דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ג'
ישיבה צ"ב
הישיבה התשעים-ושתיים של הכנסת העשרים-ושלוש
יום שלישי, ט' בחשוון התשפ"א (27 באוקטובר 2020)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 4
עודד פורר (ישראל ביתנו): 5
משה אבוטבול (ש"ס): 6
אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 7
עוזי דיין (הליכוד): 7
יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 8
אנדרי קוז'ינוב (יש עתיד-תל"ם): 9
אליהו ברוכי (יהדות התורה): 9
אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 10
איתן גינזבורג (כחול לבן): 11
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 12
איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): 12
הצעות לסדר-היום 13
ציון יום העלייה 13
היו"ר יריב לוין: 13
דוד ביטן (הליכוד): 14
יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): 19
יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 21
מיכל וונש (כחול לבן): 22
יוסף טייב (ש"ס): 24
אופיר סופר (ימינה): 25
יבגני סובה (ישראל ביתנו): 27
שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: 29
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
חברות וחברי הכנסת, היום יום שלישי, ט' בחשוון התשפ"א, 27 באוקטובר 2020. אני פותח את הישיבה.
הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
ההודעה המשותפת בדבר כינון קשרי דיפלומטיה, שלום וידידות בין מדינת ישראל לממלכת בחריין;
מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חבר הכנסת איתן גינזבורג ורם בן ברק בנושא: תוכנית העברת שטחים חקלאיים של כפר סירקין לטובת בנייה למגורים בעיר אלעד. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אם כן, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה, וראשון הנואמים – חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה.
<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אוקטובר הוא החודש הבין-לאומי להעלאת המודעות לדיסלקציה. דיסלקציה היא לקות למידה נוירולוגית תורשתית, והיום, לפי מחקרים בכל העולם, אחד מכל חמישה ילדים סובל ברמות שונות מדיסלקציה, שהיא בעיקר בעיה בפענוח מילה, באיות, בקריאה. לגילוי מוקדם של הקושי הזה של ילדים יש תרומה גדולה בניסיון להציל את הילדים האלה ולעזור להם להתמודד עם דיסלקציה.
השימוש שלנו בעולם המודרני בטכנולוגיה יכול לעזור לילדים במידה רבה מאוד – וגם לחברה – להתמודד עם הקשיים שמביאה עליהם הדיסלקציה. הדיסלקציה איננה מכשול, ועם עזרה מהחברה ומכולנו הילדים האלה יכולים להשתלב בחברה; רובם עם אינטליגנציה מאוד גבוהה, והם יכולים לעשות את כל מה שאחרים יכולים לעשות. צריך לתת להם את הכלים, צריך לעזור להם. זה דבר שאפשר להתמודד איתו. בהחלט, עם הטכנולוגיה המודרנית אפשר לעזור לילדים רבים. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת יוסף טייב – לא נמצא. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל – אנחנו כבר חוזרים על זה פעם אחר פעם – במשבר הכלכלי אולי הכי גדול שהיא ידעה. זעקנו את זעקת העסקים. באה הממשלה והחליטה, בצדק, לתת מענקים לחלק מהעסקים – לטעמי לא מספיק, לטעמי לא בצורה הכי נכונה, אבל נתנו מענקים לעסקים. דא עקא, כמו שאומרים במחוזותינו, שעבר זמן, העסקים האלה שקיבלו את המענקים גם התייעלו, חלקם יצאו מהמשרדים והלכו לעבוד בבית, חלקם עשו כל דרך לצמצם את הוצאותיהם הקבועות, ולכן היום חזרה אליהם מדינת ישראל וביקשה את המענקים שניתנו להם ברגע שהתחיל המשבר; בגללו העסקים היו צריכים לסגור את העסק והיו צריכים להחזיר את המשרד שלהם והיו צריכים לצמצם את הפעילות שלהם, אז עכשיו מבקשים מהם את המענקים בחזרה.
זה פשוט חלם, ואני אגיד לך יותר מזה, אדוני היושב-ראש, זה לא רק חלם – זו כבר רשעות. לעסקים כאלה שמתמודדים יום-יום, לילה-לילה, על שרידותם, על חייהם, על המזון לילדיהם, זו פשוט מכת מוות וסטירת לחי שהם מקבלים חזרה מהמדינה. אני קורא מכאן לשר האוצר: תתעשת. תהפוך את הכיוון שבו כרגע המערכת הולכת. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה.
<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להעלות כאן דבר שאמור לגרום לנו כיהודים להיות מזועזעים. בתי קברות יהודיים ואנדרטת שואה הושחתו ביוון. האנטישמיות ביוון – כתבו שם כתובת מאוד קשה: עם יהודים אתה מפסיד, על אנדרטה בעיר סלוניקי, אנדרטה לזכר יהודים בעיר שנרצחו על ידי הנאצים שם. אז יש כמה בתי קברות יהודיים שהושחתו שם ביוון, וחשוב מאוד מאוד שגם אנחנו נפעל בנושא הזה, כי זה באמת יכול להתחיל – אנחנו לא יכולים לדעת איפה זה יכול להסתיים, אותם דברים קשים.
אני דווקא עכשיו מנצל את ההזדמנות שכפי שידוע לי, שר החוץ מר גבי אשכנזי נמצא כעת ביוון, אז אולי בין ניקולס לטריפונס יצליח למצוא זמן לטפל גם בהשחתת בתי הקברות. אני מבין שגם השר אופיר אקוניס נמצא שם, אז אני קורא להם, לשרים הנכבדים שם: כשאתם נמצאים שם בישיבות עם אותם בכירים מממשלת יוון תעלו את נושא בתי הקברות ואנדרטת השואה שהושחתו ביוון. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה.
<< קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >>
אני כבר דיברתי.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
לא לא לא, פרומן – קרוב, אבל – – –
<< קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >>
הוא יכול עוד פעם.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אתה יודע מה? אם הוא רוצה, נאפשר לו.
<< קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >>
אני רוצה לברך את נבחרת הכדורגל לנשים.
<< דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >>
לקחת לי את זה, כן. אנחנו מברכים את נבחרת הכדורגל לנשים, שניצחה את גיאורגיה 2:1. חברים, זה בהחלט הישג. עכשיו מתחילה הדקה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בחודש דצמבר הקרוב יפוג ההיתר שנתן שר העבודה והרווחה להעסקתם של המתמחים ברפואה בתורנויות של עד 26 שעות. עד אז, אני אקרא כאן עדויות של מתמחים באשר לחוויית התורנות. כך יש סיכוי שנבין ממקור ראשון מה באמת עובר עליהם.
כותבת א', רופאה מתמחה בבית חולים במרכז הארץ: במשך שנים אנחנו עובדים בתורנויות של מעל 26 שעות ברצף, כמעט ללא הפסקה. היום כבר קובעים שזה סביר שנעשה את התורנויות המתישות והארוכות האלה במיגון מלא ובלי אוויר. ואז הטילו סגר בלי לדאוג למסגרת חינוכית לילדי המתמחים והמתמחות, והם צריכים להמשיך לעבוד ולטפל כשאין מי שיטפל בילדים שלהם. אנחנו הרופאים והרופאות שלכם, ובעת הקורונה אנחנו נושאים בנטל ומטפלים בכם באהבה, ואנחנו רוצים להמשיך לטפל בערנות, בסבלנות ובחמלה למרות השעות הארוכות, אבל נשארנו אנשי צוות מועטים מול עומס מתגבר, ואנחנו מותשות ומותשים. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – איננה; חבר הכנסת ווליד טאהא – גם הוא לא נמצא. חבר הכנסת עוזי דיין, בבקשה.
<< דובר >> עוזי דיין (הליכוד): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, מזכירת הכנסת, ביום שבו אנו מודיעים ומציינים את יום העלייה, ברצוני להתמקד בציון העלייה הראשונה – לא זאת שהתחילה ב-1882 אלא זאת שהגיעה ארצה לפני 3,300 שנה, ביום אחד בי' בניסן, אז חצה עם ישראל את הירדן בראשות יהושע בן נון בדרכו לכיבוש הארץ. אירוע היסטורי זה התרחש במקום המכונה עד היום קאסר אל-יהוד, ארמון היהודים. הנוצרים קוראים לו אתר הטבילה.
ואנחנו? אנחנו עובדים היום עם צוות שלי וצוות של מתנדבים כדי להשיג את הדברים הבאים: לקרוא לאתר בשמו העברי – תפקידה של ועדת השמות הממשלתית. יש לו שם עברי, "מעברות הירדן"; לציין את יום חציית הירדן בטקס ממלכתי. הנוצרים עורכים כל שנה את חג ההתגלות שלהם בחסות שלנו, והגיע הזמן שאנחנו נציין שם את האירוע המכונן שלנו; ודבר אחרון וחשוב – לפתוח את האתר כאתר מורשת לאומי. ב-2019 בלבד היו במקום יותר מ-870,000 מבקרים, בבקעת הירדן, שאין בה עד היום לא מלון אחד ולא מרכז מבקרים אחד. אז זה מה שצריך לעשות, ואין מקום יותר מתאים להקים אותם מאשר אתר המורשת הלאומי, אתר העלייה הראשונה מעברות הירדן בבקעת הירדן בריבונות ישראלית. שיהיה לנו בהצלחה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – איננו; חברת הכנסת היבה יזבק – איננה; חבר הכנסת מאיר כהן – איננו; חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – איננו; חבר הכנסת ינון אזולאי – לא נמצא; חבר הכנסת מנסור עבאס – איננו; חבר הכנסת עמית הלוי – לא נמצא; חבר הכנסת איימן עודה – איננו. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.
<< דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, בחודשים האחרונים אני מקפיד להפגין בכל שבוע ברחבי הארץ ופוגש המון צעירים שמבהירים לממשלה: נפלתם על הדור הלא-נכון. ככה הם כתבו לי השבוע: אנחנו, צעירים וצעירות, אלו שבחרו בכם, צריכים אתכם בתקופה הקשה ביותר שידענו בהיסטוריה שלנו. ואתם מאכזבים אותנו. הממשלה המנותקת, המסואבת, היקרה והמושחתת הזאת לא מעניינת אותנו, אנחנו לא בחרנו בה. הרי בשיטת הבחירות שתרגלנו יותר מדי פעמים בשנה האחרונה לא בחרנו בממשלה אלא בכם, חברי הכנסת, והייתם אמורים לייצג אותנו. הבטחתם לנו ושיקרתם; הצבענו וגנבתם לנו את ההצבעה. הארץ זועקת ואתם ישנים.
עדיין לא מאוחר מדי שתתקנו את דרככם. טפלו במגפה, חקרו את השחיתות, סייעו למובטלים, דאגו לעתיד הצעירים. שרתו את העם, לא את הנאשם מבלפור. מחכים לכם ברחובות. יש לנו בנדנות ורודות עם השם שלכם עליהם – אני כבר קיבלתי את שלי. בתודה, מפגיני ומפגינות בלפור והמדינה כולה. ואם יורשה לי: מיטב הצעירים שפגשתי במדינה, אנשים צעירים וצעירות שאוהבים את המדינה שלהם ורוצים לבנות בה את ביתם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. חבר הכנסת אנדרי קוז'ינוב, בבקשה.
<< דובר >> אנדרי קוז'ינוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. במסגרת ציון יום העלייה אני קורא לאחרונה המון סיפורים של עולים, גם כאלה שהגיעו לארץ בגילים מאוד צעירים, ואני רוצה לחלוק איתכם כמה מחשבות. קראתי עשרות סיפורים על עלייה, ואני יכול להגיד שאין אחד מקביל לשני. לעזוב את המקום שהיה הבית הוא לעולם אקט קיצוני. כמעט לא תיאמן כמות הכוחות הנדרשים מזה שמעתיק את חייו, או במקרה של העלייה שלנו – שובר את כל מה שהיה לו לרסיסים ובונה במדינה אחרת משהו חדש לגמרי מאפס.
