דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ט
ישיבה פ"ה
הישיבה השמונים-וחמש של הכנסת העשרים-ושלוש
יום שלישי, כ"ה בתשרי התשפ"א (13 באוקטובר 2020)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): 3
אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 4
חוה אתי עטייה (הליכוד): 4
סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 5
יבגני סובה (ישראל ביתנו): 5
אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 6
אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 6
אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 7
סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 7
רם שפע (כחול לבן): 8
ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 8
תמר זנדברג (מרצ): 9
יוסף טייב (ש"ס): 9
מיכל וונש (כחול לבן): 10
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 11
יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 12
מתן כהנא (ימינה): 13
אריאל קלנר (הליכוד): 14
מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): 15
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 15
משה ארבל (ש"ס): 16
מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 17
נאום בכורה של חברת הכנסת הילה שי וזאן 17
הילה שי וזאן (כחול לבן): 17
השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: 21
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
חברות וחברי הכנסת, היום יום שלישי, כ"ה בתשרי התשפ"א, 13 באוקטובר 2020. אני פותח את הישיבה.
הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה) (מענק חד-פעמי חלף הגדלת קצבאות הנכות לשנת 2020), התשפ"א–2020. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אם כן, כמדי יום שני – כמדי יום שלישי; גם בימי שני, כשאין הצעות אי-אמון – אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.
<< דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי וחברות הכנסת, כמו בכל שבוע גם הפעם אקריא את שמות ההרוגים בתאונות הדרכים בשבוע החולף: ביום חמישי 8 באוקטובר נהרג גבר בן 30 בתאונה חזיתית בין שני כלי רכב בכביש 232 בדרום; עוד באותו יום נהרג צעיר בן 20 כשמשאית התנגשה בו חזיתית בעת שרכב על אופניו החשמליים סמוך לקצרין; למוחרת, 9 באוקטובר, נהרג רוכב אופנוע, גבר בן 27, כאשר התנגש באוטובוס בעת שחצה צומת מרומזר בשדרות יצחק בן צבי בבאר שבע; באותו יום נהרג עוד רוכב אופנוע, הפעם צעיר בן 18, לאחר שהחליק בכביש 4 סמוך לאשדוד והתנגש במעקה בטיחות; בהמשך אותו יום דמים נהרג טארק אבו שקרה, בן 27, תושב אום אל-פחם, לאחר שהתהפך עם טרקטורון בעת שנסע ביער מגידו שבצפון; שלשום, 11 באוקטובר, התרחשה טרגדיה נוספת כאשר ילד בן 14 נהרג לאחר שהידרדר עם אופניו לוואדי בעוספיא שבכרמל. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה, בבקשה.
<< דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאהר אל-אח'רס הוא אחד מ-350 העצורים המינהליים שנמצאים בבתי הכלא בישראל. מאהר שובת רעב כבר כ-80 יום, וליתר דיוק – 79 ימים. הוא עתר לבג"ץ נגד המעצר המינהלי ובג"ץ דחה את העתירה.
מאהר אינו יודע על מה הוא עצור בעצם. אין לו זכות לבקש מעורך דין להגן עליו בבתי משפט כי הוא מנוע מבתי משפט – כי זה טיבם של מעצרים מינהליים – כמו 350 העצורים האחרים. גם משפחתו של מאהר אינה יודעת מהן ההאשמות שלו וגם הציבור אינו יודע מה ההאשמות שלו. לכן נותר לו להשתמש במאבק העיקש והאמיץ של שביתת רעב, שהוא שובת כ-80 יום, בסכנת חיים – מצבו קריטי והוא בבית החולים קפלן – רק כדי לעצור את הכלי שמדכא את העצורים הפלסטינים, הכלי הלא-דמוקרטי, הלא-אנושי, של מעצרים מינהליים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חברת הכנסת אתי עטייה, בבקשה.
<< דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לרגל ציון שלוש שנים לקמפיין MeToo, אקריא עדות של נפגעת אחת מני רבות שעברה מקרה אונס: לא התלוננתי, כי מי היה מאמין לי? הוא היה החבר שלי אחר הצבא. הוא היה בן טובים ממשפחה אמידה מאוד. הוא היה חייל בלונדיני עם עיניים ירוקות ביחידה קרבית מובחרת. אני הגעתי ממשפחה חסרת אמצעים. מי היה מאמין לי שהבחור שאהבתי כל כך אנס אותי בדירה של אבא שלו אחרי חגיגת יום ההולדת שארגנתי לו? במשך חמש שנים הלילה הזה היה חור שחור בתוך הראש שלי, כאילו זה לא קרה. היום אני זוכרת רק שהתעוררתי באמצע הלילה, והבנתי מה עבר עליי; ששאלתי אותו מה הוא עושה כשהוא הצמיד אותי עם הידיים למיטה ולא יכולתי לזוז, שביקשתי ממנו לעצור, שהוא לא ענה, שהלכתי להתקלח לפנות בוקר ושהתנגבתי במגבת ידיים משומשת. כשאני רואה את היחס שמקבלות נפגעות אחרות עם סיפורים מובהקים בהרבה משלי, אני מבינה שאף אחד לא היה מאמין לי, אז לא התלוננתי. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת עמית הלוי – לא נמצא. חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה.
<< דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כנסת נכבדה, אני מניחה שעל מאהר אל-אח'רס חלקכם שמעתם. מאהר נכלא לשווא בסוף יולי, ובתגובה הוא שבת שביתת רעב. מאז 1,872 שעות הוא בשביתת רעב, 78 ימים, 12 שבועות – דבר שמחליש ומפרק את הגוף שלו. היום דיברתי עם אשתו תגריד. היא אומרת בפירוש: למרות כל החולשה הפיזית הם חזקים נפשית, מכיוון שהם בטוחים במיליון אחוז, כפי שהם מכירים את עצמם – הוא ישבות רעב עד שחרורו.
אני מחזיקה ביד נייר עמדה של הר"י, הרשות להסתדרות הרופאים בישראל – ומסבירים במפורט מה קורה לגוף בשביתת רעב: החל מהיום הראשון – פירוק הגליקוגן והשומן עד ניצול כל המאגרים והוויטמינים בגוף ועד מוות. זה מתחיל להיות מסוכן החל מהיום ה-45, ועד היום ה-55 הוא נמצא בסכנת חיים. הוא נמצא בסכנה בכל רגע נתון, אבל מאהר, כמו שאמרה תגריד, חזק עד שחרורו, עד שישתחרר. כך מגיע למאהר. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה; חבר הכנסת עופר כסיף – אף הוא לא נמצא. חבר הכנסת יבגני סובה – לא נמצא. נמצא, חבר הכנסת סובה? בבקשה.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי היום את שר החוץ גבי אשכנזי מכחול לבן מדבר על כך שבמשרד הוקמה ועדה לצורך בחינת הנושא של זוגות שלא יכולים להתחתן בישראל. אנחנו קיימנו דיון בוועדת הפנים ב-7 בספטמבר ואמרנו: מדינת ישראל לא מאפשרת לזוגות האלה להתחתן. כל שנה 9,000 זוגות נוסעים לחו"ל, ובגלל הקורונה ובגלל שבוטלו הטיסות אין אפשרות לרשום את הנישואים.
