דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ג'
ישיבה צ"ד
הישיבה התשעים-וארבע של הכנסת העשרים-ושלוש
יום חמישי, י"א בחשוון התשפ"א (29 באוקטובר 2020)
ירושלים, הכנסת, שעה 13:00
תוכן העניינים
ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זיכרונו לברכה, במלאות עשרים-וחמש שנים להירצחו 3
יריב לוין (הליכוד): 3
ראש הממשלה בנימין נתניהו: 5
יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 9
שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ: 12
<< נושא >> ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זיכרונו לברכה, במלאות עשרים-וחמש שנים להירצחו << נושא >>
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
חברות וחברי הכנסת, היום יום חמישי, י"ד בחשוון התשפ"א, 29 באוקטובר 2020. אני פותח את הישיבה המיוחדת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זיכרונו לברכה, במלאת 25 שנים להירצחו.
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
אבקש מחברי הכנסת לכבד את נשיא המדינה בהיכנסו בקימה. כבוד הנשיא!
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.)
נא לשבת.
<< דובר >> יריב לוין (הליכוד): << דובר >>
חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לכבד את זכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון וחבר הכנסת לשעבר, רב-אלוף במילואים יצחק רבין, זכרו לברכה. נכבד את זכרו בקימה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זיכרונו לברכה.)
נא לשבת. בתו של יצחק רבין חברת הכנסת לשעבר דליה רבין ומשפחת רבין הנכבדה, כבוד נשיא המדינה ראובן ריבלין, כבוד ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, כבוד המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט חנן מלצר, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, יושב-ראש הסוכנות היהודית, השר וחבר הכנסת לשעבר יצחק הרצוג, שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, מנכ"ל הכנסת סמי בקלש, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מכובדיי כולם. 25 שנים, רבע מאה מאז עמדנו נדהמים נוכח רצח ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר יצחק רבין. רבע מאה, והזעזוע עודנו מכה בנו בכל פעם מחדש.
יצחק רבין היה לוחם ומנהיג. הוא הקדיש את חייו למען ביטחון ישראל, למען מדינת ישראל. הוא היה שותף כלוחם וכמפקד במערכה על הקמת המדינה, ולאחר מכן – במערכה על שמירת קיומה ועל בניית כוח המגן שלה. כרמטכ"ל מלחמת ששת הימים הוא הוביל את צה"ל למערכה ששינתה את פני המדינה ואת פני ההיסטוריה – הוא הוביל את צה"ל למימוש חלום בן אלפיים שנה: שחרורה ואיחודה של ירושלים.
לאחר שפשט את מדי הצבא נרתם יצחק רבין, בעוצמה שאפיינה אותו, לעשייה ציבורית למען המדינה שכל כך אהב. הוא מילא שורה של תפקידים, משגריר ישראל בארצות הברית, דרך כהונה כשר ועד לתפקיד ראש הממשלה, שאותו מילא שתי תקופות כהונה נפרדות. לכל אורך הדרך פעל בנחישות ומתוך אמונה עמוקה בדרכו. הייתה לו מחויבות אמת למדינת ישראל, לביטחונה, להבטחת עתידה ולרווחתם של אזרחיה.
רבין היה נכון להיאבק על מה שהאמין בו ולהוביל מהלכים שנראו בעיניו נחוצים גם כאשר היו שנויים במחלוקת. היו רבים שהאמינו בדרכו, היו רבים שחלקו עליה, אבל ממרחק השנים אי-אפשר שלא לחוש הערכה לרבין המנהיג והאדם ולתרומתו לתקומת המדינה ולבניין הארץ.
חברות וחברי הכנסת, רצח ראש הממשלה יצחק רבין הוא לא רק רצח נורא, רצח שאסור שיקרה במדינה יהודית ודמוקרטית – זהו אסון נורא לבני משפחתו ולכלל אזרחי ישראל. רצח ראש הממשלה רבין מחייב אותנו גם היום להפיק לקחים וליישמם. גם בחלוף 25 שנה מאותו רצח נורא, שנאת האחים, ההסתה הפרועה, ההתלהמות וכן, גם האלימות, לא עברו מעולמנו. אולי ההפך הוא הנכון – אנו עדים בימים אלו לקיטוב, לשיח מתלהם ולאווירה שאין לה מקום גם כאשר ישנם חילוקי דעות עמוקים. בוגד, עבריין, קלגס, קומיסר הן רק דוגמאות מעטות לשלל גילויי האלימות המילולית, הנאצות וההסתה המופנים כמעט מדי יום כלפי ראש הממשלה, כלפי שרים, כלפי חברי כנסת וכלפי מנהיגי ציבור אחרים. השיח הבוטה משתולל ברחובות, ולצערי, אף צד ואף אחד אינו נקי ממנו. הכול נגיש, הכול מהיר, הכול קל. הגבולות נמחקים. האחריות ושיקול הדעת מפנים את מקומם להתלהמות ולהתנהגות שאינה הולמת. הרשתות החברתיות והקלות שבה מסרים מועברים ומופצים רק מעצימות את האתגר המונח בפנינו כאזרחים ואת האחריות המוטלת עלינו כמנהיגים להיאבק בהסתה ולבלום את גילויי האלימות.
