דברי הכנסת

דברי הכנסת ד / מושב שני / ישיבות צ"ה–צ"ז / י"ד–ט"ז בחשוון התשפ"א / 2–4 בנובמבר 2020 / 4 חוברת ד' ישיבה צ"ה הישיבה התשעים-וחמש של הכנסת העשרים-ושלוש יום שני, ט"ו בחשוון התשפ"א (2 בנובמבר 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. כישלון הממשלה בהעברת תקציב מדינה והפקרת האזרחים נוכח משבר הקורונה; 8 2. כישלון הממשלה בהתמודדות עם המצוקה הכלכלית בחברה הערבית, אשר התעצמה עם משבר הקורונה; 8 3. מדיניות מפלה של רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים, וההסתה לגזענות מצד חברי סיעת ש"ס כלפי עולי ברית המועצות לשעבר 8 מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): 8 אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 11 השר במשרד האוצר יצחק כהן: 15 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 16 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 19 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 24 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 25 משה ארבל (ש"ס): 27 משה גפני (יהדות התורה): 28 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 30 תמר זנדברג (מרצ): 32 איילת שקד (ימינה): 33 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 35 דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר חנא חדד 43 היו"ר יריב לוין (הליכוד): 43 מרב מיכאלי (העבודה): 44 הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: 45 1. כישלון הממשלה בהעברת תקציב מדינה והפקרת האזרחים נוכח משבר הקורונה; 45 2. כישלון הממשלה בהתמודדות עם המצוקה הכלכלית בחברה הערבית, אשר התעצמה עם משבר הקורונה; 45 3. מדיניות מפלה של רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים, וההסתה לגזענות מצד חברי סיעת ש"ס כלפי עולי ברית המועצות לשעבר 45 תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2020 48 השר לענייני מודיעין אלי כהן: 48 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 49 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 51 בצלאל סמוטריץ' (ימינה): 52 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 55 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 56 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 59 ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): 60 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 62 יאיר גולן (מרצ): 62 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 63 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 64 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 65 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 66 שר המשפטים אבי ניסנקורן: 67 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 69 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 69 הצעת חוק יד יצחק בן-צבי (תיקון מס' 3) (ביטול נציגי הכנסת במועצה), התשפ"א–2020 70 איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): 70 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 74 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 75 עמית הלוי (הליכוד): 76 שאילתות ותשובות 79 129. חשיפת הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה בנושא הקורונה 80 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 80 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 81 179. פרסום נתונים, מסמכים ופרוטוקולים בעניין ההתמודדות עם נגיף הקורונה 83 עידן רול (יש עתיד-תל"ם): 83 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 84 24. תוכניות לטיפול בפשיעה בחברה הערבית 90 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 90 98. פשיעה בחברה הערבית 90 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 90 197. מאבק בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית ובנשק בלתי חוקי 91 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 91 60. אלימות בחברה הערבית בשנת 2019 92 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 92 61. אלימות ופשיעה בחברה הערבית מתחילת שנת 2020 93 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 93 השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: 93 56. הקלות למחבלים בכלא 111 מתן כהנא (ימינה): 111 השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: 112 160. חידוש ביקורי משפחות של אסירים ביטחוניים בעיצומו של גל שני של נגיף הקורונה 114 ינון אזולאי (ש"ס): 114 השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: 115 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום, יום שני, ט"ו בחשוון התשפ"א, 2 בנובמבר 2020. אני פותח את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/2261/23 וכלה בהצעת חוק פ/2305/23: הצעת חוק מידע גנטי (תיקון – עריכת בדיקה גנטית לאיתור בן משפחה שעלתה בין השנים 1948 ו-1959), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון – איסור התחזות לגננת), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, רם שפע, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב וחוה אתי עטייה; הצעת חוק מוסדות חינוך עצמאיים, התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת עודד פורר; הצעת חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) (תיקון – נציג ציבור בוועדה פנימית), התשפ"א–2020, מאת חברת הכנסת מיקי חיימוביץ'; הצעת חוק השכלה גבוהה חינם, התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, ג'אבר עסאקלה ואיימן עודה; הצעת חוק הספקת חשמל (הוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אוסאמה סעדי וסונדוס סאלח; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תאריך ייצור ומועד תפוגה בגודל גופן קריא), התשפ"א–2020, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – איסור מכירה), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת מיכל וונש, עינב קאבלה, אוריאל בוסו, קטי קטרין שטרית, עאידה תומא סלימאן, אימאן ח'טיב יאסין, היבה יזבק, מיקי חיימוביץ' ויוסף טייב; הצעת חוק היטלי סחר ואמצעי הגנה (תיקון – אי-פתיחת חקירה בשל יבוא בהיצף בשוק מונופוליסטי או ריכוזי), התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק הנחות בתעריפי מים וחשמל לבתי תפילה (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת משה ארבל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תוצרת חקלאית שיוצרה במדינת ישראל), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (ביטול סמכות שר הפנים לעניין חוקי עזר בדבר פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשפ"א–2020, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – קביעת עונש מינימום בגין התעללות בבעלי חיים), התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – קביעת עונש מינימום בגין התעללות בבעלי חיים), התשפ"א–2020, מאת חברת הכנסת יוליה מלינובסקי קונין; הצעת חוק חיזוק מעמד חברי המועצה מקרב סיעות האופוזיציה (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – החמרת ענישה בגין התעללות בבעלי חיים), התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת מועד הזכות למענק בשל עבודה מועדפת) (הוראת שעה), התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק ערבויות מטעם המדינה בשעת חירום (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי וסונדוס סאלח; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת הגמלה), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת אלכס קושניר, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי קונין וחמד עמאר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה למתמחים), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת אנטאנס שחאדה, היבה יזבק וסמי אבו שחאדה; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הכנסת מזון למוסדות רפואיים בחג הפסח), התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת סיעוד מטעמים הומניטריים להורה שילדו עלה לפי חוק השבות), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת אנדרי קוז'ינוב ומיקי לוי; הצעת חוק להקפאת קצבאות שמשולמות לפעיל טרור ומשפחתו מקופת המדינה, התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת אבי דיכטר, אלעזר שטרן, גדעון סער, אוריאל בוסו, אורנה ברביבאי, רם בן ברק, ניר ברקת, מכלוף מיקי זוהר, מיכאל מלכיאלי, משה אבוטבול, ינון אזולאי, קטי קטרין שטרית, איתן גינזבורג, עודד פורר, מיכל וונש, יוליה מלינובסקי קונין, אלכס קושניר ועוזי דיין; הצעת חוק אסדרת שוק הקנביס לצריכה עצמית, התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת שרן מרים השכל ובועז טופורובסקי; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לסטודנטים בעבור התנדבות), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת אלי אבידר, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי קונין, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק שנת שירות, התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת אלי אבידר, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי קונין, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק הנציבות לצמצום הרגולציה והביורוקרטיה הממשלתית, התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מיקי לוי ובועז טופורובסקי; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – הנחיות למתן ציונים במבחני הסמכה) (הוראת שעה), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, סונדוס סאלח, אוסאמה סעדי, אנטאנס שחאדה, סעיד אלחרומי, סמי אבו שחאדה, יוסף ג'בארין, עאידה תומא סלימאן, אימאן ח'טיב יאסין, היבה יזבק, מנסור עבאס, איימן עודה ווליד טאהא; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – ביטול האיסור המוטל על המשטרה למסור לפרקליטות עמדה בכתב לעניין מכלול התשתית הראייתית), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, משה יעלון, מאיר כהן, עפר שלח, אורנה ברביבאי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, מיקי לוי, ע'דיר כמאל מריח, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, אורלי פרומן, אנדרי קוז'ינוב, עידן רול ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק איסור כספים קואליציוניים, התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מיקי לוי, יואב סגלוביץ' ובועז טופורובסקי; הצעת חוק ועדת חקירה מיוחדת לרכש ספינות השיט והצוללות לחיל הים, התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, משה יעלון, מאיר כהן, עפר שלח, אורנה ברביבאי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, ע'דיר כמאל מריח, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, אורלי פרומן, אנדרי קוז'ינוב, עידן רול ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק-יסוד: בחירות אזוריות וארציות (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת גדעון סער ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – מינוי שופטים), מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אוסאמה סעדי וסונדוס סאלח; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – תוקפו של חוק חורג), מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק הפחתת תוספות פיגור שנוספו על קנסות הנגבים בידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראת שעה), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי וסונדוס סאלח; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הגדרת מסוכנות של פוגעים בבעלי חיים), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת מיקי חיימוביץ', איתן גינזבורג, תהלה פרידמן, רם שפע, עינב קאבלה, הילה שי וזאן, צבי האוזר, שרן מרים השכל, קטי קטרין שטרית, חוה אתי עטייה, רם בן ברק, מרב מיכאלי, תמר זנדברג, ניצן הורוביץ, משה ארבל, מיכאל מלכיאלי, היבה יזבק, אלי אבידר וסונדוס סאלח; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר אדם שנאשם בסיכון בטחונו של בעל חיים), התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק המחאת חיובים (תיקון – המחאת חיובים לגוף מפוקח), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, משה אבוטבול, מיכאל מלכיאלי ומיקי לוי; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – בחינת ההתמחות בעידן הקורונה), התשפ"א–2020, מאת חברי הכנסת אוריאל בוסו, מיכאל מלכיאלי, קרן ברק, אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – ימי חופשה להורים שילדם נפטר), התשפ"א–2020, מאת חברת הכנסת תהלה פרידמן; הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – מוות במרשם רופא), התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת זכות העמידה), מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי (תיקון – חיזוק מעמדה של המועצה), התשפ"א–2020, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ביטול ממשלת חילופים), מאת חבר הכנסת שלמה קרעי. נוסח מתוקן להצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שינויים בפעילות ועדת הבחירות המרכזית והרכבה), התשפ"א–2020, שמספרה פ/2118/23. הודעות שר הבריאות חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין על מסקנות הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה בעקבות דיונים מהירים בהצעותיהם של חברי הכנסת תמר זנדברג ואוסאמה סעדי בנושאים: חובת פינוי של חולי קורונה למלוניות בתוך זמן קצוב; בחינת נוהלי הכניסה לארץ עבור בני זוג אשר לאחד מהם אין אזרחות ישראלית ועבור ילדיהם. הודעת שר הבריאות חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין על מסקנות ועדת הכלכלה, בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיקי לוי, עודד פורר וטלי פלוסקוב בנושא: החשש מאובדן פרנסתם המוחלט וקריסתם של סוכני הנסיעות ונותני שירות תיירות חוץ והיעדר מתווה סיוע ייעודי עבורם. מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אלעזר שטרן בנושא: מאבק נציגי הלוחמים והמשפחות השכולות של הקרב בג'נין נגד הסרט ג'נין, ג'נין. תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2020. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל ובין ממשלת איחוד האמירויות הערביות בדבר שיתוף פעולה בתחומי השיפור והפיתוח של מדע וטכנולוגיה מתקדמת. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה למזכירת הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. כישלון הממשלה בהעברת תקציב מדינה והפקרת האזרחים נוכח משבר הקורונה; << נושא >> << נושא >> 2. כישלון הממשלה בהתמודדות עם המצוקה הכלכלית בחברה הערבית, אשר התעצמה עם משבר הקורונה; << נושא >> << נושא >> 3. מדיניות מפלה של רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים, וההסתה לגזענות מצד חברי סיעת ש"ס כלפי עולי ברית המועצות לשעבר << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים להצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן – הצעת סיעת יש עתיד-תל"ם, שכותרתה: כישלון הממשלה בהעברת תקציב המדינה והפקרת האזרחים נוכח משבר הקורונה. יכבד אותנו בהצגת הצעת האי-האמון חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, גברתי מזכירת הכנסת, אדוני השר, חברות וחברי כנסת נכבדים, תקציב המדינה האחרון שעבר היה בשנת 2018. מאז נכנסה מדינת ישראל לסחרור של שלוש מערכות בחירות, והמשק הישראלי הופקר על ידי הממשלה. ברור לכל אחד מהיושבים כאן שללא תקציב מדינה האזרחים מופקרים, תהליך השיקום של היעדר תקציב בתקופת המשבר הזאת יהיה ארוך וקשה, ומי שישלם את המחיר יהיו אנחנו, הילדים שלנו, אתם, כל אחד מהצופים אזרחי מדינת ישראל, הילדים, ואולי גם הנכדים. לפני כחודש ימים התוודענו כולנו לאותו סרטון מזעזע וקורע לב של בעל חנות הנעליים ברחוב אלנבי שקצה נפשו במצב, ובצעד של ייאוש החליט להשליך את כל הסחורה שלו לרחוב. זעקתו של אותו בעל חנות היא זעקתם של כ-80,000 אנשי עסקים שהעסקים שלהם ייסגרו עד סוף השנה. אף אחד לא מאשים את הממשלה הזאת בנגיף הקורונה, אבל למען השם, מה אתם באמת שווים כממשלה אם את הדבר המחויב בכלכלה – העברת תקציב – אתם לא מצליחים לעשות? אנחנו מגישים אי-אמון היום; אתם – הממשלה, מגישה יום-יום אי-אמון באנשי עסקים, באזרחי המדינה, במדינה כולה. למרבה הצער, התרגלנו למציאות פוליטית דמיונית שבה נדמה ששום דבר כבר לא מפתיע אותנו. ובכל זאת, אני רוצה להזכיר לכם, חבריי שרי הממשלה שכנראה לא מופתעים מכלום: המשק הישראלי נמצא תחת הנשמה מלאכותית, ומכל החמצן שלו הולך ואוזל. המדינה תחת מגפה, ואתם לא עושים את הדבר הראשון והחשוב שאתם מחויבים אליו – להעביר תקציב. אני רוצה להזכיר לכם, חבריי, תקשיבו, חברי וחברות הכנסת, המשק הישראלי חי מיום ליום בלא תקציב כבר שנתיים. זאת תהיה השנה השלישית ללא תקציב – אירוע כלכלי חסר תקדים. צפי האבטלה לשנת 2021-2020 עומד על 12% – עוד 200,000 מובטלים. צפי הצמיחה לשנה הקרובה עומד על 3% – מחצית מהצפי המקורי, שעמד על 6%. המשק הישראלי חוטף על שמאל ועל ימין, חי בעלטה מוחלטת ומתכווץ מיום ליום. צפי הגירעון לשנה הקרובה עומד על 14%. ריבונו של עולם, טירוף. החוב תופח לכ-150 מיליארד ש"ח, אתם מבינים את זה? דווקא בקטסטרופה הזאת מצאתם לנכון להקים ממשלה של 36 שרים וסגני שרים. אני פונה לאנשי כחול לבן, שעד לא מזמן היינו כתף אל כתף: אתם יכולים לצייר את עצמכם כמגיני הדמוקרטיה וכאבירים על הסוס הלבן שמצילים את המדינה – אתם לא. אם תקציב המדינה לא עובר, זה בראש ובראשונה בגללכם. המאוויים של ראש הממשלה – ואני מכבד אותו – המאוויים הפוליטיים שלו הם מאוד ברורים. הם ידועים מראש. אבל הוא מצליח כי אתם נותנים לו; כי אתם, כחול לבן, מאפשרים את זה. חשבתם שנגיף הקורונה הוא הנגיף המידבק? לא. מסתבר שהחיידק הפוליטי, אדוני היושב-ראש, הרבה יותר מידבק, וכנראה שאתם נדבקתם בחיידק הזה, ובמקום להיאבק למען המשק אתם מפקירים אותו. זאת לא חוכמה לעלות לכאן לדוכן פעם בשבוע ולהתנצח עם נציגיו של ראש הממשלה. המדינה הזאת צריכה פתרונות, ותקציב מדינה הוא הראשון שבהם. התקציב הזה תקוע, כן, בראש ובראשונה, חבריי מכחול לבן, בגללכם. מחר תשובו ותשבו בישיבת חירום ותדונו במצב, וגם אז תמצאו איזה שביל עקלקל שייתן לכם עוד כמה רגעים של תהילה במשרדים שלכם. ואני אומר את זה לכם בצער גדול, חבריי מכחול לבן. זכרו: יש לכם הזדמנות ביום רביעי. יש נושאים שהם ליבת העשייה הציבורית. אפשר להתווכח כיצד הם ייראו אבל אי-אפשר בלעדיהם. תקציב המדינה – אפשר להתווכח, אבל הוא הליבה החשובה ביותר במדינה. תקציב מדינה. לא משנה, זה לא סיפור של קואליציה ואופוזיציה, זה סיפור של מדינה, מדינה חפצת חיים, מדינה שלא רוצה להרוס את הכלכלה שלה. אי-אפשר לעשות במציאות הזאת עכשיו copy-paste, לקחת את התקציב של 2018, לעשות "ראה וקדש" ולהעביר אותו עכשיו. אתם צריכים לחשוב גם על להעביר תקציב וגם על האתגרים שנמצאים בתוך תכנון התקציב הזה, ולצערי אתם לא עושים לא את זה ולא את זה. אני שומע כל מיני מונחים. תקציב המשכי זו המצאה של פוליטיקאים. אני לא מכיר איזה פרופסור לכלכלה שיודע להסביר מה זה תקציב המשכי. זו המצאה שלנו, הפוליטיקאים, במיוחד כשאנחנו לא מבינים שאנחנו פוגעים בציבור. בזמן האחרון הורגלנו לעוד כל מיני מונחים. אמרתי: תקציב המשכי, ראש ממשלה חליפי, מי יודע מה עוד נמצא לנו, אילו ביטויים חדשים בתוך הפוליטיקה הישראלית. ישראל של 2020 מתנהלת תחת תקציב של 2018. הגידול הטבעי במשק אמור להתרחב בכ-20 מיליארד שקלים בשנה. אנחנו לא רואים את זה. אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש: אתה ודאי מכיר את השלטון המקומי, אבל אם בשלטון המקומי לא מעבירים תקציב – שוסטר, אדוני השר, נכון? אתה מכיר את זה: אם לא מעבירים תקציב עד 31 במרץ, המועצה הלכה הביתה. אצלנו כבר שנתיים אין תקציב, ושום דבר לא קורה. לכן אני פונה אליכם, חבריי, אני לא רוצה לעמוד כאן ולהתנגח בראש הממשלה. אני מזכיר לכם: אתם חלק מהממשלה הזאת. האחריות היא בראש ובראשונה עליכם. עליכם, אנשי כחול לבן, ואני מכיר אתכם. אני מכיר גם את אנשי הליכוד, ולא רוצה חלילה להטיל דופי באף אחד, אבל היות שאיתכם רצנו לבחירות ואיתכם אמרנו את הדברים לאזרחים – יש עכשיו הזדמנות פז. תבואו ותגידו: לא מצביעים ולא יושבים בממשלה הזאת אם אין תקציב. אתם יודעים מה קורה ברשויות? אתם יודעים איך ראשי הרשויות עובדים כל כך קשה כי רוב התקציבים שהובטחו להם, בדברים הקטנים, ברווחה ובחינוך, התקציבים השגרתיים שבלעדיהם אי-אפשר לזוז – כמה ילדים בסיכון נמצאים בעוד יותר סיכון, כמה קשישים נמצאים בסיכון אמיתי, כמה הועדות, למי שיודע מה זה: כשרוצים להעביר קשיש לבית אבות מחכים שמשרד הבריאות יעביר את התקציב – כמה דברים כאלה תקועים כי אין תקציב? אז כמו שברשויות המקומיות החרב מתנופפת מעל ראשו של ראש הרשות ומעל המועצה, ואם הוא לא מעביר תקציב הוא הולך הביתה, אז אני מקווה שיהיה בכם הכוח, אנשי כחול לבן, להגיד לממשלה הזאת, שאתם חלק ממנה: לא עוד. אנחנו לא ניתן להמשיך את הסאגה הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. אנחנו עוברים מכאן להצעת האי-אמון של סיעת הרשימה המשותפת, שכותרתה: כישלון הממשלה בהתמודדות עם המצוקה הכלכלית בחברה הערבית, אשר התעצמה עם משבר הקורונה. אני מזמין את חבר הכנסת אנטאנס שחאדה להציג את הצעת האי-אמון. בבקשה. << דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שלשום נרצחו עוד שלושה צעירים ערבים בצפון. בזה עולה מניין ההרוגים בשבוע האחרון בלבד לתשעה נרצחים, ומתחילת השנה – לכ-90 נרצחים, נוסף ליותר מ-100 הרוגים בשנה שעברה. לא אחזור כאן על קלישאות וסיסמאות. המספרים מדברים בעד עצמם. זה לא רק אוזלת יד וזה לא רק הפקרות פושעת, זה לא רק חוסר משאבים ולא רק רשלנות. המספרים אכן משקפים את המדיניות. כנראה הממשלה מעוניינת בהמשך ההרג והרצח בחברה הערבית, מעוניינת בכאוס ובהתפוררות החברה. אחרת, היא אכן הייתה פועלת, מרסקת את ארגוני הפשיעה ומציעה במקביל תוכנית רצינית וכנה להתמודדות עם האלימות הגואה בחברה הערבית, אך היא בוחרת לא לעשות כלום. ראינו את התוכנית הממשלתית למיגור הפשיעה והאלימות שהכין צוות המנכ"לים. אני אומר לכם שתוכנית זו, אין בה כל חידוש רציני ודינה להיכשל. התוכנית משקפת את אותה מנטליות אוריינטליסטית קולוניאליסטית כלפי האזרחים הערבים. היא מושתתת על התפיסה שסיבות האלימות מקורן בחברה הערבית עצמה. היא אינה בוחנת בשום שלב את המדיניות ואת תפקיד המוסדות במציאות העכשווית. התוכנית עדיין תופסת שתחנות המשטרה הן חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. כי ניסינו תחנות משטרה ביישובים ערביים. ניסינו פתיחת תחנות משטרה וראינו איך האלימות ממשיכה לגדול ואיך המשטרה אינה פותרת את הבעיה הזאת. אבל מכיוון שאנו רוצים לשים קץ לתופעה המבעיתה של אלימות ופשיעה בחברה הערבית, אנחנו כנים עם האזרחים הערבים ואומרים בגלוי שהתוכנית אינה מספקת ואינה מיועדת לטפל בבעיות האמיתיות. היא תוכנית, או עוד תוכנית, ליחסי ציבור ותו לא. הממשלה – יש לה את הכלים, יש לה את הידע, יש לה את הניסיון, יש לה את המוסדות, יש לה כל מה שצריך, אבל בכל זאת מה שחסר זו החלטה פוליטית ורצון כן למגר את התופעה. הזנחה פושעת זו קיימת גם בתחום טיפול הממשלה בהתפשטות מגפת הקורונה בחברה הערבית, חבריי חברי הכנסת. אנחנו עדים, חס וחלילה, לגל שלישי או לניצני התפשטות חדשה של המגפה ביישובים הערביים, ובכל זאת הפרויקטור נוטה להאשים את החברה הערבית בניצני ההתפשטות החדשה. אומנם חלק מגורמי ההתפשטות אכן מקורם בחתונות ובדפוסים חברתיים בחברה הערבית, וכאן זה המקום לקרוא עוד פעם לעמנו, לחברה הערבית: תפסיקו עם החתונות. תפסיקו עם כל גורם שיכול להוסיף להתפשטות המחלה – ולהישמע להוראות וכללי משרד הבריאות. אבל אין זה אומר שהממשלה ממלאת את תפקידה או מספקת תוכנית מערכתית נאותה לטיפול בהתפשטות הנגיף בחברה הערבית. להאשים את החתונות זו לא תוכנית עבודה. אנחנו דרשנו לפני חודש ונמשיך לדרוש תוכנית מפורטת – הרי יש תנאים, וזה ידוע – תוכנית הסברה רחבה בשפה הערבית, שישתתפו בה מומחים לבריאות הציבור, רופאים ערבים, ולא חסרים לנו. ולדבר יום-יום לחברה הערבית ולהתריע מפני המגפה הארורה הזאת, במיוחד בבואנו לחורף, כשהתפשטות קורונה עם שפעת יכולה להיות שילוב קטלני במיוחד. ביקשנו תוכנית בדיקות רצינית, יום-יומית, בחברה הערבית, ושיפור בתשתיות הבריאות ביישובים הערביים. תשתיות הבריאות לקויות בחברה הערבית. רק בנצרת יש בתי חולים. אין קופות חולים בפריסה הנאותה לפי מספר תושבים ביישובים הערביים. ביקשנו ונמשיך לבקש לתת את הכלים הדרושים לרשויות המקומיות הערביות. לא ייתכן. זה בלתי נתפס שרשויות מקומיות ערביות שאין להן משאבים כלכליים, חסרים להן תקציבים, מתחננות יום-יום לתקציבים ולכלים, כוח אדם, אמצעים ומתקנים. אין להן יכולת לטפל במגפה, והממשלה רוצה להטיל עליהן עוד ועוד אחריות. אנחנו מסכימים, אבל תנו להן את הכלים. אנחנו מבקשים גם לתת מענה למצוקה הכלכלית שמתפשטת בחברה הערבית, כי בלי פתרון למצוקה הכלכלית אי-אפשר למגר את הקורונה. אנחנו מדברים על אבטלה גוברת, אבטלה גואה בקרב צעירים, נשים, בקרב גברים, והממשלה צריכה לשים לב להבדלים – לדוגמה בהרכב, העסקים בחברה הערבית משאר החברה. כך לדוגמה, ואני מצטט דוח של משרד הכלכלה מ-2017, שימו לב, חברים: 31% מהעסקים בחברה הערבית הם בתחום הבינוי לעומת 11% בחברה היהודית; 26% – בתחום המסחר; תחבורה – 11% לעומת 4% בחברה היהודית; 64% מהעסקים בבעלות ערבית נמצאים במחוז הצפון, החלש ממילא. אם נוסיף את המבנה, דפוסי העסקים ואת העסקים שנפגעו הכי הרבה בתקופה הזאת: תיירות, מסעדות, שירותים, תחבורה, רואים שהפגיעה אנושה בכלכלה הערבית. בלי מענה אנשים ייאלצו ללכת לעבודה. לא יקשיבו ולא ימלאו את החלטות משרד הבריאות, לצערי. לכן, בלי זה אין פתרון גם לקורונה. אבל, חבריי חברי הכנסת, אנחנו לא מדברים על משהו חדש לגבי המדיניות הכלכלית כלפי האוכלוסייה הערבית. כבר שנים, כל שנה, אנחנו מדברים על הצורך בפיתוח הכלכלה הערבית. פיתוח בר-קיימא זה לא רק תקציבים לרשויות המקומיות. לפיתוח כלכלי יש תנאים. אין אף סטודנט לתואר ראשון בכלכלה שלא יודע מהם התנאים לפיתוח כלכלי. זה הגברת פריון העבודה, הגברת ההשתתפות בכוח העבודה, הכנסה, הקמת אזורי תעשייה, תשתיות, תחבורה. אבל במקום זה היינו עדים בשנים האחרונות רק לתוכנית 922, ואני לא אפתיע אף אחד שהתוכנית הזאת נכשלה בשינוי המצב הכלכלי ברמת הפרט. תוכנית זאת הכרחית לטיפול בבעיות הכלכליות בחברה הערבית, אבל אינה מספקת כי היא מיועדת לגשר על פערים תהומיים בתקציבי הרשויות המקומיות, של עשרות שנים. מה שקרה בפועל, הממשלה הקצתה כמעט 10 מיליארד שקל, ובפועל בחמש השנים מה שהוצא בפועל זה כמעט 4 מיליארד שקל בלבד, עם התחייבות להרשאה של עוד 2 מיליארד שקל. ואז אנחנו מגיעים ל-6 מיליארד שקל, 60% מהתוכנית בחמש שנים, לכמעט 65 רשויות מקומיות