יושבים פה באולם שלושה נציגים של כחול לבן שאני מאוד מעריך אותם, ואני רוצה להזכיר לכם – גם השר ביטן, גם חברתי הילה שי וזאן – שאתם הבטחתם לפתור את הסוגיה הזאת. נכנסתם לממשלה בלי שהתעקשתם על הסוגיה של רישום הנישואים, ואני אומר לכם, לכחול לבן, ששר המשפטים שלכם יכול לעשות את זה בחמש דקות. פניתי לשר המשפטים בבקשה לפתור את הסוגיה הזאת, אם זה הוראת שעה ואם זה ניסיון למצוא את הפתרון, כי מדינת ישראל לא יכולה שלא להציע פתרון לאזרחים שלה. הרי זה שאתה אומר: תיסע לחוץ לארץ, כשהרבנות לא מקבלת ולא מאשרת ומשרד הפנים נמצא בידיים של ש"ס, זה בסדר, מובן. כשאין טיסות לחו"ל – מה אתם עונים לאזרחי המדינה?
לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש וכל חבריי חברי הכנסת, זו סוגיה שנוגעת ל-9,000 זוגות כל שנה. אני מבקש שכנסת ישראל, משרד המשפטים, משרד הפנים וגם משרד החוץ ייתנו את הדעת בעניין הזה, ואולי נוכל למצוא פתרון לאזרחי ישראל לכל דבר, שמשרתים בצבא, שמשלמים מיסים ומגיע להם גם לרשום את נישואיהם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היו"ר, כנסת נכבדה, ברגע הזה, ביום זה, גם בשבוע הזה, בימים הקרובים – הרבה מחאות ועצרות של אנשים שמוחים למען חוק בסיסי של כבוד אדם: לדעת על מה הוא יושב בכלא חודשים בלי לדעת, לא הוא, לא משפחתו, לא אף אחד אחר. הגיע הזמן שהזעקה הזאת של מאהר אל-אח'רס תגיע לאוזניים פתוחות וללב פתוח; שלא ניתן יד לכך שהבן אדם הזה יאבד את החיים שלו. נכון, הוא מתעקש ורוצה ללכת עד הסוף, כי הוא מאמין בזכות שלו ושל כל האסירים המינהליים, שמספרם לא קטן; אנחנו מדברים על כ-400 אנשים. הגיע הזמן שהמעצרים המינהליים ייעצרו. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חברת הכנסת קרן ברק – איננה. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה.
<< דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לרגל ציון שלוש שנים לתנועת המחאה החברתית MeToo: קוראים לי רוחמה גמרמן, ואני שורדת כת. במשך שש שנים עברתי אונס ופגיעות מיניות מצד בן הזוג שהייתי נשואה לו. בכת עברתי פגיעה כפולה, גם מבן הזוג וגם מהמנהיג, כליאה פיזית מלאה בחלק מהזמן והגבלת חופש התנועה בשאר הזמן. נלקח ממני כל הכסף, נשללו ממני חופש היצירה וחופש הביטוי והגישה לטיפול רפואי. הגעתי לאשפוז פסיכיאטרי עקב פוסט-טראומה קשה מאוד. תויגתי באופן שגוי כבעלת הפרעת אישיות גבולית. ההתייחסות אליי הייתה כאל אחת שממציאה ומחפשת תשומת לב. במשטרה התייחסו אל העדות שלי כאל מידע מודיעיני בלבד. נגד מנהיג הכת הוצא צו חיפוש ונמצאו אצלו בבית הסמים שגם אותי הוא חייב לקחת כשהייתי בכת. הוא שוחרר בערבות וברח מהעמדה לדין לארצות הברית. סוף יותר טוב ואופטימי: כיום אני נשואה שנית באושר, פעילה חברתית, ויזמתי את יום המודעות לשבי בכתות. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נמצא. חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה.
<< דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
לרגל ציון יום השנה לתנועת MeToo: הייתי בת 19. הוא היה חבר טוב. נפגשנו לבילוי שגרתי בבית שלי. היו אמורים להגיע עוד חברים. הם לא הגיעו. הוא מזג לי משקה עם סם אונס בתוכו בכוס שלי, מהמקרר שלי. הוא כפה את עצמו עליי כשלא הייתה לי יכולת להגיב. התעוררתי בבוקר חבולה, עם חור ענק בזיכרון. הוא עוד התקשר בבוקר לברר מה אני זוכרת. הסימנים הכחולים עברו; הצלקת העמוקה בנפש – לא. אני בת 27 כיום, וסובלת מפוסט-טראומה. לקח לי שש שנים להיזכר מה קרה לי, ועד היום אני לא זוכרת הכול. אני נמצאת בטיפול פסיכיאטרי כבר שנתיים. אני מתעוררת מסיוטים כמעט כל לילה, אם אני מצליחה להירדם בכלל. הידיים שלו עליי בכל פעם שיש לי רגע שקט. לעיתים קרובות אני מרגישה פגועה, חלשה, מעצם העובדה שנאנסתי. אבל אני חיה ומצליחה בכל דבר שאני עושה. אני עוזרת לנשים אחרות עם הסיפור שלי. אני נחשפת כדי שאחרות יוכלו לקבל עזרה שאני לא קיבלתי. עברתי את זה. אני בוחרת בחיים כל יום. פאני אפרצב.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה.
<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מלחמת העולם השנייה נגמרה ב-1945. באותה תקופה הבריטים כוננו בארץ תקנות חירום. המנהיגים היהודים יצאו נגד תקנות החירום, עד שהם עצמם הגיעו לשלטון. מאהר אל-אח'רס, פלסטיני בן 49, אב לשישה, בעל עסקים מוצלח, נחטף על ידי מדינת ישראל ביולי 2020, נוסף לעוד מאות פלסטינים אחרים שנקראים במדינת ישראל "עצירים מינהליים". בעברית ברורה: אלה אנשים שהמדינה חוטפת ולא מעמידה אותם לדין – אין לה על מה להעמיד אותם לדין – ופשוט מאוד מכניסה אותם לכלא. מאהר החליט שהוא רוצה להיאבק למען החופש שלו, ועל כך הוא שובת רעב מזה כ-80 ימים. בתקופה האחרונה הייתה הידרדרות גדולה מאוד בבריאותו של מאהר אל-אח'רס. חייו ובריאותו של מאהר אל-אח'רס הם באחריותה של ממשלת ישראל. ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי אחראים באופן ישיר לחייו ובריאותו של מאהר אל-אח'רס. יש לבטל את המעצרים המינהליים. יש לבטל את תקנות החירום האלה. (אומר בערבית: חירות למאהר אל-אח'רס ולכל אסירינו הגיבורים.)
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת רם שפע, בבקשה.
<< דובר >> רם שפע (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אני פה למטה, ברשותך. לרגל שלוש שנים לתנועת MeToo, גם אני מקריא עדות: הייתי בת 23, פליטת הציונות הדתית. האמנתי באהבה ובאיחוד נשמות. חיכיתי לנישואים. הכרתי אותו בפאב השכונתי, חבר של חברים. אבל הוא לא היה כמו השאר – אדיב, מכבד. בן 30, כבר לא ילד. הייתי בטוחה שהוא האחד. בחודשיים הראשונים הוא היה מכבד. בחודש השלישי הוא כבר התחיל לנדנד. רק תורידי את התחתונים, אני נשבע, אני לא אעשה כלום. יום שישי אחד חזרנו מהפאב. נפלנו על המיטה, תוך כדי נשיקות ומזמוזים, וברקע הוא אמר לי שוב: רק תורידי את התחתונים, אני נשבע, אני לא עושה כלום. התעוררתי מערפול חושים, עם תחושה בגוף שאני כבר לא מכירה. הוא בתוכי. צעקתי עליו: מה אתה עושה? הוא יצא ואמר לי: מה, את מדברת כאילו אנסתי אותך.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת וליד טאהא, בבקשה.
<< דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מחר ימלאו 80 יום לשביתת הרעב של מאהר אל-אח'רס על זה שלקחו אותו מהבית. אין להם שום הוכחה נגדו כדי להביא אותו לבית משפט ולהוכיח שהוא עשה עבירה שבגינה הא צריך להיות במעצר, אז החליטו שהם מכניסים אותו למעצר מינהלי. קבעו – עד 26 בנובמבר. הבריאות של מאהר אל-אח'רס מידרדרת באופן דרסטי בימים האחרונים, והוא עלול לאבד את חייו בכל רגע. מעצר מינהלי הוא מעצר שרירותי, בלתי חוקי, מעצר שמעיד על דיקטטורה של כל ממשל כלפי הבן אדם שהיא לקחה למעצר.
כיום יש כ-300 ערבים פלסטינים שנמצאים במעצר מינהלי כי פשוט לא יודעים להוכיח נגדם כלום, אז לוקחים אותם, שמים אותם בכלא וקובעים שהם עצורים במעצר מינהלי. זאת בושה וחרפה לכל מדינה שמשתמשת בכלי האכזרי, הלא-דמוקרטי הזה. אם יש לך טענה כלפי אדם, תוכיח אותה בבית המשפט. אם אתה לא יכול, אז אין שום הצדקה לכך שאתה נוטל את חירותו של אדם ושם אותו בכלא על זה שהוא לא עשה כלום, על לא עוול בכפו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה.
<< דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שלוש שנים לתנועת MeToo. גם אני מקריאה עדות של נפגעת, שחשפה אותה פומבית לראשונה במסגרת MeToo. לבקשתה אני מציינת את שמה – שמה נוגה טל. גדלתי במשפחה חרדית, ומגיל חמש חוויתי נגיעות אסורות משני האחים שלי. אחד מהם היה נכנס אליי לחדר בלילה בזמן שכולם ישנים. הייתי קפואה ומעמידה פנים שאני ישנה, והוא היה נוגע בי ועושה בי כרצונו, ולמוחרת מעמיד פנים שהכול כרגיל. פעם אח שלי הציץ לי במקלחת, וכשתפסתי אותו על חם הוא שיחד אותי ב-20 שקלים כדי שלא אספר להורים. לא סיפרתי.
בגיל 15 עברתי אונס מטלטל על ידי איש זר שלקח ממני בצורה אכזרית את הבתולים ואת התמימות האחרונה שנשארה בי. בגיל 15 אבא שלי, עצמי ובשרי, החל לפגוע בי מינית. אבא, למה לימדת אותי שהאנשים הכי קרובים אלינו יכולים לפגוע בנו בצורה הכי אכזרית שיש? תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת יוסף טייב.
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מקרה מזעזע ונבזה שקרה במוצאי שבת האחרון בפריז, שבו רוססו צלבי קרס ברחוב ריבולי, ליד מוזיאון הלובר, ברובע הראשון בפריז. מתוקף תפקידי כיו"ר קבוצת ידידות ישראל-צרפת חובתי הייתה לגנות בחריפות את האנטישמיות הגואה שמשתוללת בצרפת. מעשה נבזה יחידי שכזה עלול לגרום להסתה ולאנטישמיות נגד היהודים בצרפת ובעולם כולו.
לאחרונה קיבלתי נתון מדאיג על כך שישנה עלייה של 27% במקרי האנטישמיות בצרפת בלבד נגד היהודים. אני מתריע כאן, מעל במה זו, כי מכך עלולה להיגרם פגיעה קשה ביהודי התפוצות, דבר שעלול לעלות בחיי אדם ולגבות מחיר כבד של שפיכות דמים. היום זה אנטישמיות במילים, צלבי קרס, ומחר זה יכול להיות בכלים מסוכנים.
פניתי לעמיתתי בצרפת, ראש קבוצת הידידות צרפת-ישראל גב' אורור ברג'ה, וביקשתי ממנה לערוך דיון דחוף עם הפקת לקחים בעקבות מקרה אנטישמיות זה. אני קורא מכאן לרשויות בצרפת לנקוט את כל הכוח, בכלים שיש להם, כדי לעמוד מול אותם פושעים אכזרים העושים מקרים אלה. עלינו לעשות כאן כל שביכולתנו לעקור ולגדוע מהשורש את רוע השנאה האנטישמית נגד אחינו היהודים בתפוצות.
"מידה טובה מרובה ממידת פורענות". עלינו להראות לאחינו בתפוצות כמה טוב וראוי לחיות כאן בישראל. הם יראו לנכון לעלות לישראל, הם ובני משפחותיהם, ולקבוע את מרכז חייהם פה, בישראל. אני מתכוון לעשות כל שביכולתי כדי שכמה שיותר יהודים יעלו ארצה.
בהזדמנות זו אני רוצה לברך את ידידי אריה אבוטבול, שהתמנה השבוע לראש משלחת צרפת, בלגיה ושווייץ בסוכנות היהודית, ואני מאחל לו הצלחה רבה בשליחות מקודשת זו. שנזכה יחד לשתף פעולה ולהביא לכאן את אחינו שבתפוצות, בחזרה למקורות, לארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חברת הכנסת מיכל וונש, בבקשה.
<< דובר >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול נפתח מושב החורף של הכנסת העשרים-ושלוש, ואף אחד לא הזכיר את מחויבותה של כנסת ישראל להשבת החללים הדר ואורון והאזרחים אברה והישאם, המוחזקים בעזה מעל שש שנים, תוך הפרת הדין הבין-לאומי וצו המוסר.
אין עדות טובה יותר למשבר הערבות ההדדית שבמרכזו אנו נמצאים. ערבות הדדית כזאת הייתה מחייבת את כולנו, ערבים ויהודים, חרדים ושאינם דתיים, צעירים ומבוגרים, לקחת את האחריות האישית הנדרשת לשמור על עצמנו ועל אהובנו. היא שהייתה מאפשרת את השגרה החדשה והחיים בצל משבר הקורונה הבריאותי, הכלכלי, החברתי והנפשי, שאינו הולך לשום מקום. מזה שש שנים הנשים והאנשים המדהימים מכלל החברה הישראלית, הנאבקים יחד למען השבת החללים והאזרחים, זועקים את ההכרח לערבות הדדית זו. היא כיפת הברזל של החברה הישראלית. רק היא תשקם את חוסנה. ללא מחויבות חוצת מגזרים ומפלגות להשבתם גם כאן, בכנסת ישראל, לא ניתן יהיה לשקם את הערבות ההדדית. המאבק להשבת הישאם, אברה, אורון והדר, על כל מה שמאחד ומפריד ביניהם, מסמל את האחדות והחוסן ההולכים ומתערערים, וללא שיקומם לא נצליח להתמודד גם עם משבר הקורונה. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, תמיד התנגדתי למעצרים מינהליים נגד פלסטינים ונגד יהודים, והבעתי את עמדתי הזאת בעבר. אין סימטריה כמובן מבחינת מספר המעצרים – יותר מ-300 עצורים מינהליים הם פלסטינים. האחרון שבהם, השובת רעב, הוא מאהר אל-אח'רס. ביקרתי אותו בבית החולים יחד עם חבריי. מחר ימלאו 80 ימים לשביתת הרעב. (אומר בערבית: 80.) אתם יודעים מה זה 80 יום? השביתות באירלנד נפתרו אחרי 65, 70 ימים. הוא אמר לי שהוא לא יפסיק את השביתה, כי זה עניין של כבוד לאומי ואנושי, אמר. גם העברתי לו את הברכה של אימא שלו, אל-חא'גה ח'ירייה. (אומר בערבית: העברתי לו את הברכה של אל-חאג'ה ח'ירייה, אימו.)