עלינו לעצור זאת, והאחריות לכך מוטלת על כולנו, משמאל ומימין, מתוך הכנסת ומחוצה לה. עלינו לעשות זאת כדי למנוע את הרצח הבא, אבל לא רק משום כך. אין לאף חברה אנושית תקומה ולא תהיה למדינת ישראל תקומה ללא פיוס, ללא אחדות, ללא יכולת לנהל שיח נוקב, ביקורתי, אך מכבד וענייני. למרות כל הקשיים, עלינו להפיק את הלקח הראשון במעלה מהרצח הנורא. עלינו לדעת לחיות האחד עם השני בימי שגרה כמו גם בימי מצוקה, כשקל יותר וגם כשקשה מאוד. אי-אפשר שלא ללמוד את הלקח. 25 שנים עברו, רבע מאה. הגיעה העת שכולנו ננהג אחרת.
יהי זכרם של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ורעייתו לאה רבין ברוך.
חברות וחברי הכנסת, אני מזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לשאת דברים.
<< דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >>
מכובדיי, נשיא המדינה ראובן ריבלין, יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט חנן מלצר, שרי הממשלה וחברי הכנסת, יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, יושב-ראש הסוכנות היהודית יצחק הרצוג, בני משפחת רבין, מכובדיי. ביום הזה אנחנו מעלים את זכרו של יצחק רבין, אוהב הארץ, לוחם, פטריוט, מנהיג. ממלחמת העצמאות עד מלחמת ששת הימים, שבה פיקד על צה"ל כששחרר את ירושלים, מכהונתו כשגריר ישראל בוושינגטון ועד יומו האחרון, זכויותיו החשובות של יצחק רבין כמצביא, כדיפלומט, כשר הביטחון וכראש הממשלה ראויות להוקרה עמוקה מצד כל אזרחי המדינה, ראויות להוקרת הדורות.
רבע מאה, 25 שנים חלפו מאז הרצח הנורא. נזכור שבעברו הרחוק של עמנו ידענו אסונות לאומיים כשקנאים חסרי רסן עשו דין לעצמם. אם נרשה לאנשי שוליים לנהוג כך גם היום, שוב נמצא עצמנו על סף התהום. כולנו חייבים להוקיע תופעות הרסניות של הסתה לאלימות וביזוי מכל צד שהוא. כולנו חייבים לגנות בתוקף גילויים בפועל של אלימות פוליטית ואחרת מכל מחנה שהוא. צרור יריות בכיכר העיר לא היה ולא יהיה תחליף להכרעת העם בקלפי. ההכרעה הזאת מושגת במדינה דמוקרטית על ידי ויכוח נוקב, הבעת דעות מגוונות ושכנוע העם מעל במת הכנסת ומעל במת התקשורת. הדמוקרטיה תלויה בכך שכלי התקשורת לא יציגו דעה אחידה, מונוליטית, חד-גונית, כשמי שמעז להביע דעה אחרת, אפילו קצת אחרת, מוקע מייד.
זאת הגדולה של הרשתות החברתיות – הן לא כפופות לתכתיב הדעות שבא מלמעלה, מקומץ אנשים, מצד קבוצה קטנה שמוטה תמיד רק לכיוון אחד. כל עוד הרשתות החברתיות מאפשרות את חופש הביטוי למי שקולם מושתק בתקשורת הממוסדת והריכוזית, הן תורמות תרומה חשובה לדמוקרטיה. אבל, אבל, גם שם, ברשתות החברתיות, צריך לשמור שלא ייחצו קווים אדומים. אסור שתהיה שם שום הסתה לרצח, שום הסתה לאלימות מכל צד שהוא.
לפני 25 שנים, כמה שבועות אחרי הרצח הנפשע של יצחק רבין, אמרתי כאן בכנסת: היסוד של כל חברה חופשית ודמוקרטית הוא הוויכוח הציבורי הנוקב בשאלות העומדות על סדר-היום הציבורי. ולכן, לא רק אלימות והסתה לאלימות מסכנות את המשטר הדמוקרטי; לא פחות מזה מסכנת אותו האווירה של השתקת יריבים פוליטיים, שהיא סכנה אמיתית לכל חברה חופשית. בהזדמנות אחרת הוספתי: ברגע שאזרח כלשהו עובר מפולמוס פוליטי, סוער ככל שיהיה, להטפה לרצח יריביו, הוא חוצה את הקו שמפריד בין ויכוח ציבורי לגיטימי לפעולה נפשעת. באותה מידה האשמת יריבים פוליטית בהסתה לרצח רק בשל התנגדותם החריפה לעמדה פוליטית כלשהי היא פעולה אנטי-דמוקרטית מובהקת שפוגעת בחופש הדיבור.
