דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט' ישיבה קי"א הישיבה המאה-ואחת-עשרה של הכנסת העשרים-ושלוש יום שלישי, כ"ב בכסלו התשפ"א (8 בדצמבר 2020) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 5 אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 6 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 6 אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): 7 בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): 7 משה אבוטבול (ש"ס): 8 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 8 מיכל וונש (כחול לבן): 9 יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): 10 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 10 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 11 צבי האוזר (דרך ארץ): 11 תמר זנדברג (מרצ): 12 אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): 12 הצעות לסדר-היום 13 ציון היום לחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות 13 היו"ר יריב לוין: 13 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 15 מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): 16 תהלה פרידמן (כחול לבן): 18 יוסף טייב (ש"ס): 20 עמית הלוי (הליכוד): 21 שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: 23 הצעות לסדר-היום 25 ציון היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות 25 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 26 אריאל קלנר (הליכוד): 28 עינב קאבלה (כחול לבן): 29 ינון אזולאי (ש"ס): 31 קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): 33 תמר זנדברג (מרצ): 35 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 36 שר המשפטים אבי ניסנקורן: 37 הצעות לסדר-היום 44 ציון יום זכויות בעלי החיים 44 מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): 44 משה ארבל (ש"ס): 46 תמר זנדברג (מרצ): 48 שר החקלאות ופיתוח הכפר אלון שוסטר: 49 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 53 סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: 53 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 62) (הגבלת פיטורים של אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשפ"א–2020 54 קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): 54 תמר זנדברג (מרצ): 55 אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): 57 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 57 שאילתות ותשובות 60 427. יישום השוויון בגני החינוך המיוחד החרדי 60 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 60 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 61 431. החלפת רכבי הסעות לתלמידים 61 מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): 62 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 62 443. מחסור בכיתות לימוד בבתי ספר בחברה הערבית 64 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 65 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 65 446. תופעת הדלפת מבחני הבגרות 68 ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): 68 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 69 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום שלישי, כ"ב בכסלו התשפ"א, 8 בדצמבר 2020. אני פותח את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 62) (הגבלת פיטורים של אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשפ"א–2020, של חברות הכנסת קארין אלהרר ותמר זנדברג. עוד הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', יצחק פינדרוס ומשה ארבל בנושא: חידוש הסדר המקרקעין באיו"ש. כמו כן הונחו מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אוסאמה סעדי בנושא: סגירת סניפי בנקים ופיטורי עובדים. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – לא נמצא; חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא; חברת הכנסת אורלי פרומן – אף היא איננה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היו"ר, כנסת נכבדה, מדי חודש אנחנו עדים לכ-250 פלישות לבתים פלסטינים. כל לילה חיילים מעירים משפחות וילדים, זורעים פניקה ומשאירים צלקות בלב וטראומות בנפש לכל החיים. כעובדת סוציאלית אני לא יכולה להתעלם מהמציאות ומהמצוקה הזאת. זה האינסטינקט שלי והמחויבות המקצועית שלי ושל כל הקולגות שלי. מבקשים מאיתנו לחבק, לטפל, לעזור, למצוא פתרון ולשקם, אבל כל זה לא עוזר, כל זה הוא פלסטר. האתיקה המקצועית שלי מחייבת אותי לרדת לשורש הבעיה ולשאול את השאלות הקשות; להסתכל למציאות בעיניים ולזהות את מהות הבעיה. כדי להבטיח חיים בריאים לילדי ישראל ופלסטין יש המלצה אחת לפתרון: להפסיק את הפלישות ולסיים את הכיבוש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בכל פעם שמתווספת עיר חדשה כעיר אדומה, פעילותם של מורי הנהיגה באותה עיר מופסקת. אני מודע לבעיה של תשלום אגרות מטעם התלמידים – הם נאלצים אחרי זה לשלם עוד פעם, ועדיין לא מצאו את הנוסחה להחזיר את התשלום – אבל אני רוצה לדבר על הסוגיה של מורי הנהיגה. כיוון שההיגיון מעודד בכל זאת קיום חיים תקינים יחד עם שמירה על הבריאות, הייתי מציע שבכל יישוב אדום ייעשו שיעורים של התלמידים – שיעורי הנהיגה – על סמך בדיקת קורונה פעם בשבוע. הרי מעודדים אזרחים לעשות בדיקות כדי לבדוק את מצב העיר כל הזמן, אז אני מציע שפעם בשבוע התלמיד יציג בדיקה שלילית, תמורת זה שהוא יעשה לפחות שיעור אחד בשבוע. אנחנו מצד אחד מאפשרים קיום למידה של תלמידים, ובכל זאת גם מאפשרים למורי הנהיגה להתקיים ולא להפסיק את העבודה בכלל. הגשתי שאילתה דחופה ואדוני לא אישר אותה, אז לפחות זו ההזדמנות להעביר את הקריאה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אנטאנס שחאדה – איננו; חבר הכנסת אלכס קושניר – איננו; חברת הכנסת היבה יזבק – איננה; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו; חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להקדיש כמה מילים לדרור סופר, זיכרונו לברכה. דרור נהרג בגיל 82 בתאונת דרכים תוך כדי שהוא מפגין בצומת סביון למען עתידה של מדינת ישראל, של החברה הישראלית, למען עתידנו כאן כחברה וכעם. לא הכרתי אותו בחייו. הוא הותיר שלוש בנות ושבעה נכדים. שנים שאני מחפש, וכשאני מוצא אני מצדיע לאנשים שעושים מעשה – מכל צדדיה של המפה הפוליטית – שמוכנים לזוז ממקום הנוחות שלהם ולעשות מעשה; לאלה שעוזבים את ביתם ויוצאים לשרת את מדינתם בגזרות העשייה השונות, ואם צריך – ברחובותיה של הארץ הזאת. דרור סופר, זיכרונו לברכה, שכמו שאמרתי, לא הכרתי אותו, למדתי שהיה איש של שלום, אוהב אדם, אומן בנפשו ומבוניה של הארץ הזאת. כשהיה צעיר יותר לחם במלחמות ישראל, ובתקופה האחרונה לחם על אופייה של החברה הישראלית. לרחובות הוא יצא בדיוק מאותן סיבות שיצא אל החזיתות בשנים שעברו, בנחישות ובהתמדה. בעבורי הוא מהווה סמל לאנשים שבאמת אכפת להם ומתרגמים את האכפתיות למעשים; לוחם, מתנדב, שנהרג תוך כדי פעילות, ומקובלת עליי מאוד מסקנתה של משטרת ישראל – ללא כוונת זדון מצד הפוגעת בו. אם תרצו, סוג של מקבילה ללוחם מתנדב שנפל בעת מילוי תפקידו. לאנשים כמו דרור בחברה כשלנו בונים אנדרטאות. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חבר הכנסת עמית הלוי – איננו. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי, חברות כנסת נכבדות ונכבדים, כמו בכל שבוע גם הפעם אקריא את שמות ההרוגים ואציין את תאונות הדרכים הקטלניות שהתרחשו בשבוע החולף: ביום שלישי, 1 בדצמבר, נפטרה מפצעיה הולכת רגל, אישה בת 80, לאחר שנפגעה מרכב פרטי בעיר אופקים ב-19 בנובמבר; עוד באותו היום נהרג רוכב אופניים חשמליים, גבר בן 67, מפגיעת רכב פרטי בקריית שמונה; ביום רביעי, 2 בדצמבר, נהרגו שני הולכי רגל, גברים בני 27 ו-30, מפגיעת אוטובוס בתאונת פגע וברח סמוך לירושלים; ביום חמישי, 3 בדצמבר, נהרג רוכב האופנוע ירון מולקנדוב, בן 18, תושב ראשון לציון, לאחר שסטה מנתיבו ופגע בחומה סמוך למחלף דב הוז בחולון. ירון נהרג שבוע אחרי שקיבל את האופנוע שעליו חלם. ביום שישי, 4 בדצמבר, נהרג צעיר בן 20 מפגיעה חזיתית עם רכבו במשאית סמוך למחלף שורק בכביש 6; ביום שבת, 5 בדצמבר, נהרג המפגין דרור סופר, בן 82, לאחר שרכב פרטי פגע בו בעת הפגנה בקריית אונו; אתמול, יום שני, נהרג גבר בן 30 לאחר שרכבו התהפך לתוך תעלה שבצידי הכביש סמוך ליישוב תובל שבגליל העליון. שמונה אזרחים מתו בשבוע החולף. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת ינון אזולאי – איננו. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמו כולם אני מודאג מהמצוקה הקשה שפוקדת את בתי החולים, המחסור במיטות – גם בעקבות הקורונה וגם בשנות שגרה. היו לי הזכות והעונג להכיר ולבקר בבית צבר בגוש דן, שנותנים מענה הולם לבעיה על ידי אשפוז ביתי, דבר שימנע את הלחץ האדיר בבתי חולים, הידבקויות, זיהומים, חיידקים, וכמובן האווירה הפחות נוחה שם, בבתי החולים, ונזק נפשי שיכול להיגרם. טיפול בתוך הבית על ידי חברות מנוסות ייתן מענה הולם ויפתור למדינה בעיות רבות. משכך, גם הגשתי את הצעת החוק בנושא, יחד עם הרב השר יעקב ליצמן – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אשפוז ביתי). אני קורא מעל בימה חשובה ויקרה זו: זה יכול לחסוך למדינה בעלויות, לשמור על המטופלים מחיידקים וכדומה, ברמת טיפול מצוינת ותוך מעקב אחר החולה, כפי שנהוג בכמה ממדינות העולם. אני קורא לשר הבריאות, לבתי החולים, לקדם ולשמוח בהצעת חוק זו, שתיטיב עם כלל אזרחי המדינה גם בתקופת הקורונה וגם אחריה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, לפי נתוני האו"ם, בכל חודש מתבצעות יותר מ-250 פלישות של הצבא לבתים של משפחות פלסטיניות. הינה העדות של אחת מהן: אני לא מסוגלת להירדם לפני 01:00 או 02:00. אני מתחילה לשקוע במחשבות, ומייד כשאני שומעת רעש אני כבר מחכה לצבא. לפעמים, לא הרבה פעמים, אני חולמת שהם באים לקחת את בעלי ושהוא בורח. כיום אני ממשיכה עם המחשבות עד 03:00-02:50 ואז אני נרגעת קצת, אחרי שעוברת השעה שבה הם צפויים להגיע. העניין הזה חוזר גם בלילה הבא. אני הולכת לישון מאוחר. התרגלתי. אם אני נרדמת, אני מתעוררת. אני מסתכלת הרבה בשעון. זו אחת העדויות מהרבה מאוד עדויות שנאספו על ידי רופאים לזכויות אדם, יש דין, שוברים שתיקה. כל הכבוד לארגונים שעדיין מזכירים שתחת המעטה של הקורונה מנסים להשכיח מאיתנו שקיים כיבוש שמחלחל לפרטי-הפרטים של חיי היום-יום של עם שנאנק תחת הכיבוש הזה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה; חבר הכנסת אריאל קלנר – איננו. חברת הכנסת מיכל וונש, בבקשה. << דובר >> מיכל וונש (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לכבוד יום התפוצות אני אומר את דבריי בשפה האנגלית, כדי שהם יובנו בקהילות ברחבי העולם. (אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם: אחיות ואחים יקרים מן התפוצות, מדינת ישראל נולדה עם חזרתם של בני הארץ לארץ אבותיהם, על בסיס חזון, שליחות וערכים משותפים בין המדינה המתהווה ובין האנשים שהוגלו ופוזרו ברחבי התפוצות. על יסוד עקרונות מייסדים אלו, המעוגנים במגילת העצמאות, העם היהודי בנה יחדיו תשתית פיזית. 72 שנים אחר כך הנס שהוא מדינת ישראל הוא דמוקרטיה ריבונית משגשגת. בזמן הזה אנו נדרשים לרתום את הזהות והערכים המשותפים שלנו, יהיה אשר יהיה מקום מגורינו, כדי להבטיח את המשכיות קיומו של העם היהודי. הפרויקט המשותף המחודש שלנו חייב להתבסס על הקשבה איש לצרכיו ולחששותיו של רעהו, בעולם שבו האנטישמיות עולה, שבו הקורונה גובה מחיר עצום. הלורד הרב זקס, זכרו לברכה, ציין: Almost all Jewish groups in Israel and the diaspora express a commitment to Jewish survival, peoplehood, and unity. But the interpretation of those concepts differs systematically from group to group. האתגרים מלווים בהזדמנות אדירה ובאחריות עצומה. היחסים בינינו חייבים להתפתח ליחסים של כבוד הדדי וערבות, כדי להגשים את החזון, השליחות והערכים המשותפים. רק אם נעבוד יחדיו בפעולה אותנטית – נצליח.) תודה רבה ויום תפוצות שמח. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 40,000 סטודנטים יושבים בבית גם היום, גם עכשיו, שמונה שבועות לתוך השביתה של הסגל הזוטר במכללות הציבוריות; 40,000 צעירים שעתידם האקדמי לוט בערפל, שנמצאים על סף ביטול של סמסטר שלם. ומה ראשי המכללות עושים בעניין? כלום ושום דבר. להפך, מורחים את הזמן, מייצרים מחלוקות חדשות ומיותרות, ובעיקר – משדרים מסר אחיד: לא אכפת לנו מעתיד הסמסטר ומעתיד הסטודנטים. בשבוע שעבר כינסנו את השדולה להשכלה הגבוהה לדיון חירום בנושא ממש כאן, בכנסת ישראל, ולמרבה הצער, ועד ראשי המכללות אפילו לא טרחו לשלוח נציג או נציגה שמספיק בקיאים בפרטי המשא ומתן. מעבר לביזויה של כנסת ישראל, מדובר בהתנהלות שערורייתית, שמקבלת גיבוי מהשר הממונה, השר להשכלה גבוהה ומשאבי המים זאב אלקין. אי-אפשר לתת לשביתה הזאת להימשך אפילו יום אחד נוסף. אני קורא מכאן לכל הצדדים להתכנס שוב מייד ולהגיע להסכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת מנסור עבאס – איננו. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, בשבוע שעבר נרצח ילד בן 12, עלי איימן אבו עליא מכפר אל-מוע'ייר. אין מילים לתאר את גודל האבדה של קטיעת חייו של ילד באכזריות עוד בתחילת חייו. השם של עלי עוד מגיע לתודעה הציבורית, אבל יש אין-ספור ילדים פלסטינים, קורבנות המשטר הצבאי בשטחים, שלא תשמעו עליהם בחיים. בממוצע, יש בכל חודש 270 פלישות לבתים של פלסטינים בשטחים הכבושים. הפלישות האלה מובילות לפגיעה נפשית קשה במבוגרים, ובמיוחד בילדים, המשפיעה עליהם לכל החיים. הבית הוא המקום הבסיסי ביותר שבו הורים אמורים להיות מסוגלים להבטיח את ביטחון הילדים. כל פלישה לבית שבו ילדים ישנים היא צלקת לכל החיים. את המציאות הגזענית של הכיבוש אי-אפשר לתקן, אי-אפשר לקשט; את המציאות הגזענית הזאת אפשר רק לסיים. יש פה עם. העם הפלסטיני דורש שתכירו בזכויות הלאומיות שלו לעצמאות, חופש, ביטחון ושגשוג. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סיוטים בלילה, תחושת נרדפות, פלאשבקים, הפרעות שינה, הרטבה במיטה, חרדה, עוררות יתר, מתח, מחשבות אובדניות, תחושת חוסר שליטה – הרשימה הזאת היא רק חלק ממה שחיילים ישראלים משאירים אחריהם אחרי שהם יוצאים מהבית הפלסטיני שאליו פלשו באמצע הלילה. זו לא רק דלת שבורה או חלון שבור. הלוואי שזה היה רק זה. פלישות לבתים מרסקות משפחות, סורטות ילדים, מצלקות נפשות. זה קורה כל לילה, כל הזמן. הגיע הזמן להפסיק את הפלישות לבתים. הגיע הזמן להפסיק את הכיבוש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי – איננו; חבר הכנסת יבגני סובה – איננו. חבר הכנסת צבי האוזר, בבקשה. << דובר >> צבי האוזר (דרך ארץ): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, יוסי פלדמן, הייתי אומר מורי ורבי בתחום שימור המורשת הבנויה, הלך לעולמו בדיוק לפני חודש. יוסי, סייר המדבר, איש אשכולות שאהב את הארץ אהבת אין-סוף וחווה אותה דרך הרגליים, אפשר לומר נאסף אל אבותיו והוא בן 88. יוסי היה מאלה שבעשר אצבעותיו המחוספסות שינה את מציאות חיינו לטובה. בחריצות, עקשנות, דבקות במשימה וצניעות אין-קץ עשה את זה. הוא האיש שפרץ את הדרך בתחום השימור, הסיור ושמירת הטבע בישראל; הוא האיש שהקים את בית ספר שדה הראשון בעין גדי ותרם לחינוך הנוער שלנו לאהבת הארץ; הוא האיש שהקים בכוח חזונו ועיקשותו את המועצה לשימור אתרים ומבנים. עקבות סנדליו של יוסי מסומנים לאורכה ולרחבה של המולדת שכה אהב, ויכולתו להפוך חלומות למציאות מאפשרת ועוד תאפשר למיליונים ליהנות מארץ ישראל ונוף מורשתה. עליו אפשר לומר את מה שנתן אלתרמן כתב על לוחמי הפלמ"ח: "מה נוסיף ונמנה?... מדברים פעוטים / נוצרות אגדות, זה החומר". נוח על משכבך, יוסי. אתה זרעת את הזרעים ואנחנו נמשיך לקטוף את הפירות, ללכת בדרכך. העם בישראל וכנסת ישראל מצדיעים לך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת תהלה פרידמן – איננה. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להצטרף לחבריי ולהקדיש את הדקה הזאת לקטע מתוך הדוח "חיים חשופים" של הארגונים יש דין, שוברים שתיקה ורופאים לזכויות אדם, שעוסק בפלישות לבתים: דמיינו לכם דפיקות בדלת. דמיינו צעקות. דמיינו חיילים שמעירים אתכם ואת הילדים באמצע הלילה כשכולם ישנים במיטה, עם פנס ונשק שמכוון אליכם. דמיינו את הבהלה ואת החרדה כשהילדים המתוקים והטהורים שלכם מרוכזים איתכם בחדר אחד בבית, רועדים, לא מבינים מה קורה כאן, לעזאזל, למה מגירות נפתחות, ארונות הפוכים, כלים נשברים, סיוט בבית. דעו לכם שיש אנשים שחיים ממש לא רחוק מכאן שלא צריכים לדמיין. זו המציאות שלהם כל לילה. לפי נתוני האו"ם, בכל חודש מתבצעות יותר מ-250 פלישות של הצבא לבתים של משפחות פלסטיניות. גם זה חלק מהכיבוש. אנחנו רוצים לשים סוף לכיבוש כי אנחנו רוצים לשים סוף לסכסוך, לאלימות ולמציאות הזאת של פלישות לבתים כדי להבטיח לילדים עתיד טוב יותר. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אנטאנס שחאדה, בבקשה. << דובר >> אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש נושא חשוב שאנחנו ממעטים לדבר עליו בכנסת ובשיח הציבורי, כנראה בגלל ריבוי האסונות והבעיות שאנחנו ניצבים מולם, וזה תאונות דרכים ביישובים הערביים, הרוגים מהאוכלוסייה הערבית בתאונות דרכים. השנה אנחנו כבר הגענו כמעט ל-95 הרוגים. אנחנו מדברים גם – עברנו את ה-100 נרצחים באלימות ופשיעה בחברה הערבית, אבל גם כאן אנחנו מתקרבים ל-100 הרוגים בשנה. מתוך כמעט 290 הרוגים עד כה, כמעט שליש מההרוגים בתאונות הדרכים הם מהאוכלוסייה הערבית. ברור שיש צורך לפעול גם בהיבט זה. אני מברך את ידידי טופורובסקי על ועדת המשנה למלחמה בתאונות הדרכים, אבל יש צורך במודעות, בפרסום וגם באכיפה – אכיפה משטרתית, אכיפת רשויות – ובפיתוח תשתיות, במיוחד ביישובים הערביים. רוב ההרוגים צעירים. לפני שבועיים ילד בן שלוש מעין מאהל נדרס בחצר הבית, ולפני יותר משבועיים-שלושה צעיר בן 19 מיפיע נהרג בתאונת אופנוע. צעירים רבים נהרגים בטרם עת בגלל המגפה הזאת של תאונות דרכים, ואל לנו לשכוח אותה, למרות ההתעסקות במלחמה בפשיעה ובאלימות ובשאר הבעיות. גם לזה נשים לב ונפעל להקטין, אינשאללה, את מספר ההרוגים והפצועים. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חברת הכנסת תהלה פרידמן, את רוצה לדבר? לא. אוקיי. אם כך, אנחנו סיימנו את פרק הנאומים בני הדקה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון היום לחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות << הלסי >> << דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >> אנחנו עוברים מכאן, חברות וחברי הכנסת, לנושא הבא, והוא ציון היום לחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות – הצעות לסדר-היום מס' 1612, 2363, 2374, 2390, 2408 ו-2413. מדינת ישראל מאז ומתמיד הייתה מדינה מיוחדת – מדינה שזכות הקיום שלה היא עובדת היותה בית לאומי לכל יהודי העולם. נכון להיום, יותר יהודים חיים מחוץ לישראל מאשר בישראל, אם כי צריך לומר שבמרוצת הזמן, לשמחתנו, נוצר גידול משמעותי באוכלוסייה היהודית בארץ; היו גלי עלייה רבים, וחלקה היחסי של הקהילה היהודית, אם אפשר לקרוא לזה ככה, או חלקם היחסי של היהודים שחיים בישראל הולך וגדל ביחס לכלל יהדות העולם. לצד הצורך בעידוד עלייה, הבאת יהודי העולם לארץ וחיזוק הרעיון הציוני, מדינת ישראל מחויבת גם לשלומם ולביטחונם של יהודי העולם באשר הם. הדאגה ליהודי העולם חשובה במיוחד בתקופה הנוכחית, על רקע שני נושאים אשר עתידן של הקהילות היהודיות לטעמי תלוי בהם. הנושא הראשון הוא האנטישמיות הגואה. המשבר הכלכלי שהביאה עמה מגפת הקורונה הגביר עוד יותר את האנטישמיות כלפי קהילות רבות, והדבר הזה לצערנו ניכר מאוד אפילו בארצות צפון אמריקה. המאבק באנטישמיות מחייב אותנו לקיים קשר הדוק בין מדינת ישראל ליהודי העולם, כדי להילחם ביחד כנגד התופעה הפסולה הזאת. עלינו לוודא כי המוסדות היהודיים בקהילות השונות יישארו בטוחים מפגע. עלינו לוודא כי כל יהודי בעולם ירגיש בטוח ויקבל את ההגנה הדרושה לו במקרה הצורך. לצד זה, עלינו להבטיח גם את זכותו של כל יהודי לקיים את מנהגי מצוות היהדות. מדינת ישראל פועלת ותמשיך להשקיע מאמץ חשוב במניעת חקיקה אשר תגביל את השחיטה הכשרה או את האפשרות של יהודים לקיים חיים יהודיים שלמים בכל מקום בעולם. הנושא השני שאנו נדרשים להתמודד עימו הוא ההתבוללות, המסכנת את המשך הדורות. אלו ימים שבהם העולם הופך גלובלי יותר, הרחוק הופך קרוב, והתוצאה המיידית של מגמה זו היא גידול בהיקף קשרי הנישואים בין יהודים למי שאינם יהודים. אנו עדים לתהליך התבוללות מואץ, המעמיד בסכנה קיומית קהילות יהודיות שלמות. בהיבט הזה אמר בשעתו יושב-ראש הסוכנות היהודית לשעבר, מי שכיהן גם כחבר כנסת וכשר, נתן שרנסקי, כי ישנם בעצם רק שני מרכיבים שמסוגלים לשמר את הזהות היהודית של יהודי החי בגלות – ובוודאי שכך הדבר כאשר מסתכלים על הדברים בראייה לאורך דורות: הזיקה לדת והזיקה למדינת ישראל. ברור לגמרי שמי שנהנה משניהם, או לפחות מאחד מהם, הסיכוי שיתבולל וינתק את שרשרת הדורות נמוך יחסית. לעומת זאת מי שלא מקיים אף לא אחת משתי הזיקות האלה, הסיכוי שיתבולל הוא, לצערנו, כפי שאנחנו רואים, גבוה. חברות וחברי הכנסת, זוהי חובתנו כנבחרי ציבור במדינת ישראל להעמיק את המאבק באנטישמיות; להעמיק את הקשר בין מדינת ישראל לקהילות היהודיות בעולם ובכך להגדיל את הסיכוי לשמירת שרשרת הדורות ולשמירתה של הזהות היהודית בקהילות יהודיות רבות ברחבי העולם. אני רוצה לומר דבר נוסף. כמי שהייתה לו הזכות לכהן בעבר כשר תיירות, זכיתי לראות אילו יתרונות אדירים יש לביקור, ולו ביקור קצר, במדינת