דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ב' ישיבה פ"ט הישיבה השמונים-ותשע של הכנסת העשרים-ושלוש יום שלישי, ב' בחשוון התשפ"א (20 באוקטובר 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 16:02 תוכן העניינים נאומים בני דקה 4 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 4 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 6 אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 7 אריאל קלנר (הליכוד): 7 אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): 8 יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 9 חוה אתי עטייה (הליכוד): 9 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 10 ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות וחבר הכנסת רחבעם זאבי (גנדי), זיכרונו לברכה, במלאות 19 שנים להירצחו 11 היו"ר יריב לוין: 11 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 12 בצלאל סמוטריץ' (ימינה): 15 מאי גולן (הליכוד): 18 השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: 20 הצעות לסדר-היום 22 ציון יום ההוקרה למען משרתי ומשרתות המילואים 22 היו"ר יריב לוין: 22 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 23 אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): 24 מתן כהנא (ימינה): 26 עוזי דיין (הליכוד): 27 משה אבוטבול (ש"ס): 29 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 30 יאיר גולן (מרצ): 34 מיכל וונש (כחול לבן): 35 השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: 37 שאילתות ותשובות 46 244. הודעה קולית על זכאות למענק עבודה לבעלי טלפון "כשר" 46 יעקב אשר (יהדות התורה): 46 השר במשרד האוצר יצחק כהן: 47 245. ביטול שירות אל-תור בבנקים 48 יעקב אשר (יהדות התורה): 48 השר במשרד האוצר יצחק כהן: 48 337. הגנה על משפחת סומרין מפני פינוי מביתם בסילוואן 50 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 50 השר במשרד האוצר יצחק כהן: 51 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום שלישי, ב' בחשוון התשפ"א, 20 באוקטובר 2020. אני פותח את הישיבה. ראשית על סדר-יומנו – נאומים בני דקה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום כנסת ישראל עושה עוד משהו חמור מאוד בעיניי. היום הם מעלים על נס את זכרו של טרנספריסט גזען וקטן, שהיה גם שר במדינת ישראל והיה גם חבר כנסת, בשם רחבעם זאבי, שתרומתו הענקית הייתה במחשבה הטרנספריסטית שלו. דרך אגב, הוא למד. יש לזה שורשים מאוד עמוקים בתנועה הציונית. אבל הוא התגאה בזה; בן אדם שהחזיק ברעיונות של טרנספר של בני אדם אחרים, והוא היה גאה בעניין הזה. והכנסת – ניחא, אומרים: בכל חברה יש גזענים קטנים וקיצוניים, אבל כשהכנסת מחליטה כל שנה לדבר עליו כעל גיבור לאומי ולדבר על תרומתו לתנועה הציונית ולמדינה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא, לא, לא, לא, לא. אסור, אסור. אני מבקש, עוד התערבות אחת ואני איאלץ להוציא את מי שהתערב. אסור, פשוט אסור, עם כל הכאב. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> עם כל הכאב. בבקשה, חבר הכנסת אבו שחאדה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסך הכול נאום של דקה, ואני אסכם במה שאמרתי לו באחת הפגישות שלנו באוניברסיטת תל אביב, ואני אגיד את זה פה לחברים אחרים שמחזיקים ברעיון שלו. היה לו פעם איזשהו רעיון. הוא הציע לפלסטינים, לאוכלוסייה הילידית, כסף בשביל לעזוב. אני קמתי ואמרתי לו: תשמע, אני נגד טרנספר. אבל אם הרעיון, העיקרון, מקובל עליך, וכנראה מקובל על חברים אחרים שלו בכנסת – בוא נשאל כמה עולה לסמוטריץ' בשביל לעזוב. אני אגייס לו את הכסף עכשיו, יש לו חברים טובים באמירויות, בבחריין. אני שואל, אם הרעיון והעיקרון הזה מקובל, נתחיל עם כל מי שמחזיק ברעיון הזה ומאמין בו, נדע כמה אתם עולים ונדאג להעביר לכם את הכסף, ואולי ככה ניפטר מקצת טרנספריסטים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, שני דברים למדתי: האחד, שגם אתה בסוף מאמין ברעיון הזה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חס וחלילה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא יודע, כך אפשר היה להבין מדבריך. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חס וחלילה, אדוני. חס וחלילה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אז אני אומר לפרוטוקול שחבר הכנסת אבו שחאדה אומר שאין לו עניין לטרנספר יהודים משום מקום. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חס וחלילה, אני נגד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אבל מה שיותר חשוב הוא, חבר הכנסת אבו שחאדה, שאני רוצה להציע לך משהו. אולי תישאר איתנו ותהיה שותף לישיבת הזיכרון ותשמע על פועלו של רחבעם זאבי, ואז אולי גם תבין ואולי אפילו תשנה את דעתך. אז אני מציע לך, תנסה. תמיד אפשר ללמוד משהו חדש, חבר הכנסת אבו שחאדה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני למדתי מדע המדינה, אני קראתי – – – אני גם יכול גם להרצות בעניין – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מודה לך. אבל אם הרעיון מקובל והעיקרון מקובל בכנסת, תשקלו. שימו מחיר, אדוני. שימו מחיר. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בכל תקנות הקורונה יש תחושה כללית שהן מועברות ללא דיון מעמיק, כלאחר יד. רק היום אושרו בוועדת החוקה תקנות הקורונה שאושרו כבר בשבוע שעבר. שני נושאים מרכזיים שהדעת איננה נותנת ואין שכל ישר שמושקע בהם: צימרים – הרי אין כבר הגבלה על נסיעה, הוסרה ההגבלה על מרחקים. מדוע לא לאפשר למשפחה גרעינית שתיכנס למכונית, מקסימום חמישה איש, ותיסע צפונה או דרומה או לכל מקום אחר שבו יש צימרים לנופש? תבוא, תינפש, תשנה אווירה, ותוכל לעשות את זה קצת אחרת. מה ההיגיון להמשיך להחזיק את הצימרים? גם בעלי הצימרים קורסים כלכלית. שני נושאים אפשר להרוויח: גם אפשרות לתת למשפחה הגרעינית להתרענן וגם לתמוך מבחינה כלכלית במשפחות שמנהלות את הצימרים האלה. פתחו היום את כל הגנים – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הסתיים הזמן. תודה, חבר הכנסת לוי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה. << דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, המדינה צוללת ואיתה צוללות כל הבטחות הממשלה. המדינה צוללת ואיתה צוללות חבילות הסיוע למשק ולכלכלה. עוד אין תקציב למכלי חמצן שיחזיקו אותה במצולות ועוד מעט כבר לא תהיה לה דרך לעלות. המדינה צוללת ואיתה מצב הרוח של אזרחים בוגרים וצעירים. המדינה צוללת ואיתה עולם הרוח של האומנים והיוצרים. רב-החובל תקוע. הוא מנווט לנ"צ אחר. המדינה צוללת בלי פריסקופ, בלי זווית ראייה למקומות גבוהים יותר. המדינה צוללת ולממשלה כבר לא יעזרו חסדי שמיים. המדינה צוללת ואין באופק יונה לבנה שתבשר: הקלו המים? תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חבר הכנסת אלכס קושניר – איננו; חבר הכנסת משה אבוטבול – איננו; חבר הכנסת יבגני סובה – איננו; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> חטפתם תביעה ועורך הדין שלכם חושב דווקא שהתובע צודק, אדוני היושב-ראש. מה עושים? אנשים נורמליים לוקחים עורך דין אחר. ומה אומר, אדוני היושב-ראש, אם שר בישראל מקבל עתירה כנגדו, או יותר נכון במדינת בג"ץ? יש עתירה והיועמ"ש תומך בעתירה, והשר – במקרה הזה, אמיר אוחנה – מבקש לקבל את יומו בבית המשפט באמצעות ייצוג עצמאי. בג"ץ בתגובה – למה שייתן לשר את יומו? למה שיתאמץ להכריע בין שתי עמדות? היועץ המשפטי חושב כך, כמו העותרים, העותרים חושבים אותו דבר – איזה יופי. חיים קלים בבית המשפט. ממש קרקס. מבחינת בג"ץ עמדת היועץ המשפטי היא עמדת השר. אם בעיניכם ככה צריכה להיראות דמוקרטיה, כשפקיד ממונה מחליט מהי עמדת הדרג הנבחר – אני מנחש שאלה שחושבים ככה הם גם אלה שחושבים שהחזקה בגרון אינה סחיטה, וגם מסוגלים אולי להסביר שהשמש זורחת באמצע הלילה. ואם לא – מבינים שמה שקרה ביום שני, אני חושב, בערב – בג"ץ חולל פיגוע נוסף בדמוקרטיה הישראלית, שהופכת יותר ויותר לאוליגרכיה פקידותית. אנחנו נמשיך להיאבק. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת טלי פלוסקוב – איננה; חבר הכנסת יוסף טייב – גם הוא לא נמצא. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, רציתי לדבר על יום המילואים, אבל פטור בלא כלום אני לא יכול. הייתי מצפה מכל חבר כנסת, כולל חבר הכנסת שחאדה, שלפני שהוא מדבר על כן טרנספר, לא טרנספר, שידע שאנחנו עושים את היום הזה לשר בממשלת ישראל שנרצח על ידי הטרור הפלסטיני. יש הרבה שרים שנפטרו מן העולם, אבל כל פעם שמדברים על גנדי יש לזכור כיצד הוא נרצח בפעילות טרור. אדוני היושב-ראש, כיוון שהזמן קצר, אני מבקש להעלות על נס את משרתי המילואים, ודאי לברך את חברי הכנסת אורנה ברביבאי ומתן כהנא על עצם ייזום היום הזה, ולומר שאנו צריכים לפקוח טוב-טוב עיניים. זה מיעוט שמשרת את כולנו כאן, וראוי שמדינת ישראל כולה – לאו דווקא מערכת הביטחון – תישא אותם על כפיים בכל ההיבטים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חברת הכנסת אחמד טיבי – איננו; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו; חבר הכנסת עוזי דיין – אף הוא לא נמצא; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – לא נמצא; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – לא נמצא; חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – איננו; חבר הכנסת יעקב טסלר – גם הוא לא נמצא; חבר הכנסת עופר כסיף – לא נמצא; חברת הכנסת אתי עטייה – לא נמצאת; חבר הכנסת אוריאל בוסו – לא נמצא; חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הגעת – אז אוסיף אותך בהמשך. חבר הכנסת אופיר סופר – לא נמצא. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מגפה קשה מתחוללת בקרבנו, ואני לא מדבר רק על מגפת הקורונה, שמכה בעוצמה בחברה הישראלית. אני מדבר על התופעה הנוראית שממשיכה ללוות אותנו – רצח נשים על ידי בני זוגן. המוח, הבטן, כל הגוף מתקשה לתפקד נוכח הדיווחים שזרמו אתמול. נג'אח מנסור, אם לארבעה, נרצחה באכזריות בדקירות סכין. כמה שעות חלפו, וכבר התבשרנו על מותה של אירנה גריבנב, שנמצאה בדירתה ללא רוח חיים – גם היא קורבן של אלימות בן זוגה. ואני שואל: איפה הממשלה? איפה אתם? למה התקציביים למניעת אלימות לא עוברים? 19 נשים נהרגו רק השנה. זה לא מספיק כדי שתפעלו, כדי שתציגו תוכנית פעולה? כדי שתתייחסו מעבר לדיבורים חלולים? עוד פוסט ועוד דיון ממשלה ועוד מס שפתיים – מה יגרום לכם לפעול? הרצח ה-20, ה-30, ה-50? דמן של נשים אינו הפקר. תמנעו, למען השם, את הרצח הבא. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא נמצאת; חבר הכנסת עמית הלוי – לא נמצא; חבר הכנסת אליהו ברוכי – לא נמצא; חבר הכנסת אופיר כץ – לא נמצא; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – לא נמצאת; חבר הכנסת מתן כהנא – לא נמצא; חבר הכנסת מנסור עבאס – לא נמצא; חברת הכנסת סונדוס סאלח – אף היא לא נמצאת. חברת הכנסת אתי עטייה, בבקשה. << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על פי נתוני משטרת ישראל, 67 נשים נרצחו בשנים 2017 עד 2019, כשליש נרצחו על ידי בני זוגן. 19 נשים נרצחו מאז תחילת השנה. אתמול שתי נשים נרצחו בשעתיים. אני זועקת את זעקתן של המשפחות. נדקרו, נחבלו, נורו, נרצחו. שותתות דם – אלימות כלפי נשים היא תופעה מזעזעת הקיימת בכל שכבות האוכלוסייה. אלימות היא מחלה קשה ביותר, שגובה קורבנות ומפרקת משפחות. חייבים להילחם בה ללא פשרות. היא מתרחשת מדי יום. נשים נפגעות מאלימות פיזית, מינית ומילולית. אלימות בתוך המשפחה ובפרט אלימות כלפי נשים נוטה להחמיר במצבי משבר ולחץ. המשבר בעקבות נגיף הקורונה הביא לעלייה של מאות אחוזים במקרי אלימות בתוך המשפחה. החצר האחורית של אלימות בתוך המשפחה מוזנחת זה זמן רב. מוכרחים להחמיר את מדיניות הענישה ולנקוט אפס סובלנות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אני רוצה לקרוא את שמות ההרוגים החודש בתאונות עבודה. לצערנו, המגפה הזאת של תאונות עבודה לא פוסקת, ואולי אפילו מחמירה. אז אקרא את שמות ההרוגים בחודש ספטמבר בתקווה שהזמן יאפשר לי, כי לצערי יש לא מעטים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אאפשר לך. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. פאייד דבור, בן 50 מבית ג'ן; עטווה יונס אבו עראר, בן 38 מערוער; נתי חולי, בן 48 מחולון; עדנאן מזאריב, בן 50 מזרזיר; עבד אלמג'יב חסן נאבלסי בן 40 מבעויינה-נוג'ידאת וחיים יעקב סין שלום מביתר עילית. יהי זכרם ברוך. אני מזכיר פה שוב – התופעה הנוראית הזאת של תאונות עבודה לא פוסקת, ואני פונה לכל חבריי בכנסת להצטרף אליי לחקיקה שתעגן בצורה משמעותית בחוק את הזכויות ואת ההגנה על חייהם ובריאותם של העובדים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה. אנחנו נצא להפסקה של רבע שעה. נחדש את הישיבה בשעה 16:30, ונקיים את הישיבה לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר רחבעם זאבי גנדי זיכרונו לברכה. הפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 16:17 ונתחדשה בשעה 16:30.) << הפסקה >> << נושא >> ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות וחבר הכנסת רחבעם זאבי (גנדי), זיכרונו לברכה, במלאות 19 שנים להירצחו << נושא >> << דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >> חברות וחברי הכנסת אנחנו חוזרים מההפסקה. נא לשבת. אני מחדש את הישיבה. נא לשבת, בבקשה. אני מתכבד בזאת לפתוח את הישיבה המיוחדת לזכרו של שר התיירות וחבר הכנסת לשעבר האלוף במילואים רחבעם זאבי, גנדי, זיכרונו לברכה. נכבד את זכרו בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של שר התיירות רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה.) נא לשבת. משפחת זאבי היקרה, הבנות – ערבה, צהלה ומצדה – בנו, בנימין, הנכדים היקרים, ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת סמי בקלש, מכובדיי כולם, 19 שנים חלפו מאז אותו בוקר ארור שבו נורה ונרצח רחבעם זאבי, גנדי, השם ייקום דמו, על ידי מחבלים בני עוולה. גנדי נרצח. סיפור חייו המופלא ומורשתו נותרו עימנו ויישארו לעד. גנדי היה איש אשכולות במלוא מובן המילה. הוא היה איש ספר, ובד בבד – לוחם עז נפש. הוא היה איש חזון, ויחד עם זאת לא הסתפק במילים ובנאומים, אלא חתר תמיד לתרגם אותם לפירות מעשיים. לאורך עשרות שנים שירת גנדי את עם ישראל כלוחם. גבורתו כמפקד בפלמ"ח, ולאחר מכן במלחמות ישראל, משמשת עד היום מופת לדורות של לוחמים. לאחר שחרורו מצה"ל פנה גנדי לפעילות ציבורית ומילא שורה של תפקידים במגוון תחומים, והקדיש את זמנו בפרט לכהונתו כיושב-ראש הנהלת מוזיאון ארץ ישראל. אולם, כדרכו, הוא לא הסתפק בכך. גנדי חש, ובצדק רב, כי תרומתו הייחודית חיונית גם במקומות שבהם נקבעת המדיניות ומתקבלות ההחלטות הגורליות – בכנסת ובממשלה. גנדי לא היסס גם הפעם. הוא הקים את מפלגת מולדת ונבחר לראשונה כחבר כנסת בשנת 1988. הוא זכה פעם אחר פעם באמון הציבור וכיהן בארבע כנסות ברציפות עד ליום הירצחו. לכל אורך שנות כהונתו בכנסת ובממשלה היווה תמיד מגדלור של עמידה על עקרונות ושל משנה ביטחונית נועזת וסדורה. איש ציבור אשר פיו וליבו שווים. חברות וחברי הכנסת, השנה אנו מציינים את זכרו של רחבעם זאבי מספר ימים לאחר שאישרנו בכנסת את הסכם השלום ההיסטורי עם איחוד האמירויות הערביות. גנדי האמין בכל ליבו שדרך השלום עדיפה על פני המלחמה, אולם הוא לא טעה לחשוב שאפשר להתגבר על התנגדותם של אויבינו לעצם קיומנו כאן באמצעות מחוות, ויתורים ואשליות. הוא פעל תמיד מתוך הבנת ההבדל שבין הושטת יד לשלום ולחיים משותפים עם הרוצים בכך, לבין הושטת היד למאכלת של אלה המבקשים לגדוע את קיומנו כאן. רבים פקפקו בתפיסה זו, אך היא מוכחת בימים אלה כנכונה ומדויקת. כפי שגנדי האמין בשעתו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מוביל היום את ישראל להסכמי שלום חסרי תקדים המבוססים על שלום מתוך עוצמה, שלום מתוך הערכה עמוקה לצד השני, אך ללא כניעה, ללא ויתורים וללא גירוש יהודים מאדמתם. גנדי ראה חשיבות היסטורית וקיומית באחיזתנו בארץ ישראל ובהפיכת ישראל למדינה בעלת עוצמה צבאית מרתיעה. אבל ארץ ישראל עבור גנדי הייתה הרבה יותר מאשר אמצעי קיומי. גנדי אהב את ארצנו. הוא הכיר אותה טוב מכל אחד אחר, והוא הרבה לטייל בה עם רעייתו האהובה, יעל, זכרה לברכה, עם ילדיו, עם נכדיו, והנחיל למשפחתו ולרבים רבים בעם את החשיבות שבהכרת הארץ. רעייתו, יעל, זכרה לברכה, היא זו שליוותה אותו במסעו הארוך גם בשבילי הארץ וגם לכל אורך דרכו הצבאית והציבורית. משפחת זאבי היקרה, בשנים האחרונות היו, לצערי, גורמים שניסו לאחר מותו של גנדי לפגוע בשמו הטוב ובמורשתו המפוארת. הם לא הצליחו. אני גאה שכנסת ישראל השכילה לחרות ולהנציח את זכרו בספר החוקים של מדינת ישראל. אני גאה שאנו מקיימים כאן את יום הזיכרון הזה. אני רואה זכות גדולה להוקיר את רחבעם זאבי, האדם והמנהיג, ואת מורשתו. דמותו המופלאה של רחבעם זאבי, גנדי, חסרה לנו. השנים החולפות רק מעצימות את החסר ואת ההערכה למנהיגותו ולפועלו. אנו מוקירים לו תודה, אנו נזכור אותו תמיד. יהי זכרו ברוך. אני מזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לשאת דברים לזכרו של רחבעם זאבי, גנדי. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בני משפחת זאבי היקרים, גנדי היה מהיורשים, והוא היה גם מהמורישים. הוא קיבל מקודמיו, הוא נתן לממשיכיו, כמו תחנת ממסר ציונית שעובדת במלוא העוצמה. הוא ינק מן התנ"ך, מנכסי הרוח של עמנו, מהממצא הארכיאולוגי, מספרים עתיקים שאותם ליקט במאמץ בלתי פוסק. אני זוכר את הספרייה העצומה שלו. היו שם מדפים עמוסים מן המסד ועד הטפחות. אני גם זוכר אותו מספר כיצד היה עולה על סולם, יורד, שוב מטפס, שוב יורד, כדי לצטט שורה מדברי קדמונים על זיקתנו לארץ ישראל. הוא היה בור סוד שאינו מאבד טיפה. במקביל, גנדי שאב השראה ממעשי החלוצים שידעו גבורה וסבל, אומץ וקורבנות. הם הגיעו בסוף המאה ה-19 לארץ שנחשבה מחוז נידח של האימפריה העות'מאנית השוקעת. האמצעים היו דלים, הסביבה זרה ועוינת, אבל בעוז רוחם הם הניחו את היסודות להגשמת החזון הציוני – בבניין הארץ, בהתיישבות, בחקלאות, בכינון מוסדות לאומיים, וכמובן בביטחון. גנדי, לוחם הפלמ"ח, אלוף בצה"ל, התגאה בהיותו בן דור תש"ח. כשנקרא ביום פקודה, התייצב לדגל: במרומי הגליל העליון, בחזית סיני ובגבולנו המזרחי – בבקעת הירדן. ההליכה בראש הכוח בארץ המרדפים היא עד היום סמל של דבקות במטרה: חותרים למגע, מסתערים וחוזרים רק לאחר ביצוע המשימה. יחד עם חבריי ליחידה השתתפתי, משני צידי הירדן, בהרבה הרבה מאוד פעולות, מארבים, פשיטות, מבצעים מיוחדים וקרבות אש. ידידי ועמיתי ליחידה עוזי דיין זוכר את זה היטב. מי כאן לא זוכר? יש הרבה שיכולים לספר גם הם – דיכטר, ובוודאי עוד. ובכן, גנדי ירש וגנדי הוריש את הקריאה "אחריי", את תורת המרדף, את אהבת הארץ, את הכרת הארץ, את צדקת הדרך, את החיבור לשורשים, ומעל לכול – את ההבנה שאיננו חולות נודדים במזרח התיכון. להפך, גנדי הבין שזהו מקומנו, זהו ביתנו, זוהי ארצנו כבר אלפי שנים. גם בתקופת הגלות נר ישראל לא כבה, וכיום הוא מקרין אור גדול מאוד, למרות האתגרים, למרות הקשיים. אלה יחלפו. ההחלטה שלנו בממשלה להנציח את גנדי ואת רעייתו האהובה יעל בשומרון משקפת את עוצמת החיבור שהיה להם, לשניהם, אל נחלת אבותינו. מרכז המורשת שיוקם בברקן, בשיתוף המועצה האזורית שומרון, ישמר את זכרו ואת פועלו של גנדי לדורות. אני יכול להגיד לכם שהתכנון מתקדם, ובעוד כמה חודשים, בעזרת השם, נניח שם את אבן הפינה. חברי הכנסת, השנה האחרונה לחייו של גנדי התאפיינה בסתירה מסוימת. מצד אחד, גנדי שימש כשר התיירות, ומי כמוהו יכול היה לספר על אתרי התיירות בארצנו. זה היה פשוט בנוי בשבילו. הוא השקיע מאמץ מיוחד לעודד את תיירות הפנים כדי לחשוף לציבור גדול ככל האפשר את הנופים המגוונים ואת אתרי המורשת בכל הארץ. אני לא אומר זאת כלאחר יד, משום שאני גאה על כך שהממשלות בראשותי השקיעו מאות מיליוני שקלים בחידוש ובשיקום אתרי מורשת גם מתקופת התנ"ך, מתקופת בית שני ומהתקופה החדשה, ההתחדשות הציונית. גנדי הבין את זה. הוא הבין את הדבר הזה, וזה יצר קשר וחיבור גדול מאוד בינינו. אני לא חושב שהייתה שיחה בינינו שלא דיברנו על אתר זה או על אתר אחר. הוא תמיד ניסה להכשיל אותי, לראות אם אני יודע או לא. לפעמים הוא הצליח אבל אני לא מצאתי את ההפך אף פעם. הוא באמת היה מחובר למורשת בכל נימי נפשו. ובכן, כשר התיירות הוא נתן לזה ביטוי. אבל מצד שני, השנה הזאת עמדה בסימן גל הטרור החמור שהפלסטינים יזמו, כולל ירי על ירושלים ופיגועי התאבדות. בימים אלו אנחנו מציינים שני עשורים לפרוץ אותם אירועים אלימים, שנמשכו ארבע-חמש שנים. גנדי מחה בכל פה נגד אוזלת היד של הממשלה דאז. הוא דאב, כמו כולנו, על הלינץ' המזעזע שבוצע ברמאללה בחיילי המילואים יוסי אברהמי וּואדים נורז'יץ, זיכרונם לברכה. הוא זעם, כמו כולנו, על ההשתוללות של כנופיות הטרור באתר קבר יוסף, שהרסו אותו בבריונות שלוחת רסן. הוא מתח ביקורת חריפה, כמו כולנו, על הירי הבלתי-פוסק מבית ג'אלה לשכונת גילה – זה בלתי יאומן שהיה ירי כזה; התגובה הנרפית של הממשלה דאז רק הסלימה את המצב. לדאבון הלב, גם גנדי נפל קורבן לרצחנות המחבלים צמאי הדם. הם ראו בו מעיין נובע של רגש לאומי, יהודי וציוני, ועל כן הם פגעו בו, דווקא בו, בכוונה תחילה. אלא שהמציאות, ולא בפעם הראשונה, טפחה על פניהם. אני אומר את זה, "לא בפעם הראשונה", משום שהרצון להכחיד אותנו מלווה אותנו כאן כבר למעלה מ-100 שנים, ואנחנו רק הולכים ומתעצמים. גם מי שלא הסכים עם דעותיו של גנדי, ויש בינינו לא מעטים, אין מישהו שלא העריך – אני אומר: אם מישהו מסתכל בתוך ליבו או בתוך ליבה, אין מישהו שלא מעריך הערכה עצומה את המחויבות של גנדי למולדת, למדינה, לצה"ל. זו הזדמנות גם לומר, ובעצם להצדיע למשרתי המילואים, שגנדי שכל כך אהב ואנחנו כל כך אוהבים, וזה יום ההוקרה לחיילי המילואים. אני חושב שגם מי שלא הסכים עם גנדי נתמלא רצון ביום הירצחו להוכיח לאויבינו שבמאבק הזה אנחנו ננצח. זה לקח זמן, אבל שינינו את הגישה, והתוצאות ברורות; אנחנו תוקפים את מבקשי נפשנו במעוזים שלהם – בצפון, בדרום, בכל מקום ובכל כיוון. אויבינו למדו שמי שירים את ידו עלינו לא יינקה. בעניין זה, אנחנו עומדים יחד – עומדים בפרץ יחד בכוחות משותפים, בדיוק כפי שאנו צריכים לנהוג עכשיו באתגר הקורונה. אני חושב שאנחנו צריכים להתאחד במיוחד ביום הזה, המרגש הזה, שפתחנו אותו בקבלת המשלחת הרשמית הראשונה מאיחוד האמירויות בישראל – קבוצה של שרים יחד עם שר האוצר האמריקאי – ביום היסטורי. אנחנו הפכנו את מדינתנו לכוח משמעותי בעולם, הצעדנו אותה להישגים אדירים, ועכשיו אנחנו מביאים אותה להישגי שלום שלא ידענו כמותם כבר 25 שנה, ובמובן מסוים לא ידענו כמותם גם קודם לכן, משום שהשלום הזה לא היה כרוך בוויתור על מילימטר מרובע של שטחי מולדת. אני בטוח שאילו גנדי היה איתנו היום, ליבו היה מתרחב משמחה. הוא היה מברך על הסכם השלום שחתמנו עם איחוד האמירויות, ואנחנו מכוננים עכשיו עם בחריין. זהו שלום תמורת שלום, שלום מתוך עוצמה, שלום שלא כרוך במעשה ההזוי של עקירת אנשים, בני עמנו, מאדמתם, מבתיהם. שלום אמיתי. חברי הכנסת, אויבי השלום שלקחו מאיתנו את גנדי נותרו מאחור בעליבותם, בקלונם. אבל, אנחנו צעדנו קדימה – בביטחון, בכלכלה, ביחסי החוץ ובבניין הארץ. גם על הקורונה נתגבר, בעזרת השם. מדינת ישראל נוסקת מעלה – וגנדי תמיד איתנו. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מודה לראש הממשלה בנימין נתניהו. אני מזמין את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים, חברות וחברי הכנסת ואחרונים חביבים – מי שזכו להיות בני משפחתו, פעם ב-19 שנה נפגשים להם התאריך העברי והלועזי. שלשום, יום ראשון, התכנסו להם ל' בתשרי ו-18 באוקטובר למניינם, אותו היום המר והנמהר שבו נרצח בידי בני עוולה אלוף, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל, רחבעם זאבי גנדי, הי"ד. "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'". אין הכתוב יוצא מידי פשוטו. החקלאות העברית המתחדשת בארץ ישראל היא מסימני הגאולה המובהקים. ארץ ישראל נותנת, ברוך השם, פירותיה בעין יפה לעמי ישראל כי קרבו לבוא. אבל גם גידוליה האנושיים המובחרים של הארץ הזו בדורות האחרונים, דורות הגאולה, הם מסימני הגאולה המובהקים. גנדי, השם ייקום דמו, היה ללא כל ספק מן המובחרים שבגידולי הארץ הטובה הזו – בחור כארז, איש אשכולות. הוא לא גדל בישיבות של הציונות הדתית, לא בחירות ואפילו לא באצ"ל או בלח"י. גנדי גדל והתחנך בתנועת הנוער המחנות העולים, למד בגימנסיה העברית ברחביה בירושלים ובהמשך עבר לקיבוץ מעוז חיים של הקיבוץ המאוחד, ומשם הצטרף לתנועת ההגנה, אחר כך לפלמ"ח. כל התחנות הללו בחייו היו, לכאורה, מעוזי השמאל המובהקים של אז. גנדי, השם ייקום דמו, העיד על עצמו לא פעם – וזאת שמעתי ממנו בצעירותי באוזניי – שאת האידיאולוגיה המגובשת של שלמות ארץ ישראל הוא רכש שם בצעירותו: בתנועות הנוער, בקיבוץ, בשירות במחתרות, ובהמשך בהיותו קצין צעיר בצה"ל. לא הוא זה שהשתנה לאורך השנים. הוא זה שנשאר נאמן לערכי היסוד שעליהם הושתתה התנועה הציונית ומדינת ישראל; הם אלה שהשתנו לבלי הכר, איבדו ברבות השנים חלק גדול מן הדרך ושחקו את האמונה בצדקת דרכם. מי שהראה את הדרך החוצה לערביי ארץ ישראל במלחמת השחרור לא היה גנדי, זה לא היה הימין, זה היה דוד בן-גוריון. מושגים כמו כיבוש הארץ, ההתנחלות בה, ייהוד הנגב והגליל היו לב-ליבה של העשייה הציונית, שליחותה, מקור גאוותה – ולא, חלילה, מילים מגונות שהס מלהזכיר. גנדי נהג לצטט את ברל כצנלסון, שאמר: לא היינו יכולים להקים את מרחביה ומשמר העמק בלי טרנספר. הוא הביא ציטוטים התומכים באידיאולוגיה שלו מבן-גוריון, אוסישקין, חיים ויצמן, יצחק רבין, נתן אלתרמן, משה שרת ועוד רבים וטובים – רבים וטובים שהבינו שעל הארץ הזו ניטש מאבק בין שתי שאיפות לאומיות סותרות שפשוט אינן יכולות לדור בכפיפה אחת; רבים וטובים שסירבו לעצום עיניים לנוכח המציאות ולהתמכר למקסמי שווא. גנדי היה גיבור בשדה הקרב, ולא פחות מכך – בשדה המאבק על הרוח. הוא לא חשש להסתער לבדו כשזיהה נקודת אמת, הוא לא חיכה לחיבוק החם של הקונסנזוס אלא חתר כל העת כדי להחזיר את הקונסנזוס אל מקומו הטבעי. רחבעם זאבי ידע, והזכיר חזור והזכר, את מקור זכותנו על הארץ – את ספר הספרים, את הקושאן האמיתי, שמכוחו ובזכותו אנחנו כאן. הוא הכיר את התנ"ך ישר והפוך, החזיק בו וציטט אותו בכל הזדמנות. הוא חזר תמיד, בגאווה ובלי חשש, עם כיפת שמיים לראשו, על האמירה האלמותית: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל. שם, שם הוא למד את זה. כשנשאל מהי הזכות האלוקית שלנו, לא התבייש להשיב ציטוט: ליהודים הייתה זכות על הארץ הזו, ולו רק מפני שיש לנו הבטחה אלוקית על ארץ ישראל. ואז הוסיף: הבטחה אלוקית תכובד גם על ידי בוש ובייקר, מייג'ור ומיטראן, גם הם הרי חניכי התרבות הנוצרית שמכבדת את התנ"ך, ומי שמאמין בדת הרי חייב להודות שזו הארץ שהובטחה לנו בברית בין הבתרים. גנדי התקדם במעלה הדרגות במהלך שירותו בצה"ל עד לדרגת אלוף. הוא כיהן כאלוף פיקוד המרכז, ושלא כמו רבים אחרים, נשאר נאמן כל העת לאותם הערכים שעליהם חונך. מדהים לשמוע את דבריו, שנאמרו אז וכאילו נאמרו כאן רק היום: בדורי – אמר – חינכו אותנו שבאנו לכבוש את הארץ, לרשת אותה, להתנחל בה. אלו היו מצוות עשה, ואילו היום נעשו מילים אלו גסות. כשאתה אומר היום "נכבוש את הארץ", מייד עליך להתנצל. מדברים על כיבוש משחית. אותנו – אמר כאן, על הדוכן הזה, גנדי – חינכו על כיבוש הארץ, כיבוש השממה, כיבוש הביצות, כיבוש העבודה העברית. כשבן-גוריון הקים את פיקוד הנח"ל הוא הדגיש שמדובר לא רק בראשי תיבות של נוער חלוצי לוחם, אלא בחיל שיעמיד את הצעיר העברי בפני המצווה להתנחל בכל אתר ואתר בארץ ישראל. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא. גם את תפיסתו הביטחונית ידע גנדי את "וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל". יש לנו חיל; יש לנו צבא, מדינאות, מטוסים וטנקים, וטוב שיהיה לנו חיל ושנפתח ונשכלל אותו ונשתמש בו כשצריך, אבל "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנתן לך" לעשות חיל. כמה השם שגור – ושוב, אני זוכר את זה בחוויה כאיש צעיר, דתי, שפוגש אדם, על פניו בלי כיפה – כמה היה שם שמיים שגור על פיו. לאחר שחרורו מצה"ל התמנה ליועץ לענייני טרור של ראש הממשלה דאז יצחק רבין, זכרו לברכה, ובהמשך עסק גם בעולם נוסף שכל כך אהב, כפי שהזכיר היושב-ראש – עולם התרבות והספר, כשנתמנה להיות יושב-ראש מוזיאון ארץ ישראל. גנדי הקפיד במשך הרבה מאוד שנים – אולי יגידו לנו בני המשפחה מתי זה התחיל – לענוד על צווארו דסקית שעליה חרת את שמותיהם של השבויים והנעדרים. חשוב היה לו לזכור ולא לשכוח שיש לנו עוד אנשים אחים, שעדיין לא חזרו הביתה. זה היה גנדי, איש של דברים גדולים ואמיתות גדולות שלא בז ליום קטנות. סולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. כמה חסרים לנו היום, בתוך ים הפופוליזם והאופורטוניזם, אנשי אמת ועקרונות, ידענים, ערכיים, אנשי ספר, עם השקפת עולם בנויה לתלפיות ומשנה סדורה. צריך לומר בצורה ברורה: הניסיונות לפגוע בשמו בצורה לא הגונה לאחר מותו נועדו בעיקר לפגוע במורשתו בידי מתנגדיה, ולכך אסור להסכים. הניסיון להציג את מורשתו של גנדי כמשהו קיצוני ולא מוסרי הוא עיוות, גם של אמת, גם של מוסר, אבל גם של מורשתו, שהייתה המוסרית, הצודקת, האנושית וההומנית ביותר. כך הסביר אותה באחת ההזדמנויות, כשדיבר על חשיבות השלום, אני מצטט: כשתבוא יום אחד ממשלה ערבית לדבר איתנו לשלום, ויש לעמול למען זו ולא רק בגלוי – הזכרתם קודם נכון את ההסכם שאושר כאן בשבוע שעבר, ומי יודע כמה שנים, בגלוי ושלא בגלוי, של מאמצים – נגיד להם בהיגיון פשוט: למען השלום עליכם לקחת מכאן את 1.5 מיליון הפלסטינים, ובכך תעשו צדק לכל שלושת הצדדים הנוגעים בדבר; עבורכם זהו דבר קטן מאוד, הרי האומה הערבית מונה למעלה מ-200 מיליון נפש, הפלסטינים הם פחות מ-1% מכלל האומה. אנחנו יישוב קטן, שקלטנו מעל 1.7 מיליון אחים ואחיות – ומאז, כמובן, כבר יותר – ולכן מותר לנו לומר לכם שתקלטו את אחיכם למען השלום, אם אכן אתם רוצים שלום. ושוב, אפשר להסכים, אפשר להתווכח, אבל לומר שזה לא בא ממקום הגיוני, מוסרי, צודק, שמבקש שלום ומבקש כבוד הדדי והערכה הדדית? גנדי הבין אז את מה שהם מבינים היום יותר ויותר יהודים כאן בארץ ישראל, ועכשיו, אדוני ראש הממשלה – גם ערבים במדינות ערב המתונות: הערבים המכונים פלסטינים אינם מבקשים הגדרה לעצמם; את שלילת הגדרתנו וקיומנו אם מבקשים, ולכך אין להסכים. אם זה או הם הוא אנחנו, אז התשובה היא ברורה – אנחנו. זה הדבר הצודק והמוסרי ביותר שקיים עלי אדמות. אזכיר עוד אנקדוטה אחת קטנה לסיום. גנדי התעקש פעם אחר פעם לרשום את המילים "ארץ ישראל" בצורה מלאה, לא הסכים לקרוא ולכתוב א"י עם צ'ופצ'יק. ימחל לנו שאנחנו לפעמים עושים את זה, רושמים את ארץ ישראל בראשי תיבות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא הייתה לו מגבלת תווים בטוויטר. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> לא הייתה לו מגבלת תווים בטוויטר. האמת, כשאני חושב על זה, אני לא חושב שהוא היה מסוגל, בעומק שלו, בביסוס המחשבתי של השקפת העולם – לא טוויטר ולא פייסבוק. אותנו, כצעירים, זה לא פעם התיש, אגב. באים לאיזשהו דיון מעשי ושומעים עכשיו איזה הרצאה מזקן השבט חצי שעה. אבל אי-אפשר בלי, כי אי-אפשר להגיע לשורה התחתונה המעשית בלי שנבין את התיאוריה, את השקפת העולם ואת הרציונלים הכל-כך בנויים לתלפיות שעומדים מאחוריה. לסיום, אי-אפשר לסיים בלי לבקש מכם לקחת איתכם קצת גנדי לדרך. בראש ובראשונה אבקש מכם לקחת את נקודת האמת – את האמונה בצדקת הדרך המבוססת על התנ"ך ועל המורשת היהודית; את האומץ ללכת עם האמת גם נגד הזרם; קחו ממנו את אהבת הארץ ואת המסירות וההקרבה למעלה; קחו גם את מה שגנדי לקח על עצמו מאביו – לחיות על פי עקרונות עדש"ה: ענווה, דבקות, שמחה והתלהבות. גנדי גם מעיד על עצמו שלא עבר יום בלי שהשתדל לעשות לפחות מעשה טוב אחד. זה היה רחבעם זאב גנדי האמיתי, וכך נזכור אותו תמיד. אסיים במשפט שבו רחבעם זאבי סיים את כל נאומיו בכל מקום שבו זכה לדבר. "ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". תהא נשמתו צרורה בצרור החיים לעולמים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. אני מזמין את חברת הכנסת מאי גולן, בבקשה. << דובר >> מאי גולן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, משפחת זאבי היקרה, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, מי שמכיר אותי – אני בדרך כלל לא מדברת מן הכתב או בנאומים ארוכים. בדרך כלל מסתכלת ככה ישר בעיניים, אבל היום הזה חשוב מדי בעבורי, ולכן אני אקרא מן הכתוב. אני עומדת פה ומדברת מולכם באמת באמת ברגשות מעורבים. מצד אחד, אני נרגשת ומלאת הערכה לתרומה הענקית של גנדי, זיכרונו לברכה, למדינת ישראל, ולמורשת שלו, ולהשפעה העצומה שהייתה לו על אזרחים רבים וביניהם אני. אבל מן הצד השני אני גם כואבת את מסלול חייו, שנקטע בצורה כל כך טראגית על ידי בן עוולה, רוצח מתועב, שלא ראוי להיות בין החיים. מי יודע עוד כמה דברים היה מספיק גנדי בחייו הכה-מרשימים וכה משפיעים לולא הרצח המזעזע של המחבל שסיים את חייו. אני עוד זוכרת במדויק ולפרטי פרטים את היום העצוב שבו שמעתי על אותו רצח בלתי נתפס. הייתי רק תלמידת תיכון – שכן היום אני נציגת הצעירים – והתחילו להגיע דיווחים על מצבו של גנדי. אומנם הייתי רק בת 15, אבל אידאולוגיה ופוליטיקה כבר זרמו בעורקיי בצורה נחרצת, והייתי קשובה ונפעמת מגיל מאוד צעיר נוכח פועלו של גנדי, הן בבניית הארץ, הן בצבא, וכמובן גם כאן במליאת הכנסת. בעולם שהיה אז, ללא רשתות חברתיות, ווטסאפים ופוסטים, ההמתנה לדעת אם השמועות אכן נכונות הייתה קשה מנשוא. אני זוכרת את זה ממש כאילו זה היה אתמול. בסופו של דבר, אחרי שהגיעו החדשות הנוראיות, זה חלחל לליבי עד שלא יכולתי לשבת בכיתת בית ספרי, הדמעות זלגו, ונאלצתי לצאת מן השיעור כדי לנסות ולעכל את הבשורה. ישנו סיפור אחד על גנדי שדווקא לא זכה לתהודה ציבורית מספקת בעיניי, ולכן היום הזה הוא הזדמנות טובה לספר אותו שוב, כי הוא מסמל עד כמה גנדי תמיד הלך עם האמת שלו – משהו שאני מנסה לעשות בעצמי, תכונה שכל כך חסרה היום בינינו. ערב ההתפטרות מממשלת שרון התכנסה הנהלת מולדת, וגנדי השיב לאחד מחברי ההנהלה בדיון שהתנהל ביניהם: אני לא נולדתי שר ואני לא חייב למות שר; וכאילו בצורה מצמררת חזה את הנורא מכול – הוא נרצח כשהוא עדיין מכהן בתפקיד שר, רק שעות ספורות לפני שהתפטרותו על רקע התנגדותו להוצאת כוחות צה"ל משכונת אבו-סנינה בחברון נכנסה לתוקף. זה היה גנדי, אידאולוג בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. אני מסתכלת על המליאה היום, וקשה לי, קשה לי להתעלם מהעובדה שכמה מסיעות הבית בחרו באופן חצוף, מזלזל ומתריס להחרים את האירוע הממלכתי שבו אנחנו נמצאים היום. מפאת הכבוד הרב שאני רוחשת ליום זה, לאיש ולמשפחתו, אני אשמור על איפוק מרבי ואשמור על כבודו של היום. אך אי-אפשר שלא לומר עד כמה זה מקומם, וכמה צביעות יש באותם אנשים שניסו להשחיר את שמו לאחר מותו כשהוא אינו יכול אפילו להגיב. אך אל תטעו, לא הצלחתם ולא תצליחו. למרות שהשרתים של מנוע החיפוש המוכר גוגל עמוסים במקרים ודוגמאות של תלונות וציטוטים אנונימיים של נשים שבאי המשכן הזה התנהלו כלפיהן בצורה לא נכונה, אנשים שכבר אינם בין החיים, ויכולתי לצטט רבים מהם היום – אני לא אעשה כך. לא אתנהל כמו התקשורת, שכהרגלה בקודש בחרה שלא להדגיש זאת ונטפלה כמובן רק לגנדי, וזאת – בל ניתמם – על שום היותו איש ימין מובהק, כפי שהיא עושה ללא מעט אנשי ימין בימינו שלנו. איש ארץ ישראל השלמה היה גנדי, ולכן אולי זה טוב שאותם אנשים צבועים לא פה. עדיף שהצביעות הזאת לא תטמא את היום הכה-ערכי הזה. ודווקא העובדה שראש הממשלה בנימין נתניהו נמצא איתנו כאן היום – זה אומר הכול. הסכמי השלום ההיסטוריים, המנהיגות האמיצה של ראש הממשלה, הובלת מדינת ישראל בביטחון בעשור האחרון – כל אלו מייצגים נאמנה את כל מה שגנדי פעל עבורו בכל שנותיו, ובעיקר בעיקר את המחויבות שלו למולדת, למדינה ולכוחות הביטחון. אני גם לא יכולה להתעלם מהעובדה שבזמן שאני מדברת, סאיב עריקאת – מבכירי הרשות הפלסטינית, כמו שהתקשורת אוהבת לכנות אותו – מטופל, ברגעים אלה ממש, בבית חולים ישראלי כאן בירושלים, עיר הקודש. כן, כן, אותו עריקאת שחגג ושמח לאחר הרצח המתועב של גנדי. אני תוהה, אני תוהה איך זאבי עצמו היה מגיב למקרה, שבו מדינת ישראל מעניקה טיפול רפואי לאדם ששמח לאחר רצח של גיבור ישראל, אלוף במילואים ופוליטיקאי בכיר. כמובן שאין לי את התשובה לכך, אבל אני רוצה להאמין בכל ליבי שהוא היה מזכיר לכולם את המשפט הידוע של חז"ל: מי שמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים. לסיום, אני רוצה לומר מילה אישית לילדיו של גנדי. ילדיו ונכדיו – השמות שלכם כל כך יפים וכל כך מרגשים, כל אחד ואחת מכם: יפתח-פלמח, בנימין, מצדה, צאלה וערבה, שמות שמבטאים בצורה העמוקה ביותר את אהבתו של אביכם לארץ ישראל. תודה לכם, תודה מקרב לב על היותכם תזכורת מתמדת לפועלו הבלתי-נשכח של אביכם היקר ולמורשתו שלעולם לא תסתיים. מכאן אני נוסעת לסיור בשומרון. כמה טוב ומנחם לדעת שבימים אלו אנשים טובים ויקרים, אנשי מולדת האמיתיים, עמלים על הקמת מרכז הנצחה בברקן, שם יוכלו תלמידי ישראל, חיילים, שוטרים, קבוצות ותיירים מכל העולם, להגיע וללמוד על מורשתו של עם ישראל, על הזכות ההיסטורית, סיפור שבטי ישראל וחזרתנו לארץ אבותינו; וגם כמובן על המורשת האמיתית שגנדי היקר הנחיל לנו. המורשת הזאת חיה ונושמת. שלא יהיה לאף אחד ספק, היא תמשיך לנשום, בעזרת השם, גם הרבה אחרי מותו של גיבור ישראל רחבעם זאבי. יהי זכרו ברוך. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מודה לחברת הכנסת מאי גולן, ואני מזמין את אחרון הדוברים – השר אמיר אוחנה, בבקשה. << דובר >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה, חבריי וחברותיי השרים, חברי הכנסת, משפחת זאבי, אוהביו ומוקירי זכרו, מכובדיי כולם, הזכרת, חברת הכנסת גולן, את הרשות הפלסטינית, וראוי לומר כאן שגנדי טבע מונח: "הרשעות הפלסטינית" – כך הוא קרא, זכויות היוצרים הן שלו בהקשר הזה. אני זוכר את היום שבו גנדי נרצח, ולא אשכח את היום הזה לעולם. אני חוויתי בו בצער רב את אחת החוויות הכי ישראליות שחוויתי עד אז. באותו בוקר שהיתי בחוץ לארץ, הייתי בביקור קצר של כמה ימים בשווייץ. ישבתי על שפת האגם בלוזאן – מי שמכיר, אגם שלו, שקט, יפהפה, פסטורלי, ברבורים, ממש ברבורים, שטים באגם. ואז אחד המשתתפים, שהיה לא ישראלי, אמר: מה שמעתי בחדשות, שרצחו את השר שלכם? לא היו אז סמארטפונים, אז חשבתי שהוא בטח טועה, התבלבל אולי, מקום אחר אולי. "לא, לא. רצחו את השר שלכם, השר גנדי, בישראל". וכשהבנתי שהוא לא טועה, אמרתי לעצמי: איזה מקום אנחנו חיים בו, שבכמה ימים, בשבוע, בישראל קורים דברים שבמדינות אחרות לא קורים שנות דור. תראו איפה ישבתי, איזה מקום שלו, רגוע, שקט. מה הצרות שלהם ומה הצרות שלנו. אני לא זכיתי להכיר באופן אישי את השר רחבעם זאבי, אלוף וגיבור ישראל, איש דור הנפילים, איש הרעות, הלוחם והחולם, השם ייקום דמו, אך את רבים ממשיכיו ומוקירי זכרו זכיתי להכיר. המאפיין אותם כתלמידיו: נחישות, ציונות לא מתנצלת, כוח, עוצמה ואהבת הארץ. על אהבתם לארץ ישראל ועל דבקותם במשימת תקומת העם היהודי בארצו הצהירו גנדי ורעייתו, יעל, זכרה לברכה, באמצעות שמותיהם של היקרים להם מכול, ילדיהם: יפתח-פלמח, מצדה, סייר-בנימין, צאלה וערבה. מן השמות הללו אנו למדים כי גנדי לא רק שהיה מאוהב ברעיון של שלמות הארץ. הוא הכיר כל שעל משעליה ואהב כל רגב ומרגביה. כזה היה גנדי: מצביא קשוח ומאהב רך של המולדת. "אני נולדתי", כך אמר, "בארץ שבה העשן והאש, הדם והיגון היו כל ימי חיי. מאז ועד היום נמצא האקדח מתחת לכר שלי, ולצערי זה עוד יהיה הרבה דורות". פלמ"חניק מאובק ומדינאי בלתי מתפשר אשר נשא ברגישות על לוח ליבו, תרתי משמע, את שמותיהם של נעדרי צה"ל, כשערך הרעות מלווה אותו מול אוהבים, שרבים מהם היו גם יריבים בימים שבהם יריבות רעיונית לא הכשירה משטמה אישית. זכרו של גנדי יישאר עימנו חזק, אוהב וברוך לעד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מודה לשר אמיר אוחנה. עד כאן הישיבה לזכרו של חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר רחבעם זאבי (גנדי), זכרו לברכה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום ההוקרה למען משרתי ומשרתות המילואים << הלסי >> << דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו לנושא הבא – יום ההוקרה לחיילות ולחיילי המילואים היקרים שלנו. הצעות לסדר-היום מס' 1523, 1712, 1582, 1693, 1714 ו-1717. שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, חוסנה של מדינת ישראל נשען על מרכיבים רבים. מרכיב הכרחי הוא עוצמתנו הצבאית ויכולתנו להגן על עצמנו. ללא צה"ל חזק אין לנו קיום, ואין צה"ל חזק ללא מערך המילואים. במשך עשרות שנות קיומה של מדינת ישראל ידענו מלחמות רבות וטרור בלתי פוסק כנגד אזרחי ישראל. פעם אחר פעם התגייסו אנשי מערך המילואים לכל קריאה שאליה נדרשו. אולם אין זה מובן מאליו. הנכונות של רבים כל כך לעזוב פעם אחר פעם את הבית, את המשפחה, את העסק, לעיתים ללא כל התראה מוקדמת, ולהתייצב לשירות מילואים היא דבר מדהים. היא אחד מסימני ההיכר העוצמתיים ביותר של החברה הישראלית. חברות וחברי הכנסת, הקושי הנלווה ליציאה למילואים הוא רב ביותר. קושי זה מתגבר עוד יותר בימים אלה, שבהם רבים נפגעים קשה כלכלית עקב תוצאותיה של המגפה. עזיבת הבית בימים כאלה, כאשר בתי הספר והגנים אינם פועלים באופן מלא, עזיבת העסק אשר גם כך נפגע כתוצאה מהקורונה ומהסגרים הנלווים לה – כל אלה מטילים על משרתי המילואים נטל חריג ויוצא דופן. על כן יום ההוקרה מקבל השנה משנה משמעות ומשנה הערכה, שלה זכאים אנשי מערך המילואים בימים אלה, הערכה שהיא גדולה אף מהראוי להם בימי שגרה. חברות וחברי הכנסת, הכנסת חייבת להתגייס כדי להבטיח שמשרתי המילואים יקבלו את המגיע להם ואף מעבר לכך. אני מאמין כי מי שתורם למדינה צריך לקבל ממנה. מי שתורם לביטחון המדינה צריך לקבל ממנה לפחות כמידת תרומתו. אנשי המילואים ראויים לזה, וזהו מבחן שמוטל עלינו לעמוד בו. יום ההוקרה הזה הוא ביטוי למחויבות של הכנסת לדאגה לאנשי המילואים ולזכויותיהם, יום של הבעת הערכה שבצידה חייבים להיות מעשים. משרתות ומשרתי המילואים היקרים, בשם הכנסת אני מבקש להודות לכם על שירותכם ועל תרומתכם. אנא ראו בבית הזה את ביתכם, אנא ראו בנו כתובת למתן מענה לכל הדרוש ולכל המגיע לכם. יישר כוחכם. אני מזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמבקש לומר כמה דברים בעניין הזה. בבקשה. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו ציינו 47 שנים למלחמת יום הכיפורים. במלחמה הזו היה כשל בדרג המדיני, ומי ששינה את מהלך הקרבות היו חיילי צה"ל, רובם ככולם אנשי מילואים שבעצם התגייסו ועמדו בפרץ, וכעבור שלושה שבועות כוחותינו היו בפאתי דמשק ובפאתי קהיר. זה הישג בלתי נתפס בתולדות הקרבות. אולי יש כמה דוגמאות לכך בעולם העתיק, אבל מעט מאוד. התגייסות כזאת באה מתוככי ליבם של האנשים. היא באה מתחושת אחדות גורל, והייתי אומר – הגנה על הבית ועל ההיסטוריה שלנו, כי אם הבית היה נחרב, ההיסטוריה שלנו הייתה משתנית באבחה ולא הייתה חוזרת. ולכן צריך להבין שבמבחן העליון – היה כאן מבחן עליון – אנשי המילואים, כוחות המילואים שלנו, משרתי המילואים שלנו, עשו את הבלתי-ייאמן. החשיבות של השירות הזה היא ברורה גם בראייה מתמשכת, משום שאין ביכולתנו להציב צבא גדול כל כך עם האוכלוסייה שלנו, אף על פי שהיא גדלה. אוכלוסיית ישראל היא כבר לא כל כך קטנה. בחדרי מצוי מכתב של בן-גוריון שנתן לי אותו הנשיא פוטין – אין לי מושג איך הוא קיבל אותו – שבו הוא מדבר על אחד משכניי ברחוב הפלמ"ח בירושלים ומסביר לו שיום אחד, כשיהיו לנו שמונה מיליון יהודים, כן, המצב יהיה שונה לגמרי. טוב, אנחנו מאוד קרובים ליום הזה – שמונה מיליון יהודים, ועשרה מיליון אזרחים במדינת ישראל. אנחנו כבר לא מדינה קטנה, אבל עדיין נטל השירות הצבאי הוא כל כך גדול שאנחנו חייבים להתחלק בו. ואכן אנחנו מתחלקים בו, אבל לא בצורה שוויונית, ואת גם זה צריך לומר. מי שמשרת צריך לקבל מהמדינה, אבל מי שמשרת יותר צריך לקבל יותר. ויש תמיד, כמו בכל מערכת – זה דבר טבעי, אתם מכירים את החוקים הללו של ה-20–80. אינני יודע אם זה 20–80 או – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> 90, אבל אני יודע שהדבר הזה קיים, ואנחנו צריכים לתגמל את אלה שעושים יתר. הם צריכים לקבל יתר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה 1–99. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> 1 ל-99. אדרבה, אתם רק מחזקים אותי. אבל אני לא מתעלם מה-99. כן, אינני מתעלם מאחרים. אבל אני חושב שאנחנו צריכים להתאים את זה. ולכן אני מתכוון למנות בימים הקרובים ועדת שרים לטפל בעניין משרתי המילואים. הגיע זמנה. אני חושב שנעשה את זה בכוחות משותפים, ואני חושב שהדבר הזה יעצים מאוד את כוחנו. ואולי דבר נוסף שצריך להבין אותו: זה לא רק נטל מספרי. זה לא רק נטל. זה גם אופי התרומה. אנחנו חיים בעולם משתנה, בעולם של ידע. היום דיברנו על כך עם שרי איחוד האמירויות. אמרתי: העתיד שייך לאלה שמחדשים, לחדשנות. האומות שלנו, האומה שלנו היא אומת חדשנות. גם שלהם, דרך אגב, איחוד האמירויות. חדשנות יזמית מדהימה. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי הצבא שלנו ולגבי כוחות הביטחון שלנו. החדשנות הזו מחולקת באוכלוסייה שלנו. וכשאנחנו מביאים את שירות המילואים אנחנו לא מביאים רק כתפיים, רגליים, ידיים; אנחנו מביאים מוחות, גם מוחות וגם לבבות, לעשייה משותפת לביטחוננו. לכן שירות המילואים הוא נדבך יסוד לא רק בהבטחת קיומנו העכשווי אלא בהבטחת קיומנו העתידי. לכן, אני רוצה להשתמש ברגע הזה, בבמה הזו, למסור תודה בשם כל חברי הכנסת, בשם כל עם ישראל, למשרתי המילואים. תודה רבה לכם מקרב לב. הצלתם את המדינה, אתם מבטיחים את עתידה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מודה לראש הממשלה בנימין נתניהו. אני מזמין את יושבת-ראש השדולה למען משרתי ומשרתות המילואים, היושבת-ראש השותפה של השדולה, סגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת אורנה ברביבאי. בבקשה. << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה. ראש הממשלה – יצא. יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, חברי ושותפי להובלת שדולת המילואים חבר הכנסת מתן כהנא, אנשי מילואים בים, באוויר וביבשה, יום ההוקרה למערך המילואים, שאנחנו מציינים, היום מתקיים לאחר שנתיים שבהן הוא לא צוין בכנסת. לנוכח החשיבות שאנחנו מייחסים לשירות המילואים הקדשנו היום את הדיונים בוועדות הכנסת להעלאת סוגיות שיש בהן כדי להשפיע, ולהוקיר את מבצעי ומבצעות שירות המילואים. על כך אני רוצה גם להודות לך ששלחת את ברכתך, היא הגיעה ובהחלט הערכנו את המאמץ. מערך המילואים ההולך וקטן הופך את שירות המילואים לנבחרת כמעט התנדבותית של גברים ונשים הבוחרים להמשיך ולבצע שירות מילואים לאורך השנים. עובדה זו מחייבת אותנו למצוא דרכים יצירתיות לתת עדיפות לאלו המבצעים שירות מילואים והם אינם רואים בצו המילואים חובה אלא הזדמנות לתרום למדינה. דווקא על רקע מצבו העגום של שוק העבודה בצל הקורונה נדרשת הכרה של החברה והמעסיקים, לצד חקיקה שתבטא את הערכת המדינה לתרומתכם החשובה. הניסיון שאנשי המילואים מביאים עימם לשירות הצבאי והחיבור למשרתים בקבע ובחובה יוצרים נקודות מפגש המעצימות את צה"ל כצבא העם ומשדרגים את היכולת שלו להתמודד עם כל אתגר ומשימה. בעידן שבו השיסוי והפלגנות הפכו להיות נחלת הכלל זו ממש כמו מעין תופעת טבע חריגה להתבונן באנשי המילואים, המגיעים מכל קצוות הארץ – קשת הטרוגנית רחבה של דעות ומחשבות – והנכונים לשים בצד את המחלוקות למען ביטחון המדינה. אבל לא רק בביטחון המדינה מדובר אלא ביכולת לייצר מכנה משותף רחב בין אנשים; יכולת המוכיחה כי הדבר אפשרי וכי הערכים שמאפיינים את החברה הישראלית, ובכללם ערבות הדדית, עדיין כאן. דוגמה נפלאה לכך ראינו בימים האחרונים בסיפור המיוחד של רב-סרן רועי בורוכוב. רועי הוא מ"פ מפקדה בגדוד החילוץ וההצלה של פיקוד העורף והוא בעל בית קפה בכפר סבא. אחרי שנקלע למצוקה כלכלית קשה בעקבות משבר הקורונה רועי, לצערנו, אושפז. חבריו לפלוגה ולגדוד בפיקוד העורף התייצבו מייד לסייע, ובזמן ששהה בבית החולים הגיעו בכל יום לבית הקפה ודאגו שהעסק ימשיך לתפקד באמירה כי אם המצב היה הפוך הוא בוודאי היה שם בשבילם. אני חושבת שהסיפור האנושי הזה ממחיש את תפקידם של אנשי המילואים כמנוע חברתי, לא רק כחיילים בצה"ל אלא כמי שמתווכים בין הזירה האזרחית לזירה הצבאית ומשפיעים באופן הדדי על רוח הציבוריות הישראלית. האתגרים הביטחוניים שעימם צה"ל מתמודד מחייבים אותו להיות בכשירות מרבית לאורך כל ימות השנה ומול כל אויב, קרוב או רחוק. היכולת להבטיח את עליונות צה"ל לא תיתכן ללא מערך מילואים שהוא כשיר ומאומן לכל משימה. לקחי מלחמת יום הכיפורים, שאותה אנחנו מציינים בימים אלה, עדיין צרובים בתודעה של כולנו. מעבר לחובתנו להיות ראויים להקרבה של מי שחירפו את נפשם כדי לאפשר לנו לחיות כאן כעם חופשי בארצנו, אנחנו נדרשים כבית המחוקקים להיות ערים לצרכים המתפתחים של צה"ל בכל התחומים, תוך שאנחנו מלווים את העשייה בחקיקה תומכת ובוודאי בהוקרת המשרתים. בימים האלה, שבהם החברה הישראלית, כמו האנושות כולה, מתמודדת עם ההשלכות של נגיף הקורונה, היתרון היחסי של צה"ל מאפשר לו לקחת חלק במערכה למיגור הנגיף. הוא עושה זאת באמצעות הקמת מחלקות אשפוז ייעודיות, מלוניות, פעילויות פיקוד העורף, סיוע לוגיסטי, וכעת גם מערך סיוע לקטיעת שרשרת ההדבקה. מאמץ זה לא יכול היה להתקיים ללא תרומתם המשמעותית של אנשי המילואים בכל מקום שבו הם נדרשים להיות. לצד זאת, עלינו להבטיח כי צביונה של ישראל כמדינה דמוקרטית יישמר, ולכן נדרשות הקפדה ורגישות בבחירת המשימות המוטלות על לובשי המדים. לא יהיה זה ראוי, ואין זה מתפקידם, לבצע משימות אכיפה מול אזרחים המבקשים לממש את זכותם הדמוקרטית לחופש הביטוי. איש או אשת המילואים לא יוצאים למילואים לבד. כל יציאה כזו מהבית, ממקום העבודה או מהלימודים משנה את מרקם החיים, והיא לא יכולה להתאפשר ללא תמיכה משפחתית, תמיכת המעסיקים, האקדמיה והחברה כולה. אני מבקשת להודות מכאן לא רק למבצעי שירות המילואים אלא לכל מי שתומך ומסייע להם להתמסר לשליחות ולדרך שאותה הם מייצגים בחברה הישראלית. בשם כנסת ישראל והשדולה לחיילות וחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים אני אומרת לכם תודה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את היושב-ראש השותף של השדולה למען משרתי ומשרתות המילואים חבר הכנסת מתן כהנא. בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ציינו היום בכנסת את יום ההוקרה למערך המילואים, זו והזדמנות מבחינתנו לעצור ולהגיד תודה לכל אלה שעוזבים הכול, עוצרים את החיים שלהם, עוזבים את הבית והמשפחה, את הילדים ואת העבודה, ובאים לשרת במילואים, באים להגן עלינו. והם עושים את זה אולי בעשור הכי קשה של החיים שלהם, עשור שבו הם מתבססים בעבודה, במקום מגורים, בבניית הבית, בניית המשפחה, ועושים את הכול בשבילנו. האנשים האלה הם עמוד השדרה המבצעי של צה"ל. מניסיוני בחיל האוויר אני יודע להגיד לכם שאנשי המילואים הם מובילי המבנים, הם מספרי 2 הוותיקים, הם אלה שיצאו ראשונים לכל המקומות הכי מסוכנים במזרח התיכון, הם המפקדים של כל המשימות בתאי השליטה, עליהם הכול עומד. היום, כשהתכוננתי ליום הזה, למדתי את המספרים. גיליתי אולי לראשונה שמדובר בערך במעט מעל 1% מהאוכלוסייה. זהו. אלה האנשים שמשרתים שירות פעיל במילואים. אני חייב להגיד שהמשפט הראשון שקפץ לי לראש זה המשפט של צ'רצ'יל שמעולם לא חבו רבים כל כך הרבה כל כך למעטים כל כך. אבל זאת בדיוק הסיטואציה. אני אומר לכם מידיעה שחלק מהאנשים האלה שמשרתים מילואים ממש משלמים כסף, זה עולה להם כסף לשרת במילואים. לא רק שאנחנו לא מחזירים להם את מה שמגיע להם, זה ממש עולה להם כסף לשרת במילואים. אני רוצה בהזדמנות הזו להגיד תודה גם למעסיקים. עוד דבר שלמדתי היום הוא שהמעסיקים של אנשי המילואים משלמים גם הם על הזכות שהעובדים שלהם משרתים במילואים. אני חושב שצריך לתקן את זה, אבל בינתיים בואו לפחות נגיד להם תודה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות לציין פה את העוול ההיסטורי המתמשך שנעשה כלפי לוחמי המילואים שלחמו במבצע חומת מגן בג'נין, ועד היום שמם מוכפש בסרט שהוא שקר מתחילתו עד סופו, שמופץ על ידי תומכי טרור מנוולים. אנחנו פה, חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית, מלווים את המאבק שלהם, ונמשיך ללוות את המאבק שלהם. אני קורא גם לממשלה ולשר הביטחון להצטרף למאבק הצודק של המילואימניקים האלה לטהר את שמם מהשקרים המתועבים שמפציצים אלה שמפיצים את הסרט הזה. אני רוצה להודות לכל ראשי הוועדות בכנסת שפינו היום זמן כדי לדון בנושאים שקשורים באנשי המילואים. זה באמת היה חשוב ומגיע לאנשי המילואים. תודה מיוחדת לחברתי האלופה במילואים אורנה ברביבאי, שיחד אנחנו מובילים את השדולה הזאת. כמו שציינתי קודם, זה שיתוף פעולה בין הקואליציה העתידית לאופוזיציה העתידית, זה יפה מאוד. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אל תקלקל. << דובר_המשך >> מתן כהנא (ימינה): << דובר_המשך >> ובאמת, בסוף בסוף, תודה ענקית לכל נשות ואנשי המילואים, ה-1% האלה, שאנחנו חייבים להם כל כך הרבה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מודה לחבר הכנסת מתן כהנא, ומזמין את חבר הכנסת עוזי דיין, בבקשה. << דובר >> עוזי דיין (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר במשרד הביטחון ידידנו מיכאל ביטון, ראשי השדולה אורנה ברביבאי ומתן כהנא, ויש פה בכלל חברי כנסת, אני רואה, שנפגשנו כבר בהרבה מקומות בדרכים האלה. אנחנו בסיומו של יום הוקרה, ואפשר כבר לאסוף את הדברים – כשאתם הולכים ברחוב, אחד ממאה עושה מילואים. אלה האנשים שאנחנו חייבים להם, שאנחנו צריכים אותם, אנחנו לא עושים להם טובה. יש להם דליים של תשבחות והכרה והוקרה, וכולם – אין מישהו שלא בעד אנשי המילואים. אבל אנחנו צריכים להתחיל לתת להם הוקרה ממשית. אני מבקש להזכיר חמש נקודות בקצרה בסיומו של יום כזה, חלקן כבר מטופלות בוועדות ובמקומות אחרים אבל צריך להביא אותם לידי ביצוע: הראשונה – צריך לבטל את קיצור השירות הסדיר. הדבר הזה התחיל בחטא, אני לא רוצה להיכנס אליו, כרוכים בו גם סיכומים של הצבא מפעם עם האוצר, כל מיני דברים יותר פופוליסטיים. היום מדובר על עוד חודשיים קיצור. כשמקצרים לסדירניק את השירות בחודשיים, שני אבות באותה שנה אורזים תרמיל והולכים למילואים. זה החשבון. עד שאין אפס אנשי מילואים שעושים תעסוקה מבצעית, אין הצדקה לקצר את השירות, בוודאי לא בתקופה הזאת. הדבר הזה הוא בידיו של שר הביטחון, ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. יהיה בכך עוד דבר שחשוב לעשות אותו, בגלל שיש חיילים שמשרתים היום ולא ברור להם כתוצאה מזה מתי הם ישתחררו. זה דבר שהוא חובה שלנו לדעתי, גם להם ולבני המשפחות שלהם. הדבר השני הוא חוקים שהיום אנחנו בולמים אותם בגלל הפריטטיות – אשמה שלנו. השר מיכאל ביטון, ידידי, אם אנחנו היינו יושבים בחדר אחד, אף בעיה לא הייתה עם זה, נכון? נכון. לכן, מה שאני מבקש, בדברים שקשורים באנשי מילואים – חקיקה, ודבר ראשון: בתי הלוחם. בואו נחליט בינינו שהם הולכים לוועדת שרים. אפשר להתווכח, אפשר לאזן וכו', אבל אין הצדקה לדעתי שנכי צה"ל יקבלו רק 16% מעלות בתי הלוחם לתפעולם ואת כל השאר הם מכסים מדמי החבר שלהם וקצת תרומות. לכן אני מבקש להביא את החוק הזה ונלך ביחד לחוקים שנוגעים לאנשי מילואים – יש גם חוק העורף ואחרים – ועליהם לא נעשה חשבונות פריטטיים. דבר שלישי – הזכיר מתן כהנא את הסרט ג'נין ג'נין. 19 שנה. עכשיו, זה לא שמישהו נגד. שר הביטחון אתמול ענה לאנשי המילואים ולמשפחות השכולות ואמר שהוא איתם, ואמר מה שבתי המשפט אמרו, שזו עלילה. הכול ידוע. הבעיה היא ששלטון החוק עומד מהצד. אז בואו אנחנו – שר הביטחון מוכן להיכנס לכל התחייבות בדבר הזה – לאסור את הקרנת הסרט בישראל. לא עניין הפיצויים ולא מי אשם או מי אמר. לאסור את הקרנת הסרט בישראל, ואם מישהו רוצה אחרי זה – שיתבע אותנו, ולא נצטרך אנחנו ללכת לבתי המשפט. נקודה רביעית – אימונים. אנשי המילואים סובלים מחוסר משווע באימונים, ולא יעזרו אימוני "זמן יקר", מי שמתמצא, שזה דבר חשוב אבל זה שמחת עניים. הם צריכים להתאמן הרבה יותר, ובתקופת קורונה אין שום הצדקה שאנשי המילואים אוטומטית יעשו מילואי קורונה. זה מוצדק בלית ברירה, זה מוצדק בהתאם למקצועם. זה לא מוצדק אם נטען שהמערכת תביא לזה אנשים שהם בחל"ת או מובטלים חס וחלילה, ולא תצטרך לשלם כפול, גם לאלה שמובטלים וגם לאלה שעובדים, אנשי מילואים שעובדים אבל נקראים למילואים. בהקשר הזה, יש התחייבות של ועדת חוץ וביטחון, שאני חבר בה, לעשות דבר שחובה עליה לעשות – לאשר את גרף המילואים, את גרף האימונים של המילואים. ועדת חוץ וביטחון צריכה לאשר ויש לה עוד כמה חובות שלא נזכיר אותן כאן, אבל נדאג שהן יתקיימו. אחרון חביב – אני שמח שהצלחנו היום ליצור את ההכרזה שבזמן הקרוב והקצר תהיה ועדת שרים לענייני מילואים. דרך אגב, הדבר נקבע על פי חוק, ואז תהיה גם ועדת המנכ"לים לענייני מילואים, שזה המקום שבו דברים שנשחקים ומתפוצצים שבועות וחודשים ארוכים – סוגרים אותם בוועדת המנכ"לים. לא נותר אלא להודות, עוד פעם, כמו כולנו, לאנשי המילואים – אחיי גיבורי התהילה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עוזי דיין, האלוף במילואים. חבר הכנסת משה אבוטבול יעלה ויבוא. חמש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרים שנמצאים כאן, חברי הכנסת היקרים, היום זה יום הוקרה למען המשרתים היקרים בשירות המילואים, שמוסרים נפש למען עם ישראל. ישנה חשיבות של הכרת הטוב לכל אותם אלה שמוסרים ומתמסרים למען ביטחונה של מדינת ישראל – ההגנה על אזרחיה, על תושביה ובניה, ודווקא בתקופת הקורונה, שבאמת הרבה מהם יוצאים למילואים כדי לעזור לכוחות הביטחון ולכוחות הבריאות במשימה החשובה הזאת. במשך שנים, וחלקם גם עשרות בשנים, נוטלים ימים מתוך היומן שלהם ויוצאים לשירות המילואים, להגן ולשמור על העם היושב בציון ובארץ ישראל. כמובן שראויים הם לכל חיבוק, הוקרה, הערכה – על פועלם, על נטישתם את שולחן השבת, את המשפחה, את הבנים, את הילדים, את הנכדים, את החברים, ביציאה למשימות חשובות למען העם והארץ, וחלקם לצערנו גם לא שבו לביתם, ועל כך אני בוכייה. כמובן שכשאנו מתכוונים לחיבוק חם, זה גם כן להיטיב איתם, בכל התנאים שלהם, וצריכים לעזור ולסייע בנושא הזה. הבוקר גם דיברתי על זה בוועדת העבודה והרווחה, בדיון שהיה שם בנושא הזה. העלינו את העניין הזה ואני חושב שבאמת זו אחת הסוגיות המוצדקות ביותר, שצריכים לפתור אותן. כעת שבתי מישיבת סיעת ש"ס מיוחדת, כמובן בהשתתפות יושב-ראש תנועתנו השר הרב אריה דרעי, שרי התנועה, השרים, הסגנים, הח"כים, ישיבה מיוחדת לזכרו של מרן הגאון, הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, לרגל שבע שנים לפטירתו. מרן הותיר את חותמו בכל פינה במדינה ובכל תחום. שבע שנים עברו מאז פטירתו, אבל את טביעות אצבעותיו רואים גם כן בתחומים שונים ומגוונים: בתחום ההלכה, הספרות – הוא קיבל פרס ישראל לספרות – בתחום החברתי וכן בתחום הפוליטי, בהקמת תנועת ש"ס, שבה הוא ראה חזון של עשייה ולא פוליטיקה, אלא שליחות ציבורית למען כל איש ואישה בעם ישראל. כמה מרן אהב את חיילי צבא הגנה לישראל ואת המשרתים בשירות הביטחון. הוא היה מגיע למחנות צה"ל לתת שם דרשות והרצאות. הרצאה קבועה הייתה לו כל שנה לפני יום הכיפורים בבסיס חיל האוויר ובתעשייה האווירית, למאות ואלפים של חיילים, עם דרשות מרתקות, סיפורים מעניינים. כמה היה מדבר אליהם בחביבות, באהבה, ומברך אותם ב"מי שבירך" המפורסם לחיילי צבא ההגנה לישראל. זה היה מרן, גדול בתורה אך זוכר להודות בענווה ובאהבה לכל המשרתים בצבא, והוא אף התייחס בפסיקותיו ובספריו לשאלות ותשובות שהתעוררו בתוך מחנות הצבא, ונדרש להן. דווקא מעל במה זו אני רוצה לנצל את כאבי, וגם כאבם, של חיילים המוגדרים כחיילים חרדים שמשרתים בשירות האזרחי בצבא: כבר למעלה מחצי שנה אנו מתמודדים מול משרד האוצר, הביטוח הלאומי ועוד כדי להסדיר את מעמדם בתקופת הקורונה. גם להם מגיעה הוקרה, גם להם מותר להתפרנס בכבוד. והמדינה הרי מנסה לעודד חרדים ללכת לשרת בצה"ל, אבל בעצם מזניחה אותם בתנאים האלה ומשאירה אותם פצועים בקרב הכלכלי. נקווה, כפי ציינתי זאת הבוקר בוועדת העבודה והרווחה, שגם נושא זה יבוא על פתרונו גם במשרד האוצר, במשרדי הממשלה הרלוונטיים, למען המשרתים בצבא שלנו. לסיום אני רוצה להודות לעוד סוג אחר של אנשים שגם הם ראויים להוקרה, ודווקא בימים אלה. פתחנו בהוקרה לכל אלה שעושים עבודת קודש קודשים, אם זה בזק"א, אם זה גם כן ביד שרה, אם זה גם כן באיחוד הצלה, במד"א, בכל הארגונים הנפלאים האלה, שנמצאים בהם רבבות רבבות של מתנדבים חרדים שרואים בזה שירות למען הצבא, למען העם, למען המדינה שלנו. גם הם ראויים להוקרה, ובטוח שכנסת ישראל תמצא זמן, בהזדמנות, להוקיר את הרבבות האלה שמוסרים את נפשם למען עם ישראל. המתנדבים בעם ברכו ה'. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה אבוטבול. חבר הכנסת אלכס קושניר יעלה ויבוא. בבקשה. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, יושבי-ראש השדולה אורנה ברביבאי ומתן כהנא – קודם כול תודה לכם על זה שארגנתם את היום הזה. זה בכלל לא מובן מאליו. היום אנחנו מציינים את יום ההוקרה לחיילי המילואים. אני לא אגלה פה סוד צבאי גדול אם אומר שמערך המילואים מהווה בסיס לעוצמתו וכשירותו של צה"ל. אבל מעבר לזה, מערך המילואים הוא הביטוי הטוב ביותר לכך שצה"ל הוא צבא העם, הוא הביטוי הטוב ביותר לציונות. גברים ונשים עוזבים ועוזבות את החיים שלהם כשהמדינה קוראת להם, עוזבים את המשפחה, את הילדים, את העבודה, את העסק, את הלימודים. הם מהווים רק 1% מהאוכלוסייה, 1% שצריך להעריך ולטפח אותו. אני לא יודע, אני יכול להקריא את הנאום שכתוב לי, אבל אני נזכר בפניות שקיבלתי במשך החודשיים האחרונים מחיילי גדוד 9271 – אני לא זוכר את השם של החטיבה, אבל אוגדה 80, שמספרים לי סיפור. הם קיבלו צו מילואים שהתחיל ב-24 בדצמבר והסתיים ב-18 בינואר. לפני שהתגייסו הם קיבלו מייל מקצינה שאחראית על התעסוקה המבצעית שלהם, והיא כתבה להם בצורה מפורשת שהם יקבלו את המענק המוגדל למרות שהשירות שלהם חוצה שנה קלנדרית. דבר מובן מאליו, נכון? אבל הסתבר שלא כך הדבר, והפניות של החיילים אל צה"ל נענו בשלילה. והחיילים פנו גם לדרג המדיני, גם לשר הביטחון, שלצערי הרב לא נמצא כאן. << קריאה >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << קריאה >> השר במשרד הביטחון. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון נמצא, ואני חייב להודות שלפני יומיים גם פניתי אליו עם הסיפור הזה, אבל אין תשובה. אין שום תשובה. היום, במהלך היום שארגנו חבריי חברי הכנסת, פגשתי את הקצין – קוראים לו נמרוד, נכון, מתן? הוא אחראי למערך הזה, סגן אלוף. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> ראש ענף תכנון כוח אדם מילואים. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ראש אגף תכנון כוח אדם מילואים. שאלתי אותו: תגיד לי, נמרוד, איך יכול להיות שאתם לא מוצאים פתרון כדי שהחיילים ששירתו תקופה של 18 פלוס שישה, שזה 24 ימים, יקבלו את המענק המלא? אז הוא התחיל להסביר לי על עבודות המטה הקשות והמסובכות שהם עושים. ועכשיו אני שמעתי את ראש הממשלה מדבר פה על ועדת השרים לענייני מילואים, כאילו מערך המילואים התחיל לעבוד רק אתמול. << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> זאת ועדה על פי חוק, זה לא קשור. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רק שואל. יש פה שלושה אלופים, יש פה אלוף משנה, נכון, מתן? וגם אתה, אדוני השר, קצין בכיר בצבא, אני חושב. << קריאה >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << קריאה >> רב-סרן. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רב-סרן, קצין בכיר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא רב-סרן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא רב, הוא רב. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואני שואל שאלה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> ואני בלי סרן. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואני שואל באמת שאלה, חברים: אתם מכירים את המערכות בצה"ל, האם זה כל כך מסובך לחשב שירות מילואים פעיל כשירות אחד גם אם הוא חוצה שנה קלנדרית? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – אם אנחנו מכירים את המערכות בצה"ל אז התשובה היא כן. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה גם שיש מכתב מקצינה שאחראית על זה שכותבת שכך יהיה הדבר. עכשיו, עזבו שאני לא מקבל תשובות, לא אני צריך לקבל תשובות, אבל יש גדוד שלם של חיילים שלא מקבל תשובה, ועוד מעט יש לו עוד תעסוקה מבצעית. איך אתם חושבים שהוא יתגייס? למה אתם חושבים שהאנשים האלה, שמרגישים מרומים, ילכו עכשיו להתגייס לשירות מילואים פעיל? אז אתם רוצים שהאחוז הזה ירד עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת? באמת, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת, את היום הזה, ואני פונה אליך, השר מיכאל ביטון, אני יודע שחשוב לך ואכפת לך, ואני יודע שאת הדבר הזה אפשר לפתור בהחלטה: תשלמו לאנשים האלה את מה שמגיע להם, להם ולכאלה אחרים שאני בטוח ששירתו בדיוק בתפר השנים ולא קיבלו את הכסף. זה לא מסובך. ולסיום, אני אגיד לכם ככה: לעמוד כאן על בימת הכנסת ולדבר מילים יפות על החיילים ועל המילואימניקים זה כמובן חשוב וחייבים להגיד להם תודה, אבל בסוף אנחנו אלה שיכולים לתת להם את התגמול שמגיע להם. ובאמת, אני מברך על כך שקמה שדולה, אני מברך על כך שבשדולה הזאת אין קואליציה ואופוזיציה, ואני מברך על כך שעדיין נשאר לנו משהו שנמצא בקונסנזוס. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלכס קושניר. חבר הכנסת האלוף במילואים יאיר גולן יעלה ויבוא. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר מיכאל ביטון, חברי הכנסת עמיתיי האלופה אורנה ברביבאי ומתן כהנא – יישר כוח גדול על הובלת נושא המילואים, חברי הכנסת, אנשי המילואים יתייצבו גם אם הימ"ח יהיה ריק, ואנשי המילואים יתייצבו גם אם לא התאמנו יום אחד בשנה האחרונה, אבל אנשי המילואים לא יתייצבו אם לא יהיה להם אמון במנהיגות, אם הם יודעים שהמנהיגים שלהם משקרים להם. ב-6 באוקטובר 1973 נקראו רבבות אנשי מילואים אל המערכה. הם התייצבו בזריזות, הם נטלו מהימ"חים את מה שמצאו, הם מיהרו לחזית, הם נלחמו כאריות ושילמו מחיר דמים כבד מנשוא. כשחזרו הביתה אחרי המלחמה, חסרים ומצולקים, הם גילו שהיה מחדל, שהמנהיגות הבכירה מעלה בתפקידה. הם יצאו לרחובות, הם הפגינו, הם מחו. ועוד איך הם מחו. וגולדה ודיין הלכו הביתה כי הם איבדו את הלגיטימציה להנהיג. תשע שנים אחרי כן החלה מלחמת לבנון הראשונה. הייתי צוער במלחמה ההיא, ומהיום הרביעי למלחמה נלחמנו שכם אל שכם עם אוגדה 880, אוגדת מילואים. לוחמי המילואים נלחמו היטב, אבל כשהם חזרו הביתה הם גילו שרימו אותם, שמשימת הסרת איום הקטיושות על יישובי הצפון התחלפה במשהו רחב הרבה יותר, שממשלת בגין לא ממש הבינה מה היא עושה. המילואימניקים חשבו שהם באו למלחמת "אין ברירה" אבל גילו שזו התפתחה להיות מלחמת "יש ברירה". אז הם יצאו לרחובות, הם הפגינו, הם מחו. ועוד איך הם מחו. ובגין אמר "איני יכול עוד", והלך הביתה. הוא איבד לגיטימציה להנהיג בעיני עצמו. והיום, היום אנחנו מובלים על ידי ראש ממשלה נאשם בפלילים, על ידי ראש ממשלה חליפי שהפר את אמון הבוחר, והשניים האלה הקימו ממשלה מנופחת, בזבזנית, שמהיום הראשון אינה מקיימת את ההסכם בין שני מרכיביה העיקריים; ממשלה שמנהלת את משבר הקורונה ואת המשבר הכלכלי החמור על בסיס מערכת שיקולים משפטיים ופוליטיים של העומד בראשה, ובהיסמכות על כניעותם של שלושה תריסרי שרים כמעט, ובניגוד לכללים הנהוגים בניהול משבר, ובניגוד מובהק לטובתם הכוללת של אזרחי המדינה. ואני אומר לך, ראש הממשלה, אנשי המילואים הם אזרחים, והאזרחים היקרים והמסורים הללו נכונים לכל משימה ובלבד שיש להם אמון בהנהגת המדינה. אתה, ראש הממשלה, ואתה, ראש הממשלה החליפי, איבדתם את אמון האזרחים הלוחמים, איבדתם את אמון המילואימניקים. אם אתם לא מאמינים, אז נא הצטרפו אליי בכל מוצאי שבת. בואו לירושלים ותראו את אלפי אנשי המילואים שאומרים "ביבי הביתה". תפגשו את רבבות המילואימניקים שאומרים דבר פשוט: לך. תפגשו את צבא העם במיטבו, את האזרחים המסורים שמוכנים לתת את הכול בשביל המדינה, שמוכנים, אם צריך, להקריב את חייהם ובלבד שידעו שהמטרה צודקת ושהמנהיגות שלחה אותם למשימותיהם כי לא הייתה שום ברירה אחרת. מר נתניהו ומר גנץ, העם אמר ואומר את דברו בדיוק כמו אז אחרי המלחמות, והעם אומר: אין לנו אמון בכם, לכו הביתה, פנו את הדרך למנהיגות שאינה נגועה בחטא היוהרה או בחטא השחיתות או בחטא זחיחות הדעת או בחטא חולשת האופי. בצבא בכלל, ובצבא היבשה בפרט, חסרים הרבה דברים לאנשי המילואים, חלקם הגדול פורט פה. המצב רחוק מלהשביע רצון, ובעיקר בגלל מיעוט האימונים ובגלל רמת הכשירות הלקויה, אבל הבעיה המרכזית שממנה סובל מערך המילואים היא בעיית האמון במנהיגות, האמון במנהיגות המדינה. ביום זה שבו אנחנו מוקירים את מערך המילואים, ראוי לומר לכם, הנשים והגברים הנהדרים שלנו, שנשבענו להעמיד לכם הנהגה ראויה, הנהגה אחראית, עניינית, מסורה וישרת דרך. הידד לכם, חברות וחברים יקרים, ביחד לעולם ננצח. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר גולן. חברת הכנסת מיכל וונש תעלה ותבוא. חמש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-1 בספטמבר, כאשר הרבה מחבריי ביקרו בבתי ספר לכבוד היום הראשון הלימודים, ביקרתי באחד ממלונות הקורונה בתל אביב שבו שוכנו משפחות העולים החדשים בבידוד במהלך השבועיים הראשונים שלהם בארץ. לצד המפגש המרגש עם אזרחי ישראל הטריים, הורים וילדים, פגשתי שם גם את קציני פיקוד העורף, כולם במילואים, אשר מפעילים את המערך מזה חודשים. אחרי חודשים ארוכים של מילואים, גיבורים אלו ממשיכים לשרת ולתרום לחברה הישראלית, לקבל את פניהם ולהוות תמיכה ראשונית לעולים, שהותירו הכול מאחור על מנת להגיע ארצה בתקופה של חוסר ודאות כללית המתווספת לזו האישית-משפחתית. המילואימניקים שאני פגשתי היוו ומהווים את העורף לאלה שהשאירו משפחות רבות מאחור. הם שעובדים לילות כימים בערים ובכפר, עם כלל הקהילות והמגזרים ללא הבדל, הם שניצבים בחזית הביצועית תמיד על מנת להגן, לתרגם, להנגיש ולאפשר את משימות ההתמודדות גם בעורף, לרבות עם משבר הקורונה הכלכלי, הבריאותי והחברתי-נפשי. חיילי המילואים הם אחד הנכסים האסטרטגיים הגדולים של מדינת ישראל וממלאים וגם ממלאות תפקידים חיוניים, לא רק בחזית הביטחונית על גבולותיה, אלא גם בחזית החברתית פנימה. מעבר להיותם חוד החנית בהגנה על אזרחי ישראל מאיומים מחוץ, מערך המילואים כולו משקף ומעמיק את הערבות ההדדית של החברה הישראלית פנימה. כמי שמגיעים מכל הרקעים וכל המגזרים, שעושים ולא מדברים, שמחברים ולא מפרידים, שלוקחים אחריות ולא מגלגלים אותה על אחרים, מערך המילואים מהווה השראה ותקווה להיתכנות לאיחוי הקרעים והשסעים בכלל החברה הישראלית. יתר על כן, הידע, הניסיון והבגרות של אנשי המילואים חיוניים לשמירה על ביטחונה של ישראל ולהבטחת הלכידות החברתית שלה. מחויבותם לחברה וניסיון חייהם הופכים אותם לשומרים גם על ערכי צה"ל. כוחות המילואים הם שממחישים הכי טוב את משמעות צה"ל כצבא העם להגנת העם, המגלם את הטוב שבעם. אל לנו לקחת כמובן מאליו את הוויתורים האישיים הרבים שעושים אנשי ונשות המילואים כדי לשרת את המדינה ואת אזרחיה. עם קבלת ההתראה הם משאירים מאחור את עבודתם, משפחתם וענייניהם האישיים לתקופות ממושכות על מנת לשרת את ביטחון ישראל ואזרחי ישראל. במקרים רבים ומצערים חיילי המילואים אף מקריבים את חייהם למען מדינת ישראל. רק השבוע ציינו 20 שנה לאירוע הלינץ' ברמאללה, שבו נרצחו באכזריות שני מילואימניקים חיילי צה"ל, ואדים נורז'יץ ויוסי אברהמי. חשוב לזכור כי משרתי המילואים אינם יוצאים למילואים לבד ואינן יוצאות לבד – גם בנות ובני הזוג שלהם והילדים מתמודדים עם היציאה למילואים וגם להם מגיעה הוקרה היום. ביום זה אנו מכירים ומוקירים את תרומתם האדירה של חיילות וחיילי המילואים ומאחלים להם – מייחלים לנו, יותר נכון – שבהובלתם בזיהוי ומיצוי ההזדמנויות שלצד המשבר הנוכחי שבו שרויה החברה הישראלית, נשכיל לשקם את הערבות ההדדית שעל בסיסה הוקמה מדינת ישראל והמהווה את כיפת הברזל להמשך קיומה. לא נכון יהיה לסיים את דבריי היום על אודות הערבות ההדדית שאותה מגלמים חיילות וחיילי המילואים, שמלמדים ומזכירים לנו בכל יום מהי, מבלי להזכיר שני חיילים המוחזקים בעזה מעל לשש שנים ואיתם גם שני אזרחים, בהפרה בוטה של הדין הבין-לאומי ושל צו המוסר. אותם הערכים שמקיימים חיילי המילואים בכל יום ואשר מגלמים את ההסכם הבלתי-כתוב בין המדינה לבין אזרחיה מחייבים אותנו לדרוש את השבתם של שני חללים בכל הזדמנות ומעל לכל במה. רק כך נמלא את חובתנו כלפי כלל חיילי ואזרחי מדינת ישראל גם ביום זה של הוקרה למערך המילואים. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל וונש. ישיב כבוד השר במשרד הביטחון לעניינים אזרחים, השר מיכאל ביטון. השר ביטון, עד שאתה תעלה אני רוצה לומר לך שכתובע במילואים בפרקליטות הצבאית, לא אושר לי להמשיך לעשות מילואים כחבר כנסת, אבל את חוגר המילואים אני עדיין שומר בתוך הארנק לצד תמונתו של מרן הרב עובדיה. הכנסת כנראה תחלוף ונחזור לעשות מילואים. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר >> כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך אותך על השקת האמנה לכבוד הדדי בכנסת הבוקר, במעמד נשיא המדינה. יגעת ומצאת – תאמין. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> 70 חברי כנסת חתמו שהם גוזרים על עצמם להתייחס בכבוד לעמיתיהם ולדבר בכבוד ובענייניות. חבר הכנסת דיין, חתמת? << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> חתמתי, אבל לא הזמינו אותי להשקה, לעומת זאת. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אילוצי קורונה, אילוצי קורונה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אבל אתה תנהג בו בכבוד על אף המצב. באמת, אני קורא לכולם להצטרף. כבר ראינו פה תופעה שהאמנה הזאת משפיעה כשבעידנא דרתחא חבר כנסת פנה לשר מהיציע באופן לא מכובד, ואחרי שתי דקות ביקש מיושב-ראש הכנסת רשות דיבור לשתי דקות ואמר: אמרתי מילים לא לעניין, אני מבקש להתנצל בפני השר. זו הייתה ממש הוכחה שזה דבר רציני ואפשרי, והבשורה הזאת – עם ישראל זקוק לה. כבוד יושבי-ראש השדולה לחיילות וחיילי המילואים בצה"ל, האלופה הראשונה ואולי היחידה בצה"ל – נכון? יחידה גם. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> בינתיים. אני מקווה שתהיינה נוספות. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> ראשונה אך לא אחרונה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אמרתי ראשונה ויחידה, נכון? חברת הכנסת אורנה ברביבאי. << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> בצה"ל תשפ"א אין במטכ"ל לא אלופה אישה ולא אלוף חובש כיפה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> האלוף עוזי דיין, האקדמיה קבעה שבגלל החריגות של התופעה, הדרגה תהיה אלופה לאישה ולא אלוף, כדי לציין את החריגות. << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> אמרתי אלופה. וב. אני בעד. אני מוכן – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אבל אני שמעתי על אחד שכל שבת הולך לתפילה ואומר דברי תורה, אין לו כיפה אבל ילדיו בחינוך דתי. אתה יודע, מסורתיים זה שליש מהעם. האלוף איתי וירוב הוא שומר מצוות, נכון? כבוד היושב-ראש עמית של השדולה למען חיילי המילואים אלוף משנה מתן כהנא, במילואים, חברי כנסת נכבדים, משרתי המילואים ובני ובנות זוגם הנמצאים במשכן – רצינו שיגיעו לכאן הרבה יותר, אבל הקורונה מנעה מאיתנו לעשות את זה ברוב עם, ונקווה בשנים הבאות לראות ביציע את המפקדים, הלוחמים, הלוחמות, ושתהיה לנו זכות שישתתפו בעצמם גם בוועדות. ברכות ליושב-ראש הכנסת ולראשי השדולה על קיומו של יום ההוקרה למערך המילואים בכנסת ישראל, על הדיונים החשובים בוועדות השונות לאורך היום, על ההצעות וההחלטות. שר הביטחון נמצא במשימה ביטחונית בדרום הארץ וביקש ממני להעביר באופן אישי תודות לכם, ליושבי-ראש השדולה, על העלאת הנושא, ולחברי הכנסת שפעלו בנושא לאורך היום ולאורך השנה – זה לא רק לאורך היום: אני רואה את הפעילות של האנשים פה כל השנה, ולא רק ביום הזה – ולהביע את הערכתו ותודתו לכל חיילי וחיילות המילואים של צה"ל. אתמול הוקרן הפרק הראשון בסדרה נעילה, על מלחמת יום כיפור, ואזרחים רבים נחשפים להיסטוריה של המלחמה הזאת. אני הייתי בן שלוש במלחמת יום כיפור. יש פה אנשים שזוכרים יותר, ויש אפילו כאלה שהשתתפו. נכון, האלוף דיין? היית בסיירת ביום כיפור? << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> הייתי ביחידה – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אתה עד היום לא מוכן להגיד סיירת מטכ"ל. ביחידה. << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע, זה כמו העמק, יש רק אחד. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> זה סודי. כן, אתה ממש השתתפת. עכשיו אני קורא ספר של האלוף אורי אור וגם של ברן, אברהם עדן, ובאמת אחד הדברים המדהימים – אברהם עדן גייס את היחידה שלו, את האוגדה שלו במילואים, והצליח להכניס טנקים ראשונים אולי תוך 12 שעות לקרב. אף אחד לא האמין שהוא יעשה את זה. הלו"ז לא קבע שהם ייכנסו תוך 12 שעות. גם אורי אור. מהר מאוד הטנקים הגיעו ובעצם היו הכוח של קרבות הבלימה והמעבר להתקפה ולהכרעת המלחמה הזאת. אולי יום כיפור מלמד אותנו – – – << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> חצי מההרוגים ביום כיפור היו טנקיסטים, ורבע היו קצינים צעירים. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> זה מחזק את הדברים, ואולי ההוכחה הנוקבת ביותר – מה זה המילואים עבורנו. ללא כוח כשיר ומאומן ומטופח ומתוגמל של מערך מילואים לא נוכל לשמור על ביטחון ישראל ולא נוכל להכריע גם את המערכות הבאות. השנה מערך המילואים הוכיח את יכולותיו – אותם גדודי מילואים שגויסו לפיקוד העורף, 3,500 חיילי פיקוד העורף ברגע זה עושים מילואים, ואני אפרט את העשייה שלהם תכף בפירוט רב. בכלל, אין דבר שהוא יותר ישראלי ממילואים. כשאתה מסתכל על ההיסטוריה שלנו, מה זה ישראליות, מה זה לא נורמליות ישראלית או אידיאליזם ישראלי או שליחות ישראלית, זה מילואים. מצד אחד אני רק רב-סרן, כמו שציינו פה, ויש פה שלושה אלופים ואלוף משנה ותובע צבאי שרוצה להצטרף, וגם הרבה אנשי ש"ס עשו צבא. נכון, השר? רובם עשו צבא. << קריאה >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << קריאה >> גם השתתפתי במלחמת יום כיפור. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> השתתפת, ואתה גם אח שכול, לא עלינו. אז תראה איזו תרומה אדירה. אני רוצה להגיד לכם שאני החלטתי לעשות מילואים. השתחררתי בדרגת סגן, היום אני רב-סרן וחסרים לי 28 יום להיות סגן אלוף במילואים. אבל לא רוצים לגייס אותי למילואים, כמוך. אז אנחנו צריכים לפתור את העניין. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> יום יבוא. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, נבחרי ציבור אוטומטית מוחרגים ממילואים. הם צריכים להסביר במיוחד למה הם עדיין מתאימים לעשות מילואים. אז זה מאמץ גדול, להישאר. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> השר ביטון, נבחר ציבור זה מום עובר. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, חס ושלום. אנחנו לא מאמינים בזה. << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> גם אסור ללכת למילואים בקורונה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אבל אני רוצה להגיד לכם שהמילואים היו אחת החוויות המעצבות בחיים שלי, וגדלתי וצמחתי במילואים. התגייסתי בגיל 17, השתחררתי בגיל 20. הייתי בלי השכלה, בלי בגרות, בלי עבודה, והתחלתי מילואים. וכל שנה אני הולך למילואים 30 יום, 40 יום, 25 ימים, ובזמן המילואים הגעתי לחטיבה בצפון, 228, חטיבה שנפתחה ונסגרה, ישבה בירדן בצמח והימ"חים שלה בעפולה, במחנה עמוס, ועשינו קו על הירדן. שומרים על גבול הירדן, לפני הסכם השלום – 1992, 1993. אבל זה היה צפון וזאת הייתה יחידת מילואים לא מספיק קרבית, האלוף דיין. היו מין חטיבות כאלה חרמ"ש, ואני הייתי גולנצ'יק ורציתי יותר קרבי, אז הלכתי למפקד של החטיבה הזאת, אמרתי לו: אני רוצה יותר קרבי. ואז הזדמן לי להתגייס לפלס"ר, פלוגת סיור של שריון במילואים בחטיבה שישבה בדרום, פלס"ר של חטיבה 519. כדי להיות מפקד בצוות פלס"ר אתה צריך לצאת לקורס. אז יצאתי לקורס קציני סיור במילואים. נעדרתי מהבית חודש וחצי, עם ילדים בבית, ואני הייתי קצין סיור בפלס"ר 519. הצבא החליט שהוא סוגר את חטיבה 519, והחיילים לא מוכנים להיסגר. הם עושים מחאה וממזגים אותנו עם חטיבה אחרת, חטיבה 600, ושם אנחנו מקימים מחדש ומחיים ומרחיבים את פלס"ר 600. וגם אותו רוצים לסגור. חל עלינו הפסוק "וכִתתו חרבותם לאִתים" – כל יחידה שהגענו אליה. וכך אנחנו, 20 שנה, 30 שנה, עושים מילואים. ואנחנו מתחילים סטודנטים וצעירים, עם שיער מגודל, שבאו מהודו ועוד מבולבלים ולא יודעים מה זה מילואים. הם עושים תואר ראשון ותואר שני, ומקימים עסקים, ומקימים משפחה, והופכים לקהילת חיים; הופכים לאיזה משהו מלוכד בחומת מגן או באירועים כאלה שגויסנו בהם. אחוז המתגייסים בפלס"ר הזה הוא 120%. כשהיינו באים לתעסוקה היינו באים עם יותר כוח אדם ממה שהצבא דורש. פשוט התגייסות טוטלית. למה? כי זה הדבר הכי אמיתי, הכי נקי, הכי ישראלי. כשאתה עושה מילואים עם אנשי מופת אתה הולך הביתה שמח. מי שמשלם את המחיר של המילואים זה לאו דווקא הקצין של המילואים. זה בן או בת זוגו. כשאתה נעדר מהבית ורעייתך עם ילדים קטנים – אתה עושה מילואים, בסדר, אבל היא עם שלושה, ארבעה וחמישה ילדים קטנים. אז ביום הזה אנחנו לא מזכירים רק את לוחמות ולוחמי המילואים ואת כל מי שעושה מילואים; מזכירים את המערך התומך, את בני המשפחה. בקיצור, סגן היושב-ראש, אנחנו עדיין רוצים להתגייס למילואים. אבל לא הכול טוב. במהלך השנים, למשל, איבדנו את הרס"פ שלנו, הרב-סמל הפלוגתי, שהיה סגן של רכז הביטחון השוטף בקיבוץ נירים בעוטף עזה, שנהרג ממרגמה – שחר מלמד, חייל שלנו, הרס"פ. איבדנו ממחלה מפקד שלי בגולני, שהיה סמל שלי בגולני ואחר כך אני הייתי המפקד שלו במילואים – ירון דהרי. איבדנו חייל בטרם עת, סטודנט – אופיר בוחניק. פגשנו חולי, פגשנו קשיים, פגשנו אנשים בתוך הפלוגה שיש להם בעיית פרנסה. הייתה עזרה הדדית ואנשים נקלטו לעבודה, ונעשו מאמצים משותפים. הפכנו למשפחה. אפילו בימים אלה אנחנו מתכתבים על פוליטיקה, שזה הכי קשה. ואתה רואה שבמילואים יש כבוד. אתה לא צריך את האמנה שלך בווטסאפ הפלוגתי כי זה אנשים בני 70 ובני 30, כי הוותיקים השתחררו והצעירים הגיעו, ואנחנו באמצע; ויש קוד אתי מה זה מילואים, מה זה אחוות רעים של חיילי מילואים. זה דבר שאין בשום מקום. זה משהו ייחודי למדינה, ובתוך המדינה אולי גולת הכותרת – של תמימות, יושרה, ערבות הדדית ורעות שכמעט קשה למצוא היום. עכשיו כמה ענייני דיומא: בעשור האחרון חיילי המילואים עשו בממוצע קרוב ל-2 מיליון ימי מילואים כל שנה. השנה לא נסתיימה – בערך 1.2 מיליון ימי מילואים, ויש תאוצה בגלל הקורונה ויש תאוצה בגלל אישור תקציב תוספתי למערכת הביטחון, שמאפשר להחזיר את גלגל האימונים להיקפים גדולים. זה יהיה פחות או יותר הממוצע. אבל מה מיוחד בנתונים? 35,000 מתוך – לא נגיד את סך כל משרתי הביטחון כי זה מספר ביטחוני – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמרו את זה היום. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אמרו את זה היום אבל אני שומר על מה שאני יכול. אבל זה הרבה. 35,000 מתנדבים למילואים. אתה יודע, האלוף אודי אדם היה אלוף פיקוד צפון, אחרי זה מנהל קמ"ג, אחרי זה מנכ"ל משרד הביטחון. מה הוא עושה במילואים, סגן היושב-ראש? הוא עולה על סמיטריילר ומזיז כוחות של טנקים, ומפקד על החבר'ה. והוא נוהג בעצמו. הוא עושה את זה שנים – לא עכשיו – 20 שנה. הוא לא היחיד – גם האלוף מצנע – – – << קריאה >> עוזי דיין (הליכוד): << קריאה >> מוסה פלד. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> מוסה פלד. זה חבורה של קצינים בכירים. אמרו: גמרנו להיות לוחמים עד גיל 50, 60; אנחנו יודעים לנהוג – נישאר במילואים. זה אחד הדברים המדהימים. 35,000 בשנה מתנדבים למילואים. הם בכלל לא חייבים לעשות מילואים. הם בוחרים, רוצים ודורשים לעשות מילואים. יש לנו תופעה מיוחדת בשנים האחרונות, ש-50% מהנשים שהתגייסו לצה"ל עושות מילואים. זה דבר שלפני 20 שנה בכלל לא היה, היה בשוליים. זאת תופעה מיוחדת, משמעותית. זה מעיד על התקדמות, על שוויון הזדמנויות, על נטילת חלק במערך הלחימה של צה"ל על ידי נשים. יחידות שלמות, משולבות או נפרדות, שלוחמות ומגויסות אחר כך למילואים. עשרות אלפים משרתים מעל עשרה ימים בשנה. הרמטכ"ל רואה בזה נושא מרכזי, והפך אותו בתוכנית תנופה שלו, הרב-שנתית, לבניית הכוח והיערכות אסטרטגית של צה"ל לשנים הקרובות. הוא הטיל על סגן הרמטכ"ל הקמת צוות עבודה שנקרא "מילואים בתנופה", כחלק מהתוכנית הרב-שנתית תנופה. זה כולל חיזוק מערך המילואים כמערך כשיר, מקצועי ומיומן המחויב למימוש ולביצוע משימותיו בכל מצבי השגרה, החירום והמלחמה. עיקר התוכנית: הכשירות של משרת המילואים, חוסן ולכידות, ניהול מידע והנגשה, הוגנות, הוקרה ותגמול – שדיברנו עליהם פה, והכנסת יכולה לתרום לכך, ומשרדים שונים יכולים לשאת את הדגל וגם ועדות שונות, וחקיקה תרומם את מעמדם של משרתי המילואים. המפקדים – אותם אנשים, למשל, מג"ד במילואים. הייתה בעיה: הבן אדם עושה לפעמים 90 ימי מילואים בשנה או יותר, ולא תמיד יש לו רכב כדי לבוא למילואים. זה דבר שפותרים אותו. או שמג"ד רוצה לעשות טלפונים ל-30 קצינים שלו והוא צריך לעשות הכול מהבית. אז אנחנו חושבים לעשות מרכזי עבודה לקצינים במילואים, כמו open space, שכשהוא יגיע לבאר שבע יהיה לו הכול. יהיה סיווג, תהיה סודיות. נכנס, עובד, עושה את כל עבודתו כקצין כהכנת היחידה. ותוכנית אימונים חדשה מרמת החייל ועד המפקד. שיתפנו את המילואימניקים במחשבות האלה. בוצע אכ"אתון – זאת מילת מפתח היום לסיעור מוחות. מתוך 300 אנשי מילואים שהשתתפו בסיעור מוחות על השבחת מערך המילואים היו הצעות מעניינות: למשל, תו תקן לעסקים קטנים ובינוניים שמוקירים את משרתי המילואים. פשוט לתת להם הוקרה, לשים: "זה עסק שמכבד את אנשי המילואים" – זה הופך אותו ליוקרתי ואנשים ירצו להתייחס לעסק הזה ולתת לו עדיפות; לשבץ אנשי מילואים גם לפי הכשרתם, השכלתם והמקצוע שלהם שנרכש במהלך החיים האזרחיים; לתת נגישות למידע; אתר מילואים; שיפור המעבר בין סדיר למילואים. פעם היו עושים – וזה ממשיך – צוות בגולני ממשיך לחטיבת מילואים בגולני, והיום מדברים גם שאיש מודיעין ימשיך ליחידה שדומה לו, איש הגנה אווירית ליחידה – לייצר אורגניות. כשאתה הולך עם הצוות שלך, עם החיילים שהיית איתם בסדיר, יש לכידות ואתה רוצה להתייצב, כי אלה אנשים שהתגייסת איתם בגיל 18. אבל אני רוצה שנהיה גאים מאוד ב-3,500 אנשי המילואים של פיקוד העורף. לא רק פיקוד העורף – – – << קריאה >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << קריאה >> נביא חלות לשבת. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבין – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אנחנו נכין לך כל מה שצריך. אתה יודע, השר, שאנחנו יודעים לעשות את זה. אבל יש יום אחד בשנה והוא נקבע, ואנחנו נמצה את הפוטנציאל שלו. יש 3,500 חיילים ברגע זה שגויסו למילואים בפיקוד העורף. לצידם עוד אנשי מילואים של אמ"ן ואחרים. וכל אלה גויסו למערך הקורונה. לצידם עוד חיילי מילואים שגויסו למרכיבי ביטוח ולאתגרים שיש לנו בצפון, וברגע זה ממש הם עושים את המילואים. אנשי המילואים שגויסו לפיקוד העורף בקורונה בעיניי עשו דברים מופתיים: כל מערך המלוניות, ניהולו, תפעולו, הפיקוד עליו, הקמת מפקדת אלון ויחידת אלה, שעוסקות בנושא הבדיקות, תיאום המערך עם משרד הבריאות, זירוז הבדיקות, עידוד הבדיקות, ניהול הערים שבמשבר, ערים אדומות, עם היקל"רים – יחידות קישור לרשויות. יש אולי 140 רשויות שיש לנו בהן יקל"רים. אנשי מילואים של פיקוד העורף צמודים לראש העיר, עובדים איתו על אתגרי העיר במזון, בתרופות, בהסעות, בבדיקות, בליווי משפחות – כל דבר שצריך. הדבר הזה הוא חסר תקדים והוא מוכיח את העוצמה של המילואים. אני רוצה באופן מיוחד להוקיר את חיילי פיקוד העורף במילואים על התקופה הקשה הזו שנמשכת. עם הפנים לעתיד – אנחנו עוסקים בכמה פעולות ועסקנו השנה. למשל, הקדמנו את המענקים לפני הפסח לחיילי המילואים, הגדלנו את המשתתפים במועדון "בהצדעה", שנותן הטבות, בוחנים מאמצים לסיוע לעצמאים ושכירים בתקופת המשבר שנפגעו גם כשעשו מילואים, וכל הסיפור של היחס לאנשי המילואים בתקופת הקורונה. גם את ההערה של חבר הכנסת אלכס קושניר אני לקחתי לתשומת ליבי ונבחן מה ניתן לעשות שם. לגבי חקיקה בכנסת, אנחנו מדברים על חוקים שמתקדמים כבר: חוק הארכת המועדים, שמשמעותו דחיית גבייה של תשלומים לרשויות ציבוריות לחיילים המופעלים בצו 8 ובצו 9 באופן גורף. משרד המשפטים יפרסם טיוטת חוק בשבועיים הקרובים. בנוסף, תזכיר חוק השוואת תנאים והסדרים של משרתי המילואים ובנות הזוג במכללות הטכנולוגיות; יש לנו חקיקה שמטיבה איתם באוניברסיטאות, ואנחנו רוצים שגם מי שעושה הכשרה מקצועית במכללה טכנולוגית יהיה זכאי להטבות ולהסדרים כפי שמעניקה המועצה להשכלה גבוהה. נושאים נוספים להצעות מחליטים: מתן עדיפות לחיילי מילואים במכרזים, הכרה בניסיון הפיקודי כניסיון ניהולי – זה חשוב, הנחות בשירותים חינוכיים כמו קייטנות, צהרונים, סבסוד וכניסה לאתרים, וכל מני הטבות שמוסדות לאומיים יכולים להעניק לחיילי המילואים. לא שיערתי שאחרי 25 שנות מילואים אמצא את עצמי אחראי על המערך הזה. זו ההזדמנות שלי להצדיע למשרתי המילואים באשר הם – ממש מצדיע להם. אבל אני גם מצדיע לבני ובנות הזוג, ולהורים ולילדים של משרתי המילואים. אתה לא יכול להיות משרת מילואים טוב בלי גב בבית. גם למשפחות אני מצדיע, כי הם מבינים את חשיבות השירות של בן או בת הזוג ונותנים גב לדבר הזה. אני מצדיע לעסקים. יש עסקים שמבינים שאיש המילואים, גם אם הוא נעדר מתפקידו, הוא נהדר בתפקידו, כי זה איש ערכי ומסור. גם אם הוא נעלם ל-20 יום אז ב-345 ימים הנותרים הוא הרבה יותר טוב מכל עובד אחר, כי הוא חרוץ, כי הוא מפקד, כי הוא מנהיג, כי אכפת לו, כי יש לו ערכים. יש עסקים שמרוממים את אנשי המילואים; אנחנו מכירים כאלה שפוגעים באיש מילואים בגלל שהוא עושה הרבה מילואים, אבל יש ששואלים כאלה בריאיון: אתה עושה מילואים, אתה קצין – בהייטק, במקומות כאלה – אז אתה מגויס אלינו, כי יש לך איכויות, כי יש לך סיפור, כי אתה מביא עולם ערכי. אנחנו רוצים לרומם ולהצדיע לעסקים הללו שמתייחסים בהתאם. אני רוצה להודות לחברי הכנסת הפעילים היום, וכל השנה, למען חיילי המילואים, ויש פה רבים במשכן. תודה לכולכם, ולראשי השדולה, לאלופה אורנה ברביבאי ולחבר הכנסת מתן כהנא – ראשי השדולה. ההערה שנאמרה היום, צריך לקבל אותה באהבה ולהכניס אותה לעתיד, ושהשדולה תהיה מורכבת מקואליציה ואופוזיציה יחד. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אנחנו נשמח. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> זה מאוד מאוד חשוב לעתיד לבוא. אני מודה לכם ומצדיע לכם על קיום היום הזה. לרמטכ"ל ולסגן הרמטכ"ל שעובדים קשה ברגע זה, וכל השנה, וחשוב להם לעשות את מערך המילואים טוב יותר, וכללו אותו בתוכנית הרב-שנתית תנופה להשבחת מערך המילואים; לראש אכ"א, שיסיים את תפקידו בקרוב, האלוף מוטי אלמוז, שהיה שותף ומחויב לאתגרי ההון האנושי בצה"ל ולמערך המילואים בצה"ל, ולצוות שלו שעבדו על המשימה; לאלוף שייכנס בקרוב, כרגע תת-אלוף יניב עשור, שיהיה ראש אכ"א ממש בחודשים הקרובים – נאחל לשניהם, לאחד תודה ובהצלחה ולאחד כניסה לתפקיד והמשך המאמץ למען חיילי המילואים; לקצין מילואים ראשי ארי סינגר ולרח"ט תומכ"א אמיר ודמני ולראש עתכ"א, שזה ענף תכנון וניהול כוח אדם, שנאמר פה קודם, נמרוד זיגלמן – על ההכנה של היום הזה. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לכבוד השר מיכאל ביטון. אנחנו נמשיך בסדר-היום, לא לפני שנזכיר כמובן את פעולתו של שר הפנים להנחה בארנונה לחיילי המילואים – פעולה חשובה. << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> הנושא הבא זה שאילתות ותשובות לשר האוצר. יציג את שאילתה מס' 244 חבר הכנסת יעקב אשר, בנושא: הודעה קולית על זכאות למענק עבודה לבעלי טלפון כשר. בבקשה, אדוני. ישיב השר במשרד האוצר ושר השיכון חבר הכנסת יצחק כהן – יעלה ויבוא. << שאילתה >> 244. הודעה קולית על זכאות למענק עבודה לבעלי טלפון "כשר" << שאילתה >> << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> קודם כול, אני אחרוג מהפרוטוקול ואאחל לשר במשרד האוצר, שר השיכון, בהצלחה גדולה. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק כהן: << קריאה >> ברוך תהיה. תודה רבה, אמן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני השר, רשות המיסים שלחה מסרונים לזכאים פוטנציאליים למענק עבודה לשנת 2019 שטרם מימשו את זכאותם. אציין כי נישומים שהמכשיר שברשותם אינו תומך בקבלת מסרון, כגון מכשיר "כשר", לא קיבלו הודעה. רצוני לשאול: מה יעשה משרדך על מנת שבעלי טלפונים "כשרים" יקבלו גם הודעה קולית או כתחליף? << דובר >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << דובר >> תודה על השאלה. רשות המיסים שולחת מסרונים אישיים ללקוחותיה עם הודעות על אירועים שונים בנושא המס ככלל. מסרונים אלה נשלחים עם נוסח אישי, תוך שימוש בשירות של רשות התקשוב הממשלתי המבצע עבור הרשות את משלוח ההודעות, הכולל, בין היתר, הודעות קוליות לבעלי טלפונים אשר אינם מקבלים הודעות כתובות. קרי, טלפונים "כשרים". משלוח המסרונים בנושא מענק עבודה, שבוצע ב-23 באוגוסט 2020, כלל 114,084 מסרונים. מאחר שמשלוח כמות כה גדולה של מסרונים יש בו כדי ליצור הכבדה משמעותית על שרתי המחשב, ובדרך כלל הוא דורש מספר שעות, השתמשנו בשיטה אחרת למשלוח המסרונים, שבה אנו מעבירים קובץ לרשות התקשוב והיא מעבירה אותו לספק המסרונים לצורך ביצוע משלוח מרוכז בהליך מקוצר הנמשך כחצי שעה בלבד. כיוון שמדובר בשתי שיטות שונות למשלוח המסרונים, התהליך המרוכז לא כלל הקראה קולית. לאור פניית חבר הכנסת הרב יעקב אשר סוכם עם רשות התקשוב כי מעתה גם משלוח מסרונים בשיטה המרוכזת יכלול הקראה קולית לאוכלוסייה בעלת טלפונים שאינה מקבלת הודעות כתובות. יישר כוח, בזכותך הבעיה הזו נפתרה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת יעקב אשר בשאילתה נוספת בנושא ביטול שירות האל-תור. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, שאלת המשך. לא כל כך הבנתי – זה מתחיל מעכשיו? << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> בעקבות פנייתך. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> את הקרדיט נשמור לאחר כך. זה נכנס עכשיו כדבר קבוע – מי שיש לו מסרון, מקבל? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> כן, ויישר כוח על תשומת הלב. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה רבה, ותודה רבה לעוזרים שלי שהביאו את הדברים לתשומת ליבי, ובקשות של אנשים, אבל סתם, אדוני שר האוצר, אני חושב שהמבצע הזה שנעשה, בכלל, גם במסרונים, ועכשיו בוודאי הוא דבר חשוב מאוד. הוא נותן לאנשים את הערנות לעקוב אחרי מה שמגיע להם וכו'. יישר כוח גדול מאוד, והגעתם להרבה מאוד אנשים שיכול להיות שהיו נופלים בין הכיסאות בעניין הזה. עכשיו אשאל את השאילתה השנייה. << שאילתה >> 245. ביטול שירות אל-תור בבנקים << שאילתה >> << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> כבוד השר, בנקים רבים ביטלו את שירות אל-תור. מהלך זה פוגע באוכלוסייה המבוגרת, המתקשה להפקיד במכונות האוטומטיות ולהסתדר עם המחשוב שלהן, ובאנשים מקבוצת סיכון היום, הנמנעים להשתמש במכונות האוטומטיות מטעמי היגיינה בפרט בתקופת הקורונה. כך יוצא שללא שירות האל-תור הם נאלצים לעמוד בתור ולשלם עמלה גבוהה. רצוני לשאול: האם בכוונת משרדך להורות לבנקים להחזיר את שירות האל-תור ללקוחות? << דובר >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << דובר >> שוב תודה, חבר הכנסת הרב יעקב אשר. אדוני היושב-ראש, מדובר בפרלמנטר מצטיין, לפי השאילתה שאני מקבל ממנו. יישר כוח. בשנים האחרונות, כבוד הרב, פותחו במערכת הבנקאית פתרונות טכנולוגיים המאפשרים ללקוחות להפקיד צ'קים באמצעות אפליקציות הבנקים ובאמצעות המכשירים האוטומטיים. פתרונות אלו מאפשרים ללקוחות להפקיד את הצ'קים, ההמחאות, בנוחות מביתם או באמצעות המכשירים האוטומטיים בעמלה מופחתת ומבלי לעמוד בתור. בנוסף לנוחות ולמחיר המוזל, אמצעים אלו בטוחים בהרבה מהפקדה באמצעות מעטפות, ולכן הם עדיפים ללקוחות. בהתייחס לאוכלוסייה שכבודו מציין אותה, אשר מתקשה לעשות שימוש בכלים דיגיטליים, בדגש על אוכלוסיית האזרחים הוותיקים, הפיקוח על הבנקים פועל באופן תדיר לרתום את הבנקים להשקיע בהדרכות ייעודיות לאוכלוסיות אלו שאתה מכוון אליהן. במסגרת זאת התקיימו בשנים האחרונות פעילויות ארציות להעצמה בנקאית דיגיטלית לאזרחים ותיקים, ובמהלכן האזרחים הוותיקים הוזמנו להרצאות על אודות הבנקאות הדיגיטלית ולאחר מכן התקיימו הדרכות אישיות לכל אזרח ותיק שביקש זאת. הדרכות אלו התמקדו באופן ביצוע פעולות בסיסיות במכשירים האוטומטיים: בירור יתרה, הפקדת צ'ק, משיכה או הפקדה של מזומן, לרבות תרגול מעשי והיכרות עם אתר האינטרנט או האפליקציה של הבנק. ואכן, נראה כי במיוחד בתקופה זו של משבר וירוס הקורונה אזרחים ותיקים רבים עושים שימוש הולך וגובר בערוצים הישירים לביצוע פעולות בנקאיות, במטרה להפחית את ההגעה אל הסניפים ולשמור על בריאותם. כבודו מתייחס לאוכלוסייה החרדית שאין לה אינטרנט ואין לה מכשירים דיגיטליים. לגבי האזרחים הוותיקים שמשתמשים בטכנולוגיה, זה הפתרון. לגבי האוכלוסייה שאין לה שום נגישות לטכנולוגיה כזו או אחרת, תכף נתייחס לזה. לעניין גובה העמלה בעת ביצוע הפעולה באמצעות פקיד בסניף, המוזכר בשאילתה, בנק ישראל מבהיר כי ככל שאזרח ותיק בוחר בכל זאת לבצע את הפעולה באמצעות בנקאי, הוא זכאי לארבע פעולות בחודש במחיר מופחת הזהה למחיר ביצוע פעולה בערוץ ישיר. הפקדת האל-תור אינה שירות שמוגדר כשירות שמוטלת על הבנקים חובה לספקו. יודגש כי מעטפות השירות הן אמצעי בלבד לביצוע הפעולה של הפקדת שיקים וככל שהבנקים מציעים אמצעים אחרים ונוחים לביצוע הפעולה כאמור לעיל, הפיקוח אינו מוצא לנכון להתערב בכך. עם זאת, הטענה העולה מהשאילתה כי האמצעים האחרים המוצעים על ידי הבנקים לביצוע הפעולה אינם מספקים עבור חלק מהלקוחות שכבודו מכוון אליהם הועברה אל הבנקים לתשומת ליבם ולטיפולם, שייתנו פתרונות לעניין הזה. לכן נעמוד על כך שיינתן פתרון. שנינו נעקוב, כבוד הרב, גם אתה וגם אני, לראות איך הבנקים מנגישים את השירות הזה גם לאוכלוסייה שאין לה נגישות לטכנולוגיה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני ידע שגם יש החלק של הציבור החרדי, אבל אנשים מבוגרים, עם כל הקורסים שעושים להם והכול – הם לא באים לקורסים. להיכנס למחשוב אצלם זה דבר שהוא קשה. אני יודע גם שאין אפשרות לאכוף על הבנקים את זה, אבל אני חושב שאפשר להבהיר להם שלפחות בנקודות מסוימות שיהיו – האל-תור הזה, יש אנשים ששנים על גבי שנים עובדים כך. אני לא זוכר הרבה תלונות על דברים לא בטיחותיים שקרו שם, שנעלמו כספים או דברים מסוג זה. אני חושב שהפקדות נעשו שם ונעשו בדרך כלל במקומות ציבוריים שהם מאובטחים יחסית. אשמח מאוד, גם מניסיוני מול בנק ישראל וגם מול הבנקים, אם יבהירו להם שיש צורך בכך לפחות בשנים הקרובות, לאט-לאט עד שכולם יעברו לטכנולוגיות ועד שלכולם גם תהיה טכנולוגיה שלא צריך בשבילה מחשב. נגיע יום אחד לדבר הזה גם כן, אבל בינתיים לעשות כל מאמץ, כי זה שירות חשוב מאוד שאנשים רגילים אליו. ככה הם התרגלו הרבה שנים, וצריך לתת להם את האפשרות הלאה. אני מודה לך, אדוני. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> תודה. יישר כוח. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. חברת הכנסת סונדוס סאלח בשאילתה בנושא: הגנה על משפחת סומרין מפני פינוי מביתם בסילוואן. בבקשה. << שאילתה >> 337. הגנה על משפחת סומרין מפני פינוי מביתם בסילוואן << שאילתה >> << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד השר, מכובדיי חברי וחברות הכנסת, בזמן שהיה מאוכלס בבני משפחה של בעל הבית, הוכרז בית משפחת סומרין בסילוואן כנכס נפקד ונמכר לקק"ל ולעמותת אלעד. כעת המשפחה בסכנת פינוי למרות ששני יועצים משפטיים וועדת חקירה ממשלתית כבר ב-1992, קבעו שזה שימוש פסול בחוק נכסי נפקדים. רצוני לשאול: מה עושה משרדך על מנת למנוע את נישולם מביתם? תודה. << דובר >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << דובר >> תודה, חברת הכנסת סונדוס סאלח. בעניין הגנה על משפחת סומרין מפני פינוי מביתם בסילוואן, גברתי, חוק נכסי נפקדים הוחל לכל דבר ועניין, כמו כלל החקיקה הישראלית, בשטח מזרח ירושלים, ובכלל זה בשכונת סילוואן, על פי צו החלת המשפט מתאריך 28 ביוני 1967. פעולות האפוטרופוס לנכסי נפקדים הרלוונטיות, בהתייחס לנכס הנטען, בוצעו כחוק ובתום לב וזאת כבר בשנת 1987. יובהר ויודגש שמעת שהנכס הועבר לרשות הפיתוח, ולאחר מכן לצד ג', הרי שהנכס הועבר משפטית ועניינית מאחריותו של האפוטרופוס ועובר לקניין הרוכשים הפרטיים הנ"ל לכל דבר ועניין. טענות משפחת סומרין לרכישה לכאורה של הנכס על ידם, כמו גם נושא ההקניה של הנכס, היו נושא לשרשרת התנהלות משפטית ארוכה מאוד, כשהחוליה האחרונה בשרשרת התנהלה בבית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 633/99 (מחוזי ירושלים) מוחמד סומרין ואח' נ' חברת הימנותא בע"מ ונגד רשות הפיתוח והאפוטרופוס לנכסי נפקדים. בפסק דין של בית המשפט, שניתן בתאריך 26 באפריל 2004, נדחתה על ידי בית המשפט טענת רכש הנכס על ידי המשפחה, והמצב המשפטי של הקניית הנכס לאפוטרופוס לנכסי נפקדים נותר בעינו, ובכלל זה הפעולות שבוצעו על ידי האפוטרופוס. על פסק הדין הנ"ל הוגש על ידי משפחת סומרין ערעור ע"א 9606/04 מוחמד סומרין נ' חברת הימנותא בע"מ ורשות הפיתוח והאפוטרופוס לנכסי נפקדים. הערעור נדחה, כך שפסק הדין המחוזי הפך חלוט על כל המשתמע מכך. החלטות בית המשפט פתוחות לעיון הציבור. שאילתה נוספת? << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בינתיים יש משפחה שהיא לא בבית והיא בסכנה בכל המצוקה הזאת. האם אתם מציעים תחליף מסוים למשפחה מבחינת שמירה על זכויות אדם וזכות של המשפחה להיות בבית, או שמתנהלים בלי שום התייחסות למצבה של המשפחה? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> כמו אלפי משפחות שיש להן מצוקת דיור, יש למדינה מספר רב של מנגנונים לזכאויות, אם הם זכאים, לדיור ציבורי. אני מניח שאם יגישו בקשה – בסך הכול אזרחי מזרח ירושלים הם אזרחי ישראל; אם הם יגישו בקשה היא תידון בכלל הפתרונות שיש למדינה – אני לא מכיר את זה, אבל שיבדקו את הדברים האלה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לשר הבינוי והשיכון והשר במשרד האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ג' במרחשוון התשפ"א, 21 באוקטובר, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:39. << סיום >>