הינה התמצית של מה שאני אומר: אסור לנו לרמוס את חופש הדיבור, ובאותו זמן אסור לנו לקבל הסתה לרצח מכל צד שהוא, לא כלפי ציבור כזה או אחר, לא כלפי יהודים, לא כלפי ערבים, לא כלפי מפגינים ולא כלפי מנהיגים.
היום, 25 שנים אחרי רצח רבין, יש הסתה מפורשת לרצח של ראש הממשלה ובני ביתו חדשות לבקרים ואיש כמעט אינו פוצה פה. חברי הכנסת, אם תרצו, אני אתן לכם ציטוטים, אבל זה מעל ומעבר למה שניתן לתאר.
<< קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >>
איזו הסתה יש נגדך? מי הסית נגדך לרצח?
<< קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. אנא, תכבדו את המעמד.
<< קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >>
מי – – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
חבר הכנסת גולן, אנא, תכבד את המעמד ואת הדבר הבסיסי בדמוקרטיה – שכל אחד זכאי לומר את דעתו.
<< קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אל תאלץ אותי להמשיך בזה.
<< קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >>
– – – באמת. יום אחד – – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
חברת הכנסת זנדברג, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. לא מכובד, באמת. תתאפקו.
בבקשה, אדוני ראש הממשלה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
כיוון שאינני רוצה להכביד עליכם יותר מדי, אני אשלח לכם את הציטוטים הללו ומקורותיהם.
חברי הכנסת, לפני מחצית היובל, במסגרת הפולמוס על הסכמי אוסלו, עמדתי על זכותי להשמיע עמדה שמנוגדת לזו של ממשלה דאז. זו לא הייתה רק זכותי, זו הייתה גם חובתי, בנושאים גורליים לעצם קיומה של ישראל. כיבדתי את יצחק רבין, הערכתי את תחושת השליחות שלו, חיבבתי את הישירות ואפילו את הביישנות שאפיינו אותו, אבל במקביל חלקתי עליו. התנגדתי בתוקף – וזה מתועד פעם אחר פעם – לקריאות "בוגד" שהופנו כלפיו, אבל באותה העת האמנתי שיצחק רבין וממשלתו שוגים, שהם מובילים מדיניות מוטעית מן היסוד. הטעות הייתה בנכונות למסור שטחים לפלסטינים שכל בר-דעת מבין שהם ישמשו כבסיס תקיפה נגדנו; הטעות הייתה בתפיסה ששלום עושים עם אויבים. האמנתי אז ואני מאמין גם היום ששלום עושים עם אויבים שהחליטו להפסיק להיות אויבים. לא עושים שלום מדומה עם מי שמשתמשים בהסכמי השלום רק כדי לשפר עמדות להמשך המאבק לחיסול מדינת ישראל. הטעות גם הייתה בראיית קורבנות הטרור כקורבנות שלום. אין דבר כזה קורבנות שלום; יש קורבנות טרור. בעניין זה שחור הוא שחור, לבן הוא לבן, טרור הוא טרור ושלום הוא שלום.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, 26 שנים חלפו מאז הסכם השלום האחרון שלנו עם מדינה ערבית ועד ההסכמים של השבועות האחרונים. בניין השלום מוקם לבנה על גבי לבנה, ובכל הזדמנות אני מזכיר את יסודותיו – ההסכם עם מצרים שעליו חתמו לפני 41 שנים מנחם בגין והנשיא סאדאת, ההסכם עם ירדן שעליו חתמו לפני 26 שנים יצחק רבין והמלך חוסיין, ועכשיו הסכמי השלום שעליהם חתמתי עם מנהיג איחוד האמירויות השייח' מוחמד בן זאיד ועם מלך בחריין חמד בן עיסא אאל ח'ליפה והסכם הנורמליזציה שהשגנו עם ראש מועצת הריבונות של סודן עבד אל-פתאח אל-בורהאן ועם ראש ממשלת סודן עבדאללה חמדוכ. אני מאמין שאם נתמיד במדיניות הנכונה שהתוויתי, תצטרפנה עוד מדינות לתהליך הנורמליזציה והשלום עימנו.
זאת מהפכה אמיתית. היא משנה לטובה את עתיד ישראל ואת עתיד המזרח התיכון. בזמן הסכמי אוסלו הסוגיה הפלסטינית נתפסה כלב הסכסוך באזורנו. הפלסטינים בלמו כל יוזמה לחימום היחסים בין ישראל למדינות ערב. למעשה, המדינות הללו הקריבו על מזבח האינטרסים הפלסטיניים את האינטרסים הכלכליים, הביטחוניים והמדיניים שלהן. אבל מאז נטרפו הקלפים מחדש – התוקפנות של האסלאם הקיצוני בהובלת איראן וגרורותיה יצרה את התנאי ההכרחי הראשון לשינוי היחס כלפי ישראל בקרב המחנה הערבי המתון, ואילו התנאי ההכרחי השני לשינוי החסם אלינו היה ההתנגדות של ישראל בהנהגתי לניסיונה של איראן להתחמש בנשק גרעיני ולהפיץ אליהן את הטרור הרצחני שלה.