ואז אתה מגיע לכאן, ואחרי שהיית "ז'יד", יהודון, אתה הופך להיות פה "רוסי", על כל המשתמע. זה יכול באותה מידה להיות תקף לכל שאר הכינויים, אם אתה אתיופי, מזרחי, ספרדי – כל הכינויים שאנחנו מכירים, עם מבטא. אתה בכלל גוי. גוי זאת קללה שנפוצה כאן לאחרונה, אני לא סתם מזכיר את זה. אני שומע את סיפורי העלייה ואני יודע ומכיר את הקושי שנדרש כדי לעזוב הכול, כדי להרגיש סוף-סוף בבית.
אז אני רוצה לומר לכם וגם קצת לעצמי: קיימנו והגיענו לרגע זה. זה הבית שלנו, זה המקום שלנו. באנו לכאן לבנות ולייצר, ועכשיו הגיע הזמן לסרב להפרד ומשול, לסרב למי ומי ולעשות הכול, אבל הכול, כדי שכל מי שעזבו את בית הוריהם ואת המקום שבו נולדו וגדלו והגיעו לכאן ירגישו בבית. ברוכים הבאים, ברוכות הבאות, ברוכות הנמצאות, ברוכים הנמצאים. יום עלייה שמח.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אלי אבידר – לא נמצא; חבר הכנסת אריאל קלנר – לא נמצא; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – לא נמצא; חבר הכנסת עופר כסיף – איננו; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו; חבר הכנסת צבי האוזר – איננו; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה; חברת הכנסת סונדוס סאלח – אף היא איננה. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה.
<< דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, היום התקיים דיון בבית המשפט העליון בעתירה שהגישה תנועת ישראל חופשית על החוקיות של מתווה הקפסולות הקיים בישיבות. מתווה הקפסולות הוא לא מתווה בני הישיבות. אין חיה כזאת. הוא מתווה שעקרונית אמור לאפשר לכל אחד ואחת שחפץ להחליף את ביתו במסגרת אחרת לעשות זאת. אם מפגינים, למשל, רוצים להיכנס לבידוד למשך שבועיים כדי להפגין אחר כך – אפשר לייצר מתווה כזה; אם רוקדים בחתונה מוכנים להסתגר שבועיים לפני מועד החתונה כדי לצאת לרקוד אחר כך – אני גם בעד. אבל במבחן המציאות יש ענף אחד, אחד בלבד, שמוכן להתמסר לזה; להיפרד מאבא ומאימא, מהאחים והאחיות, מכל העולם שבחוץ, ולשקוע בבית המדרש.
תלמידי הישיבות, עם פתיחת זמן חורף אני רוצה שוב להזכיר לכם ולנו: בזכותכם, בזכות התורה ולומדיה, יינצל העולם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה.
<< דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, יושב-ראש ועדת הקליטה חבר הכנסת ביטן, אני מתרגש בשבוע הזה ואני רוצה לומר לכולם יום עלייה שמח, שבוע עלייה שמח. תכננתי לדבר על סיפור העלייה האישי שלי, כפי שסיכמנו עם השרה, ואני אגע אולי במילה אחת.
אדוני, אני מבקש ממך, אני טיפה אחרוג מהזמן.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
קיבלת.
<< דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני אגע במילה אחת בסיפור האישי שלי ואז אני אתחבר לריאליטי, למציאות. אני עליתי בשנת 1992 מאוקראינה יחד עם אימי וסבי לעיר אשקלון. אז היא הייתה מאוד קטנה. היו הרבה מאוד פרדסים, פחות בתים. אבל לאט-לאט, ככל שהגיעו יותר ויותר עולים, אשקלון, כמו ערים נוספות – אשדוד, ערד, קריית גת, מגדל העמק, עפולה, נהריה – הערים האלה התפתחו כי הגיעו הרבה מאוד עולים. סיימתי תיכון, התגייסתי לצה"ל. הייתי בן יחיד, והייתי חייב, הייתי חייב להתגייס לקרבי, ולכן התחלתי את המאבק עם אימא שלי עוד בכיתה י"א. בסוף הצלחתי. התגייסתי לקרבי, הייתי לוחם בגבעתי, ואז עבדתי על אימא שלי וחתמתי קבע, כי יצאתי לקצונה. סיימתי את שירותי בצה"ל כמפקד פלוגה. לאחר מכן התגייסתי לשירות הביטחון הכללי, ואז הייתה לי הרבה מאוד תזזיות בקריירה, אבל איכשהו תמיד חזרתי לפעילות הציבורית. בשנת 2016 מוניתי לתפקיד הכי חשוב בחיי: מנכ"ל משרד העלייה והקליטה. אני חושב שהמשרד הזה הוא המשרד הכי ציוני שקיים בממשלת ישראל, כי המשרד הזה עושה באמת את הציונות הלכה למעשה כל יום וכל היום.
אני אנצל את הזמן שיש לי קודם כול להכיר תודה לעובדי משרד העלייה והקליטה, הנהלת המשרד לעלייה וקליטה, השרה הנוכחית והשרים והשרות שהיו קודם, שעושים עבודה מצוינת ובאמת ציונית ציונית.
השבוע הזה היה אמור להיות חגיגי, אבל ביום ראשון פורסם תחקיר או כתבה של רביב דרוקר. אני באמת לא רוצה להגיב על התוכן, כי יש לי הרבה מה להגיד אבל יש לי מעט זמן, אבל אני רוצה לתת לכם שלושה תיאורים שהיו בכתבה הזאת: היו שם אנימציות, והעולים הוצגו כמטריושקות עם שפם ועיני ערפד. ככה הוצגו העולים. הקשישים הוצגו עומדים עם חכה מעל בור ביוב. ואחר כך הוא דיבר, תיאר את העלייה ודיבר על רוסים; לא עולים מרוסיה, לא ישראלים דוברי רוסית אלא רוסים. הדבר הזה מייצר סטיגמה, הדבר הזה מייצר שנאה, מעורר את השד העדתי ומלהיט את כל הגזענות שגם ככה קיימת כאן בחברה. היום כתבתי מכתב למנכ"ל ערוץ 13, לשר התקשורת וליושבת-ראש הרשות השנייה בדרישה להתנצל – לא לפניי, לפני עולים דוברי רוסית – וגם לנקוט סנקציות נגד רביב דרוקר.
ובכל זאת אני אסיים בברכה: יום עלייה שמח.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה.
<< דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, יום עלייה שמח. כמי שמגיע ממשפחת עולים, כמי שעלה לארץ בגיל קטן, אני יכול להצטרף לכל הברכות ולכל הנואמים שידברו אחר כך.
אדוני היושב-ראש, אנחנו מצויים בתקופה מורכבת של מגפת הקורונה שהתרגשה עלינו. כולנו חווים את זה, כולנו מרגישים את זה. דווקא בתקופה זו של אתגרים רבים, של משברים גדולים בחברה הישראלית ובמערכות השונות, אנחנו עדים לשינויים שמתרגשים ומתקיימים בכל תחומי החיים שלנו. דברים שהיינו רגילים אליהם לאורך שנים משתנים; אנחנו מתרגלים למציאות שונה וחדשה ומתאימים את עצמנו לדברים שבימי שגרה אולי לא היינו חושבים עליהם.
אבל המציאות של הקורונה גם חשפה פערים ומגבלות. ומי שמתעקשת שלא להשתנות זו הממשלה. מי שדווקא מוכיח את עצמו כגוף שיכול להתמודד נכון וטוב עם הקורונה הן הרשויות המקומיות, והן מוכיחות – מוכיחות את עצמן ביכולת התנהלות יעילה, יכולת התנהלות מקצועית. יש להן את הידע העמוק, היכולות והמסוגלות שלהן במישור המקומי ובפרקטיקה של החיים. יש להן הבנה עמוקה לצרכים המקומיים והיכולות הרלוונטיות לכל יישוב לפי המאפיינים שלו. הגיע הזמן לשינוי פרדיגמה גם בנושא הזה. צריך להתנתק מתקופת הנציב העליון ולהתחיל להעביר יותר ויותר סמכויות לרשויות המקומיות. לא לרגע; אמיתי – לתת להם יותר סמכויות וגם אחריות, סמכויות שנתונות היום לשלטון המרכזי ולמשרדי הממשלה, ובכך לאפשר ליישובים האלה, לרשויות המקומיות, לספק את השירותים המיטביים בצורה האפקטיבית ביותר והטובה ביותר.
ראוי שמשרד הפנים יתרכז עכשיו בזה: איך מעבירים יותר סמכויות בכל תחומי החיים, לא רק במשברים, מהממשלה לרשויות המקומיות. תודה, אדוני.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה.
אם כן, חברות וחברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה.
<< נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אני מבין שיש לך הודעה, אז אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת למסור הודעה. היא מחייבת הצבעה? לא. בבקשה.
<< דובר >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >>
איזה כיף לדבר ראשון, כשלא הכול רטוב לך פה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק התוכנית הכלכלית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3) התשפ"א–2020, מ/1368, לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת.
<< הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >>
<< הלסי >> ציון יום העלייה << הלסי >>
<< דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >>
אם כן חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים כעת לנושא הבא, והוא ציון יום העלייה – הצעות לסדר-היום מס' 1524, 1613, 1736, 1798, 1813, 1816 ו-1818.
מיומה הראשון של מדינת ישראל ועד סוף שנת 2019 עלו לישראל כשלושה מיליון ו-300,000 יהודים מכל רחבי העולם. בלעדיהם מדינת ישראל לא יכולה הייתה להיות מה שהיא כיום. תרומתם של העולים בכל תחומי החיים – במדע, בתרבות, בהגנה על המדינה, בטכנולוגיה, ברפואה – היא תרומה אדירה אשר בלעדיה ספק אם מדינת ישראל הייתה מגיע להישגים שהיא הגיעה אליהם וספק אם הייתה מתקיימת אל מול האיומים שנשקפו לה לאורך השנים.
אני מאמין שזכותו של כל יהודי לעלות לארץ היא מרכיב יסודי בעצם קיומה של מדינת ישראל ובזכות קיומה. אפשר לדמות זאת למעין שובר שעימו נולד כל יהודי, שובר המאפשר לו לעלות לארץ ולהפוך לאזרח מדינת ישראל; שובר שהוא רשאי לממש בכל זמן וללא תנאי, אם כילד ואם כאדם בוגר, אם כאדם בעל אמצעים ואם כאדם ללא אמצעים, בין שהוא בריא ובין שהוא נזקק לטיפול רפואי. זוהי זכות, זו אינה טובה או הטבה. זהו דבר שמוקנה לכל יהודי באשר הוא. כציוני אני מאמין שעל כל יהודי לממש את השובר בעודו בחייו, מוקדם ככל האפשר, אבל אני מבין שלא תמיד כך הדבר. מדינת ישראל צריכה לעשות הכול כדי לעודד כל יהודי באשר הוא לממש את הזכות הזאת וכדי לסייע למי שמימש את הזכות בקליטה מוצלחת. החובה הזאת עוברת מדור לדור כפי שהזכות לעלות – אותו שובר גם הוא עובר בירושה ממי שלא מימש אותו לילדיו שעדיין חיים בגולה.
