. כאשר שודדים לאור יום, תוך כדי רמיסת הכנסת וסדר מינהל תקין – הכול כשר. לא על פי חוק זה למעשה התוספות של הישיבות, שהן קואליציוניות. ראש אגף התקציבים אמר בדיון: "כל עוד הריבון לא נתן לממשלה את ההיתר, מותר לנו להוציא רק על מה שאושר ורק את מה שדחוף. המהות של החוק היא זו, ואת זה צריך להבין. הדבר הנכון זה להרחיב במידה המינימלית האפשרית. התיקון שמוצע פה צריך לעבור במשורה", אומר ראש אגף התקציבים. "מה שצריך להיות זה להגיש תקציב מדינה", אומר ראש אגף התקציבים. "אין איך לברוח מהדבר הזה". אבל את הממשלה זה לא מעניין. 1 חלקי 12 יימשך בתוספת של 11 מיליארד שקלים. יתרה מזו, החוק מסתיים שבעה ימים – אם תגיע הממשלה הזאת לסוף הדרך, אם תגיע – מסתיים שבעה ימים לפני סוף שנה. אם הוא מסתיים שבעה ימים לפני סוף שנה, מה תעשו? תקציב מדינה ל-2020 לשבעה ימים? הכיצד? הכיצד? << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> חכה, מיקי, עדיין לא סיימנו את היום. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, נכון, גברתי, את צודקת. עדיין לא סיימנו את היום, ההפתעות בדרך. אין לדעת. גם החשב הכללי אמר את זה: "יש ועדת חריגים, מוציאים רק את מה שחייבים להוציא. יש לנהוג במשנה זהירות", כי הנינים שלנו והנכדים שלנו ישלמו את זה. "צריך לאשר תקציב". צריך לאשר תקציב. צריך לאשר תקציב. עמדתם על העניין הזה, חבריי מכחול לבן. מה עשיתם? כלום ושום דבר: "שמעתי שרוצים לקחת כסף מתקציב העודפים. זה לא ברור בכלל שזה אפשרי. יש שימוש לכסף הזה וקיימת מגבלה". החוק הזה משמעותו ריסוק של הכנסת והכלכלה. טירוף מערכות. כל גורמי המקצוע מתנגדים; כל מי שיש לו עניין קואליציוני בכסף תומך. פלא. ראש אגף התקציבים אומר: "השנה לא ניתן מענק לאינטל – אין כסף ואין תקציב – – – לא ניתן לעשות העתק-הדבק לתקציב 2019. רק אחרי שאנחנו מקיימים את החוקים, על כלל העלויות שלהם, מממנים התקשרויות וחוזים – רק לאחר מכן יכולים להעביר כסף לשאר המנגנונים וסדרי העדיפויות. לא ניתן לאשר הגדלת מסגרת לכל מיני מטרות ולדלג על הקבוע בחוק. מדובר במנגנון עקרוני. הגדלת הסכום תאפשר פתרון לכל הדברים האלו, אבל לא לדברים האחרים. אני, ברשותכם, לא מתייחס לסוגיית ההסכמים הקואליציוניים" – ככה הוא אומר. "אני כן אומר כי המנגנון לא משתנה בחוק, והיות ומדובר בתקציב המשכי לתקציב שלא קיבל את אישור הכנסת, זה נמצא לשיקול דעתו של החשב הכללי, שמקצה את התקציב לפי החוק ולא לפי דרישות ועדת הכספים" – וזה בסדר – "אלא אם מאושר תקציב מדינה". משנים סדרי עולם: התמיכות שעד כה היו המדרג הנמוך ביותר בחוק יסודות התקציב – כעת מבקשים לשנות את זה, שקודם כול יהיה תקציב לתמיכות. קודם כול התמיכות, ורק לאחר מכן לביטחון, בריאות ורווחה. טירוף מערכות. ולכך היועץ המשפטי למשרד האוצר מתנגד, והוועדה צפויה לעשות זאת בהוראת שעה – וגם זה שינוי חריג ולא טוב – במסגרת אותם 120 הימים. הרי החוק הבסיסי היה 100 ימים והגדילו אותו ל-120 יום, לאפשר נשימה יותר גדולה לממשלה הזאת. רציתם לחלק את הימים בין הכנסת לממשלה, דהיינו, מתי תניח הממשלה וכמה ימים לכל הפחות יהיו לכנסת לדון בתקציב. החליטו על 60 ימים לממשלה ואז 60 ימים לכנסת, דהיינו 1 בנובמבר, ואז התברר הדבר הבא: עד 1 בנובמבר הממשלה צריכה להניח את תקציב 2021 – מוטב שחבריי מכחול לבן ישמעו. מאחר שמבינים שלא יהיה תקציב 2021, את החלק הזה הפרידו מהחוק. היום, לאחר שהחוק עבר ב-05:00, הגשתי רוויזיה – הפתעה, אה? אחרי שהחוק עבר – ואז גילינו שאי-אפשר להפריד את הימים האלה מהתקציב עצמו, וביקשתי להפריד אותם, כי זה לא עובר. אם זה היה עובר בצורה הזאת הייתי מבקש שינוי מהותי, הייתה צריכה להתכנס ועדת הכנסת, ואז הייתי מתחיל את כל ההסתייגויות שלי מחדש – ואז שום כוח שבעולם לא היה מביא את הכנסת הזאת לשעה 24:00, חצות. אבל אז היועצת המשפטית, שהיא באמת יועצת מאוד רצינית ומקצועית, אומרת: בואו נביא את זה בהמשך כחקיקה נפרדת. זאת אומרת שאין חובה לממשלה להציג את תקציב 2021. אם הוציאו את זה מהחוק של ה-120 יום של צבי האוזר, שבהתחלה הלבישו על זה, ואז הממשלה הייתה מחויבת להביא את חוק התקציב ל-2021 – כרגע הצלחתי להוציא את זה מתוך החוק עצמו. זה אומר שהוא לא בתוך החוק. זה אומר שאין חובה על הממשלה להציג את תקציב 2021. כחול לבן בלחץ: אפילו לא היה להם נציג בוועדה, חוץ מנציג אחד, שהוא לא חבר ועדת כספים. אופס, הפתעה: שפן. אם היה לכם משהו ביד שיכולתם איכשהו לנעול את ראש הממשלה בפינה כדי להכריח אותו להגיש את תקציב 2021, עכשיו לראש הממשלה אין חובה להציג את תקציב 2021. זה לא מופיע בחוק. אמרה היועצת המשפטית לממשלה: טוב, אפשר להביא את זה בחוק של 1.75 מיליארד שקל עבור החינוך, שגם הוא חוק משק המדינה, בשבוע הבא. אני רוצה לראות את הכוח בכחול לבן שמכריח את הממשלה להכניס את הסייג הזה לתוך החוק שמחייב את הממשלה להגיש תקציב בשנת התקציב הזאת, 2020, לשנת התקציב 2021, עד 1 בנובמבר 2020. אין כוח בעולם שזה יקרה ואין כוח בעולם שיכריח את ראש הממשלה להכין תקציב. זה לא פתח יציאה, זה כיסא מפלט מ-F-15. לא צריך אתכם, כחול לבן. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> F-35. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> F-35. לא צריך אתכם עכשיו, הוא פשוט אומר: לא, זה לא נראה לי להעביר את זה, אין לכם רוב. איך תכניסו את זה כחוק? זה לא יעבור. הפתעה. הם בהלם. חלק מהבלגן שיש עכשיו – די אם תסתכלו בכלכליסט – זה שאומר שאין חובה על ראש הממשלה והממשלה להגיש תקציב ל-2021. אין, אין. איזה יופי. בעניין הזה, אני אומר, לראש הממשלה ולממשלה יש יתרון, אבל אני פעלתי – מה זה רק 58 שניות? << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מיקי, ככה זה כשנהנים, הזמן עובר מהר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני פעלתי מתוך שיקולים, באמת, שיקולים פרלמנטריים. כפרלמנטר אני צריך את כל התחמושת שהפרלמנט נתן בידי לעשות בה שימוש, ועשיתי בה שימוש והצלחתי להוציא את זה החוצה. אין בחוק הזה חובה על ראש הממשלה להגיש את תקציב 2021, ואז יש לו פתח לו מילוט – – << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מסיים, יש לי 24 שניות. – – ואז יש לו כוח לבוא ולהגיד – בהיעדר תקציב, נדמה לי על פי סעיף 30 בהסכם הקואליציוני, ראש הממשלה ימשיך להיות ראש הממשלה בממשלת מעבר, והכנסת תתפזר ותצא לבחירות. הכול על פי שיקולו של ראש הממשלה, מה לעשות. קיבלתם 120 יום של חסד. זוהי מכונת הנשמה שנותנת לכם את הטיפות האחרונות של החמצן. מכונת ההנשמה הזאת תלך ותשבוק חיים והיא לא תחזיק מעמד, הביאו את זה בחשבון. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת מיקי לוי, ונעבור לדובר הבא – חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. לרשותך עד שלוש דקות. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר אקוניס, האם גם אתם, כמוני, עומדים נפעמים נוכח תיאטרון האבסורד שמנוהל על ידי ראש הממשלה וחבר עושי דברו? האם יש עוד מישהו בבית הזה שיש לו ספק מה כוונותיו של ראש הממשלה? האם יש מישהו בבית הזה שעוד מאמין שראש הממשלה פועל לטובת המדינה ולא לטובתו הוא? שמעניינים אותו מיליון המובטלים? שמעניינים אותו העסקים הקורסים? שאכפת לו ממצוקת הנכים? שמעניין אותו כקליפת השום אם תיפתח שנת הלימודים? הרי מה עשינו אתמול בלילה? הארכנו ב-120 יום נוספים את חוסר העשייה, חוסר היוזמה, חוסר התפקוד, ואישרתם בהסכם מפוקפק, כמו ההסכם המפוקפק הקודם, להמשיך ולצנוח אל עבר התהום הבלתי-נודעת של הכלכלה הקורסת. לא זו בלבד שאתם לא נותנים שום סיכוי לאושש את הכלכלה בהיעדר תקציב צמיחה, אתם מגדילים לעשות וממשיכים בשיסוי ובמרמה – מתכון בטוח לחורבן בית, אם לא נתעשת בקרוב. רק אתמול עמד ראש הממשלה במסיבת עיתונאים ובלי למצמץ ובלי ששריר יזוז בפניו סיפר לנו שהאבטלה בישראל היא 12%, למרות שכולם, בלי יוצא מן הכלל, יודעים שהיא 21.5%. אבל מה זה משנה? אם הוא יגיד את זה 100 פעמים, אז אולי, חוץ מאלה שלא עובדים, חוץ מהמובטלים, כל השאר יאמינו לו. אותו ראש ממשלה, בלי למצמץ, מאשים את היועץ המשפטי ואת שר המשפטים ברקיחת פרשייה שלא הייתה, ולא הוא בלבד, גם כל מלחכי הפנכה חוזרים כמו הד אחר השקר, מתוך תקווה שאם יגידו את זה מספיק פעמים, מספיק אנשים יאמינו בזה. זו השיטה, זו המטרה, וכל האמצעים כשרים. על מה אנחנו הולכים להצביע פה היום? אנחנו הולכים להצביע על הקפאה של המצב למשך ארבעה חודשים. המשמעות – שאין שום יכולת לייצר תוכנית כלכלית אמיתית, אין יכולת לייצר מנועי צמיחה למשק. מדינה במצב הכלכלי החמור ביותר בתולדותיה נמצאת בשיתוק מתמשך שלושה חודשים מהקמת הממשלה ועוד 120 יום מהיום. בנוסף, אתם מציעים הקפאה מוחלטת של כל המינויים. משטרה ללא מפכ"ל, ניצבים שמנסים למצוא חן בעיני השר לביטחון פנים, מדינה של ממלאי מקום וראשים חלופיים, חוסר יכולת לקבל החלטות, וכל זה בגלל שנאשם בשוחד רוצה שתהיה לו שליטה בלעדית על המינויים של גורמי האכיפה והמשפט, וכמובן, היכולת הבלעדית להחליט מתי תהיינה הבחירות. חברי הכנסת והשרים מהליכוד, מה עובר עליכם? אתם לא מתביישים? אין לכם ולא נשאר לכם שמץ של עצמאות להגיד לנאשם: עד כאן? חבריי מהמפלגות החרדיות, האם אתם מוכנים להכשיר את הכול רק כי אתם מקבלים את התקציב בזמן? לא הייתם אמורים להיות ערבים להסכם? מה שמעניין אתכם זה שרידות הקהילה שלכם בלבד? חבריי בכחול לבן, עד מתי תמשיכו ללכת שולל על ידי הנוכל הזה? מה תרוויחו מהליכה אחריו? כלום. ומה אנחנו נפסיד? נפסיד – עוד לפחות שבעה חודשים של שיתוק, פיזור הכנסת לכל המאוחר ב-23 בדצמבר, ובחירות שלושה חודשים לאחר מכן. ההצבעה שלכם היום תבטיח שיתוק מוחלט של למעלה משנה. תגידו, אתם השתגעתם? << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> מילת סיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> האמת, היה כבר עדיף בחירות על הביזיון וההתנהלות של ממשלה מנותקת, מנופחת וחסרת יעילות לחלוטין. תודה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת רם בן ברק, ואני מזמינה את הדוברת הבאה, חברת הכנסת אורנה ברביבאי. בבקשה, גם לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. ברכות, ברכות לנתניהו. מה ששלך – שלך. אתה ייחלת לתקציב חד-שנתי בעוד שותפיך דיברו על דו-שנתי, וקיבלת את הטוב מכולם – את התקציב החד-חודשי. מהו התקציב החד-חודשי הזה, שאף ארגון לא היה יכול להתנהל כך – לא ארגון גדול, חס וחלילה, כמו מדינה. אפילו עסק, אפילו משפחה לא הייתה יכולה להתנהל עם תקציב חד-חודשי בלי לדעת לתכנן סדרי עדיפויות. מה הוא בעצם בשבילך, כבוד ראש הממשלה? הוא סוג של פטנט – שאני חושבת שבאמת צריך לחשוב על לתת איזה פרס על הפטנט הזה – של ראש ממשלה שמנהל תקציב של מאות מיליארדים בלי פיקוח, בלי דין וחשבון, בלי סדרי עדיפויות, בלי שום דבר שמחייב אותו להסבר מה הוא עושה בתקציב של אזרחי המדינה, בכסף של אזרחי המדינה. כי מה יותר טוב מלנהל כל פעם החלטה לא, חס וחלילה, על פי סדרי עדיפויות של מה חשוב למדינה הזאת, לא, חס וחלילה, לטפל במובטלים, לטפל במערכת הבריאות שהורעבה מעל עשור. לא. סדרי העדיפויות, ראש הממשלה, בפטנט המופלא שלך, הם סדרי עדיפויות שמי שמתחנף יותר יקבל יותר, מי שילחץ אותך יותר ויעשה אותך סחיט יותר – אנחנו יודעים – הוא זה שאתה תיתן לו יותר. ומי יפקח? לא בכנסת, לא בממשלה, אפילו לא השותפים שלך, שאני לא בטוחה שעדכנת אותם, למרות שאני יכולה להיות ערבה לחבריי לשעבר – הדלפות לא היו יוצאות מהם, גם לא בעניין הזה של התקציב שלך. אז האוזר רקח לו איזו עמדת פשרה של 120 ימים, שהיא חד-משמעית הקפאה של המדינה, היא חד-משמעית על חשבון הציבור, היא חד-משמעית פשרה שבעיקר משרתת את האינטרס של הממשלה המאוד-מאוד מוזרה הזאת, שבוחרת להתנהל באופן חסר מעצורים, באופן חסר יעילות, חסר אפקטיביות, ועכשיו יש גם חגיגה גדולה ואפשר לעשות עם הכסף של משלמי המיסים מה שרוצים. אז אני רוצה לומר לך ואני רוצה לומר לשותפים שלך לחגיגה הזאת: בסוף בסוף כל חגיגה נגמרת, ומה שיצא מהתקציב החד-שנתי הזה, שיובא היום כחוק כאילו הושגה איזו פשרה לתת איזה צ'ופר לאזרחי המדינה כאלטרנטיבה לבחירות, זאת רמאות אחת גדולה, זאת נוכלות שעיקרה שימוש בכספי ציבור שלא לתכלית, ללא פיקוח, ללא בקרה. ואני רוצה רק לקוות שהאזרחים שצופים בנו עכשיו, או בכלל, יבינו שהעניין הזה של האלטרנטיבה שמציגה היום ממשלת ישראל להצבעה על חוק כל כך פוגעני בעיקר פוגע באזרחי המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אורנה ברביבאי. אנחנו נעבור לדובר הבא. יואב סגלוביץ', בבקשה, לרשותך עד חמש דקות. בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, זהו, הייתה הודעה דרמטית: יש הסכם פשרה. הסכם פשרה. צופה מן הצד, מהחלל החיצון, שהיה שומע, היה שומע שיש איזה גוף בסכסוך והגיע להסכם פשרה. אז כן, לגוף בסכסוך קוראים "ממשלת ישראל", והם הגיעו להסכם פשרה, או אם תרצו, בשפה אחרת, הם החליטו לעשות סולחה, ובעקבות העניין הזה גם החליטו לשחוט כבש. רק יש בעיה אחת קטנה: אנחנו הכבש. הסכם הפשרה הזה שמדברים עליו, מהו? הפשרה היא עלינו. האם הגיעו להסכמה על פשרה שהם יקצו למרכזי הסיוע כספים? אולי למרכזים האקוטיים? אולי למעונות לנפגעות תקיפה מינית? לא, לא על זה הם התפשרו. הפשרה היא הרבה יותר מורכבת ומסובכת. הם התפשרו לשבת ביחד. אבל אני חשבתי שהם התפשרו לשבת ביחד כבר לפני כמה חודשים. ההסכם הקואליציוני שנעשה בזמנו – ושווה באמת לעיין בפיסה הספרותית הזאת – ההסכם הקואליציוני הוביל לשינוי בעקבותיו בחוק-יסוד: הממשלה, בחוק-יסוד: הכנסת, בחוק הכנסת, אז כמה ציטטות נבחרות מאותו הסכם מפואר: "טובתה של מדינת ישראל מחייבת הקמה לאלתר של ממשלת חירום ואחדות לאומית ובכללה קבינט חירום למאבק בנגיף הקורונה וקבינט פיוס שיפעל לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית". זה לא היה מזמן. לא צריך ארכיאולוג בשביל למצוא את הקלף שבו הוא נכתב. זה היה ממש לא מזמן, ממש לא מזמן. אפילו היו שם סיפורים בזואולוגיה. אתם זוכרים את סיפורי הזיקות והזיקיות? יש זיקה לזה ויש זיקה לזה ומרוב זיקות אין ביניהם זיקה מינימלית של טובת מדינת ישראל. אז מדובר הרבה על קבינט הקורונה, כמה הוא מיטיב לפעול. אפרופו, מחר לדעתי נגמרות התקנות שצריכות להגיע, לפחות חלקן, של התו הסגול. הן עדיין לא יגיעו, כי לא היה קבינט היום, או עדיין לא הגיעו התקנות. אבל בכל מקרה, לא נדבר על קבינט הקורונה. הוא עובד. בואו נדבר על קבינט הפיוס. אתמול ראינו הופעה משובחת של ראש הממשלה כחלק מקבינט הטינוף, שבו השיטה הנוהגת היא שראש הממשלה מטנף על שריו. אז אתמול זה היה השר אבי ניסנקורן. לראש הממשלה אין שום בעיה. אנחנו מרגישים אי-נוחות מאוד גדולה כשאנחנו אומרים דבר שהוא לא תואם במדויק לעובדות. לראש הממשלה, אין לו הבעיה הזאת. הוא יכול לשקר כל הזמן, ואנחנו מקבלים את זה כמובן מאליו. אז אתמול זה היה על שר המשפטים בממשלתו, אבי ניסנקורן, שהוא בא והמציא סיפור שלא היו לו רגליים ולא היו לו ידיים ורק משל היה, אבל גם זה משל רע. אבל ממתי לראש הממשלה שלנו יש בעיה לתת משלים רעים? הוא נוהג לעשות את זה דרך קבע. אז אתמול זה היה השר אבי ניסנקורן, ולפני כן זה היה שר החוץ גבי אשכנזי, שהזכירו שהוא חותר וכו' וכו', וכל זה תחת הכותרת של ממשלה, וכנראה גם זה היה חלק מדיונים שהיו באותו קבינט פיוס, שגם הוא כנראה הלך כבר לקיבינימט. "בתקופת החירום" – זה המשך הציטוט מאותו הסכם קואליציוני מפואר – "בתקופת החירום לא יבוצעו מינויים בכירים בשירות הציבורי הטעונים אישור הממשלה. כל המינויים הבכירים כאמור, הזמניים ו/או המינויים בפועל – – – יוארכו – – – האמור לא יחול לעניין מינוי מנכ"לים במשרדי הממשלה". בזה אין שום בעיה – 36 שרים יכולים למנות מנכ"לים בלי שום בעיה. אבל מה? יש רק בעיה אחת קטנה: יש כמה תפקידים שמטרידים בעיקר את ראש הממשלה, ואיתם יש לו בעיה. אז יש לנו ממלא מקום מפכ"ל שנה ושבעה חודשים. תקשיבו טוב: שנה ושבעה חודשים. השר אקוניס, האם היית מסכים שרמטכ"ל יהיה שנה ושבעה חודשים ממלא מקום? ראש מוסד? ראש שירות ביטחון כללי? מה פתאום. משטרה אפשר. אבל מדוע אפשר משטרה? כי רוצים וחושבים שאפשר להחזיק משטרה על חוט וממלא מקום מפכ"ל על חוט. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> רגע, מי אשם בזה שלא מונה – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ואת כל הדברים עושה מי? עושה ממשלה שאני מזכיר לכולם – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה הוא האשם – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מזכיר לכולם, מזכיר לכולם, גם לך, איך נולדו ההחלטות על הקמת – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> איך אפשר, שנה שלמה מערכת בחירות – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מזכיר לכולם מי הקים את ועדת שמגר בעקבות בר-און-חברון: קראו לו בנימין נתניהו – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתם, שהורדתם את הראש. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – למנוע מינויים פוליטיים. אבל כל מי ששאל את עצמו: מדוע ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום, על שוחד, מרמה והפרת אמונים, לא יכול לעשות את זה? אמרו כל האנשים: אין בעיה, הוא יכול לעשות את זה, הוא דבק בתפקידו, הוא יודע לנהל. הוא יודע לנהל אך ורק את ענייניו שלו, אבל אנחנו כולנו נגררים לענייניו שלו, וגם אתה, השר אקוניס, הולך אחריו, הולך אחריו, הולך אחריו, לצערי. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אני מזמינה את הדובר הבא, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. לרשותך עד 12 דקות. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בצלאל, אנחנו לא עומדים בזה. אם זה עוד פעם נאום ממלכתי של כניסה לממשלה אנחנו נישבר פה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר >> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, תשמע, אדוני השר, האמת, ליבי ליבי איתך. אתה יושב כאן כשר תורן בדיון בלוח שכותרתו "הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה)" וכותרת המשנה שלו עוסקת בתקציב המדינה, בעיתוי שלו, באיך מתנהלים בדרך לשם, ואולי גם על זה נגיד כמה מילים אם יאפשר לנו הזמן. אבל גם אתה יודע כמו שאין ילד וילדה במדינת ישראל שלא יודעים שאנחנו בסוג של תיאטרון. הדיון הזה הוא הצגה. הדיון הלילי הארוך, המעמיק, היסודי, הרציני, שנגמר בפרץ צחוק ספונטני, גם הוא סוג של הצגה. האירוע עכשיו הוא אירוע אחר – אירוע פוליטי בין שני אנשים שעוד לא החליטו אם ומתי נוח לכל אחד מהם לגרור את מדינת ישראל לבחירות. כל אחד עושה את הסקרים שלו, את החשבונות שלו ואת השיקולים שלו, ואף אחד לא עושה את החשבונות ואת השיקולים מה טוב לאזרחי ישראל. השר אקוניס, אני מקריא לך ציוץ שראיתי עכשיו של יניר קוזין. אתה מכיר אותו? זה כתב, בחור טוב. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> אל תפגע בו. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> וכך כותב עכשיו יניר. זה קפץ לי בפיד – לא עכשיו, לפני 16 דקות: מורה נבוכים בשבילי "המשבר הפוליטי" – המירכאות במקור. בכותרת "חוסר האמון" בפשרת האוזר נכתב כי תוקם ועדה שתדון באופן מינוי הבכירים בשירות הציבורי. מה הדרך הנכונה לעשות זאת? לצד זאת נכתב כי תהיה הקפאה של המינויים. השאלה היא כמובן עד מתי, וכאן מתחיל הבלגן. נתניהו דורש שההקפאה תהיה לזמן בלתי מוגבל; ארוך מדי, טוענים בכחול לבן. במפלגה של גנץ דורשים שיוגדר תוך כמה זמן אותה ועדה צריכה להגיש את מסקנותיה, ובסוף, אם אין מסקנות מוסכמות, יחל הליך בחירת פרקליט המדינה על פי החוק הקיים – ועדת איתור וכו'. כאן בליכוד חוששים שכחול לבן ימסמסו את כל המסקנות, ובפועל ניסנקורן יוביל לבחירת פרקליט מדינה מטעמו. בכחול לבן טוענים שנתניהו בכוונה רוצה הקפאה ארוכה בלי נקודת סיום, כדי לטרפד את האפשרות של מינוי פרקליט מדינה. ישאל השואל: אבל מה, עדיף מנדלבליט? יש הטוענים שכן. במקרה הזה מדובר באויב מוכר שאותו אפשר לתקוף על כפל תפקידים וכו'; בכחול לבן טוענים: אנחנו מוכנים להקפיא לזמן ארוך, רק שבתמורה יאושר המנגנון הפריטטי בממשלה. מה הקשר? אז בכחול לבן חוששים שנתניהו יפר את ההסכמות ויביא הצעות שונות לממשלה למרות שכחול לבן יתנגדו. בקיצור – להיום עוד אפשר שהכול יידחה ואפשר שהדברים ייפלו על זה. נמתין. מה עוד נשאר לנו בחיים? אני רוצה לומר לך ולחבריך, השר אקוניס: יש עוד הרבה מה שנשאר בחיים. לגופו של עניין אני חושב שנתניהו צודק. דיבר כאן קודם חבר הכנסת סגלוביץ' על דוח שמגר. זה תהליך ארוך של חולשת המערכת הפוליטית, ונתניהו, יש לו אחריות גדולה מאוד לחולשה הזאת בלא מעט שנות שלטונו. אז יש דוחות, משפטנים, הנחיות ונבחרי ציבור. עזוב שהם משקפים את העם, את הריבון, והם אלה שאמורים לקבל החלטות בעניינים – זאת הדמוקרטיה. אז הם יכולים לקבל אין-ספור החלטות לחיים ולמוות, נכון, השר אקוניס? אנחנו בקבינט יכולנו לקבל החלטה לצאת למלחמה, לסכן חיילים, לחתום על הסכמי שלום ולקבל החלטות במיליארדים ובעשרות ובמאות מיליארדים. אבל למנות פרקליט מדינה? זה – חס וחלילה. את זה פוליטיקאים לא יכולים. למנות מפכ"ל? אגב, לכל הדוחות האלה – דוח שמגר, ועוד בג"ץ, מי שעוקב, הרחיב אחר כך עשרת מונים את החובה של הממשלה לוועדות איתור – מה שלא בא זכרו אפילו בדוח שמגר – העיקר שנבחרי ציבור לא ימנו חס וחלילה מינויים בשירות הציבורי, כי מי הם בכלל? הרי מי בסוף אמור למנות את הפקידים בשירות הציבורי – את היועצים המשפטיים, את המפכ"ל, את הרמטכ"ל ואת השופטים? הם עצמם. אחרת איך הם ישבטו את עצמם, ישכפלו את עצמם וימנו בני צלמם ודמותם אם חס וחלילה נציגי המון העם הנבער, אלה שיושבים בבית הזה, הם שיעצבו את פניו של השירות הציבורי במדינת ישראל? אז בנקודה הזאת אני בוודאי מסכים עם נתניהו. את דוח שמגר צריך לזרוק לפח ואת החלטת הממשלה שאימצה אותו צריך לבטל. מי שאמור למנות את אנשי השירות הציבורי אלה נבחרי הציבור. חזקה עליהם שיעשו את זה בניקיון כפיים ובשיקולים ענייניים, לטובתה של מדינת ישראל. כן, לא כל הפוליטיקאים מושחתים. אגב, בדיוק כמו שלא כל השופטים והמשפטנים הם מלאכים נקיי ידיים, ברי-לבב וטהורי לב. רובם כן, בדיוק כפי שרוב הפוליטיקאים כן, ומיעוטם תפוחים רקובים; כנראה יש בכל סל, בסל הזה וגם בסלים ההם, בואו לא נחיה באשליות. אבל איפה היה נתניהו במשך 11 שנים שהוא ראש הממשלה? למה הוא נזכר בזה רק עכשיו? מה השתנה? כי פתאום זה חורך את שולי גלימתו? זה מתקרב קרוב קרוב אליו? אבל בואו נאמר את האמת: גנץ ונתניהו משחקים במדינת ישראל, בכלכלתה, באזרחיה, בחינוך הילדים שלה, בבריאות שלה, ברווחה שלה, בחשבון הבנק שלה, בעיצומו של משבר כלכלי ובריאותי חסר תקדים במדינת ישראל. הם לא מסוגלים להתעלות מעל המריבות הקטנוניות שלהם. והמינימום ההכרחי – להעביר תקציב מדינה. מדינה לא יכולה להתנהל בשגרה בלי תקציב מסודר, עם סדרי עדיפויות, עם מנועי צמיחה, עם פיתוח תשתיות, ובוודאי בוודאי היא לא יכולה להתנהל בתקופת משבר כלכלי בלי ודאות ויציבות. לא פותרים את משבר הקורונה באיזה חבילות כאלה של מיליארדים שאין ביניהן שום מכנה משותף וראייה מרחבית. לא ככה יוצרים ודאות בשווקים. לא ככה יוצרים אמון. לא ככה מחזירים את המשק לצמיחה ומוציאים אותו מהמיתון. אז את המינימום הזה אתם לא מסוגלים להביא? מהי פשרת האוזר? פה אני מגיע לחוק שאנחנו מדברים עליו עכשיו. פשרת האוזר במקורה כללה סעיף אחד בלבד – זאת הצעת החוק שהגיש צביקה האוזר: דחייה של 100 יום, ועכשיו עבירה גוררת עבירה – 120 יום בתקציב וזהו. מה נרוויח בדחייה של 120 יום, חבר הכנסת מיקי לוי? נדחה את פיזור הכנסת. למה? כי ההוא עוד לא החליט מתי ואיך טוב לו לצאת לבחירות. ומה יהיה באמצע? בסדר, דחיתם את התקציב ב-120 יום כי אתם לא מסוגלים להתגבר על המלחמות הפוליטיות שלכם ולראות את טובתה של מדינת ישראל מול העיניים. אתם לא מסוגלים בראש ובראשונה לראות מה טוב לאזרחי ישראל, אז דחיתם ב-120 יום. נו, מה? אז אנחנו נקפא? אז פתאום אנחנו שומעים בשבועות האחרונות שתוכנית היל"ה נסגרת, 360 נסגרת, כנפיים של קרמבו בקריסה וקרן קרב נסגרת, חמ"ד בקריסה, ואין תקציב