מדינות ערביות רבות חיפשו משענת איתנה. הן ראו כיצד אנחנו בישראל מטפחים את עוצמתנו הצבאית והטכנולוגית וכיצד אנחנו בישראל איננו מהססים להתייצב מול איראן, ואם צריך, כפי שעשינו בסוגיית הסכם הגרעין האיראני, אם צריך – להתייצב מול כל העולם. שינוי היחס במדינות ערב כלפי ישראל אינו מוגבל להנהגות שלהן. גם דעת הקהל במדינות הללו מתחילה להשתנות בצורה דרמטית. כל מי שהיה עכשיו בדובאי ובאבו דאבי או במקומות אחרים יכול להעיד על כך. מדינת ישראל כבר לא נתפסת בחוגים רחבים בעולם הערבי כאויב אלא כשותפה נאמנה, כבת-ברית חזקה ואמיצה. אני אומר לכם, חברי הכנסת, שאם רק נדבק בתפיסה הזאת ששוללת מן הפלסטינים את הווטו לעשיית שלום, אנחנו נרחיב פלאים את מעגל השלום, ובסופו של דבר נביא גם את הפלסטינים לאמץ תפיסה מציאותית שתאפשר השגת שלום אמת גם עימם.
יצחק רבין ראוי לתודת העם כולו על ההסכם עם ירדן, שפער סדק חשוב בחומת העוינות הערבית. באוקטובר 1994, בכנסת, אמרתי לו: כראש האופוזיציה, ראש הממשלה, אני מברך אותך על צעד משמעותי שמאחד את רוב-רובו של העם, כי כוחנו באחדות, במלחמה כמו בשלום. חברי הכנסת, עם סיום מצב המלחמה בין ישראל לירדן – ואגב, כאן צריך להזכיר את ראש לשכתו הנאמן של יצחק רבין איתן הבר, זיכרונו לברכה, שזה עתה נפטר, שהיה ממקדמי התהליך הזה – עם סיום מצב המלחמה ציטט יצחק רבין את הפסוק ממלכים א', "ושלום היה לו מכל עבריו מסביב", ואחר כך הוא הוסיף שתי מילים: לו יהי.
ובכן, אחרי 26 שנים הכתוב בתנ"ך מתממש יותר ויותר לנגד עינינו. איננו שוגים באשליות, איננו נתפסים לשאננות. אתגרים רבים לפנינו בביטחון, בכלכלה, במאבק בקורונה, ביחסי החוץ, בבניין הארץ. אבל כפי שהתגברנו על אתגרים וקשיים בעבר וזכינו להצלחות עצומות, כך נעשה בעזרת השם בעתיד. נמשיך להצעיד קדימה את מדינת ישראל, שהייתה כה יקרה לליבו של יצחק רבין ושעבורה פעל כל חייו. יהי זכרו ברוך.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אני מודה לראש הממשלה ומזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה.
<< דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >>
אדוני יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, כבוד נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין, אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון חנן מלצר, יושב-ראש הסוכנות היהודית יצחק בוז'י הרצוג, דליה רבין, משפחת רבין.
המורשת האמיתית של רבין היא לא השלום ולא המלחמה. היא האמון. רבין היה מנהיג שהמנהיגות שלו מבוססת על אמון. אנשים האמינו לו ובגלל זה האמינו בו. הוא אמר מה שהוא חשב; הוא עשה מה שהוא אמר. הוא נרצח מפני שהרוצח האמין לו. הרוצח האמין שרבין לא ייסוג ולא ימצמץ ולא יתקפל כל עוד הוא חי. הוא רצח אותו מפני שרבין אמר עשר דקות לפני שנרצח בכיכר: "אני רוצה שהממשלה – – – תמצה כל שמץ, כל אפשרות, לקדם ולהגיע לשלום כולל", ואם רבין אמר, הוא התכוון. אם הוא לא היה נרצח, זה מה שהוא היה עושה – ממצה כל שמץ, כל אפשרות. זה מה שעושים מנהיגים – אומרים את האמת שלהם ואז נאבקים על האמת שלהם.
רבין לא מוגדר בידי מותו, הוא מוגדר בידי חייו. המורשת של רבין היא מודל המנהיגות שלו. מודל המנהיגות של רבין היה פשוט, מפני שרבין האמין בדברים פשוטים. הוא האמין שמנהיג צריך לומר אמת, לקחת אחריות כשעושים טעויות, להיות נדיב בקרדיטים כשיש הצלחות. בעיקר – להגדיר מטרות; לא לשרוד מיום ליום – להגדיר מהו הדבר הגדול שאותו אתה רוצה להשיג ולפעול למענו בכל דרך. לספוג את הכישלונות, את החבטות, לעשות גם את הדברים שאף אחד לא אוהב. זו הייתה המנהיגות של רבין. זו המנהיגות שחסרה היום בממשלה.
