דברי הכנסת

דברי הכנסת כח / מושב ראשון / ישיבה פ"ג / י"א בתשרי התשפ"א/ 29 בספטמבר 2020 / 28 חוברת כ"ח ישיבה פ"ג כנס מיוחד הישיבה השמונים-ושלוש של הכנסת העשרים-ושלוש יום שלישי, י"א בתשרי התשפ"א (29 בספטמבר 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 13:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"א–2020 5 יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): 5 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8 הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 6) 8 יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): 8 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 9 בצלאל סמוטריץ' (ימינה): 10 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 13 מתן כהנא (ימינה): 15 אופיר סופר (ימינה): 16 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 18 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 22 אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 28 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 30 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 30 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 32 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 33 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 33 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 35 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 36 עודד פורר (ישראל ביתנו): 37 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 39 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 40 ניצן הורוביץ (מרצ): 41 מרב מיכאלי (העבודה): 43 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 44 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 45 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 47 יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): 48 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 67 הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2020 68 יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 68 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 69 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 71 אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): 78 עידן רול (יש עתיד-תל"ם): 83 מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): 85 רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): 87 יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 90 ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): 91 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 100 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 107 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 109 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 111 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 112 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 114 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 115 אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 117 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 119 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 121 יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): 123 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 125 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 127 עודד פורר (ישראל ביתנו): 128 יאיר גולן (מרצ): 129 ניצן הורוביץ (מרצ): 131 מרב מיכאלי (העבודה): 133 עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): 134 תמר זנדברג (מרצ): 135 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 137 מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): 139 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 142 בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): 156 שלמה קרעי (הליכוד): 158 יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 160 הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון מס' 15 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020 183 יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): 184 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום שלישי, י"א בתשרי התשפ"א, 29 בספטמבר 2020. אני פותח את הישיבה בהודעה. הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"א–2020, שהחזירה ועדת הכספים. << נושא >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"א–2020 << נושא >> [מס' מ/1365; דברי הכנסת, חוב' כ"ז, ישיבה 80; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, אנחנו עוברים לנושא הראשון על סדר-היום, והוא אכן החוק שזה עתה הכרזנו על הנחתו: הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"א–2020. ואני מזמין את חבר הכנסת יצחק פינדרוס להציג את הצעת החוק בשמה של ועדת הכספים. הצעת החוק הזו קיבלה פטור מחובת הנחה, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אכן, אני חושב שזה הדבר הנכון להתחיל בו שנה חדשה. הגמרא אומרת שמראש השנה עד יום כיפור, אף שאנחנו עשרה ימים – אנחנו בי"א בתשרי – עשרת הימים האלה עוד נכללים בדין של השנה הקודמת. אנחנו עכשיו מתחילים את הדיון אחרי שנחתם לנו אתמול גזר הדין בשמיים. אנחנו מתחילים את הדיון שלנו השנה, ואני חושב שזה נכון להתחיל בדיון הזה. הצעת החוק הזאת באה לעשות קצת צדק, איזשהו צדק, במשבר הכלכלי שנמצאים בו עסקים רבים. אחד הדברים שגילינו הוא שההגדרה של 40% ירידה בפעילות היא גבוהה מדי, מכיוון שיש עסקים שיורדים בחודשים מסוימים, יש עסקים שיורדים בחודשים אחרים, יש עסקים במדינת ישראל שגם אם במחזור העסקאות שלהם הם יורדים ב-25% זה בעצם גזר דין מוות עליהם. הצעת החוק הממשלתית, שכבר נדונה בקריאה ראשונה כאן, באה בעצם לתקן את אותו דבר ולומר שגם אם יש ירידה של 25% במחזור הפעילות, יינתן מענק. אני מודע גם להערות הציבור, שישנם דברים שעוד לא הצלחנו לתקן בחוק הזה: גם העסקים בעלי מחזור יותר גדול מ-400 מיליון שנפגעים, והמענק שניתן להם הוא מזערי באופן יחסי למחזור העסקאות; גם עסקים שנפגעים יותר מאשר אותם 15% בהוצאות הקבועות, נפגעים יותר, יש עסקים כאלה. אני בא כרגע מדיון בוועדת כספים ואנחנו רואים שחלק מהמענקים שהממשלה העניקה, אותם 135 מיליון שקל בשביל לסייע לנפגעי הקורונה, באמת לא הגיעו ליעדם בגלל אותן שאלות והערות. אני מקווה שבמעלה הדרך נצליח להתמודד עם אותן הערות, אבל כרגע אנחנו נבקש מחברי הכנסת להצביע בעד ההצעה הזאת בקריאה שנייה ושלישית בשביל לעזור לאותם בעלי העסקים שנפגעו עד לגובה של 25% ממחזור העסקאות שלהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. אם כן, להצעת החוק אין הסתייגויות, אבל ישנן בקשות דיבור. יאיר לפיד – איננו; חבר הכנסת משה יעלון – איננו; חבר הכנסת מאיר כהן – איננו; חבר הכנסת עפר שלח – איננו; חברת הכנסת אורנה ברביבאי – איננה; חברת הכנסת קארין אלהרר – איננה; חבר הכנסת יואל רזבוזוב – איננו; חבר הכנסת אלעזר שטרן – איננו; חבר הכנסת מיקי לוי – איננו; חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח – איננה; חבר הכנסת רם בן ברק – איננו; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – איננו; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – איננו; חברת הכנסת אורלי פרומן – איננה; חבר הכנסת אנדרי קוז'ינוב – איננו; חבר הכנסת עידן רול – איננו; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – איננו; חבר הכנסת איימן עודה – איננו; חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – איננו; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חבר הכנסת מנסור עבאס – איננו; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו; חבר הכנסת עופר כסיף – איננו; חברת הכנסת היבה יזבק – איננה; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – איננו; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו; חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה – איננו; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – איננו; חברת הכנסת סונדוס סאלח – איננה; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – איננה; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – איננו; חבר הכנסת עודד פורר – איננו; חבר הכנסת יבגני סובה – איננו; חבר הכנסת אלי אבידר – איננו; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה; חבר הכנסת חמד עמאר – איננו; חבר הכנסת אלכס קושניר – איננו; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – איננו; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; חבר הכנסת יאיר גולן – איננו; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אף היא איננה. לפיכך אנחנו יכולים לעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה השנייה. אני אוסיף את קולך, חבר הכנסת פינדרוס. הצבעה בקריאה השנייה. הצבעה מס' 1 בעד סעיפים 1–11 – 2 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–11 נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, בעד – שלושה, יחד עם קולו של חבר כנסת פינדרוס, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אני עובר להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד החוק – 3 נגד – אין נמנעים – אין חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"א–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מוסיף את קולך, חבר הכנסת פינדרוס. אם כן, בעד – ארבעה, ביחד עם קולו של חבר הכנסת פינדרוס; גם חבר הכנסת סובה – חמישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"א–2020, אושרה בקריאה השלישית ונכנסה לספר החוקים. חברות וחברי הכנסת, עד שתגענה הצעות החוק הנוספות שאנחנו ממתינים להן, אני מכריז על הפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:07 ונתחדשה בשעה 20:55.) << הפסקה >> << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה, ותחילה – הודעה. הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית – הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 6), שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2020, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. << נושא >> הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 6) << נושא >> [מס' מ/1364; דברי הכנסת, חוב' כ"ז, ישיבה 80; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מכאן אנחנו עוברים לדיון לקריאה השנייה והשלישית בהצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 6); קריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, ויציג אותה, בשם יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק-יסוד משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 6). הצעה זו היא הצעת חוק ממשלתית המתקנת בפעם השישית את חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020), והיא מוסיפה סכומים שמיועדים להתמודדות עם התפרצות נגיף הקורונה, בדומה לתיקונים הקודמים שקבעו תוספת תקציב להתמודדות עם הקורונה. בהצעת החוק שבפניכם מוצע להגדיל את ההוצאה הממשלתית להתמודדות עם התפרצות נגיף הקורונה פעם נוספת בהוראת שעה בהיקף של כ-2.5 מיליארד ש"ח, על מנת לאפשר מתן מענקים נוספים לעסקים, לעצמאים ולמחוסרי עבודה, וכן מתן תוספת למענק עבודה בהתאם לתיקון חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה), התשס"ח–2007, שיובא בהמשך הערב להצבעה. במסגרת הדיון בוועדה ביקשה הממשלה להסיט 200 מיליון שקלים חדשים מעידוד התעסוקה באמצעות מענק עבודה לטובת מענק וסיוע לעסקים ולעצמאים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, ואבקשכם לאשרה בנוסח שאישרה הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה לחבר הכנסת פינדרוס. ומכאן אנחנו עוברים לדיון עצמו, על פי המסגרת שקבעה ועדת הכנסת. אני מזמין את ראשון הדוברים, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני באתי הנה כדי לברר אם עדיין מותר לי לדבר במליאה. כי זה השלב הבא, שיגידו לנו שבגלל הקורונה – בכל זאת, אם אוסרים היום על הפגנה במכוניות או הפגנות באוויר הפתוח, שזה הרבה פחות מסוכן מאשר בחלל סגור, למה שלא יגידו לי שאסור לי לעמוד פה ולדבר בשמה של האופוזיציה כי אני חושב שיש משהו לא בסדר עם הממשלה הזו? אז חשוב לי לבוא לפה ולנצל כל הזדמנות לדבר במליאה כל עוד אתם מרשים לי; כל עוד הממשלה הזאת מתירה לנו לעמוד פה ולהגיד שזו ממשלה איומה שנכשלה בטיפול בקורונה. כי זה השלב הבא. השלב הבא זה שיגידו לי שאסור לי לדבר כאן. כי כרגע אמרו לי שאסור לי לדבר בחוץ. אסור לי לשבת באוטו לבד ולצעוק שקורה משהו נורא במדינה הזאת. אני שואל את חבריי בכחול לבן: תסבירו לי, מה יקרה לכם אם תיכנסו היום למליאה ופשוט תגידו לא? תגידו לנתניהו: מצטערים, לא, לא מוכנים. לא בשביל זה הלכנו לפוליטיקה, לא בשביל זה אנחנו פה, זה מנוגד לכל ההסכמים שחתמנו עליהם. לא. מה יקרה לכם? יענישו אתכם, יעמידו אתכם בפינה, יגידו לכם לכתוב 200 פעם על הלוח: נתניהו לא נכשל בטיפול בקורונה? מה יקרה לכם אם תגידו לא? ממה אתם מפחדים כל כך, למען השם? הרי כולנו יודעים מה קורה פה. כל נושא ההפגנות נועד להסיח את הדעת מהכישלון הנורא של הממשלה הזאת בטיפול בקורונה, מהכישלון הכלכלי, מהכישלון הבריאותי, מהכישלון הערכי, מהניסיון להגיד לאנשים איך להשגיח על הבריאות של עצמם – שאפילו בזה נכשלתם, תראו מה קרה במהלך יום הכיפורים. והרי זה לא מסובך, אנחנו יודעים מה צריך לעשות. אנחנו יודעים מה כן צריכה הייתה לעשות ומה הייתה עושה ממשלה נורמלית, צנועה, חסכנית, יעילה, הגונה, של 18 שרים; היא הייתה יושבת פה ואומרת: 1. תשכרו 5,000 איש, תעבירו אותם קורס מקוון – ככה עשו את זה הגרמנים, העבירו את הכול באינטרנט – בחקירות לקטיעת שרשראות הדבקה, שילכו לעבוד בזה. תעבירו מודל חל"ת – אני לא אומר להפסיק לשלם לאנשים, חס וחלילה; מי שאיבד את מקום עבודתו, צריך לשלם לו דמי אבטלה, אבל בואו נעשה את זה במודל שיאפשר לאנשים גם לחזור יום אחד לעבודה, שיהיה להם מקום עבודה שמחכה להם. אתם מוציאים את המשק לסגר? תיתנו פיצוי מוקדם. תנו לאנשים את הפיצוי לפני שהעסק שלהם מתמוטט, לא אחרי שהעסק שלהם התמוטט. ואם אתם נותנים פיצוי, תנו אותו באופן מיידי עם מודל צוק איתן. עשיתי את זה בצוק איתן, זה לא מורכב: אתה לוקח את הרווחים מהשנה שעברה, ולפי זה נותן את הפיצוי, בניכוי ההוצאות – עכשיו, לא בעוד חודשיים, לא בעוד שלושה, לא כשתיסגר החנות, לא כשייסגר העסק. זו הדרך שבה צריכה לפעול ממשלה. תעבירו דמי אבטלה לעצמאים. אני עמדתי פה לפני חמישה חודשים ושמתי את הצעת חוק דמי אבטלה לעצמאים. הממשלה אמרה: אנחנו מורידים אותה כי זה של האופוזיציה; בשבוע הבא, שבועיים גג, אנחנו נעביר דמי אבטלה לעצמאים. כלום לא קרה. שום דבר. כישלון על כישלון על כישלון, מחדל על מחדל על מחדל. מה שנתניהו עושה פה זה מחדל שלא הילדים שלנו – הנכדים שלנו עוד ישלמו עליו. אבל את כנסת ישראל אנחנו נטרלל עכשיו כל הלילה, כדי לוודא שאף אחד לא יוכל לעמוד בחוץ בקפסולות של 20 איש, באוויר הפתוח, עם מסכה, ולהגיד שהממשלה הזאת היא כישלון נורא. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת לפיד. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו, אז כשהוא יגיע נאפשר לו לדבר. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה. אנא, אם אפשר להודיע לחבר הכנסת טיבי שתורו הגיע, ואנחנו נאפשר לו לפנים משורת הדין לדבר ברגע שיבוא. חבר הכנסת סמוטריץ', לרשותך ארבע דקות. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> לא מנקים יותר? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא, לא, לא. ודאי שצריכים לנקות, סליחה. הסדרנים, אנא. אתה צודק וטוב שאתה מקפיד. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מוטרד מאוד בימים האחרונים, ולאו דווקא מהקורונה. הקורונה היא אתגר גדול מאוד – אתגר בריאותי, אתגר כלכלי, אתגר חברתי שנובע משני האתגרים הקודמים. אבל מדינת ישראל, עם ישראל ידע אתגרים גדולים קשים ומורכבים מאלה וצלח אותם בשלום בזכות הלכידות החברתית. כן, יש לנו איזה דפקט כזה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מגלים אותה ברגעי משבר. תמיד ברגעי משבר אנחנו רואים את האווירה הטובה, את האחדות, את האחריות שכולנו יודעים לגלות. אנחנו מתרפקים על הרגעים האלה בערגה ושואלים את עצמנו למה אנחנו זקוקים למצב הביטחוני, לקושי, לאתגר, כדי לגלות את הביחד שלנו. למרבה הצער, במשבר הזה אנחנו לא רואים את הלכידות הזו. וזה דבר שמטריד ומפחיד הרבה יותר. היו לנו שנים שיהודים ירדו מספינות המעפילים בלי להכיר האחד את השני, בלי לדעת לדבר האחד עם השני, כי כל אחד ממדינה אחרת ועם שפה אחרת, והיישר מהספינה אל שדה הקרב, כתף אל כתף, לוקחים את הנשק ונלחמים למען מטרה משותפת, כי יש לנו מדינה אחת ועם אחד. אני מציע שמי ששומע אותי עכשיו, הרי התגובה האוטומטית – מפגיני בלפור מאשימים את נתניהו המושחת, הימנים מאשימים את מפגיני בלפור, ואלה את החרדים ואלה את הימנים ואלה את השמאלנים. חברים, זאת לא הדרך. אנחנו שונים, וזה בסדר, עם גישות שונות, עם דעות שונות, עם תפיסות פוליטיות שונות, עם דעות שונות איך נכון להתמודד עם המשבר הזה, אבל אנחנו עם אחד ומדינה אחת. ואגב, החוק הזה ילמד שאנחנו יודעים להתעלות, כשצריך. הדיונים שהיו בוועדת הכספים סביב החוק הזה או סביב החוק הבא שיבוא – אנחנו יודעים להתווכח, להגיע להסכמות, לוותר, לפעמים להישאר חלוקים, אבל עם אחדות המטרה. אני מפחד מאוד. אדוני היושב-ראש, אני אתמקד בדקה ומשהו שנשארו לי בעליהום הגדול שאנחנו רואים בימים האחרונים שוב על הציבור החרדי. יש הרבה דברים שמטרידים אותי גם בהתנהלות של חלקים מסוימים בציבור הזה, אבל בואו לא נהפוך אותם, חלילה, לשעיר לעזאזל. זה מתחיל בדיבורים וזה עלול להימשך, חלילה, במעשים. מי שלא מבין את החשיבות של תפילה בבית הכנסת ושל לימוד תורה; מי שלא מבין את ההוויה של החצר החסידית, של הקשר עם האדמו"ר, של המבנה החברתי-הקהילתי, של המנהגים, של החגים, של איך זה ממלא את הנפש; מי שלא מכיר את המשל של רבי עקיבא לאותו פפוס בן יהודה על הדגים והשועל החכם שמציע לדגים לצאת החוצה, כי בפנים יש כרישים, ורבי עקיבא מסביר לו: אין לנו שום דבר בחוץ – מי שלא מבין את זה, לא יכול להתמודד עם זה. אני מבין. כן, אני מבין את החשש הגדול של חלקים גדולים בציבור החרדי מקריסת הסדר הקהילתי, החברתי, הרוחני, החינוכי: הישיבות, בתי הכנסת, הנוער, המשפחות, הכוללים, החצרות החסידיות, הקשר בין רב לתלמיד, היניקה הפנימית הזאת. ודווקא לכן אני מפציר, מפציר באחיי – בחרדים, במנהיגיהם, ברבניהם: גלו אחריות, גלו אחריות לכלל ישראל. גלו אחריות לציבור החרדי, לחילול השם, לאנטישמיות הגדולה שעלולה להתפרץ מזה. ואני חוזר ומציע כאן, מעל הבמה הזאת, את עצמי. פניתי לראש הממשלה לפני חודשיים. אני מוכן להתמסר לעניין הזה 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, ולהסתובב אצל הרבנים, אצל האדמו"רים, אצל החסידים. להסביר ולשכנע, ולנסות לייצר תפיסה אחת – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – משותפת, אדוני היושב-ראש. ושיהיה מישהו שייקח אחריות על חברות אחרות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ', אנא להתכנס לזמן. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> אני מציע את עצמי לעניין הזה, ואני משוכנע – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – שאפשר אחרת. אנחנו יכולים כעם, כחברה, כמדינה, לעבור את המשבר הזה אחרת, עם אותה אחדות, עם אותה לכידות, עם אותה חברות, עם אותה אחדות מטרה – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ'. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – עם אותה אחריות – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אבל אי-אפשר, יש כללים. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – שיש לכולנו על הכתפיים. בואו ונעמוד בה. תודה, וכמובן, חג שמח. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> חגים שמחים לכל עם ישראל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. לרשותך שמונה דקות. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, היום היו דיונים הן בוועדת הכספים והן בוועדת החוקה, וגם בוועדת הכנסת. בין לבין, כהמשך לדיונים שהיו לפני כמה ימים – בעיקר בוועדת החוקה – מתברר שבסופו של דבר המטרה שלהם היא למנוע הפגנות. בדקתי בעולם, יש מדינות רבות שמצב הקורונה בהן הוא בכי רע, ארגנטינה למשל, ובכל זאת לא מנעו הפגנות, יש הפגנות שם כמעט כל יום. אין מדינה אחת בעולם שמנעה הפגנות בחוק בתקופת הקורונה. גם אין במה שקרוי דמוקרטיות חוק שלפיו השב"כ עוקב אחרי חולי קורונה. שני הדברים ביחד אמורים להדאיג את מי שיש להם נכונות להיות מודאגים. ואני מודאג, כמו רבים מכם בציבור, באופן כללי, משיעור התחלואה הגבוה מאוד במדינת ישראל, שיעור התחלואה למיליון הגבוה בעולם. וזו תעודת עניות למי שניהל, ונכשל בניהול משבר הקורונה הזה במדינה. אני הייתי בבידוד שבועיים. לפעמים זה משעמם, אבל אפשר למלא את הזמן. אחד מהיתרונות של הבידוד הוא שהיה לי זמן לעבוד על תוכנית לטיפול בקורונה – אני אפרסם אותה מחר, 20 נקודות. יש כמה מודלים בעולם, גם מבחינת טיפול רפואי-בריאותי וגם מבחינת כלכלה, שהצליחו, למשל המודל הגרמני, במקום מודל החל"ת. במודל הגרמני, במקום לפטר עובדים, הממשלה מסבסדת או משלמת למעסיקים את אותו שיעור שמורידים מהעובד, וכך העובד לא מפוטר, הוא לא מתרגל לדמי אבטלה, המשק לא מפסיד אלא מרוויח. המודל הגרמני הצליח בגרמניה ובמקומות נוספים בעולם שאימצו את המודל הזה, שהתחיל כבר במשבר הכלכלי אז והמשיך גם במשבר הקורונה הזה. בנוסף, אני חושב שבידוד של מגעים, שבו שולחים אנשים לבידוד של 14 יום, צריך לקצר לעשרה. בידוד של מגעים – לא מאומתים. יש מדינות בעולם שעשו את הצעד הזה של קיצור לעשרה ימים של בידוד מגעים. את איכוני השב"כ צריך לבטל. יש טעויות רבות – עשרות אלפי אנשים קיבלו הודעות שהם צריכים להיכנס לבידוד, ואתה מבין מה המשמעות של בידוד, גם ברמה האישית, גם ברמה החברתית, כלכלית, נפשית. לא קל. מה שלא נעשה, ומה שהיה צריך לעשות בגל הראשון, זה חיזוק מערכת הבריאות. חיזוק הרפואה הציבורית, רפואת הקהילה, בתי החולים, רפואת חירום, מחלקות פנימיות. בקרוב יהיה מפגש שפעת-קורונה – זה נורא, מה שיהיה פה, מדאיג, מדאיג מאוד, יותר מאשר עכשיו. מפגש הקורונה עם השפעת יכול למלא עוד יותר את המחלקות, הפנימיות בעיקר ומחלקות נוספות, ולכן גם רפואת החירום צריכה להיות מחוזקת. דיברתי על רפואת הקהילה, בריאות הציבור, מרפאות; כולם מדברים על בתי החולים והצוותים – הם עושים עבודה מצוינת, כולם מסכימים, אבל גם רופאי הקהילה, אחיות הקהילה, המרפאות, הם חלק בלתי נפרד מהמאבק הכללי של כולנו, בעיקר מערכת הבריאות, בווירוס הקורונה ובמשבר הקורונה. יותר תקנים של רופאים, יותר תקנים של אחיות, יותר תקנים של צוותים רפואיים שונים זה חשוב. אכיפה: כולנו יודעים – מיקי, גם אתה חזרת מבידוד? היום היית בזום איתנו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הוא עדיין בבידוד, לכן הוא שם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עדיין בבידוד, אבל יכול להצביע, כן. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> ודאי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בהחלט. הוא גם נואם עוד מעט. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן האכיפה לא הייתה מספקת, במיוחד לגבי אנשים שלא עוטים מסכות. לשים מסכה, חבר הכנסת מרגי, זה כלי מאוד אפקטיבי למנוע הדבקה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מאשר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אחת הסיבות שאיטליה עברה ממדינה בקריסה בגל הראשון למצב יחסית טוב לאחרונה היא שהציבור ממושמע בכל מה שקשור להוראות של מסכה, ריחוק פיזי של שני מטר והיגיינה אישית. לכן אנחנו קוראים פעם אחר פעם לא להפר את ההוראות, לכבד את ההוראות – עם מסכה, עם ריחוק פיזי, לשמור על הבידוד, היגיינה אישית. אלה דברים שנעשו בגל הראשון, ואנשים חשבו שבגל השני השד לא נורא כל כך, ולכן השד פרץ מהבקבוק ונהיה נורא. יש מקרי פטירה רבים, חולים קשים, חולים מונשמים, אנשים שמספרים מה עבר עליהם במחלה. אני מכיר כמה מהם, ואמרו לי: ראינו את המוות בעיניים – אנשים במצב גופני טוב. ולכן אנחנו חייבים כולנו לעשות מאמץ. אכיפה מצד אחד – אבל שהמשמעת העצמית תהיה מקסימלית. ומשפט אחרון: לא נורא שיש הפגנות, בכל משטר. לא צריך להיכנס לבונקר בגלל הפגנות בבלפור. לא יקרה כלום אם אנשים יפגינו, אבל תוך כדי שמירה על ההוראות, גם בתפילות, גם בהפגנות ובכל התקהלות. לא צריך לעשות התקהלויות שיש בהן הפרה של ההוראות, אבל אין למנוע מאנשים למחות באמצעות הכלי הדמוקרטי ביותר נגד המשטר, שהוא הפגנה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה, לרשותך ארבע דקות. << דובר >> מתן כהנא (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר קצת על מה שקרה כאן היום. תראו, ניסנקורן חייב הפגנות בשביל הבייס שלו; לנתניהו נמאס מהפגנות. אז מה עושים? עושים חוק. איזה חוק? הפגנות, רק לא בסגר מלא. מה קורה מייד אחרי זה? ואללה, הפתעה – סגר מלא, למרות שגורמי המקצוע אמרו במפורש שאין בכך צורך, ואפילו לגמזו הייתה בחילה מההחלטה הזאת. אז אני שואל אתכם בממשלה: אתם השתגעתם? השתגעתם לגמרי? עד לאן תגררו אותנו עם הטרלול הזה של המריבות ביניכם? עד איפה תיקחו את האזרחים שלנו? תנתקו כבר את הכלכלה מההפגנות. תראו, הפגנות זה חשוב, נשמת אפה של הדמוקרטיה, אפילו חשוב מאוד, אבל לא בכל מצב ולא בכל צורה, ויש מספיק תקנות כדי לטפל במצב הזה. עכשיו תנו לאזרחים להתפרנס. תחשבו קצת על העם. כמה מילים בשולי הדברים. היינו אמורים להצביע כאן עכשיו על הסתייגויות – על הסתייגות שהליכוד העלה – נדבר עליה תכף – ואנחנו המשכנו איתה, על ניתוק ההפגנות מהכלכלה. אבל מה קרה? כחול לבן פחדו שההסתייגות הזאת תגיע למליאה, כי הם לא כל כך ידעו איך הליכוד יצביע על ההסתייגות הזאת אם היא תגיע למליאה. אז מה עשו כחול לבן, מגיני הדמוקרטיה? בתעלול פוליטי נכלולי, בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי של ועדת החוקה, הם קבעו שזה נושא חדש. שוב אני חוזר על הדברים: כחול לבן, בתעלול פוליטי נכלולי, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית של ועדת החוקה, קבעו שההסתייגות זה נושא חדש, ולכן אנחנו לא דנים עליה כאן. כחול לבן, מגיני הדמוקרטיה. על הצביעות של כחול לבן יש רק דבר אחד שגובר, וזה הפחדנות של הליכוד. מי הגיש את ההסתייגות הזאת? הליכוד הגיש את ההסתייגות הזאת. אבל מה קרה? כחול לבן אמרו: אם תגישו את ההסתייגות – אנחנו מפחדים. כי איך זה התחיל? בשבוע שעבר השר לביטחון פנים בא לממשלה ורצה להביא ייעוץ משפטי אחר מהיועץ המשפטי לממשלה. אז מה כחול לבן אמרו? אם אתם מביאים את היועץ המשפטי החיצוני הזה, אנחנו מפילים את הממשלה. מה הליכוד עשו? כרגיל, התקפלו. תפסו אומץ ואמרו: בואו נגיש הסתייגות שתשנה את החוק, שיהיה מותר להביא יועץ משפטי אחר. אבל אז באו כחול לבן ושוב איימו עליהם, ואז, מה קרה לליכוד? שוב פעם התקפלו. אז דיבורים על עריצות ייעוצית יש לליכוד מכאן עד מוחרתיים, אבל בכל פעם שבסוף צריך להצביע ולשנות את העריצות הייעוצית הזו, הליכוד מקפל את הזנב בין הרגליים ובורח מהמערכה. חברים, הממשלה הזו חולה וזה מידבק – כולם נדבקים לכיסאות שלהם. צריכים להיפרד מהממשלה המטורללת הזו. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אופיר סופר, בבקשה, לרשותך ארבע דקות. << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שני סיפורים פגשו אותי היום בבוקר. הסיפור הראשון הוא סיפור שאולי יהיה יותר מוכר – טלפון שאני מקבל מאחת העמותות שמטפלת בנפגעי תגובות קרב, ועל הקו נמצאת מלווה ספציפית של גיבור ישראל שירן אמסילי, שיחה של חצי שעה שבה היא מתארת את המצוקות שמלוות את אותו גיבור ישראל מקרב בינת ג'בייל. ואני עושה אחר כך את הטלפונים אל מול פקידי משרד הביטחון, אבל בדרך אני שואל את עצמי מה אני אמור לעשות אל מול המצב הזה, וכמה מקרים קשים כאלה עוד מתרחשים לנו כל רגע, עכשיו, במדינת ישראל. לאחר כמה שעות אני מקבל טלפון נוסף מפקיד מדינה. על הקו נמצא בחור שנמצא במצוקה, והוא אומר לי: תקשיב, אני גייסתי לצה"ל את הבחור הזה לפני 15 שנים. הוא סובל מבעיות בריאותיות מאוד מאוד קשות, ונלוות אליהן גם בעיות נפשיות. הבן אדם נמצא במצוקה, גר בעיר בדרום, ואין אף אחד שמשמיע את קול המצוקה הזאת בסדר-היום הנוכחי. אני רוצה לדבר על אוכלוסייה שפחות מעניין אותה כרגע כן הפגנות בבלפור, לא הפגנות בבלפור; אני גם חושב, ואני אגיד בצורה עדינה, שכל הדיון על התפילות והדיון על כן הפגנות פחות העסיק אותה בשבוע שעבר. זאת האוכלוסייה שהיא החוליה הכי חלשה בשרשרת, האוכלוסייה שהיא הראשונה להיפגע, ואני לא שומע לא את שר הרווחה ולא שרים אחרים. יש לנו 36 שרים בממשלה הזו, ולא שמעתי שהוקם צוות שרים שיעסוק באותה אוכלוסייה, שיעסוק בלעצור את מי שכבר נמצא מעבר לקו הסיכון. זאת אוכלוסייה שלא משמיעה את קולה. אני מבין שמעמד הביניים חשוב, אני מבין שהוא משמעותי, אני לא מזלזל בכלל. רק בתוך כל סדר-היום הציבורי הזה, אנחנו צריכים לראות שאנחנו נותנים קשב לסיפור הזה. אני כן מצפה שיוקם צוות שרים שיעסוק בדיוק בסוגיה הזאת, שיעמוד בראשו שר הרווחה, שיהיה נציג ממשרד הכלכלה, שיהיה נציג של השרה לשוויון חברתי ושהמדינה תזכור שהיא צריכה לטפל גם באנשים האלו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה, אז אני מציע שיקראו לה, ונאפשר לה לדבר לאחר מכן. אבל היא יכולה לבוא בעוד זמן משום שהדובר הבא הוא חבר הכנסת מיקי לוי, ולרשותו עומדות 30 דקות. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הינה, הגיעה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. הכול בסדר. אפשר ללכת, לקחת אוויר. לא, לא, מיקי נמצא כאן. חבר הכנסת מיקי לוי תמיד בזמן, תמיד נמצא. אבל חבר הכנסת לוי, אנחנו נאפשר לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואתה אחריה, על פי הסדר. לרשותך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שמונה דקות, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, תודה. חברי הכנסת, חברות הכנסת, אנחנו במצב חירום. אנחנו במצב חירום. אם מכריזים על זה או לא מכריזים על זה, כולנו יודעים שהמצב הוא לא מצב תקין, הוא מצב שבו אנחנו כולנו עומדים מול המגפה הזו, עומדים מול השלכותיה הכלכליות והחברתיות. ואני חושבת שעד עכשיו אף אחד לא עיכל את הממדים של המגפה הזו ומה יהיה. אפילו אם יהיה חיסון ואנשים יצאו מהבידודים ונוכל לחזור לחיים הרגילים, השאלה היא איזה חיים רגילים יהיו לנו, ואיזה מצב כלכלי יהיה, ומה ההרגלים החברתיים החדשים שנלמד בתקופה הזו. אבל כנראה מי שמסתכל על איך שאנחנו מתנהלים בכנסת הזו מבין יותר איך מתנהלת המדינה. את הכאוס אנחנו רואים גם בישיבות בכנסת, דבר שלא היינו רגילים אליו בעבר – אנחנו מגיעים לכנסת ולא יודעים באיזו שעה מתחילה המליאה; מתחילים את המליאה וסוגרים אותה באותו רגע, כי רק חמישה חברי כנסת היו כדי להצביע על חוק שהוא חשוב, חשוב מאוד, ועמלנו עליו שעות רבות בתוך הוועדה; אפילו לרוץ מהלשכה שלנו בעת פתיחת המליאה כדי להגיע להצביע לא מספיקים – זה מה שקרה איתי היום. הכול נעשה באופן כמעט כאוטי כזה, ולא מתחילים לעכל שמה שקורה בתוך הכנסת משקף את המציאות מחוצה לה, משקף את המציאות שקורית במדינה. יש מצב כאוס. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רק, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ברשותך, כדי שלא תהיינה אי-הבנות למי שצופה בנו: המליאה נפתחה על פי הודעה מראש, כמקובל – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – הדיון התקיים כמקובל, שעתו הייתה ידועה, ומה שקרה היה שמאחר שאיש מהאנשים שנרשמו לדבר לא היה ולא נמצא במליאה, עברנו להצבעות. לא הייתה שום סמכות ושום יכולת לדחות את העניין, וצריך לומר – גם לא מקום. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. החוק שעבדנו עליו שעות – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם מתחילים דיון בזמן מסוים, מן הסתם צריך להיות כאן אם רוצים להשתתף בו. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דיון שעמלנו עליו שעות, כבוד היושב-ראש – והחוק הוסבר, אני חושבת, בפחות מעשר דקות, ואז התחיל המרוץ של הדוברים. בתוך אולי שתי דקות הוקראו כל השמות, כך שאפילו מי שחשב שעוד יספיק להגיע, כמוני, ויקבל את זכות הדיבור, הגיע כשכבר ההצבעה הסתיימה. וכדאי מאוד לחשוב, בינינו, גם כחברי כנסת, איך זה נראה מבחוץ כאשר חוק כזה עובר ומצביעים עליו – כמה היו כשהצבענו, חמישה ח"כים בתוך המליאה? מצד שני, ישבנו עכשיו בלשכות שלנו וחיכינו להכרזה מתי תתחיל המליאה. נכון, מכריזים לנו, מודיעים לנו כעשר דקות קודם שהמליאה עוד מעט מתחילה, והמליאה מתחילה, ומתחילים לרוץ עם הדיונים. זה בדיוק המצב שבו שום דבר לא ברור, שום דבר לא הולך לפי השגרה, שום דבר – לא בטוחים שהוא ילך לפי הנהלים הקיימים, כמו שאנחנו רגילים. וזה מה שמרגיש גם הציבור. זה מה שמרגיש הציבור כלפי המצב הכלכלי. היום בוועדת הכספים, כאשר דנו בחוק משק המדינה ועמדנו מול הבקשה של האוצר שוב להרחיב את הגירעון ולהוסיף עוד 2.4 מיליארדים, 2.5 מיליארד, משהו כזה, שאלנו: למה אתם צריכים את זה? למה פתאום צריך עוד פעם להרחיב? מה ההיגיון מאחורי שיטת הסלאמי הזו שעובדים לפיה, כאשר באמת מה שאנחנו עושים זה לחוקק את תקציב המדינה? אומנם, לא רוצים להגיד ולקרוא לזה תקציב המדינה – כל פעם נותנים עוד אפשרות להרחיב את התקציב, להיות בגירעון יותר גדול. לא אומרים לנו מהרגע הראשון שיהיה גירעון כזה או אחר. כל פעם מוסיפים עוד קצת ועוד קצת. באנו ושאלנו: בשביל מה אתם צריכים את ה-2.5 מיליארד? זכותנו, כאשר אנחנו חותמים על צ'ק, לדעת: הצ'ק הזה, והכסף שיבוא ממנו, איך הממשלה תשתמש בו ומהו חלקו של הציבור בכסף הזה, מהם סדרי העדיפויות לשימוש בכסף הזה. נענינו שזה עניין של לפתור, אולי, קושי תזרימי בתקציב שיצוץ לקראת דצמבר. כדי שלא תהיה בעיה לשלם את ההתחייבויות, נכסה את עצמנו, נוסיף את 2.5 המיליארד האלה. אם יהיה צורך נשתמש בזה, ואם לא יהיה צורך נעביר לשנה הבאה. והשאלה המתבקשת עכשיו: אם אנחנו עדיין אפילו לא בתחילת אוקטובר, כלומר יש עוד חודשיים, מה כל כך מלחיץ אתכם, עכשיו עכשיו, להעביר את זה, ודווקא בפגרה, ולהביא את זה בלי שיהיה לנו דיווח ברור איך השתמשתם בכספים שקיבלתם עד היום? כולנו יודעים שאפילו בקופסאות הקורונה ובתקציבים שהוקצו לתקציב הניהול השוטף של המדינה יש הרבה תוכניות שלא נוצלו בהן התקציבים שניתנו, ויש עדיין הרבה הקצאות תקציביות שאמורות היו לתמוך באנשים שנפגעו מהקורונה שלא מומשו – בגלל סיבות ביורוקרטיות, בגלל הקשיים, איך לבצע, בגלל כל מיני סיבות. אז אם לא נוצל כל התקציב ועדיין יש תקציבים שלא הוצאו, מה בוער עכשיו להרחיב את התקציב ולהוסיף 2.5 מיליארד? לא ידוע אם ישתמשו בהם או לא, ואם בכלל ישתמשו בזה – לא ברור לנו איך ישתמשו ולמה. זהו המצב הקיים: הציבור במדינת ישראל יושב בבית ומסתכל עלינו וצובר זעם, זעם על המצב הקיים; חוסר בהירות של איך מטפלים. ואחר כך מתפלאים שיש הפגנות, אחר כך מתפלאים למה הציבור אומר שהממשלה הזו נכשלה בטיפול במצב הכי חירומי, הכי קיומי, אולי, שעמדנו מולו בשנים האחרונות. ולא רק שמתפלאים ולא מבינים למה הציבור כאילו רוצה לצאת להפגנות, ומשייכים את זה רק לכעס על אדם אחד ועל משפחה אחת, ומאשימים את כל העולם בהפגנות האלה, אלא גם לא בודקים – אמיתי – איפה החלק של הממשלה בלקומם את הציבור נגדה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מקבלת טלפונים ממנהלות משפחתונים שכשכיהנתי כיושבת-ראש הוועדה הזמנית לרווחה נאבקנו חודשים כדי להשיג להן איזשהו פיצוי על אובדן ההכנסה שלהן מסגירת המשפחתונים; הן מתקשרות ושואלות: עאידה, אותו הסדר שהשגנו בסגר הראשון יתקיים עכשיו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, עאידה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> את סיימת. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא היו שמונה דקות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כבר נתתי לך שתי דקות מעבר לשמונה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא יכול להיות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בוודאי, בוודאי. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כשנהנים הזמן עובר מהר. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז באמת המצב שלנו כאוטי כזה. דווקא אומרים שהזמן עובר מהר כשנהנים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בדיוק, במיוחד אחרי – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני לא מבינה איך עבר הפעם, בכלל לא נהניתי או אמרתי את כל מה שיש לי, אבל אני רק רוצה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אז כנראה הנוכחות שלי. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אגיד רק משפט אחרון. היום אושר בוועדת הכספים להרחיב את המענק על מס הכנסה שלילי מגיל 20, וטוב שזה נעשה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, תודה לך. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> השאלה המהותית: למה לא מסכימים לשלם את דמי האבטלה לאלה מגיל 18 עד 20 אשר עבדו ושילמו ביטוח לאומי, ובכל זאת מתעקשים לא לתמוך בהם בתקופה הקשה הזו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שאלה צודקת. חברת הכנסת, תודה לך. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ורק להזכיר – חלק גדול מהם לא משתתף בהפגנות, כך שלהעניש אותם אי-אפשר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן. ידבר אל הכנסת ממרומי יציע הכבוד חבר הכנסת מיקי לוי. 27 דקות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מבקש לפתוח את דבריי דווקא בנושא הפעלת סעיף 98. חבל לי מאוד שהיושב-ראש הקבוע חבר הכנסת יריב לוין עזב את מושבו. אני מבקש מממלאת מקום מזכירת הכנסת לקחת את הקטע הזה של הפרוטוקול ובבקשה להניח אותו על שולחנו של חבר הכנסת יריב לוין. עשרות פעמים הופעל סעיף 98 בתקופה של חצי השנה האחרונה, עשרות פעמים, על מנת להשתיק את האופוזיציה. בכנסת שבה שימש יולי אדלשטיין במשך ארבע שנים הסעיף הזה הופעל כמה פעמים בודדות. יולי אדלשטיין לא אפשר את רמיסת הכנסת – מה שחבר הכנסת יריב לוין מאפשר. הסעיף הועבר הערב לדיון בוועדת הכנסת. ומי נותן ידו לרמיסת הכנסת? כמובן, יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת איתן גינזבורג וחברי הכנסת של כחול לבן. איבדתם את הבושה, איבדתם את הדרך, אינכם יודעים מה לעשות בדיוק בכנסת. גם לגבי חוק הקורונה בנושא ההפגנות הפעלתם את סעיף 98 כדי להגביל את יכולתה של האופוזיציה לטעון. אבל שר המשפטים חבר הכנסת ניסנקורן רץ לתקשורת כמו קדוש מעונה, ולא מספר לציבור שהוא שותף, יחד עם כחול לבן, להגבלת זכותה של האופוזיציה להגיד את דברה. והינה מתגלה הבלוף: אתם אינכם יודעים מה קורה. מתגלה הבלוף של הסגר הנוכחי. ראש הממשלה מדבר לפני שעה קלה על חודש סגר עם פתיחה חלקית של מערכת החינוך. ראש הממשלה בפניקה, איבד את הדרך. נתניהו לא עומד בלחץ. אדוני ראש הממשלה, תשמע מה השרים שלך אומרים עליך: ברדקיסט. וכאשר תקום ועדת חקירה אתה תהיה הראשון להיחקר, כי אין לך דרך. יכולת קבלת ההחלטות שלך נפגמה בצורה רצינית מאוד. הגיע הזמן שתעשה חושבים ותפנה את כיסאך. כל מה שעניין את ראש הממשלה – הגבלת ההפגנות. שעות רבות עסקו בישיבות ממשלה לא בכלכלה, לא בבריאות, לא ברווחה, לא בחינוך; התעסקו באיך למנוע הפגנות. מה הסיכום? מותרת הפגנה במרחק של 1,000 מטר ממקום המגורים של אזרחי מדינת ישראל. חה, חה, חה, חה, זה בדיוק מה שרצית, מר נתניהו. זה לא יעזור לך. ההסתייגויות של חברי לסיעה חבר הכנסת סגלוביץ' שחופש המחאה יישמר על ידי כך שהמפגינים ייסעו ברכב, עם מסכות, ללא אפשרות יציאה מהרכב – הן לא צלחו. גם לזה חברי הכנסת של כחול לבן לא נתנו יד. ראו זה פלא, ארבעה חברי כנסת מכחול לבן הצביעו נגד: חבר הכנסת איתן גינזבורג, חברת הכנסת עינב קאבלה, חברת הכנסת מיכל וונש, חברת הכנסת תהלה פרידמן – שממנה אני לא מצפה לשום דבר ריאלי ואיכותי. מחברי הכנסת מהליכוד מי שהצביעו נגד הם חבר הכנסת עוזי דיין, חברת הכנסת פלוסקוב, חבר הכנסת עמית הלוי. מכחול לבן – ארבעה, מהליכוד – שלושה. אתם, חברי הכנסת של כחול לבן, עלה התאנה לכיסוי ערוותו של החוק הנורא הזה, של ערוותו של ראש הממשלה הזה. אין לכם בושה, אין לכם דרך. אתם מחזקים את נתניהו, נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. אמרתם שאתם נכנסים מתחת לאלונקה. יש לי חדשות בשבילכם: אתם על האלונקה, פצועים קשה, עם חוסם עורקים ובלון חמצן שהולך ואוזל. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, מדינת ישראל בפשיטת רגל כלכלית, בריאותית ומוסרית. מוסרית, מכיוון שכל מה שעמד לנגד עיניו של ראש הממשלה נתניהו – חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים – הוא ההפגנות בבלפור. אני נדהם מהדיווחים של השרים שגם לא התקיים דיון. ואם הוא התקיים, מסיבות בריאותיות ואחרות הוא לא מוצה כלל ועיקר. ולכן, חבריי חברי הכנסת – על הצד הכלכלי, אדוני ראש הממשלה, נשאלת השאלה אם אכפת לך. התשובה היא: לא; כן אכפת לך מהפסקת ההפגנות גם במחיר של הקרבת הכלכלה הישראלית. שבר, שבר כלכלי גדול. פרופ' גמזו והגורמים הבריאותיים התנגדו לסגר מוחלט. אמר פרופ' גמזו: באה לי בחילה, אני זקוק לכדורים. הם התנגדו לסגר מוחלט. הם מבינים, הם מבינים טוב ממך מה המחיר: נזק עצום לכלכלה. לא קיבלת את עמדתו של שר האוצר, שהתנגד לסגר כללי. אנשי משרדו מבינים היטב את המשמעות. הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג התנגדה ואמרה שמחיר הסגר הוא עשרות מיליארדים. גם את דעתה המקצועית ביטלת. כן, אני מבין: סגר בתמורה להפגנות וריסוק הכלכלה הישראלית. "אנחנו עומדים להצביע הלילה על החלטה בקנה מידה היסטורי, בלא שהתבצע תהליך ראוי לבחינת כל ההיבטים האפשריים של ההחלטה הזו בקבינט הקורונה" – את זה לא אני אומר, את זה אומר השר יזהר שי. שר בממשלה שלך היטיב לפרט את תהליך קבלת ההחלטות – סליחה, את אין תהליך קבלת ההחלטות. כדברי השיר "אין לי ארץ אחרת": "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה". ההחלטה שהתקבלה הלילה – האופן שבו התקבלה ההחלטה, על ידי איש אחד, חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים, בניגוד לדעת רוב שרי הממשלה, שר האוצר, אנשי מקצוע מתחום הכלכלה, אנשי מקצוע מתחום הבריאות; האופן שבו התקבלה ההחלטה הלילה וההשלכות שלה ישנו את פניה של מדינת ישראל בתחום הפוליטי, החברתי והכלכלי: רמיסת הדמוקרטיה, רמיסת חוקי-יסוד, רמיסת הכנסת והיכולת לדון בצעדים דרקוניים עם השלכות כלכליות חסרות תקדים. המשבר הזה ריסק את כל דברי ההבל הריקים מתוכן שנתניהו מכר לאזרחי מדינת ישראל. נתניהו ראש ממשלה גרוע, מנהל גרוע. הוא בנה בועה, שהתנפצה בקול גדול במשבר הזה. את המחיר ישלמו אזרחי מדינת ישראל. תגידו, עברו שלושה חודשים מהסגר הראשון, צברנו ניסיון – מה עשיתם כדי לשקם את מערכת הבריאות? בזבזתם כל כך הרבה חודשים. שמעתי היום בחדשות הערב את אחד השרים – כמובן, מצטטים אותו שלא בשמו – שאומר: לא עשינו כלום במשך חודש וחצי-חודשיים, כלום ושום דבר. שלחת אותנו, אדוני ראש הממשלה, לשתות בירה, לעשות חיים. אח, כמה שאתה גרוע, מפוחד ומבוהל. חבריי חברי הכנסת והשרים מכחול לבן, אתם שותפים לריסוק החברה הישראלית. כמה כוח נתתם לאדם נאשם בעבירות שיש עימן קלון. נתתם כוח לנתניהו – נתניהו, שהיה צריך לטפל במשפטים נגדו ולהשאיר לנו לנהל את המדינה. הלילה ראינו כמה חברי הכנסת ושרי כחול לבן הם פיונים. אינכם רלוונטיים – אתם משמשים כניצבים בהצגה של איש אחד. אתם, חברי הכנסת של כחול לבן, שאמרתם שאתם נכנסים מתחת לאלונקה – אתם כבר על האלונקה. אם נשאר בכם מעט כבוד עצמי ואחריות, תפרשו מהממשלה ותביאו לסיום הפרסה הזאת. נגיד בנק ישראל הטיל פצצה הערב: תוכניות הסיוע נופחו במכוון, כך אמר נגיד בנק ישראל. הנגיד הזהיר משימוש מופרז, בעייתי, ביתרות הכסף של מדינת ישראל. דהיינו, נגיד בנק ישראל פרופ' ירון טוען שהאוצר מחלק רזרבות ללא דיון מקצועי. אדוני ראש הממשלה, אתה שולף, מטיל על שר האוצר ושולח אותו לביצוע. להלן דוגמאות לרזרבות סמויות שנופחו מעל ומעבר: החזרת עובדים מחל"ת – התקציב הוא 5.6 מיליארד, שולמו רק 230 מיליון; מענק השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים: 5.2 מיליארד – שולמו רק 2.3 מיליארד; האטה במשק: 5 מיליארד – שולמו רק 1.4 מיליארד; 840 מיליארד חוב חיצוני; חוב–תוצר שמטפס כבר ל-80%. הממשלה, ונתניהו בראשה, בזבזה חצי מהיתרה שלנו. על מה בזבזתם? לא הכנתם תוכניות, הכול בשלוף, הכול בתוך קופסאות שחורות. חוסר תכנון, נושאים מטומטמים ופופוליסטיים, למשל 750 עד 3,000 שקלים לכל אזרחי מדינת ישראל, ללא הבחנה מי צריך. תגיד לי, אדוני ראש הממשלה, 120 חברי כנסת צריכים את זה? לא. כבר שלושה חודשים אני צועק מעל דוכן זה: תיתנו את הכסף למי שאיבד את מקום עבודתו, אל תהיה פופוליסט ותחלק לכולם. זה מה שעשית. הפחד אוחז בך. רגליך רועדות. איבדת כיוון, וכשאתה מאבד כיוון – כמו שאמרת על ראש ממשלה אחר: מקבל החלטות שאינן קשורות אלא רק לנושאים המשפטיים נגדו. אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, ירידה ב-25% של עצמאים ובעלי שליטה – למה רק לחודשיים? גם זה לא מסודר. למה לא עד סוף השנה? מה עוד שהכניסו גורם נוסף, הרשות לעסקים קטנים. כל אלה יגרמו לתקלות, כפי ששירות התעסוקה לא הצליח. דמי אבטלה לעצמאים: המפלגה שלי, מפלגת יש עתיד-חוסן – תל"ם, סליחה; נגמר חוסן מזמן, מה לעשות – הביאה את החוק הזה לכנסת ישראל. כמובן שהצבעתם נגד, אתם לא רואים את העצמאים ממטר. אמרתם: בתוך שבוע-שבועיים, אל תדאגו, נגבש חוק מצוין עבור העצמאים במדינת ישראל, הם יזכו לפיצוי הולם. עברו מאז שלושה חודשים פלוס, לא דובים ולא זבובים. כרגיל, אתה משקר. כשאתה דובר אמת זה משהו מיוחד עבורנו. לכן, אדוני ראש הממשלה, לגבי סיוע לעצמאים, מזמן מזמן איבדתם את הדרך. לא הארכתם את מענק עידוד התעסוקה. אנחנו מדברים על כך שצריך להפסיק לשלם לעובדים. נא לאמץ את העיקרון הגרמני, את המודל הגרמני, שאומר: לשלם כסף ישירות למעסיקים כדי לעודד את העובדים לחזור לעבודה. אתם יוצרים כאן משבר כלכלי, וגם נכדינו, ואולי נינינו, יישאו בנטל הזה, כי אין לכם תוכניות, כי אין לכם דרך, כי איבדתם את הכול. הצורך להגדיל שוב את הגירעון מוטל בספק, אני מתנגד לכך, והכנתי הרבה מאוד הסתייגויות לתיקון הזה. רק לפני כמה ימים העבירו כמיליארד שקלים תקציבים קואליציוניים בלי להעלות את הגירעון; יש כספים מיותרים שלא מוצו בסעיפי התקציב שאנחנו אישרנו, מדוע אתם לא לוקחים משם את הכסף העודף? לאיזו קופה קטנה אתם משאירים אותו? אז למה כעת לא מעבירים כסף כמו שצריך, לעסקים ולעצמאים? לא נתתם את דעתכם לקטר הכלכלי במשק: כ-80,000 עסקים קטנים ובינוניים, שמהווים מרכיב רציני מהקטר הכלכלי במשק, צפויים להיסגר, חלקם ללא אופק, חלקם ללא יכולת להשתקם. ואתם, החל משנת 2018, מתקציב חסר שנבנה באמצע 2017 לתקציב 2018, מדינת ישראל ללא תקציב. גם ל-2018 הוא לא התאים. ואני חוזר על דעתי, מה שאמרתי גם היום: שיחקו במספרים כדי להראות לנו גירעון נמוך יותר ממה שהיה באמת. מבקר המדינה אומר שהוא לא מצא כלום, אז איך זה המספרים התנפחו מייד? אבל יש להם מזל שם, למי שעשו את העבירה הזאת. נכנסנו לתקופת הקורונה ואף אחד לא מסתכל על 3.4–3.6 גירעון, את מי זה מעניין, מדברים היום על גירעון שבקושי אפשר להגדיר אותו. 80% חוב–תוצר. 80%. היינו בסביבות 60% חוב–תוצר. ולכן, אדוני היושב-ראש, כשהכסף ייגמר, ואנחנו לא רחוקים – מ-80% חוב–תוצר ל-100% חוב–תוצר, זה יבוא מהר מאוד, כי אין לכם תכנון. וכשנגיע, חס וחלילה, ל-100% חוב–תוצר, ולא יישארו רזרבות למדינת ישראל, מה תעשו, תכניסו אותנו לאינפלציה? תצמצמו עוד פעם את השירותים לאזרח, שגם ככה הם מצומצמים? בזבזתם את כל הקרדיט הכלכלי. להביא עכשיו בקשה נוספת לכנסת לאשר גירעון אנחנו לא צריכים למחר בבוקר אלא לעוד חודשיים, זהו פשע כלכלי. לא להכין תקציב מדינה במשך שנתיים, גם לא ל-2020 ו-2021, זהו פשע כלכלי. נתניהו וגנץ, שני ילדים קטנים בגן הילדים, משחקים בתקציב מדינת ישראל. במקום להביא תקציב – הרי אם לא יהיה תקציב, אנחנו נהפוך ללקוח בסיכון. מיהדות התפוצות נצטרך להעלות את הריבית שאנחנו משלמים להם על איגרות חוב, ובכל ההלוואות שנצטרך לקחת מבנקים בעולם, בגלל שנהפוך ללקוח בסיכון – 80% חוב–תוצר, וזה ממשיך לעלות – נצטרך לשלם ריבית גבוהה יותר. המיליארדים האלה יהיו חסרים כאן. כחול לבן, ליכוד, אתם שותפים לפשע הכלכלי הזה, לפשע הכלכלי שהבאתם את מדינת ישראל אליו. אף אחד לא בא אליכם בטענות בגלל הקורונה. אנחנו באים אליכם בטענות בגלל הניהול הלקוי, בגלל הפחד שאחז בכם, בגלל חוסר הדרך. היה אפשר לעשות את זה אחרת. למה אין תקציב מדינה? אולי אני אגלה לכם, אולי אתם לא יודעים. תקציב מדינה הוא תוכנית עבודה. כשאין תוכנית עבודה אין דרך, אין כיוון. ואין לכם תוכנית עבודה, כי לא הכנתם תקציב, כי אתם רבים. ולמה אתם רבים? כי, נדמה לי, סעיף 30 בהסכם הקואליציוני קובע שאם לא יהיה תקציב מדינה קיימת לראש הממשלה האפשרות לפזר את הממשלה, ללכת לבחירות ולהישאר ראש ממשלה בממשלת מעבר. חברים, חברי הכנסת מכחול לבן, הכי קרוב שגנץ יוכל להגיע לבית ברחוב בלפור זה אם הוא יצטרף להפגנות. אתם לא מבינים שהוא לא יגיע לשם, אתם לא רואים מה עושים לכם? שמעתי שהיום הוציאו את הטלפונים מהכינוס המיוחד, מהישיבה המיוחדת שכינס גנץ את אנשי מפלגתו. פחדו שזה ידלוף החוצה. אתם שומעים? אתם כבר לא מאמינים איש לחברו, לא מאמינים. אני יושב במפלגת יש עתיד שמונה שנים ותשע וחצי שנים חבר בה – מעולם לא אספו מאיתנו את הטלפונים, כי מעולם לא דלף שום דבר החוצה. אפילו הדבק ביניכם איננו קיים. אתם רוצים שאני אפסיק חמש דקות לפני, אורלי? ביקשו ממני לצמצם. תשאלי את נטע. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא, יש לך עוד חמש דקות. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מצוין. אתם יכולים להוסיף לי עוד, בבקשה. מעולם לא מסרנו את הפלאפונים שלנו במפלגת יש עתיד כאשר נכנסנו לישיבה. אפילו האמון ביניכם איננו קיים. תחוסו קצת על כבודכם, שנרמס עד דק. הרי נתניהו לא עמד בשום סיכום שהוא עשה איתכם. קצת, קצת, אולי תצליחו להציל את כבודכם שנרמס עד אבק ותעזבו את הממשלה הנוראה הזו, שבה אתם שותפים ומשמשים עלה תאנה לשיגעונותיו של נתניהו. מה, אתם לא רואים שהוא משתמש בכם? בכל מקום אפשרי אתם מפסידים. התוכנית להענקת מענקים להשבת עובדים לעבודה היא תוכנית כושלת. 5.5 מיליארדי שקלים, ובסך הכול הוצאו מעל מיליארד שקלים, לא יותר מכך. במקום לאמץ את המודל הגרמני, מה עשיתם, מה עשיתם כל התקופה הזו? שלפתם. ולכן אני אומר לכם: אין תוכנית, אין דרך, אין תקציב מדינה, שהוא תוכנית עבודה ואחריות לקביעת העלויות של התוכניות השונות של האוצר ושל ראש הממשלה. אין שום דבר כתוב. פשוט אין שום תוכנית עבודה. אני אומר לכם את זה באחריות. וכל הזמן אנחנו אומרים: תביאו תקציב, תביאו תקציב. מדינת ישראל עדיין משתרכת אחרי ה-OECD, לא מצליחה לצמצם את הפערים: גירעון מצטבר מטורף שמגיע ל-150 מיליארדי שקלים בקירוב, עם 80% חוב–תוצר. הרזרבות הכספיות של מדינת ישראל מידלדלות. יש סיכון כלכלי מהותי. המדיניות המוניטריות הגיבה מהר. יש עלייה בסיכון הפיננסי, ומאזן הבנקים עלול גם הוא להידרדר. התעסוקה במשבר. כמעט 850,000 מובטלים, אנשים שאיבדו את מקום תעסוקתם. הגירעון הולך ומצטבר, וכפי שאמרתי הוא מגיע כמעט ל-150 מיליארדי שקלים, ל-80% חוב–תוצר. הסיוע הממשלתי הזניק את הגירעון, שהיה לפני כן גבוה, למצב כמעט קטסטרופלי. אני אומר לכם, חברים, אפשר להמשיך לפרוס את הכשלים של הממשלה האיומה הזו – ממשלה שאין לה דרך, ממשלה שכרגע מתקיימת מפחד קיומי. זה שומר על מבצרו של זה, זה שומר על אורוותו של זה כדי שהחמורים לא יברחו. אין אפילו טיפה של אמון בין שני האנשים האלה. לא צריך הדלפות, די לשמוע מעל הדוכן הזה את הדברים שאומר חבר הכנסת ניסנקורן על מקבילו חבר הכנסת אמסלם ומה אומר אמסלם על חבר הכנסת ניסנקורן כדי להבין שהם לא נמצאים בירח דבש, בלשון המעטה. זה כבר לא שיתוף פעולה; זה כבר לא להיכנס מתחת לאלונקה כדי לשאת את הקורונה ליעדים טובים יותר – זה לקבור את הכלכלה הישראלית; זה תשלום כבד מאוד שאזרחי מדינת ישראל יצטרכו לשלם על הכשלים האיומים האלה של מדינת ישראל. ואתה, אדוני ראש הממשלה, אתה עושה הכול, הכול, על מנת לברוח מאימת הדין. שמעתי גם מה אמר היועץ המשפטי לממשלה היום: נבצרות לא ירדה מעל הפרק. קח את זה בחשבון. אולי טוב תעשה אם תצא לנבצרות ותתעסק במשפט שלך, כי לא טוב שבמדינת ישראל ילך ראש הממשלה אל בית האסורים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. תעלה ותבוא חברת הכנסת אורלי פרומן. בבקשה. ארבע דקות. << דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> בן ברק איננו – אתה יכול להוסיף לי דקה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> איננו, אז שבע דקות? << דובר_המשך >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תן לי עוד דקה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלת ישראל זקוקה לחשבון נפש, חשבון נפש נוקב. לאורך כל התקופה האחרונה ההתמודדות עם המשבר הכלכלי והבריאותי לא הייתה חפה מאינטרסים – אינטרסים אישיים, אינטרסים פוליטיים, אינטרסים לא ענייניים. וכך, בעין הסערה, נקלעו האזרחים למאבק הפוליטי כשהם כלל לא נמצאים בראש סדר העדיפויות של מנהיגי המדינה. מאז תחילת המשבר הגישו למעלה ממיליון אזרחים תביעות לביטוח הלאומי, מתוכם למעלה מחצי מיליון איש שעוד לא חזרו לשוק העבודה. והיום, בהיעדר מנהיגות – מה שהוביל לסגירת המשק בפעם השנייה – נכנסו יותר מ-150,000 אנשים נוספים למעגל האבטלה, בלי שום תוכנית חילוץ, בלי שום ידיעה כיצד יעברו את התקופה הקרובה. האם מישהו מכם יודע מה אורך המסלול למשפחה ממעמד הביניים אל מתחת לקו העוני, עד שהיא מעיזה לבקש עזרה מעמותות המזון? לפי הנתונים של עמותת לתת, למשפחה בישראל ייקח בין שבעה חודשים ל-30 חודשים. בנוסף מספר הפניות לעמותה בבקשות לסיוע עלה ב-116% – וזה יחסית לתקופה המקבילה בשנה שעברה. 46,500 פניות חדשות – פשוט לא נתפס. למי מכם שלא חישב מהר, מאז פרוץ המגפה עברו כבר שבעה חודשים. קרי, עשרות אלפי משפחות חדשות יצטרפו בקרוב למעגל העוני במדינת ישראל. ובממשלה עסוקים בהבטחות סרק. תוכניות כלכליות בקושי נוצלו, תוכניות תמיכה נסגרו עקב אי-העברת תקציב המדינה. רק אני עמדתי פה בחודשים האחרונים ונאבקתי על תוכניות לאומיות לילדים ולנוער, שלא תיסגרנה. ומה יגידו אלו שעד לא מזמן פרנסו בכבוד את משפחותיהם, דאגו לילדיהם ולכל מחסורם, כשהם רואים את ממשלת ישראל ממשיכה בדיונים על איסור הפגנות ותפילות במקום לטפל בדבר החשוב ביותר, שהוא גם הסיבה שבגינה האזרחים מפגינים? כשהאזרחים מרגישים שהאדמה נשמטת מתחת לרגליהם, שהממשלה מתעלמת מהם, הם יוצאים למחאה. עשרות אלפי מכוניות הגיעו היום לכנסת להפגין – להפגין בעד חופש הביטוי, בעד הזכות להפגין ולהיאבק על הדמוקרטיה. כיצד חושבת ממשלת ישראל להגביל אותם? להפגין עד קילומטר מהבית? מדובר פה בפגיעה ישירה בזכותם הבסיסית של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, הזכות להפגין. גם היום אנחנו כבר יודעים כי לכם, לממשלה הזאת, אין תוכנית, אין מענה לאזרחים. לממשלה הזאת אין תוקף להמשך כהונתה; בוודאי לך, נתניהו, אין זכות מוסרית להמשיך ולכהן כראש הממשלה שלנו. כי אתם אומרים ושוכחים, זורקים לאוויר ומאיידים. זהו ניתוק מוחלט של השלטון מהעם ואי-הבנה של המציאות. לטובת כולנו, ולפני שיהיה מאוחר מדי, חייבים לכונן פה ממשלה אחרת. אדוני היושב-ראש, לפני שהשרים וחברי הקואליציה יגיעו הנה כדי להצביע, שיעלו קודם אחד-אחד לדוכן הזה ויבקשו סליחה. שיבקשו סליחה מאזרחי ישראל על כך שהובילו אותם למשבר הכלכלי הגדול והעמוק הזה, שהובילו אותם לסגר שני נוסף וששיסו אותם אחד בשני – חילונים בדתיים, מפגינים במתפללים, שוטרים באזרחים, והיום גם חיילים, חיילי צבא העם, באזרחים. אני בוחרת לסיים את דבריי במילות השיר "זעקי ארץ אהובה", כתבה שיבולת ברזני: "זעקי ארץ אהובה, בוערת / מי יחבוש את פצעייך? / היאך הופקרת לחסדי שמיים / מי יעצור דמעותייך? // זעקי ארץ אהובה, נאנקת / אש מלחכת שדותייך. / עשן נורא מכהה תכלתך / איתך בוכים כל בנייך. // זעקי ארץ אהובה". מי ייתן שנדע ימים טובים מאלה. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת אורלי פרומן. חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח, וממילא הוספנו את הזמן שלו לחברת הכנסת אורלי פרומן. יעלה ויבוא חבר הכנסת יוסף ג'בארין. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> א-סלאם עליכום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עליכום א-סלאם ורחמת אללה. שלוש דקות. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בתחילת הדיון הזה יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד תהה אם עדיין מותר לנאום ולדבר בכנסת הזאת. האמת היא שאני תוהה אם בכלל אנחנו עדיין נהנים מהמעמד של חברי כנסת באופוזיציה – אם יש לנו את הזכות לבקר את הממשלה ואת הרשות המבצעת; כי נדמה שהמהלך הזה של כרסום הערכים הדמוקרטיים, כרסום החירויות הבסיסיות של האזרחים, המהלך הזה הולך ומכרסם ביכולת של האזרחים להביע את דעתם, את מחאתם ואת כעסם כלפי מה שקורה במציאות החיים שלהם. אני רוצה להגיד לכם שהממשלה הזאת, שהוקמה לפני ארבעה חודשים, אמרה שהיא ממשלת קורונה – ממשלת חירום, ככה קראו לה, לפחות זה היה התירוץ של בני גנץ ושל כחול לבן. הם הפרו את כל ההבטחות שניתנו לפני הבחירות, הקימו ממשלה עם גזען ומושחת, וככה גם נתנו לו לגיטימציה להמשיך לשלוט. זה כנראה היה באמת רק תירוץ, כי הממשלה הכושלת הזאת נכשלה בטיפול בקורונה יותר מהכול. היא נכשלה קודם כול בטיפול במשבר הבריאותי, שהיה אמור להיות סיבת קיומה, ואכן, בשבועות האחרונים מדינת ישראל ממוקמת במקומות האחרונים בין מדינות ה-OECD בממדים של מתים, של חולים קשה ושל מאומתים חדשים ביחס לאוכלוסייה. מערכת הבריאות קורסת גם כתוצאה מהזנחה של עשרות שנים. וגם בשיא המשבר של הקורונה הממשלה הזאת עדיין לא הזרימה את הכסף הנחוץ כדי לשמר מערכת נאותה. תקנים לא מאוישים, מיטות חסרות. שנים של הזנחה, כבוד היושב-ראש, הולידו את המשבר הקשה ביותר שהכרנו, בלי יכולת של הממשלה להתמודד איתו. הממשלה הזאת נכ-ש-לה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה ויבוא חבר הכנסת ווליד טאהא. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בדיון על חוק-יסוד: משק המדינה, מצאתי לנכון להקריא בפני חברי הכנסת פנייה שקיבלתי מאזרח ערבי. אני אקריא: אני אדם שגר בעיר ערבית בצפון, אבא לשישה ילדים. אנחנו שמונה נפשות יחד בבית. בחודש פברואר 2020 עברתי אירוע שבו נשברו לי שמונה צלעות. לקחו לי ארבעה חודשים להתאושש ולהבריא – כלומר, כמעט כל תקופת הקורונה הראשונה. הגשתי, באמצעות עורך דין, מסמכים לבקשת נכות. אני בעצמי פניתי למוסד לביטוח לאומי וביקשתי לקבל הבטחת הכנסה. התהליך נמשך עד אוגוסט – זאת אומרת שישה חודשים – ורק אז קיבלתי לראשונה דמי נכות כוללת על סך של 5,000 ש"ח – שישה חודשים, משפחה בת שמונה נפשות וההכנסה שלה הייתה בשישה חודשים 5,000 ש"ח. על החודשים יולי ואוגוסט קיבלתי 2,900 ש"ח, ואילו על חודש ספטמבר קיבלתי 970, ועל הנכות עוד 1,000 שקל – ביחד 5,000 ש"ח בערך. האם הכנסה כזו יכולה להספיק למשפחה בת שמונה נפשות? פניתי ליותר מ-12 מפעלים וביקשתי לעבוד, ואף אחד מהם לא הסכים לקבל אותי, גם בגלל משבר הקורונה וצמצום עובדים וגם בגלל הגיל שלי. זאת אומרת שאני צריך לחיות יחד עם כל המשפחה שלי עכשיו מסכום חודשי עלוב של 1,900 ש"ח. ואני שואל – הוא אומר – מדוע המדינה לא תומכת בנו, ומפקירה אותנו, ומשאירה אותנו להתמודד עם תנאים שאי-אפשר לשאת אותם? כמונו יש הרבה מאוד משפחות שלא מצליחות להשלים את החודש, והמצב בהן קשה מנשוא. זאת פנייה אישית של אזרח שלמעשה משקפת את כל המציאות של התקופה הקשה ביותר שאנחנו חיים בה. לא ייתכן שמשפחה של שמונה נפשות תחיה שמונה חודשים על 5,000 ש"ח, ואחר כך, כשיצוצו להן תופעות של אלימות וכל מיני תופעות אחרות, אנחנו נהיה מופתעים כאילו לא ידענו שזה מה שהולך לקרות. אז בהזדמנות זו שמדברים על חוק-יסוד: משק המדינה, יש במדינה מאות אלפי אזרחים שהם קשי יום ובקושי מסיימים את החודש שלהם, והמדינה צריכה לדאוג להם, ודווקא להם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ווליד טאהא. יעלה ויבוא חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו ברשימה המשותפת הוכחנו שכאשר יש חוקים שהם לטובת הציבור, לטובת האזרחים, לטובת השכבות החדשות – וחברי ווליד ציטט מכתב שקיבל – הוכחנו שלמרות שאנחנו באופוזיציה, אנחנו יודעים להבדיל. אנחנו מצביעים, והצבענו, והוכחנו שאנחנו מצביעים בעד חוקים חברתיים כאלה, דוגמת החוק הראשון שהיה היום לעידוד מענקי עבודה ודוגמת החוק האחרון שיעלה היום בעניין מס הכנסה שלילי, שמיטיב עם השכבות החלשות. אבל כאשר מגיע חוק-יסוד: משק המדינה, למעשה מדובר בתקציב המשכי של 11 מיליארד. אנחנו, כבוד היושב-ראש, רק לפני כמה ימים אישרנו את התוכנית המפורטת שהציג האוצר בוועדת הכספים, וראינו את אותם מאות מיליוני שקלים שהועברו לטובת הסכמים פוליטיים. היה כתוב: הסכמים פוליטיים עם עלות תקציבית. וראינו שלחטיבה להתיישבות ולהתנחלויות – מאות מיליונים, ולישיבות ולחינוך החרדי – עוד מאות מיליונים. כמובן שאנחנו לא יכולים להצביע בעד, וכמובן שאנחנו נצביע נגד חוק-היסוד הזה. אני וחבריי בוועדת הכספים, חבר הכנסת אחמד טיבי וחברתי עאידה תומא – חבר הכנסת אחמד טיבי הגיש כ-1,000 הסתייגויות לחוק הזה. באמת, אנחנו הגשנו את כל ההסתייגויות שבאות להגן על הציבור שלנו: תקציבים לרשויות המקומיות הערביות, לבתי חולים בנצרת, לחוג לכל ילד, ועוד ועוד תקציבים. הצלחנו להביא כמה הישגים. הראשון שבהם הוא שעוד פעם הייתה היום הצהרה של משרד האוצר בוועדת הכספים שאת כל העודפים והרזרבות שנשארו מתוכנית 922 ולא נוצלו בשנה זו אפשר לנצל בשנה הבאה, בשנת 2021. כמו כן, הייתה הצהרה של משרד האוצר ומשרד החינוך שתוכנית חוג לכל ילד תהיה בעדיפות ראשונה בתקצוב, בתקציב לשנה הבאה, 2021. וגם הצלחנו להשיג עוד תקציבים לבטיחות בעבודה של פועלי בניין. ואנחנו עמדנו על זה שאנחנו נקבל, כבוד היושב-ראש, תקציב נוסף בסכום של כ-5 מיליון שקל על מנת, באמת, להדביר ולצמצם את התופעה הזאת של קורבנות וחללים בענף הבניין – והגענו ל-42. וגם הצלחנו להשיג עוד תקציב של כמה מיליוני שקלים לתקציבים של קבוצות הליגות הנמוכות – ליגות א', ב' וג'. האוצר ומשרד הספורט העניקו 75 מיליון שקל לקבוצות המקצועיות, שהן ליגת העל וליגה לאומית. לצערנו, רוב הקבוצות ביישובים הערביים – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – הן בליגות הנמוכות, ליגות א', ב' וג'. אז הצלחנו גם להביא את התקציב הזה. בכל זאת, הצלחנו להביא את ההישגים האלה. אבל זה חוק רע, ואנחנו נצביע נגד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, ואחריו – חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני דקות אחדות הגיע אליי סרטון מהעיר רהט שבו המשטרה, באקדח חשמלי, טייזר חשמלי, פוגעת בצעיר זאיד אלקאדי, צעיר מוגבל, והצעיר נופל ארצה וכולם מתאספים שם וקוראים לשוטרים שם: הצעיר הזה מוגבל. לצערי, המקרה הזה איננו הראשון שבו המשטרה ואנשי המשטרה פוגעים בבעלי מוגבלויות, באנשים שזקוקים לעזרה, באנשים שרואים במשטרה – שהמשטרה אמורה לשמור עליהם ולא לפגוע בהם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשנה שעברה היו מקרים מאוד חריגים. כמובן שהמפורסם בהם הוא המקרה של איאד אלחלאק, אבל אחריו היה הירי באדם מוגבל במחסום קלנדיה, ולפניו היו בראש העין ובמקומות אחרים. וכל הזמן הסיפור הזה עובר, אדוני היושב-ראש, של פגיעה בחסרי ישע, באנשים עם מוגבלויות. ביוזמת הנשיא הוקמה ועדה כדי לטפל ולמצוא דרכים איך מגינים על האנשים האלה ואיך תתמודד המשטרה עם אנשים אלה, מפגש בין אדם מוגבל לבין שוטר, ורק לפני חודש ומשהו התבשרנו שהשר לביטחון פנים אסר על המשטרה להשתתף בדיוני הוועדה הזאת. זלזול מוחלט, אדוני היושב-ראש – במי שיזם, שזה נשיא המדינה, דמות שאמורה להיות דמות מאחדת; זלזול במי שיזם את הדיונים, את הוועדה הזאת, אבל יותר זלזול בחיי אדם. והינה, שוב, מזל שהיום הירי לא היה בנשק חם ושחייו של זאיד ניצלו. זאיד, אדם מוגבל, נורה היום במכשיר חשמלי, וראינו שהוא עשה כמה צעדים ונפל ארצה. אז אני שוב קורא מכאן למשטרת ישראל ואני קורא לשר לביטחון פנים – א. לחקור את המקרה שהיה ברהט; ב. כן לעשות עבודה יסודית כדי שמקרים כאלו לא יחזרו על עצמם. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. יעלה ויבוא חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, סלאם עליכום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עליכום א-סלאם ורחמת אללה וברכאתוהו. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לפני שעה קלה היה נאום לראש הממשלה בעצרת הכללית של האו"ם, ושם הוא דיבר על ה-blessing of peace, על הברכות של השלום שאמור להביא נתניהו למזרח התיכון, והוא דיבר על עזרה בפיתוח תחבורה בעולם הערבי ופיתוח תיירות בעולם. אני קודם כול מאוד מקווה שהעולם הערבי לא ילמד מהמודל הישראלי לפיתוח תחבורה. זה בטוח לא דבר ללמוד ממנו, לא בעולם הערבי ולא במקום אחר, גם לא בתיירות. למדינה הזאת יש פוטנציאל אדיר בתיירות, וזה פוטנציאל שאף אחד לא חשב שהוא ממומש. אני בטח לא רוצה שהעולם הערבי ילמד מישראל את הדברים האלה. והוא שכח לדבר על מה באמת הולך לצאת מהסכמי השלום ומי הנהנה מהם. הוא לא ציין שמי שמאוד שמח במדינת ישראל על הסכמי השלום החדשים עם בחריין והאמירויות אלה דווקא חברות הסייבר וחברות תעשיית הנשק וההרס, שזאת ההתמחות האמיתית של מדינת ישראל. בזה היא יכולה לתרום הרבה יותר ממדינות אחרות בעולם – בתעשיית ההרס שלה. נתניהו גם שכח לציין שהסיבה האמיתית לזה שיש חוסר יציבות פוליטית ולזה שיש סכסוך פוליטי מתמשך זה הכיבוש, ושישראל כובשת את העם הפלסטיני וכובשת את האדמות הפלסטיניות. הוא מחליט להתעלם מהעובדה החשובה מאוד הזאת, והוא רוצה גם להתעלם מזה שהוא שם שני מיליון בני אדם תחת מצור, שלושה וחצי מיליון בני אדם תחת הכיבוש, ממשיך בייהוד אל-קודס. והאמת היא שאם בכלל היה לו דבר חשוב וחיובי לעשות למען עולם הערבי, היינו רואים את זה במדיניות הממשלה כלפי 1.7 מיליון אזרחים ערבים שהם האזרחים של המדינה. לא היו נמצאים כפרים בלתי מוכרים אם לנתניהו היו כוונות טובות כלפי הערבים והעולם הערבי, ולא היינו רואים את האפליה והגזענות בכל תחומי החיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת ווליד טאהא, נא לסיים את השיחה הזאת ולכבד את החבר שלך במשותפת. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. לא היינו רואים את האפליה והגזענות בכל תחומי החיים בין יהודים לערבים במדינה. מה שקורה בנאום הזה בעיניי זה המשך קמפיין הבחירות שמוביל נתניהו לשני אנשים מסוכנים בבת אחת, לנתניהו ולטראמפ. והקמפיין הזה מתמשך כבר כמה חודשים, כי הוא מתכנן את הבחירות הבאות והוא מדבר בנאום על זה שהשלום עם הפלסטינים מתקרב. ואני שואל את עצמי על מה הוא מהמר כשהוא מבטיח לאנשים, כשהוא משקר לאנשים, כשהוא חושב שהשלום עם הפלסטינים מתקרב. הוא מהמר על זה שתהיה הנהגה פלסטינית שתקבל את התנאים שלו לסיום הסכסוך, וזה לא דבר שיקרה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, כמו שהוא סיים, בחצי דקה. נתניהו מסיים את הנאום שלו באו"ם בחדשות טובות. אני חושב שחדשות טובות יהיו גם לאזרחים במדינת ישראל וגם לעולם הערבי, וזה כשנדבר על בנימין נתניהו בלשון עבר. נוכל להגיד היה היה, נגמר וסוף טוב הכול טוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה. << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לנו ברשימה המשותפת יש אוסף סיבות מוצדקות להצביע נגד חוק משק המדינה, שלא נותן מענה הולם וצודק לצרכים של החברה הערבית, למשבר המתחזק והמעמיק, הבריאותי והכלכלי, בחברה הערבית. יחד עם זאת, אני רוצה להוסיף עוד סיבה מאוד חשובה למה לי כאישה חשוב להצביע נגד החוק הזה. מה לא נמצא בחוק הזה, מה לא מעניין את הממשלה, ממה לא דואגת הממשלה? רצח נשים. לנשים שהן מוחלשות לאורך כל המשבר הממשלה לא דואגת בחוק הזה. 17 נשים מתחילת השנה איבדו את חייהן. 17 גברים רצחו 17 נשים, ולצערנו בעוד אסון היום אישה בנגב איבדה את חייה גם כן. את הממשלה זה לא מעניין – הפוך, היא מקריבה את חייהן של נשים, סוגרת אותן בבתים בלי לבדוק את מצבן, עם גברים אלימים. לא נענות הדרישות שלנו והפניות שלנו לעשות מיפוי מחדש, במיוחד ביישובים שהמצב הסוציו-אקונומי בהם נמוך ודורש מעקב מיוחד ועמוק בתוך הבתים האלה. אי-אפשר להשאיר את הגברים האלימים בתוך הבתים לעשות פשעים ולרצוח נשים. ולא רק רצח – לצערנו בתקופת המשבר עולים יותר ויותר ניסיונות הרצח, ניסיונות הפגיעה בקטינים וגם בנשים. הממשלה סוגרת את האנשים במשברים שרק מעמיקים; לא דואגת לנשים, לא למוחלשים, לא לקטינים, לא למובטלים ולכלל האוכלוסיות המוחלשות. גברים אלימים צריך לשים בבידוד, וקראנו לא פעם אחת: מקלט צריך לאכלס גברים אלימים, לא נשים מוכות. המקום הטבעי לגבר אלים הוא מבודד. יכול להיות שחיסון נגד וירוס הקורונה יטפל בקורונה, אבל מי יטפל בווירוס הקשה מאוד שהוא רצח נשים וגברים אלימים? החיסון היחיד לווירוס הזה, כדי לטפל בו, הוא בידוד גברים אלימים ובידוד ממשלה מנותקת מהמציאות בכלל, מנותקת מהאוכלוסיות המוחלשות, מנותקת מהנשים ומקריבה את הנשים לגברים אלימים. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת סונדוס סאלח. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלכס קושניר. חמש דקות, אדוני. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> חברים, תמיד כאשר קיבלתי צו מילואים התרגשתי, התמלאתי גאווה לשרת את המדינה. הרגע הזה שהמדינה קוראת לך, צריכה אותך, הוא רגע מחייב. אתה פשוט עולה על מדים ויוצא לדרך. אתה אורז את הציוד, מנשק את האישה, את הילדים, ויורד לשטח. המדינה קוראת לי, אני מתייצב. לא משנה לי לאן, לא משנה לי כמה זמן, פשוט מתייצב. כך בדיוק עשו לוחמי ומפקדי גדוד המילואים 9271 מחטיבה מרחבית יואב השייכת לאוגדה 80. הלוחמים לא היססו אף לא לרגע אחד. גם הם עלו מייד על המדים, נישקו את בני משפחתם ויצאו לדרך. אותו גדוד עסק בפעילות מבצעית במשך 24 ימים, עד אמצע ינואר 2020. עד כאן סיפור שגרתי של המיעוט הישראלי שלא דורש כלום, אולי רק יחס הוגן. לפני כמה ימים קיבלתי פנייה ללשכתי מאותם לוחמים. הובטח להם על ידי ראש מדור תעסוקה מבצעית כי הם יקבלו מענק על שירות מילואים פעיל על כל תקופת התעסוקה המבצעית, אך דיבורים והבטחות לחוד ומעשים לחוד. בפועל המענק שהופקד לחשבונם היה מפוצל: החלק של שנת 2019, שישה ימים, פשוט לא חושב, לכן הם קיבלו מענק רק על 18 ימים של שנת 2020. שישה ימים של תעסוקה מבצעית נשארו בשנת 2019 ופשוט ירדו לטמיון. למה? כי התחלפה קידומת בלוח השנה. מישהו בצה"ל לא מסוגל לחשב את כל תקופת השירות כי השנה השתנתה משנת 2019 לשנת 2020. אני פניתי במכתבים גם לראש אכ"א וגם לסגן הרמטכ"ל, והיום גם לשר הביטחון בני גנץ, אך טרם קיבלתי תשובה. בעזרת כרמלה מנשה הצלחנו להוציא תשובה מדובר צה"ל. התשובה הייתה לקונית וקרה. פשוט נדהמתי. אני מצטט: תגמולי המילואים נספרים על פי שנה קלנדרית. בשל טעות אנוש – טעות אנוש – הובטח לחיילי גדוד המילואים כי יקבלו את תגמולי המילואים לשנת 2020 בספירה עם התגמולים לשנת 2019. משום שהתעסוקה המבצעית שביצע הגדוד חוצה שנה, לא ניתן להחשיב את ימי המילואים בשנת 2019 יחד עם אלה של 2020. התעסוקה המבצעית חוצה שנה קלנדרית. אז גם הגעגוע למשפחה חוצה שנה קלנדרית וב-1 בינואר מתאפס ומתחיל מחדש; גם העומס שמצטבר בעבודה חוצה שנה קלנדרית והמשימות מתאפסות ומתחילות מחדש; גם הפעילות בעסק חוצה שנה קלנדרית וכל ההפסדים מתאפסים ומ-1 בינואר מתחילים להצטבר מחדש; גם שעות ההכנה למבחנים שפוספסו בשנת 2019 לא נחשבות כי החל מ-1 בינואר הן מתחילות מחדש. כלוחם וכקצין במילואים אני מודה: קשה לי מאוד לבקר את צה"ל. אבל המקרה הזה מראה שלמישהו משהו השתבש במחשבה ובגישה. היחס הזה נוגד את רוח צה"ל ואת ערכי צה"ל. היחס הזה מפלה את אלה שביום פקודה מוכנים להקריב את חייהם למען המדינה. זה פשוט לא הוגן. אני פונה לשר הביטחון בני גנץ: אדוני, תתקן את העוול הזה עכשיו. תוכיח שאכפת לך. תוכיח שיש לפחות מערכת אחת במדינה שלנו שנשארה בה טיפה של שפיות. תשלם את מלוא המענק ללוחמים מייד, כי מגיע להם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אלכס קושניר. יעלה ויבוא חבר הכנסת עודד פורר. לרשותך ארבע דקות, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, פעם אחר פעם אנחנו באים לכאן ומאשרים לממשלה עוד ועוד תקציב. שוב ושוב, עוד ועוד מיליארדים, אבל דבר לא מגיע ליעדו. הממשלה וחברי הכנסת מהקואליציה עוסקים אך ורק בהפגנות במקום לעסוק בהצלת המגזר העסקי. כבר כעת אחד מכל חמישה עסקים חווה פגיעה של יותר מ-50%, אדוני. העסקים הקטנים, המפעלים הקטנים, הפרילנסרים, הקוסמטיקאיות, הספרים, החנויות הקטנות – כל אלה כבר לא ישרדו את הסגר הזה. הסגר הזה הוא הגיליוטינה שהממשלה מורידה על העסק שלהם, על מפעל החיים שלהם. מחצית מהעסקים הקטנים שהוציאו עובדים לחל"ת בכלל לא החזירו אותם גם כשהחזירו כבר חלק מהפעילות במשק. מה יקרה לעסקים הקטנים האלה כעת? מה יקרה לעובדים האלה כעת, את זה אתם שואלים את עצמכם? אנחנו העברנו תקציבים ועוד תקציבים לממשלה אבל התקציבים האלה לא מגיעים ליעדם, פשוט לא עשיתם כלום. 80% מהעסקים הקטנים שביקשו הלוואות בערבות המדינה לא הצליחו לקבל את ההלוואה – ולא את המענק שאיתו הם יוכלו להראות שהעסק שלהם שורד ולשלם לעובדים ולשלם מיסים – הלוואה הם לא הצליחו לקבל בערבות המדינה. בתוכניות העבודה הממשלה הזאת נכשלה, בהכנת מערכת הבריאות הממשלה נכשלה, בהצלת המשק הממשלה נכשלה, בביצוע הממשלה נכשלה. במסיבות עיתונאים היא הצליחה, הנתון היחיד שפעם אחר פעם הממשלה מצליחה בו. ואני שואל את עצמי, עם כל כך הרבה נכשלים יש לכם עוד חשק לעשות את מסיבות העיתונאים האלה שוב ושוב? מה יש לכם לחגוג? במקום לשלם לעסקים הקטנים שולח ראש הממשלה את מקהלת המעודדות שלו לדבר – על מה, על המפגינים. במקום לדבר על המפגינים תדברו על המובטלים. תדברו על 120,000 המובטלים שנוספו רק בשבוע וחצי-שבועיים האחרונים שאנחנו נמצאים בסגר ל-800,000 שהיו ולכל אלה שיהיו – – – << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> כבר 140. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כבר 140,000. ועוד לא ראינו כלום, זה בדיוק הסיפור. אז אנחנו נעביר הערב עוד תקציב לממשלה; נעביר לכם עוד מיליארדים, שתוכלו לספר שאתם מוציאים אותם לטובת הצלת המשק. אבל אתם לא מעבירים את הכסף הזה לאן שצריך. הפעולות הן פעולות פשוטות. אנחנו אומרים אותן פעם אחר פעם, ואנחנו נמשיך להגיד אותן: תפעילו את חוק מס רכוש, קרן הפיצויים, כמו שעשיתם במלחמת לבנון השנייה – נוסחה פשוטה, ברורה, מזרימה כסף באופן מיידי לעסקים. היא מאפשרת להם להמשיך לשלם את הארנונה שלהם, מאפשרת להם להמשיך לשלם את ההלוואות שלהם, להמשיך לשלם לעובדים שלהם ולא לשלוח את העובדים שלהם לביטוח לאומי. תיתנו מענק לעסקים האלה כדי שהם יעסיקו את העובדים ולא הביטוח הלאומי. אני אומר כאן לחברי הממשלה שנמצאים כאן, לחברי הכנסת מהקואליציה: אנחנו סיימנו את צום יום הכיפורים, אבל את מחדל יום הכיפורים הזה של הממשלה הזאת על הרס הכלכלה אתם כותבים בימים אלה. שום צום שתצומו לא יכפר על מה שאתם עשיתם למאות אלפי משפחות במדינת ישראל ואיך שאתם הזנחתם מאות אלפי משפחות. אז אתם תקבלו הערב עוד תקציב, ואם אתם רוצים, אולי, להתחיל לתקן את מה שעשיתם, תדאגו בתקציב הזה להשאיר את העסקים האלה בחיים. אם אתם חושבים שבקומבינות שאתם עושים ובנוסחאות המורכבות ובביורוקרטיה של בקשת ההלוואות ובקשת המענקים אתם תצליחו להציל מישהו, אז אתם ממש לא בכיוון. תשנו כיוון ומהר, כי בדרך הזאת לא יישאר מי שישלם לכם את המשכורות. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת עודד פורר. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שוב הממשלה הכושלת הזאת מביאה לנו תוספת תקציבית. זאת לא הפעם הראשונה, ואני מבטיח לך שזאת לא תהיה הפעם האחרונה. טלאי על טלאי. הממשלה הזאת קמה כממשלת חירום לאומית שאמורה לטפל בנגיף הקורונה ולייצב את הכלכלה של מדינת ישראל, אבל האמת, אתה שומע את הוויכוחים בין כחול לבן לליכוד, בין השרים, בין היושב-ראש לשר המשפטים, ואתה אומר: בלתי אפשרי לייצב את הממשלה הזאת. ממשלת חירום לאומית – הרי היא קיימת כבר ארבעה חודשים, אפילו מעל ארבעה חודשים, ויכלה להביא לנו בתקופה הזאת תקציב 2020 מסודר, אחרי עבודה מקצועית, שיפתור לנו את הבעיה וייתן יציבות כלכלית. הדבר הכי מסוכן למדינה זה אי-יציבות כלכלית, ואנחנו נמצאים באי-יציבות כלכלית. אבל אני רוצה להגיד לכם, חברי חבר הכנסת עודד פורר, ראש הממשלה משאיר לעצמו נתיב מילוט. אתה מכיר את זה: בירידות הקשות תמיד משאירים איזה נתיב מילוט על מנת שאתה תוכל לברוח אם אתה תרצה למנוע מעצמך תאונה קשה, וראש הממשלה השאיר לעצמו נתיב מילוט על מנת שלא יקיים את ההסכם שלו עם כחול לבן. לכן אנחנו לא מעבירים את התקציב ולא עבר תקציב 2020. אבל היום אנחנו מאשרים גם 8 מיליארד שקל על חשבון תקציב 2021, וזה אומר שראש הממשלה כבר חושב על הבחירות הבאות ויודע שלא יהיה תקציב 2021. מדינת ישראל שנים רבות בלי תקציב, כי התקציב שאנחנו מתבססים עליו חוקק ב-2018 והוכן בסוף 2017. יותר משלוש שנים אנחנו מתקיימים על התקציב, אבל כל הזמן יש תוספות תקציב שהממשלה הזאת מביאה לנו. אני רוצה להגיד לך, ואני רוצה לפנות כאן לכל בני העדה הדרוזית, לראשי הרשויות מהעדה הדרוזית, לראשי הרשויות מהעדה הדרוזית שחתמו על הסכם עם ראש הממשלה אחרי שיצאו למאבק קשה; הייתי חלק מהמאבק וליוויתי את המאבק מהיום הראשון: ראש הממשלה יכול לאשר לכם תקציב ולהביא לכם תקציב על חשבון תוכנית החומש, כי תוכנית החומש שלכם הסתיימה בסוף 2019. אתם בעצם מאבדים את כל שנת 2020, בלי תקציב, בלי תקציב מאושר, בלי תוכנית חומש. תוכנית החומש – חתמתם איתו, עם ראש הממשלה, שהיא לא תרד מתוכנית החומש הקודמת, והיא הייתה צריכה להיות כל שנה מעל 450 מיליון שקל. כמה כסף אישר לכם ראש הממשלה מהתחלת השנה עד עכשיו? אפילו בתקציב של 11 מיליארד שקל – 50 מיליון שקל. זה 10% ממה שאתם צריכים לקבל השנה, ואתם לא תקבלו יותר. לא תקבלו יותר, כי ראש הממשלה לא מעוניין להעביר לכם יותר. אני אומר לכם כאן, ממשלה כושלת, ממשלה של שלוף, הגיע הזמן שתלך הביתה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. הדובר הבא – חבר הכנסת אביגדור ליברמן. ארבע דקות. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רק מסתכל על המסך הזה, שכתוב בו "הצעת חוק-יסוד: משק המדינה", ואני גם נזכר בריאיון שקראתי לפני שבועיים עם נגיד בנק ישראל אמיר ירון, כלכלן שהובא על ידי ראש הממשלה מניו יורק כמקצוען כדי לתת דחיפה למשק הישראלי. בריאיון הזה הוא אומר: היעדר תקציב לשנת 2021 מהווה גורם סיכון עבור כלכלת ישראל. הוא גם הוסיף שחברות הרייטינג, חברות הדירוג הבין-לאומיות, עוקבות בתשומת לב אחרי הנעשה בממשלת ישראל. ולא רק הוא. מי שראה, היום יצא אחד העיתונים החשובים בתחום הכלכלי, אקונומיסט, בלונדון, שגם כותב על השלומיאליות – איך מתנהל פה דיון כלכלי שכולו מושפע מאינטרסים קואליציוניים ופוליטיים. כבר בכל העולם יודעים איך אנחנו מנהלים. אבל מה מדברים איתנו בכלל על תקציב 2021? אין תקציב 2020. אנחנו בסוף שנת 2020, כשהקו האחרון, התאריך האחרון הוא 23 בדצמבר 2020. קרי, שבוע ימים לפני תום השנה אמורים לאשר את התקציב. אבל למה לא מאשרים אותו, אדוני היושב-ראש, אתה יודע למה לא מאשרים את התקציב? כי ראש הממשלה משמר לעצמו אופציה לפרק את הממשלה, לפרק את הקואליציה, על נושא התקציב. זאת הסיבה היחידה שהוא יכול לפרק את הקואליציה בלי להעביר את הראשות לראש הממשלה הרזרבי בני גנץ. לכן לא יהיה תקציב. נתניהו ימשוך עד הרגע האחרון, יעשה את כל השיקולים הקואליציוניים והפוליטיים. הוא לא יעשה את השיקול של המובטלים, של העצמאים הקטנים. הוא לא יעשה את השיקול הזה. הדבר היחיד שיעניין אותו – איך הוא משמר את הקואליציה, איך הוא משמר את השלטון. זה לא מקרה שאין פה אף נציג כחול לבן. הם יודעים, הביזיון שהם גרמו לכל נבחרי הציבור פוגע בכולם. כל נבחרי הציבור משלמים מחיר על הדבר שקרה בקואליציה הזאת – הפרה של כל ההתחייבויות של גורם חשוב, פוליטי, שהיה כאילו תקווה גדולה, שרימה את הבוחרים שלו. אבל אנחנו יודעים את האמת, אין תקציב בגלל שיקולים פוליטיים צרים, וזה לא רק שאין תקציב. אין חשב כללי, אין ראש אגף תקציבים, אין ועדת שרים לחקיקה. ככה מנהלים את משק המדינה? יתרה מזו, ראש הממשלה בעצמו, אין לו שום בעיה. הוא נוסע לוושינגטון והוא מזמין לעצמו מטוס בנפרד מכל הפמליה. רק בגלל הביקורת הציבורית, רק בגלל מה שקרה בתקשורת, הוא הואיל בטובו וביטל את אותה הזמנה למטוס פרטי. ככה מנהלים את משק המדינה? אנחנו מופתעים שיש כל כך הרבה פשיטות רגל? מי שבאמת משווה, פשיטות הרגל קפצו ב-50% בהשוואה לשנה קודמת. אנחנו מופתעים שיש כל כך הרבה מובטלים? אבל מה, אחריות אף אחד לא לוקח. ראש הממשלה יודע להאשים את האופוזיציה, את ועדת הקורונה, אותי, את התקשורת – רק הוא לא נושא בשום אחריות. הכול קורה מעצמו, או בגלל האחרים. לו אין שום תרומה, שום אחריות. ולכן, אדוני ראש הממשלה, בשם אותם מובטלים ואותם עצמאים ובשם משק המדינה, תעשה לנו טובה, תשחרר אותנו, הגיע הזמן שתסיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אביגדור ליברמן. יעלה ויבוא חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. << דובר >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר >> תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שבע דקות. << דובר_המשך >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר_המשך >> חברי הכנסת, במשך כל היום הזה אני שומע את אנשי כחול לבן, כולל שרים, שמסבירים – אפילו בתקשורת, בפומבי, בגלוי – כמה קשה להם עם החוק הזה על ההפגנות, וכמה קשה להם עם ההתנהלות של הממשלה, וכמה בעצם הממשלה דפוקה וגרועה. אפילו הייתה שרה מכחול לבן שאמרה שזאת הממשלה הכי גרועה שהייתה פה אי פעם, שרה בתוך הממשלה, מירב כהן, אמרה דברים ביושר. למעשה לא שמעתי – לא רק מכחול לבן ומהעבודה; לא שמעתי אפילו שר אחד, חבר אחד בממשלה, שיגיד שהדברים מתנהלים כמו שצריך; התקציב, המשק מתנהל כמו שצריך; ההחלטות מתקבלות כמו שצריך. לא, אין אפילו אחד שאומר את זה מתוך הממשלה. אז אנשים שבצד של נתניהו, שקשורים אליו, תלויים בו, מפחדים ממנו, קשרו את גורלם בגורלו, ניחא. אבל האנשים שבצד השני, אפילו אנשים שאנחנו בשמאל המלצנו עליהם שיקימו ממשלה, כמו בני גנץ ואנשי כחול לבן – אני תוהה אם היום האנשים האלה כל כך סובלים מזה שהם צריכים לבוא ולהצביע פה בעד חוקים שהם לא מסכימים איתם, למשל החוק הזה על ההפגנות. מה יקרה, אני שואל את הכנסת, מה יקרה אם אנשי כחול לבן יבואו לפה ולא יצביעו כמו שנתניהו רוצה שהם יצביעו? פשוט יגידו לו לא. מה יקרה, הוא יעניש אותם, הוא ירביץ להם, הוא יעמיד אותם בפינה? מה יקרה? אז הם אומרים: אבל אז הממשלה תתפרק. למה, עכשיו הממשלה מתפקדת? לדבר הזה שנמצא פה באיזה בניין בקריית הממשלה אפשר לקרוא בכלל ממשלה? הדבר הזה בכלל פועל? יגידו: טוב, אבל הכלכלה תלויה בנו, תהיה פה התמוטטות, לא יהיה תקציב. ממילא אין תקציב. כבר שנתיים אין תקציב. מה שאנחנו מעבירים פה זה טלאי על טלאי על טלאי. אין שום תכנון, אין שום ניהול. לשם מה ובשם מה אנשי כחול לבן דבקים בשיתוף הפעולה הזה ובהגנה הזו על נתניהו? הרי הם בעצמם אומרים – שמעתי למשל את שר המשפטים, שאני מכבד, אבי ניסנקורן, שמסביר עד כמה האובססיה הזו של נתניהו בעניין ההפגנות היא מנותקת מהמציאות של הקורונה. לא קורונה ולא נעליים, הוא פשוט לא רוצה את ההפגנות נגדו. אני שואל, אם אנשי כחול לבן בעצמם הם אלה שמסבירים את זה, מדוע הם תומכים בחוקים האלה? מה נתניהו כבר יעשה, יפטר אותם? הוא לא יכול לפטר אותם. הוא יפרק את הממשלה הזאת? אז בני גנץ יהיה ראש ממשלה חליפי. מה כבר יקרה, הממשלה לא תקבל החלטות? גם ככה היא לא מקבלת החלטות. עד לפני כמה ימים, אדוני היושב-ראש, הממשלה אפילו לא התכנסה. הם לא קיימו ישיבה. הם לא יכלו לדבר בכלל אחד עם השני. מה אתם מצילים את נתניהו ומספקים את הגחמות שלו פעם אחר פעם אחר פעם? מילא הוא היה גומל לכם בנדיבות, מתייחס אליכם יפה, נותן לכם כל מיני דברים. כלום. הוא יורק עליכם, דורך עליכם, מאשים אתכם בכל דבר, כולל בקורונה. ואתם, במקום להגיד: די, מספיק, ממילא הממשלה הזאת זה לא מה שרצינו, זו לא ממשלת חירום, זו לא ממשלת קורונה, זאת ממשלת פח אשפה – במקום להגיד את זה אתם עוד פעם באים לפה שבוע אחר שבוע ומכשירים את העניין. עכשיו אני אומר, יש פה מידה בסיסית של יושר אינטלקטואלי. אתה מצפה מסיעה שמחזיקה בתפקידים בכירים בממשלה לאיזשהו רציונל, שיבואו ויגידו מה טוב, במה הם מועילים בעצם הישיבה שלהם בממשלה. אני שמעתי – הם אמרו: בלמנו את הסיפוח, בדיעבד. איזה בלמנו? בהסכם הקואליציוני שהם חתמו עם נתניהו הם כתבו שתחילת הסיפוח ב-1 ביולי. לא הם בלמו ולא היה להם קשר לעניין הזה. אין להם שום השפעה על התהליכים. הם מכשירים ונותנים לגיטימציה לנאשם בפלילים שרק מחפש להתחמק מבית המשפט. הם מבזים את עצמם, מבזים את הכנסת ומבזים את החברה הישראלית. החוק שיגיע לפה עוד מעט הוא חוק שלא קיים בשום מדינה. בכל העולם יש קורונה, בשום מדינה דמוקרטית לא הגבילו את ההפגנות, רק במדינת ישראל. מדוע? כי ראש הממשלה לא רוצה שיפגינו נגדו. כחול לבן – קשה להם עם זה. שמעתי שהייתה להם הערב ישיבת סיעה מאוד כואבת. השרים, חברי הכנסת של כחול לבן, הסבירו כמה קשה להם עם העניין. קשה, והם יבואו הנה ויתמכו בחוק הזה כמו טטלאך, כמו בובות. ניחא, אני אומר את זה שוב, אילו היה להם איזשהו הישג להציג, אולי היו בולמים תהליכים. איזה תהליכים? קראתי היום, בנו של ראש הממשלה כתב: מנדלבליט זה כמו איראן. איראן מאיימת עלינו מבחוץ ומנדלבליט מאיים להשמיד אותנו מפנים. את זה כתב הבן של ראש הממשלה, שיושב איתו בבית. אז אילו תהליכים בדיוק כחול לבן בולמים? הגיע הזמן שכחול לבן יעשו סוף-סוף את הדבר הנכון, יצביעו לפי צו מצפונם, ואם צריך – שיעזבו את הממשלה הרעה הזאת. ממילא היא לא מתפקדת ואין להם בה שום השפעה. ונוכל לצאת לדרך חדשה. אני מדגיש לסיום, אדוני היושב-ראש: לולא הגזענות, לולא האובססיה שלהם לא לעשות שותפות איתכם, הייתה יכולה להיות כאן כבר ממשלה אחרת לחלוטין. זאת הסיבה היחידה. לא רצו ממשלה עם ערבים. נכון, זה לא רק גנץ, יש עוד כמה צדיקים שם. בגלל זה קיבלנו את הממשלה הרעה הזאת, שנותנת בסך הכול מטרייה לנאשם בעבירות חמורות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. תעלה ותבוא חברת הכנסת מרב מיכאלי. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה, אדוני. תגידו לי, רק תגידו לי, על מה לכל הרוחות אתם מוציאים את הכסף? אתם תקבלו כאן עכשיו אישור להוציא עוד 2.5 מיליארד שקל, אחרי שאישרו לכם 11 מיליארד, אחרי שאישרו לכם 8 מיליארד. כל הכסף הזה, למה הוא הולך בדיוק? משום שהיום התברר שאתם מקצצים בסובסידיות של מעונות היום לפעוטות ולילדות וילדים. אתם מפטרים, גורמים לפיטורים של ההורים שלהם, משלמים להם בקושי חל"ת, מעט מדי דמי אבטלה, ואז מקצצים להם בסובסידיות למעונות של הילדות והילדים והפעוטות שלהם. 70% מהמפוטרות והמפוטרים הם נשים, ואתם הולכים ומקצצים בסובסידיה של המעונות של הילדות והילדים שלהם? אז על מה אתם מוציאים את כל הכסף הזה שמאשרים לכם כאן כל הזמן? הרי את כוח האדם במערכת הבריאות, בקופות החולים, בבתי החולים, לטפל בכל המוני החולות והחולים בקורונה – לא הגדלתם. אין תוספת משמעותית מספיקה של כוח אדם במערכת הבריאות. אתם משאירים את כוח האדם המקצועי המדהים הזה לבד, קורס תחת הכמויות האדירות של התחלואה, שאתם גרמתם לה. אז על מה לכל הרוחות אתם מוציאים את הכסף הזה? עצמאיות שיצאו לחופשת לידה בשנה שעברה לא זכאיות לקבל את המענק המהולל שלכם בגלל שלא הייתה להן הכנסה, כי הן היו בחופשת לידה, אז הן לא זכאיות למענק הזה. 10,000 נשים לפחות שילדו ילדות וילדים במדינת ישראל, וכל חטאן שהן עצמאיות, לא תקבלנה מענק. אז על מה אתם מוציאים את כל הכסף הזה, לאן הוא הולך? הכשרות מקצועיות – לא עושים. כבר יותר מחצי שנה משבר קורונה, אנשים ונשים מאבדים ומאבדות את עבודתם. הכשרות מקצועיות – אין. אז על מה אתם מוציאים את כל הכסף הזה? 80% מהעסקים לא קיבלו את כל המענק שאתם אמרתם שיקבלו. אתם אמרתם שמגיע, קיבלתם בשביל זה עוד פעם ועוד פעם אישור להוציא כסף. אז מה עשיתם עם כל הכסף הזה? למי אתם נותנים אותו? אתם דוחפות ודוחפים את האזרחיות והאזרחים בישראל לקצה. אתם לא משאירים להם שום מוצא. ומה הדבר שאתם באים ועושים? אוסרים עליהם להפגין נגד המחדלים המחפירים שלכם. אבל על זה אנחנו נדבר בסיבוב הבא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. תעלה ותבוא חברת הכנסת היבה יזבק. ארבע דקות. << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אם יש משהו בטוח, ודאי, בכל האי-ודאות המתנהלת כאן, זה שאין אלמנט הפתעה בכישלון הבוער של הממשלה בניהול משבר הקורונה. אין ממה להיות מופתעים כאן. וזו הפתעה אולי לחלק, אבל איך אפשר להיות מופתעים מזה שממשלה שמנוהלת ומתנהלת סביב ביטחוניזם וסביב מימון התנחלויות ומימון כיבוש, וכל המערכת, והמנטליות הכלכלית, הכספית, החברתית, המדינית שלה, מנוהלות סביב אלמנט אחד ויחיד שקוראים לו ביטחון וביטחוניזם? איך היא תוכל לבוא עכשיו ולנהל משבר בריאותי, משבר חברתי? איך? אין לה כלים. היא לא יודעת מה זה. היא לא יודעת מה זה. היא רק יודעת לדכא; רק יודעת להתעסק בענייני ביטחון, בדיכוי, בלבנות עוד התנחלויות. זה מה שהיא יודעת לעשות. אבל בריאות? חברה? מה פתאום? מה פתאום? אבל הינה, יש עוד הישג מאוד גדול לממשלה הנוכחית: מדינת ישראל היא number one, מספר אחת, היא במקום הראשון בתחלואה למיליון אזרחים, יותר מהרבה ממדינות העולם האירופיות וארה"ב; היא יותר מצרפת ומאיטליה ומבריטניה ומארה"ב ומדרום קוריאה ומאוסטריה. המדינה הזו, יש בה שיעור מתים וחולים יותר משאר המדינות שהזכרתי לכל מיליון אזרח. אז הינה, הישג או לא הישג? לצערנו, האזרחים משלמים את המחיר של התנהלות שמקבעת כלים שרק יודעים להתעסק עם ביטחון במדינה הזו. ובעת המשבר הרציני והאמיתי האזרחים נשארים ללא גב, גם ללא גב כלכלי וללא גב בריאותי, וללא תוכנית יציאה, ובאי-ודאות, ומשלמים את המחיר המתמשך. לכן אין שום דבר מפתיע בהתנהלות של הממשלה במשבר הזה, בהתנהלות הכושלת, כמובן. אחד הנתונים האחרונים שקיבלנו זה שמספר הפניות למרפאות הציבוריות לבריאות הנפש עלה בכ-40%. זה סממן מובהק לתוצאות ההרסניות והקשות שיש לסגרים, למתחים ולקשיים הכלכליים שעובר הציבור. אז הינה אנחנו נכנסנו לעוד סגר, לעוד גל שני, ללא תוכנית יציאה, באי-ודאות. סגר זה לא פתרון קסם אם הוא לא מגובה בהתנהלות ממשלתית נכונה ונאותה וישרה גם, מול הציבור ומול כל האוכלוסיות החברתיות. סגר שאין בו תוכנית לחזק את האזרחים מול מגפה שבעיקר מתנהלת סביב פרסונה וסביב אינטרסים אישיים, פוליטיים ומדיניים, של ראש הממשלה ושל הממשלה עצמה. ובסוף הרווחה והבריאות של הציבור היא זו שנמצאת במבחן. והממשלה הזו היא האחראית לכל העלייה המחפירה בתחלואה ובשיעורי התחלואה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז מבחינתנו, ברור לנו שעל חוק כזה אנחנו לא מצביעים. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת היבה יזבק. יעלה ויבוא חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן. << קריאה >> יעקב ליצמן: << קריאה >> צריך לתקן את זה, אדוני. כתבו שאני שר – – – ברשימת הדוברים כתוב השר – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, כן? הם כנראה מצפים לחזרתך. << קריאה >> יעקב ליצמן: << קריאה >> לא, לא. שר לא. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> יש להם רוח הקודש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שלוש דקות, אדוני. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, עם ישראל התפלל ביום הכיפורים "אבינו מלכנו מנע מגפה מנחלתך". אי-אפשר לבוא בטענות לבני אדם, בשר ודם, בכל העולם, שנקלעו למצב שהם לא יכלו לתכנן ולא ידעו ולא יודעים אותו ואין להם תרופה. זה הרי ממש משמיים. גם מי יחיה ומי ימות, אצל מי זה יעבור בקלות ואצל מי זה עובר בקושי, בכול צריכים תפילות לקדוש ברוך הוא שיציל וירפא את כל החולים. אבל כשמחלה הופכת לפוליטיקה, הפוליטיקה הופכת למחלה. למה לא יכולה הממשלה לבוא לעם ולומר אמת? אין לנו תרופה, מקווים שתהיה תרופה בעוד חצי שנה, שנה, חיסון, מי ייתן כמה שיותר מהר. צריך להתפלל לקדוש ברוך הוא שיסיר מאיתנו את המגפה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל חייבים לומר: לא, אנחנו ננצח את הקורונה. מי אתם? אתם הרי יודעים שאתם לא יודעים. אתם הרי מודים שהוא חמקמק ואתם לא מסתדרים. אז אין לי טענות שאתם לא יודעים, אתם בשר ודם. אבל מה הגאות הזאת להגיד: אנחנו נעשה עצות, סגרים. אוה, סגר. סגר אינו תרופה, אתם יודעים את זה, אבל צריך להראות לציבור שעושים משהו. ריחוק חברתי – נכון, ריחוק זה תמיד טוב, גם בחיידקים רגילים. כבר אלפי שנים יודעים שאדם אחד מדביק את השני. אבל הזעקה הגדולה קמה על זה שבמדינת ישראל יש סכנה לדמוקרטיה – ההפגנות. בסדר. אבל מדינה יהודית – מי יזעק על זה שמדינה יהודית לא תכננה כאשר היא ראתה כבר בחודש אוגוסט ואפילו ביולי שיש עלייה והמספרים מכפילים את עצמם, ויכלו בהחלט לעשות את הסגר – בשביל זה לקחו פרויקטור, לעשות מייד סגר כדי להפסיק כשהיינו ב-400 או ב-1,000 איש? למה חיכו בלי שום התחשבות לחודש תשרי, לחודש החגים? לסגור בתי כנסת זה שום דבר. הפגנות זה נורא ואיום, אבל זכות התפילה? הזכות להתפרנס בחגים – הרי יש אנשים שכל העסקים שלהם הם בתקופת החגים. ולא תגידו שאת זה הם לא ידעו. הם לא ידעו מה המגפה, הם לא יודעים מה התרופה, אבל ידעו – ברגע שגמזו נכנס, הוא ידע שיש עלייה מתמדת יותר ויותר ויותר. אפשר היה אז להחליט על סגר כללי, אם סגר עוזר, אני גם בזה עוד לא – נראה בסוף, בעזרת השם. הלוואי שזה יעזור. אז מדינה יהודית לא מחשבת – ההפך, הם חישבו שהכי קל זה לסגור את בתי הכנסת בראש השנה ויום הכיפורים וחג הסוכות, להשבית את השמחה לעם ישראל. זאת מדינה יהודית? צועקים פה ברחוב שזאת לא מדינה, ואף אחד לא זועק שככה לא נוהגת מדינה יהודית. ולכן, בשם העם היהודי, בשם היהדות ובשם הדת היהודית, אני שואל: מה שכן ידעתם, למה לא עשיתם? למה הכנסתם את עם ישראל בדיוק בתקופת החגים לתקופה כזאת? על זה אפשר לבוא בטענות. כל השאר לא בידיכם, ולפחות תודו, תגידו לעם ישראל מילה: אנא התפללו לה' אלוקי ישראל, הקדוש ברוך הוא, בורא עולם ומנהיגו, שיסיר מאיתנו, מכל העולם וכל עם ישראל, את המגפה הנוראה הזאת. אמן כן יהי רצון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב ליצמן. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בימים אלו כלי התקשורת תוקפים את החרדים על שהעזו להתפלל בבתי כנסת ביום כיפור. ולא רק על זה. גם מקומות שקיבלו אישור, וקיבלו אישור דרך הקפסולות, יש ישיבות ובתי כנסת שבהם אנשים היו שלושה שבועות, ארבעה שבועות, בקפסולות, והכול לפני הנוהל של משרד הבריאות, תוקפים גם אותם כאילו לא שמרו. ועושים את זה, ככלל, על כל החרדים ביחד. אז אף שאנחנו למוחרת יום הכיפורים, הם צריכים לחזור בתשובה. הם צריכים לחזור ולהגיד שהם פשוט לא ידעו ולא הבינו. לדעתי כן ידעו, אבל פה אני רוצה להיות סנגור ולהגיד להם שלא הבינו מה שקרה כאן. שמעתי היום שיש תורים גדולים בבדיקות. תורים גדולים. במקום להשקיע הרבה כסף – ועכשיו מאשרים תקציב – היה צריך לבוא לקופות החולים ולנסות להגיד: רבותיי, בואו ניקח עכשיו שבועיים, נפתח את כל קופות החולים גם בלילה, 24 שעות, וכל מי שרוצה, שייבדק מייד. זה יוריד את התור. לא רק שהתורים ירדו – אגב, צריך גם לזרז את התשובות, אבל מעבר לכך, לא משנות כרגע התשובות. המון אנשים עמדו היום בתורים, תורים גדולים בכל הערים, וצריך לתת פתרון לזה. זה שסוגרים ב-19:00 בקופות החולים, זה לא נכון לעשות. אני מציע לקרוא לשר הבריאות, שיבדוק עם כל קופות החולים כדי שהן יוכלו לעבוד עכשיו, כמבצע, כמה שבועות, 24 שעות. הדבר האחרון שאני רוצה להעיר נוגע לחגים. אני צעקתי מהרגע הראשון שהכוונה של הפרויקטור היא לסגור בראש השנה, ביום כיפורים ובסוכות. לצערי, צדקתי. זה לא דבר שנהיה לבד, זה דבר שהיה מתוכנן כל הזמן. אז מי ייתן את הדין על כך שבתחילת אלול, אוגוסט, היו 2,000 מאומתים, אולי פחות, ועכשיו זה 8,000, ולך תדע כמה יהיו מחר, לא יודע, אין לי מושג. ולכן, אני חושב שמישהו שצריך לתת את הדין על זה, מה קרה ולמה לא עשו את הסגר הזה בתחילת אוגוסט, בתחילת אלול, וחיכו עם זה עד עכשיו. אני מאחל לכולם, קודם כול, שכולם יהיו בריאים ושתהיה שנה טובה. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, אדוני חבר הכנסת יעקב ליצמן. יסכם את הדיון חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר >> רבותיי, כשהתחיל הדיון בוועדת הכנסת על חלוקת הזמן, לא הצלחתי להבין. דיברו כל הזמן על הנושא של ההפגנות – ואני רואה שכל האופוזיציה, לפחות חלקה הגדול, כשעלתה לפה דיברה עוד פעם על הנושא של ההפגנות, לא דיברו על החוק הזה. אז שמישהו אולי יסביר לי מה הם הולכים לעשות בארבע השעות הקרובות, כשכבר דיברו על ההפגנות, חזרו על עצמם, יחזרו על עצמם, ודיברו על דמוקרטיה. היום אנחנו יום אחרי יום כיפור ואחרי עשרת ימי תשובה. אנחנו יודעים שהיום הראשון שבו מתחיל חשבון חדש זה היום. היום זה הזמן שלנו להתאחד, להתאחד מול מערכת שאנחנו מתמודדים מולה; להתמודד ולהתאחד מול אנשים מסכנים – אנשים שהעסקים שלהם קורסים, אנשים שהתוכניות שלהם קורסות, אנשים שרוצים להתחתן ולא יכולים להתחתן, רוצים לנסוע ולא יכולים לנסוע, שמילאו מלאים לעסקים שלהם לקראת החגים והחנויות שלהם סגורות; קניונים שנסגרים. אנשים שסובלים. במקום זה, במה אנחנו עוסקים? בפוליטיקה קטנה. פוליטיקה קטנה, גם לאופוזיציה יש אחריות בעניין הזה. גם. אני מסכים שלא רק, אבל גם לאופוזיציה יש. וכשאנחנו באים ביום כזה, עם חוקים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כשאנחנו מגיעים ביום כזה עם חוקים שבאים לנסות – אני לא אומר, לא פתרנו את הכול. יש עוד בעיות בעסקים הגדולים; יש עוד בעיות בעסקים הקטנים; יש עוד בעיות בהוצאות שעוד לא מוכרות, גם בחוק שהעברנו כאן היום בצוהריים; יש עוד דברים שהם לא מספיק טובים. אבל, כפי שאתם רואים, אנחנו מנסים כל הזמן לשפר תוך כדי תנועה. מה אנחנו מצפים מאנשים שנבחרו על ידי ציבור שולחים – עזבו את האישיות שלהם – חוץ מכותרות? לנסות להתאחד מול נגיף, מול אנשים שסובלים באמת, מול חולים שסובלים באמת, מול אנשים שהפרנסה שלהם נפלה. מול הדבר הזה. וכפי שאמרו קודמיי, גם הרב ליצמן וגם הרב אייכלר, אתה פותח היום את כלי התקשורת בשעה 20:00, ומה אתה מגלה? רבע שעה דיון, עוד פעם, על אותם חרדים. דרך אגב, הם התכנסו יום לפני ההפגנה בבלפור, לא יום אחרי. התכנסו יום קודם. עוד פעם קבוצת יהודים שהתכנסה לפי כללי משרד הבריאות, עשתה הכול לפי הכללים, עשתה הכול לפי זה. לא – הם אשמים במחלה. הרי אף אחד לא ציפה מאיתנו להאשים – כשפרץ הגל השני, למי שלא זוכר, הוא פרץ במגזר מסוים. אף אחד לא ניסה להאשים את המגזר הזה שהוא הביא את המחלה. כשהוא פרץ בפעם הראשונה והגיע מהפיראט האדום או מנוסעים לאיטליה – לא בחורי ישיבות שהגיעו מאיטליה – אף אחד לא ניסה להאשים מישהו שהוא הביא את המגפה. אתה פותח היום, ומה אתה מגלה? עוד פעם, יש בעיה במגזר החרדי – התפללו בראש השנה, התפללו ביום כיפור. דרך אגב, עד עכשיו אני עוד לא רואה – במקומות מסוימים, אולי ברמה מסוימת – את ההתפרצות הגדולה של התפילות בראש השנה, אבל עוד פעם אותו דבר. לא ראינו טענות על זה שפתחו את הכלכלה, שזה מה שגרם. כן, הדבר הכי חשוב לנו זה פתיחת הישיבות. מה קרה, אנחנו לא מתביישים בזה. במה אנחנו עם, אם לא בישיבות ובתורה? כי מציון תצא תורה. במה אנחנו עם? דיברנו על זה בעבר. על מה נבחרנו לעם? כבר הספקנו לקרוא את זה בתורה, אם אתה זוכר, את פרשת ניצבים. במה אנחנו עם, אם לא בדבר הזה שנבחרנו על התורה? אז מה, בזה אנחנו נתבייש? אתם יכולים לעשות כתבות כמה שאתם רוצים, אתם יכולים לעשות השמצות כמה שאתם רוצים. בזה אנחנו עם ועל זה אנחנו נעמוד. אבל בואו נשלב ידיים. נשלב ידיים כשאנחנו באים לכאן ויושבת אופוזיציה עם הסתייגויות בלי סוף. על מה? על מה, על זה שבאים לעזור לאזרחים? על זה שבאים לתת מענקים לעסקים, ולא רק מי שנפגע 40% מהמחזור שלהם, גם 25% מהמחזור שלהם? אני מזכיר לכם, החוק עכשיו בא לתת כסף לאותו חוק שהעברנו היום בצוהריים, ושמענו מחברי הכנסת מכל חלקי הבית בחודשים האחרונים: למה צריך לחכות להפסדים של 40%? למה אי-אפשר לרדת ל-25%? אז מישהו במשרד האוצר, בממשלה, שמע את הזעקה הזאת שעלתה מהכנסת, ואכן הביא לכאן היום חוק שתלוי בדיוק בחוק הזה שיעבור עכשיו, חוק משק המדינה, שהוא המקור התקציבי לדבר הזה. על מה אנחנו מדברים? על הדבר הזה לא להתאחד ביום כזה? לא להתאחד במצב כזה של תחלואה? לא להתאחד במצב כזה שהמשק נמצא בו? הרי כל כסף שיוזרם עכשיו למשק ייתן לו טיפת טל להחיות אותו במצב שהוא נמצא בו. פה אנחנו מתכנסים, כולם נמצאים, אבל אנשים בחוץ נמצאים בסגר, אנשים נמצאים בבתים, החנויות שלהם סגורות, העסקים שלהם סגורים, מקום העבודה שלהם פחות בטוח, ההשקעות שלהם פחות בטוחות. אז אנחנו פה, על הדבר האלמנטרי הזה שעוד עשתה הממשלה – הגדילה את הגירעון בעקבות המצב, כמו שעשו כל הממשלות בעולם – על הדבר הזה אנחנו צריכים לא להסכים ולא להגיע להסכמה? אנחנו ניבחן בראי ההיסטוריה, במשבר שלא היה, לא היה מעולם. לא היה מעולם משבר בצורה כזאת. אולי בסדרי גודל אחרים היו, או בסדרי גודל כאלה היו, אבל לא משבר בצורה כזאת – משבר שאף אחד עוד לא יודע איך הוא יסתיים, אף אחד לא יודע מתי הוא יסתיים, אף אחד לא יודע איך הוא יסתיים. הרי כל בן תמותה ובן אנוש שמנבא, בינתיים נבואתו התנפצה. אף אחד הרי לא יודע לאן אנחנו נגיע. אז מה אנחנו דורשים מעצמנו? את המינימום הזה. הרי יסתכלו עלינו – כן, עליכם, חברי האופוזיציה בבית הזה, יסתכלו עליכם מחר בבוקר וישאלו: מה עשיתם? התעסקתם בכמה אנשים יכלו להפגין בבלפור או בקיסריה, כמה כסף ילך לאן. הרי ישבנו בוועדת כספים, לא הייתה הסתייגות אחת עניינית על הנושא הכספי; ההסתייגויות הענייניות שכבר הגיעו, הגיעו על דברים שכבר ניתנו, על דברים שכבר אושרו. אפילו לא היו מעודכנים באותו תקציב שאושר לפני שבוע. על מה נבוא, בראי ההיסטוריה, מה נגיד, מה עשינו בימים כאלה? מה עשינו 10, 11, 12 יום אחרי שנכנס הסגר הקשה הזה, שגם יש עליו מחלוקת כמה הוא צריך להיות קשה, יש עליו מחלוקת כמה הוא יהיה? אבל על הדבר הזה נבוא: במה התעסקנו? במה התעסקנו? במה – האם אנשים מתל אביב יוכלו להפגין בירושלים, או אנשים מתל אביב יפגינו בתל אביב ואנשים מירושלים יפגינו בירושלים? בזה עסקנו שעות על גבי שעות, כמעט עד יום כיפור. הכנסת ישבה עד יום שישי בצוהריים, כולל עיסוק, כמו שאמרתי, בוועדת כספים, שעות. במה עסקו? עוד פעם בבעיות האלה, הצדדיות. בואו נתעלה על עצמנו, בואו נסתכל על עצמנו על איך יסתכלו עלינו בהיסטוריה, איך התמודדנו בדיוק עם המשבר במקום הזה. אני אומר שוב, לפתוח את כל מהדורות החדשות היום בלילה ולמצוא שוב פרשנים בעיני עצמם, שחוץ מלפגוש אדם חרדי ברחוב ואולי לשתות איתו קפה אין להם מושג איך העולם החרדי מתנהל, איך הוא מתנהג, כמה הקפידו בבתי הכנסת; לא היה בית כנסת אחד שלא הוריד לפחות 75%-70% מהקיבולת שלו. לא היה מקום אחד שאני מכיר – בכל הארץ, ממטולה ועד אילת לא היו אנשים שלא יכלו להסתדר ולמצוא פתרון לתפילה בחוץ ולא עשו את זה, עם כל הוראות החוק שאפשרו להם ביום כיפור ובמתווה נתנו להם להתפלל בתוך בתי הכנסת. לא היה מקום אחד שלא חילק את בית הכנסת לקפסולות בצורה מסודרת ועשה הצללות בחוץ כדי להתפלל. אנשים עשו הכול בשביל הדבר הזה, ובמה אנחנו עוסקים? אל מה אנחנו קמים במוצאי יום כיפור? עוד פעם לאותם מראות הזויים של אנשים שהמצווה הכי חשובה שיכולה להיות להם היא שהם יוכלו לבוא להפגין בבלפור, מצוות הדמוקרטיה. מה לעשות, הנגיף של הקורונה לא מכיר במצווה הזאת. הוא לא היה מודע, הוא כנראה לא היה בהר סיני כשנתנו את המצווה הזאת, הוא לא מודע לזה. את מצוות ההפגנה הזאת, את המצווה הזאת, לתת להם לעשות. מיקי, מה מצבנו? נשארה לנו, אחרי ימי התשובה, ההכנה לחג הסוכות. הימים האלה נקראים בדברי רבותינו ימים שאין בהם חטא בכלל – כנראה לא מספיק הביאו בחשבון שהכנסת יכולה להתכנס בימים כאלה, ימים שאין בהם חטא, כי הראשון לחטא הוא היום הראשון של סוכות. סוכות הוא החג שבו כולנו מתאחדים מתחת הסוכה, מתחת ענני הכבוד, כולנו מתאחדים עם אותם ארבעת המינים – עם הלולב, שהוא המאכל, עם האתרוג, שהוא המאכל והריח, ההדסים, שיש בהם ריח, והערבה שאין בה ריח. בואו כולנו נתאחד בדבר המוסכם הזה של לעזור למסכנים ולחלשים, כמו שכתוב בתורה. כל חג תלוי בדבר הזה, ובעיקר חג הסוכות – כמה אנחנו נעזור למסכנים. נצביע כולנו בעד החוק הזה, כדי שנוכל לבוא לסוכות כשעזרנו לעם ישראל המסכנים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת. חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 6), בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. מדובר בחוק-יסוד, ולכן אני מדגיש שיש צורך לפחות ב-61 תומכים, גם בקריאה השנייה וגם בקריאה השלישית, כדי שהחוק יתקבל. אין כך ביחס להצבעה בעניין ההסתייגויות. בנוסף, אני מבקש להקריא את קבוצת חברי הכנסת המסתייגים, שתיקרא להלן קבוצת יש עתיד-תל"ם: חברי הכנסת יאיר לפיד, משה יעלון, מאיר כהן, עפר שלח, אורנה ברביבאי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, מיקי לוי, ע'דיר כמאל מריח, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, אורלי פרומן, אנדרי קוז'ינוב, עידן רול, ויוראי להב הרצנו. חבר הכנסת מיקי לוי והשרה עומר ינקלביץ', יש לכם עמדות הצבעה מסודרות, אז אנא, תיגשו אליהן, ואם תהיה איזושהי בעיה בתקינותן, תסמנו לי, בבקשה, אבל בעיקרון אמורה להיות לכם עמדה מסודרת. חבר הכנסת פינדרוס כבר הגיע למקומו – אנחנו נמתין שהוא יגיע. נמצא. אם כך, אנחנו יכולים לעבור להצבעה. חבר הכנסת מאיר כהן, כרגיל, ביעילותו ובאדיבותו, העביר לי רשימה של ההסתייגויות שהוא מבקש לקיים עליהן הצבעה, ואם טעיתי במשהו, כרגיל, אנא תקן אותי. אנחנו עוברים תחילה להצבעה בקריאה השנייה, הסתייגויות לסעיף 1. אני מבין שהסתייגויות 1–8 מוסרות. נכון? מוסרות. לפיכך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 9, של קבוצת יש עתיד-תל"ם. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 23, נגד – 61, אין נמנעים. לפיכך, ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 10. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 23 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. לפיכך, ההסתייגות לא התקבלה. חברות וחברי הכנסת, ההסתייגויות לסעיף 1 הוסרו. לפיכך, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> שמית, שמית. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני שומע. רבותיי, אני שומע, תאמינו לי. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1. לבקשת הממשלה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית, ואני תכף אקרא בשמות חברי הכנסת לצורך ההצבעה. משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – אינו נוכח גבי אשכנזי – בעד יעקב אשר – בעד אוריאל בוסו – בעד דוד ביטן – בעד רם בן ברק – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח אורנה ברביבאי – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יוסף ג'בארין – נגד יאיר גולן – אינו נוכח מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח עוזי דיין – בעד אבי דיכטר – בעד צבי האוזר – בעד ניצן הורוביץ – נגד עמית הלוי – בעד צחי הנגבי – בעד יועז הנדל – בעד שרן מרים השכל – אינה נוכחת מיכל וונש – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד תמר זנדברג – אינה נוכחת אימאן ח'טיב יאסין – נגד מיקי חיימוביץ' – בעד אליהו חסיד – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – אינו נוכח יעקב טסלר – בעד דסטה גדי יברקן – בעד היבה יזבק – נגד עומר ינקלביץ' – בעד משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח אוסנת הילה מארק – בעד פטין מולא – בעד מרב מיכאלי – אינה משתתפת בהצבעה יוליה מלינובסקי קונין – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד יעקב מרגי – בעד משולם נהרי – בעד אבי ניסנקורן – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – נגד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נגד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד טלי פלוסקוב – בעד אורלי פרומן – נגד תהלה פרידמן – בעד עמיר פרץ – בעד רפי פרץ – בעד אורית פרקש הכהן – בעד עינב קאבלה – בעד אנדרי קוז'ינוב – אינו נוכח אלכס קושניר – אינו נוכח יואב קיש – בעד אריאל קלנר – בעד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד עידן רול – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – בעד אנטאנס שחאדה – אינו נוכח יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח הילה שי וזאן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד רם שפע – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – בעד חברות וחברי הכנסת, אקרא שוב בשמותיהם של חברי הכנסת שטרם הצביעו. אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת משה ארבל – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יאיר גולן – אינו נוכח בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת תמר זנדברג – אינה נוכחת בועז טופורובסקי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח יוליה מלינובסקי קונין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח אנדרי קוז'ינוב – אינו נוכח אלכס קושניר – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח אנטאנס שחאדה – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, האם נמצא במליאה חבר כנסת שטרם הצביע ומבקש להצביע? אם כן, תמה ההצבעה. יש מישהו שנוכח ומבקש להצביע? חבר הכנסת טייב, איך אתה מצביע? יוסף טייב – בעד אם כן, תמה ההצבעה. נא לסכם את התוצאות. אם כן, חברות וחברי הכנסת, בעד – 65, נגד – 20, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיף 1 התקבל בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגויות לאחר סעיף 1. הסתייגות מס' 11 – הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, בעד – 21, נגד – 60, אין נמנעים. לפיכך, ההסתייגות לא התקבלה. אני עובר להסתייגות מס' 12. הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 22, נגד – 62. ההסתייגות לא התקבלה. אני עובר להצבעה על הסתייגות מס' 13. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 23 בעד, 62 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות מס' 14. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 21, נגד – 62, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 15. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 23 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 16. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 23 בעד, 62 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 17. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (17) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 22 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 18. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 10 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (18) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> עשרה בעד, 60 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 19. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (19) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 20 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אני עובר להצבעה על הסתייגות מס' 20. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (20) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 22 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 21, 22 ו-23 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 24. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (24) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 22 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 25 – הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 14 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 14 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 26 – הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (26) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 23 בעד, 62 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 27 – הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (27) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 23 בעד, 62 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 28 – הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 23 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 29 – הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (29) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 22 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 30, 31, 32 ו-33 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להסתייגות מס' 34 – הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 23 בעד, 62 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 35 הוסרה. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 36. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 17 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת אבו שחאדה, אני אוסיף את קולך בעד ההסתייגות? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן, אז אנא, לבדוק את המסך, אבל בינתיים אני אוסיף את קולך ידנית. אתה מבקש בעד? זאת אומרת שיחד עם קולו של חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – 18 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 37–40 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 41. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (41) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 23 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 42. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (42) של קבוצת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 22 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 44-43 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 45. הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (45) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 13 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות 46. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (46) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 11, נגד – 64, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 47 הוסרה, גם הסתייגות 48 הוסרה, 49–53 אף הן הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 54. הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (54) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 21, נגד – 63, אין נמנעים, ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 55–57 הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 58. הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (58) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 22 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 59 הוסרה, וכך גם הסתייגויות 60–64. אם כן, חברות וחברי הכנסת, הוסרו כל ההסתייגויות. לפיכך החוק התקבל בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 6). הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד החוק – 66 נגד – 19 נמנעים – אין חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 6) נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 66 בעד, 19 נגד, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 10 והוראת שעה לשנת 2020) (תיקון מס' 6) התקבלה בקריאה השלישית ונכנסה לספר החוקים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מכאן אנחנו עוברים להודעות. חברות חברי הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת – לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2020. כמו כן, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון מס' 15 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020, שהחזירה ועדת הכספים. עד כאן ההודעות. << הצח >> הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2020 << הצח >> [מס' מ/1366; דברי הכנסת, חוב' כ"ז, ישיבה 82; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מכאן אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים להצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2020, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה ויציג, אותה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. להצעת החוק נקבעו סדרי דיון על ידי ועדת הכנסת. לאחר שנשמע את הנמקתה על ידי חבר הכנסת יעקב אשר נעבור לרשימת הדוברים בהתאם להנחיות. חבר הכנסת אשר, אתה מוזמן. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 2) התשפ"א–2020. הצעת החוק מסמיכה את הממשלה, בתקופת תוקפה של ההכרזה על מצב חירום בשל נגיף הקורונה, להכריז על מצב חירום בדרגה גבוהה יותר – מצב חירום מיוחד. מצב חירום מסוג זה יוכרז רק במצב של תחלואה חמורה ביותר, שבו הממשלה משתכנעת שאין די בהחלת הגבלות משמעותיות ביותר מכוח חוק הסמכויות ויש צורך לנקוט אמצעים נוספים וחריגים, שאפרט מייד. בהצעת החוק מודגש כי הפעלת אותם אמצעים נוספים וחריגים תיעשה במצב של סגר משמעותי, כשכבר הותקנו תקנות מגבילות מאוד בשורה של תחומים: יש הגבלת יציאה ממקום המגורים, למעט חריגים מסוימים, וזאת ככלל רק לתחום היישוב שבו נמצא מקום מגוריו של אדם, ושם נקבעו מגבלות חמורות על התקהלות – 10 במבנה סגור ו-20 בשטח פתוח; נקבעו תקנות המגבילות בצורה משמעותית את פתיחתם של מקומות העבודה; יש איסור כללי, למעט חריגים מצומצמים, על הפעלת מוסדות חינוך; יש צמצום ניכר בתחבורה ציבורית וכן הגבלות על הנסיעה ברכב פרטי. ההכרזה על מצב חירום מיוחד תהיה למשך שבעה ימים, והממשלה תהיה רשאית להאריכה פעמיים נוספות בשבעה ימים כל פעם. הכנסת תהיה רשאית לבטל הכרזה זו באותו הליך כמו שהיא מבטלת את מצב החירום הרגיל לפי חוק הסמכויות. בכל מקרה, הארכה של מצב חירום מיוחד מעבר ל-21 ימים תהיה חייבת להיות מאושרת בכנסת. כאשר מוכרז מצב חירום מיוחד הממשלה תהיה רשאית להתקין תקנות, שהתוקף שלהן יהיה לשבעה ימים בלבד, והן יובאו בפני ועדת החוקה, כמו תקנות אחרות מכוח חוק הסמכויות. בתקנות ניתן יהיה להגביל יציאתו של אדם להפגנה לאותו מרחק המותר ליציאה ממקום המגורים לפי התקנות – כיום מדובר ב-1,000 מטר. כמו כן, ניתן יהיה לקבוע בהן שההגבלה הכללית על התקהלויות החלה באותה עת תחול גם על מספר המשתתפים בהפגנה, תפילה או טקס דתי. ואולם במהלך הדיונים בוועדה עמדנו על כך שתיכלל בסעיף תוספת הקובעת כי בכל מקרה לא יהיה במגבלות המוטלות על התקהלות לשם תפילה, הפגנה או טקס דתי כדי למנוע לחלוטין פעילויות אלו. כמו כן, במהלך הדיונים חודד בהצעת החוק כי גם במצב שבו מוכרז מצב חירום מיוחד, מותר יהיה לצאת מהבית לשם קבלת טיפול רפואי, לא רק טיפול רפואי חיוני, וכן כי ניתן יהיה לאפשר ביקור של אדם עם מוגבלות המצוי במסגרת חוץ-ביתית אצל משפחתו או אפוטרופוסו. כמו כן, נקבע כי בטיפול קבוצתי במסגרת רווחה ניתן יהיה לחרוג ממגבלות ההתקהלות ולאפשר השתתפות של 15 אנשים בפעילות במבנה גם אם מגבלת ההתקהלות היא של עשרה אנשים. לבסוף אציין כי הצעת החוק כוללת מה שמכונה הכרזה סטטוטורית על מצב חירום מיוחד במובן זה שביום תחילת החוק יראו בחקיקתו אישור של הכנסת לכך שיוכרז מצב חירום מיוחד למשך שבעה ימים. בשל הכרזה סטטוטורית זו פעלנו כדי להבטיח שכל התנאים להכרזה על מצב חירום מיוחד מכוח ההסדר המוצע יעמדו בתוקפם במועד שבו הצעת החוק מאושרת במליאת הכנסת. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות רבות ובקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק כנוסח הוועדה בקריאה שנייה ושלישית. אדוני היושב-ראש, את הדברים שלי אומר לאחר שאשמע את חבריי, את חלקם לפחות – בסוף הדיון. תודה רבה. אבקש מהמליאה לאשר את החוק, תודה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש ועדת החוקה. עכשיו, ברשותכם, נעבור לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, למשך עשר דקות תמימות – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה – מוטב מלכתחילה שלא היו מגישים אותו ושהממשלה לא הייתה מגישה אותו. מוטב, ועדיין לא מאוחר, לא להכניס את החוק הזה לספר החוקים של מדינת ישראל. אמרתי כבר בהזדמנות הראשונה ואני חוזר עכשיו, לפני הצבעה בקריאה שנייה ושלישית, שמדובר בחוק שדגל שחור מתנוסס מעליו. הוא חוק לא חוקתי, הוא חוק לא מידתי, בניגוד למה שנטען בוועדת חוקה. אנחנו מקיימים דיונים סביב החוק הזה מאז יום חמישי, וביום שישי, וגם היום. אני אומר, כבוד היושב-ראש: החוק הזה – יש לו תכלית אחת, והיא תכלית לא ראויה. התכלית האחת והיחידה היא לא כפי שאתם אומרים, להגביל את ההפגנות, אלא למעשה התכלית היחידה היא למנוע לחלוטין ולאיין את הזכות החוקתית, זכות חוקתית שהיא אחת מהזכויות החוקתיות והבסיסיות של כל אזרח, מזכויות האזרח. אני מודע, וכולנו מודעים, להתפשטות נגיף הקורונה ולמספרים המתפשטים ולגידול המשמעותי בנגיף הקורונה. אבל עוד לא יבש הדיו על חוק הקורונה הגדול – במשך חודשים, חבר הכנסת יעקב אשר, ניהלנו וקיימנו דיונים בוועדת החוקה על חוק הקורונה הגדול. הוא מכיל סעיפים רבים והרבה אמצעים פוגעניים, אבל יש אמצעים שהם פחות פוגעניים ושמידת פגיעתם היא פחותה, ואתם אפילו לא ניסיתם את זה. הבאתם את תוכנית הרמזור – כמה ימים ניהלנו דיונים אינטנסיביים; עוד לא יבש הדיו על תוכנית הרמזור, ואמרתם שזה כבר לא אקטואלי. עברתם לסגר חונק, סגר מהדק, סגר מהודק – אני לא יודע את כל השמות האלה; עוד לא יבש הדיו על תוכנית הסגר וכבר אמרתם שזה לא מספיק, והבאתם את תוכנית הסגר המלא. כל הכוונה הייתה שזה לא יהיה סגר מלא. אנחנו רואים היום מחסומים שמוצבים בכבישים הראשיים וגורמים לפקקים ארוכים מאוד, שעות על גבי שעות ללא תכלית. עוד לא ראיתי, אבל אמרו לי האנשים והאזרחים שנתקעו בפקקים: כאשר שמים את המחסום בכביש מס' 1 ליד אבו גוש, ליד מבשרת, כבוד היושב-ראש, אין שם אפשרות אפילו להחזיר רכב אחורה. כל הרכבים עוברים. לכן, אנחנו ברשימה המשותפת אמרנו שכאשר מדובר בכפות המאזניים, ומצד אחד יש זכות בסיסית, זכות חוקתית של חופש הביטוי, של הזכות להפגין, יש לקחת את הזכות הזאת כפי שהחוק, כפי שהפסיקה – כפי שהיא מוכרת בכל העולם; לקחת את זה ולתת לה את המשקל הראוי. כמובן, אנחנו יודעים שיש קורונה ושיש התפשטות של קורונה, ולכן יש סעיף 7(2) לחוק הקורונה הגדול, שנותן אפשרויות הן למשטרה והן לממשלה להציב ולקבוע תנאים להפגנות גם בתקופת הקורונה. אבל הממשלה הזאת והמשטרה אפילו לא ניסו להשתמש בסעיף 7(2), וישר באו והציעו את החוק הדרקוני, הפוגעני, הלא-מידתי, הבלתי-סביר לחלוטין – למנוע לחלוטין את הזכות להפגין. הרי הטיעון הנגדי הוא שהחוק הזה נותן אפשרות להפגין במרחק של 1,000 מטר מחוץ לבית ושאסור לצאת מהיישוב. זאת אומרת, אנחנו מדברים על הפגנות במרחק של 1,000 מטר מהבית, ו-20 איש במרחב הציבורי. עם כל הכבוד, זאת לא הפגנה, זה בולשיט, זו פארסה. ולכן היה מוטב להגיד: אנחנו רוצים בתקופת הסגר המלא למנוע את ההפגנות. לא להתבייש. אבל אני אומר לכם, כל המטרה של החוק הזה, כבוד היושב-ראש, היא אחת ויחידה: למנוע הפגנות מול בית ראש הממשלה ולמנוע הפגנות נגד מדיניות הממשלה, שנכשלה בכל התחומים. נכון שעכשיו אושר חוק התקציב. כמובן שאנחנו ברשימה המשותפת הצבענו נגדו. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כאשר יש תוכניות כלכליות חברתיות, אנחנו מצביעים בעד, אבל לממשלה הזאת אין תוכנית לצאת מהמשבר של הקורונה – תוכנית לעסקים הקטנים, תוכנית לעסקים הבינוניים, תוכנית לצעירים. עוד מעט יבוא חוק מס הכנסה שלילי – חבר הכנסת ג'בארין, עוד מעט יש הצעת חוק למס הכנסה שלילי; אחת מההסתייגויות של כל הרשימות, בעיקר של החרדים, היא להוריד את הגיל של האישה, מ-23. אנחנו אמרנו, מבחן הגיל לא צריך להיות, לא בעסקים ולא באבטלה. אני מזכיר לכם שאחת מההסתייגויות העיקריות של הרשימה המשותפת, שחזרה כמעט בכל התוכניות הכלכליות, היא שלא נותנים לא אבטלה ולא תוכנית לעסקים קטנים ולא סיוע לצעירים בני 18 עד 20. אז סוף-סוף העניין הזה הגיע עכשיו גם לנשים מתחת לגיל 23. לכן, בסופו של דבר, כבוד היושב-ראש, אנחנו ברשימה המשותפת מתנגדים באופן התקיף ביותר להצעת החוק הזאת וקוראים לכם לשקול את זה. מוטב דקה אחת קודם ושעה אחת קודם לא לאשר את החוק הזה ולא להכניס את זה לספר החוקים. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לך, אדוני חבר הכנסת סעדי. עכשיו נעבור לדובר הבא, למשך חמש דקות תמימות, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> קיבלתי עשר. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> חמש. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> עשר או חמש? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> חמש בלבד, ואני לא אאפשר לך אפילו שנייה אחת נוספת. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אומרים לי שזה רק חמש דקות. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> לא, לי מופיע חמש. אני פועל על פי מה שמופיע לי פה בסדר-היום. אני מסתכל כאן. זה האורים והתומים שלי. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יש ליושב-ראש פה בעיה איתי. שנייה מעבר לחמש אני לא אקבל. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> יש פה אורים ותומים. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתם יודעים מה? עליי, בחמש. הכול בסדר. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> שלחו לה מתוקן, נו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יואב, אני נותן לך חמש ממני. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> על חשבון מי? בצער רב אני אאשר לך עשר, ואני לא מתכוון להחזיר לך שנייה אחת ממה שירד מהלוח. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> יואב, אני נותן לך חמש ממני. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> הלו, תירגע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> קח עוד חמש, יואב. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> איפה אתה? מיקי, אתה נשמע כמו בבית האח הגדול. אני מבקש ממך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני נותן לחבר הכנסת סגלוביץ' עוד חמש דקות ממני. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוד פעם באיזשהו מופע של עולם הפוך, שאנחנו כבר התחלנו להתרגל אליו. והעולם ההפוך הוא שאנחנו מדברים היום על חוק – ואני אדבר רק כמה דקות קצרות על ההפגנות; אני רוצה לדבר איתכם על משהו אחר, שהוא המהות של מה שקרה פה בחקיקת החוק הזה – החוק הזה הוא חוק של עבודה בעיניים. מדוע עבודה בעיניים? כי ישבו כחול לבן וישבו אנשי הליכוד והפכו איזושהי ברית לא קדושה למטרה פסולה. ואני אגיד לכם מהי המטרה הפסולה ומהי הברית הלא-קדושה. הברית הלא-קדושה היא שכחול לבן אמרו: תראו, אנחנו נסכים, ברוב טובנו ובתור מגיני הדמוקרטיה באשר היא, שנצמצם את היכולת להפגין – ותכף נדבר עליה – בתנאי שיהיה סגר מלא. ראש הממשלה, שמדבר על אמון ציבור – אבל קשה לתת אמון ציבור במי שיש לו כתב אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים – אומר: אני לא רוצה את ההפגנות האלה אבל על מנת שזה יקרה, אנחנו נסגור את המשק. ואין אחד בבית הזה שלא יודע שלא היה צריך לסגור את המשק סגירה כל כך קשה וכואבת. כן היה צריך לעשות סגר. בניגוד למה שאומרים חברים בקואליציה, כולל ראש הממשלה, האופוזיציה היא אחראית יותר מהממשלה, ויעידו על כך הדיונים: לפחות בוועדה שאני יושב בה, ועדת חוקה – איזה דיוני עומק יש על כל פסיק ועל כל תג שאינם בכלל קשורים לסיפור הזה. הסיפור של החוק הזה: ברוב-רובו של הלילה שבין חמישי לשישי – יותר נכון, מהצוהריים ביום חמישי ועד הצוהריים של יום שישי – עסקנו רוב הזמן בתנאים שהחוק הזה קבע: למי מותר ולמי אסור, במוגבלויות, בבעלי מוגבלויות, בסיפורים של רווחה, בבעיות של ארגונים, שעמדו והציגו בפנינו את הדברים. אבל הייתה הברית הלא-קדושה – ובברית הלא-קדושה הזו אנחנו ראינו את מיקי זוהר, את יושב-ראש הקואליציה, מצד אחד, מתרוצץ, ואת אבי ניסנקורן רץ מן העבר השני, וכל הזמן הם במאזניים הלא-קדושות האלה שבין ההפגנות מצד אחד לבין סגירת המשק. וכשראו שהמאזניים של סגירת המשק פתאום עולות למעלה, וישראל כץ, רחמנא ליצלן, שר האוצר, צייץ – כי גם הוא רוצה קרדיט, איך לא – שהוא הולך לפתוח א', ב', ג', מייד יש כינוס דחוף. יעקב אשר, שנמצא פה, קורא מייד למישהו מהמחליפים שלו, מתיישבים שם – הוא לא ביקש שאני אחליף אותו, הוא מצא אחרים – ומחליפים אותו. הוא רץ לחדר שלו, יש התכנסות מהירה, יש הפסקה לא ברורה, ממשיכים לדבר, ממשיכים להתדיין, למה? כי יש זעזוע בברית הלא-קדושה: אם, חס וחלילה, המשק ייפתח, אז כחול לבן לא יוכלו לעמוד על הסיפור הגדול מכולם – – – << קריאה >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> יואב, החרגנו ברית. ברית מילה החרגנו. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ואז בברית הלא-קדושה הזו הם רצים ומתרוצצים לילה שלם. ואנחנו, במהלך הדיון הזה, ממשיכים לשאול שאלות – ותופתעו, אפילו שאלות ענייניות. ואני שואל את פרופ' גרוטו ב-24:00 או 00:30, אני אומר לו, אחרי שהוא מראה לנו מצגת: תגיד לי, פרופ' גרוטו, אתה, מה אתה חושב, אתה, צריך לסגור את המשק כך או אחרת? ואם אחרת, כמה? הוא אומר: 50%. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> היושב-ראש, אין שר במליאה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל 50% של סגירה לא יכולים להביא לצמצום ההפגנות. אז מה עושים? רצים עוד פעם מאחורי הקלעים, כאילו אנחנו באיזושהי אופרת סבון. אבל באופרת הסבון הזו, הבועות שעפות באוויר סוגרות משק שלם בלי הצדקה, בלי סיבה, בלי צידוק – – – << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אין שר במליאה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> זה שאין שר במליאה זה לא משנה. זה לתקנון, אבל התקנון גם כך לא מזיז לאף אחד. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> יואב, במוצאי שבת עמדתי במחסום – הוא אמר לי: לאן? אמרתי לו לבלפור – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מי זה השר במליאה? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> מי השר התורן, איפה יואב גלנט? אני אצטרך לנעול את הישיבה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל כתוב שהתקהלות במקום סגור אפשר – עשרה אנשים; במקום פתוח – עד 20 איש. בממשלה הזו זו התקהלות אסורה. התקהלות אסורה הממשלה הזו. אבל בעולם ההפוך שנמצאים בו יש את החוק ההפוך הזה. אני אספר לכם עוד סיפור. התקנות שתיקנו על מי יכול לעבוד ומי לא יכול לעבוד עוד לא נדונו בוועדת חוקה. מה יקרה אם אנחנו נחליט בוועדת החוקה שאולי יש טעות או נפלה שגגה? אז מה, אז החוק לא יעמוד בפרמטרים, החוק יבוטל? מה, עוד פעם מיקי זוהר ואבי ניסנקורן ירוצו מאחורי הקלעים, לראות איך לעשות את המשקלות האלה? במשקלות האלה, מדינה שלמה שבויה של אדם אחד – שמו בנימין נתניהו, ראש הממשלה שלנו, שמדבר על אמון הציבור, שנמצא בניגוד עניינים מובנה, אינהרנטי לתפקידו, מאחר שהוא בניגוד עניינים מובנה בכל מה שהוא עושה. מי ששאל את עצמו את השאלה: האם יכול להיות בראש המערכת הביצועית בן אדם שיש לו כתב אישום על שוחד? ואמרו: כן, הוא יכול להתנהל, איזה יופי הוא מתנהל, אז הינה, את היופי הזה אתם רואים יום-יום, שעה-שעה. את התפארת הזו – יום-יום, שעה-שעה, ובתפארת הזו שאנחנו נמצאים בתוכה הוא גם קורא לאמון הציבור. הצחקת אותנו. איזה אמון ואיזה ציבור? והוא גם אומר שהפגנות זה בעייתי, אבל על מי ההפגנות? ההפגנות הן נגדך, נגדך, ראש הממשלה – נגדך, נגד התנהלותך, נגד ההחלטות, נגד הכישלון המתמשך שלך. כן, אז החוק הזה גם נוגע בהפגנות. באתי עם הצעה. באתי עם הצעה לחבריי בוועדה, ואמרתי: תראו, אני כן מקבל את העובדה שצריך להתנהג אחרת. ותופתעו, בחלק מהמקומות חשבתי שלא נכון היה איך שהתנהלו עד היום בנושא, גם בחלק מההפגנות. אמרתי: תראו, הממשלה רוצה כך, אני מציע משהו – ועמד גם רז נזרי באותה נקודת זמן – ואמרתי: האם חשבתם אולי להכניס סעיף בחוק שמאפשר הפגנה בכלי רכב – לא אוטובוסים – כלי רכב, לפי התקנות שיגיד משרד הבריאות? הרי גם כך אין בעיה של פקקים, יש סגר. אמרו לי במשרד המשפטים: לא חשבנו על זה, נעביר את זה הלאה. אמרו לי בקואליציה: לא חשבנו על זה, נעביר את זה הלאה. אז העבירו את זה הלאה. התלבטו וחשבו, אבל במשקלות, בברית הלא-קדושה שהייתה בין כחול לבן לבין הליכוד, אסור להפר את האיזון, את האיזון של הטירוף. הממשלה הזו ממשלה מופרעת, פשוט ממשלה מופרעת, עם קואליציה מטורללת לחלוטין, שמטרללת את כולנו בסיבובים על סיבובים כל פעם מחדש. אז היום הייתה הצבעה על ההסתייגות שאני הגשתי, כשכולם עשו עם ראשם, בכובד ראש: באמת רעיון מצוין. אתם יודעים מה? יש לי אפילו ניסיון בעניין הזה, כי בדמוקרטיה ובשיטור אתה צריך לתת תמיד פתח אוורור, איך לנהל את האירוע הזה. והיום, אחרי ההתלבטויות, ואחרי הריצות, ואחרי השאלות, ואחרי הוויכוחים, עברנו להצבעה. אז חברי כחול לבן פשוט הורידו את הראש למטה והרימו את היד למעלה – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נא להתכנס לסיום. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כל פעם שאמרו להם להרים את היד, הרימו את היד. ולכן, איתן גינזבורג – ותהלה פרידמן, ומיכל וונש ועינב קאבלה הצביעו, כל אחת, בניגוד לתפיסת עולמה, בניגוד לדעתה, בגלל הברית הלא-קדושה בין הליכוד לבין כחול לבן, שלקחו את כולנו בשבי. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הם לקחו את כולנו בשבי, בשבי של ממשלה מוטרלת לחלוטין, עם ראש ממשלה – כתב אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים, ובואו, תמשיכו לבקש את אמון הציבור בפעם הבאה. תודה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לך, אדוני. אחריו, לחמש דקות נוספות, יעלה חבר הכנסת מאיר כהן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> החלפנו. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אין "החלפנו". אם מאיר כהן לא עולה, הוא מאבד את זכותו לדבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – אנחנו יכולים לשחק עם הדוברים. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני מסתכל לפי סדר הדוברים. הדובר הבא הוא מאיר כהן. האם הוא נמצא באולם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בסדרי דיון אפשר להחליף את הדוברים – – – זה לא משנה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> טוב. אני אבדוק את העניין עם מזכירת הכנסת. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני נוהגת לאשר כשאני יושבת על הכס. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> כל אחד והמנהגים שלו. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא, יש כללים. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> זה כן, זה מכתיב. כללים מכתיבים. נהגים זה עניין של החלטה סובייקטיבית. בבקשה, גברתי, חמש דקות תמימות לרשותך. << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על נתניהו. אני יודעת שהוא לא כאן, אני מקווה שקולי יגיע אליו. אני רוצה לומר לו שיש לי חדשות בשבילו: אנחנו לא בדרך לאיבוד שליטה, כפי שהוא אמר השבוע; זה אתה שאיבדת לחלוטין את השליטה על כל תחומי החיים שלנו. אזרחי המדינה מכירים כבר בזה שההנהגה התנתקה סופית מהעם ואין לה כל כוונה לחזור. הם מבינים היום שסגרת לנו את המדינה ועכשיו, כשאין ריבון, רק הם ידאגו לעצמם – בצר לנו. הציבור מבין שאין כלום מעליו, הוא צריך לקחת אחריות. בשבוע שעבר שאלתי את שר הבריאות לגבי היקף המתאבדים. רק לגבי 60% היו לו נתונים, אני עוד מחפשת את הנתונים לגבי 40% נוספים, אבל אנחנו מדברים על עלייה, בחצי שנה הראשונה, במדינת ישראל – אתה שומע, היושב-ראש? עלייה ב-10% במתאבדים – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> שומע היטב. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – בהשוואה לשנה – או לשנים קודמות. ואני שואלת: מה עוד צריך לקרות כדי שמר נתניהו יתעורר וייקח אחריות? אני גם שואלת איפה עובר הקו בין האינטרס האישי שלך, נתניהו, לבין טובת המדינה? איסור הפגנות במדינה דמוקרטית, זה הקו שעובר? הרי ברור לכולם שיש פה ניגוד עניינים מובנה, וכל בר-דעת מבין שניגוד העניינים הזה פוגע לא בך; הוא פוגע קודם כול באזרחים. רק אצלך אין קשר בין סמכות לאחריות. אתה מקבל לבד החלטות גרועות, ואחרים הם אלה שנושאים באחריות. כמה עוד נצטרך לשלם כדי להסיח את הדעת מהמצב המשפטי שלך? אתה מעז – אתמול שמעתי שאתה מעז להנחות את מערכת הבריאות בטון סמכותי להיערך לעוד 1,500 חולים קשה בבתי החולים. ואני שואלת אותך: אתה זה שהפקרת ודרדרת את הבריאות בארץ למצב כל כך ירוד; אתה זה שלמול הצוותים הרפואיים – שמגיע להם הטוב ביותר משום שהם הטובים ביותר בעולם – אתה זה שמנחה אותם עכשיו לקלוט עוד 1,500 חולים קשה, כשאתה יודע שאין את התשתיות ולא הכשרת אותן עשור, לאורך השנים? הפלסטר שאתה מבקש להדביק, נתניהו, כבר לא יסתיר את ההזנחה הפושעת שלך. אם זה לא מספיק, אתה גם זה ששולף החלטות מהשרוול, בניגוד מוחלט להמלצות הדרג המקצועי. אתה גם משוויץ שאתה עושה את ההחלטות שלך בלי המלצות של הדרג המקצועי, כשאתה דוהר להרס הכלכלה. שנים רבות אחרי שתלך משפחות שלמות שאיבדו את מקור פרנסתן, פשטו את הרגל ונותרו מחוסרות כול יצטרכו לשקם ולשלם על הטעויות שלך. נתניהו, אתה רוצה להגיד שאפשר לסמוך עליך בראייה ארוכת טווח כשאתה היום, ביום הזה ממש, לא לוקח אחריות על כלום? אני לא סומכת עליך, הציבור לא סומך עליך. השרשת כאן תרבות של שקר והפכת את הזיוף ללגיטימי כאילו זה היה דבר של מה בכך. לא משנה כמה מאמץ תעשה כדי להסתיר, זהו סגר פוליטי שנובע משיקולים פוליטיים, אך ורק שיקולים פוליטיים. לא תצליח להסתיר, זאת אמת גלויה לעיני כול. אין בסיס נתונים, הציבור לא מבין מה אתם עושים, אין ניהול מסונכרן, חס וחלילה, אין תכנון, אין בקרה, אין תיקון ליקויים, אין כלום. ברור לך שסגר לא יבטל את ההכרה בכישלונך, שרק הולכת ומתעצמת. היא תפגוש אותך בייתר שאת בתום הסגר, כולנו מחכים שם. או שאולי תשאיר אותנו סגורים עד תום המשפט שלך? למה לא, בעצם? זה מאוד נוח לך. יש לך קופסאות שחורות של תקציב של מיליארדים לא מפוקחים; לפני כמה דקות עבר פה חוק תקציב מדומה של מיליארדים ריקים שרק אתה קובע לאן הם הולכים. השותפים שלך בכחול לבן כבר מזמן נכנעו לגחמות שלך, והם חלק מהמקהלה שמאפשרת לך לאבד כל רסן – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נא להתכנס לסיום. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ולהרוס כל חלקה טובה שהייתה כאן. ולכם בכחול לבן אני רוצה להגיד: אין סיכוי שאתם לא מבינים את חומרת המעשים ואת עומק הפגיעה בדמוקרטיה. איך תסבירו לעצמכם ולאזרחי המדינה את השיגעון שדבק בכם? אתם חושבים שאם תצביעו בעד הסגר יהיה פתרון לבריאות או לכלכלה? לדעתכם חופש הביטוי יחזור מתישהו? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מסיימת. אתם יודעים בדיוק כמוני כי שיקולים זרים מניעים את קבלת ההחלטות, והזמני יהפוך לקבוע. היו לנו כחברה תקופות קשות – אני ממש מסיימת – ויצאנו מחוזקים. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אנחנו ממש בימים אלה מציינים את מלחמת יום הכיפורים, שעדין צרובה, גם בחלוף 47 שנים מפרוץ המלחמה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מסיימת. אנחנו נוכל למגפה החמקמקה הזאת, לא בזכות ממשלה הרסנית ומביכה, ממשלה שלא ראויה לאזרחים הנפלאים שחיים כאן. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> האמת, הערכים והערבות ההדדית ישטפו את הארץ מלמטה, מכל בית, מכל גשר ומכל עיר, ושום סגר לא יצליח לפגוע – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ברוח הישראלית, שהיא יותר חזקה מכל החלטה שתקבלו כאן היום. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, והערה לכותבי הנאומים – למדוד עם סטופר לפני העלייה לדוכן. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נתת לי חמש דקות? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> בדיוק. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בפעם הבאה, אדוני היושב-ראש, תדליק את השעון כמו שצריך ולא תשחק בו אז לא – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> סליחה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אולי בפעם הבאה – אדוני משחק עם השעון – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אדוני יכול לבדוק אחר כך שכשהתחלתי את שלוש הדקות כבר עברו שתיים וחצי דקות. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא יכול להיות. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אתה יכול למדוד את זה אחר כך ותראה שאני לא טועה. שמתי בטעות שמונה דקות ולאחר מכן הייתי צריך לצמצם – – – << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מיקי, אני מדדתי את עצמי, אני לא מגיעה לחמש דקות. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> חד-משמעית היית על הדוכן יותר מחמש דקות, בצורה ודאית ומוחלטת, ואתם מוזמנים לבדוק את זה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> חד-משמעית לא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בפעם הבאה נשים שעון – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> עכשיו נעבור לחבר הכנסת מאיר כהן – שאינו נמצא, וזה אומר שהוא לא עולה, מאיר כהן. מאיר כהן לא יעלה לדבר. יעלה חבר הכנסת עידן רול – למשך חמש דקות. בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להקדיש את הזמן שלי לא כדי לתאר לכם שוב את האובססיה החולנית של נתניהו עם ההפגנות אלא לדבר על כל הדברים המאוד-מסוכנים שהאובססיה של נתניהו להפגנות מסתירה. אז כולנו כבר יודעים שהאובססיה שלו מסתירה את הכישלונות המפוארים שלו בניהול הקורונה: כבר כחצי שנה שהוא נכשל על חשבון האזרחים, על חשבון הכיס של האזרחים ועל חשבון בריאות האזרחים. אבל דבר נוסף ולא פחות מדאיג שאותה אובססיה של נתניהו מסתירה זה את כחול לבן – כחול לבן, שבמשך חצי שנה, מאז שהם נכנסו לממשלה, לא מצליחים לקבל החלטה אחת לגבי מה שהם מנסים לעשות בממשלה הזאת. יש לכחול לבן קושי לקבל החלטות, והוא נובע מהעובדה שמדובר באסופה של ח"כים ללא אג'נדה וללא קווים אדומים – שזה נשמע לכם כללי אבל זה לא. חבר כנסת שמגיע לכאן להיות נבחר ציבור ואין לו שום אג'נדה, שום מטרה לקדם, שום קו אדום שאומר: זה משהו בל-יעבור, שעליו אני מוכן לתת את המפתחות וללכת הביתה, זה חבר כנסת שאין לו זכות קיום. כולנו נמצאים פה כדי לקדם אג'נדה מסוימת, כדי לקדם עולם ערכים שאנחנו מאמינים בו. נכון, יש הרבה מאוד חברי כנסת כאן שאני לא מסכים לדעות שלהם. יושב כאן חבר הכנסת מיקי זוהר, אני והוא לא רואים עין בעין בנושא ההפגנות, והוא יודע את זה, ואני יודע את זה, נכון, מיקי? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> לא, אנחנו לא רואים עין בעין. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ועדיין, באיזושהי מציאות מעוותת לפחות אני יודע מה מיקי חושב. לפחות אני יודע שמיקי אומר: אני מתנגד להפגנות, והולך ומדברר את זה בנחישות – שהיא בעיניי איומה, אבל לפחות יש לו אג'נדה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> דרך אגב, זה סימן טוב. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> שיש אג'נדה? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> לא, שהיא איומה. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> טוב, זה עניין של השקפה, אבל יש אג'נדה. וכחול לבן מסתובבים פה, מאז שהם נכנסו לממשלה בערך לפני חצי שנה, עם פרצוף שאומר: נקלעתי לסיטואציה, אני לא כל כך יודע מה זה אומר, מה אני אמור לעשות. והם פשוט נמנעים מלקבל אחריות על המעשים שלהם. הם מצביעים בקריאה ראשונה בעד חוק איסור הפגנות, ואז יושבים בוועדת החוקה עם פרצוף עצוב ומיוסר, ואומרים: רגע, אבל אולי נרחיב את זה, אולי נשנה את זה. קבלו החלטה ותעמדו מאחוריה, לפחות תהיה לכם דעה. אני מעדיף בהרבה מישהו שאני לא מסכים עם דעתו אבל אני יודע את דעתו, מאשר מישהו שחושב שהוא יכול לצלוח את הזירה הפוליטית בלי להביע עמדה, בלי להגיד שום אמירה משמעותית, ופשוט לשייט פה לפי רצון התקשורת ורצון הבוחרים. עכשיו, זו לא פעם ראשונה שכחול לבן לא מצליחים להביע עמדה על הסוגיות הכי בוערות במדינת ישראל. הם לא יודעים מה דעתם בנושא התקציב, אם הוא חד-שנתי או דו-שנתי; הם לא יודעים מה דעתם בנושא ההפגנות; הם לא יודעים מה דעתם בנושא כתבי האישום של ראש הממשלה. הם לא יודעים. הדבר היחיד שהם יודעים, ולפעמים אנחנו שוכחים את זה בגלל כל הרעש שהליכוד מייצר סביב ההפגנות – הדבר היחיד שברור לגבי כחול לבן הוא שהם מאוד יודעים את הדרך ללשכות שלהם ולתפקידים שלהם, ושהם לא אוהבים לעשות בהם הרבה. אז זה הזמן להזכיר לציבור בבית שעל הכישלון המפואר של הקורונה חתומים שניים: האחד בנימין נתניהו, והשני בני גנץ. פרצוף מיוסר לא פוטר מאחריות. פרצוף של לא-יודע-איך-נקלעתי-לסיטואציה לא פוטר מאחריות. וזה שאתם ממשיכים לדברר את המסר שלכם כאילו אתם הילד עם האצבע בסכר זה שקר גמור; אתם הילד עם פטיש האוויר שעושה חור נוסף בסכר. וכאשר תבינו את זה, אולי יגיע הרגע שתוכלו לקבל אחריות על המעשים שלכם ואו להתפטר מהממשלה הכושלת והרעה הזו שנכנסתם אליה בשביל ג'ובים, או לפחות להודות באמת ולהגיד שנוח לכם שם, לא באמת אכפת לכם לראות את המדינה הזו עולה בלהבות בגלל נתניהו, ואתם פשוט טרמפיסטים שמאפשרים לו את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לך, אדוני. אנחנו מודים לך על קיצור הזמנים. << קריאה >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני שמח שאתה מעריך את זה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן יעלה, בתוספת שלוש דקות, וכך יוכל להשלים לפחות ארבע וחצי דקות. בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, ראוי היה, אדוני היושב-ראש, שחוק זה, שהוא פגיעה מופרזת בזכות יסוד – מחאה – לא היה נחקק הערב. ראוי היה שזעקות המחאה לא היו נופלות על אוזניים ערלות. שישה חודשים עברו ועדיין אנחנו לא רואים את האור בקצה המנהרה: משבר כלכלי עמוק; העסקים מתפוררים ונמוגים להם; מפעלי חיים כלכליים של חבר'ה צעירים ומבוגרים כאחד יורדים לטמיון; מערכת הבריאות לפני קריסה; צוותי רפואה נפלאים – ראית את זה, חברת הכנסת אורנה ברביבאי – עומדים במחלקות טרוטי עיניים ועושים למען הציבור יותר מאשר הממשלה עושה; מספר החולים והנדבקים ממריא, והתחושה הכללית היא של אובדן דרך וחוסר אונים. התחושות הקשות האלה מתקפלות לדבר פשוט, שגם הערב אתם מונעים אותו מהציבור: הזכות למחאה. לא שאנחנו לא מבינים את גודל השעה, אדוני השר, לא שאנחנו אטומים למגפה ולסכנותיה – אנחנו כן מלינים על אובדן הדרך שלכם. הצענו לתקן את החוק. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', הצעת לתקן את החוק ולפחות לאפשר מחאה במכוניות, לאפשר לשיירות למחות תוך כדי נסיעה שקטה בכבישים, בעלייה לירושלים ובמוקדי מחאה אחרים. גם לזה אמרתם לא. גם לזה התנגדתם. ונדמה לנו שהפתרון היחיד שמצאתם לכל תחלואי הקורונה אינו אלא להפסיק את המחאה. אפשר לחשוב שאם אנחנו נפסיק את המחאה יבוא מזור לכל צרותינו. עכשיו, אני מנסה לחפש ולשאול, אדוני היושב-ראש – ויש לך ניסיון, אתה יושב-ראש הקואליציה וסגן יושב-ראש הכנסת – איפה טמון הכישלון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בשמאל. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז דבר אחד אני רוצה לציין – לבטח בין 120 חברי כנסת, לכל אחד יש תשובה על שאלה הזאת, אבל לטעמי זה מה שקורה כשמשבר שכזה מנוהל על ידי הפוליטיקה: עובר מהמגרש המקצועי, הכלכלי, הרפואי, הבריאותי, למגרש של הפוליטיקאים. כל פתרון נמדד לפי אם זה משרת אותי או לא משרת אותי; לא נמדד לפי אם זה פותר את הבעיה או לא פותר את הבעיה. ולסיכום, אדוני היושב-ראש, עדיין לא מאוחר. אנחנו נמצאים במדרון חלקלק, עדיין לא מאוחר. אני קורא לראש הממשלה: מינית פרויקטור, תקשיב לו. היה אפשר להתחיל את תוכנית הרמזור לפני חודש ולא להסתפק בשקפים שהציג פרופ' רוני גמזו. יכול להיות שכוונותיו טובות, אבל ברגע שלא מקשיבים לו הכול נכשל. במדינות אחרות הצליחו. נכון שיש גל שני, אבל הצליחו יותר מאיתנו, כי הושיבו לשולחן מומחים והקשיבו להם. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, אדוני חבר הכנסת מאיר כהן. לשאלתכם קודם, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו וחברת הכנסת אורנה ברביבאי, עמדת על הדוכן למשך חמש דקות ו-25 שניות. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> והתחלת לעצור אותי מהדקה הרביעית. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> עמדת על הדוכן ודיברת במשך חמש דקות – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדוני, עצרת אותי מהדקה הרביעית. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> – – ו-25 שניות. מה אומר הדבר? << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> נהגת לא באופן הגון. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> שטעית, ולא נורא אם תתנצלי. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא לא לא, אני לא אתנצל. עצרת אותי מהדקה הרביעית. אני אביא את הנאום. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תכף נראה אם את צריכה להתנצל או לא, בסדר? << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני אביא את הנאום, ואם צריך אני אתנצל. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה. חבר הכנסת רם בן ברק, חמש דקות לרשותך. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> רגע, אני עוד לא מוכן, חכה. לוקח כאן זמן להתארגן. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> בינתיים אני אפעיל את השעון. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שלא הייתי מודע לגודל המשבר שאנחנו נמצאים בו. אבל יום לאחר ראש השנה לקחתי את אימי לבית חולים ופגשתי שם מכרה שלי, רופאה בכירה, שאגב, נשואה לרופא בכיר אחר, והם חברים טובים שלי כבר הרבה מאוד שנים; הוא ימני, יש לנו הרבה מאוד ויכוחים, הוא מצביע ליכוד בדרך כלל. אחרי שגמרנו את הפרוצדורה וישבנו בחדר שלה היא אמרה לי: אני מאוד מאוד מודאגת. אני מודאגת, יש לי בן שהוא טייס קרב. הבן השני שלי, בעזרת החינוך שהוא קיבל בבית, גם יהיה טייס קרב בקרוב. הבת הבכורה הייתה ביחידה סודית באמ"ן והיום היא מסיימת לימודי רפואה. ואני אומר לה: מה את כל כך מודאגת? היא אומרת: אני מודאגת מפני שאני לא בטוחה שבפעם הבאה שהילדים שלי יצטרכו לצאת לפעולה אני אדע אם מי ששלח אותם שלח אותם כי באמת היה צריך או שהוא שלח אותם כי הוא עושה את זה מהסיבות הידועות. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> וכולם לא מצביעי ליכוד, אני מבין. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני לא הבנתי את גודל המשבר עד ששמעתי את אותה אישה. אנחנו הרי יושבים כאן היום לא בגלל שנתניהו חושב שהסגר זה הפתרון הנכון למלחמה בקורונה; אנחנו יושבים כאן היום בעקבות שלוש סיבות: הראשונה זה אחוזי התחלואה הגבוהים, שהם באמת גבוהים במדינת ישראל, וניהול כושל של נתניהו, שנובע מהתבטלות מוחלטת שלו בפני הציבור החרדי וראשי המפלגות החרדיות; הסיבה השנייה היא חוסר משילות, חוסר יכולת אכיפה ואי-מניעת התקהלויות בכל המגזרים; הסיבה השלישית, ולדעתי היא העיקרית, היא הרצון של נתניהו להימנע מהפגנות, כי הוא יודע היטב שכדור השלג הזה של ההפגנות יזיז אותו מכיסאו בסופו של דבר. אם נתניהו היה רציני, והוא לא רציני, הוא היה מבקש ניתוח של כל האזרחים החיוביים במדינת ישראל, והוא היה מגלה שאחוז החיוביים ששהו שבועיים לפני הבדיקה בבלפור שואף לאפס; הוא היה מגלה שהסכמתו להעברת 12,000 אברכים היישר מארצות הברית לתוך הישיבות בירושלים או בבני ברק גרמה להתפרצות התחלואה שם; הוא היה מגלה שאי-קבלת המסקנות של פרופ' גמזו על שיטת הרמזור וקטיעת אזורי ההדבקה תוך טיפול נקודתי בהם גרמה לממוצע הארצי שסייע לו לבקש את הסגר. ההתבטלות שלו למען שרידותו וקבלת החלטות שכל-כולה היא פוליטית ולא מקצועית גורמות לנו להאיץ את הקצב שבו מדינת ישראל תהיה בפני פשיטת רגל כלכלית ומוסרית. אני מפנה אתכם לכתבה שפורסמה הבוקר בדה-מרקר, של מירב ארלוזורוב. אני מפנה בעיקר את ראשי המפלגות החרדיות לכתבה, ודורש מכם להפגין אומץ לב ציבורי, אחריות לאומית, ולהפסיק מייד את המחדל הנורא שבו מגזר שלם אינו שותף לשוק העבודה ואינו שותף למאמץ הביטחוני. אתם במו ידיכם מובילים את הציבור שלכם לאבדון. אתם מובילים אותנו כמדינה להיות מדינת עולם שלישי ולא מדינה מפותחת ומתקדמת כפי שאנחנו היום. אני לא אומר את הדברים האלה כנגד האוכלוסייה החרדית, אני חושב שיש לה מקום ראוי ומכובד בציבוריות הישראלית. אבל החברה החרדית חייבת לשנות את תפיסת עולמה כך שתהיה משולבת ותהיה פרודוקטיבית בתוך החברה הישראלית, וביחד – חרדים, חילונים, ציונות דתית, דתיים וערבים – ביחד כולנו, אזרחי מדינת ישראל, נצעיד את המדינה קדימה ולא נגרום לה ללכת אחורה כפי שראשי הציבור החרדי גורמים לה היום. ממשלה שאוסרת הפגנות נגדה היא ממשלה שתוביל אותנו לדיקטטורה. אין דבר חמור יותר מלהגביל הפגנות נגד הממשלה, במיוחד כשמדובר על ציבור ממושמע ששומר על הסדר, והתוצאות – אחוזי ההדבקה הנמוכים מאוד – ניכרות בשטח. לכן אני קורא לכל חברי הכנסת, אל תיתנו ידכם ואל תושפעו מההסתה ומהפייק. תצביעו היום נגד החוק שמאפשר להגביל הפגנות. תצביעו נכון. תודה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, אדוני, על דבריך. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, חמש דקות לרשותך. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, אומרים לי מהמזכירות שצדקתי ושאת דיברת במשך חמש דקות ו-25 שניות. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני אבדוק בדיוק מתי חדלת אותי. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני לא יודע, נראה לי שהמזכירות אובייקטיבית, לא? << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני אבדוק מתי חדלת אותי, לא כמה דיברתי. לא לדאוג. אנחנו לא נגמור את הלילה בלי זה, יש לנו זמן. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> בבקשה, אדוני, אתה יכול להתחיל. מאז שאתה על הדוכן הזמן התחיל, חבל על הזמן. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, כבר שבועות שהשיח סביב מיגור הקורונה בישראל לא מנוהל בשום מישור רפואי, מדעי, מחקרי או ענייני. אין השוואה בין נתונים, אין אפילו דרישה לנתונים, אין קבלת החלטות לפי סיכויי ההדבקה והבלגן חוגג. אז על מה מדברים? על הפגנות והפגנות ושוב פעם על הפגנות. נשים בצד את העובדה הברורה שאין שום קשר בין הפגנות לקורונה, או בין הפגנות לתפילה בחלל סגור, או בין שיירת מכוניות פרטיות לבין הפצת הקורונה. אמרנו והדגשנו ונאמר שוב ושוב: הקואליציה הזו תמשיך לאטום את אוזניה ולכסות את עיניה ולדמיין שהיא רואה חייזרים. מה שמדאיג באמת, אדוני היושב-ראש, הוא אובדן הפוקוס. הוא שהזרקור מופנה לכל המקומות הלא-נכונים. החוק שתעבירו היום הוא דבר אחד: הסחת דעת. מכנים את ביבי, אדוני השר, קוסם, אבל הוא לא יותר מהקוסם מארץ עוץ; איש קטן שמתחבא מאחורי מסך מפחיד, שיעשה הכול כדי שלא תשימו לב למחדלים שלהם הוא אחראי. אוהו, רשימת המחדלים היא ארוכה – תקלה אחר תקלה ורשלנות שגוררת רשלנות. נתניהו הציג בחודשים האחרונים את הניהול הכי כושל שידעה מדינת ישראל ב-72 שנותיה. הוא מסיח את תשומת הלב כי הוא לא רוצה שנדבר על מחדלי נתניהו: הוא לא רוצה שנדבר על כך שיותר מחצי שנה עברה מפריצת המגפה כאן והוא עדיין לא הצליח לייצר מערך קטיעת שרשראות שמתפקד; הוא לא רוצה שנדבר על מאות אלפי המובטלים שמדיניות החל"ת שלו יצרה, 150,000 חדשים רק בשבוע האחרון, לא מעט מהם צעירים, בני הדור שלי; הוא לא רוצה שנדבר על האי-ספיקה בבתי החולים בישראל; הוא לא רוצה שנדבר על שמינה פרויקטור ללא סמכויות ואז שלח את חיילי הפשע שלו – אתה ביניהם, אדוני היושב-ראש – לתקוף בתקשורת – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני מבקש ממך, אדוני, לחזור בך. אני עכשיו יושב פה בכיסא שאני לא יכול להגיב לך. אני מבקש ממך לא להשתמש במונח הזה כשאני יושב פה בדוכן. אתה רוצה, כשאני ארד אחר כך למליאה אתה מוזמן להגיד מה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מאה אחוז. – – ואז שלח את חיילי הפשע שלו לתקוף בתקשורת את אותו פרויקטור; הוא לא רוצה שנדבר על עשרות המיליארדים שהכנסת אישרה בתוכניות לסיוע אבל רק כדי לראות שאחוזי ניצול מינימליים מחפירים של אותו תקציב באמת נוצלו – למשל, חבריי חברי הכנסת, הוא לא רוצה שנדבר על ניצול של 4% בלבד מהמענק לעידוד תעסוקה, אותו מענק שאמור להחזיר צעירים בחזרה לשוק העבודה; הוא לא רוצה שנדבר על כך שיש פחות מרבע ניצול של הסיוע לעסקים שנפגעו; הוא לא רוצה שנדבר על אובדן תוצר של 95 מיליארד שקלים בשנת 2020; הוא לא רוצה, חבריי חברי הכנסת, שנדבר על הדוגמה האישית המחפירה שהוא עצמו מציג לציבור – לא על ארוחת החג בפסח, שהוא עדיין לא התנצל עליה, ולא על שיועציו הקרובים ביותר מפירים בידוד פעם אחר פעם. כל דקה נוספת שמוקדשת לדיבור בעד או נגד ההפגנות, לחקיקה סביב ההפגנות, לציוצים על ההפגנות והשוואות בין תפילות לבין הפגנות, כל דקה כזאת היא דקה שעוזרת לנתניהו להסתיר ולהעלים את הכישלון המהדהד שלו ולספק עוד חומר לוועדת החקירה הממלכתית שתחקור יום אחד את המחדל, שלא נופל ממחדל יום הכיפורים. אנחנו צריכים לומר בקול חד וברור: די להסחות הדעת המיותרות. די לקבלת ההחלטות הפוליטיות. די לשעבוד מדינה שלמה לניגודי העניינים של נאשם אחד בפלילים. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נא להתכנס לסיום. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ביבי, אתה ראש ממשלה גרוע, אבל אתה איש ניהול גרוע אף יותר. לך הביתה, שחרר אותנו, תתפטר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח, חמש דקות לרשותך. בואי, גברתי. << דובר >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> בני, השעה כמעט 01:00, התאריך 30 בספטמבר 2020. בעיניים אדומות, עייפות, אך נחושות, אני מקדישה לך נאום זה ואומרת לך: אימא עומדת על המשמר. בני, המדינה משתנה לנו אל מול עינינו. בני, אני חוששת שנתרגל לסתימת פיות, להגבלת חירויות. אני חוששת שנתרגל לימי עוצר, למחסומים, לסגר. אני חוששת שנתרגל להנהגה מושחתת. אני חוששת שלא תזכה לגדול בישראל הדמוקרטית שבה אני גדלתי. כבר שנים שאנחנו מתריעים. אנחנו מזהירים שהיום הזה יבוא – והוא בא, והוא מסוכן מהקורונה. השינוי לא מתרחש בערב בהיר אחד, השינוי מונחת עלינו טיפין-טיפין, בלי שחלקנו מרגיש, מבין או בכלל מודע לכך שמשהו מתרחש, שמשהו משתבש. דיקטטורות מתהוות, לא מופיעות. רודנים רבים בעולם ניצלו בעבר משברים לאומיים והכריזו על מצב חירום מיוחד כדי לעצב מחדש מדינות, כדי לדכא מחשבות ותודעות. אנחנו רואים את זה קורה ברוסיה, בבלרוס, בטורקיה השכנה. מדינות ערב השכנות עשו זאת היטב ועושות זאת היטב. אגב, מיקי, תמיד אמרו שעל ישראל לנרמל יחסים ולהשתלב במזרח התיכון. הינה אנחנו משתלבים – שליטים, רודנים, משפחות מלוכה מפוקפקות, נהנתנות ומתנות הפכו להיות חלק מחיינו. אין ספק שנתניהו משתלב במרחב. אנחנו למדים מההיסטוריה שאין מדינה חסינה מפני הידרדרות כזאת, והינה זה מתרחש כאן אצלנו – הפיכה; הפיכה שלטונית, איטית ומסוכנת, בהובלת נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, שלא ממצמץ ולא בוחל באף צעד, באף מהלך שעשוי לחלצו מאימת הדין. זה מתחיל בתקיפת גורמי האכיפה. בהתחלה זה נשמע חמור, ולאט-לאט מתרגלים. בהמשך גם מערכת המשפט מותקפת. פתאום הוא לא לבד – עושי דברו מתייצבים למשימה ומסתערים לקרב, כאשר המטרה היא לעוט ולהשחיר את כל מה שיפגע באדונם. הפרס – לזכות בתואר יקיר בלפור. בהמשך העיתונאים על הכוונת וגם אזרחים, שלהם יקרא שמאלנים, מפיצי מחלות, אנרכיסטים ובוגדים. אילו מישהו היה מנבא שכך תיראה ישראל של 2020, היינו מזדעזעים. מדהים שהתרגלנו. שלא תטעו, לא כל צעדי המושחת מבלפור מתוכננים בקפידה מבעוד מועד. אני מדמיינת אותו יושב יחד עם פורום בלפור המהולל בלילות, הוגה רעיונות, משרבט, כותב ומוחק ובוחן אותנו. הוא בוחן כיצד נגיב לצעדיו ההזויים, כיצד נתנהג כאזרחים מול גזרותיו ושיגעונותיו. הרי הכול יוצא מבלפור, יוצא תחת מעטה של ערפל, של שקרים ומיסוך, של הסתה פרועה כלפי כל מה ומי שעומד בדרכו ומתנגד לשחיתות שאותה הוא מייצג. ומה לגבינו? אסור לנו לעמוד מנגד. הרי ההיסטוריה תשפוט גם אותנו, האזרחים. והאמינו לי שלנו יש כוח. אנחנו הרוב והוא המיעוט; אנחנו הצדק והוא השחיתות. לכל אזרח יש תפקיד. אנחנו הורים לילדים, נכדים לסבים, אנחנו פני החברה הישראלית, אנחנו אחראים לדור העתיד, לגורל המדינה, לזהות החברה, ואנחנו חייבים לעצור את הטירוף הזה. אני מדברת איתכם כאדם, כאימא לילד שנולד בשנת 2010. אני חוזרת אליך, בני. אתה גדלת לתוך משטר נתניהו. אתה לא מכיר משהו אחר. כשנולדת ב-2010 אני זוכרת את עצמי ערה, מיניקה אותך בבית החולים ב-05:00, בוהה באופק מעבר לחלון ותוהה אם כשימלאו לך 18 תצטרך ללכת לצבא. קיוויתי שלא יהיה צבא ולא יהיו מלחמות עד אז, אך לא תיארתי לעצמי שכנראה, במקום להילחם על המדינה תצטרך להילחם על הדמוקרטיה, תצטרך להגן על יסודות החירות והחופש שעליהם מושתתת החברה – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> יש לי עוד 27 שניות. תיהנה מהמשקה שלך, אדוני. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נכון. לא תהיה לך שנייה אחת יותר. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מיקי, אל – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תיהנה מהקולה שלך ואל תהרוס לי את הנאום שלי, בבקשה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני אפסיק אותו בזמן שיסתיים. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה תפסיק אותו בזמן שהוא יסתיים, אוקיי? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נכון. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה זה – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, הדיקטטורה מתהווה. אנחנו רק מדברים על זה, כן? בני, הדמוקרטיה הישראלית קורסת אל מול עיניך, אך אני מאמינה שהפסיפס האנושי האיכותי שלנו חזק יותר מגחמותיו של איש אחד. לכן לא אוותר – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – לכן כולנו לא נוותר. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה. קראת נאום באמת שקט, רגוע, נינוח, לבנך הקטן, שהיה אחד הנאומים הדוחים והמגעילים ששמעתי בכנסת ישראל. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה חושב שזה מכבד את המעמד שלך? אתה לא מתבייש? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תגיד, אתה לא מתבייש? אתה מבייש את המעמד שלך. אתה יושב – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> מילים דוחות, אני לא הייתי מוכן שהבן שלי ישמע אותי מדבר ככה כנבחר ציבור. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מיקי – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה יושב על הכיסא הזה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני מתבייש בשבילך על איך שלימדת את הבן שלך בשעת לילה מאוחרת מילים כל כך דוחות, כל כך לא מכובדות – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא, לא, אסור לך לתת ציונים. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> – – בטח לא דמוקרטיות – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה לא מתבייש? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> – – שבהן את מכפישה ראש ממשלה בלי שהוא אפילו מואשם בשום – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ביום שבו אני אצטרך שאחד כמו מיקי מכלוף זוהר יחלק לי ציונים – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> טוב מאוד, גברתי. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> זה לא יקרה – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> עצוב לי בשביל הבן שלך – – – << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני לא אצטרך שמיקי מכלוף זוהר יחלק לי ציונים. חמוד שלי, התבלבלת. תכבד את המקום שאתה יושב בו. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, גברתי. נא לרדת. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> להגיד לי שהמילים שלי דוחות? למה, מי אתה? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נא לרדת. תודה רבה. נא לרדת. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מיקי, אתה מבין שאתה חורג מהסמכות שלך כיו"ר? אתה לא אמור לתת ציונים. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> חבר הכנסת עופר כסיף, אתה מוזמן לעלות ל-15 דקות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – מי שמך – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה לא אמור לתת ציונים. מה זה הדבר הזה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה אומר לי לא לומר דברים על הדוכן? אתה קורא לנאום שלה דוחה? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אתה אמרת גם לי על הדוכן, נכון? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מי בכלל – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> הזכרת לי שגם ההתנהגות שלך הייתה התנהלות מבישה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מעמדך שווה למעמד שלנו. אתה בכלל לא רלוונטי בדיון הזה פה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני כרגע מנהל את הדיון, ואני עושה את זה כפי שאני מוצא לנכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אז תקרא אותי לסדר. תגיד לי, מה נסגר איתך? אתה חצוף. < קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הוא אומר לה – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נא לא להפריע, חברים, כדי שאני לא אצטרך להוציא אתכם מהאולם. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה יכול להוציא אותנו – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני בהחלט אוציא אתכם. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תסגור את המליאה, תסגור את המליאה, תישאר לבד. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אל תפחיד אותי. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה פשוט מנהל טרור במליאה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת מהאולם. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני אצא ואני אתלונן עליך בוועדת האתיקה. זאת לא צורה לניהול מליאה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה רוצה לתת ציונים? אני לא מצליח להבין מה זה הדבר הזה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תתבייש לך. פשוט תתבייש לך. (חברת הכנסת אורנה ברביבאי יוצאת מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מאה אחוז. אתה יכול לקרוא לי גם פעם שנייה ושלישית. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> פעם שנייה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מאה אחוז. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> תחזיר לי, בבקשה – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מעמדך לא – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> פעם שלישית. נא לצאת מהאולם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מעמדך לא – – – << קריאה >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> פעם ראשונה, חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח. << קריאה >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תתבייש לך. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> פעם שנייה. << קריאה >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה מבייש את המעמד – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> פעם שלישית. נא לצאת מהאולם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה יכול להוציא את כולנו מכאן. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> קדימה, החוצה. לא להפריע לדיון. << קריאה >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תתבייש. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני מתבייש באיך שאתם דיברתם פה על הדוכן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה מפריע לדיון. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> חבר הכנסת עופר כסיף, הזמן התחיל. אתה יכול להתחיל לדבר. << קריאה >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אנחנו מתביישים בך – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מבקש שתחזיר לי ל-15 דקות. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אתה יכול להתחיל לדבר. << קריאה >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איזה כ"ף זאת? כסף – – – (חברי הכנסת ע'דיר כמאל מריח ויוראי להב הרצנו יוצאים מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חברי הכנסת, הכנסת העשרים-ושלוש תירשם בדפי ההיסטוריה ככנסת שהפקירה את אזרחי המדינה בעת אסון, כנסת שהייתה חותמת גומי להחלטות רודניות, מופקרות וחסרות אחריות, שהובילו קודם כול להרג נרחב ממגפת הקורונה אך גם למשבר כלכלי חסר תקדים, לעוני חריף, לאבטלה מטורפת ואף רעב, לגידול בתחושת הבדידות, בעיקר של קשישים ומוחלשים, ולשיעורי אובדנות גדולים במיוחד. הכנסת העשרים-ושלוש תיזכר גם ככנסת שפירקה את עצמה מהאחריות והסמכויות שניתנו לה בחוק והעבירה אותן לממשלה שכמספר שריה כך גודל כישלונה ואשר נאשם בפלילים הדואג לעצמו בלבד בראשה. את הכנסת העשרים-ושלוש לא היה צריך לשרוף כדי להשבית; הספיקה החלטת ממשלה הזויה ופחדנית. חברי הכנסת, דיקטטורה לא בונים ביום. מנצלים אסונות כדי לחסל רווחה ולמחוק זכויות. בתחילת המגפה עמדתי כאן ואמרתי יותר מפעם אחת כי את האסון ינצלו להפיכה משטרית ברוח דוקטרינת ההלם שהציגה הכותבת האמריקנית נעמי קליין. אמרתי שבמקום לפעול למיגור הקורונה ולחיזוק האזרחים פועלים למיגור האזרחים ולחיזוק השליט היחיד. התרעתי מפני הקרבת המוחלשים ופירורי הדמוקרטיה על מזבח ההון הגדול והכיבוש, מפני החרבת העובדים והעסקים הקטנים לטובת קומץ של טייקונים שרק מתעשרים. בואו נאמר שהייתי מעדיף לאכול עכשיו את הכובע, אך לצערי, הדברים התממשו. דיקטטורה לא בונים ביום. נדרשים יסודות איתנים להחלפת המשטר. לאט-לאט מעבירים סמכויות מהרשות המחוקקת למבצעת, בתחילה בתקנות חירום זמניות, אחר כך בחוקי הסמכה קטנים ואז בחוק הסמכה גדול. הכנסת כבר הפכה מגוף מחוקק לגוף מאשרר, וגם זה בדיעבד. את כל ההחלטות מקבלים בלשכת ראש הממשלה. אחד הדברים הבולטים בכנסת הזאת הוא השימוש המופרז, שלא לומר המופקר, בסעיף 98 לתקנון הכנסת, סעיף המאפשר למעשה לממשלה להגביל את דיוני החקיקה במליאה. מאז הכנסת הסעיף לתקנון הכנסת בשנת 1967 ועד הכנסת הנוכחית השתמשו בו, מעבר לעניין התקציב, בסך הכול עשר פעמים. בכנסת הנוכחית לבדה כבר השתמשו בו שמונה פעמים, ומהן פעמיים היום. כבר אמרה הגב' ארבל אסטרחן, היועצת המשפטית של ועדת הכנסת, כי צריך להיות משהו חריג וקיצוני כדי להפעיל את סעיף 98. זה לא צריך להיות דבר שבשגרה, היא אמרה. אבל בכנסת הזאת הפך הסעיף לשגרה בידי הקואליציה. דווקא דיוני החקיקה המשמעותיים במליאה הפכו למשהו חריג וקיצוני כביכול. הדבר מבטא את הפיחות במעמדה של הכנסת בכלל ובפרט את איונה של האופוזיציה, של סמכויותיה ותפקידיה כמפקחת על הממשלה. דיקטטורה לא בונים ביום. בונים מיתוס של מנהיג חזק, על-אדם כביכול, שמסביבו עדת משיחיים חובבי פולחן אישיות. במקומות אחרים היו קוראים לו "המנהיג העליון" או "האח הגדול". כאן קוראים לו "ביבי מלך ישראל". האיש המתהדר בנוצות האינטלקטואל, קורא צ'רצ'יל, הרוויזיוניסט שזונח את חמשת המ"מים לטובת שלושת הכ"פים, את המזון לרעב לטובת כוח אישי, את המעון לנזקק לטובת הדרת כבוד – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אל תיקח ממיקי זוהר את הפטנט הזה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני לא יכול להגיב לך כי אני פה על הדוכן. הייתי מגיב לך בשמחה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ואת המרפא לחולה לטובת כסף לחשבונותיו. אני קורא לחברי הליכוד ההגונים שעדיין קיימים, לחסידי תורת ז'בוטינסקי: אל תיתנו ידכם למעל הזה. זכרו את דברי מורכם ורבכם. "דמוקרטיה", כתב ז'בוטינסקי, "פירושה חופש. גם שלטון הנתמך על ידי רוב יכול לשלול את החופש", הוא כתב, "ובמקום שאין ערובות לחופש הפרט – שם אין דמוקרטיה. את הניגודים הללו מן הדין למנוע – – – מטרתה של הדמוקרטיה היא להבטיח למיעוט השפעה על מהלך העניינים של המדינה". כל זה כתב ז'בוטינסקי בכתב העת הרוויזיוניסטי "הירדן" ב-1938. חברי הכנסת, דיקטטורה לא בונים ביום. השתקת התנגדות וביקורת היא אלמנט בסיסי, וכך, קודם כול, הסיתו נגד המפגינים. קראו להם "בוגדים", "אנרכיסטים", "חייזרים", "אלימים". אמרו עליהם שהם מפיצי מחלות ועושים את צורכיהם בחצרות רחביה. אפילו אמרו שהם שמאלנים, לא עלינו. את הרעל הזה טפטפו אנשי הליכוד וירק ראש הממשלה בנאומיו לאומה. ואז ניסו לעצור את ההפגנות באמצעות עיריית ירושלים ופניות לבתי המשפט, בהפחדות, בהתנכלות ובאלימות. לאחר מכן האשימו את המפגינים בחוסר סולידריות, וביקשו מהם להימנע מהפגנות בשם הערבות ההדדית והדאגה לציבור. אותו אדם שהרס כל שבב של סולידריות חברתית, חירב את רווחת הרבים למען מילוי כיסם של מיעוט מקורבים, ייבש את מערכת הבריאות בשל קדושת ההפרטה, העדיף צוללות מיותרות על פני תקציבים לבריאות, תפנוקים להתנחלויות במקום כספים לחינוך, מלחמות במקום רווחה, הסתה גזענית ושקרים פרועים במקום מאבק במגפה; אותו אחד שמנהל את תיקיו על גב הציבור ומכבס את כביסתו המלוכלכת בחוץ, תרתי משמע, מעז לדרוש סולידריות מאלה שעל גבם הוא חי וחוגג. כמה ציניות, כמה עזות מצח. ועכשיו, כשכל ניסיונות השווא כשלו בזה אחר זה, אוסרים הפגנות בחוק ואף מגייסים לדיכוין לוחמים מן הצבא. דיקטטורה לא בונים ביום. צריך ליצור שנאה כדי למשול, כאשר אתה מנהיג כושל. אז מסיתים את החילונים נגד החרדים ואת היהודים נגד הערבים ואת המתפללים נגד המפגינים, ועדה בעדה וישראל אחת בישראל השנייה ועיירה בקיבוץ וקיבוץ בעיירה. בארצות רחוקות בזמן עבר דיברו על סכין בגב האומה, וכאן קוראים לזה deep state. פעם המציאו את קנוניית זקני ציון וקשר הבונים החופשיים. היום מדמיינים את קונספירציית בג"ץ והפרקליטות. ובזמן שאנחנו נלחמים אחד בשני, יש אחד שמדליק סיגר ולוגם שמפנייה ורודה, אולי תוך צפייה בקומדיית ריקלין או האזנה לפארסת ברדוגו. כל המומחים אומרים שהסכנה בהפגנות ובתפילות באוויר הפתוח קטנה עד אפסית וכי סגר רק יזיק. לפני כמה ימים צוטט פרופ' יהודה אדלר כך: עצם העובדה שממשלת ישראל בוחרת בהטלת סגר מצביעה על הכישלון שלה בניהול מגפת הקורונה בארץ. הממשלה הזאת פועלת ללא אסטרטגיה וללא הבנה, ולא הצליחה להכיל את האירוע הזה אפילו דקה אחת. סגר הוא לא טיפול במחלה ואינו פתרון למגפה. מדינות שביצעו סגרים ארוכים וקשים ביותר, כמו פרו, היום נמצאות ברמת התמותה הגבוהה ביותר בעולם. ד"ר אמיר שחר, מנהל המערך לרפואה דחופה בבית חולים לניאדו וממייסדי הרפואה הדחופה בישראל, מוסיף: אין מידע מדעי או מחקרי שסגר בלם ומיגר מגפה באיזשהו מקום. ארגון הבריאות העולמי הוציא בנייר עמדה כבר ב-2006, שסגר לא יעיל ולא ישים לעצירת מגפה. בשום מדינה שהוטל בה סגר לא הסתיימה המגפה אלא הייתה הפוגה זמנית בלבד. המדינות שהטילו סגר ארוך, חמור ואכזרי, כמו פרו, איטליה ואנגליה, חוו תחלואה ותמותה חמורים וקיצוניים ביותר. תופעות הלוואי של הסגר הן חמורות: הימנעות מקבלת טיפולים רפואיים אחרים, בדידות, דיכאון והתאבדויות, את כל זה אמר הפרופסור. וד"ר יואב יחזקאלי מאיגוד רופאי הציבור בישראל אף הולך יותר רחוק: הכי בטוח באוויר הפתוח הוא אומר, אין צורך בעטיית מסכות בחוץ, אלא אם כן יש צפיפות. אבל את נתניהו וחסידיו זה לא מעניין. סגר מזיק משמעותית לאזרחי המדינה, כלכלית, נפשית ובריאותית, ופוגע בעיקר באוכלוסיות המוחלשות, שהן גם הפגיעות ביותר מבחינה רפואית כתוצאה משילוב של מחלות רקע, צפיפות, חוסר נגישות לשירותים רפואיים טובים, חוסר ביטחון תזונתי, הזנחה סביבתית וכיוצא באלה. אבל מהי בריאות הציבור ורווחתו אל מול טובת המנהיג העליון וחירותו? איסור הפגנות פוגע אנושות בזכויות היסוד של כולנו ומקרב אותנו צעד נוסף אלי דיקטטורה מלאה, אבל מהן זכויות האזרח וחירויותיו לעומת עור התוף של השליט הכל-יכול ושלוות נפשו הרדופה? כפי שפורסם בשבוע שעבר, נתניהו דחף לסגר רך, אבל לאיסור הפגנות. רק כאשר הבין שבלתי אפשרי מבחינה משפטית לאפשר פעילות משקית ובד בבד לאסור הפגנות, הפך לתומך נלהב של סגר מלא. זהו סגר פוליטי-רודני, שכל מטרתו עצירת המחאה נגד ראש ממשלה נאשם בפלילים, הרואה בנו, בכולנו, נתינים האמורים לסור למרותו. איך אמר פרופ' גמזו על התנהלות נתניהו? ההחלטה על סגר אומללה, הייתי צריך כדורים נגד בחילה. אגיד לכם דבר אחד, חברי הכנסת ובמיוחד חברי הממשלה: לא משנה מה תגידו, לא משנה אילו הגבלות תטילו, אנחנו נמשיך במאבק. נמשיך במאבק בנחישות, נמשיך במאבק באחריות ובזהירות הנדרשת, ונשמור כתמיד על בריאותנו שלנו ועל בריאות הציבור כולו. אנחנו נמשיך, נמשיך, וגם ננצח את הרודן ואת משרתיו הנרצעים. רק כך גם נוכל למגפה. אני פונה לחבריי בסיעות החרדיות, ומזכיר לכם את שאתם בוודאי זוכרים: "ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלֹך עליכם, את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו. ולשׂום לו שרי אלפים ושרי חמִשים ולחרֹש חרישו ולקצֹר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו: ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאֹפות. ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו. וזרעיכם וכרמיכם יעשֹׂר ונתן לסריסיו ולעבדיו. ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו. צאנכם יעשֹׂר ואתם תהיו לו לעבדים. וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה ה' אתכם ביום ההוא". חבריי, האם אתם מעבדיו? האם אתם כדברי המלך שאול לעבדיו בני ימינו? הגם לכולכם שדות וכרמים וכולכם ישים שרי אלפים ושרי מאות? זכרו את השופטים והנביאים, לא את המלכים. ומילה אחת על ההשוואה בין תפילות להפגנות. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> דקה וחצי לסיום. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, אתה לקחת לי חצי דקה, יש לי שתי דקות. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> לא לא, דקה וחצי. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מילה אחת על ההשוואה בין תפילות להפגנות. זוהי דיכוטומיה כוזבת, שכל מטרתה פיצול ושיסוי. הרי ישנם אלפי מפגינים שמתפללים, ולא מעט מתפללים שמפגינים. לא אלו עומדים מול אלו, ולא אלה כנגד אלה. אלו כולם יחד נגד ממשלה כושלת וראש ממשלה נוכל. חבריי המאמינים, אני אתאיסט, אבל מכבד כמובן את חופש הפולחן ואת זכותכם לעבוד את אלוהיכם. אני מצפה שאתם תכירו בזכותי שלי ושל מיליוני אזרחים למחות ולהפגין, זה לא פחות משמעותי עבורנו מאשר עבודת האל עבורכם. יתרה מכך, חופש פירושו תמיד חופש לחושבים אחרת, לאלו החושבים באופן שונה מהשלטון, מבעלי השררה ומהרוב. אין שום משמעות לאפשר חופש לאלו המסכימים עם השולטים. במובן זה, חופש המחאה וההפגנה אינו נופל מחופש הדת, וכאשר משווים אותו לחופש הניתן לדת השלטת בחברה, הוא אף עולה עליו. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> 20 שניות לסיום. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולעמיתיי בכחול לבן, אל תשאירו להיסטוריה רק את הלבן, דגל הכניעה. זו ההזדמנות שלכם לעשות את הדבר הנכון, לאחר שהפניתם עורף לבוחריכם. אמרו לא לאוטוקרטיה ביביסטית, הצביעו נגד התועבה העומדת לפנינו. כל הצבעה אחרת או היעדרות מהצבעה תהפוך אתכם לאחראים להפיכתה של ישראל לדיקטטורה במלוא מובן המילה, לא פחות ואולי יותר מאשר הליכוד. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לך. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> משפט אחרון. חברי הכנסת, את הצעת החוק שלפנינו צריך להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה, לפני שההיסטוריה תשליך לשם אותנו. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת היבה יזבק, חמש דקות לרשותך. אפעיל את השעון ברגע שתגיעי לדוכן. את רוצה שאני אפעיל עכשיו? << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תפעיל ותפעיל מחדש. אין לי בעיה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני אפעיל רק שבע שניות אחרי שתתחילי לדבר. בבקשה. << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בימים אלה אנו מציינים 20 שנה למה שנהוג לכנות אירועי אוקטובר 2000, המחאה העממית והצודקת של הערבים הפלסטינים במדינה שבמהלכה נהרגו 13 צעירים ערבים מירי המשטרה. לכל אחד מהם יש שם, לכל אחד מהם יש משפחה: ראמי גרה, אחמד ג'בארין, מוחמד ג'בארין, מוסלח אבו ג'ראד, אסיל עאסלה, עלאא' נסאר, וליד אבו סאלח, עמאד גנאים, איאד לואבנה, מחמד ח'מיאסי, ראמז בושנאק, עומר עכאווי ובן דודי ויסאם יזבק. לא סתם יצאו אותם צעירים למחות. זו הייתה מחאה שביטאה זעם עמוק על כיבוש מתמשך, תחושות ניכור ואפליה, דיכוי והדרה וקיפוח, שנבעו מהמדיניות המתמשכת של הממשלה כלפי הפלסטינים, בין אם הם אזרחי המדינה או תושבי הגדה ועזה. ההרג של אזרחים חפים מפשע שכל חטאם היה זה שהם אזרחים ערבים שיצאו למחות, האלימות המשטרתית הקשה, השימוש בצלפים, זה שאף אחד עד כה לא נשא באחריות לכל זה – זה מעורר שוב ושוב ושוב את שאלת העליונות היהודית בתוך המדינה. זה מעורר את עצם העובדה שגם היום ערבים ויהודים אינם שווים בפני החוק. זה מעורר את העניין שהדין של מפגין ערבי הוא לא כדין של מפגין יהודי. ב-2008 אימץ היועץ המשפטי לממשלה דאז מזוז את החלטת מח"ש שלפיה אין להעמיד לדין אף אחד מהשוטרים שהיו אחראים להריגתם של אותם הצעירים, כי לקביעתו השוטרים הפעילו שיקול דעת במצבי החירום שאיתם התמודדו וכי אין במעשיהם אחריות פלילית. עניין זה חיזק את המגמה של אפס אחריות כמעט בכל המקרים שבהם שוטרים הורגים ערבים. 45 ערבים נהרגו עד כה על ידי המשטרה מאז. מדובר בביטוי מתמשך ליחס העוין של המשטרה כלפי האזרחים הערבים עם הגנה ממסדית ומדינית ברורה, שמאפשרת את המשך הדיכוי. כך היה גם במקרה בו נהרג יעקוב אבו אלקיעאן, ורק לאחרונה החליט ראש הממשלה להתנצל – התנצלות שכל מהותה הייתה לעסוק בו עצמו, בפרסונה, ובכך שלכאורה ניסו לפעול נגדו. זו התנצלות צינית חסרת כל משמעות וכל אחריות, בדיוק כמו ההתנצלות הפופוליסטית של ברק רגע לפני הבחירות בספטמבר 2019. אז אם מישהו מתכוון באמת להתנצל בפני החברה הערבית, אם מישהו מעוניין להתנצל על ההרוגים ולקחת אחריות, אז הינה, צריך לדעת שלא מקבלים התנצלות בלי לקיחת אחריות: אנחנו דורשים להקים ועדה מקצועית ועצמאית לבדיקת הכשלים של החקירות, של מערכת חקירת תיקי אוקטובר 2000. אנחנו דורשים כי יומלץ על הגשת כתבי אישום נגד האחראים, בכל הדרגים, להרג ולפציעה של האזרחים. אנחנו דורשים לחקור את כל מקרי ההרג של האזרחים הערבים במדינה שנסגרו על ידי מח"ש מאז 2000. עד שכל הדברים האלה יקרו, ההתנצלויות והמסקנות לא יתקבלו והצדק לא יתקיים. תודה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, חמש דקות לרשותך. יוּסף? עלא כיפאק. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, תפדל. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבועות האחרונים מדינת ישראל ממוקמת במקומות האחרונים, והייתי אומר המבישים, בין מדינות ה-OECD במדדים של מתים, חולים קשה ומאומתים חדשים ביחס לאוכלוסייה. אם כך הוא המצב אחרי חצי שנה מהמגפה, אז מה עושה ממשלת הקורונה, שהוקמה לפני כארבעה חודשים? מה עושה ממשלת החירום? מערכת הבריאות קורסת, כי זו הזנחה של עשרות שנים, וגם בשיא משבר הקורונה לא הזרימו את הכסף הנחוץ למערכת הבריאות. תקנים לא מאוישים, מיטות חסרות. שנים של הזנחה הולידו את המשבר הקשה ביותר שהכרנו, בלי יכולת להתמודד איתו. יש גם משבר חברתי, כלכלי וחינוכי, ולצערי הם ילכו ויעצימו בסגר הזה. עשרות אלפי עסקים קטנים נסגרו ולא יחזרו. למעלה מ-1,000,000 מובטלים, וזה גדל מיום ליום. כבר בסגר במרץ אמרנו והדגשנו שאין דבר כזה סגר בלי פיצוי. הממשלה הכושלת הזו עושה עכשיו פעמיים סגר ופעמיים בלי פיצוי. אני מסתובב בין האנשים ביישובים רבים ולפעמים אני רואה אנשים, כן, רעבים ללחם, אנשים שלא יודעים איך יגמרו את החודש ואיך ישלמו חשבונות. יש גם משבר חינוכי – כמעט 400,000 ילדים ללא מחשב. כן, 400,000 תלמידים לא יכולים ללמוד באופן סדיר בבתי הספר מאז חודש מרץ. בקצב הזה הם כבר בדרך אולי להפסיד שנת לימודים שלמה. עם כל המצב הזה, במה הממשלה הזו מתעסקת? בהפגנות; במשפט המתקרב של נתניהו. כבוד היושב-ראש, מה הבעיה לאפשר את אותן הפגנות במרחבים פתוחים גדולים, קפסולות של 20 אנשים עם מרחק של שני מטרים? מה הבעיה? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> מחר אפשר לסגור את זה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> צריך את החקיקה הזו, צריך להעסיק את הכנסת שבוע ימים? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אין בעיה. הפגנה בקפסולות – אנחנו נשמח לתמוך. לא של 20, אפילו של 40. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל זה לא החוק הזה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אבל לא אלפים. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל החוק הזה מדבר על ההפגנות במרחק של 1,000 מטר, וכאן הבעייתיות. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> החוק הזה בסופו של דבר מונע את ההתקהלויות של אלפים. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואני אומר שהזכות להפגין היא זכות כל כך יסודית, שצריך לעשות את האיזון הראוי בין הזכות הזו לבין היכולת לשמור על כללי הבריאות, וזה אפשרי, באיזון הראוי – שלא דרך החוק הזה. אמרנו והדגשנו שזה אפשרי כאשר שומרים על מרחק של שני מטר ומאפשרים לאנשים להיות אולי בקפסולות של 20 אנשים, כמובן בלי הגבלה של 1,000 מטר, של הפגנה בשכונה. אני חושב שהאיזון הראוי היה מחייב רגישות לאותה זכות בסיסית של התושבים – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – למחות מול הממשלה, כאשר זה בלתי נתפס שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שהציבור מוחה נגדם הם אלה שעכשיו רוצים להטיל את ההגבלות הללו. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה ניגוד עניינים בלתי אפשרי ובלתי מתקבל על הדעת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הזכות להפגין היא אחד היסודות העיקריים של כל דמוקרטיה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במיעוט, ומיעוט שסובל מהמון סוגיות שמטרידות את חיי היום-יום שלו, והוא נזקק באופן תדיר לזכות הזאת, הזכות להפגין ולהתריע על עוול שנגרם לו. כאשר הממשלה מציעה להגביל את הזכות להפגין, בעצם זו פגיעה ישירה במיעוטים ובבני המיעוטים, שמשתמשים בזכות הזאת כדי להעלות את קולם ולהגיד: אנחנו נפגעים. הבוקר ביישוב אל-בקיעה בנגב, בזמן שיש סגר כללי, או כך הוסבר לאנשים – נאמר לאנשים שיש סגר כללי שאסור לצאת מהיישובים ושאפשר להגיע עד למרחק של קילומטר אחד – הגיעו הפקחים ואנשי מינהל מקרקעי ישראל לחלק התראות, להפחיד את הילדים, את הטף, את הנשים, לזרוע פחד ביישוב מרוחק, ממש מרוחק מבאר שבע, ליד העיר ערד, אבל הוא מרוחק מהעיר ערד. ומה הסיבה? הסיבה היא שהם רוצים להעיף את היישוב הזה, בעצם להעביר אותו. יכלו לסבול ולחכות עד שהסגר הכללי ייגמר, אבל משום מה, סמי – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הריסת יישובים זה עבודה חיונית, יא סעיד. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הריסת יישובים זה עבודה חיונית בציונות. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> משום מה, סמי, החבר'ה האלה שמסתובבים וממררים את חיי האנשים בנגב, מותר להם, מותר להם להסתובב, אבל האנשים האלה, שמקבלים את ההתראות – עכשיו הממשלה מחליטה להגביל את זכותם להפגין. זאת אומרת, נהרוס לכם את הבתים, נחלק לכם התראות, נעשה לכם את כל הרוע שבעולם, אבל את הזכות שלכם לעמוד מול מינהל מקרקעי ישראל בבאר שבע, מול משרדי מינהל מקרקעי ישראל בבאר שבע, אנחנו ניקח מכם. למה אני אומר את זה ומביא את הדוגמה הזאת? כי כל מי שהסתובב בשלושת הימים האחרונים בארץ יודע שזה סגר מדומה. בפועל אין סגר. בפועל אין סגר. בתוך היישובים אנשים מסתובבים חופשי. אולי יש כמה עסקים שהמשטרה הודיעה להם לסגור, בעיקר בתי קפה, אבל אדוני היושב-ראש, בשאר המקומות – יש מחסומים, ואני לא ראיתי מחסום שבו החזירו מכונית; יש פקק, נוצר פקק, אבל לא ראיתי מחסום שבו החזירו מכונית שהגיעה למחסום הזה. לכאורה יש סגר. בפועל התקבל הרושם בציבור שכל הסדר הזה נועד למטרה אחת: להגביל את הזכות להפגין. ואני אומר לכם, כבן למיעוט, ומיעוט שמרגיש שהוא נרדף, מרגיש שהוא מקופח, אני מאוד חושש מהמגמה הזאת. אני חושב שהמגמה הזאת עוד תעלה מדרגה. אם החוק הזה יעבור ואם חברי הכנסת יעבירו את החוק הזה, אז יבואו עוד חוקים עוד מעט. שלא ישלו אתכם ויגידו שיש זכות להפגין. כשאומרים שאפשר להפגין במרחק קילומטר מהבית, זאת אומרת שאין זכות להפגין. נקודה. נקודה, גמרנו. ולכן, אני קורא לחבריי להתנגד לחוק הזה. אנחנו מן הסתם נתנגד לחוק הזה, אבל זה, רבותיי, אות קין על המצח של כל מי שנותן יד למהלך כזה. אפשר לעשות סגר – עשינו סגר במרץ, באפריל, אדוני היושב-ראש, והיה טוב – אבל הממשלה, בשלומיאליות ובחוסר מקצועיות, הובילה אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תודה רבה לך. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בוקר טוב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בוקר מצוין. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני שואל את עצמי למה אנחנו צריכים לבוא בפגרה ב-02:00 כדי לדון בחוק אנטי-דמוקרטי זה, ולהמשיך את העבודה הזאת גם מיום חמישי, והיא נמשכה עד יום שישי. אף אחד לא מבין למה צריך את כל זה בתקופה כל כך קשה של הקורונה. אנחנו שואלים את עצמנו למה צריך למנוע מהאנשים עכשיו לנוע, לזוז ולהפגין. למה אנשים לא נשמעים למה שאומרת הממשלה, בחברה שהיא חברה שכולה צבא, חברה שהיא כולה מגויסת, תרתי משמע? זו חברה מאוד מיוחדת, ישראל. רוב הציבור הוא מגויס: חיילים, שוטרים, אנשי ביטחון, שב"כ, מוסד, למיניהם. איך זה קורה? למה הם איבדו את האמון? למה חברה שכולה צבא איבדה כל כך את האמון בממשלה? יש פה משהו שהוא לא הגיוני, ויש לזה כמה סיבות. הממשלה הזאת לא ראויה, האמת, ליחס יותר טוב מהציבור. הציבור צודק בזה שהוא איבד את האמון שלו לגמרי, ויש לזה כמה סיבות טובות: א. הציבור משוכנע, בצדק, שמי שעומד בראשות הממשלה מנהל את כל התיק הזה, את כל המשבר הזה, בהתאם לצרכים הפוליטיים הציניים ולצרכיו האישיים בניהול בית המשפט. בית המשפט מתקרב בינואר, הוא רוצה להכין את עצמו לקמפיין בחירות. אנשים לא סומכים עליו שהוא ינהל עכשיו את המדינה ואת המשבר. בצדק הם מאמינים שהוא משתמש במשבר של הקורונה לאינטרסים האישיים שלו. סיבה אחרת היא ההחלטות המאוד-בעייתיות של הממשלה, שכל יום משתנות. מגיעה תוכנית כביכול מקצועית, יום אחרי כן מגיעה התוכנית הזאת לתיקון, יום אחרי כן היא מגיעה עוד פעם לתיקון, וכל יום הדברים משתנים: פעם סגר, פעם סגר עם חורים, פעם סגר מהודק, פעם רמזור, פעם הרמזור לא עובד, פעם הרמזור נתקע. כל יום זה משהו אחר. הציבור לא רואה שהממשלה מתנהלת באופן מקצועי, והציבור גם בזה צודק. האנשים מאוד צודקים בזה שהם איבדו את האמון שלהם בהתנהלות הזאת של הממשלה. האזרחים בכלל ובעלי העסקים בפרט לא מאמינים שהם גם יפוצו על ידי הממשלה כאשר הממשלה אומרת: סגר. אז בסדר, סגר, איך האנשים יחיו? סגרת להם את העסקים, הבטחת פיצוי. בסוף הממשלה יוצאת עם מספרים מצחיקים, וכולם מבינים, כל מי שיש לו קצת שכל בראש מבין שהפיצויים האלה לא מצילים את העסקים. הם גם לא מצילים את האנשים הרגילים, שאין להם עסקים. אנשים שמובטלים עכשיו, איך הם ינהלו את החיים, איך זה יכול לעבוד? הרי אנשים צריכים לעבוד. יש להם צרכים בסיסיים, צריכים לשלם לממשלה כל מיני תשלומים. הם לא יכולים לעשות את זה. ולכן הגענו למצב הזה. לצערנו הרב, המצב בחברה הערבית בכל הרמות – גם ברמה הכלכלית, גם ברמה הבריאותית, גם ברמת הביטחון האישי – הרבה יותר קשה. תסתכלו מה קורה. תסתכלו כמה עלתה רמת האלימות. ניסיונות הרצח ביפו, שחלקם, לצערנו הרב, גם צלח, בשבועות האחרונים עלו בצורה מאוד גדולה, ולא רק ביפו. אנשים איבדו את הביטחון האישי שלהם; חברה שמחציתה מתחת לקו העוני, שהממשלה עזבה אותה לגמרי לאנשי הפשע המאורגן, האנשים הסתבכו בחובות בריבית, אין משטרה שמתפקדת בחברה הערבית, יש הרבה יותר אלימות, הרבה יותר אנשים שנרצחים, ואין בכלל מי שיגן על האנשים. האמת, מי שחושב על זה קצת בהיגיון, האנשים צודקים. אין מה לבוא בטענות לאזרחים, יש מה לבוא בטענות למי שהוביל אותנו למצב הזה. מי שהוביל אותנו למצב הזה צריך לקחת אחריות. רק ככה יהיה אפשר להחזיר את האמון של הציבור. שייקחו אחריות, ילכו הביתה, יבוא צוות מקצועי לנהל את המשבר, נוכל לחזור לחיים נורמליים. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חברת הכנסת סונדוס סאלח. בבקשה, חמש דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, מה היה באמת דחוף עכשיו להביא אותנו מפגרה, בתוך סגר, ולהשאיר אותנו עד השעה הזאת בלילה כדי לחוקק את החוק הזה? הרי הסגר ההרמטי, הנוקשה יותר מהראשון, במרץ, כבר התחיל לפני כמה ימים. אז מה הסיפור? המשק הושבת כליל ועוד 100,000 איש ואישה יצאו שוב לחל"ת; מפעלים נדמו ושתקו והושתקו; חברות סגרו את דלתותיהן; יותר עסקים קטנים עומדים בפני סכנת קריסה; חינוך ילדינו הפך לרחוק יותר מכל זמן קודם, ילדים שלא קיבלו חינוך שווה בעבר הפסיקו לקבל אותו בכלל בימים האלה. אז על מה המהומה? הרבה מומחים מתחום הבריאות הזהירו שאין צורך בסגר הנוראי הזה, ואמרו שיש פתרונות אחרים. מומחים בכלכלה הזהירו שהסגר ימיט אסון כלכלי, שנמשיך לסבול ממנו בשנים שיבואו. ובכל זאת, מקהלת השיסוי וההסתה, והעומד בראשה והמוכתר כראש ממשלה, התעקשו גם על הסגר. אבל בעיקר, המטרה העיקרית של הסגר הזה – למנוע את ההפגנות. בחודש מרץ הציבור לקח אחריות על עצמו, היה ממושמע בסגר והאמין, כמו שהסבירו לו, בכל מופע שהיה בכל לילה. הסבירו לציבור: זה באחריות שלכם, תיקחו על עצמכם אחריות: ריחוק חברתי. אתם זוכרים את המדידה של הידיים? ראש הממשלה לימד בדיוק את הציבור מה הוא צריך לעשות במרץ. רק שבכל ההופעות האלו הוא שכח להגיד מה הוא, כראש ממשלה, יעשה. והציבור אכן היה ממושמע. עברנו את הסגר וגילינו שבזמן שהציבור היה בסגר, הממשלה לא ממש ידעה מה צריך לעשות. ההדף של הסגר, מבחינה כלכלית-חברתית, היה קשה מנשוא. אני עדיין זוכרת איך אחרי הסגר ההוא. נכון, צלחנו אותו מבחינת המגפה ורמת התחלואה, והכול בעיניי בזכות מה שהציבור עשה אז, בגל הראשון, ויצאנו אחרי הסגר לגלות שלהרבה אנשים אין לאן לחזור לעבוד, הרבה מקומות הולכים להיסגר, הממשלה לא ביצעה את חלקה במערכה הזאת ונטשה את הציבור מדמם, עני יותר, פגיע יותר, מושפל יותר וחשוף יותר. הסגר היה הדוק, והרשת הכלכלית-חברתית שפרסה הממשלה הייתה מלאה חורים. אז כן, הציבור יצא למחות, ויש לו על מה. יש לו – מעבר לעובדה שיש ראש ממשלה מואשם בפלילים שממשיך לבנות את הדיקטטורה שלו, יש לו גם את חיי היום-יום ופת הלחם שהוא נלחם עליהם. יצאו להפגין מול הבית של המושחת מבלפור, אבל הוא לא היה יכול, מר בנימין נתניהו, לשאת את המחשבה שיש מי שמתנגד לדיקטטורה שהוא בונה לאט-לאט. הדיקטטורה והפשיזם אצלו, אצל נתניהו, זוחלים בדיוק כמו שהכיבוש זוחל, ההתנחלויות זוחלות והסיפוח זוחל. הוא יודע בדיוק איך מבשלים צפרדעים. איך זורקים אותן למים ולאט-לאט מחממים את המים, עד שזה מגיע לנקודת רתיחה והצפרדע כבר לא יכולה לברוח. אבל מר בנימין נתניהו, אנחנו לא צפרדעים, ואי-אפשר לבשל אותנו. הפשיזם, שזוחל לאט-לאט, אנחנו נהיה שם כדי להפגין נגדו. לא נפחד מאיך שטיפלתם בהפגנות שלנו בעבר. נמשיך להפגין למרות הכול ונתנגד לחוק הזה, כי כל מטרתו היא להשתיק את הקולות האלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סונדוס סאלח. אחריה – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. בבקשה, עד חמש דקות. << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לקראת 1 באוקטובר, כמו בכל שנה מאז שנת 2000, אנו מציינים את אירועי אוקטובר, שהיוו צומת ותפנית מאוד חשובים לחברה הערבית. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא שומעים. << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לקראת 1 באוקטובר, כמו בכל שנה מאז שנת 2000, אנו מציינים את אירועי אוקטובר, שהיוו צומת, ותפנית מאוד חשובה, פוליטית והיסטורית, לחברה הערבית הפלסטינית. השנה מציינים 20 שנים לאירועי אוקטובר, שבהם המשטרה רצחה 13 אנשים ערבים פלסטינים חפים מפשע, שיצאו להפגין ולמחות, על הזכויות שלהם. באירועי אוקטובר נרצחו השהידים ראמי גרה, אחמד ג'בארין, מוחמד ג'בארין, מוסלח אבו ג'ראד, אסיל עאסלה, עלאא' נסאר, וליד אבו סאלח, עמאד גנאים, איאד לואבנה, מוחמד ח'מאיסי, ראמז בושנאק, עומר עכאווי. עליהם רחמת אללה. באירועי אוקטובר ידענו יותר מתמיד שהמשטרה מתנהגת אלינו, לאזרחים הערבים הפלסטינים, כאל אויבים. הבנו טוב מאוד והפנמנו שאין דמוקרטיה כאן, ולא הייתה. עוד לפני אירועי אוקטובר, ואחרי אירועי אוקטובר, חווינו על בשרנו, כערבים פלסטינים, את מה שהיום המפגינים בבלפור חווים חלק קטן ממנו. חווינו את זה במינון גדול יותר, כואב יותר, פוגעני יותר וגזעני יותר. מכיוון שאנחנו, בחברה הערבית, חווינו את זה 70 שנה – 70 שנה של מאבק מתמשך עם כוחות המשטרה וזרועות הממשלה – חלה עלינו חובת היודעים והמזהירים. חובת היודעים והמנוסים. אומרים לכם: אסטרטגיית הפרד ומשול, הממשלה התחילה אותה בחברה הערבית, והיא המשיכה לכל החברה היהודית. הממשלה התחילה את השיסוע, הפילוג, הפירוק, בחברה הערבית, וזה עובר לחברה היהודית. הממשלה נקטה את אסטרטגיית סתימת הפיות בחברה הערבית ודיכוי ההפגנות, וזה עובר לחברה היהודית. הממשלה התחילה לפגוע בזכויות יסודיות, בזכויות של האדם בחברה הערבית, והינה, כל יום מחדש מוכח שזה ממשיך לחברה היהודית. רצח אזרחים על ידי כוחות המשטרה התחיל בחברה הערבית. מאז שנת 2000 ועד היום נורו למוות על ידי כוחות המשטרה 44 ערבים פלסטינים אזרחי ישראל, ואתם יודעים היטב שזה לא יהיה רק בחברה הערבית. אם כבר כיפור – עד היום לשוטרים שרצחו אין דין ואין דיין; לנו אין סליחה ואין מחילה על אירועי אוקטובר 2000, על המשחק ועל הפגיעה המתמשכת בחיי הפלסטינים מהצד של שרון ושל ממשיכי דרכו. המשבר החמור, העמוק והקשה ביותר זה לא הקורונה – זה נתניהו האיש ונתניהו הדרך. אם כבר צריך מערכת הנשמה, אז דחוף מאוד וחיוני שתהיה מערכת הנשמה לדמוקרטיה הנלחמת על חייה. בכל העולם דמוקרטיה זה שלטון העם. רק בישראל דמוקרטיה מתפרשת כהשתלטות על העם. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנא סונדוס סאלח. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> סליחה, סליחה. אימאן ח'טיב יאסין. תודה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין לי בעיה. << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם לי אין. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אחריה – חבר הכנסת אביגדור ליברמן. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, החוק האמיתי שצריך להעביר בשעות כאלה הוא שצריך לצמצם את שעות העבודה של חבר הכנסת, להגביל את זה בזמן, מקסימום, שיהיה סביר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אהלן פיכ. בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היו"ר, חבריי וחברותיי, בוקר טוב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בוקר מצוין. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מקווה שאכן יהיה טוב. כשהתחלתי לחשוב מה אני הולכת להגיד, אמרתי לעצמי: יש עוד יומיים. ולא תיארתי לעצמי שאנחנו נישאר כאן עד לשעות הבוקר, ובעצם מה שנשאר לציון (אומרת בערבית: התקוממות ירושלים ואל-אקצא) – יום אחד. לפני 20 שנה, לא רחוק ולא מוזר ממה שקורה מאז, ולפני ואחרי, בכירים בממשלה החליטו שוב פעם להתגרות בחברה הערבית ובעם הפלסטיני (אומרת בערבית: מה שנקרא "פלסטינאי הפנים"). והם בחרו את הנקודה הכי הכי הכי רגישה, וניסו לפגוע בסמל הלאומי הדתי שמדבר הכי הרבה – גם לליבם (אומרת בערבית: לשכלם, לליבם ולמחשבתם) של הערבים. ומה קרה? כמובן שנשים ואנשים יצאו להפגין ולהתנגד, וכדרכה של המשטרה ושל משמר הגבול – גם הפעם הם עשו את עבודתם כמו שהם יודעים לעשות, והתוצר היה (אומרת בערבית: 20 שהידים): מוחמד ג'בארין, עליה א-רחמה, בן 23 במותו, מאום אל-פחם, נפגע מכדור גומי בעין ונפטר באותו יום; אחמד סיאם ג'בארין, עליה א-רחמה, בן 18 במותו, מכפר מועאוויה, נפגע מאש חיה בגבו ונפטר יום למוחרת; ראמי גרה, עליה א-רחמה, בן 21 במותו, מכפר ג'ת במשולש, נפגע מכדור גומי בעין, נפטר באותו יום; איאד לואבנה, עליה א-רחמה, בן 26 במותו, מנצרת, נפגע מכדור בחזה ונפטר באותו יום; עלאא' נסאר, עליה א-רחמה, בן 18 במותו, מעראבה, נפגע מכדור בחזה ונפטר באותו יום; אסיל עאסלה, עליה א-רחמה, בן 17 במותו, מעראבה, נפגע מכדור בצוואר מאחור ונפטר באותו יום; עמאד גנאים, עליה א-רחמה, בן 25 במותו, מהיישוב סח'נין, נפגע מאש חיה בראש ונפטר באותו יום; וליד אבו סאלח, עליה א-רחמה, בן 21 במותו, מהיישוב סח'נין, נפגע מאש חיה בבטן ונפטר באותו יום; מוסלח אבו ג'ראד, עליה א-רחמה, בן 19 במותו, מדיר אל-בלח, נפגע בראש מאש צלף משטרה ונפטר באותו יום; ראמז בושנאק, עליה א-רחמה, בן 24 במותו, מכפר מנדא, נפגע מכדור בראש ונפטר באותו יום; מוחמד ח'מאיסי, עליה א-רחמה, בן 19 במותו, מכפר כנא, נפגע מאש חיה בברך ונפטר יום למוחרת, זאת אומרת, הוא נשאר במקום, מדמם, עד שאיבד את כל מה שצריך כדי להפסיק את החיים; עומר עכאווי, עליה א-רחמה, בן 42 במותו, מנצרת, נפגע מכדור בחזה ונפטר באותו יום; ויסאם יזבק, בן 25 במותו, מהיישוב נצרת, נפגע מאש חיה בצווארו מאחור ונפטר באותו יום. אם אתם רק הקשבתם לאיפה הייתה הפגיעה בכל אחד ואחד מהחללים שנפלו – זה היה בחלק העליון, וזה אומר רק דבר אחד: זה היה מכוון ומתכוון להרוג. אני אומרת שוב, חוזרת ומזהירה: המשטר לא השתנה. הדרך היא אותה דרך. אני מקווה שלא נחזור לאותה הדרך ולא ייעשה מה שנעשה קודם. וחשוב מאוד שכולנו נזכור שאנחנו מזכירים את זה לא רק כדי לדבר על זה אלא כדי להגיד שצריך לקחת אחריות על זה. ואחריות זה לא לומר: מתנצלים – כמו שקרה בפעמים אחרות; לקחת אחריות זה אומר לפתוח בחקירה, אפילו לא ממלכתית – בין-לאומית, מקצועית, של גוף ניטרלי שייתן את הדין למי שצריך לקבל את הדין, ואת הצדק למי שמגיע לו הצדק. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי שתהה למה אנחנו נמצאים כאן בשעה כזאת של הבוקר – של הלילה – 02:00 – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לא הפעלתי את השעון. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אני אגלה לכם מה הסוד: ראש הממשלה לא אוהב לראות הצגות לבד. ואני בטוח שהיום הוא בטח ירצה לראות את ההצגה הכי טובה בעיר או על פני כדור הארץ. הוא בטח נשאר לראות את העימות טראמפ–ביידן, שמתחיל בעוד שעתיים, ב-04:00. והוא רצה שגם כל חברי הכנסת יראו את העימות הזה יחד איתו – כנראה האירוע הפוליטי הכי מדובר ב-24 השעות האלה. אז אני מודה שגם אני אראה את העימות הזה – כנראה לא פחות מעניין מהדיון הזה בכנסת. אבל דבר יותר מהותי: היום, עם החברים שלי בסיעה – עם יוליה מלינובסקי, עם עודד פורר – ביקרנו במשל"ט, המרכז הלאומי לשליטה על הקורונה. נפגשנו שם עם כל העובדים, נפגשנו עם רוני גמזו, עם איתמר גרוטו, ושמענו על כל הבעיות. אחת הבעיות הראשונות שהציפו כששאלנו מה הבעיות – הבעיה הראשונה, מה הייתה, אדוני היושב-ראש? התקנות. מתברר שאף אחד לא מבין את התקנות שהממשלה הוציאה. כנראה, כדי להבין את התקנות, בן אדם חייב להיות לפחות חתן פרס נובל בכלכלה, אחרת אי-אפשר להבין. אז מה צריך באמת להבין? איך צריך להתנהג אזרח מן השורה, או אותו שוטר שאחראי לאכיפה – מה הוא צריך לעשות? כנראה הוא צריך להפעיל שיקול דעת, הרבה הרבה מאוד שיקול דעת. אבל מעבר לשיקול דעת, אני חושב שהבעיה השנייה, שהיא הרבה יותר אופיינית למה שדיברו – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> עכשיו אני מפעיל את השעון, כי לא היה שר. עכשיו הגיע שר – הפעלתי את השעון. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> צודק, אדוני. אתה יכול להיות שם בחוץ עוד – אנחנו ננצל את הזמן. אומרים לנו כל העובדים, ללא יוצא מן הכלל: הבעיה המרכזית של כל המאבק בקורונה היא אובדן אמון הציבור במערכת. הציבור פשוט לא מאמין לא בהחלטות הממשלה ולא בהחלטות הקבינט. והציבור לא מאמין בצדק, כי באמת, איך אפשר להאמין? אומרים לנו: בידוד – שבועיים ימים; ראש הממשלה חוזר עם כל הפמליה, וראש הממשלה גוזר על עצמו רק חמישה ימי בידוד. אומרים: אסור להתחכך עם קהל; ראש הממשלה מגיע לשדה התעופה ורץ להתחכך עם כל התומכים, שהביאו אותם לשדה התעופה לפגוש אותו. יתרה מזו, ראש הממשלה מדבר כל כך הרבה על המשמעת ועל האחריות; שני עוזריו, כמובן, מפירים את הבידוד. שני עוזריו הקרובים מצפצפים על כל התקנות ועל כל ההנחיות ועל כל ההחלטות של אותו קבינט קורונה. אז איך אפשר להאמין? יתרה מזו, הרי כל דבר חייב להיות הגיוני. אם יש החלטות שאין מאחוריהן רציונל, איך הציבור יאמין? עד עכשיו אני לא קיבלתי שום הסבר מנומק – אני לא יכול להבין למה, למשל, סוגרים את הבריכות, אבל, מה לעשות, המקוואות פתוחים. אני שאלתי גם את פרופ' גרוטו: תסביר לי, לאוטובוס בין-עירוני יכולים להיכנס 30 איש, אוטובוס עם 30 איש נוסע שעתיים, נניח מירושלים לחיפה, שעתיים נסיעה, ו-30 איש במתחם סגור או בחלל סגור, אבל שני אנשים שמשחקים טניס על מגרש שהוא בממוצע 700 מטר מרובע – אסור. אמרתי: שבעה אוטובוסים יכולים להחנות במגרש טניס, אבל זה מותר וזה אסור. וכשיש החלטות שהן חסרות היגיון הציבור לא יאמין. דבר יותר קשה – שמעתי שהרמטכ"ל נתן ביטול יציאה של חודש לחיילים קרביים ולחיילים שנמצאים בהכשרות למיניהן. חודש ימים אותו חייל קרבי, ששומר על עם ישראל, נמצא אי שם בגלדיולה או בכל מיני מוצבים בגבול הצפון – ונוסף לכול עכשיו חודש הוא לא יוכל לצאת הביתה; אבל תלמידי ישיבות, אין שום בעיה, הם כולם חוזרים הביתה עכשיו. אותם תלמידי ישיבות – שאגב, לפי הנתונים מהערב, התחלואה שם הכי גבוהה, והם חוזרים לבתים הכי צפופים ולמשפחות הכי גדולות, אז הם חוזרים הביתה והחיילים לא. כשיש החלטות מן הסוג הזה, הציבור לא יאמין, ולכן בעיית האמון תישאר. וכשיש בעיית אמון, אי-אפשר לנצח במאבק הזה מול הקורונה – ולא משנה איזה תקנות יתקבלו ואיזה סגר הכי דרקוני יהיה. לא יעזור שום דבר. בדרך כלל כשאנחנו אומרים שהממשלה מקבלת החלטה – היינו מכבדים; כשאותה ממשלה, בניגוד לחוות הדעת של פרויקטור הקורונה, מאשרת ל-3,000 איש לנסוע לאומן, ואנחנו שומעים שב-17 טיסות שחזרו מאומן היו חולי קורונה מאומתים שסירבו להיבדק פה שוב וסירבו לתת פרטים – מי יאמין להחלטות הממשלה? אני חושב שגם את הבעיה השלישית חייבים להציף – ואלה שלוש הבעיות המרכזיות שאנחנו שמענו היום בביקור במשל"ט – והיא כמובן העומס על הצוותים הרפואיים, על הרופאים, גם על האחים, על האחיות. באמת, העומס עולה מיום ליום בלי שאותם אנשים יקבלו מענה, בלי שהם יקבלו תמריצים, גם כלכליים, בלי שמישהו ייתן את הדעת. מדברים על הכפלת כמות החולים – איך אותו צוות יוכל לטפל בכמות כפולה ואפילו יותר מזה? כשלא נותנים את הדעת ורק מנסים להפחיד את הציבור – ומה שעושה ראש הממשלה זה בפירוש הפחדה – ורק הולכים על תקנות יותר דרקוניות, ספק אם הציבור ישתף פעולה. אני חוזר ואומר: המשבר הזה הוא ניהולי. הממשלה כשלה בניהול. ראש הממשלה מנהל כושל, וכמנהל כושל הוא צריך להסיק מסקנות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלי אבידר, בבקשה. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק המובא היום לאישור הכנסת הוא לא פחות מפיגוע כנגד אזרחי מדינת ישראל. הוא פוגע פגיעה אנושה בזכותם האזרחית, הבסיסית והדמוקרטית של אזרחי ישראל לקיים מחאה. זה בלתי נתפס. מדינת ישראל נמצאת בתהליך הידרדרות מזה כמה חודשים. כשהחוק הזה יעבור איש מאיתנו לא יוכל עוד לטעון שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אנחנו נהפוך לדיקטטורה בין משטרים דומים שמתקיימים באזור. בשבועות האחרונים שמענו מושג אחד ויחיד שהטריף את נתניהו – הפגנות. שקרים גסים שמקומם בבתי הספר לתעמולה של המשטרים החשוכים שידענו בהיסטוריה: ההפגנות הן מדגרות של קורונה; המפגינים – מכחישי קורונה; המפגינים אינם מביאים טלפונים; הם מביאים טלפונים, אבל לא פותחים אותם. על זה יש לומר שנתניהו מוציא להגדרה "שקרן" שם רע. שום נתון אמיתי לא הובא על ההדבקות בהפגנות, לא רק בישראל, גם בחוץ-לארץ. ניתוח הפעילות הסלולרית בבלפור הראה התאמה למספר המפגינים. נתניהו שבר את השיא של עצמו כשטען שהמפגינים סוגרים טלפונים. הוא יודע שזה לא פקטור והוא לא מהסס לשקר במצח נחושה. האמת ברורה כשמש – ההפגנות מערערות את יציבות משטרו של נתניהו, ויש הטוענים גם מנטלית. נתניהו הטריף את הח"כים והשרים, והם חוזרים על שקריו ללא כל היסוס. חברי לסיעה עודד פורר ערך לנו תרגיל בלוגיקה: כמה מפגינים מגיעים לבלפור, הוא שאל, 30,000? בואו נגיד שכולם חולי קורונה. אבל לפי הממשלה, נדבקים כ-8,000 חולים ביום, אז מה הלחץ על ההדבקה בבלפור? אין כאן לוגיקה, יש כאן תעמולה שקרית ובחינה של היכולת שלנו, כחברה ישראלית, לשמר מינימום של ביקורתיות ועצמאות מחשבתית בבליל התעמולה מבית מדרשו של נתניהו. ולא מדובר כאן רק בהפגנות, אדוני היושב-ראש. הסגר הקיים כעת פוגע פגיעה אנושה בכלכלה הישראלית ובבריאותם של אזרחי מדינת ישראל. מסע התעמולה וההפחדה נותן את אותותיו באזרחים, ואת האזרחים אני רוצה לשאול: הפחד יאכיל את המשפחות שלכם? אם תשבו בבית, תהיה לכם פרנסה? למי אתם מחכים? כבר כעת מוסרים לנו שבמהלך ימי הסגר החולפים נזרקו יותר מ-140,000 עובדים לאבטלה. בסגר בן שלושה שבועות יגיע מספר המובטלים החדש, רק מהסגר הזה של שלושה שבועות, ל-300,000 מובטלים, נוסף למיליון מובטלים שכבר כיום מדווחים מאז תחילת הקורונה. הסגר הזה הוא טעות – כך אמרו גמזו ושאר מומחי הרפואה, ולא רק אני. הוא לא יוריד את רמת התחלואה כל עוד צה"ל לא הכין את מערכות קטיעת שרשרת ההדבקה. יותר משישה חודשים שנתניהו לא הסכים להעביר את האחריות לפיקוד העורף. ומוכנות הצבא – הוא סיפר לנו שתהיה בנובמבר; זה לא נכון, רק בינואר או בפברואר. הסגר רק יגדיל את ההדבקה. מכניסים משפחה של כמה נפשות לדירה אחת – כולם נדבקים, ואנחנו יודעים בדיוק באיזה מגזרים תהיה רמת התחלואה הגדולה ביותר. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> לא של המפגינים בבלפור. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> והמגזרים האלה לא מפגינים בבלפור, זה נכון. אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שאני מתפלא על אנשי עסקים. העסקים הקטנים. למי הם מחכים? ומה עם המסעדנים? מה עם מכוני הכושר, ארגוני התרבות, הקמעונאים? כל ארגון וארגון חייב לקחת עורכי דין ולאתגר את התקנות שיפורסמו אחרי אישור החוק בבג"ץ, ולא פחות. ולכל הארגונים הכלכליים – תפסיקו ליידע אותנו כמה אתם נפגעים ותעשו משהו בשביל העסק שלכם. צאו מהאדישות והאפאתיות. תעזרו לנו לעזור לכם. אדוני היושב-ראש, חשוב שיהיה כאן ברור: אנחנו לא נפסיק את המאבק. אנחנו בעיצומו של תהליך להבראתה של החברה הישראלית. זה מאבק על דמותה של המדינה ועל עתידה. אנו נחושים בדרכנו, כי נתניהו ינצח כשאנחנו נרים ידיים, ואנחנו נמשיך להפגין, לא נרים ידיים, נאתגר את התקנות בבג"ץ, לא נפסיק להילחם, עד שנתניהו יתפטר. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה לך. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. << דובר >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר. אדוני השר, כנראה למדת היסטוריה, נכון? ואתה יודע שבהיסטוריה אין שום דבר חדש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא שר למורשת. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוא שר למורשת. אבל היסטוריה, מה שטוב בהיסטוריה זה שבעצם הכול חוזר, אין שום דבר חדש תחת השמש. ומה שאנחנו רואים היום במדינת ישראל – לא, אין שום דבר חדש. בצורה כזו או אחרת כבר הכול היה ונאמר, פשוט צריך ללמוד ולקרוא ספרים. אז אני ממליצה לממשלת ישראל לקרוא קצת וללמוד. בשנות התשעים אימפריית ברית המועצות לשעבר התפרקה, אבל לפני שהיא התפרקה, ולפני שהממשל איבד את השלטון, היו שם פרפרים כאלה – פרפורים: היו מלחמות, היו כל מיני הסתרות, היו הפחדות, היו אירועים. כי ברגע שהממשל של השלטון מרגיש שהוא מאבד את השליטה הוא מתחיל לעשות כל מיני דברים קיצוניים כדי להחזיק את ההגה, וזה כבר לא שם. אז מה שאנחנו רואים עכשיו זה בדיוק הסיטואציה הזאת, שהממשלה כבר מבינה שהיא איבדה שליטה, והממשלה כבר מבינה שכנראה בסיבוב הבא זו תהיה ממשלה אחרת – יש כתבי אישום, ומכל צד יש בעיות – ואז מנסים להחזיק את המצב. אבל מה לעשות, היום אנחנו בעידן אחר, בעידן של האינטרנט, של המידע, של האינפורמציה, של התקשורת, ואזרחי ישראל, ברוך השם, כבר לא אותם אזרחים מפוחדים של ברית המועצות לשעבר, והם כן מביעים את הדעות, ויש להם על מה להילחם. זאת אומרת, יש את החיים, כבר כולם מכירים את החיים האלה, והמלאכה לא תהיה פשוטה לממשלת ישראל. כל פעם אנחנו רואים שאתם בממשלה מנסים לחפש אויב אחר, חדש, או על מי להטיל את האשמה. פעם ועדת הקורונה אשמה, גמזו אשם, האזרחים לא בסדר. עכשיו מצאתם אויב חדש – הפגנות. ההתעסקות האובססיבית הזאת, הייתי אומרת אפילו ברמה קיצונית – קודם כול, זה לא אומר טוב על הממשלה. לא הצלחתם, פישלתם – מצאתם אויב: כל הבעיות שלנו זה מההפגנות. אני הכנתי פה את מה שפורסם היום, את הערים שהן בראש רשימת הערים האדומות: בני ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית, אלעד. משום מה, אני חושבת שאנחנו לא רואים תושבים של אותן ערים בהפגנות. אגב, אנחנו לא רואים אותם לא בחדרי כושר, לא במסעדות, לא בחוף הים ולא בסטודיו לפילאטיס – ככה, אתה יודע, חומר למחשבה. ממתי בכלל אנחנו רואים עלייה בתחלואה במדינת ישראל? מסוף אוגוסט. מה קרה בסוף אוגוסט? פתיחת מערכת החינוך החרדית – חומר למחשבה. שיעור הבדיקות החיוביות במגזר החרדי הוא 4:1. זאת אומרת, אחד מכל ארבעה הוא חיובי. אבל, אתה יודע, כשאני מדברת על זה זו אנטישמיות. זה במגזר החרדי. זאת אומרת, במגזר הכללי זה פי ארבעה יותר נמוך. כשאנחנו דיברנו על זה לפני כמה חודשים, לפני חודש, אמרו לי: מה, איך את מעיזה, את אנטישמית, את לא – חבר'ה, אלה הנתונים. פשוט חייבים להסתכל לאמת בעיניים ולהבין, פישלנו – אתם. ההדבקות הן ממש לא בהפגנות. זה שאנחנו מתעסקים בשעה 02:00, 02:30, בנושא הזה זה אך ורק בגלל האובססיביות והבעיות, כנראה, של איש אחד ומשפחתו, ולא בדיוק מהסיבות הבריאותיות, ואפילו נציגי הליכוד מדברים על זה מאחורי הקלעים. זה לא עושה כבוד לכם. זה פשוט לא עושה כבוד. צריך להתעסק בבדיקות. איך הדיון הלילי הזה עוזר לטיפול בחולי הקורונה? איך זה עוזר לעומס במחלקות? אתה יודע, אדוני השר, שהיום במחלקות קורונה יש אנשים שכבר בהחלט אפשר לשחרר אותם מהמחלקות אבל הם סיעודיים, ובצד השני של מערכת הבריאות – איך אין מיטות במוסדות הסיעודיים לשחרר אותם? זאת אומרת, סתם אנשים נמצאים במחלקות הקורונה, תופסים מיטות שאולי צריכים אנשים אחרים. כולם בהיסטריה שמערכת הבריאות על סף אי-ספיקה ואפשר לשחרר אותם, אבל פשוט אין לאן. אז בזה אנחנו לא מתעסקים בשעה כזאת. אנחנו מתעסקים בשטויות, באובססיות ובחרטות, סליחה, כי כולם כבר יודעים, וגם אנשי המקצוע יודעים, שאם וכאשר – ואפילו אם יש איזשהו אחוז מסוים בהפגנות, זה לא אחד מארבעה, זה לא באותם מחוזות. הבעיות שלנו הן במגזרים אחרים, במקומות אחרים, ודווקא שם אתם לא מטפלים. אנחנו עוד לא יודעים מה יהיו התוצאות של יום כיפור, של ראש השנה, של סוכות ושל השחרור של בחורי הישיבות הביתה, וכולנו ראינו את התמונות. אז עוד שבועיים תהיה פה התפרצות, ואז אתם כבר לא תוכלו להגיד שזה מההפגנות, כי דווקא את זה אתם היום סוגרים, למרות שאין בזה שום סיכון. האחריות כולה תהיה פשוט עליכם, על חוסר היכולת של הניהול שלכם לקבל החלטות לפי שיקול דעת ולא לפי שיקול דעת פוליטי-מגזרי. זה מה שחסר היום במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, לא מעט אנשים שואלים בפייסבוק: למה את ההחלטות החשובות אתם מעבירים בכנסת בלילה? אז, הינה, אפשר להסתכל, אני אולי אבקש מהבמאי של ערוץ הכנסת שיראה את האולם הריק. הסיעה הכי לוחמת, שלנו, ישראל ביתנו, כולל היושב-ראש, נמצאת בשעה 02:30, יש אלוף במילואים, סגן הרמטכ"ל, שמגוון את האופוזיציה, וגם לך, אדוני השר, היה סיכוי להיות בצד של האופוזיציה – כן, היו לך כל הסיכויים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הבמאי שומע לך והוא מראה את המליאה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הבמאי שמע, והוא מראה איך בשעה 02:30, כשעם ישראל ישן – הוא יקום בבוקר ויראה ויגלה שהכנסת העבירה את אחד החוקים הנוראיים. עם ישראל יתבייש בחוקים האלה. אדוני היושב-ראש, יש פתגם יפני עתיק שבתרגום חופשי לעברית אומר כך: אין אשליות – אין אכזבות. לפני ארבעה וחצי חודשים קמה ממשלה, הממשלה הזאת, וקראה לעצמה ממשלת אחדות. זאת הייתה ממשלת האשליות, ומהר מאוד היא הפכה לממשלת האכזבות. בניגוד לכל ההבטחות כחול לבן נכנסו לממשלה, לממשלת נתניהו החמישית. בארבעת החודשים הם מנסים לתרץ את הנוכחות שלהם בממשלה הזאת. לא קורונה ולא נעליים, שום דבר. גם את הבעיות הכלכליות – ואני כרגע פונה לאנשי כחול לבן, שלא נמצאים באולם הזה: אתם תהיו אחראים בדיוק כמו שנתניהו יהיה אחראי לכישלון הכלכלי הזה. אל תספרו סיפורים, כחול לבן. אתם לא תוכלו להתחמק מהאחריות הזאת ולא תוכלו להגיד שנתניהו הוא שפירק את החבילה הזאת. אתם, כחול לבן, אשמים בכל מה שקורה היום ובכל החוקים שהממשלה – ואתם חלק מהממשלה הזאת – מעבירה. ואני חייב להגיד לכם שבשבועות האחרונים אנחנו יותר ויותר נגררים לתוך הספינים במקום לדבר באמת על הבעיות הכלכליות. ולזה, דרך אגב, נועדו הוועדות בכנסת. 8,000 מורי דרך לא מועסקים; אתה, אדוני השר, היית שר החינוך, ואין לי מושג מדוע מערכת החינוך לא מעסיקה את האנשים, שיכולים לתרום דווקא היום. חסרים אנשים שילמדו את הילדים שלנו בכיתות, ואי-אפשר להעסיק מורי דרך. אני כבר לא מדבר על כל הנושא של פתיחת השמיים. ארבעה חודשים לא מסוגלים לעשות מתווה לפתיחת השמיים בתקופת קורונה כאשר כל העולם כבר טס. אין. שלושה חודשים מחכים למכרז בנתב"ג. אחר כך חודשיים מחכים לכל מיני סיפורים של חברות תעופה. בסופו של דבר, בארצות הברית, רוסיה, ברזיל, הודו – כולם, כבר כל העולם טס, רק אצלנו השמיים סגורים וחברות בודדות טסות מישראל ולישראל. אני כבר לא מדבר על בתי קולנוע וכל התיאטראות, שקיבלו תקווה בתחילת ספטמבר שייפתחו, וגייסו אנשים, החזירו אנשים מחל"ת, התחילו לחשוב, הינה, מה הבעיה לעשות קונצרטים בצפון תל אביב? אנשים הכי ממושמעים, שאומרים: אנחנו מוכנים לשבת בריחוק חברתי של חמישה מטרים אחד מהשני, חמישה מטרים, עם מסכות, אפילו עם אוזניות, רק לשמוע את הקונצרט – לא, גם את זה אי-אפשר לפתוח. כל זה מוביל אותנו למסקנה אחת ברורה: הממשלה הזאת לא רק שאיבדה גם את אמון הציבור, היא גם מובילה אותנו לאסון כלכלי, ודורות שלמים לא יצאו מהאסון הזה. הרבה פעמים כשאנחנו מדברים על ההיסטוריה, וחבריי לפניי פה דיברו על ההיסטוריה, אנשים לא מבינים. אנחנו לא מבינים שאנחנו נמצאים עכשיו בשיח בלב ההיסטוריה. אנחנו אפילו לא מסוגלים להעריך עד כמה אנחנו כרגע בתוך התהליכים ההיסטוריים. אולי הדור הבא יגלה ויראה. הוא, הדור הזה, יצטרך לשלם את כל החובות שאנחנו כרגע נכנסים אליהם. אני חייב להגיד מילה אחת לגבי ההדבקות. בתחילת יולי אחוז המאומתים היה סביב 4.5%. זה היה הזמן שבו היה צריך לעצור ולעשות את כל מה שעושים היום. כשזה הגיע ל-15% – שום סגר, אני חוזר, שום סגר לא יעזור. הסגר מקריס את הכלכלה, הורג את האנשים, שקצת, טיפה, התחילו להרים ראש מעל המים. והמדינה, לא רק שאין לה תוכנית כלכלית, ראש הממשלה אומר: אל תקוו לצאת מהסגר עוד שבועיים, אתם תצטרכו להיות חודש. ואני אומר לכם: חודשיים – עד שיתחיל המשפט, עד שיחודש המשפט שלו בתחילת דצמבר. הכי חשוב, אני לא מצליח להבין באמת – לא רק אני, כולנו לא מצליחים להבין את ההחלטות של הממשלה: למה אתם משאירים תחנת דלק פתוחה ושטיפת רכבים אי-אפשר? דווקא כשצריך לעשות חיטוי, בכל העולם עושים חיטוי, אצלנו סוגרים שטיפת מכוניות. דיברו פה לפניי על טניס, דיברו על כל מיני בתי עסק, דיברו על עורכי דין. מה הבעיה ששני עורכי דין יעסקו, ימשיכו לטפל בתיקים שלהם במשרד? אין תשובה. וככל שהממשלה לא נותנת תשובות כך גם הציבור מאבד אמון. ואני כבר לא מדבר על התמונות שאנחנו מקבלים בימים האחרונים, בעיקר מהמגזר החרדי, שמנסים להסתיר. להגיד שחלק זה הפגנות, חלק קפסולות, לא קפסולות – אנחנו יודעים מה המספרים. ותפסיקו גם לקרוא לזה אנטישמיות. אני שמעתי היום שמישהו אמר: תפסיקו להשתמש במושג "אנטישמי". כשאנחנו מצביעים על הבעיה, אין לה שום קשר לאנטישמיות. יש בעיה במגזר החרדי ויש בעיה במגזר הערבי. אז במקום להביא להכיר בבעיה ולטפל, מתחילים לחפש כל מיני אשמים. אני חייב להגיד לסיום, אדוני היושב-ראש, שהסיפור הזה רק מתחיל. אני רואה, לצערי, שהעם לא מציית להחלטות הממשלה לא בגלל שמישהו קורא לא לציית – לא, אנחנו דווקא קוראים לפעול על פי השכל הישר; משום שהעם לא מאמין להחלטות של הממשלה, משום שהממשלה איבדה את אמון הציבור. והממשלה הזאת מאבדת את אמון הציבור, הייתי אומר, בצורה אקספוננציאלית, יותר מהר משהמגפה מתפשטת. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת אלכס קושניר. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> "אתה צריך כדור בראש", כך כתב עבריין רשת שפל לחבר סיעתי חבר הכנסת אלי אבידר. זוהי תוצאה של הסתה חסרת מעצורים מהבית בבלפור. משפחת המלוכה מעודדת ואף מנצחת על תזמורת מתוזמנת היטב, עם תסריטים כתובים מראש, שכל מטרתם להשתיק את האופוזיציה ואת כל מתנגדי השלטון. שופרות החצר של ראש הממשלה עובדים ללא הפסקה כדי לתת לו לגיטימציה להפוך את המדינה הזאת לשיבוט של האויבת הכי גדולה שלנו, איראן. נתניהו מנסה למנות את עצמו למנהיג העליון של ישראל. להחליף ראש ממשלה מכהן, הוא זועם; לא הבנתי, אפשר לחליף ראש ממשלה שלא מכהן? בינתיים הוא הופך את מפלגת הליכוד, מפלגה רוויזיוניסטית וציונית, לחלק מהרשימה החרדית המשותפת. הליכוד, אגב, רק גורם משני בה. תפקידו של מנהיג עליון, יחד עם שלטון אנשי הדת, הוא להפוך את האזרחים לחלשים, לתלויים בשלטון או תלויים לצד השלטון. הוא רוצה שליטה אבסולוטית במשטרה, בבתי המשפט, בשירות הביטחון, בצבא ובכנסת. בדרך לשליטה מוחלטת הוא הורס כל חלקה טובה, גם זו שהוא בנה בעצמו פעם. אתמול צפיתי בסרטון של תומכת נתניהו שזועקת בבכי ובצעקות שצריך להעיף את כל המפגינים לגרמניה. כמה שנאה. אבל הגברת אינה אשמה. היא מוסתת ולא מודעת למציאות שקורית סביבה. היא מוזנת אך ורק מדף המסרים של ביבי. היא לא יודעת שרבים מהמפגינים הם אנשי ימין ותומכי ליכוד שפשוט מאסו בנתניהו. יש ביניהם חיילים משוחררים, סטודנטים, מובטלים, בעלי עסקים, אומנים, ערבים ויהודים, דתיים וחילונים. אבל את אותה הגברת המוסתת זה לא מעניין. המנהיג העליון אמר שהם אנרכיסטים ושמאלנים והוא הגדיר אותם כאויבי העם, והיא גם מאמינה לו. אבל המנהיג העליון מסתיר ממנה שהסטודנטים אינם יכולים להתחיל את שנת הלימודים, כי אין להם כסף, אין להם כסף ללימודים; החיילים המשוחררים לא זכאים לדמי אבטלה ואין להם עתיד; בעלי עסקים, שפעם אחר פעם סוגרים להם את העסק במקרה הטוב בקושי סוגרים את החודש ובמקרה הרע שקועים עד הצוואר – לא בחקירות, בחובות שיצטרכו לשלם כל החיים. הגברת המוסתת לא שמה לב שהמנהיג העליון שלה עובד ימים ולילות כדי להציל את עצמו. הוא מטפל במשבר, המשבר המשפטי שלו. הוא עושה זאת בתמיכת חבריו לרשימה החרדית המשותפת, על ידי הזרמת מאות מיליונים שקלים למוסדות הדת והתרפסות בפני מנהיגי המגזר החרדי. רק לפני יומיים, ערב כניסתו של יום הכיפורים, שמעתי את המנהיג העליון מדבר על אחדות. כל כך לא אמין. המסית הראשי מדבר על אחדות? אז אני מציע לו שיתחיל מאחידות. אחידות בהנחיות, אחידות בפני שלטון החוק, אחידות בחובות, אחידות בזכויות. ואולי אז, רק אז, נגיע לסיכוי לאחדות. נתניהו, אתה לא תצליח, טהרן זה לא כאן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> "אמרה הממשלה, מה רב השעמום / אולי קצת נשחק בתקנות חירום // אמרנו אנו, מה המשחק הלז / אמרה הממשלה, משחק יקר מפז. // אתם תהיו פושעים החל מיום מחר / ואנוכי אושיב אתכם במאסר. // אמרנו אנו, טוב, זה באמת שמח / אך מה יהיה פשענו תחת הירח? // אמרה הממשלה, לא תצטרכו לטרוח, / מן הבחינה הזאת יהיה זה קל ונוח. // אתם רק תעברו על חוק אשר קבעתי / ואז אתכם אתלה באופן אוטומטי. // אמרנו אנו, בך נשמחה ונגילה / אך מה אם על החוק לא נעבור, חלילה? // הן אז כל המשחק נשאר כמו בלי חוטם. / אמרה הממשלה, אותי לא הבינותם // החוק יהיה כזה שכל אדם ישר / מוכרח אותו לשבור, אחרת אי-אפשר." נתן אלתרמן, 1946, אחרי שהממשלה הבריטית תיקנה תקנות שעת חירום במדינת ישראל. אנחנו נמצאים כמה עשורים אחרי, אבל ממשלת ישראל עדיין משחקת. עדיין משחקת ומתעסקת בהפגנות, ובדרך אגב, עם התקנות, היא גם מורידה גיליוטינה על המגזר העסקי ודנה מיליון איש לאבטלה. ציטוט: העסק נסע ב-200 קמ"ש ובמכה אחת התנגש אל תוך קיר. היה על מסלול צמיחה – זו חברה שעוסקת במכירת פוליסות לחופשות סקי – הייתה עלייה של 50% לעומת 2018, ואז, בתחילת מרץ, הכול נעצר. לקוחות החזירו את כל מה שקנו, ואני צריך להחזיר את כל הכסף. ציטוט של מישהו אחר: בין מרץ למאי המחזור שלי צנח ב-80%. רגע לפני המשבר העסקתי תשעה עובדים בסוכנות והעבודה רק גאתה. עם הכניסה לסגר הראשון מצאתי את עצמי עם גל של ביטולים והרבה כספים שצריך להחזיר ללקוחות. הייתי צריכה לשלם לעובדים רק כדי לטפל בביטולי ההזמנות. אחרי הסגר וביולי אוגוסט התחלנו קצת לחזור לחיים. אבל על כל עשר הזמנות ביולי-אוגוסט היו לפחות שבעה ביטולים בגלל מישהו שנכנס לבידוד. ומה יהיה עכשיו, בסגר ב'? כך שואלת אותה בעלת עסק קטן, כמו רבים. משקי הבית שנפגעו, חברות וחברים, הפסידו 20% מהכנסתם הממוצעת. ואני מדבר על אלה שהכנסתם הייתה עד 20,000 שקלים. 25% ממשקי הבית שהכנסותיהם לפני המשבר היו מעל 20,000 שקלים ואיבדו מפרנס אחד איבדו 30% מההכנסה. מאז פרוץ סגר ב' נוספו עוד 140,000 מובטלים ל-800,000 שכבר היו כאן. ובמה עוסקת הממשלה, במה היא משחקת? במה עוסק ראש הממשלה? בהפגנות, זה מה שמעניין אתכם עכשיו? וגם אם נניח שיש בעיה בהפגנות ונניח שיש הדבקה בקרב 10,000 או 20,000 או 30,000 או 50,000 איש – אתם מכניסים תשעה מיליון איש ואישה לסגר בגלל 50,000 שפעם בשבוע מתרכזים בירושלים? לחצות את רף מיליון המובטלים רק בגלל שיש הפגנות שמפריעות לכם? ירדתם מהפסים, מה עובר עליכם? מה עובר עליך, אדוני השר, מה עובר על חבריך השרים? מה עובר על חברי הכנסת שיושבים שם ומקבלים בסוף את ההחלטות האלה, שהמשמעות שלהן היא החרבת מפעלי חיים של אנשים ושליחת משפחות לקבץ נדבות? אז תעשו את העבודה שלכם, תדאגו לבעלי העסקים, תדאגו לעובדים ותפסיקו לשחק בתקנות חירום. לא, המשחק הזה שאתם משחקים לא מצחיק ואין בו שום חידוש, בזה אנחנו צודקים, יש לנו איזה חוש. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה. אחרי שחברי סיעת ישראל ביתנו יצאו החוצה נישאר אתה, השר, אני והמזכירה והסדרנים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו – – – << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> כן כן כן כן. אני חושב שמה שאנחנו רואים כרגע באולם מליאת הכנסת זה תפאורה ראויה לקריסה של מדינת ישראל. אני מודה לחבריי מישראל ביתנו על המסירות ועל הלוחמנות, ואני מודה גם לך, אדוני השר, על הנוכחות, אבל לצערי למעט מאוד אנשים ניתן להודות בהזדמנות זו. בכל זאת אומר את דבריי. לתקנות האלה, לחוקים האלה שאנחנו מעבירים בשבועות האחרונים בכנסת יש לצערי תכלית אחת בלבד: לחלץ נאשם בפלילים מבית האסורים, מאימת הדין. זו התכלית היחידה – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> – – יוליה, התכלית היחידה של כל מה שנעשה במשכן המכובד הזה. מבחינת נתניהו, אין חשיבות לבריאות של אזרחי ישראל, כלל וכלל לא; מבחינת נתניהו, אין חשיבות לפרנסה של אזרחי ישראל, כלל וכלל לא; מבחינת נתניהו, אין שום חשיבות לסדרי הממשל הדמוקרטים במדינת ישראל, כלל וכלל לא. הדבר היחיד שמטריד אותו, כל המהלכים הפוליטיים שנעשים פה, בישראל, בימים האלה, יש להם תכלית אחת בלבד – לחלצו מאימת הדין. למרבה הזוועה, ואני חייב לומר שגם למרבה הפליאה, יש כאלה שמסייעים לו במלאכה הזו: כמובן סיעת הליכוד, המושחתת לחלוטין, כמובן המפלגות החרדיות, ששכחו מזמן שעוצמתן וגודלן מחייבים אחריות לאומית, אבל בצד אלה גם כחול לבן. אני שואל את חבריי בכחול לבן: השתגעתם? השתגעתם? מה פה לא ברור? מה הקשר בין מה שאתם עושים ובין מה שקורה למה שהתכוונתם שיקרה כאן, במדינת ישראל? אתם באמת מאמינים לשקר הזה שאתם מצמצמים את הנזק, שאתם מונעים קריסה עוד יותר גדולה? הרי אתם לא מונעים כלום ואתם לא מצמצמים דבר. אתם אולי קצת מעכבים, אתם עושים רעשים של משהו רציני, אבל בפועל מה שאנחנו מקבלים זה תעודת ביטוח לנאשם בפלילים ותו לא. אנחנו בעידן של חיסול הדמוקרטיה הישראלית למען בן אדם אחד מושחת ומשחית, וכתוצר לוואי של ההשחתה הזו נקבל את חיסול הכלכלה הישראלית. אבל עם כל החוקים האלה, עם כל המגבלות ועם כל התקנות, אני אומר מכאן, מעל הדוכן, לנתניהו ולכל הליכוד: זה לא יעצור את המחאה, הזעם שהולך ומצטבר ברחובות ימצא את דרכו לפרוץ, והאזרחים הממושמעים והטובים, המסורים והתורמים, שהם לב-ליבו של ציבור המפגינים, לא יוותרו. אני אומר לכם ואני אומר לעצמנו: אי-אפשר לכבוש את הזעם הזה, אי-אפשר לעצור את ההפגנות, אי-אפשר למנוע את המחאה, היא בוא תבוא. כשם שלא נעצרה המחאה אחרי המחדל ב-73', כך לא תיעצר המחאה של 2020. אני אומר לכל אנשי הליכוד: תזכרו היטב, פה ראשית קריסתכם. תתחילו, כן, תתחילו לארוז מזוודות, כי בקרוב מאוד תעברו לאגף הזה. אין ברירה אחרת. זה יהיה צו העם, כי העם לא מוכן לקבל את ההרס המוחלט שאתם גוזרים עליו בכוונת מכוון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. תודה, תודה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> משפט אחרון – שנת תשפ"א יכולה להיות שנת אשפה, היא יכולה להיות שנת ישועה, ובעזרת, כן, בעזרת השוכן במרומים היא תהיה שנת ישועה, היא תהיה שנת שינוי מפליג, שנת תקווה, שנת בנייה. << קריאה >> השר לירושלים ומורשת רפי פרץ: << קריאה >> תשפ"א וישועה – – – גימטרייה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> אבל תנאי לכל זה הוא שבנימין נתניהו לא יהיה ראש הממשלה, שהליכוד תהיה מפלגת אופוזיציה. רק כך נצליח להביא שינוי במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. << דובר >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר >> תודה, אדוני יושב-ראש הישיבה. חברי הכנסת, בהיסטוריה אנחנו מחפשים נקודות שהן נקודות מפנה, וביחס למשטרים ומדינות זה קל יותר. אנחנו מחפשים איזושהי נקודה להצביע עליה ולהגיד: פה חל השינוי. כשמדובר באיזושהי רפובליקת בננות באפריקה זה די ברור: יש הפיכה צבאית, תופסים את תחנת הרדיו, הטלוויזיה, מדיחים את הנשיא – הינה, כאן חל השינוי. בדמוקרטיות, בטח בדמוקרטיות מפותחות, זה יותר מורכב. יש תהליכים, ובתהליכים כאלה אין נקודה אחת. יש כרסום ושחיקה והשחתה, ועוד מפה, ועוד במערכת המשפט, ועוד לתקשורת ועוד לתרבות, ועוד בחקיקה, ומכרסמים, מכרסמים, מכרסמים, עד שבאיזשהו רגע אתה מסתכל לאחור ואתה כבר מבין שעברנו ממצב דמוקרטי למצב לא דמוקרטי. ובכל זאת, אם כן נרצה להצביע על איזשהו רגע מכריע שכזה, סוג של מעבר סף, שבירת הקש, כן, הקש ששבר את גב הגמל, אני חושב שהלילה הזה כאן בכנסת הוא סוג כזה של רגע. הינה, אנחנו כאן באמצע הלילה, חופשת החגים, סגר סביבנו, מגפה משתוללת, באמת מצב נוראי. אין תוכנית כלכלית, עסקים קורסים. אני לא חושב שאפילו אחד מהקואליציה יכול להגיד שהמצב טוב או שהוא מנוהל. והינה, מה אנחנו עושים כאן עכשיו, באמצע הלילה? מנסים, ומעבירים – כי זה תכף יאושר כאן – חוק נגד הפגנות, חוק שאין בעצם בשום מדינה בעולם. למרות שבכל המדינות יש קורונה, לא העבירו חוק כזה; רק כאן, במדינת ישראל. כשאתה מחבר את המהות המפחידה של מה שעובר כאן עכשיו, שהיא מהות רודנית, אל התפאורה, לsetup-, למשל לאופן הבהמי שבו ניהל את הדיון חבר הכנסת מיקי זוהר, שהיה כאן יו"ר המליאה קודם – כשאתה מחבר את הדברים ואתה רואה מה מתרחש כאן הלילה אתה מבין שזה סוג כזה של רגע שבו חצינו סף. צר לי להגיד את זה, זו המדינה שלי, אני אוהב אותה, וקשה לי לראות אותה ברגע כזה של שפל, אבל מעתה ואילך אם שוחרי הטוב והלוחמים והאמיצים לא יתייצבו, ההידרדרות תהיה מהירה יותר, ברגע שנחצה הסף, ברגע שכאן הוסרה ההגבלה בחוק. כבר הערב ראינו כל מיני דוגמאות להתנהגות כזאת של שוטרים בכל מיני מקומות; יש איזושהי רוח כזאת שמותר עכשיו לאסור אנשים ולפגוע. משהו רע עובר על המדינה. אם בנקודת הזמן הזאת לא יתייצבו האמיצים והלוחמים וישימו קץ לתהליך הנפשע הזה, אנחנו נמצא את עצמנו במציאות קודרת ביותר בחודשים הקרובים, קודרת ביותר. אנחנו עכשיו גולשים במדרון, וכדי שלא נגיע לתהום – ותמיד יכול להיות הרבה יותר גרוע, הרבה יותר גרוע – אנחנו חייבים לעצור כאן ולראות בביזיון הזה שמתרחש פה הערב תמרור בוהק באדום שאומר לנו: הגזמתם, הגזמנו, חייבים לעצור כאן. האם יש לי תקווה שזה יקרה משורות הקואליציה, מראש הממשלה? אין לי ממנו שום תקווה, אין לי בו שום אמון. אני לא מאמין למילה אחת שיוצאת לו מהפה על שום דבר. אני חושב שגם רוב אזרחי ישראל איבדו את האמון באיש הזה וגם בממשלה שלו. אפילו מתוך הממשלה שרים בכחול לבן אומרים שזו הממשלה הכי גרועה שהייתה כאן. אפילו על החוק הזה הם אומרים שהם לא רוצים בכלל להצביע, שזה עושה להם כאב בטן. הכול עקום, עקום ומעוות, ולכן אין לי שום תקווה מהממשלה הזו. לא מביבי ולא מגנץ ולא מאף אחד שם. יש לי תקווה בעם הזה, שהיסודות החזקים והבריאים יקומו ויגברו על הרוע והרשעות שיוצאת מהממשלה. יום כיפור היה אתמול, וברוח החגים האלה אני לא רוצה להיות כמו אלה שאומרים: עוויתי, פשעתי, בגדתי, ולמוחרת עושים בדיוק אותו הדבר בלי שום נקיפות מצפון. אני לא מאלה, לא מרשימות אותי בכלל כל ההצגות האלה. אנחנו צריכים לתת דין וחשבון לאזרחים. האזרחים רואים אותנו, שופטים אותנו, והמבחן יהיה, לצערי, לא כאן; המבחן יהיה בשטח ובהתנהגות של כולנו בימים הקרובים ובשבועות ובחודשים הקרובים. אנחנו נפגין נחישות ואנחנו נפגין התנגדות, ואני מאמין שננצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה, אדוני. האמת היא שצריך לפתוח ולהגיד תודה רבה לעובדות ולעובדים של הכנסת. מילא אנחנו נאלצות ונאלצים להישאר כאן לילות לבנים בשביל להעביר דברים איומים ונוראיים, או יותר נכון להיאבק בדברים האיומים והנוראיים שהממשלה המחרידה הזו מעבירה, אבל יש פה עובדות ועובדים שבאמת מחזיקים את כל המערכת הזו ומשלמים מחירים לא מבוטלים כדי שהממשלה הכושלת והמופרעת הזו תוכל להעביר את הדברים המחרידים שהיא מעבירה. אם צריך היה להדגיש עד כמה הממשלה הזו פשוט כבר לא דמוקרטיה, אז לא מספיק שביום שבו היא מעבירה איסור הפגנות, ממש שבירה של הכלים הדמוקרטיים הכי בסיסיים שיש, איסור חופש המחאה, איסור חופש הביטוי – באותו יום עצמו היא שולחת את חיילי צבא ההגנה לישראל מחטיבת הצנחנים להיות שוטרים על אזרחיות ואזרחים שבאו להפגין כאן מחוץ לכנסת. חיילות וחיילים שהתגייסו לשירות חובה כדי להגן על מדינת ישראל מוצאים את עצמם משמשים בשר תותחים במאבק של בנימין נתניהו וממשלתו הכושלת והמחפירה נגד האזרחיות והאזרחים של מדינת ישראל. יש כאן את החלטת הממשלה שבה הוחלט לתגבר את משטרת ישראל בחיילים, וכתוב בצורה חד-משמעית: חיילים לא יבצעו משימות ולא ישתתפו בפעילות ליבה משטרתית. לא יהיה חיכוך בינם לבין אזרחיות ואזרחים. אחרי שזה כתוב בהחלטת הממשלה, חיילים של הצנחנים במדינת ישראל עומדים כאן, בכיכר הכנסת, ומונעים מאזרחיות ואזרחים להפגין נגד הממשלה, בפקודת הממשלה. איך זה קרה במדינת ישראל? איך ממשלת נתניהו הצליחה להביא אותנו למקום שבו אנשים בני 18 התגייסו לצה"ל כדי להגן על המדינה שלהם והם מוצאים את עצמם בשר תותחים פוליטי, סותמים את הפה לאחיותיהם ואחיהם האזרחים במדינת ישראל? איפה בשרשרת הפיקוד, החיול, הממשלה, הצבא, מישהו לא שם לב? איך כולם לא שמו לב? כולם, כל הדרך, לא שמו לב לשיבוש העמוק, לחושך הנורא הזה שנפל עליהם, שבאותו יום הם אוסרים על הפגנות ושולחים חיילים לסתום את הפה לאזרחיות ואזרחים. זה מה שקורה היום במדינת ישראל, חברות וחברים. פחד מוות. ממשלה שלא מוכנה לשאת בתוצאות הכי בסיסיות של המעשים הבלתי-נסבלים שלה; ממשלה שדוחקת את האזרחיות והאזרחים שלה לפינה, מביאה אותם למצב שבו כל מה שיש להם לעשות זה לצאת לרחובות נגד שלטון שלוקח להם את הפרנסה, פוגע להם בבריאות, לא נותן להם את הזכויות הכי בסיסיות שלהם ואז מונע מהם להפגין נגד זה – אותה ממשלה שולחת את החיילות והחיילים שלה, שנועדו להגן על המדינה הזו, כדי למנוע מהאזרחיות והאזרחים את הזכות הדמוקרטית היסודית והבסיסית ביותר שלהם. אלה ימים שחורים, אלה ימים מסוכנים. אנחנו כאן כדי להצביע נגד הזוועות האלה שהממשלה הזו מחוללת. אנחנו כאן כדי לייצר את התשתית לשלטון שיחליף אותה ויחזיר את מדינת ישראל להיות מה שהציונות באה להיות – מדינה דמוקרטית לעם היהודי עם שוויון ועם זכויות לכול. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, אדוני. בימים האחרונים מרבים, ולא בכדי, להשוות בין הימים האלה לימים שלפני 47 שנים. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אתה לא זוכר, אבל אנחנו, כבוד השר, שהיינו שם, חלקנו במדים וחלקנו עוד לא, זוכרים היטב. היום הזה אחרי יום הכיפורים היה היום שבו שר הביטחון משה דיין דיבר על אובדן הבית השלישי. אולי אחד הרגעים השחורים בתולדות מדינת ישראל. חיל האוויר, מי כמוך זוכר, כבוד השר, מתנפץ על חומות הנ"מ גם בחזית התעלה, ולמוחרת, ב-8 באוקטובר, ברמת הגולן; תחושה שבאמת אנחנו מאבדים שליטה על כל מה שקורה. אני אומר לכם, אובדן הבית השלישי היה הרבה יותר רחוק מאיתנו ב-7 באוקטובר 1973, יום אחרי יום הכיפורים, משהוא רחוק מאיתנו היום. כי בתולדות הבית השלישי היום הזה, הלילה הזה – אנחנו עומדים כאן ודנים בחוק שהמילים מטומטם ומיותר לא מתחילות אפילו לתאר אותו, בזמן שבחוץ משתוללת מגפה, בזמן שהתחזיות של הגורמים הכי אמינים מדברות על 5,000 חולים קשה בתוך חודש, ואולי קצת יותר, על אלפי מתים מדי חודש במדינת ישראל. ואנחנו פה מתעסקים לילה שלם בחוק שמתעסק בהפגנות. אין, לא היה דבר כזה. הממשלה, ממשלת יום הכיפורים ההיא הייתה אשמה במחדל נורא, אבל ב-7 או ב-8 באוקטובר 73' לא התכנסה הכנסת כדי לדון בקישוטים, לא התכנסה הכנסת כדי לדון בהפגנות, לא התכנסה הכנסת בשביל לדון במשהו שהקשר שלו למה שמשתולל סביבנו מתחולל רק במוחו של אדם אחד מוטרף, שכל עיסוקו הוא באובססיה של ההפגנות שמתקיימות ליד הבית שלו. הדבר הזה לא ייסלח. הדבר הזה – כל מי ששותף לו – לא ייסלח. דיבר היום שר הביטחון, ראש הממשלה החליפי והגלגל הרזרבי של הממשלה הזו, והשווה – אפילו הוא, לא אני, שאני חבר אופוזיציה – בין המצב הנוכחי ליום כיפור. דיבר כמו אז: הזנחנו, עווינו, פשענו, שילמנו מחיר. אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת בני גנץ: אז הממשלה שילמה את המחיר בתוך זמן קצר. בתוך זמן קצר הפגנות אמיתיות, הפגנות של הקצינים והחיילים שחזרו מהתופת, הן אלה שהעיפו את הממשלה הזו באפריל 1974 אל תהום הנשייה; הן אלה שגבו ממנה, בסופו של דבר, את המחיר הפוליטי, כי בחוץ עמד עם שלא היה מוכן שהאחראים לא ישלמו את המחיר. זה היה השלט שהחזיק מוטי אשכנזי לא רחוק מכאן, שהאחראים ישלמו את המחיר. אני אומר לכם על מה האחראים ישלמו את המחיר. האחראים ישלמו את המחיר גם על המחדל הנורא, גם על חוסר הטיפול במערכת הבריאות – לא לפני. אמר בני גנץ: לא טיפחנו את מערכת הבריאות, הזנחנו את מערכת הבריאות. בחצי השנה שעברה, מתחילת המשבר הזה, דבר לא נעשה בשביל לחזק את מערכת הבריאות. הקווים האדומים של מערכת הבריאות שהיו ב-27 בפברואר, כשאותר חולה הקורונה הראשון בישראל, הם אותם קווים אדומים שיש היום. הצוותים של המערכת הרפואית שהיו אז הם אותם צוותים שיש היום במערכת. דבר לא נעשה בשביל לחזק את הכלכלה הישראלית. החלטת הסגר שקיבלתם עכשיו היא מההחלטות המיותרות והמטורפות בתולדות המדינה הזו, שבה סוגרים מגזר עסקי שלם שיכול לעמוד ויכול לעבוד בתנאים של תו סגול. אין בו הדבקות, אין בו מחלות, וסוגרים אותו לחלוטין. חוסר המנהיגות שלכם, העובדה שאתם לא מסוגלים להשתלט על תופעות המרי האזרחי שמתחוללות בישראל – כי מה שאנחנו רואים בחתונות ומה שאנחנו רואים בשמחות ובריקודים של חצרות חסידיות מסוימות זה לא פחות ממרי בשלטונות במדינת ישראל, ואתם מתעסקים בהפגנות – על זה לא רק שיבוא מחיר פוליטי; מזה אף אחד מכם לא יינקה, כמו האחראים למחדל ההוא, שחלקם מסתובבים בינינו עד היום עם אות קין על מצחם. זה יהיה אות הקין שלכם. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, חמש דקות. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפעמים אני חושבת, לפעמים אני מדמיינת, במיוחד בלילות האלה, את דברי הימים. תמיד אומרים: בדברי הימים של מדינת ישראל. תמיד אני מדמיינת את הספרים האלה – כמו במגילת אסתר שהמלך אחשוורוש לא נרדם בלילה ושנתו נודדת והוא יושב ומתחילים לפתוח את הספרים, או כמו במשחקי הכס, שיש את הספרים הענקיים האלה – ואני אומרת: מה היה כתוב באותם דברי הימים ובספרים האלה? ביום כיפור תשפ"א, יממה לפני יום הכיפורים ויממה אחרי יום הכיפורים, כנסת ישראל התכנסה בשביל איזה תיקון בסעיף קטן שלא רק שיהיה אפשר לעשות תקנות על הפגנות אלא שיהיה אפשר להפגין בקילומטר, בקפסולה, ב-20. מישהו יקרא את זה ויעלה בדעתו שזה מה שהיה פה, שזה מה שקרה? שאנשים מתו, עשרות ביום, ושכבו בבתי החולים, וחרדה אחזה בעולם כולו, ועסקים איבדו את פרנסתם, וילדים לא הלכו לבית הספר במשך חודשים ארוכים, ושנת לימודים התחלפה בשנייה – וזה מה שעשו כאן בבית הנבחרים? אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש – איך אמרה כאן, לדעתי חברת הכנסת איילת שקד, שתמיד מלגלגת על השמאל: הדמוקרטיה לא מתה. כמה פעמים כבר הרגתם את הדמוקרטיה, הדמוקרטיה מתה ומתה. אני רוצה לומר: הדמוקרטיה לא מתה, בטח לא ברגע. היא לא מתה באבחה והיא לא מתה במהלך אחד, והיא גם לא תמות במהלך הזה. הבעיה היא אחרת – הבעיה היא שאין אזרח במדינה הזו שיכול לדעת ויכול לסמוך על כך שמה שקורה, קורה מצרכים אמיתיים; קורה כי כך צריך, ולא ישתנה בגלל שהמשבר הזה יהפוך להיות משבר מדומה ולא נוכל לדעת אם הוא חלף או לא. יש כאן מישהו שיכול לדעת שביום שכביכול, בעיני מישהו, בריאותית, יהיה אפשר לחזור להפגין, זה באמת יקרה? יש כאן מישהו שסומך על זה שאנחנו לא נתכנס בעוד חודש או חודשיים או שבוע או שבועיים או כמה חודשים כדי לדחות רק בקצת את הבחירות? רק בממש מעט, מה אתם מתלהבים? לא קרה שום דבר, לא מתה הדמוקרטיה – רק נדחה את הבחירות לסוף המשבר. מתי יהיה סוף המשבר? כשיהיו 100 נדבקים ליום? כשתהיה סכנה אחרת? מישהו יכול לסמוך ידו שזה לא יקרה? זו הבעיה, אדוני היושב-ראש. הבעיה היא לא צעד כזה או צעד אחר, אם כי אני חייבת לומר שהצעדים האלה מתווספים זה לזה וכל אחד מהם מתגלגל במורד המדרון החלקלק כבר מזמן, אנחנו כבר מתגלגלים ומתגלגלים במורד המדרון. אבל הבעיה קשה מאוד והיא בעיה שקשורה לניהול המשבר, והיא בעיה שקשורה לכך שאף אזרח במדינת ישראל לא יכול לדעת באופן אמיתי שבזה זה יסתיים, ולא יכול לדעת שהצעדים שננקטים – הגבלת פעילות, לסגור את נתב"ג, לסגור את העסקים, שירות רפואי חיוני, שירות לא חיוני, בית ספר, מסעדות – אף אחד לא סומך, ולא יכול לדעת שהממשלה עושה את מה שהיא עושה כי צריך, ולא מאיזה צורך אישי, ציני, פוליטי כזה או אחר. כל זה כשראש הממשלה נאשם בשוחד, שכבר זו מציאות שלא חשבנו ולא האמנו שנגיע אליה, שראש ממשלה מכהן יושב על כיסאו בזמן שהוא נאשם בעבירת השחיתות החמורה ביותר בספר החוקים הישראלי, שוחד, ומדינת ישראל מתמודדת עם משבר חסר תקדים בתולדותיה. זה השורש, זה הלב, של חוסר האמון, של משבר האמון הכל-כך חריף הזה. ולכן אנשים מסתכלים עלינו ולא יודעים מה הם רואים. לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם. לא מבינים מה קורה פה. בגלל שאף אזרח במדינת ישראל לא יכול לסמוך על השלטון, שהוא הפקיד את גורלו ואת פרנסתו בידי הנהגה שראויה לכך. וזה מה שיהיה כתוב בדברי הימים של מדינת ישראל. זה השבר האמיתי. לא המגפה. עם הכול אנחנו נתמודד, אבל על זה לא נוכל להתגבר. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, החוק הזה שלפנינו הוא חוק לא מידתי, ובמידת מה איננו מוסרי, מכיוון שמאחורי החוק הזה מסתתרים נושאים שאינם קשורים לחוק עצמו, שזרים לחוק עצמו. זהו חוק לא מידתי. דגל שחור מתנוסס מעל חוק זה. אין הוא ראוי להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. נשאלת השאלה מה תכליתו של החוק. תכליתו לתת כיסוי ועלה תאנה לראש ממשלה הנאשם בפלילים – שוחד, מרמה והפרת אמונים, העבירות שיש עימן קלון. היה ניתן לעשות זאת אחרת. במקום להכניס את כל מדינת ישראל לסגר – לסגר כללי, הייתי אומר – ולרסק את הכלכלה, היה אפשר לעשות את זה אחרת. מטרת החוק: להסיט את תשומת ליבו של הציבור מנאשם בפלילים להגבלה של הפגנות כנגד ראש ממשלה. זו מהות החוק. בואו נשים את זה על השולחן. אין עניין בכל הנושא הכלכלי, הבריאותי. כאשר בממשלה מתנהלת ישיבת ממשלה – ולא אני אומר את זה, אומרים את זה שרים בממשלתו של הנאשם נתניהו, אומרים את זה השרים עצמם – 80% מהזמן מדברים על ההפגנות ורק בכ-20% מהזמן, במקרה הטוב, מדברים על נושאים אחרים, בריאותיים, כלכליים. כן, אפשר היה לעשות את זה אחרת. אפשר היה לעשות את זה מדורג: כאשר מגלים תחלואה בבניין, לסגור את הבניין. שני בניינים, רחוב, אזור, שכונה, ורק לאחר מכן עיר. כל מטרת החוק הזה לשמש עלה תאנה ולהסיט את תשומת ליבו של הציבור מהאירוע המרכזי של נאשם בעבירות מרמה, שוחד והפרת אמונים. אלה ההאשמות. כן, ההפגנות בבלפור מפריעות לו. כאשר חברי לסיעה יואב סגלוביץ' הציע באחת מההסתייגויות שלו כי ניתן יהיה להגיע להפגנה בכלי רכב ולא לרדת מכלי הרכב אלא לעשות אותה באמצעות נסיעה, כולם אמרו: וואו, רעיון נהדר. חברי הכנסת של כחול לבן – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – הממשלה – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני לא שומע אותך, קרעי. אני באקווריום. הייתי מת לשמוע אותך ולהקשיב לך. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הוא לא שומע אף אחד, שאף אחד לא ידבר איתו. אנחנו יכולים לשמוע אותו. הוא לא יכול לשמוע אותנו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גם ההצעה הזו – כולם הנידו בראש, וחברי כחול לבן, חברי הכנסת מכחול לבן אמרו: ואללה, באמת רעיון טוב; עברו כמה דקות, ולאחר מכן, כמי שכפאם השד, הם הצביעו נגד ההסתייגות הזו ונגד התיקון הזה. אבל באמת, כל מה שעניין את ראש הממשלה הוא הגבלת ההפגנות. שעות רבות, כפי שאמרתי, עסקו בישיבות הממשלה לא בכלכלה, לא בבריאות, לא ברווחה, לא בחינוך – התעסקו אך ורק כיצד ניתן למנוע ההפגנות, ואף חלק מן השרים הפליגו במחשבותיהם והביעו את רצונם שגם לאחר סיומו של הסגר, ואנחנו מקווים שיום בהיר אחד הוא יסתיים, יהיה איסור על קיום הפגנות. אתם שמעתם את זה? במדינה דמוקרטית שרים בממשלת ישראל עוסקים בשאלה כיצד למנוע הפגנות, מחאה, שהיא נשמת אפה של מדינה דמוקרטית. לא. לא תצליחו להביא אותנו לאזור השפל הזה, למרות שאתם מנסים, למרות שראש הממשלה מוביל אותנו לשם וכל מה שמעניין אותו זה ההישרדות האישית שלו. אתם לא מעניינים אותו, אזרחי מדינת ישראל. מה שמעניין את הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים זה הוא עצמו. אלה הן עבירות חמורות מאוד. עבירות שיש עימן, בצידן, קלון, אם כי אני חייב להגיד ולהדגיש שעומדת לו חזקת החפות. אבל אני אומר עוד הפעם: הסיכום – מותרת הפגנה במרחק של 1,000 מטר ממקום המגורים. חה, חה, חה, השגת את מבוקשך. לכמה זמן? אינני יודע. שבוע, שבועיים. אני מבטיח לך: אזרחי מדינת ישראל, אלה שאכפת להם, ימשיכו להגיע לגשרים, ימשיכו להפגין מעל מרפסות ביתם כל מוצאי שבת. כן, יהיה אפשר לארגן את זה. וכשהסגר יסתיים נחזור להפגין מול ביתך בדרישה שתפנה את מקומך למדינת ישראל – כפי שאתה טענת בעבר לגבי ראש הממשלה אולמרט: לא ראוי שראש ממשלה, ואז עוד לא היו נגדו האשמות, הכותרת לא הפכה להיות: מדינת ישראל נגד הנאשם בנימין נתניהו; אז רק עלו חשדות, ועוד בתחילת חקירה, וטענת שהוא צריך לפנות את כיסאו. מה שנכון כלפי האחרים, אדוני ראש הממשלה נתניהו, אינו נכון לגביך. אינו נכון. אבל תדע לך: לא יעזרו לך כל התרגילים הפרלמנטריים האלה, החצי-חוקיים האלה, שדגל שחור מתנוסס מעליהם. בסיום ההצבעה בוועדה ארבעה חברי כנסת מכחול לבן הצביעו נגד: חבר הכנסת גינזבורג, חברת הכנסת קאבלה, חברת הכנסת מיכל וונש וחברת הכנסת תהלה פרידמן, שממנה אני לא מצפה לשום דבר אחרי שבגדה במפלגת האם שלה. ומהליכוד הצביעו נגד חבר הכנסת עוזי דיין, חברת הכנסת פלוסקוב וחבר הכנסת עמית הלוי. שלושה חברי כנסת מהליכוד, ארבעה חברי כנסת מכחול לבן. אמרתם ממשלה פריטטית. איפה היחס? אתם, חברי הכנסת של כחול לבן, עלה התאנה לכיסוי ערוותו של החוק הנורא הזה. אין לכם בושה. אין לכם דרך. אתם בהצבעה הזו חיזקתם את הנאשם בנימין נתניהו. אתם מחזקים את ידיו של נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. אמרתם שאתם נכנסים מתחת לאלונקה. יש לי חדשות בשבילכם: על האלונקה אתם שוכבים, פצועים קשה, עם חוסם עורקים ובלון חמצן שהולך ואוזל. החוק הזה, שיביא לפגיעה קשה בכלכלה, שיביא לפגיעה קשה בנושאים החברתיים-כלכליים, שיפגע בתוכניות חינוך ורווחה – זהו חבל ההצלה הפוליטי שאתם, חברי הכנסת של כחול לבן, נותנים לנאשם בנימין נתניהו. מעולם לא ניצלו את תקציב המדינה לצרכים פוליטיים בצורה כל כך נמוכה. אתם השתגעתם: מדינת ישראל מ-2018 ללא תקציב מדינה, גירעון מצטבר של 150 מיליארד שקלים, כ-80% חוב–תוצר. חברים, אתם, הממשלה הזו, בזבזתם כחצי מהרזרבות הכספיות של מדינת ישראל. כשתגיעו ל-100%, כולנו נדע. אז זו תהיה פשיטת הרגל של מדינת ישראל. הגיע הזמן שתלכו. זמנה של הממשלה הזו קרב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', בבקשה. בבקשה, חמש דקות. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כמעט כל נבחר ציבור מגיע לשעת מבחן שבה הוא עומד ומחליט אם הוא פועל לפי הכללים המקובלים במערכת הפוליטית וההסכמים הקואליציוניים, או שהוא בוחר לקחת צעד שעלול לגבות ממנו מחיר ברמה האישית אבל חשוב בעיניו. היום זוהי שעת המבחן שלי. זוהי שעת מבחן בכל מה שנוגע לדמוקרטיה, לחופש ביטוי, לחופש הפרט ולחופש התנועה. בנוסף זוהי גם שעת מבחן לאמון הקלוש שעוד נשאר בין המערכת הפוליטית לבין האזרחים בישראל. אני נגד החוק להגבלת הפגנות שעומד להצבעה הלילה. אני מרגישה שהסגר הכללי יכול היה להימנע אם רק ראש הממשלה, שהיה אמור להיות המבוגר האחראי, היה מקבל החלטות ענייניות, שלא נגועות באינטרסים סקטוריאליים, אישיים ופוליטיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> פוליטי. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> כדי שנצליח בניהול המגפה, אנחנו לא צריכים לכפות על אזרחי ישראל צעדים מרחיקי לכת אלא לקבל על עצמנו יושרה, דאגה וחמלה אמיתית לשלום כל אזרחי המדינה, ובכך לרתום אותם לדרך משותפת, שתתגבר על המשבר הבריאותי כמו גם על המשבר הכלכלי והחברתי שאליו נקלענו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> את נגד השלטון – – – << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מקווה שנצליח להתעשת בזמן, ומבטיחה להיאבק על מנת לשקם ולו במעט את האמון שנעקר מהיסוד. ומשהו על כחול לבן, מפלגתי, שראוי לציין את העובדה שהיא והעומד בראשה מכילים פה הערב עמדות שונות שיש בה. אני יודעת שגם בהמשך כחול לבן תעמוד על המשמר לטובת עם ישראל ולטובת הדמוקרטיה. אני אצביע היום בהתאם לצו מצפוני. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יישר כוח, גברתי. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כל הכבוד, מיקי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כל הכבוד לאנרכיה. תמשיכו לעודד. בושה וחרפה. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> גם אתה הצבעת – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בושה וחרפה. << דובר_המשך >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר_המשך >> אתה הצבעת. אתה הצבעת נגד הקואליציה בהסכמה. אני מזכירה לך. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בושה וחרפה, לעודד אנרכיה במדינת ישראל – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בבקשה, עד חמש דקות, אדוני. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אם צו מצפונך אומר להגדיל את התחלואה ולהמשיך לפגוע באמון הציבור, להגביל התנהגויות – – – << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> די. די. די. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לכם. חבר הכנסת שלמה קרעי, אתה עולה עוד מעט לדבר, תגיד כל מה שאתה רוצה. תודה רבה. תשב, בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. תודה. בבקשה, אדוני. הינה, עכשיו אני מפעיל את השעון. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, (אומר בערבית ומתרגם:) בוקר טוב, 03:20. אני זוכר הרבה רגעים עצובים בכנסת, אבל חוק כזה דרקוני, אנטי-דמוקרטי, שכל המניפולציות הובילו אליו – מטרת הסגר, כפי שהעידו שרים, הייתה למנוע בסופו של דבר הפגנות במקום מסוים, בבלפור, ושכיכר פריז בבלפור תהיה ריקה. ולכן זה שייך לאותם רגעים שאחרי ההצבעה אפשר לומר: יום שחור לכנסת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לילה שחור. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עוד מעט יום. אני רוצה לדבר גם על היום לפני 20 שנה. (מתרגם את המשפט לערבית.) אני זוכר היטב את הרגעים האלה, כאשר אני וחבריי היינו במסגד אל-אקצא, ואריאל שרון, מוקף במאות שוטרי מג"ב נכנסו, פרצו לרחבת מסגד אל-אקצא. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה זה פרצו, מה זה פרצו? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> פרצו למקום לא להם. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה זה מקום לא להם? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מסגד אל-אקצא הוא מקום תפילה למוסלמים, נקודה. (מתרגם את המשפט לערבית.) << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ורבים התריעו – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה, לפני יותר מ-23 שנים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> רבים התריעו, רבים התריעו על התוצאות של הפרובוקציה הנוראה הזאת, דיברו על מחיר דמים. הוא ידע. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מי שהיית היועץ שלו – – – אינתיפאדה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוא ידע, והוא עשה זאת. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בכלל עוד לפני העלייה של שרון להר הבית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוא ידע, הוא עשה זאת. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא לקשור בין הדברים. זה בסך הכול התרחש על מה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואותה משטרה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לצערי – – – המקום שלך – – – אזרחים ישראלים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אותה המשטרה שהגנה על חבר הכנסת אריאל שרון הכתה בנו, הכתה בי, גם חבר כנסת, גם בחברי כנסת ובאנשי ציבור שהיו שם, ובמתפללים, ובאנשים שבאו למחות ולהגיד לו: צא החוצה, ברא. אני יכול לומר היום שאני גאה שהייתי שם. ולאחר מכן קרה מה שהיה צפוי: מרחץ דמים; (אומר בערבית ומתרגם:) שהיד לאחר שהיד; ירי בכל מקום במולדת הזאת, משני עברי הקו הירוק. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> המתאבדים שהידים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וצלפים – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> האם המתאבדים הם שהידים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> צלפים – אם תקשיב, אתה תבין. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אתה לא – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואם תקשיב, אתה תבין. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> דו-שיח, דו-שיח. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – דו-שיח. יותר קרוב לדו-שיח. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> דו-שיח – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כי פה, לפחות היה פה – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת אוסאמה סעדי, דו-שיח. אני חושב שחבר הכנסת אחמד טיבי לא מתנגד לזה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה הדו-שיח? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – שהוא מספר סיפורים. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא קוטע אותו כל הזמן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני חייתי את הרגעים האלה. יכול להיות שאתה רגיל לספר סיפורים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מספר את מה שחוויתי. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> (אומר בערבית: הבעיה היא שאם אתה לא עונה לו – – –) << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זו לא פעם ראשונה שאתה קורא – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: – – – עליו. אני האדם האחרון שלא יענה לו.) << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> (אומר בערבית: תסתכל על מצב הזבל שהגענו אליו, הוא אומר דו-שיח.). << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כל פעם – – – אתה קורא למחבלים שהידים – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש עכשיו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> דו-שיח. אדוני היושב-ראש, דו-שיח. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בואו נאפשר לחבר הכנסת אחמד טיבי לסיים את דבריו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה היה דו-שיח. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לאחר מכן – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מוסיף לך, חבר הכנסת אחמד טיבי, דקה. בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – משני עברי הקו הירוק – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הוא לא ביקש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – נפלו שהידים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מוסיף דקה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אלה שמות. (מתרגם את המשפט לערבית.) << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה קורא למחבלים שהידים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אולי תסתום את הפה כשאני אומר "אלה שמות"? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה קורא למחבלים שהידים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אולי תסתום את הפה כשאני אומר "אלה שמות"? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה אתה עושה פה בכלל, אתה קורא למחבלים שהידים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תשמע את השמות שאני הולך להקריא – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה קורא למחבלים שהידים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שאלה שאתה תומך בהם ירו בהם בגב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קרעי. חבר הכנסת קרעי, תודה רבה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה כנסת ישראל, לא כנסת ישמעאל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: אלה שמות השהידים): ראמי גרה, וליד אבו סאלח, ראמז בושנאק, עלאא' נסאר, מוחמד ח'מאיסי, ויסאם יזבק, אסיל עאסלה, מוסלאח אבו ג'ראד, עמאד גנאים, איאד לואבנה, אחמד סיאם, מוחמד ג'אברין, עומר עכאווי ורחמה עלא רוח שוהדא. אלה השמות של 13 אזרחים שהפגינו בגליל ובמשולש, מתוך כעס, התקוממות על גזענות, על כיבוש, על פגיעה בסמל דתי ולאומי, מסגד אל-אקצא. צלפים ירו בהם בגב. פושעים ירו בהם. מחבלים ירו באזרחים האלה. מי שירה בהם הוא מחבל. << קריאה >> שר ההתיישבות צחי הנגבי: << קריאה >> ממשלת ברק. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מי שירה בהם הוא מחבל. << קריאה >> שר ההתיישבות צחי הנגבי: << קריאה >> ממשלת אהוד ברק. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זאת ההגדרה של מחבל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> צלפים. << קריאה >> שר ההתיישבות צחי הנגבי: << קריאה >> ממשלת אהוד ברק. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בהחלט. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בהחלט, ממשלת ישראל. << קריאה >> שר ההתיישבות צחי הנגבי: << קריאה >> לא. לא לא. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אמרתי. << קריאה >> שר ההתיישבות צחי הנגבי: << קריאה >> – – – אהוד ברק. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו לא היינו בממשלה שלו, ואנחנו התנגדנו לממשלה שלו, והענשנו אותו. הציבור שלי העניש אותו על 13 השהידים, ההרוגים האלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה אמרת שתיתן לי. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הוספתי לך. << קריאה >> שר ההתיישבות צחי הנגבי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה יודע מה זה מדינה שיורה באזרחיה על ידי צלפים? עד עצם היום הזה אף אחד לא שילם את המחיר. והציבור הערבי הפלסטיני לא מוכן לסלוח, ואני משמיע את קולו, משמיע את קולם של 13 ההרוגים האלה, ולאחר מכן עוד 44 אזרחים ערבים שנורו ונהרגו על ידי כוחות הביטחון בישראל, ועוד שהידים רבים שתוך כדי הפגנה יורים בהם צלפים, פעם בראש, פעם מאחור. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תזכיר גם את בקבוקי התבערה שזרקו בגבעת זאב ואת חסימת הכבישים. תזכיר את כל מה שהיה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הבנת מה הפירוש – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת בועז – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תזכיר גם את בקבוקי התבערה שזרקו בגבעת זאב ואת חסימת הכבישים. תזכיר את כל מה שהיה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הבנת מה הפירוש? הבנת מה הפירוש של המילה "מחבל"? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תזכיר גם את בקבוקי התבערה שזרקו בגבעת זאב ואת חסימת הכבישים. תזכיר את כל מה שהיה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הבנת מה הפירוש של המילה "מחבל"? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – אזרחי ישראל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת בועז – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תזכיר את כל מה שקרה. תזכיר את כל מה שקרה באותו יום. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הבנת מה הפירוש של המילה "מחבל"? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> את חסימת הכבישים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, תודה לך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תתבייש לך. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תזכיר את – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תתבייש לך. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – תזכיר – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מרכין ראש – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תזכיר גם את זה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – לזכר החללים והשהידים האלה, ואני מכנה את מי שרצחו אותם, על ידי צלפים, פושעים ופושעי מלחמה – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אותם ואת אחיהם בכל מקום. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מתי יבוא היום שהכנסת הזאת תשכיל להעיף אותך לפרלמנט הפלסטיני? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – יגיע היום. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני גר במולדת הפלסטינית. גר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אחריו – חבר הכנסת שלמה קרעי. יש לך חמש דקות, תגיד כל מה שאתה רוצה. בבקשה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני גאה שיש לי יריבים כמוך. גם לחברים שלי יש גאווה כזאת. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אני רוצה להחזיר את הדיון לחוק עצמו. זו כרוניקה של מוות ידוע מראש, והמוות כאן הוא המוות של הדמוקרטיה הישראלית. אני רוצה להזכיר לחברי וחברות הכנסת מה קרה מהיום שהוקמה הגועליציה הזאת. זה התחיל עם שינוי ביומיים של חוק-יסוד: הכנסת, חוק-יסוד: הממשלה, חוק הכנסת והקמת משטר חדש במדינת ישראל, מה שנקרא "ראש הממשלה החלופי" – בשם איזשהו ההסכם שנחתם באיזשהו חדר עכשיו ביומיים שינו משטר. זה המשיך עם הפעלה מסיבית, שקורית כאן כל שבוע, של סעיף 98 בתקנון הכנסת. סעיף 98 זה הסעיף הדורסני ביותר שיש בתקנון הכנסת, שמאפשר לרוב לעשות מה שהוא רוצה בכנסת ולדרוס את כל החוקים, הנהגים, הנהלים, ההוראות שיש בתקנון, ומשתמשים בסעיף הזה כל הזמן. אחר כך זה הגיע עם שינוי, שימוש בתקנות החירום הקיימות על אזרחי ישראל בשביל להגביל עוד ועוד את החופש ואת החירות של כל אחד מאזרחי ישראל, כל אחת ואחד מאזרחי ישראל. כשזה לא הספיק באו והתחילו לחוקק חוקים, חוקי חירום. בשם הקורונה חוקקו חוקים שלא נשמעו במדינת ישראל ואף אחד לא דמיין שיחוקקו כאן: מעקב של שב"כ אחרי אזרחי ישראל; אמרו לנו: זה יהיה פתרון הקסם שיפסיק את השרשרת ההדבקה. אז שרשרת ההדבקה לא הופסקה, וגם המעקב לא הופסק. זה נמשך עם עוד ועוד הגבלה של חירויות של אזרחים כאן בשם הקורונה, ואז חוקים שמאפשרים סגר מוחלט, סגר שלא היה כמותו במדינת ישראל מעולם בשום מלחמה, באף מלחמה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> השאלה היא אם הסגר הזה היה גם בעולם. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הסגר הזה עוד לא הסתיים, ואנחנו נמצאים בו. ולא, לא היה כזה סגר בעולם, ואין עכשיו, ברגעים אלה, כזה סגר בעולם. זה לא נגמר בזה. הממשלה חוקקה חוקים שאומרים שבעצם הממשלה היא גם המחוקקת. מה זה אומר? הממשלה קובעת הוראות, הוראות חוקיות; ההוראות נכנסות לתוקף, ורק אחר כך הכנסת יכולה להואיל בטובה, אם היא רוצה, לדון בהן או לא, אבל הן בתוקף. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הכנסת אישרה לה את זה, אדון טופורובסקי. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הכול הכנסת אישרה, חבר הכנסת קרעי. כל דמוקרטיה שנהרסה בהיסטוריה האחרונה של האנושות לא נהרסה ככה, באיזושהי החלטה שקרתה פתאום – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתם לא קולטים שיש מצב – – – << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – היא נהרסה בהחלטה דמוקרטית אחרי החלטה דמוקרטית, שהסירה, קליפה אחרי קליפה, מהזכויות הדמוקרטיות, עד שפתאום קמו האזרחים וגילו שאין דמוקרטיה. ככה זה קורה כאן. והינה החוק היום בא ואומר: כל עוד יש סגר אין הפגנות. כל חוק, כל קליפה שהוסרה בהיסטוריה האנושית, תמיד באה עם איזשהו הסבר למה זה חשוב עכשיו. גם מה שראינו בחודשים האחרונים הגיע עם הסברים למה זה הדבר הכי חשוב. ואותו דבר אומרים לנו עכשיו עם הפסקת ההפגנות: זה יפסיק את שרשרת ההדבקה, בגלל זה זה חשוב, זה רק לשבוע-שבועיים. אבל הינה היום אנחנו ראינו preview, הצגה מוקדמת, למה שהולך להיות. זה התחיל כשבנימין נתניהו, ביבי, ראש הממשלה שלנו, אמר לפני ראש השנה: אנחנו צריכים סגר לשבועיים, רק לתקופת החגים. ואז פתאום, כשהגיעו כחול לבן ואמרו שכל עוד יש סגר, אין הפגנות – פתאום היום נתניהו אומר: הסגר הזה יכול להיות חודש לפחות, אולי יותר, אולי עד חנוכה. זה preview למה שהולך להיות, שלא תתבלבלו. זה נמשך עם מה שהיה כאן לפני שעתיים. לפני שעתיים עמדה כאן, איפה שאני עומד, חברת כנסת מהאופוזיציה, סיימה לנאום, ומי שהיה יושב-ראש המליאה אז – לא אתה, אדוני, אלא יושב-ראש הקואליציה – אמר על הנאום שלה שהוא דוחה, דיבר משהו על הבן שלה, והתחיל להוציא בסיטונות כאן חברות וחברי כנסת מהאופוזיציה שפשוט באו והעירו לו על סגנון הדיבור שלו. זה preview למה שהולך להיות כאן, איך הדמוקרטיה כאן הולכת להיהרס, איך הרוב כאן הולך להרוס את זכויות המיעוט. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לאף אחד מחברות וחברי הכנסת לא תעמוד ההגנה בפני ההיסטוריה, להגיד: לא ידענו, לא שמנו לב, לא שמענו. הסגר הזה הוא הוכחה לכישלון הממשלה בניהול הקורונה. החוק הזה הוא קליפה נוספת, ברורה ובלתי נסתרת, בהרס הדמוקרטיה במדינת ישראל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה, אחרון הדוברים. אחריו יסכם את הדיון חבר הכנסת יעקב אשר. נא לדאוג שחבר הכנסת יעקב אשר יהיה כאן לסיכום הדיון. עכשיו יש לך את הזמן, חמש דקות. תגיד מה שאתה רוצה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מודה שקשה לי להחליט מאיפה להתחיל, או בסגנון של תפילת יום כיפור, שהתפללנו רק אתמול: על איזה מהם אתבע או על איזה מהם אתפלא – על הכלל או על הפרט, על הראשונות או על האחרונות. במה נתחיל, בהפרת ההסכם הקואליציוני על ידי כחול לבן מאז כינונה של הממשלה הזו, או שאולי לזה כבר התרגלנו? בחומת המגן לשחיתות במערכת אכיפת החוק והמשפט, או שבעצם גם מזה כבר לא נופלים מהכיסא? אולי בנושא עצמו – במאבק של ניסנקורן ומנדלבליט, ולפי השמועה גם בברכתה של נשיאת העליון חיות, לטובת ההפגנות והגברת האנרכיה והפגיעה באמון הציבור? אולי עלינו להודות על מזלנו הטוב שגם הם הבינו סוף-סוף, כחול לבן, את חומרת המצב והסכימו לקו אחיד בכל המרחב הציבורי לפחות בשבועיים הקרובים? עכשיו שמענו את חברת הכנסת חיימוביץ', גם שם לא כולם בעד – יש אופוזיציה בתוך האופוזיציה שבתוך הקואליציה. חוסר אחריות, בושה וחרפה, ודווקא מאותה אחת שהתגלה קלונה ברבים, שכל ההתנגדות שלה זה ממניעים פוליטיים בכלל – היא באה ועומדת כאן ואומרת לנו: צו מצפוני. בגלל צו מצפונה הפוליטי היא תצביע נגד? חשבתי לדבר על כל זה, אבל אז, כשנכנסתי למליאה מוקדם יותר הערב, שמעתי את חברת הכנסת מרב מיכאלי שוצפת וקוצפת על כך שאין תוכנית כלכלית ושיש עדיין בעיות לעצמאים וכדומה. ושאלתי את עצמי: מרב? מרב שלנו? האם אני הוזה או שזו אותה מרב שלא זכיתי לראות אפילו בדיון אחד בחודשים האחרונים בוועדת הכספים? סרטון אחד עם מיליון צפיות גרם לך להזניח את העשייה ולהפוך ליאיר לפיד? לבוא לכאן, להתלונן, כשאין לך מושג מה באמת עשינו במאות שעות בוועדת הכספים לטובת אזרחי ישראל, כשלא עשית שום דבר כדי לנסות אפילו לשנות או להשיג משהו? משהו, הסתייגות, הצעה לסדר-היום. טיפ קטן, מרב – חבל שאת לא כאן: לפיד הוא לא דוגמה טובה, לפיד הוא דוגמה רעה. לפיד הוא דוגמה לפוליטיקאי ציני, ואיך נאמר, שלא תמיד נצמד לאמת. הוא מגיע לכניסה של ועדה בכנסת בעודה מקיימת דיון של למעלה מ-24 שעות ומצלם סרטון בכניסה אליה כאילו הרגע יצא משעות של דיונים. זו לא דוגמה טובה, מרב. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> לפיד הוא חבר כנסת של טיסות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. השמיים סגורים, אז אנחנו זוכים לראות אותו כאן. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> השמיים סגורים, לכן אנחנו זוכים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> או ניצן הורוביץ, שכל היום אני שומע אותו מתלונן שהגענו לסגר בלי תוכנית כלכלית – מנותק לגמרי מהמציאות. ניצן, כדאי שתשמע. אז ניצן ומרב, וכל המשרוקיות, למרות שהעובדות לא יבלבלו אתכם וגם מחר תמשיכו להדהד את דף המסרים השקרי הזה שלכם, כדאי שתדעו: יש תוכניות שפועלות כבר חודשים – לעצמאים, לשכירים, למובטלים. בכל שבוע אנחנו מרחיבים את היריעה, ועוד היד נטויה. יש מטריית הגנה לעצמאים עד לסכום של רבע מיליון שקלים בחודש; פטור מארנונה ומענק סוציאלי. היום גם הרחבנו את הזכאות והורדנו את הרף לקיטון של 25% בלבד במחזור. נתנו מגוון רחב של כלים לסיוע לשכירים במשק: דמי אבטלה; מענקים למעסיקים; מס הכנסה שלילי, שהגדלנו אותו היום. השגנו פתרונות יצירתיים – חברי ועדת הכספים – למגוון רחב של בעיות שצצו ועלו ולקשת רחבה של אוכלוסיות שנפלו בין הכיסאות: הקלה בביורוקרטיה, גמישות בקריטריונים, פיצויים ומענקים ועוד ועוד. אופוזיציה אמורה להצביע על החוליות החלשות, אופוזיציה צריכה לאתגר, אבל כמה אפשר לשקר? ואני לא מתחיל אפילו לדבר על המפלגה האנרכיסטית, גדושת השנאה, שחלק מחבריה קוראים למרד ומסיתים כנגד הנחיות הממשלה ומשרד הבריאות. אומרים למפגינים: אנחנו נשלם לכם את הקנסות, מבית מדרשו של אכול השנאה הגדול ביותר שקם בכנסת ישראל – ליברמן ושבעת הגמדים. חלק ליצנים, חלק גם ליצנים וגם אנרכיסטים, והשאר פשוט בובות. הדבר העיקרי שאמור להעסיק את כולנו כאן, מלבד השקרים, הבדיות ושנאת נתניהו, הוא התחלואה הגואה. ויש לי חדשות בשבילכם, אנחנו במדינה אחת; כל חולה משפיע על כולנו, והאנרכיזם שלכם פוגע גם בכם, פוגע בכולנו. גלו אחריות. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה, אדוני. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב בראש, עוד מחזיק מעמד? קטן עליך. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> קטן עלינו. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אני הצגתי את החוק בתחילת דבריי. אנחנו נמצאים בתקופה שבה בעולם שלם, עם כל הטכנולוגיות, המדינות ומעצמות-העל, וכשיודעים כביכול להתגבר על כל דבר, לא מצליחים להשתלט על וירוס קטן, חמקמק ומפתיע. כל המלומדים, כל הרופאים הכי טובים, כולל ד"ר טיבי, לא מוצאים את התרופה. אנחנו רואים פה בעצם שבסוף אנחנו רואים את האפסות של העולם בכך שלא לכל דבר יש פתרון. אנחנו עדים כבר – ונדמה לי שזה כבר חצה את הרף או שזה עומד לחצות את הרף – למיליון אנשים ברחבי תבל שקיפחו את חייהם בגלל הווירוס הזה. ואנחנו כולנו הפכנו להיות מומחים. יש הרבה מומחים, ודווקא בבניין הזה, אדוני השר, מצאתי אפידמיולוגים בכמויות שאני לא מכיר. מצאתי רופאים, יושב-ראש האופוזיציה; רופאים, באמת, עם דיאגנוזות מדהימות. הבעיה: זה מחזיק מעמד שלושה ימים. אם אני מוציא את כל ההקלטות של מה שנאמר – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – לגבי החלטות בממשלה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הכול, גם בממשלה יש אפידמיולוגים גדולים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, אני אומר, זה מחזיק יומיים יותר מהחלטות הממשלה. אם זה מחזיק שלושה ימים – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מי מדבר על החלפת ממשלה? עזוב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – זה הישג. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אנחנו בקורונה עכשיו. עזוב. אם אני הייתי מוציא את כל הפרוטוקולים – הרי אני באתי לוועדת חוקה, והייתי בטוח שאני הולך להיות מחוקק הדור והולך לטפל בחוקי-יסוד, בדברים גדולים. ואחרי שסיימנו את החוק הנורבגי, שהיה רק הטעימה הראשונה, מצאתי את עצמי צולל במרחבי הקורונה. ואני אומר לכם שאם מישהו מחברי הבית הזה או מהעוזרים החרוצים שיש לנו ייקח את כל התחזיות – שהתחילו קודם כול מזה: אין וירוס, אין קורונה, זאת המצאה של זה והמצאה של נתניהו והמצאה של גנץ והמצאה של כל העולם; ולאחר מכן, דעות כאלה ואחרות, מה לעשות ומה לא לעשות. אבל אני רוצה לומר שעל דבר אחד אני התפלאתי, אדוני השר. כל המבינים, בכל הביקורות שהיו, לא שמעתי אפילו פעם אחת ביקורת – במיוחד לא מספסלי האופוזיציה, שאני מכבד אותם – לא שמעתי ביקורת אחת למה פתחו מהר מדי את זה, למה פתחו מהר מדי את התחום הזה. יש פה איזה מצב שבעצם יש סוג של ייעוץ שבו אתה לא חייב להגיד את הבשורות הרעות; אתה אחראי רק על הדברים הטובים, רק על הדברים הטובים. להגיד: לפתוח את החנויות, לפתוח את המסעדות, לפתוח את הבריכות, לפתוח כל דבר. אבל לסגור – אף אחד לא נמצא. יכול להיות, ואמרו את זה שרים בממשלה וגם ראש הממשלה, שהיו טעויות בכמה דברים. יכול להיות שהיו טעויות בפתיחה של כמה דברים. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יכול להיות. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> יכול להיות. אבל אני לא שמעתי אף אחד מהאופוזיציה – שמעתי מהם הרבה דברי טעם בתקופה האחרונה – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> סיימת יום כיפור לפני יומיים. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – אבל לא שמעתי אחד שאומר: לא לפתוח. כולם בעד, כולם טובים, כולם נחמדים, וזה בסדר, אף אחד לא רוצה להיות האיש הרע. אבל עם כל הכבוד, כשאדם לוקח על עצמו את התפקיד הגדול של יועץ שמבין איך לדכא מגפות, צריך גם לדעת להגיד מה לא לעשות ולא רק מה לעשות. אני רוצה לומר לכם, ידידיי חברי הכנסת, ניהלנו דיון ארוך וממצה בוועדה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> שום דיון. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ארוך וממצה, והפרוטוקולים יעידו. הפרוטוקולים יעידו. אתה לא שמת לב, אבל אתה היית בתוך דיון ארוך וממצה על כל הנושא הזה מכל היבטיו, על כל ההסתכלות שלו מכל היבטיו. לא יעזור כלום, אני אומר לכם שגם אם מישהו מחר ירצה ללכת לבג"ץ – אין לי הרבה ניסיון בהופעות בבג"ץ, אבל אני מוכן לעמוד שם ולהגיד: עשינו עבודה מקצועית בוועדה, עם כל חילוקי הדעות. שמענו את כל הדעות, האזנו לכל דבר, בדקנו דברים שתלויים זה בזה. אז זה נכון שאף אחד לא אוהב סגר. תאמינו לי, אף אחד לא אוהב סגר. אף אחד לא רוצה סגר, אבל אנחנו צריכים להבין דבר אחד, ואני רוצה לגעת בלב העניין. אנשים אומרים אם נדבקים בהפגנות או לא נדבקים בהפגנות, אם נדבקים יותר בבתי כנסת או לא. סתם, אני לא אוהב את כל החיבור הזה, גם כשהוא נעשה לפעמים על ידי חלק מחבריי. הפוך. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה חיברת. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אלי אבידר. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה חיברת. אף אחד לא נגע בבתי הכנסת. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני, לא רק שלא חיברתי, אני חושב שזה דבר שלא היה צריך להיות. לא היה צריך להיות החיבור הזה. אבל אני רוצה לרגע אחד להיכנס לדבר אחד, ולחשוב איתכם ביחד. אמרתי את זה היום בוועדה, אדוני היושב-ראש. אמרתי לחברים בוועדה שאם יש מישהו שהיה מורה, יש לו כיתה עם 40 תלמידים והוא צריך לבוא ל-40 התלמידים האלה ולהגיד להם שממחר בבוקר אסור לבוא עם נעלי ספורט, אסור לשחק בכדור, אסור לשחק בטניס, לא יודע מה, כל הדברים שילדים או נערים אוהבים, אבל חלק מהילדים יכולים אם הם עושים את זה באנגלית וחלק יכולים רק במקרה כזה וכזה – ברור שמורה כזה מאבד שליטה בכיתה תוך יום. וזאת מהות החוק הזה. נכון שיש פה פגיעה בזכות ההפגנה, ומי כמוכם יודעים וזוכרים שבוועדה הגנו על הזכות הזאת. הגנו על הזכות הזאת ואני הגנתי על הזכות הזאת. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא הגנת על החוק, אל תספר סיפורים. לא הגנת על שום דבר. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אל תבייש את עצמך ברבים, פעם אחת הספיקה. אני אוציא לך את ההקלטות. אל תבייש. אתה אדם מכובד, עם שיער לבן, אסוף יפה. עד כאן. עד כאן, ידידי הנכבד. בוועדה אני נותן לכם לדבר. פה אל תפריע לי. היסוד של התביעה הזאת הוא שלא יהיה מצב – אנחנו מדברים על מצב חירום שבו אנחנו רוצים להכניס מדינה שלמה לאווירת חירום; להכניס מדינה שלמה לסגר שאף אחד לא אוהב, אף אחד לא רוצה. אי-אפשר לעשות דבר כזה כשמימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל, פה הולכים לפה וכאן רוקדים וכאן מפגינים או לא מפגינים. זה הבסיס. אם אנחנו מבינים – שאסיים? ואללה, אני שולח לך זר פרחים הביתה. איפה היית בוועדה, לקצר לי את הדברים ככה, תגיד לי, איפה? עכשיו הגעת? היינו גומרים את זה ב-06:00, ב-06:00 היינו גומרים את זה. אוקיי, אני ממשיך, לבקשתו של השר אמסלם, ואני רוצה לומר לכם, ידידיי, אלי, החוק הזה לא היה נולד אם היו אנשים מבינים מעצמם שיש זמן שבו לא עושים דברים מסוימים, שיש זמן שמצמצמים דברים מסוימים ולא מתריסים דווקא. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הרבה טענות – – – אני לא מבין אותך. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני לא חושב שהציבור החרדי צריך ללכת לאורם – תודה, עליזה – לאורם של מפגיני בלפור, ואף אחד לא צריך ללכת לאורו של אף אחד. אבל אנחנו נמצאים בשעת חירום, ושעת חירום צריכה להיראות בחוץ כשעת חירום, ולא שדווקא בשעת חירום ינסו למצוא את כל העילות בעולם לסגור את נושא ההפגנות, מה שלא עשו שנה שלמה. ולא בגלל שמישהו לא אחראי – ואני אומר את זה לאחיי החרדים: גם אם אחרים לא אחראים, אנחנו לא נדביק את עצמנו לדעת בגלל זה. לא נגרום לכך. ולכן, אני ממליץ לכם, חברי הוועדה, חברי המליאה, לאחר דיון מעמיק, כמו שאמרתי, שעשינו בוועדה, לאשר את ההצעה ואת החוק בקריאה שנייה ושלישית. ותודה – אני כבר חוסך את התודות של אחר כך – לצוות המשפטי של הוועדה, לצוות הניהולי של הוועדה וליושב-ראש הקואליציה, מיקי, שעזר לי כרגיל. ברכות, תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. אני אאפשר לך להצביע מכאן. אז תעלה. חברות וחברי הכנסת, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה והשלישית על הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2020. ראשית, הקריאה השנייה. יש לנו קבוצות של מסתייגים, ולהלן שמות חברי הכנסת לפי הקבוצות. קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם: חברי הכנסת יאיר לפיד, משה יעלון, מאיר כהן, עפר שלח, אורנה ברביבאי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, מיקי לוי, ע'דיר כמאל מריח, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, אורלי פרומן, אנדרי קוז'ינוב, עידן רול ויוראי להב הרצנו; קבוצת סיעת מרצ: חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג ויאיר גולן; קבוצת סיעת הרשימה המשותפת: חברי הכנסת איימן עודה, אנטאנס שחאדה, אחמד טיבי, מחמוד עבאס, עאידה תומא סלימאן, ווליד טאהא, עופר כסיף, היבה יזבק, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין, סעיד אלחרומי, ג'אבר עסאקלה, סמי אבו שחאדה, סונדוס סאלח ואימאן ח'טיב יאסין; קבוצת סיעת ישראל ביתנו: חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין, חמד עמאר ואלכס קושניר. אם כן, אני מבין שאני עובד מול חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת סעדי, אני מתחיל מהסתייגויות לפני סעיף 1, הסתייגות מס' 1, כן? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, הסתייגות מס' 1, לפני סעיף 1, של קבוצת הרשימה המשותפת וקבוצת מרצ – הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מוסיף את קולו של חבר הכנסת עמאר בעד ההסתייגות. בעד ההסתייגות, חבר הכנסת עמאר? בעד ההסתייגות. אם כך, בעד – 30, נגד – 45, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2, בבקשה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 27 בעד, 44 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 3 – להצביע, בבקשה. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 27 בעד, 44 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 4? 4, 5 ו-6 יורדות. אם כן, כל ההסתייגויות לפני סעיף 1 הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 1. שימו לב שאנחנו מצביעים על הסתייגות שמספרה 7, כולל כל ההסתייגויות לחלופין, שמסומנות מהמספר 1 ועד 3,678. כדי שלא נטעה, אם יהיה רוב בעד, אנחנו נתחיל להצביע על כל הסתייגות בנפרד; אם יהיה רוב נגד, כל ההסתייגות מוסרות. כלומר, כל מי שרוצה לתמוך ולו באחת מ-3,678 ההסתייגויות שרשומות תחת סעיף 7 מצביע בעד, ומי שרוצה לדחות את כולן מצביע נגד. הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (7), כולל ההסתייגויות לחלופין (1–3,678), של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, בעד – 24, נגד – 45, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהסתייגות מס' 7, כולל כל ההסתייגויות לחלופין, מ-1 עד 3,678, נדחתה. מי שעוקב, אפשר לעבור לעמ' 187, ושם אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2. אבל לפני כן אנחנו נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 45 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, בעד – 45, נגד – 38, אין נמנעים. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים עכשיו להסתייגויות לסעיף 2. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 8 עד – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 8 – מוסרת, חבר הכנסת סעדי? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 8, עד 227. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, הסתייגות מס' 8, כולל כל ההסתייגויות לחלופין, ממס' 1 ועד 227, מוסרת. אני מבין נכון? אוקיי, הן מוסרות. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 14, בעמ' 203. אם כך, בנוסף מוסרות הסתייגויות מס' 9, 10, 11, 12 ו-13. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 14, של קבוצות מרצ והרשימה המשותפת, בעמ' 203. הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 44 נגד, אין נמנעים. לפיכך ההסתייגות לא התקבלה. מה ההסתייגות הבאה שמצביעים? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אוקיי, אז רק שנייה. הסתייגות מס' 15 – מוסרת; הסתייגות 16, לרבות כל הלחלופין – מוסרת; 17 – מוסרת; חבר הכנסת סעדי, 18 לרבות הלחלופין – מוסרת; 19? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עד 24. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 19, לרבות הלחלופין – מוסרת; 20 – מוסרת; 21, לרבות הלחלופין – מוסרת; 22 – מוסרת; 23 – מוסרת. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 24. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רגע, רגע, רגע, סליחה, 24, כולל הלחלופין, גם מוסרת? מאה אחוז. אז אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 25. הצבעה. הצבעה מס' 36 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא עובד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא עובד? אצלי עובד. נעשה הצבעה חוזרת, רבותיי. לא קרה כלום, נעשה עוד הצבעה. זה דווקא עבד, אבל אנחנו נעשה את זה שוב. הצבעה על הסתייגות מס' 25, בעמ' 204. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת ישראל ביתנו וחברת הכנסת מרב מיכאלי לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 44 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> את הסתייגויות 26, 27, 28 ו-29 אנחנו מסירים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, הסתייגויות 26–29 מוסרות. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 30. הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (30) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברת הכנסת מרב מיכאלי לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 44 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אם כך, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 2. לסעיף 3 אין הסתייגויות, ולפיכך אנחנו מצביעים על סעיפים 2 ו-3, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה – 48 נגד – 35 נמנעים – אין סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, 48 בעד, 35 נגד, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיפים 2 ו-3 התקבלו כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 4. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 31, 32 – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, הסתייגויות 31–36 מוסרות. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 37, בעמ' 205. הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (37) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 27 בעד, 44 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה. מה לגבי הלחלופין? מצביעים. אז אנחנו מצביעים על הסתייגות לחלופין א' של הסתייגות 37. הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 28 בעד, 42 נגד, אין נמנעים. לפיכך הסתייגות לחלופין א' של הסתייגות 37 לא התקבלה. אנחנו עוברים ללחלופין ב', כן, חבר הכנסת סעדי? מצביעים על הסתייגות לחלופין ב' של הסתייגות 37. הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ב) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 42 נגד, אין נמנעים. לפיכך גם הסתייגות לחלופין ב' ל-37 לא התקבלה. הסתייגויות 38 ו-39 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 40, של קבוצות יש עתיד, ישראל ביתנו, הרשימה המשותפת וחברת הכנסת מרב מיכאלי. הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (40) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברת הכנסת מרב מיכאלי לסעיף 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 36 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. לפיכך גם הסתייגות מס' 40 לא התקבלה. אני מבין שעל הסתייגות מס' 41 מבקשים הצבעה שמית, הצבעה שמית, אז כך יהיה. הצבעה שמית על הסתייגות מס' 41. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – בעד אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח גבי אשכנזי – נגד יעקב אשר – נגד אוריאל בוסו – נגד דוד ביטן – אינו נוכח רם בן ברק – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח אורנה ברביבאי – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יוסף ג'בארין – בעד יאיר גולן – בעד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח עוזי דיין – נגד אבי דיכטר – נגד צבי האוזר – נגד ניצן הורוביץ – בעד עמית הלוי – נגד צחי הנגבי – נגד יועז הנדל – נגד שרן מרים השכל – אינה נוכחת מיכל וונש – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – נגד תמר זנדברג – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד מיקי חיימוביץ' – בעד אליהו חסיד – נגד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד יעקב טסלר – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח היבה יזבק – בעד עומר ינקלביץ' – נגד משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח ע'דיר כמאל מריח – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – בעד אוסנת הילה מארק – נגד פטין מולא – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי קונין – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח משולם נהרי – נגד אבי ניסנקורן – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח סונדוס סאלח – בעד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד ג'אבר עסאקלה – אינו נוכח עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת אורלי פרומן – בעד תהלה פרידמן – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח רפי פרץ – נגד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת עינב קאבלה – אינה נוכחת אנדרי קוז'ינוב – אינו נוכח אלכס קושניר – בעד יואב קיש – אינו נוכח אריאל קלנר – נגד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד עידן רול – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אנטאנס שחאדה – אינו נוכח יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח הילה שי וזאן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – אינו נוכח רם שפע – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – נגד אם כן, אני אחזור ואקרא בשמותיהם של חברי הכנסת שטרם הצביעו. יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת מיכל וונש – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח ג'אבר עסאקלה – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת תהלה פרידמן – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת עינב קאבלה – נגד אנדרי קוז'ינוב – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אנטאנס שחאדה – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת חברות וחברי הכנסת, האם נמצא במליאה חבר כנסת שמבקש להשתתף בהצבעה וטרם הצביע? אם כך, תמה ההצבעה. אנא, לסכם את התוצאות. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> ראש הממשלה הגיע. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> גבי אשכנזי, תגיד מילה. אתה בשקט מאז שנהיית שר החוץ. שר החוץ הכי שקט בהיסטוריה, גבי אשכנזי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מספר שתיים במפלגה, תגיד מילה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבידר, לפזר את ההפגנה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בני גנץ וגבי אשכנזי, לא נעזוב אתכם. לא נעזוב אתכם. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה בסדר, אתה מסתדר יפה עם הרשימה המשותפת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תעשי טובה, תהיי בשקט. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא נעזוב אתכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לכו למאבטחים שלכם, לא שווים שקל שמוציאים עליכם במדינה הזאת. באתם להציל את הדמוקרטיה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אבידר, חבר הכנסת אבידר, חבר הכנסת אבידר, אני לא צועק עליך. אני חושב שמספיק כבר. מספיק. חבר הכנסת אבידר, תודה רבה. אם כן, חברות וחברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה לעניין הסתייגות מס' 41 לסעיף 4: בעד – 39, נגד – 45. ההסתייגות לא התקבלה. לפיכך נדחו כל ההסתייגויות לסעיף 4. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת שטרית, חבר הכנסת אבידר, די. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת כסיף, תודה רבה. תודה רבה. רבותיי, מאחר שכל ההסתייגויות לסעיף 4 נדחו, אנחנו עוברים מכאן להצבעה על סעיפים 4 עד 7, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד סעיפים 4–7, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 38 נמנעים – אין סעיפים 4–7, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 46 בעד, 38 נגד, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיפים 4–7 התקבלו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אחר כך אתם תאמרו שאתם לא שומעים את התוצאות. אם לא תצעקו, תשמעו הכול. חבר הכנסת סעדי, הסתייגות 42 לסעיף 8, להצביע? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 42, לסעיף 8. הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (42) של קבוצת סיעת יש עתיד-תל"ם, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת ישראל ביתנו וחברת הכנסת מרב מיכאלי לסעיף 4 לא נתקבלה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> שר החוץ ושר הביטחון דה לה שמאטע. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תתבייש, חבר הכנסת אבידר, מספיק כבר. 34 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. לפיכך, הסתייגות מס' 42 נדחתה. בכך נדחו ההסתייגויות לסעיף 8, ואנחנו עוברים להצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 8 ו-9 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 46 בעד סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה – 45 נגד – 38 נמנעים – אין סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 45 בעד, 38 נגד, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיפים 8 ו-9 התקבלו כנוסח הוועדה, ומכאן שהחוק התקבל בקריאה השנייה, עם לוח התיקונים, כנוסח הוועדה. מכאן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2020. הצבעה בקריאה השלישית על הצעת החוק. הצבעה מס' 47 בעד החוק – 46 נגד – 38 נמנעים – אין חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2020, נתקבל. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בני גנץ וגבי אשכנזי, תתביישו לכם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול – אני מבקש לנתק לו את המיקרופון. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תתביישו לכם. ברחוב אתם לא תוכלו ללכת בחיים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 46 בעד, 38 נגד, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2020, נתקבל בקריאה השלישית ונכנס לספר החוקים. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – ברחוב, אני לא אזהה אותם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אבידר, אני מציע שלמרות שעברנו את יום כיפור תלך לעשות חשבון נפש. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – ברחוב. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אבידר, חבר הכנסת אבידר, ההתלעגות שלך והעלבונות שלך כבר עברו מזמן את גבול הטעם הטוב. יש גבול. בסוף, זה מה שיקרה וחבל שיקרה. אני מציע שתעשה חשבון נפש. << הצח >> הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון מס' 15 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020 << הצח >> [מס' מ/1360; דברי הכנסת, חוב' כ"ו, ישיבה 77; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים מכאן לסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון מס' 15 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, ויציג אותה חבר הכנסת יצחק פינדרוס בשם יושב-ראש ועדת הכספים. אנחנו נמתין שהוא יגיע הנה מלמעלה ויוכל להציג את ההצעה. בבקשה, חבר הכנסת פינדרוס, אתה מוזמן להציג את הצעת החוק. << דובר >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה והקריאה השלישית, את הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון מס' 15 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020. הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית. חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים קובע הוראות המעניקות מענק לשכירים ולעצמאים בעלי שכר עד גובה מסוים, בתנאים הקבועים בחוק, על מנת לעודד אנשים להצטרף למעגל העבודה. בהצעת החוק שבפניכם מוצע ליתן תוספת למענק לעובד ולעצמאי בעד עבודה בחודשים אפריל עד דצמבר בשנת המס 2020. תוספת זו תעמוד על 62% מסכום המענק שלו היה זכאי השכיר או העצמאי, ובלבד שסכום התוספת הכוללת שישולם כאמור לא יפחת מ-1,000 שקלים חדשים. לעובד שהיה זכאי למענק בעד עבודתו בשנת המס 2019 ישולם, בעד כל חודש באותה שנת המס שבעדו היה זכאי, סכום נוסף – 25% – ולא פחות מ-500 שקלים. הסכום ישולם, כאמור, כמקדמה על חשבון התוספת למענק. המקדמה תשולם לא יאוחר מהיום, 30 בספטמבר, או עד תום 30 יום מהיום שנקבעה זכאותו של העובד למענק. עובד ששולמה לו מקדמה ואינו זכאי לתוספת למענק לא יידרש להשיב בשל כך את סכום המקדמה. עובד שהיה זכאי לדמי אבטלה בעד כל אחד מהחודשים אפריל עד יולי במלואם לא יהיה זכאי למקדמה, ומי שהייתה לו הכנסה מעבודה ומשלח יד שנוכתה מדמי האבטלה המגיעים לו לפי סעיף 176 לחוק הביטוח הלאומי לא ייחשב כמי שהיה מובטל ברצף כאמור. ייתכן שיהיה זכאי למקדמה בהתאם להוראות החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בעבודה. בנושא זה הכניסה הוועדה תיקון שקובע שגם עובד שמועסק אצל קרובו יהיה זכאי למענק בעד כל חודש מהחודשים אפריל עד דצמבר בשנת המס 2020, באותו שיעור של 62% מהמענק שהיה זכאי לו בעד חודשים אלה אילולא קיבל את שכר העבודה מקרובו. תיקון זה הוא הישג של הוועדה, מכיוון שהחוק היום אינו מאפשר ליתן מענק למי שמקבל את שכרו מקרובו. בנוסף, מוצע להקל את התנאים למקבלי מענק סיוע בעד השתתפות בהוצאות קבועות לעוסק שמחזור עסקאותיו בשנת 2019 אינו עולה על 300,000 שקלים חדשים, כך שגם ירידה במחזור העולה על 25%, ולא 40%, תקנה לו זכאות למענק בעד החודשים מאי ויוני 2020. תיקון נוסף שהחליטה עליו הוועדה היה קביעת זכאות למענק החד-פעמי שנקבע בחוק התוכנית לסיוע כלכלי גם ליחיד שהיה חייב בהגשת הדוח לשנת 2018 לפי סעיף 131 לפקודת מס הכנסה ולא הגישו, ובלבד שבחודש יולי 2020 היה זכאי לגמלת סיעוד, גמלת נכה לפי הכנסה, גמלת הבטחת הכנסה, תשלום לתושב חוזר נזקק או תשלום לעולה נזקק. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקשכם לאשרה בנוסח שאישרה הוועדה. אני רק מבקש, אדוני היושב-ראש, על פי בקשת הממשלה, להוריד את סעיף ג' מהחוק. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> סעיף ג' או 3? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> 3. להוריד את סעיף 3 בתוספת השלישית, ולהצביע בעד החוק. אני חושב שהורידו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תכף אני אומר. אין שום בעיה. תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. אם כן, חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה והשלישית על הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון מס' 15 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות על ידי חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אבל מאחר שהוא איננו כאן אנחנו לא נצביע על ההסתייגויות, והן יורדות. כן, חבר הכנסת קושניר. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו רק רוצים לראות את הנוסח. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. אנחנו נמתין שהדפים יגיעו אליכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע, יריב, אתה יודע שאתה מצביע סעיף-סעיף. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני יודע, האמינו לי. גם אם השעה לא רגילה, אנחנו עדיין עומדים בזה. עוד יהיו לילות ארוכים. חבר הכנסת קושניר, כשאפשר יהיה להצביע, אנא תגיד לי. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> פינדרוס, מה זה סעיף 3? ירד? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מורידים את סעיף 3. מצביעים נגד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת קושניר, אני יכול לעבור להצבעה מבחינתך? מאה אחוז. אם כן, רבותיי, אנחנו נצביע, על פי הבקשה כאן, על כל סעיף בנפרד, בקריאה השנייה. לפיכך, מאחר שכל ההסתייגויות הוסרו, אנחנו מתחילים בהצבעה על סעיף 1 להצעת החוק, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 48 בעד סעיף 1 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, בסך הכול 21 בעד, ביחד עם קולותיהם של חברי הכנסת סעדי ופינדרוס. אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, סעיף 1 אושר, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 49 בעד סעיף 2 – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 22, בצירוף קולותיהם של חברי הכנסת סעדי ופינדרוס, וחבר הכנסת להב הרצנו – 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, סעיף 2 התקבל, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 3. הצבעה מס' 50 בעד סעיף 3 – 2 נגד – 18 נמנעים – אין סעיף 3 לא נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לעניין סעיף 3, חבר הכנסת סעדי, איך אתה מצביע על סעיף 3? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נגד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> נגד. חבר הכנסת פינדרוס? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> נגד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> וחבר הכנסת להב הרצנו, הצבעת? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בסדר גמור. אם כך, בעד – שניים, נגד – 20, אין נמנעים. לפיכך, סעיף 3 לא התקבל והוא נמחק מן החוק. מספרי הסעיפים בחוק יתוקנו בהתאם אם החוק יאושר בסופו של דבר בקריאה השלישית. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 4, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד סעיף 4 – 22 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 4 נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> 24 בעד, בצירוף קולותיהם של חברי הכנסת סעדי ופינדרוס, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, סעיף 4 התקבל, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 5, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 52 בעד סעיף 5 – 22 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 5 נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, בעד – 24, כולל קולותיהם של חברי הכנסת סעדי ופינדרוס, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך סעיף 5 אושר, כנוסח הוועדה. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> הצבעתי בטעות במקומה של אוסנת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו מודיעים לפרוטוקול שחבר הכנסת אריאל קלנר הצביע בטעות במקומה של חברת הכנסת אוסנת מארק, אבל זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. אם כך, 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, החוק התקבל בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה, למעט סעיף 3. מכאן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת החוק כנוסח הוועדה, למעט סעיף 3, שלא התקבל. הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד החוק – 22 נגד – אין נמנעים – אין חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון מס' 15 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020, נתקבל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בעד – 24, כולל קולותיהם של חברי הכנסת סעדי ופינדרוס, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון מס' 15 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020, התקבל בקריאה השלישית ונכנס לספר החוקים. חברות וחברי הכנסת, אני מאחל לכולם שמה שנשאר מהפגרה – שתהיה נעימה, אני מאחל כמובן חג שמח, ובעיקר ומעל הכול – הרבה בריאות. חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ד בתשרי התשפ"א, 12 באוקטובר 2020, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 04:36. << סיום >>