ישראל, בעיקר לאותם צעירים יהודים, וכיצד בכמה ימים של חשיפה לייחודיות של מה שמתרחש כאן וביקור בבירתנו הנצחית ירושלים היחס לישראל, הזיקה והקשר ליהדות משתנים ללא הכר. אין דרך טובה יותר לחיזוק הזיקה ליהדות והזיקה לארץ ישראל ולמדינת ישראל כמו לבוא הנה, לבקר באתרים ההיסטוריים כאן, להכיר מקרוב את התושבים, לחזות בנופים הייחודיים של המדינה. להרגיש שייך. דווקא בימים אלה של משבר כלכלי וקשיים גדולים חשוב מאוד ששיתוף הפעולה המצוין המתקיים בין הכנסת לבין הסוכנות היהודית והיושב-ראש שלה, השר לשעבר יצחק הרצוג, יימשך, כדי לטפל בכל הנושאים החשובים האלה שעומדים על הפרק. חשוב בפרט, בעיניי, שנמשיך להשקיע את המשאבים הדרושים בתוכניות דוגמת מסע ותגלית, כדי שרבים מצעירי הקהילות היהודיות בעולם אכן יוכלו להגיע ולבקר בישראל. מדינת ישראל תהא לעד ביתו הלאומי של העם היהודי. אנו מחבקים היום את כלל הקהילות היהודיות בעולם ומאחלים לכל יהודי באשר הוא: לשנה הבאה בירושלים. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חיפשתי בתנ"ך את המילה "תפוצות" – לא מצאתי. ולכן, העניין של יהדות התפוצות – אנחנו יודעים שרק בתפילה אנחנו אומרים: "וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ", אבל הנביא ישעיהו אומר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האֹבְדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם". העניין של התפוצות הוא לא מצב שהיינו רוצים בו; אנחנו מצפים ליום ההוא שבו לא תהיה יהדות תפוצות. אבל כאשר אנחנו בגלות – יש גם גמרא שאומרת: "צדקה עשה הקדוש ברוך הוא לישראל שפזרן לבין האומות" – שאם היו נפגעים במקום אחד יישאר שריד במקום אחר. אבל אנחנו צריכים לדעת, כמו שציין היושב-ראש, שהקשר של אנשים שבאים אפילו לטיול, לתיור, לסיור בארץ ישראל – הם רואים את הנופים, הם רואים את הקשר עם ירושלים, וזה עושה להם מזכרת לכל החיים. כמו שאמר שרנסקי, מי שקשורים לדת ולמדינת ישראל הם שיישארו. הוא פעם סיפר לי שהמילה הראשונה שהוא ידע על יהדות זה "שמחת תורה", כי במוסקבה הם היו באים בשמחת תורה לרקוד הקפות גם בעיר שלהם, אז זה הדבר הראשון שהוא ידע. אחרים ידעו מאצעס – מצות. יהודים שמגיעים מאתיופיה אומרים כל הזמן: ירושלים, ירושלים. הינה, יושבת פה השרה ותעיד על זה. ארץ ישראל וירושלים הן חלק בלתי נפרד מהדת היהודית ומתורת ישראל, כי אחרת אנחנו מגיעים למצב שיש אנשים שבאים מהתפוצות ואומרים שאנחנו כובשים זרים בארץ אבותינו. שמעת? חלק מהארגונים האלה שעוסקים בזה ומפיצים בכל העולם את העלילה שאנחנו, בני ישראל, זרים הם בארצם וכובשים הם בארצם היו יהודים שבאמת לא היו פה ולא רצו להיות יהודים והתבוללו, ובזמן השואה אחד מהם היה שר אוצר, אחד מהם היה יושב-ראש ועדת המשפטים בסנאט ואחד היה יושב-ראש ועדת ההגירה, והם סירבו לספינות שרצו להיכנס לארצות הברית, שמא יאמרו שהם דואגים לאחיהם היהודים. לעומת זאת, רוב העם היהודי בכל התפוצות תמיד היה בקשר עם כל יהודי שכאב לו: בתימן – כאב לו בפולין; כאב בפולין – כאב ברוסיה; כאב ברוסיה – כאב במרוקו. זאת אומרת, כולם אמרו: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", כולם הניחו תפילין ושמרו שבת, וזה מה שאיחד אותם תמיד. נכון, כמו שציינת, אדוני היושב-ראש, שבמאות האחרונות יש תהליך של התבוללות, והוא תהליך קשה מאוד. לפי ההלכה, כל מי שנולד לאם יהודייה הוא יהודי, אבל אמר פעם מנהיג ציוני שלדעתו גם מי שנכדיו יהיו יהודים הוא יהודי, כי יש אנשים, הוא אמר, שהם יהודים על פי ההלכה, אבל מבחינה לאומית הם מתנתקים, הם לא יודעים בכלל. יש אנשים בארצות הברית – סיפור ששמעתי – חבר אחד צלצל לחברו העורך דין: אתה יודע שיום כיפור היום? שכחתי מזה. אמר לו: בארץ ישראל אין יהודי ששוכח שיום כיפור היום. ולכן, אנחנו צריכים לדעת שהקשר איתם חשוב מאוד גם להם, כדי לקרב אותם בחזרה ליהדות, כדי שיהיה "וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ", ומצד אחר לדעת שהבסיס והעוגן שלנו – הן כלפי אומות העולם, הבית הלבן והשפעה בין-לאומית והן להשפעה היהודית – זה דווקא עם היהודים שקשורים וחבוקים עם תורת ישראל ועם ארץ ישראל. הם היהודים שכל הזמן מזדהים גם עם היהודים שיושבים בארץ ישראל, והם לעולם לא יגידו שאנחנו כובשים זרים בארץ ישראל. לכן, החשיבות היא גם בשבילם וגם בשבילנו. אנחנו צריכים לדעת שהקול היהודי, הכוח היהודי, הוא דבר שכל