רבין היה חייל. הוא היה חייל טוב יותר מכל מי שהיה לפניו ואחריו – מח"ט הראל במלחמת השחרור, רמטכ"ל ששת הימים, ראש הממשלה במבצע אנטבה. הוא האמין שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה חזקה ושוחרת שלום, אז הוא הקדיש את החלק הראשון של חייו להפוך אותה למדינה חזקה ואת החלק השני של חייו – לשלום. את שני החלקים האלה הוא עשה באותו אופן: הגדיר מטרה, בקול רם, ברור ואיטי, ואז התחיל ללכת. אף אחד לא שאל את עצמו לאן הוא הולך. כולם ידעו. גם יריביו ושונאיו הגדולים לא הרגישו מרומים. זו אולי המחמאה הפוליטית הגדולה ביותר: יריביו האמינו לו. לעתים הם האמינו לו יותר מאוהביו.
מורשת רבין אומרת: תגדיר מהי האמת שלך ואז תהיה מוכן להיאבק למענה. המאבק למען האמת שלך הוא צורת החיים היחידה שכדאי לחיות. אם הבטחת משהו, תקיים. אם הגדרת מה טוב לעם ישראל ולארץ ישראל, זה חשוב יותר ממה שטוב לך, להישרדות הפוליטית שלך. יהיו קשיים בדרך, כי מטרות גדולות מייצרות קשיים גדולים. אתה תעמוד בהם. להמשיך להיאבק – זו הדרך. אתה תעמוד במאבק הזה מפני שזה תפקידך. מהות התפקיד היא עמידה בלחצים. מה זה עמידה בלחצים? זה לא להתבלבל, להישאר ממוקד, לא לחפש אשמים כל הזמן, לחפש פתרונות, לשמור על האמת שלך גם כשכל העולם אומר לך שהגיע הזמן לוותר ושהגיע הזמן להיכנע.
יצחק רבין לא נכנע מעולם. יש חיילים שנכנעים; יש חיילים שהדרך היחידה לעצור אותם היא שלושה כדורים בגב. מה שהוא הוריש לנו הוא האמת הפשוטה: אנחנו צריכים להמשיך לנסות להביא שלום. לא בטוח שנצליח, אבל אסור לנו להפסיק לנסות. אנחנו לא אמורים להוריש לילדינו את הפלסטינים. אנחנו לא אמורים להוריש לילדינו את הסכסוך. אם יהיה סדק, אנחנו צריכים להיכנס בו. אם יהיה רגע, אסור לנו לפספס אותו. בלי להיפרד מהפלסטינים, הזהות היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל נמצאת בסכנה. תפקידנו, תפקידנו כולנו, הוא למנוע את הסכנה הזאת, לא להמציא הזיות משיחיות ולטעון שהיא תיעלם מעצמה.
כשרבין נרצח היו בין הים לירדן חמישה מיליון ו-400,000 יהודים ושלושה מיליון ערבים. היום יש בין הים לירדן שישה וחצי מיליון יהודים ושישה וחצי מיליון ערבים.
<< קריאה >> גדעון סער (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >>
להעמיד פנים שזה לא קורה זה לא מדיניות – זה בריחה מאחריות.
רבין אמר לנו שגורלנו הוא לא משהו שאנחנו מתבוננים בו בעודו קורה. אנחנו צריכים לקבוע אותו ולעצב אותו בהתאם לאינטרסים החיוניים שלנו. זה לא יקרה ביום, זה לא יקרה ביומיים. זה גם לא יקרה בכל מחיר. רבין היטיב לנסח פה, מעל לבמה הזאת, את הסיכונים שאסור לנו לקחת, את הצורך לשמור על גושי היישובים, על בקעת הירדן, כמובן על השליטה הביטחונית בשטח. הוא הדגיש שיש אינטרסים לאומיים – כמו ירושלים, כמו זכות השיבה – שלא נוותר לגביהם אפילו בסנטימטר: ירושלים שלנו; זכות השיבה לא תהיה; בלי שליטה ביטחונית לא יהיה שום הסכם. אלו קשיים גדולים. רבין ידע שאלו קשיים גדולים, הוא רק לא חשב שאנחנו צריכים להיכנע להם. קושי הוא הדבר שאתה מתגבר עליו בדרך אל המטרה.
