דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ' ישיבה רס"ח הישיבה המאתיים-ושישים-ושמונה של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, י"א באדר התשפ"ה (11 במרץ 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 5 נאומים בני דקה 5 משה סולומון (הציונות הדתית): 6 דן אילוז (הליכוד): 7 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 7 סימון דוידסון (יש עתיד): 7 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 8 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 9 מיקי לוי (יש עתיד): 9 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 10 עודד פורר (ישראל ביתנו): 10 נאור שירי (יש עתיד): 11 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 12 עודד פורר (ישראל ביתנו): 13 אלי דלל (הליכוד): 13 אושר שקלים (הליכוד): 13 דבי ביטון (יש עתיד): 14 מירב כהן (יש עתיד): 14 ניסים ואטורי (הליכוד): 15 צגה מלקו (הליכוד): 16 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 16 ציון יום האישה הבין-לאומי 17 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 17 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 19 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 21 שרון ניר (ישראל ביתנו): 22 נעמה לזימי (העבודה): 25 שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: 26 יום למען תנועות הנוער וארגוני הנוער ומתנדבי המסלולים הקדם-צבאיים 27 ירון לוי (יש עתיד): 28 נעמה לזימי (העבודה): 29 משה סולומון (הציונות הדתית): 30 שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: 32 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100) (שינוי תקופת תוקפו של סימן ב'1: היוועדות חזותית – הוראת שעה), התשפ"ה–2025 32 שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: 33 דבי ביטון (יש עתיד): 34 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 35 רם בן ברק (יש עתיד): 36 נאור שירי (יש עתיד): 36 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 40 מיקי לוי (יש עתיד): 41 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 43 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 45 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 47 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 50 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 51 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 52 משה טור פז (יש עתיד): 54 מאיר כהן (יש עתיד): 55 אלעזר שטרן (יש עתיד): 58 הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים (הוראות מיוחדות), התשפ"ה–2025 61 רם בן ברק (יש עתיד): 61 הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים, התשפ"ה–2025 62 נעמה לזימי (העבודה): 62 אלמוג כהן (עוצמה יהודית): 64 נאור שירי (יש עתיד): 65 מאיר כהן (יש עתיד): 66 דבי ביטון (יש עתיד): 68 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 69 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 70 מיקי לוי (יש עתיד): 71 מירב כהן (יש עתיד): 72 יסמין פרידמן (יש עתיד): 73 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 76 משה טור פז (יש עתיד): 80 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 82 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 83 גלעד קריב (העבודה): 85 אלעזר שטרן (יש עתיד): 88 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 90 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי י"א באדר התשפ"ה, 11 במרץ 2025. היום הוא היום ה-522 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים שאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן למעלה, נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח מיוחד של מבקר המדינה בנושא ניהול זיכיון ים המלח והפיקוח עליו – היבטים בתחומי הסביבה והמקרקעין. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים לנאום מוזמנים להצביע בעד. השר מעוניין לנאום? אלה נאומים בני דקה. << קריאה >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << קריאה >> לא, לא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה סולומון. נא להוסיף גם את חבר הכנסת דלל לרשימה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כמנהגי מדי שבוע במליאת הכנסת אני עומד כאן היום לזכרו של לוחם גיבור בן קהילתי, סמל ראשון ברהנו קאסיה, השם ייקום דמו. ברהנו לחם יחד עם חבריו בשבת הקשה ההיא בקיבוץ נחל עוז, מול מחבלים רבים, תוך שהוא מציל אזרחים ומחלץ אותם אל מקום מבטחים. שלושה חודשים לפני שהיה אמור להשתחרר, באחד הסבבים שלו ברצועת עזה, נפל ברהנו בקרב. ברהנו נולד באתיופיה להוריו ברהנו קאסיה, אח אהוב לדג'יטנו, חבטה, עלמוורק, אסרס, אביי, שאראוו ואשטיה. בשנת 2010 עלה לישראל עם משפחתו, והם השתקעו בבית שמש. ברהנו התגייס לצה"ל בשנת 2021, כשהוא חדור מטרה לשרת כלוחם בסיירת גבעתי. למרות שהוא נתקל בקשיים ראשונים בדרך הוא לא ויתר והתעקש עד שהתקבל ליחידה. בי' בטבת התשפ"ד ברהנו נפל בקרב ברצועת עזה, רק בן 22 בנופלו. אחותו של ברהנו ספדה לו בכאב ובאהבה: גיבור שלנו, תמיד הסתכלת על העולם באור חיובי. אתה חלק בלתי נפרד מאיתנו, המשפחה שלך, ואנחנו אוהבים אותך. אלו היו מילותיו האחרונות למשפחתו: אנחנו ננצח. אני עושה הכול בשביל המדינה. ואכן, הוא עשה הכול למען מדינת ישראל ואזרחיה. חבריו מספרים שברהנו היה מלאך בדמות אדם. איש סוד, לוחם מסור, ואדם שהאמין בכל ליבו בצדקת הדרך. ברהנו היה פטריוט גדול. כל מי שהכיר את ברהנו זוכר היטב את החיוך הגדול, שהיה סימן ההיכר שלו בכל מקום שאליו הגיע. הוא תמיד דאג להרים את מצב הרוח ולעודד את כולם. סיפורו של ברהנו קאסיה הוא סיפור של אומץ, של נחישות, של אהבת המדינה והעם. הוא לימד אותנו שגם ברגעים האפלים ביותר עלינו להמשיך ולהאמין בניצחון הטוב על הרוע. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז, ואחריו – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, פנו אליי מארגון ירוק עכשיו בנושא חמור, שמסכן את כולנו – בעיית שרפת הפסולת בשטחי יהודה ושומרון. במקום לפנות את הפסולת לאתרים מוסדרים, המינהל האזרחי בוחר לכסות אותה בעפר, פתרון כושל, שמבזבז כספי ציבור ומנציח את הבעיה. כלומר, המינהל האזרחי לא רק מכסה את הפסולת הבלתי-חוקית, אלא את אוזלת ידו. השרפות ממשיכות לבעור, מזהמי האוויר הרעילים משתחררים והפסולת מחלחלת למי התהום ולקרקע. גרוע מכך, המינהל משלם לקבלנים פלסטינים – אותם הגורמים שאחראים למפגעים מלכתחילה. זה לא עניין פוליטי. זיהום מי תהום פוגע בכולנו. הגיע הזמן להפסיק לכסות את הבעיה ולהתחיל לפתור אותה. יש להפנות את התקציבים לפינוי אמיתי, לאכיפה ולשמירה על הבריאות והסביבה של כולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, ואחריו – חבר הכנסת סימון דוידסון. בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה למחות על החלטת הממשלה, החלטת הקואליציה, להוריד יום הבראה אחד מכל העובדים במשק, שהשווי שלו הוא בסביבות 440 שקלים. הסבירו לנו שזה לצורך מימון המלחמה, אבל בפועל אנחנו יודעים שאותו סכום בדיוק – 1.3 מיליארד שקל – הקואליציה מעבירה לתקציב הישיבות. לא יכול להיות שאנחנו נפגע שוב ושוב באנשים שעובדים, משרתים, משלמים מיסים, ונעודד השתמטות, נעודד אנשים שלא עובדים. אני חושב שאנחנו חייבים לשנות את זה ביחד, ואני מאמין שיבוא היום בקרוב שאנחנו גם נתקן את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. כעת חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, תקשיבו טוב להזיה – אלי דלל, אלה דיונים שאתה ניהלת אצלך בוועדה, תקשיב: מדינת ישראל נמצאת במצב הכי גרוע בהיסטוריה בנושא התמכרויות לסמים ולאלכוהול, בעיקר בקרב בני הנוער. מ-7 באוקטובר זה עלה דרמטית, וכולנו יודעים את זה. ב-2017 סגרו את הרשות למניעת התמכרויות לסמים ולאלכוהול. אתמול הודיע חיים כץ – זה יצא בתקשורת, וגם דיברתי עם היועץ שלו היום – שגם מה שנשאר בתוך היחידה במשרד לביטחון לאומי, היחידה הקטנה שדואגת לנושא הזה, גם אותה הולכים לפזר. זאת אומרת, מדינת ישראל נשארת יתומה מכל גוף שהולך לטפל במניעה להתמכרויות, לסמים, לאלכוהול, להימורים ולכל הדברים הרעים שאנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יגיעו אליהם. אני קורא שוב לבניין הזה להחזיר את הרשות למניעת סמים ואלכוהול, שהייתה עד 2017 ועשתה עבודה נהדרת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. כעת חבר הכנסת בועז טופורובסקי. אחריו – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברות וחברי הכנסת, לירון אביטן, רק בן 17 ממושב מבועים, נהרג בראשון לפנות בוקר, כשהאוטובוס שבו נסע התהפך בכביש 40 סמוך לקריית גת. אביב של לירון, מפקד משטרת התנועה בדרום, סגן ניצב יוסי אביטן, גילה בזירת התאונה שבנו נהרג. עוד חיים של נער צעיר נגדעו, אוהד מושבע של הפועל באר שבע, איש של הומור ושל מוזיקה. יום שישי האחרון היה גם הוא קטלני במיוחד. בבוקר נהרגה אישה בשנות השישים לחייה בתאונה בין שני רכבים פרטיים בכביש 35, סמוך לצומת בית ג'וברין; כמה שעות לאחר מכן הולכת רגל בת 70 נהרגה מפגיעת משאית ברחוב ברשבסקי בראשון לציון. בתאונה נוספת בכביש 465 פגע רכב באופנוע שעליו רכבו שני צעירים, ואחד מהם, בן 25, מת במקום. בשעות הערב הידרדר רכב לוואדי בכביש 90 באזור יריחו, ונער בן 15 נהרג במקום. הקטל ממשיך: אתמול בבוקר צעיר בן 21 נהרג בתאונת דרכים קשה נוספת בכביש 465 – הפעם בין רכב פרטי למשאית, סמוך לבית אריה. והיום בבוקר רוכב אופנוע בן 20 נהרג לאחר שנפגע מרכב ונלכד תחתיו בכביש 2, סמוך למחלף וינגייט. למעלה מ-80 הרוגים מתחילת השנה. חלקם, עם עבודה נכונה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והמשרד לביטחון לאומי, יכולנו להציל, אבל לא הצלנו. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני חושב שחשוב שכל בן אדם בישראל ידע שבמידה שחוק החסינות של טלי גוטליב עובר, כל חבר הכנסת יוכל להסיג גבול ולפרוץ לבית של שכן שמעצבן אותו, ולאחר מכן להפיץ שקרים מכוערים עליו בלי סוף ובלי הגבלה. כל מה שאותו שכן, אותו אזרח, אותו ישראלי יוכל לעשות – כשהוא מתקשר למשטרה או מגיש תביעה לבית המשפט אין לו שום מענה, הוא לא יכול לעשות שום דבר. הוא צריך להגיע לכאן, ולהשיג את תמיכתם של 75 חברי כנסת כדי שהם יוכלו לאשר למשטרה או לבית המשפט לפתוח בחקירה נגד אותו חבר כנסת. זה כמובן מאפשר לחבר הכנסת לעשות עוד כל מיני דברים: להלבין הון, להיות חבר בארגון טרור, להמריד וכו' וכו'. מה שאסור לאזרח מותר יהיה לחבר הכנסת. זה חוק שאשכרה הופך את בית הנבחרים, את כנסת ישראל, לעיר מקלט לעבריינים. זה משהו שלא קיים בשום מדינה אחרת בעולם, אבל בטרלול שעובר על הבית הזה אין גבולות שלא ייחצו. זאת גם הזדמנות לומר שלום לחברות בונות אלטרנטיבה, שמכבדות אותנו בכנסת ישראל. ברוכות תהיו, וכל הכבוד לכן על העשייה החשובה שלכן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ברוכות הבאות. כעת חבר הכנסת מיקי לוי. אחריו – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, מזה עשורים, מאז קום המדינה, הקרקעות בירושלים – חלקן ברחביה – הן בבעלות הכנסייה היוונית. חלקן מוחכרות על ידי הקרן הקיימת, חלקן נמצאות בשכונת ניות, חלקן בשכונת רחביה – אחת השכונות היקרות בירושלים. מנסים לקדם חוק כבר שנים ולא הצליחו. פתאום, שר המשפטים לוין מקדם הצעת חוק שתיטיב עם בעלי הקרקעות, או בעלי הדירות – ואני אינני נגד בעניין הזה; נהפוך הוא, אני בעד, כי אותם אנשים, יש להם בתים על הקרקעות האלו – להאריך את זמן החכירה לעוד 100 שנים, ואני מברך על כך. וראה זה פלא, שר המשפטים לשעבר ניסים, לו ולאחותו יש דירה ברחביה. ואני אומר לך, אדוני, אינני מזלזל כהוא זה, ואינני חושד ביושרו של השר ניסים, אבל לצורך הדחת היועמ"שית צריך שר משפטים לשעבר. אני מכבד מאוד את השר ניסים על עברו, בהחלט כן, ועל יושרו, אבל אדוני שר המשפטים לשעבר ניסים, אנא ממך, למען הנראות, למען ניקיון הכפיים ואור השמש, אל תסכים להיות בוועדה הזאת להדחת היועמ"שית, ולו בגלל שיש לך אינטרסים אישיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אחריה – חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הציג ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד את תוכנית ההצלה הכלכלית למדינת ישראל. צריך להבין: התוכנית הזאת קריטית לעתיד המדינה. היא מציעה צמצום בזבוז כספים, הורדת מיסים למעמד הביניים והשקעה בחינוך ובתעסוקה. ללא רפורמות כאלה הכלכלה הישראלית עלולה לקרוס תחת נטל הגירעון והאינפלציה. לפיד מציג אלטרנטיבה של ניהול אחראי, שמבוסס על עובדות ולא על אינטרסים פוליטיים. בזמן שאנחנו שומעים על הצעות חוק מיותרות ומנותקות, כפי שציין גם חבר הכנסת להב הרצנו, יש מי שדואג לעתיד המדינה. אם נרצה עתיד של צמיחה ושגשוג, עלינו לאמץ מדיניות שמקדמת יציבות, אחריות כלכלית ושיפור איכות החיים של כלל האזרחים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת חבר הכנסת עודד פורר. אחריו – חבר הכנסת נאור שירי. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום י"א באדר, 105 שנים למאורעות תל חי. לפני 105 שנים נהרג יוסף טרומפלדור בתל חי, במאבק שהפך להיות, אולי, סמל למאבק היישוב העברי בארץ ישראל. יחד איתו נהרגו עוד שבעה, ובסך הכול היו שמונה הרוגים, ועל שמם קרויה קריית שמונה. כמובן שבמשך שנים רבות התקיים טקס ממלכתי בתל חי לציון י"א באדר. השנה שעברה הייתה הפעם הראשונה מאז החלו לקיים את הטקס הזה שאי-אפשר היה לקיים את הטקס בגלל שממשלת ישראל פינתה חבל ארץ שלם והפכה עשרות אלפים לפליטים בארצם. היום, 105 שנים אחרי – חשוב שנציין אותו גם בבית הזה – נופל סמוך ליום האישה הבין-לאומי, שגם זה צוין היום. יושבת פה יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, וחשוב לזכור שבתל חי לא נהרג רק יוסף טרומפלדור, אלא גם שתי לוחמות: דבורה דרכלר ושרה צ'יזיק. אחיה של שרה צ'יזיק כתב כך: "אל לכם לשכוח שבמאה ה-20 היננו כעת, במאה שבה רק בדם אחינו ואחיותינו נרכוש לנו את הארץ. בלב נכון ובטוח הקריבה שרה אחותנו את עצמה, נעשה גם אנו כך בשעת הצורך". וכאילו ניבא, בפרעות תרפ"ט, בהגנתו על חולדה, נהרג גם אפרים צ'יזיק, אחיה של שרה צ'יזיק. המאבק הזה על היישוב העברי בארץ ישראל נמשך עד היום. נזכור מה היה אז ונמשיך ונילחם על עמידתנו כאן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לדבר על פרסום שהיה הבוקר על טקס המשואות, ועל הפסילה של אומנים מסוימים בעקבות ביקורת כזאת או אחרת על ממשלה או על מפלגה מסוימת. הפרסום הזה – שלא הוכחש, אגב, היו גם הקלטות – מעיד לגמרי ובצורה מושלמת על פוליטיזציה מלאה של סממנים לאומיים. לא יכול להיות ששרה שמביעים עליה ביקורת תמנע מאומנים מסוימים – או שזה יהיה קריטריון מסוים להשתתפות או לא השתתפות בטקס. מילא שבעשור האחרון, פוליטיקאים מנהלים את הטקס, איפשהו זה קורה; אבל הינה בדיוק הסיבה למה מעורבות של פוליטיקאים בבחירות או בבחירה של סממנים לאומיים – טקס המשואות הוא לא של ממשלה מסוימת או כנסת מסוימת או של ציבור מסוים; טקס המשואות הוא אירוע לאומי. לא יכול להיות שאומנים מסוימים יידחו או לא ישתתפו בטקס בגלל הבעת דעות כאלה או אחרות. אני מקווה שהדבר הזה לא יקרה, אבל מהיכרותי גם עם הממשלה, ובטח ובטח עם השרה הזאת, הדבר הזה מנוי וגמור. לצערי הרב, הפוליטיקאים השתלטו גם על הסממן הלאומי הזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן איתנו? << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, אני בטעות הצבעתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> צריך לחקור את ההצבעה הזאת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הצבעה כפולה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> צריך רוב של 75 ח"כים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עדיין לא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אם אנחנו נחתום לך, 75, אתה תדיח אותו. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הוא מסתפק – כמה אתם בסיעה? עשרה. נור א-דין אבו דיאב, שומר בבית מלון בירושלים, הותקף על ידי אורח במלון באיומי נשק צבאי ואיומים ברורים שאם השומר יתלונן, הוא ישליך סכין על הרצפה ויגיד שהוא מחבל. הוא חזר על זה פעמיים. השומר נור א-דין התלונן במשטרה. הגיעה המשטרה לבית המלון, וכשנודע להם שהוא חייל, הם לא דאגו לגבות עדות מהקבלה או מהמצלמות. הם הבטיחו לחזור ולבדוק את המצלמות, ולא חזרו עד היום. נור נמצא בדיכאון. הוא לא חזר לעבודה; הוא מלא פחדים שמא יתנכלו לו, והוא תוהה למה המשטרה לא מתייחסת בצורה עניינית לתלונה שלו, ובאה לבדוק את המצלמות ולחקור את החייל שאיים עליו. הנושא השני, ברשותך, אדוני, גם קשור בירושלים. מתנחלים השתלטו על בית בשכונת שייח' ג'ראח בסיוע מוסדות המדינה, בית משפחת ראווי. בית משפחת ג'אווי, ומשפחת עבד א-לטיף, שגרה שם בקומת הקרקע, עובר ייסורים והתנכלויות מאותם מתנחלים, עד כדי כך שהדירה שלהם הפכה לבלתי ראויה למגורים. הם התלוננו למשטרה, לעירייה, למי לא – אין שום מענה, על אף חוות הדעת של מהנדס בניין שהבית בסכנת קריסה ויש לכפות על המתנחלים תיקון של המבנה, או שהעירייה תבקש זאת מהעמותה שמשלמת להם. הפתרון הוא פינוי המתנחלים. זה הפתרון הכי טוב. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בית המשפט פסק – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אלי דלל. אחריו – חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום צוין בכנסת יום האישה הבין-לאומי ביוזמתה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. הכנס הזה הראה את הגבורה של הנשים, את העוז, את הנחישות של התקומה בעוטף עזה. זה היה באמת מרתק לשמוע את הנשים. 7 באוקטובר צריך להיות יום מפנה בנושא של התייחסות לנשים. לצערנו, לו רק שמענו לאותן תצפיתניות באותו יום, הכול היה נראה אחרת. לצערי הצבא לא שמע, המפקדים לא שמעו, זלזלו בחיילות, זלזלו בנשים, ולצערי זה דבר שלא ייסלח. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים. אחריו – חברת הכנסת דבי ביטון. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני שלחתי לשרת התחבורה מירי רגב, הממונה על הטקסים הלאומיים, מכתב ובו בקשה – ואני חושב שזה אמור להיות מצד כולנו – שאלי שרעבי, שחזר מגיא הצלמוות של החמאס, ידליק משואה בערב יום העצמאות. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אקרא את תוכן המכתב: טקס הדלקת המשואות ה-77 למדינת ישראל יעמוד בסימן גשרים של תקווה. בשנה האחרונה נחשפו בפני כולנו סיפורים כואבים ומצמררים של משפחות שאיבדו את היקר להן מכול. אלי שרעבי מסמל את הכאב, העוצמה והמאבק להישרדות ולשיקום החיים מתוך האובדן. דרכו ניתן לראות את סיפורו של עם ישראל כולו: היכולת לשרוד ולעמוד מחדש. סיפור אובדנו נגע בליבו של כל עם ישראל והפך לסמל לאירועי 7 באוקטובר ולמלחמה שפרצה בעקבותיהם. בהתאם לכך אני מבקש להציע כי הוא ייבחר להדליק משואה בטקס יום העצמאות הקרוב. בחירתו תהיה מסר של חיבור ואחדות לכל המשפחות השכולות, החטופים והשבים, ותשמש עדות חיה לכוחה של הרוח הישראלית להתעלות מעל הכאב ולבחור בחיים. אני משוכנע כי השתתפות בטקס תיגע בלבבות רבים ותעניק השראה, חיבור ומסר של אחדות. אני מתכוון לעבור בין כל הח"כים, קואליציה ואופוזיציה כאחד, ואני מבקש מכולם שיצטרפו ליוזמה, ונפרסם אחר כך בעזרת השם גם את רשימת הממליצים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. אחריה – חברת הכנסת מירב כהן. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעוד כמה ימים מדינת ישראל תחגוג את חג הפורים. חג של ניצחון, תקווה ושמחה, אך השנה השמחה מהולה בכאב שעדיין יש לנו 59 חטופים בעזה, משפחות דואגות ולבבות שבורים. כמו בימי המן הרשע, אויבינו מנסים להרע לנו, אך עם ישראל חי, חזק ומאוחד. כפי שכתוב: "ליהודים הייתה אורה ושמחה", כך גם אנו, למרות הימים הקשים, נאחזים בתקווה, באמונה ובכוח העמידה שלנו. החמאס, כמו המן, ייעלם מן ההיסטוריה, אך עם ישראל ימשיך לשגשג, לנצח ולהשיב את כל בניו ובנותיו הביתה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן. אחריה – חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, היום השתתפתי בדיון בוועדת הכנסת על חוק החסינות של טלי גוטליב, שמבקשת להפוך את חברי הכנסת להיות מורמים מן העם ומוגנים מפני עבירות. הייתה שם מהומת אלוהים, כי זה באמת חוק הזוי. משם רצתי לדיון חסוי בוועדה לביטחון לאומי, ושמעתי מאנשי כוחות הביטחון כמה איומים ביטחוניים יש עלינו, וכמה קשה להם להתמודד עם הדברים כשחסרים להם תקציבים וחסרים להם חוקים, והקשב, הקשב לא שם. אמרתי לעצמי: לא למדנו כלום. שוב אנחנו מתעסקים בהטרלות טיפשיות, במקום בביטחון של הילדים שלנו. אזרחי ישראל, חשוב שתדעו: האסון הזה עלול לקרות לנו שוב. הממשלה הזו לא פועלת למענכם. תדאגו ותשמרו על הילדים שלכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מבקש לברך את צוערי קורס חובלים שנמצאים איתנו כאן ביציע. ברוכים הבאים לכנסת. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת ניסים ואטורי לשאת את דבריו. בבקשה. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על שלמה סלים ג'מוס, שחירף את נפשו להציל יהודים מסוריה ומלבנון. סלים עבד בחשאי עם השב"כ וכוחות הביטחון בשליחות מדינת ישראל. בשנת 1985, בעת פעילותו, נתפס ונחטף על ידי חיזבאללה ומאז נעלמו עקבותיו. מאז לא ידוע עליו שום מידע. כיום משפחתו עושה מאמצים רבים להשיג כל מידע עליו ולהחזירו לחיק משפחתו. מחזקים ומתפללים להשבתו והשבת משפחת ג'מוס כולה. בנושא נוסף, חזרתי עכשיו מתל חי, כנציג הכנסת, בשליחות היושב-ראש, לייצג את הכנסת. בהקשר של הימים האלה, גם ועדת הגז וכל מה שאני מתעסק איתו, אני רוצה להגיד משפט שקשור בטרומפלדור. הוא אמר: "במקום שבו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו". אני אומר דבר אחד: זה מה שמנחה אותנו. עם כל הדיונים והמהומות שנשמעים מסביב וכל הריקושטים – כל מה שנעשה בוועדת הגז יגיע לפריפריה, לאזור הנגב והגליל, כמו שהבטחנו; ולהחזיר את המפונים לביתם בשלום ובצורה מכבדת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיים בוועדת העלייה והקליטה הנושא של חיילים עולים בודדים. חיילים בודדים הגיעו עם מדים לוועדה. הנושא היה חייל בודד או חיילת בודדה. על פי הנוהל של משרד הפנים הם יכולים להביא לביקור בישראל, או עם השנים לקבל אזרחות ישראלית. אבל לצערנו הרב, החיילים לא מקבלים מידע. אין הנגשת מידע. היו נציגי צה"ל, נציגי משרד הפנים, נציגי משרד הקליטה, ואף אחד לא מסביר להם. מה שקורה, חייל הגיע לישראל, אחד מהחיילים, לפני ארבע שנים. הוא כבר שנתיים בשירות צבאי. הוא לוחם והוא לא יודע את המידע, הוא לא שמע, ואף אחד לא עוזר. בנוסף, לא רק הנגשת המידע – הלוחמים יוצאים פעם בכמה שבועות לסופי שבוע. בסופי שבוע אין להם לאן ללכת. רוב המשרדים סגורים, אז אין להם זמן להגיש בקשה. אני חושבת שיש לנו אחריות לחיילים הבודדים, כדי שיוכלו להביא את אבא או את אימא לעזור להם. צריך להיות תיאום בין המשרדים. לא יכול להיות שצבא ההגנה לישראל לא מיידע כל חייל מה מצבו וגם לא מנגיש את המידע. זה היה כל כך כואב לשמוע את זה, כי הם צריכים להגיש את הבקשה בתקופת השירות הצבאי שלהם. אחרי השחרור יש להם רק עוד שנתיים. להיות עולה חדש – כאחת שעלתה בגיל 16 – כמה זה קשה. לא מספיקה שנה, זה לא שנתיים. שנים לוקח להסתגל ולדעת את השפה. יש לנו אחריות לתת להם את הנגשת המידע וללוות אותם. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לך, גברתי. אחרונת הדוברות לשלב זה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, היום ערכתי כנס באולם ירושלים לציון 20 שנה לחוק החולה הנוטה למות. באחד הנאומים אספר על החוק, אבל אני מרגישה חובה וזכות להודות לכל מי שהשתתף בכנס, ובעיקר לעמותת ליל"ך, שכבר כמעט 40 שנה מקדמת את המודעות הציבורית ואת האפשרות לאדם לא רק לחיות בכבוד אלא גם לסיים את חייו בכבוד. ד"ר ענת מאור, חברת הכנסת לשעבר, יושבת-ראש העמותה, הייתה שותפה לכנס. הגיעו רבים וטובים מהתחום הגריאטרי, הטיפול הפליאטיבי, וגם פרופ' חגי לוין, שבאמת מצא זמן להגיע ולהשתתף בכנס, לצד אנשי מקצוע רבים, גם ממשרד הבריאות, גם מבתי חולים, קופות חולים. אז רציתי לשתף ושוב להודות לעמותת ליל"ך על כל מה שהם עושים בתחום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> ציון יום האישה הבין-לאומי << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – ציון יום האישה הבין-לאומי. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, לפתוח את היום המיוחד, בבקשה. עד חמש דקות. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. תודה גם על הדיוק בשם שלי. כפי שאתה ציינת, חשוב לי לפתוח בכך שאנחנו נמצאים 522 ימים מאז פרוץ המלחמה, מאז הטבח הנורא, מאז נגררו אחים ואחיות, ילדים וקשישים, לעזה. וגם עכשיו 59 בנים ובנות נמצאים בידי חמאס, ובהם שלוש נשים שנרצחו באכזריות: ענבר היימן, זכרה לברכה, ג'ודי וינשטיין חגי, זכרה לברכה, עופרה קידר, זכרה לברכה. ביום הזה, כשאנחנו מציינים את יום האישה הבין-לאומי, אנחנו עדיין לא בימים כתיקונם. אנחנו רחוקים מלהיות בימים כתיקונם, ואף על כך קיימתי כנס, ואתה באת ופתחת בדברים חשובים, כדי לתת מקום לגבורה נשית, לנשים כל כך מיוחדות, גיבורות בעל כורחן במציאות שנכפתה עליהן. אבל איך אמרה הרבנית ימימה מזרחי? הגבורה היא לא עצם הטרגדיה אלא איך הן בוחרות להתקיים בתוך הטרגדיה. אז פגשנו כל כך הרבה נשים – בין אם זו איריס חיים, ללי דרעי וסיגל מנצורי, ששתי בנותיה נרצחו, וג'ולי קופרשטיין, אימו של בר, ורבות אחרות, גם אביטל דקל חן, ומשפחתה של ענבר היימן, והגיעה הדסה מנצור, שזה עתה קמה משבעה על אחיה. הנשים האלה הן נשים שאנחנו צריכים לדעת להיות שם לצידן, לא רק במילים אלא גם במעשה; רובן ככולן מדברות-עושות תקומה, אבל מבינות בדיוק כמונו שכדי ששלמות העם תחזור למקום התקין, צריך להחזיר את כל הבנים והבנות הביתה. לא בכדי בחרנו לציין את יום האישה דווקא בסמוך לחג פורים. השבוע אנחנו נקרא את מגילת אסתר, האישה שמלמדת אותנו מה זה חירוף נפש, מה זה לעשות כנגד כל הסיכויים, שגם כשנדמה שיש גזרת גורל – להפוך את הפור. הלוואי שגם במציאות שלנו יהיה "ונהפוך הוא" וכל הגזרות יהיו טובות, כי זה שנה וחמישה חודשים שאנחנו, כעם, נמצאים בתוך מציאות בלהות, מציאות קשה, שיש יותר מדי – יותר מדי – משפחות שכולות, משפחות של נרצחים וחטופים. במעט הזמן שנשאר לי, אדוני היושב-ראש, כן חשוב לי לציין, בתודה עמוקה, את מנהלת הוועדה דלית אזולאי, ואת הצוות של הוועדה, שעוסקות במסירות אין קץ בתקופה הזאת, בחודשים הארוכים של המלחמה, כדי להביא סוגיות כדי שנדון בהן, סוגיות שקשורות לזכויות נשים, סוגיות משמעותיות שממש משנות מציאות. הייתי רוצה מאוד שנהיה ועדה מחוקקת, אבל אנחנו לא. ועדיין, אדוני היושב-ראש, הוועדה הזאת בשנה וחמישה חודשים יכולה ללמד ועדות אחרות שאפשר להוביל שינוי מדיניות, ואפילו חקיקה, וכמובן לתת מענה וסיוע לנשים רבות – העיקר שנהיה מגויסים למשימה, למטרה. אני יכולה להגיד לך שמשני הצדדים של הבית הזה יש חברי כנסת מאוד פעילים, היה בכנס גם אלי דלל, שנמצא כאן – אני אציין רק את מי שנמצא עכשיו: חבר הכנסת אלי דלל, חברת הכנסת מרים וולדיגר, חברת הכנסת מטי צרפתי. יש שיתופי פעולה בכל מה שקשור בנושא. אני אזכיר שהצלחנו להוביל לכך שמילואימניקיות – כל המילואימניקיות – יקבלו דמי לידה. היו מילואימניקיות שלא קיבלו דמי לידה, ולא החשיבו להן את התקופה שהן שירתו את המדינה כימי עבודה. את הדבר הזה תיקנו. עסקנו במעטפת לשבות מן השבי והגדלנו את הקצבאות באלפי שקלים בחודש. נשות החטופים שיש להן ילדים קטנים קיבלו במה בוועדה, וגם שם העמקנו את הסיוע של המדינה. אני יכולה להגיד לך שבימים אלה, חברים יקרים, אנחנו עוסקים בזכויות של נשות הנופלים, אלמנות צה"ל, והילדים היתומים. ואנחנו עוסקים בזה באופן אינטנסיבי, כדי שגם הן יקבלו בגין אובדן הכנסה. בזמנו ניהלנו מאבק, לפני יותר משנה, כדי שנשות המילואים יקבלו בגין אובדן הכנסה, פיצוי ושיפוי על אובדן הכנסה. ברוך השם, הצלחנו – עד 10,000 שקל. אבל נוצר אבסורד שדווקא נשים בשנה הראשונה לאבל שלהן, נשים אלמנות צה"ל, לא מקבלות פיצוי על אובדן ההכנסה שלהן. אז עכשיו הצלחנו להגיע לפריצת דרך של שלושה חודשים. אבל לא צדקה הן מבקשות, שלושה חודשים זה לא מספיק. יש עוד הרבה מאוד מאבקים על שולחן הוועדה, ואני חושבת שזה לא היה יכול להתממש בלי שיתוף פעולה של חברי וחברות הכנסת, ובוודאי צוות הוועדה והצוות האישי שלי. נמצאת כאן נועה, נועה שלום; אני רוצה להודות לך מכל הלב גם על שיתוף הפעולה, יחד עם צוות הוועדה, באירוע שהיה היום, שהכיל בתוכו מאות נשים מכל גוני החברה, מכל הקצוות, שהגיעו כדי להיות ביחד, כדי להתחזק ביחד, כדי לפנות מקום לכאב, להכיל אותו, ומשם לצמוח – גם כשאנחנו יודעים שאנחנו עדיין נמצאים בתוך המלחמה, אנחנו עדיין בתוך השבר, ועובדים על תקומה. אני חושבת שזה לא היה מובן מאליו. תודה גם על הנוכחות שלך. ובהזדמנות הזאת חשוב לי גם לציין את העובדים של הכנסת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> והעובדות. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> והעובדות – איזה כיף שאתה כאן כדי לתקן אותי – והעובדות של הכנסת, על המסירות, על הליווי של האירועים. אלו הפנים שלנו. ואני חושבת שכל אחת שהגיעה היום וכל אחד שהגיע היום הרגיש את העבודה – החל מאגף טקסים ואירועים עד אחרונת ואחרון הסדרנים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. זה אכן היה אירוע מאוד מרשים ומכובד. תודה לך על ההובלה שלו. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פנינה, אני אהיה פחות נחמדה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כל אחת והסגנון שלה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא, זה לא קשור לסגנון. מצב הנשים – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני מאוד עדינה. הרבנית ימימה אמרה אתמול שאני עדינה. אמרתי: לא בטוח. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בשנה שעברה ביום האישה עמדנו כאן ביום ה-151 למלחמה, כשעוד היו 134 חטופות וחטופים בשבי החמאס. וזה לא ייאמן שהיום, שנה אחרי, אנחנו כבר 522 ימים למלחמה, ועדיין 59 אחים ואחיות שלנו נמקים בשבי החמאס. חייבים לשחרר את כולם עכשיו. ביום שבת האחרון היה יום האישה הבין-לאומי, אבל מסתבר שבשנת 2025 לנשים בישראל ממש אין סיבה לחגוג. העולם התקדם במהירות בתחומי הטכנולוגיה, המדע, הכלכלה, אבל בישראל דווקא בתחום השוויון המגדרי אנחנו מדשדשים במקום. האלימות כלפי נשים לא נעצרת, היא רק גוברת. בממוצע בכל עשרה ימים נרצחת אישה במדינת ישראל. בשנת 2024 נרצחו 36 נשים, והשנה, 2025, נרצחו כבר שש נשים. ואני שואלת – איפה הממשלה? לא רק שהיא לא עוצרת את האלימות, היא לא עושה כלום, ומאפשרת לה להמשיך. קחו למשל את חוק האיזוק האלקטרוני. שנים של גרירת רגליים, בסוף אושר החוק, כמעט, וכשהגיעו לשלב היישום – כלום. ונציגי המשרד לביטחון לאומי והמשטרה אפילו לא הגיעו לדיון אצלך, פנינה, היושבת-ראש, על הנושא של חוק האיזוק, זוכרת? החוק הזה יכול למנוע את הרצח הבא, והם בחרו, בעזות מצח, שלא להגיע לדיון שזימנת. וכך הממשלה קידמה גם חלוקת נשק ללא פיקוח וללא חוות דעת על הסכנה בנשיאת נשק. פשוט הפקרות. לא בודקים בדיקות רקע. במקום להגן על נשים, הממשלה מחלקת נשק, שעלול להפוך לאמצעי הרצח הבא. אני יכולה לדבר שעות על נתונים, על מספרים, על דוחות, על עובדות מסמרות שיער, אבל לממשלה כל אלה ממש לא משנים, כי היא עוצמת עיניים ומתעלמת. דווקא היום, ולרגל יום האישה, חשבתי לציין כמה נשים שאי-אפשר להתעלם מהן, הנשים שמהן אנחנו צריכים ללמוד. למשל עינב צנגאוקר, אימא לביאה שנלחמת למען הבן שלה בעוצמה ובנחישות מעוררות הערצה. היא עבורי אשת השנה; אישה שמסרבת לקבל את ההפקרה, לא מתעייפת, לא מוותרת, גם כשהמערכת סוגרת בפניה דלת אחר דלת אחר דלת. וכשהיא מדברת, תקשיבו לה. שאף אחד לא יאמר שלא שמע. והתצפיתניות של עוטף עזה. נשים צעירות, אמיצות, שהיו העיניים היחידות שהתריעו מפני האסון המתקרב, שזעקו שוב ושוב לגורמים השונים על שעלול לקרות, ולמרות זאת קולן לא נשמע והרע מכול קרה. כל כך הרבה חיילות נפלו במוצב נחל עוז. אדוני הזכיר היום בנאומו את סרן עדן נימרי. באמת ציינת את עוז רוחה, והיא שילמה בחייה. לו רק היו מקשיבים להן, ייתכן ש-7 באוקטובר היה נראה אחרת. ולמרות הכול, כשחלקן חזרו מהשבי, הן לא חזרו כקורבנות. הן חזרו כנשים חזקות, זקופות קומה, עם תעצומות נפש, שהופכות בכל יום שעובר למודל חיקוי. טאיסיה זמולוצקי, עוד דוגמה לאומץ ולעמידה על עקרונות. אישה שלא חששה להשמיע את קולה מול כוחות חזקים. בהתייצבותה נגד אייל גולן ומקורביו היא לא רק דרשה צדק לעצמה, אלא גם נתנה כוח לנשים אחרות להשמיע את קולן, להילחם על האמת ולא לפחד. ויש עוד נשים שבחרו לא לשתוק, שנאבקות, שמובילות שינוי, למרות הכול. רק לאחרונה קבע בג"ץ כי הממשלה מפירה שוב ושוב את חובתה החוקית לייצוג נשים בתפקידים בכירים. בימים אלה התגלה שחרף פסיקת בג"ץ, ועדת המינויים שוב אישרה מינויים של ארבעה גברים למנכ"לים במשרדי ממשלה. מסתבר שהממשלה פשוט מצפצפת על פסיקת בג"ץ. אפס נשים כמנכ"ליות במשרדי ממשלה – אפס; היו 40% נשים כמנכ"ליות בממשלה הקודמת. אז המסר לנשות ישראל ברור: אתן שקופות, אתן מוחלשות, אתן לבד. בישראל של 2025 נשים חיות בפחד, נשים נרצחות, נשים נדחקות לשוליים. נשים מודרות. המציאות הזו אינה גזרת גורל, היא תוצאה של מדיניות סדורה, והגיע הזמן לשנות את זה. אנחנו לא נחכה לשינוי, אנחנו ניצור את השינוי. קולנו יישמע, והמציאות תשתנה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. בבקשה, גבירתי, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היום, ביום האישה הבין-לאומי, אנחנו עוצרים לרגע כדי להוקיר את כוחן של נשים, את התרומה האדירה שלהן לחברה ולמדינה. נשים תמיד היו עמוד השדרה של העם שלנו. המסורת שלנו מלאה בנשים פורצות דרך כדוגמת ארבע אימהותינו, כדוגמת מרים הנביאה, שהנהיגה את עם ישראל מתוך אמונה, כדוגמת יעל אשת חבר הקיני, שפעלה באומץ מול האויב, ודבורה, שהייתה גם נביאה וגם שופטת, שהובילה את העם לניצחון. בדורנו אנו רואים דוגמאות לנשים פורצות דרך בכל תחום, מהעולם הפוליטי דרך האקדמיה ועד מערכות הביטחון. השנה האחרונה המחישה זאת יותר מתמיד. מאז פרוץ המלחמה נשים עמדו בעורף ובחזית. אזרחיות, חיילות ומפקדות בצה"ל לחמו בגבורה בבסיסים, בקיבוצים, במסיבת הנובה. הן עמדו מול פני הסכנה, פיקדו על כוחות, חירפו את נפשן וקיבלו החלטות קשות תחת אש. רופאות, פרמדיקיות, אחיות, עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות, מורות, גננות, ועוד ועוד, עבדו סביב השעון כדי להציל חיים, לסייע לאזרחים, לילדים, לטפל בפצועים בגוף ובנפש. נשים בעורף הפכו עולמות. הן ניהלו מערכי סיוע מורכבים, הקימו קהילות תמיכה למשפחות החטופים, דאגו לחיילים, לפצועים, למפונים, היו שם בשביל האלמנות ונשות הפצועים, התנדבו בכל מקום שנדרש ולקחו אחריות. נשים הפכו למנהיגות טבעיות. ברגעי המשבר הללו הן פשוט עשו. הן גייסו תרומות, הקימו רשתות תמיכה, עמדו בראש יוזמות לאומיות ודאגו לחיילים שלנו, מהציוד בשטח ועד החיבוק האישי ברגעים הקשים. ויש את הנשים שהן לכאורה פשוטות וקטנות, אבל עליהן העם שלנו נשען. האימהות של, הנשים של, ששלחו את בעליהן ו/או את ילדיהן לקרב, שהכניסו בהם אמונה, ביטחון, אהבה, דרך ותקווה. חלקן איבדו את יקיריהן וחלקן סועדות אותם עקב הפציעה, אך הן לא מרימות ידיים, הן אינן מתייאשות. הן בחרו ובוחרות בחיים. שתיים מהן שמעתי היום בכנס שארגנה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. וזה הזמן להגיד לה תודה, על הכנס ועל בכלל. שתי הנשים המדהימות הללו ששמענו היום הן ללי דרעי ואיריס חיים – לשמוע אותן ולהבין מהי גבורה, מהי גבורה נשית. הן לא בחרו את זה, אבל משזה הגיע לפתחן, הן בחרו בחיים, הן הוכיחו שנשים הן לא רק חלק מהסיפור, הן הכוח שמניע אותו קדימה. יש לנו עוד הרבה הרבה מה לעשות, לאן להתקדם, מה לשפר ולתקן. עלינו לוודא שכל אישה, כל נערה, תוכל לבחור באמת, אבל לבחור באמת, מהו המקום המתאים לה, ושעם יכולותיה וכישוריה היא אכן תוכל להגיע אליו בלי תקרות זכוכית ובלי פחד. אני מחויבת להמשיך ולפעול למען קידום נשים בכל תחומי החיים, לחזק את מעמדן, להטמיע בתוכן את החשיבה החיובית כי אין מקום שהן לא יכולות להגיע אליו, ובאמת לאפשר זאת. חשוב, כמה חשוב, שתהיינה יותר נשים במוקדי קבלת ההחלטות. חשוב שגם קולן, קולנו, יישמע ביתר שאת. כל ילדה צריכה לדעת שהעתיד פתוח בפניה, שכל חלום הוא בר-השגה, שאין גבולות ליכולת שלה. ביום הזה אני קוראת לכל אחת ואחת: אל תחששו להעז, להוביל, לשנות. כל אחת מאיתנו היא עולם ומלואו, ויש לה את הכוח להשפיע. לכל אישה כאן, לכל נערה, לכל אם ובת, יש את הזכות להיות בדיוק מה שהיא רוצה להיות. אז באמת תודה. ושוב, פנינה, לא היית פה, אבל הודיתי לך על הכנס – היה כנס מדהים בחלק שאני הייתי – ובוודאי על כל מה שאת פועלת ועושה. אני באמת, באמת, פונה לכל אחת ואחת מאיתנו: שתהיה לנו את הזכות לבחור ולהחליט בעצמנו איפה אנחנו רוצות להיות, ואיפה שנהיה נעשה את הטוב ביותר. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת חברת הכנסת לימור סון הר מלך – איתנו? לא איתנו. אם כן, חברת הכנסת שרון ניר. בדיוק בזמן. אני אנצל את הזמן לברך את הצוערים של קורס חובלים, המחזור השני שנמצא איתנו כאן. ברוכים הבאים לכנסת. שאו ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם. תודה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני רוצה לפתוח בתודה ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה על יום מאוד פורה היום בכנסת ועל כנס סופר-משמעותי למען גיבורות מלחמת חרבות ברזל. בחלק שיצא לי להיות נוכחת בהחלט היה מקום להעלות על נס את גבורתן של נשים שפשוט פרצו לחיינו מ-7 באוקטובר. תודה לך על זה שאת נותנת להן במה ומקום כל השנה, וגם היום. הסיבה שבעולם עדיין מציינים את יום האישה זה דווקא בגלל אי-השוויון בין גברים לנשים שנשים עדיין חוות, גם במדינת ישראל. חברה בריאה לא מקדמת נשים רק למען קידום נשים אלא למען קידום המדינה כולה, למען הנהגה איכותית ומגוונת. שילוב נשים במוקדי קבלת החלטות זה אינטרס לאומי; שוויון מגדרי זאת לא פריבילגיה; שוויון הוא ערך בחברה צודקת. שוויון מגדרי והצבת נשים בקדמת הבמה, זה נושא שחייב להיות מעל מחלוקות פוליטיות והשתייכות מפלגתית. נשים זה לא ימין ושמאל. אני מבקשת לפתוח סוגריים ולספר לכם על מסע השירות שלי בצה"ל. במהותו, כידוע, צה"ל הוא ארגון גברי מאוד. הרי כידוע אתוס הלוחם זה גיבור, זה גבר. לאורך השנים מצאתי את עצמי לא פעם כאישה היחידה בחדר. בראשית דרכי נדרשתי להתמודד עם סביבה נטולת נשים בעמדות מפתח, ועל בשרי חוויתי מאבקים כדי לבסס את מקומי. כך, לשמחתי, זכיתי להיות פורצת דרך בלא מעט תפקידים, שבעבר היו נחלתם של גברים, אם זה מג"דית ואם זה במעלה הדרך כמפקדת בית הספר לתקשוב וסייבר. סללתי דרך לבאות אחריי, והיום זה כבר הרבה יותר מובן מאליו. במהלך 76 שנות קיומנו, צעדנו כברת דרך, וחלה אבולוציה בהימצאותן של נשים בצמרת ההנהגה של מדינת ישראל ובצומתי קבלת החלטות בכלל המערכות והארגונים, אבל כידוע הדרך עדיין לא תמה. נשים הן 51% מהאוכלוסייה ולכן תת-ייצוג במוקדי קבלת ההחלטות פירושו פגיעה במעמד הנשים במדינת ישראל. לא ייתכן שבשנת 2025 יהיו עדיין רשימות בכנסת כמו יהדות התורה וש"ס, שלא מאפשרות לנשים המזדהות עם תפיסת עולמן, להיבחר לרשימה רק משום היותן נשים. אני מצירה על כך שבכהונת הממשלה הנוכחית קיימת מגמה שלילית של מספר הנשים בקואליציה, בניגוד מוחלט לתרומתן של נשים בפועל לאורך השנים והשלבים השונים של מדינת ישראל. הצטערתי שלרגל יום האישה – באופן ציני ובניגוד לפסיקת בג"ץ – ממשלת ישראל ממשיכה להדיר נשים ממוקדי קבלת החלטות, ובדרכה ממנה עכשיו ארבעה גברים נוספים כמנכ"לים למשרות בשירות המדינה. בג"ץ, כידוע, ממש בחודש האחרון קיבל את העתירה של ארגוני הנשים וקבע חד-משמעית: הממשלה מפירה את חובתה להבטחת ייצוג הולם. השופט נועם סולברג קבע כי בתוך חצי שנה על הממשלה לגבש הנחיות ברורות שישימו סוף להדרת נשים מהמשרות הבכירות. העתירה הצודקת הזו הוגשה כבר ביולי 2024 על ידי ארגוני נשים, על ידי שדולת הנשים, על ידי נעמת ועל ידי פורום דבורה וארגונים אזרחיים נוספים שמובילים את המאבק החשוב הזה. אבל למה בכלל צריך להגיע לבג"ץ? למה צריך עותרים ושופטים שיצביעו על המובן מאליו, שנשים משביחות את ההנהגה במדינת ישראל? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> וימשיכו למנות השבוע גברים. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בדיוק, ועוד ארבעה מנכ"לים. לצערי הממשלה הנוכחית סיכלה חקיקה שלי, כזכור לכם – כזכור לך, פנינה, ולך, נעמה – בחודש שעבר; הצעת חוק פשוטה – מטי, את זוכרת את זה – שאומרת: 30% ייצוג של נשים ברשימת המועמדים לכנסת. כשאמרתי 30%, כצעד ראשון, ברור שצריך להגיע למצב של 51%. 30% זה כנקודת התחלה. תגידו לי, 30% זאת דרישה מוגזמת? זה המינימום ההכרחי במדינה שמכבדת את עצמה. אני פונה לחברות הכנסת מכל סיעות הבית – ותודה שאת יושבת כאן, חברתי חברת הכנסת וולדיגר – ובמיוחד לחברות הקואליציה ולשרות – איננה כאן השרה לקידום מעמד האישה? היא כאן? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> באמריקה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> היא לא פה. לאורך השנים נשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ידעו לשתף פעולה. אסור לנו, נשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, לשתף פעולה עם דפוסים שהם מיזוגיניים, ועם הדרת נשים. עלינו לדעת לשתף פעולה למען קידום נשים למוקדי קבלת החלטות, זה אינטרס של כולנו. כבר בשנות התשעים – אני מספרת לכולנו, אני נוהגת לצטט אותה – אמרה מדלן אולברייט שיש בגיהינום מקום מיוחד ששמור לנשים שלא מקדמות נשים. נשים חייבות להיות חלק בלתי נפרד ממוקדי קבלת החלטות במדינה הזאת. אי-אפשר לבנות מדינה כשחצי מהאוכלוסייה מודרת. מי שחוסם נשים, חוסם את העתיד של מדינת ישראל. הגיע זמן לשוויון; הגיע זמן לנשים בהנהגה; הגיע זמן למעשים ולא רק לדיבורים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. הדוברת הבאה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, יום האישה הבין-לאומי היה קרוי בעבר "יום הפועלות הבין-לאומי". הוא מצוין ברחבי העולם כבר יותר מ-100 שנים. הוא מזכיר לנו את המאבק המתמשך של נשים למען שוויון וצדק חברתי; למען נשים מכל מעמד ומיקום חברתי, לחיים בכבוד ובבטחה. שוויון וצדק חברתי משפרים את חיי כולנו; כשהם נשחקים, נשים נפגעות ראשונות. בשנים האחרונות הביטחון האישי שלנו מתבטא בכך שנשים מרגישות פחות בטוחות לבד – כ-60% לעומת כ-80% בשנת 2020 – ויותר סובלות מאלימות מינית – כ-4.7% ב-2022 לעומת 5.7% ב-2023. מצבן הנפשי והבריאותי של נשים הורע בתקופה הזו, בייחוד נשים מפונות, שם ישנה עלייה של כ-32% בשימוש בכדורי שינה, עלייה של כ-61% בשימוש בתרופות נגד חרדה ודיכאון, עלייה של 10% בשימוש באלכוהול. זה צריך לעניין את כולנו. כמו במשברים קודמים, השחיקה בשירותים החברתיים מאלצת יותר ויותר נשים לעבוד יותר שעות בבית, בעבודות השקופות, ללא שכר, ובמקביל לעבוד לא פעם בשכר, ביותר מעבודה אחת מחוץ לבית. התקציב המוצע, זה שעובר בימים אלו, עם הקיצוצים הרוחביים בכל השירותים החברתיים, רק יחריף את המצב. בתוך כל זה הפער בשכר בין נשים לגברים עלה: שכר ממוצע של גברים הוא כ-14,000 שקלים לחודש, ושל נשים כ-9,000 שקלים בחודש. בממשלה הזאת אין אף אישה בתפקידי מנכ"לית; יש מיעוט קיצוני של חברות כנסת ואין נשים בתפקידי ממשלה בכירים, לצערי גם לא מסביב לשולחן הקבינט. נשים בעמדות קבלת החלטות הן חיוניות בעבור כלל הציבור, כיוון שהן מציגות זוויות נוספות, והן חשובות בעבור נשים, כיוון שהן מביאות את העולם שלנו אל השולחן. היעדרן הוא מחיקה שלנו ופגיעה בציבור כולו. מצבן של נשים, במיוחד בעלות הכנסה נמוכה, משתפר ככל שההשקעה המדינתית בחברה וברווחה גדלה. חינוך איכותי, בריאות, תשתיות מפותחות, שירותי רווחה מיטיבים, הבטחת תעסוקה ותמיכה בעבודה מאורגנת שמפחיתה אי-שוויון, כל אלה משפיעים קודם כול על נשים בכלל ועל נשים עניות ובמעמד נמוך בפרט. המאבק שלנו, ביום האישה הזה ובכל הימים, הוא מאבק לשוויון מגדרי ומיגור תופעות כמו אלימות מינית והדרה מגדרית, אך הוא גם כל פעולה לחיזוק השירותים החברתיים, הבטחת זכויות העובדות וקידום מדיניות כלכלית המיטיבה עם כלל החברה. רק כך נוכל לבנות עתיד שוויוני וצודק לכולם. אני רוצה לסיים בשירה של אסתר שקלים, משוררת מדהימה. השיר נקרא "אילמות": "הם אמרו / עשרה קבין שיחה / ירדו לעולם, / תשעה נטלו נשים// אבל אנחנו / אילמות // אילמות / בדברי הימים" שכתבו הם, "אילמות / בבתי הדין / של מטה // אילמות / בבתי התפילה / לאלוקים חיים / לשכינה. // ואנחנו עצמנו / נחפור את מתותינו / מקברי ההיסטוריה / וניתן להן / יד / ושם / ופה". אני מאחלת לנו שבאמת נעסוק יותר בחיים עצמם. ושביום האישה הבא נדע גם לציין ציוני דרך והישגים ותמורות, ולא רק את הנסיגה לאחור ואת מה שעדיין כואב וצריך כל כך לשנות. אני מאחלת שניתן יותר מקום לנשים מדהימות וגיבורות שהכרנו – תצפיתניות, מתנדבות, מילואימניקיות, נשות רפואה, נשות אקדמיה, נשות ביטחון, נשות טיפול: עו"סיות, פסיכולוגיות, רופאות. כל אותן נשים שמחזיקות את המשק, את הכלכלה, את החברה, את הביטחון, את ישראל. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת נעמה לזימי. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. אני מזמין את השר ברקת, בשם השרה לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה, בבקשה. << דובר >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לדווח בשם המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה לציון יום האישה הבין-לאומי בכנסת. יום האישה הבין-לאומי מצוין ברחבי העולם הן כהוקרה להישגיהן של נשים שמעוררות השראה, וכן כהזדמנות להציב על סדר-היום הציבורי את האתגרים שעדיין עומדים בפני נשים. אחד ההישגים הבולטים של ממשלת ישראל בשנת 2024 הוא הגדלת תקציב הרשות לקידום מעמד האישה פי-שישה מתקציבה הקודם. עם זאת, עלינו להמשיך לפעול לשיפור מתמיד בהקצאת משאבים הנוגעים לנשים בכלל משרדי הממשלה, במטרה לצמצם פערים חברתיים, תוך מחויבות לעקרון השוויון. הרשות לקידום מעמד האישה, הפועלת במשרד לשוויון חברתי מאז הקמתה ב-1998 כגוף סטטוטורי, אמונה על תכלול, עידוד ותיאום פעולות הממשלה בתחומי קידום מעמד האישה, מניעת אלימות כלפי נשים ומאבק באפליה מגדרית. מתוך אחריות זו יזמה הרשות, במהלך תקדימי, את החלטת הממשלה 2096 ביולי 2023. מדובר על הקמת מרכז מידע לאומי לנשים בשעת חירום. מרכז שבתפקידו המרכזי לרכז מידע ונתונים, לתאם את תחום הסיוע לנשים ולהוביל מדיניות מגדרית בעתות משבר. תקופות של לחימה וטלטלות חברתיות כלכליות מובילות לפגיעה משמעותית בנשים, ולראשונה הושגה הסכמה ממשלתית רחבה מאוד להעניק לרשות סמכויות איסוף נתונים והטמעת חשיבה מגדרית בממשל בשעת חירום – כל זאת כדי לייצר תמונת מצב לאומית. כך נוכל לייעל את המענים בעבור נשים במצבי חירום. קידום תעסוקת נשים הוא יעד מרכזי נוסף בפעילות הרשות, בהבנה כי יציבות כלכלית היא נדבך חיוני לרווחתן של נשים. לשם כך פעלה הרשות, בשיתוף משרד העבודה, להקמת תוכניות תעסוקה הוליסטיות לנשים מפונות בדרום, במטרה לסייע להן לשוב למעגל התעסוקה. בנוסף, בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה, פרסמה הרשות קולות קוראים לפיתוח תוכניות מניעה מותאמות לקהילה, אשר מופעלות על ידי היועצות לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות, שמהוות זרוע ביצוע של הרשות. הרשות רואה חשיבות רבה במיצוב תפקידי היועצות ברשויות המקומיות, ולכן מדי שנה היא משקיעה משאבים רבים כדי לסייע להן לממש את תפקידן ברשויות המקומיות בצורה מיטבית. פרויקט נוסף שהופעל על ידן הוא קול קורא בעניין מנהיגות נשית – פיילוט חדשני, שבו יוקמו ב-42 רשויות ברחבי ישראל בתי מנהיגות נשית. כהמשך ישיר לבניית הקהילות ומהתפיסה כי כוחן של נשים טמון בהכנסותיהן ובקולן, השקנו את קהילת האימפקט הנשית שנקראת WomenIL. בפברואר האחרון נוצרה גם קהילה רב-ממדית, במטרה לקדם שוויון הזדמנויות בכל תחומי החיים. הקהילה הושקה בכנס רב-מגזרי שהתקיים באשקלון ועסק באתגרי תקופת השיקום, הפתרונות הנדרשים ותמונת העתיד. על אף המאמצים הגדולים והמחויבות של הרשות לקידום מעמד האישה, האחריות לקידום זכויות נשים מוטלת על כל משרד ומשרד. יש להטמיע חשיבה שוויונית במדיניות הפרויקטים, כך שזוויתן של נשים תובא בחשבון בהחלטות מקצועיות ובהחלטות תקציביות. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מחויבת להמשיך לפעול ללא לאות לצמצם את הפערים המגדריים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. << נושא >> ציון יום למען תנועות הנוער וארגוני הנוער ומתנדבי המסלולים הקדם-צבאיים << נושא >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום: ציון יום למען תנועות הנוער וארגוני הנוער ומתנדבי המסלולים הקדם-צבאיים. אני מזמין את חבר הכנסת ירון לוי לפתוח את היום המיוחד הזה. בבקשה, חבר הכנסת לוי. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו מציינים בכנסת ישראל יום מיוחד למען תנועות וארגוני הנוער ומתנדבי המסלולים הקדם-צבאיים. בחרתי לקיים את היום המיוחד הזה ולהקדיש אותו לנוער המצטיין שלנו כדי לומר להם תודה. תנועות וארגוני הנוער, המכינות הקדם-צבאיות, שנות השירות, כולם ביחד מרכיבים את החינוך הבלתי-פורמלי, שהוא עמוד השדרה של החברה הישראלית, וממנו יצמחו המנהיגים והמנהיגות של המחר. התנועות וארגוני הנוער הם חממה שמעצבת את דור המנהיגים והמנהיגות הבא של מדינת ישראל. הפעילות וההשתתפות בתנועות הנוער מאפשרות לילדים ולילדות שלנו לבנות מחדש את הקהילתיות ולמצוא את השייכות – את הכוח של הביחד. הם לומדים את הכוח שיש לקבוצה מגובשת וחזקה לשנות. השקעה של מדינת ישראל בתנועות ובארגוני הנוער היא השקעה בעתידה של המדינה. המכינות הקדם-צבאיות ושנות השירות אינם רק מסלולי הכנה לצה"ל, הם בתי ספר לערכים, לשירות ולמחויבות אזרחית ולאומית. אותם בני ובנות הנוער שעוברים דרך המסלולים האלה הופכים לכוח שמוביל שינוי אמיתי בחברה. צעירים וצעירות שבוחרים לצאת למסלולים הקדם-צבאיים עושים זאת מתוך שליחות לאהבת המולדת. מיומה הראשון של המלחמה הם לקחו אחריות על החברה האזרחית, התנדבו בקהילות המפונים ובקהילות מוחלשות, וחינכו את הילדים והילדות שלנו לערכים של ציונות, ערבות הדדית ונתינה. הם לא חיכו שהמדינה תדרוש, הם נרתמו, כי הם הבינו את גודל השעה. הנוער שבוחר עוד לפני הגיוס להקדיש שנה מחייו למען החברה, למען הקהילה ולערכים שהוא מאמין בהם, הוכיח את עצמו בזמן אמת. הנתונים מדברים בעד עצמם: בוגרי המכינות ושנות השירות מתגייסים לא רק בשיעורים גבוהים, אלא גם ליחידות קרביות ולתפקידים משמעותיים יותר בצבא. הם מגיעים לשירות עם תפיסה מגובשת יותר של שליחות, עם ניסיון בעבודה בצוות ועם יכולת מנהיגות מוכחת. אבל לצד ההוקרה והתודה, אנחנו חברי הכנסת צריכים גם לגלות אחריות. אנחנו צריכים לוודא שהמדינה משקיעה בהם לא רק במילים, לא רק בתודות, אלא גם במעשים, בתקציבים. המחויבות שלנו היא לדרוש מהממשלה להגדיל את התמיכה התקציבית בתנועות הנוער, לעודד את המכינות ושנות השירות, ולוודא שהצעירים שבוחרים בדרך הזאת יזכו להערכה ולהכרה הראויה. לצערי, בשנים האחרונות אנחנו עדים לקיצוצים בתקציבים של תנועות הנוער ושל החינוך הבלתי-פורמלי. זהו מהלך מסוכן, שמחליש את אחד מנכסי צאן הברזל של החברה הישראלית. אם אנחנו רוצים לראות כאן דור שמחובר לערכים, שמחויב למדינה, שמוביל את החברה קדימה, אנחנו חייבים לתמוך במסגרות שמייצרות את אותם הצעירים והצעירות. אסור לנו לקחת את זה כמובן מאליו, כי בסופו של דבר ההשקעה בחינוך הבלתי-פורמלי היא השקעה בעתידה ובחוסנה הלאומי של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, בחודשים האחרונים פגשתי עשרות ומאות בני ובנות נוער מכל קצוות המדינה. על הנוער הישראלי המופלא שפגשתי, הנוער של 7 באוקטובר, אפשר לומר: בצעירותם פגשו את בגרותם, וגילו אחריות כלפי החברה וכלפי המדינה. הלוואי שאנחנו, חברי וחברות הכנסת, נגלה את אותה אחריות שגילו בני הנוער שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ירון לוי. חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שעות ראשונות לתוך האסון הם כבר התייצבו – מדריכים ומדריכות, חניכים וחניכות וההנהגות שלהם – במקומות הטראומתיים והפצועים ביותר בחברה שלנו. מול האנשים שאיבדו כל אחיזה בביטחון, כל אחיזה בבסיס הקיומי, מול הכאב העצום, חוסר האונים והריק, הם פשוט נשאו בשליחות עם אהבה, עם הבנת המשימה. הם עמדו שם לצד המשפחות, הילדים, ההנהלות, החינוך בקיבוצים ובערים, ותבעו מעצמם את מה שהם מתחנכים ומחנכים לו בשגרה ובחירום. פגשתי אותם במלונות, פגשתי אותם בכל מקום – עושים שמרטפייה בבתי חולים לרופאים במשמרות, מסייעים למשפחות במילואים, מגיעים לכל מפונה. כשאני פוגשת את המדריכים הצעירים, הנוער הנפלא הזה, ואת תנועות הבוגרים – להם ההתנהגות הזאת פשוט מובנת מאליה. זאת המשימה. איפה שראש הממשלה שוכח את ניר עוז – כן – על המפה, הם היו שם איתם במלונות הפינוי ובשיקום הקהילה; אני אפילו מכירה מי שרוצים לעבור וליישב, מתנועות הנוער. איפה שההנהגה לא מכירה את משפחות החטופים, הם שם לצידן במאבק עיקש. כן, מסייעים בהסעות, בלוגיסטיקה, בארגון, מבינים שלהיות גב זה ערך. איפה שהמדינה הפקירה את הגבולות, הם שולחים גרעיני שינשין לפיתוח עתיד הצפון והנגב המערבי – חקלאות, התיישבות, פיתוח, כל מה שצריך. מעבר לכול אני נפעמת מהעקשנות הזאת – לא ליפול, לא לנטוש, לעמוד מול כל ההתפרקות שקורית מסביב ולהאמין בתקומה, ומול התפרקות הערכים והקודים שאיתם הקמנו מדינה להיות המגדלור שלנו. תזכורת מי אנחנו, מהי ישראל, מי האבות והאימהות שחינכו אותנו, מהי ההשפעה העצומה שיש לחינוך, שיש לקהילתיות, להתנדבות ולעבודה משותפת. מול כל העשייה הענפה הזאת, ביום המיוחד הזה אני רוצה לומר שאני מזועזעת מהפגיעה המכוונת בתקציבים שהתנועות המדהימות האלה מקבלות. הם קפצו לעשות את הדבר הנכון, והממשלה הזאת ראתה, כמוצאת שלל רב, הזדמנות לקיצוץ. אני נמצאת יום-יום בוועדות הכנסת ורואה את הקלות הנפשעת שבה מרוקנים להם את המשאבים, הנחוצים כל כך לכולנו בשעה הזאת. תנו להם לעשות את מה שהם יודעים לקיים יותר מכולנו. ויותר מזה – הם תמונת המראה, ישראל היפה, הסולידרית, הערכית, החינוכית. אני מחויבת אליכם היום יותר מתמיד. הנוער שלנו הוא הניצחון האמיתי, השפוי, הערכי לבניית חברת מופת צודקת ושוויונית. דווקא בימים אלה חשוב להוקיר אתכם אך גם להוקיע את הניסיון לקצץ לכם בתקציבים, לפגוע בכם ולהתיש אתכם כשאתם עושים את המוטל עליכם בצורה הכי מדהימה. אני אסיים בנאומו של רבין בוועידה התשיעית של תנועת הנוער העובד והלומד ב-19 במרץ 1994. כך הוא אמר: "אל תקבלו מוסכמות קיימות, לא בחברה, לא בתחומים אחרים. חברה, מדינה, כל גוף שאיננו יודע להשתנות, לשנות, הוא גוף שהתנוון. המציאות איננה של מה שהיה לפני 50 שנה בכל אחד מתחומי החיים שלנו, ואם יש משהו שצריך לייחד נוער זה מרדנות נגד מוסכמות. לא מרדנות, אלא מרדנות לשם שינוי; ולא כל מה שיש בתנועתנו – – – חייב בשינוי. לקיים את אשר ראוי לקיים, לשנות את אשר דרוש שינוי, והרבה דברים דורשים שינוי". תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת נעמה לזימי. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה, חמש דקות. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נציגי תנועות הנוער וארגוני הנוער, מכובדיי כולם ובעיקר בני ובנות הנוער היקרים, היום אנחנו מתכנסים כאן בכנסת ישראל כדי לציין את תרומתם האדירה של תנועות הנוער וארגוני הנוער לחברה הישראלית כולה. זהו יום חג לכל מי שמאמין בערכי הנתינה, המנהיגות, האחריות החברתית והציונית – ערכים שעומדים בבסיס החזון של התנועות וארגוני הנוער בישראל. במשך דורות שימשו תנועות הנוער חממה למנהיגים של המחר. כאן צמחו דמויות מופת שהשפיעו על החברה הישראלית, על הכלכלה, על התרבות ועל הביטחון. תנועות וארגוני הנוער הם לא רק מקום למפגש חברתי, הם מסגרת שמעצבת את הנוער שלנו, מחנכת אותם לערכים של סולידריות, אחריות אישית, תרומה לקהילה ואהבת הארץ. אני יודע זאת מניסיוני האישי, אדוני היושב-ראש. גם אני הייתי חבר בתנועת הנוער בני עקיבא, והחוויה הזאת עיצבה אותי כאדם, כאזרח וכמקבל החלטות. חונכתי שם על ערכי תורה ועבודה; שם למדתי על ערך האחריות, על חשיבותה של מנהיגות ועל הכוח שיש לכל אחד מאיתנו לחולל שינוי במציאות. הרגעים שבהם פעלתי למען אחרים, קיבלתי אחריות ונדרשתי להוביל הם אלה שעיצבו את הדרך שבחרתי בהמשך חיי. כשאני מסתכל על הבחירות שעשיתי, בין בתחום הציבורי, החברתי או המקצועי, אני רואה את טביעת האצבע של אותם ימים בתנועת הנוער. הנוער של ישראל לא ממתין לעתיד, הוא יוצר אותו כאן ועכשיו. אנו רואים זאת בפעילות ההתנדבותית הענפה, במיוחד במלחמה הזאת, בפרויקטים החברתיים, בחינוך לערכים, בסיוע לאוכלוסיות נזקקות ובתמיכה בקבוצות מוחלשות. אנו רואים זאת בהתמודדות מול אתגרי הזמן – בין שמדובר במאבק למען צדק חברתי, בהובלת מהלכים סביבתיים או בקידום שוויון הזדמנויות לכל אזרח במדינה. מדינת ישראל חבה חוב גדול לתנועות הנוער שלה. ממשלות באות והולכות, תקציבים משתנים, אך דבר אחד נשאר קבוע: תנועות וארגוני הנוער תמיד – אבל תמיד – יישארו כאן איתנו, מחנכים, מכוונים, מובילים ומאפשרים לכל נער ונערה למצוא את מקומם, לפתח את יכולותיהם ולהפוך לאזרחים אכפתיים ואחראיים. לכן אני קורא היום לכל חברי הכנסת ולמקבלי ההחלטות: אל לנו לראות בתנועות הנוער מותרות או פעילות פנאי בלבד; אלו הם כוחות חיוניים בבניית דור העתיד של המדינה. חובתנו להמשיך לתמוך בהם, להבטיח את קיומם ולוודא שכל נער ונערה בישראל יקבלו הזדמנות שווה להיות חלק מהעשייה הזאת. מזכ"לים, מנכ"לים, קומונריות ומדריכים, בני ובנות הנוער היקרים, אתם התקווה, אתם הכוח ואתם ההוכחה שהעתיד של מדינת ישראל נמצא בידיים טובות. המשיכו לחלום, להעז ולפעול כי המחר של כולנו תלוי בכם. תודה רבה על כל עשייתכם, עלו והצליחו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה סולומון. אני רואה שחבר הכנסת אבי מעוז אינו נוכח, אז אני מזמין את השר ניר ברקת, שידבר בשמו של שר החינוך, בבקשה. << דובר >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, בשם שר החינוך אני רוצה להתייחס ליום תנועות הנוער, ארגוני הנוער, המכינות הקדם-צבאיות, תכניות אופ"ק. בני הנוער היקרים, אנו מתכנסים כאן היום כדי לציין ולהוקיר את תרומתם של תנועות הנוער, ארגוני הנוער והמסלולים הקדם-צבאיים, שהם לא רק מסגרות חינוכיות, אלא קרקע פורייה להצמחת דור העתיד של מדינת ישראל, דור של מנהיגים פורצי דרך ובעלי תחושת שליחות. השנה יום זה מקבל משמעות מיוחדת. אנו עומדים בעיצומה של תקופה מאתגרת, כשעם ישראל מתמודד עם מציאות ביטחונית מורכבת בעקבות מלחמת חרבות ברזל. בימים קשים אלו נחשפה שוב עוצמתה של הרוח הישראלית, שאותה מטפחות בדיוק המסגרות שאנו מציינים כאן היום, עם רוח של נתינה, של אחריות, של חוסן, של אהבת העם והארץ ושל ערבות הדדית. לאורך המלחמה ראינו כיצד בני ובנות הנוער, חניכים, בוגרים ומתנדבים במסגרות השונות, נרתמו למשימה הלאומית לחבר את החברה הישראלית מבפנים לאחר 7 באוקטובר. הם היו שם כדי לאסוף ציוד לחיילים, לתמוך במפונים, להתנדב בבתי חולים, לבקר קשישים, לסייע בשיקום משקים חקלאיים, ללוות ילדים בכפר נוער ולעודד משפחות שכולות. הם לא חיכו להוראות, הם יזמו, לקחו אחריות, הפגינו תושייה והוכיחו שוב כי הם העתיד של מדינת ישראל. ביום זה אני מבקש להודות לכל המדריכים, הרכזים, הבוגרים והמתנדבים של תנועות הנוער וארגוני הנוער, המכינות ותוכניות ההכנה לצה"ל. אתם מחנכים ומעצבים את דור העתיד של מדינת ישראל, דור שמחויב לערכיו, למסורתו ולמדינתו. ולכן, בני הנוער והבוגרים, המשיכו ליזום, להוביל, להתחזק ולבנות חברה איתנה ומאוחדת. חזקו ואמצו, כי המדינה שלנו זקוקה לכם ואתם תקוותה הגדולה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לשר ניר ברקת. << הצח >> הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100) (שינוי תקופת תוקפו של סימן ב'1: היוועדות חזותית – הוראת שעה), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/ 1840).