מאהר, אבו סלאם, הוא אבא לשישה ילדים. אני מאוד דואג לבריאותו, לחייו. הם התלו את המעצר המינהלי שלו בבג"ץ. ההתליה הזאת היא ישראבלוף. אמר אתמול נציג הפרקליטות בעליון שבעצם הוא עדיין במסגרת של עצור, רק לא בבית כלא, ואין שומרים אנשי שב"ס. אז מי שומר עליו בבית החולים? הפכת בית חולים לבית כלא באמצעות ההחלטה, ושומרים עליו מאבטחים של בית החולים. יש לשחרר אותו. יש רושם שהפרקליטות הצבאית ומי שעצר אותו גם משחק באגו: הוא לא ישבור אותנו, אנחנו נשבור אותו. הוכח כבר שכל שובת רעב ששבת רעב ניצח את הכיבוש. ניצח את הכיבוש. האנשים האלה הם דטרמנטים, נחושים, (אומר בערבית: נחושים, יש כבוד, יש עמדה. ולכן אנו צועקים בכל מקום – ברחוב, בבית החולים וגם פה לפניכם, כולכם: חירות למאהר אל-אח'רס ולכל העצורים המינהליים.)
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת יואב להב הרצנו, בבקשה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
העברתי אותך לסוף התור? ככה עושים, מה לעשות. זה הנוהל, חבר הכנסת כהנא. מי שלא נמצא, בגדול, מפסיד את תורו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
לא היית, מה לעשות. לא היית, האמן לי. הסתכלתי היטב, לא היית.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
ראיתי, חבר הכנסת כהנא, האמן לי. אין לי בעיה, אם זה מאוד חשוב לך, אני אקרא לך אחרי חבר הכנסת להב הרצנו, אבל גם ככה ההחזרה שלך לתור היא מחוץ לסדר הרגיל.
<< קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >>
– – – בשביל עם ישראל.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
זה אני בטוח.
חבר הכנסת להב הרצנו, בבקשה.
<< דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלוש שנים לתנועת MeToo, והיום, כאן במליאת הכנסת, אני מבקש להביא את עדותו של מנחם רוט: בגיל 14 לא הכרתי את המושג מין, בטח שלא ידעתי את ההבדל בין מיניות בריאה לתקיפה מינית. לא ידעתי לנסח ביני לבין עצמי את סיפור התקיפה שעברתי, ולכן לא היו לי כלים לעבד את החוויה המזעזעת שעברתי. כמובן שלא היו לי שום אמצעים לשוניים לדווח עליה. גם לא היה בדיוק מי שיקשיב. הקושי להמשיג את מה שעשו לי יצר אפקט הגברה של הכאב, משום שלא יכולתי לתחום אותו. בהמשך סיפור הפגיעה התערבל עם ההתפתחות המינית הטבעית שלי וערער את הלגיטימיות שלה. היום, בגיל 45, אני אב לשתי בנות ומורה בחטיבת ביניים בירושלים. אני מאמין ששיח בריא על מיניות יכול לעזור להפחית מקרים של תקיפה ולהאיץ את תהליך הריפוי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה.
<< דובר >> מתן כהנא (ימינה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, לא כל יום בית המשפט העליון מעניק לימין המשפטי מתנה כל כך גדולה.
לא כל יום בית המשפט העליון מנפק אמירות כל כך הזויות. אבל המקרה הזה קרה בשבוע שעבר. יש הטוענים שהשופטים המלומדים והנאורים מגינים על העם מפני חברי הכנסת, מאיתנו, החשוכים והנבערים, שאילולא ההגנה של שופטי בית המשפט העליון אנחנו הרי נהפוך לאיראן או לטורקיה. אז בשבוע שעבר שופט העליון גרוסקופף קבע שהפרדה בבריכת שחייה היא פסולה, שהפרדה בבריכת שחייה היא אפליה מגדרית. אתם מבינים? שעות שחייה נפרדות זה אפליה מגדרית.
<< קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >>
מינוי של שקד, לא?
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >>
בית המשפט העליון – ששחייה נפרדת דורשת הצדקה מיוחדת. אני רוצה, בשמכם, להודות לבית המשפט העליון המכובד, שקבע שבמלתחות אפשר להתלבש בנפרד. באמת תודה לבית המשפט העליון.
אז אני אומר שיהירות, אטימות, התנשאות, ניתוק, דורסנות וכפייה כל כך גדולה – זה פשוט מטורף. אז מי שמפחד מעריצות, שיחשוב טוב-טוב ממי הוא מפחד, מהכנסת או מבית המשפט העליון. תודה.
<< קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >>
אבל – – – מהשמאל.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה.
<< קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >>
– – – ייצג אותי נאמנה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
ייצג אותך נאמנה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לאחרונה אנו רואים עלייה בתופעת חסימות אנשי ימין – בפייסבוק, בטוויטר, היכן שרק אפשר. עמוד בפייסבוק עם תוכן ימני יקבל איומי סגירה או ייסגר; עמוד עם תוכן שמאלני, גם אם יעלה תוכן בוטה הרבה יותר, לא יקבל אפילו איום בסגירה. עידן הרשתות החברתיות, אשר העלה את נגישות השיח הציבורי והקשר בין הציבור לבין נבחרי הציבור ואנשי הציבור, מעלה תהיות קשות על דרך התנהלות החברות האחראיות לרשתות אלו באשר לסתימת הפיות לאנשי הימין אל מול שוויון הנפש כלפי שיח שמאלני מתלהם הרבה יותר, ולעיתים מסית באמת. בקיצור, ימין חוסמים; שמאל משאירים.
דוגמאות לא חסר, ואין לי אפשרות לפרוס את המוכר והידוע בנאום בן דקה, אבל אם נדמה היה ולו לזמן קצר שהרשת החברתית היא המקום היחיד שבו יש לאזרח חופש להביע את דעתו או לשמוע דעות מגוונות, מתברר כיום שהמחטף של זירות הביטוי מתבצע גם שם. פייסבוק מתנהלת כעוד ערוץ תקשורת שמאלני שסותם פיות לימין בעקביות.
הגיעה העת לעצור את התופעה האלימה הזאת, אשר פוגעת אנושות בחופש הביטוי ומחבלת בשיח המתקיים ברשת. חופש הביטוי הוא ערך חשוב ועליו אנו מנהלים ויכוחים מהותיים, אז למחוק אותו לגמרי? לאייד אותו בלי שום הסבר או מתן התייחסות? מדובר כאן במסע ציד נגד אושיות ימין ללא בושה, ללא מעצורים ובצורה בררנית. אני מבהיר: לא נשתוק עוד. לא נקבל את ההתנהלות הזאת. נפעל לוודא שחופש הביטוי יישמר גם ברשת החברתית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת מנסור עבאס – איננו. חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', בבקשה.
<< דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >>
תודה רבה. אקרא עוד עדות ביום שמציין את המהפכה החברתית MeToo: היום, 13 באוקטובר, זה יום ההולדת של אבא שלי, ד"ר משה שרר. בגלל שאבא שלי הורשע במה שנקרא "מעשים מגונים בבן משפחה", אפשר להגיד את השם שלו; בגלל שאני עתרתי כנגד המדינה, אני יכולה להגיד את השם שלי: יעל שרר. אבא שלי פגע בי מינית. בבית המשפט קראו לי "המתלוננת"; הרווחה קראה לי "הקורבן"; בעיתון קראו לי "הקטינה"; בבית החולים שלוותה קראו לי "הפרעת אישיות גבולית, אנורקסיה וניסיון התאבדות". אבל אני לא מתה, ואני לא צריכה שידביקו לי תוויות. יש לי קול ויש לי פנים. מה שיש לי לומר אני אגיד בעצמי, בפנים גלויות ובלי בושה. שהוא יתבייש. אני אדבר בשביל כל מי שעדיין לא יכולים, כי אני עדיין כאן, ואני אדבר על מה שאבא שלי עשה לי ועל מה שאבאים עדיין עושים לבנות שלהם גם היום עד שתקשיבו.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – איננו. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה.
<< דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר ביטון, חבריי חברי הכנסת, כפי שאתם שומעים, אני וחבריי ברשימה המשותפת החלטנו להקדיש את נאום הדקה היום לעניינו של האסיר השובת רעב מאהר אל-אח'רס, שעצור במעצר מינהלי מ-27 ביולי עד היום. מחר הוא מציין כבר 80 יום לשביתת הרעב שלו. אומנם כפי שציין חברי אחמד טיבי, לפני כשבועיים בית המשפט העליון – ואתמול היינו בדיון בעליון – התלה את המעצר המינהלי שלו, אבל זו למעשה, כבוד השר, פיקציה מבחינה משפטית, כי אומנם צו המעצר המינהלי בוטל, אבל למעשה הוא עדיין עצור בתוך בית החולים, ואומרים לו: אתה עכשיו תפסיק את שביתת הרעב שלך. ברגע שתחזור ותבריא, אז אנחנו מחדשים את המעצר המינהלי שלך. ביקרתי אותו עם חבריי גם שלשום. לפני כמה דקות דיברתי איתו. הוא באפיסת כוחות, ובית החולים ציין שיש סכנת חיים בכל רגע. לכן אני פונה אליך, כבוד השר במשרד הביטחון: קחו החלטה, תשחררו אותו. היום הוא לא מהווה שום סכנה. תנו לו לחזור לבית שלו, להיות מטופל בבית חולים. (אומר בערבית: חירות למאהר אל-אח'רס. לא למעצרים המינהליים וכן לחירות לאסירים.)
אדוני היושב-ראש, ברשותך, ממש בשעות אלה – אנחנו דיברנו על מאהר אל-אח'רס, אבל ממש בשעות אלה שלח לי ראש מועצת ג'דיידה-מכר צווים והודעות שחילק היום משרד האוצר, היחידה לאכיפה במשרד האוצר, אזהרות לפני נקיטת הליכים בסכומים של 300,000 שקל ל-26 עסקים. אז לא מספיק שאנחנו כל היום וכל השבועות האלה מדברים על קריסתם של עסקים, עכשיו בא משרד האוצר, בימים אלה, כשיש סגר, ומחלק קנסות במאות אלפי שקלים. מה גם, כפי שאמר לי ראש המועצה סוהיל מלחם, שבאזור הזה מתוכנן אזור תעשייה; זה בוותמ"ל, זה לפני אישור, ואפילו לא מחכים ורוצים להרוס את כל העסקים האלה. די, נמאסתם, מנותקים.
<< קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
כמה אפשר להרוס? גם חיים וגם בתים.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה.
<< קריאה >> קריאה:
– – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
חבר הכנסת לוי, גם אתה מבקש? כי אתה לא רשום. אז אני מוסיף אותך. אני מוסיף אותך, אין שום בעיה.
<< דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אבקש בנאום בן דקה להקריא שיר קצרצר של לאה גולדברג, בן 13 מילים. "אין לך זכות חנינה בעולם. / הכול הוכרע. / חלומותייך טובעים בים / ואת אומרת שירה". את המילים הללו אני רוצה להקדיש לרב עוזי משולם. הרב עוזי משולם, זיכרונו לברכה, הקדיש את חייו ומסר את חייו למען חשיפת עוולה קשה מאוד בנושא חטיפת ילדי תימן. הרב עוזי משולם הלך לעולמו. הוגשה בקשה כל כך אלמנטרית לנשיא המדינה לעשות צדק. לא דיברנו על הענקת פרס ישראל, שבעיניי הוא ראוי לו; דיברנו על מתן חנינה לאחר מותו. החלטתו של נשיא המדינה שלא לאשר זאת היא החלטה קשה וכואבת.
אני קורא כאן לחבריי לחשוב יחד איך אנחנו מחזירים את כבודו של הרב עוזי משולם על המפעל הגדול ועל חשיפת המוגלה הקשה הזאת, למען אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני עולה כאן כאיש אופוזיציה לדבר מהצד הכלכלי בשבחו של שר האוצר. היום מגיע שר האוצר ומגלה את אוזנו של ראש הממשלה ושל כל השדרה הכלכלית במדינת ישראל: תפתחו את המשק, תפתחו את המשק. לא יכול להיות שלקפסולות של עשרה איש מותרת לשבת יחד ואי-אפשר לפתוח עסקים קטנים ובינוניים בני עשרה איש. תפתחו את השמיים. 250,000 משפחות נסמכות על ענף התיירות במדינת ישראל. בבקשה. זו התחננות. החובות האלה הם חובות לדורות הבאים – לנכדים שלנו, כבר לא לילדים שלנו.
קראתי מאמר של פרופ' אבי ריבקינד ודיברתי איתו ברמה האישית: המסננים במטוסים מסננים הרבה יותר טוב מהמסננים של חדרי הניתוח. יש כשל כלכלי, חברתי, בריאותי. לפתוח את השמיים זה חלק מהמהלך הבריאותי של החברה בישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה.
אם כן, חברות וחברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה.
<< נושא >> נאום בכורה של חברת הכנסת הילה שי וזאן << נושא >>
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
מכאן אנחנו עוברים בהתרגשות לנאום הבכורה של חברת הכנסת הילה שי וזאן. בבקשה.
<< דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פעילים וחברים יקרים, ילדיי האהובים, תודה לכולכם על שאתם נמצאים פה איתי במעמד החשוב הזה. הגעתי הנה בחודש סיוון בהתרגשות גדולה ותחושה עצומה של הגשמת ייעודי להיות נציגת ציבור בכנסת, מתוך אמונה שכאשר באמת רוצים להשפיע – זהו המקום. כמה מעט אנשים יודעים להגדיר לעצמם מהו ייעודם בחיים, וכמה מעט עוד יותר זוכים להגשים אותו, ואני זכיתי – ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות פתחה לי שעריה.
אך המציאות, כתמיד, הייתה מורכבת ומאתגרת. נכנסתי בתקופה משבר בריאותי וכלכלי גדול לכנסת מפולגת, מלאה בחברי כנסת שכולם, כל אחד בפני עצמו, מלא מוטיבציה להשפיע ולתרום, אך במקום שנירתם זה לטובת זה אנחנו מתמקדים בעיקר במבדיל ובשונה בינינו. לשמחתי, חיי שזורים ברבגוניות של החברה שלנו, החל מילדותי בבת ים, דרך דרכי המקצועית כאישה דתייה בחברה חילונית וגברית ועד להגעה למפלגה פלורליסטית, מכילה, שבה יש מקום לי, בימין המפה הפוליטית, לא פחות מאשר לחבריי בשמאל.
