דברי הכנסת

דברי הכנסת כה / מושב ראשון / ישיבות ע"ד–ע"ו / י"ח–כ' באלול התש"ף / 7–9 בספטמבר 2020 / 25 חוברת כ"ה ישיבה ע"ד הישיבה השבעים-וארבע של הכנסת העשרים-ושלוש יום שני, י"ח באלול התש"ף (7 בספטמבר 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו וימינה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. כישלון הממשלה המנותקת, הממשיכה לפעול ללא תקציב ולפגוע בעתידם של אזרחי ישראל; 7 2. מאז חקיקת חוק קמיניץ – תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה – המדינה הפכה למכונת הריסת בתים; 7 3. כישלון הממשלה בניהול משבר הקורונה והרס הכלכלה הישראלית 7 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 8 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 11 עודד פורר (ישראל ביתנו): 14 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 17 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 32 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 33 אוריאל בוסו (ש"ס): 35 יעקב אשר (יהדות התורה): 36 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 38 נפתלי בנט (ימינה): 39 יאיר גולן (מרצ): 41 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 41 דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר גרשון שפט, זיכרונו לברכה 50 היו"ר יריב לוין: 50 גדעון סער (הליכוד): 51 הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו וימינה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 52 1. כישלון הממשלה המנותקת, הממשיכה לפעול ללא תקציב ולפגוע בעתידם של אזרחי ישראל; 52 2. מאז חקיקת חוק קמיניץ (תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה) המדינה הפכה למכונת הריסת בתים; 52 3. כישלון הממשלה בניהול משבר הקורונה והרס הכלכלה הישראלית 52 הודעה אישית של חבר הכנסת רם בן ברק 56 רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): 56 חילופי גברי בוועדות הכנסת 58 איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): 58 הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ף–2020 59 אוסאמה סעדי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 59 מרב מיכאלי (העבודה): 62 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 64 מרב מיכאלי (העבודה): 67 הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 5) 68 יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): 68 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 69 משה ארבל (ש"ס): 74 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 84 מרב מיכאלי (העבודה): 92 עודד פורר (ישראל ביתנו): 95 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 96 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 98 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 99 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 100 יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): 101 הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 20), התש"ף–2020 117 יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): 117 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 118 הצעת חוק רשות שדות התעופה (מלוות ואיגרות חוב למטרות פיתוח ולצורך מימון פעילות שוטפת – הוראות שעה), התש"ף–2020 131 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 131 איילת שקד (ימינה): 132 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום שני, י"ח באלול התש"ף, 7 בספטמבר 2020. אני פותח את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 48) (יושב-ראש הוועדה הציבורית לעניין שכר חברי הכנסת), התש"ף–2020, מטעם ועדת הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2026/23 וכלה בהצעת חוק פ/2069/23 – הצעת חוק התובע הכללי, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק ביטול המינהל האזרחי, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', חיים כץ, אופיר סופר, מכלוף מיקי זוהר, מתן כהנא, מיכאל מלכיאלי, עמית הלוי, יצחק פינדרוס, עוזי דיין, איילת שקד, אריאל קלנר, שרן מרים השכל, משה אבוטבול, מיכל שיר סגמן, חוה אתי עטייה, אוסנת הילה מארק, אליהו ברוכי, קטי קטרין שטרית, גדעון סער ומשה ארבל; הצעת חוק הסרת גדר ההפרדה, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אנטאנס שחאדה, היבה יזבק וסמי אבו שחאדה; הצעת חוק פינוי ההתנחלויות, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אנטאנס שחאדה, היבה יזבק וסמי אבו שחאדה; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הוראות בדבר פיזור אספה או תהלוכה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הצעת מועמדים לתפקיד המפקח הכללי של המשטרה בידי ועדת איתור מקצועית-ציבורית), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור פעילות שיש בה הדתה, שנאה בשל נטייה מינית, גזענות והדרת נשים במוסדות חינוך ממלכתיים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; הצעת חוק תהליך קבלת החלטות בעניין הסכמי סחר בין-לאומיים, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק המים (תיקון – הנחות לבתי תפילה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, ינון אזולאי, סעיד אלחרומי, משה ארבל, איימן עודה, אימאן ח'טיב יאסין, עופר כסיף, יוסף ג'בארין וג'אבר עסאקלה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הקמת מאגר אופניים ממונעים), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אלכס קושניר, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין וחמד עמאר; הצעת חוק השבת כספים בשל ביטול אירוע פרטי (נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק הפרטת תאגיד השידור הציבורי הישראלי, התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת מתן כהנא; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור על שיווק טלפוני למספר הרשום במאגר "אל תתקשרו אליי"), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מאגר צרכנים להגבלת שיחות שיווק מרחוק), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת הילה שי וזאן, יעקב מרגי ואופיר כץ; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – הפסקת הפעלת שירותי מים וביוב באמצעות חברה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, אנטאנס שחאדה, מנסור עבאס, היבה יזבק, עופר כסיף, אוסאמה סעדי, ג'אבר עסאקלה וסעיד אלחרומי; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – פיזור מועצה דתית בידי מועצת הרשות המקומית), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק העונשין (תיקון – נשיאת מאסר בעבודת שירות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אוסאמה סעדי וסונדוס סאלח; הצעת חוק הפחתת תשלומים לבעלי מקצועות מוסדרים (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור פרסום כפוי במענה טלפוני), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עופר כסיף, איימן עודה, אנטאנס שחאדה, אחמד טיבי, מנסור עבאס, עאידה תומא סלימאן, ווליד טאהא, היבה יזבק, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין, סעיד אלחרומי, ג'אבר עסאקלה, סמי אבו שחאדה, סונדוס סאלח ואימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק-יסוד: הזכות לדיור, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – שיתוף פעולה עסקי בין-לאומי ורכש גומלין בין-לאומי), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, משה גפני, מכלוף מיקי זוהר, משה ארבל ומיקי לוי; הצעת חוק איסור חקירה בדבר עברו המיני של נפגע עבירה (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי קונין; הצעת חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – ביטול האיסור המוטל על המשטרה למסור לפרקליטות עמדה בכתב לעניין מכלול התשתית הראייתית לביסוס אשמה נגד חשודים בחקירה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הפחתת מימון למפלגה בהיעדר ייצוג לבני שני המינים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; הצעת חוק שירות המדינה (תנאי עבודה של עובדי המדינה) (עבודה מרחוק), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אנטאנס שחאדה, היבה יזבק וסמי אבו שחאדה; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בשל אי-קיום חובת דיווח), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אופיר כץ, טלי פלוסקוב, אריאל קלנר, מיכל שיר סגמן, אוסנת הילה מארק, עוזי דיין, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, מאי גולן וינון אזולאי; הצעת חוק הגנה על רופא הנעדר מעבודתו עקב התפשטות נגיף הקורונה, התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי וסונדוס סאלח; הצעת חוק חלוקת מסכות לכל אזרח (הוראת שעה), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עופר כסיף, ניצן הורוביץ, ג'אבר עסאקלה, סעיד אלחרומי, אחמד טיבי, סמי אבו שחאדה, היבה יזבק, איימן עודה, בועז טופורובסקי, מאיר כהן, מיקי לוי, אורלי פרומן, תמר זנדברג, אנדרי קוז'ינוב, יאיר גולן, אוסאמה סעדי, מיכל שיר סגמן, אנטאנס שחאדה, משה גפני, יעקב אשר, ישראל אייכלר, רם שפע, מרב מיכאלי, יואב סגלוביץ' ומיקי חיימוביץ'; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת הילה שי וזאן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (הוראת שעה לקביעת תקציב לשם הוספת תרופות, מכשור וטכנולוגיות רפואיות חדשות לסל שירותי הבריאות לשנת 2021), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח זכויות בהליכי חדלות פירעון לעובד עצמאי שעיקר הכנסתו ממקור אחד), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – יתרה שלילית של ימי מחלה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות על ידי אחראי על קטין), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – תקופת כהונה של נשיא וסגן נשיא בית המשפט העליון), התש"ף–2020, מאת חברת הכנסת איילת שקד; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה לתוקף או מתעלל בקטין או חסר ישע), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק העונשין (תיקון – קביעת עונש מזערי והוראת שעה לעבירת החזקת נשק בלא רשות על פי דין), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף וג'אבר עסאקלה; הצעת חוק שירות המדינה (תיקון – העברת דין וחשבון נציב שירות המדינה בדבר ייצוג הולם של עולים בשירות המדינה לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת אנדרי קוז'ינוב, דוד ביטן, יואל רזבוזוב, אלכס קושניר, טלי פלוסקוב, מיכל וונש ותהלה פרידמן; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – מניעת כפל ביטוחים), התש"ף–2020, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – הארכת רישיון לעובד זר בענף הסיעוד), התש"ף–2020, מאת חברי הכנסת עמית הלוי ואופיר סופר. עוד הונחה הודעת שר החינוך חבר הכנסת יואב גלנט על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיקי לוי, עודד פורר וטלי פלוסקוב בנושא: החשש מאובדן פרנסתם המוחלט וקריסתם של סוכני הנסיעות ונותני שירות תיירות חוץ והיעדר מתווה סיוע ייעודי עבורם. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו וימינה להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >>1. כישלון הממשלה המנותקת, הממשיכה לפעול ללא תקציב ולפגוע בעתידם של אזרחי ישראל; << נושא >> << נושא >>2. מאז חקיקת חוק קמיניץ – תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה – המדינה הפכה למכונת הריסת בתים; << נושא >> << נושא >> 3. כישלון הממשלה בניהול משבר הקורונה והרס הכלכלה הישראלית << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים מכאן להצעות אי-אמון בממשלה. ההצעה הראשונה, כותרתה: כישלון הממשלה המנותקת הממשיכה לפעול ללא תקציב ולפגוע בעתידם של אזרחי ישראל, הצעת סיעת יש עתיד-תל"ם. יציג את ההצעה חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – יואב סגלוביץ' ממש עכשיו עולה לבמת הכנסת לנמק את הצעת האי-אמון של – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת להב הרצנו, אתה יכול לעשות קריירה כשדר כדורגל, כשדר ספורט. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני לא מבין בכדורגל. אני יותר מבין – – – << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> לפיד יעשה לו קורס. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בכל אופן, אני חושב שחבר הכנסת סגלוביץ' ואני נפגשנו בבית שאן, ואני חושב, אני בטוח ששנינו נהנינו כל אחד במסלול שהוא עשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> בטוח. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בהחלט תענוג לבקר שם ולראות את העשייה ואת המקום שככה מתפתח. בבקשה, חבר הכנסת סגלוביץ'. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני משהו כמו כמעט חמישה חודשים, ב-20 באפריל, נראה ממש מזמן, נחתם ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין כחול לבן, וטוב, ככה, ממרחק הזמן הקצר, לראות מה היה כתוב בחלקים מסוימים ממנו. "הואיל ומדינת ישראל נקלעה למשבר היסטורי עקב התפשטות נגיף הקורונה ועקב המשבר החברתי, הרפואי והכלכלי שנובע ממנו, הגיעו ראש הממשלה ויו"ר הליכוד, חה"כ בנימין נתניהו, ויו"ר כחול לבן – – – בני גנץ, לכדי החלטה, כי טובתה של מדינת ישראל מחייבת הקמה לאלתר של ממשלת חירום ואחרות לאומית ובכללה קבינט חירום למאבק בנגיף הקורונה וקבינט פיוס שיפעל לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית – – – הממשלה תפעל באמצעות קבינט הקורונה שיתכלל את כלל פעולות הממשלה בתיאום עם משרדי הממשלה, כנסת ישראל, מערכת הביטחון ויתר רשויות המדינה על מנת לטייב את פעולותיה של מדינת ישראל בתחום הבריאותי, הכלכלי והחברתי. הקבינט ירכז גם את אסטרטגיית היציאה של ישראל מתקופה זו בהיבטים השונים." אסטרטגיית היציאה של ישראל מתקופה זו. עברו כמעט חמישה חודשים. כך ממשלת ישראל נאבקת בנגיף? כך מתנהל קבינט הפיוס? כך מביאים לפיוס בין חלקים שונים בעם? הממשלה באמת מנהלת אסטרטגיה או ניהלה אסטרטגיה ליציאה מהמשבר? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אסטרטגיה ליציאה מהמשפט, לא ליציאה – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> צופה מן הצד יכול לחשוב שהממשלה הזאת תכננה כניסה למשבר. כי אנחנו רואים את הנתונים היום, רואים את המשמעות של פעולות הממשלה ואי-פעולותיה, רואים את ההתנהלות, שמשפיעה גם על התנהלות הכנסת. ואני חוזר היום, אתמול, בוועדת החוקה, על המודל שהביא פרופ' גמזו יחד עם פרופ' גרוטו ומשרד הבריאות, המודל של הרמזור, ורואה את האנרגיות בדיון שם. אני יושב בדיון שם ורואה את האנרגיות. ואתה יושב שם ומדבר על תקנות ועל חוקים, אבל לא מדובר על תקנות ועל חוקים; מדובר שם על מהות של כיצד הממשלה הזאת מטפלת. ומי שמתווכח, רב, צועק ומתכתש הם חברי הקואליציה. הם כנראה פספסו את קבינט הפיוס שהיה באותו יום. ישיבות ממשלה לא מתקיימות; ועדת שרים לחקיקה לא מתכנסת; שיתוק חלקי עד מוחלט בחלק מהמערכות – לא מינוי מפכ"ל, לא פרקליט מדינה, לא בעלי תפקידים בכירים. בעצם לא נכון, כל שר בממשלה מינה צ'יק-צ'ק מנכ"ל למשרד שלו. זה לא נכון, זה לא נכון, אני סתם מלעיז. מנכ"לים מינו. מפכ"ל לא מונה למדינת ישראל. שנה ושבעה חודשים נושא בעול ניצב מוטי כהן, ממלא מקום, עושה עבודה מצוינת, רק דבר אחד חסר: אין מפכ"ל בפועל למדינת ישראל. התפקיד הזה דורש עצמאות, וזאת ניטלת ממנו. מדוע היא ניטלת ממנו? כי באותו הסכם קואליציוני שהקראתי חלקים ממנו בהתחלה גם התפקידים הבכירים נהיו סחר-מכר פוליטי. עברו כבר 100 היום שהיה צריך למנות; באו לבג"ץ עם הסיפור. עדיין אין מפכ"ל. לגוף השני בגודלו במדינת ישראל אחרי צבא ההגנה לישראל, לגוף השני בגודלו לא מצאה הממשלה לנכון למנות משיקולים פוליטיים בלתי ענייניים – בשל העובדה הבסיסית שבראש הממשלה עומד נאשם עם כתב אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים. כן, יש לו אינטרס. וכחול לבן, שהסכימו לחתום על הסכם קואליציוני מבזה כזה, בתחום הספציפי הזה נתנו לזה יד. אבל מה שחשוב זה שיהיה מפכ"ל. תמנו, אדוני היושב-ראש, תמנו. יש הליך, תמנו. המדינה זקוקה לזה, השוטרים זקוקים לזה, הארגון צריך את זה. תמנו, פשוט תמנו. פשוט תעשו את מה שאתם לא מסוגלים לעשות אף פעם – לנהל ולמשול. תמשלו לא בדיבורים, לא בסיפורים; תעשו את מה שצריכה לעשות ממשלה, וזה לנהל. מה שמאפיין את הממשלה הזאת זה מהומה ומבולקה, חוסר עקביות בקבלת החלטות ובעיקר בלבול – ממשלה מבולבלת שמבלבלת את האזרחים. רק אתמול נשלח מכתב שכותרתו: הנדון – "בהיעדר שיתוף פעולה לא יהיה שיתוף פעולה". לא אני כתבתי אותו, אני רק אצטט חלקים ממנו. כתבו אותו כמה ראשי רשויות מצוינים, וכתבו כך: "הצלחנו לשנות את המשוואה באחוזים ניכרים, ביוזמה אישית ובמארג עדין של בניית אמון מחודש, מול הכרסום הלאומי באמון ביישום ההנחיות. כמי שניהל את המשבר הזה, מעולם לא טרחת לשמוע את קולנו, להבין את המצוקות ולנסות לקדם יוזמות ממשיות לשיטוח עקומת התחלואה, אוזנך לא הייתה קשובה אלינו ולא טרחת לשאול, להבין וללמוד מה מאפיין חתך ניכר באוכלוסייה בישראל המתמודד בכל הזירות, תקציבית, חברתית ותקשורתית. למרבה הצער לא שלחת אתה או מי מטעמך לשמוע באופן ישיר את מתודות העבודה שלנו, ואת מכלול הצעדים שייעשו ויצליחו – – – במקום זה בחרת להשתמש באנשי קש דוגמת פרויקטורים וכדו', בעוד אתה האיש שמכריע גורלות. הקול הוא קולך, ההכרעות הן שלך כמי שמוביל, מנחה ומכריע – – – אנו מודיעים בזאת כי אנו נפסיק את שיתוף הפעולה עם הרשויות השונות בכל הנוגע לסגר. רשויות המדינה מוזמנות לפעול בעצמן כפי שהן פועלות בלאו הכי מעל ראשנו, טלו אתם ובאופן אישי אתה ראש הממשלה, את האחריות לשינוי ולביצוע. אנו מודיעים לך בזאת כי הציבור החרדי כל-כולו לא ישכח את העוול שנעשה לו. לא נשכח מי האיש שחתם בידו, פעם אחר פעם, על הפיכתנו למפיצי מחלות ואויבי העם, בענישה סלקטיבית של רבבות משפחות, בני המגזר החרדי. ההחלטות שקיבלת, פעם אחר ,פעם נעשו בהיעדר היגיון ותוחלת בריאותית ומכוונות באופן חד וברור נגד הציבור החרדי. אנו רואים בך את האשם היחיד לצעדי הענישה אלו, להשפלת כבוד המסורת וכבודנו כאזרחים לגיטימיים בארץ הזו. לא נוכל להחריש עוד. הקול – קולך, אך בסופו של יום תישמע תגובתם הנכאבת של רבבות תושבי הערים החרדיות – בקולם." המכתב הזה נכתב אתמול על ידי ראשי הרשויות אל ראש הממשלה. קח את המכתב הזה, תשנה במקום המילה "חרדים" – תרשום שם "שמאלנים", תרשום שם "ערבים", והא לך המכתב הברור, הבוהק והזוהר שבא ואומר: לא ערים אדומות אלא קו אדום של התנהגות ראש המערכת הפוליטית בנימין נתניהו. לא אני כתבתי את המכתב הזה – כתבו אותו אנשים שהולכים איתו דרך פוליטית רבת-זמן. הם כתבו אליו מסיבה אחת בלבד: הם ידעו שהדרך היחידה להניע אותו לפעולה היא הפחד, כי הפחד הוא כוח מניע, כי הפחד והעברת שנאה הם כוח שאי-אפשר לזלזל בו, אז הם השתמשו בכוח, כי זה מה שבנימין נתניהו מבין. ואכן אתן לכם את תיאור מצב הכרונולוגי מיום חמישי ועד היום. אז מה היה לנו שם? החלטת ממשלה בחמישי, עם סרטון של בנימין נתניהו; מכתב נזעם ומאיים של ראשי הרשויות ביום ראשון; דחיית כינוס הוועדה להגדרת אזורים מוגבלים לשעה מאוחרת יותר; מפגש של ראש הממשלה עם השר דרעי והשר ליצמן; שינוי המתווה תוך שינוי ההחלטה של ועדת השרים להגדרת אזורים מוגבלים בערב – שונה לחלוטין מההחלטה שהייתה בצוהריים: במקום עשר ערים בסגר, 40 ערים בעוצר לילה. אני לא נכנס לנכונות ההחלטה, אני מדבר על התהליך של קבלת ההחלטות – תהליך קלוקל, מבולבל, מבזה, דפוס קבוע של קבלת החלטות מבולבלת. מדברים על שיקום אמון? מה עם מודל החל"ת? מה עם ביצועי הממשלה בהעברת כספים? מתוך 105 מיליארד, רק 46.9 בוצעו בפועל, 43% ביצוע. 43% ביצוע זה ציון של נכשל בכל קנה מידה. המערך השלם לקטיעת שרשרת ההדבקה יהיה רק ב-1 בנובמבר. ציון הממשלה הוא ציון של נכשל לא בגלל שאלות פוליטיות – בגלל שאלות של ניהול פנימי: כיצד היא עובדת; כיצד היא מתפקדת; כיצד היא פועלת. המאבק בנגיף מתואר במונחים צבאיים. האם כך היינו מקבלים החלטות על מבצע צבאי? האם במבצע החלטות על חיי אדם מתקבלות בשל שיקולים פוליטיים? בזנב הזה יושבים גם שני רמטכ"לים. נכשלתם כולכם. זה לא אי-אמון בכם שאני מציג אלא אתם מציגים אותו במלוא עליבותכם כל יום, כל שעה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה לחבר הכנסת סגלוביץ. מכאן אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה, שכותרתה: מאז חקיקת חוק קמיניץ – תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה – המדינה הפכה למכונת הריסת בתים, הצעת סיעת הרשימה המשותפת. ינמק חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, בבקשה. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במצב חירום, והמצב הכלכלי, מה שנקרא, מקרטע. הרבה מאוד אנשים לא עובדים, אבל יש מערכת אחת שממשיכה לעבוד במלוא הכוח. מערכת אכיפת חוקי תכנון ובנייה – מה שנקרא הרשות הארצית לאכיפה במשרד האוצר – וחוק קמיניץ, או תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, עדיין פועל במלוא המרץ. ב-72 שנות קיומה של המדינה לא הוקם בתחומה אף יישוב ערבי חדש, אבל הוקמו יישובים לאיסוף הבדואים. זו הייתה תוכנית לאסוף את הבדואים גם בצפון וגם בדרום ביישובים, ולמעשה לסגור אותם היום ביישובי קבע. בנגב מצב יישובי הקבע האלה בכי רע, כלומר הם הפכו לערי מקלט ללא שום שירותים, ומצבם קשה מאוד. אבל עדיין יישוב לאוכלוסייה הערבית הכללית לא נבנה, למרות שנבנו יותר מ-700 יישובים יהודיים חדשים מאז קום המדינה. 150,000 הערבים שנשארו במדינה מ-48' גדלו מאז ליותר ממיליון וחצי היום. מאז הקמתה פעלה המדינה במרץ להברחת קרקעות. אפילו דיברו בשפה מאוד – גם דתית וגם ציונית, של גאולת הקרקע. מה זה גאולת הקרקע? לקחת את הקרקע מבעליה ולהעבירה לטובת המדינה, המדינה היהודית. היום שטח השיפוט של 79 רשויות מקומיות ערביות בישראל מהווה 3% בלבד משטח המדינה. כשאני מדבר על שטח שיפוט, זה לא אומר שבבעלות פרטית של הערבים יש 3%; בבעלות פרטית של הערבים היום יש בערך 2% מקרקעות המדינה. טרם קום המדינה היו בבעלות פרטית של ערבים בערך 5 מיליון דונם כאן בארץ הזאת. היום הבעלות הפרטית של האוכלוסייה הערבית מסתכמת בכ-700,000 דונם בלבד, כלומר בערך 4 מיליון דונם פלוס התאדו, ולא התאדו באמת אלא הופקעו ועברו בעלות לרשות המדינה והמוסדות הלאומיים היהודיים. בשנים האחרונות הוסיפה הממשלה לסל הכלים שלה גם את חוק קמיניץ הידוע, תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה – חוק גורף וחמור שמחמיר ומגביר את אכיפת חוקי התכנון בחברה הערבית ואת ההריסות בפועל של מבנים שנבנו לרוב בלית ברירה. כלומר, הערבים לא בוחרים לבנות ללא היתר, חברים; לערבים לא נשארה ברירה אלא לבנות ללא היתר, ותכף נעבור על הפרטים. החוק הזה בין היתר משתמש באמצעים מינהליים דרקוניים, בעייתיים, וכל זה בטרם ניתן מענה ראוי והולם למצוקת התכנון של האזרחים הערבים ושל היישובים הערביים, כלומר מדיניות רבת שנים של הזנחת התחום הזה ואי-תכנון היישובים הערביים. בשנים האחרונות חלה עלייה בולטת במספר צווי ההריסה המינהליים שהוצאו למבנים ביישובים הערביים, כאשר ביישובים היהודיים דווקא חלה ירידה. כלומר אצל הערבים הורסים יותר; אצל יהודים הורסים, אם בכלל, הרבה פחות. נתונים אלה מחזקים את החשש שכולנו הבענו – ארגוני זכויות אדם, הרשימה המשותפת – לפני קבלת חוק קמיניץ, כי החוק הזה נועד בראש ובראשונה להגביר את הריסת הבתים ביישובים הערביים בכלל. אחד מעיקריו של החוק הוא הענקת סמכויות לא מרוסנות כמעט לפקחי הבנייה. פקחים הוסמכו להוציא הודעות קנס מינהליות בסכום שבין 300,000 ל-600,000 שקלים לבית, לאדם. בעבר רק בתי משפט היו מוסמכים להטיל את הקנסות האלה. היום פקיד של 7,000, 10,000 שקל יכול ממש להדביק שם קנס של 600,000, וזה ממש הזוי, מה שקורה בעניין הזה. אומנם הטלת הקנס עדיין לא חוסמת את הדרך להגיע לבית משפט, אפשר להגיע לבית משפט, אבל מה אפשר לעשות בבית המשפט? המרת הקנס במאסר אולי, אם מישהו רוצה ולא יכול. כמובן רובם לא יכולים, אז הדרך היחידה היא להגיע לבית משפט ולהמיר את זה בשנות מאסר. אבל עילות ביטול הקנסות הן ממש מצומצמות, הן בלתי אפשריות. למעשה חוק קמיניץ העניק סמכויות שיפוטיות למפקחי הבנייה במקום לבתי המשפט, כלומר, למעשה הפקיעו מבתי המשפט בישראל את הסמכויות והעבירו אותן לידי פקידים. לרוב הם לא מוכשרים, הם לא אנשי משפט, ולכן זה ממש נשמע כמו – אני לא יודע. במדינה של עולם שלישי אולי זה יכול לקרות, אבל בישראל, שמתיימרת להיות המדינה הכי מאורגנת ומסודרת, שסמכויות בתי המשפט מכובדות וכו', זה קורה – מעבירים את הסמכויות לפקידים. עבירות הבנייה אינן מקשה אחת, כלומר ישנם סוגים של עבירות הנבדלים מאוד במניעים, בנסיבות, באופי, כלומר לא כל עבירת בנייה זהה לעבירה אחרת. חוק קמיניץ לא מתחשב בזה, לא רואה את זה. החמרת הענישה באופן אחיד וגורף לגבי כל סוגי הבנייה ללא היתר, ללא הבחנה בין סוגי העבירות השונות והמניעים שלהן, ללא התחשבות בנסיבות התכנוניות שבמסגרתן נעשתה הבנייה לא ההיתר – כל הדבר הזה מוסיף עוול על עוול והופך אנשים נורמטיביים לעבריינים בעל כורחם. זה מה שקורה עם אלפי אנשים בחברה הערבית. גם בתי המשפט הכירו בסוגים השונים של העבירות, אבל חוק קמיניץ לא מבחין בין הדברים. בשנים האחרונות חלה עלייה בולטת במספר צווי ההריסה המינהליים, נכון. כמו שאמרתי, זה הצדיק את כל החששות שלנו. ב-2019 הוצאו 1,014 צווים מינהליים להריסה, כמובן לא כולל את הנגב. איפה סעיד? סעיד, הנגב לבדו מככב עם אלפים רבים של צווים מינהליים. ב-2018 הוצאו 904, ב-2017 – 635, וקפצנו מ-600 ל-1,014. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בנגב לא צריך חוק קמיניץ. כל יום מישהו אחר. << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, קמיניץ שולט בשטח שם. למעשה יש עלייה של 60% בצווי ההריסה המינהליים אם אנחנו עושים השוואה בין לפני קמיניץ ואחרי קמיניץ. כל האלפים האלה מצטברים למיליונים שאנשים חייבים, ואין להם את הכסף הזה. אפילו יש תופעה חדשה, שאנשים נאלצים – וזה מצער מאוד – להרוס את הבתים שלהם במו ידיהם, כלומר לא מספיק שהורסים להם, גם מחייבים אותם בעלויות ההריסה, ולכן, כדי לחסוך את עלויות ההריסה, חלק מהאנשים מעדיפים להרוס במו ידיהם. למעשה, אם אנחנו מדברים על חוק קמיניץ ואנחנו מדברים על המדיניות התכנונית, מה בא קמיניץ ועשה? אני לא רוצה לדבר על קמיניץ האיש; קמיניץ התופעה, קמיניץ המדיניות, קמיניץ תיקון החקיקה – מה הוא בא לעשות? במקום לטפל בסוגיית התכנון והבנייה, שהמדינה לא תכננה את היישובים הערביים, הוא בא ואומר: אני מעניש. "אני מעניש" זה אומר אלפים רבים של בתים עם צווי הריסה ועם קנסות. אחריות המדינה היא לתכנן עבור אזרחיה, ולא להשאיר אותם בלית ברירה ואז לבוא ולהעניש אותם. גם ככה המדינה תרוויח כסף, והאזרחים שוב – סליחה על המילה – נדפקים. ולכן, מה נדרש היום? במקום לדבר ולדבר ולדבר – אני פה בכנסת שנה, ואני מדבר על חוק קמיניץ כל הזמן, וראש הממשלה דיבר, ושרת המשפטים לשעבר דיברה, והלוואי שלא הייתה מדברת. מה היא אמרה? היא אמר שזאת טעות – אנחנו התכוונו שהחוק הזה דווקא יפגע בערבים, לא יפגע ביהודים. היא גילתה שיש גם מושבים או קיבוצים שנמצאים בשוליים של הנפגעים מהחוק הזה. אז נדרשת מדיניות תכנונית. קודם כול לפתור את הבעיה – לפתור את בעיית התכנון בכל היישובים הערביים על ידי הרחבת שטחי השיפוט לקרקעות המדינה שהן היסטורית הקרקעות של אותם יישובים ולתכנן תוכניות מתאר שילבינו את הבתים האלה ושיענו על הצרכים העתידיים של היישובים. היום תוכניות המתאר מכבות שרפות, מנסות לפתור בעיות קיימות. וכמובן נדרש ביטול מיידי של חוק קמיניץ, ואני מקווה שמה שנשאר מהממשלה הזאת באמת יתעשת ויקיים רבע מההבטחות או חצי מההבטחות שהם הבטיחו – להקפיא או לבטל. אני בעד, כמובן, ודורש לבטל את חוק קמיניץ לאלתר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים מכאן להצעת האי-אמון השלישית, שכותרתה: כישלון הממשלה בניהול משבר הקורונה והרס הכלכלה הישראלית, הצעת סיעות ישראל ביתנו וימינה. יציג את ההצעה חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, "אני יודע שהכול יהיה בסדר / לא משנה מה כולם מדברים בסתר / ניתן בראש בעזרת השם בלי נדר – – – לא מקשיב למי שמדבר בלי קשר. חושב אל מחוץ לקופסה וגם מעבר" – אחד השירים האהובים של להקה בשם "קפה שחור חזק" הוא בעצם ההמנון שכל עצמאי, שכל בעל עסק, שר לעצמו כל בוקר. התקווה הזאת, האמונה שהכול יהיה בסדר, שלא נקשיב למי שמסביר לנו שאי-אפשר, שזה מסובך, שזה מורכב, שיש גבול ליכולות, ומעבר לכול, אדוני, החשיבה מחוץ לקופסה, הן הבסיס, היסוד, הדלק שמניע את כל המכונה הזאת שנקראת המשק הישראלי. זאת האמונה שהביאה את החלוצים לכאן בתקווה שתקום כאן מחדש מדינת היהודים. במקום שיש ביצות הם ראו שדות חקלאיים, הם ראו שכונות, הם ראו ערים. במקום שעבור רבים היה סוף העולם שמאלה הם ראו את מרכז ההייטק והיזמות העולמי. זאת התקווה, זאת התנועה הציונית שגרמה לכולנו להאמין שהכול אפשרי, וזאת האש, חבריי חברי הכנסת, שמלבה בליבו של כל יזם, של כל עצמאי, של כל בעל עסק, שיודע שגם אם היום הוא נופל, מחר הוא קם. הוא נלחם, הוא ממציא, הוא מייצר, הוא מוכר, הוא בונה ויוצר. זאת האש, אדוני השר, שגורמת לכל מי שהקים עסק לקחת את הסיכון, להתמודד, לא לישון בלילה מדאגה אבל לקום כל בוקר מחדש ליצירה הזאת, לתינוק הזה שנקרא העסק שלך. עם ההרגשה הזאת אני קמתי כל בוקר כשהייתי עצמאי, כשניהלתי עסק, הקמתי אותו, בניתי אותו. עם האש הזאת אתה מצליח לעשות ולייצר היכן שאחרים נכשלים, וזאת האש שתמיד ממשיכה ללחש, כמו הגחלים הלוחשות האלה. גם כשאתה מפסיד אתה מאמין שמחר תרוויח, ואתה יודע שתשמור את הגחלים האלה לוחשות, כי יגיע החמצן שיפיח מחדש את האש באותן הגחלים. אתה יודע שגם כשאתה מפסיד, מחר תוכל להרוויח. ועל האש הזאת, על התקווה הזאת, חברים, חי המשק הישראלי. זאת התקווה שעליה חיה הכלכלה הישראלית עשרות שנים. וממשלת ישראל דואגת פעם אחר פעם, אדוני היושב-ראש, פשוט לכבות את האש. לצנן אותה. לקרר אותה. לשפוך עליה מים קרים ופשוט לחנוק את התקווה הזאת. בכל ערב לפני שאני עוצם את העיניים אני נזכר בלילות שאני הייתי קם ועושה את החשבונות בראש: איך משלמים משכורות, איך אתה משלם את המע"מ, איך אתה רודף אחרי משרדי הממשלה שמשלמים לך שוטף פלוס תשכח מאיתנו; איך אתה שורד את יום המחר כדי להמשיך ולנהל את העסק הזה ואיך אתה גורם לדברים להשתנות. אני חושב, לפני שאני עוצם את העיניים, על כל אותם העסקים שמדינת ישראל, נוסף על כל הדאגות הקיימות, דאגה לשים להם עוד ועוד אבנים בתוך התרמיל הזה שאיתו הם יוצאים בבוקר להילחם על הלחם שלהם. העסקים האלה, אדוני השר, כבר לא יכולים לגייס עובדים. אתה יודע למה? בגלל תוכנית החל"ת הזאת, שכבר חודשים אנחנו צועקים לכם שהיא הייתה נכונה לשעתה. יש פוליטיקאים שאומרים שהייתה להם אמת נכונה לשעתה – גם תוכנית החל"ת הייתה נכונה בימים הראשונים, כשעוד לא ידעו מה קורה – אבל מרגע שיודעים מה קורה, צריך לאפשר לאנשים לעבוד, צריך לאפשר לעסקים להעסיק את העובדים שלהם בחזרה, גם אם זה ב-10% או ב-20%, ולא לעודד את העובדים להישאר בבית. התוכנית הזאת הפכה להיות אחת מגלולות הרעל של המשק הישראלי. בעלי העסקים כבר לא יכולים לפתח את העסק, והם לא יכולים גם לפתוח אותו כי בכל יום הם מקבלים הנחיות סותרות, מבולבלות וחסרות אחריות מהממשלה. זה חוסר האחריות האמיתי. היום בוועדת החוקה, אדוני היושב-ראש, דנו במתווה הרמזור. מציגים את המתווה כך, ואני אתן דוגמה אחת: באזור ירוק ניתן לקיים חתונות באולם אירועים – 100 איש בחוץ, ללא ריקודים. בסדר – הנחיה, אפשר להסביר אותה. לעומת זאת, וזה מעניין, כי מסתבר שווירוס הקורונה יודע קרוא וכתוב, אדוני: אם מחוץ לאולם יהיה שלט "מסעדה", אפשר לקיים 250 איש בחוץ ו-100 בפנים. זו התוכנית של הממשלה, את זה מביאים לכנסת לאשר. שולחים את העסקים לעשות ישראבלוף. מה אתה אומר בעצם לאולם אירועים? תתלה בחוץ שלט "מסעדה", תוכל לעשות אירועים בהיקף יותר גדול, וכך זה משתרשר לאבסורד שאם תשכור וילה באותו אזור ליד אולם האירועים – בלי אישור כיבוי אש, בלי פיקוח של משרד הבריאות, בלי הפיקוח של כל נושא רישוי עסקים – שם כבר תוכל לקיים חתונה של 250 איש באוויר הפתוח, כולל ריקודים, כי הריקודים בווילה לא מידבקים כמו ריקודים באולם חתונות. אני אומר לכם, על מי אתם עובדים? על מי אתם עובדים כשאתם באים ומספרים לנו שאתם מנהלים את המשבר הזה? אתם עושים הכול חוץ מלנהל אותו. איך אתם רוצים שבעל עסק כזה יחשוב שהכול יהיה בסדר ומחר נסתדר בלי נדר? ואני מוסיף לזה את דרך ההתנהלות של הממשלה שכל ההתנהלות שלה, אדוני השר, נקבעת לפי לחצים פוליטיים. הכול נקבע לפי הקח-ותן בין ליצמן ודרעי לנתניהו וגנץ. החיבור הלא-קדוש הזה הוא שמייצר את ההנחיות למלחמה בקורונה. כך מפקירים את אזרחי ישראל בנושא הטיסות לאומן, כך מוקרבים בעלי העסקים על מזבח ההנחיות המטופשות, כך פתיחת שנת הלימודים יוצרת עיוותים וחוסר בהירות ובלגן ברמה שלא הכרנו. פעם אחר פעם הנחיות מנותקות, הנחיות בלתי סבירות בעליל. פקודה בלתי חוקית בעליל, אדוני היושב-ראש, היא כזאת שדגל שחור מתנוסס מעליה ועליו המילה "אסור"; לא אי-חוקיות פורמלית, נסתרת, המתגלה רק לחכמי משפט, אלא גלויה ומובהקת, כזאתו הדוקרת את העין ומקוממת את הלב. ואני שואל אתכם: מה יותר דוקר את העין ומקומם את הלב מהדוגמה הקטנה שנתתי עכשיו? הרי ברור לחלוטין שההנחיות האלה לא קשורות למציאות בכלל ומנותקות האחת מהשנייה, וברור לחלוטין, פעם אחר פעם, ערב אחר ערב, כשאנחנו רואים את פרויקטור הקורונה ואת הממשלה מחליטה ככה, את ליצמן לוחץ אחרת, וההנחיות מתהפכות ב-180 מעלות. מה יותר עקום מהדרך שבה אתם מתנהלים במשבר הכלכלי הכי גדול שידענו, ומה יותר מסוכן מממשלה ששכחה את השולחים שלה, את בעלי העסקים הקטנים, את העצמאים, את אלה שלא יודעים מה ילד יום לגבי העסק שלהם? כשאני מחבר את זה, אדוני השר, לביצועי הממשלה, שרק 52% מהתקציב שהוקצה לטיפול בקורונה לתקופה הזאת – לא מה שמדברים על 2021-2020, לתקופה הזאת – רק 52% מהכספים שהקצתה למשבר נוצלו, אני מבין, וכולנו מבינים, שיש כאן משהו עקום. אני סיירתי עם השדולה לעסקים קטנים ובינוניים בחדרי הכושר. ביקרנו במכון פילאטיס של הספורטאית הפראלימפית קרן לייבוביץ', שלמדה לבד מחדש, אחרי שנפצעה בתאונה בצבא, ללכת. ובמקרה, כשנכנסנו לשם, פגשנו מתאמנים משוקמים, חבר'ה משוקמים. חלקם עם נכויות כתוצאה ממחלת הפוליו כשהיו ילדים, חלקם כתוצאה מתאונות שעברו, והם בסטודיו הזה למדו מחדש ללכת. כשאתם הטלתם סגר והסטודיו הזה נסגר, פגעתם בבריאות שלהם פי כמה וכמה ממה שהיה קורה אם הוא היה נשאר פתוח. אני אומר לכם שהסגירה הזאת גם של חדרי הכושר – ביום חמישי כן וביום שני לא – כמו המסעדות – ביום חמישי סוגרים וביום שישי פותחים – ריסקה את הענף הזה ברמה שאנשים אמרו: נסגרו מאות חדרי כושר רק אחרי האירוע הזה. אני מודיע לכם שכשאתם תכריזו סגר – ולצערי, אתם מכוונים לשם, כי אתם פוחדים לקבל החלטות קשות על אזורים מסוימים – אתם תקברו את הענף הזה וענפים נוספים סופית. לכן אתם חייבים לנקוט כמה צעדים מהירים: להפסיק לקבל החלטות בריאותיות לפי לחצים פוליטיים, ולהתחיל לקבל החלטות כאלה רק לפי פרמטרים מקצועיים. אני רוצה להזכיר לך, אדוני השר, מילה שנשתכחה מליבך או מליבם של שרים אחרים איתך שיושבים בקבינט הקורונה הזה, והמילה היא "נתונים". תבקשו לראות נתונים, תבקשו שיציגו לכם איפה נדבקו, למה נדבקו, היכן נדבקו; תחזרו מיידית לפיצוי בהתאם לחוק מס רכוש וקרן הפיצויים. זה המתווה. זה עבד מצוין בצוק איתן, זה עבד מצוין בלבנון השנייה, זה יעבוד גם עכשיו. ותתחילו – ובזה אני מסיים, אדוני – תתחילו לייצר ודאות ותקווה. תתחילו לייצר לוחות זמנים ברורים, תקבלו החלטות מראש, בלי לשנות ולזגזג בעניין. ואז, כשאותו בעל עסק שלא ישן בלילה יקום בבוקר וידע מה קורה באותו יום, ולא יהיה נתון לגחמותיהם של ליצמן או של דרעי או של אחרים, אז נדע שהכול יהיה בסדר. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. ישיב על שלוש הצעות האי-אמון במשותף השר המקשר דוד אמסלם. חבר הכנסת שטרן, אתה יכול להתקרב. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להתייחס למה שאמר חבר הכנסת פורר. תראה, חבר הכנסת פורר, יושב-ראש ישראל ביתנו, לא מזמן קראתי באחד האתרים שהוא קורא לציבור לא לפעול על פי הנחיות הממשלה. האמת, אני בשוק. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – אתה לא יודע מהן. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – שאתם לא יודעים מה ההנחיות, אתם לא יודעים, אז איך אתה רוצים שהציבור – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> במושגים שלי זה קריאה למרד, הרי זה ברור לך. עזוב מה ההחלטות, אני לא נכנס כרגע לטיב ההנחיות. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – לקיים את – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עודד, שנייה, שנייה, דקה, דקה. חבר'ה, אני לא נכנס לטיב ההחלטות, אני נכנס לתהליך. הרי במדינה דמוקרטית – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה כבר חצי שנה – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה. במדינה דמוקרטית אין מצב לטעמי שחבר כנסת עולה פה או בא לכלי תקשורת ואומר: אני קורא לציבור לא לפעול על פי הנחיות הממשלה. דרך אגב, כשהתחלנו בקורונה, אני זוכר שלפיד אמר את זה – לא במילים האלה, אבל הוא די לעג להנחיות שניתנו אז בזמנו. אני רואה את זה כדבר חמור. אני רוצה לספר לך משהו שאמרתי כבר בעבר. בזמנו, לפני כשנה, שנתיים אפילו, אני התבטאתי ואמרתי שהציבור לא מטומטם בכל הסיפור של תפירת התיקים לראש הממשלה, ואני אמרתי: הציבור יצא להפגנות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה. יצא להפגנות. לא עברו כמה שעות – אני שומע את שי ניצן ואת מנדלבליט מכנסים מסיבת עיתונאים. אני שומע ברדיו, והם אומרים: מה שאומר חבר הכנסת אמסלם הם דברים חמורים, חסרי אחריות. אני אמרתי שהציבור יצא להפגנות, מה שדרך אגב עושים היום בקורונה. לא הייתה תקופת קורונה. אני רוצה להראות לכם רק את עולם המושגים הדואלי. הכול פה הפוך במדינה. אני חשבתי שהציבור הימני יצא להפגין בגלל שיש פה משהו אנטי-דמוקרטי, כפי שאני רואה אותו. אבל לא שמעתי מילה היום ממר מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, שאומר: רבותיי, יש פה קריאה למרד. עזבו עכשיו איזו הנחיה הממשלה הוציאה. במשטר דמוקרטי הממשלה קובעת, או לפחות מוציאה את ההנחיות החוקיות. דרך אגב, כשזה לא חוקי, מר מנדלבליט עצמו אומר לממשלה שזה לא חוקי. ועתה עולה לי כאן חבר הכנסת פורר ומדבר איתי על הכלה ודברים מהסוג הזה. יש פה אירוע חמור שאני רואה אותו כחסר תקדים. לגבי הנושא הזה, הצורך בעצם להחליט החלטות כאלה ואחרות, כפי שאתם אומרים, תראו, כפי שאתה אמרת בדיוק, נגיף הקורונה לא קורא אנגלית ולא עברית, מתנהל איך שהוא רוצה. אתה צודק. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לפי הממשלה – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה, דקה, תן לי עד הסוף. לכן, דרך אגב, אני גם אמרתי בעבר שזה לא אירוע ששייך לליכוד. אתם תתפלאו – זה אירוע עולמי, וכל מי שיכול לתרום לו בכלל באנושות מוזמן לעשות את זה. להפך – חובתו. אני גם אמרתי לכם את זה עשרות פעמים. יש לכם רעיונות טובים – אהלן וסהלן. אני לא חושב שיש פה איזו אידיאולוגיה. יש פה אירוע חסר תקדים שהעולם לא יודע לטפל בו והחוכמה היא, דרך אגב, לקבל כל היום החלטות גמישות. יכול להיות שמה שהיום נכון מחר לא נכון. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> דודי, איך אתה יכול להסביר את הסיפור הזה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן יש פה ממשלה, יש פה ראש ממשלה שאני אומר לך, עובד על הסיפור הזה למעלה מ-20 שעות כמעט ביממה כבר חצי שנה. אני לא יודע איך הוא לא מתמוטט. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אולי אם יעבוד פחות יהיה פחות נזק. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני לא יודע איך הוא לא מתמוטט. עכשיו, מנסים לייצר פתרונות. דרך אגב, זה לא בן אדם אחד; כמעט אין מומחה בארץ שלא מתייעצים איתו. זה לא אירוע שראש הממשלה קם בבוקר, מחליט ככה. זה לא עובד ככה, רבותיי. אז לכן אמרתי: אם אתם, יש לכם איזשהו רעיון טוב, יש לכם אנשים שאתם חושבים שיכולים לתרום לאירוע, אהלן וסהלן. למה לא, תבוא עליכם הברכה. הרי אין פה איזו תחרות על הקורונה. הלוואי שמישהו מספסלי האופוזיציה ובכלל מהעולם ימצא מזור לעניין. אנחנו מתפללים לזה כל יום, כל יום אנחנו מתפללים שיקרה. למה אתם לוקחים את זה למחוזות האלה? הממשלה עושה מאמצי-על, דרך אגב, לפעמים קצת יותר טובים, לפעמים קצת פחות טובים, בגלל שאנחנו בניסוי וטעייה, זו השיטה שאנחנו פועלים בה. דרך אגב, כל הממשלות בעולם פועלות ככה. אחת גם מסתכלת על השנייה, מנסה ללמוד. אבל אתם לוקחים את זה כל הזמן לגזרה האישית הפוליטית הצרה, כאילו ראש הממשלה – תגידו שהוא גם המציא את הקורונה. זה אבסורד מה שקורה פה כמעט כל שבוע. גם לגבי הסיפור של האולמות, אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת פורר, לפי תפיסתי והבנתי, הרי בסופו של דבר אתה צריך לעשות איזשהו חיתוך. בגדול, אנחנו מבינים את האירוע. כנראה הווירוס הזה – לא כנראה – עובר במגע בין אנשים. אתה תייצר מינימום מגע – כנראה הוא פחות יעבור. זה הסיפור. פשוט להבנה, קשה לביצוע. אם כל אחד ישב בביתו ולא יצא, אני מניח שהכול יסתדר בסוף. נזהה מי חולה – זהו. אבל ברגע שהתחלנו, אני זוכר את ישיבת הממשלה כמעט הראשונה, ואני שומע את היועץ המשפטי לממשלה – עוצרים את כל המדינה. מה הוא מבקש? הפגנות. אני השתגעתי. אמרתי: מה זאת אומרת? אין בתי כנסת, אין בריתות, אין תפילות, אין התקהלויות באף מקום, אין עבודה. הפגנות. מזה התחיל האירוע. עכשיו, הציבור לא טיפש, הוא מתחיל לעשות גם הוא את ההשוואות. הוא אומר: רק שנייה, אם מותר 10,000 איש בבלפור צמודים, למה אסור לנסוע לאומן? אם מותר הפגנות, למה אסור בים? אמרו: טוב, הים פתוח. דרך ,אגב הם המציאו מחקרים, הם גם אומרים יש לנו, מחקרים שלא נדבקים באוויר הפתוח. איזה מחקרים יש לכם? לכן אתה מנסה כל הזמן לפתוח את הערוצים, כפי שאמר אותו פרופסור שהציג בממשלה, אמר פשוט מאוד: הנוסחה היא פשוטה – אנחנו צריכים לצמצם את המגעים בין האנשים בהתקהלויות במינימום פגיעה כלכלית, בגלל שבסוף אנחנו גם צריכים שהמשק שלנו יעבוד. זה לא אירוע, כנראה – בהתחלה חשבו אולי שזה אירוע של שבועיים, שלושה, חודש, ויעבור. מסתבר שלא. לכן אתה צריך לייצר או לבנות עכשיו כרגע כיווני פעולה כשאתה מבין שהקורונה, הנגיף הזה, יישאר איתנו פה לאורך זמן, ואתה אמור להתחיל להגיב עליו ולפעול כפוף לזה שהוא יהיה איתנו פה. דרך אגב, אמרתי, לבוא ולהגיד: למה זה וזה לא? שאלה פשוטה, את זה גם הילד שלי או כל ילד בכיתה א' יבוא וישאל: למה זה כן וזה לא? למה זה כן וזה לא? זה תמיד, בגלל שבסופו של דבר יש החלטה, אתה צריך לייצר החלטה. אז אם בהתחלה חשבו שאולמות, שם בעצם ההתקהלות וכו' – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> שלא יחליטו ביום ראשון א' וביום שני ב' – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> זו החוכמה. אני רוצה להסביר לך, עודד, הרי אתה בחור נבון. אתה בחור נבון. אני רוצה להגיד לך, הרי החוכמה היא לשנות את החשיבה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> וגם דרך אגב, חלק מהעניין – אתה גם טועה – הרעיון, בגדול, שאתה נמצא באי-ודאות עולמית, וכל הזמן, אז אתה מייצר כל הזמן החלטות, גם הפוכות, בגלל שאתה מגיב כל הזמן, ואתה רואה משהו, ואתמול זה נכון, היום מסתבר לך שלא – אתה משנה. אתה לא אומר: תשמע, קבעתי – זהו. רק חמור מתנהג ככה בעידן של אי-ודאות. אז לכן הממשלה מתכנסת כמעט על בסיס – אז בזמנו היה כמעט כל יום; עכשיו כל הזמן קבינט הקורונה נמצא בלופ. דרך אגב מינו פרויקטור. כל הזמן טענתם שהפרויקטור – אין פרויקטור. מינו פרויקטור – גם זה לא טוב. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> שמים פס על הפרויקטור. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עכשיו חבר הכנסת סגלוביץ' מקריא מכתב שכתבו בבני ברק או בכמה ערים חרדיות על כך שבעצם הם לא מקבלים את ההחלטה של הפרויקטור. עכשיו, הסיפור הוא פשוט, גם פה הנוסחה היא מאוד פשוטה: או שבסופו של דבר, אני מניח, עושים סגר על כל מדינת ישראל, או שעושים, מטפלים בזה בקטע הנקודתי כרגע. זה לא השתנה. דרך אגב, אני שמעתי את אחת מהמומחיות בארץ, אחת הפרופסוריות, אתמול שמעתי אותה בגלי צה"ל, פרופ' מטות, שהתראיינה אתמול ואמרה: חבר'ה, סגר זה לא קללה. סגר זה אחד מהאמצעים שיש בארסנל. זה לא שזה מדביק לאיזו עיר. אם יש פה אירוע כזה אז צריך לטפל בו בקטע הנקודתי. הרי לסגור את כל המדינה זה הדבר הכי פשוט שאפשר, ברמת ההחלטה. יש לזה נזקים אחרים ברמה הכלכלית, אבל הרעיון הוא לעשות דיפרנציאציה ולבדוק אם אפשר להשתלט על זה – הרי זאת הייתה הטענה. כשעשו סגר אמרו: למה סגר? בואו נעשה במקומות רק כפי שכרגע בתוכנית של הרמזור, אדומים. אז זו ההשתדלות שקורית כאן. לכן, אני לא מצפה – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> למה לא עושים את זה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> זה מה שמנסים לעשות. עכשיו, אמרתי, יש מציאות, לכן אתה בעצם כל הזמן מנווט את עצמך בעניין הזה. לכן אני עצמי, באמת, אני לפחות יש לי הצניעות להבין שאני לא מבין ושאנחנו צריכים כל הזמן לקוות ולהשתדל. לפעמים אתה, במטוטלת הזאת, אתה מזיז אותה קצת לכאן, אז אתה נפגע בכלכלה יותר. דרך אגב, הפגיעה הכלכלית בסופו של דבר גם היא מתורגמת לחיי אדם, זה ברור לכם לחלוטין. פגיעה כלכלית הרי זה לא כסף נטו. הכסף היום, הסיפור הכלכלי, בסופו של דבר המשמעות הנגזרת שלו זה חיי אדם – שאתה לא יכול לטפל גם באנשים רגילים, מתרופות ועד בתי חולים, לא חשוב מה. זה לא כסף לקנות מרצדס. אז לכן אני אומר, זו המטוטלת שאתה מנסה להביא אותה לאיזשהו מקום ששם אתה חושב שצריך לעצור אותה, ואתה כל הזמן מנסה וטועה, טועה ומנסה, שומע – דרך אגב, השכל לא יושב רק אצלך – שומע מומחים, שומע את הציבור, מקבל פידבקים; זאת הדינמיקה שקורית לנו כבר חצי שנה. עכשיו, אני לא מבין למה אתם, מאיפה בא לכם – אני ציפיתי שאתם תבואו תגידו: רבותיי, ראש הממשלה, הממשלה, אנחנו איתכם בכל דבר ועניין במה שקשור לקורונה, כמו שכל פעם שמדינת ישראל נכנסת לאיזה משבר מסוים – בוודאי אם זה מלחמתי – אז תמיד האופוזיציה מגבה את הממשלה; אומרת לממשלה: אנחנו מפסיקים להיות אופוזיציה. אנחנו באנו עכשיו לעזור לכם – לא לכם, למדינה. אני ציפיתי שאנשים הגונים, ישרים, שלא משחקים פוליטיקה קטנה כל חייהם ומנסים לקושש קולות, יבוא ויגידו: רבותיי, אנחנו בעת הזאת שמים הכול בצד. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה אתם רוצים? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן אני אומר שכשאתם עולים לפה, אני לא מצליח להבין מה אתם רוצים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אז עכשיו אני לא מבין. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה אתם רוצים? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> זה, כפי שאמרתי פעם – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה אתם רוצים? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתה מפריע לי. לכן אני אומר, אין אחד פה שיש לו איזושהי דרך סלולה שהוא מכיר אותה. אין דבר כזה. הלוואי. דרך אגב, הוא יביא ישועה ומזור לכל העולם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בגרמניה זה עובד לא רע; בצרפת זה עובד לא רע. למה כאן זה לא עובד? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בסדר. עכשיו, תראו מה קורה גם באירופה. הרי אנחנו מסתכלים, ואמרתי – דרך אגב, היא טענה גם שזה לא גליות, שאין פה גליות. אם אתה מקבל את עמדתה בעניין הזה – למרות שאני לא מבין, אבל באינסטינקט – היא אומרת: זו מחלה רציפה שבעצם התנודתיות שלה זה גם פונקציה של ההתנהגות של האזרחים, זאת אומרת, שמרת על מרחק, שמרת על המסכה, שמרת על ההסתגרות, שמרת על זה שלא מתקהלים איפה שלא צריך – סביר להניח שהעקומה תרד. זה שם המשחק. דרך אגב, הדברים מאוד פשוטים להבנה. הבעיה היא רק היישום. לכן, כשאני שומע את ליברמן אני מזועזע. לאן זה ילך לנו, לכאורה? מה אנחנו אומרים לכולם? יש פה כאוס, חבר'ה, יאללה, כולם לצאת לרחובות, להוריד מסכות, להתנשק, לעשות חתונות – מה שאתם רוצים. דרך אגב, אם זה היה נכון כל כך, כל הסיפור הזה של האולמות הסגורים – הרי במגזר הערבי יש תחלואה מאוד גבוהה. מייחסים את זה גם לחתונות, ואצלם החתונות זה במרחב הפתוח. אז איך בבלפור, במרחב הפתוח, זה בסדר, זה לא מידבק? אבל מצלמים בטלוויזיה חתונות. אתמול אני רואה בחדשות חתונות של 100 איש, לא 5,000 איש, עם מסכות, רוקדים. אומרים: תראו, לא מתביישים? אתם מבינים למה יש להם תחלואה גבוהה? ופה – מה קורה? כל שבוע כמה, שלוש פעמים בשבוע, 100 גשרים וכו' – לא מעניין אף אחד. דרך אגב, זה מותר. הם חסינים. זה אירוע אחר. זאת הצביעות הכי גדולה שקורית פה, מהטפות המוסר שלכם ועד הפעולות שאתם עושים. דרך אגב, אתם חלק מהאנשים. איך אומר לפיד? אנחנו בעצם מעודדים את ההפגנות. למה? ככה נפלה הממשלה ב-1977. כאילו אנחנו נמצאים באירוע רגיל – אין קורונה, אין שום דבר, הכול בסדר. לכן אני מצפה, קודם כול – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני אמרתי את זה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לי אמרת, כשדיברתי כאן. אמרת על ההפגנות: אתה זוכר מה הכוונה ב-1977? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אנחנו כבר לא כאלה צעירים. לא זוכרים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא. זוכר. אתה זוכר הכול, אל תדאג. אתה בוודאי זוכר. רק מה שלא נוח לך, אתה אומר: לא זוכר. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תשאל את סגלוביץ' מה הוא היה אומר למישהו שהיה אומר לו: אני לא זוכר. יספר לך קצת בפרקטיקה. אבל לא חשוב. לכן אני אומר – – – << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה דודו אומר? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הוא היה אומר כמה דברים קצת פחות נחמדים. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אין לי בעיה. זה נכון לגמרי, מה שאמרת. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> האמת היא, דודי, זה בדיוק מה שהייתי עושה – הייתי מקשיב למה שהוא לא זוכר. מה זה – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כנראה גם היית אומר לו כמה דברים בדרך כדי שהוא יזכור, ואם אפשר גם עוד כמה פעולות מסוימות כדי שיזכור יותר, אבל בוא נעזוב את זה. זה לא הנושא. לכן, דרך אגב, אני מצפה מכם באמת, אם לא לעזור, לפחות לא להפריע. תנו לממשלה בעת המשבר הזה באמת לפעול כמיטב יכולתה לסייע לאזרחי מדינת ישראל. תראה, אני רוצה לעבור לנושא אחר. תראה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> השר אמסלם, אני רק אזכיר שיש לך גם דברי סיכום. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כן, כן. אתה יודע מה? אז אני אגיד שני דברים פה בהיבט הזה, ואחרי זה אני אעבור בסיכום לדברים האחרים. תראו, שמענו את שלח לפני כמה ימים, חבר הכנסת לפיד, אומר: "בימים האחרונים הצגתי ליאיר לפיד את הצורך הדחוף בחידוש פניה של יש עתיד, עוד לפני הבחירות הבאות. זה חייב להתחיל מבחירות מקדימות – – – לתפקיד יושב-ראש המפלגה. אני אתמודד", ואם יהיו אחרים, אנחנו נשמח. הוא אומר: "אם זה לא יקרה, אנחנו לא נהיה אלטרנטיבה ולא ננצח". דרך אגב, אני חושב שגם הדרך מנצחת, אבל הסיפור בגדול – בעצם קורא תיגר עליך. אתה אמרת קודם, צייצת או שבאחד המקומות קראתי: אף אחד לא יציג או יאיים עליי, משהו דומה לזה; אף אחד לא ייתן לך אולטימטום וכו'. אני אגיד לך למה אני אומר את זה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני אגיד לך. דרך אגב, גם אתה אמרת משהו. בן ברק, גם אתה רוצה להיות ראש המפלגה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גם הוא מתאים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ככה הוא חושב. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גם אני חושב שהוא מתאים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני אגיד לך שני דברים, קודם כול לגביך, ואחרי זה אני אעבור לרם בן ברק. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הבנתי. אפשר הפוך? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> קודם כול, אני רוצה – אתה יודע מה? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תקשיב לרם ותעבור אליי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> למה? אתה היושב-ראש, בואו נתחיל איתך. אתה יודע, הולכים מהגבוה לנמוך. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הו הו. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא בפיזי. אצלכם. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא יפה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתה היושב-ראש. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מאה אחוז. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תראה, אני אגיד לך – אני רוצה להפנות לשלח יותר את השאלה, באמצעותך. כשאני קידמתי את חוק הפריימריז, אתם עליתם לכאן וקראתם לנו מושחתים. עכשיו, השאלה שלי: אם בעצם שלח רוצה פריימריז, האם אני מבין שכל הנגזרות של הפריימריז, התרומות וכו' ואנשי העסקים – אתם עדיין רוצים אותם? זאת שאלה מאוד מעניינת. הרי עשיתם אותנו מושחתים. זה שאנחנו מפלגה דמוקרטית, עושים בחירות – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> דודי, לא עשינו – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – מבקשים לא להיות תלויים באנשי הון – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – לא עשינו אתכם מושחתים. עשיתם עבודה מצוינת לבד. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – אלא לא רוצים לבקש מאף אחד דבר וחצי דבר – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> דודי, לא עשינו אתכם מושחתים. עשיתם עבודה מצוינת לבד. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה, דקה. רק שנייה, דקה. עכשיו שאלתי – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בלי עזרה בכלל. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני, עניין אותי אם מר שלח מתכוון – פריימריז, הרי הם עולים כמה לירות. זה עולה כמה פונטים, אתה יודע? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא. לא יודע. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני מניח שאתה יודע לבד. הרי סך הכול, כשראינו את מערכות הבחירות שלך, זה לא היה חינם. אנחנו יודעים לאמוד כמה זה עולה, גם בהשקעות שלכם. אבל אז עשיתם אותנו מושחתים, בליכוד. אז שאלתי את עצמי: מר שלח, האם אתה עכשיו עדיין – דרך אגב, גם הוא עלה לפה, סיפר לנו כמה אנחנו מושחתים, לוקחים כספי מדינה וכו', אז עניין אותי אם הוא שינה את עמדתו בעקבות הדבר הזה, ודבר שני – אם הוא התכוון רק ליושב-ראש המפלגה או גם לרשימה. שאלה טובה. ולך, אדוני מר בן ברק, תראה, שמעתי אותך לפני כמה ימים בגלי צה"ל. דרך אגב, כל שבועיים יש לך איזו יציאה. אין לי מושג מאיפה אתה מביא אותן, מאיפה האומץ שלך בכלל להגיד את הדברים האלה. אתה אומר: התפקיד של יש עתיד – אתה כבר נהיית ראש המפלגה, אז אתה עכשיו גם מגדיר מה התפקיד של יש עתיד כיושב-ראש המפלגה: לזרוק את הנוכל מבלפור. קודם כול, אני חושב שאתה חצוף ועז מצח שאתה קורא לראש הממשלה "נוכל". דבר שני, בכלל, אני מבין שאתה רוצה לזרוק אותו באמצעות ההפגנות – שופלים, להרוס את החומה, לשרוף את הבית. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> באמצעות בבחירות. אל תדאג, באמצעות בבחירות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה. במדינת ישראל מחליפים את ראש הממשלה באמצעות בחירות בקלפי. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בדיוק מה שאמרתי – – – בקלפי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא. אז לכן, היו עכשיו שלוש מערכות בחירות. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ולגבי המילה "נוכל", תסתכל במילון בבילון, תראה מה ההגדרה של "נוכל" – תגיד אתה אם הוא נוכל או לא נוכל. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עכשיו, אני רוצה לומר לך משהו. אתה באמת יורד באופן רדוד. אני שמעתי הרבה ביטויים כאן, בכנסת, בוודאי על ראש ממשלה. ראש ממשלה במדינת ישראל זה תפקיד ממלכתי. עזוב. אני חושב שאתה חצוף, עז מצח, בן אדם רדוד בחשיבה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ראש הממשלה הצליח בממלכתיות. אנחנו – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תקשיב טוב. אני חושב – אתה יודע, אתה כל פעם מחזק לי את הביטחון בקדוש ברוך הוא. אני אסביר למה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני אסביר למה, למרות שאתה כנראה – אני לא יודע מה העמדות שלך בנושא דת. אתה מחזק לי את האמונה, בגלל שאם אתה היית סגן ראש המוסד, אני בטוח שהקדוש ברוך הוא שומר עלינו ביתר שאת. איך בן אדם כמוך בכלל הגיע לרמה כזאת של תפקיד ממלכתי כשאתה אומר על ראש ממשלה שהוא נוכל? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה מדבר איתי על לרדת נמוך, אמסלם? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתה רצית להיות ראש המוסד. באת לאותו בן אדם, התחלת להסביר לו: אני רוצה להיות ראש המוסד – לא רוצה לתת לך את התפקיד. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אמרתי לך, יש לי יותר ממליצים במוסד מאשר לך בעיריית ירושלים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רק שנייה. לא רצו לתת לך את התפקיד – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כל הכבוד לך. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – אז מהרגע הזה הוא הופך להיות נוכל אצלך? אתה לא מתבייש? חוצפה. אני אומר לך, חוצפה. זה התחיל בשחורים ובלבנים, עכשיו זה הפך ראש ממשלה נוכל. אני מציע לך באמת לא לדבר. אתה, רק בושה גדולה עושה גם למפלגה שלך וגם לעם ישראל על התפקיד שהיית בו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לשר אמסלם. חבר הכנסת סגלוביץ', הפעם, איך אומרים? כמעט היה בלעדיך בכלל. כמעט, כמעט. אני מזמין לתחילת הדיון הסיעתי את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, מטעם סיעת יש עתיד-תל"ם. בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ישראל היא בדרך כלל מקרה מאוד ייחודי – מדינה קטנה, מזרח תיכון, אויבים רבים, כלכלה ייחודית, ביטחון ודאי ייחודי. עד הקורונה. בקורונה העולם ואנחנו יישרנו קו. הווירוס הוא אותו וירוס בכל מקום, הכלכלה או כלכלת המגפה, אותה כלכלת מגפה בכל מקום. ויש רק הבדל אחד בין מדינות שמצליחות בטיפול בקורונה ובכלכלה לבין מדינות שנכשלות, וההבדל האחד הזה נקרא "ממשלה". במדינות שבהן יש ממשלה מתפקדת, יעילה, עניינית, חסכונית, הכול עובד, יחסית למגפה, כמו שצריך. זה ככה נכון לגבי ניו זילנד, זה נכון לגבי פינלנד, זה נכון לגבי גרמניה, דנמרק, דרום קוריאה, טייוואן, מדינות אחרות. במקומות שבהם הממשלה מפסיקה לתפקד הכול קורס. בגלל זה התחלואה בישראל כל כך גבוהה, בגלל זה שום אזרח ישראלי לא מצליח להבין עד לרגע זה אם הוא בעיר אדומה או לא בעיר אדומה, לכמה זמן אדומה, כן יהיה סגר, לא יהיה סגר; בגלל זה האבטלה פה היא יותר מפי שניים מאשר באירופה; בגלל זה אנחנו תקועים עם מתווה חל"ת שכולם כבר יודעים שהוא נכשל כישלון גמור ולא עוברים למודל הגרמני, שכולם יודעים שהוא יעיל; בגלל זה הגירעון מעל 80 מיליארד שקל; בגלל זה כל הנתונים הכלכליים אומרים שאנחנו בדרך לאסון. כי יש פה ממשלה לא מתפקדת – אגב, לעדותה. תקשיבו למה ששרי הממשלה אומרים אחד על השני, תקשיבו למה שראש הממשלה וראש הממשלה החליפי אומרים אחד על השני. תסתכלו עליהם. מה שהממשלה הזאת איבדה זה את אמון הציבור. מה שאנחנו עושים היום, פה, עכשיו, זה נקרא הצעת אי-אמון. הפעם אין הצעה, זו אבחנה. ממשלת ישראל איבדה לחלוטין את אמון הציבור, והיא איבדה את אמון הציבור מפני שהציבור מסתכל עליה – זה כמו להיכנס לתא הטייס בזמן טיסה ולראות שהמטוס טס לתוך צוק אבל הטייסים משחקים שש-בש. כי זה מה שהם עושים עכשיו – מציקים אחד לשני, עוסקים רק בפוליטיקה. אתמול איבדו את אמון הציבור, מפני שהיה ברור לגמרי מה קרה. מה שקרה אתמול זה שאנשי המקצוע באו והביאו מתווה. הרופאים, הכלכלנים, אנשי הרשויות המקומיות, כל מי שזה המקצוע שלו בא, הביא מתווה למדינה, ואז ראש הממשלה אמר: רק רגע, רק רגע, רק רגע, והלכו ושיחקו בפוליטיקה מול השותפים ושינו את המתווה בניגוד לעמדת אנשי המקצוע, בניגוד לעמדת הרופאים, בניגוד לעמדת הפרויקטור, כי רק פוליטיקה מעניינת את ממשלת המנותקים, אז היא איבדה את אמון הציבור. כל מה שאנחנו מבקשים מכנסת ישראל זה להכיר במשהו שכבר קרה. אף אחד בעולם לא מאמין לממשלה הזאת, ובייחוד לא האנשים שחברים בה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. בשם סיעת הרשימה המשותפת – חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> רבותיי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, הקדים אותי ודיבר חברי ג'אבר על חוק קמיניץ. זה חוק שמאמלל אנשים, לא מתחשב במצוקת היעדר תכנון בנייה, שהיא תולדה של הזנחה ורשלנות פושעת של הממשלה, קנסות עד מאות אלפי שקלים. אנחנו ממשיכים בהידברות ובדרישות גם משר המשפטים אבי ניסנקורן, שהתחייב בקמפיין הבחירות להקפיא אותו לחמש שנים; אנחנו ביקשנו לבטל. ביישובים הערביים, בעיקר באזור המשולש, הגליל, ערים כמו לוד, רמלה, יפו, חוץ מהריסות הבתים הסיטוניות שיש בנגב, אבל גם בירושלים המזרחית, לאחרונה יש עשרות בתים שנהרסים. זה נושא חשוב, ונמשיך להיאבק כדי שנקפיא את החוק הנורא הזה. עכשיו אנחנו נמצאים באמצע מה שקרוי "גל שני". ההתנהגות של הציבור בגל הראשון הייתה שונה. הייתה היענות, הייתה דאגה והיה חשש, וההוראות היו יותר ברורות. בגל השני יש התרופפות בהיענות להוראות הממשלה. יש ממשלה שמחלטרת, מזגזגת, מבלבלת, ויש בוז עמוק של הציבור להוראות הממשלה, בגלל זיגזג, דבר והיפוכו, החלטה בבוקר, החלטה בערב, ובגלל אנשים שחושבים שקורונה זה לא ממש מחלה. ואני אומר שקורונה היא מחלה מסוכנת, סכנת חיים. עברנו את 1,000 הנפטרים, כל אחד זה עולם ומלואו, ולכן אנשים חייבים להישמע להוראות – מסכה, ניקיון, ריחוק פיזי. התקהלויות הן ההפך מהיענות להוראות הממשלה. עכשיו אומרים בציבור הערבי – חתונות. נכון, חתונות הן מוקד התפרצות – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתה צריך להתחיל לסיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ואמרנו לפני – שצריך להתכונן, לפתוח אולמות חתונה עם הגבלות, כדי שזה לא יקרה, חתונות ברחוב, וצריך לחזק את הרשויות עם תקציבים, וצריך לעשות הסברה יותר טובה בערבית, יותר מסיבית ויותר טובה – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> חבר הכנסת טיבי, תם הזמן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דקה, ברשותך. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> לא. לא דקה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – יותר מסיבית ויותר טובה, כדי שאנשים יפנימו ויבינו שזאת מחלה מסוכנת. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הדברים האלה לא נעשים על ידי הממשלה, וזה מסכן את כולנו. תודה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אוריאל בוסו. יש לך שלוש דקות. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך על ההחלטה המושכלת שהתקבלה אתמול על ידי ראש הממשלה והשרים לביטול הסגר שתוכנן לאתמול בכמה רשויות מהמגזר החרדי ומהמגזר הערבי לענישה קולקטיבית. ולמה אני קורא לזה כך? להכניס אוכלוסייה שלמה שמשתפת פעולה ונוהגת באחריות מרבית – אתם יודעים מה? אני אתן לכם נקודה קטנה, מה זה נקרא אחריות. יש לי שני בנים כרגע בישיבה. שלושה שבועות כבר לא פגשתי אותם, ואני גם לא אפגוש אותם עוד שלושה שבועות קדימה, עד מוצאי יום הכיפורים. אחריות. ראיתם פעם ציבור שעושה לעצמו סגר מרצון? בחורים גדולים, לא ילדים קטנים. זה נקרא אחריות. יתרה מזו, בין 20,000 ל-25,000 בחורי ישיבות בלי סימפטומים, בלי שום דבר, עשו בדיקות לפני שנכנסו למוסדות שלהם למשך חמישה, שישה שבועות. אגב, זה ייתן לכם תשובה לסיבה, כביכול, לעלייה בתחלואה בקרב החברה החרדית – כי הם עשו בדיקות מרצון. אתם יודעים מתי אני אשתכנע? אם את כל אלה שמגיעים להפגנות בבלפור תיקחו שכולם יעשו בדיקות קורונה ואחר כך יהיו לי תשובות שליליות, אני אשתכנע שבבלפור אין הדבקות. אבל שאף אחד לא יספר לי שבבלפור אין הדבקות, כי דין בלפור כדין בני ברק כדין כל הרשויות האחרות. זה נקרא אחריות, וזו הדרישה. אתם יודעים שבמגן לישראל, כשישבו שם, כולל פרופ' גמזו – הוא לא ידע מתי בחורי הישיבות בכלל מתחילים את הלימודים. הוא חשב שב-1 לספטמבר, כשהם כבר נמצאים שבועיים וחצי במוסדות. אז תגידו לי, כשאין נתונים כאלה, אפשר לקבל החלטה על סגר, על ענישה כזאת? ועדיין, אנחנו לא כמו יושב-ראש ישראל ביתנו, שקרא היום תיגר – על מה? להפר הנחיות. אתם מבינים מה המשמעות של חבר כנסת בכנסת ישראל, מכובד, שאומר להפר הנחיות? לפני יומיים הוא תקף את הרב קנייבסקי – עפרא לפומיה, שהוא מחליט מה הוא אמר, מה לא, אבל הוא, מותר לו להגיד במפורש, בריש גלי, להפר הנחיות, אביגדור ליברמן. וזה עבר בשתיקה – לא כל התקשורת קפצה עליו. אוי ואבוי אם מישהו מאיתנו היה אומר את זה. אנחנו לא אומרים להפר הנחיות. לקיים את ההנחיות, להישמר – זה מה שאמר יושב-ראש התנועה בישיבת סיעה – להקפיד על הכללים, על המסכות ועל הכול, רק הכול צריך בשוויוניות. רק אז נשתכנע. ואני סמוך ובטוח שכאשר יבואו הנתונים והכול יהיה מסודר, אז באמת כל אחד יבין מה המשמעות של עיר אדומה, עיר כתומה ועיר צהובה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתה צריך לסיים. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אומר גם לחבר הכנסת נפתלי בנט, שמסייר קצת ברשויות החרדיות: לפני חודש וחצי, כשאתה היית שר הביטחון, בעצמך חתמת על סגר בעיר אלעד והכנסת את כל הציבור הזה לסגר, גם אם לא מרצון, והיום לעמוד מהיציע ולהגיד "אוי ואבוי" זו לא חוכמה גדולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב אשר. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, ידידי השר, אנחנו כבר התרגלנו להיות מה שנקרא "מפרנסי הכותרות". כולם דואגים לנו; כולם עושים בדיקות אפידמיולוגיות בציבור החרדי עד הכרעיים והקרביים. זו רק שאלה של זמן מתי תגיע מסיבת העיתונאים של אביגדור ליברמן, שיבוא לעשות עוד סיבוב על מה שקורה בבני ברק. ובאמת, ההרגשה הזאת של – כולם אוהבים אותנו, דואגים לנו; דואגים לנו עד כדי כך שרוצים לבדוק שבטוח שהסגר יהיה מה שנקרא נעול לגמרי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אטום. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אטום לגמרי. על הדרך גם כמה ערים שאינן חרדיות, אבל הן מה שנקרא מתאפיינות במיעוטן השונה. ואנחנו כבר התרגלנו. התרגלנו. היה פעם, לפני כמה זמן, בגל הראשון, כמה אנשים יצאו ללוויה בבני ברק – שאנחנו התנגדנו לה, אנחנו יצאנו נגד זה, אבל היו 200, 300 איש בארבעה רחובות, פרוסים – כותרת ראשית בידיעות אחרונות. אני לא זוכר את הכותרת, אבל המשמעות שלה: לא אחראים. הבבונים האלה לא אחראים. אבל כשיש אלפי אנשים בהפגנות – שאגב, אני, כיושב-ראש ועדת חוקה, אישרנו את זה, לא לקחת את זכות ההפגנה. אני לא אוהב את ההשוואות האלה כל היום, אבל שם אתה לא רואה את הדאגה הכל-כך קשה וכנה. אבל הכי מרגיז אותי זה לא הפוליטיקאים. פוליטיקאים – ליברמן צריך לקושש קולות, ההוא צריך לקושש את הקולות שלו, מתחרים על אותו בייס. הבעיה שלי היא עם אנשי המקצוע דווקא, ואני לא מדבר על אדם אחד, ואני לא מדבר על פרופ' גמזו, שאני ידיד אישי שלי כבר למעלה מ-20 שנה; מכיר את יכולותיו, את כל יכולותיו. אבל אני לא מצליח להבין שאנחנו יושבים אתמול בוועדה, ומתברר שנכנס קריטריון של חצי נקודה נוספת כדי לדעת אם אתה אדום או לא אדום. או גם יצרו איזה משהו חדש: אדום בוהק. אני אמרתי אתמול לראש הממשלה: בהחלטת הממשלה היו ארבעה צבעים, איך נהיו חמישה? אנשי מקצוע. "בוהק". מחר יהיה כתום ורדרד. התברר – אדוני השר, שאתה נמצא בוועדה הזאת – שהוסיפו חצי נקודה לערים עם מעל 100 חולים. אחרי שחשבנת כבר את מספר החולים פר נפש, הדבקות מול בדיקות, קצב הדבקה – הוסיפו חצי נקודה. 100 חולים לעיר – עוד חצי נקודה. איזו עיר, שאלנו? כמה תושבים? לא משנה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתה צריך לסיים. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עיר עם 30,000 תושבים, כשיש 100, זה קופץ, זה מנצנץ. אבל עיר של 250,000 תושבים – כבר חשבנת את ה-100 האלה עשר פעמים. לכן אני בא ואומר: אנשי המקצוע צריכים להביא נתונים מדויקים. איך יכול להיות שעיר כמו אילת, שהיא עיר תיירות, שזה נזק אדיר – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> עצום. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים, גברתי. – – קפצה בן יום מירוק לאדום? תסבירו לי. מטעים את אנשי המקצוע – אנשי המקצוע מטעים את שרי הממשלה, את ראש הממשלה. ולכן אני גאה ואומר כאן בקול ברור: כן, אני דיברתי עם ראש הממשלה, ואמרתי לו שירד מהתוכנית ההזויה הזאת, שבנויה על פרמטרים לא נכונים, וללכת על סגר מקומי, חכם יותר, שגם ישיג יותר דברים. כן, זו לא בושה. אני לא מאחל לאף אחד להיות בסגר ולהיות עם הסטיגמה הזאת, שהכותרות בעיתונים והכותרות בישיבות סיעה יהיו עליהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. אני מבקשת ממש להקפיד על הזמנים. תודה. חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני חושב שהשם המתאים ביותר לממשלה הזאת: "ממשלת השלוף הלאומית", לא ממשלת האחדות הלאומית ולא ממשלת החירום הלאומית שאמורה לטפל בקורונה. אנחנו רואים את ההחלטות שלכם. שמעתי אותך בקשב רב, כבוד השר המקשר דוד אמסלם. אתה אומר: אנחנו מתייעצים עם כל מומחה בארץ על מנת לקבל את ההחלטות הטובות ביותר לטובת הציבור. ואני רוצה להגיד לך: נכון שאתם מתייעצים, אבל כל ההחלטות שלכם הם החלטות פוליטיות, לא החלטות מקצועיות, כי היום אתם מחליטים א', למוחרת אתם מחליטים ב', לא בגלל שינוי המצב – בגלל הוויכוח הפוליטי שיש לכם בתוך הממשלה. ואני שומע אותך, אדוני השר, כל פעם באי-אמון. פעם היה נהוג בכנסת ששרים מקצועיים שאחראים למשרדים שלהם – כשאתה מדבר על הקורונה, אני מצפה ששר הבריאות יבוא ויעלה ויענה ויגיד בדיוק מה קורה היום, כי הציבור איבד את האמון שלו בממשלה הזאת. אתה תוקף את אביגדור ליברמן, שאומר לציבור: תיקחו אחריות. ואני רוצה להגיד לך, אתה יודע מהן ההנחיות של הממשלה? אתה יודע מה צריך לעשות כל אזרח ואזרח? אתה יודע? אני אומר לך, אף שר לא יודע. אף שר אחד כאן בממשלה לא יודע מהן ההחלטות ומה צריך להחליט. אנחנו בחודש ספטמבר. יש לנו עד 23 בדצמבר ארכה שקיבלנו כאן בחוק שהממשלה חוקקה. אנחנו בלי תקציב של שנת 2020; שנת 2020 בלי תקציב. ואני אומר לך, נראה לי שגם בשנת 2021 נתנהל לפי תקציב שהוכן בשנת 2017, כי תקציב המדינה היה לשנתיים – הוכן ב-2017 ל-2018–2019 – ועכשיו אנחנו מתנהלים לפי תקציב 2019, שהוכן ב-2017, וגם תקציב 2021 ינוהל לפי תקציב שהוכן בשנת 2017. איך הציבור יאמין לכם? איך אתה מצפה שכל אזרח ואזרח פשוט, שרואה שהממשלה לא יודעת להחליט שום החלטה – שום החלטה אתם לא יודעים להחליט. אני שומע דברים בלילה – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתה צריך לסיים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אומר: מחר יהיה סגר ב-20 יישובים. למוחרת אני שומע ויכוח פוליטי, ויכוח פוליטי נטו – מורידים את זה לעשרה יישובים. אחרי זה אומרים: סגר לילה. ואני שומע את האנשים – ואני אתן לכם, במגזר – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – במגזר שלנו, המגזר הדרוזי, מי שהחליט שהחתונה שלו תתחיל ב-19:00, אחרי ששמע שהסגר יהיה ב-19:00, הוא אמר: החתונה שלי תהיה ב-16:00, ואז תהיה חתונה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני חושב שהממשלה הזאת נכשלה. ראש הממשלה נכשל. ראש הממשלה הרזרבי – לא שומעים אותו. ואני אמרתי: לא נגיע לשימוש ברזרבי שיש לנו כאן. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת נפתלי בנט. << דובר >> נפתלי בנט (ימינה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכיוון שזה לא סוד שאבד האמון של כלל אזרחי ישראל בממשלה הגרועה הזאת, אני רוצה להשיא עצה שיכולה – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתם מפריעים לי שם. נבו, אתם מפריעים. << דובר_המשך >> נפתלי בנט (ימינה): << דובר_המשך >> – – אני רוצה להשיא עצה שיכולה לעזור לממשלה, בלוח זמנים מאוד מאוד קצר, לחדש את האמון וגם לקבל החלטות יותר טובות: רדו לשטח. רדו לשטח. יש 36 שרים. אם כל שר ייקח עיר אחת, יום אחד בשבוע, אתם בשבוע אחד מכסים את כל ערי ישראל ואת היישובים המשמעותיים. רדו לשטח, כי אם תרדו לשטח אתם תפגשו למשל את רותי, שהיא מוכרת בוורדינון באלעד שפגשתי אתמול. החנות ריקה. החנות ריקה. בערב חג בדרך כלל מפוצץ. רק בגלל הבלבול של הממשלה על יהיה או לא יהיה, כן יהיה סגר ובסוף אין סגר – אבל את הנזק גרמתם. אתם תבינו את הקדושה שצריכה להיות למה שאתם מוציאים מהפה. היא בכתה. יש לה 19 נכדים. בפסח היא הציבה את התמונה של הנכדים על השולחן ופשוט בכתה בסדר פסח. והיא אמרה לי שהיא לא מסוגלת עוד פעם – היא לא מסוגלת עוד פעם בראש השנה לא לראות את הנכדים. אתם תבינו מה גודל המחדל שעד עכשיו, שבעה חודשים לתוך העניין, אי-אפשר להשיג בדיקות זמינות בזול. למה? למה במלזיה אפשר? למה בגאורגיה אפשר? במסצ'וסטס אפשר? בניו יורק אפשר? במדינת ישראל שבעה חודשים פנימה אתם לא יכולים לדאוג שרותי תוכל לעשות את החג עם הנכדים על ידי בדיקות קורונה? אם תפגשו, אתם תבינו את החשיבות. אתם הייתם פוגשים את מירב מכפר סבא, שאחותה הגיעה מבריטניה כדי לפגוש את האח הגוסס בבית חולים. היא רצתה לראות את האח הגוסס לפני שהוא מת. היא עשתה בדיקת קורונה לפני העלייה למטוס ביום חמישי, נחתה בישראל, אבל יש שבועיים בידוד. אבל היא עשתה בדיקת קורונה. דברו איתה, תנו לה איזה טלפון, משהו. עד עכשיו אין איזה טלפון נורמלי בשביל כל המקרים האנושיים האלה, שבעה חודשים פנימה? אתם הייתם פוגשים את מוחמד מטירה, שפגשתי אתמול, שעוד פעם, בגלל זיגזוגי סגר, הרסתם לו את כל המחזור. הוא השקיע שלוש שנים מהחיים שלו, את כל החסכונות שלו, והכול עומד ליפול לטמיון. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתה צריך לסיים. << דובר_המשך >> נפתלי בנט (ימינה): << דובר_המשך >> תצאו לשטח, תדברו עם העם, תשמעו, תרגישו. ומילה אחרונה לליברמן: זה נכון, אנחנו בסירה ששטה לשום מקום, אבל הקריאה הזאת לאנרכיה – זה דומה לאחד בסירה שקודח חור בסירה כדי להעניש את מפקד הסירה אבל הוא יטביע את כולנו. לא לאנרכיה; כן למנהיגות למדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר גולן – אחרון הדוברים, ואז ישיב השר אמסלם. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ביום שכזה אנחנו מגנים את הממשלה ואת העומד בראשה. אני רוצה לרגע לחרוג מהפרקטיקה הזאת ולרגע לחזור לשאלת דורנו. ושאלת דורנו היא אחת: סיפוח או היפרדות? בימים האלה אנחנו מציינים את יום השנה להסכם אוסלו א' ולהסכם אוסלו ב', ליציאה מעזה וליציאה מצפון השומרון. ואני רוצה לומר שנהוג במקומותינו לגנות את האירועים האלה, ואני חושב שהם הביאו לנו הרבה ברכה. האם מישהו יכול, במשכן הזה או מחוצה לו, לחשוב על מציאות שבה תנועה מנקודה א' לנקודה ב' ביהודה ושומרון עוברת דרך רמאללה, דרך שכם, דרך מ"פ דהיישה? נדמה לי שלא. זה אוסלו. האם מישהו יכול פה לחשוב על מציאות שאין בה את גדר ההפרדה? האם מישהו יכול פה לחשוב על המשך תעסוקות מבצעיות של צה"ל במחנה הפליטים ג'באליה או בחיפוש אחר גופות חברינו, שיירי גופות חברינו, על ציר פילדלפי? נדמה לי שאף אחד לא רוצה לחזור לזה. וכן, בואו גם נזכור שקסאמים התחילו ב-2001. זה לא תוצר ההתנתקות. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אל תבלבל אותם עם עובדות. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> ולכן אני אומר לכם דבר אחד מאוד פשוט: סיפוח או היפרדות – זה גורלנו, ואנחנו חייבים היפרדות, כי ההיפרדות היא הפתח לתקווה; כי ההיפרדות היא הפתח לכך שמדינת ישראל תהיה מדינה דמוקרטית, חופשית, מודרנית, מתקדמת, משגשגת, שצעיריה רוצים לחיות בה, שרואים בה את עתידם. ההיפרדות – כן, חברים, ההיפרדות היא התקווה. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. ישיב השר המקשר דוד אמסלם, ואחרי זה נעבור להצבעה. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שמעתי קודם את יאיר לפיד טוען שבגלל הממשלה, התחלואה גבוהה. הוא מדמה את זה לאיזשהם טייסים שמשחקים שש-בש בטיסה. רציתי להגיד לו, קודם כול, שהקורונה התחילה עוד לפני שהממשלה הזאת הוקמה בכלל – זה היה עוד בממשלת המעבר, בתחילת השנה. אני מבין שעוד מעט הוא גם יאשים את ראש הממשלה, כפי שאמרתי קודם, בכלל ביצירת וירוס הקורונה. הם כנראה לא מפנימים את מה שאנחנו אומרים, לפחות את מה שאני מבקש מהם. יש פה אירוע עולמי חסר תקדים. אנחנו מצפים מהאופוזיציה – אני לא רואה את זה, כפי שאמרתי גם קודם. זה לא אירוע ששייך לליכוד או לממשלה, זה אירוע עולמי שצריך טיפול וצריך התמודדות. אמרתי, אם יש לכם עצות טובות – אהלן וסהלן. אבל מה זה משנה מה אומרים לכם אם אתם יכולים לתקוף את הממשלה? הרי הסיפור שלכם זה לא הקורונה, הסיפור שלכם זה להפיל את ראש הממשלה נתניהו. להפך, אתם מנצלים את הקורונה כדי להכפיש את ראש הממשלה ולפגוע בו ברמה האישית. אז מר לפיד, אם יש לך עצות טובות – תיתן אותן. אמרנו את זה כבר לפני כן. אתה גם מפזר שקרים, גם לגבי הנתונים המשקיים. דרך אגב, אתה חוזר על זה בהנחה ובתקווה – אתה כבר מתחיל להאמין לשקרים של עצמך בעניין הזה. ברשותך, חברתי היושבת-ראש, אני רוצה להתייחס למה שאמר גם חבר הכנסת יעקב אשר וגם למה שאמר חבר הכנסת אוריאל בוסו. הם בעצם התייחסו לכך שלכאורה החרדים או הערים החרדיות מרגישות מין מצוקה מסוימת, והם מרגישים לא נוח עם הדבר הזה גם בהיבט של ההסתה. אני מסכים איתם שההיבט של ההסתה, גם בתקשורת, זה דבר חסר תקדים. הרי בבלפור כל שבת – דרך אגב, לא כל שבת; שלישי, חמישי ושבת. מעבר לסגירה וחסימת כל – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> עכשיו פתחו את אולמות הקונצרטים, אז – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עכשיו הם הולכים לקונצרט ביום רביעי, אז הם לא יכולים לבוא להפגנה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> יכול להיות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הם מפגינים איפה שהם רוצים. אני לא מדבר בכלל על האנרכיה שהם גורמים במדינה, בעיקר בתנועה, ברעשים – עושים מה שהם רוצים. אני כבר לא מדבר על זה בכלל, זאת סוגיה אחרת. אני בא מזווית הווירוס. מתכנסים איפה שהם רוצים בלי מסכות, בלי כלום. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> צועקים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דרך אגב, ראיתי באחת התמונות את חבר הכנסת שלח. הזכיר לי. ראיתי אותו יום אחד נמצא במרכז הדבוקה של בלפור, בהפגנות. אנשים מתכנסים, הכול בסדר. להפך, מעודדים את זה: חיובי, תבואו. מסקרים בטלוויזיה ברוב המהדורות את העסק הזה; מחלקים צמידים כאילו הם סופרים את האנשים. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> הפנינג. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כן. יש תעשייה שלמה שמעודדת את הדבר הזה. כל כלי התקשורת המגויסים למשימה – הם בכלל הבמאים של האירוע. ומגיעים, כפי שאמרתי, כבר כמעט שלושה חודשים. מתחילים באיזה 100 מוקדים של גשרים, ואחרי זה מפעילים את ההסעות ואת כל המיצגים, את כל התפאורה ואת כל האמצעים המיוחדים, שעולים מאות אלפי שקלים. אבל אף אחד לא שואל מי מממן אותם. מה זה חשוב? מטשטשים את הכול, כאילו שזאת איזו הפגנה עממית. דרך אגב, אני טוען שזאת ליבת העניין, מפה מתחיל כל הסיפור. אמון הציבור נפגע לא בגלל החלטות כאלה ואחרות של הממשלה, אלא מה שקרה, שמר מנדלבליט וכנראה גם חיות החליטו שההפגנות זה הדבר הכי חשוב במדינה. אפשר לסגור את כל המדינה, הכול, חוץ מההפגנות. רבותיי, סגרנו מדינה שלמה. עוצר. בן אדם, היה אסור לו ללכת 100 מטר מהבית, אבל חס ושלום, הפגנות? אמרתי: מזל שהם לא היו בטביעת הטיטניק. הם היו שרים התקווה, הם היו כולם עומדים דום. לא להציל את עצמך – תעמוד קודם כול דום, מה קרה לך? זה בעצם שיקול הדעת המעוות, אבל זה לא רק הסיפור של ההפגנה. אזרח מן השורה – הם לא מבינים – יש לו עוד קצת היגיון. זאת לא החלטה של בית משפט, זאת החלטה של בן אדם שמבין את ההיגיון ומבין את סדרי העדיפויות. אם הוא מבין ורואה בכל ערב כמעט שאפשר להתכנס אלפים בלי מסכות, בלי כלום – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> צועקים, יורקים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – עוד מתכתשים – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> מזיעים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מזיעים, הולכים. – – עוד מתכתשים עם כוחות הביטחון ועם המשטרה כמעט כל יום – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יש לך נתוני הדבקה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – והוא מספר לי, והוא מסתכל ושואל: רק רגע, אני, לבית הכנסת לא יכול ללכת? איך זה יכול להיות? יש שם 5,000, 4,000, ב-100 צמתים. אלפים. סוגרים את מערכת החינוך? איך יכול להיות? לעשות ברית מילה – אסור להתכנס יותר מאיזה מניין בשתי מרפסות. לאומן אסור לנסוע. למה? אסור לכנס כמה אלפים במרחב הפתוח, הם גם החליטו – את מבינה מה שאומר כאן אחד? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תגיד את השם. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> חבר הכנסת הרצנו שואל אותי אם יש לי הוכחות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> נתונים, לא הוכחות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> נתונים. אני מבין שלך יש נתונים. אני אומר דבר מאוד פשוט: הנתון היחידי שיש לי זה שהווירוס הזה עובר במגע בין אנשים. זה הדבר היחיד. דרך אגב, לא צריך להיות גאון גדול. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> וגם ביריקות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא צריך להיות גאון גדול. עכשיו פשוט מאוד: אם האנשים לא ייפגשו, סביר להניח שלא יקרה כלום. הכול בסדר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> דודי, על פי תחושות או על פי נתונים? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אצלכם, מדובר בכינוס של אנשים שאתם משקיעים כסף בזה, בבלפור. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא, לא מפריעה לי ההפגנה. תראה, אני קצת יותר דמוקרט מכם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ואללה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ודאי. דרך אגב, רק תראה מה קורה אצלכם במפלגה עם הסיפור של היושב-ראש. ודאי. הינה, מר שלח פה. הפניתי קודם ללפיד את השאלה – אתה לא היית פה. כשעליתם פה אני ראיתי שאתה בעצם מבקש לעשות פריימריז פתוחים, בגלל שאתה אומר: תשמע, ניסינו. המפלגה שלנו לא דמוקרטית. יש פה מוביל אחד שעל פיו יישק דבר. אני רוצה פריימריז. אתה קורא תיגר על ההנהגה. אני רק שאלתי את עצמי, כשאני חוקקתי את חוק הפריימריז, אתה עלית לפה – חברים שלך – ואמרו שאני מחוקק חוק מושחת. עמימות. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> דודי – – – מהכסף. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בוודאי. אני מבין שאתה תעשה את הפריימריז חינם. חינם תעשה אותם, לא יעלה לך כלום. אני מבין גם שמי שלא יהיו לו אמצעים לא יוכל להתמודד. אז לך אולי יש הרבה אמצעים אישיים. מה יעשה בן אדם כמו רם בן ברק, שאין לו כל כך, חוץ מהאורווה? מה, הוא ימכור את האורווה? אני שואל. אתה מבין את הצביעות שלכם? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה אין לי? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני שואל. אתה מבין את הצביעות שלכם? << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יש לו קסם אישי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אז עניתם. אני הבאתי חוק הכי מזוקק במדינת ישראל. אני רציתי שבפוליטיקה לא יהיה מגע של כסף, לא יהיה מגע של אנשי עסקים והון. הרי אף אחד לא תורם לשם שמיים. אני לא רציתי לקבל צ'ק מאף בן אדם. לא רוצה. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה לא רוצה מתנות מחברים, דודי? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני רוצה לעלות לכאן, לעשות את העבודה שלי נטו. דרך אגב – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> דודי, מתנות מחברים אתה לוקח? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה. לכן אני אומר על הצביעות שלכם, עליתם לפה – עכשיו אני שואל אותך: הפריימריז הם רק לראש הרשימה או גם לרשימה עצמה? הרי בסופו של דבר אתה מבין לבד שאתה לא באת מהערך הדמוקרטי. מה שקרה לך, אתה הבנת שאתם ב"פריי-לוף" הולכים אחורה, אמרת: עזוב, בוא נעשה שינוי באישי. אבל אז כשעליתם לכאן והכפשתם אותי בכנסת הקודמת בגלל שזה התאים לכם, בגלל שאתם טענתם – באתם כאילו מזווית הכסף, לא מזווית העניין, אז לכן תהיתי עם עצמי אם היום אתה מציע לחזור בך קצת ולהגיד: אתם יודעים מה, ואללה, צודק, אנחנו לא רוצים לחבר הון לשלטון. אנחנו מעוניינים שבכנסת או בפריימריז, מה שנקרא, יהיו כללים מאוד ברורים ומאוד מסודרים; לא מי שיש לו כסף ייבחר לכנסת ומי שאין לו ישב בבית. אני גם לא צריך להזדקק לאף אחד, אני לא רוצה לבקש מאף אחד דבר וחצי דבר. לכן, כפי שאמרתי פעם, מבחינתכם, הפורנוגרפיה זה שאלה של גיאוגרפיה. השאלה היא איפה הפוזיציה שאתם עומדים בה, ולפי זה אתם עושים את ההתאמה של הערכים שאין לכם. עכשיו אני רוצה לענות לחבר הכנסת חמד עמאר. הוא ביקש בעצם והוא ציפה, לכאורה, אמר: כשמדברים על הקורונה אני מצפה ששר הבריאות יענה. למה? הוא צריך תשובה מקצועית. היות שאני שומע אתכם בהצעות האי-אמון – דרך אגב, שום שאלה שלכם היא לא מקצועית; הרי אתם לא שואלים פה שאלות מקצועיות, אתם לא באים באמת להתעניין. דרך אגב, אתם מתחילים עם המילה "קורונה", ואחרי בערך 15 שניות אתם מגיעים לממשלה ולראש הממשלה. הפלא ופלא, כאילו הוא הנושא היחידי. אתם לא שואלים על נתונים, מה הנתונים, מה אפשר לעשות, יש לנו רעיונות כאלה – שום דבר. אז לכן, אני מציע בכלל לא לבקש – בוודאי לא בהצעות אי-אמון – בוודאי לא לבקש ממני שיעלה כאן שר מקצועי ספציפי לנושא. דרך אגב, אני משיב לכם בגלל שהשאלות שלכם, כפי שאמרתי, הן לא מקצועיות, הן לא בתחום של הקורונה, הן בתחום של הפוליטיקה נטו. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> של הסייבר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הוא גם טען, נניח שעכשיו הממשלה החליטה שהסגר יהיה משעה 19:00 – הרי בסופו של דבר תמיד יש שעה מסוימת – אז הוא נתן דוגמה בכך שאם הסגר יהיה בשעה 19:00, עכשיו יקדימו את החתונות ל-16:00. נו, ו-? נו, מה יש באמירה הזאת? שמה? נסגור ב-16:00, אז יקדימו ל-14:00? בסוף יעשו את החתונה בבוקר, ב-03:00? הרי מי שרוצה להתחכם, יתחכם. זה לא שאלה נגד הממשלה, זה הציבור. בסופו של דבר יש כאן אחריות ציבורית לכל אחד ואחד. כולנו באמת שטים באותה סירה, כפי שאמר נפתלי בנט, אבל דרך אגב, זה תשעה מיליון אזרחים שטים באותה סירה, וכל אזרח יש לו את האחריות האישית בעניין הזה. לכן, אני מצפה, שוב פעם, בוודאי מהאופוזיציה, לא רק להעלות טענות קנטרניות שאין בהן דבר וחצי דבר. דרך אגב, מה שתעשה – תמיד אתה יכול לטעון, כל דבר אתה יכול לטעון, מה שאתה רוצה: תביא איזושהי תוכנית כלכלית – תמיד תשאל למה יותר או למה פחות; תחליט על איזשהו סגר כזה – תמיד תשאל למה פה כן ופה לא; תסגור איזשהו נושא – אבל אנחנו לא שם. השאלה היא לא בשאלות. הממשלה צריכה לתת תשובות, לא שאלות. שאלות כולנו יודעים לשאול. אז לכן, באמת, אתם לקחתם את כל הטיפול בקורונה או כל המלחמה בקורונה לאזורים הפוליטיים פר אקסלנס, כאילו זה עסק, כפי שאמרתי, של ראש הממשלה ושל הליכוד, וזה בעצם בוודאי לא אירוע עולמי, שאנחנו כרגע מתבקשים או רוצים לסייע בוודאי קודם כול לאוכלוסיית מדינת ישראל. אני שמעתי קודם גם את נפתלי בנט, והוא נותן לנו עצה, לממשלה. דרך אגב, אני רוצה להזכיר לנפתלי בנט: עד לפני חודשיים וחצי, שלושה, הוא היה בממשלה. דרך אגב, הפלא ופלא, כשאתה יוצא מהממשלה, פתאום אתה רואה דברים אחרת, אתה מתחיל לשאול שאלות ולתת עצות. היית בממשלה. מה הוא מציע לנו? ככה, באיזה משפט מחץ של פתיחה, אדוני היושב-ראש, הוא מציע לנו: רדו לשטח. אני רוצה לספר למר בנט – דרך אגב, אנחנו רק בשטח, וכל השנה, גם בלי קורונה, בגלל שאם לא נהיה בשטח, גם ברמה הפרסונלית האישית לא נהיה פה. המפלגה שלנו בנויה כך שאתה חייב להיות בשטח כדי להגיע לכנסת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתם לא בשטח. אז אתה עכשיו, בעצם כדי לעלות לכאן הלכת אתמול לאיזה שתי חנויות והתחלת לספר לנו מה קורה שם. אנחנו נושמים את השטח. אנחנו זה השטח. הליכוד זה מפלגה כזאת – אמרתי שאם אנחנו לא נרד על בסיס כמעט שבועי, בלי קשר לשום דבר, אנחנו לא נהיה פה. 140,000 המצביעים שלנו, חברי המפלגה, פזורים בכל הארץ, לכן אתה מגיע לכל המגזרים. אתם פשוט לא תאמינו כשתצטרפו יום אחד או שבוע אחד לחבר כנסת של הליכוד ותבינו בעצם איפה הוא מבקר וכמה קילומטרז' הוא עושה, בגלל שזה בעצם המבנה שלנו. אנחנו מפלגה דמוקרטית – דרך אגב, בניגוד אליכם, כולכם, כולכם. המפלגה הדמוקרטית היחידה בכנסת – אמיתית – זה הליכוד, עם פריימריז. לכן אנחנו גם אומרים את מה שאנחנו חושבים. אתם קוראים לכל מיני אנשים כאן בכל מיני כינויי גנאי כאילו הם חליליו של ראש הממשלה. אנחנו שליחי ציבור ויש לנו ציבור שבוחר בנו, בניגוד אליכם. לכם יש בן אדם אחד, אתם צריכים לרצות רק אותו. אז לכן יש לנו עמדות בכל נושא, וגם אנחנו מדברים על זה, וכשאנחנו מגינים על ראש הממשלה, אנחנו ככה חושבים. לא בגלל שאנחנו מפחדים ממנו – בניגוד אליכם – אלא בגלל שאנחנו ככה מאמינים. אז לכן אני אומר, בעסק הזה, לנו – גם אתה, נפתלי, אתה לא צריך להטיף לנו מוסר. ובכלל, אני מציע לכל המפלגות וראשי המפלגות שעלו כאן, מלפיד ועד נפתלי בנט וכו': לא צריך להתעסק בפוליטיקה קטנה. זו פוליטיקה קטנה, זולה, נמוכה, ולהערכתי גם רדודה מאוד. אני מציע – כל מי שיש לו רעיון טוב; כפי שאמרתי, זו עת קשה לעולם ובוודאי לישראל. מי שיכול לסייע בעניין הזה, אם בעצה, אם בפעולה, יבורך, לא בשם הממשלה – בשם עם ישראל והעולם והאנושות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לשר דוד אמסלם. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת כל אחד במקומו. נא לשבת למעלה. אנא לשבת. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת, גם מאחור שם מצד ימין, ומי שמעוניין להשתתף בהצבעה מתבקש לעלות למקומו, אם הוא ביציע. << נושא >> דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר גרשון שפט, זיכרונו לברכה << נושא >> << דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >> חברות וחברי הכנסת, בטרם נעבור להצבעה, אנחנו מבקשים לכבד כעת את זכרו של חבר הכנסת לשעבר גרשון שפט, זיכרונו לברכה, שהלך לעולמו בחודש שעבר והוא בן 92. נכבד את זכרו בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) נא לשבת. גרשון שפט נולד בשנת 1927 בווינה שבאוסטריה בשם ולטר שטאוב, ובשנת 1934 עלה לארץ ישראל ולמד בתיכון מוריה בתל אביב. במקביל ללימודיו בתיכון החל שפט את פעילותו בתנועת הנוער בני עקיבא. לאחר מכן למד באוניברסיטה בתל אביב היסטוריה וסוציולוגיה. בשנת 1946 הוא נמנה עם מקימי קיבוץ עין צורים שבגוש עציון. בזמן מלחמת העצמאות נפל הגוש בידי הצבא הירדני ושפט נלקח בשבי, ושם ישב כעשרה חודשים. בשנת 1949 נמנה שפט עם מקימי קיבוץ עין צורים החדש, אשר נמצא עד היום בתחומה של המועצה האזורית שפיר שבדרום הארץ. בשנים 1956–1958 היה שפט רכז ארגון הקניות ומרכז הוועדה המדינית של הקיבוץ הדתי. בשנים 1961–1977 שימש מנהל מפעל תדמור אשר בקיבוצו. בשנת 1974 נבחר שפט למזכיר תנועת גוש אמונים, ובשנים 1976–1979 היה המזכיר המדיני של התנועה. לאחר מכן נמנה עם מקימי מפלגת התחיה וכיהן כמזכ"ל המפלגה בשנים 1979–1985. באוגוסט 1984 נבחר שפט לכהן כחבר כנסת בכנסת האחת-עשרה מטעם התחיה ומילא בה תקופת כהונה מלאה. בינואר 1990 הוא נבחר שוב לכנסת, וכיהן בכנסת השתים-עשרה עד לשנת 1992. בין היתר היה שפט יושב-ראש ועדת המשנה בנושא ישיבות ההסדר, חבר בוועדת הכספים, חבר בוועדת המשנה לפיתוח בקעת הירדן, חבר בוועדת הכנסת, חבר בוועדת העלייה והקליטה, חבר בוועדה המיוחדת לעניין מעמד האישה וחבר בוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא תאונות דרכים. גרשון שפט פעל ולחם כל חייו למען זכותו של עם ישראל להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל. גם בעת היותו בשבי התגאה בדרכו והאמין בה באמונה שלמה. פעילותו הענפה למען גוש עציון וקיבוץ עין צורים, למען ארץ ישראל ולמען החיבור בין הציבור הדתי לחילוני, הותירה חותם משמעותי הן בתקופה שטרם כהונתו בכנסת, הן במהלך כהונתו בכנסת והן לאחריה. יהיו זכרו ברוך. אני מזמין את חבר הכנסת גדעון סער לומר דברים לזכרו, בבקשה. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לשמור על שקט ולכבד את המעמד. חברות וחברי הכנסת, נא לשמור על השקט, בבקשה. חבר הכנסת קושניר, בבקשה. << דובר >> גדעון סער (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כשלושה שבועות, בגיל 93, נפטר חבר הכנסת לשעבר גרשון שפט. זכיתי להכיר את גרשון שפט בנעוריי, בפעילותי בתנועת התחיה, בעת שהוא כיהן כמזכ"ל המפלגה. אני זוכר אותו כאדם צנוע ונעים הליכות שהחיוך ומאור הפנים לא משו מפניו. הוא היה אדם מעשי ויסודי ששלט ללא מיצרים במשק הכספים של המפלגה. בימי חייו, האישי היה תמיד שזור בלאומי, במהלך הגדול של שיבת ציון. הוא עלה לארץ בילדותו מאוסטריה. בשנת 1946 נמנה עם מייסדי קיבוץ עין צורים של הקיבוץ הדתי בגוש עציון. במלחמת העצמאות, לאחר נפילת הגוש בידי הצבא הירדני, נפל בשבי הירדני, ובו ישב במשך עשרה חודשים. לאחר מלחמת העצמאות נמנה עם מקימי הקיבוץ במקום מושבו החדש, במועצה האזורית שפיר. פרק חשוב בחייו, ששזור גם הוא בתולדות ההיסטוריה של ההתיישבות בארץ ישראל, היה שנות פעילותו בגוש אמונים. בשנות השבעים שפט היה חבר מזכירות הגוש, ולאחר מכן המזכיר המדיני שלו. יחד עם חבריו זכה לכתוב פרקים חשובים ומפוארים בדפי ההיסטוריה בחידוש ההתיישבות היהודית בשומרון וביהודה. היום, כשמפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון מונה קרוב לחצי מיליון נפש, זה בראש ובראשונה בזכות גרשון וחבריו שפרצו את הדרך, לא אחת גם תוך עימות עם השלטון. בכנסת כיהן גרשון שש שנים מטעם התחיה בכנסות האחת-עשרה והשתים-עשרה והיה בה חבר ועדת הכספים. גם שנים אחר סיום כהונתו כאן הגיע לאולם הזה לא אחת לאירועים, למעמדים חגיגיים, וחי את האירועים במדינה ובמערכת הפוליטית. ראיתי בגרשון שפט שילוב בין חזון ואידיאולוגיה לבין גישה מעשית, מציאותית ופרגמטית. שני ממדים אלה חיו בתוכו. אנשי ההתיישבות הוותיקים מכירים היטב את הדרך שבה הביא הישגים: עוד קרוואן ועוד שטח. הוא תמיד ידע לחבר בחוכמה ובנועם אנשים שונים, ולעיתים כאלה שלא חלקו עימו את אותה השקפת עולם, לסייע במימוש הדרך וביעדים שבהם האמין. הוא ידע לפתוח דלתות שהיו נעולות בפני אחרים, בין היתר – ולפי דעתי, אדוני היושב-ראש, זה דבר שצריך ללמוד – כי ידע לשמור על כבוד הבריות, לא לקדש את המריבה או ללבותה אלא את היעד ואת התוצאה המעשית. בתנועת התחיה, שאותה ייצג בבית הזה, היה שילוב ייחודי ואותנטי בין דתיים לחילונים על יסוד הכרה. גרשון שפט, שלפני כן היה חבר המפד"ל, היה נציג נאמן של התפיסה הזאת, שקראנו לה תפיסת "ההולכים ביחד". היא הייתה מהדגלים שהניפה אז התחיה, מתוך ראייה שהמשותף רב על המפריד. למרבה הצער, בימים אלה, שבהם נדרשת מהחברה הישראלית התמודדות משותפת עם אתגר הקורונה, דווקא בהם מתרחבים עוד יותר השסעים בין הגוונים השונים של עם ישראל. הלוואי שנדע לנצור את הערכים הקלאסיים של הציונות: העלייה, ההתיישבות, האמונה בצדקת הדרך ובזכותנו על הארץ הזאת; הלוואי שנדע ללכת ביחד. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גדעון סער. עד כאן דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר גרשון שפט, זיכרונו לברכה. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו וימינה להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >>1. כישלון הממשלה המנותקת, הממשיכה לפעול ללא תקציב ולפגוע בעתידם של אזרחי ישראל; << נושא >> << נושא >>2. מאז חקיקת חוק קמיניץ (תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה) המדינה הפכה למכונת הריסת בתים; << נושא >> << נושא >> 3. כישלון הממשלה בניהול משבר הקורונה והרס הכלכלה הישראלית << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעות האי-אמון, ותחילה ההצבעה על ההצעה הראשונה, הצעת סיעת יש עתיד-תל"ם, שכותרתה: כישלון הממשלה המנותקת הממשיכה לפעול ללא תקציב ולפגוע בעתידם של אזרחי ישראל. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד-תל"ם להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – 51 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד-תל"ם להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, בעד ההצעה הצביעו 33 – מה קרה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין לי פאנל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אין פאנל. רגע, רגע, רגע. << קריאה >> איילת שקד (ימינה): << קריאה >> ניתקו לי את העמדה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מאה אחוז. רגע, רגע, רגע, אוקיי, אנחנו נטפל בזה. אז אני מתחיל ככה: מצד ימין למעלה, חברת הכנסת שקד – בעד, נגד, מה ההצבעה שלך? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> באי-אמון? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> באי-אמון, כן. הצעת אי-אמון של סיעת יש עתיד-תל"ם. << קריאה >> איילת שקד (ימינה): << קריאה >> בעד, בעד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד. עוד מישהו למעלה לא יכול היה להצביע? שקד – קיבלנו. חברת הכנסת יזבק, מה קרה, העמדה לא עובדת? << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא הגעתם, אני לא מוסיף. רבותיי, רק מי שהעמדה שלו לא עבדה, עם כל הכבוד. חבר הכנסת השר שטייניץ, אני מבין שהעמדה שלך, בגלל שהיא עברה למעלה בגלל הבידוד – הדבר הזה יסודר. כנ"ל גם השר ניסנקורן – אז שני קולות נגד. חברת הכנסת השכל? נגד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> וסגן השר יברקן, שגם כן היה בבידוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – בעד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אתה לא היית במקום. מה זה בעד? עם כל הכבוד, העמדה שלך עובדת והכול בסדר. וחברת הכנסת תהלה פרידמן, העמדה לא עובדת כי גם את היית בבידוד והעמדה הייתה שם, אז אם כך, אני מוסיף את קולך נגד. אם כך, רבותיי, יש לנו 34 בעד, 56 נגד, אין נמנעים. לפיכך, הצעת האי-אמון לא התקבלה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת האי-אמון של סיעת הרשימה המשותפת, שכותרתה: מאז חקיקת חוק קמיניץ – תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה – המדינה הפכה למכונת הריסת בתים. נא לשבת ולהצביע, מי שרוצה להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני עכשיו חוזר על מי שלא הצביע קודם. חברת הכנסת איילת שקד, מבקשת להצביע? לא מבקשת להצביע? חברת הכנסת שקד לא מבקשת להצביע. חברת הכנסת השכל – ההצבעה שלך נגד; השר ניסנקורן – נגד; השר שטייניץ ­– נגד; סגן השר יברקן – נגד; חבר הכנסת ביטן – נגד; חבר הכנסת טאהא – בעד; רק מי שאין לו מכשיר. זה הכול. חבר הכנסת כסיף, אין לך מכשיר? << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, לא לחצתי. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא לחצת – לזה אני לא אחראי. טוב, אם כך, רבותיי, בצירוף קולו של חבר הכנסת טאהא – 30 בעד, ובצירוף חמישה קולות נוספים כפי שהקראתי קודם – 55 נגד, אין נמנעים, לפיכך הצעת האי-אמון לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון השלישית, שכותרתה: כישלון הממשלה בניהול משבר הקורונה והרס הכלכלה הישראלית, הצעת סיעות ישראל ביתנו וימינה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו וימינה – 28 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעות ישראל ביתנו וימינה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> סגן השר יברקן – לא נמצא. נמצא? אז להוסיף את קולך? נגד. חבר הכנסת ביטן, להוסיף את קולך? נגד. חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו; חברת הכנסת שקד, להוסיף את קולך בעד? בסדר גמור. אם כך, יש לנו 29 קולות בעד, בצירוף קולה של חברת הכנסת שקד, יש לנו 63 קולות נגד, בצירוף חמשת הקולות כפי שהקראתי קודם, ללא נמנעים. לפיכך, הצעת האי-אמון אף היא נדחתה. אם כך, חברות וחברי הכנסת, הכנסת דחתה את שלוש הצעות האי-אמון בממשלה. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת רם בן ברק << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את חבר הכנסת רם בן ברק למסור הודעה אישית. אנחנו נחכה לך, אין שום בעיה. חבר הכנסת בן ברק, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבל שהשר אמסלם לא נמצא כאן. רציתי להשיב לו שאם הוא היה מסתכל במילון בהגדרת המילה "נוכל", היה רואה שההגדרה אומרת: אדם לא ישר, רמאי. שיגיד לי השר אמסלם למי זה מתאים. הוא רימה את ניר ברקת, הוא רימה את אבי דיכטר, הוא רימה את – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רגע, חבר הכנסת בן ברק. אתה אומר דברים חשובים, רק אי-אפשר לשמוע כלום. חברי הכנסת פורר, שלח – חברי הכנסת פורר ושלח, בפעם המי-יודע-כמה. חבר הכנסת שלח, באמת, נו, מספיק. חבר הכנסת סובה. נא לשבת. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה לשבת, לשבת. חבר הכנסת גולן, לשבת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – על פריימריז. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הכול בסדר, רק חבר הכנסת בן ברק, האמינו לי, אם לא היה חשוב לו, לא היה מבקש הודעה אישית. לפחות נשמע אותו. בבקשה, חבר הכנסת בן ברק. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> השרים שטייניץ ותמנו, לשבת, בבקשה. חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת דוד ביטן וסגן השר יצחק כהן, אנא, לשבת. חבר הכנסת ביטן, השר אמסלם, חבר הכנסת ביטן. אנא, שחבר הכנסת ביטן ישב. אתה יכול לעבור לשבת לידו, אין בעיה. אני מחכה. אי-אפשר לנהל ככה את הדיון. סגן השר כהן – עכשיו שם? נו, באמת. נא לשבת. מה הבעיה? חבר הכנסת גינזבורג, נא לשבת. חבר הכנסת גינזבורג, סגן השר יברקן, לשבת, בבקשה. תודה. חבר הכנסת רם בן ברק, בסוף הצלחנו, ואני מתחיל את הזמן מהתחלה, כמובן. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> השר דוד אמסלם, ברשותך. אני עליתי לדוכן כי אני מכבד אותך, אז אם אתה מוכן לכבד אותי ולא לסובב לי את הגב. תודה רבה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> תכבד את ראש הממשלה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> השר אמסלם, השימוש במילה "נוכל" באה – מהסתכלות במילון, הגדרת המילה "נוכל" היא לא ישר, רמאי. תגיד לי אתה למי זה מתאים. הוא רימה את ניר ברקת, הוא רימה את אבי דיכטר, הוא רימה את גלנט, הוא רימה את ביטן, הוא רימה את בני גנץ מכחול לבן ומרמה את אזרחי ישראל יום-יום. הוא מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. הוא בדיוק מה שכתוב בהגדרה, הוא הרוויח את זה ביושר. לגבי ההערה שלך על המוסד, אני לא נוהג להתרברב בשירות שלי. אני חושב שכל אזרח ישר שמשלם מיסים ומחנך את ילדיו למעשים טובים – תרומתו למדינה חשובה, ולכן אני לא מנפנף בשירות בסיירת ובמוסד, לפחות לא כמו הבוס שלך, שעשה קריירה משירות של חמש שנים במטכ"ל וצילום על כנף מטוס. תאמין לי, יש לי יותר צילומים ויותר סיפורים שבזכותם אתה וילדיך ישנים טוב במדינה הזאת. מה שאני עשיתי בשלושה עשורים לא תעשה בחיים שלמים. מי אתה שתטיף לי מוסר, השר אמסלם – שאפילו לא טרחת להסתכל לכיוון? תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> חילופי גברי בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו להודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, הודעה. אני מבין שההודעה אינה מחייבת הצבעה. בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת החוץ והביטחון: מטעם סיעת כחול לבן, במקום חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' תכהן חברת הכנסת מיכל וונש. כמו כן, חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' תכהן כממלאת מקום קבועה בוועדה במקום הפנוי לסיעה. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' מ/1313, פ/1202/23; דברי הכנסת, חוב' י"ד, ישיבה 41; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ף–2020, לקריאה השנייה והשלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ף–2020, שמקורה בהצעת חוק ממשלתית שאליה מוזגה הצעת חוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שמפריעה לי ברגע זה. החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה נועד לסייע לבני משפחה ליישב סכסוכים משפחתיים בהסכמה ולצמצם את ההתדיינויות המשפטיות ביניהם באמצעות הפניית תובענות אלה תחילה להליך של יישוב סכסוך. החוק מתבסס על עיקרי המלצות צוות היגוי שהוקם בנושא בראשותו של השופט בדימוס יצחק שנהב. לסכסוכי המשפחה מאפיינים ייחודיים רבים, ובהם העובדה שהסכסוך הוא אישי וכרוך במטען רגשי קשה, וכן שהצדדים לסכסוך לרוב נדרשים להמשיך ולקיים מערכת קשרים גם לאחר סיום ההליך המשפטי, למשל כאשר יש ילדים – בטיפול בילדים משותפים. נוכח הקשר המתמשך, כאמור, ונוכח ההשפעות הקשות שיש להליכי הגירושין ולהתדיינויות המשפטיות, יש חשיבות רבה לערב אנשי מקצוע, וכן לפרוס בפני המתדיינים אפשרויות ליישוב הסכסוך ביניהם בהסכמה. לפיכך נקבע בחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה שאדם המעוניין להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי יידרש תחילה להגיש לערכאה השיפוטית בקשה ליישוב הסכסוך, והיא תופנה ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי, ושם מקבלים הצדדים מידע על ההליכים המשפטיים הקשורים בסכסוך המשפחתי, על השפעתם והשפעת הגירושין על הצדדים ועל ילדיהם ועל הליכים חלופיים ליישוב הסכסוך בהסכמה. במטרה לבדוק את השפעתו והשלכותיו של החוק נקבע כי החוק יעמוד בתוקפו במשך שלוש שנים כהוראת שעה. ועדת החוקה ערכה דיוני מעקב רבים על תהליך ההטמעה, שנתקל בתחילה בקשיים טכניים שונים. ואולם, המחקר המלווה והנתונים שהועברו במהלך התקופה לוועדת החוקה ממשרדי הממשלה, מהנהלת בתי המשפט ומבתי הדין הרבניים מצביעים על השפעה רבה שיש לחוק בהפחתת הדיונים המשפטיים בין בני משפחה בבתי המשפט למשפחה ובבתי הדין הדתיים. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שלמעשה הסטטיסטיקה והנתונים מדברים כמעט על 40% הפחתה בשיעור ההתדיינויות בבתי משפט בגלל החוק הזה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> יפה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נוכח הצלחת החוק בהפחתת – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> יש לי היכרות קרובה עם החוק הזה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כן? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אתה יודע, תכף חברת הכנסת מיכאלי תספר, כשהיא תהיה על הדוכן. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אה, אז יש סוד שאני לא – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> זה לא סוד, סוד גלוי שהוא היה חתום על הצעת החוק הראשונה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אה, אוקיי, בסדר. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> יוזם משותף. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אוקיי. נוכח הצלחת החוק בהפחתת ההתדיינויות המשפטיות ומספר התיקים בין בני משפחה כאמור, מוצע כעת לעגן את הוראת השעה כהוראת קבע. נוכח סד הזמנים הדחוק שעמד לרשות הוועדה בטרם פקיעת הוראת השעה, הוארך תוקפה בשנה. זאת, כדי לאפשר לוועדה לדון בהצעה וללבן את הסוגיות השונות העולות מהצעה זו. כעת, משנערכו כמה דיונים אינטנסיביים בוועדת החוקה ונדונו כל הסוגיות השונות, מובאת ההצעה במלואה ומוצע לעגן את ההסדר הקבוע בחוק כהוראת קבע וכן לערוך בו כמה הבהרות ושינויים. במסגרת שינויים אלה מוצע להבהיר אילו תובענות מוחרגות מתחולת החוק וניתן להגישן ללא הגשת בקשה ליישוב סכסוך תחילה. אני כאן מזכיר לחברתי עאידה תומא ולאימאן ולהיבה ולסונדוס וליתר חברות הכנסת שכל הנושא של אלימות במשפחה וכל זה – זה הוחרג וזה לא חל על זה. מוצע להבהיר את תקופת עיכוב ההליכים. במסגרת דיוני ועדת החוקה הוחלט להותיר על כנה את התקופה לפגישות המהו"ת, וכן להשאיר את תקופת הצינון כדי לאפשר לצדדים להתפנות בתקופת ישיבות המהו"ת ולשקול את האפשרות ליישב את הסכסוך בהסכמה, בידיעה שאם יחליטו שלא לעשות כן יעמוד לרשותם פרק זמן מספיק להכנת כתבי הטענות. יחד עם זאת, הוחלט להבהיר כי תקופת עיכוב ההליכים – לקבוע מפורשות כי זו תחול 60 ימים מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, או 75 ימים, אם הוארכה התקופה על ידי יחידת הסיוע. בכל מקרה, אם ערכאה שיפוטית קבעה אחרת או הצדדים האריכו אותה בהסכמה, תחול התקופה שנקבעה. מוצע להבהיר כי במקרים שבהם הצדדים מגיעים להסכמות לעניין הסדרי קבע בתקופת המהו"ת, יחידת הסיוע תוכל לסייע להם גם בהסדרים אלה, לאחר שהם נועצו בעורכי הדין שלהם. עוד מוצע לתחום את תקופת תוקפו של סעד זמני או דחוף, כדי שבמקרים שבהם לבסוף לא הוגשה תובענה לא ייוותרו סעדים זמניים שלא צורך. כמו כן, מוצע להסדיר את מניין הימים והתקופות שלא יובאו במניין הימים לפי החוק. בנוסף, מוצע לקבוע כי יחידת הסיוע תדווח לערכאה השיפוטית על התייצבות או על אי-התייצבות של הצדדים לפגישות המהו"ת, וכי הערכאה השיפוטית תוכל להביא זאת בחשבון. כך גם מוצע לקבוע את המצבים שבהם יחידת הסיוע תוכל לפנות לערכאה השיפוטית בגלל שיש חשש לפגיעה בשלומו הגופני או הנפשי של ילד או לשם מניעת החמרה במצבו. ועדת החוקה ביקשה לקדם ולזרז את החלת החוק על בתי הדין השרעיים, שבעניינם טרם הוחל החוק, ואני פונה כאן לכבוד שר המשפטים: החוק הזה הוכיח את יעילותו בבתי הדין הרבניים, בבתי משפט שלום למשפחה, אבל זה לא חל וזה לא תקף ולא נכנס לתוקף בבתי הדין השרעיים אך ורק מכיוון שאין מספיק תקנים ביחידות הסיוע. חסרים אולי שבעה או שמונה תקנים. אני פניתי לשר העבודה, שהוא אחראי לעניין הזה, ואני פונה גם אליך: חשוב מאוד שגם ביחידות הסיוע בבתי הדין השרעיים יתחיל החוק הזה לפעול. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהכינה הוועדה. אני מבקש, לבסוף, להודות לחברתי מרב מיכאלי, שהייתה מיוזמות החוק הפרטי, לוועדת החוקה, לצוות המשפטי הנהדר, לנועה, היועצת המשפטית, ליושב-ראש ועדת החוקה, שנתן לי לנהל במשך כמה ישיבות את החוק הזה, ואני מבקש מכולכם להצביע בעד החוק הזה. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סעדי. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אבל כן הוגשו בקשות רשות דיבור. הראשונה שבהן – של חבר הכנסת סעדי, אבל אתה כבר הצגת את החוק. אם כך, אני מזמין את מי שעוסקת בנושא הזה בהתמדה, בנחישות, לאורך שנים, ומקדמת עוד חוק ועוד חוק ועוד צעד ועוד צעד, חברת הכנסת מרב מיכאלי. באמת, זה לא דבר רגיל לראות – להתקדם עוד צעד ועוד צעד ולהשלים את המלאכה באופן הזה, אז אני גם מברך אותך, עוד לפני שסיימנו את ההצבעה. הבמה שלך, בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כמו שאמרתי מלמטה, אתה היית שותף להצעת החוק הראשונה, יוזם, יחד איתי, ומאוד מאוד משמח שהגענו לרגע הזה שהפיילוט הזה, שנמשך ארבע שנים והוכיח את עצמו באמת בצורה מדהימה, הופך סוף-סוף היום לחקיקת קבע, חוק קבוע בספר החוקים של מדינת ישראל. 50% ירידה – לא 40%, כפי שאמר חברי; 50% בתובענות בסכסוכי משפחה וגירושים, 50% ירידה. רק שערו בנפשכן ובנפשכם שהיינו מצליחות ומצליחים להוריד כזאת ירידה בכלל בתובענות בסכסוכים. הרי היינו חיות וחיים בגן עדן ממש אם היינו מצליחות ומצליחים לצמצם ככה את המריבות והסכסוכים המשפטיים, שמדינת ישראל ממש התמכרה אליהם, תסלחו לי. בנושא משפחה, בנושא גירושים, זה במיוחד במיוחד דרמטי, כי יש תקרת בטון לצדק שאפשר להגיע אליו ביחסים בין בני אדם. בסוף, בבית משפט אדוורסרי, שבו יש אחד צודק אחד טועה, אחד מנצח אחד מפסיד, זה תמיד יהיה סוג של משפט שלמה, ומשפט שלמה, איך להגיד, אי-אפשר להמשיך לחיות איתו אחר כך חיים של משפחה, גם אם המשפחה ממשיכה בכיוונים שונים. הילדות והילדים תמיד יישארו הילדות והילדים של ההורים – גם של אבא שלהם, גם של אימא שלהם. אנחנו חייבות וחייבים לאפשר למשפחות להמשיך ולחיות ככאלה גם אם הבית יתפרק, הפך להיות שני בתים, עם חיים חדשים מכאן, עם חיים חדשים מכאן. זה לא משנה. אנחנו חייבות וחייבים לתת את מקסימום הכלים לצמצם את המריבה, להוריד את האש, לעשות כמה שפחות דם רע. פרידה בהסכמה מביאה לתוצאות יותר טובות, מחזיקה מעמד; ההסכמים שמושגים מחזיקים מעמד הרבה יותר זמן. מדובר, אדוני היושב-ראש – מי כמוך יודע – ביחסים. יחסים צריכים להיות מטופלים ככאלה. אני רוצה להפליג לא בדמיונות, אלא באמת לבקש מכם לסרטט את החזון הזה, חזון של יישוב סכסוכים – לא של ניהול מאבקים, לא של מלחמות עולם, לא של התעקשות תמיד לנצח. משום שכמו שאמרה עו"ד מיכל שקד, שליוותה את החוק הזה גם בוועדת ההיגוי: באיזשהו רגע הבנתי – ככל שלקוח או לקוחה שלי מנצח יותר, ככה הם מפסידים יותר. אנחנו חייבות וחייבים להבין שניצחון לפעמים הוא ניצחון פירוס ולשאוף להעביר כמה שיותר מהסכסוכים בחיים שלנו ליישוב סכסוכים. רק שערו בנפשכם מה היה קורה במדינת ישראל במשבר הקורונה הזה אילו פרנסי העדה החרדית לא היו מתעקשים עכשיו לכופף ידיים, אלא היו מנהלים יחד איתנו הליך של יישוב סכסוך. בכלל, זה מוזר שכל האירוע הפך להיות סכסוך, אבל נניח, אם היינו מצליחות ומצליחים לדבר לא במונחי אגו אלא במונחי הטוב המשותף, איך כולם מרוויחות ומרוויחים מניהול המשבר בצורה שכולנו נצא ממנו בריאות ובריאים יותר, עניות ועניים פחות, מאפשרים הרבה יותר מרחב מחיה לאחרות ולאחרים, נותנים ערבות הדדית לאלה שאנחנו אולי לא שותפים ושותפות שלהם לאותו מרחב חיים בשוטף. רק שוו בנפשכם איך תיראה מדינת ישראל כשאנחנו נעבור לדבר במונחי יישוב סכסוך, ולא ניהול של סכסוך ומאבק. לסיום, אדוני היושב-ראש, יכול להיות שלא תסכים איתי בדוגמה הבאה, אבל מבחינתי החזון הגדול הוא להגיע ליישב את הסכסוך הגדול שמכתיב את חייה של מדינת ישראל ב-52 השנים האחרונות – הסכסוך בינינו לבין שכנותינו ושכנינו הפלסטינים; להגיע גם איתם להליך של יישוב סכסוך, כדי שנוכל כולנו לחיות כאן חיים הרבה יותר טובים, הרבה יותר מלאים והרבה הרבה יותר בטוחים לאורך הרבה הרבה יותר זמן. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – איננו; חבר הכנסת עודד פורר – איננו; חבר הכנסת יבגני סובה – איננו. חבר הכנסת אלי אבידר, אתה רוצה לרדת? נחכה לך, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת אבידר. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כשלושה שבועות הופתעתי לטובה – ראש הממשלה ציטט את אפלטון כדי להסביר מהי דמוקרטיה. אבל ההפתעה חלפה לה לאחר כמה רגעים. אפלטון ללא ספק התהפך בקברו, כי לא הייתה לנתניהו שום הבנה מה נכתב בפוליטיאה. אבל בואו ננסה לעשות חסד עם ראש הממשלה – נייחס אותו לאסכולת הסופיסטים של יוון העתיקה, ונסביר מדוע. פרוטגורס, אדוני היושב-ראש, היה הסופיסט החשוב ביותר. הטענה שלו הייתה: האדם הוא מידת כל הדברים. במילים פשוטות, האמת אינה נמדדת עוד על פי קנה מידה מוחלט שמקובל על כולם, אלא האדם הוא קנה המידה של הדברים. המאפיין השני של הסופיסטים היה הלגיטימיות שהם נתנו לשימוש בשקר או בדיה כדי להצדיק טיעון או לנצח במשפט. האמת לא הייתה נר לרגלם. אפלטון, אדוני, התנגד לסופיסטים, הבין את הסכנה שאמת הופכת להיות בעלת קנה מידה יחסי ושהאדם הוא שקובע אותה. התוצאה הברורה היא שאדם בעל מעמד ועמדת כוח יכול להכתיב לחלשים ממנו, לאחרים, את קני המידה של האמת שלו. אפלטון גם התנגד לתפיסה הסופיסטית שמצדיקה את השימוש במניפולציות ושקרים כדי להצדיק מעשים או לברוח מעונש במשפטים שהתנהלו בעת העתיקה. בנימין נתניהו הוא הדוגמה המובהקת לצדקתו של אפלטון. במדינת ישראל אסור לדוגמה לפקיד ציבור לקבל מתנה, כי אז זה נחשב לשוחד. אבל לנתניהו מותר – מותר לקבל מתנות מבעלי אינטרס, ואפילו לשכנע חברים לקנות מתנות. במדינת ישראל אסור להוציא דיבה, להשתמש בשקרים ולפגוע פגיעה אנושה בלגיטימיות של רשויות החוק. לנתניהו מותר. אין שקר שנתניהו לא שיקר כדי לפגוע בלגיטימיות של המשטרה שחקרה אותו, של הפרקליטות שהגישה נגדו כתבי אישום ושל רשויות המשפט ששופטות אותו כיום. חברותיי וחברי הכנסת, נתניהו לא אפלטון, והאמת היא שהוא גם לא סופיסט. אין לו פילוסופיה או דרך מעבר לרצון להציל את עצמו ממשפט. נתניהו הוא העוול, הוא לא הצדק; הוא השוחד ולא היושר; הוא השקר ולא האמת. האיש הזה ינצח כשאנחנו נרים ידיים, ואנחנו לא נרים ידיים. 300,000 מפגינים בבלפור, עד שהאיש הזה יתפטר. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה; חבר הכנסת חמד עמאר – איננו; חבר הכנסת אלכס קושניר – אף הוא איננו. אם כך, תמו הדוברים, ואנחנו יכולים לעבור להצבעה על הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ף–2020, בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. הצבעה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אפשר להצביע מכאן? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן, התשובה היא כן. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–10 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני אוסיף את חברת הכנסת שטרית, חבר הכנסת קרעי, חברת הכנסת ברק; אני אוסיף אותך, חברת הכנסת מיכאלי; חבר הכנסת טאהא – בעד; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בעד. עוד מישהו? חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת מיקי לוי וחבר הכנסת אבידר. אני מבין שכולם בעד. גם חברת הכנסת מיכל שיר סגמן בעד? אם כך, יש לנו, ביחד עם הקולות שמניתי קודם, 22 קולות בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק התקבלה בקריאה השנייה. ומכאן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון מס' 3). הצבעה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אדוני, אני רק רוצה להגיד תודות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן, כן. את יכולה מכאן, את יכולה לרדת, אם תרצי. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> מכאן. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בסדר גמור. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני אעבור אחד-אחד בצורה מסודרת. חברת הכנסת מיכאלי הצביעה במקומה, אז בואו נראה מי כאן נמצא: חבר הכנסת אבידר, חבר הכנסת מיקי לוי, אני מניח – חבר הכנסת לוי, אתה בעד, אני מבין? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בעד, כן. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, חבר הכנסת ווליד טאהא, חברת הכנסת שרן השכל, חבר הכנסת יעקב מרגי, חברת הכנסת קטי שטרית, חבר הכנסת שלמה קרעי, גם להוסיף את קולך בעד, וחברת הכנסת קרן ברק. אם כך, אנחנו עם 26 קולות בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ף–2020, נתקבלה בקריאה השלישית ונכנסה לספר החוקים. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי לומר דברי תודה וברכה. בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אני רוצה להגיד תודה רבה קודם כול לעו"ד מיכל פיין, שבמקור במקור, כשרק באתי לכנסת, וזה ממש היה אחד החוקים הראשונים הראשונים שתכננתי להעביר – הכרתי אותה כשהיא הייתה כל כך מושקעת ביישוב סכסוכים משפחתיים – ביקשתי ממנה להתגייס לעזור. היא עזבה את כל מה שהיא עשתה ובמשך קרוב לחודשיים עזרה לנו לכתוב את החוק הראשון בעצם שהונח על שולחן הכנסת בנושא הזה. אז מיכל פיין, תודה רבה רבה רבה לך. אני רוצה להודות למיכל גרא מרגליות, שהייתה אז היועצת הפרלמנטרית שלי, שעזרה מאוד לקדם; לצוות הפרלמנטרי שלי כרגע, גל ביז'רנו, שני שלפמן וניר דורבן; יריב לוין, יושב-ראש הכנסת, שותף להעברת החוק הראשון. אני רוצה להודות לחברות ביחידות הסיוע, שבאמת בזכותן הדבר הזה מצליח – העבודה המקצועית גם של העובדות הסוציאליות וגם של היועצות המשפטיות ביחידות הסיוע. וצריך להגיד, חברות וחברים, עכשיו יש ירידה של 50% בתובענות ובסכסוכי משפחה. אם יהיו לנו עוד 35 תקנים ביחידות הסיוע, כולה 35 תקנים, אנחנו יכולות להגיע גם ל-70% ירידה, או ל-80% ירידה בתובענות ותביעות בסכסוכי משפחה וגירושין. האם זה לא שווה את זה? זה מאוד שווה את זה. בואו נמצא בתוך 11 מיליארד השקלים 35 תקנים בשביל לעשות את הדבר הנכון. תודה רבה לצוות של משרד המשפטים המדהים שליווה את החוק לכל אורך הדרך, וכמובן לצוות המעולה של ועדת החוקה. מברוכ לכולנו וכן ירבו. מי מנופף לי? אוסאמה סעדי, בטח, האחד והיחיד. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 5) << הצח >> [מס' מ/1352; דברי הכנסת, חוב' כ"ב, ישיבה 65; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> עוברים לנושא הבא – הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 5), לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בשם יושב-ראש ועדת כספים. << דובר >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) – שימו לב לתיקון – (תיקון מס' 5). אנחנו עסוקים הרבה בתיקוני יסוד, כנראה יש לנו הרבה מה לתקן. הצעה זו היא הצעת חוק ממשלתית המתקנת בפעם החמישית את חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020), והיא מוסיפה סכומים שמיועדים להתמודדות עם התפרצות הגיף הקורונה. ביום 7 באפריל 2020 אישרה הכנסת בקריאה השנייה ובקריאה השלישית את חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020), שקבע בין היתר סכום של 80 מיליארד ש"ח שייעודו אך ורק לצורך התמודדות עם התפרצות נגיף הקורונה. תיקון זה נדרש כיוון ששנת 2020 היא שנת תקציב שלא אושר בה תקציב, לכן חל סעיף 3ב, שקובע שהממשלה רשאית להוציא בכל חודש סכום השווה ל-1 חלקי 12 מתקציב השנה הקודמת בצירוף המדד. ביום 1 ביוני 2020 אישרה הכנסת תיקון נוסף לחוק-היסוד, שבמסגרתו התווסף סכום של כ-14 מיליארד. ביום 16 ביולי אישרה הכנסת תיקון נוסף, ובו התווסף סכום של 25.1 מיליארד שקלים, וביום 28 ביולי 2020 אושר תיקון שקבע תוספת של כ-6.5 מיליארד שקלים חדשים. כעת מוצע להגדיל את ההוצאה הממשלתית פעם נוספת בהוראת השעה, בסכום של 1.75 מיליארד שקלים חדשים, לצורך מימון פתיחת שנת הלימודים בצל משבר הקורונה ולנוכח ההתאמות הנדרשות בפעילות מערכת החינוך בהתאם להנחיות משרד הבריאות. בנוסף ביקשה הממשלה בעת הדיון בוועדה לגרוע סכום של 2 מיליארד ש"ח שיועדו להכרה בפחת מואץ במהלך יתרת שנת 2020 ובשנים 2021 ו-2022. לפחות הרווחנו תיקון אחד פחות, מיקי. כמו כן קבעה ועדת הכספים בדיוניה בהצעת החוק כי יוקצה סכום של מיליארד שקלים חדשים לשם עידוד תעסוקה באמצעות מענק עבודה בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, ושהמענק והסיוע לשם הבטחת הביטחון התזונתי למשפחות המוחלשות יינתנו על ידי משרד הפנים בהתאם לאמות מידה שוויוניות שיקבע שר הפנים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקשכם לאשרה בנוסח שאישרה הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. להצעת החוק נרשמו מסתייגים. חבר הכנסת מיקי לוי, יש לך 11 הסתייגויות ו-55 דקות. יש לו, הוא יחליט כמה הוא רוצה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << קריאה >> מיקי, אמרתי לך, תדבר פי שניים ממני. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מיקי, אפשר להגיע לאיזה סיכום? << קריאה >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << קריאה >> מיקי, שאני אדע כמה זמן אתה צריך. כמה זמן בערך? << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> הכול. << קריאה >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << קריאה >> 55? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הכול. חברים, ערב טוב. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, תגידו תודה שלא הגשתי יותר הסתייגויות, כי שכנעו אותי. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כל הכבוד, מיקי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מי שרוצה לצאת להפסקת קפה יכול, אני את כל 55 הדקות אמצה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> קח עוד 20 דקות ממני. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אל תדאג, בחוק הבא יש לי עוד 30 דקות. מה אתה חושב? יש לי במחסנית הכול מכול וכל טוב. אתם תשמעו את מה שיש לי להגיד. חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, מזכירת הכנסת – איך אמר איתן כבל תמיד? רשמים; למדתי ממנו משהו – תראו, יש כל כך הרבה נושאים לדבר עליהם, כל כך הרבה דברים עקומים במדינה הזאת. היום נשבר עוד שיא: ראש הממשלה החליט לשלוח מכתב – או לא החליט, שלח מכתב – לראשי מפלגות האופוזיציה. אתם יודעים מה הכותרת הייתה? "הנדון: פגיעתכם במאבק הקורונה". תגיד, אתה רציני, אדוני ראש הממשלה? ראשי מפלגות האופוזיציה פוגעים במאבק בקורונה? הרי כל הכלים נמצאים ברשותך: התקציבים, הכסף, הפרויקטור, האמצעים, ההחלטות. אבל התרגלנו כבר שאתה בורח מאחריות. פעם זה היה אני, אני, אני, אני, אני. אנחנו זוכרים עדיין את מופע האימים שלך בשידור הראשון של הטלוויזיה: טישו, אף, תזוזו ימינה, תזוזו שמאלה – הצגה אחת גדולה; 10,000 מתים. מה לא אמרת שם? וכשעברנו לא רע את הסיבוב הראשון, כל מנהיגי העולם התקשרו אליך כדי להתייעץ, נכון, ד"ר טיבי? כל מנהיגי העולם צלצלו כדי לדעת מה הסוד הרפואי ויכולת קבלת ההחלטות שהביאה את מדינת ישראל למצב הזה. רק שלא אתה עשית את זה. הסגר, שגרם פה למשבר כלכלי עצום, כי קיבלת אותו ללא מחשבה – אבל אני סולח, כי זה היה תחילת הדרך – ולפתע נעלם ה"אני ואני ואני ואני", ו"אני החלטתי" ו"אני ביצעתי" ו"אני הוריתי" ו"אני הבאתי" ו"אני עשיתי". פתאום זה "אנחנו": "אנחנו קיבלנו" – אני לא שותף שלך בקבלת ההחלטות, אדוני ראש הממשלה. "אנחנו ביצענו" – לא, אתה ביצעת; "אנחנו הורינו" – לא, אתה הורית. אבל היום שברת שיא – העברת האחריות לראשי מפלגות האופוזיציה: "פגיעתכם במאבק הקורונה" – זה מה שהמכתב שלך אומר בנדון. "פגיעתכם במאבק הקורונה", כאילו ראשי מפלגות האופוזיציה הם האשמים. מצאת אשמים חדשים. כולם אשמים, כולם נושאים באחריות, רק לא אתה. זה מתאים לך. התרגלנו כל יום לשקר חדש. פעם לא אישרת ולא ידעת על המטוסים לאמירויות. במקום להתייצב, לבוא ולהגיד: אני שקלתי, אני חושב שזה ראוי – זה בסדר, נכבד את זה; נתווכח אם זה ראוי או לא, אבל נכבד. אבל התרגלנו שאתה משקר כל שני וחמישי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מיקי, עזוב אותו. תעבור הלאה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> למה? קרעי יקירי – ידידי לנושאים הכלכליים – באמת אנחנו שותפים, אבל תהום פעורה בינינו כשאני מדבר על ראש הממשלה. עכשיו, הוא נזהר גם בכבודי, הוא אומר: מיקי, הבנו, תעבור. לך תשתה קפה. חברי חבר הכנסת קרעי, לך תשתה קפה. ולכן אני אומר לכם, חברים, שום דבר לא מנוהל כאן. הכול מתנהל בשלוף. אתמול, אם אינני טועה, פעם רביעית שלא התקיימה ישיבת ממשלה, כאילו אין קורונה, כאילו אין לחצים, כאילו אין תקציבים. ובשבוע שעבר, לפני הפגרה, אחרי שעשינו מאמצים בוועדת הכספים – חבר הכנסת פינדרוס ביושבו כממלא מקום היושב-ראש בוועדת הכספים, עשה מאמץ, באמת יצא מגדרו כדי להעביר את בקשת האוצר ל-2.7 מיליארד שקלים עבור החינוך, ואנחנו נשארנו מתוך אחריות – כסף עבור החינוך, נכון, חברתי לסיעה חברת הכנסת אורלי? נשארנו כאן, מחפשים רוב, כי צריך 61, אבל חברי הכנסת מהקואליציה נעדרו מהמליאה. כל ניסיונותיו של שר האוצר לארגן רוב של 61 כשלו. אתם פשוט יצאתם לחופש יום לפני. לא היה אכפת לכם ש-2.7 מיליארד שקלים לא יועברו לפתיחת שנת הלימודים. פשוט זה לא עניין אתכם. אתם צודקים – אם את הממשלה זה לא מעניין. מי נכח פה? נכחו פה חברי הכנסת מהמשותפת, מיש עתיד. אבל גם איתנו לא הצלחתם להשיג רוב ל-2.7 מיליארד. נכון, חבר הכנסת טיבי? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> 1.7 – סיפור אחר. לשני הדברים האלה, בכספים, עשינו מאמץ – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לפתיחת שנת הלימודים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – לפתיחת שנת הלימודים. אבל זה לא דחוף. פתיחת שנת הלימודים נפתחה ללא כסף, ללא תשלומים לספקים, ללא תשלום שוטף. כלום. כלום ושום דבר. אבל בסדר, האשמים הם – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 50 דקות – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן. אתה יכול ללכת לשתות קפה. אני מבסוט מהחיוך, חבר הכנסת אחמד טיבי. כן, אתה יכול לשתות כמה כוסות קפה. מצב המשק רע, מדאיג. חברים, תקשיבו, גם כשיש כבר תוכניות לא רעות, או טובות אפילו, רמת הביצוע אפס. אפס. בשיא המשבר, רק 52% מתקציב המדינה הוזרמו למשק. הניתוק בין ההצהרות של שר האוצר וראש הממשלה למציאות הכלכלית בא לידי ביטוי בחוסר היכולת של הממשלה לממש תקציבים שהוקצו להתמודדות עם משבר הקורונה. תקציב של 275 מיליון שקלים להכשרות מקצועיות, 275 מיליון שקלים להכשרות מקצועיות – מימוש אפס. אפילו לא שקל אחד. גם תקציב של 230 מיליון שקל תמיכה בגיל השלישי עדיין ממתין שמישהו ימצא לו שימוש. הגירעון בחודש אוגוסט כבר הגיע לשיא של 8.1%. זה נוח להגיד באחוזים, כי לא כולם יודעים מה גודל המשבר במיליארדים, אבל למעשה הגירעון כבר חצה את גבול ה-14%, אני אומר לכם את זה. עם כל הקופסאות האלה – כל פעם אתם מביאים קופסה שהרישום החשבונאי שלה הוא ישראבלוף שיתפוצץ לכולנו בפרצוף. חברים, באחוזים, אזרחי מדינת ישראל לא עומדים לחשב את האחוז כמה מכמה, וזה בסדר, אין לי טענות אליהם, אבל בשקלים הציבור מבין. הגירעון נכון לאתמול עומד על 110 מיליארדי שקלים; טירוף, אסון כלכלי, צונאמי. צונאמי זו מילה קלה לשבר הענק הזה, השבר הכלכלי שאנחנו חווים. חברים, בהיעדר תקציב, כי שני ראשי הממשלה, ראש הממשלה נתניהו וראש הממשלה הרזרבי גנץ, רבים: כן תקציב, לא תקציב, כן תקציב, לא תקציב. תתעוררו, חברים, תגלו אחריות. מדינת ישראל מתנהלת ללא תקציב מ-2018. מדינה מתוקנת ללא תקציב מ-2018? אין לכם היגיון? אתם לא מבינים מה ההשלכות? מדינת ישראל מתנהלת בתקציב של 1 חלקי 12. זה אומר שכל חודש החשב הכללי באוצר נותן את החלק היחסי של התקציב לאותו משרד ממשלתי של השנה הקודמת. זו המשמעות. אי-אפשר לתכנן, אי-אפשר להביא בחשבון גידול, אי-אפשר תוכניות. כלום. רק כדי לחיות. תכנון לקוי, תכנון נוראי. וסגן שר האוצר, שנוכח פה באולם, כבר לפני חודשיים אמר לי: אתה צודק. בין הצדיקים היחידים שאמרו "אתה צודק". לפני שבועיים התעורר נגיד בנק ישראל ואמר אותו דבר, מה שאמרתי כבר לפני חודשיים: בהיעדר תקציב, חברים, שנתיים ימים, אנחנו נשלם על ההלוואות ריבית הרבה יותר גבוהה, והמיליארדים האלה יהיו חסרים פה. אבל החמור מכול, והסכנה שאני מאוד מקווה שלא תתממש אם תגישו תקציב ל-2021 – לפחות אולי אולי ירחמו עלינו – חברות דירוג האשראי – דירוג האשראי של מדינת ישראל כיום הוא A. בהיעדר תקציב ותכנון כלכלי ארוך טווח חברות דירוג האשראי העולמיות עלולות להוריד את דירוג האשראי של מדינת ישראל, שעומד על A, ל-A מינוס, ובמקרה הגרוע לטריפל B. זה אומר שגם מבחינה כלכלית אנחנו עלולים להיתקל בבעיות בבקשת ההלוואות שלנו בעולם, ואין בכלל ספק: הריבית תעלה. הריבית על ההלוואות תעלה – זה אומר שנשלם יותר כסף ריבית. הכסף הזה יחסר כאן לכל מיני פרויקטים. הכול בגללכם, אתם, שני אלה שיושבים פה, שני אלה שכרגע הכיסאות שלהם ריקים ולא מעניין אותם שום דבר. אתם כל היום עסוקים בתרגילים אחד לשני: ההוא מפשיר בתים, ההוא עוצר, ההוא אומר, לא נותן לך לדבר. די. יש מדינה לנהל, יש אזרחים, יש משבר קורונה, יש משבר בריאותי, יש משבר כלכלי קשה, כמו שפירטתי עכשיו, יש משבר חברתי, יש משבר בחינוך. חודש ימים אין ישיבת ממשלה – זה אומר שאין תכנון, זה אומר שאין ביצוע; זה אומר שלא אכפת לכם, זה מה שזה אומר. אני שואל את הבית הזה, את חבריי חברי הכנסת: האם יש לנו בכלל ממשלה? הרי אנחנו בשיא מספר הנדבקים, מקום ראשון, רק ראש הממשלה ממלא פיו מים. מ"אני אני אני אני אני אני מבצע", "אני עושה", "אני מקבל החלטות", "אני הכול", זה הפך להיות "אנחנו", והיום זה היה שיא השיאים: ראשי מפלגות הקואליציה הם האשמים. שלח להם מכתב, זרק את האחריות על ראשי מפלגות הקואליציה – האופוזיציה, טעות. עכשיו הצד הזה אשם, לא הצד הזה, לא אלה שיושבים כאן מסביב לשולחן הממשלה. חבר הכנסת איימן עודה, אתה אשם, כי אתה ראש מפלגה. אנחנו בשיא מספר הנדבקים – זה עולה גם ממחקר המרכז והמידע של הכנסת שיצא אמש. אין מינויים – אין מינויים למרות שהייתה התראה של בית המשפט העליון בעניין הזה. אין נציב שירות בתי הסוהר, אין מפכ"ל, אין פרקליט מדינה; אין מינוי של שופטים שחסרים במערכת המשפט; אין תקציב; אין שליטה על המגפה; השמיים עדיין סגורים; מתווה החל"ת ומענק החזרת עובדים לתעסוקה כבר מראים בנתונים שלהם כישלון משמעותי. אני רוצה להקדיש לזה כמה מילים. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> חבר הכנסת לוי, מילה אחת על היעדרו של חבר הכנסת גפני – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני כבר מדבר על זה, מכיוון שאני יודע – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אנחנו לא יכולים בלי. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> טוב שהזכרת לו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אני אומר את זה בכל נאום שלי. אני מיודד איתו. אני מאוד דאגתי לו. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> ויש לך בשורות טובות? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ויש לי בשורות טובות. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אז קדימה, כולנו צריכים בשורות טובות. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> חבר הכנסת גפני חזר לאיתנו, יצא ביום שישי מבית החולים, מדבר, מתקשר, אחרי שהיה – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> ברוך השם. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> באמת ברוך השם. – – אחרי שהיה מורדם זמן רב. חזר לאיתנו. חבר הכנסת, עכשיו תקשיב למה שאני אומר: אני, כאדם מאמין – חילוני, אבל מאמין – התפילות עזרו. כשהרופאים אמרו: תתפללו – התפילות עזרו. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> כן? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, חד-משמעית. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> איזה יופי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מאמין. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> כולנו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז אנחנו מברכים את חבר הכנסת גפני, ואני מאמין שנראה אותו במהרה שב לתפקידו כיושב-ראש ועדת הכספים. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> בעזרת השם. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני עובר רגע מההארה, באל"ף, המאוד-מאוד חשובה הזאת לנושא התעסוקה, כי הנתונים מראים כישלון משמעותי. קיבלו החלטה לפצות את העובדים ישירות, באופן ישיר. טעות. אני מבקר בכל יום ראשון במפעלים שזקוקים לעזרה. גם אתמול הייתי בשטח וגם ביום ראשון שעבר, למרות שהכנסת שבתה, וגם לפני שבועיים וגם לפני שלושה. באחד המקרים אני מגיע למפעל לעיבוד שבבים מדויק, באמת, עם טכנולוגיה מאוד מאוד מרשימה ומתקדמת, מפעל משפחתי שמתוחזק על ידי שלושה אחים ואבא שעדיין עובד, מפעל באשקלון; אני לא אזכיר את שמו. אנחנו יושבים ומדברים ומקיימים שיחת עבודה, והוא אומר לי: חסרים לי עובדים. אני לא פיטרתי את כל העובדים, כדי להחזיק את המפעל נושם, למרות שלא הייתה לי מספיק עבודה, כי לא הוזרמה לי ממשרד הביטחון, והיום, כשאני רוצה להחזיר את ה-30, 40 עובדים שנמצאים בחל"ת, אני מתקשר אליהם. אתם יודעים מה התשובה? תתקשר אליי ביוני 2021. אני בחוף הים. מה הטמטום הזה? הרי תפיסת העולם לתת ישירות כסף למעסיקים נכשלה – סליחה, לעובדים. נכשלה. העובדים מקבלים 70% מדמי האבטלה, אולי משלימים קצת פה ושם, והם נמצאים בחופשה מתמשכת. ואני דואג לכלכלה. מה יהיה עם חזרת העובדים? מה יהיה עם החזרת המשק לפסים? ואני אומר לכם כבר חודשיים וחצי: תאמצו את המודל הגרמני. לא אני המצאתי אותו. המודל הגרמני אומר דבר פשוט: אני מעביר את הכסף למעסיקים, אני לא מעביר את הכסף לעובדים. כשאני מעביר את הכסף למעסיקים אני מחייב את העובדים לחזור למקומות העבודה שלהם; כל כך פשוט, כל כך יעיל. כדאי שתלכו לגרמניה ותבדקו, או תקראו כמה מאמרים. לא צריך להיות חכם גדול. תחזירו את העובדים. אל תיתנו להם לא חל"ת ולא שום דבר, אבל תיתנו את הכסף ישירות למעסיקים שלהם. ועד עכשיו הפעולה שלכם נכשלה – אה, כן, סליחה, היא לא נכשלה מבחינתכם, כי היא מאוד פופוליסטית: מפזר כסף כיד המלך, כי עוד מעט בחירות בפתח; כסף לעובדים – לכו ללמוד – במקום למעסיקים. כמה פעמים אפשר להגיד לכם את זה? כמה פעמים אפשר להגיד את זה? ולכן, אני אומר לכם, אי-אפשר לתכנן כלום, אולי גם לא את הדבר הזה, כי אין ישיבות ממשלה כבר חודש ימים, וכפעולות תגמול, גם חוקים שהם חשובים מאוד, חשובים בנפשנו, וקואליציה ואופוזיציה מצביעים בעד – כי מדובר בכסף עבור החינוך, עבור המעסיקים, עבור פחת, עבור עצמאים – אין ישיבות ממשלה. אתם לא מסוגלים לקבל החלטות כי אתם רבים אחד עם השני. אין קבינט פיוס. הבדיחה הזאת של קבינט פיוס – חבל שחבר הכנסת השר יזהר איננו פה. שמעתי אותו עומד מעל הדוכן הזה לפני שלושה חודשים ומכריז קבל עם ועדה, ואמרתי: ואללה, רעיון – קבינט הפיוס, כי החברה מרוסקת, כי ראש הממשלה ריסק אותנו. קבינט הפיוס – שם יפה – לא התכנס אפילו פעם אחת, אחת, רק לעשות וי. אולי אתה שומע אותי, חבר הכנסת והשר יזהר. תתכנס פעם אחת כדי לעשות וי כדי שלא נצחק עליכם. אתם מצחיקים אותנו. בושה וחרפה, קבינט הפיוס החברתי – אפילו פעם אחת. ועדת שרים לחקיקה בקושי מתכנסת. מעבירה חוק פה, חוק שם, רק באמת דברים שחשובים, כי יש ריב מה להעביר, וכשמעבירים איזשהם חוקים יש ריב על זה, פתאום יש החלטה, אחד שומר על השני – חבר הכנסת השר אמסלם שומר על יושב-ראש ועדת השרים לחקיקה השר ניסנקורן, וככה זה מתנהל. ככה מדינה אינה יכולה להתנהל. זה ניהול פרטאץ', זה ניהול חובבני. זה לא ניהול, זה שלוף. אין מדיניות לחורף המתקרב. אין מספיק חיסוני שפעת כרגע. תשמעו, הרי זה היה צריך להיות בלי שום קשר לקורונה, לתכנן. כרגע, נכון להיום, אין מספיק חיסוני שפעת עבור אזרחי מדינת ישראל, וכרגע מדברים על מחסור של כמעט 50%, שזה אומר שאולי רק גילאי 44 ומעלה יחוסנו. עד גיל 44 יצטרכו לספוג את המחלה, כי לא יהיה עבורם חיסון. אז מה, יבואו לקופות החולים, למרפאות, ויציגו תעודות זהות כדי לראות באיזה גיל אתה, וככה יחליטו אם לתת לך חיסון או לא? תגידו, אתם לא מתביישים? חיסון שפעת? מה עוד צריך לקרות במדינה הזאת כדי שתתעוררו? מה? חיסון לשפעת אתם לא מסוגלים להביא ואתם אומרים: רק אלה מגיל 44 יחוסנו? אזרחי ישראל, תצטיידו בתעודות הזהות כשאתם הולכים למרפאות, כי הולכים לבדוק לכם את הגיל. החשב הכללי באוצר הודיע בסוף השנה שהוא פורש. תכינו מישהו במקום, כי זה לא איזה תפקיד זוטר; אין מחליפים למשנה ליועצת המשפטית לממשלה דינה זילבר, שמסיימת את תפקידה; אין תקציב לתוכניות הסיוע לחלשים במערכת החינוך – 100 מיליוני שקלים; עדיין אין מספיק מכונות הנשמה. אין ואין ואין ואין ואין, אבל מה יש? 36 שרים; יש סגני שרים; יש ראש ממשלה; יש ראש ממשלה רזרבי; יש התעסקות בהטבות מס לראש ממשלה – זה הדבר שהכי בער לו בתחילת הקורונה, הטבות המס לראש הממשלה. ואני הייתי שם, ורצו פטור מ-2009, החזר של כמעט 700,000, 800,000 שקל. מילא אם היו אומרים: מעתה ואילך – רטרואקטיבי. ואז ברגע האחרון אמרתי: מה פתאום, יש התיישנות, אי-אפשר מ-2009, רק מ-2011, הלו. אז אישרו מ-2011, אבל מדובר במאות אלפי שקלים. מאות אלפי שקלים, כי זה מה שעניין אותו. ואחר כך נתנו הוראה לצוות להפסיק לדון בהטבות המס של ראש הממשלה, באחזקת הבית בקיסריה, כי פתאום ראש הממשלה הבין: קמה צעקה ציבורית על הטבות המס שהוא מבקש. זאת ועוד, מטוס ישן בן 19 שנים, שהושקעו בו עד היום כ-500 מיליון, וזה יגיע ל-730 מיליון שקלים, ובקצה בקצה עד מיליארד – התגלגל לידי מכתב בנוגע למטוסו של ראש הממשלה: אחזקתו של מטוס ראש הממשלה, אחזקה בלבד, 44 מיליון וחצי שקלים אחזקה לשנה. בסכום הזה יכול כל פעם לשכור ליום, יומיים, שלושה, מטוס, פעם, פעמיים בחודשיים, שלוש פעמים בחודש כדי לטוס לחו"ל. בשביל מה צריך מטוס? לא חבל? 44 מיליון וחצי שקלים אחזקה חודשית? לשכור מטוס צמוד לראש הממשלה לאירופה – וזה בסדר – עולה 2 מיליון, מיליון וחצי; לארצות הברית, גם כשהוא ממתין על הקרקע שלושה ימים, יעלה 3 מיליון, 4 מיליון. תחשבו כמה אפשר לטוס הלוך-חזור, הלוך-חזור. בשביל מה צריך מטוס, לעזאזל? הבינו שהמצב הכלכלי בארץ קשה, אז מכיוון שאין טייסת באל על, הכשירו טייסים בחיל האוויר לסוג המטוס, ובנו האנגר לטובת המטוס, ומה ההוראה שהתקבלה ממשרד ראש הממשלה? היו צריכים לסיים את המטוס; ניסוי, טיסות ניסוי – לא להטיס יותר את המטוס לטיסות ניסוי. אינני טייס ואינני מבין בעניין הזה, אבל יודעי דבר אומרים לי שכשמטוס עומד על הקרקע חודש ימים והוא לא טס, ההכנה שלו בהחלפת שמנים, בהסדרה וכל מיני דברים שצריך לעשות עולה כמה מאות אלפי שקלים. אבל למי זה אכפת? מהבושה נתנו הוראה להכניס את המטוס הזה להאנגר, מהבושה. אולי תמכור אותו יום אחד. פעם אחת, אם יצא לנו ונהיה בעמדת השפעה, אנחנו נמכור אותו. יש התעסקות בהטבות המס, כפי שאמרתי, ובאורך השיירה של ראש הממשלה הרזרבי. ראיתי את השיירה הזאת יוצאת, אם אינני טועה – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> מיקי, אתה בעד עפר שלח או בעד יאיר לפיד? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ראיתי את השיירה הזאת יוצאת ממשרד הביטחון: שתיים או שלוש, אינני זוכר, מכוניות אאודי חדשות A8, ניידת מקדימה עם סירנה מפנה, אזרחים נדחפים לתוך המדרכות. מה קרה? כולך בדרך לכיוון ראש העין, יצאת ממשרד הביטחון – בסדר, אפשר, קצת, מה קרה? גינוני הטקס כל כך חשובים לך? אם היית ראש ממשלה, בסדר, כל דקה שלך חשובה. בדרך הביתה, כנראה, זאת ההתעסקות – באורך השיירה ובמספר המאבטחים. אין מי שמנהל את המדינה הזאת. אתם לא מדברים אחד עם השני; אתם עושים תרגילים אחד לשני. יושב פה שר החוץ – אפילו על ההסכם עם האמירויות הוא לא ידע, שר החוץ. אז מי אמור אחר כך לעשות את המשך העבודה? הממשלה הזאת היא הממשלה הרעה בתולדות מדינת ישראל, הכושלת ביותר, והממשלה הזאת – החמור ביותר, שהיא מסכנת את כלכלת ישראל והמשק: הגירעון, המשק העומד, העסקים, העצמאים, אובדן הדרך. גם הקופסה שתאושר כאן הערב היא מדיניות רעה של הממשלה. מה זה אומר עליכם? זה אומר עליכם שלא הייתם מסוגלים לעשות תקציב, ואתם כל פעם נזקקים לאיזו קופסה שחורה סגורה שצריך לאשר בוועדת הכספים, 1.7 מיליארד, 2.5 מיליארד, 6 מיליארד. תקציב הוא תוכנית כלכלית, תקציב; תוכנית היא אבן דרך איך מתנהלים, איך מתכננים. בהיעדר תקציב, ידיהם של השרים כבולות. הם באים למשרד – יש להם אוטו, יש להם נהג, יש להם עוזרים; לרובם אין עבודה. אני מבקש לדבר על משהו שנקרא "פחת מואץ". הפחת המואץ שהביא האוצר הוא באמת מהלך מבורך, כדי להגביר את הייצור במשק. מאפשרים או מאשרים להחליף מכונות, אמצעי תובלה וכו' וכו' – להכיר בפחת שחל עליהם בטווח קצר יותר. סתם לדוגמה, אם לאוטובוס יש פחת מואץ של עשר שנים, ממוצע של 10%, כי הוא צריך לעשות מיליון ק"מ – אמרו: אחרי חמש שנים מבחינתנו האוטובוס נגרע, ואז אפשר לקנות מכונות חדשות, מכוניות חדשות, ציוד חקלאי חדש וכל מה שצריך. רק יש שם כל כך הרבה עיוותים. סתם, מכונות של בית אריזה – לא נכלל; מכונות לעסקים קטנים ובינוניים – לא נכלל. למה? ככה. מה, המחשבים במפעל קטן או בעסק קטן או בינוני לא אותו דבר כמו במפעלים הגדולים? אתם יודעים מה, המפעלים או העסקים הקטנים והבינוניים מייצרים כ-80% מהקטר הכלכלי במשק. אז למי נתתם עוד הפעם? לחזקים? לא שלא צריך לתת להם, זה בסדר. אתמול הייתי בפגישה – חבל שלא יכולתי לקחת איתי את שר האוצר או את ראש הממשלה כדי שישמעו את האנשים האלה, שמובילים את הקטר הכלכלי במשק. היה שם מגוון רחב של מנהלים, מנהלי מחוזות, בעלי בתי מלאכה, יצרנים, מפעלי רהיטים. הייתי רוצה שתקשיבו להם, תקשיבו לבכי הזועק לשמיים, תקשיבו לעצמאים האלה שפושטים את הרגל. אם כבר אתם עושים מהלך טוב של פחת מואץ, למה לא לתת גם להם? מה השיקול? הרי הם 80% מהקטר הכלכלי של המשק. אז אומרים לי: לא, מכונת קפה לבית קפה – לא. אז בואו תעשו רשימה מה כן. משאיות כן? בתי אריזה כן? מיכון כן? בואו נשב, נעשה עבודה. אני יודע שזה קשה. תשבו עם האנשים האלה – עם איגוד בעלי המלאכה, עם העסקים הקטנים, עם העסקים הבינוניים – תשמעו מה יש להם. אתם מקבלים החלטות חד-צדדיות בלי לשמוע את השטח, כי אתם לא מנהלים את המדינה. חודש ימים אפילו ישיבת ממשלה אין. והכול בשלוף – זה מאשר בתים, ההוא לא רוצה לאשר והכול התקוטטויות קטנות. המדיניות הזאת שתאושר כאן הערב היא מדיניות רעה של ממשלה רעה. הפחת המואץ, שמקורו התקציבי נמצא כאן בנוסח התיקון הזה – לפני כשבועיים ועדת הכספים אישרה את המקור התקציבי לתקנות הפחת המואץ שרוצה לקדם שר האוצר ישראל כץ. עלות המהלך כ-2 מיליארד שקלים. כאשר חברי ועדת הכספים נחשפו לתקנות התברר כי הפחת המואץ משאיר בחוץ את העסקים הקטנים והבינוניים ואת העצמאים שמפעילים אותם, דוגמת מסעדות, מוסכים, בתי אריזה, מפעלי רהיטים. כשרוצים סוף-סוף לעשות משהו טוב, יוצא משהו כל כך עקום, שגם הכוונה שלכם הלכה לאיבוד, כי אתם מקבלים החלטות חד-צדדיות, בלי לבחון בשטח, בלי להתייעץ בשטח, בלי לבקר בשטח. ביקרתי במפעל באמת מיוחד – הזכרתי אותו קודם – לעיבוד שבבים מדויק, שמחכה לפחת המואץ. מכיוון שאתם לא מסוגלים לקבל החלטות, מכיוון שלא הצלחתם לכנס את המליאה הזאת לפני היציאה לשבוע פגרה, אותו מפעל הזמין מכונות מחו"ל לעיבוד שבבים מדויק, ותקשיבו, חברים, הוא מחזיק אותם בנמל אשדוד סגורים בתוך קונטיינר, כי הוא מחכה שהממשלה תביא את צו הפחת המואץ לעולם, כי אם לא יהיה צו ולא יהיה חוק, אם הוא יוציא את המכונות לפני, הוא לא יקבל את הפטור. אתם מבינים לאיזה אבסורדים אתם מגיעים? האזרחים מחכים לממשלה. וככה זה עובד עקום, וככה זה מתנהל, וככה אין מטרה. התקנות שמונחות על שולחן ועדת הכספים קובעות שעסק יהיה רשאי לבקש שבעבור ציוד שנרכש בתקופה שבין 1 בספטמבר 2020 ל-30 בנובמבר 2021 יחול פחת בשיעור כפול משיעור הפחת המקובל לפי דין בפקודת מס ההכנסה, כך שהנישום יוכל לנכות פחת מואץ לגבי ציוד שנרכש בתקופת ההטבה. אגב, מכיוון שאין צו, אותו בעל מפעל משאיר את המכונות שלו סגורות בתוך קונטיינר בנמל אשדוד. על מצפונכם. הוא כבר שילם את הכסף ליצרן בחו"ל אבל לא יכול לעבוד. כל יום עבודה עולה כסף. מכיוון שהמכונות אינן עובדות ואינן מותקנות, הוא מפסיד כסף, רק בגלל הממשלה. כבר הצהרתם על זה לפני שלושה חודשים, ועוד לא הבאתם את זה לעולם. בושה. השימוש בפחת מואץ נתון לבחירת העסק, והוא עשוי לדחות אותה במידה שהוא צפוי ליהנות יותר מקבלת הפחת בעתיד. עם זאת, תקנות אלו מוגבלות לעסקים בתחומים בודדים, ומשאירות עצמאים רבים בחוץ. הן מסייעות להפעלת בתי המלון בישראל, לפעילות ייצור בישראל בכל תחומי התעשייה, לרבות ייצור מוצרי תוכנה ופיתוח, חקלאות, בנייה, אך לצערי זה לא כולל פעילות, כמו שאמרתי, של בתי אריזה, מסחר, תחבורה, אחסנה או מתן שירותים בתקשורת, סניטריה בתחום האישי וכו'. האופן שבו תינתן ההטבה מספק יתרון רק לעסקים גדולים. אני חוזר: האופן שבו תינתן ההטבה מספק יתרון רק לעסקים גדולים. ועיני לא צרה בעסקים הגדולים. נהפוך הוא, אני מעודד אותם. אבל צריך לזכור שכ-80% מהקטר הכלכלי במשק זה העסקים הקטנים והבינוניים. הם לא כל כך מעניינים, כי אין להם לובי, כי הם לא חזקים, כי הם לא מסוגלים להתאגד, אולי. אתמול פגשתי את האנשים האלה. הם מניחים ראשם על השולחן, העצב ניכר בעיניהם. אף אחד לא מבין אותנו, אמרו לי. צורה זו משאירה עסקים קטנים ובינוניים מאחור, כפי שאמרתי, ורבים רבים מאוכלוסיית העצמאים. לפי הערכת מרכז מאקרו רק כ-19% עד 22% מהעצמאים יהיו מסוגלים לעשות שימוש בפחת מואץ, כך ש-380,000 עצמאים, שהם כ-80% מהעצמאים, אינם נכללים בתחומי הזכאים להפעלת פחת מואץ. הנוסח שעל שולחן הוועדה מדלג מעל תחומי עיסוק רבים שנפגעו פגיעה קשה במשבר הקורונה. כמו כן, האצת הפחת שניתנת לפעולות הייצור בישראל, הכוללות ענפי תעשייה ומלונות, כוללת בעיקר עסקים גדולים. כדי להבטיח שההטבה הזאת לכלל המשק תגיע למי שצריך, על משרד האוצר לכלול ענפים נוספים שספגו פגיעה כלכלית. אני קורא לשר האוצר, אני קורא לראש אגף התקציבים, למנהל רשות המיסים: לכו לשמוע אותם. לא צריך לרוץ ממפעל למפעל, אני מוכן להיות המתווך לצורך העניין הזה, לקבוע מועד ולקחת אתכם או להזמין אותם, כדי שחס וחלילה לא תזיעו בחום של תל אביב ותתאמצו להגיע למשרדים של איגוד בעלי בתי המלאכה. אני מוכן להביא אותם אליכם. תרימו רק את הכפפה. תשמעו אותם. אל תתחייבו – תשמעו אותם. גם את זה אתם לא מסוגלים, כנראה. חברים, עלינו להפעיל ולפעול על מנת להכליל את הפחת המואץ גם בענף המסעדנות. גם ענף המסעדנות נפגע פגיעה חמורה במשבר הכלכלי, אך אינו נכלל ברשימות של משרד האוצר – כאילו במסעדה אין שולחנות ואין מחשב ואין מכונה ואין כלים במטבח שעובדים, כלים מכניים. גם זה ייצור, גם זה מכניס כסף למשק המדינה. חדרי כושר, בריכות – כל אלה לא ייהנו מהטבות המס, למרות צעדי הבידוד החברתי הקשים שפגעו במחזור העסקים שלהם מתחילת השנה. ההטבה שאנחנו צפויים לאשר עשויה להיות משמעותית עוד יותר עבור עסקי שירות ומסחר המסתמכים על קנייה וממכר שוטף של ציוד שעלול להישאר במלאי