מדינת ישראל ידעה לעודד עלייה ולקלוט עלייה בימים טובים וקשים כאחד. גלי העלייה הגדולים ביותר הגיעו דווקא בתקופות קשות, בימים של קשיים כלכליים, בימים שבהם המדינה נאבקה על עצם קיומה, בימים שאזרחי ישראל עצמם סבלו מקשיים כלכליים גדולים. לכל אורך שנותיה של המדינה לא היה ספק כי כאשר יש אפשרות להביא עוד עולים ולקלוט עוד עולים, אין שום שיקול, לא כלכלי ולא אחר, שיעמוד בדרך. יתרה מזו, הוכח שגלי עלייה, גם אם נתקלו בקשיי קליטה בשל הקושי הכלכלי הכללי במדינה, הם שהפכו למנוע צמיחה שהביא בסופו של דבר רווחה לא רק לעולים עצמם אלא לכלל אזרחי המדינה.
יום העלייה שאנו מציינים היום מקבל על רקע זה חשיבות מיוחדת. אנו ניצבים בפני הזדמנות היסטורית נוספת להביא לישראל ולקלוט בה מספר גדול מאוד של עולים; יש האומדים זאת אף בכרבע מיליון איש ואישה. כפי שהיה בעבר, גם הפעם אסור לנו לתת לצורכי השעה הפנימיים ולקשיים האמיתיים שאנו מתמודדים איתם כתוצאה מנזקי נגיף הקורונה לעצור בעדנו מלממש הזדמנות היסטורית זו. זוהי חובתנו אבל זו גם זכות והזדמנות שאסור לתת לה לחמוק מבין ידינו.
גברתי השרה לקליטת העלייה פנינה תמנו, אני מבקש לברך אותך על תוכנית החומש שגיבשת להעלאת כרבע מיליון יהודים לישראל. הפעולה בתחום זה חייבת להיות מתואמת בין כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, בשיתוף פעולה עם כלל הגורמים העוסקים בתחום העלייה, ובראשם הסוכנות היהודית. עלינו לדאוג כי יימצאו התקציבים הדרושים לתוכנית זו, דווקא בימים אלו וחרף הקשיים. בבית הזה יש לנושא העלייה והקליטה גיבוי ותמיכה רחבים בהובלת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והעומד בראשה חבר הכנסת דוד ביטן. נעשה ביחד ככל שניתן על מנת שהבית הזה יעמוד לצידך כדי שהתוכנית תצא לפועל, כדי שהעולים יגיעו וייקלטו ובהקדם. בנוסף, אני מבקש לברך את הממשלה על החלטתה להעלות ארצה קבוצה נוספת של עולים מקרב אחינו יוצאי אתיופיה. יש להמשיך ולפעול ברוח זו כדי להביא כבר בחודשים הקרובים לעלייתם של יהודים רבים מהעולם כולו, אשר פותחים מדי יום תיקי עלייה נוספים ומבקשים לעלות ארצה.
בהקשר זה, אני מבקש לחזק את היוזמה החשובה של חברינו חברי הכנסת עמית הלוי ויוסף טייב לקליטה קהילתית, שתכליתה העלאת קהילות באופן מאורגן כך שהעולים יגורו בסמיכות זה לזה בעיר או ביישוב מסוים ויוכלו לשמר את חיי הקהילה כפי שנהגו בארץ מוצאם. אני מאמין כי מודל כזה יוכל להקל את קליטתם של רבים, להסיר חששות ולייצר גלי עלייה נוספים.
חברות וחברי הכנסת, זכינו לחיות במדינה היהודית, אשר הפכה לקהילה היהודית הגדולה בעולם. החזון הגדול של שיבת ציון הפך למציאות. הוא מטיל עלינו אחריות גדולה להמשיך ולממש אותו למען הדור שלנו ולמען הדורות הבאים. אני משוכנע שבכוחות משותפים נעמוד במחויבות ציונית, היסטורית ויהודית זו.
אני מבקש להזמין את יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות חבר הכנסת דוד ביטן לשאת דברים. בבקשה.
<< דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>
כבוד יושב-ראש הכנסת, באמת דברים שהיו צריכים להיאמר. ב-2021 תהיה עלייה מאוד גדולה, והממשלה צריכה להתארגן גם תקציבית וגם ארגונית. אני שמח מאוד ששרת הקליטה התחילה במשימה. באמת האדם הנכון במקום הנכון.
היום אנחנו מציינים את יום העלייה. חוק יום העלייה אושר במליאת הכנסת ב-21 ביוני 2016. בחוק נקבע יום ציון שנתי שייקרא "יום העלייה" במטרה להכיר בחשיבותה של העלייה לארץ ישראל כבסיס לקיומה של מדינת ישראל, להתפתחותה ולעיצובה כחברה רב-תרבותית ולציון מועד הכניסה לארץ ישראל, שאירע בי' בניסן – לפי המסורת זה היום שיהושע צלח את נהר הירדן. על פניו, זאת הייתה העלייה המשמעותית הראשונה בהיסטוריה של העם היהודי. בגלל שבחודש ניסן מערכות המדינה נמצאות בחופשת הפסח, הוחלט לציין את יום העלייה בז' בחשוון, בסמיכות ליום השבת שבו קוראים בתורה את פרשת לך לך, העוסקת בעלייתו של אברהם אבינו לארץ ישראל.
לפי החוק יש לציין את יום העלייה בדיון מיוחד במליאת הכנסת, בוועדת העלייה הקליטה והתפוצות, באירוע מיוחד בישיבת הממשלה ובבית הנשיא. כמו כן מצוין יום זה במערכת החינוך, בצבא ההגנה לישראל ובמשטרת ישראל. היום מצוין באמצעות פעולות מגוונות בתחומי החינוך והתרבות. גם בשנה מאתגרת זו במערכת החינוך יצוין יום זה במסגרות החינוך השונות עד כמה שאפשר.
אני רואה חשיבות רבה בציון יום העלייה בעיקר למען הדורות הבאים, שידעו את סיפור הקמתה, שגשוגה והצלחתה של מדינת ישראל בזכות העולים החדשים שהגיעו אליה מארבע כנפי תבל. מדינת ישראל נבנתה על ידי עולים שהגיעו לארץ בטרם הקמתה ולאחר כינונה. מפעל העלייה הוביל לבניית החברה הישראלית המגוונת ורבת-התרבויות. בניית חברה רב-תרבותית מבוססת על היכרות עם קבוצות האוכלוסייה המרכיבות אותה.
במגילת העצמאות נכתב: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית – – – חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות" – הפריחו את הארץ הזאת – "החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו יישוב גדל – – – מדינת ישראל תהא פתוחה", כתוב שם, "לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".
העולים שהגיעו לישראל ממניעים ציוניים ואידיאולוגיים עזבו את ביתם ורכושם בארץ מולדתם ובאו למדינת ישראל לבנות ולהיבנות בה. משנת 1948 ועד היום עלו לישראל כ-3 מיליון ו-300,000 עולים, כ-44.3% מתוכם – משנת 1990 ואילך. בשנת 2019 עלו כ-33,000 עולים; כ-74% הגיעו מברית המועצות לשעבר, כ-7% הגיעו מצרפת ו-7.6% מארצות הברית. בשנת 2020, שנת הקורונה, עלו עד כה כ-15,000 עולים חדשים. הוועדה דאגה בכל ישיבותיה לוודא שהעלייה בתקופת הקורונה לא תיפסק וששערי המדינה יהיו פתוחים לכל עולה שמעוניין להגיע ולחיות בישראל.
כל העולים שהגיעו מאז ראשית הקמתה של המדינה תרמו לכלכלתה, לביסוסה ולהעשרת תרבותה. העולים החדשים המגיעים למדינתנו עוברים קשיי קליטה – גם אנחנו; אני עליתי ממרוקו, עברנו קשיים לא קלים: געגועים לביתם, לחברים שנשארו, לתרבותם ולהרגלי החיים שהיו רגילים להם בארץ המוצא. תהליך הקליטה הוא תהליך ממושך. העולים זקוקים לעזרה במיצוי זכויותיהם, הכוונה, הדרכה, מידע; הם זקוקים ליד שתושט להם ותעזור להם ותסייע להם. על החברה הישראלית והעולים הוותיקים לעזור לעולים החדשים כדי שירגישו שייכים, שירגישו חלק, שלא יסבלו מביטויי גזענות ואלימות. הישראלים הוותיקים צריכים לחבק את העולים, צריכים לשפר את היחס לעולים חדשים, צריכים לסייע להם, כל אחד בחלקת אלוהים הקטנה שלו, למען הקלת שילובם וקליטתם של העולים בישראל.
העולים הצליחו ומצליחים להשתלב בכל תחומי החיים והעשייה במדינה: בכלכלה, במחקר, במדע, בעסקים, במערכת המשפט, בצבא, בספורט, בניהול ובפוליטיקה. כל משרדי הממשלה צריכים להקל את הביורוקרטיה, לשתף פעולה עם העולים, להנגיש מידע לעולים בשפתם, לסייע להם במיצוי זכויותיהם, לדאוג לאוכלוסייה המבוגרת בקרב העולים למחיה בכבוד, לסייע לעולים בדיור הולם, בחינוך ובמציאת מקורות תעסוקה ולהכיר בהשכלה שרכשו בארצות מוצאם. משרדי הממשלה צריכים ליצור מדיניות וחקיקה שייטיבו עם ציבור העולים. משרדי הממשלה, החברות הממשלתיות והתאגידים הציבוריים צריכים לדאוג לייצוג הולם לעולים, ובעיקר לבני העדה האתיופית, מבחינה איכותית, ולא רק מבחינה כמותית.
אדוני היושב-ראש, ראינו למשל בדיונים שלנו שקשורים לעדה האתיופית שעומדים ביעד של תעסוקה, אבל לא עומדים ביעד של איכות התעסוקה. לא מספיק שעובד יעבוד כשומר או כעובד ניקיון, אלא צריך ליצור מצב שבמשרדי ממשלה ורשויות מקומיות ייתנו להם משרות איכותיות, שפער ההכנסות בין העולים החדשים – או עולי אתיופיה או עולי ברית המועצות, זה לא משנה – הפער בינם לבין ילידי ישראל יהיה כזה שהקליטה שלהם תהיה הרבה יותר טובה והם יחיו בכבוד, הרבה יותר טוב ממה שחיים היום.
אני חייב לציין מעל במה זו את יהדות התפוצות, שהיא נכס אסטרטגי, כלכלי, פוליטי, דיפלומטי וביטחוני לקיומה וחיזוקה של מדינת ישראל. הקשר עם יהדות התפוצות הוא חיוני וחשוב. במסגרת תפקידי כיושב-ראש הוועדה פעלתי להקמתה של קרן לסיוע לקהילות קטנות בתפוצות, בשיתוף משרד התפוצות והסוכנות היהודית, בסך 50 מיליון שקל. פה באמת הממשלה סייעה המון, כי צריך להבין דבר אחד: יהדות התפוצות סייעה לישראל מיום הקמתה בימים הכי קשים שלנו. עכשיו, כשאנחנו מדינה חזקה – איך ראש הממשלה אומר: אנחנו חזקים כלכלית, אז צריך לסייע לקהילות הקטנות. הם לא מסוגלים לחיות ולהחיות את הקהילה שלהם מבחינה יהודית בקהילות הקטנות של 2,000, 3,000 איש. פה אנחנו צריכים להיכנס לתמונה, לעזור גם בדברים האלה וגם בביטחון – לתת להם ביטחון לנוכח הקשיים ולנוכח האנטישמיות שגואה במדינות רבות.