הנשיאים בארצות הברית מתחשבים בו הרבה מעל ומעבר למספרם באוכלוסייה האמריקנית. לעומת זאת, אנחנו רואים – בפרט בתקופת טראמפ – שהאנשים שעומדים לצד ישראל, עד כדי כך שהודיעו שארצות הברית תכיר בירושלים ותעביר את השגרירות – את זה עשו יהודים שהיו מאוד מאוד קרובים ולא חשבו שאנחנו כובשים זרים בארץ ישראל, אלא אנשים שהיו קרובים מאוד לדת היהודית, למסורת היהודית. גם כאשר החינוך היהודי חזק אצלם בבית אז הם ממשיכים. אני רוצה להגיד מילת קטרוג על עצמנו, משהו שאנחנו לא בסדר: בשנת הקורונה מדינת ישראל התנכרה ליהדות התפוצות בצורה מאוד מאוד כואבת. טיפלתי בהרבה הרבה מקרים. ברגע שבאה הקורונה, במקום שמדינת ישראל תמיד הייתה אומרת שאיפה שיהודים נמצאים במצוקה, אנחנו שם; אז לאו דווקא כשנמצאים אי-שם בקצוות תבל שולחים מטוס, אבל כשהם בארצות הברית ואירופה, לא נותנים להם להיכנס לראות את ההורים המבוגרים שלהם, הזקנים הקשישים שעלו לארץ. הילדים שלהם רוצים לבוא והם לא יכולים להיכנס. נכון, צריך לשמור שלא ייכנסו אנשים בלי בידוד, וצריך לשמור על הבריאות שלהם, אבל הייתה כזאת התנכרות. לדעתי, זה יירשם לדיראון. אני מקווה מאוד שהקורונה תיגמר, אבל אם לא, צריך מייד לפתוח את השערים לכל יהודי, בתנאי של שמירת הבריאות – זה כן, אבל להגיד – קיבלתי תשובה על יהודי זקן בן 90 שהזמין את הבן שלו: זר לא יכול להזמין זר, כי היהודי שחי פה עוד לא עשה עלייה, אז הוא זר. מדינה יהודית לא יכולה להגיד ליהודי מהתפוצות: אתה זר, אף פעם. אני חושב שבעזרת השם, אם אנחנו נתקן את היחס ליהדות התפוצות ונכבד את האנשים שרוצים בנו, גם הם יכבדו אותנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> חבר הכנסת אייכלר, אכן, אם נכבד כולנו את יהדות התפוצות, ייטב לכולנו. אדוני היושב-ראש, גברתי המזכירה, גברתי השרה, ברוכה השבה. חברות וחברי כנסת נכבדים, כמעט 15 מיליון יהודים חיים היום בעולם, אדוני היושב-ראש, ובעצם הפכנו להיות הדת המונותאיסטית הראשונה אבל הקטנה בעולם. 72 שנים חלפו מאז הקמת המדינה, ועדיין רוב היהודים בעולם חיים בתפוצות. מתוך 15 מיליון יהודים בעולם, 8 מיליון חיים בגולה, רובם המכריע במדינות צפון אמריקה. ראוי לציין בעניין זה כי בשנה החולפת, 2019, נרשם שיא של עלייה בעשור האחרון – יותר מ-35,000 עולים. למרבה הצער, הקורונה פגעה במומנטום החיובי של עליית יהודים ארצה, אבל בעזרת השם, אנחנו כולנו מקווים שבשנת 2021 ימומש יעד העלייה, שנקבע על 50,000 עולים. הלוואי, אלוהים, שכך יהיה. אתמול, בשדולת העם היהודי בכנסת – אדוני, גם אתה נכחת, ותודה רבה לך – בשיתוף הסוכנות היהודית, קיימנו כנס ובו דנו בהשלכות מגפת הקורונה על יהודי התפוצות, ומדובר בלא מעט השלכות. מפעל העלייה נפגע באופן ישיר, כמו שציינתי, בשל סגירת השמיים, והיקפי העלייה ירדו. נוסף לכך מוסדות יהודיים רבים, אדוני היושב-ראש, נפגעו כלכלית, ובעניין זה ראוי לציין לטובה קרן של 30 מיליון ש"ח שהסוכנות היהודית העמידה לאותן קהילות. בכל זאת, אני רוצה לשים דגש על שתי השלכות, מרכזיות מאוד בעיניי, של מגפת הקורונה על הקהילות היהודיות בעולם: הראשונה היא עלייה בגילויי האנטישמיות; השנייה היא ההתרחקות של יהודים ממרכזים קהילתיים, מה שלאורך זמן מוביל להתנתקות מהזהות היהודית, ובוודאי גם להתנתקות ממדינת ישראל. לפני חמישה חודשים פורסם על ידי מרכז קנטור באוניברסיטת תל אביב דוח מיוחד המסתמך על מאות דיווחים ממוקדים שונים בעולם היהודי. הדוח העלה כי מגפת הקורונה הולידה גל חדש וייחודי של אנטישמיות ברחבי העולם. מנתוני הדין וחשבון עולה כי גל האנטישמיות החדש כולל מגוון עלילות שלכולן מכנה משותף: היהודים במדינת ישראל, לא תאמינו, הם האשמים בקורונה. זה פשוט מדהים. רוב גילויי האנטישמיות באים לידי ביטוי ברחבי אירופה, צפון ודרום אמריקה. שימו לב לנתון הבא: אוניברסיטת אוקספורד באנגליה, במחקר שהיא עשתה עולה כי 19% מהציבור באנגליה – לא תאמינו – מאמינים שהיהודים גרמו להתפרצות המחלה. נשמע מטורף, אבל זה העולם שלנו. הדוח הנורא הזה מצביע על חזרה לאנטישמיות הקלאסית, שכוללת תיאוריות של קונספירציה לצד עלילות דם. עוכרי ישראל באשר הם – ואתה תסכים איתי, חבר הכנסת אייכלר – כמו גם האסלאמיסטים, מוסיפים לשמה של מדינת ישראל את מה שמציין נגיף הקורונה; למשל, COVID19 הם כותבים COVID1948 – מדהים; שנת הקמתה של המדינה. ביטוי רע וחדש נפוץ בימים האלה בקרב ארגונים