לישיבות, ואין תקציב לרופאים ולאחיות, שחתמו איתם הסכם ואין מאיפה לשלם – נו, בטח, כי אין תקציב מדינה – ואין תקציב לביטחון, עם כל אתגרי הביטחון חסרי התקדים, שגם היום אנחנו סביבם, עם כל הבלגן – בדרום לבנון, בהתחממות בצפון, וגם על זה יש הרבה מה לומר. מה יהיה בזמן הזה? הכול יקפא. תוכניות ייסגרו, ילדים ייזרקו לרחוב. זה נזקים שייקח אחר כך שנים לתקן אותם. בני נוער שצריכים את התוכניות האלה – אתם יודעים מה, בני נוער נורמטיביים שצריכים תנועות נוער ואין להם, וגם מערכת החינוך עובדת למחצה, לשליש ולרביע, כי קורונה. שנים אנחנו נגרור את הנזקים האלה. זה לא מעניין, זה לא בפשרת האוזר. פשרת האוזר נועדה למנוע את הבחירות עד ששני השחקנים יחליטו שזה טוב להם לגרור אותנו לבחירות. אז מזל, השר אקוניס, שלחברי ועדת הכספים – קואליציה, אופוזיציה – יש אחריות. אני צעקתי בדיון ביום רביעי בבוקר ואמרתי: אתם השתגעתם? מילא שאתם לא מביאים תקציב ודוחים – תדאגו לתקופת הביניים. פה הוספנו את הסעיף שלפחות בתקופת הביניים נגדיל את מסגרת ההוצאה הממשלתית, את התקרה של 1 חלקי 12, באופן שייתן ביטוי לקצב גידול האוכלוסייה על גבי המנדט שקיים כבר היום בחוק. התוצאה היא תוספת של 11 מיליארד שקלים שאני מקווה מאוד שיובאו בתהליך מסודר של ממשלה וועדת כספים. נכון, זה קצת ישראבלוף, זה סוג של תקציב חד-שנתי בלי לעבור שלוש קריאות, אבל לפחות יהיה כסף כדי שמדינת ישראל תוכל להתנהל, לחיות, לנשום. המינימום ההכרחי. זה באמת מינימום שבמינימום. עכשיו, תראו, זה הרבה פחות טוב מלהביא תקציב מדינה בצורה מסודרת. תקציב מדינה מסתכל במבט רב-שנתי, יש בו מזומן, יש בו הרשאות להתחייב, הוא מייצר סדרי עדיפויות מאל"ף ועד תי"ו, הוא מעדכן את סדרי העדיפויות, כמובן, לאתגרי המשק והכלכלה הנוכחיים. אבל זה הרבה פחות גרוע מלהביא את פשרת האוזר כפי שהיא רק עם תחילת התקציב, וגזר דין מוות לאין-ספור גופים ותוכניות ואנשים ומוסדות שלא יכולים היו להתנהל לולא אנחנו, חברי הכנסת של ועדת הכספים – וצריך לפרגן כאן ליושב-ראש, חבר הכנסת פינדרוס, ולכל החברים, קואליציה ואופוזיציה – שבאנו ואמרנו: אנחנו, את החוק הזה, שמעכב את התקציב, בלי לתת מענה לתקופת הביניים לא נעביר. ותרשו לי להעריך – נכון, חבר הכנסת לוי? כנראה לא יעבור תקציב מדינה עד 23 בדצמבר למניינם, כי לא בטוח שלגנץ ולנתניהו ולנתניהו וגנץ זה יתאים. אז אולי הם – לא, אם זה לא יתאים להם בעצם אז הם כן יביאו תקציב, אבל רק חד-שנתי, כדי שתהיה תחנת יציאה ב-31 במרץ. מה שאתם לא מבינים, ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי, זה שאזרחי ישראל איבדו אתכם מזמן. הם איבדו את הפלפולים והחשבונות וחשבוני-החשבונות. זה לא מעניין אותם. הם רוצים לקבל בריאות, וחינוך, ורווחה, והם רוצים לקבל, אגב, מדיניות ערכית, איש-איש לפי תפיסתו. אני כאיש ימין – מצביעי ימין רוצים מדיניות ימנית במשפט ובהתיישבות ובביטחון ובכלכלה, ומצביעי שמאל רוצים את ההפך, וזה בסדר. הם רוצים אוכל, הם רוצים פרנסה, הם רוצים נחת ורוגע וודאות ויציבות ואחדות, ואתם רחוקים רחוקים רחוקים מלדבר בשפתם. הם איבדו אתכם מזמן, ומתי שלא תחליטו שמתאים לכם ללכת לבחירות, אתם תאבדו אותם. תודה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', ואני מזמינה את הדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי. לרשותך שמונה דקות, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מה שלומך? << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הולך טוב? << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> מצוין, אין תלונות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בהצלחה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> נראה, אולי זה כבר יקרה פה, תוך כדי, עם כל האורך של הדיון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני פה. סיכמנו כבר. כבוד היושבת-ראש, רבותיי חברי כנסת, חברי כנסת ערבים, חברי כנסת יהודים ממוצא ערבי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני קלטתי את זה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה מה שיש במליאה, מה? << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אם כך, אז תדבר בערבית. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא שמעת שדיברתי אני בערבית? << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> אימא שלי ממרוקו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אימא שלה ממרוקו, אימא ממגרב. רבותיי, האמת היא, סיימנו – מיקי לוי כאן, אנטאנס – סיימנו את הדיונים ב-05:00 היום, ולכן אנחנו – הינה, הינה, הוא מפהק. זה טבעי. הדיון היה על מה שקרוי הצעת הפשרה של האוזר, שבמקור הציע לדחות ב-100 ימים; אחר כך זה הפך להיות 120 ימים. תוך כדי כך הייתה תוספת אישור של 11 מיליארד שקל, ובתוכם היו פרויקטים חשובים של היל"ה וקרב, שזה חשוב גם לתלמידים וגם למדריכים, גם פה וגם פה – מאות מדריכים, אלפי תלמידים – ופרויקטים אחרים, גם דרך משרד החינוך. אבל זה לא זה. הממשלה הזאת מקרטעת, והיא חיה מהצעה להצעה, משהו מעכרי כזה. סתם כדי להמחיש כמה הזיווג הזה הוא לא טבעי – אגב, הוויכוח בין הליכוד לכחול לבן היה גם על כל פסיק, גם על כל נקודה בהצעות שהיו, וראית את היעדר האמון המוחלט. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> אני יודע שחשוב לך ניקוד עברי. זה טוב, לא? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנשי כחול לבן והליכוד עבדו על זה ב-03:00. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> אה, אוקיי. כי זה חשוב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואז עלה בדעתי להציע הסתייגות שמופיעה בהסכם הקואליציוני, ואמרתי – התחיל כבר לצחוק – ואמרתי: אני רוצה הסתייגות: הרוטציה בין ראש הממשלה לראש הממשלה החליפי תכובד, (אומר בערבית: זה הכול.) << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> זה מצחיק. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא אמרתי כלום חוץ מזה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> עכשיו הצחקת אותי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא אמרתי כלום. הינה, זאת הייתה גם התגובה בוועדה – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> מיקי – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדוני השר, זה מה שהוא אמר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – מהאופוזיציה ומהקואליציה – פתאום מתחילים לצחוק – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> זאת הסתייגות מצחיקה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – כאילו שאמרתי משהו שמעל בינתם או מתחת לבינתם. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> זה חזק, אבידן. שובר את הכלים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כאילו שההצעה הזאת שוברת את הכלים. (אומר בערבית: ההצעה הזאת היא משהו בלתי נתפס, גדול.) << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> זה טוב, זה טוב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואז ראיתי בהתחלה הלם על פניהם של כמה. אם ראיתם, מיקי זוהר – ישב לידי בהתחלה – עשה ככה, אחר כך נתקף בחיוך, וצחוק – שלושה שלבים. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> אחמד, סליחה, חבר הכנסת טיבי, אני מייד צחקתי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עכשיו, בסדר. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> לא חיכיתי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל השעה עכשיו 18:45, זו לא חוכמה. שם זה היה ב-04:00. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> אה, 05:00, בבוקר, הבנתי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואז הסתכלתי על חברי כחול לבן, וליבי-ליבי איתם: נכנסו למצוקה, פלפיטציות, לחץ הדם שלהם עלה, התחילו להזיע. (אומר בערבית: מה קרה?) אמרתי. מה קרה, חבר'ה? תצביעו בעד. (אומר בערבית: מה קורה?) מה קורה אם הייתם מצביעים בעד? הרוטציה בין ראש הממשלה לראש הממשלה החליפי תכובד. מופיע בהסכם. ואז חבר הכנסת גינזבורג הרים ופתאום הוריד, הרים והוריד, ומיקי צעק על הילה שי, חברת הכנסת הילה שי – מה השם השלישי? << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> וזאן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וזאן. הילה שי וזאן: הילה, נגד. אומרת לו: לא יכולה להצביע נגד. ואז גם שפע – ניסיתי לדרבן אותו, להגיד לו: אתה אדם אמיץ, תתקדם, תרים את היד, תצביע בעד. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לפרוץ גבולות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לפרוץ. העתיד עוד לפניך, אתה בכחול לבן. (אומר בערבית: שום דבר. אסור להכפיל במאה, סעיד.) לא השתתפו בהצבעה, ומיקי זוהר הוביל ואמר: הקואליציה נגד. ומיקי לוי אומר להם: תצביעו, ולא הצביעו, וזה נפל. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בחיי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל אני מאתגר את המליאה. ההסתייגות הזאת תגיע לפה עוד שעתיים. אני אבקש הצבעה שמית. (אומר בערבית: בשם.) הבנת? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> הבנתי לגמרי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שמית. (אומר בערבית: שמית, כל אחד יצטרך להצביע בשמו.) << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם גנץ יהיה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גם גנץ, אני רוצה לדעת איך הוא יצביע. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> הוא חייב להיות, כן, בטח. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גם ביבי נתניהו – אני רוצה לדעת איך הוא יצביע. גם מי שעשו את ההסכם. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> שמית, שמית, כמובן. אוסאמה, שמית, תבקש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> רבותיי, זה בנושא הזה של הממשלה והקלקולים. לפני שלושה ימים, אוסאמה – דיברו איתך, דיברו איתי, דיברו עם אחרים – נעדר בחוף בת ים צעיר, עבדול רחמן ח'ליל שהוואן (אומר בערבית: שלושה ימים הוא נעדר.) נעדר. היה בים. המשטרה חיפשה שלוש, ארבע שעות, ומאז אין ממש חיפושים. המשפחה דיברה איתנו ודיברנו עם המשטרה להאיץ את החיפושים, ויש מתנדבים – מלוד, מיפו, מבאקה, (אומר בערבית: מהכפרים במרכז, מירושלים בפרט, הם רוצים להתנדב) – לא נותנים להם, יא זלמה. לא נותנים להם. לא, אתם לא מחפשים וגם לא נותנים למתנדבים? ליבי עם המשפחה. ואני קורא למשטרה ולכולם: מי שיכול לעזור, שיעזור. אתם יודעים מה עובר על המשפחה ברגעים כאלה – כל דקה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אין הבדל בכלום. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> מילת סיכום. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אין בכלל. אני בשלב זה מסתפק בזה, ואני אמרתי: אני מאתגר את הכנסת להשתתף בהצבעה על ההסתייגות הפשוטה, הנורמטיבית, שתהיה עוד שעתיים כאן. תודה רבה, גברתי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> להצביע בעד, אחמד. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת אחמד טיבי, ואני מזמינה את הדובר הבא, חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. לרשותך עד חמש דקות. בבקשה. << דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אמשיך באותה נימה שדיבר לפניי חברי אחמד טיבי, על ההתגלות של מציאות הפייק בישראל. זה לא סוד שאנחנו כבר חמישה חודשים לפחות מתמודדים עם מציאות פייק. זה התחיל בבחירות שהיו בחודש מרץ, ומתברר שאלה היו פייק בחירות, כי ראש הממשלה לא הצליח להרכיב ממשלה, התחיל להפיץ הסתה וגזענות ואלימות כלפי 20% מהאוכלוסייה, האוכלוסייה הערבית, ולא הצליח להכריע את הבחירות בפייק בחירות וניסה להקים ממשלה. קיבלנו פייק ממשלה – ממשלה שאינה ממשלה, בעצם, אינה מתפקדת. יש 36 פייק משרדים שהם כאילו עובדים, כאילו עושים ביקורי שטח, מבקרים, מציעים תוכניות, אבל הכול סרק, הכול ספינים. היה לנו הסכם קואליציוני שמתברר שהוא פייק הסכם. יש לנו ראש ממשלה חליפי שהוא בעצם פייק ראש ממשלה חליפי. הכול כאילו. אין דבר רציני בכל מה שהיה בשנה האחרונה, וזה לא משפיע על אף אחד. ובשבוע האחרון, או לפני שבועיים, ראש הממשלה מביא לאזרחי המדינה פייק הסכם שלום. הוא מתפאר, אחרי שעשה את כל המהומה לפני חמישה חודשים, שישה חודשים, במשבר הקורונה הראשון, בהופעה יום-יומית, הפחדה של האזרחים – שהתברר שזה גם פייק הפחדה, ושזה פייק, הכול הצגה להפחיד את האזרחים, להפחיד חלק מחברי הכנסת ולהרכיב ממשלה – עכשיו הוא מביא פייק הסכם שלום. אחרי הפייק סיפוח – אתם זוכרים את הכאילו-סיפוח, כאילו החלת ריבונות? כאילו. הכול כאילו אצלו, ועכשיו הוא משווק את זה כאילו הסכם שלום. זה לא הסכם שלום, זה הסכם תגמול ופרס למדיניות הכיבוש. זה הסכם שירחיק את השלום, בעצם; זה הסכם שינטרל ויקשה על השגת שלום, כי מה שההסכם הזה עושה זה לתת פרסים לנתניהו להמשיך עם הכיבוש, להמשיך עם הדיכוי, להגביר את ההתנחלויות, להמשיך את המצור על עזה. ומה ירגישו הפלסטינים עכשיו? שגם אחרי עשר שנים של מאבק דיפלומטי ומאבק בדרכים עממיות ומאבק בדרכי שלום, בסופו של דבר באה מדינה ערבית ומתגמלת את נתניהו, מתגמלת את הכיבוש, במקום להעניש אותו ולכפות עליו הקמת מדינה פלסטינית. הפייק הזה לא יחזיק מעמד מול הדברים האמיתיים, ואתמול קיבלנו חלק מהמציאות האמיתית, לא המדומה שנתניהו והממשלה מנסים לשווק: לדוגמה, דוח שירות התעסוקה מנבא שכמעט 500,000 מובטלים ימשיכו להיות מובטלים עד סוף השנה; הכלכלה חזרה שש שנים אחורה – התוצר, ההכנסה, רמת החיים – ומאות אלפי אנשים יצטרכו קצבאות כדי לחיות. והמציאות הזאת, המציאות העגומה ביותר בקרב החברה הערבית – גם דוחות שירות התעסוקה, חבר'ה, אדוני השר, גם דוחות סיכוי, גם דוחות המכון הישראלי לדמוקרטיה מראים שהאוכלוסייה הנפגעת ביותר היא האוכלוסייה הערבית, במיוחד צעירים ערבים. נכון, ד"ר טיבי, ישבנו אתמול עד 05:00 – זאת הייתה ישיבת פייק, שבעצם הכול סגור, ואותם מובטלים ואותן משפחות שנכנסו למעגל העוני, אותם עסקים – כמעט 20% מהעסקים ביישובים הערביים סגרו בתקופת משבר הקורונה; 60% מבקשות ההלוואה של העסקים הערבים נדחו על ידי הבנקים; נשים ערביות סובלות יותר; משפחות ערביות ממשיכות לסבול. אבל האמת היחידה שקיימת כאן בכל הפייק מציאות הזאת היא המשך הכיבוש, המשך הדיכוי, המשך האפליה והגזענות והרצון של נתניהו להמשיך להיות ראש ממשלה ולדרוס את כולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לך, ונעבור לדוברת הבאה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לרשותך עד חמש דקות. בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, אתמול בלילה והיום בבוקר, לצערי, הייתי חלק מצוות רפואת חירום – רופאה מתמחה בצוות טראומה, אחת שלא ישנה 26 שעות – בבית חולים. עבדנו עד השעות הקטנות של הלילה, צוות רפואי שלם. המשימה שלנו הייתה לחבר למכונת הנשמה חולה, חולה שנמצאת במוות קליני. אתם מכירים את המקרים המצערים האלה, כאשר כל הצוות הרפואי אומר למשפחה המבוהלת שהחולה שלהם, בן המשפחה, הוא כבר במוות קליני? אבל המשפחה מתקשה, מתקשה להיפרד ורוצה להשאיר אותו במכונת הנשמה. זה היה המצב אתמול, אתמול כשישבנו בוועדת הכספים, שסוף-סוף התכנסה כי אולי אולי יש הזדמנות להמשך החיים לממשלה שנמצאת במוות קליני. המשפחה עדיין מאמינה שאפשר להפיח חיים בממשלה שנולדה מתה. ישבנו, התווכחנו, צעקנו, חקרנו את הפקידים, הצענו הסתייגויות – שהופלו, לא נפלו, הופלו – והכול בשביל מה? בשביל שהממשלה הזאת תוכל להמשיך להישאר במצב של מוות קליני עד אולי עוד 120 יום. בהתחלה אמרו: תחברו ל-100 ימים, אחר כך אמרו: לא, לא, לא, 120 יום אנחנו צריכים. למה 120 יום? תעשו חישוב: עד 23 בדצמבר. הרי כל הוויכוח, כאילו – תקציב חד-שנתי או דו-שנתי. אז זה לא 127 ימים, כאילו עד סוף השנה, כי מה יצא? תקציב שנתי, והם לא מסכימים לתקציב שנתי, אז מחסירים שבוע, מחסירים שבעה ימים – 120. וככה אנחנו לא מציגים תקציב חד-שנתי וגם לא מציגים תקציב דו-שנתי ומרוויחים עוד 120 יום. הממשלה הזאת לא חייתה מעולם, היא נולדה מתה. לא פריטטית – פאתטית. זו ממשלת הצלה של ראש ממשלה מושחת, גזען והרסני, שהסתייע במי שרץ כדי להחליף אותו כדי להכשיר אותו. אחד התפקידים המרכזיים של ממשלה הוא להעביר תקציב, לקבוע סדרי עדיפויות ולהשתמש בכסף של כולנו כדי שיפעל עבור כולנו. בזמן משבר זה התפקיד החשוב ביותר, אבל ממשלת מוות קליני דוחה את התקציב ולוקחת אותו כבן ערובה להמשך שלטון הרודן. שר האוצר התווכח איתנו שהוא לא רוצה להביא תוכנית איך יוציא את התוספת התקציבית שהוא רצה שניתן לו אתמול; הוא רצה שיחליטו בממשלה, לא להביא את זה לכנסת. וזה עוד סממן – סממן שרוצים שכולם יהיו במוות קליני, כולל הכנסת הזאת, שגם הכנסת לא תפעל כדי לבקר את עבודת הממשלה. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> דקה לסיום. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ממשלה חייבת למנות אנשים לתפקידים מרכזיים – שומרי סף, מנהלי רשויות משמעותיות – וממשלת מוות קליני כנראה סיכמה שהיא תדחה את מינויי הבכירים. למה? כי או שהמואשם מבלפור יחליט מי יטפל בתיקים הפליליים שלו או שהעולם מפסיק מלכת. נתניהו מכניס את כל המערכת עם ממשלתו לטירוף מערכות כדי להשיג את מבוקשו, להימלט מהמשפט שלו ולהמשיך להוביל את הציבור, את כולנו, לעתיד של מלחמות. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זהו? << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> זהו. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זהו? חמש דקות עברו? << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> כן, חמש דקות. זהו. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שורת המחץ. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שורת המחץ: הממשלה הזאת – צריך לנתק ממנה את מכשירי ההנשמה. ממילא היא במוות קליני. תרחמו עליה, תרחמו עלינו, תורידו את השאלטר וזהו. << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. הדובר הבא, חבר הכנסת איימן עודה – אינו נמצא. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. לרשותך עד שלוש דקות. בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, ברשותכם, אני רוצה לפתוח בשיר, ואני מתנצל מראש על המילים הקשות – שיר שנקרא "כל החבר'ה", שכתב יהלי סובול וביצעה להקת מוניקה סקס לפני כ-30 שנה: "כל החבר'ה עברו בתוכך, כאילו שאת רכוש ציבורי, אבל הם לא מהסוג שהולך לכלא, הם מהסוג שהולך לקרבי / הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בבית הספר ובתנועה, הם למדו בצופים איך לקשור את החבל, והרבה יותר קל לקשור בחורה. // כל החבר'ה חוזרים כל לילה לביקור בתוכך, הרופאים מקשיבים אם משהו זז בבטן, אבל הם לא מקשיבים לליבך / כי אין תרופה לאבן בנפש, לזה אי-אפשר לעשות הפלה / הרופאים מרוצים, הניתוח הצליח, ומעכשיו את לא חולה. // כל החבר'ה הביעו צער שכל הסיפור הסתבך / וחרטה וכל החרא, אז למה הם לא מפסיקים לחייך / כי השופט הקל את העונש, כי לא צעקת ולא היית בתולה / החוק היבש לא נרטב אף פעם, אפילו לא מדמעה של ילדה." שיר חזק שנכתב אחרי האונס בשמרת, ולצערי ממשיך להיות רלוונטי ואקטואלי בימינו, וכמובן שברור שקראתי את זה בעקבות הפשע הנוראי, מעורר הפלצות, שאירע באילת. קבוצה של נערים וגברים, מפלצות אדם, תקפו נערה צעירה באלימות שהלב אינו יכול לסבול והדעת אינה יכולה לשאת. אני רוצה לשלוח מעל לבמה זו – אני משוכנע שאני מדבר בשם כל חברי וחברות הכנסת והשרים – חיזוקים לנערה. אנחנו מאמינים לך, כואבים את כאבך ומאחלים לך רק טוב. אבל מעבר למילים באוויר, חברי הכנסת, יש לנו אחריות גם לעשות. תקציב מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית עמד על 8 מיליון ש"ח וקוצץ בינואר ב-30%. כיום הוא עומד על פחות מ-6 מיליון ש"ח. זהו תקציב מזערי אשר נועד להספיק ל-12 מרכזי סיוע, ל-50,000 פניות בשנה, להכשרות וסדנאות לעשרות אלפי תלמידים ואנשי מקצוע. כיום, במחצית 2020, העביר משרד הרווחה רק 25% מהתקציב המקוצץ – 1.5 מיליון שקל ל-12 ארגונים, שהם תשתית חיונית וקריטית לסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. מחדל התקציב שיונצח כאן הערב פוגע גם בנפגעות תקיפה מינית, וזו אחריות שלנו למצוא פתרון עכשיו ומייד. וכשאנחנו חושבים על זה ועל הנפגעים והנפגעות, תחשבו על הבושה שסביב התקציב בחוק שעומד היום להתקבל, לצערי, כדי לדחות את קבלתו. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת היבה יזבק – אינה נוכחת. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני חבר הכנסת. בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, כבודו. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, באמת אני רוצה לברך את חברינו בוועדת הכספים, חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת אנטאנס, חברת הכנסת עאידה, שבילו כל השעות וכל היום, עד השעות הקטנות של הבוקר של יום זה, בהצעת חוק הזויה וגם לא חוקתית. אני ראיתי חלק מהדיון, ואפילו היועצים המשפטיים – גם של משרד המשפטים, גם של ועדת הכספים, גם של הכנסת – אמרו שיש בעיה בחוק הזה; שלמעשה מדובר בתקציב ביניים. הרי אתה לא יכול לבוא ולהגיד: אני עושה תקציב המשכי, ואז אתה מוסיף 11 מיליארד. 13 מיליארד? כמובן שהתוספת הזאת היא חשובה, וכמו שהזכיר חברי אחמד טיבי, הכסף הזה חשוב להיל"ה ולקרב ולעוד הרבה מגזרים שזקוקים לכסף הזה ולתקציב הזה נואשות. מן הראוי היה להביא תקציב למדינה, ואז היינו רואים ואז היינו מצביעים בעד או נגד. אבל כמובן שמדובר בישראבלוף, ועד שעה זו ממשיכים לריב בחוץ אם להצביע לחוק הזה, אם הולכים לבחירות או לא הולכים לבחירות. אבל אני רוצה לנצל את יתרת הזמן שנותרה לי ולדבר בערבית על שבוע שחור בחברה הערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שבוע שחור מכה בחברה הערבית שלנו, מכאבול, המשך בג'וליס, בואכה העיר ירושלים. תנחומינו הלבביים לכפר כאבול ולמשפחת ריאן, ירחם האל על המנוח, ואנו מאחלים החלמה לפצועים משתי המשפחות, ריאן ועכרי. כאבול יקרה לכולנו, ומכת הפשע שלחה את ידה הבוגדנית אליה. בני עמנו בכאבול, אנו קוראים לכולכם להפעיל שיקול דעת ולנהוג בשום שכל ולהימנע משפיכות דמים. בני עמנו היקרים בכאבול, תנו מקום לדיאלוג ביניכם. האהבה והסובלנות הן המילים העושות את ההבדל בפתרון המחלוקות והסכסוכים המשפחתיים. על כולנו לשמור על המארג החברתי בכל מחיר, בכאבול ובשאר היישובים הערביים. ועדת המעקב, הוועדה הארצית, אנשי ארגוני הצדקה וגם אנו פועלים מאתמול ובמהלך הימים האחרונים להרגעת הרוחות ולפיוס, וזה האינטרס של תושבי כאבול ושל החברה הערבית כולה. הכאב לא התרחק מכאבול. קיבלנו בתדהמה את ההודעה בדבר מותה של הצעירה לילא אבו נג'ם, שנפצעה אנושות בראשה במהלך עבודתה. לילא היא הקורבן – –) << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (– – ה-34 של תאונות העבודה מתחילת שנה זו. לילא היא לא מספר. לילא היא צעירה שנקטפה מהגן של החיים.) חצי דקה, אדוני. (עבד א-רחמן, גלי הים מטלטלים אותו, ועמיתי ד"ר אחמד טיבי ציין כי עבד א-רחמן שהוואן מבני העיר ירושלים טבע – –) << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תגיד את זה בערבית. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (– – בחוף בת ים אתמול ולא נמצא עד לרגע זה. אנו קוראים למשטרה ולרשויות המוסמכות לפעול במשנה מרץ ולמצוא אותו מוקדם ככל האפשר – –) << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. נא לסיים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (– – סבלנות ואורך רוח למשפחת שהוואן בירושלים ואינשאללה תהיינה התוצאות טובות, כלומר יאתרו אותו מוקדם ככל האפשר.) << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת אוסאמה סעדי, תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול, בזמן שהתחוללה הדרמה הפוליטית או הדרמה הפוליטית לכאורה בחדרי המשא ומתן של הליכוד וכחול לבן, שיחקו בגמר ליגת האלופות באיירן מינכן ופריז סן ז'רמן. לרגע, אני רוצה להגיד לכם, שחקני פריז והכוכב שלהם ניימאר הזכירו לי באמת את כחול לבן: הם עברו דרך ארוכה, הגיעו לגמר גביע היסטורי, אבל ברגע האמת הם פישלו בגדול ולא התעלו לגודל השעה. גם ניימאר אתמול לא הפסיק להחמיץ, למרות שהוא הגיע למצבים שכל חלוץ היה חולם עליהם. כך, במקום שניימאר ייזכר אמש כגיבור היסטורי, הוא ייזכר כשחקן ששוב פספס הזדמנויות ושוב הפסיד. כמו ניימאר המסכן אתמול, שירד מהדשא מושפל, גם לבני גנץ הייתה לפני כמה חודשים הזדמנות להציג אלטרנטיבה לנתניהו ואולי להדיח אותו. לכחול לבן הייתה הזדמנות להציג אלטרנטיבה לדרך הגזענית והמסוכנת של הליכוד ושל נתניהו, אבל במקום לצעוד בדרך אחרת הם בחרו לצעוד בדרך שלו ולחבור אליו – לחבור לגזען, למסית ולנאשם בשוחד. למה הם ציפו, שהוא יכבד את ההסכמים דווקא איתם, אחרי שהוא הפר הסכמים כמעט עם כולם? למה הם ציפו אחרי שהם מכרו את עצמם לנתניהו ממש בזול? אני אומר לכם, מתישהו, מתישהו, אולי לא אחרי שלושה חודשים אבל מתישהו, יהיו כאן בחירות, ושוב יגיע מועמד שיטען שהוא יכול להדיח את נתניהו, ואז הוא יצטרך לשאול את עצמו, וגם הציבור יצטרך לשאול אותו, באיזה דרך הוא הולך. באיזה דרך הוא ילך – דרך של ליכוד ב', דרך אפלה, או דרך חדשה ונאורה? האם הוא ילך בדרך של נתניהו, דרך הכיבוש, ההסתה, הגזענות והאפליה, או שהוא ילך בדרך הפוכה, דרך של שותפות ערבית-יהודית לסיום הכיבוש, דרך של שוויון אזרחי ולאומי לציבור הערבי, דרך של חקיקה דמוקרטית ושל צדק חברתי לאוכלוסיות מוחלשות? אני אומר לכם, היום של הערכים הללו עוד יבוא. תודה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת יוסף ג'בארין, תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה, אדוני. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. שבוע לפתיחת שנת הלימודים, ואני רוצה להציב מראה מול ממשלת ישראל, מול אלה שמתקוטטים ברגעים אלה לגבי העברת התקציב או פירוק הממשלה. בבית הספר תל ערד בנגב, שנבנה בשנת 1962, בזמן שהיה מושל צבאי, עדיין אין מים, ומובילים את המים במכליות. עד עכשיו, משנת 1962 – אני מחזיק מכתב משייח' חסן א-סנע למנהל משרד החינוך בזמנו בירושלים עם העתק למושל הצבאי. הוא מבקש מורה ותוספת כיתה. מאז אין מים זורמים בבית ספר תל ערד ואין כביש גישה. בבית ספר אל-עזאזמה ג', אדוני היושב-ראש, אין מים זורמים. המים במכליות בשמש הקופחת, בחום הנוראי הזה, למרות שבית הספר הונח שם לאחר שקיבל את כל האישורים. אין גם חשמל ואין דרך גישה. בכפר אל-רויס יש אוהל מחאה כבר תקופה, כמה שבועות, כי מנסים לעקור את הכפר הזה, מנסים לחרוש את האדמות שלו. הצלחנו למנוע את הטרקטורים שם, אבל לאלפי ילדים שם אין אפילו גן ילדים אחד. בכפר ח'רבת אל-וטן אין גן ילדים, בכפר שיש בו 5,000 תושבים. אלפי ילדים לא יפתחו את שנת הלימודים. ב-1 בספטמבר בערך 5,000 ילדים בדואים לא יגיעו, כי אין להם מסגרת לימודים בתחילת השנה. זה המצב, זה המצב בנגב, והחבר'ה מתקוטטים אם להעביר תקציב או לא להעביר תקציב, אם לקבל פשרה או לא לקבל פשרה. זוהי המראה של החברה הישראלית, זו המראה של הפריפריה הישראלית, זו המראה של האוכלוסייה הבדואית, שסובלת. בתחילת שנת הלימודים כל ילדי המדינה, כל ילדי ישראל, יגיעו לכיתה א', אבל יש כאלה שלא יזכו לכיתה; יש כאלה שגם אם יגיעו לכיתה הם לא יזכו למים קרים כמו שאר ילדי מדינת ישראל. גם אם יגיעו לכיתה בחום אוגוסט ובתחילת ספטמבר, תהיה להם שם סאונה, בתוך הכיתות, כי אין חשמל והמדינה לא מספקת חשמל. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת סעיד אלחרומי, תודה רבה. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים שואלים אותי: מה אתה עושה בימים שאין כנסת? ובאמת, מה עושים חברי הכנסת וחברות הכנסת מהרשימה המשותפת בימים שאין כנסת? אז אני אשתף אתכם, מה אני עושה. אני בדרך כלל עושה ביקורים, או כדי לבדוק דברים או כדי להזדהות עם בתים, אולמות, שתחת סכנת הריסה. למעשה, כל יום אפשר לבקר במקום שאנשים יושבים בו על קוצים מחשש שיגיעו להרוס להם את הבתים. אתמול ביקרתי בכפר נעורה, כפר קטן בעמק יזרעאל, קרוב לעפולה. יש שם עכשיו קו חשמל עילי 400 שמתוכנן ליד היישוב, מול או על הקרקעות של תושבי היישוב, ומלבד הנזק הבריאותי שהוא יגרום לתושבים הוא למעשה גובל את היישוב סופית, כך שהוא לא יוכל להתפתח לכיוון מערב בכלל, כי בכיוונים אחרים הוא סגור לגמרי. באותו ערב הייתי גם ביישוב עראבה, היישוב של חברי אוסאמה יש שם אולם פתוח, אולם חתונות פתוח שכבר יותר מכמה שנים, אני לא יודע כמה שנים בדיוק, אבל שנים רבות, התחיל בתהליכים כדי לקבל היתר למקום הזה. כל הניסיונות שלו נכשלו, והיום גם הוא נמצא בסכנת הריסה. אני שואל את עצמי: אם המדינה נמצאת במשבר עמוק כזה, גם בריאותי, גם כלכלי, גם פוליטי, מאיפה למדינה המשאבים האלה כדי להתעסק בלהרוס בתים? מאיפה להם המשאבים האלה? מאיפה להם הכוח להתעסק בזה? במקום להתעסק בדברים מאוד לחוצים בתקופת המשבר הזה, במקום לא להתעסק במאבקים פנימיים בתוך הממשלה הנלוזה הזאת, הם ממש משקיעים את המשאבים שלהם, את כוח האדם שלהם, בלשלוח פקחים ושוטרים להדביק צווי הריסה או להדביק קנסות או לבצע הריסות, ובתקופת הקורונה ההריסות מתקיימות. לכן אני אומר, חברים, הממשלה הזאת, צריך לעזור לה לשים סדר עדיפויות. תטפלו באנשים שנפגעו במשבר הזה קודם כול. מישהו מטפל בסטודנטים שעם אבטלה משלמים שכר לימוד מלא, משלמים שכר דירה מלא? מישהו מטפל בהם? זה סדר עדיפויות; העסקים הקטנים זה סדר העדיפות, ולא להשקיע את המשאבים בלהרוס את הבתים של האנשים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, תודה רבה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה, לרשותך. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, החוק הזה – שהוא לא בדיוק חוק, האמת; זוהי קומבינה כדי לעקוף את החוק, מה שמוצע היום. בערבית אנחנו אומרים: (אומר בערבית ומתרגם:) מי שחי אצל איזשהו שבט מסוים, קבוצה מסוימת, 40 ימים, בדרך כלל הופך להיות כמוהם או שהוא עוזב אותם. עכשיו תאר לעצמך מה קרה עם האוזר, הנדל וראש הממשלה. הם חיו אצלו יותר מדי והם כנראה הושפעו ממנו יותר מדי – איך להמציא קומבינות עוקפות חוק במדינה – ובאו אלינו עם הצעה של איך לעקוף את החוק ולא להעביר תקציב ולתת לזה עוד 120 ימים, דבר שלא מפתיע אותי, כי מבית מדרשו של נתניהו – אלה התלמידים שלו. מה מבקשים בקומבינה הזאת? מבקשים לתת חמצן למכונת הרס אדירה שמייצרת הרס לא רק לחברה במדינת ישראל כתוצאה מההתנהלות שלהם, עם כל מה שקורה במגפת הקורונה, היא גם מייצרת הרס ברמה האזורית; אחת ממכונות ההרס הגדולות והמשומנות ביותר בעולם. בשבילי, לקצר את החיים לממשלה כזאת זה טובה לאנושות. מדי יום, כל יום בבוקר אנחנו שומעים בחדשות שהצבא הפגיז עוד מטרות לחמאס בעזה. חמאס, כמובן, הם אומרים; לא יודעים להגיד "חמאס", אז אומרים "לחמאס בעזה". אני כל פעם שומע את החדשות ואני שואל את עצמי: כמה מטרות יש מעל ומתחת לאדמה לחמאס בעזה? איזה מין אימפריה היא חמאס? כמה אפשר להפגיז את עזה ולהגיד שהם מנסים פה להרוס תשתיות לחמאס? כמה אפשר לשקר את אותו שקר? איך בכלל האנשים יכולים להאמין לדבר כזה שבעזה מתנהלת אימפריה צבאית בשם "חמאס" שיש לה אין-סוף מטרות, שישראל מחליטה כל יום להרוס שם וזה לא נגמר? ההתעללות בשני מיליון בני אדם שעוברת כל כך קל בתקשורת, בכנסת, בממשלה, בעם, היא פשוט דבר שקשה להבין אותו במאה ה-21. בימים של המאה ה-19, עוד לפני שהעולם היה עם מהפכת התקשורת, אולי היה אפשר לשקר כל כך הרבה זמן. ישראל זו באמת מדינה שמוכשרת בלשקר ולהאמין לשקר שלה, כך שדבר כזה יכול לעבור במשך המון זמן – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – להרוס את החיים לשני מיליון בני אדם, לשים אותם תחת מצור, כל יום להפגיז ולעשות שם פשעי מלחמה ולבוא ולהסביר את זה כאקט מדהים של הראש הישראלי. תודה רבה לך, אדוני. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, היום בבוקר התקיימו בוועדת הפנים שני דיונים על האלימות המשטרתית. הדיון הראשון היה על האלימות המשטרתית נגד יוצאי העדה האתיופית והדיון השני היה על האלימות המשטרתית בכלל. אני התחלתי לחשוב על הפילוח של האוכלוסיות שפוגעת בהן המשטרה, וזה יוצא שהאוכלוסייה שהכי פגיעה, הפגיעה ביותר מהאלימות המשטרתית, זו החברה הערבית, ואחריה זו החברה אתיופית. מתברר שהמשטרה לא עובדת לפי נהלים אלא לפי צבעים. יותר קל לה לעבוד לפי צבעים. ככל שאתה עם עור בהיר יותר – הסיכוי שלך להיות יותר בשלום עם המשטרה. ככל שסוג העור שלך וצבע העור שלך כהה יותר ואתה דומה לערבים אז הסיכוי שלך להיתקל באלימות משטרתית הוא גבוה יותר. אני שמחה שעכשיו יותר ויותר אנשים גילו וחשפו את הפנים האמיתיות של משטרת ישראל. העם הפלסטיני 70 שנה סבל ועדיין סובל מהאלימות המשטרתית, 70 שנה חווה ועדיין חווה את האלימות המשטרתית. זו לא רק אלימות שמסתמנת בהפגנות ופגיעה באנשים חפים מפשע, באזרחים, אלא עד רצח. ועדת אור ממש סיכמה והבהירה שמשטרת ישראל מתייחסת לחברה הערבית כאל אויבים. רצח איאד אלחלאק ורצח עוד הרבה אנשים חפים מפשע בגלל שהם ערבים, בגלל שהם פלסטינים, זו לא רק אלימות כלפי מפגינים, זה רצח אנשים חפים מפשע. יותר גרוע מזה, יותר אכזרי מזה – העלמת הראיות. כשיש חקירה במח"ש, זו לא מחלקה לחקירת שוטרים, זו מחלקה לחיזוק שוטרים. ממש, אחרי כמעט כל חקירה השוטר יוצא חזק יותר, פוגע יותר, מקבל גב וגיבוי מלא כמעט לפגוע עוד ועוד יותר באנשים. סליחה, ניסו גואטה לא נולד אתמול. הוא קיים 70 שנה; הוא פוגע 70 שנה. הוא וכל האנשים כמוהו פוגעים במיוחד בחברה הערבית. יותר גרוע מזה – אותה משטרה, את אותה משטרה אני מאשימה ברצח של נורה כעבייה. אתמול השתתפתי בצערם והייתי לצד המשפחה של נורה כעבייה בכעבייה. הרצח היה מוכר – רוצח ששוחרר מהכלא והמשטרה שחררה אותו אחרי ניסיונות, כמה ניסיונות לרצוח את הבן שלו – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ועוד כמה אנשים. הדם של נורה על ידה של משטרת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת סונדוס סאלח. חבר הכנסת אלי אבידר – אינו נוכח. נוכח, נוכח, נוכח, נוכח. חמש דקות, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> עודד, אתה רוצה שאני אדבר לפניך? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חמש דקות, אלי, בבקשה. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> שנייה, המפקד. עוד שנייה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> עוד שנייה. עוד שנייה, בבקשה. עצרתי לכבודך. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רחם עלינו. תן לנו רק להתארגן. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> אלי, בעדינות. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים על סף שינוי. עוד צעד קטן ונתניהו הולך הביתה, ויתאפשר לנו לטפל בפצעים הפתוחים והמדממים שהוא פצע בחברה הישראלית. עד לפני שלושה וחצי חודשים המחאה עמדה על אלפים בודדים; היו 1,500 מחויבים ונחושים שהלכו לכל אירועי המחאות. היום כבר הגענו למעל 30,000, כי האמנו שאפשר. מספר הגשרים צמח מ-20 למאות רבות. המחאה עלתה לירושלים, למרות שהרבה חשבו שאלפים רבים יגיעו רק לתל אביב. יש שיגידו שהצמיחה היא תוצאה של מומנטום. צר לי, אני מתנצל, אני לא מאמין במומנטום, לא מאמין בטריקים, לא מאמין בשטיקים, לא מאמין בפרובוקציות, לא מאמין בסיסמאות מחץ וגם לא בלוגו ובשלטים מרשימים. אני מאמין בערכים, מאמין בתוכן, מאמין באמת. אני מאמין במחאה שיוצאת מהלב. יש מאות אלפים שעדיין לא הצטרפו אלינו. אני נפגש עם אנשים מדהימים, חכמים, שאומרים לי: אהה, זה לא יצליח; אני מת שנתניהו ילך, אבל זה לא יצליח; נתניהו ישבור את המחאה; המשטרה תעצור את ההפגנות; המפכ"ל החדש יצליח לגרום – תנו לי להסביר לכם מה קורה כאן: מדובר כאן בתופעה פסיכולוגית שנקראת עיוות מחשבתי, Cognitive Error. זהו תהליך טבעי לחלוטין. המחשבה האנושית מתורגלת לחפש את מה שמוכר, את מה שהיא יודעת, לחבר נקודות בין מה שמתרחש כעת למה שהכרנו בעבר. ההיכרות הזאת יוצרת תחושה כוזבת של יציבות. אחד מסוגי העיוות הנפוצים ביותר הוא שמה שהיה נכון בעבר תמיד יהיה נכון, ואחת התוצאות המיידיות שזה יוצר היא הימנעות, הימנעות מלעשות. למה הימנעות? כי הימנעות מורידה את המתח והפחד מהשינוי, ממצב לא ידוע. הימנעות מחזקת את העיוות הראשוני – שמה שהיה נכון בעבר תמיד יהיה נכון. אני משוחח עם אנשים מדהימים ומסביר להם: תומכי נתניהו לא באים לתמוך בו. לפני שנה היו מגיעים עשרות אלפים לבלפור לתמוך בו. הוא הגיש בקשה להפגנה של 3,000 והגיעו בקושי 250 איש. והם אומרים לי: כן, אבל. אז אני רוצה להגיד לכם שאין לנו עוד זמן ל"אבל". נתניהו לא מחכה לנו. הוא מסרס את שרי הליכוד, הוא מכניע את שרי כחול לבן, דוהר למינוי מפכ"ל כדי לחסל המחאה. כבר עכשיו הוא הצליח לגרום למפקדי מחוז ירושלים לתת הוראות בעייתיות מבחינה מוסרית – לפגוע במפגינים בני 70, 80, שכל אחד מהם יכול להיות הסבא והסבתא שלנו. מה קורה כאן, ריבונו של עולם? אין לנו זמן. נתניהו דוהר להטיל את הסגר הראשון. הוא כבר השתלט על פרופ' רוני גמזו. נתניהו נתן לו גיבוי בעצירת הנסיעות לאומן, וגמזו כבר בכיס שלו. שמעתם את גמזו מצהיר שלמרות קריאות החרדים להתפטרותו, הוא לא מתפטר, כי הוא זוכה לאמונו של ראש הממשלה. תקשיבו טוב: לא לאמון שר הבריאות יולי אדלשטיין, לא לאמון הציבור; לאמונו של ראש הממשלה. תשמעו לי, הוא כבר בעניין של הסגרים. ודעו לכם שזה תלוי רק בנו. 300,000 מפגינים בבלפור יביאו אותו להתפטר. 300,000 מפגינים יביאו את משתפי הפעולה שלו בפקידות הציבורית להפסיק לשתף פעולה, ובלעדיהם הוא גמור. 300,000 מפגינים בבלפור יעשו את הלא-ייאמן: יביאו את שרי הליכוד וכחול לבן להפסיק לתמוך בו ולגרום להפלתו. 300,000 מפגינים ינתקו את מכונת הדיקטטורה של נתניהו מהחשמל ויפסיקו את תהליך הדריסה, ההשחתה והחיסול של הדמוקרטיה הישראלית. אחיי ואחיותיי, נתניהו ינצח אם אנחנו נרים ידיים – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ואסור לנו להרים ידיים. נקום מכורסאות האדישות – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – נשכנע את כל המכרים והקרובים שלנו לעלות לירושלים – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – נגיע ל-300,000 מפגינים ונגרום לנתניהו להתפטר. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת אלי אבידר, תודה רבה. חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה. בבקשה. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך כאן, מהבמה הזאת, את הרב גפני, את הרב דרעי ואת הרב ליצמן. אתם שוב הצלחתם לקפל את נתניהו. אני רוצה לברך גם את נתניהו. הוא רצה תקציב חד-שנתי – הוא קיבל תקציב חד-שנתי. הוא עקום, הוא לא יעיל, הוא בלי סדרי עדיפויות עדכניים, אבל הוא תקציב חד-שנתי. ואני רוצה לברך את גם כחול לבן ואת בני גנץ. אתם משתפרים ביכולת הגמישות שלכם פשוט מיום ליום. אמרתם: המדינה צריכה יציבות – הבאתם שיתוק; אמרתם: המדינה צריכה סדר – הבאתם בלגן. מה עשיתם, בעצם? אתם נתתם לממשלה עוד 120 ימים כדי לאשר תקציב. עכשיו, תגידו: 120 ימים בשביל תקציב שנתי, בסדר, אבל חבר'ה, זה לא תקציב שנתי, זה אפילו לא תקציב חודשי; זה תקציב שבועי. אתם נתתם לממשלה עד 23 בדצמבר לאשר תקציב לשבוע האחרון של השנה – גברתי השרה, את מפריעה לי לנאום. << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> יש פה חקירה לגבי ההידבקות בכנסת, אז אני חייבת לעשות את זה כדי גם להגן על השאר. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הבנתי. זה מה שאת עושה עכשיו, מה? אז אתם פשוט נתתם לממשלה 120 יום בשביל לאשר תקציב לשבוע. עכשיו, אתם חושבים שמנעתם בחירות? לא מנעתם בחירות, כי מה שנתניהו עשה לכם זה עוד תרגיל. אתם אישרתם לו קופה קטנה בסכום של 11 מיליארד שקלים כדי לעשות עכשיו כלכלת בחירות ולשחד את כל מי שצריך כדי שיתמכו בו בפעם הבאה. עכשיו, נכון, יש תוכניות חשובות שיקבלו מענה ב-11 מיליארד השקלים האלה, אבל אלה תוכניות שהבאתם אותן לסף קריסה, כי אתם לא מסוגלים לאשר תקציב. אז חברים, מה שאתם עשיתם כאן – נתתם לנתניהו שק עם כסף כדי שהוא יוכל לחלק לכל מי שהוא רוצה שיתמוך בו, ועכשיו הוא יכול לצאת לבחירות, ועכשיו הוא יגרור את המדינה לעוד טרלול. עכשיו הסטודנטים והחיילים המשוחררים וכל מי שעובד, משלם מיסים, משרת בצבא, עושה מילואים הולך להישאר קירח. אתם שוכחים שהחבר'ה האלה משלמים לכם את השכר, מממנים את כל המשרדים שלכם, ואנחנו, כשיגיע הזמן והממשלה תשים על שולחן ועדת הכספים את אותה תוכנית מפורטת של 11 מיליארד שקלים, נשב ונבדוק אות-אות, מילה-מילה, משפט-משפט, תקנה-תקנה, ולא נאפשר לכם לפגוע בהם, כי האנשים האלה – יש להם זכות לקבל ממשלה נורמלית, שדואגת להם ושעובדת בשבילם, ולא כמוכם, שדואגים רק לעצמכם. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת אלכס קושניר, תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בצוהריים אנחנו, בסיעת ישראל ביתנו, אירחנו שלושה זוגות, שלושה זוגות של ישראלים לכל דבר; שלושה זוגות של חברים צעירים, אנשים שסך הכול הבעיה שלהם היא שהם לא יכולים להתחתן במדינת ישראל. הם שירתו בצבא, חלקם עלו בגיל ממש צעיר – שנתיים, שלוש, ארבע – משלמים מיסים, עובדים, רוצים להקים בית בישראל, אממה – מדינת ישראל לא מאשרת להם להינשא בתוך המדינה שלהם. העלינו את הסוגיה הזאת – בעצם ישראל ביתנו מעלה את הסוגיה הזאת למעלה מ-20 שנה – איך זה ייתכן שבמדינת ישראל יש ציבור שלם שמשרת בצבא, שמשלם מיסים, שנאמן למדינה יותר מכולם, ובסוף המדינה לא נותנת להם להתחתן, שזה הדבר הכי בסיסי. בכל העולם אתה יכול לעשות את זה בשנייה, בקליק, בשתי דקות. לפני שבוע עמד כאן על הדוכן סגן שר הפנים חבר הכנסת יואב בן צור, ולשאלה לגיטימית של חבריי מהסיעה – מה אפשר לעשות – עשה ככה עם הידיים ואמר: אין מה לעשות, זה המצב. אדוני היושב-ראש, אני רתחתי מעצבים. כשחבר כנסת בישראל, סגן שר הפנים, אומר שאין מה לעשות ואת זה הוא נותן כתשובה לאזרחי המדינה – אני רתחתי מבפנים, כי זאת לא תשובה שצריכה להינתן על ידי פקיד מדינה, ובטח סגן שר הפנים. אני חושב שמשבר הקורונה גרם לנו – ואני מקווה שהוא גרם לנו – לחשוב מחדש שבמדינת ישראל יש אוכלוסייה שלמה שצריך לפתור את הבעיה שלהם ולאפשר להם רישום נישואים במדינת ישראל, שזו המדינה שלהם. ואני אגיד לך עוד דבר אחד, אדוני היושב-ראש: היום שמעתי ששר לשעבר, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', מציע לבטל את סעיף הנכד בחוק השבות. שוב רתחתי מעצבים. אתה יודע למה, אדוני היושב-ראש? כי החוק הזה לא רק שהוא נכתב בדם יהודי, זה חוק שהוא אחד מהחוקים החשובים ביותר בהיסטוריה של העם היהודי. חבל שחבר הכנסת סמוטריץ' לא נמצא באולם, אבל אני אקרא לו מהבמה הזאת: בצלאל, ידידי, אחי – כולנו אחים בסופו של דבר – מה קרה לך, בצלאל? מה, השתגעת לגמרי? מה אתה רוצה לעשות? אתה רוצה לקבוע מיהו הבן אדם ששייך לעם היהודי? בצלאל, אני קורא לך, תחשוב טוב לפני שאתה מעלה את ההצעה הזאת, כי ההצעה שלך לא רק מביישת אותך, היא מביישת גם את יהדות ארצות הברית, כי הבעיה הזאת וסעיף הנכד לא קשורים ליהודי ברית המועצות, לכל מי שנשאר שם, זה קשור ליהדות ארצות הברית, כי אדוני היושב-ראש – ובזה אני אסיים – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> אני אתן לך עוד דקה. יש לך עוד דקה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – למעלה ממיליון יהודי ברית המועצות, מאז שנפל מסך הברזל, במקום לעלות לארץ ישראל החליטו להגר לארצות הברית; לפה אנשים עלו, לשם היגרו. הם גדלו שם, בארצות הברית. יש שם התבוללות – זה לא סוד שיש התבוללות בארצות הברית. יש שם כבר דור שלישי של יהודים, ובמקום לקרב אותם לעם היהודי, במקום לגרום לילדים ולנכדים שלהם לבוא לפה, שהם יקשרו את גורלם לעם היהודי ולמדינת ישראל, מה מציע ידידי וחברי בצלאל סמוטריץ'? לבטל את סעיף הנכד, בשביל שלהם אף פעם לא תהיה אפשרות לעלות לארץ ישראל. עכשיו תגידי לי, אדוני היושב-ראש, למרות שאתה לא חייב לענות: האם זה בכלל הגיוני? האם זה נכון? אני חושב שזאת שטות מוחלטת, שטות גמורה שלא רק תזיק להמשך קיומה של מדינת ישראל, היא תזיק גם לתדמיתה ולדימוי של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, כי כולנו בסופו של דבר אחים ויהודים. אני מבקש שלא תתמכו בדבר הזה בשום פנים אופן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יבגני סובה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בצער לא רב וביגון לא קודר אני מודיע כי ממשלת ישראל השלושים-וחמש הלכה לבית עולמים. תעודת הפטירה כבר כתובה, אך עדיין, אדוני, לא נחתם התאריך. הצער לא רב והיגון לא קודר כי מאז הקמת הממשלה אני בכל פעם חושב שהממשלה הזאת לא יכולה להגיע למחוזות נמוכים יותר, ופעם אחר פעם אני מגלה שנתניהו, גנץ, ליצמן, גפני ודרעי מצליחים להוריד את הציבוריות הישראלית ביגון שאולה. עומדים מול הציבור הישראלי, אדוני, ומנהלים קרבות עזים לכאורה על נושאים שברומו של עולם, אבל בפועל אתם נלחמים על דבר אחד – על ההישרדות האישית שלכם. נתניהו נלחם על שרידותו המשפטית וגנץ – על השרידות הפוליטית שלו, על עוד יום על הכיסא המפנק. אבל יש לי צער עמוק, אדוני, והוא על הציבור הישראלי, על מדינת ישראל, על ארצי מולדתי שהולכת פייפן ועליכם, שאיבדתם את הבושה, שבלי בושה אתם עומדים מול הציבור ומנהלים ויכוח לכאורה על תקציב חד-שנתי, תקציב דו-שנתי, אבל כל הוויכוח הוא באמת על ענייניכם הפרטיים. הקמתם ממשלה כדי לטפל בקורונה, אבל כל מה שעשיתם עד עתה הוא בדיוק ההפך מטיפול במשבר, החל מהעיסוק במספר השרים ובתנאי ראש הממשלה החליפי, עבור בזמן שהשחתתם על תנאי השכר והחזרי המס של ראש הממשלה עשור אחורה ועד לדיון הנוכחי, שכל-כולו להציל את כחול לבן מדין הבוחר ואת נתניהו מהדין הפלילי. כי דבר אחד בטוח הממשלה הזאת לא עשתה: היא לא משלה, היא לא מושלת והיא גם לא תמשול. אתם תאפשרו לעשרות אלפים לנסוע, לטוס ולבקר באומן, למרות שאתם יודעים שאתם מסכנים את בריאות הציבור. במקביל, אתם תסגרו ותצמצמו את המשק, את המסעדות, אולמות האירועים, ענפי התיירות, ההסעות והחינוך ותהפכו אותם למקבצי נדבות בפניות שלהם לסיוע ממשלתי שגם לא יגיע. אתם לא מאפשרים להביא תקציב להצבעה, כי התקציב לא מעניין אתכם אלא רק אתם עצמכם, כי תקציב משמעותו יישום מדיניות, ולכם – לכם הרי אין מדיניות. אז תבינו מי הממתינים לאישור תקציב: ציבור הנכים, שמשווע לקיום ההסכם שאתם חתמתם והתחייבתם לו, ומינואר הם לא קיבלו את הפעימה שסוכם עליה בהעלאת הקצבאות; כל ארגוני המגזר השלישי הקורס; החיילים המשוחררים; החיילים הבודדים. כל אלה ממתינים לאישור תקציב, אדוני. בשבוע הזה בולטת העובדה שאפילו לא דאגתם לתקציב למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית אלא טרחתם לקצץ אותו. לדבר אחר דאגתם היטב בחקיקה – דאגתם ליצור לעצמכם כסף כיס שיוכל לשריין את הכספים הייחודיים של ליצמן וגפני עד לסוף 2021, לא לתוכנית כלכלית, לא לתוכנית למלחמה באבטלה, ולא הבאתם חוק הסדרים לטיפול בתחלואי המשק ולהצלת המגזר העסקי. אתם ממשלה שתעודת הפטירה שלה כבר נכתבה, רק בלי תאריך, כדי להמשיך וליהנות מהקצבאות וההקצבות שסידרתם לעצמכם בממשלה הזאת. אני מסתכל עליכם, אנשים שתרמו ממיטב מרצם וזמנם למען מדינת ישראל, ושואל את עצמי: מה קרה לכם? מתי שכחתם על מה נלחמתם? מתי שכחתם על מה הייתם מוכנים להקריב את חייכם? מה יש בו, בכיסא העור המפנק הזה, שברגע שישבנכם מתחבר אליו שכחתם את כל מה שהבטחתם בדרך? בשביל זה באתם לכאן – בשביל להביא חוק שכל-כולו סידור אישי לתקציבים ייחודיים, תוך שאתם שמים בצד את כל מה שחשוב? לצערי, בקרוב ייכתב התאריך על תעודת הפטירה הזאת, אבל הבושה, אוי הבושה. "איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע! איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה" – כתב ביאליק, אז כהיום – "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם, ולבבי סף דמעה". << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר, תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההחלטה כבר נפלה, חבריי חברי הכנסת. ראש הממשלה החליט: הולכים לבחירות. השאלה היא מתי, מה התזמון הכי טוב בשבילו. מה שאנחנו עושים היום, החוק הזה שאנחנו מחוקקים עכשיו לדחייה של 120 יום, זה לא אומר שאחרי 120 יום נתחיל לספור את ה-90 יום, זה אומר שיש לראש הממשלה 120 יום שבתוכם ימצא את התזמון הכי טוב בשבילו ללכת לבחירות. לא הקורונה מעניינת אותו, לא המצב הכלכלי מעניין אותו, לא האבטלה מעניינת אותו. עכשיו ביבי עובד בשביל נתניהו ונתניהו עובד בשביל ביבי. זה בדיוק מה שקורה היום בממשלת ישראל. ואתם, אדוני, שיושבים בקואליציה, אתם לא מחליטים כלום, לא אתם ולא ראש הממשלה הרזרבי. אני רוצה להגיד לכם, אנחנו לא נגיע לשימוש בראש הממשלה הרזרבי. הוא לא יהיה ראש ממשלה. הוא לא יהיה ראש ממשלה, תירגעו. כל הליכודניקים שאומרים: מתאים, לא מתאים – הוא לא יהיה ראש הממשלה, כי לא נגיע לשימוש בראש הממשלה הרזרבי. תשמעו, אנחנו במצב של 800,000 מובטלים במדינת ישראל. אנחנו בלי תקציב לשנת 2020 כשאנחנו מתקרבים לסוף השנה. על איזה תקציב אנחנו עובדים? התקציב שאנחנו עובדים לפיו עכשיו, 1 חלקי 12, ל-2019, הוכן בשנת 2017, כי הכינו אותו בשנת 2017, והצביעו עליו ב-2018–2019, כי היה דו-שנתי ל-2018–2019. אז לא הייתה קורונה, אז לא הייתה אבטלה, אז לא היה כלום. ומה עכשיו, אתמול בוועדת הכספים? 