מגפת הקורונה פגעה כמובן בכל העולם. יהדות התפוצות נפגעה קשה מאוד. יהודים רבים נפטרו מהמחלה. למשל בצרפת נפטרו 2,200 יהודים; באנגליה, אני חושב, קרוב ל-5,000 – בלונדון לבד קרוב ל-5,000; אני לא מדבר על ניו יורק ועל ארצות הברית כולה. ברור שהקורונה פגעה בעיקר ביהודים בכל העולם, כי הם חיים ביחד, באופן מסוים, באופן קהילתי. בוועדה קיימנו כמה ישיבות בנושא עם יהדות מרוקו, עם יהדות אמריקה הלטינית, עם קהילות בצפון אמריקה ועוד, ונמשיך לעשות את זה. צריך להבין שהוועדה היא לא רק קליטת עלייה – היא מתעסקת גם בתפוצות, שזה הבנק של הקליטה למדינת ישראל.
היום גם ציינו בוועדה את יום הזיכרון לפיגועי הטרור האכזריים בפיטסבורג, סן דייגו וג'רזי סיטי. ברור וידוע כי לא כל היהודים יעלו למדינת ישראל, מסיבות שונות. יחד עם זאת עלינו להבטיח שכל יהודי שבוחר לחיות את חייו בתפוצות יעשה זאת ברווחה ובביטחון. חשוב גם שכל יהודי התפוצות ירגישו שמדינת ישראל היא ביתם, וביום שיחליטו לעלות לישראל, המדינה תקבל אותם בזרועות פתוחות.
הוועדה פועלת מאז חודש יוני, ועומדים לזכותה כמה הישגים. במסגרת פעילות הוועדה הוקמו בכנסת הנוכחית שלוש ועדות משנה חשובות: ועדת המשנה לעניין אינטגרציה של עולים חדשים בחברה הישראלית בראשות חברת הכנסת טלי פלוסקוב; ועדת משנה לעניין חיילים בודדים בשירות ובשחרור בראשות חבר הכנסת אלכס קושניר; ועדת משנה לעניין קשרי ישראל והתפוצות בראשות מיכל קוטלר וונש. אנו גאים לציין את התוספת של 80 מיליון ש"ח לתקציב משרד הקליטה, שפעלנו יחד עם השרה. בכסף זה נוספו הכשרות מקצועיות לעולים וניתן המשך ללימודי אולפן למעוניינים בכך והמשך זכאות לסל קליטה.
במאבק באנטישמיות פעלנו להקמת שולחן עגול בשיתוף משרדי הממשלה והרשתות החברתיות למיגור האנטישמיות ברשת. בעידן הקורונה האנטישמיות בכל הרשתות גברה. אני שמח לבשר כי המאבק באנטישמיות נשא פרי, ורשתות פייסבוק וטיקטוק אימצו מדיניות נגד אנטישמיות, מדיניות בנוגע לתוכן שנאה ברשת, והחליטו על הסרת תכנים בעלי אופי אנטישמי באופן אוטומטי, על ידי המחשב; אנחנו לא צריכים לחפש את זה ולהתלונן.
בתחום הטיפול בגזענות, הוועדה בראשותי סבורה כי קיים צורך לתת סמכויות לממונה על כך במשרד המשפטים. אנחנו בדיונים עם משרד המשפטים על שינוי החוק כדי לאפשר הטלת סנקציות, ולא רק כותרות כלליות. הם מסכימים לזה ומטפלים בעניין הזה.
בנוסף, הוועדה פעלה רבות לסייע לחיילים בודדים. במסגרת דיוני הוועדה דאגנו שכל חייל בודד יקבל מענקי קורונה, כפי שקיבלו כלל האזרחים. הוועדה חוקקה את החוק שאפשר לחיילים הבודדים להשתמש בכספי פיקדון לכל מטרה. כמו כן, בתקופת הסגר האחרון, שהחל ב-25 בספטמבר, אפשרה הוועדה, בשיתוף עם משרד התחבורה, לעשרות חיילים לצאת לחופשות מיוחדות לבקר את משפחותיהם, למרות הסגר וסגירת השמיים. במסגרת ועדת המשנה לענייני חיילים בודדים חודדה ההוראה של איסור עיקול משכורות של חיילים בגלל חובות, ליווי ועזרה לחיילים במיצוי הליכים משפטיים והנחיה למוסדות השלטון להתייחס לחיילים הבודדים במעמד אוכלוסיות מיוחדות. אנחנו גם דואגים להשוות את מעמדן של בנות שירות לאומי בודדות למעמד החיילים הבודדים. זה דורש תוספת תקציב, ואני מודה לשר האוצר, שכבר נתן הנחיות, וזה יהיה מ-2021.
קודם כול, אני מודה גם לרשות האוכלוסין, שאנחנו משגעים אותה כל הזמן בעניין, והם הולכים לקראתנו בהרבה מאוד דברים. אנחנו דאגנו גם לתוספת תקנים להתמחות לרופאים עולים, שזאת אחת הבעיות המרכזיות. נוספו 40 תקנים על ה-70 הקיימים. דאגנו גם להעביר תקציבים – כשאני אומר דאגנו, זה ביחד עם שרת הקליטה; אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, זה לא רק אנחנו. כל הפרויקטורים ברשויות המקומיות, שהם מלווים את העולים ביום-יום – הייתה בעיה תקציבית בגלל שלא היה תקציב, ועכשיו משרד האוצר העביר להם את ההתחייבויות.
אנחנו נעשה את הכול על מנת להעלות את יהודי אתיופיה, שנמצאים – אני פניתי לממשלה ואמרתי להם: אל תעלו טיפין-טיפין. יש 7,000 – תעלו את כולם ותהרסו את המחנות, כי אחרת זה לא ייגמר. ברגע שיעלו 2,000, ה-2,000 האלה בתוך שנה או שנה וחצי עוד פעם יהיו שם, וזה לא ייגמר אף פעם. אנחנו צריכים בפעם אחת להעלות את כל ה-7,000, לחסל את המחנות ולסיים את העניין.
אני רוצה לומר לחברי הכנסת: אומנם אנחנו מציינים את יום העלייה פעם בשנה, אבל כל אלה שעוסקים בעלייה – משרדי ממשלה, ארגונים, בכל מקום, בשבילם יום העלייה חל כל יום; בכל יום הם דואגים לטפל בעלייה. אז אנחנו מציינים את זה פעם בשנה – אלה שעוסקים בזה מציינים את זה יום-יום ופועלים יום-יום. תודה רבה לכולם.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. אני מזמין את חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה.
<< דובר >> יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום העלייה בכנסת. אני חושב שהסיפור שלי הוא סיפור טיפוסי של עולה חדש שמימש את החזון הציוני ועלה לישראל. במבט לאחור אני צריך להודות להורים שלי, שעזבו את החיים הנוחים שהיו להם ועלו לארץ בגיל 36, זוג צעיר עם ילדים קטנים, מתוך תחושת שליחות גדולה ובידיעה שהם הולכים להקריב חלק משמעותי מהחיים שלהם בשנים הראשונות של הקליטה בארץ למעני ולמען אחי.
אבא שלי היה אחראי לניהול הספורט באוטונומיה היהודית שברוסיה, תפקיד שמקביל אצלנו לשר הספורט. הוא ידע שיצטרך לוותר על המעמד שהיה לו ברוסיה. למוחרת היום שבו נחתנו בארץ הוא הלך לעבוד כפועל בניין על מנת לפרנס אותנו. את תרומתו הרבה אני רואה בכל יום ברחבי ישראל במחלפים, גשרים, בניינים שהוא בנה, ואני גאה בו מאוד. גם היום הוא ממשיך לעבוד כפועל בניין. אימא שלי הייתה מנהלת בית ספר גדול ברוסיה. כדי לקבל הסמכה כאן בישראל כמורה, הייתה צריכה לנסוע שלוש שעות לכל כיוון בתחבורה הציבורית מקריית ים לצפת. בשנותיה הראשונות כמורה היא הייתה מתמודדת לא פעם עם קריאות גזעניות, לעג למבטא ולצורת הדיבור שלה – דבר שמעולם לא קרה לה לפני כן. ברוסיה התלמידים היו קמים לקראתה כשהייתה נכנסת לכיתה. הקושי הזה לא הסיט אותה לרגע ממטרתה, והיום היא אחת המורות הבכירות באזור הצפון. בזכות העבודה הקשה של הוריי והכלים שהעניקו לנו, היום אני ואחי מצליחים להגשים ולממש את עצמנו במדינת ישראל – אחי כשף בכיר במשק ואני כספורטאי אולימפי לשעבר וכחבר כנסת כיום. היום אני מבין את ההקרבה העצומה שהוריי עשו על מנת לעלות לארץ ישראל, ועל זה אני שוב אומר להם תודה.
כדי להבין לעומק את הסיפור שלי צריך לחזור אחורה, אל סבא-רבא של אימי, הרב שמואל סויקה, שהיה רב של קהילה קטנה בפולין, ואל סבתא של אימי, ברכה בת מרדכי, שהגיעה מאומן, לא רחוק מקברו של הרבי נחמן. היא פגשה את סבא, יצחק בן שלמה, בדרכם להקמת אוטונומיה יהודית בהוראתו של סטלין בבירוביג'ן. כשפרצה מלחמת העולם השנייה יצחק התגייס לצבא האדום כדי להילחם בהיטלר ונהרג בשורות הצבא האדום. לאחר מכן הוא קיבל אות גבורה כחייל יהודי שנלחם בנאצים. הנכדה של שניהם, אירנה, אימא שלי, נולדה באוטונומיה היהודית בבירוביג'ן, ושם היא פגשה את בעלה, אנטולי, אבי, ונולדו להם שני ילדים. כשמסך הברזל נפל הם עלו לארץ. ילד אחד הפך לשף של בית מלון יוקרתי, השני הפך לקפטן נבחרת ישראל בג'ודו, התחרה באולימפיאדה, זכה בגביע העולם, ולפני שמונה שנים הפך לחבר כנסת. זה אני.
אני מספר לכם את זה משתי סיבות: האחת – לברך על הנס הגדול שנקרא "עלייה לארץ ישראל"; השנייה – כדי להתריע שגם היום, בשנת 2020, יש יהודים שעלו לכאן מתוך ציונות גדולה ואהבת הארץ ועדיין יש כאלה שהתעקשו לנסות לגרום להם להרגיש לא שייכים. בשבוע שעבר הייתי בהפגנה בחולון יחד עם פעילי יש עתיד. ההפגנה הייתה נגד התנהלותה של הממשלה. מולנו הייתה הפגנה של תומכי נתניהו. ניגשתי אליהם, בירכתי אותם, אמרתי שלדעתי מחאות הן בסיס לדמוקרטיה. רק ביקשתי שלא יקללו, כי יש הרבה ילדים קטנים מסביב. בתגובה קיבלתי קריאות וגידופים רבים: אתה לא יהודי, אתה גוי, תחזור לרוסיה. אני יואל, הנין של הרב שמואל. לי הם קוראים לא יהודי? ולמה הם משתמשים בשיטה הזאת? אולי בגלל שזו הדרך הקלה והפרימיטיבית ביותר להשפיל מישהו, לגרום לעצמם להרגיש טוב יותר? זו שיטה בזויה וזולה. יהדות אינה שנאה. יהדות אינה גזענות. יהדות אינה העיוות המכוער והמוסת שהמפגינים האלה עשו ממנה. יהדות היא סבא-רבא שלי, הרב שמואל סויקה, שיושב על אדמה קפואה בקצה העולם, חולם ומתפלל כל חייו על ארץ ישראל, ובסוף הנין שלו מגיע אליה והופך לאחד מנבחריה.
עלינו להוקיע בכל מחיר תופעות של גזענות כלפי העולים. עלינו להשקיע בחינוך של הילדים שלנו וללמד אותם שהעולים הם הנס של מדינת ישראל. העלייה לארץ ישראל היא מהיסודות שעליהם נבנתה מדינת ישראל. ללא העלייה לארץ, ללא העולים, לא היה מתגשם החזון הציוני ולא היה מתרחש הנס שנקרא מדינת ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה.
<< דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, העלייה לארץ ישראל – אמרתי את זה כאן בנאום הבכורה שלי – התחילה ב-1830, בעליית תלמידי הבעל שם טוב, המשיכה ב-1860, בעליית תלמידי הגר"א, וממשיכה הלאה עד ימינו אנו. המשמעות של עלייה לארץ ישראל היא מאז היותנו לעם. הפעם הראשונה שנעצרנו, בגלל חטא המרגלים במדבר – נענשנו 40 שנה להסתובב במדבר בגלל שפחדנו לעלות לארץ. היה לנו פחד גבהים, פחד מהעמים שהיו פה, פחד מהענקים, ועל זה נענשנו להמתין 40 שנה. היום, ביום שבו אנחנו מציינים את הנס הגדול של אלפיים שנות תפילות, של הסבא-רבא של יואל הרב שמואל סויפר ושל – –
<< קריאה >> יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >>
סויקה.
<< דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
– – סויטר, ושל הסבא-רבא שלי, שהתפלל בארצות הברית, ושל אבא שלי, שבסוף עלה גם כן כצעיר ועבר את חבלי הקליטה; גם אני גדלתי בבית, אבל בסדר, אני עומד פה ומדבר כישראלי ולא קרה שום דבר. זה מסר לעם היהודי. תזכרו דבר אחד: הקדושה של ארץ ישראל – ארץ ישראל היא קדושה מכל הארצות. היא הארץ שהובטחה לעם היהודי. הקדושה של ארץ ישראל, בניגוד לירושלים, תלויה בזה שרוב העם היהודי יהיה כאן בארץ. אנחנו כמעט נמצאים שם.
גברתי השרה, תדעי לך, יכול להיות שבזכותך, בקדנציה שלך, גם אם היא תהיה קצרה, את יכולה להוביל לשינוי ההיסטורי – שרוב עם ישראל ישב כאן, בארץ. זה תלוי בכמה נעזור להם להיקלט וזה תלוי באותם יהודים שנמצאים שם, שיזכרו שהסבים שלהם, בדיוק כמו הסבים שלנו שנמצאים כאן, התפללו כל השנים ל"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". הם יכולים להיות חלק, וחלק בלתי נפרד. הרי אנחנו נמצאים פה על פי חזון הנביאים, וחלק בלתי נפרד מחזון הנביאים, שהבטיחו לנו – אם היינו אומרים את זה לפני מאה, מאתיים שנה היו צוחקים עלינו, אבל הנביאים אמרו את זה לפני אלפי שנים, שזה מה שיקרה. הם מבטיחים שכולנו נחזור. בידיכם – בידינו אנחנו פה, בארץ ישראל, אבל בידי אלה שנמצאים שם לעשות את השינוי המהותי הזה. אותם מיליוני יהודים שעוד לא זכו לעלות – לפתוח להם את השערים.
כן, עידן הקורונה, כפי שאמר דוד ביטן, הוא אפילו הזדמנות, כי יהודים פתאום הרגישו שהם אפילו לא יכולים לקפוץ לפה לביקור. זה קצת צמרר אותם וקצת נתן להם הרגשה: הופה, משהו פה משתנה, זה לא תמיד יכול להיות כל כך בקלות, שנכנסים לחברת תעופה וקונים כרטיס. אז באמת, זו הזדמנות, ואנחנו יכולים לעשות את השינוי ההיסטורי, ולהודות על העבר שזכינו לדבר הזה שכמעט – אנחנו בדרך – רוב עם ישראל כאן בארץ ישראל, ולזכות שכל עם ישראל, כל הנכדים של אלה שהתפללו אלפי שנים, יזכו בקרוב להיות כאן. נעזור להם בחבלי הקליטה כאן, וזו אחריות שלנו. נעזור להם לעלות, אבל הם צריכים לארוז את החבילות, כי כאן המקום של העם היהודי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל וונש, בבקשה.
<< דובר >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, שבוע עלייה שמח. השבת נקרא את פרשת לך לך, שבה מצֻווה אברהם אבינו לעזוב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו. כל מי שעולה ארצה מקיים את "לך לך". לא בכדי אנו מציינים את השבוע החשוב הזה בעת הזאת.
כמי ששירתה כחיילת בודדה ומאוחר יותר העלתה את משפחתה הצעירה ארצה, אני מכירה היטב את הקשיים והאתגרים, לצד ההזדמנות והאחריות במימוש חזון מדינת ישראל, ייעודה וערכיה. העולים החדשים מהווים תזכורת עבור כולנו, צברים, עולים ותיקים וחדשים, שאל לנו לקחת את תקומת מדינת ישראל ואת קיומה כמובן מאליו. הם שמזכירים לכולנו עד כמה ייחודית התקופה שבה אנו חיים – 72 שנה לתקומת מדינת ישראל.
במדינה שבה מעל ל-3 מיליון ו-300,000 עולים ועולות הביאו עימם את הניסיון, החוויות והתובנות, הגיעה העת לשינוי פרדיגמה: ממדינת עלייה וקליטה חובתנו לשים את הדגש על השתלבות של כל העולים מכל העולם בכל נקודות ההשפעה. הגיעה העת להפנים שתרומת העולים למדינת ישראל חייבת לקבל ביטוי גם סביב שולחנות קבלת ההחלטות בזירה הפוליטית הציבורית. קיומם ותרומתם של העולים משרתים את התקדמות מדינת ישראל והחברה הישראלית כולה בכלכלה, בחינוך, בתעשייה, ביזמות – בכל תחום, לא משנה מאין הגיעו. מגוון הדעות, הניסיון והיכולות שהעולים מביאים עימם הופכים את מדינת ישראל כולה לטובה יותר. עלייתם, קליטתם והשתלבותם הם בזכות ולא בחסד. סיפורם הוא שמאפשר לחדש את הברית בינינו, הבאה לידי ביטוי במגילת העצמאות ובחזון הנביאים.
דווקא בעת הזאת מדינת ישראל יכולה וצריכה להוות משיכה לגל עלייה פוטנציאלי משנה מציאות; דווקא בתקופת הקורונה טמונות הזדמנות וחובה לצד המשבר: לזהות ולהסיר חסמים, לייצר תוכניות הוליסטיות וארוכות טווח, לפעול לא רק לעידוד עלייה אלא גם כדי להבטיח את השתלבות העולים מרחבי העולם לטובת החברה הישראלית כולה. חלק מהחסמים שיש להסירם נוגעים להכרה בתארים אקדמיים ובהכשרות מקצועיות, להקלות והתייעלות של תהליך העלייה וניצול זמן הקורונה להכנה להשתלבות, מלימוד עברית ועד להכשרות מקצועיות; להכרה בקשיים, לרבות אלה הנפשיים, והנגשת שירותים שיסייעו בעת הזאת ובכלל. על מנת לשקף את ההכרה בחשיבות העלייה ולא רק לדבר עליה יש לתעדף, כפי שעשתה גם השרה, את השתלבותם המיטבית של העולים כולם, ואף לתת לכך ביטוי תקציבי היכן שנדרש. זאת ועוד, אחרי הגל הראשון הצלחנו להרחיב את הקריטריונים כדי לאפשר לחיילים בודדים, בנות שירות וסבים וסבתות לתינוקות שנולדו מתחילת הקורונה להיפגש עם אהוביהם, וזה במידה רבה בזכות יו"ר ועדת העלייה והקליטה. עם זאת, משמסתמן שהקורונה איתנו לתקופה בלתי ידועה, עלינו למצוא דרכים לחיות איתה. משכך, הכרחי לייצר תוכנית הוליסטית ושקופה גם בעניין זה.
בשבוע העלייה חשוב להתייחס למאות פניות המגיעות אל כולנו ומשקפות את המצוקה הנפשית של מי שעזבו הכול מאחור ונאנקים תחת הנטל הנפשי של הבדידות על כל השלכותיה. הם מבקשים להבין מתי נייצר מדיניות שתאפשר להם לראות את הוריהם, ילדיהם ובני זוגם, לא כחריגים או כמקרים הומניטריים אלא כאחד האזרח הזקוק לחיבוק. הקורונה מאפשרת לכולם להבין, ולו לזמן קצר, עד כמה קשה לעולים ובכלל שלא לראות את אהובינו. בשבוע זה ראוי שתצא קריאה מבית זה להצבת מתווה ברור, כמו זה הקיים במדינות אחרות, המכירות גם במשבר הנפשי ובהכרח לאפשר למשפחה מדרגה ראשונה ולבני זוג להיפגש, במיוחד בעיתות קשות. הקורונה הנפשית אינה פחות מסוכנת מהבריאותית והכלכלית, ואל לנו לזלזל בה.
חשוב לציין כי ביום זה, נוסף ליום העלייה, אנו מרכינים ראש במלאות שנתיים לאירוע האנטישמי הקשה ביותר בהיסטוריית ארצות הברית – פיגוע הירי בבית הכנסת עץ החיים בפיטסבורג, שבו נרצחו בדם קר 11 יהודים ויהודיות ונפצעו שישה בזמן תפילות השבת. אל מול האנטישמיות הגואה ברחבי העולם, ביום זה עלינו לזכור ולהזכיר את אחריותנו כלפי אחיותינו ואחינו בתפוצות, במקביל להיותנו מדינה מעודדת וקולטת עלייה – אם עלייה מרצון ואם כזאת של אין ברירה. ללא התפוצות לא תהיה גם עלייה.
(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם: לכל העולים והעולות: המשיכו להעלות את החששות שלכם ולהביא את נקודת המבט שלכם ואת הניסיון שלכם אל שולחן הדיונים. דברו כאשר נדרשים שינויים במדיניות – אנחנו כאן להשמיע את קולכם. ביום העלייה הזה ובכל יום, דעו שאנחנו כאן כדי לייצג את כל הישראלים, ובכללם העולים החדשים, ואנו עובדים כדי להבטיח את קליטתכם המוצלחת – לטובת כל החברה הישראלית, למען מעמדה של ישראל בזירה הבין-לאומית ובעבור היחסים שלנו עם יהודי התפוצות.) תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה.
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, יום עלייה שמח. ציון יום העלייה, שנחקק בשנים האחרונות, הוא דבר חשוב וראשון במעלה, שבו אני מכירים בחשיבות העלייה לארץ, מוקירים ומחזקים את אלו שכבר עלו ארצה ומעודדים את אלו ששואפים להגיע הנה ובעיתם, בעזרת השם, בקרוב יעשו עוד עלייה – להגיע הנה להשתכן בארצנו הקדושה.
אם תשימו לב, יום העלייה חל ביום ז' בחשוון, שבו מתחילים הגשמים – אולי זהו סימן, סימן ברכה לישראל – וחל בסמיכות לפרשה שנקראה השבת, פרשת לך לך, שבה מסופר על עלייה דומה, של אברהם אבינו, שבה הקדוש ברוך הוא מצווה את אברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". ציווי זה הוא ניסיון גדול בעבור אברהם, אך הוא ניסיון גדול גם לעולים בדורנו. צריך לעזוב את הכול, לעזוב את הארץ שבה נולד, את הארץ שבה גדל, צריך לעזוב את בית אביו, את ביתו, סביבתו המוכרת, את מפעל חייו ורכושו וללכת לארץ אשר השם מצווה אותו. אברהם שומע בקול השם, לוקח את אשתו ואת אחיינו והולך ארצה כנען. והקדוש ברוך הוא מברך אותו: לך אתן את הארץ הזאת ולזרעך אחריך עד עולם. אין ספק שהשאיפה של כל יהודי העולם היא להגיע לכאן ארצה, להגיע לארץ הקודש והמקדש, שהיא נחלת אבותינו, "ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצֹב נחושת". זה מכוח אותה ברכה שבירך השם את אברהם אבינו, שהארץ הזאת היא לו ולזרעו עד עולם, שאנחנו נמצאים כאן גם היום.