ערביות, שזה 1.2 מיליארד שקל בשנה. זה כלום, זו טיפה בים. זה לא יכול לחולל שום שינוי כלכלי. כדי להמחיש את הטענה, אדוני היושב-ראש, בוא נסתכל על המציאות ועל נתונים כלכליים של החברה הערבית בעשור האחרון. אם אתם זוכרים, ב-2007 או ב-2009 הוקמה הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית. הופעלו כמה תוכניות, הוקמה, אם אתם זוכרים, חברת אל בוואדר. ההון של החברה היה אמור להגיע ל-180 מיליון שקל. חמש שנים לא השקיעה באף מיזם בחברה הערבית. היא נכשלה כישלון חרוץ, כי המנטליות לא התאימה לחברה הערבית. ומה עוד, החברה הוציאה כמעט 35 מיליון שקל על דמי ניהול בחמש שנים, והתוצאה היא אפס. אם אנחנו משווים, אדוני היושב-ראש, לדוגמה, אחוז ההשתתפות בכוח העבודה, שימו לב, בשנת 2006 – 40% השתתפות בקרב האוכלוסייה הערבית, כמעט 59% בקרב החברה היהודית, פער של 19%; ב-2013 – 45%, כמעט 46% בקרב החברה הערבית, לעומת 67% בקרב החברה היהודית, הפער עלה ל-21%; בשנת 2009 הפער ברמת ההשתתפות עלה לכמעט 23%. הפערים מתרחבים גם באבטלה, גם בהכנסה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2017, הנתון האחרון הזמין, הכנסה של משפחה ערבית – 59% ממשפחה יהודית, 12,900 שקל לעומת כמעט 22,000 שקל. שלא לדבר על פילוח מועסקים לפי ענפים כלכליים, משלחי יד: עדיין 60% מהגברים הערבים עובדים במשלחי יד של בינוי, תשתיות, משלחי יד בלתי מקצועיים, לעומת כמעט 15% בחברה היהודית. אלה הפערים, על זה הממשלה צריכה לתת מענה, לתת תשובות ולתת תוכנית אמיתית לפיתוח הכלכלה הערבית. אדוני היושב-ראש, אני מסיים. פיתוח כלכלי פירושו שינוי מדיניות יסודי. בין היתר, השקעה והקמה של אזורי תעשייה, מה שנקרא עכשיו בישראל פארקי תעשייה. זה התפתח, ועדיין אין לנו אזורי תעשייה ותעסוקה מודרנית, תעשייה מתקדמת, פיתוח תשתיות ותחבורה, פיתוח הון אנושי, רמת השכלה ותמהיל ההתמחויות בבתי הספר ובאקדמיה, במיוחד בקרב נשים, כדי לתת להן אופק שונה, אופק חדש ואפשרות להשתלב בשוקי העבודה המשתנים במדינת ישראל בשנים האחרונות ובשוק הגלובלי. יש פה המשך של מנטליות ורצון לשמר את התלות של הכלכלה הערבית בכלכלה הישראלית, ואת הנחיתות. אני לא רוצה לצטט מחקרים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת שחאדה, אתה כבר בחריגה. << דובר_המשך >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה, אני מודה לך. אני מסיים. על כן, לנוכח המציאות הקשה הזאת, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש שתתמכו בהצעת האי-אמון, כי גם לנו מגיע עתיד טוב יותר, מפותח יותר ובלי פשיעה ואלימות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שחאדה, ואני מזמין את השר במשרד האוצר יצחק כהן להשיב בשם הממשלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> היום הוא משיב בתוארו כשר במשרד האוצר, כי הנושאים הם – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני לא מקפח אותו בכלל. מסתבר שעל מדיניות משרדו אין טענות. אין אי-אמון במדיניות משרדו. יש טענות בנושאים האוצריים, והוא נמצא כאן לצורך העניין הזה. בבקשה. << דובר >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הצעות האי-אמון – להזכירכם, מדינת ישראל נכנסה למשבר הכלכלי במצב טוב. הפתיחה הייתה פתיחה טובה, הנתונים המקרו-כלכליים היו מצוינים, הצמיחה הייתה גבוהה, רמת החוב הייתה נמוכה ושיעור האבטלה היה בשפל. תנאי הפתיחה הטובים הללו אפשרו למשק להתמודד עם הפגיעה בכלכלה העולמית עקב מגפת הקורונה, הסגרים וההגבלות. המדיניות הכלכלית שלנו מתמקדת בארבעה צירי פעולה: ציר פעולה ראשון: מציאת האיזון בין השיקולים הבריאותיים לשיקולים הכלכליים. בדיוני הממשלה והקבינט אנו מציגים נתונים וחלופות על מנת לאפשר לגבש מתווה פעולה שישמור על בריאות האזרחים עם הפגיעה המינימלית שניתן בצמיחה ובכלכלה. ציר פעולה שני, אדוני היושב-ראש: הממשלה אישרה תוכנית כלכלית להתמודדות עם הקורונה בהיקף חסר תקדים, בהיקף של מעל 5% תוצר, מענה מיידי. מערכת הבריאות שלנו חזקה ומתמודדת עם המשבר הבריאותי בצורה טובה. על מנת לחזק אותה מקצים משאבים רבים לטובת ציוד רפואי, צוותים, ציוד מיגון, הגדלת מספר הבדיקות, כוח אדם, וכן משרדי הממשלה וגופים נוספים הנדרשים לצורך התמודדות עם המשבר הגדול הזה. רשת ביטחון סוציאלית – אנחנו מעניקים מיליארדי שקלים ותשלום דמי אבטלה לעובדים שיצאו לחל"ת; מענקים לעידוד החזרת עובדים ולשימור עובדים; הקדמת תשלומי מס הכנסה שלילי; סיוע למגזר השלישי ועוד המון המון תוכניות. מענה לעסקים – פרסנו רשת ביטחון עד יוני 2021 לעסקים, עם מענק לסיוע בהוצאות קבועות והחזרי ארנונה. הרחבנו מסלולי סיוע לעסקים במשרד הכלכלה והחלטנו על הקלות ברגולציה. האצת הצמיחה – פרויקטים בתחום ההייטק, הדיגיטציה והתשתיות, לרבות תקצוב פרויקטי תשתית ביותר מ-5 מיליארד שקלים, שביצועם יאיץ את היציאה של המשק מהמשבר, וייצר מקומות עבודה. ציר פעולה שלישי, אדוני היושב-ראש: משרד האוצר נערך להעביר את תקציבי המדינה לשנים 2020 ו-2021. כן, אני חוזר: נערך להעביר את התקציבים. תקציב 2020 למעשה כבר מוכן; 2021 – בשלבי הכנה סופיים, לפי הלו"ז שפורסם, לפי לוחות הזמנים. בינתיים, על מנת לתת מענה למשרדי הממשלה, החלטנו על עדכון מסגרת התקציב הממשלתית. במסגרת זו הוחלט על מענק חד-פעמי לנכים, תקצוב של תוכניות במשרד החינוך, העלאת יהודי הפלאשמורה ותקצוב להחלטות ממשלה כמו סיוע לעוטף עזה וליישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. ציר פעולה רביעי – רפורמות לצמיחת המשק. לצד תקציב המדינה יוגש לאישור הממשלה והכנסת חוק הסדרים רחב, עם רפורמות חשובות לקידום התחרות. זה הזמן, אדוני היושב-ראש, לבקש מכל מי שיש לו אפשרות לזרז את תהליך קבלת התקציב שיעשה את זה, וגם את חוק ההסדרים. מדובר בהשקעה בתשתיות, סיוע למגזר הציבורי ויצירת מקומות עבודה חדשים במשק. את האמון שנותנים במדיניות הממשלה על רכיביה ניתן לראות מדי יום בשווקים הפיננסיים, כאשר איגרת חוב שלנו לעשר שנים נסחרת בשיעורי שפל היסטוריים של פחות מ-1% – תעודת כבוד. זו הבעת אמון גדולה במשק הישראלי מצד השווקים הגלובליים, שבאה לידי ביטוי גם בדוחות של חברות דירוג האשראי. אני מקווה מאוד, בעזרת השם, שבקרוב נשמע גם את התוצאה החיובית שלהם. אדוני היושב-ראש, אני חושב שעם כל ההתמודדות עם המשבר הקשה הזה, הממשלה עושה רבות, במיוחד משרד האוצר, כדי להתמודד ולסייע ולעזור לעם ישראל לצלוח את התקופה הקשה הזו. על כל פנים, אני מבקש מחבריי לדחות את הצעות האי-אמון ולתת כתף לממשלה. כולם צריכים להתאחד עד שנעבור את משבר הקורונה. יש זמן למחלוקות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מודה לשר יצחק כהן. מכאן אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית והאחרונה, הצעת סיעת ישראל ביתנו, שכותרתה: מדיניות מפלה של רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים, וההסתה לגזענות מצד חברי סיעת ש"ס כלפי עולי ברית המועצות לשעבר. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן להציג את הצעת האי-אמון, בבקשה. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכוון לדבר על חוק הדרכונים, חוק הדרכונים שעבר בקריאה ראשונה ב-8 במרץ 2017, וכשלושה חודשים לאחר מכן עבר בקריאה השלישית. החוק בא להיטיב עם עולים מכל המדינות, מכל הארצות, ולהעניק להם זכות לדרכון מתחילת הדרך. בין לבין התקיימו כמה דיונים בוועדת הפנים של הכנסת בראשות חבר הכנסת דאז מר דודי אמסלם, ובאותם דיונים השתתפו נציגים של כל הרשויות ושל כל הגופים: רשות האוכלוסין, משרד החוץ, משרד המשטרה, הסוכנות וגופים נוספים. אף אחד לא הביע שום התנגדות, אלא להפך – כולם תמכו. הגדיל לעשות ואמר יושב-ראש הוועדה מר דודי אמסלם באחד הדיונים האלה, ואני מצטט: אני מציע שקודם כול כשעולה בא לארץ הוא יקבל דרכון כמו כל אזרח. אני חושב – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> השר אמסלם, מצטטים אותך. זו זכות גדולה. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני חושב שזה גם עניין של כבוד. אתם קודם כול מכבדים אותו ולא מתחילים לחשוד בו עוד לפני שנחת בארץ. נניח שהוא מקבל דרכון לעשר שנים, ומסתבר, אחרי עשר שנים, שהוא בכלל לא היה פה והוא בא לחדש אותו, אז יאמרו לו בחידוש שהוא בכלל לא היה פה, ואז באמת אין סיבה לתת לו. בהצבעה במליאת הכנסת בקריאה שלישית 26 חברי כנסת הצביעו בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אגב, הפרקטיקה שהייתה נהוגה עד אז נקראת "מאכעריי", כלומר גן עדן למאכערים. הרי מה היה קודם, לפני קבלת החוק? הייתה תקנה שלכל שר מותר להמליץ על עולה חדש שלא יצטרך לחכות שנה במדינת ישראל, ועל פי המלצת השר הוא יקבל דרכון. מצוין. כל עולה שהשר חפץ ביקרו אכן קיבל דרכון. חלק מאלה שקיבלו דרכונים אז הם באמת אנשים ראויים, שכבוד למדינת ישראל שהם נושאים דרכון ישראלי, אבל בתוך עמי אני חי, ואני יכול להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שהיו כמה וכמה שלא היו ראויים לכבוד הזה. מה שמעניין, מי היו שתי המפלגות שהצטיינו במתן אותן המלצות לקבלת דרכונים? אני בטוח שאף אחד לא יוכל לנחש. שתי המפלגות שהצטיינו היו קודם כול מפלגת הליכוד ואחר כך ש"ס. אלי ישי, שר הפנים דאז, חתם על 33 המלצות; אחינו יעקב מרגי, שאז היה שר הדתות, חתם על 11 המלצות, וכך זה התנהל. לגמרי במקרה, לאחר מכן – סליחה, אבל נעזוב את זה ונלך לחוק ביטול הדרכונים, שהוא הונח על שולחן הכנסת ב-14 בספטמבר 2020 על ידי חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. לגמרי במקרה, מייד לאחר שהחוק הזה הונח בכנסת, אחד משונאי העולים מחבר המדינות באופן כללי ושונא ישראל ביתנו ואביגדור ליברמן במיוחד, רביב דרוקר, מתחיל לעבוד על כתבה בנדון. התולדה של השנאה הזואולוגית הזאת כלפי העולים הופיעה על המרקע בתאריך 25 באוקטובר – שידור שכולו גזענות, שנאה וסילופים. מה הייתה הזעקה של אותה עלילת דם שראינו בטלוויזיה? אתם, אזרחי ישראל, אתם פראיירים. הרוסים האלה בכלל לא התכוונו לחיות בארץ, הם פשוט ניצלו את מדינת ישראל, קיבלו דרכונים וברחו אחרי שקיבלו סל קליטה בסך 9 מיליון שקל. אז בואו נעשה סדר. לפי בדיקות שערכתי מול שגרירויות של האיחוד האירופי, כחצי מיליון ישראלים אזרחי ישראל פנו לשגרירויות של רומניה, הונגריה, בולגריה, צ'כיה, סלובקיה, ליטא, לטביה, פולין, גרמניה וכו' לקבלת דרכון מאותן מדינות נוסף לדרכון הישראלי שלהם, על בסיס העובדה שסבא או סבתא שלהם חיו באותן מדינות – חלק, אגב, לפני 100 שנה – ואחר כך עלו למדינת ישראל. אף אחד מאותם ישראלים לא מתכוון להשתקע באותן מדינות. גם אותן מדינות, אף אחת מהן לא פראיירית, גם הם מבינים שאף ישראלי לא מתכוון להשתקע שם. מדוע עושים את זה אזרחי ישראל? ברור, על מנת להקל את הנגישות לאיחוד האירופי, על מנת להקל את התנועה בין המדינות בתוך האיחוד האירופי. חלק מהם גם מקבלים לימודים חינם באוניברסיטה על אדמת אירופה וכך הלאה. ומדוע המדינות מסכימות שאותם אזרחי ישראל יקבלו דרכון, למרות שהן מבינות שאף אחד מהם לא מתכוון להשתקע שם? כי הן חושבות שככה הן מייצרות קשר חזק יותר, מייצרות דחף נוסף לבקר באותן מדינות. וכמובן, דרכון מבטיח תיירות לכל האיחוד האירופי, ולפעמים רכישת נכסים או השקעות כאלה ואחרות, ומשפר את תדמיתם בעיני ישראלים שאין להם דרכון זר. עם התופעה הזאת לרביב דרוקר אין שום בעיה. חצי מיליון ישראלים שמקבלים פתאום דרכון פולני או רומני – אין שום בעיה, כמו שאין לו אגב שום בעיה שיש כ-600,000 ישראלים שחיים דרך קבע בחוץ לארץ, בעיקר בערים כמו ניו יורק, העיר היהודית הגדולה בעולם, בלוס אנג'לס, בטורונטו, בפריז, בלונדון, בברלין. 600,000 ישראלים, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים באותן מדינות או באותן ערים. אין לו גם שום בעיה, בנוסף, עם תופעה אחרת: לא שמעתי שלרביב דרוקר יש בעיה שיותר משליש של אזרחי ישראל פטורים מכל החובות. הם לא צריכים לשרת בצה"ל או בשירות לאומי, חלק גדול מהם לא עובדים או עובדים בשחור, גם זה מקובל עליו ואין שום בעיה. אבל כשאני חוזר לסיפור הדרכונים, ברור שמדובר בשידור מוזמן, מגמתי, עם ריח של גזענות ודעות קדומות. הרי ברור שחלק גדול מאלו שקיבלו דרכונים וחזרו הם אנשי עסקים מהשורה הראשונה, שמתרוצצים בין מוסקבה לתל אביב לבייג'ינג ללונדון לניו יורק, ואין שום אפשרות שהם יחיו פה שנה ברציפות; חלק מהם אומנים שמופיעים בכל העולם. דרך אגב, אחד השמות שהוזכר באותה כתבה השקיע במדינת ישראל, בתעשייה ובסטרטאפים רק בשנים האחרונות כ-50 מיליון דולר. אני כבר לא מדבר על אלו שרכשו נכסים ושילמו מס רכוש לקופת המדינה – תאמינו לי, כספים הרבה יותר גדולים מאותם 9 מיליון שקל. כך היה מימים ימימה. אני אתן רק דוגמה אחת: איש עסקים בין-לאומי ידוע, שאול אייזנברג, ז"ל, קיבל אזרחות ישראלית, דרכון ישראלי, ב-1950. רצו שהוא יעביר את מרכז חייו למדינת ישראל, וב-1968 מצביעה כנסת ישראל על חוק מיוחד, חוק אייזנברג. גם אחרי שהוא עולה ארצה והופך לעולה חדש, רוב ימות השנה הוא כמובן מבלה בין יעדים שונים בעולם, אבל במשך 18 שנה, כשהוא נוסע בכל העולם, הוא מספר לכולם בגאווה שהוא נושא דרכון ישראלי. על כך הוא סיפר בעצמו באחד הראיונות בתקשורת. לכן צריך להבין שמדינת ישראל זו ארץ קולטת עלייה. עד היום למדינת ישראל עלו כ-3.3 מיליון עולים, כמעט מחצית מהאוכלוסייה היהודית החיה היום במדינת ישראל. הלוואי שהיינו משכילים להדק את הקשר עם שמונת המיליון הנותרים בכל מיני קהילות מפוזרות בעולם, והיינו מוותרים על צרות עין ודעות קדומות כלפי קהילות שונות ודואגים לברך כל עולה ללא קשר למדינת מוצאו; והלוואי שהיינו מצליחים להביא למציאות של עשרה מיליון יהודים במדינת ישראל. היוזמה לביטול חוק הדרכונים, תוך כדי ניסיון להכתים קהילה שלמה שחיה כאן, עובדת, משלמת מיסים, משרתת בצה"ל, עושה מילואים, היא יוזמה פסולה. וקואליציה שעומדת מאחורי אותה הצעת חוק לא ראויה לשום אמון. אני יכול רק להגיד, אדוני היושב-ראש, שאת הנתונים על הדרכונים אנחנו ציינו על סמך פרסום בעיתון גלובס עד 2014. פנינו אליך לאשר שאילתה דחופה, להבין מה קרה בין 2014 ל-2017, כמה דרכונים ומי העניק באותם שלוש שנים. לצערי לא אישרת את אותה שאילתה דחופה, לא ברור לי מאיזה שיקולים. אני רק יודע דבר אחד: גם הליכוד וגם כחול לבן דואגים פעם אחרי פעם לפני הבחירות לפנות לאותם עולים, להופיע בכל כלי התקשורת ולספר כמה אתם אוהבים אותם. אנחנו נדאג לפני הבחירות הבאות להזכיר בדיוק איך התנהלתם ואיך התנהגתם בפועל. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה לחבר הכנסת ליברמן. הייתי קורא להשיב לשר רביב דרוקר, אבל אז נזכרתי שהוא לא שר, אז אני מזמין את השר דוד אמסלם להשיב בשם הממשלה, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה same same. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> השר אמסלם אוהב לענות בשם הטלוויזיה כל הזמן. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היות שאתה הערת את הערתך, חבר הכנסת שטרן, אז אני אגיד לך שאני אוהב לענות כאן בגלל שאין לנו ערוצי טלוויזיה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אין לכם? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כל ערוצי הטלוויזיה הרי מגויסים באופן מלא. אז הציבור לא מכיר את הנתונים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> גם ערוץ 20? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אז לכן פעם בשבוע אני עולה, מסתכל על המצלמה ואומר להם: חבר'ה, בואו אני אספר לכם את האמת, מה שאתם לא שומעים בערוצים המגויסים. הרי אתה יודע לבד – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אין לכם ערוץ, אין לכם עיתון? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הרי אתה יודע לבד, אני לא צריך לספר לך. עכשיו אני רוצה, ברשותך – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני ראיתי את ראש הממשלה, דודי, כאן – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל, ברשותך, עזוב, זו הייתה הערת אגב, שאתה מכירים אותה, אתם יודעים אותה. לא חידשתי לכם דבר וחצי דבר, אבל בואו נתקדם. אני רוצה לענות לחבר הכנסת ליברמן, ואחרי זה יש לי עוד נושא חשוב שאני רוצה גם להתייחס אליו. תראה, אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת ליברמן: היה לי כבוד ועונג לקדם את החוק בוועדת הפנים. כמדומני, הגיש אותו חבר הכנסת פורר, ואני נרתמתי לעניין, בגלל שאני חושב – ככלל, אני חושב שמדינת ישראל שייכת לכל העם היהודי בעולם, לא רק לאלה שגרים כאן, וכבוד הוא לנו שיהודי מגיע ארצה. המדינה קמה בשביל זה, זו הייתה המשימה המרכזית שלה. ולכן אני חשבתי שבוודאי, כשאנחנו מקבלים יהודי בארץ ישראל אנחנו צריכים לכבד אותו, ולא לקבל אותו כחשוד ולא לתת לו איזה משהו על תנאי – נותנים לו את תעודת הזהות שלו, את הדרכון, כמו כל אחד שגר פה. דרך אגב, הוא גם יכול להצביע לכנסת, לדעתי אפילו למוחרת. אין שום סיבה שלא. בגלל שלנו יש את חוק השבות, אנחנו לא צריכים שמישהו יבוא ויתחיל עכשיו לעבור איזה סטאז' לגבי האזרחות שלו. אתה יהודי – זה המקום שלך. ואנחנו מעודדים – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> שלושה חודשים הוא לא יכול להצביע. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> יכול להיות. גם פה אפילו אני זוכר שהיה לנו בוועדה – אני אומר שכתפיסת עולם, בוודאי ובוודאי אנחנו גאים בכל יהודי שמגיע לארץ ישראל ומחזק את המדינה. דרך אגב, לא משנה מאיפה הוא בא – מאתיופיה, מברית המועצות או ממרוקו; זה לא חשוב, זאת מדינת היהודים. לכן אני ראיתי אז כבוד גדול, אני התחברתי לנושא ישר כשעודד דיבר איתי, אני ראיתי באמת גאווה גדולה לקדם את החוק הזה. עכשיו, רוב היהודים שעולים ארצה נשארים בארץ. הם עולים מטעמים כאלה ואחרים, הם רוצים לגור בארץ ישראל עם שאר אחיהם היהודים. יש תמיד מיעוט שתמיד מנצל, בכל סוגיה, איזושהי פרצה כזו. אז שאלתי את עצמי: אתם יודעים מה, בואו נניח שיש כמה אנשים במדינת ישראל שבאים, נוחתים, לוקחים דרכון ונוסעים. מה האסון הגדול שקרה במדינת ישראל? אז יש יהודי בעולם שמסתובב עם עוד דרכון, ואם חס ושלום קרה לו במדינה שלו איזשהו משהו, אז הוא ישר נכנס לארץ, יש לו איך להגיע בחזרה לארץ ישראל. אז לכן אני רואה בזה דבר שהוא בעצם חשוב, אני לא רואה בזה שום פסול, וגם אמרתי: אם יש ניצול כזה או אחר, אני לא חושב שבשביל זה צריך לשנות את כל את כל השיטה והסיסטם. אני רק אנחם אותך בדבר קטן, חבר הכנסת ליברמן, כשעסקתי בתחילת הדרך, לפני הרבה שנים, בעליית יהדות אתיופיה, אז יום אחד בתחילת כהונתי בכנסת העלו אותי עם דרוקר לאיזה ריאיון בגלי צה"ל, והוא בכלל היה נגד זה שנעלה אותם כי הוא טען שאנחנו מעלים חצי אפריקה לישראל. אז אם אני אספר לך איך הבן אדם תופס יהודים בעולם – הוא גם נהיה לי רב ראשי, הוא גם יודע מי יהודי ומי לא. אני לא מתיימר לקבוע מי יהודי , אני לא יודע. יש הלכה, יש רבנים. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא חשוב. יהודי, דרך אגב – פורר, אתה יודע לבד, אני לא נכנס לעניין – יהודי זה קודם כול הגדרה הלכתית. אבל מעבר לזה, יש לנו את חוק השבות וכו'. אבל אני לא מתיימר גם לקבוע מי כן, מי לא. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> את זה עושה השירות הקונסולרי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל בוודאי ובוודאי אל תתרשם ממר דרוקר, בגלל שמר דרוקר לא אוהב יותר את האתיופים, לדעתי. לכן אל תתרגש מזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את מי הוא אוהב? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בכלל, דרך אגב, אני גם מציע עוד דבר: במסגרת הדיון, אביגדור ליברמן, אני מציע לך לא לדחוף את החרדים בכל חור שלא שייך. אתה דיברת על הדרכונים, בוא נישאר על הדרכונים. אתה ישר, איכשהו, לא יודע איך, מסובב את זה. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני לא יודע איך – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בסוף יוצא שיש איזה שליש במדינת ישראל שלדעתך לא עובד ולא עושה כלום. תמיד אתה מגיע לנקודה הזאת. אין לי מושג למה. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> דודי, אני לא יודע למה במקרה ש"ס הגישו הצעת חוק כזאת. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני לא מכיר. דרך אגב, אני לא מכיר את הצעת החוק. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> היא הוגשה בכנסת הזאת על ידי מלכיאלי לבטל את החוק – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אז אמרתי לך מה אני חושב. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אז אני אומר לך מה אני חושב. דרך אגב, אני שואל בחיטים אתה עונה בשעורים. גם אם הם הגישו הצעת חוק כזאת, מה זה קשור עכשיו? הצעת החוק עצמה, לדעתי, לפי תפיסתי, גם היום היא לא נכונה, בגלל שאני חושב שאנחנו צריכים לעודד יהודים לעלות ארצה. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה חושב שמלכיאלי מגיש הצעת חוק ללא ידיעת אריה דרעי? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל מה זה חשוב? אבל, חבר הכנסת ליברמן, הרי כל הצעת חוק – – – << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה חושב שהוא מגיש את זה לבד, בלי משרד הפנים ואריה דרעי? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מה זה חשוב? גם אצלך לא מגישים לבד. לכן אני אומר: לא כל הצעת חוק שאתם מגישים אני מסכים איתה, וזה בסדר. אבל מכאן לקחת את זה – אז אני מציע: בוא נתמקד בחוק הזה, נשאיר אותו, בגלל שאני חושב שהוא חשוב, אני חושב שזה הכבוד שמדינת ישראל כמדינה נותנת לעם היהודי, לכל יהודי, בגלל שהמדינה, כפי שאמרתי, שייכת גם לאותו יהודי שעוד לא פה. הוא לא צריך, דרך אגב, לבקש אישור. הוא עולה למטוס, נוחת בארץ, דופק בדלת ואומר: הגעתי. וזו הגאווה שלנו כמדינה יהודית. דרך אגב, בגלל זה גם קיבלנו את חוק הלאום, אתם יודעים את האמת: בגלל שהמדינה הזאת היא מדינה ייחודית לעם היהודי בלבד. מי שיהודי זה המקום שלו. זה לגבי הנושא הזה. אדוני היושב-ראש אני מתלבט אם לעשות את זה בסיום. אתה יודע מה? אני אעשה את זה בסיכום. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> יהיה גם סיכום. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> איך אמרת, יהיה סיכום. אז אני מודה לכם, רבותיי. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לשר דוד אמסלם על חלק א'. אנחנו עוברים מכאן לדיון הסיעתי, ראשון יעלה ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, מטעם סיעת יש עתיד-תל"ם. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסיבה שהסיעה הגישה הצעת אי-אמון היא שאי-אפשר להאמין איך הממשלה הזאת מתנהלת. אני מסתכל על הנושא של חנויות הרחוב. יסביר לי מישהו למה אין בעיה שעשרה אנשים ייכנסו לבית כנסת – ואין לי שום בעיה עם זה שאנשים הולכים לבית כנסת, כמובן, זכותם המלאה – אבל אי-אפשר להכניס אדם אחד לחנות כשהוא עם מסכה, יש פלסטיק שקוף בינו לבין המוכר, הוא עשה אלכו-ג'ל בכניסה, החלונות פתוחים, הדלת פתוחה, הכול לפי תקנות התו הסגול. מה ההיגיון, איך הוא נבנה, איך מתקבלות ההחלטות, למה מתקבלות ההחלטות? איך קורה שבסוף ישיבת הקבינט עומד בני גנץ, שר הביטחון, ואומר – זה ציטוט: אני מתוסכל, אנחנו יושבים פה שעות ולא קורה שום דבר. זה לא נכון שלא קורה שום דבר. הכלכלה הישראלית מתרסקת; חנויות הרחוב מתפוררות; אנשים לא יודעים איך הם יצילו את העסק שלהם; 80,000 עסקים נסגרים השנה; והם עומדים, ויושבים, ומדברים, ומחליטים, ולא מחליטים, ומנסים, ולא מנסים, ורק מספרים לכולם סיפורים כמה המצב אצלנו מדהים. ועכשיו יש אגדה חדשה שאומרת שהינה יש סגר גם במקומות אחרים. בתי הספר באנגליה פתוחים, בתי הספר בצרפת פתוחים, ואין שום היגיון בזה שסגרו את החנויות בכל הארץ וריסקו את הכלכלה הישראלית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה לראש האופוזיציה. בשם הרשימה המשותפת אני מזמין את חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, בבקשה. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כאילו יכול להתחיל את מה שכתוב לי, אבל אני, השר אמסלם, שמעתי אותך אומר משפט שהמדינה הזאת היא רק ליהודים ומי שיהודי אז זה המקום שלו – – << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> לא אמרתי "רק ליהודים". << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אז מי שלא יהודי כנראה זה לא המקום שלו – – – << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> לא אמרתי את זה. << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז טוב שתגיד את זה מהבמה, שלאוכלוסייה הערבית כאן יש מקום, יש מעמד והיא מוכרת. אבל אני אחזור לענייננו – ענייננו זה הכישלון הכלכלי בחברה הערבית. ההערכות שהשכבות והמגזרים החלשים נפגעים מהקורונה מקבלות חיזוק רב בנתונים הזורמים מהפעילות הכלכלית של חודשי המגפה, מהתוצאות השליליות. הכלכלה בחברה הערבית, כך נראה, היא הנפגעת הגדולה ביותר. לפי נתוני כונס הנכסים, מתחילת השנה נרשם גידול חד במספר הפניות לחדלות פירעון, והעלייה הגדולה ביותר נרשמה בקרב עסקים בחברה הערבית. כ-70,000 – 70,000 – עסקים קטנים ובינוניים בחברה הערבית נמצאים בסכנת סגירה. אלו נתונים שאנחנו מקבלים ממקורות מחקריים, ואנחנו גם רואים את זה בשטח. כמובן שמקומות בסכנת סגירה נזרקים לחיק השוק האפור, ובמיוחד בחברה הערבית שהשוק האפור פעיל בה מאוד. נתוני התעסוקה מציגים תמונה קשה מאוד. מחקר של ד"ר מריאן תחאוכו וד"ר טלי מרום ממכון אהרון במרכז הבין-תחומי בהרצליה מראה שהתעסוקה בחברה הערבית נסוגה לפחות עשור אחורה. לפי המחקר, שיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות צלל ל-21% לעומת 37% בינואר השנה, כלומר ירידה דרסטית. בקרב הגברים הוא הידרדר ל-49% עובדים לעומת 70% בינואר. הפער בין החברה היהודית לערבית ממש עצום. הנתונים המקבילים בחברה היהודית ללא החרדים מראים שיעור תעסוקה של 64% בגברים ו-52% בנשים. סטודנטים – הרי הסטודנטים מככבים פה מאז תחילת הקורונה, מככבים בדיונים כאן. אנחנו מעלים את הנושא כל הזמן, אבל מישהו בממשלה חושב שהסטודנטים הם כאילו בשוליים של החברה. הסטודנטים היום הם הקבוצה הכי נחלשת. רוב הסטודנטים שעבדו כבר לא עובדים. אלה שעבדו במלצרות, אלה שעבדו בקניונים, למעשה היום הם מובטלים. אבל, באותו זמן הם נדרשים לשלם שכר לימוד מלא, נדרשים לשכור דירות, לשלם מעונות, ואגב, שכר הלימוד כולל כל מיני אגרות כשהאוניברסיטאות היום לא משלמות עליהם כלום. למעשה הקמפוס ריק ועדיין גובים אגרת שמירה וכו' וכו'. כל הדרישות שלנו מול האוצר מעל הבמה הזאת, בוועדות השונות, למעשה נפלו על אוזניים אטומות. ויש לנו עוד 30,000 סטודנטים במכללות הציבוריות. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת עסאקלה, אתה כבר הרבה מעבר לזמן, אז אנא, להתכנס למשפט סיכום, אם אפשר. << דובר_המשך >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מאה אחוז. 30,000 סטודנטים היום נמצאים ללא לימודים, גם לא בזום. למה? כי הצוות הלא-קבוע, הצוות האקדמי, מה שנקרא בעברית – אני לא אוהב את המושג הזה – "צוות אקדמי זוטר" שובת. ולמה שובת? כי משרד האוצר מתעלל בו כבר שנתיים. בגלל המצב הכלכלי בכלל המדינה ובחברה הערבית בפרט אני חושב שמן הראוי להצביע בעד הצעת האי-אמון שלנו ולהפיל את הממשלה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה, אני מזמין את חבר הכנסת משה ארבל בשם סיעת ש"ס, מאחר שלסיעת כחול לבן אין דובר. בבקשה. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להשיב על אחת ההצעות לסדר-היום של אחת מסיעות הבית, שלצערי השתמשה בבית הזה ובפלטפורמה לצורך תעמולת בחירות, אולי, תחת הכותרת "מדיניות מפלה של רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים' והסתה לגזענות מצד חברי סיעת ש"ס כלפי עולי ברית המועצות לשעבר". אבקש לספר את מה שסיפר הגאון הגדול הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, רבה של רמת אלחנן. יום אחד הופיעה אישה בוכייה במשרדי החברה קדישא. בעלה נפטר, היא מבקשת לסדר לו את קבורתו. לאחר שביררו את הפרטים וזיהו את הנפטר – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רבותיי, אי-אפשר לשמוע את הדובר, אנא. בבקשה. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> – – והאלמנה הטרייה מילאה את הטפסים הנדרשים, נקבעו סדרי הלוויה, הטהרה ומקום הקבורה. במענה על שאלת החברה קדישא התברר כי מדובר בזוג ערירי, עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, חסרי משפחה ומכרים. מלבד האלמנה הבוכייה ואנשי החברה קדישא לא היו משתתפים נוספים בלוויה. כאשר הורידו את הגופה לקבר שאלה האלמנה בקול חנוק: האם לא נוהגים לומר בזמן הקבורה כמה מילות הספד על הנפטר? ענו לה אנשי החברה קדישא: את צודקת, אבל איננו מכירים את הנפטר ולכן אין מי שיאמר כמה מילים להספד. אמרה האלמנה: אם כך, אשא אני דברים לכבודו, ברשותכם, ואל תחששו, אדבר בקצרה. פתחה האלמנה וסיפרה לבעלה המנוח – היא קראה לו בוריס: בוריס, אתה עולה עכשיו לבית דין של מעלה, ודאי יש בליבך חשש שמא יתבעו אותך על כך שלא השארת אחריך ילדים. על כן אני אומרת לך שאינך צריך לחשוש כלל. אתה הרי יודע שבמשך 40 שנות שהותנו ברוסיה לא הייתה לי אפשרות להגיע למקווה טהרה, וכאשר הגענו לארץ כבר הייתי מבוגרת. ולכן, אל תדאג, לא יתבעו אותך בבית דין של מעלה. אנשי החברה קדישא עמדו בהשתאות והתרגשות לומר קדיש אחרי דברי ההספד על צדיק גמור שכזה, שזכה למסור את נפשו על מצוות הטהרה. זהו סיפורו של הגאון הגדול הרב יצחק זילברשטיין. עולי ברית המועצות לשעבר, יהודי רוסיה, אנחנו עפר ואפר תחת כפות רגליכם. מסירות הנפש שלכם לטהרה, לקדושה וליהדות היא שם דבר. כל מי שמנסה לחרחר ריב ומדון ולהרוויח רווח פוליטי על יצירת שנאה ופילוג – אנחנו כאן, מעל הבמה החשובה הזו, אומרים: לא זו דרכנו. אהבת ישראל ואהבת הבריות ואהבת עולי ברית המועצות – שזה נס ופלא, אחרי כל כך הרבה שנים, שהגיעו לכאן לארץ ישראל, במסירות נפש – אתם תפארת לעם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ארבל. בשם יהדות התורה – חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותיי חברי הכנסת, אני כאדם חרדי, וכמוני יש אלפים, עברנו תקופה קשה. איפה שהיינו פותחים את התקשורת הייתה התקפה נגד הציבור החרדי, שהוא מפיץ מחלות ושהוא לא שומר ולא עושה. ראינו מקומות אחרים, ראינו בשפת הים, ראינו בהפגנות, ראינו בכל המקומות, ולא מדברים כלום. ואנחנו חוטפים. מתחילות החדשות: החרדים ככה, כולם אדומים. לא מצאנו את נפשנו. אני גר בבני ברק, ואני יודע את המאמצים שעושים האנשים, שעושות המשפחות, שגרות בצפיפות, על מנת להוריד את התחלואה ולהוריד את הצבע האדום שנמצא בכל היישובים החרדיים. שמחנו: הינה, הצליח, בכל היישובים החרדיים הורידו – אני לא מדבר על בני ברק, שהיא עיר גדולה מאוד והפכה להיות ירוקה – לא צהובה וכתומה, ירוקה – ובאמת התחלואה ירדה. אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא ואנחנו עושים את מה שניתן לעשות. אדוני היושב-ראש, אנחנו פותחים את החדשות, היינו בטוחים שמישהו יבקש סליחה. אולי יבקש סליחה מהרב קנייבסקי, אולי יבקש סליחה מהציבור החרדי, שככה פגעו בו. והינה, הציבור החרדי, כך נמסר, לא הולך לבדיקות. איך ידעו שזה 3% מהמאומתים? איך זה קרה? לא מפסיקים, אדוני היושב-ראש, לא מפסיקים לפגוע בציבור הזה, וחושבים שהציבור הזה עשוי מפלסטלינה. יש שם גברים, נשים, ילדים, משפחות. ואצלנו זה מאמץ, מכיוון שאנחנו לא גרים ברווחה, זה לא שהמדינה פינקה אותנו ונתנה לנו לגור בכל מיני מקומות ונתנה לנו כיתות שהילדים יכולים ללמוד ברווח, לא. היינו צריכים בכוחות עצמנו לעשות את זה. והינה, אנחנו מגיעים, אחרי שעשו מאמץ – באמת, גם הנושא שהרבנים אמרו כל הזמן להקפיד. מאז שיש קורונה אני לא מתפלל בבית הכנסת, אני מתפלל בחצר, שיש לנו שם מניין וספר תורה, בחוץ. אין אחד שהוא בלי מסכה, אין דבר כזה. כולם שומרים וכולם מקפידים. כולם – אין מושג "כולם" בשום חברה, אבל שומרים. זה מה שיש להגיד במערכת היחסים? הרי הקורונה תיגמר, בעזרת השם. היום אנחנו כבר מתחילים לראות – – – << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> גפני, אז למה שלא תדבר על החיילים של פיקוד העורף שסייעו, והייתה עבודה משותפת יוצאת מן הכלל? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עם כל הכבוד, אני אדבר גם על זה. יש לי שלוש דקות, על מה אתה רוצה שאני אדבר? << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> לא הכול היה רע. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כשאני חוזר הביתה, אני אוכל להגיד לשכנה שלי שדיברתי על זה שהיא סובלת עם שמונה ילדים וככה מדברים נגדם. החיילים בפיקוד העורף מתקבלים בכל המקומות האלה – – – << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> סולידריות. לא רק לבוא בטענות. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מציע שכשאתה תעלה, תגיד את זה. תאמין לי, תייצג אותי גם כן. אבל המצב הזה הוא מצב בלתי נסבל. עכשיו, אנחנו שק החבטות. כל הזמן אנחנו – באמת, הרי אנחנו עושים כל מאמץ על מנת להיות חלק מהעניין. אומרים שאנחנו עושים מרד, אנחנו עושים מרי, כולם לא מבינים על מה מדברים, מה זה הדבר הזה? אבל הדבר שהכי מרגיז זה שעכשיו מגיעים להטיל קנסות בסדרי גודל שאי-אפשר לתאר אותם: 25,000 שקל לבעלי עסקים שנמצאים בכל הגזרה, בפשיטת רגל, במצבים שהם בלתי – צריך לשמור, צריך להקפיד על הדברים האלה וצריך לתת קנסות, אבל להעלות את זה פתאום בממדים כאלה, ל-15,000, 20,000, 25,000? לא מדובר בעבריינים, לא מדובר באנשים פליליים, מדובר באנשים שחרדים לפרנסתם. זאת פשיטת רגל של האנשים האלה, אנחנו כולנו מכירים אותם. צריך להפסיק עם הדבר הזה. על העלאת הקנסות, אנחנו, סיעת יהדות התורה, נצביע נגד, ואנחנו קוראים לכולם להצביע נגד. ואני הולך לדבר עם ראש הממשלה. לא צריך להתנהג בצורה כזאת, צריך להתנהג בחמלה, צריך להתנהג ברחמנות, צריך להתנהג באופן כזה שאנחנו נתאים את עצמנו לתקופה הקשה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת גפני, אתה כבר הרבה הרבה הרבה מעבר לזמן. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אה. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לתקופה, ואני קורא לראש הממשלה ואני קורא לכולם, לשר הבריאות, לא ללכת לכיוון הזה. אנחנו לא אוהבים את זה, אף אחד מאיתנו לא אוהב את זה. אני מודה לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, על הסבלנות. הרבה זמן לא דיברתי כך. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. בשם סיעת ישראל ביתנו – חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר הפנים ויושב-ראש ש"ס אריה דרעי הצהיר בכנס הבחירות באשדוד, אי שם במרץ 2019, אני מצטט: לצערנו הרב, מאות אלפים של עולים מחבר המדינות לשעבר של ברית המועצות, שעלו במסגרת חוק השבות, הם לא יהודים על פי ההלכה והם נמצאים כאן, לצערי הרב. אני מדמיין לעצמי מה היה קורה אם שר אחר בממשלה היה אומר על אוכלוסייה אחרת במדינה שהוא מצטער שהיא נמצאת כאן. כנראה זה היה פותח את המהדורות, היינו שומעים גינויים מקיר לקיר, ראש הממשלה היה מכנס מסיבות עיתונאים כדי לגנות את האמירה האומללה הזאת. אבל כשמדובר בעולים דוברי רוסית ובשר דרעי, אז שקט, דממה. דממה של פחדנים, שתיקת הכבשים. אתה, אדוני ראש הממשלה, שותק, ולזה יכולות להיות שתי סיבות: או שאתה רועד מפחד להרגיז את אריה דרעי או שאתה חושב כמוהו. אני אגלה לך סוד קטן, אדוני: חלק מאלה שאריה דרעי מצטער על כך שהם נמצאים כאן הצביעו גם לך. אבל אתה מכרת את הבעלות על היהדות לדרעי ודומיו. אתה מכרת את המדינה לרודפי טוהר הגזע. אז אני רוצה לומר לך משהו: בין העולים שעלו לכאן במשך 30 השנים האחרונות היו רופאים שהצילו את מערכת הבריאות, היו מורים שהביאו את מערכת ההשכלה להישגים חסרי תקדים, היו מתכנתים שתרמו להייטק הישראלי, מהנדסים שבנו כאן כבישים וגשרים, מדענים, אחיות, ספורטאים אולימפיים, אנשי אומנות, חיילים שחלקם חירפו את נפשם למען המדינה הזאת. חבריי חברי הכנסת, נכון, חלק מאותם החיילים שחירפו את נפשם למען המדינה לא היו יהודים לפי ההלכה, אבל הם מתו למען מדינה יהודית. אז אני חייב לומר לך, אני גאה לייצג את העלייה הזו: יהודים, צאצאי יהודים ובני משפחות של יהודים, שהציונות זורמת בעורקיהם, שעובדים, משלמים מיסים, משרתים בצה"ל, עושים מילואים, וכן, גם נהרגים. הם בשבילי יהודים הרבה יותר מכל חברת המשתמטים בחסות המפלגות החרדיות. הימים שיכולתם לפגוע בנו ושתקנו נגמרו. העולים דוברי הרוסית הם חלק אינטגרלי מהמדינה הזאת. אנחנו גאים להיות ישראלים, אנחנו גאים בשורשים ובהיסטוריה של עם ישראל שעלה מברית המועצות לשעבר. אנחנו לא ניתן לכם יותר להיות הבעלים הבלעדיים של המדינה ושל היהדות. הניסיונות שלכם לעשות דה-לגיטימציה לעלייה מברית המועצות לשעבר לא יצליחו. אנחנו לא סוג ב'. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. בשם סיעת ימינה, חברת הכנסת איילת שקד – איננה; בשם מפלגת העבודה אין דובר. בשם סיעת מרצ – חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> הינה איילת. אתה רוצה – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה, תעלי, ואני אאפשר לחברת הכנסת שקד אחרייך. אין בעיה. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה. תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברים, אתמול חצי מיליון ילדים חזרו ללימודים, כיתות א' עד ד'. היום ראיתי פה המון המון אנשים בכנסת שהרבה זמן לא היו, שאלתי: מה קורה, הרבה זמן לא הייתם, קורונה וזה? אמרו: לא, עד עכשיו הילדים היו בבית, עכשיו הילדים הלכו לבתי הספר אז חזרנו לעבודה. ואז אנחנו פתאום גילינו שלקורונה הזאת יש – זאת לא רק מחלה חמקמקה, זה גם משבר כלכלי חמקמק, והוא מגלה לנו הרבה מאוד דברים שהיו ידועים והיו רדומים מתחת לפני השטח הרבה מאוד זמן. באותה מידה שהקורונה חשפה הרבה מאד כשלים ארוכי טווח, הרעבה וייבוש ארוך שנים ועשורים במערכת הבריאות, כך היא גם עשתה למערכת החינוך. פתאום גילינו דבר מדהים. אומרים לנו: באירופה אין קפסולות. אתם יודעים למה באירופה אין קפסולות? כי באירופה 18 ילדים זה כיתה, כיתה רגילה, לא צריך לחלק אותה, זאת הכיתה מראש. ובאירופה, כשמישהו שם שומע שכאן 35 ילדים בגיל הרך נכנסים לגן, זה נשמע מטורף. אבל פה זה המצב, וכשזו נקודת הפתיחה של מערכת החינוך, אז בוודאי שקשה מאוד להתגבר על כך בתקופה כל כך קצרה, ואז ההתמודדות נראית כל כך כושלת. ולכן, יש לנו כרגע לקח להפנים להרבה מאוד זמן. היום אמר לי אדם ימני, שלא אזכיר את שמו, הוא מוכר לרבים, שבמשבר הקורונה הזה הוא הפך קצת פחות ימני כלכלית. העולם, חברות וחברים, מבין שרק ממשלות יכולות להתמודד עם משברים בכזה סדר גודל. רק ממשלה יכולה להחזיק מערכת בריאות מתפקדת וטובה לאורך זמן, לא השוק הפרטי. רק ממשלה יכולה להחזיק מערכת חינוך ולהשקיע בה את ההשקעה שצריך לטווח הקצר, את הקפסולות, את הבדיקות לצוות ולתלמידים, את הלימודים בחוץ, את הצהרונים, את הכשרת המבנים במתנ"סים, בכל אותם מקומות, כל מה שצריך כדי לעבור את החורף ואחרת לא נגיע לכיתות ה'-ו', התחלואה תגבר כבר עכשיו. אבל יותר מזה, ממשלה היא היחידה שיכולה להשקיע לטווח הארוך. התוכניות של מחשב לכל ילד ושל הפחתת מספר התלמידים בכיתה – מדברים עליהן 20 שנה. עכשיו גילינו כמה צריך מחשב לכל ילד, כי יש – וזו הערכת חסר – מאות אלפי תלמידים מנותקי קשר במערכת החינוך שלא עולים לזום, ואנחנו לא יודעים אם זה בגלל שאין להם מחשב, בגלל שיש מחשב אחד לשלושה ילדים, בגלל שאין תשתית אינטרנט בבית, בגלל שאימא צריכה את המחשב כי גם היא עובדת בבית, או בגלל שסתם – לא סתם – בגלל שהם במצוקה נפשית, או חס וחלילה בסיכון, או בסיכון לאלימות בבית או משהו מן הסוג הזה. אותו דבר מספר התלמידים בכיתה. להפחית את מספר התלמידים בכיתה – בזמן משבר כזה רואים שזה יכול גם להציל חיים, וזה יכול להיות אבן הבניין שעליה בנוי כל המשק, כי כשהכיתות מושבתות, ההורים מושבתים, התלמידים מנותקים, הם במצוקה נפשית, הם לא מקבלים חינוך, ההורים לא עובדים, המשק לא מתפקד וחוזר חלילה. כך שביציאה מהמשבר הזה יש לנו המון המון לקחים להפיק, ואחד מהם זה שהשקעה בשירותים האזרחים והחברתיים, בבריאות, בחינוך, ברווחה, בדיור, בתחבורה הציבורית, זאת השקעה בנו, באזרחי המדינה, וזו השקעה שהיא גם מניבה, היא גם נותנת לטווח הארוך והיא גם הופכת אותנו לעמידים יותר בפני משברים כאשר הם מגיעים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. בשם סיעת ימינה – חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה. << דובר >> איילת שקד (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדת קורונה היה דיון על פתיחת השמיים, ושאלנו שוב את משרדי התחבורה והבריאות מתי המעבדה בנתב"ג תיפתח, כי על פי המתווה של משרד התחבורה המעבדה הייתה צריכה להיפתח בסוף אוקטובר, ולפני שבועיים שרת התחבורה אמרה לנו בשדולת התעופה שהמעבדה תיפתח בסוף אוקטובר. ובכן, אוקטובר חלף עבר לו, והמעבדה עדיין סגורה. בכל העולם יש מעבדות בשדה התעופה לבדיקות מהירות כבר מיוני, ובמדינת ישראל, באומת הסטרטאפ, אנחנו בנובמבר ועוד אין מעבדה בנתב"ג. בדיון עלה שמשרד הבריאות מאשים את המעבדה, והמעבדה מאשימה את משרד הבריאות. אז אמרנו להם: אולי תדברו ביניכם, תצליחו להסתדר. למה בכל העולם במאי ויוני הקימו מעבדות ורק במדינת ישראל אנחנו כבר בנובמבר ומעבדה אין? דבר נוסף שהיה היום זה דיון בוועדת החוקה על אילת. תראו, אני חושבת שכל חברי הכנסת כאן, והשרים, כולם תמימי דעים שאילת – דרך אגב, זו עיר סופר-סופר-ירוקה; 60,000 תושבים עם שמונה חולים. אז אפשר לפתוח את אילת אם כל מי שנכנס לאילת נבדק, מגיע עם בדיקה, ואני באמת מציעה לכנסת, קואליציה ואופוזיציה, להירתם ביחד ולנסות להעביר מחר או ביום רביעי את החוק של אזורים ירוקים של אילת, ים המלח, ולתת לממשלה גם סמכויות לפתוח את זה לאזורים נוספים אם צריך. ומילה אחרונה: אני באה לכאן משיחה עם בעלי עסקים קטנים וחנויות רחוב מירושלים ובכלל מהארץ. צריך להבין, אם אנשים נכנסים לחנות, קונה אחד, שניים, שלושה, עם מסכה, אז אין בעיה לפתוח את המסחר. עכשיו, כשעומד ראש הממשלה ומתפאר בכך שגם באירופה יש גל שני וגם בגרמניה ובאנגליה ובשווייץ שמים הגבלות, אז צריך להבין: בגרמניה, בשווייץ ובהרבה מדינות אחרות לא עצרו את החיים, לא עצרו את המסחר ולא עצרו את מערכת החינוך. קודם כול שנדע את העובדות. כן סגרו מסעדות, סגרו ברים, צמצמו התקהלויות. ואם אתם שואלים אותי, ההתקהלויות והאירועים הם הדבר האחרון שצריך להחזיר, זה באמת מקור הדבקה, ומזה צריך כרגע להימנע. אבל חנויות רחוב, שניים-שלושה אנשים שנכנסים לחנות, קונים ספר, קונים נעליים, קונים חולצה ויוצאים – למה אי-אפשר לפתוח? למה יש פניקה מיותרת במקומות שלא צריך, ולפעמים שחרור מיותר במקומות שכן צריך? אדוני סגן שר האוצר, אני מבינה שמשרד האוצר – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> השר, השר במשרד האוצר. << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> אה, השר, סליחה. שר השיכון, אבל גם השר במשרד האוצר, אני מבינה שאתם נלחמים לפתוח את המסחר וחנויות הרחוב. אני רוצה שתגידו את האמת ושיפסיקו לבלף פה לציבור: ברוב מדינות אירופה המסחר פתוח גם בעיצומו של הגל השני. ולכן במדינת ישראל, עם רמת תחלואה כזו, אם באמת מקפידים על מסכות – והקפדה על מסכות זה תנאי הכרחי – תפעילו לחץ ותפתחו את המסחר. אתם רוצים את זה. אני דיברתי עם שרי הממשלה, רוב שרי הממשלה חושבים כך, אז מה הבעיה? << קריאה >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << קריאה >> היושב-ראש, אפשר לענות לה? << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> כן, שיענה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> למה לא? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אי-אפשר עכשיו לענות. גם כך את הרבה הרבה מעבר לזמן כבר. << קריאה >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << קריאה >> את צודקת. את צודקת. אני בעד. << דובר_המשך >> איילת שקד (ימינה): << דובר_המשך >> הינה, אני מוותרת כדי שהוא יענה. מה הבעיה? תפתחו. << קריאה >> השר במשרד האוצר יצחק כהן: << קריאה >> אני בעד. אני בעד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מאה אחוז. תודה רבה לחברת הכנסת שקד. מאחר שאין דוברים לסיעות דרך ארץ, הבית היהודי, גשר והליכוד, אני מזמין את השר דוד אמסלם לסכם את הדיון, ולאחר מכן אנחנו נוכל לעבור להצבעות. בבקשה. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, איילת שקד, אני אוהב את זה שוויתרת על הזמן שלא שלך, כשכבר גמרת אותו. אז ויתרת, זה יפה מאוד. לפני שאני מתייחס לאיזשהו נושא אחר אני רוצה לענות בקצרה לחבר הכנסת לפיד. חבר הכנסת לפיד, כהרגלו בקודש, שואל כרגע מדוע מותר לעשרה אנשים להתפלל, אדוני היושב-ראש, ואסור להיכנס לחנות. הוא לא שואל למה מותר לאלפים להצטופף כל יום. דרך אגב, חלק מהמימון וחלק מהגיוס זה של האנשים שלו – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> שקר, שקר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – על הגשרים, כל מה שקורה שם. זה? הכול בסדר. מפריע לו שעשרה אנשים באים להתפלל במניין בבית הכנסת. אתה מבין מה מפריע למר לפיד? עכשיו, לפני כחודש, אדוני היושב-ראש, הוא עלה לכאן, ועל מה דיבר? הוא אמר: תראו מה קורה באירופה, תראו מה קורה בגרמניה, תראו מה קורה בצרפת, תראו מה קורה בספרד, תראו מה קורה בבריטניה. האנשים שם יושבים, יש שם רמת תחלואה נמוכה, ותראו מה קורה לנו פה, ראש הממשלה נכשל. היום, כשברוך השם רמת התחלואה פה יורדת ושם היא עולה, אז הוא שואל למה אנחנו סוגרים. אז אני אומר לך איך נעה המטוטלת: כשאנחנו נסגור הוא ישאל למה אנחנו סוגרים את העסקים, וכשנפתח הוא ישאל למה התחלואה עולה. זה כמו הסיפור שאמרתי, הבדיחה עם השפן: בכל מקרה הוא ייתן לנו את הכאפה, זה לא משנה, רק פעם זה יהיה בגלל שהתחלואה עולה ופעם זה יהיה בגלל שהמסחר יורד. הרי בסופו של עניין, בסיפור של הקורונה אלה הקצוות, זה הווקטור שאתה נע בו. כשהמחלה עולה או כשהווירוס מתפשט אתה יותר סוגר ומגביל, וכשהוא בעצם נרגע ויורד אתה יותר פתוח. אז לכן, כפי שאמרתי, מר לפיד כהרגלו בקודש מחרחר מריבות בשעה הזאת, ובמקום לעזור ולסייע ולתת יותר אופק, תקווה וקצת קונסנזוס או להשתתף במאמץ, כל דבר בעצם שהוא יכול לנגח הוא מנגח. אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, רוצה לעבור לנושא אחר, שמטריד אותי הרבה יותר. תראה, לפני כשבוע בערך, קצת פחות, אני שומע את היועץ המשפטי לממשלה מוציא הודעה – דרך אגב, מוציא הודעה בתגובה על הנאום שלי – ואומר: מצער שפעם נוספת השר אמסלם מנצל את בימת הכנסת לצורך הפצת דברי בלע ושקרים בוטים נגד היועץ המשפטי לממשלה. הוא קצת התבלבל – אני לא מנצל את הבמה, זו העבודה שלי. בניגוד אליו, שהוא מנצל את כל המערכות האחרות לדברים אחרים שלא קשורים לעבודתו, פה זו העבודה שלי, אני אמור לבוא לכאן ולהעביר ביקורת איפה שאני חושב שצריך להעביר את הביקורת. עכשיו, מה הוא אומר? הוא אומר שאני אמרתי שבעצם ביום שבת הוא גרם לאישה להיעצר. אז הוא אומר: שקר וכזב, מנדלבליט לא התלונן, לא מסר עדות כלשהי ולא היה מעורב בכלל בהחלטה בנושא וכו' וכו' וכו'. הוא בכלל לא מעורב. דרך אגב, יכול להיות שהוא היה בכלל דני דין, יכול להיות שהוא בכלל לא היה שם, הוא היה מה שנקרא רואה ואינו נראה. הפוך. אז אני רוצה לספר למר מנדלבליט ולבוא ולעמת אותו – בוא נבדוק מי פה לא דובר אמת ומי בעצם מעוות את העובדות ומי בעצם בא וחושף אותן. אז בוא נתחיל עם התמליל שלך. מר מנדלבליט, לפני כשבוע שמענו את סגל בערוץ 12 – דרך אגב, זה דבר שעבר ככה, מתחת למסך, כאילו זה איזה אירוע זניח שקרה לאיזה יועץ משפטי באיזו מועצה זניחה במדינת ישראל. מנדלבליט אומר: מי שתפרו אותי בתיק הזה זה דינה זילבר ושי ניצן. אני רוצה להזכיר: לפני כן הוא טען שמי שתפר לו תיק זה וינשטיין. אז שאלתי את עצמי קודם כול: מר מנדלבליט, לדעתך מדובר בשלוש מתפרות שונות, או באותה מתפרה הם תפרו לך את התיקים? חוץ מזה, הרי אתה יודע, אתה בן אדם די אמיד, אתה יודע. סך הכול ההכנסות שלך היום בתפקיד הן בסביבות 80,000–90,000 שקל, אני מעריך, בוודאי הפנסיה שלך קרובה ל-40,000–50,000, בנוסף בוודאי לדרגה שקיבלת מידידך אשכנזי, שהעניק לך אותה באמצע הקדנציה, דבר שהוא חסר תקדים, על חשבון מדינת ישראל, מה שנקרא. בוודאי אתה מביא הביתה בסביבות 100,000, 100,000 פלוס שקל. אתה הרי לא קונה תיקים קטנים. אז אני שואל: התיק שתפרו לך זה מהפירמה של לואי ויטון או פראדה או ורסצ'ה? הרי זו בעצם הרמה, אתה לא תקנה תיק קטן בשוק ב-10 שקלים, אתה איש אמיד. בוא נמשיך, בוא נראה מה היה לנו בכל מה שאמרת בשיחה, אותה הקלטה. דרך אגב, אני לא נותן פרשנות, אני מקריא את מה שאתה אמרת. אתה אמרת: המניאק הזה לא מחליט בתיק שלי, יש לי תיק פתוח. ואחרי זה אתה ממשיך: בסוף אני אתפוצץ עליו, יש לי ברישום המשטרתי תיק – בלתי מבורר, הכוונה. ובסוף אתה אומר, לקינוח: אני רוצה לדעת שזה נסגר מחוסר אשמה, למה מחזיקים בן אדם בגרון? דרך אגב, במה שאמרתי עד עכשיו, אדוני היועץ המשפטי, ציטטתי אותך, שדיברת בקולך בטלוויזיה. אז אני שואל אותך, מר מנדלבליט – מה שאמרתי עד עכשיו, אני אסביר לך בשפה שלי על מה מדובר: אתה אומר לחבר שלך, דרך אגב, אתה סח לפי תומך איתו. אני רוצה לומר לך שגם בהלכה עדותו של שכיב מרע היא העדות הכי חזקה, בגלל שהוא סח לפי תומו, הוא גם בסוף דרכו. אתה סח עם חברך הטוב לפי תומך, ואתה אומר לו: תקשיב, אפי היקר, סוחטים אותי באיומים. זה מה שאתה אומר, זה הלכה למעשה מה שקורה. הרי אם הייתי מביא את התיק הזה, את התמליל הזה – לא היו מביאים לך, אתה יועץ משפטי, בן אדם חכם, ד"ר מנדלבליט; היו מביאים את זה לאיזה מישהו, סטאז'ר אצלך, והוא היה קורא, והוא היה אומר: תשמע, יש פה איום, יש פה סחיטה באיומים. ועל מה הסחיטה באיומים, על מה מחזיקים אותך בגרון? בוא תספר לנו על מה מחזיקים אותך בגרון. הרי אם מישהו לא מחזיק נגדך חומר מסוים אז הוא לא מחזיק אותך בגרון, אז זה מטפורה, הרי. הוא מחזיק אותך בגרון באמצעות חומר שיש לו, שאם הוא מפיץ אותו אתה בבעיה. את זה אתה אמרת בקולך, מר מנדלבליט, לא אני. עכשיו בוא נמשיך. אנחנו מדברים על תושבת פתח תקווה, מה שדיברתי בשבוע שעבר, שאמרת שאני מדבר דברי בלע. אנחנו מדברים על תושבת פתח תקווה, עורכת דין במקצועה, שמתגוררת בסמוך לביתך. הלכה בשבת – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> מיליון מובטלים, על מה אתה מקשקש? מיליון מובטלים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – ומה היא סיפרה בערוץ 13 – אני שמעתי את זה אצל איילה חסון בערוץ 13 – מה היא אמרה? שהיא פנתה אליך. אתה הלכת ברחוב עם המאבטח שלך, והיא אמרה לך: "פרשת משפטים, בושה". דרך אגב, זה היה בפרשת משפטים. כידוע, פרשת משפטים היא באזור בין פורים לפסח, לפני כשמונה חודשים. היא שכחה רק להגיד לך שאתה בושה וכלימה. לא רק בושה, בושה וכלימה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> מי בחר בו? מי מינה אותו? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה, דקה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> מי מינה אותו? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מה קרה לאחר שאמרת את זה? בוא נעבור לעובדות. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> מי בחר בו? מי בחר בו? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה, דקה. חבר הכנסת ארבל, שנייה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> זה בושה וחרפה. בושה וחרפה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה, דקה – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> היועמ"ש הוא עובד ציבור. תפסיק עם זה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> זה לא רלוונטי לאי-אמון. זה לא רלוונטי. מספיק עם הבדיחה הזאת, מספיק. היועץ המשפטי לממשלה נבחר על ידי הממשלה שאתה חבר בה. מספיק עם ההכפשה של הבן אדם הזה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> טוב, משה, משה, הבנתי. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> זה עובר כל גבול. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אוקיי, הבנתי אותך. הבנתי אותך. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> כשכן שלו אני מכיר אותו. הוא אדם הגון, הוא שכן ראוי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הרב משה, משה, אני יכול לדבר? << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הבנתי, עשית את המשימה שלך, קיבלת וי שם. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> לא קיבלתי שום משימה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הכול בסדר, גם אתה וגם כל המפלגה שלך. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עכשיו, מה שקרה זה שברמת העובדות, מה שקרה – אנחנו אחרי כמה דקות ראינו ניידת משטרה מגיעה, לוקחת את האישה, בשבת. האישה אמרה להם: רבותיי, אני דתייה. לקחו אותה בשבת לתחנת המשטרה הקרובה וחקרו אותה, כולל טביעות אצבעות. זה מה שהיא אומרת. עכשיו אני שואל, מר מנדלבליט: אתה אומר שזה לא אתה, בסדר, אז בוא נחשוב איך התפתחה הסיטואציה. אז יש מצב שהאישה צעקה כל כך חזק עד שזה הגיע לתחנת המשטרה והיומנאי שמע את זה ושלח ניידת, או יותר הגיוני שבעצם המאבטח שלך כנראה שמע את זה, התקשר למשטרה, הרי הוא צמוד אליך, התקשר למשטרה, הגיעה המשטרה, ואז אתם גם זיהיתם את האישה – מאיפה יודע השוטר מי זאת – וככה עצרו את האישה. על מה? על מה שהיא אמרה: "פרשת משפטים, בושה". לקחו אותה, היא חיללה שבת, לקחו אותה לזה. עכשיו, בוא נניח שאתה לא אמרת דבר וחצי דבר. הרי אתה האישיות הבכירה שם – לא המאבטח, אתה האישיות הבכירה. הרי בעצם שתיקתך אתה בעצם מסכים לתהליך. איך לא אמרת לו? הרי זה בחור צעיר, היית אומר לו: משה, חיים, עזוב, היא לא אמרה שום דבר, בוא נמשיך. אבל אתה כמובן לא אומר את זה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתה אומר: אני לא הייתי מעורב. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אמרת סיפור, נפלת בו, אתה יוצא פה לא טוב. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן אני סבור – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תמצא אחר כך סיפור אחר. תבוא אחר כך, תסית נגדו, אבל זה לא טוב. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתה מפריע לי. אתה מפריע לי. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל אתה בסיפור לא טוב, זה לא עושה לך טוב. זה מוציא אותך ממש לא טוב. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ולכן אני אומר: מר מנדלבליט, בין אם עשית או לא עשית, בין אם דיברת או לא דיברת – אתה אחראי לאירוע, אתה הדמות הבכירה שם. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אז אתה אומר: לא משנה מה העובדות, אתה רוצה להסית נגדו. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הפוך. שנייה, דקה. אלא אם כן יש לך איזה סיפור אחר שלא שמעת, לא ראית, בכלל לא היית קיים במקום – שום דבר. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> וגם אז זה לא ישנה. גם אז תצעק ותסית נגדו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל בהיגיון – האישה מספרת בעדות שלה הכול. אני לא רוצה להקריא לכם את כל העדות של האישה. לא רוצה להקריא. דרך אגב, יש עוד עדויות, של ירון רז, גם אחד שבעצם נמצא בשכונה שלך. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עזוב, בחרת סיפור לא טוב. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני עכשיו מספר מה כתוב באתר מידה. דרך אגב, חבר הכנסת ארבל, אם זה לא נכון – שיתבע אותם דיבה. עזוב. אז לכן אני אומר: מר מנדלבליט, אני אגיד לך, כששאלתי אותך בחוק המצלמות איך יכול להיות שאתה מביא את חוק המצלמות והוא לא חוקתי, אמרת: זה לא אני, תשאלו את מלצר. עכשיו, כשאמרנו לך על ההפגנות, מדוע, אמרת: עזבו, שיחליט השוטר, לא אנחנו, לא הממשלה. וכאן אתה אומר שזה לא אתה, כנראה זה המאבטח. אז אני אומר לך: קח אחריות על הנושא הזה. אני חושב שהציבור ששומע אותי עכשיו יחליט למי להאמין: לך או לדברים שאני אמרתי. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. תודה רבה לשר אמסלם. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת במקום. נא לשבת. נא לשבת, בבקשה. נא לשבת, בבקשה. השרים שטייניץ, אשכנזי, נא לשבת. השרה מירב כהן, נא לשבת. תודה רבה. << נושא >> דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר חנא חדד << נושא >> << דובר >> היו"ר יריב לוין (הליכוד): << דובר >> חברות וחברי הכנסת, בטרם נעבור להצבעות על הצעות האי-אמון, אנו מבקשים כעת לכבד את זכרו של חבר הכנסת לשעבר חנא חדד, זכרו לברכה, אשר הלך לעולמו בחודש שעבר והוא בן 101. נכבד את זכרו בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> נא לשבת. חנא חדד נולד באפריל 1919 בגוש חלב שבגליל העליון. נא לשמור על השקט, בבקשה. בסוף שנות השלושים הצטרף חדד למשטרת המנדט הבריטי. בשנת 1942, לאחר תום הכשרתו ושירות קצר במשטרת יפו, עבר חדד לשרת בבנגאזי שבלוב, שהייתה גם היא בשעתו מקום שפעלה בו המשטרה הבריטית. לאחר כשנתיים חזר חדד לארץ ישראל והחל לפקד על תחנת המשטרה בשכונת עג'מי ביפו. בשנת 1947 קיבל דרגות קצונה, הפך לחוקר והועבר לשרת כקצין חקירות מחוזי בנצרת. לאחר קום המדינה עזבו הוא ומשפחתו, הפעם ללבנון, מחשש להתנקשות בחייו. הוא ניהל שם שני מחנות פליטים באזור בעלבכ, ובשנות החמישים שב לישראל ומונה לפקד על תחנת המשטרה בשפרעם. הוא שימש בתפקיד הזה במשך שנים רבות, עד שנת 1968. הוא המשיך לשרת במשך עשרות שנים לאחר מכן בשורה של תפקידים במשטרת ישראל. לאחר שפרש חנא חדד לגמלאות בדרגת סגן ניצב, הוא פנה לפעילות ציבורית, והיה בין היתר יועצו לענייני ערבים של שר המשטרה דאז חיים בר-לב. בשנת 1988 הוא מונה על ידי שר החוץ דאז ונשיא המדינה לשעבר שמעון פרס, זיכרונו לברכה, להיות חבר במשלחת ישראל לאו"ם. חנא חדד נבחר לכנסת בשנת 1995. הוא כיהן בה תקופת כהונה חלקית במהלך הכנסת השלוש-עשרה, עד לחודש יוני 1996, מטעם סיעת העבודה. בין היתר היה חדד סגן יושב-ראש הכנסת, חבר בוועדת החינוך והתרבות וחבר בוועדת הפנים ואיכות הסביבה. לאחר בחירות 1996 לא חזר לחיים הפוליטיים, ועבר להתגורר עם רעייתו וילדיו בישוב טורעאן שבגליל התחתון. שם התגורר עד יום מותו. חדד פעל במשך כל חייו למען ביטחון אזרחי ישראל, למען גיוס האוכלוסייה הערבית למשטרה ולמען שותפות יהודית-ערבית. יהי זכרו ברוך. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי לשאת דברים לזכרו. בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אני מן הסתם לא הכרתי את חבר הכנסת חנא חדד, אבל פניתי לחברות וחברי מפלגת העבודה, חברי כנסת ששירתו לצידו, וביקשתי מהם לספר עליו. המילים שחזרו: קצין וג'נטלמן, קצין וג'נטלמן. איש נעים הליכות, איש קל במשמעות החיובית ביותר של המילה, איש שידע להקשיב, לכבד, איש עדין, אבל עם זאת, כשהוא קיבל החלטה – הוא ידע לקבל אותה באופן חד ונחרץ. למעשה, כמו שאמר לי חבר הכנסת לשעבר שכיב שנאן, הוא ידע לקבל החלטות באופן הרמטי. הוא היה עדין מאוד, ידע להתמודד עם מורכבות, אבל היה פרגמטי והחלטי. הוא היה איש של יושר. קצין משטרה שהתפטר מהמשטרה כשהוא לא הסכים להאשים את עמוס ברנס ברצח שממנו הוא זוכה בסופו של דבר. נוצרי שחי בכפר מוסלמי – לפני כן חי בקריית חיים. איש שידע לשלב ולאחד ולחבר באופן אמיתי בין בני העדה שלו לבין המדינה. הוא האיש שהביא לשילוב לא רק של העדה הנוצרית, אלא אחר כך של כל החברה הערבית בתוך המשטרה, בשירות המדינה, ובכלל בחברה הישראלית. הוא ידע לחבר ביחד נוצרים, יהודים, מוסלמים, צ'רקסים ודרוזים באופן שראה את מדינת ישראל בתור הבית של כולם. זה הדבר, חברות וחברים, שאנחנו צריכות וצריכים לשאוף לו היום: מדינתו של העם היהודי, מדינתה של העם היהודי, שעושה מקום ושוויון לכל האזרחיות והאזרחים במקום הזה. מדינה שההנהגה שלה היא הנהגה של יושר, של, אם תרצו, קצינים וג'נטלמנים, ווריאציה לנשים – אני אצטרך לעבוד על זה כנראה עד הפעם הבאה. חנא חדד היה איש מרשים, מנהיג ואזרח ישראלי במלוא רמ"ח איבריו. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. כישלון הממשלה בהעברת תקציב מדינה והפקרת האזרחים נוכח משבר הקורונה; << נושא >> << נושא >> 2. כישלון הממשלה בהתמודדות עם המצוקה הכלכלית בחברה הערבית, אשר התעצמה עם משבר הקורונה; << נושא >> << נושא >> 3. מדיניות מפלה של רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים, וההסתה לגזענות מצד חברי סיעת ש"ס כלפי עולי ברית המועצות לשעבר << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. אני אאפשר לחברת הכנסת מיכאלי ולחבר הכנסת משה ארבל להצביע מכאן. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעות על שלוש הצעות האי-אמון. הראשונה שבהן היא הצעת סיעת יש עתיד-תל"ם, שכותרתה: כישלון הממשלה בהעברת תקציב המדינה והפקרת האזרחים נוכח משבר הקורונה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד-תל"ם להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 44 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד-תל"ם להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת ארבל, להוסיף את קולך? נגד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אי-אפשר, אני יכול להוסיף רק את הקולות של מי שאמרתי מראש קודם. חברת הכנסת מיכאלי, חברת הכנסת מיכאלי נמצאת כאן? איפה היא, מוותרת? לא פה. אם כך, יש לנו 35 בעד, 45 נגד, בצירוף קולו של חבר הכנסת משה ארבל, ואין נמנעים. אני קובע שהכנסת דחתה את הצעת האי-אמון הזאת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון של סיעת הרשימה המשותפת, שכותרתה: כישלון הממשלה בהתמודדות עם המצוקה הכלכלית בחברה הערבית, אשר התעצמה עם משבר הקורונה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 28 נגד – 45 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת ארבל? חברת הכנסת מיכאלי? לא נמצאת. אם כך, בעד – 28, נגד – 46, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהכנסת דחתה את הצעת האי-אמון הזו. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אנחנו היינו, רק עד שהגענו – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אז אני יכול להוסיף את קולכם, חברי הכנסת תומא סלימאן וטאהא. אני עושה את זה לפנים משורת הדין. לפיכך, יש 30 בעד במקום 28, אבל זה לא משנה את התוצאה הסופית שההצעה נדחתה. אנחנו עוברים להצעת אי-האמון השלישית, הצעת סיעת ישראל ביתנו, שכותרתה: מדיניות מפלה של רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים והסתה לגזענות מצד חברי סיעת ש"ס כלפי עולי ברית המועצות לשעבר. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 25 נגד – 48 נמנעים – אין הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, חבר הכנסת ארבל? נגד. חברת הכנסת מיכאלי – איננה. בעד – 25, נגד – 49, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת האי-אמון נדחתה. אם כן, הכנסת דחתה את כל שלוש הצעות האי-אמון בממשלה. << נושא >> תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2020 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים מכאן לנושא הבא על סדר-היום. על סדר-היום – אישור תקנות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2020, תקנות מכוח סעיפים 6 ו-7 לחוק. יציג את התקנות השר אלי כהן, בבקשה. << דובר >> השר לענייני מודיעין אלי כהן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מונחת בפני הכנסת הצעה לאישור תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 7) לחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש משנת 2020. חוק הסמכויות המיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש קובע מנגנון לפיקוח פרלמנטרי על תקנות שהממשלה מתקינה מכוח החוק. בהתאם למנגנון, תקנות שהממשלה מחליטה להתקין לפי החוק מוגשות לוועדה של הכנסת, והיא רשאית לקיים דיון בהן במהלך 24 שעות טרם כניסתן לתוקף. לא קיבלה הוועדה החלטה לפני כניסתן לתוקף, יכולה הוועדה לדון בהן בתוך שבעה ימים מהמועד שהוגשו התקנות לוועדה אם מדובר על תקנות שהותקנו מכוח סעיפים 6 ו-7 בחוק, שעניינם קביעת הגבלות במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי; ובתוך 14 ימים מהמועד שהוגשו לה התקנות אם מדובר על הגבלות מכוח סעיפים אחרים, שעניינם, ככלל, הגבלות על פעילותם של מקומות ציבוריים, מקומות עבודה ועסקים. סעיף 4(ד)(2)(ג) לחוק קובע סמכות למליאת הכנסת לדון בתקנות ולאשרן או לא לאשרן במקרים שהוועדה של הכנסת לא קיבלה החלטה בעניין התקנות בתוך התקופות האמורות. הסעיף קובע כי יושב-ראש הכנסת יביא את התקנות להצבעה בכנסת בהקדם האפשרי ולכל המאוחר עד תום שלושה או שבעה ימים מהמועד האחרון להחלטה, בהתאם לסעיפים שמכוחם הותקנו התקנות. עניינן של תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה (הוראת שעה) המובאות כעת בפני הכנסת היה להאריך ללא שינויים את תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש מיום 27 באוקטובר 2020 עד ליום 1 בנובמבר 2020. בהתאם לחוק, על יושב-ראש הכנסת להביא את התקנות שהוועדה לא קיימה בהן דיון בתקופות הקבועות בחוק לדיון בפני הכנסת בהקדם האפשרי, וכפי שציינו – לכל המאוחר עד תום שלושה ימים מהמועד האחרון לדיון בוועדה. בינתיים, תוקפן של ההנחיות העיקריות הוארך, בשינויים שונים, במסגרת תיקון מס' 8 לתקנות, וזאת עד ליום 14 בנובמבר 2020, ואילו תיקון מס' 7, אשר מובא כעת לאישור מליאת הכנסת, כבר פקע. על כן, המשמעות של אישור הכנסת לתקנות בשלב זה היא בעיקרה לעניין ההיבטים הפליליים של התקנות. סעיף 23(2) לחוק סמכויות מיוחדות קובע כי ללא אישור של ועדה של הכנסת או של הכנסת לתקנות מכוח החוק, תבוטל האחריות הפלילית לעשיית עבירות הנובעות מהן ויוחזר כל קנס ששולם בשלן. כמו כן, יתבטלו הליכי האכיפה שננקטו בשל עבירות כאמור. אשר על כן, מה שמובא כעת בפני מליאת הכנסת הוא הצעה לאשר את ההוראות בתיקון מס' 7 לתקנות העיקריות, שנקבעו בתקנות לפי סעיפים 6 ו-7 לחוק הסמכויות ואשר עמדו בתוקף מכוח תיקון מס' 7 בין 27 באוקטובר ל-1 בנובמבר 2020, ועניינן שמירת מרחק במרחב הציבור, איסור התקהלות במרחב הפרטי והציבורי, לרבות בנסיבות של אי-שמירת מרחק בהפגנה, הגבלות על נסיעה בכלי תחבורה פרטי, הגבלות על תפילה במבנה, וכן ההיבטים הפליליים והמינהליים של הוראות אלו – תקנות 1, 3, 4, 6, 10, 13 לתוספת השלישית, תקנות 14 עד 17, 18, 19, לעניין עבירה לפי סעיף 13 לתקנות העיקריות. הצגתי כאמור את תוקף התקנות בהתאם לבקשת משרד הבריאות, ואני קורא למליאת הכנסת לאשר אותן. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לשר כהן. אני מתכבד לעבור לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת אלכס קושניר, אדוני רוצה לדבר משם? מאיפה? אנחנו נמתין לך. אני מודיע בינתיים שאני נועל את רשימת הדוברים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> לא, לא, לא, לא, אנחנו ממתינים לחבר הכנסת קושניר שיגיע לדוכן. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש בישראל עיר אחת, היא לא גדולה, היא לא קטנה, היא בינונית, היא יפה, יש בה אנשים מדהימים, ישראלים טובים שעובדים, משלמים מיסים, יש לה רק בעיה אחת – העיר הזאת זו העיר המופגזת ביותר אחרי שדרות, במשך יותר מעשור. גילוי נאות, אני גם גר בעיר הזאת. אגב, בעיר הזאת – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מבקש מעובדי הסיעות לאפשר לדובר לדבר ולשמור על השקט, לרבות עובדי סיעת הליכוד. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אגב, בעיר הזאת, אדוני, נוהגים לבקר פוליטיקאים. ראש הממשלה ביקר, שר הפנים ביקר, שר החוץ גבי אשכנזי גם ביקר. הם באים לבקר במהלך מערכת בחירות, דרך אגב, מספרים סיפורים על הטבות המס, על עדיפות א', על מיגון, ואז – נעלמים. ואז מגיעה שעת מבחן. לפני חודשיים העליתי את הצעת החוק שלי, שאמורה לתת הטבות מס לתושבי העיר אשקלון. כמובן חברי הקואליציה הצביעו נגד. לא רק שהם הצביעו נגד, הם גם האשימו אותי בפופוליזם. ואז, הפלא ופלא, כחודש לאחר מכן אני רואה במערכת סנהדרין, מערכת החוקים של הכנסת, הצעת חוק זהה לחלוטין לשלי, ותנחש ממי? מאותם אלה שאמרו שאני פופוליסט. עכשיו אחלה, אני לא נגד, אני בעד. אם הליכוד מוכן לקדם את הצעת החוק הזו, אני בעד. אבל מספרים לי שזה בלתי אפשרי ואין תקציב. ואז היום, בוועדת הכספים, דנו בהצעת חוק שאמורה לתת הטבות מס ליישובים. אני אקריא לכם את הרשימה ובעיקר אני פונה כאן מבמת הכנסת לתושבי אשקלון: בענה, ירכא, מזרעה, סח'נין, ראמה, כאבול ואני יכול להמשיך את הרשימה, ויש פה גם עכו וגם טבריה ועוד הרבה מאוד יישובים – למה אני מקריא את הרשימה הזאת? אך ורק מסיבה אחת. אני מקריא את הרשימה הזאת כדי להראות לתושבי העיר אשקלון שזה אפשרי. אני אומר לכם, אל תאכלו את הלוקשים שמנסים למכור לכם. אם הקואליציה הייתה רוצה, אשקלון הייתה מקבלת את הטבות המס. אבל כנראה ראש הממשלה יודע רק לבוא, להבטיח ולברוח, השר דרעי יודע רק לבוא, להבטיח ולברוח, וגם השר גבי אשכנזי יודע רק לבוא, להבטיח ולברוח. אז אנחנו ממשיכים במאבק שלנו על מנת שאשקלונים יקבלו את הטבות המס. אני משיק את מטה המאבק למען תושבי העיר. תושבי אשקלון, תצטרפו אליי וננצח ביחד. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלכס קושניר, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת יבגני סובה יעלה ויבוא. שלוש דקות גם לרשותך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא פעם שואלים אותי: למה אתה נואם כשהאולם ריק? ואני נאלץ להסביר שזו האפשרות שלנו – הינה שר המשפטים הגיע, אולי שר המשפטים ישמע אותי – שזו ההזדמנות שלנו להעלות את הנושאים החשובים והבוערים שהממשלה לא עושה, שהכנסת הזאת לא מסוגלת לעשות, משום שהיא מנוטרלת על פי חוק הקורונה. אני לפעמים פשוט עושה ככה תנועה עם הידיים ואני לא יודע מה להגיד, מה לענות. הנושאים הבוערים שאנחנו מדברים עליהם, אם זה קורונה, אם זה כלכלה, אם זה נושאי דת ומדינה – מזמן כבר הפסקנו לדון בנושאים האלה באולם הזה, בבית המחוקקים, באולם שבו צריכים להתקיים הדיונים המעמיקים, אדוני היושב-ראש. כל יום אני מקבל עשרות פניות בכל מיני נושאים, אם זה בנושא הכלכלי, אם זה בנושא של הקונסוליות. היום דנו בנושא הזה גם בוועדת הקליטה, גם בוועדת הפנים. אני גם מקבל פניות של אנשים שהתייאשו כבר מהמצב. דיברו פה היום על כך שיש לנו כלכלה שחורה; אנחנו כבר עמוק בתוך הכלכלה השחורה, ואתה, אדוני השר, יודע את זה היטב. זה לא משנה שהממשלה פתחה מספרות מיום ראשון, או שווקים מהשבוע הבא, או שבעוד שבועיים ייפתחו חנויות. אנשים איבדו אמון במערכת, אנשים איבדו אמון בשוטרים, אנשים מפחדים לפנות לשוטר, כי חושבים שהשוטר מייד ייתן דוח. חברים, אנחנו השתגענו לגמרי. מישהו צריך להרים את הזעקה הזאת ולהגיד: מה קורה? אנחנו מאבדים את המדינה. אתמול, אדוני היושב-ראש, התקשר אליי חבר קרוב שלי מראשון לציון וסיפר על זה שהם השקיעו בגן ילדים קרוב ל-50,000 שקל עוד לפני הגל השני. חילקו את זה לשתי קפסולות. ביום ראשון חזרו הגנים: חמישה ילדים בקפסולה אחת, ומשהו כמו 16 ילדים בקפסולה שנייה. הוא בהפסדים כבר חודשיים; הוא לא קיבל שום הוצאות קבועות; הוא לא יודע מאיפה הוא ייקח את הכסף – 21,000 שקל זו השכירות, כל חודש, על הגן הענק הזה. אין לו מושג, הבן אדם על סף התאבדות ואני לא יודע מה להגיד לו. מה אני אגיד לו, לבן אדם הזה? הבן אדם הזה אומר לי: תקשיב, אני לא לבד, אלפים כאלה. אתה יודע מה הדבר הכי נורא שהוא אמר לי? מתוך אותה קבוצה של הקפסולה השנייה, חצי לא יכולים לשלם. באים, מביאים את הילדים ואומרים: אני לא יכול לתת לך צ'ק בסוף החודש, או יותר נכון בתחילת החודש. אז אני שואל אותו מה הוא עושה. מה אני אעשה, אני אגיד לילד: לך הביתה? מה, אני אגיד לילד: אל תבוא לגן? אני אאבד לקוח, הוא אומר לי. חברים, זה נורא לשמוע את הדבר הזה, וזה רק הולך ומחמיר. אני לא יודע איך לזעוק את הזעקה הזאת, אבל תתעוררו. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מסכם. אני מנסה לצעוק: תתעוררו. אנחנו אשכרה מאבדים מדינה. מדברים על זה שסגר זו הצלחה, התחלואה יורדת. חברים, אנשים פה יתחילו לקבל התקף – אנשים כבר מקבלים התקפי לב וחרדה בגלל המצב הכלכלי. אני רואה פה רק נציג אחד של הממשלה. אדוני שר המשפטים – זה משפט הסיכום שלי – אני לא יודע איך מתנהלים הדיונים בממשלה ואני לא יודע מי זועק למי, אבל אנחנו באמת מאבדים את המדינה. המצב הזה לא יכול להימשך. זה נורא ואיום. אני מבקש ממך ומבקש מכל השרים, פשוט צאו לרחוב ותקשיבו לאנשים. זה מטורף, מה שהולך פה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', לפנים משורת הדין יעלה ויבוא, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. שר המשפטים מכובדי, חבריי חברי הכנסת, מאוד מתאים שאתה כאן, אדוני שר המשפטים, ראש הממשלה האמיתי, כידוע, אבל הפעם יש משהו שחונה לפתחך. אתם לא הצלחתם להעביר תקציב מדינה, קודש הקודשים של כלכלה מערבית מתוקנת, של מדינת ישראל – בשגרה, ובוודאי ובוודאי בתקופה כל כך מורכבת בריאותית, אבל בסוף גם כלכלית וחברתית. אתם לא מעבירים תקציב מדינה בגלל ויכוחים פוליטיים, אני לא נכנס לזה. לפני חודשיים העברתם את פשרת האוזר לדחות את התקציב בעוד 120 יום. אף אחד מכם לא שאל את עצמו: מה יקרה בתקופת הביניים, איך בתי ספר ומוסדות וארגוני נוער ורווחה וחינוך ימשיכו לתפקד, כי אין תקציב של 1 חלקי 12 ברוך השם, יש ועדת כספים, עבדך הנאמן היה שותף לזה, הגדלנו את ה-11 מיליארד שקלים. זה לקח לכם זמן, הצלחתם להגיע להסכמות בתוך הממשלה, אושר בממשלה, ואושרה בוועדת הכספים, לפני למעלה מחודש, החלוקה של 11 מיליארד השקלים האלה. עד היום, יותר מחודש, אדוני שר המשפטים, חלק גדול מאוד מהתקציב לא הגיע ליעדו. אני מדבר איתך עכשיו על הארגונים הכי משמעותיים, שבסוף בשבילם בנינו את זה, שהם כנפיים של קרמבו ומעגלים, אלה תוכניות של נוער בסיכון; וגם עיר ללא אלימות – כל אותם התקציבים שהיו, איך לומר, בתחתית שרשרת המזון כשהחשכ"ל באופן טבעי על פי חוק מנהל את ה-1 חלקי 12. מה שקורה זה שמשפטנים ואנשי אגף התקציבים מכדררים ביניהם את הסיפור הזה, והעניין הוא פשוט: יש הנחיית יועץ משפטי שבכל תקציב שמקורו קואליציוני, זאת אומרת שהוא איזושהי התחייבות של מפלגה, צריך חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי של המשרד הרלוונטי כדי שיהיה אפשר להפעיל אותו. אפשר להתווכח הרבה למה, אבל יש עוד פרקטיקה שאומרת ששמים את התקציב הזה בתקנת רזרבה, לא שמים אותו בתקנה שאליה הוא אמור להגיע אלא בתקנת רזרבה, ואז כשמגיעה סוף סוף חוות הדעת המשפטית שמאשרת את התקציב, אגף התקציבים צריך לעשות עוד פעם פנייה תקציבית ולהעביר אותו מתקנת הרזרבה אל התקנה שאליה אתם, כשרי ממשלה, ואנחנו, כחברי ועדת הכספים שאישרנו, הכסף הזה אמור להגיע. התהליך הזה לוקח המון זמן. אני מטפל בזה כבר למעלה משלושה שבועות. אז במשרד החינוך ומשרד הרווחה ומשרד הביטחון – היועצים המשפטיים מאוד עסוקים ומאוד עמוסים, כי יש קורונה, ולא מתפנים לתת את חוות הדעת האמורות. ביום ראשון שעבר, לפני למעלה משבוע, סוף-סוף עברו חוות הדעת של משרד החינוך לאגף התקציבים, ומאז אגף התקציבים – צריך לייצר את הפנייה וחלק מהפניות יצטרכו עוד פעם ועדת כספים, ובוועדת כספים יש נוהל 48 שעות. עכשיו, אני אומר: באמת, יש גבול. אגב, אני על הדבר הזה פניתי ליועץ המשפטי כבר לפני איזה שנתיים. אמרתי לו: אני לא מבין; נניח שאתה רוצה חוות דעת משפטית, תאפשר שהכסף יהיה בתקנה הרלוונטית והמשרד לא יפעיל אותה בלי שהוא יקבל את האישור המשפטי. אתה לא סומך על המשרד? מה חשב משרד החינוך או משרד הרווחה או משרד הביטחון הוא יפעיל את הכסף בלי חוות דעת משפטית? אין בזה שום היגיון. זה עוד סרבול ועוד ביורוקרטיה. ואני אומר לעצמי: אל תישנו בלילה. מישהו פה צריך לדפוק על השולחן ולהגיד: חברים, אם אנשים לא מקבלים משכורות, ואם נוער בסיכון מסתובב ברחובות, ואם אנחנו לא יודעים להפעיל תוכניות, כשאין תקציב אי-אפשר לתפקד איתן – אני אומר לך, אני מקבל על זה דוגמאות, זה פשוט קורע הלב, באמת. יש לנו דיון בוועדת הכספים: מה עושים עכשיו עם צ'קים שחוזרים לאנשים בתקופת משבר הקורונה – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> בואו נדאג שלא יחזרו צ'קים, שאנשים יקבלו את המשכורת שלהם, שהגופים האלה יוכלו לעבוד. זה כסף קיים. אישרתם אותו בממשלה, אישרנו אותו בכנסת. ביורוקרטיה, ועוד פעם, זה פשוט – כל היום מכדררים. אתה יודע, גפני ואני מכדררים מול אגף התקציבים, מול המשפטנים, מול התקציבן – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> – – של המשרד הרלוונטי. זה לא נגמר. מישהו כאן – אתה יודע, אני לא רוצה לדבר לא יפה, אבל אנשים שמעולם לא שילמו משכורת לא יודעים מה זה לא לקבל משכורת. אתה יודע, ב-1 בחודש המשכורת דופקת, אנחנו כולנו עובדי מדינה – לא מבינים את המשמעות של הדבר הזה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (ימינה): << דובר_המשך >> תרים את הכפפה יחד עם שר האוצר, תראו איך תוך 24 שעות, 48 שעות, אתם משחררים את כל הכספים האלה. זה פיקוח נפש במובן הכי בסיסי של המילה. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' יעלה ויבוא. שלוש דקות. בבקשה, אדוני. אני רק מבקש לעמוד בלוחות הזמנים. שלוש דקות. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים פה בהארכה של התקנות, תיקון מס' 7. וזה היה אפילו קצת מפתיע, כי לא הבנתי איך פתאום שר המודיעין – אני לא יודע אם שמתם לב, שר המודיעין עלה להציג את התקנות, תיקון מס' 7. הבנתי את זה קצת יותר כי ראיתי את יעקב אשר ככה חולף מהר במסדרון, יורד למטה, ואמרתי: אופס, נזכרתי למה שר המודיעין. הסיפור הוא סיפור נורא פשוט: בעולם ההפוך שבו אנו נמצאים, של חוק הקורונה הגדול – אתם זוכרים מה אני אמרתי פה במליאה כשהתנגדתי לו? עשו פה עולם הפוך: הממשלה תתקין תקנות, ואז יגיעו לוועדות הכנסת השונות, ירצו – יאשרו, ירצו – לא יאשרו. אין להן שום סמכות להתעסק – רק לאשר, לבטל או לקצר. יעקב אשר, כיושב-ראש ועדת חוקה, נמאס לו. אני אמרתי לו אחרת, אמרתי: יעקב, תגיד להם לא, אחרת הם לא יבינו. הם יבינו רק דרך הרגליים, הממשלה הרעה הזאת. הוא אמר לי: לא, יואב, אני אקצר להם. הוא קיצר להם ל-27 בחודש. מה עשתה הממשלה? הוא לא סתם קיצר להם, הוא אמר להם, בדיון המקצועי שהיינו בו: אני מבקש מכם, תעשו שינוי א', ב', ג', ד' – נקצר לכם ל-27. מה עשתה הממשלה? מה היא עשתה? מה שהיא רגילה לעשות: לא לספור את הבית הזה. האריכה. מה יעקב אשר עשה? הוא לא כינס את הוועדה. בגלל זה אנחנו במליאה. לפי החוק זה לא צריך להיות פה במליאה. ועדת החוקה היא הוועדה, אבל בעולם ההפוך שנמצאים בו, עם חוק הפוך, גרוע ורע, מגיעים למצב שאם יושב-ראש ועדה בכנסת מקבל החלטה שונה ממה שהחליטה הממשלה, יושב-ראש הוועדה הזאת – מעמידים אותו על עמוד הקלון. עולם הפוך נהיה פה. יש תפקיד לבית הזה. התפקיד של הכנסת הוא לא רק לחוקק ולהצביע כמו מריונטות; התפקיד שלה הוא פיקוח ובקרה על עבודת הממשלה. כן, ועדת החוקה עסקה בפיקוח על עבודת הממשלה, ואמרה לממשלה: עד 27 בחודש תעשו שינוי ותביאו אחר. מה עשתה הממשלה? לא ספרה, האריכה עד ל-1. המשמעות המשפטית של זה היא שכל הקנסות שהיו – 127 עד היום – אם הבית הזה יאשר אותם, הם בתוקף. ואני אומר לממשלה מפה, כחבר כנסת באופוזיציה: עד כאן. אבל לא רק אני אומר עד כאן, אמר את זה גם יושב-ראש ועדת החוקה, והוא בקואליציה. יש לכם הזדמנות לעשות מעשה נכון, ופעם אחת להגיד לממשלה הרעה הזאת, שלא מתפקדת ועושה דברים הפוכים לכל היגיון – להגיד לה: עד כאן בהקשר הזה, ולהחזיר עטרה ליושנה בהקשר של הבית הזה, של הרשות המחוקקת, של הריבון במדינה, שקובע מה נכון ומה לא. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. חבר הכנסת הרב יעקב ליצמן יעלה ויבוא. << דובר >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, והערה טכנית, אדוני היושב-ראש: אני לא שר ולא סגן שר, ותפסיק לכתוב ליד שמי "שר". << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> לא. אני ציינתי: הרב יעקב ליצמן. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שמעתי. אבל כתוב ליד זה: השר יעקב ליצמן. תתקנו את זה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני יודע שבצרפת שר זה לכל החיים. זה כתם. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך. אבל קודם כול – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> ובלי ספק הטבעת חותם במשרדיך. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, כן. אני מסכים, אם היו משלמים משכורת כמו שר כל החיים. אבל זה לא הולך ככה. אז אני מבקש לתקן את זה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אל תדאג. אתה רק תרשום את זה בטאבו שאתה כבר לא שר. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה צריך תרשום את זה בטאבו שאתה כבר לא שר. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה זה טאבו? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני אומר, צוחק, שכאשר – – – << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אה, אתה אומר ששר השיכון, טאבו. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – ראש הממשלה, אתם נדפקתם חבל על הזמן. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> את ההערה הזאת אתה מוריד ממני. את הדקה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אתה לא חייב להשיב. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא. אבל יש לי עוד דקה. אדוני היושב-ראש, הקבינט החליט להגדיל את הקנסות ל-25,000 שקל, אם אני לא טועה. סיעת יהדות התורה מחתה על זה, הודיעה לפני כן שהיא לא תתמוך. ואני מודיע כאן, מעל במת הכנסת: אני אצביע – אני מדבר גם כסיעה – אנחנו נצביע נגד הגדלת הקנסות. אני חושב שזה עוול. אני חושב שלא צריך להעניש מישהו שפותח או לא פותח. מספיק שלא פותחים את בתי הכנסת, מספיק שלא פותחים חנויות. בתי כנסת – עשרה איש, איזה צחוק זה לעשות את זה? אם פותחים, צריך לפתוח יותר. אני לא ראיתי במקומות אחרים שפותחים לעשרה, רק בבתי כנסת. אני רוצה להגיד חד-משמעית: עד לרגע הזה אף אחד לא דיבר איתנו, עם סיעת יהדות התורה; ואם לא ידברו איתנו, אנחנו נצביע נגד הגדלת הקנסות. ואני לא מפחד להגיד, אדוני, שאפשר להצביע פה ושם גם נגד כל מיני דברים. גם בשבוע שעבר, כששר המשפטים היה צריך לענות כל מיני דברים שם, לא ראיתי שכל הקואליציה הצביעה נגדו, זאת אומרת, לפי מה שהוא אמר. ואני ראיתי גם שהוא ביצע את הדברים בלי להביא את זה לכנסת. אז יאללה, בוא, קואליציה כמו קואליציה. איך אני מגדיר את עצמי? קופוזיציה – פעם קואליציה, פעם אופוזיציה, מה שכדאי. מה שכדאי. לכן מה שכדאי לליכוד גם כדאי לי עוד פעם, גם כדאי לנו. אני לא מוכן לעבור על זה שמטילים קנסות גדולים, לא פותחים את בתי הכנסת ולא פותחים את החנויות. אני חושב שצריך לעשות במשורה, צריך לעשות את הכול מסודר, שלא לגרום – הם אומרים שעברו את זה, עברנו את – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסכם. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני נותן הארכה בגלל ההפרעות, אבל – – – << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה חברי הכנסת אשמים שיש לך תפיסה טובה? אתה תופס מהר את מה שאני רוצה להגיד – לא כולם. אז אני מודה, אדוני. תודה רבה. כפי שאמרתי, אם הממשלה לא תבוא בדיון איתנו, אנחנו בהחלט נצביע במליאה ובכל מקום אחר נגד הקנסות. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת הרב יעקב ליצמן. חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי האוזר – אינו נוכח; חברת הכנסת היבה יזבק – אינה נוכחת. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה יעלה ויבוא, אדוני. שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לדבר על נושא שכנראה לא נמצא בכותרות. אני רוצה לחזור לנושא הסטודנטים, ויש לי בטן מלאה בעיקר על המל"ג, על ועד ראשי האוניברסיטאות, על ועד ראשי המכללות, שלמעשה לא דאגו במסגרת התוכניות הכלכליות השונות והתמיכות השונות להביא תקציב כדי לתמוך בסטודנטים וכדי להפחית את שכר הלימוד. במקום שהם יעשו את העבודה, הם כאילו מסתכלים על עצמם כמשק סגור, כל אחד לעצמו, העיקר שהכסף מגיע אליהם גם מהסטודנטים, שמשלמים שכר מלא, וגם מהמדינה, ממשרד האוצר. לכן אני אומר, המל"ג, ועד ראשי האוניברסיטאות, ראשי האוניברסיטאות, ראשי המכללות, אתם נדרשים עכשיו להוביל מאבק כדי להציל את הסטודנטים. אני אומר, כ-30% מהסטודנטים בישראל שוקלים לעזוב את הלימודים; יותר מ-50% מהסטודנטים הערבים שוקלים לעזוב את הלימודים. חבר'ה, המצב מסוכן. יתרה מכך, מאז 18 באוקטובר שובתים הצוותים האקדמיים, מה שנקרא, בלשון שאני ממש לא אוהב, "הזוטרים". אלה המרצים הלא-קבועים באוניברסיטאות, והם שובתים. תדעו לכם, מורה מן החוץ או מרצה מן החוץ משתכר כ-5,000 שקלים לחודש, בעוד שפרופסור עולה לאוניברסיטה או למכללה קרוב ל-40,000 שקלים, ועכשיו משרד האוצר מתעמר בהם ודורש מהם לעשות חשבון על חריגות לכאורה בשכר בשנים הקודמות, והם יצטרכו להחזיר למכללות את ההפרשים. הוא מתנה את ההסכמה הזאת בחתימת הסכם חדש. הם לא יחתמו הסכם בלי שהם יקבלו את הזכויות שלהם, וראשי המכללות נדרשים לתמוך. הם מועסקים שלהם. ראשי המכללות הם לא מהאו"ם, המרצים האלה מועסקים שלהם, והם חייבים לעמוד לצידם. אני בעד המרצים האלה, אני בעד כל הדרישות שלהם, ומאמין שהמאבק שלהם בסופו של דבר יצליח. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ג'אבר עסאקלה. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת יאיר גולן – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי פרומן – אינה נוכחת. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח תעלה ותבוא. לרשותך שלוש דקות, גברתי. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני כבוד היושב-ראש, "לא תמיד נמצאים אנשים שיש להם את העוז, את המחשבה, את היכולת לשנות דברים, לשנות מוסכמות, ליצור מציאות חדשה". אלו דברים שנשא שלושה ימים לפני הירצחו ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין המנוח. ואני כאן היום אומרת סליחה שאני מסרבת לקבל את מה שלא נכון, סליחה שאני מסרבת להעלים עין. סליחה שבעידן שבו האלקטורט מכתיב כל אמירה ומוביל אותנו לחורבן בית אני בוחרת שוב, באופן שייראה לרבים מנותק מהמציאות, לדבר על ערכים, מוסר ואתיקה. כשבחרתי לא להיכנס לממשלה כושלת זו כתבתי שמנהיגות נמדדת ברגעי משבר. אכן כך. בחרתי לגנות אירוע חריג בעת משבר. אומרים לי, מה הבעיה שלך, זה מה יש, למה את רוצה לשנות את העולם? אומרים לי, עזבי, את לא צריכה לגנות. ואני אומרת: אז מי כן? מי יגנה, מי יאמר באומץ שזה לא נכון? אתם חושבים שזה מענג להיות בחזית האש ולחטוף צרור של טינופת? לא, זה לא. האמינו לי שזה נוראי. לחוות לינץ' אלים ורדוד עד מאוד ברשתות, שיח שאלמנטים מגדריים ועדתיים מושרשים ומודחקים משתלטים עליו. זה גורם לך לתהות ולחשוב: מי אנחנו? למה השיח כל כך רדוד, כל כך שפל? זה המחיש לי את העובדה שמנהיגות היא האומץ לנקוט עמדה שאתה מאמין בה גם אם היא לא נוחה ולא נעימה לאוזן בוחריך. מנהיגות היא חינוך, היא הנחלת מוסר והטמעת ערכים נכונים בקרב הדור הצעיר. מנהיגות היא הסברה, היא היכולת להצדיק את מה שאתה מראה לילדיך. אם אנחנו מדברים על ערכים ועל חינוך, ריבוי דעות הוא דבר מבורך, חשוב ואף בריא בכל חברה שמתיימרת להיות נאורה. ריבוי דעות מעודד את הדור הצעיר לפתח חשיבה עצמאית מתוך הבנה שאין הסכמה גורפת על כל סוגיה ואין להיבהל מכך. זה לגיטימי, וזה מוטל על כתפי כולנו, נבחרי ציבור, מערכת חינוך והורים, לפתח את המסוגלות, להתנגד ולברך, אך בצורה מכובדת, מושכלת, מנומקת ומכילה. כאב לי. כאב לי מאוד שרבים מאחיי הדרוזים אמרו לי: אבל למה לחרדים מותר לעשות הלוויות המוניות ולנו אסור? בזה אתם צודקים, לאף אחד לא מותר להיות מעל החוק. הרי כדי להרוס חברה לא צריך הרבה, מספיק מדיניות מפלה, אכיפה סלקטיבית. תוסיפו לזה ליבוי שנאה ופילוג, והינה לכם. היעדר מנהיגות הוא דבר מסוכן ביותר. איפה אתם, מנהיגים יקרים מכל קצוות הבית הזה, מכל הדתות, הסקטורים והמפלגות, שבוחרים פעם אחר פעם למלא פיכם מים מול כל כך הרבה נורמות שגויות? הרי זה הכי נוח להיות חביב הקהל המתיישר ולא מרגיז, המסכים תמיד ואף פעם לא מתנגד. איפה האומץ שבכם? האם תמשיכו לסגוד לסקטור שלכם? האם תסנגרו עליו בצורה אבסולוטית בכל עת ובכל אירוע כי זו מהות הפוליטיקה? ואתם יודעים מהי פוליטיקה בכלל? << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> בקושי רב, אבל אני מבקש לסכם בשל לוחות הזמנים. << דובר_המשך >> ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מסכמת. האם פוליטיקה היא טובת הסקטור או טובת הכלל? האם היא החלטות בהתאם למה יביא לי קולות וישמר לי את הכס, או "חלילה" אתיקה ומוסר? לסיכום, לאחיי הדרוזים אני אומרת: מצפוני שלם, האמונה בליבי. גדלתי וחונכתי בבית סבי המנוח על ערכי הדת והמסורת, ואני מאמינה בצדקת דרכי. כששמעתי את דבר פטירתו, בכיתי על השייח' המנוח אבו זאין אלדין חסן חלבי – בכיתי על האובדן הגדול, על מורשתו, צניעותו, דרכו הרוחנית והשלום השוכן בתוכו, ואיחלתי לו הלוויה מכובדת שתהיה הולמת למעמדו הרם והחשוב. תהיו בטוחים, אהבתי והמסירות שבי לעדתי גוברת בהרבה על זו של רבים שבחרו להתנגד לי, ודווקא בגלל זה, ומתוך הבנה עצומה של האחריות שבמנהיגות, אמשיך בדרכי, כי יש הבדל בין לעבוד לבין להיות עבד לקולות. למרות מה שהיה, ודווקא בגלל מה שהיה, אמשיך לפעול מתוך מחויבות מלאה למען השוויון, כדי שכולנו נחיה במקום טוב יותר. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחברת ע'דיר כמאל מריח. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן, שלוש דקות לרשותך, אדוני – מוותר. חבר הכנסת חמד עמאר, שלוש דקות לרשותך. אני אאפשר לפנים משורת הדין. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ביום שישי האחרון, 30 באוקטובר 2020, הלך לעולמו גדול חכמי הדת הדרוזים מרמת הגולן, השייח' אבו זאין אלדין חסן חלבי, אללה ירחמו. הוא הלך לעולמו, לעולם שכולו טוב, אך הוא הלך מאיתנו. אנו, בני העדה הדרוזית, בכל מקום, בכל מדינה בעולם, מבכים את מותו של אב רוחני בדורנו. כל חכמי הדת באשר הם מעידים על גדולתו הרוחנית, על חוכמתו הרבה, על מנהיגותו השקטה והמקרינה, על היותו המופת לאיש הדת הנעלה, על אהבתו לבורא ולבני אדם. הם מעידים על דרך חייו הטהורה ועל גדולת נפשו. כל בני העדה, דתיים ולא דתיים, אהבו אותו והעריכו את גדולתו. מילותיו נשמעו בקשב רב, שכן כולם ידעו על אהבתו לבני עדתו, על דאגתו להם ועל פועלו למענם בכל מקום ובכל זמן. אנו מלאי צער על לכתו. אנו משתתפים בצער המשפחה הפרטי, אולם כולנו שותפים לאבל הציבורי. נחמתנו היא בזכרו הנשגב ובמורשתו הדגולה. מנוחתו עדן. אללה ירחמו. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת יאיר גולן, לפנים משורת הדין. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא חשבתי להתחיל כך, אך מפאת כבודו ונדיבותו אתחיל בפסוק מירמיהו שמתאים לעת הזאת. "מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא. קוה לשלום, ואין טוב, ולעת מרפא, והנה בעתה". אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום יום מיוחד, יום השנה ה-103 להצהרת בלפור, ההצהרה שקבעה: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". האנשים שעמלו על ההצהרה הזאת היו ציונים – ציונים שהשתחררו מכבלי המסורת הפסיבית, השתחררו מתרבות הסגירות הקהילתית והלכו להגשים חזון מרחיק ראות. בחזון של האנשים האלה ישראל הייתה צריכה להיות מדינה מתקדמת, מודרנית, ליברלית ודמוקרטית, עם שירות ציבורי משובח ונקי כפיים ועם מנהיגות לאומית מסורה וישרת דרך. זה לא מה שיש לנו היום. היום אנחנו מובלים על ידי ראש ממשלה מושחת, ממשלה מנופחת ולא יעילה, מפלגות גלותיות והשקפת עולם משיחית, שתמיד הייתה מסוכנת לעם היהודי והמיטה על ראשו אסונות נוראיים לאורך ההיסטוריה. לכן אני קורא לכל הכוחות הדמוקרטיים, ליברליים, ציוניים וישרי הדרך למצוא את הדרך להתלכד יחדיו, להקים מחנה גדול וחזק שלא יותיר את הבמה הפוליטית לנתניהו וחבר קיצונים מימין לו; מחנה ציוני חדש, מחנה פטריוטי חדש, מחנה דמוקרטי חדש, מחנה של עתיד חדש. אני רוצה לנצל במה זו ולפנות באופן אישי ליאיר לפיד, לאיימן עודה, לאביגדור ליברמן, לניצן הורוביץ ידידי, למשה בוגי יעלון ולעאידה תומא סלימאן, כולכם יחדיו. יש לנו משימת ענק: מתוך הייאוש והמצוקה הנוכחית לבנות יחדיו תקווה, לבנות ישראל שבה ילדינו ירצו לחיות. כי צריך לחסום את חזון ביביסטן ולהחליף אותו בישראל שפויה, עם ממשלה שפויה, עם התנהלות שפויה למען כל אזרחי ישראל. שם המשחק הוא מומנטום. צריך לשנות את המומנטום הנוכחי. צריך לעשות את זה מחר בבוקר ולהביא לשינוי במפה הפוליטית ולניצחון ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר גולן. חבר הכנסת מיקי לוי, יעלה ויבוא. שלוש דקות לרשותך גם כן. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה ההבדל בין התכנסות של עשרה איש לפתיחת חנויות הרחוב? כלום. כלום ושום דבר. מדוע לא לפתוח את חנויות הרחוב לסוחרים? משפחות נהרסות, הכלכלה נהרסת, צוללת – לא לאיטה – צוללת פנימה למעמקי הים. הנזקים שאתם עושים בכלכלה, הנכדים שלנו ישלמו אותם. מדינת ישראל זה שלוש שנים נעדרת תקציב. עמדתי כאן על הדוכן הזה לפני חמישה חודשים ואמרתי: היעדר תקציב למדינת ישראל יפגע בדירוג האשראי של מדינת ישראל. תוציאו את ההקלטות, תשמעו, לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש פעמים. חזרתי ואמרתי: סכנה ממשית למדינת ישראל. מדוע אינכם פותחים את העסקים ואת חנויות הרחוב? הרי בסופר יותר גרוע. אפשר להגיד: ב-40 מטר ייכנסו שני קונים; ב-60 מטר – שלושה קונים. אבל תעשו משהו. שום דבר לא יוצא כמו שצריך מתחת ידי הממשלה הרעה הזאת – שום דבר. היעדר תקציב זה שלוש שנים, כששני בני מתנהלים ורבים אם כן תקציב, לא תקציב; כן לשבעה ימים, לא לשבעה ימים; כן לשלושה חודשים; כן לשנה; כן דו-שנתי; ובסוף, מה עשיתם? מהו תקציב? שתבינו: תקציב הוא תוכנית עבודה של ממשלת ישראל/מדינת ישראל. על פיו ניתן להתנהל ולתכנן. היעדר תקציב גורם לפגיעה אמיתית, ממשית, במדינת ישראל. במשרד האוצר המצב הוא יותר גרוע. בגלל שיקולים פוליטיים וריב פוליטי זה לא מאשר את המינויים של זה, זה לא מאשר את המינויים של זה, זה לא מאשר את מנכ"ל משרד המשפטים וזה לא מאשר את בעלי התפקידים במשרד האוצר. אלו לא מאשרים מפכ"ל מטעמים פוליטיים, ואלה לא מאשרים את החשב הכללי באוצר. אתם השתגעתם, תגידו? החשב הכללי באוצר אחראי על גיוס הכספים. אם לא יצא לדרך הגיוס הקרוב, של כ-14 מיליארד דולר, נדמה לי, אם אני לא טועה – לא יישאר פה כסף. אתם השתגעתם, אתם משחקים במינוי החשב הכללי באוצר כקלף מיקוח? תתפכחו. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> זה לא רק החשב הכללי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אבל אין לי זמן. יש לי סדרה. אין לי זמן – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר כץ – היה למעלה ואני מניח שהוא יורד למליאה. הוא בדרכו לפה. בינתיים, נקרא לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תעלה ותבוא. לרשותך שלוש דקות גם כן. גברתי, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אין הרבה ימים בקדנציה הזאת שבהם כל אחד מאיתנו, או רבים מאיתנו מרגישים שבאמת הצלחנו להשיג הישג טוב, להציג אותו לציבור שבחר בנו, ולהרגיש שגם הוספנו וחיזקנו ערכים שאנחנו מאמינים בהם. היום הזה הוא אחד הימים האלה. אני מרגישה שהשגנו הישג יפה ושהעבודה הקשה שעשינו ומלאכת השכנוע שהפעלנו הביאו תוצאות טובות, כאשר בוועדת הכספים היום העברנו בהכנה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק בעניין הטבות המס. אם אתם זוכרים, זה היה אמור להיות חוק שמיועד כולו לעיר עכו. שלא יהיו אשליות, אני עכואית, ואני אוהבת את העיר. אני אוהבת את אנשי העיר, ערבים ויהודים, ורציתי מאוד, כן להיות לעזר לחברת הכנסת מיכל שיר בהעברת החוק הזה, כי אני יודעת כמה האנשים בעכו סובלים ממצב סוציו-אקונומי נמוך, במיוחד בימים האלה, בצל הקורונה. אבל לא היה אפילו שמץ של ספק אצלי, שאני לא אעשה את זה במחיר של הכנסת עוד מושגים, שבעיניי הם מושגים גזעניים, ללקסיקון המשפטי, שלא חסרים בו חוקים וביטויים כאלה. לכן אמרנו מלכתחילה שאי-אפשר להשתמש בתירוצים כמו העניין הדמוגרפי, או לבוא ולהסתובב ולדבר על עיר מעורבת שאחוז היהודים בה ככה או ככה, כי גם אם הקריטריון הוא סוציו-אקונומי, אם הקריטריון הוא לחזק את המוחלשים, אז יש כמה וכמה כפרים וערים ערביים שהיו כלולים בהטבות המס האלה ואף אחד לא הצליח עדיין להחזיר אותם כמו שעשו עם החוק של עכו. היום הוכחנו שהגישה הצודקת, הגישה המיטיבה עם המוחלשים בהיותם מוחלשים, הגישה שנלחמת למען הזכויות של האזרחים, כלל האזרחים, גם יהודים וערבים בעכו אבל גם ערבים במזרעה ובג'דיידה-מכר ובירכא ובכמה מקומות אחרים, היא זו שתנצח. היום החוק הזה נעשה חוק צודק יותר. שמחת האנשים בעכו צריכה להיות כפולה, כי לא רק הגיעו להטבות המס אלא אפשרו דרך החוק הזה גם להרבה מהאזרחים הערבים בכפרים ובערים מסביב גם כן ליהנות מהטבות המס האלה. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, לרשותך שלוש דקות. יעלה ויבוא, בבקשה. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מודע לדאגה של כולנו, בעצם, מכך ששיעורי התחלואה ביישובים הערביים הולכים ועוד פעם עולים באופן שיכול גם לסכן את מה שאני רואה כהישגים חשובים של החברה הערבית בשבועות האחרונים, אחרי שמרבית היישובים שהוגדרו כיישובים אדומים לעניין הקורונה לפני כמה שבועות היו יישובים ערביים. אחרי עבודה מאומצת ועבודה קשה בהובלת ראשי הרשויות המקומיות הערביות, בהובלתנו ברשימה המשותפת וכמובן הצוותים המקצועיים, הצלחנו בהחלט להוריד באופן משמעותי את רמת התחלואה, ובשבועיים האחרונים, אני יחד עם חבריי מגלים פשוט סימנים מדאיגים של עלייה חוזרת במדדי התחלואה, ככה שחלק מהיישובים שכבר אינם באדום ועברו לירוק עכשיו כנראה עוד פעם מתחילים לעלות, לצערי, בכיוון השלילי. לכן, אני חושב שהדיון היום הוא הזדמנות לפנות עוד פעם לציבור בכלל, אבל לענייננו, לציבור הערבי: אנחנו חייבים להיצמד להוראות הבריאות, להוראות הבטיחות, כי מדובר כאן בשלומנו כולנו. והכי חשוב גם לשמר את מערכת החינוך כמערכת מתפקדת, ככה שאם היישוב עובר להיות יישוב אדום, הוא מסכן עוד פעם את מערכת החינוך בכך שהוא יכול להשבית אותה עוד פעם, ולחזור ללמידה מרחוק, עם כל הקשיים שיש בנושא הזה. לכן שוב אני אומר: בואו נעבוד ביחד, יד ביד, נשתף כולנו פעולה כדי להיאבק באמת בממדי התחלואה, שחזרו לעלות, ולהחזיר אותם לממדים הכי נמוכים ולשמור על היישובים שלנו כיישובים ירוקים, וזאת, כפי שאמרתי, כדי להבטיח את שלום כולם ואת הפעילות השוטפת, הכלכלית, החברתית והחינוכית בתוך כל יישוב ויישוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח. חברת הכנסת סונדוס סאלח, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, מתחילת המשבר שמנו לב שהאג'נדה הפוליטית בפתרון הבעיות והאתגרים והמשבר בכלל היא לחזק את החזקים ולהחליש את החלשים, כי זה משרת את האינטרס של הממשלה, שככה היא פועלת בדנ"א שלה. פותחים רשתות של טייקונים וסוגרים חנויות קטנות; מתגמלים מרצים בכירים ותיקים ופוגעים בסגל זוטר, סגל אקדמי זוטר. אני לא יודעת, ההאשמות האלה שמפנה האוצר לסגל האקדמי, שנועד ועושה עבודה חינוכית אקדמית מדהימה, במיוחד בעת משבר זה, בליווי התלמידים – גם ליווי חברתי וגם ליווי אקדמי – עכשיו הם מגלגלים את האחריות על גבם, על הסגל הזוטר, שהוא עכשיו מנצל משבר ושובת. מי שמייצר משבר אקדמי זה משרד האוצר. במקום להסתכל על משבר הקורונה כהזדמנות, הזדמנות לרפורמה חדשה, הזדמנות לחזק את המערך האקדמי והחינוכי במוסדות האקדמיה במדינה, במיוחד שראינו שיש הידרדרות בשנה האחרונה בדירוג המכללות והאוניברסיטאות במדינה ביחס למדינות ה-OECD – עכשיו זה הזמן לשלב את הסגל הזוטר ולתת להם מעמד של סגל עמיד, אנשים שהם קבועים בתוך המערכת הזאת – לתגמל אותם על העבודה שהם עושים, לשלב אותם ולהיטיב את התנאים שלהם, תנאי שכר וגם תנאים חברתיים, לשלב אותם בתוך המערכת. אסור לנו להסתכל על הכסף הזה ככסף שצריך למצוא לו פתרון; הפוך, זו השקעה בעתיד של התלמידים שלנו, זו השקעה בסטודנטים שלנו, זו השקעה בכל המוסדות והמכללות והאוניברסיטאות האקדמיות, זו השקעה בכל התחומים שלנו. זה צו השעה. צריך לחדש את המשא ומתן, לפגוש אותם, להיענות לדרישות שלהם. והמאבק שלהם הוא מאבק צודק. צריך להיענות להם ולשלב אותם במעמד קבוע ולא מעמד מזדמן ומנוצל. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת סונדוס סאלח. יסכם שר המשפטים חבר הכנסת אבי ניסנקורן. יעלה ויבוא. << דובר >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אנחנו – נאמר פה שאין תקציב; חבר הכנסת מיקי לוי אמר שאין תקציב לשנת 2020 ואין תקציב לשנת 2021 ויש קושי להתנהל במישור הכלכלי-חברתי. אני מסכים איתו. אני חושב שכחול לבן מסכימה איתו כולה. אין תקציב לשנים 2021-2020. זה משפיע על הפעילות השוטפת, זה משפיע על הפעילות של המדינה, זה משפיע על המעמד הבין-לאומי של המדינה, זה יכול להשפיע על הדירוג שלה אם זה יימשך ככה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תקציב 2020, שלא רצית להעביר – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה פה? וואו. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חברי הכנסת, תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> ואנחנו בסיטואציה שממאי מושכים את הנושא של התקציב ללא שום סיבה, ללא שום הסבר, ללא שום נימוק. פשוט מתעלמים מצורכי הציבור. פשוט התעלמות. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> למה לא – – – אדוני שר המשפטים. << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> כרגע, מה הליכוד בא ואומר? בואו נעשה תקציב לשמונה ימים. תקציב לשמונה ימים. אני חייב להגיד, אנחנו לא באירוע של חנוכה פה, אנחנו באירוע של ניהול המדינה. אין אפשרות שמדינה תתנהל בלי תקציב, אין אפשרות שמדינה תתנהל בלי תקציב בשנת 2021. זה פשוט אבסורד. לכן אני חושב שהנושא הזה הוא עכשיו בלב הוויכוח בין כחול לבן לבין הליכוד, וזה אפילו לא ויכוח ענייני, זה פשוט ויכוח של אמירה: לא רוצים תקציב, כי יש לנו בעקבות זה נקודת יציאה פוליטית. זהו. זה הנימוק, שום נימוק אחר. חבל שזה מתנהל ככה, אבל זאת לצערי הסיטואציה. אנחנו מתריעים בשער עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. פוליטיקאים, שרים וראש ממשלה שמכבדים את האזרחים צריכים לעמול בשבילם כל יום, בכל דבר. וגם בנושא התקציב חייבים לעשות את זה. אני רוצה להגיד מילה אחת גם על הנושא של המאבק בקורונה כרגע והסיטואציה שאנחנו נמצאים בה היום. נכון, אנחנו פתחנו את המשק בצורה יחסית מהירה, כי מאוד מאוד היה חשוב לנו להחזיר את הכלכלה לעבודה מלאה, וזה התחיל עוד לפני שהצטרפנו לממשלה, והיה כל הזמן את האיזון בין המשק לבין הקורונה. אבל אנחנו רואים שהקורונה הרימה ראש, לא רק בישראל, גם באירופה, ולכן אנחנו נוקטים כרגע משנה זהירות. ונכון, נקיטה של משנה זהירות היא קשה. ואם אנחנו מקבלים החלטה, וציין את זה חבר הכנסת סגלוביץ', החלטה להאריך מ-27 ל-1, הרי זה לא מתוך איזשהו חוסר התחשבות בסוחרים אלא דווקא מתוך ראייה שאנחנו חייבים לעשות את זה בזהירות ובשום שכל. אני מאוד מאוד מקווה שבדרך הזאת אנחנו נשתלט על המחלה, על הווירוס, לא נחזור לסבב שלישי כבר, ונצליח באמת להוציא את מדינת ישראל מהשבר הגדול הזה. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לשר המשפטים חבר הכנסת אבי ניסנקורן. לפני שנעבור להצבעה אני רק אעדכן שמחשבו של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו לא תקין, לכן אני אאפשר לו הצבעה באופן עצמאי. אני מבקש לעבור להצבעה על אישור תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 7) – תקנות מכוח סעיפים 6 ו-7 לחוק. אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 4 בעד התקנות – 25 נגד – 3 נמנעים – אין תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021, נתקבלו. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תוצאות ההצבעה האלקטרונית: 25 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. אני מבקש לצרף את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו כמתנגד להצעת החוק. לכן, תוצאות ההצבעה הן 25 בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהתקנות אושרו במליאת הכנסת. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מאפשר הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 6), התשפ"א–2020, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה למזכירת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק יד יצחק בן-צבי (תיקון מס' 3) (ביטול נציגי הכנסת במועצה), התשפ"א–2020 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/854).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> אני מתכבד לעבור לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק יד יצחק בן-צבי (תיקון מס' 3) (ביטול נציגי הכנסת במועצה), התשפ"א–2020, מטעם ועדת הכנסת לקריאה הראשונה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת איתן גינזבורג. בבקשה, אדוני. << דובר >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה הראשונה את הצעת חוק יד יצחק בן-צבי (תיקון מס' 3) (ביטול נציגי הכנסת במועצה), מטעם ועדת הכנסת. יד יצחק בן-צבי היא תאגיד סטטוטורי העוסק במחקר היסטורי כבר לאורך הרבה מאוד שנים, אבל בשונה מיתר התאגידים שהוקמו בחוק, במועצה מכהנים היום שלושה חברי כנסת – חברי כנסת שבוחרת ועדת החינוך, התרבות והספורט. הנציגות הזאת נוגדת את עקרון הפרדת הרשויות, שהרי הכנסת היא זאת שמפקחת על תאגידים סטטוטוריים, והיא דנה בדוחות שמבקר המדינה מגיש לגביהם. לגבי יד בן-צבי אפילו נקבע בתקנון של המוסד הזה שהוא ייקבע לאחר התייעצות עם ועדת החינוך שמינתה את חברי הכנסת. יכול להיות שאותם חברי כנסת שיושבים במועצת יד בן-צבי ידונו בדוח הביקורת ובתקנון שקובע למוסד. מהסיבה הזאת ומעוד סיבות נוספות יכולות לקרות סיטואציות מאוד מאוד מוזרות, שבהן חבר כנסת מצד אחד יושב במקום הזה, ויש שם ליקויים, חלילה, ניהוליים, כספיים – לחבר הכנסת יש חסינות, ומצד שני, הוא אחראי בתור מי שיושב במועצה ומקבל החלטות. באמת מצב לא בריא ולא נכון. לכן פנה אליי יושב-ראש ועדת החינוך – הוא פנה לוועדת הכנסת – עוד בטרם בחרה הכנסת את הנציגים ליד בן-צבי, על מנת שנבחן בוועדה אם יש מקום לבטל, או בכל מקרה לבחון את ההסדר הזה שקבוע בחוק בעניין נציגות חברי הכנסת במועצה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתם לא סומכים על חברי כנסת שיעשו שיקול דעת מתאים? << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> ודאי שכן, אבל תאר לך מצב שבו – חבר הכנסת ינון אזולאי – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה חבר כנסת – – – << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> לא. תאר לך סיטואציה שבה מתגלים במוסד הזה אירועים חריגים כשחברי הכנסת שותפים בתוך המועצה הזאת. להם יש חסינות, אף אחד לא יכול לגעת בהם, אבל יש להם אחריות ניהולית מתוקף זה שהם נמצאים במועצה. המצב הזה לא בריא. יותר מכך, הכנסת מפקחת על יד בן-צבי. איך יכול להיות שאותם חברים שנמצאים במועצה המפוקחת ביום אחד יימצאו ביום אחר במקום שמפקח על אותה מועצה שהם יושבים בה? זה לא בריא. יש פה סיטואציה וגוף חריג – זה הגוף היחידי שבו חברי כנסת מכהנים יושבים במועצה של אותו מקום. התפקיד שלנו זה לחוקק ולפקח, לא להיות שותפים באקזקוטיבה, ברשות המבצעת. לכן ההפרדה לטעמי חשובה. ועדת הכנסת קיימה דיון בנושא הזה. חבר הכנסת אזולאי, כל חברי הוועדה כולם, בלי יוצא מן הכלל, סברו שאין מקום לכך שחברי כנסת יכהנו במועצה של תאגיד סטטוטורי, ושצריך לתקן את החוק. גם מנכ"ל יד בן-צבי וגם נציגת משרד התרבות והספורט הביעו תמיכה בתיקון הזה. הלכנו אחורה לפרוטוקולים של פעם, לראות מאיפה נבע הדבר. בשנת 1969 קבעו את החריגה הזאת מהכלל שאנחנו רגילים. ומצאנו שלמרות שחברי הכנסת אז, ב-1969, עמדו על הקשיים בכך שנציגי הכנסת יכהנו בתאגיד סטטוטורי וחשבו שצריך להקפיד על הפרדת רשויות – זה מופיע מאוד ברור מהפרוטוקולים – משעלה הרעיון על ידי חברת כנסת מסוימת לכלול חברי כנסת בתוך המועצה, חברי הכנסת שאמרו שזה בעייתי מבחינתם אמרו: קשה לנו להתנגד למצב שבו מישהו מעלה משהו לכבודה של הכנסת, לכאורה, ואנחנו נצביע נגד. הייתה אז מין יראת כבוד כלפי הכנסת, וזאת הייתה הסיטואציה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אז אתה אומר שהיום אין יראת כבוד כלפי הכנסת. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אני יודע, אבל אני אומר לך – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זה מה שאתה אומר. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> הייתה שם חברת כנסת אחרת שאמרה: אני מרגישה לא בנוח עם זה, אבל אני מרגישה גם לא בנוח להצביע נגד הכנסת, ולכן לא התנגדו להסתייגות הזאת תוך כדי דיוני הוועדה. אלה היו ימים אחרים כנראה, אדוני. ולכן, ההצעה הזאת – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> המסקנה, שאם רוצים להעביר חוק – דרך ועדת הכנסת נביא לכאן, נעקוף את ועדת שרים. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> בבקשה. בבקשה, אנחנו פתוחים. בכל הצעת חוק שנוגעת לחברי הכנסת ולתפקודה של הכנסת, אנחנו פתוחים, מוכנים ומזומנים. אני אשמח, יותר מאשמח, למרות שיושב פה יושב-ראש ועדת שרים לחקיקה והשר אמסלם, ויש לי ביקורת קשה מאוד על זה שוועדת השרים לחקיקה לא מתכנסת – קשה מאוד, אני חושב שהם פוגעים בכנסת. הממשלה פוגעת בכנסת, היא פוגעת בחברי הכנסת – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חד וחלק. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> – – היא פוגעת בעצמאות של חברי הכנסת. אנחנו מכבדים את הממשלה, השר אמסלם, הממשלה לא מכבדת את הכנסת. אנחנו מכבדים את זה שאתם לא מעלים הצעות חוק שלנו ואנחנו לא מעלים אותן למליאה, אבל זה שאנחנו מציעים הצעות חוק, אתם אפילו לא טורחים לדון בהן ולבחון אולי כן, אולי לא. אבל אם נחזור לעניין, מצאנו את הדרך להביא הצעת חוק – לא גדולות ונצורות, אבל לעשות תיקון קטן, תיקון עולם, זה גם בסדר, גם חשוב. ולכן, לאור העובדה שההצעה אושרה בוועדה פה אחד בתמיכת חברי הכנסת כולם, האופוזיציה וגם הקואליציה כאחד, אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה, להחזירה לוועדת הכנסת להכנה לקריאה השנייה והשלישית, ולקוות ולקרוא מכאן לשר אמסלם ולשר ניסנקורן ולכל שרי הממשלה: תכנסו את ועדת השרים לענייני חקיקה – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> קריאה בשם חברי הכנסת. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> – – זו הפריבילגיה של הכנסת. אנחנו כקואליציה מאוד מכבדים את הממשלה, מאוד מכבדים את תקנון עבודת הקואליציה, את סדרי עבודת הקואליציה. כשאתה היית יושב-ראש הקואליציה, אדוני השר, אני יודע כמה היה חשוב לך לשמור על עצמאות הקואליציה ועל המשמעת, וכך פעלת, וכך גם אנחנו פועלים, אבל לא יכול להיות שאנחנו כחברי כנסת מרגישים כבולים, משותקים, לא יכולים למלא את תפקידנו ואת שליחותנו כאן בכנסת מתוך אמונה, מתוך כבוד לוועדת שרים, כשאתם מסרבים לדון בהצעות חוק של מי מאיתנו, וזה לא חשוב כרגע מה מהות ההצעה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איתן גינזבורג. אני עובר לרשימת הדוברים: חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. אני נועל את רשימת הדוברים בהזדמנות הזו. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני כאן, משה. << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> חבר הכנסת אוסאמה סעדי, נרשמת במס' 9, וכנראה מן השמיים אתה צריך להישאר שם ולא להקדים במקום אריאל קלנר. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> לא, לא, הגענו ל-9. יעלה ויבוא, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, באמת אנחנו הבאנו היום בשורה להרבה יישובים ערביים בעניין הטבות המס. נכון שזה התחיל בהצעת חוק בעניין הטבת המס לעכא, לעכו, והגדלה מ-7% ל-12%, אבל טוב שנעשה תיקון עוול להרבה יישובים ערביים שאנחנו הכנסנו אותם ב-2016 והם לא קיבלו את אותו אחוז שיישובים – אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את האזור, אתה היית גם, נגיד ביישוב עראבה; עראבה קיבלה 10%, אבל דיר חנא קיבלה 12%; נהריה קיבלה 12%, עכו, עכא, קיבלה 7%, אבל גם מזרעה, חבר כנסת איימן עודה, מזרעה קיבלה 7%, נהריה – 12%. אז היום אנחנו תיקנו את העוול הזה ובאמת נעשה צדק, ואני מקווה שבאמת האוצר ימצא את המקור התקציבי ושאנחנו נביא את זה לאישור המליאה בשבוע הבא בקריאה שנייה ושלישית, ואז התושבים שם וכל העסקים, שממילא הם עסקים במצב כלכלי קשה בעקבות משבר הקורונה, אנחנו נאשר את זה וזה יחול רטרואקטיבית מחודש יוני השנה. ואז אותם תושבים באותם יישובים – עראבה, סח'נין, דיר אל-אסד, מג'ד אל-כרום, אל-בענה, ירכא, טמרה, כבול – היישובים האלה שבעבר קיבלו 10%, עכשיו יקבלו 12%; מזרעה, עכא וג'וליס היו 7%, עכשיו יקבלו לפי ההצעה 12%; היישובים שהיו ב-12% כמו נחף, דיר חנא – יקבלו אותו דבר; מע'אר יקבלו 12%, אל-ראמה גם תקבל עכשיו תוספת מ-10% עד 12%. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: זו בשורה ליישובים הערביים שהושם קץ לקיפוח, לעושק ולעוול שבו היו נתונים היישובים הערביים שציינתי: עראבה, סח'נין, מג'ד אל-כרום, דיר אל-אסד, בענה, ג'דיידה-מכר, אבו סנאן, כאבול, טמרה, ראמה. מעתה הם יקבלו הטבת מס בשיעור של 12% במקום 10%. מזרעה, ג'וליס ועכו – מ-7% ל-12%. מברוכ. זה הישג לרשימה המשותפת. מברוכ לאנשינו ביישובים האלה.) << יור >> היו"ר משה ארבל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת סונדוס סאלח – אינה נוכחת; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת היבה יזבק – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק פינדרוס יעלה ויבוא. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> איתן, בדיוק אנחנו בדיון היום בכנסת על אזכרה – אם זה קשור לחברי הכנסת או לא, להזכיר את המנהיגים שלנו. אז אני רוצה להזכיר. היום היה יום השנה לפטירתו של מרן החזון איש, והלילה יום השנה לפטירתו של מרן הרב שך, זכר צדיקים לברכה. מרן החזון איש, למי שלא יודע, הניח את התשתית והיסודות שעליהם בנויה היהדות החרדית הנאמנה ביחסה למדינת ישראל, לתנועה הציונית ולכל הנלווה ב-70 השנים האחרונות. מרן הרב שך, ראש הישיבה זצ"ל, ייסד את תנועת דגל התורה, שזכיתי להימנות עם חבריה כאן בכנסת, ייסד את המתווה שעליו אנחנו מבוססים עד היום, עם מנהיגינו, ייבדלו לחיים ארוכים, וייסד את היסודות שעליהם מושתתת בתוך הקהילה החרדית תנועת דגל התורה. ואני רוצה לצטט שני ציטוטים, אחד של מרן החזון איש ואחד של מרן הרב שך. החזון איש דיבר על איך מתמודדים במערכת – כל חבר כנסת וכל שר מכיר את זה כמעט כל יום וכל שעה – בהתחברות לרבנות, בהתחברות לשלטון, ומצד שני, האני-מאמין, מה שאתה מאמין בו, במקרה שלנו האני-מאמין התורני. אמר החזון איש, ואני מצטט: "אומנם ההתחברות לרבנות צריכה שיקול דעת, היא מפסדת או מרווחת, שהרי נענש יעקב אבינו עליו השלום על זה שמנע את דינה מעשיו – – – ורב גיבור העומד בקשרי מלחמה, מצווה עליו להלוך ולעמוד. אין זה בכלל הילוך ועמידה בדרך חטאים" – כשאתה עושה עסק עם מי שאתה לא מסכים איתו, או חטאים אפילו, זה לא תמיד – "אין זה הילוך ועמידה בדרך חטאים, אלא עושה דין בחטאים. ואומנם שיקול הדעת צריכה סייעתא דשמיא, שלא ייכשל, חס וחלילה". מרן הרב שך, שייסד את דגל התורה, אמר חודשים ספורים לפני הבחירות של תשנ"ב בישיבת פוניבז', שבה כיהן כראש ישיבה: אחת הטענות המושמעות על ידי הציבור החילוני כלפי הציבור הדתי, שאין זה מעניינם של הדתיים אם החילונים הולכים בדרך התורה ואם לאו, ומוטב לנו שלא נתערב במהלך חייהם, כשם שהם מניחים לנו לנהוג כרצוננו. נשמעת טענה הגיונית. אך תורת ישראל שוללת אותה מעיקרה. תורתנו קובעת: כל ישראל ערבים זה לזה, והיא לא מצטמצמת בחיוב הערבות גרידא. היא מבהירה לנו כי קיימת השפעה הדדית משמעותית בין כל יחיד ויחיד בישראל, וכל אחד בישראל שעושה מעשה שאינו הגון על פי התורה, הרי הוא משפיע השפעה שלילית על הכלל כולו. לפיכך, אכפת לנו מאוד מהתנהגותו של כל אדם בישראל, דתי או חילוני, ואנו מצווים להשתדל לעשות ככל יכולתנו למנוע מעשים הנוגדים את רוח תורתנו הקדושה. אני מסיים, גברתי היושבת-ראש. הדברים האלה, אמר הרב שך, דברי הסיפור גם, שנוח – על שמו נקרא המבול "מי נוח", אמר הנביא. למה? נוח היה אשם במבול? החטאים – הוא לא היה אשם במבול. זה נקרא "מי נוח". דברי חז"ל על נוח הם קו ההנחיה לאחריותנו כלפי הזולת. כל מי שיכול להציל, להשפיע, ואינו עושה זאת, רובצת עליו אחריות כבדה ביותר. שנזכה ליישם את המסורות ואת הדברים הללו. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, תושבי שכונת כפר גנים בפתח תקווה, כשהיו צרות לסבתא שלי עם השכנים, היא הייתה נאנחת ואומרת: שכנים לא בוחרים. אנחנו מכירים את האנחות האלו, אנחנו מכירים אותן כשפונים אלינו אזרחים על השתקעות של משפחת פשע אצלם בשכונה, שהחיים בשכונה הופכים לגיהינום, לפחד יום-יומי, כשהם הולכים ברחוב ומסתכלים אחורה, שומרים על הגב שלהם, כשהם יושבים בבית קפה ובודקים מי יושב שם. מי היה מאמין, אזרחי ישראל, שתושבים יחושו כך – נרדפים, מאוימים – כשהם גרים בשכונה אחת עם לא אחר מהיועץ המשפטי לממשלה, זה שאמור לייצג את הצדק ואת המוסר, את הערכים הכי נעלים בחברה. הוא היה צריך להיות, גברתי, המופת של השכונה, המגדלור המוסרי שלה. ובשכונה שלו תושבים מרגישים מאוימים, מפוחדים, נרדפים. ממי? ממי שהיה צריך לרדוף אחרי הצדק. צדק צדק תרדוף – לא אותם. האמינו לי, אזרחיות ואזרחי ישראל, אחרי כל מה ששמענו – ההקלטות של ניצן, והלפיתה בגרון, ופרשת הרפז, ודוח המבקר, ופרשות מח"ש, ו"הסיבות המובנות", וה"ודי לחכימא" – אחרי כל אלו, אפילו אחרי כל אלו, אני חייב להודות שהסיפור של שירה מפתח תקווה הלם בי. צריך לחזור על הדברים האלו: אישה בפתח תקווה יוצאת מביתה בשבת לבית הכנסת, פוגשת את היועץ המשפטי, אומרת לו שלוש מילים: "פרשת משפטים, בושה", והחיים שלה משתנים. התברר לכולנו, חברותיי וחבריי, ששירה היא גיבורה. מסתבר שכדי להעיר ליועמ"ש באמצע הרחוב דרושה גבורה אזרחית. מזל שדנה וייס שפגשה אותו פעם ברחוב לא העירה לו. גם הייתה פגישה מקרית. השכנה הזאת עוד לא הגיעה לקצה הרחוב, מאות מטרים לבית הכנסת, וניידת עם שוטרים – גברתי היושבת-ראש, יושב-ראש ועדת הפנים גם – מתנפלים עליה, ניידת של שוטרים, ומאיימים עליה לעיני ילדיה שיאזקו אותה אם היא לא תבוא לחקירה בעיצומה של השבת. לא יודע, קשה לי לעבור לסדר-היום. אני לא מכיר את מנדלבליט באופן אישי. לא יודע. אם היא הייתה שכנה של סטלין, של מאו, אם היא הייתה גרה בצפון קוריאה – אבל בפתח תקווה בישראל? אישה שמעירה "פרשת משפטים, בושה" ליועץ המשפטי – ניידת באמצע שבת, בניגוד לאמונתה, למצפונה, אומרת לה: את תיאזקי ואת תלכי לחקירה? זה מה שהיה דחוף? היא מסוכנת לציבור? היא צריכה להיחקר עכשיו באמצע השבת? עכשיו, התברר עוד משהו. לא רק ששירה היא גיבורה, היא גם צדקה. כי מי אחראי לבושה הזאת, מי אחראי לבושה הזאת? מי שמגן בחירוף נפש על אלפי אנשים שעומדים מול בית ראש הממשלה ומחרפים ומגדפים, והוא אומר: זה חופש הביטוי. עם האמצעים הבוטים ביותר, ואת יודעת שזה גם מסכן חיי אדם, והוא אומר: זה חוסה תחת חופש הביטוי. אומרים: חכה שלא יהיו לך שומרי ראש. אומרים ליאיר נתניהו, או למשפחת נתניהו: חכה שלא יהיו לך שומרי ראש, והוא אומר: זה חופש הביטוי. זה זוכה להגנה של חופש הביטוי. את כל אלו מכשיר ד"ר מנדלבליט ומילת תוכחה אישית הוא לא יכול לספוג? וכל זה מתי? בעיצומו של יום השבת. אני רוצה לומר לכם: זאת הדיוטה התחתונה בכל הסיפור הזה. כלומר, זה לא רק כוחנות או נקמנות, זה באמת בושה. בושה גדולה למי שכביכול מייצג יראת שמיים. גם טיפה של יראת שמיים בכל התרבות הכוחנית הזאת שאנחנו נחשפים אליה של בכירי הפרקליטות לא נשארה בך? טיפה. באיזו יראה אנחנו עולים לרכב צה"לי בשבת, מחללים את השבת? אז העדפת את כבודך מפני כבוד השבת? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אני מבקשת לסיים. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> הפעם האחרונה שזה קרה – אני מסיים – הפעם האחרונה שזה קרה, אגב, זה היה במנדט הבריטי, כשהבריטים העלו באמצע השבת את מנהיגי היישוב, מנהיגי תנועת המרי העברי, כולל את הרב מימון. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו קראנו לזה, גברתי, השבת השחורה. וגם השבת ההיא בפתח תקווה, בנורמות הראויות במדינת ישראל, צבע אותה היועץ המשפטי באותו צבע שחור משחור. ואני קורא שוב, מה שקראנו כאן בשבוע שעבר, לשר לביטחון הפנים ולמשטרת ישראל – ולך, כיושבת-ראש ועדת הפנים – לא לוותר. מי הזמין אותה לחקירה באמצע השבת? מה מדיניות העיכוב לחקירה? למה היא הייתה כל כך מסוכנת? אלה נורמות שלא ראויות למדינת ישראל. אנחנו לא בפרשת משפטים, אנחנו בפרשת לך לך, קראנו אותה בשבת שעברה. ושוב אני אומר: אני לא מכיר את ד"ר מנדלבליט באופן אישי, אבל אלה לא הנורמות הראויות, ואם יש פרשה או קריאה נכונה היא לא "משפטים" אלא "לך לך" – לא מארצך, חס ושלום, וממולדתך, אבל במשרה הזאת של הייעוץ המשפטי צריכות להיות נורמות אחרות לגמרי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב טסלר – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – לא פה; חבר הכנסת אוריאל בוסו – גם איננו; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – גם לא פה; חבר הכנסת עידן רול, מוותר? חבר הכנסת ניצן הורוביץ – לא נמצא; צבי האוזר – גם לא; יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי פרומן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה ארבל – גם לא נמצא; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חבר הכנסת אופיר כץ – אינו נמצא. אם כך, אנחנו – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> כן. חבר הכנסת איתן גינזבורג, האם תרצה לסכם או שנעבור להצבעה? << קריאה >> איתן גינזבורג (יו"ר ועדת הכנסת): << קריאה >> לא, אפשר להצביע. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אפשר להצביע. אם כך, רבותיי חברי הכנסת, שימו לב – אתה רוצה לדבר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נמצא ומוותר. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אז סליחה, מצטערת, לא ראיתי אותך. טוב, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק יד בן-צבי (תיקון מס' 3) (ביטול נציגי הכנסת במועצה), התשפ"א–2020, מטעם ועדת הכנסת, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יד בן-צבי (תיקון מס' 3) (ביטול נציגי הכנסת במועצה), התשפ"א–2020, לוועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אוקיי, שמונה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק יד בן-צבי (תיקון מס' 3) התקבלה, והצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכנסת. << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו עוברים כעת לשאילתות. השר המקשר בין הכנסת לממשלה – אדוני השר, בבקשה לעלות. אנחנו נתחיל בשאילתה 129, של חבר הכנסת עופר כסיף, בנושא: חשיפת הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה בנושא הקורונה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> הוא מציג? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> הוא מציג, הוא שואל, ואז אתה עונה. בבקשה. << שאילתה >> 129. חשיפת הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה בנושא הקורונה << שאילתה >> << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני סגן השר. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא, הוא השר. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני השר, סליחה. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> לא חשוב, תתקדם. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חוק-היסוד אינו קובע חיסיון על תכנים שאינם חוץ וביטחון וישנה חשיבות ציבורית לחשיפת הדיונים. לאור העלייה בתחלואה עולה הצורך להתנהל בשקיפות מלאה. רצוני לשאול: מדוע דיונים בריאותיים במהותם אינם מפורסמים לציבור? << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת עופר כסיף, החלטות הממשלה בעיקרון מפורסמות לציבור, ומזכיר הממשלה, דרך אגב, מביא אותן לידיעת הציבור. אבל במה שנקרא פרוטוקולים מדיוני הממשלה, סטנוגרמות, סעיף 14 לתקנון הממשלה קובע כי ישיבות הממשלה הן סגורות. סעיף 71 בתקנון עבודת הממשלה קובע כי סיווגם של תמלילים של ישיבות הממשלה בדיונים אלה הוא סודי ביותר והעיון בהם אסור למעט לחברי הממשלה, ובתנאים שנקבעו בו. בגדול, הרעיון הוא, בעצם, שחברי הממשלה יוכלו להתבטא באופן חופשי ולהגיד את מה שעולה על דעתם ועל ליבם, ולכן מאז קום המדינה ועד היום אני חושב שזה המצב. אני חושב שיש לזה הצדקה ושיש בזה היגיון. אבל מה שחשוב זה החלטות הממשלה, ומזכיר הממשלה מפרסם אותן לציבור – בוודאי את ההחלטות וגם את הנימוקים להחלטות. אז, לכן, בגדול, זו התשובה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> שאלה נוספת, בבקשה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה. נכון מה שאמרת לגבי התקנון, או מה שנקרא הכלל היבש, אבל אנחנו מדברים על משהו שהוא ללא ספק חריג. אנחנו מדברים על קבלת החלטות בזמן שמכונה חירום, אנחנו מדברים על קבלת החלטות בזמן מגפה. הציבור זכאי – שלא לומר מעוניין בתהליכי קבלת ההחלטות של הממשלה בדיונים, במה שעולה בעד ונגד, בעיקר כשמדובר על הגבלות כל כך מהותיות. הרי זה לא סביר, כאשר מטילים על הציבור סגר, הגבלות שנוגעות לפתיחת עסקים, הסתה נגד מפגינים – אדוני מכיר את זה היטב כי הוא מוביל בכך – וכן הלאה, איך יכול להיות שהציבור לא יוכל לדעת מה עמד בדיונים האלה כדי שידע כיצד התקבלו החלטות שנוגעות לזכויות הכי יסודיות שלו? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> קודם כול, לגבי הנושא של ההסתה והמפגינים, הכול פה הפוך, אתה יודע. זו שאלה רק של זווית וערכים. אני, בעיקרון, חושב שאנרכיה שקורית ברחובות בחלקה זה אנשים שהם עבריינים. אבל אצלך כנראה – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה הקשר? בינתיים לא הוגש – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כנראה שאם זה נגד הממשלה, זה כשר. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בינתיים אין עוד אף מפגין שיש נגדו כתב אישום. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כלום. שאלת אותי – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש כתב אישום נגד ראש הממשלה שאתה מגן עליו. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תראה, אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אז מי הופך את היוצרות? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – עופר כסיף, ככה זה עובד אצלכם: כשאתה מדבר – אני שותק ושומע; כשאני מדבר – אתה מפריע. אז אני יכול לא לענות ולרדת. היות שאתה הכנסת איזשהו משפט שלא קשור לאירוע, אז אני עונה לך. אם היית שואל, מתמקד רק בנושא הזה, היית מקבל תשובה רק לנושא. עכשיו, לגבי מה ששאלת, והוספת – זאת לא השאלה, דרך אגב, במקור. זאת לא השאלה. החלטות הממשלה, דרך אגב, הן פומביות ומנומקות, כולל מי הצביע איפה. זאת לא השאלה בכלל. אתה רוצה את הסטנוגרמות. הסטנוגרמות – אני חוזר על זה: בכל תחום, דרך אגב, זה לא חשוב אם זה בתחום ביטחון, תחום קורונה או תחום אחר, הסטנוגרמות הן בעצם חשאיות, נשארות כך. אין שום סיבה להוציא אותן החוצה. דרך אגב, מה שיותר חשוב זה ההחלטות ולא מי אמר כמה ולמה; זה פחות מעניין. לכן אני חושב שזה החוק. החוק הוא נכון בעניין הזה. זה מאפשר לכל שר בממשלה להתבטא בחופשיות בכל נושא ונושא, ולכן אני חושב שלא צריך לשנות שום דבר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. רק שנייה, אדוני השר, יש שאילתה גם של חבר הכנסת עידן רול. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> זה אליי, אבל? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> כן, כן, אליך. אותו נושא, גם הוא רוצה לשאול. אז למה לא איחדנו את זה? השאלה דומה. << שאילתה >> 179. פרסום נתונים, מסמכים ופרוטוקולים בעניין ההתמודדות עם נגיף הקורונה << שאילתה >> << דובר >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, דיונים בענייני הגבלות על הציבור, לרבות הגבלות תנועה ופתיחתם וסגירתם של עסקים, אינם עניינים של ביטחון המדינה או צפויים לפגוע ביחסי החוץ שלה. ברצוני לשאול: 1. מדוע הממשלה לא מפרסמת את מלוא המסמכים שעמדו בפניה בטרם קבלת החלטות בענייני ההתמודדות עם הקורונה? לא תקציר – ממש מלוא המסמכים הגולמיים שעל פיהם הם קיבלו את ההחלטה. 2. השאלה השנייה מתייחסת לשאלה שכבר עכשיו שאלת, אבל אני יכול להפוך אותה לשאלת המשך: מדוע הממשלה אינה מפרסמת את הפרוטוקולים שעוסקים בנושא הקורונה? כדי שלא אקבל את אותה תשובה, אני אחדד: אני יכול להבין למה במקרים מסוימים רוצים לשמור על שיחה חופשית בתוך ישיבות הממשלה, ולא הכול צריך להיות מפורסם במיידי. אבל יש פה מרתון הדלפות מגמתי מתוך הקבינטים השונים. אז אם משהו חסוי, הוא אמור להיות חסוי גם כשמדליפים אותו, ואז נשאלת השאלה למה זה בסדר להדליף אבל לא בסדר לחשוף כשהציבור מבקש. תודה. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> חבר הכנסת רול, אני אענה לך בקצרה, לעניין. 1. אני רוצה להזכיר לך שיושב-ראש המפלגה שלך היה פעם בממשלה – הוא היה גם שר אוצר בממשלה, ואם הוא היה חושב אז שצריך לשנות את הפרוטוקולים ולפרסם אותם אז אני מניח שהיה מביא הצעת חוק בעניין. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז לא הייתה קורונה, אדוני השר. אנחנו מדברים על – – – הממשלה היא על קורונה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רק שנייה, אני מדבר כרגע, אני בא כרגע על העיקרון. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אבל העיקרון – אני החלתי אותו רק על קורונה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רק שנייה. אם ישיבות הממשלה הן ישיבות שצריכות להיות מפורסמות בציבור, אז הוא יכול היה אז להגיש את זה. ישיבות הממשלה והחיסיון שלהן – כבר הסברתי מדוע, מה ההיגיון שבזה. דרך אגב, זה לא רק קורונה. יש דברים שהם אפילו בשוטף, לכאורה אפשר לעשות אותם ביתר קלות. אבל זה כלל, או חוק, שבעצם הוא לדעתי מאז קום המדינה ועד היום. אין שום סיבה לשנות אותו מהטעם שנימקתי קודם. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> זה מייצר חופשיות לאנשים. עכשיו, לגבי ההדלפות: אתה צודק. בעולם שלי, בעולם המושגים שלי, הדלפות זה דבר חמור. הדלפות מהמשטרה זה דבר חמור, מהפרקליטות – על אחת כמה וכמה, ולא שמעתי אתכם מדברים על זה, ובוודאי גם מהממשלה. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני לא יודע מי זה "אתכם", אדוני השר. אתה מדבר עכשיו איתי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני לא שומע – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני חבר הכנסת עידן רול – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הרי כל יום – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – אתה יכול להתייחס לאמירות שאני אומר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אז לכן אני אומר. אני אומר: אני לא ראיתי מישהו עולה כאן לדוכן – לא מטעם יש עתיד ולא מהרשימה – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני לא מחפש להפוך את זה עכשיו לפוזיציה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> כן. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל אני שואל. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מדבר איתך על טובת הציבור – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל אני עונה. תראה – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – בצורה כנה, לא עכשיו – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת רול. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> חבר הכנסת רול, אני משיב לך. זה לא דו-שיח. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, לא. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אני רוצה להסביר משהו: בשאילתות זה לא הופך להיות דו-שיח. אתה שואל שאלה, יש לך שאלת המשך, והוא עונה. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני יודע, אבל נראה לי שאדוני השר מוכן לעוד שאלה. אז אני מקשיב. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא, אני אסביר לך, אני אגיד לך משהו: סיפור ההדלפות, אמרתי, זה דבר שלי מפריע באופן מאוד מאוד, אפילו אישי. אני חושב שזה לא מכובד, זה לא יפה, גם אם אין פה משהו סודי. זה לא ג'נטלמני, זה לא מכובד. אבל היות שאתה העלית את הסיפור של ההדלפות באופן עקרוני, אתה אמרת: בממשלה מדליפים, וכו' – א. אני לא מקבל את זה, אני חושב שזה לא דבר טוב, אני חושב שזה דבר לא יפה, לא מכובד ולא מתקבל על הדעת. אבל היות שסוגיית ההדלפות לך מפריעה באופן כללי – אחרת, אם זה באופן סלקטיבי רק לממשלה ורק לקורונה, אז אין מה להשיב כאן; לי זה מפריע באופן כללי בכל תחום. אז לכן אני אומר: ברגע שיש הדלפות אז אני הייתי מצפה שאי פעם, אם מישהו מפריעות לו הדלפות, הוא לא יעלה את זה רק על רקע הקורונה והממשלה; הוא יעלה את זה בעיקר כשנרמסות זכויות של אנשים, כמו שאמרתי, בפרקליטות, במשטרה וכו'. שם, דרך אגב, מרב ההדלפות הפוגעניות והקשות. היות שלא העלית את זה ולא שמעתי אף אחד מהצד הזה מעלה את זה במישור הזה, אז אני מבין שיש פה איזה משהו סלקטיבי, נקודתי, ולכן עניתי מה שעניתי. בבקשה. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז אני רוצה, ברשותכם, שאלת המשך. אני, אגב, אדוני השר, לא רואה בנושא הזה של שאילתות במה להתנגחות. אני שואל אותך עכשיו כשר בממשלה, ואני בטוח שתסכים איתי שיש אובדן אמון מאוד גדול של הציבור. אנחנו רואים את זה, אנחנו שומעים את זה מהציבור, מכל שכבות האוכלוסייה, מכל קצוות הארץ. אתה לא חושב שכן עידוד של לפחות חשיפה חלקית של אופן התנהלות הדיונים וקבלת ההחלטות יכול לעזור בסוף – לכם, בעיקר, לממשלה – לשקם את אמון הציבור וככה לנצח את הקורונה בצורה יותר אפקטיבית? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תראה, חבר הכנסת רול, אני חושב שמדובר פה בטלטלה עולמית. יש משבר עולמי כמעט בכל מדינה, בוודאי במדינות הדמוקרטיות, ובדרך כלל התסכול והזעם גם מופנים כלפי השלטון, בגלל שזה תסכול של כולנו. הרי כולנו מבינים שהקורונה זה משהו שנחת עלינו – מבחינתי, נחת מהשמיים. ההתמודדות איתו היא התמודדות של כולנו, ואנחנו גם לא יודעים בדיוק, אין לנו כרגע את הכלים ואת תורת הלחימה; אנחנו מפתחים אותה תוך כדי ניסוי וטעייה. אני אומר את זה כל שבוע כאן: יש פה אירוע שהוא לא פחות מאירוע מלחמתי הכי קשה שהיה במדינת ישראל. ציפיתי שהאופוזיציה תבוא, תשים כתף, תעודד את העם, את הציבור, תפיח רוח של תקווה. אתם כל יום עולים לפה ורק מנתחים – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> מה, לעשות את העבודה שלנו? אנחנו עושים את העבודה שלנו. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה, דקה. צריך להבין, אתה צריך להחליט מאיפה אתה אוחז את המקל. אני חושב שהאירוע הזה הוא לא אירוע פוליטי, יש פה אירוע עולמי רפואי, כלכלי, שכל מי שיכול לתרום להבראתו ולסיוע בעניין הזה – אהלן וסהלן, זאת החובה שלו. אחרי זה נתעסק בפוליטיקה, יהיה לנו זמן. אבל אתם בעצם שוברים את כל כללי המשחק, ככה אני מבין את זה, ככה אני רואה את זה, לכן אני חושב שההתנהגות שלכם היא מתחת לכל ביקורת. דרך אגב, אמון הציבור הוא לא נפגע כתוצאה מזה שלא מפרסמים פרוטוקולים; אני מאמין באמונה שלמה שאמון הציבור התחיל להיפגע מזה – הציבור לא טיפש, הוא גם מבין בקורונה, הרי הסיפור של הקורונה הוא לא שאלה של שר כזה או אחר או ראש ממשלה. אנשים מבינים לבד, הם לא צריכים איזושהי הדרכה. אבל ברגע שהם רואים את כל הסיפור של ההפגנות והם מבינים ששם מותר, אז הם עושים את האקסטרפולציה למקומות אחרים. הינה, היום שמעתי את יושב-ראש המפלגה שלך שואל למה מותר להתפלל במניין עשרה יהודים אבל אסור להיכנס לחנות. שאלתי את עצמי, שאלתי אותו: 5,000 המפגינים, איפה, אתה לא רואה אותם? עכשיו הכול קשור לכול. לכן, כל אדם מסתכל, רואה את התמונות ומסיק את המסקנות לעצמו, הוא לא צריך פה הנחיות מיוחדות, הוא לא טיפש, הוא לא צריך הנחיה שיעבירו אותו במבוך. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתה לא חושב – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> וכאן אני חושב שזה השבר הגדול. לכן אני באמת מאמין: עכשיו הציבור מבין את המהלכים שהממשלה עשתה. סיפור התחלואה כרגע במדינת ישראל הולך ויורד, ולכן יושב-ראש המפלגה שלך היום עלה והתחיל לדבר על הכלכלה. ככה זה עובד. כשאנחנו סוגרים הוא שואל מדוע בעצם אנחנו סוגרים ופוגעים בכלכלה. כשאנחנו פותחים – אז הוא מדבר על למה התחלואה עולה. לכן אני מציע – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אתם נורא מודאגים מהאופוזיציה, אני לא כל כך מבין למה. למה כל כך מפריע לכם שאנחנו מציגים עמדה נוספת? אני חושב שהציבור בבית היה רוצה לדעת למה הוא שומע על סגירה או פתיחה של מוסדות החינוך ב-04:00, בגלל זה רוצים סטנוגרמה. רוצים את הסטנוגרמות, אדוני השר, לא בגלל הפגנות, אלא בגלל שהורים בכל הארץ רוצים לדעת לפני אמצע הלילה אם הילד שלהם ילך מחר לבית הספר. ואני חושב שאם אין לכם מה להסתיר הייתם גם נותנים את השתלשלות האירועים ונותנים לציבור ביטחון שאתם מקבלים החלטות מהמקום הנכון ומשיקולים נקיים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני אענה לך, ובזה נגמור את הפינג-פונג. בגדול, כפי שאמרתי קודם, אירוע הקורונה זה לא אירוע פוליטי. זה לא שייך לליכוד. הרי אין פה מחלוקת, אני מניח, בינינו – באמת, אם פה אנחנו לא מסכימים אז אנחנו בבעיה קשה – שהממשלה, כל הממשלה וכל אזרחי מדינת ישראל רוצים למגר את הנגיף הזה ולחזור לשגרה. הרי אין פה מחלוקת על כך, בלי קשר מי אתה – יהודי, ערבי, נוצרי, דתי, חרדי – זה לא קשור. ודאי שאין מחלוקת על הסיפור הזה. אין מחלוקת שהממשלה יושבת על המדוכה שעות על גבי שעות, במתח עצום, כדי לקבל החלטות, על בסיס כמעט יומי. גם על זה אין מחלוקת. אתה יכול להגיד: אולי טעיתם פה, אולי טעיתם שם, זה לגיטימי, זה בסדר. אני מניח שמי שמקבל החלטות גם טועה לפעמים. אבל באופן שיטתי לתקוף את הממשלה, לא משנה מה היא תעשה? היא הלכה עם כובע – למה הלכת עם כובע, הורידה את הכובע – למה הורדת את הכובע, הלכת ימינה – למה לא הלכת שמאלה, הלכת שמאלה – זאת אומרת, על כל דבר יש פה טענה, כשהציבור בבית, כולנו, כל הציבור, בכלל, בכל עולם, יושב, נמצא בדכדוך, במין אווירה לא נעימה, גם אני, וגם תראה את הכנסת, בכל מקום. במקום לעודד, להפיח רוח יותר נעימה, לתת איזושהי תקווה יותר טובה ולעודד, אתם עושים בדיוק את הפעולה ההפוכה. תודה רבה. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור עכשיו לשאילתות שמופנות לשר לביטחון הפנים, שישיב על השאילתות האלה. מכיוון שמדובר בשאילתות דומות בנושא שלהן, אנחנו בעצם נקריא אותן אחרי השנייה והשר ישיב. תודה רבה. חברת הכנסת היבה יזבק, את תפתחי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נמצא. אז חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה. << שאילתה >> 24. תוכניות לטיפול בפשיעה בחברה הערבית << שאילתה >> << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד השר, בתקופת הקורונה אנו עדים להתגברות תופעות האלימות, הפשיעה והירי גם בחברה הערבית. בחודשים האחרונים ראינו והיינו עדים למספר גדול במיוחד של אירועי ירי שבהם נפצעו ואף נהרגו אזרחים, ועד היום אנחנו מדברים על כ-90 קורבנות בחברה הערבית. רצוני לשאול: 1. האם ישנן תוכניות עדכניות לטיפול באלימות ופשיעה בחברה הערבית? 2. מהם התקציבים והתקנים המוקדשים כיום למיגור התופעה בקרב הממשלה? תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, השאילתה שלך בנושא הזה. << שאילתה >> 98. פשיעה בחברה הערבית << שאילתה >> << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד השר, הגשתי את השאילתה ב-28 ביוני 2020, ואז כתבתי: מתחילת השנה הנוכחית נרצחו בחברה הערבית 45 אזרחים – מאז, עד עכשיו, נרצחו 89 אזרחים, כל אחד מהם עולם ומלואו. רצוני לשאול: 1. כמה מקרי רצח פוענחו ? 2. בכמה מקרים הוגשו כתבי אישום? 3. מה סוג הנשק שבו נרצחו המנוחים? 4. האם הנשקים נתפסו, הוחרמו? תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה. << שאילתה >> 197. מאבק בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית ובנשק בלתי חוקי << שאילתה >> << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד השר, בעקבות מקרי הירי הרבים בחברה הערבית, ברצוני לשאול: 1. איך נאבקת המשטרה בארגוני הפשיעה? 2. מה התוכנית למאבק בפשע המאורגן? 3. מה עושה המשטרה לתפוס את מקור הנשק והאחראים? 4. כמה תיקים נפתחו בשנה האחרונה במשטרה על החזקת נשק בלתי חוקי? 5. כמה מתוכם נסגרו? מאיזו סיבה? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שתי שאילתות. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> כן, יש לך 60 ו-61. << שאילתה >> 60. אלימות בחברה הערבית בשנת 2019 << שאילתה >> << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כמובן אנחנו מברכים שאתה פה באופן אישי, עם כל הכבוד גם לסגן השר. אבל זה שאתה בא היום ועונה על כל השאילתות האלה – במיוחד שכולן עוסקות בנושא הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, במיוחד שאנחנו הגענו היום למספר הזוועתי, 88 הרוגים מאז תחילת השנה אחרי רצח של שלושה לפני יומיים. אז אני שואל אותך: בשנת 2019 נרצחו 94 אזרחים ערביים כתוצאה מפשיעה ואלימות בחברה הערבית. רצוני לשאול: 1. מתוך 94 מקרי הרצח הנ"ל כמה מקרים פוענחו? 2. בכמה מקרים הוגשו כתבי אישום? 3. כמה מקרים לא פוענחו עד היום? ושאילתה 61, נכון, גברתי היושבת-ראש? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> כן, בבקשה. << שאילתה >> 61. אלימות ופשיעה בחברה הערבית מתחילת שנת 2020 <<שאילתה >> << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מתחילת שנת 2020 עד היום נרצחו כ-64 אזרחים כתוצאה מהאלימות והפשיעה בחברה הערבית – כמובן, המספר מתעדכן, הגענו היום ל-88, לצערנו. רצוני לשאול: 1. כמה מקרים פוענחו מתחילת השנה עד היום? 2. בכמה מקרים הוגשו כתבי אישום? 3. כמה מקרים לא פוענחו? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לכם. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר >> תודה. תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, הנושא שאתם מעלים, חברי הכנסת, הוא אכן טרגדיה אנושית מדממת, תרתי משמע. הנושא הזה של הפשיעה בחברה הערבית שעולה על גדותיה אכן מטריד את כולנו. זה בהחלט לא נושא שמטריד רק את החברה הערבית – זה מטריד את כל אזרחי ישראל וכמובן גם את משטרת ישראל. מרגע כניסתי לתפקיד – כמה שבועות לאחר כניסתי לתפקיד, למעשה, גיבשתי את הנקודות העיקריות של המשרד לביטחון הפנים לשנים 2021-2020. אני לא אתייחס למה שלא נוגע למשטרה, כי במשרד לביטחון הפנים יש גם כיבוי והצלה וגם שירות בתי הסוהר. אבל במה שנוגע למשטרה, אחד הנושאים המרכזיים ששמתי לעצמי כיעד זה הטיפול בפשיעה בחברה הערבית. קיימתי כמה ישיבות עד כה, גם עם גורמי משטרה אבל גם עם ראשי רשויות, מנהיגים מקומיים מהחברה הערבית. ממש לפני כמה ימים, בסוף השבוע שעבר, פגשתי את יושב-ראש הוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית חבר הכנסת מנסור עבאס, ולבקשתו של חבר הכנסת טיבי אתמול, למיטב זכרוני, אני גם כמובן אשמח לקיים פגישה איתכם, ויותר מזה – גם להגיע לוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית ולשטוח את התוכניות של המשטרה, מה נעשה ומה הכוונה גם לעשות בהמשך. אבל אני אשיב כאן על הדברים בהרחבה ככל שתרצו. קודם כול, זה באמת יעד מרכזי. הנתונים שמוצבים לפנינו אכן מציירים תמונת מצב קשה. נגעתם בחלק מהדברים. מעורבות החברה הערבית בתופעות פשיעה ואלימות גבוהה באופן ניכר ביחס לחלקה באוכלוסייה – הזכרתי אותך, חבר הכנסת טיבי, ואמרתי שבהמשך לבקשתך אני אשמח להיפגש איתכם, עם מי שתרצה, בוודאי. אמרתי גם יותר מזה, שאני גם אגיע לוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית בראשותו של חבר הכנסת מנסור עבאס כדי להמשיך ולדון על הנושאים הללו. כך, למשל, וזה בהמשך לשאילתה של חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בשנת 2019 נרצחו 95 אנשים – לצערי זה אפילו אחד יותר ממה שאתה אמרת. זה 95 אנשים – 89 מקרי רצח בחברה הערבית, ובגינם הוגשו עד כה 36 כתבי אישום. בשנת 2020, שכידוע לא הסתיימה עדיין, נרצחו – זה רשום לי פה בסיכול, אני מניח שזה טעות – 83 אנשים ב-76 מקרי רצח, ובגינם הוגשו עד כה 18 כתבי אישום. חלק מהמקרים הם מקרים טריים מאוד, כמו שאתם יודעים, ומן הסתם החקירה בעיצומה. בשנת 2019 חלה עלייה הדרגתית בשימוש בנשק חם ככלי רצח, וגם חלה עלייה של 15% באירועי הירי: 9,443 אירועים של ירי, כאשר כ-93% מאירועי הירי, כ-47% מאירועי השוד וכ-41% מאירועי הסחיטה באותה שנה בוצעו בחברה הערבית. 44% ממכסת הכלואים הפליליים מגיעים מהחברה הערבית, שכידוע מונה כ-21% מהאוכלוסייה הכללית של מדינת ישראל. בנוסף, קיימת בחברה הערבית תופעה חמורה גם של אלימות במשפחה. מספר הנשים הנרצחות בחברה הערבית גבוה באופן משמעותי בהשוואה ליתר האוכלוסייה: ב-2019 נרצחו עשר נשים ערביות, שהן כ-55% מכלל הנרצחות באותה שנה; ב-2020, עד 22 באוקטובר, נרצחו 14 נשים ערביות, שהן כ-64% מכלל הנרצחות במדינת ישראל, על רקע אלימות בתוך המשפחה. בעיית הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ניכרת במיוחד בקרב בני הדור הצעיר עד גיל 24. פשיעת הדור הצעיר מהווה כ-43% מסך כל הפשיעה בחברה הערבית, ועל פי סקר שנערך ב-2019, הנוער הערבי מעורב באלימות בשיעור גבוה פי 2.5 ביחס לנוער היהודי, וצורך סמים קשים בשיעור של פי שלושה ביחס לנוער היהודי. על פי הסקר בחודש שקדם לו, 21% מקרב הנשאלים בחברה הערבית נשאו עימם נשק, שזה כולל גם נשק קר, סכין, אולר או אקדח, לעומת 9% מקרב הנשאלים היהודים. 17% מהנשאלים הערבים אף דיווחו כי נשאו עימם נשק בשטח בית הספר. בנוסף לעיל, יש לציין כי בחברה הערבית קיימת בעיה קשה בנוגע לבטיחות בדרכים. למרות שהחברה מהווה כאמור כ-20% – למעשה 18% – מאוכלוסיית הנהגים, הרי שנהגים ערבים מהווים 28% מסך כל המעורבים בתאונות, 45% מהמעורבים בתאונות קטלניות, 32% מהנפגעים ו-36% מההרוגים בשנת 2019. לעומת כל זאת, בתחום הבטיחות באש דווקא חל שיפור. עד לפני כמה שנים מספר מקרי המוות בחברה הערבית כתוצאה משרפות היה גבוה באופן משמעותי ביחס לגודל האוכלוסייה, אולם בשנים האחרונות חל שיפור ניכר בנושא לאור הרחבת המענה של נציבות הכבאות וההצלה לחברה הערבית: ב-2018 רק כ-11% מכלל מקרי המוות משרפות התרחשו בחברה הערבית; ב-2019 – כ-19%, ועד כה ב-2020 – כ-10%. וכמובן, כל אדם שאיבדנו זה עולם ומלואו, אבל לפחות אנחנו רואים שבתחום הזה יש שיפור. אך מעבר לכך, עינינו הרואות, אכן דרוש שינוי מהותי ועמוק לשיפור הביטחון האישי בחברה הערבית. בשנים האחרונות במשרד לביטחון הפנים ובמשטרה השקיעו משאבים רבים לחיזוק המענה לחברה הערבית, ואני אפרט בפניכם את חלקם. ראשית, תוכנית החומש לשנים 2016 עד 2020, שעדיין נמשכת. בהתאם להחלטת ממשלה 1402, שעניינה תוכנית רב-שנתית להגברת הנוכחות ושיפור השירות של משטרת ישראל בחברה הערבית, גובשה תוכנית משטרתית שמטרתה חיזוק המשילות ושלטון החוק במגזר הערבי וכן הוקמה מינהלת המגזר הערבי, ובראשה עומד אבו חאלד, ניצב ג'מאל חכרוש. יצוין כי במהלך שנות יישום התוכנית הושתו קיצוצי תקציב משמעותיים על תקציבה של משטרת ישראל, אשר הביאו לפערים, אבל בכל זאת בין השנים 2016 ל-2020 הוקמו תשע תחנות משטרה ושלוש נקודות משטרה ביישובים הערביים: טמרה, מג'ד אל-כרום, כפר כנא, מע'אר, ג'דיידה-מכר – מע'אר זו נקודה, דרך אגב – כפר מנדא, טובא-זנגרייה, באקה אל-גרבייה, ג'יסר א-זרקא, כפר קאסם, טירה וערוער. ניתן לראות מגמת שיפור, וזה חשוב מאוד בעיניי, רבותיי, באמון האזרחים הערבים ביישובים שבהם הוקמו תחנות חדשות. על פי סקרים שנערכו על ידי הלמ"ס, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מ-2018 חלה עלייה משמעותית באמון הציבור וגם בתחושת הציבור כי הם חשים בטוחים באזור מגוריהם. במרבית התחנות החדשות, במקומות שבהם מוקמו תחנות חדשות חלה עלייה משמעותית באמון הציבור במשטרה בהשוואה לשנים קודמות. בנושא גיוס שוטרים, משטרת ישראל הקצתה בפועל עד כה 822 תקני כוח אדם, מתוכם אוישו עד כה 796 תקנים. גויסו 510 שוטרים מוסלמים, צ'רקסים ובדואים, ובכוונתנו לגייס נוספים עד סוף שנת העבודה 2020, וגם כמובן לאחר מכן. בעניין הגברת מאמצי האכיפה ביישובים הערביים, ההתבססות היא על מודל הרמזור – לא של הקורונה, מודל הרמזור של הפשיעה – שמחלק את היישובים בחברה הערבית לשלוש קטגוריות: קטגוריה אדומה, שהמשמעות שם היא אכיפה משמעותית כלכלית, שימוש ביחידות מיוחדות, ארציות בחלקן, הצפת יעדים לטיפול ונוכחות משטרתית מוגברת; יש קטגוריה כתומה, שמשמעותה איתור גורמים לשיתוף פעולה, פתרון סכסוכים, דוברות מותאמת למגזר הערבי, שולחנות עגולים והנגשת שירותי המשטרה; והקטגוריה הירוקה – הרחבת השיטור העירוני, גיוס מתנדבים, שיתוף פעולה עם הרשות המקומית ופעילויות הסברה ודברור. הייתה התמקדות בארגוני פשיעה מובילים במגזר הערבי, טיפול באלימות על סוגיה, תפיסת אמל"ח בלתי חוקי – רק לפני שבועיים פרסמתי על תפיסה מאוד גדולה של אקדחים, כמה עשרות רבות של אקדחים שנתפסו בפעילות מודיעינית של משטרת ישראל – וכן דגש על תחום סחיטת דמי חסות ופשיעה כלכלית. אמצעי לחימה – במסגרת המאמצים לצמצום כמות הנשק הבלתי-חוקי משטרת ישראל גיבשה תפיסה ארצית לטיפול באמל"ח, והוקמו דסקים לטיפול בעבירות הללו. בשנים האחרונות נערכו שני מבצעי החזרת נשק, 2017, 2019. כבר היה תכנון ותקציב, אגב, גם ל-2020, זה נבלם בגלל הקורונה. מן הסתם, מדובר במבצעים שדורשים שיתוף פעולה של הציבור והגעה לנקודות, ובמסגרת הסגרים לא יכולנו לאפשר את הדבר הזה. באותן שנים באמת ניתן היה להשיב נשק בלתי חוקי לתחנות איסוף מוגדרות מראש ללא העמדה לדין פלילי וללא חובת הזדהות. המבצעים הללו יימשכו גם בעתיד. הותקנו מצלמות, מערכים טכנולוגיים ומרכזי שליטה ביישובים הערביים: 1,504 מצלמות, שהותקנו ב-428 אתרים ב-62 יישובים. בסך הכול בחברה הערבית יש 85 יישובים, אז כמו שאתם רואים, רוב היישובים מרושתים במצלמות. ב-2019 הותקנו 119 מצלמות נוספות, ובכוונת המשרד להקים מוקדים אזוריים שיחוברו למרכזי שליטה של משטרת ישראל. כבר כיום יש שלושה מוקדים אזוריים המחוברים ליישובים ערביים – בכרמיאל, דימונה וכפר יונה. הוקמו מערכי שיטור עירוניים. נכון להיום ישנו מערך של שיטור עירוני בשבע רשויות ערביות, המונה 87 תקני שוטרים ו-53 תקני פקחים. בשלבי הקמה ותכנון מערכי שיטור עירוני בעוד חמש רשויות ערביות. לדוגמה, הרשויות שכבר מפעילות מערך שיטור עירוני: עראבה, נצרת. אום אל-פחם, באקה אל-גרבייה, שפרעם וטייבה. בתכנון: רהט, תל שבע, טירה, טמרה וקלנסווה. יושמו תוכניות – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת טיבי. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> זה לא אתה? << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הפעם זה לא טיבי. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מאשימים אותי אוטומטית. << קריאה >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה אני, אני מודה. << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עד כמה השיטור העירוני הביא באמת לירידה? יש לכם נתונים? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אין לי כרגע נתונים להראות, אבל אני יכול להגיד לך שאין מחלוקת שנוכחות משטרתית ושיטור עירוני בתוכה בהחלט תורמים לצמצום הפשיעה. אני אגיד לך מה עולה – איפה שיש נוכחות משטרתית יש דבר אחד שכן עולה, וזה דיווח על פשיעה. אז הרבה פעמים אנחנו רואים שהקמנו תחנת משטרה, זה יכול להיות גם שיטור עירוני וזה יכול להיות גם תחנת משטרה כחולה, ואנחנו פתאום רואים שהפשיעה לכאורה עולה. מה שבאמת עולה זה הפשיעה המדווחת, משום שזה לא שתחנת המשטרה ייצרה פשיעה – להפך, אבל כן יש עלייה בפשיעה המדווחת. אם את שואלת לגבי נצרת, אז אני מניח שגם שם התמונה דומה. << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איך אתה מסביר שיותר מ-50% – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חברי כנסת, שאלות נוספות אנחנו עושים מהצד, בסוף הדברים, אז בבקשה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> מאה אחוז. אז אני ממשיך. יושמו תוכניות מניעה, ביניהן תוכנית לחיזוק הקשר, כי אמרנו שזו נקודת תורפה, בין הצעירים עד גיל 24, שמעורבים באופן מאוד משמעותי בפשיעה לבין המשטרה, כדי לשנות את האופן שבו נתפסת המשטרה על ידי האוכלוסייה הנורמטיבית, וכן על מנת להגביר את החיבור של המשטרה לכלל הקהילה. בכלל זה מיושמים מודלים שונים של עבודה בשותפות עם הציבור: סדנה יישובית להעצמה קהילתית, גיבוש אמנה יישובית, סדנאות להעצמה נשית, ביצוע סקרים, שיתוף פעולה עם אנשי דת ויישום תוכניות חינוך. נושא שאני חושב שהוא חשוב לרובנו במיוחד זה נושא תופעת האלימות במשפחה, שהזכרתי קודם. משטרת ישראל נקטה מגוון מאמצים בשנים האחרונות למיגור עברות האלמ"ב, ובין היתר הקמת מחלקי משפחה – זה דבר חדש שלא היה בשנים קודמות – ב-16 תחנות, בהיקף של 125 תקנים, ובין היתר גם בתחנות רמלה-לוד, שרלוונטיות לדיון שלנו כאן. הפעלת עובדות סוציאליות בתחנות המשטרה נותנת מענה ראשוני לנשים נפגעות. קידום של צימוד אלקטרוני – יש גם הצעת חוק שממש עומדת על שולחננו בימים אלה ממש – לעברייני אלימות במשפחה. הוגברה גם האכיפה נגד עבירות תעבורה, עבירות תנועה: פעילות ממוקדת בכבישי המעטפת בקרבת יישובים ערביים, לדוגמה בכביש 65 בוואדי עארה, כביש 4 באזור ג'יסר א-זרקא, וכביש 40 בין אוהלים לטללים. הגברת השימוש אמצעים טכנולוגיים באזור יישובים ערביים, ריכוז מאמץ אכיפתי בצירים מרובי תאונות ועוד ועוד ועוד. בהתייחס לתחום התודעה, ההסברה והדוברות ניכרת עלייה משמעותית בהיקף הפעילות בשנת 2019 בהשוואה ל-2018. למשל, עלייה של 41% בכתבות היזומות בערבית, עלייה של 17% בראיונות לטלוויזיה בערבית ועלייה של 167% בראיונות לרדיו בערבית. המשטרה גם פעלה בתקופה הזאת בעולם המדיה החדשה – פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם. אני חושב שיש מקום לעוד שיפור בתחומים האלה. כמובן, כל מה שאני אומר זה בשפה הערבית. גם תוקננו תקני סיירים וחוקרים נוספים לשנת 2019. בוצע ויסות של 21 תקני חוקרים ו-63 תקני סיירים מהמטה לתחנות המעניקות שירות למגזר הערבי. תוכנית מעניינת נוספת היא תוכנית "הישגים", שזה מסלול הכשרה לקצונה, תוכנית שמכשירה שוטרים חדשים העומדים בתנאי הסף למסלול קצונה במשטרת ישראל. במחזור הראשון הוכשרו 16 גברים ושלוש נשים, ובמחזור השני הוכשרו 16 גברים ומועמד שהגיע מהכבאות וההצלה. גם התוכנית שנקראת "צעירים לעתיד בטוח" היא תוכנית מעניינת. זאת תוכנית שמכשירה צעירים מהמגזר הבדואי לקראת גיוס לגופי מערך ביטחון הפנים – כולם, לא רק המשטרה. המחזור הראשון של התוכנית נפתח בפברואר 2020, עם 70 חניכים, שעוברים פעילויות מגוונות לצמצום פערים חברתיים והשכלתיים לטובת הכנתם למבחני הגיוס של גופי ביטחון הפנים. הנגשת ממשק תלונה מקוונת בשפה הערבית – זה דבר חדש, דבר שלא היה קודם. במהלך משבר הקורונה המשטרה הרחיבה באופן ניכר פיילוט להגשת תלונה באופן מקוון, כך שניתן יהיה לעשות זאת עבור כל סוגי העבירות, כולל אלמ"ב, כולל עבירות אלימות, עבירות מין, הונאה, רכוש וכו', בשפה הערבית. תחילה השירות הזה היה נגיש בשפה העברית בלבד, אבל החל מ-15 ביולי, לפני כמה חודשים, ניתן להגיש תלונות באופן מקוון גם פי לורה אל-ערבייה, גם בשפה הערבית. פעילות בתקופת משבר הקורונה: כמובן שזה כרגע בסדר העדיפויות העליון גם של מדינת ישראל, גם של משטרת ישראל, ולנוכח נתוני התחלואה המדאיגים שאנחנו רואים בימים האחרונים הנחיתי את המשטרה – וזה גם בוצע, ראיתי את הפקודות האג"מיות – לתגבר את הנוכחות המשטרתית ביישובים הערביים. אני חושב שזה ייתן מענה לא רק לנגיף המשתולל אלא גם לנגיף הנוסף, הוא נגיף האלימות. אני חושב שנוכחות משטרתית בהחלט יכולה לתרום לצמצום הנגיפים שניהם, ואני כמובן הנחיתי את המשטרה לנקוט אכיפה נחושה ושוויונית. כמו שהנגיף לא מבדיל בין אדם לאדם ובין אוכלוסייה לאוכלוסייה, כך גם המשטרה צריכה לנהוג. בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות למשטרת ישראל. אני חייב להגיד לכם ששוטריה ושוטרותיה ומפקדיה ומפקדותיה מתוחים עד קצה גבול היכולת כמעט, מבוקר עד ליל, בכל שעות היממה, בכל ימות השבוע. כשאני מדבר עם שוטרים הם אומרים לי שההזדמנות היחידה שלהם לראות את בני משפחותיהם זה כשהם בבידוד, כי בכל יתר הזמן הם עובדים מאוד מאוד קשה כדי לאכוף. זה לא נעים לא לציבור ולא לשוטרים, אבל זו משימה נדרשת, וצריך לעשות את זה כדי לסייע בצמצום התחלואה ובצמצום התפשטות הנגיף. אלה הדברים שנעשו עד כאן. אני רוצה לפרט לכם מה אנחנו מתכוונים לעשות גם בהמשך. בחצי השנה האחרונה, במסגרת ועדת המנכ"לים בהובלת משרד ראש הממשלה, גורמי משרד הבט"פ שקדו, על פני הנחייתי, על הכנת תוכנית נרחבת ומקיפה לחיזוק נוסף נרחב של שירותי האכיפה בחברה הערבית בישראל. יחד עם הצוותים המקצועיים גיבשתי תוכנית רחבה לחיזוק השירות והאכיפה בחברה הערבית, שכוללת בין היתר הקמה של שש תחנות ונקודות חדשות, למשל מע'אר, שדיברנו עליה קודם כנקודה שכבר תהפוך לתחנה, שגב שלום, קלנסווה, אכסאל, ג'לג'וליה, חורה; חיזוק 15 תחנות ונקודות קיימות; הקמת 11 יחידות של שיטור עירוני ביישובים נוספים במגזר הערבי; טיפול ממוקד, ביחידות מיוחדות, ארציות, עם יכולות – לא נרחיב הרבה מעבר לזה, אבל יכולות משמעותיות בעבירות של סחיטת דמי חסות באמצעות חיזוק של אותן יחידות, וגם חיזוק הימ"רים המחוזיים; צירוף למשטרה של עוד שוטרים ומתנדבים מוסלמים כגשר עם הקהילה; הגשת תלונות – כבר אמרתי קודם – בשפה הערבית, גם באופן מקוון. אנחנו רואים את זה כתרומה נוספת לשיפור השירות. יש גם מדדים ברורים שהצבתי לדרגים המקצועיים, למשל ייערך סקר שימדוד את אחוז הדיווח למשטרה, שבו נשווה בין אחוז המדווחים בתחנות החדשות לאחוז המדווחים ברמה הארצית. מדד נוסף שייבדק הוא שיעור הדיווח למשטרה בעבירות איכות חיים לפי 1,000 נפש, בציפייה שנראה עלייה של כמות הדיווחים, שיובילו לאירועי תגובה בתחנות החדשות לעומת השנה שקדמה להקמת התחנה. דיברתי על זה קודם: הפשיעה המדווחת תעלה. זה לא אומר שהפשיעה עולה, אבל הדיווחים יעלו. זה דבר חיובי. נמדוד את ציון איכות השירות המשוקלל בתחנות החדשות לעומת הציון הארצי. מדדים נוספים שהצבתי למשטרה, והיא תיבחן בהם: הגברת הדיווח על מקרי ירי וצמצום התופעה; הפחתת נתוני השימוש באמל"ח ויותר תפיסות אמל"ח; גם עבירות סמים; רידוד נתוני מקרי האלימות וצמצום מספר הצעירים המעורבים בפשיעה. זה דבר טרגי במיוחד, הצעירים, כי אנחנו מבינים שמי שמתחיל בגיל צעיר גם ימשיך בגיל מבוגר. אנחנו רוצים – וזה מהלך שיהיה משולב, זה ממש לא יכול להיות המשטרה בלבד, חבריי, אתם יודעים זאת היטב. המשטרה בסוף נכנסת כשקורה פשע. לפעמים, אם יש לנו מזל ומגיע מידע מודיעיני, אז היא גם יכולה להיכנס לפני שקורה פשע ולמנוע אותו. אבל התופעה כתופעה צריכה להיות מטופלת במעגלים רחבים הרבה יותר: מעגלי חינוך, מעגלי רווחה, מנהיגות מקומית וארצית. אני חושב שכולנו בנושא הזה בעלי אינטרס משותף, צמצום הפשיעה. בנוסף לכך, תופעות של אלימות ופשיעה שיחייבו, כאמור, טיפול מערכתי רחב של מעגלים רחבים יותר; קידום הנגישות לאשראי וצמצום השימוש במזומן, גם הוא יכול לתרום לכך; הסדרת סוגיות בנוגע לקרקעות; יכולות אופק תעסוקתי איכותי, בדגש על נוער וצעירים. כל אלה – ובכך אני מסכם, רבותיי – הן פעולות חשובות מאין כמותן, שישפיעו רבות על חיזוק הביטחון האישי בחברה הערבית. אני לא אוהב לדבר על תחושת ביטחון, אני אומר: בואו נספק ביטחון, ביטחון אישי בחברה הערבית; עם הביטחון, תבוא גם התחושה. אני מבקש מכם – ואני גם מאמין שלמרות כל המחלוקות בהרבה נושאים אחרים, בנושא הזה אין בינינו מחלוקות ואתם גם תיעתרו ותסייעו בקידום המענה לסוגיות הללו. אני אומר ברצינות: אנחנו כולנו צריכים להירתם לזה. אני רתום לזה – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – מתחילת השנה רק 20% מהמקרים – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> לא. אני הסברתי, אני הסברתי. הירידה ביחס לשנה החולפת נובעת מחלוף הזמן. למשל, המקרה האחרון, שאירע לפני יומיים, בוודאי ייקח זמן עד שיפוענח. המקרים שקרו השנה, חלק קטן מהם פוענח ביחס למה שהיה בשנה שעברה. הצפי שלנו הוא שבעזרת השם כשאני אעלה כאן בשנה הבאה להשיב על השאילתה, אם אני אעלה כאן להשיב על שאילתה כזאת, אני כבר אוכל לתת נתונים טובים יותר לגבי שנת 2020. זה מטבע הדברים מה שקורה כשחולף הזמן, כי חקירת רצח היא חקירה שלוקחת זמן: גיבוש הראיות, גיבוש התשתית, לפעמים גם אמצעים שצריכים להשתמש בהם כדי לאסוף ראיות. מן הסתם זו העבירה – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – השר אוחנה, יש מקרי רצח – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> רק להשלים את המשפט, ברשותך. זו גם אחת העבירות הקשות ביותר לפענוח, משום שהמבצעים נוקטים את האמצעים הכי יעילים שהם יכולים כדי למנוע את תפיסתם, בגלל העונש החמור של מאסר עולם במידה שייתפסו. חבר הכנסת טיבי? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הסיפור של רצח וזמן – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אני רק מבהירה, חבר הכנסת טיבי – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אולי באמת, יש לי עוד – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גברתי היושבת-ראש, אני הייתי סגן יושב-ראש. כאשר השר מסכים, והוא פנה אליי, אז מקובל לאפשר את הדו-שיח בין הח"כ לבין השר. מקובל. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אני שמחה, אני שמחה תמיד ללמוד מאנשים שיש להם יותר ניסיון ממני. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – הפרעה, בטח בנושא של רצח בחברה הערבית. לא היית צריכה להתערב – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> חבר הכנסת טיבי, אכן פניתי אליך משום שאמרת, אבל אני חייב להגיד שיש לי עוד דקה. אז אולי אני אסיים? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא. התכוונתי שיש מקרי רצח שעברו שנים והם לא פוענחו – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אתה צודק, וגם שוחחת איתי על כך, ודיברנו על מקרה ספציפי. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כמה מקרים. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אני חייב, בצער רב, לומר שלא כל מקרי הרצח מפוענחים. זה נכון, אגב, לא רק במגזר הערבי, זה נכון גם במגזר היהודי. יש מקרים שבהם יש קצה חוט, שמבשיל אחר כך לראיות של ממש שאפשר להביא אותן ככתב אישום ברצח; יש מקרים שיש בהם קצה חוט שלא מבשיל לכדי ראיות של ממש ויש מקרים שאפילו אין בהם קצה חוט. אבל אני כן יכול לומר לך, ואני חושב שאתה, דווקא כמי שמכיר את משטרת ישראל – ולפחות בשיחה שלנו הרושם שלי היה שאתה אפילו מעריך את המאמצים שהמשטרה עושה – לא סבור שהמשטרה מקילה יד ולא חשוב לה לפענח. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש מקרים שהיא עושה מאמצים ומצליחה – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – ויש מקרים שזה לא המצב. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> זה אמת. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לכן אמרתי לך: היא עשתה מאמצים מצוינים במקרה x והגיעה ואספה נשק. במקרה שעברו שנים, היא לא עשתה. לכן אני יודע להבחין. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אז יש תיקי רצח ששוכבים שנים. אחת לתקופה כל מקרה רצח עולה לרמה הבכירה ביותר במחוז – יש שבעה מחוזות גיאוגרפיים במשטרת ישראל – כדי לראות מה נעשה באותה תקופה שהרצח לא פוענח: האם נעשו פעולות חדשות, האם יש רעיונות חדשים? בחלק מהמקרים מכניסים אנשים חדשים לצוות כדי שייתנו רעיונות חדשים. והמשטרה כן משקיעה את מרב המאמצים, בעיקר בחקירות של רצח, בעיקר בחקירות כאלה. אז אני, כאמור, בדקה האחרונה שלי אומר כך: השינוי התפיסתי הזה דורש מאיתנו שילוב זרועות של משרד הבט"פ ומשטרת ישראל, בהתאם למדיניות שקבעתי ופירטתי כאן, אבל גם עם הרשויות המקומיות, גם עם המנהיגים, מנהיגי הקהילה והחברה האזרחית בחברה הערבית, גם במישור הארצי, גם במישור המקומי, וכמובן, איתכם, רבותיי חברות וחברי הכנסת, שבאים מקרב החברה הערבית. אני חושב שרק בשילוב ידיים נצליח להשיג את המטרה המשותפת לכולנו. ותקוותי שהדבר יביא איתו גם את החזון של מורי ורבי זאב ז'בוטינסקי: "שם ירווה לו משפע ואושר / בן ערב, בן נצרת ובני". אני רואה בשיפור האמון, ההידברות וחיזוק הביטחון האישי בחברה הערבית סוגיה לאומית אסטרטגית – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> רק שבן ערב יישאר בחיים. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> לא. יישאר, יישאר. – – שמצריכה הירתמות בכל הרמות. בהנחייתי, המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל ימשיכו לקדם ולתעדף את הטיפול בחברה הערבית. אני קורא לכם, חבריי, להטות כתף ולסייע לנו במימוש היעד הנשגב של הצלת חיים – בעיקר הצלת חיים, אבל גם צמצום הפשיעה בתחומים האחרים. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה. חברת הכנסת היבה יזבק, יש לנו עוד הרבה שאילתות. << דובר_המשך >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה. אנחנו אכן שמענו פירוט מקיף, ארוך ומושקע מכבוד השר, אבל בכל זאת נראה שההשקעה כפי שתוארה על ידי כבודך לא באמת באה לידי ביטוי בשטח. אנחנו גם השנה מדברים על כ-90 קורבנות ירי. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> לא. אני מקווה שלא נגיע ל-90. לא הגענו ל-90. << דובר_המשך >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כ-90, כ-90. מתקרבים מאוד, לצערנו. אז מצד אחד אתה מציין את העלייה בפתיחת מוקדים ותחנות משטרה וגיוס שוטרים ערבים, ומצד שני אנחנו גם רואים לפי הנתונים שיש עלייה דווקא במקומות האלה. מצד שני אתה מדבר על תגבור כוחות המשטרה איפה שצריך גם ככלי מניעתי, ואני יכולה להעיד גם מהעיר נצרת, שאני גרה בה וחווה אותה באופן יום-יומי, שלמרות הבקשות החוזרות ונשנות של תושבים מתחנת המשטרה להפעיל ולתגבר את הנוכחות של כוחות המשטרה בעיר, במיוחד איפה שיש מוקדים שידוע שעלולים להתפרץ שם כל מיני מקרים – ידוע גם למשטרה – אנחנו לא רואים שום תגבור משטרתי. רק בחודש האחרון היו מקרים שחזרו על עצמם באותו מקום, שידועים מאוד טוב למשטרה. גם בשבוע שעבר הייתה לי שאילתה, והשיב סגן השר בעניין של העיר נצרת. אז – א. אנחנו לא רואים שיש באמת תגבור בכוחות המשטרה איפה שצריך; ב. אנחנו רואים שהאמצעים שהמשטרה משתמשת בהם עד היום לא באמת משנים את המצב. הדבר השלישי זה שאתם כל הזמן פונים לחברה הערבית שהיא צריכה לקחת אחריות. בעניין של איסוף הנשק אנחנו חושבים ובטוחים שזה דבר וזו משימה באחריות העיקרית של המשטרה. אף אחד בחברה הערבית, וגם אף אחד מאיתנו, מהרשימה המשותפת, לא יכול ללכת ולאסוף נשק – זו האחריות של הממשלה. עד היום אנחנו לא רואים מבצעים רציניים ולא רואים החלטה ממשלתית רצינית בעניין. אנחנו רוצים לשמוע התייחסות גם לעניין ההחלטה הממשלתית בעניין איסוף הנשק. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> להשיב במרוכז לכולם? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> יש עוד שאלה נוספת לחבר הכנסת איימן עודה. כולם רוצים לשאול שאלות נוספות? אתה רושם אותן, אמיר? << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד השר, אני חושב שאם הממשלה מחליטה למגר חמישה דברים, היא תצליח למגר 80% מהרצח בקרב האוכלוסייה הערבית, והם: איסוף הנשק הבלתי-חוקי; מיגור כנופיות הפשע המאורגן; הפרוטקשן; השוק האפור; פענוח התיקים. הינה, חמישה דברים. כולם, כולם, אבל כולם, זה אתם. הדבר השני – כשערבי רוצח או הורג יהודי אתם לא שואלים אותנו, אבל ההצלחה משנת 48' עד עכשיו היא 100%, לא פחות. לכן, אין ילד ערבי שמאמין לכם כשאתם אומרים: תשתפו פעולה, תנו לנו להיכנס ליישובים הערביים, תנו לנו לאסוף נשק, אתם מונעים מאיתנו לבנות תחנת משטרה. הכול תלוי בכם ורק בכם. אתם לא צריכים אותנו. לכן, תמלאו את תפקידכם, בבקשה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה. << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד השר, מתוך התשובה שלך אפשר להסיק שההנחה שלך היא שככל שאתם פותחים יותר תחנות משטרה אתם ממגרים את תופעת הפשיעה, וכאילו כשיש יותר תלונות במשטרה אז כך מטפלים בבעיה עצמה. איך אתה מסביר זאת שעדיין ביישובים שיש בהם תחנות משטרה יש עלייה בפשיעה ובאלימות? איך אתה מסביר שיש יותר כלי נשק? אם נצייר שתי פונקציות, יש עלייה במרכזי משטרה, יש עלייה במספר השוטרים בחברה הערבית ויש עלייה בפשיעה ויש עלייה במספר הנרצחים. גם איך אתה מסביר ש-50% מהנשים שנרצחו בעשר השנים האחרונות דיווחו למשטרה או למרכזי הרווחה ביישובים השונים? איך אתה מסביר זאת? יש תלונה ועדיין יש סכנה ואיומים על החיים שלהן? תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה, חבר הכנסת סעדי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד השר, תודה על התשובה המפורטת ועל שאתה באמת בא ועונה על השאילתות של כל החברים והחברות. זה מעיד עד כמה הנושא הזה בנפשנו והוא כואב לנו. אמרת 95. עכשיו, היום, הגענו ל-88. לפני כשבוע אמרתי בוועדה שאנחנו כנראה, לצערנו הרב, נשבור את השיא השלישי. אנחנו נעבור את ה-95 בקצב הזה. אני אומר לך, אנחנו כל הזמן אומרים שהעניין הוא לא עוד תחנות ועוד הקמת תחנות ביישובים, כי איפה שיש תחנות – באום אל-פחם, בנצרת, בלוד, בטירה – יש תחנות, זה לא העניין של תחנות. אני חושב שאתם כמשטרה וכממשלה צריכים קודם כול לקבל החלטה עקרונית, אסטרטגית, למגר קודם כול את הארגונים ואת הפשיעה המאורגנת ביישובים הערביים, כמו שהצלחתם לעשות ולמגר ולרסק את הארגונים האלה הן בתל אביב, הן בנתניה והן בנהריה. אבל הבעיה היא שעכשיו הם עברו ליישובים הערביים. בארגוני פשיעה ובפשיעה מאורגנת, גם אם אנחנו נבוא, חברי כנסת, אנשי דת ופרנסי היישובים, ראשי הרשויות, גם אם נעשה הכול וגם אם נחנך וכל זה, זה לא יעזור. אנחנו רואים שחלק גדול מהרציחות האלה זה דרך פשיעה מאורגנת, דרך רוצחים שכירים, ואתם לא מצליחים לפענח. ואין הרתעה, אדוני השר, אין הרתעה. היום הרוצחים והרוצחים הפוטנציאליים מסתובבים באופן חופשי ביישובים שלנו ומזמינים רציחות. לא מצליחים – אנחנו ביקשנו, אנחנו ביקשנו, להכביד את היד בנושאים שהזכירו חבריי: גם נשיאת נשק, גם פרוטקשן, גם שוק שחור. אנחנו נפגשנו עם היועץ המשפטי ועם הפרקליטות, ואני פונה אליך: צריך להגדיר את העבירות האלה כמכת מדינה ואז באמת להטיל – ברגע שעוצרים מישהו ואחרי כמה ימים הוא מסתובב חופשי, איך אתה רוצה שהאזרח הפשוט ירגיש ביטחון, עם כל הכבוד? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> חבריי, באמת העליתם כמה נקודות ואשתדל להתייחס לכולן. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, נגעת באחת הנקודות שאני זוכר שעוד כשר משפטים ניסינו לטפל בה, וזה הנושא של השחרור המהיר או הענישה המקילה בחלק מהמקרים, ואני אגיד לך מה העניין. קודמי, השר גלעד ארדן, אכן ביקש לטפל בכך כמכת מדינה, והמשטרה מטפלת בכך כמכת מדינה. אני אשתף אותך בתסכול, השוטרים: עד שסוף-סוף עושים עבודה ומוצאים ראיות ומביאים את החשודים להארכת מעצר, לצערי בחלק מהמקרים היד של בתי המשפט קשה מאוד בהענקת המעצר, אם זה מעצר עד תום הליכים, אם זה אפילו מעצר ימים. והרבה פעמים, כמו שאתה אומר, אנשים שהביאו אותם לבית משפט משוחררים. במקרים אחרים, אנשים שהוגשו נגדם כתבי אישום זוכים לענישה מקילה. אז אנחנו נתנו הנחיה – משרד המשפטים נתן אז הנחיה לפרקליטות לדרוש ענישה מחמירה בבתי המשפט, להתייחס לזה בהתאם. קודמי אפילו פגש את נשיאת בית המשפט העליון. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גם אנחנו נפגשנו – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אז הוא, למיטב ידיעתי, נפגש עם נשיאת העליון. תשובתה הייתה שבגלל העצמאות של השופטים היא לא מנחה איזה עונש לתת – עונשים מחמירים, עונשים מקילים, ושמה שצריך לעשות זה באמת שהתביעה, שהפרקליטות, תדרוש ענישה מחמירה. אני מקווה שזה נעשה היום, אבל זו אולי שאילתה שיותר מתאימה לשר המשפטים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה שנאמר לנו בפגישות עם הפרקליטות, התביעה, ואני מניח שגם המשטרה, התביעה המשטרתית, שמכינים חוות דעת עם נתונים, עם מספרים, שתוגש לבית המשפט העליון על מנת שבאמת במקרה – – – הזה, שבאמת יגדירו את זה. אתה זוכר, גם כעורך דין, שבעבירות קלות של גנבת – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> גנבת רכב, נכון? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גנבת רכב. אפילו – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> מה זה היה? פסק דין גנימאת קוראים לזה? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> פסק דין גנימאת. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> נכון? עוד זוכרים משהו. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וגם בעניין של זריקת אבנים באינתיפאדה הראשונה הגדירו את זה מכת מדינה. אז בתיקים האלה דווקא בית משפט עליון לא מגדיר את זה כמכת מדינה? אני מתפלא. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> לא, לא. אני כמובן מקווה שחל שיפור במצב הזה. אבל אני חושב שמתאים יותר לשאול את זה את שר המשפטים. אין לי, בכל אופן, נתונים כאן כרגע לומר לך. אבל אני כן רוצה להתייחס למשהו שאתה העלית וגם אחרים העלו. זה אכן מתסכל לראות שאנחנו משקיעים – ותאמינו לי, המשאב הזה של תחנת משטרה הוא משאב יקר מאוד. יש הרבה ראשי עיר בכל המגזרים שהיו רוצים אצלם תחנת משטרה ואין להם. והתסכול הזה שאנחנו מקימים תחנות משטרה, ולוקח זמן, זה לא זבנג וגמרנו, לוקח זמן עד שאתה רואה את האפקט, את ההשפעה החיובית של זה, את המשטרה משתלבת בקהילה, הופכת למקום שנותן מענה למי שבמצוקה, מענה אמין שהציבור מאמין בו, זה לוקח זמן. אני קשוב אליכם, אני חושב שנרחיב את השיח הזה גם בוועדה של חבר הכנסת מנסור עבאס אולי בהמשך לגבי לאיפה נכון להסיט את המשאבים. אם בעיניכם זה לא נכון להסיט את המשאבים לכיוון של עוד תחנות ועוד תחנות, אני מוכן לשקול אחרת. אני מוכן לשקול אולי לתגבר את התחנות הקיימות, אולי להקצות משאבים לדברים אחרים, אני מוכן לשמוע. אבל כרגע יש קונסנזוס בקרב רשויות אכיפת החוק – אגב, בארץ ובעולם – שנוכחות משטרתית כן מביאה לירידה בפשיעה. אני, כמובן, יכול לומר לכם: תארו לכם שאלמלא הייתה תחנת משטרה באותו מקום, אולי הפשיעה הייתה אפילו גבוהה יותר – זאת אפשרות, כמובן. אבל אני כאמור פתוח לשמוע רעיונות חדשים – – – << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שווה מחקר. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> שווה מחקר. אני מוכן בהחלט לשמוע, אולי אפילו שווה להזמין מחקר מהממ"מ, לראות אם פתיחה של תחנות – נגיד בעולם – זה דבר שמביא לירידה בפשיעה או לא. שווה ללמוד את הנושא. אני רק אומר, בקרב המומחים יש קונסנזוס, אפשר לנסות לסתור אותו אבל יש קונסנזוס שזה כן מביא לירידה בפשיעה. חבר הכנסת איימן עודה, אם נשמע בדברים שאמרתי שכאילו אני מסיר אחריות ומטיל אותה, ממש לא. אני חושב שזו שותפות. אני חושב שאנחנו צריכים כולנו להיות מעורבים, ובוודאי המשרד לביטחון הפנים והמשטרה הם גורם ראשון במעלה. אני רק אומר: הם לא הגורם היחיד. זה גורם מרכזי. למשל באיסוף הנשק הבלתי-חוקי, ששאלתם, אז יש המון תפיסות. דווקא פה אין לי נתונים אבל אני בתחושה שיש עלייה בתפיסות של כלי נשק השנה לעומת השנה החולפת. מה שלא ביצענו השנה, להבדיל משנים חולפות, זה מבצעי איסוף נשק, וגם הסברתי מדוע. דווקא מבחינת המשאבים יש לנו את הכסף, רצינו כבר לעשות את זה, אבל אז הגיעו הסגרים. כמובן שזה מבצע שאתה לא יכול לעשות אותו במהלך סגר של קורונה, אבל אנחנו בהחלט מתכוונים לחדש גם את מבצעי איסוף הנשק הללו. דיברת על כנופיות הפשיעה המאורגנת – חד-משמעית, זו אחריות של המשטרה. אני מלווה את הנושא הזה מאוד מאוד מקרוב. היחידות שמטפלות בנושא של הפשיעה המאורגנת – כמו שאמרת בצדק, חבר הכנסת סעדי, בשנים שחלפו נעשתה עבודה מאוד משמעותית במשטרה ופיצחו הרבה כנופיות פשע במגזר היהודי, ולוואקום הזה נכנסו ארגוני פשע של החברה הערבית. אנחנו לא נזניח את הנושא הזה. היחידות הכי רציניות – דרך אגב, אותן יחידות שטיפלו בכנופיות הפשע הללו מטפלות בכנופיות הפשע הללו, ואפילו ביקשתי לתגבר את התקציב של הרשות להגנת עדים כדי להוסיף עדי מדינה. זה אחד מכלי המפתח כדי לטפל בפשיעה המאורגנת מהסוג הזה. אנחנו כן רואים שהיו כמה תיקי פיצוח של סוכנים בשנה הזאת, ואפילו בחצי שנה הזאת, ואני יכול להגיד לך שבחלק מהם גם נכחתי באופן אישי, והם הביאו למעצרים רבים של מחוללי פשיעה מרכזיים בחברה הערבית. אני מבטיח לך שיהיו נוספים. אני מבטיח לך שיהיו נוספים. כל הקשיים התקציביים, ואמרתי את זה גם לחבר הכנסת מנסור עבאס בישיבתנו בשבוע שעבר, הם קשיים שמן הסתם המשרד לביטחון הפנים מתמודד איתם. בתקופה הזאת של הקורונה כולם מתמודדים עם קשיים תקציביים וכולם מתחת לאלונקה ותורמים את חלקם, אבל אני מבטיח לכם – אני אמרתי את זה ואני אומר את זה כאן לפרוטוקול – שהתנופה של מתן שירותי משטרה טובים יותר לחברה הערבית לא תיפסק בגלל סיבות תקציביות. עד כאן, תודה רבה וערב טוב. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. השאילתה הבאה – של חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. שאילתה 56. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אני, אגב, הבנתי מחבר הכנסת כהנא שאולי אנחנו – – – << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> כרצונך. << קריאה >> מתן כהנא (ימינה): << קריאה >> אדוני השר, חיכיתי עד עכשיו. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אבל אני השבתי בחיוב. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לי יש עוד שאלה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> יש לך עוד אחת – כן, נכון. אבל הוא קודם. << שאילתה >> 56. הקלות למחבלים בכלא << שאילתה >> << דובר >> מתן כהנא (ימינה): << דובר >> אדוני השר, באוגוסט פורסם שנחתם הסכם על הקלות למחבלים בכלא. בנוסף, בעבר החליטה ועדה שהקים השר לשעבר ארדן על החמרת תנאי הענישה למחבלים בכלא. עד היום דבר זה לא יושם. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. מה בכוונת משרדך לעשות בכדי להחמיר את תנאי הענישה, והאם בכוונת השר לאמץ את מסקנות ועדת ארדן? << דובר >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר >> טוב, לשאלתך הראשונה, התשובה היא לא. לא נכון. הפרסום לא נכון, וגם, לדעתי, בשאילתה כתבת על איזשהו הסכם עם האסירים הביטחוניים. קיומו של הסכם כזה מוכחש מכול וכול. אני אגיד לך יותר מזה: אני הכרתי את בתי הסוהר הביטחוניים עוד בגלגול הקודם שלהם, כשהם היו בידי צה"ל. אני זכיתי לשרת במילואים בבית סוהר עופר ובבית סוהר מגידו. אני יכול לומר לך בוודאות, כמי שמכיר היטב את התחום הזה, ואני גם בכל זאת עסקתי בתחום המשפט כמה שנים טובות, שתנאיהם – אני אומר את זה כאן לפרוטוקול, אפשר לבדוק אותי – של האסירים הביטחוניים מעולם לא היו רעים יותר מאשר היום. כלומר, כל הזמן הם הולכים ויורדים. זאת המגמה. אין מגמה של עלייה. כשר לביטחון הפנים אני הנחיתי את שירות בתי הסוהר להמשיך ולפעול בהתאם למדיניות שלי להקשחת – לא להקלת – תנאי כליאת האסירים הביטחוניים, לרבות, אבל לא רק, מימוש ההחלטות בעניין זה עד כה. הוועדה שדיברת עליה היא ועדה בראשות ניצב קעטבי. קודמי כבר ביקש דיון בקבינט המדיני-הביטחוני, כי מטבע הדברים למה שמתחולל בתוך בתי הסוהר יש השלכות גם מחוץ לבתי הסוהר, ולצערי הוא לא נענה. אני חידשתי את הבקשה הזו לקיים דיון בקבינט המדיני-ביטחוני במטרה לאמץ את המלצות הוועדה. אבל זה לא מנע, לא מקודמי ולא ממני, כבר לקדם חלק מהמלצות הוועדה, ואני יכול להגיד לך שחלק מהן כבר מומש, למשל חסמים סלולריים, המשך פעילות מודיעינית וביטחונית, הפחתת מגוון מוצרי הקנטינה, צמצום ערוצי הטלוויזיה, הגברת הפיקוח על צריכת המים וביטול גורף של הצילומים בעת ביקורי המשפחות. כאמור, אני מקווה שבקרוב יתקיים דיון בקבינט המדיני-ביטחוני בנושא הזה ונוכל לבוא בקידום נוסף של המלצות הוועדה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – זה לא מה שהוא נתן בכתב, נכון? יש לו שאילתה נוספת. אבל הוא יצא. יצא, אוקיי. חבר הכנסת ינון אזולאי, שממתין בסבלנות רבה, בבקשה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> סליחה, סליחה. ביקשתי – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא, אבל זו שאילתה אחרת. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן, כן, כן, לגבי שאילתה אחרת. אז תני לי, בבקשה, אני אקרא אותה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אבל זו שאילתה אחרת לגמרי. זו שאילתה שקשורה לאלימות בחברה הערבית. אתה הגשת שאילתה אחרת. סליחה, חבר הכנסת אזולאי, בבקשה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה אתם מציעים? שאני אקרא עכשיו או שכבוד השר יחזיר לי בכתב? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> מה שאתה רוצה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תחזיר לי בכתב. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> מאה אחוז. ועכשיו חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. << שאילתה >> 160. חידוש ביקורי משפחות של אסירים ביטחוניים בעיצומו של גל שני של נגיף הקורונה << שאילתה >> << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה. גברתי היושבת בראש, כבוד השר, האמת, זו שאילתה מב' באב, 23 ביולי. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אני חושב, אם אני לא טועה, שמשרד הבט"פ הוא המשרד שמשיב להכי הרבה שאילתות, אז אכן נוצר אצלנו עומס. אני עושה מאמץ מאוד גדול בזמן האחרון כדי לשחרר את צוואר הבקבוק הזה, אז סליחה על השיהוי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לצערי זה רלוונטי, זו הבעיה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> סליחה על השיהוי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> למרות הזינוק בתחלואה בקורונה בשטחי הרשות הפלסטינית ובזמן שכניסת פלסטינים כמעט נאסרה לחלוטין, שירות בתי הסוהר חידש את ביקורי משפחות האסירים הביטחוניים בישראל. רצוני לשאול: 1. כיצד מאפשרים כניסת משפחות של אסירים ביטחוניים לתוך שטח ישראל באמצע הגל השני? 2. האם גם משפחות של אסירים רגילים ולא ביטחוניים מורשות לבוא לבקר? יורשה לי להוסיף שאני יודע שלא בדיוק, במיוחד בהתייחדויות. 3. כיצד מונעים כניסת משפחות הנושאות את הנגיף והעברתו בתוך בתי הכלא? אילו בדיקות נעשות, אם בכלל? << דובר >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר >> ראשית, בוא נתאר את האירוע, האירוע הוא כזה: ביקורי משפחות הם זכות שמוקנית לכל האסירים, ביטחוניים ופליליים כאחד, זה ברגיל. בתקופת הסגרים הזכות הזו נשללה מכולם, כי שירות בתי הסוהר, בתפיסה הלאומית, זו נקודת תורפה מבחינת הקורונה: מקום צפוף עם הרבה אנשים. ברגע שהנגיף נכנס לשם, ולצערי אחרי הגל הראשון הוא כבר נכנס לשם, קשה מאוד לשלוט בהתפשטות שלו וזה ממש כמו אש בשדה קוצים, ולכן זה הופסק לכולם. מרגע שיצאנו מהסגר, חודשו ביקורי המשפחות לכולם. אגב, אם אתה שואל מי לא חודש לו, יש רק גורמים מסוג אחד שזה לא חודש להם וזה חמאס עזה – זה לא חודש. לגבי התייחדויות, בוא נעשה הפרדה בין ביקורי משפחות להתייחדויות. התייחדויות בתקופה הזו, מהטעם של הקורונה, אין לאף אחד. גם ביקורי המשפחות נערכים מבעד למחיצה כדי, שוב, לצמצם את האפשרות של כניסת הנגיף. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אבל – – – לפני האסירים הישראלים – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> לדעתי, לא. אבל זה לא בשאילתה, אז אני לא עונה לך במאה אחוז. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא. סתם. אני אומר את זה בהערת אגב. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אבל לדעתי לא היו. ובוודאי שאין. אין כרגע לאף אחד. מה שחודש זה ביקורי משפחות. ואגב, לגבי אישורים להכנסת אזרחים – זה לא אזרחים, זה תושבי איו"ש – לתחומי מדינת ישראל, מי שנותן את האישור זה מפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים. אז לגבי מי שיכול להיכנס לארץ ולא, צריך לשאול אותם. לגבי שב"ס, אני חוזר ואומר: זה נסגר לכולם, וזה נפתח לכולם בדיוק כמו שהיה לפני הסגר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> שאלה נוספת. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתמול חברי חבר הכנסת משה ארבל והיושבת-ראש, גם יושבת-ראש ועדת הפנים, עשו – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> ביקרו. יפה מאוד. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – ביקור פתע, ואני מברך אותם על כך, וגם לי נתת לעשות ביקור שהיה כמעט פתע. אבל אני מברך אותה באמת על הדבר הזה. אני חושב שזה דבר ראוי ונכון לעשות בכלא איילון – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> מרוב שהם נהנו הם רצו להישאר. כך שמעתי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> האמת, מודה שהיה מעניין מאוד. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה מעניין. אני רק קצת כועס שלא לקחת אותי איתך, כי גם אותי זה מעניין. ואני עוד מתקופת – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בפעם הבאה. בפעם הבאה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אתה מוזמן גם לבוא איתי, אם תרצה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אשמח. אבל באמת, בשביל לדעת מה באמת צריך לעשות למענם, הם עשו שם ביקור – אתה יודע, פעם ב- אני מדבר עם ארבל, אנחנו לא כאלה חברים טובים, והוא מספר לי שבמעברים, במיטות של האסירים, היו בקבקים, פשפשים, מה שנקרא. אני חושב שלא ראוי – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> נכון. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – לשום אדם להיות במקום כזה, ולא משנה באיזה מצב הוא, באיזה עונש הוא. האם אתה מודע לכך? האם אתם עושים מאמצים כדי שדברים כאלה לא יישנו במיידי? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אני חושב, קודם כול, שאתם – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אני חייבת להצטרף באמת ולהגיד שבאמת מדובר בתופעה מזעזעת, גם בהיקף שלה. זה לא רק בתאי המעבר, אגב. זה גם בתאים רגילים וקבועים. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אז אני קודם כול מברך על הביקורים הללו, הביקור הזה שערכתם אתמול, הביקור שערכת אתה, חבר הכנסת אזולאי. אני חושב שכל מבקר שנותן לנו עין נוספת ואפשרות לדעת מה קורה טוב יותר בהחלט משפר. מכיוון שהשאלה הנוספת שלך לא מצויה בפניי, אז אין לי תשובות קונקרטיות. אני רק אומר לך כמי שמכיר היטב היטב, גם כעורך דין: יש שיפור משמעותי בנושא המעברים. פעם אנשים היו שוהים במעברים תקופות ארוכות בתנאים לא תנאים. זה צומצם למינימום, פחות מאי פעם. אני לא יכול להגיד לך שב-100% הצלחה, אבל פחות מאי פעם. התנאים שם בוודאי קשים יותר מאשר אגפים רגילים בבית הסוהר. אבל בעקבות מה שאתם אומרים לי כאן, אני אבדוק אם אכן אלה התנאים. בהחלט אני מסכים שאף אחד לא צריך – אני אגיד לך יותר מזה, וזה גם מתקשר לתשובה הקודמת שלי לגבי הפשיעה במגזר הערבי: אחד היעדים שהצבתי לעצמי – ולמיטב ידיעתי, אני לא רוצה להתחייב, אבל למיטב ידיעתי אף שר לביטחון הפנים לא הציב קודם – זה שמירה על זכויותיהם של עצורים ואסירים. אני, כמי שהיה סנגור פלילי וראה את הנושא הזה מאוד מקרוב, חושב שאנחנו נמדדים, כחברה חופשית ודמוקרטית, גם ביחס שלנו לאסירים. אני לא הראשון שאומר את זה – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> נכון. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> – – אבל אני בהחלט חושב שזה נכון. ולכן אני מודה לכם על הביקורת הזאת, ואני אפעל כדי לשפר אותה. אני מקווה שבביקור הבא תוכלו לומר לי שיש שיפור. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רק חייב לציין – עם חבר הכנסת ארבל, זה בעצם המכנה המשותף, בערב סוכות, כשדיברנו ואישרת לי את זה, עשינו ביקור באמת. גם היו תלונות של הדתיים, מבחינת שירותי הדת בבתי הסוהר, ובכלל עברנו שם. אני רוצה להגיד לך שהופתענו לטובה. יש שם צוות טוב שעובד, גם רבני בית הסוהר, גם הנציב וגם החבר'ה שלו מסביב – באמת, אנחנו באמת הופתענו לטובה, ואני מאמין שזו רוח המפקד. היינו בהתראה של אולי חצי שעה, שעה. אני מקווה שזה באמת ככה. כך שאני מאמין שזה ילך וישתפר, כמו שאתה אומר. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> בעזרת השם. תודה רבה. זהו? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. מילה טובה צריך להגיד גם בעקבות הביקור אתמול: מערך החינוך שם בהחלט מרשים. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> יפה. אני שמח לשמוע. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה, אדוני השר. תם סדר-היום, חבריי חברי הכנסת. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ט"ז בחשוון התשפ"א, 3 בנובמבר 2020, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 20:24. << סיום >>