אבי, זיכרונו לברכה, כלפו פדהצור שואשו, היה בלוב אדם אמיד. כיתר יהודי לוב הוא עלה לארץ מציונות לשמה ולא כבריחה. כשהגיע לארץ הוא קנה בכספו עדר כבשים במושב דלתון, כי זה מה שידע לעשות. הוא לא קיבל הכוונה מהממסד, כמו יתר חבריו שהגיעו בעליות נוספות באותן שנים, אז עשה פשוט מה שהבין. בתוך שנה אחת הייתה מגפה וכל העדר מת. ולמרות זאת אבא מעולם לא צעק "אפליה" ולא חי או העביר לנו, ילדיו, תחושת קיפוח, כי אם חינך אותנו על הכרה בזכות לחיות ולגדול בארץ הזאת, ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. אבא נפטר לפני שנתיים. הוא הקדיש את כל חייו לעבודת הציבור. ממנו למדתי ענווה מהי, ובכל הישג שכבשתי בחיי אמרתי לעצמי: שלעולם לא יגבה ליבך. תמיד תסתכלי לכולם בגובה העיניים ואל תשכחי – את פה בזכות הציבור ואת פה לשרת אותו.
אימא שלי, מלכה ג'ינה שי, ניצולת שואה ממחנה הריכוז ג'אדו שבלוב, עבדה כל חייה כבשלנית בישיבה תיכונית. כילדה לא זכור לי שהיא סיפרה מה עבר עליה, אך עם השנים היא החלה להשתתף בפרויקט זיכרון בסלון. רק שם שמעתי אותה מספרת על הרעב הגדול, על ההתרגשות מאכילת קליפות תפוחי אדמה. שמעתי ממנה על ההתעללות של החיילים האיטלקים, שזרקו אבני חצץ לרצפה והכריחו אותם לאסוף אותן אחת-אחת, שוב ושוב. היא סיפרה על הטיפוס שבו הם חלו ועל המתים שהיו נערמים בפינת הרחוב. אך כאשר היו שואלים אותה על ההשוואה לשואת יהודי אירופה היא מייד הייתה עונה: אין מה להשוות, אלינו ההשמדה לא הגיעה. ובכל זאת, כמה מצער שרבים בעולם, ואף בישראל, לא מודעים כלל לשואת יהודי צפון אפריקה, ולקחתי על עצמי לספר ולהפיץ אותה בכל מקום שאליו אלך.
בבני עקיבא גדלתי, וחינכתי דור של חניכים על מורשתו של יוני נתניהו, זיכרונו לברכה, לניצול כל רגע ורגע בחיים שלנו. יוני כתב באחד ממכתביו: "מפני שכל רגע ורגע מורכב משניות ומחלקיקים עוד יותר קטנים, וכל חלקיק – אסור שיחלוף לשווא. אני חייב להרגיש שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דוח על התקופה שבה חייתי, אלא בכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר: כך וכך עשיתי". יוני היה מדריך חיי. מכתביו ליוו אותי בכל התחנות שאותן עברתי כנערה, כמדריכה, בת שירות לאומי ועד היום – לניצול מקסימלי של הכלים וההזדמנויות שאנחנו מקבלים בכל תקופה בחיים.
אלה היו כור מחצבתי ומהם הגחתי לעולם – ילדה בבת ים של שנות השמונים, ילדות מעורבבת בין אשכנזים למזרחים, בין דתיים לחילונים, בין צברים לעולים הרוסים, בין הפעולות בתנועת הנוער לתארים באוניברסיטה, בין משחקי אבנים בבלוק למועצת התלמידים והנוער, בין מלחמה יום-יומית לאסקפיזם בחוף הים, בין עבר לעתיד. כולם חלקים אינטגרליים שהפכו אותי לאדם העגול שגדלתי להיות, למיקרוקוסמוס של ישראל שלנו, ארץ בת אלפי זהויות, ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות.
זהותי מורכבת מהשואה שחוותה אימי, ממלחמת הקיום והקשיים של אבי, מילדותי בישראל השנייה, מהציונות הדתית שממנה באתי, ולא פחות מכל אלה – מהשתייכותי למין שפעם קראו לו "המין החלש". נשים הן מזמן לא המין החלש. כבר בתחילת דרכי הציבורית הבחנתי בפער שבין הנרטיב הקורבני השולט בשיח המגדרי לבין המציאות בשטח. התביישתי לומר "אני פמיניסטית", כי לצערי, ההגדרה הזאת כפי שהיא רווחת כיום מנציחה את הנשים כקורבנות, ככאלה החיות בעולם פטריארכלי ומעליהן ניצבת תקרת זכוכית, תקרה כזאת שלא משנה כמה הן יהיו טובות הן לא יצליחו לשבור אותה. אני מאמינה שאנחנו כבר בעידן אחר, כזה שבו נשים הן שוות בין שווים, ואולי הדרך לעיתים ארוכה יותר אך אין דבר שנרצה ולא נוכל להשיג.
אחרי שנים של עיסוק בנושא המגדרי אני יודעת שלהיות פמיניסטית אמיתית זה להיות אישה חזקה שמודעת ליכולותיה ונלחמת על כך שכל הדלתות יהיו פתוחות בפניה, אך זו גם אישה שלא מבקשת הנחות, מקדמי הנחה או אפליות מתקנות, וזה בדיוק חלק מהווייתי בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. עבדתי כל חיי בעולמות שהם כביכול גבריים, אך מעולם לא הרגשתי שהמגדר שלי קבע את הישגיי. כשהצלחתי הצלחתי כי הייתי טובה וכשנכשלתי מעולם לא אמרתי שהכשילו אותי כי אני אישה. הקמתי תנועה חברתית שחורתת על דגלה שוויון הזדמנויות מלא בין נשים לגברים ומקדמת את ההבנה שלעולם לא תתוקן אפליה אחת ביצירת אחרת.
נכון, אני ניצבת פה על הבמה הזאת בזכות אותן נשים חלוצות שבשנות השבעים נלחמו על זכותן להצביע, על זכותן למנוע היריון בגופן. אך נשים אלה מעולם לא ביקשו הקלות; הן ביקשו הזדמנות להגיע לאן שביכולתן להגיע. אני סבורה שבמקום עוד חצי נקודת זיכוי במס, במקום עוד פלסטר, צריך לתת לנשים חכות ולא דגים ולעזור להן היכן שהן באמת צריכות: בהשתלבות בעולם הפוליטיקה, בדירקטוריונים, בחברות ציבוריות ועסקיות, בזיהוי ואבחון של הגורמים המדויקים לפערי השכר ובטיפול בהם. אני מתחייבת להמשיך ולפעול לשוויון הזדמנויות אמיתי בין נשים לגברים ולשוויון בחקיקה, ולא להיכנע לפופוליזם זול וקבוצות לחץ, כי רק כך באמת נגיע לחברה שוויונית שמקדמת את כלל אזרחיה.
מרגרט תאצ'ר אמרה: בפוליטיקה, אם אתם רוצים שדברים ייאמרו בקשו מגבר; אם אתם רוצים שדברים ייעשו בקשו מאישה. הגיע הזמן למנהיגות נשית אמיצה ומובילה של נשים טובות שלא צריכות טובות, מתוך היותנו שוות ומוכשרות לא פחות, מנהיגות שמתמקדת בעשייה ולא בדיבורי סרק. דרכנו עוד ארוכה, היעדים רבים, וביניהם אל לנו לשכוח את שולי החברה, אך הגיע הזמן לברוא מציאות אחרת.