חבריי חברי הכנסת, אחיי העולים, יהודי התפוצות, כעולה מצרפת אני מכיר מקרוב את הקשיים הכרוכים בעלייה – הקושי הגדול שמתחיל בעזיבת הארץ שאתה גדל בה מילדות, לעיתים גם קושי בעזיבת המשפחה הקרובה והרחוקה, עזיבת מקום הלימודים, החברים ומקום העבודה. כשמגיעים ארצה ורוצים להגיע למנוחה ולנחלה נתקלים בקשיים נוספים: פרוצדורות כאלה ואחרות, הסתגלות למקום החדש, הסתגלות לסביבה ולשפה חדשה, קליטה בחיים חדשים בארצנו, השתלבות בחיי הקהילה והחברה. אני רוצה לומר לכם, חבריי חברי הכנסת, שקיים היום פוטנציאל ענק. יש פה חלון הזדמנויות שאולי לא יחזור על עצמו. אני קורא לממשלת ישראל לצאת בהחלטה ברורה. אם אנחנו רוצים עלייה, בואו נשקיע, בואו נדאג להם, בואו נדאג לפלטפורמות, ולא משנה מאיפה הם מגיעים – מרוסיה, ברית המועצות לשעבר, אתיופים, צרפתים, אמריקאים. אנו צריכים להיות כולנו פה, ולא משנה אם אנחנו עלינו לארצנו או האבות שלנו עלו או הסבתות שלנו עלו. כולנו נציגים של יהודי התפוצות בעניין העלייה.
לצערי, אני רואה כיום, וכחבר בוועדת הקליטה – ואני מברך את אדוני יושב-ראש הוועדה דוד ביטן, שעושה לילות כימים כדי להסיר את כל המחסומים, ולא משנה מאיפה הם מגיעים, אבל אנחנו נתקלים בבעיה שעידוד העלייה הפך להיות כזה שיושב בעיקר על מנוע דחיפה שלצערי הוא אנטישמיות, פיגועים. אני מתפלל שמהר מאוד נוכל להפוך את מנוע הדחיפה הזה ולהקים מנוע קליטה, משיכה, שארץ ישראל תהיה מגנט ליהודי העולם ויגיעו לפה מרצון ומתוך ציונות. כחבר כנסת בבית הזה אני רוצה לפנות אליכם, העולים מכל העולם: נעשה הכול כדי להקל על העולים לארץ ולשפר את תנאי הקליטה, שיהיו על הצד הטוב ביותר בכל תחומי החיים בישראל – בחינוך, בתרבות, בדיור, בתעסוקה ובחיי הקהילה. אני מברך כל אחד ואחד מכם, מאלפי העולים ובני משפחותיהם ומאותם יהודי התפוצות השוקלים לעשות זאת בקרוב. קליטה נעימה וברוכה, יישוב טוב. ולאחיי היהודים שנשארו עדיין בתפוצות, אני קורא לכם: בואו, עלו לישראל. עלו והצליחו, כי טובה הארץ מאוד מאוד. (אומר בצרפתית: עלו לישראל. זה ביתנו.) תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר סופר, בבקשה.
<< דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים את יום העלייה, יום בעל חשיבות מן המעלה הראשונה עבור מדינת ישראל, עבור אזרחי ישראל ועבור היהודים אשר בתפוצות. אני בחרתי לפתוח את הנאום בציטוט מדבריו של ברוך דובדבני. ברוך דובדבני הוא אביו של אברהם דובדבני, מי שנבחר עכשיו להיות יושב-ראש קק"ל, וברוך דובדבני היה איש הסוכנות; לימים היה גם איש ציבור עם המון המון פעלים, אבל בתפקידו אז הוא ליווה את קהילת יהודי לוב, שהיא גם קהילת הוריי. מסמך הגיע לידיי בתקופה האחרונה, מאוד מאוד התרגשתי לקרוא אותו, ובו הוא מתאר איך כולם מגיעים מכפרים רבים בלוב אל הנמל בטריפולי, ואני אצטט כאן כמה משפטים מדבריו: ימי העלייה בטריפולי – ימי משיח היו שם. חג גדול אחד, כאשר חזו נביאי-יה במרום נבואתם את עת הגאולה של קיבוץ הנידחים והאובדים מארץ אשור ומארץ מצרים. מי לא יזכור ברטט לב העלייה לאוניות העבריות שנשלחו מחיפה, עיר חוף במדינת ישראל בהתחדשותה, לטריפולי, הנמל המוסלמי-בריטי? כיצד עלו על האוניות עצמאות, הרצל, אילת, קדמה, גלילה, ירושלים, רבבות יהודי לוב על נשיהם, זקניהם ועולליהם, ודגל ישראל התכול-לבן כחופה להם ממעל? כלום שכחנו כיצד 1,500 יהודים, עדה מצטופפה באונייה עצמאות – וכאן הוא מתאר תיאור מאוד מאוד מרגש – פורצת בשירת הים: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת, כשהאונייה מתנתקת מחבלי טריפולי ללב ים, בדרכה לפדותה? שרו אלה שבספינה ושרו אלה שבאו ללוותם בחוף, וגם השוטרים הבריטים זלגו עיניהם דמעות, ועמדו נפעמים למראה נורא הוד זה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כשאני קורא את התיאור הזה מלפני 70 שנה ואני פתאום מריץ לאחור פרספקטיבה של אלפיים שנות כיסופים וציפייה, בעצם זה מזכיר לי שאנחנו עדיין נמצאים בחזון שיבת ציון. עדיין המשימה לא תמה. ומכאן, ברשותכם, אני רוצה לגעת בשלוש נקודות קצרות. הנקודה הראשונה – שאנחנו מחויבים לפעילות תמידית, רציפה, בין שזה תוך כדי משבר קורונה ובין שזה, לצערנו, תוך כדי אירועים אחרים, מבצעיים כאלה או אחרים, תמיד תמיד לפעול להמשך החזון של שיבת ציון. וכשאני אומר – ונגעו בזה חבריי – אני מתכוון החל מעידוד העלייה בתפוצות ועד ליווי הקליטה כאן בארץ באופן כזה שיימשך עוד שנים לא מעטות לאחר הקליטה, כי הזכירו כאן חבריי את הקשיים שאיתם מתמודדים העולים.
נקודה שנייה שאני מבקש להעלות כאן, והיא נכונה לגבי נושאים נוספים במדינת ישראל, אבל היא בוודאי נכונה לגבי סוגיית העלייה: לא תמיד להתבונן דרך החור של הגרוש. זה נכון לגבי סוגיית ההתיישבות, זה נכון לגבי ייקור מעמדם של לוחמי צה"ל, זה נכון לגבי שמירת מורשת ישראל וזה נכון לגבי עידוד העלייה. אסור לנו להיכנס לשיקולים של עכשיו זה מתאים, עכשיו זה לא מתאים, בואו נמתן, בואו נמנן. זו היא דרך שאסורה לנו, ואנחנו צריכים להיזהר מלנקוט אותה.
הנקודה השלישית והאחרונה: עלינו לאמץ דרכים יצירתיות כדי לאפשר את העלייה וכדי לעודד אותה, ואני אתן דוגמה אחת: לפני כמה שנים, באחד מתפקידיי הקודמים, ליוויתי רב של קהילה חשובה בארצות הברית. הסתובבתי איתו שבועיים בארץ. הסתובבנו בעיקר בגליל ובנגב, כי הוא רצה לעלות. הוא אמר: אני בעוד כמה שנים יוצא לפנסיה ואני רוצה לעלות, ואני רוצה לקלוט, אני רוצה שיגיעו בעקבותיי – אני רוצה להעלות איתי קהילה שלמה. זה יקל את תהליך הקליטה כשאנחנו נעלה בצורה אורגנית. הסתובבתי אז עם חברי, מורי ורבי, הייתי אומר, פנחס ולרשטיין, ולצערי בגלל בעיות חוקיות, ביורוקרטיה, בגלל סוגיות של שוויון לא יכולנו לקדם מכרז כזה שיפנה מכרזים דווקא עבור קליטת עולים.
אפשר לדבר על דוגמאות נוספות. אתמול דנו בוועדת העבודה והרווחה ביוזמה לעודד בנות שירות לאומי מהתפוצות – כפי שהזכירה חברת הכנסת וונש, שהיא הגיעה בתור חיילת, אז גם שיגיעו בנות בתור בנות שירות לאומי. אפשר לדבר גם על תיכון לי"א-י"ב, כל מיני תהליכים שיעודדו את הקשר – לצאת מהקופסה ולהבין שחלק מהמשימה שלנו זה קשר טוב עם התפוצות, דבר שגם יביא עלייה. זהו.
לסיכום דבריי אני רוצה להזכיר שאומנם אנחנו לאחר 72, תכף 73 שנות תקומה, עדיין המשימה לא תמה, עדיין יש לנו הרבה הרבה מה לעשות. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, כשהתבקשתי על ידי סיעתנו, סיעת ישראל ביתנו, לדבר ביום העלייה, מייד כתבתי לעצמי כמה דברים. אמרתי: זה היום הכי חשוב לנו, לעולים. זה יום שבו בא לך באמת להגיד כל מה שיש לך בלב. ואז מחקתי ושוב כתבתי, ושוב מחקתי ושוב כתבתי, ואמרתי: אי-אפשר ביום כזה להקריא את הנאום מהדף, צריך לדבר מהלב. כי אנחנו, העולים, חלקם 30 שנה, חבריי שיושבים פה – לא עודד אלא אלכס קושניר. כמה? 28 שנה? אנחנו עברנו – ואפילו דוד ביטן, אני מניח שאתה זוכר את העלייה שלך בגיל חמש, וכמובן גברתי השרה פנינה. לכולנו יש את המטען הזה בלב, שבא לך אפילו יום אחד בשנה לפרוק אותו ולספר. ואז אתה מגלה שלכל אחד, לכל עולה, יש את הסיפור המיוחד שלו, וכל אחד חושב שהסיפור שלו הוא הסיפור המיוחד ביותר, והקשיים שהוא עובר, והשאיפות שהוא מנסה להשיג בחיים, וכמובן החלומות – כולנו, גם אנשים גדולים, יש לכולנו חלומות.
אני רוצה להגיד: תאר לעצמך, אדוני היושב-ראש, שבשנים הראשונות של המדינה היו מציינים את יום העלייה. הרי זה נונסנס, נכון? כי כולם היו עולים, אז למה צריך לציין בשנות החמישים והשישים? אבל אם היו מציינים את היום הזה, סביר להניח שהכנסת הייתה מלאה – הממשלה, ראש הממשלה. והיום אני אומר: אחרי 70 שנה מתייחסים לעולה כאילו: בסדר, יש אוכלוסייה ויש עולים. אז את יום העלייה אפשר לציין באולם חצי ריק, אפילו שלושת רבעי ריק, עם כמה סיפורים אישיים של עולים שרוצים, כמו שאמרתי, לספר את המטען הכבד הזה ביום העלייה. אני באמת מקווה שבשנה הבאה – אני לא יודע איזו כנסת תהיה – אנחנו נהיה באולם מלא ונציין את יום העלייה הזה באמת כיום חג, כי מגיע. זה מגיע לעם ישראל, זה מגיע ל-3 מיליון ו-300,000 אנשים שעלו לישראל, כפי שאתה, אדוני היושב-ראש, ציינת בתחילת דבריך, כי בלי עלייה אין מדינת ישראל, וזה מאוד חשוב.