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אנחנו, רבותיי, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100) (שינוי תקופת תוקפו של סימן ב'1: היוועדות חזותית – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר – אתה מציג? כל הממשלה היום על כתפיך. אז אני מזמין את שר הכלכלה ברקת שיציג את הצעת החוק. חוסכים עליך היום, אני מבין. << דובר >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << דובר >> לא נורא, זה בסדר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת עוסקת באפשרות לקיים דיונים של עצורים או אסירים באמצעות היוועדות חזותית. ב-18 בנובמבר 2021 תוקן חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, ונקבעה בו הוראת שעה שמאפשרת לבית המשפט לקיים דיון בעניינו של עצור או אסיר שביקש להשתתף בדיון בדרך של היוועדות חזותית במקום להיות נוכח באולם. ההסדר כולל הוראות לגבי אופן קיום הדיון בדרך של היוועדות חזותית, שנועדו להבטיח את שמירת זכויותיו של העצור. הוראת השעה נקבעה לתקופה של שנתיים, עם אפשרות להאריך אותה לתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על שנתיים. בעקבות פרוץ המלחמה נחקק חוק נוסף, שקבע הסדרים לקיום דיונים בהיוועדות חזותית במהלך תקופת מלחמת תרבות ברזל. במסגרת אותו חוק נקבע כי הוראת השעה בעניין קיום דיונים בהיוועדות חזותית תמשיך לעמוד בתוקפה עד תום תוקפה של הוראת השעה – חרבות ברזל. הצעת החוק נועדה להאריך את תקופת תוקפה של הוראת השעה עד יום י"א בטבת התשפ"ו, 31 בדצמבר 2025, באופן שאינו תלוי בתקופת תוקפה של הוראת השעה – חרבות ברזל או בהכרזה על מצב מיוחד בעורף. בחלוף למעלה משנה מפרוץ מלחמת חרבות ברזל ולאחר תקופות ארוכות שבהן התקיימו דיונים בהיוועדות חזותית בהתאם להסדר החירום, מוצע להפריד בין ההסדרים השונים ולקבוע את תוקפה של הוראת השעה באופן עצמאי, שאינו תלוי במצב החירום; זאת, בין היתר על רקע הערות מוצדקות של הסנגוריה הציבורית בנושא. הארכת תוקפה של הוראת השעה בתקופה נוספת כאמור נועדה לאפשר את השלמת המחקר המלווה, לבחון את ממצאיו, לפעול לתיקון קשיים שמתעוררים ביישום ההסדר ולבחון את המשך קיומו. לכן, השר מציע לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה ולהעביר לוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לשר ברקת. אנחנו נעבור כעת לדיון אישי. אני רואה פה הרבה נרשמים, אני אקרא בכל זאת בשמות. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר נתקלתי בפוסט שכתבה מרב סבירסקי, אחות של איתי, שנחטף ונרצח בשבי וגופתו הושבה. שני הוריה נרצחו ב-7 באוקטובר. וכך כתבה: היום היה יום הולדת של אבא שלי. אבא שלי החכם, לוחם המוסר, האמת והצדק, היה אדם אידיאליסט, שידע שתפקידו האזרחי הוא להיות מעורב ולהיאבק על הערכים החשובים לו. בשנה האחרונה לחייו פספס אולי שלוש הפגנות כנגד ההפיכה המשטרית. הוא היה חרד כל כך ממה שהתרחש כאן ומלראות לאן המדינה שאהב מידרדרת. ב-7 באפריל 2019, יומיים לפני הבחירות הראשונות בסבב האין-סופי, שמרגיש כמו התרחש לפני נצח-נצחים, כתב ביומון המקומי של הקיבוץ על הסכנות הכרוכות בהצבעה למפלגות הימין: הבחירה הפעם היא בין מה ששורף את המועדון לבין מה שישמור על הדמוקרטיה. זו לא גזרת גורל שימין יהיה אנטי-דמוקרטי, אך מפלגות הימין הקיימות רק עוסקות במרוץ מי תעביר יותר חוקים להחלשת שומרי החוק ולסתימת פיות. אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יהיה פגיע עקב מצבו המשפטי וייאלץ לתת לאנשים כמו סמוטריץ', בן גביר, עמדות מפתח. אנחנו עוד נתגעגע לממשלה הנוכחית. אנחנו, כחברה שהדמוקרטיה היא בנשמתה, לא ניתן קולנו למי שקם להורסה. לא ייאמן כמה צדק, כמה הבין לאן המקום הזה הולך. לא ייאמן ששילם בחייו על המחדל הנורא ביותר שהתקיים פה תחת שלטונה של הממשלה הרעה הזאת. אבל זה כבר כואב מדי להבין. הרבה שואלים אותי מאיפה הכוחות להמשיך במאבק. התשובה הפנימית שלי היא שאני הבת של אבא שלי, וגם של אימא שלי, שאחראית לכל כך הרבה ממי שאני. אבל היום זה היום של אבא, אז ליום הזה, יום ההולדת של אבא, בחרתי לעלות לכנסת ולהיכנס לוועדה של רוטמן, ולהסביר לו שבזמן שהוא מחוקק חוקים, החוזה בסיסי שעליו מבוססת המדינה שלנו אינו מתקיים כל עוד 59 חטופים עדיין בעזה. ואז גם נכנסתי לשדולה למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית, פשוט כי זה מה שצריך לקרות פה, אם נרצה להצליח לבסס מחדש יחסי אמון פה. ואם אבא שלי היה פה הוא פשוט היה עוזב הכול ונוסע לבגין להיאבק על מה שחשוב לו. ולכן מחר אני אהיה בבגין. הפסדנו כל כך הרבה, בואו לא נפסיד עוד. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר כנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני עליתי לדוכן הזה על מנת לדבר על הבושה – כלומר, יותר נכון, לדבר על חוסר הבושה – של האיש שמכהן כשר האוצר בממשלה הזאת. אתם יודעים שמזה מספר שבועות – וחבר כנסת שירי דיבר היום על זה בוועדת הכספים – שר האוצר מנהל קמפיין על כביכול סתימת פיות. במסגרת הקמפיין לסתימת פיות של שר האוצר, שר האוצר לא סותם את הפה לרגע – מתראיין תחת כל עץ רענן, בכל תחנת רדיו, ערוץ טלוויזיה אפשרי. והיום הוא התראיין לאחת מתחנות הרדיו וטען כי את כל האסונות הביא עלינו השמאל. אז אני שם רגע בצד את ההזיות שלו, איפה הוא מצא פה שמאל, אבל אני רק רוצה להזכיר: האיש הזה היה שר האוצר ב-7 באוקטובר, והוא לא היה רק שר האוצר וחבר הקבינט, הוא גם היה שר נוסף, התפקיד שהוא מנסה להצניע מאז 7 באוקטובר – הוא היה שר במשרד הביטחון. והטרגדיה הכי גדולה בהיסטוריה של המדינה הזאת קרתה במשמרת שלו, במשמרת שלו כשר אוצר ובמשמרת שלו כשר במשרד הביטחון. במשמרת שלו מדינת ישראל ספגה חמש הורדות דירוג אשראי; במשמרת שלו הגענו מעודף תקציבי – אחרי הקדנציה של ממשלת השינוי – לגירעון, שהסתכם בסוף 2024 במעל 200 מיליארד שקל. במשמרת שלו הגענו למצב שאנחנו כבר שנתיים בצמיחה שלילית לנפש, שמשמעותה ירידה משמעותית ברמת החיים. כל זה קרה במשמרת שלו. האיש הזה, שבמשמרת שלו כל זה קרה, העז להצביע נגד עסקת החטופים. כלומר, הוא הצביע בעד השארת החטופים במנהרות החמאס. אני רוצה להזכיר לו את זה. זה לעולם יהיה רשום עליו. לדיראון עולם. אנחנו נזכיר לו את זה בכל פעם מחדש. אנחנו לא ניתן לו לברוח מאחריות. ולכשתקום כאן ועדת חקירה ממלכתית, והיא תקום, אני משוכנע שאחת המסקנות שלה תהיה, להרחיק את בצלאל סמוטריץ' ממשרד האוצר, ממשרד הביטחון ומכל תפקיד אפשרי בממשלת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, אני מסתכל על מה שקורה, אני מסתכל על מה שמקדמת הקואליציה, ואני חושב – רבותיי, לא למדנו דבר. אני נמצא בכל מיני ועדות, חשוף לתחקירים, חלקם מסווגים וחלקם פחות – שלום, ראשת המועצה – חלקם מסווגים יותר, חלקם מסווגים פחות, אבל כחוט השני אתה רואה, אדוני היושב-ראש, שמה שהביא אותנו לאירוע שבו היינו זה האירועים שקרו עד 6 באוקטובר. האירועים שקדמו ל-6 באוקטובר הובילו את ישראל ל-7 באוקטובר הארור. והינה, עברה שנה וחצי מאז תחילת המלחמה, מלחמה שעדיין לא נגמרה, ועדיין יש לנו 51 חטופים וחטופות, חללים וחיים, שנמצאים בשבי החמאס. ואתה רואה את הקואליציה, בעידודו של בנימין נתניהו, ראש הממשלה, ובניצוחו של יריב לוין, שר המשפטים, מקדמים את ההפיכה המשטרית בכל הכוח ולא בוחלים בשום אמצעי. הם משנים את הוועדה לבחירות שופטים; הם משנים את השיטה לבחירת נציב קבילות על שופטים; הם מעבירים חוק שפוטר חברי כנסת מהעמדה לדין – חוק הזוי לכל הדעות; רוצים לפטר את היועמ"שית, ועוד סדרה ארוכה שכל-כולה, כל-כולה, המשך של מה שהם עשו גם בשנה האחרונה: פיטורים של היועמ"שית של משרד האוצר, איומים על היועמ"שית של משרד ראש הממשלה. הם כל הזמן חותרים לעבר המטרה, ששום מחסום משפטי לא יעמוד בינם לבין הרצון שלהם להשתלט כאן על כל המדינה. הם מסירים לבנה אחרי לבנה והופכים את ישראל למדינה לא דמוקרטית. צריך להבין את זה, צריך לראות את זה. אתה מסתכל על מפת האיומים שעומדת בפנינו ואתה מבין, שמה שהיה הוא שיהיה. הם דואגים שהשסע החברתי יגבר ויעמיק. בסופו של דבר המדינה הזאת תתמוטט לתוך עצמה. צר לי להגיד את זה, אבל זה המצב, תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת רם בן ברק. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה. אני רוצה להתייחס למשהו שדיברתי עליו גם בנאום בן דקה, כי הסתכלתי קצת בהקשר של התקציבים – חבר הכנסת בליאק, דיברנו על זה, על כל נושא הטקסים. אם אתה זוכר, בשנה שעברה טקס המשואות, שצולם ללא קהל, שהיה במקביל לטקס האזרחי של המשפחות, עלה 18.3 מיליון שקל, שזה 10 מיליון שקלים יותר מהטקס המקביל אליו בשנה הקודמת, שנערך בלי קהל. והיום קראתי, ואני עדיין עובר על הפיד וקורא על ההתערבות הספציפית של השרה הממונה על הטקסים, ששכחה שהיא קודם – התפקיד המהותי שלה זה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים. היא עוסקת בעיקר בטקסים. אבל מילא עוסקת בטקסים – – – << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> מה רע בזה שהיא אחראית על זה? מה, מה, מה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> צגה, מה קורה, את מחליפה את טלי? תקשיבי לי עד הסוף. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> היא מצליחה בזה, מה מפריע לכם? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת מלקו, תירשמי, תדברי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין יהלומים בטקס, אין יהלומים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסביר לך את הבעיה, ואני שמח ששאלת. אני מניח שהייתי מגיע לזה לבד, אבל בסדר, אם שאלת אז תקשיבי. הבעיה שלי היא כזאת: בשנה שעברה מירי רגב, שפרסמה את הטקס, אמרה – איך היא אמרה – זה טקס של ממשלת ישראל. חשבתי שזו הייתה פליטת פה, אבל לא. השרה רגב – והגענו לבעיה איתה – חושבת שמשרד התחבורה זה משרד שלה. היא חושבת שהיא יכולה לקחת את הכספים של כולנו, את כספי משלמי המיסים ואת הטיפול בכבישים, בתשתיות, בתאונות הדרכים, ולתעדף את זה לפי סדר העדיפויות שלה בפריימריז בליכוד – לא של אזרחי מדינת ישראל. זו בעיה מס' 1. הבעיה הזאת ממשיכה באופן שבו היא מתעדפת את מי שיופיע בטקס, כי היא חושבת שזה טקס שלה. ואם היא משתמשת במשאבים לאומיים – הטקס הוא טקס לאומי, והיא אומרת שעכשיו אגם רודברג או יהודה לוי או מירי מסיקה, בגלל ההתבטאויות שלהם בתקשורת או ברשתות החברתיות שלהם, בביקורת נגד הממשלה הזאת – בגלל שהם מתבטאים בצורה הזאת, אז הם פסולים מלהופיע בטקס, והם פסולים אולי מלהנחות את הטקס. ופה הבעיה העיקרית, שהפוליטיקאים מתחילים לנהל את המדינה כאילו זה משאב שלהם. זו בעיה שהם מדירים אומנים בגלל שמפריעה להם הביקורת. זו בעיה. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת צגה, טקס המשואות זה לא טקס פרטי של מירי רגב, ואני רוצה לחדש לך – – << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> אבל יש ועדה, היא לא מחליטה לבד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – זה לא טקס פרטי של שרה נתניהו. ברגע שזה מתנהל ככה ומגדירים כמות קלוז-אפים ומתחילים לברור אומנים לפי הדעות הפוליטיות שלהם, אני רוצה להגיד לך איפה אנחנו נסיים. אנחנו נסיים בדיוק בדיקטטורה, שאתם מנסים להוביל אותנו אליה. וגם על זה – – – << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> למה אתה אומר את זה? שכחת, היו בחירות – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם על זה אנחנו ניאבק. וחלק ממה שאתם עושים בהמון המון ועדות פה, זה שאתם מנסים להכניס את הפוליטיקאים לכל מקום: שיבחרו את עצמם, שיבחרו מי יחקור אותם, שיבחרו מי ימנה אותם – – – << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> מה לעשות, נבחרנו לנהל את המדינה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וזה, ידידי היקר, משטר מלוכני ולא משטר דמוקרטי. והציבור, גם על זה יבוא חשבון איתכם. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> הגיע הזמן שהציבור ינהל את המדינה. הגיע הזמן שהציבור ינהל את המדינה, ולא – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת נאור שירי. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גם על זה אתם מתווכחים. במקום שתגידו, ואללה, אתה צודק. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> אתה לא צודק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת מלקו, את רשומה לרשות דיבור. תקבלי שלוש דקות, תוכלי להגיב. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מהפחדנות שלה, ביטלה פעמיים מול קהל – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> מיקי, תודה. חברת הכנסת מזרסקי, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 522 ימים ל-7 באוקטובר, ו-59 חטופים עדיין נמצאים בגיהינום. אנחנו נמצאים בימים קריטיים למדינת ישראל. בימים אלה בריחת המוחות מהארץ מתגברת, בעיקר בתחום הרפואה, והיא מאיימת על עתידו של כל אחד ואחת מאיתנו. מערכת הבריאות בישראל היא מערכת שפועלת באופן מלא גם בשגרה וגם בחירום, ואצלה מופקדת האחריות לטפל בבריאות אזרחי מדינת ישראל בכל זמן נתון. מציאות שבה רופאים מעולים, חוקרים, מדענים ואנשי מקצוע מובילים עוזבים את המדינה, וחלקם בוחר למצוא את עתידו במדינות אחרות, היא מציאות שבה ממשלת 7 באוקטובר, בראשותו של בנימין נתניהו, כשלה. וכפי שאמר היום ראש הממשלה לשעבר, יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת לפיד, כשהציג את תוכנית ההצלה הכלכלית לישראל, בריחת המוחות ובריחת הרופאים היא אחת הבעיות החמורות ביותר שניצבות בפני מדינת ישראל כיום. למעלה מעשור שממשלת ישראל איננה מתווה מדיניות ברורה בשום תחום חשוב ומהותי, ומגמת עזיבת הרופאים על ראשה. איך זה שדווקא עכשיו, כאשר כל יום שעובר מאיים על מערכת הבריאות שלנו, אנחנו כאן בכנסת עדים למהלך שמנסה להעניק יותר זכויות פוליטיות לחברי הכנסת, במקום למקד את תשומת הלב בצרכים הדחופים של הציבור? זה פשוט לא ייתכן שהוועדות של הכנסת עצמה עוסקות בחוק חסינות חברי הכנסת, שמטרתו להגן על חברי כנסת מחקירות משטרה. איפה אנחנו נמצאים? בן אדם שלא עובר על החוק לא זקוק לחסינות. אסתר בוכשטב, אמו של יגב שנרצח בשבי, אמרה היום בוועדת הכנסת את הדברים הבאים ואני אצטט: "אנחנו בגיהינום, והדבר הראשון שאני רואה זו הצעת חוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם. החובה שלכם היא להחזיר את 59 החטופים שנמצאים שם, לא להתעסק בזכויות שלכם. איפה הזכויות שלנו, אזרחי המדינה, תושבי העורף? אתם יודעים בכלל מה עובר עלינו?" זה סוף הציטוט. חברים, עלינו לשוב למטרות האמיתיות של הכנסת, לדאוג לביטחון של אזרחי מדינת ישראל, לשפר את איכות החיים שלהם, ולוודא שמערכת הבריאות שלנו לא תתרסק. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חבר הכנסת אושר שקלים, ראיתי אותך מסתובב, אתה לא רוצה לדבר? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אני דואג שכולם יירשמו לדבר. ראיתי אותך הולך מפה לפה, אמרתי: אולי אתה לא נרשמת מרוב הליכות, אז דאגתי לך שתירשם ותדבר, ואתה מוותר. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני? אני רציתי לבוא אליך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אחר כך אני אגש אליך, אין בעיה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני שר הכלכלה, אני מבקש לדבר אליך. אני מבקש שתאזין לי בקשב רב, אם אפשר. זכותך גם לא להאזין לי, אבל אני בכל זאת מבקש. לפני שלושה שבועות ניסיתי לקיים דיון בנושא הרשות להגנת הצרכן. לפני חודש וחצי הדיון היה אמור להתקיים, וממשרדך צלצלו וביקשו לדחות את הדיון כי אתה מעוניין להשתתף בו. שר במדינת ישראל – כיבדתי את הבקשה שלך. קבעתי עם המשרד שלך, על פי לוח הזמנים שלך, דיון נוסף. היית בנסיעה, ענייני לא בנסיעות שלך ואני לא בא בנושא ריכולים, זה לא מעניין אותי. מן הדין והצדק היה להגיד: אנחנו מתנצלים, מבקשים דיון נוסף. אבל אף אחד לא הודיע, ונאלצתי לבטל את הדיון. וכן, רגזתי. אז הדובר שלך – אני לא יודע אם זה על דעתך, או אם אתה יודע איך כתב הדובר שלך; אמרתי שאם לא תהיה לי ברירה אני אוציא צו הבאה, זו האפשרות של הוועדה לביקורת המדינה. איך הוא כתב והוציא את זה לתקשורת? אני לא יודע אם זה על דעתך, אבל ראוי שתבדוק: "אנו בהחלט תומכים ברעיון לצו הבאה בעבור השרה הרלוונטית אורנה ברביבאי". אני לא יודע אם זה על דעתך, אדוני. זו הרמה? זה משרד הכלכלה? איזו רמה נמוכה. לפחות בתקופת השרה ברביבאי לא היינו במקום השלישי ביוקר המחיה במדינות ה-OECD. לפחות זה. אזרחי מדינת ישראל כורעים תחת יוקר המחיה. אני מניח שזה אומר שהמשרד שלך מצטיין, כי אנחנו במקום שלישי, מקום טוב. ומה שטוב לאירופה – נו, באמת, לקחת איזה משהו שהתחילה ברביבאי והרחבת אותו. אנחנו בחודש מרץ, ועדיין אין פירות. המנכ"ל שלך, במכתב שכתב אליו מזכיר הכנסת על למה לא הגיעו נציגים, כתב – וגם שוב, אני לא – תקשיב לי עוד שנייה. בטלפון. זה המשך הזלזול. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תגיד מה שיש לך להגיד, זה חשוב יותר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המנכ"ל שלך כתב כי משרד הכלכלה אינו הגורם שמגיב כי הרשות להגנת הצרכן היא רשות עצמאית. אני רוצה להזכיר לך כי אתה ביטלת לפני שלושה חודשים, בזמן המלחמה, את החובה להטביע מחירים, ואף שוחחתי איתך על כך. אתה ביקשת להשתתף בדיון וביטלתי דיון בעבורך. המנכ"ל שלך כתב במכתב תשובה למזכיר הכנסת שאני עושה מניפולציה פוליטית. המנכ"ל שלך הוא לא איש פוליטי, הוא פקיד מדינה. הוא לא יכול להעביר עליי נושאים כאלה. בושה וחרפה. אותו מנכ"ל, ששנינו מכירים – כן, אתה יכול להגיב, אני פותר לך את זה; אתה שר, אתה יכול מייד לעלות ולהגיב, אין בעיה. המנכ"ל שלך מוכר לשנינו היטב מאירועים בעברנו. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מי זה? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא אינו דמות פוליטית, וזה לא עניינו מה בחרתי לעשות. מנכ"ל הוא פקיד מדינה, והוא לא יכול לכתוב שבחרתי לבטל בגלל מניפולציות פוליטיות. כדאי שתעשה סדר במשרד שלך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת שלא כל כך התאוששתי מהדיון הבוקר בוועדת הכנסת על חוק החסינות של טלי גוטליב. אני לא פונה לחברי האופוזיציה, כי רק הם היו בדיון. אני פונה לחברי הקואליציה, שכמעט אף אחד מהם לא הגיע לדיון. יש לך, חבר הכנסת בוסקילה, כוונה להלבין הון, להמריד, להיות חבר בארגון טרור, לנהוג תחת השפעת אלכוהול? לא, נכון? << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> לא, הוא לא מהשמאל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז למה חברת הכנסת גוטליב מבקשת להרחיב את חוק החסינות באופן שיאפשר ל-120 החברים לעשות בדיוק את כל הדברים האלה – להלבין הון, להיות חברים בארגון טרור, לנהוג תחת השפעת אלכוהול, לפרוץ לבתים של אזרחים, להסיג גבול, לעמוד מעל כל במה ולהפיץ שקרים מכוערים על אזרחי ישראל בלי סוף, בלי הגבלה – ואף אחד לא יכול לעשות שום דבר בנדון? אם לצורך העניין, חבר הכנסת אלמוג כהן – חבר הכנסת, תקשיב, זה החוק. מה שטלי גוטליב מבקשת לקבוע זה שכל חבר כנסת יוכל לפרוץ, להסיג גבול לבית של שכנים מעצבנים, למשל, רק הם מעצבנים אותם – ואז לעלות מעל כל מיקרופון ולחזור על שקרים מכוערים, כמו למשל שהם פדופילים ושהם אני לא רוצה להגיד מה; ואותו אדם שעליו מופצת העלילה הזאת לא יכול לעשות כלום. מה שהוא כן יכול לעשות, מה שהוא יצטרך לעשות, אם הוא ירצה שהמשטרה תפתח בחקירה – על האזרח להגיע לבית הזה ולרתום 75 חברי כנסת כדי שהם יסירו את החסינות של אותו חבר הכנסת. כי רק אם זה קורה, המשטרה תוכל לפתוח בחקירה. אני לא מצליח להבין. אין חוק כזה בשום מקום אחר בעולם. המודל הזה של הרחבת חוק החסינות לא קיים בשום מקום אחר בעולם, כי זה אשכרה הופך את בית הנבחרים – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> למושחת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב מושחת, לעיר מקלט אמיתית של עבריינים. אם אני עבריין, אני ארצה להיות חבר הכנסת, כי זה יאפשר לי לעשות כל מה שבא לי – להלבין הון, להיות חבר בארגון טרור, להמריד. הכול. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לאנוס? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואף אחד לא יוכל לעשות שום דבר נגדי. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – לקרוא למרד, לדוגמה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם להמריד. חברי הכנסת יוכלו להמריד ושום דבר לא יוכל למנוע מהם לעשות את זה. כי מי? האזרחים יבואו לפה ויגייסו 75 חברי הכנסת? איפה אנחנו חיים? מה שטלי גוטליב באה ועושה, למעשה, היא אומרת: מה שאסור לאזרח, מותר לחבר הכנסת. כולנו, אני רוצה להאמין, כולנו נבחרנו, נשלחנו לכאן כדי לשרת את העם, לא כדי להציב אותנו מעל החוק. מה זה הטרלול הזה? אני מבין לגמרי למה אף אחד מהצד הזה לא הגיע לדיון. זאת הפרה אמונים המונית של חברי הכנסת, של הממשלה הזאת, נגד האזרחים. ברור שאתם מתביישים בזה. גם אני מתבייש בזה. אמון הציבור בבית הזה, בחברי הכנסת, נמצא בשפל של כל הזמנים. מה אתם רוצים, לחסל את זה לגמרי? להוריד את זה למצולות הים? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. לסיכום, יוראי, בבקשה. משפט אחרון. תודה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו כאן כדי לשרת את העם. לא כדי שהם ישרתו אותנו, לא כדי לתת לנו כלים לפגוע באזרחי ישראל בראש חוצות. אני קורא לחברי הקואליציה, שלא הגיעו היום לדיון, להבהיר מעל כל במה שהם מתנגדים לטרלול הזה, שפוגע בביטחון ישראל, שפוגע באזרחי ישראל, שיוריד את האמון בנבחרי הציבור לשפל שעדיין לא הגענו אליו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – לא פה? היא הייתה, רצתה לדבר; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אני כאן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> סליחה, סליחה. אני מסתכל קדימה, לא רואה, פתאום נכנסת. בבקשה. טעות שלי. איך אני פספסתי את הנוכחות שלך. אני לא סולח לעצמי. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> טוב. היה לי עכשיו ריאיון בתאגיד הציבורי של העליונות הלבנה והגזענות נגד מזרחים, שבו עוד הפעם השמיעו לי את הריאיון ההוא אצל ליאור קינן, בפעם ה-5,879, ובאו אליי בטענות: למה את עדיין אוחזת בדעות ימין; והסאבטקסט – אחרי שהתנצלת. המראיינים האלה לא פנו אף פעם ליאיר לפיד: תתנצל ותיקח אחריות על השיח, לא פנו מעולם לנעמה לזימי, לא פנו מעולם ליאיר גולן. רק ליחידה שעשתה את טעות חייה והושיטה יד לשמאל – טעות שלא תחזור על עצמה לעולם – רק אליה באים בטענות. אז אני רוצה לומר למראיינים הנכבדים שביקשו ממני דין וחשבון: תתנצלו אתם. תתנצלו אתם, על העליונות הלבנה. תתנצלו אתם על זה שאתם לוקחים מחצי עם כסף מהכיס רק כדי לדכא אותו. אני הייתי שם, אני יודעת מה הולך בפנים. אני יודעת מה אומר מנהל האקטואליה: ביביסטים לא נכנסים לאולפני אקטואליה. הם הכניסו אותי לתוך התאגיד כשהם הרגישו שהחרב מונחת על הצוואר. ברגע שהחרב הזו הפסיקה להיות מונחת, הם שלחו אותי לכתוב על ריבות. כל פעם שנכנסתי לאולפן והרייטינג עלה, מישהו דאג שאני אצא. ותמיד אותו משפט: לביביסטים אין זכות להיכנס לאולפן. תתנצלו אתם, נצלנים. גנבי דעת, גנבי כסף. על הפריבילגיה השמאלנית הלבנה שלכם גמרנו לשלם. תתנצלו על זה שברשימת השידור שלכם נועה קירל לא נמצאת ב-100 המקומות הראשונים; ואריק איינשטיין, חווה אלברשטיין ונורית גלרון בעשירייה הראשונה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> איפה אייל גולן? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מדירים מוזיקה מזרחית. אתם מדירים מזרחים. אתם אפילו מדירים עובדים מזרחים. אני זוכרת, כשעבדתי שם, כמה קינאנו בעובדים הערבים, כי אם אתה ערבי, אתה מקבל שם שטיח אדום ופלטפורמה לתכנים אנטי-ציוניים, לתוכני אויב. אבל אם אתה מזרחי – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני מזרחי. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אז התאגיד יחלוב לך את הכסף. אם אתה ימני, אז התאגיד יחלוב לך את הכסף וידכא אותך ויעשה צחוק מנבחרי הציבור שלך ולא ייתן לך פתחון פה ולא ייתן לך ייצוג הולם. אני הגשתי הצעת חוק למחיקת שידורי האקטואליה מהתאגיד. No more על חשבוננו. נגמר. נגמר לחלוב לנו כסף רק כדי לדכא. האק, התאגיד ייסגר. התאגיד ייסגר, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאני עושה פה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביחי בוארון, בבקשה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי למה את מתראיינת שם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – אותך מזמינים לריאיון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני מזרחי. אני לא מרגיש שאני מדוכא. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> טעות שלא תחזור. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> רק שנייה, רק שנייה, זה עשר שניות רק להרים את זה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אתן לך, אני אתן לך 20 שניות. אני פעם אמרתי כאן שהדבר היחיד שעובד כאן בבית, זה דוכן הכנסת. מעלים, מורידים אותו. הוא עובד בלי הפסקה. בבקשה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פחות מחודש לאחר שהרשות הפלסטינית הכריזה על סיום מדיניות המשכורות למחבלים, חשף ארגון Palestinian Media Watch שהתשלומים נמשכים כרגיל. איך הם עושים את הקומבינה הזאת? מסתבר שדואר הרשות הפלסטינית הודיע על חלוקת הקצבאות הכספיות ושהתשלומים מהדואר הם רק במשכורות המיועדות למחבלים ומשפחות מחבלים. בקיצור, תשלום המשכורות נמשך. בעוד הרשות משתמשת בהעברות בנקאיות לכל המשכורות האחרות, היא עושה שימוש אך ורק בדואר הרשות כדי להפיץ את התשלומים שנועדו לתגמל מחבלים. זאת אומרת, על אף טענות לרפורמה, הרשות הפלסטינית ממשיכה בתשלומים למחבלים. לפני שבוע מחמוד עבאס, הלוא הוא אבו מאזן, הצהיר בפומבי על מחויבותו להמשיך בתשלומים למחבלים. הם בראש סדר העדיפויות של הרשות, הוא אמר, וכלשונו: לא נאפשר להפחית ולו אגורה אחת מההתחייבויות כלפיהם. הם חייבים לקבל הכול כפי שהיה בעבר, שכן הם יקרים וחשובים מאיתנו כולם. כך אמר אדון אבו מאזן. וכעת הוא שילם את המשכורות גם עבור חודש פברואר, כמובן. אל תעשו פרצוף של מופתעים. זו לא הפעם הראשונה שהרשות הפלסטינית מנסה להונות את ישראל ואת הקהילה הבין-לאומית. כבר שנים שהם משחקים במשחק כפול: מצד אחד מדברים על שלום ושיתוף פעולה; מצד שני מממנים טרור, מעודדים אלימות, מהאדירים שהידים. בשנה האחרונה בלבד העבירה הרשות הפלסטינית מאות מיליוני דולרים למחבלים ולמשפחותיהם – אני חושב, אדוני היושב-ראש, 620 מיליון שקלים. זהו כסף שהיה אמור לשמש לבניית תשתיות, לחינוך, לרווחה של ערביי יהודה ושומרון. במקום זאת הוא משמש לתגמול רוצחים של אזרחי מדינת ישראל. ואיך מגיבה הקהילה הבין-לאומית? בשתיקה רועמת, כמובן, בהעברת עוד כספים לרשות הפלסטינית, כספים שחלקם מגיעים בסופו של דבר לידי מחבלים. חבריי חברי הכנסת, גם כאן בתוכנו יש מי שממשיכים לדבר על הרשות הפלסטינית כעל פרטנר, מספרים לעצמם סיפור שהיפוך קנים לא יקרה. אבל לא כך, חברים. היפוך קנים, לצערי הרב, זה רק עניין של זמן. זה לא שאלה של האם אלא שאלה של מתי. ואני שואל, איזה מין פרטנר משלם משכורות למי שרצח ילדים ישראלים? איזה מין פרטנר לשלום מחנך את ילדיו לשנאת ישראל ומפאר מחבלים? מאז 7 באוקטובר העולם כולו ראה את התמיכה הפומבית של בכירי הרשות בטבח, את א-שתייה שבוכה על מה שקורה בעזה, רשות ש-82% מתושביה תומכים תמיכה מלאה בטבח 7 באוקטובר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה הממשלה משתפת איתם פעולה? << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> ראינו את החגיגות ברמאללה, את התהלוכות בשכם, את הממתקים שחולקו לילדים, את הברכות ששלחו לחמאס, את האבל על רב המרצחים יחיא סנוואר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> האם זה נשמע לכם הגיוני? זאת ההתנהגות של מי שרוצה להיות פרטנר ולחיות לצידנו? אנחנו חייבים להסתכל למציאות בעיניים. הרשות הפלסטינית היא ממלכת טרור בדיוק כמו בעזה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אז תעצרו את זה. תעצרו את זה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> עלינו לתקן את העוול שהביא עלינו באוסלו השמאל הישראלי, לפני שיהיה מאוחר – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לפרק את הרשות הפלסטינית ולחזור למשטר מוניציפלי של ערים ערביות ביהודה ושומרון. הא ותו לא. הרשות לא שותפה לשום דבר. לא ניתן לה לגיטימציה בין-לאומית ולא לגיטימציה בכלל. זו לא רק חובתנו המוסרית לילדינו, זו חובתנו לכל מדינת ישראל ולאזרחיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת בוארון, הקריאה שלך לממשלה או לאופוזיציה? רובנו מסכימים למה שאמרת. רק למי הקריאה שלך? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – היועמ"שית אחראית לכך – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – מהן 17 שנים נתניהו. די, למי אתם באים בטענות? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 522 ימים מאז 7 באוקטובר, וישראל עדיין ניצבת באחת התקופות הכי קשות בתולדותיה. מכאן, אני קוראת לאומץ מנהיגותי ולשובם של 59 האחים והאחיות שלנו, שנמקים בשבי החמאס. אנחנו לא נוכל להשתקם כחברה, לא נשתקם כמדינה, ללא שובם עכשיו. לפני כמה שעות קיימתי כנס שיזמתי בנושא חוק החולה הנוטה למות. תודה לכל החברים שהגיעו לכנס – טניה, יוראי. חוק החולה הנוטה למות מציין השנה 20 שנה לחקיקתו. הכנס התקיים בשיתוף מרפאת הכנסת ועמותת ליל"ך – לחיות ולמות בכבוד. חוק החולה הנוטה למות מסדיר את זכויותיהם של חולים שהוגדרו במצב סופני לקבל טיפול רפואי בהתאם לרצונם, תוך איזון בין קדושת החיים לבין הזכות למות בכבוד. החוק מאפשר לחולים בשלבי חייהם הסופיים לסרב לטיפולים מאריכי חיים; מסדיר הנחיות רפואיות מקדימות ומחזק את הטיפול התומך, כדי להבטיח איכות חיים גם בסוף החיים. בסקר שערכנו נמצא כי 68% מהאוכלוסייה מעל גיל 50 כלל לא מכירים את החוק ואת הזכויות שהחוק מקנה. החוק הזה נועד לכולנו. באי הכנס הדגישו עד כמה יש עוד עבודה כדי להטמיע אותו במודעות הציבורית ולשפר את יישומו. דרך אגב, רק 9% ממי שמכיר את החוק שמע עליו מגורם רפואי. כל השאר שמעו עליו מקרובי משפחה או דרך התקשורת. חוק החולה הנוטה למות, שנחקק ב-2005, הוא הרבה מעבר למסמך משפטי ורפואי, הוא הצהרה ערכית ומוסרית. החוק מבטיח כי לכל אדם יש לא רק את הזכות לחיות בכבוד אלא גם את הזכות למות בכבוד. בעבורי הנושא, הכנס, לא היה תיאורטי. לפני שלוש שנים נפרדתי מאימא יקרה, שבזכות החוק בחרה לסיים את חייה בכבוד ובדעה צלולה. חוויתי עד כמה חשוב שיהיה מנגנון נגיש וברור, שיאפשר לכל אדם לקבוע כיצד ייראה הטיפול הרפואי בשלבי חייו האחרונים. היום בכנס התחדדה ההבנה שהעבודה לא הסתיימה. לצד 20 שנותיו של החוק, עלינו להמשיך להכשיר צוותים רפואיים, להגביר את המודעות הציבורית ולקדם תיקוני חקיקה להתמודדות מקצועית ורגישה יותר. אני קוראת לשר הבריאות ולממשלה לקדם תיקוני חקיקה. החוק שינה מציאות, אך כנבחרי ציבור אנו מצווים לוודא שכל אדם בישראל מודע לזכויותיו, כדי שיוכל להיפרד מהחיים בדרכו, בכבוד, בשלום ולצד משפחתו האהובה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלת 7 באוקטובר, ממשלת החורבן והחידלון, ממשיכה בכל הכוח כאילו לא היה את האסון הנורא ביותר. במהלך מהיר מעבירים תיקון לחוק-יסוד: השפיטה – הוועדה לבחירת שופטים. הגשנו היום 7,123 הסתייגויות, ולא סתם המספר הזה – להזכיר לערלי הלב בממשלה הזאת מה היה ב-7 באוקטובר. איפה הייתם דקה אחרי זה? שלושה חודשים אחרי זה? לא יצאתם מהמקומות שהייתם, לא הסתובבתם, לא ביקרתם, לא הלכתם לשום מקום. אבל עבר הזמן, 59 חטופים עדיין שם, ואתם מתעסקים בזה, תחת העננה של מלחמה וחטופים. ייצרתם מצג שווא שקרי, שבראשו שני שרים, לוין וסער, שהגיעו לוועדת החוקה בהפתעה, להסביר על ההסכמה הרחבה שהם הגיעו אליה. לאיזו הסכמה רחבה הגיעו שני שרים באותה ממשלה – שאחד מהם, סער, ערק כמה חודשים לפני זה ממפלגת האם שלו והתחבק בחזרה עם לוין, שאותו הוא ניאץ פה, במליאה, בזמן שהוא היה באופוזיציה. זאת הסכמה רחבה? זה "ביחד ננצח"? הבאתם לוועדה, והם באו ביוזמתם, את דדי שמחי ויזהר שי. אמרו: יש הסכמה רחבה, בואו נעשה תיקון ביחד. יזהר שי כבר פרש. ומדוע פרש? הוא אמר בקולו, ואני אגיד בקולי, שיושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת אמר בקולו: אני לא מכיר בנשיא בית המשפט העליון. ואומר לוין: אני לא מכיר בנשיא בית המשפט העליון. והם מטפלים בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בתיקון שעוסק בוועדה לבחירת שופטים. זה לגיטימי בעיניכם? כן, זה לגיטימי בעיניכם, כי לגיטימי בעיניכם כל דבר שאתם מחליטים לעשות. לגיטימי לקחת כסף ממשרתים ולהעביר למשתמטים; לגיטימי לבזוז את הקופה בוועדת הכספים, ונגיע לשם עוד מעט; לגיטימי גם לעשות שינוי ומהפכה משטרית תוך כדי מלחמה. מה לא עשיתם? אילו דברי כיבושין אמרתם בכל מקום? אתם חבורת אנשים קיצוניים מסוכנים, חלקכם אפילו לא יודעים על מה מדובר. שנאה בעיניכם וחוסר הבנה בראשכם. לא ניתן לכם לעבור. בממשלה הבאה שנקים, החוק הזה יבוטל. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – בראבו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> מה, אתם פה יומיים במשכן? תודה לחבר הכנסת סגלוביץ'. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, אנחנו היום בדיונים על תקציב, היום בלילה יהיו דיונים על תקציב. אני כאן עומד בימים האחרונים ובשנים האחרונות ומזכיר שלדבר אחד אין תקציב: למלחמה בתאונות הדרכים. אנחנו בשנה של שיא של פגיעה בתאונות דרכים. מוציאים המון – עשרות מיליארדים – במשרד התחבורה, רק לא למה שחשוב. אפילו בירושלים בירתנו, שאנחנו עכשיו נואמים ממנה, יצאו מיליארדים על רכבות. אבל כמו שהממשלה הזאת שוברת שיאים כל יום, גם ביום ראשון הזה היא שברה שיא בבית החולים הדסה. אי-אפשר היה להגיע אליו. הארכת הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים התעכבה בשנתיים, אבל זה לא עצר את ראש הממשלה, את שרת התחבורה, לא להתעסק במלחמה ולא לעשות שום דבר אלא להשבית את הרכבת להדסה ליום וחצי רק כדי שהם יוכלו לגזור סרט; שיוכלו לעשות את זה דווקא על הפסים. דווקא יום וחצי של הכנות, דווקא כל מי שבאמת צריך רכבת להגיע לבית החולים – ולפעמים זה דחוף – לא יוכל להגיע. אבל זה לא מעניין אותם. הם מעדיפים את הטקסים על פני החיים עצמם. הם העדיפו שהטקס יהיה על פסי הרכבת והרכבת לא תעבוד, מאשר שהוא יהיה 50 מטרים משם. מי שצריכים להגיע לבית החולים – הסרט והגזירה שלו יותר חשובים. אבל גם כשהרכבת פועלת יש אין סוף תלונות על צפיפות בלתי נסבלת. לפעמים אי-אפשר להיכנס לקרונות. זה מזכיר קרונות בקר. יש עיכובים, יש תקלות. אבל אותם זה לא מעניין, הם לא יהיו שם בבעיות, הם נמצאים רק בגזירת הסרטים. והדובדבן: בגלל כל הקשיים והבעיות והתקלות – מישהו צריך לממן את כל העיכובים והתקלות והבעיות – אז העלו את מחיר הנסיעה ברכבת מ-6 שקלים ל-8 שקלים. זה לא שזה 2 שקלים – זו עלייה מטורפת. זה 33% עלייה, שנלקחת מאנשים שהכי צריכים את הרכבת, והמחיר הכי מפריע להם. בנוסף, הודיעו לירושלמים כי בין מאי לספטמבר המקטע הכי עמוס של הרכבת לא יעבוד. יש עוד התאמות שצריך לעשות בין מאי לספטמבר. לא אכפת להם שכשיהיה בלגן אנשים יסבלו. בקיץ הם לא יבואו להסביר, במקום שבו הבלגן והרכבת לא עובדת, למה זה לא קרה, כי הרי לא ראש הממשלה ולא שרת התחבורה והבטיחות בדרכים משתמשים ברכבות. הם לא יצטופפו בחיים בקרון כמו בקר. הם ייתנו את זה לאזרחים, שהם גם המצביעים שלהם, לעשות את זה אחד אחרי השנייה, כי הם טובים בלעבוד על כולם בעיניים ובלגזור סרטים, אבל בחיים עצמם הם נכשלים. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. חבר הכנסת משה טור פז, ואחריו – חבר הכנסת כהן. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את עיניי צדה ידיעה קטנה השבוע שעברה מתחת לכל הטרללת התקשורתית. היה קשה לשים לב אפילו. ועדת השרים – שים לב, ועדת השרים לענייני מילואים תתכנס השבוע לראשונה על מנת לדון בענייני המילואים שעל הפרק. ועדת השרים לענייני מילואים, פעם ראשונה מתחילת המלחמה, אדוני היושב-ראש, שנה וחמישה חודשים מתחילת המלחמה. 300,000 מילואימניקים, קצת יותר, התגייסו, עשו 200, 300, 400 ימי מילואים; ממשלת ישראל אישרה הוצאת צווים ל-400,000 אנשי מילואים, אבל ועדת השרים לענייני מילואים – זו שאמורה לטפל בתנאים, בדאגה הספציפית, לייצר שינויים בטיפול המדינה באנשי המילואים – מתכנסת בפעם הראשונה מתחילת המלחמה. מה צריך יותר מזה כדי להעיד על סדרי עדיפויות מעוותים? אני חושב שוועדת השרים לענייני מילואים הייתה צריכה להתכנס בשבוע הראשון למלחמה. עברנו ממצב – ממש בן רגע, ב-7 באוקטובר – שבו בכל שנה משרתים כמה עשרות אלפי אנשי מילואים מינימום, על פי חוק המילואים הקיים, פעם בשנתיים או פעם בשלוש תעסוקה של 20 ומשהו ימים. זה עולם המילואים שלפני המלחמה. חייל מילואים ממוצע שירת 20 עד 30 יום, ולא בכל שנה. באחת, ב-7 באוקטובר שינו ל-300,000 ומשהו אנשים, ואיתם ל-300,000 ומשהו משפחות, את כל החיים שלהם, ועכשיו הם הפכו להיות חומת המגן של מדינת ישראל. אבל ועדת השרים לענייני מילואים שנה וחמישה חודשים לא מתכנסת. אין מה לדאוג, הכול טוב עם האנשים האלה. נכון, עברה פה חקיקה ועלו פה גם תקציבים ממשלתיים, אבל אם יש מישהו, קבוצה אחת שמדינת ישראל אמורה להרים על נס, לקרוא לה מגש הכסף שעליו יושבת מדינת ישראל, היא אנשי המילואים שלה. שנה וחמישה חודשים ועדת השרים לענייני מילואים לא התכנסה. בושה וחרפה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת משה טור פז. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מאיר, אתה מסכם – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא. יש את שטרן אחריו. למה, רצית לסכם? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני, לפני שאתה – שנייה. אני אומר את זה כסגן יושב-ראש הכנסת: אני לא מבין למה השרים יושבים שם. תכבדו. ארבע שנים הייתי בממשלה, ומעולם לא העזתי לשבת מחוץ למליאה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אענה לך. אני אענה לך. רגע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, הוא עומד. הוא עומד – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה משנה? שיעמוד פה. מה זה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא לא יושב דקה. בחייך, עליזה, הוא לא יושב דקה. שישב פה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> מאיר, חבר הכנסת כהן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא לכבד את חברי הכנסת, לא לכבד את הכנסת. אני אבקש מיושב-ראש הכנסת שאנחנו נוסיף לתקנון ששרים ישבו כאן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מאיר, יותר לא מכבד את הכנסת – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שטרן, שנייה. חבר הכנסת כהן, אתה – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> יותר לא מכבד את הכנסת שהם ישבו כאן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שנייה. קודם כול, אתה מתפרץ לדלת פתוחה. אני אמרתי כמה פעמים ששרים צריכים לכבד, בטח כאשר יש אי-אמון. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל התקנון כרגע לא מחייב שר לשבת במקום שלו, אלא מחייב – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שר צריך לשבת ליד שולחן הממשלה. אדוני, זה כתוב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה שאלת שאלה. אני עונה לך. אדוני חבר הכנסת כהן, השר חייב להיות נוכח במליאה. יכול להיות שאנחנו נוציא את זה ונחייב שרים. הינה, בבקשה. השר ברקת הקשיב לך וחזר לשולחן הממשלה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש, אנחנו לא יכולים להיות רעים כאלה. הוא מתבייש שהוא שר בממשלה הזאת. שישב שם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת שטרן, בוא נהיה הדדיים. אם אתה רוצה שהשר יכבד אותך, בוא גם נכבד אותו. בסדר? אתה יכול להשמיע דברי ביקורת, אבל – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני לא רוצה שהוא יכבד אותי. לא רוצה שהוא יכבד אותי. לא ביקשתי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר. בסדר. תהיה לך זכות, תגיד מה שאתה רוצה בהתאם לתקנון הכנסת. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני כל הזמן רואה שעולים לכאן חברי כנסת מהימין ומקטרים על עצמם, על הממשלה שלהם, כאילו הם יושבים באופוזיציה, הם לא הקואליציה. אתם ימין, אתם? אתם פח. אתם לא ימין. אתם לא ימין, אבל זה מגרד לכם שאתם לא יכולים לעשות כאן, אז אתם עולים ומתנפלים על עצמכם. מדבר חבר כנסת מהליכוד על שיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית. מי הפריע לכם להחליט שאתם לא משתפים איתם פעולה? יא בכיינים. אתם ימין, אתם? אתם ימין פח. בזמן שלכם האירוע הקשה ביותר שהיה מאז קום המדינה, מעולם לא היה דבר כזה – 7 באוקטובר. על מי אתם מקטרים? על מי? זה קרה אצלכם, אנשי הימין, ימין מלא על מלא – השתוללות ברחבי הארץ, פיגועים ברחבי הארץ. ההבדל בינינו הוא שאנחנו לא הולכים לרקוד על הדם, כמו שאתם עשיתם. ואולי צריך לעשות את זה, להזכיר לכם מה אתם: חבורה של חדלי אישים. ממשלה שפועלת על פי רמזורים – ראיתם את זה? אם אתה ראש עיר מהמפלגה שלי, תקבל מה שאתה רוצה; אם לא, אתה ברמזור האדום. ראינו בתחבורה, ראינו את זה השבוע בחינוך. אלוהים ישמור, כאילו ילדי מדינת ישראל הם לא ילדי מדינת ישראל. יש את הילדים של שרים בליכוד ויש את שאר הילדים. פשלונרים שכמותכם. אתם רואים את קופת המדינה מידלדלת? אדוני השר, תקשיב, 277 מיליון לכרטיסי מזון. היות שזה לרווחה, אמרתי לשר מרגי: תבורך, רק תשנה את הקריטריונים; 94 מיליון תוספתי לחטיבה להתיישבות; 92 מיליון לחינוך תלמודי תורה; 87 מיליון לזהות יהודית; 70 מיליון למוסדות תורניים, אתם יודעים למה? – תקשיב, תקשיב – לחרדים שבאים מחו"ל. חרדים שבאים מחו"ל צריכים לקבל מקופת המדינה 70 מיליון; ו-50 מיליון – וזה מכעיס אותי, זה מכעיס אותי כי הייתי ראש עיר בדימונה – 50 מיליון כדי לאפשר הארכת יום לימודים רק במוסדות הפטור. אבל ילד בבאר שבע או ילד בתל אביב שרוצה להאריך את יום הלימודים – לא, אתה לא. אתם אפילו לא קוראים את התקציב, חברי הליכוד. קוראים לכם, ואתם מצביעים כמו דגים קפואים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תתביישו לכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולא, אני לא אומר את זה בגלל פוליטיקה, אני אומר את זה כי כואב לי. מי שגדל, והיה ראש עיר, בפריפריה, רואה את העוול הזה, את העוול הזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. אני מפעיל את השעון לפני שאתה תמצא את מי שאתה מחפש. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> לא, חשבתי שהשר נעלם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> השר פה באולם. בבקשה. שלוש דקות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להמשיך רגע את מה שאמר חברי השר מאיר כהן על התקציב ועל – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> השר לשעבר – שלא יגידו לך – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאיר, המונח "שר" לא נהיה כבר כבוד גדול במדינה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> נכון, אז אל תקרא לי. תכבד אותי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, לשעבר. אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש, על התקציב שהם מביאים לכאן. אתמול היינו בוועדת חוץ וביטחון בדיון על פוטנציאל הסנקציות הכלכליות. ישבה שם אימא לעשרה ילדים, לוחמים. אני אגיד לך את האמת, הבעל שלה ר"מ בישיבה, היא בת-פלוגתא שלי לאורך שנים, ולא תמיד במילים עדינות. אבל היא מספרת ככה – ששר הכלכלה ישמע: יש לי עשרה ילדים, כולם לוחמים – עם בני הזוג – בכל מיני גילאים. למה לא מדברים כאן או נותנים פטור לאלה בני 30? אצלי בני 30 הולכים לעזה וללבנון. אבל יותר מזה, שר הכלכלה בטח יודע שלילדים של דוקטור קטן – אתה שומע, השר לשעבר מאיר כהן? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בציבור שלנו יש ל-70% דירות. אתה יודע כמה בציבור החרדי? 75%. תגידו, השר ברקת, אתה שומע? בציבור החרדי יש 75% בעלי דיור. אתה יודע למה? בגלל שהממשלה הזאת דואגת, לא רק זאת, במיוחד עכשיו, שלא יהיה קריטריון של שירות צבאי. איזה קריטריון יהיה? של שכר עבודה. אז למה שהם ילכו לעבוד, החרדים, אם אחרי זה הם מקבלים דירות בכל מיני קומבינות עלובות? אז יושבים אנחנו עכשיו בוועדת חוץ וביטחון ואומרים שיהיה חוק גיוס, ובוועדת הכספים עוקפים את חוק הגיוס, נותנים למשתמטים וללא משרתים – איך הם יצביעו בעד התקציב. ועכשיו כאן בדרך אני פוגש נשות של קצינים, נשות של משרתים – דרך אגב, במקרה כולן דתיות. הן באו להילחם בשחיתות של הממשלה הזאת, בהעברת הכספים העוקפת. אתה שר הכלכלה, מבין טוב בכסף, ובצדק, זכותך. אתה יודע מה עושה החוק הזה שאתם מעבירים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט לסיכום, בבקשה. תודה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא עושה את הכול כדי שהציבור החרדי יוכל להמשיך להשתמט. אתה יודע למה? כדי שלא תקום ועדת חקירה שתחקור את האחריות שלכם באמת, של מה שעשיתם כאן בתור ממשלת החורבן. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. השר, אתה רוצה לסכם או לעבור להצבעה? אם כך, חברי הכנסת, מי שרוצה להצביע, נא לשבת במקומותיכם. חברים, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100) (שינוי תוקפו של סימן ב'1: היוועדות חזותית – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100) (שינוי תקופת תוקפו של סימן ב'1: היוועדות חזותית – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 18, שני מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100) (שינוי תקופת תוקפו של סימן ב'1: היוועדות חזותית – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים (הוראות מיוחדות), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1105).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנגב, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת רם בן ברק, אלמוג כהן וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת רם בן ברק להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מאוד שמח ואפילו קצת נרגש לעמוד כאן היום על הפודיום ולהציג את הצעת החוק שלפניכם, שקובעת שבתוך חמש שנים מיום פרסום החוק תושלם הקמתו של שדה התעופה בנבטים. עד לסוף השנה הנוכחית תגיש המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, לאישור הממשלה, תוכנית מתאר מלאה לשדה תעופה שישמש לטיסות נוסעים מישראל ואליה וכן לטיסות פנים-ארציות. אני רוצה להודות לשותפים הרבים שבזכותם החוק עובר היום בקריאה הראשונה – לחבר הכנסת כהן, לחבר הכנסת דנינו, לחבר הכנסת ביטון, וכמובן ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן. אני רוצה גם להודות לראש עיריית דימונה ולראשת מועצת עמק יזרעאל שלומית שחורי, שגם נמצאת איתנו כאן היום במליאה, לראשי ערים ולראשי מועצות נוספים רבים, ולהרבה מאוד מאוד חברי כנסת, מעל 80 חברי כנסת שתומכים בהצעת החוק הזאת, הכל-כך חשובה. היא חשובה משני טעמים: הטעם הראשון, שהיא בהחלט עונה על חזונו של דוד בן-גוריון ובונה בנגב שדה תעופה, שיביא לצמיחה, יהיה קטר צמיחה עצום לתושבי הנגב. שדה התעופה גם יגרור אחריו בנייה של רכבות מהירות, ואני חושב שאין קטר חזק מזה לנגב. דבר נוסף, עוד דבר שתעשה הצעת החוק הזאת – היא כנראה תמנע מלבנות שדה תעופה בעמק יזרעאל, שדה שהשרה לאיכות הסביבה הגדירה כאיוולת גמורה וכלא ניתן לביצוע אם יבנו שם שדה. לכן, אני מברך את כולם. אני חושב שזה צעד ראשון, קריאה ראשונה. יש לנו עוד דרך ארוכה ויהיו גם כאלה שיתנגדו לזה. אנחנו נהיה נחושים ואנחנו נעביר את החוק הזה גם בקריאה שנייה ושלישית לטובת כלל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. << הצח >> הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים, התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5311/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת נעמה לזימי) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת נעמה לזימי, לדיון מוקדם. אני מזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי להציג את הצעת החוק. יש לך שלוש דקות, בגלל ההצמדה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה. אני אעשה את זה קצר. כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני חושבת שאנחנו פה בהצעת חוק שממחישה את השותפות בין קואליציה לאופוזיציה לטובת האינטרס הציבורי – איזונים בין הצורך בהרחבת המענים של שדה תעופה לאינטרס הציבורי של תושבי הדרום ותושבי העמק. אנחנו שותפים כבר תקופה ארוכה למאבק העמק נגד הרס האזור המופלא הזה בישראל. חלופת הדרום, שהיא חלופה מיטיבה לתושבים – עם כל המורכבויות, צריך לעבוד עליה חזק – היא חלופה שמחייבת אותנו בכנסת, עבור המערכות, שפשוט עמדו מלכת ולא ייצרו חלופה; עשור שלם אבוד שתוקע את התעופה הישראלית בצורה קשה. בגלל שכבר פירטו גם לפניי, ואני יודעת שזמני קצר, אני חייבת להגיד פה תודות. אני רוצה לפתוח בתודה גדולה לדוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה, בהקשר הזה; אפשר לראות שכשרוצים, אפשר לעבוד במשותף עבור האינטרס הציבורי. אני רוצה להגיד תודה לאלמוג כהן, שלקח את הנושא הזה – הוא אמר פשוט מראש: אני מגיש הצעת חוק, אני לא ממתין יותר. אני רוצה להגיד תודה לרם בן ברק, שהיה הראשון להגיש את החוק החשוב הזה והחתים עליו באמת מסה משמעותית לא מבוטלת של חברי כנסת; עצם החתימה הרחבה הזאת מראה עד כמה הבית הזה לפעמים מטפל בלקונות כשהרשויות לא מביאות פתרון ולא מיישמות. לא פעם זה המקום של הפרלמנט, ואני מודה. אני רוצה גם להודות באמת למאבק תושבי הדרום, למאבק תושבי העמק, שחברו יחדיו עבור אינטרס ציבורי לאומי, כדי לפתור. תראו שכשתושבים והאינטרס הישראלי והציבורי חוברים יחדיו, אפשר לראות את חלקי הבית. אותי זה מרגש, ואני מאוד מקווה שבדרך המלך ובצורה הטובה ביותר, סוף-סוף נצעיד – יותר נכון, נטיס – את הצורך הזה קדימה. דוד ביטן לא כאן, אבל בשם כולנו אני חושבת שאנחנו אומרים את הדברים הנוכחיים. נעשה ונצליח ונפעל כולנו. תודה רבה, חברים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת נעמה לזימי. אנחנו כעת נעבור לדיון אישי. אני מבין שרוצים לדבר. אקרא בשמות, או שיש פה הסכמה לעבור להצבעה? מה שאתם תגידו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> רוצים, כן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי. אז בסדר, נעבור לפי הרשימה. חבר הכנסת כהן, אתה הראשון בין הדוברים, בבקשה. אתם תגידו. אם אתם רוצים לוותר, אני אקרא בשם, ופשוט תגידו, כי שמעתי פה על הסכמה והצבעה, וראשת המועצה פה, אז אמרתי, אולי אתם רוצים להתקדם להצבעה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אם אתה רוצה לתת לנו חמש דקות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חמש דקות לא, אבל שלוש דקות לפי התקנון. חמש דקות רק אלמוג כהן יקבל. חבר הכנסת כהן עכשיו קיבל חמש דקות כי – – – << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני יודע, אמרתי לך. אתה לא הקשבת. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני באמת מתכבד להיות כאן בהגשת הצעת החוק הלא-פחות מהיסטורית הזאת. אדוני היו"ר, חשוב להבין, תוכנית המתאר להקמת שדה התעופה באר שבע הונחה בשנת 1965, כאשר היום אנחנו, הריבון, אומרים בפה מלא ששדה התעופה הבין-לאומי הבא של מדינת ישראל יוקם בנבטים שבנגב. שדה התעופה הבין-לאומי הבא של מדינת ישראל ימריא את חבל הארץ הכל-כך חשוב הזה, שנקרא הנגב, לשמיים. אני רוצה לומר, אדוני היו"ר, שזה הרבה מעבר להצעת חוק רגילה. יש פה אמירה ראשית כול ערכית, יש פה אמירה ריבונית, יש פה אמירה כלכלית. יש פה מערכת שמסביבה ייבנה אקו-סיסטם שלם – של תיירות, של פנאי, של הסעדה, של מערך של מרלו"גים, מערך אדיר שיפריח את השממה על פי חזונו של דוד בן-גוריון, ואני באמת לא רוצה להאריך במילים. אני רוצה להודות לשותפיי לדרך רם בן ברק, חבר הכנסת, נעמה לזימי, שהיום ראיתי שהגישה גם. אני רוצה להודות לראש הממשלה בנימין נתניהו, שגיבה אותי באירוע הזה, ליו"ר סיעת עוצמה יהודית השר איתמר בן גביר, שאפשר לי את הגשת הצעת החוק החשובה הזו, ליו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן, שהבטיח לי שאנחנו נריץ את הצעת החוק הזו. ואני רוצה לומר כאן משהו, חברים. יש לנו פה אתגר מאוד משמעותי, לנבחרי הציבור. אנחנו יוצאים למערכה אמיתית, ובה אנחנו אומרים בפה מלא: אנחנו קובעים היכן יהיה שדה התעופה הבא. על אף ההתנגדות של חיל האוויר הכל-כך יקר ואהוב שלנו, אנחנו מחליטים הפעם באמת להחליט החלטה נחרצת. אני אסיים בתודות לחברי ראש עיריית דימונה בני ביטון, ששותף לחזון הזה כבר שנים רבות, לחברתי ראש מועצת עמק יזרעאל, שלומית שיחור רייכמן, באמת שותפה אמיתית, פטריוטית, מייצגת את תושבי העמק הבאמת-נהדרים. הציונים הפטריוטים, החלוצים המודרניים, ביחד עם תושבי הנגב המדהימים הללו, מחברים חזון אמיתי לעשייה בת-קיימא, ופה אנחנו גם נוכחים לדעת שכאשר יש נושא שהוא קונסנזוס ציבורי, שמתחיל במאבק של האנשים הפשוטים, אדוני היו"ר – אנשים שיש להם מה לעשות בחיים, אבל החליטו לקחת את גורלם בידיהם – מאבק כזה מניב תוצאות ומגיע לבית הנבחרים. אני חש נטל היסטורי על כתפיי, אבל אני נכון, ואני גם בטוח, בזכות חבריי מכל סיעות הבית, שאנחנו נניב תוצאות באירוע הזה. אנחנו רוצים לומר בקול גדול שמדינת ישראל שמה את הנגב על ראש שמחתה. אז שוב תודה לכולם על התמיכה. אני מצפה לתמיכה רחבה מקיר לקיר, ובעזרת השם, נעשה ונצליח. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלמוג כהן. חבר הכנסת נאור שירי, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> כאקט של סימפטיה, אני לא מעלה את הדוכן. אני מצטרף לברכות. אין פה – זה נראה לי קונסנזוס, אז מה שנקרא, שיהיה לכם בהצלחה. הולך להיות מאבק לא פשוט. אני רוצה לומר לכם משהו בסוד. בסדר? אני מבקש רק קצת שקט, כי אני באמת רוצה – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלא ישמעו את הסוד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם שלא ישמעו. בנימין נתניהו התחיל לחתום עם חיזבאללה ולבנון על הסכם על ויתור טריטוריאלי ריבוני – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> בשטח, לא בים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני לא רוצה. צביקה פוגל, אל תשמע את מה שאני אומר. נתניהו עושה הסכם עם חיזבאללה. אני אגיד לכם שוב: נתניהו ברגעים אלו עושה הסכם עם חיזבאללה. אני רוצה לומר לכם עוד סוד: הוא שחרר כבר חמישה עצורי חיזבאללה, שישה עצורי חיזבאללה, בזמן שאנחנו מדברים. אדוני השר ברקת, אני לא רוצה שאתה תדע מזה שראש ממשלת ישראל עושה עסקה עם חיזבאללה. עכשיו אני אדבר בקול, כי העסקה הראשונה שנעשתה עם חיזבאללה הייתה עסקה על הקמת אוהל בשטח ריבוני של מדינת ישאל. ההבלגה השנייה שנעשתה מול חיזבאללה עשתה שמחבל הגיע עד צומת מגידו ופוצץ מטען כלימגור. צעק שר האנרגיה, החוץ, לא יודע מה הם עושים בפינג-פונג, על הסכם הגז במים הכלכליים – צרח שהוא יבטל את ההסכם. הוא פשוט התבלבל. הוא לא רצה לבטל הסכם, הוא שכפל ושכלל את ההסכם. זה שצעק, שאמר: מים טריטוריאליים, מכרתם את הגז – אתם עושים הסכם עם חיזבאללה. כמה באמת יושבים שם אנשים וחושבים שאנחנו כאילו – כמו שלושת הקופים: לא ראינו, לא דיברנו, לא שמענו. מה זה הדבר הזה? כאילו זה עובר, אף אחד לא מדבר. שים לב. תאר לך את הסיטואציה שרק היה נפתח משא ומתן עם לבנון – ואני בכלל לא אדבר על הסכם הפסקת אש, שאף אחד לא ראה אותו במדינה, גם ממשלת ישראל. הוא מסתיר מממשלת ישראל את האירוע. תאר לך, אם מישהו היה מעז לייצר משא ומתן עם חיזבאללה, משא ומתן עם לבנון, מה הייתם צווחים פה? היו עולים פה בוארון וטלי והיו מאשימים את השב"כ, את הצבא, את אוסלו, את הסכם סייקס-פיקו, את מי הם לא יאשימו? אבל לביבי מותר הכול. עלק ימין, עלק שלום ועלק ביטחון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. חבר הכנסת מאיר כהן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, אדוני השר, למרות שאני אתווכח איתך – אתה מקשיב. אופיר, תקשיב. כשאני אומר שאתם ימין פח, אני מתכוון לזה. ואתם יודעים שאתם ימין פח. מכונת הרעל שלכם על הסכם כלכלי במים טריטוריאליים, מכונת הרעל שלכם בנתה על זה תילי-תילים ואמרה שאנחנו מחזירים שטחים ללבנון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חבלי מולדת. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבלי מולדת – ללבנון. יא ימין פח, אפילו השמאל מתנהג יותר טוב מכם. והיום ראש הממשלה מנהל, מודיע שהוא מתחיל משא ומתן על תיקוני גבול עם לבנון. אחרי שבחוות שבעא ראינו – פוגל, היית איש צבא; ראינו את האוהלים בחוות שבעא, אתה זוכר. כל מה שהיה צריך לעשות זה לשלוח טיל ולהעיף אותם משם, אבל ימין על מלא מלא – יא פשלונרים. איזה מכונת רעל הפעלתם עלינו? איזה? עשיתם מאיתנו – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> בוגדים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הבוגדים, שונאי ישראל. מי עוד? אנשים שיושבים כאן ולא היו יום אחד בצבא. מילא, אני מוכן להתווכח איתך, פוגל, 40 שנה בצבא, תת-אלוף – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> באר יבשה, אין בה גרם. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אבל הליצנים האלה, שטוענים שהם ימין, עושים דברים איומים, ומכונת הרעל שותקת. יש לי הפתעות בשבילכם: אנחנו נהיה מכונת הרעל שלכם. לא נוותר לכם. אנחנו נהיה מכונת הרעל. ועל החוק הזה, אלמוג, אני מברך אתכם. 2008 – ישיבה אצלי בלשכת ראש העיר. רק אני רוצה להוסיף לך טיפ, אלמוג: מפקדי נבטים, כשהם היו על מדים, והלכתי, אמרו לי: מאיר, אין סיכוי שיבנו שדה. כשהם היו אזרחים, אמרו לי: מאיר, סיכוי גדול לבנות שדה. אז לכו בכוח הזה. אני לא אגיד את שמותיהם כאן, לא נעים. לכו בכוח הזה, אנחנו כולנו נלך, ותקבל תמיכה. כולנו נתמוך בזה. זה ישנה את פני היישובים, כולל את היישובים הבדואיים, עוד 30,000 מקומות עבודה. שינוע, ישדרגו את הרכבת, יבואו עוד אנשים. נברך על זה ונצביע על זה, זה דבר חשוב. אבל תזכרו, ימין, ימין הפח, ימין מלא על מלא, תראו מה אתם עושים, מה קורה בתקופה שלכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. אני חייב להסב את תשומת ליבה של האקדמיה ללשון העברית, מה זה פשלומרים? איך אמרת? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> פשלונרים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> פשלונרים. כי אני שמעתי "פשלומרים", ואני מנסה להבין מה זה פשלומרים. פשלונרים. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> נדמה לי שזה מהמילה "פשלה". << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> פשלונרים. זו סוגיה מעניינת, אם קיימת מילה כזאת. אני מניח שבפרוטוקול של הכנסת היא גם תירשם. המילה הזאת תירשם, פשלונרים. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> היא יודעת. הפעם היחידה שהתקשרו אליי מהפרוטוקול של הכנסת הייתה כשדיברתי במרוקאית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני בטוח שגם אחרי הפעם הזאת יבדקו מה זו המילה "פשלונרים". בבקשה, חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. שלוש דקות בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל נמצאת במשבר כלכלי עמוק. לא, לא בגלל המלחמה, אלא בגלל ניהול כושל, ניהול פוליטי כלכלי וחסר אחריות כושל. במקום להילחם ביוקר המחיה, הממשלה הנוכחית בחרה לחלק מיליארדים למקורבים ולמשתמטים, בזמן שהמשרתים, העובדים והמשפחות הצעירות נושאים בנטל ונשחקים תחת העול. מעמד הביניים, עמוד השדרה של הכלכלה שלנו, הפך לשכבת המס שמממנת את השחיתות הפוליטית. אזרחי ישראל לא צריכים לשלם על פוליטיקה קטנה, הם צריכים מדינה שמנהלת את הכלכלה שלהם בשום שכל, מתוך אחריות אמיתית. היום שוב הניח ראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה חבר הכנסת לפיד, כפי שעשה בעבר, תוכנית כלכלית מסודרת. בזמן שהממשלה הזו ממשיכה לרסק את המדינה, אנחנו לא באים רק למחות, באים עם פתרונות. כלכלה אחראית היא לא סיסמה, היא הכרח. מעט מהתכנים וההתחייבויות בתוכנית הכלכלית שהוצגה היום: בראש ובראשונה, ביטול משרדי הממשלה המיותרים, שקיימים רק כדי לרצות פוליטיקאים. יימחקו הכספים הקואליציוניים, אותם תקציבים סקטוריאליים שמופנים למטרות זרות. כספים אלה ועוד יעברו לטובת הבריאות, החינוך, התחבורה, ולשיקום הכלכלה. הורדת מיסים למעמד הביניים, השקעה בהקלות למשפחות הצעירות והחזרת האחריות בניהול הכלכלה. לא עוד סחיטה פוליטית, לא עוד בזבוז חסר אחריות אלא מדיניות כלכלית מסודרת, ברורה ושקופה. הגיע הזמן לשים את אזרחי מדינת ישראל לפני העסקים, את המשרתים לפני המשתמטים ואת הכלכלה לפני הפוליטיקה. זה לא מאבק על ימין ושמאל, זה מאבק על המדינה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, ראשית אני רוצה לברך את חבריי רם, נעמה ואלמוג על הצעת החוק החשובה הזאת. אבל אני עליתי כדי לדבר על משהו אחר. יושב-ראש ש"ס חבר הכנסת אריה דרעי אמר באירוע בצפון שהם לא מותחים – זה מפריע לי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת קרויזר. קרויזר, אני שומע עד לפה את הדיון שלכם. תודה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אריה דרעי אמר היום באירוע בצפון שהם לא מותחים ביקורת, הם לא תוקפים את הממשלה בנושא של התקציב, כי הממשלה זה הבית שלהם. ואז הבנתי – הממשלה זה הבית שלהם, והתקציב זה הארנק שלהם, שנמצא בבית, וכך הם מתייחסים לתקציב. יש לי מעט מאוד ציפיות ממפלגת ש"ס, שהפכה את תרבות הקצבאות לדגל, אבל היו לי ציפיות ממפלגת הליכוד, מפלגה לאומית ליברלית עם אג'נדה כלכלית לכאורה ימנית. חבר הכנסת מאיר כהן השתמש במילים: אתם ימין פח. אז אני אשדרג את זה: אתם לא ימין, אתם סתם פח. אתם פח. אין שום דבר ימני במדיניות הכלכלית של הממשלה הזאת, שמעודדת אנשים שלא עובדים ולא משרתים, שמחזיקה לפחות 12–14 משרדים מיותרים, שבכל שנה מחדש, בעת המלחמה, שוברת שיא בכספים הקואליציוניים, והשנה זה 5.6 מיליארד שקלים. אין שום דבר ימני במה שאתם עושים, במה שאתם מייצגים. ואני תוהה מה נשאר מהליכוד. לא נשאר שום דבר אידיאולוגי מהותי שאפשר להיאחז בו ולהגיד: כן, זו מפלגה לאומית ליברלית. אז אתם לא ימין, כבר מזמן לא ימין, אתם סתם פח. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת בליאק. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום 522 ל-7 באוקטובר, וגם היום מוחזקים 59 חטופים בשבי חמאס הרצחני ברצועת עזה, ועל הממשלה להחזיר את כולם. אבל עכשיו אני רוצה לדבר בנושא אחר. שישה מכל עשרה אזרחי ישראל יחוו במהלך חייהם מחלה נוירולוגית. תקשיבו לעובדות: אחת מכל שתי נשים ואחד מכל שלושה גברים ילקו בשבץ מוחי או בדמנציה. תקשיבו, זו סטטיסטיקה נוראית. מדובר במציאות שאסור להתעלם ממנה. והיום, כדי לראות נוירולוג בישראל צריך לחכות חודשים, ובפריפריה זה עלול לקחת אפילו שנה, שנה תור לנוירולוג. בזמן שהרפואה מתקדמת ויש טיפולים שיכולים להציל חיים ולמנוע הידרדרות, אנשים לא מקבלים את הטיפול בזמן. דוח משרד הבריאות, שדרש לקדם את תחום הנוירולוגיה כבר לפני שלוש שנים, הוזנח. מערכת הבריאות מתריעה שוב ושוב, אבל אין תקנים ואין מענה. וכל זה עולה לנו, ולא רק בבריאות שלנו. העלות הכלכלית של תחלואת המוח עמדה על 16 מיליארד שקלים כבר ב-2019, ומאז היא רק גדלה. עכשיו, אחרי שנה וחצי של מלחמה, כשיש אין-ספור פצועים עם פגיעות ראש שמצריכות טיפול נוירולוגי, אין מענה ואין פתרון. ומה עושה הממשלה? כלום. במקום לעסוק בזה, ממשלת 7 באוקטובר עסוקה רק בעצמה, כשיש 59 חטופים שעדיין נמצאים בעזה. תהליך השיקום רחוק מלהסתיים, והמתח הביטחוני בשיאו. מה מעניין את הקואליציה? רק ההישרדות הפוליטית שלהם. הם מתעסקים בתקציב וביציבות הקואליציה. דרך אגב, זה קשור אחד בשני, כי התקציב משרת קודם כול את סיעות הקואליציה. ובמקביל, הם מקדמים שוב את המהפכה המשפטית, ומכינים את הקרקע להדחת היועמ"שית. אני רוצה לקרוא לכם, שרים, ממשלה: זה הרגע להפנות את הזרקור למה שבאמת חשוב. הבריאות של האזרחים היא לא מותרות, היא חובה. תקצרו תורים, תוסיפו תקנים לרופאים, תטפלו בפצועים מהמלחמה – פצועים בגוף ובנפש – תשקיעו ברפואה מונעת. את המאבקים הפוליטיים שלכם תשאירו בצד, כי אזרחי ישראל לא יכולים לחכות, אחרת, אין לנו עתיד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב בראש, נתונים של כספים קואליציוניים – שודדים את הקופה הציבורית. תבדקו אותי על הנתונים האלה. נתונים על כספים קואליציוניים בין השנים 2015–2025: 2015 – ממשלת נתניהו: 1.45 מיליארד; 2016 – ממשלת נתניהו: 2.5 מיליארד; 2019 – ממשלת נתניהו: 3.1 מיליארד; 2020 – ממשלת נתניהו: 940 מיליון; 2021 – ממשלת בנט-לפיד: 700 מיליון, הכי נמוך בעשור האחרון; 2022 – ממשלת בנט-לפיד: שוב פעם 700 מיליון; 2023 – ממשלת נתניהו: 5.8 מיליארד; 2024 – ממשלת נתניהו: 7.2 מיליארד; 2025 – ממשלת נתניהו: 5.6 מיליארד. 5 מיליארד השנה? בשנה כל כך קשה? לא אכפת לכם מהמילואימניקים שצועקים; לא אכפת לכם מיוקר המחיה ומהמקררים הריקים; מהנטל שנמצא על מעמד הביניים; לא אכפת לכם מכלום, רק מעצמכם; לא אכפת לכם מהתיישבות; לא אכפת לכם מחקלאים; לא אכפת לכם מהרפואה; לא אכפת לכם מרופאים; לא אכפת לכם מכלום, רק מעצמכם. אתם סתם ממשלת פח ששודדת את הקופה הציבורית. אין לזה מילה אחרת. שוד לאור היום. 1.3 מיליארד שקל לישיבות. נהדר – אין בעיה. שילמדו לימודי ליבה ויתגייסו. ואפשר גם לעבוד. מה קרה? כשהיינו בנכר, בגלות, לא עבדנו? מדינת ישראל לא תוכל לעמוד בנטל הזה. אתם, ממשלת הפח הזו, קובעים את עתידה של מדינת ישראל. עוד השנה יהיו בחירות. אנחנו נתקן. אתם תלכו הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חברת הכנסת שרון. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – – אני פה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> סליחה. אתם נכנסים בשנייה האחרונה, ואני לא – הכול בסדר, מירב. סליחה, טעות שלי. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. האמת, באתי לנאום על משהו. אבל, מיקי, אתה שומע? אני רואה פה דיווח: בעקבות התיווך האמריקני ישראל ולבנון במשא ומתן על המחלוקות בגבול היבשתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא חשוב. חבלי מולדת. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> היבשתי. וואו, מה עשו לנו פה על איזה אסדת קידוח גז מול חברה צרפתית בעומק הים. בואו נמשיך עם הידיעה. ברק רביד, עיתונאי רציני: "פתיחה בשיחות תסייע לייצוב הפסקת האש בגבול". שימו לב, "ישראל הסכימה לשחרר חמישה" – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שישה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, זה עלה לשישה. צריך לעדכן את ברק רביד. כבר שישה לבנונים, ובהם פעיל חיזבאללה, כמחווה של רצון טוב. ועוד אחרי 7 באוקטובר יש לנו ים של רצון טוב. "הצדדים יקימו קבוצת עבודה בנושא הגבול היבשתי". מעניין, כי אותנו ציירו פה – אתם, חבר'ה – כבוגדים וכגיס חמישי על משהו שעשינו מול חברה צרפתית בלב הים, קילומטרים, קילומטרים מהיבשה. תגידו, אין לכם איזה חוסר נוחות לרגע עם כל הצביעות הזו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין, אין להם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין, אין. אני מקווה שמישהו בבית רואה כמה אתם צבועים ומסיתים ומחרירי ריב ושנאה על כלום. על כלום. תראו מה אתם עושים. על עשירית מזה לא היינו יכולים לצאת מהבית. עשירית מזה. עכשיו אני רוצה לעבור למורשת נתניהו. אני לא יודעת אם ראיתם את התחקיר של יערה שפירא בכאן 11. באמת, מורשת נתניהו זה הכול בסימן הפרד ומשול. לפלג את העם. שמאלנים נגד ימנים, מזרחים נגד אשכנזים, דיפ סטייט, אזרחים סוג ב', אזרחים סוג א'. לצערי התוצאה המאוד-מאוד עצובה זה שהבן אדם הזה הצליח לפרק את החברה הישראלית ואת הסולידריות בינינו. אין לו גבול. הוא הגיע גם לעשות הפרד ומשול על משפחות של חטופים וגם על משפחות שכולות. אין, אין, לבן אדם הזה גבולות. להקים פורומים נפרדים, לסכסך, לנסות להחליש אותם במאבק הצודק שלהם להחזיר את הילדים שלהם, להקים ועדת חקירה ממלכתית, שמישהו יישא באחרית למה שקרה פה במדינה. זו מורשת נתניהו: הפרד ומשול. אז אני רוצה להעביר מסר מכאן: לא ילך לו. עם ישראל אוהב אחד את השני. אנחנו לא שונאים אחד את השני. אנחנו אוהבים אחד את השני. יש לנו רק הנהגה שמתדלקת את השנאה הזו, כי זה הקמפיין הפוליטי שלהם. אבל זה לא יעזור להם. אנחנו נצא מהמשבר הזה מאוחדים, ואנחנו נחליף אותם, ואנחנו נייצר כאן הנהגה נקייה, ערכית, שראויה לעם הנפלא הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת מירב כהן. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אדבר על מהות החוק עצמו, אני רוצה להזכיר לכולכם שכשאתם מדברים על מכונת הרעל, על הסכם הגז שנעשה עם לבנון, אני רוצה גם להזכיר לכם את מכונת הרעל שדיברה כל הזמן על מס עבאס, שזה פשוט היה כספים שעדיין – – – << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> שהם המשיכו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא רק שהם המשיכו, הם גם התחילו. הם התחילו, ואנחנו המשכנו. זו הייתה תוכנית החומש למגזר הערבי. היא עדיין ממשיכה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> יותר מזה, הם הציגו את כל העובדים שלי במשרד כמחבלים, ומשום מה הם עדיין עובדים במשרד שלהם. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, כן. והם קראו לזה "מס עבאס", אוקיי? בזמן שאנחנו יודעים שזה עדיין ממשיך. אני פשוט רק לא יודעת איך הם קוראים, איזה מס זה עכשיו. לגבי החוק החשוב שעולה פה, אני מאוד שמחה על החוק הזה. באמת אנחנו כל היום במלחמות בוועדות, מנסים לבלום חוקים מטורללים, הזויים, מנסים לעצור גזל מהכיסים של אזרחי מדינת ישראל. אבל פה אנחנו מצליחים, לפחות לרגע, להתאחד למען חוק שהוא חשוב לכל הצדדים ולשני חלקי הארץ: לדרום ולצפון. הצפון לא רוצה את זה בצפון, הדרום רוצה את זה בדרום, והממשלה הזו צריכה להפגין סוף-סוף היגיון פשוט. כל הקלפים, הכול מסתדר, כדי שזה ייבנה בדרום. פעם אחת בואו נעשה משהו הגיוני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, תודה, עליזה. תודה רבה. בסדר, בסדר. תודה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודעת במה מדובר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אבל אין שר, מה את רוצה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר, שטרן, אתן לה להמשיך. אל תדאג. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לכן החקיקה הזאת חשובה לכולנו. המשמעות של ההקמה הזאת בנגב, יש לה משמעויות, לא אחזור על דברים. אבל באמת הנגב, אנחנו בנגב נפגעים בכל פרמטר אפשרי: בבריאות, בתרבות, בחינוך, בכלכלה, בעידוד תעסוקה. למעשה אנחנו נשב כל הלילה, אני ויוראי, אני ואתה, ונילחם על קצת כסף לעידוד תעסוקה בנגב מקרן העושר, שגם אותו האוצר מנסה לגזול. אז אם יש איזשהו צדק, זה ששדה התעופה בנבטים יקום בנגב, בלי עיכובים נוספים. אנחנו רבים על זה, נלחמים על זה כבר עשורים, והגיע הזמן לקיים. אין שר – אני יכולה להמשיך לדבר כאילו? אין בעיה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> יש לך עוד זמן. עוד לא מיצית את הזמן שלך. תכף הוא ייכנס, בזמן שזה ייגמר. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מרוב שאני רגילה לדבר מהר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט לסיכום, השר חזר. בבקשה, יסמין. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולכן אני באמת קוראת לכולם להצביע, אבל לא רק להצביע, כי עם כל הכבוד לחקיקה, אנחנו צריכים לדאוג שזה יקרה. תודה לכולם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה, אדוני. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות לגורם הכי בכיר במליאה כרגע, כנראה שזאת את, עליזה. הדיווחים המטרידים מאוד שאני קורא בתקשורת על זה שישראל שחררה שישה מחבלי חיזבאללה כאקט של מחווה של רצון טוב כלפי החיזבאללה, זה נכון? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ישראל לא שחררה שישה מחבלים של החיזבאללה? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> זה במסגרת הסכם. גופות. במסגרת הסכם. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ותיקוני הגבול שכרגע נתניהו מתכוון לבצע? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> לא יודע. על זה אני לא יודע. את זה תשאל את ראש הממשלה, את זה אני לא יודע. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל במסגרת ההסכם, איזה סוג של מחווה של רצון טוב יש לנו כלפי ארגון חיזבאללה, חבר הכנסת מלביצקי? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> זה לא מחווה, זה במסגרת הסכם. אין מחווה, יש הסכם. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה פרטי ההסכם, אתה יודע להגיד? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> זה בצפון. זה הסכם שנעשה בצפון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע שחיזבאללה נמצא בצפון. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> לא, זה לא הסכם עם חיזבאללה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע שההסכם נוגע לצפון. אבל מה הפרטים של ההסכם? אני חבר הכנסת, הציבור לא מכיר. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> תעלה שאילתה למשרד ראש הממשלה, והוא יענה לך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תשאל את משרד ראש הממשלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עליזה, זאת שאלה רטורית אלייך, זה בסדר. את לא צריכה להגיב. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה לא רטורי, אני באמת רוצה להבין – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אם אתה פונה, תפנה לחברי הכנסת, לא למנהלת הסיעה. תודה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כי אני באמת מוטרד מהאירוע הזה. אין לנו שום מחווה של רצון טוב כלפי ארגון טרור רצחני. אין לנו שום מחווה. הנושא הזה של תיקוני גבול – אתה אומר, חבר הכנסת מלביצקי, שזה במסגרת ההסכם. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> לא דיברתי על תיקוני גבול במסגרת הסכם. אל תכניס לי מילים לפה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אהה, אז מה זה תיקוני הגבול? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> לא יודע. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא יודע. כי אני שמעתי – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> דיברתי על ההחזרה של הגופות, על זה דיברתי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבנתי. יש תכנון, במסגרת ההסכם, כי אתה יודע, להחזיר עוד מחבלים של החיזבאללה או שבזה מיצינו? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> לא. תשאל. תגיש שאילתה למשרד ראש הממשלה או למשרד הביטחון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא עונים לי על שאילתות. לא עונים לי על שאילתות. יש מעל 900 שאילתות שלא עונים לי. אין לי מה. ולכן אני שואל את הגורם הבכיר במליאה, את עליזה בראשי. אני רוצה באמת להבין מה קורה פה, כי תיקוני גבול זה שפה מכובסת להחזרת שטחים יבשתיים. תגידו, נפלתם על כל הראש? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתם מבינים בהחזרת שטחים, אבל לא, אנחנו לא שם. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא, בניגוד אליכם, אנחנו לא החזרנו בדל של שטח, אבל אתם מחזירים עכשיו תיקוני גבול, שפה מכובדת להחזרת שטחים, מחזירים מחבלים, מחזירים שטחים. מה קורה? שלא נדבר על האוהל שחיזבאללה פתחו אז בשטחי ישראל, בזמן ממשלת הימין מלא מלא, ושום דבר לא עשיתם; לא הרחקתם אותם מהגבול; לא עשיתם כלום. אפשרתם למפלצת הזאת להתעצם ולאיים על אזרחי ישראל. ועכשיו מחזירים – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אוהל לא הרימו. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שאני אומר. אז עכשיו חבר הכנסת מלביצקי הואיל בטובו ושיתף אותנו בהסכם שמכוחו מחזירים מחבלי חיזבאללה כמחווה – או לא כמחווה. זה מה שפורסם בתקשורת. לגבי תיקוני גבול, איש לא יודע. אז מה קורה פה? ממשלת ימין? אמר חבר הכנסת כהן: ממשלת פח. צודק בכל מילה. תתביישו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יום אחד עליזה תעלה לדוכן ותענה לנו מתוקף בכירותה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אם הייתי רוצה הייתי שם מזמן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, עליזה, תודה. בבקשה, חבר הכנסת טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת בן ברק, מעשה שהיה, אבל היה באמת. בכנסת הקודמת חבר הכנסת רם בן ברק היה יו"ר ועדת חוץ וביטחון. התקיים דיון, חלקו גלוי וחלקו חסוי, בנושא העברת שדה התעופה לנבטים. בקרב חברי הוועדה הייתה הסכמה כמעט מוחלטת שזו האופציה הנכונה. שמענו סקירות, שמענו את ראשי הרשויות, שמענו גם את הסתייגויות אנשי הביטחון. התקיים דיון, כאמור חלקו גלוי ואחר כך חסוי, שבו חשבו חברי הכנסת, חברי הוועדה, שההחלטה להקים את שדה התעופה האזרחי השני הבין-לאומי של ישראל בנבטים יכולה להתמודד עם אתגרי הביטחון שהוצגו לנו. כך חשבנו אנחנו, חברי הכנסת, בלי להיכנס להסתייגויות של מה שנאמר בחדר הסגור. באותו זמן, בעוד הדלת סגורה, הסתובב היועץ שלי דאז בחוץ וחיכה. כשנפתחה הדלת הוא אמר: אל תשאל מה קרה פה כשהייתם בפנים. היו כמה אנשי ביטחון בחוץ, שיצאו כל אחד לסיבותיו. והם אמרו אחד לשני כהאי לישנא: אל תדאגו, הוועדה הזו עוד שנייה מתפזרת. הכנסת הזו, אנחנו נדאג שהיא לא תמשיך. כשתבוא הממשלה הבאה, אנחנו נדאג שהיא תמסמס את ההחלטות האלה ותקים שדה תעופה בצפון, על אפם ועל חמתם. ככה אמרו האנשים, שחלקם ישבו בחדר בדיונים איתנו, עם ההסתייגויות. ואם אתה רוצה עוד עדות לצבא שיש לו מדינה, אז לצערי הרב זו דוגמה מובהקת מאוד. אני חושב שגם אילוצי הביטחון שהוצגו לנו, ואני מניח שהם לא שונים היום ממה שהיו לפני שנתיים וחצי, למרות הקשיים, וישנם קשיים, מאפשרים – לא מחייבים, מאפשרים – הקמת שדה תעופה בנבטים או כל אופציה דרומית שנבחרה. אנחנו ראינו אז שנבטים היא האופציה הטובה ביותר. התועלות האזרחיות הן עצומות. העובדה שרוב ראשי הרשויות ורוב האזרחים בעמק יזרעאל והאזור לא רוצים שדה תעופה, חושבים שהוא יפגע בחייהם, ולעומת זאת, רוב תושבי הנגב, רוב ראשי הרשויות בנגב חושבים שהוא יקדם את חייהם, היא בסוף זו שקובעת. היא בסוף זו שמנחה את המדינה. עם אילוצי הביטחון נתמודד. ראיתי פתרונות שהניחו את דעתי בזמנו, אני מניח שהם תקפים גם היום. מה שחשוב זה שצריכה להתקבל החלטה. וההחלטה הסבירה היחידה בעיניי היא הקמת שדה תעופה בנבטים, כמו שמציעים פה חבר הכנסת רם בן ברק, ואני מברך גם את חבר הכנסת אלמוג כהן, שגם כן מצטרף לעניין הזה, ומוביל מצידו. אני חושב שיש פה אחדות נדירה בתוך הבית הזה. נעמה לזימי, תודה. האינטרס הלאומי של ישראל הוא הקמת שדה תעופה בנבטים. ולכם, אנשי הביטחון האהובים, הטובים, אנחנו אומרים: אנחנו נעזור לכם להתגבר על האתגרים ועל האילוצים. נלך איתכם, אבל שדה תעופה יקום בנבטים. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת משה טור פז. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – מוותרת; חבר הכנסת אברהם בוארון – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. בבקשה, שלוש דקות, אדוני. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, היום נתקלתי בצו איסור פרסום חריג. מאחר שיש צו איסור פרסום ואני לא מצוי בפרטי החקירה, תסתפקו בפרשנות שלי לגבי מה שקראתי בעיתון. צו איסור פרסום כזה חריג, במה שנקרא פרשת קטרגייט, או מה שפורסם גם ביום שישי אצל אביעד גליקמן, הוא יותר דומה, באופנים שהוא מוצג, או שהוצא על ידי בית המשפט, לצנזורה. בדרך כלל צווי איסור פרסום מוצאים הרבה פעמים בחקירה סמויה; לעיתים, בשלב מסוים, בחקירה גלויה. אבל רצף הפרסומים שהיה פה בשלושת השבועות האחרונים – מהפרסום הראשון לא הבנתי, מהראשון הראשון לא הבנתי מדוע המשטרה לא פתחה מייד בחקירה. כי אם אנשי לשכת ראש הממשלה הם עובדי ציבור בהגדרה המשפטית שלהם, והם עובדי ציבור בהגדרה המשפטית שלהם, למיטב הבנתי, אין דילמה. עובד ציבור במצב כזה, שמקבל כסף ממקום x, y, z – עוד בלי כל קשר למניעים פסולים כאלה או אחרים, היה נכון לפתוח מייד בחקירה משותפת. אכן, שבועיים אחרי זה החליטה היועצת המשפטית לממשלה לפתוח בחקירה. אני זוכר מה אמרתי אז למי ששאל אותי ולמי שלא שאל אותי, גם פה, מעל במה זו: לכו אחרי הכסף, שם בדרך כלל נמצא הפתרון. אני לא יודע מה הם עושים עכשיו, אבל כשאני קורא את צו איסור הפרסום הזה אני מקווה מאוד שיהיו מספיק עיתונאים שיפנו לבית המשפט להסיר לפחות חלקים ממנו, כי זכות הציבור לדעת – בוודאי אם אין פה סכנה ביטחונית. זכות הציבור לדעת מה היה שם, אם נכון מה שאנשים יכולים לחשוב, שבלשכת ראש הממשלה, המקום הכי חשוב במדינת ישראל, שבו מתקבלות החלטות גם היום על חטופים, יושבים אנשים שאולי – חס וחלילה. אני מחזיר אתכם לכתב האישום של פלדשטיין. שני אנשים לא נמצאים בכתב האישום: אחד קוראים לו אוריך, והוא נמצא בהסבר של כתב האישום, והשני קוראים לו איינהורן. זה מידע גלוי, לא סמוי. וכן, יש זכות לציבור לדעת, ואני מקווה מאוד שתהיה פנייה לבית משפט השלום שהוציא את הצו, לצמצם אותו, שהציבור ידע אם יכול להיות מצב שבמקום הכי חשוב במדינת ישראל – לשכת ראש ממשלה, עכשיו, שעומד לדין על שוחד, בהקשר אחר – אם עוד אנשים נדבקו במחלה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת סגלוביץ'. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ניצלת את כישוריך מיחידתך הקודמת. זה לא פייר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני חשבתי שתאשר אותם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יואב, רק לא הבנתי אם אתה בעד שדה נבטים או לא. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גם אני רוצה להצטרף לתמיכה בהצעת החוק. אנחנו מצביעים היום על הצעת חוק חשובה ומאוד משמעותית, באמת, הקמת שדה תעופה בנבטים. התודות כמובן לחברי רם בן ברק, ועוד רבים מחברי הסיעה – כולל אני, כמובן – שותפים להצעת החוק הזאת, ובעצם עוד חברים מכל סיעות הבית. מדינת ישראל צריכה שדה תעופה משלים לנמל התעופה בן-גוריון, אבל כבר שנים שהממשלה הזו לא מצליחה להחליט לגבי המיקום הנכון ביותר – בנגב או בעמק יזרעאל. הצעת החוק שעולה היום קובעת את מיקומו של השדה הבין-לאומי בנגב, וטוב שכך. הרעיון להקים שדה תעופה בעמק יזרעאל הוא איוולת מוחלטת, פגיעה אנושה בחקלאות, פגיעה בביטחון המזון, פגיעה בתכנון ההתיישבות במרחב הכפרי, פגיעה בצמיחה הדמוגרפית, פגיעה בסביבה, פגיעה באגן הניקוז של חיפה. עמק יזרעאל הוא ריאה ירוקה, והקמת שדה תעופה בעמק יזרעאל היא לא יותר מפלסטר תכנוני. במהלך מלחמת 7 באוקטובר העמק ספג מתקפת טילים והוטלו מגבלות תעופה על האזור. זאת הוכחה נוספת שזה לא צריך להיות בעמק. כמו כן, המלחמה הוכיחה לכולנו שישראל היא מדינת אי, וחיזקה את החשיבות של החקלאות וביטחון המזון. אז הדבר הנכון ביותר זה להקים שדה תעופה בנגב. שדה תעופה בנגב יפריח את הנגב, שדה תעופה יפתח את תשתיות-העל החסרות בדרום, ויביא תנופה אדירה לפריפריה הדרומית. נמל תעופה בנגב ייפתח ויחזק את התעסוקה, את המסחר ואת התיירות בדרום. הפגיעה הסביבתית תהיה שקולה ומעטה, ומפגעי הרעש למרכזי אוכלוסייה יהיו מינוריים, בשונה מבעמק יזרעאל. בנגב ניתן להקים שדה גדול, עם אפשרות להרחבה, שיתמוך בגידול הדמוגרפי בישראל לאורך שנים קדימה. גם ראשי רשויות רבים קוראים להקמת השדה בנגב: אנו קואליציה של 27 רשויות מקומיות, מהצפון והדרום, ערים וכפרים מכל הקשת הפוליטית ומכל המגזרים, פונים בבקשה דחופה להוביל את המהלך הלאומי והציוני דווקא בעת הזו: קידום שדה תעופה בנגב כחלק משיקום הדרום והמדינה. הקמת שדה התעופה בנגב הוא אינטרס לאומי. בן-גוריון אמר: "בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו – כי רק במאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה מתכננת ומבצעת נוכל למשימה הגדולה של הפרחת השממה ויישובה. מאמץ זה יקבע גורלה של מדינת ישראל ומעמדו של עמנו בתולדות המין האנושי". תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. אני מבקש רק לוודא שהשר ישוב לאולם – שהשר ישוב לאולם, כי הוא יצא לפני שתי דקות, שלוש דקות. בבקשה, אתה יכול בינתיים לדבר, קריב. אני לא אפעיל לך את השעון. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> לא, חכה, חכה. אני יכולה להקריא עוד פעם, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, את כבר ירדת מהדוכן. חבר הכנסת קריב, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז אני מציע שלא תפעיל שעון, אדוני, עד אשר השר ישוב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, בוודאי שלא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תפעיל כשהשר ייאות להקשיב לדבריו של חבר הכנסת קריב. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו נמתין בסבלנות. יש לנו זמן, הערב עוד צעיר. כל הלילה לפנינו. יש לנו זמן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מי השר התורן? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> היה שר הכלכלה ברקת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> דווקא היה חשוב שישמע – – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אל תדבר. חכה. חכה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, הוא יכול לפתוח בלי שעון ולהמשיך הלאה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לשים פוליטיקאי לפני מיקרופון ולומר לו: אל תנאם, זה לחסום שור בדישו. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה אישרת לו? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, כן. לא, לא מתחילים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתם לא מקשיבים. חבר הכנסת קריב שמע אותי היטב, אמרתי לו: אתה יכול לדבר, כשהשר ייכנס אני אפעיל את השעון. זה שאתם לא שמעתם, זה לא אומר שחבר הכנסת קריב לא שמע. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בסדר גמור. תודה. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, הצעת החוק הזו עוסקת בחיזוקו של הנגב, ואנחנו כמובן תומכים בהצעה החשובה הזו, ומודים לחברי הכנסת היוזמים ולכל הארגונים האזרחיים והקהילות מהדרום ומהצפון שפועלות לקידום ההצעה. אבל מכיוון שיש לנו קונסנזוס על הנגב, תרשו לי גם אני להפנות את מבטי צפונה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הינה השר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> היום, כידוע, ציינו את יום תל חי, 105 שנים לנפילת מגיני תל-חי, ובהם יוסף טרומפלדור ב-1920. ראיתי סרטון של יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה, שבו הוא מגדיר את יוסף טרומפלדור "האב הרוחני של תנועת בית"ר". טוב, אז כנראה בהיסטוריה ציונית אי-אפשר לייחס ליו"ר הכנסת מומחיות גדולה. יוסף טרומפלדור היה סוציאליסט, ורוב הזמן הגדיר את עצמו כקומוניסט, היה פעיל בהקמת קיבוצים בארץ ישראל, יזם את איחוד מפלגות הפועלים הראשון של אחדות העבודה, לימים מפא"י, ועל פי חזונו הוקמה הסתדרות העובדים הכללית. אבל הוא האב הרוחני של תנועת בית"ר. הסוציאליסט, המנהיג הפועלי, מייסד מפלגות הפועלים שבנו את מדינת ישראל הוא האב הרוחני. נו, מה אתם אומרים? << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> אולי שר החינוך יגיב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> יש כאן מחנה שמבחינתו הוא הקים את המדינה, ואין בלתו. הם לקחו בעלות מזויפת על היהדות, יש להם מונופול על הציונות, הם החלוצים האמיתיים, וכל השאר במקרה הטוב ייהנו מן השיריים שלהם. כי היו רק שתי מחתרות, לא ידעתם? האצ"ל והלח"י. זהו. ובן-גוריון – כמו שיש איזה עורך עיתון שעסוק עכשיו בהוצאת ספרים – בן-גוריון בכלל היה איש ימין. הוא היה במפא"י כחפרפרת של חרות. זה מחנה שעסוק בהבניית מציאות מדומיינת. ולכן מה הפלא שכל הממשלה של המחנה הזה היום, הימין מלא על מלא, זאת ממשלה של פייק ניוז, יש להם פייק היסטוריה, יש להם פייק הווה, וגם החזון שלהם לעתיד מדינת ישראל מבוסס כולו על שקרים. נתניהו מנהל משא ומתן ישיר עם החיזבאללה. החיזבאללה הם חלק מממשלת לבנון החדשה. חמישה משרדים בידי חיזבאללה. כאן אין ניצחון מוחלט; אין הכחדה עד החייל האחרון. עם החיזבאללה אפשר לנהל משא ומתן על תיקוני גבול בצפון, אבל לנהל משא ומתן עם הרשות הפלסטינית, שיסייע ביצירת אלטרנטיבה לחמאס ובסוף גם יקדם את שחרור החטופים – זה הס מלהזכיר. חיזבאללה – כן, הרשות הפלסטינית – לא. בממשלה ובקואליציה שבה יוסף טרומפלדור היה מצביע של ביבי, היה ביביסט, מה הפלא שאפשר גם להצדיק משא ומתן עם החיזבאללה, בשעה שאתה מסרב לדבר עם הרשות הפלסטינית? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> פייק, פייק, פייק, כמו שאומרת גלית דיסטל אטבריאן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. שטרן, אחרי נאום כזה אתה לא יכול להוריד את הרף. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> חבר הכנסת קריב, זה לא, סליחה על הביטוי, פייק? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ניסיתי להעביר לשר קיש שיעור חינוך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שרציתי לשאול אותך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל כרגע משרד החינוך עסוק בעיקר בשיעורי הנחת תפילין. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני חשבתי שזה גם פייק חינוך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אלעזר, גלית דיסטל הודיעה מכאן שהיא תקים אלף דוכנים על הראש שלי. אולי הגיע הזמן שמישהו יגיד לה שבמסגרת מצוות תפילין לא שמים דוכן על הראש, שמים תפילין. אדם בינו לבין בוראו. תאמר, השר קיש, אתה מניח תפילין, אתה שם דוכן על הראש? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת שטרן, זה על חשבונך. אני רק אומר לך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק רוצה להגיד לך, הרב גלעד קריב, אם לא הבנת נכון אני מציע לך: הממשלה הזאת עסוקה בלהגדיר מחדש מה זה יהדות. לכן כל מה שעכשיו דיברת על תפילין והכול – ביהדות שלהם אסור לשרת בצבא, צריך ללמוד תורה, שאחרים ימותו. אם אחרים לומדים תורה וגם לומדים אז אנחנו נתקן את זה. קודם כול, אני רוצה לברך את חברי רם בן ברק – שכני, אני יכול להגיד, בהקשר הזה – על היוזמה הזאת, ואת כל מי שהצטרף אליה. אני חושב שכבר זכות ראשונים – נכנס פה השר מאיר כהן פעם – אבל אין ספק שבשנים האחרונות אתה מוביל את זה, ואני מברך על זה, ואני מקווה שאנחנו לא נוגעים בדבר. זו טובת מדינת ישראל. אבל אני רוצה להגיד משהו לרוטמן. אני זוכר את רוטמן אחרי 7 באוקטובר לבן כמו החולצה שלו. הוא הבין את האחריות שלו ל-7 באוקטובר, כמו שיריב לוין הבין וכמו שראש הממשלה הבין. הם לא העזו להראות את הפנים שלהם פה. והלילה אנחנו שומעים, חברי יואב סגלוביץ', חבריי האחרים, שצריכים להזיע כדי לנסות לסכל את מה שממשלת החורבן – אני אגיד את זה ככה: היה פה קודם השר ניר ברקת; אני אגלה לכם משהו: בלילה שהעבירו את עילת הסבירות הוא עבר כאן לידי. אני לא אומר מה שהיה בשיחות בינינו, אני אומר מה שהיה כאן. אני אמרתי לו: ניר, אתם מחריבים את המדינה, איך אתה נותן לזה יד? כמו יואב קיש אז, איש חיל האוויר פעם, איך אתה נותן לזה יד? אז הוא אמר לי: המפקד, גם אתה לא היית נכנע לסרבנים. שאלתי אותו, איזה סרבנים? נטפל בזה אחר כך, אתם מחריבים את המדינה. והם החריבו את המדינה. והלילה, כאן במסדרונות הם מתעסקים בלהחריב עוד פעם, בלחזור למהפכה המשפטית, ואנחנו – בלסכל את זה, לנסות, בגלל שהם שכחו גם מה זה להיות יהודי, גם מה זה להיות ישראלי, מה זה להיות ציוני, והם ממשיכים בלהחריב את המדינה הזאת. הכספים ילכו, כמו בהצעת התקציב, לאלה שמשתמטים, על חשבון המשרתים ועל חשבון המשפחות השכולות. זאת הממשלה הזאת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שר החינוך, אתה שר תורן לא בשביל לדבר פה, אתה שר תורן בשביל להקשיב. לא צריכים פה איזו דמות שפעם קראו לה שר חינוך. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת שטרן. חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; בועז טופורובסקי – מוותר; חברת הכנסת בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אלון שוסטר, אתה רוצה לדבר? בבקשה, אחרון הדוברים. ואנחנו נעבור לשתי הצבעות. מי שרוצה להצביע, נא לשבת. אחרי שוסטר נעבור לשתי הצבעות. בבקשה, שלוש דקות, אדוני. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אני רוצה להצדיע לרמטכ"ל אייל זמיר. הוא מכין את הצבא למלחמה, זה תפקידו, והוא מורה לקציניו לא לדבר עם פוליטיקאים. כל כך פשוט. שתי התחלות ראויות. תפקיד הממשלה, אדוני השר, להחזיר לנו את האחים והאחיות – המחירים ידועים – ולעצור את פירוק המדינה. אני רוצה להגיד כמה דברים על הצעת החוק שעומדת כאן. אין לי זיכרון טוב מאוד, אבל יחד עם ראש העיר דימונה – אני מניח, אם כינסת את ראשי הרשויות ב-2008, אני מניח שהייתי שם, הייתי ראש מועצה אזורית, יחד עם חבריי – היה אייל בצר, אולי, היה או לא היה, ב-2008; אבל היה ברור, משיקולים לאומיים רחבים שנמנו עד אין קץ, שהשדה הבין-לאומי הבא – אני חושב שצריך לדבר על שדה בים באופן אסטרטגי אבל השדה הבא, המיידי, צריך להיות על בסיס התשתיות הלאומיות שכבר נבנו בנבטים. אני מודה שאני לא מרוצה מדי מהסיטואציה שבה הרשות המחוקקת אוכפת, באמצעות הכלים הלגיטימיים שלה – כפי שנעשה מייד, אני מקווה, או לפחות נתחיל – על הרשות המבצעת, על הפקידות המקצועית; אבל כאשר אנחנו מזהים מוקד התנגדות וגרירת רגליים ברור מחיל האוויר ומהרשויות המתכננות, אני חושב שלגיטימי מאוד לגבש וקטור, בסיס עוצמה לאומי, כאן במקום הזה, שאומר: מן הראוי להביא בחשבון את פיתוח הנגב, את שמירת הקרקעות ואת איכות החיים בצפון, ולקדם באופן משמעותי את החלופה של השדה בנבטים ולהפסיק עם גרירת הרגליים. אני מקווה שהמהלך הזה יבשיל, יתקדם לקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה להזכיר שאנחנו לא באנו לכאן ל-20, 30, 40 שנה אלא לעתיד לבוא, בלי נקודת קצה. מאוד יכול להיות שנצטרך שדות נוספים, והלוואי שנגיע במאות הבאות לצרכים הללו. השדה הזה יהיה השדה הנוסף, וכנראה יהיו שדות נוספים, אבל השדה הבא במדינת ישראל, ראוי שיהיה בנבטים. תודה רבה ליוזמים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חבר הכנסת בן ברק, אנחנו נעבור להצבעה? אוקיי. רבותיי, נא לשבת, מי שרוצה להצביע. אנחנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנגב, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת רם בן ברק, אלמוג כהן וקבוצת חברי כנסת, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים (הוראות מיוחדות), התשפ"ה–2025, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 28, אין מתנגדים, אני קובע כי הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים (הוראות מיוחדות), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת רם בן ברק, אלמוג כהן וקבוצת חברי כנסת אושרה בקריאה ראשונה, ותחזור לדיון בוועדת כלכלה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. כעת נעבור להצבעה על הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת נעמה לזימי, בדיון המוקדם. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים, התשפ"ה–2025, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 28 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת נעמה לזימי, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת כלכלה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. הודעה – אין הודעה. טוב, רבותיי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי י"ב באדר התשפ"ה, 12 במרץ 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:29. << סיום >>