ארבעת החודשים האחרונים עברו ביעף אך טומנים בחובם כל כך הרבה. הייתי חברה בוועדת קורונה, שקיבלה את ההחלטות האמיצות והנכונות עבור הציבור, קידמתי את ביטול המושג "עקרת בית", הפוגע בנשים בעת היציאה לפנסיה, קיבלתי על עצמי לנהל את ועדת המשנה לצרכנות מתוך ההבנה כי המשבר הנוכחי הוא לא פחות כלכלי מבריאותי ועלינו לשים את הצרכנים במרכז. אני גם גאה להוביל את המאבק להחזרת המקדמות של הזוגות המתחתנים בקורונה, מאבק שאני מקווה שיגיע לסיומו בשבועות הקרובים, עם העברת החוק, ובכך זוגות אלו יוכלו להתחיל את חייהם המשותפים ללא מינוס של עשרות אלפי שקלים.
תחושת השליחות להיות חברת כנסת מגיעה, כמו אצל אבי ואימי בעלייתם ארצה, מאהבה גדולה לארצנו ולמורכבויות שבה, ועלינו ללמוד להסתכל על המורכבויות האלה כנקודות חוזקה, ולא לתת להן להמשיך ולהפריד בין חלקי החברה הישראלית. עם ישראל והכנסת כראי לחברה שסועים מאי-פעם. אני, שזהותי ואישיותי התעצבו מתוך הסתירות הטמונות בה, מבינה היטב מהיכן הקרעים מגיעים, אך אי-אפשר עוד להישאר אדישים. ילדיי מתחנכים במערכת החינוך הדתית-לאומית, ממערכות החינוך הטובות ביותר שיש למדינה הזאת להציע. הם גדלים בסביבה ימנית מובהקת, אך לא פחות מכך – ממלכתית וליברלית, איכותית, שאוהבת את עמנו וארצנו. ועדיין מורגש בהם היום, כמו לצערי אצל יתר ילדי ישראל, הקיטוב, ההם ואנחנו, כאילו הפער בין השבטים נפער. יחד עם הקושי של הכותרות הצעקניות בעיתונים, ההתבטאויות הגזעניות, הקללות ברשתות החברתיות והשיח הפוליטי הקיצוני שמתנהל פה לעיתים, אני נאבקת להסביר לילדיי – שנמצאים כאן כיום – שהילדה מתל אביב או הנער מבני ברק אינם הצד השני – אין צד שני אלא אחים שקצת שונים מאיתנו – וכאשר הם יגיעו לצבא הם לא יבדקו מי מבין החברים שנושאים איתם את האלונקה לצידם חובש כיפה או לאיזו מפלגה הם הצביעו.
אנחנו נמצאים במשבר גדול, מורכב ומדאיג. אפשר לדבר עד מחר על אפידמיולוגיה, אבל הכול קם ונופל על אמון הציבור, ואת האמון הזה אנחנו מאבדים יותר ויותר מדי יום בהנחיות סותרות ומשתנות, בציפייה לציות עיוור להגבלות שאינן מתיישבות עם הנתונים בשטח, ובעיקר באי-מתן דוגמה אישית. המשענת שלנו הופכת למשענת קנה רצוץ. ההנהגה שלנו צריכה לשים את האינטרס הלאומי כראשון במעלה, ועלינו, הנבחרים, לעשות הכול כדי לרכוש את אמון הציבור בשנית.
עבור הילדה החולמת שהייתי והאישה שאני כיום – מגיעה לאזרחים במדינה הזאת מערכת טובה וצודקת יותר. בעבור כל אותם ילדים מוכשרים שחוששים להיות פוליטיקאים כי זה מלוכלך, למרות שבוער בהם הרצון לעשות למען הכלל, תפקידינו להוכיח להם שיש דרך אחרת, ואין שעה הכרחית לכך יותר מזו.
לכם, ילדיי אבישי, תמר, אסף ואמיר, ולכל אותם נערים ונערות שרואים את הנאום הזה בסמארטפון, בין סרט יוטיוב או טיקטוק אחד לאחר, בין חלום לפנטזיה: צאו לדרך שבחרתם במסלול שציירתם לעצמכם בראש. אין דבר שהוא בלתי אפשרי, וחלומות סופם להתגשם. אני מתחייבת להפוך פה עולמות עבורכם ועבור ההורים ובני המשפחות שלכם בכל הדרכים, בכל החזיתות, כדי להחזיר לכם את התקווה והאמונה באפשרות לחיות פה בחברה טובה וערכית יותר, מפולגת פחות, בארץ שלנו, שהיא באמת ארץ נהדרת.
ואסיים בתפילת שליח הציבור לפני תפילת מוסף ראש השנה ויום הכיפורים: הינני הענייה ממעש / נרעשת ונפחדת – – – / באתי לעמוד ולהתחנן לפניך / על עמך ישראל אשר שלחוני / ואף על פי שאיני כדאית והגונה לכך / לכן אבקש ממך / אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב – – – / היה נא מצליח דרכי / אשר אנוכי הולכת ועומדת לבקש רחמים עליי ועל שולחיי – – – / וכל צרות ורעות / הפוך נא לנו ולכל ישראל / לששון ולשמחה לחיים ולשלום / והאמת והשלום אהבו – – – / ברוך שומע תפילה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת הילה שי וזאן. אין, אין מחיאות כפיים במליאה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
בהצלחה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אני מזמין כמובן את השר מיכאל ביטון לברך את חברת הכנסת הילה שי וזאן. בבקשה.
<< דובר >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התפילה שלך, הילה, מהדהדת מייד אחר הימים הנוראים, וזה שהפכת אותה לשפה שלך כמנהיגה זה היה סיום מאוד מאוד מיוחד. בני המשפחה הנרגשים של חברת הכנסת הילה שי וזאן, ילדיה שנמצאים איתנו – אבישי, תמר, אסף ואמיר, איפה אתם? אתם שם. רציתי להגיד לכם תודה. אתם אומרים לאימא לצאת להנהגה ואתם שומרים על הבית, זה עלא כיפאק. החברים והפעילים שמלווים אותה שנים רבות, שנמצאים איתנו כאן וצופים בנו, אתם כולכם בטח גאים. יש לכם המון סיבות, ותכף אני אגלה לכם עד כמה.
שמחתי והתרגשתי כשחברת הכנסת הילה שי וזאן ביקשה שאברך אותה היום. אני רואה בכך כבוד גדול. אבל לפני שנדבר על הילה אני רוצה לדבר על השורשים המפוארים שלה. כמו אצל רבים וטובים מאנשי העשייה, אי-אפשר שלא לראות שהכול מתחיל מהבית. הילה גדלה בבית שורשי וחם וציוני ואוהב הארץ – אביה אלכס כלפו, זיכרונו לברכה, יליד טריפולי, ותיבדל לחיים ארוכים האימא מלכה ג'ינה, ילידת בנגאזי, שהטעינו את הילה באנרגיות שורשיות שהיא מבורכת בהן. אני רוצה לפנות אלייך, מלכה ג'ינה, שלצערנו בגלל הקורונה את לא נמצאת איתנו כאן בכנסת, אבל אני בטוח שאת צופה מהבית וכל כך גאה בבת הנפלאה שלך. כמו התבשילים המפורסמים שהיית מבשלת בישיבת אדר"ת בבת ים גם התבשיל הזה, בת הזקונים שלך, משובח ביותר, ואת יכולה להיות כל כך גאה במסע המופלא שהתחיל במחנה הריכוז ג'אדו ליד טריפולי בזמן השואה והמשיך בעלייה לארץ, לארץ הקודש, במורשת שהענקת, שזכית להעביר לבתך הצעירה, שפילסה את דרכה והיא עכשיו חברת כנסת בישראל.
