דברי הכנסת

דברי הכנסת כ / מושב שלישי / ישיבה רס"ז / י'–י"ב באדר התשפ"ה / 10–12 במרץ 2025 / 20 חוברת כ' ישיבה רס"ז הישיבה המאתיים-ושישים-ושבע של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, י' באדר התשפ"ה (10 במרץ 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה, חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. ממשלה שפוגעת בנשות ישראל; 8 2. ממשלה שמקדמת חוקי השתמטות בזמן מלחמה היא ממשלה לא לגיטימית; 8 3. הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית משתוללת והממשלה מפקירה את חיי האזרחים 8 יאיר לפיד (יש עתיד): 8 שר העבודה יואב בן צור: 11 עודד פורר (ישראל ביתנו): 19 שר העבודה יואב בן צור: 22 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 24 שר העבודה יואב בן צור: 27 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 29 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 30 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 31 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 34 נעמה לזימי (העבודה): 35 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 36 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 39 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 39 צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ה–2025 39 שלום דנינו (יו"ר הוועדה המשותפת): 40 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 42 רון כץ (יש עתיד): 43 רם בן ברק (יש עתיד): 44 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 45 אלעזר שטרן (יש עתיד): 46 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 48 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 49 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 51 מירב כהן (יש עתיד): 52 טלי גוטליב (הליכוד): 53 שרון ניר (ישראל ביתנו): 59 מיקי לוי (יש עתיד): 61 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 61 מירב בן ארי (יש עתיד): 63 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 65 שלי טל מירון (יש עתיד): 66 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 67 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 69 סימון דוידסון (יש עתיד): 70 עודד פורר (ישראל ביתנו): 73 אבי מעוז (נעם): 77 שר התקשורת שלמה קרעי: 78 דבי ביטון (יש עתיד): 81 נאור שירי (יש עתיד): 86 אוהד טל (הציונות הדתית): 88 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 90 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 92 יסמין פרידמן (יש עתיד): 93 ירון לוי (יש עתיד): 94 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 97 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 99 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 107 משה טור פז (יש עתיד): 108 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 109 עמית הלוי (הליכוד): 111 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 114 מאיר כהן (יש עתיד): 116 אושר שקלים (הליכוד): 116 הצעת חוק נוכחות עורך דין בחקירת אוכלוסיות שונות (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025 124 שר המשפטים יריב לוין: 124 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 132 רם בן ברק (יש עתיד): 134 טלי גוטליב (הליכוד): 135 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 139 נאור שירי (יש עתיד): 140 מירב בן ארי (יש עתיד): 142 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 146 רון כץ (יש עתיד): 147 מירב כהן (יש עתיד): 148 מיקי לוי (יש עתיד): 149 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 150 מאיר כהן (יש עתיד): 151 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 152 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 153 דבי ביטון (יש עתיד): 155 סימון דוידסון (יש עתיד): 155 אריאל קלנר (הליכוד): 156 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 157 יסמין פרידמן (יש עתיד): 160 משה טור פז (יש עתיד): 161 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 162 ירון לוי (יש עתיד): 163 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 165 צגה מלקו (הליכוד): 167 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 168 בועז ביסמוט (הליכוד): 169 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 171 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 173 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 173 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024 174 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 174 צגה מלקו (הליכוד): 175 רם בן ברק (יש עתיד): 177 רון כץ (יש עתיד): 180 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 180 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 181 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 182 עמית הלוי (הליכוד): 188 נאור שירי (יש עתיד): 191 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 196 סימון דוידסון (יש עתיד): 198 משה טור פז (יש עתיד): 212 מירב בן ארי (יש עתיד): 217 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 218 הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 25), התשפ"ה–2025 221 בועז ביסמוט (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 221 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 223 חילופים בוועדות הכנסת 224 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 225 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י' באדר התשפ"ה, 10 במרץ 2025. היום הוא היום ה-521 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-59 מאחינו ואחיותינו, שמביטים עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר אל משפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5588/25 וכלה בהצעת חוק פ/5619/25: הצעת חוק מניעת העסקת עובד הוראה שיש לו תואר אקדמי ממוסד ברשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עמית הלוי, אביחי אברהם בוארון, אושר שקלים, צגה מלקו, משה פסל, דן אילוז, אריאל קלנר, משה סעדה, בועז ביסמוט, לימור סון הר מלך, אברהם בצלאל, אוהד טל, סימון מושיאשוילי, מישל בוסקילה וששון ששי גואטה; הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים (הוראות מיוחדות), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת רם בן ברק, אלמוג כהן, שלום דנינו, מיכאל מרדכי ביטון, אלון שוסטר, יאיר לפיד, יואב סגלוביץ', דבי ביטון, יולי יואל אדלשטיין, משה טור פז, מאיר כהן, עודד פורר, שרון ניר, יוראי להב הרצנו, אלי דלל, ששון ששי גואטה, ינון אזולאי, יונתן מישרקי, טלי גוטליב, דוד ביטן, טטיאנה מזרסקי, מטי צרפתי הרכבי, בועז טופורובסקי, סימון דוידסון, אלעזר שטרן, שלי טל מירון, ניסים ואטורי, יסמין פרידמן ומיכל שיר סגמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול שלילת קצבת שאירים מאלמנות שנישאו שנית), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת דבי ביטון ואליהו רביבו; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי למטופל סיעודי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק המרכז למורשת יהדות תוניסיה וג'רבה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק מס להפחתת גודש התנועה באזור גוש דן (תיקון – פטור ממס לתושבי יישובים סמוכים לאזור גוש דן), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים ביהודה והשומרון), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר, לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר, צביקה פוגל, יצחק שמעון וסרלאוף ועמיחי אליהו; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הצגת מספרי טלפון של מוקדי סיוע לצרכן בכניסה לרשתות שיווק מזון וחנויות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק ציונות כערך מנחה בפעולות הממשלה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק שמעון וסרלאוף; הצעת חוק איסור פרסומת ומכירת משקאות אנרגיה לקטינים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלי דלל, דן אילוז, מישל בוסקילה, דוד ביטן, קטי קטרין שטרית, מירב בן ארי, פנינה תמנו, חנוך דב מלביצקי, צגה מלקו, שלום דנינו ואביחי אברהם בוארון; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכויות לסטודנטים הלומדים בחוץ לארץ), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (השתתפות עובדים במשרות אמון במכרזים פומביים לקבלת עובדים), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק סמכויות להתמודדות עם כלי טיס בלתי מאויש, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק סימון פרסומות המכילות תוכן שנוצר או נערך באמצעות בינה מלאכותית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון – ביטול החוק), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הכרזה על ארגון "אדוני השממה" כארגון טרור, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק איסור העסקת מחבלים משוחררים בשטחי מדינת ישראל, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק כליאת אסירים ביטחוניים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק חובת פרסום שמותיהם של אסירים ביטחוניים ששוחררו ממאסר, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת ענישה בעבירה של כניסה בלתי חוקית), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת בועז ביסמוט; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות בשנה הראשונה לשחרור), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – חיזוק הפיקוח הפרלמנטרי על שירות התעסוקה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת צגה מלקו; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – הפסקת שידורי חדשות ועידוד הפקות מקור ויצירה ישראלית בתאגיד השידור הישראלי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ביטול חובת קביעת אזורי חניה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק חסינות לחיילי צה"ל באירועים מבצעיים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק החלת החוק הישראלי על כל היישובים היהודיים בשטחי יהודה והשומרון, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת הענישה על הסעת שוהים בלתי חוקיים), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק הליכי שפיטה וייצוג של נוער (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלי דלל, מירב בן ארי, מישל בוסקילה, דוד ביטן, דן אילוז, קטי קטרין שטרית, פנינה תמנו, חנוך דב מלביצקי, צגה מלקו, שלום דנינו ואביחי אברהם בוארון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הקלה לבניין קיים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות כריכת מזונות ילדים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק רואי חשבון (תיקון – מתן רישיון רואה חשבון לעורך דין שהוא יועץ מס), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עבירת יחסי מין אסורים בין מטפל בריאותי למטופל), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק דחיית תשלומי מס לעסק חדש (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות מידע פיננסי (תיקון מס' 3 הוראת שעה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 139) (רישיון להפעלת מונית חשמלית), התשפ"ה–2025; הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 13), התשפ"ה–2025; הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43), התשפ"ה–2025; והצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות ילדים), התשפ"ה–2025. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי, העבודה, חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה שפוגעת בנשות ישראל; << נושא >> << נושא >>2. ממשלה שמקדמת חוקי השתמטות בזמן מלחמה היא ממשלה לא לגיטימית; << נושא >> << נושא >>3. הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית משתוללת והממשלה מפקירה את חיי האזרחים << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי מחזיק את המדינה הזו בחיים? מי? מי האנשים האלה? מי האנשים שמחזיקים את המדינה בחיים, מי האנשים שהם בסיס הכוח שלה? מי האנשים שמחזיקים את הכלכלה שלה, את הצבא שלה? ומה הממשלה עושה בשבילם? אנחנו יודעים את התשובה: כלום. שום דבר. המדינה הזו חיה בזכות אנשים שהממשלה הזו לא סופרת ממטר. המדינה הזאת קיימת בזכות האנשים האחרונים שהממשלה הזו מתעניינת בחייהם או עושה משהו בשבילם. אנשים שקמים בבוקר ועובדים קשה, ומסתכלים בווטסאפ, ומגלים שהם עוד פעם קיבלו צו 8 לעוד 50 ימי מילואים. והם הולכים. הם תמיד הולכים. לא בגללכם, לא בגלל שהם מאמינים במנהיגות של הממשלה הזו. הם לא מאמינים לאף מילה שאתם אומרים. הם הולכים כי החברים שלהם שם, והם לא ישאירו לבד את החברים שלהם, כי הם אריות ופטריוטים ישראלים. הם הולכים למרות שהם מאמינים – והם אומרים את זה בכל הזדמנות ובכל סקר – שצריך ועדת חקירה ממלכתית, וצריך, בשם אלוהים, להחזיר את החטופים. הם הולכים למרות שהם חושבים – וגם את זה הם אומרים בכל הזדמנות ובכל סקר – הם חושבים ויודעים שהממשלה הזו לא ראויה להקרבה שלהם, וצריך לסיים את המלחמה הזו שהם נלחמים בה – לא אתם, הם. הם האנשים האלה שאתם בלי למצמץ העליתם להם את המיסים בזמן שהם היו בעזה ובלבנון. המיסים עלו בינואר. אתם ממשלה שהעלתה מיסים לאזרחיה, ואז שלחה אותם להילחם. לא היה צריך להעלות מיסים. לא בגלל המלחמה העליתם מיסים. אם הייתם מוותרים על 80% מהכספים הקואליציוניים – אפילו לא הכול, תשאירו לעצמכם 20%, תיהנו – 80%, זה היה שווה 13 מיליארד שקל. אתם יודעים מה זה אומר, זה אומר שלא היה צריך להעלות את המע"מ. אתם יודעים מה קורה כשעולה מע"מ? זה מקפיץ את כל המחירים. כל מי שנכנס לחנות או לסופר בחודשיים האחרונים מרגיש את זה. זה לא היה הכרחי. זה לא נועד לממן אפודים קרמים לחיילים. זה נועד לממן את הכספים המושחתים שאתם מעבירים אחד לשני. ב-31 בדצמבר 2022, ביום שבו יצאתי ממשרד ראש הממשלה, מדינת ישראל הייתה בפעם הראשונה מזה 35 שנה בעודף תקציבי. היו בקופה 9.8 מיליארד שקל. היו למדינה עודפי מטבע חוץ של 200 מיליארד דולר. היינו בדרך להוריד מיסים לציבור העובד בישראל, ואז אתם הגעתם. במקום לעזור לציבור היצרני והעובד הפלתם עליו הכול. 37 מיליארד שקל של מיסים חדשים יש בתקציב שהגשתם עכשיו. לא עלה על דעתכם להוריד משרדי ממשלה מיותרים. לא עלה על דעתכם לקצץ ג'ובים לעסקנים. העליתם את המיסים על גרביים ומנה חמה, העיקר שלמדינת ישראל יהיה גם משרד מיותר למורשת ישראל וגם משרד מיותר למסורת ישראל. אולי צריך עוד משרד, שיסביר לתושבי ישראל מה ההבדל ביניהם. לא עלה על דעתכם להוריד ג'ובים לעסקנים, לא עלה על דעתכם להוריד כספים קואליציוניים. נהר הכסף ממשיך לזרום לאברכים ולמקורבים כמו אין מלחמה בעולם. החודש הפחַתֶּם את דמי ההבראה לעובדים בכל המשק. זה הכניס לכם 1.3 מיליארד שקל. באותו יום העברתם לתקציבי הישיבות 1.3 מיליארד שקל. אפילו לא ניסיתם לשנות את המספר. לא הסתתרתם, פשוט לקחתם את הכסף מהכיס של אנשים עובדים והעברתם אותו לכיס של אנשים שלא עובדים. לא אכפת לכם. לא אכפת לכם שאנשים עובדים קשה; לא אכפת לכם שהם לא גומרים את החודש; לא אכפת לכם שהם מתרסקים כל פעם שהם מגיעים לקופה בסופר; לא אכפת לכם שמעמד הביניים הישראלי קורס, כל האנשים האלה שאתם לא רואים ולא זוכרים שהם מחזיקים את המדינה הזו בחיים. העיקר שאתם מתעלפים ברשתות החברתיות ממה שעושה הנשיא מיליי בארגנטינה. אתם יודעים מה הדבר הראשון שהנשיא מיליי עשה בארגנטינה כשהוא עלה לשלטון? סגר יותר מחצי ממשרדי הממשלה. היו להם 18 משרדי ממשלה, היום יש להם שמונה. זה נראה להם מספיק בשביל לנהל מדינה של 45 מיליון בני אדם. העיקר שאתם לא מפסיקים להתרגש מאילון מאסק, רק בשנה האחרונה ראש הממשלה פגש אותו פעמיים. אני לא חושב שכל מה שאילון מאסק עושה הוא נכון. אבל מה התפקיד שלו? להוריד ג'ובים מהשירות הממשלתי. לחתוך בגודל הממשלה, לחתוך בביורוקרטיה. זה בדיוק הפוך ממה שאתם עושים. כל מה שאתם עושים זה לחלק לעצמכם את הכסף של אזרחי ישראל. לא היה בתולדות המדינה שלטון מושחת יותר. יושבים בוועדת הכספים ומעבירים מיליארד אחרי מיליארד אחרי מיליארד אחרי מיליארד אחרי מיליארד, הכול לשוחד פוליטי, להטבות למגזרים ולסקטורים. הכול לכולם, חוץ מלאנשים שבאמת עובדים. מה ימין בכם? איזו ממשלת ימין בעולם בהיסטוריה מוסיפה עוד ועוד קצבאות ועוד ועוד ג'ובים על חשבון הציבור היצרני? עוזרת לאנשים שלא עובדים על חשבון האנשים שכן עובדים? איזו ממשלת ימין בעולם מרסקת את מעמד הביניים במקום לעזור לו? מעמד הביניים הישראלי הוא לא סקטור, הוא לא מגזר, הוא מקור הכוח שלנו. הוא הכלכלה, הוא הצבא, הוא המורים של הילדים שלנו, הוא מי שמקבל אותנו בקופת חולים, הוא ההייטק הישראלי שעליו יושב כל היצוא שלנו. פעם ידעתם את זה. נתניהו היה עומד פה על הדוכן ונואם על האיש השמן והאיש הרזה, על הממשלה השמנה שיושבת על כתפיו של מעמד הביניים, שברכיו רועדות והוא עומד לקרוס. רק שזה הפסיק לעניין אתכם. קרה לכם, לכם, הליכוד, קרה בדיוק מה שקרה בזמנו למפא"י. אתם היום מפא"י החדשה, מפלגה שהשלטון השחית אותה באופן כל כך מוחלט, שאפילו בזמן מלחמה היא לא מוכנה לשים הכול בצד בשביל האזרחים. המדינה הזו מוכת צער, שבורת לב. עברה את השנה וחצי הנוראות בתולדותיה. ואז היא מסתכלת למעלה ומגלה שלממשלה פשוט לא אכפת ממנה. מירי רגב מרקדת במרוקו, ויריב לוין מחזיר את ההפיכה המשטרית כאילו אין מלחמה בעולם, אובססיבי כתמיד. ממשלה נורמלית לא עושה טריקים ושטיקים כדי להעביר חוק השתמטות מחמיר או להעביר תקציבי מעונות מתחת לשולחן. מי שבצבא, לילדים שלו צריכים להיות מעונות יום בחינם, לילדים שלו, כי מגיע לו, כי הוא הרוויח את זה ביושר. מי שלא מתגייס לא יקבל אגורה שחוקה אחת ממדינת ישראל. סדר עדיפויות נורמלי אומר שבזמן מלחמה כולם מתגייסים. אין מצב שהלוחמים שלנו, האריות האלה, אנשי המילואים שלנו, נהרגים, נפצעים, ובאותו זמן הממשלה עושה כל קומבינה אפשרית כדי לשחרר חרדים מגיוס. זה התפקיד של הממשלה, והממשלה הנוכחית כבר לא תעשה את זה. המדינה הזאת תיאלץ לחכות לממשלה הבאה בשביל זה. התפקיד של הממשלה הוא לעבוד בשביל האנשים שעובדים ומשלמים מיסים ועושים מילואים, לוודא שהם בראש סדר העדיפויות הלאומי. למה? כי הם מחזיקים את האירוע. סדר עדיפויות נורמלי, של מדינה נורמלית, של ממשלה נורמלית, מתחיל בשאלה איך עוזרים למי שמחזיק את המדינה בחיים, איך מורידים לו מיסים – ואנחנו נוריד לו מיסים, אנחנו נוריד מיסים למעמד הביניים – איך גורמים לזה שהכסף שלו יעבוד בשבילו, איך גורמים לזה שהממשלה שלו תעבוד בשבילו. זה מה שאנחנו נעשה, ולא ירחק היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לראש האופוזיציה, ואני מתכבד להזמין את השר יואב בן צור להשיב על ההצעה בשם השרה לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה, בהתאם לנושא הצעת האי-אמון. בבקשה, אדוני. אפשר גם דברי תורה. << דובר >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלת ישראל מחויבת לקידום שוויון מגדרי כך שיינתנו זכויות שוות לנשים ולגברים לעצב את חייהם ואת החברה שבה הם חיים, במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי, בכל תחומי חייהם: ביטחון אישי, בריאות, רווחה, חינוך, חיי משפחה, תעסוקה, כלכלה ומוקדי קבלת החלטות. השתתפותן השוויונית של נשים – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה בעד שוויון זכויות לקהילה הגאה? אפרופו שוויון מגדרי, שאתה עכשיו קורא את זה: במשפחה, בבריאות, ברווחה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה בעד שוויון זכויות לקהילה הגאה? זה מה שכרגע אמרת. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> אני אבקש מהשרה לשוויון חברתי שתענה לך ישירות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה עונה בשם הממשלה, בשם שוויון מגדרי. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> אני עונה בשם השרה לשוויון חברתי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה בעד שוויון מגדרי? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זאת תגלית. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> השתתפותם השוויונית של נשים וגברים בכל היבטי החברה היא ערך חברתי מרכזי בחברה הישראלית, החשוב לצמיחתה. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי אמונה על עידוד, תיאום וקידום פעולות משרדי הממשלה בתחום השוויון בין נשים לגברים בישראל ועל קידום החינוך. החקיקה והאכיפה בתחום זה – כל העשייה שהרשות מובילה ומקדמת בכל התחומים פועלת לטובת צמצום פערים מגדריים בקידום שוויון הזדמנויות. בשנת 2024 הגדילה הממשלה את תקציב הרשות לקידום מעמד פי שישה מתקציבה הקודם. אציג בפירוט את פעילות הרשות בנושאים הבאים בשם השרה מאי גולן: ייצוג הולם לנשים – הרשות לקידום מעמד האישה פועלת לקידום ייצוג הולם לנשים. ובכלל זה, נציגות המשרד והרשות היו שותפות בקידום החלטת ממשלה מס' 454 מיום 18 באוקטובר 2020, בנושא קידום ייצוג הולם לנשים והמתווה בהנחיית נציב 1.17, ייעוד משרות לנשים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> השר בן צור, ייצוג הולם לנשים ­­– אין מנכ"לית אחת במשרדי הממשלה. 33 משרדי ממשלה ואין אישה אחת מנכ"לית. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> כמו כן, הרשות לקידום מעמד האישה הקימה מאגר הכולל פרטים של נשים ממגוון האוכלוסיות בחברה הישראלית – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת להב הרצנו, זה לא דו-שיח. רשות הדיבור לשר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זאת הצעה לסדר-היום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רשות הדיבור לשר. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אולי אם אני אצעק, זה יהיה בסדר. אני אישה, לא סופרים אותי. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> – – בהסכמתן – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, אתה אומר ייצוג הולם – אין אישה אחת שמכהנת בתפקיד מנכ"לית משרד ממשלתי. 33 שרים ושרות ואין אישה אחת שמתאימה לכך. רק בתחילת השבוע אושרו ארבעה מנכ"לים גברים. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> לשימושם של משרדי הממשלה – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת – – – לשר. אנא מכם. לא להפריע, גם ככה נראה לי שהשר קצת – – – << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> – – ויחידות הסמך, לקידום מועמדות לתפקידים בכירים – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני לא רוצה להפריע לשר, אבל אין טעם, הוא קורא דברים ואין – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם אין טעם, אז תצא. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> יוראי, נו, באמת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז אני יוצא. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> תפסיק, נו, תן לי לסיים לקרוא את הדברים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני מתנצל שאני מפריע לך. אני מקשיב לדבריך, ואני לא מבין מה אני שומע. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> אז תקשיב לדברים, זה לא הדברים שלי. זה דברים שאני מקריא בשם השרה. כשהיא תבוא, תשאל אותה את כל השאלות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז מה הטעם? << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> שמור אותן ותשאל אותה ישירות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, מה הטעם? אם השר – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה, סליחה. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> אתה רוצה שאני לא אענה? אני לא אענה בכלל וזהו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא, זה לא רב-שיח. יש הצעת אי-אמון. ראש האופוזיציה הציג אותה, והשר משיב להצעת האי-אמון. זה לא לדו-שיח. זה לא רב-שיח. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אבל אם השר עונה להצעה – – – << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> ראש האופוזיציה לא דיבר על זה בכלל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אדוני יושב-ראש הכנסת – – – << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> ראש האופוזיציה לא דיבר על הנושא הזה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> רגע, רגע, רגע, סליחה. ראש האופוזיציה לא דיבר בכלל על הנושא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא, סליחה. אנחנו לא פותחים פה שיח. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> הוא לא דיבר על הנושא הזה. הוא דיבר על נושאים אחרים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז אולי תענה על מה שהוא דיבר. << דובר_המשך >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר_המשך >> אני אענה על מה שהוא דיבר בפעם אחרת. כמו כן, הרשות לקידום מעמד האישה הקימה מאגר הכולל פרטים של נשים ממגוון האוכלוסיות בחברה הישראלית, בהסכמתן, לשימושם של משרדי הממשלה ויחידות הסמך, לקידום מועמדות לתפקידים בכירים, לשמש מומחיות במטרה לקדם ייצוג הולם ולהגדיל שיעורן של נשים בעלות כישורים רלוונטיים באיוש תפקידים ומשרות בכירות בוועדות ציבוריות, בפורומים שונים, לרבות באמצעי התקשורת. בהמשך להחלטת בית המשפט בבג"ץ 136/23, מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה פנתה למזכיר הממשלה וממלא מקום נציב שירות המדינה בבקשה ליטול חלק אקטיבי בעבודת המטה לצורך גיבוש ההנחיות הנ"ל. כמו כן, הרשות לקידום מעמד האישה פועלת באופן נרחב לקידום ייצוג נשים והשתתפות נשים בזירות ציבוריות באמצעות שורה של יוזמות ותוכניות ארציות. במסגרת זו הובילה הרשות את תוכנית "קדימה אחרייך", שנועדה לטפח ולחזק מנהיגות נשים בזירה המקומית, תוך ליווי והכשרת נשים המעוניינות להשתלב בעמדות השפעה ברשויות המקומיות. במקביל, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות יזמה הרשות קמפיין שלטי חוצות ארצי, "הקול בשבילך", במטרה לעודד נשים לקחת חלק פעיל בזירה הפוליטית המקומית הן כמועמדות והן כבוחרות. לצד זה, פועלת הרשות להעלאת המודעות הציבורית למנהיגות נשים לאורך ההיסטוריה באמצעות מיזם "נשים פורצות דרך", שפותח בשיתוף מוזיאון אנו, ומציג את תרומתן של נשים פורצות דרך בתחומים שונים לחברה הישראלית. נוסף על כך, הרשות פועלת לעיצוב תודעה מגדרית כבר מגיל צעיר ופרסמה קול קורא לחינוך לשוויון מגדרי בגיל הרך, המעודד פיתוח תכנים חינוכיים להטמעת תפיסות שוויוניות בגני הילדים ובמערכת החינוך המוקדמת. מכלול הפעולות הללו מהווה נדבך מרכזי במאמץ לשינוי חברתי ולהבטחת ייצוג הולם בשוויון הזדמנויות לנשים במרחב הציבורי. הרשות לקידום מעמד האישה מחויבת לקידום השתתפותן של נשים בעשייה הציבורית והשתתפותן בקביעת מדיניות וקבלת ההחלטות הציבוריות, ובכלל זאת, במילוי משרות ניהוליות בכירות בכל השירות הציבורי, לרבות במשרדי הממשלה ובכל תחומי הפעילות; זאת, הן מטעמים ערכיים מובנים, ובראשם עקרון השוויון, והן מההכרה בחשיבותה של הפרספקטיבה המגדרית בעת קבלת ההחלטות. פערי שכר בין גברים לנשים – מהשנה האחרונה קידמה הרשות לקידום מעמד האישה עבודת מטה נרחבת שנועדה לבחון במבט הוליסטי וכולל את מעמדן של נשים בכלל תחומי החיים, בסקטורים שונים ובאוכלוסיות שונות, במטרה לגבש תוכנית חומש לאומית לקידום נשים ושוויון הזדמנויות בישראל. תודעה שוויונית – במסגרת עבודת מטה זו גובשה הערכת מצב רחבה, שכללה מחקר מקיף בארץ ובעולם; זאת, לצד תהליכי הגשמה ושיתוף רחבים, אשר כללו למעלה מ-1,000 נשים מכלל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית. הרשות למעמד האישה הובילה שורה של יוזמות תקדימיות למניעת אלימות מגדרית, ולקידום שוויון מגדרי בשיתוף גופי הממשלה וגורמים נוספים. בנושא תעסוקת נשים ישנן תוכניות שונות, ובשיתוף משרד העבודה – "שחר נשי" ו"צומחות". בנושא מדיניות החקיקה ישנה חוות דעת מגדרית לוועדות הכנסת וועדת השרים. יש החלטות ממשלה בנושא. בנושא מנהיגות נשים מקומית – הרשות מקדמת תוכניות שונות בנושא. על אף העשייה המשמעותית המוצגת, אין מן הנמנע להדגיש שהרשות לקידום מעמד האישה פעלה בעשור האחרון תחת מחסור חמור בתקציבים, היעדר תקנים משמעותי וללא סמכות אופרטיבית נדרשת. למרות זאת, בממשלה הנוכחית הרשות, עם כוח אדם מצומצם, שכולל שלוש משרות מקצועיות בלבד במשרה מלאה, ולראשונה, עם תקציב תקדימי של פי שישה, הובילה צעדים אסטרטגיים שתהיה להם השפעה ארוכת טווח. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מחויבת להמשיך לפעול ללא לאות לצמצום הפערים המגדריים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת עודד פורר לנמק את ההצעה מטעם סיעת ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הייתי שמח, דווקא, אם היית נשאר לשמוע את הדברים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר נשאר, לדעתי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> או-טו-טו יוצא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא, הוא פה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים בתקופה שבה עם ישראל באמת נמצא אולי באחת משעותיו הקשות. אני חייב לומר, אדוני השר, אני שמח שדווקא אתה זה שבאת לענות על הצעת האי-אמון הזו, כי אני יודע מאיזה מפלגה אתה, אבל אני גם יודע מי אתה. אתה שירת כקצין בנח"ל, כמדומני, וגם רבים מבוחרי המפלגה שלך משרתים בצה"ל. אני לא מצליח להבין בשום צורה שהיא איזה תירוץ אתם מצליחים לתרץ לעצמכם שבגללו חוק ההשתמטות הוא בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל. איך אתם מצליחים, בתקופה הזאת, שבה אנחנו רואים חיילים פצועים, קטועי איברים, משפחות מפורקות, חיילים הרוגים – איך אתם מצליחים לבוא ולהגיד בתקופה הזאת: הכי חשוב כרגע שהבית הזה, כנסת ישראל, תעסוק בחוק השתמטות? צריך להבין מה המשמעות של אותם פצועים, מה המשמעות של אותם הרוגים, מה המשמעות של המערכה שאנחנו מנהלים. אתה יושב בממשלה שתחתיה אירע הטבח הגדול ביותר מאז הקמת מדינת ישראל. בפעם הראשונה מאז קמה המדינה נכבשו לנו יישובים, אנשים נחטפו מהמיטות שלהם, נטבחו, נאנסו; ימים שבהם מדינת ישראל לא ידעה מה יעלה בגורלה. וגרוע מכך, מאז ועד היום חלפו 521 יום,2 וחמאס עדיין בשלטון. חמאס עדיין בשלטון אחרי 521 יום שאתם מנהלים מלחמה – מכניסים את צה"ל לשג'אעייה, מוציאים אותו 2שג'אעייה; מכניסים אותו לרפיח, מוציאים מרפיח; מכניסים לבית חאנון, יוצאים מבית חאנון. עכשיו, אתם רוצים לנהל את המלחמה כל כך הרבה ימים – עם איזה חיילים? אתה יודע שישנם חיילים שמשמחת תורה של שנה שעברה הם מגויסים למילואים? איפה המשפחה שלהם? איפה העסק שלהם? איפה העבודה שלהם? איפה החיים שלהם? כמה תוכלו לבוא ולהגיד: אנחנו נעמיס עוד ועוד על הצעירים שמשרתים בסדיר, נעמיס עוד ועוד על אלה שמגיעים למילואים. כמה תוכלו להמשיך לעשות את זה, בזמן שאתם נלחמים כדי לפטור עשרות אלפים משירות צבאי? צה"ל צריך עוד כוח אדם. לא אומר את זה עודד פורר – אומרים את זה קציני צה"ל, אומר את זה הרמטכ"ל. הוא זקוק לעוד סדר גודל של 15,000 לוחמים ותומכי לחימה. אנחנו צריכים עוד אוגדות לגבול המזרחי, צריכים עוד אוגדות לצפון, עוד אוגדות לעזה. מאיפה יבואו החיילים האלה, אדוני השר? מאיפה? עוד ימי מילואים? נאריך את השירות הסדיר? עוד עומס על חיילי הסדיר? הם יצאו פחות הביתה? ושיא השיאים, שיא השיאים, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הוא שאתם הופכים את הלוחמים האלה, שנהרגו על קידוש השם, לכך שכאילו שהם אינם בני תורה; כאילו שקידוש התורה הוא רק בזה שישתמטו משירות צבאי וישבו בישיבה, כשאנחנו צריכים להשפיל את עינינו אל מול תלמידי ישיבות ההסדר, אל מול הלוחמים האלה, שמראים לנו מה זה קידוש השם אמיתי; שלומדים תורה גם תוך כדי הקרב, ויודעים לשלב את התורה, אגב, עם הציווי שיש לנו מהתורה של לשמור על עם ישראל וארץ ישראל. יש קידוש השם גדול יותר מלהגן על האחים והאחיות שלך? יש קידוש השם יותר גדול מזה? אז לא רק שאתם מקדמים חוק השתמטות על חשבונם של אלה שמשרתים בצה"ל, אתם גם הופכים את החבר'ה שמשרתים בצה"ל כאילו שהם נגד התורה. אני אומר לך, אדוני השר, מה שאתם עושים זה חילול השם, ואתם פועלים כנגד תורת ישראל. אין שום דבר בתורת ישראל שאומר להשתמט בקרב. הפוך. הפוך. אני חושב שזה מספיק חשוב, אדוני השר. אדוני היושב-ראש, את מי אתם משרתים באירוע הזה? את מי? אני מסתכל מה אומר הרב לנדו, שמנחה את חברי דגל התורה כיצד לנהוג, מה הוא אומר על ממשלת הימין שלכם – אתם, החברים שלכם בממשלת הימין, אדוני היושב-ראש: הציונים הם אלה ש"גרמו שהערבים שונאים אותנו". היה די טוב, הוא אומר – מי שמנחה אתכם להילחם על חוק ההשתמטות – היה "די טוב שמושלים כאן ערבים, היה מצב הכי טוב", כשהערבים היו מושלים. אף אחד מכם לא עמד וגינה את הדברים שלו. אף אחד מכם, כי אתם לא מעיזים, כי ביטחון הקואליציה חשוב יותר מביטחון מדינת ישראל. כמה אתם עוד תשפילו את עצמכם אל מול העניין הזה? אני מציע לך, אדוני, תפנה לדברים שאמר הרב מדן גם היום בריאיון. אומר הרב מדן: חלילה שלא יגיעו לחוק שפוטר משירות צבאי. זה כמו לשנות את הדגל, ההמנון ומגילת העצמאות. הוא מספר על התלמידים שלו, הוא מספר על המשפחה שלו, על האנשים שסביבו שמשרתים בצה"ל, איזה מחיר הם משלמים. והוא אומר, ובצדק: זו תורת ישראל, להשתמט? תורת ישראל זה להיכנס תחת האלונקה. קידוש השם זה להיכנס תחת האלונקה. ואתם, בזמן הזה שמשפחות מתפרקות, נלחמים כדי להעביר כאן חוק השתמטות? אני לא מצליח להבין איך אתה ישן בלילה. לא מצליח להבין איך מישהו משרי הממשלה, שגם יושבים בממשלה שאחראית לטבח שתחת המשמרת שלה זה מה שקרה, פועלים כדי לפטור חלק נכבד מהעם הזה משירות. עכשיו אני אומר לך, אני אציג כאן בעוד כמה ימים את החוק הבסיסי שקובע את הדבר הקל ביותר – מי שלא משרת בצה"ל או בשירות לאומי, שלא יצביע. ואני אומר לך, מדינת ישראל נמצאת בשלב שבו כל אזרח ואזרחית צריכים לאחוז בנשק ולהגן על היישובים. מי שלא יכול לאחוז בנשק או שלא מתאים לצה"ל, מתאים למערכת הבריאות, מתאים למשטרה, מתאים לכיבוי אש. יש מספיק מה לעשות בשירות הלאומי. כולם משרתים, וזה לא מעניין אותי אם הוא חרדי, דתי, חילוני, ערבי, מוסלמי, נוצרי. כל אזרח במדינת ישראל צריך לשאת בנטל. לא נוכל לעמוד במשימות ההגנה הבאות עלינו בשנים הקרובות אם לא נעשה את זה. ולכן אני אומר, כדי שלא נצטרך לרתק את כל כוחות המשטרה כדי לבוא ולאסוף את המשתמטים מכל מקום ואתר, פשוט מאוד: אדוני יבחר להשתמט משירות צבאי – משמע שהוא ויתר על ההנחות שהוא יכול היה לקבל בארנונה, בחשמל, במעונות היום; משמע שהוא מוותר על התמודדות על קרקע של מדינת ישראל במכרזים שונים שיוצאים – של דיור למשתכן, של דירה בהנחה; משמע שהוא ויתר על זכותו להצביע. אגב, זה פחות חמור ממה שקורה במדינות דמוקרטיות אחרות. בדמוקרטיות גדולות בעולם, אדוני היושב-ראש, מונעים הצבעה ממי שישב בכלא. פה כמובן שמי שמשתמט משירות צבאי צריך ללכת לכלא, אז אני אומר, אני מוותר לכם על הכלא – פשוט לא תצביעו. לא תצביעו, לא תקבלו את כל ההטבות שמקבל אזרח בהנחות השונות, ובא לציון גואל. אני אומר לך, אדוני, אתה נמצא כשר בממשלה בתקופה הגורלית לעם ישראל. והעובדה שדווקא בתקופה הזו אתם פועלים כדי לקדם השתמטות על חשבון גיוס היא חילול השם הגדול ביותר שאפשר לעשות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת פורר. אני מתכבד להזמין את השר בן צור להשיב מטעם שר הביטחון. << דובר >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני מרגיש היום כמו חיים כץ, בערך, עם שלושה תיקים נוספים. זה ממש דומה. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת עודד פורר, ידידי, אני בא ומדבר בשם שר הביטחון. זו לא דעתי, זה לא הדברים שאני אומר – אני מדבר בשם שר הביטחון. שני עקרונות יסוד בראייה של שר הביטחון לחקיקה בנושא: 1. קידום שירות צבאי אפקטיבי של בני הציבור החרדי תוך אפשרות לשימור אורח החיים החרדי; 2. שימור עולם התורה. אומר שר הביטחון שהוא לא יקדם חקיקה שלא תשמור על שני עקרונות אלו. החקיקה היא משימה מורכבת אך הכרחית כשהמציאות הקיימת היא עשרות שנים של אי-גיוס. ניצב בפנינו אתגר עצום: להביא לתיקון לחוק שירות ביטחון. המשבר הנוכחי, לאחר 7 באוקטובר, מייצר גם הזדמנות, שבה ניתן יהיה לקדם את החקיקה ובכך לתת מענה לצורכי צה"ל. הדרך הנכונה לקידום החקיקה היא הידברות משותפת והסכמה רחבה ליעד שבסבירות גבוהה ימומש. החברה החרדית תהווה בעתיד כשליש מאוכלוסיית מדינת ישראל, ולכן אי-השתתפותה בשירות הביטחון ובכלכלה תשפיע באופן דרמטי על המדינה. בדיוק משום כך אנו פועלים לקדם את החקיקה, המבוססת על הידברות והסכמה – גם של מנהיגי ציבור מקרב המגזר החרדי. קבענו יעדי גיוס העולים בהדרגה, מתוך התחשבות במסלולים מותאמים למגזר החרדי, וזאת כדי להבטיח לכל מתגייס חרדי סביבה מתאימה ומעטפת שירות תומכת לאורח החיים שלו. היעד בהקשר הזה הוא ברור: חרדי שנכנס לצה"ל כחרדי יוכל גם לצאת מצה"ל כחרדי. מימוש היעד הזה יוכל להביא איתו שינוי דרמטי בכך שבדורות הבאים השירות בצה"ל יהפוך לנורמה רווחת גם בחברה החרדית. חברות וחברי הכנסת, מאז כניסתו לתפקיד של שר הביטחון ומתוך החשיבות הרבה שהוא מייחס להשלמת תהליך החקיקה, שבלעדיו התוכנית לגייס את בני הציבור החרדי צפויה להיכשל, הוא השקיע שעות רבות בשיח עם הדרג המקצועי בצה"ל, עם נציגי הציבור החרדי, עם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וכן עם היועצת המשפטית לממשלה, וזאת על מנת לגבש את העקרונות הנדרשים להצעת החוק לשם הצגתם בפני חברי הוועדה, ולהתקדם בתהליך החקיקה. בניגוד מוחלט למה שנטען בהצעת האי-אמון, הצעת החוק שאנו מקדמים מביאה בחשבון את המציאות שהשתנתה מאז 7 באוקטובר, את המלחמה הרב-זירתית שישראל מצויה בה ואת עמדת הדרג המקצועי בצה"ל. זו הצעה שמהווה מענה לצורך בהגדלת הסד"כ הצה"לי ובמימוש המשימה ההיסטורית של שילוב בני המגזר החרדי בצה"ל. התאמת המסגרות והמסלולים, קביעת יעדי גיוס מדורגים בהסכמה עם נציגי המגזר החרדי והגדרת סנקציות אפקטיביות כלליות ואישיות – כל אלו יחד יבטיחו עמידה באותם יעדים. כאשר אני מדבר על קביעת יעדים בהסכמה, נדמה לי שהמציאות שכולנו עדים לה בשבועות האחרונים מוכיחה מדוע ההסכמה הזאת נחוצה. למרות שצה"ל הוציא אלפי צווי גיוס לחרדים, בפועל רק אחוזים בודדים התייצבו לשירות. את המצב הזה נוכל לפתור כאשר נעביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית, כאמור, על יסוד הסכמה. בהקשר זה אני מבקש להתייחס לעמדה שהוצגה על ידי אגף כוח אדם בצה"ל, שלפיה משנת 2026 ואילך לצה"ל תהיה היכולת לקלוט מספר בלתי מוגבל של מתגייסים מהמגזר החרדי. חשוב להבחין בין שני מושגים שונים בתכלית: גיוס וקליטה. היכולת לקלוט קשורה אך ורק לקיבולת המייצרת הליכי מיון, סגלים ומסלולים מותאמים. לעומת זאת, היכולת לגייס בפועל קשורה למרחבי ההסכמה עם המגזר החרדי ולקיומו של החוק המסדיר את מעמדם של לומדי התורה שתורתם אומנותם. ולכן, ללא אותו גיוס, המתבסס כאמור על איזון בין הצרכים שאותם פירטתי, וללא אותו הסדר חוקי, יכולת הקליטה נותרת על הנייר בלבד. שר הביטחון מבקש להזכיר לכולנו את העקרונות המרכזיים של ההסדר שאותו הוא מקדם. היעד שלו הוא להביא לגיוסם של 50% מהמחזור השנתי של בני 18 מהמגזר החרדי. ההגעה ליעד הזה תהיה מדורגת: בשנה הראשונה – כ-4,800 מתגייסים, בשנה השנייה – 5,700 מתגייסים, והעלייה ההדרגתית הזאת תימשך עד להגעה ליעד של 50% מתגייסים בשנה השביעית. גיל הפטור יעמוד על 26. על מנת לוודא שתהיה עמידה ביעדים, בניגוד להסדרים קודמים ההסדר כולל סנקציות כלכליות לאי-עמידה ביעדים השנתיים, גם סנקציות מוסדיות על הישיבות בגין כל תלמיד שהוא מיועד לשירות ביטחון, וגם סנקציות אישיות על כלל המיועדים לשירות ביטחון, אלו הלומדים ואלה שאינם לומדים. ההצעה ממסדת מנגנוני אכיפה שיבטיחו את קיום הוראות החוק ביחס למוסדות הלימוד, לרבות כל התנאים המאפשרים לקבל דחיית שירות לאלה שתורתם אומנותם. ההסדר קובע גם כי שירות אזרחי לאומי לא ייכלל ביעדים השנתיים, למעט שירות במסלול הביטחוני – מג"ב, שב"כ, שב"ס וכו' – וכל זאת תחת הגבלה מספרית שתכליתה ברורה: לשמר את העדיפות לשירות בצה"ל. החוק כולל גם, כאמור, התייחסות למסלולי שירות ייחודיים לחרדים, וכן מגדיר הטבות והעדפות שיינתנו למשרתים. חבריי חברי הכנסת, המציאות הביטחונית המורכבת – זאת הנוכחית וזאת הצפויה לנו – ולצידה נתוני הדמוגרפיה הישראלית, מתלכדים לכדי הבנה ברורה: עלינו לעשות ככל שניתן להרחיב את סדר הכוחות בצה"ל, כל זאת תוך שאנו פועלים בחוכמה, בשיתופיות ומתוך הבנת גודל השעה, ייחודה של החברה החרדית, וכמובן, חשיבותו של לימוד התורה. מערכת הביטחון בראשותו של שר הביטחון וממשלת ישראל כולה מחויבות לעקרונות הללו, ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון שהוגשה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר בן צור. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי להציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעות חד"ש-תע"ל ורע"ם. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, במציאות ההפוכה והעקומה, המוכרת והידועה, בגדול, אני אתחיל דווקא מהסוף. בניגוד להרגל שסיגלנו לפתוח בתיאור הרצח האחרון או לדבר על מספר הנרצחים, אני לא רוצה לנקוב עכשיו במספר הנרצחים כבר בפתח הנאום, ואשמור את זה לסוף. עשר דקות בימים אלה הן הרבה זמן, והן יכולות להיות הדקות האחרונות בחייו של אדם, המפרידות בין חיים ומוות, והמספר יכול עוד להשתנות תוך כדי הנאום. הממשלה הנוכחית, כבוד היושב-ראש, לא רק נכשלה כישלון מוחלט בטיפול ובמניעת המשבר העמוק והמסוכן שאיתו מתמודדת החברה הערבית מדי יום ולילה, היא אף החמירה אותו, הסלימה את המצב. לפי מדיניות הממשלה, כל עוד הקורבן הוא ערבי מדובר ב-no news. מבחינת הממשלה והתקשורת המיינסטרימית הישראלית, דם ערבי הוא הפקר, על מלא. מינוי אדם עם עבר פלילי לעמוד בראש המשרד שאמור להבטיח את ביטחוננו האישי היה מסר ברור לחברה ולארגוני הפשיעה, שלא יכלו לבקש מינוי טוב יותר. ארגוני הפשיעה גם התנגדו להתפטרות של בן גביר, כי הוא היה החלום הרטוב של כל פושע. גם היום, להפקיר משרד זה בלי שר מלא על מלא, בלי תוכנית עבודה סדורה, בלי תיאום בין הגורמים השונים, בין המשרדים, לצורך שיתוף פעולה חיוני למאבק בפשיעה, זהו חוסר אחריות בלשון המעטה. גם ההפקרה והדם הזה הם על ידי הממשלה כולה, ההפקרה והדם הזה הם על ידי הממשלה כולה ועל ידי ראש הממשלה. הוא הראש, הוא אחראי, הוא אשם. מדברים לאחרונה הרבה על קריסתה של קונספציה. האמת היא שמדינה הרואה באזרחיה הערבים בעיה ולא קהילה ואזרחים הזקוקים לביטחון אישי, כמו כל קהילה, לא תוכל להבטיח את ביטחונה שלה, ככלל. מדינה שתחת משטרה הרואה בערבי או בערבייה יעד ומטרה, גורם עוין או אויב, לא יכולה להבטיח את ביטחונה ושלומה by definition, בהגדרה. לאחרונה שוב ביקרתי בבית לניחום אבלים. ניחמתי את אביו של איהם נסאר בטירה, בן 25, שחיין מוכשר, זכה באליפויות שחייה בין-לאומיות. ניחמתי גם את משפחתו של ג'ואד יאסין בטמרה, בן 17 בלבד בהירצחו, תלמיד תיכון מבטיח, שעתידו נגזל בירייה. האמת, רבותיי, לאחר מכן ביקרתי בעוד שלושה בתים לניחומים, בטייבה ובטירה, שבהם הפטירה הייתה טבעית. אני בטוח שכל ח"כ ערבי מכיר את זה – הייתה פחות מועקה. כאשר אתה נמצא בבית של תלמיד שנרצח, יש מועקה, יש הרגשה כבדה, ואתה רואה את חוסר האונים והמועקה גדלה, מתעצמת; ואז אתה מרגיש כאילו זה דבר נורמלי ללכת לנחם במוות טבעי. הייתכן שזה מחזור החיים שצריך לעבור כל אחד מאיתנו? אנחנו לא רוצים להתרגל למוות. אנחנו לא רוצים להתרגל לרצח. אנחנו לא רוצים שחיי הילדים והצעירים שלנו יהיו מטרה לארגוני פשיעה. אין לנו ילדים מיותרים למלחמות של ארגוני הפשיעה. החברה הערבית מצויה במשבר עמוק ומסוכן, כאשר גל האלימות והפשיעה משתולל ללא הפרעה. מספר הנרצחים מגיע לשיאים חדשים. מתחילת השנה נרצחו 50 אזרחים, לפי יוזמות אברהם, אך הממשלה ממשיכה במדיניות של אוזלת יד, מתנערת מהאחריות ומתעלמת מהמצוקה הגוברת. במקום לגבש תוכנית חירום שתבלום את ההסלמה ותשיב את תחושת הביטחון האישי, היא מקצצת בתקציבים ובתוכניות שיכלו לסייע בצמצום הפשיעה ובהגברת הביטחון בחברה הערבית, ובטיפול בצעירים חסרי מעש, שהשיעור שלהם בחברה הערבית גבוה מאי פעם. והתוצאה היא ברורה – ארגוני הפשיעה הולכים ומתעצמים, לא נסוגים לאחור, שולטים ברחובות באין מפריע. דמי החסות מבטלים כל חלקה טובה, הם עננה כבדה מעל כל יישוב, מעל כל סוחר, משליטים פחד ואימה על אזרחים שאינם יודעים אם ישובו לביתם בשלום. הביטחון האישי נשחק, תחושת הביטחון אבדה, והממשלה הנוכחית לא רק שנכשלה לחלוטין בטיפול במשבר, היא החריפה אותו, כבוד השר, במחדלים שלה עצמה. אמרתי, מתחילת השנה 50 בני אדם נרצחו – קצה-קצהו של משבר עמוק, אלים ומסוכן. על כל נרצח – מאות פצועים, אלפי קורבנות סחיטה ואיומים. החיים עצמם של ערבים בישראל מאוימים – חברה שהופקרה לשרוד מול ארגוני פשיעה חסרי מעצורים וחסרי גבולות הבוגדים בעמם ובחברתם. כל נרצח ונרצחת הם עולם ומלואו, לא מספר, לא רק שם; אדם עם עבר ועם עתיד, משפחה, חברות וחברים, חלומות שנגדעו, חיים שנלקחו. ובכל זאת, חבר הכנסת חמד עמאר, בוא נדבר רגע על המספרים. משנת 2010 עד 2025 נהרגו ונרצחו 1,531 אזרחים ערבים כתוצאה מהאלימות והפשיעה, עם אחוז פיענוח מביך, שנע בין 15% ל-20%. ובכך, אנחנו מקבלים את הנתון המדהים הזה: כארבעה מכל חמישה רוצחים מסתובבים חופשי. בחשבון פשוט, כבוד היושב-ראש, מדובר בכ-1,220 רוצחים, אולי קצת פחות, אם מניחים שמדובר ברוצחים חוזרים – כי אין הרתעה – המבצעים באין מפריע רצח אחרי רצח. יחד עם זאת, רוצחים לא עובדים לבד. לרוב, בכל רצח יש עוד רוצח, עוד סייען אחד או שניים. אז המספר הזה יכול להגיע ל-3,000 רוצחים שמסתובבים בינינו באופן חופשי; במכונית לידינו, בשולחן לידינו בבית הקפה, בקיוסק, במגרש. זאת נקודה למחשבה, בעיקר בזמן שאתם שותים את האספרסו שלכם. תאר לעצמך שאתה מתגורר ביישוב, אדוני היושב-ראש, שיש בו 20 עד 25 רוצחים שמסתובבים חופשי. זה הממוצע ביישובים הערביים. אם אתה מחלק למספר היישובים – 20 עד 25 רוצחים מסתובבים באופן חופשי. איזו הרגשה יש לך, כבוד השר, אם ביישוב שלך היית יודע ש-20 רוצחים מסתובבים חופשי, והמשטרה לא עושה כלום, והמדינה לא עושה כלום, אפרופו הטענה המטומטמת, הטיפשה, האווילית, על המנטליות שלכם. עד שנת 2000 שיעור הרצח בחברה הערבית – אתה היית שר לביטחון פנים ושר המשפטים – היה שמונה לשנה, שמונה רציחות בשנה. אותה קהילה, אותה חברה, אותו עם. קרה משהו בשנת 2000. מישהו החליט להעניש את הציבור הערבי, בעיקר המשטרה. עזוב מה שלפני שנת 2000. הערבים בישראל, הערבים בגדה – פלסטינים פה, פלסטינים פה. בגדה ובירדן יש יותר נשק זמין; שיעור הרציחות פה הוא פי כמה וכמה מהגדה המערבית וירדן. לא רק זה – שיעור פיענוח מעשי הרצח בירדן ובגדה המערבית הוא כמעט 100%. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אחרי עשורים של מאבק, הפגנות, התארגנויות אזרחיות, טראומה מתמשכת, עלייה במקרי הרצח, בחימוש המרחב האזרחי, התחזקות ארגוני הפשע ושליטה נרחבת בתחומים רבים, כתוצאה של מדיניות ממוסדת – אם להשתמש במילותיו של דוסטוייבסקי, שאמר: החברה מחליטה על איזה פשע לסלוח ועל איזה פשע להעניש לא על פי עקרונות של צדק, אלא על פי התועלת שלה – הגיע הזמן, רבותיי, כבוד השר, שגם החברה הישראלית תשאל את עצמה מה התועלת שהיא מפיקה כשהיא סולחת ולא מענישה, לא מרתיעה ולא מונעת את הפשעים נגד האזרחים הערבים. ולבסוף, בן גביר דיבר מעל הדוכן הזה על הצלחה כשהיה שנתיים בתפקיד כשר לביטחון לאומי. תשמע, בן גביר הוא גזען, הוא פשיסט, אבל הוא לא טיפש. וכשהוא דיבר על הצלחה – אולי ערבים רוצחים ערבים זו ההצלחה שהוא דיבר עליה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת טיבי. ישיב על ההצעה, בשם השר לביטחון לאומי, השר יואב בן צור. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עונה בשמו של השר לביטחון לאומי חבר הכנסת חיים כץ. משטרת ישראל רואה חשיבות עליונה במאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, ופועלת באופן נרחב ומתמיד להפחתת אירועי הרצח והאלימות בכלל ובמגזר הערבי בפרט. מפכ"ל המשטרה, מרגע כניסתו לתפקיד, הציב בראש סדר העדיפויות הארגוני את טיוב המאבק בפשיעה בחברה הערבית, וזאת ברוח מדיניות השר לביטחון לאומי לחזק את המשילות ברחוב הערבי ואת הביטחון האישי של תושביו. במקביל הורה המפכ"ל על מבצע בלימה לריכוז ומיקוד משאבי האכיפה בכלל הכלים העומדים לרשות משטרת ישראל ובשילוב יתר השותפים במערכת אכיפת החוק, על מנת להגביר את המשילות ברחוב הערבי, למנוע ולסכל אירועי פשיעה חמורה ואלימה, ולהביא לפיענוחם. במסגרת מבצע הבלימה, מחודש ספטמבר 2024 עד כה בוצעו 9,818 חיפושים, נעצרו 15,879 חשודים, נתפסו 795 אקדחים, 252 רובים, 449 רימונים, 110 רובי קרלו, 460 נשקי איירסופט, 260 מטעני חבלה, 1,092 זיקוקים, נתפסו 1,276 כלי רכב ועשרות מיליוני שקלים ומט"ח. בנוסף, משטרת ישראל פועלת רבות לסיכול אירועי רצח. בשנת 2024 סוכלו 79 ניסיונות רצח, מתוכם 61 במגזר הערבי. מתחילת שנת 2025 סוכלו 14 ניסיונות רצח, מתוכם תשעה במגזר הערבי. בכל הנוגע לאמל"ח, אשר מציף את הרחוב הערבי ומשמש כלי בידי ארגוני הפשיעה והסכסוכים המדממים, מספר אירועי תפיסות האמל"ח עלה בשנת 2024 ב-19% לעומת שנת 2023, ומספר כלי הירייה שנתפסו עלה אף הוא ב-2%, למרות הירידה במספר סיכולי ההברחות, וזאת בזכות מיקוד העשייה כנגד סוחרי ומחזיקי אמל"ח בלתי מורשים בפנים הארץ. מגמה זו נמשכת, ונכון לשנת 2025 ישנה עלייה של 5% בתפיסות האמל"ח, ועלייה של 21% בתפיסות כלי הירייה ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. במהלך שנת 2024 סוכלו 29 הברחות אמל"ח מהגבול המזרחי ומהגבול הדרומי של מדינת ישראל. מתחילת שנת 2025 סוכלו שבע הברחות אמל"ח. עם זאת, יש לציין כי מצופה מיתר הגופים והשותפים לקהילת הביטחון והמודיעין לתת מענה להחדרת האמל"ח בגבולות הפרוצים ולזליגת האמל"ח הצה"לי. משטרת ישראל מבקשת מזה שנים רבות הגדלת סמכויות אכיפה במישורים רבים על מנת להתמודד עם הפשיעה ההולכת וגוברת. בנוסף התבקשה הגדלת סמכויות קציני החקירות, הן בתחום השחרור והערובה והן בתחומי סדר הדין הפלילי, על מנת להתמודד עם קשיים ראייתיים משמעותיים בהוכחת עבירות, וגם עם טכנולוגיה בשירות הפשיעה שמאפשרת לעבריינים כלים חדשים. יש להוסיף כי בשנים האחרונות נלקחו גם כלים שניתנו למשטרה על דרך פרשנות משפטית של החוקים הקיימים, כך שהמשטרה חזרה לאחור גם מבחינת היכולת לפעול תוך פרשנות של החוק הקיים. בתקופה האחרונה ניכרים סימנים לתחילת היפוך המגמה שתוארה לעיל בעקבות מספר חוקים משמעותיים, בעיקר בתחום הפשיעה החמורה, שנותנים למשטרה כלים. עוד יש לציין כי ניכר שכמה ועדות בכנסת, ובראשן הוועדה לביטחון לאומי, קשובות לצורכי המשטרה ומקיימות דיונים רבים בניסיון לקדם את יכולות המשטרה להתמודד עם המצב. כאמור, מדובר רק בתחילת הדרך, אך הכיוון מבחינת החקיקה בהחלט משנה מגמה ומאפשר למשטרה להציג את הכלים הנדרשים. במקביל לכל הפעולות המתוארות מינה המפכ"ל צוותים אסטרטגיים פנים-ארגוניים לגיבוש תוכנית כוללת לטיוב המאבק בפשיעה בכלל, לצד חיזוק תחנות המשטרה וההון האנושי. צוותים אלה הכינו תוכניות עבודה שאושרו על ידי המפכ"ל וסגן המפכ"ל כבסיס לשנת העבודה 2025. במסגרת זו גובשה על ידי המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל תוכנית רב-שנתית לחיזוק הביטחון האישי בחברה הישראלית ובחברה הערבית, שכוללת מרכיבים רבים. בהמשך לאמור, משטרת ישראל דוגלת בשימוש במנגנוני אכיפה כלכליים לחסימת מימון לארגוני פשיעה, כגון הקפאת נכסים, החרמת כספים, חסימת חשבונות בנק וכו'. ישנן תפיסות רבות ויעדי אכיפה כלכליים של משטרת ישראל, ובחודשים ינואר ופברואר התקיימו בערים אום אל-פחם, לוד ורמלה מבצעים לאומיים משולבים לחיזוק ביטחונו של הציבור במסגרת המאבק בפשיעה החמורה בחברה הערבית. סיכומו של דבר, מדיניות השר ודירקטיבת המפכ"ל בהקשר זה ברורות ומתורגמות לרצף פעולות ומהלכים שמטרתם לחזק כאמור את המשילות ושלטון החוק ברחוב הערבי. משטרת ישראל פועלת ותמשיך לפעול בנחישות, ביצירתיות ובהתמדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית, תוך הבנה כי נדרשים פתרונות רב-מערכתיים חינוכיים וכלכליים, לצד אכיפה. משטרת ישראל דוגלת בשקיפות לציבור ככל הניתן מבחינת נתוני הפעילות, ואנו פתוחים לכל בקרה וביקורת. יחד עם זאת, בכל הכבוד, נציע כי בעת הזאת, נוכח צו השעה, תצא הקריאה מבית המחוקקים לחזק את המשטרה במשאבים, כלים וסמכויות, ויפה שעה אחת קודם. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר בן צור. אנחנו נעבור כעת לדיון הסיעתי. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> הכותרת של האי-אמון הראשון – אתה יכול להעביר או שלא? אם אפשר, שזה יתחבר למה שאני מדברת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 521 ימים למלחמה, 59 חטופות וחטופים נמקים בשבי, שלוש מהם – נשים. אנחנו דנים היום בהצעה להביע אי-אמון מטעם סיעת יש עתיד: הממשלה פוגעת בנשות ישראל. נשים מהוות יותר ממחצית מתושבי המדינה, וממשלת ישראל פוגעת בנשים. ולפיכך ממשלת ישראל אינה ראויה להמשיך ולכהן. זו לא טענה פוליטית. זו קריאת השכמה למציאות עגומה. נשים בישראל מופלות, מודרות, נפגעות, והממשלה הזו, לא רק שאינה פועלת לשנות זאת, היא מקבעת את המצב ואף מחמירה אותו. בזמן שנשים נרצחות, מקלטים לנשים מוכות נסגרים בשל חוסר תקציב, ותוכניות למאבק באלימות מוקפאות. הממשלה פועלת במכוון להחליש את המאבק לשוויון. במקום לתת קול לנשים, הממשלה משתיקה אותן; במקום לתת להן מקום בשולחן קבלת ההחלטות, היא דוחקת אותן החוצה. אני רק אשתף אתכם בכמה נתונים: 33 שרים, וכמה שרות? חמש; מתוך 120 חברי כנסת אנחנו, הנשים, רק 28; מתוך 259 ראשי רשויות ומועצות, עיריות, רק 16 הן נשים; בחברות ציבוריות רק 26% מהדירקטורים הם נשים. אנחנו חצי מהמדינה, והייצוג שלנו בטל בשישים. זו לא דמוקרטיה, זו מחיקה. הדרת נשים אינה רק עוול מוסרי, היא פוגעת ישירות במדינה כולה. מחקרים מוכיחים שוב ושוב שכאשר נשים נמצאות בעמדות קבלת ההחלטות החברה כולם מרוויחה, הכלכלה בצמיחה, השירותים החברתיים משתפרים והמדיניות מתוכללת ומאוזנת יותר. אבל מסתבר שלממשלת ישראל יש מדיניות סדורה להדרת נשים. אלה לא רק מספרים. הממשלה מפירה במודע את חובתה החוקית והמשפטית להבטיח ייצוג הולם לנשים במוקדי קבלת ההחלטות. חוק המינויים בשירות המדינה וחוק שיווי זכויות האישה מחייבים, מחייבים ייצוג הולם לנשים בתפקידים בכירים. וממש לפני שבועיים בג"ץ פסק, שלא בפעם הראשונה, כי הדרת נשים מהמרחב הציבורי וממוקדי הכוח מנוגדת לחוק, ויש לתקן את העוול. אבל הממשלה הזאת לא רק מתעלמת מכך, היא מקדמת תפיסות שוביניסטיות, ממנה לתפקידים בכירים אנשים שמחזיקים בעמדות שמדירות נשים ומבהירה להן שקולן ועתידן אינו חלק מסדר-היום של הממשלה. נשים בישראל לא זקוקות לטובות, הן דורשות את מה שמגיע להן על פי חוק: שוויון, ביטחון וייצוג אמיתי. ממשלה שלא מסוגלת להבטיח זאת, אין לה זכות למשול. ולכן, חבריי, אני קוראת לכם להצביע אי-אמון בממשלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת מתן כהנא, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. כן, אדוני, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל עומדת לשלוח 400,000 צווי 8 למילואימניקים לקראת המשך המלחמה. רבים מאוד מהמילואימניקים מגויסים עכשיו לסיבוב הרביעי והחמישי של המילואים שלהם, ל-70 ימי מילואים. ל-70 ימי מילואים. איך אנחנו יכולים להסתכל בעיניים של בן אדם שהולך עכשיו ל-70 ימי מילואים? תחשבו שהוא סטודנט, איך נראית שנת הלימודים שלו? תחשבו שהוא עצמאי, איך נראה העסק שלו? אחרי שהוא כבר עשה מאות ימי מילואים במלחמה, הוא עכשיו ילך לעוד 70 ימי מילואים. ובזמן שהממשלה עומדת להוציא צווים ל-400,000 מילואימניקים, היא עושה כל מאמץ כדי לחוקק חוק השתמטות על מלא. ולצערי, האחים החרדים שלנו לא מתכוונים להתגייס לצבא. זו המציאות. זו המציאות. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, באמת קשה לי לבוא אליהם באיזושהי תואנה, כי בניגוד אליך ואליי ואל חברי כנסת ציוניים, שחונכו מגיל קטן לשאוף לשרת את המדינה, לשאוף לשרת בתפקיד קרבי, לעשות תפקיד תגיד משמעותי בצבא – שם זה אחרת. ולכן זה תלוי בנו. והממשלה הזו, אפילו בתקציב שלה, מראה שהיא לא מתכוונת לגייס חרדים. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה שמת לב לזה, יש תקציב של 28 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות. מה בעצם זה אומר, 28 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות? זה אומר שהאחים החרדים שלנו, גם מי שלא לומד בישיבה – הם לא מתכוונים שהוא ילך לצבא. כל הזמן הם אומרים שמי שלומד בישיבה ילמד, מי שלא לומד בישיבה ילך לצבא, אבל הם, לצערי, לא אומרים לנו את האמת. אגב, ראינו את זה במקרה של הבחור מנתיבות, האברך מנתיבות שבעצם הסתבר שהוא נגר מתקין מטבחים, שהוא ברח מהצבא, וכשבאו לעצור אותו בשדה התעופה חסמו את כביש 4. הממשלה הזו, בפשטות, מעודדת סרבנות. מעודדת סרבנות. וכש-400,000 מילואימניקים עומדים לקבל צווים לסבב רביעי וחמישי של 70 ימי מילואים, הממשלה מעודדת סרבנות של מגזר שלם מהמדינה. אני פונה פה לאחים החרדים שלנו: אנחנו צריכים אתכם איתנו בשדות הקרב, צריכים אתכם איתנו בגבולות, בהגנה על מדינת ישראל. אל תשאירו אותנו לבד במערכה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת חמד עמאר. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני שמעתי וראיתי: הממשלה אישרה ביום ראשון תוכנית חומש לעדה הדרוזית, אחרי הרבה מאבק בוועדת הכספים, במליאה – אין שבוע שלא הזכרתי את זה. קודם כול, אני רוצה לברך את הממשלה. אבל גם שמעתי את ראש הממשלה ואת שר האוצר. שמעתי את ראש הממשלה אומר: זו התוכנית הטובה ביותר שנעשתה לעדה הדרוזית. אני חושב שאם ראש הממשלה היה טורח ומסתכל על התוכנית שאישרנו בממשלה הקודמת לשנתיים, הוא היה מתקן את עצמו. כי בממשלה הקודמת אישרנו תוכנית של 3 מיליארד שקל לשנתיים ליישובים הדרוזיים, גם בגליל, בכרמל, בגולן. עכשיו אישרו תוכנית של 3.9 מיליארד שקל לחמש שנים. אבל לא התעצלתי, גם נכנסתי והשוויתי, כי אני בעצמי הכנתי את התוכנית הקודמת כשר במשרד האוצר. וראיתי, במשרד השיכון – שתבין, אישרנו 240 מיליון שקל לסבסוד חלקות לחיילים משוחררים לשנים 2022–2023 בממשלה הקודמת. ובתוכנית הנוכחית, לחמש שנים – 150 מיליון שקל. משרד השיכון אז נלחם ואמר: אני חייב כל שקל, אחרת אני לא יכול לשווק. לכן אישרנו לו 240 מיליון שקל לשנתיים. ועכשיו אני לא מצליח להבין איך 150 מיליון שקל יספיקו לסבסוד חלקות לחיילים משוחררים ביישובים הדרוזיים, כי הטופוגרפיה קשה מאוד ביישובים הדרוזיים. כל פיתוח של מגרש עולה מיליונים. זה סעיף אחד שאני מסתכל עליו, בתוך משרד השיכון, אבל אם נסתכל על הסכום באופן כללי: בתוכנית החדשה – 546 מיליון שקל לחמש שנים; אנחנו אישרנו 570 מיליון שקל לשנתיים. אני לא מצליח להשוות. תוכנית חסרת תקדים של ראש הממשלה. אם נלך למשרד החינוך – ובעיניי בחינוך צריך להשקיע, והחינוך הוא הדבר החשוב ביותר, כי אני רוצה לראות את הטייס הבא, את המהנדס הבא, את הלוחם הבא ואת איש ההייטק – אנחנו אישרנו לשנתיים 443 מיליון שקל. אושרו בממשלה הנוכחית 335 מיליון שקל לחמש שנים. משרד החדשנות – אישרנו לשנתיים 22 מיליון שקל, אישרו 6 מיליון שקל לחמש שנים. אז איזו תוכנית חסרת תקדים? אני לא מצליח להבין. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני חושב שלא הפעלת את השעון. לא יכול להיות שעברו שלוש דקות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הפעלתי את השעון. עברו שלוש. ובגלל שאתה מדבר על תוכנית שאני הייתי שותף לה, אז ככה, עוד חצי דקה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני אתן לך, אני באמת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אתה צריך לסיים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז ראש הממשלה, תלמד את התוכנית הקודמת. אתה היית צריך לאשר לפחות בגודל של התוכנית הקודמת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל אני חייב להתייחס – וזה חצי דקה – למה שיוליה חברתי למפלגה הראתה לי עכשיו. חיסול באמצע היום בחולון. בחולון. כי כל הזמן אמרו: רציחות זה בחברה הערבית. אמרתי את זה, ואמרתי כל הזמן והזהרתי. אמרתי: מה שקורה, הטרור הפלילי, שנמצא עכשיו בחברה הערבית, יעבור לחברה היהודית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> וזה כבר עבר מזמן, לא רק עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת נעמה לזימי. תקפידו על שלוש דקות, בבקשה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני יודע. בבקשה, גברתי. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, דווקא אני יכולה להבין את הבהלה של חברת הכנסת יוליה. אני יכולה להבין ולהרגיש. אבל הלוואי, הלוואי שכולם בבית הזה יבינו וירגישו וינקטו צעדים אמיתיים. 51 נרצחים בחברה הערבית. מי יודע מי נרצח עכשיו מול משרד הרישוי בחולון? אף אחד לא יודע. עוד כמה דקות נדע את הזהות שלו. זה לא גזרת גורל. זו מדיניות מכוונת. מי שמפקיר את העבודה שלו, והוא אחראי על העבודה הזאת, הוא שותף לתוצר. התוצר הוא מאוד גרוע. אנחנו לא מדברים על הנרצחים; מה עם המשפחות שלהם, מה עם השכנים, מה עם הקרובים, מה עם אלה שסתם עברו בכביש באותו רגע או נמצאו באותו מקום? תגידו, השתגעתם? השתגעתם? לא יכול להיות המצב הזה. אני אומרת לכם, אישית, אני חוששת. אני חוששת לילדים שלי, אני חוששת ליקרים לי, אני חוששת לחברה שלי. אף אחד אינו חסין. אף אחד אינו מוגן, לא גבר, לא אישה, לא ילד, לא תינוק, לא אישה בהיריון. איפה אנחנו חיים, איפה? מדינת ישראל, שמתגאה בטכנולוגיה שלה, בשב"כ שלה – אני אומרת לכם שזה טרור פלילי בחסות השב"כ, בחסות השב"כ. כל הזמן עולים לכאן ואומרים: אנחנו רוצים להכניס כל מיני – ולא כי רוצים לקבל כאילו הסכמה של החברה הערבית. אנחנו רואים אתכם, כשקורה מקרה אחר אתם לא שואלים אף אחד. השב"כ שותף למה שקורה. אנחנו שומעים את זה גם מפי בכירים, גם בשב"כ, גם במשטרה. אומרים להם: יש לכם יד נטויה, חופשית, תעשו מה שאתם רוצים, רק תביאו לנו את המידע שאנחנו צריכים, שלא תתקרבו למקומות שאנחנו נמצאים בהם. אז אני אומרת לכם שוב: אף אחד לא חסין. ושלא תחשבו שאתם חסינים, כי אנחנו חיים אחד ליד השני ואחד בתוך השני. כולם עובדים בכל המקומות. אם רוצים לחסל ערבי בתל אביב במקום העבודה שלו, אז הוא לא נמצא שם לבד – זאת לא צריכה להיות הסיבה כדי להגן על הערבי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> רק משפט אחד, כבודו. הסיבה היחידה שצריכה להיות היא משילות החוק והאזרחות והחיים הקדושים של כולם – כן, של כולם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לזימי. אני מוצא חובה קצת להגן על השב"כ. אני מבין שהשב"כ הפך להיות לגורם לכול. אני לא חושב שהשב"כ אשם במה שקורה בחברה הערבית. תודה. בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני רוצה לפתוח את הדיון הזה, כבוד היושב בראש, בשומרת סף, ביועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. ואני רוצה להגיד לכל מי שיושב כאן: נדמה לכם שאתם מנסים להגן נגד חוק ההשתמטות בוועדת החוץ והביטחון, אבל חוק ההשתמטות בכלל עובר בוועדת הכספים בימים אלה. שם עובר חוק ההשתמטות. זאת הסיבה שהם רוצים לפטר את היועמ"שית, נוסף על יתר הסיבות של החבורה המושחתת הזאת. כי היועמ"שית היא לא רק הפרשנית של החוק, אלא היא אמורה לדאוג שיישמו את החוק, כי יש חוק גיוס בישראל שפשוט יש פה חבורה שמפקירה אותו. עכשיו, בדלת האחורית הכול עובר, דרך ועדת הכספים. ההשתמטות עוברת כל הזמן בוועדת הכספים. האם ידעתם שהכספים הקואליציוניים הולכים לתקצב בכ-30 מיליון שקלים – תקצוב לישיבות של נושרים? מי שנשרו מהישיבות לא ילכו לשוק העבודה ולא יתגייסו. ייתנו להם תקצוב עוקף. האם נראה למישהו הגיוני הדבר הזה? בזמן מלחמה? בזמן שלוקחים מכל העובדים במשק דמי הבראה – את יום ההבראה, שעלותו מסתכמת בחזרה לקופת המדינה ב-1.3 מיליארד שקלים? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> באותו יום? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ובדיוק באותו מצב מתקצבים תוספת לאברכים של 1.3 מיליארד שקלים. זה הגיוני שהאדם העובד ישלם על השתמטות? שלוקחים את ימי ההבראה של מי שעובדים ומעבירים את זה לתקצוב השתמטות בזמן מלחמה? רבותיי, חוק הגיוס וההשתמטות – איך שלא תקראו לו – לא עובר בוועדת החוץ והביטחון, הוא עובר בוועדת הכספים על ידי כל התקצוב של המשתמטים, התקצוב שבעצם נועד להכשיר את מתן ההטבות לכל מי שלא נקראים אל המדינה, אל הקרב, לתמוך בלוחמינו הגיבורים, במולדת, בזמן מלחמה. אז אני רק רוצה להגיד: אנחנו רואים לכם, ממשלה. אתם עושים הכול כדי לפורר את המדינה הזאת מבפנים, לפגוע בכולם. אנחנו יודעים למה אתם רוצים לפטר את היועמ"שית – כי היא אומרת לכם: עד כאן, וזה משהו שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם. אני אומרת לכם, ההשתמטות לא תצליח. אנחנו נילחם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה, כבודו, שלוש דקות. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, גם כשיש שר ממלא מקום לביטחון לאומי, גם כששולחים אותך להשיב על האי-אמון שלנו על הפקרות הממשלה הזו בטיפול בארגוני הפשיעה בחברה הערבית, אתה מסתודד בפינה? זה זלזול. כבוד השר, 51 נרצחים מתחילת השנה – זה חודשיים ופחות מעשרה ימים. כמעט כל 48 שעות יש נרצח בחברה הערבית. זו לא גזרה משמיים, זו לא ברירת מחדל של המציאות, זו תוצאה ישירה של מדיניות מכוונת להפקרות ואי-אספקת ביטחון אישי לאוכלוסייה הערבית. ההחלטה אכן נפלה בשנת 2000 – שהנשק הלא-חוקי ימשיך להסתובב בחברה הערבית. וכבוד היושב-ראש, אתה השבת לחברת הכנסת אימאן ח'טיב שכולם פתאום מאשימים את השב"כ. אני רוצה להגיד לך: ביומיים האחרונים נרצחו שני צעירים. בכפר קרע בחור צעיר בשם אחמד זחאלקה, ובזמר בחור בשם ח'אלד ג'אנם. תאר לעצמך מציאות אחרת בכפר קרע ובזמר, ובמקום אחמד ובמקום ח'אלד הנרצח הוא יהודי. אתה חושב שהשב"כ צריך לבקש אישור מחברי הכנסת הערביים להגיע לכפרים ולמצוא את הנשק ולמצוא את הרוצח? אותו נשק, אותו רוצח, כשהוא רוצח ערבי – ההתייחסות של המשטרה וגם של השב"כ היא אחרת. עוד פעם, כבוד היושב-ראש, כאיש הנגב, העניין הוא של סדר עדיפויות – כשיש החלטה כן לטפל. ויש כוחות למשטרה כן לטפל בפשיעה בחברה הערבית. רק בשבוע האחרון ראינו בנגב איך ניידות נכנסות לערערה בנגב. אני ראיתי את השיירה של הניידות והסירנות, ואמרתי, ואללה, סוף-סוף המשטרה החליטה לאסוף את הנשק הלא-חוקי בערערה בנגב. ומה מתברר? יוצא מפקד המרחב, מפקד המחוז וכל העולם: תפסנו גור אריה בערערה, תפסנו קוף קטן בתל שבע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה סדר העדיפויות של המשטרה. מה שקורה בחברה הערבית זה טרור פלילי, זה טרור אזרחי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד השר, אני פונה אליך כחבר ממשלה, ולראש הממשלה שלך, שמכוון ומדבר על ניצחון מוחלט מול חמאס. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו רוצים ניצחון מוחלט קטן על ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה, אדוני. אדוני השר רוצה לסכם? לא, אדוני. האם אתה רוצה לסכם או לא? אני צריך לשמוע בקולך. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יפה. אם כך אנחנו עוברים להצבעות. אני מבקש מכולם לשבת. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. אני עובר להצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 38 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 35 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים וארבעה נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 37 בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אני קובע שגם ההצעה הזו לא נתקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מניעת העסקת עובד הוראה שיש לו תואר אקדמי ממוסד ברשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת עמית הלוי, אביחי אברהם בוארון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים (הוראות מיוחדות), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת רם בן ברק, אלמוג כהן וקבוצת חברי הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << נושא >> צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ה–2025 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום – בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו, יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה, להציג את המלצת הוועדה. אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> שלום דנינו (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ה–2025. חוק האזרחות והכניסה לישראל נחקק לראשונה במהלך האינתיפאדה השנייה. החוק מגביל את שר הפנים להעניק אזרחות או רישיון ישיבה בישראל לתושבי איו"ש או חבל עזה, וכן לתושבים, אזרחים, של איראן, לבנון, סוריה ועיראק. החוק קובע כי המפקד הצבאי באיו"ש או אדם שהוסמך על ידי שר הפנים לעניין עזה, לא יהיו רשאים להעניק לתושבים אלה היתרים לשהייה בישראל. הגבלה זו חלה גם במקרים של איחוד משפחות עם אזרחים ישראלים. התכלית בבסיסו של החוק היא ביטחונית, על רקע מעורבותם בפיגועי טרור של פלסטינים שהם במקור תושבי איו"ש ועזה, ונושאים בעקבות איחוד משפחות תעודות זהות ישראליות. תעודות זהות אלה אפשרו להם תנועה חופשית בין שטחי איו"ש ועזה לישראל ובתוך ישראל עצמה. איסור זה אינו גורף, שכן בחוק קבועים חריגים וסייגים המאפשרים, במסגרת שיקול הדעת המסור לשר הפנים, להעניק אזרחות, רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל, במקרים אלה: היתרי שהייה בישראל לבני זוג, כאשר הגבר מעל גיל 35 או כאשר האישה מתחת לגיל 25; רישיונות ישיבה לבני זוג בני 50 ומעלה השוהים בישראל בהיתר כדין עשר שנים לפחות; רישיון ישיבה בישראל לילד עד גיל 14 לשם מניעת היפרדותו מהורהו; היתר שהייה בישראל לילד מעל גיל 14 לשם מניעת היפרדותו מהורהו; רישיון ישיבה בישראל או היתר שהייה בישראל במקרים הומניטריים מיוחדים; היתרי שהייה בישראל למטרות טיפול רפואי, למטרת עבודה או למטרה זמנית, עד שישה חודשים; ולבסוף, היתרים מיוחדים במקרים של הזדהות עם מדינת ישראל, עשייה למען המדינה, או במקרים שלמדינה יש בכך עניין מיוחד. מאז נחקק החוק הוגשו נגדו עתירות לבית המשפט העליון והוא עסק פעמיים בשאלת חוקיותו החוק. בשני המקרים פסק בית המשפט העליון, ברוב של שישה שופטים כנגד חמישה, כי אף שהחוק פוגע בזכויות לחיי משפחה ולשוויון של תושבי ואזרחי ישראל המבקשים להינשא לתושבי איו"ש ועזה, הרי שנוכח תכליתו הביטחונית של החוק פגיעה זו היא מידתית. אזכיר גם כי אף שהחוק מגביל את הזכות לחיי משפחה בישראל, הוא אינו מונע אותה לחלוטין, והיא יכולה להתממש במקום מושבו של בן הזוג שאינו מישראל. החוק אינו מונע מבני זוג ישראלי ופלסטינית, או להפך, להקים משפחה בשטחי יהודה ושומרון. החוק רק מגביל את האפשרות שיעשו זאת בשטח מדינת ישראל, כאמור, נוכח השיקולים הביטחוניים. בשנת 2021 פקע תוקפו של החוק, ובשנת 2022 הוא נחקק מחדש, במתכונת דומה ובמספר שינויים. מנגנון הארכת הוראת השעה הקבוע בחוק מאפשר לממשלה להאריך את תוקפו של החוק באמצעות צו לתקופה שלא תעלה על שנה, באישור הכנסת ולפי המלצת ועדה שתקבע ועדת הכנסת. ועדת הכנסת קבעה כי ועדה זו תהיה הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה. בשנה שעברה הוועדה המשותפת המליצה להאריך את תוקף הוראת השעה ללא שינויים. בדיון שנערך בוועדה המשותפת נשמעו עמדותיהם של גורמי הביטחון, אשר הציגו בדיון את חוות דעתם המתעדכנת ביחס להתפתחויות הביטחוניות, ושל נציגי רשות האוכלוסין וההגירה. לפי הגורמים, אוכלוסיית מבקשי איחוד המשפחות מהווה אוכלוסיית סיכון בשל היכולת המוכחת להסתייע בה לביצוע פיגועים. כמו כן, צוין כי במהלך השנים האחרונות התרחשו בישראל עשרות אירועי טרור שבהם היו מעורבים אזרחים ותושבים שקיבלו מעמד בישראל כתוצאה מאיחוד משפחות, או ילדיהם של אזרחים ותושבים כאלו. רשות האוכלוסין וההגירה מדווחת במסגרת דיווחים רבעוניים לוועדה נתונים נוספים בגין סך הבקשות שהוגשו מעת חקיקת החוק, בפילוח לבקשות שאושרו או נדחו מסיבות ביטחוניות. הוועדה המשותפת השתכנעה מהנימוקים שהובאו בפניה, ועל כן החליטה להמליץ לכנסת לאשר את החלטת הממשלה ולהאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), לתקופה של שנה נוספת, עד ליום כ"ה באדר התשפ"ו, 14 במרץ 2026. אני קורא לחברי הכנסת לקבל את המלצת הוועדה המשותפת ולאשר את הצו. אני רוצה להעיר הערה לחברי חבר הכנסת יוסף עטאונה. אני חושב שהחוק הזה עושה טוב גם לקהילה הבדואית, לפחות בנגב. אנחנו רואים השפעות שליליות על המבנה הדמוגרפי של זה – ברמה של מעורבוּת, בערך, היום המשפחות מעורבוֹת בערך בכ-40% מכלל האוכלוסייה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – על מי הם מגינים, מעורבוֹת? << דובר_המשך >> שלום דנינו (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר_המשך >> הן מעורבוֹת בטרור. והיום, לפחות ברמת התודעה, אני, כאיש הנגב שגם משוחח עם אנשים בנגב, אני מבין שישנן התנגדויות, שאני יכול להבין אותן. אם האימא מפלסטין ותוקפים שם, אז זה גורם להם לאיזו סערת רגשות וכעס כלפי המדינה והתנגדות לאופי של המדינה, וזה לא מפתיע. אני חושב, מההיכרות של הקהילה הבדואית עשרות שנים קודם – היא הייתה יותר הומוגנית, היא הייתה פחות לוחמנית כנגד המדינה, ולא היה ציבור כזה גדול שמעורב בערך ב-40%. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון אישי. כל מי שיוזמן לכאן על פי הרשימה יוכל לדבר שלוש דקות. תקפידו. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מתן כהנא, ואחריו – רם בן ברק. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני שוב רוצה לדבר על הסיפור הזה של גיוס אחינו החרדים לצבא. 400,000 צווי מילואים עומדים להישלח ללוחמי צה"ל, לסבב מילואים רביעי וחמישי, לעוד 70 ימי מילואים. 70 ימי מילואים. אדוני השר, אדוני היושב-ראש, איך אנחנו – מה? מה? 70 ימי מילואים אחרי מאות ימי מילואים – מה זה אומר על סטודנט? איך נראית שנת לימודים של סטודנט אחרי שהוא עשה כבר מאות ימי מילואים, והוא הולך עכשיו לעוד 70? איך נראה עסק פרטי אחרי שהבוס, אחרי שהבעלים, לא יהיה 70 יום בעסק שלו? ותוך כדי זה, תוך כדי שביד אחת הממשלה עומדת לשלוח 400,000 צווי 8 למילואימניקים, היא עושה כל מאמץ כדי לחוקק חוק פטור מגיוס, חוק השתמטות, חוק סרבנות לגיוס. איך אתם יכולים לעשות את זה? איך הממשלה הזו יכולה להסתכל ללוחמים שלנו בעיניים ובמקביל לעשות כל מאמץ כדי לפטור את האחים החרדים שלנו מהמצווה והחובה לשרת בצה"ל? זה פשוט בלתי נתפס. מאות מיליונים, מיליארדים של שקלים נותנים לאחים החרדים שלנו, בלי שום תביעה, בלי שום דרישה להיות חלק מהציבור שמשרת את מדינת ישראל. זה לא הגיוני. וזה לא רק אלה שלומדים בישיבה – אנחנו רואים את זה פעם אחר פעם גם בתקציב, גם בהתנהגות של הציבור. זה לא רק אלה שלומדים. מבחינתם אין גיוס לצבא, וזה עלינו. זה עלינו. הם לא מחונכים בצורה כזאת שהם רוצים להתגייס, לא מגיל צעיר הם שואפים להגיע ליחידות קרביות. זה התפקיד שלנו לייצר תמריצים חיוביים ותמריצים שליליים עם סנקציות כלכליות משמעותיות כלפי הפרט, אחרת אף אחד מהאחים החרדים שלנו לא יתגייס. וזה שאנחנו ממשיכים לדבר בשפה של יעדים רק מראה שאין שום כוונה לגייס את החרדים. כי אם אנחנו נמשיך להתייחס לחרדים כאל קולקטיב, שהם חייבים להתגייס כקולקטיב, אז אף אחד ברמה הפרטית לא יתגייס. זה כמו שאנחנו לא גובים מיסים כקולקטיב. אנחנו לא באים לתושבי גוש דן ואומרים להם: תשלמו 30% ממס ההכנסה של מדינת ישראל. אנחנו פונים לכל אחד, לפרט. ועד שלא נפנה לפרט החרדי, שלכל אחד ואחד תהיה חובת גיוס אלא אם הוא יקבל פטור ללמוד, אף אחד לא יתגייס. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מחכה ליום שיעלה לכאן חבר כנסת חרדי ויגיד: אחיי המתגייסים. רון כץ, בבקשה, ואחריו – רם בן ברק. שלוש דקות, רון. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לדבר על החלטה שיצאה מהממשלה. ממש בשעות האחרונות, בימים האחרונים, החליטו לשלוח עוד 400,000 צווי מילואים. 400,000. אותם צווי מילואים הולכים שוב לאותם האנשים שעשו את זה פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם. אנחנו מדברים על אנשים שהולכים לעשות סבב רביעי וחמישי בתקופה של שנה וחצי. זה לא נורמלי. אי-אפשר לבקש מהאנשים האלה שוב לעזוב הכול, לעזוב את העבודה, לעזוב את המשפחה, לנתק את החיים, לעלות על מדים ולצאת להילחם. אי-אפשר. אי-אפשר לעשות את זה. ממשלה נורמלית, ממשלה הגונה, לא יכולה לבקש דבר כזה. תחשבו רגע אחד מה עומד מאחורי הצווים. מאחורי הצו יש שם. יש לכל צו משפחה, יש לכל צו חיים. איזה מעסיק נורמלי ייקח היום בן אדם שרשום לו בקורות החיים "לוחם קרבי"? פעם זו הייתה הגאווה הכי גדולה שיש. כשמעסיק רואה היום לוחם קרבי, הוא רואה פוטנציאל של עובד שלא יגיע לעבודה שלו חודשים בכל שנה. חודשים. תחשבו מה זה עושה למשפחות. מה זה עושה לילדים הקטנים, שכל פעם לוקחים את אחד ההורים לחודשים? מי יפצה אותם על זה? הרי מדובר בממשלה שמעדיפה לנפח משרדים, להעביר מיליארדים בכספים קואליציוניים, אבל ברגע שלוחם המילואים אומר: אני צריך עזרה – אז התשובה היא: אין תקציב, אין כסף, נקים ועדה. כשעסקים של מילואימניקים קורסים, אז אנחנו צריכים את חנוך דאום להרים קמפיינים בפייסבוק בשביל לעזור להם, כי אין ממשלה. וכשאנחנו רואים שלילדים קטנים שיש להם רגרסיה מטורפת במערכת החינוך עוזרות העיריות והמועצות המקומיות – איפה הממשלה הזאת? מה יותר חשוב לכם מלדאוג לאותם אנשים שאתם שולחים פעם אחר פעם אחר פעם להילחם, בזמן שחצי מהציבור – אתם נלחמים בשביל שישב פה בכיסאות האלה ויהיה לו נוח? אתם נלחמים עכשיו, נלחמים, בשביל להעביר את חוק ההשתמטות. זה הדבר הכי חשוב בבית הזה. לא יקיימו פה ועדות על זכויות המילואימניקים, לא יקיימו פה ועדות על רווחת ילדי המילואימניקים, לא יקיימו פה שום דבר מלבד דבר אחד: איך מעבירים את חוק ההשתמטות שיחזיק את הממשלה הזאת בשלטון עוד קצת. אז אני רוצה לומר לכם מפה: אתם צריכים להתבייש בעצמכם. כל פעם שאתם רואים את האנשים האלה שמשרתים – כל פעם שאתם רואים את מאיר כהן, תחשבו על הבן שלו שכבר בפעם השלישית קוראים לו למילואים. כל פעם שאתם רואים את רם בן ברק, כל פעם שאתם יוצאים מהבית הזה ומסתכלים לאנשים בעיניים, שעוזבים הכול כי הם ציונים יותר מכם, כי הם פטריוטים, כי הם אנשים טובים שלא יסרבו להגן על המדינה, אתם צריכים להתבייש בעצמכם, ממשלת ישראל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת רם בן ברק, ואחריו – יואב סגלוביץ'. בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הקואליציה הזאת לא תתפרק. היא לא תתפרק כי יש דבר אחד שמאחד אותם כמו דבק, והם לא יוותרו עליו לעולם. מה שמאחד אותם זה שיש בן אדם אחד שיכול לתת להם כל מה שהם רוצים, הכול הוא ייתן להם. אם זה החרדים, נתניהו ייתן להם כל מה שהם רוצים – הם לא יתגייסו, יקבלו כסף לישיבות, יקבלו כסף למעונות, יקבלו כסף לעודד אי-השתמטות, יקבלו כסף למוסדות החינוך שלא מלמדים לימודי ליבה. הם יקבלו ממנו הכול, והם יודעים את זה, ולכן הם נאחזים בו. הם רואים בו את חמורו של המשיח. הוא יביא אותם ליעד המבוקש, משתמטים שחיים על חשבון מעמד הביניים המשרת ולא משתתפים בנטל. אחרי זה יש את הציונות הדתית. גם הם רואים בנתניהו חמורו של המשיח. מי יביא להם התיישבות בעזה? מי יביא להם סיפוח ביהודה ושומרון אם לא נתניהו, שמוכן לתת להם הכול, רק שיישארו בממשלה ויבטיחו שלא יפילו אותו כדי שיוכל איכשהו להתמודד עם המשפט שלו? הכי מאכזבים אותי הם חברי הכנסת של ש"ס. הש"סניקים הם מעמד הביניים, אבל האליטה שלהם, חברי הכנסת שלהם, הם לא במשחק. הם נעשו פתאום חרדים שלא מתגייסים לצה"ל. לא כמו הציבור שלהם. הציבור שלהם, שנמצא עכשיו בעזה ונמצא עכשיו במקומות אחרים. אבל ההנהגה החרדית של ש"ס לא בסיפור. מצד אחד, הם אומרים: אנחנו תומכים בעסקה. אז כולנו אומרים: איזה יופי, ש"ס תומכת בעסקה. אבל מה הם עושים עם התמיכה שלהם? הם נותנים את הכוח הפוליטי שלהם, הם באים לנתניהו ואומרים לו: אדוני, אין עסקה – אין ממשלה, כמו שעושה הציונות הדתית, כמו שעושים החרדים בנושא חוק הגיוס? הם לא עושים את זה. אז למה הם אומרים שהם תומכים בעסקה? איזו אמירה זאת? מה, לצאת ידי חובה? הם כנראה לא תומכים בעסקה, כי אם הם היו תומכים בעסקה והם היו מפעילים את הכוח הפוליטי שלהם, הייתה כבר עסקה והחטופים היו כאן. אבל כנראה שהפיתוי הזה לקבל כספים, לשפר את המגזר שלך, להרגיש שאתה חזק, שאתה יכול לחלק את התלושים שאתה אחראי להם, חזקים מהכול, ולכן הממשלה הזאת לא תיפול באופן טבעי מהשותפים שלה, מפני שכולם רואים בנתניהו את אותו חמור שעליו יבוא המשיח וייתן להם כל מה שהם רוצים. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', ואחריו – אלעזר שטרן. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש פה בכנסת סיורים לקבוצות שמארגנת פה הכנסת. אני אקח אתכם לסיור משלי, סיור מודרך, אבל קצר יחסית. נתחיל בקומה למטה, בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ששם מתנהלת מהפכה משטרית על מלא. יושב יושב-ראש הוועדה ואומר בקולו בקול רם: אני לא מכיר בנשיא בית המשפט העליון. אומר את זה גם שר המשפטים. זה לא מפריע לו כהוא זה לנהל דיון שלם על הרכב הוועדה לבחירת שופטים, והוא עושה את זה במהירות בשמונה ישיבות או בשבע ישיבות, רומס את כל תרבות הדיון בכנסת, ואני שומע שעכשיו יגישו את זה להסתייגויות – רוצים להצביע עוד עכשיו. מהפכה משפטית על מלא, של אנשים שרק חורבן והרס בפיהם, וגם שנאה. אתה רואה את השנאה בעיניים, שרק אלוהים יודע מאיפה היא באה. אתה עובר לוועדת החוץ והביטחון – שם מתנהל חוק ההשתמטות על מלא. אתה רואה אנשים שלא רואים בעיניים. אתה רואה שם אנשים, שמגיעים לישיבות, שלא שירתו מעולם. אין להם שום בעיה להצביע על צווי 8 למילואימניקים. אין שום בעיה עם הדבר הזה. ואתה רואה במקביל משפחות חטופים מגיעות, מספרות את הסיפור הכואב שלהן. ואז מה עושות בכנסת הוועדות, או יושב-ראש הוועדה? לא נוח להם, עושים שתי דקות הפסקה, שנירגע, וחוזרים למעשיהם הנלוזים, אין מילה אחרת. קהות חושים מוחלטת. במקביל אנחנו שומעים את אדם בוהלר, נציגו של טראמפ, מתראיין בערוץ 12, 11, 13 ו-14, אחרי שהוא מנהל משא ומתן ישיר מול חמאס, ושואלים אותו אם הוא מתואם, אז הוא אומר: אני לא צריך להיות מתואם בכלל. אתה רואה בהפגנות היום, של החטופים, בהצהרות – כבר לא מדברים על ביבי, מדברים על טראמפ. אין ראש ממשלה בישראל. ואני חוזר לחוק הגיוס. שמעתם מה דעתו של ראש הממשלה על הגיוס? האם שמעתם אם דעתו שצריך לגייס, או שהוא משלח את אנשיו, ורק הקואליציה היא על סדר-היום שלו? אותו ראש ממשלה שיושב בראש קבינט ביטחוני, הוא אומר: נשלח ונילחם, כאשר בקואליציה שלו 15 משתמטים – או שלא רצו אותם או שהם לא רוצים לשרת. והם ישלחו אותנו למלחמה? הם ישלחו למלחמה? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה הבאת את המספר 15? הרבה יותר משתמטים. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני נתתי הנחה. גם מי שהיה שלושה חודשים בצבא ספרתי אותו בפנים. קואליציית משתמטים ששולחת משרתים, זה הסיפור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אלעזר, בבקשה, ואחריו – יוסף עטאונה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, השר, אני מקווה שלא נוח לך. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> נח בתיבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא נוח לך. לא, נח בתיבה זה בדיחות. אנחנו לא בבדיחות. הממשלה שלך שולחת אותנו עוד פעם, את הילדים שלנו, להילחם בעזה. סמוטריץ' הבוקר דיבר על התמרון שהולך להיות – ואתם רק חולבים וחולבים וחולבים את מעמד הביניים, את המשרתים. תבוא קצת, תשב בצד. אתה יודע מה, אני אגיד לך, תשב בצד כמו האבא השכול של יהונתן לובר, שבא היום – יהודי, גדל בבני ברק 19 שנה. תבוא, תבכה איתו. אבל תקשיב גם להשתמטות, לניתוק שלכם. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אני גם בכיתי, על המשפחה שלי. בכיתי על המשפחה שלי גם. אתה יכול להסביר לי למה בכיתי? בכיתי על המשפחה שלי גם. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. אבל אתה לא יודע להסביר את זה. אתה יכול לבכות. אתה יכול לבכות. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אתה יודע להסביר לי למה בכיתי? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה יכול להגיד – הממשלה תמשיך בגלל הכסף. זאת האמת. תבוא, תבוא לוועדת החוץ והביטחון, תשמע את ההורים השכולים מהמגזר של הציונות הדתית. תבוא לוועדת החוץ והביטחון. הייתי אתמול בסיום קורס מג"דים. חלק גדול מאוד מאוד מהמסיימים – מהציונות הדתית. הנשים שלהם, הקרובות שלהם, האחיות שלהם באות לוועדת החוץ והביטחון להגיד: עד כאן. וחברי הכנסת שלהם, סמוטריץ' ולהקתו, משחדים, מחביאים בתוך התקציב כל מיני כספים, שבמקום לתת אותם ללוחמים, למפקדים, למשפחות שלהם, נותנים אותם למכוני השתמטות, לישיבות שמחנכות איך להשתמט, לגאוני הדור בעיני לא יודע מי, אבל שממציאים יהדות – איך אסור לשרת בצה"ל גם כשחרב מונחת על צווארך. ואני צריך להגיד לכם, דוגרי, קשה לי להגיד "אחיי החרדים". אני מסתכל עליכם כמו הפריץ, אלה שיושבים פה ודואגים לכסף, כסף, כסף. לא שירות, לא נשיאה בנטל, רק חיים מדושנים בכסף ובלי דאגות. והציונות הדתית? שתשלם גם את זה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, ואחריו – מטי צרפתי הרכבי. בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבקשה של הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות, לדעתי זאת אחת מהבקשות הכי גזעניות שקיימות. באף מדינה בעולם, אפילו בדרום אפריקה בזמן האפרטהייד, לא היו בקשות כאלה. התכלית של הבקשה הזו היא תכלית דמוגרפית אידיאולוגית של שינוי המאזן הדמוגרפי. שום תכלית ביטחונית אין לחוק הזה. וכאן אני רוצה לענות לחברי חבר הכנסת שלום דנינו, שבהצגת הבקשה דווקא התייחס לנגב ואמר שחוק האזרחות והאפשרות לתת לאנשים להתחתן, גם מהגדה המערבית, זה גורם, להגדרתו, למעורבות החברה הבדואית בטרור. ואני רוצה להגיד לשלום, כאיש הדרום ואיש עומר במיוחד: היום היה דיון בוועדת הנגב והגליל, והשר הממונה על החברה הבדואית שיקלי הציג את התוכנית שלו שנקראת תוכנית המיקודים. התכלית של התוכנית שלו היא לגרש ולהעביר את כל תושבי הכפרים הלא-מוכרים לארבעה מוקדים: לרהט, לחורה, למרעית ולביר הדאג'. לבוא לכפרים לא מוכרים שהמדינה לא הכירה בהם במשך שנים רבות, והיום, אחרי 76 שנה, כבוד היושב-ראש, הוא רוצה להעביר אותם למיקוד. הוא רוצה לגרש אותם מאיפה שחיו במקום להכיר בהם. הוא מתגאה שהרס בשנתיים האחרונות, כממונה על החברה הבדואית, 4,000 בתים בחברה הבדואית. אם שלום דנינו מדבר על מעורבות בטרור, מה שקורה בנגב בשנתיים האחרונות בהרס הבתים – לבוא ליישוב שלם, בוואדי חליל, 57 משפחות, להרוס להן את הבתים, לשטח להן את הבתים, להחרים את תכולת הבית ולהשאיר אותן עד הרגע הזה, באמצע החורף והקור, ללא קורת גג, זה טרור. התוכנית של שיקלי להעביר את כל תושבי הכפרים הלא-מוכרים, לגרש אותם לארבעה מוקדים, זה טרור. אדוני היושב-ראש, כאיש הנגב, עוד פעם, המציאות בנגב – המדיניות הדורסנית של הממשלה הזו היא שמגבירה את השנאה, היא מגבירה. ילדים שחוזרים מבית הספר ורואים את החורבות, את ההריסות, על מה הם יגדלו? הטרור האמיתי הוא מה שנעשה כלפי – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – החברה הערבית הבדואית בנגב בתחום ההכרה – האי-הכרה – בכפרים, ובתחום הריסת הבתים בשנתיים האחרונות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, ואחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול שר האנרגיה והתשתיות הכריז על הורדת שאלטר, ביטול קו חשמל, קו החשמל האחרון שעובר מישראל לרצועת עזה. כאילו, נהיה קשוח, החלטי, משדר עוצמה. אבל בפועל – אני רוצה לספר לכם את האמת – זה פשוט גול עצמי, חרב פיפיות שתפגע קודם כול בנו, באזרחים. נעזוב רגע את הרגש בצד ונחשוב בהיגיון – הקו הזה, בינינו, לא מאיר את עזה; לא מאיר לא את מגדל אייפל וגם לא את בתי התושבים. הקו הזה לא פעל כל המלחמה. הוא חזר לפעול לפני חודשיים-שלושה, ועכשיו הוא נותק שוב. מה הקו הזה כן מזין? הוא מזין את מכון טיהור השפכים של עזה. אם לא יהיה חשמל למכון טיהור השפכים של עזה, המשמעות היא שהשפכים יזרמו ישירות לים. הזרמים הצפוניים, לאן ייקחו את הביוב הגולמי? לאשקלון, לחופי הים; חלילה, למתקן ההתפלה של המים המתוקים שלנו באשקלון. זו המשמעות של הורדת השלטר על קו החשמל הזה. באמת, חלילה, יכול להיות לנו כאן אסון אקולוגי, אסון בריאותי, שיפגע בנו, באזרחים. אז זה לא ממש להעניש את חמאס – זה לזהם את המים שלנו, וחלילה, לפגוע בתושבי הדרום, בתושבי אשקלון, בחיילים שאולי מוצבים באזור. ואם ייפגע מתקן ההתפלה, אז גם המים. ובזירה הבין-לאומית? הרי אנחנו יודעים שאנחנו תחת עין בוחנת, ומחוות הומניטריות הן לא רק אקט של מוסר, הן כלי אסטרטגי. אז אפשר להשתמש בו כשזה באמת עם שיניים, אבל לא ככה. אז ההחלטה הזאת רק תספק תחמושת למי שמנסה להכתים את שמנו, תייצר לחץ מדיני, תחזק קולות שמבקשים להצר את צעדינו. אז על מי שר האנרגיה עושה כאן הצגה בדיוק? עליזה, שקט. אני לא שומעת את עצמי. אה, סימון. טוב, סליחה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה אני וסימון. אני הכשלתי אותו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, זהו. עד עכשיו היה שקט. אני שמח שהצטרפת, לא שלא, אבל ישר סימון בא אלייך. סימון, אתה לא רוצה להיות בעונש. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שההחלטה הזאת לכאורה להוריד את השלטר לא תפגע בחמאס, אלא תפגע בנו – תפגע בבריאות שלנו, תפגע במעמד הבין-לאומי שלנו. ומי שירוויח מכל זה, מי שיעשה עלינו סיבוב, זה כמובן חמאס. הם ימשיכו להחזיק את האוכלוסייה כבני ערובה, הם ימשיכו להשתמש בהם ככלי משחק. הם יקבלו מתנה – לכאורה משבר הומניטרי פיקטיבי, שהוא לא באמת יהיה, אבל הם ינצלו אותו לצורכי תעמולה וללחץ מסיבי מהקהילה הבין-לאומית. החלטות כאלה רק מקילות על חמאס להמשיך במאבק הבין-לאומי נגדנו, ואנחנו עסוקים במהלכים שמזיקים לנו. אין ספק שמדינת ישראל חייבת להשמיד את חמאס, חייבת להילחם, אבל גם חייבת להפעיל שיקול דעת. אסור לנו להיות אלה שיורים לעצמנו ברגל רק כדי לסמן איזה וי פוליטי שמטרתו לרצות את הבייס. הגיע הזמן לקבל החלטות בתבונה, באחריות, בשיקול דעת, ולא מתוך איזה דחף רגעי פופוליסטי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. הנקודה שהעלית מעניינת, וכדאי לבדוק אותה, כי אם אכן מרכז טיהור המים – – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> רק את זה. זה לא עבד כל המלחמה, וזה ימשיך לא לעבוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני חושב שאת צריכה להמשיך לברר את זה עם שר האנרגיה, כי זה טיעון. בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – אפרת רייטן מרום. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות כנסת נכבדים, שוב אנחנו עומדים מול הארכת תוקפה של הוראת השעה בעניין חוק האזרחות והכניסה לישראל. כל שנה אנחנו עומדים מול העניין הזה ומנסים להסביר שזה חוק שבא להתערב לאנשים בחייהם הפרטיים, האישיים. זה חוק שבא לעשות הנדסה דמוגרפית של אזרחי מדינת ישראל, להחליט על החיים האישיים שלהם, עם מי מותר להם להתחתן, במי להתאהב ובמי לא. ובמיוחד לא לכלל אזרחי מדינת ישראל, אלא דווקא לאזרחיה הערבים. למה אני אומרת את זה? האמת, הקשבתי טוב לחבר הכנסת דנינו כאשר הוא הציג את הצעת החוק. הוא דיבר על משפחות מעורבות, למרות שכשהוא אמר "מעורבות" הכוונה שלו, כמו שהוא הסביר לי, לא הייתה מעורבות בטרור, אלא ב"מעורבות" הוא התכוון לזה שאחד מבני הזוג הוא מהערבים הבדואים בנגב, ואחד – תתפלאו לשמוע, ברגע נדיר בהיסטוריה של הבניין הזה, חבר כנסת שמציג חוק ואומר "מפלסטין" – בן הזוג השני מפלסטין. אז לפחות אני יודעת שחבר הכנסת דנינו מכיר בזה שיש פלסטין, והוא מדבר על הגבלת שהייה, או אישורים, לאנשים שהם בני זוג או בנים או צאצאים של מישהו שהוא אזרח המדינה. תארו לעצמכם שאזרח המדינה, כדי שהבן או הבת שלו שהם מבן זוג או מבת זוג מהגדה המערבית, מפלסטיני או פלסטינית מהגדה המערבית, צריך אישורים מיוחדים אפילו רק כדי לשהות. לא מדובר על מתן אזרחות – אנחנו לא שווים מלכתחילה. אי-אפשר שלמישהי, אזרחית מדינת ישראל, או למישהו, ערבי אזרח מדינת ישראל, תהיה הזכות לתת את האזרחות לצאצאים שלו, אלא הם מקסימום יקבלו אישור שהייה. תפסיקו לדבר על סיבות ביטחוניות. את הדיון הזה עוברים כל שנה, וכל שנה מנסים להוכיח שהמטרות הן ביטחוניות. אפילו מוסדות המדינה, אם זה השב"כ או הגורמים הרלוונטיים, נכשלים בלהוכיח את הסיבות הביטחוניות. זו הנדסה דמוגרפית, זו הנדסה גזענית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – לא נמצאת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא נמצאת; חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא; חבר הכנסת עידן רול – לא נמצא. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. רשמי, גברתי, שהרשימה סגורה. מירב, בבקשה. אחריה – מירב בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> טלי, רוצה לדבר? את מדברת? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבל מירב, בלי שיחות קולניות תוך כדי. את וטלי ביחד – אני לא אעמוד בזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – קטן עלייך. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> שמעתי שממשלת ישראל הודיעה על תאריך של ישיבת ממשלה, ובישיבה הזאת הם יתחילו את התהליכים להדיח את היועמ"שית. מה שמדהים זה שראש הממשלה נתניהו עדיין אומר ברגעים אלה שהוא לא ידע, הוא לא קשור לזה, הוא לא ידע. אז אולי עכשיו הוא יודע? כי מי שעל פי הדין קובע את סדר-היום של ממשלת ישראל הוא ראש ממשלת ישראל. תהליך ההדחה מחייב פעמיים הצבעה של הממשלה על הדחת היועצת המשפטית לממשלה. אם למישהו זה לא ברור, יש לנו ראש ממשלה עם כתב אישום פלילי. הוא מנסה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אני מבקש שקט. גם אם זה דיון אישי, צריך לשתוק ולא להפריע. בבקשה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לנו ראש ממשלה עם כתב אישום פלילי, והוא מנסה להדיח את ראש מערך התביעה נגדו. היועצת המשפטית לממשלה יכולה לעכב הליכים, יכולה לשנות את כתב האישום, יכולה להגיע להסדר טיעון, ואסור לו לגעת בה. על זה הוא גם התחייב בבג"ץ 110, ששם הוחלט שהוא יכול לכהן עם כתב אישום, אבל הוא חייב לפעול בכפוף להסדר ניגוד עניינים. בהליך הזה של לנסות להדיח את היועצת המשפטית לממשלה, שהיא ראש מערך התביעה נגדו, הוא עובר באופן בוטה על הסדר ניגוד העניינים שלו, והוא עלול לדרדר עוד יותר, עם כל הנזק שהוא עשה לנו, את המדינה לשאלות שאנחנו לא רוצים להגיע אליהן. ברקע למהלך המטונף הזה יש כל כך הרבה דברים מכוערים ושפלים. עוד רגע מתחיל שלב החקירה הנגדית במשפטו של ראש הממשלה. עד עכשיו עורך הדין שלו, עמית חדד, הרים לו בחקירות שלו, אבל עוד רגע מתחיל השלב הקשה של השאלות של הצד השני. אז מה הוא עושה? הוא מנסה לפטר את מי שעומדת בראש המערכת. ברקע את יש הסיעות החרדיות, שהיועצת המשפטית לממשלה מאוד לא נוחה להם, כי הם לא רוצים להתגייס, הם לא רוצים שוויון. הם רוצים להמשיך להשתמט גם תוך כדי מלחמה. הם רוצים להזיז הצידה את היועצת המשפטית לממשלה, כפי שהם הזיזו הצידה שר ביטחון תוך כדי מלחמה רק כי הוא דרש שגם הם יתגייסו למערכה. אלה דברים שצריכים להטריד את כולם. את כולם צריך להטריד שיועצים בלשכת ראש הממשלה קיבלו לכאורה שכר מקטר, אנשים שעובדים באקווריום. מי אמור לחקור את זה אם לא מערכת אכיפת החוק, היועצת המשפטית, ראש השב"כ? ולכן הוא רוצה להזיז אותם הצידה, ואת כל הדברים האלה הוא עושה במקום להחזיר הביתה את החטופים ואת החטופות שלנו, שנמקים בשבי החמאס. בושה גדולה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, גברתי, ואחריה – שרון ניר. נמצאת כאן, נכון? כן. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> איזה קטע, עמדה כאן חברת כנסת מיש עתיד, והיא חושבת – חושבת – שראש הממשלה רוצה לפטר את מיארה למרות הסכם ניגוד העניינים. ובכן, קבלי, גב' כהן, שנאמת כאן – רציתי לנאום משהו אחר, אני נואמת במיוחד בשבילך, רק בשביל שהעובדות יהיו ברורות לך: מי שמניע את המהלך הזה שנתיים מאוחר מדי זה השר לוין. מה לעשות, כי לפטר את היועמ"שית, איך זה עובד? הממשלה מצביעה, זה חוזר לוועדת איתור והם מצביעים. זה לא קשור לנתניהו. לו זה היה תלוי בנתניהו, אולי הוא היה עושה את זה עוד קודם. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אה, ראש ממשלה לא קובע את סדר-יומו. זה לא קשור. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל בואי, קבלי איזו יועצת משפטית שקרנית יש לך. היועצת המשפטית לממשלה שיקרה לראש הממשלה במצח נחושה. קבלי: לפני שבועיים בוועדת הממשלה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איך אפשר לשקר למישהו שכל הזמן משקר? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לפני שבועיים בוועדת הממשלה – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא כל הזמן משקר. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – עומדת היועמ"שית ואומרת לראש הממשלה: אדוני, התחייבנו בהאג להקים ועדת חקירה ממלכתית. שואל אותה ראש הממשלה, את הגב' מיארה, הוא שואל אותה: מי התחייב? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא התחייב. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> השקרנית הזו, השקרנית הזו אומרת: אתה התחייבת. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא התחייב בתשובה של המדינה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי. טלי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לקח כמה דקות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> היא לא נמצאת כאן כדי להגן על עצמה. תמתני. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא ממתנת, אני עוד אומרת בלשון המעטה. שקרנית מדופלמת, ועוד היא עושה את זה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא השקרן הכי גדול שקם בעם ישראל. אין שקרן יותר גדול ממנו. שקרן בן שקרן. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ועוד היא עושה את זה בכוונת מכוון. למה היא אומרת את זה? תקשיבו טוב. ראש הממשלה באותו רגע לא ענה לה. אני עניתי מייד. אחר כך כתבים נוספים כבר אישרו את מה שאני אמרתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שקרן, הוא שקרן. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לא עניינה את בית הדין בהאג ועדת חקירה ממלכתית על אירועי תופת אוקטובר. מה אכפת לבית הדין בהאג איפה היה ראש אמ"ן, איפה הוא ישן – באיזה מלון באילת, או איפה היה ראש השב"כ – דיבר עם ראש המודיעין המצרי. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> בית הדין בהאג רוצה שיהיה פה משפט צדק. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. בבית הדין בהאג טענו כנגדנו, בחסות תומכי טרור כאן בכנסת, שחיילינו האדירים מבצעים פשע עם בעזה. מה רצה בית הדין בהאג? שיבדקו את הטענות הבזויות הללו. לא משנה שגם כשהוא בדק הוא אמר שאנחנו מבצעים, למרות שאין ראיות. שם, שם אמרו נציגי המדינה: אין פשעי עם, אנחנו יכולים לבדוק את זה. בשום מקום לא אמרו בבית הדין בהאג בשם ראש הממשלה שנקים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי תופת אוקטובר, כי זה לא מעניין את בית הדין בהאג. אבל את היועמ"שית זה לא עניין. היא משקרת לראש הממשלה בוועדת ממשלה ומוציאה על זה מייד תדרוך, שאתם רואים ב-ynet: אמרה היועמ"שית לראש הממשלה – אתה התחייבת בהאג להקים ועדת חקירה ממלכתית. ובכן, גב' מיארה, אם אני הייתי ראש ממשלה, את שנייה ורבע לא היית נשארת, שנייה ורבע לא היית נשארת בתפקיד שלך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מזל שלא. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> טלי, בן אדם יכול לפטר את ראש מערך התביעה נגדו? לא מתאים לך. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו, תראו, היועמ"שית הזו, היועמ"שית הזו, תבינו – ואני אומרת לכל מי שכאן חברי ממשלה. תקשיבו לעצתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי? כל חברי הממשלה, תקשיבו לטלי. כל אחד ואחד. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> את הגברת הזו – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אפילו השר התורן יושב שם. חבורה של עצלנים. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> את הגברת הזו, חבריי מהממשלה, אתם לא מכניסים לשום דיון של הממשלה. בכל דיון של הממשלה גברת מיארה נשארת בחוץ. את רוצה להתעקש, להידבק לתפקיד שלך? אהלן וסהלן. את לדיון ממשלה לא נכנסת. זאת הדרך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, ואחריה – פנינה תמנו שטה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לכל חברי הממשלה, שיקשיבו לך. כולם. כולם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם לא צריכים להיות פה. הם לא צריכים להיות פה. אל תדאגי, הם יודעים בדיוק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ואלכ, את היחידה שמחזיקה את הקואליציה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תמשיכי לחשוב שהיועמ"שית דוברת אמת. תמשיכי לחשוב שהיועמ"שית דוברת אמת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> טלי, די כבר עם היועמ"שית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא שקרנית מדופלמת. מסוכנת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אי-אפשר כל היום יועמ"שית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זהו, טלי ומירב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את קמה בבוקר – יועמ"שית; הולכת לישון – יועמ"שית; ישנה שנ"צ – יועמ"שית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שקרנית מדופלמת ומסוכנת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, מירב החמיאה לך. מירב אמרה – רגע. טלי, מירב אמרה שכשהקואליציה לא נמצאת את היחידה שנמצאת, וזה טוב, נכון? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> החמאתי לה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה קשור? לא צריך מחמאות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> את הקואליציה, טלי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את הקואליציה. את גברת קואליציוש החדשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בסדר גמור, אני מוכנה לשאת על גבי את תפקיד הקואליציה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי. מירב. כן, גברתי, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 521 ימים, 59 חטופים בעזה, 24 מהם ממש נמצאים עכשיו בסכנת מוות ממשית. 521 ימים של תופת וייסורים עוברים על החטופים ועל משפחות החטופים. אנחנו יודעים בדיוק מה עובר עליהם עכשיו. אי-אפשר להגיד יותר: לא ידעתי, לא שמעתי, לא משכו בדש מעילי. לא מדובר בספקולציות, לא מדובר במודיעין. מדובר בעדויות חיות מהחטופים ששבו, שדיווחו על הרעבה מכוונת, על מחסור במים, על עינויים, על בידוד ועל גיהינום יום-יומי. בסוף השבוע האחרון צפינו באות החיים של החייל החטוף מתן אנגרסט, סרטון מצמרר שלא מותיר מקום לספק. אמו ענת, הלביאה, אמרה שמבט הייאוש ניכר בפניו של מתן, וגם מתן עצמו אמר שהוא כבר מאבד תקווה. והממשלה? הממשלה עדיין גוררת רגליים. הממשלה לא כלואה בשלשלאות במנהרות החמאס. היום בוועדת החוץ והביטחון דיבר קובי, אביו של אלון אהל, וסיפר שאמרו לאלון שהוא ישתחרר ב-8 במרץ במסגרת העסקה. אבל אלון לא שוחרר ב-8 במרץ. הוא נותר לבדו; הוא נותר מורעב; הוא נותר פצוע קשה בעינו וכבול בשלשלאות. איך יכול להיות שהכתובת של משפחות החטופים הפכה להיות ארצות הברית? איזו אוזלת יד של הממשלה המנותקת הזאת. איך יכול להיות ששליח ארצות הברית, אדם בוהלר, מנהל משא ומתן ישירות עם חמאס מעל הראש של ממשלת ישראל? זה קורה כשיש ואקום; זה קורה כשראש ממשלה לא נותן גיבוי לצוות המשא ומתן; זה קורה כשמתמהמהים בשליחת צוות המשא ומתן. לא שולחים אותו ביום ה-16, וכששולחים אותם לדוחא כבר לא נותנים להם גיבוי. ממשלה שהפקירה את אזרחיה ב-7 באוקטובר חייבת להשיב אותם כעת; ממשלה ששלחה חיילים לשדה הקרב חייבת להם, מחויבת להם. כל יום שעובר הוא חרפה מוסרית, וזו עדות לכשל מנהיגותי של ממשלת 7 באוקטובר בראשות ראש ממשלת 7 באוקטובר, ושום דבר לא יסיר את הכתם הזה ממנו. הממשלה חייבת להתעורר ולא לספק תירוצים. הדבר הראשון בסדר העדיפות הוא החטופים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בחמאס אפשר יהיה לטפל אחר כך. צבא ההגנה לישראל ידע לחזור להילחם אחרי השבת החטופים, הוא ידע לחסל את תשתיות חמאס ולבוא חשבון עם כל טרוריסט שיחזור לעסוק בטרור, ולטפל בכל משגר ובכל רקטה שתשוגר על מדינת ישראל. עכשיו צריך להחזיר את החטופים. את כולם עכשיו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – לא נמצאת. מיקי לוי, אדוני, בבקשה, ואחריו – מירב בן ארי. בבקשה, מיקי, שלוש דקות, אדוני. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. לפני כמה ימים פורסם סקר. עמד פה ראש הממשלה לפני שבוע וטען שרוב העם לא בעד ועדת חקירה ממלכתית. לא. ויש כאן חלק בציבור ובציבוריות הישראלית שהאמין לו. וראה זה פלא, העיתונאי עמית סגל, עמית סגל, שאף אחד לא יכול לחשוד בו לאיזה צד הוא משתייך, ואני מכבד אותו על הצד שלו, פרסם ש-75% מאזרחי מדינת ישראל בעד ועדת חקירה ממלכתית. תפסיקו עם השקרים האלה. אזרחי מדינת ישראל רוצים לדעת מה קרה. מופיעים אצלי בוועדה לביקורת המדינה – גם היום הופיעו – אזרחים שחלקם אמר: לא צריך ועדה, נכון. אבל רובם אמרו: ועדת חקירה ממלכתית. אני רוצה לדעת מה קרה לבן שלי, ככה אמר אחד ההורים. אני רוצה לדעת למה הבן שלי עדיין נמצא במנהרות עזה, ככה אמר אחד ההורים. לכן, לא יעזור כלום, ועדת חקירה ממלכתית קום תקום. המדהים הוא שלסקר הזה – של 75% מאזרחי מדינת ישראל שתומכים בוועדת חקירה ממלכתית – היה נספח נוסף: 70% מאזרחי מדינת ישראל תומכים בכך שראש הממשלה ילך הביתה. אין נתון יותר חד מזה. 70% מאזרחי מדינת ישראל, בסקר שפרסם העיתונאי עמית סגל, רוצים שראש הממשלה ילך הביתה. אי-אפשר יותר למכור כאן כל מיני לוקשים וספינים. שני הסקרים האלה הם סקרים מהותיים, מלמדים על הבאות. לא 50% תומכים בך, אדוני ראש הממשלה, לא ולא. תסתכל על הסקרים לאורך כל השנה וחצי שחלפו. תלמד מהם, כל כך ברור וחד: 75% מאזרחי מדינת ישראל מבקשים שתפנה את תפקידך. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה, ואחריה – מירב בן ארי. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכל שבוע אני ניצבת כאן ומספרת על אירועי הטרור שהתרחשו ברחבי ישראל, בתוך הקו הירוק ומחוצה לו, אירועים שלא קיבלו תהודה תקשורתית. אבל היום, אדוני היושב-ראש, אני לא מדברת רק על הטרור הערבי, אני מדברת על תופעה מסוכנת לא פחות, הטרור והאלימות האנרכיסטית נגד מתיישבים וחקלאים ביהודה ושומרון. בשבת לפני שבוע התרחש אירוע שלא ניתן לעבור עליו לסדר-היום. פעיל שמאל קיצוני בשם דניאל קרונברג הגיח משום מקום ודרס חקלאי יהודי שרעה את צאנו. הוא לא הסתפק בכך אלא ניסה לגרור אותו בעודו שוכב פצוע על הקרקע. האירוע האכזרי תועד במצלמות. הוא ממחיש עליית מדרגה מסוכנת באלימות המופעלת נגד אזרחי ישראל ביהודה ושומרון. זה כבר לא רק התפרעויות, לא רק פרובוקציות, זו אלימות פלילית לכל דבר ועניין. לא סתם אלימות, אלא אלימות מאורגנת ומכוונת בשיתוף פעולה הדוק עם פורעים ערבים ומדינות אנטישמיות. המטרה היא אחת: לסלק ולנשל את היהודים מעל אדמתם, לערער את הריבונות הישראלית ולפגוע פיזית במתיישבים וברועי הצאן היהודים, ובסוף – במפעל ההתיישבות. זה לא אירוע בודד. זו מגמה מסוכנת. מתיישבים ורועי צאן יהודים מותקפים חדשות לבקרים. ונדליזם והתעמרות בהם ובעדריהם הפכו דבר שבשגרה. שוב ושוב אנחנו פוגשים את אוזלת היד מול אותם אנרכיסטים שמרגישים חסינים מפני החוק. הרועה הפצוע הוא לוחם ששירת בעזה, הוא נפצע קשה בקרבות למען המדינה שלנו. הוא עבר תהליך שיקום ארוך ומפרך והותקף באופן אכזרי, כשהוא זועק מכאב, והתוקף ממשיך ללא רחם. זו לא סתם תקיפה. זו אכזריות מכוונת, זו רדיפה המונעת משנאה למפעל החלוצי של ההתיישבות במדינת ישראל. בשבוע שעבר הגשתי יחד עם עוד חברים הצעה דחופה לסדר-היום בעניין, ולצערי היא לא התקבלה. אז אני שואלת כאן היום: מה עוד צריך לקרות כדי שמדינת ישראל תתעורר? תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מירב בן ארי. אגב, לימור, היות שאתם יודעים את שמו, הוא נעצר, התוקף? מישהו מטפל בו? << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> המשטרה לא מטפלת? << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טוב. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להקריא כאן ציטוט של אדם שתכף אני אדבר עליו: אמון הציבור במערכת הפוליטית הידרדר – – – אזרחי ישראל נחשפו לעליבות של המערכת הפוליטית. הממשלה הנוכחית ביזתה את האמון של הציבור והפרלמנט שניתן לה עם הקמתה. רבים מאזרחי ישראל מביטים אל העתיד בחרדה, ללא תקווה, ושואלים את עצמם מה יהיה עתידם שלהם ושל ילדיהם – – – תנועת הליכוד נהפכה לכלי שרת עבור האינטרסים האישיים של העומד בראשה, כולל כאלה הנוגעים למשפטו הפלילי. את הנאמנות לדרך, לערכים, החליפו חנופה והתבטלות הגובלים בפולחן אישיות לאדם בשר ודם, תרבות פסולה של ביזוי והכפשה שיטתיים של יריבים פוליטיים מבית ומחוץ – – – איני יכול עוד לתמוך בממשלה בראשות נתניהו, ואיני יכול להיות חבר בליכוד בראשותו. מורנו, מנהיגנו, מנחם בגין, אמר 'שלטון ממושך הוא סכנה לחירות האומה ולמוסר בניה. שלטון ממושך, אפילו אם הוא מיטיב למישהו, הוא רע מעיקרו'. היום, צו השעה הוא החלפת שלטון נתניהו". מי שאמר את זה – אני לא אשאל אתכם, אני אגיד לכם – זה גדעון סער, בדצמבר 2020, כשהקים את תקווה חדשה. גדעון סער פרש מממשלת נתניהו אחרי שאמר מה שאמר, ובסוף השבוע האחרון – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מתי? ב-2020? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 2020, כשהקים את תקווה חדשה. אבל בסוף שבוע האחרון החליט גדעון סער למכור את כל הערכים שלו ולשתף פעולה עם הדחת היועמ"שית. בתגובה למהלך הציני, המחריד – באמת, אתה חושב שראית הכול בכנסת, הינה, אתה רואה עוד משהו – בתגובה לזה כתבתי לו: האם זה שווה את זה? ובשביל מה? כאילו, למכור את כל הערכים שלך, בשביל מה? בשביל להיות שר? בשביל שיהיו לך עוזרים? אמרתי לו: הרי שר החוץ אתה לא, כי יש שר חוץ, קוראים לו רון דרמר – אלא אם כן זה פיג'י או אינדונזיה וכאלה, נותנים לך פירורים. אבל אם אתה לא שר חוץ בתכלס, וכל דבר שקשור מוביל דרמר, אז אמרתי לו, למה אתה עושה? ואת הערכים של עולם המשפט מכרת, אמרתי לו, אז למה אתה עושה את זה? למה? מה אתה, אסקופה נדרסת? זה מה שאמרתי. בתגובה, גדעון סער חסם אותי. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> עכשיו? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני שמחה. אתה יודע מה, פורר? מה הקטע של לחסום חברי כנסת? בוא, זה לא שקיללתי אותך בכמות הקללות שאני חוטפת מדי יום. למה שר בממשלה חוסם חבר כנסת? עכשיו, תודה גדעון סער שהצטרפת לעמיחי שיקלי, שחסם אותי, למאי גולן, שחסמה אותי. זה לא כבוד בשבילכם, זו תעודת עניות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, אני מסיימת. גם, בסוף – תתמודדו עם ביקורת, תבינו ותכילו. אם אתה מוכר את כל הערכים שלך, את כל הערכים שלך, קח בחשבון שתהיה לזה תגובה. ואם זה קשה לך, תיקח פנדל, לא מסובך, תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה, גברתי. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממש בימים אלו הממשלה סוערת על הקשיים בהעברת תקציב המדינה לשנת 2025. מה אני אגיד לכם, ממש מרגישים את הרוחות סוערות בקואליציה. אבל שאף אחד לא יחשוב בטעות שהקשיים שאני מדברת עליהם הם בגלל שמישהו מתעקש, למשל, להגדיל את התקציבים והתמיכות לחטופים, או למענקים למילואימניקים בעלי עסקים, או לשכירים שנמצאים עכשיו על סף קריסה. לא. לא. הקואליציה גם לא סוערת בגלל שמישהו מוכן להילחם עד מוות עבור הורדת נטל המס על מעמד הביניים הציוני, המשרת, המשלם והתורם. חס וחלילה. הם הרי קופת המזומנים שלכם. כספומט, אם תרצו. הקואליציה סוערת כי אתם רבים מה גודל השוחד שתעבירו למגזרים לא ציוניים, לא משרתים, לא משלמי מיסים, שלא רוצים באמת להיות חלק מהסיפור הישראלי אבל כן מחזיקים את סיפור הבלהות הקואליציוני הזה בגרון. תחזית הגירעון לשנה הקרובה מזעזעת, והיא מעלה חשש לנטל כלכלי ארוך טווח, שידרוש קיצוצים נוספים בעתיד, וכמובן שכל קיצוץ נוסף יבוא על חשבון הפרה החולבת שלכם – אנחנו. כי אצלכם מי שתורם ומשרת מקבל פחות, או לא מקבל בכלל, ומי שמשתמט, עובד בשחור, חי על קצבאות ציבוריות, הוא יקבל יותר. זה צדק עבורכם. זו ערבות הדדית עבורכם. מאז פרוץ המלחמה מאות אלפי חיילי מילואים גויסו לתקופות ארוכות. עצמאים רבים נאלצו לסגור את העסק שלהם, ושכירים סבלו מירידה חדה בהכנסות ללא פיצוי מספק מהממשלה. היעדר מדיניות תמיכה ממשלתית אמיתית מרסק אלפי משפחות בישראל. ועדיין, מה שחשוב לכם זה עוד כמה מיליוני שקלים שיוכנסו לבסיס התקציב; כספי שוחד פוליטי שיהפכו למכונת מזומנים קבועה מדי שנה כדי שהגזל יהיה נוח יותר, נוח יותר ושקוף פחות. זה הרי מה שהכי עצוב – הממשלה לוקחת כמובן מאליו את השירות של הישראלים המגויסים ואת תשלומי המיסים הכבדים של השכבות הציוניות והתורמות. מיליוני ישראלים שלא מקבלים קצבאות, שלא מקבלים הנחות, שכן מחויבים להתגייס גם לסדיר וגם למילואים, שכן נאנקים תחת נטל המיסים, שרק עולה – עכשיו הם מקבלים גם העלאת מע"מ. הם מגינים על המדינה בחירוף נפש, והממשלה מחרפת את נפשה עבור שרידות פוליטית – על גבם, על דמם, על עתידם. 1.3 מיליארד שקלים מועברים בשורה ארוכה של קומבינות פוליטיות וסעיפים הזויים כדי שהמשתמטים ימשיכו להשתמט, כדי שהקצבאות תמשכנה לזרום וכדי שימשיכו להגיד לנו שמדובר פה בגזרת גורל. זו לא גזרת גורל. אנחנו נחליף אתכם ונוודא שמי שנותן יותר יקבל יותר, ואנחנו נחזיר את השפיות למדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת דב מלביצקי – לא נמצא. חברת הכנסת שלי טל מירון, ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום הייתה לי זכות גדולה לפגוש את בני משפחתו של תומר קרן ז"ל. אימא שלו סנדרה ביקרה בכנסת, וסיפרה לי קצת על בנה תומר, שנפל במלחמה הזאת בזמן שהגן על יישובי גבול הצפון. תומר התגייס לחטיבת גולני, לגדוד 51, בדצמבר 2023. הוא התעקש להתגייס לשירות קרבי, היה מאוד חדור מוטיבציה ומאוד רצה לתרום למדינה בזמן המלחמה. לצערנו הוא נפל בפעילות מבצעית בספטמבר, לא הרבה אחרי שהוא סיים את הכשרתו והחל לשרת בקו. המשפחה והחברים מספרים על תומר שבכל כמקום שאליו הגיע הפך לדמות מרכזית ובולטת, ותמיד היה אהוב מאוד על כולם. תמיד במרכז העניינים. לתומר הייתה יכולת מדהימה ונדירה בתקופה הזאת לאחד בין אנשים, ליצור סביבו תחושה של אחדות, ותמיד שמר על קשרים הדוקים וחזקים עם החברים והמשפחה. כחלק ממפעל ההנצחה שהמשפחה שלו הקימה לזכרו הם הוציאו סיכה, שאני עונדת כאן עליי, וראיתי רבים מחברי הכנסת היום עונדים, ושמחתי מאוד לראות את זה. הסיכה היא בעצם עדות לגבורה הגדולה של כל הלוחמים. זאת לא סיכה רק לזכרו של תומר ז"ל אלא לכל לוחמי מלחמת חרבות ברזל שחירפו את נפשם ונפלו במלחמה, והיא מסמלת את האחדות, הנתינה, ההקרבה, האומץ, הגאווה והרצון הבלתי-מתפשר להיות תמיד בצד של מדינת ישאל, וכמו שתומר תמיד היה אומר, וכך גם כתוב בסטיקר שבני משפחתו הוציאו וגם בצמיד שאני עונדת כרגע, הוא אמר: את הלא כבר יש – עכשיו צריך להשיג את הכן. איזה משפט יפה. וכך תומר נהג בימי חייו וכך גם פעלו רבים אחרים מלוחמינו שחירפו נפשם. אימא שלו אמרה לי משהו שמאוד נגע לי ללב. היא אמרה שהיא מרגישה שלא תמיד הנופלים במלחמה הזאת מקבלים את הבמה המספקת. יש "הותר לפרסום", ואנחנו נורא עצובים מכל אחד שנופל אבל לא מספיק מדברים עליהם. ואני ממש התכווצתי למשמע הדבר הזה, כי כולנו צריכים להזכיר אותם כל יום מעל כל במה כל הזמן, ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי להנציח אותם ואת זכרם. אני לא מאחלת לאף אחד להיות בנעליים של משפחה שכולה ולהרגיש מה זה אובדן ושמאבדים את השמש של החיים שלנו ואת מרכז החיים. מאוד קשה לחזור לחיים רגילים. ואני כמובן מזמינה את כל חברי הכנסת לענוד את הסיכה הזאת, או לפחות לכבד את המשפחה. שלא נדע יותר עוד "הותר לפרסום", ושנדע להנציח את כולם כמו שמגיע להם. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת חמד עמאר – לא נמצא; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, גברתי. אחריה – סימון דוידסון. נכון? ולדימיר בליאק. יפה. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. לפני שבוע נאמתי פה על הרפורמים, ואז נזכרתי אולי בזיכרון הילדות הכי חזק שיש לי. וזה זיכרון שאני בשבת עושה פיקניק עם המשפחה, ודוד שלי, אחד האנשים היותר-מסורתיים במשפחה, אני תופסת אותו במהלך הפיקניק מתחבא מאחורי איזה שיח ומעשן בשבת. עכשיו, אצלנו המסורתיים החלוקה היא נורא ברורה: נוסעים בשבת אבל לא מדליקים אש, אוכלים כשר, שומרים חמץ. העברנו מייל אחד לשני, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו עושים ומה אנחנו לא. אני זוכרת שכשראיתי את דוד שלי מעשן מאחורי שיח בשבת, אמרתי לעצמי: מה, הוא לא מבין – והייתי ילדה, ועוד כילדה הבנתי: אלוהים רואה אותו. הוא מתחבא מאלוהים מאחורי שיח? זה נראה לי מגוחך. יש שלוש דרכים קוהרנטיות להתייחס לדת. דרך אחת היא להיות מטריאליסט, דטרמיניסט ואתאיסט, וזה לומר שאין בעצם אלוהים, חלילה, ואם אין אלוהים, אז התנ"ך והטקסט והמצוות הם לא הכרחיים, הם מעשה ידי אדם. אני לא מסכימה עם זה, אבל זו דרך קוהרנטית. יש עוד דרך קוהרנטית, והיא לומר: קיים אלוהים, התורה ניתנה על ידו, זה עסק רציני מאוד, ולכן אנחנו צריכים לעשות הכול. זה הציר הדתי והחרדי, והוא הגיוני וקוהרנטי. יש הדרך המסורתית. גם היא קוהרנטית ולוגית ועקבית. הדרך המסורתית אומרת: אנחנו לא כופרים במצוות, אנחנו לא כופרים באמת של הדברים. אנחנו חלשים מדי, אז אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים ולוקחים בחשבון שאולי יהיו השלכות – מתפללים שלא. הדרך של הרפורמים היא לא דרך קוהרנטית, היא לא דרך לוגית והיא לא דרך עקבית, מפני שמה שהרפורמים בעצם אומרים זה שקיים אלוהים, הוא נתן את התורה, ומעכשיו אנחנו מבינים יותר טוב ממנו מה צריך או לא צריך לעשות. היהדות משתנה כל הזמן. זה לא שהיהדות לא נושמת. היהדות היא טקסט פרשני. הטקסט הפרשני הוא בעצם המעשה, החתונה בין עם ישראל לבין אלוהים. הוא נתן לנו את זה והוא אמר לנו: תנשימו את זה. תחיו את זה. ואנחנו רואים את היהדות היום. אף אחד לא הולך לבית דין רבני שבו אומרים לו: תביא דלי אבנים ונסקול את הבן אדם. היהדות מתחדשת, היא משתנה, אבל יש לוגיקה פנימית כל כך מדוקדקת, מלאכת מחשבת. אם הגאון מווילנה מקבל את תורת הקבלה של האר"י ז"ל זה בגלל שהוא בדק אותו וראה שזה עקבי; כי ברגע שאלוהים דיבר איתנו רק פעם אחת לפני 3,300 שנה, ואמר לנו: זה העולם שבראתי, זה ה-manual, זה דף ההלכות שאתם צריכים לעשות, קחו את זה, אתם מנכיחים אותי בעולם הזה – זה כל כך קדוש, זה כל כך מעורר יראה, שכשבאים הרפורמים ופשוט עושים מזה כבקשתך, לא כי אנחנו חלשים, לא כי אנחנו לא מסוגלים, כי ככה אלוהים אמר, זה צלם בהיכל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> מילה אחרונה, אדוני היושב-ראש. כשדוד שלי עישן מאחורי השיח, ואני מבינה את זה היום, הוא לא עשה את זה כי הוא התחבא מהקדוש ברוך הוא. הוא עשה את זה כי הוא התבייש מאיתנו, כי הוא ידע שהוא עושה מעשה פסול. היום משרד החינוך מנוהל על ידי התוכנית הרפורמית, התנ"ך נלמד בעיניים רפורמיות. זה צלם בהיכל – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואני אעשה הכול כדי לשים לזה סוף. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בליאק, בבקשה. יש עוד אלוהים, גלית, זה אלוהים שאנשים עושים. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אני לא מאמינה בזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון, אבל יש עוד אלוהים. סתם ציינתי את זה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> יש אלוהים אחד, אדוני היושב-ראש, והוא שלנו. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גילוי נאות, אני כבר הפסקתי להתפלא מהמעשים של הממשלה הכושלת הזאת, ועדיין השרים שלהם מדי יום איכשהו מצליחים לשבור שיא חדש של ניתוק וצביעות. ראיתי היום ששר האוצר כאן בכנסת אשכרה אמר בישיבת הסיעה שלו את הדברים הבאים: כמו שכבר אמרתי, אף אחד לא ייקח את התקציב כבן ערובה לדרישות פוליטיות. אף אחד? רק שהוא שכח להוסיף – אף אחד, למעט העסקנים מטעמו, שיקבלו כחצי מיליארד שקלים מהכספים הקואליציוניים; אף אחד, למעט המפלגות החרדיות, שלוקחות לפחות, לפי החישוב שלי, 2.5 מיליארד שקל של תקציבים פוליטיים. הקואליציה הזאת, ראש הממשלה הזה, שר האוצר הזה, בתקציב הזה לקחו את כל אזרחי מדינת ישראל שעובדים, משרתים, משלמים מיסים, כבני ערובה. בני ערובה של השחיתות, של החמדנות, של חוסר האחריות הלאומית. 5.6 מיליארדי שקלים הכספים הקואליציוניים – לדעתי שיא של כל הזמנים בעת המלחמה, על חשבון המילואימניקים, על חשבון המפונים, על חשבון שיקום הדרום והצפון. הממשלה הורידה יום הבראה אחד מכל עובד במשק, מה שיכניס לקופת האוצר כ-1.3 מיליארד שקלים בשנת 2025, וכמה שעות אחרי, ממש כמה שעות אחרי, היא אישרה תוספת של אותו סכום בדיוק, אותו סכום, 1.3 מיליארד שקלים, אפילו לא התאמצו לשנות אותו, למשתמטים בישיבות. אנחנו כולנו בני ערובה, בני ערובה של הקואליציה, שהיא חסרת בושה וערכים, קואליציה שמחריבה את המדינה הזאת ומחסלת את עתיד הילדים שלנו. עוד נשנה את זה ועוד נשלח אותה הביתה, וזה יקרה בקרוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, ואחריו – עודד פורר. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו עומדים כאן שוב מול מציאות מקוממת, מול החלטה שמבזה את עקרונות התקצוב ההוגן, מול ממשלה שממשיכה לזרות חול בעיני הציבור ולבזבז מיליארדי שקלים של משלמי המיסים על עסקאות פוליטיות מפוקפקות. שוב כספים קואליציוניים הופכים לכלי פוליטי, לסחר-מכר, תקציב חסר אחריות, כאשר, תקשיבו טוב, יותר מ-5 מיליארד שקלים מחולקים כדי לקנות שקט פוליטי במקום לשרת את הציבור הישראלי כולו. שקט פוליטי – נכון, אבי מעוז? קיבלת – שקט בשביל כסף. יותר מ-5 מיליארד שקלים, מספר בלתי נתפס, שמתגלגל מחוץ לתקציב הרשמי, מחוץ לסדרי העדיפויות הלאומיות, מחוץ להיגיון כלכלי כלשהו, והכול כדי לרצות קבוצות קטנות של לחץ פוליטי כמו אבי מעוז; קבוצה קטנה שמקבלת הרבה כדי לוודא שלממשלה הזאת יהיו מספיק קולות כדי להמשיך ולשבת על הכיסאות המרופדים שלכם. הסעיף הגדול ביותר הוא תקצוב התמיכה בישיבות, 1.27 מיליארד שקלים, ככה, בתוך הכספים הקואליציוניים. ומי משלם את המחיר? אתם שם למעלה. אתם משלמים את המחיר. אתם שיושבים פה משלמים את המחיר. 1.27 מיליארד מחוץ לתקציב המדינה. כל אחד שעובד, כל אחד שעושה מילואים, כל אחד שמשלם מיסים, הוא הפראייר שמשלם את הכספים האלה. בוזזים את קופת הציבור, בוזזים את קופת המדינה. אני אתן לכם הרבה מאוד דוגמאות, יש לי ארבעה דפים של דוגמאות, ארבעה דפים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> גם היוונים נלחמו בתורה, וזה לא עזר להם. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה הקשר? מה הקשר? מה הקשר לתורה, מה הקשר? אתה גונב את הכסף, אתה לוקח את הכסף שלהם. מה זה קשור לתורה? מה זה קשור לתורה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני השר, אדוני השר, לא נוהגים להוציא שרים. בבקשה ממך. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כדי שאבי מעוז יצביע אתם נותנים לו כסף. מה זה קשור לתורה? כדי שאורית סטרוק תצביע אתה נותן לה מאות מיליונים. מה זה קשור לתורה? מה זה קשור לתורה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – הקומבינטורים והמושחתים – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל דבר זה תורה. מה הקשר? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לזועבי נתתם שם – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם בוזזים את קופת המדינה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> חילקתם את הקופה הציבורית לכל – – – שלכם. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוזזים את קופת המדינה, כדי שהם ישתקו, ישבו על הכורסה וירימו את היד. גונבים את הכסף של האזרחים. על מה? על מה? מה זה קשור לתורה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הסוף שלך יהיה כמו שלהם. הם נמחקו ממפת ההיסטוריה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני השר, אני לא רוצה לקרוא אותך קריאה ראשונה. אני מאוד מבקש ממך. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו נתקן הכול. נתקן את כל הגנבות שלכם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה מנצל את זה שאתה שר, ואתה יודע שאנחנו לא נוציא אותך, אז אנא ממך. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה? תוציאו אותו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם צריך, נוציא אותו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר קרעי, בבקשה ממך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה רוצה שאני אצא? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה ממך, אתה שר תורן, נכון? אז בוא תשב פה, תקשיב לחבר'ה, אתה מספיק נבון להקשיב להם. בוא, שב. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> השר קרעי, כבר עברנו לי"א באדר. אמת? י"א באדר עכשיו, כבר, לפי – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה מיוחד בי"א, אתה יודע? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בוא אני אשאל אותך מה מיוחד, מה קרה בי"א באדר לפני 105 שנים. בי"א באדר – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מגילת אסתר – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בי"א באדר – תקשיב טוב ותלמד – בי"א באדר לפני 105 שנים, בקרב על תל חי נכתב האתוס של הציונות בהגנה על יישובים ונכתב האתוס של מה זה להגן על מדינת ישראל. אתה יודע, בקרב הזה – כולם מכירים שנהרג יוסף טרומפלדור. בקרב הזה – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> נבנה האתוס של מה זה – – – מדינת ישראל – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תקשיב פעם אחת ותלמד. לא הכול אתה יודע, לא הכול זה גימטרייה. בוא תלמד. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה זה מדינת ישראל? את זה אתם לא יודעים. מה זה מדינת ישראל? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בוא תלמד. בוא תלמד מה קרה בקרב הזה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> למה חלפו 40 שנה כדי להקים את מדינת ישראל? את זה שכחתם. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בוא תלמד. של נעליך. תבין מה קרה. תבין מה זה הגנה על מדינת ישראל. מה זה הגנה על ארץ ישראל, מה זה מלחמה על ארץ ישראל. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה זה מדינת ישראל? מה זה המורשת שלנו? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מלחמה על ארץ ישראל זה לא חוק ההשתמטות שאתה מקדם. מלחמה על ארץ ישראל זה יוסף טרומפלדור. אתה בתנועה של בית"ר – ברית יוסף טרומפלדור, י"א באדר. מה קרה שם? נלחמו על ארץ ישראל, על ההגנה על היישובים, כדי שלא יכבשו אותם. 105 שנים, ופעם ראשונה מאז שקמה מדינת ישראל ונקבע יום ציון לי"א באדר כטקס ממלכתי, בשנה שעברה, בגלל הכישלון של ממשלת 7 באוקטובר אי-אפשר היה לקיים אותו בתל חי. אי-אפשר היה לקיים אותו, כי פיניתם משם את כולם. ועכשיו, 105 שנה אחרי, כדאי שתלמד. אתה יודע, צוין גם יום האישה הבין-לאומי. הרי אתה מתנגד לשירות נשים, ואתה מתנגד לשירות בצה"ל וחוק השתמטות, אז בוא תשמע. כולם מכירים את יוסף טרומפלדור. בי"א באדר נהרגו גם שרה צ'יזיק ודבורה דרכלר. אחיה של שרה צ'יזיק, אפרים צ'יזיק, נהרג תשע שנים אחר כך, ב-1929, בהגנה על חולדה – גם, בהגנה על ארץ ישראל. והוא כתב לאחיו, אחרי שאחות שלהם נהרגה בקרב על תל חי: "אל לכם לשכוח שבמאה ה-20 היננו כעת; במאה שרק בדם אחינו ואחיותינו נרכוש לנו את הארץ. בלב נכון ובטוח הקריבה שרה אחותנו את עצמה. נעשה גם אנו כך בשעת הצורך". כך כותב אפרים צ'יזיק על אחותו שנהרגה, וכמה שנים אחר כך הוא נהרג בהגנה על חולדה. זאת המורשת של ארץ ישראל, זאת המורשת של עם ישראל, זאת הציונות. על זה אנחנו נאבקים כאן. ואתה בא, אחרי שאתה בממשלת 7 באוקטובר, הממשלה שתחת הנהגתה נכבשו יישובים בארץ ישראל מאז הקמת מדינת ישראל בפעם הראשונה; נאנסו, נרצחו, נבזזו – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ואחרי כל כך הרבה שאנחנו ספגנו, על מה אתה נלחם? על השתמטות משירות צבאי. תתבייש לך, ותתבייש לה כל הממשלה הזאת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. בבקשה, אבי מעוז, אדוני. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם נלחמים על השתמטות. אנחנו נלחמים לגייס את כל מי שאין תורתו אומנותו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ממש, ממש. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אבל אתם, כואבת לכם התורה, כואבת לכם המורשת. כואב לכם החלום הציוני האמיתי שאלפיים שנה נלחמו עליו, לחמו עליו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תתבייש לך – – – תתבייש לך, תתבייש לך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתכם לא מעניין. אתה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עודד, עודד, עודד. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – בעד השתמטות. תתבייש לך. תתבייש לך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זה מה שאתם מעדיפים אותם. מגויסים – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עודד, עודד. בבקשה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא לא יכול לדבר כל הזמן ולחשוב שהוא יכול להיות במקום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עודד, בבקשה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בטח, אבל אני רוצה שישמעו את המשפטים – – – שאני אומר לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר קרעי, אתה בקריאה ראשונה. אני מצטער. אני רציתי להימנע מזה. אני לא אהסס להוציא אותך. אני מבקש ממך עוד פעם, מפציר בך. הוויכוחים האלה – אתה שר. אתה יכול להעיר, אבל אתה לא יכול לנהל ויכוחים עם כל אחד. תודה. בבקשה, אדוני. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, את המילים הבאות אני רוצה להקדיש לאותם מנהלי בתי ספר חרדים, כלומר אלו שאחוזים חרדה מדוכני תפילין. בחודש תמוז תש"ד, בעיצומן של מלחמת העולם השנייה והשואה, לאחר שמקיבוץ שער הגולן הוצא ספר תורה שהובא לשם עבור ההורים של אנשי הקיבוץ, כתב אלתרמן את השיר "הקלריקל הקטן": "להורים חופשיים – זוג מוכר לי מאוד, / נולד ילד חמוד וחופשי בדעות. / אך בטרם הילד עמד על רגליו, / כבר הרגישה האם והרגיש גם האב / כי בזה התינוק, במין דרך פטאלית, נשתרשה נטייה חזקה, קלריקלית! / ערב-ערב שאל הוא, אותו קלריקל, / מה למטה ומה בשמיים מעל, / מי מוציא כוכבים להאיר בלילות – – – / מי מוריד הטללים, וכמו זה שאלות – – – / אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה, / לעמוד איתנים למול כל פרובוקציה, / וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות, פיזיות, כימיות, אנתרופולוגית. // ומובן שהאב, גם האם, שניהם יחד, / עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד. / לא לשווא! יום אחד, את הוריו הבוהים, / הפיליסטר שאל האם יש אלוקים. / נדהמו אב ואם והחלו לחזות: / איך הגיעה אליו השמועה הלזאת? / והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף, / והוחלט: זאת סיפר לו הסב שבצריף. / אך הסבא נשבע בדמעות שליש, / שאת זו השמועה לא סיפר הוא לאיש. / ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום, / שנכדו לא ייגש אליו, חס ושלום. / והינו מתפלל בנשימה עצורה, / שנכדו לא ישמע את השם הנורא. / והצריף הוא סגור ואטום בתכלית, / שנכדו לא יראהו עטוף בטלית. // ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות, / להגן על הילד מפני השפעות. / ולשמור את נפשו הרכה ופתיה / מגורמי תעיות ותהייה. / אך היה שם חבר הגיוני ומיושב / שאמר, בלי לחזור פעמיים: / לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו, / קודם כול, אדמה ושמיים. / כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור, / אך בזה העולם הסוער וניתך, / שום מרקסיסט לא גדל עוד בתוך אינקובטור, / ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך. / קצת עלוב ייראה המרקסיסט שיחרוג / מקופסת חינוכו, מעוטף כאתרוג. / לוחמים ותיקים, אב, מורֶה ומורָה, /אל תהיו פוחדים כה מעין הרע". סוף ציטוט. כמעט כל השיר. ואני מוסיף: תפסיקו לפחד כל כך. עם ישראל חזר מבית הקברות של הגלות לתחייה לאומית בארצו, ועם ישראל הולך וחוזר לזהותו היהודית. ובמקום להילחם בזה, פשוט תצטרפו. תצטרפו. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. בבקשה, חברת הכנסת דבי ביטון. סליחה, על פי התקנון השר יכול להתפרץ לדיון לחמש דקות. בבקשה. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> קרעי, רק לא לצעוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לשבת כאן, לשמוע את דברי הבלע, באמת דברי בלע והסתה כל כך חמורים כנגד ציבור גדול במדינת ישראל. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נגד הציבור, זה נגדך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת דוידסון, הסבא והסבתא, דורות, דורות על דורות שחלמו לשוב לציון, חלמו לשוב לציון ברחמים, באו לכאן לא רק בגלל שזו ארץ זבת חלב ודבש, באו לכאן כי זה ערש מולדתנו. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה, אל תספר לי מה זה תורה. אל תספר לי מה זה תורה. אל – – – את זה לתורה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כאן נטועים השורשים של המורשת, של תורת ישראל, של עם ישראל. הכול נמצא כאן. ואתם באים כל כך בשנאה. כן, אז יגיעו עוד כמה שקלים, עוד כמה מאות מיליונים, ללומדי תורה. אתה לא מתלונן שסטודנטים למדעי הרוח באוניברסיטה גם כן מקבלים מלגות בלי הגבלה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מי משלם את המיליארדים האלה? מי משלם אותם? אתה משלם אותם? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא מיליארדים. תראה איך הפה שלך נוטף שנאה, נוטף ארס. לא כואב לך על המיליארדים שמקבלים מוסדות התרבות, מדעי הרוח. מה, יהדות היא לא מדע רוח מספיק חשוב בעיניכם? ועל מה אתם מדברים? עולה עודד פורר, מדבר: חוק ההשתמטות, חוק ההשתמטות. אתם, בממשלה שלכם גנץ הביא חוק גיוס שהוא צל לעומת חוק הגיוס שאנחנו רוצים להעביר. הוא מחוויר לעומתו. אנחנו משווים את יעדי הגיוס בקרב הציבור החרדי בתוך כמה שנים ליעד הגיוס הכללי באוכלוסייה. לא היו דברים כאלה. יש הסכמה כמעט רחבה. גם מי שלא מסכים מוחה במחאה רופסת או שותק. יש כאן חוק גיוס אמיתי – ששיעור מאוד גדול בקרב הציבור החרדי שאין תורתו אומנותו יתגייס. מקימים – הצבא סוף-סוף מבין שכדי לגייס את הציבור החרדי צריך להקים חטיבה חרדית, לאפשר להם לשמור על אורח החיים שלהם. למה אתם באים כאן כל כך נוטפים שנאה וארס כלפי לומדי תורה? מה כל כך כואב לכם? זה ממש – בפורים, מה בא? המן. אני לא משווה אתכם להמן, אבל המן בא ואומר לאחשוורוש: העם הזה, עם ישראל, הוא כל היום עסוק בשה"י פה"י. אתה יודע מה זה בשה"י פה"י, היושב-ראש? שבת היום, פסח היום. היהודים, תמיד יש להם תירוץ למה לא לעבוד – כי היום שבת, היום פסח, היום לומדים תורה, היום הולכים לשיעור. מה כל כך כואב לכם שיהודים לומדים תורה, שומרים על הגחלת? אלו שתורתם אומנותם, תלמידי חכמים, אלו שיהיו רבנים, אלו שיעשו נישואין. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון, יש כאלו שמסוגלים לעשות ספרא וסייפא. וזה הכי טוב בעיניי, ואני אמרתי את זה. מבית המדרש הולכים עם טלית ותפילין, וספר תורה בזרועותיהם, לצבא ולמלחמה. יש כאלה שאומרים: נתחלק בינינו בנטל. נגיע לאותו יעד גיוס כמו הציבור הכללי באוכלוסייה. מה זה כל כך כואב לכם? אז מה? מה, אברך מקבל משכורת כמו שמקבל סטודנט? אני הייתי סטודנט. אני דוקטור להנדסת תעשייה וניהול. לא קיבלתי מלגות על ימין ועל שמאל לאורך שנים ארוכות? אז מה? אז אברכים יקבלו כמה מאות שקלים בחודש – כאלו שתורתם אומנותם. הם שומרים על המורשת בשבילכם. מה יהיה בלעדיהם? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אם יש היום בינינו כאלו שהם בורים ועמי ארץ במורשת, מה יהיה עוד דור, מה יהיה עוד שני דורות? מה יהיה? באמת, אני עומד כאן כל פעם נדהם מחיצי הארס, מההסתה הזו כלפי הציבור היקר הזה, ואני מזדעזע. אנחנו חוגגים את חנוכה, חוגגים את פורים. לאורך כל הדורות ניסו להילחם, ניסו לפגוע דווקא בשבת, חודש, מילה, לפגוע בלומדי התורה. התחבאו במערות, למדו תורה. מה האיום? מאיפה הגענו? מה המורשת שלנו? המורשת שלנו זה לעמוד כאן, במליאת הכנסת של מדינת ישראל, של עם ישראל, ולשלוח חיצים כנגד לומדי תורה? באמת, אני לא מצליח להבין אתכם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אנחנו ממשיכים. חברת הכנסת דבי ביטון, ואחריה – נאור שירי. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, 521 ימים, 59 חטופים נמצאים במנהרות החמאס. המדינה, הממשלה, שמתעסקת בכול, עדיין חושבת שיש להם זמן, ואין להם זמן. חבר הכנסת השר קרעי, אתה עומד כאן ואתה אומר: מה יש לכם נגד אברכים? לא נמאס לכם – השר קרעי, אני אשמח שתקשיב, באמת, פעם אחת תקשיב חוץ מלהשמיע. מאיפה הניסיון לתודעה הזה לאנשים, שאנחנו נגד אברכים או נגד לומדי תורה? למה אתה חושב שאתה היחיד שלמד תורה או שאתה היחיד שיודע מה זו התורה, ושהיהדות שלנו היא יהדות מוזרה? מאיפה – אתה עומד כאן ואתה מכפיש פה קבוצה כשלא היו דברים מעולם. מי שתורתו אומנותו – שילמד. נהפוך הוא, אנחנו צריכים את הרוח האלוהית הזאת הטובה הזאת. אבל מי שלא, השר קרעי – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בואי תראי מה סימון דוידסון אומר – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – רגע, תן לי לדבר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אני שמח שאת אומרת את זה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוכחנו לא פעם שיש כאלה שלא, ואתם יודעים שיש כאלה שלא עובדים, זה מדווח. למה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אבל עכשיו מביאים חוק גיוס כדי לגייס את כל אלה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> דבי, את תמשיכי ככה – את תהיי מחוץ ליש עתיד. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הלוואי, הלוואי שחברייך היו אומרים את מה שאת אומרת. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אושר, תרגיש בנוח, וגם אם אני אהיה מחוץ ליש עתיד עדיין אני אישאר בדרך של יש עתיד, כי סוף-סוף יש פה חבורה ישרה, נאמנה לדעות שלה, ולא צבועה ועם אינטרסים. מחר עולה חוק חסינות. נהדר, עוד חוק, מה זה – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מה עכשיו חשוב להגן עלינו, חברי הכנסת, באמת. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מה הבעיה, למה לא – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה זה חשוב – טלי, את עורכת דין. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – החוק הזה פעם שנייה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> את עורכת דין, את תעני לי כאן. את עורכת דין, למה את חושבת שזה חוק שצריך לעלות עכשיו, עם חטופים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עכשיו, כי מיארה רודפת – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו צריכים שישמרו עלינו? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עכשיו. עכשיו. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה אנחנו רוצים, אנחנו רוצים פה כנסת של עבריינים? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היועמ"שית לא – – – מה הקשר עבריינים, נו, באמת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, זהו. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, טלי, אם אנחנו בסדר, למה אנחנו צריכים חסינות? מה אנחנו שונים מכל אזרח אחר? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תקראי את החוק שלי. תקראי את החוק שלי ותביני מה זו חסינות פרלמנטרית. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבינה מה החוק שלך, קראתי אותו, אז אולי תורידי מ-90 ל-75. בסוף, בסוף – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> והוספתי את כל ההצעות שרציתם. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסוף אנחנו מתחילים להגן על עצמנו, לעשות דברים שייתכן שזה לא פייר שאנחנו עושים אותם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לטובת הציבור, על מה את מדברת? יש לך חובה כחברת כנסת להיות כאן. אני סומכת עלייך שאם את תדעי משהו חשוב – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> וגם לך יש חובה, ואת עורכת דין במקצועך ועורכת דין טובה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – לטובת ביטחון המדינה והציבור – – – את זה, את תגלי את זה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, אני בטוחה שאם לא היית יושבת בצד הזה, היית מתרעמת על החוק הזה. כי כמוך וכמוני, וכל מי – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ממש לא. השמאל לעולם לא יירדף. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, תעירי לה, אבל את לא יכולה לדבר במקומה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי שיש בדמו מעט משפטים מבין שיש פה חוקים שלא יכולים להיות חוקים שהם פרסונליים, כל מקרה שצץ – יש חוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש פה רדיפה, רדיפה. אבל זה לא חל עליי, אבל זה לא חל עליי. הצהרתי שזה לא חל עליי. אני הצהרתי פה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא קשור שהוא לא חל עלייך, עוד יותר מטריד אותי שהוא חל על אחרים, כי אותך אני מכירה, אוקיי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> להפך, מה שצריך להטריד אותך זה שמיארה רודפת אנשי ימין. פחד אלוהים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא האישיו. אני רק רוצה להגיד מעל בימה זו: אנחנו יהודים גאים, אנחנו לא צריכים להוכיח את יהדותנו, אנחנו מברכים את לומדי התורה, ואנחנו צריכים גם חיילים. אנחנו שלחנו את הילדים שלנו לצבא. יש לי ילדה בת 20, מאוד מיוחדת, שהיא בצבא, ואני גאה על כך, והיא לוחמת. אני רוצה שכך ניראה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז נאחל לכולם שבאמת בחג פורים הזה, שאלוהים, בעזרת השם ישיב לנו את החטופים. ואת הטיפ-טיפה של שמחה בלב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אמן, אמן, אמן. נאור שירי, בבקשה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> דבי, אני יכול כמעט לחתום על כל מילה שלך, רק חבל שסימון דוידסון ועודד פורר לא מסכימים איתך, חבל. נראה את סימון דוידסון ועודד פורר אומרים את מה שאת אומרת. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אהבתי את הנאום של דובוני האכפת לי – שהשר קרעי מגיע וכאילו אומר: בואו נפזר פה אהבה, ואנחנו עכשיו שטופי הרעל. תגיד, זה לא אותו אחד שעמד לפני שבועיים ואמר "מדושני עונג" על חברי הקיבוצים? כל הקטע שמנסים תמיד להפוך את זה עלינו, כאילו עכשיו בכל נושא הגיוס אנחנו נגד עולם התורה, ואנחנו נגד לומדי התורה, ואז אנחנו נגד גם מסורת ישראל, ואנחנו לא מכבדים את ההיסטוריה ואת הזהות היהודית. אז חדשות, אני לא יודע אם זה מבזק חדשות – אבל זה לא. כל מה שקורה פה במהלך 77 השנים האחרונות זה תופעה חדשה ביהדות. בכל ההיסטוריה של העם היהודי, על כל 3,800 השנים – יתקן אותי חבר הכנסת אוהד טל אם אני טועה בדיוק בשנים – אף פעם לא הייתה קונסטלציה של לימוד תורה כערך עליון ושלפי זה עכשיו צריך לתגמל אותם או לא להשתתף בכל מאמץ מלחמתי. האם יהושע בן נון, כל גדולי התורה – האם הוא לא היה גדול בתורה? שלמה המלך, דוד המלך, יהודה המכבי, החשמונאים – מה, אתם יותר צדיקים מהם? אתם אלו, שמה, מלמדים אותנו איך היהדות נראית? זה שאתם ממציאים משרד אחרי משרד, וזהות יהודית, ומינהלת זהות יהודית, ומסורת ישראל, ומורשת ישראל – אתם ממציאים קונסטלציות של ג'ובים פשוט לשנות את האופי של המדינה. אתם לא תורמים כהוא זה, כהוא זה, למורשת היהודית במדינה הזאת. והאירוע של 7 באוקטובר, במקום שיעיר אתכם על החיים שלכם – אז זה קרה בחודש-חודשיים הראשונים, ואז חזרתם לסורכם. אמרתם לעצמכם: למי אכפת, אנחנו נמשיך, נייצר עוד ג'ובים, נדבר עכשיו על חוק גיוס שהוא לא באמת חוק גיוס. הרי אותי, בצבא, ואני בטוח שירון וחילי ואוהד ומאיר – לאף אחד מכם לא היה במנילה רישום לגבי כמות השבתות שאתם מוכנים לעשות, או איזה אוכל מיוחד אתם רוצים לקבל באוהל, ובכמה שבתות ובאיזה חגים אתם רוצים לצאת. זה לא עובד ככה. אם אנחנו רוצים צבא חזק, גדול ועד הניצחון המוחלט – כל הפייק שאתם מוכרים לנו – ובטח ובטח נוכח ההתפתחות בכל הזירות האפשריות – – אין לי שעון, רק בשביל הצדק ההיסטורי. אז עוד 30 שניות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. קיבלת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אם אתם רוצים צבא גדול וחזק, ולהתפשט לעזה, ולכבוש את החרמון, ומהפרת עד החידקל, וכל ההמצאות שלכם כל היום, אתם צריכים להגיע למסקנה הברורה: לימוד תורה מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של מדינת ישראל ושל העם היהודי, לא נָגַד שירות צבאי, לא נגד תעסוקה, לא נגד בשום צורה השתתפות בחברה הישראלית. זו המצאה שאתם משמרים על מנת לשסות אותנו ולייצר היפרדות בחברה הישראלית. ומילה אחת ממה שרציתי להגיד לא אמרתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אוהד טל, אדוני, בבקשה. אחריו – חילי טרופר. << דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אדבר באנגלית בנאום הקצר הזה. On behalf of the People of Israel, I extend my congratulations to the great state of Texas and Governor Greg Abbott – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> איזה מתנשא אתה, אוהד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא – – – << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – on the occasion – – – חברים, אתם מפריעים לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו גם רוצים להיות מוכשרים. << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מבין שיש פה התרגשות במליאה. אדוני היושב-ראש, אני אשמח שתוסיף לי על זה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, קצת קשה לנו לשמוע עברית. << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב. אז אני אתחיל שוב, הפעם לאט, כדי שכולם יבינו. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אוהד, אנחנו צריכים מתורגמן. << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> On behalf of the People of Israel, I extend my congratulations to the great state of Texas and Governor Greg Abbott on the occasion of Texas Independence Day and Alamo Day, both celebrated last week. Having just returned from Dallas, I am proud to recognize Texas Independence Day and Alamo Day which both honor the rich history and tremendous spirit of Texas. Israelis and Texans share a profound appreciation for the values of faith, freedom, and resilience. Texas and Israel are after all, sister Lone Star states. We recall with gratitude Texas' proclamations of support for the state of Israel throughout history. The unwavering support for the Jewish State and Judea and Samaria highlight the invaluable contribution to our shared bond. The historical significance of March 2nd 1836, when Texas declared its independence from Mexico, is a testament to the courage and determination that define the Texan spirit, and the Battle of the Alamo stands as a symbol of unshakable resolve in the face of overwhelming odds. These narratives of resolve and sacrifice are mirrored in Israel’s own journey toward sovereignty and peace. There is no stronger value that unites Israel with Texas Independence Day and Alamo Day than Sovereignty. You fought your battles for sovereignty in the past, and we are fighting for sovereignty over Judea and Samaria today. I am grateful to my close Texan friends who are now working hard to recognize Israel’s sovereignty throughout the entire Land of Israel. May the enduring friendship between the Texan people and Israel continue to flourish, and may the God of Israel guide us in all our endeavors. May God bless Israel and may God bless Texas. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא פייר, אדוני היו"ר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, ניסיתי לחפש את ה-spirit of Texas, אבל בסדר גמור. כן. תודה רבה, אדוני. חילי טרופר. << קריאה >> אוהד טל (הציונות הדתית): << קריאה >> שיהיה קצת עניין. מה קרה? << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום למוחרת 7 באוקטובר אירע פיגוע באלכסנדריה במצרים, שלושה ישראלים נרצחו. אחד מהם – אלון שמלי. בתוך הימים הקשים והכאוטיים הפיגוע ההוא נדחק. אני מבקש, לכבודו ולזכרו של אלון, לשאת כמה מילים. אלון היה בן, אח, בעל ודוד אהוב. היה חבר, מורה ומאמן כדורגל. כל אדם שפגש בו התאהב בו ברגע. הוא ידע לאסוף סביבו אנשים ולגרום להם לרצות להיות טובים יותר ולקחת ממנו דוגמה. הוא לא התעצבן אף פעם, תמיד שמר על רוגע וקור רוח, גם ברגעים קשים. הוא תמיד ראה בכל קושי אתגר, ועשה הכול כדי לצלוח אותו. אלון תמיד אהב ספורט, ובעיקר כדורגל. מגיל תשע שיחק בבית הספר של קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב. אהבתו לכדורגל עברה אליו בירושה מאביו, אברהם שמלי, שהיה גם הוא שחקן כדורגל מצליח, עד שחלה והפך למשותק בשתי רגליו. אלון היה אדם שקט וצנוע, אך בדרכו השקטה והמיוחדת הוא ידע לסחוף אחריו אנשים. שירת בצבא כמ"כ טירונים, וכבר שם החל להראות יכולות מנהיגות. ב-7 באוקטובר 2023 אלון היה בטיול מאורגן במצרים, יחד עם אשתו מור וקבוצת מטיילים. הם שמעו על האסון שקרה בישראל, ומייד יצרו קשר עם אחיו של אלון, רותם, ומשפחתו, שגרים במושב ישע שבעוטף עזה, באשכול, שישבו באותן שעות בממ"ד, כשמחבלים היו מטרים בודדים מהבית שלהם, וניצלו בזכות קרב גבורה שניהלו חברי כיתת הכוננות של המושב. אלון ומור היו אמורים לחזור לישראל ביום שני 9 באוקטובר, וכששמעו על האסון הם ביקשו לדעת כיצד מאבטחים את הקבוצה מפני פיגוע אפשרי, וביקשו לבחון חזרה מוקדמת לישראל. חברת הטיולים וגם השגרירות של ישראל במצרים הבטיחו להם כי הם בטוחים. ביום ראשון הם יצאו לטיול באלכסנדריה, שם אחד ממאבטחי אתר מצרי ירה ורצח שני ישראלים, ובהם גם אלון, וישראלי נוסף נפצע קשה מאוד ונפטר לאחר מכן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איך קראו לו? אתה זוכר? שמו של הישראלי השני? << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אלון נורה בליבו ונהרג, למרות שניסה לברוח, רץ ואף צעק ליתר חברי הקבוצה להתכופף, והזהיר אותם מפני המפגע. אין מספיק מילים כדי לתאר את הייחודיות של אלון, את המוזיקליות, הצחוק, השובבות שהייתה לו בעיניים. הוא היה דוד אהוב על האחייניות שלו, למרות שזה היה לתקופה קצרה מדי. הוא היה בן אהוב ואוהב, תמיד דאג להוריו ולכל בני משפחתו, ועזר ככל יכולתו לכל אחד. הוא אף פעם לא אמר "לא" כשביקשו ממנו עזרה, ותמיד עשה זאת עם חיוך גדול ומתוך אהבה אמיתית. הוא דאג לכל מי שמסביבו, ובכל פעם שראה מישהו עם מצב רוח ירוד מייד דאג לדרוש בשלומו ולשאול כיצד יוכל לעזור. המורים שעבדו איתו סיפרו למשפחתו במהלך השבעה על מורה אהוב ודואג, שתמיד ביקש שישלחו אליו את הילדים הכי מתקשים, והוא כבר ידאג לקרב אותם ללימודים דרך הספורט. תלמידים שלו מספרים כי הוא ידע להתאים את עצמו לכל ילד וילדה והשאיר בליבם חותם, למרות שהיה מורה שנים בודדות. משפחתו של אלון פועלת להנציח אותו, בעיקר בתחום הספורט והכדורגל, ובין השאר, יחד עם קבוצת הפועל תל אביב, הם הקימו קבוצת כדורגל לזכרו של אלון, שבה כל השחקנים הם ילדים ובני נוער המתמודדים עם אוטיזם, ויש עוד שורה ארוכה של פעילויות הנצחה. אני אסיים בדברים שגיסתו של אלון, אירית, כתבה לו שנה לאחר הירצחו: עברה שנה, אתה חסר, אבל גם כל כך נוכח. מונצח בכל פינה – במשחקי כדורגל, על אוטובוסים, בשלטים, בטקסים, ובעיקר בזיכרונות שלנו. בטלפון הצטברו סרטונים ותמונות שרק מחכים להישלח אליך – לשמוע אותך שוב צוחק משטויות שהבנות עושות, ומסביר להן בסבלנות איך בועטים נכון בכדור; בבית נאספו ציורים ומכתבים, הקדשות וברכות ליום ההולדת ולחגים, מחכים שתיקח אותם בשישי אצל אבי, אבל עוד שישי מגיע ואתה לא שם. הדמעות כבר יבשו, אבל המחנק בגרון לא עוזב. הגעגוע הפך להיות חלק מהחיים, מין כאב חזק שלא מרפה, שאי-אפשר להתרגל אליו. אלון, אנחנו מתגעגעים אליך, ומבטיחים לזכור אותך ולהזכיר לבנות כל הזמן את הדוד האהוב והאוהב, שכל כך חסר אבל גם כל כך נוכח. יהיה זכרו ברוך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחר תתחלנה ההצבעות בוועדת החוקה בהצעת החוק לשינוי המנגנון לבחירת שופטים. ואני יודעת שבממשלה הזאת לא נהוג לקיים הבטחות, אבל בכל זאת אני מתעקשת. במסיבת עיתונאים ב-28 באוקטובר, שלושה שבועות אחרי טבח 7 באוקטובר, אמר ראש הממשלה נתניהו והבטיח בקולו: "הרפורמה המשפטית לא עומדת עכשיו על סדר-היום. הסרנו את חילוקי הדעות בינינו. התייצבנו יחד". שמחה רוטמן אמר לאחר הטבח: "כרגע, מבחינתי – – – לא, כל זמן שהמטרה שלנו לנצח את חמאס – – – אנו מאוחדים לניצחון". אחרי זה הוא אמר: "אני מאוד מקווה שהרפורמה הזו לא תחזור. הזמן לדבר על זה זה אחרי המלחמה". ושוב אמר בינואר: הנושא הזה יחכה לאחרי המלחמה. ואני לא חושב ששום דבר יהיה חד-צדדי. דעתי – שצריך לקדם רפורמה בהסכמה. כך אמר גם שר המשפטים: "צריך לשים את המחלוקות בצד". והינה, בנושא הזה של הוועדה לבחירת שופטים, הנושא אולי הכי רגיש ברפורמה המשפטית ובאי-תלות הרשות השופטת במדינת ישראל, חשבנו שיש פה בשורה: יריב לוין וגדעון סער הוציאו סרטון שבו הם מדברים מילים גבוהות וחשובות על הסכמה היסטורית. תשאלו הסכמה בין מי למי? בינם לבין עצמם, לא בתוך העם. אבל מה זה משנה? גם בזה הם נאחזו, והשתמשו כמובן בדיאלוג שהם קיימו עם חבר הכנסת לשעבר יזהר שי. וכך אמר יריב לוין: היום אנחנו בוחרים בדרך של תיקון הדברים בהסכמה רחבה; הנוסחה הזו מבטאת הסכמה של אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית. גדעון סער: "אני רוצה לבטא הערכה לזה ששר המשפטים בחר ללכת למתווה של הסדרה בהסכמה"; "בקונסנזוס רחב"; אנחנו נעביר את המתווה ברוב גדול של אופוזיציה וקואליציה בכנסת; גדעון סער צייץ: אנו שמים את הדגש על המרכיב הכי חשוב במתווה, מרכיב ההסכמה. ואני רוצה לפנות אליכם: איך יכול להיות שבעצם אתם באים בשמה של ההסכמה, כאשר מחר תתחיל החקיקה הזאת, ובפרט לאור העובדה שגם חבר הכנסת יזהר שי הוציא ומשך את הסכמתו, ואמר: לפני שלושה חודשים יצאתי למשימה להגיע לפשרה, להפסיק תהליכי חקיקה מהותיים השנויים במחלוקת, לבצע רק דיון ציבורי רחב. אבל לצערי לא הצלחנו לגשר בין הצדדים השונים, והמערכת הפוליטית של היום איננה משקפת את רצון העם לאחדות ולריפוי. לכן אני מסיר היום את תמיכתי בתהליך החקיקה בנושא הוועדה למינוי שופטים, שאותו מובילים שר המשפטים ויו"ר ועדת החוקה. אני קורא לשר המשפטים יריב לוין ולשמחה רוטמן לעצור מייד את החקיקה הזו ולעצור כל חקיקה אחרת. זו איננה העת למריבות ולפילוג המתמשך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז בשם האחדות שבמסגרתה הבאתם את הצעת החוק הזו, אין עכשיו גם אפילו לא מראית עין של הסכמה. וגם אני קוראת מפה לעצור את החקיקה הזו כעת. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-בראש. חבריי חברי הכנסת, היום בדיון בוועדת נגב-גליל הגיע השר שיקלי, שהוא בכלל שר התפוצות, להציג את התוכנית שלו להסדרת היישובים הבדואיים. בתחילת הדיון מספר לנו שיקלי על רהט, מתאר אותה, מה אני אגיד לכם – סביון. יש אפילו קאנטרי ברהט, שזאת הבריכה היחידה שקיימת ל-300,000 תושבי הפזורה. וגם הקאנטרי הזה, מי שהביא אותו זה סימון דוידסון שלנו, שנלחם על זה בקדנציה הקודמת כדי שגם הילדים הבדואים יוכלו ללמוד שחייה כי יש שם המון המון תאונות. שאלתי אותו מתי הוא היה, אז הוא אמר שהוא נמצא שם הרבה. השאלה היא אם הוא נמצא שם גם בלילה או אם היה שם בלילה אי פעם. היחס של המדינה לנגב בכלל ולבעיה הספציפית הזאת בפרט – אני רוצה לספר לכם משהו מצחיק: הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים עברה שבעה משרדים מיום הקמתה, שזה, לא יודעת, 15 שנה. היא הייתה בבינוי והשיכון, עברה למשרד ראש הממשלה, למשרד החקלאות, למשרד הכלכלה, למשרד העבודה והרווחה, לשוויון חברתי, והיום היא יושבת במשרד התפוצות. מה הקשר למשרד התפוצות? לאלוהים פתרונות. עוד דבר שגיליתי השבוע: ברשות לפיתוח התיישבות הבדואים יש כ-78 משרות, ומתוכן שתי משרות הן של אנשים מהמגזר הבדואי. הגיוני בסך הכול. אתם רוצים לפתור בעיות, אתגרים, במגזר הבדואי, כדאי שתערבו את האוכלוסייה, שתסביר לכם בדיוק מה האתגרים ומה הבעיות ומה הפערים. אי-אפשר לנהל את זה מעל הראש שלהם. ולמה אני נלחמת על זה? לא רק כי הם אזרחי מדינת ישראל; כשבפזורה יש בעיות, גם אנחנו סובלים. עכשיו, תסבירו לי, יד קשה והריסת בתים – אני לא בעד בנייה לא חוקית – אבל למה שאזרח בדואי ירצה להיכנס לגור בעיר שאין בה פינוי אשפה, אין בה חינוך ראוי, אין בה תשתיות, אין בה חשמל ראוי, אין בה תאורה, אין בה מגרש משחקים? למה? מה יניע אותו לעזוב את החלקה שלו, שהוא טוען שהיא חלקת אבותיו – אלוהים יודע, זה בדיונים בבתי משפט – ולעבור לגור בבניין בתוך עיר שהמדינה לא משקיעה בה כספים? לא ברור, אולי לעמיחי שיקלי יהיו תשובות. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על נושא חשוב – נפצים, או כמו שבשכונה אנחנו קוראים לזה נפצים, במלעיל. אדוני היושב-ראש מכיר את זה? תהיה איתי רגע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, אני איתך, אני איתך. מקשיב לך, מקשיב לך. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בעוד מספר ימים חג פורים. אושר, אתה מכיר את זה מחולון, לא? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> קפצונים ופיקות. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קפצונים, פיקות. בעוד מספר ימים חג פורים, ובכל חג פורים בשבוע שמקדים לחג, מאז שאני הייתי ילד, חלק מאווירת החג היה לפוצץ נפצים. חלק מהנפצים האלה עושים רעש שמרעיד את חלונות הבית, חלק מעלים עשן, ומה שבטוח הם לא עושים טוב להלומי הקרב ולפוסט-טראומטיים. הריח של אבק השרפה והרעש מחזיר את התמונות מן הקרב. ואני ראיתי רשויות מקומיות שהעלו קמפיינים בנושא, גם בבתי הספר. שאלתי את הבן שלי – דיברו איתם אבל לא מספיק. עדיין יש ילדים שבוחרים ליהנות בדרך הזאת, למרות שזה פוגע בהרבה מאוד אנשים. רגע לפני שעליתי לכאן דיברתי עם הבן שלי, ושאלתי אותו מה הוא ממליץ לעשות, כי זאת בסופו של דבר הבמה המרכזית; מדברים כאן על נושאים כל כך חשובים – האם הנושא הזה מספיק חשוב כדי שאני אדבר עליו. הוא ביקש ממני לדבר על הנושא ולפנות להורי הילדים ולומר להם שידברו עם הילדים שלהם, שמעשה השטות הזה יכול באמת לפגוע בלוחמים ובלוחמות שלנו ובכל אדם שמתמודד עם פוסט-טראומה. להסביר לילדים שנפצים זה פעם אחת מסוכן, כי אפשר להיפצע, ופעם שנייה זה פוגע. ואז אמרתי לו: מי יראה את זה? הוא אמר לי: גם אם אבא אחד או ילד אחד יראו את זה, ואותו ילד לא ישתמש בנפצים ונעשה טוב לבן אדם אחד, הצלחנו. אז אולי זה לא נושא הכי חשוב שמדברים עליו כאן, אין כאן צעקות וכל אחד עסוק בטלפונים שלו, כי זה מאוד מונוטוני ומשעמם. נכון, טלי? את בדרך כלל מקשיבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני הקשבתי לך, אני לא מבינה בנושא הזה של פיקות. אבל אני יודעת דבר אחד – – << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אושר מסמיק, כי נראה לי שהוא עדיין משתמש בנפצים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אתה דואג לסרט – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – בגלל שאתה דואג מאוד, בכלל, לשלומם של לוחמינו ונפגעי נפש ומתמודדי נפש, כשאתה אומר את זה, על אף חוסר המודעות שלי לסוג הנפצים והרעש ומה שזה עושה, אני מודה לך על הקריאה להתחשבות בהקשר הזה. בסדר? << קריאה >> אלי דלל (הליכוד): << קריאה >> גם אני. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, חבר הכנסת אלי דלל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני פחות מכירה ומצויה בפרטים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מה שכן, ירון, שתדע שבגדול זה יכול גם מאוד מאוד לפגוע, וזה פגע, וזה הותיר הרבה – – – << קריאה >> אלי דלל (הליכוד): << קריאה >> הוא מדבר לעניין. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעבר לעובדה שזה מאוד מסוכן, יש חוק ויש חוקים – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – זה מעורר פוסט-טראומה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אני חושב שעל מוסר ועל אחריות ועל אנושיות אנחנו לא צריכים לחוקק חוקים. אנחנו יכולים לדבר עם הילדים שלנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה הכול עניין של חינוך. הכול עניין של חינוך. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול עניין של חינוך. אני אומר, אם כל אחד ייקח על עצמו – כמו שאתה אומר לפעמים דבר תורה, זאת גם מצווה – שכל אחד ידבר עם הבן או עם הבת שלו ויגיד: חבר'ה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לצידך בכול. אבל כן המשטרה צריכה לאכוף. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המשטרה אוכפת – המשטרה צריכה לאכוף. רק ברשותך, משפט לסיום. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> במגרשי הכדורגל יש נפצים ויש – – – << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו יכולים לבנות על המשטרה, ואנחנו יכולים לחוקק חוקים. אבל מספיק שכל אחד ידבר ויסביר לילדים שלו את החשיבות – אני חושב שעשינו דבר אחד או שניים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים ביום ה-521 למלחמה, ועדיין ישנם חטופים שמוחזקים בידי מפלצות החמאס ברצועת עזה. אתם יודעים, ברוח דבריו של שר התקשורת קרעי – הוא יצא מהמליאה – אני אגיד לכם: 521 זה "חטא" לפי הגימטרייה. חטא הממשלה שעדיין נמשכת המלחמה, שעדיין אזרחים ישראלים לא הוחזרו הביתה. אבל זה לא סוד, לא סוד לאף אזרח ישראלי שהממשלה הזאת, ממשלת נתניהו – דרך אגב נתניהו זה גם 521, "חטא" – הממשלה הזאת פועלת לפי שיקולים פוליטיים נטו ואיננה פועלת לטובת העם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> התחלת להבין בגימטריות? << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנים. אבל זה לא מצחיק, אדוני היושב-ראש, ממש לא מצחיק, כי אנחנו רואים שאתם, הקואליציה, פועלים משיקולים פוליטיים, וזה ממש כואב, לא רק לי – לחברים שלי, לאזרחים. כל מי שאני שואלת – נו, מתי אתם תחליפו אותם? מתי? אנחנו צריכים לשנות את סדרי העדיפויות. צריכים לשנות את סדרי עדיפויות הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים. מרגע תחילת האסון לאורך כל המלחמה צה"ל וכוחות הביטחון הדגישו שיש צורך דחוף בהגדלת היקף המתגייסים לשירות סדיר, לשירות צבאי, אך אתם, הממשלה, קידמתם במקביל צעדים משמעותיים להגדלת הנטל על הציבור היצרני והמשרת. לדוגמה, אתם העליתם את מספר חיילי המילואים שגויסו לפי צו 8 מ-300,000 ל-400,000, ואתם מקדמים חוק השתמטות בוועדת החוץ והביטחון, וזה הזוי וזה אבסורד. בזמן המלחמה, כשהנטל גדל על אלה שמשרתים, אתם מקדמים את חוק ההשתמטות. ממשלת 7 באוקטובר פוגעת באופן מודע בביטחון של המדינה בכדי לשמור על היציבות הפוליטית שלה. זה ממש לא סוד שממשלת נתניהו, ממשלת החורבן הזו, מנותקת מהמציאות מהרגע שהיא קמה. הממשלה לא מבינה כי אנחנו נמצאים בימים קריטיים להבטחת העתיד של המדינה אחרי שנים של הימנעות מגיוס הוגן ושוויוני; אחרי שנים של תירוצים; שנים של פוליטיקאים סחיטים. הגיע הזמן לשים לזה סוף. כל אזרח במדינת ישראל חייב לשאת בנטל. ובמשמרת שלנו מי שלא יתגייס לא יקבל מהמדינה אגורה שחוקה על חשבון הציבור. הכללים צריכים להשתנות. מי שלא משרת – לא מקבל, לא קצבאות ולא כלום. לוחמי צה"ל, חיילי מילואים והציבור היצרני הם האזרחים שנושאים בעול, הם לא פראיירים. החברה הישראלית לא יכולה להמשיך להחזיק על גבה מגזר שלם שמפנה לה את הגב. מדינת ישראל זקוקה לממשלה שפויה, למנהיגות ראויה, ואנחנו נפעל כדי לשנות את המשוואות האלה. ישראל היא מדינה של ערכים, של שותפות, רעות, של תרומה, של הדדיות. רוצים זכויות? קודם כל תעמדו בחובות. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרה סטרוק, שרי ממשלת ישראל, יום האישה הבין-לאומי שמח לך, לכל נשות ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה היום או מחר? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה בשבוע שעבר. אני רוצה להגיד יום האישה הבין-לאומי שמח גם לממלא מקום נציב שירות המדינה, עו"ד רואי כחלון. 33 שרים, חמישה סגני שרים, ואין אישה אחת שמשמשת כמנכ"לית משרד בממשלה הזאת. ומה נציב שירות המדינה, ממלא מקום נציב שירות המדינה, עושה לרגל יום האישה הבין-לאומי? בוחר לאשר את המינוי של ארבעה מנכ"לים חדשים, כולם גברים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה הבעיה? זאת משרת אמון. מה יש לכם? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבעיה היא שאין אישה אחת. חברת הכנסת טלי גוטליב, אין אישה אחת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין אישה. זאת משרת אמון, מה לעשות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפס נשים שמשמשות בממשלה שלכן כמנכ"ליות משרד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, תגיד לו שמנכ"ל זה משרת אמון. שמחתי להשכיל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, מה שלא פחות מטריד מהעובדה שאין אישה אחת בתפקיד מנכ"לית משרד זה ההסבר – אנחנו ממנים את האנשים הטובים ביותר לתפקידים. הייתכן – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ידידי, אין אישה אחת שהיא ראשה באופוזיציה. יש ארבעה ראשי אופוזיציה גברים. הייתכן? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, הייתכן שאין אישה אחת טובה בישראל שיכולה לשמש מנכ"לית משרד? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ככה יצא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש, ברור שיש, אבל זה משרת אמון. מה יש לכם? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> יוראי, תרד, תיתן לטלי לעלות, כי יש פה רק שלושה גברים למעלה. טלי, אולי תחליפי אותו? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אותי זה פחות מצחיק, ואני אשמח אם תשמור על זכותי לדבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היו"ר, תגיד לו להוציא אותי. תגיד לשמחה להוציא אותי. כבר הרבה זמן הוא לא הוציא אותי. מר רוטמן, אתה יכול להוציא אותי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תדאג, אני אוסיף לך את הזמן על ההפרעות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> את צודקת במאה אחוז, זאת משרת אמון, לחלוטין. האם אתם לא סומכים על נשים? האם אין לכם אמון שיש נשים טובות ומצוינות בעם ישראל שיכולות לשמש כמנכ"ליות משרד? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – הן מעולות. מה הקשר? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> נסו להגיד את זה, אם יש לכם אומץ, ללוחמות מג"ב. נסו להגיד את זה לחובלות, לטייסות, ללירי אלבג. נסו לומר את זה לאמילי דמארי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אוי אוי אוי. מה זה קשור? זה מנכ"ל, תפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי הוא משרת אמון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> נסו לומר את זה למירב לשם גונן. נסו לומר את זה למרים פרץ. נסו לומר את זה לעדה יונת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ראש השב"כ, ראש המוסד, הרמטכ"ל. נסו לומר את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן. אפשר? אפשר ראשת שב"כ. כן, כן, אם אפשר. תודה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד לי כשאתה רוצה שאני אמשיך לדבר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תמשיך, תמשיך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, אני רוצה להגיד לממלא מקום נציב שירות המדינה: הטכנולוגיה קיימת, אפשר למנות נשים לתפקידי מפתח, למנכ"ליות משרדי ממשלה. אנחנו עשינו את זה בממשלת השינוי. בממשלת השינוי כיהנו תשע נשים כמנכ"ליות משרדי ממשלה. זה לא צירוף מקרים שהממשלה הזו לא ממנה נשים לתפקידי מפתח, למנכ"ליות משרד, לשרות. יש חמש שרות ו-33 שרים וחמישה סגני שרים. הממשלה שולחת מסר ברור לנשים: אתן לא שוות בעינינו. זה המסר שהממשלה הזו, שאת חלק ממנה, השרה סטרוק, מוסרת לנשות ישראל: אתן לא שוות בעינינו. וזאת בעיניי בושה וחרפה שיש 33 שרים וחמישה סגני שרים – ויש אפס נשים כמנכ"ליות משרד. אמרה את זה נכון חברת הכנסת גוטליב: זאת משרת אמון. אין לכם אמון בנשות ישראל שהן מסוגלות לכהן בתפקידים הבכירים האלה, כמנכ"ליות משרד? << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי. אז למה אתם לא ממנים? למה אין אישה אחת בתפקיד הזה? זה מצחיק אותך, השרה סטרוק? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – שטויות – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> במקרה יש 33 מנכ"לים ואין מנכ"לית אחת, נכון? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אין ספק שהשרה אורית סטרוק לא בחרה מנכ"לית כי אין לה שום הערכה לנשים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שואל – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה מקשיב לעצמך? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, הבעיה היא במציאות. המציאות היא עקומה, ולא העובדה שעם 33 שרים אין אישה שמכהנת כמנכ"לית משרד. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> למה את לא מעריכה נשים – – – תעריכי נשים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני שמח מאוד שזה מצחיק אותך. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> פשוט, זה לא ייאמן. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ייאמן? אני מסכים איתך, זאת מציאות שהיא בלתי נתפסת ובלתי נסלחת, העובדה שאתם משדרים מסר לנשים במדינת ישראל שלפיו אתן לא שוות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב. קיבלת הארכה של הארכה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה את אומרת? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה מפריע לי. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, יש לי שאלה. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> תשים לך מראה לפנים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מראה? המראה היא שאין נשים. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> שבוע שלם – – – מדינת ישראל מדברת על היחס של – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה רוצה – תיגש לכבוד השרה ותנהל איתה דיאלוג. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אם יש הערת ביניים שהיא אנחה עמוקה, כזה – אהה – איך הפרוטוקול רושם את זה? אני לא יודע, כי הפרוטוקול צריך לשקף את מה שהולך פה במליאה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת שמחה, אתה לא בוועדת החוקה עכשיו. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – ואם נאנחים, אני לא יודע איך רושמים. מה זה? אוה – כמה ו"וים את עושה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה מאוד מצחיק באמת שאין נשים מנכ"ליות משרד. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אה. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> זה יותר טוב מכל קומדיה, מה שעשית עכשיו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נכון, אתן מקדמות נשים באופן דרמטי. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אתה לא קולט איפה אתה נמצא, איפה המפלגה שלך נמצאת – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> איפה המפלגה שלי נמצאת? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל מנהלות הסיעה שלנו הן רק נשים: טייבי, עליזה, עליזה, נטע. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מי חברות הסיעה שלך? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, רק שתדע. הן לא רוצות להיות. הצענו להן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אה, הן לא רוצות להיות? זאת הבעיה, שהן לא רוצות להיות, או שאוסרים עליהן להתמודד? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, די, די. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אין מנכ"לית. זה צירוף מקרים, אדוני. והשרה סטרוק צוחקת לה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות לראש הממשלה נתניהו – יש לך את הכוח הפורמלי להמשיך את הלחימה בעזה ולסכן את חיי החטופים הנוספים החיים, אבל אין לך את הכוח לטעת תקווה בקרב מיליוני ישראלים. אני פונה אלייך, השרה סטרוק, שמכבדת אותנו כאן. מותר לך לחשוב אחרת, אבל חשוב מאוד שתיקחי לתשומת לבך ולשיקול הדעת העמוק שלך את הקרע בנפשם של מיליוני ישראלים אם תבחרו בהמשך הלחימה כעת במקום להשיב את החטופים. נתניהו, יש לך את הסמכות לחזור בך מעקרונות המתווה שאתה עצמך הבאת לקבינט ניהול המלחמה לפני עשרה חודשים, בסוף מאי בשנה הקודמת. אתה דיברת על הפסקת אש ארוכה, אתה דיברת על החזרת חטופים ושחרור אסירים, כולם. אתה דיברת על פינוי כמעט מלא של עזה. זה המתווה שבאמצעותו אפשר להחזיר את האחים והאחיות. זה המתווה שהאמריקאים דוחקים בך לבצע כעת, עכשיו, באיחור נורא. אבל אין לך את היכולת להעניק למאות אלפי לוחמים ומשפחותיהם, שייתכן שייקראו ללחימה, את האמון בממשלה שמחליטה בדעה צלולה לבחור בדרך טרגית. שכן בניגוד לאמירה החוזרת שוב ושוב מדוברי הממשלה, אי-אפשר גם להילחם בחמאס, גם לנצח אותו, וגם להשיב את החטופים. יש סדר הגיוני רציונלי: ראשית, לבצע את המתווה שעליו דיבר נתניהו ואושר בקבינט ניהול המלחמה, והוא זה שעמד לנגד עיניו של הנשיא טראמפ כאשר רצה להוביל אותנו ב-16 בפברואר להמשך הדיון על שלב ב' – להחזיר את החטופים, ולאחר מכן אנחנו נוכל להתבונן במציאות ולהחליט מה לעשות. ואני אומר לכם את זה בתור מי שחי בקרבת עזה ויודע שלא יהיה ביטחון מלא בחודשים הקרובים. נכון. זה מה שצריך לעשות. יש לך, נתניהו, את הכלים השלטוניים להכביד את הנטל על המשרתים ממילא ולשחרר את המשוחררים ממילא, אבל אין לך את הכלים להוביל אותנו בדרך החתחתים הלאומית. אני מבקש ממך, צא מעצמך, צא מהריכוז שלך בעצמך ובשרידות הפוליטית. תסתכל עלינו, על כל עם ישראל. תפקידך כמנהיג הוא להוביל את כולנו – לא רק את הממשלה שלך אל עבר סיום תקופת כהונתה, אלא את כולנו ביחד לדרך הראויה, להחזיר את החטופים עכשיו, וההמשך ידוע בשנים הבאות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין חשיבות לעובדות, אין חשיבות למציאות. "הוי האֹמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חֹשך לאור ואור לחֹשך, שמים מר למתוק ומתוק למר", כך אמר ישעיהו. היום כינסתי את השדולה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. ביקשתי, רציתי, ניסיתי שיהיו שם גם חברי כנסת מהקואליציה. בואו נזכיר כמה נבחרי ציבור מפה שאמרו אחרי הטבח. ציטוט: את כל השאלות נשאל בוועדת חקירה ממלכתית – אמרה, אתה זוכר מי? מירי רגב. או ניר ברקת, שאמר קצת אחרת: הוועדה צריכה להיות נוחה – כאילו להישרף, להירצח, להיחנק ולהיחטף זו בחירה נוחה. אבל זה לא רק מסמוס, זו יריקה – יריקה בפרצוף של המשפחות, של הפצועים, של השבויים שעדיין שם. זה ביזיון. הם לא באו. פניתי לח"כים שהתבטאו בגלוי בעד ועדה בחודשים האחרונים – השרים ארבל, אלי דלל, ינון אזולאי, יוסי טייב – והם לא באו, אף אחד לא בא. אתמול הייתי בניר עוז יחד עם ועדת החינוך. בכפר עזה ראיתי במו עיניי איך ארגון אחים לנשק – שיש עדיין כאלה שמשמיצים אותו – הלכו ושיפצו בעצמם שכונה חדשה בכפר עזה. אף אחד לא מינה אותם לזה. מאות מתנדבים, 5 מיליון שקלים גיוס משאבים ציבורי, ואפס השתתפות מהמדינה, כי המדינה עדיין לוקחת את הזמן. ושוב, כמו תמיד, חברה אזרחית מדהימה קמה מההריסות ובונה מחדש, והממשלה – הממשלה עדיין לא לקחה אחריות. ובשדולה היום, מרב סבירסקי, אחות של איתי, זיכרונו לברכה, שנחטף ונרצח בשבי החמאס, ובתם של אורית ורפי, שנרצחו בביתם, שאלה שאלה פשוטה: השב"כ חוקר, צה"ל חוקר, המשטרה חוקרת – מה עם הממשלה? מה עם הכנסת? מה עם הקואליציה? מה איתם? מה עם חקירה? מי, מי יחקור את החוקרים? היא לא קיבלה מענה. ועל בסיס דרישה כל כך בסיסית לחקור את הכשלים, להפיק לקחים, שוב ושוב מעיזים בקואליציה לעוות את המציאות, לספר סיפורים שיודעים שהם שקר. הרי מפרקים, צעד אחר צעד, את מוסדות המדינה. זה התחיל עם בג"ץ, עבר לשאר מערכת המשפט, הצבא היה על המוקד והשב"כ, ואז הרמטכ"ל, ועכשיו הגרי. כל פעם מישהו אחר, רק אנחנו לא אשמים. אבל חברים, זהו. האשמים נגמרו. אין חקירה כי יש לכם ממה לפחד; אין חקירה כי אתם יודעים היטב מי אחראי; אין חקירה כי האינטרסים שלכם חשובים לכם יותר מהמשפחות השכולות, מהחטופים, מהמדינה. האמת לא תיעלם – היא תגיע גם אליכם. ועדת החקירה שתחקור את מחדל אוקטובר תקום, והאמת תורה דרכה. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ארז, אתה שקט היום. אין תגובות, אין – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה מחכה לראות? אני בפיילוט עכשיו? אתה מתאמן? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא יודע, אתה לא זורם היום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא כל יום פורים. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר היינו בוועדת הנגב והגליל, והשר שיקלי הגיע ודיבר על תוכנית המיקודים של החברה הבדואית בנגב, אדוני היושב-ראש. מה שהם רוצים בעצם – הם רוצים למקד, ולהוציא את הבדואים מהכפרים שלהם, מהכפרים הלא-מוכרים; לגרש את המשפחות ולהעביר אותן ליישובים הקבועים. כמו שאמרנו בוועדה, אנחנו אומרים את זה כאן. אנחנו לא נסכים לשום מתווה שיגרש את הבדואים מהאדמות שלהם. אלה אדמות שלנו, ואנחנו דורשים, ושוב מבקשים – אנחנו מבקשים מהממשלה לנהל שיח עם הבדואים, לא דרך דחפורים והסדרה, אכיפה תומכת הסדרה. אכיפה תומכת הסדרה, זאת אומרת, לגרש את האנשים בכוח, כמו שעשו באום אל-חיראן. גירשו את האנשים לחורה – הוא לא אהב לשמוע את זה – והקימו יישוב חדש, דרור. ביזנס על החשבון של הבדואים. אנחנו לא רוצים את זה. מכאן אני פונה לראש הממשלה – שלא ישאיר את התיק של הבדואים בידי שיקלי והחבורה שלו. אנחנו רוצים שראש הממשלה יתערב ויפסיק את הרדיפה של החברה הבדואית בנגב על ידי כל הרשויות. יש תקציבים שמעבירים, אבל הבדואים לא בחשבון. ואנחנו רואים מה קורה בחברה הערבית – הפשיעה משתוללת בחברה הערבית. יש תקציבים, ואין שוטרים למגר את הפשיעה בחברה הערבית. 48 נרצחים מתחילת השנה, ופיקוד המשטרה מתלונן על כך שאין שוטרים, אבל להריסות יש שוטרים. להרוס בתים – יש שוטרים. להרוס מסגדים – יש שוטרים. לתפוס גורים בנגב וקופים ואריות – יש שוטרים. כל השבוע הזה הרשת געשה ורעשה על כמה גורים בנגב, כמה קופים, (אומר בערבית: קופים וגורים.) << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אריות. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מה זה? מה קורה כאן? תתעשתו. הגיע הזמן להסתכל על החברה הבדואית בצורה שווה, להפסיק את הריסת הבתים, לתת לזוגות הצעירים אופק ולתת להם אפשרות לבנות. זה מה שאנחנו דורשים. מספיק עם הגישה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לכם מכתב שהגיע אליי מסטודנטית להנדסת תוכנה מהנגב. היא כתבה: בין קוד לירי, המסע שלי להנדסת תוכנה בנגב. דמיינו שאתם עובדים על פרויקט חשוב ותלויים באינטרנט כדי להגיש משימה בזמן, ואז הרשת נופלת. אתם מנסים שוב ושוב להתחבר – כלום. עכשיו תוסיפו לזה קולות ירי ברקע. איך הייתם מצליחים להתרכז? איך הייתם יכולים לחלום בגדול בסביבה כזו? תדמיינו רגע, אתם לומדים על הטכנולוגיות הכי מתקדמות בעולם – בינה מלאכותית, סייבר, מערכות אוטונומיות – ובסוף יום לימודים אתם חוזרים הביתה, אבל האינטרנט בקושי עובד, הרחובות לא מוארים, וברקע נשמעות יריות. זה לא סרט דיסטופי – זו המציאות שלי, שלנו. לגדול ביישוב ערבי בנגב, זה אומר שחלומות גדולים נתקלים במציאות קשה, זה אומר תשתיות של מדינת עולם שלישי. האינטרנט איטי כל כך, שלפעמים אפילו שיעור בזום הופך למשימה בלתי אפשרית. ואם זה לא מספיק, כמעט כל ערב נשמעים קולות ירי. משטרה? היא כמעט שלא מגיעה. ואם אתה מדבר על זה, יגידו שאתה בכיין שתמיד מתלונן. וחוץ מזה, איך אפשר לחלום על קריירה בהייטק כשבסביבה שלך יש כל כך מעט אנשים שעשו את זה לפניך? המכתב ארוך, אבל אני אעצור כאן. ואני אומר, הגיע הזמן לפתח את הנגב, הגיע הזמן לתכנן יחד עם אנשי הנגב, ולא מעל ראשיהם של אנשי הנגב – לתכנן מה שטוב להם. רק ככה אפשר לקדם את הנגב ולהתקדם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי נוכח? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו אני צריך ללמוד איך עוצרים בן אדם כשהוא עובר את שלוש הדקות. זה השיעור שאני צריך לקבל עכשיו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תעקוב. תעקוב, אחי. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> תקשיב, סימון, אולי יש עוד משהו שתוכל ללמוד. לא בטוח, אבל אני אנסה. אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, בפרקי אבות לימד אותנו אבטליון: "חכמים, היזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות" – תיזהרו בדברים, אל תשאירו אותם לפרשנויות, כיוון שגם אם אתם מתכוונים לגאולה ולטוב, זה עלול להוביל לגלות ולרע. וזה נכון לחכמים, וזה נכון לכל איש ציבור שדבריו נשמעים ומשפיעים. ואני נזכרתי במשנה הזאת כששמעתי היום בזעזוע עמוק ובכאב רב את הדברים של ראש האופוזיציה יאיר לפיד. ואני אומר לך, יאיר, כמה שגיאות נוראיות וטרגיות אפשר לעשות בשלושה משפטים. עכשיו אני אומר לך, אדוני היושב-ראש ואזרחי ישראל, מה אמר היום לפיד. שלושה דברים – 1. אם ישראל תחזור להילחם החטופים ימותו. 2. הטענה שאפשר להחזיר אותם במבצע צבאי לא עמדה בשום מבחן. והכי נורא – 3. חזרה למלחמה פירושה מותם של החטופים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה היה הראשון. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה הטקסט שלו. אני מקריא לך מהטקסט, כמו שמופיע בפרסום שלו. ואני רוצה להשיב גם לך, סימון, ראשון – ראשון ואחרון – אחרון, בתקווה שראש המפלגה שלך יחזור בו. דבר ראשון, אומר לפיד, אם ישראל תחזור להילחם, חטופים ימותו. סליחה, סליחה, אם ישראל תחזור להילחם, מה שבטוח זה שחיילים ימותו. מדינה אומרת כאקסיומה, כאמירה אפריורית מקדמית, שאי-אפשר לחזור להילחם – למה? כי ימותו. נכון, יכולים למות גם חטופים, יכולים למות בוודאי חיילים, וברור שצה"ל צריך לעשות הכול כדי שלא ימותו אלו ואלו, כמה שפחות. אבל מדינה שלא מסוגלת להשקיע דם, יזע ודמעות – שלא תילחם כי אולי יש איזושהי מחשבה שייהרגו אנשים – זאת מדינה שלא יכולה לשרוד. האמירה הזאת היא מופקרת ומסוכנת. דבר שני – הטענה שאפשר להחזיר את החטופים במבצע צבאי לא עמדה במבחן. בדיוק הפוך. ומי שבוועדת חוץ וביטחון יודע שזה בדיוק הפוך – זה עמד במבחן פעמיים. גם ב-27 באוקטובר 2023, אם יש משהו מרכזי גם בחומרים המודיעיניים שגרם לסנוואר – לצערי הרב, בטעות – כשהוא חשב שאנחנו כובשים את רצועת עזה, רם בן ברק, מה הוא אמר? הודנה, הודנה, במונחים שלו, בחומרים. הודנה – למה? לרענן את הכוחות. זה גם הצידוק הדתי היחיד. אגב, אותו דבר עכשיו. המבצע של 162, פינוי האוכלוסייה מצפון רצועת עזה – מה גרם לעסקה? למה אי-אפשר לומר את האמת? ולפיד אומר: הממשלה משקרת. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל למה שלא תגיד אתה את האמת? תגיד אתה את האמת. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה גרם במבחן – האמת היא שרק כשהאסלאם הזה, הרדיקלי, על ארבע, יש לו צידוק דתי בכלל לעשות הודנה, וזה קרה פעמיים. אז לומר שזה לא? ודבר אחרון והכי נורא שאמר היום חבר הכנסת לפיד – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, תודה רבה. סימון, שים לב. בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> דבר אחרון, דבר אחרון, וזה הדבר הכי נורא והכי טרגי שהוא אמר, ואני יודע שהוא לא מתכוון לזה, יאיר לפיד. אין לי ספק שהוא לא מתכוון לזה, אבל הוא אמר את זה, וזה נורא, כי זו עלולה להיות נבואה שמגשימה את עצמה – לומר שחזרה למלחמה פירושה מותם של החטופים. אוי, אוי ואבוי לנו. את מי זה משרת, רם? את מי זה משרת? כמה זה משרת את הצד השני לומר דבר כזה. כמה זה נוראי, כמה זה טרגי. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> שלושה דברים, שלושתם לא נכונים. הגיע הזמן, כמו שאמר לפיד, באמת לומר את האמת, ובעיקר לא לפגוע בחטופים. בעיקר לא לפגוע בחטופים, יאיר לפיד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. אני יכול לנחש על מה אתה הולך לדבר? על תאונות דרכים. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי, חברות וחברי הכנסת, סגן ניצב יוסי אביטן לוחם בתאונת דרכים כבר 30 שנה במסגרת עבודתו במשטרה. הוא עכשיו ראש את"ן דרום, והוא נקרא ביום ראשון לפנות בוקר לזירת תאונה מחרידה שבה אוטובוס התהפך בכביש 40. היה הרוג בתוך האוטובוס, והוא מצא אותו. ההרוג זה הבן שלו, לירון, בן 17. "כל כך הרבה אנשים הצלתי בכבישים, אבל אותך, את הבן שלי, לא הצלחתי להציל", כך ספד יוסי לבנו מעל הקבר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. זה קורע. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבא לא צריך לקבור את הבן שלו. בתאונות דרכים אין מוות הירואי, אין איזה סיפור גבורה שאפשר לספר למשפחה. ויותר גרוע, אלה מקרים שהיה אפשר להציל אם הממשלה ובראשה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים היו עושים את מה שידוע שצריך לעשות. יש קונסנזוס, התוכניות קיימות. יוסי אביטן הוא לוחם אמיץ שלחם 30 שנה עד שאיבד את הבן שלו. לירון היה ילד של צחוק והומור, אוהד הפועל באר שבע, איש של מוזיקה. גם בתאונה שבה מצא את מותו הוא היה באוטובוס כשחזר מהופעה של להקת שיבוש. האוטובוס התהפך והנורא מכול קרה. כדי לנצח את המלחמה בכבישים לא די בלוחמים אמיצים כמו יוסי אביטן. אנחנו צריכים מנהיגות, צריכים פעולה, צריכים אומץ. צריכים שתסתכלו בראי ותבינו שהמוות הזה הוא על הידיים שלכם. שרון ביידר היה דובר הרלב"ד. עד לא מזמן איש מקצוע מוערך – ברלב"ד אמרו לי עד כמה הם אוהבים אותו – עד לרגע שבו הוציא הודעת סיכום, שאושרה על ידי המנכ"ל, לגבי מצב ההרוגים בשנת 2024. לא היה שום דבר מיוחד בהודעה, היא גם קיבלה אישור, רק סיכום הנתונים וקריאה של יו"ר הרלב"ד יורם הלוי לשינוי סדרי העדיפויות ולהגברת האכיפה. הכי פשוט, נכון? לא המנכ"ל שאישר לשרון את ההודעה פוטר, אלא שרון פוטר, כי זה לא התאים לשרת התחבורה שהוצאה הודעה שמספרת על זה שמשהו במשרד שלה כשל, גם אם זה האמת. היא לא רוצה להזכיר שבמשמרת שלה יש הכי הרבה הרוגים 16 שנה אחורה. היא מעדיפה להתעסק בטקסים ובגזירת סרטים, ולא רוצה שיפריעו לה עם הרוגים. היא הלכה לטיול ללמוד מהודו איך להילחם בתאונות הדרכים, אבל היא לא סיפרה שבהודו מדי שנה נהרגים בין 150,000 ל-200,000 איש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וואו. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בין 150,000 ל-200,000 איש בהודו מתים בתאונות דרכים. יש לנו מה ללמוד מהם? מפולין יש לנו מה ללמוד, אפילו משם, אבל משם היא לא לומדת. באורח פלא כבר שבועיים שנתוני הרלב"ד על הפצועים וההרוגים לא קיימים. יש תקלה בשרת. אני פניתי, וכל הזמן אומרים שיתקנו. שבועיים לא מצליחים לתקן את התקלה הספציפית הזאת, שמספרת מה מצב ההרוגים בכבישים. אפילו לא מסתירים את זה. הם אומרים: אם זה לא כתוב, זה לא קיים. אז אני אומר למירי, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים: את שוכחת שגם זה התפקיד שלך. אנחנו נמשיך להזכיר, לצעוק, לעשות הכול כדי שהמדינה תדע – אני יודע שנגמר לי הזמן, אדוני, ואתה רואה, גם ככה אנחנו עוזרים, סימון, לסיים את הזמנים – המספרים האלה אולי משעממים אותך, אבל מאחורי כל מספר יש עולם ומלואו. גברתי שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, לא משנה כמה שתנסי להסתיר, המוות בכבישים נמשך. יותר מ-80 הרוגים בחודשיים וחצי. אנחנו מתקדמים ל-600 הרוגים – מעל 600 הרוגים מאז 7 באוקטובר. לא הייתה כאן מעולם שרה כל כך מנותקת, שרה שלא אכפת לה מהמוות שהוא תחת אחריותה. אשרינו שיש לנו לוחמים כמו סגן ניצב יוסי אביטן. בושה לנו באנשים ובשרים כמו השרה מירי רגב. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה סגרתם? בסדר, אז חבר הכנסת מאיר כהן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, תראו, אני מסתכל על תקציב המדינה ואני מסתכל על הטלת המיסים הנוראה הזאת, ואני שואל אתכם באמת – אלה שלא משנה מה הדעה הפוליטית – אלה שמשרתים בצבא, הילדים שלכם משרתים בצבא: גם אתם והמשפחות שלכם חלק מהמעמד הזה שנותן את הכול ולא מקבל דבר. אני מסתכל על התקציב ועל הרכב התקציב ולא מאמין שמעמד הביניים, שהלוחמים, שהמשפחות, מימין ומשמאל, מהעיר, מההתיישבות, מיהודה ושומרון, מהציונות הדתית, מקיזים את דמם, נותנים את נשמתם, והם הראשונים – אני לא רוצה לדבר איתכם על הגיוס לצה"ל, אני אדבר בהזדמנות הראשונה, אבל היום, כשאנחנו על סיפה של העברת התקציב, אני לא שומע אתכם נלחמים בשביל הציבור הזה. אני לא שומע אתכם נלחמים על כך שמעלים מיסים, על כך שגל ההתייקרות הזה כובש את המדינה ופוגע בראש ובראשונה במעמד שנותן את כל-כולו למדינה הזאת. ואתם יושבים כמו מחלקת הקפואים. פוגשים במסדרונות הכנסת, מקטרים, אבל נכנסים לתוך הוועדות ובאורח פלא אף אחד מכם לא מצייץ. לפחות תשמיעו את קולכם. תשמיעו את קולכם לטובת המעמד הזה, הציוני, הטוב, המשרת, שנותן את נשמתו, ומגיע תקציב כזה, שפוגע בו ואומר לו: אתה יודע מה, אתם יודעים מה, לא רק שאתם נושאים על גבכם את המלחמה הזאת, לא רק שאתם נושאים על גבכם את הציווי של הציונות, אתם גם אלה שתהיו הראשונים להיפגע. אני מסתכל, אנחנו יושבים בוועדת חוץ וביטחון וקוראים למשרדים בכדי שהם יציגו לפנינו את אי-השוויון המשווע בחברה הישראלית, שהולך ומתעצם. ומי שיושב מהליכוד מרכין את ראשו כאילו הוא לא שומע, כאילו זה לא גם האנשים שלכם, כאילו זה לא גם הבנים והבנות שלכם. ולכן, אני מאוד מקווה שעד התקציב מישהו יתפכח, שלפחות יזעק את הזעקה ויגיד: די לביזה המוטרפת הזאת, די לביזה של תקציב המדינה, די ליפול על מעמד הביניים, שנותן את כל-כולו, שלא יכול לשלוח את הילדים – כי היום ללכת ולשלוח ילדים לפעוטון, זה מגיע עד ל-3,200 שקלים למפוקחים; לאלה שלא מפוקחים זה מגיע עד ל-5,000 ו-6,000 שקלים. אבל הם אלה שאתם תקיזו את דמם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר איתכם על צביעות. יו"ר האופוזיציה לפיד טוען באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהאמריקאים דואגים לאזרחים שלנו יותר מאשר ממשלת ישראל, או שלשיטתו טראמפ דואג לחטופים יותר מאשר נתניהו דואג להם, שהאמריקאים מנהלים משא ומתן בנפרד מאיתנו עם החמאס כי הממשלה גוררת רגליים, אצל הממשלה שלנו השיקולים פוליטיים – וכך הם ממשיכים. אבל הינה הסתירה הזועקת לשמיים, או כמו שינון מגל אומר: הלפיד והיפוכו. מר לפיד, כיו"ר האופוזיציה, טס לוושינגטון ומציע מצד שני תוכנית מדינית הזויה לסיום המלחמה, שאומרת שמצרים תשתלט על הרצועה ותנהל אותה, אבל זאת בניגוד מוחלט לתוכניתו המבורכת של הנשיא טראמפ, שמדבר על הגירת תושבי עזה. מה זה, אם לא אצבע בעין בעינו של טראמפ? אותו לפיד, שטוען שממשל טראמפ דואג לישראל, הוא זה שמתנגד בכל כוחו לתוכנית ההגירה המעשית של טראמפ, תוכנית שסוף-סוף מציעה פתרון אמיתי ומעשי להרחקת האיום מגבולנו. אז אם לפיד מאמין שארצות הברית כל כך דואגת לישראל, מדוע הוא מחבל בתוכנית ההגירה של הנשיא האמריקאי? איך הוא יכול לטעון שהאמריקאים דואגים לאזרחינו יותר מממשלתנו אבל בו-בזמן לדחות את הפתרונות שלהם? אז אני שואל בפשטות: מר לפיד, האם אתה מאמין באמת שמצרים, שלא רק שלא הצליחה לעצור את הברחות הנשק לעזה ואף העלימה עין, ואפילו גם עודדה את ההברחות, היא זו שתבטיח את ביטחון תושבי העוטף? האם באמת תושבי ניר עוז, שדרות ובארי צריכים לסמוך על מצרים שתגן עליהם? אז מר לפיד, אם אינך יכול לעזור, בבקשה, אנא, אל תפריע. אתמול התכנסה שדולת ארץ ישראל בנושא "יישום תכנית ההגירה של טראמפ". אני שמח לבשר שהתוכנית אכן קורמת עור וגידים. ישנם כבר צוותי פעולה, ותפקידנו כאן יהיה לדחוף בכל הכוח ליישום מהיר ויעיל של התוכנית. מבחינתי אם אפשר אפילו לצרף כמה חברים מכאן שיצטרפו לחבריהם שם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת דנינו מסכם? יש סיכום? חבר הכנסת דנינו, לא מסכם? טוב. לא, הם לא רוצים לסכם. השר רוצה לסכם? לא. בסדר. חברי הכנסת, ההצבעה שמית. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022. הצבעה שמית. בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי כנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו משתתף בהצבעה איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו משתתף בהצבעה אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – בעד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – בעד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נכוח סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד עפיף עבד – בעד איימן עודה – נגד יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו משתתף בהצבעה יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – בעד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – בעד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – נמנע אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סיבוב שני, בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת איתמר בן גביר – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו משתתף בהצבעה אחמד טיבי – נגד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האם יש חברי הכנסת שרוצים להצביע, שנוכחים באולם ולא הצביעו? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) משה ארבל – בעד << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 48 בעד, תשעה נגד. אני קובע כי בקשת הממשלה התקבלה. << הצח >> הצעת חוק נוכחות עורך דין בחקירת אוכלוסיות שונות (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1839).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר היום הצעת חוק נוכחות עורך דין בחקירת אוכלוסיות שונות (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025 בקריאה ראשונה. אני מזמין את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השרים, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, זה רגע יוצא דופן. אני חושב שהצעת החוק הזו היא פריצת דרך ענקית. הצעה שלא הייתה מתאפשרת, אני חייב לומר, אלמלא ההסכמה ואומץ ליבו של חברי השר לביטחון לאומי חיים כץ, שהסכים למה שקודם לכן לא הסכימו לו. וההצעה עוסקת סוף-סוף – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת משה פסל, זה מפריע. משה פסל. << דובר_המשך >>שר המשפטים יריב לוין:<< דובר_המשך >> ההצעה עוסקת סוף-סוף בצעד ראשון וחשוב מתוך שורת צעדים שאני מתכוון לנקוט ולהוביל כדי לתקן עוול ועוולות קשים מאוד שנוגעים לזכויות חשודים, לזכויות נאשמים ולאופן שבו מתנהלים ההליכים הפליליים במדינת ישראל. הצעת החוק קובעת לראשונה חובת נוכחות סנגור בחקירות, דבר שהוא מובן מאליו בלא מעט מדינות בעולם ולא קיים בכלל אצלנו. הדבר הזה הוא בלתי נתפס, בטח כאשר מדובר בעניינם של קטינים ובעניינם של אנשים עם מוגבלות נפשית שנחקרים כחשודים. אני חושב שזה ברור לחלוטין שאנשים כאלה, במעמד הקשה כל כך הזה של חקירה, נמצאים מלכתחילה בעמדה קשה מאוד, והעובדה הזאת לא אחת מביאה לתוצאה שבינה לבין חקר האמת אין דבר וחצי דבר. ואני בעד חקר האמת, אבל אני חושב שכדי להגיע לחקר האמת ראוי שבמעמד המורכב הזה של חקירה תהיה נוכחות של סנגור בדרך שתבטיח שזכויותיהם של הנחקרים לא תיפגענה ולא ייעשו מעשים שאסור לעשות אותם בשעת החקירה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שר המשפטים, מה זה אוכלוסיות שונות? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אז אמרתי: אנחנו מציעים כפיילוט לחמש שנים לעשות את הניסיון הזה לקבוע חובת נוכחות סנגור בחקירות של קטינים ושל אנשים בעלי מוגבלות נפשית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה? לאנשים רגילים אתה מתנגד שיהיה עורך דין? אני חולק עליך. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> מתוך תפיסה – ובעניין הזה אני חולק על חבר הכנסת מיקי לוי, וזו מחלוקת לגיטימית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון, יש בארצות הברית. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני חושב שנכון שזה יהיה – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כנראה שלא היית אף פעם בחדר חקירות כשאתה חוקר חשוד ברצח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צריך להגדיר, אתה צודק. לא כל עבירה, עד עשר שנים. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> רבותיי, אני לא יודע אם לא כל עבירה, לא הייתי קובע מסמרות כל כך בקלות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני אומר את דעתי, זכותי. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני מסכים עם היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עבירות טרור לא הייתי מכניס לעניין הזה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני מסכים שבעבירות טרור הדברים הם יותר מורכבים, אבל בגדול אני חושב שהשאלה צריכה להיות, בדיוק כמו שהצגת אותה עכשיו: מתי לא. הכלל כן, והשאלה היא מתי לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – – כמו ארצות הברית. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> ולא שהכלל הוא אף פעם, כמו שהוא עכשיו. ואת החומה הזאת אנחנו – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בחוק, האמת, אפשר, רק המשטרה – – – בחריגים של שיבוש ודברים כאלה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> כן, ולא מאפשרת. רבותיי, אנחנו היום מבקיעים את החומה הזאת בפיילוט זעיר, כי הדבר הוא מורכב, בצעד ראשון בהוראת שעה לחמש שנים, שמחילה את הזכות הזאת קודם כול על האוכלוסיות החלשות ביותר, כאשר הן נמצאות בוודאי בחדרי חקירות – על קטינים ועל נחקרים שיש להם מוגבלות שכלית ונפשית. אני חושב – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, קטינים בכל עבירה? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> כן, התשובה היא כן. אני גם אגיד לך, חבר הכנסת מיקי לוי, השאלה היא טובה, אבל אני אגיד לך לפחות איך אני רואה את זה: מצד אחד יש טענה שאם העבירה היא חמורה, יש רצון למנוע פגיעה כלשהי בחקירה ולכן לא לאפשר גם נוכחות של סנגור. בצד השני, דווקא ככל שהעבירה חמורה יותר והעונש בצידה הוא חמור יותר, עיוות הדין שנגרם כתוצאה מזה שיוצאו הודאות באופן בלתי תקין או שהליך החקירה יהיה נגוע בפגמים – ודאי שהנזק הוא נזק הרבה יותר גדול. ואני חושב שבאיזון בין שני הדברים האלה, אני חושב שנכון לאפשר, בטח במקרה של קטינים, נוכחות של סנגור בחקירות כולן. ואני חושב שאם אנחנו נדע לעשות את זה בצורה הנכונה, אנחנו נשיג את המטרה ולא נפגע בחקירות, כי אין כאן מטרה לפגוע בחקירות, ואני מסכים איתך שצריך לעשות את זה בצורה שלא תפגע בחקירות. צריך לומר שכבר היום החוק קובע כל מיני הסדרים שנוגעים לחקירות על ידי חוקרי ילדים וכו', כלומר יש הכרה בחוק במורכבות של חקירות כאלה מראש, אבל אני חושב שאין די בזה, ואני חושב שההסדרה שאנחנו מציעים כאן היא הדרך הנכונה. הדברים גם נסמכים על המלצות שניתנו על ידי ועדת דנציגר, אומנם ברוב חבריה, כשגם היא קבעה שככל שמדובר בחשודים שנמצאים בסיכון מוגבר למסירת הודאות שווא, וזה בפרט קטינים או אנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית, רצוי ונכון לאפשר לאותם החשודים להיות מלווים בידי סנגור במהלך חקירתם. וצריך – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבוד השר, התייעצת עם לשכת עורכי הדין? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> התשובה לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל הם בטוח יתמכו בחוק. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני לא יודע, אצלם אי-אפשר לדעת. צריך להגיד שיש טענות שונות. למשל, אני אומר, אצטט אפילו, מדברים שנאמרו במסגרת הדוח של הוועדה, שנטייה "של צעירים וקטינים במיוחד להודות בעבירה שלא ביצעו ולהפנים אשם בגין מעשה שלא ביצעו היא גדולה, וזאת בפרט כאשר נעשה כלפיהם שימוש בראיות כוזבות". נדמה לי שלא צריך להיות לא פסיכולוג ולא חוקר כדי להבין עד כמה הדבר הזה הוא נכון. מטבע הדברים, רמת הבגרות בקרב אנשים כאלה מקשה עליהם בשיקול דעת בחדר החקירות. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> מהפחד. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> יש הרבה פעמים מקרים של צייתנות, בדיוק מה שאת אומרת, מקרים של צייתנות מוגברת לבעלי סמכות, כמו שניסחו את זה, נטייה לאמון יתר. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> אצלנו במיוחד, בעל סמכות זה ממש – לא רק מכבדים אותו, פוחדים ממנו. זה דבר מאוד מאוד חשוב. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אמת. שאיפה לרצות את המבוגר העומד מולם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, בהגדרת החוק – אדוני שר המשפטים, אני מודה שלא צללתי פה – בהגדרת החוק, לגבי קטינים יש מדרג של גיל? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> לא. בהצעה הזאת אין מדרג של גיל. יכול להיות שזה אחד הדברים שצריך לדון בהם בוועדה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> קטין בגיל 17 – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, קטין לפי קטין, לפי החוק. יש בחוק הגדרה של קטין. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הייתי שם דקה ורבע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, בדין הפלילי יש הגדרה בחוק. צריך עורך דין, סגלוביץ'. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת לוי, אני לא שולל. יכול להיות שצריך לעשות דיוק כזה, יכול להיות שצריך להתחיל מגיל 17. אני לא פוסל את זה. אני חושב שזה בדיוק סוג של דיון שטוב שייעשה בוועדה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – בן 17 הוא בגיר. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> כן. אני לא שולל את העניין הזה. צריך להבין גם שבאופן טבעי לקטינים יש הרבה פחות יכולת להבין את ההשלכות ארוכות הטווח – גם של המעשים, גם של הודאה, ולהבין את זכויותיהם וכו'. אני חושב שגם האזהרה המושמעת בתחילת החקירה, גם היא הרבה פחות מובנת, מטבע הדברים, לאוכלוסיות כאלה. לכן אני חושב שמכל הסיבות האלה האפשרות להיוועץ בסנגור היא חשובה מאוד. אני חושב שראוי גם לציין שמחקרים שנערכו, בין היתר בארצות הברית ובאנגליה, הראו שנוכחות של מלווה מבוגר לא מקטינה את אחוז הנחקרים הקטינים שמוותרים על זכויותיהם. אני אפילו אגיד יותר מזה: מכיוון שיש אפשרות, למשל בחקירות של קטנים, לנוכחות מלווה מבוגר, התוצאה היא שמי שבא מאוכלוסיות מוחלשות יותר, הוא מוחלש עוד יותר במצב הזה, משום שמי שמגיע עם הורה שהוא אדם משכיל או אדם בעל מעמד או אדם שנמצא באיזשהו תפקיד בכיר, מטבע הדברים היכולת שלו וההשפעה של הנוכחות שלו באותה חקירה טובות בהרבה מאשר של מי שלצערנו מגיע משכונת מצוקה, ללא השכלה, מציבורים שהם מוחלשים – – << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> מבני העדה שלי, כמה הודו בדברים שלא עשו? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> – – מוחלשים באופן טבעי. ונדמה לי, אני אומר שוב, שחברת הכנסת מלקו, שנמצאת פה, יכולה פשוט להעיד מההיכרות האישית שלה עד כמה הדברים האלה הם לא תיאורטיים אלא הם עניין של יום ביומו והם נכונים. אני גם מוכרח להגיד שהסדרים כאלה אומצו בשורה של מדינות – איטליה, אנגליה, ארצות הברית, בלגיה, דנמרק, הרשימה היא ארוכה. אני חושב שלצד הדברים האלה, כמו שאמר כאן בצדק חבר הכנסת לוי, גם נדרשת זהירות. לכן אנחנו מציעים את ההצעה כהוראת שעה, על מנת שאפשר יהיה לבחון את היישום שלה ולבחון את ההשלכות שלה, ואנחנו עושים אותה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לראות איך זה עובד בארצות הברית. הייתי שולח את החוקרים לראות איך זה עובד, לחקות את זה. זה הכול. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> כן, אני מסכים. ואנחנו גם עושים את זה קודם כול לאוכלוסייה הראשונה שצריך לתת לה הגנה טובה יותר. ולאור התוצאות אני חושב שתיבחן היכולת להרחיב את הנושא הזה. אני באופן אישי חושב שהוא נכון. אני חושב שהוא הכרחי. אני רוצה להגיד דבר אחד נוסף. תראו, רבותיי, האירוע של חקירה הוא אירוע קשה מאוד גם לאדם שבקי בחומר, אגיד לכם את האמת, אפילו כשהוא רק עד ואפילו לא כאשר הוא נחקר כחשוד. זה לא פשוט בכלל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תלוי באיזה תיק. תלוי באיזה תיק, והמבין יבין. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> ומה שהדבר הזה – ההשלכות של חקירה כזאת, לא רק במובן של התיק הנקודתי, אלא גם במובן החוויה והטראומה שנשארת למי שעובר את הדבר הזה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כשהחוקרים עם מוטיבציית יתר, מסכן גם המעיד. לא בתאונת דרכים. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> כן. מדובר בדבר שהוא משפיע, משפיע השפעה דרמטית על מי שעובר את האירוע הזה. יכול להשפיע עליו לשנים ואפילו לחיים שלמים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, את מסכימה? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> ולכן אני חושב שההצעה הזו, מכל מכלול הסיבות שתיארתי כאן, היא הצעה חברתית ממדרגה ראשונה; היא הצעה שבאה לעשות צדק; היא הצעה שבאה להבטיח – אגב, למנוע הגשת כתבי אישום במקום שלא צריך להגיש אותם; היא הצעה שלא תפגע בחקר האמת, אבל תעזור להגיע לאמת; ואני חושב שמעל הכול, היא הצעה שתגן ותבטיח את זה שגם החלשים ביותר, אם אכן ביצעו עבירות, והחקירה באמת תעלה שכך הדבר – יוגשו נגדם כתבי אישום ויועמדו לדין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יישר כוח, כבוד השר. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אבל אם לא עשו כך, או אם קיים ספק, או אם הדברים לא ברורים, או אם הדברים לא היו, בכל המצבים האלה הם לא ייפגעו כתוצאה מנקודת החולשה הבסיסית שהם נמצאים בה. אני קורא לכנסת לתמוך בשינוי העמוק והחשוב הזה, ולעשות את פריצת הדרך הזו, שאני משוכנע שתיטיב בסופו של עניין עם החברה הישראלית כולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה, אדוני. יש איזה דבר תורה? הבנתי. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הבמה שנמצא כאן שר האוצר. אדוני שר האוצר, אני רוצה להגיד משהו על אלמנות צה"ל. אני מתכוון לדבר הכי ענייני שאפשר, אשמח אם תקשיב לדברים. לצערי, התקציב הקרוב לא הולך לטפל באחת הבעיות הקשות שאלמנות צה"ל נתקלות בהן. החוק היום מתגמל את אלמנות צה"ל – אם אפשר לקרוא לזה תגמול – על האסון שפקד אותן, בכל מה שקשור בהפסד הכלכלי – ושוב, אנחנו מדברים פה על כסף, אבל אין מה לעשות, זה חלק מהעניין – על מה שנגרע מכלכלת הבית עקב המוות של הבעל. אבל אין שום התייחסות לכסף שהאישה מפסידה מזה שהיא לא יכולה לעבוד יותר. אלמנות צה"ל, לפי החוק הקיים כיום, מצופה מהן לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים, כאילו לא קרה כלום. כאילו לא קרה כלום. אלמנות צה"ל שעובדות בעבודות משמעותיות – כמו שלומית קלמנזון, שאמרה לנו שהיא עמדה בפני קידום, להיות מנהלת בית ספר. היא חלמה להיות מנהלת בית ספר והיא עכשיו מנהלת בית יתומים. כנראה שאת השרים שיושבים שם ומדברים זה לא מעניין. אתה יכול לבקש שקט, אדוני היושב-ראש? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זו אשמתי, אני הייתי האשמה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה יכול לבקש שקט? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ביקשו, הם שמעו אותך. הם שמעו אותך, תמשיך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תבקש שקט מהשרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השרים לא מרעישים פה, דווקא. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אנחנו מדברים כאן על אלמנות צה"ל, שאתם מתעלמים מהן – וכאן השרים ממשיכים לדבר; ואני פונה לשרים ומבקש שהם יקשיבו – ושר האוצר פשוט מתעלם, כאילו זה לא מעניין אותו; אנחנו מדברים על אלמנות צה"ל, שאתם לא יודעים לתת להן את מה שמגיע להן, ולכם זה לא אכפת; אלמנות צה"ל, שאתם אחרי שלושה חודשים מצפים מהן לחזור לחיים שלהן כאילו כלום לא קרה – ולכם זה לא אכפת; אלמנות צה"ל, שלא יכולות לעבוד, שנפגעות, שמטה לחמן נפגע – ולכם זה לא אכפת; שלושה חודשים משכורת ממוצעת, ואחרי זה תחזרו לעבודה – כאילו כלום, כאילו הן לא חד-הוריות יותר, כאילו הבעל שלהן לא נהרג במלחמה, כששלחנו אותם למלחמה הזו, ולכם זה לא אכפת. ואדוני שר האוצר, אתה אפילו לא מסתכל לפה, למרות שביקשתי ממך ולמרות שאמרתי והתחלתי לדבר יפה. אבל אותך זה לא מעניין. אין לכם שום כבוד לאלמנות צה"ל, שאנחנו שלחנו את הבעלים שלהן והם נהרגו בשדה הקרב. פשוט תתביישו לכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת רם בן ברק. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, נראה לך סביר שכנסת ישראל בנתה פרסה כל כך מפוארת, ויושב-ראש הכנסת מעביר לשם מזון, שתייה, וכאן יושבים חברי כנסת ושרים עם הגב אלינו, מדברים? לא מעניין מה קורה? שילכו לפרסה, למה הם מפריעים לנו? יש שם פרסה, שילכו וידברו שם. במקום זה הם מקשקשים. אין טעם, אפילו את מה שאני אומר עכשיו הם לא שומעים. אבל אני לא מתפלא. אנחנו, אדוני היושב-ראש, חזרנו ל-6 באוקטובר. אין שום הבדל בין 6 באוקטובר שהיה לבין המצב שאנחנו נמצאים בו היום. יש בעצם הבדל אחד גדול – היום אנחנו נמצאים בזמן מלחמה; ב-6 באוקטובר ההוא היינו בטוחים שלעולם לא תהיה מלחמה, שהחמאס מורתע ושנתניהו שולט בכל העניינים ומצבה של ישראל מעולם לא היה יותר טוב. ואז הוא הלך להפיכה המשטרית ולא הבין שמשהו משתנה פה. היום זה כבר לא אותו מצב. היום אנחנו נמצאים במצב שאנחנו במלחמה. החות'ים מאיימים מחר לירות עלינו, בג'ולאני שם עושים טבח על העלאווים, חיזבאללה מנסה להעביר נשק, ואנחנו מדברים על זה שהמלחמה בעזה תתחיל בקרוב, ו-400,000 אנשים קיבלו צו 8 בפעם החמישית. אבל אנחנו, במה אנחנו מתעסקים? בהפיכה המשטרית. איך אנחנו ממנים שופטים, איך אנחנו מפטרים את היועמ"שית. ומה אתם חושבים שיקרה? אתם חושבים שמה שהיה לא יקרה שוב פעם? אתם חושבים שהעם הזה יקבל את הצווים וירוץ להילחם בגלל שאתם עכשיו, לא מעניין אתכם ואתם ממשיכים בהפיכה המשטרית שלכם? אין לכם טיפה אחריות? אז אני אומר לך כאן, אדוני היושב-ראש, אם אתם לא תתעשתו ואם אתם לא תפסיקו לעשות את השטויות שלכם ותעצרו את ההפיכה המשטרית ותתמקדו בלהחזיר את החטופים ותתמקדו באיך לנצח את המלחמה, אז מה שהיה לא יהיה. לא יהיו 130% אחוזי גיוס. הם לא ירוצו, הם ישאלו שאלות, ואין לכם תשובות טובות. אין לכם תשובות טובות למה אתם עושים את מה שאתם עושים. אין לכם תשובות טובות למה חוזרים למלחמה. אתם לוקחים סיכון לא נורמלי, ועם הסיכון הזה גם יבוא האסון הבא, והוא בוא יבוא. כי הממשלה הזאת היא לא ממשלה, היא לא שולטת בכלום. לא מעניין אותה שום דבר חוץ מלפטור את החרדים מגיוס וחוץ מלתת את הכסף לישיבות וחוץ מלהחיל את הריבונות ביהודה ושומרון, שום דבר אחר לא מעניין אותה. והאסון בוא יבוא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת גוטליב, בבקשה, גברתי. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> עם ישראל הנכבד, אנחנו כאן דנים בהצעת חוק של ייצוג נוכחות עורך דין בחקירה של קטינים. ובכן, אני נגד הצעת החוק הגרועה הזאת, אדוני שר המשפטים, ואני גם אסביר לכם למה זאת הצעת חוק גרועה. ראשית, אני הגשתי הצעת חוק לתיקון סעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). שם מדובר על התייעצות עם עורך דין, ואני סברתי שבאופן גורף צריכה להיות נוכחות של עורך דין בכל חקירת פשע למעט בעבירות ביטחון. למה? כי אנחנו דמוקרטיה מתקדמת, ובכל מדינות העולם נוכח עורך דין. לא ביקשתי לעשות העתק מהמודל בארצות הברית, שלעורך הדין מותר להתערב בחקירה, אלא עצם נוכחות עורך דין. העובדה שמבקשים ליצור מודל של נוכחות עורך דין בחקירה בתיקים של קטינים – תשאלו איזה קטין, אם הוא כמו פילבר, שעשו עליו תרגילי חקירה ותחבולות חקירה כל כך לא הוגנים, לרבות הגעה לבית מעצר וביצוע עבירות מין בגופו, האם זה נורמלי או סביר. אז במקום זה מביאים לי כאן חוק, שמי שבין השאר אמון עליו זה גם השר הזמני לביטחון לאומי, השר חיים כץ. שימו לב לנוסח של החוק ההזוי הזה, שמבקש לתקן משהו אבל מעוול, גרוע, בתוך העניין. יש הצעת חוק לחמש שנים, נוכחות עורך דין בייצוג חקירה של קטין – אחלה של דברי הסבר. שימו לב לסיכול המוחלט של הרעיון. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> יש ילדים – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, אבל תקשיבי לי, צגה, ושימי לב על מה את מצביעה. שימי לב על מה את מצביעה. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> לא לכולם יש אומץ או ביטחון מספיק – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> צגה, תקשיבי לי, בכל הכבוד. את אומרת לי פה: לא לכל אחד יש אומץ – ברור שלא. לכן אני אומרת לך, בכל הכבוד, שכל אדם באשר הוא אדם, קטן כגדול, שנחקר בעבירות פשע, צריך שיהיה לו עורך דין בחקירה. מה אומר החוק הזה, שאת כל כך בעדו? החוק הזה אומר את הדבר הבא: אם קטין מבקש שיהיה לו עורך דין, צריך לחכות זמן סביר. אבל על אף ההוראה הזאת – שימי לב מה כתוב בהצעת החוק הגרועה הזאת – רשאי הקצין הממונה על החקירות לכתוב בכתב שלא מחכים לעורך דין. טוב, אם מגיע עורך הדין באמצע החקירה ייתנו לו להיכנס, אלא אם כן הקצין הממונה יחשוב שלא. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז מה את ממליצה? << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא להפריע, בבקשה. לא להפריע. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר'ה, צגה, סליחה, אני רוצה לכבד אותך ולענות לך. את שואלת שאלות שלא מתכתבות עם התורה הענקית הזאת שקשורה לחקירות ופלילים, ואני לא רוצה לפגוע בך כי אני רוצה לענות לך באופן שלם. תני לי רגע לסיים את הנאום לטובת – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז מה תעשי? מה תעשי? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> נשאלתי כאן, חבל שלא הקשבת, אמרתי: נוכחות עורך דין בכל חקירה מסוג פשע, קטן כגדול. מה אומר החוק הזה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, אבל איך תצביעי? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. אם עורך הדין לא מגיע, אפשר להתחיל בלעדיו. אם הוא רוצה להיכנס, אפשר להחליט שלא. אם לדעת הקצין הממונה אסור שיהיה עורך דין, הוא יכול לפסול את זה בהחלטה מנומקת. זה בדיוק אותם שיקולים שקיימים היום בחוק סדר הדין הפלילי באשר להתערבות בזכותו של אדם להיוועץ עם עורך דין לפני חקירה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, לא סיימנו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל נגמר הזמן. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני, אם אפשר עוד עשר שניות. אם סבר בנסיבות העניין שקיים חשש לסיכול החקירה, הקצין הממונה יתערב ויפסיק ולא ייתן ייצוג של עורך דין. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> כל הפיילוט הזה זה, תסלחו לי, לעג לאינטליגנציה של פליליסטים. אתם מצד אחד רוצים לנסות נוכחות עורך דין בחקירה, אומרים: נעשה את זה צעד-צעד, נתחיל עם קטינים – ואתם נותנים לקצין הממונה את אותן סמכויות שיש בידו למנוע מפגש עם עורך דין או היוועצות עם עורך דין לפני חקירה. לא מחוקקים חוקים ככה, תסלחו לי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת סגלוביץ'. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז מה תעשי? מה תעשי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> החלטת שכן? את פשוט מסרסת את ההוראות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל את הקואליציה, את הבאת את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, זה לא שלי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה של הקואליציה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז מה, אז אסור לי? לא הבנתי. אצלנו מותר להביע דעה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, תוכלי רק להוריד ווליום? כי עכשיו חבר הכנסת סגלוביץ' מדבר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אצל טלי לא יעזור ווליום, אתה צריך לשים על mute. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אי-אפשר. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני מביעה דעה. אצלנו בקואליציה מותר. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – יש נכון להיום 50 נרצחים בחברה הערבית. 37 בתאריך הזה היו בשנה הקודמת, והשנה הקודמת הייתה שנה מזעזעת והשנה לפניה הייתה נוראה. והשאלה שאני שואל את עצמי: מה הממשלה עושה? זה לא מה המשרד עושה – מה הממשלה עושה, מה ראש הממשלה עושה. והתשובה שלי: כלום. אם רוצים לראות במי רוצים להטיל את האשם אפשר לראות את אותו מסמך שכתב שר המשפטים לכאורה על הדחת היועצת על החלטה, גם אותו הוא צירף, משנת 2006, בתקופתו של שרון, ולי הייתה הזכות לטפל בביצוע של החלטת הממשלה הזאת מ-2006. זאת ממשלה? זה ראש ממשלה? אלה שרים? זאת אחריות? הוא מדבר על הנרצחים, כי את הפצועים כבר לא סופרים. מאות ואלפי פצועים, ויש לזה משמעות על משפחות, על הסביבה, על נכויות, על פחד, על אימה ברחובות. ממשלה של ימין על מלא, של משילות? איזו משילות? אין משילות בשום מקום. רק עכשיו בנתיבי איילון התפוצץ רכבו של שלומי לחיאני, ראש עיריית בת ים לשעבר. זו משילות? ומה אני שומע היום? אחרי שאתמול התגאה השר כץ, ממלא המקום הזמני של השר בן גביר, שהשאיר את כל חבורת בן גביר לשבת במשרד, ממה שאני שומע או קורא יש כוונה לקצץ ברשות לביטחון קהילתי. למי שלא יודע על מה מדובר, אז אני אסביר לכם על מה מדובר. מדובר במה שהחליף את הרשות לסמים ואלכוהול שהייתה במשרד ראש הממשלה. כנראה שאין כבר התמכרויות לסמים, לאלכוהול ולפשיעה; הקיצוץ הזה פוגע בבסיס שמאפשר מניעה אצל נוער, ילדים, שעדיין לא נפלו לעבירה או לא נפגעו מעבירה או לא נהיו עבריינים. אז גם בזה מקצצים, כאשר הנתונים הם שהיום 50 נרצחים בחברה הערבית. איך אתם מסבירים את הדבר הזה? אני אראה איך אפשר להסביר – ממשלה של חידלון וחוסר אכפתיות וחוסר קשב לצרכים הכי בסיסיים של האזרח. ויש חוט מקשר בין 59 חטופים שנמקים, לבין עלייה של 21% בתאונות דרכים קטלניות, לבין פשיעה שעולה. החוט המקשר הוא חוסר אכפתיות לחיי אדם. אם התגאינו במשהו כל הזמן זה שיש לממשלה ולאנשים ולארגונים הזדמנות להציל אנשים. זה התפקיד הגדול ביותר שאפשר לעשות כשאתה בתפקיד. ומה שעושה הממשלה הזאת – היא מפקירה. אני אומר לחיים כץ: תבדוק עוד פעם עם מי אתה מתייעץ. אל תבטל את הרשות לביטחון קהילתי, כי הדבר הזה בנפשנו. וזה ללא הבדל דת, גזע ומין. זה לא משנה, זה פוגע בכל הרשויות המקומיות במדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת שירי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עכשיו בלשכת ראש הממשלה בכנסת יש מה שנקרא עלייה לרגל, משמעותית. חבר הכנסת אזולאי, אני מתפלא מאוד שאתה לא שם, כנ"ל אופיר כץ. אתה באת מסכים מההתחלה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רשימת הדוברים נעולה, דרך אגב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מה ראש הממשלה כל כך עכשיו – מגיע לכנסת ועולים אליו לרגל לדבר? למשל, אולי על נרצחים בחברה הערבית? תאונות הדרכים? הקיצוץ בתקומה? חטופים? אולי הקלה במיסים? אולי על נרצחי הנובה והפיצויים שצריכים להגיע להם? אבל ביבי, כמו ביבי, דואג בעיקר רק לביבי. ושר האוצר יושב פה בגל ב'. הראשונים נכנסו לביבי, אחרי זה הם מגיעים לפה, למליאה, לעבור עוד ליטוף וחפיפה לקראת העברת התקציב, כי זה מה שמשנה להם. 25 מיליארד שקלים – אדוני שר האוצר, שיושב פה, זה שלא ידע מה זה נוח'בה – הוא העלה על משלם המיסים, על כולנו. כל הכספים האלה, כולל 5.6 מיליארד שקלים של הכספים הקואליציוניים – מע"מ עולה, מיסים עולים, מס בריאות, הקפאה של השכר הציבורי – כלום לא מזיז לו – מס יסף. הוא מתלהב שבינואר הייתה גבייה של 62 מיליארד שקלים, כאילו איזה נס כלכלי הוא. הם פשוט לוקחים את הכסף של כולנו ובאותם ימים בדיוק מחלקים את זה למקורבים שלהם על מנת שיוכלו לשמר את הבייס, על מנת שיוכלו לשמר את הממשלה. ועכשיו אני רק רוצה לומר לכם, יש מלא דברים מאוד מאוד מעניינים בתקציב הזה. למשל, לפני שנה וחצי אושרה בקול תרועה תוכנית החומש לחברה הדרוזית. לפני שנה וחצי הבטיחו להם מיליארדים. השבוע התפרסם עוד סרטון שמאשר בדיוק את אותה תוכנית – על 4 מיליארד שקלים. היום אנחנו מגיעים לוועדת הכספים, שואלים. התקבלה החלטת ממשלה, היה סרטון יפה. כמובן שגם סמוטריץ', שלא ידע שחמאס זה נכס ולא ידע מה נוח'בה, גם הוא השתתף במסיבת העיתונאים הזו. איפה הכסף, 4 מיליארד שקלים שהבטיחו לחברה הדרוזית? אין. מתבטאים שר הביטחון ושר האוצר והשר במשרד הביטחון סמוטריץ' לגבי מינהלת ההגירה. ישראל כץ התבטא על זה ב-17 בפברואר, לפני חודש. שואלים: הקימו מינהלת הגירה? הבנתי שכבר יש יו"ר מינהלת הגירה. רק מה הבעיה – אין שקל אחד למינהלת הגירה. אנחנו חיים בתקופה שהכול פה בלופים, בלוף על בלוף על בלוף. אבל הקיצוץ ביום ההבראה, שזו הייתה שערורייה – הם לא ניסו אפילו להסתיר את זה. זה היה דוך בפנים שלנו. ב-16:30 הם מקצצים 1.3 מיליארד, ב-16:35 – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – האברכים מקבלים 1.3 מיליארד. מה שנקרא – סיבה ותוצאה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתי אומר תודה רבה, אבל האמת – סליחה מהציבור על העול הכלכלי הבלתי-נגמר, שאתם כל היום משיתים עלינו עוד ועוד ועוד מיסים. אבל את כיסאות העור – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ברוך השם, אתם מרפדים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת סלימאן – אינה נוכחת. חברת הכנסת בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רואה ששר האוצר פה. למה אתה יושב עם הגב? הי, שר האוצר, לא יושבים עם הגב במליאה. אגב, שמעתי את הריאיון שלך היום בגלי צה"ל. אל תדאג, אני לא – אני רק רוצה לספר לך ששמעתי את הריאיון שלך בגלי צה"ל היום. בשבוע שעבר אמרת שיש סתימת פיות לימין. תקשיב, אף חבר הכנסת פה – אני אומרת משהו כללי, לא, אל תפחד – אף חבר כנסת פה, אין מצב שהוא סוגר ריאיון ב"כאן", ואז אומרים לו: שומע – נכון, נכון, כולם מכירים את זה – ואז אומרים לו, בעצם תתראיין גם בגלי צה"ל. אבל אתה, כשאתה עסוק בסתימת פיות לימין, חצי שעה היום ברשת ב' אצל קלמן-ליברמן – אני רואה שאתה מבסוט – ועוד חצי שעה אצל יניר וספי. עזוב שאף חבר כנסת פה, לא ייתנו לו. אבל איך אתה אומר שסותמים פיות לימין? בחייאת דינכ. רגע, ועוד מילה אחת על הריאיון. אתה גם מתראיין חצי שעה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, מירב, לא סותמים, עושים פינת הטרלול. רק לחברות הכנסת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, נשמה, את לא שמעת? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> פינת טרלול. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזבי, זה שאומרים לנו, פינות – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזבי, אבל למה, קטי? הדיון לא עלייך. << קריאה >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << קריאה >> עשו עליי פנית הטרלול. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה לא עליכם, הדיון על בצלאל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה רצית להגיד? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה הוא אומר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם את צריכה שהוא יעזור לך עם הקשרים שלו בתקשורת – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני לא צריכה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – ראיתי פאודה בטאבלט שלך – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, נכון. וכשראית פאודה בטאבלט שלי, אז, אספר לך, היה מישהו שנחקר בשב"כ, והוא אמר לי: מירב, ככה לא נראה מרתף של השב"כ, כי במרתף של השב"כ אין חלון. משפטים שאני לא אשכח לעולם. דברים שאני גם לא אבין לעולם – כי איך? אני בחיים לא אדע איך נראה מרתף של השב"כ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חכי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה להגיד לך משהו. תראה, אני אגיד לך איפה הבעיה. אי-אפשר מצד אחד באמת להגיד שסותמים לך את הפה, ואז לעלות לחצי שעה ברשת ב', בשעות הכי חשובות ברדיו, מ-08:00 עד 10:00, וגם לדבר חצי שעה. תקשיב, אני לא צריכה קשרים. אבל לא סותמים לך את הפה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, רגע, שנייה, עמית, אנחנו מדברים. שב רגע, שב. לא סותמים לך את הפה. אתה אחד האנשים, באמת – שמדבר כמה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. ועם כל הכבוד, באמת, באמת, עזוב שיש לי ביקורת מפה ועד הודעה חדשה, אבל זה ששר האוצר עולה לריאיון – יש לי ארבע שנות שר האוצר, אתה מכיר, דיברנו על זה – ולא שואלים אותו על אף רפורמה? כחלון היה קם בבוקר, היה אומר: מה אני עושה למען אזרחי ישראל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גברתי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. איך יכול להיות שבכל ריאיון שלך אתה מדבר רק על המלחמה – ואללה, הקשבתי לשניהם – ולא אומר מילה אחת, מילה אחת על איזו רפורמה או איזה הישג אתה מביא לכלל אזרחי ישראל; לא רק יהודה ושומרון – לכלל אזרחי ישראל. יום אחד תעלה לריאיון, תגיד את זה, בוא נגיד. והדבר האחרון שאתה יכול להגיד שסותמים – לך את הפה. אתה הרבה דברים. לא סותמים לך את הפה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול להמשיך עכשיו, עמית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת עטאונה? חבר הכנסת עטאונה – אינו נוכח. נוכח. אתה מעוניין? לא. חבר הכנסת אלהואשלה, בבקשה, אדוני. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הרשת געשה בסוף השבוע האחרון בחברה הבדואית בנגב. כוחות המשטרה הלכו לחפש אחרי גורים ואריות וקופים בנגב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> היו גם ג'ירפות, לא? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ראית את זה? פתאום יש משטרה והאירוע מסוקר. אבל כאשר אנחנו מדברים על הפשיעה, הממשלה לא מתייחסת לנושא הזה ברצינות. מתחילת השנה ועד היום – 48 נרצחים, אדוני היושב-ראש, אבל לחפש גורים ואריות כן יש משטרה. (אומר בערבית: לקופים ובבונים יש, יש. הם מחפשים אותם מתחילת השבוע ועד סוף השבוע, וכל הרשת מלאה. ואיפה המשטרה כשהיא צריכה לטפל בפשיעה ובאלימות? על מה אנחנו מדברים? פתאום אין משטרה.) פתאום אין משטרה, אבל לאירוע הזה ספציפית יש. כל המפקדים נענו לבקשה על מנת להעביר את הגורים מהבדואים לרשות הטבע והגנים. כמובן שאנחנו נגד גידול החיות האלה אצלנו, אבל במקביל אנחנו רוצים את הרצינות של הממשלה, שכמו שהיא דאגה וחיפשה את האנשים וחיפשה את הקופים, (אומר בערבית: הקופים והגורים,) שהיא תחפש את העבריינים בחברה הערבית. זה מה שאנחנו דורשים. יש שוטרים להריסות בנגב, אבל כאשר אנחנו פונים לממשלה ולשר שאחראי לביטחון האנשים ודורשים שיהיה ביטחון אישי לאנשים, לאזרחים, אין מענה. פשוט מאוד. כאשר אנחנו פונים לרשויות על מנת להחזיר את המתווה של 70 מטר, אין מענה. כאשר אנחנו פונים בעניין החקלאות של הבדואים בנגב – לא שומעים, לא מקשיבים, כולם בורחים. כאשר אנחנו מדברים על התוכנית של שיקלי, כאשר אנחנו אומרים בפירוש שהיא תוכנית גרועה, שהיא תוכנית מעל הראש של הבדואים, לא מקשיבים לנו. אנחנו פונים מכאן לראש הממשלה ולצוות של ראש הממשלה: אנחנו דורשים התייחסות רצינית לחברה הבדואית בנגב, לא ללכת נגד הבדואים בנגב, לא לגרש את המשפחות מהקרקעות שלהן, לא לעשות ביזנס על הקרקעות של אום אל-חיראן ולהקים יישוב חדש בשם דרור. בנגב יש מספיק מקום לכולם, לא צריך להתנגח וללכת נגד המוחלשים, נגד הבדואים בנגב. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת כץ, אתה מעוניין? << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אי-אפשר להתעלם מהדברים החמורים שקורים פה בימים האחרונים. תכננתי לדבר על משהו אחר, אבל מכיוון ששר האוצר נמצא במליאה ועומד מולי, אני רוצה לדבר על האמירות המקוממות כלפי ראש השב"כ רונן בר, אדם שסיכן את חייו אין-ספור פעמים עבור מדינת ישראל, גם עבורך, אדוני שר האוצר; גם עבורך, כדי שתוכל לישון כמו שצריך בנוקדים, שיוכלו לאבטח אותך כמו שצריך, שכולנו במדינת ישראל נוכל לישון טוב יותר בלילה. למרות שיש חילוקי דעות ולמרות שיש דברים שלא מסכימים עליהם, אי-אפשר לשלוח את אותם אנשים תחת גלגלי האוטובוס, לשכוח את כל מה שהם עשו עבור המדינה. אותם גיבורים – אותו אדם שברגע זה מפקד על כוחות לוחמים שעושים פעולות הירואיות עבור מדינת ישראל, נמצא ביום תחת מתקפה פוליטית ובלילה כנראה מאחורי קווי האויב. בלתי אפשרי, לא עולה על הדעת שהנהגה פוליטית במדינת ישראל לא תגבה את ראש השב"כ, תתקוף את הרמטכ"ל היוצא, תנסה לסכסך בתוך הצבא. לא יכול להיות שזו מדינת ישראל כמו שאנחנו מכירים אותה. לא יכול להיות שיעמוד שר בקבינט וילכלך על ראש השב"כ כי הוא לא בא לו טוב בעין. ולמה הוא לא בא טוב בעין לממשלה הזאת? אולי כי הוא חוקר איזה פרשייה שלא רוצים שתיחקר? בתוך קודש-הקודשים של מדינת ישראל, לשכת ראש הממשלה, קטרגייט נפתחה, ובאותו רגע שנפתחה הפרשה הזאת מכונת הרעל התלבשה על ראש השב"כ כמו שלא ראיתי בחיים. לא היה דבר כזה. תזמון מדוקלם, מסוים, מסודר, צבא של מכונת הרעל נגד ראש השב"כ, נגד האיש ששומר על כולנו, נגד האיש שכנראה לא ישן לילה שלם מאז 7 באוקטובר, נגד האיש ש-40 שנה משקיע לטובת מדינת ישראל; הוא התחיל בתור לוחם בסיירת מטכ"ל, עבר להיות לוחם בשב"כ, התקדם בתוך הארגון עד לראש הארגון. אחד האנשים הכי טובים שיש למדינת ישראל, מלח הארץ הזאת. ויעמדו שרים בתוך הקבינט, ישירו אליו מבט ויזלזלו בו ויגידו שצריך לפטר אותו. ולמה צריך לפטר אותו? בדיוק מאותה סיבה שצריך לפטר כל שומר סף במדינת ישראל, כי הוא בודק אותם, כי הם לא רוצים שבמדינת ישראל ידעו מה קורה, למה קטר העבירו מיליוני שקלים ליועצי ראש הממשלה. אני דורש מפה שהשב"כ יפתור את החידה הזאת עבור אזרחי מדינת ישראל, שאנחנו נדע למה קטר העבירו את הכספים, עבור מה, מה ניתן להם, מה הם ידעו ומה אנחנו עוד לא יודעים. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. רק חשוב לדייק, חבר הכנסת כץ, כי אתה משפטן. השב"כ אינו שומר סף. ראש השב"כ לא שומר סף. על פי חוק השב"כ הוא כפוף לראש הממשלה, ואוי ואבוי לנו במקום שבו הצבא או שירותי הביטחון יהיו שומרי סף. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי: כמו שמתייחסים לשומרי הסף. "כמו", תדייק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל הוא לא. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חברת הכנסת כהן. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, אני מבקשת להקריא בפניכם נאום שכתבה חגית חן, אימא של חייל, גיבור ישראל, חטוף שנמצא בעזה, איתי חן: כבוד יושב-ראש הכנסת, שרים וחברי הכנסת הנכבדים, שמי חגית חן, אימא של החייל החטוף איתי חן שלחם בגבורה במוצב נחל עוז, הגן בגופו על אזרחי ישראל ונחטף לעזה. איתי נלחם בקרב של מעטים מול רבים, הציל חיים תוך סיכון חייו ונחטף. חמישה חודשים לאחר מכן קיבלנו הודעה כי על סמך מידע מודיעיני איתי נפל בקרב, אך אין לנו אפשרות לשבת עליו שבעה, אין לנו קבר. אין לנו ממנו דבר. מאז 7 באוקטובר זו הפעם הראשונה שבה יש יותר חטופים חללים מאשר חיים. משפחות החטופים החללים אינן יכולות להתחיל בשיקום בלי סגירת מעגל. מדינת ישראל לא תהיה שלמה ולא תהיה לנו תקומה כל עוד 59 חטופים עדיין בעזה. בחודש הבא ביום הזיכרון לחללי צה"ל שוב לא יהיה לנו מקום להתייחד עם איתי, גיבור ישראל, שוב נהיה לבד. הגעגועים שלנו לאיתי הם אותם געגועים כמו לכל בן משפחה שנחטף. מכובדיי, אסור לנו להתפשר. אנחנו חייבים פעימה אחת שתחזיר את כולם. גידלנו את איתי בבית ציוני, נכד לגדעון רביב, טייס קרב וגיבור ישראל בעצמו, שלחם במלחמות ישראל. אבא שלי התמוטט ומת משברון לב בלי לזכות לראות את איתי האהוב שלו חוזר. כששואלים אותי למה ועדת חקירה ממלכתית, אני עונה: כי אין לנו פריבילגיה שלא. מדינת ישראל חייבת תשובות על האסון הנורא הזה. אני חייבת תשובות. אני זקוקה לכם, אתם נבחרי הציבור שלי. אני קוראת לכם לעשות את הצעד היהודי, הציוני, המוסרי וההכרחי – להשיב מייד את כל החטופים ולהורות על פתיחת ועדת חקירה ממלכתית. תודה. אלה היו הדברים של חגית חן. היה טוב אם שרי הממשלה היו מקשיבים לזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת שקלים – מוותר; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, אדוני שר האוצר – יצא. אני רוצה להגיד לך משהו. ב-3 בפברואר עמדת כאן על הדוכן ואמרת ש-90% מאזרחי מדינת ישראל מתנגדים לשלב ב'. בחוץ, מול משפחות החטופים, אתה אומר: אני בעד, אבל בתוך הבית אתה מתנגד התנגדות עזה. לפחות תהיה ישר, ותגיד שאתה מתנגד. למה הסללום הזה? למה הזיגזג הזה? למה לענות אותם? אני באמת מכבד אותך כשר, לא רוצה להגיד לך שאתה שקרן בן שקרן כמו שאמרת על ראש הממשלה, 1. מכיוון שאביך לא צריך להיות בתוך העסק, אני מכבד את זה; 2. אני לא משתמש בדברים כאלה, במשפטים של שקרן בן שקרן. אני רק אומר שאינך דובר אמת. אינך דובר אמת כי טענת ש-90% מאזרחי מדינת ישראל מבקשים שלא נלך לשלב ב'. ואני אומר לך, אדוני שר האוצר, בסקר שנעשה והוגש על ידי העיתונאי עמית סגל – ועמית סגל, אי-אפשר לחשוד בו – 75% מאזרחי מדינת ישראל בעד החזרת החטופים מייד. מייד. אדוני שר האוצר, הרמטכ"ל לקח אחריות. הרמטכ"ל הרצי הלוי לקח אחריות מהיום הראשון. אמר: כל האשמה עליי; אני לוקח אחריות עד אחרון החיילים על מעשיו בשטח ועל הטעויות שלו. זה לא מנע ממך – ביום שהרמטכ"ל הלך הביתה כך אמרת: "הלוי לא מבין באסטרטגיה וקידם מדיניות של תבוסה". אתה רציני? הלוי לא מבין באסטרטגיה וקידם מדיניות של תבוסה? איזה ניסיון יש לך? זכורים לי הדברים שלך שאמרת כשהיית סמל מבצעים בגיל 28 והיית נוכח בפקודות מבצע וההבנה שלך היא יותר טובה מאשר מח"ט ממוצע. ככה אמרת, אוזניי שמעו זאת. אין מעצורים. אכן הרמטכ"ל כשל, אבל הביא את הצבא מאז האסון לרמות ולהישגים הגבוהים ביותר. אין לזה אח ורע. איך, איך אתה, אדוני, לא מתבייש? יש דיווח ערבי שאומר שהחמאס הסכים לדרישות ממשל טראמפ להפסקת אש ולהחזרת כל החטופים. לא יהי על ראשה של הממשלה הזאת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת שיר סגמן. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר איתכם רגע על חיה ותן לחיות, אבל באמת. קצת כמו שהיינו פעם, כשהיינו הישראלים האלה שאנחנו כל כך אוהבים, ובאיזשהו מקום גם קצת מתגעגעים אליהם; אותו הטנקיסט הזה, המקועקע בתל אביב, שבכלל הגיע מהבית הדתי בדרום, שהתחתן עם הבת של המרוקאי שם בצפון. הבליל הישראלי הכל-כך יפה שהוא בסוף אנחנו, שהוא אנחנו, עם הבדיחות ועם הצחוקים ועם הדחקות, עם השאלה הראשונה של: איפה שירת? מאיפה אני מכיר אותך? עם היופי הזה, כן, של הנחת התפילין, של הישראליות הכל-כך יפה, המכבדת. אני רוצה להבין לאן זה הלך. כשרוב הישראלים מתפללים וכמהים למקום הזה, איך יכול להיות שהגענו למקום שכל כך טורח להפריד בינינו, וכל הזמן רק להדגיש עד כמה אנחנו שונים כשאנחנו בעצם מאוד דומים? בכול, אגב. גם בדעות, באמת, אנחנו יותר דומים משונים. אני חושבת שבסוף, אם אני צריכה לשים את האצבע, אני יכולה לבוא ולומר שכשאני מסתכלת על 1.3 מיליארד שקל שלוקחת ממשלה, שבסוף מתווה את המדיניות ומתווה את התרבות ומתווה את הלך הרוחות – 1.3 מיליארד שקל, שלא מגיעים בסוף לציבור בישראל שלא יכול לגמור את החודש, שחוזר מהמילואים ומגלה בית מרוסק, לזו שהבת שלה נרצחה והבן שלה צריך את הטיפול הנפשי שאף אחד לא נותן לו כי אין כסף, כי זה הלך למקומות הלא-נכונים. אז עכשיו, בסיום דבריי, אני אומר דבר כזה, כן, לחבריי בקואליציה: אין לי ספק שאתם אוהבים את העם הזה, אבל לאהוב אותו רומנטית, או בכותרת חלולה, זה לא מספיק. צריך לאהוב את האנשים, ולאהוב את האנשים זה אומר להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם שאתם רואים אותם ורואים את הכאב ואת הצער, רואים את הדוחק ורואים את הקושי, ואתם מעבירים כסף למקומות הנכונים. ובעיקר, בעיקר, מתחילים לדבר על מה שמאחד בינינו ולא על מה שמפריד. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת כהן, מעוניין? בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, בזמן האחרון אנחנו עדים – לא רק בזמן האחרון – לאיזה ציד מכשפות כנגד היועצת המשפטית לממשלה. מה שלא הוגן זה שעולים לכאן חברי כנסת, משתלחים בה – אני לא יודע מאחורי מה הם מסתתרים – משתלחים בה, מציגים אותה כאויבת העם, והיא לא נמצאת פה, היא לא כל כך יכולה להגיב, אבל לא משנה. גם כאלה שאני שואל אותם מה תפקידה של היועצת, מי ממנה, לא ממנה – כלום. מישהו אמר שהיא צריכה להיות האויב אז היא האויב שלנו. מישהו אמר שהיא השעיר לעזאזל – היא השעיר לעזאזל. אני רק רוצה להזכיר לכם, כל חיי עבדתי עם יועצים משפטיים. כל חיי. מעולם לא הרגשתי שיועץ משפטי הוא האויב. במידה שאתה פועל כמו שצריך, מתייעץ, מתווכח – אתה לא הופך אותו לאויב אם הוא לא עושה את דברך. היועצת המשפטית היא ראשת התביעה הכללית, היא מייצגת את המדינה בערכאות, היא נותנת ייעוץ משפטי לממשלה לגופיה בכפוף – כך כתוב – בכפוף לביקורת שיפוטית, כשתמיד – כך כתוב – בראש ובראשונה, היא מייצגת את האינטרס הציבורי ואת השמירה על קיום החוק. תזכרו: שמירה על האינטרס הציבורי. כל מה שהיא עושה צריך להיות בפריזמה הזו. השר לוין שולח מכתב ואומר: אי-אמון של הממשלה – כך הוא כותב – ביועצת המשפטית לממשלה, כמובן. אני יודע שיש חילוקי דעות מהותיים בין הממשלה לבין היועצת המשפטית, אבל האם היא עושה משהו שהוא לא הולם? האם היא עושה איזו עבירה פלילית? היא שומרת על האינטרס הציבורי. ואם היועצת המשפטית אומרת שכולם צריכים להתגייס – כולם צריכים להתגייס. כי זה נגד החוק. יתרה מכך, היא אומרת: אוקיי, תחוקקו. אם היא שומרת על האינטרס הציבורי, שאומר שהמדינה הזאת צריכה להתנהל על פי חוק, אז מה קרה שמי שעולים לכאן, שמעתי שקוראים לה "שקרנית"? מדהים, בכנסת ישראל עולים ומכנים את היועצת המשפטית "שקרנית". זו שהיום, אם אני מסתכל על מה תלויה הדמוקרטיה שעוד נותרה – על היועצת המשפטית ועל המחאה ברחוב, כי בשאר, גם פה אין דמוקרטיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לכן אני מציע – אנחנו לא ניתן לפטר אותה. אף אחד כאן לא גיבור ומעל החוק. הציבור לא ייתן לפטר אותה. צריכים לשמור על האנשים האלה, נתווכח אתם, תתווכחו אתם, אבל להבאיש את ריחם ולהפוך אותם לאויבי הציבור – דעו לכם, ההיסטוריה תשפוט אתכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום 521 ימים ל-7 באוקטובר, יום שבו עדיין מוחזקים בשבי החמאס 59 חטופים. בסוף השבוע האחרון פרסם ארגון הטרור המפלצתי חמאס סרטון משפיל של החייל החטוף מתן אנגרסט. שוב אנו רואים כיצד חמאס מנצל באופן ציני את החטופים שלנו למטרות תעמולה, מטרות רעות, שכל העולם חייב להזדעזע ולהיות ער להן. איפה כל תנועות המאבק לזכויות אדם? איפה כל הארגונים האלה? אבל לפני הכול, ממשלת 7 באוקטובר צריכה להבין שהם פשוט מתים בשבי. לא צריך פעימות או שלבים, צריך להחזיר את כולם הביתה. בפעימה אחת. בעדויות המצמררות של לירי אלבג, ששוחררה לאחר 477 ימים בשבי חמאס, היא חושפת את הזוועות שעברו שם ועדיין עוברים שם החטופים. בריאיון לחדשות קשת לירי סיפרה: "בשבי הכריחו אותנו לצפות בסרטונים שלנו מ-7 באוקטובר. לא רצינו, אבל הם הכריחו אותנו". היא הוסיפה: לא נרדמתי שם, לא נרדמתי, כי "המחבלים ישנו איתנו באותו החדר ולא רציתי שייגעו בי". בשבי החטופות נאלצו להתמודד עם תנאים מאוד קשים, כולל הגבלות על הצרכים הבסיסיים ביותר. לירי סיפרה: "היינו צריכות לבקש אישור ללכת לשירותים ולפעמים היו נותנים לנו ללכת רק פעמיים ביום, בבוקר ובערב. עד היום אני מרגישה 'מלוכלכת' בגוף, זה משליך עד היום". כאשר הופסק הסיוע ההומניטרי, החטופות חוו רעב קשה. לירי תיארה: "כשלא הוכנס הסיוע ההומניטרי זה הורגש. היינו מדברות על אוכל כדי לסתום את הרעב, לשתות מים, מים מלוחים". חברים, העדויות הללו מחייבות אותנו לפעול בנחישות למען החטופים שעדיין נותרו בשבי. אסור לנו לשכוח את סבלם, ועלינו לעשות כל מה שביכולתנו להשיבם הביתה במהרה. האחריות להצלת החטופים היא קודם של ממשלת ישראל, ואין לה את הפריבילגיה להמשיך לגרור רגליים מבלי להתקדם לשום מקום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על ממשלת ישראל להציג מטרות ותכנון אסטרטגי ברור, צבאי, מדיני והומניטרי. ממשלה שלא מסוגלת להחזיר את החטופים הביתה, אין לה זכות קיום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת דיסטל – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. חבר הכנסת בליאק, בבקשה אדוני. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש פה שני שרים חשובים, כולל שר אוצר, שזו הצלחה מאוד גדולה לדבר מולו, כי היום במקרה התפרסם אוגדן ראשוני, חבר הכנסת דוידסון, לביצוע תקציב המדינה ב-2025. בממשלה מיהרו להודיע שהגירעון ירד. הגירעון ירד? הגירעון המצטבר ב-12 חודשים האחרונים, הגירעון ירד ל-5.3%, שזה לא כזה נמוך, אבל בכל זאת. אבל כשאתה מתעמק, אדוני היושב-ראש, בנתונים, אז מסתבר שגם בפברואר היה גירעון. הגירעון בפברואר הסתכם ב-6.1 מיליארד שקל, כלומר למרות שהגירעון המצטבר ירד, גם בפברואר היה גירעון, והבור התקציבי, החוב הלאומי גדל בעוד 6 מיליארד שקלים. עכשיו, למה הגירעון ירד? כי לעומת פברואר 2024, כשהיינו בלחימה עצימה, עכשיו אנחנו לא בלחימה עצימה, ולכן הוא ירד. אבל הוא לא ירד, הוא גדל, הגירעון ממשיך לגדול. זה מצטרף לדיון שהיה היום בוועדת הכספים על מסגרות התקציב. אני רוצה להזכיר שלפני בערך שלושה חודשים, כשהממשלה התחילה לעבוד על התקציב ל-2025, עוד לא אישרנו אותו, כמובן, וספק מסוים שנאשר, אבל הם דיברו על 4%. אז, לפני אישור זה עלה ל-4.3% ואז זה עלה ל-4.4%, עכשיו אנחנו כבר מדברים על 4.7%. אם אני נציג של סוכנויות הדירוג, אני מסתכל על כל ההתנהלות הזאת, אחרי שנתיים של צמיחה שלילית לנפש, אחרי פעם אחר פעם שהאוצר, או שר אוצר, לא עומד לא ביעד הגירעון ולא בהבטחות שלו, יש לי ספק גדול לגבי ניהול כלכלת ישראל. ככה רואים אותנו, ככה רואים אותנו, חבר הכנסת שירי, שמעת? אומרים לנו שהגירעון ירד, אבל בפועל הוא עלה בעוד 6 מיליארד שקלים. הוא לא יספר לנו את זה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא יודע מה יעד הגירעון. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תשאל אותו. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא עונה, הוא לא עונה, הוא עסוק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא ידע מה זה נוח'בה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסופו של דבר, את המחיר הבלתי-מתקבל על הדעת של ההתנהלות המופקרת של הממשלה בתחום הכלכלי משלמים אזרחי מדינת ישראל. הדבר הראשון שאנחנו נעשה כשנחזור – אנחנו נתחיל לתקן את הנזקים האלה וקודם כול נוריד את המיסים, אבל על זה אני אספר בנאום הבא, תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת פינדרוס – אינו נוכח. חברת הכנסת ביטון, בבקשה, גברתי. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, היום פורסם אירוע חריג ברמלה. נערים, תלמידי בית הספר, נפגשו עם נער מבית ספר שעובר חרם וסיכמו אתו שהוא חייב לחטוף סטירה מכל אחד כי הוא הסתכל על חברה של אחד מהם. הוא הסכים בלית ברירה, הם חיכו לו ליד ביתו, ולראות את הסרטון המזעזע שהנערים האלה מצלמים כשהנער הזה עומד ופשוט חובטים בו לפי סדר – ואני שואלת, מה יהיה הסוף? נושא החרמות, נושא קשה וכאוב. רק לאחרונה שמענו על שני מקרי התאבדות של ילדות בשל החרמות, והינה לנו עוד מקרה אלימות, כאילו שהכול זה ברור מאליו. משרד החינוך חייב לעשות מעשה בנדון. זה לא יעלה על הדעת שבתי ספר, שמסגרות, שמורים, שמנהלים לא מצליחים להבחין בילדים שהם מנודים, שהם מוחרמים, שהם בודדים בחצר ושהם חשופים להעלבות, להשפלות, לאלימות. אנחנו עוסקים, אדוני, כמעט בכל דבר ברומו של עולם, ואנחנו שוכחים, שוכחים דבר פשוט – את דור ההמשך שלנו, את החוסן של הנערים והנערות שלנו. ואסור לנו לתת לזה יד. אנחנו צריכים לנקוט יד קשה, גם אם מדובר בנערים ונערות. כשעושים מעשים כל כך חמורים לילדים אחרים, אפס סובלנות. נושא החינוך צריך להיכנס לבתים, וצריך לתת התרעות והרתעות חמורות על מנת שנמגר את בעיית החרם במסגרות בחברה באופן כללי. בנוסף, אדוני, אני רוצה לשתף שירדן ביבס, שחזר לפני כשבועיים בערך והספיק כבר לטמון את אשתו ואת שני ילדיו, קורא היום באינסטגרם, עם תמונה שוברת לב שלו ושל שרון ושל קוניו, מבקש: שחררו את החבר שלי. ואני פונה למדינת ישראל, לראש הממשלה: שלחת אנשים לדוחה או לקטר. מה קורה? מדוע הם עדיין לא קיבלו מנדט להביא את כל החטופים שלנו הביתה? אין להם זמן, אין לנו זמן. צריך להביא אותם. אנחנו ראינו איך הם מגיעים, איך הם חוזרים. תפסיקו להתעסק בכל מה שלא קשור במקום בדברים החשובים. ולכן, עד החטוף האחרון זו צריכה להיות ההחלטה – לעצור מלחמה, להביא את החטופים, ואחר כך לפעול הלאה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת דוידסון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם על שבוע מאוד מרגש שעבר עליי ועל חברי הכנסת קלנר, יצחק וסרלאוף ויבגני סובה. כיושב-ראש קבוצת הידידות יצאנו עם חברי הכנסת לשלוש מדינות – ליטא, לטביה ואסטוניה, שלוש המדינות הבלטיות. אני אדבר בעיקר על ליטא. אני נולדתי בליטא, בעיר וילנה. הגענו לשם משתי סיבות עיקריות. אחת היא חיזוק היחסים והקשרים הדיפלומטיים הפרלמנטריים עם הפרלמנט בליטא או לטביה ואסטוניה; אבל לא פחות חשוב – הקהילה היהודית וההיסטוריה של המדינה הזו. אספר לכם שיהדות ליטא, עד לפני תחילת מלחמת העולם השנייה מנתה כ-223,000 יהודים. 94% מהיהודים בליטא נרצחו במהלך השואה. נרצחו ביריות, לא היו מחנות ריכוז. היהודים בליטא הובלו ליער, בווילנה זה היה יער פונאר, חפרו בור גדול מאוד ליד פסי הרכבת, הובילו אותם כמו בהמות, ושם פשוט ירו בהם והשליכו אותם לתוך הבור. 94% מהיהודים נרצחו. תחשבו על המספר המטורף הזה. עמדנו שם מעל הבור ביער פונאר בהתרגשות מאוד גדולה. גם התפללנו קדיש, גם שרנו את התקווה עם חזה זקוף, יחד עם נציגי הקהילה היהודית ויחד עם חבר פרלמנט ליטאי, היהודי היחיד בפרלמנט, עמנואל זינגר, ידיד מאוד קרוב של מדינת ישראל. הדלקנו נרות, וזכרנו את אותם עשרות אלפי יהודים. רק ביער הזה נרצחו 100,000 יהודים. 100,000 יהודים. אספר לכם על העיר קובנה, שגם היא בליטא. הגענו לשם למרכז חב"ד מדהים שמנוהל על ידי הרב שיינפלד, שמאכיל מדי יום 500 סטודנטים ישראלים שלומדים רפואה בקובנה, 500 סטודנטים ישראלים שלומדים שם ומקבלים בית חם, ומקבלים קידוש ביום שישי, ומקבלים את המסורת היהודית, וזה בעצם הטעם והריח של הבית שיש להם בליטא. דיברנו עם הסטודנטים, הקשבנו להם, חיבקנו אותם, הבטחנו שנעזור להם בנושאים מסוימים שהם ביקשו בהם עזרה. בסופו של דבר היה שבוע מוצלח, מרגש, עם הרבה מאוד מורשת יהודית ומסורת יהודית וחיזוק הקשרים הפרלמנטריים בין המדינות. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת קלנר. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עכשיו למעשה אנחנו ביום אור לי"א אדר, יום תל חי, יום האזכרה ליוסף טרומפלדור וחבריו שנפלו בקרב על תל חי, קרב שהפך לסמל לציונות, להתיישבות, לגבורה. לפני שבוע, כפי שציין חבר הכנסת דוידסון, ביקרנו יחד עם משלחת של הכנסת במדינות הבלטיות, ובכל מקום, סימון, מה שמענו? מה מעניין אותם? מלחמת רוסיה–אוקראינה. עכשיו, המלחמה שם, בין רוסיה לאוקראינה, התחילה בסכסוך על חבל דונבאס, חבל ארץ שהיה בשליטת אוקראינה, שרובו המוחלט רוסים. הרוסים ביקשו להצטרף לרוסיה, רוסיה דרשה את השטח, והתחילה המלחמה. חבריי, אנחנו עלולים להגיע למציאות של חבל דונבאס בגליל. המצב בגליל היום קטסטרופלי. במרכז הגליל היהודים הם מיעוט קטן של כ-20%. והינה, על פי תחקיר ארגון ארצנו וכתבה ששודרה בשבוע שעבר בערוץ 14, רשויות ערביות בצפון משתלטות על קרקעות באמצעות הצגת נתונים כוזבים לוועדות תכנון מחוזיות. לדוגמה, היום בכפר כנא גרים 24,000 תושבים. על פי הלמ"ס, בשנת 2065 יגורו שם 44,000 תושבים, אדוני היושב-ראש, אבל ועדת התכנון אישרה להם יחידות דיור על סמך צפי של 117,000 תושבים. כבר עכשיו. עכשיו, גם לא בונים לגובה שם, אז הם קיבלו ל-117,000 במקום 44,000. בדיר אל-אסד, לדוגמה, גרים 13,000 תושבים; על פי הלמ"ס, יגורו שם ב-2065 24,000 תושבים, אבל בוועדת התכנון המחוזית עומדים לאשר להם יחידות דיור על סמך צפי של 61,000 תושבים – פי שלושה ממה שהלמ"ס צופה; וכך בעוד 14 רשויות. על סמך הדברים האלה אני פניתי למבקר המדינה שייכנס מייד בעובי הקורה, ובנוסף תעלה כאן ביום רביעי הצעה דחופה לסדר-היום בנושא. אנחנו לא יכולים לאפשר חבל דונבאס בלב ישראל, בלב הגליל. אנחנו חייבים לחזק את המפעל הציוני בגליל; להסיר חסמים מההתיישבות היהודית; לפעול למען הוזלת הקרקעות, המחירים הם בלתי נסבלים, ולפעול שכולם ישמרו על החוק. ובוודאי – לפעול כנגד מי שבאמצעות הונאה משתלט על הקרקעות ומקבל אותן מהמדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת טרופר – אינו נוכח. חבר הכנסת ביטון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, היום היה בכנסת מפגש נדיר בעוצמתו וייחודי, הודות למחנך דגול מתיכון הרטמן, שליבו ונפשו לנוער, שהקים בתוך התיכון מרכז חסד וצדק והתנדבות של בני הנוער. כל יום – בלילה, ביום, בשבתות – הולכים לבתים של קשישים, של ניצולי שואה, של אנשים שאין להם. אבל המפגש היום, שהוביל המחנך דרור יהושע, עם בני נוער מהרטמן ואסירים משוחררים שמשתקמים עכשיו בהוסטל, לתהליך של שיח והתנדבות משותפת של האסירים ובני הנוער, אני חושב שאם יש גאולה בעולם – בחדר הזה, שבני נוער, למען צדק וצדקה וחסד, קושרים בו את גורלם ומכבדים ומקשיבים לאנשים, שהחיים לא היטיבו איתם אבל הם עשו דרך ומסע של שיקום וניצחונות קטנים והתמודדויות. כמה אומץ וכמה מורכבות וכמה ברכה מביא לעולם המפגש הזה בין אסירים משוחררים לנוער שרוצה לתקן את העולם. אז אני רוצה להצדיע לתיכון הרטמן, לנערים, לאסירים שבתהליך לצאת ולחזור לחברה ולהיות אזרחים טובים ולעשות עבודה בעולם ולעשות דרך. יש להם אפילו שיח משותף ומעין תפילה משותפת יחד, שעיקרה זה: אלי, תן לי את הכוח לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות, ואת האומץ לשנות את הדברים שיש ביכולתי לשנות – ולראות אותם ככה ביחד מחובקים. ברשותך, היושב-ראש, אני גם רוצה, כמנהג שלי עד שנחזיר את כל החטופים, להסביר ולספר על גיא גלבוע דלאל, שאני לובש את החולצה שלו היום. אנחנו רוצים לשים אותם על ליבנו ולדעת שלא השלמנו את המשימה. יש לנו 59 חטופים, אנחנו צריכים להביא את החיים מהר – להציל אותם, ואת אלה שנרצחו – לקבר ישראל. גיא, בן 23 מאלפי מנשה, בנם של מירב ואילן, יש לו אח גדול ואחות קטנה. גיא נחטף ממסיבת הנובה, שם יצא לבלות עם חבריו רון, עידן ואביתר. רון צרפתי ועידן הרמתי ז"ל נרצחו במסיבה, ואביתר נחטף עם גיא לעזה. גיא – ילד אמצעי במשפחה, עם אחיו גל ואחותו גאיה. הוא אוהד של מכבי חיפה, ומתעניין מאוד ביפן ובתרבותה, עד כדי כך שהתקשורת היפנית והעם היפני התעניינו בסיפור שלו, וסיקרו באופן נרחב בכל התקשורת היפנית. אימו המודאגת מתארת את גיא, אני מצטט: "ילד שובב עם חן מדהים, קסם, אינטליגנטי, ילד שאוהב את החיים. כשהוא יצא מהצבא המפקד שלו אמר: 'בחיים לא פגשתי בחור שאף אחד לא שונא אותו והוא לא שונא אף אחד'. אין אצלו את הרגש הזה, הוא כולו טוב, רק טוב, הוא לא נכנס בכלל למקומות האלה". ב-7 באוקטובר צפתה משפחתו של גיא בסרטון שבו צולמה חטיפתו. מאוחר יותר קיבלו תמונה שבה נראה גיא מוחזק בחדר. "בערב מסיבת הנובה הוא יצא מהבית וחזר ארבע פעמים, בכל פעם שכח משהו אחר, ובכל פעם התחבקנו מחדש. אצלנו מאמינים שאם חוזרים הביתה אחרי שיוצאים זה מביא מזל רע. חששתי מתאונת דרכים, לא חשבתי על חטיפה. ב-6:15 הוא שלח לי סלפי עם אחיו הגדול, גל, שהיה איתו במסיבה". << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת ביטון, זה כבר – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מסיים. "ב-7:45 גל התקשר בצרחות שהם בורחים ממחבלים. המזל שלי – שהם התפצלו, אחרת היו חוטפים לי את שניהם". עוד מספרת האם לאחרונה: "יצא סרטון מחריד של הבן שלי ושל אביתר דוד, החבר הכי טוב שלו, צופים בשחרור חטופים אחרים". כמה רשעות, כמה רוע. "אני רק חושבת מה עבר עליהם באותם רגעים וליבי נחמץ, אין אכזריות גדולה מזו. הם ממש התחננו לעזרה, ואני לא יכולה לעשות כלום". "יש שם כל כך הרבה אינטרסים שקטונתי מלהבין אותם, אבל אני לא מאבדת תקווה, אני חייבת לסמוך עליהם שיחזירו לי את הבן, אחרת הלך עליי. בסוף רק מקבלי ההחלטות יוציאו את הילדים, ולכן אני כל הזמן בחששות ובתפילות. הכול כל כך שביר. אני קוראת לכולם לבוא ולחבק את משפחות החטופים כדי לתת לנו תחושה שהעם איתנו". << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה, היושב-ראש, על הזמן הנוסף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע, אתה דיברת כמעט עוד שלוש דקות נוספות. אם יש מכתב כזה, צריך לעלות ולקרוא אותו ולא לדבר על הדברים הנוספים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אקח את זה לתשומת ליבי. תודה, היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני בטוח שאתה תיקח את זה לתשומת ליבך. וגם מאוד לא נעים לי להעיר לך כשאתה קורא דברים כאלה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> תודה. למדתי משהו עכשיו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת פרידמן. עליו אי-אפשר, זה לא משנה. יש כאלה שאתה לא יכול עליהם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא משנה מה תגיד, זה בדיוק העניין. הוא יעשה מה שהוא רוצה, ואתה לא יכול לעשות כלום. כלום אתה לא יכול לעשות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, מחר אנחנו נצטרך להתרוצץ פה בין המון המון דיונים. לצערי, אף אחד מהדיונים לא עוסק בעשייה אמיתית. אנחנו נצטרך ללכת ולפחות לנסות להכניס common sense בשני דיונים: האחד עם פרופיל תקשורתי מאוד מאוד גבוה, ואם יהיה לי מספיק זמן אני אדבר עליו; אבל את אחת מהחקיקות האלה אף אחד כמעט לא מכיר, למרות שזה ישפיע כמעט על כל אזרח במדינת ישראל. החקיקה הזאת למעשה קובעת שכל משרדי הממשלה, משרדים של הרשויות המקומיות ועוד, מחויבים להנגיש הכול באופן דיגיטלי. על פניו הכול טוב, אנחנו מתקדמים, זה חשוב, הקדמה הולכת לשם. אממה, אפילו הדרישות הבסיסיות בתחום הסייבר – למרות שאנחנו, מדינת ישראל, עומדת כל פעם בפני תקיפות – לא מתקיימות בחקיקה הזאת. גלעד קריב בעבר ניסה להעביר את החקיקה הזאת, ניהל 16 דיונים סופר-חשובים, הכניס מנגנונים. פה האוצר עושה חקיקת בזק, חורים, גבינה שווייצרית. הייתי בטוחה שזה של עמית הלוי, שרגיל להביא חקיקות עם חורים, אבל לא, זה של האוצר. כל המידע, יוראי, שקיים ברשויות המקומיות, כל המידע שקיים במשטרה – למעשה, מסתבר שלא מזמן פרצו למאגר המשטרתי והוציאו את כל האנשים שיש להם כלי נשק. תחשבו איזה סחר אפשר לעשות עם ארגוני פשע, שידעו באיזה בית יש כלי נשק. תחשבו על הילדים שלכם שנמצאים בבית ספר – כל המידע הזה לא מוגן. אף אחד לא רוצה שידעו אילו טיפולים הילד שלו מקבל, או אילו קשיים או אילו אתגרים. ולכן הבקשות הבסיסיות האלה, שרשות הסייבר תפקח על זה – אין אפילו חקיקה בסיסית לגבי הדבר הזה. מעבר לכך, הם גם לא מוכנים להכניס תקופת מעבר. אנחנו מדברים על בתי דפוס, על מאות עובדים – קחו לדוגמה את דפוס בארי, שקם ימים אחרי הטבח ופתח מחדש את בית הדפוס שלו – שיישארו ללא עבודה. ולכן הדרישה הבסיסית היא להכניס תקופת מעבר של ארבע, חמש שנים. ובזה אנחנו צריכים להתעסק מחר במקום ביום האישה, במקום בצמיחה, במקום בחקיקות חשובות. אנחנו צריך ללכת להתחנן שיכניסו מנגנוני הגנה על אזרחי מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת טור פז, בבקשה, אדוני. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמה מילים על אחריות ועל עמידה בחזית. אני רוצה להתחיל ולומר שזכותו של הרמטכ"ל, יש שיגידו אפילו חובתו, לבחור את הדובר שלו. ואייל זמיר בחר שהגרי לא ימשיך איתו כדובר – לגיטימי לגמרי. אני גם רוצה לאחל להגרי הצלחה באזרחות, ולהודות לו בשם עם ישראל על שירות מסור. אני חושב שהדיון על הגרי פה התפספס לגמרי, והפך להיות עוד פעם בעד ונגד – כאילו חזרה לפוזיציות. אני רוצה לדבר על שירותו של דניאל הגרי. ורק לגילוי הנאות, אני לא מכיר את האיש ברמה האישית. דניאל הגרי בשנה וחצי האחרונות היה האיש שהיה פה כשלא היו אנשים. הוא לא ברח, הוא לא התחבא מאחורי מישהו כשהיו בשורות קשות. אני מודה, כשנבחר מפקד שייטת להיות דובר צה"ל, לא עשה לי שכל שזה המינוי הטוב ביותר. אבל כמו בשייטת גם בדוברות, הגרי היה שם. התחושה שלי – שמולי עמד עובד ציבור אמיתי, אדם שפשוט בא לעשות את העבודה שלו, עם רגישות עצומה, עם התאמה, עם הבנה. כמה דוגמאות כאלה יש לנו? באמת אני שואל אתכם, חבריי לכנסת, האם אזרחי ישראל מסתכלים, גם על נבחרי הציבור וגם על עובדי הציבור שלהם, וחשים שזה המצב, שאלה האנשים שעומדים? נגיד, בואו ניקח נושא כמו תאונות דרכים. בסדר? האם אזרחי ישראל מרגישים שתאונות הדרכים שלהם מטופלות כך שיש מישהו שעומד בחזית ואומר: הייתה שנה קשה מאוד בתאונות הדרכים, עכשיו לוקחים אחריות? האם אזרחי ישראל רואים את שרת התחבורה, או מישהו אחר, עושים את זה? אזרחי ישראל מסתכלים על הכלכלה. האם הם מסתכלים על כלכלת ישראל ואומרים שיש פה מישהו בחזית שלוקח אחריות? לא כיוונתי ששר האוצר יהיה פה, אבל לא, אני לא חושב שזה המצב. אבל בואו ניקח עוד דוגמה – החינוך. אנחנו רואים את החינוך בישראל הולך ומידרדר, ואני לא רוצה להתייחס לתחקיר של אתמול, אני רוצה להתייחס לחינוך עצמו. האם אזרחי ישראל רואים מישהו עומד בחזית ואומר: אני לוקח אחריות, זה הולך להיות יותר טוב? שנתיים ומשהו של ממשלה. הם לא רואים, זה לא מורגש. ואתם יודעים מה? מאז הטבח 7 באוקטובר חלפו כמעט שנה וחצי. כמעט כל בעלי התפקידים במערכת הביטחונית כבר התחלפו: ראש אמ"ן הלך, שר הביטחון פוטר, הרמטכ"ל הוחלף, אלוף פיקוד דרום מתחלף השבוע, ונראה לי שראש השב"כ גם כן בוודאי לא ימשיך לשרת עוד הרבה זמן. אז בסוף אזרחי ישראל מסתכלים, ואת מי הם רואים באותו מקום? את הממשלה ואת הכנסת. הם מסתכלים ואומרים: אתם, אתם, כן, אתם, שהייתם פה בתפקיד ב-7 באוקטובר, מתי תבואו אלינו? זה לא פיטורים, זה בקשת אמון: בואו אלינו ותבקשו את אמוננו. אחרי היום הזה, הגיע הזמן שכולנו – דרך אגב, זה נוגע לכולם פה, קואליציה ואופוזיציה – נעמוד למבחן הציבור ונראה את מי הציבור רוצה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת הרצנו. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני, אני שומע שהממשלה נערכת להוציא 400,000 צווי 8 למילואימניקים. אני רוצה להבין איך זה בדיוק עובד. שר הביטחון ישראל כץ בלילה עובד על לנסח את צווי הגיוס לאותם אנשים שכבר ביצעו 200 ו-300 ימי מילואים, שזה הסבב הרביעי והחמישי שלהם, ובבוקר שלאחר מכן, בצוהריים, הוא מגיע לכאן, לכנסת, כדי לעבוד על חוק ההשתמטות, שייתן בחסות החוק פטור גורף ל-70,000 צעירים חרדים בריאים וכשירים, שבמקום ללכת כתף אל כתף עם האחים והאחיות שלהם במילואים, הולכים להשתמט מהצבא, משירות צבאי. וכשאנחנו מעלים את הנושא הזה, אז ישר מתקיפים; אומרים לנו: אתם שונאים את התורה, אתם שונאים את לומדי התורה. אני לא יודע איפה כתוב שלשרת בצבא העברי בארץ ישראל, להגן על גבולותיה של מדינת ישראל, זה נגד היהדות או נגד התורה. נהפוך הוא. אני חושב שאין משימה קדושה מלשרת את המדינה במסגרת שירות צבאי, מתוך ההבנה שאי-אפשר אחרת. אי-אפשר לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל בלי שיש לנו צבא חזק, גדול, טכנולוגי, שיודע להגן עלינו מפני חיות האדם שמקיפים אותנו, מפני המחבלים האלה. ולכן אני לא מתפלא על הסיעות החרדיות ששומרות על הבייס שלהן; שומרות – מונעות ממנו להתגייס ולקחת חלק. אני לא מצליח להבין למה אני צריך לשכנע את חברי הליכוד, את חברי הליכוד שיושבים פה במליאה – אותך, חוה, אותך, קטי, אותך, ששי, אותך, חנוך מלביצקי, אותך, צגה מלקו. למה אני צריך לשכנע אתכם שזו זכות להתגייס לצה"ל? למה אתם לא עומדים כחומה בצורה כנגד חוק השתמטות בעיצומה של מלחמה, כשאנחנו נערכים לשלוח עוד 400,000 צווי מילואים לאלו שכבר שירתו, לאלו שכבר נתנו 200 ו-300 ימים? איך אתם מאפשרים לאחים, לאחינו החרדים, להשתמט משירות צבאי בעיצומה של המלחמה? אני רוצה לשאול אתכם. הרי אתם מכירים מילואימניקים, איך נראה סדר-יומה של משפחה שאחרי 200 ו-300 ימים האבא או האימא שוב נלקחים ממנה? מה זה עושה לתא המשפחתי? איזה מעסיק יסכים להעסיק בן אדם ששוב נלקח למילואים לעשרות ימים, אחרי שהוא כבר שירת 200 ו-300 ימים? מה זה עושה לעולמו של סטודנט שאחרי שהוא שירת 200 או 300 ימים הוא שוב נעקר ממוסד הלימודים שלו? מה זה עושה ליכולת שלו להשלים את התואר, להתפתח מקצועית? אני לא מצליח להבין, אני באמת – תענו לי, למה אני צריך לעמוד פה ולשכנע אתכם שחשוב להתגייס לצה"ל? שר הביטחון הוא מטעם המפלגה שלכם, והוא נמצא בוועדת חוץ וביטחון ומציג חוק או עקרונות חוק שמביאים לפטור גורף של עשרות אלפי צעירים בריאים וכשירים? קומבינה שמבוצעת על גבם של המשרתים – אלו שכבר נותנים וייתנו יתייצבו, כי הם פטריוטים ישראלים, ואין ברירה אחרת, כי אי-אפשר לקיים פה מדינה בלעדיהם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת לוי. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר ראיתי בטיקטוק סרטון של בחור בשם ולדי, בן 23, מילואימניק שעשה 300 ימי מילואים. בסרטון הוא פונה אלינו, האנשים הגדולים: שכחתם אותנו, הקטנים, הבטחתם. זה סרטון קצר שיש בו הרבה תוכן שדיבר אלינו. ושלחתי לוולדי הודעה. רשמתי לו: תקשיב, קודם כול, אתה לא קטן. ואני מניח שאם "אתם הגדולים" זה חברי הכנסת, כאלה גדולים ומנותקים, אז אני רוצה לפגוש אותך לקפה. שבוע הוא לא ענה. אחרי שבוע הוא בדק כנראה ברשתות החברתיות, כי לא הסתדר לו שחבר כנסת באמת רוצה לפגוש אותו. אז קבענו בתל אביב. נפגשנו, ושאלתי אותו: תגיד, למה לקח לך כל כך הרבה זמן? לפני שהוא ענה, אמרתי לו: נכון שהתייעצת עם ההורים, ואמרו לך: אל תפגוש אותו, כי יש שם catch? אז הוא התחיל לצחוק והוא אמר לי: כן. הוא אמר לי: מה ההיגיון שחבר כנסת יראה סרטון בטיקטוק וירצה לפגוש אותך? כאילו, יש שם חרטא. ואז הוא אמר לי: לא רק זה, גם הבת זוג שלי, החברה, אמרה לי: אל תפגוש אותו. אלה בטוח רוצים משהו. ישבנו בתל אביב, ואז הוא העלה שני נושאים שמפריעים לו. האחד זה החופשה שהבטיחו לפני שנה לחיילים המילואימניקים, למי שעשה מילואים למעלה מ-60 יום. יש כל מיני מדרגות כאלה לפי השירות: משרת מילואים ללא ילדים – 1,500 שקל; משרת מילואים שיש לו ילד עד גיל 14 – 2,000 שקלים, ו-3,500 עד 4,500 שקלים. לפני שנה הבטיחו להם שייתנו להם שוברים לבתי מלון. פניתי לחברי הכנסת קינלי, שמטפל בכל נושא המילואים, זה קרוב לליבו והוא מתעסק בזה, אבל מה שגילינו זה שהמכרז שיצא הוא מכרז קצת בעייתי, וגם בגלל שעברה שנה, אז המחירים עלו, ועברה שנה ועוד חיילים הצטרפו לשירות המילואים, ועכשיו ה-750 מיליון שקלים שהוקצו לדבר הזה – צריך להעלות את הסכום. זאת הסיבה שהם לא קיבלו כסף או שוברים ללכת לחופשה. מה האבסורד? שאנחנו עכשיו שמענו – שמעתי את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו מדבר על זה שיש גיוס נוסף. אז אולי אחרי הגיוס – איזה מספר זה? סבב חמישי שלהם? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> רביעי-חמישי. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רביעי-חמישי, והם עדיין לא קיבלו חופשה. אמרתי לו שאני אבדוק את זה, ואני ממש מקווה, לפי תגובת משרד הביטחון, שבימים הקרובים יצאו בהדרגה לחופשות, באיחור של שנה וקצת. אז ולדי, אין catch. לפעמים גם אפשר להיפגש בלי סיבה ולשמוע את הציבור שאנחנו מנותקים ממנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יכול להגיב על זה, כבוד היושב-ראש. אחרי זה, בפרסה, אבל אהבתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת שוסטר – אינו נוכח. חברת הכנסת שטרית. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים הטרופים שבהם אנחנו נמצאים, אני מוצאת את עצמי – ואני רוצה להפעיל את זה כנוהל: לעצור הכול ולהקדיש את הנאום שלי למכתבו של סרן לירון שניר, השם ייקום דמו, שנכתב לפני כניסתו ללחימה בעזה. שניר, גיבור ישראל מעפרה, מפקד צוות בסיירת גולני, נפל בקרבות העזים בצפון רצועת עזה, והוא רק בן 25 בנופלו: "זה סוף-סוף קורה, כבר התחלתי לאבד תקווה שניכנס לעזה, ובעזרת השם יש לי את הזכות לקחת חלק במלחמה ולהיות בתוך עזה, להילחם ולהחזיר את הכבוד של צה"ל ושל עם ישראל, ובעיקר לדאוג שלעולם לא עוד! מה שהיה זה לא מה שיהיה. אנחנו חזקים יותר, טובים יותר, מוסריים יותר, ולנו יש את התביעה האמיתית על החיים ועל הקיום שלנו בארץ ישראל, וזה הזמן לומר זאת בבירור לעצמנו ולכל העולם: עם ישראל חזק וכל מי שינסה או ירצה לפגוע בנו, יקרה לו מה שקרה לחמאס. יש לנו עוצמות בעם הזה, יש לנו אחדות, וכואב שהקדוש ברוך הוא צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה. אבל אני שמח שמתגלות ויוצאות לפועל כל העוצמות והאחדות בעם". אם חלילה יקרה לי משהו, אני רוצה לומר למשפחה שלי שאני אוהב אותם ובזכותם אני מי שאני. "צריך לזכור להיות בגדלות, לאהוב את החיים ותמיד להוסיף טוב בעולם. לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו. לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה. להיות טוב זאת השאיפה, טוב לכול, וזה לא עולה לנו כלום, להיות טובים ולעשות טוב. שמח על החיים ועל כל מה שעשיתי והייתי בעבור העם שלי, עבור מי שהיה סביבי לאורך השנים ושהצלחתי להשפיע עליו לעשות טוב. אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב". זאת הזעקה שהשמיע בדבריו סרן לירון שניר ז"ל – הדוגמה האישית, הקריאה לאחדות, שמזקקת בדיוק מושלם את עוז הרוח והגבורה הבלתי-נתפסת של לוחמינו. את הרוח הזו אף אחד לא יכול לקחת או לשבור, רוח שלא תלויה לא במקום ספציפי, לא בזמן ספציפי, ומלווה את העם הזה, את עם ישראל, מדור לדור. המתווה לשחרור החטופים, המימוש שלו, שבמסגרתו זכינו לראות בהחזרתם של בנינו ובנותינו ואת גאולתם מציפורניו האיומות של ארגון הטרור החמאס המתועב והשפל, המראות המרגשים של איחוד השבים עם משפחותיהם, לא היו יכולים להתממש לולא התוויית המדיניות העיקשת של ראש הממשלה להפעיל לחץ צבאי, וללא גבורתם האדירה של לוחמינו. מעל הדוכן הזה אני מצדיעה לך, לירון שניר, וליתר הנופלים במלחמת התקומה. עם ישראל שלם מצדיעה לכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אני נוהגת לעשות את זה מדי פעם, לקרוא מכתבים וצוואות שחיילים שלנו השאירו, וכך נזכור אותם לעולמי-עולמים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חשוב. והיום פגשתי, חברת הכנסת בן ארי, את סנדרה, פה בכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את סנדרה פגשת היום בכנסת פה. היא אמרה שמאוד חשוב לה – אני מניחה שלא רק לה – שנזכיר אותם, שלא נשכח ושנזכיר אותם, את הנופלים, כל הזמן. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. אני חושבת שכל אחד צריך להזכיר נופל. ההורים ביקשו את זה. ההורים ביקשו את זה. זה יפה מאוד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת מלקו, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אישה מדהימה. אחרי צגה מלקו, מי הדובר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בוארון. אחר כך ביסמוט ואחר כך טופורובסקי. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתייחס לחוק שאו-טו-טו נצביע עליו, הצעת חוק נוכחות עורך דין בחקירת אוכלוסיות שונות. כשאני שמעתי את שר המשפטים יריב לוין, שהסביר את החשיבות של החוק, אמרתי: וואו, עד היום איפה היינו? החוק הזה כל כך חשוב – במיוחד אני, שבאה מאוכלוסייה יוצאת אתיופיה. והנערים – פתיחת תיק, החוק שהעברתי, סגירת רישום פלילי – כמה נערים נפתח להם תיק, כמה נערים התיק שלהם השתבש. כל זה, חלק ממנו בא מהתייחסות של משטרת ישראל, גם מהשוני התרבותי, איך כל אחד מתחנך בבית. בתרבות יוצאי אתיופיה ובתרבות האתיופית אנחנו מכבדים את המבוגרים, פוחדים מבעלי סמכויות. הנערים, כשנעצרו לחקירה, בדרך כלל מהפחד – רובם אפילו פוחדים לספר להורים על מה נעצרו בכלל. מרוב הפחד הם מסתירים, כי בחינוך, אם אתה לא התנהגת טוב או ששמעו ההורים שמשהו לא בסדר, בדרך כלל הילדים לא בסדר, בניגוד לתרבות המערבית, כי זה היה החינוך שקיבלנו. כמה ילדים ונערים מהתרבות הזאת בסוף מספרים: הודיתי במעשים, בחשדות, שלא ביצעתי, אבל כבר מאוחר מדי. לכן החוק הזה כל כך חשוב, במיוחד לאוכלוסיות מוחלשות, אוכלוסיות שזקוקות לעזרה. זה חשוב. הקטינים – שהעתיד שלהם לא ישתבש. קראתי את הצעת החוק. בשנת 2018 הוקמה ועדה ציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן בראשות השופט בדימוס יורם דנציגר. דוח הביניים השלישי של ועדת דנציגר עסק בגורמי הסיכון המרכזיים להודאות שווא בחקירת משטרה, לרבות גורמים חוץ-מערכתיים הנובעים ממאפיינים אישיים באישיות של החשוד וגורמים מערכתיים הנובעים מאופן ניהול החקירה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים, גברתי. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> גם הוועדה מתייחסת פה – הסמכות שבגינה הקטינים מודים בדברים שלא ביצעו, בעבירות שווא. כל זה, זה חשוב, לכן אני תומכת – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> – – בחוק הזה. החוק כל כך חשוב. אני חושבת שכל מי שחשובות לו אוכלוסיות מוחלשות, במיוחד העתיד של הקטינים, חייב לתמוך בחוק החשוב הזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בוארון, אתה מוותר? לא? שלוש, אפילו שלוש, אבל תזכור שרצית שתיים. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שככה חשבתי בשבת האחרונה. בשבת האחרונה קראנו את פרשת זכור בבית הכנסת. "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא ה'." שואלים המפרשים: מה זה "קרך בדרך"? מה המשמעות של "קרך בדרך"? עונה רש"י תשובה ידועה: קירר את הבריכה. מה זה קירר את הבריכה, אדוני היושב-ראש? צריך להבין שאחרי יציאת מצרים עם ישראל היה רותח, אף אחד לא העז להתעסק איתו. "אז נבהלו אלופי אדום אלי מואב יֹאחֲזֵמוֹ רעד". כולם פחדו, כל העולם פחד מעם ישראל אחרי קריעת ים סוף, אחרי יציאת מצרים. אבל היה אחד שהיה מוכן לריב עם עם ישראל, להילחם בו, לא פחד, וזה עמלק. הוא קפץ לתוך הבריכה הרותחת, ובזה שהוא קפץ הוא קירר את הבריכה. אבל אז עולה שאלה – וזה מה שחשבתי, אדוני היושב-ראש: מי מוכן, איזה אדם הגיוני מוכן לקפוץ לבריכה רותחת רק כדי להילחם בעם אחר? מי האדם שמוכן להקריב את חייו, להישרף, כדי לפגוע במישהו אחר? והתשובה מצמררת, אדוני היושב-ראש: מי שתכונת חייו היא לפגוע ביהודי, מי שתכונת חייו היא לפגוע בישראל, מי שכל חייו שנטייתו היא להשמיד יהודים, ל"אד'בח אל-יהוד" – הוא זה שמסוגל להרוס את חייו שלו ובלבד שהוא יפגע בעם ישראל. וזה הדבר שאנחנו צריכים לזכור לדורי-דורות – שיהיו אנשים בכל ההיסטוריה שיהיו מוכנים להרוס את חייהם שלהם לטובת פגיעה בעם ישראל. אנחנו מוצאים את זה, אדוני היושב-ראש, פעם נוספת, חברים, בהפטרה שאנחנו קוראים. המלך שאול מספר לנביא שמואל: אנחנו עשינו את מה שציווית עלינו, השמדנו את עמלק. שואל אותו הנביא: אבל מה זה הצאן שאני שומע? אומר לו המלך: זה רק כמה שהשארנו. שואל אותו הנביא: אבל הינה, השארת גם את המלך שלהם, אגג. למה אותו לא הרגת? אתה מספר לעצמך סיפורים, ואם אתה מספר לעצמך סיפורים, אם אתה חי בקונספציה, אתה לא יכול להמשיך להנהיג את עם ישראל. וזה הלקח השני, ואלה שני צדדים של אותו לקח. אנחנו צריכים לזכור כל חיינו, חברים וחברות, לא לספר לעצמנו סיפורים, אלא להמשיך ולזכור שיהיו כאלה שבמחיר חייהם שלהם, במחיר הרס חייהם, ירצו להרוס את חיינו שלנו. לא לספר לעצמנו סיפורים שזה ייגמר אי פעם – זה יימשך בכל ההיסטוריה הישראלית, בכל ההיסטוריה היהודית. להישאר פקוחי עיניים. זה קרה בעבר, זה קורה בהווה וזה יקרה בעתיד, ובעזרת השם, השם עוז ייתן לנו, השם יברך את עמו בשלום. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמן. יישר כוח. חבר הכנסת ביסמוט – רק אם אתה רוצה, אתה לא חייב. אתה משתוקק. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אשתף אותך באיזו חוויה. ביום שישי, בדרכי לאיזה אולפן טלוויזיה – צרפתי, אגב, תוכנית טלוויזיה בצרפת, ריאיון – אני כזה מסתכל, מציץ, יותר נכון, לנייד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> פה מהארץ? << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. אני מסתכל בטלפון שלי – אני אתן לך את כל הפרטים – ואני רואה כל מיני ציוצים, שזהו זה, איזה חבר כנסת – לא אני אומר, הם אומרים – בכיר, במפלגת השלטון, קבע שזהו זה, אנחנו שולטים בסוריה ובירדן. אני לא מתייחס, אני חושב שזו בדיחה. אלא מה? הבדיחה הזו תופסת תאוצה. ואז כעבור שעה אני רואה בלי סוף הודעות מחברים שיש לי בעולם הערבי, מהתקופה הקודמת שלי, ממרוקו, מהאמירויות, עד לוב זה הגיע. הודעות מטורפות. הודעות מטורפות. ואז מה? פתאום אני רואה את עצמי – אגב, גם חברי כנסת כאן, מהבית הזה, לא בהכרח מהצד שלנו, מהאופוזיציה, צלצלו אליי ביום שישי, להגיד לי שאני אשים לב שיש איזה סרטון שמסתובב בעולם הערבי – מה זה מסתובב? מככב בעולם הערבי – שבו חבר הכנסת ידידך בועז ביסמוט בא ואומר דבר כזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ידידי הקרוב, שאני מעריך מאוד ונושא אליו עיניים בהערצה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני שמח. שמע, בקצב הזה אני אבוא כל יום. ואז, מה אומר חבר הכנסת ביסמוט בסרטון? אגב, רואים אותו בלשכה שלו. הוא מדבר ואומר: ישראל לא תאפשר כוח צבאי בדמשק אחרי נפילת משטר אסד, בשאר אל-אסד. וכמובן שמה שישראל צריכה לעשות עכשיו בסוריה זה בדיוק מה שקורה בירדן, קרי, אנחנו מעירים – זה בועז אומר – אנחנו מעירים את המלך בלילה, ונותנים לו הנחיות והוראות, ולמעשה הפרשנות אומרת – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בועז דיבר בעברית או בצרפתית? << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אשאל אותו, אבל הוא דיבר בעברית. יותר מזה, כמובן שהפרשנים בעולם הערבי אומרים שבדיוק מה שחבר הכנסת הזה בא ומצהיר, זה בדיוק מה שישראל עושה – הג'נוסייד, רצח העם בעזה, וכמובן הכיבוש בגדה המערבית. זה הסרטון. ולאחר מכן, הדבר המדהים: זה פותח מהדורות חדשות במגרב – סוכנות הידיעות האיראנית מאהר מדווחת על כך בהרחבה, וה-PressTV, ערוץ הטלוויזיה האיראני, פותח עם זה מהדורות – עבדך הנאמן. עכשיו, פה אני חשבתי על כמה וכמה דברים במקביל. דבר ראשון, תסתכל יחד איתי, אתה איש ציבור בדיוק כמוני, חבר כנסת בדיוק כמוני. אנחנו כמובן מדברים על סגולות הבינה המלאכותית. שים לב, אם זה היה נעשה ברמה קצת יותר גבוהה, לך תגיד שזה לא אתה. זה דבר ראשון. דבר שני, שים לב, כנראה שאנחנו עושים דברים טובים במזרח התיכון, כי מי ששתל את הסרטון הזה, ומי שמפיץ אותו, ומי שדואג להעצים אותו, כנראה מודאג מהמזרח התיכון החדש שאנחנו כעת מציירים, כי אני חייב להגיד לך שבזמן שידידיי כאן משמאל טוענים שזהו זה, אנחנו על סף התהום, ובשנה הבאה נעשה צעד גדול קדימה, הרי שישראל עושה דברים גדולים, ואם מישהו מפיץ כזה סרטון, כנראה שאנחנו די מצליחים, מציירים מזרח תיכון חדש. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כנראה. תמסור ד"ש חם לבועז. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> שמחתי שהזמנת אותו. אני אמסור לו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת טופורובסקי – אחרון הדוברים. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> אני אחרון. אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי כנסת, שרון ביידר, דובר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, פוטר לא מזמן. הוא פוטר רק לאחר שפרסם את נתוני תאונות הדרכים בשנת 2024. הוא כתב לי, וקיבלתי את האישור שלו להקריא את מה שהוא כתב לי. שרון – כדאי להקשיב טוב, הוא היה בלב-ליבה של העשייה בתאונת הדרכים – כותב ככה: בועז, שלום. אני כותב לך את הדברים לאחר שבמוצאי שבת בשעת ערב סגן ניצב יוסף אביטן, מפקד משטרת התנועה במחוז הדרום, נקרא להגיע לזירת תאונת אוטובוס קשה בכביש 40 סמוך למחלף מאחז. בתאונה הזו הוא גילה בשטח שההרוג בתאונה הוא בנו לירון אביטל, זכרו לברכה, בן 17 במותו. ואני קיבלתי תזכורת כואבת למה שניסיתי לעזור לעשות בתפקידי כדובר הרלב"ד, ועד כמה שהמקרה היה מזעזע, יש עוד מאות כאלה בכל שנה בישראל, מאות הרוגים שניתן למנוע. זה לא אני אומר, זה דובר הרלב"ד. אומרים שהצעד הראשון בפתרון בעיה הוא הצגה והכרה של הבעיה. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים עובד קשה מאוד על מנת שהרלב"ד לא תציג את הבעיה. פרסומים שרציתי להפיץ לא אושרו לפרסום; פרסומים שכן יצאו, יצאו לאחר ויכוחים, חיתוכים, קיצוצים של יועצי השרה. וכשהגענו לסוף שנת 2024, אמרתי למנכ"ל הרלב"ד שאנחנו מוציאים את הנתונים של השנה הקודמת, זה התפקיד שלנו, וזה חשוב מאוד שלא יסכלו את הפרסום. פרסמתי את ההודעה, המנכ"ל אישר, אבל מחול השדים, שהוביל לפיטורים שלי, על כך שעוררתי את התקשורת וגיליתי להם שיש בעיה של עלייה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, היה בלתי נסבל. לא הדלפתי מידע רגיש – אומר דובר הרלב"ד המפוטר – לא ביקרתי בחריפות את השרים האחראים למחדל הזה. פשוט עשיתי את העבודה שלי כפי שהיא רשומה בחוק, שמה שהרלב"ד צריך לעשות זה להנגיש מידע לציבור על תאונות הדרכים והדרכים למניעתן. מה קרה מאז הפיטורים ה"מוצדקים" האלה? לא פחות מ-80 הרוגים בכבישים מתחילת השנה, עלייה של עוד 30% מ-2024. אנחנו בדרך למצב שבו יש לנו מעל 500 הרוגים בשנה הקרובה. מאז 7 באוקטובר 2023 ספרנו 600 הרוגים בדרכים, ואין דיבור על ועדת חקירה; אין שקל תוספת לתקציב הרלב"ד; אין תוכנית לאומית למאבק בתאונות הדרכים; אין הסברה נכונה לטיפול לטיפול בשלל בעיות – זה דובר הרלב"ד אומר, לא אני; ועדת השרים שהשרה רגב הצהירה עליה בנובמבר 2024 עוד לא התכנסה; תוכנית החינוך התעבורתי נמצאת בסכנת ביטול; תוכנית אפקטיבית לטיפול במגזרי סיכון בעייתיים, כמו אופנוענים וצעירים במגזר הערבי, טרם גובשה; עלייה אמיתית באכיפה דיגיטלית אולי תתחיל להראות אותותיה ב-2026. אני מצטער, אני יודע שנגמר הזמן. תן לי, זה פשוט חשוב. אני שואל אותך – אנחנו כבר מסיימים – מה היינו מקצים כמדינה אם היינו יודעים שעלולים להיהרג 500 הרוגים בגלל סכנה ביטחונית כלשהי? אנחנו ממשיכים כאן להתבטל, ובעיניים פקוחות צועדים אל עבר המספר הזה. שלא תגידו שאף אחד לא אמר את זה, דובר הרלב"ד אומר את זה. 2025 תסתיים עם הביזיון של מעל 500 הרוגים. אין שום גורם במשטרה, בממשלה, במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים או במשרד לביטחון לאומי שעושים משהו אפקטיבי על מנת לטפל במגפה האיומה הזאת באופן יעיל. דובר הרלב"ד ממשיך ואומר: 20 שנה שאני עוסק בתקשורת. עבדתי עם מספר רב של ארגונים וחברות. כאן הייתה לי את הזכות להשפיע על ארגון שתוצרי הלוואי שלו הם לא רווח כספי אלא הצלת חיים. במקרה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ראיתי ארגון מוחלש, עם תקציב מוגבל, עם הנהלה מסורסת, ללא סמכות, ללא מרווח פעולה על מנת לצמצם את התופעה המחרידה הזאת. הרלב"ד תחת רגב לא מכסה ולא מקבלת אפילו את האפשרות הבסיסית של להציג את הבעיה. אם לא נדע בזמן אמת מה הבעיה, מה היקפה, מה המאפיינים שלה, כנראה שלא נצליח לפתור אותה בעוד עשרות שנים בהתנהלות הנוכחית. כולי תקווה שהמצב הזה ישתנה. תודה רבה. שרון ביידר, דובר הרלב"ד המפוטר. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. השר לוין, אתה מעוניין לסכם? לא צריך. אז אנחנו נעבור להצבעה על חוק נוכחות עורך דין בחקירת אוכלוסיות שונות (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק נוכחות עורך דין בחקירת אוכלוסיות שונות (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 31 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד ושלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק נוכחות עורך דין בחקירת אוכלוסיות שונות (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 152), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. << הצח >> הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024 << הצח >> [נספחות.] << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת שמחה רוטמן, להציג את החלטת הוועדה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מדובר בהחלטה בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024. לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, על פי הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, מחליטה הכנסת לאשר את הצעת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות לפי תקופות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את הארכת הוראת השעה לעניין הסדר עיכוב ההליכים בהליך לאישור הסדר חוב לתקופה קצרה, וחלק אחר מההצעה יכלול את הסדרת הנושא כהוראת קבע. הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום ג' בכסלו התשפ"ה, 4 בדצמבר 2024, והועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2021, הוסיף לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, הוראות לעניין צו עיכוב הליכים זמני שחייב רשאי לבקש מבית המשפט כדי לסייע בידו לגבש הסדר חוב עם נושיו. ההסדר נקבע בתקופת הקורונה כהוראת שעה, והיא הוארכה מעת לעת ואמורה לפקוע ביום י"ז באדר התשפ"ה, 17 במרץ 2025, דהיינו בשבוע הבא. בהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024, שהועברה לדיון בוועדה, מוצע לעגן כהוראת קבע את הסדר עיכוב ההליכים בהליך לאישור הסדר חוב, תוך עריכת כמה שינויים מן ההסדר שנכלל בהוראת השעה. מוצע לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות לפי תקופות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את הארכת הוראת השעה לעניין עיכוב ההליכים בהליך לאישור הסדר חוב לתקופה קצרה, וחלק אחר יכלול את הסדרת הנושא כהוראת קבע. הפיצול יאפשר ללבן את הסדר הקבע הרצוי בדיוני הוועדה. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהחלטה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי, חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת בוארון – מוותר; חברת הכנסת מלקו – מוותרת; חבר הכנסת קלנר. מה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע תגיד, מאיזו רשימה אתה קורא? כי לפי הרשימה זה מתן, רם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סליחה, נכון. הרשימה עלתה לי למעלה. בסדר, אז חברת הכנסת מלקו, תעלי, ונמשיך אחר כך. רשימת הדוברים נעולה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא מצאנו אנשים מתאימים – זאת התשובה שענתה לי בדיון נציגת החברות הממשלתיות, היום בדיון ועדת העלייה והקליטה שאני ניהלתי. הדיון היה על נושא הייצוג ההולם של יוצאי אתיופיה. לא מצאנו אנשים מתאימים – המשפט הזה מוכר לכם, אני בטוחה. לא מצאתי אפילו שופט מרוקאי אחד – נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט אהרן ברק אמר את זה, אם אתם זוכרים. אבל היום נציגת החברות הממשלתיות אמרה את אותו המשפט: לא מצאנו אנשים מתאימים יוצאי אתיופיה שיכולים לענות לדרישות שלהם או לפי החוק. החוק נחקק בשנת 2011, החוק שיזם ידידי חבר הכנסת לשעבר אופיר אקוניס. החוק אומר: ייצוג הולם ליוצאי אתיופיה בחברות ממשלתיות ותאגידים ובמשרדי הממשלה. על פי החוק, פעם בשנה יש מעקב בוועדת העלייה והקליטה; הפעם זה נעשה פעם בשנתיים. תתפלאו, היום בדיון נציגים של חברות ממשלתיות כמעט לא הגיעו. מתוך 32 חברות ממשלתיות, חלקן הגדול בכלל לא יישמו את זה ולא שמעו. אין להן אפילו נציג אחד יוצא אתיופיה. כמובן שלא שלחו נציג שלהם לוועדה. היה מוזר, ואפילו קיבלנו נתונים מוטעים. הנתונים האלה נמצאים באתר של הכנסת, ודרשנו לתקן אותם. ייצוג הולם ליוצאי אתיופיה – למרות שכבר 14 שנה החוק קיים, לא יישמו אותו. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש יותר מסיימי בגרויות, יותר אקדמאים, יותר בני עדה בשוק החופשי, בתעשייה, במשטרה, בעמדות פיקוד בכירות בצבא. אפילו במלחמה הארורה הזאת, אם שמתם לב כמה חיילים יוצאי אתיופיה נפלו ביחס למספר שלנו. אבל כשמדובר בייצוג הולם בחברות ממשלתיות ותאגידים ובמשרדי ממשלה, כמעט לא רואים אותנו. אפילו יש כאלה שלא שמעו שעלינו לארץ; יש כאלה שלא שמעו שלפני שבוע ציינו 40 שנה למבצע משה. יש הרבה שלא שמעו בכלל, כי בנתונים שראינו, בחלק מהחברות אין אף עובד יוצא אתיופיה. הטענה שלהן הייתה: פשוט אין חובה. למרות שיש חובת דיווח – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים, גברתי. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אין חובת אכיפה. כל זה מראה שהחוק – אנחנו יכולים לחוקק חוקים, ולפעמים אין אכיפה. כל עוד אין אכיפה אף אחד לא יישם אותו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת כהנא – אינו נוכח. חבר הכנסת בן ברק, בבקשה, אדוני. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יכול לתת לרון במקומי? רון רשום? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא יודע, אני אראה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, רשום, רשום. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה אני אגיד לכם, נגמרו לי המילים. נגמרו לי המילים כשאני רואה את האנשים שיושבים כאן מצד שמאל שלי. אני רואה את ההתנהלות של הקואליציה. לפני כמה שעות דיברתי עם אחת מחברות הקואליציה – אני לא אגיד את שמה, כמובן – ושאלתי אותה: תגידי, את לא רואה שהכול מקולקל כאן? את לא שמה לב שהעסק הזה לא עובד? אני שאלתי אותה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה מה ששאלת אותה? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאלתי אותה אם היא שמה לב לזה, אולי היא לא שמה לב. את יודעת, לא כולם חדים כמוך. אולי היא לא שמה לב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> להפך, אני לא חדה. אני חושבת שלא מקולקל פה, לא מקולקל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אבל כן גילינו שיש לך חוש הומור. גילינו שיש לך חוש הומור. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא אמרה לי: כן, ברור שהמצב לא מי יודע מה ושהקואליציה הזאת לא מתפקדת מי יודע מה. אבל אני, בעולם שלי, אני מרגישה שאני משפיעה, אז אני יודעת לחיות עם הדבר הזה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> יש עלות אלטרנטיבית. אתה יודע מה זאת עלות אלטרנטיבית? מה היה קורה אם אתם הייתם בשלטון? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמרתי לה: מה, ככה את חיה בתוך הבועה שלך ולא אכפת לך מה קורה מסביב? היא אמרה: כן, אני משפיעה איפה שאני יכולה, ומה האלטרנטיבה שלי? אמרתי: יש לך אלטרנטיבה. יש לך אלטרנטיבה. את יודעת, הייתה כאן אך לא מזמן ממשלה ממש טובה, שעשתה הרבה מאוד דברים טובים: לקחה משק עם גירעון, הביאה אותו לעודף של 200 מיליארד שקל; עשו הרבה דברים טובים. היא אמרה לי: נכון. אמרתי לה: בטח מפריע לך שהיו ערבים בממשלה. אז היא אמרה לי: לא, דווקא לא מפריע לי שהיו ערבים בממשלה, אני דווקא חושבת שזה טוב שיש מפלגה ערבית בממשלה. אמרתי לה: אז למה את לא אומרת את זה, למשל? לא שמעתי אף אחד מהקואליציה שאומר שזה דווקא טוב שיש מפלגות ערביות שתומכות במדינת ישראל שהן בממשלה. היא אומרת: לא, לא, זה לא פופולרי להגיד את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזה מפלגות תומכות במדינת ישראל פה? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם שאתם חבורה שיודעת – כל אחד מכם יודע כמה הממשלה הזאת גרועה. << קריאה >> עפיף עבד (הליכוד): << קריאה >> צגה, צגה, על מה הוא מדבר? על מה הוא מדבר? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל אחד מכם יודע למה אתם בעצם נדבקים אחד לשני, ואף אחד מכם לא מספיק אמיץ לבוא ולהגיד: רבותיי, הגיע הזמן להחליף את הדבר הזה, בוודאי ובוודאי אחרי 7 באוקטובר. אנחנו היינו הממשלה, אנחנו צריכים להתפטר. אבל אין, אין לכם את היכולת. אין לכם את היכולת. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת רון כץ. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפרגן לראש עיריית הרצליה יריב פישר. אני לא יודע אם כולכם יודעים, אבל עיריית הרצליה החליטה לתת דוח על סך 730 שקלים למי שישתמש בנפצים בפורים, מתוך ראייה ומחשבה על הלומי הקרב, שמספרם עלה וגדל מאוד בשנה וחצי האחרונות. מפה אני גם רוצה לקרוא לשאר ראשי הערים לאמץ את ההחלטה של ראש עיריית הרצליה. הסולידריות החברתית הישראלית חייבת להתבטא בכל פרמטר במרחב הציבורי, ודאי בהובלה של ראשי הרשויות, שלהם באמת האפשרות הטובה ביותר, הקלה ביותר, בחקיקת חוק עזר עירוני, לעשות בדיוק את ההחלטה הזו. במקביל, גם הכנסת הזאת מנסה לקדם מעבר לזיקוקים שקטים – מזיקוקים רועשים לזיקוקים שקטים. אני מאוד מקווה שזה גם יתקדם במהרה, אבל כמו כל דבר בבית הזה זה לוקח זמן, ולכן ראשי הרשויות יכולים וצריכים להרים את הכפפה. הזיקוקים עולים אותו דבר, ההפעלה שלהם נראית אותו דבר, בעצם הכול אותו דבר, מלבד הטראומה החוזרת של אותם הלומי הקרב. אני מאוד מקווה שאת ההחלטה של ראש עיריית הרצליה יאמצו כולם. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת בוארון, אתה מעוניין? מוותר; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת שקלים – מוותר. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לעדכן אותך – – – שהבנתי משניים – – – בליכוד, גולדקנופ – הוא שייך לשמאל. הוא כבר בשמאל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי – אתה מעוניין לדבר, חבר הכנסת לוי? מוותר; חברת הכנסת גוטליב – מוותרת. חברת הכנסת מזרסקי, בבקשה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני ויתרתי בשבילך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חפרתי לכם – – – קצה. מה, כמה אפשר? אני כבר לא יכולה לשמוע את עצמי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא בפניכם קטע שכתבה גיא, מפקדת בכיפת ברזל במילואים, בת דודתם של גלי וזיו, שמוחזקים בשבי החמאס. גיא כותבת: רק מבקשת שתעצרו ממש לשתי דקות ותקראו, כי במוצאי שבת הכי קשה לי. הרגשה כזאת ששוב הגענו לעצרת, הסתיים עוד שבוע, ואתם עדיין לא פה. אני כל פעם מתקשה להירדם, כי המחשבות מתחילות לטוס לי בראש. אני פשוט לא מאמינה שאתם עדיין שם בגיהינום. למה המשפחה שלנו, שהיינו כזאת משפחה פשוטה ורגילה, בשנייה אחת קיבלה בוקס בפרצוף, והכול השתנה. העולם חרב. זה פשוט לא הגיוני שאנחנו למעלה משנה וחמישה חודשים בתוך חלום רע שלא נגמר ולא נגמר. וכמה זה מרגש מאוד מצד אחד שהחטופים חוזרים, אבל אני מודה שאני לא מצליחה להיות באמת שמחה, כי מה איתם? מה עם גלי וזיו שלנו? כמה כוחות כבר הוצאנו. לפעמים מרגיש שהכוחות נגמרים, ואז קמים וממשיכים, אבל די, זה כבר חייב להסתיים. נשארו 24 חטופים חיים ועוד 35 חללים, 59 חטופים סך הכול. אנחנו פשוט חייבים להילחם עליהם בכל הכוח. עסקה חלקית זו לא אופציה. כולם הומניטריים – ראינו איך החטופים חזרו. גלי וזיוי ויתר החטופים נמצאים בשואה. שואה. אני מתחננת שהסיוט הזה יסתיים כבר. ולמי ששואל אותי מה אפשר לעשות, אז בואו, אני אגיד לכם הכי דוגרי. בתור מישהי בת 22 שעצרה את החיים שלה ואת כל התוכניות שלה, יש מה לעשות: לשלוח סטורי, להגיע לעצרת, לעקוב אחרי עמודי החטופים, לשים סיכה צהובה או דסקית, וגם פשוט לא להוריד את זה מסדר-היום. נכון, לא חייבים כל יום, אבל להזכיר לפחות פעמיים בשבוע את העובדה שיש חטופים בעזה. רק כשהם יחזרו, כולנו נוכל לנשום. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת עמאר – אינו נוכח. חברת הכנסת דיסטל. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. תודה. יש לי בעיה לא פתורה, ואולי חבריי הטובים מהאופוזיציה יעזרו לי לפתור אותה. יש פה איזה כשל לוגי. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> תביאו שחקן חיזוק. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> תעזרו לי. תעזרו לי. מצד אחד, מי שיושב פה במליאה שומע מחברי הכנסת היקרים מהאופוזיציה מבוקר עד ערב כמה הצד הזה של הקואליציה הוא אטום; כמה לכם אכפת מהחטופים ולנו לא; כמה אתם מזועזעים מהטבח ואנחנו אטומים; כמה אתם דואגים לאזרחים ואנחנו דואגים רק לתקציבים. לקחתם על עצמכם את הבעלות על הכאב, את הבעלות על הדאגה ואת הזעזוע העמוק שמטלטל את נימי נפשכם. אני לא טועה, נכון? זה פחות או יותר המסגור, חבר הכנסת בן ברק. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> את טועה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה מה שלא מסתדר לי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אמרנו לא, אז למה להתייחס? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה מה שלא מסתדר לי. אבל זה כן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רוצה עזרה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה כן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אולי בגלל זה יש כשל לוגי. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> עם כל הדאגה לחטופים, עם כל הכאב על החטופים, עם כל זה שרק בשמאל באמת אכפת והימין הוא פשיסטי, משיחיסטי, תקציביסטי, ביביסטי, ווטאבריסטי, למה, למה הרצי הלוי הפך לסופרסטאר אצלכם? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת בצלאל, אנא מכם. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> הרצי הלוי הוא סופרסטאר. רונן בר, ראש השב"כ, זה שלא תפקד ביום של הטבח, אתם מגינים עליו ושומרים עליו, והוא שומר סף, והוא סופרסטאר, ושלטי חוצות. למה גלנט זוכה למחיאות כפיים – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל ראש הממשלה שלך לא תפקד. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כשהוא נכנס להופעה של שלמה ארצי? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל ראש הממשלה שלך לא תפקד, לא ביום הראשון, לא ביום השני, לא ביום השלישי ולא ברביעי. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה הדרג הצבאי, זה שנרדם בלילה – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> תגידי לי, את נורמלית? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – זה שכשל, זה שהביא את האסון, מקבל אתרוג אצלכם, ולא רק אתרוג – כוכבי-על, שומרי הסף. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> גלית, הייתי מצפה ממך ליותר. הייתי מצפה ממך ליותר. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נגן – על רונן בר אתם מגינים? למה אתם מגינים על רונן בר? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> הרבה יותר. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה אתם מגינים על גלנט? למה אתם מגינים באמת על הרצי הלוי, הרמטכ"ל שאסור היה לגעת בו, והוא בצד הנכון, ורק הביביסטים וביבי רעים? אולי, אולי – וזאת רק הצעה שלי – אולי נייר הלקמוס שלכם זה לא הדאגה, וזה לא החטופים וזה לא הטבח. מי מתנגד לביבי – אתם איתו; מי שלא – אתם נגדו. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – אנחנו מנהלים דיאלוג. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> תענה לי. תענה לי על מחיאות הכפיים לגלנט. מחיאות הכפיים לגלנט. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> את חושבת – את, את, בתור חברת כנסת במפלגה הכי גדולה בכנסת – את חושבת שראש הממשלה צריך לקחת אחריות על מה שהיה ב-7 באוקטובר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תתחמק. אני אענה לך. תענה לי קודם, אל תענה לי בשאלה. למה אתם מגינים על רונן בר, על הרצי הלוי ועל גלנט? למה הם קדושים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רק הזמן הסתיים. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> כי רונן בר – – – רונן בר הוא לא – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> סופרסטארים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא הגן עליהם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת דיסטל, את זה תוכלו להמשיך אחר כך למטה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת הלוי, בבקשה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> שלטי חוצות, "לא ניתן לכם לפטר". הבן אדם ישן בטבח, למה הוא סופרסטאר? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> רק ראש הממשלה שלך הוא סופרסטאר. הוא לקח אחריות מייד. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> – – – את ביבי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רק ביבי, גלית – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> מה זה לקחת אחריות – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> באותו יום הוא לקח אחריות. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אני לוקחת אחריות, אני – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא תפקד שבוע, ראש הממשלה שלך. הוא היה – – – שבוע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה אומר דברים לא נכונים בעליל. אתה סתם משחיר ומשמיץ. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני לא משחיר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה אומר דברים שהם לא נכונים בעליל, ואתה דווקא יודע, ולמרות זאת אתה אומר דברים לא נכונים. זה חבל. בבקשה, חבר הכנסת הלוי. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אתה יודע, חבר הכנסת מלביצקי, לפעמים האירוניה אפילו מאבדת את זה ואין לה גבול, ואני מתייחס למה שקרה אתמול: קמנו וגילינו ששמונה נשיאי אוניברסיטאות בישראל, לא פחות, שמונה נשיאי אוניברסיטאות בישראל פרסמו הודעה, אני מצטט: "אנחנו, נשיאי האוניברסיטאות החתומים מטה, מתריעים בזאת על סכנה חסרת תקדים" – היית בטוח, חנוך, שזה חמאס, נכון? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני חשבתי שאחרי עילת הסבירות אין יותר סכנה מזה. מסתבר שיש. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני פרגנתי, אני אמרתי חמאס, בטח חיזבאללה, איו"ש. מה הסכנה חסרת התקדים שחשובה לפרופ' חיימוביץ' מבן-גוריון, לפרופ' אלרואי, נשיא אוניברסיטת חיפה, וכו' וכו' וכו'? פרופ' צבן, נשיא אוניברסיטת בר-אילן. גם האוניברסיטה הפתוחה הצטרפה להגדרה הזאת. ובכן, מה הסכנה חסרת התקדים? אם תפוטר היועצת המשפטית לממשלה. ולמה סכנה? קוראים לזה נשיאי האוניברסיטאות, המרחב האקדמי בישראל: זו סכנה לשלטון החוק. עכשיו, כיוון שכולנו פה מחוקקים, אם מישהו כאן יוכל להצביע על מקום אחד בחוק שבו מוסדר מעמדה של היועצת המשפטית לממשלה או הייעוץ המשפטי לממשלה – נדמה לי שב-140 וכמה מקומות מופיע היועץ המשפטי בספר החוקים של ישראל; באף לא אחד מהם יש – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> שתי ועדות ציבוריות ופסיקת בג"ץ. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה. באף לא אחד מהם מוסדר מעמד היועץ המשפטי לממשלה. יותר מזה, גם בוועדות הציבוריות שהזכרת – אגרנט, שמגר – באופן מפורש כתוב: ראתה הממשלה – זה לא ייאמן, זה אחד הדברים שפרופ' ברק התעלה על עצמו, ומצטטת הוועדה, כתוב הפוך בוועדה – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אפילו אתה לא מאמין למה שאתה אומר. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שאם הממשלה חשבה אחרת, דעתה קובעת, ולא דעת היועצת המשפטית לממשלה – כך כתוב בשתי הוועדות הציבוריות – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני מציע לכם להתנהג לפי החוק. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אבל חוות הדעת של היועצת המשפטית היא חוות הדעת המחייבת, בניגוד לוועדות הציבוריות, בלי שום מעמד בחוק. כמובן, הייצוג שלה בבג"ץ הוא ייצוג כפוי. היא גם תחליט – רם, היא תחליט, היועצת המשפטית לממשלה, מתי לאזרחי ישראל אין ייצוג בבית משפט. יש הליך הוגן, לאחרון השודדים, האנסים, הרוצחים, יהיה הליך הוגן ויהיה עורך דין, אבל למדינת ישראל, לציבור הישראלי, לא יהיה עורך דין בבית המשפט. למה? כי היא החליטה. שני הדברים האלה, אין להם דבר וחצי דבר עם שלטון החוק. ומי מחנך אותנו לשלטון החוק ולדמוקרטיה? מי ששולט באופן לא דמוקרטי. מי מחנך אותנו לדמוקרטיה, ניסים? אלה ששולטים באופן לא דמוקרטי, אלה שאומרים – מה אומרים נשיאי האוניברסיטאות? אנחנו נשבות. מה זאת אומרת? אנחנו נפגע בזכויות הסטודנט. הם הרי לא נבחרים, זה לא שהסטודנטים בחרו בהם, הם השתלטו על המוסדות, אבל מה? הם יפגעו בזכויות הסטודנט, הם ינצלו את הזכויות של הסטודנט. למה? כי הם, יש להם דעה אחרת. אז זו אותה אריסטוקרטיה, אותו דם כחול שאנחנו מכירים, אותה אליטה; לה הם קוראים שומרת הסף – זאת שומרת הסף שלהם. היא שומרת הסף. אז האריסטוקרטיה האקדמית – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שומרת על האריסטוקרטיה, על האליטה המשפטית והביורוקרטית. אדוני היושב בראש, זה חילול הקודש, חילול המושגים, חילול הדמוקרטיה, חילול רצון העם – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני מציע שישללו מהם את התקציבים – – – << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ו-1,000 עצומות וחתימות כאלו לא יועילו, והדמוקרטיה הישראלית תנצח, תנצח. תודה רבה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> תביא הצעת חוק פרטית לשלול תקציבים מהאוניברסיטאות – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> שיעזו להגיד משהו נגד הממשלה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> לא. אצלם אין חופש אקדמי. הרי אם – – – << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, אתה אוהב את המקום שם, של אייכלר. יפה. אתם מתקזזים גם בהצבעה על התקציב או איך זה עובד? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברוך השם. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אין לנו על מה להתקזז. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >> אין לנו מה להתקזז. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברוך השם. חבריי חברי הכנסת, יש מחר חוק שאני בטוח שחלק דיברו עליו, חוק שהוא באמת חשוב לכנסת ישראל, הלוא הוא החוק של טלי גוטליב, הידוע בכינויו "בוא נהפוך את כנסת ישראל לאלקטרז". אתה מכיר את החוק הזה, אדוני השר? החוק הזה באופן כללי אומר שכל חקירה או כל בדיקה או כל איזו בעיה, תביעה, שיש כנגד חבר כנסת, גם של אזרח מן השורה וגם של רשויות אכיפת החוק, יצטרכו להגיע אותם אנשים – אתה יכול לעשות קצת שקט במליאה? טוב, האמת, לא משנה, זה לא באמת חשוב לי – יצטרכו להגיע מי שרוצים לתבוע את אותו חבר כנסת או לפתוח בהליך חקירה, בדיקה, של כל מה שחברי הכנסת עושים. הם יצטרכו להגיע לכנסת ולבקש רוב של 90 חברי כנסת – וצמצמו את זה, הבנתי, בנוסח האחרון, ל-75 חברי כנסת, וזה אירוע שבאמת אני שמח – אני שמח שזה בא מכם. עלתה פה קודם גלית דיסטל ושאלה על כל מיני כשלים לוגיים וכל מיני – כשאמרנו לה כן או לא אז היא כאילו ביטלה את זה, ואמרה: לא משנה, לא ניכנס לזה. אבל אני רוצה לומר לכם שאני הבנתי את הריטואל ואת הקטע של הקואליציה הזו. שימו לב, חבריי חברי הכנסת, לרשימת הבדיקות המשטרתיות והחקירות שיש רק בקואליציה הזו, ופתאום צנחה עלינו הצעת החוק הזו. ראש ממשלת ישראל, הלוא הוא ראש ממשלת 7 באוקטובר, הוא עכשיו בבית משפט על שוחד, מרמה והפרת אמונים, והוא הפך כבר את בית המשפט – מרוב שהוא מבלה שם כל כך הרבה זמן – ללשכה, וגם שגריר יפן הגיע לשם היום ללשכה. כל הכבוד, שאפו. אשתו עבריינית מורשעת בפרשת המעונות, ויש עכשיו גם בדיקה על שליחת עדים, הטרדת עדים. כל האקווריום שלו תחת בדיקה על עסקים במאות אלפי שקלים או דולרים עם ממשלת קטאר. ישראל כץ כל יום עובר על החוק. הרי יש חוק גיוס, נכון? מי שלא מגייס את האנשים עובר על החוק. טלי גוטליב חשודה בחשיפת מידע ביטחוני רגיש. ואטורי – סליחה שאני אומר, אדוני היושב-ראש – סוכות ועמיחי אליהו, צוות הפורצים הנוצצים, חשודים בפריצה לבסיס צה"ל. מאי גולן – על הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה. מירי רגב, הידועה בכינויה "היהלומנית" – בהפרת אמונים. אמסלם – הוא לא הגיש דוח הצהרת הון כבר שלוש שנים, לא שזה תחת חקירת משטרה. בן גביר – כל הלשכה שלו תחת חקירת משטרה, כמובן על חלוקת נשקים. דרעי מורשע, חיים כץ מורשע, ביטן עכשיו באיזה – הנגבי מורשע ותחת חקירה, המפכ"ל, כל המרחבים, ואז – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שני משפטים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, הפסקת לי בשש שניות. ראיתי את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, לא, לא. אני הפעלתי לך מאוחר מדי, גם עברו שלוש דקות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך הפעלת מאוחר מדי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מצטער להרוס לך את החגיגה, אבל – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. הפעלת לי בשש שניות, אז אני עבדתי לפי השעון, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה זה שש שניות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היו שש שניות ואיפסת לי את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא איפסתי. זה מחשב, אני לא נוגע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תן לי משפט אחרון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קדימה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תן לו. גם ככה יום קצר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מסתדר. תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בריאות לכול. אני רוצה לסיים במשפט שאמר אלמוג כהן. אלמוג כהן אמר: אני לא אתייצב לחקירות אלא כן אם אילקח באזיקים תוך כדי שימוש בכוח. ועקב חג הפורים אני הצעתי – וגם בעקבות האהבה של טלי גוטליב לוורוד – אני הבאתי לכם פרופס נחמד, שייקחו אתכם באמת לאזיקים. אז הינה האזיקים – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. רד למטה, קדימה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם יכולים, ממשלה של עבריינים, להגיע – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש להוריד אותו מהבמה, להוריד אותו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ופשוט שייקחו אתכם עם אזיקים. תודה רבה, שבת שלום. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> מי נתן לך את זה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> קניתי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יצחק פינדרוס; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, נאור, לא מתאים הקטע הזה בכלל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני רוצה רגע להעיר משהו – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> בכלל, בכלל, בכל כך הרבה רמות. ואתם שם גם יושבים וצוחקים על זה, ומשייכים את זה לחברת כנסת מסוימת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חנוך, הדברים שאתה עושה במליאה רחוקים ממדהימים. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר'ה, עזבו. לא מעניין אותי. אני רוצה לספר – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אל תטיף לי מוסר. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, בסדר. אתה באמת – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אתה. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> בור ביוב חדש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה, אתה. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> בור ביוב חדש, בור ביוב חדש חפרת פה עכשיו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה, אתה. מה בור ביוב? הכול עובדות. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לספר לכם על שוחד, מרמה והפרת אמונים. אתם יודעים, יש גוף שנקרא לשכת עורכי הדין במדינת ישראל – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא קיים? אני חשבתי שפירקו אותו כבר. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, עדיין לא. המלך עמית הראשון, אחרי שהכתיר אותו, קיבל קמפיין במאות אלפי שקל בעיתונים במימון לשכת עורכי הדין. עמית בכר, ראש הלשכה, הוציא מאות אלפי שקלים – לא מהכסף שלו, חלילה, אלא מהכסף של כל עורכי הדין, על קמפיין תמיכה מטורף בשופט עמית. הוא עשה את זה באותו שבוע שלשכת עורכי הדין הגישה עתירה נגד החוק שחייב אותה לקצץ בכסף שהיא גובה מעורכי הדין. והפלא ופלא, כמה ימים לאחר מכן השופטת וילנר, בת טיפוחיו של השופט עמית, אותה שופטת שאותו עמית הביא לעליון, מוציאה צו ארעי שמונע את החזר הכספים שלשכת עורכי הדין חייבת לעשות על פי חוק לעורכי הדין ששילמו ביתר. צריך להבין שזה כל כך נדיר, האירוע הזה שבו ניתן צו ארעי על חיוב כספי, בטח לגוף כמו לשכת עורכי הדין, בטח כשאין חשש לחדלות פירעון של מישהו, כי ללשכת עורכי הדין יש עודף של 30 מיליון שקל תקציבי שהיא גוררת כבר 12 שנה. כל הדברים הללו נעשים, מילא. היום אנחנו מגלים – שים לב, חבר הכנסת אזולאי – שהשופטת וילנר מוזמנת כמרצה לכנס לשכת עורכי הדין באילת. מי שלא מכיר מה זה להיות מרצה בכנס של לשכת עורכי הדין באילת – זה הזמנה, זה סוויטה מפוארת במלון, זה הכול כלול. זאת אומרת, אחרי שעמית בכר, באמצעות הכסף של לשכת עורכי הדין, דאג לבוס של בית המשפט העליון בקמפיין פרסומי של מאות אלפי שקלים, הוא עכשיו מרפד את השליחה, שמטפלת במקרה בעתירה שהוא עצמו הגיש, בסוף שבוע מפנק באילת. זה נקרא שוחד, מרמה והפרת אמונים. על זה אתם כנראה לא תשמעו מהאופוזיציה. הם ימשיכו לנסות לשכנע אותנו שהאנשים הללו – עמית, וילנר וכל החברים שלהם – הם האנשים שצריכים להחליט מי יחקור את אירועי 7 באוקטובר. שוחד, מרמה והפרת אמונים. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימן דוידסון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בוועדת החינוך של הכנסת, כמה חברי כנסת של ועדת החינוך יצאנו לעוטף וביקרנו בניר עוז ובבארי. בניר עוז היה ביקור מאוד מאוד מאוד קשה. יצאו יוסי טייב, יו"ר הוועדה, חבר הכנסת קינלי, דבי ביטון, אנוכי ומישל בוסקילה. במהלך כל הסיור הזה הכאב לא מפסיק, מבית לבית, משואה לשואה. לעמוד מול הבית של משפחת ביבס, ומקבלים את ההסבר מתושבת המקום, מהשכנה שלהם. אתה עומד והדמעות לא מפסיקות לרדת, והכאב כל כך גדול. הצטרפו אלינו היועצת המשפטית של הכנסת, המשנה שלה, של הכנסת, נציגות של ועדת החינוך, יועצים משפטיים מוועדות אחרות, מנהלי ועדות. היה באמת סיור משמעותי של כנסת ישראל. הדבר הזה הוא כל כך חשוב. אין אדם במדינת ישראל שלא צריך לעבור את הביקור והסיור הזה, בעיקר בקיבוץ ניר עוז, לראות את השואה שעברה על קיבוץ קטן, 300 מטר מעזה, ולראות בעיניים איך זה קרה. זה לא מספיק לשמוע את זה מסיפורים או מהכתב; אתה צריך לשבת, לעמוד שם ולראות את ההרס, את הבתים השרופים. היה איתנו אח של איציק אלגרט, דני אלגרט, שלפני שבוע קבר את אחיו. נכנסנו לבית, והוא הסביר לנו בפירוט, צעד אחרי צעד, מה היה בחטיפה של אח שלו ואיך עשו את החטיפה. 50 מתושבי ניר עוז נרצחו באותו יום, 67 נחטפו – ילדים, נשים, זקנים. לעמוד מול הבית של עודד ליפשיץ, להבין, לראות בעיניים. ומי לא היה שם עד היום? ראש ממשלת ישראל. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לא הגיע לקיבוץ ניר עוז. ראש ממשלת ישראל לא הגיע לראות את השואה בעיניים שלו, לא עמד מול הבית של משפחת ביבס, לא ראה את הבית של עודד ליפשיץ. ראש ממשלת ישראל לא הגיע לניר עוז. אין בושה גדולה מזו. אין בושה גדולה, שראש הממשלה לא מגיע לראות ולהיפגש עם התושבים של ניר עוז. ואתכם, חברי הכנסת, לא אשאל באופן אישי, אני בטוח שהרבה מאוד לא היו שם. מי שלא היו שם, קחו את עצמכם, ובשבוע הבא תיסעו לניר עוז. תראו בעיניים את מה שהיה שם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סימון, שמעתי שיש לכם קטע עם לבזות אותי מינית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן, כן. כן, נאור. יש לך איזה קטע לבזות מינית נשים? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כשאתה מדבר על אזיקים פה ומזכיר את השם שלי, שזה מתאים לי? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מינית, אמרת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מינית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה קשור מינית? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא היה דבר כזה, טלי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בחייכם, כשעומד פה חבר כנסת, מדבר על אזיקים מפרווה ואומר שזה מתאים לגוטליב – השתגעתם? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת משה טור פז. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> את השתגעת – – – מה קשור מינית? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> השתגעתם. די כבר, די. באמת, יש גבול כבר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בוא'נה, טלי, אל תגזימי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תסתכל בעצמך. הוצאת אזיקים עם פרווה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אל תגזימי. אל תגזימי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוצאת? הוצאת פה אזיקים עם פרווה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שמעת מה אמרתי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוצאת? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> את שמעת? את שמעת או לא? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ככה מדברים? מספיק. אתם לא נורמליים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שמעת או לא? את לא נורמלית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אזיקים? ואתם צוחקים? מה מצחיק בזה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אזיקים זה על המשפט שאלמוג אמר. מה קשור מינית? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ואז – – – זה מתאים לטלי גוטליב. זה בסדר? נאור, תתנצל וזהו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אל תחברי את זה למינית. אל תקשרי למינית. תתביישי על מה שאמרת. תתביישי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תתנצל. פשוט תתנצל. כן, ביזית אותי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תתביישי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> טלי, לא היה דבר כזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הינה, הקורבן – גזלייטינג. אני צריכה להתבייש. מה זה? מה זה? די. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> את הקורבן? את קורבן? איזה קורבן את? מינית? מה קשור? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש גבול. היית רוצה שמישהו יגיד על האישה שלך, כשמוציאים אזיקים עם פרווה, שזה מתאים לאישה שלך? תגידו לי, אתם נורמליים? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא היה בהקשר מיני. מה קשור בכלל? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתם נורמליים? באמת, קצת גבול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה לא היה מתאים. נאור, זה לא היה מתאים. וגם, אתה טועה גם בנושא האישומים שאתה אומר, של פריצה לשדה תימן. יש ועדת אתיקה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה היה קשור למשפט של אלמוג. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> קצת גבול. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה היה קשור – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא רלוונטי, לא רלוונטי. יש לזה נראות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה היה בהקשר של אלמוג, המשפט עם האזיקים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא מתלוננת עליך. אני אומרת לך בפנים. מה הקשר ועדת אתיקה? מה, אני רצה – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מינית? אם אתה אמרת לה שזה מיני, אז תתבייש גם אתה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה הקשר ועדת אתיקה? אני לא מתלוננת בוועדת אתיקה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, לא. הוא דיבר גם עליי, ואני אומר גם זה. לא רציתי להעיר, אפילו, והוא טעה גם בקשר אליי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה קשור מינית? מה קשור? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתם שייכתם את זה אליה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרתי, יש ועדת אתיקה שדנה בזה ופסלה את הדברים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה בכלל היה בקשר של הפלילי. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתם שייכתם את זה אליה. לא אני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, זה לא היה ראוי. היא צודקת. תודה רבה. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתם שייכתם את זה אליה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה היה קשור אך ורק – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתם שייכתם את זה אליה. אמרתם שזה מתאים לה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אל תקשקש. אל תקשקש. קשקשן. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתם אמרתם שזה מתאים לה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי זה "אתם"? זה אני. מה אתה אומר "אתם"? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתם. אתה ואתה. וזה שיושב לידכם, שהלך. שלושתכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש. תתבייש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה יש לכם? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> כמו – – – של חבובות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה כמו שעשו לך על הקטע המיני, ואני לא ירדתי לקטע הזה. תתבייש. חצוף. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טוב, די. חלאס. תודה רבה, נאור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חצוף. אני אף פעם לא ארד לקטע הזה אצלך. תתבייש, חנוך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נאור, די. אתה יכול להגיד לי סליחה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נאור שירי, קריאה ראשונה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הם מדברים גם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה עומד. לך תשב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אכפת לך מה אני עושה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> באמת. כנסת ישראל – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> כשאני אשייך לאשתך אזיקים, תגיד לי להתבייש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש, חנוך. תתבייש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברים, תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תאר לך שהיו אומרים את זה על האישה שלך. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא היה. תפסיקי. מה את מקשיבה לו בכלל? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די, נו. באמת יש גבול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, טלי, תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנשים מסתכלים עליכם. אני לא הייתי פה, ואומרים לי – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה נראה לך, שאני אגיד לך על זה? מה נראה לך, שאני אגיד לך על זה? מה יש לך? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – שדיברת על אזיקים מפרווה, ואמרת שזה דומה לטלי גוטליב. באמת, יש – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> נראה לך שאני אגיד דברים כאלה? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא היה ולא נברא. די, טלי. לא היה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה היה אך ורק על הפלילי והמשפט שאלמוג אמר על אזיקים. אל תקשרו את זה למשהו אחר. אל תקשרו את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא הזכרת את השם שלי? די, נו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא אמרת טלי גוטליב – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה על החוק שלך, זו הייתה ההזכרה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די, די. תגיד סליחה, וסלחתי לך – אבל אתה אפילו לא מבקש סליחה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> על מה אני אבקש סליחה? אני לא התכוונתי לזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תגידו, אתם מוכנים להפסיק? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> באמת, קצת כבוד. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא אמר מילה על טלי גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> "זה מתאים לטלי גוטליב". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, ברשותך אני רוצה להתייחס לכובע שלך, למקום שבו אתה יושב – לא אליך אישית, אלא דווקא אליי. בשנתיים וחצי האחרונות זכיתי לשבת על הכיסא הזה כסגן יושב-ראש הכנסת. בשבוע שעבר בעצם התפטרתי מתפקידי, ונכנס לתפקידו חבר הכנסת דוידסון. אני רוצה לומר כמה מילים כאן על תפקיד סגן יושב-ראש הכנסת, או בשפה אחרת: דברים שרואים משם לא רואים מכאן. אז למי שלא יודע, המילה "סגן" בדרך כלל אצלנו – השר גולדקנופ, אני מניח שאתה תכיר את זה – אנחנו בדרך כלל חושבים שסגן זה משנה, וזו גם הדרך שבה מתייחסים בדרך כלל לתפקיד סגן בכנסת, כשני או המשנה. אבל בלשון חז"ל "סגן" זה לא משנה, אלא אחראי, ממונה. הלוי הוא סגן לכוהנים, כלומר הוא הממונה על הכוהנים. זה תפקיד הסגן. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהדברים האלה באמת ראויים, כי לך, חבר הכנסת דוידסון, אני אומר: כאשר אדם מתיישב על הכיסא הזה, הוא נמצא באותו רגע בכיסא יושב-ראש הכנסת, ואני מרגיש שכובד האחריות שיושב על כתפיו – כשהוא לא כאן, הוא כאחד מחברי הכנסת, אבל כשהוא יושב כאן, בכיסא שיושב עליו עכשיו חבר הכנסת ואטורי, כובד האחריות, הממלכתיות – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – המבט הרחב יותר הנדרשים ממנו – אדוני היושב-ראש, קצת קשה לי לדבר כך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, בואי נמשיך בדיון. את צודקת מאה אחוז, אני איתך, אבל תני לו רגע להתקדם, בבקשה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כאשר אדם יושב בכיסא שאתה יושב בו עכשיו, אדוני, אני חושב שמה שמצווה עלינו זה להיות אחראיים וממלכתיים. בשנתיים ומשהו האחרונות – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא דיבר. הדבר היחידי שהיה, כשהוא ירד אמרתי לו – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברים, דוידסון, בעזרת השם, כשתהיה פה על הדוכן עוד מעט, אתה תבין כמה זה משגע, הדבר הזה, כי זה לא עכשיו קריאה לסדר, ולא להוריד אותך ולא להוציא אותך – זה פשוט מפריע לדובר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני קודם כול מצטערת על – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, אני מצטרף לדברים שלך – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה רק לומר: אני אוהבת את הכנסת הזו, והיא חשובה בעיניי. אני לא אדם שמתלונן על חברי כנסת, זה לא מעניין אותי. אם נפגעתי – אז קמתי ואמרתי, יכול להיות שנפגעתי לא בצדק, יכול להיות – אני לא יודעת. הרגשתי לא בנוח, אז אמרתי. << קריאה >> קריאות<< קריאה >> – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, היה פה אירוע – סליחה שאני אומר, אני לא אומר לך לעשות את העבודה שלך – האירוע הזה – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> טלי, תורידי את המצלמות, ותיווכחי במו עינייך שלא היה דבר כזה מעולם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תראי במצלמות, לא היה דבר כזה. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> לא היה דבר כזה. כמו שלא אמרת שראש הממשלה דן את החטופים למוות, אותו דבר, לא היה דבר כזה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה צודק, חנוך. בגלל זה הוא היה צריך לרדת. ירד מהדוכן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מיקי, אני אבדוק את זה. אני לא אדם שמתלונן על אף אחד. מספיק שהיו אומרים לי סליחה, תאמין לי. אם אני אומרת לך שכותב לי יועץ – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא היה. אתה היית פה? יצא חנוך, סיפר לכם סיפור, הפך להיות בלון – ואתם כולם חוזרים וצועקים. תפתחי את המצלמות ותסתכלי. הוא לא אמר מילה עלייך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טוב, חברים, חברים – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה לא ברור? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> – – היה מספיק זמן לדון על הדברים האלה, הדברים – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חנוך, אתה הלכת ואמרת ועשית את הקישור הזה, אז תתבייש. תתבייש במה שאתה עושה פה. אתה נותן מכות לאנשים, אתה מדבר איתי? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, חנוך, מה הבעיה עם זה? חנוך קם, קם וכעס על מה שאתם עשיתם. לקחתם אזיקים והשלכתם אותם לחברת כנסת. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה שקר. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אם מישהו מפה היה עושה את זה לח"כית שלכם, אם מישהו מפה היה עושה את זה לח"כית שלכם – על מה אתם מדברים? על מה אתם מדברים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דוידסון, היה. מה לא? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תפתח את המצלמות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש מצלמות, תראו אתם, בסדר. טוב, חברים, אנחנו רוצים להתקדם. חנוך צודק בכעס שלו, ואלה דברים חמורים מאוד – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה לא היה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היה, מה לא? אני הייתי איתו. היה, היה. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> מה לא היה? מה לא היה? אתה אמרת "איפה טלי?". אתה אמרת "איפה טלי? תקראו לה". << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תפתח את המצלמות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היה, היה. תודה רבה. תמשיך בנאום. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר כאן – אני רואה שהרוחות כאן סוערות, אני רוצה לומר כאן משהו שלא נוגע למה שהיה כאן קודם, אלא לסגן יו"ר הכנסת ולמי שמנהל את הדיונים כאן. אני חושב עליך, סגן יו"ר הכנסת ואטורי. אני חושב שתפקיד היושב על הכיסא הזה הוא להגן על זכות חברי הכנסת להתבטא ולהביע את עמדותיהם ולייצג את הכנסת. אני חושב – זה כן נוגע למה שהיה פה קודם – שתפקידנו לשפר את הדרך שבה המקום הזה נתפס, ובאמת, בחוץ הוא נתפס לא טוב. אני אומר לך, חבר הכנסת דוידסון, אתה אדם מאוד ראוי, ואתה מצטרף פה לפורום הסגנים. אני אומר כאן: חלק מתפקידי סגן יו"ר הכנסת הוא לשפר את איך שהמקום הזה נראה, איך שהוא נשמע, מה מדברים עליו, מה מיוצג כלפי חוץ – וגם לתת לכל אחד מ-120 חברי הכנסת את המקום שלו להתבטא, להביא את עצמו, עם מגבלות מסוימות שיש – ויש – אבל להביא את עצמו עד כמה שאפשר. בעיניי זו משימה קדושה. אני מאוד שמח שאתה תהיה כאן על הכיסא. מאחל לך בהצלחה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני התחלפתי עם רון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי. רק לא לצעוק הרבה, בסדר? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בכלל לא, אני גם לא הייתי שותפה לצעקות שם. תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני עליתי לדוכן כדי להודות לדובר צה"ל לשעבר דניאל הגרי. דניאל הגרי סיים 30 שנה למען ביטחון ישראל. החל את תפקידו כלוחם בשייטת, היה סגן מפקד השייטת, ראש לשכת הרמטכ"ל של בני גנץ. הוא היה ראש מחלקת מבצעים של חיל הים, היה גם עוזר רמטכ"ל של גדי איזנקוט, וכמובן, היה מפקד שייטת 13. על הפעילות שלו כמפקד שייטת הוענק ליחידה אות הערכה מטעם הרמטכ"ל ופרס הרמטכ"ל, ובסיום התפקיד שלו הוא עלה לדרגת תת-אלוף. ב-2023 מונה לדובר צה"ל. אני רוצה להגיד לדניאל הגרי תודה. אני רוצה להגיד לו תודה על כל הימים שהוא היה שם כשאף אחד לא היה; כשכל כך הרבה פחדנים פחדו להגיד לציבור את האמת, הוא הגיע ערב-ערב ודיבר אל הציבור. הגרי לא בא להם בטוב, כי הוא מוכשר מדי, כי הוא מקובל מדי, והוא קונסנזוס במדינה – וקונסנזוס במדינה הוא איום קיומי על הממשלה. לכן הגרי, הפופולרי, במקום לקדם אותו – הלך הביתה. כמובן, אי-אפשר שלא לציין את המעורבות של ברדוגו, שאמר בשידור: אם היד של כץ – ישראל כץ – תחתום על דבר כזה, קידום לאלוף, זו תהיה הפעם האחרונה שיהיה שר ביטחון בממשלת ימין. אין ספק שכץ מבין מצוין במינויים והבין שאם יקדמו אותו לאלוף, יהיו לכך השלכות. אז למרות הפוליטיקה, באמת, הנוראית והמגעילה הזאת, למרות הכול – אני רוצה להודות לך, דניאל הגרי. אם תשמע את הנאום שלי, תדע לך שהרבה חברי כנסת והרבה אנשים בציבור הישראלי אומרים לך תודה, תודה שהיית שם כשאף אחד לא היה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח. חבר הכנסת בועז טופורובסקי. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, הפעם אני רוצה להקריא מכתב שקיבלתי מאסתר שחר, אימא של מעיין ולי-יה שחר. אסתר כותבת לי ככה: 3 בינואר 2023, מעיין, בתי הבכורה, אהבת חיי, הילדה שפתחה לי את הלב לממדים שלא ידעתי שקיימים, יצאה לטיול שנתי. היא רוצה לשבת קדימה, רבה עם חברה מי תשב. היא ניצחה באבן, נייר ומספריים. היא רוצה לשבת ליד החלון. גם כאן היא ניצחה את החברה שלה באבן, נייר ומספריים. היא מרגישה בעננים. בשעה 09:20 הכיתה שרה: "אל המעיין" – אתם מכירים את השיר "אל המעיין" – ומעיין בטוחה שהשיר הזה נכתב עליה; מאושרת. ואז ב-09:30 האוטובוס מתנגש חזיתית. מעיין מפסידה במשחק הגדול של החיים. מתוך 34 ילדים רק ילדה אחת נפצעה, נפצעה אנושות. זאת מעיין שלי. היא מובהלת לטיפול נמרץ. הרופאים אומרים שבעוד 72 שעות היא תמות, אני אצטרך להיפרד ממנה. יום אחרי זה הם אומרים לנו שבעוד 48 שעות היא הולכת לעולמה, וזה הזמן להיפרד. יום לפני אומרים לה שזה היום האחרון. ביום האחרון לחייה, כך אמרו לנו, מורידים את מכונת ההנשמה. בדרך נס היא נושמת. היא נושמת, אבל היא לא מתעוררת. באותו הזמן היא בלי חצי עצם של גולגולת, כדי לתת לבצקות לרדת. אחרי שבועיים היא פוקחת עיניים. ההתרגשות הייתה יותר מטורפת מהיום שבו ילדתי אותה. עדיין אין שום מושג לאן הולכים. למעיין הייתה תוכנית להיות רקדנית ודוגמנית. אתם לא מאמינים, אבל היא דומה שתי טיפות עין לגל גדות. תוכניות לחוד, מציאות לחוד. היום מעיין סיעודית. היא לא אוכלת. היא לא שולטת בצרכים שלה. היא לא מדברת. היא בקושי רואה. חצי הגוף שלה משותק. היא לא הולכת. היא לא מתקשרת. וכל זה למה? כי נהג אוטובוס לא שמר מרחק? מה אמר עורך הדין שלו? רק חצי מטר הבדל, מה קרה? חצי מטר שלקח חיים שלמים, הרס משפחה שלמה. אתמול היו טיעונים לעונש. הייתי בבית המשפט רק אתמול. שנתיים וחודשיים מיום התאונה – ורק אתמול הגיעו טיעונים לעונש. הגעתי למשפט לא כי זה יועיל לבת שלי; הגעתי כדי לנסות להציל חיים של אנשים אחרים. התחננתי לשופט. לא היה לי פשוט לראות שם את הנהג הרוצח. רציתי להקיא כל הדיון – תקשיבו, אימא, מולה יושב מי שעשה את זה לבת שלה – אבל החזקתי את עצמי רק כדי שאף אימא לא תעבור את מה שאני עוברת. ואתם יודעים מה גיליתי במהלך הדיון? שהבן אדם על הכביש וחברת הסעה עדיין משתמשת בו, מעסיקה אותו, אפילו הביאו מכתב יושר שהוא נהג נפלא. אתם יודעים מה עוד גיליתי? אותו נהג נפלא, שעשה את מה שעשה לבת שלי כבר היה עם עבר של 22 עבירות תנועה. ואני שואלת: איך נותנים לו, לנהג הזה, לנהוג בחברת הסעות, ועוד הסעות של ילדים? תגיד לחברי הכנסת שזה יכול להיות כל ילד של כל אחת ואחד מכם. הייתם רוצים שזה מי שיסיע אותם? לא כל מי שיש לו רישיון יכול להסיע 40 ילדים. אתם יודעים מה עוד גיליתי? שאחרי שכמעט הרג את הבת שלי, שניצלה רק בידי שמיים אבל היא חצי בן אדם – הוא המשיך לנסוע, עשה עוד עבירות תנועה, נסע באור אדום, וסיכן עוד המון אנשים. אבל הוא לא הבעיה, יש המון כאלה; איפה החוק? איפה האכיפה? הבן אדם הזה היה צריך לרדת מהכביש ב-3 בינואר, אחרי מה שהוא עשה לבת שלי, שלא לדבר על להמשיך להסיע ילדים. אני אסכם: נהג אוטובוס גרם לתאונה קטלנית אחרי שביצע 22 עבירות תנועה. עדיין בכביש, מסיע אולי את הילדים שלכם. עושה עבירות תנועה ועדיין בכביש. לא מאחורי סורג ובריח – אלא עדיין בכביש. אנחנו לא שבעי אסונות? יש יותר דם על הקיר מהדבר הזה? לא כל מי שיש לו רישיון ראוי להיות נהג אוטובוס. רק אתמול נהג נרדם, וילד נהרג. אם לא תהיה ענישה חמורה, אכיפה חמורה, פיקוח חמור – הנושא הזה יימשך, נאבד עוד ועוד ילדים, שימותו סתם. אז אני אסתר, אימא לשתי בנות. הצטרפתי למשפחות הילדים המוגבלים, למשפחות נפגעי תאונות הדרכים. לשתי המשפחות האלה הצטרפתי לא מבחירה, אלא פשוט יום אחד בהיר, יותר נכון – שנייה אחת בהירה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מדבר? סבבה. מי מסכם? בלי, לא צריך סיכום? חברי הכנסת, נעבור להצבעה על החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 12 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024, נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 12 בעד, אחד נמנע, ארבעה נוכחים. אני קובע כי החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024, התקבלה. << הצח >> הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 25), התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' מ/1084; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 252; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 25), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יצחק קרויזר, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת בועז ביסמוט, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק. << דובר >> בועז ביסמוט (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברתי טלי, האם יש בכלל ספק, האם יש בכלל שאלה לגבי חיוניותו של החוק הזה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> יפה. יפה. זה הרי אחד החוקים היותר-ברורים. בכל מקרה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 25), התשפ"ה–2025, שיזם ידידי חבר הכנסת יצחק קרויזר. חוק כלי הירייה, התש"ט–1949, קובע כי לא יינתנו רישיון, רישיון מיוחד או תעודת הרשאה לאדם שטרם מלאו לו 21 שנים. עם זאת, קובע החוק כי השר לביטחון לאומי באישור הוועדה לביטחון לאומי רשאי לקבוע סוגי פעילויות או נסיבות שבהן יינתן רישוי כאמור לאדם שמלאו לו 18 שנים אך טרם מלאו לו 21 שנים. נסיבה אפשרית אחת שנקבעה בחוק היא סיום שירות סדיר. בשנים האחרונות, וביתר שאת בשנה וחצי האחרונות, מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, עלה מספרם של חיילי צבא ההגנה לישראל אשר השתחררו לפני סיום שירותם הצבאי מסיבות בריאותיות. אותם אנשים שלא השלימו את שירותם הצבאי יכולים להיות זכאים לקבלת רישיון לכלי ירייה רק בהגיעם לגיל 27, וזאת בהתאם לקבוע בתקנות כלי הירייה (תנאי סף ותבחינים לקבלת רישיון פרטי לכלי ירייה והוראות נוספות), תשפ"ד–2023, ובהינתן עמידתם בשאר תנאי הסף והתבחינים הקבועים בהן. עכשיו הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, שנועדה להתמודד עם מצב דברים זה – הצעת החוק שלפניכם, חברי הכנסת, קובעת כי רישיון, רישיון מיוחד או תעודת הרשאה לכלי ירייה יוכלו להינתן על ידי הרשות המוסמכת לכך לאדם שמלאו לו 18 שנים אף אם לא השלים את תקופת השירות הסדיר שהוא חייב בה. רבותיי חברי הכנסת, לאחר קיום כמה דיונים בנושא, הוועדה לביטחון לאומי, שאני עומד בראשה, סברה כי מדובר בהסדר מאוזן, אשר מאפשר מצד אחד מתן כלי ירייה לאנשים שלא השלימו את שירותם הצבאי מנסיבות בריאותיות, ומאידך מאפשר כי הרשות המוסמכת לעניין תיודע אם האי-כשירות הרפואית נבעה גם מסיבות נפשיות, וזאת בנוסף למסמכים הרפואיים אשר יצורפו לבקשה על ידי מבקש הרישוי. לסיכום אני אגיד שלהצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של קבוצת יש עתיד – מירב, לא פה. ההסתייגויות, מושכת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, תעבור להצבעה בקריאה השנייה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אוקיי, ההסתייגויות נמשכו. אז אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 25), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יצחק קרויזר. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–2 – 14 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 14 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד, שני נוכחים. לכן הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – 1 חוק כלי הירייה (תיקון מס' 25), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 14 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 25), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אתה רוצה לברך? אני מזמין את חבר הכנסת קרויזר לברך. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היום עשינו תיקון חשוב ומשמעותי לא רק בחוק, אלא גם בדרך שבה המדינה מביעה את הכרת התודה וההערכה שלה כלפי חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון שלנו. הצעת החוק הזו היא מסר ברור ללוחמים שלנו – אתם לא לבד. אנחנו כאן בשבילכם, בדיוק כמו שהייתם שם בשבילנו. מדינת ישראל מתברכת בלוחמים ולוחמות שמסכנים את חייהם כדי להגן על אזרחי המדינה. הם עומדים בקו האש, שומרים על הגבולות, מונעים פיגועים ומגינים בגופם על הבית שלנו. רבים מהם נפצעים במהלך שירותם. לצערנו חלקם נאלצים לסיים את שירותם מוקדם מהצפוי. אך דבר אחד נשאר ברור: הם היו, נשארו ויישארו לוחמים בנשמתם. והיום אנחנו כאן כדי להבטיח שהם יקבלו את מה שמגיע להם. עד היום חיילים שלא השלימו שירות מלא, גם אם נפצעו בפעילות מבצעית, מצאו את עצמם במצב בלתי נתפס – הם לא היו רשאים לקבל רישיון לכלי ירייה כמו חבריהם הלוחמים, רק משום שהפציעה הכריחה אותם להשתחרר מוקדם. מדובר בעוול שזעק לתיקון, והיום, חברים, תיקנו אותו. החוק קובע שלוחמים שנפצעו בפעילות או סיימו שירותם מסיבות רפואיות לאחר שהוכשרו כלוחמים, יוכלו לקבל רישיון נשק מתוך הכרה בכך שהם כבר הוכיחו את יכולותיהם, את מחויבותם, את אחריותם האישית. זה לא רק חוק טכני, זהו חוק שמחזק את הקשר בין המדינה ללוחמיה. כנסת ישראל אומרת היום באופן חד וברור: אנחנו מכבדים את הלוחמים שלנו, אנחנו עומדים לצידם, ואנחנו עושים הכול כדי לתת להם את הכלים להמשיך להגן על עצמם, על משפחותיהם ועל החברה הישראלית כולה. אני רוצה להודות לכל מי שסייע בקידום החוק הזה: לצוות המסור שלי – למיק, לאורי ובנימין על העבודה הבלתי-פוסקת והמחויבות הבלתי-מתפשרת; לעורך הדין דוד בבלי, יועץ השר בן גביר לשעבר; ליושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי לשעבר, חבר הכנסת צביקה פוגל; ליושב-ראש הוועדה הנוכחי, חבר הכנסת בועז ביסמוט; ליו"ר הקואליציה אופיר כץ, שדחף את קידום הבאת החוק לקריאה שנייה ושלישית; לשר לשעבר איתמר בן גביר על רפורמת כלי הנשק המצילה חיים; ולכם, כמובן, לוחמים ולוחמות יקרים. זהו צעד נוסף במסע שלנו לחיזוק חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון. אנחנו דואגים לא רק כשהם בשדה הקרב, אלא גם כשהם חוזרים הביתה. חבריי וחברותיי, אישרתם היום חוק בפה אחד, במסר ברור: מדינת ישראל מחבקת את לוחמיה, מחזקת את כוחות הביטחון שלה, ועומדת לצד מי שנתן את כולו למען ביטחונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה שלך? זה לא בלו"ז שלי, אבל בסדר. לא קרתה פעם אחת שניהלתי מליאה וכשעמדתי לסגור אופיר לא עלה לסכם לפני שאני סוגר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> גם אם היית סוגר, הוא היה פותח. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היו"ר, אבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת הליכוד: בוועדת החוקה, חוק ומשפט ובוועדת העבודה והרווחה, במקום חבר הכנסת אופיר כץ יכהן חבר הכנסת אביחי בוארון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי י"א באדר התשפ"ה, 11 במרץ 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 23:14. << סיום >>