הוא אמר את האמת כמו שהוא הבין אותה. היא הרגיזה לא מעט אנשים. היא הביאה למותו, אבל לאף אחד לא היו ספקות לגבי השאלה מהי האמת שלו. גם כשהתענה בספקות – והיו לו ספקות – כולם ידעו. ההתלבטויות היו חלק מהאמת שלו. אנחנו לא חיים בעולם מושלם. אין פתרונות מושלמים. זה רק לא אומר שמותר לנו לוותר על הצורך להתקדם. זה עוד דבר שעושים מנהיגים ולא מרבים להזכיר אותו: מנהיגים מביאים פתרונות לא מושלמים. אין שום דילמה בין טוב מוחלט לרע מוחלט. בין טוב לרע זו בחירה קלה, ולפיכך זו בכלל לא דילמה. פוליטיקאים בני-מזל בוחרים בין טוב לטוב; מנהיגים אמיתיים בוחרים בין רע לרע. תהליך אוסלו היה תהליך פגום שנקטע באמצע ויצר תוצאה פגומה. הוא רק היה רע פחות מהאלטרנטיבה, והאלטרנטיבה הייתה ועודנה לא לעשות שום דבר. בעיני רבין, האפשרות הזאת לא הייתה קיימת. היום האפשרות הזאת היא המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל.
ההסכמים עם האמירויות, עם בחריין, עם סודאן, הם הסכמים מבורכים, אבל הם מוצגים לציבור הישראלי כהוכחה לכך שאין שום סיבה להתקדם עם הפלסטינים – אפשר להמשיך לא לעשות כלום פה בבית. זה קוצר ראייה היסטורית נורא. ההסכמים האלה צריכים להיות הצעד הראשון בדרך הארוכה להיפרדות מהפלסטינים. אנחנו צריכים להיעזר בהסכמים האלה כדי להתניע מחדש את פתרון שתי המדינות דרך ועידה אזורית. זה האינטרס הישראלי. זה לא האינטרס שלהם – זה האינטרס שלנו. אם ישראל תוריד מהשולחן את פתרון שתי המדינות, היא תצטרך להחליט מה היא כן מציעה, מהי האפשרות האחרת; איך היא רוצה להישאר דמוקרטיה יהודית לאומית וליברלית, אם אין לה מושג מה לעשות עם מיליוני פלסטינים שנמצאים תחת שליטתנו. זו דילמה כואבת, מדממת, שפוגעת פוליטית בכל מי שנוגע בה. בדיוק בגלל זה רבין נכנס אליה – כי הוא הבין שזו חובתו כמנהיג לטפל בבעיות שאיש לא מעז לגעת בהן.
המורשת של רבין היא מודל המנהיגות שלו. המורשת שלו היא עשיית הדבר הנכון גם כשזה קשה. זה תו התקן. אנחנו מסתכלים עליו ואנחנו מסתכלים על האנשים שמובילים היום את המדינה ואי-אפשר להחמיץ את ההבדל. המורשת שלו היא שמאפשרת לנו להבחין בין מנהיגים שאכפת להם קודם כול מהמדינה לאלה שאכפת להם קודם כול מעצמם. הוא האמין בטוב המשותף, לא במה שטוב לו.
מדינת ישראל נמצאת באחד הרגעים הקשים בתולדותיה. זו לא רק המגפה, זה גם מה שקורה בתוכנו. ההסתה חזרה – אותה הסתה בידי אותם אנשים. הפילוג, השסע, השבטיות – הכול כאן. אנחנו חיים בעולם שכל מושג האמת שלו מעורער. האמת והשקר מקבלים מעמד שווה, האלימות לגיטימית, השנאה היא כלי פוליטי, ההנהגה כושלת. בימים כאלה נהוג להתגעגע למנהיגים מן העבר ולחשוב מה הם היו אומרים לנו. רבין היה אומר לנו: אל תבלבלו את המוח. אל תתגעגעו אליי, לכו תתקנו – זה התפקיד שלכם.
יהי זכרו ברוך. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אני מודה לראש האופוזיציה. אני מזמין את השר עמיר פרץ. בבקשה.
<< דובר >> שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ: << דובר >>
כבוד נשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין, משפחת רבין, חברתנו חברת הכנסת לשעבר דליה רבין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, המשנה לנשיאה כבוד השופט חנן מלצר, יושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד, יושב-ראש הסוכנות היהודית מר יצחק בוז'י הרצוג, שרים, חברי כנסת, אדוני יושב-ראש הכנסת. אני מודה שהשבוע הזה הוא לא פשוט עבורי. הוא קשה לי יותר מבשנים קודמות. אני חוזר אל הרגע שבו אני עומד על גרם המדרגות הלום ומשותק, מביט שמאלה ורואה את המאבטחים שנושאים את יצחק במהירות אל הרכב, נושאים את תקוות עם ישראל כשהיא מוטלת על הספסל האחורי ומדממת. אני מביט ימינה ורואה את מפקד מחוז תל אביב אוחז בגרונו של הרוצח.