לא מזמן קראתי על מחקר שמספר שעל כל שקל שמדינת ישראל השקיעה בעלייה, בעיקר ב-30 השנים האחרונות, יש רווח כמעט פי שלושה. כלומר, 60 מיליארד שקל פחות או יותר זה ההשקעה של מדינת ישראל – אני מדבר בעיקר על העלייה מברית המועצות לשעבר כי העלייה הזאת היא המשמעותית ב-30 השנים האחרונות – אבל הרווח מגיע לכ-160,170 מיליארד שקל. כלומר, על כל שקל שמשקיעים בעלייה מקבלים שלושה שקלים רווח, אם זה רופאים שהגיעו לפה ולא היה צריך להכין אותם, אם זה מדענים, אם זה מהנדסים, אם זה הם מורים, ורופאים, כמובן – כמעט 45,000 רופאים שנכנסו למערכת הבריאות בלי שמדינת ישראל השקיעה אפילו שקל בהכנתם. אז לכן, אם זה באמת יום חג, אז לחג הזה יש גם משמעות כלכלית – אנחנו, כמדינת ישראל, הרווחנו. כולנו הרווחנו מהעלייה למרות שהשקענו, ויש כאלה שיגידו שהשקענו לא מספיק.
כמובן, כמו שאמרתי, לכל אחד יש את הסיפור האישי. אני עליתי לישראל באוגוסט 1997, לפני 23 שנה. הייתי בן 17. המשפחה שלי באה שנה לאחר מכן. הייתי במסגרת התוכנית. ואז אחד האנשים, יהודי די מבוגר, אמר לי, נתן לי עצה – איך אתה יכול להיקלט כמה שיותר בישראל. הוא אמר לי: פשוט תתאהב בכל דבר שאתה רואה מסביבך. אתה נכנס לאוטובוס, אתה רואה פעמון לעצירת האוטובוס – שזה לא היה באוטובוסים הישנים של פעם – תתאהב בזה; אתה רואה דגל בחוץ – תתאהב בזה; אתה רואה אנשים מחייכים אליך – ובאמת, אני זוכר ימים שאנשים חייכו אליך ברחוב. אני זוכר תקופה שהיית רק אומר שחסר לך ופתאום אתה מקבל הרבה עצות מסביב ואנשים אומרים לך: בוא, תבוא. יש כאלה שהיו אומרים: תבוא לקראת כניסת שבת לשוק. לא אני ספציפית, אני זוכר הרבה סיפורים כאלה של אנשים שהכרתי – תבוא, אנחנו גם ניתן לך אם חסר לך. בפסח, בחגים, אנשים היו מוציאים רהיטים חדשים ונותנים למשפחות של העולים. אני לא רואה את זה היום. אני זוכר שבתקופה של שנות התשעים ושנות האלפיים אנשים היו נותנים רהיטים חדשים למשפחות של העולים. אני חושב שהמדינה השתנתה.
אבל אני באמת התאהבתי, אדוני היושב-ראש; התאהבתי בכל דבר. וההתאהבות הזאת – זה לא אומר שאני לא ראיתי דברים לא טובים. זה שאתה מתאהב, זה לא אומר שאתה לא יכול לבקר; זה לא אומר שאתה לא יכול גם להגיד משהו שלא בסדר במדינה, כי ההתאהבות שלך גם נותנת לך זכות לבוא ולבקר משהו שאתה רוצה לשנות. דרך אגב, בגלל זה גם הלכנו לפוליטיקה. בגלל זה גם הלכנו לפה, כי אנחנו מבינים שרק פה אתה יכול לשנות, אם זה לדור של ההורים שלנו, שעבדו עשרות שנים והגיעו אחרי 30 שנה של עבודה לפנסיה של 300 שקל. אני גם רוצה שהילדים שנולדו בארץ הזאת, שהם הצברים, לא יחפשו מקום אחר בעוד 20 שנה.
אני גם מבין שכשאתה מגיע למדינת ישראל כעולה ומקבלים אותך ושרים לך שירים יפים, וכעבור זמן קצר פתאום אתה מגלה שאתה לא יכול להתחתן במדינה הזאת כי לא התמזל מזלך להיוולד לאימא יהודייה; רק אבא שלך יהודי, ואימא שלך רק לפי האבא היהודי – אתה אזרח במדינה, אבל אתה לא יכול לעשות את זה. כלומר אתה מספיק טוב לשרת בצבא; להתחתן – לא. תקנה כרטיס לקפריסין וסע לשם. אלה דברים שאני כן רוצה לתקן. אלה דברים שמפריעים לי למרות שאני התחתנתי פה. אני רואה זוגות רבים שלא יכולים לעשות את זה. אני גם רואה הרבה ליקויים במערכת החינוך שלנו. הרי הכול מתחיל בחינוך. גם כשאתה מלמד את הילדים שלך היום לכבד את האנשים האחרים – זה החינוך. לא משנה אם אתה דתי, חילוני, אשכנזי, ספרדי – אתה צריך לחנך את הילדים שלך, שלא נשמע כמו שאמר חבר הכנסת רזבוזוב: אתה גוי ואתה לא יהודי. והרבה פעמים אנחנו שומעים דברים כאלה. אגב, אנחנו גם שומעים את זה בתקשורת, לצערי הרב. אני, ככל שאני יכול, אני בהחלט מתקן את זה, ואני מבטיח שאני אמשיך לתקן את זה.
אדוני היושב-ראש, יש לנו פה תמונה של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל. לא פעם, כעיתונאי, נשאלתי: איזה אנשים היית רוצה לראיין אם הייתה לך אפשרות לראיין אנשים גדולים בהיסטוריה? אני הייתי רוצה לראיין היום את בנימין זאב הרצל. הייתי רוצה לשאול אותו: תגיד, כשאתה חזית את חזון המדינה – הרי אתה בנית את החזון הזה – זה מה שרצית לראות, שכל היהודים מגיעים? עדיין לא הגענו למצב שכל היהודים הגיעו לארץ ישראל. יש לנו כמעט שישה מיליון אנשים בעולם.
אגב, הם צופים בנו, הם מסתכלים עלינו; הם מסתכלים על עם ישראל. מבחינתם אנחנו קובעים. אנחנו צריכים לא רק להגיד להם: תבואו. כי העלייה לא מסתיימת ברגע שאתה מגיע; העלייה שלך ממשיכה כשאתה בונה את הארץ. לא מספיק שאתה עושה עלייה; בניית הארץ זה המעשה. אז כל אחד רואה את זה בעצמו, אבל יש גם מה שנקרא ערכים אוניברסליים לכל האזרחים, אם זה השיעור בצבא, אם זה השתתפות בכלכלה, אם זה השתתפות בחינוך, וכמובן גם השמירה על העקרונות שלנו, על הערכים היהודיים שלנו. בוודאי שאנחנו מדינה יהודית. אין מדינה יהודית אחרת בעולם, וזה תפקידנו. אני מאוד הייתי רוצה לשאול אותו בריאיון אישי, אחד על אחד: תן לנו עצה, תגיד לנו מה חסר לנו היום, למרות שאנחנו יודעים מה הבעיות, אבל תגיד לנו, כי אנחנו רוצים שהמדינה הזאת תמשיך להתקיים, שהיא תהיה מדינה יהודית, ובאמת אנחנו רוצים שבניין הארץ יימשך, כי עד שיהודים לא באו אז אין לנו את זה.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני שוב רוצה לברך אנשים ביום הזה. אני מקווה מאוד שכולנו, כל אחד מאיתנו, ייקח מהדיון הזה משהו, יחזור הביתה, יספר לילדים שלו, לנכדים שלו, ויגיד למה זה חשוב לשמור על העלייה, ולא לנסות לשנות כל מיני חוקים, ולא לסגור את השערים ולהגיד: אתה כזה, אתה לא מגיע, אם – אתה לא תגיע. חבר'ה, יהודי בעולם, כל יהודי בעולם באשר הוא, מגיע לו להרגיש שייך למדינת ישראל, מגיע לו לעלות למדינת ישראל, מגיע לו להשתקע במדינת ישראל, וכמובן מגיע לו להיות ולהרגיש יהודי, ישראלי, וזה תפקידנו וזו מטרת המדינה שקמה ב-1948.
אז חג עלייה שמח. תודה רבה לכם.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. אני מזמין את שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו להשיב בשם הממשלה, בבקשה.
<< דובר >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, חברי כנסת וחברות כנסת יקרים ויקרות, חג עלייה שמח. אני חייבת לומר עם יד על הלב שכל נאום כאן היה יותר מרגש מהשני, וזה מאוד מרחיב את הלב. בעלייה ובקליטה אין בבית הזה אופוזיציה, ומדהים לראות את הפרלמנט שלנו פרלמנט מגוון, כמעט 12 שבטים. אני חושבת שלפני שאני מציינת את יום העלייה והקליטה ומצדיעה לעולים שעלו למדינת ישראל מאז קום המדינה, אני רוצה להצדיע לכל חברי הכנסת ומקבלי ההחלטות שעשו עלייה והגיעו לבית הזה, פילסו את הדרך עד שהפכו להיות משפיעים. אני בטוחה שכל אחד מביא את הטאץ' המיוחד ואת הנגיעה המיוחדת מהחוויות האישיות שחווה מהרגע שעלה לארץ וכל הדרך עד לכאן.
אז בשבוע הזה אנחנו מציינים את יום העלייה, שבו אנו מוקירים ומצדיעים לעולים החדשים ולתרומתם למדינת ישראל מקום המדינה ועד לימים אלה. את השבוע הזה אני פתחתי בממשלה, ובה סקרתי את תמונת המצב של העלייה והקליטה, את הסיוע והמענים שאנחנו מעניקים לעולים החדשים, ובעיקר – להבליט בתקופה המורכבת הזאת את נקודות האור בחברה הישראלית.
יום העלייה מתקיים על פי חוק בז' בחשוון. לא בכדי הוא נקבע סמוך לפרשת לך לך, פרשת השבוע השלישית בספר בראשית, שאותה נקרא בשבת הקרובה. בפרשת לך לך מצווה אלוקים את אברם, שעדיין לא היה אברהם, ללכת אל הארץ המובטחת, כנכתב: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". החיבור בין מועד יום העלייה לבין הפרשה בא להדגיש את הסימבוליות המתוארת בעזיבת ארץ מולדת והגעה לארץ חדשה, ארץ כנען המובטחת, שלימים תקרא ארץ ישראל. בהמשך הפרשה אנחנו יכולים לראות לראשונה את מה שעתיד להפוך להיות מורשת אבותינו, אירוע מכונן בהיסטוריה שלנו: אברהם מציית לדברי השם, לוקח בגיל 75 את שרה אשתו, אז שרי, את האחיין שלו, את הרכוש שצבר, ומתחיל את מסעו אל הארץ הזאת. למעשה, אנו רואים כיצד אומץ ליבו של אברהם אבינו לעלות לארץ קיים גם בדורנו, בלבבות יהודים רבים מכל רחבי העולם, שעולים לישראל, עוזבים את כל מה שמוכר וידוע, עוזבים חיים שלמים, אורזים ובאים הביתה.
