דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ז' ישיבה ק"ה הישיבה המאה-וחמש של הכנסת העשרים-ושלוש יום שלישי, ח' בכסלו התשפ"א (24 בנובמבר 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): 4 אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): 5 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 6 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 6 בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): 7 ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): 8 אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 8 משה אבוטבול (ש"ס): 9 יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 10 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 11 עודד פורר (ישראל ביתנו): 11 יוסף טייב (ש"ס): 12 עמית הלוי (הליכוד): 13 הצעות לסדר-היום 13 ציון יום המאבק באלימות כלפי נשים 13 עודד פורר (ישראל ביתנו): 14 יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): 15 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 17 אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): 17 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 18 קרן ברק (הליכוד): 22 יעקב מרגי (ש"ס): 23 תמר זנדברג (מרצ): 27 רם שפע (כחול לבן): 29 שרת התיירות אורית פרקש הכהן: 32 סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: 34 הצעות לסדר-היום 37 ציון יום הפג הבין-לאומי 37 מיכל שיר סגמן (הליכוד): 37 משה אבוטבול (ש"ס): 40 תמר זנדברג (מרצ): 49 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 51 השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: 52 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברי הכנסת, היום יום שלישי, ח' בכסלו התשפ"א, 24 בנובמבר 2020. אני פותח את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – הודעת שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, מאי גולן, ג'אבר עסאקלה ויאיר גולן בנושא: משבר שוכרי הדירות בישראל שנפגעו כלכלית בתקופת סגר הקורונה. עוד הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חוה אתי עטייה, משה ארבל, יעקב טסלר ואוסאמה סעדי בנושא: המשך הפעלת מכשירי MRI ניידים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת אורלי פרומן. אחריה – חברת הכנסת אורנה ברביבאי. בבקשה. << דובר >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמדי שבוע אקריא גם היום עדות של מתמחה ברפואה. הנהיגה הביתה היא השעה הארוכה ביותר ביקום. הדבר היחיד שמחזיק אותי ערה זה הפחד להירדם. אני מתמחה בשנה השנייה, ואחרי שבוע נוסף אני שואלת את עצמי: איך ממשיכים מכאן? ואין לי תשובות. בשעה 07:00, אחרי עוד תורנות קשה, אני מכינה את המסמכים לישיבת בוקר, והדבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו הוא: לעזאזל, אני הולכת לנהוג עכשיו עד הבית. הצלחתי לישון 20 דקות בתורנות – 20 דקות מתוך 26 שעות. איזה טירוף זה לנהוג במצב כזה. 26 שעות של תורנות – זה לא אנושי, לא לי ולא למטופלים, עם אוכל שאינו מספיק, לחמנייה וביצה קשה; בקושי לשירותים הספקתי ללכת. אני באמת שואלת: למה? למה אנחנו עובדים בתנאים האלה? התחושה הזאת של חוסר האונים, החוסר בתנאים, חוסר האחריות, באופן כללי החוסר שעוד עלול להביא לחוסר מקצועיות, פשוט לא מרפה ממני. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, תראו, אנחנו מציינים בכנסת את יום המאבק באלימות כלפי נשים, ואני אומרת לעצמי: האם בזה תפקידנו מסתיים? מי בעצם בחברה הישראלית נושא באחריות לחיי נשים? איך יכול להיות שהממשלה הזאת הבטיחה כל כך הרבה פעמים וגזרה תוכניות וגזרה סרטים על תוכניות שלא מתממשות בשום צורה שהיא? בכנסת הזאת אנחנו עומדים ונושאים דברים ועורכים טקסים, ובסופו של דבר אנחנו מסתכלים על מספר הנשים הנרצחות, המוכות, הנאנסות, ואני שואלת את עצמי אם אנחנו כנבחרי ציבור ראויים לאמון הזה, ש-50% מהציבור בישראל נותן בנו, לפחות בהקשר הזה. זאת לא בעיה של נשים, זאת בעיה של החברה כולה, ואני חושבת שאולי כדאי שנוריד קצת את גובה הטקסים והפומפוזיות של האמירות שלנו ונעבור למעשים ונשחרר תקציבים ונעמוד בכל ההתחייבויות, גם בבית הזה וגם בממשלה. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – לא נמצא. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לצערי, כמדי פעם, גם הפעם אני נאלץ לקרוא את שמותיהם של עובדים שנהרגו בתאונות עבודה במהלך חודש אוקטובר. לצערי, המספר רק עולה בכל פעם: עובד ששמו לא ידוע, בן 50; מג'די מאג'ד עלי חמד, בן 37, תושב יטא; עומר ג'מאל אל-שלאפה, בן 32 מתרקומיא; מוחמד אברהים טאטור, בן 21 מריינה; אולג ברקוביץ', בן 50 מזיכרון יעקב; אחמד האני אבו שושה, מהכפר אל-מוע'ייר בנפת ג'נין. נוסף להם נפטרו שני עובדים שנפצעו בתאונות עבודה בחודשים שלפני כן: מוחמד נימר סלים בסול, בן 56 מריינה, ואברהים מוחמד ג'בארין, בן 68 מאום אל-פחם. יהי זכרם ברוך. כולי תקווה שלא אצטרך להמשיך עם הריטואל הזה. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני בהחלט מצטרף לתקווה הזאת. חבר הכנסת אליהו ברוכי – איננו. חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ענף התרבות במדינת ישראל נכנס למשבר עמוק ורציני בעקבות משבר נגיף הקורונה. המשבר בענף פגע ישירות בכ-150,000 איש ואישה – עובדי במה, שחקנים, אנשי הסאונד, תאורה ועוד. במדינות אחרות בעולם, מדינות הדומות לישראל בגודל האוכלוסייה, יצרו מתווים שונים לפיצוי כספי נרחב או להחזרת הענף לפעילות. ממשלת ישראל עד שלב זה לא הציגה נתונים באשר להדבקה באולמות ובאודיטוריומים שבגינם קיבלה את החלטה להפסיק את פעילות הענף. תרבות היא תחום חיוני, ערכי והכרחי שממנו מתפרנסות עשרות אלפי משפחות בישראל. היום יזמתי פנייה גם לשר התרבות, גם לשר האוצר, גם לשר הבריאות וגם לפרויקטור החדש, ואני שמח מאוד שהצטרפו אליי ח"כים נוספים, ואנחנו דורשים הקמת צוות שיגבש סוף-סוף מתווה להחזרת הענף לפעילות. מעבר לכך, פניתי גם לנשיא המדינה – ואני מאוד שמח שהצטרפו אליי מאות אנשי אומנות שחתומים על המכתב הזה – כדי שגם הוא יפעיל את כובד משקלו על מנת שבאמת נוכל להציל את התרבות בישראל. עם בלי תרבות זה עם מת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל וונש – אינה נמצאת; חבר הכנסת יוסף טייב – אינו נמצא; חבר הכנסת אריאל קלנר – אף הוא איננו; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נמצא. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> איזה מזל שיש אופוזיציה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני חייב לומר שבשמות שקראתי קודם החלוקה הייתה שווה: שניים אופוזיציה, שלושה קואליציה. דווקא בעניין הזה הייתה אחדות – כולם לא היו. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> למה אתה מקלקל? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> קבינט הפיוס עושה את שלו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אבל אין ספק, אין ספק שחבר הכנסת טופורובסקי מקפיד ומתמיד בעניין החשוב הזה שהוא מעלה כאן מדי שבוע. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. לצערי, עוד לא היה שבוע שבו עליתי ואמרתי – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שאין לך מה לומר. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – אין הרוגים. כמו בכל שבוע, גם השבוע אקריא את פרטי תאונות הדרכים הקטלניות שהתרחשו בשבוע החולף: ביום שישי, 20 בנובמבר, נהרג רוכב האופנוע ג'ורג' חילו, בן 25, תושב יפיע, לאחר שנכנס לצומת מרומזר ופגע ברכב פרטי בכביש 75 סמוך לנוף הגליל; למוחרת, יום שבת, נהרג ילד בן שבע לאחר שנפגע מרכב בעת שרכב על אופניו בכביש 57 סמוך ליריחו; עוד באותו היום, 21 בנובמבר, נהרג מוחמד חאלדי, בן 12, לאחר שהרייזר שעליו נסע התהפך ביער סמוך לכפר נאעורה שבגלבוע. כבוד היושב-ראש, בשבוע החולף נהרגו שלושה אנשים בדרכים, ובהם ילדים בני 7 ו-12. ביום ראשון הקרוב אנהל דיון בוועדת המשנה לקידום הבטיחות בדרכים, שאני עומד בראשה, על בטיחות בסביבת בתי ספר ועל חינוך לזהירות בדרכים. הדיון יהיה חלק מהמאבק העיקש שלנו למנוע את האירוע הבלתי-נתפס שבו הורים קוברים את ילדיהם. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו. חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, בבקשה. << דובר >> ג'אבר עסאקלה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו ביום דיון מיוחד בעניין האלימות במשפחה, ואי-אפשר להתעלם מהמקרה שקרה בשבוע שעבר, ודובר עליו רבות גם בתקשורת, גם בכנסת וגם בוועדות: ופאא עבאהרה נרצחה על ידי גרושהּ, בעלה לשעבר. זה יותר משבוע האדם מסתובב חופשי, ואף מאיים על המשפחה של ופאא. אני, כתושב האזור שמכיר את האזור היטב, שואל את עצמי: אם הרוצח הזה היה דוקר אזרח יהודי באזור, מה המשטרה הייתה עושה? המשטרה הייתה מקימה את העולם ומוצאת אותו תוך שעות. שבוע ויותר הוא מסתובב חופשי ועוד לא תפסו אותו. אני שואל: איפה משטרת ישראל בעניינים האלה? למה ההזנחה הזאת? למה הרשלנות הזאת? תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היו"ר, כנסת נכבדה, מחר יחול היום הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים, (אומרת בערבית: ולהנצחת רוחה של ופאא עבאהרה,) מחר אני מגישה הצעת חוק בשם "חוק ופאא". החוק מבקש להקים מערך ומנגנון מיוחד שיטפל בפניות של נשים שסובלות מאלימות, כדי שהמנגנון הזה יפעל להערכת המסוכנות באותן פניות למשטרה, יגיד מה רמת המסוכנת וייתן דין וחשבון. אי-אפשר להמשיך רק לדבר על הדברים, ידידתי חברת הכנסת אורנה; אי-אפשר להמשיך בשגרת היום-יום בלי לנקוט צעדים אופרטיביים. אז מהמקום הזה אני פונה לכל החברות והחברים באולם ולאלה ששומעים אותנו מחוץ לאולם להצטרף להצעת החוק הזאת. תודה רבה. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אני איתך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס – לא נמצא. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. ביחד עם חבר הכנסת טופורובסקי הוא חבר בכולל המתמידים. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנו מציינים – אוי, ממש סליחה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא קרה שום דבר. לאט. לך לאט, הכול בסדר. << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> אם שטרן היה מרגיז אותך, עכשיו היית מדבר חופשי חופשי. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> זה פשוט הנאום של יום הפג, טעיתי. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הכול בסדר. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמו כל העולם היהודי והעולם כולו התבשרנו בבשורת השחרור של מר ג'ונתן פולארד ממאסר הבית לחופשי. כולנו אכן בתקווה שהקדוש ברוך הוא ישלח רפואה שלמה לרעייתו אסתר, שתחיה, ושיזכו לעלות לארץ ישראל, אמן, כרצונם. ללא ספק זה מאוד מרגש את כולנו. אני אישית נרגש, היות שלפני כשבע שנים, בישיבה מן המניין מס' 51 במועצת העיר בית שמש, בהיותי ראש עיריית בית שמש, זכיתי להעניק, ופה אחד, אזרחות כבוד למר ג'ונתן פולארד מהעיר בית שמש. עם הגיעו לישראל, אני קורא לו לשקול לגור בעירנו, בית שמש, שבה ימצא קהילה חמה מארצות הברית וכן משאר מדינות דוברי האנגלית, שישמחו מאוד מאוד לבואו. כאן המקום לקרוא למשרד הקליטה ולמדינת ישראל לדאוג לכל צרכיו בהגיעו לארץ, הן בדיור, הן במקום עבודה, כי תרומתו למען עם ישראל לא תסולא בפז. ברוך הבא, יונתן היקר. אוהבים אותך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – איננו; חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – איננו. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עשרות אלפי סטודנטים יושבים בבית בימים אלה; עשרות אלפי סטודנטים הלומדים במכללות הציבוריות בישראל לא פתחו את שנת הלימודים ולא באשמתם. מזה כשישה שבועות, חבריי חברי הכנסת, שהסגל הזוטר במכללות שובת – ובצדק – על תנאי העסקתו. כל הצדדים מסכימים שהתנאים חייבים להשתנות, אין על כך מחלוקת, והם הגיעו להבנות, אבל כרגע המשא ומתן תקוע בחסות דרישות של האוצר, ושעון החול הולך ואוזל. אם הלימודים לא יתחדשו בשבוע הקרוב – זאת אומרת בשבוע הבא – הסמסטר יתבטל כולו, ודרכם של עשרות אלפי הסטודנטים בישראל אל התואר תיפגע משמעותית. אני קורא מכאן לראשי המכללות ולמשרד האוצר: גלו אחריות; אמצו את המתווה שהציגה התאחדות הסטודנטים ליישוב המחלוקת ושהסגל הזוטר כבר הסכים לה כדי לסיים את השביתה. מספיק מכות ניחתו על הצעירים בתקופת הקורונה – משברים בדיור, בתעסוקה וגם בלימודים. חייבים לחסוך מהם מכה נוספת. אנא, הצילו את שנת הלימודים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה. אתה רוצה להירשם? אין בעיה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, העיתונאי רביב דרוקר חשף אתמול בתוכניתו המקור עוד פרק של חוסר אנושיות של כנופיית מג"ב. כך זה נקרא – "כנופיית מג"ב" – כי זה מה שהם באמת היו. קבוצה של מג"בניקים תחת מעטה של אנשי ביטחון עבדו במשך שנים בשוד של פועלים פלסטינים שבאו לעבוד פה, אנשים קשיי יום שהתעללו בהם בצורה לא אנושית. הם היו גונבים מהם בצורה קבועה. מדובר על מאות אלפי שקלים ולפעמים המספרים גם במיליונים – תלוי איך בדיוק בודקים את העניין הזה. המעשה הלא-אנושי הזה, אדוני, בגלל הצביעות בחברה הישראלית זכה להרבה פחות הד תקשורתי ורעש מאשר מעשה ההתעללות בכלב שהיה בבת ים – מה שאומר הכול על החברה הישראלית, אדוני; מה שאומר הכול על היחס אל האחר בחברה הישראלית. אני בטוח שאם המקרה היה הפוך היו מטפלים בו בצורה שונה לגמרי. אני מאוד מקווה שלא נגיע לשם ושלא יהיו מקרים אלימים כאלה בכלל, לא ממשמר הגבול ולא משום מקום אחר, אבל בחברה מתוקנת השר לביטחון הפנים היה מתפטר, היה לוקח אחריות. פה השר לביטחון הפנים לא חשב שהדבר הזה ראוי ליחס. לפחות, לפחות שהאנשים האחראים לאנשים האלה בצורה ישירה, שהמפקדים, ישלמו בתפקידם, כדי שנפסיק לראות את מעשי הזוועה הללו. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אתה ברור, תודה רבה לך. חבר הכנסת אוריאל בוסו – איננו; חברת הכנסת טלי פלוסקוב –איננה; חבר הכנסת ינון אזולאי – איננו. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת בראש, חזרתי עכשיו בדיוק. יצאתי מהכנסת לבקר את מאהל המחאה של חדרי הכושר. אני בא לכאן שוב להעלות את זעקתם, שבעיניי היא הזעקה הכי טבעית של אזרח במדינת ישראל. תנו להם להתפרנס בכבוד. הם לא מבקשים איזושהי טובה מהממשלה. הם בסך הכול אומרים: 1. תסתכלו על הנתונים עצמם, על נתוני התחלואה, ותראו שחדרי הכושר הם מקום לבריאות ולא מקום למחלות. יש להם חשיבות בקידום בריאות הציבור לא רק כנגד הקורונה אלא כנגד שאר המחלות. אפשר למצוא את המתווים – ויש מתווים שישבנו עליהם, כולל איך נמנעים מהדבקה של קורונה אבל עדיין מאפשרים את המתחמים האלה כמתחמים פתוחים. זה – 1. לא יכול להיות שבכל הקומפלקסים שפותחים חדרי הכושר נזנחים הצידה. 2. אם ממשלת ישראל מחליטה לסגור אותם, היא צריכה לפצות אותם בפיצוי שהוא פיצוי ראוי. מדובר על עסקים עם שטחים ענקיים, שכירויות גבוהות, ארנונה גבוהה, הוצאות גבוהות. אם לא תאפשרו להם את הדרך לשרוד, תמצאו אותם פשוט מחוקים, וקשה מאוד ויקר מאוד יהיה להקים את הענף הזה מחדש. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת פורר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה; חבר הכנסת אלעזר שטרן – איננו; חבר הכנסת איימן עודה – איננו. חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אתמול נחשפתי לפניות רבות – מעל 187 סטודנטים שפנו אליי בצורה ישירה – והיום בבוקר התעוררתי עם עוד עשרות פניות. לצערי, הטכניון, משום מה, דווקא בתקופת הקורונה, החליט שלא לתת הארכה, 25% תוספת זמן במבחנים, ודווקא בתקופת הקורונה אני חושב שהדבר הזה לא מתקבל. אנחנו חייבים לפעול, ואני אפעל כדי להחזיר את המצב לקדמותו. חשוב לי לומר שהתופעה הזאת, לצערי, מתקבלת רק בטכניון. בשאר האוניברסיטאות הארכת הזמן נשארת. ולכן אני קורא לחבריי חברי הכנסת: בואו יחד נפעל כדי להחזיר את המתווה לקדמותו. ושוב, אני לא מבין, דווקא בזמן קורונה, בזמן כה חשוב, כשאותם סטודנטים לא מצליחים; עולים – ואגב, בשנים האחרונות קהילת העולים הולכת וגדלה בטכניון, מכלל אוכלוסיות העולים. אני חושב שיחד אנחנו צריכים להרים את הכפפה כדי להפסיק את הדבר הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף טייב. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אנחנו כולנו שמחנו והתרגשנו לשמוע בשבוע שעבר שההגבלות על יונתן פולארד הוסרו, אבל זאת לא הייתה שמחה רגילה, זו לא הייתה התרגשות רגילה, כי המקרה של יונתן פולארד הוא לא מקרה רגיל. יונתן פולארד לא היה סוכן ישראלי רגיל. יונתן פולארד העדיף למעשה את השייכות העמוקה שלו ללאומיות שלנו, את האחווה שלו איתנו, את האחווה היהודית – הוא העדיף אותה על פני השייכות האזרחית למדינה שבה הוא חי. לצערי, אנחנו לא נהגנו כמוהו – אנחנו סגרנו בפניו את שערי השגרירות והעדפנו את האינטרסים המדינתיים שלנו על פני האחווה היהודית. אני אומר את הדברים כי מי שהוסיף חטא על פשע בשבוע שעבר הוא לא אחר מאשר ראש ממשלה בישראל, ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט, שלא התבייש לומר ברבים על יונתן פולארד שהוא דאג לעצמו בעבור בצע כסף. על זה אמרו חז"ל, וחשוב לומר את זה כאן בכנסת: כל הפוסל, במומו פוסל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לך. תמו הנאומים בני דקה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> ייטול קורה מבין עיניו. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום המאבק באלימות כלפי נשים << הלסי >> << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום המאבק באלימות כלפי נשים, מס' 1837, 1936, 1979, 2119, 2185, 2192, 2205 ו-2217. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, גברתי היושבת בראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום המאבק באלימות כלפי נשים, אבל אפשר לומר שבמהלך כל השבוע הכנסת עוסקת בנושא ומציינת אותו. ואני חייב לומר שדי נמאס לי מהדיבורים כאן על חשיבות הנושא פעם אחר פעם – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> מסכימה איתך. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ודי נמאס לי לשמוע את כולם עולים ומסבירים לנו כמה חשוב להילחם בתופעה, כמה חשוב שהממשלה, וכולם מאוד מאוד חדורי מטרה, מראש הממשלה ועד אחרון השרים. בלדבר על חשיבות הנושא – זה נהדר; בלעשות – קצת פחות. אז קודם כול את הדברים הטובים. ראוי לציון שהיום שרת התיירות הובילה יחד איתי בוועדה לקידום מעמד האישה וחשפה את היוזמה שלה ושל השר הקודם אסף זמיר להדרכות למניעת הטרדות מיניות בבתי מלון לעובדי בתי מלון ובתחום התיירות, אבל זאת דוגמה ספורדית של שר, של שרה ומשרד. כשאני מסתכל על המדיניות הכוללת – המדיניות הכוללת היא לא פחות ממטומטמת, גברתי. כשחוק הכשרות והאפוטרופסות מאפשר לרוצח או למי שניסה לרצוח להמשיך ולאחוז את האישה ואת הילד עם האצבעות שלו על צווארם, בדיוק כפי שעושה מי שניסה לרצוח את שירה איסקוב, זה שיא השיאים של הטמטום ושיא השיאים של מדינת חלם. כשמאפשרים למי שמול הילד, כשהילד רואה, הוא מנסה לרצוח ולשחוט את האימא, ועכשיו הוא לא מאשר לאימא לחסן את הילד; ואם האימא תרצה לתת טיפול פסיכולוגי לילד, היא תצטרך את האישור של מי שניסה לרצוח אותה; ואם היא תרצה, אחרי שכבר הילד ישתקם ויהיה לו בר-מצווה, אולי, בעזרת השם, בעוד 10, 11 שנים לנסוע איתו לחוץ לארץ לטיול – כבר לא תהיה קורונה, היא תוכל לצאת לטיול – הוא לא יחתום לה כדי לצאת מהארץ. מי הוא בכלל? מי הוא בכלל שהשארנו בידיו את הסמכות הזאת? ואני אומר את זה כאן, גברתי היושבת בראש, אני אומר את זה לך, גברתי השרה, ולכם, חבריי חברי הכנסת: יש הצעת חוק שניסחנו, חתומים עליה יחד איתי כל חברי הוועדה לקידום מעמד האישה וחברי כנסת נוספים, שפשוט הופכת את הנטל וקובעת שמי שניסה לרצוח, מי שרצח, מי שנהג בכזאת אלימות – אם ירצה את הזכויות האלה, שיפנה לבית המשפט ויוכיח שהוא ראוי להן בכלל, אבל לכתחילה הזכויות האלה צריכות להישלל ממנו. אני קורא כאן לממשלה, שאף על פי שאין ועדת שרים לחקיקה ואתם בנושאים אחרים לא מצליחים לקדם שום הצעת חוק, ראיתי שבמה שנוגע לענייניכם האישיים אתם יודעים לפעול מהר מאוד כאן: תאפשרו להצעת החוק הזאת לעלות מחר. אפשר לכנס את ועדת הכנסת, לתת לה פטור מחובת הנחה, להעלות אותה מחר, להעביר אותה בקריאה טרומית ולהעביר מסר מאוד מאוד ברור גם לציבור וגם לבתי המשפט: מי שנהג באלימות, מי שרצח, מי שניסה לרצוח, שיבוא הוא להתחנן לבתי המשפט לזכויות, ולא נשלח את הקורבן להתחנן בפני בתי המשפט כדי שתהיה לו איזושהי זכות. תודה, גברתי. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת פורר. אני לא רואה את חבר הכנסת ברוכי. הוא פה? חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. שלום, מר סגלוביץ'. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, השבוע הזה וימי הציון של היום הבין-לאומי כנגד אלימות נגד נשים – היום הבין-לאומי הוא מחר, אבל גם היום וגם אתמול היו דיונים, גם בוועדות הכנסת השונות וגם בשדולות, ואני רוצה להתחיל ולהגיד מראש: זה לא יום של גזירת סרטים, שבו אנחנו אומרים: איזה יופי אנחנו פועלים, איזה יופי כחברה אנחנו פועלים. זה יום שאני רואה אותו יותר כיום של חשבון נפש. כל אחד צריך להביט פנימה אל מה הוא עושה בעניין הזה, בוודאי ובוודאי נבחרי הציבור ועובדי הציבור שעוסקים בסוגיה. אני רוצה לומר כמה מילים יותר כלליות. מה החוויה של אישה מוכה? מה החוויה שעוברים הילדים שלה, שגרים בבית שחווה אלימות לאורך זמן? מה קורה לאדם, לאישה שבמקום הכי בטוח שלה, שזה הבית שלה, הוא המקום הכי מאיים שלה, ולא רק שלה אלא של סביבתה הקרובה, של ילדיה? איזה השפעות ארוכות טווח יש לזה על אותה משפחה, על אותה אישה, על אותם ילדים? מה קורה לילדים האלה בהמשך, כשהם גדלים? איך הם מבינים את מודל ההורות שלהם? מה קורה במקרים האלה, ויותר מזה – מה עושים במקרים האלה? למי הולכים? למי מתקשרים? למי מרימים טלפון? מי נמצא בצד השני של הקו? כיצד הוא עונה לך? האם זה שעונה לך בצד השני הוא בעל מקצוע? יש לו זמן? אין לו זמן? יש לו עומס תיקים? אין לו עומס תיקים? מי עונה בצד השני? ואני אומר לכם דבר שאולי ידוע לכולם – שהיום הזה, אמרתי, הוא לא לגזור סרט על שום דבר שהמדינה עושה. הוא כן יום שצריך להגיד בו תודה – להגיד תודה פחות למדינה ויותר לארגונים אזרחיים, ארגונים וולונטריים, ארגוני הסיוע, שפועלים שנים ארוכות ורבות בתנאים בלתי אפשריים. ושואלים: מה המדינה עושה? אני אגיד לכם מה המדינה עושה בדרך כלל, ואני אגיד את זה בצורה הכי בוטה, הכי ישירה, אבל מבחינתי היא גם אמיתית ומבוססת נתונים: היא רוכבת על גבם. אז אחרי שאמרתי תודה לארגונים – ומדובר על הארגונים שעוסקים באלימות במשפחה – אני רוצה לגעת בכל מה שקשור לתקיפות מיניות, נושא שפחות מדובר עליו ביום-יום, אבל אלימות היא גם תקיפה מינית, ותמיד – או לא תמיד, הרבה פעמים – זה מעורב ומעורבב וזה בתוך המשפחה, רוב התקיפות המיניות. הנושא הזה הוא באיזשהו מקום בקרן זווית. והשאלה שאני שואל את עצמי ושואל אותנו ושואל קודם כול פנימה: מה עושים? לא היום, לא בסוף השבוע הזה, אלא מה יקרה בשבוע הבא? האם יקרה משהו שונה בשבוע הבא? דרך אגב, קרה משהו טוב היום. היום בדיון מהיר בהצעה שאני הגשתי יחד עם חברים נוספים לוועדת הכספים – והתעקשנו שזה יהיה בוועדת הכספים, והתעקשתי שתהיה ועדת כספים, כי אני יודע מדוע ועדת הכספים ולא ועדה אחרת – ישבנו שם, והוועדה קיבלה החלטה שיעבור תקציב של 100 מיליון שקלים באופן מיידי לתוכנית הממשלתית. כלומר, זה בהפוך על הפוך: הכנסת מכריחה את הממשלה לבצע את התוכניות שעליהן הממשלה גוזרת סרטים משנת 2017. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> ולא מממשת אותן. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> רק שתדעו את המספרים: בשנת 2017, כשנגזר הסרט והוכרזה התוכנית, הועברו 8 מיליון שקלים; בשנת 2018 – 12 מיליון שקלים; בשנת 2019 – 30 מיליון שקלים. התוכנית הייתה 50 מיליון שקלים בכל שנה בבסיס התקציב שמצטברים ומגיעים ל-250 מיליון שקל, בבסיס. כי הרי מה יקרה אחרי שלוש או ארבע שנים? האלימות תיפסק? זאת הייתה התוכנית הממשלתית. אז היום, בעזרת הכנסת ובעזרתו של חבר הכנסת גפני, יושב-ראש הוועדה – ואני אומר כאן לכבודו – וכל חבריי בוועדה וכל חבריי שתמכו בהצעה לדיון מהיר הזה, התקבלה החלטה על ידי הכנסת שמחייבת את הממשלה לעשות את מה שהיא הודיעה בשנת 2017, וחזרה ב-2018, וגם ב-2019. בעולם ההפוך הזה אני מעלה דווקא לשבח את חשיבות הכנסת, כי הכנסת בסוף היא המוסד המפקח והמבקר על הממשלה. יש עוד עבודה רבה לעשות, ומה שאני רוצה להגיד, שאת כל רשימת המטלות – כולנו יודעים מה צריך לעשות. מה שצריך לעשות זה פשוט לרצות לעשות. אני מודה שוב לכל הארגונים. אני מבקש, מצפה מהממשלה שמכאן תיקח את המושכות, כי התפקיד שלה הוא גם למשול. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת סגלוביץ'. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפרשת השבוע רחל אימנו מתלוננת בפני יעקב על שנות עקרותה. לאה אחותה יולדת שוב ושוב, ורחל לא זוכה לפרי בטן. "הבה לי בנים", אומרת רחל ליעקב, "ואם אין מתה אנכי". יעקב אבינו עונה לרחל בשאלה נוקבת: "התחת ה' אנכי אשר מנע ממך פרי בטן?" יעקב אבינו, בדרגתו הרוחנית הגבוהה, נענש על התשובה הזאת. "אמר לו הקב"ה, כך עונים את המעיקות?" התשובה של יעקב לרחל נכונה לגמרי, אבל לאישה עם מועקה צריך לענות אחרת. זאת הטענה של הקדוש ברוך הוא כלפי יעקב אבינו. אני, בניגוד לחברים אחרים פה, לא סבור שיש מקום לשוויון מגדרי. האובססיה לשוויון בין גברים לנשים בכל תחומי החיים מטשטשת את ההבדל הקיים בין שני המינים. לא, זאת לא תחרות מגדרית; אלו התכונות המיוחדות שיש לאיש והתכונות המיוחדות שיש לאישה. זאת גם הטענה ליעקב. לאישה בצרה לא עונים תשובה כזאת, גם אם היא נכונה. אלימות, לפי ההגדרה המילונית, היא הפגנת תוקפנות וכוחניות כלפי הסביבה. זאת רעה חולה. אנחנו כחברה נתקלים בזה ברחוב, בכביש ובמקומות נוספים. האסון גדול שבעתיים כשהאלימות מתרחשת בתוך המקום המוגן ביותר – בתוך הבית. לאלימות יש כמה מאפיינים: אלימות מילולית, אלימות כלכלית וחלילה גם אלימות פיזית. היא יכולה להתקיים כלפי ילדים, כלפי נשים, וכן, אפילו כלפי גברים. קוראים לזה בשתי מילים שכמעט נעלמו מהשיח: אלימות במשפחה. כואב ומזעזע כשאלימות במשפחה מתקיימת כנגד נשים, כואב ומזעזע כשהיא בכלל מתקיימת, אבל להפוך אותה לסבל שהוא נחלתו של מגדר אחד בלבד זה עלול לגמד את חשיבות הנושא, דווקא בגלל הרצון לתת מענה נכון לתופעה המכוערת הזאת. המאבק שלנו באלימות במשפחה הוא לא מאבק בין גברים לנשים, הוא מאבק בין אנשים עם התנהגות נורמטיבית לבין רעה חולה שמתפשטת בחברה. הלוואי שנצליח לתת מענה ראוי לאלפי משפחות שקטות שסובלות מהמצוקה הזאת. תודה רבה. << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה לך, חברי הכנסת ברוכי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים, שחל בכל שנה ב-25 בנובמבר, ואנחנו מציינים את זה היום. מאז הוכרז היום הזה על ידי האו"ם ב-17 בדצמבר 1999 הוא יום שמציין ומיועד למאבק באלימות נגד האישה ונגד הנשים. התאריך נקבע ל-25 בנובמבר, למי שלא יודע, לציון רצח האחיות מיראבל, שלוש פעילות פוליטיות ברפובליקה הדומיניקנית שנרצחו בשנת 1960 בהוראת הדיקטטור רפאל טרוחיו. תאריך זה מציין גם את התחלתם של 16 הימים, ימים של אקטיביזם – למרות שהיום, גברתי היושבת-ראש, זו מילה מגונה, אקטיביזם – ואחריו אנחנו מציינים יום חשוב, יום זכויות האדם, ב-10 בדצמבר. אנחנו ברשימה המשותפת – ואני גאה היום באמת לייצג את הרשימה המשותפת במקום חברותיי, חברתי עאידה תומא סלימאן, שהיא הרימה את הדגל הזה שנים רבות, עוד לפני שנכנסה לכנסת, וגם בכנסת, וגם שאר החברות, היבה יזבק, סונדוס סאלח ואימאן ח'טיב יאסין. חשוב מאוד שגם אנחנו – זה לא רק המאבק שלכן, כבוד השרה אורית פרקש וקרן, זה מאבק של כולנו, ולכן אני רואה חשיבות רבה וגם סמליות שגם אנחנו, חברי הכנסת, באים ומדברים ביום החשוב הזה. גם אתמול דיברנו. חברתי עאידה הציעה אתמול אי-אמון בממשלה בעקבות הנושא של כישלון הממשלה במאבק באלימות נגד נשים. גם אני השתתפתי בדיון, ואמרתי כמה סמלי שאנחנו מציגים את האי-אמון וגם היום מציינים את יום האישה, את יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות, כאשר קברנו את הקורבן ה-20. 20 נשים מצאו את מותן מאז תחילת השנה. האחרונה שבהן, גברתי השרה, ופאא עבאהרה, היא מהיישוב שלי, עראבה. עד עכשיו הרוצח ממשיך להסתובב חופשי; לא תפסו אותו ולא עצרו אותו עד היום. אני אומר לך – ואני מקווה שנקבל תשובות – היום הבנתי שהשר לביטחון פנים הציג תוכנית בוועדת הפנים – כבוד סגן השר, טוב שאתה בא לשמוע – אז באמת הוצגה תוכנית היום בוועדת הפנים, אבל לא שמענו מילה אחת על תקציבים ועל תוכניות למאבק באלימות נגד נשים לשנת 2021. אני מזכיר גם שהייתה החלטה של כבוד השר הקודם, השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, שדיבר על יחידה למעקב אחרי גברים אלימים שהייתה צריכה להתחיל לעבוד בספטמבר השנה, אבל משום מה גם ההחלטה הזאת הוקפאה ולא ממשיכים ולא מיישמים אותה. אז אם אנחנו רוצים רק לציין ורק לדבר – ולפעמים לדבר, מרגי, כשמדברים גם לפעמים מסתבכים, נכון? כמו שהסתבך ראש הממשלה אתמול – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> החיים והמוות ביד הלשון. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שהשווה – בדיוק, בלשון. אבל מה, גברתי השרה, אני הייתי מצפה ממך שתבואי ותגידי מילים מפורשות. כל ההשוואה הזאת, היה מן הראוי, גם מכבוד סגן השר, קרן, לבוא ולהגיד: ואללה, טעיתי, נפלתי. הוא השווה אותן לבעלי חיים. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> זה לא נכון. אני הייתי שם. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה זה לא נכון? שמענו אותו בקולו. מה לא נכון? אחרי זה אמר: נכון, גם ילדים זה בעלי חיים, גם נשים זה בעלי חיים. זה אסור. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל עם זכויות. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ועם זכויות. אסור להרביץ גם לבעלי חיים. מה זה ההשוואה הזאת? בחייאת דינכ. עדיף היה להגיד: ואללה, נפלט לי, לא התכוונתי ולגמור, במקום להתחיל להסתבך. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> פספסתי את זה. מה הוא אמר? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבו אחמר. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שנייה, סמי, בוא נשמע את מרגי. כן. שנייה, סמי. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> פספסתי מה הוא אמר. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> באקדמיה ללשון העברית עשו איזה שינוי בשנים האחרונות והגדירו שבעל חיים זה רק בעלי חיים, אבל בעבר בעל חיים היה גם אדם חי. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> חי, זה לא צומח ולא דומם. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל תסכים איתי, למה צריך להתחכם? ולמה כל הפרשנויות האלה? היה עדיף להגיד: אסור בתכלית האיסור. יש איסורים מדאורייתא? איך זה נקרא, איסור מדאורייתא? אז זה אסור בתכלית האיסור, זה איסור מדאורייתא. אסור. לא לגעת באישה. צריך לתת את כל הכבוד ולכבד את האישה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא השתמש בבעלי חיים – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון אמרתי את זה, ברוכי? למדתי משפט עברי. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חבר הכנסת אוסאמה, תודה רבה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן אני אומר, בואו לא נציין את היום הזה רק בדיבורים אלא במעשים ובהחלטות מעשיות – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – כדי למנוע את הרצח הבא. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה. חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כתוב אצלנו: "האדם נפש חיה". מה, אז אנחנו חיות? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נפש, לא בעל חיים. נפש, לא בעל חיים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חברים, טעה, הכול בסדר. גם ראש הממשלה יכול לטעות, זה בסדר. הוא בסך הכול בעל חיים עם זכויות, הוא יכול לטעות. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תתפסו אותו על הצוללות, לא על זה. עזוב אותך מזה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא פחות. זה לא פחות. אתה אפילו מזלזל בזה. זה לא פחות. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חברת הכנסת קרן ברק. חברים, אנחנו רוצים לאפשר לחברת הכנסת ברק לדבר. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> למה? סוף-סוף יש אקשן ביום שלישי. למה לעצור את זה? << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חמש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. זו שנה שנייה שאני חברת כנסת ביום הזה של ציון המאבק באלימות נגד נשים. בכנסת הקודמת זו הייתה כנסת מעבר ועשינו סדרת ימים. כך נחשפתי – זו הייתה סדרת ימים שבהם שמענו והתוודענו לכל סוגי האלימות שאנחנו מכירים. במהלך השנה האחרונה אני רוצה לומר שלקחתי את הדברים ששמעתי בשנה שעברה בכנסים לתשומת ליבי והגשתי סדרת חוקים ארוכה בנושא – לא בנושא; חוקים שבאים לצמצם, להסביר, לסגור פערים בנושא המאבק באלימות נגד נשים. אני נמצאת פה ביום הזה להגיד שמדינת ישראל היא נגד אלימות נגד נשים, והכנסת הזאת צריכה להיות מאוחדת במאבק הזה, כולנו, מכל הסיעות, מכל המגזרים, מכל שכבות האוכלוסייה. זה לא יכול להיות שיגידו "כן, אבל" על משהו. כחברה אנחנו חייבים לדעת ולהבין שנמצאות בתוכנו עשרות אלפי נשים שמסתובבות בתוכנו שהן נראות לנו סביר והן נראות לנו כאילו הן חיות וכאילו הן מקיימות אורח חיים רגיל, אבל בפועל הן עוברות טרור יום-יומי, הן וילדיהן. הן עוברות טרור יום-יומי בכל האפשרויות – טרור נפשי, טרור כלכלי, טרור מיני, טרור פיזי. אנחנו בסוף נמצאים פה ותמיד מדברים על מקרי הקיצון, על מקרי הרצח. בשנתיים האחרונות נרצחו 69 נשים, אבל זה המספר הקטן. זה נורא, רצח, אבל לעומת ה-69 האלה יש עשרות אלפי נשים שמסתובבות בינינו, וזה נראה – והן פשוט חלולות מבפנים, הן כואבות בפנים, הן ריקות מבפנים והן חוטפות כל יום או מכות או אונס או התעללות נפשית, רגשית וכלכלית. אנחנו כאן, ככנסת ישראל, כל מפלגה ומפלגה, כל סיעה וסיעה, כל אחד ואחד מאיתנו צריך להבין שאנחנו נמצאים כאן כדי להגן עליהן; אנחנו כאן כדי לשמור עליהן. כל אישה, בין שהיא יכולה לזעוק את זעקתה והיא כבר הצליחה, אנחנו צריכים להציל אותה, ובין שהיא לא הצליחה לזעוק אבל אנחנו יודעים שמתרחשים בתוך ביתה או בתוך החברה שלה או בתוך הקהילה שלה דברים נוראיים, מתפקידנו לבוא, להיכנס פנימה, לראות מה קורה בפנים, לשלוף אותה החוצה, להציל אותה וגם לתקן את הסביבה שלה. יש הרבה מאוד מצבים שבהם אנחנו מטפלים באותו מקרה אבל את כל הסביבה אנחנו מזניחים, ואז אותה אישה חוזרת לאותה חברה, לאותה קהילה, לאותה משפחה, כשהיא כבר יותר מועצמת, היא כבר עברה את השיקום, אבל דווקא החברה מסביבה והמשפחה שאמורה לתמוך בה לא עברה את אותו תהליך, לא התעצמה, וחושבת שצריך להמשיך באותו אורח חיים. אז אנחנו כאן ככנסת ישראל, כחברי כנסת, זועקים את הזעקה הזאת. למדנו שבתקופת הקורונה האלימות גדלה בעשרות אחוזים. אנחנו מבינים שבבתי המשפט 75% מהמקרים פשוט נסגרים ללא הרשעות – ללא הרשעות ולכן גם ללא טיפול באותם גורמים פוגעים. יש לנו שורה של חקיקות שתקועות כאן בכנסת שאותן אנחנו חייבים, חייבים – כל אחד ואחד מאתנו חייב לצאת מפה היום ולהגיד: אנחנו צריכים לקדם אותן. יש לי ולעוד חברי כנסת שיושבים כאן, אפילו ביום הזה, פה במליאה, את חוק הפיקוח האלקטרוני, המכונה "חוק האיזוק האלקטרוני", שיכול היה למנוע את הרצח של ופאא בשבוע האחרון. החוק הזה אומר שמי שכבר הורשע בעבירות אלימות, או מי שכבר הוצא נגדו צו הגנה יותר מפעם אחת, יהיה עליו איזוק אלקטרוני, צימוד אלקטרוני, על גופו, וגם על הקורבן יהיה מכשיר אלקטרוני, וכל הזמן ינטרו את המרחק ביניהם. כך אנחנו נוכל למדוד את המרחק בין התוקף לבין הקורבן בלי להבריח את הקורבן באישון לילה או באמצע היום למקלט לנשים מוכות. היא תוכל להמשיך בחייה, הוא יוכל להמשיך בחייו, וכל הזמן למדוד את המרחק ביניהם, בלי לפגוע באורח החיים שלהם ובלי להרחיק את הילדים מהחברים שלהם. כך נוכל להציל חיים. יש לי גם את חוק האלימות הכלכלית, שעושה הרבה מאוד כותרות, אבל הוא אחד החוקים הכי חשובים. זה טרור בתוך המשפחה, זה 24/7. לפעמים זה אפילו גרוע מסטירה ולפעמים זה רק הקדימון – אלימות כלכלית היא רק הקדימון לאלימות פיזית וגם לרצח. גם את זה צריך לקדם. יש לנו חוקים לזיהוי ולדיווח על התעללות בילדים – הכשרות למקצועות שידעו לזהות ולדווח על התעללות בילדים, שגם אותו צריך לקדם. בראש ובראשונה אנחנו צריכים לקדם את חוק השוויון המגדרי. אנחנו צריכים לחנך את ילדינו מגיל אפס לשוויון מגדרי כחובה בגנים ובבתי הספר, כיתה אחרי כיתה, ובכך למנוע את התחושה או את הגישה של חלק מהאוכלוסייה שנשים הן חפץ. את כל הדברים האלה אני נותנת לי, לנו, לכולנו כתוכנית יעדים לשנה הבאה. אני מקווה שבשנה הבאה, כשנהיה כאן, בעזרת השם, נוכל להגיד שהשגנו לפחות את היעדים האלה, או רבים מהם. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת ברק. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי סגן השר, יום המאבק באלימות כלפי נשים – הכנסת מציינת אותו, אבל היום הזה הוא כל יום ויום, ולא רק ביום הזה. עלינו להיאבק, להסביר, לחנך, לשפר ולהשתפר. אבל מה כוחו של יום כזה? ביום כזה אנחנו צריכים לעצור ולשאול את עצמנו מה עשינו, מה תרמנו, מה התקדמנו במאבק באלימות נגד נשים. ואני אומר בצורה קטגורית: אנחנו לא עושים די. אני יכול לומר שאנחנו כמעט לא עושים, אם בכלל. מתי עצרנו מלכת? מתי עצרנו את המדינה? לאחר אירוע כמו הרצח האחרון, המזעזע, של גב' ופאא עבארה מעראבה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עבאהרה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> עבהה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עבאהרה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> עבאהרה. עבאהרה מעראבה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> רבותיי, אם שמענו את זה בחדשות והוספנו את זה לעוד אירוע – תקראו לו איך שתקראו לו, אין סיבה לרצח, ותיתנו לזה את כל הסיבות האפשריות – אם לא עצרנו, לא זעזענו את המדינה, לא הזדעזענו, לא עשינו כלום. אני חושב שכל סוגיית האלימות בחברה הישראלית בכלל צריכה לקבל ביטוי והתייחסות רב-משרדית. אני חסיד של תוכניות בין-משרדיות. זאת לא פעולה של המשרד לביטחון הפנים. ליום כזה לא הייתי מביא את סגן השר. אני אוהב אותו ומכבד אותו – זו לא פעולה של המשטרה. אני שומע את המחאה של חברינו מהרשימה המשותפת כלפי המשטרה; אם תיתלו את מאווייכם רק על המשטרה, לא עשינו כלום. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הכול. אני בכוונה לא אומר. זאת פעולה רב-משרדית. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מרגי, זה לא עניין של החברה הערבית בלבד. זה – פעם אחת. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא שמעת אותי אומר את זה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> פעם שנייה – אמרת הרשימה המשותפת. פעם שנייה – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא. הם טוענים על המשטרה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני אגיד לך, אבל פעם שנייה, כשאני מסתכל על היעדים שפרסם המשרד לביטחון הפנים, המלחמה באלימות במשפחה בכלל לא נמצאת שם. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> עודד, הייתי מודה לך אם היית ממתין לשמוע אותי עד הסוף. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> מתי עצרנו מלכת? אני שואל שוב. מתי עצרנו את המדינה? מתי הזדעזענו? כל הסוגיה של האלימות בחברה הישראלית צריכה לקבל ביטוי והתייחסות בין-משרדית, בתוכנית מגובשת, בשיתוף כל הרשויות האפשריות, מה שנקרא גיוס כללי. במה שקשור למאבק באלימות נגד נשים צריכים לעשות מעשה אקטיבי. כפי שאמרתי: הקמת צוות בין-משרדי שיגבש תוכנית מעשית, עם תקצוב שיחויב בחקיקה; דיווח – גם בחקיקה – דיווח לוועדות הכנסת, למליאת הכנסת, מצידי כל רבעון, כל חציון, תרצו, כל שנה. אני חושב שזה לא מספיק כל שנה; כדי להוכיח ולומר אמירה של רצינות, מצידי כל שישה חודשים יבוא השר הממונה על הצוות הבין-משרדי הזה וידווח לוועדות הכנסת. אם הוא יידע שהוא אמור לבוא לכאן, להתייצב בפני חברי הכנסת והוועדות ולדווח, זה לא יהיה עוד אירוע בסדרי העדיפות של המשרד, זאת תהיה תוכנית משימה של השר הממונה, של המשרד הייעודי. אני אומר לכם, רבותיי, אני מבין שאתם אומרים: כנסים. נכון, כנסים וועדות – לא מזלזל. זאת אמירה והגברת מודעות, אבל לא מספיק. אני אומר לכם, לא מספיק. אני מרגיש שאנחנו נתכנס פה בשנה הבאה שוב, ושוב נדבר על אלימות, ויהיו עוד מקרים. וכשאני אומר גיוס כללי – זה כמעט חוזר על עצמו – אלה לא רק משרדי הממשלה, אלה לא רק אנחנו. ודאי שאלה אנחנו וודאי שאלה משרדי הממשלה, אבל זו גם החברה, כל חלקי החברה הישראלית. מה אנחנו תורמים להורדת האלימות? עכשיו, בזמן הקצר שנותר לי, אם אנחנו מזדעזעים קצת וזה עובר לנו אחרי יממה או שתיים, מקסימום שבוע, מרצח, כמה נשים עוברות וחיות – לא עוברות – בגיהינום הזה יום-יום ושעה-שעה? אנחנו מכירים את המציאות. שמענו דיווחים ומכירים גם את הסיבות הפתולוגיות, החברתיות, שמלוות את כל הסיפור הזה של אלימות כלפי נשים. כמה ילדים וילדות חווים אלימות 24/7? כמה פחד יש כלפי – גם של ילדים נורמטיביים, מחשש שהם ייתקלו באלימות בסיטואציה כזאת או אחרת? כל סוגיית האלימות בחברה הישראלית צריכה טיפול מערכתי. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מרגי. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. זה מהימים האלה שזה נראה כאילו קונסנזוס: כולם באים, מדברים ומגנים או מברכים – תלוי לפי העניין. אתמול בוועדה לקידום מעמד האישה הוצג הדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע, שאוספים כל שנה את הנתונים על התלונות ועל ההתקדמות שלהן, על הגשת כתבי האישום וכו'. גם שם היה הנתון הקבוע – שלמעלה מ-90% ממקרי האונס, ובכלל ממקרי התקיפה והאלימות המינית, לא מוגשים בהם כתבי אישום, והם כמובן גם לא מסתיימים בהרשעות, כי אם אין כתב אישום אז גם אין הרשעה. זאת התשובה הטובה ביותר לשאלה החצי-מיתממת, חצי חצופה: למה אתן לא מתלוננות? למה לא מתלוננות? כי אין כתבי אישום. מה זה יעזור שנתלונן? זה לא יגיע לשום מקום. בדרך נעבור את כל מסכת ההכפשות, ההקטנה והטלת הספק וכו' ובסוף נגיע לאותו מצב ונישאר עם חרס ביד. זה המצב בכל שנה. זה מצב קבוע. השנה, בשנת 2020, בשנת משבר הקורונה, המצב הזה הופך להיות דחוף וחמור במיוחד, כי שנת הקורונה היא שנת הבית – זאת השנה שבה אנחנו נשארות ונשארים בבית כמה שיותר. וכן, יש אנשים שהם נשים – שימו לב, נשים הן בני אדם, לא בעלי חיים – יש אנשים, נשים וילדים שעבורם הבית הוא המקום המסוכן והמאיים שיכול להסתיים בסכנת חיים. ותארו לעצמכם מה זה אומר – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש עלייה של 600% באלימות. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> מאות אחוזים של עלייה בתלונות על אלימות בבית ובתוך המשפחה – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בתוך הבית. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – ופגיעות מיניות. ותארו לעצמכם מה זה אומר – כולנו, שהיינו בסגרים ובחגים בבית ועם המשפחה – תארו לכם מה זה אומר להיות כלואה בתוך בית אלים בסכנת חיים. עוד דבר שנחשפנו אליו השבוע בוועדה לקידום מעמד האישה זה שנוסף לסכנת האלימות, גם סכנת הפגיעה והטריגר הנפשי מטראומות מיניות מהעבר היא חמורה יותר וקשה יותר בזמן הסגרים, בזמן אבטלה – כל אותן תופעות שאנחנו כבר יודעים לשים עליהן את היד ואת האצבע בחברה הישראלית, כמה הן מועצמות עבור חלקנו בתקופת הקורונה. לכן, חברות וחברים, המציאות הזאת מוכרת לנו, היא הוחרפה והפכה להיות חיונית וחמורה ודחופה בתקופת הקורונה, ואני מצטערת לומר שגם הפתרונות, ברובם הגדול, מוכרים לנו. מה שחסר בהם זה הביצוע, זה להוביל אותם מהכוח אל הפועל. כבר הוזכרה כאן לפניי אותה תוכנית ממשלתית, ששוכבת לה עם מצגת, תוכנית מאוד יפה. יש בה את המענים – היא כוללת את המענים כלפי הגברים, היא כוללת את כל אותם דברים שנחשפו במקרה של ופאא – – סליחה שלא עקבתי פה אחרי – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עבאהרה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – עבאהרה מעראבה, שבמקרה שלה באמת אפשר להסתכל – מהרגע הראשון ועד אובדן החיים הנורא והטרגי כל הנורות האדומות לאורך כל הדרך נדלקו במקרה הזה: התלונות החוזרות והנשנות, השהייה במקלט, התלונות למשטרה שזכו לזלזול, ההבאה בפני שופט שהמיר מאסר בפועל במאסר על תנאי, בקשת ההרחקה שבמקום ל-45 יום נענתה רק לחמישה ימים, ובתוך אותם 45 הימים האלה היא נרצחה, ביום ה-30 ומשהו. כל הדברים האלה נמצאים באותה תוכנית שבסך הכול חסר בה דבר אחד: 200 מיליון שקלים. המיליארדים שהלכו כאן במהלך משבר הקורונה לכל מיני דברים, חלקם מוצדקים, חלקם קשורים לקורונה, חלקם פחות, בתוכם אותם 200 מיליון שקלים שיכלו אולי להציל את 23 הנשים שנרצחו כבר השנה – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אתמול לא התחייבו לזה באודיטוריום? << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> שאלה מצוינת. אני גם חושבת שבמקום טקסים, התחייבויות ונאומים כדאי שנעבור למעשים. רק היום הייתי לפחות בשלושה דיונים, אחד בוועדה לקידום מעמד האישה בראשות חבר הכנסת פורר, שיושב כאן ושלקח על עצמו באמת לתקוף את הנושא הזה במתכונת של ועדת חקירה, וכל הכבוד; השני בוועדת הכספים בראשות חבר הכנסת גפני, שהציב על השולחן דרישה מיידית, השנה, עכשיו, לא בתקציב הבא, לא בתקציב 2020 וגם לא בתקציב 2021. זה מה שצריך, כי באמת המילים והדיבורים והנאומים וההתחייבויות – זמנם עבר, והגיע זמן המעשים. מדובר בהצלת חיים. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת רם שפע, ואחר כך השרה ביקשה לדבר, ניתן גם לה, ויסכם סגן השר יברקן. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – ועדת חינוך – – – << דובר >> רם שפע (כחול לבן): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתם מסתכלים עליי עכשיו ביום החשוב הזה שאנחנו מקדישים למאבק באלימות כלפי נשים, וכנראה הדבר הראשון שאתם שמים לב אליו הוא שאני לא אישה, אני גבר, ובכל זאת דווקא אני עומד כאן ומדבר בשם סיעת כחול לבן, ודווקא ביום הזה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> גם אני לא הייתי אישה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> גם אתה לא היית אישה, חבר הכנסת מרגי, זה נכון. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אלימות נגד נשים היא לא – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מרגי, אבל אצלך לא שמנו לב. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני מדבר עם חברים, כי המאבק באלימות כלפי נשים חייב להיות המאבק שלנו, הגברים. כשחושבים על מאבק למען זכויות נשים בכנסת חושבים על חברת הכנסת שולמית אלוני או על שלי יחימוביץ או על תמר זנדברג, שדיברה פה הרגע, לפניי, אבל לא חושבים על רם שפע או על חבר הכנסת יעקב מרגי או על חבר הכנסת עודד פורר, שעושה עבודה מאוד חשובה בוועדה, ובעיניי, כאן מתחילה הבעיה. מלחמה באלימות כלפי נשים היא לא מלחמה של נשים, והיא צריכה להיות בראש ובראשונה מלחמה שהגברים מרגישים שהיא הקרב שלהם, המלחמה שלנו. גברים, נערים וילדים יכולים וצריכים להיות סוכני השינוי. אנחנו אלה שצריכים להפסיק לכנות נשים שיודעות מה רוצות "שתלטניות"; להפסיק לקרוא לרחובות ולגשרים בשמות של גברים שהטרידו או אנסו או חלילה היכו נשים; להפסיק להתייחס בסלחנות לדאחקות על מראה של נשים סביבנו; להפסיק לצקצק באדישות כשאנחנו קוראים בחדשות על עוד רצח ועוד רצח ועוד רצח ועוד רצח ועוד רצח. וזה קורה לנו כל הזמן. ויותר מזה, אנחנו צריכים להיות אלה שמייצרים פה מודלים אחרים של גבריות; להציב אחד לשני סטנדרטים גבוהים יותר אחד לשני – אפרופו חבר הכנסת מרגי – כל אחד מאיתנו, בינינו, הגברים, להיות רגישים יותר ולדבר על מה זה להיות "גבר", המונח הזה שמושרש אצל כל כך הרבה מאיתנו והפך להיות שגור בחברה שלנו. וכן, אני מסתכל גם על עצמי, שואל גם את עצמי שאלות קשות: איך אני מתנהל בתוך העולם הזה? האם אני אומר "גבר" לבן שלי בן השלוש כשהוא עושה איזושהי פעולה? למה אני עושה את זה? איך הגענו למצב הזה? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> תגיד לו "מלך". << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> אני אומר לו "מלך" הרבה. אני שואל את עצמי איך העולם הזה יהיה ואיך אני יכול לגרום לו להיות פחות עוין לילדות, לנערות, לנשים בכלל, והתשובה שלי היא שלפני שאני חבר כנסת, לפני שאני יושב-ראש ועדת החינוך, אני גבר בעצמי ואני אבא לשני בנים, זוהר בן השלוש ומעיין בן החצי שנה, ואני מתחיל ועושה כל מה שאני יכול כדי שהשינוי יהיה קודם כול אצלי בבית. אני מזיל דמעה כשאני מתרגש. אני מכיר במגוון האדיר של הרגשות שלי, שהלב שלי יודע להרגיש, ואני רוצה שגם השותפים שלי והשותפות שלי בחיים ידברו איתי על רגשות. אני רוצה להרגיש שהם משתפות אותי, משתפים אותי בזה. גם בבית אנחנו, אפרת אשתי ואני, מחנכים את הבנים שלנו שמותר ורצוי ואפילו טוב לבכות, שגם בנים אוהבים לשחק בבובות ולא רק במשחקי מלחמה, שאנחנו לא מושכים לילדה בצמות כי אנחנו אוהבים אותה, שאנחנו יכולים לשאול אם מתחשק לה להחזיק ידיים, ואם היא אומרת לא אז אנחנו ממש לא שואלים למה היא מתכוונת, ובטח ובטח לא אוחזים בה בכוח. ואולי לא ברור לכם איך זה שאני כגבר אבטא את הרגשות שלי ואלמד את הילד שלי לעשות גם את זה מתקשר לזה שעשרות נשים נרצחו מדי שנה. ובכן, אני באמת מאמין בכל מאודי, חבריי חברי הכנסת, שכל עוד גברים לא ירגישו בנוח ויהיו בעלי כלים לבטא את הרגשות שלהם בדרכים בריאות, כל עוד לא נכיר בנבכי הנפש שלנו, אנחנו נמשיך לפגוע גם בקרובות לנו ביותר – לא מרוע אלא מבורות, ובעיקר מחוסר לקיחת אחריות. אני אישית לא רוצה לקחת בזה חלק, אני לא מוכן להיות חלק מזה, ואני חושב שכולנו, חבריי, צריכים לקחת אחריות ולהכיר בזה שהאלימות כלפי נשים היא בעיה של כולנו. אגב, אני מסכים עם חברתי חברת הכנסת זנדברג – זה חייב לעבור למישור המעשי. העובדה שקרובי המשפחה של מיכל סלה, זיכרונה לברכה, צריכים להביא את התינוקת שלה לביקורים שבועיים בכלא אצל אבא שלה הרוצח היא הבעיה של כולנו. גם העובדה ששירה איסקוב, שנדקרה באכזריות נוראית בידי הבעל שלה, צריכה לבקש את האישור שלו בהחלטות שקשורות לתינוק שלהם כיוון שהוא האפוטרופוס זאת הבעיה של כולנו. ולסיום, עד שנשים לא יזכו להגנה מלאה, לתחושת ביטחון מלאה, לשוויון זכויות מלא, לחופש תנועה גם באמצע הלילה בסמטה חשוכה, זאת תישאר הבעיה של כולנו. אנחנו נפתור אותה קודם כול כשנסתכל על עצמנו, נסתכל על האחים שלנו, על החברים שלנו, ונייצר ביחד, גבר לגבר, מודל אחר לגבריות שלנו, ולא רק בשביל האחיות או החברות שלנו אלא בשביל שכולנו נהיה חברה הרבה יותר בריאה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת שפע. השרה אורית פרקש, בבקשה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> רם, אני יכול להסכים לחלק גדול מהדברים, אבל לגבי המלך, זה הבן שלי – מה? אובייקטיבית. << דובר_המשך >> רם שפע (כחול לבן): << דובר_המשך >> סמי, אני רק חייב להגיד – לבן שלי קוראים זוהר. השבוע קראנו סיפור, והוא ראה משהו ואמר: אה, יש פה משהו זוהר. אז אמרתי לו: אתה יודע למה קוראים לך זוהר? ואז הניצוץ שלו בעיניים אמר: כי אני זוהר, אבא. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איזה יופי. אהלן, אבו זוהר. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> שיזהר תמיד. << דובר >> שרת התיירות אורית פרקש הכהן: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, אחר צוהריים טובים. לא תכננתי לדבר. הופעתי היום בוועדה לקידום האישה אצל חבר הכנסת פורר ושם דיברתי על התוכנית שאני משיקה במשרד התיירות בדיוק בנושא הזה של הגברת הביטחון האישי ומניעת אלימות מינית בבתי מלון. מאחר שאני באמת נמצאת כאן בדיון החשוב הזה, חשבתי לנכון לשתף גם אתכם במליאה ביום הזה בנושא החשוב הזה. לקראת יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים שיצוין מחר, יש לי את הזכות להשיק ולהוציא לפועל עבודה ויוזמה שהגה ורצה להוציא לפועל שר התיירות הקודם אסף זמיר. התוכנית הזאת מושקת היום בעיתוי לא מתוכנן אבל מאוד מאוד סימבולי, עם פתיחתו של המשפט על פרשת האונס המזעזע שהתרחש לפני כשלושה חודשים באילת של הילדה בת ה-16, שכל המדינה שמעה והזדעזעה ממנו. דווקא בעיתוי הזה אני רואה חשיבות בלבשר על תוכנית להגברת הביטחון האישי ומניעת אלימות מינית בבתי מלון. לצערי, גם כיום, בשנת 2020, עדיין יש צורך לפעול להגביר את הביטחון האישי של נשים ונערות במרחב הציבורי, וגם בבתי מלון ובאתרי נופש. אותו מקרה אונס נוראי של הנערה בת ה-16 בסוף אוגוסט, ביקש לאורו שר התיירות היוצא לגבש תוכנית אופרטיבית להגברת הביטחון האישי של האורחים בבתי המלון במטרה להיאבק בתופעות כאלה של אלימות ופגיעות מיניות, בשיתוף פעולה של מומחים מקצועיים; פשוט לייצר תוכנית שתייצר סביבה קצת יותר בטוחה, ואפילו תוכל למנוע פגיעה אחת, זו תהיה הצלת נפשות. מאז ועד היום קיים המשרד שולחנות עגולים לא מעטים עם הרבה גורמי מקצוע, הנושאים סוכמו, ומשרד התיירות מוכן ונכון לצאת לפעולה. התוכנית בנויה כך שהאגף להכשרה מקצועית במשרד התיירות יקיים הכשרות לעובדי בתי מלון, לאכסניות ולכל מי שיפנה וירצה בכך מבחינת בתי נופש במדינת ישראל וייצר תוכנית ממוקדת ומתאימה לעולם בתי המלון ומתקני האירוח. לצורך זה המשרד מתקשר עם ספק מומחה, למשל איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, שהכין תוכניות מותאמות גם למשרדים אחרים בעבר. חשוב לי להדגיש שההכשרות האלה צפויות להיות וולונטריות, מבחירה, ואני מאוד מקווה שכל בתי המלון או אתרי הנופש שנפתחים או שצפויים להיפתח ישלחו נציגים מטעמם. אני חושבת שכל אדם שיוצא לנופש רק ירגיש יותר טוב עם העובדה שהוא נמצא בסביבה יותר בטוחה. אני יכולה להגיד שאני, כאימא לילדות שאוהבות מאוד מאוד לטייל, אהיה יותר רגועה אם אני אדע שבכל בית מלון, בכל אכסניה, בהרבה מקומות – דווקא אנחנו יודעים שיש תופעות של אלימות מינית, שהיא רווחת הרבה פעמים גם בקרב צעירים, באכסניות – אני מאוד מקווה שישתפו איתנו פעולה ויפנו. ואני מזמינה את כולם להשתתף בהכשרות האלה. אתם יודעים, מספיק שהתוכנית הזאת תיגמר בעוד לחצני מצוקה, בעובדה שקצין ביטחון במלון יודע שבמסגרת הסיור הכללי שהוא עושה הוא צריך לבדוק עוד כמה נקודות, עם עין גם על האורחות שלו או על אנשים אחרים מאוכלוסיות רגישות לפגיעות מהסוג הזה. ואני מאוד מאוד שמחה, ומברכת את התאחדות בתי המלון, שכבר אמרה שהיא סומכת את ידה על התוכנית הזאת ותשמח להצטרף, את ראש עיריית אילת, שאמר שנרתם לתוכנית הזאת, את אנשי עיריית תל אביב, שבירכו על זה. אנחנו נפעיל את הפיילוט בהקדם, ואני מזמינה את כל האנשים ואת הגופים להצטרף. אני גם חושבת שכל משרד ממשלתי וכל שר באשר הם צריכים להסתכל ולהדהד את הנושא הזה ולראות איך הם יכולים בד' אמותיהם, מה שנקרא, לקדם תוכניות דומות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, השרה פרקש. יסכם, ישיב, סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן, בבקשה. << דובר >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אכן יום חשוב, יש לומר, ואוסיף כמה דברים אישיים שלי בסוף הדברים הרשמיים. בשנים האחרונות תופעת האלימות במשפחה, ובייחוד האלימות כנגד נשים, נמצאת בקשב הארגוני של המשרד לביטחון פנים. נושא זה הוא גם באחריותי כסגן השר לביטחון פנים, ומוביל אותו המשנה למנכ"ל במשרד לביטחון הפנים. הוא הממונה על הובלת הנושא ברמה המשרדית ומקיים דיוני סטטוס עיתיים ככל הנדרש. הנושא מופיע במדיניות השר – חבר הכנסת עודד פורר דיבר כאן קודם, וזה לא נכון בהחלט – במדיניות השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה במסגרת חיזוק אכיפת החוק, האמון והשירות בחברה הערבית באמצעות הגדרת היעד: טיפול בתופעות של סחיטת דמי חסות ואלימות במשפחה. המשרד לביטחון הפנים מתמודד עם התופעה ביתר שאת באמצעות קידום מרכיבי תוכנית הפעלה לטיפול באלימות במשפחה שבאחריות ובשותפות המשרד לביטחון הפנים באמצעות מגוון מאמצים של המשטרה והשב"ס, וכן קידום תיקוני חקיקה שונים. כמו כן, במסגרת המאבק הלאומי בנגיף הקורונה מקדמים המשרד וגופיו פעולות לצמצום הסבירות למעשי אלימות במשפחה והסלמתם. עיקר הפעולות שבוצעו במשרד וגופיו בשנים 2017–2020, מרכיבי תוכנית הפעולה שבאחריות משרדנו, המקור התקציבי והסטטוס כמובן מפורסמים. מבחינת המשטרה – הקמת מחלקי משפחה ב-16 תחנות משטרה. מחלקי המשפחה בהיקף של 125 תקנים הוקמו בתחנות הבאות: נתניה, קדמה, פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות, רמלה, לוד, בני ברק, מרחב איילון, מוריה, אשדוד, אשקלון, באר שבע, אילת, זבולון וחיפה. הקמת כלל מחלקי המשפחה הושלמה ב-1 בספטמבר 2020. אחד מהמרכיבים המשמעותיים במחלקי המשפחה הוא העובדת סוציאלית במשפחה, עו"ס המשפחה. במסגרת זו יופעל שוטר כעובד סוציאלי ייעודי למחלקי המשפחה ויהווה גורם מתאם בין המחלקה לגורמי הרווחה. זהו מהלך חיוני ומשלים לתוכנית עו"ס משטרה, הפועלת משנת 2020 בשיתוף פעולה בין הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול, מדור נפגעי עבירה במשטרה ומשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. בימים אלו בוחנת משטרת ישראל את הרחבת הפיילוט ל-14 תחנות נוספות. ככל שהנושא יקודם, ייתכן שיהיו לכך משמעויות תקציביות, והן ייבחנו גם הן במסגרת הבחינה הכוללת של הרחבת הפיילוט. פיילוט הצימוד האלקטרוני – בתקצוב פנימי של המשרד ומשטרת ישראל בוצעו שני פיילוטים שנועדו לבחון את האפשרות לשימוש בטכנולוגיית ניטור לשם שיפור ההגנה לנשים ולבני משפחה מאוימים באמצעות מכשיר מבוסס GPS המסופק לבן המשפחה המאוים ולמפוקח ומאפשר ניטור מיקומו של המפוקח ושיגור התרעה במקרה של התקרבות למקום או ההתקרבות למאוים. הפיילוטים התקיימו במשטרת ישראל, ממקורות תקציבים פנימיים של המשרד, על מנת לבחון ישימות טכנולוגיות. בימים אלו נערכת משטרת ישראל לפרסום RFD לבחינת טכנולוגיה עדכנית, ולאחר מכן תגובש תפיסת ההפעלה ויפורסם מכרז. כמו כן, לאחרונה התקיימה פגישה עם נציגי ממשלת ספרד שבה הוצגו לנציגי המשרד לביטחון הפנים, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר עיקרי מודל הצימוד האלקטרוני המיושם בספרד. תגבור תחנות המשטרה בחוקרי אלימות במשפחה, דוברי שפות ובעלי כשירות תרבותית – אחת ההמלצות של תוכנית הפעולה עוסקת בהתאמת המענה הטיפולי למעורבים במעגל האלימות במשפחה המשתייכים לאוכלוסיות ייחודיות. במסגרת התאמת המענה הטיפולי נדרש לתגבר את תחנות המשטרה ב-30 חוקרי אלימות במשפחה דוברי שפות רלוונטיות אשר יוכשרו למתן מענה לאוכלוסיות ייחודיות. קציני משטרה למרכזי הגנה וסיוע רב-תחומיים לנפגעי אלימות במשפחה – הנחת המוצא העומדת בבסיס תוכנית זו היא כי יש לרכז תחת קורת גג אחת את כלל הגורמים הטיפולים הנדרשים למתן מענה למעורבים במעגל האלימות במשפחה – הן לקורבנות והן לתוקפים – כדי להנגיש את השירותים ולהבטיח שיתוף פעולה על הרצף הטיפולי. בשנתיים הקרובות אמורים לקדם ארבעה מרכזי הגנה. ממשק טכנולוגי לחיבור מוקד 118 למוקד 100, כדי להדק את שיתוף הפעולה במענה הראשוני הניתן על ידי המשטרה והרווחה. בימים אלו עתיד משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לקדם עבודת מטה משותפת עם משטרת ישראל בנושא. ממשק להעברת מידע על אודות אסירים משוחררים – לאחרונה הושלמה עבודת מטה בהובלת מנכ"ל המשרד לביטחון פנים להקמת ממשק להעברת מידע בין השב"ס למשטרת ישראל על אודות אסירים משוחררים בעבירות חמורות. המידע שמועבר כולל בין היתר התייחסות להיבטים הבאים: העבירות שבוצעו, משך המאסר, כל שחרור של אסיר בקטגוריות שהוגדרו, תהליכי טיפול ושיקום, יציאה לחופשות, הליכים משמעתיים שננקטו בזמן המאסר ורמת מסוכנות. המידע מועבר מבעוד מועד למשטרת ישראל על מנת שתוכל להיערך ולבחון את האוכלוסייה האמורה בהתאם לרמת המסוכנות טרם החזרה לקהילה. משטרת ישראל הגדירה את העבירות הבאות כבעלות עדיפות עליונה לטיפול: רצח, ניסיון לרצח, אלימות במשפחה, עבירות מין וארגוני פשיעה. המידע יאפשר מתן מענה משטרתי מתאים לאסירים המשוחררים בהתאם לרמת המסוכנות של האסירים המשוחררים. המערכת פועלת החל מ-1 באוקטובר 2020. תיארתי את הדברים שהם בהחלט חלק מתוכנית העבודה שלנו, של המשרד, ושל גופים רלוונטיים – הרווחה ועוד משרדי ממשלה. חשוב לי לציין עכשיו משהו אישי, גם כמשפחה שכולה: אחותי, זיכרונה לברכה, נרצחה על ידי בעלה. אני חושב שאנחנו לא יכולים עוד להיפגש במליאה או בכנסים או באירועים או בוועדות וכולנו נבוא וניראה כנבחרי ציבור שהנושא הזה מעניין וחשוב לנו. העיקר הוא איזה מסר אנחנו מעבירים. אני חושב שהנושא הזה לא מקבל מספיק את תשומת הלב הראויה לו. אני חושב שמדינת ישראל מפגרת בנושא הזה, למרות שיש התקדמות גדולה ביחס למה שהיה בעבר. אני חושב שהחמרת הענישה – כששופטים משחררים רוצחים אלימים, אני חושב שהמערכת השופטת צריכה להתכנס ולחשוב אם הם חיים איתנו באותה חברה או חיים בחברה אחרת. אינני מאשים כאן אף אדם או גוף, אבל אני מתאר עובדות. כל עוד אנחנו קוראים לזה "אלימות במשפחה" אנחנו לא פותרים את הבעיה. הדבר הזה הוא טרור במשפחה, הוא לא אלימות במשפחה. מי שמסבן את הדבר הזה במילים יפות, "אלימות במשפחה", לא מבין מהי אלימות. כל עוד יום כזה לא ייפתח בדקת דומייה לזכר נשים שנרצחו, כל עוד בכל מקרה שבו אישה נרצחת ואנו שומעים על זה בחדשות המליאה לא מפסיקה את סדר-יומה ועומדת דקת דומייה, כל עוד הנושא הזה לא יהיה חלק מתוכנית עבודה שלנו, הדבר הזה לא ייפתר. דיברו כאן על הדברים שראש הממשלה אמר אתמול. אני לא סנגורו של ראש הממשלה, לא דוברו, ואני גם לא מתכוון לדברר אף אחד, אבל ברור לנו למה אנחנו מתכוונים. אנחנו לא יכולים להסיט דיון כזה חשוב ולקחת אותו לשוליים. הייתי מוכן לשלם המון כדי להחזיר את אחותי, אבל יש לי, יש לנו, הזדמנות לתקן את זה ביחד. אני חושב שיושב-ראש הוועדה חבר הכנסת עודד פורר עושה עבודה יפה, וכל אלו העוסקים בזה. אין כאן עניין של שמאל–ימין, גברים–נשים, חרדים–חילונים. אף אחד מאיתנו לא צריך לקבל תעודת הוקרה על פועלו; אנחנו כן צריכים לתת לעצמנו תעודת יושר – האם פעלנו מספיק בעניין הזה או לא. זה מזעזע אותי שבכל שנה אנחנו נפגשים, ובוודאי שכולנו מתכוונים לטוב, אבל כל עוד ההגדרה היא של אלימות במשפחה וגבר שרצח לא ייחשב כטרוריסט, לצערי הרב, לא יעזור שום דבר – נשים יירצחו. אנחנו צריכים להוקיע אלימות מכל סוג, ולא משנה אם הוא אלים כלפי נשים או כלפי גברים. אנחנו צריכים להוקיע את הדבר הזה. כולנו, קואליציה, אופוזיציה, חרדים, ערבים, לא משנה באיזו רשימה, צריכים לעשות סוף לדבר הזה, בוודאי בחקיקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לסגן השר יברקן. אנחנו מסיימים בזה את ציון יום המאבק באלימות כלפי נשים ומסתפקים בתשובה של סגן השר. אני חושבת שכולנו מסכימים שציון היום לא עומד בפני עצמו, וכולנו, בכל חלקי הבית, מחויבים להמשיך ולפעול למען מיגור אלימות כלפי נשים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום הפג הבין-לאומי << הלסי >> << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: ציון יום הפג הבין-לאומי, מס' 2100, 2193, 2206 ו-2207. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר >> אני מגביהה את הפודיום. אציין שאני נולדתי פגה, ופעם היו מודדים לי את הגובה במזלג. העובדה שאני צריכה להרים פה את הפודיום זה כבר – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> גדלת יפה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר_המשך >> גדלתי יפה, כן. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמחה להוביל דווקא בשנה המאתגרת הזאת את ציון יום הפג הבין-לאומי בכנסת ולהירתם לנושא הזה – גם כמי שנולדה פגה, כפי שהזכרתי – למען קידום נושא הפגות ושיפור בריאותם ואיכות חייהם של הפגים ובני משפחותיהם. ב-2019 נולדו כ-2,656 פגים בישראל. אין ספק שלמשבר הקורונה על נספחיו הרפואיים והכלכליים יש השלכות גם על הטיפול בפגים, ולכן חשוב לפעול ולתת מענה ראוי ומיטבי לצרכים המיוחדים של הפגים בישראל, במיוחד בעת הזאת. תחשבו רגע איזו קבלת פנים מקבל הפג כשהוא בא לעולם – להיוולד לפני הזמן לתוך שורה ארוכה של בדיקות, אתגרים, מחלות וסכנות. אין צורך לתאר את המורכבות שיש בטיפול בפגים או את הקושי העומד בפני ההורים והתינוק עצמו. אז יש בשורות טובות. אם בתחילת משבר הקורונה היה חשש שהנגיף עובר לעובר, אז לא כך הדבר. למדנו שהעובר לא מקבל את הנגיף, לשמחתנו הרבה. יתרה מזו, גם חלב האם אינו נגוע בנגיף, גם אם היא חולה. בשורה טובה נוספת היא שיש ירידה במספר הפגים שנולדו בתקופת הקורונה, וזה מתייחס בין היתר לעובדה שנשים פשוט נחות. אתם יודעים, לכל אישה שילדה יש את סיפור הגבורה שלה: היא עבדה עד לרגע האחרון, עד לחדר הלידה; היו צריכים לקחת לי את הטלפון מהיד כשילדתי. אבל כשעוצרים רגע ומקשיבים לגוף ונותנים לנו כנשים רגע את השקט הזה לשבת בבית, להקשיב לגוף, לנשום, לאכול תזונה נכונה במנוחה בבית – זה הוכיח את עצמו כנתון שמוריד את מספר לידות הפגים. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> זה נכון גם בעולם? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן כן כן, זו מגמה עולמית, לא רק בישראל. בכל העולם נולדו בתקופת הקורונה פחות פגים, בין היתר בזכות העובדה שהנשים פשוט נחו. בשנים האחרונות אנחנו רואים גם שיפור משמעותי בטיפול בפגים במחלקות הפגים השונות. אנחנו זוכרים את הכתבות הקשות מאוד עד לפני כמה שנים, אז באמת משרד הבריאות לקח את זה לידיים. אנחנו רואים באמת שיפור מאוד מאוד משמעותי במחלקות הפגים. עם זאת, כשמדובר על חיי אדם כל כך שברירי, צריך לשים את הדגש על מקומות שדורשים שיפור, שיפור משמעותי ומהיר. בתקופת משבר הקורונה מתחדדים הצרכים, ובהם חשיפה והידבקות אנשי צוות במערך המיילדות ליולדות מאומתות קורונה; עלייה בשיעור שחרורים מוקדמים ממחלקות היילודים; שיפור זמינות רופא בכיר לטיפול בפגים; חשש לירידה בהתחסנות פגים לנגיף ה-RSV בתקופת החורף; פיתוחו של מסד נתונים עדכני שישקף בזמן אמת נתונים שקשורים בטיפול בפגים; הנתק הקשה בתקופה זו בין הורים לפג כאשר ה-skin to skin הקריטי לא מתקיים. skin to skin – למי שלא יודע, אישה שיולדת, ממליצים לה לשים את התינוק על הגוף. זה משפר לכל תינוק, על אחת כמה וכמה כשמדובר בפג. יש לזה חשיבות יתרה. מתוך כל הנושאים החשובים שהזכרתי, חבריי, אני רוצה להתמקד בנושא עיקרי ששמו "בנק החלב". בנק החלב הוא נקודה קריטית בעבור פגים והוא פיקוח נפש לכל דבר ועניין. רק כדי להסביר בגדול, בלי להיכנס לדקויות רפואיות, תזונה בחלב אם מונעת תחלואה עם אשפוז ממושך, ואפילו מונעת תמותה של עשרות פגים בשנה ממחלות שונות. במדינות מערביות בעולם קיים בנק חלב מוסדר ומתוקצב. באירופה יש, אגב, כ-200 עמדות של בנקים, של בנק חלב. במדינת ישראל, למרות שידוע כבר קרוב ל-15 שנה על החשיבות הקריטית להצלת חייהם של הפגים, הוקם בישראל בנק החלב רק באוגוסט האחרון. העלות השנתית הצפויה היא כ-5 מיליון שקלים בשנה, ויכול להיות שזה אפילו פחות, וכולנו כאן יודעים ש-5 מיליון בשנה, ברמת מדינה מדובר ממש בטיפה במים כשמדובר בתקציב כולל שמדינה מתעסקת בו. נכון לעכשיו מתקיים משא ומתן בין מד"א, המנהלת ושומרת את בנק החלב – אגב, הם עושים עבודת קודש – לבין משרד הבריאות על תמחור החלב. עוד יום עובר ועוד יום עובר ועוד משא ומתן, ובכל יום שעובר הפגים לא מקבלים, שימו לב, לא רק תזונה אלא תרופה מצילת חיים. אנחנו יודעים שחלב אם בריא לכל יילוד – מספרים לנו את זה כל יום; יש על זה קמפיינים – אבל לפג, אני אחזור שוב, זה מציל חיים. במדינת ישראל בשנת 2020 פגים לא מקבלים את האפשרות הטובה ביותר בעבורם ולא ניתנת להם הזכות הבסיסית לטיפול רפואי מלא. ממש היום נאמר לי שלפני כמה שבועות נולדה פגה בצפת בשבוע 25, ומצבה כמובן מחייב חלב אם כתרופה. הנציגה של מד"א רצה לשם – רצה לצפת עם החלב הקפוא כדי לתת לפגה, והיא מקבלת טלפון שזה לא מתוקצב ושתחזור בחזרה. הפגה הזאת בסכנת חיים אם היא לא מקבלת את התרופה הזאת. זה סיפור אחד, אגב, זה לא הסיפור היחיד. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> צריך לסיים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני כבר מסיימת. לא בכל הפגיות מקבלים באופן אוטומטי חלב אם, וכרגע כל מקרה הוא מאבק בפני עצמו, בגלל חוסר ההסדרה והתמחור. ואגב, כשמשהו לא מוסדר ואימא צריכה את התרופה הזאת בעבור התינוק שלה, יש שוק שחור. את זה חייבים להפסיק. אין באמת אופציה אחרת. אישה שילדה פג לא תמיד מייצרת מייד חלב אם, ויש סכנה של ממש במתן תמ"ל לתינוק שנולד פג. זה יכול לייצר סיבוכים, זה יכול לייצר מחלות, זה יכול לייצר נכויות הלאה בשנים קדימה. על כל דולר שהמדינה תשים על בנק החלב היא מקבלת 11 דולר – היא חוסכת 11 דולר על אשפוזים עתידיים וטיפולים עתידיים באותו הפג כשיגדל. מכובדיי, אין לפגים את הפריבילגיה להיות כלי בריב סמכויות או פיון ביורוקרטי בין משרד הבריאות למד"א. כל יום שעובר מציל חיים או מסכן חיים, ואל לנו, חברי הכנסת, להסתפק בתשובה "הנושא בטיפול" אלא לדרוש אותו כאן ועכשיו. אני שוב מברכת את כל הנוגעים בדבר – את מד"א וספציפית את ד"ר שרון ברינסבוג-צברי, שעמלה על בנק החלב יום-יום; את רומי שחורי, מנכ"לית לה"ב, העמותה למען הפגים בישראל ואת ד"ר שמואל צנגן, יושב-ראש האיגוד הישראלי לנאונטולוגיה, שעושים עבודה נפלאה. תודה לכל חברי הכנסת שמשתתפים איתנו בציון היום החשוב הזה. חשוב לי רק שמהיום לא תצא רק קריאה אלא באמת פעולה אפקטיבית כדי לשפר את המצב הנוכחי. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מיכל שיר. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. תשתדלו לעמוד בזמנים, בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> שואל אותך חבר הכנסת באיזה שבוע נולדת, הוא רוצה לדעת. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << קריאה >> – – – עברו מאז 41 שנה, אבל התפתחתי מהר. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אני לא נולדתי פג, כפי שרואים, כן? טוב. נתחיל. כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, היום אנו מציינים בכנסת ישראל את יום הפג הבין-לאומי. גם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות הבוקר הקדשנו דיונים שלמים ליום חשוב זה. העליתי ואני מעלה את הצורך החיוני – ודווקא בעקבות משבר הקורונה, המלווה אותנו כמעט שנה – לתת את הדעת על אותן אימהות או אבות, ההורים של התינוק הפג, הנאלצים עקב בידוד או מחלת הקורונה להיפרד זמנית מן העולל שנולד וללוות אותם על פי הצורך בליווי פסיכולוגי צמוד בגלל הקושי הרגשי שעליהם לשאת עם הפרידה הזמנית מתינוקם שרק כעת נולד במזל טוב. בכלל, בכל נושא הפגות, הייתי רוצה לומר שיש לי צער עמוק על כך שלצערנו יש רופאים ויועצים למיניהם הנותנים עצות שווא להורים להפיל, חלילה, את תינוקם, שחס וחלילה עלול להיות פג או לא בריא ושלא יחזיק מעמד, ועוד כאלה וכאלה הפחדות, שמנסים לעודד לערוך הפלה, השם ירחם. אסור להישמע לקולות אלו. אני יודע על מקרים רבים שברוך השם לבסוף נתגלה שהתינוק בריא ושלם, ומזל שלא נשמעו לרופאים. באופן אישי חוויתי. ניסו לשדל את בני היקר ואת רעייתו לבצע זאת, ולבסוף נס ופלא – ברוך השם, נולד תינוק בריא ושמח. כן, סיפור מופלא שגם מופיע באתר הידברות בצורה מלאה. לכן אני מבקש לשים לב ולא להישמע להוראות כאלה ואחרות, כי הפלה הינה רצח לכל דבר. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ברוך השם שזה המקרה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> בשולי דבריי – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבוטבול, ברוך השם שזה המקרה, אבל זה לא המקרה של הרוב, אדוני. הרפואה בדרך כלל צודקת. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> בשולי דבריי אני מעוניין להעלות נושא – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תמר. תתרגלי לשמוע דעות אחרות – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> זה לא קשור לדעה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> – – ולסבול אותן, כמו שאנחנו סובלים בדומייה את הדעות המופרעות שלך. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> חבר הכנסת אבוטבול, יש דעה ויש לקרוא – סליחה? << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> את צריכה גם לכבד דעות אחרות. הפלה זה רצח. נקודה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> בשולי דבריי – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> יש חבר כנסת שקורא לציבור שלא להישמע להוראות רפואיות וקורא לי מופרעת – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תמר, הפלה זה רצח. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – זה לא קשור לנושא היום הזה. תתבייש לך. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> הפלה זה רצח. נקודה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> הילד – העובר הזה נושם, העובר הזה חי וקיים, ולתת עצות להפיל אותו זה רצח, תמר. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – מה זה? << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תלמדי את זה, תלמדי את הדברים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חבל להפוך את ציון היום הזה בצורה הזאת. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תלמדי את הדברים האלה. תלמדי. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תלמדי את הדברים. כן, יש דברים שאת לא יודעת. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תמר. תמר, חבל להפוך את זה – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תלמדי לדעת, תמר, שהפלה זה רצח. בשולי דבריי – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – אתה בור, חשוך. אלף פעמים שתגיד לי – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תמר, לא להתרגז. לא להתרגז, תהיי נִכוחה ותקבלי גם דעות אחרות שלא מתאימות לך. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אני לא שואלת אותך אם להיות נכוחה. אומרים נינוחה, תלמד עברית. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מבין שבמרצ יש דעות אחרות – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> בור, חשוך ועם הארץ. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> – – אבל תלמדי שבבית הזה יש גם דעות אחרות. תכבדי אותן. תמר. תמר. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – ושוביניסט – – – ובור וחשוך. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תמר, תמר. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אל תחנך אותי. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תמר. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אל תגיד לי תמר, אני לא ידידה שלך – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תמר, תלמדי לכבד אותם. כשיגיע התור שלך – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – יש עוד בני אדם בעולם – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כשאת תדברי, תוכלי להגיד את כל מה שאת רוצה. תהיה לי הברירה לסתום את האוזניים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> קודם כול תסתום את הפה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> ואת כעת תסתמי גם את האוזניים אם לא מתאים לך לשמוע אותי. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חברי הכנסת, זה מיותר. תתמקד בנאום שלך, בבקשה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> הלאה. נמשיך הלאה. בשולי דבריי, בשולי דבריי – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – חבל – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תגיד לי, אתה – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> נו, גם איתו את רבה? עם סמי? מספיק כבר, די. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> די, מספיק עם זה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, בוא, תתמקד בדברים שלך. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תמר, הלאה. בשולי דבריי – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – יש נשים שלא – – – לא מה לעשות, לא מה להגיד. לא שואלות אותך. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תמר, בשולי דבריי – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חברת הכנסת זנדברג. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> את מפריעה לי. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – הן לא שואלות אותך. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מבקש, את כל הזמן שהיא הפריעה לי – תחזירי לי אותו. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> אתה תתמקד בדברים שלך, והיא תכף עולה למליאה ואומרת את זה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> הלאה. נמשיך. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> בשולי דבריי אני מעוניין בעניין הבריאות להעלות דבר נוסף – שהתקבלה תלונה במערכת "עיתון חדש" בבית שמש על כי אברך מבית שמש, הערימו לו קשיים בקבלת תוצאות, בקבלת המידע לגביו, היות שברשותו היה טלפון כשר. האברך ערך בדיקות אולטרסאונד לכליותיו ב-1 בחודש במכון בבית שמש שעובד עם קופת חולים שבה הוא חבר וקיבל בקופת חולים את תוצאות הפענוח ללא דיסק או תמונות מפורטות. התוצאות לא היו מרנינות, והרופא הפנה אותו מיידית למומחה בהדסה, ושם ביקשו שיגיע עם הדיסק של התמונות עם הצילומים ולא רק עם הפענוח של המכון, אך הדרך לקבל את התמונות הייתה רק על ידי קוד אישי דרך הודעת סמ"ס, שאין לו בטלפון, ולא בשום צורה אחרת, וגם לא דרך בני משפחתו. למרות כל תחנוניו הם הסכימו להעביר את התוצאות רק בשלוחה של המכון בירושלים, כי בבית שמש, לדבריהם, אין להם צורב דיסקים. ככה זה וזהו – סיימו איתו את השיחה. אז בגלל שאין לו סמ"ס בטלפון הוא צריך להפסיד יום שלם ולעלות לירושלים. בבנקים ידעו לפתור את הבעיה ואת העניין וגם בטלפון רגיל להעביר עשרות אלפי שקלים. במערכת הבריאות עוד לא השכילו לבוא לקראת ציבור גדול זה, המוני רבבות במדינת ישראל. אני קורא למשרד הבריאות ולשר למצוא כל דרך לבדוק פתרונות טכנולוגיים כדי שהמקרה הזה לא יישנה, וגם לאחר תשובת משרד הבריאות בנושא, שלא כל כך משכנעת, אשמח שהנושא הזה לא יהיה. בעזרת השם, נעשה ונצליח. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת משה אבוטבול. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אני לא אפריע לך. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תעשה מה שאתה רוצה, אבל אתה לא תחנך אף אחד בבורות במסווה של מידע רפואי. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תחנכי את עצמך קודם. חוצפנית. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. לפני שאציין את יום הפג אני רק אגיד שחברות בכנסת וגם עמידה על הדוכן וגם מיקרופון הם לא סיבה לא לדברי שוביניזם, בורות וחושך ובעיקר לא להפצת המלצות כוזבות לציבור במסווה של מידע רפואי כביכול. זה מאוד מאוד חשוב, כיוון שיום הפג הבין-לאומי שמצוין כאן עכשיו הוא יום שבעצם מרומם את המדע, את הרפואה, את ההמלצות הרפואיות, את הפגיות, את בנק חלב האם שהוזכר כאן קודם והוא מאוד מאוד חשוב, וכל הדברים האלה, אי-אפשר במסווה של כביכול הבעת עמדה – תהא העמדה חשוכה, בורה ושוביניסטית ככל שתהא, היא לא יכולה להוות תחליף להמלצה רפואית, לטיפול רפואי וכמובן לזכות האישה על גופה. אני רוצה בדבריי ביום הזה להקריא מהדברים של חברה שלי, חברה יקרה שלי, שעבדה איתי בתור היועצת הפרלמנטרית שלי כאן כמה שנים; הרבה מהבית הזה מכירים אותה, שמה תמי טסלר. לפני כשלוש שנים היא ילדה את רות המתוקה בשבוע ה-26 במשקל 800 וקצת גרם. מאז לקחתי על עצמי להסתכל על היום הזה, כי לפעמים יש פה ימים מיוחדים שכולנו, אתם יודעים, זה ככה לא כל כך נוגע אז לא שמים לב וזה עובר ליד האוזן. היום אקריא את מה שהיא כתבה לכבוד היום המיוחד השנה. אני מצטטת: כמעט אין תחום, מגזר או קבוצה שלא מושפעים מהקורונה, ברוב המקרים לרעה. מערכת הבריאות נכנסה למצב חירום והציבור קיבל על עצמו גזרות של ריחוק חברתי ולעיתים בדידות. לקורונה השפעה ארוכת טווח על הבריאות הפיזית והנפשית של מיליוני אנשים בישראל ובעולם. עבור פגים והוריהם מדובר בגזרות שהן כמעט בלתי נסבלות. לחום ולמגע של ההורים יש השפעה אדירה על התפתחות הפג. היכולת של ההורה לשהות לצד התינוק ולהעניק לו מגע מעור לעור – skin to skin שהוזכר פה קודם – האפשרות של האימהות להעניק חלב אם, כל הטיפול הרפואי לאחר השחרור מהפגייה – כל אלה נפגעו בעקבות הקורונה. דוח של הפורום למען פגים מדווח שבעקבות חרדת הקורונה יילודים הופרדו מאימותיהם שהיו חשודות או מאומתות. בעקבות כך לאותם יילודים לא סופקו חלב אם ומגע אנושי, החשובים כל כך להתפתחות היילוד. בישראל אין להורה אפשרות לשהות עם היילוד באופן קבוע בחדר אחד למשך תקופת האשפוז. הדבר מגביר את הסיכון של הפגים ושל הצוות הרפואי לחשיפה לקורונה. במקום לשפר תשתיות, הוגבלה משמעותית כניסתם של ההורים לפגייה. גם לאחר השחרור מהפגייה, בגלל החשש הציבורי מהגעה למרפאות וקבלת טיפול רפואי, הטיפול בפגים נפגע – חיסונים, מעקבי צהבת, ייעוץ על אודות תזונת היילוד. הפגיעה הבריאותית באה לצד פגיעה נפשית קשה. ההורים, שגם ללא הקורונה מצאו את עצמם במצב של חרדה לתינוקם, נמצאים כעת בחרדות גדולות יותר. לפי המידע שפרסם הפורום, היקף הפניות לתמיכה וסיוע רגשי עלה לפחות ב-50%. מצב שבו יילוד מופרד מאימו המאומתת הוא בלתי נסבל עבורה, והקושי הזה ממשיך עם האם גם אחרי השחרור מהפגייה. אנחנו מדברים הרבה על המגפה הנפשית לצד מגפת הקורונה. דמיינו לכם עד כמה מועצמים הקשיים של הורים לפגים במצב הבלתי-נסבל הזה. מגפת הקורונה תפסה את מערכת הבריאות אחרי שנים של מחסור. כמו כלל השירותים החברתיים בישראל, גם מערכת הבריאות הציבורית נשחקה לאורך השנים – מחסור בצוות רפואי, במיטות, בציוד. מתחילת המגפה אנחנו שומעים על החוסר ועל החשש מקריסת מערכת הבריאות. גם הפגיות סובלות כבר שנים ממחסור ברופאי ילדים. החוסר מורגש בפגיות בהיעדר רופא בכיר שעות רבות במהלך היממה – דבר שהוא קריטי לפגים וליילודים לא יציבים. הפורום מציין את העובדה שרופא בכיר נמצא 24/7 בבית החולים. המחסור הזה לא חדש ולא נולד עם הקורונה, אבל הקורונה, כפי שהיא עושה להרבה שירותים, חושפת את השחיקה האמיתית של השירותים בישראל. נתון אחד משמח שפורסם על ידי הפגיות הוא שנצפתה ירידה במספר הלידות המוקדמות בעקבות הסגר, בגלל הריחוק החברתי ושינויים בהרגלי התזונה וההיגיינה. עם זאת, אנחנו לא מקווים לחיות ככה כל החיים. לבסוף, אחרי שהקורונה תעבור, נישאר עם אותן תשתיות ואותו מחסור ברופאים, ואז נשאלת השאלה: מה עושה המדינה כדי להיות מוכנה להעניק טיפול רפואי ונפשי מעולה לפגים והוריהם גם בשגרה וגם בזמן המגפה הבאה. אני רוצה לאחל לטלי, לרות, לאחותה הקטנה אחינועם, למתיאס ולכל המשפחה שלהם המשך בריאות טובה וחיים מאושרים. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> בריאות טובה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> רואה שלא הפרעתי לך? תלמדי ממני לא להפריע. תפנימי, תמר. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את היום הבין-לאומי לפג. זה יום מאוד חשוב, וזה דווקא נושא שגם אפשר להיות בו בקונסנזוס וגם בלי הרבה משאבים אפשר לעשות בו הרבה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> ראינו שלא כל כך היה קונסנזוס. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא לגבי הפג. הדיון הפוליטי שהתפתח, לצערנו, לא היה – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> כן, התפתח. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש לי בזה כמה נקודות. א. אחד המדדים החשובים היום לאיכות חיים ולפערים בתוך המדינות הוא גם שיעור תמותת התינוקות וגם תוחלת החיים. זה אחד המדדים הכי ברורים לאפליה כנגד החברה הערבית במדינת ישראל, כי המספרים מדברים בעד עצמם. לצערנו, תמותת התינוקות היא כמעט פי 2.5 מהממוצע. בנגב זה מגיע בקרב האוכלוסייה הערבית-הבדואית לפי שבעה, פי שמונה. תוחלת החיים הרבה יותר נמוכה. איך זה קשור לנושא הפג של היום? לצערנו, כמעט מחצית ממיתת התינוקות היא בגלל לידת פגים, שהיא לידה לפני השבוע ה-36, 37 להיריון. במדינת ישראל בשנים האחרונות הייתה התפתחות מאוד גדולה ברפואה, והיום אנחנו יכולים להציל הרבה יותר תינוקות, גם אלה שנולדים בגיל מאוד מאוד צעיר, יחסית למה שהיה בעבר. היום בשבוע ה-26 כבר כמעט אפשר לטפל בחלק גדול מהפגים, שזה ניצחון גדול וחשוב למדע, אבל זה לא מספיק. היו הרבה צעדים חשובים. אחד הצעדים החשובים, שהוזכר פה פעמיים, נעשה כבר השנה – העניין של בנק חלב האם. הנושא הזה הוא מאוד חשוב. למה? כי מבחינת הפג, חלב האם הוא תרופה. חלב האם מציל חיים. הבנק הזה יכול להציל חיים של מספר גדול מאוד של התינוקות. מדובר על בין 7% ל-10% מהלידות במדינת ישראל, לידות של תינוקות פגים. זה המון. מדובר על אלפי תינוקות בכל שנה שנולדים פגים, מספר גדול מאוד, ואפשר להציל את החיים. הפרויקט הזה הוא פרויקט מבורך וחשוב, רק שלצערנו הרב, גם פה היה משהו שהוא מפלה, בכוונה או לא בכוונה, את האוכלוסייה החרדית והערבית. האנשים שעמלו על הבנק הזה החליטו שבגלל סיבות דתיות ודיונים בתוך החברה הערבית או החרדית – כן אפשר לתת חלב אם, אי-אפשר לתת חלב אם, כמה אפשר וכו' – כדי לא להיכנס לסוגיה, כי היא נראתה להם סבוכה מדי ולא רצו להיכנס לעניין הזה, אמרו: יוותרו על הדבר הזה. מבחינתנו זה ויתור על חיי תינוקות. וכאן יש דבר שהוא קל מאוד ואפשר לעשות אותו. זה נפתר בחלק גדול גם בעולם הערבי, גם בעולם האסלאמי וגם בקרב קהילת מוסלמיות בחו"ל, באירופה, בארצות הברית וכו' – דבר שהוא פשוט מאוד. מה שאפשר לעשות שהוא צעד קטן ומציל חיים והוא חשוב מאוד זה שתהיה ועדה, ועדה משותפת למשרד הבריאות ולאנשי דת חרדים ומוסלמים, שיחשבו ביחד מה הפתרונות האפשריים כדי לקדם את העניין הזה של שירותי בנק חלב אם לכל התינוקות. מצאו לזה כל מיני פתרונות במקומות שונים בעולם. זו בעיה שהיא פתירה. זה מציל חיים. כשאנחנו מדברים על הפגים, העניין הוא לא רק שיש לנו תינוק שנולד לפני הזמן. זה אומר שכל המערכות שלו עדיין לא התפתחו. זה דבר שיכול להימשך עם ההורים למשך שנים כדי לשמור על התינוק הזה. זה סבל שהוא קשה גם לתינוק, גם למשפחה; זו מעמסה על מערכת הבריאות. יש פה הרבה דברים שאפשר לפתור ויכולים לחסוך המון סבל לתינוק, למשפחה שלו, לכל מי שסביבו וגם למערכת הבריאות, וזה יכול לחסוך גם כסף. העניין הזה של בנק הדם – סליחה, בנק חלב האם – הוא הוא דבר שהוא קל מאוד. בסך הכול צריך ועדה של אנשי מקצוע ואנשי דת שישבו ביחד ויחשבו כיצד להנגיש את השירות החשוב הזה, שהוא פשוט מציל חיים. זו תרופה לפג וזה מציל חיים וזה חוסך המון סבל לכולנו. אז אני מקווה שמהיום החשוב הזה, שאנחנו מציינים אותו ואמרנו שאנחנו רוצים לחשוב גם על צעדים פרקטיים, איך לעזור לתינוקות ואיך לעזור להורים שלהם ואיך לעזור למערכת הבריאות – הצעד הקטן הפשוט הזה יכול להציל חיים ויכול לעזור להרבה אנשים. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה. בכך הסתיימו דוברי היום כדי לציון יום הפג הבין-לאומי. תשיב השרה אורלי לוי אבקסיס, בשם שר הבריאות. בבקשה. << דובר >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר >> חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, אני חייבת לומר שזה קצת מרגש אותי להיות פה היום, והפעם בשם המשיבה, כי – ירדנה, אני חושבת, זוכרת, כבר למעלה משמונה שנים – אני הקמתי את הלובי למען הפגים בכנסת ישראל. אני עוד זוכרת את היום, כשהייתי חברת כנסת מאוד צעירה וחדשה, והידפקו לי על הדלת חבר'ה מדהימים, הורים לפגים לשעבר, ביחד עם רופאים. הם חיפשו ח"כ שירים את הנושא הזה ושזה נוגע לליבו, ואז הם שאלו אותי אם זה מעניין אותי. אני, כשהייתי נערה צעירה, אחותי אילנית הייתה בהיריון וילדה לפני הזמן תאומות פגות, כל אחת מהן פחות מקילו אחד. היינו משווים את זה תמיד לקילו סוכר ובודקים את זה ביחס לכף היד. לצערנו הרב אחת התינוקות לא שרדה, ולשמחתי הגדולה רחלי שלנו, היום היא כבר לפני נישואים, אבל בגלל הקורונה היא דחתה כבר כמה פעמים, כי גם עם ההגבלות, אין מצב שבמשפחה מרובת ילדים כמונו נוכל לעשות חתונה כמו שצריך, גם עם המשפחה המאוד-בסיסית. אני מקווה מאוד שבקרוב מאוד נוכל לחגוג איתה. אני רוצה לפנות אליך, מיכל, ולהגיד לך שיש לך פה הזדמנות לעשות דברים מדהימים. מדי שנה בשנה אנחנו גם הוצאנו עלון וגם בדיקה וגם מחקר, ופה אני חייבת לשתף אתכם בפעולה מדהימה של ארגון לה"ב, שבראשו עומדת רומי שחורי, ושל איגוד הנאונטולוגים, שדחף גם מהבחינה הרפואית, ובראשו עומד ד"ר צנגן. כשאני נכנסתי והפכתי להיות יושבת-ראש הלובי לא היו רופאים במערכת. כל כך הרבה רופאים נאונטולוגים עמדו לפרוש לגמלאות, ומאחר שזה לא מקצוע שאתה יכול לעשות בו השלמת הכנסה – אין קליניקות פרטיות, אף אחד לא מתכנן, חלילה וחס, לידה לפני – הרבה מאוד אנשים לא הגיעו לשם, גם מתוך מחשבה שזה 24/7, לא חגים, לא שבתות, וגם ככה חסר כוח אדם. אז החלטנו וגם הצלחנו להוביל מהלך מול משרד הבריאות להפוך את זה למקצוע במצוקה ולתת תמריצים לאותם אנשים שיגיעו לאירוע הזה. ומי שהולך לשם – באמת הכוח הרפואי, הוא ממש בשליחות, אפשר לומר. אז אני רוצה לומר לכם קודם כול תודה רבה גדולה, גם לצנגן וגם לרומי ולכל העוסקים במלאכה. אבל עשינו כמה דברים שיצרו מציאות בשטח, ותכף אני אקריא גם את התשובה של משרד הבריאות ואת תראי כמה מהפכות עשינו בלובי שהקמנו בכנסת. אני זוכרת את ירדנה – בכל פעם שאנחנו מדברים גם על הנושא של בנק חלב אם, אז אני גם יזמתי את הקמת בנק חלב האם יחד עם ד"ר צנגן. אנחנו בנינו את המודל. אנחנו יצרנו דוגמה והצלחנו לשריין 6 מיליון שקלים לבנק חלב האם הראשון. אותי לא עניין מי יהיו המפעילים, אם זה יהיה מד"א או אם זו תהיה חברה מפעילה אחרת, אבל בגלל שלמד"א יש גם ניסיון בלשמור את בנק הדם – לא סתם התבלבלת, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – יש להם את היכולת לשמור את כל הנושא הביולוגי הזה ולהביא אותו בעמדה טובה. אבל הקמנו את מודל הכוכבים. מה זה מודל הכוכבים? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה פרויקט חשוב מאין כמוהו. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> מאין כמותו, ויצא הראשון, ואני אומרת לך, לא מספיק. במודלים שלנו – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני אומר שצריך להנגיש אותו, זה הכול. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> לגמרי. במודל שלנו, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, ביחד עם ארגון הנאונטולוגים וד"ר צנגן, שהיה חלק מהוועדה שהקימה את זה ועשה שם עבודה מצוינת, אנחנו דיברנו על בנק חלב אם ליד כל בית חולים שיש בו פגייה, והם יהיו גם הראשונים שיהיו זכאים לבנק חלב האם. אז יצא פיילוט, ורק היום – ולוקח לדברים זמן לקרות במדינת ישראל, לצערי הרב. גם כששריינו את הכסף, צבענו אותו, אז הינה, קם הראשון, אבל זו בהחלט רק הסנונית הראשונה, אני מקווה. עדיין צריך כמובן להרחיב ולדאוג שהתקציבים יגיעו. הקמנו את מודל הכוכבים. מה זה מודל הכוכבים? שברנו את הראש ביחד עם משרד הבריאות – אז היה ליצמן השר בפועל, אבל היה שם המנכ"ל רוני גמזו. הביטוח הלאומי נותן כסף בעבור כל יילוד פג, ואנחנו מדברים על פגים זעירים, שזה פחות מ-1.7 קילו. אנחנו מדברים שם על למעלה מ-170,000 לפג זעיר. מה היו עושים בתי החולים? לוקחים את הכסף הזה ומשקיעים אותו במחלקות אחרות. לא יכולנו לצבוע את הכסף הזה. הקמנו מודל של כסף תוספתי, שמחלקות שיעמדו בכל אותם קריטריונים – אם זה זיהומים, אם זה נושא כוח האדם, אם זה ההכשרות שמוציאים את הצוות, גם של האחיות המדהימות שעובדות שם, והרבה פעמים ממלאות את התפקיד של האם, לקורסים, להעשרה וכדומה, וגם בתי החולים בפריפריה פתאום הצליחו להביא הישגים מדהימים ובכל שנה להתחרות מי מקדם ואיך, ואז קיבלו גם תמריצים, ופתאום ראינו את מנהלי בתי החולים משקיעים בפגיות האלה, כי אז הם מקבלים תוספת תקציבית. אז זו גם הזדמנות טובה להגיד תודה למי שעמד אז כמנכ"ל משרד הבריאות, וברגע שאנחנו נקריא את התשובה, אז תראו כמה זה השתנה. חשוב גם להזכיר שכשאנחנו הקמנו את הלובי לראשונה בכנסת ישראל, החיסון למניעת וירוס ה-RSV היה ניתן בצורה כזאת שלפעמים כמה גרמים היו מבדילים בין שני אחים תאומים שאחד היה זכאי לתרופה והשני לא; או למשל אירועים פשוט מטורפים שבהם הורים נדרשו – כי יש שלבים בחיסון הזה – לשלם אלפי שקלים מהכיס שלהם בעבור כל מנת חיסון. אז הרחבנו את זה, ואנחנו עכשיו בין המובילים במערב מבחינת הזכאות לחיסול של ה-RSV, והורדנו את תמותת התינוקות. אז אני מאחלת לך הצלחה גדולה. אנחנו נשמח לעזור בכל מה שצריך. אחד הדברים הכי חשובים, גברתי היושבת-ראש, שנשים ויולדות – ואני גיליתי את זה גם אצל אחותי, וראינו את זה גם אצל אחרים – כמעט הייתה נגמרת להם חופשת הלידה באשפוז של הילדים, הן היו מגיעות הביתה, הן כמובן לא יכולות להכניס את הילד למסגרת לגיל הרך, משלושה חודשים ומעלה, כי הגיל הביולוגי שלו הוא לא בדיוק הגיל הכרונולוגי שלו, ולא היו חוזרות למקום העבודה. בתקופה הכי קשה המשפחה הייתה מאבדת מקור הכנסה חשוב. גילינו שרוב הנשים גם אחרי שנה לא חוזרות למקום העבודה. הצלחתי לשנות את החוק הזה לראשונה, בהארכת חופשת לידה בתשלום, עם כל ההפרשות הסוציאליות. יצרנו מנגנון – ואני צריכה להגיד תודה גם ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ – כשהורדנו את ההצעה להצבעה לקריאה שנייה ושלישית, העלינו אותה חזרה וכולם אמרו: מה, אתם לא נורמליים? מה קרה? חזרו בהם האוצר וכדומה? זה הארכה חופשת הלידה בתשלום – בעבור כל הימים של האשפוז נוספת להן תקופת חופשת לידה בתשלום – אבל אמרנו שאם נשלח עכשיו את אותן נשים לביורוקרטיה, הן לא ימצו את הזכויות שלהן. יצרנו מנגנון שבית החולים ממלא בשמן את כל הימים והן לא צריכות לבקש, הן לא צריכות לפנות למשרדים, הן לא צריכות לעשות כלום. אפילו יצרנו את זה רטרואקטיבית, כלומר גם אלה שהיו מאושפזות באותה תקופה זכו להארכת חופשת הלידה בתשלום. אני רוצה להגיד לכם שהנשים לא הבינו מאיפה פתאום נפלו עליהן אלפי שקלים תוך כדי זה, ולפעמים זו הייתה ממש הצלה כלכלית. אז באמת תודה לכל מי שעוסקים במלאכה ועסקו במלאכה. עכשיו אני רוצה להקריא לכם את תשובת משרד הבריאות: משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בטיפול בפגים ובקידומן של היחידות לטיפול ביילוד – פגיות. מתוך ראייה זו נושא הפגיות הוגדר בשנים האחרונות כאחת מתוכניות הדגל של המשרד. הוסדרו הנהלים והסטנדרטים המקצועיים והוקצו משאבים ייעודיים. המשרד מפעיל בפגיות מודל תמרוץ ייעודי זו השנה השביעית אשר מודד תשומות ותוצאות על פי הסטנדרט המומלץ בתחומי כוח האדם, התשתיות והאיכות. ציוני המודל קובעים את דירוג הפגייה, השיפור שבוצע ומכך – את הקצאת הכסף התוספתי. נציין שהחל מהשנה שעברה התווסף עוד סכום לא מבוטל של מיליוני שקלים לאחיות תוספתיות בפגיות נוסף לתקציב המודל. צריך להגיד שהמודל הזה נקרא "מודל הכוכבים", והיום רוצים להעתיק אותו למחלקות נוספות. המודל בנוי כך שפגיות מתוגמלות בחלוקה לבתים, על פי גודל בית החולים ובהתאם לציון שקיבלו במודל לשיפור משנה קודמת. בעקבות התפרצות מגפת הקורונה, אחד האתגרים שעמד מול עינינו השנה – העיניים של משרד הבריאות – היה מניעת התפרצות ותחלואה בתוך הפגיות, התינוקיות ומחלקות היולדות. בשנה מאתגרת זו כספי התוכנית יחולקו לבתי החולים כתמיכה בציוד ומענקים שיעזרו למחלקות הפגיות להתמודד בצורה איתנה אל מול אתגר זה על סמך השיפור והדירוג שהשיגו עד סוף שנת 2019, על מנת שלא להעמיס בביקורות על בתי החולים בתקופת הקורונה. אחד הפרויקטים החשובים ביותר השנה הוא פתיחה והפעלה של בנק חלב אם במדינת ישראל. מיזם זה הוא בעל חשיבות עליונה ויציל חיים רבים של פגים ותינוקות. תוצאות המודל – תבינו מהן תוצאות המודל, שזה לפעמים טיפה חשיבה מחוץ לקופסה: שיפור בכוח אדם בפגיות – מתחילת הפעלת המודל נוספו במערך הפגיות בבתי החולים 396 תקני אחיות חדשות, 240 תקני אחיות בעלות קורס על-בסיסי בטיפול נמרץ ביילוד ו-102 תקני רופאים. בנוסף הוגדלו באופן משמעותי מספר תקני מקצועות הבריאות הייעודיים – 159 תקנים, נוסף על כ-20 תקני מינהלן כמקצוע חדש בפגיות; שיפור בתוצאי האיכות – ירידה בשיעור אלח דם נרכש ב-76% משנת 2014 עד סוף 2019; שיפור בתשתיות הפגיות – מתחילת המודל נבנו ושופצו באופן מלא 12 פגיות חדשות ועוד חמש פגיות בתהליכי תכנון ובנייה, נוספו 21 חדרי הנקה, 21 חדרי הורים, 20 מטבחי חלב, 16 חדרי תרופות ו-13 חדרי בידוד בכל הפגיות במדינה; שיפור הצטיידות הפגיות – זו השנה הרביעית שבה מחולק מענק הצטיידות ייעודי לכל מחלקות הפגיות בארץ. סכום ההצטיידות הוא 2.2 מיליון שקלים לכל פגייה על מנת שכלל הציוד ההכרחי בהתאם להמלצות משרד הבריאות יהיה בכל הפגיות במדינה. בכל שנה מאז הפעלת המודל יש עלייה בציון הממוצע של בקרות בפגיות, וזאת למרות שבכל שנה אנו מעלים את הסטנדרט. מתחילת הפעלת התוכנית ועד סוף 2019 יש שיפור של 59 נקודות בציון הממוצע של הפגיות – עלייה של 30% בממוצע בכל שנה. אנו נמשיך ונפעל לשם המשך השיפור ושימורו. בנושא הפריפריה, המודל הראה שפגיות קטנות בפריפריות יכולות לבצע שיפור משמעותי וליהנות מהתמרוץ שניתן במודל. לא זו בלבד אלא שגם בבתי החולים שנמצאים בפריפריה החברתית כמו במזרח ירושלים ובפריפריה הגיאוגרפית כמו זיו ונהריה הצלחנו לקדם שיפור משמעותי באיכות הטיפול בפגים. לסיום, אני רוצה לפנות אליכם, ואלייך, חברת הכנסת מיכל שיר: תראו, הרי בסוף, כל השקעה שנשקיע בילדים האלה – אנחנו נחסוך הוצאות בהמשך, כי חלק מהבעיות ממשיכות איתם הלאה. לאחיינית שלי יש בעיית שמיעה חמורה, אבל היא מסתדרת ומתגברת עליה. אבל אם נמנע באמצעות חלב אם – אני רוצה להגיד לך שאצלנו ביהדות חלב אם הוא דבר שאפילו מוזכר: מינקת, מינקת משה, שהיא במקרה גם הייתה האימא שלו; כשאנחנו מדברים על יעקב אבינו, גם לו הייתה מינקת, והיא גם זו שעזבה איתו כדי ללכת ללבן הארמי. אז זה משהו שמקובל אצלנו, וביהדות זה אפילו – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך שבחברות הכי גדולות בנק חלב האם, השחור שקורה מתחת לשולחן, הוא קורה ממקום טוב, של ניסיון של אימהות לעזור לאימהות אחרות. נהיה מצב כזה שדווקא בחברות הקהילתיות, החרדיות – אני חושבת שאולי אפילו אצלכם, אני לא בדיוק יודעת, אבל לפי מה שאנחנו יודעים הן מעבירות אחת לשנייה כדי לעזור – – – << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> כן, אבל זה לא בא במקום משהו מסודר. << דובר_המשך >> השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> ולכן חייבים היו להקים את בנק חלב האם, כי אף אחד לא בודק מה הרקע הבריאותי ומה יכול לעבור, וגם באיזו איכות ובאיזה תנאים. לכן אני באה ואומרת שזה חשוב מאוד שזה יקרה כמה שיותר מהר, שזה יורחב לרמה הארצית, והלוואי שנהיה אנשי בשורה גם בשנה הבאה וליד כל פגייה יהיה את השירות של חלב אם, כי זה באמת מציל חיים. תודה. << יור >> היו"ר אורנה ברביבאי: << יור >> תודה רבה לך, השרה אורלי לוי אבקסיס. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט' בכסלו התשפ"א, 25 בנובמבר 2020, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:07. << סיום >>