הרגע הזה חוזר אליי שוב ושוב בימים האלה. המחשבות "מה היה אילו" לא מרפות: מה היה מצבנו המדיני, הכלכלי, החברתי, אילולא מעשה הנבלה של הרוצח המתועב. איננו יודעים באמת את התשובות על השאלות האלה. לא נדע איך היו מתפתחים הימים ההם. לא נדע אילו מהלכים היו נרקמים או אילו אירועים היו משפיעים. לנצח נישאר עם תחושת החמצה גדולה.
חברי הכנסת, הייתי שם. הייתי עם רבין כשהתחיל במסעו השני לראשות המפלגה, ולאחר מכן – לראשות הממשלה. תחילה היינו חבורה קטנה סביבו, והיא הלכה וגדלה בכל מפגש, בכל נאום. לפעמים, בין מפגש אחד לעצרת אחרת, הוא היה מגיע אל ביתי בשדרות לרגעים של מנוחה. אלה היו ימים ששאבתי ממנו השראה. הוא היה מספיק אמיץ שלא לבחור במקומות הקלים. רבין הבין שהניצחון לא יגיע מאזור הנוחות – לא בתחום המדיני, לא בביטחון ולא בפוליטיקה. בכנות ובנחישות הייחודיות לו הוא יצא לכבוש את הפריפריה החברתית של ישראל מתוך מקום של שיתוף ואיחוד, לא של הטפה או התנשאות. רבין הבין שהשינוי בישראל יוכל להגיע רק אם ייבנה בית כלל-ישראלי שבו יכולים להתקיים כל שבטי ישראל זה לצד זה.
מכובדיי, בחצי השנה האחרונה אני מרבה לחשוב עליו, מנסה לשער אם היה מוצא את מקומו בשיח הציני והשטחי שקיים אצלנו במרחב הציבורי. אני רק יכול לתאר לעצמי עד כמה קשה היה לשכנע אותו לצלם סרטון או לנהל מלחמת ציוצים בטוויטר. אני גם חושב שהוא היה מבקר גם אותי ומעיר לי על התרבות של הגימיקים, שגם אני לקחתי בה חלק.
אני יודע שיש המון דוברים שמבקשים לדבר בשמו, שבטוחים ויודעים מה היה אומר, מה היה חושב. אני אינני מתיימר לדבר בשמו של יצחק. ראיתי אותו ברגעים מכוננים, התבוננתי לא אחת בייסורי המנהיגות שלו, ולעיתים, כאשר טובת האומה וטובת כלל הציבור עמדו לנגד עיניו, הוא גם הסכים להתפשר.
כבוד היושב-ראש, הרוצח ינק את תורתו ממקורות סמכותיים, מקורות של איבה, הסתה וחושך. הרצח היה שיאו של מסע פלגנות, שיסוי ושנאת חינם. היום בערת השנאה משתוללת שוב ומעמידה את כל מה שבנינו כאן בסכנה קיומית. שלוש מערכות בחירות שבהן הציבור היה כלוא בקמפיין מתמשך הביאו את העם הזה לקרע שכמותו לא היה – קרע שמאיים לפרק את החברה הישראלית מבפנים. אין לנו מדינה ספייר, אמר יצחק רבין. עם המסר הזה הוא הגיע לכינוס מפלגת העבודה בדיון שהיה על הקמת ממשלת אחדות עם הליכוד, והמסר הזה הוא תכליתה של הפשרה שעליה החלטנו. עשיתי הכול במערכת הבחירות כדי להביא לחילופי השלטון. לא הסכמתי להצטרף לממשלה צרה, למרות התמורות הפוליטיות הגדולות שיכולתי לקבל. אבל כאשר בני גנץ קיבל החלטה אמיצה, בשל המשבר העולמי הבריאותי ומתוך אחריות לאומית, להקים ממשלת רוטציה שוויונית, החלטתי לתמוך במהלך הזה, למרות ההתחייבויות שנתתי במהלך קמפיין הבחירות. ידענו כי בוחרינו יגיבו לזה בכעס רב, אך למרות הקושי, למרות הכעס המובן מבית, בחרנו להירתם למאמץ הלאומי ולתרום את חלקנו במניעת ההידרדרות למערכת בחירות רביעית והרסנית, שיכולה הייתה להסתיים במלחמת אחים.
חבריי חברי הכנסת, אם בשם המאמץ לייצר הזדמנות, לרפא את היחסים בין כל אזרחי ישראל – יהודים, ערבים, דרוזים, חילונים, חרדים, אזרחים מימין ומשמאל – אם בשם המאמץ הזה אנו משלמים מחיר פוליטי, אז המחיר ראוי, כי אולי לא הייתה יכולה להיות לנו הזדמנות נוספת.