את המושג "עלייה" אנו למדים גם מהתורה. הפסוק האחרון בתנ"ך, בספר דברי הימים ב' משתמש בשורש על"ה ומסתיים בהזמנה לעלות לארץ ישראל: "מי בכם מכל עמו ה' אלוהיו עִמו ויעל". כך גם במגילת העצמאות בדורנו. עם קום המדינה נקבע כאבן יסוד שמדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם אשר מעניקה לכל יהודי שהביע רצון להשתקע בישראל, מתוקף חוק השבות, את הכינוי "עולה חדש", ולא כינוי של מהגר. עלייה וקליטה הן מאבני היסוד של מדינת ישראל מקומה, והן ניצבות בראש סולם העדיפויות של הממשלות לדורותיהן, כולל הממשלה השלושים-וחמש. לכל יהודי מוקנית הזכות לעלות ארצה למולדתנו לאחר אלפיים שנות דור, אלפיים שנות גלות. בעקבות זאת יהודים רבים החלו לעלות ארצה, להתיישב בארץ ולממש את הזיקה והכמיהה להגיע לירושלים. כפי שנהגו אבותיי לומר באתיופיה, כאשר ראו חסידות נודדות בחילופי העונות, וקראו בקול גדול וצהלה: (אומרת באמהרית ומתרגמת:) חסידה חסידה, מה שלום ירושלים שלנו? האם שלום לה?
כיסופים אלו באו לידי ביטוי ביתר שאת במבצעי עלייה נועזים ופורצי דרך באוויר, בים וביבשה, החל מהעליות הראשונות של ניצולי השואה, צפון אמריקה ומדינות ערב, עובר דרך מבצעי משה ושלמה מאתיופיה – אני עליתי במבצע משה, וזו גם בשורה מאוד משמחת שאנחנו לקראת הסכם עם סודן. אנחנו קברנו על אדמת סודן אלפי יהודים, וזה צוהר לתקווה והזדמנות למשפחות רבות אשר קברו את יקיריהן על אדמת סודן לחזור ולהנציח את ההולכים הגיבורים, שחירפו את נפשם כדי להגיע ארצה – ועד העליות הגדולות והעלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר בנפול מסך הברזל ועוד עליות רבות ממדינות מגוונות. גם השבוע אישרנו עלייה מיוחדת, שאני לא יכולה לפרטה, של אחים יקרים שיגיעו לכאן בקרוב בהתרגשות.
למעלה מ-3 מיליון עולים הגיעו לישראל מאז קומה, ציינת, אדוני היושב-ראש, עולים שמעטרים את ארצנו בקשת מגוונת של תרבויות, חיבורים ומפגש בין אחים כפי שלא נצפה באף מדינה אחרת. עולים תורמים לצמיחה הלאומית, הכלכלית והחברתית בכלל המערכות: בצבא, ברפואה, בהייטק, בתרבות, במדע ובחינוך וביישוב הארץ. כשרת העלייה והקליטה אני שמחה לבשר כי בשנת 2019 נהנינו מצמיחה חסרת תקדים בנתוני העלייה ונקבע שיא של עשור – 35,000 עולים חדשים הגיעו ב-2019. אני שמחה גם לעדכן שהשנה, על אף הקשיים הגדולים שהביאה עימה הקורונה ומדיניות השמיים הסגורים במדינות אחרות, בארץ המשכנו עם העלייה ואף פעם לא סגרנו את השמיים. אבל עדיין הצלחנו ויש לנו זכות שעלו 16,000 עולים חדשים ונקלטו מחודש ינואר, ובסך הכול, כמובן, בשנתיים האחרונות – 50,000 עולים. בעזרת השם אנחנו רואים גם את הגידול, ואנחנו מצפים לעלייה מסיבית – כולכם דיברתם עליה – ואנחנו צריכים להיערך בהתאם.
לצידם זכינו גם לחזרתם של ישראלים רבים שעזבו את הארץ ושבו הביתה. עד כה בשנתיים האחרונות הגיעו לישראל כ-12,000 תושבים חוזרים שרשומים במשרד העלייה והקליטה. לא כל התושבים החוזרים נרשמים במשרד העלייה והקליטה, רק אלה שבאים לדרוש זכויות או זקוקים לעזרה אישית. אך העשייה שלנו ושל משרדי לא מסתיימת עם נחיתתם בארץ. החלק העיקרי והחשוב לא פחות הוא הקליטה של העולים החדשים והדאגה לכך שיצליחו להתאקלם בישראל באופן המיטבי. אתגרי הקורונה הובילו לקידום שורת פעולות ומהלכים שקידמתי במשרד המונגשים והמותאמים לתקופה למען התאקלמותם של העולים החדשים. כחלק מרשת הביטחון הכלכלית, עולים אשר הגיעו ארצה בשנה האחרונה קיבלו סיוע כלכלי שנתן להם מעט אוויר לנשימה מבחינה כלכלית. זה התחיל במענק קורונה ייחודי עם 500 השקלים – שם היינו צריכים לעשות את התיקון, כי הם לא קיבלו כיתר האזרחים – וכמובן מענק מוגדל: כאשר אזרחים קיבלו 750, הם קיבלו 1,500 שקלים, ועוד דברים.
כמו כן, בשל הנתון הגבוה של אבטלה בקרב העולים, העומד על כ-28%, השגתי, בשיתוף שר האוצר ישראל כץ והיושב-ראש הנמרץ של ועדת העלייה והקליטה דוד ביטן, תקציב ייעודי של כ-80 מיליון שקלים עבור תוכנית להתמודדות עם הקורונה. התוכנית אפשרה לבנות תוכניות הכשרה, השמה והסבה, להגדיל את סל הקליטה לאלפי משפחות ולממן שוברים ללימודי עברית. לפני החגים חילקתי מענק ייחודי שרק עולים חדשים קיבלו, שנע בין 2,000 ל-8,000 שקלים. וזה לא מספיק – זה לא מספיק, כי תחשבו, רבים טרם הושמו בתעסוקה.
נוסף על כך, הופעל מערך סיוע ליזמים ולעסקים של עולים במתכונת חירום. חשוב לשמור גם על בריאות הנפש, ולכן הנחיתי להקים מערך סיוע נפשי בהנגשה שפתית עבור העולים החדשים. חלוקת מחשבים לילדים העולים – אנחנו מתכוונים לבצע בקרוב, ואנחנו בוחנים את כל הדרכים המהירות; שיפור תנאי המחיה במרכזי הקליטה – אפילו דברים בסיסיים כמו התקנת מזגנים במרכזי הקליטה, כשגילינו שלא היו מזגנים.
העברנו החלטות ממשלה. העברתי החלטת ממשלה להביא את אחינו הממתינים באתיופיה, 2,000 – עוד עלייה מיוחדת, כפי שאמרתי; המשך פעילותה של החברה "אופק ישראלי", שיש לנו כ-80 שליחים שנמצאים בעולם, וכרגע אני מביאה לידי ביטוי גם את המדיניות שלי לשים את השליחים בארצות ששם אנחנו רואים את הביקוש האדיר. למשל באמריקה הלטינית יש מחסור בשליחים, ויש שם רצון אדיר לעלות ארצה. כעת מדינת ישראל עם הפנים אל חמש השנים הקרובות. אנו מצפים לגלי עלייה מבורכים של כרבע מיליון עולים עד שנת 2025, כפי שציינת, אדוני היושב-ראש. זו גם הזדמנות להודות לך על המעורבות, על הרצון, על ההירתמות שלך, כמי ששם בראש סדר העדיפויות שלו את נושא העלייה והקליטה. עם כל כך הרבה שותפים מכל סיעות הבית, בכנסת וגם בממשלה, אין לי ספק שאנחנו נצליח במשימה.
לאור זאת, בישיבת הממשלה האחרונה הנחתי את תוכנית החומש הלאומית לעלייה וקליטה, למרות שהיא לא מתוקצבת, בגלל שעדיין אין תקציב. אני חושבת שזה שאין תקציב זה לא אומר שאנחנו צריכים להימנע מלהניח על השולחן את התוכניות המפורטות ולדאוג שהן יתוקצבו בהמשך. אני יכולה לומר שיש חברי כנסת נמרצים כמו חבר הכנסת עמית וטייב שדחפו בכל הכוח את נושא העלייה הקבוצתית. אנחנו מקווים שנצלח את החסמים ונצליח להביא ביום ראשון הקרוב גם להחלטת ממשלה. בינתיים זה מדשדש, אז חבר'ה, לעבוד יותר קשה.
תוכנית החומש מתמקדת בשלושה צירים מרכזיים: עידוד העלייה, הכנה לעלייה בארצות המוצא – כבר שם לנסות לעשות את החיבורים בתעסוקה, את החינוך וכל מה שצריך – והקליטה, שכפי שאמרתי, זה הדבר החשוב ביותר. לפיכך, תוכנית החומש באמת תרחיב את המענים, גם את המענים שקיימים היום. יש הרבה תוכניות קיימות ששרים אחרים לפניי ומנכ"לים, שחלקם גם יושבים היום בבית הזה, פיתחו.
משימת העלייה והקליטה היא כאמור משימה לאומית משותפת של כולנו, אבל לא רק שלנו – גם של אזרחי מדינת ישראל, של השכנים, של המכרים, של המורים, של כל אחד ואחת מאיתנו, ולדאוג גם שלא תהיה אפליה. השבוע, כאשר ראיתי את הסרטון שצועקים לחברי חבר הכנסת יואל רזבוזוב שהוא לא יהודי, שהוא גוי, אני הצטמררתי. אין מקום לתופעות פסולות כגון אלה. כמי שהיא למודת מאבקים באפליה ובגזענות אני יכולה לומר לכם שבידינו הדבר לשנות את התופעות, לצמצם אותן, גם אם לא למגר אותן, כי לצערי, זה מאוד קשה למגר תופעה כזאת, אבל בהחלט – שהמסר בחברה הישראלית יהיה מאוד ברור.
ולסיום אני רוצה לברך את זוכי פרס שרת העלייה והקליטה לשנת תשפ"א. יש לי זכות להעניק את הפרס לחמישה עולים פורצי דרך אשר נבחרו על ידי ועדה ציבורית שבראשה עמד פרופ' אסא כשר ובלטו במיוחד בכישרונם, בתרומתם הגדולה למדינה ולחברה הישראלית. הראשון – ד"ר איליה לייזרסון, שעלה מרוסיה בשנת 1991, וזכה בפרס בתחום המדע וההנדסה על פועלו בפיתוח מערכות חדשניות, פטנטים ופרויקטים בתחומים אזרחיים וביטחוניים; ד"ר ד', אישה מקסימה שלצערי לא נוכל לחשוף את זהותה, עלתה מצרפת בשנת 1997. גם היא זכתה בפרס בתחום המדע וההנדסה, על עשייה מסווגת למען ביטחון מדינת ישראל; ד"ר אברהם יצחק, אלוף משנה במילואים ולשעבר מפקד רפואה בפיקוד דרום בצה"ל, עלה מאתיופיה בשנת 1991, וזכה בפרס בתחום הרפואה על הצלת לוחמים רבים במלחמת לבנון השנייה ומבצעים שונים; הסופרת ואסירת ציון אתי ציונית גושן, אשר עלתה מאיראן בשנת 1989, זכתה בפרס בתחום האומנות והחברה על קידום התרבות הפרסית, פעילות חסד בקהילה והסברה ישראלית בקרב צעירי איראן; לבסוף, פרופ' בן קורן, שעלה מארצות הברית בשנת 1997, מומחה בין-לאומי להקרנות וטיפול בגידולים סרטניים במוח ובמערכת הנשית, זכה בפרס בתחום החברה על הקמת עמותת גישה לחיים וקידום מצוינות בקרב חולי סרטן. זו זכות עבורי להעניק להם את הפרס כעולים פורצי דרך המהווים מודל לחיקוי בעבור כולנו על ששברו את תקרת הזכוכית לאחר שעשו דרך מעוררת השראה, עם תרומה יוצאת דופן לחברה הישראלית.
יום עלייה שמח. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה לשרת העלייה והקליטה. עד כאן ציון יום העלייה.
חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י' בחשוון התשפ"א, 28 באוקטובר 2020, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:35. << סיום >>