דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ה' ישיבה צ"ט הישיבה התשעים-ותשע של הכנסת העשרים-ושלוש יום שלישי, כ"ג בחשוון התשפ"א (10 בנובמבר 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 6 משה אבוטבול (ש"ס): 6 הצעות לסדר-היום 7 ציון יום ההתמודדות עם מחלת הסרטן – אתגרים בלתי פוסקים 7 אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 8 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 9 הילה שי וזאן (כחול לבן): 11 ינון אזולאי (ש"ס): 13 סגן שר הבריאות יואב קיש: 14 אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 18 שאילתות ותשובות 19 191. שילוב מורות ערביות במערכת החינוך היהודית 20 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 20 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 21 263. תלמידות מפסיקות ללמוד באמצע השנה 25 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 25 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 25 346. הנגשת חטיבת הביניים במשהד 30 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 30 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 30 213. מחסור בכיתות לימוד בבתי הספר ביישובים הבדואיים בנגב 33 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 33 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 34 215. הקמת בית ספר חקלאי לבדואים בנגב 36 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 36 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 36 226. היערכות לשנת הלימודים תשפ"א בבית ספר אל-עזאזמה ג' 40 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 40 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 40 320. עיכוב במתן תעודות הזכאות לבגרות לשנת הלימודים התש"ף 41 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 41 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 42 הודעה משותפת בדבר כינון קשרי דיפלומטיה, שלום וידידות בין מדינת ישראל לממלכת בחריין 43 היו"ר יריב לוין: 43 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 45 שר הביטחון בנימין גנץ: 53 שר החוץ גבי אשכנזי: 55 שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: 57 מיכל וונש (כחול לבן): 58 שרת התיירות אורית פרקש הכהן: 59 השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: 62 אריאל קלנר (הליכוד): 63 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 66 אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 67 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 68 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 70 שר התקשורת יועז הנדל: 73 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 77 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 80 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 83 יאיר גולן (מרצ): 85 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 86 משה אבוטבול (ש"ס): 88 ניר ברקת (הליכוד): 89 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 90 אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): 91 היבה יזבק (הרשימה המשותפת): 93 גדעון סער (הליכוד): 94 השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: 96 סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: 98 נפתלי בנט (ימינה): 100 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 102 סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): 103 מיכל שיר סגמן (הליכוד): 104 עמית הלוי (הליכוד): 105 צבי האוזר (דרך ארץ): 107 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 109 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 110 אופיר כץ (הליכוד): 112 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 113 אוריאל בוסו (ש"ס): 114 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 114 איתן גינזבורג (כחול לבן): 116 שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ: 117 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 119 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 120 השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל: 121 שלמה קרעי (הליכוד): 123 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 127 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 129 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 129 הודעה משותפת בדבר כינון קשרי דיפלומטיה, שלום וידידות בין מדינת ישראל לממלכת בחריין 130 אופיר סופר (ימינה): 130 קרן ברק (הליכוד): 130 מרב מיכאלי (העבודה): 132 סגן השר פטין מולא: 134 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 135 שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: 144 הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (אזור תיירות מיוחד), התשפ"א–2020 148 איתן גינזבורג (כחול לבן): 148 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 149 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 150 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 152 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 152 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום שלישי, כ"ג בחשון התשפ"א, 10 בנובמבר 2020. אני פותח את הישיבה. בראשית הדברים – נאומים בני דקה. מאחר שחבר הכנסת היחיד שנמצא כאן, פרט לשר התורן, השר פרץ, הוא חבר הכנסת משה אבוטבול, אנחנו נעבור אליך, ואתה יכול לנצל את הזמן ולנאום אפילו הרבה יותר מדקה. בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר היקר – "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה". בערבי השבתות הקרובות זמני כניסת השבת הולכים ונעשים מוקדם יותר בזמן החורף. כיושב-ראש השדולה למען השבת, הינני לקרוא לציבור הרחב והיקר, בפרט לאור קריאתם של רבני ישראל, ליוצאים לשבתות מחוץ לעירם, הן בתחבורה הציבורית והן ברכבם הפרטי, להקדים את זמן יציאתם מהעיר כדי שלא, חלילה, להיתקע בפקקים או סתם בתקלה מכנית של הרכב, שכבר נגרמה מכך עוגמת נפש, שאל תוך השבת הגיעו למחוז חפצם. אז למניעת סיכונים מיותרים ונסיעה פזיזה ומהירה, צאו מוקדם יותר בימי שישי הקצרים. "ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר" – אני דווקא התעוררתי לכך, אדוני היושב-ראש, בגלל שנסעתי לכיוון הצפון לפני כשבועיים, וראיתי שם טנדר שתקוע עם אנשים שעומדים בחוץ ומנסים לתקן את הרכב, וכבר ממש התחיל להיות לקראת שבת. ראיתי את עוגמת הנפש של אותם אנשים, שבמקרה היו דתיים, וראיתי כמה הם מתאמצים, אבל זה נגרם בגלל שנזכרים ברגע האחרון. שעון החורף מחייב אותנו להיערכות יותר מוקדמת לקראת השבת, כמו גם חנויות שרוצות לסיים את הקניות שלהן – לא לבוא ברגע האחרון ולגרום עוגמת נפש לאותם בעלי חנויות שמתמודדים מצד אחד עם כן לשווק את הסחורה ומצד שני השעון מאיץ בהם. אז בואו נהיה קצת יותר אנושיים כלפיהם. גם לנהגי המוניות – לא לקרוא להם ברגע האחרון לנסיעה בשבת. תחשבו על כל הדברים האלה, כי שעון חורף מחייב אותנו בקצת יותר משמעת בנושא של שמירת הזמנים. תודה רבה ושבת שלום לכולנו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבוטבול. למען הסדר הטוב, אקרא את שמות חברי הכנסת שנרשמו, אם כי אני רואה שאיש מהם איננו כאן: מתן כהנא – איננו; סמי אבו שחאדה – איננו; מיקי לוי – איננו; אלכס קושניר – איננו; עודד פורר – איננו; אלעזר שטרן – איננו; אנטאנס שחאדה – איננו; ינון אזולאי – איננו; עופר כסיף – איננו; מנסור עבאס – איננו; וגם ווליד טאהא – איננו. לפיכך, תם הפרק של נאומים בני דקה. אני מכריז על – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – יש תעודת מצטיין – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן, כן, חבר הכנסת אבוטבול, אנחנו בשלבי הנפקה. אבל אני מציע שנעשה הפסקה של רבע שעה, משום שצריך לאפשר גם לסגן השר יואב קיש להגיע, כי הוא צריך להשיב, ועל מנת שהיום המיוחד יתנהל בצורה מסודרת ונוכל לקרוא לשאר הדוברים שנרשמו לנושא ציון יום ההתמודדות עם מחלת הסרטן – אתגרים בלתי פוסקים. זו הזדמנות לברך את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין על היוזמה החשובה הזאת. אז אנחנו נצא להפסקה. הישיבה תתחדש בשעה 11:20, ואני אבקש מהמזכירות להודיע לכל מי שאמור לדבר, וכמובן לסגן שר הבריאות, על מנת שהם יגיעו לכאן ויהיו כאן ב-11:20. תודה. הפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:05 ונתחדשה בשעה 11:24.) << הפסקה >> << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום ההתמודדות עם מחלת הסרטן – אתגרים בלתי פוסקים << הלסי >> << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני מתכבד לחדש את הישיבה ולעבור ישירות לסעיף הבא בסדר-היום: ציון יום ההתמודדות עם מחלת הסרטן – אתגרים בלתי פוסקים, הצעות לסדר-היום מס' 1838, 1966, 1987, 1990 ו-2008. מתחילים עם חברת הכנסת היוזמת, אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> סלאם עליכום. בוקר טוב, כבוד היו"ר. כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה להודות לכל מי שנתן יד ודחף ופעל לכך שהיום הזה יתקיים. אני רוצה להודות לראשי הוועדות שקיימו דיונים, לחברות ולחברים שהגיעו לדיונים. זה נושא מאוד חשוב ורגיש. אני רוצה לפתוח את הדיון במשפט ששמעתי עכשיו בוועדות החינוך וזכויות הילד. עלה אח שאחרי שאיבד את היקר לליבו הוא הקים עמותה וקרא לה "יקיר לי", פיני רבינוביץ', והוא אמר משפט, ובאמת הדמעות שלי זלגו – הוא אמר שביום השמיני אנחנו צריכים לחזור לחיים כאילו שהכול נגמר. אבל מבמה זו אני אומרת שזה אף פעם לא נגמר. אני מדברת עכשיו ובראש שלי עולה גם החברה שלי חוולה, שאיבדנו לפני כמה שנים, שהשאירה משפחה וילדים קטנים. פגשתי את הבנות שלה בשבוע שעבר, וכל פעם שאני פוגשת אותן אני פוגשת אותה, ומפחדת אפילו להעלות את השם שלה לפניהן, מחבקת אותן בניסיון לחבק גם אותה. המשפחות המתמודדות עם מחלת הסרטן אכן עומדות בפני אתגרים בלתי פוסקים. אישית, הייתי במקום הזה לפני עשר שנים, ואני אומר את זה שוב, אלחמדולילה, היום אני נמצאת מחוץ למעגל המחלה. אבל אני רוצה גם להגיד שמי שנמצא במקום הזה פעם, נמצא במקום הזה לכל החיים. כל כאב, כל הרגשה, כל משהו קטן כזה שהוא לא נורמלי – ישר המוח והראש הולכים למקום הזה. לא יעזור. לא יעזור. במלחמה הזאת החולים, החולות, המשפחות, לצערי הרב, הרבה פעמים נשארים בודדים. כשהייתי בוועדה לזכויות הילד נזכרתי בפעם הראשונה לפני עשר שנים כשהייתי חייבת לבשר לחלק מהילדים שלי – לא לכולם – על הבשורה הרעה, ושחיבקתי אותם ואמרתי להם: זה יעבור – וברוך השם שזה עבר. אבל הרגע הזה לא יחלוף מהראש שלי. הרגע הזה שלא יכולתי להגיד לקטן שלי, כי חששתי ממה שיעבור עליו אם הוא הולך לאבד אימא. למה אני מביאה את הסיפור האישי? לא כדי לספר על עצמי אלא כדי להעלות את המודעות לסיפור הזה. אנחנו רואים מה קורה בתוך בתי הספר, במיוחד עם תלמידים שהם חולי סרטן – רואים את ההתמודדות שלהם; רואים שהם לבד הרבה פעמים; רואים שהמשפחות מטולטלות ממקום למקום. שומעים את הנתונים המזוויעים לגבי סרטן השד והגילוי המוקדם שמציל חיים. רואים ש-30% מחולות סרטן השד הן נשים ערביות בגילי ה-40, והחוק מדבר על גיל 50 בממוגרפיה. הגשנו פה הצעת חוק. אני אישית הגשתי הצעת חוק, חברתי סונדוס גם הגישה הצעת חוק, וחתמו על ההצעה הזאת הרבה חברות וחברים מכל סיעות הבית. אני מקווה שמהמקום הזה באמת נשכיל כולנו לדחוף את החוק הזה כדי שיעבור. ולא צריך לחשוב כלכלית, וגם צריך לחשוב כלכלית. הרעיון כאילו שזה עולה כסף למדינה – נכון, זה עולה כסף למדינה, אבל בואו נחשוב אפילו לשנייה, לרגע, כמה כסף זה יחסוך למדינה – כמה זה יחסוך, ויחזיר אנשים לעולם העבודה; כמה טיפולים ותרופות שהחולות האלו אמורות לקחת זה יחסוך. חברים וחברות, אני רוצה לפנות לאותן משפחות שבימים אלה מתמודדות בצורה זו או אחרת עם מחלת הסרטן, ולהגיד להן שמחלת הסרטן זה לא משהו נוראי; זה לא התחנה האחרונה בחיים, במיוחד אם אנחנו הולכים להיבדק בצורה רציפה ועקבית. וכן, צריך לדאוג לעשות את זה בצורה עקבית, ולא להישאר עד שזה מגיע. בערבית אומרים: אל-מרד' אל-ח'בית' – איך מתרגמים את זה לעברית? שועלי כזה, כאילו שהוא יוצא – פעם אחת שמרגישים את המחלה בגוף, והיא כבר השתלטה על הגוף. לכן צריך לעשות את זה קודם, כדי להציל את החיים שלנו, כדי לאפשר חיים יותר נורמטיביים לכולנו. אני יודעת כמה זה קשה למטופלים עצמם, איזה גיהינום הם עוברים כשהם מקבלים את הכימותרפיה ואחרי הכימותרפיה. אני יודעת כמה המוסדות הרשמיים גם מקשים על אותם חולים וחולות שמגיעים לביטוח הלאומי וצריכים לעמוד בוועדות ולעמוד בתור, והשומר שיושב שם יגיד להם: צאו לחכות בחוץ. את זה אני יודעת, את זה אני מכירה על בשרי, ולא מביאה דברים מעולם אחר. לכן הנושא הזה, החשיבות שלו היא להעלות אותו על סדר-היום של הכנסת ולדאוג שלא נהיה רק במקום של דיבורים, אלא במקום של עשייה. לכל החולות והחולים, לכל המשפחות שאיבדו את היקרים שלהם, אני אומרת להם: ליבי איתכם, ליבנו איתכם. תמשיכו להילחם את המלחמה. דבר אחד אני רוצה להגיד: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בין הכאב לתקווה עלינו לבחור בחיים, ואני אומרת בגאווה שיש סיבה שהצלחתי לעמוד באתגר הזה, והיא יכולתו של ריבון העולמים ואמונתי באל. בזכות כך יכולתי לצאת מהמקום הזה, ומשמעות הדבר היא שיש רבים שיכולים לצאת מהמקום הזה למקום טוב יותר, והחיים צריכים להימשך למרות הקשיים והאתגרים. תהיו בריאים.) << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> (אומר בערבית: תהיי בריאה, אום שחאדה. תודה לך.) חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה. חמש דקות, אדוני. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, רק כמה מילים לפני מה שהכנתי פה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מאוד ריגשת. באמת, כשאדם עובר את זה וחווה את זה ומדבר מהחיים הפרטיים שלו זה – בריאות. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לכולנו, בעזרת השם. << דובר_המשך >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר_המשך >> התפשטות מחלת הסרטן בשנים האחרונות הפכה את כולנו לחלק מהסיפור של המחלה. אין מי מאיתנו שלא מכיר חבר, שכן, אפילו קרוב משפחה במעגל ראשון, שמתמודד או מתמודדת עם המחלה. ויש לנו תפקיד חשוב בהתמודדות הזאת. גם אם אנחנו לא רופאים, גם אם אנחנו לא אחים ואחיות מסורים במחלקות האונקולוגיות, אנחנו כחברה, כשכנים ואפילו כעוברי אורח, ודאי כמתפללים, יש לנו תפקיד בהתמודדות הזאת. מהפן האישי, בשנה האחרונה נפרדתי מאחותי הבכורה הניה, זיכרונה לברכה. הניה נפטרה לאחר התמודדות ארוכה עם מחלת הסרטן. בשנות מחלתה הבנתי כמה ערך יש לחיים, כמה כוח יש לחיוך האופטימי שלנו, למילה טובה; כמה נכונים ורלוונטיים דברי חכמינו זיכרונם לברכה: "גדול המלבין שיניים לחברו", כלומר מחייך אליו, "יותר ממשקהו חלב". לנו כחברה יש נטייה טבעית להרים על נס דמויות ששילמו בחייהן עבור מטרות מקודשות. חיים בתוכנו אנשים שמתמודדים יום-יום, שעה-שעה, ולא מוגזם יהיה לומר דקה-דקה, עם הרצון לנהל שגרת חיים; אנשים שבעצם ההחלטה שלהם לקום ולצאת מהבית לשגרת יום הם מתבררים כדמויות מופת. חני וינרוט ז"ל הייתה חולה במשך קרוב לעשור. בגיל 25, כשהיא אימא לשלושה ילדים, היא גילתה שחייה כבר לא יחזרו להיות כפי שהיו, שהעולם הפרטי שלה נעצר – כך לפחות היא סברה אז. המסרים והתכנים שאותם פרסמה נכתבו אולי בעבור אלו שמתמודדים עם המחלה, אבל מהר מאוד התברר שיש בתכנים אלו בשורה גדולה לאנשים בריאים, אנשים שאפילו את שמו של רופא המשפחה שלהם הם לא מכירים. תשע שנים לפני שחני נפטרה בישר לה הרופא שנותרו לה שישה חודשים בלבד עד למותה. נו, מה יכול אדם לעשות בשישה חודשים, כשגם הם רצופים בסבל? לאחר ההלם הראשוני חני החלה לשתף בכתב ובעל פה על ההתמודדות שלה עם המחלה. חלפו שישה חודשים ועוד שישה חודשים ועוד ועוד. היא תמיד אמרה שהיא חוגגת יום הולדת כל שישה חודשים. בחייה הקצרים והעמוסים מאוד היא הספיקה להעביר מאות הרצאות ולפרסם ספרים שעוזרים לנו להבין את כוח החיים. חני נפטרה לפני כשלוש שנים. אני נזהר שלא לומר "נכנעה למחלה", כי היא התנגדה לסלנג הזה שחדר לתוכנו. במסריה היא תמיד הדגישה שאדם שממשיך לחיות ודבק בחיים כל עוד נשמת רוח חיים באפו מנצח את המחלה בכל שעה ובכל דקה. גם אם בסוף הגוף מת, אי-אפשר לומר עליו שהוא נכנע למחלה. לאחר שהיא נפטרה יצא לאור ספר נוסף שלה עם ראיונות קצרים על פרשות השבוע, ראיונות שאותם כתבה ופרסמה בקבוצת נשים שמתמודדות עם המחלה. אני רוצה לסיים בדברים שכתבה על פרשת חיי שרה, הפרשה שנקרא בשבת הקרובה. בפרשה מסופר על השליחות שהטיל אברהם אבינו על אליעזר למצוא כלה ראויה ליצחק אבינו, ממשיך הדרך של אברהם. אליעזר מגיע לעיר ארם ומחליט, מתפלל, שמי שתציע לו מים לשתות וגם להשקות את הגמלים היא אישה בעלת חסד שמתאימה לבנו של אברהם אבינו. כשהוא רואה את רבקה הוא מבחין בנס: המים של הבאר עולים לקראתה. הוא לא מסתפק בזה. הוא ניגש אליה ומבקש מעט מים, והיא עונה לו את התשובה הידועה: "שתה וגם גמליך אשקה". כך כתבה חני לחברותיה השותפות להתמודדות: אפשר ללמוד מהסיפור הזה שכדי לזכות במצווה יש להשקיע מאמץ ועמל כדי להיות אנשים טובים. זו לא חוכמה להיוולד כאלה – צריך לקנות זאת בעבודה קשה. אנחנו, חברות הקבוצה, כתבה חני, משתדלות לעזור זו לזו. לא נולדנו כאלה. יש לנו סיבות טובות להישאר כל אחת בענייניה. לכן אני חושבת שקנינו במחיר מלא את המצווה. המים לא עלו ולא עולים לקראתנו, ובכל זאת אנחנו מציעות מים לכל דורשת חדשה. שתהיה שבת שלום, שתמיד נמצא בעצמנו את הכוח לרוץ לבאר ולשאוב מים לכל דורשת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אליהו ברוכי. חברת הכנסת הילה שי וזאן, בבקשה, חמש דקות. << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> כמעט 30,000 תושבים, אזרחים, מאובחנים מדי שנה בסרטן, ו-11,000 מתים מדי שנה. אני רוצה לדבר על הגילוי המוקדם, כי הגילוי המוקדם, חברים, מציל חיים. אני חושבת שחשוב שנגיד את זה גם פה על הבמה הזאת, כמו שאנחנו רואים בכל השלטים הגדולים: גילוי מוקדם יכול להביא ל-90% ריפוי. בסרטן הערמונית רק בדיקה אחת לשנה מורידה את התמותה ב-44%. בדיקות שגרה לגילוי סרטן צוואר הרחם הורידו כבר את שיעור התמותה מהמחלה ב-70%. גם בסרטן המעי הגס אנחנו רואים שבדיקות קולונוסקופיה יכולות להוביל לירידה של בין 60% ל-70% בתמותה, בהתאם למצב המחלה. במלחמה הזאת אנחנו יכולים לנצח. כמו במאבק בקורונה, כך גם במאבק בסרטן – כל אחד חייב לעשות את חלקו. חברתי הקרובה הדס רפפורט אובחנה לאחרונה כחולה בסרטן. אני רוצה לקרוא לכם משהו שהיא כתבה ברשתות החברתיות, כי זה מאוד חשוב להבין עד כמה הדבר מכריע. כך היא כותבת: לפני כשנה וחצי התחלתי להתלונן הרבה על כאבי בטן. שלחו אותי לתזונאית – היא המליצה על פרוביוטיקה לחיידקי מעיים; כמובן שלא עזר. תזונאית אחרת הורידה לי את הלקטוז, את הפרוקטוז, את הגלוטן והחיטה וכדורים לגזים. ללא בדיקה כלשהי, הגדירו אותי עם תסמונת המעי הרגיז. זה כמובן לא עבר. כל מה שאכלתי גרם לכאב. חשבו שזה סטרס, פסיכוסומטי, ואני התעקשתי שאני בריאה בנפשי. בקיץ החלטתי שאני לא מוותרת ונכנסתי לזה ברבאק. הרגשתי שמשהו לא בסדר. ביקשתי בדיקות דם, שהראו מדדי דלקת גבוהים. כששאלתי את רופא המשפחה אם מדדי הדלקת יכולים להעיד על ממאירות, כמו שכתוב בד"ר גוגל, הוא ענה: היית יורדת במשקל אם זה היה בממאירות, ואני מסתכל עליך – זה לא ממש קרה. אני לא ויתרתי. הגוף שלי והבחירה שלי. אגב, בסרטן השחלות עולים במשקל ולא יורדים; את זה הרופא לא ציין. בעקבות מדדי הדלקת הגבוהים וכאבי הבטן הרופא הפנה אותי לגסטרו. חשבו שזה קרוהן או קוליטיס. במקביל, מהלחץ יצא לי פסוריאזיס ביד, וחשבו שזאת אולי דלקת פרקים. הגעתי למומחה מפרקים וראומטולוג. מבדיקה לבדיקה הכאב לא עובר, והתחושה הפנימית שמשהו לא בסדר מקננת בי. לבסוף הופיעה לאחות בבדיקת הדם התראה שאני צריכה לעבור בדיקת פאפ אחת לשלוש שנים. בזכות ההתראה הזאת ניגשתי לרופא נשים. שנה וחצי שאני מתלוננת, נבדקת, לא מזניחה, ואף רופא לא אומר לי שעליי לגשת להיבדק אצל רופא נשים. כל אישה חייבת להיבדק אחת לשנה אצל רופא נשים למעקב. בסופו של דבר, הנס השני שלי היה שלאחר שהפצרתי ברופא, נאמר לי: נעשה אולטרסאונד ונראה, אולי נשים התקן. משם זאת היסטוריה. הרופא ראה ממצא חריג וביקש שאבדק שוב, ואז גילו לה סרטן שחלה נדיר מסוג דיסג'רמינומה – גידול וגרורות שמתאימים בדרך כלל לנערות ולא לאימא בת 37. כיום ישראלים מדירים את רגליהם ממרפאות הקהילה ומבתי החולים מחשש להידבק בקורונה. הם דוחים את הבדיקות האלה ליום שאחרי. בתקופה הזאת עלינו לוודא שאנשים מגיעים לבדיקות שגרתיות, ועלינו לוודא שקופות החולים מזכירות למטופלים מתי הם צריכים לעבור את הבדיקות האלה. לאחרונה הגשתי הצעת חוק שקובעת שבדיוק כמו בטיפת חלב – כל הורה מקבל הודעה: עליך לעשות חיסון מחומש או אחר לילדך – בדיוק באותו אופן קופות החולים יהיו מחויבות להודיע לכל אחד מהמטופלים על בדיקות שגרתיות שעליו לעשות; בדיקות שגרתיות שמשרד הבריאות יכריז עליהן כמומלצות. יצטרכו קופות החולים, באמצעות סמ"ס או באמצעות הודעה, להגיד למטופל, להגיד לחבר קופת החולים: לך תעשה בדיקה. בידינו להציל חיים, בידינו למנוע את הקטל הזה, כי הסרטן הוא קטל לא פחות ממלחמות אחרות. אסור שבמאבק במלחמה הזאת, במלחמת הקורונה, נפקיר את הלחימה האחרת, שהיא קשה לא פחות ואף יותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת הילה שי. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. חמש דקות, ינון. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ברשות אדוני היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני שומע שכל אחד מביא מהחברה, מהשכנים. אני יכול להביא את זה מהפן האישי. אתמול מלאו שנתיים להסתלקותו של מו"ר אבי, שהיה חבר בבית הזה, היה שר בממשלה הזאת; שנתיים לאחר מחלה קשה. לפני כשנתיים הוא נפרד מאיתנו – מחלה שהלכה וחזרה לה, וקיבלנו במתנה אבא במשך 12 שנים. בבית הכירו אותו, הכירו את החיוך, הכירו את המקום שהוא בא ממנו – עזרה, נתינה. לצערנו, פעם, פעמיים, שלוש אבל בסופו של דבר – אני לא קורא לזה כניעה למחלה, כי הכול משמיים, אלא כנראה שמשמיים רצו אדם טוב כזה למעלה. ואמרתי את זה פעם. כאשר הוא חלה, כולם התפללו, באמת כל עם ישראל. כשהוא נפטר, לרגע אתה מרגיש שמשהו אולי הוחמץ, התפילות פתאום לא התקבלו, אבל בלכתו הבנו איזה קידוש השם היה שכולם באים ומספרים – עד היום – על אבא גדול. עכשיו נודענו בקורונה לבידודים, אבל להזכירכם, הבידודים לא הגיעו בקורונה. הבידודים הגיעו אצל אותם אלה שחיו חיים טובים, שקטים, שלווים. היה להם פעם טשטוש בעין; אולי פעם היה להם איזשהו כאב. תמיד ניסו להדחיק את זה: לא, זה כלום, זה שום דבר. אבל לפעמים זה בן משפחה, לפעמים זה הרופא שלחץ: בוא תעשה בדיקה. לאחר הבדיקה מגיע הגרוע מכול, צלצול הטלפון שמבשר כביכול את השחור מכול. הרופא קורא ומבקש את השיחה, ואז הוא מבשר לאותו אדם שהתגלתה אצלו המחלה, ועכשיו יבדקו אם זה ממאיר, שפיר. כל המשפחה – משתנים החיים שלה; כל המשפחה פתאום נכנסת לאיזו מרה שחורה, ולא יודעים איך להתמודד עם זה. ואז פתאום שומעים את השחור מכול: השכן שם, גם הוא נפטר, והשכן ההוא נפטר, וככה אנחנו עוברים על כל מי שחווה את זה – המשפחה עוברת – ואז מנסים פתאום להכיר את המחלה. אבל אם אנחנו מסתכלים על הצד הטוב שבתוך זה, אנחנו פתאום רואים את האנשים הטובים מסביב. אנחנו רואים את הארגונים שעומדים סביבך, רואים את הרופאים המדהימים, סגן השר – רופאים מדהימים שנותנים את הנשמה שלהם לא רק בתקופת קורונה, גם בתקופה רגילה. הם פתאום הופכים להיות גם העובדים הסוציאליים שלך, מלבד העובדים הסוציאליים שעומדים לצד המשפחה. אתה רואה את עם ישראל בתפארתו. אתה רואה את ארגוני החסד – אתה רואה את עזר מציון, אתה רואה את דרכי מרים, אתה רואה את עזרה למרפא, את כל הארגונים הגדולים האלה שפתאום מחבקים אותך. אתה מגיע לבית החולים, אתה רואה את החולה – וראינו אצל מו"ר אבי – שנמצא לפעמים במצב רוח ירוד, אחרי טיפול קשה. אבל האמונה הייתה אצלו חזקה. אנחנו נמצאים בפרשת השבוע שבה אברהם אבינו עשרה ניסיונות הוא המציא לנו – אב המון גויים. האמונה זה הדבר הכי קשה, והוא היה מפיח בנו תקווה ואמונה. פתאום היית רואה כמה בחורים צעירים נכנסים עם גיטרה ומבקשים לעשות שמח. אתה אומר: מה לשמח עכשיו? אבל השמחה הזאת היא שמרפאה, היחס הזה. אני אומר לאותן משפחות, שאני חלק מהן, שעברנו את זה: אל תתייאשו; אל תסתכלו על הצד השחור. בצד הזה יש אנשים מדהימים שעושים את הכול למענכם, למען החולה, הרופאים הגדולים האלה, שבאים ועושים את הכול. תאמינו, תתפללו, התפילות לא שבות ריקם. יש אחוזים גבוהים – אם לא הרוב – שכן יוצאים מהמחלה. תסתכלו על הצד החיובי. מו"ר אבי, זיכרונו לברכה, היה מסתובב כל הזמן עם פתק בכיס מהמחלה הראשונה, מהפעם הראשונה שאובחן; היה מסתובב עם פתק בכיס שהיה כתוב עליו דברי רבי יונה במשלי: "שמחת הלב, סיבת רפואת האדם מחוליו", והיה עובר בין חולה לחולה ומבקר במחלקות, עם כל הקושי, גם לאחר שהוא החלים וגם בין לבין. היה הולך ומעודד ואומר: הינה, אני העדות החיה. תתעודד. היה לידו במחלקה בחור צעיר, הוא היה קם ומעודד אותו, במקום שההוא יעודד אותו; עובר בין אחד לשני ומעודד, כי היה אומר: השמחה, שמחת הלב, היא סיבת רפואתו של האדם מחוליו. לכן, משפחות יקרות, מדינת ישראל צריכה לעשות מה שהיא צריכה, והיא עושה והיא תעשה עוד ועוד, להוסיף בסל התרופות את כל מה שצריך, אבל אנחנו, בני המשפחה, נחזק את בן המשפחה החולה. אנחנו, החברים, נחזק. אנחנו, החברים, נשמח. ותדעו לכם: יש תקווה. אפשר לצאת, יוצאים מזה. תאמינו בעזרת השם, בקדוש ברוך הוא. תפילה. ככה כולנו יחד נתרום על מנת שנאמר די למחלותינו, בעזרת השם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. אז אנחנו עוברים לתשובתו של סגן שר הבריאות יואב קיש. בבקשה. << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, באמת אני רוצה לומר לאותם חברי כנסת שהיו פה על הדוכן ושיתפו אותנו בסיפורים האישיים שלהם – חבר הכנסת ינון אזולאי, שסיפר לנו על אביו, זיכרונו לברכה, השר דוד אזולאי, שהכרתי, הייתה לי הזכות להכיר אותו, ובאמת כאב גדול היה באובדנו. נשאר רק לומר לך שזו באמת זכות גדולה ללכת בדרכי אביך, ומה שנקרא, להמשיך לעסוק בפעילות ציבורית. אני מאחל לך הצלחה בדרכך. גם חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – על הסיפור האישי. אני חושב שזה באמת נותן בסוף לאנשים להבין את הקשיים, את המשמעות ואת המורכבות וכל האתגר הזה של להתמודד עם המחלה הקשה הזאת, ושיש תקווה, ואפשר גם לדעת להסתכל קדימה, לפעול ולהצליח. אז אני באמת רוצה לומר לכם תודה על הסיפורים, וכמובן גם לכל הדוברים האחרים. אנחנו בדיון מיוחד לשבוע המודעות לסרטן. מי שלא מכיר ולא יודע, במדינת ישראל יש כ-1,000 מתים, לצערי, מסרטן מדי חודש. גם בימי הקורונה, סרטן על סוגיו השונים נותר גורם המוות מספר אחת בישראל. << קריאה >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בחודש? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> 1,000 בחודש, 12,000 בשנה. בישראל אובחנו ב-2017 כ-30,000 תושבים עם מחלת הסרטן: גידולים שפירים, גבוליים, ממוקדים – יש פה ספקטרום רחב. הרוב, כ-85%, זה עם סרטן חודרני. אצל גברים לרוב מדובר בסרטן הערמונית וסרטן הריאה. לנשים – סרטן השד. התפלגות זו דומה למה שאנחנו רואים במדינות מערביות אחרות כמו ארצות הברית. ההתמודדות עם מחלת הסרטן מורכבת. תחילתה במחקר והבנת המנגנונים הביולוגיים של הסרטן והמשכה במניעה, אבחון מהיר, טיפול הולם, הכולל לא רק את הצד הרפואי אלא גם את התמיכה הנפשית והחברתית לחולה ולמשפחתו, ובהמשך – שיקום והחלמה. מדינת ישראל, לשמחתנו, היא מהמובילות בעולם בכל אחד מהתחומים שהזכרתי לפני כן, בנושא השיקום וההחלמה, ורואים את זה גם בירידה עקבית בתחלואה, ירידה בתמותה ועלייה עקבית בתוחלת החיים של החולים. להצלחה הזאת כמה סיבות: ראשית, תחום חקר הסרטן – ישראל היא מובילה עולמית, ולא מעט מחקרים פורצי דרך, אשר הובילו לפיתוח תרופות חשובות, מקורם בישראל. אפשר לומר שחלק מחוקרי הסרטן קיבלו בשנים האחרונות את פרסי ישראל, למשל פרופ' משה אורן, יוסי ירדן, גידי הרכבי. בכל שנה יוצאים מישראל אלפי מאמרים בתחום זה, בתמיכת הקרן הלאומית למדע, משרד הבריאות וגופים נוספים. המניעה וגילוי מוקדם של סרטן בישראל הוא תחום שעומד בראש סדר העדיפויות שלנו, ויש לנו כיום שתי תוכניות לאומיות לגילוי סרטן: התוכנית הלאומית לגילוי סרטן השד בנשים; התוכנית הלאומית לגילוי סרטן המעי הגס והחלחולת. הגורם האחראי לתוכניות לאומיות אלה הוא המדינה, והביצוע, אכן, באמצעות קופות החולים, על ידי זימון יזום וסל הבריאות, מכסה את עלויות הבדיקות. משרד הבריאות מקיים את הבקרה על תוכניות אלה. כמה מילים על התוכניות: התוכנית הלאומית לגילוי סרטן השד – נשים בסיכון ממוצע למחלה, בגיל 50 עד 74, מוזמנות לביצוע ממוגרפיה אחת לשנתיים; לנשים בסיכון מוגבר למחלה בשל סיפור משפחתי או מחלת שד שפירה מומלצת ממוגרפיה אחת לשנה. שיעור הבדיקות בקבוצת גיל זו – 72% בשנת 2018. ישראל היא מהמובילות בעולם בביצוע בדיקות ממוגרפיה לכלל האוכלוסייה, במרכז ובפריפריה, בקרב כל המגזרים: חילונים, דתיים, יהודים וערבים. בזכות בדיקה זו ניצלו וניצלים חיי נשים רבות בישראל. התוכנית הלאומית לגילוי סרטן המעי הגס והחלחולת – גם פה מדובר על בני 50 עד 74 בסיכון ממוצע למחלה, והם מוזמנים לבצע בדיקת דם סמוי בצואה אחת לשנה. אנשים שבסיכון מוגבר למחלה מסיבות גנטיות, משפחתיות ואחרות לא כלולים בתוכנית, ולהם מומלץ מעקב באמצעות קולונוסקופיה בפיקוח רופא מטפל. שיעור הבדיקות עומד על כ-65%. << קריאה >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << קריאה >> אבל מה עם שאר הסוגים? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << קריאה >> אבל מה עם שאר הסוגים? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> תכף נדבר על השאר. אני רוצה להוסיף ולציין כאן גם את האגודה למלחמה בסרטן, אשר הקימה ודחפה את הפרויקט. אנחנו ממשיכים להתקדם בסקירה ואבחון מוקדם בסרטן המעי הגס וגם במלנומה, סרטן העור הקטלני מכולם, אנחנו רואים ירידה במספרים. בשנים האחרונות נכנסו לסל הבריאות בדיקות סקר למוטציות שכיחות בחולי סרטן, כגון BRCA, ואף הורחבה הזכאות לסקר סרטן צוואר הרחם. בתחום הטיפול, גם כאן ישראל היא ללא ספק מובילה עולמית. מנגנון סל הבריאות מאפשר לנו לתת לחולי הסרטן בישראל את הטיפול החדשני והמתקדם ביותר, זמן קצר לאחר שאושר לטיפול בעולם. בחמש השנים האחרונות נכנסו לסל קרוב ל-220 תרופות וטכנולוגיות חדשות לטיפול בסרטן, בעלות כוללת של קרוב למיליארד ש"ח. כמו כן, נוספו בדיקות להתאמת טיפול תרופתי לחולים, ונכללו בדיקות הדמיה ואבחון לסוגי סרטן שונים בשלבי מחלה שונים. נוספו גם תרופות רבות לטיפול בשלבים השונים של המחלה, משלב מוקדם ועד לשלב הגרורתי. ישראל היא מהמובילות בעולם בהכנסת טכנולוגיות חדשות של רפואה מותאמת אישית: תרופות ביולוגיות או אימוניות המותאמות לכל חולה על פי מאפייני הגידול שלו, ואפילו טיפול תאי מתקדם מסוג CAR-T cells, פרי פיתוחו של פרופ' זליג אשחר ממכון ויצמן, גם הוא זוכה פרס ישראל. על שולחנה של הוועדה הציבורית, המקיימת את דיוניה בימים אלה, מונחות למעלה מ-80 בקשות שונות להכללת טכנולוגיות חדשות לטיפול בסרטן. מנגנון זה הביא כבר עד היום, כמו שתיארתי קודם, להכנסת טכנולוגיות חשובות, תוך שמירה על תקציב נכון ומיקוד כספי הציבור בטכנולוגיות יעילות. לאחרונה התחלנו בפרויקט לאומי גדול מאוד: בניית מרכז לאומי לטיפול בפרוטונים. זהו מרכז שעלות הקמתו מאות רבות של מיליוני שקלים, אך בסיומו יוכלו אזרחי ישראל לקבל את הטיפול הקרינתי המתקדם ביותר בעולם בלי לנסוע לשם כך לאירופה או לארצות הברית. דגש גדול אנו שמים על צמצום הפערים בטיפול בסרטן בחברה הישראלית. בשנים האחרונות נפתחו שני מכוני קרינה חדשים, אחד בצפת ואחד באשדוד. מכונים אלה מונעים מחולי סרטן הגרים בדרום ובצפון נסיעות קשות לטיפולי קרינה – חולה מרמת הגולן שהייתה צריכה לנסוע מדי יום במשך כמה שבועות לרמב"ם וכיוצא בזה. יש עדיין עבודה רבה לפנינו בתחום המלחמה בסרטן. יש מקום להגדיל ולהרחיב את מכוני האונקולוגיה, שייתנו מענה לאוכלוסייה הגדלה, ובפרט לאור הזדקנות האוכלוסייה. יש להשקיע רבות בחקר הסרטן, להרחיב עוד ועוד את פעולות המניעה והגילוי המוקדם, וכמובן להטמיע את חידושי הרפואה המתקדמת. בשנים הקרובות מטרתנו להפוך את ישראל למעצמת חדשנות ברפואה דיגיטלית גם בתחום האונקולוגיה, ולחבר את מאגרי המידע המיוחדים של האוכלוסייה שלנו: מאגר רישום הסרטן והבדיקות הגנטיות והמולקולריות שאנו עושים לחולי הסרטן ביחד עם יכולות המחשב, היי­טק, ביג דאטה – פשוט בשביל לשפר ולזהות מוקדם יותר ולהיות מסוגלים לטפל בחולים ולסייע להם ולמשפחותיהם בכל שלבי המסע הארוך שלהם בהתמודדות עם מחלת הסרטן. לסיכום, אני אומר שמחלת הסרטן היא ללא ספק גורם מרכזי לתמותה במדינת ישראל. אנחנו עושים מאמצים רבים בכל השלבים השונים – באבחנה מוקדמת, איתור, מניעה, טיפולים, תרופות ומחקר. ואני חושב שמדינת ישראל בסך הכול, בתמונה הכוללת, באמת יכולה להתגאות בהישגים שהיא מובילה בתחומים אלה. כמובן שיש לנו עוד הרבה מה לעשות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, אדוני סגן השר. חברי וחברות הכנסת, אתם מסתפקים בתשובת סגן השר או שמבקשים להעביר לוועדה? מסתפקים? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אפשר להסתפק. אני ממליץ. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, תודה. תודה, סגן השר. אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – כן, כן. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אפשר גם מכאן? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כן. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, כבוד סגן השר. אני רק רוצה לזרות אור על הנקודה של הבדיקות המוקדמות של הממוגרפיה. אנחנו מודעים לאופן ולטיב הבדיקה הזאת, ומודעים גם לכך שבגיל 40 קשה לגלות, בגלל רקמת השד. מצד שני, חשוב לנו לזכור ש-30% מהנשים הערביות חולות בגיל 40, לא 45. לכן, למי שיש לה רקע או שהיא בקבוצת סיכון, מאפשרים לה להגיע לבדיקה. אני חושבת שצריך לתת מענה לסיפור הזה. לא צריך לחכות עד שיהיה רקע ושיהיה מקרה בתוך המשפחה. לא צריך שמישהי תשלם בחיים ובגוף שלה עד שזה יקרה. המספר 30% הוא לא מספר קטן ולא מבוטל. צריך לבדוק ולחקור את המספר הזה עד לעומק. אני וחברה שלי סונדוס הגשנו שתי הצעות חוק להורדת גיל הבדיקה לגיל 40. הרבה אנשים מסיעות הבית, חברות וחברים, חתמו על ההצעה הזאת. אני חושבת שההצעה הזאת רק תועיל לנשים, ולחברה הישראלית בכלל. אם חושבים כלכלית, אז בהחלט, בהחלט, זה משתלם הרבה יותר מלחכות לרגע שנשים חולות, ואז ישנן כל ההוצאות הכלכליות. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> הנושא הזה כמובן נבחן, וגם הוקמה ועדה מיוחדת לבדיקת הורדת הגיל. אני חושב שדיברתי על זה לפני כשבוע או שבועיים פה במליאה – נדמה לי שזה היה יום הסרטן השד. הייתה איזה שאלה ספציפית, ולכן אני מכיר את התשובה. יש פה חשש לאבחון יתר, וחשש שבסופו של דבר זה מביא למעורבות ולפרוצדורות מיותרות דווקא, והאיזון הזה בין השלב של עלות–תועלת בבדיקה. בוודאי שאם היינו מזהים כמו שמזהים את זה בוודאות מעל גיל 50 אז היינו גם מורידים את הגילים למטה. זה בצורה מובהקת לא נעשה כך. בהמלצות הוועדה זה לא הופיע. ההמלצה היחידה הייתה באמת רק במקרים הספציפיים שבהם יש חשש. אמרתי שהנושא הזה נבחן היטב על ידי ועדה מקצועית, ואלו היו ההמלצות שלה. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, סגן השר יואב קיש. << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום. יעלה להשיב על שאילתות חברי הכנסת סגן שר החינוך מאיר פרוש, בבקשה. אנחנו עוברים לסדרת שאילתות למשרד החינוך. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית נמצאת? אז אנחנו נתחיל עם חברת הכנסת סונדוס סאלח – שאילתה מס' 191. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני הולך לפי סדר מסוים. אצלי זה מתחיל עם חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, יש לנו רשימה אחרת. אוסאמה לא – השאילתה האחרונה. הוא לא נמצא. נתחיל עם שאילתה מס' 191, של חברת הכנסת סונדוס סאלח: שילוב מורות ערביות במערכת החינוך היהודית. קח לך את הזמן למצוא את התשובה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> בינתיים אני רק רוצה לתקן אותך שאני כבר לא חבר כנסת, אני רק סגן שר. הכרזת חבר כנסת בתוך המליאה, וזה לא כך, אתה מבין? זה יכול להיות בעיה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, סגן שר החינוך. מוכן? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> מוכן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת סונדוס סאלח. << שאילתה >> 191. שילוב מורות ערביות במערכת החינוך היהודית << שאילתה >> << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, חברי וחברות הכנסת, החלטות ממשלה קבעו שיש לשלב ערביות וערבים כעובדי מדינה, ובמערכת החינוך בפרט. ברצוני לשאול: 1. מהי עמדת המשרד בנוגע לשיבוץ של כ-13,000 מורות ומורים ערבים הממתינים לשיבוץ? 2. מהי עמדת המשרד בנוגע לשילוב מורות ערביות במערכת החינוך היהודית? 3. מהי תוכנית העבודה והתמיכה שמעניק המשרד למורות? 4. כמה מורות ערביות עובדות כיום במערכת החינוך היהודית? תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת סונדוס סאלח, ששאלה את השאילתה, במענה על השאילתה שבנדון, הריני להשיבך כדלקמן: כידוע, במגזר הערבי מופעל נוהל שיבוץ, העברה והשלמות משרה. גם בימים אלה יופעל הנוהל, וקליטתם של המורים בשעות התגבור תתבצע בהתאם לנוהל. משרד החינוך רואה חשיבות גדולה בשילוב מורות ערביות בבתי ספר יהודיים, ובמהלך השנים האחרונות משקיע גם משאבים בקידום הנושא במסגרת מיזם משותף עם מכון מרחבים, הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים במשרד לשוויון חברתי ונציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. במסגרת המיזם פועל המשרד לשילוב עובדי הוראה ערבים בבתי ספר יהודיים, ובתוך כך מוצע ליווי לבתי הספר, למנהלים ולמורים הערבים והשתלמויות למורים ולמנהלים לשילוב רב-תרבותי מיטבי. התוכנית תמשיך לפעול גם בשנת הלימודים תשפ"א, היינו 2020/21. מטרות התוכנית הן שילוב עובדי הוראה מוכשרים על פי צורכי המערכת; קידום חיים משותפים בין אזרחים יהודים לערבים וכבוד לאחר – עד כמה שזה לא מקובל עליי – שילוב אזרחי המדינה הערבים במערכת הציבורית; חיסכון בסכומים גדולים לקופת המדינה על ידי חיסכון במשאבים להכשרה או הסבה של מורים חדשים מרכיבי התוכנית הם הכשרה מקדימה להשתלבות בבתי ספר יהודיים במכללות לחינוך והוראה: מכללת סח'נין, המכון הערבי בבית ברל, מכללת אלקאסמי והמכללה האקדמית חיפה. יצוין כי תוכננו תוכניות זהות במכללת לוינסקי, אוניברסיטת חיפה ומכללת אחווה, אך בשל משבר הקורונה הן לא יצאו אל הפועל. ההכשרה כוללת היכרות עם החברה היהודית, דרכי עבודה בבתי ספר יהודיים, ניתוחי אירוע ועוד. התוכנית כוללת גם איתור וגיוס של מועמדות מתאימות, כולל הסברה, ניהול ציפיות, הפחתת חסמים, הפגת חששות ובניית אמון. מהלך זה מתבצע באמצעות קמפיין ופרסומים במדיה, אירועי חשיפה במכללות, חיבור לערוצים קיימים, כמו אקדמיה-כיתה, שיתוף פעולה עם תוכניות הכשרה מקבילות – חותם, מבטים – ועוד. כמו כן, יש מיון ובחינת הפוטנציאל להשתלבות בבית ספר יהודי ונבחנת ההתאמה המקצועית. ההשמה נקבעת על ידי הפיקוח המקצועי ומנהלי ומנהלות בתי הספר. ישנו גם הדבר של הכשרה של המורות ופיתוח כלים להשתלבות חברתית ובין-תרבותית מוצלחת, וזה בהתבסס על מודל האזרחות המשותפת של מכון מרחבים, אשר כולל חמישה מושגי יסוד: זהות, נגישות, הוגנות, מרחבי הסכמה ואזרחות משותפת פעילה. כמו כן, יש ליווי ותמיכה מתמשכת במורות ובהשתלבותן החברתית והתרבותית בבתי הספר, כולל למידה וחיזוק הדדי, וכן ליווי ותמיכה בתהליך ההשתלבות למנהלי ומנהלות בתי הספר וליווי ותמיכה בהיבטים חברתיים, תרבותיים ואזרחיים של השילוב לצוותים החינוכיים – כולל מורים ומורות חונכים וחונכות – הסברה, ניהול ציפיות, הפחתת חסמים, הפגת חששות, בניית אמון, הדרכה והכשרה. הביצועים והנתונים בכלל ההיבטים לעיל נבחנים על ידי מערך המדידה וההערכה של התוכנית מדי שנה. לפני כשנתיים התבצע עבור התוכנית מחקר אקדמי רחב היקף. מהמחקר עלה באופן ברור ומובהק סטטיסטית כי לנוכחותן של מורות ומורים ערבים בבתי ספר יהודיים יש השפעה על עמדות, תפיסות והתנהגות של תלמידי בתי הספר, ובמידה רבה – על התנהלות בית הספר כולו. מנהלי בתי הספר שבעי רצון במידה גבוהה מאוד משילוב המורים. לגבי הרמה המקצועית של המורים, הובהר גם על ידי מנהלים כי זהו תנאי בסיסי, ולא נערכו שום הקלות בתחום הזה, ושביעות הרצון של המנהלים מן הרמה המקצועית של המורים היא גבוהה מאוד. נוסף לערך המקצועי, גם המנהלים, רובם ככולם, חשים שיש במעשה השילוב ערכים מוספים רבים המהווים מסר חינוכי לתלמידים, לצוות בתי הספר ולהורים. שביעות הרצון של המורות מן השילוב גם היא גבוהה, גם בשאלון המשוב וגם בראיונות העומק. המורות תיארו לא מעט אתגרים בתהליך השילוב, אולם כולן חשות שהמהלך הזה תרם להן בפן המקצועי, התעסוקתי והאישי, ולבית הספר ולתלמידים – בפן החינוכי. לצורך הפעלת התוכנית ניתנות שעות תקן תוספתיות לבית הספר בשלוש השנים הראשונות לקליטתו של מורה. התוספת עומדת בממוצע של שש שעות שבועיות למורה – תלוי בגודל בית הספר ובוותק המורה – בעלות של כ-48,000 שקל למורה. בנוסף, באפשרות כל בית ספר שמעוניין לקיים השתלמויות בית ספריות בנושא של רב-גוניות בחדר המורים, בבית הספר ובכיתה בהיקף של 30 שעות השתלמות. בשנת הלימודים תש"ף, 2019/20, לימדו כ-1,100 מורות במערכת החינוך היהודית בכלל המקצועות. אני בזה סיימתי את התשובה לשאילתה הזאת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה רבה, אדוני סגן השר. סונדוס, רוצה שאילתה נוספת או שאת עוברת לשאילתה הבאה? << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שאלה נוספת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שאלה נוספת, בבקשה. << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בתחילת התשובה של סגן השר נאמר על ידי סגן השר על משהו: לא מקובל עליי, וכנראה שהתפספס או משהו. לא הבנתי מה לא מקובל על סגן השר. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני מדבר מבחינה הלכתית. אני חושב שכל עם לבדו ישכון, ולא – – – << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל מה לא מקובל על סגן השר? אתה יכול להגיד את זה עוד פעם? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אם יכולה כתוצאה מכך להיווצר מערכת של יחסים אישיים – נישואים וכדומה – אז אני כאדם חרדי אומר: לא מקובל עליי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> את עוברת לשאילתה הבאה, סונדוס? << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שנייה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> רק שנייה, תן לי לסיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> השאילתה הבאה – מס' 263: תלמידות מפסיקות ללמוד – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> רק שנייה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – באמצע השנה. אוקיי, ניתן לסגן השר להתארגן. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> כן. אני מוכן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה. << שאילתה >> 263. תלמידות מפסיקות ללמוד באמצע השנה << שאילתה >> << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסיור שערכתי בנגב עלה כי תלמידות בנגב נושרות יותר מבתי הספר. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> רגע, רגע. את מדברת על – כן, בסדר, טוב. כן. << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ברצוני לשאול: 1. האם התופעה ידועה למשרדך? 2. מהו היקף התופעה? 3. כמה תלמידות יש בנגב? 4. כמה מהן משלימות 12 שנות לימוד? 5. כמה מהן נושרות באמצע? 6. כמה מתוך התלמידות שנושרות הן מהחברה הערבית? 7. מה עושה משרדך כדי לטפל בתופעה מטרידה זו? << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> שוב, חבריי חברי הכנסת וחברת הכנסת השואלת סונדוס סאלח, נשירת תלמידים ותלמידות ממערכת החינוך היא נושא המצוי במעקב מתמיד של אגף שח"ר, הפיקוח על הביקור הסדיר ומחלקת קידום נוער. הטיפול במקרי נשירה הוא יום-יומי ובא לידי ביטוי במגוון אפיקים. כמדיניות, המשרד לא מוותר על אף ילד. תופעת הנשירה, הגלויה והסמויה, מהווה אתגר מרכזי למערכת החינוך הבדואית בנגב. לרוב נשירה הינה תסמין לבעיות מורכבות ועמוקות בחברה הבדואית. בחברה הבדואית ניתן לשייך זאת לגורמים כגון עוני וקשיי מחיה בסיסיים של המשפחות, בשילוב הזדמנויות תעסוקה הפתוחות בפני תלמידים ומדרבנות אותם לעזוב את בתי הספר ולסייע בכלכלת המשפחה, קשיים לימודיים, הנובעים לעיתים קרובות מהיעדרויות תכופות, נטייה של הורים שלא להשאיר את ילדיהם בבתי הספר אם אין להם אופק של תעודת בגרות או רכישת מקצוע וכמובן מאפיינים תרבותיים, למשל התנגדות מצד חלק מן ההורים ללימוד בנותיהם מחוץ ליישוב. בשנת הלימודים תשע"ט למדו במחוז הדרום, מאשדוד ועד אילת, כ-137,148 תלמידות, מכיתה א' עד י"ב, ומתוכן יותר מ-39,000 תלמידות מהחברה הבדואית. בשנה זו נרשמה נשירה של 1,056 בנות, ומתוכן 690 בחברה הבדואית. בשנה זו סיימו שכבה י"ב 2,550 תלמידות מתוך 2,572 בחברה הבדואית בלבד. משרד החינוך מבצע פעולות רבות למניעת נשירה גלויה וסמויה באמצעות תוכניות ייעודיות לקידום נוער וצוות המונה 17 קציני וקצינות ביקור סדיר הפועל ברשויות המקומיות. צוות קציני הביקור הסדיר – צוות הקב"סים, כן? – מבצע בקרה שוטפת על תלמידים במסגרת חוק לימוד חובה, מאתר ומונע נשירת תלמידים, מטפל ועוקב אחר היעדרויות תלמידים ומלווה תהליכי מעבר של תלמידים ממסגרת חינוכית אחת לאחרת. צוות זה פועל מתוך תחושת שליחות עצומה ואמונה כי החברה הבדואית ראויה להשכלה, הישגים ועתיד בטוח יותר. מעורבות קציני הביקור הסדיר הבדואים ברשויות גבוהה מאוד. רבים מהם לוקחים חלק בתהליכי הובלה מוניציפליים בתחומי החינוך, הרווחה והחברה. נוסף לכך, במחוז הדרום פועלות חמש יחידות לקידום נוער של תוכנית היל"ה בחמישה יישובים בדואיים: אל-קסום, תל שבע, חורה, שגב שלום ורהט. בעוד כחודשיים תיפתח יחידה גם ביישוב כסייפה. בשנים 2019 ו-2020 לומדות 126 בנות בתוכנית היל"ה במסלולי עשר ו-12 שנות לימוד. הבנות לומדות בקבוצה מגדרית ייעודית להן על פי דרישת ההורים. ביישובים חורה ותל שבע הלימודים אף מונגשים לפי שכונות המגורים של הבנות. כמו כן, פועלות ברשויות הבדואיות 88 כיתות מב"ר – מסלול בגרות רגיל – ו-88 כיתות אתגר בחטיבה העליונה, וכן נפתחו ארבעה מרכזים טכנולוגיים – מח"טים – המיועדים לתלמידים המתקשים להתמיד בבתי הספר המקיפים בתחומי הלמידה, ההתנהגות והביקור הסדיר. המסגרות האלה מספקות פלטפורמה לבני הנוער להשגת תעודת בגרות מלאה ו/או תעודת הסמכה טכנולוגית. נושא הנשירה נמצא בעדיפות גבוהה במשרדנו. המשרד לא מוותר על אף תלמיד, ובפעילויות מקצועיות יזומות אנו מגיעים לשטח ומצליחים להחזיר מאות תלמידים ללמידה מדי שנה, תוך מעקב לימודי ורגשי אחר תפקודם והצלחתם. זו אכן סוגיה מורכבת, אך אנו לא מרפים ופועלים כל העת על מנת ליתן מענה להשתלבותם ולהצלחתם של כלל התלמידים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, אדוני סגן השר. שאלה נוספת לחברת סונדוס סאלח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שאילתה נוספת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שאילתה נוספת, אוקיי. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> שאילתה נוספת – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לפני השאילתה, סונדוס – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> רגע, שאילתה נוספת? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – תרשי לי, בבקשה. אדוני סגן השר, חבר הכנסת אוסאמה סעדי לא יצליח להגיע למשכן, אז הוא מבקש, אם אפשר, לקבל את התשובה בכתב. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אותי הכינו שאוסאמה – אה, אוסאמה סעדי. נגיע לסוף. קודם כול נסיים את – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, אז הבקשה נמצאת אצלך. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני לא יודע אם היא נמצאת. עוד מעט אני אבדוק מה נמצא, טוב? עוד מעט אני אראה מה יש לי ומה אני לא הקראתי. אני לא יודע אם זה מקובל לעשות, אבל אם אתה כיושב-ראש מבקש, אז אני לא יכול למנוע זאת, לכאורה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בדרך כלל הוא מגיע. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בדרך כלל הוא מגיע. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> בסדר. לא – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הוא חבר כנסת חרוץ, ולא – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני אומר: אתה כיושב-ראש מבקש – כנראה שאני אצטרך לתת, בהסכמת המזכירות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יופי. תודה לך. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> כן. שאילתה נוספת? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. אז אנחנו עוברים לשאילתה הבאה של חברת הכנסת סונדוס סאלח – 346: הנגשת חטיבת הביניים במשהד, יעני, בכפר שלה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> מִשהד או מַשהד? איך אומרים? << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מַשהד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מַשהד, מַשהד. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אה, איך אני? << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מַשהד. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> מַשהד, לא מִשהד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מַשהד, נכון. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אוקיי. טוב. << שאילתה >> 346. הנגשת חטיבת הביניים במשהד << שאילתה >> << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד סגן השר, אני פונה אליך בעקבות פנייה שהגיעה למשרדי על אי-הנגשת בית הספר במשהד לתלמידה בכיסא גלגלים, ששנים התקשתה להיכנס לכיתה, לשירותים ולנוע בין חדרים שונים בבית הספר. רצוני לשאול: 1. מדוע בית הספר אינו מונגש? 2. מה יעשה משרדך כדי להנגיש את בית הספר הזה ואת מערכת החינוך לכל הילדים? תודה. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת סונדוס סאלח, במענה על השאילתה שבנדון, הריני להשיבך כדלקמן: מוסדות חינוך בבעלות הרשות המקומית שבהם לומדים תלמידים או הורי תלמידים עם מוגבלות ושאין בהם סידורים המאפשרים להם להגיע לכל מרחבי הלמידה שבפרוגרמה החינוכית והפיזית של משרד החינוך ולהשתמש בהם זכאים לסיוע כספי ממשרד החינוך לשם ביצוע הנגשה מתאימה, באמצעות הרשות המקומית ובאחריותה. קביעת הסיוע ממשרד החינוך מותנית בקבלת תיק טכני, כולל פירוט הבקשה על ידי הרשות. הבקשה להנגשת בית הספר חטיבת ביניים משהד, סמל מוסד 442848, הגיעה לראשונה לאגף הבינוי אצלנו במשרד ב-15 במרץ 2020 מעיריית משהד. הבקשה נבדקה ואושרה על ידי המהנדס. ברגע שהתקבל תקציב לנגישות מוסדות חינוך ממשרד האוצר, בחודש יולי – כולנו חיים בצל הקורונה – יצאה ההתחייבות שמספרה 2020/24/363 עבור הנגשת בית הספר בסכום כולל של 283,000 שקל. << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שאלה נוספת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שאלה נוספת? כן, בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> נוספת? << דובר_המשך >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה, סגן השר. ברצוני לשאול: למה צריך לחכות לאמצע שנה? למה לא להנגיש את כלל בתי הספר לתלמידים עם צרכים מיוחדים? אם זה לא לתלמידים, יש הורים עם צרכים מיוחדים. למה לא להפעיל את זה על כלל בתי הספר, להנגיש אותם לאוכלוסייה? במיוחד כשיש יותר ויותר תלמידים, תלמידי חינוך מיוחד, תלמידים עם צרכים מיוחדים, שמשולבים יותר במערכת החינוך הרגילה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני חושב שגם את חיה עם תקווה שלא כולנו נצטרך להגיע למצב של הנגשה. אין למשרד תקציב בלתי מוגבל. אמרתי שהבקשה הזאת, שיש צורך – כנראה שרק בפברואר נרשם התלמיד או התלמידה לבית הספר וראו שיש צורך בהנגשה, אז בחודש מרץ הבקשה הזאת הגיעה. הוספתי שמאחר שחיינו כולנו – ממרץ ועד היום אנחנו חיים בבעיית הקורונה; הכסף ממשרד האוצר למשרד החינוך, לצורך נגישות, הגיע במהלך – אמרתי – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> במהלך יולי. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> – – בחודש יולי. ברגע שהבקשה הזאת הגיעה, אחרי שמהנדס בדק את זה, יצאה התחייבות, וההתחייבות נמצאת עכשיו, והיא על 283,000 שקל. נכון שקשה, אולי מאוד קשה, אבל זו המציאות, לא ידעו על זה קודם. << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 280,000? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> 283,000 שקל. לא ידעו על זה קודם. מרגע שהבינו שיש צורך – מהנדס אישר את זה, יצאה התחייבות תקציבית לרשות המקומית על הסכום הזה שאמרתי. << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עד עכשיו בית הספר לא מונגש. למי לפנות? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> מה זאת אומרת הוא לא מאויש? << קריאה >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא מונגש. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> הוא לא מונגש. אמרתי, גם הסברתי למה. אני נמצא פה בכנסת בתפקיד כזה וכזה, ויש עוד אנשים במשרד החינוך. במשרד החינוך לא יודעים מה שקורה, גם לא יודעים מה שקורה במשהד. עם כל הכבוד לעיר המגורים שלך, הוא לא יודע בדיוק. הוא קיבל הודעה על כך במרץ, הוא חיפש את המקורות לזה. את המקורות הוא קיבל רק בחודש יולי, וברגע שהוא קיבל את המקורות, הוא הביא את – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> צריך לעקוב אחרי המסלול. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> ברור. אוקיי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> סגן השר, שאילתה מס' 213 – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> איזה שאילתה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 213. מחסור בכיתות לימוד בבתי הספר ביישובים הבדואיים בנגב. << שאילתה >> 213. מחסור בכיתות לימוד בבתי הספר ביישובים הבדואיים בנגב << שאילתה >> << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אני חייב לציין שהשאילתות האלה הוגשו לפני תחילת שנת הלימודים, ועל כן הן רלוונטיות גם לשעה זו. אנו עומדים בפני פתיחת שנת הלימודים תשפ"א. ברשויות המקומיות מדווחים על מחסור בכיתות לימוד, דבר הפוגע בהליך הלמידה ובהישגי התלמידים, במיוחד ביישובים הבלתי-מוכרים. ברצוני לשאול: 1. מדוע משרד החינוך לא נערך לספק כיתות לימוד בטרם עת? 2. מהי תוכנית משרדך לפתרון הסוגיה? << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת השואל, חבר הכנסת סעיד אלחרומי, במענה על השאילתה שבנדון, הריני להשיבך כדלקמן: ראשית אפתח ואציין כי בשנים האחרונות אנו נמצאים בתנופת בנייה רחבה בחברה הבדואית. אני מחזיק בידי תמונות של שלושה בתי ספר, ברהט, בערערה בנגב ובכסייפה, שנפתחו ב-1 בספטמבר 2020. אין ספק שמדובר בבתי ספר חדשניים. טענת חבר הכנסת אלחרומי באשר לאי-אספקת כיתות לימוד טרם פתיחת שנת הלימודים – כתובה פה מילה אחרת ואני אומר – אינה מדויקת. בהכנה לתשובה שניתנה לך כתוב תשובה אחרת. מדי שנה מקיים מחוז הדרום של משרד החינוך ועדות אכלוס לבחינת צורכי הרשויות לקראת פתיחת שנה. השנה התכנסה ועדת האכלוס ב-6 במרץ 2020 ובמסגרתה נערך מרתון רשויות במחוז בהשתתפות סגן מנהל מינהל הפיתוח והמתכנן המחוזי, כלל ראשי הרשויות, מנהלי מחלקות החינוך והמהנדסים. כל אלה הגיעו והציגו את היערכותם לפתיחת השנה, ובכלל זה את הצרכים המתבקשים. לכל סיכום מפגש עם רשות יצא סיכום דיון ובו ההחלטות שהתקבלו. לקראת פתיחת שנת הלימודים תשפ"א תוקצבו לבינוי קבע 12 כיתות גן ו-142 כיתות בית ספר. כמו כן תוקצבו 38 כיתות לימוד במבנים יבילים. יצוין כי ברשויות מסוימות הליך הבינוי מתעכב בשל תביעות בעלות על הקרקע. בעניין האמור פועל המשרד מול הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב כדי שיינתן פתרון מוסכם. משרד החינוך פועל באופן שוטף לקידום פתרונות ולהשלמת המחסור בכיתות לימוד ביישובים הבדואיים בנגב, בשיתוף הגופים הרלוונטיים – הרשויות המקומיות, הרשות להסדרת התיישבות בדואים ומינהל התכנון. זאת, בהתאם לתוכנית החומש לבינוי כיתות לימוד ובהתאם להחלטת הממשלה 2397 – תוכנית לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב 2017–2021. על מנת לענות על צורכי הרשויות פועל מנהל הפיתוח במשרד בשני מישורים: 1. תקצוב בינוי קבע של מוסדות החינוך על מנת לספק מענה לצורכי החינוך הקיימים והעתידיים. יודגש בהקשר זה כי המשרד הוא הגוף המתקצב והרשות המקומית – הגוף המבצע. עוד יודגש כי תקצוב בינוי קבע נעשה בכפוף לתב"ע מאושרת ושטח מיועד ומאושר למוסדות ציבור; 2. הצבת יבילים במרכזי השירות בהתאם לצרכים, לאחר אישור אגף המיפוי והתכנון ובכפוף למצב הסטטוטורי. יצוין כי תקצוב הצבת יבילים במרכזי השירות מתבצע על פי מפתח עלות הכולל את עלות היביל ואת התשתיות הנחוצות עבורו. לסיכום הדברים, המשרד ימשיך לתקצב מבני קבע ויבילים על פי בקשת הרשות, לפי צורך ובהתאם למצב הסטטוטורי. כל פנייה מרשות מקומית באשר למחסור בכיתות לימוד נבחנת ומקבלת מענה על פי הצרכים והאפשרויות הסטטוטוריות. במקום שבו ישנה סוגיה ספציפית שהובאה לידיעת הח"כ – אני אומר לך את זה – נשמח לקבל את המידע ולבחון את הנושא. לידיעה, בשנים 2017–2020, בארבע השנים האלה, תוקצבה בניית כיתות לימוד בבינוי קבע על פי הפירוט הבא: ב-2017 תוקצבו 73 כיתות גן, 258 כיתות בית ספר; ב-2018 – 13 כיתות גן תוקצבו, 162 כיתות בית ספר; 2019 – 43 כיתות גן תוקצבו ותוקצבו 206 כיתות בית ספר; ב-2020 תוקצבו 12 כיתות גן ו-142 כיתות בית ספר. בסך הכול תוקצבו בארבע השנים האלה 141 כיתות גן, ומספר הכיתות שתוקצבו בארבע השנים האלה – 767. סך הכיתות שתוקצבו – 908 כיתות. עכשיו יש פה גם פירוט: בשנים 2017–2020 תוקצבו מבנים יבילים – לא כיתות גן קשיחות; ב-2017 תוקצבו שישה גנים, 170 כיתות; 2018 – גן אחד, 22 כיתות; ב-2019 – 26 כיתות לימוד; ב-2020 – 38 כיתות. בסך הכול יש לנו פה 263 כיתות, שהן בהיקף תקציבי של 37,407,815 שקלים לצורך הפירוט שהזכרתי עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה לך. התייחסות נוספת שלך, בבקשה. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני סגן השר, גם כשיש הקצבה לחלק מהרשויות, וגם כראש רשות לשעבר, אני יודע שסיפוק היביל עצמו, הקרוון עצמו, מצריך תקציב נוסף לפיתוח תשתיות, הנחת הקרוון וכו' – ואני מתייחס במיוחד לשתי המועצות האזוריות, נווה מדבר ואל-קסום. אני לא רוצה תשובה עכשיו, אבל אני אשמח שתיתן לי התייחסות אחרת לנושא הזה, כי זה ניכר באופן ברור ביותר בשתי המועצות האלה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> גם אם אתה מבקש ואתה נותן לי אפשרות לתשובה במועד אחר, אני חייב לומר לך שהנושא הזה של פיתוח השטח למבנה היביל מקובל בכל הרשויות; לא מקובל על הרשויות המקומיות, אלא בכל הרשויות המקומיות. המשרד נותן את הכסף, העלות, לרכישת היביל; הפיתוח – הרשות המקומית צריכה למצוא את הדרך לבד. למה? כי אין לנו תקציב. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חבר הכנסת אלחרומי, אתה רוצה לעבור לשאילתה הבאה, לגבי הקמת בית ספר חקלאי לבדואים בנגב? << קריאה >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> 215 – בבקשה. << שאילתה >> 215. הקמת בית ספר חקלאי לבדואים בנגב << שאילתה >> << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני סגן השר, כידוע, הקמת בית ספר חקלאי הינו דבר הכרחי לגיוון היצע המסגרות החינוכיות, במיוחד לאוכלוסייה העוסקת בחקלאות, אם במסגרת היישובים הבדואיים ואם במושבים היהודיים בנגב. אני אוסיף ואומר שיש אלפים מהתושבים הבדואים שעוסקים בחקלאות, גם במושבים היהודיים בסביבה, ובחקלאות המסורתית הבדואית, כמובן. ברצוני לשאול: 1. מדוע משרד החינוך לא הקים בית ספר חקלאי בעבר, בשנים עברו? 2. מהי תוכנית משרדך בנדון? << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> לחבר הכנסת סעיד אלחרומי, במענה על השאילתה שבנדון, הריני להשיבך כדלקמן: בדרום הארץ פועלים שני כפרי נוער חקלאיים ייעודיים למגזר הבדואי: כפר הנוער החקלאי נווה מדבר בניצנה וכפר הנוער החקלאי כוכבי המדבר בג'ו אלון שבקיבוץ להב. כמו כן פועלות שתי חוות חקלאיות המיועדות למגזר הבדואי: החווה החקלאית הבדואית בת-קיימא בחורה, אשר הוקמה בשנת 2018, והחווה החקלאית הבדואית-יהודית בניצנה, אשר הוקמה בשנת 2016. בנוסף, בדרום הארץ פועלים שני כפרי נוער, אשל הנשיא וקדמה, הקולטים אוכלוסייה מהסביבה הקרובה, ובתוך כך גם בני מיעוטים. כפרי הנוער מקיימים משק חקלאי מפותח אשר מאגד בתוכו כמה ענפי חקלאות. הכפרים מחנכים את התלמידים למנהיגות, מצוינות, נתינה ומעורבות חברתית. צוות המורים בכפרים מעורב, יהודי וערבי, ומדגים הלכה למעשה דו-קיום. כפרי הנוער הללו הם כפרי נוער מתפתחים הנותנים מענה לתלמידי המגזר הבדואי כבתי ספר חקלאיים, וקיים ביקוש רב להתקבל אליהם. החוות החקלאיות גם הן מהוות מרכז לימודי להוראת מדעי החקלאות ולימודי הסביבה והקיימות, וכוללות שטחים חקלאיים מוגדרים. אל החוות החקלאיות מגיעים תלמידי בתי הספר מהאזור בהסעה מאורגנת, כדי ללמוד מדעי החקלאות ולימודי סביבה. מטרת הלימודים בחוות היא חינוכית-ערכית, והן מקדמות תפיסת עולם מחייבת לקיימות ועשייה למען הסביבה ומקנות ידע עכשווי ועדכני תוך שילוב הידע הבדואי המסורתי והאקולוגי. כפי שהוצג, בדרום פועלים כמה כפרי נוער, וכן חוות חקלאיות. יצוין כי היוזמה להקמת בית ספר על-יסודי היא של הרשות המקומית או רשת החינוך, בהתאם לצורכי האזור. כפר הנוער החקלאי נווה מדבר בניצנה הוקם בקהילה החינוכית ניצנה, ביוזמה ובתקצוב של הסוכנות היהודית, משרד החינוך, המועצה האזורית – אני לא יודע אם זה כל כך משנה לך. אתה רוצה שאני אקריא לך מאיפה זה בא ואיך זה הוקם? << קריאה >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני יודע – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני אקריא את התשובה. כפר הנוער החקלאי נווה מדבר בניצנה הוקם בקהילה החינוכית ניצנה, ביוזמה ובתקצוב של הסוכנות היהודית, משרד החינוך, המועצה האזורית נווה מדבר והמועצה האזורית רמת נגב, במטרה להעניק לדור העתיד של החברה הבדואית כלים להצליח ולהשפיע בקהילותיהם. צוות המורים בכפר הנוער מעורב, יהודי וערבי, ומדגים הלכה למעשה דו-קיום. בית הספר מחנך את התלמידים למנהיגות, מצוינות, נתינה ומעורבות חברתית. בכפר הנוער קיים משק חקלאי מפותח אשר מאגד בתוכו כמה ענפי חקלאות. כפר הנוער החקלאי כוכבי המדבר בג'ו אלון שבקיבוץ להב פועל לפתח דור חדש של מנהיגות בדואית צעירה כדי לשנות את המציאות בקהילה הבדואית ובמרחב הנגב. הכפר פועל לחבר בני נוער, צעירים וצעירות, ממגוון יישובים ושבטים ליצירת קבוצת מנהיגות מלוכדת שיחד תוביל תהליכים של שינוי בחברה הבדואית .צוות המורים מעורב, יהודי וערבי, ומדגים גם הוא הלכה למעשה דו-קיום. בית הספר הזה מחנך את תלמידיו למנהיגות, מצוינות, נתינה ומעורבות חברתית. החווה החקלאית ניצנה – החווה היא בית ספר המהווה מרכז לימודי להוראת מדעי החקלאות ולימודי הסביבה והקיימות וכולל שטח חקלאי מוגדר. אל החווה מגיעים תלמידים מהאזור – מועצה אזורית נווה מדבר ותל שבע – בהסעה מאורגנת, כדי ללמוד מדעי החקלאות ולימודי סביבה. החווה החקלאית בניצנה נשענת בין היתר על מו"פ רמת נגב, אוניברסיטת בן-גוריון, חברת ג'נסיס לזרעים, חברת כי"ל וקרן יק"א. מטרת הלימודים בחווה היא חינוכית-ערכית: ליצור תפיסת עולם מחייבת אצל התלמידים ללקיחת אחריות ועשייה למען הסביבה, להקנות ידע עכשווי ועדכני תוך שילוב הידע הבדואי המסורתי והאקולוגי, תוך גישה קפדנית למשמעות המושג קיימות יחד עם כלים יישומיים להוצאת ידע זה מהכוח אל הפועל ליצירת חברה מקיימת. החווה היא החווה החקלאית הבדואית-יהודית הראשונה, ונפתחה בספטמבר 2016. שטח החווה נמצא בשטח קהילת החינוך ניצנה בשיפוט רמת נגב. החווה החקלאית בת-קיימא חורה שייכת למחוז דרום משרד החינוך. החווה היא בית ספר המהווה מרכז לימודי להוראת מדעי החקלאות ולימודי הסביבה והקיימות וכולל שטח חקלאי מוגדר. אל החווה מגיעים תלמידי בתי ספר מהאזור בהסעה מאורגנת כדי ללמוד מדעי החקלאות ולימודי סביבה. החווה החקלאית בת-קיימא חורה נשענת על פלטפורמה בין-לאומית בתוך פרויקט ואדי עתיר, הנחשב למודל עולמי שפותח על ידי המעבדה הבין-לאומית לקיימות והקהילה הבדואית בדרום ומבטא את חמשת עקרונות הקיימות. החווה היא החווה החקלאית הבדואית היחידה והראשונה, ונפתחה בינואר 2018. השטח של החווה נמצא בשטח גלילי בסמוך לכביש מס' 31 מדרום לחורה. מטרת הלימודים בחווה היא חינוכית-ערכית: ליצור תפיסת עולם מחייבת אצל התלמידים ללקיחת אחריות ועשייה למען הסביבה, להקנות ידע עכשווי ועדכני תוך שילוב הידע הבדואי המסורתי והאקולוגי, תוך גישה קפדנית למשמעות המושג קיימות, יחד עם כלים יישומיים להוצאת ידע זה מהכוח אל הפועל ליצירת חברה מקיימת. הצהרת עקרונות: החווה בחורה מחויבת לחזון כלל-אנושי שבו כל בני האדם חיים בשלום, משתמשים במשאבי הטבע והעולם בתבונה ונמנעים מפגיעה בצורות חיים אחרות, וזאת תוך העשרה מתמדת של מארג החיים, מפתחים קהילות של לומדים ותלמידים המעודדים יצירתיות והגשמה עצמית של היחיד והחברה וממשיכים להתפעם ממסתורין, מאחדות ומקדושת הקיום כולו. בחווה מושם דגש על רווחת הקהילה והתלמידים וערכיה האותנטיים, אשר נובעים מתוך כבוד לטבע ולאחר, כמו גם מתוך התחייבות להעשרה ללמידה של הפרט והכלל, לצורת חיים חקלאית יצרנית, יצירתית וחדשנית, להרמוניה, יופי, שמחה, יושר ואחווה. החווה היא יוזמה חינוכית הפונה לקהילה מקומית שבאופן מסורתי מתמזגת עם המרחב המדברי ומנהלת קיום חקלאי אורגני המותאם לה. מגוון הפעילויות והתכנים בחווה: מתוך התחשבות באופי המדברי של האזור, ולאור הניסיון הרב של האוכלוסייה הבדואית בפעילות חקלאית מדברית, נבחרו תחומי חקלאות ולימודים ספציפיים של החווה: גידולי צאן ושילוב הטכנולוגיות המתקדמות עם המסורת, גידול צמחי מרפא מדבריים והפקת מוצרים אותנטיים מהם, גידול ירקות מסורתיים האופייניים למדבר המבוססים על זרעים אנדמיים וייצור בנק זרעים מסורתי. תחומים אלה קרובים לצורת המחיה המסורתית של הקהילה הבדואית ומנצלים את הידע הניכר שנרכש בה במשך מאות שנים. החקלאות תתבסס על גידולים אורגניים. תחומים עיקריים נוספים בחווה: הפקת אנרגיה, מים ושפכים, פסולת מוצקה, השבחת קרקע ובנייה ירוקה. צוות החווה החקלאית ואדי עתיר: הצוות מורכב ממנהל ושישה מורים. אני סיימתי את השאילתה הזאת. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אוקיי. שאלה נוספת, חבר הכנסת אלחרומי? << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר, אני מכיר את כפרי הנוער וגם את החווה שציינת בתשובתך, אבל הם לא עונים על הקריטריונים של בית ספר חקלאי, ולא זאת הייתה כוונתי כשדיברתי על בית ספר חקלאי. שני כפרי הנוער האלה, גם נווה מדבר וגם בית הספר שנמצא בניצנה, הם למצוינות ולמנהיגות צעירה, ופרויקט ואדי עתיר הוא בעיקר בנושא חווה שגם מבקרים בה בני נוער, אבל היא לא עונה על קריטריון של בית ספר חקלאי. אשמח אם הנושא הזה יילקח בחשבון, ואפשר שנהיה בקשר ונתדיין עליו. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אוקיי. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כוונתי היא לבית ספר שיקלוט ילדים שאחר כך, אחרי שהם יסיימו לימודים, הם ייקלטו בחקלאות ויעסקו בחקלאות. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אוקיי. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> סיימת להשיב, כבודו? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני סיימתי, כן. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אוקיי. חבר הכנסת אלחרומי, נעבור לשאילתה 226, לגבי היערכות לשנת הלימודים תשפ"א בבית הספר אל-עזאזמה ג'. בבקשה. << שאילתה >> 226. היערכות לשנת הלימודים תשפ"א בבית ספר אל-עזאזמה ג' << שאילתה >> << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. אני שוב מציין שהשאילתה הוגשה לפני פתיחת שנת הלימודים, אבל בכל זאת, בגלל הקורונה וגם בגלל שהילדים חזרו רק בתקופה האחרונה, היא עדיין רלוונטית. ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים לוקה בחסר. קיים מחסור בכיתות לימוד, הצללות, שיפוץ תאי שירותים, ריצוף בחצר, ריהוט בספרייה, השלמת משרה למזכירה ועוד. רצוני לשאול: 1. מדוע קיים מחסור בדברים בסיסיים ובית הספר אינו מוכן לפתיחת שנת הלימודים? 2. מהי תוכנית משרדך להכנת בית הספר לפתיחת שנת הלימודים? << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> חבר הכנסת סעיד אלחרומי, במענה על השאילתה שבנדון, הריני להשיבך כדלקמן: בית הספר אל-עזאזמה ג' ממוקם בפזורה הבדואית, ומזה עשרות שנים מתקיים בעניינו דיון מתמשך בין כמה גורמים על מנת לשפר את תנאיו לרווחת התלמידים וצוות המורים. בית הספר היה מוכן לפתיחת שנת הלימודים ועמד בתקני משרד החינוך, אולם שנת הלימודים במוסד נפתחה בתאריך 6 בספטמבר 2020 בשל החלטות של גורמים שונים, שאינם קשורים למשרד החינוך, ובכללם אוכלוסיית בית הספר והמועצה האזורית. משרד החינוך מודע לצורך בהסדרת תשתיות, כגון דרכי גישה ואספקת מים, אולם נושאים אלו נמצאים מחוץ לתחום אחריותו. המשרד פועל בשיתוף המועצה האזורית נווה מדבר ורשות הבדואים כדי לקדם את כלל הנושאים. יצוין כי אנשי המקצוע מטעם המועצה האזורית כבר החלו לפעול בשטח בית הספר כדי לשפר את תשתיותיו. באשר לסוגיות שהועלו על ידך, א. משרת מזכירה לבית הספר – תקן למזכירה ניתן בהתאם למספר הכיתות בבית הספר. מכיוון שמספר הכיתות בבית הספר המדובר אינו מזכה בתקן של משרה מלאה, מתוקצבת הרשות בעבור חצי משרת תקן עבור שירותי הנהלה; ב. הצללות – הנושא נמצא בטיפול המועצה; ג. ספרייה – אין בבית הספר ספרייה; ד. תאי שירותים – הוצבו תאי שירותים חדשים בבית הספר; ה. מים זורמים – הנושא בטיפול המועצה, ואנו תקווה כי בעת הקרובה יהיו מים זורמים בבית הספר; ו. דרכי גישה – משרד החינוך אינו אמון על הסדרת נתיבי תעבורה וסלילת כבישים במדינת ישראל. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה לך. שאלה נוספת? אין. אז אנחנו עוברים לשאילתה 320, בדבר עיכוב במתן תעודת הזכאות לבגרות לשנת הלימודים תש"ף. בבקשה. << שאילתה >> 320. עיכוב במתן תעודות הזכאות לבגרות לשנת הלימודים התש"ף<< שאילתה >> << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני סגן השר, גם השאילתה הזאת הוגשה לפני זמן לא מבוטל, אבל אשמח להתייחסות. משרד החינוך הודיע לאחרונה כי יהיה עיכוב במתן תעודות הזכאות לבגרות עד לאחר החגים, במקום תחילת חודש ספטמבר כמקובל. העיכוב מונע רישום תלמידים ללימודים בחו"ל. רצוני לשאול: מה בכוונת משרדך לעשות כדי לפתור את הסוגיה בהקדם? << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת סעיד אלחרומי שואל שאילתה נוספת, ובמענה על השאילתה הזו שבנדון, הריני להשיבך כדלקמן: השנה, בצל נגיף הקורונה ושיבוש הלמידה, ערך משרד החינוך שינויים והתאמות בלוח הבחינות ובמתכונת ההיבחנות כדי לשמור ככל שניתן על שגרה חינוכית במערכת החינוך. שינויים אלה באו לידי ביטוי, בין היתר, בשינוי במתכונת ההיבחנות – במסגרת השינויים הוחלט לצמצם את היקף הבחינות החיצוניות ולקיים ביתר המקצועות בחינה פנימית מטעם בית הספר. כדי לתת לציונים הפנימיים תוקף חיצוני, הודיע המשרד לבתי הספר כי הציונים ישוקללו בנוסחה מיוחדת שתיבנה לטובת העניין. מהלך זה אושר ותואם עם ועד ראשי האוניברסיטאות. כמו כן הוסיף המשרד מועדי היבחנות ללוח הבגרויות. התוספת נועדה לתת מענה לתלמידים ששהו בבידוד או חלו. בשל כך, לוח הבגרויות הוארך בחודש נוסף ביחס למועד הרגיל; כזכור, לוח הבגרויות נמשך עד לאמצע אוגוסט 2020. עיכובם של הציונים נבע מכורח הנסיבות המיוחדות שנוצרו והשינויים שעשה המשרד בגינם. צוותי המקצוע של המשרד עבדו במרץ כדי לסיים את התהליך במהירות האפשרית ולהביא לפרסום הציונים לכלל הנבחנים. הציונים פורסמו ביום 20 באוקטובר 2020. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> שאלה נוספת? סגן שר החינוך, אני רוצה לשאול אותך: חבר הכנסת אוסאמה סעדי לא נוכח כאן, והוא ביקש להגיש את השאלה שלו בכתב. זה מקובל עליך? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אמרתי כבר ליושב-ראש, זה שקדם לך: מפאת הבקשה של היושב-ראש ומפאת הבקשה של היושבת-ראש, אני מעביר לך את – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תשובה. הוא יקריא אותה או שהוא רק יעביר את התשובה? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> לא לא, לא מקריא. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אוקיי, מאה אחוז. תודה רבה לך. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> דרך אגב, היה אמור להתקיים היום דיון בבית המשפט העליון בנושא הזה, של השאילתה של חבר הכנסת אוסאמה סעדי, וזה נדחה למחר. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אוקיי, אז אנחנו נמסור את התשובה שלך, שניתנה. אני מודה לך מאוד, סגן השר מאיר פרוש. תודה רבה. אנחנו יוצאים להפסקה עד השעה 14:00, ובשעה 14:00 יתחדש הדיון – דיון והצבעה בדבר הודעה משותפת בדבר כינון קשרי דיפלומטיה, שלום וידידות בין מדינת ישראל וממלכת בחריין. אנחנו נצא להפסקה. תודה רבה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:44 ונתחדשה בשעה 14:03.) << הפסקה >> << נושא >> הודעה משותפת בדבר כינון קשרי דיפלומטיה, שלום וידידות בין מדינת ישראל לממלכת בחריין << נושא >> << דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו מחדשים את הישיבה, ואני שמח לפתוח את הישיבה המיוחדת לאישור הסכם כינון קשרי דיפלומטיה, שלום וידידות בין מדינת ישראל לממלכת בחריין, שנחתם ביום ל' בתשרי התשפ"א, 18 באוקטובר 2020. כבוד ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, מנכ"ל הכנסת סמי בקלש, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מכובדיי כולם, מאז קום המדינה מלווה אותנו השאיפה לשלום עם כלל מדינות האזור. 31 שנים נדרשו עד שנחתם הסכם השלום הראשון. ההסכם שנחתם עם מצרים אושר בכנסת ב-22 במרץ 1979. נדרשו עוד 15 שנים עד שנחתם הסכם שלום נוסף – ההסכם עם ירדן, שאושר בבית הזה ב-25 באוקטובר 1994. מאז חתימת הסכם השלום עם ירדן נעשו מאמצים אין-ספור להרחיב את מעגל השלום. למרות זאת נאלצנו לחכות לא פחות מ-26 שנים, עד שב-15 באוקטובר השנה אישרנו במליאת הכנסת את הסכם השלום עם איחוד האמירויות הערביות. היום מובא לפנינו לאישור הסכם נוסף – ההסכם עם ממלכת בחריין, ושוב, פער הזמנים בין ההסכמים הוא 26 – הפעם אלו 26 ימים בלבד. הנתון המספרי המדהים הזה מבטא את השינוי הגדול ואת התפנית ההיסטורית חסרת התקדים שאנו עדים להם. זוהי תוצאה ישירה של המדיניות הברורה והעקבית שהובלת, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו. זהו הישג היסטורי עצום. זו יצירה של מזרח תיכון שונה, מזרח תיכון ששלום אמת הופך בו מחלום למציאות יום-יומית. אולם המליאה הזה הוא מקום שבו פעלו דורות של חברות וחברי כנסת, ובהם אנשים מהמעולים ומהטובים שהצמיחה החברה הישראלית. הם ייחלו וקיוו לזכות לקחת חלק בדיון ובהצבעה על הסכם שלום, כפי שאנו מקיימים היום. רובם המוחלט, ובהם גם מי שכיהנו בבית הזה שנים רבות, לא זכו לקחת חלק ברגעים כאלה. העובדה שאנו זוכים לקיים דיון לאישור הסכם שלום בפעם השנייה בתקופת כהונת הכנסת העשרים-ושלוש, ובתוך זמן קצר כל כך, היא זכות גדולה, זכות חסרת תקדים. חברות וחברי הכנסת, הסכם השלום המובא בפנינו היום הוא הסכם בעל חשיבות עצומה בשורה של היבטים. ראשית, הוא מביא עימו בשורה של ידידות ואחוות עמים עם מדינה נוספת באזורנו; שנית, הוא מייצר לראשונה ציר של שתי מדינות במפרץ החותמות עימנו על הסכם שלום. ביחד עם ההסכמים שנחתמו בעבר עם מצרים וירדן, נוצר לראשונה מרובע של שלום עם ישראל, מרובע אשר כל מרכיב בו מחזק את השני ומייצר ציר שלום איתן, עם פריסה גיאוגרפית רחבה. יצירת מרובע השלום עם ישראל מחזקת כל אחד מן ההסכמים שנחתמו בנפרד. היא מהווה בסיס לשיתוף פעולה נרחב במגוון תחומים, לא רק במישור הדו-צדדי בין ישראל לכל אחת מארבע המדינות, אלא גם ליוזמות אזוריות משותפות. שלישית, חתימת הסכם השלום עם בחריין פותחת לרווחה את הדלת שדרכה יכולות לעבור מדינות נוספות ולכונן עימנו הסכמי שלום. במובן הזה, יש להסכם השלום שנחתם גם השפעה חשובה לעתיד. רביעית, הסכם השלום עם בחריין פותח בפני מדינת ישראל אפשרויות כלכליות חדשות. ממלכת בחריין היא מרכז כלכלי גדול וחשוב הנמצא באזור מרכזי שהוא גשר בין הכלכלות המתרחבות של מזרח אסיה ובין אזורנו. כינון היחסים עם בחריין יפתח גשר זה לתנועה של השקעות, סחורות ותיירות באופן שיעצים את כלכלת ישראל ואת כלכלת בחריין גם יחד. אדוני ראש הממשלה, חתימת הסכם השלום עם בחריין לא הייתה מתאפשרת ללא החזון וללא המאמץ העצום שהושקע בנושא זה על ידך, על ידי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ועל ידי הצוותים המסורים שעבדו לצידכם. רבים מאוד בישראל ובאזור כולו מודים לכם על שורה ארוכה של מהלכים פורצי דרך שאפשרו את ההגעה לרגע הזה: ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות אליה, ההכרה בריבונותנו על רמת הגולן וההכרה בכך שההתיישבות ביהודה ושומרון אינה נוגדת את החוק הבין-לאומי, לצד התייצבות נחושה נגד איראן ונגד ציר הטרור – אלה המרכיבים ההכרחיים והיחידים שמהם ניתן לייצר שלום אמת ולהגיע אליו. חתימת ההסכמים עם איחוד האמירויות הערביות ובחריין מוכיחה עד כמה חשוב להסתכל באופן מפוכח על המציאות באזורנו; עד כמה חשוב להכיר בכך שהדרך לשלום אינה עוברת דרך ויתורים על חלקי מולדת, אינה עוברת דרך פשרות עם הטרור ואינה יכולה לעבור דרך שלילת זכויותינו הנצחיות והבלתי-ניתנות לערעור על כל חלקי ארצנו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני תקווה כי עקרונות אלו ינחו כל ממשל בארצות הברית וכל ממשלה בישראל, כדי להבטיח את ביטחון האזור, כדי להגיע לשלום אמת. לא תמיד ההתמודדות הנדרשת מאיתנו היא קלה, אבל דבקות בדרך, סבלנות, התמדה ונחישות יביאו עימן לא רק ביטחון ושגשוג לישראל אלא גם הסכמי שלום נוספים. חברות וחברי הכנסת, שרות ושרי הממשלה, כפי שעשינו בדיון שקיימנו לאישור הסכם השלום עם איחוד האמירויות הערביות, נקיים גם היום דיון אישי, אשר יאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו לומר את דברו ביום היסטורי זה. ברגעים כאלה עלינו להניח בצד אינטרסים מפלגתיים ומחלוקות פוליטיות ואישיות. עלינו להתאחד בקריאה למדינות נוספות ללכת בדרך של שלום, ידידות ונורמליזציה עם ישראל. אני תקווה שהקול שיצא היום ממשכן הכנסת בירושלים יהדהד בבירות האזור וכי תנופת השלום תימשך. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו להציג את הסכם כינון קשרי דיפלומטיה, שלום וידידות בין מדינת ישראל לממלכת בחריין. בבקשה. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> מכובדיי, יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין, שר הביטחון ושרי הממשלה, מכובדיי חברי הכנסת, קיימתי הבוקר עוד ועידה דיגיטלית עם ידידיי מנהיגי אוסטריה, דנמרק, צ'כיה, יוון, נורבגיה ואוסטרליה. אנחנו מתכנסים לעיתים קרובות כדי להחליף דעות וללמוד זה מזה. המאבק בקורונה חובק עולם. מספר הנדבקים עצום – למעלה מ-50 מיליון. מספר המתים גם הוא עצום – למעלה ממיליון ורבע בני אדם. אבל היום – היום יש לנו חדשות טובות גם על קורונה וגם על שלום. תחילה על קורונה. ההודעה של חברת פייזר אתמול על חיסון ביעילות של 90% היא בשורה גדולה מאוד לאנושות. זה ייקח עוד זמן – לא ימים, לא שבועות, אבל גם לא שנים. אם רוצים להשוות את מלחמת העולם בקורונה למלחמת העולם השנייה, אתמול הייתה הנחיתה בחופי נורמנדי. זה ייקח עוד זמן, אבל הניצחון על הקורונה בוא יבוא. לכן, אין ספק שיש אור גדול בקצה המנהרה. אני צופה שעוד חברות יודיעו על התקדמות משמעותית בפיתוח החיסון, ואפשר שבזמן הקרוב ביותר. יחד עם הייצור העצמי שלנו במכון הביולוגי, אני פועל עם שר הבריאות יולי אדלשטיין ועם אנשי משרדו להביא חיסונים לאזרחי ישראל – רבים ככל האפשר, מהר ככל האפשר. צריך להבין שיהיה תור ארוך לחיסונים הללו. תהיה עליהם תחרות עזה. אנחנו מדינה קטנה, וכדי שלא נידחה לסוף התור אנו פועלים כבר עכשיו בכל הערוצים, ואני אישית פועל מול מנהיגי המדינות שמייצרות את החיסונים השונים כדי לנסות לזרז את אספקת החיסונים לכל אזרחי ישראל בלי יוצא מן הכלל: יהודים וערבים, חילונים וחרדים – כולם. בינתיים אנחנו מתקדמים גם בתחומים אחרים. נקטנו צעדים חשובים ונחושים לבלימת התחלואה, והודות לשיתוף הפעולה של אזרחי ישראל הצלחנו להוריד את התחלואה בארץ לאחת הרמות הנמוכות בעולם המערבי. אבל כדי שנוכל להמשיך אנחנו צריכים לפתוח בהדרגה ובזהירות את הכלכלה על פי מדדי התחלואה, ועל ידי כך להמשיך להציל חיים רבים. כדי שנמשיך להתקדם בכיוון הנכון, עלינו להמשיך לעשות זאת יחד – להקפיד על מסכות, להקפיד על מרחק, להקפיד על היגיינה. אני אומר לכם אזרחי ישראל: שימו את המסכות מעל לאף ותראו איך לאט-לאט הכול נפתח. במקביל, אנחנו מגבשים תוכניות סיוע נוספות לכלכלה כדי לעזור לעסקים, לעצמאים, למבקשי העבודה. והינה עוד חידוש שלנו: אתמול, יחד עם שרת התחבורה מירי רגב ועם שר הבריאות, חנכנו בנמל התעופה בן-גוריון מעבדה חדישה לבדיקות קורונה של יוצאים ונכנסים. אנחנו מחברים בחזרה, בבטחה, את ישראל לעולם, כולל לשותפים החדשים שלנו להסכמי השלום – עשרות טיסות בשבוע שיהיו מישראל למדינות המפרץ וממדינות המפרץ לישראל. חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לפני 41 שנים השגנו פריצת דרך ראשונה ביחסי ישראל והעולם הערבי: מנחם בגין ואנואר סאדאת חתמו על הסכם שלום בין ישראל למצרים. לפני 26 שנים, כפי שציינת, נחתם הסכם השלום השני – יצחק רבין והמלך חוסיין חתמו על הסכם השלום בין ישראל לירדן. לאחרונה, בתוך פחות מחודשיים, הבאנו שלושה הסכמי שלום ונורמליזציה נוספים: ההסכם שהשגנו עם נסיך הכתר של איחוד האמירויות השייח' מוחמד בן זיאד, ההסכם שהשגנו עם מלך בחריין חמד בן עיסא אאל ח'ליפה – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בחריין לא רוצה לחתום על נורמליזציה, אדוני. הם מתביישים, מתביישים במילה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – וההסכם שהשגנו עם מנהיגי סודאן. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין, אין בהסכם נורמליזציה, כי הם מתביישים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה – – – מפריעה לך? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, לא, אני אומר – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת אבו שחאדה, מספיק כבר. כשיהיה תורך לנאום, תסביר את כל מה שאתה רוצה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין, אין בהסכם, אדוני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. מספיק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא מבין בשלום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא איש השלום שלנו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מספיק. מספיק. אין צורך לעזור, תודה לכם. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, אני רוצה לפנות אליך ואל חברות וחברי הרשימה המשותפת: אתם הצבעתם נגד הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, והיום יש לכם, ולך, הזדמנות לתקן. אבל אל תדאג, אם לא היום – ניתן לכם בקרוב הזדמנות נוספת לתקן. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אפילו אם תחתום עם 22 מדינות, 30, 40, 50 – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – הסכמי שלום. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – עד שלא יהיה שלום עם הפלסטינים, סיום הסכסוך, לא יהיה שלום – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רבותיי, תודה רבה. חבר הכנסת כץ, תודה. לא צריך עזרה. רבותיי, חברת הכנסת מארק, אתם רק מפריעים לראש הממשלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מספיק. חבר הכנסת שחאדה, מספיק. בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני מבין אותם, כי קשה להם היום. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – – וכן ההסכם שהשגנו עם מנהיגי סודאן, עבד אל-פתאח אל בורהאן ועבדאללה חמדוכ. אדוני היושב-ראש, אלה הישגים שהם תולדה של מאמץ עקבי שעשינו במשך שנים, מגעים גלויים וסמויים רבים, ואני אומר לכם, בעיקר סמויים. באותה מידה הם תולדה של מאמץ עקבי נוסף שהובלתי במשך שנים, מאמץ לביצור עוצמתנו ומעמדנו – מעמדנו במזרח התיכון ומעמדנו בעולם. לפני שלושה שבועות, חברי הכנסת, אישרנו בכנסת את ההסכם עם איחוד האמירויות. היום אנחנו מתמקדים בהסכם החשוב עם ממלכת בחריין. אני מבקש להודות למלך חמד, מנהיג נכבד ונועז, על הנכונות שלו לבנות גשר של שלום בין ישראל לבחריין. בחריין היא מדינה קטנה עם שאיפות גדולות. יש לה נפט וגז טבעי, אבל היא לא מסתמכת רק עליהם. המשטר בבחריין מטפח כלכלה חופשית, כלכלה צומחת, כלכלה של מסחר מקוון, של טכנולוגיית פיננסים, של בנקאות, של תיירות. הקהילה היהודית בבירה מנאמה זוכה לחופש וסובלנות. אגב, סובלנות גם כלפי נשים – לא רק נשים יהודיות; נשים בכלל. ההסכמים שקידמנו עם בחריין לכינון היחסים הדיפלומטיים לשיתוף פעולה עסקי, לטיסות ישירות, שבועיות, לשני הכיוונים – ההסכמים הללו הם מנוף אדיר לכלכלה שלנו, מנוף אדיר כאן ועכשיו. כמעט בכל יום אנחנו רואים בשורות מרגשות. אוניות מאיחוד האמירויות ממשיכות לפרוק מטענים בנמל חיפה. אני מציע לכם ללכת ולראות את זה, זה פשוט מדהים. משלחת רשמית של ראשי ארגוני עסקים בישראל נמצאת כעת בדובאי. תוצרת חקלאית מישראל, תוצרת חקלאית מישראל שמסומנת בדגל ישראל, נמכרת בשווקים באיחוד האמירויות. טיסות מסחריות של ישראל חולפות בשמי סודאן וכך מתקצר משמעותית זמן ההגעה לאפריקה וגם לדרום אמריקה. גם הטיסות להודו, בזכות המעבר בשמי סעודיה, הופכות קצרות יותר וזולות יותר. בזכות השלום נוכל לחבר צינורות להולכת נפט מהמפרץ הפרסי לישראל ומכאן לאירופה. זו מהפכה אנרגטית של ממש. כל הסכם, עם כל מדינה, הוא נדבך בבניין השלום, ביבשה, בים, באוויר. אומרים שהשלם גדול מסך כל חלקיו, אז אני אומר במקרה שלנו: השלום גדול מסך כל חלקיו. זהו שלום בין עמים, שלום של כבוד הדדי, שלום תמורת שלום. חברי הכנסת, השלום המשולש – עם האמירויות, עם בחריין והנורמליזציה עם סודאן – לא נפל עלינו סתם כך מהשמיים. הוא בא לא רק כתוצאה מהרצף של אותם מגעים דיפלומטיים וביטחוניים שקיימנו במשך שנים ארוכות, הוא בא משינוי מדיניות. בעשור האחרון ממשלות ישראל בהנהגתי מטפחות בשיטתיות את עוצמתנו: בביטחון, בכלכלה, בטכנולוגיה, בסייבר, ביחסי החוץ – בכל התחומים. ישראל החזקה מקרבת אליה מדינות ערביות אחרות, ביניהן כאלה שעדיין לא נתנו פומבי לנורמליזציה הנרקמת בינינו, אבל אני מבקש לומר לכם שניצני הנורמליזציה כבר שם, בהמתנה ללבלוב. אם נמשיך במדיניות שהתוויתי, אני משוכנע שהפריחה תיראה גם מעל פני השטח ויהיו עוד מדינות שיצטרפו רשמית למעגל השלום. המעגל הזה יתרחב ועימו – היציבות והשגשוג, ויחד נעמוד כחומה בצורה מול האסלאם הקיצוני בהובלת איראן. הגישה הזאת, חברי הכנסת, הגישה הזאת הוכיחה את עצמה, בניגוד לגישה הישנה, שהתנתה כל תזוזה ביחסי ישראל ומדינות ערב, ולו הקטנה ביותר, בהסכמה הפלסטינית. הווטו הפלסטיני פשוט תקע את השלום. מאז הצהרת בלפור ועד היום הפלסטינים מסרבים להכיר בזכות קיומה של מדינת הלאום של העם היהודי בארץ ישראל. הם דורשים נסיגות לקווי 67', עקירת רבבות ישראלים מבתיהם, הצפת ישראל בפליטים, חלוקת ירושלים ועוד דרישות כאלה וכאלה שאף ממשלה אחראית בישראל לא תוכל להסכים להן. ולכן, אם נהיה תלויים בסרבנות הפלסטינית להרחבת השלום, ניאלץ לחכות עוד שנים ארוכות. אבל אני מאמין, אני מאמין שדווקא הסכמי השלום עם העולם הערבי יכולים להביא, בסופו של דבר, להתפכחות של הפלסטינים, וייתכן שכתוצאה מכך הם יוותרו על הדרישות הקיצוניות שלהם, שפירושן המעשי הוא השמדת ישראל, ורק כך תיסלל סוף-סוף הדרך לשלום אמת בינינו. ההתפתחויות ההיסטוריות שהובלנו במזרח התיכון בעשור האחרון מתוות את הדרך הנכונה לאזור כולו. עבדנו רבות על הסכמי השלום וארצות הברית של אמריקה סייעה רבות למימושם, ואני מקווה שהיא תמשיך בדרך זו. אני שוב רוצה להודות מעל במת הכנסת לידידנו הגדול, לידידי דונלד טראמפ, על התמיכה האדירה שהוא נתן למדינת ישראל: ההכרה בירושלים כבירת ישראל; העברת שגרירות ארצות הברית אליה; הכרה בריבונותנו בגולן; עמדתו הנחרצת נגד איראן; תמיכתו העקבית באו"ם; חיזוק קשרי הביטחון; הסכמי השלום. אני מברך על כך שידידי ג'ו ביידן, ואיתו קמלה האריס, בירכו על הסכמים אלה. שמעתי אתמול את ראש האופוזיציה – שאיננו נמצא כאן – שמעתי אותו אומר בפומפוזיות, בפסקנות מלאת חשיבות עצמית – זה ציטוט – שאני הזנחתי את הקשרים עם המפלגה הדמוקרטית. 38 שנים אני משקיע מאמצים בלתי פוסקים בחיזוק היחסים שלנו עם ארצות הברית, על כל הספקטרום הפוליטי שלה: עם הנשיאים, עם הקונגרס והסנאט, עם דעת הקהל, לרבות מאות רבות רבות של ראיונות בטלוויזיה, ברדיו, בכלי התקשורת מימין ומשמאל. אני משמר – הוא יסביר לי, כן הוא יסביר לי איך לשמר את הקשר עם שתי המפלגות. זה אבסורד. קודם כול, אני מקיים קשר חם וארוך שנים עם ג'ו ביידן, שאותו פגשתי לראשונה כסנטור צעיר כשכיהנתי כציר ישראל בוושינגטון ב-1982. מאז נפגשנו ושוחחנו הרבה מאוד פעמים. אבל לא אשכח שני רגעים שחרותים בזיכרוני ובליבי: את הדברים המרגשים שהוא אמר על אבי, אחרי פטירתו ב-2012, ואת שיחתנו הממושכת כשצלצלתי אליו אחרי מות בנו בו ב-2015. יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה ומעבר לדיפלומטיה. וביחס לשנים האחרונות, הינה העובדות: בכל פעם שאני מגיע לגבעת הקפיטול, אני פוגש תמיד, אבל תמיד, את מנהיגי שתי המפלגות, הן בקונגרס והן בסנאט. כשסנטורים וחברי קונגרס באים לישראל, אני נוהג לפגוש כל אחד ואחת מהם, בזמן שלום, בזמן מלחמה – בכל עת; דמוקרטים ורפובליקנים – אין שום הבדל, כי אני מאמין שחיזוק התמיכה הדו-מפלגתית בישראל הוא נדבך יסוד במדיניות החוץ שלנו. בשנים 2017–2020, בזמן הממשל הרפובליקני של הנשיא טראמפ, היו 292 ביקורים של חברי קונגרס וסנטורים בישראל. זה מספר עצום. אני פגשתי את כולם בלי יוצא מן הכלל. מתוכם פגשתי 134 דמוקרטים – זה כמעט חצי – ובהם כל האישים הבכירים של המפלגה הדמוקרטית, לרבות יושבת-ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי – איתה נפגשתי ארבע פעמים – הסגן שלה סטנלי הוייר, שגם איתו נפגשתי ארבע פעמים, מנהיג הסיעה הדמוקרטית בסנאט צ'אק שומר, שגם אותו אני מכיר קרוב ל-40 שנה, וקמלה האריס, בביקורה כאן ב-2017. אדוני היושב-ראש, למען הסדר הטוב, הבאתי לך את הרשימה של כל הביקורים הללו, שהוכנה על ידי אגף הביקורים הבין-לאומיים במל"ל, ואתה מוזמן למסור אותה ליו"ר האופוזיציה או לכל חבר כנסת שיחפוץ בכך. אני רואה חשיבות עצומה בלהסביר את מדיניות ישראל לשני צידי הבית, אבל אני לא רק מסביר את עמדות ישראל – אני גם עומד עליהן, ואין שום הבדל אם זה ממשל רפובליקני או ממשל דמוקרטי. כשהייתי סגן שר בזמן הממשל הרפובליקני של הנשיא בוש האב, עמדתי בתוקף מול לחץ שהופעל עלינו על ידי מזכיר המדינה באותה עת. כראש הממשלה בזמן הממשל הדמוקרטי של הנשיא קלינטון, כשהיו חילוקי דעות על דברים חיוניים לישראל, עמדתי בתוקף גם שם על האינטרסים שלנו. בממשל של הנשיא בוש הבן, כשהיה לחץ עלינו להפסיק את מבצע חומת מגן, נסעתי לוושינגטון כאזרח, נסעתי כאזרח, בשליחותו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, ודיברתי עם 50 סנטורים, משתי המפלגות, כמובן, רפובליקנים ודמוקרטים – 50 – כדי להדוף את הלחץ הזה מצד ממשל רפובליקני. בממשל הנשיא אובמה, כשעמדנו מול הדרישות לוויתורים מסוכנים לפלסטינים ומול הסכם הגרעין עם איראן, שראיתי בו סכנה קיומית למדינת ישראל – גם כאן לא היססתי לעמוד בתוקף על האינטרסים החיוניים שלנו. בניגוד לטענות השווא, זה לא פגע ביחסים שלנו עם אמריקה ולא הרס אותם, כי הברית האיתנה בינינו איתנה גם כשיש חילוקי דעות עם הממשלים השונים. אני גאה מאוד על כך שלמרות חילוקי הדעות עם הנשיא אובמה הגעתי איתו להסכם על חבילת סיוע צבאי לישראל, בהיקף של 38 מיליארד דולר – חבילת הסיוע הגדולה בהיסטוריה. ולכן, חברי הכנסת, מה שאני רואה לנגד עיניי אלה לא דמוקרטים ולא רפובליקנים, זו רק מדינת ישראל. אני מחויב לעמוד על האינטרסים החיוניים לקיומנו ולעתידנו, וכך אמשיך לעשות גם עם הממשל האמריקני הבא. כך צריך לנהוג ראש ממשלה בישראל – לא בהרכנת ראש ולא בהתרפסות, גם לא ביהירות, אלא בתבונה, באומץ לב ובזקיפות קומה של אדם שנאבק למען עמו, למען ארצו ולמען מדינתו. חברי הכנסת, הסכמי אברהם ייזכרו לדורות כמסד השלום בין ישראל למדינות ערב במאה ה-21. לאברהם אבינו נאמר לפני אלפי שנים: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". והיום, בני אברהם, יהודים ומוסלמים, משלבים ידיים כדי להביא ברכה לאנושות. נוסיף לפעול מתוך עוצמה ואמונה בצדקת דרכנו לביסוס הקשרים עם בחריין, עם איחוד האמירויות, עם סודאן ועם מדינות נוספות, בעזרת השם. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לראש הממשלה בנימין נתניהו. אדוני ראש הממשלה, אני עוד עלול להתבלבל, יש לי פה רשימה כל כך מסודרת של סנטורים וחברי קונגרס, אני עוד תכף אחשוב שאני צריך לקרוא להם כאן לדבר, אבל אני אשתדל להיצמד – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זה יהיה דיון ארוך מאוד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – אני אשתדל להיצמד לרשימה הנכונה. אני מזמין את ראש הממשלה החלופי ושר הביטחון חבר הכנסת בני גנץ. בבקשה. << דובר >> שר הביטחון בנימין גנץ: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, היום, בפעם השנייה בתוך חודש, והרביעית בסך הכול בתולדות מדינת ישראל, תצביע כנסת ישראל בעד הסכם נורמליזציה ושלום עם מדינה ערבית נוספת, והפעם בחריין. חלום שאך לפני זמן קצר נראה רחוק הופך למציאות מזרח תיכונית חדשה. המקורות מצווים לנו: "נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו". כאזרח ישראלי, אני מקפיד על כל המשפט הזה. כאיש צבא במשך כמעט 40 שנים מחיי רדפתי אחרי מחבלים ואויבים, והיום אני גא, כשר הביטחון, לצד המשך קיום המאמץ הביטחוני, לרדוף באותה הנחישות אחר השלום ואחר השותפות. אני מבקש לברך אותך, ראש הממשלה, ואת שותפינו מבחריין, בהובלתו של המלך חמד בן עיסא אאל ח'ליפה, על כך שהכנסתם אותנו לנתיב של שלום, נורמליזציה ושגשוג. אני מצפה כעת, משנפרצה הדרך בצורה חשאית, שיוטל על משרד החוץ לרכז את עבודת משרדי הממשלה, כדי להרחיב את מערכת הקשרים שבין המדינות בתחומים השונים. לנורמליזציה המבורכת עם בחריין, שהפכה אט-אט ממדינה רחוקה וזרה לשכנה ולשותפה פוטנציאלית, אחראי גם נשיא ארצות הברית הנוכחי, דונלד טראמפ, שידע לזהות את המסלול הנכון ולהוליך אותנו, הישראלים, ביחד עם שכנינו מבחריין, מאיחוד האמירויות ומסודאן להבנות היסטוריות. בעוד שבעבר הציר לעולם הערבי היה חסום לנו על ידי הפלסטינים, היום הציר לשלום אזורי עובר דרך ישראל. במקום מסלול התנגשות עם העולם הערבי ועם מדינות רבות נוספות, אנחנו מצויים במסלול של שותפות עם כוחות מתונים מול מבקשי רעתנו, ובראשם איראן. במקום סיפוח חד-צדדי, שהיה מחליש אותנו מול הקיצוניים שבאויבנו, אנחנו מציינים היום ברית שמחזקת את ביטחוננו. אין לי שום ספק שהנשיא ג'ו ביידן – הנשיא הנבחר ג'ו ביידן – ידיד גדול של ישראל, שפועל כבר עשרות שנים למענה, ימשיך לקדם את התהליכים האלה באזור ומעבר לו. אני מבקש לנצל את ההזדמנות לשוב ולברך את הנשיא הנבחר ביידן על היבחרו, על הדרך שעשה, על האמונה באחדות העם האמריקני והכבוד שבו הוא נוהג באזרחי ארצות הברית והכבוד שבו הוא נוהג בכל אדם. אני בטוח שתחת הנהגתו הממשל האמריקני ימשיך להוביל להסכמים נוספים, ושישראל תמיד תהיה חלק בכל תהליך מייצב במזרח התיכון. אני קורא למדינות נוספות באזור בברית המתונים, ובראשן ערב הסעודית, לקדם את האינטרסים ולקדם את היחסים עם מדינת ישראל. הרחבת ברית המתונים מאפשרת מנוף של עוצמה מאוחדת – צבאית, מדינית וכלכלית – מול מי שמבקשים לפרוץ את הסכר שמחזיק את האזור על מי מנוחות. היא מגדילה את היכולת להגיע להישגים דיפלומטיים מול הקיצוניים, ובראשם איראן. הסכמי אברהם, כמו שאמרת, ראש הממשלה, יכולים להתרחב למדינות נוספות באזור, אך לא פחות חשוב מכך, עליהם לחלחל גם לשכנינו הקרובים, הפלסטינים. לצערי, ההנהגה הפלסטינית כולה לא השכילה להבין שהגיעה העת לאפסן את התירוצים, לחזור לשולחן המשא ומתן והתיאום הביטחוני והאזרחי ולעבוד ביחד על מציאת פתרונות; לזנוח אשליות מדיניות ולפעול ליצירת מציאות אחרת, טובה יותר, לשני העמים. אני קורא לאבו מאזן ולהנהגה הפלסטינית: אם לא בעבורכם, עשו זאת בעבור ילדיכם. גם אם לכם קל יותר להתבצר בעבר – להתבצר בעבר של איבה – להם, דור העתיד, מגיע עתיד של שלום ורווחה. הם מסתכלים החוצה ורואים היטב את העולם. יש מגוון אופציות על השולחן, ובהובלת ארצות הברית, ביחד עם סיוע ממדינות האזור, אפשר לשנות את המציאות. פשוט צריך להבין שאין אפשרות אחרת, אלא צריך לחיות זה לצד זה, האחד לצד האחר. אם צריך – אז אפשר, ואם אפשר – זה הופך לחובה מוסרית ולאומית. זוהי גם השעה להדק את הקשרים שלנו עם בעלי בריתנו בירדן ובמצרים, שהשלום היציב איתם צריך לצמוח משלום שקט של אמיצים לשלום פעיל שכולל יותר שיתופי פעולה כלכליים, תיירותיים, מדעיים וחקלאיים; שלום בין עמים, שלום בין אנשים. מגפת הקורונה מכה בעולם, וזהו גם הזמן להתאחד, לרתום את מיטב הכוחות האנושיים, להשקיע מאמץ בהצלת חיים. אדוני ראש הממשלה, אנחנו מדברים פה גבוהה-גבוהה על השלום עם מדינות באזורנו. הגיע הזמן שנדבר גם על השלום בתוכנו. אזרחי ישראל צופים בנו. הם מבקשים ממשלה שתעשה שלום בבית. הם רוצים ממשלה מתפקדת שתשרת אותם במשבר הקשה ביותר שפקד אותנו בעשורים האחרונים, ממשלה שיש בה בעלי תפקידים קבועים, שיש בה תוכנית כלכלית ארוכת טווח, שעובדים בה ביחד. אתה יודע היטב שהושטתי לך יד למרות קשיים רבים. עשיתי זאת למען המלחמה בקורונה וכדי להימנע מסכנה של מלחמת אחים. אני חברתי אליך כשותף במאבק למען חייהם, בריאותם ופרנסתם של אזרחי ישראל, ולא כאל שותף לפשע כלכלי וחברתי נגדם. אני ואתה יודעים היטב שבאוצר כבר קיים תקציב כמעט מוכן לשנת 2021, ואני לא אתן יד למנוע אותו. שנינו יודעים ששעון החול אוזל. בידך למנוע את האסון הכלכלי והחברתי ולעשות את הדבר הנכון למען אזרחי ישראל. בנושא הזה לא יהיה גורם חיצוני שיכווין אותך. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר החוץ גבי אשכנזי, בבקשה. << דובר >> שר החוץ גבי אשכנזי: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, ראש הממשלה החליפי, חבריי השרים והשרות, חברות וחברי הכנסת, מכובדיי כולם, הסכם השלום עם ממלכת בחריין שאנו מביאים לכנסת היום הוא אבן דרך נוספת בדרך להרחבת מעגל השלום, וכן לנורמליזציה באזור כולו. הסכמים אלו עם איחוד האמירויות, בחריין וסודאן הביאו לפתיחת חלון של הזדמנויות למדינות רבות באזור שמבקשות בתקופה זו להצטרף למעגל השלום והנורמליזציה ולשינוי האווירה והשיח המתחולל באזורנו. מדינות שעד לא מזמן סירבו להכיר ולהכריז על ירושלים כבירת מדינת ישראל מבקשות לחזק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, לחזק קשרי כלכלה ומסחר ואף שוקלות להעביר שגרירויות לירושלים. שתי דוגמאות מהשבוע האחרון: לפני כמה ימים, בשיחתי עם שר החוץ של הרפובליקה הדומיניקנית, הוא עדכן אותי כי הרפובליקה הדומיניקנית שוקלת ברצינות להעביר את השגרירות שלה לירושלים בגלל הסכמי אברהם. לפני שבוע בדיוק ביקר כאן שר החוץ של מלאווי, אצלי במשרד, והוא הכריז כי בכוונת מלאווי להיות המדינה האפריקאית הראשונה שתקים שגרירות בבירתנו. אני מאמין שבקרוב נראה מדינות נוספות מצטרפות למאמץ הזה של ההכרה בירושלים כבירת ישראל. יש שינוי. מעגל הנורמליזציה לא פוסק רק בהכרה הפורמלית ובבניית שגרירויות. הסכם הנורמליזציה הזה פתח חלון של הזדמנות אדירה לפיתוח ולקידום שיתופי פעולה כלכליים ומסחריים, ובעלי היקף רחב ותרומה אדירה, אני אומר לכם, לכלכלה הישראלית, יחסים של שותפות בתחומי הכלכלה, הביטחון, התחבורה, הבריאות, הטכנולוגיה, התיירות, החקלאות, החדשנות – פוטנציאל לשינוי עתידנו ללא היכר. משרד החוץ עוסק היום בחיבור בין גורמים רשמיים ופרטיים בישראל אל מול מדינות המפרץ. רק בשלושת החודשים האחרונים, מאז החתימה על ההסכמים, חיבר המשרד בצורה כזאת או אחרת למעלה מ-1,000 חברות ישראליות לחברות במפרץ. ביקורים הם עניין יום-יומי. דוגמאות: בנק ישראל, בפעם השנייה, יוצא עכשיו עם משלחת של 150 אנשי עסקים. בית חולים שיבא, הבורסה לניירות ערך, יהלומים, אירוע אקספו, שצפוי להתקיים בעוד שמונה חודשים, בשנה הבאה – 500 חברות ישראליות משתתפות, וכנראה המספר יגדל; מקום מרכזי, חשיפה ל-25 מיליון מבקרים – הכול לאור השמש; שינוי והזדמנויות עסקיות יוצאות דופן לחברות ישראליות נוספות. המהלך הזה לא היה קורם עור וגידים ללא ההובלה של בת-בריתנו ארצות הברית. הערכתי הרבה למובילי התהליך והמהלך: לראש הממשלה בנימין נתניהו, לידידנו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, לצוות המקצועי ג'ארד קושנר, ברקוביץ', למזכיר המדינה מייק פומפאו ולאחרים. אני בטוח שהשותפות הזאת תימשך גם עם הממשל הבא, ואנחנו מצפים להמשיך ולעבוד יחד עם הממשל האמריקני ללא הפסק למען חיזוק היציבות, הביטחון והשלום במזרח התיכון, בשיתוף פעולה. חייבים להודות גם למלך בחריין חמד בן עיסא אאל ח'ליפה, ליורש העצר סלמאן בן חמד ולעמיתי שר החוץ, שיגיע בקרוב לביקור בישראל, ד"ר עבד א-לטיף א-זיאני, על המנהיגות והאומץ שבהובלת המהלך לכינון היחסים ועל התרומה שלו באמת לשינוי פני המציאות במזרח התיכון. כאמור, ישנן מחוות שהן מעבר להסכמים חתומים. אני מבקש לברך ולהודות על המחויבות של ממשלת בחריין למאבק באנטישמיות. ראש הממשלה הזכיר את היחס שלהם לקהילה היהודית. מי שלא ראה את בית הכנסת הגדול ולא דיבר עם אנשי הקהילה – ואגב, חלק מהקהילה היהודית הם בתפקידים בכירים – ובכירות – בממשל במנאמה. זוהי מחווה אמיתית של סובלנות, חברות ושל שיתוף פעולה בין שנינו. בחודשים האחרונים משרד החוץ מוביל למימוש מהיר ומלא של ההסכמים, וישנם כאלה. אני רוצה לדווח לכנסת שיש למעלה מ-40 הסכמים עד עכשיו וכנראה יהיו יותר, חלקם נחתמו וחלקם בדרך לחתימה, ומתוכם שבעה הסכמים מול בחריין – הסכמים בתחום יחסי החוץ, תעופה, אשרות, חקלאות, בנקאות, כלכלה, תקשורת ועוד. אין דוגמה טובה מזאת להוכיח את החשיבות של ההסכמים ושל הנורמליזציה ואת חלון ההזדמנויות שהם מביאים עימם. באופן אישי חשוב לי להודות לאנשים שבדרך כלל שוכחים אותם בצד הדרך, אנשי משרד החוץ. אפשר להגיד היום שאנשי משרד החוץ בשתי המדינות האלה, לאורך זמן, שנים רבות, פעלו במסירות למעלה משני עשורים להקמת התשתית שחלק מההסכמים האלה נשענים עליה – פעילות שחלקה חסויה והיום חלקה הפכה לגלויה; פעילות שבאה כעת לידי ביטוי, עם החתימה על כל הסכמי הצד הנלווים להסכמי השלום שבינינו. תודה להם על פעילות דיפלומטית של שנים לקידום יחסים בין-לאומיים ולעיצובו של העתיד כאן. תודה להם על שנים רבות של התמדה ועשייה פורייה, וכמובן תודה על תוצאותיה. מכובדיי, עידן חדש לפנינו, עידן שהשתנה בארבעת החודשים האחרונים – עידן של שיח אחר, של שלום, נורמליזציה, שיתופי פעולה; דרך חדשה שבה ישנו קו מחבר בין מדינות המזרח התיכון – קו של סחר, של תיירות, של תחבורה, של שותפות ושל יחסים בין אדם לאדם, בין חברה לחברה, בין עסק לעסק, לא רק בין הממשלים. זהו שלום עם פוטנציאל גדול להיות שלום חם. זו הזדמנות לקרוא לפלסטינים להצטרף לשיח הזה, לדרך הזאת שאנחנו מתחילים להתוות. זהו הזמן לשיח של אחדות ויצירת שלום אמיתי וכן, ללא תנאים מוקדמים. אני מבקש להודות שוב לכל מי שתרם למימוש ההסכם, ומבטיח שמשרד החוץ ימשיך ויפעל למימוש מהיר, מלא, של החזון הזה שקורם כאן עור וגידים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השרה פנינה תמנו, בבקשה. << דובר >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה, ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון, שרים נכבדים, חברי כנסת וחברות כנסת יקרות ויקרים, הלל הזקן היה אומר: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום", כסימן דרך לתלמידים רבים שלא להפסיק לחתור לשלום, מתוך אהבה, מתוך אמונה בשלום שהיא טובה יותר מלרדוף אחר מלחמות עבור כל בני האדם באשר הם על פני האדמה. אנחנו עומדים כאן כחודש ימים לאחר שאישרנו בכנסת ישראל את הסכמי אברהם לשלום עם איחוד האמירויות, ועכשיו מאשרים בשמחה את הסכם השלום עם ממלכת בחריין וזוכים למימוש תקוות השלום למדינתנו ולמדינות ערב. בתוך ימים טרופים שבהם מתמודדת האנושות עם מגפת הקורונה, שלא ידענו כמותה, זוהי תזכורת לכולנו שיש מלחמות שאנו מנהלים ולא בהכרח בחרנו בהן, שהן נכפו עלינו, כמו נגיף הקורונה, אך יש מלחמות בין בני אדם, בין מדינות, ויש בחירה בשלום וביחסי ידידות שאנו בוחרים כבני האדם, כעמים וכמנהיגים. זה מתחיל, כפי שאמר הלל הזקן, בלרדוף שלום, בלייחל לו ואף פעם לא לוותר. ועם הבאת ההסכם לאישורנו היום, אני רוצה לברך את ממלכת בחריין על שעשתה צעד אמיץ, שייזכר בספרי ההיסטוריה של אלה שבחרו בטוב, בקירוב לבבות בין העמים, בכבוד לדתות, בשלום בין בני האדם; לברך אותך, ראש הממשלה נתניהו, על כינון ההסכם, על הצעדים החשובים שבהם מצטרפות יותר מדינות ערביות להכיר בנו, בישראל, כמי שפניה לשלום וידידות ולא למלחמות ואיבה; להודות לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על ההזדמנות ועל הגשר שבנה בין העמים, על החתירה להסכם עד הבאתו לידי מימוש; לשלוח לארצות הברית ולנשיא הנבחר ג'ו ביידן ולסגניתו קמלה האריס – אישה פורצת דרך ומעוררת השראה – ברכה והצלחה. אני גם מצטרפת לברכות של שר החוץ חברי וידידי גבי אשכנזי, שבירך את עובדי משרד החוץ על התשתית שהניחו ועל התשתית שיניחו, העובדים כל העת כדי לכונן את היחסים. בהזדמנות זו אני גם רוצה לחלוק איתכם ולספר סיפור בין האישי לפוליטי. לפני שבע שנים בדיוק, בחודש נובמבר 2013, יצאה משלחת מכנסת ישראל של חברות כנסת דאז ומזכירת הכנסת ירדנה מלר, שהתלוותה אלינו, להשתתף בכנס בין-לאומי של מנהיגות מכל רחבי העולם. הייתה לי הזכות לייצג את הבית הזה ולהיות חלק מהמשלחת הישראלית. הגענו בהתרגשות לכנס, שבו השתתפו אז מנהיגות מכל העולם – מאירופה, מארצות הברית, מאפריקה, מהמזרח התיכון וממגוון מדינות. בשלב מסוים, בין מושב למושב, בין שיחת היכרות אחת לאחרת עם חברות פרלמנטים בעולם, פגשתי שתי חברות פרלמנט, כמדומני מבחריין, עוטות חיג'אב ולבושות בלבוש מסורתי. פתחתי איתן בשיחה קצרה, שהייתה מרתקת, שיחה בין נשות פרלמנט שמהר מאוד הובילה את השתיים לשאול אותי מהיכן אני. הן לא שיערו שאני מישראל. כמובן שהצגתי זאת בגאווה, שאני חברת הפרלמנט הישראלי. חיש מהר הבעת הפנים השתנתה, אבל יותר מהכול, קצב המילים השתנה, והאווירה הפכה ליותר חשדנית. עמדנו שם, נשים, בנות אדם, ככל הנראה גם הן אימהות, שבחרו בקריירה ציבורית כדי לשנות, אבל הייתה חומה וירטואלית בינינו, שהיא תרגום של יחסי הניכור שהיו עד היום. באותן הדקות, אני מודה, זה השאיר בי טעם רע, אבל היה חשוב לי להיפרד מהן בתקווה. וכך היה. היום התקווה הזאת מתממשת. זה נהדר לדעת שעכשיו כבר לא תהיה חומה בין מנהיגים אלא גשר בין העמים. זו הירושה הכי טובה שאנחנו יכולים להשאיר לילדינו, ילדי איחוד האמירויות, ילדי בחריין וילדי ישראל, ובקרוב גם ילדי סודאן. א-סלאם עליכום על בחריין. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת עוזי דיין – לא נמצא; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – לא נמצא. חברת הכנסת מיכל וונש, בבקשה. << דובר >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, א-סלאם עליכום, שלום עליכם לכל חברינו בממלכת בחריין. לפני כחודש ציינו יום היסטורי שבו הצבענו "כן" לשלום עם איחוד האמירויות הערביות. היום התהליך ההיסטורי נמשך, ואנו מצביעים "כן" לנורמליזציה עם בחריין. צעד נוסף זה לנרמול היחסים והשאיפה לשלום באזורנו מסמל היפוך של הפרדיגמה ושינוי של שלושת הלאווים של ועידת חרטום לשלושת ה"כנים": כן להכרה, כן להידברות וכן לשלום. סדר הדברים חשוב למימוש ההזדמנות לסיום הסכסוך הישראלי–ערבי ההיסטורי, לקידום קשרים בין אנשים ובין עסקים, וכן לשיתוף פעולה ביטחוני נגד אויבים משותפים. על מנת להגיע לשלום, חיוני להתחיל בהכרה באחר, שרק על בסיסה ניתן לקיים הידברות משמעותית; רק על בסיס הכרה והידברות ניתן להגיע לשלום אמיתי ובר-קיימא. חלק מאותה ההכרה הנדרשת היא ההבנה כי לישראל זכות קיום כמדינה יהודית ודמוקרטית. כך, נוסף להסכם ההיסטורי החליט מוסד ממשלתי רשמי בבחריין לאמץ את הגדרת האנטישמיות הבין-לאומית של הברית הבין-לאומית לזכר השואה IHRA. הגדרת IHRA – שכידוע, אומצה על ידי כ-30 מדינות – כוללת דה-לגיטימציה, דמוניזציה ומוסר מוסר כפול כלפי מדינת ישראל כביטויים של אנטישמיות. חשוב להדגיש שהכרה זו אינה מערכת יחסים חד-סטרית, והיא מחייבת שגם ישראל תכיר בשכנותיה באזור. הסכמי אברהם מראים את החשיבות והפוטנציאל בהכרה בקולות האמיתיים והמתונים של האסלאם והעולם הערבי, אלה המקדמים שלום וסובלנות באיחוד האמירויות, בבחריין ובמדינות נוספות, הראויות לשגשוג האזורי הפוטנציאלי. לעומת זאת, קולות אחרים, המקדמים קיצוניות, עוינות ופילוג, צריכים להיתקל בגינויים, בדחייה ובבידוד גם בזירה הבין-לאומית. הכרה הדדית זו היא המאפשרת הידברות המובילה לשלום ולשגשוג. אל לנו להתעלם מההשפעה החשובה של ידידתנו ארצות הברית על התנעת וקידום התהליך המדובר להכרה ולנורמליזציה. הסכמים אלה מעידים על עוצמתה של שותפות ישראלית-אמריקנית אמיתית ועל הפוטנציאל הגלום בה בכל עת. במיוחד בעת הזאת חשוב לציין ולהדגיש ששותפות ביפרטיזנית זו אינה תלויה במפלגה השולטת בארצות הברית או באדם המוביל אותה. היא מבוססת על ערכי יסוד משותפים, וככזאת, היא מאפשרת ומחייבת להמשיך לפעול יחד עם כל ממשל אמריקני ולקדם את התהליכים שכבר הונעו למען עתיד של שלום ויציבות באזור כולו. לצד שינוי הפרדיגמה כלפי חוץ, המייצרת את ברית המתונים, חיוני ליישם את אותם עקרונות גם בתוך ארצנו. רק על ידי הכרה והידברות נצליח לבנות מחדש את הברית בינינו. בכך נממש את הפוטנציאל הגלום ברגע ההיסטורי הזה גם כלפי פנים: כן להכרה, כן להידברות וכן לשלום. כן לברית המתונים גם בינינו. כפי שאמר אחד הקולות החשובים ביותר של דורנו, הרב לורד ג'ונתן זקס – שנפטר ממש לפני יומיים, ומורשתו ללא ספק תמשיך להדהד, כמי שידע לגשר בין הפרטיקולרי לאוניברסלי, שהשכיל לחבר ולא לפלג – השלום במובן היהודי לא יבוא כאשר כל העמים ייכבשו או כאשר ימירו את דתם אלא כאשר תחת חופת הקודש של אלוקים אומות ואמונות שונות יפנו מקום זו לזו. זוהי משמעותם של הסכמי אברהם בעבור כל בני ובנות אברהם. ברגע היסטורי זה, לנס שהיא מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית חשוב להפנים את עוצמת שינוי הפרדיגמה ולהפנים את מלוא המשמעות של ההיפוך משלושת הלאווים לשלושת ה"כנים": כן להכרה, כן להידברות וכן לשלום עם שכנינו באזור, וגם פנימה, בתוך גבולות ארצנו. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השרה אורית פרקש הכהן, ואחריה – השר אמיר אוחנה. << דובר >> שרת התיירות אורית פרקש הכהן: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, אתמול הייתה לי הזכות להשתתף בפאנל היסטורי בכנס התיירות השני בגודלו בעולם, ה-WTM, שבדרך כלל מתקיים בלונדון והשנה התקיים באופן וירטואלי בהנחיית CNN. השתתפתי באירוע כשרת התיירות של מדינת ישראל, בפאנל היסטורי לצד שר התיירות של איחוד האמירויות אחמד אל-פלאסי ושר התיירות של בחריין זיאד אל-זיאני. כולנו הרגשנו את משק כנפי ההיסטוריה במהלך הפאנל הזה והשיחה. אפילו המנחה מ-CNN עצר מדי פעם את השיחה ואמר: וואו, איזה שיח היסטורי. זה לא דבר רגיל, לא במזרח התיכון ובאזור שאנחנו מדברים עליו. הדיבור היה על כך שממשלות חותמות על הסכמים אבל אנשים הם שעושים את השלום. דיברנו על הסכמי שיתוף הפעולה המתהווים, כיצד כל אחד נערך לארח את האחר ולכבד אותו ועל הפוטנציאל הכלכלי הרב, אבל גם איך נערכים לחיבור המרתק הזה – לחיבור של נורמליזציה מלאה בין ישראל לבין מדינות ערביות מוסלמיות שלא היה כמותו בעבר. דיברנו על כיצד התיירות היא שיוצרת חיבור וקשרים בין אנשים ולא רק בין מדינות. שרי התיירות שישבו איתי בפאנל דיברו על היערכות של פרטים, על ההסעדה, על כך שהם יהיו עסוקים בכך שאוכל כשר יקבל את פני התיירים הישראלים שירצו בזה. אני דיברתי על יצירת חבילות שיווק משותף של ביקורים משולבים בירושלים ובבחריין, להציע לתיירים מהעולם סיורים בתל אביב ובאבו דאבי, לייצר ערך כלכלי נוסף למשמעות של התיירות הכלכלית באזור. דיברנו על זה גם יחד, יושב-ראש הכנסת, כשעשיתי איתך שיחה בקשר לעבר שלך כשר התיירות. הוספתי ואמרתי שגם אנחנו נצטרך להיערך וללמוד איך לקלוט תיירות ממדינות המפרץ, החל מהבדיקות בנתב"ג ועד למידת הצרכים של אוכל חלאל, שמאפיין אורחים ממדינות מוסלמיות. כל כמה זמן עצרתי משטף הפאנל, שהיה ארוך – הוא התקיים כמעט שעה שלמה – והרגשתי את גודל האירוע. הדיבור היה על הפרטים, אבל הרוח הייתה אחת: לכבד את האחר, ללמוד את התרבות האחרת כדי שגם החיבור האנושי בינינו יצליח. בשלב מסוים בפאנל סיפרתי לחבריי השרים שמחר מתקיים טקס חגיגי כאן, בפרלמנט הישראלי, בכנסת ישראל, שבו כולנו צפויים לאשר את הסכם הנורמליזציה עם בחריין, כמו שכבר עשינו עם האמירויות. שר התיירות הבחרייני ביקש שאעביר בשמו מסר לכנסת נכבדה זאת ולעם הישראלי כולו בשם בחריין, ואמר לי: יהיה לי לכבוד אם תעבירי את המסר שלי לפרלמנט הישראלי ולציבור הישראלי. וכך אני עושה: (אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם: כבוד השר אל-זיאני, לעונג רב הוא לי לעמוד כאן בפרלמנט של ישראל ולזכות בכבוד למסור את דבריך לעם בישראל.) ואלו דבריו לכם, חבריי חברי הכנסת, ולכל אזרחי ישראל: (אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם: מדינת בחריין כולה נרגשת לקראת המציאות החדשה הזאת, ואנו בטוחים שהקשרים יעודדו תיירות בשני הכיוונים. כל מי שאני פוגש מבקש: קח אותי איתך במשלחת לישראל. כל מי שאני מדבר איתו – אלו הם דבריו. אנחנו עושים זאת למען השלום והשגשוג. זה מה שמכונן את הכלכלה ונותן לאומות תקווה לצמוח.) והוא הוסיף (אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם: העניין הוא להביא יציבות למדינה שלנו, והדבר יביא גם שגשוג. האינטרס שלנו הוא לפתח את התיירות בבחריין ולפעול עם עמיתינו בישראל, ואנו מקווים שיהיו לנו טיסות ישירות כבר בשנה הבאה. הפוטנציאל רב, ושני הצדדים יפעלו לממש אותו.) לסיום הוא אמר משפט מאוד מעניין: (אומרת באנגלית: המהירות שבה הדבר נעשה מדהימה: נדרשו 25 שנה לכונן שלום עם מצרים ועם ירדן ושלושה חודשים נוספים לשתי מדינות נוספות. זו הצלחה כבירה.) גם האמירתי, שמגיע ממדינה מאוד מיוחדת בכך שרוב התושבים שלה הם בכלל לא תושבי האמירויות אלא תושבים זרים, סיפר שהאמירויות מהווה סיר היתוך – melting pot – מבחינה מדינית, ודיבר על כך שתוספת של תיירות ישראלית ושותפות ישראלית יוסיפו טעם מיוחד מאוד לסיר ההיתוך הזה. היכולת הזאת לקבל את האחר היא רכיב חשוב בהכנות שלנו לקליטת התיירות ממדינות המפרץ וממדינות מוסלמיות נוספות. פה אני חייבת להגיד מילה שלא קשורה ובכל זאת קשורה לאירוע. אני חושבת בימים אלה שיש לנו מה ללמוד מהדברים האלה של שכנינו הישנים וחברינו החדשים מהאמירויות ומבחריין. רק אתמול קרה כאן דבר שלא היה צריך לקרות בכנסת ישראל: הצעת חוק שנועדה לתת מענה אדיר לכל תושבי העיר אילת ולאלפי המשפחות המתפרנסות מעולם התיירות בים המלח נפלה כאן בכנסת באופן מיותר לחלוטין. שיקולים פוליטיים, פופוליסטיים וסקטוריאליים פגעו בכל הציבור והורידו לטמיון יוזמה ממשלתית מאוזנת, בעלת מעוף ורצון טוב לעבוד למען אזרחי ישראל. ולמה? בגלל מלחמת כוח פוליטית של תיקונים חסרי חשיבות לרעיון הגדול והמסדר של הצעת החוק החשובה הזאת מטעם הממשלה. ולמה? בגלל שנציגי הקואליציה שאני חברה בה לא תמכו בהצבעה, כדי לנסות להכריח את שר הבריאות להכניס רעיון של תעודת מחלים שתקל על אוכלוסיות סקטוריאליות, שתקל על הישיבות, שתעשה דברים שבכלל לא קשורים להצעת החוק הזאת, וכולנו משלמים את המחיר: תושבי העיר אילת, ענף המלונאות והתיירות כולו. אז אני רוצה להגיד דווקא במעמד הזה שיש לנו הרבה מה ללמוד משכנינו באמירויות ובבחריין על כיבוד האחר. בלי לחשוב על האחר לא נצליח לנהל את המלחמה במגפה הזאת. לא ייתכן שמעשים כאלה של שיקולים של סקטור אחד על חשבון האחר מתקיימים בתקופה כזאת. אנחנו צריכים אחדות. אנחנו צריכים ערבות הדדית. זה מה שמדינות האזור רואות בנו, זה מה שאנחנו אמורים להיות. זהו החוזק שישראל מקרינה כלפי חוץ, אבל בפנים נכשלת לעשות את זה. אני מצפה שכבר השבוע הצעת החוק הזאת תאושר בבית הזה, בלי לפרום את כל העקרונות הבריאותיים שהממשלה מנסה לנהל בסיטואציה כל כך מורכבת. בואו נכבד את החלקים השונים שמרכיבים אותנו. בואו נפעל למען כלל אזרחי ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה לשרת התיירות. אנחנו איתך בחוקים של אילת, את יודעת. השר לביטחון פנים אמיר אוחנה. לכל דובר יש ארבע דקות. << דובר >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי השר, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שהולכות ומתמעטות מדינות ערב שאיתן אין לנו הסכמי שלום, וכך היום הזה, שהוא בהחלט יום היסטורי וחגיגי, נראה כמו עוד יום שלישי שגרתי בכנסת – בדיון שאיננו מספיק מרובה משתתפים, לדעתי. כולם מדברים על שלום, אבל מעטים זכו לעשות שלום. במשך שנים כמעט התרגלנו לכך שהסכמי שלום אשר הציעו גן עדן של ממש לגרועים שבאויבינו הפכו גיהינום של ממש בעבורנו. כולם דיברו על שלום, אבל אף אחד לא דיבר על הצדק, או שמא נכון לומר האי-צדק שממנו סבלו הקורבנות הרבים ובני משפחותיהם ואנחנו – שהוטעינו לחשוב שאם רק נסכים למסור חבלי מולדת יקרים מפז, את האדמה שעליה נוצרנו כעם ובה נשמעה לראשונה השפה העברית; שאם רק נמסור את האדמה הזאת, שהיא עברית כבר אלפי שנים, לאלה שהתיישבו בה במשך עשרות שנים, שעה שהוגלינו מארצנו בכוח הזרוע והאלימות, נזכה לשלום. והינה, אנו לומדים שגם אם קשה, אפשר גם אחרת. יש לפנינו הסכם שלום המצטרף להסכמי שלום שאינם נטולי סיכונים. אי-אפשר עדיין לסגור את צה"ל, אבל גם אם יהיה זה שלום עם אצבעות כרוכות על ההדק – כמאמר השיר – ולא רק הדק הרובה כבעבר אלא הדק מטפורי של מודיעין, של סייבר, של טכנולוגיה, של הייטק, של עוצמה כלכלית – גם אם כך, זה הוא עדיין שלום. הדיון הזה בתאריך הלועזי של היום, 10 בנובמבר, נושא בחובו משמעות סמלית. היום לפני 82 שנים התעוררו יהודי גרמניה ואוסטריה לבוקר שאחרי ליל הבדולח – אחד מסמלי המחיר הכבד ששילם עמנו כשלא הייתה לו מדינה. 37 שנים בלבד לאחר מכן העולם עמד מבויש אל מול נאומו של הנשיא השישי של מדינת ישראל, הנשיא חיים הרצוג, זכרו לברכה, אשר בהיותו שגריר ישראל באו"ם קרע מעל לדוכן את נוסח ההחלטה שהשוותה את הציונות לגזענות. לא רק שהציונות איננה גזענות – הציונות היא התשובה האחת והיחידה לגזענות שממנה סבל עמנו אלפיים שנה, כאשר הורחק מארצו שלו, אלפיים שנה של הישרדות מפרעות ופוגרומים, אסון ושואה. 37 שנים, שהן כהרף עין היסטורי, אבל איזה הבדל בין אלפיים שנות גלות לבין תקומה נצחית; יום אחד בלוח השנה שמשקף הבדל תהומי בין מה שהיה לבין מה שהווה. והיום, היום אנו עוסקים במה שיהיה, הודות לראש הממשלה ולנשיא טראמפ, אשר תודתו העמוקה והנצחית של עמנו נשואה אליו היום מן הבית הזה. היום אנו קורעים מעל הדוכן הזה עוד קרע בתקוותו של אויב המייחל למדינת ישראל ליל בדולח גרעיני. באחד משירי השלום – והם כה רבים, ומבטאים משאת נפש בתרבות היהודית ובתרבות העברית – אנו מצווים: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. ובכן, הבאנו את היום. בני אברהם כורתים ביניהם שלום אמת – נטול קורבנות, נטול נסיגות והריסות – ומזמינים את כל אחיהם לעידן של שלום, שגשוג ואחווה בין העמים. וכולנו מבינים: ההסכם עם אחינו מאיחוד האמירויות וההסכם עם בחריין שאותו אנו נקראים לאשר עתה הם רק ההתחלה. הציבור בישראל יודע – חשוב לסיים את מה שהתחלנו בו. לסיום, מבקש אני להצטרף לדברי ראש הקהילה היהודית בבחריין, הרב איברהים דאוד נונו, ולהודות מכאן למלך בחריין, חמד בן עיסא אאל ח'ליפה, על חזונו לשלום. תודה למלך; תודה עמוקה לראש הממשלה, ששמו יהיה חקוק לנצח על דפי דברי ימי עמנו כמכונן השלום במזרח התיכון; תודה לידיד הנצח של מדינת ישראל נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ ולממשל האמריקני. ותודה מתמדת ליושב במרומים, אשר נענה לתפילתנו, נתן עוז לעמו ובירך את עמו בשלום. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה השר לביטחון פנים. הדובר הבא, וליד טאהא – לא פה; הדובר אחריו, ג'אבר עסאקלה – גם לא נמצא. הדובר הבא – חבר הכנסת אראל קלנר. חבר הכנסת אריאל קלנר, יש לך ארבע דקות, ואני מבקשת ממי שכן שומע: נא לנסות להקפיד על זמנים, כדי שנוכל – – – << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אני לא מקבל את הזמנים של אלה שלא באו? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> לא, לא. אז זהו, שלא. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, כמעט התרגלנו, אבל אני שוב מתרגש. כמי שנאמן לחזון הציוני, אני מתרגש; כיהודי שנאמן למורשת אבותיו, אני מתרגש – אני מתרגש מכך שהמילה "שלום" חוזרת למשמעותה המקורית, שלום מלשון שלמות. הברכה על השלום אצלנו היא תמיד בסוף התפילות והברכות. פעם אמרו שכדי להגיע לשלום, צריך לוותר על החלומות שלנו. לא לוותר על החלומות צריך כי אם להגשים אותם. זהו השלום עם האמירויות, זהו השלום עם בחריין: לא שלום מתוך ויתורים – ויתור על אינטרסים ועל ערכים לאומיים, ויתור על חבלי מולדת, ויתור על שותפים ובעלי ברית – אלא שלום מתוך עוצמה, שלום מתוך נאמנות לחלום. ב-10 בנובמבר 1975 הובילו מדינות ערב לקבלתה של החלטה 3379 בעצרת האו"ם, שקבעה כי ציונות היא גזענות. בין היוזמות היו, גברתי היושבת-ראש, בחריין ואיחוד האמירויות. על בסיס החלטה זו התכנסה בשנת 2001 בדרבן שבאפריקה – שוב בחסות קואליציה ערבית רחבה – הוועידה העולמית של האו"ם כנגד גזענות, שהוקדשה כולה לגינויה של ישראל ולהשקת קמפיין הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. אך היום אפשר להכריז: מהפך. אותן מדינות שהכריזו מלחמת חורמה כנגד העם היושב בציון כעת מחזרות אחר פתחיו מתוך הכרה בעוצמתו. חרטום, העיר אשר בה הוכרזו שלושת הלאווים הידועים, האוסרים אפילו קשרים שבמחתרת עם המדינה היהודית – המדינה הזאת יצאה זה מכבר בהכרזה ברוב עם על יחסים רשמיים ופומביים עם מדינת ישראל. המציאות הזאת שבה העולם הערבי לומד להכיר במדינת ישראל ולהשלים איתה היא-היא ההוכחה שנאמנות לחזון הציוני מנצחת, גם אם בזמן מסוים היו כאלה שקראו עליו תיגר. אולם זה לא קרה בגלל ניסים. שלום אמת הוא אף פעם לא נס אלא תוצאה של גישה הגיונית למציאות. מי שחלש, מי שנכנע לסחטנות, אין סיבה לעשות איתו שלום. מי שחזק, יציב, אמין – עליו ניתן לסמוך בעת צרה ואיתו עושים שלום. מי שאינו נאמן לעצמו, לזהותו, לערכיו ולבעלי בריתו, אין סיבה לעשות איתו שלום. מי שיודע נאמנות מה היא, עליו ניתן לסמוך ברגע האמת ואיתו עושים שלום. צר לי לאכזב את מי שגדל לסיסמאות משיחיות, אך זו האמת של היחסים הבין-לאומיים, לפחות עד ימות המשיח, עד ביאת משיח צדקנו. שלום לא עושים עם אויבים, שלום עושים נגד אויבים; שלום עושים מתוך אינטרסים משותפים; שלום עושים מתוך נאמנות ועוצמה. ואם על נאמנות מדברים, בשם כל עם ישראל ובשם כל תושבי המזרח התיכון כולו אני רוצה להודות מכאן לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, לא רק כי היה נאמן לישראל, אלא בעיקר כי לימד אותנו שנאמנות משתלמות. ארצות הברית הכירה בכך שהדרך לשלום במזרח התיכון לא עוברת דרך הפניית עורף לבעלות ברית, לא באמצעות התחנפות לאויביה הקטנים או הגדולים ובמיוחד לא על חשבון הצדק. היא עוברת דרך נאמנות לידידים, דרך עמדה תקיפה כלפי אויבי האנושות כולה ודרך הכרה בצדק ובמציאות. תודה לך, הנשיא טראמפ, על כך שבימיך המזרח התיכון היה שקט כל כך בעבור כל בני אברהם. קודמיך ניסו להתפאר בפתרון המזרח התיכון, אבל אתה הראשון שהלך בדרך האמיתית לשם כך. הלוואי שלא תהיה האחרון. זה גם המקום כמובן להודות לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו: מתוך נאמנות לדרך הפכת את ישראל לשם דבר. אני רוצה לומר לבני-הפלוגתא שלי משמאל: השמחה שהתפרצה במחוזות מסוימים בשמאל לאידו של טראמפ היא שמלמדת על הכישלון בהשגת שלום, בכך שנכשלתם בלהשיג שלום. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> כמי – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אני יודעת, אבל – – – << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רק מסיים. עוד שני משפטים. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> בסדר. אוקיי. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> מי שלא יודע להיות נאמן לבעלי בריתו, לאלה שעמדו לצד מדינתו, ומתעדף ערכים אחרים על פני הדאגה לחוסנה של מדינתו, לעולם לא יוכל לכרות בריתות ולעשות שלום עם הרחוקים. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> שלום עושים עם הנאמנים. ומשפט אחרון שאני רוצה לומר: יהי רצון שהסכמי השלום הללו יכינו את הדרך להשלמת הברכה לאברהם ולכל בני אברהם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. זה מאוד לא נעים להפסיק את הנאומים האלה באמצע, אבל אתם חייבים לעמוד בזמנים. ארבע דקות – אני חוזרת על זה שוב. תודה רבה, חבר הכנסת קלנר. חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כן, ההסכם הזה הוא מאוד חשוב למדינת ישראל, כמו ההסכמים הקודמים שחתמה הממשלה בחסות ובתמיכת נשיא ארצות הברית טראמפ, ועל כך יש להודות לו. אף אחד – לא משמאל ולא מימין ולא מהמרכז – לא שמח על חילופי השלטון או הביע את דעתו בצורה כזאת או אחרת. אל לנו להתערב בנושאים הפנימיים בארצות הברית. לא זו דרכנו. חובה עלינו לשמור על יחסים תקינים עם שני צידי המתרס, דמוקרטים ורפובליקנים. מבחינתי, מבחינתנו, האומה האמריקנית היא אשר עומדת לצידנו, תומכת בנו וערבה לביטחוננו בארץ הזאת. אלה דבריי על הדברים שנשמעו כאן קודם לכן. אני בהחלט מברך על השלום, ואני אברך גם על כך שיבואו הסכמים חדשים בעתיד. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> לא אתה – – – לא יהיה – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בהחלט מדינת ישראל תהיה שבעת רצון, ופותחת ידיה לכל יד המושטת לשלום, כי עתידנו בארץ הזאת, בסופו של דבר, הוא עם הסכמי שלום עם שכנינו. זה באשר לנושא הזה. אתמול היינו עדים לאחד האירועים המבישים שאירעו בכנסת ישראל. ועדת חוקה, יחד עם חברי הכנסת – ואני השתתפתי בלא מעט ישיבות בנושא אילת כראש השדולה לטובת העיר אילת. היו ויכוחים, היו אי-הסכמות, ובסופו של דבר הגענו למשהו מוסכם, שגם על הממשלה הזאת היה יכול להיות מקובל. רק הוקרא החוק עצמו, וההסתייגות הראשונה הייתה הסתייגות של שר הבריאות, חבר הכנסת יולי אדלשטיין. מה נדהמנו כאשר ההסתייגות לא עברה. מה לעשות – נכשלה. ולהזכיר לכם – בדקתי: חברי כנסת מהקואליציה הצביעו יחד עם האופוזיציה. ניגש חבר הכנסת יולי אדלשטיין אל המיקרופון והודיע כי הממשלה מושכת את החוק. תוספת אחת קטנה שלאופוזיציה או לוועדה לא היה שום שליטה עליה. לממשלה נותרה הזכות הזאת – להכיל "או בכל חלקי הארץ" ובהמשך על פי מה שבחוק הממשלתי הופיע: אילת, אילות ואזור חמי זוהר וים המלח. השינוי היה "או בכל חלקי הארץ". רק לכנסת ישראל יש את הסמכות לפתוח או לסגור – קבינט הקורונה. אינני מבין מה הרתיח, העלה את חמתו של שר הבריאות. אלה שלוש המילים, אין בלתן. לקחתם עיר שלמה כבת ערובה. מלונאים שהזעיקו עובדים, שהכינו את בתי המלון כבר בשבוע שעבר, בזבזו כסף, שילמו כל מיני תשלומים לנושאי הזמנה של פריטי אוכל – הכול ירד לטמיון בגלל אגו. שמעתי אותו ברדיו. רק אגו, כי שלוש המילים האלה, "או בכל אזור אחר", לא מוסיפות כהוא זה. רק לממשלת ישראל ניתן האישור לשנות את הדברים האלה. חבל. אני מאוד מקווה, גברתי, שהחוק שהונח היום יעבור בשלום והעיר אילת תיפתח לנופשים. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. << דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנראה ברשימה המשותפת נעמוד לבד עוד פעם מול הקונסנזוס הישראלי שחוגג היום עוד פעם, על עוד הסכם נורמליזציה עם אחת ממדינות ערב. הרי החגיגה, חגיגת השבט, אסור שאף אחד יפריע לה. לא מקובל שנגיד: אתם טועים, אתם מוליכים שולל. בסופו של דבר, גם אם אתם מתייחסים להסכם הזה כניצחון, אולי כפול – הפעם זה שישראל נעזרת בבעלת ברית, במדינה ערבית, כדי לנגח ולהכות בפלסטינים, כדי להרחיק עוד יותר את השלום עם הפלסטינים, כדי לחזק עוד יותר את המדיניות של ישראל: את הכיבוש, את הרחבת ההתנחלויות, את ההשתלטות המלאה על ירושלים המזרחית והמצור על עזה. כל זה נמשך בעידוד עכשיו ובתמיכה – או בהסכמה, לפחות – של כמה ממדינות ערב. נמשיך ונאמר את האמת, חבריי חברי הכנסת, שיכולה להיות מכאיבה לפעמים, אבל נגיד את זה תמיד. ללא התנאים הללו – ללא סיום הכיבוש ושלום אמיתי עם הפלסטינים – לא יהיה שלום. אפילו אם תחתום נורמליזציה עם כל מדינות ערב, זה לא יחולל ולא יבטיח את השלום הפרמננטי שיבטיח את הזכויות הטבעיות של העם הפלסטיני. ישראל רוצה שלום בתנאים שלה, וראש הממשלה אמר את זה: שלום תמורת שלום. מה זאת אומרת שלום תמורת שלום? מה אתם נותנים לבחריין ומה בחריין נותנת לישראל? הרי לא הייתם במצב של מלחמה. ישראל רוצה שלום ללא מחיר – והמחיר ידוע; רוצה שלום שישרת את האינטרסים שלה, ורוצה עולם ערבי כנוע לישראל – עולם ערבי שלא יתנגד לאף צעד שישראל עושה; עולם ערבי שיפעל למען מטרות ישראל. אוקיי, היא קיבלה עד כה תמיכה ללא שום סייג מנשיא ארצות הברית – לשעבר, אפשר לומר – טראמפ, שעד כה מתעקש שהוא ניצח בבחירות. המדינה הדמוקרטית ביותר, "כאילו", בעולם. ברוח הדברים הללו ישראל גם משליכה על יחסיה כלפי האוכלוסייה הערבית. ישראל רוצה אוכלוסייה ערבית או אזרחים ערבים ללא זהות, אוכלוסייה ערבית ללא שייכות, אוכלוסייה ערבית ללא היסטוריה, ללא עבר, כאילו שנוצרנו ב-48' ואנחנו צריכים להודות למדינת ישראל, כאילו שאין לנו שייכות היסטורית וטבעית שאנחנו לא הילידים באדמה הזאת. כל זה – ישראל או ממשלת ישראל רוצה שנבוא לתבוע את הזכויות שלנו בזחילה, שנתחנן לממשלת ישראל כדי שתפעיל תוכנית כלכלית או שתילחם במגפת הפשיעה והאלימות, שנדרוש את זה, אבל לא, ללא שום תביעה פוליטית, ללא שום שמירה על הזכות הקולקטיבית והאינדיבידואלית של כל אחד לביטחון אישי. זו זכות טבעית לכל אדם לחיות בכבוד, לחיות בביטחון, להתפתח, ללמוד, לקבל שירותי בריאות, ללא שום תנאי ושום התניה פוליטית. נמשיך לדרוש את זה, נמשיך לתבוע את התביעות שלנו, ללא שום ויתור. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת שחאדה. הדובר הבא – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. יש לך ארבע דקות. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שישה ימים דונלד טראמפ הפסיד בבחירות בארצות הברית. הוא כנראה עדיין לא מודה בכך, אולי גם חלק מתומכיו לא יודו בזה, ונראה לי שגם ראש הממשלה נתניהו עוד לא לגמרי הודה בזה, אבל זה כן קרה. תם עידן טראמפ, אבל חשוב מזה להביא לסיום עידן הטראמפיזם ולסלק לגמרי את אותה מורשת של טראמפ. הטראמפיזם הוא קודם כול עסקת המאה. הוא גם הזיות הסיפוח. לכן אני אומר, זה הזמן שלנו כאן, ושל הקהילה הבין-לאומית, להוריד מהפרק באופן סופי את החזון המשיחי הזה של הסיפוח, אשר מנוגד לחוק הבין-לאומי והוא הפרה בוטה של הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני. הטראמפיזם הוא גם העברת השגרירות האמריקנית לירושלים; הוא הכרה ברמת הגולן הכבושה, בניגוד לכל ההסכמים הבין-לאומיים. הטראמפיזם הוא ההתקפה הברוטלית הנמשכת על גופי האו"ם העוסקים בפליטים הפלסטינים. הטראמפיזם זה האלימות הפופוליסטית, שבה התייחס הממשל האמריקני לסוגיה הפלסטינית בארבע השנים האחרונות. עדות בולטת לכך היא גם עכשיו, עם הסכמי הנורמליזציה, שחותרים תחת הדרישה הפלסטינית לחירות ולמדינה עצמאית כתנאי לכל הסכם שלום. סוף עידן הטראמפיזם צריך להוביל להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, ריבונית, בגבולות 67', שירושלים המזרחית בירתה. סוף עידן הטראמפיזם, משמעו צריך להיות שלום צודק ואמיתי בין שתי מדינות דמוקרטיות ועצמאיות, במקום ממשל אמריקני שמנסה לגרום לעם הפלסטיני להתכופף. בארבע שנות טראמפ המקוללות העם הפלסטיני לא התקפל, לא התבטל בפני טראמפ. העם הפלסטיני עמד בגאווה ובאומץ, זקוף קומה, ושמר על המאבק הלאומי לעצמאות ולחירות. אכן, ארבע שנים אחרי, המאבק הפלסטיני ניצח את טראמפ ואת הטראמפיזם. היום נפרד מאיתנו המנהיג הפלסטיני סאיב עריקאת, ואני רוצה לשלוח תנחומים למשפחת עריקאת ולעם הפלסטיני. ד"ר עריקאת היה מנהיג לאומי ואיש שהקדיש את כל חייו לשחרור העם הפלסטיני מכבלי הכיבוש. ידו הייתה מושטת לשלום המתבסס על החלטות האו"ם ועל החוק הבין-לאומי, אבל אתם כאן, בממשלת ישראל, אתם סרבני השלום שדחיתם את ידו המושטת פעם אחר פעם. סאיב עריקאת לא זכה לראות את אותו שלום צודק שלמענו נלחם כל חייו ולא זכה לחיות במדינה הפלסטינית העצמאית המשוחררת מהכיבוש הישראלי, אבל חזון החירות והעצמאות של העם הפלסטיני ימשיך להניע ולאחד את כל העם פלסטיני באשר הוא. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> העם הפלסטיני היה כאן לפני טראמפ ונתניהו ויישאר כאן גם אחרי טראמפ ואחרי נתניהו. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ג'בארין. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; השר יועז הנדל – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – הרגע ראיתי אותו כאן. מישהו ראה אותו? פשוט הרגע הוא היה פה. אנחנו רצים מהר אליו. אתה יכול רגע לראות אם הוא פה? כי הרצנו מהר אליו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> הינה, הוא שם – הגדלת ראש. אתה מוותר? אנחנו ממש – בסדר, אוקיי. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. סליחה, אני עוצרת לרגע. אנחנו רצים, ואנשים לא נמצאים כי הם לא יודעים שהם – אני כן אגיד שמי רוצה לדבר וצופה ומעוניין, זה הזמן להגיע, כי אנחנו רצים ברשימה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> מישהו. 23. חבר הכנסת, יכול מאוד להיות שזה רץ עכשיו – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> בסדר. זה רץ עכשיו עשרה בשנייה, שתדע. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> להתחיל? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> כן. יש לך ארבע דקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קרן – – – מה? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> פספסת את – תחליף עם מישהו, עם חברך. אתה צריך להחליף עם מישהו. כשקוראים – זה הנוהל. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני יכול להתחיל להפעיל את השעון? אוקיי. גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו פה בעוד סצנה מתיאטרון האבסורד מבית היוצר של בנימין נתניהו בהצגה הידועה שנקראת: הסכמי השלום ההיסטריים. הם הסכמי שלום היסטריים כי מדובר בניסיון של דחיפת הקמפיין של טראמפ ברגע שהוא הרגיש – גברתי היושבת-ראש, ככה – אני אתחיל מחדש. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתה תתחיל מחדש, אני מבטיחה לך. יש לנו פה – – – << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אחכה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> מאה אחוז. אני אתן לך את הזמן שלך. כן, גברתי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – תזדרז – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אני אתן באופן יוצא דופן לשלושת הדוברים שנמצאים כאן עכשיו, שקראתי בשמותיהם ולא היו. מבחינת הנוהל זה לא בסדר, אני חורגת מהכלל, אבל זה לא יקרה לבאים, אז כל מי ששומע וכל מי שמעוניין היום לשאת דברים צריך לשבת במליאה ולחכות לתורו. אנחנו לא נחזור אליו אחרי זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה רץ מהר, אין מה לעשות. נו, זה לא בסדר. רצתי, אני בקושי נושם – רץ כל כך מהר. מה, אני אשם ש-20 איש – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> קדימה, הזמן רץ. שנייה, אני מאפסת. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו פה בסצנה השנייה מתיאטרון האבסורד מבית היוצר של בנימין נתניהו, בהצגה הידועה שלו: הסכמי השלום ההיסטריים. הפעם זה הסכם שלום שפג תוקפו לפני שהגיע למליאה. זה היה הסכם שלום שאמור לתמוך בקמפיין של טראמפ ולהחזיר אותו להיות נשיא בארצות הברית. אני מקווה שהוא גם תכנן אחר כך לבנות עליו גם בקמפיין הבחירות של נתניהו. אני מקווה שלהסכם הזה תהיה אותה תוצאה שהביאה לטראמפ הצלחה גדולה בזה שנפטרנו מטראמפ, ואני מקווה שאחריו – מנתניהו. מי שכתבו את ההסכם הזה ועמלו עליו, ברור שהם סובלים מבעיות נפשיות לא קלות בכלל, ובראשן הכחשה. אלה אנשים שמי שקורא את שני העמודים שנמצאים פה לא מבין למה היה בכלל סכסוך בין בחריין לישראל כדי שיהיה צורך בהסכם שלום. אלה אנשים שמנסים להתכחש לכיבוש הפלסטיני ולכל העוולות היומיות שמייצר הכיבוש הישראלי לעם הפלסטיני ולמדינת פלסטין. ההכחשה הזאת, מישהו בהחלט יצטרך להתעורר ממנה באיזשהו שלב, והם יבינו שהם עשו טעות. אבל מה נגיד? אני שמחתי והופתעתי לדעת שאנשים מקשיבים פה לנאומים – אולי לא האנשים פה באולם, אבל מי שהקשיב לנאום על איחוד האמירויות שם לב שיש בעיה עם המילה "תַטְבִּיע", ושם לב שהמילה הייתה בטקסט גם בעברית וגם באנגלית, והתבייש. אני שמח על זה שהם מתביישים במילה הזאת. הייתי שמח אם היו מתביישים בכלל ולא עושים את ההסכמים האלה, אבל הפעם אין נורמליזציה, לא בעברית ולא באנגלית. אני לא יודע למה ראש הממשלה, שעלה פה לדוכן, כעס כשאמרתי לו שפה אין נורמליזציה. כנראה שזה הסכם אחר, כנראה שזה משהו אחר. ברור שאין פה נורמליזציה, לפחות לא בטקסט, וכנראה שזה היה גם הכיוון – שלא תהיה נורמליזציה. אני אסביר גם למה. עכשיו אני אגיד כמה מילים לאנשים שלנו בבחריין: (אומר דברים בשפה הערבית. להלן תרגומם: בני עמנו בבחריין, שלום עליכם. אנו רוחשים לכם את מלוא האהבה, הכבוד וההערכה. יש לנו ביטחון מלא שבני עמנו בבחריין הם נגד הכיבוש הישראלי של פלסטין, נגד ייהוד ירושלים, נגד ייהוד מסגד אל-אקצא, נגד המצור המעוול על רצועת עזה, נגד הגזענות והאפליה נגד בני העם הפלסטיני ונגד כל הסבל שיוצר אותו הכיבוש הישראלי יום-יום נגד בני העם הערבי הפלסטיני על אדמת פלסטין. יש לנו ביטחון מלא בכך שבני עמנו בבחריין לא יסכימו לנרמול היחסים עם הכיבוש ושהם נגד הגזענות הזאת ונגד האפליה הישראלית והיו, עודם ויוסיפו להיות עם העם הערבי הפלסטיני. הסוגיה הפלסטינית הייתה, עודנה ותוסיף להיות בלבבות כל העמים הערביים. יש לנו ביטחון שהעמים האלה לא ינטשו את העם הערבי הפלסטיני, אף שהמנהיגים שלהם עשו כמה טעויות בתקופה היסטורית מסוימת. עמינו הערביים כולם היו, עודם ויוסיפו להיות עם העם הערבי הפלסטיני.) לסיכום, אני אזכיר לכם, לכולם, בעברית: לא יהיה שלום עם הכיבוש ולא תהיה נורמליזציה עם הדיכוי. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אבו שחאדה. אני קוראת לשר התקשורת יועז הנדל. ארבע דקות. << דובר >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר >> תודה רבה. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל. השלום עם בחריין חשוב מאוד. המתנגדים לו אינם אויבי השלום, כפי שקראנו להם פעם, אלא אויבי האינטרס הישראלי, אויבי הנורמליזציה. כאשר מתנגדים להסכם שלום בין מדינת ישראל לשכנותיה, בין העם היושב בציון לבין עמים שיושבים סביבנו, מתנגדים לכל שמץ – לא של שלום, אלא של רוגע, תקווה, חיים משותפים. מי שמתנגד היום להסכם השלום מתנגד בכל ליבו לעתיד טוב יותר, ושלא יספרו שום סיפור אחר. שלום, סלאם, הוא משאת הנפש במזרח התיכון דווקא בגלל שקשה יותר. אבל שלום – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא הסכם שלום. זה הסכם – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אבל שלום – תמיד, תמיד מתנגדי השלום, יש להם הסבר. תמיד מתנגדי הנורמליזציה מוצאים תירוץ למה לא. תמיד אלה שמתנגדים לעתיד טוב יותר מוצאים מילים מכובסות כדי להסביר את הרצון שלהם בפירוד, בבדלנות, לפגוע בדו-קיום, גם אם הם טוענים שהם מדברים בשם ערביי ישראל. ואני אומר לך שלא סוריה ועזה והפלסטינים, או שום תירוץ אחר, יעצרו פה את רכבת השלום. אבל שלום, אני אומר לכם, הוא גם הכרח בתוך הבית, חובה קיומית. חובה לעשות שלום פה, פנימה. וכדי לעשות שלום כזה צריך נכונות לראות את היריב הפוליטי, את המפגין שיוצא נגדך, את הנוטר, את המקלל – לראות את כולם. והאחריות היא קודם כול על ההנהגה, אבל משם – על כל מי שנוגע בחברה הישראלית. אנחנו בדרך לבחירות. אני חושב שרובנו מבינים את זה. מי שבוחר להפר הסכמים, מי שבוחר בחוסר יציבות על פני התמודדות עם הקורונה, מי שמוותר בשם ערך פוליטי על אינטרנט מהיר, סיבים, לפריפריה, לאנשים שזקוקים לזה דווקא בקורונה, ימצא את עצמו בפעם הבאה עם מעט מאוד שותפים פוטנציאליים. אני מאמין בגישת העוצמה – הימין המדיני, ניהול סיכונים שמרני. אני מאמין בדרך ארץ. אני מאמין בכך שאסור לתת לקולות הבדלניים ולקנאים, לא בכנסת ישראל ולא בשום מקום אחר, אפשרות לשותפות פוליטית. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתם הקנאים. אתם הקנאים. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אלה שצועקים, אלה שמתנגדים לכל הסכם שלום – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתם המתנגדים. אתם מבדלים את עצמכם. אתם – – – איזה שטויות אתה מדבר? << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – אלה שתומכים באויבי הנורמליזציה במזרח התיכון, אלה שמריעים לאסד כשהוא טובח בבני עמו, אלה שמקדשים את ערפאת רב המחבלים, אלה שתמיד יודעים להגיד מילה טובה לארגוני טרור, במקום להסתכל פנימה, להסתכל במראה, מי מקדם שלום, מי מקדם זכויות אדם – הם מדברים בשם זכויות והם האנשים שהכי מפירים אותן במזרח התיכון. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ההבדל בינינו הוא שאנחנו מאמינים שכל בני האדם שווים, לא חלק מבני האדם. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אני מאמין בעוצמה, בשלום מתוך עוצמה, בקיר הברזל של ז'בוטינסקי. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא חלק מבני האדם. בשבילנו כל בני האדם שווים, זה ההבדל. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> בניגוד אליך, בניגוד אליך, אני רואה את כולנו – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ההבדל הוא – – – אבל יש לו משמעות. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> בניגוד אליך, אני רואה את כולנו שווים. ילדיי וילדיך שווים. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אבל לי יש זכות למדינת לאום של עם היהודי, ואני לא אגמגם על כך גם אם אתם תדברו על כך עד מחר. לעם היהודי, שהקים בית לאומי בארצו, יש זכות, והזכות הזאת לא תשתנה, ואנחנו לא נזוז מכאן. אנחנו בצוּמוּד, ניצמד לקרקע הזאת. ואתם, בסופו של דבר, מתוך עוצמה, כמו מדינות ערב, תיאלצו להכיר בעובדה הזאת, ויום אחד אתם תתעוררו בבוקר ותגידו – תסתכלו ימינה ושמאלה ותבינו שאתם חיים במקום הכי טוב במזרח התיכון: מקום שבו יש זכויות לכולם – לנשים, ללהט"בים – מה שאין במקומות אחרים; מקום שבו אתה ואני שווים. יש מקום כזה: מדינת ישראל במזרח התיכון. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתה צריך לסיים. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תשעה מיליון – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> ודווקא מתוך תפיסת העוצמה, דווקא מתוך תפיסת העוצמה אנחנו יכולים לעשות הסכמי שלום. ואתם תילחמו עד חורמה בכל היבט של נורמליזציה, בכל סימן של נורמליות, בכל סימן של תקווה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> ויהיו גם פתאים בכנסת ישראל שירצו להפוך אתכם לשותפים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא יהיה כיבוש נורמלי. לא יהיה כיבוש נורמלי. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לא אנחנו. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תצעק כמה שבא לך – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לשר. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – אבל כיבוש נורמלי לא יהיה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> השלום ההוא הוא שלום חיוני. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> יועז, צריך לסיים. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> הטרגדיה היא שאנחנו צריכים גם שלום בתוכנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה, השר יועז הנדל. חבר הכנסת עופר כסיף. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ההסכמים עם איחוד האמירויות, עם בחריין ועם עוד משטרים מפוקפקים, בתיווכו של הגזען המודח טראמפ, הם פסאדה שנועדה להסתיר ולהלבין את תנועת ההתנחלות והכיבוש, הסכמי נשק רוויי דמים וסיפורי אהבה עם משטרים רודניים. יתרה מזו, אלו "הסכמי שלום" בדיוק כפי שכינון היחסים עם ספרד ב-1986 או חידוש היחסים עם ברית המועצות ב-1991 היו הסכמי שלום, וברור שלא היה כך. השימוש השקרי במונח "הסכם שלום" פוליטי מיסודו. הוא מהווה חלק אינטגרלי מפולחן האישיות של הנאשם מבלפור, משל היה "גואל האומה", ומטרתו הסבת תשומת הלב הציבורית מכישלונות הממשלה, ואכן, השגת נורמליזציה – נורמליזציה של פשעי הכיבוש ושל דיכוי העם הפלסטיני. כמה עדויות ממש רק מהחודש האחרון: בחודש אוקטובר, הוא עונת המסיק, דיווחו תחקירני ארגון יש דין על עשר תקיפות אלימות של מוסקים, 12 מקרים של גנבת יבול ועשרה מקרים שבהם הוצתו ונעקרו למעלה מ-500 עצי זית של פלסטינים. גם אני נכחתי במקרה שבו חיילים מנעו ממוסקים פלסטינים להגיע לאדמתם. עזה נמצאת תחת מצור ישראלי 13 שנים. המים שם לא ראויים לשתייה, יש מחסור בפרנסה, במזון, בטיפול רפואי ובתרופות, החשמל שם לא סדיר, תנועת הסחורות מעטה ולא סדירה. לפי ארגון גישה, מספר היוצאים מעזה דרך מעבר ארז, המועט ממילא, התכווץ לכדי פחות מ-3% ממה שהתאפשר קודם. מדובר בכניסה או יציאה של אנשים הזקוקים לטיפול רפואי ולפרנסה. במקום להושיט סיוע הומניטרי למיליוני פלסטינים החיים תחת מצור, ישראל מנצלת את ההזדמנות לדרוך עליהם עוד ולהרוס את חייהם. האסיר הפוליטי מאהר אל-אח'רס, אשר שבוי בידי ישראל בלי שהוצגו בפניו כל חשדות ולא הוגש נגדו כתב אישום, מאושפז עדיין בבית חולים לאחר שביתת רעב בת למעלה מ-100 יום. ישראל מחזיקה מאות פלסטינים בכל רגע נתון בשבי תחת המונח המכובס "מעצר מינהלי", ובהם גם ילדים. השבויים מוחזקים חודשים ולעיתים קרובות גם שנים, כל זאת בלי שהוצגו נגדם כל ראיות. רק ביום שלישי בשבוע שעבר גירשו כוחות הכיבוש הישראליים את קהילת חרבת חומסה אל-פוקא בצפון מזרח בקעת הירדן. כ-100 חיילים הגיעו והרסו 18 אוהלים וצריפים, שאכלסו 74 תושבים, ובהם 41 קטינים. כוחות הכיבוש לא הסתפקו בהרס; הם גם החרימו כלי רכב ומי שתייה ואוכל לצאן ואפילו לוחות סולריים לאספקת חשמל. כך נראה הכיבוש במלוא תפארתו המכוערת. חברי הכנסת, לכל הפשעים שהזכרתי, שאינם אלא טיפה באוקיינוס של התעמרות, לא ישים ההסכם עם בחריין קץ. הוא לא יסיים את הכיבוש וממילא לא יפסיק את האלימות ואת שפיכות הדמים. יתרה מזו, ההסכם יחמיר את פשעי הכיבוש בשל הלגיטימציה שייתן לעצם קיומו. דברי יושב-ראש הכנסת קודם על אודות חלקי מולדת שאינם ניתנים לערעור והמשך השליטה הישראלית שם לנצח אינם אלא דברי הבל ובלע – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> יש לך עשר שניות. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שקנאות משיחית בבסיסם, טרור הכיבוש בהווייתם ואסון מדמם לשכנינו ולנו בעתידם. ברשותך, אני מסיים מייד. גם מיליון הסכמים לא ישנו את העובדה הבסיסית כי שלום צודק ואמיתי מחייב את שחרורו של העם הפלסטיני – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מסיים מייד, ברשותך. בבקשה עוד כמה שניות. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> ממש לא. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – הקמת מדינתו העצמאית והריבונית בכל השטחים שכבשה ישראל ביוני 67' ופתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים בהתאם להחלטות האו"ם. תודה. << יור>> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> יש לך ארבע דקות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חזרתי לפני שעה קלה מבית החולים הדסה. עמדתי לצד משפחתו של חברי סאיב עריקאת, עליו השלום, שנפטר הבוקר. סאיב היה אדם מיוחד. מלבד העובדה שהוא חבר, הוא היה מנהיג אותנטי, נחוש לשרת את בני עמו, נטוע עמוק באמונה שהעניין הפלסטיני הוא עניין צודק והזכויות של העם הפלסטיני חייבות להביא לידי מימוש ההגדרה העצמית, תוך הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בקווי 67' שבירתה ירושלים. הוא פעל רבות כדי לממש את החזון הזה. הוא אינטלקטואל, הוא מנהיג, וצר לי מאוד מאוד. אין ספק שזה אובדן, גם אישי, גם לאומי, ואני מצר מאוד מאוד על האבדה הזאת. צר לי מאוד שהוא לא היה בחיים כדי לשמוע את מה שהוא כל כך רצה לשמוע לפני כמה ימים – את נפילת דונלד טראמפ, שפעל נגד העם הפלסטיני, נגד שלום אמת, היה בוטה נגד הזכויות הלגיטימיות שאמורות להביא לחירות ולעצמאות ולשלום אמת. הוא עמד בפני הטראמפיזם בנחישות, אבל אין ספק שלכתוב "הסתלקותו של דונלד טראמפ" היא בשורה טובה בים של חושך. דונלד טראמפ והטראמפיזם, שאומר שיש בעיה עם האסלאם והמוסלמים, שאסר כניסת מוסלמים, המיזוגני, הפשיסט, שונא האחר, שונא מהגרים, שהציג תוכנית שקוראים לה "תוכנית טראמפ" שמטרתה לגמד את הזכויות של העם הפלסטיני, ואפילו בחלקה יש טרנספר של אזרחים ערבים בוואדי עארה – הזוי, כמו הנשיא המסולק. הזוי. ג'ו ביידן הוא לא אביר החלומות. קרוב לוודאי שיהיו אכזבות מג'ו ביידן, כמו שהיו מברק אובמה, אבל אין ספק שסילוקו של טראמפ באמצעות בחירות הוא אמירה חשובה לעולם, כי עולם בלי טראמפ הוא עולם שפוי יותר והזוי פחות. לגבי ההצעה, יש רק מילים טובות להגיד על העם בבחריין והעם באמירויות. אנחנו רוחשים להם כבוד. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רק רוצה תמיד לשבח את עַם האמירויות ואת העם הבחיירני. הם תמיד היו לצידו של העם הפלסטיני ולצד ירושלים ונגד הכיבוש ובעד זכויות העם הפלסטיני וסוגייתו הצודקת. פה אנו מצביעים נגד הסכמים שמטרתם, מבחינת נתניהו וטראמפ, היא עקיפת הסוגיה הפלסטינית ופגיעה באפשרות להקים מדינה פלסטינית עצמאית. זו העמדה שהייתה ושתהיה.) << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כשאני אומר שאני מסיים, את אמורה לפחות לתת לי לסיים את המשפט. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתה לא אמרת שאתה מסיים. אתה דיברת בערבית, ואני לא מבינה ערבית. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אז תגידי: אני לא מבינה – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתה יודע שאני לא מבינה ערבית. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אימא שלך מצרייה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אבא שלי מצרי, ואני לא מבינה ערבית, והוא דיבר צרפתית במצרים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> צרפתית. ערבית הוא לא דיבר. באלכסנדריה דיברו צרפתית. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> באמת? אבא שלך היה – – – במצרים בלי ערבית? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> מה? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני שואל בשביל להבין: אבא שלך באמת היה מצרי? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אבא שלי נולד במצרים, באלכסנדריה, עלה בגיל חמש, ודיברו בבית רק צרפתית. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אה, גיל חמש. חשבתי שגדל במצרים בלי ערבית. זה קשה. רק פה מוחקים את הערבית, שם מעלים אותה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אבל הם דיברו בצרפתית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – משהו בערבית. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אחרי שסיימנו את העץ המשפחתי שלי, נעבור לחבר הכנסת ישראל אייכלר. ואימא שלי, אגב, אשכנזייה, נולדה על אדמת גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה היא דיברה שם, בגרמניה, מצרית? דיברה מצרית בגרמניה? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> לא. הוריה היו ניצולי שואה במחנה עקורים ואחרי כן הגיעו לארץ. בשביל זה קמה מדינת ישראל – למען העם היהודי. ניצולי השואה הגיעו לכאן. לכן יש לנו מדינה. אנחנו נגן עליה בכל כוחנו ולא ניתן לשום דבר להפריע לביטחון שלה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, יש לך ארבע דקות. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> דרך אגב, גם יהודים שלא עברו את כל זה הם יהודים, והכול בסדר. אנחנו לא מחלקים דברים כאלה. שוויון יש לנו. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה רבה. אני רוצה קודם כול לברך על הסכמי שלום, כי אין כלי מחזיק ברכה יותר מהשלום. ואם אנחנו עומדים פה בדיון על שלום, אני מסכים עם כל אלה שקדמו ואמרו שקודם כול שלום צריך לעשות בתוכנו. בתוכנו זה בין אזרחי הארץ. אני רוצה להזכיר שלפני יותר מ-100 שנים ניסו החרדים בירושלים ליצור הסכמי שלום מול הממלכה ההאשמית, עבדאללה, סבא-רבא של עבדאללה הנוכחי, ואז הכריזו מלחמת חורמה נגד כל הסכמה עם הממלכה ההאשמית בירדן, ואפילו רצחו את ד"ר דה האן בתרפ"ד, ב-1924, על זה שרצה לעשות שלום. הם העדיפו מלחמה בת 100 שנים ובלבד שהחרדים לא יביאו שלום עם מלכי עבר הירדן. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> רצחו אותו משום שהייתה לו ביקורת על הציונות. את זה צריך להגיד. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, בגלל שהוא רצה לעשות שלום, עשה משלחת של שלום, עם המלך עבדאללה. עכשיו כולם מתרפקים על הסכמי השלום עם עמי המדבר הערבי, ואני מברך על כך. אני רוצה לברך את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלמרות כל מה שאומרים עליו, למרות כל מה שהוא עובר, עדיין יש לו כוח ללכת לכל המדבריות ולהשיג הסכמים כאלה. אני דווקא כן רוצה לשבח את הנשיא טראמפ, שבלעדיו לא היה קורה הדבר הזה. אנחנו צריכים להבין פה את האמת. אנחנו יודעים – יושבים פה גם היסטוריונים – שכל העניינים של שלום בין מדיניות זה עניין של אינטרסים. אותן מדינות שעושות שלום עם ישראל – הם פשוט פוחדים מאיראן, ובצדק. לאחר מלחמת לבנון הראשונה נחתם הסכם שלום בין המשטר הנוצרי בראשות הנשיא הנבחר באשיר ג'ומאייל לבין מדינת ישראל, ועוד לא יבש הדיו על ההסכם, ובפיצוץ אדיר נרצח באשיר וההסכם הלך לעולמו. במקומו נבחר אחיו, אמין ג'ומאייל, שהתכחש בכל נפשו להסכם השלום עם מדינת ישראל. ללמדך שהסכמי שלום במזרח התיכון תלויים באינטרסים וכידונים, ולא בגלל אור השלום שנגע למנהיגים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> או שפשוט, כבוד הרב – – – << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זאת הסיבה שההסכם עם מצרים מחזיק מעמד – כי א-סיסי לקח את השלטון והבין שאם יישארו האחים המוסלמים לא יישאר שלום. זאת הסיבה שההסכם עם ירדן מחזיק מעמד. לכן אני חושב שכל אלה שצוהלים על מפלתו של טראמפ – אם הם בצד הפלסטיני אני מבין אותם, אם הם בצד האמריקאי שלא מעניין אותם ישראל אני מבין אותם, אבל אני לא יכול להבין שיהודים בארץ ישראל צוהלים ושמחים על נפילתו של האדם שבלעדיו אף אחד לא היה עושה שלום עם ישראל, כי גם ירדן וגם כולם עושים שלום עם ישראל בגלל שהם צריכים את אמריקה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> האיש – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כבוד הרב, 80% מיהודי ארצות הברית. הוא העלה את האנטישמיות, אדוני. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לקחת מזמני, אבל עופר, בשיחה בצד אספר לך איזה מנהיגים אינם גזעניים בכל ההיסטוריה שאתה מכיר, מברית המועצות ועד מדינות ערב, אז בואו לא נדבר על מוסר. מדברים פה על האינטרס של טראמפ להביא שלום למזרח התיכון, ומגיע לו יישר כוח ותודה רבה על זה. ואני לא יודע עוד מה יקרה עכשיו עם השלום. כולם חוגגים על השלום. כבוד היושבת-ראש, מי יודע מה יהיה. אם ביידן ילך לעשות הסכם עם איראן ויחליש את הסונים, מי יודע מה יהיה עם השלום הזה. לכן, אנחנו צריכים להתפלל לקדוש ברוך הוא שקודם כול יביא שלום עלינו בתוך עם ישראל. שמעתי פה נאומים על שלא נהיה סקטוריאליים וכולם יהיו יחד, ובאותם נאומים ישבו והסיתו נגד הסקטור שלי כגרועים שבאויבנו. אז מי שרוצה לעשות שלום – קודם כול שלום בין יושבי הארץ הזאת; קודם כול שלום בין היהודים, אחר כך שלום עם אזרחי הארץ הערבים ואחרי זה שלום על כל העולם כולו. ועוד פעם יישר כוח לדונלד טראמפ ויישר כוח לבנימין נתניהו. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> עושה שלום במרומיו. תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת משולם נהרי – אינו נוכח. חבר הכנסת יאיר גולן. מי שאינו נוכח לא יוכל לדבר. אני חוזרת על זה בפעם האלף. יש לך ארבע דקות. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, השבוע התרחש אירוע היסטורי, ולא, אני לא מתכוון להסכם הידידות עם בחריין. השבוע הפופוליזם הפסיד והשמאל ניצח. השבוע האמת, ההיגיון, הקדמה, הנאורות, המתינות, היושרה והמדע ניצחו. הפסדו של טראמפ הוכיח לכולנו שבקרב הענקים בין אנשי האתמול לאנשי המחר אנשי המחר ניצחו, כפי שתמיד הם ניצחו, גם אם אחרי מאבק עיקש וממושך. צריך לומר בקול ברור: הפופוליזם, הגזענות והשנאה של טראמפ היו רעים לעולם והיו רעים לארצות הברית והיו רעים לישראל, גם אם פה ושם נעשו דברים חיוביים, כמו ההסכם המובא כאן לאישור. לאור הפסדו של טראמפ צריך לומר את המובן מאליו: יש בעולם טוב ורע. שחיתות זה רע; גזענות זה רע; הסתה זה רע; הרס מוסדות הדמוקרטיה זה רע; שקר זה רע. מי שמשקר, מי שמסית, מי שממנה בכירים לפי רמת ההתרפסות ורמת החנופה, מי שפועל בניגוד לשכל הישר, מי שפועל בניגוד לעקרונות המדעיים, נמצא בצד הלא-נכון של ההיסטוריה, הצד המסוכן של ההיסטוריה. מהלכי טראמפ הפנימיים והחיצוניים היו נגועים בשיקולים שאינם קשורים בטובתה של אמריקה בהכרח, אבל תמיד היו קשורים בטובתו שלו. מנהיג ששם את עצמו לפני הציבור, מנהיג ששם את האינטרסים הצרים שלו לפני העם, חזקה עליו שייחשב בחשבון אחרון למנהיג כושל, גם אם פה ושם האינטרסים התלכדו, גם אם פה ושם נוצרה חפיפה מסוימת בין האגו האישי שלו לבין רווחת האזרחים, בין היצרים שלו לטובת המדינה או טובת העולם. ובואו נודה על האמת: זה לא קרה הרבה. נכון, לא ראינו בארצות הברית ניצחון סוחף. לא חזינו בתבוסה מוחצת של כוחות השחור. אבל יש כאן בהחלט תחילתו של תיקון, חזרה מסוימת לשפיות ברוכה. האירוע שקרה מעבר לים מוכיח שגם אצלנו נוכל לנצח – נוכל לנצח תומכי שחיתות וגורמים משיחיים. האמריקאים ניצחו את טראמפ בזכות עבודת שטח מאומצת, גיוס מצביעים חדשים, ובעיקר – כי הם נלחמו בנחישות ובאומץ כנגד טראמפ וכנגד כל מה שהוא מייצג. המחנה הדמוקרטי, הציוני והליברלי בישראל חייב ללמוד מהאמריקאים. אסור להתייאש, אסור לפחד ואסור להיכנע. צריך להמשיך עם ההפגנות, צריך להמשיך עם המחאה, צריך להמשיך עם העבודה ברשתות; צריך להמשיך ולארגן אנשים טובים שאומרים דבר פשוט: המדינה הזאת היא שלנו, היא צריכה לעבוד בשבילנו. אנחנו האזרחים, אנחנו הריבון ואנחנו מתעקשים לבנות פה מדינה שילדינו ירצו לחיות בה ויהיו גאים בה. ניקח השראה מהניצחון של ביידן. הניצחון שלנו ממש מעבר לפינה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גולן. חבר הכנסת איימן עודה, יש לך ארבע דקות. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שמי איימן עודה, ואני יושב-ראש הרשימה המשותפת, שמייצגת את התושבים הערבים הפלסטינים והיהודים הדמוקרטים. אני פונה אל בני ובנות עמנו בבחריין ובאמירויות ואומר להם שאנו עומדים פה מול הממשלה הכי ידועה לשמצה, זו שהסיתה הכי הרבה נגדנו. אנו עומדים מול מי שהחליט באמצעות חוק הלאום הגזעני שהמולדת הזאת היא אך ורק ליהודים. אני אומר לכם שאנחנו האחים שלכם." אני במולדתי שלי לא הושפלתי / ואת כתפיי אף לא כיווצתי / אל מול העושקים אותי עמדתי / יתום, עירום, יחף ניצבתי". אני פונה לבני עמנו בבחריין ובאמירויות ואומר להם: תמיד אתם תמכתם בסוגיה שלנו, סוגיית פלסטין. אתם לא יכולים להסכים להמשך הטלת המצור על עזה; אתם לא יכולים להסכים לייהוד ירושלים; אתם לא יכולים להסכים לייהוד מסגד אל-אקצא וכנסיית הקבר; אתם לא יכולים לעמוד בשורה אחת עם הכיבוש נגד העם הערבי הפלסטיני. לא נהגתם כך בעבר ולבטח אתם לא יכולים לנהוג כך בזמן הזה, זמן ממשלת נתניהו, הגזעני ביותר, שדינו ליפול כמו חברו דונלד טראמפ. אנו בני העם שלכם. אנו בוטחים בכם באופן מלא, בני עמנו בבחריין ובאמירויות, וסומכים עליכם שתדחו את ההסכם הזה, שעוקף את סוגיית העם הפלסטיני ושבאמצעותו שואפים אלה שנמצאים בשלטון להחליש את סוגיית פלסטין, שהייתה ותישאר הסוגיה המרכזית ביותר במזרח הזה.) שמעתי פה הרבה דיבורים על השלום, והשתמשו גם במילים בערבית – א-סלאם. כמה צביעות וכמה שקר. כנראה שערבי טוב הוא ערבי רחוק, הוא ערבי לא קרוב. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> הוא ערבי שעושה שלום. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מכיר, דרך אגב, מה שנקרא אינטרנציונליסטים, אפילו קוסמופוליטיים, אבל שונאים רק את העם שיושב לידם בדיוק, או אנשים לאומיים, אבל שונאים רק את בן המשפחה שחולק איתם את אותו יישוב, כלומר בתיאוריה אפשר לדבר הרבה, אבל איפה שצריך לשלם מחיר אמת, פוסחים על זה. לא יהיה שלום בלי סיום הכיבוש הארור. יהיה הסכם – נקום מחר, והעם הפלסטיני מושפל תחת הכיבוש. לא יהיה שלום ולא יהיה ביטחון עד שתקום מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית. אני גאה, יחד עם חברי הרשימה המשותפת, להיות קול המצפון, שרואה מהי הסוגיה העיקרית, וזה סיום הכיבוש והקמת מדינת פלסטין לצד מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת עודה, בינתיים יש כמה וכמה הסכמי שלום, ואנחנו שמחים על כך. חבר הכנסת ליצמן – לא נמצא כאן; חברת הכנסת טלי פלוסקוב – – << קריאה >> ניר ברקת (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> – – אינה נמצאת. חבר הכנסת משה אבוטבול, יש לך ארבע דקות. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה, בעומדנו כיום לקראת אישור הסכמי השלום עם מדינת בחריין, מן הראוי לציין דברים שקראתי באחד מעלוני השבת הנכבדים, דומני תהילה לדוד, גם על יהדות בחריין, שחשוב מאוד לדעת עליה ולהשכיל, ועל שורשיה של הקהילה המקומית שם, שהחלו לפני כ-140 שנה, כאשר הגיעה לשם קבוצה של יהודים מעיראק לחפש שם עבודה והזדמנויות כלכליות. הם היו עניים וחסרי השכלה, ולבסוף מצאו עבודה והשתלבו בענף הביגוד. בתקופת השיא מנתה הקהילה כ-800 איש, והם היו מעורבים חברתית עם המוסלמים בבחריין, אך חיו זה לצד זה והתחתנו בתוך הקהילה, שהייתה סמוכה לעיר הבירה מנאמה, ושפתם הייתה השפה העיראקית עם הניב של השפה. בשנת 1935 אחד מבני משפחת קרטייה, שייסדה את חברת התכשיטים המפורסמת, ביקר בבחריין לרגע עסקיו. לאחר הביקור הוא מחליט לתרום כסף לבניית בית הכנסת ולהבאת רב לקהילה. ואכן, הקהילה שם שגשגה והתאספה בבית הכנסת לתפילות, וברוך השם גם פרחה מבחינה כלכלית וחברתית. תקופה נהדרת. לצערנו, המצב השתנה לרעה לאחר ההצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה בשנת 1947, שהמליצה על הקמת מדינה יהודית לצד מדינה ערבית. המהלך עצמו הוביל לגלי אנטישמיות בעולם, וכך גם בבחריין. קבוצת מהגרים מתפרעים ממדינות ערב אחרות שרפה את בית הכנסת עד היסוד וגנבה את ספר התורה היחיד שהיה במדינה. רוב אנשי הקהילה עזבו לאחר המתקפה, ב-15 השנים הבאות, ועלו לארץ ישראל. היהודים המעטים שנשארו שם וצאצאיהם הם כ-50 איש החיים כיום במדינה ולקהילה יש בית עלמין פעיל, אבל בית הכנסת שנבנה שם מחדש בשנות השמונים מעולם לא נפתח באופן רשמי, ורוב אנשי הקהילה מתפללים בביתם. אנו מאמינים שהסכם השלום עם בחריין ייתן תנופה לכל החיים היהודיים בבחריין וייתן תקווה לעתיד טוב יותר. ובמעבר חד, כרגע עדיין יש מחלוקת בארצות הברית סביב נושא הבחירות – נושאים משפטיים, עצומות, בקשה לבחירות חוזרות שייתכן שבית המשפט יחליט עליהן. אני אישית יודע מה זה סאגה משפטית, כי עברתי, לראשונה בתולדות מדינת ישראל, בחירות חוזרות, בעירנו בית שמש. גם שם, ברוך השם, ניצחתי שנית, אבל התחושה היא מאוד מאוד לא נוחה. כן רציתי להודות ולברך את נשיא ארצות הברית בשנים האחרונות, מר טראמפ, על הסכמי השלום עם האמירויות ועם בחריין ומדינות שונות ונוספות שממתינות, על ההגנה על האינטרסים היהודיים שהגן עליהם – והישראליים – במשך כל שנות כהונתו, הן בנושא ירושלים, הגולן, השגרירות, הריבונות שצריכים לקדם, ובעיקר על דברים מחזקים, שידע, כנשיא האומה החזקה ביותר בעולם, לבקש בשידור חי עזרה מבורא עולם, לעיני מיליוני אנשים הצופים בו – שמלמד מאוד שהכוח והגבורה לחיי עולמים. נקווה ונתפלל שבעזרת השם מגמת השלום תימשך ותתפתח ושלא תיעצר בשנים הקרובות, חס ושלום, ובכל ממשל חדש שיהיה בארצות הברית נמשיך הלאה עם הסכמי השלום. ושוב תודה לנשיא טראמפ, שקידש שם שמיים באמירות שלו. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אבוטבול. חבר הכנסת ניר ברקת, ואחריו – חבר הכנסת אליהו ברוכי. יש לך ארבע דקות, והזמנים חשובים. << דובר >> ניר ברקת (הליכוד): << דובר >> ממלאת מקום יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת קרן ברק, השרה גילה גמליאל, מכובדיי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, ראשית אני מבקש לברך, ולהודות לראש הממשלה, לנשיא טראמפ ולצוותים המקצועיים שפעלו ללא לאות להגיע להסכמי השלום שלפנינו. אנחנו היום נהנים מהפירות של מדיניות החוץ והביטחון של ראש הממשלה נתניהו, של הליכוד ומחנה הימין: מצד אחד, להיות רע וקשה עם הרעים – להתעמת עם איראן ולפעול לצמצום יכולותיה; מצד שני, להיות טוב עם הטובים – להושיט יד לשלום למדינות ערביות מתונות. והינה, בשילוב ידיים בין נתניהו לנשיא טראמפ נוצר במזרח התיכון סדר עולמי חדש. מדינות המפרץ ישבו על הגדר עשרות בשנים, והצלחנו להביא אותן לעשות מעשה של שלום. להסכמים עם בחריין, האמירויות וסודאן יש תועלות משמעותיות גם להן וגם לישראל. בהיבט הביטחוני – חיזוק ביטחוני מול האיום האיראני, הן בהגנה והן ביכולות התקפיות; בהיבט המדיני – אנחנו מוכיחים שוב לעולם כולו את רצוננו הכן בשלום בר-קיימא עם שכנינו; בהיבט הכלכלי – פתיחת שווקים גדולים וחשובים, גידול בהיקפי המסחר, גידול בתיירות, וכמובן, פיתוח כלכלי רחב היקף. מדובר על מהלך אסטרטגי עם השלכות ארוכות טווח, שגם צריך לגרום לתושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון ולמנהיגות הפלסטינית לחשב מסלול מחדש ולשקול את התנהלותם כלפי מדינת ישראל, וגם צריך לגרום לתושבים הערבים במדינה ולנציגיהם בכנסת ישראל לחשב מסלול מחדש ביחס למדיניות הליכוד ובכלל. בעוד כמה שנים מהיום נוכל לראות את ההשפעה הזאת בכל תחום כמעט – השקעות, סחר, תיירות, ביטחון, טכנולוגיה, אנרגיה, בריאות ועוד – ואז אנחנו גם נבין את החשיבות הגדולה של המהלך. לסיום, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לנשיא ארצות הברית על מה שנעשה כאן. (אומר דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם: תודה לך, הנשיא טראמפ, על התמיכה האדירה שלך בארבע השנים האחרונות. התמיכה והאומץ הגדולים שלך הביאו אותנו אל הרגע הזה. אני רוצה להודות גם ליועץ והחתן שלך, ידידי ג'ארד קושנר, ולשגריר דייוויד פרידמן, על עזרתם ועל מחויבותם למטרה. תודה לכם על המורשת שהשארתם אחריכם: העתקת השגרירות לירושלים, ההכרה בריבונות על רמת הגולן, ההכרה בחוקיות היישובים הישראליים ביהודה ושומרון ועתה – הסכמי אברהם.) עכשיו, אחרי שזכינו לפריצת דרך כזאת ולראות את ההיסטוריה נכתבת לנגד עינינו, אנחנו צריכים להמשיך ולכתוב את הפרקים הבאים בסיפור, הן המדיני, והן הביטחוני והכלכלי. אני מאחל לכולנו שנחגוג הסכמי שלום נוספים בקרוב. תודה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה לך, חבר הכנסת ברקת. חבר הכנסת אליהו ברוכי. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלמה המלך אומר במשלי: "משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו". הכרת הטוב היא אחת מאבני היסוד של היהדות. בימים האחרונים נשמעים קולות של צהלה ושמחה – שמחה לא על ניצחונו של ג'ו ביידן, שהיא לגיטימית, כמובן, אלא שמחה לאיד על הפסדו של הנשיא טראמפ. הסכם השלום עם בחריין הוא עוד הסכם היסטורי שזכינו לו במשמרת של נשיא ארצות הברית הנוכחי. פועלו של הנשיא למען העם היהודי בכלל ויושבי מדינת ישראל בא לידי ביטוי במגוון תחומים מדיניים וחברתיים: ההכרה בעיר ירושלים כבירת ישראל; ריבונות ישראלית ברמת הגולן; ביטול הסכם הגרעין עם איראן; המתקת עונשו חסר הפרופורציה של הרב שלום מרדכי רובשקין, חסיד חב"ד, שהפך לסמל בקרב יהודי ארצות הברית. רק בערב ראש השנה האחרון בירך טראמפ את יהודי ארצות הברית ואמר: אני אוהב את המדינה שלכם. זאת אמירה שבעיניים אמריקאיות נתפסת כנאמנות כפולה, אבל אנחנו יודעים שכאן זה הבית היהודי של כולם. חשוב לציין שטראמפ נתן מקום של כבוד ליהדות האורתודוקסית בטקסים ובאירועים שאותם אירח במעונו, דברים שלא ראינו אצל קודמו. ביום שבו אנחנו מצביעים על עוד הישג מבורך שלו ושל ראש הממשלה יש צורך להכיר תודה. תודה לבורא עולם שזיכה אותנו בקדנציה שלו ותודה לנשיא דונלד טראמפ על פועלו למען העם היהודי. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, גברתי היושבת בראש. השרים, עמיתיי חברי הכנסת, גם אני, כמובן, שותף למברכים את ראש הממשלה על ההישג – על החוזים, על הבריתות, על ההסכמים. אני גם, כמובן, מוקיר תודה לנשיא דונלד טראמפ על מה שהוא עשה. אני לא כאן בשביל לשפוט אותו, אבל הוא עשה דברים טובים שאי-אפשר לזלזל בהם לעם ישראל. בהסכמים האלה לראש הממשלה יש חלק מכובד, וצריך להודות לו על כך. למרות שאני מודה, אני לא יכול להתעלם מהאני אני אני אני אני אני אני אני אני של ראש הממשלה, כאילו הוא עובד לבד, כאילו אין אנשים שעבדו קודם, כאילו אין ראשי גופי ביטחון שעבדו קודם ותרמו לכך – אני אני אני אני. בסדר, אנחנו יודעים, מה שיש לך יש לך. דרך אגב, האני אני הולך גם לזה גם שראש הממשלה החליפי ושר הביטחון ושר החוץ ממודרים בכלל, כדי שאחרי זה ראש הממשלה כנראה יוכל להגיד אני אני אני אני. היום ישבנו בוועדת החוץ והביטחון. לא מדברים על מה שהיה שם, אבל קיבלנו גיבוי למה שאנחנו יודעים – שגם את הרמטכ"ל לא שאלו, בגלל שאני אני, אז לא שאלו אותו אם למכור ואיזה מערכות נשק למכור; אחרי זה אפשר אולי לתקן דברים כאלה. אני חושב שככלל, גם כמסר של מנהיגות, בן אדם לא עושה דברים לבד. יש לו שותפים. ואם הוא עושה דברים לבד ואין לו שותפים, אז גם לא יהיו לו שותפים. אז זה לא שלא יהיו לו שותפים; זה ששר הבריאות לא יתייעץ עם המומחים, ושר האוצר לא יתייעץ עם המומחים, בגלל שבסוף זה רק בן אדם אחד. one man show זו תרבות שמחלחלת, וזה עצוב לי. אני אומר את זה לצד הקרדיט שיש לראש הממשלה. זה קרדיט לעכשיו; הנזק שאני מדבר עליו הוא נזק ארוך טווח. אבל יש עוד נזק ארוך טווח שראש הממשלה התעלם ממנו כאן. בארצות הברית יש לא רק נשיא. ונכון, יש שלושה עמודי יסוד ליחסים שלנו עם האמריקאים: אחד, הראשון במעלה, זה יהדות ארצות הברית, מכל הסיבות שבעולם. נשיא אמריקאי יודע שלא משנה אם הוא מהצד הזה או מהצד הזה, זה לא משנה אם יצביעו 70% לדמוקרטים או 30% לרפובליקנים, התמיכה של היהודים בסוף, גם אם יש 30%, אז יש מישהו שנותן לנשיא 160 מיליון דולר, לרפובליקני. לא משנה מה, זכינו שהאחים שלנו – שזה לא טריוויאלי להגיד עליהם אחים שלנו, יהדות ארצות הברית – יש להם השפעה בארצות הברית. נכון, יש עוד שני עמודי יסוד ביחסים האלה: שיתוף או זהות היחסים האסטרטגיים באזור הזה של העולם. אנחנו – מי שרוצה יגיד – נושאת המטוסים שלהם במזרח התיכון. הדבר האחרון זה הערכים הדמוקרטיים המשותפים לשני העמים: הפלורליזם, הליברליות – שאין עוד מדינות במזרח התיכון ככה. אבל צריך להגיד שראש הממשלה – אז היחסים האסטרטגיים נשארו, אבל את שני עמודי התווך האחרים הוא מפרק. אנחנו לא יכולים לחלוק כבר עם המפלגה הדמוקרטית, עם הנשיא הנבחר, ולהגיד: גם אצלנו מערכות החוק הן מכובדות, ערכי הדמוקרטיה – אנחנו מכבדים אותם. אי-אפשר. אין את זה. זה כבר עמוד יסוד מתפורר. אבל מה עוד מתפורר? עמוד היסוד עם האחים היהודים שלנו. יש לי פה נתונים, גברתי היושבת בראש. אין לי זמן להקריא את הכול, אבל אני אגיד ככה: לכו לקמפוסים של היום. לצערי – ואני אומר את זה בכאב גדול – היהודים שפעילים שם בגופים אנטי-ישראליים, המספר שלהם בהשוואה ללפני עשר שנים הוא גדול באחוזים רבים. אני אגיד יותר מזה: מתווה הכותל וחוק הגיור – מה זה עושה? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> צריך לסיים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> זה אומר לשני שלישים מיהדות ארצות הברית: בגלל שיש לנו הסכמים קואליציוניים עם החרדים, בגלל שאנחנו צריכים אותם, יתהפך העולם – אנחנו לא מכירים בכם. אז אני אלך לאיפא"ק, אני אדבר שם על החשיבות שלכם – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> מאה אחוז. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – אבל כשאני אבוא לכאן – אתם מחוקים. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתה צריך רק לסיים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> לא, אני רוצה להגיד רק דבר אחרון. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> כן, אבל כולם רוצים, ואין לנו – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני קורא פה לראש הממשלה: באמת, הראית לנו שאתה גדול מכולם. בבקשה, תעשה שלום – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> מאה אחוז. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – תעשה שלום, כן, עם יהדות ארצות הברית. אתה צריך להשקיע בזה לא פחות מאשר ביחסים עם סודאן. תודה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה. תודה רבה לך, חבר הכנסת שטרן. חבר הכנסת מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת גדי יברקן – אינו נוכח. חברת הכנסת היבה יזבק, מעוניינת לדבר? אז זה הזמן. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> ארבע דקות. << דובר >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, אז הינה טראמפ הלך והשאיר לנו משהו מהמורשת – השאיר את עסקת המאה; השאיר את ההסכמים האסטרטגיים, הביטחוניים, הכלכליים, שמאוד קיווה שישרתו אותו קצת, שיעזרו לו קצת בבחירות, אבל אין מה לעשות, מסתבר שלא. אולי זה גם מסר – אולי זה גם מסר לראש הממשלה שמנהל את המדינה הזאת שהסכמים מאוד פופוליסטיים, אסטרטגיים, גם אם הוא מנסה ליפייף אותם ולקרוא להם "הסכמי שלום", הם לאו דווקא מביאים רייטינג, במיוחד כשכולנו יודעים שבהסכמים האלה יש הכול, הכול, חוץ משלום. אנחנו כולם יודעים – אם זה עם האמירויות, אם זה עכשיו עם בחריין, לא הייתה שום מלחמה, לא התנהלה שום מלחמה. יחסים אסטרטגיים מתחת לשולחן תמיד היו. אף אחד לא הסתיר אותם. גם אם חשבו שאף אחד לא יודע – אבל לא, כולם ידעו שהם מתנהלים. אז מה עכשיו, כשזה נהפך להיות פורמלי? בסדר, תקראו לזה "הסכמי יחסים אסטרטגיים", "הסכמי יחסים כלכליים", "הסכמי ביטחון", אבל למה "הסכמי שלום"? ומה זה הסכם השלום הזה שאתם מביאים שכולו שני עמודים? הסכם שלום של שני עמודים? נייר עמדה הכי בסיסי שאנחנו מקבלים הוא מעבר לשני עמודים. אפילו מסמך או הסכם שכירות הוא מעבר לשני עמודים. אז לא ברור, לא ברור כל המיצג הזה שמנסים לשווק בשביל יחסי הציבור של ראש הממשלה ושל המדינה, שעדיין ממשיכה לקיים כיבוש ולהפעיל כיבוש, להפעיל מצור, לרמוס זכויות אדם ולרמוס זכויות פלסטינים בתוך המדינה וגם בשטחים הכבושים. ובכל זאת מדברים על שלום. (חוזרת על המשפט בערבית.) חוצפה. חוצפה. זה פשוט חוצפה לדבר על שלום בזמן ששולטים בעם אחר באופן – הכיבוש האחרון בעולם שמתנהל, ובאים לדבר על שלום. ומה – ומביאים גם הסכמים של שני עמודים, כזה בקיצור, שלום חפיפניק כזה. ומה הם באים וטוענים? שאנחנו, ההנהגה של החברה הערבית והרשימה המשותפת, סרבני שלום. אנשים שכבר שנים על גבי שנים פועלים בשיא האלימות, משתמשים בכלים הכי דכאניים נגד עם שלם, באים אלינו? אנחנו, האנשים שדורשים שלום צודק, סיום כיבוש וסיום אלימות מתמשכת נגד עם שלם? ואומרים שאנחנו סרבני שלום. אנחנו יודעים שאין דבר וחצי דבר בהסכמים האלה חוץ מלהפעיל עוד לחץ על הצד הפלסטיני וחוץ מלהפעיל עוד לחץ וניסיון נוסף לחסל את הזכויות של העם הפלסטיני כחלק מעסקת המאה של הטראמפ שהלך, ועל כן, אין לנו שום כוונה לתמוך בהסכמים כאלה, שרק מקבעים את מדיניות הכיבוש. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יזבק. חבר הכנסת גדעון סער, ארבע דקות, בבקשה. << דובר >> גדעון סער (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך". יום שבו כנסת ישראל מאשרת הסכם שלום עם מדינה ערבית מוסלמית הוא יום טוב. הוא יום שבו אנו מניחים נדבך לעתיד ישראל. יבואו על הברכה ראש הממשלה בנימין נתניהו והמלך חמד בן עיסא אאל ח'ליפה. זו הזדמנות טובה להודות לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ראשית, על מעורבותו החשובה בהגעה להסכם הזה. מנהיגים רבים בעולם דיברו על השלום וביקשו לקדמו; הנשיא טראמפ תרם בפועל לכינון יחסי שלום בין ישראל לבין שלוש מדינות ערביות. נוסף לכך, במהלכים מדיניים רבים – העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים, ההכרה בריבונות ישראל על הגולן, הצהרת פומפאו ועוד – הוכיח טראמפ ידידות אמת לישראל והכרה בזכויותינו בארץ הזאת. את כל אלה ועוד תמיד ננצור בליבנו ברגשי תודה והערכה. חברי הכנסת, השלום אינו מתבסס ביום כריתתו. נדרשת ותידרש עבודה רבה של טיפוח הידידות בין העמים והעמקת הקשרים בין המדינות כדי לחזקו. אני מאמין שבתפיסה זו תחזיק כל ממשלה בישראל. אני מאמין שכל ממשל שיכהן בעתיד בוושינגטון יבין כי זה משרת גם את האינטרס הלאומי של ארצות הברית. לצערנו, הרשות הפלסטינית ממשיכה להתנגד ואף מנסה לפגוע בהסכמים בין ישראל למדינות אחרות במרחב. בכך היא רק חושפת את פניה האמיתיות כגורם מערער יציבות ומתנגד לשלום באזור. האמת היא שהרשות הפלסטינית אינה מעוניינת בסיום הסכסוך עם ישראל אלא בהמשכו, בתנאים מיטביים מבחינתה. האמת היא שהרשות הפלסטינית מזמן זנחה את הנתיב הבילטרלי ועברה לנתיב דו-מסלולי אחר: האחד – ניסיון לעשות דה-לגיטימציה לישראל ולבודדה בזירה הבין-לאומית – נתיב שנחסם בתקופת הנשיא טראמפ; האחר – ניסיון להשתלט באורח בלתי חוקי, ובניגוד להסכמי הביניים, על השטחים הפנויים ביהודה ושומרון. גם בתקופת שמונה השנים של הנשיא אובמה, שהיה מאוד אוהד לשאיפות והעמדות של הפלסטינים, הרשות הפלסטינית נאלצה – וניצלה רק חודשים ספורים למשא ומתן מדיני עם ישראל. וגם אז, אפילו אז, היא לא סטתה מגישתה הסרבנית ומחוסר רצונה לסיים את הסכסוך. ההנהגה הפלסטינית אינה רוצה – וכנראה שגם אינה יכולה – להגיע לסיום הסכסוך עם ישראל ולשלום איתה. דווקא במצב דברים זה, אסור לאפשר לה לחבל במאמצי הנורמליזציה, היציבות ושיתוף הפעולה באזור. כאמור, בעשור האחרון הפלסטינים פועלים בתוכנית שיטתית להשתלטות על השטח הפנוי ביהודה ושומרון, בניסיון לכתר את ההתיישבות היהודית ולצמצמה. מול מהלך זה על ישראל סוף-סוף להתייצב ולבלום אותו. בלי לפגוע בחשיבות הממד המדיני, עתיד ישראל ועתיד ארץ ישראל ייקבע בראש ובראשונה בשטח. על נאמני ארץ ישראל להבין את חומרת האיום: הקמת מדינה פלסטינית דה פקטו ברוב השטח וצמצום ההתיישבות שלנו למובלעות. גברתי היושבת-ראש, הגעתי לכנסת בפתיחת דיון זה הישר מבית העלמין בהר הזיתים. שם, עם קומץ קרובי משפחה וחברים, קיימנו אזכרה לסבא-רבא ולסבתא-רבתא שלי, יונתן וברוריה צופיוב, זיכרונם לברכה. קברותיהם, כמו הרבה קברים, חוללו בתקופת הכיבוש הירדני, ורק לפני קצת פחות משנה אותרו המיקומים המדויקים, בהצלבה בין הרישומים של חברת קדישא לשטח. בהר הזיתים נטמנו גם קרובי משפחה רבים אחרים שלי; חלקם נפטרו בסמרקנד הרחוקה וביקשו בצוואתם להיקבר בירושלים. באותם ימים זה היה מסע ארוך שעלה ממון רב, ועל כך גם היו כאלה בקהילותיהם שמתחו עליהם ביקורת. עובדה אחת הביאה אותנו כעם עד הלום – שלא ויתרנו. לא ויתרנו על החלום של שיבת ציון. חלמנו על ירושלים, כל הדורות בכל התפוצות, ושחררנו את ירושלים. הגענו לאן שהגענו לא בזכות הנכונות לוותר על חלומנו אלא בשל דבקות בו; לא בזכות נסיגה מערכינו אלא עקב היאחזות בהם, גם בימים שחורים ומרים. "אמת אחת ולא שתיים, כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים", כתב המשורר הלאומי אורי צבי גרינברג. באמת זו נדבק עד שנגיע לשלום המלא המיוחל. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת סער. השר מיכאל ביטון, ארבע דקות. << דובר >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר >> גברתי יושבת-ראש הישיבה, חברי הכנסת, זכינו כשליחי ציבור שבמשמרת שלנו, בדור שלנו, כנסת ישראל מתכנסת כדי לאשר הסכמי שלום עם מדינות ערב – שלום עם איחוד האמירויות הערביות והיום שלום עם מדינת בחריין. ביום ההיסטורי הזה, בזמן שבו כולנו עולים על הדוכן, מדברים על ההווה וחושבים על העתיד, אני חושב שראוי שניתן כבוד דווקא לעבר, למורשת השלום שלנו. קו רציף עובר מחכמינו זיכרונם לברכה אל אנשי התחייה היהודית במדינת ישראל; קו רציף עבה וארוך עובר מהיהודי המתפלל לשלום אל הישראלי שוחר השלום, שלאורך כל חייו מתייצב בסדיר ובמילואים למלחמות, אך תמיד ממשיך לחפש את הדרך לשלום. ביום הזה לא צריך לחדש כלום. די להזכיר את מורשת אבותינו, והיא שתהדהד באוזנינו ועליה נישען. "הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום". הלל הזקן מציב את דמותו של אהרן הכהן כמודל לחיקוי לא רק לאהוב שלום אלא לרדוף שלום. גם דוד המלך כותב לנו בספר תהילים: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". לא רק לבקש את השלום – ממש לרדוף אותו, לא להרפות ולא להתייאש עד שמשיגים. בתלמוד הבבלי יש מסכת שנקראת מסכת דרך ארץ, ובתוכה יש פרק שלם שנקרא פרק השלום, ושם נאמר: "גדול השלום, שכל הברכות והתפילות חותמין בשלום. קריאת שמע חותמין בשלום 'ופרוס סוכת שלומך'. ברכת הכוהנים חותמין בשלום: 'וישם לך שלום'. וכל הברכות חותמות בשלום: 'עושה השלום במרומיו'". שלום הוא שמו של הקדוש ברוך הוא, הוא יסוד בסיסי ביהדות, חשוב שנזכור את זה. ולא רק חכמינו זיכרונם לברכה, גם משוררינו הרבו לשורר בשבח השלום. זה מתחיל אצל רבי שלמה אבן גבירול, שאמר: "אחרית כל קטטה חרטה ואחרית כל ענווה שלום". קטטה מביאה תמיד חרטה. הלוואי שהיינו לומדים ליישם את זה היום. כמה חשוב השלום קודם כול בתוכנו, עוד לפני שטסים עד לבחריין. זה ממשיך אצל המשוררת הנפלאה זלדה, שאומרת: "כל שושנה היא אי / של השלום המֻבטח, / השלום הנצחי. // בכל שושנה מתגוררת 'ציפור ספירית ושמה 'וכתתו'. // ונדמה / כה קרוב / אור השושנה, / כה קרוב / ניחוחה, / כה קרוב / שקט העלים, / כה קרוב / אותו אי – / קח סירה / וחצה את ים האש" – יש ים של אש לחצות, זה קשה, אבל השלום משתלם. וכמו שהיטב לשורר יהודה עמיחי: "האיש תחת תאנתו טלפון לאיש תחת גפנו: / הלילה הם בהחלט עלולים לבוא. / שריין את העלים, סגור היטב את האילן, / קרא למתים הביתה, והיה מוכן / הכבש הלבן אמר לזאב: / בני אדם פועים ולבי כואב: / הם יגיעו שם לידי קרבות כידון. / בפגישה הבאה בינינו, העניין ידון. / כל הגויים (המאוחדים) ינהרו לירושלים / לראות אם יצאה תורה, ובינתיים. / היות ועכשיו אביב / ילקטו פרחים מסביב // וכיתתו חרב למזמרה ומזמרה לחרב / וחוזר חלילה ושוב בלי הרף. / אולי מכיתותים והשחזות הרבה, / ברזל הריב בעולם יכלה". ואסיים באיינשטיין. לא צריך להיות איינשטיין כדי להבין את חשיבות השלום, אבל אפשר להיעזר בחוכמתו. כך אמר אלברט איינשטיין: "היהדות הוכיחה שהאינטלקט הוא הנשק הטוב ביותר הקיים בהיסטוריה. מחובתנו אנו היהודים להציע לעולם את ניסיוננו העצוב בן אלפי השנים, ותוך נאמנות למסורת אבותינו להיות חיילים במאבק על השלום, שכם אחד עם הכוחות הנעלים ביותר בכל החוגים התרבותיים והדתיים". ולא רק איינשטיין, גם אריק איינשטיין מלמד אותנו על חשיבות השלום. בשירו אותך כתב: "עוברים הימים וחולפים הלילות / אני עוד חולם את אותם חלומות / איך השלום מחבק את כולם / איך אני ואתה נשנה את העולם [...] עוברים הימים וחולפים הלילות / אני עוד שואל את אותן שאלות / איך זה שהטוב לא מנצח את הרע / ואיך זה שנהיה פה כמו סדום ועמורה // לא יודע למה ולא מבין איך / איך זה לא הצליח, איך עכשיו זה הולך / אסור לך, ילד, להפסיק לחלום / תראה שבסוף עוד יבוא שלום". בואו לא נפסיק לחלום. בואו נמשיך לבקש שלום ולרדוף אותו. תודה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אמן. תודה רבה לשר מלכיאלי. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> מלכיאלי זה טוב. תקראי לי מלכיאלי. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> סליחה, סליחה, סליחה. מיכאל ביטון. סליחה, סליחה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מיכאל זה שדרוג, רמה מעל. << קריאה >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << קריאה >> מלכיאלי זה טוב, זה עם הקדוש ברוך הוא. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> חבר הכנסת אלי אבידר – אינו נוכח. במקומו – חבר הכנסת גדי יברקן, סגן השר. << דובר >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. השלום זה כמו חתונה, אסור לפספס. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> בשביל זה אנחנו פה היום. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> כן, תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, השלום הוא הבחירה הטבעית של האנושות. המלחמה, לעומת זאת – הניגוד המוחלט לטבע האנושי. אין מלחמה שכל צד ניצח בה. לעומת זאת, בשלום כל הצדדים מנצחים. עם ישראל הוא עם אשר מעמיד את השלום במרכז חייו. על כך אומר רבן שמעון בן גמליאל: "על שלושה דברים העולם קיים: על הדין ועל האמת ועל השלום". "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם", כך נכתב בספר זכריה. ובספר תהילים, פרק ל"ד, ט"ו, נאמר: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". רגעים מעטים של כינון של שלום הכנסת ראתה, אך הרגעים המעטים הללו עיצבו את מדינת ישראל המודרנית: הסכם השלום עם מצרים, בהובלת מנחם בגין וסאדאת, נשיא מצרים, זיכרונם לברכה, שעמדו כאן על הדוכן הזה ונאמו את נאומם המכונן, שפתח תקווה למזרח תיכון חדש; בשנות התשעים הסכמי השלום עם ירדן, בהובלתם של ראש הממשלה יצחק רבין והמלך חוסיין, זיכרונם לברכה, ריגשו את העולם כולו. מנחם בגין גילה אומץ לב בלתי רגיל ומנהיגות מעוררת כבוד בכך שחתם על הסכמי השלום גם כאשר תקפו אותו חבריו מהמחנה שלו. הוא לא היסס, הוא בחר בשלום. "המלחמה היא נמנעת. השלום הוא בלתי נמנע", אמר בגין, ועשה שלום היסטורי ששינה את המזרח התיכון לעד. כך גם יצחק רבין, זיכרונו לברכה, עמד מול רבים שהפגינו מולו אך קיבל החלטה היסטורית וחתם על הסכם השלום עם ירדן. ובימים אלה ראש הממשלה נתניהו עשה היסטוריה אישית ולאומית. הוא הפך לראש הממשלה הראשון שחותם הסכמי שלום עם שלוש מדינות בשנה באחת, ואולי עוד כמה בדרך. הסכמי השלום שראש הממשלה נתניהו הביא חשובים מאוד לעם ישראל, למדינת ישראל, לאזרחי ישראל הערבים, למזרח התיכון כולו ולעולם החופשי שמקדש חיי אדם, זכויות אדם, חופש ודמוקרטיה. כיהודי מאמין אני כי ימים אלה הם ימים המקרבים אותנו לגאולה של עמנו בארץ ישראל, ואף את האנושות כולה. כפי שהתנבא הנביא ישעיהו, "ושפט בין הגויִם והוכיח לעמים רבים וכִתתו חרבותם לאִתים וחניתותיהם למזמרות לא יִשא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" – פסוק ד', ספר ישעיהו ב'. פסוק זה מובא כחלק מנבואה של ישעיהו על אחרית הימים או על ימות המשיח. ראש הממשלה נתניהו עושה דברים נפלאים בשם עם ישראל ואזרחי ישראל כולם. לחבריי מכל הסיעות של הבית הזה: שימו את הפוליטיקה הקטנה בצד, קבלו את השלום, תמכו בו, הצביעו בעד ההיסטוריה, כי ההיסטוריה רושמת הכול. בעידן שלנו ההיסטוריה גם מתועדת ומצולמת. איך תסבירו לנכדים שלכם שהצבעתם נגד השלום? אתם דורשים שלום עם הפלסטינים שמסרבים להכיר במדינת ישראל, ואתם דוחים מדינות שמוכנות להכיר בישראל? תומכים במשטרים חשוכים שקוראים להשמיד את עם ישראל ומדינת ישראל ומנגד מגנים עמים המחפשים שלום? אזרחי ישראל הערבים, אליכם אני פונה כידיד, כתושב שחי איתכם באותה חברה, באותה מדינה. אני פונה אליכם בכבוד רב ובדאגה גדולה: שמא קולכם לא נשמע מספיק בעד השלום שהגיע לפתחנו? השלום עם מדינות ערב הוא אינטרס אישי שלכם, קודם כול; אינטרס לאומי של מדינת ישראל, מצד שני. השלום אינו נכס פרטי של איש. השלום הוא התקווה היחידה שלנו לחיות במזרח התיכון ביחד, כי מדינת ישראל יכולה לחיות רק בשלום עם שכנותיה וידידותיה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר_המשך >> וזו הזדמנות להגיד תודה לנשיא היוצא, ככל הנראה, דונלד טראמפ, על העבודה המאומצת לעם ישראל, על כל מה שהוא עשה. תודה רבה, גברתי, שוב. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה, סגן השר. חבר הכנסת נפתלי בנט, יש לך ארבע דקות. << דובר >> נפתלי בנט (ימינה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה נתניהו עמד פה קודם ותיאר בגאווה רבה את שיטת האקורדיון לניהול המגפה, והוא אמר במילים אלה: אנחנו פותחים קצת, נותנים לעסקים לעלות, התחלואה עולה, ואז סוגרים, ואז סוגרים את העסקים, התחלואה יורדת; פותחים, התחלואה עולה, סוגרים, התחלואה יורדת. זאת השיטה המדהימה של ראש הממשלה נתניהו – אקורדיון. מה שהוא לא מבין, שבאקורדיון הזה, בתווך, נמצאים עסקים שאתה מוחץ אותם שוב ושוב ושוב. רק מי שלא ניהל עסק מימיו יכול להמציא שיטה מטופשת, אכזרית ולא חכמה כמו אקורדיון. מה, מסעדה, כמה זמן לוקח עכשיו לקנות את המלאי, להכין, להצטייד? אבל אתה לא יודע, כי תכף יסגרו את האקורדיון, אז לקנות או לא לקנות בשר? כי אי-אפשר לשמור בשר הרבה זמן. מלון – מה זה, אקורדיון? אתם יודעים כמה זמן לוקח להרים מלון, לפתוח אותו מחדש? חדרי כושר – פגשתי השבוע עשרות בעלי ומנהלי חדרי כושר. אלה סוכני הבריאות של עם ישראל, שגורמים לזה שלא נהיה שמנים, שנצא החוצה, שנהיה בריאים. מישהו ישמור על המינוי שלו אם הוא יודע שעוד שבועיים סוגרים עליו את האקורדיון? פותחים וסוגרים, פותחים וסוגרים. רק מי שלא הוציא חשבונית מימיו, מי שלא קיבל הזמנה מימיו, מי שלא יודע מה זה מאזן רווח והפסד, יכול לעמוד פה ולדבר בגאווה על אקורדיון. ספרו על האקורדיון לקרן לייבוביץ', שהיא בעלת סטודיו לפילאטיס שיקומי בכפר סבא. היא ספורטאית נכה שמשקמת אנשים. זה החיים שלהם. אני אדם דתי – זאת התפילה שלהם, זה החמצן שלהם, מגיעים כל יום, וסגרו להם את זה. עכשיו הם באים לממשלה ואומרים: אנחנו מבינים שלא רוצים תחלואה. דברו איתנו. דברו איתנו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> נפתלי, דווקא לקרן לייבוביץ' פתחו את המקום – – – << דובר_המשך >> נפתלי בנט (ימינה): << דובר_המשך >> למשל הם התחננו, פשוט התחננו, הם התחננו, הם התחננו – אפשר – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אנחנו היינו אצל קרן לייבוביץ' – זה מה שחבר הכנסת פורר אומר. שנינו היינו שם בסיור. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – בסגר האחרון אפשרנו את הפתיחה שלה, כי זה – – – << דובר_המשך >> נפתלי בנט (ימינה): << דובר_המשך >> מעולה. עכשיו, הם באים אליי השבוע ואומרים: אני מתחנן, או מתחננת, תנו לי לאמן בחוץ עשרה אנשים. תנו לי לאמן בחוץ, בסדר? איכשהו. לא. הממשלה אומרת: מותר לכם להתאמן בחוץ בעשרה; אסור לך לקבל שקל על זה. מה זה המדיניות הזאת? מה זה אטימות הלב הזאת? אנחנו עשרה חודשים לתוך זה. מה, לא היה לכם זמן לשמוע, לדבר? אסור לבן אדם להתפרנס? אלה גזרות שהציבור לא יודע לעמוד בהן. ומה זה יוצר? בשחור. מתחילים בשחור, פה ושם – יש לנו תעשייה ענקית, כי אנשים רוצים היגיון. אז אדוני ראש הממשלה, לא אקורדיון אלא ניהול. ניהול. פשוט תפסיקו עם הקשקושים, תפסיקו אתה וגנץ עם משיכות החבל ותעבירו כבר תקציב. למה משלמים לכם? למה משלמים – בשביל פוליטיקה? בשביל טפיחות עצמיות על השכם? תספרו את זה לניתאי מטירת הכרמל עם מחלת קרוהן, שמציל, פשוט מציל אנשים במכון שלו – מאוורר, עם פתחים. הוא מוכן, תגידו לו מה שאתם רוצים. האקורדיון הזה משמיד את ישראל. תתעוררו. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אז אתה הולך איתו או לא, נפתלי? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בנט. אני חושבת שהצלחנו להחריג את הסטודיו של קרן לייבוביץ' כי זה היה יותר כמו טיפול רפואי מאשר מכון כושר, וזה מה שחבר הכנסת פורר ניסה לומר. השר יזהר שי – אינו נוכח. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היום הלך לעולמו החבר, המנהיג, מנהיג אמיתי, (אומר בערבית: המפקד הלוחם ד"ר סאיב עריקאת, האל ירחם עליו,) ואני שולח את תנחומיי למשפחה, לאישה אום עלי, לילדים, לבנות ולכל העם הפלסטיני על מות מנהיג דגול. באותו יום שד"ר סאיב הלך לעולמו, אנחנו כאן דנים בהסכם שלום – "הסכם שלום" במירכאות, סמי. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מי כמו ד"ר סאיב, חברי ד"ר אחמד טיבי, עמל שנים רבות והשקיע את חייו על מנת להביא שלום אמת, שלום יציב, שלום צודק, שלום שיסיים את הכיבוש של ישראל על העם הפלסטיני ושהעם הפלסטיני יזכה סוף-סוף לחירות, לעצמאות, להקמת מדינה עצמאית לצד מדינת ישראל. סאיב מאז ועידת מדריד השקיע את חייו, את כל חייו, והאמין בשלום, שלום צודק. אבל ההסכם הזה שהיום מונח בפני הכנסת – חברתי היבה יזבק אמרה: הסכם של שני עמודים. היבה, הגזמת. אמרתי לה כשהיא ירדה שהיא הגזימה – אפילו לא שני עמודים, זה בקושי עמוד וחצי. הסכם כזה – כל משפטן היה אומר שהסכם כזה הוא לא הסכם. זה הסכם בין שתי מדינות? הסכם שלום? כינון שלום? קשרים דיפלומטיים? שלום? ידידות? ואני אומר לכם, ההסכם הזה, אין בו לא שלום ולא ידידות, ולא יהיה שלום ולא יהיו קשרים, כי העם הבחרייני (אומר בערבית: דוחה את ההסכם הזה, דוחה את הנרמול הזה, והוא בעד הסוגיה הפלסטינית – תמיד היה ויהיה.) בימים אלה, כאשר אנחנו עדים לסיום עידן טראמפ – שהלך, ואני אומר: ברוך שפטרנו, וכמובן מבחינה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – וחברו מבלפור. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ונקווה, סמי, אינשאללה, שיהיה אותו גורל לחברו וידידו הקרוב בנימין נתניהו, ונקווה שזו תעודת הפטירה גם של עסקת המאה, העסקה של טראמפ, שרצתה לקבור את הבעיה הפלסטינית, אבל עכשיו הבעיה הפלסטינית תמיד תהיה חיה וקיימת, כי כל עוד העם הפלסטיני חי ונאבק למען השחרור, אז ברוך שפטרנו גם מטראמפ, אינשאללה – מנתניהו, ותעודת הפטירה לעסקת המאה, שעל בסיסה היה הסכם השלום עם האמירויות ועכשיו עם בחריין. כי הסכמים כאלה הם לא הסכמים אמיתיים, ואך ורק – יהיה שלום, ואנחנו רוצים שלום, ואנחנו בעד שלום לא רק עם בחריין, לא רק עם האמירויות ולא רק עם סודאן אלא עם כל 22 המדינות הערביות, אבל קודם כול הסכם שלום עם העם הפלסטיני – איתנו, המיעוט הערבי הפלסטיני בתוך מדינת ישראל, עם העם הפלסטיני השכן, ואחרי זה נדבר על שלום עם 22 המדינות. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה. << דובר >> סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, גם אני רוצה להודות לנשיא טרמפ. הוא עשה את הדבר הכי משמעותי מאז כניסתו לתפקיד, עשה אותו בשבוע האחרון – הוא הפסיד בבחירות והשאיר לנו נזק כל כך גדול, גם ברמה המקומית וגם ברמה הבין-לאומית וגם ברמה הסביבתית, ויש לנו הרבה מה לשקם. ההסכם שהונח בפנינו זה אחת מהשאריות של טראמפ. אומרים בערבית: (אומרת בערבית ומתרגמת:) – מבחינה ערכית, מי שחסר לו ערך מסוים, הוא לא יכול לתת אותו והוא לא יכול לפעול לפיו. ואני אומרת לכל השמחים והמתהוללים בהסכם הזה ולכל הישראלים: טלו קורה מבין עיניכם, תסתכלו על המציאות. לפני שאתם עושים שלום חיצוני תעשו ותדאגו לשלום בית פנימי. תסתכלו על המציאות, תעשו שלום, תפסיקו את הכיבוש. זה הזמן לסיים את הכיבוש מייד ולשחרר את העם הפלסטיני מהכיבוש הזה. טלו קורה מבין עיניכם ותסתכלו על רצח אזרחים ערבים; על מיליון מובטלים; על מספר המתאבדים והמתאבדות שרק עולה; על המגפה הבריאותית והכלכלית; על הנשים שגברים אלימים מאיימים על חייהן; על עסקים קטנים ובינוניים שפושטים רגל; על המצב הבריאותי; על העלייה בפשיעה. אפרופו פשיעה, אתמול נוכח ראש הממשלה בוועדה למיגור פשיעה בחברה הערבית, והוא הציג את זה כך שיש תוכנית ממשלתית שבאה למגר את הפשיעה ולטפל באלימות ובפשיעה בחברה הערבית. עכשיו, כל תוכנית בעולם מודדת את עצמה ביעדים מסוימים שנמדדים לפי המטרה של התוכנית, למשל, תוכנית להעלאת אחוז הזכאות בבגרות – בואו נגיד שיש 70% זכאים לבגרות, שהיא מודדת, נהיו 80%; למשל, תוכנית לירידה במשקל נמדדת בקילוגרמים; בתוכנית למיגור העוני או לטיפול בו רואים שיש פחות אנשים עניים. רק תוכנית לטיפול בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית נמדדת על פי מספר תחנות המשטרה ומספר האנשים מהחברה הערבית שמתגייסים למשטרה ולצבא. לא יודעת איך זה. איך אפשר להסביר את זה? מה הקשר בין המדדים האלה לבין מיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, כשלא מדובר על ירידה במספר הנרצחות והנרצחים, לא באיסוף הנשק, לא בפענוח מקרי הרצח ולא במעקב אחרי הפשיעה והאלימות? עכשיו, למה לראש הממשלה חשוב בעת הזאת לטפל באלימות ובפשיעה בחברה הערבית? לא כי פתאום אכפת לו מהפשיעה ומהאלימות בחברה הערבית. לא. כי על רקע מגפה כלכלית מאוד קשה – והיא מאוד חמורה – כנופיות הפשע, ארגוני הפשע והאלימות, שהיו בנתניה ובתל אביב עד לפני כמה שנים, הגיעו לחברה הערבית. אין כסף בחברה הערבית – עוד מעט הם יחזרו לחפש את הכסף הזה ביישובים יהודיים. הוחלט לטפל בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית על ידי הקמת מרכזי משטרה והתגייסות של יישובים ערביים. פשוט אפשר לתלוש את הדף הראשון של התוכנית ולכתוב שזוהי תוכנית להגדיל את מספר המתגייסים למשטרה ושל תחנות המשטרה בחברה הערבית. מי שרוצה לעשות שלום, שידאג לשלום פנימי, שיהיה שלם עם עצמו. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת קטי שטרית – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל שיר, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, כמה שהיום הזה משמח. כמעט אין דבר משמח יותר בעבור חבר הכנסת בישראל מלהצביע בעד כינון יחסים דיפלומטיים ושלום בין ישראל למדינה ערבית. נכון, במקביל, החיים עצמם מזכירים לנו שלצד מיסוד היחסים עם בחריין – מהלך שעליו יש, כמובן, לתת את מלוא הקרדיט לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנשיא דונלד טראמפ – אזרחי ישראל עדיין מתמודדים עם ההשלכות הבריאותיות והכלכליות של משבר הקורונה. עם הקורונה אין שלום; עם קורונה יש רק ניצחון – כי פשוט אין אופציה אחרת. ועדיין אני מאוד שמחה לעמוד כאן היום ולתמוך בשתי ידיים ובלב שלם בכינון היחסים הדיפלומטיים המלאים עם ממלכת בחריין. כמי שהתחנכה לאורם של ערכי ז'בוטינסקי, אבל במקביל גדלה בימים שבהם הסבירו לנו כי רק ויתורים והחלשת צדקת דרכנו יביאו נייר שרשום עליו "שלום", אני שמחה במיוחד להגיע לתקופה שבה קיר הברזל שהקמנו הביא, מביא וגם ימשיך להביא הסכמי שלום אמת נוספים עם שכנינו, שכנים שמבינים שבדיוק אותה עמידה לא מתנצלת שלנו על ערכינו, מורשתנו וביטחוננו היא אשר מאפשרת לנו לראות שרב המאחד בינינו מאשר המפריד ולהפוך מידידים, או מידידים בסתר, לחברים, שכנים ושותפים. קיר הברזל הזה הביא לשינוי תפיסתי אצל רבות משכנותינו, וכעת אנו מצביעים בעד השלום הזה, שהגיע בזכות ולא בחסד. איש לא עושה לנו טובה, ואנו לא עושים טובה לאיש. איש לא כופה עלינו לוותר על דבר אחד. שלום תמורת שלום; שלום מעמדת כוח; שלום של זהות אינטרסים; שלום של רצון טוב. אני קוראת לכל סיעות הבית: בואו נראה לשכנינו הערבים שיש להם פרטנרים לשלום בישראל, בכנסת ישראל, ממנהיגי הציבור בישראל, יהודים וערבים כאחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת צבי האוזר – אינו נמצא; חבר הכנסת יואב קיש – גם לא נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, לפני למעלה מ-25 שנים, כאן, על הבימה הזאת, עמד שמעון פרס והציג את חזון המזרח התיכון החדש. לפני כמעט עשר שנים תומס פרידמן – ושאר נביאי השלום מסוגו של פרס – הודיעו לעולם כי האביב הערבי הגיע למזרח התיכון והוא ממלא אותו בקדמה, בשגשוג ובסובלנות. אבל גם אלו מבינינו שלא היו אז ילדים מכירים את השיר "איך יודעים שבא אביב?" השר ביטון, איך יודעים שבא אביב? << קריאה >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << קריאה >> "מסתכלים סביב סביב". << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> "מסתכלים סביב סביב". ואנחנו הסתכלנו. הסתכלנו סביבנו לאורך כל השנים הללו מאז הסכמי אוסלו הארורים, מאז מהפכת כיכר תחריר בקהיר, ועד היום, ולא ראינו פרח אחד, לבלוב קטן. ריאה ירוקה אחת לא נשארה במזרח התיכון בכל המדבר והחורבן שהחזון הזה הביא לאזור. להפך, גשם של יריות, של נרצחים, של פצועים, של מיליוני פליטים, מדינות שנחרבו, כלכלות שנהרסו. תסתכלו, אזרחי ישראל, תסתכלו סביב סביב על לוב, על מצרים, על סוריה, על עיראק – לא תראו שם שום דבר חדש. זה אותו המזרח התיכון הישן, השבטי, הפראי. לא אביב – חורף סוער שממלא את הפרת והחידקל בדם תושביו. היום, תחת מנהיגותו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, יחד עם הנשיא טראמפ ומנהיגים אמיצים אחרים, אנחנו מציעים חזון אחר, אלטרנטיבה אמיתית של תקווה לנו, לאזור ולעולם הערבי-מוסלמי כולו. הסכמי השלום הללו מתקנים את היחס בינינו, בני ישראל, לבין בני האומה הערבית הגדולה, מכיוון שלראשונה ההסכמים הללו מבוססים על אמת וצדק; מושתתים על ההכרה ששני העמים הם בני אברהם, שלכל אחד יש את מקומו ומולדתו – העם הערבי במקומו ובמולדתו ואנחנו בארצנו ובמולדתנו. רק כך יכולים שני אחים להשלים, כשהם משלימים לא רק עם קיומו של השני אלא גם עם זכויותיו. גברתי, חבריי וחברותיי, זו המורשת האמיתית של אברהם אבינו; זו הדרך שבה צריכים ללכת בני אברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" – שלום של אמת, שלום של צדק. זהו גם שלום של אמיצים. לא אותה הסיסמה נבובה ושקרית של רבין-ערפאת, אלא מה שהתחיל כהסכם ויצמן-פייסל טבע במהלך המאה ה-20 במצולות של מדון ושל שקר ושב היום לבימת ההיסטוריה בהסכם נתניהו-בן עיסא. זה שלום של אמיצים – זה אומץ להתגבר על יצר האלימות, להתגבר על השקר וההסתה כנגד העם היהודי וזכויותיו; האומץ להתגבר על דעות קדומות של כולנו ולהעדיף על פניהן את הצדק והאמת. אני רוצה לפנות אליכם, תושבי בחריין, סונים ושיעים – אולי במיוחד שיעים: לעומת איראן שמנסה להתסיס אתכם, להביא אליכם רוע ומלחמה, שמוכרת לכם בשם השיעה מושגים דתיים שקריים של אומץ להתאבד, אומץ לזרוע טרור, להכניע ולהחריב את העולם – לעומתם אנחנו, מדינת ישראל, אנחנו מציעים לכם כאן היום את המורשת האמיתית של האל הרחמן והרחום, את האומץ של הג'יהאד הגדול, ג'יהאד אל-אכבר, ג'יהאד א-נפס; את האומץ לתקן, להתגבר על האלימות והרוע. תהיו אמיצים. האומץ הזה מנצח. תדביקו באומץ הזה שלכם מדינות ערב נוספות, ויחד נביא שגשוג, ברכה ושלום של אמיצים למזרח התיכון כולו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת צבי האוזר, בבקשה, לפנים משורת הדין. בבקשה, ארבע דקות. << דובר >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, כנסת ישראל מתכנסת בפעם השנייה בחודש הזה לאשר הסכם שלום. אחרי איחוד האמירויות הערביות מצטרפת גם ממלכת בחריין למעגל השלום עם ישראל. מנקודת מבט אמונית יש שיכנו זאת "פעמי משיח", פעם אחר פעם. ואני מקווה ומאמין שזו לא הפעם האחרונה שאני אעמוד כאן ואברך על הסכם שלום. מנקודת מבטן של מדינות האזור מדינת ישראל הופכת להיות חלק מהמרחב לא רק בלשון הווה, אלא בעיקר בלשון עתיד. דומה כי האוטופיה שנחלמת קולקטיבית מאז ספרו האוטופי של בנימין זאב הרצל אלטנוילנד, אותה אוטופיה הולכת ומתגשמת לנגד עינינו – חלום שטומן בחובו פוטנציאל לשנות את פני האזור ללא הכר. מסכסוך דמים עם ישראל, מהלאווים של ח'רטום, מהחרמות ומהמלחמות – להבנה בהירה, קריסטלית, כי החיים בשלום עם ישראל הופכים את האזור למקום שטוב יותר לחיות בו, למקום שבו תקווה מחליפה שנאה, יוזמה וחדשנות מחליפות ייאוש והפחדה. הסכמי אברהם הם צעד לעתיד חדש שיש בכוחו להפוך את המלחמה, האיבה והשנאה להיסטוריה ואת אחוות העמים – כן, אחוות עמים, כמו שפעם היו שרים – ושיתוף הפעולה לאבני הבניין של העתיד. חבריי חברי הכנסת, בשעה זו שאנו מתכנסים כאן לאישור הסכם השלום ההיסטורי עם בחריין יושבים מול מסכי הטלוויזיה בביתם שבטירה, בכפר קאסם, בשפרעם, בטורעאן ובמקומות רבים אחרים במדינת ישראל אזרחי ישראל הערבים. הם נושאים עיניהם אל התקווה היוצאת מהבית הזה. שלום אחר שלום – מזרח תיכון חדש, מזרח תיכון משתנה, שבו ערבים ויהודים חיים יחד, עושים עסקים יחד, מפתחים יחד את האזור, פותרים יחד את בעיות המים, האקלים, הבריאות, החינוך, מתגברים על משקעי העבר, מעודדים משקעים בעתיד ומסתכלים בעיקר קדימה. אני משוכנע שהם מתרגשים, אלה שצופים בנו עכשיו בטלוויזיה. הם מתרגשים באשר הם, יהודים וערבים – מתרגשים מהגלום בקשרים החדשים שהמדינה של כולנו, של יהודים ושל ערבים, רוקמת עם מדינות ערביות באזור. בכוחם של אזרחי ישראל הערבים להיות גשר לשלום החדש, להיות הראשונים שפורצים את הדרך לשלום עבור ישראלים רבים. אבל, חבריי חברי הכנסת, לצערי, לצד התקווה הגדולה נכונה לאלה שצופים בנו גם אכזבה. בעוד שעה קלה הם יביטו על מסך הטלוויזיה בביתם, יצפו בנו מצביעים על אישור הסכם השלום עם ממלכת בחריין וייווכחו בקוצר הראות של חלק מחברי הבית הזה, של חברי הרשימה המשותפת, שיצביעו, כנראה, שוב – כן, שוב – נגד אישור הסכם שלום – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר_המשך >> – – בדיוק כפי שהצביעו נגד הסכם השלום עם איחוד האמירויות. ואני שמח שנכנסת. אולי אתה תפתיע אותי ותודיע שאתה תומך בשלום, אתה תומך בשלום עם בחריין – – – << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בשלום אמיתי. << דובר_המשך >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר_המשך >> אמת, אמת. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה שלום, קודם כול – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר_המשך >> הצופים בנו, יהודים כערבים, יצפו בהצבעה ויראו כיצד אתם, אנשי הרשימה המשותפת, מתנגדים לאותה תקווה חדשה, מתנגדים פה אחד לאותו עתיד של שיתוף פעולה בין העמים. כפי שאגב, רציתם שאזרחי איחוד האמירויות ובחריין ישלמו מחירים אישיים על מזבח הסרבנות הפלסטינית, כך לצערי – ואני אומר את זה באמת, לצערי – אתם מייחלים שכולנו, כל אזרחי ישראל, יהודים וערבים, ישלמו מחיר אישי על אותו מזבח פלסטיני. << קריאה >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת שחאדה. חבר הכנסת האוזר, לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר_המשך >> אותם אלה שיצביעו היום נגד הסכם השלום מעדיפים ללבות שנאה, סרבנות, בדלנות, ולהאמין שבדרך זו הם ישמשו שותפים לגיטימיים לניהולה של המדינה. לכן אני קורא לכם, חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, אחרי הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, ממלכת בחריין, אחרי סודאן, אנא, תכריזו גם אתם: כן להכרה במדינת ישראל, כן לשלום עם ישראל, כן לנורמליזציה עם ישראל. אל תישארו אחרונים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא. חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, מתישהו בעוד עשר שנים יתקיים דיון בבית המשפט הציבורי לצדק. המאשימים: ילדי דור הקורונה; הנאשמים: ראש ממשלת ישראל דאז בנימין נתניהו, ראש הממשלה החליפי דאז בני גנץ – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חברת הכנסת קטי שטרית. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ושורה ארוכה, ארוכה מאוד, של שרי ממשלת ישראל השלושים-וחמש. המשפט לא ידון בסגרים המיותרים שהטלתם על המדינה; לא ידון בפגיעה האנושה בעסקים; לא ידון בהנחיות הסותרות, בבלבול ובשלומיאליות של הממשלה; הוא גם לא ידון בפוליטיקה הקטנה, ברדיפה אחרי קרדיטים, בעיסוק האובססיבי ביחסי הציבור וההתקוטטות האין-סופית בתוך הממשלה. הוא כן ידון בחיסול העתיד של הילדים – ילדי דור הקורונה, ילדי הדור האבוד. בטיעונים לעונש במשפט שלכם לא תוכלו להאשים את המגפה, כי ברוב מדינות העולם מערכות החינוך נשארות פתוחות גם כשיש תחלואה גבוהה. בטיעונים לעונש שלכם לא תוכלו לומר שלא הייתה לכם ברירה. אתם תצטרכו להסביר להם איך כאן בישראל הישיבות, תלמודי התורה והכוללים פתוחים, והם צריכים להעביר את הזמן בזום – כן, להעביר את הזמן, כי למה שעובר עליהם אי-אפשר לקרוא לימודים. בטיעונים לעונש במשפט שלכם לא תוכלו לטעון שצוותי ההוראה אשמים. המורות והמורים עושים מאמצים עילאיים כדי שילדינו יוכלו לזכות במעט חינוך ובטיפת השכלה. בטיעונים לעונש במשפט שלכם לא תוכלו להאשים את ההורים, כי לארגן את הילדים בבית מול מסכי המחשב, הטאבלט והסמארטפון זו משימה קשה ולעיתים בלתי אפשרית. בטיעונים לעונש במשפט שלכם לא תוכלו להאשים את ההורים שלא השלימו את ההשכלה של הילדים, כי פשוט אין להם כסף – אתם גזלתם מהם את ההכנסה. בטיעונים לעונש במשפט שלכם לא תוכלו לטעון שלא היה לכם זמן להתכונן. הרי מאז מרץ 2020 עברו כבר שמונה חודשים. אתם ידעתם שיהיה גל שני, ולא הכנתם את המערכת לתפקוד לצד המגפה. בטיעונים לעונש במשפט שלכם לא תוכלו לטעון שלא היה לכם כסף, כי ביולי הוקצה לכם תקציב של מיליארד ו-725 מיליון שקלים. אתם השתמשתם רק ב-72 מיליון – 4% ביצוע בלבד. בטיעונים לעונש במשפט שלכם לא תוכלו לטעון שלא הייתה לכם אפשרות להשלים רכישה של מחשבים ל-135,000 ילדים שאין להם גישה לאינטרנט ולמחשב. ביולי הוקצה לכם כסף, אבל עד עכשיו לא עשיתם כלום. גזר הדין שלכם יהיה חמור. אתם תואשמו בהפקרת דור שלם של ילדים. אתם תואשמו בהפקרה בזדון של דור ילדי הקורונה – הדור האבוד – והעונש שלכם יהיה חמור עוד יותר: בוז של הדור הצעיר, שיצטרך לתקן את כל האיוולת והנזק שעשיתם להם, להורים שלהם ולמדינה שלהם. הם בזים לכם. אנחנו בזים לכם. אתם חייבים להתפטר, כי אתם פשוט לא מסוגלים. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת השרה מירי רגב – לא נמצאת. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת מתבקשת היום לאשרר את חוזה השלום בין ישראל לבחריין שנחתם על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, וזה המקום לברך אותו על הישגיו המדיניים בשנים האחרונות וההישג הזה של חתימת שלום ונרמול היחסים בין ישראל לבין בחריין. כאשר אני מזכיר ואומר את הישגיו המדיניים של נתניהו, אני כולל את הדברים המרכזיים שקרו בשנים האחרונות, וגם אם במובן הרעיוני-האידיאולוגי של יהודי חרדי כמוני אין בזה נפקא מינה אם למשל ארצות הברית מכירה בירושלים כבירת ישראל או לא – כי ירושלים היא עיר קדושה לא בגלל הכרה בין-לאומית כזאת או אחרת אלא כי זו עיר דוד, זו עיר הקודש והמקדש – אבל ראש הממשלה נתניהו הוביל מהלך מדיני, והנשיא טראמפ הכריז על ירושלים עיר הבירה, וזה הישג מדיני; נתניהו הוביל מהלך, והנשיא טראמפ הכיר בריבונות ישראל על רמת הגולן, וזה הישג מדיני. דומני שלישראל לא היה שקט תעשייתי כזה באומות המאוחדות, ובמשך ארבע השנים האחרונות לא הייתה החלטה במועצת הביטחון שפוגעת בישראל. ראש הממשלה גם ידע להשתלב ולהשתבץ בצוות המוחות שגיבש עם הנשיא טראמפ את תוכנית המאה שלו, שבמרכזה היה גם פרק מיוחד של החלת הריבונות של ישראל על בקעת הירדן ועל עוד חלקים משטחי יהודה ושומרון, וזו הייתה בעצם התוכנית הטובה ביותר שנתן אי פעם נשיא אמריקני לישראל – כך ידוע לנו. זה לא סוד שאנחנו, האגודאים – ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, וברגע זה כך אני רואה את זה – אני הבעתי את התנגדותנו לפני כחודש לתוכנית המאה של טראמפ, כי זה כלל גם תוכנית למסירת חלקים מארץ ישראל לפלסטינים, שזה בניגוד לעמדת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל קרוב ל-90 שנה. והיו לנתניהו עוד הישגים מדיניים, ואני לא אספיק להעלות את כולם ולמנות אותם, אבל אני רוצה לנצל את הדיון הזה ולקרוא לאלה שנמצאים פה וקרואים אנשי שמאל: לאורך עשרות שנים היו ויכוחים קשים בין שמאל לימין כאן מהי הדרך הנכונה ומהו המתכון שיצמצם את אווירת ההתנגדות לקיומה של ישראל בקרב המוסלמים. הצד של השמאל טען השכם והערב שצריך ללכת בדרך של ויתורים, עוד ועוד ויתורים לפלסטינים. לצערנו, גם כאשר השמאל שלט במדינה כאן והוא הוביל וניסה להוביל בדרך הזאת, הטרור שלט ברחוב. בפועל, מעולם לא הצליחו המתונים שבין הפלסטינים להוביל קו ולהשתלט על הקיצונים שבהם. אלה מהשמאל פה הניחו תיאוריה במשך שנים שאם נוותר, ייכון שלום בינינו, וגם הטיפו כך לאמריקנים, וכך בדרך כלל נהגו נשיאי ארצות הברית, מי פחות ומי יותר – להציג עין זועפת לישראל ויד מרוככת לפלסטינים. עד שקם שלטונו של הנשיא טראמפ ועשה קץ לסחיטות והאיומים של הפלסטינים. כאשר הפלסטינים התעקשו שלא לשתף פעולה עם ממשל טראמפ, אנשי הנשיא טראמפ חתרו וחברו לאישים מתונים בקרב המוסלמים וגרמו למהפך מדיני אדיר באזור כולו, ובתוך חודשיים אנו מאשרים הסכם שלישי עם מדינה מוסלמית. אני מסיים. על כן, אם העובדה שבחירתו של ביידן מובטחת, אני פונה אל החברים פה: אל תטעו אשליות בקרב האמריקנים שאם ישראל תוותר לפלסטינים, הפלסטינים ישלימו עם קיומנו. מסתבר, לצערי, שהם, הפלסטינים, לא מסוגלים להשלים איתנו, מכיוון שהקיצוניים בהם חזקים יותר. לכן, כל דיבור עם פלסטינים, כל דיבור על ויתורים לפלסטינים ומסירת שטחי ארץ ישראל לאבו מאזן ואנשיו, מגדלים את חבורת הטרוריסטים שמסתתרת בקרב הפלסטינים ומכניסים אותנו לסכנה. כמו שאמר בשעתו הרבי מלובביץ', עצם הדיבור על מסירת שטחים זו סכנה של פיקוח נפש ושפיכות דמים. לכן אני פונה בקריאה לבני אברהם, יצחק ויעקב: אנא אל תרעו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה, תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. אדוני השר, כנסת נכבדה, אנו עומדים פה היום, כחודש לאחר אישור הסכם השלום עם איחוד האמירויות, על מנת לכונן הסכם שלום נוסף עם מדינה ערבית, בחריין. ראשית, אני רוצה לנצל את ההזדמנות לברך את ג'ו ביידן. אני בטוח שהידידות העמוקה של ארצות הברית וישראל תשתקף גם בתקופת הממשל בראשותו. ההסכם בין ישראל לבחריין הגיע בעקבות עבודה רבה ומאומצת של אנשים שונים מאחורי הקלעים ובהובלה של שני מנהיגים, ראש הממשלה נתניהו ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. בזמן תקופת ממשלתו טראמפ הוכיח כי הוא חבר אמיתי של מדינת ישראל: הכרה ברמת הגולן, הכרה בירושלים כבירת ישראל, מדיניות תקיפה כנגד איראן וכמובן הסכמי השלום ההיסטוריים. הוא שירת את האינטרסים המדיניים והביטחוניים של ישראל בצורה מובהקת ואמיצה, ועל כך אני ורבים מאזרחי ישראל מודים לו מקרב לב. מדהים לראות איך למרות כל הדברים הטובים שטראמפ עשה למען מדינת ישראל, השמאל עיוור לכך. מבחינתם, "רק לא ביבי" עולה על הכול. האמירות שרצו במערכת הפוליטית מצד האופוזיציה והשמאל פשוט מבישות, ואני מצטט: "ברוך שפטרנו", "ארבע שנים של רוח רעה, שקרים ובריונות הסתיימו", "עידן טראמפ הסתיים, וטוב שכך". בושה וחרפה. החגיגות מוכיחות שהדבר היחיד שמתווה את ההתנהגות של האופוזיציה והשמאל הוא אם זה טוב לביבי או לא טוב לביבי. הם ישבחו או יבקרו רק לפי זה, בלי קשר לאירועים היסטוריים, הכרזות נדירות או הישגים אדירים. טראמפ קרוב לביבי – נחגוג את הפסדו. הזוי. אין לכם טיפת הכרת הטוב לאדם שעשה וסייע כל כך הרבה למדינת ישראל. וזה מתחיל מלמעלה. מעניין אם חברי הכנסת הנכבדים יאיר לפיד ואביגדור ליברמן יתעלו על עצמם ובניגוד להצבעה על ההסכם עם איחוד האמירויות גם יואילו בטובם להגיע ולהצביע, או שגם הפעם יעסקו רק בפוליטיקה קטנה וצקצוקים על דוכן הכנסת. אני מבקש לברך שוב את ראש הממשלה נתניהו על ההישג, את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, את מלך בחריין חמד ואת שר החוץ הבחרייני על אירוע חסר תקדים – אירוע שיקדם את מעמדה של ישראל בעולם הערבי, יספק תשתית לשיתופי פעולה כלכליים אדירים ויחזק את המדינות. אני מאמין ומקווה שנאשר פה עוד הסכמים רבים בחודשים הקרובים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, גברתי היושבת בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי, שוויתר לי על ארבע הדקות האלה. בחצי השנה האחרונה הציבור החרדי חוטף בתקשורת הכללית הסתה יום-יומית, הסתה יום-יומית, עד כדי כך שכשמדברים על הקורונה בבאקה אל-גרבייה, רואים תמונות של ילדים חרדים; מדברים על הגימנסיה – רואים ישיבה; מדברים על חוף ים בתל אביב, על הדבקות – כתוב למעלה "בני ברק". עשרות ומאות תמונות שלא קשורות בכלל למגזר החרדי – ילד חרדי, אדם חרדי. בסדר, התרגלנו לזה. קוראים לנו "מפיצי מחלות" – הסתה שלצערי גם בכירים במשרד הבריאות שותפים לה – והציבור החרדי יום-יום מקבל כותרות שלא מגיעות לו. והינה, פרופ' ערן סגל, פרופסור בכיר, אומר היום את המשפט הבא: שיעור התחלואה בנגיף הקורונה במגזר החרדי הוא הנמוך ביותר במדינת ישראל. עולה מפרסום של ערן סגל, פרופסור ממכון ויצמן – ואני מקריא: מהנתונים עולה כי מקדם ההדבקה ממשיך להיות שונה בין המגזרים: מעל 1 במגזר הערבי, 0.95 במגזר הכללי, 0.69 במגזר החרדי. לדבריו, הירידה במגזר החרדי נראית אמיתית, והיא גם באה לידי ביטוי במאושפזים החרדים. האם מישהו שמע התנצלות? האם מישהו שמע את כותרות החדשות, את העיתונים, את האתרים? מישהו מדווח על זה? וממשיך פרופ' סגל: מהמספרים עולה שבשבוע האחרון נרשמה במגזר החרדי ירידה של 48% במספר המאומתים ו-48% במספר המאושפזים. רבותיי, זה מספרים – עשרות אחוזים. אין מה לטעות פה. כל הערים החרדיות ירוקות – לא צהובות, לא כתומות ולא מהבהבות. כולן ירוקות. הסתה פרועה מול מוסדות הציבור החרדי. רוני נומה, שהוא לא חרדי אבל הוא למד את הציבור החרדי, אומר בבוקר בתדרוך לתקשורת: רמת התחלואה בישיבות נמוכה. בזמן חורף יש 260 ישיבות, נבדקו למעלה מ-17,000 בחורים מתוך 34,000 ומצאנו 146 מאומתים – פחות מ-1%. האם יש תקשורת שדיווחה על זה? האם מישהו יודע על זה או עדיין ההסתה נמשכת גם בימים אלו? רבותיי, צבועים, נמאסתם. נמאס שמכים בנו כשאנחנו אדומים ואף אחד לא דואג לדווח על ירידת התחלואה ב-48% במגזר החרדי, אף אחד לא דואג לדווח שאנחנו המגזר היחיד שכל הערים שלו ירוקות. ואני גאה להיות חלק מהמגזר החרדי, שלאורך כל הדרך שמר על ההנחיות, וזה נותן את אותותיו במספרים. מספרים לא משקרים. אני מקווה שההסתה הזאת תיפסק, גם בתקשורת ובערוצים, ואנשים יאמרו את האמת פעם אחת, בדיוק כמו המחקרים האלה: מקדם ההדבקה בציבור החרדי הוא הנמוך ביותר שיש. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה, תודה רבה. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יבגני סובה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כראש קבוצת הידידות ישראל-הונדורס נפגשתי היום בלשכתי עם שגריר הונדורס בישראל מריו קסטיו. דיברנו על חימום היחסים, שקיים כבר, בין המדינות – הם ידידים שלנו. בחודש הקרוב – כבר במהלכים מתקדמים, אבל ודאי שעד סוף חודש דצמבר שגרירות הונדורס בישראל תיפתח בירושלים בהוראת נשיא הונדורס. מדינת ישראל ממנה שגריר בהונדורס, גם כן עד סוף השנה. אבל דיברנו גם על סופת ההוריקן שפקדה ביומיים האחרונים את המדינה. למעלה מ-2 מיליון תושבים ואזרחים ללא קורת גג. כמובן שמשרד החוץ מסייע. אבל כשאנשים לפעמים מזלזלים ביחסי ידידות עם מדינות כאלה ואחרות, הסכמי שלום – צריך לזכור שכל אצבע כזאת זה בסופו של יום אצבע נוספת באו"ם וסיוע שמירה על האינטרסים של העם היהודי ומדינת ישראל, גם מול איראן ומול גורמים אחרים. לכן אני חושב שכן צריך לברך וחובה לברך את ראש הממשלה על המהלכים החשובים הללו שהם עושים. כאן באמת המקום להודות לנשיא שהיה ידיד אמיתי של העם היהודי, נשיא שפתח ממש את הלב שלו בארבע השנים האחרונות. וכשאני רואה את הפסטיבל התקשורתי – כי לכאורה, מה שלא טוב לראש הממשלה – מה שטוב לראש הממשלה זה לא טוב לקבוצה אחרת באוכלוסייה, שזה פשוט מעוות. תכירו טובה; תגידו: היה נשיא מצוין שנתן סיוע ורוח גבית לעם היהודי, למדינת ישראל, והיה שותף אמיתי לכל התהליכים. אז זה המקום להכיר טובה, כי מי שלא מכיר טובה, בסופו של דבר מפסיד את כל השורשים שלו ואת העתיד שלו. אין ספק שרק כך נמשיך, איך אומרים, בבניית המרקם הזה ובאחיזה של העם היהודי בתוך כל – לא רק במזרח התיכון אלא בעולם כולו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה, תודה לך. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להגיד שאני בעד כל הסכם שלום. אני מברך על הסכם השלום עם בחריין. אני מברך מאות אנשים אם לא אלפים שתרמו להסכם הזה, כמובן בראשם הנשיא היוצא דונלד טראמפ, שהוא באמת ידיד ישראל. אני מברך גם את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על חתימת ההסכם החשוב הזה למדינת ישראל, וההסכם הזה בהחלט ייכנס להיסטוריה. אבל מעבר לברכות אני רוצה להגיד שאני גם איש אמת וגם איש של שאלות. צריך להגיד את כל האמת ולשאול את השאלות הקשות – השאלות שכנראה ילוו את ההסכמים לא רק עם בחריין אלא גם עם איחוד האמירויות, למשל כל הנושא של מכירת הנשק למדינות המפרץ. הסוגיה הזאת חייבת להיות בפיקוח של הבית הזה, כאן, כנסת ישראל. לא ייתכן שהנושא של מכירת הנשק האמריקאי – אנחנו כחברי הכנסת וגם שרי הממשלה נגלה בדיעבד, כשההסכם כבר אושר על ידי הכנסת. אני אגיד לכם עוד דבר שמדאיג אותי מאוד. רבים פה היום דיברו בברכה, וגם אני הצטרפתי לברכות, אבל מעיון עמוק בהסכמים עולה, למשל, סוגיה שאני לא בטוח שרבים מכם בכלל יודעים. מה זה "החופש החמישי"? מישהו יודע מה זה? אתם יודעים שההסכם הזה מאפשר לחברות מהמפרץ, חברות תעופה מהמפרץ, בעוד שנה, באישור של מנהלי רת"א שלנו ושלהם, לתת חופש פעולה לחברות תעופה ולקחת נוסעים ישראלים לא רק מתל אביב ודובאי או בחריין אלא מכל נקודה בעולם? רבותיי, הדבר הזה יהרוג את התעופה האזרחית שלנו, חד-משמעית. שלוש חברות ישראליות יהיו תחת פשיטת רגל. זו השאלה שחייבת להישאל פה בבית הזה, כי זה תפקידנו לפקח על זה. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה סיפור קצר, אני לא יכול בלי סיפור קצר. בחודש יולי לפני כשנה ייצגתי את כנסת ישראל בכנס גדול במוסקבה. נסעתי לשם והשתתפתי בכנס ענק של 800 אנשים מ-130 מדינות. הכנס עסק באתגרים בעידן המודרני ובעולם המודרני במלחמה נגד הטרור. באחד הימים של הכנס ניגש אליי נציג של אחת המדינות במפרץ. לא ידעתי מי זה, לא ראיתי את התג שלו. הוא היה בלבוש ערבי מסורתי. הוא פנה אליי ברוסית. מסתבר שהאיש הזה למד כמה שנים במוסקבה. התחלנו לדבר ולשוחח כי הוא שמע את הנאום שלי לפני כל המשתתפים. הסתבר אז שזה חבר הפרלמנט של בחריין, עורך דין מאוד ידוע; אני לא רוצה להגיד את השם שלו, בכל זאת, זה היה לפני ההסכמים, זה היה לפני שבכלל דיברו על האפשרות של בחריין. שאלתי אותו: מה אתה רוצה? מה השאיפות שלך, אדוני? הוא אמר: כמובן שהשאיפות שלי שיהיה שלום, שאני אוכל לבקר בישראל, שאתה כישראלי תוכל לבקר בבחריין. דיברנו אז ובאמת החלפנו חוויות, וגם עצם זה שאנחנו יודעים את השפה שמאחדת בינינו הוסיף. בסוף ביקשתי ממנו להצטלם. אמרתי: בוא נעשה תמונה למזכרת, אתה מבחריין, אני מישראל. הוא אמר: לא, לא, לא. תמונה נעשה מהגב. עדיין שמורה אצלי תמונה שאני עם הפנים והחבר המכובד הזה מהגב. הוא איחל לי אז, ואני גם איחלתי לו – אמרתי: בפעם הבאה, כשאגיע לכנס, לא משנה אם זה מוסקבה או עיר אחרת, אני רוצה תמונה עם הפנים, לא תמונה עם הגב. אני מאוד מקווה שההסכם הזה יוכיח את עצמו במשך הזמן, ובעוד שנה, שנתיים, בעוד חודשיים, אני – וכולנו נוכל באמת להצטלם עם הפנים ולא להסתתר. נוכל להגיד אז שהשלום הזה אכן הוכיח, כי כל שלום וכל הסכם שלום מוכיח את עצמו רק כעבור כמה שנים. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. השר עמיר פרץ – אני לא רואה אותו כאן. חבר הכנסת איתן גינזבורג, אתה הבא בתור, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני כחודש התכנסו כאן, במליאת הכנסת, לאשרר ולברך על חוזה השלום ההיסטורי, הסכמי אברהם לשלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות, והינה אנחנו מקיימים דיון נוסף ומברכים על הסכם כינון קשרי דיפלומטיה, שלום וידידות בין ישראל לממלכת בחריין. גם הסכם השלום הזה אינו דבר מובן מאליו. גם הוא בא לממש חזון שכולנו שותפים לו של מזרח תיכון יציב, שלו ומשגשג. כבר היום אפשר לראות כיצד מתפתחים יחסי הידידות בין הישראלים לבין האמירתים ואיך שיתופי הפעולה בין המדינות וגם בין העמים באים לידי ביטוי. אני מקווה שגם עם העם הבחרייני נזכה לרקום יחסי ידידות אמיתיים שיתפתחו לשיתופי פעולה לטובת שני הצדדים. נראה לי ראוי, דווקא ביום שבו אנו מברכים ומאשררים את ההסכם, להודות שוב לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ידיד גדול של ישראל, על תרומתו הגדולה להשגת ההסכם הזה והסכמים נוספים, ובכלל, על תמיכתו הבלתי-מתפשרת במדינת ישראל לאורך כל שנות כהונתו בבית הלבן. בהזדמנות זו אני גם רוצה לברך מכאן את הנשיא הנבחר ג'ו ביידן, תומך וידיד אמת ורב-שנים של ישראל, על היבחרו לתפקיד החשוב. אני מאמין שהקשר העמוק והחזק בין המדינות ימשיך לשגשג גם בתקופתו, ואני מאמין ומקווה שנזכה לראות הסכמים נוספים שכאלה גם תחת הנהגתו. ואם כבר מדברים על הבחירות בארצות הברית, אני לא יכול להתעלם מהבחירה ההיסטורית של העם האמריקני בקמלה האריס לתפקיד סגנית הנשיא – האישה הראשונה בתפקיד, האישה האפרו-אמריקאית הראשונה בתפקיד והאישה האסייתית-אמריקאית הראשונה בתפקיד. כל כך הרבה "הראשונה בתפקיד", שאי-אפשר שלא להתרגש. ברור שלא מוצאה או צבע עורה הוא מה שמגדיר אותה, אלא – ובעיקר – כישוריה ותכונותיה הם שהביאו אותה למקום שבו היא ניצבת. אבל – וזה אבל גדול – אי-אפשר להתעלם מהחשיבות הגדולה של הדברים האחרים, של פריצת תקרת זכוכית ושל ההוכחה שהכול אפשרי. אני לא חסיד גדול של פוליטיקת הזהויות. אני חושב שהניסיון להגדיר אדם רק על פי צבעו, מגדרו, מוצאו או זהותו המינית הוא פוליטיקה לוקה בחסר. אבל כמי שכיהן כראש העיר ההומו הראשון בישראל אני יודע, מניסיון אישי, על החשיבות של ייצוג. אני זוכר שבימיי הראשונים בתפקיד ראש עיריית רעננה פנה אליי נער, תלמיד תיכון בן 17, שרק התחיל במידה רבה את תהליך הקבלה העצמית שלו, תהליך שכמעט כל להט"ב עובר בצורה כזאת או אחרת. אותו נער סיפר לי עד כמה היה משמעותי עבורו לראות שבראשות העיר שלו מכהן הומו גאה, מישהו כמוהו, וכמה הדבר הזה גרם ועזר לו להבין שמי שהוא – זה ממש בסדר גמור, ואיך זה סייע לו להתייצב מול חבריו והוריו ולומר להם: זה מי שאני, בשלמות מלאה ובשלמות מוחלטת. הוא לא חריג, הוא לא אחר, והנטייה המינית שלו, והצבע שלה, אינם מכשול, או לפחות הם לא צריכים להיות כאלה. ועל כן, ברור לי כמה הבחירה הזאת בקמלה האריס לסגנית נשיא ארצות הברית של אמריקה היא חשובה והיסטורית, והיא נותנת תקווה לילדות צעירות שישבו בבית וראו את הרגע הזה קורה, את תקרת הזכוכית הזאת מתנפצת – יראו וידעו שגם הן יכולות, או כמו שאמרה במילותיה שלה, היא אולי הראשונה אבל בטח לא האחרונה. תודה רבה, גברתי. >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. השר עמיר פרץ, בבקשה. עכשיו אתה ואחר כך חברת הכנסת קטי שטרית. בבקשה. << דובר >> שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לך על שאת מאפשרת לי לדבר למרות שפספסתי בכמה שניות, כי ראיתי את סדר-היום משתנה. תודה רבה לך. זה חשוב לי מאוד. הייתי כאן, במליאה הזאת, חברי הכנסת, בימים מאוד מרגשים. אני רוצה לומר לכל חבריי שנמצאים כאן בכנסת כשנה או כשנתיים: לפעמים צריך לחכות עשר, עשרים שנה, כדי להיות במעמד כזה ולהיות חלק מהאישור של הסכם, הסכם שלום. הייתי כאן כאשר אושרו הסכמי השלום האחרים – הסכם השלום עם ירדן, הסכם אוסלו – ואני כאן היום כשאנחנו מאשרים את ההסכם הנוסף אחרי ההסכם עם איחוד האמירויות, ההסכם עם בחריין. אלו הרגעים היפים של הבית הזה, אלו הרגעים היפים של מדינת ישראל, אלו רגעים יפים של פתיחת דלתות ולא של סגירתן, רגעים של הכרזה על שלום ולא על מלחמה, רגעים של תקווה. בחריין – בערבית: ארץ שני הימים – היא גם ארץ של סובלנות דתית שבה כבר כיהנו יהודים בתפקידי ממשל בכירים ושבה קהילה יהודית שיכולה להיות ראש גשר לשלום. מלך בחריין חמד בן עיסא ואנשי ממשלו ידעו לגנות את הטרור נגד הישראלים גם כשזה לא היה פופולרי בסביבתם, ועוד לפני שנתיים גינה המלך את החרם הערבי על ישראל. כמו שכתבה הודא עזרא נונו, פוליטיקאית בחריינית יהודייה שכיהנה במשרות רמות מטעם ארצה, כמו שגרירת בחריין בארצות הברית, "תרבות של שלום ושיתוף פעולה באזור היא כבר לא בגדר רשימת משאלות אלא הכרח עבור עתיד משגשג לכולם. מזרח תיכון שהוא יותר רב-גוני, מחובר יותר ושליו יותר הוא המתכון שלנו לעתיד". אני רוצה לברך את ראש הממשלה, בלי ציניות ובלי חמיצות, גם על ההסכם וגם על העובדה שכולנו מבינים שנושא הסיפוח לא נמצא על סדר-היום הישראלי, ודאי אחרי הבחירות שהתרחשו בארצות הברית. ואני לא אומר זאת, חלילה, כי אני חושב שהיה פה איזה דיל. ההיסטוריה הכתיבה שאנחנו מקבלים הסכמי שלום ומוותרים על הסיפוח, שיכול לזעזע את היציבות באזור כולו. ואני רוצה להודות לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על התרומה הגדולה שלו לקידום ההסכמי השלום – כמו איש עסקים טוב שזיהה שמסלול אחד הולך להיות מוחמץ והתנפל מייד על המסלול האחר, של הסכמי שלום, שמשרתים את מדינת ישראל ואת האזור כולו. אני גם רוצה לאחל לג'ו ביידן, וכמובן לסגניתו קמלה האריס, על ניצחונם – לאחל להם הרבה הצלחה. אני מאוד מקווה שנשיא ארצות הברית החדש ידע לחזק את הסכמי השלום, אבל גם ידע להחזיר אותנו למסלול הידברות עם הפלסטינים. זה לא יעזור לנו, הפלסטינים היו ונשארו כאן, ובסופו של יום נצטרך לבוא ולהביט כיצד אנחנו מחדשים את ההידברות עם הפלסטינים וכיצד אנחנו מצליחים לעשות זאת תוך כדי חיזוק וקידום ההסכמים שנחתמו. אני רוצה לפנות לראש הממשלה, לראש הממשלה החליפי, לכל חברי הבית הזה: אנחנו נמצאים בתקופות שבהן חוסר היציבות יכול לפגוע בנו כמדינה, כאזרחים. אני מנצל את דבריו של ג'ו ביידן ומעביר את זה כמסר לכולנו. כך אמר ג'ו ביידן לכל האזרחים – ואני מצטט: אנחנו לא אויבים. בואו ניתן הזדמנות אחד לשני, כדי שנוכל לראות התקדמות בחיינו. אסור לנו להסתכל על המתחרים שלנו כאויבים. זה הזמן להניח לכל הפוליטיקה בצד, להתמודד עם הקורונה, להצליח ליצור מכנה משותף בין אזרחי ישראל, להקטין את השנאה ולחזק את השלום. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ: << דובר_המשך >> ואני מברך את כל מי ששותף ליום הזה. למרות הציניות, יום אחד כל אחד מאיתנו ידע שהוא היה שותף ליום חשוב מאוד. תודה לכולם. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אנחנו בעד שוויון. בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. השרים גילה, עמיר וחבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית למדינת ישראל ולעם היהודי. הסכמי אברהם, שזה עתה נחתמו עם האמירויות, בחריין ולאחרונה עם סודאן, מהווים פריצת דרך בתהליך השלום האזורי. ביסוד ההסכמים הללו עומדים שיקולי ביטחון לאומיים, פיתוח כלכלי-אזורי ומיצוב מדינת ישראל כמעצמה אזורית. אילולא חזונו ומדיניותו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, היינו עדיין תקועים בעידן אוסלו והאוטובוסים המתפוצצים. לא מדובר בהסכמים ריקים עם כוונות נסתרות אלא ברצון אמיתי לקירוב לבבות בין העמים. הראיה לכך – סקר שביצע מכון מחקר שלפיו 81% מהנשאלים, ערבים ממדינות ערב וממדינות במערב, תומכים בהסכם השלום עם ישראל, ו-45% סבורים שהסכמי שלום עם ישראל יכולים לתרום לשלום וליציבות במזרח התיכון כולו. לאחרונה אני שומעת על פרשנים בישראל שקבעו כי ההסכמים המדיניים עם איחוד האמירויות ועם בחריין הם הסכמים שוליים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם הסכמי שלום כמו ההסכמים עם מצרים ועם ירדן. אחד מהפרשנים המובילים בישראל, אמנון אברמוביץ', אף אמר: "הניסיון למסגר את ההסכם הזה באותה מסגרת שלום עם מצרים וירדן – הוא מלאכותי. היומרה להציב את נתניהו בשורה אחת עם בגין ורבין – היא מעליבה". אז אני אגיד לך, מר אברמוביץ' היקר, מה מעליב – מעליב שאתה מפקפק בכלכלות חזקות שניתן לקיים איתן קשרים מסחריים שיניעו את הכלכלה הישראלית, בשעה שהכלכלה העולמית מצטמצמת בעקבות הקורונה. ההסכמים יביאו לנסיקה בתחומים רבים, ובהם תיירות, ביטחון, תקשורת, טכנולוגיה, אנרגיה, פיננסים והגנת הסביבה – ויושבת כאן גם השרה להגנת הסביבה, גילה היקרה. נוכח האקלים המדברי והשטחים הצחיחים, שני הצדדים עשויים למצוא עניין רב בשיתוף פעולה בנושא ההתמודדות עם שינויי האקלים, התפלת המים והחקלאות המתקדמת. בתחום האנרגיה אני צופה שיתוף פעולה בנושאי האנרגיות המתחדשות ויצוא הנפט למערב בעקבות ובאמצעות קו אילת–אשקלון. אז כמו שאמרו הגשש החיוור: אתה הבנת את זה, אברמוביץ'? כנראה שלא. אני אסיים בתפילה שנזכה לראות עוד שיתופי פעולה והסכמי שלום נוספים עם מדינות ערביות, כפי שאמר והבטיח לנו ראש הממשלה נתניהו. אסיים בפסוק שקודם כול אני מפנה אותו כלפינו ואחר כך כלפי אחרים: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. גם השר אלי כהן לא נמצא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא ויתר למישהו. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> לא. חשבתי שהוא נתן לו. אם כך, בבקשה. << קריאה >> שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ: << קריאה >> ויתר לנו. ויתר לנו, אבל זה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, הוא ויתר – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אה, חשבתי שהוא ויתר לגמרי. אז אני מתנצלת. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אנחנו בהסכמי אברהם – בדיוק קוראים את הפרשיות של אברהם בתורה. חיי שרה זו הפרשייה האחרונה של אברהם. איך מסתיימת פרשיית חיי שרה? "וימת אברהם בשיבה טובה – – – ויקברו אֹתו יצחק וישמעאל בניו". אומר רש"י: ישמעאל חזר בתשובה, וזו השיבה הטובה שבה נקבר אברהם – שישמעאל חזר בתשובה. בפרשת השבוע שעבר ישמעאל בעצם גורש מהבית, ועכשיו הוא חזר חזרה, אבל כתוב שהוא חזר בתשובה. איפה כתוב: ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו והוא חזר בתשובה? התשובה היא פשוטה: ישמעאל היה הבן הבכור. כאשר הוא כיבד את יצחק – "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו" – כשהוא הבין שהוא צריך לכבד את יצחק, אז אברהם הגיע לשיבה טובה. כשאנחנו היום מאשרים את ההסכם השני, בדרך להסכם השלישי, עם בני ישמעאל, שמקומם בחצי האי ערב – איך את אמרת קודם? זה לא דומה לשלום עם מצרים. את צודקת. מצרים זה יותר בחלק של אפריקה של העולם, זה לא בחצי האי ערב – ובטח לא בהיסטוריה, מי שקרא בפרשת נוח. כשחצי האי ערב עושים הסכמים עם ישראל ללא ויתורים, ללא בקשות מיוחדות, אלא הסכמים שכולנו יודעים שיש עוד מדינות באותו חצי האי ערב שעומדות מאחורי ההסכמים האלה ומחכות בתור להיכנס להסכמים האלה – זהו המצב הנכון והאידיאלי של וייקבר אברהם בשיבה טובה. ואני חושב שעכשיו זו באמת הזדמנות להודות לידיד אמיתי של מדינת ישראל, הנשיא דונלד טראמפ, ולצוות שלו כולו, שעזרו הן ליהודים בארצות הברית והן למדינת ישראל בכל מה שיכלו. צריך לדעת להכיר טובה, צריך לדעת להגיד תודה על ארבע שנים טובות. אני אומר לכם, כמי שסבל בשנות אובמה בירושלים, כשלא היה אפשר לבנות מרפסת בגילה, לא היה אפשר לבנות מרפסת בגבעת זאב ולא היה אפשר היה לבנות, מי שלא יודע – לא היה אפשר לזוז, לכנס ועדה מקומית, כי ג'ו ביידן אולי בטעות יצא באותו יום מהארץ, ואולי באותו יום אישרו כמה יחידות דיור באיזשהו מקום. צריך להודות על ארבע השנים הטובות האלה, וצריך להתפלל ולייחל שהתהליך הזה – שאנחנו רואים גם בפרשיות התורה שזה הסיום של שיבה טובה של אברהם אבינו – ימשיך באזור לשלום ושגשוג מתוך חוזקה ועוצמה של העם היהודי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה לך. השר אלי כהן – לא נמצא. השרה גילה גמליאל, בבקשה. << דובר >> השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, מזכירת הכנסת, חברות וחברי הכנסת, אירועים היסטוריים רבים התרחשו כאן בכנסת ישראל, אירועים מכוננים, מרגשים, שעיצבו אותנו כאומה והפכו את מדינת ישראל לפלא שהיא היום. היום אירוע נוסף מצטרף אליהם. מי היה מאמין לפני כמה שנים, או אפילו חודשים, שכנסת ישראל תאשר את כינון היחסים עם בחריין. מי היה מאמין שהסכמי השלום ההיסטוריים ישקפו באופן ברור את הדרך שלנו – שלום תמורת שלום, שלום מתוך עוצמה, ללא נסיגות, ללא ויתורים, לא מתוך חולשה וכניעה אלא מתוך איתנות חברתית, כלכלית ומדינית, שלום כפי שראה זאת בעיני רוחו אבי התנועה הרביזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי כשהגה את רעיון קיר הברזל. אלא שאפילו ז'בוטינסקי, כשדיבר במאמרו המפורסם על שכנינו ערביי ארץ ישראל, לא שיער עד כמה חזק ואיתן יהיה קיר הברזל של מדינת ישראל בשנת 2020. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> "קיר הברזל" זה לא תוכנית עבודה. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> כה חזק ואיתן הוא עד שעוצמתו משתרעת מעבר לירדן ועד למפרץ הפרסי. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הטקסט "קיר הברזל" זה לא טקסט שלום. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, בבקשה לא להפריע. תודה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני לא מפריע, אני אומר. אני לא רוצה שהוא יתהפך בקברו, זאב ז'בוטינסקי. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> ומי בנה וביצר את קיר הברזל בשנים האחרונות ומי הוביל את המהלך ההיסטורי הזה? הליכוד בהנהגת ראש הממשלה בנימין נתניהו. בזכות החזון של ראש הממשלה נתניהו, בזכות מערכת היחסים המופלאה שלו עם מנהיגי העולם ובראשם דונלד טראמפ, אנחנו מאשרים היום הסכם היסטורי עם בחריין. כמובן שכינון היחסים פותח בפנינו מרחב עצום לשיתופי פעולה בין עמים שהמשותף ביניהם רב על המפריד. רק בתחום הגנת הסביבה אנו צופים מיזמים פורצי דרך – בתחום חקר המדבר, שימוש במים, חקלאות, אנרגיה מתחדשת ועוד – שייטיבו עם אזרחי שתי המדינות. לא פחות חשוב הוא היתרון הביטחוני והאסטרטגי שכינון היחסים עם בחריין יצר. בזכות כינון היחסים עם בחריין והסכם השלום עם איחוד האמירויות יצרנו שותפות אסטרטגית למדינת ישראל ממש על גבולה של איראן. כינון היחסים עם מדינות שבמשך שנים הורגלנו שהן באופן אוטומטי במחנה נגדנו נראה פתאום כל כך טבעי, וזה באמת כך. אבל אסור לנו לקחת את המהלך ההיסטורי הזה כמובן מאליו, ואסור לנו לנוח על זרי הדפנה. אם נמשיך לפעול כפי שפעלנו עוד נכונים לנו הסכמים נוספים עם מדינות נוספות. זו רק ההתחלה. אנשי עסקים ישראלים ובחריינים מתחילים בשיתופי פעולה כבר בימים אלה ממש. אנו נוביל מיזמים משותפים בין הממשלות, בין חברות ועסקים ובין האנשים. נועדנו לחיות בשלום. נועדנו לשתף פעולה. לאחרונה שוחחתי עם בנו של מלך בחריין ויושב-ראש המועצה העליונה לסביבה במדינה עבדאללה בן חמד בן עיסא אל-ח'ליפה. דנו באפשרויות שונות לשיתופי פעולה בתחום הגנת הסביבה. אמרתי לו שטבעי שנשתף פעולה במיוחד בתחום הסביבה, כשתי מדינות שחיות באקלים דומה, שרובו מדברי, וכשתי מדינות שמשבר האקלים צפוי להשפיע עליהן באופן משמעותי. שוחחנו על האפשרות לשיתוף פעולה בהקמת ה-Desert Tech בנגב, מרכז חדשנות לשינויי אקלים בסביבה מדברית. שוחחנו על האפשרות לשתף פעולה בשמירה על המגוון הביולוגי ומערכות אקולוגיות לנוכח האיום על המגוון הביולוגי בישראל וגם בבחריין, שנובע מהפיתוח המואץ ושינויי האקלים ולנוכח הלחצים על המשאבים הימיים של ישראל ושל בחריין. שוחחנו גם על עבודה משותפת בתחומי הגנת הסביבה הימית. יש הרבה מה לעשות ויש הרבה מה לשנות, ובעזרת השם נעשה יחד ונצליח יחד. עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל, אמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אמן. תודה רבה לך. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כמה סמלי שביום הזה, שבו אנחנו מאשרים הסכם שלום שני של ישראל עם מדינה ערבית, מת אחד האנשים שאחראים לכך שאין שלום, שתמך בטרור, העליל עלילות דם אנטישמיות ופעל נגד ישראל בכל העולם במשך שנים רבות. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין גבול לחוצפה. אין גבול לחוצפה. << אורח >> שלמה קרעי (הליכוד): << אורח >> "כן יאבדו כל אויביך ה'." << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין גבול לבושה. אין גבול לגזענות. אין גבול להסתה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נרכין ראש היום – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מי שאין לו מוסר יכול להגיד מה שהוא רוצה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תלך לפרלמנט הפלסטיני. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנשים שאין להם מוסר יכולים לעשות בדיוק את מה שאתה עושה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נרכין היום ראש היום לזכר הישראלים, השם ייקום דמם – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה מה שיוצא מחסרי מוסר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שנרצחו בגללו או בעידודו במהלך השנים. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו." << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מאיפה אתה שואב את כל השנאה הזאת? מאיפה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הרוח הגבית שמקבלת מדינת ישראל מהסכמי השלום עם מדינות ערב מחלישה באופן משמעותי את רוח ההתנגדות והטרור של אויבינו. ראש הממשלה נתניהו מדבר כבר עשרות שנים על החתירה להשגת שלום אמת, שלום מתוך עוצמה ומתוך אינטרס משותף של שלום. בספרו "מקום תחת השמש" כתב כבר לפני 25 שנה: מדינת ישראל, שבה יחיו שמונה או עשרה מיליון יהודים בעוד כמה עשרות שנים, תוכל ליהנות משגשוג, תנופה ועצמאות, שבישראל של היום קשה להעלותם על הדעת. דווקא משום שהמדינה היהודית תתחזק כל כך ייאלץ בסופו של דבר רובו של העולם הערבי לעשות עימה שלום אמת. בזמנו, כשהדברים נכתבו, רבים בשמאל קטלגו את ספרו בז'אנר – או בעברית סוגה – של מדע בדיוני. שלום אז בעיני השמאל – ובעיני השמאל הסהרורי עד היום – הוא שלום מתוך רפיסות, ויתורים והלקאה עצמית. גם אליעזר עבד אברהם, בפרשתנו חיי שרה, מפקפק בדבריו של אברהם, ומעלה רעיון לעקור את יצחק מארץ ישראל. הוא אומר לו: אולי המשימה שלי לא תצליח. "ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם?" ואברהם עונה לו: "ה' אלֹהי השמיִם אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דִבר לי ואשר נשבע לי לאמֹר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך". אל תדאג, לזרעך אתן את הארץ הזאת. זה אברהם, ואלו הסכמי אברהם, המבוססים על ההכרה ההיסטורית בארצנו, נחלת אבותינו. כאן המקום להודות לגדול ידידינו בעולם, ידיד אמת, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, על עמידתו האיתנה לצד מדינת ישראל וראש הממשלה נתניהו – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בקרוב אצלכם כמוהו. בקרוב אצלכם כמוהו. ברוך שפטרנו. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נקווה שמי שחושב כמוהו גם יהיה כמוהו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – השגת שלושה הסכמי שלום כבירים עם מדינות ערב וביטול הווטו הפלסטיני על השלום באזורנו, הכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות אליה, הכרה בריבונותנו על רמת הגולן, הכרה בחוקיות ההתיישבות וביטול הסכם הגרעין והטלת סנקציות על איראן. אגב איראן, כמה מצער, אך לא מפתיע, שנציגי המיעוט הערבי כאן בישראל – אתם, אתם כמעט היחידים בעולם, יחד עם ארגוני הטרור ואיראן, שמתנגדים להסכמי השלום האלה. אט-אט מתפכח הציבור שבחר אתכם ומבין שנציגיו בוחרים בדרך של טרור ושל חורבן והרס על פני אביב של שלום ושגשוג. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא משנה כמה אפסים אתה תחבר, הם יישארו אפס. לא משנה כמה אפסים תחבר – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נסיים בתקווה להתגשמות חזון אחרית הימים בנבואת ישעיה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – תכפיל אותם, תחלק אותם – הם יישארו אפס. גברתי – – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. אני מבקשת, די. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נסיים בתקווה להתגשמות חזון אחרית הימים בנבואת ישעיה: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונִשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויִם. וכִתתו חרבותם לאִתים וחניתותיהם למזמרות לא יִשא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". עד אז נעשה שלום, אבל רק מתוך עוצמה. "ה' עֹז לעמו יִתן ה' יברך את עמו בשלום." << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, אם יש משהו שמצער אותי – שהעולם הערבי, ובמיוחד העם בבחריין, לא למד עברית כדי לשמוע את דברי השנאה ואת דברי הכוחניות שעכשיו חוגגים על הדוכן הזה תחת האמתלה של הסכם שלום. חבל שהעם בבחריין (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בני עמנו, העם הבחרייני, שלוחם בשנים האחרונות למען חירותו שלו נגד המשטר המדכא, לא שומע, למרבה הצער, את מילות הגזענות המעלות על נס את הקולוניאליזם הגזעני של הכיבוש, שחוגג כעת בהסכם המתקרא "הסכם השלום" עם בחריין.) לצערי הרב, הסכמי הנורמליזציה המונחים בפנינו היום יחד – וקדמו להם ההסכמים עם איחוד האמירויות, ויבוא כנראה הסכם עם סודאן – הם המורשת של ארבע השנים האחרונות, עידן עסקת המאה. אלה היו ארבע שנים שבהן הברית בין ישראל לארצות הברית הפכה לחזקה עוד יותר. נכון, בעזרת הברית המסוכנת שבין נתניהו לטראמפ, ברית שהיא בבסיסה שיתוף פעולה פוליטי, הם חיזקו אחד את השני בבייס הפוליטי – טראמפ עזר לנתניהו עם המתנחלים וגיבש את הימין הישראלי, ונתניהו עזר לטראמפ עם האוונגליסטים והימין האמריקאי. בשנים האלה החנופה של ממשלת ישראל לנשיא האמריקאי המושחת והמשחית עלתה לרמות חסרות תקדים, והצבא הישראלי שימש כקבלן משנה צבאי של האינטרסים הרחבים של ארצות הברית באזור. מהצד השני, הממשל בארצות הברית, שתומך בהתנחלויות אפילו יותר מאשר הממשל בישראל, עשה כל שביכולתו להעמיק את הכיבוש הישראלי, לרסק את מעמדה הבין-לאומי והפוליטי של ההנהגה הפלסטינית. ומעל כל זה – תוכנית יותר גדולה, כלכלית, שקשורה לסחר בנשק, באנרגיה ובטכנולוגיה מתקדמת. ארצות הברית צריכה ברית עמוקה ואיתנה בין ישראל לבין מדינות המפרץ כדי לבסס ציר תמיכה חזק כאשר היא מתרחקת אט-אט מהמזרח התיכון. אלה ההסכמים האלה. אלה לא הסכמי שלום, אלה הסכמי הכנעה לעמים ערביים, לציר אזורי שארצות הברית משאירה מאחוריה כדי לשרת את האינטרסים שלה באזור. החלום של נתניהו היה בעיקר לשנות את קווי המתאר של הגישה הבין-לאומית כלפי הסכסוך העיקרי באזור הזה: המשך הכיבוש הישראלי על העם הפלסטיני, לשבור את רצף התמיכה והסולידריות עם העם הפלסטיני ולבנות באמת קיר ברזל. תקשיבו טוב מאוד: קיר הברזל הזה הוא בעצמו יהפוך למכשול האמיתי בפני שלום אמיתי לעמי האזור, כולל לציבור במדינת ישראל. סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית הם הפתרון, הם לא הבעיה. צריך להבין את זה. אבל עכשיו, כאשר טראמפ בדרכו החוצה, כל מי שמאמין בשלום נושם נשימת רווחה. אומנם המורשת של הברית הזאת תמשיך לחיות בהסכמים האלה שלפנינו, אבל עכשיו, כל עוד זה תלוי בנו, בישראלים ובפלסטינים, האם נוכל גם אנחנו להחליף את השלטון הרע הזה באחד שרוצה לפעול למען שלום וסיכום הכיבוש? << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> המכשול החיצוני יוסר בינואר, אבל כדי להתקדם אנחנו צריכים להסיר גם את המכשול המקומי. ולחבר הכנסת קרעי, אני אומרת לו: יכול להיות שאתה שמח שסאיב עריקאת המנוח, המנהיג שניהל משא ומתן עיקש למען השלום, נפטר. אנחנו מרכינים ראש – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ומרכינים ראש כי היום הוא יום האזכרה גם למוות של אבו עמאר, המנהיג הפלסטיני. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יכול להיות שמנהיגים יורדים לקבר, אבל עמים לא יורדים לשום קבר, וימשיכו להילחם למען חירותם, למען סיום הכיבוש. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> הודעה למזכירת הכנסת, לפני הדובר הבא, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (אזור תיירות מיוחד), התשפ"א–2020, של חבר הכנסת איתן גינזבורג וקבוצת חברי הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה למזכירת הכנסת. << נושא >> הודעה משותפת בדבר כינון קשרי דיפלומטיה, שלום וידידות בין מדינת ישראל לממלכת בחריין << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> הדובר הבא – חבר הכנסת אופיר סופר, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת קרן ברק. << דובר >> אופיר סופר (ימינה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני 82 שנים הוצתו מאות בתי כנסת ברחבי אירופה באירוע שכונה על ידי הצורר הנאצי "ליל הבדולח". בתי הכנסת הבוערים האירו את השמיים, ואיתם ירדה חשיכה גדולה על יהודי העולם כולו. בתרחיש כמעט דמיוני, 82 שנים לאחר מכן אנחנו עומדים כאן, בארץ ישראל, מעל דוכן הכנסת, שסמל המנורה מופיע עליו, ומתבקשים לאשר הסכם עם המדינה המוסלמית בחריין. בשנים האחרונות הפכו האמונה, התפילה והחלום למילים גסות. איך לא קראו לנו – משיחיים, הזויים ועוד. סיפרו לנו שאין דרך להשיג שלום עם מדינות מוסלמיות בלי שנוותר על חבלי מולדת, בלי שנפתור את הסכסוך עם הערבים פה, בארץ ישראל, תחילה. סיפרו לנו שההבטחה האלוקית הכתובה בתורה לא רלוונטית, שחזון הנביאים לא יתממש. השיטה הפרגמטית, הביטחוניסטית, ניסתה לשכנע אותנו להפסיק להאמין, להפסיק לחלום. אני מנסה לחשוב מה היה מצבנו לו היינו מקשיבים להם, לו היינו מפסיקים לחלום. 82 שנים לאחר ליל הבדולח, העם היהודי, העם שהתפלל לאלוקיו שיחזיר אותו לציון, צופה ורואה באמונה ובחלום הופכים למציאות. אני רוצה לברך את ראש הממשלה על ההישגים המדיניים החשובים. אני רוצה לומר לכם, חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש: שירו שיר לשלום ותלחשו תפילה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה, תודה רבה. חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני עומדת פה על דוכן המליאה שמחה וגם נרגשת על הזכות לקחת חלק שוב, פעם נוספת, באירוע היסטורי – אישור ההסכם בין ישראל לממלכת בחריין. לפני פחות מחודש ימים עמדנו כולנו באותו מקום ובירכנו על חלום שהתגשם, ועתה זכינו להיות עדים להישג נוסף. היסטוריה. חתימת ההסכם בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר החוץ של בחריין עבד א-לטיף א-זיאני, כחלק מהסכמי אברהם לנורמליזציה בין שתי המדינות, היא הישג חסר תקדים לישראל ולאזור כולו. ההסכם התממש מאז חתימתו במלוא התנופה: הסכם כינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, מזכר ההבנות לשיתוף פעולה עסקי בין איגוד לשכות המסחר בישראל לבין איגוד לשכות המסחר בבחריין והסכם התעופה, שיאפשר הפעלת טיסות נוסעים שבועיות, הם הישגים אדירים של ממשלת ישראל. כחברת כנסת אני אומרת לציבור בפה מלא שחשיבותו של ההסכם עם ממלכת בחריין היא אדירה. ממלכת בחריין, אשר בראשה עומד המלך חמד אבן עיסא אאל ח'ליפה, תשמש, בעזרת השם, גשר של שלום לכינון יחסי שלום מלאים גם עם ערב הסעודית ומדינות שכנות רבות נוספות. כמו הסכם השלום עם איחוד האמירויות הערביות, גם ההסכם עם בחריין מהווה נקודת מפנה אסטרטגית ביחסים שבין מדינת ישראל לעולם הערבי כולו. הוא מביא חדשנות ותקווה רבה לדור הצעיר, שחווה – מי היה מאמין – רצף של הסכמי שלום. ההסכמים יקדמו את מדינת ישראל להישגים חדשים, עם שיתופי פעולה כלכליים וישירים בין המדינות בתחום התיירות, הביטחון, הבריאות, אנרגיה ומה לא, וכל הקדמה הטכנולוגית שבאה איתם. אני רוצה לברך את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על הישג נוסף אשר ייחקק בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל – שוב, אני חלק מהתקופה הזאת, וזה אושר גדול – ועל המאמצים הבלתי-פוסקים למען השלום. כמו כן, ברצוני להודות לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על מאמציו האדירים לכינון הסכמי השלום הללו. דונלד טראמפ היה ויהיה גדול ידידיה של מדינת ישראל. מעשיו ופעולותיו כתובים לנצח בדברי ימיה של המדינה הזאת. בזכות מאמציו ומדיניותו אנו עדים לכך כי הפלסטינים כבר אינם שחקן משמעותי העומד בדרכנו בדרך אל השלום עם העולם הערבי. כולי תקווה כי יהיה המשך לקו המחשבה הזה ולמדיניות שבה אנו עושים הסכמי שלום מתוך רצון אמיתי של מדינת ישראל וללא התערבותם והפרעתם של הפלסטינים. לא ניתן לפלסטינים לחזור להיות שחקן משמעותי בדרכנו ליצירת שלום, ושני הסכמי השלום האחרונים הם דוגמה לכך. כפי שאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו במעמד חתימת הסכם השלום בוושינגטון: גבירותיי ורבותיי, השקעתי את חיי כדי להבטיח את מקומה של ישראל בין האומות, להבטיח את עתידה של המדינה היהודית האחת והיחידה. כדי להשיג את המטרה הזאת פעלתי כדי להפוך את ישראל לחזקה מאוד, משום שההיסטוריה מלמדת אותנו שחוזק מביא ביטחון, חוזק מביא בריתות, ובסופו של דבר – וזה דבר שהנשיא טראמפ אמר פעם אחר פעם – בסופו של דבר חוזק מביא שלום. הסכם השלום עם בחריין הוא סימן נוסף לעולם כי פנינו לשלום. עכשיו, כשכבר ברור שהקרח נשבר, אני מקווה ומצפה שמדינות ערביות ומוסלמיות נוספות ילכו בעקבות איחוד האמירויות ובעקבות ממלכת בחריין. ברצוני לנצל במה זו על מנת לקבל בברכה את נשיא ארצות הברית הנכנס מר ג'ו ביידן, ואני מאחלת לו הצלחה רבה בתפקידו החשוב ומאחלת לנו, למדינת ישראל ולעם ישראל שביידן יבחר ללכת בדרכו המדינית של נשיא ארצות הברית היוצא וימשיך את מאמציו הכבירים לכינון שלום ושיתוף פעולה אזורי במזרח התיכון, תוך שמירה על ביטחון ישראל והגנה עליה מכל אויביה. אושר גדול עבורי הוא לחזור ולברך שוב: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל, ואמרו אמן. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת פטין מולא. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> שלום לך, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> שלום, שלום. כן, בבקשה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה. ושוב, תקראו לי שמאלנית, אבל אני אצביע בעד הסכם השלום הזה. אני מאמינה בשלום. אני מאמינה בהסכמים. אני מברכת על ההסכם הזה. אני מאוד שמחה שיש לנו עוד מדינה ערבית לשתף איתה פעולה. מאוד שמחה. אבל בואו נדבר על ההישגים האמיתיים של ההסכם הזה ושל ההסכם עם האמירויות שקדם לו – הסכמי אברהם, ואפילו הסכם עסקת המאה, כל החבילה הזאת. מה ההישגים המרכזיים שלנו מהסכמים האלה? נתניהו מכחיש, אבל בהסכמים האלה בנימין נתניהו ויתר על סיפוח. במו ידיו הוא חתם על ויתור וביטול הזיות הסיפוח. בהסכמים האלה בנימין נתניהו, מנהיג הימין, הסכים לשתי מדינות לשני עמים. הוא חתם על הסכמים שהמשמעות שלהם היא שתי מדינות לשני עמים, ושתי המדינות הן מדינת ישראל ומדינה פלסטינית. נתניהו לא יודה בזה בשום אופן, אבל בהסכמים האלה בנימין נתניהו חיסל את הדיבורים על ארץ ישראל השלמה, את השאיפות שבאופן עקרוני גם אני הייתי יכולה אולי לחלום עליהן, אבל באופן מעשי הן הרסניות – הדיבורים והשאיפות לארץ ישראל השלמה. בהסכמים האלה נתניהו קבע בעצם – נתניהו קבע – שטוב שלום עם מדינה פלסטינית מאשר המשך הניכור מהעולם הערבי בלי מדינה פלסטינית. בואו, אני בעד כל הדברים האלה. אני ממש בעד, כי אני חיה במציאות ואני מחויבת לביטחון ישראל. אני לא הייתי מאפשרת למכור מטוסי F-15, גם למדינה שחתמנו איתה הסכם שלום, מאחורי הגב של מערכת הביטחון; אני לא הייתי מאפשרת להעביר מזוודות כסף מקטאר לחמאס. אני מחויבת לביטחון ישראל, וביטחון ישראל, חברות וחברים, לא יהיה שלם לעולם בלי שאנחנו נפעל להשגת הסכם עם הפלסטיניות והפלסטינים. אבל נתניהו משקר לגבי כל הדברים האלה, הוא לא מודה בהם. כהרגלו, הוא מנסה למרוח, להסתיר, לרמות, עד שהאמת יוצאת לאור קצת אחר כך. אבל כאן זה ברור, הדברים מדברים בעד עצמם, זה מפורש: בהסכמי השלום האלה נתניהו מאשר בעצם את הקו שיצחק רבין התווה בהסכם אוסלו. אלא שנתניהו לא רק משקר לגבי זה – לנתניהו גם לא יהיה אומץ להמשיך את הקו הזה לעשייה מדינית אמיצה, כי נתניהו הוא לא רבין; נתניהו הוא לא בגין. אתה, אדוני, מר נתניהו, תמיד ברחת מהכרעה אמיצה: כמעט הסכם ב-2014, כמעט הסכם אזורי ב-2016, כמעט עסקת המאה מאז 2018, אלא שפעלת כדי לעוות את התכנים שלה ככה שהיא הפכה לכזאת שאי-אפשר ליישם אותה. זאת הייתה הדרך שלך מאז ומעולם: פחדנות מדינית. אז אני לגמרי אצביע בעד ההסכם הזה, ואני שמחה מאוד לשיתוף הפעולה הצפוי עם בחריין, עם המלך חמד בן עיסא אאל ח'ליפה ועם בנות ובני ארצו. אני מתכננת – אחרי שנחליף אותך, מר נתניהו, בקלפי – איך נמנף את ההסכם הזה ואת שאר הסכמי השלום שלנו, גם עם מצרים וגם עם ירדן – – << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – כדי להגיע לפתרון אזורי שיכלול גם את פתרון סכסוך עם שכנותינו ושכנינו הפלסטינים. תודה, גברתי. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה לך. חבר הכנסת פטין מולא, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סגן השר. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> אה, סליחה. אני מתנצלת. בבקשה. << דובר >> סגן השר פטין מולא: << דובר >> גברתי יושבת-ראש הישיבה, אדוני השר, כנסת נכבדה, אומנם השנה הזאת התמודדנו ואנו ממשיכים להתמודד בלהילחם במגפה העיקשת, מגפת הקורונה, ששינתה את אורח חיינו, אך לזכות השנה הזאת אני יכול לומר שהיא שנת שלום. שלושה הסכמי שלום באו עלינו לברכה – ההסכם עם האמירויות, עם בחריין ועם סודאן – והיד עוד נטויה. מי היה מאמין שהיום, במצב הנוכחי, יהיה שינוי במפה הפוליטית האסטרטגית של המזרח התיכון, שבה ישראל היא מדינת מפתח, מדינה חזקה, מדינה שמדינות אחרות רוצות לעשות איתה שלום, במיוחד לאור ההבנה העמוקה שחלה בעולם האסלאמי הסוני המתון, שהפנים שאיראן היא האויב והיא הפצצה המתקתקת שתביא לחורבן מדינות ערב. הוכחה לכך: ראו מה קרה בסוריה, בלבנון ובתימן. הזרועות האיראניות הארוכות מחריבות כל חלקה טובה בעולם כולו. אני שמח שהגענו עד הלום; שמח שראש הממשלה בנימין נתניהו, גיבור השלום, עשה את מה שאחרים חלמו ולא העזו לעשות. ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה שלום תמורת שלום – כן, שלום תמורת שלום – שיביא לשגשוג עצום בכל תחומי חיינו. אני מברך אותך, ראש הממשלה. צפויים לנו עוד הסכמים עם השכנים שלנו בעולם הערבי. בשמי ובשם כל המגזר הערבי במדינת ישראל, אנו מודים לך מקרב לב, אדוני ראש הממשלה, גיבור השלום. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני מברך את ממלכת בחריין על ההסכם הזה ומברך אותנו על שלום האמת הזה. יבורך מי שעושה שלום בארצו ומביא הרמוניה ואחווה בין העמים, כפי שקרה לכל הדתות השמיימיות. בקוראן יש שבעה אזכורים לביטוי סלאם, ובברית החדשה נכתב: "אשרי רודפי שלום, כי בני אלוהים ייקראו". אני מייחל לכך שהשלום ישרור בכל אזור המזרח התיכון, שסבל וסובל מתלאות המלחמה ומרוח שיח של שנאה וטינה. אני קורא לכל מנהיגי המדינות הערביות באזור לחתור לשלום של אחווה ופריחה כלכלית וללכת בעקבות התפתחויות שבעידן הזה ולהיפתח. ישראל בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו מושיטה את ידה לשלום עם כל העמים. על כל המנהיגים לדעת שהאויב האמיתי היום הוא איראן, הנשק הגרעיני שלה והתערבותה ההרסנית במדינות הסמוכות לנו. אחתום את דבריי במילות תודה ושבח לכל המנהיגים שהיו שותפים בעשיית השלום הזה: ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנשיא האמריקני דונלד טראמפ וכבוד המלך חמד בן עיסא אאל ח'ליפה. כל הברכות להם. הם המנהיגים האמיתיים והאמיצים, המשכינים שלום במקום מלחמה. תודה רבה.) תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> תודה רבה גם לך. חברת הכנסת אוסנת מארק – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורלי פרומן – גם היא אינה נוכחת, וגם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. השר דודי אמסלם – השר דודי אמסלם, כיוון שהשר שטייניץ, שאמור לסכם, אינו נמצא כאן כרגע, אני חוששת שאתה תיאלץ לעלות, אלא אם כן אתם – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> השר שטייניץ פה. << יור >> היו"ר מיקי חיימוביץ': << יור >> בבקשה. השר שטייניץ יסכם, בבקשה. << דובר >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בסיפור קטן. לפני שש שנים, בשנת 2015, כמה חודשים לאחר שמוניתי לשר האנרגיה, נסעתי לביקור חשאי באיחוד האמירויות, ביקור בן כמה ימים. והינה, אני יורד מאחד מהמגדלים הגבוהים – דווקא לא בדובאי אלא באבו דאבי, בבירת האמירויות – ואני זוכר את זה כמו היום: כשאני בדיוק יוצא מן הבניין – טלפון מראש הממשלה נתניהו, והוא שואל אותי: איך באיחוד האמירויות? איך מתייחסים אליך ואיך אתה מתרשם? ואז – ואני עכשיו מצטט, ואני מדבר על לפני שש שנים – אמר לי נתניהו: יובל, אני עובד על זה כבר היום, זו אסטרטגיה ארוכת טווח, שבעוד כמה שנים נוכל לבוא לביקור רשמי באיחוד האמירויות עם דגל ישראל מתנוסס בגאון. אמרתי לו: ראש הממשלה, אתה מדבר ממש על תהליך שלום. הוא אומר: נכון. אנחנו עכשיו מתחילים לבנות את היחסים עם איחוד האמירויות, ובתוך כמה שנים הכוונה שלי שזה יבשיל לנורמליזציה ושלום מלאים. הוא אמר לי: אתה תראה, זה ייקח כמה שנים, אבל זה יגיע. אני מוכרח לומר שמאוד התלהבתי, אבל גם הייתי קצת סקפטי. הרי כבר 20 וכמה שנים לא נחתם שום הסכם שלום עם שום מדינה ערבית, מתונה או קיצונית. והינה, היום הזה הגיע. אני אומר את זה כי מגיע קרדיט – כמובן גם לארצות הברית ולטראמפ, שסייע בשלבים האחרונים, אבל באמת באמת, מי שהביא את ההסכמים הללו, מי שגיבש את האסטרטגיה הזאת ומי שהוציא אותה מן הכוח לפועל במהלך של שנים היה ראש הממשלה בנימין נתניהו. שמעתי פה המון חברי כנסת מימין ומשמאל מברכים על הסכמי השלום הללו. שמעתי אפילו את ידידתי מרב מיכאלי אומרת: אני מברכת על הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין וסודאן, אבל אנחנו במהרה נחליף את נתניהו בבחירות ונרחיב ונגבש ונעמיק את הסכמי השלום. אני רוצה להגיד לך, ידידתי מרב מיכאלי: מזל שלא הצלחתם להחליף את נתניהו לפני שנה, לפני שנה וחצי ולפני חצי שנה בבחירות, אחרת ההסכמים הללו עם איחוד האמירויות ובחריין וסודאן לא היו נחתמים. זו המציאות, וכדאי להכיר בה. אני רוצה גם להתנצל בפני חבריי מהשמאל. אני מבין את החמיצות ואת המרמור של חלק מהם. מה שנתניהו עשה לכם זה באמת לא הוגן ולא יפה. הרי בכלכלה – כבר היה ברור שהכלכלה הליברלית שלנו, של הליכוד, הביאה עשור מצוין, ואני בטוח שגם אחרי הקורונה אנחנו נדע לאושש את הכלכלה, כמו שעשינו במשבר הגדול של 2009-2008. מבחינת ביטחון לאומי, המאבק לבלימת איראן, לבלימת הגרעין האיראני, ההתבססות של איראן – הרי אף אחד לא יטיל ספק בהובלה של נתניהו וממשלת הליכוד בעשור האחרון. אף אחד לא היה יכול לעשות את זה טוב יותר. לשמאל נשאר דגל אחד: שלום. איפה השלום? אנחנו בשמאל נביא שלום. שכחתם את השלום, הם אמרו לנו. אז גם את הדגל הזה נתניהו לקח לכם, וזה מקשה עליכם לחגוג, ואני מתנצל. אבל הוכח שנתניהו, בראשות ממשלה שמובלת על ידי הליכוד, מסוגל גם לקדם הסכמי שלום ונורמליזציה, מתוך עוצמה ולא מתוך חולשה. אז אני שומע את הקיטורים: כן, אבל. ההסכמים עם איחוד האמירויות טובים מאוד, ובחריין, וסודאן, אבל זה לא שלום, כי לא הייתה איתם מלחמה. תגידו לי, את הסכם השלום עם ירדן לא חגגתם? גם עם ירדן אחרי 67' לא הייתה מלחמה ולא היה צפי למלחמה. אז יש כאן הישג אדיר שישרת אותנו מכל הבחינות – ויש עוד הישגים בדרך – גם מבחינה כלכלית, כי איחוד האמירויות בעיקר אבל גם בחריין הן מעצמות השקעה אדירות – גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה מדינית, ולא פחות חשוב מכל שאר הבחינות – המאבק לבלימת התגרענותה של איראן. אני רוצה לומר לכל חברי הכנסת, וגם לחברי הכנסת הערבים מהרשימה המשותפת: איראן מאיימת על כולנו, על כל אזרחי ישראל, על עצם הקיום של מדינת ישראל. איראן מאיימת גם על מדינות ערב המתונות וגם על אירופה וארצות הברית. איראן היא הספונסרית העיקרית של הטרור, והיא מנסה להגיע לגרעין. החיבור עם בחריין ואיחוד האמירויות וסודאן והעולם הערבי בכללותו ישרת אותנו גם בחזית האסטרטגית של בלימת האיום האיראני. שמעתי את חברת הכנסת תומא סולימאן מדברת נגד ההסכם הזה. לא הצלחתי להבין למה חלק מחברי הרשימה הערבית המשותפת הולכים להצביע נגד ההסכם הזה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> קוראים לה "הרשימה המשותפת". השם הוא "הרשימה המשותפת". << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> הרשימה המשותפת, אמרתי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, אמרת "הערבית המשותפת". << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אוקיי, הרשימה המשותפת. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תדייק בשם, בבקשה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> לא הצלחתי להבין. האשמת, חברת הכנסת תומא סולימאן, את ישראל ואת ארצות הברית – את ישראל ואת צה"ל כזרוע הארוכה של ארצות הברית במאבקים שלה באזור. אני רוצה להבין: ארצות הברית ניהלה שני מאבקים גדולים באזור, האחד – נגד ISIS, נגד המדינה האסלאמית הקיצונית, שרצחה עשרות אלפי ערבים. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל הם הקימו אותה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> השני – נגד איראן, כולל ההתנקשות בקאסם סולימאני. האם את נגד המאבק של ארצות הברית מול הגרעין האיראני או מול קאסם סולימאני? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו נגד הטרור גם אם ארצות הברית עושה אותו. אנחנו נגד טרור גם אם ישראל עושה אותו. נגד טרור – לא משנה מי עושה אותו, כי טרור הוא טרור. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> האם את מגנה את המאבק של ארצות הברית נגד המדינה האסלאמית? האם ברית בין ישראל למדינות ערב נגד איראן, נגד המשטר הרצחני בסוריה, נגד חיזבאללה – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם אם יש להם משהו נגד איראן, לא מותר לארצות הברית טרור. גם אם יש לה משהו נגד איראן, לא מותר לארצות הברית טרור. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – נגד ציר הרשע היא ברית טובה או ברית מגונה? עכשיו, אני מבין שלשיטתכם – – – << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני אגיד לך מה השיטה שלנו – שהכיבוש הישראלי הוא ציר הרשע המרכזי – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> כן, שמענו, שמענו. אתה מדבר כאילו אתה לא אזרח ישראלי, אבל אני רוצה להגיד לך את האבסורד, איימן עודה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – שלום – – – שלום. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> מצרים עשתה הסכם שלום עם ישראל. אני לא זוכר שקודמיך ברשימה הערבית או בגלגולים שהיו לה הצביעו נגד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני השר – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> הסכם השלום עם ירדן – אני לא זוכר שהייתם נגד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אתם הרי חיים בשלום עם מדינת ישראל כאזרחיה, ואפילו כחברי פרלמנט במדינת ישראל. אז אם אתם חיים בשלום עם מדינת ישראל, איפה ההיגיון שאתם קוראים לאזרחי אבו דאבי, איחוד האמירויות או סודאן או בחריין לא לחיות בשלום עם מדינת ישראל? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא לחיות בשלום עם הכיבוש. אדוני, מי שתרגם לך תרגם לא נכון. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> הרי אתם חיים במדינת ישראל הדמוקרטית – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו אמרנו: לא יהיה שלום עם הכיבוש. לא תהיה נורמליזציה עם הכיבוש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – והמשגשגת, מעצמת ההייטק והכלכלה, ואתם רוצים למנוע – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אם כבר אתה מדבר, לפחות תצטט נכון. שטייניץ, לפחות תצטט נכון, לפחות תגיד את האמת. אחר כך פרשנויות. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – אתם רוצים למנוע מאחיכם הערבים לעשות שלום עם המדינה שאתם חיים בה? << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – עובדות, אחר כך פרשנויות. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם, חוסר היגיון כזה – אתם יכולים להסביר מה שאתם רוצים – הציבור לא מסוגל לתפוס. לגנות את השותפות האסטרטגית בין ישראל לארצות הברית נגד איראן? נגד חיזבאללה? נגד ארגוני הטרור? נגד המדינה האסלאמית? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מאמינים שהציבור יכול להבין. בניגוד אליך, אנחנו חושבים שהציבור חכם, ואנחנו לא מזלזלים באינטליגנציה של הציבור. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אתם צריכים לברך על כך. רוב העולם הערבי מבין היום שהאיום לעולם הערבי המתון, לעולם הסוני, המוסלמי, הוא לא מישראל – הוא מאיראן. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> איראן מנסה להשתלט על האזור, ו-ISIS או המדינה האסלאמית ואל-קאעידה ניסו להשתלט על האזור. << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תגיד לחבריך – – – זה – – – שלהם, ה-national program. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> לכן, כמו שאתם רוצים, בצדק, שמדינת ישראל תגביר את הלחימה בפשיעה המאורגנת במגזר הערבי – וזה דבר שחייבים לעשות אותו ונכון לעשות – כך אתם גם צריכים לברך, לברך על הברית האסטרטגית בין ישראל וארצות הברית ומדינות ערב המתונות מול איראן, מול החיזבאללה, מול ציר הפשע המאורגן, שמאיים גם על המוסלמים הסונים – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> השר שטייניץ, שישראל תפסיק את הטרור של הכיבוש – – – שישראל תתחיל בלתת דוגמה. תפסיק את הטרור של הכיבוש – אנחנו – – – << קריאה >> היבה יזבק (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – ומול ארגוני טרור כמו הג'יהאד האסלאמי, כמו החמאס, כמו אל-קאעידה וכמו המדינה האסלאמית, שמאיימים גם על הערבים באזור. אז מה רע אם ארצות הברית, ישראל וארצות ערב המתונות ייאבקו ביחד כדי לבלום את האיום הגרעיני האיראני, כדי לבלום את איום הטרור האיראני באזור וכדי לבלום את ארגוני הטרור הסונים הקיצוניים כמו חמאס או כמו אל-קאעידה או כמו המדינה האסלאמית? אתם נפלתם על הראש? אתם הייתם צריכים להיות הראשונים שמחבקים את החיבוק הזה בין ישראל למדינות ערב המתונות לארצות הברית נגד האיראנים שמאיימים על כולנו, וגם על אחיכם במדינות ערב הסוניות. הראשונים שמברכים – שצריכים לברך את ראש הממשלה נתניהו על הובלת המאבק מול איראן ומול הניסיון לכפות פה הגמוניה שיעית, איראנית, סורית וחיזבאללאית על כל האזור. אתם הייתם צריכים להיות הראשונים שמברכים את ראש הממשלה נתניהו על מאבק, ביחד עם ארצות הברית, ביחד עם מדינות ערביות מתונות, מול כל ארגוני הטרור באזור. כי מי שהכי סובלים מארגוני הטרור – ארגוני הטרור הורגים הרבה יותר ערבים ומוסלמים מאשר ישראלים או אמריקנים. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הכיבוש הוא הטרור הגדול ביותר. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אבל משהו משובש אצלכם, שאתם מתנגדים להסכמי השלום בין ישראל למדינות ערב, לאמירויות, לבחריין, לסודאן, למצרים, לירדן. כשאתם מתנגדים לברית האסטרטגית בין ישראל לארצות הברית אתם חוברים לאיראן, לחיזבאללה. הם מתנגדים לברית הזאת. איראן מתנגדת להסכמי השלום הללו – בצדק, מבחינת איראן – אבל שאתם, ידידיי ברשימה המשותפת, תתנגדו כמו איראן לברית הזאת, האמריקנית-ישראלית, ועכשיו גם ערבית, שנועדה להציל את האזור כולו מהטרור האיראני? מהאיום הגרעיני האיראני? מהחיזבאללה? מאל-קאעידה? מחמאס? מהמדינה האסלאמית? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> השר שטייניץ, מי שבעד כיבוש לא יכול להטיף לנו מוסר. אדון שטייניץ, מי שבעד כיבוש לא יכול להטיף לנו מוסר. מוסר תטיף לכובשים. לך תטיף לכובשים. לנו אל תטיף מוסר, אדון שטייניץ. מי שתומך בכיבוש לא יכול להטיף מוסר. מי שתומך בכיבוש לא יכול להטיף מוסר. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> זה כמו שבעבר התנגדתם להקמת תחנות משטרה בכפרים הערביים, שנועדו להילחם בפשע, והיום אתם באים ובצדק דורשים שהמשטרה תגביר את פעילותה וייבנו תחנות משטרה בעולם הערבי, כי הבנתם שהפשע המאורגן, גם הערבי, הוא אויב שלכם, לא רק שלנו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כובש לא יכול להטיף מוסר. זה שאתה יושב עם – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> הגיע הזמן שתבינו שאיראן וגרורותיה, סוריה וחיזבאללה, הם אויבים לא רק שלנו – גם שלכם; שמשטר האייתולות באיראן שנגדו נרקמת הברית האסטרטגית הזאת הוא אויב גם שלכם. לא יכול להיות שאתם פה, בכנסת ישראל, תצטרפו לאיראן בהתנגדות להסכמי השלום הללו, המבורכים הללו והטובים הללו לאזור כולו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אל תהיה דמגוג. זאת דמגוגיה בגרוש. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זאת דמגוגיה זולה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זאת דמגוגיה בגרוש. החוג לפילוסופיה בוכה מה יצא ממנו, בית הספר לפילוסופיה – מה יצא ממנו. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני בטוח שיום אחד תתחרטו על זה – אני בטוח שיום אחד תתחרטו על ההצבעה המוזרה שלכם נגד הרחבת מעגל השלום ונגד חיזוק הברית האזורית מול איראן, סוריה וחיזבאללה. תאמינו לי, הרי שכל לא חסר לכם. אתם יום אחד תבינו שטעיתם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לשר יובל שטייניץ. אני מזמין את השרה מירי רגב. אחריה נעבור להצבעה. כל מי שמעוניין להצביע, שייגש למקומו, כי אנחנו רוצים שההצבעה תהיה מסודרת וכולם יירשמו באופן אלקטרוני, כפי שצריך. << דובר >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << דובר >> תודה רבה לך, כבוד יושב-ראש הכנסת. שר הביטחון ראש הממשלה החלופי, שרים, חברי כנסת, ב-15 באוקטובר אישרנו את הסכם השלום עם איחוד האמירויות. היה זה קצת יותר מרבע מאה מאז נחתם הסכם השלום שקדם לו, עם ממלכת ירדן. היום אנחנו מביאים לאישור הכנסת הסכם שלום עם מדינה ערבית נוספת, עם שכנתה של האמירויות, בחריין, ועוד אחד בדרך, סודאן. הפעם, פרק הזמן שחלף בין הסכם אחד למשנהו מעט קצר יותר – 25 ימים בלבד. בתוך פחות מחודש מצליחה ממשלת ישראל בראשות נתניהו להביא לכנסת שני הישגים היסטוריים, הישגים שלא היו כמותם למעלה משנות דור. שמעתי בחודש האחרון גורמים שונים באופוזיציה ובתקשורת שניסו לגמד את הסכמי אברהם. ראוי להסביר להם היום עד כמה משמעותי ודרמטי ההישג שאליו הגענו. בחריין הייתה ידועה לאורך שנים ארוכות כעוינת במיוחד לישראל. כחברה בליגה הערבית השתתפה בחריין בחרם הערבי על מדינת ישראל. רק לפני כארבע שנים, כשמשלחת ישראלית הגיעה למדינה לקונגרס התאחדות הכדורגל העולמית פיפ"א, התקיימו הפגנות סוערת נגד האירוע תחת הסיסמה: הציונות ובעלי בריתה מנסים לכפות נורמליזציה על העם הערבי. והינה היום, הנורמליזציה הגיעה לבחריין, בלי כפייה, אלא ברצון חופשי ומלא מצידה. החשדנות והעוינות פינו את מקומן לקבלה ולהכרה, כשבחריין מצטרפת לאמירויות להסכמי אברהם כחלק מהתפיסה שמוביל ראש הממשלה: תפיסה של שלום מתוך עוצמה; תפיסה של שלום תמורת שלום. תמורת השלום עימה, בחריין לא דורשת מאיתנו למסור שטחים, גם לא להתפשר על ביטחוננו ועל זהותנו כמדינה יהודית. בחריין מעוניינת בשלום עם ישראל מסיבה פשוטה: כי ראשיה מבינים שהשלום עימנו הוא נכס אסטרטגי ראשון במעלה, שזה צעד חשוב בכינון ברית השלום של מדינות העולם הערבי – ברית חשובה במיוחד אל מול ציר טרור שנמשך מטהרן עד לעזה וביירות. ההסכם עם בחריין, בדומה לאמירויות, שובר את הנחת היסוד המסוכנת, הנחת יסוד שקבעה כי רק אם יושג הסדר עם הפלסטינים תיהנה ישראל מיחסים עם שכנותיה. מדינות ערב השונות מבינות כי לא ההתנחלויות הן המכשול לשלום, כפי שהשמאל אוהב לדקלם, אלא דווקא הפלסטינים, שבדומה לחברי הכנסת מהרשימה המשותפת, מסרבים להכיר בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית בארץ ישראל. בהקשר הזה אני רוצה לצטט דברים שאמר פרופ' בן ציון נתניהו ז"ל בריאיון לעיתון הארץ בשנת 1998, 14 שנים לפני מותו: "שלום לא-מושלם אפשרי רק אם יהיה מבוסס על הרתעה חזקה". מי שאינו רוצה שהחרב תפגע בו, צריך קודם כל לדאוג לכך שתימצא בידו חרב. בנו של פרופ' נתניהו, זכרו לברכה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, מיישם הלכה למעשה את התובנה העמוקה של אביו: החרב, על פי תפיסת ראש הממשלה, אינה רק כלי מלחמה אלא גם כלי עזר הכרחי שמוביל לשלום. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> את נכס לאופוזיציה. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << דובר_המשך >> בזכות תפיסת העולם של הימין בהובלת נתניהו ישראל הולכת ומתעצמת, גם בכוחה הצבאי וגם בחתירה שלה לשלום אמת עם שכנותיה. מדינות ערב מכירות בכך שלא ניתן להכניע את ישראל במלחמה וכי תשרת גם אותם במאבק מול משטר הרשע באיראן. התלכדות ישראלית-ערבית אל מול האיום האיראני שבאה לביטויה בהסכמים עם האמירויות ובחריין מעבירה מסר חד וברור לעולם הערבי: לא נסכים לאיראן גרעינית. לא נסכים לטרור. משטר רצחני המתעלל בעמו, מכחיש שואה, מפיץ טרור ומצהיר על כוונותיו להשמיד את ישראל אינו פרטנר למשא ומתן. בשנים האחרונות המשטר האיראני נאנק תחת משטר סנקציות אגרסיבי ויעיל, ובכירי המשטר עצמם מודים שהלחץ עובד וכי מצבה הכלכלי של המדינה גרוע מאי פעם. חברות וחברים, אין לי ספק שההסכם יביא גם את התעופה, התיירות והסחר לשיאים חדשים. אני רוצה להודות לראש הממשלה נתניהו על ההסכמים הנ"ל, על העוצמה שהוא מביא למדינת ישראל ועל מעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל בעולם בזכותו. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> את נכס לאופוזיציה. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << דובר_המשך >> תודה רבה לך, ראש הממשלה. תודה רבה לכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את נכס לאופוזיציה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת. כל אחד, נא לשבת במקומו על מנת שנוכל לקיים את ההצבעה הזאת בצורה מסודרת. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הקריינית בצפון קוריאה לא יודעת לעשות כמוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנא, לשבת. אנא, לשבת. תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אין צורך בדיונים האלה. הדיון הסתיים. השרה רגב, הדיון הסתיים. מספיק. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> השרה רגב, תודה רבה. הדיון הסתיים. נא לשבת. חברות וחברי הכנסת, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על אישור – – – << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> נהנית – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> נהנה מאוד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה על אישור הסכם השלום שנחתם עם בחריין, או בכותרתו הרשמית: הודעה משותפת בדבר כינון קשרי דיפלומטיה, שלום וידידות בין מדינת ישראל לממלכת בחריין. אנחנו עוברים להצבעה על אישור ההסכם. הצבעה מס' 1 בעד ההודעה – 62 נגד – 14 נמנעים – אין ההודעה המשותפת בדבר כינון קשרי דיפלומטיה, שלום וידידות בין מדינת ישראל לממלכת בחריין נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, בעד – 62, נגד – 14, אין נמנעים. אני קובע שהסכם השלום ההיסטורי עם בחריין אושר בכנסת ברוב גדול. << נושא >> הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (אזור תיירות מיוחד), התשפ"א–2020 << נושא >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/856).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, מכאן אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (אזור תיירות מיוחד), התשפ"א–2020, לקריאה הראשונה, הצעת החוק של חבר הכנסת איתן גינזבורג וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. אני נועל את רשימת הדוברים. בבקשה, חבר הכנסת גינזבורג. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול, לצערי, קרה מקרה שהוא לא רק מצער – הוא ענישה של ממש לתושבי אילת וים המלח, ולמעשה לכל אזרחי ישראל. למעלה מ-70,000 תושבים מאילת ואזור ים המלח – אזורים שהכלכלה שלהם מבוססת כמעט כולה על תיירות – שסובלים מאחוזי אבטלה בלתי נתפסים, הפכו לבני ערובה בקרב פוליטי מיותר שלא היינו צריכים להגיע אליו מלכתחילה. אני לא רוצה להתחיל לחפש אשמים, זה פשוט לא מקדם אותנו לשום מקום, אבל אני כן רוצה להגיד שאנחנו חייבים – כל הגורמים בכנסת, הממשלה, ועדת חוקה, משרד הבריאות – להגיע לעמק השווה. ברור לכולם שהייתי מעדיף שהצעת החוק המקורית שלי תעבור, או שהצעת החוק המקורית של הוועדה תעבור, והאמת היא שהצעת החוק שהוגשה אתמול על ידי הוועדה מאוד דומה להצעת החוק הממשלתית, וזו ההצעה שמוגשת היום למליאה בקריאה ראשונה. עם זאת, אנחנו חיים בעולם של פשרות. זהו עולמה של הכנסת, וכרגע בקרב הזה שבין כל הגורמים, כל מי שמעורב בקרב הזה, אזרחי ישראל, ובמיוחד תושבי אילת וים המלח, מפסידים. לאחר שהצעת החוק המונחת בפניכם תעבור את הקריאה הראשונה – וכולי תקווה שכך יקרה – ההצעה תחזור לדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני חושב – ואפשר לראות את זה בהצעת החוק הפרטית שעולה פה עכשיו – שהממשלה לא צריכה להיות מוגבלת לשני אזורים בלבד בחוק. אני גם חושב שלממשלה צריכה להיות אפשרות לקבוע פתיחה של עסקים נלווים ואטרקציות תיירותיות באותם אזורים שאנחנו מגדירים אותם כאיים ירוקים – אפשרות שצריך לציין שקיימת גם בהצעת החוק הממשלתית, גם אם הניסוח הוא קצת שונה. לכן, בהקשר הזה אני חושב שהמחלוקת קטנה ממה שחושבים. אם לא נצליח להגיע לפתרון חקיקתי שיאפשר לנו להביא עד מחר בערב פתרון אמיתי, רציני, מקיף, אנחנו ניכשל באופן עמוק ואמיתי בתפקידנו. לכן, אני קורא מפה לכל הצדדים המעורבים – לשרת התיירות, שאני יודע מקרוב שכל-כולה מוקדשת למציאת פתרון לאילת וים המלח והיא דוחפת בכל כוחה שהחוק יעבור – לשר הבריאות, שגם הוא תומך בפתרון, וליושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, שמייצג אותנו, חברי הוועדה, בעניין הזה, שגם לו חשוב שנגיע לפתרון, לשבת עוד הערב ולהגיע לפתרון מוסכם. לא יכול להיות שהשבוע הזה ייגמר בלי שהחוק הזה יעבור בנוסח כזה או אחר. אני מקווה שמחר נאפשר לראש עיריית אילת – שצריך לומר בכנות שכל החוק הזה לא היה בא לעולם בלעדיו – נאפשר לו לחזור במטוס הראשון לאילת – אולי האחרון לאילת – עם בשורה לתושבי עירו. לכן אני קורא לחברי הכנסת: בואו נתגבר על כל הקשיים והמחלוקות, נמצא פתרון שמוסכם על כל הצדדים ונאפשר סוף-סוף לאילת וים המלח, שזקוקות לחוק הזה כמו אוויר לנשימה, לחזור לפעילות. אחרי זה, אם ממש חייבים, נוכל לחזור להתווכח. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. הראשון שבהם – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה קורה פה היום בערב, בלילה, שלא היה אתמול? מה קרה? אותו חוק בדיוק. אז מה קרה? מה, אנחנו בשידור חוזר? איזה יום היום? האם יום שישי היום? לא, היום יום שלישי, זה לא השידור החוזר של זהו זה, גם לא של קופה ראשית וגם לא של היהודים. אכן, תוכנית סאטירה, אבל עצובה, כי זה לא צחוק. הסיפור הזה הוא סיפור של 60,000 תושבים. אתמול היה פה אירוע מבזה שבו שר הבריאות – שלא כדין ולא בצדק – לקח ומשך ביוזמתו הצעת חוק. זה לא התחיל רק אתמול בערב, אדוני היושב-ראש, זה היה כבר בשבוע שעבר, ביום רביעי. אני חיכיתי בערב ואמרו: אוי ואבוי, אוי ואבוי, לא יהיה רוב. היה רוב לקואליציה – היו 23 חברי קואליציה ו-11 חברי אופוזיציה, רחמנא ליצלן, שרצו להצביע בעד החוק – אבל בעולם ההפוך שבו אנחנו נמצאים – פה ניהול ממשלתי הופך לסאטירה ולפרסה – עולה אתמול יושב-ראש ועדת חוקה עם חוק זהה, נמשך על ידי שר הבריאות, והיום עולה חבר הכנסת איתן גינזבורג עם אותו חוק. אז תגידו לי, זה לא "זהו זה"? זה פשוט אירוע מטורף לחלוטין. אלו פניו של הבית הזה, מסיבה פשוטה: מה היה כאן אתמול? היו שינויים שנעשו על ידי ועדת החוקה של הכנסת, והם נעשו בדין, ונעשו בצדק, ונעשו ביושר ונעשו גם בצורה מקצועית. אז אני אגיד לכם – שלא יהיה שידור חוזר למחר בערב, אני אתן לכם כמה דברים במרשם על מנת שלא יקפוץ הקופץ ויגיד השואל: מה קרה. אז אני אגיד לך מה צריך לעשות מחר. מחר צריך את החוק הזה, אבל כן צריך לעשות בו שני תיקונים. הראשון שבהם: כל העסקים באילת צריכים להיפתח, כי אילת היא אזור ירוק מבודד. מי שהיה היום בדיון בהקשר אחר, שמע את יושב-ראש השלטון המקומי, שישב עם תוכנית שלמה איך לעשות את זה. הוא הלך להציג את זה לגמזו, אבל שר הבריאות לא שמע על זה. אז זה הדבר הראשון. והדבר השני: תושבי אילת, תבינו, החוק הזה מייצר סגר – וטוב שהוא עושה את זה, כי הוא מאפשר סגירה של העיר – אבל יש שם תושבים בעיר הזאת. רק דבר אחד צריך לעשות תיקון – שתושב העיר ותושב אילות, שזה 2,000 איש שעוברים מצד לצד יום-יום בתעסוקה ביניהם, לא יצטרכו כל 72 שעות לעשות בדיקת קורונה, כמו שעושה כל אחד. זה הכול. שני התיקונים הם טובים לעיר, הם לא פוגעים בשום דבר ובאף אחד. אנחנו בעד החוק הזה. אני אהיה פה מחר בבוקר ונראה שמחר בערב אנחנו לא מקבלים את ארץ נהדרת מס' 2. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סגלוביץ'. חבר הכנסת ניצן הורוביץ – איננו; חבר הכנסת עופר כסיף – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; חבר כנסת אריאל קלנר – איננו; חבר הכנסת אלי אבידר – מוותר. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה היה אמור לעבור כבר בשבוע שעבר. ביום רביעי הכול היה מוכן לקריאה שנייה ושלישית. בעלי בתי המלון, תושבי העיר, כולם הצטחצחו וניקו את המקום כדי לקבל את אותם אלפי נופשים שהזמינו נופש לסוף השבוע שעבר. הצוותים הוזמנו לבתי המלון, רובם ככולם תושבי אילת, שזה מקור פרנסתם. וראה זה פלא – אחרי שהכול הוזמן, אחרי שהבריקו את כל המקומות, הכול ירד לטמיון, כי הבית הזה לא השכיל לדלג מעל המהמורות הפוליטיות ולקח עיר שלמה כבת ערובה. מנהלי בתי המלון, בעלי המלונות, נאלצו לזרוק את מצרכי המזון לפח האשפה, תושבי אילת חזרו לביתם ללא מקור עבודה, וכל הנושא גולגל לתחילת השבוע הזה. הפארסה שהייתה פה אתמול, שהבית הזה היה עד לה, לא קרתה זה זמן רב. לא יכול להיות שעל שלוש מילים – הכוח ניתן בידי הממשלה – מה שהוכנס שם: "או בכל מקום אחר" – אלה שלוש המילים, זו התוספת שהוועדה הוסיפה, מכיוון שהיה ויכוח בתוך הוועדה אם לציין את טבריה ואם לציין מקומות נוספים. הפשרה הזאת שהגיעו אליה השאירה את הכוח בידי הממשלה. אינני מבין. אני אומר לכם, לא ישנתי טוב אתמול בלילה. כל הזמן חשבתי על הרגע ששר הבריאות קם מכיסאו והולך לכיוון הדלת. לתומי חשבתי שהוא יוצא מהמליאה מתוך כעס. הוא ניגש למיקרופון ומשך את החוק. בושה. בושה וכלימה, אני אומר לכם את זה. גם אם זה לא היה מוצא חן בעיניו, יכולנו לא לסגור את הדלת ולמצוא איזו פשרה אתמול ולא להגיע היום לרגע הזה, שהוועדה מתכנסת סביב חקיקה פרטית בדיוק באותו נושא, עם אותם תיקונים בדיוק שחברי חבר הכנסת סגלוביץ' הציג פה לפני כמה שניות. זה פשוט חבל שגררו אותנו לרגע הזה. אני מזהיר את עצמנו, אדוני היושב-ראש, אני מזהיר את עצמנו בשם תושבי אילת, את הבית הזה: אל לנו לחזור מחר על ההצגה שהייתה פה אתמול. ההזמנות בוצעו, העובדים הוזמנו והאוכל הוזמן. שכל הנושא הזה לא ירד לטמיון. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלכס קושניר – איננו. חבר הכנסת לוי, אתה רוצה להצביע מכאן? אני אוסיף אותך ותוכל להצביע מכאן. אם כן, חברות וחברי הכנסת, תמה רשימת הדוברים. אם כך, אנחנו יכולים לעבור להצבעה על הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (אזור תיירות מיוחד), התשפ"א–2020, בקריאה הראשונה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אין בעיה, אני אוסיף את הקולות של מי שנמצא כאן. חבר הכנסת גינזבורג, אני יכול לעבור להצבעה, נכון? אין סיכומים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בסדר, אין בעיה. אנחנו נחכה עוד רגע, אין שום בעיה. מי שנמצא כאן – אני אוסיף את קולו, לא צריך לעלות למעלה. אם כן, אני עובר להצבעה בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (אזור תיירות מיוחד), התשפ"א–2020, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מוסיף את קולם של חברת הכנסת איידה תומא סלימאן – בעד, אני מבין; חבר הכנסת ווליד טאהא – בעד; חבר הכנסת טסלר – בעד; חבר הכנסת גנץ – בעד, ארבעה, השר, ראש הממשלה החלופי גנץ – בעד, ארבעה; חברת הכנסת חיימוביץ' – בעד. זאת אומרת, יש לנו חמישה, חבר הכנסת שחאדה – שישה. כל שאר הנוכחים הצביעו, וחבר הכנסת מיקי לוי, כמובן. לפיכך, בסך הכול 37 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 5) (אזור תיירות מיוחד), התשפ"א–2020, התקבלה בקריאה הראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הודעת שר החינוך יואב גלנט על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוסף טייב ואוסאמה סעדי בנושא: היעדר נציגים חרדים או ערבים בוועדה המייעצת לעניינים פדגוגיים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אם כן, חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ד בחשוון התשפ"א, 11 בנובמבר 2020, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:26. << סיום >>