לצערי, לצערי הרב, הציבור לא קיבל אפילו מאה ימים של חסד, נקיים מפוליטיקה. הממשלה משתדלת, שרים עובדים קשה מאוד ומחפשים פתרונות למען אזרחי ישראל, אך הרעשים מחרישי האוזניים של הוויכוחים הפוליטיים מאפילים על כל העשייה ויוצרים חוסר אמון מול הציבור. חובתנו לפעול לחידוש האמון מול המובטלים, מול העצמאים, האוכלוסיות המוחלשות, הורים וילדי ישראל ורבים נוספים, כי זה המפתח האמיתי להתגבר על נזקי המחלה וקשיי הכלכלה.
אדוני ראש הממשלה, קראת לכולנו להיכנס מתחת לאלונקה – כך עשינו. באנו לשרת את אזרחי ישראל. אך אדוני ראש הממשלה, אין לנו כוונה שהאלונקה הזאת תהפוך לאפיריון מלכותי של אף אחד, גם לא שלך, כי בימים האלה אתה גם חייב לרדת משם ולבוא יחד איתנו באמת מתחת לאלונקה.
חברי הכנסת, כמו בימים הנוראים ההם לפני הרצח, גם היום הכתובת על הקיר. כמו אז, גם היום המילה "בוגד" איננה קו אדום יותר. היא נזרקת לחלל האוויר חדשות לבקרים. מפגינים מותקפים, איומים נשלחים לכל כיוון, רשעות ובוטות של איש כלפי אחיו הפכו למדד של פופולריות. יצחק רבין לא בדק מה יועיל לו בסקרים, לא חשב מה ישפיע על הבייס. בימים של משבר ביטחוני ובאירועים הקשים ביותר יצחק הלך בעצמו לזירות הפיגועים הקשות. הוא לא נרתע מהמחאות והגידופים נגדו. הוא לא האשים אף נושא משרה או פקיד, לא ברח מאחריות. הוא היה באמת ראש הממשלה של כולם, אלה שבחרו בו ואלה שלא בחרו בו. גם היום אפשר עוד להתעשת; גם היום אפשר עוד ללכת בדרכו של יצחק: קודם המדינה, אחר כך אנחנו.
אדוני ראש הממשלה, המאבק על השלום הוא מאבק של דורות, עם תחנות בדרך, ומנהיגים לאורך כל השנים תרמו את חלקם בדרכם: מנחם בגין, שמעון פרס, יצחק רבין, והיום אתה קוצר את זרעי השלום. אני מברך אותך על כך – בלי אבל, בלי חמיצות. ההסכמים עם האמירויות, בחריין וסודאן חשובים מאוד. אני מברך על כך שהסיפוח החד-צדדי, שיכול היה לפגוע ביציבות האזורית ובהסכמי השלום, ירד מהפרק, אך אסור לנו להתחמק מהצורך שלנו להגיע להכרעה היסטורית מול הפלסטינים – הכרעה שתביא להפרדה בינינו לבין הפלסטינים על בסיס תפיסת שתי המדינות, הכרעה שתבטיח את עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אדוני ראש הממשלה, בכוחך להשתמש בכישוריך הרבים על מנת לאחד ולא לפלג, ליצור מכנה משותף רחב ככל האפשר, אך אם תבחר להשתמש ביכולותיך אלה כדי לספק את הצורך הפוליטי של איש זה או אחר או של מחנה זה או אחר תביא לסכנה גדולה לעם, תמתח את החבל עד שהוא יכול להיקרע לחלוטין, ויהיה בלתי אפשרי להחזיר אותו לאחור.
יש לך שותף, בני גנץ, שהוכיח שטובת העם מכריעה אצלו בכל צומת. כבד את ההסכם שעליו חתמת. הושט יד לאלו שלא הצביעו עבורך. התנער מהקיצוניות. נהל את עניינך האישיים הרחק מהמיקרופונים. נהג בממלכתיות ובכבוד באלו שאתה עצמך מינית. זהו רגע האמת שלך – להקשיב לצפירות האזעקה ולפעול נכון. זהו רגע האמת של כל יושבי הבית הזה – להוכיח שלמדנו את הלקח מאותו לילה נורא בנובמבר 95' ולהבין שמילים לא רק מתארות את ההיסטוריה, הן מעצבות ויוצרות אותה. מילים יכולות לקרב ולהרחיק, להפיח חיים וליטול חיים, לחרחר מלחמה ולבשר שלום.
חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, בשם זיכרונו של יצחק, בואו ננהג באחריות ונעשה הכול כדי להבטיח את עתידה של מדינת ישראל, כי אין לנו מדינה ספייר.
יהי זכרם של יצחק ולאה רבין ברוך.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אני מודה לשר עמיר פרץ.
מזכירת הכנסת, בבקשה.
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
אבקש מחברי הכנסת לכבד את יציאת נשיא המדינה בקימה. כבוד הנשיא!
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.)
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
נא לשבת.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
חברות וחברי הכנסת, תמה הישיבה המיוחדת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זיכרונו לברכה, במלאת 25 שנים להירצחו.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ט"ו בחשוון התשפ"א, 2 בנובמבר 2020, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:42. << סיום >>