עקב ההאטה בפעילות העסקית, כמו קבלני מיזוג אוויר וחשמל, ועוד רבים וטובים אחרים. מעבר לזאת, מספר רב של עסקים קטנים ובינוניים לא עוסקים בייצור אלא במכירות ובשירותים. הטבות הפחת לא יושמו בעבר בעבור שימוש בכלי הרכב של העובדים עצמם, ואין תשובה חד-משמעית למה לא. ההטבה תקנה יתרון לעסקים גדולים, אך תשאיר מאחור עסקים קטנים ובינוניים ורבים מאוכלוסיית העצמאים. הפחת המואץ חשוב מאוד. אני מברך על כך ותומך בו. נכון, צריך עוד לשנות את התקנות, אבל, חברים, בואו נתחיל לדון בהן. חבל שהממשלה הזאת פשוט מתנהלת באיטיות בכל מה שנוגע לאופן קבלת ההחלטות שלה. הסחבת הזאת גורמת לנזקים, ואני יכול לספר לכם שמפעלים שכבר נערכו לאישור הפחת המואץ רכשו מכונות חדשות, כפי שאמרתי. הן יגיעו למפעל טרם אישור התקנות והן לא יוכרו לפחת. אבל מפה אני קורא לכל אלה שהזמינו ציוד: תשאירו אותו בנמל. עדיף לשלם בנמל דמי אחסון ולא להפסיד את הפחת המואץ, שהוא כנראה הרבה יותר גבוה, תלוי בסוג המכונה. הכול בגלל הניהול הכושל של המערכת הזאת. הפחת המואץ היה צריך להיות מאושר כבר לפני שבוע – נכון, לאחר דיונים ותיקונים, אבל בשביל זה בחרנו אתכם; אני לא בחרתי אתכם, אבל בחרו אתכם. גם עבור המוסכים – השימוש בכל סוגי המחשבים והציוד המתקדם במוסכים במגוון המקצועות וסוגי כלי הרכב הפך להיות שכיח בעשור האחרון, נפוץ, ונדרש לצורכי שדרוג ההתקדמות בתדירות גבוהה. מלבד הצורך הבסיסי לעדכון הפחת על בסיס תדירות החלפת הציוד, יש להם גם צורך לעודד הצטיידות במערכות אבחון ותיקון חדישות לצורכי החדשנות, היעילות, הבטיחות והגברת התחרות. יש לזכור כי בשנים האחרונות הצטיידו מרבית המוסכים בציוד מיוחד לתיקון כלי רכב חשמליים. בכל כלי רכב שאנחנו נוסעים עליו היום, גם כלי הרכב של השרים וחברי הכנסת, יש רכיבים אלקטרוניים שלא ניתן לבדוק אותם ולתקן אותם ללא מחשב, אבל על המחשב הזה אין פחת מואץ. לכן, יש צורך לעשות ולהכיר בעניין הזה. מענק עידוד התעסוקה – הרבה ביורוקרטיה, מימוש נמוך. עסקים כמו מסעדות וחדרי כושר נפתחו ונסגרו, נפתחו ונסגרו, כי אין לכם דרך. מזל שהייתה ועדת קורונה שהכריחה את הממשלה לפתוח. גייסו עובדים והוציאו לחל"ת ושוב החזירו ושוב הוציאו לחל"ת. לא ברור כיצד המתווה הזה, אם בכלל, מתמודד עם זה. עד כה, מתוך כ-5 מיליארד שולמו בסך הכול 400 מיליון – כ-10%. על פי נתוני משרד האוצר, מימוש תוכנית הסיוע, כאשר אנחנו חודשים מספר לאחר אישורה, עומד על 52% מימוש. מאות מיליוני שקלים שאושרו להכשרה מקצועית עומדים על אפס מימוש. מימוש 700 מיליון שקלים לסיוע למשפחות נזקקות עם סלי מזון – אפס, אפס מימוש. זה אומר שאנחנו לפני חגים ויש צורך לסייע למשפחות במעגל השלישי והרביעי. סיוע של מאות מיליוני שקלים שהוקצו לאוכלוסייה הבוגרת בישראל – אפס מימוש. חברים, מדובר בכישלון. מדובר בציון אפס במבחן. צריך לבדוק את התוכניות ולתקן כפי שביקשנו בוועדת הכספים. זו תעודת עניות, אבל לא לעשות זאת יהיה כישלון. לא כל השכל, בוודאי ובוודאי, נמצא בממשלה. ובכלל, לנוכח זה שאתם רבים כל יומיים, אני לא בטוח שאתם מסוגלים לעשות משהו; איזה כל יומיים, כל שעה אתם רבים. כפי שאמרתי, כל התוכניות לחזרה לעבודה – הכול מקרטע. למען השם, תדונו בעניין הזה. התוכנית שהבאתם לתת כסף ישירות לעובד אינה עובדת. קחו את הדוגמה של גרמניה – כסף ישירות למעסיק. מה לא ברור פה? ואז יהיה תמריץ לעובד לחזור לעבודה, כי הוא לא יקבל כסף חל"ת ולא יבלה בחוף הים. עובדים שמתקשרים אליהם אומרים למעסיקים: תתקשרו אלינו ביוני 2021. מדהים. אתם כבר הרי יודעים את זה, זה לא שאני אומר את זה. אמרתי לכם את זה לפני חודשיים, ועכשיו הכישלון נתגלה בכל מלוא חומרתו. היעדר יד מכוונת, היעדר תקציב מדינה והיעדר חוק תקציבים – כן, חוק תקציבים. אחרי שנתיים שאין תקציב מדינה צריך לעשות תיקונים, לא יעזור כלום. שנתיים אין תקציב מדינה בגלל הכישלון החרוץ שלכם, כי יכולתם לעשות תקציב. היו באמת שלוש מערכות בחירות, והיה קשה מאוד. זו הייתה ממשלת מעבר. הממשלה הזאת כבר נמצאת סדר גודל של כמעט 3.5 חודשים וקיבלה עוד 100 ימי חסד והשאלה הנשאלת – אם אתם תעשו תקציב. תביאו תקציב – נצביע בעד. תביאו תקציב. אם אין לכם אומץ להביא תקציב ל-2020 תתכננו לפחות ל-2021. כששואלים את שר האוצר בוועדת כספים: יהיה תקציב ל-2021? אין תשובה. אתם יודעים למה? כי ראש הממשלה צריך פתח מילוט, כי לפי ההסכם הקואליציוני, בהיעדר תקציב הוא ממשיך להיות ראש ממשלה של הממשלה, ממשלת המעבר, אם הממשלה תתפרק. אבל לא אכפת לכם שאתם פוגעים בכלכלת מדינת ישראל, שאין דרך, שאין תוכנית, שאף שר לא יכול לתכנן את עבודת משרדו, שאין אפשרות לתכנן תוכניות רחוקות. כי ככה אתם מתנהלים. לא אכפת לכם שום דבר, אכפת לכם מעצמכם. 34 שרים, חלקם שרים לכלום ושום דבר. אני רואה את הציוצים של השרים. שלחתי מכתב בנושא ה-BDS; הייתי באשדוד, דיברתי עם ראש העיר, חיזקתי אותו. רבאק. שרים לכלום ושום דבר. אני רוצה להביא לידיעת חברי הכנסת שאתמול קופות החולים הודיעו שהן לא יממנו בדיקות קורונה לטסים לחוץ לארץ. סליחה? בשביל מה יש חוק בריאות ממלכתי? גם לדברים האלה. אז מה אם הוא נוסע לחוץ לארץ? וכשהוא נוסע לחוץ לארץ – אני לא מבין בזה, כי אינני רופא – הוא צריך לקבל איזשהו חיסון, אז הוא לא מקבל? ההפניה מהיום בבוקר – אזרחי מדינת ישראל, הממשלה מתנערת מאחריותה – אזרחים המבקשים לטוס לחוץ לארץ יופנו לבתי החולים. המחיר נע בין 700 שקלים ל-1,000 שקלים לבדיקה בבית החולים. זה על חשבונכם. הפקירו אתכם. רק אחרי סוכות תוקם מעבדה בשדה התעופה לוד. לכן, עד אז הכול על אחריותכם, אזרחי מדינת ישראל. אתם תישאו בהוצאות הכספיות – עוד איזושהי מטלה שמונחת על כתפיו של הציבור הישראלי, של אזרחי מדינת ישראל, כי לממשלה הזאת לא אכפת באמת מכם. אחרי שוועדת הקורונה דנה בנושא שמיים פתוחים, ברצינות גמורה, עם כל העוסקים בדבר: טייסים, רשות שדות התעופה, חברות שירותי הקרקע, דיילים, סוכני נסיעות, מורי דרך, בתי מלון – עשתה כמה דיונים רציניים מאוד – פתאום שמענו שראש הממשלה אחרי יומיים לוקח קרדיט – ולא אכפת לי שייקח קרדיט, רק שיעשה משהו – אומר: אנחנו מטפלים בפתיחת השמיים. נהדר. איפה זה עומד? למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? שכחתי, אולי בגלל הכישלון בטיפול בקורונה, כי אנחנו מדינה אדומה. ככה זה נמשך וככה הכשלים האלה מיום ליום וככה הממשלה הרעה הזאת מתפקדת. אין דרך, אין כיוון, כי אין מצפן, ואין לי זמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, עד עשר דקות. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אבל אני רציתי קודם. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> את בבקשות דיבור. אנחנו עדיין בהסתייגויות. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אה, הסתייגויות, סליחה. עוד כמה זמן? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עדיין בהסתייגויות. יש לנו עוד 20 דקות הסתייגויות. אחרי זה נעבור לדיבור. בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> לא הבנתי, מרב, מה רצית? << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אני ביקשתי – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לדבר לפניי בלי לשאול אותי? << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> לא, לא, שאלתי את הסיעה אם מרשים לי להיות ברשות הדיבור לפני הסיעה ואמרו לי כן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> לא ידעתי שאתה בהסתייגויות, סייד טיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שוכרן. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> מתאספה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לפני יותר משבוע, בדיוני ועדת הכספים, העבירה הוועדה, חבר הכנסת מיקי לוי, את הצעת חוק משק המדינה – 1.7 מיליארד שקל לפתיחת שנת הלימודים. זה היה הדיון. דנו, התווכחנו, הגשנו הסתייגויות, מיקי הוביל את העניין של חינוך מיוחד לילדים שאנחנו התחלנו יחד לדון בו – כבר לפני חצי שנה? יותר? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יותר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יותר. בסוף, בגלל ההסתייגויות, הודיעו למיקי ולנו על 17.5 מיליון שקל. אני חושב שזה יפה. בשביל זה יש חברי כנסת שהם גם אופוזיציה בוועדת הכספים ומביאים הישגים כאלה, כאשר הממשלה מתקמצנת על החינוך המיוחד לילדים. לאחר מכן אני הגשתי הסתייגות על סיוע לסטודנטים ערבים לפני כניסה לאוניברסיטה, עידוד מנהיגות צעירה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא הרבה כסף. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> סך הכול 7 מיליון שקל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא הרבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ממש לא הרבה. בדרך כלל – לא תמיד חברי כנסת מהאופוזיציה מצליחים להעביר הסתייגויות, כידוע לכם, אבל בסופו של דבר אני מעריך את כל מי שהצביעו בעד ההסתייגות, והיא עברה ברוב של שבעה נגד שישה. זה חשוב. לאחר מכן שר האוצר והיועץ המשפטי מסינג בשמו התחייבו שזה יעבור ותהיה תוספת שתביא לידי סכום של 7 מיליון שקל בנושא הזה. לאחר מכן היה צריך להעביר אותה כאן במליאה. אז, יעני, אמרו שצריך להעביר את ההצעה של 1.75 מיליארד שקל (אומר בערבית: כאן, במליאה.) אמרו: תחכו לשעה 19:00; היינו בסביבות 15:00, 16:00. פתיחת שנת הלימודים, מחשב לכל ילד כמעט – היה תקציב עבור מחשבים, לא ממש מחשב לכל ילד – למה אמרו לנו: תחכו, חשוב שאתם תצביעו בעד? כי צריך 61. אז ב-17:00 אני שואל את משרד האוצר, שפנו אליי, את הקואליציה: כמה יש לכם בבניין? אמרו 42, אבל נביא אותם. ואז הסתכלנו, התחלנו לבדוק איפה חברי הקואליציה נמצאים. אחד, ראיתי תמונה שלו משתכשך במי הכינרת; השני – חופשה בצימר; השלישי, הרביעי, החמישי – ואנחנו פה בבניין. אנחנו היינו עשרה חברי כנסת מהרשימה המשותפת. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אפשר לקבל שמות, בבקשה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שיימינג? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> שמות, שמות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה היית בבניין. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> עכשיו ניקית אותי מהחשד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יושב-ראש ועדת הכלכלה, חברי חבר הכנסת יעקב מרגי, כן, היה בבניין, חיכה, כמו חבר הכנסת פינדרוס, שניהל את הישיבה. הפתעת, פינדרוס. והגיעה השעה 18:30 – משרד החינוך התקשר: תישארו. דיברתי עם חבר הכנסת מיקי זוהר, יושב-ראש הקואליציה. הוא אמר: תישארו, חשוב, פתיחת שנת הלימודים, לא אופוזיציה, לא קואליציה. אמרתי לו: איפה? נביא אותם, אמר. שעה 19:00 – צריך להצביע. איפה 19:00? מה 19:00? מה 19:00? (אומר בערבית: אף אחד כאן.) לא היו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הלכו ל-19:45 – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. 1.7 מיליארד שקל שהצבענו עליהם כדי לפתוח את שנת הלימודים, והיינו מוכנים לתמוך כדי שזה יגיע ל-61 – הם לא היו, אנשי הקואליציה ושרי הממשלה, אלה שלא התפטרו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה היה מאוחר, אבל. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> היה מאוחר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 19:30 מאוחר? שו, יא זלמה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מאוד מאוחר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני לפעמים מצביע על דברים ב-03:00 פה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא. הם כבר עשו גשר מוקדם, כי אמרו שלמוחרת יש כבר חופש. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה מה שאני אומר. הם לא אוהבים ללכת לבית ספר, חלקם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסדר. להבא ניתן להם כרטיסי נוכחות. עכשיו, מביאים את החוק הזה. אני לא יודע אם יש להם 61 או לא. סביר שיש בבניין. אם לא, אלי, אם אין להם 61 – פינדרוס, פינדרוס, אם אין 61, אנחנו נעזור להעביר את החוק הזה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << קריאה >> יש, יש. חזרו מהצימר, חזרו מהכינרת – כולם פה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תראה, חבר בסיעה החרדית, חבר כנסת חדש, כבר התיישב על שולחן הממשלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת, אסור לך לשבת על כיסא של שר. בבקשה, תקום. תקום, בבקשה. כן, תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אגב, זה לא אישי נגדך. לא אישי נגדך. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש דיון? יש אצלנו דיון? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לא מקובל בכנסת שחבר כנסת ישב על כיסא של שר. כשתהיה שר תשב כאן ולא ניתן לאף חבר כנסת לשבת במקומך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> למרות שיכול להיות שאתה יותר טוב משר. יש שם שרים שאתה יותר טוב מהם. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אין קשר. חבר הכנסת טיבי, אין קשר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אין קשר – יותר טוב, פחות טוב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, זו לא בדיקת איכות. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> חבר הכנסת בוסו, זה לא רק נגדך, תאמין לי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הנקודה השנייה, אלי, מיקי, היא שביתת עובדי המעבדות. שביתת עובדי המעבדות. אתה יודע איזו עבודה חשובה וכנה הם עושים ואיזו משכורת מעליבה ופוגעת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה בגלל שאלה עובדות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עובדות ועובדים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> 30 שקל לשעה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 30 שקל לשעה. זה רציני? בתקופת הקורונה, כל המאמץ הזה על הכתפיים שלהם, תוצאות מעבדה, בכל הארץ, יום ולילה – למה להשפיל אנשים שעושים את המיטב, נותנים את הכול? ועד עכשיו הם לא הגיעו איתם להסכם. אנחנו תומכים במאבק של עובדות ועובדי המעבדות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> חד וחלק. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, ואחר כך הם הגיעו להסכמים עם מעבדות פרטיות, ששם מקבלים יותר מעובדי המעבדות האלה. עכשיו אני רוצה לדבר על מה שקרוי העברת מורים, מינוי מורים, למשל העברת מורים – יש מורים מהצפון, מורות שעובדות בנגב 17 שנה. היא נמצאת בעראבה או בסח'נין בצפון, נשואה עם שלושה, ארבעה ילדים, וצריכה לצאת ב-05:00 כדי להגיע לבית ספר בדרום, בנגב. למה 17, 13, 12 שנים ולא להעביר אותן לצפון? כך אפשר למנות מורים אחרים במקומם. דיברה איתי מורה – בלי להזכיר שמות – היא חולת סרטן. 13 שנים יוצאת כל יום בבוקר לשם. העבירו מישהי אחרת, אבל אותה לא העבירו. איזו אטימות זאת? מה השיקולים בהעברות האלה – פרוטקציות? שיטת הניקוד הבעייתית? (אומר בערבית: פרוטקציה?) צריך לגלות מינימום של אמפתיה והבנה ושיקול דעת, ואין את המינימום הזה. אני אמשיך להציג, לטפל, לעקוב אחר הנושא הזה מול כל שר, כל מנכ"ל, כל מנהל מחוז, כאן, בכל ועדה, כי האי-צדק לגבי המורים האלה ולגבי העברת שעות – ואז מתברר שב-1 בספטמבר פתאום יש שעות. צריך לדחות את המועד הזה של 31 באוגוסט, ואז אפשר יהיה לתת שעות למורים הקבועים האלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מודה לך. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סונדוס סאלח – איננה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים בבקשות רשות דיבור. חברת הכנסת מרב מיכאלי. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת מרב מיכאלי, עד שלוש דקות – עד חמש דקות, סליחה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> חבריי חברי הכנסת החרדים, לא הבנתי. אתמול הוחלט שלא יהיה סגר על ערים אדומות, על ערים אדומות – כל עיר שהתחלואה בה נקראת אדומה. הוחלט שלא יהיה סגר על הערים האדומות, כי ההנהגה החרדית איימה על נתניהו שהוא כבר לא – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> את זה את הוספת. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – ואז הוא ביטל את העבודה המקצועית לעשות סגר על ערים אדומות. עכשיו, בואו, נתניהו זה לא מפתיע. חבל להשחית עליו מילים. הוא לא קיבל החלטה עניינית אחת מאז שהוא יושב על כיסא ראש הממשלה. הוא דואג רק לעצמו. << קריאה >> יצחק כהן (ש"ס): << קריאה >> למה? השלום באבו דאבי. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל אתם, אתם, חבריי חברי הכנסת החרדים – – << קריאה >> יצחק כהן (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – לא הבנתי, מה קרה לפיקוח נפש דוחה את התורה כולה? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> למה את לא דואגת? << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> מה קרה ל"ונשמרתם לנפשותיכם"? מה, החליפו את זה ב"נשמרתם לכיסאותיכם" כשלא שמנו לב? לא, לא מצליחה להבין, באמת. ועל מה אתם עושים את זה? על מה, על אגו? מה פה האגו הגדול? על מה המאבק? אני לא מצליחה להבין. כאילו, שלא יגידו עליכם שאתם עיר אדומה? לא מצליחה להבין מה אתם מרוויחים בזה, חבריי חברי הכנסת החרדים, באמת. הרי יום כיפור, שזה היום החמור ביותר לצום, אפילו בו, אם יש איזשהו צל-צילו של חשש שבריאותו של אדם או בריאותה של אדם תיפגע מהצום, חל איסור לצום, אז קל וחומר סגר על עיר אדומה, אם במקרה זה מה שמתבקש. לא הבנתי, למי אתם מכופפים את הידיים? את מי אתם מנסים לנצח? איזה מין ניצחון פירוס זה? אבל אני רוצה לשאול עוד משהו, חבריי חברי הכנסת החרדים: מה קרה לערבות ההדדית? אתם לא לבד פה, אתם יודעים. יש עוד כל מיני חלקים בחברה הישראלית שגרות וגרים במדינת ישראל, ולא צריך להפיץ עוד יותר את המחלה הזאת. מה קרה לערבות ההדדית? אתם הראשונים שתובעים ערבות הדדית כל השנה. איפה זה נעלם כשזה מגיע לסגר על ערים אדומות? תראו, אני בזה לממשלה הזאת. היא ממשלה כושלת. היא ממשלה שערורייתית. היא ממשלת חרפה. היא גורמת נזק בהתנהלות שלה עם משבר הזה על כל צעד ושעל. אבל אני לא קוראת לא לקיים את ההוראות שלה. אני קוראת כן לקיים את ההוראות שלה. ואתם יודעים למה? כי אנחנו כולנו, כל החברה הישראלית ומדינת ישראל, אנחנו כולם נהיה פה הרבה הרבה אחרי שהממשלה הזאת תהיה היסטוריה שכולנו ננסה לשכוח אותה. אבל בשביל שזה יקרה ואנחנו נוכל לחיות כאן ביחד גם אחר כך, חייבת להיות כאן ערבות הדדית. מאוד מאוד מצער, חבריי חברי הכנסת החרדים, שאתם מצטרפים לקבוצה של גברים כוחניים, מרוכזים בעצמם, שדואגים רק לעצמם וחושבים רק על עצמם ופועלים בהתאם. חוסר אחריות לקהילה שלכם, שלכם. אני יש לי בקשה. חבריי חברי הכנסת החרדים, ראשי הערים החרדיות, יש לי בקשה אליכם. היא מרחיקת לכת, אני יודעת, וזה לא פשוט, אבל בואו ננסה, בסדר? בקשתי אליכם: בואו ננסה, בואו נהיה אנשים מבוגרים, מבוגרות ומבוגרים, ניקח אחריות, קודם כול על עצמנו, על המסכות שלנו, על הריחוק החברתי שלנו, על החפלות שלנו, על החתונות שלנו, על הישיבות שלנו, על מה שזה לא יהיה. ניקח אחריות על עצמנו ועל הקהילות שלנו, על המשפחות שלנו. כן, זאת ממשלה כושלת, מבישה, מחפירה, אבל יש אותנו. אנחנו יכולות ויכולים לקחת את עצמנו בידיים ופשוט לעשות את מה שהממשלה הזאת לא עושה. אז חבריי חברי הכנסת החרדים, בואו ננסה את זה. מה אכפת לכם? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> את יכולה להמשיך. אין שר, מרב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה – איננו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדוני, אין שר, אתה צריך להפסיק את הדיונים במליאה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת אנטאנס שחאדה; חבר הכנסת מנסור עבאס; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חבר הכנסת ווליד טאהא; חבר הכנסת עופר כסיף; חברת הכנסת היבה יזבק; חבר הכנסת אוסאמה סעדי; חבר הכנסת יוסף ג'בארין; חבר הכנסת סעיד אלחרומי; חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; חבר הכנסת שלמה קרעי; חבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת עודד פורר. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> עודד, לזה קוראים מעשרה יוצא אחד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> עד חמש דקות. בבקשה, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש שם עצם בסלנג בעברית שכולכם מכירים אותו שנקרא בלגן. בלגן זו מילה שמקורה בשפות הסלביות, כגון רוסית. המילה הזאת עלתה לארץ עם העלייה הראשונה, ופירושה אי-סדר ואנדרלמוסיה. זה בדיוק מה שאנחנו רואים כעת בהתנהלות של ממשלת ישראל, גם ברמה הבריאותית, גם ברמה הכלכלית. בלגן. אנחנו נמצאים, אדוני היושב-ראש, בשיא המשבר הכלכלי שאנחנו ידענו. מדינת ישראל מעולם לא עמדה במשבר בסדר גודל כזה עם עלויות כאלה בזמן כל כך קצר. העסקים נאנקים, הכלכלה קורסת. יש לי הרבה ביקורת על התוכניות של הממשלה על איך להתמודד עם הבלגן הזה, אבל בואו נניח רגע לתוכניות, בואו נדבר על הביצוע. אפילו את התוכניות שאתם כתבתם, אפילו את התוכניות שאתם קידמתם, את כל מה שנלחמתם להעביר כאן בכנסת, אפילו אותן אתם לא מסוגלים לבצע. בסך הכול 52% מתקציב המדינה המיועד הוזרם למשק. תסתכלו בעיניים של המעסיקים, תסתכלו בעיניים של בעלי העסקים שהבטחתם להם הכשרות מקצועיות, ותסבירו להם למה 275 מיליון שקלים שהוקצו להכשרות מקצועיות לא נוצלו. אפס ביצוע. מה אתם עושים שם, בממשלה המנופחת הזאת? הבאתם חוק עקום בנושא הזה, שאמרנו לכם שהוא לא יעיל, הקציתם לו 6 מיליארד שקלים וביצעתם רק 4% ממנו, 4% בלבד. נכשלתם, ממשלת ישראל, בכל פרמטר. הסיוע לענפי התיירות, אדוני ממלא מקום יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת פינדרוס, אתה יודע על איזה היקף עומד הסיוע לענפי התיירות? הצלחתם לבצע בסך הכול 43% מהסיוע, והעברת ההחזרים של רשות המיסים – 1%. יצאתם בכותרות מפוצצות על חלוקת תווי מזון לאוכלוסיות מוחלשות והקציתם 700 מיליון שקלים מהתקציב לטובת הנושא הזה, ומעניין אם מישהו יכול לנחש כמה בוצע מתוך ה-700 מיליון שקלים תווי מזון לאוכלוסיות נזקקות. אפס. אפס. וזאת הכותרת. אתם מאה בכותרות, אפס בביצוע. אתם מאה במעשיות ואפס במעשים. יודעים להתבכיין, להאשים, לקטר, כולם אשמים חוץ מכם, כולם אחראים חוץ מכם. הכישלון הניהולי הזה הוא המשבר הגדול ביותר שבו אנחנו נמצאים, ואנחנו נמצאים בבלגן הכי גדול שידענו, חברי הכנסת, ואתם מתעסקים לי בקשקושים שבין בני גנץ לנתניהו, שגם הם בלגן בפני עצמו, לבד, גם בהתנהלות הפוליטית. ולכן, חברות וחברים, צריך כאן בסך הכול מנהיג שידע לעשות סדר, שיוכל לעשות סדר בבלגן הזה, שיוכל להתמודד עם המשבר הזה בקור רוח, בלי להיכנס לפניקה שמאפיינת לצערי את החלטות הממשלה, בלי להיכנע ללחצים הפוליטיים של כל מיני גורמים, ומסוגל גם להטיל את המרות שלו על הפקידות הבכירה ולא לצעוק ולריב איתה כל היום בלי שהוא מצליח להעביר משהו. אתם נכשלתם מתחילת הדרך ועד סופה, והגיע הזמן, חברים, שפשוט תזוזו הצידה, שתאפשרו למי שיודע לנהל, למי שיודע לקבל החלטות, למי שיש לו עמוד שדרה – תאפשרו לו לתפוס את הפיקוד. תודה לכם על הבלגן שעשיתם. עכשיו תנו לנו לעשות סדר. ובהמשך הדברים, אדוני היושב-ראש – עד שיגיע השר אני כמובן אמשיך בעניין הזה – אפשר לעבור החלטה-החלטה, החלטה-החלטה, על ההחלטות של ועדת הכספים, ולראות איך ההחלטות האלה לא מתבצעות מתחילתן ועד סופן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> יש שר במליאה. יש לך עוד זמן לדבר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ברוך הבא, אדוני השר. אני יכול לחזור על הדברים מההתחלה כדי שישמע? אני חושב, אדוני, שההתייחסות של הממשלה לכל מה שקורה כאן ולכל מה שקורה במדינת ישראל היא העדות עד כמה הממשלה הזאת לא ראויה למשול, לא יכולה למשול, לא מושלת וגם לא תמשול. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה כמה שעות התקשורת הישראלית רועשת בגלל דבריו של אביגדור ליברמן. סוף-סוף מקשיבים לנו. אם היו מקשיבים לפני חמישה חודשים לדבריו, היום פיקוד העורף לא רק שהיה מנהל את המשבר – גם היה משתלט על משבר הקורונה. אבל רוצים לשמוע רק את הכותרת. סוף-סוף יש על מה לדבר. במקום לדבר על כישלון מדברים על דבריו של אביגדור ליברמן. אבל בכדורגל יש משפט: לא משנה איך אתה משחק – תסתכל על הלוח, מה התוצאה על הלוח. הקבוצה שלך יכולה לשחק טוב כל המשחק, 90 דקות – בסוף מה שקובע זו התוצאה על הלוח. בואו נסתכל על הלוח, רבותיי. מדינת ישראל, אחרי שישה חודשים של משבר, נמצאת במקום הראשון בתחלואה. עובדה. לא משנה מה אתה עושה, לא משנה איך אתה משחק, אתה במקום הראשון בתחלואה. אני מסתכל על עוד תוצאה: מדינת ישראל נמצאת באחד המקומות הנמוכים ביותר מבחינת הסיוע הכלכלי לעסקים קטנים. דיברו פה על מספרים של כמה מיליארדי שקלים – 20, 30 מיליארד. מדינות בעולם השקיעו כבר מאות מיליארדים בשביל לעזור לעסקים; לא בגלל שבא להם לחלק כסף – בגלל שהם רוצים שהכלכלה תחזור כמה שיותר מהר. בגלל זה גם דיברנו על החל"ת הגרמני, דיברנו על תוכניות סיוע בארצות הברית ובאנגליה. אמרנו שהאבטלה באירופה לא עוברת 7%. רוב האנשים כבר חזרו; ממשיכים לחיות עם קורונה, וחזרו לעבוד באירופה. אבל אצלנו זה רק ספינים: זה אמר ככה וזה אמר ככה. געוואלד, כמו שאומרים ביידיש. ולא מצייתים להנחיות של הממשלה. רבותיי, שרי ממשלה, תסתכלו מה קורה בשטח. תסתכלו מה קורה במגזר הערבי עם החתונות, וכולם בוכים שם כל יום. תסתכלו איך אתם גורמים לבעלי מסעדות לעשות אירועים בשחור – אני לא אגלה, כמובן, אבל אני יודע את זה, כי יש הרבה אנשים שפשוט לא מחזיקים מעמד. הם אומרים: איך אני אשרוד אם אני לא אעשה אירוע? מה אני אעשה אם אני לא אעשה עכשיו אירוע ל-30, 40 אנשים? אין לי איך לפרנס את המשפחה שלי. הממשלה מציעה סיוע של 7,000 שקלים – זה בקושי מכסה לו לשלם חשמל. אפילו לשכירות זה לא מספיק. אני לא יודע כמה מחבריי פה במשכן הזה יודעים כמה עולה שכירות של מסעדה. אתם יודעים כמה? מדובר בעשרות אלפי שקלים בחודש – 15,000, 18,000, 20,000, 25,000 שקל רק שכירות למסעדה, אדוני היושב-ראש. ועכשיו, בעל המסעדה שהמסעדה שלו סגורה חמישה חודשים מקבל סיוע של 7,000 שקלים. מה הוא יכול לעשות עם הכסף הזה? ואחר כך אתם אומרים: אל תציית להנחיות של הממשלה – ממשלה שמקבלת החלטות בערב, ולאחר כמה טלפונים של שרים בתוך הממשלה משנה את ההחלטה. ולכן, רבותיי, כמו בכדורגל, לא משנה איך אתה משחק, בסופו של דבר מה שחשוב זה התוצאה. והדבר האחרון והכי חשוב: יש לנו במדינת ישראל תרבות – הייתי אומר חוסר תרבות של לקיחת אחריות. פשוט תנסה להיזכר באירועים שהיו בעשר השנים האחרונות, ב-11 השנים האחרונות. מישהו מהממשלה בכלל לקח אחריות והתפטר? מישהו לקח אחריות ואמר: זה תפקידי, זה תחום האחריות שלי, אני נושא באחריות ואני מתפטר – כמו שזה נהוג במדינות אירופה, כמו שזה נהוג במדינות שונות של ארצות הברית, כמו שזה נהוג בעולם הנאור, כפי שאנחנו אוהבים לכנות? אף שר לא התפטר ואף שר, כולל ראש הממשלה, בחיים לא ייקח אחריות על משהו שהוא אחראי לו. תמיד ימצאו פרויקטור כזה, פרויקטור אחר, ימצאו את זה, את זה. יש פה לחץ, ככה וככה. אף אחד לא מוכן להגיד לאומה: זה כישלון שלי, ואני, אני כאחראי, לוקח עליי את האחריות למעשה הזה, לכישלון. וכל עוד אנחנו לא נלמד ולא נתחנך פה במשכן הזה, בכנסת, בממשלה, לקחת אחריות, הציבור ימשיך לא להאמין להנחיות של הממשלה. הממשלה עם ההחלטות שלה גרמה לכך שהציבור כבר לא מאמין, וזה לא משנה איזה מגזר זה. כל מגזר סובל מחוסר האמון בהחלטות של הממשלה. ולכן, אל תתפלאו. אל תסתכלו איך אתם משחקים על המגרש, פשוט תסתכלו למעלה על הלוח ואתם תראו שהתוצאות לא בעד הממשלה. זה כישלון של הממשלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלי אבידר, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר פוליטי, כלכלי ובריאותי, אבל יש נושאים שחייבים לדבר עליהם ואי-אפשר לשכוח אותם. לפני כמה שבועות מדינת ישראל התעוררה לסיוט עם הידיעה ש-13 חיות אדם אנסו נערה בת 16 בבית מלון באילת. בעבר נהגתי לשתוק כדי שתישמר חזקת החפות, אבל המציאות לימדה אותנו שהחשודים מנצלים את הזמן הזה להשחרת הקורבן. התוצאה היא שגם לאחר שהחשודים מורשעים, הם מצליחים לחזור לחייהם. הקורבנות הן שנפגעות מהאונס, מההטרדה וממסע ההשחרה נגדן. המצב הזה חייב להיפסק, והוא לא ייפסק אם הענישה לא תוחמר והחינוך יתחיל בגיל מוקדם ובבית. פעם הורים חינכו את ילדיהם. אני זוכר שביום הראשון שיצאתי לסרט עם חבר ועם עוד שתי חברות, בגיל עשר, לדעתי, רגע לפני שהיד שלי הלכה לפתוח את ידית דלת היציאה שמעתי את אבא שלי אומר: אלי, תכבד את החברה שלך. הייתי בן עשר, לא הבנתי על מה הוא מדבר בכלל. ככל שגדלתי בשנים, המשפטים הפכו לברורים יותר: החברה שלך שווה לך. היא כמו אחותך. תתנהג בדיוק כפי שהיית רוצה שיתנהגו לאחותך. עזבו את זה שהוא הרס את החשק – אתה יוצא עם חברה והוא צרב את אחותך בתודעה, אבל המשפטים האלה שאמרו שאפילו לא נחשוב שטויות. בשנת 2020 אנחנו חיים בחברה עם חוקי ג'ונגל, ולא פחות – של פוגעים ונפגעים. הפוגעים מנצלים מצבי חולשה ולא מהססים לרגע לפגוע. אנחנו בשנת 2020, ועד היום מערכות המשטרה והמשפט אינן נעזרות בתיאוריות פסיכולוגיות על מה שעובר על קורבנות תקיפה. המצב הזה, לצערנו, מנוצל על ידי פרקליטי הנאשמים כדי להשיג ענישה קלה, אם בכלל. אז אני מתוודה: בכל פעם שחיים רמון על המסך, אני מעביר ערוץ; נתן אשל הוא לא פרטנר לגיטימי בעיניי למשא ומתן; אוי ואבוי אם בית"ר ירושלים יביאו את דור מיכה, כי אז גם הלכה לי קבוצת הכדורגל שאני אוהד. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אין כאן בחירה בין חברה מתירנית לחברה פוריטנית. חייבים להפסיק את תרבות הג'ונגל ולפעול בשלושה ערוצים: לחנך למערכת יחסים בריאה בין המינים מגיל גן ילדים; ההורים חייבים לחנך, ולא לחשוב שהתפקיד שלהם בחיים זה להיות חברים של הילדים; מערכות החוק חייבות לשפר את מערך הידע שלהן ולהחמיר את הענישה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איימן עודה. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני עומד כאן לצעוק את צעקתם של אלה שטרם עלו לישראל, אלה שנקראים הדור השלישי. הם נמצאים כרגע ברחבי רוסיה ואוקראינה ולא מצליחים לעלות לארץ. למה? כי משרד הפנים החליט לשנות נוהל. בשבוע שעבר, או יותר נכון לפני שבועיים, עמד כאן בצלאל סמוטריץ' והציע תיקון לחוק השבות – תיקון גזעני שמבטל את סעיף הנכד ובעצם מבטל את זכותם של נכדים של היהודים לעלות לארץ. החוק הזה לא עלה להצבעה – הממשלה אמרה שהיא תדון בזה לעומק – ואז אנחנו מגלים שהחל מ-1 באוגוסט משרד הפנים מקבל החלטה לשנות את הנוהל, והילדים של בני הדור השלישי לא יכולים לקבל אשרת כניסה לישראל. זאת אומרת, משרד הפנים, ואריה דרעי בפועל, מונע את העלייה, בפועל מפריד את המשפחות. אדוני היושב-ראש, אני שאלתי את עצמי מה יכול להיות יותר גרוע מגזענות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בצלאל. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יותר גרוע מגזענות זה גזענות שמהולה בפחדנות, כי לאריה דרעי אין אומץ לבוא ולהגיד בצורה ברורה: כן, אני שיניתי את הנוהל ואני מפריד בין משפחות. אני שלחתי אליו מכתב וכמובן לא זכיתי לשום תשובה. הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, הרבה יותר גרוע מגזענות. מדינת ישראל מעולם לא שמה מכשולים לעלייה. מדינת ישראל מעולם לא הפרידה בין משפחות. וכאן, בחסות משבר הקורונה, מתעורר בוקר אחד השר דרעי ומחליט שיש עולים שעל פי החוק זכאים לעלייה, אבל בפועל הם לא יכולים לעלות, כי הילדים שלהם לא מקבלים אשרת כניסה. אני פונה כאן לשר דרעי: בוא תהיה מספיק אמיץ, תעלה כאן לבמת הכנסת או בתקשורת או בטוויטר – יש לך מספיק אמצעים – ותגיד או שאתה גזען עלוב או שאתה משנה את הנוהל ומחזיר את המצב לקדמותו כל עוד החוק לא שונה. ואני אומר לך שהחוק הזה לא ישונה, כי אנחנו נעמוד כחומה בצורה ולא ניתן לך להוביל את המדיניות הגזענית שלך. ותפסיק להיות פחדן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. אחריו יסכם את הדיון חבר הכנסת יצחק פינדרוס. עד חמש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שעה קיבלתי מכתב מראש הממשלה – הוא הפנה את המכתב לראשי האופוזיציה – שהכותרת שלו: פגיעתכם במאבק של מדינת ישראל בקורונה ועידוד לאנרכיה. חשבתי לתומי שיש דבר חשוב במכתב הזה. קראתי את הכול – פשוט מאוד, אין שום דבר חשוב. אני חושב שהדבר העיקרי מבחינתו זה פשוט מאוד לשים את השם של בנט ליד השם שלי ולהגיד: הינה, הם ביחד. הוא יודע את האמת – שאני לא מדבר עם גזען כמו בנט כמו שאני לא מדבר איתו – אבל כל זה לא מה שמעניין אותו. מה שמעניין אותו שבסקר של עכשיו בערוץ 13 בנט מקבל 20 מנדטים, ופשוט מאוד, כל מה שמעניין אותו זה איך לפגוע בו. לא מעניין אותו שום דבר אחר. לא מעניין אותו מיליון מובטלים, לא מעניין אותו 131,000 נדבקים, לא מעניין אותו שמדינת ישראל היא מספר אחת בעולם כמדינה אדומה. כל זה פחות מעניין אותו. אני לפני שעה קלה קיבלתי מכתב מצעיר ערבי מיישוב בצפון. במכתב הוא כתב לי ככה: אני הייתי אצלך לפני שבוע וסיפרתי לך שכנופיה של שוק אפור רודפת אחריי. הם רוצים ממני 50,000 שקלים. אני מתחנן בפניך, תעזור לי, אחרת הם יהרגו אותי. כך הוא שלח לי, ככה הוא כתב לי. ואנחנו התרענו לא רק על מצב האלימות והפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית אלא אמרנו שהמצב עוד יחמיר בצל הקורונה, בצל האבטלה, בצל המצב הכלכלי הקשה. וכל מה שמעניין את ראש הממשלה זה איך לתקוף אותנו, איך להעביר את האחריות לאנשים שלא נמצאים בממשלה, שהם ראשי האופוזיציה. ואני פה פונה לראשי האופוזיציה שצריך לעשות את הכול בשביל לשכנע את הציבור הרחב שיש פה ראש ממשלה שכל מה שמעניין אותו זה הכיסא שלו ותו לא, אך ורק; לא מעניין אותו שום דבר אחר. הציבור הרחב כולו צריך לדעת את העובדה הזאת. אנחנו אמורים לראות שהוא צונח בסקרים שבוע אחרי שבוע, כי הבן אדם המושחת והגזען הזה צריך לעוף מהמפה הפוליטית, וצריך להגיע היישר למקום שמגיע לו – לתוך בית הסוהר. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. יסכם את הדיון חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בשם יושב-ראש ועדת הכספים. בבקשה, אדוני. << דובר >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפני שאני מתחיל, מיקי, אני חייב להתנצל שלא הייתה לי סבלנות לשמוע את כל הדברים החכמים שאמרת במשך שעה. אני מודה לך על הפסקת הקפה. אני אומר לך את זה מראש. עזרת לי מאוד גם מול הלחץ של האנשים שאתה הולך לסיים – אמרתי להם שיש לנו הסכם שלא, ובינתיים אתה מכבד הסכמים בכבוד. אבל בנימה רצינית, השבוע לפני שש שנים חצה אברה מנגיסטו את גדר הגבול לעזה. מאז הוא מצוי בשבי החמאס יחד עם הישאם א-סייד. השניים, שחצו את הגדר מתוך התקף נפשי, נשכחו מלב, לצערי. בכל מקרה אחר, אם החוצים היו נושאים שמות כמו אורי, אלון, אולי אם הם היו בצבע הנכון, היינו רואים עכשיו צעדות מחאה ברחבי הארץ; בכל מקרה אחר ההפגנות שאנחנו רואים עכשיו מחוץ לבלפור היו מחאות למען החזרתם. אברה מנגיסטו נולד רק בהפרש של שבוע מגלעד שליט, אבל ההבדל ביניהם – ליתר דיוק, ההבדל ביחס שלנו אליהם – הוא של שמיים וארץ. אברה והישאם לא נשכחו רק מליבה של הממשלה אלא בעיקר מהלב של העם, ואנחנו כאן כדי להזכיר אותם, שידעו שלפחות יש עוד כמה שזוכרים אותם. אני חייב לומר שבדיון שאנחנו נמצאים בו כרגע, אנחנו נמצאים בדיון שכולם מסכימים כולם מסכימים שצריך כסף נוסף מחוץ לתקציב. אני מציע להפסיק לדבר על תקציב 2020, כי כפי שידוע – בעיקר לחברי ועדת כספים אבל לכולם – יש תקציב של 411 מיליארד שקל שיגיע לוועדת הכספים, בעזרת השם, בשבוע הבא, יגיע לממשלה השבוע; יחזור ידידנו הרב גפני, שתהיה לו רפואה שלמה, ינהל את הוועדה ביד רמה, ואז כולנו נראה את תקציב המדינה על מכונו, מסודר, מאורגן, כשאגף התקציבים שוקד עליו. אז להפסיק לדבר על זה שאין תקציב, כי האירוע הזה מאחורינו כרגע, לפחות לשנת 2020, ואני מציע לכולם להתחיל לחשוב קדימה, על 2021, ולהפסיק לחזור על המנטרה הזאת: תביאו תקציב, תביאו תקציב, כי הביאו. אם החוק מגדיר אותו תקציב או לא מגדיר אותו תקציב – בסופו של דבר נקבעה מסגרת, נקבעה מסגרת הגיונית, מסגרת שאפשר לעמוד בה מעבר ל-100 מיליארד שקל, כמו שאנחנו עושים בחוק עכשיו כשאנחנו מוסיפים לו כרגע 1.75 מיליארד שקל במסגרת החוק של 2020 לנושא הקורונה, להתמודדות עם הקורונה. ובהתמודדות עם הקורונה אני חושב שכולנו – אכן, אף אחד לא הכיר את המגפה הזאת קודם. אף אחד לא יכול היה לצפות את ההשלכות קודם. קל מאוד לבוא ולבקר את הפעולות שנעשו עד עכשיו; קל מאוד לבוא ולומר: זה נעשה נכון או לא נעשה נכון. זה קל מאוד, אבל בסופו של דבר מתמודדים עם משהו שלא הכרנו קודם. מדינת ישראל שמה 100 מיליארד שקל להתמודדות הזאת, גם בלעזור לעצמאים, גם בלעזור לאנשים שקשה להם לסיים את החודש, גם בלעזור במענקים, גם בלעזור בהלוואות – שמה לעצמה את הדבר הזה. לעמוד פה ולבקר את העניין הזה – בואו. כולנו הסכמנו – אחמד אמר את זה – שאת שנת הלימודים צריך להתחיל. האופוזיציה – וזה נכון, הייתי פה יחד איתך ביום רביעי – התגייסה לסייע בשביל להעביר את הדבר הזה, בשביל לפתוח את שנת הלימודים. ולכן, אני מציע, לפחות בנושא הזה, בוא נהיה בהסכמה, נעשה את זה בהסכמה, בלי לתקוף. קודם כול, יש לנו – יש לנו תקציב ל-2020, יש לנו 100 מיליארד שקל לסייע בקורונה; יש את ה-1.75 מיליארד שקל להתחיל בסיוע לפתיחת שנת הלימודים. אין צורך לבוא ולומר דברים שהם לא במקומם. הם לא במקום שלהם והם לא נכונים. אבל יש משהו אחד: אנחנו נמצאים ערב ראש השנה, אנחנו נמצאים ממש סמוך ונראה לראש השנה. ציבור עדות המזרח – כמי שגר בעיר העתיקה, הרב פרץ, אני חייב להגיד לך, מאז שעזבת את העיר העתיקה, אני לא יודע אם אתה יודע, זה לא מה שהיה כשהיית. אני עוד זוכר את השנים שהיית בעיר העתיקה. מגיעים מעל מיליון יהודים, ולא כולם חובשי כיפות – יותר נכון רובם לא חובשי כיפות – באים להגיד סליחות, באים לכותל המערבי להגיד סליחות, באים להתקרב; מבינים שבסוף הלב היהודי נמצא שם, באים לכותל. יש כאלה שאומרים סליחות, יש כאלה שאומרים פרק תהילים. יש כאלה שעוד לא מכירים את המנהגים, אז באים ושמים פתק, אבל מתקרבים ועושים את הדבר הזה. ואכן, אני רוצה להזכיר, אנחנו בפרשת השבוע – אחרי שסיימנו את כל חומש דברים, את כל ההיסטוריה של עם ישראל במדבר, את כל מה שעברנו מיציאת מצרים; בשבוע שעבר כבר קראנו מה שעברנו מלבן – יש סיכום, אנחנו ממש בשבת של סיכום; פרשת ניצבים, הרי היא פרשה שמסכמת. אז אני לא אגיד על ה"פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה", כי בכנסת צריך אולי להגיד הפוך: פן יש בכם מישהו שאין לו שורש פורה ראש ולענה. צריך להיזהר קצת. הכנסת זה הפוך, בהפוכה. אבל מכיוון שאני לא נמצא בבית המדרש, אני לא אתחיל מהפסוק הזה. אני אתחיל מהסוף ואני אתחיל מהסיכום. הרי אנחנו נמצאים במשבר. אנחנו נמצאים במשבר שאף אחד לא יודע להתמודד איתו. תוכנית כזאת, תוכנית אחרת, רמזור שנופל בכביש, רמזור שעולה בכביש, מסיבת עיתונאים כזאת, מסיבת עיתונאים אחרת – הרי כל מי שניסה בכל דרך שהיא בכל העולם לא הצליח להגיע לאיזושהי נוסחה שהוא אומר: ואללה, זאת הנוסחה, היא תנצח. גם כשהביאו לפה עכשיו 1.75 מיליארד שקל, אף אחד לא משלה את עצמו שזה יצליח. גם אם קבינט הקורונה יתכנס היום בערב ויחליט על תוכנית רמזור בצבע כתום יותר בהיר וכתום יותר חזק ואדום בוהק ואדום יותר בוהק – הרב יודע בטח שאדום בוהק ואדום לא בוהק זה סוגיה בנגעים, הם נדבקו לשם בסוגיה בנגעים: כמה החוזק של האדום – האם זה יותר חזק או פחות חזק? אנחנו לא בקיאים בצבעים. אנחנו מבינים – אבל זה הרי לא יפתור את הבעיה, זה הרי לא יעשה את הפתרון למציאות שעם ישראל נמצא בה. אומרת לנו התורה מה כן יעשה – ואני מצטט פה את הפסוק מפרשת השבוע. בסוף, בסוף הפרשה, כשאנחנו נקרא ניצבים לבד, אז זה בשביעי: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע". חיים וטוב, זה יכול להיות חיים – עוד 100 מיליארד לפה, עוד 100 מיליארד לשם – או זה יכול להיות המוות והרע, זה מה שזה. אומר הפסוק: לא. מה זה החיים והטוב? מה זה המוות והרע? "אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולשמר מצותיו וחקתיו ומשפטיו וחיית ורבית וברכך ה' אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה". אני אומר ככה: מסתובבת מדינה שלמה, עולם שלם, מומחים, מכונים בכל העולם. מי לא זוכר את אותה כתבת שאמרה לפני חצי שנה שצריך לשאול את מכון ויצמן איך ייפתר. נשאל את מכון ויצמן, נשאל את המכון הזה, נשאל בארצות הברית, נשאל באנגליה, נשאל פה, נשאל שם איך לפתור את זה. מה לעשות? עבר עוד חודש, עוד חודשיים. התחלנו בסוף השנה שעברה ואנחנו כבר כמעט שנה שהתחילו עם הסינים. עובר עוד חודש ועוד חודש ורואים שלא מצליחים. אז יש לי הצעה קטנטנה, קטנטנה, לכם: לכו, הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה בהר סיני לפני 3,400 שנה, אמר לכם: יש לכם פתרון, לפחות לארץ ישראל. "וחיית ורבית בארץ" – לפחות לארץ ישראל זה הפתרון, הפתרון היחידי. איפה אלכס, שקודם רצה – איך קוראים לזה? להביא את כל מי שרוצה לבוא לפה, שיבוא? הפתרון היחידי זה דבר אחד: אם תשמע, ואהבת את ה' אלוקיך ושמעת בקולו ועשית ככל אשר ציוויתיך – אין לך שום בעיה. במסגרת הזאת, "וחיית ורבית בארץ" זה החיים והטוב והמוות והרע. חבל, חבל מאוד שאנשים מחפשים מתחת לפנס עם נרות כל מיני פתרונות קסם כאלה וכל מיני פתרונות כאלה. לכל אלה שלא הצליחו להבין, שאלו אותי בתקשורת גם היום וגם אתמול: מה זה הדבר הזה? אתם רוצים את הישיבות פתוחות? אתם רוצים את תלמודי התורה פתוחים? אתם רוצים להמשיך בזה? מה לעשות, יש לנו ספר שקדם למכון ויצמן וקדם למכון הביולוגי וקדם להקמת מדינת ישראל וקדם להכול שאומר לנו: חבר'ה, יש פתרון אחד. הפתרון הוא: אם תעשו את רצון ה', תעשו את מה שצריך, יש לכם סיכוי; אם לא – אין לכם סיכוי. והדרך הזאת היא הדרך שתוביל אותנו. יש עוד משהו אחד שלצערי הרב לא היה היום, ואני מאוד מקווה שהוא יעלה בשבוע הבא. יש הצעת חוק של חברת הכנסת מיכל שיר יחד עם חבר הכנסת גדעון סער בנושא עכו. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל לפני חודש וחצי פקעו התקנות הזמניות של הוראת השעה – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מכיר. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> – – ונעשה עוול גדול מאוד לעיר הזאת, עוול גדול מאוד לעיר הזאת. כשאתה נותן לעיר שכנה – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> יכלו להביא את זה היום. אנחנו תמכנו בחוק הזה. אנחנו תומכים בחוק הזה. חבל שלא הביאו. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אבל לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, זה היה אמור להגיע להצבעה היום ולא הגיע. ממש. אני חושב שזה דבר שצריך לומר אותו פה. אני מאוד מקווה שאלה שהורידו את החוק והצהירו שזה יבוא בשבוע הבא יעמדו בהתחייבות שלהם. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הממשלה הורידה אותו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> למה לא הגיע? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני באמת מתפלא. אולי, מיקי, אתה תעזור לי לגלות את התעלומה הזאת? תעלומה שאני באמת מנסה להבין אותה. הרי יש משהו שהוא הגיוני, ישר, נכון. עיר עומדת ליד עיר אחרת, עיר אחת מקבלת 12% פטור ממס הכנסה, עיר לידה מקבלת 7%. אוטומטית אתה עושה נזק לעיר הזאת, נזק לאנשים. זה גם נראה לא טוב, זה גם נראה לא נכון, מריח לא טוב, ואני מאוד מאוד מקווה – מיקי, אולי אתה תגלה לנו את הסוד איך זה קרה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה ויכוח בין – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ויכוח בין – למה, כחול לבן נגד עכו? לא חושב. אני חושב שאתה נסחף. אני לא חושב שכחול לבן – יכול להיות שכחול לבן נמנעו? לא נראה לי. אני באתי, פתאום גיליתי שזה ירד מסדר-היום. אמרו לי שזה הולך להיות בסדר-היום, ואני לפתע פתאום מגלה שזה ירד מסדר-היום. אז אני מאוד מקווה, דבר ראשון, שזה יגיע בשבוע הבא לסדר-היום, ובעזרת השם תהיה תקנה לעוול הנוראי הזה שזה עשה לעיר עכו, לעזיבה שזה גורם, למעבר לנהריה, ובעזרת השם נוכל להצליח להעביר את החוק הזה לפחות, אני מקווה, בשבוע הבא. אני מאוד מקווה. עכשיו אני רוצה לומר משהו לשר החינוך, שאנחנו מעבירים לו, בעזרת השם, לידיים שלו את ה-1.75 מיליארד שקל עבור פתיחת שנת הלימודים. אנחנו מעבירים לו 1.75 מיליארד שקל לפתיחת שנת הלימודים. אנחנו שמחים לשמוע, ואני חייב לומר לך, אדוני השר, מרגישים את האווירה הזאת במשרד. עוברת לאורך האווירה החדשה שאתה יצרת במשרד, גם בתוכנית הזאת – אמר לנו סגן השר הרב פרוש – בניגוד למה שהיה בעבר, שכל דבר שהיה נוגע לציבור החרדי היה צריך ללכת במאבקים ובהורדת ידיים בתוך המשרד. אדוני השר, אדוני השר, אני לא אוהב להפריע לך, אבל אני רוצה לומר משהו לשר, משהו אחד, משפט קצר. מכיוון שעכשיו אנחנו הולכים להצביע על 1.75 מיליארד שקל שיעברו למשרד, מעבר ל-2 ול-1 שנדחפו לתוך החוק הזה, אדוני השר, אני חייב לומר לך על האווירה החדשה שיצרת במשרד ביחס כמעט ל-25% מהחינוך במדינת ישראל, החינוך החרדי – אווירה חדשה, לא אווירה עוינת, אווירה טובה, וסגן השר שלך, הרב פרוש, חוזר ואומר לנו על היחס הטוב והחם, בלי מאבקים, בלי להפוך שולחנות, בלי לריב, בלי להשתמש במרפקים פוליטיים, אלא באופן טבעי, בתוך התוכנית, להכיר בכל סוגי מוסדות החינוך, בכל המערכות ולכל סוגי הצרכים, הייחודיים והלא-ייחודיים, בתוך המגזר. על כך באמת מגיע לך יישר כוח – לך, לסגן השר – אבל כמו שסגן השר אומר, השר נותן את הטון והאווירה בדבר הזה, ומגיע לך על זה יישר כוח. << קריאה >> שר החינוך יואב גלנט: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני רוצה לחזור חזרה. דיברנו על פרשת השבוע – יש לנו גם בהפטרה. אנחנו נמצאים בהפטרה האחרונה של שבע השבתות של הנחמה. התחלנו עם "נחמו נחמו עמי" – אדוני סגן השר, עכשיו הודיתי לשר על הדברים שאתה אמרת. הודיתי גם לך, אבל אמרתי שהכול בא מצד השר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> מכיוון שאנחנו נמצאים – כפי שאמרתי קודם, הפתרון של הקורונה נמצא בפרשת השבוע. הפתרון של הנחמה שלנו בא בהפטרה שאנחנו נקרא השבוע, פסוק שהירושלמים אוהבים לחתום איתו הרבה ולהשתמש בו: "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער". הפסוק ממשיך: "וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו". הדרך היחידה שציון תצליח ויצא כאור גויים זה הצדק, כפי שאמרתי קודם, זה היושרה, והצדק – לא רק בצדק, אלא בתוספת ה"א, עם הצדקה, עם הלב שנותן מעבר. כשבא שר ומכיר בצרכים של כל האוכלוסיות, ולא רק למישהו מסוים שיש לו אינטרס פוליטי באותו בוקר אלא רואה את כולם, ואתה רואה בסוף בוועדת כספים שגם חברי הכנסת מהרשימה המשותפת מרגישים בנוח, אתה רואה את סגן השר בא ובדרך אומר לך: הכול בסדר, ומרוצה; אתה רואה את מנהלי המוסדות אומרים: עושים את מה שצריך במשרד – אתה יודע שבסופו של דבר ככה יבוא הצדק, ככה תבוא הישועה, וככה בסוף השנה שאנחנו נמצאים בה עכשיו – בשנת מהומה, בשנה של בלגן של מערכות פוליטיות לא סדירות, מערכות ממשלתיות פחות מתפקדות, מערכות ציבוריות פחות עם יושרה – אנחנו נגיע אכן לסיטואציה שבסופו של דבר נוכל להתחיל שנה חדשה בלי המגפה, עם ריבוי לומדי תורה, עם ריבוי יהדות, עם ריבוי תקציב מסודר שיוכל שר האוצר בסופו של דבר להביא, ויציבות שלטונית כאן במדינת ישראל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> מיקי, סיימתם? מה עכשיו? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> קשה, קשה. קשה לגייס את הקואליציה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני אגיד לך, ראש השנה, זה גם משמעותי פה היום. ראש השנה – יש שתי משמעויות לתקיעת שופר. הרי ראש השנה נקרא יום תרועה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> עכשיו התחלת לדבר. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> יש שתי משמעויות, שתי משמעויות לתקיעת שופר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> יש היום שתי משמעויות: משמעות אחת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, שתיים. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא. זה משמעות של לעורר את העם בתשובה, לזעזע, לנענע את האנשים, לעורר את העם בתשובה. זו משמעות אחת. הרמב"ם מביא את זה לא בהלכות שופר, אתה יודע, הרמב"ם מביא את הדבר הזה בהלכות תשובה, שהשופר, יש בו רמז – אף שהוא מצווה מן התורה, יש בו רמז: עורו ישנים משנתכם. צריך לעורר אותם. לפעמים צריך לעורר קואליציה, לפעמים צריך לעורר אופוזיציה, לפעמים צריך לעורר מדינה שלמה. אתה יודע, גם כשבאה מגפה ובאה קורונה, זה לעורר, לעורר: חבר'ה, תתעוררו. זה בסדר גמור. כל המלמד – יעקב מכיר את זה. אז זו משמעות אחת – לעורר עם. אז גם כשבא נגיף, באה מגפה, זה לעורר, ואם לא מתעוררים אז עושים עוד יותר. לא מתעוררים – בא גל שני; לא מתעוררים – בא גל שלישי. חושבים שמתכוונים למשהו פוליטי. לא, מתכוונים: חבר'ה, תהיו בני אדם. זה – 1. אבל יש עוד משמעות לקול שופר – עוד פעם, חוזרים חזרה. המשמעות של קול שופר זה להמליך, שיהיה מלך, להמליך את הקדוש ברוך הוא, אז זה יום שמחה, זו כבר משמעות אחרת – זה יום שאנחנו שמחים שממליכים את הקדוש ברוך הוא. אנחנו רואים בדמוקרטיה, גם הישראלית אבל גם במקומות אחרים, שזה לא תמיד משהו יציב, אבל מלך, מלכות, זה משהו יציב. כשאתה בא עם שופר, הסמליות של זה היא לעורר, שיהיה משהו יציב, משהו של המלכה. כשאנחנו נקבל עלינו מלכות שמיים נוכל לעבור את ראש השנה בצורה אחרת, נוכל להתחיל שנה חדשה. נוכל להתחיל שנה בריאה יותר, שנה עם פחות – אתה יודע, אפשר להביא הרבה דברים, אבל הנדבקים זה רק עולה, זה לא יורד. למה? כי לא מתעוררים. מתכוונים למשהו אחד. הוא חושב שמתכוונים למשהו אחר – לזה מתכוונים. אז אם אנחנו בשני הדברים האלה נתעורר, נתעורר באמת מקול השופר – מיקי שמע שמדברים על שופר, ברח; מיקי שמע שמדברים על שופר, עשה אחורה פנה וברח. יש עוד כמה שרים שצריכים להוציא משהו משר האוצר, אז ניתן להם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> רבותיי, אני מאחל לכולנו בראש השנה שנעשה עם מצוות השופר, כולם, גם את ההתעוררות, גם נחזור בתשובה וגם נמליך עלינו את מלך מלכי המלכים. כרגע מה שאנחנו צריכים בשביל פתיחת שנת הלימודים זה 1.75 מיליארד שקלים פלוס שני הדברים האחרים שהאוצר הכניס ברגע האחרון. אני מבקש מכולם להצביע בעד, על פי נוסח הוועדה, וכאן המקום גם להזכיר את השר אריה דרעי ואת ינון אזולאי, שהכניסו לתוך החוק הזה את הסמכות של שר הפנים לעזור למסכנים, כי אתה יודע, צריך תשובה, תפילה וצדקה, וזו הצדקה שנצטרך להעביר, אז לשר דרעי, לחזק את ידיו, ולינון אזולאי, שעמל רבות להכניס את הסעיף הזה – להודות לו על העניין הזה, שאותם 700 מיליון שקלים יגיעו אל הנצרכים ואל אלה שצריכים באמת, ובזכות זה גם נינצל מן המגפה. בהזדמנות הזאת – להודות לאנשים שליוו אותי בשבוע וחצי, בשבועיים שהחלפתי את הרב גפני, שבעזרת השם בשבוע הבא יחזור לכאן – בשבוע וחצי שהחלפתי את הרב גפני, שבעזרת השם יחזור לכאן וינהל את הוועדה ביד רמה, ושתהיה לו רפואה שלמה. אז אני רוצה להודות לאנשי הוועדה – למנהל הוועדה טמיר, ליועצת המשפטית של הוועדה שגית, לצוות של הרב גפני, הרב משה זלושינסקי, הרב שלוימי פולק, הרב יעקב מורגנוסר ולכולם, וכולנו יחד, קואליציה ואופוזיציה, נצביע בעד. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. אני מבקש מכל חברי הכנסת, לפני שאני מתחיל בהצבעה, לשבת במקומותיכם. לא אחשב אף אחד שלא ישב במקום שלו. כל אחד שישב במקום שלו. אני מתחיל בהצבעה על הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברת הכנסת שרן השכל, אני אוסיף אותך. חוץ ממך אני לא אוסיף אף אחד שלא ישב במקום שלו. לשבת במקומותיכם, חברי הכנסת, שרים. אנחנו מתחילים בהצבעה. חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה, השר. אנחנו מתחילים בהצבעה על הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 5). << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יצחק פינדרוס עולה למעלה, רגע. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני אוסיף אותו עד שיגיע למעלה. תעשה את זה מהר, בבקשה. יש הסתייגויות. על ההסתייגויות אנחנו לא חייבים 61, אבל על החוק אני מחויב – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> על הסעיפים – 61, החוק עצמו חייב לעבור ב-61. אנחנו עוברים לסעיף 1. יש הסתייגות של חבר הכנסת מיקי לוי. אמרתי את שם החוק. אנחנו מתחילים בהצבעה על הסתייגות מס' 1, של חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של חבר הכנסת מיקי לוי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 64. ההסתייגות לא עברה. אני מוסיף אותך, קטי שטרית – 65, שרן השכל – 66. 66 נגד, ארבעה בעד. ההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חבר הכנסת מיקי לוי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 66, אחרי שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל. ההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת אחמד טיבי וסונדוס סאלח, הסתייגות מס' 3. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חברי הכנסת אחמד טיבי וסונדוס סאלח לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 65, אחרי שאני מוסיף את חברת שרן השכל. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 4. נא להצביע. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> צריך לציין של מי ההסתייגות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא ציין. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של חברי הכנסת אחמד טיבי וסונדוס סאלח לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – שניים, נגד – 66, אחרי שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל. הסתייגות 4 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 2 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 67, אחרי שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל, נגד – שניים. סעיף 1 עבר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לאחרי סעיף 1, הסתייגות של חבר הכנסת מיקי לוי, הסתייגות מס' 5. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 66, לאחר שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 6. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 66, אחרי שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל. הסתייגות מס' 6 לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 7. כל ההסתייגויות עכשיו של חבר הכנסת מיקי לוי. נא להצביע על הסתייגות מס' 7. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 64, אחרי שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל. הסתייגות מס' 7 לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 8. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 65, אחרי שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל. הסתייגות מס' 8 לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 9. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 66. הסתייגות מס' 9 לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 10. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 65, אחרי שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל. הסתייגות מס' 10 לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 11. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (11) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד –ארבעה, נגד – 66, אחרי שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל. הסתייגות מס' 11 לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 12. נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 64, אחרי שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל. הסתייגות מס' 12 לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 13. נא להצביע. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 66, אחרי שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל. הסתייגות מס' 13 לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה כנוסח – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> קריאה שנייה עברה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. נא להצביע בקריאה שלישית על כל החוק כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 67 נגד – 1 נמנעים – אין חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 5), נתקבל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 68, לאחר שאני מוסיף את חברת הכנסת שרן השכל, נגד – אחד. הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 5), עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 20), התש"ף–2020 << הצח >> [מס' מ/1353; דברי הכנסת, חוב' כ"ב, ישיבה 65; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 20), התש"ף–2020, בקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בשם יושב-ראש ועדת הכספים. אני אחכה לך עד שתרד. חברי הכנסת, נא לשבת במקומכם. אני מבקש מחברי הכנסת, מי שלא רוצה לשבת במקום שלו – סדרנים, סדרנים, בבקשה, שחברי הכנסת ישבו במקומם ולא ייתנו לי את הגב. שלא ייתנו את הגב למליאה, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר >> האמת היא שזה בהמשך לחוק הקודם, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מבקש מחברת הכנסת – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, זה בהמשך לחוק הקודם. אנחנו הגדרנו קודם את הגירעון, ועכשיו אנחנו מגדירים על מה אנחנו – הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית. בעצם אנחנו באים להגדיל את מגבלת ההוצאה לשנת 2020–2021 לשם ההתמודדות עם משבר הקורונה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 20) (הגדלת סכום ההוצאה הממשלתית לשנת 2020–2021), התש"ף–2020. הצעה זו היא הצעת חוק ממשלתית שמטרתה להגדיל בפעם השלישית את מגבלת ההוצאה לשנת 2020 לאור העובדה שלשם התמודדות עם משבר הקורונה הוקצו כספים נוספים לפי חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020). חוק הפחתת הגירעון קובע מגבלה על תקציב המדינה, בין היתר באמצעות קביעת מגבלת ההוצאה הממשלתית, כיוון שלשם ביצוע הוצאות הממשלה שנקבעו לשם התמודדות עם משבר התפשטות נגיף הקורונה, שחורגות ממגבלת ההוצאה לשנת 2020, תוקנה מגבלת ההוצאה לשנת 2020 הקבועה בחוק הפחתת הגירעון. את זה עשינו לפני כמה דקות. כעת מוצע להגדיל את מגבלת ההוצאה לשנת 2020 לצורך מימון העלויות של ההתאמות הנדרשות למערכת החינוך בשנת הלימודים התשפ"א לפי המגבלות החלות לשם התמודדות עם התפשטות נגיף הקורונה החדש, ולמימון הפחת המואץ ביתרת שנת 2020 ולשנים 2021 ו-2022. בנוסף, נקבעה הגדלת שיעור הגירעון לשם התמודדות עם משבר הנגיף הקורונה, ולמטרה זו בלבד, גם לשנת 2022, בשיעור נוסף של עד 0.8%. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, ואבקשכם לאשרה בנוסח שאישרה הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. והאמת היא – אני אוסיף משפט אחד – מכיוון שזה המשך לחוק הקודם, אני חושב שמן הצדק ומן ההיגיון היה להצביע עליו ולסיים את הדיון, אבל כנראה שהאופוזיציה לא כל כך תאהב את הרעיון, אז תנסו לקצר ולהצביע בעד החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. להצעת החוק הזאת הוגשו שש הסתייגויות של חבר הכנסת מיקי לוי. יש לך עד 30 דקות. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, שרים שנוכחים פה, תגידו, לפני כשלושה שבועות הגשתם חוק לדחיית התקציב ב-100 יום. מה בדיוק עשיתם בחודש שחלף? אתם לא מדברים אחד עם השני. בשביל מה הארכתם את חייה של הממשלה הגוססת הזאת ב-100 יום? אתם לא נפגשים כבר חודש ימים, ארבע ישיבות ממשלה. אינכם נפגשים. העיקר שהעברתם חוק שדחה את התקציב והאריך את חייה של הממשלה הזאת ב-100 יום נוספים. ארבעה שבועות לא נפגשתם. אתם גם לא מדברים אחד עם השני. אתם גם לא מעבירים תקציב. יעני, העברתם חוק לדחיית התקציב, אבל לא עשיתם שום דבר. אינכם מדברים אחד עם השני. אינכם קובעים מדיניות. אתם מבולבלים, מוציאים הוראות סותרות לציבור בנושא המאבק בקורונה: כן סגר – לא סגר. שום דבר לא מסודר, שום דבר לא מתוכנן. והחוק הזה שהוצאתם, דחיית התפזרות הכנסת בשל אי-אישור התקציב, לא ימנע בחירות, או אולי ימנע אישור תקציב מדינה גם ל-2021, ויגרום נזק למשק. אבל הוא רק דוחה את הקץ. לפחות תהיו רציניים, תצילו את מדינת ישראל מהסכנה שחברות דירוג האשראי יורידו את האשראי. כבר את 2019 – רימיתם את כולנו, דחיתם את הגשת התקציב באמצעות חוק ב-100 יום נוספים, אבל אתם לא עושים שום דבר. כלום. כלום ושום דבר. אני רוצה להביא לתשומת ליבכם ש-100 הימים מסתיימים כשבעה ימים לפני תום השנה. זה אומר שמדינת ישראל, שבעה ימים לא תוכל אפילו להתקיים לפי 1 חלקי 12. אין. או שהכנסת הזאת תתפזר לפני תום השנה בשבעה ימים. לא שמתם לב, אני יודע, אבל הינה, אני מעיר את תשומת ליבכם: 100 הימים מסתיימים שבעה ימים לפני תום השנה. ו-100 הימים האלה שהגשתם את הצעת החוק והעברתם אותו, כי יש לכם רוב – חוק דחיית התקציב בשל אי-אישור התקציב, מניעת התפזרות הכנסת – החוק הזה לא ימנע בחירות. החוק הזה רק נותן לכם עוד כמה מנות של חמצן במכונת ההנשמה הזאת, שמקרטעת ומספקת לממשלה הרעה הזאת כמויות קצובות של חמצן, במכונת הנשמה מקרטעת. ושוב אתם משנים חוקי-יסוד כדי לאפשר את המשך קיומה של הממשלה, שלא מנהלת ומתעסקת בהכול חוץ מהמאבק בקורונה והצלת המשק. את חוק-יסוד: הממשלה שיניתם לממשלת חילופים, כאילו-ממשלה, לטובת ראש ממשלה רזרבי שלעולם לא יהיה ראש ממשלה. הכי קרוב שהוא יכול להגיע לבלפור – אם הוא יצטרף במוצאי שבת להפגנות או יבוא לקבלת שבת ביום שישי. ראש הממשלה הרזרבי – זה הכי קרוב שהוא יכול להגיע לבלפור, אין בלתו. אז זו הצעתי – אולי הוא ייהנה גם מזה. את חוק-יסוד: הכנסת שיניתם לטובת חוק נורבגי להכנסת עריקי מפלגות לכנסת, וכעת אתם משנים שוב חוקי-יסוד: חוק-יסוד: הכנסת, וחוק-יסוד: התקציב, ועוד פעם חוק-יסוד: התקציב, וכל פעם, במקום להביא תקציב אחד, כל פעם זה גורם לכם להביא 61 חברי כנסת, כי הרי זה חוק-יסוד: התקציב, אי-אפשר בפחות מזה. אולי זה העונש שלכם – כל פעם אתם צריכים לבוא מחדש למליאה כדי להצביע. אולי זה עונש משמיים על בזבוז הזמן והתקציב. כל פעם שיניתם את חוק-יסוד: הכנסת, הכול כדי לאפשר לראש הממשלה נתניהו להגיע לבחירות ב-2021 מעמדה נוחה יותר. אין בור שראש הממשלה הרזרבי לא נופל אליו, אין מכשול שהוא לא מדלג עליו, ומה שעצוב זה שאת מחיר הטעויות של הממשלה הרעה הזאת משלם הציבור. היום היינו כבר צריכים להיות עם תקציב מאושר. מ-100 הימים שקיבלתם, שהעברתם לזכותכם, עברו כבר למעלה מ-15 או 20 ימי החסד. מה עשיתם? כלום ושום דבר. אפילו תוכניות למאבק בקורונה אין לכם. כל פעם איזו קפסולה, איזו קופסה שחורה של תקציב שמביאים לכאן – והיום אישרנו שתיים כאלה: את חוק תקציב המדינה הראשון לפני כמה דקות, ועכשיו עוד פעם, הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית. כל פעם המצאות חדשות במקום להביא חוק אחד מסודר, שמהווה תוכנית כלכלית למשק. ואת המחירים האלה משלם הציבור. ההסכם הקואליציוני שחתמתם עליו מאפשר פירוק הממשלה באין תקציב. יש גירעון חסר תקדים במדינת ישראל, גירעון מטורף, אבל לאף אחד מכם לא אכפת. אתם לא מסתכלים על מה שקורה פה במשק. נכון לאתמול הגירעון עומד על 110 מיליארדי שקלים. צבעתם את האחוזים בצבעים יפים כדי שהציבור לא יבין, 8.1%, אבל ב-110 מיליארד שקלים הציבור מבין. זה המספר, אזרחי מדינת ישראל. זה התשלום שאתם נדרשים לשלם על מחדלי הממשלה הזאת. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה כי בגלל מדיניות – או היעדר מדיניות – של הממשלה הזאת הנתונים ימשיכו להיות עגומים. אלה הנתונים העגומים שאתם חתומים עליהם ושילכו ויחמירו עוד זמן רב בגלל חוסר תכנון והיעדר תקציב: הצריכה הפרטית לנפש כבר ירדה מתחת ל-43%-44%, יצוא הסחורות – במעל 30%, התמ"ג בצניחה חופשית, ירד ל-28.7%, התוצר העסקי – ל-33.4%, יבוא הסחורות והשירותים – 41% בממוצע וההשקעות בנכסים – ל-31%. נתונים אלה מצטרפים לנתוני האבטלה העגומים, על שעומדים מעל ל-20%, כ-750,000–800,000 מובטלים, חלקם חל"תניקים. כל אלה הולכים ומצטרפים לגירעון שהולך ומעמיק ועומד על כ-190 מיליארדי שקלים. התשלום על ריבית – תשלום המדינה על ריבית צפוי לזנק ל-70 מיליארדי שקלים בשנה. היום הריבית על החוב של מדינת ישראל, שעומד על סדר גודל של 704–710 מיליארד שקלים, היא בערך 35 מיליארד. ריבית. בגלל הניהול הכושל שלכם הריבית תזנק ל-70 מיליארדי שקלים בשנה. ריבית, חברים, זה כסף אבוד, זה כסף שיוצא באופן שוטף מתקציב המדינה. שערו בנפשכם, אזרחים שצופים בנו, שהיה אפשר, את חלק מ-70 מיליארדי השקלים, לפחות מחצית, כמו שהיה כל שנה – כ-35 מיליארדי שקלים – להשקיע בחינוך, להשקיע בבריאות. איזה מהפך אדיר היה קורה פה. ריבית זה כסף אבוד, זה כסף שיוצא מהשוטף, זה ניהול כושל. הכפלת הריבית מהשנה שעברה מ-35 ל-70 מיליארדי שקלים היא באחריותכם הישירה. הרי הקמתם ממשלת חירום. מילים לחוד ומעשים לחוד. זו חקיקה שנולדה בחטא. היא תוצר של פוליטיקה קטנה שאתם מתעסקים בה. הציבור, אזרחי מדינת ישראל, לא מעניין אתכם. שמעתי – אמרתם שבאתם להיכנס מתחת לאלונקה. מה עשיתם מתחת לאלונקה? אולי אתם על האלונקה, בקושי נושמים, לא מדברים אחד עם השני. ארבעה שבועות, שבוע אחרי שבוע, מבטלים ישיבת ממשלה, וזה אומר הכול. זה אומר שאתם מסוכסכים, זה אומר שאין תכנון, זה אומר שאין החלטות, זה אומר שאין כלום ושום דבר. אז איך אתם בדיוק שותפים, אנשי כחול לבן, לאלונקה שאתם נושאים על כתפיכם? כמו שאמרתי, אתם לא מתחת לאלונקה, אתם על האלונקה. הציבור לא מעניין אתכם, המשק לא מעניין אתכם, התקציב לא מעניין אתכם. אם הם היו מעניינים אתכם היום, למדינת ישראל היה תקציב מסודר. אני מתנגד לכל הצעות החוק האלה, אבל מחוסר ברירה, כאשר מדובר בחינוך וכאשר מדובר בהצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, אני חייב לגלות אחריות, אבל האחריות היא נקודתית. אילו היה תקציב לא היינו נזקקים לכל הדברים האלה, אבל אין תקציב. דחיתם ב-100 יום את חוק התקציב כדי לאפשר לכם להידבק עוד 100 יום לכיסאות האלה. הזמן יגיע והציבור יתחשבן איתכם על כל מה שאתם מעוללים לו, הן בכלכלה והן במאבק בקורונה. היום התקיימה ועדת הקורונה. אני לא מתווכח עם רופאים מקצועית, אני רק אומר חזור ואמור שצריך ללמוד לחיות עם הווירוס הזה. איך לעשות, לא איך לסגור – אנחנו יודעים לבד, אל תלמדו אותנו. תלמדו אותנו איך לפעול, איך להחזיר את המשק לפסים. היום בכלל גילינו שמשרד הבריאות הישראלי מעלה את הרף של אותם חולים קשים מאשר הרף של אותם קובעי מדיניות בבריאות העולמית. מעלה: שם הרף הוא 90, ופה – 93. זה אומר שמוסיפים עוד חולים. היום בוועדת קורונה התגלה שהנפטרים עצמם, גם אם הוא נפטר מהתקף לב וכתוב לו "קורונה", כותבים שהוא מת מקורונה, אז גם זה מעלה את רף הנפטרים. כל אובדן חיים הוא קשה, הוא עצוב, הוא יקר למשפחות, אבל חברים, תכניסו אותנו לפרופורציה. גם בסטטיסטיקה הזאת אתם מוכיחים שאנחנו מדינה אדומה, ויש לזה השלכות בין-לאומיות על המסחר, על הכלכלה, על היצוא – על הכול. היום בוועדת הקורונה הופיעו בפנינו מומחים שהם האופוזיט של אלה שדוגלים בסגר ובהשבתת החיים והכלכלה במדינת ישראל, כולל ראש הממשלה, רק הוא פחד היום, כי איימו עליו הסיעות החרדיות, והוא חזר בו. לפחות תהיה עקבי. הם הוכיחו, על פי מחקרים, בצורה חד-משמעית – פרופסורית מהדסה שעוסקת במחקר, מאוניברסיטת תל אביב, פרופסורים שהופיעו בפנינו בזום שאמרו חד-משמעית: אין עלייה בתחלואה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מיקי, איפה השר? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני ממשיך לדבר עד חצות, אל תדאג. אין שר, אז אני מדבר כמה שאני רוצה. מספר אלה שמסומנים כחולים, כסימפטומטיים, לא בהכרח הם סימפטומטיים. כן, עושים יותר בדיקות אז מגלים יותר. אומרים – להפך: תוציאו את הילדים כדי שהם יפתחו סימפטומים, הם יתחסנו, וככה לאט-לאט – ואנחנו לא מדברים על חיסון העדר אלא על תפיסה. בואו נחזיר את המשק חזרה לפסים, צריך ללמוד לחיות עם הקורונה. אחרי שעבדנו חודש ימים בוועדת הקורונה על נושא פתיחת השמיים, שמחנו לשמוע את ראש הממשלה מצהיר אחרי יומיים: אנחנו עומדים לפתוח את השמיים. אבל מה נעשה? לא הרבה. המעבדה שזכתה תיפתח רק אחרי סוכות. הכול הולך קשה, כי לא מקבלים החלטות, כי אין ישיבות ממשלה, כי כחול לבן והליכוד לא מדברות אחת עם השנייה. אלה שתי הסיעות שמרכיבות את ממשלת ישראל, אז מה נלין על האזרחים – כן מסכות, לא מסכות? קודם כול אתם תהיו דוגמה אישית ותתוו דרך. אתם רוצים לתת דוגמה לשלומיאליות? לפני כשבועיים, אחרי מאמצים רבים, לקחתי משימה לפתוח את התערוכות בגני התערוכה בתל אביב. ולא מדובר בתערוכות עבור הציבור הרחב; אלה לא תערוכות שבאים לקנות מקררים, פסנתרים, מוצרי חשמל למיניהם. לא. מדובר בתערוכות מקצועיות – תערוכות אוכל של יצרנים ישראלים, תערוכות של התעשייה הישראלית, תערוכות של ההייטק הישראלי, תערוכות עבור קניינים מרחבי העולם. הסברנו שבסך הכול אפשר לשלוט – בהאנגר כזה ענק, שהוא בגודל של חצי מגרש כדורגל, אפשר לשלוט על מספר הנכנסים, אפשר לבדוק חום בכניסה, אפשר לחייב לעטות מסכות. ואומר פרופ' גרוטו: ואללה, אתה צודק, בתוך יומיים-שלושה אני מורה על פתיחת התערוכות. שתבינו, חברים, 12,000 איש עובדים בענף התערוכות; לא תערוכות לקהל – תערוכות מקצועיות לקניינים בגני התערוכה בתל אביב. בתחילת החודש אמורה להיפתח תערוכה של יצרני מזון ישראלים ליצוא. ממש התחננו. אמרתי: פעם ראשונה אני מתחנן, תפתחו את גני התערוכה לתערוכות מקצועיות, 12,000 עובדים שמגלגלים 20 מיליארד שקל בשנה. 20 מיליארד. הבטיח פרופ' גרוטו: אנחנו נפתח את גני התערוכה. וראה זה פלא, התכנסה ועדת שרים לענייני הקורונה, אדוני היושב-ראש, והופס, התערוכות לא נפתחות. וכשאני מברר הבוקר למה – טעות, מבולבלים, שכחו להכניס לצו הממשלתי אישור לפתיחת התערוכות המקצועיות. חושמים, מה, אתם נורמליים? שכחתם דבר כזה? זה סימפטום לאיך אתם מתנהלים. אצתי-רצתי, שלחתי היום בבוקר, ב-11:00, משהו כזה, מייל דחוף למזכיר הממשלה בדרישה למצוא פתרון מיידי, לעשות משאל טלפוני, משהו, בין שרי ועדת הקורונה כדי לאפשר פתיחתם של גני התערוכה לתערוכות מקצועיות. איזו שלומיאליות, אין לי מילה אחרת. לא מעניינים אתכם 12,000 איש ולא מעניין אתכם 20 מיליארד שקלים. כלום לא מעניין אתכם. אז נראה כמה זמן אפשר יהיה לכנס במשאל טלפוני – לא צריך בכלל כינוס פיזי – של אותם שרים, שעל פי המלצות משרד הבריאות, אחרי שבאמת אנחנו עובדים על זה – אני אישית עובד על זה חודשיים וחצי – וכבר קיבלנו אישור, אבל הטרלול לא מאפשר לכם אפילו לעשות סדר במה שאתם צריכים לעשות. נראה כמה זמן. אחרי שהיה אישור של משרד הבריאות, של פרופ' גרוטו, אבל ועדת שרים לענייני קורונה, מטעמי בלבול – אני אהיה עדין – שכחה להכניס את זה לצו הממשלתי, ובכך מונעת מ-12,000 עובדים לחזור למקום עבודתם, מקום עבודה שמגלגל 20 מיליארד שקלים. טרלול אמיתי. הנתונים הכלכליים העגומים שעל פיהם מדינת ישראל נמצאת בגירעון מצרפי חסר תקדים של מעל 190 מיליארדי שקלים, כ-15% גירעון, ועוד – סליחה, טעות שלי, זה גירעון מצרפי, כנראה – החוב–תוצר שלנו צפוי לזנק בשנה הבאה ל-80%. ולכן אני אומר לכם שכל התכנון הכלכלי שחוב–תוצר מזנק לכיוון ה-80% – לפני הקורונה הוא היה 61% נקודה משהו; לפני חמש שנים הוא היה 64; כל הזמן הוא ירד בהשתדלות של שרי האוצר בשנים האחרונות. כשהחוב–תוצר יעלה ל-80% – שתבינו, ה-OECD ממליץ על 60% חוב–תוצר, זו ההמלצה, והיינו מאוד מאוד קרובים לזה מהבחינה הזאת. כשהחוב תוצר יזנק לכיוון ה-80%, הכול יעלה יותר. הכול יעלה יותר. הכסף הפנוי – יהיה פחות כסף. לא נוכל להחזיר את החובות, כי נצטרך כסף כדי לגלגל את החובות, אבל את הריבית נצטרך לשלם מהשוטף. אני קורא לשר הבריאות, למנכ"ל המשרד – שאני מאוד מעריך אותו, באמת; ביקרתי אצלו כשהוא היה מנהל בית החולים ברזילי באשקלון – לפרופ' גרוטו, לעשות סדר בנתונים. לא יכול להיות שכל פעם שאתם באים לוועדת קורונה יש בעיות עם הנתונים. כל פעם מתווכחים על הנתונים, על נתוני התחלואה ועל החולים קשה – האם המדדים זהים למדדים הבין-לאומיים, כן או לא. היום הוכיחו מדענים מאוד מאוד מכובדים שכנראה לא עברנו את הסיבוב הראשון של התחלואה, והפיק הזה הוא למעשה הפיק – מה שאנחנו קוראים לו "השני" – הראשון וחצי או משהו כזה, ואין איזשהם נתונים קטסטרופליים שצריכים להפחיד אותנו. כן צריך לטפל. חצי שנה צעקו שבתי החולים נמצאים בפני כשל, או-טו-טו החולה של אהוד ברק מהמסדרון לא תוכל אפילו להיות במסדרון – או שהיא תישלח הביתה או שיאשפזו אותה במגרש החניה, אינני יודע. אבל היו לכם שישה חודשים כדי לארגן את בתי החולים. אתם, אתם, הממשלה, אמרתם שמערכת הבריאות נמצאת בפני סכנת קריסה. מה עשיתם? הוספתם רופאים? הוספתם מיטות? מה עשיתם? ואני שומע היום ממנהלי בתי החולים במרכז הארץ שהמצב הוא בסדר. נכון, יש לחץ בצפון ויעבירו כנראה חולים מהצפון למרכז הארץ, אבל סביר, אפשר לטפל. אין פה 10,000 מתים כמו שהבטיח לנו ראש הממשלה, חלילה. הוא הבטיח את זה. הוא הפחיד את כולנו. וכל קבלת ההחלטות – קבלת החלטות עקומה: ב-01:00 מודיעים לראשי הערים: אין לימודים. 01:00; בבוקר, ב-07:00 – רק כיתות אלה ואלה. איפה יספיקו להודיע להורים? שמעתי היום בחדשות הבוקר את ראשת עיריית בית שמש, שהיא אישה חזקה וראש עיר מצוינת, אובדת עצות כי משרד הבריאות לא משתף אותה. והרי הבאנו את זה כבר לוועדת חוקה לדיון מיוחד, וסוכם שאי-אפשר לתפקד בלי שיתופו של המערך המוניציפלי, ראשי ערים, ראשי מועצות. אי-אפשר. הם מכירים את השטח יותר טוב מאיתנו, הם יודעים איזה שכונות בעייתיות, איזה בית ספר, איזה מגזרים וכו' וכו'. ואני לא תולה את זה בפרופ' רוני גמזו. זה לא תפקידו. תפקיד המערך הממשלתי לבוא ולהגיד הלאה מה צריך לעשות. לא תפקידו להרים טלפון ל-40 ראשי ערים ששם יש מהלכים כאלה או אחרים של ביטול לימודים. אז נורא קל – ליבי-ליבי עם פרופ' גמזו – לחפש שעיר לעזאזל, וזה מה שמצטייר כאן. הממשלה מחפשת שעיר לעזאזל על הכישלון שלה, הכישלון המהדהד, בטיפול בקורונה. אני מאוד מקווה שהוא יישאר עד סוף התקופה שהוא הבטיח, אבל אני מעריך, לאור מה ששמעתי היום בתקשורת מחבריו, שהוא קרוב לשבירה. לא מקבל גב ותמיכה מאף אחד. והכישלון המהדהד בתחום הכלכלי – שליפות מהמותן, מר כלכלה, קפסולות כלכליות, קופסאות תקציביות. כל יומיים משנים את חוק התקציב. כל יומיים צריכים 61 מינימום אצבעות כדי להעביר תקציב מדינה. זה לא תקציב מדינה, זה חוק התקציב. אז כל פעם מביאים קצת, מביאים נתח. הממשלה הרעה הזאת, שלא התכנסה כבר ארבע ישיבות, נושמת את נשמותיה האחרונות – אני מסיים – ומקבלת חמצן ממכונת הנשמה מקרטעת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יש לך עוד 19 דקות. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, השר הגיע. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הוא הגיע כשהיית ב-11 דקות הספק. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. יישר כוח. חברים, יש בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת אביגדור ליברמן נמצא? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני יכול להחליף אותו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. אי-אפשר. חבר הכנסת עודד פורר נמצא? אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי אבידר – לא; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא; חבר הכנסת אלכס קושניר – לא; חבר הכנסת שלמה קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – גם אינה נוכחת. אז אנחנו עוברים להצבעה, כן? אוקיי, חבר הכנסת פינדרוס ישיב. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> מוותר. אבל אני אצביע מפה, היושב-ראש. אני אצביע מפה, בסדר, אדוני היושב-ראש? רק תאפשר לי להצביע מפה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אין בעיה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אין בעיה. תעלה להצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה מיקי לוי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אולי הוא עלה ליציע? אז נחכה קצת. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, למה לא מצביעים? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הוא לא הודיע לנו שהוא – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> היה מספיק זמן לעלות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 1–3, שאין עליהם הסתייגויות, כנוסח הוועדה. חברים, אנחנו נחזור שוב: כנוסח הוועדה. בואו נירגע קצת, חברים. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מספר 20), התש"ף–2020. אנחנו מצביעים על סעיפים 1–3, שאין עליהם הסתייגויות, כנוסח הוועדה. ההצבעה. חבר הכנסת פינדרוס, בעד? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> בעד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת יואב קיש, סגן השר? אוקיי. הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 1–3 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 15 חברי כנסת בעד. אריאל קלנר – אז 16 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. סעיפים 1–3 התקבלו כנוסח הוועדה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מעוניין שנצביע על ההסתייגויות? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן? אוקיי. חברים, אנחנו עוברים להצביע על הסתייגויות אחרי סעיף 3, הסתייגות מס' 1, של חבר הכנסת מיקי לוי. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 12 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הסתייגות מס' 1 – 14 חברי כנסת נגד ושני חברי כנסת בעד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2. הצבעה – הסתייגות מס' 2. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 12 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס – בעד; חבר הכנסת יואב קיש – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נגד. הוא נגד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, נגד. אז ההסתייגות לא התקבלה. 14 חברי כנסת נגד, שניים בעד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 3. בבקשה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 12 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס – נגד. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> נגד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת יואב קיש – נגד. ההסתייגות לא עברה. 14 חברי כנסת נגד, שניים בעד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 4 – עוברים להצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 11 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> נגד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נגד. חבר הכנסת קיש? << קריאה >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << קריאה >> אני נגד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 13 חברי כנסת נגד, שניים בעד – הסתייגות מס' 4 לא התקבלה. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 5. מצביעים. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 11 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> נגד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת קיש? << קריאה >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << קריאה >> נגד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 13 חברי כנסת הצביעו נגד, שניים בעד. ההסתייגות מס' 5 לא עברה. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 6. הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 12 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של חבר הכנסת מיקי לוי אחרי סעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס – נגד; חבר הכנסת יואב קיש? << קריאה >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << קריאה >> נגד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 14 חברי כנסת נגד, שניים בעד – הסתייגות מס' 6 לא עברה. כל ההסתייגויות אחרי סעיף 3 הוסרו. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה, מצביעים. הצבעה מס' 28 בעד החוק – 13 נגד – 1 נמנעים – אין חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 20), התש"ף–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס בעד. אוקיי. 15 בעד, אחד מתנגד. אני קובע שהצעת החוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 20), התש"ף–2020, עברה בקריאה שלישית. << הצח >> הצעת חוק רשות שדות התעופה (מלוות ואיגרות חוב למטרות פיתוח ולצורך מימון פעילות שוטפת – הוראות שעה), התש"ף–2020 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1359).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה בסדר-היום – הצעת חוק רשות שדות התעופה (מלוות ואיגרות חוב למטרות פיתוח ולצורך מימון פעילות שוטפת – הוראות שעה), התש"ף–2020, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב. בבקשה. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> מכובדי סגן יושב-ראש הכנסת, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, תרשו לי להציג בפניכם את הצעת חוק רשות שדות התעופה (מלוות ואיגרות חוב למטרות פיתוח ולצורך מימון פעילות שוטפת – הוראות שעה), התש"ף–2020. בעצם במילים האלה מונח עיקר החוק, שבא ומבקש מאיתנו, מהכנסת, לאפשר לרשות שדות התעופה, לנוכח המצב הקשה שיש היום בתעופה בעולם, ובישראל בתוך זה – שבהשוואה לשנה שעברה, ההיקפים שהיו, אנחנו נמצאים היום בהיקפים של 2% משנה שעברה, דהיינו, התמעטנו ב-98%. אלה הנתונים שהיום יש בשדות התעופה. זה משליך על ההכנסות, זה משליך על אופן התפקוד והקיום של רשות שדות התעופה, וזה מצריך את רשות שדות התעופה – מה שנקרא היום, שאנחנו קוראים לו בראשי תיבות רש"ת – להתייעל ולמצוא אפיקים והכנסות כדי להחזיק את עצמה ולהמשיך להתקיים. לצורך זה האפשרות שבאה בחשבון – מה שכרגע החוק אוסר עליה – זה להנפיק את עצמה ולקחת הלוואות. ההלוואות האלה צריכות אישור של הכנסת, מכיוון שהיום, בהוראת שעה לתיקון חוק רשות שדות התעופה, התשל"ז–1977, הגבלנו את רשות שדות התעופה – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברי הכנסת, אנא לאפשר לסגן השר להציג את דברו. אתם מפריעים. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> – – במה שהם יכולים לקחת. הם גם לא יכולים לגייס הון והם גם לא יכולים לקחת הלוואות. אז אנחנו מבקשים בהוראת שעה לערוך תיקון לחוק רשות שדות התעופה, התשל"ז, ולבטל באופן זמני את ההגבלה הזאת, עד ליום 30 ביוני 2022. זה מלמד אותנו שהמשבר בשדות התעופה לא הולך להיפסק בתקופה הקרובה אלא הצפי הוא, לכמה שנים ודאי, למשבר גדול ולקיטון בהכנסות. כהשלמה – זה הסעיף האחרון או הבקשה הנוספת בהצעת החוק הזאת – מוצע לקבוע כי לצורך חישוב התגמולים שעל הרשות לשלם למדינה כמפורט באותו סעיף ינוכה מהרווח הנקי של הרשות החזר קרן המלוות המותר בניכוי כהגדרתו בתיקון. הניכוי הראשון של החזר קרן המלוות ואיגרות החוב מהרווח הנקי יבוצע לאחר אישור דוחותיה הכספיים של הרשות לשנת 2023, והוא יתאפשר רק עד לשנה שבה תנועת הנוסעים הבין-לאומית בנמל תעופה תעלה על 24 מיליון נוסעים; רק אז המדינה תקבל את התמלוגים. אשר על כן, אבקש לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, סגן השרה אורי מקלב. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת קרן ברק נמצאת? אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אליהו חסיד – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת שקד, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> איילת שקד (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד שר החוץ, כנסת נכבדה וכל אזרחי ישראל היקרים והאהובים, אם עוד לא הבנתם, אנחנו במלחמה. תחשבו רגע על מלחמת יום כיפור, רק שבמלחמה הזאת הידיים של דדו כבולות, כי הוא לא יכול לתת פקודות – ככה זה עובד – וגולדה ומשה דיין כל היום נלחמים אחד בשני במקום להילחם באויב. הסורים כבר על הגדרות, המצרים חצו את התעלה, אבל מה? הגדודים שלנו נרדמו בשמירה, חיל האוויר תוקף את כוחותינו, וכוחות השריון יורים בתוך הנגמ"ש. זה מה שקורה. זה מה שקורה, חברים. ולכן, במלחמה הזאת האחריות צריכה לעבור אליכם. אתם, אזרחי ישראל, צריכים לקחת אחריות ולהתנהל באחריות. תבינו, יש כאן ממשלה לא מתפקדת, שלא מצליחה לקבל החלטות, ולא נעים להגיד שהיא צריכה את העזרה שלנו – היא צריכה את העזרה של האזרחים. << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> איילת. << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> אז אני פונה – – – << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> אני היחידי פה שיכול להגיד איך היה במלחמת יום כיפור. << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> זה נכון. << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> אז עזבי את זה בצד, דברי על הנושא עצמו. << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> אז אני פונה, האמת, אליכם – עוזי, ולא יזיק אם אתה באמת תיתן קצת מניסיונך – אני פונה אל הציבור החרדי ואל הציבור הדתי, שאולי בצדק הם חשים נרדפים, אבל גם הם צריכים לקחת אחריות, וככל שהם יכולים – לקיים את התפילות עד 20 איש, ועדיף במקומות פתוחים; ואני קוראת לציבור הערבי – וחבל לי שחברי הכנסת הערבים לא נמצאים כאן: קחו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני נמצא. << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> אה, הינה, בבקשה, היושב-ראש, אני מבקשת, אני מבקשת גם ממך שתפנה אל הציבור: תפסיקו עם החתונות ההמוניות האלה. אני בתור חברת כנסת לא הולכת לחתונות יותר. אני מבקשת מכם, מכל אחד מחברי הכנסת, שתסבירו לציבור שלכם: לא הולכים לחתונות אם זה לא משפחה הכי קרובה והחברים הכי קרובים. פשוט תגידו: לא, אני לא בא. חייבים להפסיק עם האירועים ההמוניים האלה – זה מקור ההדבקה. וגם לאלפי המפגינים, לאלפי המפגינים שבאים כל מוצאי שבת לבלפור: ההפגנה ההמונית בבלפור זה לא המוצא האחרון, תמירו את ההפגנה הזאת בהרבה הפגנות קטנות. שום דבר לא יקרה. זכות ההפגנה שלכם נשמרת גם בהפגנות קטנות. אני אומרת לכם, זה לא משנה – הנגיף לא מבחין בין ימנים לשמאלנים, בין ערבים ליהודים, בין חרדים לחילונים. הוא פוגע בכולם, בגלל שהממשלה הזאת לא מתפקדת, קחו אחריות, תימנעו, תימנעו מאירועים – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איילת – – – << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> – – תימנעו מאירועים המוניים. תיקחו את האחריות – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> תימנעו ממגעים. אם תדעו להימנע ממגעים אנחנו נצליח לנצח את הקורונה. עכשיו אני אומרת עוד משהו קשה: אני אמרתי לאבא שלי שאנחנו לא באים לארוחת ערב בערב שבת. זהו, חייבים לשמור על האוכלוסייה המבוגרת. הנגיף התפרץ, כל המדינה צבועה, כל המדינה צבועה. צריך להבין שבכל עיר יש התפרצות כזאת או אחרת. להפסיק – אני אומרת פה דבר לא קל – להפסיק עם הארוחות המשפחתיות הגדולות לכמה שבועות, להישאר במסגרת המשפחה הגרעינית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> אולי שתי משפחות, לא יותר. אין מה לעשות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> על האוכלוסייה המבוגרת חייבים לשמור. אם נשמור על האוכלוסייה המבוגרת יהיה לנו יותר פשוט לנצח את המגפה. אז אני אומרת שוב, האחריות, באמת, האחריות היא היום על כל אחד ואחד מאיתנו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת איילת שקד. חברת הכנסת סונדוס סאלח – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת היבה יזבק – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלי אבידר – אינו נוכח; אני – מנהל את הישיבה; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יאיר גולן – אינו נוכח; חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב נמצא? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מוותר? חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מוותר? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מספיק שעה וחצי שמענו אותו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> פעם ניסינו ככה לחסוך אי-נעימות, אבל עשה לנו – חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אולי אני אדבר מפה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה זוכר את המעמד המביך? חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת אוריאל בוסו. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מוותר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי פרומן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. מסכמים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, לא צריך. אוקיי. אז אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק רשות שדות התעופה (מלוות ואגרות חוב למטרות פיתוח ולצורך מימון פעילות שוטפת – הוראות שעה), התש"ף–2020, קריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות שדות התעופה (מלוות ואגרות חוב למטרות פיתוח ולצורך מימון פעילות שוטפת – הוראות שעה), התש"ף–2020, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש חברי כנסת שמעוניינים להצביע ואינם במקומם? חבר הכנסת שלמה קרעי, אתה מעוניין להצביע? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בעד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בעד? עשרה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק רשות שדות התעופה (מלוות ואיגרות חוב למטרות פיתוח ולצורך מימון פעילות שוטפת – הוראות שעה), התש"ף–2020, עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ט באלול התש"ף, 8 בספטמבר 2020, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 21:47. << סיום >>