דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת א' ישיבה פ"ז הישיבה השמונים-ושבע של הכנסת העשרים-ושלוש יום חמישי, כ"ז בתשרי התשפ"א (15 באוקטובר 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים הסכמי אברהם לשלום: חוזה שלום, יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות – דיון והצבעה 6 היו"ר יריב לוין: 6 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 8 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 17 שר הביטחון בנימין גנץ: 25 שר החוץ גבי אשכנזי: 28 שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: 29 שר המשפטים אבי ניסנקורן: 31 שר המדע והטכנולוגיה יזהר שי: 32 השרה לנושאים אסטרטגיים אורית פרקש הכהן: 33 שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ: 35 שר החינוך יואב גלנט: 37 אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): 38 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 40 עידן רול (יש עתיד-תל"ם): 41 אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 43 איתן גינזבורג (כחול לבן): 45 אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 48 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 49 נפתלי בנט (ימינה): 50 ניצן הורוביץ (מרצ): 51 מיכל וונש (כחול לבן): 53 שרת התפוצות עומר ינקלביץ': 54 שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: 55 מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): 56 השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: 57 קרן ברק (הליכוד): 60 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 62 השר לירושלים ומורשת רפי פרץ: 65 גדעון סער (הליכוד): 66 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 70 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 73 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 73 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 75 רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): 76 טלי פלוסקוב (הליכוד): 77 עוזי דיין (הליכוד): 78 אבי דיכטר (הליכוד): 79 שר ההתיישבות צחי הנגבי: 81 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 82 צבי האוזר (דרך ארץ): 86 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 88 אופיר סופר (ימינה): 89 אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 90 אריאל קלנר (הליכוד): 91 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 93 אוסנת הילה מארק (הליכוד): 96 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 98 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 99 עודד פורר (ישראל ביתנו): 101 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 102 משה אבוטבול (ש"ס): 105 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 106 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 107 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 109 עמית הלוי (הליכוד): 110 יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 113 חוה אתי עטייה (הליכוד): 115 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 117 יאיר גולן (מרצ): 118 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 119 עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): 122 אלי אבידר (ישראל ביתנו): 124 שר החקלאות ופיתוח הכפר אלון שוסטר: 126 יעקב מרגי (ש"ס): 128 יעקב טסלר (יהדות התורה): 130 מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): 132 סגן השר פטין מולא: 133 בצלאל סמוטריץ' (ימינה): 134 מיכל שיר סגמן (הליכוד): 136 מאי גולן (הליכוד): 137 מתן כהנא (ימינה): 138 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 139 תהלה פרידמן (כחול לבן): 141 אסף זמיר (כחול לבן): 142 אופיר כץ (הליכוד): 143 משה ארבל (ש"ס): 145 שלמה קרעי (הליכוד): 146 איילת שקד (ימינה): 147 תמר זנדברג (מרצ): 149 סגן שר הפנים יואב בן צור: 150 השר לענייני מודיעין אלי כהן: 152 יוסף טייב (ש"ס): 153 שר התקשורת יועז הנדל: 154 שרן מרים השכל (הליכוד): 160 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 164 השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: 168 מרב מיכאלי (העבודה): 170 סגן שר הבריאות יואב קיש: 173 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 176 שר משאבי המים זאב אלקין: 177 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 182 השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: 184 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 195 << נושא >> הסכמי אברהם לשלום: חוזה שלום, יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות – דיון והצבעה << נושא >> << דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >> חברות וחברי הכנסת, היום יום חמישי, כ"ז בתשרי התשפ"א, 15 באוקטובר 2020. אני שמח לפתוח את הישיבה המיוחדת וההיסטורית לאישור הסכמי אברהם לשלום: חוזה שלום, יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות, שנחתם ביום ג', כ"ו באלול התש"ף, 15 בספטמבר 2020, בין ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות. כבוד השרים, תודה. אדוני ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, אלו ימים היסטוריים, ימים של שינוי עמוק באזורנו, ימים שבהם עשורים של תקוות ושנים ארוכות של מאמץ דיפלומטי ומדיני עיקש מתנקזים למסמך כתוב אחד המובא היום לאישורנו – חוזה השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות. ההיסטוריה נכתבת לנגד עינינו, והיא אינה מקרית – היא תולדה של דרך ברורה, של אמונה עמוקה, של נחישות ושל חזון מדיני: ארץ ישראל שייכת כולה לעם ישראל. כך היה, כך הווה וכך יהיה. שנים ארוכות האמינו רבים כי עובדת יסוד נצחית זו עומדת בסתירה לשאיפה לשלום. רבים בקהילה הבין-לאומית, ולא מעטים גם בקרבנו, הנחילו בתודעה את ההנחה שרק ויתור על חלקי מולדת וגירוש יהודים מאדמתם יאפשרו להגיע לשלום עם העולם הערבי. כמה מאמצים, כמה כספים, כמה שעות עבודה של מנהיגים הושקעו במה שכונה תהליך השלום – תהליך שנכשל פעם אחר פעם משום שהוא התבסס על משוואה מעוותת מיסודה: שטחים תמורת שלום. שלום אמת ייכון רק כאשר האינטרס ההדדי של הצדדים הוא בשלום, רק כאשר הרצון והשאיפה הכנים של הצדדים הם לחיות זה עם זה בשלום. הסדר שמבוסס על עסקה שלפיה צד אחד מקבל שלום ובתמורה משלם בשטחים לצד השני הוא לא יותר ממקסם שווא; הסדר שבינו לבין אחוות עמים ורצון ההדדי בחיים יחד אין דבר וחצי דבר. אל מול גישת "שטחים תמורת שלום", ניצבה לאורך שנים הגישה האחרת. אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, במשך שנים ארוכות התמדת במדיניות ברורה שלפיה שלום יושג לא מתוך ויתור אלא רק מתוך עוצמה; לא מתוך עסקת מכר של שטחי מולדת אלא רק מתוך אינטרס הדדי ומשותף בשלום. מעטים בקהילה הבין-לאומית האמינו בכך, וגם בינינו היו רבים שסברו שהדבר לא ייתכן. אבל כפי שהיה מראשית ימיה של הציונות, הבלתי-אפשרי הפך למציאות. החזון מומש. הנחישות, האמונה בצדקת הדרך והדבקות באדמת המולדת שכנעו יותר מכל נסיגה ומכל ויתור. זהו ניצחון היסטורי עצום שלך ושל הדרך שבה מאמינים רבים מאוד מאזרחי ישראל. חברות וחברי הכנסת, במשך שנים המזרח התיכון הוא אחד האזורים המדממים והכואבים ביותר בעולם. גם היום הסכסוכים, ואף המלחמות, רחוקים מלהיעלם. אבל תהליך השלום האמיתי החל, והוא צובר תאוצה. חוזה השלום שמונח היום בפנינו הוא אכן חוזה שלום אמיתי. הוא נחתם על ידי מנהיגים, אבל הוא מתקבל באהבה ובשמחה בקרב שני העמים. לראשונה אנו עדים למציאות שבה הרצון בשיתוף פעולה הוא גלוי ורחב היקף, ולא רק בתחומים הביטחוניים אלא גם בתחומים האזרחיים. קשרי מסחר, תיירות, השקעות בתעשיית ההייטק ועוד נרקמים לנגד עינינו בשיתוף פעולה ישיר במגזר העסקי בישראל ובאמירויות. אנו מבקשים לבקר שם ולהכיר מקרוב את ההיסטוריה והתרבות יוצאות הדופן שלהם, והם מבקשים לבקר כאן ולהכיר מקרוב את המורשת המפוארת שלנו. אנחנו מתקבלים אצלם בזרועות פתוחות, ואנחנו מקבלים אותם בברכה גדולה. חוזה השלום בינינו לבין איחוד האמירויות הערביות לא רק פותח בפנינו הזדמנויות אין-ספור לשיתוף פעולה דו-צדדי, אלא מביא עימו מהפכה של ממש בקשרינו עם המעצמות העולות במזרח אסיה. פתיחת קווי תעופה ישירים בין ישראל לאמירויות, כמו גם פריצת הדרך שמאפשרת טיסות לישראל וּממנה מעל שמי חצי האי ערב, הפכה את המזרח שהיה פעם רחוק לקרוב מתמיד. ישראל הופכת לחלק ממרחב כלכלי וביטחוני אזורי. ישראל הופכת לנתיב של סחר ושיתופי פעולה עם הכלכלות החזקות של מזרח אסיה. זהו מנוע צמיחה משמעותי לימי שגרה ומנוף כלכלי חשוב מאין כמוהו דווקא בימים אלו. חברות וחברי הכנסת, הכהונה בכנסת היא זכות גדולה, וביום שכזה הזכות הזו באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה. סברתי שראוי שלכל אחת ואחד מאיתנו יינתנו הזכות והאפשרות לומר את דברם במסגרת הדיון ההיסטורי הזה. על כן נקיים כאן דיון אישי, ובסיומו נקיים הצבעה לעניין אישור חוזה השלום. אין לי ספק שהדברים שייאמרו כאן יזכו לתהודה, לא רק כאן ועכשיו אלא במקומות רבים בעולם, ולמשך שנים ארוכות. מי ייתן והם ישמשו קריאה למדינות נוספות ללכת בדרך של שלום וידידות אמת עם מדינת ישראל ואזרחיה. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו להציג את הסכמי אברהם לשלום: חוזה שלום, יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> ראש הממשלה, נשמח לשמוע מה יש לגבי הר הבית בהסכם השלום – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מבקש, חבר הכנסת, מספיק. במעמד הזה אני מבקש לשמור על השקט. תודה. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, השרים וחברי הכנסת, מכובדיי, זהו יום שמעטים כמוהו היו בתולדות מדינת ישראל, יום שבו הובא הסכם שלום עם מדינה ערבית לאישור הכנסת. בפתח דבריי אני מבקש להודות לנשיא טראמפ ולצוותו, לנסיך הכתר של איחוד האמירויות השייח' מוחמד בן זאייד, מנהיג אמיץ ופורץ דרך, ידיד, ולכל מי שסייע במהלך השנים לקידום השלום ההיסטורי שאנו מציינים כאן היום. אנו מביאים הסכם שלום; אין בו מכתבי צד סודיים, אין בו נספחים עלומים. אנחנו מהדקים היום את יחסינו עם איחוד האמירויות, ואנו עושים זאת במקביל למאבק הבלתי-פוסק שלנו בקורונה. הסגר שהטלנו מניב תוצאות חיוביות: מספר הנדבקים יורד, התחלואה פוחתת. אבל איננו שאננים – הקרב בנגיף יימשך בנחישות ובאחריות. אתמול קיימתי שיחה עם חלק מהנוכחים כאן עד שעה מאוחרת, עד אחרי חצות, ומייד אחרי הישיבה הזאת נדון בקבינט הקורונה בצעדים להקלה הדרגתית של הסגר ובמעבר אחראי לשגרת הקורונה עד שיימצא החיסון. נחליט על כך בהתאם לרמת התחלואה, על פי מדדים כמותיים. המטרה שלנו היא לשמור על הבריאות, להציל חיים, לעזור לכלכלה, לתמוך בכם, אזרחי ישראל, בבעלי העסקים, בעצמאים, בצעירים, בכולם. חברי הכנסת, כשטולסטוי כתב את ספרו הנודע "מלחמה ושלום", הוא לא חשב על ישראל. היא לא הייתה קיימת אז. אבל שתי מילים אלו הן במידה רבה תמצית קיומנו ב-72 שנות עצמאותנו. כל אחד מאיתנו זוכר היטב היכן הוא היה ברגעי מלחמה, וכמובן ברגעי השלום, הנדירים יותר – השלום שהוא משאת נפשנו. לכל אחד מכם הסיפור שלו, וגם לי: נולדתי חצי שנה אחרי מלחמת העצמאות. בקירות הבית שגדלתי בו בשכונת קטמון בירושלים היו טבועים סימני כדורים מקרבות תש"ח, כולל בידית של הדלת. במבצע קדש, ב-1956, הדבקתי יחד עם ילדים אחרים סרטי נייר על החלונות והגפתי את התריסים מחשש שצבאות ערב יתקיפו את ירושלים, יחד עם חלקים אחרים של מדינת ישראל. אני זוכר שעם פרוץ מלחמת ששת הימים התעוררתי משנתי לקול נפץ אדיר, ועליתי מייד על הגג. משם צפיתי בפגזים הירדניים שנחתו מסביב לבית ובמקומות אחרים בירושלים. כעבור כמה ימים חגגתי עם המוני בית ישראל את הניצחון הכביר במלחמה. במלחמת ההתשה, כלוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל, יצאתי לפעולות בעומק שטח האויב, ובאחת מהן, בקרב אש בתעלת סואץ, כמעט איבדתי את חיי. וכשפרצה מלחמת יום הכיפורים חזרתי לישראל מארצות הברית עם עוד עשרות סטודנטים ישראלים, שמילאו את המטוס – זה היה המטוס השני שחזר לארץ מניו יורק. אבל לאחר המערכה, לאחר הניצחון המדהים שלנו, כששבתי ללימודיי בארצות הברית, מושבים רבים רבים במטוס היו ריקים. במלחמות אלו, ובמלחמה בטרור בין המלחמות, איבדנו מטובי בנינו – חברים, מכרים, אחים. זה המחיר הכואב שנדרשנו לשלם כדי להגן על חירותנו וקיומנו, ועדיין אנו נדרשים לעשות זאת מעת לעת. חברי הכנסת, מאז ראשית ימי הציונות ידנו האחת אוחזת בנשק המגן, וידנו השנייה מושטת לשלום לכל מי שרוצה בשלום. אומרים ששלום עושים עם אויב – לא; שלום עושים עם מי שחדל להיות אויב; שלום עושים עם מי שרוצה בשלום ולא עם מי שנשאר מחויב להשמדתך. למשל, כל עוד חיזבאללה ממשיך לשלוט בפועל בלבנון, לא ייתכן שלום אמת עם מדינה זו. אבל התחלנו שיחות אתמול על תיחום הגבול הימי בינינו לבין לבנון, דבר שיש לו משמעות כלכלית פוטנציאלית עצומה גם להם וגם לנו, ואני קורא לממשלת לבנון להמשיך ולהשלים את השיחות הללו לתיחום הגבול הימי, וייתכן – ייתכן – שהדבר הזה יסמן את הסדק הראשון ליום אחר שיגיע בעתיד, להשגת שלום אמת. תמיד האמנתי ששלום אמת יושג רק מתוך עוצמה ולא מתוך חולשה. אני מבקש לחדד את השוני בתפיסה שלי בדברים הבאים, אני מצטט: "קיימת אפשרות של שלום, שאינו כרוך בוויתורים מסוכנים מצידה של ישראל. שלום שנשען על הרתעה ישראלית מתמדת, המבוססת על חיזוק גובר והולך של עוצמתה. אם מדינות ערב יגיעו לכלל הכרה שישראל עתידה להישאר כאן לעד, יתחולל מהפך פסיכולוגי בעמדתם לגבי זכות קיומה של מדינתנו. מדינת ישראל, שבה חיים 8 עד 10 מיליון יהודים, תוכל ליהנות משגשוג, מתנופה ומעצמאות. דווקא משום שהמדינה היהודית תתחזק כל כך, ייאלץ בסופו של דבר רובו של העולם הערבי לעשות עימה שלום אמת". סוף ציטוט. חברי הכנסת, את הדברים הללו כתבתי לפני רבע מאה שנים, לפי 25 שנים, בספרי "מקום תחת השמש". אבל לא הסתפקתי בלכתוב על כך, פעלתי להגשים השקפה זו על ידי העצמתה של ישראל בכל התחומים: בביטחון, בכלכלה חופשית – בכל הרפורמות שעשינו פה להפוך את ישראל מכלכלה ריכוזית, קפוצה, לכלכלה חופשית ויזמית, ביחסי החוץ, בטכנולוגיה, בסייבר, במורשת, ברוח. האמונה בצדקת דרכנו, הכרת שורשינו, אהבת המולדת, הערבות ההדדית – כל אלה מחזקים אותנו בעמידתנו מול מבקשי נפשנו. באזורנו, החזקים שורדים, ולצערנו החלשים נדונים לכליה. את החזקים מכבדים, עם החזקים כורתים בריתות, בעוד החלשים נרמסים. ישראל בהנהגתי הפכה למעצמה טכנולוגית, למעצמה מודיעינית, למעצמת סייבר. והדברים הללו, השילוב של הכוח הכלכלי-טכנולוגי שלנו והכוח הצבאי המודיעיני שלנו, נתנו לנו הרבה עוצמה מדינית. ישראל בהנהגתי איננה מתפתה לנסיגות מסוכנות, להרכנת ראש, לפייסנות שמקרבת מלחמה במקום להרחיק אותה. הודות לכך, מתרחש בשנים האחרונות דבר ענק – מדינות ערביות ומוסלמיות רבות מבקשות את קרבתנו. הן רואות את עוצמתנו הצבאית והמודיעינית, הטכנולוגית והכלכלית, והן משנות את גישתן כלפינו. ישראל, שנתפסה עשרות שנים כאויב, נתפסת היום כבת ברית איתנה, אפילו חיונית. נקודת המפנה המשמעותית ביותר הייתה ההתנגדות שהובלתי להסכם הגרעין המסוכן עם איראן. עמדתי מול כל העולם, לפעמים עמדתי גם מול אנשים פה, בממסדים שלנו, והזהרתי מפני תרחיש האימים של איראן גרעינית. נאמתי על כך בקונגרס האמריקני וקידמתי יחד עם אחרים כאן מדיניות שנועדה למנוע מאיראן להתבסס צבאית בסוריה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> ונכשלת כישלון חרוץ. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> מנהיגים שונים פנו אליי באזור, במיוחד אחרי הנאום בקונגרס, הם פנו אליי בחשאי ואמרו עד כמה הם מברכים על המדיניות הזאת, ובהדרגה הביעו נכונות להדק איתנו את הקשרים. פתחנו את שמי סעודיה לטיסות מישראל להודו; ביקרתי עם רעייתי בעומאן; כוננו יחסים דיפלומטיים עם צ'אד; נפגשתי עם מנהיג סודאן; פגשתי בוורשה חצי תריסר נציגים ממדינות ערביות. והיו גם הרבה מאוד פגישות חסויות, שיגיע הזמן לחשוף אותן. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כי הם מתביישים. הם מתביישים – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כל ההתפתחות הכבירה הזאת – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – והם צודקים בלהתבייש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, מספיק. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, אדוני – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מספיק. מספיק. אף קריאת ביניים. מספיק כבר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – מחוסר הבנה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני פשוט מסביר למה זה מוצדק. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. תודה. חבר הכנסת אבו שחאדה, מספיק. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> שלום תמורת שלום – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> ראש הממשלה לא צריך עזרה, תודה. תודה. השר אקוניס, ראש הממשלה לא צריך עזרה. תודה רבה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – אי-אפשר שלום תמורת שלום. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> לא, היא ממרצ, גם – – – << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> מה עם הסיפוח? הסיפוח. מה קורה עם הסיפוח? עם הריבונות, הריבונות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> השר אקוניס. חבר הכנסת הורוביץ, יהיה לך זמן על הבמה, תוכל לשאול את כל השאלות. תודה רבה. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> תהיה גם תהיה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> איך אתה מצביע היום? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> השר אקוניס. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> תהיה גם תהיה, אל תדאג. כל דבר – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> העיקר שראש הממשלה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. הינה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, גם את שמך הזכרתי, הכול בסדר. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> העיקר שהוא ישמע. אני – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. את יכולה לעשות כהבנתך, אבל לא להפריע לדובר. בבקשה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא אמרתי, אדוני היושב-ראש, שכל העולם הערבי תומך בשלום הזה, או כל העולם המוסלמי. איראן מתנגדת לו בחריפות, חיזבאללה מתנגד לו בחריפות, חמאס מתנגד לו בחריפות וגם הרשות הפלסטינית, והינה, גם חברי כנסת כאן. אבל מי שתומך בשלום ורוצה התפייסות אמיתית – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – הוא יתמוך, ויתמוך בהתלהבות, בשינוי הזה, שקיבל תמיכה מרוב מדינות העולם. מדהים שפה בכנסת ישראל יהיו אנשים שיצביעו נגד השלום. מי שהוא לכאורה מחנה השלום מתנגד לשלום, כי זה לא מה שאתם רוצים באמת. אינכם רוצים שלום אמת, אתם רוצים – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא שלום אמת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – בבואה של שלום שבתוכה ישראל לאט-לאט נעלמת ומתרסקת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין שלום עם הכיבוש. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כל ההתפתחות הכבירה הזאת שתיארתי – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין שלום עם הכיבוש. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – המגעים החשאיים שהפכו לרשמיים, המפגשים של הנציגים הישראלים וראש ממשלת ישראל, פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, עם עוד ועוד ועוד נציגים, הביאו ליום ההיסטורי הזה, שבו אנחנו מאשרים כאן הסכם שלום היסטורי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ההתפתחות הכבירה הזאת חשובה כמובן בזכות עצמה, אבל יש לה משמעות נוספת – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת תומא סלימאן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מספיק. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כל ההתפתחות הכבירה הזאת חשובה כמובן בזכות עצמה, אבל יש לה משמעות נוספת, משמעות שמשנה סדרי עולם במזרח התיכון: היא שוברת את הווטו הפלסטיני על כינון שלום עם מדינות ערב. לפלסטינים הוצעו במהלך השנים הצעות נדיבות ביותר אבל הם דחו אותן פעם אחר פעם: בהצהרת בלפור, בוועידת סן רמו, בהחלטת כ"ט בנובמבר, באין-ספור תוכניות שלום שביקשו לפתור אחת ולתמיד את הסכסוך במזרח התיכון. אדוני היושב-ראש, אם נחכה להסרת הווטו הפלסטיני, נחכה עוד זמן רב. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – כיבוש – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בנאומי באו"ם ב-2014, לפני שש שנים, אמרתי – אני מצטט: רבים גרסו ששלום ישראלי-פלסטיני יוכל לסייע בקידום פיוס רחב יותר בין ישראל לעולם הערבי, אולם אני חושב שזה פועל הפוך דווקא – פיוס רחב יותר בין ישראל לעולם הערבי עשוי לסייע בקידום שלום ישראלי-פלסטיני. על מנת להשיג שלום זה עלינו לשאת עינינו לא רק לירושלים ורמאללה אלא גם לאבו דאבי, לריאד ולמקומות אחרים. זה מה שאמרתי לפני שש שנים באו"ם, ואתם מבינים שגם כאן לא רק כתבתי ולא רק נאמתי – פעלתי. אני רוצה להודות גם למוסד וגם לגורמים אחרים ובראשם יצחק מלכו, ולאחרים, גם טוני בלייר, שעזרו בקידום השלום הזה, שקורם עור לנגד עינינו. אנחנו רואים את הדברים המדהימים: ילדה באמירויות מנגנת על פסנתר את התקווה. זה מרגש באופן יוצא מן הכלל. אותי זה מרגש, ואני בטוח שכל אחד כאן בסתר ליבו מתרגש מזה עד עמקי הנשמה. צעירים מתעטפים בדגל ישראל ובדגל האמירויות על רקע המגדלים בדובאי. ספינה אמירתית פורקת סחורות בנמל חיפה – לפני שבוע, השבוע היא תחזור. זה דבר אדיר. בשבוע הבא היא חוזרת. זה דבר יוצא מן הכלל, עם משמעויות כלכליות אדירות. אלה פירות השלום. הם לא בעתיד הרחוק – כאן ועכשיו. כי כך נראה שלום אמיתי: שלום תמורת שלום, שלום מתוך עוצמה. אנחנו מוסיפים נדבכים לבניין השלום שהחל לפני 41 שנים בהסכם השלום עם מצרים ולפני 26 שנים בהסכם השלום עם ירדן. נוסף על העובדה שהסכם השלום עם איחוד האמירויות איננו מותנה במשא ומתן עם הפלסטינים, שלושה דברים מייחדים אותו: ראשית, אין בו שום ויתור על שטחים, על חבלי מולדת שלנו; שנית, זהו שלום חם בין עמים. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> יש ויתור על הסיפוח. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> שלישית, להסכם זה יש מרכיב כלכלי אדיר. יש בו פוטנציאל עצום לקשרי מסחר, השקעות, מדע, חדשנות, תעופה, תיירות. כל זה מפורט בהסכם שלפניכם. גם הכניסה לישראל של חברת שברון, חברת האנרגיה השנייה או הראשונה בגודלה בעולם, זה דבר שהוא תוצאה ישירה של ההסכם. כי אני מעריך ששברון תמיד חששה מתגובתן של מדינות המפרץ אם תיכנס לישראל – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה שוכח שהיא שודדת את מדינת ישראל, שברון. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – אבל עכשיו היא תעזור לנו להוציא את הגז מהמים, דבר שייחלנו לו 72 שנים, וזה דבר שיכניס לנו – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת לוי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – עשרות מיליארדי שקלים לעסקים, לבריאות, לחינוך, לרווחה. ובכן, דעו מה שמתרחש כאן – בתעופה, במסחר, באנרגיה. ישראל כבר איננה נחשבת סמטה ללא מוצא בקצה הים התיכון במזרח התיכון. אתה יכול לטוס אליה מכל הכיוונים במטוסים זרים ובמטוסים ישראליים. קווי הסחר פתוחים מאסיה, מהמפרץ הפרסי, מכל העולם. באנרגיה אנחנו הופכים ליצאנית אנרגיה בזכות כניסה של כל מי שלא בא הנה קודם לכן. שינוי עצום. זו לא רק הפריחה הכללית ביחסי החוץ שלנו באסיה, באפריקה, באמריקה הלטינית; זה השינוי שמתחולל כאן, בבית, באזור שלנו. תמיד דיברנו על זה, וזה קורה. אני חושב שכולם צריכים להתאחד ולתמוך בדבר הכביר הזה. אנחנו הפכנו את המדינה שלנו לצומת מרכזי שדרכו עובר הכול. אני נזכר שרק לפני כמה חודשים אמר אחד מראשי הממשלה לשעבר בנימה מתריסה – זה ציטוט: שום מדינה ערבית, שום מדינה סונית מתונה, אף לא אחת, תקיים יחסים גלויים עם ישראל. זה הכול קשקוש מקושקש. כל עוד לא נפתרת הבעיה הפלסטינית, כך אמר, אין שום סיכוי שהמדינות האלה יעשו צעד אחד לחשוף את הקשרים הסמויים שיש לישראל איתן. אני מקווה שאף אחד אצלנו ושאף אחד בקהילה הבין-לאומית לא יחזור לגישה הזאת, כי במקום להתקדם קדימה לשלום נשגב ורחב, פשוט נלך אחורה וניקלע לאותה מלכודת של הווטו הפלסטיני. חברי הכנסת, אנחנו נמשיך מצידנו להרחיב את מעגל השלום עם העולם הערבי. עשינו זאת עם איחוד האמירויות, אנו עושים זאת עם בחריין – ואני מודה למנהיגה, המלך חמד אאל-ח'ליפה – ונעשה זאת עם עוד מדינות. הן יחזקו יחד איתנו את ברית המתונים. אני עדיין מאמין שיום אחד גם הפלסטינים יתפכחו. יום אחד הם יוותרו על השאיפה להביא עלינו חורבן, יכירו סוף-סוף בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ויתחילו את המסע של התפייסות אמיתית וכנה שאנחנו רואים כרגע עם החלקים הרבים של העולם הערבי. גם היום הזה יגיע. חברי הכנסת, לפני 2,700 שנה התנבא הנביא עמוס: "ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת". פלא התקומה של עם ישראל הוא עדות לכוח החיים שמפעם בנו. לא נכנענו לאימי ההיסטוריה, חזרנו למולדתנו, בנינו את ארצנו, רוממנו את מדינתנו למקום הראוי לה בין האומות. קרני האור של ישראל יוסיפו בעזרת השם לתת תקווה לאנושות כולה – תקווה של ברכה, תקווה של שגשוג, תקווה של שלום. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לראש הממשלה בנימין נתניהו. ואני מזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, ההסכם עם איחוד האמירויות הוא הסכם מצוין. אני מברך את ראש הממשלה, אני מברך את אזרחי ישראל. זה הסכם טוב, נכון, מדובר בהישג ראוי. ראש הממשלה נוהג להתלונן על זה שלא מפרגנים לו – הינה, פרגנתי לו: הסכם מצוין. כשמגיע, מגיע; וכשלא מגיע, לא מגיע. ככה זה עובד. אם אתה רוצה שיפרגנו לך כשמצליח לך, תיאלץ לקבל את הביקורת כשלא מצליח לך. לא יכול להיות שתדרוש מאיתנו גישה אובייקטיבית כלפי הצלחות אבל בכל פעם שיגידו לך שנכשלת, תטען שמדברים מהפוזיציה. אז הינה המאזן האובייקטיבי שלך ל-2020: הבאת הסכם טוב עם האמירויות; תחזקת יפה את היחסים עם הנשיא האמריקאי; נכשלת לגמרי ביחסים עם המפלגה הדמוקרטית ועם יהדות ארצות הברית; נכשלת לגמרי בטיפול במשבר הבריאות; נכשלת לגמרי בטיפול במשבר הכלכלי; נכשלת כשניסית לקבל מיליון שקל הטבות מס בשיאו של משבר לאומי חמור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכשלת כי כלאת את אזרחי ישראל בסגר מיותר מסיבות פוליטיות; נכשלת במתווה החל"ת; נכשלת כי אין תקציב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכשלת כי הקמת ממשלה של 36 שרים שלא מצליחה לבצע שום דבר. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מבקש לא להפריע. תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכשלת במתן דוגמה אישית בסגר. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> – – – את ההצלחות – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכשלת במינוי בכירים ובהתפטרות כל בכירי האוצר. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת שטרית, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מספיק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תתבייש לך. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> נכשלת, אם ניסית אי פעם, באיחודו של עם ישראל בשעתו הקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – ביום כזה. בושה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> במקום להנהיג את אזרחי ישראל, גרמת להם לשנוא ולכעוס אחד על השני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איזו ממלכתיות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה רוצה שיפרגנו לך על ההישגים? קבל את הביקורת על הכישלונות, זה הולך ביחד. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, זה לא הולך ביחד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת שטרית – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מנהיגות אמיתית מקבלת את העובדה שזה הולך ביחד. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> את רוצה לצאת החוצה ביום הזה? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, חלילה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אז תכבדי את המעמד. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ממש ממלכתי. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תכבדי את המעמד ואל תפריעי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ביום הזה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מה שאתה עושה – כל היום מתלונן למה לא מפרגנים לך, מאשים אחרים, בורח מאחריות, לא מפסיק להתבכיין ולהתקרבן. מיליון איש הפכו למובטלים רק בשביל להכפיש את שמך; כל צעיר רביעי בישראל סובל מחוסר ביטחון תזונתי רק כדי לפגוע בך; כל עסק חמישי במדינת ישראל ייסגר השנה רק כדי שיכתבו עליך דברים לא יפים באתר וואלה. היית פעם ראש ממשלה ראוי. חלק מהדברים שעשית אז – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – משתלמים לנו היום. אז כן, ההסכם עם האמירויות הוא הישג יפה, זוהי האמת, אבל אנחנו חיים כאן, לא במפרץ הפרסי. יש לנו משבר כאן, פה בבית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> ופה בבית, הכישלון שלך בניהול המשבר הוא מחדל שהמדינה לא ידעה כמותו. הגיע הזמן למנהיג שיעשה הסכם שלום פה בבית בין הישראלים. הגיע זמנך ללכת, אדוני. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> הגיע זמנך שתיכנס מתחת לאלונקה, לזה הגיע הזמן. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> מה ההשקפה המדינית – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הוא לא היה בחו"ל הרבה זמן – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מודה לראש האופוזיציה. תודה רבה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> מה ההשקפה המדינית של ראש האופוזיציה? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, הציבור שומע את הדברים והציבור ישפוט. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> אדוני היושב-ראש, לא שמענו את ההשקפה המדינית – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אחד הגרועים, לפיד. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> באמת אחד הגרועים. חלש. חלש וגרוע. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> זה היה חלש מאוד. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> חלש וגרוע. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> מה ההשקפה המדינית של יו"ר האופוזיציה? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> מירי, מזל שהשמיים סגורים – – – << קריאה >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << קריאה >> מה אומר עפר שלח על הנאום של לפיד? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << קריאה >> עפר, מה אתה אומר על הנאום של יאיר? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. נא לשמור על השקט. אדוני ראש הממשלה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, למה מביכים אותו? הוא לא ידע על ההסכם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, מספיק כבר. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – כל הח"כים – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הם מביכים אותו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מבקש ממך לאפשר לאנשים לדבר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – זה מתוך דאגה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רבותיי, מי שרוצה לעשות ישיבה של סיעת בל"ד יכול לצאת החוצה, לא כאן במליאה. אדוני ראש הממשלה החליפי, בבקשה. << דובר >> שר הביטחון בנימין גנץ: << דובר >> תודה. יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, חברות וחברי הבית, אזרחי ישראל שאולי צופים בנו עכשיו, באוקטובר 1994 עמד כאן ראש הממשלה יצחק רבין, זכרו לברכה, להציג את הסכם השלום עם ירדן, ואמר: "רצינו מאוד שהשלום יורגש בפועל על ידי אזרחי ישראל, לכן סוכם כי עוד לפני כינון היחסים – – – תחל תיירות ויחלו ביקורים הדדיים בצורה מבוקרת מייד עם החלפת מסמכי האשרור". היה ברור לרבין, זיכרונו לברכה, ששלום אמיתי לא יסתכם בלחיצות ידיים בין מנהיגים. וכעת, הסכם הנורמליזציה שאנו מאשרים פה טומן בחובו הזדמנות לשלום בין אנשים, בין עמים, בין חברות. זהו הסכם שיביא תיירות משגשגת, שיתופי פעולה כלכליים, חינוך לקבלת האחר – כן, חינוך לקבלת האחר – שיתוף פעולה אזרחי, גלוי והדוק. אני מבקש לברך אותך, ראש הממשלה, על שבחרת לצעוד בנתיב הנכון, בדרך השלום; שהכרת במגבלות האי-אפשר והלכת למהלך שיש בו כדי להשפיע על המציאות והמגמות החיוביות במזרח התיכון. הסכם הנורמליזציה מגיע היום לאישור שלנו, חברי הכנסת, אבל הוא פועל יוצא של כוחה ועוצמתה של המדינה, שחושלה על ידי מיליוני משרתיה ואוהביה – בזכות עוצמתנו הביטחונית והכלכלית וגם בזכות לכידותנו הפנימית, זו שעומדת בפני מבחן היום, ושראוי שנשמר אותה ונטפח אותה ככל שנוכל. ההסכם הזה לא היה מושג ללא הובלת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וכל אנשיו, יועצו המיוחד ג'ארד קושנר, השגריר והשליח אבי ברקוביץ'. שינוי התפיסה שהוביל הממשל האמריקאי יירשם בספרי ההיסטוריה של המזרח התיכון ושל העולם כולו. אני מבקש לברך את נסיך הכתר ואת מנהיג בחריין על המנהיגות האמיצה, פורצת הדרך ומלאת העוז שהפגינו. אני מבקש להודות לכל חברי הממשלה ולכל המשרדים, ובכללם משרד החוץ ושר החוץ, שמאז שהוחלט על ההסכם עמלים לפרש אותו ולתרגם אותו לכדי מישורי שיתופי הפעולה הנדרשים בין כל משרדי הממשלה באופן שימשיך ויוביל להתפתחות היחסים בין המדינות. בימים אלו אני ומערכת הביטחון עובדים על הבטחת האינטרסים הביטחוניים ושימור יתרונה האיכותי של מדינת ישראל, זאת במסגרת המציאות החדשה, שתמשיך להשתנות ולהיבנות בהסכם עתידי עם בחריין ומדינות נוספות ובהסכמים נוספים שיש לקוות ויש להעריך שעוד יגיעו. ידידינו האמריקנים הם בעלי ברית ושותפים המחויבים לשמור על ביטחונה של מדינת ישראל, מתוך הבנה שבלי מדינת ישראל חזקה אין מזרח תיכון יציב. שותפות אזורית ושגשוג מחייבים גם גמישות ויצירתיות. במזרח התיכון התבצעו ויתבצעו עסקאות נשק. כמי ששירת כל חייו את ביטחון ישראל ועומד כיום בראש המערכת הביטחונית, אני אומר בצורה ישירה ללא הסתרה, ללא עקיפה וללא קריצה: כל עוד אני שר הביטחון אדאג, ביחד עם הגורמים המקצועיים, שעוצמתה ועליונותה הצבאית של ישראל באזור יישמרו, יתחזקו ויתבססו. כוח אזורי בנוי על שיתופי פעולה, אמון והדדיות. בימים אלו, כשמשטר האייתוללות האיראני מבקש לחדש את זרימת הנשק אליו עם הסרת האמברגו, משימתנו להישאר חזקים ונחושים מתמיד ולהעמיד מולו את כוחנו הצבאי וגם את כוחנו המדיני. מול אלו שהאלימות היא בשורתם אנו מעמידים צבא מוכן ושותפים ותיקים וחדשים שייאבקו איתנו למען יציבות ושלום. היום, עם אישור ההסכמים, ישראל מתחזקת ואיראן נחלשת. לצד ההסכמים שאנחנו מביאים עם מדינות רחוקות, חשוב שנזכור את החובה לשקם ולחזק את הקשר עם שכנותינו הקרובות ירדן ומצרים, קשר שלא חוזק בשנים האחרונות, אולי אפילו הוזנח בשנים האחרונות באופן שפוגע באינטרסים החיוניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל. הדרך הממושכת שבה אנו צועדים לצידן של שכנותינו היא אבן יסוד של היציבות הביטחונית שלנו. הגיעה העת להרחיב את היחסים איתן גם בתחומים הכלכליים והאזרחים, שייבנו ויבססו את השלום לדורי-דורות. הסכמי אברהם הם גם הזדמנות לחדש את המאמצים להסכם מדיני עם שכנינו הפלסטינים. אני קורא לאבו מאזן, ובעיקר לדור הצעיר של הפלסטינים: ידנו מושטת, והגיעה העת שתצטרפו למסע השלום במקום לשקוע בביצת הסרבנות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תגיד לו שאתה מוכן לקבל על עצמך – – – << דובר_המשך >> שר הביטחון בנימין גנץ: << דובר_המשך >> חברות וחברי הכנסת, הסכם הנורמליזציה הוא הישג חשוב של ממשלת האחדות, שבחרה בנתיב הצמיחה והשלום, נתיב הצמיחה הכלכלית. הצטערתי לשמוע כי יש חברי כנסת שבכוונתם להצביע נגדו. בעיניי זה אחד הרגעים שראוי להתעלות בהם מעל הפוליטיקה – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – המשך הכיבוש. << דובר_המשך >> שר הביטחון בנימין גנץ: << דובר_המשך >> – – והרגע להבטיח גם חינוך לשלום ופתח לעתיד טוב יותר לילדי המזרח התיכון, כולל ילדי הפלסטינים. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תמשיך לחיות – – – שלך – – – << דובר_המשך >> שר הביטחון בנימין גנץ: << דובר_המשך >> כפי שכולנו יודעים, הבחירה בדרך השלום נעשתה בצל חלופות אחרות שהיו על הפרק, צעדים חד-צדדיים, שיכלו להכניס אותנו לסחרור מסוכן בעת משבר מהגדולים שידענו. לשמחתי, צעדנו בנתיב השלום. גם היום אני קורא לך, ראש הממשלה – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כיבוש. << דובר_המשך >> שר הביטחון בנימין גנץ: << דובר_המשך >> – – להוביל ביחד איתי את הממשלה הזאת לעוד הישגים שנוכל להתגאות בהם, למען כל אזרחי ישראל. אני קורא לך ולחבריך לחדול מעיסוק אובססיבי במערכות השלטון, ששנינו מופקדים עליהן, ולחדול מלהתייחס אליהן כאילו יושבים בהן אויבי העם. תפקידנו לבנות ולחזק את הדמוקרטיה הישראלית, לעשות שלום בתוכנו ולא רק עם שכנינו, למנות את האנשים שיובילו את המדינה ביחד איתנו במשטרה, בפרקליטות, במשרד האוצר וביתר משרדי הממשלה, לתת להם לשרת את הציבור ולהפסיק את ההסתה נגדם. תפקידנו להביא לאזרחי ישראל תוכנית כלכלית שתוציא אותנו מהמשבר הכלכלי העמוק בתולדותינו ולא להחזיקה נצורה כתוכנית מילוט פוליטית; להיאבק בצורה עניינית ונחושה בנגיף הקורונה וגם בנגיף השנאה והפלגנות; לשמש דוגמה אישית לאזרחי ישראל ולעולם כולו. חברות וחברי הכנסת, מאז ימי אברהם התפילה לשלום הנכסף מלווה אותנו, כל צאצאיו. נאחל שהיום הזה יקרב אותנו אליו ונתפלל שלעולם לא נפסיק לעבוד עבור היום שבו כל ילדי אברהם ייהנו מפירותיו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר החוץ גבי אשכנזי, בבקשה. << דובר >> שר החוץ גבי אשכנזי: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, ראש הממשלה החלופי, יושב-ראש האופוזיציה, חבריי השרים, חברי וחברות הכנסת, מכובדיי כולם, אני חושב שכמו במלחמה, גם בשלום מותר שנניח את כל הריבים, את כל המחלוקות, בצד. אישור הסכם השלום עם איחוד האמירויות בכנסת הוא יום היסטורי, חגיגי, ראוי לציון. ההסכם הזה, שמבשיל אחרי פעילות רבת-שנים, פותח חלון של הזדמנויות לשגשוג ופריחה, פעילות דיפלומטית, כלכלית, עסקית, ביטחונית, תעסוקתית, בריאותית וגם תרבותית. אני מבקש קודם כול ובראש ובראשונה להודות ולברך את המנהיגים. אני רוצה להודות לנשיא הידידה הגדולה שלנו אמריקה, לנשיא טראמפ ולצוותו, לראש הממשלה ולאנשיו, לנסיך הכתר של איחוד האמירויות, במיוחד על התעוזה והחזון. צריך להודות בכך ולהודות להם. אני מבקש להודות במעמד הזה גם לאנשי משרד החוץ, אותם לוחמים ללא מדים, כפי שאני נוהג לכנות אותם, ששוהים שם כבר שנים ארוכות, על פעילותם – חלקה חסויה, חלקה גלויה. גם עשייתם תרמה להנחת התשתית להפיכת החלום לשלום. זה בעיניי שינוי תפיסתי שמחלחל לדורות. זה שינוי משנה מציאות. ההסכם הזה הוא לא רק מסמך; הוא מתורגם, וראוי שיתורגם, למציאות שתשנה את פניה ואת הסביבה האזורית שלנו. ביקרתי בשבוע שעבר בברלין בהזמנתו של שר החוץ הייקו מאס. גרמניה, כידוע לכם, היא ידידה גדולה שלנו. עמדתי באנדרטת השואה ולצידי שר החוץ האמירתי שייח' עבדאללה בן זאייד. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה ששר ישראלי עמד לצד שר ערבי במוזיאון הנצחת זיכרון השואה. חתמנו יחד, דף ליד דף, בספר הזיכרון, והבטחנו כולנו, שלושת השרים, לזכור ולא לשכוח. אני עדיין זוכר את ההתרגשות שאחזה בו כשהוא שמע את הסיפור של אבי ומשפחתו, שהצליח לשרוד במחנות העבודה בבולגריה, עלה לארץ והקים משפחה. אבל במבט קדימה, בשבוע הבא צפויה לבקר כאן בארץ משלחת רבת-משתתפים של האמירויות. בשבועות האחרונים משרד ראש הממשלה, משרד החוץ וקבוצות עבודה של כל המשרדים עשו הרבה מאוד מאמצים להסדיר את כינון היחסים ולגבש הסכמי שיתוף פעולה בין המדינות בתחומים השונים – הסכמים שיאפשרו טיסות ישירות של חברות מישראל לאמירויות ופריצת שווקים חדשים לטכנולוגיה הישראלית ויהוו כל מיני תרומות לכלכלה הישראלית, עם יכולת להשקיע כאן, להקים נציגויות במפרץ ולשתף פעולה במגוון רחב של הזדמנויות. כולי תקווה כי כבר בשבוע הא נוכל לחתום על חלקם ונראה בקרוב תיירים ואנשי עסקים מבקרים בשתי המדינות ומסיירים ברחובות אבו דאבי, בחוף הים שם, וכן בירושלים בירתנו, בחופי תל אביב ולכל אורכה ורוחבה של מדינת ישראל. התרשמותי היא, כפי שציינו גם קודמיי, שזה הסכם שייחלנו לו – הסכם בין אנשים, הסכם בין עמים, אמיתי לגמרי. היה מאוד מרענן לשבת עם שר החוץ האמירתי ארבע שעות בתוך חדר, לעבור על 17 נוסחים של הסכמים שונים: מתי אפשר להשתמש כאן בכרטיסי אשראי, כפל מס, איך אפשר להשקיע, ויזות, תרבות, חקלאות. אני לא מפרט יותר מזה. אני מאמין שהשינויים האלה וחלון ההזדמנויות שנפתח יביאו עימם הסכמים עם מדינות נוספות, וכולי תקווה שהוא יפתח מחדש ערוץ לשיח אחר עם שכנינו הפלסטינים, ואולי, מי יודע, להבקיע גם שם ולהגיע לשלום אמיתי ומלא במזרח התיכון. אני מאמין ששינויים גדולים מתחילים בצעדים קטנים. בואו לא נחמיץ את ההזדמנות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה. << דובר >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש הממשלה החליפי שר הביטחון בני גנץ, שרים, חברי כנסת, מכובדיי כולם, ב-29 באוקטובר 2018, בתפקידי כשרת התרבות והספורט, זכיתי להיות השרה הראשונה מממשלת ישראל העורכת ביקור רשמי באבו דאבי. לא אשכח את הרגעים המרגשים עד דמעות שבהם עמדתי לצד משלחת הג'ודו ושרנו ביחד את התקווה, שהתנגנה לראשונה על רקע דגל ישראל, שהוצג על המסכים בארנה אחרי ששגיא מוקי זכה במדליית זהב. במהלך הביקור חתמתי לראשונה על הסכם הגרנד פרי עם נשיא איגוד הג'ודו העולמי מריוס ויזר, המאפשר הגעה של ספורטאים ממדינות ערב למדינת ישראל לתחרויות שבמהלכן יוכלו להציג את הדגל ולשיר את ההמנון של כל מדינה ללא קשר ליחסים הדיפלומטים בינינו. לא כך נהגו במדינות ערב כלפי הספורטאים הישראלים, ועל כך קיבלתי את ברכתו של ראש הממשלה נתניהו. במהלך הביקור זומנתי על ידי המארחים לבקר במסגד השייח' זאייד בן סולטאן, ביקור רשמי ראשון של שרה מישראל, ושם כתבתי בעברית ביומן המבקרים בין היתר את הדברים האלה: יש במסגד מסר של אחווה ושלום. מאחלת שמאבו דאבי תצא בשורת השלום לישראלים ולתושבי האמירויות. מי האמין אז שבפחות משנתיים – היום אנו חותמים, היום אנו בעצם מצביעים על הסכם השלום עם האמירויות לצד ההסכם עם שכנתה בחריין, והוא יאושר היום ויהפוך לעובדה מוגמרת. זהו הסכם ראשון מסוגו בתולדות מדינת ישראל. הסכם שאין בו ויתורים, אין בו מסירת שטחים, אין בו מתים, אין בו קורבנות, מלבד מותה של הפרדיגמה שהשמאל הלך שבי אחריה במשך עשרות שנים. כי הרי מה מכר לנו השמאל? הנחות יסוד מנותקות, שבינן לבין המציאות לא היה דבר. בעוד השמאל הלך שבי אחרי משיחי שקר בדמות אהוד ברק ואחרים, הימין בראשותו של נתניהו הציג דרך אחרת, דרך המתנגדת לאותו עגל זהב שקרי ומסוכן שקרא לשטחים תמורת שלום. בעוד השמאל שר לשלום אך בפועל הביא עימו בעיקר קורבנות שלום, הימין מצא נוסחה חדשה ומנצחת: שלום תמורת שלום, שלום מתוך עוצמה, שלום מתוך אמונה בצדקת הדרך. אני רוצה לצטט דברים שכתב ראש הממשלה נתניהו בספרו "מקום תחת השמש" בשנת 1995: "שלום בר-קיימא יושג רק אם ישכנע העם היהודי את הערבים, שעימם ובצידם הוא חייב להתקיים, שכאן הוא וכאן יישאר". 25 שנים חלפו מאז והניתוח של ראש הממשלה התממש במלואו. ישראל לא כאן רק כדי להישאר; היא חזקה, משגשגת ועצמאית מאי פעם. היא מחוזרת על ידי העולם הערבי, בלי נסיגות, בלי פינויים, בלי קריעת שטחי מולדת. זו ההוכחה למה שהיום ברור לכולם: שלום אמיתי רק הימין יכול להוביל. מכובדיי, ההסכם הנוכחי מסייע לא רק לביטחון ישראל אלא גם לכלכלת ישראל. הוא מעניק זריקת מרץ ועידוד לעתיד התעופה, התיירות, הסחר וכל תחומי החיים. ביום שאחרי הקורונה השלום יהיה לחיסון היעיל ביותר ולדרך המהירה ביותר למסלול של צמיחה מואצת. למשרד התחבורה בראשותי יש תפקיד משמעותי בהסכם השלום הזה – בסלילת נתיבי השלום בים, באוויר ובעזרת השם גם ביבשה. רק השבוע התחלנו לראות את נציגי ניצני השלום: אוניית מכולות ראשונה מאיחוד האמירויות עגנה לראשונה בנמל חיפה. אתמול המריא לראשונה מעל שמי הארץ מטוס של חברת איתיחאד האמירתית, בהתאם להבנות בין גורמי התעופה במשרד התחבורה לאיחוד האמירויות. בשבוע הבא יגיע לכאן מנכ"ל חברת התעופה איתיחאד ומנכ"ל נמל דובאי במטרה להרחיב את נתיבי התעופה והסחר הימי. הציבור הישראלי יוכל ליהנות בעתיד הקרוב מקווי אקספרס שאנחנו מקדמים, קווים שיובילו את הישראלים מנתב"ג לאבו דאבי בתוך שלוש שעות בלבד. בעתיד, אני מקווה, נצליח לממש את חזון ראש הממשלה נתניהו לרכבת השלום מהמפרץ הפרסי דרך סעודיה, ירדן, רכבת העמק ועד חיפה. זוהי מהפכה אמיתית. אני מאמינה שכבישים, אוניות ומטוסים לא רק מחברים בין מדינות – הם מחברים גם בין לבבות. השלום יגשר לא רק בין ישראל למדינות ערב אלא גם בין אזרחי ישראל היהודים והערבים. הקהילה העסקית בקרב ערביי ישראל צומחת כל העת, והיא תזכה לרוח גבית דרמטית בזכות ההסכם הזה, עם יתרון חשוב בדמות ידיעת השפה הערבית. חברי הכנסת הערבים שיצביעו היום נגד ההסכם עושים אומנם כל מאמץ לטרפד נורמליזציה בין "הישות הציונית", כפי שהם קוראים לה, לשכנינו. לשמחתי, ערביי ישראל מבינים היטב את גודל השעה. הם מבינים אותה הרבה יותר טוב מנבחרי הציבור הערבים שמתיימרים לייצג אותם. החיבור בין ישראל למדינות המפרץ נולד מתוך הבנה שניצב מולנו אויב משותף – ציר הרשע השיעי הקיצוני. ההתלכדות סביב האיום האיראני הותירה את הפלסטינים חלק מציר הרשע, והחברים היחידים שנותרו להם הם איראנים, החיזבאללה, אירופים נאיביים ואנשי שמאל ישראלים שאוהבים שלום רק אם הוא כרוך בגירוש יהודים מבתיהם. אז במעמד חשוב זה אני מבהירה: ארץ ישראל לעולם לא תהיה יותר נתונה למשא ומתן. עידן הנסיגות תם ונשלם. אנחנו נמשיך לחזק את ההתיישבות ולפתח את כל חלקי הארץ לרוחבה ולאורכה, בדגש על חבלי המולדת יהודה, שומרון, בקעת הירדן ועיר האבות חברון, ששם התארחו אבותינו ואימותינו. אני רוצה לברך את כל האנשים שהפכו חלום זה למציאות, ומעל כולם את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שמוכיח היום פעם נוספת שהוא אחד מגדולי המנהיגים שקמו לעם ישראל בארצו. כפי שהוא ציין, אנו מחכים לעוד הסכמי שלום שיגיעו לאישור הכנסת. אני אסיים ברוח הכתוב: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". אמן. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה, אני מזמין את שר המשפטים אבי ניסנקורן. בבקשה. << דובר >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר >> ההסכם שאנחנו מעבירים היום לאישור הכנסת הוא בהחלט הסכם חשוב, היסטורי ומבורך. אני מברך את העם בישראל ואת אזרחי איחוד האמירויות על הסכם השלום, שהוליד עתיד חשוב וחדש לשני העמים. דרך השלום היא הדרך שבה עלינו לצעוד יחד עם עמי האזור ועם שכנינו הפלסטינים. ההסכם שאנחנו מעבירים היום לאישור הוא תוצאה של מדיניות שפויה ואחראית, כזו ששמה את ביטחון ישראל בראש סדרי העדיפויות ומפנימה כי הדרך היא לא דרך של סיפוח חד-צדדי אל מול שכנינו הפלסטינים. זאת לא הדרך הנכונה. הדרך היא כפי שאנחנו עושים היום: דרך של הסכמים שמושגים במשא ומתן ישיר בין צדדים, מכובדים על ידם ומפנימים את העיקרון של הדדיות ושלום. אני סומך על שר הביטחון בני גנץ שישמור על היתרון האיכותי של ישראל מול כל עמי האזור. אני מברך את ראש הממשלה על הצעד שהוא מוביל היום. הצעד מפנים את הצורך לחתירה לשלום חרף צעדים חד-צדדיים. בעת הזו, בתקופה המשברית של פילוג, חשוב לא פחות מאשר השלום עם שכנינו להשיג שלום בתוכנו. שלום אמיתי של פיוס, של כיבוד האחר, של לקיחת הרב-גוניות והפיכתה ליתרון, של שוויון, של דמוקרטיה חזקה. לא הצלחנו להקים קבינט פיוס, והשסע לצערי גדל. המבחן האמיתי הוא המבחן להתגבר על המחלוקות, להכיר בהן אבל לחתור יחד לפיוס פנימי. זה יכול לקחת זמן, אבל זאת הדרך המתחייבת על בסיס חזונה של מגילת העצמאות ועל בסיס חזונו של מייסד האומה הרצל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השר יזהר שי. בבקשה. << דובר >> שר המדע והטכנולוגיה יזהר שי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, נכבדיי ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש הממשלה החליפי בני גנץ, יושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד, כאן, על הבמה הזו, לפני 43 שנים, ב-20 בנובמבר 1977, עמד ראש הממשלה מנחם בגין, זכרו לברכה, ובירך את נשיא מצרים שבא לשאת כאן את דבריו בפני הכנסת הזו לקראת החתימה על הסכם השלום הראשון וההיסטורי בין ישראל למדינה ערבית. כאן, על הבמה הזו, דיווח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, זכרו לברכה, ב-3 באוגוסט 1994, על הסכם השלום בין ישראל לבין ירדן. וכאן, על הבמה הזו, יש לי הזכות לברך אותך, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, על חתימת הסכם שלום היסטורי נוסף בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות. הרשה לי לברך אותך, אדוני ראש הממשלה, ואת כל מי שעסקו איתך במלאכה החשובה הזו במשך שנים, על הובלת מדינת ישראל להסכם חשוב כזה, ולקוות שהסכמים נוספים אכן נמצאים בדרך. אתה חותם על ההסכמים האלה, אדוני ראש הממשלה, בשם כל אזרחי מדינת ישראל, ואני, כאחד מאותם תשעה מיליון אזרחים, מברך אותך ומתפלל להצלחתך בהשגתם של הסכמים נוספים שיקדמו אותנו אל שלום, אל השלום שהוא כל כך נכסף עבור כולנו כאן במזרח התיכון. חברות וחברי הכנסת, יום חג היום במשכן הזה, יום שבו אנחנו מציינים הסכם שלום היסטורי וחשוב; אבל זהו גם יום שהוא יום נכון להסתכל פנימה, עלינו, אל תוכנו, כי בבית הזה, חברות וחברים, אין שלום, אין כאן שלווה ואין שקט. בבית הזה, אדוני היושב-ראש, יש ריב ומדון, שסע ופילוג בינינו, בתוכנו ובגללנו. אנחנו, שנמצאים כאן בבית הזה – גם אין שלום מסביבנו, בין חלקיה השונים של החברה הישראלית. בבית המחוקקים הישראלי אין מסר של הידברות, אין ניסיון להכלה, לשיח משותף, להבין ולכבד את האחר. ובגללנו, חברות וחברי הכנסת, שרות ושרי הממשלה, בגללנו החברה הישראלית פצועה, מדממת, מפולגת ועצובה. בגלל הריב האין-סופי והצעקות שיוצאות מהמשכן הזה, מהמליאה המכובדת הזו, אדוני היושב-ראש, מהוועדות, שעושות את עבודתן נאמנה. בגלל השנאה והמדון שיוצאים מכאן אין שלום בישראל, אין שלווה ואין מנוחה. כך נאמר בספר הספרים, חברות וחברי הכנסת: "שאלו שלום ירושלם, ישליו אהביך. יהי שלום בחילך, שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך". אז מי מאיתנו מרים את הכפפה? מי כאן, פה, בין כולנו, מוכן לשאול בשלום ירושלים, לפעול למען שלום בחילה, שלווה בארמונותיה? שימו לב לפסוק האלמותי הזה שוב: "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" – למען אחיי ורעיי. אז למען מי אנחנו מדברים? מיהם אחינו, מיהם רעינו, מיהם? על מה ולמה אנחנו נלחמים בינינו? עד מתי נזרע אנחנו, כולנו, שנאה ושסע בחברה הישראלית? ואולי, אולי כשמשק כנפי ההיסטוריה מבשר מעלינו את בשורת השלום היפה הזו היום, עם שכנינו, אולי הגיע הזמן גם לעשות שלום בתוכנו? אולי הגיע הזמן שנדבר שלום בנו? חברות וחברי הכנסת, שרות ושרי הממשלה, אדוני היושב-ראש, עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ועל כל אזרחי ישראל, ובינינו לבין עצמנו, בתוכנו ובין כולנו, ועל זה אמרו אמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השרה אורית פרקש הכהן. בבקשה. << דובר >> השרה לנושאים אסטרטגיים אורית פרקש הכהן: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה החליפי, מכובדיי כולם, חברי הכנסת, בית זה ידע אירועים מכוננים רבים והיום הוא אירוע כזה. אימוץ הסכם השלום בין ישראל למדינה הערבית הוא רגע משמעותי לא רק עבורנו אלא גם עבור הדורות הבאים. בנובמבר 1977, לפני כמעט 43 שנה, נשיא מצרים אנואר סאדאת עמד כאן באולם על מנת להביא לסיומו את מצב המלחמה ששרר עד אז בין ישראל לבין מצרים. בשנת 1995 גם ירדן הצטרפה למעגל השלום. היום אנחנו מרחיבים את מועדון שוחרי השלום במזרח התיכון ומעמיקים את מהות השלום בין ישראל לשכנותיה. היחסים המתהווים בין ישראל למדינות המפרץ מוכיחים כי שלום איננו רק היעדר מלחמה, שלום הוא שיתוף פעולה אמיתי, הוא פוטנציאל כלכלי, הוא דיאלוג והוא גם מפגש בין-תרבותי. חבריי חברי הכנסת, ביום חגיגי זה חשוב לזכור: ממשלות חותמות על חוזים אבל אנשים יוצרים את השלום. כדי לייצר מפגש בין אנשים, כדי לבנות שלום של אמת, צריך לקדם את התיירות ההדדית בין המדינות. לא סתם מנחם בגין זיכרונו לברכה הדגיש את נושא התיירות, ודווקא אותו, בנאום התשובה שלו לסאדאת. אתמול בערב שוחחתי עם שר הכלכלה הפדרלי של איחוד האמירויות האמון גם על תחום התיירות, מר אחמד בהלול אל-פאסיל. גילינו שרב המחבר על המפריד: שנינו מגיעים מתחום האנרגיה, שנינו רואים בתיירות כלי לבניית שלום בין אנשים ועמים. הוא הסביר לי שאורית זה נור, ובסוף כולנו אנשים. סיכמנו שגם כאשר התיירות נמצאת במשבר אנו כבר נתכנן את היום שבו נוכל להיפגש, וגם אזרחי שתי המדינות יטיילו ויבקרו אלה במדינת רעיהם. היום אני חוזרת בפניכם על הדברים שאמרתי לו אתמול: כשרת התיירות אפעל לקדם את המפגשים בין אזרחי המדינות על מנת שכולנו ניחשף לאנשים, לחברה ולתרבויות של הצד השני. לכן אני גאה לעמוד כאן ולהזמין את אזרחי האמירויות, בחריין, מצרים וכל מי ששומע: ברגע שהשמיים יפתחו בואו לבקר, אנחנו כאן מחכים ומצפים לכם. (אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם: היום ישראל מציינת פרק חדש ביחסיה עם העולם הערבי. אנו מקדמים בברכה את ההסכמים שנחתמו עם האמירויות ועם בחריין. הגיע הזמן להעדיף דיאלוג על חרם. כשרת התיירות של ישראל, אני פונה אליכם באמירויות, בבחריין, במצרים, בירדן, במרוקו ובאזור כולו: זכרו שאומנם ממשלות חותמות על הסכמים, אך עמים יוצרים שלום, ותיירות היא מרכיב מרכזי בזה. כשהשמיים ייפתחו והטיסות יחודשו, בואו לבקר ברחובות העתיקים של ירושלים ובחופי תל אביב. המקרא מכנה את ישראל ארץ זבת חלב ודבש, אך אנו מציעים זאת ועוד הרבה יותר: מהרי החרמון המושלגים, דרך המים הזורמים בגליל ועד מדבריות הנגב, נופים מדהימים. יחד נוכל ליצור עתיד טוב יותר ובטוח ומשגשג יותר.) ונקודה נוספת: ההסכם ההיסטורי שבית זה מאשר היום מהווה מעין הצהרה על העתיד שאנחנו רוצים לייצר באזור, עתיד שמעלה על נס לא רק הסכמים בין ממשלות אלא גם את שיתוף הפעולה, הדיאלוג והכנסת האורחים בין העמים. באופן לא מפתיע איראן, חיזבאללה, חמאס וארגונים המובילים את קמפיין הדה-לגיטימציה הבוטה נגד ישראל יצאו נגד הצעד החשוב הזה ונגד השלום הזה בכל הרשתות, בקמפיין תודעה מתוזמן היטב. כשרה לנושאים אסטרטגיים נלחמתי נגד החרם ובעד הדיאלוג, תוך התמקדות בשיח השנאה שמעוות את התודעה ברשתות החברתיות. המקרה הנוכחי מוכיח גם הוא שעל הרשתות החברתיות לוודא שהן לא מנוצלות להפצת שנאה, הסתה ופייק ניוז. מחקר של המשרד לנושאים אסטרטגיים מצא כי ארגוני טרור ומדינות תומכות טרור פעלו באופן אקטיבי להטות את השיח ברשת ולעצב את דעת הקהל בשפה הערבית, שיתנגדו להסכם השלום הזה. באמצעות הפעלת מערך מתוחכם וממומן הם כינו את תומכי השלום עם האמירויות בוגדים, ותקפו את מנהיגי האמירויות על ההסכם עם ישראל. אז בואו נבהיר: הבגידה האמיתית היא תמיד של מנהיג שמוותר על חלום של שלום לבני עמו. אני שמחה וגאה להיות חלק מעם שמעדיף שלום ושיח על פני שנאה וחרם. כולי תקווה כי בקרוב מדינות נוספות תצטרפנה למעגל השלום. רק כך נוכל להבטיח עתיד טוב יותר לדורות הבאים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. אני מזמין את השר עמיר פרץ, בבקשה. << דובר >> שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ: << דובר >> אדוני ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון, אני מכבד פה את הדיון. אני מצטער על כך שראש הממשלה איננו, זה בהחלט יום שהייתה צריכה להיות מופגנת בו אחדות בכל דרך שהיא. אבל מה שחשוב זה ההסכם שאנחנו דנים בו. חבריי חברי הכנסת, כל אחד ואחד מכם שמגיע למשכן מגיע בתחושה של שליחות אמיתית. כולם בטוחים כי מרגע שיגיעו הם הולכים לשנות סדרי עולם והכול יקרה בן לילה כהרף עין, ואז מסתבר שהמציאות הרבה יותר מורכבת. למרות זאת, כל אחת ואחד כאן מסמנים להם מה הדבר החשוב להם באמת, ולעיתים הם זוכים להגשים זאת. יש מי שרואה בחוקים חברתיים את פסגת העשייה שלו; יש מי שמבטיח לכל עם ישראל שהוא ורק הוא יהיה האצבע בסכר בהגנה על החוק, על הדמוקרטיה, על הביטחון. אבל בדרך כלל העבודה כאן קשה, שוחקת, לא תמיד זוכה לחשיפה ציבורית, ולא תמיד אתם מקבלים עליה את האשראי המגיע לכם. אבל ישנם רגעים שאתה אומר: בשביל הרגע הזה אני כאן, גם אם רגע ההצבעה שנוי במחלוקת. הייתי כאן בהצבעות מאוד חשובות ומאוד היסטוריות; הייתי כאן בהצבעות על הסכמי אוסלו, הייתי כאן בהצבעות על ההסכם עם ירדן, וגם אז היו סימני שאלה, גם אז היו ספקות. בסופו של דבר, כולנו כאן יודעים וכל אזרחי ישראל יודעים שכל צעד לפיוס, כל מהלך של נורמליזציה, רק מסייע ליציבות ורק מבהיר כי פירות השלום והנורמליזציה משרתים את כל שוחרי השלום במזרח התיכון. אני פונה לראש הממשלה: אנחנו חלוקים בנושאים רבים, כלכליים, חברתיים, וודאי חלוקים איתך ביחס שלך לתקשורת, לאיזונים הדמוקרטיים, למערכת המשפט, ובנושאים נוספים, אך היום אני רוצה לברך אותך בלי חמיצות, בלי התלבטויות, על הבאת הסכם שלום חשוב זה שיש לו השלכות כלכליות עצומות. אני גם רוצה לברך אותך, ואי-אפשר להסתיר זאת, על ההכרה כי הסיפוח היה המכשול בדרך להסכם זה. לכן מבחינתי ומבחינת חברים רבים ההישג הזה, של לשים את הסיפוח בצד – לא להצהיר במפורש, אנחנו לא דורשים ממך להצהיר שוויתרת על הסיפוח, אבל ברור לחלוטין שככל שפירות ההסכם כאן יבשילו יותר, הם יהיו יותר משמעותיים, ככל שכל אחד יבין שמהלך כזה של סיפוח יכול לפגוע באופן מיידי בכל הפירות האלה ובכל ההישגים האלה. אין לי ספק שהסיפוח לא היה תורם דבר וחצי דבר לאזרחי ישראל המתגוררים ביהודה ושומרון, אבל ודאי החלטה כזו הייתה יוצרת חוסר יציבות במרחב ומסכנת את הסכמי השלום עם מצרים וירדן, וטוב שאנחנו עוסקים היום באיך מפיקים יותר ויותר מהסכמי השלום ולא איך מתמודדים עם נזקי הסיפוח. מבחינתי הסכמי השלום עם האמירויות ועם בחריין, ואני מקווה כי בקרוב עם מדינות נוספות, הם תעודת ביטוח לנו כמדינת ישראל שכל ממשלה שתקום, גם אם תהיה ממשלת ימין קיצונית, לא תוכל לסכן את כל ההישגים, שילכו ויתעצמו בכל יום שיחלוף. והסיכויים שיהיו כאן צעדים חד-צדדיים, לשמחתי, הולכים ומתרחקים. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר הביטחון, גם אם ננסה להתעלם זה לא יעזור לנו. שכנינו מקרוב הם הפלסטינים, ואיתם צריך לדבר. ואני מעריך כי תחלוף תקופה עד שיימצא הגורם שיגרום לחידוש המשא ומתן בינינו לבין הפלסטינים. ייתכן שזה יהיה אחרי הבחירות בארצות הברית, ייתכן שזה יהיה אחרי הבחירות בישראל. אלה גם אלה מערכות שוודאי יביאו שינוי. אני מקווה שיהיו לנו הכוח ואת היכולת לעשות זאת בעצמנו בלי להידרש למהלכים כאלה, וודאי בלי ללכת לבחירות במדינת ישראל. אבל אין ספק שבעוד כשלושה שבועות, כאשר הבחירות בארצות הברית יסתיימו, אנחנו ודאי נהיה במהלך של דיונים חדשים, וודאי נצטרך לבחון מחדש את הדרך שבה אנחנו מתחילים להידבר כיצד לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים על בסיס פתרון שתי המדינות, על בסיס הבטחת עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חבריי חברי הכנסת, האינטרסים המשותפים שלנו עם איחוד האמירויות, בחריין ומדינות אחרות באזור והאתגרים המשותפים שלנו הובילו לשיתופי הפעולה כבר בממשלת רבין, שפתח את הדלתות מזרחה. מאז הסכם הנורמליזציה בחודש שעבר התחלנו לזרוע את זרעי שיתוף הפעולה גם אצלי במשרד הכלכלה והתעשייה, ואנחנו על סף חתימה על שני הסכמי שיתוף פעולה, שאני מקווה שיבואו לידי ביטוי כבר בשבועות הקרובים: הסכם שיתוף פעולה בנושא מחקר ופיתוח בהובלת רשות החדשנות במשרד הכלכלה, והסכם של שיתוף פעולה בנושא סחר, יצוא, יבוא והשקעות. הסכמי שיתוף פעולה אלה שיצאו אל הפועל נאמדים ביצוא של מיליארדים רבים, וזוהי רק ההתחלה. בהמשך אנחנו נפעל לשיתופי פעולה ליצוא הטכנולוגיות המשותפות שלנו לכל העולם. אנו ננצל את ההזדמנות הזו כדי לערב יותר יזמים ובעלי עסקים מהחברה הערבית בישראל, וכן נחפש דרכים ליוזמות משולשות של ישראל, איחוד האמירויות והרשות הפלסטינית. אני מקווה מאוד – אני מצטרף לפנייה של שר הביטחון, ראש הממשלה החליפי: גם אני פונה לפלסטינים, ואני מקווה מאוד שבקרוב מאוד יחליטו הפלסטינים לחזור לשולחן המשא ומתן, ושם נצטרך כולנו ללכת לפיוס ההיסטורי, שיבטיח את עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. אני מזמין את השר יואב גלנט, בבקשה. << דובר >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר >> אדוני היושב-ראש, שר הביטחון, שר המדע, שר הכלכלה, שר המשפטים, חבריי חברי הכנסת, שר החקלאות, חבריי חברי הכנסת – – << קריאה >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << קריאה >> שרת התיירות. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> – – שרת התיירות, לפני למעלה משנות דור נחתם הסכם השלום האחרון, מול ממלכת ירדן, והינה זכינו כולנו להסכם חדש, המניח יסודות של שלום אמיתי, של פיוס, של שיתוף פעולה רב-תחומי בין ישראל לבין איחוד האמירויות. טיבם של מהלכים היסטוריים הוא שלעיתים נדרשת תקופה ארוכה כדי להבין את עוצמתם, והינה לפנינו קורם עור וגידים מהלך היסטורי אסטרטגי גיאו-פוליטי, אשר גם השפעותיו מתחוללות לנגד עינינו ממש ברגעים אלה. שמענו את הדוברים לפניי על המטוסים, על האוניות, על התיירות, על הביקורים, על הכלכלה. כל זה כבר קורה. כשם שבעקבות איחוד האמירויות באה בתוך ימים ספורים גם בחריין, לא יהיה זה הימור להניח כי בקרוב יצעדו בעקבותיהן מדינות נוספות. אני מייחל לראות ביניהן את סעודיה – אשר הצטרפותה תהווה אבן דרך אסטרטגית – אבן הראשה של העולם הערבי הסוני. הדבר הזה, יכולים לומר שסעודיה לצידנו – משמע, העולם הסוני לצידנו, וכך לראשונה מאז הקמתה תמצא את עצמה מדינת ישראל בחזית אחת, בצד אחד עם רוב-רובן של המדינות הערביות הסוניות. ומולנו, מן העבר השני, ציר הרשע בהובלת איראן ובהשתתפות סוריה, חיזבאללה וארגוני טרור אחרים. הברית הזאת שאנו כורתים בימים אלה: ארצות הברית, ישראל, איחוד האמירויות ומדינות סוניות מן הצד האחד, ומצרים וירדן כבר שם, ומן הצד השני העולם הקיצוני השיעי הנתמך על ידי איראן במעשים של טרור והשתלטות – הברית הזאת היא ברית רבת-חשיבות והיא טומנת בחובה הזדמנויות ענק להתייצב בנחישות קבל עם ועולם מול איראן וגרורותיה, להצר את צעדיהן ההרסניים ולמנוע מאיראן את מימוש תוכניותיה המסוכנות במזרח התיכון ובעולם כולו. 35 שנים עשיתי במדים. עם נשק ואפוד פסעתי בשדות מלחמה במקומות רחוקים, לא נודעים, עם פקודים ועם חברים. לדאבון הלב רבים מהם לא שבו, אך הם איתי תמיד. ידעתי את טעמם של קרבות ושל מלחמות. חוויתי היטב את מחירם הכבד ואת משמעותם. ומתוך ההיכרות הזו ומכוח הניסיון הזה אני מכיר ומוקיר ומעריך את משמעותו של שלום. כמה קשה ובלתי מובנת מאליה היא הדרך לשלום, כמה מאמצים נעשו בחשאי ובגלוי, כמה מפגשים, כמה שיחות, כמה מסרים, כמה ידידים מקרוב ומרחוק שנרתמו לסייע. ולבסוף זכינו. אין לבית הזה רגעים רבים מדי של אחדות ותמימות דעים, בוודאי לא בימים אלה. והינה מונח לפנינו הסכם אשר אינו רק הזדמנות לשלום עם מדינות ערב המתונות, הוא אולי גם הזדמנות להסכמה ולאחדות בינינו, ולו לשעה חגיגית זו, אקווה שליותר. זהו הסכם המהווה בשורה חשובה מאין כמוה. הסכם של שיתופי פעולה כלכליים כחלק בלתי נפרד ממחויבותם של הצדדים לשלום, לשגשוג, ליחסים דיפלומטיים ידידותיים ולשיתוף פעולה ולנורמליזציה. הסכם שהוא הזדמנות להגברת ולהרחבת שיתוף הפעולה בין ישראל לאיחוד האמירויות בחדשנות, בסחר וביחסים הכלכליים. הסכם שמביא איתו שורה ארוכה של שיתופי פעולה גם בתחומי המדע, הטכנולוגיה, התקשורת, הבריאות, החקלאות, האנרגיה, המים ועוד. מונח לפנינו הסכם שהוא הזדמנות גדולה לישראל ולאזור כולו. צעד אחד במסע חשוב, שיכול לשנות בתכלית את תמונת המצב המשתקפת לנגד עינינו. כשר החינוך אפעל בהקדם, יחד עם שותפיי מן האמירויות, כדי להביא לכך שילדי שתי המדינות יבינו כי השלום הוא העדיפות העליונה, המוחלטת והפועלת לטובת כל העמים, ובוודאי לאלו הכורתים שלום. אני מבקש לברך את ראש הממשלה על החזון רב-השנים ועל המימוש המרשים, שכולנו נתברך בפירותיו. כולי תקווה כי כנסת ישראל תאשר היום פה אחד, כל סיעות הבית, מימין ומשמאל, קואליציה ואופוזיציה, את ההסכם החשוב, ההיסטורי והאסטרטגי הזה. תודה לכם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. << קריאה >> שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ: << קריאה >> אני נשאר בשבילך. << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה לך. לא בטוח שתאהב, אבל תודה שאתה נשאר. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסכם שלום של ישראל עם כל מדינה הוא יעד מבורך. אבל בבואנו היום להצביע על ההסכם אין לנו כל יכולת לקבוע אם ההסכם משרת את האינטרס הלאומי ומה המחיר שמדינת ישראל ואזרחיה משלמים בעבורו. אנחנו פשוט לא יודעים. מדוע להביא את ההסכם בלי להביא את כל הפרטים, מה העניין הזה? ואיזו מין כנסת אנחנו – משתפים עם זה פעולה ולא תובעים כשליחי ציבור לדעת את מחיר ההסכם במלואו ומראש? אני מזכירה לכם שאפילו שר הביטחון ושר החוץ לא הכירו ולא היו שותפים להשלכות הרחבות של ההסכם. אני לא בטוחה, אגב, שהם היום יודעים את מלוא הפרטים. רק לשם השוואה, הלכתי ללמוד כיצד נעשה הסכם השלום עם מצרים. ראש הממשלה דאז בגין, זכרו לברכה, הביא את ההסכם לכאן, היה פה דיון של יומיים רצופים לפני שהוא נסע לוושינגטון לחתום על ההסכם. אבל אני רוצה להגיד שבעיניי, לפחות בעבר, בליכוד של פעם, עשו דברים אחרת. ראש הממשלה, רק לפני כמה ימים הגעת לכאן לספר לנו עד כמה הכול טוב במחוזותינו, וכאילו ביקום מקביל התהדרת ביכולות הרבות שלך להביא הישגים מרשימים בכל תחומי חיינו, במנותק לחלוטין מהמציאות של אזרחי המדינה. אז איך אני יכולה לסמוך על זה שההסכם טוב לנו? אין לי ביטחון ואין לי אמון בכנות הכוונות שלך או בהצהרות שלך. ואם אתה כזה טוב בלעשות שלום עם אחרים, מדוע אתה לא מתחיל קודם כול לעשות שלום בבית? מדוע סדר יומך לא כולל קירוב לבבות ועידוד ערבות הדדית כדי לחבר ולאחד את החברה בשעה כל כך קשה? מדוע אתה והשליחים שלך מתדלקים את הפילוג ושורפים בדרך את המדינה, את הממלכתיות ואת כל מה שמחבר בינינו? האם זה בגלל המחשבה שזה יביא לכם עוד כמה מנדטים – לדעתי לא – או בגלל הרצון להסיח את הדעת מהכישלון הבלתי-נסלח שלך כלפי אזרחי המדינה? אז כשאתה ניצב כאן כדי לקבל קרדיטים על הסכם סודי שאת פרטיו והשלכותיו נדע רק לאחר ההצבעה, אם בכלל, אני מבקשת ממך לקחת קרדיט גם על תרבות השקר שאתה מנחיל כאן, על השיסוי ועל העובדה שהפכנו להיות מדינה שבה יש אמת אחת: רק האמת שלך, רק האינטרס האישי שלך ורק ההישרדות שלך. כל השאר ממש לא חשוב. קח בבקשה קרדיט גם על הגירעון התקציבי – 9%, סדר גודל של 102 מיליארד שקלים, שאם יש למישהו ספק, אנחנו אלה שנצטרך לשלם את הגירעון הזה בריבית דריבית. קח קרדיט על היקף המובטלים שרק הולך וגדל, על העסקים ועל מפעלי החיים שקורסים לנגד עינינו, על זה שאנחנו המדינה השלישית בעולם במדד יוקר המחיה. קח קרדיט על הדור האבוד שלקחת לו את העתיד. את הקרדיט על מערכת הבריאות, שאותה הרעבת למעלה מעשור, אני לא מציעה לך לקחת. אני יודעת שתמצא לבד שעיר לעזאזל תורן, אחרת, את מי יהיה לך להאשים? אתה מבקש מאיתנו להצביע עבור הסכם עם יריבים, יריבים בפוטנציה, צריך להגיד. שמענו שהיו כבר באמירויות עוד הרבה קודם לחתימת ההסכם – ואני תוהה מדוע אתה בוחר להגיע להישגים רחוקים לפני שאתה משקיע בנכס המשמעותי ביותר שיש לנו במדינה? אני מדברת כמובן על האזרחים, שלא מבינים איך המנהיגות הפקירה אותם להתמודד לבד עם מציאות כלכלית, בריאותית וחברתית כל כך קשה. ונתניהו, עוד דבר: מנהיג שבוטח בעצמו הוא מנהיג שמסוגל לעבוד בצוות ולהעצים את הסביבה שלו. אבל לך לעולם אין שותפים להצלחה. החשדנות והפחדים שלך מנהלים אותך כבר הרבה מאוד זמן, והם אלו שמשאירים אותך לבד במערכה, לגמרי לבד עם הכישלון שלך, בחוזה שאותו הפרת שוב ושוב כלפי אזרחי המדינה, כישלון שמאפיל על כל הסכם שלום שתביא לכאן. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, מדינה שלמה צופה הבוקר לעבר הבית הזה, מדינה שלמה רוויית מלחמות ואויבים מכל עבר. עם ישראל בימים האלה שסוע וקרוע בביתו ומחפש זקיק של תקווה. היום אנחנו הולכים להצביע על הסכם נורמליזציה עם איחוד האמירויות. ראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה לשכנע אותנו שמדובר בהסכם שלום תמורת שלום. הבעיה היא שכנראה שזה לא בדיוק כך. ראשית, לא הייתה מלחמה מול איחוד האמירויות; נכון, גם לא היו יחסים. אז אולי צריך לקרוא להסכם הזה הסכם כינון יחסים, הסכם נורמליזציה, אבל לא שלום. אבל יחסי ציבור, כמובן, הם לפני הציבור והאינטרס שלו. שנית, המחיר ששילמנו אינו ידוע. אנחנו שומעים על עסקת מכירה של F-35, ואז ראש הממשלה, באמירה המפורסמת שלו: מה, מה פתאום – מכחיש את זה – ואז מסתבר שיש דברים בגו. אנחנו שומעים על ויתור על החלת הריבונות, באות הכחשות, ואז מסתבר ועוד איך שיש דברים בגו. אז שלום תמורת שלום זה לא. אולי זה כינון יחסים תמורת ויתור על החלום. שאלת המחיר שאותו אנחנו צריכים לשלם היא מטרידה מאוד. היא מטרידה כי החלק החסוי של ההסכם הזה לא הוגש לוועדת החוץ והביטחון לפני ההצבעה אלא יוגש רק בשבוע הבא. אז אנחנו הולכים להצביע היום כאן על הסכם חשוב ודרמטי בעיניים עצומות. האם מישהו מכם היה מוכן לחתום על חוזה, רכישת דירה למשל, בלי לדעת את המחיר? רוב הסיכויים שלא. ראש הממשלה, בנאום שלו כאן לפני כשעה ציטט את עצמו – שזאת אגב תופעה מיוחדת במינה ואהבה עצמית אין-סופית, שהבן אדם מצטט את עצמו. אז גם אני ארשה לעצמי לצטט את ראש הממשלה נתניהו: "ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבל דברים כל כך גורליים למדינת ישראל – – – קיים חשש, אני חייב להגיד אמיתי, לא בלתי מבוסס, שהוא יכריע את ההכרעות על בסיס אינטרס אישי של הישרדות פוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי – – – הוא נמצא במצוקה המיוחדת הזו, הכל-כך עמוקה". אדוני ראש הממשלה, צדקת אז. העם אינו בטוח ששיקוליך הם לטובת המדינה ולא לטובת הישרדותך הפוליטית. יותר מזה, ברוב המקרים אתה לא משאיר לנו ספק שאתה פועל מתוך שיקולי הישרדות עצמית שלך. ההסכם הזה חשוב כל כך, משמעותי כל כך, שאסור שהעם לא ידע מה כתוב בו באותיות הקטנות. לכן אני מבקש ממך לתת הזדמנות לוועדת החוץ והביטחון לדון בהסכם הזה, לאשר אותו, ורק אז להביא אותו להצבעה כאן במליאת הכנסת. זאת כדי שנהיה בטוחים שאתה פועל משיקולים נכונים, ושהמחירים שאנחנו הולכים לשלם הם סבירים. ואז נברך אותך ואת ההסכם בלב שלם. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. ארבע דקות, בבקשה. << דובר >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, תראו, כל הסכם שלום עם מדינה ערבית הוא דבר חשוב ומבורך, אבל מנהיגות נמדדת בעיתות משבר, לא בזמן שגוזרים סרטים. חבל לי מאוד ששר הביטחון גנץ יצא, כי הדברים שלי ממוענים גם אליו. חבל לי עוד יותר שהוא יצא כנראה בגלל שהוא ראה שנתניהו יצא, והוא לא רוצה להיות פראייר ולהיות דקה יותר במליאה. אני לא זוכר את הפעם האחרונה שגנץ או נתניהו מצאו לנכון להגיע ממש פה למליאת הכנסת לדיון על הקורונה, לדיון על המשבר במערכת החינוך, על הנזק המנטלי המצטבר אצל הילדים שלנו, לדיון על העסקים הקורסים, לדיון על היעדר הסיוע, לדיון על כל הדברים שבאמת מטרידים את האנשים כרגע בבית, שאני מבטיח לכם לא צופים בחגיגות ההסכם. בסופו של דבר – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> יש 40 חתימות ביום שני. זה דיון מדיני. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> השר אקוניס, אני – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> לא, מותר לך להגיד גם כאן מה שאתה רוצה. אני רק אומר לחברי יש עתיד: זה דיון מדיני, מהשקפת עולם מדינית. ביום שני יהיה דיון על הקורונה ועל הכול. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מבין, ועדיין אני אדבר על מה שאני רוצה, בגלל שאני חושב שהפן המדיני כרגע מתקיים לצד פן כלכלי קטסטרופלי, כתוצאה מכישלון ניהול המשבר, ופן חברתי שהוא אולי האקוטי ביותר. תראו, אני מדבר כבר תקופה על זה שהממשלה הזו, לצערי, מרסקת את הישראליות, ואני באמת מאמין בזה, השר אקוניס. כי יש פה חברה ישראלית שידעה לצלוח יחד משברים, כמו מלחמת לבנון השנייה, כמו צוק איתן, בזכות ערבות הדדית, ומה שאנחנו רואים פה עכשיו זו חברה שונאת: הימנים שונאים את השמאלנים, חרדים בודקים כמה מפגינים מקבלים מכות מהמשטרה כדי לראות מי מתמודד איך, מי מקבל מה. ממתי הפכנו להיות חברה שבה כולם רק מחפשים לראות אם מישהו נדפק יותר, ואף אחד לא חושב: איך אני יכול לעזור לבן אדם השני? הסיבה לפילוג שאנחנו רואים כרגע היא נתניהו. אז אותו בן אדם שמגיע לפה בכל הכבוד וההדר לספר איזה יופי ההסכם שהוא עשה – אז יפה, יש דברים מאוד טובים בהסכם הזה, אבל את האנשים בבית, שכרגע רק בודקים מי יכול להפר יותר או את מי דופקים יותר, זה לא מעניין. מה שכן מעניין זה שישראל, כמדינה שסועה, כחברה שונאת במקום חברה של ערבות הדדית, היא ישראל שלא תצליח לנצח את המגפה. אנחנו מפסידים לקורונה בגלל ממשלה מפלגת. היו פה אנשים מהליכוד, שמעתי את שרת התחבורה מירי רגב מספרת, איזה יופי, על האחדות ועל ישראל. חברים, יש המון דברים טובים בישראל; יש הרבה פחות ממה שהיו אחרי שהתחלתם לטפל בה. אנשים בבית מחפשים לשרוד והם מחפשים תקווה. וכשאין לך על מי להישען, וכשאנשים מרגישים לבד, וכשזאת מגזריות שקורעת את החברה הישראלית והופכת אותה לשבטית, וכשמדינת ישראל, מישראל הגדולה מתחילה עוד פעם להידמות לאוסף של מגזרים נפרדים – טוב מזה לא יצא. אנחנו לא ננצח את משבר הקורונה כל עוד הממשלה הזו רק מחפשת איפה לקרוע. ונתניהו, שהיה ממש לפני שעה והתגאה בהסכם הזה, צריך לקחת אחריות על הדבר שהוא עושה הכי טוב, לחרחר שנאה בשביל רווח פוליטי. ישראל של חודש אוקטובר 2020 נראית כמו שהיא נראית בגלל שנתניהו הוא אלוף העולם בחרחור שנאה בשביל רווח פוליטי. במקום לאחד, במקום לחבר, במקום לתת תקווה, הוא פשוט גורם לכולם לחפש את השונה, לחפש את המפלג ולחפש איך אני יכול לדאוג לעצמי. כל עוד זה המצב שלנו כאן במדינה, תרשו לי להגיד שאני מברך על כל הסכם שלום, אבל יש כרגע דברים שעליהם נכון שראש הממשלה והחליפי שלו יעלו וייתנו את הדין לציבור בישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה, חבר הכנסת רול. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה, בבקשה. << דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחזה מעניין מה שאנחנו רואים היום בכנסת, אחדות דעים הקיימת כמעט בין כל המפלגות: בין מפלגת השלטון והמפלגה החלופית; בין מפלגות הקואליציה לבין מפלגת האופוזיציה. כולם משבחים. כולם מדברים בזכות אותו הסכם. כנראה שיש קונספציה מסוכנת, חבריי חברי הכנסת. יש פה תמימות דעים, ואף אחד אינו מעז להגיד את האמת. ורק אנחנו, הרשימה המשותפת, רק אנחנו מחוץ לקונסנזוס הזה, מחוץ לקונספציה הזאת. ואנחנו יודעים מה הקונספציות והמיסקונספציות עשו בעבר ובהיסטוריה ארוכה. בואו נלמד קצת מההיסטוריה. אנחנו באומץ רב עומדים כאן ואומרים: כן, אנחנו מתנגדים להסכם הזה, כי הסכם זה רק ירחיק את השלום. מה שמכונה הסכם שלום – מטרתו העיקרית היא להרחיק את השלום האמיתי עם העם הפלסטיני. אנחנו תמיד היינו ונהיה – תמכנו ונתמוך, בשלום, אבל שלום אמיתי, שלום פרמננטי, שיבטיח את הזכות הטבעית וההיסטורית של העם הפלסטיני, שיסיים את הכיבוש ואת סבלו של העם הפלסטיני, שלום שיבטיח עתיד טוב יותר, שלום המבוסס על החלטות האו"ם ועל צדק. כן, חבריי חברי הכנסת, צדק, חירות, שוויון, זכויות אדם, רווחה, שגשוג, חופש הן אינן מילות גנאי, ואף אחד מכל הדוברים לא דיבר על אף תחום מכל אלה. לדאבוננו ההסכם עם איחוד האמירויות אינו מבטיח אף אחד מכל אלה. אני שמעתי טוב מאוד את דברי הפתיחה של יושב-ראש הכנסת. והוא מבהיר בבירור את היעדים האמיתיים של ארץ ישראל הגדולה בריבונות יהודית; לא שתי מדינות, לא שלום, לא שיש עם פלסטיני, לא שיש כיבוש. ואני מאמין לו. אני לא מאמין לראש הממשלה, שגם אתם לא מאמינים לו בשום דבר: לא בכלכלה, לא בקורונה, לא בבריאות, לא במינהל תקין, לא בשחיתות. כמעט כולכם לא מאמינים לאף מילה שלו, אבל דווקא בתחום הזה כולכם מסכימים איתו. כמעט לא שמענו אף ביקורת, חוץ מגברתי היושבת-ראש ומכמה חברי כנסת בודדים. דבריו של יושב-ראש הכנסת מבהירים את נכונות עמדתנו, כי אנחנו אמיתיים. אתם חוגגים כי אתם יודעים שהסכם זה מרחיק הקמת מדינה פלסטינית. ראש הממשלה שמח, מתגאה שיש לו הישג, כי הוא רוצה להכניע את הרשות הפלסטינית ולא רוצה לעשות שלום איתה. והוא יודע שזה נותן לו מנוף לחץ על הפלסטינים ומקל עליו בזירה הבין-לאומית, ורק מעמיק את הכיבוש ואת ההתנחלויות. אני בטוח שהסכם זה לא יקרב אותנו בשום פנים לשלום. הוא עלול דווקא להחריב את השלום ולהנציח את הכיבוש. הרי הסכם זה בא לתת תגמול ופרסים למדיניות הכיבוש, להמשך ההתנחלויות, להמשך הדיכוי, להמשך המצור על עזה. רק מ-2009 עד 2019 נוספו 170,000 מתנחלים, הוקמו כ-50 מאחזים בשטחים הכבושים. הרחבת בנייה, סלילת כבישים, העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים, המשך המצור, מאות פלסטינים נהרגו ואלפים נעצרו – ודווקא מדינה ערבית באה לתת פרס למדיניות הזאת. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, אתה צריך לסיים. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לכן על איזה נורמליזציה, גברתי, מדבר ההסכם? הוא בא להנציח את המצב הלא-נורמלי של כובש ונכבש, של גוזל ונגזל. אני מציע לכל שוחרי השלום האמיתיים להרהר בהשלכות הסכם זה, כי מי שרצה באמת שלום היה מקבל את היוזמה הערבית מ-2002. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> צריך לסיים. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יוזמה שדיברה על נורמליזציה ופתיחת שגרירויות. אבל לא, הם סירבו לעשות הסכם. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> זמן, ידידי. צריך לסיים. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסוף, המסקנה הברורה: הניצחונות הטקטיים לא יפתרו את בעיית הכיבוש ולא יבטיחו עתיד טוב יותר. הסכמים מעוותים שמתעלמים מצדק ומוסר דווקא זורעים את זרעי הפורענות בעתיד. לצערי, הסכם זה הוא אחד מהם. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, תרשו לי, בבקשה, לא להכביר מילים על חשיבותו ההיסטורית של ההסכם הזה. לשמחתי, רובנו כאן ורוב העם בישראל מכירים בחשיבות ובגודל השעה בכל הנוגע להפיכת מערכת היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות לרשמית ולאמיתית. חוזה השלום – הסכמי אברהם לשלום – בא לממש חזון של אזור המזרח התיכון, שהוא יציב, שלו ומשגשג, מתוך רצון להבטיח שלום בר-קיימא, יציבות ונורמליזציה. וצריך לברך עליהם. אבל מעבר להסכם הפורמלי, שילווה בהקמת שגרירויות ובהסכמים דו-צדדיים בתחומים אזרחיים שונים, אני רוצה לגעת בלקח חשוב המשני תהליכים והסכמי השלום הקודמים, עם מצרים ועם ירדן. שני הסכמים אלו עם שכנותינו מדרום וממזרח נחתמו על ידי ממשלות ישראל ושינו את פני המזרח התיכון. הם חסכו חיי אדם, ואין ספק כי הם נכס אסטרטגי למדינת ישראל. אבל אחרי החתימה בין הממשלות לא הסכימו הצדדים להנחיל את השלום בין העמים – לקרב, לחבר, ליצור חיבור עמוק, לא רק ברמה הביטחונית והמדינית אלא ברמה האזרחית על כל המשתמע מכך. בתהליך הזה, שאנחנו מתחילים עם איחוד האמירויות הערביות ובעתיד גם עם בחריין ובתקווה עם מדינות נוספות באזור, עלינו לוודא שהשלום מחלחל פנימה; שיפותחו יחסי ידידות אמיתיים של שיתופי פעולה לא רק בין המדינות, אלא ממש בין העמים; שילד ישראלי יסתכל על הגבר הלבוש בגלבייה לבנה ומהודרת ויבין את משמעותה התרבותית, את שפתו, את אופיו ואת חלומותיו; וכשילד מאבו דאבי יסתכל על התייר חובש הכיפה הוא לא יחשוב על סטראוטיפים, אלא על התרבות, על ההיסטוריה, על המורשת והדת שלו. רק חיבור בין אנשים יהפוך את השלום לממשי: בכלכלה, בספורט, בתרבות, בתיירות, בבריאות, באנרגיה, במדע, בחדשנות, בטכנולוגיה, בחינוך ובכל תחומי החיים עצמם. אנחנו צריכים לפעול להנחלת סובלנות ולהכרת האחר. איחוד האמירויות היא מדינה עם חשיבות והשפעה אזורית רחבה, שהשכילה לייצר לעצמה כלכלה אלטרנטיבית שלא נסמכת על דלקים, ולבנות תשתיות מהמתקדמות ביותר בעולם בתחומי הרפואה והחינוך. בכך היא סיפקה ומספקת לאזרחיה עתיד טוב יותר, ויש לנו ללמוד מהם בתחומים אלו, כמו שלהם, אני בטוח, יש מה ללמוד מאיתנו. יש לנו שותפים בצד השני. ואני מקווה ומאחל שממשלת ישראל הנוכחית וממשלות ישראל לדורותיהן יפעלו למימוש השלום ברמת השטח בין האנשים, משני הצדדים, בהתמדה ובהצלחה. ובהזדמנות זו אני גם מבקש לקרוא לחבריי, חברי הכנסת מהסיעה המשותפת: תתמכו בהסכם השלום הזה. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא אמיתי. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> זה הסכם שלום בין מדינות. זה הסכם שלום בין מדינות. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> הסכם שלום בין העמים. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר_המשך >> הסכם שלום בין ישראל לאיחוד האמירויות. אין קשר לסוגיה הפלסטינית, שגם אנחנו רוצים לפתור אותה. אבל בהסכם השלום שבא לשרת את מדינת ישראל ואת אזרחי ישראל צריך לתמוך, ולא לעשות שיקולים פוליטיים על גב ההסכם ההיסטורי הזה. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – הקריאה שלנו – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> זה בושה וחרפה – – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – תקשיבו לנו פעם. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> זה אינטרס של ישראל. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תקשיבו לנו פעם. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> ההסכם הזה חשוב לישראל. קראת אותו. אין בו מילה אחת – – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חברים, אנחנו רוצים לעבור לנאום הבא. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – הפלסטיני – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת פרומן. ארבע דקות. << דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממליאת הכנסת בירושלים אני מאחלת לאזרחי ישראל ולאזרחים באיחוד האמירויות וברחבי העולם הערבי – שלום. כנאמר בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל: "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו". מדינת ישראל, מיום הקמתה, כמהה לשלום אמיתי עם כל מדינות העולם, ובייחוד עם המדינות הערביות הסובבות אותה. אנו חולמים על מזרח תיכון אחר, נטול עוינות ונטול מלחמות. על שיתוף פעולה בכלל התחומים. כל הסכם, שיח והבנות, יש בהם כדי לקרב אותנו להגשמת החלום. נותר לנו לקוות שמדובר בהסכם שכזה, כי הרי עד ליום זה, במעמד הזה, גברתי היושבת-ראש, איננו מכירים את כל פרטיו. אז אני שואלת, מה המחיר שעבורו הושג ההסכם עם איחוד האמירויות הערביות? כיצד ניתן להגיע להסכם בלי לעדכן את שר הביטחון ואת שר החוץ? כיצד ניתן לטוס לארצות הברית לחתום על ההסכם בלי הרשאה כפי שמתחייב בחוק, וזאת כדי לזכות בכל הקרדיט לבד? וכמובן, כיצד ניתן להביא את ההסכם לאישור מליאת הכנסת בלי לחשוף את כלל פרטיו ונספחיו, לפחות בפני ועדת החוץ והביטחון? כך עולה החשד: האם נתניהו סחר בביטחון ישראל ופגע בעליונות האסטרטגית במזרח התיכון? הרי רק אתמול נודע כי מזכיר המדינה האמריקאי נפגש עם שר החוץ הסעודי והציע למכור לו נשק אסטרטגי בעבור חתימה על הסכם דומה עם ישראל. ובינתיים, בתוך הבית פנימה: כבר חודשים מדינת ישראל נמצאת בשפל כלכלי, בריאותי וחברתי שמשפיע על כל בית ללא יוצא מן הכלל. עוד טרם משבר הקורונה ועד היום מתנהלת המדינה ללא תקציב, ללא יציבות פוליטית ועם מנהיג מפלג ומשסה. כעת הגירעון התקציבי עומד על 100 מיליארד שקלים, בזמן שהכסף שהוקצה לסיוע לאזרחים ולחברות כלל לא הגיע לידי מיצוי. כ-50% מהצעירים עד גיל 35 נמצאים באבטלה או בחל"ת. מדובר במשפחות צעירות בלי אופק תעסוקתי, בלי יכולת לרכוש השכלה גבוהה. דור שהולך לאיבוד, שייאלץ לשלם מחיר גבוה על כישלון הממשלה הזאת. שמשלם את מחיר הפילוג, השיסוי והאיבה מבית, ובאותה עת חוזה בהסכמי שלום בחוץ. דור שנמצא כפסע מלעזוב את הארץ למקום אחר. הסכם, כל הסכם, אינו צריך לבוא על חשבון ניהול המדינה, על חשבון אזרחיה. הסכם אינו צריך לבוא על חשבון הדאגה לפרנסה, לבריאות, לחינוך, לתרבות ולביטחון האזרחים. אני קוראת לנתניהו: חשוף את מחירי ההסכם הזה, על כל סעיפיו, לפחות בפני ועדת החוץ והביטחון. כי הרי איך אפשר להצביע על הסכם שלא יודעים את כל פרטיו? חשוף, כדי שנדע שלא הייתה כאן פגיעה בביטחון המדינה, כדי שנוכל באמת לישון בשקט, בשלום ובביטחון. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת פרומן. חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשנת 1996 אמר יושב-ראש האופוזיציה דאז מעל דוכן הכנסת: "אנחנו נכנסים לעידן פוסט-תעשייתי של תעשיות ידע וטכנולוגיה, שאנחנו מצטיינים בהן. אנחנו יכולים באמת לקיים עתיד מזהיר למדינת ישראל", והוא הוסיף: "הדרך לעשות זאת היא לא לפרק את החומות, חומות המגן שלנו, הדרך לעשות זאת היא לחזק את כוחנו, לבצר אותו". אותו חבר כנסת צעיר הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמגשים היום את חזונו לשלום מתוך עוצמה עם איחוד האמירויות, ולאחרונה גם עם בחריין, והיד עוד נטויה. אבל הדרך הזאת לא הייתה פשוטה. מה לא אמרו עליו ועלינו בימי אוסלו הנוראיים, שעלו לנו בדם? אמרו שהליכוד מספר "סיפורי בלהות", קראו לנו "פחדני השלום", לעגו כשדיברנו על רקטות מעזה. טענו שזה מה שיקרה, וזה מה שבאמת קרה. ומאז במשך עשורים ניסו לשכנע את הציבור הישראלי ששלום הוא מלחמה ומלחמה היא שלום. החדירו לתודעה שאי-אפשר לעשות שלום מבלי לוותר על חלקים מנחלת אבותינו, ארץ ישראל. היום זה נגמר. היום באמת מתחיל שחר של יום חדש בינינו לבין שכנינו. שחר שבו שלום הוא באמת שלום. היום הזה ייזכר לדורות רבים כיום שבו השתנתה הפרדיגמה שהציגה כניעה כניצחון. לא יהיו יותר ויתורים על ארץ ישראל, כפי שזה מודגש בשדולה שבה אני חברה, השדולה למען ארץ ישראל. היום הזה ייזכר לדורות כיום שבו עוצמתה של ישראל היא שהפכה אותה לחלק בלתי נפרד מכלכלת המזרח התיכון. הווילה בג'ונגל הפכה להיות בטוחה יותר. העולם הערבי משתוקק לקשר עם מדינת ישראל ולא מוכן להיות שבוי יותר בידי הפלסטינים מחרחרי המלחמה. הם יודעים שהעם היהודי היה פה מאז ומתמיד, וכך זה גם יישאר. הקשר עם איחוד האמירויות מאפשר לנו להעצים עוד יותר את מדינת ישראל ואת כלכלתה, את התרבות ואת התיירות, וכמובן לחלוק את הידע הישראלי הייחודי גם עם הסביבה הקרובה אלינו. ראינו כבר בשבוע האחרון את אוניית המשא הראשונה מאיחוד האמירויות שעגנה בנמל חיפה, ראינו גם שיתופי פעולה מוזיקליים בין אומנים ושיתופי פעולה בין אנשי עסקים, וכמובן יהיו גם חילופי משלחות, וזו רק ההתחלה. צריך לומר את האמת, להצלחה הזאת אבות רבים, אבל יש רק אחד שאִפשר, ואפשר לומר עליו שהגשים את חזונו – ראש הממשלה בנימין נתניהו. בעשור האחרון הוא שינה מקצה אל קצה את מעמדה של מדינת ישראל. לא עוד מדינה קטנה שמתגוננת, אלא מעצמת טכנולוגיה וחדשנות שיש לה מה להציע לעולם. ראינו את חידוש היחסים והחיבור עם יבשת אפריקה, ראינו את הקשר שנוצר עם מדינות דרום אמריקה, את היחסים המיוחדים עם מנהיגי המעצמות ועכשיו גם את ביסוס מעמדה של מדינת ישראל במזרח התיכון. כל זה כמובן לא היה מתאפשר אלמלא אזרחי ישראל היו נותנים אמון בדרכו פעם אחר פעם. אז תודה גם לכם, אזרחי ישראל, השלום הזה הוא בזכותכם. אני רוצה לברך את שותפינו החדשים באיחוד האמירויות – אהלן וסהלן ביכום, בא-נג'אח וא-תוופיק. גם את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ והצוות האמריקאי, שסייעו לזה לקרות, ואני כמובן מברכת את ראש הממשלה בנימין נתניהו והעוסקים במלאכה על ההישג העצום הזה למדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שטרית. חבר הכנסת נפתלי בנט, בבקשה. << דובר >> נפתלי בנט (ימינה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בפני רגע היסטורי מרגש, ממש מרגש. ההסכם עם האמירויות, הסכם השלום, הוא מימוש תפיסת קיר הברזל של ז'בוטינסקי ששלום משיגים מתוך עוצמה, לא מתוך ויתורים. כאשר שכנינו הערבים מבינים שעם הנצח חזר לארצו ולא יזוז מפה עוד, כשהם מבינים את היתרונות בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל במקום להילחם בה – אז ורק אז ניתן להשיג שלום בר-קיימא. תראו, כולכם מכירים את הביקורת החריפה שלי על אוזלת ידו של ראש הממשלה במשבר הקורונה. אבל עם זאת אני חוזר ואומר: אנחנו ואני לא חלק מהאובססיה הלפידאית של "רק לא ביבי" וגם לא מהאובססיה ההפוכה, של "רק ביבי". כשיש דברים חמורים שקורים אנחנו נלחמים, כדי למנוע סבל של העם שלנו, שמשלם בגלל שגיאות של מנהיגים, אבל כשיש דברים נכונים שהממשלה מבצעת, אנחנו מגבים, וזה המקרה היום. אני מעניק גיבוי מלא להסכם הזה, ואנחנו נתמוך ונצביע בעד הסכם השלום ההיסטורי הזה. ובכן, אני רוצה לומר היום לראש הממשלה בנימין נתניהו: כל הכבוד על ההישג ההיסטורי, עם ישראל מודה לך. ביטול הריבונות קשה לי מאוד. וצריך לומר את האמת – פה כן יש לי ביקורת: תגיד את האמת, ראש הממשלה – האמריקאים אומרים את זה, האמירויות אומרות את זה, כל השליחים אומרים את זה – ויתרת על הריבונות למען ההסכם. זאת האמת. ואני חושב שחלק מהשחיקה של אמון הציבור בך, במנהיגים, זה בגלל שלא אומרים את האמת. צריך להגיד את האמת. לפני עשור, כשהיינו בבור תחתית אפל של בר-אילן – שתי מדינות, הקפאה נוראה שלא הייתה מימי הניירות הלבנים, הספר הלבן של הבריטים – הצגתי תוכנית להיפוך קערה. במקום כל הזמן לסגת, הצגתי לראשונה תוכנית מעשית להחלת ריבונות על ארץ ישראל. אז צחקו וזלזלו, אבל עם הזמן זה הפך להיות למעשה האג'נדה המרכזית של כל מחנה הימין, ובמיוחד של ראש הממשלה בשלוש מערכות בחירות. ריבונות על ארץ ישראל היא דבר חיוני, היא דבר לדורות. הסכמים, חשובים ככל שיהיו, הם בסוף נייר. קביעת גבולות ארץ ישראל ואחיזה וחזרת עם ישראל למולדת שלנו הן דבר נצחי. וגם אם ראש הממשלה כמובן כבר לא יעשה את זה, אנחנו נעשה את זה. אנחנו ניקח את זה ואנחנו נחיל את הריבונות על ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, כי האהבה בין עם ישראל לארץ ישראל היא סיפור נצח. אני גם רוצה לומר פה בקול הכי ברור: לא רק שאנחנו נחיל ריבונות, אנחנו נחזק את ההתיישבות. לעולם לא נמסור סנטימטר אדמה מארצנו לערבים. אבל עת לכל דבר, והיום אני מניח בצד את אותם דברים שעוד לא הושגו לטובת ההישג ההיסטורי שעומד בפנינו. אחרי שנצביע על ההישג ההיסטורי הזה אנחנו נחזור להילחם למען העם שלנו, שסובל כל כך בגלל כשלי הנהגה בקורונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת בנט. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. << דובר >> ניצן הורוביץ (מרצ): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברים, התנאי הבסיסי הראשון להסכם הזה שמונח בפנינו היה ביטול מוחלט של רעיון הסיפוח בשטחים. הרעיון הזה, שהיה גולת הכותרת של הבטחות הימין, הנושא המדיני היחיד שנכלל באופן מפורש בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן, ואפילו קבעו לו תאריך, 1 ביולי, שבו מדינת ישראל הייתה אמורה לספח את השטחים – הרעיון הזה ירד מעל הפרק. כמובן, ראש הממשלה בהתחלה שיקר והכחיש כדרכו. ואז באו גם האמירתים וגם האמריקאים והבהירו את העניין בצורה חדה מאוד. זה בהחלט בהחלט עניין חשוב ביותר. סיפוח היה יוצר קושי גדול מאוד להתקדם בפתרון שתי המדינות; היה מסבך אותנו באופן קשה ביותר; היה שם קץ לרעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית. סיפוח הוא הרסני, הוא הזוי, וההסכמים האלה זרקו אותו מהשולחן. שמעתי כאן את נפתלי בנט מבטיח שהוא יעשה סיפוח. שמעתי גם את נתניהו מבטיח שהוא יעשה סיפוח. לא יהיה סיפוח. זה דבר בסיסי. דבר שני שצריך להגיד: כל ההילולה של הימין סביב ההסכמים האלה – לגופם אנחנו תומכים בהם, אנחנו בעד נורמליזציה של ישראל עם מדינות ערב, אבל בעיני הימין ההישג הגדול ביותר, כמו שאמר את זה כאן נתניהו, הוא שאין שטחים, זאת אומרת לא החזרנו שטחים והצלחנו לדחוק את הפלסטינים לפינה. אין שטחים, כי אין בינינו שטחים במחלוקת; לא כבשנו שטחים של האמירויות והם לא כבשו שטחים שלנו ומעולם לא הייתה לנו מלחמה איתם; החיילים שלנו לא מסיירים בדובאי ואבו דאבי, הם מסיירים בג'נין, ברמאללה, בשכם. עם הפלסטינים יש לנו את המחלוקת ואת הסכסוך העמוק. זה לא הסכם שלום, זה הסכם נורמליזציה, וטוב שכך, אבל חייבים להגיד פה את המילים הברורות: ההסכמים האלה לא היו באים לעולם ללא אוסלו, כמה שהימין ישתדל לדחוק את זה. כן, רבין ופרס וההסכמה הישראלית לפתרון שתי המדינות. גם במשא ומתן שהוביל להסכמים האלה עמדה תוכנית טראמפ, שמדברת על שתי מדינות לשני עמים, בפירוש כך. וכל ההוקוס-פוקוס כאן של נתניהו והניסיון להסיח את תשומת הלב לא יזיזו אותנו מהקביעה הנחרצת הזאת. אני רוצה גם להגיד עוד דבר: לו היה ראש הממשלה הזה עושה את מה שהבטיח לפני עשר שנים ויותר בנאום בר-אילן, היינו כבר בשלב אחר מזמן. לא היינו רק עם הסכם כזה, היינו עם הסכמים רבים נוספים. ואני רוצה לומר בעניין העיקרי, שהוא העניין הפלסטיני: הימין כל הזמן מציג – אנחנו לא מוותרים להם ואנחנו לא נותנים להם. פתרון הסכסוך עם הפלסטינים הוא לא רק אינטרס של הפלסטינים, הוא אינטרס ישראלי לא פחות – הסכסוך שלנו, שלנו הישראלים, של מדינת ישראל, הוא עם הפלסטינים. יכולים בימין להגיד: אין פלסטינים, הינה, דפקנו אותם, עשינו הסכם בלי הפלסטינים; אז קודם כול, יש. התנאי הבסיסי היה ביטול הסיפוח, הסיפוח בשטחים הפלסטיניים. ואני מקווה – וכאן אולי מילה של תקווה ומילה של אופטימיות לסיום: אני מקווה שההסכם הזה של נורמליזציה עם מדינה ערבית חשובה יקדם אותנו לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, לטובתנו ולטובתם; לטובת הישראלים ולטובת הפלסטינים שגרים כאן ביחד בארץ הזאת, והם חייבים ללמוד לחיות יחדיו. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה, חבר הכנסת ניצן. חברת הכנסת מיכל וונש, בבקשה. זה ווֹֹנש או ווּנש? << קריאה >> מיכל וונש (כחול לבן): << קריאה >> ווּנש. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> וונש, סליחה. חברת הכנסת וונש. << דובר >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, (אומרת באנגלית: לשכנינו וחברינו החדשים באזור,) א-סלאם עליכום, שלום עליכם. (אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם: אני גאה לעמוד כאן היום בכנסת בישראל כדי לציין את הרגע ההיסטורי הזה ביחסי ישראל ואיחוד האמירויות הערביות, צעד ראשון אפשרי לקראת שיתוף פעולה באזור כולו. כולי תקווה כי נזהה ונממש את ההזדמנויות האדירות הטמונות בתהליך זה ונקדם אותן יחד, במסע מתמשך לעבר שלום ושגשוג; שנזכה להתפלל, בני כל הדתות יחד, כאן בעיר הקודש ירושלים.) "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". (אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם: שינוי הפרדיגמה המתרחש במזרח התיכון מאתגר את התפיסות המוטעות שהיינו שבויים בהן במשך שנים, ואולי מסמן באופן רשמי את תחילת סיום הסכסוך הישראלי–הערבי כפי שאנו מכירים אותו. שינוי זה מאפשר תפנית יסודית ממדיניות הדחייה, שבאה לידי ביטוי בשלושת הלאווים של ועידת חרטום ב-1967. הסכמי אברהם משקפים מעבר היסטורי לעבר שלושת הכנים: כן להכרה, כן להידברות, כן לשלום.) היפוך הפרדיגמה משלושת הלאווים לשלושת הכנים – כן להכרה, כן להידברות וכן לשלום – מחייב להתעכב על סדר הפעולות הנדרש. על מנת להגיע לשלום, חיוני להתחיל בהכרה באחר. רק על בסיסה ניתן לקיים הידברות משמעותית. רק על בסיס הכרה והידברות ניתן להגיע לשלום אמיתי ובר-קיימא. מיום תקומתה של מדינת ישראל ב-1948 סירב העולם הערבי להכיר בזכותה להתקיים בגבולות כלשהם. על פי הנרטיב המקובל, עצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הוא הוא המכשול לשלום במזרח התיכון, ללא קשר לגבולות או קווים. כאן בדיוק טמונה ההזדמנות ההיסטורית בתהליך היפוך הפרדיגמה שהסכמי אברהם מסמלים: כצאצאי אברהם אבינו, כולנו, ההסכמים מבוססים על הערכים והאינטרסים המשותפים בין הדתות והעמים. במקום להדגיש את המפריד ולהדהד את קולות הקיצון, הזוכים לעיתים קרובות לתשומת לב ציבורית ותקשורתית, הסכמי אברהם מעדיפים ומחזקים את קולות הרוב הדומם השואף לנורמליזציה ולקיום בכבוד ובסובלנות. ואולם, לצד ההתרגשות ומשק כנפי ההיסטוריה כלפי חוץ, החברה הישראלית פנימה שרויה בשבר של ממש. בעוד ישראל מנרמלת יחסים וזוכה להכרה ממדינות האזור, היא עוברת טלטלות פנימיות המאיימות על חוסנה. זוהי אזעקת אמת. אסור להתעלם מהפער בין ההזדמנות המונומנטלית שאותה אנו מציינים לבין המשבר הפנימי העמוק שבו שרויה החברה הישראלית. משבר הקורונה הכלכלי, הבריאותי והחברתי-נפשי מאיר את הזרקור על השסעים והקרעים ההולכים ומעמיקים בקרבנו. דווקא אל מול משבר זה, ההשראה מהסכמי אברהם יכולה וצריכה לשמש לאיחוי ולתיקון פנימי. דווקא בהיפוך הפרדיגמה ההיסטורית, החושף את התנאים המקדמיים לשלום, הכרה והידברות, טמונה האפשרות לתהליכי האמת והפיוס הדרושים לחברה הישראלית כדי לייצר שלום בתוכנו. לצורך כך, על כולנו לקחת אחריות אישית כדי לשקם את האמון ואת הערבות ההדדית שעל בסיסן הוקמה המדינה והמהוות את כיפת הברזל להמשך קיומה. היפוך הפרדיגמה מחייב להפסיק להאשים ולגלגל אחריות, ולקבל מבחירה את חזון הייעוד והערכים של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית ברוח מגילת העצמאות. רק על ידי הכרה והידברות נצליח לבנות מחדש את הברית בינינו, ערבים ויהודים, חרדים, דתיים וחילונים, מבוגרים וצעירים, עולים ותיקים, חדשים וצברים, כולם. בכך נממש את הפוטנציאל הגלום ברגע ההיסטורי הזה גם כלפי פנים. כן להכרה, כן להידברות וכן לשלום. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לך, חברת הכנסת וונש. חברת הכנסת עומר ינקלביץ' – השרה עומר ינקלביץ', בבקשה. << דובר >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, באותו ערב שבו הוכרז על הסכם השלום ההיסטורי עם בני בריתנו החדשים זכיתי לחוש את משק כנפי ההיסטוריה כשקיימתי שיחה אישית עם ראשי הקהילה היהודית באיחוד האמירויות. כבר באותו שבוע ערכנו קבלת שבת מרגשת עם חברי הקהילה, ומאז אנחנו עובדים בשיתוף פעולה פרקטי. בתוך תקופה שתירשם בצד החשוך של דפי ההיסטוריה, אשרינו שאנחנו זוכים לציין היום אירוע שיירשם בצד המואר של ההיסטוריה. אנו פותחים היום דף חדש עם בעלת ברית מצליחה ומשגשגת שמהווה מודל עולמי לקדמה ולפיתוח. מהו סוד הצלחתה? איחוד האמירויות נמנית עם קבוצת מדינות שבהן ישנו שבט מאוחד. עובדה זו מאפשרת למדינה להשקיע את כל הכסף בפיתוח ובקדמה ולא במאבקים פנימיים. בחברה משוסעת לא משנה כמה כסף יהיה – הוא יתבזבז על מריבות; בחברה שבטית מאוחדת כמו האמירויות הכסף הולך כולו לפיתוח ולשגשוג. האושר וההצלחה אינם נובעים רק ממשאבים פיזיים, אלא גם ממשאבים חברתיים וערכיים. הסתכלו עלינו בתקופות מלחמה או מבצע צבאי: פתאום אין זמן לריב, רואים תמונות של סולידריות, מראות של אהבת חינם. אין דתיים וחילונים, אין ימנים ושמאלנים, אין ישראל הראשונה וישראל השנייה. פתאום יש רק ישראל אחת. אבל, ברוך השם, הינה, יש הסכם שלום, לא נצטרך עוד להתמודד עם אויבים מבחוץ, נוכל להתמקד ללא הפרעות במריבות בינינו – הרי לא חסר לנו על מה. ואני שואלת, למה לריב עם אויבים מבחוץ כשאנחנו עושים את זה מצוין כאן בינינו? גברתי היושבת-ראש, הציניות שלי היא אולי קצת חריפה, אבל היא ממש לא מוגזמת. ראיתי כבר בעבר ציטוטים על היום שבו יגיע הסכם השלום ואז נתפנה לטפל בכל האוכלוסיות שנמצאות פה. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, ביום חגיגי ומרגש זה, אני קוראת לכולנו: בואו נאמץ את מודל האמירויות, בואו נלמד מבעלת בריתנו החדשה שהצלחתנו תלויה באחדותנו. השלום עם איחוד האמירויות הוא סנונית ראשונה עם פוטנציאל עצום להמשך, אבל הוא אינו מובן מאליו. כאן מגיע המבחן שלנו: האם נדע להתאחד לא רק בעיתות מלחמה אלא גם בעיתות שלום? הסכנה הקיומית של מדינת ישראל כיום היא לא העולם הערבי; הוא עסוק בעיקר בצרות שלו. סוד ההצלחה שלנו טמון בשאלה אם נדע לעשות הסכמי שלום בתוכנו; האם נדע להוציא מחוץ ללגיטימיות את מי שעיקר עיסוקו הוא ביצירת שסעים, הסתה וקיטוב בין ציבורים? אתם יודעים, לבעלי בריתנו החדשים יש פתגם בערבית שאומר: (אומרת בערבית ומתרגמת:) מה שאין לך, לא תוכל לתת לאחר. כל עוד אין בינינו שלום לא נוכל לקיים שלום אמיתי ושלם עם אחרים. אני מבקשת לברך את ראש הממשלה, את ראש הממשלה החליפי, את שר החוץ וכמובן את נסיך האיחוד האמירויות הערביות על ההישג ההיסטורי. ולא נותר לי אלא לסיים בתפילה: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו – לא רק שלום איתנו, אלא שלום עלינו, בתוכנו, בתקווה שיום אחד יהיה פה שלום בינינו. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, השרה ינקלביץ'. השרה פנינה תמנו שטה, בבקשה. << דובר >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר >> גברתי היושבת בראש, שרים נכבדים, חברי וחברות כנסת יקרים, עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן. הסכם אברהם לשלום בין מדינת ישראל לאיחוד האמירויות הוא פתח לתקווה בין העולם הערבי לעם בישראל; פתח לתקווה ושבירת הקונספציה שנגזר עלינו לחיות בסכסוך עם שכנותינו מדינות ערב. הסכם אברהם לשלום הוא ניצחון המתונים על פני הקיצונים; ניצחון שוחרי החיים על פני מעודדי הטרור והמוות; ניצחון ציר השלום על פני ציר הרשע. הסכם אברהם לשלום הוא ניצחון העמים ותקוותם ליחסים נורמליים. יחסים בין הלאומים, בין הכלכלות, יחסים בין אדם לאדם. וההסכם, כשמו כן הוא: כולנו בניו של אברהם אבינו, שידוע באהבת האדם, רדיפת הצדק והכנסת האורחים שלו. מאז כינון היחסים בחודש האחרון, שני העמים התמלאו בתחושות התרגשות וגאווה גדולה כשמשלחת ישראל נחתה לראשונה באבו דאבי, וצעירים שעולם שלם הפריד ביניהם התעטפו יחד בדגלי המדינות; כשמנהיגי המדינות הגיעו לבית הלבן, ויחד עם נשיא ארצות הברית חתמו על ההסכם ההיסטורי; כשהשבוע אוניית מסחר ראשונה מאיחוד האמירויות עגנה בחופי ישראל בנמל חיפה. הרגע המרגש וההיסטורי הזה שבו אנו מצביעים היום בכנסת ישראל על הסכם אברהם לשלום הוא זכות וקריאת כיוון לכולנו, מנהיגי הבית הזה. כמילות ההמנון הישראלי: "עוד לא אבדה תקוותנו". ודווקא בימים המאתגרים האלה, אני מתפללת וקוראת לכולנו בבית הזה לעשות שלום גם בתוכנו, בתוך עמנו; לייצר גשרים, להפחית את האיבה והמתחים, ולהיות אלה שמשכינים שלום בבית, בישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, השרה תמנו שטה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, שלום היה מאז ומעולם משאת נפשו של עם ישראל. כפי שאנחנו חותמים את תפילתנו החשובה ביותר, תפילת שמונה-עשרה: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל". ברוח זו ברצוני לברך על הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות, לברך את ראש הממשלה, ולהודות לידידה שלנו ארצות הברית בראשותו של הנשיא טראמפ. השלום הזה הוא שלום חשוב גם אם הוא איננו נוצר ירי רב-שנים בינינו לבין האמירויות – כי ברוך השם, איתם לא נלחמנו. בעיניי שלום הוא שלום, וההסכם הזה שייחתם, ייחתם בספר השלום של מדינת ישראל. ובכל זאת, אני רוצה לפנות לממשלה ולעומד בראשה, שמתהדר בצדק בשלום הזה, ולשאול: שלום עם שכנינו חשוב, אבל מה עם המלחמה שמתחוללת בתוכנו פנימה? למרבה הצער, על פיזור זרעי השלום מול מדינות המפרץ מעיב צל כבד של ליבוי זרעי השנאה פה בבית. בזמן שמדינת ישראל חותמת על הסכם שלום מבורך עם מדינה ערבית, היא משוסעת ומפולגת כמו שלא הייתה מעולם. נכון, לפילוג הזה יש שני צדדים, אבל בראש ובראשונה, גברתי היושבת-ראש, האחריות היא על כתפי ההנהגה בכלל ועל כתפיו של ראש הממשלה בפרט. מנהיגות אמורה להכיל את הביקורת נגדה. המנהיגות חייבת לדעת לחבק את מתנגדיה ולא להחרים אותם, ולא להוציא אותם מחוץ למחנה. כך עשו בגין, שמיר, פרס, שרון ואפילו רבין, זיכרונו לברכה, ראש הממשלה שספג את קמפיין ההסתה הגדול מכולם, קמפיין שלצערי הגדול הסתיים ברצח. כנגד כל המנהיגים שהזכרתי היו הפגנות, לעיתים אלימות. כולם הבינו שלמרות הכאב האישי, מוטלת עליהם החובה להכיל את קולות הזעקה הבוקעים מהעם ולא לחצות אותו למחנות – אלה ימין ואלה שמאל; אלה אוהבי ישראל ואלה עוכרי ישראל; אלה ערבים ואלה יהודים; אלה אשכנזים ואלה מזרחים. ממשלת ישראל, חברי הממשלה, ראש הממשלה, המפגינים נגדכם הם אוהבי ישראל לא פחות מכם. חשוב מזה, הם האחים שלכם, הם האזרחים שלכם. יש ביניהם חיילים שהקריבו את נפשם; יש בהם אנשים שנתנו ונותנים את כל מה שיש להם למדינה הזאת, והם לא פחות ציונים מכם. יש ביניהם דתיים וחילונים, אנשי אקדמיה, אנשי עיירות פיתוח, אנשי מרכז – הכול מכול. הם יוצאים לרחובות ומכלים את מרצם ברחבי הארץ רק מתוך דאגה ואהבה למדינה הזאת. מנהיגות אמיתית לא יכולה לכנות אותם חייזרים ועוכרי ישראל, בוודאי לא להתייחס אליהם כאל אויב. מנהיגות אמיתית לא יכולה לשתוק נוכח תקיפת מפגינים על ידי המתנגדים שלהם. אני רוצה לשאול אתכם, חברי הממשלה ואדוני ראש הממשלה: לפני שבועיים הותקפה מפגינה באלימות קשה. לא תאמינו, היא הותקפה על ידי אזרח שעבר עם רעייתו וילדם הקטן, ילדם הקטן, במקום שבו היא הפגינה. הוא שלח אגרוף לפרצופה, ולא שמעתי כל כך אנשי ציבור שגינו את המעשה הזה. אדוני ראש הממשלה, כפי שאמרתי בתחילת דבריי, אני מברך על הסכם השלום הזה, אבל באותה נשימה אני פונה ומפציר בך כראש ממשלה: עצור את מחול השנאה המטורף המתחולל במדינה שלנו. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת כהן. השר מיכאל ביטון, בבקשה. << דובר >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר >> גברתי סגנית יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, מזה כמעט 30 שנה הציבור הישראלי מסתובב במחוזות של היעדר תקווה, של היעדר אמון בעצם הסיכוי לשלום. כולם מדברים על צדק, אף אחד לא מדבר על שלום, כבר זמן רב. תמיד מפתיע אותי לראות דווקא אנשים בעלי אמונה יהודית ודתית, יהודים טובים, גם בכנסת, שמתקשים לדבר על שלום; מתקשים לשאת את המילה שלום יום-יום בקרבם, בעשייה הציבורית שלהם; שלא זוכרים ששלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא ושל עיר הבירה שלנו ירושלים – ירושלם, עיר של שלום; שהתורה, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום; שבסיום כל קדיש אומרים: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל עם ישראל. אבל שלום באמת עם שכנינו, עם אויבינו, קשה לנו. על זה לא מדברים לפעמים, חס ושלום. ברוך השם שלמציאות ולקדוש ברוך הוא יש דרכים טובות ומפתיעות. פתאום מגיע גל מבורך של הסכמי שלום ממקום לא צפוי. הסכמי אברהם, כפי שכינה אותם הנשיא טראמפ, הם קריאת השכמה לכולנו, להזכיר לנו שיש תקווה. השלום הזה מסמן דרך לאזרחי המזרח התיכון באשר הם. הגיע הזמן שתחליטו: האם אתם רוצים להיות חלק מציר הרשע, מהעמים שרוצים להשמיד עמים אחרים כמו איראן וגרורותיה, או שאתם בוחרים להיות חלק ממשפחת העמים החפצה בשלום, לבחור בשלום, בשגשוג, באנושיות, לצד מדינות כמו מצרים, ירדן, איחוד האמירויות ובחריין? לא במקרה ההסכמים האלה קרויים על שם אברהם אבינו; לא רק בגלל שהוא אבא של יצחק אבינו ושל ישמעאל אביהם, אלא בגלל עוד סיבה: הפעם הראשונה שבה מופיע השורש רי"ב בתורה היא בספר בראשית, פרק י"ג: "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט – – – ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין והשמאילה". אברהם, איש החסד והשלום, הבין כבר לפני יותר 3,600 שנה שהדרך לשלום היא לעשות פשרות, לוותר. אנשים אחים אנחנו, לא משנה מימין או משמאל – לחתור לשלום. לא נסתרים מעינינו אתגרי השלום בתוך הבית. כמה חסר לנו שלום פנימי בתוכנו, שלום שנראה כל כך רחוק בימים אלה. וחשוב שנבין – לא יהיה שלום חיצוני בלי שלום פנימי, ולהפך. מי שמאמין בשלום חייב להאמין בשלום בכל מקום: בביתו, בקהילתו, בעירו, עם שכניו, עם ערביי ישראל וגם עם ערביי יהודה ושומרון ועזה. לצערנו, לא תמיד המנהיגים של הקהילות השונות בוחרים באסטרטגיה של שלום, אבל אנחנו יודעים שבקרב העמים עצמם קיים רצון עז לשלום, אפילו בקרב אנשי טהרן. רבים מבני העם האיראני רוצים שלום, גם בלבנון המונים רוצים שלום, למרות ארגון הטרור חיזבאללה שהשתלט על המדינה ועושה בה כבשלו. והזרע הזה, שניטע בימים אלה עם האמירויות ובחריין, יפרח ויתרחב, ובעזרת השם, ילבלב גם פנימה, אל תוך עצמנו, אל רצף מדינות במרחב המזרח התיכון, אסיה ואפריקה החפצות בברית שלום, בברית חיים, לשגשוג אזרחיהן ולשלום בין העמים. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה לך. הזמן. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> כן, אבל יש לי דברים חשובים מאוד. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> מה נעשה, אנחנו שומרים על הזמן. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני מבקש עוד דקה אחת. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> לא עוד דקה, אבל אני נותנת לך עוד כמה שניות. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, יש לי פה משהו בערבית ופיוט. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אז תסיים בזה, ידידי. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני מבקש ממך, סגנית היושב-ראש, לאפשר לי את הדקה הזאת. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תזדרז. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אני רוצה לברך את ראש הממשלה ואת שר הביטחון, וכל העוסקים במלאכה, את שר החוץ, את המוסד והמל"ל, ובראשם מאיר בן שבת, בן הנגב, בן דימונה, בנם של עולים ממרוקו החפצים בתורת שלום, שנאם ובנה את ההסכם הזה. אני רוצה לצטט את המשורר רבי שלמה אבן גבירול, שבשנה הזאת ימלאו 1,000 שנים ללידתו, שאמר: "אחרית כל קטטה – חרטה, ואחרית כל ענווה – שלום". אני מאחל לכולנו שנפסיק את מעגל הקטטה והחרטה ונמצא בתוכנו עוד ועוד ענווה שתוביל לעוד שלום. אבקש להעביר מסר ישיר בשפה הערבית אל ראשי ואזרחי איחוד האמירויות (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אל חברנו באיחוד האמירויות, השייח' מוחמד בן זאייד, אל העם האמירתי, כולנו בניו של אברהם. אנחנו אוהבים את השלום והקדמה. תבורכו אתם ואנחנו. אנו מקווים לשלום מלא במזרח התיכון בין העמים). << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לך. תודה רבה. המתנו בסבלנות רבה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> הפסדת את החלק הכי טוב של הנאום. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. תוכל להמשיך אחר כך בנפרד. תודה לך. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-בראש, חברות וחברי הכנסת החדשים והוותיקים, עובדי הכנסת, כנסת נכבדה, אני עומדת פה על דוכן המליאה שמחה וגם נרגשת על הזכות להיות חלק באירוע היסטורי – אישור ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. דווקא עכשיו, בעיצומו של משבר הקורונה, יש סיבה לשמחה ולגאווה. וכמו תמיד, גם הפעם, היו כאלה שלגלגו והיו כאלה שהרימו גבה והיו כאלה שאמרו שההסכם נועד להסיט את תשומת הלב שלנו מהקורונה או מעניינים אחרים. רק היום, באחד הימים החגיגיים והמרגשים ביותר בכנסת, נחשפנו לנאום האני מאשים של יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, במקום נאום חגיגי. אז לחבר הכנסת יאיר לפיד ולשאר הטוענים כך אני אומרת: אתם טועים, וגם מטעים את בני הדור הצעיר, שההסכם הזה נועד בשבילם ולמענם. כחברת כנסת אני אומרת לציבור בפה מלא שחשיבותו של הסכם אברהם היא אדירה. הסכם השלום עם איחוד האמירויות הערביות הוא נקודת מפנה אסטרטגית ביחסים שבין מדינת ישראל לעולם הערבי כולו. הוא מביא חדשנות ותקווה לדור הצעיר, שעבורם זה הסכם השלום הראשון שאליו הם נחשפים בחייהם. איחוד האמירויות הערביות, בהנהגתו של השייח' ח'ליפה בן זאייד אאל-נהיאן, היא מדינה מתקדמת, עשירה, השואפת למצוינות לטובת עמה ולטובת העולם הערבי כולו. לאיחוד האמירויות הערביות יש תפקיד מפתח בשינוי התפיסה בעולם הערבי. הסכם שלום איתם הוא מימוש התקווה לעתיד טוב יותר בין ישראל לעולם הערבי כולו. צמד המילים "הסכם שלום" זמן רב מדי נראה כחלום רחוק, ורק מעטים האמינו כי עוד נזכה לשמוע אותו בקרוב; רבים אף ויתרו מזמן. אני שמחה שאותן מילים נאמרות כאן היום בזמננו אנו. אי-אפשר לנאום את הנאום מבלי לציין עובדה חשובה, שלפני 25 שנה יצא בהוצאת ידיעות אחרונות ספרו של בנימין נתניהו, "מקום תחת השמש". בספרו כתב נתניהו – אז חבר כנסת ויו"ר תנועת הליכוד: מדינת ישראל, שבה יחיו שמונה או עשרה מיליון יהודים בעוד כמה עשרות שנים, תוכל ליהנות משגשוג, תנופה ועצמאות – – – דווקא משום שהמדינה היהודית תתחזק כל כך ייאלץ בסופו של דבר רוב העולם הערבי" להתגמש "ולעשות עימה שלום אמת". נבואתו הרציונלית התגשמה, והינה הגיע היום הזה. לזה קוראים מנהיגות: קביעת יעד ארוך טווח ופעולה מתמשכת להשיג אותו מבלי לעצור בדרך בגלל אנשים ספקניים, אופוזיציה לוחמת או בגלל שימת מכשולים על ידי אנשים חלשים. הסכם השלום הרים את מדינת ישראל לגבהים חדשים, שיתופי פעולה, ומהווה קו מפנה חשוב ביחסים שבין ישראל למדינות ערב. כחברת כנסת וכסגנית יו"ר הכנסת היה לי הכבוד להגיש בחודש שעבר את מועמדותם לפרס נובל לשלום לשנת 2021 של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ושל נשיא איחוד האמירויות הערביות הוד מעלתו ח'ליפה בן זאייד אאל-נהיאן. זה מה שצירפתי בדברי ההסבר להגשת המועמדות – ציטוט: בחתימתם על הסכם אברהם, הסכמי הנורמליזציה ההיסטוריים בין ישראל לאיחוד האמירויות, הפגינו מנהיגי ישראל ואיחוד האמירויות אומץ וחזון רב, וביחד עם מנהיגותו של נשיא ארצות הברית תרמו תרומה משמעותית לקידומו של השלום העולמי. צעד זה הוא עידן חדש ביחסים שבין ישראל למדינות ערב, המשקף את העתיד לבוא. אין לי כל ספק שהמועמדים ראויים לפרס נובל לשלום. כפי שאמר הנשיא טראמפ כשהכריז על הנורמליזציה ביחסים שבין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות, ציטוט: עכשיו שהקרח נשבר אני מצפה שיותר מדינות ערביות ומוסלמיות ילכו בעקבות מנהיגות איחוד האמירויות הערביות. וכפי שאמר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו באותו טקס: היום הזה הוא ציר של היסטוריה ומבשר על שחר של שלום. במשך אלפי שנים התפלל העם היהודי לשלום, במשך עשרות שנים התפללה המדינה היהודית לשלום, לכן היום אנו מלאים בהכרת תודה כה עמוקה. הבה נמשיך להתפלל לשלום ירושלים. אין לי כל ספק כי ראש הממשלה נתניהו, ביחד עם נשיא ארצות הברית ונשיא איחוד האמירויות, ראויים לפרס על אומץ ליבם, על חזונם, ועל מעשיהם למען השלום. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> הזמן, קרן. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> נקודת המפנה הזו היא אירוע היסטורי חסר תקדים בחייה של מדינת ישראל והיום הוא יום היסטורי בדרך ליצירת עולם טוב יותר עבורנו ועבור ילדינו. מה שהיה זמן רב לחלום, עתה מתגשם. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל, ואמרו אמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אמן. תודה רבה, חברת הכנסת ברק. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> לרוויה, ושלא ירגיזו אותך. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, גם אני מצטרף לברכות על ההסכם החשוב הזה ואני מברך גם את ראש ממשלת ישראל ואת ממשלת ישראל ואת נשיא ארצות הברית וממשל ארצות הברית, שהם ממשל של חסד כלפי האומה היהודית וכלפי מדינת ישראל בכלל. ואנחנו מייחלים ומתפללים שהאווירה הזאת והמדיניות הזאת יימשכו, בלי להיכנס לפוליטיקה. אבל לצערי, יחד עם השמחה ושביעות הרצון מההסכם הזה, יש טעם מר, טעם צורב ומעיב. מול שלום בין מדינות, עוינות לשעבר – שזה היה לא פשוט, יש אפשרות לשלום בין העמים – איפה השלום בתוך העם? כמה זה בולט בתקופה הזאת, כמה זה חשוב בתקופה הזאת. זו תוכחה קשה. אנחנו נמצאים בימים ובתקופה שבהם היינו צריכים להתאחד ולהתלכד מול הנגיף המסוכן והקשה, אבל השיח המפלג והמקטב והמכליל הוא הדומיננטי. מדוע הקשיים האובייקטיביים של האוכלוסייה החרדית ושל הציבור החרדי, שקשה לו שבעתיים מכל ציבור אחר והוא נפגע שבעתיים מכל ציבור אחר – בצפיפות, בחוסר מבנים, מבני ציבור, בכלכלה – למה התוצאות של הקשיים האלה, שהן ברורות לכולם, נהפכות להאשמות, נהפכות להכפשות, להטחות? מדוע להבליט את החריג ואת המיעוט של המיעוט? למה לא להבליט את החסד ואת פעולות ההתנדבות הרבות שנעשות בשגרה, וביתר שאת בימים אלה? איפה הארגונים הגדולים האלה, ויש רבים מהם, כמו יד שרה ועזר מציון ומרפא לחולה, וכל הארגונים החשובים האלה של הצלה, וזק"א, שמתעסקים גם עם האנשים החיים? עשרות עמותות של עזר לחולים. איפה שלושה בתי החולים שהציבור, האוכלוסייה החרדית, הקימו כאן במדינת ישראל ופועלים, ומצטיינים במתן התרופות? כל אלה שחשובים להם עמותות וארגונים שמתעסקים רק בתרופות, בהצלת חיים, בחשיבות של בריאות, את זה לא מבליטים. היום, היחידים – היחידים, אין בעולם מערכת כזאת, אין בעולם מערכת כזאת – שהיום מתנדבים בתוך בתי החולים, ממוגנים, נכנסים לתוך מחלקות הקורונה הם ציבור חרדי, שתורם את הפלזמות וכל מה שמבקשים ממנו בכל בתי החולים. למה את זה לא מאירים, למה זה לא מעניין? מדוע אורח חיים שורשי ומסורתי של אלפי שנים בין הסבא לאב, בין האב לבן, כמו התפילה והצרכים הדתיים, נהפך לשיח מתלהם של תיעוב ושנאה והאשמות ועלילות גם כן? אני רק רוצה לצטט כמה מילים, כמה משפטים של הנשיא טראמפ, שאמר לפני כשבוע על נושא פתיחת בתי כנסת וההוראה על פתיחתם, והכריז: אני מכריז עליהם כמקום חיוני שמספק צורך חיוני – ציטוט של טראמפ, נשיא ארצות הברית; מקומות ששומרים עלינו, מקומות שצריכים לאחד אותנו, מרכזים של אמונה, מרכזים חשובים. והסיום שלו – אנחנו צריכים תפילות לא פחות ממשהו אחר, נשיא ארצות הברית אומר. מה אנחנו נגיד על הדברים שמאחדים את העם היהודי? קשה. אני מודה באמת שאני לא כל כך מבין מדוע קוראים להפגנות "תרבות". אני מבין חופש ביטוי, אין כמעט מדינה בעולם שאין בה שוחרי חופש ביטוי. יש דברים שהם מיוחדים לעם שלנו, למה את זה אנחנו לא מטפחים? אני מודה שיכול להיות שאני גם צריך ללמוד יותר על הדבר החשוב הזה; אני מבין, שומע. למה יש כזה קיטוב, כזו בורות, כזה ניכור לדברים המסורתיים והשורשיים שלנו? כאילו שאנחנו נמצאים בשני עמים בדברים שצריכים לעשות. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> זמנך תם. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני מייד מסיים. ואני רוצה להגיד לך עוד משהו, גברתי היושבת-ראש, ממש בהתייחסות קצרה לנושא של התנהלות המשטרה. המשטרה עושה עבודה חשובה מאוד. רובם אנשים חשובים מאוד וטובים מאוד, אני מכיר אותם באופן אישי. אבל יש משהו, המסקנה שאני הגעתי אליה אחרי עשרות שנים של פעילות: כשאני נפגש, במפגשים בין המשטרה לבין האזרחים, במיוחד בימים אלה – מאמנים אותם, היכולות שלהם זה בכוח, לנטרל, להפיל, בזה הם צריכים להצטיין. שוטר שלא ידע את זה לא יתקדם הלאה. אבל מדוע לא בשיח, תרבות של שיח, לדעת לגשת, לנטרל אירוע מתלהם ורגשי בשפה, בדיבור? פעם מישהו שמע שוטר אומר: אחי היקר, מזל טוב לחתונה, אני מאוד מתרגש יחד איתכם, אני מאחל לכם, ההורים היקרים, הרבה הצלחה, הרבה נחת, אבל תשמעו, יש הוראות, יש לנו מגפה וצריכים לשמור עליהם? << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חבר הכנסת מקלב, אתה צריך לסיים. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני מסיים. זה שיח שלא נשמע. הם לא יודעים, אני לא מאשים אותם. לא יודעים ולא מלמדים אותם. זו צריכה להיות המיומנות וצריך הכשרה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה לך. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אם אנחנו נדע ששוטר יכול להגיד "אהובי"; לא בשיח היהיר הזה והנוקשה הזה, שמייד מתגלגל, וזה מה שהם יודעים – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה לך. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> – – שיח של אלימות. שיח גם של המשטרה וגם אנחנו בתוכנו. זה יהיה שלום תרבותי, שורשי – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> – – ייחודי, זה יהיה השלום האמיתי שאליו אנחנו מייחלים. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ניר ברקת, נוכח? אני לא רואה אותו כאן. השר רפי פרץ, בבקשה. << דובר >> השר לירושלים ומורשת רפי פרץ: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים היום ביום היסטורי למדינת ישראל. כנסת ישראל מאשרת את הסכם השלום עם איחוד האמירויות. ראשית, כמובן אני רוצה להודות לראש הממשלה בנימין נתניהו על הבשלת המהלך, ההוצאה שלו לפועל, המסירות לאורך שנים וההירתמות לא לוותר על הערכים שלנו כעם וכמדינה. שברנו את הקונספציה של שטחים תמורת שלום, תפיסה שהייתה מקובלת, שבגינה פוניתי אני על ידי ממשלת ישראל מביתי – אני, משפחתי, תלמידיי וכל תושבי גוש קטיף. אנחנו לא מוותרים על שטחים בשביל שלום. הינה, רק אתמול אושרו אלפי יחידות דיור ביהודה ושומרון. יש כאן שלום תמורת שלום אמיתי. אני רוצה להודות גם לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שפעל בארבע השנים האחרונות למען מדינת ישראל כמו שאף ידיד ישראל לא פעל עבורנו – בהעברת השגרירות, בהגדרת ירושלים כבירת ישראל וברצון להחיל את החוק הישראלי ביהודה ושומרון, וכן, רבותיי, זה עוד יקרה. בשום שלב לא ויתרנו על השאיפה לחזור לנחלת אבותינו באופן הזה שבו מדינת ישראל תחיל את החוק הישראלי. זו תפילתנו וזה יקרה. אני רוצה לתת זווית שלא דוברה עד עכשיו, ואומר זאת כשר לענייני ירושלים. יש בהסכם הזה היבט דתי יהודי עצום, היסטורי בכל קנה מידה, אני אומר את זה גם כרב בישראל. הנביא ישעיהו התנבא כאן ברחובותיה של ירושלים ואמר: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונִשא מגבעות – – – כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגוים". ואותה נבואה אלמותית: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". ישעיהו אומר שירושלים תהיה מרכז רוחני לכל העמים, מרכז של שלום עולמי. נבואת ישעיהו התקיימה בהקמת מדינת ישראל, בקיבוץ הגלויות ובניצחונותינו במלחמות ישראל, והנבואה ממשיכה באירוע הזה היום. חבריי וחברותיי, גברתי היושבת-ראש, היום אנחנו מגשימים את נבואת ישעיהו ואת חזון הנביאים. למרות הניסיונות לגמד את ההסכם, אנחנו עושים הסכם עם מדינה מוסלמית, מאמינה באלוקים ומאמינה בסובלנות ושלום. התרגלנו למציאות שבה מוסלמים ויהודים לא יכולים לעשות שלום. אז הינה, אנחנו עומדים כאן היום ואומרים: ככה עושים שלום. ליהודים יש את ארצם ומולדתם, הם לא מוותרים על דבר; למוסלמים יש את אמונתם, ואנחנו יכולים לחיות בשלום. ככה כתוב בהסכם: "אנו מעודדים מאמצים לקידום דיאלוג בין-דתי ובין-תרבותי לקידום תרבות של שלום". השלום הזה הוא גם שלום דתי. אשתף אתכם בדברים שאמרה שאמה סוהיל אלמצרווי, השרה לענייני חינוך נוער בממשלה של איחוד האמירויות. ככה היא אמרה: "התפעמתי מהלימוד על התשובה, על החזרה לעצמנו, לערכים הבסיסיים שלנו כיחידים בקהילה". ככה היא אמרה מול הרב לאו. "תחשיבו אותי כתלמידה חדשה למסורת ולחוכמה היהודית, לערכים שלכם, לאתיקה שלכם. אני רוצה ללמוד מכם היום, הנוער שלנו רוצה ללמוד מכם, האומה שלנו רוצה ללמוד מכם" – היא מדברת על האמירויות – "ואנו מזמינים גם אתכם לבוא לשבת איתנו. זה שלום מתוך אמונה אמיתית שיש בסיס לשיתוף פעולה בין-תרבותי ודתי. אנחנו שוברים פה פרדיגמה נוספת. כשר לירושלים ומורשת כבר בניתי תוכנית לשיתופי פעולה עם האמירויות. אנחנו רוצים לראות פה משלחות שמגיעות לירושלים לפיתוח שיתופי פעולה בנושא ההייטק, הסייבר, פיתוח כלכלי, תיירות ויזמות. משלחת של אנשי עסקים והייטק תצא לאבו דאבי. השלום, כפי שישעיהו חזה, שירושלים תהיה המרכז שלו, החלום הזה יתגשם. אנחנו, במשמרת הזאת, נדאג לזה בירושלים. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השר לירושלים ומורשת רפי פרץ: << דובר_המשך >> אסיים, ברשותך, בשתי תפילות שהתפללנו כאן בימים הנוראים: אלוהינו שבשמיים, תן שלום בארץ, תן שלום במלכות, תן שובע בעולם. אבל אני לא אסתפק בזה. ביום הכיפורים גם אמרנו: ויסיר מתוככם מגפה, קנאה, שנאה ותחרות. דווקא בימים האלו, שעם ישראל מתגושש ומחדד עמדות ושנראה שהמחלוקת בינינו מפלגת אותנו עוד יותר, תפילתי שנשכיל לעשות שלום גם בינינו, שנדע להתגבר על המכשולים יחד. באחדות שכל כך אופיינית לעם ישראל – ננצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. << דובר >> גדעון סער (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, ההסכם המובא היום לאישור הכנסת הוא נדבך חשוב, בעל ממד היסטורי, בהבקעת חומות האיבה הערבית כלפי מדינת ישראל. הציונות מראשיתה התקדמה תוך התנגדות, אך תמיד הושיטה יד לשלום לערביי הארץ והאזור כולו. ברוח זאת נאמר במגילת העצמאות: "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו". האמירויות, שזכו לעצמאות והתאחדו לפדרציה בתחילת שנות השבעים כחברות בליגה הערבית נקטו בתחילה עמדה עוינת לישראל, שהשתנתה ליחסים לא גלויים מאז שנות התשעים, שהלכו והשתפרו. בהסכם שלפנינו, הסכם של יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה בין המדינות, יש פוטנציאל לבניית שיתוף פעולה לטובת שתי המדינות. שיתוף פעולה כזה יהווה דוגמה ליתרונות השלום לעמי האזור. ההסכם פותח אופקים כלכליים חדשים לישראל במרחב, אבל גם לאמירויות. יהיה, כמובן, צורך בשנים הבאות לטפחו, לבססו ולחזקו באמצעות מערכות קשרים כלכליים ואחרים בין אזרחי המדינות, לא רק בין ממשלותיהן. אני רוצה לברך את ראש הממשלה בנימין נתניהו. ראש ממשלת ישראל נתניהו, נשיא איחוד האמירויות ח'ליפה בן זאייד אאל-נהיאן ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ זכאים לברכות, לשבחים ולהערכה על מהלך חשוב זה. הם גילו תבונה מדינית בהובלת מהלך זה, התואמת את האינטרסים של המדינות ומתיישבת עם המציאות המזרח-תיכונית העכשווית. ליום הזה הגענו בזכות עוצמתה של ישראל – הביטחונית, המדינית, הכלכלית, הטכנולוגית. עוצמה זו היא היא קיר הברזל המבטיח את קיומה של ישראל ואת עתידה. הלקח: יש להמשיך ולבצר את מרכיבי העוצמה הישראלית. המפתח להבטחת קיומנו הוא גם המפתח לנורמליזציה הדרגתית עם כל שכנינו. מה שיקבע אם נגיע להסכמים נוספים הן העובדות בשטח: עוצמתנו הדמוגרפית, הכלכלית, הביטחונית, המדינית והטכנולוגית, אבל קודם כול אחיזתנו במולדת, שמירתנו על שטחי ארץ ישראל שבידינו ויישובם. כמו בהתפתחות המפעל הציוני כולו ותולדות המאבק על הארץ, גם במערכה על ערש הולדתו של עמנו, יהודה ושומרון, יקבעו העובדות בשטח. איננו יכולים להסכים, ולא נסכים, להקמת מדינה ערבית נוספת, המכונה פלסטינית, בלב ארצנו. מדינה כזאת – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> על זה אנחנו נצטרך להיאבק. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גדעון סער (הליכוד): << דובר_המשך >> – – תהיה פצצה מתקתקת בחיקה של ישראל, רוורס במהלך הגדול של שיבת ציון. על מהות יחסה של הרשות הפלסטינית אלינו, גברתי היושבת-ראש, מעידות היטב גם התקפתה והתנגדותה החריפה להסכם שאותו נאשר היום. הסכם זה הוא מכה למאמציה הנואלים לדה-לגיטימציה של ישראל ולבידודה המדיני. האזכור הקצר בנוסח ההסכם בהקשר הפלסטיני מזכיר במשהו את הנוסח בהסכמי קמפ דייוויד עם מצרים, שעליהם חתם מנחם בגין, עליו השלום. חלפו למעלה מ-40 שנה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שם לא – – – << דובר_המשך >> גדעון סער (הליכוד): << דובר_המשך >> כפי שהיה בעבר, יש מחיר לסרבנות הפלסטינית, לחוסר רצונה של המנהיגות הפלסטינית – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שם לא התכוונתם, וגם פה לא התכוונתם – – – << דובר_המשך >> גדעון סער (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לסיים את הסכסוך עם ישראל. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> על זה אנחנו מסכימים. << דובר_המשך >> גדעון סער (הליכוד): << דובר_המשך >> על הקהילה הבין-לאומית להקרין להם זאת. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איך? איך – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חבר הכנסת סער – – – << דובר_המשך >> גדעון סער (הליכוד): << דובר_המשך >> גברתי, אני מודע לזה שעליי לסיים, אבל אני מציע שבזמן הדיבור שלי אני אוכל לדבר, כי בינתיים אני מתמודד עם קריאות ביניים משני חברים. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אני מקבלת את ההערה שלך. חברים, אתם עולים לדבר, יהיה לכם זמן להגיב. תנו לו לסיים. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ממתי כל כך רגישים לקריאות ביניים, ממתי הרגישות הזאת? << דובר_המשך >> גדעון סער (הליכוד): << דובר_המשך >> בכך אולי טמונה האפשרות התיאורטית להתפתחותם. כך או אחרת, זו ארצנו היחידה, אנחנו כאן כדי להישאר. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כל כך רגישים. << דובר_המשך >> גדעון סער (הליכוד): << דובר_המשך >> זכויותינו וקיומנו כאן לא היו ולא יהיו תלויים בהסכמתם של מי משכנינו במרחב. הצבעת חברי הרשימה המשותפת היום מצערת. לאזרחי ישראל הערבים מגיע ייצוג טוב יותר, ההולם את האינטרסים האמיתיים שלהם. נקווה שהבית הזה יאשר בעתיד הלא-רחוק הסכמים מדיניים נוספים עם מדינות אחרות במרחב. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת סער. << דובר_המשך >> גדעון סער (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים, גברתי. ראש הממשלה מנחם בגין אמר בנאומו בעת ביקורו ההיסטורי של הנשיא סאדאת בבית הזה: המלחמה היא נמנעת, השלום הוא בלתי נמנע. ההסכם משרת את האינטרס הישראלי הלאומי. אצביע בעדו. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. יש לך עכשיו זמן להגיב כרצונך. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אתם מכירים את השיר "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק"? זה בדיוק מה שקורה היום בכנסת ישראל. אנחנו הולכים להצביע על הסכם – האמת, על שלושה הסכמים שונים, לפחות שנדע על מה אנחנו מדברים. מי שקורא את הטקסטים שקיבלנו – יש שלוש הצעות שונות: אחת בערבית לערבים, שנייה בעברית לישראלים ושלישית באנגלית, שתשמש את טראמפ במהלך קמפיין הבחירות שלו. ובניגוד לשכל ולהיגיון הבריא, זה לא אותו הסכם, דרך אגב, ואני אביא על זה כמה דוגמאות. אני רוצה להתייחס ספציפית לטקסט, על מה אנחנו הולכים להצביע. קוראים להסכם הזה "הסכם אברהם". (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ואני בטוח לגמרי שאברהים, עליו השלום, אשר אנחנו מתפללים ומברכים אותו כל יום, אנחנו ואנשינו באיחוד האמירויות, הוא נגד הכיבוש ונגד הדיכוי ונגד העושק. ואני בטוח שאילו האנשים באיחוד האמירויות היו יודעים מה קרה במערת המכפלה בחברון תחת הכיבוש הישראלי, הם לא היו מעיזים לקרוא להסכם המחפיר הזה "הסכם אברהם".) << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בעברית אני אגיד שאברהם אבינו מתהפך בקברו על שמשתמשים בשמו על מנת להכשיר את השרץ, על מנת לתמוך בכיבוש ובדיכוי של עם אחר. משהו מאוד חשוב – אני מניח שהם לא קראו בערבית, כי הם לא יודעים, אז אני אגיד לכם. חברים, הדבר הכי חשוב שמדובר עליו היום הוא נורמליזציה, נורמליזציה, נורמליזציה. זה קיים בכותרת בטקסט בעברית ובתוך הטקסט, וזה קיים בכותרת ובגוף הטקסט באנגלית. שמונה פעמים בעברית. כמה "תטביע" יש בטקסט בערבית? אפס. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אפס "תטביע" בשפה הערבית. טוב, נשאל את עצמנו למה – העניין הוא לא עניין של תרגום. לא. החבר'ה יודעים לתרגם. העניין הוא שהם מתביישים והם צריכים להתבייש בכך שהם מדברים על "תטביע" עם הכיבוש ובכך שהם נגד העם הערבי הפלסטיני. לכן, לא במקרה המילה "תטביע" לא נמצאת בטקסט שהגיע אלינו בשפה הערבית.) כמו כן יש שינוי ענק, גדול, בין מה שמצהירים המנהיגים של האמירויות לטקסט בערבית. מישהו כאן משקר לנו. בטקסט בערבית לא מוזכר שום דבר, לא על סיפוח, לא על פלסטין, לא על אל-מסג'ד אל-אקצא, כלום. שום דבר. טייב, מה הם מצהירים? מישהו פה משקר לנו, מישהו פה מתבייש להגיד את האמת. או שהמנהיגים משקרים, או שהטקסט שאנחנו הולכים להצביע עליו הוא טקסט לא נכון, וזה דבר שלפני שנצביע מחייב הסבר, שאנחנו לפחות נדע על מה אנחנו מדברים. האמת היא שבשלושת הטקסטים יש דבר שחוזר תמיד בתנועה הציונית – היסטורית – וזה התנשאות, יהירות וגזענות. איפה רואים את זה? בתוך הטקסטים שמדברים על פיתוח. מצוין הפיתוח. איך קורה הפיתוח? קורה ככה: יש לערבים באמירויות כסף ויש ליהודים בישראל שכל, ואלה שני דברים שונים. ומותר ליהודים, שיש להם שכל, להגיד לערבים, שאין להם, איך להשקיע ואיך לפתח ואיך לעשות – ככה, לטובת שני העמים. ואני שואל את עצמי – טוב, היהודים כובשים את הערבים מזה הרבה שנים. אני חיפשתי דוגמאות: כמו מה הם רוצים להפוך את דובאי ואבו דאבי, מה הם רוצים לעשות שם? << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, הזמן הסתיים, אבל אני אתן לך. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מסיים, אני מסיים. הם רוצים להפוך אותם לעזה, לגדה המערבית, לאלקודס, לטירה, לטייבה, לרהט? על איזה פיתוח הם מדברים? לסיום, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להגיד ככה – אני אוותר על החלק הזה ואני אגיד, (אומר בערבית: נעמיד דברים על דיוקם:) פה לא מדובר בהסכם שלום. זה הוא הסכם לעסקת נשק גדולה, שירותי סייבר, וישראל רוצה להעביר את המומחים שלה בהרס לאיחוד האמירויות. אם זה השלום הישראלי, אנחנו לא מעוניינים בו. לסכסוך הישראלי–ערבי יש שורשים ויש היסטוריה. יש סכסוך כי ישראל היא מדינת כיבוש, כבשה את העם הערבי הפלסטיני וכבשה אדמות ערביות. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה לך. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כדי לסיים את הסכסוך יש לסיים את הכיבוש. משפט אחרון, גברתי. ברשותך: אין ולא יהיה שלום עם הכיבוש. אין ולא תהיה נורמליזציה עם הדיכוי. אנחנו, העם הערבי הפלסטיני, נמשיך להיאבק למען צדק, שוויון ושלום לכל עמי האזור. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לך. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> גברתי, אני מבקש שתיתני לסגלוביץ' – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אנחנו ניתן לסגלוביץ' בדיוק מה שאנחנו נותנים לאחרים, לא יותר ולא פחות. בבקשה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למה, תני לו מה שנתנו אתמול – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> לא, אני נוהגת בממלכתיות. אני משתדלת, לפחות. בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, יום חגיגי, לפחות כך אמור להיות. התרגשות, גאווה, צפצופי מכוניות ברחובות ולא של הפגנות, ילדים עם דגלים, תחושה של התרוממות רוח, של שינוי, של פריחה; יש פרחים באולם, זה נשאר מפתיחת המושב של החורף – גם זה משומש, יד שנייה. אז היכן התרוממות הרוח, מדוע היא כל כך חסרה? מדוע באירוע באמת משמעותי של שלום חשוב, שפותח אופק, שנותן תקווה – מדוע אין רטט בלב? המתח בין הפנים והחוץ, בין הדגל, הסמל שמתנופף בטקסים בחוץ ובאמת מביא גאווה, גם מדגיש באותה מידה את הפער, ומדגיש לנו איך היינו פעם: כמו שהיינו בחוץ ככה היינו בפנים. אבל זה לא כך היום. ראש הממשלה, אחרי שתיארת את ישראל בהנהגתך והכול בלשון יחיד, נשלים, אשלים את התמונה קצת – בלשון יחיד, עליך. ישראל בהנהגתך מטפלת חודשים רבים בצורה כושלת בקורונה, טיפול פוליטי, לא בריאותי. ישראל בהנהגתך הפכה להיות מקוטבת ומשוסעת. אתה, אתה נושא הדגל של הקיטוב והשיסוע. ישראל בהנהגתך – אתה הפכת אמת לשקר, שקר לאמת. אתה הפכת להיות אנרכיסט ממשלתי בראש המדינה, פוגע במערכות המדינה משיקולים אישיים. ישראל בהנהגתך הפכה להיות חסרת חמלה. ישראל בהנהגתך הפכה להיות דוגמה וסמל לנרמול של הטרלול, של הקיצון, והנמוך והמתחנף והמתרפס. וכל האנשים האלה שמדברים בצורה כזו הופכים להיות יקיריך – הנרמול של הטרלול. אתה הפכת ועשית שינוי תורתי עולמי בתורת המנהיגות. אתה מיסדת זן חדש של מנהיג, מנהיג נטול דוגמה אישית. היום הוא יום של שלום חיצוני, שאותו הבאת, ועל כך הברכה, אבל גם יום שמזכיר לנו את הניגוד שבין החוץ והפנים; מלחמה פנימית, שאותה גם הבאת, לאורך שנים של שנאה ופילוג, לצרכיך האישיים והפוליטיים, ועכשיו – ממש האישיים. תודה לך, ראש הממשלה, על השלום החיצוני. את המלחמה הפנימית שבינינו אתה מייצר ובונה וגולש על גליה. את השלום הפנימי הזה לא אתה תביא. כשתסיים את תפקידך זה יתחיל. שלום תמורת שלום. לך לשלום. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. תעלה ותבוא חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אנחנו תמיד היינו ונישאר הקול העקבי והברור שנאבק למען שלום, וזו בדיוק הסיבה שהיום נצביע נגד ההסכם. הסכם שלום נמדד בכמה הוא מקרב את השלום. ההסכם הזה לא מקרב את השלום, הוא אפילו מרחיק אותו. זה לא הסכם שלום, זה הסכם נורמליזציה. נורמליזציה של שלטון ערבי עם הכיבוש, עם ההתנחלויות, עם הדיכוי בן 50 השנים של העם הפלסטיני. ההסכם הוא עוד צעד במהלך שנתניהו מקדם כבר שנים: לבודד את העם הפלסטיני כדי להכניע אותו. ב-2016 זכה נתניהו לשותף חדש, נשיא חדש בבית הלבן, דונלד טראמפ, עם חזון ימני והרסני לא פחות משל נתניהו, ששותף לשאיפה הפוליטית שלו לבודד את הפלסטינים כדי להכניע אותם. ועכשיו, כשנראה שטראמפ בדרכו החוצה, ההסכם הזה הוא הדרך שבה מורשת התקופה הזו תישאר. טראמפ ונתניהו מקדמים חזון של מזרח תיכון חדש. זה הלב של עסקת המאה שהוצגה בוושינגטון. על זה הייתה הפסגה הכלכלית במנאמה ועל זה ההסכם שלפנינו. הם בונים ומעמיקים ברית משולשת בין השליטה האימפריאליסטית האזורית של ארצות הברית לבין משטרי הנפט מהמפרציות ולבין מדינת ישראל. הברית הזו התקיימה מתחת לפני השטח כבר שנים, ועכשיו הם הופכים אותה לרשמית. הם הוציאו אותה לאור השמש אבל שום דבר לא יחטא אותה. הציבור הישראלי הרחב אולי חושב שזה הסכם טוב כי הוא רואה איך השמיים ייפתחו, חושב על טיסות לאבו דאבי ועל עסקים בדובאי. אבל אני מזהירה שההסכם הזה רק ירחיק אותנו מהשאיפה האמיתית ומהאינטרס האמיתי של כל האנשים שחיים פה: שלום אמת עם הפלסטינים. גם אם נתניהו יעשה הסכמים עם סודאן וצ'אד ומרוקו וסעודיה, זה לא יביא שלום. גם אם יעשה עוד עשרות טקסים במדשאות הבית הלבן, זה לא יביא שלום. גם אם ייפגש עם עוד ועוד נסיכים, זה לא יביא שלום. הסכסוך האמיתי נמצא מתחת לאפו של נתניהו, אבל הוא מתעלם ממנו ומושך זמן עם פייק הסכמי שלום כדי ליצור לעצמו מטרייה מדינית, ובמקביל – להעמיק את הכיבוש וההתנחלויות. בסופו של דבר, יש רק דרך אחת ויחידה להביא לשלום אמיתי באזור, והיא דורשת אומץ. הדרך הזו דורשת רצון אמיתי להכיר בכך שיש עוד עם עם זכויות שחי פה. הדרך הזו דורשת עמדה שרחוקה ב-180 מעלות מזו של ראש הממשלה הנוכחי. רק דרך הסכם שלום אמיתי והוגן יהיה אפשר להביא שלום אמיתי, שלום שכולל את סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית. זו הדרך היחידה לשלום אמת. (אומרת בערבית: ולעם האמירתי – אנחנו חלק מהאומה הערבית הזאת ואנו משתוקקים לחיזוק היחסים איתכם, אבל לא באמצעות קידוש הכיבוש הישראלי על בני עמנו. אל תנרמלו את היחסים עם הכיבוש ועם ההתנחלויות וזכרו את סבל האסירים ובני ובנות הפלסטינים.) << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. סגן השר מאיר פרוש, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנביא ישעיהו אומר "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". פסוק זה מבטא את הנקודה הכי חשובה שצריך לציין ביום שהכנסת מתבקשת לאשר את הסכם השלום שהניח היום בפנינו ראש הממשלה מר בנימין נתניהו. נתניהו ראוי לברכות על ההישג הנכבד הזה של כריתת שלום עם עוד מדינה מוסלמית כמו איחוד האמירויות, כי השלום עם המדינה הזו ממעיט במידה מסוימת את האפשרות שהקיצונים מבין המוסלמים ימשיכו להלהיט את הרוחות בקרבם. וכל מדינה מוסלמית שנוטשת את הקיצוניות והטרור מחזקת את הגישה של פיוס ושלום. הסכם זה עם איחוד האמירויות מוכיח מעל לכל ספק שדווקא היד החזקה של הנשיא טראמפ, ראשית ביחסו הטוב לישראל וכן בהצגת עמדתו הבלתי-מתרפסת כלפי תומכי ומפעילי הטרור, היא הדרך המדינית הנכונה, וזה בתכלית הניגוד לגישת השמאל, שבמשך שנים מטיף לדרך של ויתור ועוד ויתור לפלסטינים. הערבים המתונים החלו להבחין שאם הם יתמידו בתמיכה עיוורת בדרישות הפלסטינים, הנשיא טראמפ ימשיך להתקדם עם הדרישות הימניות של חלקים בישראל, כמו שהעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים, כמו החלת הריבונות הישראלית על רמת הגולן ועוד ועוד. ברור מאוד שהטריגר שהביא את הנהגת הערבים המתונים לכרות שלום עם ישראל היה המהלך של תוכנית המאה של הנשיא טראמפ, שבמרכזה עמד הרעיון של החלת ריבונות ישראלית על בקעת הירדן ועל חלקים נכבדים מיהודה ושומרון. מזה הבינו הערבים המתונים שהעמדה המוסלמית שנשענה על תמיכה בלתי מסויגת בעמדות הפלסטינים משאירה אותם כמעט ללא נכסים, ומזה גם בא השינוי, והתוצאה הראשונה היא הסכם שלום זה. לי ולעוד יהודים רבים וטובים, אדוני היושב-ראש, הסכם זה דווקא עושה טוב, כי התפטרנו מהתוכנית של החלת הריבונות על יהודה ושומרון, מכיוון שבתוכנית הזו של החלת הריבונות הייתה גם פסקה – הצהרה של מתן חלקים משטחי ארץ ישראל לפלסטינים. לפני כחודשיים עמדתי כאן והבעתי כאגודאי את עמדתי, שנשענת על דעת מועצת גדולי התורה, שבכל ההזדמנויות התנגדה למסירת שטחי ארץ ישראל לפלסטינים. גם הזכרתי באותה הזדמנות את עמדתו הנחרצת של הרבי מלובביץ' נגד מסירת שטחים לערבים. לכן, הסכם שלום זה מוריד מעל סדר-היום, או לפחות דוחה, את הרעיון של תוכנית המאה להחלת ריבונות של ישראל רק על חלקים משטחי יהודה ושומרון. כיהודי מאמין וכאדם חרדי אני חייב להתריע ביום זה. אנו מצויים עדיין בחודש תשרי, ובתפילות המיוחדות שהתפללנו אמרנו יותר מ-20 פעם את התפילה "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך, וקירבתנו – – – לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת". כאשר ראש הממשלה הראשון של הליכוד מר מנחם בגין עלה לשלטון והחל להתרקם השלום עם מצרים, כתב הגאון הרב שך מכתב שאני מבקש לצטט קטע ממנו. כך הוא כותב: אם כי כולנו חפצים ומשתוקקים שיהיה שלום בינינו עם שכנינו, למנוע הרבה שפיכות דמים במצב של אי-שלום, אבל מאוד מאוד אני חושש מהשלום הזה. והוא ממשיך: אבל כשיהיה שלום עם שכנינו, בטח שצעירים וצעירות מישראל ייסעו לביירות ולקהיר ללמוד שם, וכן יבואו משם ללמוד באוניברסיטה בירושלים, ומה יהיה המונע שלא תהיה התבוללות? לכן, ביום זה של אישור הסכם השלום עם איחוד האמירויות בכנסת צריך לזכור שאנו יהודים ויש לנו חוקי תורה ומצוות, ושהקדוש ברוך הוא בחר בנו, אותנו הוא קידש במצוותיו ושמו הגדול והקדוש עלינו. לכן עלינו לשמור על צלם האלוקים שלנו כיהודים. תודה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לך, סגן השר פרוש. אני רואה שהשר אמיר אוחנה לא נמצא, אז נעבור לחבר הכנסת רם בן ברק. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השר שוסטר, חבריי חברי הכנסת – אדוני ראש הממשלה, תודה לך, בלי ציניות. תודה, תודה לך שאני יכול לצאת למפרציות לא בסידור מיוחד אלא כתייר או כאיש עסקים עם דרכון ישראלי, ולא כמו לפני שנתיים, כשהייתי צריך להצניע את הישראליות שלי. תודה לך שנרמלת יחסים קיימים. זה חשוב, זה טוב וזה בהחלט הישג גדול. תודה לך, אדוני, שחזרת למוטב, שחזרת לנאום בר-אילן, שקיבלת את דרכנו ואתה מבין, כמו שאנחנו אומרים שנים, שהפתרון הוא בסוף שתי מדינות זו לצד זו תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים שלנו, וכן, גם שלהם. תודה לך, אדוני ראש הממשלה, על ההסכם החשוב, למרות שכולנו סקרנים לדעת מה יש באותם נספחים שמשום מה אתה מתעקש שיוצגו לוועדת החוץ והביטחון רק אחרי אישור ההסכם. ואני מקווה שאין בנספחים האלה מידע שיוביל גם להכרת תודה של תעשיית הנשק האמריקאית לך. תודה לך, אדוני ראש הממשלה, שאתה מקבל את זה שסיפוח זה רע לישראל. תודה לך שבאיחור אופנתי, ואחרי שכבר גרמת נזק, חזרת בך ואתה אומר לא לסיפוח וכן להסכם. ואני גם מקווה שאין בו הסכמי צד וקריצות עין שחלילה יפגעו ביתרונה האיכותי הביטחוני של מדינת ישראל. תודה לך, אדוני, שגם אתה מבין שבנייה של היאחזויות מבודדות מאוכלסות באנשים משיחיים, שמתנכלים דרך קבע לתושבים פלסטינים, שרואים בחיילי צה"ל גורם עוין ורוגמים באבנים צלמים ועיתונאים – גם אתה מבין סוף-סוף שהתיישבות כזאת היא מסוכנת למדינת ישראל. תודה לך, אדוני, ואני מקווה שהבנת, אם כי באיחור, שהדרך שלנו היא הדרך הנכונה, ואתה אף פועל מעשית שהיא תתבצע. ואני מקווה מאוד שתאמץ בקרוב את דרכנו גם בנושאים אחרים, לדוגמה, תחזיר את המדינה להיות ריבון גם באזורים אדומים שלא נשמעים כיום לתקנות שהמדינה מתקנת וגורמים למצב שכל המשק סגור; שתדע לפעול, אדוני, בנחישות באלימות הגואה במגזר הערבי ותטפל בה באותם כלים ואמצעים כמו שאתה מטפל באלימות בחברה היהודית; שתפעל, אדוני, במרץ ותסדיר את הבנייה והתכנון במגזר הערבי, ולא תעשה אפליה בין אזרחים ישראלים מדתות שונות; שתפעל ותתערב להציל את החקלאות הישראלית, להחזיר את הביטחון התזונתי לתושבי מדינת ישראל, להזרים כסף רב למו"פ החקלאי ולהחזיר את החקלאות שאתה כל כך מתגאה בה למקומה הראוי. ושוב, למרות חילוקי הדעות הקשים שיש לי איתך, ולמרות שאני חושב ומאמין שלמדינת ישראל מגיע ראש ממשלה שפועל ממניעים ענייניים ולא ממניעים פוליטיים משפטיים, כמו שאתה נוהג, עדיין תרשה לי לברך אותך על הסכם הנורמליזציה עם מדינות ערב. תודה רבה לך. ומאחר שיש לי עוד זמן אני רוצה לפנות מפה לחבריי ברשימה המשותפת: אל תיתנו לבל"ד – אל תיתנו לקיצונים להוביל אתכם. תובילו אתם את הקיצונים, תצביעו היום בעד ההסכם הזה. תודה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. תעלה ותבוא חברת הכנסת טלי פלוסקוב. << דובר >> טלי פלוסקוב (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, שלום תמורת שלום זה בתמצית ההישג המדיני המשמעותי וההיסטורי של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. הסכם השלום עם איחוד האמירויות הוא ניצחון גדול, ניצחון שמבטא עמידה איתנה אל מול התפיסה שלפיה חייבים לוותר כדי לקבל. לראשונה יש לנו הסכם עם מדינה ערבית ללא נסיגה, ללא הריסת בתים וללא גירוש יהודים מאדמתם. אני רוצה לצטט את ראש הממשלה בנימין נתניהו במשפט מהיום, משפט שאני מאוד מזדהה איתו: ישראל, שנתפסה עשרות שנים כאויב, נתפסת היום כבעלת ברית איתנה ואפילו חיונית. מדהים שפה בכנסת ישראל יש אנשים שיצביעו נגד הסכם שלום מתוך עוצמה, שהושג בזכות הקשר האמיץ בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין נשיא המעצמה הגדולה בעולם דונלד טראמפ. במהלך כהונתי בכנסת זכיתי להיווכח, ולהרגיש נפעמת, שוב ושוב מהיכולות המדיניות והאסטרטגיות של ראש הממשלה שלנו, שהן מהטובות בעולם. שמעתי נאומים של נציגי האופוזיציה היום, ולא רק היום, עם טענה שראש הממשלה מסית ציבור אחד נגד השני. אני טוענת שמי שמסית זה אתם. במקום להתאחד, במיוחד בתקופה כל כך רגישה לכולם, ברגעים ההיסטוריים שלנו, אתם ממשיכים להסית – אף אחד לא שומע אותי, אף אחד מהאופוזיציה לא נמצא באולם. אני מקווה ששומעים מהטלוויזיה בחדר. מסיתים נגד ראש הממשלה, נגד הממשלה, נגד מקבלי ההחלטות, נגד כל אחד שלא מסכים עם הדרך שלכם. הרי אתם מדברים על דמוקרטיה, אז מי כאן נגד דמוקרטיה? מה לעשות, אנחנו עם שיודע לתת ציונים טובים בדיעבד. לכן אני מאוד רוצה לעמוד פה בעוד שנתיים ולהוכיח לכם, אלה שמתנגדים, לכם, שלא מעריכים את הצעד הזה – להוכיח לכם עד כמה זה חשוב למדינה שלנו, לכל אחת ואחד מאיתנו. ולבסוף, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת לברך את ראש הממשלה שוב על ההסכם עם איחוד האמירויות, ובטוחה כי גם על ההתחייבות שלו שלא לוותר על החלת הריבונות ביהודה ושומרון הוא יעמוד איתן. ואני בטוחה בכך. תודה לך, אדוני ראש הממשלה שלי. ובמילה יפה וטובה, "שלום", אברך אתכם ואת כל עם ישראל. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. יעלה ויבוא חבר הכנסת עוזי דיין. << דובר >> עוזי דיין (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השרים הנגבי ושוסטר, חבריי חברי הכנסת, חג שמח. כמי שמכיר מצבי מלחמה ושלום במזרח התיכון וכמי שהיה ראש המשלחת הביטחונית במשאים ומתנים עם ירדן, סוריה והפלסטינים, אני מברך על ההסכם החשוב הזה, הוא בפירוש יום חג בשבילנו. אחרי שנים רבות של הצלחות: מצרים וירדן, ושל אכזבות: סוריה והפלסטינים, ואחרי שתהליך השלום נקטל על ידי הטרור והסרבנות הפלסטינית, שהפכה אותו לתהליך "עליו השלום", פולס ערוץ שמחזיר לנו את התקווה. הסכם אברהם הוא הסכם משנה מציאות. אתם זוכרים את שלושת הלאווים של חרטום, את החרם הערבי, את הווטו הפלסטיני שממשיך על כל דבר? אין יותר: קודם כול מדינה פלסטינית, או: קודם כול שטחים, יש שלום תמורת שלום. אין כבר חלוקה באזור ליהודים מול ערבים אלא בפירוש לטובים מול רעים. הרעים, חברי ציר הרשע והגרורות שלהם, שתומכים בהפצת טרור, שתומכים בהתגרענות של איראן, מול הטובים, שאנחנו נמנים עימם, לוחמים בטרור ולא מוכנים להסכים לפצצה שיעית גרעינית ושואפים לשלום. יש אומרים שההסכם אינו הסכם, גם פה זה נאמר: זה לא הסכם שלום כי אנחנו עושים אותו עם מדינות שלא נמצאות איתנו במצב מלחמה. אז מה אתם רוצים? אני זוכר איך תקפו את הסכמי השלום עם מצרים וירדן ואמרו: זה שלום קר, אין נורמליזציה מספיק. אז אדרבה, גדולתו של הסכם אברהם היא שהוא לא רק הסכם של אי-לוחמה אלא הוא גם הסכם שמביא, מניב מיידית, נורמליזציה. ההסכם הזה לא רק משנה מציאות אלא פתוח גם למדינות נוספות, והמדינות האלה תגענה. הן תגענה בין השאר בגלל שאנחנו באים לקשר המדיני, הכלכלי, התרבותי הזה עם עגלה מלאה, מלאה כל טוב: טכנולוגיה ותרבות יהודית, חדשנות, חקלאות, חינוך, מו"פ חקלאי ומו"פ אחר, מדבור, מים, אנרגיה, בריאות, ועוד ועוד. אז אהלן וסהלן לכל צאצאי אברהם הרוצים שלום תמורת שלום, ואם אתם רוצים לקרוא לזה נורמליזציה תמורת נורמליזציה – גם כן הולך. כרגיל, יש מתריעים ומסויגים וסרבנים, ובעיקר מתריעים על אפשרות של אספקת F-35. אני לא זוכר שאז התנגדתם כל כך כשנתנו את ה-F-16 לירדן ואת ה-F-15 לסעודיה, ובצדק. גם היום מי שמודאג מההסכם הזה ומהתוצאות שלו היא טהרן, והיא מודאגת בצדק. ויש הדואגים גם בבית זה לפלסטינים שנשכחו, שנחלשו. ברור שהם נחלשו והם נשכחו. למה? מה עשו הפלסטינים דבר ראשון כששמעו על ההסכם הזה? עשו את מה שהם יודעים: הסתרבנו וירו כמה רקטות. הגיע הזמן שהפלסטינים, סרבני השלום, יעשו חשבון נפש, וכך גם כל מי שמתכוון להצביע היום בבית הזה נגד ההסכם. ויש מי שמספידים את הריבונות. לא להספיד אותה כל כך מהר, אנחנו לא. החלת הריבונות הזאת בוא תבוא, חכו ותראו. גם ההסכם הזה הפתיע אתכם. ובסוף מילה אישית לראש הממשלה. כולם הודו לו פה היום, בצדק. אני רוצה להזכיר שעוד כמה שעות נכנס היום העברי החדש, לפי התאריך העברי, כ"ח תשרי, שהוא יום הולדתו ה-71 של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אז מזל טוב, ביבי. תודה לך ולכל כך הרבה האנשים שעמלו והכינו את ההסכם הזה במשך שנים. מזל טוב לך ומזל טוב לנו, לכולנו. מזל טוב, עם ישראל. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת עוזי דיין. יעלה חבר הכנסת אבי דיכטר. << דובר >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הובא לאישור הכנסת ההסכם התקדימי, שהוא למעשה חוליה נוספת בציר של שלום שישראל בונה מזרחה ביחד עם מדינות ערב, לעומת או כנגד ציר הרשע וציר הטרור שאיראן השיעית בונה מערבה לעבר לבנון, עזה, תימן ועוד. ציר ישראלי-ערבי של פריחה כלכלית, של תקווה לכל האזור, לא רק לישראל, מול ציר איראני-שיעי, שתכליתו טרור, הרס. מדינת איחוד האמירויות היא חוליה נוספת בציר השלום הזה מזרחה, אחרי ירדן ולפני מדינות נוספות, אני מאמין. בשונה מהסכמי השלום עם קטאר ועומאן משנות התשעים, שנשענו על הסכמי אוסלו וקרסו עימם שנתיים אחרי שהרשות הפלסטינית קמה – מנהרת הכותל וכו' – הפעם ההסכמים נשענים על האינטרסים הבילטרליים של ישראל ושל מדינות איחוד האמירויות, ובהמשך, אני מקווה בחריין, עומאן, שהיו לנו קשרים איתה, קטאר, שהיו קשרים איתה, וכמובן היעד – סעודיה. זה מזרח תיכון חדש ואמיתי. איש לא רוצה להמתין לפלסטינים, בוודאי לא אנחנו אבל גם מדינות ערביות. ההמתנה הזו היא הרת אסון, לא הניבה כלום חוץ מטרור והרס. ההנהגה בעזה מחוברת לאיראן. ההנהגה ברמאללה מנותקת מהמציאות. את זה הבינו גם במדינת האמירויות וגם במדינות המפרץ האחרות. את זה אנחנו מבינים גם בישראל וגם בבית הזה, פרט, כמובן, למפלגה אחת, לרשימה הערבית המשותפת. ולו היו חברי הרשימה המשותפת רוצים באמת לקדם את האינטרסים המדיניים של מדינת ישראל, הם היו עולים אחד-אחד לדוכן ומברכים את מדינת איחוד האמירויות ואת מדינת ישראל ואת ראש הממשלה על ההסכם החשוב הזה – מברכים בעברית, מברכים בערבית. אבל חברי הכנסת של המשותפת, אין להם האומץ לומר את שהם יודעים ורוצים, מחשש מה יגידו אדוניהם הפלסטינים ברשות הפלסטינית. וברשות הפלסטינית הם כבר מזמן הוכיחו ש"סלאם" זה מקסימום יכול להיות שם של איש. מאחר שמי שדיבר בערבית לפניי דיבר נגד ההסכם, תרשו לי כמה מילים בערבית למדינת איחוד האמירויות ולעמים שם, כדי, באמת, לאזן בצורה הוגנת ונכונה את מה שמרגיש העם בישראל. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הסכמי אברהם לשלום הם החוט הסודי המקשר בין המפרץ הערבי לים התיכון; בין איחוד האמירויות המודרנית והסטרטאפ ניישן – מדינת ישראל; בין המוסלמים ליהודים, כפי שכתוב בקוראן הנכבד: "וחילקנו אתכם לעמים ושבטים למען תבחינו ביניכם".) שוסטר, תרגם. << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אלון שוסטר: << קריאה >> אנחנו בעד. << דובר_המשך >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: השלום הוא הבסיס ליחסים בין אנשים, חברות אנושיות ומדינות, בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנשיא מדינת איחוד האמירויות השייח' מוחמד בן זאייד אאל-נהיאן. השלום מוחה איבה ומביא ידידות בין שני העמים, כשם שאנו אומרים: מה מתוק יותר מהחלבה? הידידות לאחר האיבה. השלום בונה אינטרסים משותפים בין מדינת ישראל ומדינת איחוד האמירויות: אבו דאבי, דובאי, א-שארקה, עג'מאן, פוג'יירה, ראס אל-ח'ימה ואום אל-קיווין. השלום מביא תקווה ל-20 מיליון תושבי שתי המדינות: יהודים, ערבים וערביי ישראל גם כן, דרוזים, צ'רקסים, מוסלמים ונוצרים. 2,000 קילומטר מרחק הפכו ל-2 מטרים. 50 שנה של סובלנות הניבו שלום. עשרה מיליון איש באמירויות ואותו מספר בקירוב פה בישראל אומרים: שלום מבורך ושמח, שלום מירושלים ומהכנסת מועבר אליכם בתמונות היפות ביותר.) תודה רבה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, תודה רבה. מעניין מאוד. תודה רבה לחבר הכנסת אבי דיכטר. את סוף הנאום לא הבנתי, אבל אני בטוח שהיו פה דברים מעניינים. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אבל ההתחלה הייתה בסדר. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> ההתחלה הייתה ברורה ומובנת. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> 50% זה כבר טוב. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> השר צחי הנגבי, בבקשה, אדוני, תתכבד ותבוא לשאת דברים. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר ההתיישבות צחי הנגבי: << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, ברכת יישר כוח לראש הממשלה בנימין נתניהו, למנהיג של איחוד האמירויות הערביות ולנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על היוזמה הברוכה, שהביאה את הכנסת להתכנס ביום הזה, לאחר כמדומני 26 שנים מהפעם האחרונה שבה אנחנו זכינו לאשר הסכם שלום. יש מי שמברך על הסכם השלום עם איחוד האמירויות בעיקר בגלל מה שאין בו – אין בו ויתור על חבלי המולדת בשומרון וביהודה – ויש מי שליבו נחמץ בשל הסכם השלום הזה בעיקר בגלל מה שיש בו – כריתת ברית אמיצה עם מדינה ערבית שלישית, עוד מדינה שאיננה מוכנה לשעבד את האינטרסים שלה לאלה של ההנהגה הפלסטינית הסרבנית והעוינת. רוב עצום בציבור הישראלי נמנה עם המברכים ולא עם מחמיצי הפנים. הציבור הישראלי תמיד שאף לשלום. לצערנו, אדוני היושב-ראש, היו שנים שבהן חלק נכבד מהציבור הזה היה מוכן אפילו לוויתורים מסוכנים, מאוד מסוכנים, כדי לקדם את השלום. אבל בעשור האחרון, תחת הנהגת ראש הממשלה נתניהו והליכוד, עוצבה מדיניות חדשה. שלום לא מחייב עוד גירוש יהודים מבתיהם, שלום לא מחייב את הפקרת הביטחון, שלום לא מחייב כניעה לתכתיבים ואיומים בטרור ובאלימות. שלום אמיתי, שלום מתוך עוצמה, שלום תמורת שלום, מהווה ביטוי לרצון של עמים לחיות זה לצד זה, זה עם זה, בצוותא, חיים של צמיחה ושגשוג ויצירה והתקדמות. ההסכם שהכנסת תאשר היום סולל את הדרך להסכמים נוספים. עד לא מזמן כיהנתי ארבע שנים רצופות כשר לשיתוף פעולה אזורי. אני יכול להעיד, לצערי עדיין ללא פירוט, כי יותר ויותר מנהיגים מוסלמים וערבים מואסים בגישה הקיצונית שמקדשת את החרמת ישראל. הם יודעים טוב מאוד מה האינטרס של העמים שלהם. הם מודעים לכך שלעולם לא נסכים לחלוקת ירושלים בירתנו ולהקמת מדינת חסות איראנית במסווה של מדינה פלסטינית בלב ארצנו, וזה לא מפריע להם. הם מתרשמים מן העובדה שישראל היא המדינה היחידה בעולם שלוחמיה מתעמתים בגלוי עם החתרנות ועם התוקפנות של המשטר האיראני הפנאטי. הם משתאים לנוכח תעוזתו של ראש הממשלה נתניהו להתייצב מול עולם ומלואו, לרבות מול נשיאה הקודם של ארצות הברית, כדי לחשוף את הפגמים המבישים בהסכם הגרעין האומלל. והם, כאנשים מאמינים, יודעים להעריך את האמונה העזה של אזרחי ישראל במורשת היהודית, בשורשים שלנו, בתנ"ך. הם מבינים היטב שאנחנו נמשיך לחזק את מפעל ההתיישבות המפואר, שקם בנופים שבהם מלכי ישראל ונביאי ישראל עיצבו ערכים שהפכו לאבני פינה בתרבות האנושית, ואני מברך על כך, אדוני היושב-ראש, שזכיתי בעת הזו להיות שר ההתיישבות, שיקדם את החזון הזה, את היעד הזה. הם מודעים לכך שיבוא יום, והוא לא רחוק, שבו כנסת ישראל תחיל ביהודה ושומרון, בעוז וללא חת, את החוק הישראלי ואת הריבונות. וגם זה לא מפריע להם, והם יצטרפו במוקדם או במאוחר למסע המופלא של שלום אזורי ופיוס היסטורי בינינו לבין בני אברהם שכנינו ושותפינו, לבניית עתיד של אחווה וידידות אמת. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לך, אדוני השר צחי הנגבי, על הדברים. יעלה אחריו חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, מה טוב שהנאום שלי בא מייד אחרי נאומו של השר צחי הנגבי, שהעיד שהוא גאה מאוד בהסכם הזה בתור השר להתיישבות ושבמוקדם או במאוחר תוחל הריבונות על כל שטחי המולדת, כהגדרתו. גם שמענו את הנאום של יושב-ראש הכנסת, שדיבר על המשוואה המעוותת שהייתה עד היום: שטחים תמורת שלום, וגם את השרה מירי רגב, שאמרה שהימין מצא נוסחה חדשה ומנצחת: שלום תמורת שלום. כבוד השר הנגבי דיבר על חזונו לשלום של הנשיא טראמפ, והוא גם מופיע, כבוד היושב-ראש, כחלק מההסכם שמונח היום לאישור הכנסת: בעמוד השני מדברים על חזונו לשלום של הנשיא טראמפ, ולמעשה ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות הוא חלק מהחזון הזה, מתוכנית המאה של טראמפ. באים ומאשימים אותנו ומסיתים נגדנו כאילו אנחנו, שכל הזמן חתרנו לשלום וקראנו לשלום, היום אנחנו במחנה שמתנגד לשלום. כבוד היושב-ראש, על איזה שלום מדובר, עם שכנינו? שכנינו הפלסטינים, בני העם שלי, היום לפי ההסכם הזה, הם לא חלק מההסכם. ההסכם הזה הוא נגד השלום האמיתי והכולל, הוא נגד הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני להקמת מדינה משלו. מדברים על ריבונות והחלת ריבונות והמשך מפעל ההתיישבות, שהתגאה בו השר צחי הנגבי. תגידו את זה באמת לפרטנרים שלכם שחתמו על ההסכם, ואתה יודע מה התשובה שלהם, ואני בטוח מה התשובה שלהם. אתם מסתירים פה את הנספחים. אתם לא מצרפים פה את הנספחים, כי אתם התחייבתם לא לעשות שום סיפוח. אז אתה עכשיו בא ומתגאה ומתפאר? << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> אז למה אתה מתנגד? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> למה אני מתנגד? כי ההסכם הזה הוא חלק מתוכנית טראמפ, תוכנית טראמפ שמדברת על סיפוח 30% מהשטחים הכבושים, על אי-הקמת מדינה פלסטינית, על השארת מסגד אל-אקצא והמקומות הקדושים. << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> את מי אתם מייצגים? את מי אתה מייצג? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה יודע שבהסכם טראמפ, תוכנית טראמפ – – – << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> זה שלום בין יהודים לערבים, את מי אתם מייצגים? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מייצג את הציבור הערבי-פלסטיני. << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> צבי, תשמע אותי טוב מאוד, וגם השר וגם דיכטר וגם עוזי דיין, שנמצאים כאן: אנחנו רוצים הסכם לא רק עם איחוד האמירויות ולא עם בחריין, אתה יודע מה, אני רוצה הסכם עם 22 מדינות ערב – – << קריאה >> צבי האוזר (דרך ארץ): << קריאה >> אתה בעד שלום עם האמירויות? אתה נגד שלום עם ישראל. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – וזו תוכנית השלום הערבית, שאתם מתנגדים לה; תוכנית השלום הערבית, שמדברת על נורמליזציה, חבר הכנסת אלחרומי. << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> על נורמליזציה. אבל מה, עוזי דיין, לפני שתעשו הסכם שלום עם איחוד האמירויות ועם בחריין, תעשו הסכם שלום עם האזרחים הערבים, אזרחי המדינה, שאתם כל הזמן מסיתים נגדם. << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> איך נעשה, כשאתה מצביע נגד? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אפליה, גזענות, הסתה מתמשכת. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מסיים ומבקש משפט אחד. הרשימה המשותפת הוציאה גילוי דעת למה אנחנו מצביעים נגד, ואני רק מצטט בערבית (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו ברשימה המשותפת תומכים מאז ומתמיד בעקרון שלום אמת, דיכטר, שלא יושג אלא באמצעות שלום כולל המבוסס על סיום הכיבוש הישראלי והקמת מדינה פלסטינית עצמאית, כפי שנזכר ביוזמת השלום הערבית, אשר דיברה על יחסים מלאים עם מדינות ערב תמורת נסיגה מלאה וכוללת מהאדמות שנכבשו ב-67', ולא להפך.) << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, אדוני, את החלק השני של הנאום לא הבנתי, בפעם הזו גם כן, כמו שהיה בנאומו של חבר הכנסת אבי דיכטר. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> – – – דבר חדש, אוסאמה, את ההסכם בלבנון חתמו, אתה יודע מתי? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אני אקרא לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> ב-28 במרץ, שעות אחרי הפיגוע במלון פארק בנתניה – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> סליחה, אדוני, סליחה. קודם כול חבר הכנסת צבי האוזר. בוא, אדוני, בבקשה. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> מילת גינוי אחת לא שמענו מהרשות הפלסטינית. מילה אחת. קיבלתם הזדמנות פנטסטית, בעטתם בדלי עם כל החלב, הפכתם אותו. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> על מה, איזה הזדמנות, איזה הזדמנות? אתה יודע שהבעיה המרכזית היא הסכסוך הערבי, הפלסטיני, בלי זה לא יהיה שום פתרון. אתה יודע כראש השב"כ לשעבר. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה יודע, אתה יודע את זה, אתם משלים את עצמכם, שלום תמורת שלום. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> גם לא סעודיה, גם לא קטאר, די – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה יודע – – – << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> די, לא נחכה לכם, אתם תגלגלו טרור, אנחנו נגלגל שלום. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> בבקשה. << דובר >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח במשהו אישי. האירוע שבמידה רבה עיצב את תודעתי הפוליטית היה הנסיגה הישראלית מיישובי סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים. כנער שחי ברמת גן, רחוק מדיונות המדבר בסיני, רחוק מימית ומפרי גן, רחוק משדות ומנתיב העשרה, פינוי סיני עורר בי את הספק: מדוע כדי לפתור סכסוכים, כדי להשכין שלום, כדי לכתת חרבות לאיתים, צריך לעקור אנשים מביתם? קשה היה להשלים עם המחשבה שהציונות עושה אחורה פנה, שאפשר בהינף יד להחריב קהילות, לשלוף המחרשה מן התלמים. השבר האידיאולוגי הזה עיצב עיקרון יסוד בתפיסת עולמי המוסרית והפוליטית. אני מאמין בשלום, שלום כאינטרס ליבה של שני צדדים, שלום של אנשים ולא רק של מנהיגים, שלום שבו אין מי שמשלם בביתו, בתבנית נוף מולדתו, כאילו היה חפץ ולא אדם. שלום של המחר, של המאה ה-21 ולא של האתמול. שלום כפי שאנו מאשרים היום. ההיסטוריה שלנו רצופה מלחמות ומאבקים. נאלצנו להגן על עצמנו ולהבטיח את קיומנו כאן כנגד כל הסיכויים. ולמרות הכול קלטנו עלייה, הלבשנו את ארצנו שלמת בטון ומלט והקמנו חברת מופת. ההון האנושי הפך את ישראל בשנים האחרונות לסטרטאפ ניישן. והינה, בעוד דור תשלים ישראל את המאה הראשונה לעצמאותה, וייעודה ייבחן בהצלחה לעבור מסטרטאפ ניישן לאימפקט ניישן; מאומת הזנק לאומת השפעה, השפעה כאן באזורנו. זריחתה של ישראל בשמי המזרח התיכון והפוטנציאל הגלום בה לא נסתרו מעיני שכנותיה. האביב הערבי הציב בפני עמי האזור בחירה בין שני נתיבים: חזרה אלף שנים לאחור ושקיעה במלחמות דת, או מסע אל המחר לעבר עתיד של שיתוף פעולה ופריחה כלכלית. הסכם השלום עם איחוד האמירויות הערביות המונח לפנינו הוא בבחינת בחירה במסע אל עתיד משותף. בשעה שישראל הולכת ומחשלת קיר ברזל מול אויביה, מסך הברזל המזרח-תיכוני נופל לו לאיטו. יותר ויותר מדינות מבינות ששלום עם המדינה היהודית במזרח התיכון משרת את כולם. הוא משרת את האזרח הקטן, מפרה תרבות וכלכלה, מדע ודעת, חדשנות ורווחה. אני רוצה לפנות לאזרחי ישראל הערבים: חבריי, השלום הזה הוא של כולנו כישראלים. אבל לכם תפקיד היסטורי: להיות הנחשונים, היוצרים גשרים ומניחים מסילות מזרחה. אתם, דוברי השפה הערבית על בוריה, תסייעו להפריח את השממה בין נהר הירדן למצרי הורמוז. אבל בשוליים אי-אפשר שלא להתעצב אל מול העיוורון והשנאה של חלק מחברינו כאן בבית הזה. אלה הנושאים לשווא את קולכם שלכם, ערביי ישראל, הם לא נגד שלום עם האמירויות – הם נגד שלום עם ישראל. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר_המשך >> הם אינם מייצגים את אזרחי ישראל, יהודים וערבים כאחד, החפצים בשלום. וקשה לא פחות לחזות באיוולת של אותם אלה העוצמים עיניים לרווחה ורואים במתנגדי השלום שותפים לגיטימיים להנהגת המדינה הציונית ולעיצוב עתידה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השלום עם איחוד האמירויות ועם ממלכת בחריין הוא צעד גדול לישראל והוא צעד ענק למזרח התיכון, "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". תודה רבה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת צביקה האוזר. יעלה ויבוא חבר הכנסת סעיד אלחרומי. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אדוני יושב-ראש הישיבה, רבותיי וגבירותיי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על הסכם נורמליזציה בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות. לבטח איננו מדברים ואין מקום לדבר על הסכם שלום, משום שלא הייתה מלחמה ולא מצב מלחמה בין ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות, מדינת בחריין, ערב הסעודית והאחרות. ידוע שהסכמי השלום שנעשו היו בקמפ דייוויד עם הנשיא סאדאת ועם מצרים, השוכנת מדרומה של ישראל, ההסכם השני היה עם ממלכת ירדן ההאשמית, וההסכם השלישי היה הסכם אוסלו בשנת 1993, ונחתם בין ארגון השחרור הפלסטיני ובין ישראל. הייתה תקווה שההסכם הזה יוביל לפתרון שתי המדינות ולסיום הסכסוך הפלסטיני–הישראלי. היו ציפיות גדולות ותקווה גדולה שנגיע להסכם שיסיים את מצב הסכסוך וישיב את הזכויות לבעליהן. לצערי לא כך קרה, בגלל העקשנות ומדיניות הכיבוש והעמקת הכיבוש והסיפוח. אנחנו כעת – הסכם הנורמליזציה הזה הוא בבסיסו חזונו של הנשיא טראמפ למזרח התיכון. חזונו של הנשיא טראמפ, בני עמנו, הוא עסקת המאה. עסקת המאה משמעה סיפוח ירושלים, משמעה שמסגד אל-אקצא המבורך וכנסיית הקבר כורעים תחת נטל הכיבוש, משמעה שהמשולש הצפוני והדרומי בתוכנית יסופחו לגדה המערבית, משמעה ויתור על קרקעות בנגב לטובת הקמת קנטונים פלסטיניים ומפעלים שאלוהים יודע מה המטרה שלהם. עסקת המאה שהסכם הנורמליזציה הזה מבוסס ביסודו עליה היא נכבה חדשה לבני עמנו, ואפילו התושב הישראלי עצמו ישלם את מחירה; ישלמו את מחירה התושב היהודי והתושב הערבי. אנחנו בעד השלום, אנחנו בעד חיזוק היחסים הבנויים על מימוש זכויות ובנויים על פיתוח האזור בכללותו לטובת כל תושביו. למרבה הצער לא זה המצב. ברור לי היטב שההסכם יאושר היום וברור לי היטב שכל חברי המליאה הזאת אינם יודעים מהו ההסכם. עד עתה הוצגו רק ראשי הפרקים של ההסכם ולפי המובטח ההסכם המפורט יובא בשבוע הבא בפני ועדת החוץ והביטחון, ומסופקני אם הוא יובא פה אל המליאה. לכן, עמדת הרשימה המשותפת – – –) << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (לכן, עמדת הרשימה המשותפת הייתה ברורה: אנו לא נרים את אצבעותינו לתמוך בעסקת המאה. אנו לא נרים את אצבעותינו ולא נתמוך בהעמקת הכיבוש. אנו לא נרים את אצבעותינו לסיפוח מסגד אל-אקצא המבורך וכנסיית הקבר והמקומות הקדושים לעמנו הערבי והאסלאמי. מה שקורה בהם הוא מביש. זו העמדה, זו העמדה להיסטוריה. אנחנו בעד השלום, אנחנו בעד חיזוק היחסים בין העמים, אבל אנחנו בקול רם נגד עסקת המאה ונגד חזון טראמפ למזרח תיכון חדש.) תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת אופיר סופר. הינה הוא. בבקשה, אופיר. הינה, בוא, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת ישראל תאשר בשעות הקרובות הסכם היסטורי, בעל משמעויות כלכליות, כזה שפותח אופק ומרחב אסטרטגי חדש, וצריך לומר – לראשונה מייצר ציר חדש מול מדינה ערבית מוסלמית, כזה שעוקף את הסכסוך הערבי–הישראלי כאן בארץ ישראל. ההסכם הזה מייצר ציפייה עמוקה וגדולה בקרב אזרחי ישראל, וכדי להמחיש זאת בחרתי לצטט דברים שכתבה הגב' יפעת אלון. יפעת משרתת כציר כלכלה וסחר בשגרירות ישראל בוושינגטון, היא בתה של נועה אלון ודודתה של גל אייזנמן בת החמש, השם ייקום דמן, אשר נרצחו בפיגוע בצומת הגבעה הצרפתית בשנת 2005. יפעת כתבה לחברותיה לספסל הלימודים באולפנת עפרה: כמי שגדלה איפה שגדלנו כולנו, ועם כל מה שעברנו ועדיין עוברים, לשבת לפגישת היכרות מול ערבי שמעריץ את ישראל, מתרגש כל כך מהנורמליזציה, שהפתיע אותי בכמה שהוא יודע על ישראל ויהדות, ואפילו משקיע בחברה ישראלית – זה הרגיש קצת כמו תחילת ימי המשיח. יפעת חותמת את דבריה שכמה סמלי שהאמריקאים קראו להסכם "הסכם אברהם". אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שאני סבור שאם נדע לטפח ולפתח את ההסכם הזה, אז ברבות השנים, וצריך לומר שאולי כבר עכשיו, יהיו רבים שיגידו שההסכם הזה והקשר הזה עם האמירויות טבעי יותר מאשר עם האומות שיושבות על אדמת אירופה. אני רוצה לברך את ראש הממשלה על ההישג ההיסטורי המשמעותי הזה. חבריי חברי הכנסת, אברהם אבינו אומנם היה איש חזון, אבל מעבר לכך אברהם אבינו היה איש מעש. אברהם אבינו מתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, הוא קונה את שדה המכפלה בכסף מלא, קניין כזה שמהווה קניין נצח. בעקבותיו יעקב אבינו קונה את חלקת קבר יוסף בשכם, ובעקבותיו דוד המלך קונה מהיבוסי את הר המוריה. אנו, שחוזים בשיבת ציון, בתחייתה ותקומתה של מדינת ישראל, קשה לנו להתעלם מדברי המדרש ששלושה מקומות אין עתידים אומות העולם לומר: גזולים הם בידכם. אנחנו חווים את טענתם של אומות העולם בהווה ובעבר על אותם שלושה מקומות – שטוענים שגזולים הם בידינו. מדינת ישראל אינה צריכה להסתפק בהצעות, מדינת ישראל צריכה לפעול, היא צריכה ליישב את כל חבלי ארצנו, בגליל, בנגב, ביהודה ושומרון, בחברון, בשילה ובירושלים. לסיכום דבריי אני רוצה להביא את הרש"י שיפתח את פרשת השבוע. הרש"י הראשון בקריאת התורה – אנחנו מחדשים את קריאתנו עכשיו, לאחר שמחת התורה, והרש"י אומר לנו: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החדש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כֹח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויִם', שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה – – – הם אומרים להם: כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". המילה המודגשת בעיניי בפירושו של רש"י הינה "עמו". כאשר עמו יבין וישכיל כי נתן לנו ה' נחלת גויים, אזי ישכון השלום. אחתום בפסוק: "ה' עֹז לעמו יִתן, ה' יברך את עמו בשלום". << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לאופיר סופר על הדברים הנהדרים. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. בבקשה, ארבע דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היו"ר, חברים וחברות, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל בזה שאגיד שאנחנו בפועל חפצי חיים וחפצי שלום, אבל אני רוצה באותה נשימה להזכיר ששלום, שלום אמיתי, קודם כול מתחיל בתוך הבית, קודם כול בתוך הבית. שלום אמיתי מתחיל כשמפסיקים להסית נגד אזרחים במדינה. שלום אמיתי מתחיל כשלא מדירים 20% מהאוכלוסייה. שלום אמיתי – כשנותנים אפשרות ובסיס לחיים מכובדים לכלל אזרחי המדינה. שלום אמיתי צריך לעשות קודם עם השכנים. שלום אמיתי מתחיל בזה שמפסיקים סגר על שני מיליון אנשים. חברים וחברות, טבעי מאוד שיש פה שני צדדים, לא סתם 105 בעד ההסכם ו-15 נגד ההסכם – כי לכל אחד יש את הנרטיב שלו ואת הסיפור האישי, הלאומי, האזרחי שלו. גם עכשיו לא מפסיקים להסית נגדנו, שליחי ציבור שאמורים לשרת נאמנה את האינטרסים של הציבור. וכאן אני רוצה לפנות לציבור שלנו בחברה הערבית וקודם כול (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האחים והקרובים באמירויות, כן, אנו שמים לב לעם הערבי, ואנו קשורים אליו בקשרי אחווה בערביות ובדת, וכולנו קרובים וכולנו נפעל כדי שהשלום הזה יהיה כולל למען כולם, אבל לא רק עם האמירויות ולא בדרך הזאת. אנחנו אוהבים את האמירויות ואת עַם האמירויות וכל המדינות הערביות, אבל אנחנו גם אוהבים לחיות בכבוד. לא יכול להיות שנשכח בכוונה שאנו חלק מהאומה הזאת ושאנו חלק מהעם הפלסטיני. אנחנו חיים בארץ הזאת כמיעוט ילידי, וחובה עלינו להגן על קיומנו בארץ זו. מה שמכונה "הסכם שלום" בנוי ביסודו על תוכנית המאה ועל תוכנית השלום של טראמפ. התוכנית הזאת עצמה קוראת לגירוש חלק מבני עמנו במשולש ולחילופי אוכלוסין גיאוגרפיים. התוכנית הזאת עצמה קוראת להשתלטות על המקומות הקדושים לנו בארץ הזאת. איך יכול להיות שנסכים לכך? אנו רוצים לחיות בכבוד שלנו. אנו יודעים גם מה הצרכים שלנו ויודעים שאנו רוצים לחיות חיים של כבוד, שאנו יכולים לכלכל את עצמנו. מי האחראי לכל המצב שאנו חווים פה? אין תשובה, זולת הממשלות העוקבות והמדיניות השיטתית המופנית נגד בנינו ובנותינו. שלום אמת אומר שכולם מרוויחים מהשלום. אין זה שלום שעושים עם האנשים ושוכחים את אלה שנשארים בבית כאילו שהם לא נמצאים. תוכנית המאה מתעלמת לחלוטין מהסוגיה שיש פה. איך אתם יכולים לבקש מאיתנו שנושיט את ידנו לתוכנית שלא רק מחריגה אותנו כי אם דורכת עלינו וכותשת אותנו וכותשת את קיומנו? אני חושבת שעלינו כהנהגה נבחרת להיות מודעים לאינטרסים של העם שלנו ולאינטרסים של החברה שלנו ועלינו לוודא שוב שאנו מוכנים לחתור לשלום אמת ולהושיט ידנו לשלום אמת בכל עת ובכל זמן. תהיו בריאים.) << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה, אדוני. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום זהו יום היסטורי לעם ישראל ולמדינת ישראל. יום של חג. ברשותך, אדוני, אפתח דווקא מזווית אישית: בשנות התשעים, כנער, מצאתי את עצמי לא פעם הולך כנגד הזרם, במיוחד בסביבה שבה גדלתי. משחר נעוריי נאבקתי למען ארץ ישראל, גם כשזה לא היה באופנה: מול תהליך אוסלו, במטה למען ארץ ישראל בחיפה, כנגד עקירת גוש קטיף, כאחד מראשי התא הכתום בטכניון וכפעיל בתנועות חוץ-פרלמנטריות שונות. כמה ניסינו להסביר שדרך הוויתורים על חבלי ארצנו תרחיק את השלום ולא תקרב אותו. לא פעם שמו את אוהבי ארץ ישראל ואת מרצחי החמאס והג'יהאד האסלאמי באותו מחנה. כינו אותנו בלי בושה "אויבי השלום משני הצדדים". היום כולם יודעים מי צדק. זה עלה לנו פה ביותר מדי דם, וחבל. השמאל מטבעו מאמין במהפכות. הוא מאמין שתיקון המציאות יגיע על ידי כפייתה מלמעלה למטה. בעולם המדיני זה מתבטא באמונה שהסכמים יוצרים מציאות. כמה רומנטי להפוך אויב לאוהב בטקס במדשאה, כמה מרגש להפוך את זה שרק אתמול קרא להשמדתך לידיד אמת. יש רק בעיה אחת עם הרומנטיקה הזאת: היא לא עובדת. תהליך אוסלו התבסס על הפרדיגמה הזו. הניסוי הזה הסתיים בטרגדיה של דם, אש ותימרות עשן. יש דרך אחרת, הדרך של הימין. הדרך שלא מתיימרת לחולל מהפכה במציאות אלא פשוט לשפר אותה. אז קודם כול נוצרים שיתופי פעולה בין מדינות מתוך אינטרס משותף, לעיתים זה אפילו מתוך התמודדות עם אויב משותף; בהמשך נוצרים יחסי אמון שמרחיבים את שיתוף הפעולה, ובסוף כשהיחסים כבר טובים, זה נגמר בטקס חגיגי. זוהי הדרך השמרנית. הדרך הפחות-רומנטית, אבל זו שעובדת באמת במציאות. שיתוף הפעולה עם מדינות המפרץ הגיע מתוך ההכרה בעוצמתה של ישראל, תפס תאוצה על רקע האיום המשותף מאיראן, המשיך לשיתופי פעולה חסויים ונגמר בסוף בטקס מרשים. הסכם השלום עם האמירויות הוא הניצחון הגדול גם של דרך הימין, הדרך של ז'בוטינסקי, הדרך של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. היום אנו אומרים באופן ברור: חלוקת הארץ לא הצליחה, לא תצליח ולא תצלח. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. לעולם לא תקום מדינה נוספת ממערב לירדן. זכותנו על הארץ מוחלטת מאז אותה הבטחה ליהודי הראשון: "כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם". השמירה על ארץ ישראל לא מרחיקה את השלום – היא מקרבת אותו. היום, מעל במה זו, אני פונה אל ראש הממשלה ואני אומר לו תודה. מהיום שבו נכנס ראש הממשלה לפוליטיקה – מהיום שבו נכנסת, הם אומרים שאתה דואג רק לעצמך, ומהיום שנכנסת הבאת את מדינת ישראל לפסגות שעליהן רק חלמנו: בביטחון, בכלכלה, במעמד הבין-לאומי. לא רק ניצחון בקלפי הביא בנימין נתניהו, הוא הביא לניצחון הדרך של הימין, הדרך של המחנה הלאומי. ואם על ניצחון בקלפי עוד יש המוכנים לסלוח, הרי שעל ניצחון הדרך – כפי ששמענו היום מיו"ר האופוזיציה – כבר אין כפרה. עם ישראל היום, ובמיוחד בדורות הבאים, הוא זה שיזכור אותך, אדוני ראש הממשלה, כאחד מגדולי מנהיגי ישראל. אסיים בפסוקי הנביא ישעיהו. יש המעדיפים, אדוני היושב-ראש, לצטט רק את החלק שנוח להם מהפסוקים. חשוב להזכיר שהשלום הנצחי של אחרית הימים יצא מכאן, מירושלים, מהר הבית שבירושלים: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים", אז ורק אז מגיע הפסוק שכולם כל כך אוהבים: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עד מלחמה". תודה וחג שמח לכל עם ישראל. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אריאל קלנר. יעלה ויבוא חבר הכנסת ווליד טאהא. << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אתה יודע, אצלנו הערבים, למשורר של המלך, היושב-ראש, אנחנו קוראים להם: שועראא אל-מלכ. התברר לי היום שיש בבית הזה מלא שועראא אל-מלכ. << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> (אומרת בערבית: אל-בלאט, נכון?) << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: כן. הארמון של המלך. אלה שמרוממים את שמו בגלל שהוא מסדר אותם. אומרים בערבית "בלאט אל-מלכ". אתה מכיר את זה?) ח"כים שהם משוררי המלך. (אומר בערבית: אתה צריך להכיר את זה.) << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> עארף, עארף. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ווליד, ווליד, שועראא אל-בלאטה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שועראא אל-בלאט. << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> משוררי הרצפה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: כן, אבני הרצפה של המלך, דוקטור.) אנחנו – – – << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> משוררי אבו מאזן. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. אנחנו בעד שלום בין אנשים. אנחנו בעד שלום בין עמים. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שועראא אל-מלכ – הכוונה אליך ואל – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו בעד אחווה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> משוררי אבו מאזן – הכוונה אליך, חבר הכנסת טיבי. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו בעד אחווה כי אנחנו בעד חיים. (אומר בערבית: אנחנו בעד שלום בין אנשים. אנחנו בעד שלום בין עמים. אנחנו בעד אחווה אנושית כי אנחנו בעד חיים, ובגלל שאנו כאלה,) בגלל שאנחנו כאלה, אנחנו נגד כיבוש, כי אי-אפשר להיות בעד חיים וגם בעד כיבוש. אנחנו נגד עושק, כי אי-אפשר לבוא, להקריא פסוקים מהתורה וגם להתעמר ולעשוק מישהו אחר. אנחנו נגד התעללות והתעמרות בעם הפלסטיני ובכל עם אחר. (אומר בערבית: אנחנו נגד הכיבוש.) << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> בגלל זה אתה רוצה – – – למדינה היהודית היחידה שיש בעולם. בגלל זה, נכון? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תשמע, הסיפורים האישיים שלך מחייבים רק אותך. אז אל תספר אותם לכל העולם, ספר אותם לעצמך ולסובבים אותך. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> אתה בעד צדק – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> העולם – לא מעניינים אותו הרגשות האישיים שלך. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> אתה בעד צדק, לא? אתה בעד צדק, נכון? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: אנחנו נגד הכיבוש, נגד עושק, אנחנו נגד התעמרות והתעללות, מכות ובריונות ופגיעה בעם הפלסטיני.) כשאנחנו באים לברך מישהו, יא שועראא אל-בלאט, כשאנחנו באים לברך מישהו, אנחנו אומרים לו – מה אנחנו אומרים לו, מכלוף? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> מיקי, גם טוב. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מיקי. מה אנחנו אומרים לו? << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> שועראא, הדא אבו מאזן. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, כשאנחנו באים לברך מישהו. אנחנו אומרים לו: א-סלאם עליכום. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> א-סלאם עליכום, כלומר שלום עליכם. כי פשוט זו מצוות האלוהים, שציווה אותי וגם אותך וגם כל אדם אחר. ואולם מה שאנחנו רואים בעסקה הזו זה יישום של עסקת ההונאה של המאה, הידועה לשמצה, עסקת המאה. מה שאנחנו רואים זה המשך של כיבוש וביסוס של משטר האפרטהייד, ומתן הלגיטימציה להמשך הכיבוש ופגיעה בזכויות הטבעיות של העם הפלסטיני למדינה עצמאית שבירתה ירושלים. עלו פה צבי האוזר ואחרים, שאמרו בצדק שההסכם הזה, העסקה הזו, היא עסקה כלכלית. אפילו לא דיברו על שלום. אמרו שהיא תביא המון תועלת כלכלית למדינה, וכיף – דיברו על לעשות כיף וכסף. הכול טוב ויפה. אבל בעיקר ההסכם הזה, העסקה הזו באה כדי להשריש את הכיבוש שקיים, שללא סיומו לעולם לא נגיע לשלום אמיתי בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב. תודה רבה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, אדוני. תעלה ותבוא חברת הכנסת אוסנת מארק. בבקשה, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, היום יובא לאישור חברי הבית הזה הסכם שלום היסטורי, הסכם שלום ראשון מסוגו. הקירות האלה זוכרים את הסכמי השלום שהגיעו לכאן, הסכמי שלום שתמורתם נעקרו יישובים יהודיים על יושביהם ובתיהם. כולנו זוכרים את התמונות לאורך השנים של מדינת ישראל: תמונות של יהודים נעקרים מבתיהם על ידי אחיהם, תמונות שנצרבו כמו צלקות על העור של העם היהודי. הבית הזה זוכר את הסכמי השלום שתמורתם מסרנו נשק, שהופנה נגדנו. ריח העשן העולה מהאוטובוסים המתפוצצים ברחובה של העיר עוד באף של כולנו, אבל לא עוד. היום, אחרי 72 שנות עצמאות של העם היהודי בארצו, יובא לאישור הכנסת הסכם שלום שנחתם מתוך עוצמה, שלום תמורת שלום. מדינות ערב ביקשו לכונן יחסי שלום עם ישראל כי הן הבינו שהעוצמה הכלכלית והבין-לאומית של ישראל היא נכס עבורן וכי המשך הסכסוך בין ישראל לבין מדינות ערב לא משתלם להן יותר. ראש הממשלה נתניהו, בעבודה קשה של שנים רבות, ובאמונה גדולה, הביא את ישראל למעמד של מעצמה, ובשקט, מתחת לרדאר של המזרח התיכון, קיים קשרים עם מנהיגי אותן מדינות. עכשיו, משבשלה העת, נחתם הסכם השלום ההיסטורי. דווקא ביום החגיגי הזה מצער אותי לראות את עיקום הפרצופים של החברים שוחרי השלום, אנשי מחנה השלום, שמקבלים את ההסכם הזה בקרירות במקרה הטוב ובהתנגדות במקרה הרע. דווקא אתם, שמטיפים לנו שנים על החשיבות האסטרטגית של כינון יחסי שלום עם מדינות ערב, דווקא אתם מתנגדים. למה, כי חסרות לכם תמונות הגירוש? כי חשובה לכם יותר המדינה הפלסטינית, או כי העובדה שאת ההסכמים האדירים האלה מביא דווקא שנוא נפשכם, בנימין נתניהו? השנאה לבנימין נתניהו חזקה יותר מהאידיאולוגיה שלכם. כנראה שכן. זה מצער, כאמור, אבל לא יקלקל את השמחה הגדולה ואת החגיגיות של היום הזה. אני מברכת שוב את ראש הממשלה נתניהו על ההישג המדהים וההיסטורי הזה. ההסכם הזה מוכיח שוב איזה מדינאי דגול אתה. ההסכם הזה מוכיח שיש מי שמתפאר בסיסמאות של ישראל לפני הכול ויש מי שחי את האמת הזו כל חייו ומוסר את נשמתו על עם ישראל, על הביטחון שלנו, על הקיום שלנו, על נצח ישראל. דווקא בימים שבהם מוטחות בך, אדוני ראש הממשלה, האשמות קשות ונבזיות שלפיהן אתה מנהל את המדינה כבת ערובה לצרכיך האישיים – דווקא בימים אלה ההסכם הזה מוכיח לכל המלעיזים והמקטרגים את ההפך. אני מחזקת את ידיך ומברכת אותך ואת כל עם ישראל על ההישג הזה, על היום ההיסטורי הזה, שהוא כולו פרי העמל שלך. אל תירא ואל תחת כי עימך ה' אלוקיך בכל אשר תלך. תודה רבה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אוסנת מארק. תעלה ותבוא חברת הכנסת היבה יזבֵק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יזבָק. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> יזבק. << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, איזה שבחים קיבל היום נתניהו מכל הקשת הפוליטית, כולם. כשזה מגיע להלבנת הכיבוש – קונסנזוס, אחדות. אין, לא סוטים שמאלה – ימינה, ימינה, ימינה. מדהים. אתם יודעים, אני בעד הסכם שלום, אני בעד הסכם שלום צודק, שיפרק את הכיבוש; שלום אמיתי, שיסיר את המצור על עזה; שלום שלא יאפשר המשך של הפרת זכויות אדם של הפלסטינים; שלום שמכיר בדרישות של העם הפלסטיני למדינה, לריבונות ולעצמאות; שלום שמתייחס לכלל האזרחים בשוויון מלא; שלום של מי שמכיר בעוול ההיסטורי שנעשה ולא משכתב את ההיסטוריה. בקיצור, שלום כזה שהוא לא מילה נרדפת של דיכוי, של מיליטריזם ושל אפרטהייד. מה שווים כל ההסכמים האלה אם אין בהם טיפת מוסר? טיפת מוסר אחת אין בהסכם הזה. מה שווים ההסכמים האלה אם הם לא מבוססים על ערכים של צדק, אם אין בהם כל הבטחה לשחרור וחופש לעמים מדוכאים, הנשלטים מזה שנים רבות על ידי משטר דכאני, כובש ומתנחל? בואו נשים את הדברים בקונטקסט הנכון: נורמליזציה בחינם זה לא הסכם שלום. נתניהו הציג לנו היום את ההסכם החדש ליחסי הציבור לממשלת הכיבוש ולמשטר האפרטהייד, יעני הסכם PR מצוין להסתובב בו בעולם להלבנת הכיבוש ולמתן לגיטימציה לכיבוש ולמצור המתמשך מזה שנים רבות. מה הוא רוצה יותר מכך, מה טוב מכך בשבילו? הצדדים החותמים על ההסכם – כל מי שמסתכל על הפסקאות הראשונות רואה במפורש כי זהו הסכם שבא כחלק מעסקת המאה של טראמפ, כלומר הסכם שבא לדרוס את זכויותיו ודרישותיו של העם הפלסטיני. אגב, אתה לא ממש צריך להיות פלסטיני או ערבי כדי להתנגד להסכם כזה, צריך רק קצת מוסריות. ואני תוהה לאן הלכה המוסריות הערכית והפוליטית של השמאל הציוני כאן, שפתאום גם הם מצביעים בעד הסכם כזה בלי כל הסתייגות. פתאום הם מצביעים עבור הסכם כזה, שתפור כולו על המידות של הימין. ואם לא די בכך שרומסים את הפלסטינים דרך הסכם כזה, גם מאשימים אותם בשיא החוצפה שהם אלה שתוקעים את תהליך השלום. רק חסר שתגידו שהם אלה שמבצעים את הכיבוש, הם אלה שמבצעים את המצור על עזה, הם אלה שבונים התנחלויות, הם אלה שמשתלטים וגוזלים את האדמות, רק זה מה שחסר. רק תגידו את זה, זה מה שחסר בכל ההסברים של קיום הסכם בזוי כזה. דווקא מי שתומך בהסכם כזה הוא סרבן שלום. כן, מי שתומך בהסכם כזה הוא סרבן שלום. כל עוד הסכמים נחתמים והכיבוש מתמשך והמצור מתמשך, ורומסים את הזכויות של העם הפלסטיני, זהו הסכם להלבנת הכיבוש. נקודה. אין שום שלום בהסכם כזה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה, אדוני. ארבע דקות לרשותך. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בספר תהילים נכתב: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". שני מרכיבי הציווי קשורים זה לזה: ההגעה לשלום אמת אינה יכולה להיעשות אלא בהימנעות מרע ובעשיית טוב. אין שלום בלי שלום אמת, ואין שלום אמת בלי צדק. שום הסכם בין ישראל למי ממדינות ערב לא יוכל להוביל לשלום אמת, וממילא לשלום בכלל, אם לא יסור מרע ויעשה טוב. ההסכם שלפנינו אינו סר מרע ואינו עושה טוב. נהפוך הוא – כל-כולו עוול ורמייה. זהו הסכם שאינו מבקש שלום ואינו רודפו. זהו אינו הסכם שלום, אלא חוזה שכולו הצדקה למשטרי דיכוי כוחניים וחיזוקם. בנייר המונח לפנינו מכריזות שתי מדינות – השולטות במיליוני נתינים משוללי זכויות אדם ואזרח – על הכרה הדדית זו במשטר הדיכוי והעוול של זו; שתיהן ביחד, בפולשנות הגסה של השריף מ-DC וחבורתו. כך, ישראל משרתת את שלטון המיעוט הרודני באמירויות, ואף דואגת שיצויד באמצעי דיכוי כדבעי, ושלטון האמירויות מקבל ומאשרר את הכיבוש הברוטלי בגדה המערבית, בעזה ובירושלים המזרחית, ומתעלם מזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולמדינה ריבונית במולדתו. הסכם זה נותן לגיטימציה לפשעי ישראל בשטחים הכבושים, ובכך רק מחזק ומעמיק את שלטונה הקולוניאליסטי, ואת הטרור שהיא מטילה יום-יום, שעה-שעה, על העם הכבוש. זהו, חברי הכנסת, אי-צדק, ולפיכך – מחסום בפני השלום. הסכם זה לא רק שאינו מועיל משום שלא באמת יביא לשלום, הוא אף מזיק. שהרי אף עם לא קיבל ולא צריך לקבל בהכנעה כיבוש ושלטון זר. וכך גם כאן: כל עוד יחיו הפלסטינים תחת מגף הצבא הישראלי ואלימות המתנחלים, תהיה התנגדות; הכיבוש וההתנגדות לו יובילו לעוד שפיכות דמים. כל עוד תחזיק ישראל בפלסטינים כאסירים, כל עוד היא תתכחש לקיומם הלאומי ולזכויותיהם הטבעיות וההיסטוריות במולדתם – ימשיך הדם להישפך. ההתכחשות לזכויות העם הפלסטיני באה לידי ביטוי לאורכו של ההסכם כולו. הוא מניח, כביכול, יסודות לתנאים חדשים במזרח התיכון; הוא אף מדבר במפורש על חתירה למילוי כל הצרכים והשאיפות הלגיטימיים של העם הישראלי והעם הפלסטיני, אך מדובר במס שפתיים גרידא. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לאיזו מדינה הצהרת אמונים בכנסת? לאיזו מדינה הצהרת אמונים בכנסת? << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היכן הם הפלסטינים בגיבוש ההסכם ובהסכמה עליו? כמו בעסקת המאה, הם לא צד בו. הם מופיעים בו כאובייקט פסיבי וחסר משמעות, מוחפצים לחלוטין, כאשר מדברים עליהם מבלי לערבם בתהליך, ומבלי להתחשב ברצונם ובאינטרסים שלהם. שמם מקשט את המסמך כדי להעניק לו מראית עין של חוקיות, אך הוא בכל זאת מפר באופן מהותי את החוק הבין-לאומי, ובפרט את האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, שבה נאמר כי: "לכל העמים הזכות להגדרה עצמית. בתוקף זכות זו חופשיים הם לקבוע את מעמדם הפוליטי, ולשקוד בחופשיות על פיתוחם הכלכלי, החברתי והתרבותי." הפלסטינים הם עם ופלסטין היא מולדתם, ולא תעזור שום התכחשות. וכעם, גם להם עומדת הזכות להגדרה עצמית. חברי הכנסת. ההסכם הזה הוא ברית רעה בין שלוש ממשלות מושחתות, שאינן חותרות לשלום צודק ואמיתי אלא למיסוד כוחן באזור ולשירות הדוד סם. פני ההסכם כפני החותמים עליו – שלושה עתירי ממון ושררה הדואגים רק לעצמם ולחבריהם הטייקונים. רק נסיגה מוחלטת מכל השטחים הכבושים והקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל יובילו לשלום צודק ואמיתי לרווחת תושבי האזור כולו. כל מה שמונע זאת ראוי לדחייה, ולכן צריך להצביע נגד ההסכם. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם תרשה לי, אדוני, משפט אחד. היה ויכוח שרש"י הזכיר אותו – חבר הכנסת אבוטבול, אני אשמח אם תקשיב. היה ויכוח מעניין שרש"י הציג אותו: מי היה יותר צדיק, אברהם אבינו או נח. כי נאמר במקורות: אברהם היה צדיק, ונח היה צדיק תמים בדורותיו. פרשנות אחת אומרת שאברהם היה, כמובן, יותר צדיק. הוא היה צדיק מעבר לדורותיו. הוא היה צדיק, אם אתה רוצה – לנצח; בעוד אחרים טוענים שדווקא נח היה יותר צדיק, משום שאומנם היה צדיק בדורותיו, אבל דווקא בדורו, שהיה מרובה מרושעים, היה עליו יותר לחץ והוא עמד בו. לכן הוא יותר צדיק. למה אני מזכיר את זה? ההסכם נקרא הסכם אברהם, וההסכם הזה הוא לא צדיק, לא בדורותיו ולא לנצח. לא מגיע לו לא השם אברהם ולא נח. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה. יעלה חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. ארבע דקות לרשותך, ובכל מקרה לא יאוחר מהשעה 16:00. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית יש לומר שהסכם השלום הזה, כמו כל הסכם מדיני, הוא הסכם מבורך ויש לברך עליו. טוב שהוא מגיע וטוב שנוכל להצביע בעדו. אבל הסכם השלום הזה או ההסדר המדיני הזה לא יחפה על העובדה שמיליוני ישראלים יושבים כעת בבית ולא יודעים מתי ישובו לעבודה. הוא לא ישנה את העובדה שמיליוני ישראלים לא יודעים מתי ילדיהם ישובו לגנים ומתי הם ישובו לבתי הספר. והוא לא יחפה על העובדה שדה-פקטו, ממשלת ישראל הנוכחית מקדמת במקביל את תוכנית ההתנתקות, את ההתנתקות שלה מהציבור – מציבור העצמאיות והעצמאים, מציבור בעלי העסקים הקטנים, מציבור העובדים שלא יודעים אם תהיה להם עבודה מחר. את היום הזה, אדוני היושב בראש, פתחתי בסיור ברחוב יפו בתל אביב. שם גם התקיימה הפגנה של בעלי החנויות ברחוב ושל יצרני האופנה. ההפגנה הייתה בדיוק כנגד תוכנית ההתנתקות הזאת שמובילה ממשלת ישראל – ההתנתקות הזאת מכל מי שמייצר, מכל מי שיוזם, מכל מי שעושה כאן. מדינת ישראל היום, בעוד היא סוגרת את העסקים, מורה להם להיסגר ולא מאפשרת להם לפעול, מסבסדת בפועל את היצרן הסיני; מסבסדת משלוח של דואר מסין לישראל באמנות הדואר השונות. ממשלת ישראל עוזרת ליצרנים מחו"ל יותר מאשר ליצרנים המקומיים. והיא עושה את זה תוך כדי שהיא סוגרת את המשק, אדוני, בניגוד לנתונים שיש בפניה. היה עוד טוב אם הייתי אומר שאין בפניה נתונים. אבל אנחנו יודעים את הנתונים, אנחנו רואים את הנתונים. בעלי החנויות ואלה שיש להם דוכנים ברחובות ובשווקים הפתוחים שואלים את עצמם: למה ברשת הגדולה, בחנות הגדולה הזאת, במקום הסגור, אפשר למכור בגדים, אבל אני את חנות הבגדים שלי לא יכול לפתוח ברחוב? למה אפשר לקנות ירקות בסופר הגדול והסגור, אבל בשוק הפתוח אי-אפשר? ואני אומר לכם שאפשר. רק אתמול קיימתי זום במסגרת השדולה לעסקים קטנים ובינוניים עם הפרויקטור של הממשלה פרופ' רוני גמזו. השאלה הראשונה שנשאלה: למה שם אפשר, ובאוויר הפתוח לא? אומר פרופ' גמזו: אין לי יכולת ואין לי תשובה טובה לתת לכם על השאלה הזאת. משמע, אין שום היגיון ושום שכל ישר בתקנות שמוציאה הממשלה, כשהיא שולחת מיליונים לאבטלה. ואני אומר לכם, אנחנו נשמח היום על ההסדר המדיני הזה, אבל נזכור שבלי כלכלה חזקה, שבלי ייצור ישראלי, שבלי משק מתפקד, מייצר ומשלם מיסים ומשגשג, אי-אפשר יהיה לשלם לא חינוך ולא רווחה ולא בריאות וגם לא ביטחון. כי כל הסדר שאנחנו מצליחים להגיע אליו מגיע בזכות זה שבנינו כאן גם מעצמה ביטחונית וגם בזכות היכולות הכלכליות לבנות אותה. אז אני אומר לכם, פעם הייתה סיסמה, אדוני היושב בראש: תנו לצה"ל לנצח. צה"ל לא יוכל לנצח אם לא יהיה לו תקציב לקנות מטוסים ואוניות וכלי נשק ולשלם את כל הוצאות הביטחון. אז כדי שצה"ל יוכל לנצח, תיתנו למשק לעבוד. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, אדוני. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי. ארבע דקות לרשותך. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, א-סלאם עליכום. זאת הברכה שלנו, שמתחילה במילה "א-סלאם", שלום. אצלך, היושב-ראש, לפעמים אתה אומר היי, שלום, מה ניש. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אהלן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אצלנו אומרים א-סלאם עליכום. כי אין מי שמשווע לשלום יותר מעם תחת כיבוש או עם שהוא קורבן לגזענות. אנחנו משוועים לשוויון, והעם שלי משווע לחירות ולשלום. שלום. שלום שבדרך כלל מגיע אחרי עימות, אחרי מלחמה, אחרי קורבנות, אחרי נהרות של דם, ולכן צריך לעשות ויתור כואב כדי להגיע לשלום. ולכן צריך שלום ישראלי-פלסטיני, שבסיסו סיום הכיבוש. בהסכם המונח כאן, בדף השני כתוב שהסכם אברהם מבוסס על חזון הנשיא טראמפ לשלום, (מתרגם דבריו לערבית ואומר בערבית: אשר הוגש בבית הלבן.) מהו חזון הנשיא טראמפ? (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: עסקת המאה. מהי עסקת המאה, מהי? אין בה מדינה פלסטינית עצמאית בעלת מנהיגות. ירושלים נשארת תחת כיבוש. ההתנחלויות נשארות ומתרחבות, ויש גם סעיף שמדבר על חילופי אוכלוסייה, במיוחד באזור המשולש. מתייחסים אלינו, אנחנו התושבים, כאל כלי שחמט. זוהי תוכנית הנשיא טראמפ, חלק ממנה. האם ייתכן שנבחר ציבור או רשימה ירימו ידם כדי לתמוך בתוכנית של הנשיא טראמפ? מובן שלא. אנחנו כמהים לשלום. ולכן תמכנו ביוזמת השלום הערבית,) תוכנית השלום הערבית, שאומרת: שלום מלא עם כל מדינות ערב; לא רק בחריין, האמירויות, סודאן, צ'אד, כל המדינות. (אומר בערבית: כל המדינות, 22 מדינות,) אחרי נסיגה מלאה. (מתרגם את דבריו לערבית.) כי גם לפלסטיני בעזה, (אומר בערבית: או בשכם, או בחברון ובח'אן יונס,) מגיע להרגיש אדם עם חירות, אדם ששולט בגורלו בעצמו, שלא יורים בו במחסום ושאין לו מחסומים בדרך; שלא מפקיעים את אדמתו ושלא שולטים בדבר הסמלי ביותר לגביו – מסגד אל-אקצא, כנסיית הקבר. א-סלאם עליכום, כי אנחנו באמת רוצים שלום אמת. שלום שמשנה את העתיד של כולנו. מה שאמר כאן ראש הממשלה, הוא התגאה שזה שלום תמורת שלום, ושלא נסוג אף לא מטר אחד מהשטחים הפלסטינים. לכן אי-אפשר לתמוך, כי הוא מתגאה שהוא לא רוצה לסגת. חבריו אומרים: אנחנו עוד נרחיב את ההתנחלויות. עכשיו, יש עוד משהו, כבוד היושב-ראש. (אומר בערבית: חברי וחברות הפרלמנט, שמעתי את בנימין נתניהו יותר מכל אחד, בשחצנות, כי מאיתנו המוח ושם יש כסף, במפרץ. אלו דברים יהירים,) שבאמירויות יש כסף וכלכלה ואצלנו יש מוח והייטק. זו יהירות. (אומר בערבית: אתה יודע שלאמירויות אין רק כלכלה, קדמה וכסף. איחוד האמירויות שלחה גשושית למאדים,) הוציאה חללית למאדים, ביולי, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בחודש יולי. יש להם יכולת, יש להם שכל, יש להם קדמה, הם לא צריכים אתכם, ולכן היחס הזה הוא מתנשא ויהיר. אני גם אומר בשם כולנו: אנחנו מעודדים את התקשורת עם העולם הערבי. במשך שנים היו ביקורים בעולם הערבי, חילופי סטודנטים, אנשי עסקים, מהנדסים, רופאים, כולם, לכל העולם הערבי, ובפרט בכל מדינה שפותחת את שעריה, ואנחנו דופקים על הדלתות כדי שייפתחו. איחוד האמירויות תמיד הייתה מדינת הטוב – שמה איחוד האמירויות הטובה – אשר פתחה את ליבה לכולם ועמדה לצד העם הפלסטיני והסוגיה שלו. אנחנו יודעים גם להכיר טובה למי שעמד לצידנו, אבל במצב הפוליטי פה יש לנו עמדה ברורה. למה יש לנו עמדה ברורה, יא ווליד? מדוע אני נגד תוכנת טראמפ? מדוע אתה נגד תוכנית טראמפ, וסונדוס ומנסור והיבה ואנטאנס ואימאן?) << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (כי אנחנו פלסטינים ומשום שאנחנו פלסטינים שחותרים לחירות בני עמנו ולשלום אמת המושתת על נסיגה ועצירת ההתנחלויות. בואו, אמצו את יוזמת השלום הערבית ועשו שלום עם כל המדינות הערביות. ולכן אני חוזר וקובע – – –) << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גנץ נלחם על פתיחת הכותל, כל המדינה סגורה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מיקי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אה, סליחה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה שתי דקות שהוא לקח לי. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> אתה כבר מעבר לזמן שלך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה, אני מעריך את זה מאוד, אבל אני אסיים. ולכן אני שב ואומר: יש לי הערכה לכל מי שעמד לצד העם הפלסטיני, אבל בשל העובדה שאנחנו חלק מהעם הזה, גם בשל העובדה שאנחנו נבחרי ציבור, אנחנו רוצים שלום אמת, שמשנה את העתיד שלך, שלנו, של בנינו; שאף אחד לא יירה באיאד אלחלאק, ומאהר אלאח'רס לא ישבות רעב, ובח'אן יונס לא ירגישו סגר, ובשכם ג'יפים צבאיים לא ייכנסו ולא יצאו, ובטול כרם לא ירגישו שהצבא חונק אותם. לזה קוראים חירות. (אומר בערבית: אני סמוך ובטוח שעמי האומה הערבית והעולם הערבי במשרק הערבי ובמע'רב הערבי ובמפרץ הערבי תומכים בשאיפות העם שלנו להיות בן חורין, גא ועצמאי. אולי אנו לא רואים עין בעין פה ושם, אבל אנחנו שותפים לשאיפות האלה ולזכות הזאת, ופעם נוספת שלום עליכם.) << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. יעלה חבר הכנסת משה אבוטבול. בבקשה, אדוני, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, בנימה אישית אני מודה לה' יתברך על החלמתי מהקורונה ומודה לרעייתי אסתר, לבני משפחתי, לחבריי הרבים, שהתפללו להחלמתי, כמו גם לצוות הרפואי שטיפל בי – יישר כוח – וקורא לכל מי שחשובה לו בריאותו לשמור על הכללים של צו הבריאות. ועוד משהו: לכל מכחישי הקורונה למיניהם, לידיעתכם, יש קורונה. תתפללו שהיא לא תגיע אליכם, חס ושלום. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תהיה בריא. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תודה, אחמד. מכאן להסכם השלום. דוד המלך, עליו השלום, אומר בתהילים: "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה". כאן בעצם מתמצת מלך ישראל, שכל-כולו אהבה לעם היהודי, בק"נ פרקי תהילים שכתב, את הכמיהה האמיתית של העם היהודי לשלום אמת וצודק. אנו, העם היהודי, מעוניינים מאוד בשלום אמת בר-קיימא, ובזמן שבית המקדש היה קיים, בתקופה זו, בסוכות, היינו מקריבים 70 פרים כנגד 70 אומות העולם, לסמל שוב את הרצון לחיבור בינינו לבין אומות העולם, ברצון לשלום, לקשרים טובים במסחר, בתעשייה ובכלכלה וברצון משותף לשלום צודק ואמיתי. ואנו, עם ישראל, בהקרבת הקורבנות בעצם התפללנו לשלומן של כל האומות כולן. בפרשת השבוע שנקרא השבת, יותר מסמלי שרש"י הקדוש פותח בשאלה על כך שהתורה פותחת בבריאת העולם: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא דווקא מ'החדש הזה לכם'", שזוהי המצווה הראשונה בתורה והתורה זה בעצם ספר של מצוות שהצטוו בהן עם ישראל. אז מדוע פתח בבראשית, במעשה בריאת העולם? עונה רש"י: משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים", זה פסוק בתהילים. שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים ושודדים אתם, אתם כבשתם מאיתנו את ארצות שבעת הגויים, נאמר להם ברורות: כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, בעצם הוא ברא אותה, ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו, בעבר, נתן לכם את הארץ – לכם האומות – וברצונו הוא גם נטל מכם ונתן אותה לעם ישראל. ארץ ישראל על כל חלקיה שייכת לעם היהודי, ולכן, ברוך השם, הסכם שלום זה עם האמירויות בעצם תואם את הרצון לשאיפה אמיתית של שלום תמורת שלום, ללא משא ומתן, או יותר מדויק – ללא מה שהיה בעבר מתן ומתן. אנו מברכים על הסכם שלום זה ונתמוך בו, בעזרת השם. כחבר בשדולת ארץ ישראל וכן כחבר בשדולת התנ"ך אומר שכל הסתמכותנו על ארץ ישראל הינה בעקבות קבלת התורה והתנ"ך כספר הספרים וכספר מצוות המנחה ומחייב אותנו אלפי שנים. רק עם התורה והתנ"ך נוכל לטעון לבעלות בארץ ישראל. ארץ ישראל ללא תורת ישראל, חלילה, לא קיימת, כמו שישנם שלושה הדסים המסמלים את שלושת האבות: תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. הקשר מתחבר ובל ינותק. ואני תקווה שכעת, משהבשילו הסכמי השלום עם האמירויות ושאר העמים במפרץ, נקדם גם את הריבונות, שממתינה כבר זמן רב. יהיו קשיים בדרך, אבל כבר אמר אז ראש הממשלה המנוח מר מנחם בגין, עליו השלום: טובים קשיי השלום מייסורי המלחמה. אני רוצה לברך את ראש הממשלה היקר שלנו, מר בנימין נתניהו, את נשיא ארצות הברית, מר טראמפ, את כלל שרי הממשלה וחברי הכנסת שיתמכו בהסכם ואת יושב-ראש תנועתנו, שר הפנים, הפריפריה והגליל, הרב אריה דרעי, שפועל ללא לאות לקידום הסכמי שלום בין-לאומיים כבר שנים רבות. כה לחי. יום שמחה לעם ישראל היקר, וחשוב שנפעל כעת גם להשכנת שלום בינינו בתוך הארץ, כפי שנאמר, "ונתתי שלום בארץ". מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה. תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת סונדוס סאלח. << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, פתאום כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק, חירות, שחרור, עצמאות. לא עוד "הוא יעשה שלום עלינו", מעלינו ובלעדינו – מעל העמים, האנשים, הפלסטיניות, הערביות. נגמר הזמן שהשיחות עלינו מתבצעות ומתקיימות בלעדינו. בארבע הדקות שיש לי אני רוצה לדבר על מה שאין בהסכם הזה ועל מי שלא נמצא בהסכם הזה – על פלסטין, על הפלסטינים, על אל-אקצא, הכיבוש; על הזכות ההיסטורית וההוגנת שלנו, של העם הפלסטיני, למדינה משלו, לחירות, לעצמאות ולחופש; על הסכנות שבהסכם הזה לעם הפלסטיני; על הסכנות שבנורמליזציה עם הכיבוש המתמשך והמעמיק, עם אלימות, גזענות ממוסדת וממסדית; על מכירת החיסול של משאבי הטבע, הקרקע, על הפיכתנו לצינור נפט אחד גדול המחבר בין האמירויות לאירופה בזמן משבר אקלים ומצב חירום. ההסכם הזה הוא עוד סימן, למי שצריך וצריכה עוד סימן, לניתוק העמוק בין ההנהגה לעמים, בין ההנהגה למומחיות ולידע. בזמן שבעולם עוברים לאנרגיה ירוקה מתחדשת ומחפשים פתרונות לעצור את משבר האקלים, כאן ממשיכים להעמיק את התלות בנפט. 30 יום לפטירתה של שופטת בית המשפט העליון האמריקני רות ביידר גינסבורג, שדיברה על החשיבות שבכתיבת דעת מיעוט, גם אם הולכות בדרך הזאת לבד; על השנים שבהן הרגישה כגננת בבתי המשפט כשהשופטים בארצות הברית, בשנות השבעים והשמונים, לא ידעו שיש דבר כזה אפליה מגדרית. כך פה היום נראה שיש מי שממשיכים להכחיש בעקביות ובכל הכוח אפליות, גזענות, כיבוש ודיכוי צבאי, ועוד במסווה של שלום. היום, לכבוד העסקה שנקראת גם "הסכמי אברהם" ושואבת השראה מאב קדום משותף לעמים, הנביא אברהם, חשוב לזכור ולהזכיר שהכול התחיל בגירושה של הגר למדבר. כאישה של שלום. כרשימה של שלום, הרשימה המשותפת, כמו הגר, אני פה להישאר, אנחנו פה להישאר, הפלסטינים פה להישאר. הם לא מפחדים, אנחנו לא מפחדים ולא מתייאשים גם אחרי גירוש ודיכוי ושנים של שליטה צבאית וכיבוש אלים. יום אחד הכיבוש יסתיים ונביא שלום עלינו, ואתם תשאלו את עצמכם מה עשיתם להביא את היום הזה. בכל החוצפה, ראש הממשלה מבקש את הגושפנקה ורוצה שהרשימה המשותפת תהיה גושפנקה לכך שהוא יחסל את השלום ואת הזכות של העם הפלסטיני למדינה משלו. כמה משפטים בערבית: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ההסכם הזה רחוק מאוד מהסכם שלום כלשהו. אל תחושו שדרך האמת שוממת בשל מיעוט האנשים העוברים בה. אנחנו פה ברשימה המשותפת מייצגים את החברה שלנו ואת העם שלנו ואנו חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני, מהסוגיות שלו. אנחנו פה כדי להיאבק למען הזכות של העם הפלסטיני לסיום הכיבוש ולהקמת מדינת פלסטין שבירתה ירושלים.) תודה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת סונדוס סאלח. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מברך על הסכם השלום הזה, שאני רואה בו הסכם שלום חשוב מאוד למדינת ישראל, למדינות האזור. אני מקווה שנעמיק קשרים עם איחוד האמירויות: שיתוף פעולה כלכלי, עסקי, תרבותי – שלום בין העמים. ואני מקווה שבאמת יהיה לנו שלום בין העמים, בין עם ישראל לאיחוד האמירויות. אבל אל לנו לשכוח שהראשון שדיבר על חזון הסכם אזורי ופיתוח קשרים עם מדינות המפרץ היה חבר הכנסת אביגדור ליברמן, כשהיה שר החוץ, בנאום הראשון שלו לפני 11 שנים, ב-2009. והיום אני רואה: החזון שלנו מתחיל להתממש, ואני מקווה ומאמין שיהיו לנו עוד הסכמי שלום עם עוד מדינות במפרץ ומדינות באזור, כי זה חשוב לנו, חשוב גם לאזור, חשוב לפתח את השלום. אני שמעתי את הנאום של ראש הממשלה. ראש הממשלה דיבר על גאווה ישראלית, דיבר על אהבת המולדת, סיפר איפה היה בכל מלחמה ומלחמה ממלחמות ישראל. ואני רוצה להגיד לו: אנחנו, כעדה הדרוזית, מצפים ממנו להרבה, ואנחנו רוצים להביא חוק שיעגן את מעמדה של העדה הדרוזית במדינת ישראל ושהממשלה תוביל את זה, שראש הממשלה יוביל את זה. יש את החוק הזה. אני שמעתי אותך כשע'דיר מריח דיברה כאן והביאה חוק של שוויון ותיקון חוק הלאום, ואמרת לה: תביאי חוק לעגן את מעמדה של העדה הדרוזית. יש לי חוק כזה. אני לא רוצה להביא אותו בלי הסכמות, אני רוצה להביא אותו לכאן, לכנסת, בשביל שהחוק הזה יעבור, ולתת את ההרגשה לכל דרוזי בישראל שזו מולדתו. מדינת ישראל זו המולדת שלנו. אין לנו בעיה עם מדינה יהודית, ההפך הוא הנכון. אנחנו חיים כאן בגאווה – גאווה ישראלית, גאווה של העדה הדרוזית. אנחנו רוצים להמשיך לחיות כאן. ונקודה שנייה שאני רוצה לדבר עליה: אני כל יום מקבל טלפונים על חוק קמיניץ. הגיע הזמן לעשות תיקון בחוק קמיניץ. מספיק עם החוק הזה. אנשים מקבלים 300,000 שקל קנסות ו-500,000 שקל קנסות; אם אתה לא הורס את הבית תוך חודש, אתה יכול להגיע ל-700,000 שקל קנסות. אין מדינה דמוקרטית בעולם שנותנת קנסות כאלה. אסור שהחוק הזה ימשיך להתקיים, צריך לשנות אותו, ואם לא מצליחים לשנות אותו – להקפיא אותו. בואו נגמור תכנון ובנייה, בואו נסדר את כל היישובים ואחרי זה דברו איתי על חוק קמיניץ. אבל לא מתחילים בענישה לפני שעושים את התכנון. ונקודה שלישית: ישבתי עם ראשי רשויות דרוזיות לפני שבוע, אפילו פחות משבוע, בשבת האחרונה, עם פרופ' גמזו ועם ראש העדה הדרוזית, וגם היה נוכח שם חברך, סגן השר פטין מולא. דיברנו שם, וראש רשות אחד קם ואמר: עדיין לא קיבלנו כסף, אין לנו תוכנית חומש. שקל אחד לא קיבלנו ממשרד השיכון, כסף שהובטח לנו על ידי ראש הממשלה. חתמנו הסכם עם ראש הממשלה – כסף לא הועבר. לכן אני דורש תיקון של העוול הזה והעברת הכספים המגיעים לרשויות הדרוזיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי, אתה רוצה לעלות? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בטח, איזו שאלה. << יור >> היו"ר מכלוף מיקי זוהר: << יור >> לא חשבתי אחרת. ארבע דקות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי כנסת נכבדים, אני עומד כאן, ואני אומר בפה מלא ועם יד על הלב: זהו הסכם חשוב למדינת ישראל, אני מברך את ראש הממשלה על כך. בדברים שצריך לברך וצריכים להודות, אנחנו גם, כאופוזיציה, יכולים ולהגיד: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל". אבל – ותמיד הרי בא "אבל" עם ראש הממשלה הזה – עומד כאן ראש הממשלה, פעמיים השבוע, מעל הדוכן הזה ומשקר במצח נחושה. בשני הנאומים שלו הוא טרח להכניס ולהזכיר את חברת שברון. מה אתם יודעים, חברת שברון מגיעה לארץ, ענקית האנרגיה מארצות הברית. אכן. היא לא באה לארץ בגלל הפנים היפות של ראש הממשלה, היא באה לארץ כדי לעשות עסקים. רק שראש הממשלה, שמוחא לה כפיים, שוכח להדגיש בפני הבית הזה ובפני אזרחי מדינת ישראל את העובדות הבאות. שברון נכנסה לעסקים במדינת ישראל; נכון, אדוני ראש הממשלה, 4 מיליארד דולר, זה המחיר שבו רכשה שברון את נובל אנרג'י – רק הוא שוכח להגיד לאזרחי מדינת ישראל כי הכניסה של שברון בשנת 2020 תעלה למדינת ישראל הרבה מאוד כסף. ואלה העובדות, תבדקו אותי: חברת החשמל חתמה בשנת 2012 על חוזה אספקת גז מתמר בעלות של 6.3 דולר ליחידת חום; 6.3 דולר ליחידת חום, עלות גבוהה מאוד לכל הדעות. בעקבות ירידת מחירי הגז בעולם חתמה חברת החשמל על חוזה חדש עם שותפויות תמר קידוחים, לאספקת גז במחיר של 4 דולר ליחידת חום; אספקה של גז במחיר נמוך יחסית – במקום 6.3 דולר ליחידת חום, 4.3 דולר ליחידת חום. זה היה חוסך כ-50 מיליון דולר בשנה לאזרחי מדינת ישראל. כמובן, זה היה מוזיל את תעריף החשמל. שברון, שמחזיקה ב-47% ונכנסה רק השנה, אדוני היושב-ראש, לא הסכימה להוזלה, למרות שמחירי הגז בעולם ירדו, למרות שהשותפים האחרים הסכימו. שברון, החברה שראש הממשלה כל כך מתגאה בה, לא הסכימה להנחה ואיימה לעצור את אספקת הגז לחברת החשמל – חברה אמריקנית שרוצה לעצור את אספקת החשמל לבתים של אזרחי מדינת ישראל. ועומד פה ראש ממשלה ובלי בושה תומך בה; עומד פה ראש ממשלה שבלי בושה שוכח להגיד לאזרחי מדינת ישראל שהחברה האמריקנית מתנגדת להוזלת מחירה של יחידת חום לחברת החשמל, דבר שיעלה למשלם המיסים עוד 50 מיליון דולר בשנה. זה טבעו של ראש הממשלה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מיקי, אתה יודע שיש להם בהסכם זכות וטו עד 2021. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גם לעניין זכות הווטו ראש הממשלה מתייצב לצידם. זה עכשיו יתגלגל בחזרה לבתי המשפט. במקום שראש הממשלה יגיד: נגמרה זכות הווטו, בהתאם לחוזה, בהתאם להוראה של ההגבלים העסקיים – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה לך. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מסיים. – – ראש הממשלה ממלא פיו מים ועומד לצידם בזכות הווטו. מה זה אומר? שגם ב-2021 שוק הגז לא ייפתח לתחרות ואזרחי מדינת ישראל ישלמו מחיר מופקע. זהו ראש הממשלה שלכם, אזרחי מדינת ישראל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת דוד אמסלם – איננו. חבר הכנסת עמית הלוי נמצא? בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוראי להב. בבקשה, אדוני, ארבע דקות. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, הרבה דברים טובים יש בהסכם השלום שאנחנו נאשר היום, אבל הדבר החשוב ביותר שההסכם הזה הציל, הציל עבורנו, עבור ילדינו, עבור עולם המושגים והרעיונות שלנו – הוא הציל את המושג שלום, הציל את המילה "שלום". עד היום, בצער אני אומר, טימאנו אותה, חיללנו אותה, תרגמנו אותה כאן – אנחנו, במדינת היהודים, מדינת ישראל, תרגמנו אותה לסוג של הסכמי הפסקת אש קרים במקרה הטוב והסכמי כניעה עם כנופיות רוצחים במקרה הרע. יצרנו שיח מעוות, אווילי: שלום עושים רק עם אויבים. עד הדיוטה הכי תחתונה הבאנו את המילה האדירה הזאת, "שלום". שמו של אלוהים, שמייצג קשר של השלמה, של שלמות ­– הפך אצלנו, במדינת היהודים, לשם נרדף לניירות חתומים של קשר קר ומנוכר מול אויבים מרים שלא השלימו גם אחרי שחתמו, שלא חדלו עד היום מעוינות גלויה בקריאה לחיסולנו. ותמיד תמיד ההסכמים הללו, הסכמי השלום, תמיד כללו תשלומים. כאילו מישהו חשב כאן ששלום זה מלשון לשלם. וכמה שילמנו, אזרחיות ואזרחי ישראל, אוי, כמה שילמנו. 1,450 נרצחים. 18,831 פצועים וכמה יתומים וכמה אלמנות וכמה משפחות שנהרסו וכמה סיוטים. 2.5 מיליון דונם לכנופיית הטרור של ערפאת; 300 קמ"ר בערבה לירדנים, ואת אי השלום, כמובן; מיליוני דונם, פי שלושה מגודלה של מדינת ישראל– חצי האי סיני עם המשקל האסטרטגי שלו למצרים, כל האוצרות שפיתחנו שם, העמדה האסטרטגית על תעלת סואץ; מעמד בהר הבית, המקום הכי יהודי במדינת ישראל – לירדנים; 50 מיליון קוב ועוד שלושת-רבעי ממימי הירמוך, אדוני היושב-ראש. ולמה כל זה קרה לנו? איך זה קרה לעם שלנו, שהפכנו שלום לשלמונים? איך זה קרה ששילמנו בדמי ילדינו עבור פיסת נייר, כן? חודיבייה, הוא קרא לזה, הרוצח. איך השלמנו, השלמנו – זה היה השלום שלנו עד עכשיו – השלמנו עם הרצח, השלמה עם שנאה, עם עוול מוסרי. איך הגענו למצב הזה? ואני אומר, חברותיי וחבריי: אנחנו שילמנו כי מדיניות החוץ שלנו הייתה עד היום בנויה על צורך בלגיטימציה, על רצון לרצות את אירופה בגלל ההאשמה השקרית והבזויה כאילו כבשנו ונישלנו איזשהו עם מאדמתו. אז שילמנו דמי כופר, דמי השתקה, השתקה להאשמה, במקום להפריך אותה ולחשוף את השקר שבה. וממי, ממי היינו צריכים לגיטימציה, ממי היינו צריכים תעודת כשרות, מאירופה? כמה זה אירוני לבקש, במאה ה-20, תעודת כשרות מאירופה שאנחנו בסדר. אז לכן נכון לומר, אדוני היושב-ראש, שהיום למעשה ישראל אולי חותמת לראשונה בתולדותיה הסכם שלום. זהו הסכם השלום הראשון שלנו וזהו ההישג הגדול של ראש ממשלתנו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו: שלום בין שני עמים, בין שתי תרבויות, בין שתי מדינות, כשאנחנו – מדינת ישראל ניצבת במלוא קומתה, בכל עוצמתה הביטחונית, עם כל היכולות הכלכליות והטכנולוגיות שלנו, עם זהותנו ומורשתנו כעם עתיק, כבני אברהם, יצחק ויעקב. כך, רק כך אנחנו מושיטים את ידינו לשלום לבני אברהם האחרים, לאינטראקציה, לשלום של השלמה – לא השלמה עם עוינות, לא השלמה עם רצח, לא השלמה עם השיח האוורווליאני הזה של השלום ההוא, אלא שיח וקשר מפרה בין שני עמים, בין שתי מדינות. זה שלום, אזרחי ישראל. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, עוד חצי דקה להבהיר הבהרה אחת, שגם אותה אני צריך לומר כאן בקול צלול. זה נכון, זה לא סעיף מסעיפי ההסכם; זה נאמר בהתחלה גם אם בסגנון של רמז, אבל נאמר: בהזכירן ובהתחייבן, וכו' וכו', להגשמה של פתרון על בסיס משא ומתן לסכסוך הישראלי–פלסטיני העונה על הצרכים והשאיפות הלגיטימיים של שני העמים, הלגיטימיות של שני העמים. אז אני רוצה להבהיר כאן שהשאיפה של העם הערבי היא בהחלט שאיפה לגיטימית, והשאיפה הזאת כידוע מומשה מבחינה מדינית ב-22 מדינות ערביות. הערבים שגרים כאן בארץ ישראל זכאים בהחלט להסדיר את מעמדם כיחידים וכקהילות מיעוט בארצו של העם היהודי. יש כמה אפשרויות, יש מנעד אפשרויות רלוונטיות; אבל אפשרות אחת לא הייתה ולא תהיה, והיא מדינה ערבית נוספת כאן בארץ ישראל, וגם הם צריכים להשלים עם העובדה הזאת. ואני רוצה לומר לכם: רבים משלימים. אנחנו שומעים היום את הקולות במדינות ערב שגם מכירים בספין הגדול הזה בהיסטוריה, הספין הזה הקרוי העם הפלסטיני והמדינה הפלסטינית – אני מסיים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט אחרון. גם הנאמנות הדתית שלהם לכתבי הקודש – אלה שקוראים לנו עם הספר, אלו שיודעים שאנחנו באל-ארד אל-מוקדסה, שאנחנו נמצאים בארץ הקדושה שלנו, גם הם מודים היום על האמת שזו הארץ שלנו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני מאוד מקווה ששיתוף הפעולה הזה עם המדינות הללו יביא גם לשיח בין-דתי מאוד מפרה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב. תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> "והאמת והשלום אהבו". תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, תודה. חבר הכנסת יוראי. חברים, גם כשאתם עולים לנאום – להכין את הנאום לארבע דקות. לא יכול להיות. אני יכול לתת לך חצי דקה, אבל לא מעבר. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> ארבע דקות, אדוני, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא אמור להיות שר באולם? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> איפה השר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אלון שוסטר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הוא מהסיעה שלך, מה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> הוא לא מהסיעה שלי. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> היה מהסיעה שלך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> היה מהסיעה שלי. והשר שוסטר, אני אוהב ומכבד את השר שוסטר, אני שמח שהוא כאן להאזין לדבריי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רוחות של שלום ושלווה מנשבות במחוזותינו, יום חגיגי. כל הקלישאות והסופרלטיבים נאמרו ונשפכו ונטחנו ונלעסו. אז כן, בהחלט, חבריי, אני אוהב שלום, אני תומך בשלום ושמח ומברך על השלום עם חברינו החדשים מן המפרץ. בעיקר, כמו שראש הממשלה אמר, כי יש לנו הרבה רווח הדדי מההסכם הזה מול איחוד האמירויות. משום שסוף-סוף ראש הממשלה אולי יראה איך נראית מדינה שדואגת לצעירים שלה, שמאבחנת את הצעירים כאוכלוסייה מיוחדת שצריך להשקיע בה ולראות בה את מנוע הצמיחה העיקרי והמרגש של המדינה לעתיד, והפקרת הצעירים להישרדות לבדם היא הפקרת העתיד של המדינה. לפני ארבע שנים באיחוד האמירויות מונה שר שלם לענייני הצעירים, שאמה בנת סוהיל אלמצרווי שמו. צעיר מרשים בן 22 בזמן מינויו, בוגר תואר שני, שר שמשקיע את כל זמנו ומרצו לפעילות לקידום הצעירים האמירתים. פחות משנה לאחר מכן, אדוני היושב-ראש, השר הממונה הקים מרכז גג לאגד את כל הפעילות של הצעירים בשבע הנסיכויות, מרכז אחד מאוגד. מדובר במוקד מידע מקוון ונגיש שעוזר לצעירים עד גיל 35 לנווט את כל ההחלטות סביב הצמתים החשובים בחיים שלהם. גם במשבר הקורונה הצעירים לא נשכחו וקיבלו התייחסות ייעודית בתוכניות סיוע ממשלתיות באמירויות. נסיכות אבו דאבי, לדוגמה, הקימה קרן סיוע מיוחדת – ממשלתית, כן – עבור הצעירים, של עשרות מיליוני דירהאמים – כמעט בערכו של השקל. הקרן הזו מיועדת להקלה בשכר לימוד יסודי להורים לילדים קטנים הזקוקים לסיוע כלכלי. ובישראל, מרכזי הצעירים מתחננים ליחס אבל נופלים בין הכיסאות של 36 שרים ו-36 משרדים ממשלתיים. הם צריכים עזרה אבל לא מקבלים אותה מהם. בישראל, אתמול, מפילים הצעת חוק שלי שמציעה הקלות כלכליות לסטודנטים בזמן הקורונה; נכנעים ללחץ של השר להשכלה גבוהה, שמתאמץ להשאיר את שכר הלימוד על כנו; מפילים את תוכנית הסיוע הכלכלי היחידה שעל הפרק ולא מציעים שום חלופה אחרת לסיוע לסטודנטים בישראל. חברים, לצערי, בישראל מדירים בשיטתיות את הצעירים מכל תוכניות הסיוע הממשלתיות ויוצרים דור אבוד של מאות אלפי אזרחים שנשכחים מאחור. אז, חבריי חברי הכנסת, אני מברך על היום הזה ועל ההסכמים האלה כי הם באמת חשובים, כי אולי אולי השיח המשותף עם האמירויות – מופרך ככל שזה יישמע – אולי דווקא זה מה שיזכיר לממשלה המנותקת הזאת איך נראים סדרי עדיפויות נכונים ואיך דואגים לעתיד המדינה, איך דואגים לא דרך הסכמים שכתובים על נייר והבטחות ודיבורים, אלא במעשים ומיזמים והשקעה נכונה בצעירים, שיביאו לשגשוג אמיתי בווילה המרהיבה שלנו בג'ונגל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חוה אתי עטייה, עד ארבע דקות, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני עמדתי בזמנים? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אתה גדול. << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר חבר הכנסת אלון שוסטר, מכובדיי כולם, רבותיי חברי הכנסת, זו השעה לשלום תמורת שלום. אני מברכת את ראש הממשלה בנימין נתניהו שהביא הסכם שלום בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות ובחריין. הסכם שהעיקרון שלו בפעם הראשונה הוא שלום תמורת שלום, שלום מתוך עוצמה וחוזק. אפילו גדולי הספקנים אינם יכולים שלא להסיר את הכובע נוכח הסכם השלום שיצר ראש הממשלה. בפעם הראשונה בהיסטוריה הכירו בעוצמה וביכולות שלנו. ישראל היא מדינה ששואפת ליחסי שלום ונורמליזציה פתוחים וגלויים עם כל מדינות ערב. כבר לפני שנים איחוד האמירויות הערביות גילה את היתרון שבקשר עם ישראל. בעקבות ההסכם נוצר וייווצר שיתוף פעולה בהשקעות, בתיירות, באנרגיה, בטכנולוגיה, בהייטק ועוד, ובתקופה זו – במאבק העיקש במגפת הקורונה, גם בתחומי המחקר והפיתוח והטכנולוגיה נגד התפשטות הנגיף. הסכם זה הוא רק ההתחלה. הסכר נפרץ ומדינות סוניות נוספות צובאות על דלת השלום של מדינת ישראל. גם לאחר שהגענו להסכם ההיסטורי הזה עדיין יש אנשי מלחמה התוקפים מבית ומבחוץ. הפלסטינים, העם שלא היה ולא נברא, אנשי מלחמה המתנגדים להסכם שלום בכל תוקף, מאשימים בבגידה את השותפים לשלום. לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים החלה מדינת ישראל ליישב ביהודה ובשומרון, בבקעת הירדן וברמת הגולן. העבר ההיסטורי של העם היהודי פורח בעזרת ההתיישבות באזורים אלו, אך לצערנו ללא החלת החוק הישראלי. הפלסטינים והשמאל, כל אחד ממקומו, הם אנשי מלחמה בעת שלום. במקום להחיל ריבונות הם רוצים להקים מדינה פלסטינית. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מהר מאוד למדה. << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> הריבונות של עם ישראל היא על כל ארץ ישראל והיא כורח המציאות. מדובר בריבונות על רמת הגולן, על בקעת הירדן ועל יהודה ושומרון. כוחה של הריבונות טמון בהבטחה המקראית: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". נתינה היא בעלות. אלוקים הבטיח לאברהם אבינו וגם לאבותינו יצחק ויעקב שארץ ישראל היא שלנו לעד. אנו חייבים להבטיח את הריבונות ולקדם חקיקה להחלת החוק הישראלי על כל מרחבי ההתיישבות ולחזק את ההתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל. עלינו להמשיך ולפעול למען הקצאת משאבים הנדרשים לחיזוק ההתיישבות, למרקם החיים ולנוכחות הישראלית ולביטחון ברחבי המדינה. עוד אנחנו חייבים להגביר את הפעילות נגד הטרור, ואחר כך סיכול תוכנית הרשות הפלסטינית לסיפוח זוחל ולקביעת עובדות בשטח .C כך נעניק סוף-סוף לחצי מיליון המתיישבים את הזכות לחיים נורמטיביים עם שירותים זמינים של מים וחשמל. דין בית אל ואריאל כדין כרמיאל וגבעת שמואל. כחברה בשדולה למען ארץ ישראל אני מאמינה שנמשיך לפעול ולהיות כוח חזק ומאוחד למען השמירה על שטחי ארץ ישראל ונטרפד כל ניסיון של הכרה במדינה פלסטינית, שתהיה מדינת טרור. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אבל נתניהו אמר – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> היא אמורה לסיים, חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> ריבונות ישראל בארץ ישראל היא המוקד של געגועיו, של חלומותיו, של כל יהודי השואף לחזק את ארצו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הבוס שלך אמר שתי מדיניות לשני עמים. אמר. << קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> הוא לא אמר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא אמר? נאום בר-אילן, לא אמר? זה שאמרת "שמאל" זה הכי חשוב. שמאל עוין. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השעה כרגע 16:30, באבו דאבי זה 17:30. תארו לעצמכם שהטלוויזיה באבו דאבי כרגע – זה פריים טיים, נכון? השעה 17:30 – עושה את השידור של ערוץ הכנסת עכשיו. מה רואים שם תושבי אבו דאבי או דובאי, מה הם רואים? רואים אולם ריק. כנסת ישראל מאשרים את ההסכם, יושבים פה אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה ח"כים – מה יחשבו עלינו השותפים לשלום שלנו? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> שבעה ח"כים, ואתה שמונה, ואני תשעה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני, לצערי, לא יודע להגיד בערבית, אבל הייתי פונה אליהם עכשיו בערבית בשביל להסביר: אל תתייחסו לתמונה הריקה הזאת. שמענו בבוקר את ראש הממשלה שהוא מתגאה: אני ואני ואני ואני – ואגב, אנחנו מברכים על ההסכם – אבל, אדוני ראש הממשלה, אלפים, אלפים עבדו על ההסכמים האלה עוד בשנות התשעים. כמה אנשים תרמו לזה בתחילת 2000? כמה אנשים סיכנו את החיים שלהם בשביל שאתה תוכל לעמוד כאן על הדוכן ולהגיד: אני הבאתי את ההסכם הזה? אדוני ראש הממשלה, לא אתה, זו מדינת ישראל. נכון שאתה חתמת בבית הלבן, נכון שאתה תיכנס להיסטוריה, אבל יש לנו הרבה שאלות קשות, ויש שאלות גם באשר להבטחות שלך, אדוני ראש הממשלה, שנתת לפני הבחירות, כי אתה, אדוני ראש הממשלה, לא קיבלת מנדט מהעם להסכם הזה. להזכיר לך, אדוני ראש הממשלה, עם מה הלכת לבחירות? שלוש פעמים הבטחת ריבונות בבקעת הירדן ויהודה ושומרון, ואמרנו: אתה רוצה ריבונות? קח את הצעת החוק שלנו, של ישראל ביתנו, תעביר את זה. במקרה הזה היינו תומכים גם בהסכם הזה, כי ההסכם הזה הוא מעבר לתפקיד ראש הממשלה, הוא מעבר ל"אני" שלך. דרך אגב, אני תמיד שואל: מי כותב לו נאומים, לראש הממשלה? מי כותב לו? הרי הרבה פעמים אתה אומר: נושא כל כך חשוב מתמסמס בגלל ביטויים או בגלל ציטוטים לא נכונים. דרך אגב, היום ראש הממשלה ציטט את הסופר הרוסי הקלאסי לב טולסטוי, מצטט את "מלחמה ושלום", שזו הספרות שכל ילד סובייטי ורוסי יודע וזו קריאת חובה. הוא רק שכח להוסיף, למרות שהוא לא חייב להוסיף, שטולסטוי היה אנטישמי במקור. כשהיה משפט דרֵייפוס, אדוני היושב-ראש, שאלו את טולסטוי: אתה תתמוך בדרֵייפוס? יש לך משהו להגיד על משפט דרַייפוס, כמו שאומרים בעברית? אז הוא אמר: אני לא מכיר מי זה דרייפוס, אני מכיר הרבה דרייפוסים, שכולם אשמים. זה מה שהוא אמר באשר ליהודים. אז אדוני ראש הממשלה, וכל מי שכותב לו נאומים, לפני שאתה מצטט את האנשים לפחות תבדוק מה זיקתם לעם היהודי ולאנטישמיות, כי לא נהוג במדינת היהודים לצטט אנטישמים, נכון? אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. ההסכם הזה, כמו שאמרתי, האם הוא טוב? אני לא יודע. האם ההסכם הזה הוא היסטורי? אין ספק שהוא היסטורי. האם ההסכם הזה יביא לנו שגשוג כלכלי וישפר את מצב הזוגות הצעירים, העסקים הקטנים? לא יודע. אני כמעט יודע שזה לא יביא לשגשוג. האם ההסכם הזה ייכנס להיסטוריה וכולם ידברו עליו? בוודאי שידברו עליו. ולכן, לפני שאנחנו מתגאים עם הברכות שלנו, אדוני היושב-ראש, אז מן הראוי לתת להסכם איזה זמן. כל הסכם היסטורי, ויש פה אנשים שהרבה יותר מנוסים ממני באולם הזה, נמדד לאורך הזמן. בואו ניפגש פה בעוד 20 שנה, נשב, נציין 20 שנה להסכם עם איחוד האמירויות ואז נקיים דיון באולם מלא, עם שידור חי באבו דאבי, ונגיד שסוף-סוף יש לנו הסכם טוב: 20 שנה של פריחה, שגשוג ושלום אמיתי בין עם ישראל לבין העולם הערבי. עד אז בואו נהיה קצת יותר צנועים, ואיך אומרים, נמצא את עצמנו ונדע את מקומנו גם בהיסטוריה העולמית. תודה רבה לך, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה, ארבע דקות, אדוני. אני אפעיל את הזמן ברגע שתתחיל. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אך בהחלט מצומקת משהו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איכותית. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> היום הזה מתנהל תחת צל כבד. המשבר הפוליטי, הבריאותי והכלכלי החמור בתולדות ישראל מטיל צל על היום הזה, וכל אלה יחדיו מאיימים לחרב את הלכידות הישראלית. ובכל זאת, לא ארחיב בנושא זה מפאת חגיגיות היום. ביום הזה אנחנו נדרשים לאשר הסכם שפרטיו לא ידועים לנו, הסכם שהממדים הביטחוניים שלו לא הוצגו לכנסת, לא נדונו בוועדת החוץ והביטחון. לא מן הנמנע שההסכם הזה יהיה פתח לתקלה ביטחונית חמורה. ובכל זאת, לא ארצה להרחיב בנושא זה. אני רוצה לדבר על ממד אחד בהסכם, והוא הממד של עצירת תהליך הסיפוח. אדוני היושב-ראש, עצירת תהליך הסיפוח אינה מספקת. כנסת ישראל צריכה להכריע את הכרעת דורנו: סיפוח או היפרדות; סיפוח של מיליוני פלסטינים לתוך שטח מדינת ישראל תוך אובדן הרוב היהודי, הרס הדמוקרטיה וגזירת גורלה של ישראל לעתיד של מלחמת אזרחים מתמדת, או היפרדות מהפלסטינים, קביעת גבולות ברורים, פתיחת פתח לפיוס עם הפלסטינים וחתירה אמיתית לביטחון ושלום. הסכמי ידידות עם מדינות ערב הם בבחינת התפתחות חיובית אך לא מספקת. עלינו, נציגי העם, ליטול יוזמה, לגלות אחריות, להיפרד מהפלסטינים, לממש את החלום הציוני עד תומו, כלומר, מדינה שהיא ביתו הלאומי של העם היהודי; מדינה דמוקרטית ושוויונית היודעת להגן על עצמה; מדינה משגשגת כלכלית ותרבותית, החותרת לשלום עם כל שכנותיה וכל אויביה כדי להבטיח באופן המוצלח ביותר את ביטחונה, כדי להבטיח באופן המוצלח ביותר את רצון צעיריה לחיות בה ולבנות בה את עתידם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> יאיר, גם כשאנחנו חלוקים מדינית ופוליטית עדיין יש כבוד, וזה הכי חשוב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אחריו – חבר הכנסת עפר שלח. ארבע דקות, אדוני. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> עכשיו הפעלתי לך את השעון. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – ידידיי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים את התורה השבת. אלי, כידוע, מתפלל קבוע בבית הכנסת, הוא יודע שאנחנו השבת מתחילים את פרשת בראשית. והתורה מתחילה מבריאת העולם: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". ידוע, לפחות לאלה שקוראים בתורה, הרש"י הראשון בתורה, שאומר: למה התורה מתחילה מבראשית ברא אלוקים את השמים והארץ? הרי החלק של הציוויים של העם היהודי מתחיל מחומש שמות, "החדש הזה לכם ראש חדשים" – על חודש ניסן, על יציאת מצרים; משם גם התחילה גאולת ישראל. למה אתה מתחיל מ"בראשית ברא אלוקים", למה זה משנה? רש"י מביא את מאמר חז"ל. אמר רבי יצחק: העולם נברא על ידי הקדוש ברוך הוא. כשיבואו בני ישראל לארץ ישראל ויבואו ויגידו להם: ליסטים אתם, מה לקחתם את חבל הארץ הזה? היו כנענים לפניכם שם, היו עוד עמים לפניכם שם, מי נתן לכם רשות להיכנס לארץ הזאת? גנבים אתם. אז נגיד להם: הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, "ברצונו נתנה להם, ברצונו נטלה מהם". היחידי שיכול לקחת חבל ארץ מארץ ישראל ולתת אותו לעם ישראל, או לקחת חבל ארץ מעם ישראל זה הקדוש ברוך הוא. אין לאף בן תמותה זכות לא לקחת ולא לתת. אבל מכיוון שאנחנו היום לא בהסכם מדיני, ואני מקווה, בכל אופן, שאין לו חלק חסוי שאומר שבגלל זה נחזיר או ניקח או ניתן – אני חושב שזה דבר מבורך. מייד אחרי מאורעות תרפ"ט, הרב זוננפלד, שהיה דרך אגב חוד החנית במלחמה של הציבור האמוני בארץ ישראל מול התנועה הציונית אז, כתב במכתב מפורסם מאוד בערבית, "האמת והשלום אהבו", לעמים הערבים באזור, ואמר להם באותו מכתב, והיום אנחנו רואים את זה: השלום בסופו של דבר יבוא בין המאמינים. השלום בסופו של דבר יבוא בין אלה שמאמינים באל אחד, מאמינים בבריאת העולם. ואנחנו אכן רואים את ידידתנו ארצות הברית. הנשיא טראמפ – שמתגאה באמונה, וחוזר על זה פעם אחר פעם, לפעמים אנחנו אפילו קצת מסמיקים מכמה שהוא מזכיר את החלק האמוני, שפה קצת אולי לפעמים יש כאלה שקצת פחות, אבל את החלק הזה הוא מזכיר בצורה גאה – הוא עשה חיבור עם המאמינים המוסלמים ועם היהודים, כדי להגיע להסכמה של שלום בלי קשר לחלקים ששייכים לבורא עולם. ודבר זה הוא מבורך, כפי שאמרתי. אני מקווה שאין חלקים נסתרים שאנחנו לא יודעים עליהם. אבל אדוני היושב-ראש, אנחנו נסיים, נעשה עסקים עם איחוד האמירויות, נעשה עסקים עם עוד מדינות, תתפתח הכלכלה, ומדינת ישראל תצטרך הרבה מאוד כסף אחרי המשבר הזה, זה נכון. אבל דבר אחד, וזו כן אחריות שלנו, את זה אנחנו לא יכולים להטיל על אף אחד אחר, על אף אחד אחר – השלום האמיתי פה, בינינו, יושבי הארץ הזאת, חבל הארץ הזאת. ועל הדבר הזה, על מה שקרה פה בחודשים האחרונים, בשנה האחרונה, השסע הנוראי שקרה פה, השסע והקרע והשנאה והקיטוב. ואני אומר לכם את זה עכשיו לא בקלישאות, תצאו החוצה – אולי בגלל הסגר לא תפגשו מספיק אנשים – רבותיי, יש פה שסע נוראי, שנאה, איבה וקיטוב. ובדבר הזה אנחנו צריכים להתעשת. ואתם יכולים להפיל אחריות אחד על השני, זה אשם, פלוני אשם, אלמוני אשם. כולנו, אני אומר לכם, כולנו פה אשמים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לסכם, בבקשה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ואנחנו צריכים לעשות חשבון נפש על הדבר הזה, ולזכור: זאת האחריות שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה, עד ארבע דקות. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> פינדרוס, זה דבר תורה, פינדרוס, היית יכול לעצור את השעון. דבר תורה זה בלי שעון. נכון? ככה אמרו לנו אתמול. כששר הדתות דיבר דבר תורה הוא ביקש לעצור את השעון. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מסכים איתך. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אין, דבר תורה לא כפוף לשעון. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מסכים איתך, אין לי שום בעיה עם זה. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תורה של מי? תודה, אדוני. ראשית, ראוי לברך. כמי שיותר משש שנים קורא לראש הממשלה לנצל את הסיטואציה שנוצרה באזור, את השבר הגדול שנוצר באזור בין המדינות שואפות היציבות לבין האסלאם הרדיקלי, לנצל אותו כדי לבצר את מעמדה של ישראל באזור, כדי – מה שראש הממשלה לא עושה – להוביל להיפרדות בינינו לבין הפלסטינים, שחיונית לעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אז כשלפחות עושים חלק מזה, ראוי לברך. וראוי לברך על עוד דבר כמובן, והוא ההורדה, לפחות הזמנית, ואני מקווה הקבועה, של הרעיון ההזוי והמופרך של סיפוח חד-צדדי, שהוא רעיון שיקבע לחלוטין את מצב המלחמה בינינו לבין שכנינו וימנע את ההיפרדות הזאת שלנו מן הפלסטינים, שכאמור היא חיונית לעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אז שני הדברים האלה, את אחד מהם כמובן ראש הממשלה מסתיר, מסתיר מהצד הזה של הבית. רעיון הסיפוח ירד; אם הוא יחזור, ככל הנראה המדינות, גם איחוד האמירויות וגם בחריין ובוודאי מדינות נוספות שאולי יש להן כוונות להצטרף, ירדו מההסכם הזה. אם יהיו חילופי שלטון או חילופי ממשל בארצות הברית, ודאי שהוא ירד. ואם ניצלנו מהצרה הזו, רק על זה דיינו, כי ראש הממשלה התכוון לה בשיא הרצינות, מתוך ידיעה – ואני מכיר את השקפותיו האמיתיות של ראש הממשלה לא רק מנאום בר-אילן אלא גם מפורומים יותר סגורים – מתוך ידיעה איזה נזק זה יגרום. ומכאן מה שאין לברך עליו, קודם כול ההסתרה. נכון, אין נספח סודי שבו מופיע שישראל תאשר למכור מטוסים מתקדמים וציוד צבאי מתקדם אחר לאיחוד האמירויות ואולי למדינות נוספות. לא צריך את זה. מי שמכיר את חוק ה-QME, את החוק שמבטיח לישראל יתרון איכותי, יודע שלא צריכה להיות הסכמה בכתב של ישראל לעניין הזה. זה שיש לזה הסכמה, זה שההסכמה הזאת תבוא לידי ביטוי בזה שהמדינות האלה ירכשו ציוד צבאי מתקדם שהן לא היו יכולות לרכוש אם ישראל הייתה מתנגדת, זה שזה יכול לפתוח מדרון חלקלק שבו מדינות שנמצאות יותר קרוב אלינו ומסכנות אותנו יותר ירכשו ציוד כזה – את כל הדברים האלה אתם יודעים, גם ראש הממשלה יודע, אבל הוא מסתיר. הדבר השני שאין לברך עליו הוא הרהב. התיאור של זה כהסכמי שלום תמורת שלום עם מדינות – חבר הכנסת אבידר, תזכיר לי מתי נפגע, לא עלינו, חייל ישראלי בהיתקלות עם מחבל מאבו דאבי, אני אשמח לדעת. מתי היינו בכלל במצב מלחמה אמיתית עם המדינות האלה? אז זה טוב שהגענו איתן להסדר הזה, אבל מה, הרהב הזה מזכיר לי את הרהב הנוכחי של ראש הממשלה על הצלחת הסגר. אני לא יודע אם ראיתם את הכותרת: הסגר הוא הצלחה אדירה, כל אירופה מסתכלת עלינו. ועל זה כבר אמרתי שאם אנחנו נפסיק לנסוע במכוניות, כל אירופה תסתכל על הצלחתנו במיגור תאונות הדרכים, אין ספק בכלל. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> ועל איכות הסביבה. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גם איכות הסביבה. והדבר האחרון והחשוב מכולם, ההסכם הזה מביא לשיפור בסחר, הוא מביא לשיפור באווירה האזורית. הוא לא נוגע באמת בבעיה האמיתית של חיינו. הבעיה האמיתית של חיינו בהקשר הזה, השר שוסטר, לא מונחת באבו דאבי, 2,000 קילומטר מפה, ולא בבחריין. היא מונחת קילומטרים ספורים מפה, בתוך השטח השיפוטי של העיר שבה אנחנו מדברים עכשיו, והיא העובדה שאנחנו שולטים על עם אחר, שחיילינו קמים מדי בוקר למשימה של שלטון על עם אחר. העם האחר הזה משולב בתוכנו בצורה שמאיימת על קיומנו, על פי ההגדרה של האבות המייסדים, ההגדרה שכולנו חיים איתה, ההגדרה שכולנו שואפים אליה, של מדינה יהודית ודמוקרטית. ובזה לבנימין נתניהו אין שום רצון ושום יכולת לטפל. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת אלי אבידר, בבקשה. אחריו – השר אלון שוסטר. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> השר שוסטר, מה עם המשלוחים החיים? << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אלון שוסטר: << קריאה >> יש פה – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני לא יודע מה עם המשלוחים החיים. כל כך הרבה טבעונים הצביעו לכחול לבן, בסוף אין משלוחים חיים, לא יודע למה. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> זה בעיקר השוורים הצביעו לכחול לבן, כי אתה יודע מה ההבדל בינם לבין הפרים, מה אין להם. << דובר >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברגעים אלה נשלח בשמי מכתב מעורכי הדין קלעי-רוזן לראש הממשלה, שר המשפטים, שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה, המבקש להפסיק מיידית לשלוח אזרחים לבידוד על בסיס איכוני השב"כ בלבד. כמו כן, על המדינה לפצות את האזרחים שכבר הוכנסו לבידוד על בסיס האיכונים מבלי שניתנה להם האפשרות לבצע בדיקת נשאות. מהיום הראשון שבו הכניסו את השב"כ לטלפונים בתקנה לשעת חירום כמו גנבים, באשמורת השנייה של הלילה, אמרתי שראש הממשלה פועל ממניעים זרים. לא הקורונה עניינה אותו, מאחר שהטכנולוגיה של השב"כ אינה מדויקת ואינה מיועדת לכך. ימותו מיליונים, זעקו ראש הממשלה ושופריו, וכאן, במליאת הכנסת, ב-24 בחודש יוני השנה, בישיבת המליאה שאישרה את חוק הסמכת השב"כ, אמר השר יובל שטייניץ: זו הטכנולוגיה המדויקת ביותר, היא תמנע הדבקה. השר שטייניץ שיקר במצח נחושה. האקדמיה ללשון העברית חייבת למצוא מושג הולם לנתניהו ושופריו, המילה "שקר" אינה הולמת את המציאות. 60% מהאזרחים שקיבלו סמ"ס מהשב"כ והגישו ערעור לא נכנסו לבידוד. כל בעלי הטלפונים החכמים יכלו לבדוק את מסלול ההליכה שלהם, התנועה שלהם, בגוגל, הם שלחו למשרד הבריאות תמונת מסך ושחררו אותם. אבל מה על מיליון הטלפונים הלא-חכמים שיש בידי ציבורים, חלקים מהאוכלוסייה המבוגרת, החרדית, הערבית? הם לא יכולים להוכיח, וגם לא יודעים להתעמת עם הרשויות. מכניסים אותם לבידוד בסמ"ס והם לא אומרים מילה. ומה על הפגיעה בפרנסה? חלקם מפרנסים משפחות גדולות, ריבונו של עולם. לליברלים בליכוד שמחפשים בימים אלה מפלגה אחרת, אני רוצה להזכיר שחברי הכנסת שקד ובנט תמכו בהתלהבות בהכנסת השב"כ לטלפונים. זה ימנע קריסה כלכלית, הם זעקו; בדיוק ההפך, זה הרס את הכלכלה. שקד ובנט גם תמכו במניעת ההפגנות. אין ספק, רבותיי, פשיזם זה לא רק שם של בושם. אדוני היושב-ראש, אין מנוס מלומר בצורה ברורה: נתניהו רצה את השב"כ בטלפונים כדי לעצור הפגנות, וגם להכין את הקרקע לחילופי ראש השב"כ בחודשים הקרובים. סיוט, חלום בלהות לכל דמוקרטיה אם ראש השב"כ בעת הזאת היה ג'ון אדגר הובר, או בעברית מאיר בן שבת. חברותיי וחברי הכנסת, חילול חירות האזרח היה תמיד הסעד האחרון שאליו פנה השלטון כשהיה צורך אמיתי להציל חיים מסכנת טרור. בחודשים האחרונים הפכנו לדמוקרטיה היחידה בעולם שחיללה את חירות האזרחים בשם חרדה מזויפת. כולי תקווה שהקואליציה תתעשת, ואם לא, נבקש סעד מבג"ץ לפני שהקואליציה ההרסנית הזאת תתחיל לנהוג ב-D-9. הדמוקרטיה מדממת, הלב דואב. בזכותם המפוקפקת של נתניהו, מירי רגב, מיקי זוהר ושלמה קרעי חדלנו להיות אור לגויים, הפכנו להיות חושך לגויים. חברותיי וחברי הכנסת, נתניהו ינצח כשאנחנו נרים ידיים, ואנחנו לא נרים ידיים. במוצ"ש הקרוב נעלה לירושלים, נפגין בבלפור מול מעונו הרשמי של מחריב הדמוקרטיה. לא נזוז מילימטר עד שיתפטר. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. דיוק אדיר, ארבע דקות בדיוק, כל הכבוד. << דובר_המשך >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ולגבי ההסכם, אני תומך בהסכם, הוא גדול יותר מנתניהו ומממשלתו. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> על זה נאמר: קשה באימונים, קל בקרב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת השר אלון שוסטר, בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תכננו לבוא במוצאי שבת, עכשיו כבר לא נבוא. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש מניין. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> יש מניין? ברכת הלבנה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אלון שוסטר: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו מציינים והיום, ונקבל, אני מבין, הסכם מצוין, שאינו פורם את הקשר הגורדי – עתיד שני העמים שחיים מעבר לירדן. שני הדברים נכונים. לפני כמה ימים פגשתי לראשונה, פנים אל פנים, אזרח איחוד האמירויות. זו הייתה פגישה לבבית, נרגשת, שעסקה בייצור מזון, בדאגה משותפת לבני אדם באשר הם. מפגש יחידי זה יש בו עבורי עולם ומלואו. יש בו את קבלת המענה לכמיהה העמוקה שלנו להכרה בזכותנו להקים בית לאומי במולדתו של העם היהודי. יש בו את ההכרה בשייכותו לאזור שלנו, בני העם היהודי, שהתקבצנו לכאן מן הגולה ובונים מדינה עם אחינו המוסלמים, הדרוזים, הנוצרים והצ'רקסים. אומנם אין בהסכם זה משום קידום ממשי של הסכם מדיני עם שכנינו הפלסטינים, אך יש בו משום הוכחה שבני אברהם-אברהים אכן יכולים לקיים יחסים שוויוניים והוגנים. תהליך ההגעה אל ההסכם ההיסטורי כלל בתוכו, אדוני היושב-ראש, הליכה על הסף לקראת טעות היסטורית – לא פחות – בדמות מהלך מדיני חד-צדדי ביחס לשטחי יהודה ושומרון. לשמחתו של רוב מכריע מתושבי מדינת ישראל, ידידינו הטובים בממשל האמריקאי שמעו את מה שהיו צריכים לשמוע מחלק מהצמרת המדינית והביטחונית בישראל, והטעות ההיסטורית נבלמה. עם בלימתה נפתח הפתח להישג החשוב שאנחנו מציינים היום. בכך קיבלנו בונוס משמעותי על התנהגות שקולה ואחראית. כשר החקלאות ופיתוח הכפר אני רואה בהסכם הזה הזדמנות גדולה עבור הסקטור החקלאי בישראל. ידע רב נצבר אצלנו בתחום החקלאות, ובישראל קיימים פיתוחים וטכנולוגיות חקלאיות פורצי דרך. אלו יפגשו את התשוקה של אנשי איחוד האמירויות לביטחון מזון ואת השאיפה שלהם להביא את האמירויות לעצמאות בתחום ייצור המזון במהלך העשור הקרוב. כבר בימים אלו אנו מתחילים לרקום עבודה משותפת עם המשרד המקביל לנו באמירויות. השיחות שקיימתי עם הגב' מרים אל-מהירי, השרה לביטחון מזון ומים של איחוד האמירויות, היו לבביות, והסכמי שיתוף הפעולה לא יאחרו להגיע. שיתוף הפעולה ישרת לא רק את שתי המדינות השותפות להסכם; בשיחותינו דיברנו גם על הירתמות משותפת לתיקון עולם, במינוח היהודי: נפעל יחד למען המאמץ הגלובלי בהתמודדות מול משבר האקלים. נפעל יחד כדי לחזק את יכולות ייצור המזון, ונהפוך אותו לזמין יותר ובריא יותר, תוך אחריות סביבתית, למען הדורות הבאים בעולם כולו. הרי פסקה מתוך ההסכם, המתייחסת לתחום החקלאות וביטחון המזון: "הצדדים מכירים בחשיבות הגדולה של פיתוח חקלאי בר-קיימא, בהכירם את תפקידו החיוני לאבטחת הביטחון התזונתי ולשמירת איכות הסביבה. הם ישתפו פעולה כדי להביא למיצוי טכנולוגיות קיימות, להקל על שיתופי פעולה חדשים, לשתף ולפתח ידע, טכנולוגיות וגישות חדשניות בתחום חקלאות המדבר, טכנולוגיות השקיה, חקלאות במי ים רדודים, ייצור בר-קיימא של מזון דגים מזין והשבחת זרעים באקלים חם ולח". הבה נתלכד, חבריי חברי הכנסת, סביב המהלך החשוב, ונראה בו פתח לחימום היחסים עם מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות. הבה ננצל את היעד החיובי הזה כדי לחזור ולשפר את יחסינו עם ירדן ועם מצרים, ובעיקר עם הרשות הפלסטינית, במטרה לקדם את המהלך המדיני גם עם שכנינו לארץ היפה והמיוסרת שלנו. ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי, שמתכנסים כעת כדי לנסות להיחלץ מהקורונה, עלינו לקחת דוגמה מההסכמה הרחבה על הסכם זה למען ייצוב ממשלה שכל משימתה היא אחדות חברתית, אחריות בריאותית ושגשוג כלכלי, לצד שמירת ביטחון ישראל ומקומה בין העמים. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, אדוני. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אם רוב שרי ממשלת ישראל, ובמיוחד ראש הממשלה, היו מדברים כמו השר שוסטר, מצבנו היה טוב יותר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אל תשכח, גם דייק בזמנים. ארבע דקות בדיוק. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אבל למה אף אחד לא אמר מילים בספרדית? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> איפה אלי אבידר? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> שם, יושב – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> את מי אתה מחפש? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> את אלי אבידר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני במקומו. אין לך מה לדאוג. בבקשה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, מעמד היסטורי בכנסת. כל פעם שיש נאומי שלום והסכם השלום מובא להצבעה וחתימה, אין ספק שזה מעמד מרגש. אני פונה מכאן: אדוני ראש הממשלה, מכובדי היושב-ראש, עם כל גודל המעמד, אני רוצה להתרגש אבל לא מצליח להתרגש, למרות כל מאמציי. אני לא מצליח להתרגש, כי העם היושב בציון מפולג, שסוע וקרוע לגזרים. יש באוויר אווירת מלחמה, אווירת ניתוק, אווירה של חוסר סולידריות. אתה יודע, ראש הממשלה, שאני יכול לעמוד כאן ולמנות את יתרונותיך והישגיך רבי-השנים – והם רבים – ממרום השנה ה-18 שלי בבית הזה, ואני מכיר ומוקיר את אותם יתרונות. אני שואל את עצמי: איך יכול להיות? איך יכול להיות שעם כל היכולות שלך אתה לא משקיע, ולו שעה או שעתיים בשבוע, כדי לרפא את הפצע, לאחות את הקרעים? למה אתה ממתין, למה אתה ממתין? אתה ממתין שהרחובות ידממו? אתה לא שומע את הקולות? ממילא את כל אותם מפגינים אתה לא שומע, ואני מבין אותך. ותתפלא, אני מבין אותך ומסכים איתך, כי שלטון מחליפים בבחירות, לא בדרך אחרת, במיוחד במשטרים דמוקרטיים, אבל את זעקות השבר, את נאקתה של החברה החרדית, שלא בטובתה ושלא באשמתה – כי אתה לא עושה גם לדכא את אותם מכחישי קורונה בחברה החרדית; אתה לא עושה כדי לטפל באותן קבוצות קיצוניות שמסבכות את החברה החרדית – וראינו כמה קציני משטרה עושים דילים במחשכים עם אותם קיצונים. היא הפכה להיות, החברה החרדית, שלא בטובתה, למשיסה בישראל, כמאמר הנביא ישעיה: "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבזזים". אדוני ראש הממשלה, אחרי שהשגת שלום עם האמירויות ועם בחריין, תתפנה לשלום בתוך החברה הישראלית. דע לך: אין מלך בלא עם. אולי אתה קרוב לכך. אני חרד. אני חרד לגורלה של החברה הישראלית. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא לא מלך. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני חרד – – << קריאה >> יעקב טסלר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – חרד לגורלה של הלכידות הישראלית, שהייתה לסמל ולדוגמה ולמופת בעיני העמים. לאן היא אבדה? אתה יושב בצד, עוסק בעניינים חשובים, אין לי ספק, אבל בגורלה של החברה הישראלית אתה לא משקיע אפילו שעה-שעתיים: לכנס צוות מומחים, ללמוד למה. יש רמזור אדום בוהק בחברה החרדית. מה עשית? אז אני אומר לך: אני מברך אותך על הסכם השלום, אבל לצערי הרב – אני אומר את זה בצער, כי אני, לאורך כל שנותיי לפני הבית הזה וב-18 שנותיי בבית הזה, מחכה וממתין להיות חלק מההיסטוריה והייתי רוצה להצביע בעד ברגע ההיסטורי הזה. ואני מודיע לך, אדוני ראש הממשלה: כל עוד לא תתפנה ולא תצהיר שאתה מתפנה לטפל בפצעים של החברה הישראלית, אני אימנע, בהסכם הזה. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יעקב טסלר, בבקשה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא חי מהפצעים האלה, אתה רוצה שהוא ירפא? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אל תיתן לי להתחרט ששאלתי איפה אתה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> קראת לי, באתי. אתה רוצה שהוא ירפא פצעים. << דובר >> יעקב טסלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הסכמי שלום בין העמים חשובים מאוד. השלום הוא ערך נעלה ביהדות. אך כדי שהשלום יוכל להתקיים צריכים קודם כול שנעשה שלום גם בתוכנו, שנדע לחיות בשלום אחד עם השני, שנבין כל אחד את צורכי האחר כמו שאנחנו מבינים את צרכינו. אתמול פורסם כי תרגיל צה"ל בצפון יתקיים כמתוכנן גם במחיר של 1,000 נדבקים. אין ברירה, חייבים להיות מוכנים; הקורונה לא יכולה לשתק את צה"ל – צוטט הרמטכ"ל. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> יעקב, איפה פורסם הדבר הזה? << דובר_המשך >> יעקב טסלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן לוחם שזכות ההפגנה תישמר גם בימי הסגר, ואני מצטט מדבריו: "נדאג שמוסדות הדמוקרטיה ימשיכו לתפקד. בתי המשפט לא ייסגרו והכנסת תמשיך למלא את תפקידה – – – דאגנו גם בסבב הזה שזכות ההפגנה תישמר". שר האוצר ישראל כץ דורש לפתוח את העסקים הקטנים. שרת התחבורה דורשת להחזיר את שדה התעופה לפעילות מלאה. קבוצות העל בספורט הוחזרו לאימונים, וספורט יחידני היה מותר לאורך כל התקופה. אותו הדבר עם פעילות רשתות המזון, הפארמה, האופטיקה ועוד, שלא נסגרו לרגע. הצד השווה של כל אלו הוא ההבנה – כל אחד בהתאם לתפיסת עולמו והשקפתו – כי לצד המלחמה בקורונה ישנם דברים חיוניים החייבים להמשיך ולהתקיים בכל מחיר. שגרת החיים אינה יכולה להתקיים בלעדיהם. אין הסבר, אם כך, למה מוסדות החינוך הם הראשונים תמיד להיסגר. ילדים ובני נוער היושבים בבית שבועות על גבי שבועות ללא מסגרת מסודרת עלולים לסבול מנזקים נפשיים וחינוכיים שיימשכו שנים ארוכות. מנהלי בתי ספר ומורים מתריעים על כך. זה לא משהו שקשור למגזר חרדי או חילוני, יהודי או ערבי; המצב זהה בכל מקום. מורים בתל אביב ובבני ברק מתריעים על אותם דברים. תלמידים רבים שיצאו מהמסגרות בקורונה עלולים להיפלט ממערכת החינוך ולא לחזור לעולמים. כבר היום יש מאות ואולי אלפי תלמידים שלא חזרו לשולחן הלימודים. מי לוקח את האחריות על התלמידים האלו? תלמידים אחרים, אלו שכן יחזרו יסבלו מקשיים חברתיים, קשיים בהשלמה של חומרי הלימוד וקשיים רבים נוספים. ילדים שהתחילו כיתה א' לא יודעים איך נראה בית ספר. הספורט אומנם חשוב לבריאות הפיזית, אבל החינוך חשוב עוד יותר לבריאות הנפשית והחינוכית. כמו החינוך, גם החתונות. חתונה זהו היום הכי מאושר בחיים. מצפים בכיליון עיניים, מתכוננים ומתרגשים לקראת החתונה. חתונה עם 20 משתתפים אינה מעשית ומהווה גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. רק החתן והכלה, הורי החתן והכלה, הסבים והסבתות, האחים והאחיות משני הצדדים – כבר הם מונים יותר מ-20 איש, שלא לדבר על משפחות גדולות, ברוכות ילדים. אותו דין גם לגבי בתי הכנסת. בשביל יהודי מאמין בית הכנסת הוא כל עולמו. ישנם דברים שלא ניתן לסגור. כפי ששר המשפטים מבין שאי-אפשר למנוע הפגנות, כך אי-אפשר למנוע את קיום בתי הכנסת והיכלי הישיבות. התורה היא חיינו ואורך ימינו. זה הקיום שלנו כעם יהודי. קיום רוחני וגשמי כאחד. משך אלפי שנות קיומנו ידע העם היהודי רדיפות, תלאות, צרות וייסורים. לפעמים רדפו את הגוף ולפעמים את הנפש, ולפעמים את שניהם גם יחד. ידענו מלחמות ומגפות, ותקופות קשות הרבה יותר מאשר הקורונה. בכל השנים הללו, הדבר היחיד שחיזק אותנו הוא האמונה והחינוך. העברנו אותם מדור לדור, מאב לבן, כי ידענו כי רק כך נוכל להמשיך ולהתקיים כעם יהודי. איך אפשר לעצור את השרשרת הזו? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב טסלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים מייד, אדוני. הקורונה, לצערנו, אינה הולכת להיעלם בקרוב. העולם כולו וישראל בתוכו למדים איך להמשיך את שגרת החיים לצד הקורונה. כדי שנוכל להמשיך ולחיות זה לצד זה חובה שנבין זה את זה. דין הכנסת הוא כדין בית הכנסת. דין הלימודים כדין האימונים. ודין חתונות כדין הפגנות. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת פטין מולא. בבקשה. ארבע דקות, אדוני. << דובר >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה מתגאה שההסכם שהשיג מושתת על עיקרון חדש של שלום תמורת שלום, ולא שלום תמורת אדמה. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> ככה זה כשעושים שלום לא עם אויבים. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. ראש הממשלה מטעה אותנו. בין ישראל לאיחוד האמירויות אין סכסוך על קרקעות ולא על אדמה. אין מחלוקת כזאת, ולכן האדמה היא לא מרכיב בהסכם אברהם. אבל למה אני אומר שהוא מטעה אותנו? כי עם ירדן הושג שלום והוחזרו אדמות כבושות לממלכה ההאשמית הירדנית. מי החזיר את האדמות, מי החזיר אותן? מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה, לפני שנה. עם מצרים גם הושג שלום והאדמה הייתה מרכיב בשלום הזה. ומי החזיר את סיני? הליכוד, ממשלת הליכוד. אפילו חברון, כחלק מהסכמי אוסלו ב' חברון הוחזרה – על ידי מי? על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. אז הוא מנסה היום להשלות אותנו שאפשר להשיג שלום גם עם הפלסטינים בלי לשלם את המחיר הזה ובלי שהאדמה תהיה מרכיב עיקרי בהסכם שלום עם העם הפלסטיני. לכן, חברים, דמיינו לעצמכם שהנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מקבל את העיקרון הזה של שלום תמורת שלום, ואנחנו מתחילים עכשיו לחשוב איך אפשר ליישם את העיקרון הזה בסוגיה הפלסטינית. איך אפשר? איך אפשר להתעלם משישה מיליון פלסטינים בשטחים, בגדה המערבית, ברצועת עזה? מה אתה מציע להם בתמורה? איך אפשר ליישם את העיקרון "שלום תמורת שלום" עם העם הפלסטיני? האם יש לו תשובה, האם יש לחברים מצד ימין תשובה איך אפשר להתקדם בנושא הזה? היו לי כמה שיחות עם כמה אנשים חשובים וחושבים. בסופו של דבר מה שאמרו לי: אין לנו רעיון. אנחנו לא יודעים מה יהיה. אין לו מה להציע. להבדיל, העם הפלסטיני על כל פלגיו, כולל פת"ח וגם חמאס, שכבר קבעה באמנה החדשה שלה בשנת 2018 שהפתרון חייב להיות מושתת על עיקרון של שתי מדינות, מדינת ישראל ולידה מדינת פלסטין בגבולות 67'. ומה המספר שלי, אדוני היושב-ראש, 67, נכון? תסתכל על הנייר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> 66. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 67. זה העיקרון. אי-אפשר להתעלם מהעם הפלסטיני וזכויותיו. מי שרוצה להשיג שלום, זה אחד המרכיבים. כמובן, הביטחון ההדדי הוא מרכיב. כמובן, השותפות בין שתי המדינות היא מרכיב, והסובלנות. אחרי סכסוך עקוב מדם, אחרי מחירים מאוד כבדים ששני העמים שילמו, חייבת להיות סובלנות בין שני העמים ושותפות בין שתי המדינות. שתקום מדינה פלסטינית ואחר כך יתקדמו הלאה ויעשו עוד איחוד כזה, לא אכפת לי. אבל העם הפלסטיני מציע למדינת ישראל, לעם היהודי בתוך ישראל, לחיות בשלום, בביטחון, בשותפות וגם בסובלנות, בפתרון של שתי מדינות. אם לא, העם הפלסטיני מסכים גם לפתרון של מדינה אחת, שכולנו נחיה במדינה אחת דמוקרטית-שוויונית. העם הפלסטיני לא יסכים לא לאפרטהייד ולא לאוטונומיה תחת כיבוש, הוא לא יכול לחיות עם זה. לכן אני אומר לכם, חברים: נקודת האור היחידה בהסכם הזה עם איחוד האמירויות – חוץ מהיחסים הדיפלומטיים וכו', זה לא העניין בנושא שלנו – זה שאפשר, הינה, אפשר. היום אנחנו חוזרים – אני שנה וחצי בכנסת ולא היה כמושב הזה. אף אחד לא היה מוכן לדבר על מדיניות ועל שלום ועל הסכמים. היום אנחנו מדברים על זה. בואו נחזיר את זה לשולחן הדיונים. בואו ביחד, מצד שמאל, מצד ימין, נשב. הייתה לי הצעה בתחילת הקדנציה להקים שדולה של חשיבה מדינית יצירתית. בואו נחשוב. אנחנו מוכנים, כחברי כנסת ערבים, לקחת חלק אקטיבי, ונוכל לקדם את הנושא הפלסטיני ולהציע פתרונות וגם לגשר. אנחנו מצד אחד חלק מהעם הפלסטיני, אבל מצד שני אנחנו גם אזרחי מדינת ישראל. בסופו של דבר, אנחנו אלו שמשלמים את המחיר על המשך הסכסוך הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת פטין מולא, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן השר פטין מולא: << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד ראש הממשלה, שרים, סגני שרים, חברי כנסת, כנסת נכבדה, הסכם השלום עם האמירויות הוא הסכם שלום היסטורי שהביא כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בתקופה קשה זו, שבה אנו נלחמים בקורונה, שתשאיר לנו צלקת כלכלית-בריאותית לא קלה. מדובר בשלום דו-לשוני המדבר ערבית ועברית, והבשורה שלו מהדהדת לכל העולם הערבי שסביבנו, באזור מלא מלחמות. כבן מיעוטים וכבן לתרבות הערבית, אני מתרגש נוכח ההצבעה על הסכם זה במליאת הכנסת. אחרי השלום עם מצרים וירדן זהו השלום הקרוב ביותר, החזק ביותר והחם ביותר שמזמן לנו הזמן, והמאמץ הכל-כך קרוב – מדינות שבדיוק כמונו רוצות גם הן לחיות בשגרה ברוכה ובשגשוג. הסכם זה מביא תרומה הדדית ושיתופי פעולה צפויים לנו בתחומי המדע, התעשייה והפיתוח, התיירות והבריאות, בעולם שבו נרקמים מפגשים חברתיים ועסקיים לתועלת ולנוחות שני הצדדים. דרך הסכם זה, רבותיי, אנו עומדים בפני שינוי מפת הכוחות הפוליטיים בכל המזרח התיכון. העולם הסוני מגלה כי מדינת ישראל היא שותפה אמיתית נגד המדיניות הטרוריסטית שמובילה איראן. ואני מאמין שמדינות נוספות, כמו סודאן, ערב הסעודית, מרוקו, הן בדרך לחתום איתנו הסכם שלום ונרמול היחסים הדיפלומטיים. שלום תמורת שלום, שלום תמורת שלום, ככה כבוד ראש הממשלה קרא להסכם זה, וכל תעמולה אחרת שמנסה להפחית מערך הסכם זה היא חסרת שחר. אולי ההסכם עם איחוד האמירויות, המושיטה לנו יד לשלום, מדינה שאיתה מעולם לא הייתה לנו מלחמה, יסלול את הדרך גם להגשמת חלומות לשלום שנראים לנו בלתי אפשריים, כמו עם העם הלבנוני והעם הסורי. אני מבקש בשמי ובשם כל המגזר הערבי, הדרוזי, הצ'רקסי, הבדואי, לחזק את ידו של ראש הממשלה על המהלך הכביר הזה. אני קורא מכאן לחבריי מהרשימה המשותפת לקרוא להנהגה הפלסטינית להצטרף לעולם הערבי, שהגיע למסקנה: לעשות שלום במקום מלחמה, ואתם תהיו גשר לשלום. מי ייתן ונדע רק ימים טובים. (אומר בערבית: מהבמה המכובדת אני שולח מסר של אהבה ושלום לאיחוד האמירויות הערביות, מברך את מנהיגיה הגיבורים ומחזק את ידיהם: אתם עושי שלום אמיצים היוצרים עתיד משגשג של יציבות וביטחון. תודה לכולכם.) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיכל שיר. בבקשה, אדוני. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, אני מוכרח להודות שיש לי לא מעט כאבי בטן עם ההסכם הזה. בצד יתרונותיו ותרומתו האסטרטגית המסתמנת לחוסנה וביטחונה הפיזי של ישראל במסגרת כריתת הבריתות של הציר המתון במזרח התיכון, האקלים הערכי שהוא צמח ושווק בו משדר העדפה של אינטרסים חומריים, כלכליים ונהנתניים על פני ערכים יהודיים וציוניים חשובים: טיסות זולות, חופשות ומיליארדים לכלכלה במקום ריבונות וחיזוק האחיזה שלנו בחבלי המולדת. עוד יש בהסכם הזה, גם אם באמרת אגב ובפרק ההקדמה, הכרה בקיומו של עם פלסטיני ובשאיפותיו הלגיטימיות, לכאורה, ואלה כמובן דברי הבל חסרי בסיס. אז נכון, ברוך השם, אין בו אף מילה על מדינה פלסטינית, אין בו ויתורים, ולכאורה הוא מבוסס על ניתוק הזיקה הפלסטינית, אבל המשפט הזה על העם הפלסטיני המומצא ועל שאיפותיו שזה מקרוב באו הוא שקר. ועל שקר קשה להצביע. התייעצתי בימים האחרונים רבות עם רבותיי וחבריי, בבחינת עשה לך רב וקנה לך חבר. והמסקנה היא בכל זאת להצביע בעד. להצביע בעד מתוך אמונה שרבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום; להצביע בעד כי דבר אלוקינו יקום לעולם; להצביע בעד מתוך אמונה ברורה שההסכם הזה הוא עוד שלב בהתממשות נבואות התשובה, התחייה והגאולה שבתורה ובנביאים, בדיוק כפי שמדינת ישראל כולה – ההתעוררות הציונית לעלייה לארץ, התקומה מעפר ואפר השואה, קיבוץ הגלויות ותחילת הארץ ובניינה – הם הם תהליך אלוקי גדול של גאולה. בכל אחד מן השלבים הללו היו מי שלא ידעו לקרוא לילד בשמו, היו אפילו מי שניסו להתנער משם ה' ולתת להיסטוריה שמות אחרים. אבל דבר אלוקינו יקום לעולם. צריך להיות עיוור כדי לא לראות את הנס שנקרא מדינת ישראל ואת קידוש השם הגדול שבעצם קיומה, המבטא את חזרתו של עם ה' אל בימת ההיסטוריה, בניגוד לכל הסיכויים. זה התחיל כאמור בהתעוררות התנועה הציונית: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה – – – והשֵׁבות אל לבבך בכל הגויִם אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה. ושבת עד ה' אלוקיך – – – ושב ה' – – – את שבותך". זה נמשך בפלא האדיר של קיבוץ גלויות: "אם יהיה נִדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך. והביאך – – – אל הארץ – – – והיטִבך והרבך מאבותיך"; "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר"; "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברִנה"; "שאי סביב עיניִך וראי כֻּלם נקבצו באו לך". זה התרחש במעבר פלאי ובלתי נתפס, משואה לתקומה, כזה שרק הבטחה אלוקית יכולה לחולל: "כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנֹכי לעֹלם – – – הרנינו גויִם עמו – – – וכִפר אדמתו עמו"; "הִנָבֵא אל הרוח, הִנָבֵא בן אדם ואמרת אל הרוח: כה אמר ה' – – – מארבע רוחות בֹּאי הרוח ופחי בהרוגים האלה"; "נצח ישראל לא ישקר". מנין נמצאו העוז והגבורה לקבל את ההחלטה ההיא על הכרזת המדינה? בניגוד לכל הסיכויים ובתוך כל הקושי ומתוכו, בדרך המלחמה הקשה, קמה וגם ניצבה והייתה לה מדינת ישראל. "אין כאל ישֻׁורון – – – וישכן ישראל בטח בדד – – – אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה"; "ויהי בישֻרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". התקדמנו 19 שנה, ובמלחמת ששת הימים זכינו להרחבת גבול ניסית. "הרחיבי מקום אהֳלך – – – כי ימין ושמאול תפרֹצי". ומאז, מאז הארץ הולכת ונבנית, ודבר ה' קם, "כי חרבֹתיך ושֹממֹתיך וארץ הרִסֻתֵיך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך"; "כי נִחַם ה' ציון נִחַם כל חרבֹתיה"; "וערים נשמות יושיבו"; "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא"; "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחֹבות ירושלָ‍ִם". והינה ביום הזה אנחנו באים ומתקדמים אל השלב הבא, אל ההכרה העולמית, אל ההכרה של בני אברהם בעם ישראל ובארץ ישראל, במעמדם, במרכזיותם העולמית, בתפקודם ובשליחותם: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלָ‍ִם"; "ובני הנכר הנלווים – – – והביאותים אל הר קדשי – – – כי ביתי בית תפִלה יקרא לכל העמים, נאום ה' אלוקים מקבץ נדחי ישראל"; "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים – – – ונהרו אליו – – – ואמרו: לכו ונעלה – – – בית אלוקי יעקב ויֹרנו מדרכיו ונלכה באֹרחותיו". אדוני היושב-ראש, האם האמירתים יודעים לומר שהם באים להר אלוקי יעקב? אינני יודע. אולי בשלב הזה הם עוד לא קוראים לזה, אולי הם קוראים לזה בשמות אחרים, כפי שאצלנו יש עוד כאלה שקוראים לתהליך הזה בשמות אחרים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אדוני היושב-ראש לומד תנ"ך. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> אבל זה לא משנה את האמת, והאמת האלוקית וההיסטורית שקמה ומתגלה לנו מול העיניים היא "כי הערים ימושו והגבעות תמוטֶנה, וחסדי מאתֵך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה' – – – בצדקה תִּכּוֹנָני רחקי מעֹשק"; "ושבת עד ה' אלוקיך"; "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב"; "כי תשמע בקול ה' אלוקיך – – – כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואז – ואני כבר מסיים – "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". על התקדמות התהליך ההיסטורי הזה עוד שלב אחד אצביע היום בעד בשמחה, בלב שלם, בתודה גדולה לריבונו של עולם ובתפילה להמשך התקדמותו הטובה, "אני ה' בעִתה אחישנה". תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת מיכל שיר, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי, אין יום משמח יותר מאשר יום שבו אנו מאשרים הסכם שלום. אני אומרת זאת גם כאימא לירדן ולמיכאל, שיזכו למציאות אזורית טובה יותר. אין דבר נכון יותר מחיים בשלום עם שכנינו מתוך כבוד הדדי והכרה כי שיתוף פעולה בין ישראל לבין שכנינו הינו כורח המציאות וממנו נרוויח כולנו. אני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה, גם בתודה וגם מבקשת להביא כבר עכשיו לרגע היסטורי נוסף: להביא להחלת הריבונות ביהודה ושומרון ובקעת הירדן על מנת שעשייה היסטורית אחת לא תבוא על חשבון הזדמנות היסטורית נוספת. שנים הרגילו אותנו לחשוב כי שלום יכול לבוא רק מעמדת נחיתות שלנו, מהחלשות זכותנו על ארץ ישראל, מכך שלנו יש רק צורכי ביטחון בעוד לצד הערבי-פלסטיני – צדק היסטורי. התפיסה שאנחנו רק במקרה פה, ואם כבר הקמנו מדינה, אז בתמורה להתפרקותנו מכל נכסינו הלאומיים לטובת הקמת מדינת טרור פלסטינית יש לתת לנו ביטחון בכאילו, הוכחה כלא רלוונטית. היום יותר מתמיד, מול הסכנה האיראנית, הוכח כי קיר ברזל של עמידה על עקרונותינו יכול לגרום לרבות ממדינות ערב לקבלנו כשווים בין שווים באזור – לא כי אנחנו חלשים אלא כי אנחנו חזקים, גאים ולא מתביישים לעמוד על שלנו. לעמוד על זכותנו על הארץ הזאת, לא רק זכות וירטואלית אלא זכות מעשית, להתיישב בארצנו, בכולה, להקים בה משפחות בלי קשר לביטחון אלא בשל אלפי שנות היסטוריה. הזכות לריבונות מלאה גם ביהודה, שומרון, בקעת הירדן ועיר האבות חברון, בזכות ולא בחסד – יישובים הזכאים כולם למימוש מלוא הריבונות הישראלית עליהם ולמתן שירותים שווים, החל מחיבור לחשמל ומים וכלה באינטרנט. אני גאה על כך שתרמתי את חלקי הקטן לנושא הזה. היום יותר מתמיד חשוב לי להגיד בקול ברור, כישראלית, כיהודייה וכאשת ימין: שלום הבא מתוך עוצמה ושמירה על אחדות ושלמות הארץ מהווה מימוש ישיר של ערכי ז'בוטינסקי, ודרך זו היא הנכונה והבטוחה ביותר לעתידנו כעם חופשי בארץ ובמדינה זו. כן ירבו גם הסכמי שלום וגם המשך מימוש ריבונותנו על כל – על כל – יישובי ארץ ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – איננו. חברת הכנסת מאי גולן, בבקשה. << דובר >> מאי גולן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת המעטים שנמצאים פה, כולם מכירים את המשפט "אין חכם כבעל ניסיון". אני נוטה בדרך כלל להסכים עם המשפט הזה, במיוחד לאור העובדה שיש פה אנשים במשכן המכובד הזה שהם הרבה יותר רמי מעלה ובעלי הרבה יותר ניסיון ממני. אבל לפעמים – והלפעמים הזה קורה די הרבה פעמים בתקופה האחרונה – המשפט הזה מתרסק אל מול המציאות, במיוחד כשהשמאל פוגש את המציאות האמיתית ולא את עולם הלה-לה-לנד שהוא חי בו, ויש לציין, גם די נהנה לחיות בו. אז אני אגיד, ואתם תנחשו מיהו הפוליטיקאי עם הניסיון המצטבר של עשרות שנים בכנסת – כולם אנשים שהיו שרי חוץ או יושבי-ראש מפלגות ואפילו בעלי תפקידים הרבה יותר רמי מעלה מאלה, ועדיין אמרו את המשפטים האלו שאני הולכת להגיד עכשיו, שהיום נראים כל כך מגוחכים, שלא לומר פתטיים. הימין מוביל את ישראל לבידוד, אמר הסטנדאפיסט והטאלנט שחורש את האולפנים בימים אלו, אהוד ברק; נתניהו נמצא בכזה בידוד מדיני שהוא לא מצליח להתניע את התהליך, אמר יושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד; יש איום בידוד על ישראל, מי שאומר אחרת משקר, אמרה מי שרצתה להיות ראשת ממשלה, ומה לעשות, לא הצליחה – ציפי לבני; אין לממשלה מדיניות חוץ, זו הפקרות מוחלטת, אמר מי שרוצה עדיין, בתקוות שווא, להיות פה ראש ממשלה – ליברמן; וככה, לקינוח: נתניהו מציג עמדה מדינית קיצונית והרסנית שחותרת לבודד את ישראל מן העולם, אמרה הדמות שמייצגת ניתוק מהמציאות – זהבה גלאון. כל אותם פוליטיקאים צריכים היום להרכין ראש, ואולי ברוח התקופה גם להכניס את עצמם לבידוד ולא להיראות בציבור למשך תקופה ארוכה, הייתי אומרת. שוב כשלתם בתחזיות שלכם. שוב הוכחתם שאין לכם מושג איך מנהלים מדיניות חוץ, ובעיקר בעיקר, שוב הוכחתם את אפסיותכם. בעצם, אולי במקום אותו בידוד שהצעתי פשוט תשלחו מכתב, מכתב פשוט, קטן, קצר, מכתב תודה לראש הממשלה בנימין נתניהו על חתימת הסכם שלום מזהיר; שלום שיביא לפריחה כלכלית וצמיחה, וכל זה בלי לוותר על גרגר של אדמה מארץ ישראל הקדושה. בל נשכח, חברים יקרים, שבמקביל להסכם השלום ההיסטורי שאנחנו מצביעים עליו היום אנחנו ניצבים מול מגפת הקורונה – משבר עולמי, כלכלי, נפשי ובריאותי חסר תקדים. ואני אומרת לאותם אנשים שציטטתי ממש עכשיו, ולחברים שלהם בשמאל: שבו בשקט. ראינו מה שוות התחזיות שלכם, והן לא שוות הרבה, וזאת בלשון המעטה. תנו לנו להמשיך לעבוד בכל הכוח, תנו לנו למגר את המגפה, להצמיח מחדש את הכלכלה. תנו לנו להמשיך ולהעצים בצורה בלתי רגילה את מדיניות החוץ ולאחד את החברה הישראלית ברגעים כאלה של משבר. כי מה שאתם עושים זה רק מפריעים, משסים ומפלגים. אז ל"מחנה השלום", במירכאות כפולות ומכופלות, אני אומרת: די למלחמה, כן לשלום. שלום מתוך עוצמה, שלום תמורת שלום. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. מיכאל מלכיאלי אחריו. ארבע דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסכם שלום עם מדינות ערב זה טוב. ההסכם שאנחנו הולכים להצביע עליו נראה הסכם טוב, ועל כך ראוי לברך את ראש הממשלה. אבל אותי מטריד מה שלא כתוב בהסכם הזה. אותי מטרידים הדברים שהוסכם עליהם בעל פה ולא נמצאים כאן. לא כתוב כאן כלום על הקפאת הבנייה ביו"ש, ועדיין אנחנו נאלצים להיאבק כל כך קשה כדי שזה יקרה. למה? איך זה שראש הממשלה לא מאשר בנייה בעטרות שבירושלים? איך זה שראש הממשלה לא קידם את הבנייה בשוק שבחברון, עיר האבות? איך זה שראש הממשלה ממשיך לגרור את רגליו בהסדרת המאחזים? איך זה שאלפי אזרחים בהתיישבות נשארים ללא חיבור לחשמל, מים ואינטרנט? נכבדיי, את זה צריך לשנות מהיסוד. ישראל צריכה ראש ממשלה שעבורו בניין ירושלים וחברון הוא מטרה ויעד עליון. ישראל זקוקה לראש ממשלה שיבנה ביהודה ושומרון כמו ברעננה וקריית גת, שיסדיר סוף-סוף בהחלטת ממשלה את כל המאחזים, שיעשה זאת מתוך אמונה וביטחון בזכותו הבלעדית של עם ישראל על האזורים האלה, ללא שום צורך או הצדקה לחלוק אותם עם אחרים. נושא הבנייה ביהודה ושומרון והקמת מדינה פלסטינית אינם מוזכרים בהסכמי אברהם, אבל הסיבה לכך שאינם מוזכרים היא שראש הממשלה יודע היטב שאם הם היו מוזכרים, ההסכם הזה לא היה עובר בכנסת. אז ראש ממשלה, שהחזון שלו היה ונשאר נאום בר-אילן, לא הכניס את המדינה הפלסטינית שהוא חותר אליה לתוך ההסכם, והסתפק בהצהרה שהוא מוכן לשאת ולתת על בסיס תוכנית טראמפ, שכן חותרת למדינה פלסטינית. ההצהרה הזאת לא מחייבת אותנו; ההצהרה הזאת חמורה מאוד. ראש ממשלת ישראל מצהיר שהוא מוכן לשאת ולתת על חלוקת הארץ ועל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית. ישראל זקוקה וראויה לראש ממשלה שמתנגד מהותית לחלוקת הארץ, שלא יצהיר לעולם על הסכמתו למדינה פלסטינית, אלא להפך – יסביר לעולם כולו, גם לבעלי בריתנו החדשים באיחוד האמירויות, שהארץ הזאת נקראת ארץ ישראל כי היא ארצו של עם ישראל ושלו בלבד. לכן, אני אצביע היום בעד ההסכם, כי ההסכם עצמו אינו כולל ויתור על ארץ ישראל או על המשך ההתיישבות בה. אבל ההסכם לא כולל את האלמנטים האלה לא בגלל שראש הממשלה לא רוצה בהם, אלא בגלל שהוא לא יכול. הוא לא יכול להעביר אותם בכנסת. ולכן, במקביל להצבעה בעד ההסכם, חבריי ואני נעשה הכול כדי להחליף את ראש הממשלה ולהעניק למדינת ישראל ראש ממשלה שמאמין באמת בזכותנו הבלעדית על הארץ הזאת ופועל באמת לממש אותה. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; אחריו – חברת הכנסת תהלה פרידמן. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים היום בדיון על הסכם שלום שנקרא הסכם אברהם. ביהדות שמו של הקדוש ברוך הוא הוא "שלום", ולא לחינם אנחנו אומרים: שבת שלום. היום המקודש ביותר, היום שמעיד על בריאתו של העולם – לכן בשבת נחים, כי הקדוש ברוך הוא, כשהוא ברא את העולם, הוא נח – נקרא "שלום". הקדוש ברוך הוא, החותם שלו זה שלום. אברהם אבינו, שעל שמו ההסכם, כשפגש את אנשי סדום, במקום לריב איתם הוא התפלל עליהם. הוא רצה שהם יחזרו בתשובה. הוא רצה שהם יהיו לטוב, שהם יתקנו את המעשים שלהם. מצד שני, כשהוא הלך לריב עם בן המשפחה שלו לוט, אברהם אמר לו: אני לא אגור איתך בשכנות. אם אתה תהיה כאן, אני בורח ממך. אני רוצה לפתוח ברש"י הראשון בפרשת השבוע. רש"י מדבר על אומות העולם שבאים לעם ישראל, ואומרים לנו: ליסטים אתם, גנבתם לנו את הארץ. במילים של היום: אתם כובשים, הארץ פה שייכת לנו. הקדוש ברוך הוא עונה: העולם הזה, ארץ ישראל, העולם כולו שייך לי. ברצוני נטלתי וברצוני נתתי. כל שלום שיש בעולם, כל העברה של שטח ממקום למקום, לא אתם הכיתם את הגוי אשר מפניכם, אלא אני זה שבחרתי. כמו שאמרו קודמיי, התרגלו משך שנים ששלום עושים תמורת שטחים – פה אנחנו חוגגים היום שלום תמורת שלום אמת. לא תמורת ויתור על אף שטח. ממש הקדוש ברוך הוא מחייך אלינו ואומר לנו: אני נותן לכם שלום, אבל תישארו בארץ ישראל. ואני רוצה לספר סיפור, שאני אקריא: "בשנת תש"ח נערך עימות באומות המאוחדות. אחמד שוקיירי, נציג הליגה הערבית, תקף את בן-גוריון, נשיא הסוכנות היהודית". הוא אומר לו: "אנו יושבי הארץ מדורי דורות ביפו, ברמלה, בלוד, בחיפה ועכו, ובמאות כפרים ערביים, באיזו רשות אתם דוחקים את רגלינו? באיזו זכות אתם נוחלים את אדמותינו? מה לכם בארצנו?" זה ראש הליגה הערבית. עונה לו בן-גוריון – נושא את התנ"ך אשר בידו: זה הקושאן שלנו על הארץ, זה שטר הקניין. "ואחמד שוקיירי ענה על אתר: האדון מתל אביב – כך כינהו – מנפנף בספר התנ"ך כשטר קניין, אבל בתנ"ך הזה הרי כתוב: ושמרתם את השבת כי קודש היא – – – ובתל אביב נוסעים בשבת". אני רוצה לספר: פגשו יהודי אוכל בתענית אסתר. אנחנו צמים בגלל גזרת המן, והוא אוכל. למה אתה אוכל? עם ישראל צם. הוא אומר: המן צודק. למה? עם ישראל מפוזר, מפורד, רבים אחד עם השני. מרדכי היהודי לא צדק, המן צדק, לא צריך לצום. למוחרת בפורים רואים אותו שותה, משתכר. אמרו לו: תגיד לנו, אם אז אכלת, מה אתה חוגג היום? הוא אמר להם: תראו, מרדכי צודק. בואו נשתה גם אנחנו. נשתכר. אותו אדם אמר לבן-גוריון: תראה, אי-אפשר מצד אחד לאכול בצום תענית אסתר כי המן צדק, וביום אחד לחגוג עם היין כי מרדכי צדק. אם אנחנו הולכים ואומרים שהארץ הזאת שלנו, ואנחנו לא כובשים, באותו ספר התנ"ך גם כתוב: ושמרתם את השבת. אני חושב שהיום הזה הוא באמת יום משמח, יום שבו הקדוש ברוך הוא מראה לנו חיוך על שלום יחד עם אומות העולם. אין ספק שהדבר הזה הוא דבר שמביא ברכה, ואין כלי מחזיק ברכה אלא השלום. אנחנו רוצים לחזק את ידיו של ראש הממשלה בהסכם הזה, והלוואי וההסכם הזה יגרור אחריו עוד הסכמים. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. תהלה פרידמן, בבקשה, ארבע דקות. << דובר >> תהלה פרידמן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו מציינים היום הישג היסטורי אדיר ומרגש, הסכם שלום. ואני מבקשת לשאול כאן האם ומה אפשר ללמוד מהשלום החיצוני על השלום הפנימי, זה שיביא סוף לאלימות המשתוללת ברחובותינו, לאבנים וניסיונות דריסה של מפגינים, לילדים המוטחים על עמודים, לשנאה ברשתות, לסירוב לקיים את חוקי המדינה ולהירתם למאבק בקורונה; שלום פנימי, שהיעדרו מעמיד בסכנה קיומית ממשית את המשך המפעל הציוני. כל כך הרבה אנרגיה, אסטרטגיה, תחכום ורצון הושקעו בהסכם השלום עם האמירויות. המון אנשים, הראויים כולם להודיה גדולה, הביאו אותנו להישג הבאמת-היסטורי הזה. האם יש מה ללמוד מהדרך שאותה עשו לטובת הדרך שאנחנו חייבים לעשות כדי להמשיך לקיים את הנס הזה, שהוא מדינת ישראל? נדמה לי שכן. שיש ארבעה דברים מרכזיים ללמוד. הראשון הוא ששלום קורה אם חושבים שזה חשוב. נושאי חוץ וביטחון נחשבים במדינת ישראל כחיים עצמם. אנחנו משקיעים אין סוף משאבים בהגנה ובביצור גבולותינו. פיוס פנימי, לעומת זאת, נחשב כלא יותר מסלוגן, משהו שהוא nice to have, וגם זה ממש לא בעיני כל יושבי הבית הזה. אצל חלקם אפילו ממש להפך. אם יש משהו חיובי שהקורונה הביאה איתה, הוא ההבנה שסולידריות חברתית, לכידות ושלום פנימי הם תנאי להמשך קיומה של המדינה, לא פחות. כל כיפות הברזל והטנקים שבעולם לא יגנו על חברה שמאבדת את הרצון והאמונה בחיים משותפים. הסכמי שלום ונורמליזציה עם מדינות ערב לא יביאו לשגשוג של חברה שבה מגזר אחד בז לרעהו, שבה אנשים לא מתגייסים כי איבדו את האמונה בדרך המשותפת, של חברה שזונחת את הסולידריות אם הזולת מגיע ממחנה פוליטי או דתי אחר. אלו החיים עצמם, והם חשובים לא פחות, ולטעמי אף יותר, מטרור או מגבולות. הדבר השני הוא הכבוד ההדדי. הסכם שלום מבוסס במידה רבה על שינוי היחס בין בני אברהם. לא סתם נבחר השם הזה עבור ההסכם עם מדינה מוסלמית דתית, שם שמזכיר שלכולנו אותו האב ואותם יסודות. בהסכם הזה יש תיקון גדול, כי לראשונה יש כבוד בתוך משפחת בני אברהם. איש לא נדרש להיכנע לרעהו, להיות בן חסות. איש לא נדרש לבטל את עצמו. הדבר נכון גם לשלום בתוך הבית – כל עוד ננסה להכניע זה את זה, כל עוד נדרוש הכרה של צד אחד בעליונותו של האחר, כל עוד נבוז למה שקדוש ויקר לאחרים, לא ייכון שלום פנימי. השלישי הוא החשיבות שבטקס ובהצהרה. היו כבר יחסים עם האמירויות, אבל הטקס העניק להם עוצמה אחרת. יש לנו כחברה יסודות של ערבות הדדית, אנחנו צריכים לחדש אותה – לחדש את הברית בינינו, לתת לה עוצמה מחודשת. ולבסוף, הסכם השלום מבוסס על הכרה עמוקה כי לכל אחד מהצדדים יש מה להרוויח מהשותפות עם האחר. הדבר הזה בוודאי נכון גם פנימית. גם לחלקים השונים של החברה הישראלית יש יכולת לתרום לפסיפס השלם לו רק יכירו בחלקיותם, לו רק יכירו בערך של הצבעים הנוספים. אז אני מברכת את ראש הממשלה על הסכם השלום ההיסטורי עם איחוד האמירויות, ואני מייחלת שיבוא יום ויהיה לנו ראש ממשלה שיפנה את אותה רמת מאמץ וכישרון לכינון שלום עם ובתוך מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת אסף זמיר. אחריו – חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אדוני, ארבע דקות. << דובר >> אסף זמיר (כחול לבן): << דובר >> שלום, היושב-ראש. חבריי וחברותיי, מה אני אגיד לכם, היה שווה לחדול מלכהן כשר התיירות הנורבגי בשביל הזכות להצביע ביום כזה, כשמחלוקות פנימיות בצד. זהו יום היסטורי ומרגש, שהלוואי שנעשה ממנו את מה שאפשר לעשות ממנו. אני גדלתי בדור שחלם על שלום. אני הייתי בן 15 בכיכר רבין, כשעוד לא קראו לה כיכר רבין, ביום שנרצח יצחק רבין. עבדתי לאחר מכן במרכז פרס לשלום, וכל חיי בהתחלה היו כמיהה לחברה שחיה בשלום עם שכניה. ואני מודה שכמו אצל רבים מחבריי התקווה הזו נעלמה לחלוטין. דחקנו אותה הצידה מסדר-היום, וכמעט למדנו לקבל את זה שלא הולך לקרות, בטח לא בקרוב, והאמת שלא רק שזה לא מתקרב, זה מתרחק. ופתאום, בשנה הקשה ביותר שאני זוכר, במצב הקשה ביותר שאני זוכר, אנחנו מכוננים שלום עם איחוד האמירויות, עם בחריין, ופותחים פתח, בעיניי, לשינוי אזורי. אין מרגש מזה. ועכשיו תפקידנו לעבוד כדי להראות לעולם שהשלום הזה שווה, וששווה לעשות אותו, ושהוא חם ולא לא קר. כי אם זה ייגמר רק בזה, אז זו אנקדוטה נעימה. יש לה יתרונות כלכליים, יש לה יתרונות פוליטיים; אבל היא יכולה להיות גם שינוי פרדיגמה, שיוביל – אני רוצה לחלום – לשלום עם שכנינו, לשלום עם העם הפלסטיני, לשלום עם שכנינו בגבולות בטוחים פחות. אני שומע פה חברי כנסת עולים ומדברים ומתראיינים בתקשורת, ומתגאים במונח "שלום תמורת שלום". היה חשוב לי שנהיה כנים. זה לא שלום תמורת שלום; זה שלום תמורת ויתור על חלום הסיפוח המסוכן, של הרבה מאוד מהיושבים כאן. ובהיבט הזה – ואני תומך בזה – זה שלום תמורת שטחים. זה דבר שהוא לא רע בעיניי, כי השלום הוא מטרה נעלה. ואני חושב שאפשר להסתכל קדימה ולראות שזה לא מחיר שהוא גדול לשלם. ואני שמח שמי שמובילה פעם נוספת את עקרון השלום תמורת שטחים היא תנועת הליכוד. ואני שמח שלכחול לבן היה בזה חלק. אבל את הסכם השלום עם מצרים, שהובילה תנועת הליכוד, עשינו תמורת ויתור על חצי האי סיני; ואת ההתנתקות, שהובילה הליכוד בעזה, עשינו תמורת היציאה מעזה. וגם עכשיו, ההסכם הזה הוא בעצם תמורת ההימנעות מסיפוח. והשמיים לא נופלים ולא נפלו, והמציאות באמצעות הסכמים כאלה הופכת להיות טובה יותר. אז עכשיו הזמן להתקדם גם עם שכנינו. וכשנסיים את זה – אולי גם בתוכנו. אני יושב פה שנתיים בבית הזה, עם הפסקות. מעולם לא היינו יותר חלוקים ומעולם לא היינו יותר שנואים. וקל לנו להתלכד כדי לחבק עם שהאמת היא שרובנו לא מכירים יותר מאשר לגשר על פער קטן של ניואנס מאנשים שדומים לנו אבל לא זהים לנו. אנחנו רואים את כולם כבר בתווית; אנחנו רואים מסגרת ולא פנים. אנחנו רואים חיג'אב וכיפה וזקן, אנחנו רואים דברים שמלכתחילה מייצרים מציאות שבה אנחנו לא יכולים לדון או להתקרב או להתכנס להסכמה משותפת, ואנחנו רואים את השיא של זה, מתי? ברגע שהכי היינו צריכים. ברגע שהכי היינו צריכים אחדות, ברגע שהכי היינו צריכים להכיל את השונה, לעשות ויתורים הדדיים, לגלות ממלכתיות ואחריות, ברגע הזה הבית הזה רב אחד עם השני יותר משהוא רב אי פעם. ולכן בעיניי היום הזה הוא יום משמח וחיובי אבל הוא קריאת השכמה לאיזה ממד של צביעות, שעד שלא נתגבר עליה, מה זה יעזור? מה זה יעזור שכוננו שלום היום אם אנחנו על סף התפרקות מוחלטת פנימה בצורה כזו שבסוף אנשים לא ירצו לגור פה, שבסוף אנשים יוותרו על הניסיון לחיים משותפים? הקורונה היא אתגר והיא הזדמנות, בואו נלמד מהיום הזה כדי להשכין שלום בתוכנו. תודה רבה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת אופיר כץ. אחריו – חבר הכנסת משה ארבל. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים ביום היסטורי. לפני כחודשיים הביא ראש הממשלה הישג חסר תקדים, הסכם שלום עם איחוד האמירויות, מדינה ערבית חזקה ומשגשגת ששיתוף הפעולה איתה יחזק את מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית, יניב רווח כלכלי אדיר למדינת ישראל ויהווה פתח לשותפויות נוספות בעולם הערבי. והינה, אחרי 26 שנים שלא היה כאן הסכם שלום, 29 ימים בלבד אחרי ההצהרה הצטרפה מדינה נוספת למעגל השלום, בחריין. השינוי הדרמטי הזה ביחס של המדינות הערביות לישראל הוא פורץ דרך, ואני בטוח שאלו לא המדינות האחרונות שנכונן איתן הסכם כזה. כולנו שמענו את הדברים של יו"ר האופוזיציה מוקדם יותר, יאיר לפיד. יאיר, באירוע היסטורי כזה, שרבים עמלו ועבדו שנים רבות על מנת שיתממש, זה מה שבחרת לומר? לתקוף את ראש הממשלה, לסחוט עוד קצת הון פוליטי? פשוט בושה. אני מבקש את תשומת ליבכם לציטוט הבא: "ההסכם הזה מרחיב את מעגל השלום של ישראל. זהו אינטרס חיוני של מדינת ישראל, ומטעם זה בראש ובראשונה יצביעו הרוב המכריע של חברי הסיעה, ואני חושב שאני יכול לומר גם, הרוב המכריע של חברי הכנסת באופוזיציה – – – אין שום ספק שזהו הסכם טוב ביסודו, הסכם שיביא שלום לישראל – – – אני רוצה בהזדמנות זאת לברך את ראש הממשלה וגם אותך, אדוני שר החוץ, אני מברך אתכם על שזכיתם לעמוד בראש ממשלה שמוציאה לפועל את היעד המשותף של כל ממשלות ישראל". תתפלאו לשמוע שמילות הפרגון האלה הגיעו מהאופוזיציה, לא מהנוכחית כמובן אלא האופוזיציה ב-1994, מהיושב-ראש שלה בנימין נתניהו במהלך הדיון על הסכם השלום עם ירדן. בואו נשמע ציטוט של יו"ר אופוזיציה נוסף: "החלטנו לתמוך בחוזה השלום על אף היותנו אופוזיציה – – – טובת העם ולא שיקולים מפלגתיים וסיעתיים מדריכים אותנו בשעה רצינית וגדולה זו". גם שמעון פרס מהמערך התנהג בממלכתיות וכבוד כלפי הסכם השלום שבגין הביא עם מצרים. אתם מבינים את ההבדל? עכשיו אתם מבינים למה יאיר לפיד לעולם לא יהיה מנהיג? אתם, חברי האופוזיציה, מצקצקים ומזלזלים, מבקרים וצועקים, ופשוט לא מבינים את גודל השעה. אתם לא מסוגלים לשים בצד את הפוליטיקה הקטנה והזולה ביום המרגש הזה ולשמוח מגודל ההישג. אצלכם "רק לא ביבי" עולה על טובת המדינה. אז אתם תמשיכו לצעוק מהיציע וראש הממשלה ימשיך להביא תוצאות. וגם, אני לא מבין את הפליאה על כך שחברי המשותפת מצביעים נגד ההסכם. מפלגת בל"ד, שתומכת באופן סיסטמטי בטרוריסטים, היא תתמוך בשלום? היא תקדם משהו שיוביל לאחדות ושיתוף פעולה במזרח התיכון? הצחקתם. אז אני אומר לכם, על אפכם ועל חמתכם נעביר פה עוד הסכמי שלום רבים וטובים למען כלל אזרחי מדינת ישראל. אני שוב מברך את ראש הממשלה נתניהו, שהצעיד אותנו לעידן חדש של שלום תמורת שלום והביא את מדינת ישראל להסכם הזה מתוך עוצמה וכוח; את נשיא ארצות הברית, חבר אמיתי של ישראל, דונלד טראמפ, ואת השייח' מוחמד בן זאייד על הצעדים העצומים הללו. כולי תקווה שנעמוד פה בחודשים הקרובים ונאשר עוד הסכמים רבים כאלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה, אדוני. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הנביא ישעיהו הוא אחד הנביאים שאנחנו מאוד מאוד מחבבים. כדי לתאר את חזון אחרית הימים אומר הנביא ישעיהו בפרק נ"ב: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב, משמיע ישועה, אמר לציון מלך אלהיך". בשבוע הבא יהיה יום הזיכרון למרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה. הרב היה שואל שאלה על הפסוק הזה: מדוע הנביא מתאר את התהליכים הללו של הגאולה העתידית בשלבים ובתשלומים – מבשר שלום, מבשר טוב, ובסוף משמיע ישועה ואומר לציון מלך אלוהייך? אם בורא עולם רצה לתת את הגאולה, שייתן אותה בבת אחת. והרב כדרכו המתיק במשל. סיפר הרב שהיה היה אדם שהיה מדי שבוע ממלא טופס לוטו, שולח ומגריל, וכדרכם של מרבית האנשים, קונה אשליה ולא זוכה. שבוע אחד אשתו חיטטה בכיסים ומצאה את טופס ההגרלה, והלכה לבדוק את הטופס. מצבו הכלכלי לא היה משהו. המוכר בדוכן הפיס אומר לגברת: אני מבקש שתשבי, תשתי כוס מים, ומבשר לה שהם זכו בפרס הראשון בסך 40 מיליון שקלים. טוב, היא דאגה מאוד לשלומו של בעלה והייתה צריכה לבשר לו על הזכייה בפרס הראשון. היא חששה מאד לליבו, וביקשה מהפסיכולוג השכן שיעשה את העבודה. היא אמרה לו: תשמע, אתה במערכת לחצים, תקופה קשה, לך תדבר, מה יכול להיות. ואז הפסיכולוג התחיל בשאלות: אם הייתי מבשר לך, שכני היקר, שזכית ב-100,000 שקלים בהגרלה, מה היית עושה? ואז הוא מתאר לו שהוא היה קונה מכונית מסוג מסוים. וכך הוא עולה איתו בסכומים: אם הייתי מבשר לך שזכית ב-500,000 שקלים, מה היית עושה? הייתי מכסה את המשכנתה. ואם הייתי מבשר לך שזכית במיליון? אז הייתי גם קונה איזה עסק קטן. ואם הייתי מבשר לך שזכית בפרס הראשון, 40 מיליון שקלים, מה היית עושה? קם השכן, לחץ את ידו של הפסיכולוג ואמר לו: בנדר ושבועה, אני מתחייב, 20 מיליון שלי, 20 מיליון שלך. שמע את זה הפסיכולוג, התעלף על המקום. אנחנו רוצים לקבל ברכה, רוצים לקבל טובה, אבל לא תמיד יכולים לקבל את כל האור בבת אחת, צריכים לקבל אותו בשלבים. זה התחיל בהצהרת בלפור, המשיך בהכרזת המדינה. לאחר מכן, במלחמת ששת הימים זכינו להרחיב את גבולותיה של הארץ, וכן הלאה וכן הלאה. והינה היום אנחנו עומדים בשלב נוסף. רבי חייא היה הולך בבקעת ארבל על יד טבריה וראה את איילת השחר שהיא מנצנצת ובאה – את הזריחה, ואמר: "כך היא גאולתן של ישראל – – – קמעא קמעא", בשלבים. "אמר לציון מלך אלוהיך" הוא השלב האחרון, וזו כוונת הנביא. "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר" – מבשר טוב, מבשר שלום, משמיע ישועה – ובסוף "אמר לציון מלך אלהיך". היכולת שלנו להגיע לאותם רגעים נשגבים של "מלך אלוהיך" היא על ידי אחדות פנימית. כפי שחברתי חברת הכנסת פרידמן הזכירה קודם, אנחנו צריכים, אחרי הברכה הבאמת-גדולה הזו, לעשות הכול, כי אין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – איננו נוכח. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. ארבע דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> רגע, רגע, לא להתחיל, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> ראית שהפעלתי? אמרתי לך ארבע דקות, אני מפעיל ברגע שאתה מתחיל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הינה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, בני אברהם יושבים יחדיו במדשאת הבית הלבן וחותמים על הסכם אברהם – תמונה מרשימה שנוצרה בהשראתו ובחזונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ובתמיכתו של גדול ידידינו בעולם, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. "וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך". בדיוק באותו רגע היסטורי ונשגב ירו הפלסטינים לעבר מדינת ישראל שלושה מטחי טילים, כאילו להתריס קבל עם ועולם: אנחנו חזקים בחורבן והרס אך בענייני שלום אל תבנו עלינו. רעם הטילים נמוג אל תהום הנשייה, אך במרחק 11,000 ק"מ מכאן המשיכו העטים לרשרש על גבי חוזי השלום, והם נחתמו. איזה רגע היסטורי. כמה חבל, אך לא מפתיע, שדווקא נציגי המיעוט הערבי כאן, בכנסת ישראל, שוב מפספסים הזדמנות היסטורית. חיזבאללה, איראן, חמאס ואש"ף מתנגדים להסכם השלום הזה. היום הרשימה המשותפת מוכיחה שוב שהיא מעדיפה תמיד את הצד הטרוריסטי על פני הצד המתון, צד השלום. אולי נציגי השמאל כאן, שעוד חושבים להקים ממשלה בישראל בתמיכת המשותפת, יתעשתו ויבינו את גודל האבסורד. אין ולא תהיה עוד לפלסטינים זכות וטו על השלום באזורנו. ירצו – יעלו גם הם על עגלת השלום הנוסעת, ואף נושיט להם ידנו לכך; ואם לאו – ייכון כאן מזרח תיכון חדש בלעדיהם. בכל מקרה, אני מתנגד למדינה פלסטינית, כיהודי, כאזרח מדינת ישראל וכחבר כנסת בתנועת הליכוד. יש מקום, לגיטימציה וזכות רק למדינה אחת, למדינת הלאום של העם היהודי, בין הים לירדן, בארצנו, נחלת אבותינו. איחוד האמירויות ובחריין הן רק סנוניות ראשונות המבשרות את אביב השלום באזורנו שבע הסכסוכים והמלחמות. מדינות רבות וטובות עוד יצטרפו בקרוב אליהן, ואז ידעו תושביהן, יחד איתנו, שנים רבות של עדנה ושגשוג בכל התחומים: פתיחת שגרירויות ונציגויות מסחריות, השקעות בקנה מידה גדול ותיירות הדדית, הנהוגה כדבר שבשגרה בכל המדינות שוחרות השלום. "כל צאן קדר ייקבצו לך אילי נביות ישרתונך". וכמאמר ישעיהו הנביא: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה". הבשורה הראשונה של מבשר הגאולה תהיה בשורת השלום. מתוך ביטחון בצור ישראל וגואלו נמשיך לרדוף אחר השלום, כפי שלימד אותנו דוד המלך: "בקש שלום ורדפהו". נרדוף עד שנשיג הסכמי שלום עם כל העמים, הקרובים והרחוקים: "שלום שלום לרחוק ולקרוב". זו כנראה השיטה – שלום קודם לרחוק ורק אחר כך לקרוב, שיבין שלא כדאי לו להמשיך ולהחזיק בטרור. באופן סמלי ההצבעה הלילה, ליל כ"ח בתשרי, היא ביום הולדתו של ראש ממשלתנו בנימין נתניהו. נתניהו משבט לוי, ממשפחתו של אהרון, שהיה אוהב שלום ורודף שלום. יום הולדת 71 – אחד מול 70 אומות – ביום כ"ח בתשרי; כ"ח הוא: "כֹּח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויִם", שזו גם הסיבה, על פי רש"י, שנפתח בשבת הקרובה את התורה בבראשית, בסימן טוב. נברך אותו שימשיך להגשים לנו את חזון הנביאים במהלכים הכבירים שיעשה לטובת שגשוגה של מדינת ישראל, ושיתקיימו בו דברי הנביא ישעיהו: "הן יבשו ויִכלמו כל הנחרים בך, יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך – – – כי אני ה' אלוהיך, מחזיק ימינך, האֹמר לך אל תירא אני עזרתיך". וכן הפסוק שחתמנו בו את התורה בשבוע שעבר: "ויִכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרֹך". "ה' עֹז לעמו יִתן, ה' יברך את עמו בשלום". << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת איילת שקד, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, ארבע דקות. << דובר >> איילת שקד (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה. כנסת נכבדה, אני מברכת את ראש הממשלה ואת אזרחי ישראל על הסכם השלום וכינון היחסים הדיפלומטיים עם איחוד האמירויות ובחריין. ההסכמים שנחתמו בזמנו עם ירדן ומצרים היו הסכמי שלום קרים. אני מאמינה שההסכמים האלה הם הסכמי שלום חמים. כבר עשרות שנים מתקיימים יחסים כלכליים וביטחוניים עם איחוד האמירויות מתחת לפני השטח. אני שמחה שכעת הם הפכו גלויים וידועים לכול, תוך קיום קשרים דיפלומטיים, עסקיים ותיירותיים. הסכם זה יחזק עוד יותר את ישראל מבחינה כלכלית וביטחונית. זה הסכם אסטרטגי שמחזק את מבקשי השלום אל מול ציר הרשע, שמקורו באיראן. אבל צריך לומר ביושר: היה להסכם הזה מחיר כבד. בגללו פספסנו הזדמנות בלתי חוזרת, בגללו החלת הריבונות על יהודה ושומרון הפכה לחלום רחוק. אומר את הברור מאליו: עם אינו כובש בארצו. החלת הריבונות בוא תבוא, והיום ניתן לומר שיש גם רוב ברור בכנסת שמתנגד בכל תוקף להקמת מדינה פלסטינית בין הים לירדן. ראש הממשלה אמר היום בקולו, תאמינו או לא, כי הסגר הנוכחי הוא הצלחה אדירה. אם כן, חברים יקרים, בואו נלמד את ההבדל בין הצלחה לכישלון. הסכם השלום הזה, על אף המחיר, הוא הצלחה, הצלחה אדירה; סגר על תשעה מיליון אזרחים הוא כישלון, כישלון מהדהד; נתב"ג סגור הוא כישלון. תשעה חודשים כבר עברו מפרוץ המגפה ולסטרטאפ ניישן עדיין אין מעבדה בנתב"ג. אם באיחוד האמירויות עסקינן, כשנוחתים בשדה התעופה באבו דאבי עושים מייד בדיקת קורונה ומקבלים תוצאה תוך פחות משעה – זאת הצלחה. למעלה מ-2,000 מתים ממגפה זה כישלון. למעלה מ-800,000 מובטלים זה כישלון. משפחות שלמות שבהן שני בני הזוג איבדו את עבודתם ומטה לחמן קרס בבת אחת – זה כישלון. העיר אילת עם 70% אחוזי אבטלה – זה כישלון. ממשלה מפולגת ומסוכסכת שמכתיבה הנחיות מבלבלות – זה כישלון. אבל, חברים יקרים, חשוב לציין ולזכור תמיד: מדינת ישראל היא הצלחה. ב-70 שנה בנינו פה מדינה לתפארת, הצלחה בכל קנה מידה עולמי והיסטורי, ולא ניתן להפוך אותה לכישלון. אני פונה מפה לאזרחי ישראל: זה תלוי הרבה גם בכם. את החוזה בין הממשלה לאזרחים הממשלה הפרה, אבל אתם – אל תפרו. תהיו אחראים, תישמעו להנחיות, תעטו מסכות ותימנעו מהתקהלויות. אנחנו במשבר, אבל כזה שאפשר לצאת ממנו. מה שבנינו פה לא ייחרב. ידענו תקופות קשות אך צלחנו את כולן. בספר תהילים דוד המלך מתפלל כי ישרור שלום מחוץ לירושלים, אבל בראש ובראשונה בתוכה. וכך הוא מבקש: "יהי שלום בחילך, שלוָה בארמנותיִך". אזרחי ישראל היקרים, אני מבטיחה לכם שאפשר גם אחרת. אפשר לטפל במשבר הקורונה בהצלחה, כמו שהעם הזה יודע. ומילה אחרונה לשוטרי משטרת ישראל וחיילי מג"ב. הוטלה עליכם משימה כמעט בלתי אפשרית על ידי הנהגה מפוחדת ומבוהלת, ואתם עומדים בקו החזית וסופגים את כל הרפש מימין ומשמאל ומכל המגזרים. גם אם יש ביקורת מוצדקת לעיתים, הרי שיש לומר אותה בדרכים ראויות ולא, חלילה, במתקפה על אותם אנשים שעושים את עבודתם. אני רוצה לחזק את ידיכם. לצערי, עם ישראל הוא עם למוד קשיים וניסיונות. בכל הפעמים שבהן נקלענו למשבר, המשבר איחד אותנו. בשעות קשות עם ישראל יודע להתאחד ועוצמתו האדירה נגלית לכול, וכך, אני מבטיחה, יהיה גם הפעם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה לברך ולהצביע בעד, בלב שלם, על הסכם הכרה הדדי, על הסכם נורמליזציה עם מדינה ערבית חשובה במזרח התיכון. כשמדינת ישראל הוקמה כאן, בשכונה הזאת במזרח התיכון, אנחנו לא רצינו ומעולם לא הייתה לנו כוונה להיות וילה בג'ונגל, על כל המשתמע: לא להיות מבודדים באיזה אי, שכביכול יש לו בצד אחד ים אבל בצד השני חומה או גבול. רצינו להיות חלק מהמקום הזה. כשראש הממשלה מנחם בגין חתם על הסכם השלום עם מצרים, מדינה ערבית חשובה שרק כמה שנים לפני זה הייתה בעלת תפקיד בכמעט השמדה של מדינת ישראל, זה היה פלא היסטורי כשהנשיא סאדאת ירד מהמדרגות של המטוס בנמל התעופה בן-גוריון. אני חייבת לומר שקצת כאב לי לראות שבשביל לפאר את הסכם הנורמליזציה הזה ממעיטים בערך ההסכם ההוא, שפרץ את הדרך גם למה שאנחנו רואים עכשיו. כן החזירו שם שטחים, ובצדק, וטוב שכך, פיסת שטח עצומה. וטוב שעשה את זה בגין מכיוון שזו הייתה הסוגיה בסכסוך עם מצרים, ואי-אפשר היה להגיע לשלום החשוב הזה, הטוב הזה, הבטוח הזה, שהוריד איום קיומי משמעותי ממדינת ישראל, מבלי לעשות את הדבר הזה. באותה מידה הסכם השלום עם ירדן, או הסכם אוסלו עם הפלסטינים, שהוביל אותו רבין ושילם על כך בחייו – כלולות בתוכם הסוגיות הספציפיות שהיו רלוונטיות להסכמים האלה. אי-אפשר להתגאות בהסכם הזה בלי לבטל את ההישגים האחרים, בלי להתחיל להכפיש את השמאל ואת אלה שאומרים ככה ואת אלה שאומרים אחרת? הינה אני, מלב-ליבו של השמאל, עומדת כאן היום ואני מברכת על ההסכם הזה, כי הוא חשוב, ויש בו כמה לקחים שגם אותם צריך לאמץ וגם מהם לא צריך להתנער: שחשובה דרך ההידברות על פני הסכסוך והקונפליקט; שצריך להסתכל לסוגיות הרלוונטיות בעיניים, בין אם זה שיתוף פעולה כלכלי, בין אם זו הגנה ביטחונית ובין אם זה סיום סכסוך וכיבוש על עם אחר, מדמם, שקורע אותנו כאן, עם עם שחולק איתנו את פיסת הארץ שלנו. ואגב, זה לא נכון ולא מדויק שהסכם הנורמליזציה הזה לא היה בו שום ויתור טריטוריאלי: ממשלת ישראל עשתה את הדבר הנכון וויתרה על כוונות סיפוח של כ-30%–35% מהגדה המערבית, וטוב שכך. זה מצוין, זה win-win, אבל את הלקח הזה צריך גם ליישם לסכסוך כאן, לידנו – שאגב, כל המזרח התיכון והליגה הערבית עומדים ומסתכלים גם עליו – עם העם הפלסטיני, שחולק אתנו את פיסת הארץ הקטנה שלנו ואיתו, גם איתו אנחנו רוצים להגיע לשלום שמבוסס על הידברות ושמבוסס על חלוקת הארץ. לא להמשיך לחיות על החרב; לא להיות כובשים על עם אחר; לא לשלוח את הילדים שלנו לבצע משימות שיטור על אוכלוסייה אזרחית בסמטאות הערים בגדה המערבית; לא לגנוב קרקעות ולנשל ולגרש ולהיות אחראים על משטר חוקי כפול לשתי אוכלוסיות שונות בשטח תחת שלטוננו. אנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים לשבת לשולחן ולדבר. אנחנו בקרוב נציין את יום השנה ה-25 לרצח רבין. בואו ניזכר במורשת הזאת של הידברות, של הושטת יד, גם למי שהם אויבים וגם למי שהיו אויבים, ויחד איתם להגיע למתווה שבמסגרתו נוכל כאן, במדינת ישראל, לחיות לנצח מתוך רצון לשבת כאן; לחיות כאן, במזרח התיכון, בביטחון, בשגשוג, בהושטת יד לשלום לשכנינו, כמו שכתוב במגילת העצמאות. ולכן אני מאחלת לכולנו שההסכם הזה שנצביע עליו היום לא יהווה עבור ראש הממשלה איזה פיסת נייר לנופף בה לצורך תעמולה רק כדי להסביר מדוע לא עושים את הדבר האחר, אלא שנלמד את הלקח הזה, נושיט יד לשלום לשכנינו ונוכל באמת להביא את הסוף לסכסוך המדמם הכואב והכובש, הסכסוך הישראלי–פלסטיני. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. סגן השר יואב בן צור, בבקשה. << דובר >> סגן שר הפנים יואב בן צור: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, מזכירת הכנסת, לאורך הדורות יחסי העם היהודי והאומה הערבית ידעו עליות ומורדות. היום אנחנו עומדים בפני הצבעה על אירוע היסטורי, שייזכר לדורות רבים כרגע מכונן בתולדות העם היהודי – הסכם שלום עם איחוד האמירויות הערביות. זהו הסכם השלום השלישי שנחתם מאז הקמתה של המדינה וזוהי פריצת סכר של צונאמי מדיני לעוד מדינות ערביות נוספות שמעוניינות לנרמל את היחסים עם מדינתנו. אין ספק שזהו יום משמח וחגיגי. חבריי לבית הזה נושאים נאומים חגיגיים ומעוררי תקווה. יש כאלה שגם תיבלו את הנאום הזה עם כמה משפטים בערבית, אולם אני רוצה לדבר דווקא על השם של ההסכם, "הסכם אברהם". אברהם היה אבי האומה. הוא היה האב של יצחק וגם האב של ישמעאל. כולנו צאצאיו – תושבי מדינת ישראל וילידי איחוד האמירויות. ההסכם הזה מתבסס על דמותו של אברהם, שהיה אב המון גויים, אביהם של האומות. מכוח זה באים ראשי הממשל והנסיכויות אל תושביהם ומבשרים להם: נחתם הסכם שלום עם בני דודינו, בני אברהם. גם אנחנו, ברגעים המדיניים הגדולים והחגיגיים ביותר, תמיד מזכירים את זכותנו ההיסטורית על הארץ הזאת. כך היה עם בן-גוריון בוועדת פיל, כשטבע את האמירה: לא המנדט הוא התנ"ך שלנו אלא התנ"ך הוא המנדט שלנו; כך גם עם ראש הממשלה מנחם בגין בעת הסכמי השלום עם מצרים, שאמר: אנחנו פה "לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות". גם היום אנחנו חייבים לומר לאזרחי ישראל: הסכם השלום שמובא היום להצבעה הוא שלום מתוך עוצמה. לא רק עוצמה ביטחונית, לא רק עוצמה כלכלית, לא רק עוצמה טכנולוגית אלא בעיקר עוצמה היסטורית. עלינו להפנים זאת, עלינו להיות משוכנעים בכך ועלינו ללמד זאת את הדורות הבאים. כבר הזכירו חבריי את פרשת בראשית ואת רש"י, שאומר מהי זכותנו ההיסטורית על הארץ. אתם מבינים, בפרשנות על התורה רש"י מסביר שהתורה פותחת בסיפור בריאת העולם כדי שאם יהיה דיון על זכויות היהודים בארץ ישראל יגידו היהודים להגנתם שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הארץ שייכת לו, וברצונו הוא נתן אותה לעמים וברצונו הוא לקח אותה מהם והעביר אותה לנו. ועכשיו אני שואל אתכם, חבריי לבית הזה: זה טיעון? זה טיעון שאפשר לבוא איתו לאומות העולם? אם ראש הממשלה יקריא את הפרשנות הזאת מעל בימת האו"ם, זה ישכנע מישהו? אפשר כך לפתור את הבעיה הפלסטינית? למה רש"י חשב שאומות העולם ישתכנעו מפסוק שנכתב בתורה? אלא, חברים, התשובה היא כן. אם אנחנו נהיה משוכנעים בטיעון הזה, כך נצליח לשכנע את אומות העולם. רש"י מלמד אותנו יסוד חזק בתורת השכנוע: לעולם לא תצליח לשכנע את האחר במשהו שאתה לא מאמין בו במאה אחוז. הפנייה הזאת לא מכוונת באמת לאומות העולם אלא מכוונת לנו. אנחנו צריכים להשתכנע – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> סליחה, סליחה. זה מפריע. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים יואב בן צור: << דובר_המשך >> אנחנו צריכים להשתכנע ולהאמין בזה. אנחנו צריכים להפנים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם והבטיח לאברהם אבינו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". אם אנחנו נהיה משוכנעים בזה כמו שצריך, אם אנחנו נפנים את זכותנו כך, אם אנחנו נבוא לאומות בשיא הביטחון ונעמוד על זכותנו ההיסטורית בארץ הזו, הם יכבדו אותנו. העוצמה שלנו היא לא רק הכוח, הצבא, הטכנולוגיה; העוצמה שלנו היא גם ההיסטוריה המפוארת שלנו: היהדות, שנרדפה לאורך דורות, והתורה, שנותנת לנו את הזכות על הארץ הזו. חברים יקרים, היום הזה הוא יום שבו אנו שומעים את משק כנפי ההיסטוריה. העם היהודי מנרמל יחסים עם העם האמירותי בשם אברהם אבינו. זו תזכורת נפלאה עבורנו עד כמה חשוב לנו להנחיל לדור הבא את ההיסטוריה היהודית, שילמדו מי היה אברהם, מי היה יצחק, מי יעקב ומי משה, מי נתן לנו את התורה ומה כתוב בה, מכוח מה הזכות שלנו על הארץ הזו ומה הבסיס שלנו כאן. לסיום דבריי אני רוצה להודות בשם אזרחי ישראל לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ובמיוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו, שלמרות כל האתגרים שמסביב הוא מצליח, בסייעתא דשמיא, לנווט את הספינה שלנו בים סוער בין אתגרים ביטחוניים לאתגרים כלכליים. ראש הממשלה הצליח, בחסדי שמיים, לבסס את מעמדנו המדיני בעולם ולהביא להסכם שלום היסטורי עם מדינות ערב – שלום תמורת שלום, ללא ויתורים, ללא פינויים; שלום מתוך עצמה, שלום מתוך הכרה בזכותנו ההיסטורית. לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. השר אלי כהן, בבקשה. << דובר >> השר לענייני מודיעין אלי כהן: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאחר 26 שנים אנו מצביעים היום בכנסת הצבעה היסטורית, הצבעה על הסכם שלום נוסף עם מדינה ערבית במזרח התיכון. זהו הסכם שכמותו עוד לא היה לנו מעולם, הסכם שלא כולל ויתורים על שטחים מארץ ישראל, הסכם שאינו כולל גירוש יהודים מביתם. זהו הסכם שלום אמיתי: שלום תמורת שלום, שלום מתוך עוצמה. זהו הסכם שיחזק את ישראל מבחינה ביטחונית וכלכלית, יחזק את מעמדנו כמעצמה אזורית וייצור חזית משותפת מול איראן וגרורותיה. זהו הסכם שהוא רק הסנונית הראשונה, ומדינות רבות מהמפרץ ומאפריקה יצטרפו אליו בהמשך, וממש בימים אלו עובדים על הסכמי שלום נוספים. חברים יקרים, הסכם שלום זה הוא עוד נדבך בביסוסו של העם היהודי בארץ ישראל. מחויבותנו להחלת הריבונות עומדת על כנה ונותרה בעינה והיא בוא תבוא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חברי הכנסת, אנא, בבקשה. << דובר_המשך >> השר לענייני מודיעין אלי כהן: << דובר_המשך >> חברים, מדינת ישראל הפכה במהלך 50 השנים האחרונות מנטל לנכס. בשנת 1972 איחוד האמירויות ומדינות נוספות הפעילו את החרם הערבי כנגד מדינת ישראל. הם השתמשו במשאב שהיה באותו מועד המשאב הכלכלי החשוב ביותר, הנפט, על מנת להחרים את מדינת ישראל. מאז עברו כמה עשורים; ישראל היא לא רק מעצמה ביטחונית אלא גם מעצמה כלכלית, מעצמה טכנולוגית. מדינת ישראל היא אבן שואבת לחברות בין-לאומיות מכל העולם, שמחפשות כאן חידושים טכנולוגיים פורצי דרך. ולכן, מדינת ישראל הפכה להיות עוצמתית גם כלכלית, מעבר לזה שהיא עוצמתית ביטחונית. חברים יקרים, ואני קורא גם למדינות השכנות: הגיעה עת שלום. אני קורא למדינות נוספות להצטרף לאותו הסכם. אם חשוב לכן הביטחון שלכן, אם חשובים לכן האזרחים, הכלכלה ורווחתם, נכון שתצטרפו לאותם הסכמים היסטוריים, הסכמי אברהם. ההסכם יוצר פוטנציאל כלכלי אדיר לשתי המדינות. עד ההסכם זמן הטיסה בין ישראל לאיחוד האמירויות היה אין-סוף, היום במרחק של 3.5 שעות נפתח עולם שלם, שיתרום כלכלית – במסחר, בהשקעות, בתיירות ובתחומים נוספים. הסכם שלום זה הוא שחר של עידן חדש בין ישראל לבין מדינות האזור ולמדינות מוסלמיות נוספות שיהיו באזור. הסכם זה הוא אינטרס ביטחוני וחיוני שלנו כאן, במדינת ישראל. אני קורא גם לחברים ברשימה המשותפת, שהחלטתם להתנגד להסכם זה היא כתם על הרשימה המשותפת והופכת אותם לגיס חמישי: תתעשתו. אני בקשר עם חלקים מהמגזר, הוא תומך בהסכם ורואה בו הסכם חשוב. חברים, זהו שחר של עידן חדש למדינת ישראל ולמזרח התיכון. "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן". תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רואה לנכון להביא בפניכם את מה שעומד היום בעניין השלום עם איחוד האמירויות ולברך את מדינת ישראל, אותך, אדוני ראש הממשלה, את כל מי שטרח כדי להביא את המדינה להסכם שלום מעולה זה, אבל אני רוצה להתייחס לעניין השלום בפן הערכי של מעלת השלום וגדולתו הרבה. בתורתנו הקדושה הקדוש ברוך הוא מצווה את אהרן ואת בניו לברך את בני ישראל. ואכן, תושבי ארץ ישראל זוכים להתברך מפי הכוהנים העומדים על הדוכן מדי יום בתפילת שחרית, לברך את עמו ישראל באהבה: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחֻנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". בברכה זו, מעלתה רבה. ישנן הרבה ברכות וסגולות אבל כדי לקבל את השפע מאותה ברכה אנו צריכים לשלום, כמאמר התנא רבי שמעון בן חלפתא: "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום". עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים. על כן, "אל יבהילוך רעיונך, אם אתה רואה איש אחד שהוא היפוך גמור מדעתך וידמה לך שאי-אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עימו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, או שתי אומות, אל תאמר שאי-אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבה, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים". הקדוש ברוך הוא ברא את השלום, "עושה שלום במרומיו", שהרי הבריאה כולה מורכבת מניגודים של אש ומים, קיץ וחורף, יום ולילה ועוד כהנה וכהנה, והבורא עושה ביניהם שלום, מאחד אותם לכדי מציאות הרמונית אחת. השלום שקול כנגד כולם. נאמר בפסוק "ונתתי שלום בארץ". אומר הרמב"ן: שיהיה ביניכם שלום ולא תילחמו איש באחיו. שלום ביניכם. הבה נתחיל מהשלום כאן, במדינתנו הקטנה, בין ציבורים שונים. למרות שההשקפות שלנו שונות, אנו עם אחד במדינה אחת. וכשיהיה פה שלום, שלום אמיתי בינינו, אז נראה שלום בעולם. אור החיים הקדוש אומר: שלא יהיה פירוד לבבות. זהו פירוש הפסוק "ונתתי שלום בארץ". שייטע ה' בינינו שלום ורעות. ברצוני לסיים בתפילה של רבי נתן מברסלב בספרו "ליקוטי תפילות": יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, אדון השלום, מלך שהשלום שלו, שתשים שלום בין עמך ויתרבה השלום עד שיומשך השלום בין כל באי עולם, ולא יהיה שום שנאה וקנאה ותחרות וניצחון וקנטור בין אחד לחברו, רק יהיה אהבה ושלום גדול", גדול מאוד, "בין כולם. וכל אחד ידע באהבת חברו, שחברו דורש טובתו ומבקש אהבתו, וחפץ בהצלחתו הנצחית, עד שיוכלו להתוועד ולהתקבץ יחד כל אחד עם חברו וידברו זה עם זה, ויסבירו זה לזה האמת". הבה נתפלל כולנו שהוא יעשה שלום בינינו ובין העמים ונחיה יחד זה לצד זה בשלום ובאחדות. אמן. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. השר יועז הנדל, בבקשה. << דובר >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני חושב שאפשר להתרגש מזה שכל כך הרבה אנשים מברכים על השלום. המילה הזאת נעלמה ממדינת ישראל במשך שנים ארוכות. אנשי ימין ושמאל מברכים על שלום. ודווקא בעולם הפוך יש כאלה שמתנגדים לו. וגם אני רוצה לברך על הסכם השלום, הסכם אברהם. גדול השלום שכל הברכות כלולות בו, ושלום זה סמל, סמל לנורמליזציה. תמיד זה ברכה, אבל שלום במזרח התיכון אפשר להשיג רק דרך עוצמה, דרך קיר הברזל של ז'בוטינסקי, אמונה בצדקת הדרך, הגדרה עצמית בוטחת, ודרך הכלת השונה. לא להפך, לא דרך הכלת התוקפן, ויתור, נסיגה, פשרה, הימור. לא היה ולא יהיה שלום באזור הזה מתוך חולשה; רק מתוך עוצמה צבאית ומדינית. והינה הפער הגדול שמתנקז ליום הזה, הפער הגדול שעליו מבוסס הוויכוח המרכזי בבית הזה: ביטחון עצמי ובתוכו שילוב מיעוטים והושטת יד לשכנים, לריבונות, לעצמאות, או גמגום, תהייה, יורים ובוכים, עושים שלום ומתלוננים, ומתחרטים. וכאן אני אומר לחברי הכנסת מהרשימה המשותפת, שבעולם אחר היו אמורים לקדם הסכמי שלום בין יהודים לערבים תמיד, בכל מצב, בכל מקרה, בכל אירוע, וגם לאלה שרואים בהם שותפים פוליטיים: תראו איך ההתנגדות לשלום דווקא מאפיינת אנשים שקוראים לעצמם "מחנה השלום". עולם הפוך, ליקוי מאורות. ודווקא מהשלום כלפי חוץ אני רוצה לדבר על השלום בתוך הבית, אצלנו בבית. המגפה שמתרחשת מעמתת אותנו – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תקראו לו כמה שבא לכם "הסכם שלום". אתם תחליטו כמה שבא לכם. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אנחנו בעד שלום. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אם אפשר – בוא – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא ישנה את מהותו כעסקת נשק. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> סלאם עליכום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עליכום א-סלאם. כולנו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא ישנה את מהותו כעסקת נשק. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> המגפה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ואנחנו נתנגד להרס בעולם הערבי. תמיד נתנגד להרס. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תמיד נתנגד לכיבוש. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> זה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו גאים שאנחנו מתנגדים לכיבוש. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, אני מבקשת ממך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> זה ליקוי המאורות הגדול, שאתה מתנגד לשלום בין יהודים לערבים – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לכיבוש אני מתנגד. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – ואני עומד כאן, ברוחו של ז'בוטינסקי – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לכיבוש אני מתנגד. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – ומבקש ממך לתמוך – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לדיכוי אני מתנגד. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – בהסכם שלום בין יהודים לערבים. כאן נמצא הוויכוח הגדול, האידיאולוגי, ליקוי המאורות הגדול שלכם ושל אלה שרואים בכם שותפים. אנחנו רוצים שלום מתוך עוצמה, מתוך אמונה, מתוך הבנה והכרה בזכות הגדולה להתקיים כאן כמדינה ריבונית ולייצר שלום, ולהכיל – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כיבוש הוא כיבוש הוא כיבוש. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – ולקבל את ערביי ישראל כשותפים מלאים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תקרא לו מה שבא לך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לשלב אותם, אבל מתוך עוצמה, מתוך הכרה במדינת ישראל – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כיבוש הוא כיבוש הוא כיבוש, זה מה שהוא. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אני מבקשת. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – כמדינה יהודית ודמוקרטית. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – שלום – – – הם היו ידידים שלכם, העבירו לכם מטושים, נכון? מכונות הנשמה העבירו. מבצע סודי. אלה היו אויבים? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> זכות הדיבור ניתנה פה לכולם, אני מבקשת לכבד את הנאומים. תודה. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני רק עכשיו נכנסתי, כבוד היושבת-ראש. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> המגפה שמתרחשת עלינו, על כולנו, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, חושפת הרבה מאוד חולי בתוך החברה שלנו – חוסר המשילות המגזרי, חוסר משילות בנגב, בגליל, חוסר משילות בחלקים של המגזר החרדי, הזנחת מערכת הבריאות, נטישת המשטרה, חוסר גיבוי פוליטי ללא מפכ"ל מכהן, ולבסוף אנחנו, השלטון, הממשל, שיטת הממשל הישראלית – הכול מתנקז למגפה הזאת. והינה, גם כאן צריך קיר ברזל, קיר שלא מבדיל בין יהודים לערבים; מוסלמים, נוצרים או יהודים, חילונים או דתיים, חוק אחד לכולם, זכויות פרט וחובות לכולם, ולצערי גם סבל זהה לכולם – ואני קיוויתי שגם חתירה לשלום בין יהודים לערבים אצל כולם. לא יהיו פה אוכלוסיות שבהן לא יהיה חוק וסדר או שלהן יהיו פריבילגיות אחרות. כמו בקלישאה, כולנו בסירה אחת, ואם מישהו חולה בירושלים, בגבעת זאב או בפסגת זאב, תהיה לכך השפעה גם על מי שגר ברעננה ובמודיעין. אנחנו תלויים זה בזה, ערבות הדדית, לא יהיו אזרחים שיעשו דין לעצמם. הקורונה מחייבת אותנו להתמודד עם הבעיות הכי קשות שיש לנו בחברה, בעיות שנמשכות שנים. והמתכון היחיד לניצחון במערכה הזאת ולהתגבר על המחלה ועל המשבר הכלכלי הוא דרך אחדות חברתית, דרך השלום שבתוכנו, השלום עם אומות העולם ומימוש חזון הנביאים. השבטיות, שנאת חינם, ההתפוררות החברתית – זה מימוש חזונם של אויבינו. אסור לנו לוותר. ואני רוצה לסיים בציטוט מתוך דבריו של א"ד גורדון, שהיה אבי החסידות הציונית, והוא אמר כך: "מזמן שאני פה לא הבטתי אף פעם החוצה, באשר יודע אני, כי לא הכוחות החיצוניים הם העיקר בשבילנו – – – אני חיכיתי ומחכה להצהרה שלנו, של העם – – – אנחנו זקוקים יותר מכול לאחדות שלמה, לאחדות בכול: לאחדות הרעיון, לאחדות המעשה, לאחדות העם. יש לנו הרבה כוחות, רק כוח אחד חסר לנו – הכוח המאחד. העיקר חסר, אין עצמאות שלמה – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> יועז. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – חיה ויוצרת חיים באין בה אחדות שלמה". שלום עלינו, סלאם עליכום. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה. << דובר >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר >> הסכם השלום שעליו נצביע היום הוא הוכחה להצלחת תפיסתו של זאב ז'בוטינסקי. יותר מ-100 שנים אחרי העמדנו מול מדינות ערב קיר ברזל מדיני, צבאי, כלכלי, רוחני, ועל ידי אינטרסים משותפים אנחנו מקימים ברית מתוך עוצמה ולא מתוך כניעה או נסיגות. אני מתרגשת מהמעמד הזה היום, אני שולחת את ברכותיי לראש הממשלה בנימין נתניהו, לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ולנשיא איחוד האמירויות ח'ליפה בן זאייד אאל-נהיאן, שהביאו להישג ההיסטורי הזה. על בימה זו עלו במהלך היום חבר כנסת אחר חבר כנסת מהרשימה המשותפת, שהצהירו שאין לקדם שלום ודו-קיום עם מדינת ישראל בטענות כאלו ואחרות לצדק מדומה. באולם הזה, בבית הזה, נשמעו נאומים רבים על צדק, צדק אמיתי, על העם היהודי שנרדף במשך אלפי שנים עד שהצליח לחדש את ביתו ומולדתו כאן בארץ ישראל, על זוועות השואה שיהודים שרדו ומשפטו של אייכמן, על הסכמי השלום מול אויבים מרים שהגיעו אל הבית הזה כדי לעשות שלום. והיום הבית הזה מאשר הסכם שלום שמביא עתיד טוב יותר לאזורנו. זה צדק אמיתי: שלום שלא מבוסס על המשך המערכה המדינית והצבאית נגד ישראל אלא מבוסס על שותפות אמיתית ואינטרסים כלכליים כדי לבנות עתיד טוב יותר לילדינו, וגם, חברי הרשימה המשותפת – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה שלום ולא להתראות. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> – – גם לילדיכם. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה הסכם של שלום ולא להתראות. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> גם לילדיכם הוא מביא עתיד טוב יותר. זהו שלום שלא מבוסס על גירוש יהודים מאדמתם, ביתם וחייהם אלא על בניית יציבות וביטחון אזורי כדי שאנחנו ושכנינו באזור המזרח התיכון נוכל ליהנות משקט וביטחון אל מול אויבינו המשותפים. כשאתם מצביעים היום נגד אתם מצביעים נגד ביטחון ויציבות במדינת ישראל, נגד פריחה כלכלית של אזרחי ישראל, יהודים וערבים כאחד. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ההסכם הזה רק יביא – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו, הפלסטינים, הם לא האויבים שלנו. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם פשוט לא מפספסים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו לא אויבים של העם שלנו, העם שלנו הוא לא האויב. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא ייצר עתיד – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אחזור על כך, אתם פשוט לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת שחאדה, בבקשה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> והינה, גם פה הרכבת יצאה מהתחנה ואתם עומדים על הרציף של התחנה וצועקים אל הרוח והמסילות, שעליהן עוד יגיעו רכבות רבות וסחורות רבות ויבנו עתיד טוב יותר לילדים של כולם. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ונשק וסייבר, ומומחים להרס יביאו על הרכבת שלכם. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> של כולנו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו לא רוצים אותה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא רוצים אותה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אני אומר לכם את זה במילים מאוד מאוד פשוטות, כדי שאתם תבינו. אנחנו לא נוותר ולא נתקפל, לא נקים מדינת טרור בלב-ליבה של מדינת ישראל, ובוודאי שלא ניסוג, לא מכאן בירושלים, לא מרמת הגולן ולא מיהודה ושומרון. את הסכמי השלום שאנחנו מביאים היום יהיה צורך לבנות ולחזק. אל תפנו כתף קרה, הושיטו להם יד אמיצה. ככל שנקדם את היחסים בינינו כך ייפתח עולם עסקי חדש בחברות הייטק, ביטחון, רפואה וחקלאות. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין ולא יהיה שלום עם הכיבוש. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> ייפתחו משרות חדשות, שותפויות והשקעות. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן, זה כן. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> הרווח לא יתחשב בזהות הבעלים, בין אם הוא יהודי, מוסלמי, נוצרי או דרוזי. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא לא, חברות הנשק ייהנו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת שחאדה, בבקשה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> בשותפות הזו כולם יכולים רק להרוויח. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – נשק, גברתי היושבת-ראש. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> השמיים הם הגבול, אל תישארו מאחור. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו לא מוכרים נשק. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט אחרון, כי הם, גם כן, עם קריאות הביניים שלהם. קשה להם לשמוע את הדברים הללו, אבל אני מבינה למה קשה להם לשמוע את זה. אני פונה מפה לערביי ישראל. גם כאשר נציגיכם לא מייצגים את האינטרסים האישיים שלכם לשותפות, לפריחה כלכלית וליציבות אזורית, אנחנו כאן כדי לדאוג להם. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מפלגות השלטון הן אלה שעושות להם את האפליה, הן מייצגות את האינטרסים? << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו כאן כדי לדאוג להם. ולכן היום אצביע בעד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דסטה גדי יברקן, בבקשה, סגן השר. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הם כובשים, ואנחנו מתנגדים לשלום. בדיחה גרועה. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, השלום הוא בלתי נמנע, והמלחמות שלא ייגמרו לעולם, רק שלום יכול לגבור עליהן. השלום הזה מרגש אותי באופן אישי מסיבה אחת מאוד פשוטה, כי זה מזכיר לי את נעוריי באתיופיה, איך חייתי וחיינו בשלום עם שכנינו המוסלמים, וכשאני מגיע לארץ לראשונה אני מגלה שהאהבה בין יהודים למוסלמים היא לא כפי שאני רגיל. יכול להיות מצב, הרבה אנשים לא יודעים – השלום שנחתם פה היום, אנשים מנסים לבקר את זה שלא עושים שלום עם מדינה שאין לנו איתה גבולות משותפים. מי צריך גבולות משותפים, כשבלחיצה על כפתור אתה יכול היום לשתק מדינה? השלום הזה הוא שלום אמת. שלום אמת בכך שמבלי לוותר על הטריטוריה של עם ישראל בארץ ישראל אנחנו בשלום הזה מפרקים את ציר הרשע נגד העולם החופשי ונגד מדינת ישראל ונגד העם היהודי. כיום אנחנו יודעים שבליגה הערבית, שהייתה ליגה אחת שקמה ואמרה לא לשלום עם מדינת ישראל, ואני לא רוצה לחזור על כינויים שהם היו מכנים אותנו – היום החומה הזאת מתמוטטת. ולמה אמרתי שהשלום הזה מזכיר לי את נעוריי? אני לא יודע אם רבים מכם יודעים, דת האסלאם התפתחה באתיופיה. כשמוחמד ברח ממכה אל אתיופיה, המלך האקסומי של אתיופיה, בחציו יהודי, נתן לו מקלט – ממלכה נוצרית. המלך לא נתן את המקלט למוחמד בטרם שאל את יהודי אתיופיה אם לתת לו מקלט. יהודי אתיופיה, הקייסים, ישבו, טיכסו עצה, ואמרו: מה נעשה? במה הם נזכרו? בסיפור של ישו, שבמותו הפך לקדוש מעונה. ובהיסטוריה של העם היהודי יודעים איך מכנים אותנו, שאנחנו למעשה הרגנו את ישו. הם לא רצו שזה יקרה והקייסים היהודים אפשרו למוחמד להיכנס לאתיופיה. מוחמד הגיע לאתיופיה. התפתחו שתי ערים קדושות לדת האסלאם: אחת מהן הרר והשנייה נגאש. הרר היא העיר הרביעית הקדושה לדת האסלאם. גדלתי במקום שבו מוסלמים ויהודים חיים בשלום. ומי שלא מכבד שלום ובטח מי שהיום בא להצביע נגד שלום – זה לא דת, לא תרבות ולא לאום. חברי הכנסת הערבים מהרשימה המשותפת – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם אני מהרשימה המשותפת, גאה בזה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה תעמוד בצד, עופר. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> במקרה הזה אתה אפילו יותר קיצוני מהם, אתה יודע, היהודי המומר. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> קודם כול תודה על המחמאה, כי הרבה זמן לא שמעתי ממך מילה טובה, באמת. תודה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> מה שאני בא להגיד, חבריי חברי הכנסת, היום אתם הייתם צריכים לנאום כאן את הדברים הבאים: לבקש שהשפה הערבית תיכנס למערכת החינוך בישראל ושכל ילד יהודי וערבי ילמד את השפה הערבית, משום שהשלום באזורנו דופק על דלתנו ואנחנו פותחים את הדלת לשלום. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תגיד, אתה עושה צחוק? המפלגה שלך הוציאה את זה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם לא יכולים לבוא ולהצביע נגד השלום. אתם יורקים ובועטים בדלי שאתם ממלאים אותו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> המפלגה שלך הוציאה את הערבית. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא מתאים לך להיות דמגוג. לא מתאים לך להיות דמגוג. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> שלום זה לא עניין של שמאל וימין, שלום זה אנושי. שלום זה אנושי. אף אחד בבית הזה – אני לא חושב שאתם מאמינים למה שאתם אומרים, שאתם רוצים להצביע נגד השלום הזה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אם זה היה שלום, היינו מצביעים בעד. זה רק מרחיק את השלום. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת כסיף, אני מבקשת שתיתנו לו לסיים את נאומו. תודה רבה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> אני רוצה לסיים את דבריי. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, נגזר עלינו לחיות ביחד באזור המזרח התיכון. רק שלום יכול לאפשר לנו לחיות בכבוד. שלום עם מדינה ערבית, ועוד אחת, ועוד אחת – זה העתיד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה יכול להסביר שהמפלגה שלו – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת לוי, סליחה, די. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> ואני מבקש מכם, אני יודע שהפוליטיקה היא יצרית, אבל בואו נחשוב על החברה שבה אנחנו חיים. הראשונים שירוויחו מהשלום הזה הם ערביי ישראל, שכבר עושים עסקים, וכבר כולם עושים את מה שאנחנו עושים. השלום בלתי נמנע. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מכיוון שהמפלגה שלך הוציאה את הערבית כשפה רשמית, כדאי שתעבוד שם. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> נצביע יחד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> תביא את החוק, נצביע יחד. המפלגה שלך הוציאה את השפה הערבית. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> תילחמו בשביל זה, אל תעבדו נגד השלום, תילחמו בשביל זה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מה זה שייך? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת יברקן, חבר הכנסת לוי, בבקשה, אתם מוזמנים להמשיך להתווכח מאחור. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> הערבית הייתה שפה רשמית. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> היא עדיין, אגב. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> חרטטן כזה. << דובר >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר >> גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, הסכם השלום עם איחוד האמירויות – ולא פחות חשוב ממנו הרוחות החדשות שנושבות באזורנו והמדינות הנוספות שמתחילות להפשיר את יחסן אלינו – מהווה שינוי גיאו-פוליטי משמעותי ובשורה אמיתית למדינה שלנו. בימים כתיקונם היה מעמד זה שבו אנו זוכים, אישור הסכמי שלום עם מדינות איחוד האמירויות ובחריין, יום של התרוממות רוח, של סיפוק והערכה. היו ימים שבהם ידעו ראשי המפלגות להתעלות מעל עצמם לנוכח גודל השעה ולהעלות על נס את השגת המטרה המשותפת לקואליציה ולאופוזיציה כאחד – שלום; שלום שלמענו עמלו ללא לאות ראשי ממשלה לסירוגין מימין ומשמאל; מנהיגים פוליטיים שמו בצד את המחלוקות שביניהם וראו בשלום שהושג את הנושא שסביבו התאחדו יחד, כי זו הייתה כמיהת כולם. המאמץ המשותף שהובלט אז בשעות גדולות בבית הזה היה גם מסר לעם. זו הייתה כמיהתם של כל אזרחי המדינה ללא הבדל. כך היה כשנחתם חוזה השלום עם מצרים, וכך היה כשהושג שלום עם ירדן. מנהיגי המפלגות לא היססו לברך את חבריהם הפוליטיים, ואת יריביהם לא אחת, על ההישג, ולהעלות על נס את פועלם ואת אומץ ליבם של מנחם בגין, זיכרונו לברכה, ושל יצחק רבין, זיכרונו לברכה. בשני המקרים נהגו מנהיגי המפלגות באחריות. הם נהגו בממלכתיות ובאצילות אישית. היה בכך שיעור פוליטי מאלף אבל גם מסר ערכי מהדהד, ובעצם הם שידרו לנו ולציבור כולו שלא הכול פוליטיקה. כמה חבל וכמה מצער שכל זה נשכח כאילו לא נלמד דבר. בשיח של ימינו, הציניות והסרקזם לא פוסחים על שום תחום, אף לא על הנושא שבו אנו דנים היום ועל חשיבותו לעתיד יחסינו עם מדיניות האזור. אין הבחנה, אין הערכה, ובמקום התרוממות רוח אנחנו עדים להפך מזה. ישנו גם ניסיון נואל אפילו להמעיט בחשיבותו של השלום הזה, שלום שזוכה לתמיכתן של מדינות חשובות בעולם הערבי: מצרים, ערב הסעודית ועוד. התייצבותם של מנהיגי איחוד האמירויות ובחריין לצד ראש ממשלת ישראל במעמד החתימה על הסכמי השלום בבית הלבן מאותתת לעולם, מאותתת לאזור שלנו, ובעיקר לנו, שנבין את חשיבותה של ישראל בעיניהם, את הערכתם להישגיה ועוצמתה. דבר זה איננו מובן מאליו באזורנו, אזור שבע מלחמות, איבה וחרמות. בשעת המשבר הבריאותי-חברתי-כלכלי שבו אנו נתונים הסכם השלום הזה מעניק רגע של אור, לא רק בשל הפוטנציאל הכלכלי שהוא נושא, שיכול לסייע למשבר שאנו מצויים בו; הוא גם מעניק לנו תקווה כי ניתן להתגבר על מחלוקות, אפילו על איבה, ולהשכין שלום גם כאשר נדמה שתהום פעורה בין הצדדים. הישג היסטורי זה הושג הודות למאמצים מדיניים רבים, תיאום ושיתוף פעולה יחד עם ארצות הברית, מאמץ שנעשה בעיקרו בהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו. אז אני רוצה לומר מפה לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, כמי שחלקה עליך, ולא אחת, אני רוצה לומר לך מעל במה זו, ודווקא בימים אלו, שהם רוויי מתח ועוינות, מילה אחת על ההישג הגדול הזה: תודה. כאזרחית ארשה לעצמי לומר ולהביע לא רק את הוקרתי, אלא, ואני לא טועה, את הוקרת רוב-רובו המכריע של העם. הלוואי שישכון שלום בינינו, בתוך החברה, ובינינו לבין העולם כולו. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אני כבר אומרת: אני אצביע בעד ההסכם הזה. תקראו לי שמאלנית, אבל אני בעד הסכמי שלום. וזה – בטח. הסכם שלום תמורת שלום, או במילותיך שלך, אדוני ראש הממשלה מר נתניהו, "הסכם שיביא שלום לישראל. הוא אינו כרוך בוויתור על חלקי מולדת, או בפירוקו של יישוב כלשהו. הוא אינו מביא לכאן חיילים מארץ רחוקה לשמור עלינו כביכול" – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> סליחה, חברי הכנסת. בבקשה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אז אני יכולה להתחיל מהתחלה? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> אין צורך. שמענו. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא, היא יכולה. כיוון שאתה הפרעת לה, אז אני חושבת שאני אחליט אם היא יכולה. בבקשה, תתחילי מהתחלה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> כן, שמעו את כל – בבקשה, חבר הכנסת עופר כסיף וחבר הכנסת יוראי הרצנו, אם רוצים לדבר, מאחור בפרסה. אני מאפסת. אני מבקשת, חברי הכנסת, זה לא מכבד. תתחילי. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה. אני כבר אומרת: אני אצביע בעד ההסכם הזה. תקראו לי שמאלנית, אבל אני בעד הסכמי שלום. וזה – בטח. הסכם שלום תמורת שלום. או במילותיך שלך, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, "הסכם שיביא שלום לישראל. הוא אינו כרוך בוויתור על חלקי מולדת, או בפירוקו של יישוב כלשהו. הוא אינו מביא לכאן חיילים מהארץ רחוקה לשמור עלינו כביכול, או להחליף את תפקידו של צה"ל". איזה מילים. אתה רק לא אמרת את המילים האלה על ההסכם הזה. אתה אמרת אותן בשנת 1994 על ההסכם עם ירדן. זה היה הסכם היסטורי. ההסכם ששומר על הגבול הכי ארוך של מדינת ישראל בטוח. הסכם השלום שחתם יצחק רבין עם המלך עבדאללה; רבין, שאתה הובלת את ההסתה נגדו ונגד פועלו. כן, כן, רבין, שאתה בשנים האחרונות מנסה בכל הזדמנות להגיד איך אתה בעצם רבין. אז לא. אתה, בעוד מודעת הסתה שקרית נגד השמאל, כתבת – ממש עכשיו, לאחרונה: דוקטרינת השמאל נכשלה; לראשונה הבאנו שלום תמורת שלום. באופן פלאי הושמט מהמודעה הזאת הסכם השלום עם ירדן, שאמרת עליו את המילים היפות האלה, שלא זו בלבד שלא היה כרוך בהחזרת שטחים אלא היה כרוך בהחכרת שטחים ירדניים לשליטה ישראלית, לחקלאות ישראלית, שטחים שאתה החזרת לפני שנה – אתה החזרת, תוך חבלה במערכת היחסים החשובה עם ירדן, דבר שעשית שוב ושוב לאורך הכהונה שלך: חיבלת ואתה מחבל ביחסים החשובים עם ירדן. אני אצביע בעד ההסכם הזה. כשהתלבטתי אם להיכנס או לא להיכנס לפוליטיקה, אם לרוץ או לא לרוץ לכנסת, התייעצתי, בין השאר, עם חברת הכנסת לשעבר נעמי חזן. היא נתנה לי טיעונים בעד וטיעונים נגד, ואז היא אמרה לי: אבל בסוף האצבע הזאת הצביעה על אוסלו. איזה הבדל. אוסלו, שהיה באמת הסכם שלום. אומנם הסכם ביניים, כן, לא חף מבעיות, אבל הוא היה הסכם עם אויבים. הוא היה הסכם עם אלה שיש לנו איתם סכסוך מדמם כאן בבית, ברמאללה. רמאללה, שבשביל להגיע אליה לא צריך לטוס מעל סעודיה; בשביל להגיע אליה צריך אומץ, אומץ מהסוג שאין לך, אדוני ראש הממשלה, אומץ לעשות את ההסכם שיביא לסיומו של הסכסוך שהוא זה שמאיים על קיומה של מדינת ישראל. אתה מדבר על איך ההסכמים – האלה או אם מדינות ערב האחרות – יעזרו להביא את ההסכם הזה, אבל בפועל אתה עושה הכול כדי שזה לא יקרה. הסכם אוסלו, בלעדיו לא היה נחתם הסכם השלום עם ירדן; שבלעדיו, כנראה, גם לא היה אפשר לחתום על ההסכם הזה, שאני אצביע כאן בעדו הערב; ההסכם שאתה הסתָָ נגדו ונגד יצחק רבין, שחתם עליו. יצחק רבין חתם על אוסלו כי הוא הבין שבשביל להתקיים ישראל חייבת להגדיר את גבולותיה, ולא פחות מזה – ישראל הייתה חייבת להתפנות להתמודד עם האיום של איראן. איראן. איראן, שאתה נכשלת כישלון חרוץ, כישלון מהדהד, כישלון מפואר, בהתמודדות איתה. 11 שנה אתה ראש ממשלה. מעל כל במה עמדת, איימת איומים, הראית אביזרים, הראית ציורים, הפחדת הפחדות, והבאת אפס תוצאות. אפס תוצאות. אם דונלד טראמפ ייבחר מחדש, הוא כבר הצהיר בנוכחותך שהוא יפתח במשא ומתן עם איראן. אם ג'ו ביידן ייבחר, הוא יחזיר את הסכם הגרעין שאתה שכנעת את דונלד טראמפ לפרוש ממנו. האו"ם הסיר את רוב הסנקציות. רוב מדינות העולם, כמו שאתה חוזר ואומר, לא עושות שום דבר. אתה התחייבת לפני בחירות 2012 שאם אתה תיבחר, אז בסוף הקדנציה שלך לאיראן לא תהיה תוכנית גרעינית. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> מרב, הזמן תם. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> עברו מאז עוד שתי קדנציות שלך; איראן קרובה מאי פעם לפצצה גרעינית. אז כן, אני אצביע בעד ההסכם הזה. אבל אני מבטיחה במעמד הזה, אזרחיות ואזרחי ישראל, שאנחנו יכולים ויכולות עוד הרבה יותר מזה. שלום מתוך עוצמה – אנחנו ניקח את העוצמה האמיתית שלנו – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – ונגיע למקום שבו אנחנו יכולות ויכולים לחתום הסכמי שלום עם מי שאנחנו באמת מסוכסכות ומסוכסכים איתם. עם אלה – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> מרב, אני מבקשת. את כבר דקה אחרי. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אני מתנצלת, גברתי היושבת-ראש. אני רק אגיד שנעשה את זה בלי לשקר ולרמות לגבי מנהיגים קודמים והסכמים קודמים. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סגן השר יואב קיש, בבקשה. << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני אתחיל ברשותכם בדוגמה קטנה וקצרה שאני קצת גאה בה. השת"פ הישראלי עם האמירויות הראשון שנחתם היה בנושא פיתוח של בדיקות מהירות בקורונה, תחום שאני ומשרד הבריאות מקדישים לו משאבים רבים ורואים בו עתיד כאקט מאוד משמעותי במלחמה בנגיף. זו איזה נקודת אור קטנה שהתחלנו איתה. אנחנו, ואני לא מחדש פה דבר לאדם, בעיצומה של תקופה עם אתגרים עצומים, אתגרים ברמה הבריאותית, אתגרים כלכליים ואתגרים חברתיים, אבל גם בתקופה הזאת היום הוא יום משמח, משמח מאוד. רגע של אור והצלחה, רגע של שינוי ושל תקווה גם באותה מציאות קשה של נגיף ושל מגפה עולמית. ומולנו עומדים איראן, חיזבאללה, חמאס והרשות הפלסטינית, וביניהם גם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – לעמוד בהסכם – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ולאותם חברי הכנסת חשוב לי ביום חגיגי זה להזכיר את מאמרו של חבר הכנסת – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שתפסיקו את האפליה וההסתה. כתוב בהסכם. תכבדו אותו רק היום. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מאמרו – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> רק היום תכבדו אותו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, בבקשה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גברתי היושבת-ראש, כתוב בהסכם שאתם הולכים להפסיק את האפליה וההסתה. שיתחיל כבודו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אני מבקשת ממך. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אני מבקשת ממך בלי קריאות ביניים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> שמענו. שמענו בפעם הראשונה. אדוני, תודה רבה. בבקשה. ואני מבקשת לא להפריע יותר. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אני מבקשת לא להפריע יותר. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי, ואני אחזור על דבריי. אין פה הסתה, יש פה עובדה. מתנגדים להסכם זה, עובדתית, איראן, גרורותיה, חמאס, חיזבאללה, הרשות הפלסטינית וחברי הרשימה המשותפת. עובדה. ואני ביום זה רוצה להזכיר לכם את מאמרו של זאב ז'בוטינסקי, זיכרונו לברכה, "קיר הברזל", שהתפרסם לראשונה ב-4 בנובמבר 1923, ואני הולך להקריא לכם את הסיפה של המאמר: "אין להעלות על הדעת אפשרות של כל הסכם מרצון שהוא עם ערביי ארץ ישראל. כל עוד יש לערבים אפילו זיק של תקווה להיפטר מאיתנו, הם לא ימכרו את תקוותם זו לא בעד – – – מילים מתוקות ולא בעד שום פרוסה מזינה של לחם בחמאה, ומשום כך דווקא, אין לראותם בחזקת אספסוף", אלא – דרישה שלהם. שיסכימו "לוויתורים בשאלות עצומות וגורליות כאלו רק כאשר לא נשארת לו כל תקווה, כאשר בקיר הברזל לא נראה עוד אף לא סדק אחד. רק אז מאבדות קבוצות קיצוניות, שסיסמתן היא 'בשום אופן לא', את קסמן, וההשפעה עוברת לידי הקבוצות המתונות. רק אז יבואו אלינו המתונים האלה ובידם הצעה לוויתורים הדדיים: רק אז יתחילו הם לשאת ולתת עימנו ביושר ובשאלות מעשיות", כגון – אתם תישארו ואנחנו נילחם נגד גירוש מן הארץ, שוויון זכויות, ישות עצמית לאומית; "ואני מאמין ומקווה, שאז נוכל לתת להם ערובות כאלה, שתרגענה אותם", ואז נוכל "לחיות זה בצד זה בשלום ומתוך יחסי הגינות. ואולם הדרך היחידה להסכם כזה היא קיר הברזל, כלומר, חיזוקו של השלטון בארץ ישראל, שלא יהא נתון לשום השפעות ערביות, כלומר, עצם השלטון, שנגדו לוחמים הערבים. במילים אחרות, בשבילנו הדרך היחידה" להגיע "להסכם בעתיד מתבטאת בהסתלקות מוחלטת מכל הניסיונות להגיע להסכם בהווה." ואני חייב לומר ולסכם בזאת, שאכן הגענו להסכמים בעתיד, ואכן קיר הברזל קיים, והריבונות תגיע, כי גם היא קיר ברזל, וזה רק שאלה של זמן. וכל מי שיחפש את רעתנו ייתקל באותו קיר ברזל, כי כך אנחנו עומדים. ואני מתכוון לסיים כפי שפתחתי. היום הוא יום משמח, יום של אור למדינת ישראל, לעם ישראל. קיר הברזל זו האסטרטגיה, הוא הוכיח את עצמו, ובא שלום על ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. חברת הכנסת קטי שטרית, שומעים אותך עד לפה. חברת הכנסת קטי שטרית, אני מבקשת ממך. בבקשה. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שואלים אותי: איך אתם, כנציגי הציבור הערבי, איך אתם יכולים להיות כמעט היחידים במשכן שתצביעו נגד הסכם שלום עם מדינה ערבית, הסכם שלום. אז תנו לי לחדש לכם. אנחנו היום לא מצביעים על הסכם שלום, אנחנו מצביעים על הסכם שלום בכאילו, על פייק שלום. זהו הסכם שגם נותן לגיטימציה וגם מנציח את המצב הקיים, את המציאות הקשה כאן, מנציח מציאות של כיבוש, התנחלויות, אפרטהייד, גזל קרקעות, הפרה של החוק הבין-לאומי, מצור, סיפוח זוחל, מעצרים מינהליים. עלה כאן סגן שר הבריאות יואב קיש. הוא מדבר על שלום ומדבר על סיפוח, הרחבת ההתנחלויות והעמקת הכיבוש. זהו הסכם שנותן חותמת למציאות של שלילת חירותו של עם אחר. מי העם האחר? זה העם שצריך איתו לעשות את השלום, העם שלנו. אז על איזה שלום אתם מדברים? מה שכל כך מסוכן בהסכם הזה זה שהוא משרת בתנאים הפוליטיים הקיימים את האינטרסים של שני מנהיגים גזענים, מושחתים, ימנים קיצוניים, אשר נמצאים שניהם, כאן ובארצות-הברית, בתוך משבר אדיר. אבל תאמינו לי, לא משנה על מה הם יחתמו ועם מי הם יחתמו, את העם הפלסטיני אף אחד לא יכניע. לא יכניעו את העם הפלסטיני לא בכוח הזרוע ולא בנשק, לא בכוח הכיבוש והדיכוי וגם לא בהסכמי פייק שלום. אני אזכיר לכולם: יהיה כאן שלום אמיתי כאשר העם הפלסטיני יקבל צדק, הכרה ושוויון ויקבל את כל הזכויות הלגיטימיות שלו. זה יקרה רק כאשר תקום מדינה פלסטינית ריבונית, עצמאית, מדינה אמיתית בגבולות 67' שבירתה ירושלים המזרחית, בהתאם להחלטות האו"ם. זהו השלום האמיתי. זהו השלום היחיד שאפשרי במזרח התיכון. כבוד היושבת-ראש, אחד אחרי השני עלו מהבוקר חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, והסבירו לנו כמו אדוני הארץ למה עלינו להצביע בעד ההסכם. קראו לנו "גיס חמישי", "בוגדים", השוו אותנו לאיראן, לחמאס, לחיזבאללה. אין גבול להסתה במשכן הזה. אין גבול. אנחנו נצביע נגד פייק ההסכם היום, כי אנחנו מסרבים לשכוח את הכיבוש, כי אנחנו מסרבים להתעלם מהדיכוי של העם שלנו, כי אנחנו מסרבים להתעלם מהמשפט הבין-לאומי, כי אנחנו דוחים את עסקת המאה, עסקת הכניעה, כי אנחנו לא מאמינים ולא יכולים להאמין לשקרים, לא של נתניהו ולא של טראמפ. ההיסטוריה עוד תוכיח את צדקת דרכנו. ואנחנו נמשיך להיאבק נגד הכיבוש, נגד הדיכוי ולמען שלום – כן, למען שלום אמיתי. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. אדוני השר זאב אלקין, בבקשה. << דובר >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בהחלט נמצאים ביום היסטורי. במשך יותר מ-50 שנה, בבית הזה וגם בציבוריות הישראלית מכרו לנו תזה. התזה הזאת אמרה אחרי מלחמת ששת הימים: אין שלום במזרח התיכון בלי נסיגות; אין שלום במזרח התיכון בלי ויתור על השאיפות הלאומיות של העם היהודי ביהודה ושומרון; אין שלום במזרח התיכון בלי חלוקת ירושלים; אין שלום במזרח התיכון בלי מדינה פלסטינית. ולכן אמרו לציבור הישראלי: תבחרו: אם אתם רוצים שלום אתם חייבים לסגת ולוותר למעשה על נחלות המולדת; אם אתם רוצים שלום אתם צריכים לברוח; אם אתם רוצים שלום אתם צריכים לסכן את הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, איך אמרו פעם? קורבנות השלום. שלום צריך להיות מלווה בקורבנות, לא יהיה אחרת, כי שלום משמעותו נסיגה, ונסיגה, את זה כבר למדנו על בשרנו בדרך הקשה, נסיגה זה תמיד קורבנות ועוד קורבנות. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למה, איזה קורבנות היו בסיני? << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> ואמרו לנו עוד, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אמרו לנו עוד: שלא תחלמו שיהיה שלום בלי הקמת מדינה פלסטינית. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> כי יש כאן מישהו שיש לו זכות וטו על השלום עם מדינת ישראל. ואף אחד בעולם הערבי לא יעשה שלום בלי מדינה פלסטינית. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כי אין שלום – – – << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> ולכן, ניסו לשקר לנו, לאנשים שסבורים כמוני, שמתנגדים למדינה הפלסטינית, שלא מאמינים בנסיגות, שמאמינים בהחלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון. אמרו לנו: אתם לוקחים את מדינת ישראל למלחמה בלתי פוסקת. לא יהיה שלום, לא תהיה נורמליזציה, לא יהיו קשרים עם העולם הערבי. זה מה שמכרו לנו לאורך כל הדרך. ומה מתברר היום? שכל התזה הזאת הייתה שקר אחד גדול. מתברר שאפשר להגיע לשלום בלי נסיגות; אפשר להגיע לשלום תוך כדי בנייה ביהודה ושומרון; אפשר להגיע לשלום בלי ויתור על נחלות המולדת; אפשר להגיע לשלום. אבל מה הדבר המדהים? הגענו לשלום הזה בלי לוותר על העקרונות שלנו. אלה שכל הזמן הטיפו לנו למען השלום לסגת, אלה שכל הזמן הטיפו לנו למען השלום כן להקים מדינה פלסטינית, מה הם עושים היום כאן? הם מצביעים נגד. עמד כאן לפניי חבר הכנסת ג'בארין והסביר לנו למה שלום זה רע. בדיוק אלה שכל השנים כאן בבית הזה תקפו אותנו ואמרו שאנחנו החסם לשלום; האמונה שלנו בהיסטוריה, בקשר שלנו לאדמת ארץ ישראל – זה מה שחוסם את השלום. כשהגיע השלום עם חלק מהעולם הערבי, הם ישבו פה ויצביעו נגד. למה הם יצביעו נגד? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כי זו עסקת נשק, לא שלום. יש לכם בעיה בהבנה, אדוני השר, מה זה שלום. << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> כי לא האינטרס של מדינת ישראל מעניין אותם. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, די. << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> הם שיקרו לנו. שיקרתם לנו כל הזמן שמה שאתם מחפשים זה שלום לאזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> התברר שבסוף ההצבעה שלכם נקבעת לא לפי האינטרס של מדינת ישראל, היא נקבעת ממקום אחר, מרמאללה. כי בגלל שרמאללה מתנגדת, יושבים כאן חברי כנסת ישראלים ומצביעים נגד השלום ונגד מה שמדינת ישראל רוצה ונגד האינטרס של מדינת ישראל. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תקרא לזה שלום כמה שבא לך. לא – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, אני מבקשת. << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> תגידו בפעם הבאה את האמת. לא האינטרס של מדינת ישראל מעניין אתכם, לא חיי אזרחי מדינת ישראל מעניינים אתכם. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עם האמת אתם לא יכולים לחיות, אדוני השר. << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא שלום עם העולם הערבי מעניין אתכם, רק מה שיגיד הבוס מרמאללה, אצלו אתם עובדים. אתם שליחים של הבוס מרמאללה בפרלמנט הישראלי, וזה הוכח היום בצורה הכי ברורה וחדה שיש. לא את כנסת ישראל אתם מייצגים כאן, ולא את הציבור הישראלי, אלא את יושב-ראש הרשות הפלסטינית, אותו אתם מייצגים. הוסרו כל המסכות. ואני חושב שביום הזה, שלמדנו שבסוף אפשר לעשות – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ניסיתם, ראש הממשלה שלך ניסה לשכנע את הציבור שלנו שהוא יותר טוב. הלך לטמרה, קנה אנשים. לא עזר, לא עזר. ההסתה הזו לא תעזור. << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – שלום בלי ויתורים, אפשר לעשות שלום עם יהודה ושומרון, אפשר לעשות שלום בלי לעשות את הצעד האובדני הזה של הקמת מדינה פלסטינית, למדנו עוד דבר אחד – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – – – << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – שידענו אותו גם קודם, אבל למדנו אותו בצורה הכי ברורה – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה יהיה עם ההסתה? << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – שכל הדיבורים שלכם על שלום היו שקר אחד גדול. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ההסתה מנוגדת להסכם. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. אדוני יסיים. << דובר_המשך >> שר משאבי המים זאב אלקין: << דובר_המשך >> רק פקודות מרמאללה, זה מה שאתם מקבלים וזה מה שמעניין אתכם. תשקלו באיזה פרלמנט עדיף לכם להיות. אני לא בטוח שבבית הזה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא לוקחים ממך ציונים בעניין הזה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, תודה רבה. אתה כל הזמן גם קורא את אותן קריאות. מספיק. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא כבר ירד, גברתי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גברתי, אפשר להבין למה מותר להם להסית? או שהסתה זה אצלם חלק מחופש הביטוי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא, זה לא. תודה רבה, אנחנו שמענו את דבריך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני, הטרור זה הכיבוש – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, קריאות הביניים שלך כבר מוגזמות לחלוטין, אי-אפשר שבכל נאום אתה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא. אני מבקשת ממך ואני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. בפעם הבאה אתה תצא. מספיק, די. בבקשה, ארבע דקות. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, זהו בהחלט יום מרגש, יום מרגש עבור הבית הזה, יום שבו מובא לאישור הכנסת הסכם שלום שנחתם עם איחוד האמירויות. ההסכם שנחתם בערב ראש השנה מוכיח את עוצמתה של מדינת ישראל. שמעתי הבוקר את ראש הממשלה מצטט דברים שהוא כתב בספרו "מקום תחת השמש" לפני 25 שנה. ואני מבקש לברך אותו, שהצליח גם לחזות מבעוד מועד את המציאות שיש כאן באזורנו רווי המלחמות וגם ליישם שלום באופן שהוא מעורר כבוד. שלום אמיתי, שלום חזק, שלום שלא כולל ויתור על שטחי מולדת, שלום שיחזק עוד יותר את הכלכלה הישראלית, שלום שיביא לנו שגשוג ופריחה. אבל בעיקר חשוב לי לברך היום אתכם, אזרחי ישראל, כי בזכות ההון האנושי המיוחד שלנו יצרנו פה מדינה לתפארת, בעלת עוצמה חסרת תקדים בכל התחומים: עוצמה צבאית, מדינית, עוצמה טכנולוגית וכלכלית. הישגים אלו מביאים מדינות רבות לחתור לכינון יחסים איתנו ולחפוץ בשלום אמיתי, על מנת שהן יוכלו להרוויח מההון האנושי שלנו ומהידע הרב שצברנו. הסכמי אברהם שנחתמו הם הסנונית הראשונה. אנחנו שומעים שמתחת לפני הדברים ממשיכים להתקיים מגעים כל הזמן עם מדינות ערביות נוספות. זו בשורה שמשנה לחלוטין את פני המזרח התיכון, והיא מהווה תשובה ניצחת לצירי הרשע והטרור שמנסים להתבסס מסביבנו כל העת. לא לשווא גם איראן וגם הרשות הפלסטינית מתנגדות להסכם הזה, מכיוון שאין מדובר שם בשוחרי שלום, אלא בתומכי טרור ומחוללי מלחמה. חבל שגם בבית הזה נהיה עדים למחזה אבסורדי שבו כמה חברי כנסת יצביעו היום נגד ההסכם. בעיניי, המשוואה היא פשוטה – שוחרי השלום הם בעד ההסכם, מתנגדיו אלו אנשים שמעדיפים את המשך הסכסוך. כל אחד בוחר באיזה צד הוא רוצה להיות. דוד המלך, עליו השלום, אמר: "אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה". ידינו תמיד יהיו מושטות לשלום, אך יחד עם זאת אנחנו ממשיכים לבסס פה את עוצמתנו מתוך הבנה ברורה: ללא עוצמה צבאית, ללא היכולת להגן על עצמנו, לא היינו משיגים את הסכמי השלום הללו, כי שלום עושים עם החזק. בנימה אחרת – גברתי היושבת-ראש, אני מניח שתאהבי לשמוע את זה. הסכם השלום הזה שמתגבש פה סביבנו מתגבש בקונסנזוס רחב בעם, ואני חושב שהוא הזדמנות מצוינת גם עבורי להתחיל תהליך של שלום פנימי, שלום בתוכנו. משבר הקורונה שאיתו אנחנו מתמודדים גרם לקרע עמוק בעם, ואנחנו רואים כמעט מדי יום תמונות מחרידות, באמת, מלחמות יהודים. הרב לאו, מי שהיה הרב הראשי, אמר: אנחנו אלופים בלמות ביחד, לחיות ביחד אנחנו לא יודעים. ואני אומר פה בצורה כנה, אני לוקח אחריות פה גם באופן אישי, ואני אומר את הדברים גם לעצמי: אנחנו צריכים לשנות את השיח. צריך לזכור שגורל אחד הוא גורלנו. ואני לא מתחרט על האמת שלי ואני תמיד אלך איתה, תמיד אומר את מה שאני מאמין בו, זו השליחות הציבורית שלי, לא מכבסת מילים. אבל הדרך – יש דרך אחרת לבקר, שיח אחר. ואני מרגיש היום שזה מה שאנחנו צריכים להבין כולנו, כל יושבי הבית הזה, כולל אני פה בדוכן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה באמת יום היסטורי. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> העיניים נשואות אלינו. לא נוכל וגם אין לנו את הלגיטימציה לבקש מאזרחים להשכין שלום ופיוס ולהמשיך להתקוטט פה בתדירות הזו. ושוב אני חוזר, גם אני בתוך הבית הזה לוקח את האחריות האישית על העניין הזה, ורוצה לחולל את השינוי הזה ממקום אמיתי וכן. ברוך השם, עשינו שלום היסטורי. עכשיו, בעזרת השם, נתמקד כולנו בהשגת שלום בתוכנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי זוהר. אני מזמין את השר לשיתוף פעולה אזורי, מה שנקרא השר הנוגע בדבר, השר אופיר אקוניס, לשאת דברים, בבקשה. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מתכבד ונרגש לסכם את הדיון הזה. הכנסת קיימה היום דיון היסטורי, דיון שמתקיים כאן פעם בדור – ואני חייב להגיד לך, אדוני, דיון יסודי. הקשבתי למרבית הדוברים היום, לא לכולם. הדברים היו מעניינים, גם אלה שחלקתי עליהם בצורה יסודית, ואם יותיר לי הזמן אעמוד על כמה מהם. נאמתי כאן, אדוני היושב-ראש, נדמה לי – כמוך, פחות או יותר, בגלל שנכנסו באותה כנסת – מאות פעמים, אולי יותר אפילו, אבל זהו נאום מרגש במידה רבה מאוד. חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת כהן, "השלום הוא יפי החיים, הוא זריחת השמש, הוא חיוכו של ילד, אהבתה של אם, חדוותו של אב, והיחד של משפחה; השלום הוא קידומו של האדם, ניצחונו של העניין הצודק, התגברותה של האמת; השלום הוא כל אלה והרבה יותר מזה". כך תיאר, השר אמסלם, ראש הממשלה מנחם בגין את יתרונות השלום כאשר דיבר בטקס קבלת פרס נובל ב-1978 על השלום הראשון אי פעם שנחתם בין ישראל לבין מדינה ערבית. חברי הכנסת, מנחם בגין היה ראש הממשלה הראשון בכלל, ומהליכוד בפרט, שהוכיח לראשונה שהמסלול לשלום אמיתי מתחיל בבירות ערב, בקהיר. אחר כך, בעמאן, עשה זאת ראש הממשלה יצחק רבין, זכרו לברכה, ועכשיו עושה זאת ראש הממשלה בנימין נתניהו כאשר הוא אומר לנו, מוכיח לנו, שהשלום עובר בבירות ערב אחרות, באבו דאבי ובמנאמה, בבירת איחוד האמירויות ובבירת בחריין, והוא אינו קשור בהכרח, חבר הכנסת שחאדה, לפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שלום עם הפלסטינים קשור לפתרון הסכסוך – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני ודאי אתייחס לדברים שאתה אמרת עכשיו. זהו המקום, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, להודות לראש הממשלה בנימין נתניהו, שמוביל שנים ארוכות את התהליך של נורמליזציה עם איחוד האמירויות, עם בחריין, עם המדינות הנוספות במפרץ הפרסי ובאזורנו, לשייח' מוחמד בן זאייד, לנשיא האמריקני דונלד טראמפ ולצוותו, היועץ ג'ארד קושנר, השליח המיוחד אבי ברקוביץ', השגריר דייוויד פרידמן, השליח המיוחד לשעבר ג'ייסון גרינבלט – שוחחנו היום וביקשתי ממנו להעביר, אדוני היושב-ראש, את תודות העם בישראל לנשיא ארצות הברית על פעילותו האדירה לקידום השלום. חברי הכנסת, הסכם השלום הזה עם איחוד האמירויות הוא שונה מכל אחד מהסכמי השלום שחתמנו עליהם בעבר. יש בו שוני, יש בו שוני מהותי, הרב פרץ, השר רפי פרץ. השוני המהותי – נדמה לי שאתה התייחסת, הקשבתי כתמיד לדבריך – השינוי המהותי והיסודי שלו מקודמיו הוא שזאת היא הפעם הראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל שאנחנו עושים שלום מבלי לוותר על שטחים. ויותר מזה, אדוני היושב-ראש – ובמידה רבה מאוד נפלה בחלקך הזכות להיות היושב-ראש בבית אשר מאשר את הנוסחה הזאת בכנסת – הנוסחה הזאת של שלום תמורת שלום, שמאושרת היום בכנסת, היא הדבר החדש, היא הדבר המהותי השונה מכל הסכם שאישר הבית הזה, שאישרה מליאת הכנסת, שאישרו הכנסות שלפנינו. זאת היא היסטוריה. השלום הזה בא לעולם, אדוני היושב-ראש, מתוך עוצמותיה של ישראל ולא מתוך חולשותיה. השלום הזה הוא שלום למען שגשוג, השלום הזה הוא שלום כלכלי, וכמובן שלום מדיני. זהו לא שלום מתוך נסיגות, זהו לא שלום מתוך התקפלויות או ויתורים. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך שהצגת – נפלה בחלקי הזכות, כשר לשיתוף פעולה אזורי, לסכם את הדיון הזה בשם הממשלה, וכמובן אני מסכם אותו גם כחבר כנסת, כפי שניתן כאן, ברוב אדיבותך, לקיים דיון אישי. זו החלטה חשובה מאוד, שכל חבר וחברת כנסת יכולים להתבטא בנושא החשוב הזה. השלום הזה הוא איננו בין הממשלות בלבד. השלום הזה הוא גם בין העמים וגם המגזר הפרטי. והדבר הזה, אדוני היושב-ראש, מורגש ביחס החם שמפגינים אזרחי איחוד האמירויות ובחריין כלפי ישראל, ובא לידי ביטוי, חבר הכנסת כסיף, גם בשיחותיי עם המקבילים שלי. אני מציע לך להקשיב לשיחות הללו, לא להאזין לשיחות עצמן, השר שטייניץ, אלא להאזין לרוח – השר שטייניץ עם גבו לדוכן, זה לא דבר, אדוני היושב-ראש, מאוד מנומס. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> השר שטייניץ, אנא לא לעמוד עם הגב, וכנ"ל גם, הינה, חברנו שכבר שמע את הדברים בלי צורך לנקוב בשמו. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> זה מורגש ביחס החם שמפגינים אזרחי איחוד האמירויות ובחריין כלפי ישראל, ובא לידי ביטוי, כפי שאמרתי לחבר הכנסת כסיף, שבוודאי מאוד מתעניין בדבר, גם בשיחותיי עם המקבילים שלי, השרה רים אל-האשמי באיחוד האמירויות והשר זאיד אל-זיאני בבחריין. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה קורה, כולכם התקשרתם לאמירויות? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני בקשר רצוף איתם, חבר הכנסת אבידר, והמשרד לשיתוף פעולה אזורי בראשותי כבר מקדם מולם פרויקטים בילטרליים ומולטילטרליים בתחומים שונים, רבים ומגוונים, למען כלל עמי האזור, אני בטוח. נדמה לי, חבר הכנסת אבידר, שאתה שירת כנציג ישראל בקטאר. נדמה לי. ואני בטוח – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> נשבע לך, לא שומעים אותך. לא שומעים. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אבידר שמע אותי. ואני בטוח שהוא שמח. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רגע, רגע, אדוני השר, רק דקה. אם אפשר להגביר את המיקרופונים גם של הדובר וגם שלי. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מבין. לכן ביקשתי להגביר את המיקרופונים, לאור הבקשה של חבר הכנסת סובה. צודק, חבר הכנסת סובה, בקשתך התקבלה מייד. אין שום בעיה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אבידר מדבר בדרך כלל בקול רם ועמוק. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> עכשיו בסדר. יופי. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אולי קולי צריך שיפור מסוים. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כזה נושא – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ובכן, חבר הכנסת סובה, כידוע לך, וגם לחבר הכנסת אבידר, הקשרים הבילטרליים והמולטילטרליים עם מדינות המפרץ הפרסי, ובמקרה זה איחוד האמירויות ובחריין, חשובים מאוד, יסודיים מאוד וכלכליים מאוד. אבל לא רק זאת, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, בשנים האחרונות ראינו הרבה מאוד שינויים במזרח התיכון. בדרך כלל, אדוני היושב-ראש, ואני אומר את הדברים באמת בצער, השינויים במזרח התיכון הם לרעה. אבל בשנים האחרונות ראינו שינויים משני סוגים: מן הצד האחד, התפיסות הפונדמנטליסטיות שמובילות איראן ושלוחותיה – חיזבאללה וחמאס; מן הצד השני לציר הפונדמנטליסטי הקיצוני – הציר המתון, ובתוכו ישראל, מדינות מפרץ כמו איחוד האמירויות ובחריין ואחרות, והן שהגיעו למסקנה שבמזרח התיכון החדש ישראל היא לא הבעיה אלא הפתרון. זהו הפתרון, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לפונדמנטליזם ולאיום הנשקף לכל אזרחי ישראל מאיראן. שמעתי גם את נאומך, ולא מפתיע שאנחנו חלוקים. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה בא ביחד עם הכיבוש? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני אשיב לך, אני מבטיח. אני הקשבתי לך ואני אשיב לך. ואני אומר לך שמדינות המפרץ, אדוני היושב-ראש, רואות אותנו, את ישראל, כשותפים חיוניים במאבק נגד הקיצוניות וכשותפים חיוניים, אדוני היושב-ראש, בתהליך השגשוג וההתקדמות למען כל עמי האזור. וזאת עוד סיבה שהם עושים איתנו שלום. אדוני היושב-ראש, רבות דובר כאן על היחסים עם הפלסטינים. גם חברת הכנסת מיכאלי התייחסה, גם חברי הכנסת מן הרשימה המשותפת התייחסו. גם שמעתי כמה נואמות, נדמה לי, כאן, מתחילות את נאומן בשפה האנגלית. ובכן, אם לצטט – זה אסור בדרך כלל, נדמה לי, על פי התקנון, אבל אני אבקש משפט אחד ברשותך על הפלסטינים, שעליהם אמר שר החוץ אבא אבן, שאיננו מהליכוד אלא ממפלגת העבודה: "They never miss an opportunity to miss an opportunity". כך אמר אבא אבן בתחילת שנות השבעים. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא טעה, הוא טעה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> סלח לי. ידידי, הוא ממש לא טעה. הינה, אני אומר לך מן הצד השני של המתרס הפוליטי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אבא אבן, שר החוץ המוכשר – הראשון, נדמה לי – ושגרירנו באו"ם גם כן, ששנים ארוכות נחשב, אדוני היושב-ראש, עד פרישתו מן החיים הפוליטיים, לדיפלומט מס' 1 – כך הוא כונה – אמר את הדבר הזה. ואני אומר לך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, המשפט הזה נכון היום, לדאבוני, ב-2020, כמו שהוא היה נכון אז כאשר נאמר. הם, הפלסטינים, לעולם לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות. לצערי הרב, ואני אומר את זה לחברי הרשימה המשותפת, אבל גם לחברים אחרים, חברת הכנסת זנדברג, חברת הכנסת מיכאלי, גם לכן אני אומר את הדברים. לצערי הרב, הפלסטינים בשומרון וביהודה קיבלו הזדמנות אדירה להיות חלק ממדינות מתונות, ממדינות שרוצות בשגשוג אמיתי לעמים שלהן, לכלכלה טובה יותר, אבל הדבר הזה לא יכול להתקיים, כמובן. ולכן אני אומר – אדוני, סלח לי – ולכן אני אומר, שלא תהיינה אי-הבנות, כפי שאמרתי בנאומי הראשון בכנסת, ב-25 בפברואר 2009, אז הושבעתי; הנאום הראשון, אדוני, היה ב-4 במרץ 2009: לעולם לא אתמוך במדינה פלסטינית. לעולם לא נאפשר ריבונות זרה בשומרון וביהודה. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לעולם לא תקום מדינה פלסטינית, ולא תתקיים הנוסחה השגויה והמסוכנת: שתי מדינות לשני עמים. אני רוצה לבוא ולומר, אדוני: אני תומך בריבונות. ובניגוד מוחלט למה שנאמר כאן – חבר הכנסת זמיר, נדמה לי, התייחס לדברים – לא, זה לא שלום תמורת הסרת הריבונות. הדבר הזה לא ירד מן הפרק. השלום איננו נוגד את הריבונות והריבונות איננה נוגדת את השלום. נהפוך הוא. נהפוך הוא, חבר הכנסת אבו שחאדה. ועוד יבוא היום, משום שמדובר על תהליך היסטורי חסר תקדים ובלתי נמנע. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – לא יכול להיות. אחד מכם משקר, לא יכול להיות – – – או שאתה משקר לנו או שהם משקרים לעם. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ידידי, אני אומר לך, אני אתן לך דוגמה. תרשה לי, לא לצעוק. אני שמעתי את דבריך ואני אענה לך. ב-1979 נחתם הסכם השלום עם מצרים; ב-1980, אדוני היושב-ראש, השר הנגבי, ביוזמתה המהוללת של חברת הכנסת גאולה כהן, חוקק כאן חוק-יסוד: ירושלים. שנה אחרי הסכמי קמפ דייוויד. ושנתיים לאחר הסכמי קמפ דייוויד הוחלה הריבונות על רמת הגולן. כלומר, הדבר הזה, חבר הכנסת אבו שחאדה, שאתה וחברים נוספים – נדמה לי חבר שהכנסת הורוביץ, בנאומו וגם בראיונותיו בכלי התקשורת התייחס להחלת הריבונות בדרמטיות כזאת, כאילו כל הזמן הוא מתפלל אליה. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> סיפוח, סיפוח. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, לא, זאת החלת ריבונות. העברית שלך טובה והעברית שלך יודעת להגדיר החלת ריבונות. ובכן, הדבר הזה, אני אומר לכם, אני אומר לכם – יהיה. משום שהוא תהליך היסטורי בלתי נמנע. הדבר הזה, הריבונות תקרה. ידידי, אני רואה את חבר הכנסת בנט, גם הוא התייחס לעניין הריבונות. חבר הכנסת בנט, אמרתי: שני דברים לא יקרו – ואני שמח על הודעתכם, על הצבעתכם בעד; שני דברים לא יקרו: לא תוקם מדינה פלסטינית בין הים לבין הירדן, וחול תוחל הריבונות. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ראס בן ענכ – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> וחול תוחל הריבונות על שטחי יהודה ועל שטחי השומרון, ערש המולדת של העם היהודי מזה 4,000 שנה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני השר, תרשום. אדוני השר, תרשום. היא תוקם, ראס בן ענכ תוקם. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו מחכים להגעתו של ראש הממשלה. אני פתחתי בדברים של מנחם בגין, זכרו לברכה, ואני מבקש לסיים בדבריו. וכך אמר בבוקר ההצבעה על הסכמי קמפ דייוויד בבית הזה: "זוהי אחת השעות הגדולות של הפרלמנט שלנו. מדי פעם בפעם, כוותיק בבית הזה, אני טוען באוזני החברים, אדוני היושב-ראש, שבדרך כלל" בית נבחרים דמוקרטי עוסק בקטנות, כך אמר מנחם בגין, "מעשי חקיקה, דיון על מס – – – ועוד. אבל יש יום או יש לילה או יש שעה שבהם כל הגדולה", חבר הכנסת כהן, זה מדהים איך הוא מסכם את הדיון, "כל הגדולה, התפארת וההוד של פרלמנט חופשי ודמוקרטי, עולים לנגד עיני כל האומה, לנגד עיני כל העמים – – – ההכרעה תהיה גורלית, רבת משמעות, ובלא הפרזה ניתן לומר היסטורית, כי אנו עומדים, כפי שאנו מאמינים, לפני מפנה לפחות ביחסים בין שני עמים מזרח-תיכוניים, מתוך תקווה שהוא יהיה יסוד למפנה בינינו לבין האחרים. הינה זכינו לשעה גדולה בחיינו הלאומיים הפרלמנטריים, אשרינו שזכינו לשעה הזאת". אני שמח מאוד על הודעתו של יו"ר האופוזיציה כי אתם תחברו, כמובן, לא חשבתי אחרת, להצבעה בעד הסכם השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות. אדוני היושב-ראש, בעוד דקות אחדות נעבור להצבעה, אני כמובן אצביע בעד. אני קורא לכל חברות וחברי הכנסת מכל סיעות הבית, מן הימין ומן השמאל – חבר הכנסת הורוביץ, חברת הכנסת מיכאלי הודיעה שהיא תצביע בעד, חברת הכנסת זנדברג. וגם לחברי הרשימה המשותפת – עוד לא מאוחר. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ידידי, עוד לא מאוחר. עוד לא מאוחר. חבר הכנסת ג'בארין. ידידיי – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ידידיי – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ידידיי, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני אומר לכם, אני אומר לכם מכאן, מן הדוכן הזה: המצביעים שלכם רוצים שתצביעו בעד. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> רוצים – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אתם לא מכירים, אדוני היושב-ראש. יכול להיות שאני מדבר עם יותר אזרחים ערבים אזרחי ישראל מאשר אתם? יכול מאוד להיות, לאור הניתוק שלכם. הם רוצים בשגשוג הכלכלי – – << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם הלבנים בדרום אפריקה חשבו שהם צדקו. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – הם רוצים בתיירים, הם רוצים בחדרי האירוח. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם הלבנים בדרום אפריקה חשבו שהם צדקו. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> הם רוצים בקניונים באום אל-פחם, בסח'נין, בירכא. הם רוצים את זה, אדוני היושב-ראש, בגליל, הם רוצים את זה במשולש הגדול, הם רוצים את זה במשולש הקטן, הם רוצים את זה בנגב. אני אומר לכם. למה אתם עושים את זה בניגוד לרצון הבוחרים? אדוני ראש הממשלה, קראתי לחברי הרשימה המשותפת לחבור אלינו ולא לעשות מעשה, ולא לעשות מעשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ידידיי, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לסיים, תרשו לי. אני אומר לכם, זה בניגוד לרצון הבוחרים. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ביבי, כמה מובטלים יש? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אם אתם תצביעו – חבר הכנסת אבידר, אני מקווה שגם אתה מצביע בעד. אתה, חבר הכנסת לוי, אני יודע, ואנחנו מעריכים מאוד את תמיכתכם. אני אומר לחברי הרשימה המשותפת: אל תצביעו בניגוד לרצון הבוחרים שלכם. אבל, אדוני, ההצבעה היא חופשית. זכותכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אנחנו מציינים היום את יום הולדתו ה-105 של יצחק שמיר, זכרו לברכה. היהודי הענק הזה זכה לארח כאן, על הדוכן הזה, את נשיא מצרים אנואר סאדאת, והוא ישב, אדוני, על כיסאך כיושב-ראש הכנסת. וכך אמר לנשיא סאדאת בנאומו – הוא ציטט את הנביאים ישעיהו ומיכה: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה"; "וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד – – – כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו". שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לתמוך בהודעת ראש הממשלה ולהצביע בעד הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל לבין איחוד האמירויות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לשר אופיר אקוניס. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש שכל אחד יעלה ויתפוס את מקומו על מנת שיוכל להצביע ממקומו. אני לא אאפשר הצבעה שאיננה מן המקום המיועד לכך במליאה. אני מבקש להזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לדברי סיכום טרם ההצבעה. בבקשה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כמה מובטלים יש? כמה מובטלים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מיליון מובטלים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אדוני ראש הממשלה, אומרים לי שזה התאריך העברי של יום הולדתך. כך אומרים לי. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כמה מובטלים יש? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אז אני חושב שאין מתנה יפה מן הדיון הזה היום בכנסת שאפשר לתת. הרבה מאוד ברכות. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> דיברת בבוקר מספיק. כמה מובטלים יש? כמה משרות הבאת מהבוקר? << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> זה אלוף הדמוקרטיה? << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה זה עם השיער – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אבידר, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי כנסת, אני בא לכאן מדיון בקבינט הקורונה, ואני מבקש לומר, לפני שאתייחס להסכמי השלום, כמה מילים על הצעדים להקלה הדרגתית – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה מובטלים? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – בסגר, שהחלטנו עליהם. כמו בסגר הראשון, גם הסגר השני, שהובלתי יחד עם חבריי, הסגר הזה עובד. עובד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הוא מוריד את מספר הנדבקים. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> – – – אתה כישלון. אתה כישלון מוחלט. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הוא מפחית את התחלואה, הוא מציל חיים. אני מבקש להודות תחילה לאזרחי ישראל, שנענו ועוטים מסכות הרבה יותר, וזה נותן לנו את היכולת, יחד עם הצעדים האחרים, להשתלט על התחלואה ולהוריד אותה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מאירופה באים ללמוד ממך. הצלחה אדירה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני קורא אותך לסדר, חבר הכנסת אבידר, בפעם השנייה. מספיק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> איזו הצלחה אדירה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אתם באמת רוצים להיות מוצאים החוצה דווקא בדיון הזה? תשמרו על כבוד הכנסת, בבקשה. חבר הכנסת הורוביץ, תודה רבה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תגיד לו שישמור על כבוד הכנסת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תהיו מספיק סובלניים. תהיו מספיק סובלניים גם לדעה האחרת. תודה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני אמרתי כאן, מעל הבמה הזאת, שכשאנחנו נתחיל לצאת מהסגר מדינות אירופה ייכנסו אליו. כרגע מדינות מובילות באירופה כבר עברו אותנו הרבה ברמת התחלואה – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לומדים, לומדים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תתאפק. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – אבל אנחנו עשינו את הצעד שהם חוששים לעשות אותו, כי לעשות סגר כלל-מדינתי צריך תעוזה. זה לא קל, כי תמיד יש את כל המצייצים ביציעים. ובכן, החלטנו, והדבר הזה עובד. אבל כדי שהוא לא יבוזבז צריך לצאת ממנו בצורה הדרגתית ואחראית, בזהירות, אחרת אנחנו נמצא את עצמנו בתוך זמן קצר בסגר שלישי. ולכן עמדתי על כך שיהיו כמה כללים שינחו אותנו בהמשך. הדבר הראשון, להיצמד למתווה שהוכן על ידי משרד הבריאות ועל ידי המומחים. המתווה הזה קובע שלביות, הוא קובע גם מהם מדדי התחלואה ולאן אנחנו רוצים להגיע. בגדול, היינו ב-10,000, עכשיו אנחנו ב-2,000, כנראה מתחת, ואנחנו רוצים להגיע ל-250 ביום. זה דבר סביר, כי יש לנו יכולת קיטוע של 2,500. לשם אנחנו רוצים להגיע. אבל זה אומר שלא חרגנו, וגם לא נתתי שיחרגו מהמתווה הזה. כפי שהוא הוצג, כך העברנו אותו. דבר שני, אנחנו צריכים לחכות לפעול למעבר משלב לשלב רק על פי המדדים. ולכן אנחנו נחכה – דבר שלישי – נחכה את השבועיים או עד שהמדד יתחלף כדי לעבור משלב לשלב. דבר רביעי, אם נראה, חלילה, שחרף המאמצים שלנו אנחנו רואים שהמספרים עולים – ואגב, לא נראה את זה מייד; אני כבר אומר לכם, המספרים ימשיכו לרדת כי בימים הקרובים אנחנו נראה עדיין את התוצאה, את האפקט של הסגר שעשינו. אבל אם נראה לקראת גמר השבועיים שהמספרים עולים, אנחנו נעצור ונהדק בחזרה את ההגבלות. דבר חמישי – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לך הביתה כבר. אנחנו נבוא איתך לבלפור. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אבידר, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לך הביתה. אנחנו נבוא אליך הביתה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> נא להוציא אותו. נא להוציא את חבר הכנסת אבידר מן האולם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חוצפן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מי אתה בכלל? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לך אתה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אין צורך. אל תיתנו לו תשומת לב. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לך הביתה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אל תיתנו לו תשומת לב שלא מגיעה לו, האמינו לי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> שקרן. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> נא להוציא את חבר הכנסת אבידר מהאולם. תודה רבה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> 300 מובטלים בגלל הסגר הזה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> נא להוציא את חבר הכנסת אבידר מהאולם. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה לא מתבייש? אנחנו נבוא אליך לבלפור. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אדם שמבזה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לך הביתה. לך. (חבר הכנסת אבידר יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> טלי פלוסקוב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מבקש, חברת הכנסת פלוסקוב. אדם שמבזה את הכנסת באופן שיטתי, אני לא מציע – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מי שמבזה את הכנסת זה מושחת – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני לא מציע להתייחס. אל תשיבו לו בכלל. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא עומד פה ומשקר במצח נחושה. הוא מבזה את הכנסת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, אתה גם רוצה לצאת החוצה? אתה יכול. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא מבזה את הכנסת. הוא מבזה את הכנסת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אתה רוצה לצאת? אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אתה רוצה לצאת? אתה יכול פשוט לצאת. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, אני אישאר פה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך לסדר כבר פעם שנייה. אם אתה רוצה לצאת, תצא. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> ואנחנו כולנו נצא? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת מלינובסקי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תודה רבה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> נשאיר אותך פה לבד? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אדוני ראש הממשלה, נדמה לי שקראתי לפרוטוקול את שמותיהם של חברי הכנסת שמפריעים באופן קבוע גם הפעם הזאת, כך שאתה יכול להמשיך. בבקשה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> תודה לך. אני אומר בקיצור את הדברים: 1. אנחנו מצליחים להוריד במהירות רבה מאוד, אבל אנחנו חייבים להבטיח שאנחנו יוצאים מהסגר הזה בצורה מודרגת ואחראית. זה אומר להיצמד למתווה שנקבע. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> 2. זה אומר לעבור משלב לשלב על פי המדדים הכמותיים. 3. זה אומר להמתין ולראות בשבועיים האלה, אף על פי שהמספרים ירדו, לראות שהם לא מתהפכים. 4. אם הם מתהפכים, להדק, לעצור ולהדק בחזרה. 5. וזה אולי המסר החשוב ביותר – לעבוד יחד, לעבוד יחד. לעבוד באחדות, לעבוד בשיתוף פעולה ולעבוד בהצלחה. אנחנו יוצאים מהסגר הזה יחד. נכנסנו אליו יחד, נצא ממנו יחד ונגבש גם את ההסכמה הציבורית שהיא כל כך חשובה להצלחה. ושוב, אני רוצה לבקש מאזרחי ישראל, שכנראה הבינו את כל מה שאני אומר ושיתפו פעולה בשבועות האחרונים, להמשיך לעשות זאת. אנחנו נוסיף לפעול למען הבריאות של אזרחי ישראל, לחזק את הכלכלה וכמובן לקדם את השלום. ואני רוצה לומר משהו על הנושא הזה. אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, אני מברך על הדיון שהתקיים פה בנושא הסכם השלום ההיסטורי עם איחוד האמירויות. אני מודה לכל חברי הכנסת שמצביעים בעד ההסכם ואני רוצה לקוות שבעתיד הלא-רחוק יהיו לנו הזדמנויות נוספות להצביע בעד הסכמי שלום נוספים עם מדינות ערב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא הסכם שלום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> השלום הזה – כן, אני ראיתי חברי כנסת שהצביעו בהתלהבות למען הסכם אוסלו והם אותם חברי כנסת שאינם מצביעים עכשיו, וכנראה שהם יודעים את ההבדל בין שלום פיקטיבי לשלום אמת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> מי שבאמת תומך בשלום יתמוך בשלום הזה, ומי שקורא לעצמו מחנה השלום ומתנגד לשלום הזה, הוא איננו חפץ בשלום. השלום הזה לא נפל עלינו ככה סתם מן השמיים. אני שוב מדגיש – – – << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> לא לקחת שום החלטה קשה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת גולן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> שום החלטה קשה לא קיבלת. חשוב מאוד לעשות שלום עם האמירויות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת גולן, מספיק. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> השלום הזה, חברי הכנסת, לא נפל עלינו ככה סתם מן השמיים, הוא תוצאה של משנה סדורה ודרך עקבית שאני מקדם 25 שנים – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אתה – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – שצריך להשיג שלום – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת לוי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת לוי, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית אם עוד פעם אחת אתה עומד על הרגליים, אפילו לא אומר מילה. שב במקום ותכבד את המעמד. מספיק כבר. מספיק כבר. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> משנה סדורה ועקבית שצריך ואפשר להשיג שלום על ידי טיפוח עוצמתה של ישראל, שהעוצמה הזאת מקרבת אלינו מדינות ושהעוצמה הזאת תקרב אלינו גם מדינות במזרח התיכון. ואכן, ממשלות ישראל בהנהגתי טיפחו ומטפחות את עוצמתה של ישראל בכל התחומים: בביטחון, בכלכלה – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – ביחסי החוץ, בטכנולוגיה, באנרגיה, בסייבר – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא אותו, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אל תגיד "להוציא", תגיד – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, שמענו. תודה רבה. נא להוציא את חבר הכנסת כסיף. תודה. (חבר הכנסת עופר כסיף יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> העוצמה הזאת, שבאה לידי ביטוי בגבורה של חיילי צבא ההגנה לישראל, בגאוניות של יזמי כלכלת ישראל ובדרכים שונות אחרות של אזרחי ישראל, העוצמה הזאת אכן קירבה אלינו מדינות רבות בעולם – באסיה, באפריקה, באמריקה הלטינית, במקומות רבים אחרים ובכלל זה היא גם קירבה אלינו מדינות ערביות ומוסלמיות – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שקרן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – שעומדות איתנו בחזית אחת נגד הסכנה של איראן וגרורותיה. אני רוצה לומר לכם שוב – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> חזרנו – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – היינו בבעיה עם אחת מהמדינות שדיברנו עליהן היום. הייתה לנו הקפאת יחסים איתה במשך שנים – – – << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת הורוביץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> – – – אתה הבעיה הכי גדולה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת הורוביץ, תודה רבה. הבנו, שמענו, הערתך נרשמה. עכשיו אתה יכול לשבת בשקט. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני מנסה למסור לכם פיסת אינפורמציה, כי הרי אני לא יכול לספר לכם על כל הפגישות, על כל הטיסות ברחבי המזרח התיכון, על כל המגעים, על כל הדברים שנעשו במחשך, אבל הינה אני מוסר לכם פיסת אינפורמציה אחת. היה לנו קיטוע, כך נקרא לזה היום, בלשון הקורונה. היה לנו קיטוע במערכת יחסים חשובה עם אחת מהמדינות באזור, שנים שלא היה קשר, או רק קשר שלדי, הטכני ביותר. אבל זה השתנה, וזה השתנה יום אחד, והיום הזה היה כשעבדכם הלך לנאום בקונגרס. וקיבלתי שם בזמן אמיתי מסרים חזקים ביותר שאמרו: אם אתה מתייצב כל כך בעוצמה נגד התוקפנות של איראן, שמנסה לחסל אותנו, אנחנו מוכנים להתייצב איתך. וכך חודש והועצם הקשר הזה, כלומר ההתייצבות הראשונה והחשובה ביותר. זה לא רק היה מסכת המגעים, שאני לא יכול לפרט כאן – זה העובדה שהם הבינו שממשלות ישראל תחת הנהגתי מתנגדות בתקיפות לאיראן, מתנגדות בכל הכוח להתחמשותה של איראן בנשק גרעיני. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> מתנגדות בכל תוקף לניסיון שלה לייצא את המהפכה לגבולנו וגם לגבולותיהם של אחרים. זה מה שעשה את השינוי הגדול. ואני רוצה להגיד לכם שהשלום עם איחוד האמירויות איננו רק שלום שמבוסס על הדיפת אויבים משותפים או הדאגה מאויבים משותפים. זה בוודאי גורם מרכזי, ובלעדיו, אני יכול להגיד לכם, להערכתי שום דבר לא היה קורה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל זה תנאי הכרחי ולא תנאי מספיק, כי זהו גם שלום חם, שלום שמתבצע בין העמים. אני שוחחתי לפני כמה ימים עם ידידי נסיך הכתר, שייח' מוחמד בן זאייד, איש מרשים ביותר, איש פורץ דרך, איש שיש לו חזון ויש לו גם תעוזה להתקדם יחד איתנו בשלום הזה. זו הייתה שיחה שיצאה מהלב ושנכנסה אל הלב. אנחנו דיברנו על הצורך לצקת תוכן ממשי, תוכן נרחב, תוכן חיובי בשלום שכוננו. ואנחנו כבר רואים את ההתחלה של פירות השלום בתחום הכלכלי, והפירות הללו ילכו ויתרחבו. תמיד דיברו על פירות השלום, אבל כשאונייה, ספינה מדובאי, מגיעה עם מכולות של סחורות זולות וטובות לנמל חיפה, אתה רואה את פירות השלום לטובת אזרחי ישראל כבר עכשיו. חברי הכנסת, בנאומי הבוקר במליאה הדגשתי דבר חשוב נוסף. הקשרים שאנחנו מטפחים בעולם הערבי, עם העולם הערבי, שוברים את הווטו הפלסטיני על השגת שלום במזרח התיכון. ב-103 השנים האחרונות – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – למעשה מאז הצהרת בלפור, לפלסטינים הוצעו הצעות נדיבות ביותר, אבל ההנהגה שלהם בחרה להנציח את הסכסוך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> במשך זמן רב מדי הסרבנות הפלסטינית בלמה יוזמות של התקרבות בין ישראל למדינות ערב. אני דבק במדיניות אחרת, שהופכת את הסדר הישן. אמרתי לכם, כתבתי על כך לפני 25 שנים ופעלתי בכל דרך בכל המפגשים שלי – עם מנהיג סודאן, עם מנהיג עומאן, עם מנהיגים של שש מדינות ערביות, נציגים שלהן – בוורשה, עם פגישות אין-סופיות, שלא אפרט. דגלתי בדבר אחר, דבר אחר, משהו שהופך את הסדר הישן: הסדר החדש אומר לא להמתין עד שהפלסטינים יתרצו לחתור לשלום אמת, להכיר במדינת ישראל, לא לחכות עם הפיוס הישראלי–ערבי אלא להתקדם בו, וכשהפלסטינים ישנו את השקפתם – לקדם גם שלום בינינו לבינם, אבל לא להתנות את זה כפי שהתנו במשך רבע מאה שנים. לא יכולנו להתקדם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> מאז הסכם השלום עם ירדן הסבירו לנו וחזרו והסבירו, כולל ראש ממשלה לשעבר רק לפני כמה חודשים, שאין שום סיכוי להשיג שלום – שלום חוזי, שלום פורמלי, שלום גלוי – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – בינינו לבין מדינה ערבית כל עוד לא פתרנו את הסכסוך הישראלי–פלסטיני. אני גרסתי אחרת, פעלתי אחרת, והתוצאות לפנינו. ואני אומר לכם דבר נוסף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אסור לנו ללכת אחורה. אסור לנו ללכת לרעיונות העוועים על חזרה לקווי 67', על נסיגה לגבולות שאינם בני הגנה, על הצפת ישראל בפליטים, על חלוקת ירושלים. זה לא יביא שלום, זה יקרב את המלחמה הבאה. זה יפרום את הסכמי השלום שיש לנו היום, ואני מברך עליהם, עם מצרים, עם ירדן, עם איחוד האמירויות, בקרוב גם עם בחריין. אם מישהו אצלנו או בקהילה הבין-לאומית יחזור ויעורר בפלסטינים שאיפות לא מציאותיות כמו אלו שהזכרתי, ההתקדמות במזרח התיכון תיעצר בחריקת בלמים. זה יוביל למבוי סתום, לחוסר יציבות, להידרדרות. זה לא יוביל לשלום אמת. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בדיוק. נכון – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חברי הכנסת, ישראל בראשותי תמשיך לפעול להרחבת השלום, ואני מאמין שמדינות נוספות יתווספו, ובעזרת השם – ואני מקווה ביחד – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – ככל שהדבר ניתן – נעשה ונצליח. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לראש הממשלה בנימין נתניהו. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש מכל אחד לתפוס את מקומו לקראת ההצבעה. לאפשר, אנא, לחברי הכנסת, שלצערי נאלצתי להוציא מהמליאה בגלל התנהגות באמת בלתי מכובדת, לחזור כדי שיוכלו להשתתף בהצעה. אנחנו נאפשר להם לחזור, אם הם מעוניינים בכך, כמובן. << קריאה >> יוליה מלינובסקי קונין (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אתה עושה את זה בשמחה ובששון ובאופן קבוע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, חברות וחברי הכנסת, אנחנו נמתין שיגיע אחרון חברי הכנסת למקומו. אנא לשבת, תודה רבה. אפשר לשבת. אם כן, חברות וחברי הכנסת, אנחנו מקיימים הצבעה אחת לעניין אישור הסכמי אברהם לשלום: חוזה שלום, יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות. מי שבעד אישור ההסכם מצביע בעד, מי שמתנגד, כמובן, מצביע נגד. נא לשים לב, כי זו באמת הצבעה היסטורית, לא לטעות. אם כן, אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 1 בעד אישור הסכמי אברהם לשלום בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות – 80 נגד – 13 נמנעים – אין הסכמי אברהם לשלום בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות אושרו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> היה ראוי שתזכיר את – – – ואת אהוד אולמרט, שהתחילו את התהליך – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מספיק כבר, חבר הכנסת לוי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת לוי, נא לצאת. אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא להוציא את חבר הכנסת מיקי לוי, שמבזה את הכנסת, לצערי, פעם נוספת. להוציא אותו מהמליאה. (חבר הכנסת מיקי לוי יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא אשם – – – אשם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> נא לצאת, חבר הכנסת כסיף. נא להוציא מהמליאה את חבר הכנסת כסיף. (חבר הכנסת עופר כסיף יוצא מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, חברות וחברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 80, נגד – 13, אין נמנעים. אני קובע שהכנסת אישרה, בהחלטה היסטורית וברוב גדול, את הסכמי אברהם לשלום בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות. אם כן, חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, א' בחשוון התשפ"א, 19 באוקטובר 2020, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 20:02. << סיום >>