11 מיליארד שקלים. כאן אני מקשר למאבק של ראשי הרשויות הדרוזיות. ראשי הרשויות הדרוזיות יצאו למאבק עיקש על מנת לזכות בכל מה שמגיע להם ולשפר את המצב שלהם, כי הם עובדים לפי תוכנית חומש שהסתיימה בסוף שנת 2019. ראש הממשלה אמר להם: תשמעו, אנחנו לא יכולים להכין תוכנית חומש עכשיו, אנחנו במצב של בחירות, אנחנו במצב של ממשלת מעבר כל הזמן, ואז יצאו למאבק ואמרו: אנחנו לא מוותרים. אז פגש אותם ראש הממשלה והבטיח להם, הבטיח להם – קודם כול הבטיח להם להקים ועדת חקירה שתחקור את כל הנושא של חוק קמיניץ ואיך עובדים על מנת להקפיא את חוק קמיניץ; דבר שני, הבטיח להם להעביר תוכנית חומש שלא תרד מתוכנית החומש שהייתה להם. זה אומר מעל 2.2 מיליארד שקלים. אבל אין תקציב. לא יכולים להעביר להם כסף. עכשיו, אחרי שחתמו והובטח להם על ידי ראש הממשלה, הם עכשיו שלחו מכתב לראש הממשלה ואומרים לו: הבטחת לנו, הבטחת לנו להעביר כסף, להעביר את התקציבים שמגיעים לנו. לא עבר שום דבר, והם יצאו למאבק שוב, ואנחנו נעמוד לצידם שוב. אני מקווה שהפעם לא נסתפק בהבטחות של ביבי נתניהו, כי ביבי עובד בשביל נתניהו ונתניהו עובד בשביל ביבי. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עזבו נאומים כתובים, בואו נדבר דוגרי, אם כבר מדברים אל כנסת ריקה. ואללה, שאפו, סחתיין, כל הכבוד לכם. ממשלת ההוקוס-פוקוס הזאת של הקוסם האגדי, שנכשל בלהרכיב ממשלה שלוש פעמים ושוב מצליח. אז הוא לא הצליח שלוש פעמים. באה כחול לבן, נעמדה מתחת לאלונקה ואמרה: בואו נציל אותו. נכנסו, עבר יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום, אממה? הכנסת הפריטטית למהדרין, ממשלת האחדות הזאת, לא מצליחה לעבוד. אמרו: אוקיי, בואו ניתן 100 ימים נוספים. בואו ננציח את הכישלון, נקבֵּע את המחדל עוד 100 ימים, כי לאזרחים יש זמן. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> 120 יום. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 120 יום. אומרים: בואו ניתן זמן. יש אידיליה בחוץ. אנשים, טוב להם. אין משבר לאומי, לא בריאותי, לא כלכלי. בואו ניקח את הזמן, בואו ניתן עוד צ'אנס, למה לא? ואללה, תתביישו לכם. כמה פעמים אפשר להגיד "תתביישו לכם"? ואתם יודעים מה? אם אני אומרת לכם "תתביישו", אתם שומעים אותי בכלל? איפה אתם? אזרחים בבית שואלים, מסתכלים על הפרלמנט הישראלי, על הכנסת. איפה אתם? כיסאות ריקים. אין כאן אף אחד. איפה אתם? איפה הכנסת? איפה הממשלה שלא מתפקדת? אתם יכולים לתת מענה ולספק פתרונות לאזרחים? כמה פעמים אפשר להגיד לכם "תתביישו לכם"? הרי הפירוש של המילה פרלמנט בצרפתית זה parler, לדבר, וזה כל הכוח שיש לנו והעוצמה שיש לנו כאופוזיציה – לדבר במילים שלנו, בנשק שלנו, בכוח שלנו, להילחם בכם ולהחזיר אתכם לשפיות, להדוף ולתת קונטרה למי שאתם, שאיבדתם את דרככם. אז גם אנחנו מהמקום שלנו, בכלים הפרלמנטריים שיש לנו כאופוזיציה, וגם המפגינים ימשיכו ב-parler, בלדבר, כי בסופו של יום זה מה שיחזיר אותנו לשפיות. אני אומרת לכחול לבן עוד פעם: תתעשתו ותתעוררו. הוא משחק בכם פינג-פונג, פינג-פונג, ואתם לא מבינים את זה. אתם, בנאיביות מטורפת, חיים בספרה פוליטית אחרת, עוד מאמינים שתתקיים רוטציה. אז לא תהיה רוטציה ויהיו כאן בחירות. השאלה היא לא אם, השאלה היא מתי. אנחנו נמשיך להיות בצד הנכון, נילחם מהצד הנכון ועוד ננצח, כי נחשו מה? אנחנו לא מתכוונים לוותר, ואת זה תשמעו מהמקומות השונים שלכם, וכדאי שמדי פעם תיכנסו לכנסת ותתחילו לעבוד באמת. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח. חבר הכנסת יוראי הרצנו, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב בראש, גברתי שרת המתנ"ס, חבריי חברי הכנסת, שמעתי אתמול את הנאום של ראש הממשלה, ראש ממשלתנו. מכל הדברים המנותקים שהוא אמר הדבר שהכי הדאיג אותי היה לשמוע ממנו שהמצב הכלכלי בארץ טוב, שהמצב כאן טוב מאשר באירופה. אני לא יודע, חבריי חברי הכנסת, באיזה אילוז' חי ראש ממשלתנו, אבל המצב הכלכלי כאן, אעפס, לא טוב. יש פה מיליון מובטלים. מיליון. יש פה 90,000 עסקים שעומדים לקרוס. הדור שלי קורס. חברים שלי לא חזרו לעבודה; הם יושבים בבית מבואסים ומובטלים. הניתוק המדאיג הזה לא מתחיל וגם לא נגמר בראש הממשלה. השרה גילה גמליאל חושבת שברקו מהטלוויזיה הוא שצריך לדאוג לאלה שאין להם מה לאכול. השר הנגבי חושב שאין דבר כזה שיש אזרחים בישראל שאין להם מה לאכול; חרטא. ממש דף מסרים מפלגתי למהדרין, של הליכוד, כמובן. זה מדאיג אותי, אדוני היושב בראש, כי אם אין בעיה אז גם אין מה למצוא פתרונות. ואתם יודעים מה? ככה זה גם נראה. יש הדרה של הצעירים, של הדור שלי, מכל תוכניות הסיוע הממשלתיות, כאילו שהבעיה היא למעשה מדומיינת, לא קיימת. אבל היא קיימת. יש בעיה בוערת. יש 21.4% אבטלה. רוב החברים שלי, בני הדור הצעיר, פוטרו או הוצאו לחל"ת. ומה המדיניות של ממשלת ישראל בעניין הזה? להשאיר את כוווולם, את כל החברים שלי כולם, בבית עם דמי אבטלה, עד ליוני מי יודע כמה; כרגע זה 2021, אבל עם המדיניות או עם האין-מדיניות הזאת זה גם יכול להפליג עד 2022 או 2023. אנא מכם, צאו מהאילוז' הזה שאתם חיים בו. בואו לעבודה או לבית הספר, כל אחד בהתאם למקום שבו הוא מרגיש בנוח, ותתחילו לעבוד עבור הצעירים בישראל, עבור הציבור הישראלי, עבור מישהו שהוא לא אתם. זה דרוש, וזה דרוש כעת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. בשנות השישים של המאה שעברה יצא בצרפת ספר שנקרא "תולדות השיגעון בעידן התבונה", של פילוסוף בשם מישל פוקו, שחוקר את המיתוס של השיגעון, ובין השאר כופר בזה שהמשוגע הוא גאון. יש הרי מין מיתוס כזה בתרבות – שהמשוגע הוא גאון. הדבר היחיד שלא מקביל בין זה לבין הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים הוא שאנחנו לא בעידן של תבונה. אנחנו בעידן של כישלון חרוץ, של נתק מוחלט בין האזרחים לבין הבית הזה, הגבעה הזאת, שאמורה לשרת אותם ולעבוד בשבילם. אבל בראשנו יושב אדם שאני לא רוצה לכנות אותו בכינויים קליניים, אבל נוהג מזה זמן, וביתר שאת בדקות האלה שאנחנו נמצאים פה עכשיו, פשוט בשיגעון. תראו איפה אנחנו נמצאים. בעוד שעה בערך המליאה הזאת תתכנס כדי להצביע על חוק, חוק שמנציח מצב רע שבו אין תקציב, והממשלה לא מתמודדת עם הקורונה, ויהיו בסוף בחירות. ובחוץ מתזזים העיתונאים ממקום למקום ושואלים כל אדם – גם אותי, שאין לי מושג בתשובה הזאת – אם אנחנו נסיים את הערב הזה כשאנחנו נכנסים לתוך מערכת בחירות או לא. ומבחוץ לחוץ, מחוץ לבועה הזאת של המקום הזה שבו אנחנו נמצאים, מחוץ למקום שבו מושל האיש הזה, שנוהג בשיגעון ומחזיק עכשיו את כל המערכת הזאת בשיגעון, כולל את האנשים שזחלו מתחת לעגלתו וקוראים לעצמם שותפים, מחוץ למקום הזה משתוללת מגפה; משתולל משבר כלכלי שכמוהו לא ידעה מדינת ישראל עשרות שנים; משתוללים נתוני אבטלה. דיבר פה חברי יוראי להב על הדור שלו, שזה דור שנושא בעיקר המכה של האבטלה הזאת. הוא דור – יוראי, החדשות הרעות הן שזה לא שהוא לא מוצא עבודה היום; זה ספק אם הוא ימצא עבודה שנים קדימה. ואנחנו כולנו רוקדים בבית הזה לצלילי חלילו של האדם הנוהג בשיגעון, שעכשיו יושב ודן עם עצמו אם המחיר שהוא גבה מכחול לבן על מינויים של נושא משרה כזה או אחר או אם העלבון שהוא עלב במישהו שהוא במקרה שר המשפטים בממשלה שלו עצמו מספיק כדי שהוא יסכים להגיד לנו: באמת, תודה, בואו ניקח עוד 120 יום ונמשיך עם מחול השיגעון הזה. זה טירוף. זאת ההגדרה הטכנית כמעט של הטירוף. ובטירוף הזה נוטלים חלק אנשים טובים מהצד שנקרא לו "השני" של מתרס הקואליציה–אופוזיציה, שבאו לפה כדי לשרת, שבאו לפה כדי לעשות טוב ולא מוצאים בעצמם את הכוח לומר די. והאנשים האלה נמצאים בליכוד, ונמצאים בכחול לבן, ונמצאים בש"ס, ונמצאים ביהדות התורה, וכולנו יודעים – אנחנו, שטורחים להימצא פה, שרובנו ככולנו מהאופוזיציה – יודעים מה הם אומרים לנו כשהם יושבים ומדברים איתנו כשהם חושבים שהאיש הנוהג בשיגעון לא שומע; כשזה רחוק מהמיקרופון, שלידו הם מהללים אותו בדברים שכבר לא עושים היגיון להם עצמם, שכבר מסבכים אותם בתוך האמירות שלהם, ואחר כך הם מגיעים באמת למחוזות האבסורד, שבהם טוענים שאייל ברקוביץ' – אתם יודעים מה? אולי טוב שאייל ברקוביץ' ידאג לאנשים שאין להם מה לאכול. הממשלה הזאת עושה את זה יותר גרוע ממנו, את זה אני מבטיח לכם. אז הגיע הזמן לשים קץ לשיגעון הזה. הגיע הזמן שהאנשים האלה יפנו לבנימין נתניהו ויגידו: זהו, הטירוף שלך הגיע לנו עד פה. עכשיו. אם אין בחירות אז שיהיה תקציב, ושהממשלה תקים את הגופים שהיא צריכה בשביל להתמודד עם הקורונה, ושנתחיל לקבל החלטות בישיבות הממשלה. אני מקבל תיאורים של ישיבות הממשלה מהאנשים שיושבים בהן. אם היו מקרינים את הדבר הזה לאזרחי מדינת ישראל הם היו מבינים מהו טירוף. לא דנים שם בקורונה. יושבים ומקריאים – קטע מזה אפילו יצא לתקשורת – יושבים ומקריאים כתבי פלסטר נגד עיתונאים, נגד יועצים משפטיים ונגד מערכת אכיפת החוק. בשביל זה באתם לפה? בשביל זה הקמתם ממשלה? בשביל זה נכנסתם אליה? בשביל זה אתה מתזזים עכשיו במסדרונות ודנים באות האחרונה של כתב הכניעה התורן שכחול לבן צריכים להביא לנתניהו כדי שהוא ימשיך עם הטירוף הזה עוד 120 יום? אתם צריכים לשים לזה סוף. אנחנו, האופוזיציה, לצערנו, אין לנו את המספרים – ככה עובדת השיטה הפרלמנטרית. אם אתם לא תשימו לזה סוף אתם מטורפים ממש כמוהו. אם אתם לא תשימו לזה סוף אתם אחראים לתוצאות הטירוף הזה לא פחות מהאיש שהכניס אותנו אליו. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> חבר הכנסת עפר שלח, תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, הפארסה הפוליטית הזאת שמתרחשת לנגד עינינו החלה מיום הקמת הממשלה הזאת, יום אחרי; יום אחרי היה ברור לכולם. ספוילר: הפארסה הזאת תימשך כנראה עוד 120 ימים. אבל חבריא, הכישלון המהדהד של הממשלה בטיפול במשבר הקורונה החמור הוא עמוק, הוא עמוק מאוד. אנחנו יושבים כאן בכנסת ולא כל כך – אנחנו עסוקים, מסתכלים על המריבות בתוך הממשלה ולא מאמינים, אבל לרגע אתה יוצא החוצה, אתה פוגש את האנשים בפריפריה, במרכז הארץ, ואתה מבין כמה השבר הוא עמוק. אנחנו מדברים על כישלון של מערכת שמקובעת, לצערי הגדול, בתוך תפיסות ישנות ורואה בקורונה מעיין נובע של תירוצים. אני נפגש, רואה בוועדות את השרים שמגיעים – מעיין נובע של תירוצים: כמה קשה ומסובך ותירוצים על גבי תירוצים. הממשלה הזאת יורה חיצים של האשמות, במיוחד בפקידים. זה מדהים לשמוע את זה – לשמוע שרים שאומרים: הפקידים של המשרד הזה מונעים ממני והפקידים של המשרד הזה מונעים ממני. ואני שואל אתכם, את כל השרים שהופיעו בכל הוועדות: מי ממונה על הפקידים? מי מתווה את המדיניות? למה נבחרתם? מי קובע למשל, סוף-סוף, כמה בדיקות קורונה ייערכו ביום? מי קובע – הפקידות? השר? ראש הממשלה? מי קובע? מי מחליט מתי תיפתח שנת הלימודים – הפקידות? חבריא, הייתי ראש עיר, הייתי שר, ניהלתי, הקשבתי ליועצים, הקשבתי לפקידים, אבל בסופו של דבר אנחנו אלה שמתווים את הדרך. לא נכתבה אות אחת בתוכנית הכלכלית. אנחנו שומעים על מענקים. שמישהו יגיד לי אם יש תוכנית כלכלית ברורה, סדורה, כתובה, שבסופה יש חתימת יד של השר הממונה. אין דמי אבטלה לעצמאים. כמה זלזלו וכמה צחקו עלינו וקראו לנו "פופוליסטים", אנשי יש עתיד, כשהבאנו את הצעת החוק לדמי אבטלה לעצמאים. הכול כאן ועכשיו. הכול פלסטרים ומטפי אש – זה מה שיש לממשלה הזאת להציע. הטון הזה של "יהיה בסדר", בלי תוכנית, זה השבר הגדול. על כל מה שאתה מדבר: יהיה בסדר. למשל, העלינו הצעה לבטל את בחינות הבגרות. אתם יודעים איך אפשר להפוך את האתגר הזה להזדמנות פז, איך אפשר לבוא ולהגיד: השנה הזאת אין מבחני בגרות, היות שממילא נכפו עלינו הלימודים מרחוק. איזה חלום זה לבוא ולהחליט שאין בחינות בגרות. כל התלמידים של כיתות י"א וי"ב וי', במקום לגשת לבחינות בגרות, מיקי, יעשו עבודות חקר. ממילא הכול לפניהם, עולם שלם של לגלוש לכל האתרים ולהשוות מאמרים ולעשות היקש מהדברים הטובים ביותר. והצענו את זה, ונאמר לנו: לא, לא, הפקידות היא שמחליטה. אנחנו לא יכולים לעשות שינוי כזה. ועוד איך אנחנו יכולים לעשות כזה שינוי. אנחנו מדינה שיש בה מיטב המוחות. אנחנו מדינה שיש בה מיטב המוחות, אז איך אנחנו יוצרים מצב של 500,000 מובטלים? איך אנחנו יוצרים מצב של אנשים שמהלכים כמו אנשים שחרב עליהם עולמם? שמעתי את התירוצים המוטרפים האלה: אצל השכנים יותר גרוע. אז מה? אז מה? לנו יש את כל התשתיות כדי שאצלנו יהיה טוב יותר. יש לנו מדינה שחלקים ממנה מבינים מה זה "כל ישראל ערבים זה לזה". תנצלו את זה. יש לנו מדינה שיש בה מערכת ביטחון שכן יודעת להתמודד עם מצבים מסוימים. לקח שלושה חודשים להכניס את מערכת הביטחון לתוך הסיפור הזה של הקורונה. ואתה מסתכל בוועדות ואתה לא מאמין. אתה מסתכל על דרך קבלת ההחלטות ואתה לא מאמין. אם ההורים היו רואים את מה שאנחנו רואים – לא יודעים להחליט כמה הורים ישלמו שבוע – – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עוד דקה, עוד שנייה. שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים עדיין לא יודעים מה וכמה ישלמו ההורים. ואנחנו אומרים להם: חבריא, למה שההורים היום ישלמו? ואני פונה להורים האלה. ממילא יש שנה כל כך מאתגרת, אז בואו, לשלם מקדמות וללכת ולבדוק, ומה שיקרה – על כל טיול אנחנו נשלם ועל כל פעילות אנחנו נשלם. למה מראש לקחת מההורים שיש להם שניים ושלושה ילדים אלפי שקלים ואחרי זה יצטרכו לנהל איתם משא ומתן איך ולמה מחזירים להם? זה בושה וחרפה, ואפשר לצאת מתוך הדבר הזה. אפשר לצאת. אתם יודעים איך? פשוט להעביר היום תקציב ולהתחיל סוף-סוף, לשם שמיים – – << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – להתחיל לתכנן לאן אנחנו הולכים. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. התגעגענו. התגעגענו, מיקי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה טוב בשבילכם, ממילא אין לכם – – – << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אתה בדרך כלל ממלא חורים? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה? << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> זה התפקיד שלך – ממלא חורים? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גם, למה לא? זה חור מכובד פה, אדוני השר. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> ראיתי אותך בטלוויזיה חצי שעה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> רבע שעה. << יור >> היו"ר אליהו ברוכי: << יור >> הינה, קיבלת. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כמה שהם רוצים. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אדוני השר, השרה, אני רואה מה מתגלגל פה בשעות האחרונות ואני פשוט לא מאמין. השעה 20:14, זה אומר שלא נשאר לנו הרבה זמן עד חצות; שלוש שעות ו-46 דקות, זה מה שנשאר. שלוש שעות ו-46 דקות. תכף יתחלף השעון של הדקות וזה יהיה שלוש שעות ו-45 דקות, ומתרוצצים בין החדרים ויש אי-הסכמות – אי-הסכמות לא על התקציב; התקציב הוא רק היה תירוץ, מסתבר. סתם עבדנו עד 05:00 היום. ב-05:00 העברנו את התקציב. החוק של חבר הכנסת האוזר זכה לעדנה: משורה אחת של דחייה ב-100 יום הוא קרם עור וגידים. נוספו לו תקציבים, נוספו לו מטלות, נוספו לו הגדרות, נוספו לו ימים – מ-100 יום הפך ל-120 יום. אבל לא כל כך שמו לב בוועדת הכספים שגם אם הממשלה הזאת תשרוד את כל 120 הימים, עדיין בשנת 2020 יישארו שבעה ימים בסוף הדרך ללא תקציב. אז מה אמרו לי? עזוב, מיקי, נגלגל אותה. מה? מה זה? מדינת ישראל בלי תקציב? בא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. ביקשתי שישלחו נציג לוועדת הכספים מכיוון שהצבענו על כשלים חמורים, חוקתיים, בכל המהלך הזה, ואני ביקשתי ייעוץ של היועץ המשפטי לממשלה. שלחו את המשנה שלו לעניין הזה. ברוך הבא, אדוני. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> והמשנה שלו אמר: חברים, המהלך הזה איננו חוקי. תקשיבו, חברים, מדינת ישראל מתנהלת ללא תקציב על בסיס 2018. 2018. זה טירוף. מה אמר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה? בואו תעשו תקציב ביניים כדי שיעבור בכנסת, כפי שהחוק מחייב את חוק משק המדינה, בשלוש קריאות, ואנחנו אמרנו: נעשה את זה מהר כדי לא לבצע מהלך שהוא בלתי חוקי. יש הסכמים קואליציוניים שעדיין לא מונחים על השולחן, יש כל מיני תקציבים שהלכו לתקציבים הלאומיים שאנחנו לא יודעים. בסוף החליטו לא להחליט, כמו שתמיד עושים. במה בחרו? בהמשך המצב הקיים, זאת אומרת, תקציב של 1 חלקי 12, שהוא באחריותו של החשב הכללי באוצר, שהוא שר האוצר זה כמעט שנתיים – הוא יהיה הממונה על התקציב. והוסיפו, איך לקרוא לזה, חטא על פשע, חטא על עוון, אני לא יודע איך לקרוא לזה, פתאום יש מאין – אני מתנצל. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מניח שהמחייג הוא לא תושב ישראל, כי אחרת הוא ודאי היה עוקב אחרי הנאום שלך בערוץ הכנסת. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, תמיד אשתי ברגע הלא-מתאים. הוסיפו 11 מיליארד שקלים – בסדר, 11 מיליארד שקלים, בבקשה, אין בעיה; מ-2018 שאין תקציב המטלות האלה גברו, אני בעד. אבל תגידו איך מחלקים אותם. אז הייתה המלצה ששר האוצר יחלק, וכמובן אמרנו לא. אחר כך שראש הממשלה – אמרנו לא. בסוף הוסכם על איזה מין מצב ביניים, שהחשב הכללי באוצר יחד עם שר האוצר יבצעו את החלוקה לפי המטלות, והמטלה המרכזית שם היא כ-3 מיליארד שקלים למערכת הביטחון, וזה בסדר; ידווח לוועדת הכספים. גם זה איזה מין מצב ביניים, מצב כזה לא סביר למדינה מתוקנת, שמתנהלת ללא תקציב החל מ-2018. והייתה הזדמנות, הייתה פה הזדמנות. אז התווכחו כן תקציב חד-שנתי, כן תקציב דו-שנתי – לא גמרו את הוויכוח הזה, והכול ממניעים פוליטיים, כאילו כלכלת ישראל אינה חשובה. ואני הייתי בעד להביא תקציב, לא חשוב איזה. העיקר תביאו תקציב. תביאו תקציב. 100 יום לא עשיתם שום דבר. כן, פה קיבלו x כספים ונתנו לכלל אזרחי מדינת ישראל – בניגוד לדעתי, שאמרתי: לא צריך לתת לכלל מדינת ישראל; לא צריך לתת לחברי הכנסת שיושבים כאן ועונים לקריטריונים, כי הם לא איבדו את מקור פרנסתם; לא צריך לתת לאלה שלא איבדו את מקור פרנסתם והמשיכו לעבוד. צריך לקחת את אותם 850,000 איש שרשומים ככאלה שאיבדו את מקום עבודתם ולתת להם ולחלק את מה שהיה צריך לחלק לכלל האוכלוסייה. דעתי לא התקבלה. ועוד דבר עקום שנעשה, ופניתי לשר האוצר בעניין הזה – הייתי בביקור במפעל מתכת לעיבוד שבבי מדויק באשקלון, בעוטף עזה, שחטף כמה פעמים. שלושה חבר'ה רציניים, אחד מהאחים הוא אלוף משנה שהשתחרר לא מזמן. הם מנהלים את המפעל שהאבא בנה במו ידיו, בשתי ידיו, ועדיין פעיל, בגיל 80 ומשהו, נדמה לי. ומה הם אומרים? תפסיקו לתת חל"ת. אנחנו מצלצלים לעובדים שלנו והעובדים שלנו אומרים: עזוב, דבר איתנו ביוני שנה הבאה, כי האריכו את החל"ת. חברים, בואו נשנה את השיטה. אתה רוצה לעודד חזרה לעבודה? תיצור קשר עם אותם מעסיקים, או שהמעסיקים ייצרו קשר עם האוצר או עם רשות המיסים, יגידו כמה אנשים יש להם, כמה עובדים נמצאים בחל"ת. המדינה, במקום לתת חל"ת מלא, תפצה את אותם בעלי מפעלים ב-20%–30% מהשכר, כדי לעודד חזרה לעבודה. אבל למי זה אכפת? יותר קל לחלק כסף קל. ושלא יהיו לכם אי-הבנות, הנכדים שלנו ישלמו את החובות האלה. כסף שמלווים צריך להחזיר, לא יעזור שום דבר. היום אחר הצוהריים, אחרי שסיימנו להצביע בוועדת הכספים ב-05:00 והחוק של חבר הכנסת האוזר עבר, עם כל השינויים שהזכרתי, הגשתי רוויזיה בצוהריים, אחר הצוהריים. כמובן שהרוויזיה נפלה, אבל אז גיליתי שהכניסו עוד נושא, והוא נושא חדש, שבו נקבעו התאריכים שחלה החובה על הממשלה להגיש את תקציב 2021. אמרתי: רגע, עצרו, זה נושא חדש, אני מבקש להביא את זה לוועדת הכנסת, ואם זה נושא חדש, אני מתחיל את כל ההסתייגויות שלי מחדש. אז היועצת המשפטית – בחורה חכמה – אמרה: רגע, איך נצא מהפלונטר? בואו נוציא את הפיצול הזה, לא נכניס אותו לחוק, ואז אין נושא חדש. מה קרה? החוק שיובא היום – תשמע, אדוני השר, זה יעזור לך – החוק שיובא היום, לא חלה בתוכו החובה על הממשלה באיזשהו תאריך יעד להביא את תקציב 2021. אמרתי: נראה אם כחול לבן ישכילו להביא את זה בהזדמנות אחרת. הרי בשבוע הבא צריך לאשר 1.75 מיליארד שקלים כסיוע לפתיחת שנת הלימודים, וזה בסדר גמור, ואני אצביע בעד. אמרה: תביאו את זה אז. אבל נראה אם הליכוד יאפשרו לכחול לבן להביא את הדבר הזה. הרי התגלגלה לידם ביצת ההפתעות. אין תאריך יעד לממשלה הזאת לעמוד באיזשהו יעד ולהגיש את תקציב המדינה 2021 בשנת הכספים 2020. אין תאריך יעד. כמובן, אני מניח שהליכוד – גם אני הייתי עושה כך – לא יתרצו ויכתבו תאריך יעד, כי זה נותן להם כיכר רחבה מאוד לעשות בה לצורכיהם. זה מראה רק על כל ההתנהלות הזאת. עכשיו כולם ספונים בחדריהם, אצים-רצים בין החדרים כדי למצוא איזושהי פשרה, ואין פשרה, ואומר חבר הכנסת מיקי זוהר שאם לא יחול שינוי, כולל בהתנהגות כחול לבן, יכול להיות שנמצא את עצמנו במערכת בחירות. אתם מבינים? שלוש שעות לפני תום המועד. אתם מבינים? כחול לבן – אף אחד לא נוכח פה, וחבל. תראו, ראש הממשלה, כמה הוא לא סופר אתכם, ואמרנו לכם את זה. כמה הוא לא סופר אתכם. אתמול יצא ראש הממשלה למרקעים והודיע בקולו – כולם ציפו, חיכו – שהוא נענה לבקשה של החוק של חבר הכנסת האוזר, והליכוד בעד. אנחת רווחה נשמעה בחדרי כחול לבן, שלא היו מודעים לזה, וקיבלו בכלל את הידיעה דרך הטלוויזיה. מה עוד צריך לקרות כדי שאתם תבינו? אמרנו לכם. לא האמנתם. בשבועות האחרונים דיווחו שנושא התקציב הוא עילת המשבר, אבל עילת המשבר היא לא התקציב. עילת המשבר היא שינוי שיטת מינוי הבכירים; עילת המשבר היא בקשתם של כחול לבן להפסיק להתערב במערכת אכיפת החוק מצידם של נתניהו והליכוד. זה המשבר, לא תקציב ולא שום דבר. אבל איך אומרים יודעי דבר? חכו, יש עוד שלוש שעות ו-34 דקות והכול יכול להשתנות, אדוני היושב-ראש. הכול יכול להשתנות. נו, אנחנו נמתין. מה שאנחנו אומרים כאן כבר לא עקרוני. כל ההסתייגויות – אני, מבחינתי, היינו עכשיו עוצרים את הדיון ומבקשים הצבעה. שלא יהיה לכם ספק – לא הייתה שום הצבעה. היה עולה לדוכן השר חבר הכנסת דודי אמסלם ובצדק מושך את הזמן, כי אין שום הסדרים; אין הסדרים, לא הגיעו לשום פשרות. 