אבל הילה היא לא מאלה שמסתפקים בתואר חברת כנסת. היא לא נחה לרגע על זרי הדפנה. תכף תראו את המספרים הפשוט-מדהימים של קצב העבודה שלה. בזמן הקצר מאז שהתחילה לכהן כחברת כנסת היא כבר חברה בשבע ועדות. אני לא מכיר – בתוך שלושה חודשים – גם היושב-ראש, לדעתי. זה המון בשביל חבר כנסת צעיר.
<< קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >>
לקחתם את כולם לשרים.
<< דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת ארבל, זה רגע חגיגי. אל תפריע לנו בקריאות ביניים – רק מפרגנות לחברת הכנסת.
<< קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >>
מגיע לה – – –
<< דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >>
יפה. והיא הייתה שותפה ל-23 הצעות חוק בתוך פחות משישה שבועות. בקצב הזה, הילה, בשנה הקרובה את מתקרבת ל-100 הצעות חוק. זה ממש לא צחוק. אזכיר כמה דוגמאות שמעידות על הכלל: בוועדת הכספים הילה כבר הצליחה להביא הישגים רבים למען הציבור, כמו למשל מענק בסך 80 מיליון ש"ח לעובדים בעסקים משפחתיים. היא גם דאגה שהתמיכה בעמותות ובארגונים חברתיים תעלה מ-70% ל-100%. בנוסף, הילה מכהנת כיושבת-ראש ועדת המשנה לצרכנות בוועדת הכלכלה, ושם היא מובילה את כל ההיבט הצרכני להורדת יוקר המחיה. היא נלחמה עבור הזוגות הצעירים שהיו אמורים להתחתן בקורונה ולא התחתנו בגלל המגבלות אבל גם לא קיבלו את המקדמות שלהם בחזרה, והגישה הצעת חוק שתחייב את בעלי האולמות להחזיר את המקדמות. בקיצור, אשת חיל שדואגת לטפל במצוקות של האזרחים, בחיים עצמם. כמו שאמר רבן גמליאל, "כמדומים אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם". להיות משרת ציבור אמיתי, כמו שהילה מראה לנו, זה לא לחפש כוח ושררה; זה להיות משרת, עבד של הציבור, בלי הפסקה, מסביב לשעון. והילה מיישמת את זה הלכה למעשה.
העשייה של הילה לאורך כל הדרך, גם בתחום המוניציפלי, בהתמדה, בלי לוותר, מעידה עליה שהיא חלק ממנהיגי ציבור מזן חדש – מנהיגים שמבשילים ללא כוכבות אלא בעבודה סיזיפית כמשרתי ציבור, וללא כניסה על מגש של כסף לכנסת ישראל. יש פסוק על יעקב אבינו – אומרים "כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות" – אחרי שהוא חוזר עם 17 שנות עבודה. זה בערך מאז שהתחלת לעבוד כאדם בוגר, כן? את בת 40, אני חושב, ואת במקלך – מה זה המקל? זה מקל הנדודים; העלייה של ההורים, להיות בת לניצולי שואה, לגור במה שקראו לו פעם פריפריה חברתית, אבל זה גאוותנו – בת ים וירוחם. אנחנו ירוחמים גאים ובת-ימים גאים. אבל במקלך עברת את הירדן, בנחישות ובהתמדה. בהתחלה היא הייתה במקום ה-41, בסיבוב הראשון; בבחירות השניות – מקום 40; בבחירות אחר כך – מקום 39. זכות גדולה הייתה לי ולחבריי להתפטר, והיציאה שלנו הכניסה את חברת הכנסת הילה שי וזאן לכנסת ישראל יחד עם שורה של מנהיגות צעירות ודינמיות בכחול לבן.
אני יכול להגיד באופן אישי שעד שפגשתי אותך חשבתי שאני מנהיג צעיר. עכשיו אני מרגיש שהזקנה קפצה עליי, השיער הכסוף אוחז בי. אבל זה מחזק אותי לראות כוח צעיר ונמרץ כזה בכנסת. בכל זאת אפשר לומר מילה אחת רצינית מהעמדה של המבוגר: להיבחר בימים האלה ובנסיבות של התקופה הנוכחית זה אתגר יותר מהרגיל. זה דורש חוסן נפשי וכוחות פנימיים עצומים. אפילו העניין הסמלי הזה שהילה הפסיקה להיות חברת כנסת לשבע שעות – זה היה לא מזמן – זה גם שיעור גדול, עד כמה השליחות שלנו היא זמנית וצריך למצות אותה עד כמה שאפשר, כל דקה, כמו בדברים של יוני נתניהו, זיכרונו לברכה, שהזכרת בנאום.
עכשיו בנימה אישית: הרגע שבו פגשתי את הילה לראשונה היה בכינון חוסן לישראל, באירוע ההשקה. היו שלושה נואמים – זה היה לפי גיל: 40, 50, 60. את – 40, אני – 50, וגנץ – 60, פחות או יותר. הילה הייתה ראשונה, אחר כך אני נאמתי, ולבסוף – בני גנץ. זכור לי שכבר אז התחברתי להילה, שאמרה לפני שנתיים את הדברים שנכונים עד היום: מצד אחד אני דתייה, ומצד שני אני חיה ועובדת בעולם חילוני, בת-ימית שגרה במודיעין, טריפוליטאית שמבשלת גם אוכל אשכנזי. בקיצור, אני ישראלית. ועוד הילה אמרה בנאום ההוא: עלינו לא לדאוג לקבוצה קטנה של מקורבים לצלחת אלא לדאוג באמת לכל אחד, לכל אזרח, לא משנה אם הוא ימני או שמאלני או מרכז, גר בפריפריה או במרכז, יהודי, דרוזי, בדואי, דתי, חילוני, ערבי, כי דברים יכולים להתנהל כאן אחרת. זאת מהותה של חברת הכנסת הילה שי וזאן – מחברת בין עולמות, גשר. יש לה יכולת נדירה לחבר בין עולמות ובין זהויות, להיות גשר באורח החיים שלה, בבחירות שהיא עושה, להתמקד בקהילות בתחום המוניציפלי החשוב כל כך, במקומות שמרקם החיים בהם הוא רב-זהותי וקהילתי.
לסיום אני רוצה לפנות אלייך, הילה היקרה, ולתת לך עצה קטנה: שמרי על האהבות שלך, על הדברים הקטנים שגורמים לך שמחה ואנרגיות חיוביות. אני רוצה לגלות לכם משהו שלא כולם יודעים על הילה: היא הייתה מורעלת בבני עקיבא, מדריכה בתנועה כמוני, ובשעות הפנאי שלה, שבזמן האחרון לא קיימות, התחביב שלה זה לעסוק בספורט אקסטרים ורכיבת כביש. אני רוכב בהרים, את – בכביש. אני רוצה להגיד לך, הילה היקרה: הרכיבה בשטח הזה שנקרא פוליטיקה היא רכיבה מפרכת מאוד, רכיבה שכולה אקסטרים, ואני כבר רואה איזה יופי את רוכבת במסלול האקסטרים המורכב הזה.
חשוב לי לחזק אותך ואת כל דור המנהיגים הצעיר בכנסת שאת שייכת אליו, דור שמלא בנחישות ובתשוקה לעשייה. אל תתייאשו. גם אם שמים לכם מקלות בגלגלים, תמשיכו לרכוב; גם אם קשה, אל תאבדו את התמימות ואת הדרייב. בהצלחה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה לשר מיכאל ביטון. ברכות והמון הצלחה לחברת הכנסת הילה שי וזאן. עד כאן נאום הבכורה.
חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ו תשרי התשפ"א, 14 באוקטובר 2020, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:04. << סיום >>