100 יום, 100 יום שמסתיימים היום בשעה 24:00, חצות הלילה, ועדיין אין שום הסדרים ושום הסכמות. רבים כמו ילדים קטנים בגן הילדים. זה פשוט לא ייאמן, כל ההתנהלות הזאת – כאילו אין מדינה, כאילו אין מגפה, כאילו אין קורונה כלכלית. הכול מותר. לכן אני אומר לכם, המצב – בשכונה שלנו היו אומרים מילים קשות על המצב הזה. בכחול לבן הכול שקוף – הכול שקוף, אז עושים היום את ההצהרה, לפי הדיווחים של העיתונאים, שלא יורשו להיכנס להצהרה של סיעת כחול לבן. עושים את זה ללא עיתונאים; הם לא ייכנסו. אז אני שואל: בשביל מה ההצהרה? כבר מהצוהריים אתם מחזיקים אותנו נצורים: יש הצהרה, יש הצהרה. תגידו מה ההצהרה. אז מה, עכשיו אתם אומרים שלא ייכנסו עיתונאים? אתם יודעים מה, אני לא מתערב, זאת בעיה שלכם. לא רוצה לדבר על העניין הזה יותר. אני אומר לכם, חברים, הבחירות קרובות. גם אם החוק הזה יעבור היום והם יזכו ב-120 יום, זאת מכונת הנשמה שמספקת את טיפות החמצן האחרונות לממשלה המקרטעת הזאת, שידה קצרה מלהשיג הישגים לטובת הציבור, לטובת אזרחי מדינת ישראל. אני סברתי שלא טוב ללכת לבחירות; סברתי שיש נושאים שצריך לטפל בהם מאוד. מי ששמע אותי לא יכול להגיד: אתה רצית בחירות. לא. אמרתי: תביאו תקציב. נכון, חבר הכנסת קרעי? תביאו תקציב. תביאו תקציב, כדי לחלץ את הכלכלה, כדי שתהיה תוכנית. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> ולא רצו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> את זה אתה אומר. מה אני אעשה? אני כל הזמן רוצה תקציב, כדי שנוכל לצאת לדרך – פחות טוב, יותר טוב. בסוף הביאו אותנו ל-1 חלקי 12 עם תוספת של 11 מיליארד שקלים שלא בטוח שיודעים איך מחלקים אותם. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> זוהי מכונת החמצן, מכונת ההנשמה, כמו שאומרים, עם הטיפות האחרונות של החמצן לממשלה הרעה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי על דבריו, בכישרון רב. אנחנו נעבור לבקשות רשות דיבור. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ניצן הורוביץ יעלה ויבוא. לרשותך, אדוני, חמש דקות. << דובר >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר >> תודה, אדוני. חברי הכנסת, מה שהכי מרתק פה בכל הסיפור הזה שכרגע, בערך 100 מטר מפה, בחדר מאחור, יושבים ומנסים לסדר את הפשרה הזאת, ולאיש מחברי הקואליציה אין מושג מה קורה. אבל מה שבטוח – יש עדה של מקהלה שם בחוץ, כולל שופרות תקשורת, שלא משנה מה הוא יגיד – עכשיו הוא אומר חד-שנתי, דו-שנתי, תלת-שנתי – לא משנה מה הוא יגיד, יעמדו ויריעו לו. מה שמזכיר לי את הסיפור עם העסקה הזאת של המטוסים לדובאי. כשפרסם את זה נחום ברנע בידיעות אחרונות כל מקהלת הביביסטים בתקשורת צעקו: פייק ניוז, שקר וכזב. ואז האמריקאים, וגם האמירויות, אמרו: זה נכון, באמת הסכמנו, אנחנו הולכים למכור להם את הנשק. ואז אותם אנשים בדיוק אמרו: טוב מאוד, טוב שיש להם נשק, טוב שיקבלו את המטוסים. כשהיינו קטנים היה משחק כזה, "הרצל אמר". "ביבי אמר" – תקפצו, תשבו; עכשיו לילה, עכשיו יום. אותם אנשים, כמו איזה עיוורים – פעם אמר "עיזים עיוורות". אנחנו שלוש וחצי שעות לפני פיזור הכנסת בפעם הרביעית בתוך שנה וחצי. במה מתעסקים פה, בתוכנית כלכלית? על מה מדברים פה בחדר מאחור, על הקורונה? על משבר הבריאות? על מובטלים? על מה? על עניינים ביטחוניים? מדברים מה ביבי ישלוף ברגע האחרון בשביל לחלץ את עצמו באיזושהי צורה מהמשפט, מהחקירות, מהמשטרה, מהפרקליטות, מהיועץ המשפטי. רק על זה. אנחנו עשרה מיליון אזרחים במדינה הזאת. הגענו למצב שיש כאן עדר כזה, גם בכנסת, שהולך אחרי האיש הזה ממש כמו סומא בערפל. בשיחות פרטיות – הרי אנחנו מדברים – רבים מחברי הקואליציה מביעים שאט נפש מההתנהלות הזאת, מההתעסקות בעניינים האישיים של נתניהו והמשפחה שלו, הכספים שלו וכל הדברים שסובבים אותו. מה לזה ולענייני המדינה? אבל איכשהו יש פה עדה שנשבתה. יש את הסיפור הזה, החלילן מהמלין, איך הוא עובר ומחלל בחליל ומטיל קסם אפל על העיירה, וכל הילדים הולכים, והוא לוקח אותם אל האבדון. זה בדיוק מה שעושה פה נתניהו. ואני קורא לכם בשעה הזאת להתעשת. ללכת לבחירות רביעיות, להקפיא תקציב לעוד 100 ימים, אחרי שכבר כמעט שנתיים אין תקציב, בזמן המשבר הכלכלי הכי גדול שהיה כאן – זו פשוט כזאת הפקרות. אבל מה אומרים אנשי הקואליציה? עכשיו הוא אומר להם: תגידו שצריך חד-שנתי. זה שהוא דרש בהסכם ועמד על זה שיהיה דו-שנתי – לא משנה. עכשיו הוא אומר ככה. "הרצל אמר" – קופצים, חד-שנתי, דו-שנתי. הרי אין לכם שום, שום חשיבה עצמאית משל עצמכם. אלה אנשים – אני לא אגיד חסרי בינה, כי אנשים פה אינם חסרי בינה, אבל שעבדתם את עצמכם לחלוטין לרצונו של האיש הזה, שמהתל בכם, מסובב את כל הכנסת על האצבע הקטנה. ומילא, פעם עוד היו אומרים: כן – הייתי מדבר עם ליכודניקים – אבל המצב בישראל טוב בסך הכול. המצב טוב, אז מה אכפת לנו שהוא מושחת? המצב טוב. אבל עכשיו המצב לא טוב. המצב לא טוב, וגם לא יהיה יותר טוב. ובמקום להתפכח מאשליית הביביזם הזאת, מהכישוף הזה שהוא הטיל פה, הולכים אחריו עוד ועוד, ונותנים לו, ומשחקים לידיו. כבר מזמן מזמן מזמן היה צריך לצעוק: די, המלך הוא עירום, והוא בכלל לא מלך, וחולשותיו גדולות מיתרונותיו. עכשיו, כשאנחנו באמת במצב משברי קשה במדינה, הגיע הזמן שהאיש הזה וכל הביביזם שסביבו וכל ההערצה העיוורת הזאת והציות העיוור – אמר לקפוץ, קופצים; אמר לשבת, יושבים, בלי שום מחשבה, בלי שום היגיון – צריך להניח את זה בצד ולטפל בענייני המדינה. האיש הזה צריך ללכת, ויפה שעה אחת קודם. וכן, אם ידחו כאן את התקציב אז נגיע בדיוק לרגע הזה בעוד שלושה וחצי חודשים ונהיה בדיוק באותו מצב, רק שאז, אדוני היושב-ראש, עם יותר מובטלים ויותר חולים ועוד כמה פרשיות שחיתות שיתווספו לאיש הזה, שצריך לפנות את מקומו. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חברת הכנסת תמר זנדברג – תעלה ותבוא. חמש דקות לרשותך. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בדרך, במסדרון, כשנכנסתי לכאן, פגשתי לדעתי עשרה, 15 אנשים. לא היה אחד שלא שאל אותי: נו, יעבור? לא יעבור? אני מזכירה: אנחנו מדברים על רבע שעה לסיום הדיון. נכנסתי ושמעתי את חברי ניצן הורוביץ אומר "הרצל אמר" – לקום, לשבת, לעלות, נכון? להוריד ידיים, להרים ידיים, ים, יבשה. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> ביבי אמר. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> ותוך כדי שאתה מדבר, ניצן, מתחילים להגיע הפושים: נתניהו הורה לחברי סיעתו להצביע בעד. ואללה, ישבו 120 חברי כנסת, כולל גנץ – שר הביטחון, ראש הממשלה החליפי – במשך שעות וכססו ציפורניים, ובדיוק כשגנץ בא להצהיר את ההצהרה הדרמטית שלו, ב-20:30, בזמן צפיית השיא, נתניהו שלח את הפוש. זו רמת המשחק שיש כאן. זה לא ייאמן, זה לא ייאמן, זה לא נתפס, זה לא הגיוני. להגיד "מהתלים בכם ומשחקים בכם" – אי-אפשר כבר להגיד את המילים האלה, באמת. והם ממשיכים, ועכשיו קיבלנו עוד ארבעה חודשים של כל הטוב הזה. ואני רוצה בנימה רצינית לחזור קצת אחורה, אל הסיבה האמיתית שאנחנו נמצאים במצב הזה. אני חוזרת לזה לא רק כדי להסתכל אחורה אלא כי זה גם לקח לעתיד, גם אם אנחנו נצא לבחירות ב-23 בדצמבר, או בינואר, או בפברואר, או לא משנה מתי הן יהיו. יש לקח מהשנה וחצי האחרונות, שבהן שלוש פעמים נתניהו, הקוסם הכל-יכול – לפרוטוקול, זה "כל" בלשון סגי נהור; למעשה מדובר בנוכל ומושחת – לא הצליח להקים ממשלה ולא ניצח בבחירות, בניגוד למה שאומרים לנו כאן מעל הדוכן הזה פעם אחרי פעם. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> ומהי הסיבה שהרוב בכנסת – שקיים גם היום רוב של 61 חברי כנסת של מה שקוראים בלעג, אבל בצדק, "האנטי-ביבי", ובצדק, כי צריך להיות אנטי-ביבי במצב כזה – מהי הסיבה שהרוב הזה לא בא לידי מימוש, כולל היום בהצעות האי-אמון שנדונו כאן לפני כמה שעות? את הסיבה אפשר לתאר במילה אחת: גזענות. מפני שיש חברי כנסת ספורים מאוד, בפינצטה – אחת מהן, לצערי הרב, יושבת כאן מולי והתמודדה יחד איתי ברשימה, למרבה הבושה. << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> בושה של מי? << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> שלי, בך. << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> התחננתם. התחננתם להיכנס איתנו. חתמתם על כך שיום למוחרת – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> גזענות וחוסר מוכנות להבין ולהפנים שיש אזרחי מדינה ערבים – – << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> ואני משתפת איתם פעולה. יש הבדל – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – שהם אזרחים לא פחות ממך – – << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> יש הבדל בין תומכי טרור לבין ערבים. כשאת שמה את כל הערבים בתומכי הטרור, את עושה להם עוול – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – ולא פחות ממני ולא פחות מאף אחד כאן. << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> – – גרוע יותר מכל אחד אחר. את לא תלמדי אותנו על גזענות. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אבל בגלל הגזענות – – – << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> איפה אתם בנושא האסי? את מדברת על גזענות? אתם סותמים את הפה כשמדובר בשוויון זכויות? << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> עיניים ועיניהם של האוזר והנדל, ועל זה מדובר. << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> – – – מדוע לא דיברו על קיבוצניקים? למה לא תדברו על האסי, שהפרטתם, אתם והחברים שלכם, הפריווילגיים? << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> שלושה חברי כנסת שקיבלו מנדט מרוב הציבור הישראלי ללכת לממשלה אחרת, לא בראשות נתניהו, בראשות גנץ – – << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> אל תדברי איתי על גזענות. אל תדברי איתי על גזענות. את צבועה, את צבועה, וכשאת שמה את כל הערבים בתומכי טרור את עושה להם עוול. את צבועה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – עם מפלגת העבודה ההיסטורית, עם מרצ ועם הרשימה המשותפת. זה המנדט שהתקבל מהציבור – – << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> פשוט צבועה. את בחורה צבועה, שהתחננה להצטרף למה שהיה – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – ובגלל אחד או שניים או שלושה חברי כנסת בודדים שלא היו מסוגלים לקחת את המנדט – – – << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> – – – יום למוחרת. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> היא פנתה אליה בקריאות ביניים, היא פנתה אליה באופן אישי, ולכן אפשרתי את קריאות הביניים. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> הכול בסדר. הכול בסדר. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני עדיין לא הבנתי את סוגיית הגזענות – אם זה המזרחים או הערבים. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> שתבקש הערה אישית. מה קשור? << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> אצלם, עם האסי, זה ברור שיש פה גם לא ראויים ולא שווים. אל תגידו לנו – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> בגלל אחד או שניים או שלושה חברי כנסת בלבד, שהסתכלו ימינה ושמאלה – – << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> אל תגידו לנו את זה. אני רוצה להגיב. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> כבוד השרה אורלי לוי, תוכלי להגיב בהודעה אישית לאחר מכן. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – וראו, השם ישמור, ערבים – היו מוכנים ללכת לבחירות, ולעוד בחירות, ולאחדות אחרי שרימו אותם, ועד לרגע זה היו מוכנים לשבת עם נוכל ונאשם בשוחד ולקיים איתו משא ומתן במקום להיות נאמנים למנדט שקיבלו מהציבור. את זה צריך להגיד כאן, ועל זה צריך לעמוד, ואת הלקח הזה צריך ללמוד, מפני שבמוקדם או במאוחר אנחנו נצא למערכת בחירות נוספת – כי זה לא תלוי, אדוני היושב-ראש, לא בסיעתך ולא במפלגתך ולא במפלגתו של אף אחד, ואפילו לא במפלגת הליכוד; זה תלוי אך ורק באדם אחד ­– איך אמרת, ניצן הורוביץ? "הרצל אמר". << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> ביבי אמר. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> תשבו, תקומו, תלכו, תקפצו, ים, יבשה, וכשהוא יחליט – כולכם תקפצו. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> הייתם מתים בשמאל שיהיה לכם מישהו כזה, הא? << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> ולכן הציבור – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> הייתם מתים בשמאל שיהיה לכם איזה מנהיג – – – אחריו. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> זה גם לא תלוי בך, חבר הכנסת פינדרוס. אני מכבדת אותך, אבל זה לא תלוי בך, אין מה לעשות. וכזה יקרה, תעמוד – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מאפשר עוד כמה דקות – עוד כמה שניות, כדי להשלים את קריאות הביניים. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> זה עשר שניות אחרונות. וכשזה יקרה, תעמוד שוב אותה הבחירה: האם אנחנו נלך בגוש דמוקרטי, שוויוני, אזרחי, שמכבד כל אזרח המדינה באשר הוא – כן, גם ערבי – או שאנחנו נמשיך באותה מסורת של גזענות, הסתה, פירוד ושיסוי, שתביא אותנו שוב להיות "הרצל אמר" של נוכל ומושחת. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת יאיר גולן. הודעה אישית אנחנו נוכל לאפשר רק אחרי ההצבעה, לפי התקנון, אלא אם כן המזכירה – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אי-אפשר לתת גם את כל קריאות הביניים וגם הודעה אישית. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> על פי התקנון, הודעה אישית היא רק לאחר ההצבעה, אז אנחנו נאפשר את זה מייד לאחר מכן. חבר הכנסת יאיר גולן, חמש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אמר שר, השר לעניינים אסטרטגיים במשרד מיותר – – << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> נדמה לי שאת תושבת הרחבה של קיבוץ, לא? << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> – – השר אלי כהן – – – << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> – – – צבועה – – – << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, מפריעים לי לשאת את נאומי. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> השרה אורלי לוי, אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת גולן להשלים את דבריו. בבקשה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, תודה. היום אמר השר אלי כהן שהליכוד צריך להיות מעורב במינוי בכירים: הם צריכים להזדהות עם הערכים שלנו. אוסנת מארק, נציגת הליכוד בוועדה למינוי שופטים, אמרה ב-18 ביוני שהיא מחפשת שופטים עם השקפה מתאימה לליכוד. ב-31 ביולי 2016 אמרה השרה מירי רגב: מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? היום התבשרנו שהתוכנית הפופולרית גב האומה יורדת מהמסך. אני מבטיח לכם, חבריי חברי הכנסת, שאף משרה של איש תקשורת ימני לא נמצאת תחת סיכון, אבל תוכנית הסאטירה הפופולרית תרד מהמסך. שלוש ציטטות וידיעה אחת חושפות את סדר-היום של הליכוד: שליטה במערכת אכיפת החוק ובתקשורת כדי לקיים שלטון מושחת. מה קרה לערכים הליכודיים? מה קרה לערכים ההיסטוריים של תנועת החרות? אני מבטיח לכם דבר אחד: הדר בית"רי אין שם. ממלכתיות אין שם. ניקיון כפיים אין שם. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מצאת לך חבר חדש. תצטרף. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> במיוחד אצלך. במיוחד אצלך. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תצטרף – – – אתה מצאת לך חבר. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> שחיתות. שחיתות ופולחן אישיות – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תתבייש לך. אתה מדבר על שחיתות? << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> – – זה הערכים של הליכוד היום. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> זה הערכים של הליכוד היום – שחיתות ופולחן אישיות. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה ובוגי. מצאת לך חבר. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת קרעי. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> הלילה יעבור בסבירות גבוהה חוק דחיית הגשת התקציב. אני אומר לחבריי מהליכוד: זה הזמן להמשיך הלאה. חיוני לטפל בהפקרות של ההפגנות. מה שווה משטרה אם היא לא משרתת את המטרות הפוליטיות שלנו? מה שווה פרקליטות המדינה אם היא לא משרתת את המטרות הפוליטיות שלנו? מה שווים יועצים משפטיים אם הם לא אנשי שלומנו? מה שווה בית המשפט העליון אם אינו תומך בהמשך שלטונו של המנהיג העליון? חיוני לחזק את פולחן האישיות. אני מתפלא על חבריי בליכוד שלא מקדמים את הערך העליון הזה ביתר תקיפות. אולי אחרי העברת החוק יועבר חוק חדש, שמחייב את תליית תמונת המנהיג העליון בכל בית, ובמקום בולט, ומי שלא, צפוי לסנקציות כבדות. אבל אני רוצה לומר לכם: אל חשש. אנחנו עם שכידוע ככל שיענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה מה שקורה – – – << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> לא ניתן לך, בנימין נתניהו. לא ניתן לכם, מפלגת הליכוד. נילחם על שלום הבית, נילחם על קיומו של הבית וגם ננצח. כולי תקווה שלמרות הצפי הלא-מבטיח הממשלה הזאת תיפול לאלתר, כי זו ממשלה רעה ומושחתת, בזבזנית ולא יעילה, והיא צריכה לסיים את תקופתה במהרה. אני וחבריי לא פוחדים מהבחירות. העם, ליבו מונח במקום הנכון. אנחנו מוכנים להתמודדות, וגם ננצח. תודה רבה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איזה עם בדיוק? << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר גולן. אני מבקש לאפשר לשרה אורלי לוי אבקסיס להשיב בשם הממשלה על דברים שנאמרו כאן. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> סליחה, סליחה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> היא מתערבת בשם הממשלה בדיון. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אבל אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> השרה אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אבל אני, יש לי רשות דיבור. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> את תמתיני. בבקשה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> מה זאת אומרת? << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מאפשר לשרה להתערב בדיון בשם הממשלה, וזה בהתאם לתקנון. תודה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אבל היא לא עונה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> היא מתערבת בשם הממשלה בדיון. את מוזמנת להקשיב. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> דרך אגב, לרוב גם אתם לא מדברים על ההצעות שאתם מגישים. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> לא, רק רציתי לדעת שהיא לא משיבה, שלא נגמר הדיון. << דובר >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר >> יש לי הרגשה שכמה אנשים פה נלחצו. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> היא תדבר – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אני לא מתערבת לה בתוכן. שתגיד מה שהיא רוצה, לא עניין שלי. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> חברת הכנסת מיכאלי, היא תאמר את מה שהיא רוצה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> חד-משמעית. לא עניין שלי מה היא תאמר. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אני יודע שאנחנו צריכים לבקש ממך אישורים. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> לחלוטין, ואני בטוחה שייתנו לך את זכות הדיבור מייד כשאסיים. מה קרה, תמר זנדברג ברחה? << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> התעניינתי בפרוצדורה, זה הכול. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> למה? כי היא מפחדת לקבל שיעור על צביעות ועל גזענות. אני תקופה ארוכה סותמת את פי וממלאת פי מים. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> בצדק. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> בתור תושבת בית שאן, שכנה לעמק המעיינות, כמי שגדלה שנים וראתה לא רק את הקיפוח ואת הגזענות ואת אותם שערים שאמורים להרחיק אותנו, כילדים, מליהנות מאותו אוצר טבע שה' ברא לכולם, אני מסתכלת ואני רואה את אותם אנשים שבפיהם השוויון וערך החלוקה והצדק החלוקתי נמצאים כמי שבאים להגן על האתיקה ועל המוסר של המדינה. האנשים הטובים, אותם אנשים סותמים את פיהם כשהם רואים מה נעשה, איזו עוולה, עד שמדובר על חלוקת המשאבים שאתם השתלטתם עליהם, אותם משאבים שהיו פעם לציבור כולו. וכשאתם אומרים לנו: עמלנו קשות כדי לטפח את אוצר הטבע הזה, אני אגיד לכם איך עמלתם קשות: עמלתם קשות בזה שהעסקתם את הבית שאנים כתחליף לעבודה זולה, במקום הערבים שהיום אתם מציגים את עצמכם כחברים שלהם. להוציא לכם את הפרוטוקולים? להוציא לכם מארכיון המדינה מה חשבתם עלינו ומה חשבתם עליהם, כשאנחנו מדברים על גזענות? אז אני אספר לכם בגאווה גדולה: כאשר הייתי, כן, באותו מסע בחירות שהתחננתם שיצילו אתכם, עמיר ואני, ואמרתי שזו טעות היסטורית, ואמרתי שאין בינינו שום דבר משותף ותהום פעורה בינינו, אמרתם לי: אל תגידי את זה יותר מדי. ואתם חתמתם על הסכם ההיפרדות יום למוחרת. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> איך את מעיזה לדבר? את מושחתת פוליטית. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> כשאנחנו מדברים על שוויון, תסתכלו על האחים המזרחים שלכם ותגידו למה אצלכם ברשימה אין ייצוג שכזה. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> איזה מקופחת ואיזה נעליים? ניצלת אותנו. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> למה עד כאן? למה אותם נציגים כמו בוסקילה מרגישים שאתם צבועים ושאתם לא חברים, וזה עד לייצוג האמיתי? אותם אנשים שהם הפעילים אצלכם במפלגה. וכאשר אתם חתמתם על ההסכם עבודה-גשר-מרצ, חתמתם על כך שזה שלוש מפלגות נפרדות, עם צביון שונה. כאשר אמרנו: יום למוחרת נפרדים, כשאני ביקשתי את ההיפרדות – – – << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> דבשת של צביעות יש לך על הגב, רק את לא רואה אותה. דבשת של צביעות יש לך על הגב. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> תקשיב לי טוב: מי שמדבר על צביעות, שייטול קורה מבין עיניו. האם ידעת שבהסכם אנחנו חתומים להיפרד יום למוחרת? למה הלכתם להסכם הזה אם לא הסכמתם לו? למה הלכתם וביקשתם שנתחבר? כדי להציל אתכם מאחוז החסימה. מצבנו היה טוב בסקרים בלעדיכם. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> אף אחד לא רצה אותך – – – << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> כאשר הגיע משה גאון ואומר לנו: ההתחברות תוריד לכם 30%, וזאת החלטה פוליטית, כן. וחברתם לחלק ממפלגת העבודה כדי להבטיח שיהיה לכם חבל הצלה, בניגוד לעמדת היושב-ראש, וכן בניגוד לעמדה ולהסכם בן גשר לבין העבודה. אז היינו על נושא נטו כלכלי, נטו חברתי, הבאנו בשורה, ובכל פעם שרציתי לדבר על העצמאות בכל נושא – מדיני, חברתי; בואו נדבר על דת ומדינה, שאתם חתומים על כך שגשר היא עצמאית ויש לה דעות משלה ולא תכפו את עצמכם עליה. חתמתם למה, לריק? עצמתם עיניים כשחתמתם או בניסיון להישרדות שלכם הייתם מוכנים לחבור לכל אחד? << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> אנחנו מתווכחים איתך על דבר אחד: על בוגדנות פוליטית. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> כאשר אתם מדברים על ערבים ושמים אותם באותה משבצת עם תומכי טרור, אתם הגזענים הכי גדולים. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> אף אחד לא התווכח איתך על טרור. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> כשדיברנו על היבה יזבק והיינו ביחד, גשר הייתה בעד הפסילה של היבה יזבק. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> ביקשתי להיפגש איתך שלוש פעמים. לא הסכמת. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> נכון, לא הסכמתי. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> שלוש פעמים ביקשתי לדבר איתך. בושה. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> אני לא אסכים לתת את קולי לממשלת מיעוט שתישען על קולם של תומכי טרור. אני, בגופי, לבדי, עם המנדט היחידי, מנעתי ממשלה שהייתה נשענת על כרעי תרנגולת, ואם הייתי צריכה לחזור על זה 20 פעם הייתי עושה את זה 20 פעם – אני, שחונכתי על להבדיל בין ערבים לתומכי טרור. אתם צבועים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> את מנותקת. זה מופע של חוסר מודעות עצמית. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> כשאני באתי והצלתי את המדינה הזאת מהרפתקנות מיותרת, לא דיברתי לעולם על ערבים. אני באתי מבית של שכנות בין ערבים ליהודים. בואו תראו איך זה מגיע במרוקו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה את עושה? את שרה ללא תיק. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> אתה, תלך תלמד לפני שאתה מדבר איתי. תעשה את 12 שנות הלימוד שלך ותלמד משהו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> סליחה, מה? << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> אצלכם זה הפך להיות משהו בתוך המפלגה. מה הדרישות שלכם לנבחרי ציבור? לסיים 12 שנות לימוד ושמישהו יסדר לכם איזה תואר, אם וכאשר. באמת, לך תלמד, לך תלמד את עבודת הכנסת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יש לי ארבעה תארים. לי את אומרת ללמוד? << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> נא לסכם. כבוד השרה, נא לסכם. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> לגבי צביעות וגזענות – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לי את אומרת ללמוד? לי את אומרת ללמוד? תתביישי לך. מופע של חוסר מודעות עצמית. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> אני שמרתי בכל מה שקשור לעמק המעיינות בבית שאן – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גנבה. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> בתור פוליטיקאית שרוצה לראות פה קצת שיח מכבד וקצת עניין של שיתופי פעולה, נתתי גם ליורם קרין וגם לג'קי אחי, שבמקרה הוא גם ראש העיר, לנסות ולמצוא את המתווה שיביא לשיח משותף, שיביא לשיתוף ולחלוקה. לך תראה מה עשו ליוסי יונה כשדיבר על צדק חלוקתי – חיסלו אותו. אני אספר לכם מה יוסי יונה סיפר לי על הקיבוצים. אמרו לו: ביום שתדבר על שינוי גבולות, לא תהיה יום אחד נוסף בפוליטיקה הישראלית, וככה היה – הלכתם לו על הראש. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תרדי מהבמה הזאת כבר. בושה וחרפה. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> כשאני באה ומדברת על צדק ושוויון, צריך לראות צדק ושוויון לכולם. וכשאתם מדברים איתי על האתיות שלכם, על המוסריות שלכם – אני גרתי בקיבוץ מסילות למעלה מ-15 שנה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> כשהרופא של הקיבוץ, בן החברה הערבית, שנותן שירותי רפואה לקיבוץ שתומך במרצ – עשו שם ישיבה אם לקבל את הילד שלו לגיל הרך. כולם הצביעו נגד. כל הקיבוץ הצביע נגד לקבל את הילד של הרופא לגיל הרך בקיבוץ מסילות. למה? כי הוא ערבי. אתם צבועים. אתם לא יכולים לחיות איתם ביחד. אתם תטיפו לנו מוסר? אנחנו חיינו איתם, שיתפנו פעולה איתם, ואני עדיין משתפת פעולה איתם. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לשרה אורלי לוי אבקסיס. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> אני מבדילה בין ערבים לבין תומכי טרור. אתם לא. עכשיו תגיד לי, מי הגזענים? צבועים. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לשרה אורלי לוי אבקסיס. אני מבקש לתת את זכות הדיבור לחברת הכנסת מרב מיכאלי. תעלה ותבוא. חמש דקות לרשותה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> שום זכות אין לך לדבר על קיפוח. לאבא שלך כן, לך לא – – – << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> אלוהים אוהב אותנו שלא הפכת להיות יותר ממה שאתה – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבקש לאפשר לחברת הכנסת מרב מיכאלי לדבר. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> – – – << קריאה >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> – – – תתבייש לך. תתבייש לך – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת יאיר גולן, חבר הכנסת אלי אבידר, חברת הכנסת מרב מיכאלי בדרך כלל מדברת דברי טעם. הדברים שלה גם ויראליים אחר כך. בבקשה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> במיוחד כשאדוני יושב – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חמש דקות לרשותך, בבקשה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא הבנתי את הקשר – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אתה מוזמן אחר כך לגשת ולברר. בבקשה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני, אנחנו צריכים פה הסבר, אנחנו לא יכולים לשבת פה עם פה פעור – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> זה לא במסגרת תפקידי בהתאם לתקנון הכנסת, אני מתנצל. בבקשה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, תסביר לי – – – << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אני אסביר, אני אסביר. חבר הכנסת אלי אבידר, אני באתי להסביר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא הייתה בישראל ביתנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אלי אבידר, אני כאן להסביר. בדיוק בשביל זה באתי. טוב שביקשת הסברים, בשביל זה התכנסתי. שים לב: אני באתי להסביר לכל אזרחיות ואזרחי ישראל את מרכיבי הפשרה המהוללת, המדהימה, זאת שמר נתניהו הנחה עכשיו את חברי וחברות הליכוד להצביע בעדה. להלן, חברות וחברים, הפשרה – שימו לב, היא נקראת "הצעת 100 הימים". חשבתם באמת שבאתם למנוע בחירות? תחשבו שוב, חברות וחברים. באמת נראה לכם שנתניהו מוותר על הקמפיין והבחירות? לא לא לא לא לא. מקסימום מקסימום הוא בא לדחות את זה קצת, ולכן אנחנו עכשיו דוחות ודוחים פה ב-100 ימים – זאת אומרת אני לא, אני אצביע נגד. אני אצביע נגד העבודה בעיניים, המשוגעת הזאת, שכל מה שהיא עושה – היא באה לדחות את החפפת הזאת והטרללת שאתם מנהיגים פה ב-100 ימים. עכשיו, זה לא שב-100 ימים האלה לא יהיה פה קמפיין. תנוח דעתם, יהיה פה חתיכת קמפיין, אבל לפחות פורמלית דחינו את המשבר ב-100 ימים. אז מרכיבי הפשרה – שימו לב, זה "פשרת 100 הימים": יש לנו דחיית משבר התקציב. שימו לב, אפילו אצל מר האוזר, יוזם פשרת ה-100, כתוב: דחייה בפיזור הכנסת ב-100 ימים. אפילו אצל מר האוזר כתוב שזה בסך הכול 100 ימים לדחות את פיזור הכנסת. זה כל הסיפור כולו. 100 ימים. עכשיו, ב-100 הימים האלה אנחנו נשלם מחיר – אנחנו, אזרחיות ואזרחי ישראל, נשלם מחיר כל כך הרבה יותר גדול מאשר אילו היינו הולכות והולכים עכשיו לבחירות. כל כך הרבה יותר גדול. בחירות יעלו מיליארד שקל? פה, בלילה, בוועדת הכספים, כשהעבירו את פשרת ה-100 המהוללת, כבר העבירו 11 מיליארד שקלים, כבר העבירו, ואנחנו בכלל לא יודעות לאן הם ילכו. אף אחת ואף אחד לא יודעת לאן ילכו 11 מיליארד שקלים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הטייס האוטומטי של התקציב. אם היית בוועדה היית יודעת – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> השר כץ, שר האוצר, אמר: אני אחלק, אני לבד אחלק. אני, חברים, אני אחלק. צודק השר כץ, צודק במיליון אחוז השר כץ. למה? אם ראש הממשלה נתניהו יכול להפציץ בסוריה, לעשות הסכם עם האמירויות – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא כבר רמס אותו, את ההסכם. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – להחליט על כסף נוסף לחמאס – כל זה בלי להתייעץ לא עם הקבינט, לא עם המטה לביטחון לאומי, לא עם הצבא, לא עם מערכת הביטחון; הוא לבד, עסק פרטי שלו – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הוא ראש הממשלה. 2.5 מיליון איש בחרו בו להיות ראש ממשלה, לא בך. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – אם הוא יכול לעשות את זה, אז למה ששר האוצר לא יבוא ויגיד: אני אחלק, אני אחלק. שלי, שלי. אני אחלק. אני שר האוצר – אני אחלק. שלי. ככה אתם נראים. תנו לי לספר לכם משהו מדהים: זה לא עסק פרטי שלכם, לא של ראש הממשלה ולא של שר האוצר. לא שר האוצר יכול לחלק לבד אף שקל, וגם ראש ממשלה הוא ראש ממשלה, הוא איננו קיסר, הוא איננו מלך. הוא מחויב בחוק – אני יודעת שהוא לא קרוע על החוק, אבל הוא מחויב בחוק להתייעץ עם הקבינט ולהעביר כל החלטה שנוגעת לחיים עצמם ולגורלה של מדינת ישראל, הוא חייב להעביר אותה דרך – אתה יודע מה, שלמה קרעי? דרככם. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יש יועצים משפטיים. היו נותנים לו לזוז מילימטר אם לא – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם שכחתם שאתם נבחרתם על ידי ציבור ולא על ידי נתניהו, ולציבור הזה אתם חייבות וחייבים את הדין וחשבון שלכם. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הציבור הזה זוכר אותנו בקלפי. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> והוא, אפילו אתכם לא סופר. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, אדוני, הרבה דקות שלי הלכו פה על כל מיני צעקות. בקיצור, רק להניח את דעתן של אזרחיות ואזרחי ישראל בסעיפים הנוספים בפשרה: במהלך הפשרה תוקם ועדה לבחינת מינוי בכירות ובכירים. כתוב רק בכירים, זאת האמת, כי בכירות – בואו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כך זה בעברית. חברת הכנסת מיכאלי, כך זה בעברית. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אני רוצה לספר לכם סוד: יש ועדה למינוי בכירים. קוראים לזה ועדת איתור. זה פשוט לא נוח לנתניהו, אז תנו לו עכשיו 100 ימים לסדר את העניין הפעוט הזה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל שלא תחשבו שבאמת חסכתם למישהו בחירות. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת שלמה קרעי – יעלה ויבוא. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו נפריע לו עכשיו, אדוני. אני כבר אומר. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תנסה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו נפריע לו, כי הוא מפריע לכולם. אנחנו נפריע לו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רק תיזהר, כי הילדים בבית צופים. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו נפריע, אין מה לעשות. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, נראה כאילו אנחנו נמצאים בשעת דמדומים של הממשלה הזאת, או אולי, ברוח חודש אלול והימים הנוראים, בשעת הנעילה של הממשלה הזאת. זה מצער מאוד. נכנסנו לממשלה הזאת מתוך רצון לפעול לטובת אזרחי ישראל. לא חשבנו שיוצאים לירח דבש, אומנם, אך גם לא שיערנו לעצמנו שיוצאים למסלול מפרך של מאבקים רק כדי לעשות את מה שנכון וטוב לישראל. הקפאנו ערכים רבים וחשובים ביותר לטובת הקמת הממשלה הזאת, ערכים שציבור בוחרינו היה רוצה שלא נוותר עליהם בשום פנים ואופן, כמו למשל המאבק שלנו נגד כרסום הדמוקרטיה על ידי מערכת אכיפת החוק והמשפט ובראשה בג"ץ. ציפו מאיתנו לומר על הערכים מהסוג הזה "ייקוב הדין את ההר", אבל מה נעשה וביתנו היחיד, מדינת ישראל, בנוי על פסגתו של אותו ההר? נתנו הכול, ומה קיבלנו בתמורה? הפרה יסודית של ההסכם הקואליציוני באופן שיטתי, חתירה תחת ראש הממשלה בניסיון לסכל את החלת הריבונות – והוא עוד מתגאה בזה, שר החוץ בממשלה – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> קרעי, זה מוקלט. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הצבעה בניגוד לעמדת הממשלה על חוקים, בריחה כמו שפנים מהמליאה כשחוק ארדואני מגיע כנגד ראש הממשלה ועוד ועוד. אפילו אתמול, בוועדת הכספים, בניסיון לתת צ'אנס נוסף לשידוך הבלתי-מוצלח הזה, יושבים חברי כחול לבן ומתנהגים כאופוזיציה לוחמנית. הם לא רוצים תקציב אבל רוצים תקציב; רוצים תהליך מלא של אישור תקציב. תחליטו מה אתם רוצים. מה הטעם בכל זה? להעביר מסכת ייסורים את אזרחי ישראל עוד כמה חודשים? לא היה טרלול כזה מעולם. נתנו כמעט הכול – אני לא יכול לומר "לכם", כי אין כאן אף אחד מהם – נתנו כמעט הכול בממשלה הזאת. אתם הקרבתם? אצלנו כמעט כל עניין אידיאולוגי – של הימין, של הדתיים, של מסורת ישראל, של הליכוד – נשאר בצד לטובת ההצטדקות והצביעות שלכם מול התקשורת והשמאל. וגם אחרי כל זה אתם מטרילים את הממשלה הזאת, הורסים ומסכלים כל דבר אפשרי ב-100 הימים הראשונים שלה. ועכשיו, בגיבוי תקשורתי שקרי ממש, אתם מרגישים שהצלחתם להסיט את האש כלפינו, כלפי הליכוד, כלפי ראש הממשלה, כאילו האשמה אם נלך לבחירות תהיה עלינו. איך יכול להיות שמפלגה אחת שמובלת על ידי שני אנשים שלא עומדים בראשה גוררת מדינה שלמה לחוסר יציבות ואולי לבחירות? זה בדיוק מה שנעשה פה. שני אנשים שלא עומדים בראשה של השותפה הבכירה בממשלה עושים הכול, אפילו כנגד האינטרסים של המדינה, רק כדי להציל את עצמם – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תגיד, למה הוא הסכים? למה הוא הסכים, שלמה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – מתדרכים גורמים בין-לאומיים נגד ממשלת ישראל ותוכניותיה, מגינים בגופם על פקידים מושחתים לכאורה ומקימים חומה מול כל אפשרות לבדיקת הדברים. רק כדי להציל את עצמם. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תגלה למה הוא הסכים. בחייאת רבכ, תגלה לנו, שלמה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שמור לי ואסגור לך – זה משפט המפתח. פשוט לא ייאמן. בחירות לא טובות לאזרחי ישראל, אבל נראה שההסכם הזה הוא ברכה לבטלה. בחירות לא טובות לאזרחי ישראל, אבל ההתנהלות של חברי הקואליציה, חלק מחברי הקואליציה, אם תימשך כך, גרועה אף יותר. שטיפת המוח האינטנסיבית של אמצעי התקשורת לא תעזור לכם, חברים. עוד לא הבנתם, חברי כחול לבן, שהאלקטורט שאתם מנסים לרצות אותו כבר מזמן ברח ללפיד; עוד לא הבנתם שהחיבוק התקשורתי שאתם מקבלים בשבועות האחרונים זה רק כי הם רוצים שתפרקו את הממשלה ותמשיכו לייצר כאוס שלטוני; עוד לא הבנתם שברגע שנצא לבחירות הם יזרקו אתכם מתחת לגלגלי התעמולה וימשיכו לתמוך במפלגות השנאה של "רק לא ביבי". אתם כלי ואתם מאפשרים להם למלא אתכם באשליות. מרוב שאתם מנסים לרצות את אלו שרוצים לראות במפלתכם, אתם חיים בתוך בועה, חלום באספמיה. הבועה הזאת כנראה תתנפץ בקרוב אל קרקע המציאות. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה קרעי. סיימנו את בקשות רשות הדיבור, ועל כן, שר מסכם או יו"ר ועדה? ממלא מקום יו"ר ועדת הכספים חבר הכנסת יצחק פינדרוס יעלה לסכם. בבקשה, אדוני. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תגלה לנו למה הסכים גנץ, שלמה, נו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא שמעתם, כרגיל. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> שמענו בקשב רב ולא הבנו למה הוא הסכים. ד"ר קרעי, למה, למה הוא הסכים? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אנחנו הסכמנו, כדי לא לצאת לבחירות, הסכמנו לנסות לתת עוד צ'אנס. עוד צ'אנס. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה שאתם הסכמתם שמענו, אבל למה גנץ הסכים? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הם רוצים לגרור לבחירות ואנחנו נותנים עוד צ'אנס. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> את זה הבנו, אבל לא אמרת למה הוא הסכים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לשום דבר. זה ייגרר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אחרי דיון אני חייב לומר, כבוד היושב-ראש והשר המקשר, אחרי דיון כל כך מעמיק של שלוש שעות באמצע חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, דיון מעמיק ואינטליגנטי, שכל מי שממש רוצה בחירות היום בערב עמד פה והסביר למה הוא רוצה בחירות – ואני בטוח שהוא כבר גם נערך לבחירות, כי הוא מאוד רוצה הרי בחירות – וכל מי שלא רוצה בחירות עמד והסביר כמה שהוא לא רוצה בחירות בצורה מנומסת ואינטליגנטית. אבל, יאיר, מכיוון שאני מכבד אותך, אני מתפלא עליך. ואתה יודע שאני מכבד אותך, ולא מהפוליטיקה, הרבה לפני שאני חשבתי שאני אהיה פה ושאתה חשבת שתהיה פה; אולי כבר אז חשבת – אני למשל לא חשבתי. אתה עומד פה ומדבר איך יכול להיות שאנשים רוצים להשפיע על תפיסת העולם של שופטים. איך יכול להיות? הרי זה דבר מדהים. זה אפילו גובל בשחיתות. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> פינדרוס, מה זה שירות ציבורי? Civil servant. Civil servant. אתה לא יודע מה הוא חושב. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה גובל בשחיתות. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> היית צריך לשרת את כל אזרחי ישראל. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היה חייל שנהרג בפיגוע טרור, קראו לו עמית בן יגאל – – – << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> שמעת על השופט העליון שמגר? הוא היה – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא הגיע לבג"ץ. אני חייב לספר לך סיפור על שופט – אני עוד מעט אגיע לחלק השני ולנאום של אורלי לוי, ואני אספר סיפור על שופט יותר ותיק שאצלנו היה מוזכר לא לטובה, קראו לו חיים כהן, אבל לפני כן אני רוצה לשאול אותך שאלה, ובכנות. אתה מכיר את המערכת, היית במערכת, היית בחזית המלחמה בטרור, מי כמוני יודע. לא ישנת לילות. באותם לילות שאני לא ישנתי גם אתה לא ישנת, כי היית מוטרד מטרור. היה הטרוריסט והגיעו, כמו שעושים שנים רבות – יש כאלה שמתנגדים, בהגינות, אני לא חושב שתמר זנדברג או אתה היום בעד הריסת בתי מחבלים; אני גם לא חושב שאחמד טיבי בעד הריסת בתי מחבלים, לא חושב כך – והגיעו לבית המשפט העליון. היו שלושה שופטים בדיון, לאחד קוראים מזוז, שאף אחד לא ניחש קודם מה הוא חושב על העניין, והיה השופט קרא, שגם אף אחד לא חשב מה הוא חושב קודם, והייתה השופטת וילנר, שגם כנראה שקד לא האמינה כשהיא מינתה אותה, כי זו אחת מגאוות היחידה שלה, מה היא תפסוק. וראה זה פלא – הרי שם ייקוב המשפט, הנושא הוא משפטי טהור – במקום שווילנר תפסוק שצריך לא להרוס את הבית וקרא יפסוק שכן צריך, משום מה – אני מופתע, כי אני מאמין לך, אתה איש אמין, איש ישר דרך, עם כבוד, אז בטוח שאתה מאמין בשופטים האלה שזה מה שהיה קורה. ואני הנאיבי חושב שלמשל אם היו מחליפים את קרא בסולברג ההחלטה הייתה אחרת. למה אני חושב כך? כי אני איש תמים ונאיבי, ואין לי ארבעה תארים, כמו שהוא אמר קודם; אין לי תואר בכלל. בכללים של מדינת ישראל אני אפילו לא בוגר כיתה א', כי למדתי ביידיש. אבל יש חוסר צדק. אבל משום מה קרה משהו שאני חשבתי שיקרה – שקרא יפסוק לא להרוס את הבית ווילנר תפסוק כן, ולכן אני מנחש שאם מזוז היה מתחלף בסולברג התוצאה הייתה אחרת. איך יכול להיות דבר כזה? אז אני אספר לך סיפור. מכיוון שאוספים פה אנשים שלוקח להם זמן להגיע ואני צריך לעמוד במקומו של הרב גפני, שכולנו מחכים שתוך שבוע יחזור ויהיה בריא, אז אני אספר לך סיפור. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> רק אני מבקש מחבר הכנסת מיקי זוהר לא לעמוד עם הגב לנואם. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני אספר לך סיפור. השר אמסלם, אתה תיהנה מהסיפור הזה. היה יהודי בירושלים שקראו לו הרב יהודה פלאי. יום אחד הייתה לו בוררות עם בועז יונה מחפציבה בבית משפט. הגיעו לשופט, השופט ראה שמתעסקים בעסקי יהודים – אמר להם: לכו לבוררות לשופט חיים כהן. הלכו לשופט חיים כהן, קבעו בוררות. אומר להם חיים כהן: תקשיבו, יש שתי אפשרויות: אני לוקח 5,000 דולר לשעה, אבל יש אפשרות זולה יותר: על שני דפי פוליו בקצרה את הטענות של שני הצדדים, פסק, אותו מחיר – יש בוררות. כך עשו. הגיע הרב פלאי, דפק בדלת אצל השופט בבית המשפט העליון שהיה היועץ המשפטי לממשלה, ממקימי המשפט הנאור. דופק אצלו בדלת – הוא היה יהודי חרדי עם זקן ארוך, מי שהכיר אותו. אומר לו חיים כהן: הינה המעטפה, הפסק מוכן. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> רק תעשה לי טובה, אני רוצה לשאול אותך משהו. אני לא מתכוון לשנות את הפסק, תיכנס אליי הביתה. הוא קורא לאשתו: האיש הזה איש חכם, אני אומר לך, אני רוצה שתשמעי מה הוא אומר. תגיד לי את האמת: אתה כיהודי חרדי לא פחדת לבוא אליי לבוררות? אז ההוא היה גם קצת שחקן ואמר לו: אני מפחד להגיד לך את האמת. הוא אומר לו: בכל אופן תגיד לי את האמת. הוא אמר לו: אני אגיד לך את האמת: התלבטתי מה אתה שונא יותר, חרדים או מזרחים. אמרתי: זה פיפטי–פיפטי – הוא מזרחי, אני חרדי – מתאים לי, אני אבוא אליך לבוררות. התגובה של אותו שופט הייתה – הוא אמר לאשתו: אמרתי לך? האיש הזה חכם, מבין עניין. לכן, רבותיי, אני חוזר לדיון האינטליגנטי שהיה פה במשך שלוש שעות על בחירות ועל תקציב. הרי כמעט אף אחד מהנואמים כאן לא התכוון למה שהוא אמר. מי שאמר שהוא רוצה בחירות לא התכוון שהוא רוצה בחירות; מי שאמר שהוא רוצה תקציב לא התכוון שהוא רוצה תקציב. אבל בואו נהיה כנים עם עצמנו. כל הבית כאן כולו רוצה דבר אחד, כל אחד בבית הזה רוצה דבר אחד, בכאוס השלטוני שעברנו בשנה וחצי האחרונות. והעם, מה לעשות, לא הכריע בין השחורים והפלאחים כמונו לבין האינטליגנטים הנאורים. אף אחד לא קיבל יותר מחצי – לא הפלאחים ולא האינטליגנטים לא קיבלו יותר מחצי. מה לעשות? זאת המציאות. ואז יש פה מדינה במשבר כלכלי, אנשים שאין להם מה לאכול, אנשים שאין להם עבודה, אנשים שאין להם עתיד. הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה ההבדל: כשפה כבר יהיה מלא ואני אוכל לדבר לחלק הזה, אני כבר אוכל לרדת מהבמה. לפחות אני משתדל להיות כן. בשביל הדבר הזה, שהוא מוסכם על רוב חלקי הבית, באנו לכאן היום, ואמרנו שני דברים, וזה מה שאמרנו בחוק הזה – מאוד פשוט: קודם כול אנחנו לא רוצים בחירות. אנחנו לא רוצים בחירות כרגע כי זה לא העיתוי ולא המצב, ומה לעשות? זה לא הולך להכריע. גם אתם יודעים שאם יהיו מחר בחירות זה לא יכריע, לא לכאן ולא לכאן. 2. אנחנו רוצים להתנהל באיזשהו היגיון תקציבי, כי המערכת התקציבית מתנהלת בלי היגיון. כל יום רביעי עולות פה הצעות לסדר-היום על תחום אחרי תחום אחרי תחום שניזוק, תחום אחרי תחום שנופל בין הכיסאות, תחום אחרי תחום שסובל. אנחנו עולים פה יום אחרי יום בדיוק לדבר הזה. ביקשנו דבר פשוט מאוד: תנו לנו את התקציב שהיה, פעילויות; עזבו תקציב, לא אוהבים לקרוא לזה "תקציב", כי יש לזה משמעויות חוקיות. תנו לפעילויות שהיו ב-2019 להימשך ב-2020 ללא הפרעה, תנו לדבר הזה להימשך, ובסופו של דבר נסיים את השנה בצורה סבירה ונורמלית, בצורה סבירה ונורמלית, בסופו של דבר, ולא נכניס את המדינה לכאוס שלטוני. מי הראשון פה שמתכחש לדבר הזה ואומר: כן, אני רוצה מחר בבוקר בחירות? הרי אף אחד מהנוכחים כאן לא מעוניין בדבר הזה. לכן, אותו תקציב שהיה ב-2019 לפעילויות, אותו תקציב שהיה לתוכניות, אותו תקציב שהיה לארגוני נוער, אותו תקציב שהיה למעונות לנשים מוכות, אותו תקציב שהיה לתמיכה בפעולות מכל הסוגים – אותו תקציב יהיה ב-2020, כדי שנוכל לסיים את השנה. כן, גם אנחנו מעוניינים, גם אנחנו רוצים – גם אנחנו מעוניינים שכל החלקים בקואליציה ילמדו לחיות ביחד ולעבוד ביחד ובעזרת השם בעוד שלוש שנים וחצי תנסו את מזלכם שוב. שוב, לפני שאני מסיים, אני רוצה להודות לאנשים שעבדו בשעות לא שעות, בזמנים לא זמנים: ליועצת המשפטית של הוועדה גב' שגית אפיק, למנהל הוועדה טמיר כהן, לצוות שלהם ולכל מי שעשה במלאכה. וכל מי שכן עם עצמו ויודע שהדבר האחרון שחסר למדינת ישראל זה בחירות, ושהדבר שמדינת ישראל צריכה זה איזושהי תוכנית כלכלית לשלושת החודשים הקרובים, יצביע בעד החוק ויוריד את כל ההסתייגויות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת והשרים שנמצאים בבידוד, אנחנו ארגנו עבורכם עמדות הצבעה ביציע מעבר לזכוכית, אז אנא, תתפסו את מקומותיכם שם. חברות וחברי הכנסת, מי שמקומו ביציע – אנא, לעלות ליציע ולשבת. נא לשבת. חברי הכנסת שמצביעים מהעמדות שנמצאות מעבר לזכוכית, במקרה שתהיה תקלה בעמדה תסמנו, בבקשה, ואנחנו נפעל בהתאם. אני מקווה שהעמדות יעבדו. אני מבקש להודות למנכ"ל הכנסת, לצוות המחשוב ולכל מי שעסק בהקמת העמדות האלה, ממש מאתמול בלילה להיום, על המאמץ שנעשה, שמאפשר לנו לנהל את ההצבעה בצורה מסודרת למרות התנאים הלא-פשוטים. אני מבקש לשבת, מכולם. נא לשבת. השרים כהן וכץ, נא לשבת. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. השרה גמליאל, אנא, לשבת. השר אשכנזי, בבקשה לשבת. השר כץ, אנא, לשבת. השר כץ, בבקשה לשבת. תודה רבה. אם כן, חברות וחברי הכנסת, אנחנו נצביע על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה) בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני מזכיר שמאחר שמדובר בתיקון לחוק-יסוד, אנחנו נדרשים ל-61 קולות בעד לפחות בהצבעה על כל אחד מהסעיפים בקריאה השנייה, וכן בהצבעה בקריאה השלישית. יש בפנינו הסתייגויות. אני אקרא להלן את שמות הקבוצות של המסתייגים: קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם – חברי הכנסת לפיד, יעלון, מאיר כהן, שלח, ברביבאי, אלהרר, רזבוזוב, שטרן, מיקי לוי, כמאל מריח, בן ברק, סגלוביץ', טופורובסקי, פרומן, קוז'ינוב, רול ולהב הרצנו; קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – חברי הכנסת עודה, אנטאנס שחאדה, טיבי, עבאס, תומא סלימאן, טאהא, כסיף, יזבק, סעדי, ג'בארין, אלחרומי, עסאקלה, אבו שחאדה, סאלח וח'טיב יאסין; קבוצת סיעת ימינה – חברי הכנסת בנט, שקד, סמוטריץ', כהנא וסופר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת ליברמן, פורר, סובה, אבידר, מלינובסקי, עמאר וקושניר. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת מאיר כהן, אם דילגתי או יש משהו לתקן, אנא תעיר בהתאם להודעה שלך לגבי ההסתייגויות שמוסרות או שאינן מוסרות. אם כן, אנחנו עוברים, ראשית, להסתייגויות לסעיף 1, של קבוצת יש עתיד-תל"ם והרשימה המשותפת. ההסתייגויות 1–3 הוסרו, ואם כך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 4. הצבעה על הסתייגות. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 38 בעד, 66 נגד. לפיכך ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 5 ו-6 הוסרו, ולפיכך אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה על הסעיף. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 66 בעד, 39 נגד, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. אחרי סעיף 1, הסתייגות מס' 7 הוסרה, ואנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 8. הצבעה על הסתייגות. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת ימינה אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 37 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 8 לא התקבלה. אנחנו מכאן עוברים להסתייגויות לסעיף 2. הסתייגות 9 הוסרה, ולפיכך אנחנו יכולים להצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה על הסעיף. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 2 – 67 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 67 בעד, 38 נגד, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיף 2 התקבל כנוסח הוועדה. הסתייגויות לאחר סעיף 2 – הסתייגות 10 הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 11. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 66 נמנעים – 3 ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת ימינה אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 30, נגד – 66, שלושה נמנעים. לפיכך הסתייגות מס' 11 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 12. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 31 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 13, של הרשימה המשותפת. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 27 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. על הסתייגות מס' 14 הוגשה בקשה לקיים הצבעה שמית. אם כך – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שמדברת על קיום הרוטציה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אתה רוצה מהמיקרופון, חבר הכנסת טיבי? בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חשוב להסביר לחברים ולחברות: אנחנו אוהבים לקיים הסכמים, אנחנו מפיצים מודעות לקיום הסכמים בכל העולם, לרבות כאן בכנסת, ולכן אנחנו הגשנו הסתייגות שאומרת: הסעיף שמדבר על קיום הרוטציה בין ראש הממשלה לראש הממשלה החליפי יכובד. זה הכול. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> זה יחול גם בהצבעות אי-אמון שמגישים? טוב, חברות וחברי הכנסת – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני, אי-אפשר להחזיר את אלה שברחו לפני כמה דקות מהאולם? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כל אחד וסמכותו, חבר הכנסת טיבי. תודה לך. אנחנו עוברים להצבעה שמית על הסתייגות מס' 14. מזכירת הכנסת, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד גבי אשכנזי – אינו נוכח יעקב אשר – נגד אוריאל בוסו – נגד דוד ביטן – אינו נוכח רם בן ברק – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח אורנה ברביבאי – בעד אליהו ברוכי – נגד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח עוזי דיין – נגד אבי דיכטר – נגד צבי האוזר – נגד ניצן הורוביץ – בעד עמית הלוי – נגד צחי הנגבי – נגד יועז הנדל – נגד שרן מרים השכל – נגד מיכל וונש – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד תמר זנדברג – בעד אימאן ח'טיב יאסין – נמנעת מיקי חיימוביץ' – נגד אליהו חסיד – נגד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד יעקב טסלר – נגד דסטה גדי יברקן – נגד היבה יזבק – אינה נוכחת עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד מירב כהן – נגד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – בעד אוסנת הילה מארק – נגד פטין מולא – נגד מרב מיכאלי – לא משתתפת יוליה מלינובסקי קונין – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד יעקב מרגי – נגד משולם נהרי – נגד אבי ניסנקורן – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – בעד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד טלי פלוסקוב – נגד אורלי פרומן – בעד תהלה פרידמן – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח רפי פרץ – נגד אורית פרקש הכהן – בעד עינב קאבלה – נגד אנדרי קוז'ינוב – בעד אלכס קושניר – אינו נוכח יואב קיש – נגד אריאל קלנר – נגד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד עידן רול – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד אנטאנס שחאדה – לא משתתף יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח הילה שי וזאן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – נגד רם שפע – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> המזכירה, אנא לקרוא שוב בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – אינו נוכח גבי אשכנזי – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח היבה יזבק – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יוליה מלינובסקי קונין – אינה נוכחת אבי ניסנקורן – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אלכס קושניר – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח רם שפע – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> האם יש באולם חבר כנסת שמעוניין להצביע וטרם עשה זאת? אם כך, תמה ההצבעה. המזכירה, אנא, לסכם את הקולות. אם כן, חברות וחברי הכנסת, נא לשבת כדי שנוכל להתחיל בהצבעות. התוצאה של ההצבעה על הסתייגות מס' 14, של קבוצת הרשימה המשותפת: בעד – 28, נגד – 60, שני נמנעים. לפיכך ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 15, של קבוצות יש עתיד-תל"ם והרשימה המשותפת. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 35, נגד – 65, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 16 הוסרה. לפיכך אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 17. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (17) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 36, נגד – 65, אין נמנעים. הסתייגות מס' 17 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 18. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (18) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 35 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 19. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (19) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 20. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (20) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות מס' 21. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (21) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 35 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות 22. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (22) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 23 הוסרה. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 24. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (24) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 35 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 25 ירדה, ולפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 26. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (26) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 27. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (27) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 28. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 29. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (29) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 30. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (30) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 34 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 31. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (31) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 37 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 32. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 33 הוסרה, ולפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 34. הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 35, 36 ו-37 הוסרו, ולפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 38. הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (38) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 39 הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 40. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (40) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 31 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 41. הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (41) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 35 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 42. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (42) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 32 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 43, 44, 45, 46, 47, 48 ו-49 הוסרו. הסתייגות מס' 50 – מוותרים על ההצבעה השמית אבל מצביעים. הצבעה על הסתייגות מס' 50. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות (50) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 30 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגויות של קבוצת ישראל ביתנו. הסתייגויות 51, 52, 53 ו-54 הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 55. הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 67 נמנעים – 2 ההסתייגות (55) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 25 בעד, 67 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 56. הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (56) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 23 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 57. הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (57) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 28 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 58. הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (58) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 29 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 59 ו-60 הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 61. הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (61) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 27 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 62 הוסרה. לפיכך, כל ההסתייגות לאחר סעיף 2 הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 3. הסתייגויות לסעיף 3 של קבוצת יש עתיד-תל"ם והרשימה המשותפת, הסתייגות מס' 63. הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (63) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 63 הוסרה. ההסתייגויות לחלופין הוסרו כולן, נכון? לחלופין א' עד ט"ו הוסרו כולן, ולפיכך הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 3, ואנחנו יכולים להצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 67 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, בעד – 67, נגד – 38, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שסעיף 3 התקבל בקריאה השנייה כנוסח הוועדה, ומכאן שהצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס 50 – הוראת שעה), התקבלה בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים מכאן – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני מבקש שההצבעה בקריאה שלישית תהפוך להצבעת אי-אמון בממשלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הוגשו המסמכים? מי המועמד לראשות ממשלה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אחמד טיבי, אחמד טיבי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רק שנוכל לעדכן את חברי הכנסת. אין בעיה, רק שנעדכן את חברי הכנסת מי המועמד לראשות הממשלה. אם כן, חברות וחברי הכנסת, על פי הבקשה של חבר הכנסת מאיר כהן, ההצבעה על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה) בקריאה השלישית תיחשב גם להצבעת אמון בממשלה או אי-אמון, על פי התוצאה שתהיה. המועמד לראשות הממשלה, אם הצעת האי-אמון תתקבל, הוא חבר הכנסת יאיר לפיד. אני מזכיר: מי שבעד החוק ונגד האי-אמון מצביע בעד, ומי שנגד החוק ובעד האי-אמון מצביע נגד. מכובדיי, הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד החוק – 67 נגד – 37 נמנעים – אין חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה), נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, זה היה קרוב, אבל שעתיים ושלוש דקות לפני המועד האחרון הכנסת מאשרת את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה), ברוב של 67 בעד, 37 נגד, ללא נמנעים, בקריאה השלישית, ודוחה את הצעת האי-אמון. אני קובע שהצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 50 – הוראת שעה) התקבלה בקריאה השלישית, ונכנסה לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 6), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' כ/846; דברי הכנסת, חוב' כ"ב, ישיבה 66; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים מכאן לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 6), התש"ף–2020, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, ויציג אותה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ, בבקשה. << דובר >> חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק שכר שווה לעובדת ועובד, (תיקון מס' 6), התש"ף–2020, על חובת פרסום דוח שנתי הצעה. זו היא הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת אתי חווה עטייה – ברכות. הצעת חוק ראשונה שלך. אני מקווה שרבות עוד תהיינה באמתחתך. חוק שכר שווה לעובד ולעובדת, התשנ"ו–1996, קובע חובה על מעסיק לשלם לעובד ולעובדת המועסקים אצלו שכר שווה בעד אותה עבודה – עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך. החוק קובע כי מעסיק שמפר את החובה לשלם שכר שווה חשוף לתביעה על ידי העובד או על ידי ארגון עובדים. בנוסף, החוק היום מאפשר לעובד לדרוש ממעסיק מידע בדבר רמות השכר של העובדים במקום העבודה לפי סוגי עובדים, סוגי משרות או סוגי דירוגים. אני לא שומע את עצמי, וואו. עכשיו אני מרגיש, ירדנה, מה את מרגישה. אני לא שומע את עצמי. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רבותיי, אם חבר הכנסת חיים כץ, הכל-כך מנוסה, עם קול חזק, לא עומד בזה, אז אנא, נא לשמור על השקט. << דובר_המשך >> חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> למרות החובה החוקית לתשלום שכר שווה והכלים הקיימים היום בחוק, ישנו קושי רב לממש את הזכות הזאת, ועובדים רבים חוששים לפנות למעסיק ולעמוד על הזכות לקבל שכר שווה בתוך תקופת העסקתם. לפיכך, בהצעה שלפניכם מוצע להוסיף כלי שיסייע לעובד במימוש הזכויות לשכר שווה ולהטיל חובה על מעסיק פרטי המעסיק מעל 518 עובדים – 518 זה 100 פעמים חמסה ופעם אחת חי, זה מקור המספר – לאסוף נתונים ולערוך דין וחשבון על רמות השכר ופערי השכר במקום העבודה. במסגרת הדוח הפנימי שיערוך המעסיק יפורטו רמות שכר של כלל העובדים לפי חלוקה לסוגי משרות, סוגי עובדים ודירוגים, תוך ציון פערי השכר בכל פילוח עובדים. עם עריכת הדוח הפנימי ובהתבסס עליו, ימסור המעסיק לכל עובד עדכון על אודות פילוח העובדים שאליו משתייך העובד וכן על אודות פער השכר בתוך אותו פילוח. בנוסף יחויב המעסיק לפרסם לציבור דין וחשבון פומבי שיכלול דיווח על פערי השכר באחוזים במקום העבודה. הדוח הפומבי יפורסם באופן שאינו מאפשר זיהוי של עובדים ואינו כולל מידע שיכול לפגוע בסודות המסחריים של המעסיק. מטרת הצעת החוק היא להקל במימוש הזכות לשכר שווה, אולם מהצד השני עמד לנגד עיני הוועדה הרצון שלא להכביד על המעסיקים יתר על המידה, במיוחד בימים האלה – למרות שנתנו מספיק זמן למעסיקים לממש את הצעת החוק, והתאריך שנקבע להם הוא יוני 2022. אני מקווה שביוני 2022 יהיה לנו כבר גם חיסון וגם הקורונה תעזוב את מחוזותינו. לפיכך קבעה הוועדה כי ההסדר האמור, כמו שאמרתי, יחול על מפעלים מעל גודל של 518 עובדים, והדוחות יוכנו ופורסמו החל משנת 2022 בחודש יוני. בשנת 2022 יוכל שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, להרחיב את תחולת החוק ולקבוע כי החוק יחול גם על מעסיקים קטנים יותר, שמעסיקים מתחת ל-518 – אבל שיתייחס למספרים חי וחמסה תמיד, במספרים, שהוא יבין למה הוא צריך להתייחס. מדובר בהצעת חוק חשובה, שמאפשרת שקיפות של נתונים באופן שיקל על עובדים ועובדות לעמוד על זכותם לקבל שכר שווה תמורת עבודה שווה. ההצעה אושרה פה אחד בוועדה; הרבה מאוד חברים היו. אין לה הסתייגויות. לפיכך, אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. פעם נוספת אני רוצה לאחל ברכות לחברת הכנסת אתי חוה עטייה, שבתקופת הקורונה הצליחה להעביר חוק שאינו קשור לקורונה בקריאה השנייה – החוק הפרטי הראשון שעבר בתקופת הקורונה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> לא, זה חוק פרטי, חקיקה פרטית שתבוא אחריה הרבה חקיקה. ברכות. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. אם כן, חברות וחברי הכנסת, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות ואף לא היו בקשות דיבור. לפיכך, אנחנו יכולים מייד לעבור להצבעה על הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 6), התש"ף–2020, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד סעיפים 1–6 – 21 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, אני מוסיף את קולותיהם של חברי הכנסת מלכיאלי, חבר הכנסת מלכיאלי – בעד; חבר הכנסת האוזר – בעד; חברת הכנסת קרן ברק – בעד; חברת הכנסת אתי עטייה – בעד; חבר הכנסת אליהו ברוכי – בעד; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בעד; חבר הכנסת יוסף טייב – בעד. את מי עוד לא ראיתי? חבר הכנסת בוסו – בעד. עוד מישהו? אם כך, יש לנו שמונה. אנחנו 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד החוק – 19 נגד – אין נמנעים – אין חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 6), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אתחיל הפעם מימין לשמאל: חבר הכנסת בוסו, אני מוסיף אותך; חבר הכנסת טייב; חבר הכנסת מלכיאלי; חבר הכנסת האוזר; חברת הכנסת אתי עטייה; חברת הכנסת עינב קאבלה; חבר הכנסת ברוכי; חברת הכנסת ברק; חבר הכנסת סעדי. אם כך יש לנו 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 6), התש"ף–2020, התקבלה בקריאה שלישית ונכנסה לספר החוקים. אני מברך אותך, חברת הכנסת אתי עטייה, ברכות גדולות. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת צבי האוזר כדי להשלים חוב של ברכות על החוק הקודם, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר >> ביקשתם לקצר את זה יותר, את הכנסת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת האוזר, אני מציע ברכות באופן יחסי לגודל ההערכה שאישרנו כאן. << דובר_המשך >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, היו כאלה שהיו רוצים לקצר עוד יותר, גם את התקופה וגם את הברכות. אני רק אזכיר, למען הח"כים שעוד נשארו ולמען הפרוטוקול: אנחנו עומדים היום על 154,000 חולים מאומתים שנדבקו בנגיף הקורונה; 844 מקרי מוות בישראל – רק היום נוספו שבעה נפטרים; 830,000 מובטלים – המיתון הגדול אי פעם; צמיחה שלילית בתוצר הלאומי שלנו, שמעולם לא חווינו, בין 4.5% ל-6% מינוס. לכן, על הכנסת הזאת הייתה חובה היסטורית לדחות את הבחירות. אדוני היושב-ראש, אני הייתי מעדיף שהחוק הראשון שלי כחבר כנסת יהיה אחר, אבל כשאין ברירה אז אין ברירה. זה חוק שסיעת דרך ארץ הובילה בניגוד לכל הסיכויים, כפי שנראה היה בתחילת הדרך בשיחות של חברי הכנסת במסדרונות, בפרשנויות, בדיווחים התקשורתיים, אבל אזרחי ישראל לא היו סולחים לנו היום אם חלילה היינו מקבלים החלטה אחרת. חבריי חברי הכנסת, בעיקר מהקואליציה, הצעת החוק שעברה לפני כמה דקות לא פותרת את הבעיה, היא רק מספקת, כמו שאמרת, פתרון זמני, והפתרון האמיתי תלוי רק בנו. אין לנו את האפשרות המעשית לנוח על זרי הדפנה. החל מרגע זה העבודה רק מתחילה. חובה עלינו לעשות הכול כדי למצוא נתיבים לעבודה משותפת כדי להוציא את מדינת ישראל מהמשבר הקשה שבו היא מצויה. אני מאמין כי אם נתעלה על המאוויים הפוליטיים ונראה לנגד עינינו רק את אזרחי ישראל ששלחו אותנו לכאן, ניתן יהיה בחודשים הקרובים לפתור את המחלוקות. אני מכיר את המחלוקות; הן יותר קטנות ממה שנדמה. ניתן יהיה לשקם את האמון ולאחד את השורות מול אתגרי הביטחון, הכלכלה והבריאות שניצבים בפנינו. אני רוצה לסיים ולבקש להודות לראש הממשלה ולראש הממשלה החליפי על שהתעלו מעל המחלוקות שהתגלעו ביניהם ברגע האחרון ובחרו להמשיך בשותפות. זו צריכה להיות דרכה של ממשלת ישראל. אני מאחל, אדוני היושב-ראש – אני יודע שאולי יגידו שזה קצת בדוק של מרירות, או בדוק של ציניות, אבל אני באמת מאחל מכל הלב לכנסת הזאת אריכות ימים ושתמשיך לשרת נאמנה את אזרחי ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני שמח להזמין את חברת הכנסת אתי עטייה להודות ולברך את העושים במלאכה בעקבות אישור הצעת החוק שלה – הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 6) התש"ף–2020. << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מרטין לותר קינג, הלוחם הידוע למען זכויות האדם בארצות הברית וזוכה פרס נובל לשלום, אמר: אי-צדק במקום כלשהו הוא איום על הצדק בכל מקום. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד משנת 1996 מחייב שכר שווה, אבל מסתבר שזה לא מספיק כדי לצמצם את הפער. התיקון – חובת פרסום דוח שנתי – מחייב את המעסיקים במגזר הפרטי, כמו במגזר הציבורי, לדווח על פערי השכר בין נשים לגברים. מדובר בצעד ראשון שמניח כי חובת הפרסום תייצר שקיפות, תביא לצמצום פערים, תבטיח קידום שוויון ותמגר את האפליה. כל זאת – מתוך התחשבות מלאה במעסיקים בתקופה מורכבת זו. הצעת החוק שלי אינה כוללת עיצומים כספיים על עסקים שבהם יימצאו פערים. בנוסף, וידאנו שהפרסום לא יהיה כרוך בהוצאות מיוחדות מצד המעסיקים, שהרי מדובר בנתונים נגישים. אני יודעת כי ההשלכות תיקון החוק ייטיבו עם ציבור הנשים בשוק העבודה. בהזדמנות זו אני מודה ליו"ר הוועדה חבר הכנסת חיים כץ, שפעל רבות בהבאת תיקון החוק לקריאה ראשונה והכנתו לקריאה שנייה ושלישית; למנהלת הוועדה המסורה ענת כהן; ליועצת המשפטית ענת מימון; ללשכה המשפטית בכנסת; ליו"ר ויצו ישראל אורה כורזים; לארגון ויצו ישראל על שיתוף הפעולה המלא ועל העשייה המבורכת למען זכויות הנשים; לצוות המסור שלי אושרה גדרון, יהב כהן, אלון נוריאל ולכל העוסקים במלאכה שעזרו לי לקדם את החוק. בשם הנשים בישראל: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. תודה רבה. תודה, יריב, וגם איתן גינזבורג. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה וברכות גדולות. חברות וחברי הכנסת, אני רק מוכרח לומר לחברי הכנסת טיבי, סעדי וסאלח שאם רק את תשימו סמל של בית"ר ירושלים על המסכות האלה, אנחנו נדע שהגענו באמת לימות המשיח. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תע"ל זה צהוב. << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תע"ל זה צהוב. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן? אז הינה, אתם רואים? יש משותף בכל זאת. << הצח >> הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון) (פנייה באמצעי קשר שאינו דיגיטלי), התש"ף–2020 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/848).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> טוב, רבותיי, אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון) (פנייה באמצעי קשר שאינו דיגיטלי), התש"ף–2020, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי וחבר הכנסת משה אבוטבול. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה. אנחנו כמובן בדיון לקריאה הראשונה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת בעצם הולכת להיטיב עם אנשים שלא התקדמו, אין להם אינטרנט, אין להם מיילים; אנשים שרגילים לשלוח את כל – דרך התקשורת שלהם זה פקס. הקורונה הציפה לנו את הבעיה של אותם אנשים, שלא יכלו לגשת לבנקים, לא יכלו לגשת למשרדי ממשלה, בגלל שכשבאו לגשת למשרדי ממשלה ולהגיש להם מסמך כזה או אחר אמרו להם: תביא לי את המייל שלך, ומייל אין להם, ופקס – לבנק או למשרדי הממשלה אין. הצעת החוק הזאת הולכת להיטיב עם אותם אנשים על מנת שאותם משרדי ממשלה והבנקים יחויבו שיהיה להם פקס באותו מקום. אני רוצה להדגיש שהצעת החוק – וחידדנו את זה בוועדה כמה פעמים – לא אמורה לגרוע מהמצב שהיה עד היום אלא רק להיטיב ולהוסיף דרך התקשרות. אני רוצה לנצל את הבמה להודות ליושבת-ראש הוועדה עינב על הקידום של החוק הזה, על ניהול הוועדה, על העזרה בניסוח החוק. אני חושב שנתת לנו את הפן שלך, והצלחנו להוציא מוצר מוגמר ומוסכם יחד עם נירה, היועצת המשפטית של הוועדה, ומנהלת הוועדה איילת חאקימיאן. אני רוצה להודות לאורן הלמן, שגם פנה אליי בעד הצעת החוק הזאת, שאמורה להיטיב עם אותם בעלי מוגבלויות שפחות יש להם נגישות לאינטרנט ולמייל – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שבאמת עושה בנושא הזה עבודת קודש אמיתית. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> מפעל חיים שלו, בהחלט. – – לסגן השר איציק כהן, שעזר לי בקידום הצעת החוק הזאת, לעו"ד יוני משריקי, שגם עזר בקידום הצעת החוק, ולעו"ד והמגשר עקיבא חופי. תודה רבה. אני מבקש את תמיכתם של חברי הכנסת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. לדיון הזה נרשמו דוברים. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה – איננו; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו; חבר כנסת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אה, סליחה. ישנו ומוותר. איפה? חבר הכנסת פינדרוס ישנו ומוותר. חבר הכנסת איימן עודה – איננו. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, לגבי ההערה שלך על הצבע הצהוב של סונדוס, אוסאמה ושלי – בתע"ל הצבע הרשמי שלנו הוא הוא צהוב, ולנו אין – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> עכשיו אני מבין למה אני לא יכול להיות חבר בתע"ל, אתה רואה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיוק. בגלל הצהוב. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הינה, נפתר העניין. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> למי שלא יודע, למרות העמדות הימניות, הניציות, של יושב-ראש הכנסת, הוא תומך בהפועל תל אביב, והצבע שלו הוא אדום. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אז חבר הכנסת טיבי, בוא אני אגלה לך משהו: אתה יודע שכל מי שראה בילדותו איך מפלגת העבודה ניהלה את הפועל תל אביב אמר: טוב שהמדינה תהיה בידיים של הליכוד, ככה שהדברים דווקא מסתדרים טוב אחד עם השני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולעיתים הוא רואה איך בית"ר ירושלים מנוהלת, ואז הוא אומר: כדאי לקחת את השלטון מהליכוד. רבותיי, א. אני רואה את חבר הכנסת פינדרוס, שביומיים האחרונים מנהל את ועדת הכספים. אני רוצה להודות לך על העבודה והשקעה. כאילו מזמן אתה מנהל את הוועדה. אתה מנהל בפועל, Acting Chairman, בשל העובדה שחברנו חבר הכנסת גפני, היושב-ראש המיתולוגי של ועדת הכספים, לא הרגיש בטוב, עבר צנתור. אני מאחל לו מכאן בשם כולנו בריאות שלמה וחזרה מהירה לכנסת ולניהול ועדת הכספים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בהחלט. כולנו מצטרפים לאיחולים האלה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גפני הוא ההוכחה לכך שהעובדה שאין אדם שאין לו תחליף היא לא ממש נכונה ומדויקת. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אני חולק עליך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בכספים, בכספים. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תרשה לי לחלוק עליך. תרשה לי לחלוק עליך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא הבנת אותי. לא הבנת אותי. אם תחלוק עליי, אתה תמצא את עצמך לא מנהל את הישיבה מייד. אז תיזהר. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> תחזור עוד פעם? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אמרתי שגפני הוא ההוכחה שהמשפט: אין אדם שאין לו תחליף – המשפט הזה לא מדויק, כי יש את גפני. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אה, עכשיו הבנתי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עכשיו הבנת? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> מאה אחוז. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כי הדאגת אותי לגבי העתיד הפוליטי שלך, בגלל ההערה הראשונה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא, לא, לא. זה לא ש"ס אצלי, ותהיה רגוע. לא צריך להגיד – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ש"ס, אתם רוצים לענות לו, בבקשה? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> יש להם לאן לשאוף. בסדר, תמיד לשאוף למעלה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עליתי כדי לומר את הדברים האלה על חבר הכנסת גפני, ואני שב ואומר שאני מאחל לו בריאות שלמה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בהחלט. תודה רבה בשם כולנו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני מצטרף כחבר ועדת הכספים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בהחלט. אני חושב שבשם הכנסת כולה אנחנו מאחלים לחבר הכנסת גפני שישוב במהרה לאיתנו. אנחנו זקוקים לו כאן, וכמה שיותר מהר. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – איננה; חברת הכנסת היבה יזבק – איננה; חבר הכנסת עידן רול – איננו; חבר הכנסת עופר כסיף – אף הוא לא נמצא; חבר הכנסת אלי אבידר – איננו. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, חברי הכנסת מלכיאלי ואבוטבול, כל הכבוד על הצעת החוק הזאת, אנחנו תומכים בה, כפי שאנחנו תומכים ותמכנו בעוד חוקים חברתיים. אני רוצה לנצל את הזמן, כבוד היושב-ראש, שגם כבוד השר נמצא כאן, ולדבר על נושא שהוא כאוב מאוד לחברה הערבית, וזה נושא תכנון הבנייה וההריסות – תיקון 116, הידוע בחוק קמיניץ. אנחנו נפגשים ונפגשנו עם כבוד שר המשפטים, ונפגשנו גם עם המשנה ליועץ המשפטי ארז קמיניץ בעצמו. ביום חמישי האחרון הייתה לנו פגישה עם המשנה ארז קמיניץ, עם ראש עיריית כפר קאסם ועם חברי ווליד טאהא בעניין אזור התעשייה – בערך 2,000 דונם, חבר הכנסת טיבי – ויש שם צווים וקנסות במאות אלפי שקלים על מאות מחסנים ואזורי תעשייה. אני מקווה שאנחנו בדרך לפתרון. היה שם צו הריסה גם נגד ביתו של עו"ד עארף פריג', אחיו של חכ"ל – חבר הכנסת לשעבר – חברנו עיסאווי פריג', והיה צריך להיות צו הריסה ממש עד סוף החודש. הצלחנו זמנית לעכב ולדחות את ההריסה של הבית שלו ב-60 יום. אנחנו מקווים שנבטל בכלל את צו ההריסה ונכניס את ה-250 דונם האלה לתוך תוכנית המתאר. עיריית כפר כאסם שוקדת ועובדת על מנת באמת להכין תוכנית כוללנית ותוכנית מפורטת. אני רוצה לדבר על עוד צו הריסה, נגד אולם חתונות פתוח של משפחת נעאמנה, שנחברי ויסאם נעאמנה בנה, הוא ואחיו – אולם חתונות אצלנו ביישוב. אנחנו כבר עיר, אדוני היושב-ראש, אבל לצערנו אין אולמות חתונות, ויש את האולם הזה ועוד כמה אולמות פתוחים. הוא הגיש תוכניות גם לוועדה המקומית וגם למינהל, ולמרות זאת יש צו הריסה שהיה צריך להתבצע עד סוף החודש. הם קיבלו דחייה עד 26 בספטמבר. אני כבר פניתי גם למשנה וגם לראש היחידה הארצית אבי כהן בבקשה לבחון מחדש ולבטל את צו ההריסה, כי באמת יש שם תוכניות ואפשר להכשיר את הבנייה, מה גם שיש ותמ"ל, והוותמ"ל הוא על סף אישור סופי, ואז אפשר להכשיר את הבנייה הזאת. יש גם אוהל מחאה. אנחנו כמובן תומכים במאבקו. גם עיריית עראבה וגם הוועד העממי בעראבה תומכים במאבקו, ואנחנו נמשיך לעמוד לצידו על מנת לבטל צו הריסה. ובכלל, אני מקווה, איך שהבטיח שר המשפטים, כבוד היושב-ראש, שנגיע – אנחנו קרובים למתווה שמצד אחד ייתן הקפאה וייתן ארכה לרשויות המקומיות על מנת לתכנן תוכניות מתאר ותוכניות כוללניות והרחבת שטח השיפוט. למשל בעיר שלי הרחיבו את שטח השיפוט, אדוני היושב-ראש, ב-1,800 דונם, כך שאני מניח שבעשר השנים, 20 השנים הקרובות, לא תהיה התופעה הזאת של בנייה בלי היתר. כנ"ל גם בסח'נין, כנ"ל באום אל-פחם, כנ"ל בטורעאן. ברגע שמאשרים את התוכניות האלה אז אין צורך לבנות, ואף אחד לא יבנה ויסתכן בבנייה בלי היתר, בקנסות ובסיוט ההריסות. זה מה שאנחנו רוצים. אני מקווה שנביא את הבשורה לחברה שלנו בימים או בשבועות הקרובים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אליהו חסיד – איננו; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו. חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה. << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כפי שכולנו יודעים, זו עונת השמחות והחתונות. מצד אחד כולנו רוצים ורוצות להיות שמחים ושמחות, אבל זו עונה שהיא בתקופת משבר והיא מדאיגה. יכול להיות שחתונה אחת תהפוך דווקא למקור דאגה ועוד סיבה לעצב למשפחות, כשמגיע אדם אחד ולא במודע ולא בכוונה מדביק עוד אנשים בחתונה אחת. הנתונים בימים האחרונים, במיוחד בשבוע האחרון, בחברה הערבית, ביישובים הערביים הם מאוד מדאיגים. יש עלייה, עלייה במספר החולים בקורונה, וזה מחייב טיפול מיידי. זה מחייב אותנו לשינוי התנהגות ולקחת אחריות כדי לעבור את התקופה ואת המשבר הזה עם כמה שפחות נזקים, מצד אחד. מצד שני, מי שהחליט לסגור את האולמות, לפתוח את המסעדות ולפתוח את בתי הספר, לא התייחס לאנשים שרוצים להתחתן, ואסר פתיחת אולמות פתוחים ואפשר לאנשים לעשות את החתונות בכבישים, בבתים, הוא נתן יד לסכן את אותם אנשים. יש מקום לבחון מחדש לפתוח את האולמות, אולמות החתונה, במיוחד האולמות הפתוחים. זה מאוד חשוב. לפחות שם נוכל לפקח על המרחק, נוכל לפקח על התנאים ששומרים על הבריאות של האנשים. כמה מילים בערבית: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני פונה בעיקר לבני ובנות משהד. עברנו את הגל הראשון של משבר קורונה בשלום עם קרוב לאפס מקרי קורונה חיוביים ביישוב משהד, אבל בימים האחרונים אנחנו עדים לקרוב לעשרה מקרים ביישוב משהד, ויש צפי למקרים נוספים. אני פונה לכל בני ובנות היישוב שלי: עלינו לשמור על עצמנו, על בריאותנו ועל שלומנו ולהישמע להוראות משרד הבריאות. עלינו לשמור במיוחד על הקשישים והקשישות. אני יודעת היטב כי אחד הערכים החברתיים החשובים ביותר הוא השתתפות בצערם ובשמחותיהם של האנשים, אבל במשבר זה הערך החברתי והאנושי החשוב ביותר הוא קודם כול לשמור על בריאותנו ושלומנו ועל בריאותם ושלומם של יתר בני ובנות החברה שלנו והיישוב שלנו. תודה.) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני בהחלט מצטרף לפנייה שלך לתושבי משהד, ואני חושב שלכל אזרחי מדינת ישראל. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – איננו; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אף הוא איננו; חבר הכנסת מנסור עבאס – איננו; חבר הכנסת אלכס קושניר – איננו; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת יואב סגלוביץ – איננו. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את יושב-ראש סיעת ש"ס בכנסת חברי חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי: הצעת חוק אחרי הצעת החוק שלפעמים נראות לאנשים כזוטות – מה הבעיה? אבל זה נקרא הצעות חוק חברתיות, להסתכל על מישהו – כמה שזה נראה לי בעולם המתקדם, הטכנולוגי – מה הבעיה? תשלח מייל, תשלח הודעה – יש אנשים שממשיכים לתקשר בדרכים הללו ומפסידים את הזכויות האלמנטריות שלהם. הצעות פשוטות כאלה, להמשיך לקבל פקסים – אז אנחנו מברכים אותך, ותמשיך הלאה ככה. אדוני היושב-ראש, אני שמח שהיום הוסר האיום, לפחות באופן זמני, ואני מקווה שתמיד הזמני יישאר קבוע. כוונתי לאיום לגרור את מדינת ישראל למערכת בחירות מיותרת כשאנחנו יודעים שיש מיליון אזרחים במדינת ישראל מובטלים וגם רעבים, ועכשיו צריך לטפל בבעיות האמיתיות של האזרח. הוצאתי היום מכתב פנייה לשר הבריאות וגם לפרויקטור הקורונה. אנחנו נמצאים בהתארגנויות לקראת החגים, חגי תשרי, אבל יש נקודות נוספות שלא נמצא את עצמנו בדקה האחרונה שואלים שאלות איך מתארגנים – שוק ארבעת המינים, מכירת סכך ודברים כאלה, שאחר כך יגידו שלפי ההנחיות לא ייפתחו שווקים, כן ייפתחו שווקים. אלו דברים פשוטים. אבא שלי, אימא שלי, כשאני פוגש אותם הם אומרים לי: אלו דברים – מה נעשה? אתה יודע, יש בפתח תקווה שוק ארבעת המינים, בבני ברק יש שוק ארבעת המינים וגם בירושלים. אלו דברים שאנשים מחכים להם שנה שלמה. יש הרבה סוגי מכירה של ארבעת המינים דרך משלוחים, אבל עדיין ההיסטוריה היפה – לבוא ולחפש את האתרוג הכשר והטהור בשוק ארבעת המינים זה דבר שאי-אפשר לוותר עליו. לכן אני מבקש וקורא לשר הבריאות לתת מענה ולתת את הדעת מה לעשות. אחד הפתרונות הוא לפנות לראשי רשויות כדי שיאפשרו ברחובות מוגדרים מראש לפרוס את הדוכנים, אבל לא לוותר על המנהג הקדום והיפה הזה, שמזכיר לנו ונותן לנו באמת את השורשים של חגי ישראל בסממנים היפים האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו; חבר הכנסת עודד פורר – איננו; חברת הכנסת אורלי פרומן – איננה; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – גם הוא לא נמצא; חבר הכנסת עוזי דיין – לא נמצא; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא נמצאת. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מעולם לא הייתי באומן, לא בראש השנה וגם לא באמצע השנה, לא לפני הקורונה וכפי הנראה גם לא אחרי הקורונה. למה לא? כי "כשם שפרצופיהם אינם שווים, כך דעותיהם אינן שוות". בתפילת ראש השנה אנחנו מבקשים: "וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". הליטאי שמתפלל בפתח תקווה וחסיד ברסלב שמתפלל באומן מצפים לאותו הדבר. חשוב לי להבהיר: לא בחנתי את מתווה אומן, לא את הסיכויים שבו ולא את הסיכונים שבו. אני מודה, לא עסקתי בנושא; אין לי המלצות בעד, אין לי המלצות נגד. לכן אני לא מדבר על ההחלטה ועל הסמכות שלה, אני מדבר רק על הסגנון. מדי שנה עשרות אלפי אנשים נוסעים בשביל להתפלל, עשרות אלפים שמאחוריהם עומדים – ובעיקר עומדות – עשרות אלפים משפחות שהן לגמרי חלק מהסיפור הזה. לכנות אותם חוגגים זאת לא רק פגיעה בהם, זאת פגיעה במאמץ הלאומי המשותף של כולנו לעצור את הנגיף. אני לא עומד פה רק בגלל הפגיעה בחסידי ברסלב ובבני משפחתם; אני כואב את הפגיעה במאבק המשותף, במאמץ המשותף של כולנו. כבוד היושב-ראש, אני מבקש לסיים, איך לא, באמרה נוקבת של רבי נחמן מברסלב שרלוונטית לכל מי שעסק, לכל מי שעוסק ולכל מי שיעסוק בנושא החשוב הזה: "איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בשכל של כל דבר – – – כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו". הלוואי שנזכה לקיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר גולן – לא נמצא; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – לא נמצא; חבר הכנסת יבגני סובה – לא נמצא; חבר הכנסת ינון אזולאי – אף הוא לא נמצא; חבר הכנסת רם בן ברק – איננו. תמה רשימת הדוברים, ואנחנו יכולים לעבור להצבעה על הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון) (פנייה באמצעי קשר שאינו דיגיטלי), התש"ף–2020, בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 43 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון) (פנייה באמצעי קשר שאינו דיגיטלי), התש"ף–2020, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני אוסיף כמובן את הקולות של מי שנמצא כאן: חברי הכנסת ברוכי, קאבלה, מלכיאלי, בוסו, סאלח, סעדי. אם כך, אנחנו עם תשעה בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון) (פנייה באמצעי קשר שאינו דיגיטלי), התש"ף–2020, התקבלה בקריאה הראשונה, ותועבר לוועדת המדע והטכנולוגיה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 11) (אמצעי התשלום להעברת תגמולי ביטוח), התש"ף–2020 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/849).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כך, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 11) (אמצעי התשלום להעברת תגמולי ביטוח), התש"ף–2020, בקריאה ראשונה, של חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול. אני מזמין שוב את חבר הכנסת מלכיאלי להציג לנו את הצעת החוק, בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אנחנו פה מאזינים ונהנים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> זה מה שנקרא צדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני אספר לך סיפור – לא תאמינו שזה קיים. אדם משלם כל החיים שלו ביטוח, ואז יש תאונה, גנבה, והוא רוצה לתבוע את הכסף. הוא תובע את הכסף. חברת הביטוח חוקרת, מתחקרת את האירוע ואומרת: אתה זכאי לכסף, אין ויכוח, ואז חברת הביטוח אומרת לאותו אדם שזכאי לכסף: אני אשלם לך. איך חברות הביטוח משלמות היום? מנפיקות לו צ'ק שתקף ל-60 יום. את הצ'ק מקבל הסוכן בדואר. אנחנו מכירים את הדואר. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם למוטב בלבד, גם קרוס וגם 60 יום. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> 60 יום. זה מגיע לסוכן. לסוכן אסור לפתוח את המעטפה, והוא אמור לשלוח את זה לאותו אדם שמקבל את הכסף. כשזה מגיע אליו לא עברו 60 יום – עברו 120 יום. אז הוא מתקשר לחברת הביטוח ואומר שלא הגיע צ'ק. אתה צודק, אתה בסדר גמור, ניתן לך צ'ק חדש – וחוזר חלילה. עכשיו, עשרות מיליוני שקלים בשנה שוכבים בחברות הביטוח עד שהדוור החרוץ של אותה שכונה יבוא ויואיל בטובו להביא לו את הצ'ק בתוך הזמן של ה-60 יום. ריבונו של עולם, הרי חברת הביטוח גובה ממני כל חודש בכרטיס האשראי, בהוראת קבע. הם מכירים אותי, הם יודעים מאיפה לגבות – הם גובים כסף, נכון? באותה צורה שאתה גובה ממני, תחזיר לי את הכסף. זאת הצעת חוק שמחייבת את חברות הביטוח להחזיר לאדם כסף בצורה שהם גבו ממנו; הצעת חוק פשוטה מאוד, אבל אני חושב שהיא יכולה לעזור, בעיקר בזמן. אני רוצה להודות לשר המשפטים ניסנקורן, שתמך בהצעת החוק הזאת מהרגע הראשון; ליושב-ראש הוועדה יעקב אשר, שהריץ אותה גם להכנה לקריאה ראשונה; ליועץ המשפטי אלעזר שטרן; למנהל הוועדה אסף פרידמן. אני רוצה להודות למשה ברקת מרשות ההון. כבר לפני שנה דיברתי איתו על החוק הזה. הוא אמר: תשמע, הצעת חוק חכמה, נכונה, ואני אתמוך בה – יחד עם אוהד מעודי, שבאמת בצורה פיקחית וטובה התגברו על כל המכשולים וידעו לנסח את זה בצורה הנכונה ביותר; ליאור רוזנפלד מלשכת סוכני הביטוח, שגם הביא לי את הדוגמאות ואת כל המקרים, כדי שנוכל יחד להתגבר ולמצוא את הנוסח הנכון; יועץ החקיקה שלי, עו"ד חופי. תודה לכולם על התמיכה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. גם להצעת החוק הזאת נרשמו דוברים. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה – איננו; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא נמצא; חבר הכנסת איימן עודה – איננו; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – איננה; חברת הכנסת היבה יזבק – איננה; חבר הכנסת עידן רול – איננו; חבר הכנסת עופר כסיף – איננו; חבר הכנסת אלי אבידר – איננו; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מוותר; חבר הכנסת אליהו חסיד – איננו; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו; חברת הכנסת סונדוס סאלח – מוותרת; חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – איננו; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – איננו; חבר הכנסת מנסור עבאס – איננו; חבר הכנסת אלכס קושניר – איננו; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – איננו; חבר הכנסת אוריאל בוסו – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו; חבר הכנסת עודד פורר – איננו; חברת הכנסת אורלי פרומן – איננה; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – איננו; חבר הכנסת עוזי דיין – איננו; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה; חבר הכנסת יאיר גולן – איננו; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – איננו; חבר הכנסת יבגני סובה – איננו; חבר הכנסת ינון אזולאי – איננו; חבר הכנסת רם בן ברק – אף הוא לא נמצא. אם כך, אנחנו יכולים לעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 11) (אמצעי התשלום להעברת תגמולי ביטוח), התש"ף–2020. הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 11) (אמצעי התשלום להעברת תגמולי ביטוח), התש"ף–2020, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני אוסיף את קולותיהם של חברי הכנסת מלכיאלי, טייב, בוסו, סעדי, סאלח – בעד, כך שבסך הכול יש לנו תשעה בעד, אין מתנגדים. אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 11) (אמצעי התשלום להעברת תגמולי ביטוח), התש"ף–2020, אושרה בקריאה הראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה, הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת תהלה פרידמן בנושא: סחר בנשים לשם זנות דרך שדה התעופה רמון; בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת רם בן ברק בנושא: הקמת קו מתח בכפר קיש – קו 400. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ה' באלול התש"ף, 25 באוגוסט 2020, בשעה 16:00, אחר הצוהריים. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 22:42. << סיום >>