ניאו-נאציים, שמרימים שוב את ראשם. הם קוראים לזה Holocough, כאילו השואה עם השיעול. היהודי הזה מהשואה, כשהוא משתעל, אז אתם יודעים מה הוא מפזר. זה נורא. ההיסטוריה הקשה מלמדת אותנו שבעיתות משבר כלכלי מפנות קהילות רבות את זעמן לעבר העם היהודי. יהודי העולם צריכים לחוש היטב שמאחוריהם יש מדינה, ניצבת מדינה חזקה, מדינה שמחבקת אותם ותיאבק בעבורם; מצד אחד לעודד אותם לעלות למדינת ישראל ומצד שני לדרוש ולתבוע את ביטחונם באותן מדינות וקהילות שבהן הם חיים. תופעה נוספת שהתגברה בצל מגפת הקורונה היא ניתוק הקשר של יהודים רבים מהמרכזים הקהילתיים שלהם – דבר שבמקרים רבים עלול לגרום לתהליך של איבוד הזהות. המרכזים הקהילתיים היהודים הפזורים ברחבי העולם הם לרוב הטבור המקשר בין אותן קהילות, בין היהודים שחיים בתפוצות, לבין מדינת ישראל. די להזכיר את שיעור ההתבוללות המטפס בקרב הקהילה הגדולה ביותר בעולם, אדוני, בארצות הברית. אתה בוודאי ובוודאי מכיר את זה ומכיר את הנתונים. לכן אני רואה בחיזוק המרכזים האלה יעד לאומי שלנו כמדינה. לסיום דבריי, ברצוני לומר כי בחזוננו אנחנו רואים עלייה מסיבית של יהודי העולם ארצה. מדינת ישראל הייתה ותישאר לעולם מדינת היהודים, המקבצת אליה את בניה מארבע כנפות תבל. הלוואי שנזכה להגשים את החזון הזה בימינו שלנו. ובכל זאת, בינתיים, ועד שחזון זה יתממש, מוטלת עלינו כמדינה, ככנסת, ובוודאי כממשלה, חובה לשמר ואף לחזק את הקשר שלנו ליהודי העולם ללא חרמות וללא הדרה, לחבק כל יהודי באשר הוא. זו הדרך היחידה לקרב את אלה שמתרחקים מהזהות היהודית; זאת הדרך הבטוחה לחזק את הקשר עם מי שחי בגולה כיהודי; זו הדרך האמיתית לממש את חזון העלייה החקוק ביסודה של מדינת היהודים. אני רוצה להגיד תודה רבה לכל אלה שבאו לשדולה ולהגיד תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן ולאחל לו בריאות איתנה ולחבר הכנסת יבגני סובה, שהיה שותף. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה, ואנחנו כולנו מצטרפים לאיחולים לחברנו חבר הכנסת דוד ביטן. אני מזמין את חברת הכנסת תהלה פרידמן, בבקשה. << דובר >> תהלה פרידמן (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרת הקליטה האהובה. "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", במילים הקשות האלה מתאר התנ"ך מציאות שבה כל אחד מהשבטים חי לעצמו, דאג לעצמו, הגן על עצמו. זה לא שלא היו מנהיגים, אבל אף אחד מהם לא הצליח להתעלות מעל השבט שלו, המשפחה הקרובה שלו, ולראות את העם כולו משני עברי הנהר. בשבועות האלה בבתי כנסת בכל העולם – בברקלי, בירושלים, בפריז, בבואנוס איירס – אנחנו קוראים את הפרשיות שמספרות על יעקב אבינו, יעקב שכולנו נקראים על שמו, ישראל; אנחנו לא בני אברהם, אנחנו לא בני יצחק, אנחנו בני ישראל. לאברהם וליצחק היו עוד ילדים, שגורשו, שעזבו, שהפכו להיות אויבים מרים. ישראל-יעקב הוא הראשון והיחיד שלא ויתר על אף ילד והצליח להחזיק את המשפחה שלמה. לפני מתן תורה, לפני קבלת מצוות, לפני כיבוש הארץ, היינו בני ישראל, משפחה. משפחה – גם את זה מלמד אותנו ספר בראשית – זאת לא הרמוניה, אלו לא הסכמות, זה עניין מסובך מאוד. יעקב אבינו לא ויתר על אף אחד; כולם היו בניו. גם לנו אסור לוותר על אף אחד. גם לנו אין זכות לוותר על אף אחד אף פעם. צריך לומר את האמת, לנו הישראלים יש הרבה מה לתקן בעניין הזה. לימודי ההיסטוריה שלנו עוברים דרך השואה אל הציונות. אנחנו עוסקים המון ביהודים מתים, ולא מלמדים אותנו כמעט שום דבר על יהודים חיים. אין לנו מושג כיצד נוצר המרכז היהודי הגדול בארצות הברית, מה מטריד את יהודי הונגריה ומה מאפיין את הקהילה הגדולה בארגנטינה. אני רוצה לפנות מכאן אל אחיי ואחיותיי בני העם היהודי שאינם חיים בארץ: יותר מדי פעמים בשנים האחרונות קיבלתם מכאן, מהבית הזה, את השדר כאילו ויתרנו עליכם; יותר מדי פעמים שמעתם מילים קשות על הזרמים הלא-אורתודוקסיים, שרבים מכם משתייכים אליהם; יותר מדי פעמים שמעתם שממילא כל מי שלא אורתודוקסי יתבולל, ואין טעם להתחשב בדעתו. ביום הזה אני רוצה לומר לכם: אני לא מוותרת עליכם. אנחנו לא מוותרים עליכם. אין לאף אחד זכות לוותר. למרות מה שאתם שומעים מהקצוות שלנו, למרות מה שאנחנו שומעים מהקצוות שלכם, יש הרבה אנשים ונשים, בבית הזה ובמדינת ישראל כולה, שאתם האחים והאחיות שלהם, בלי תנאים, בלי דרישות. יש הרבה מאוד אנשים ונשים, בבית הזה ובמדינת ישראל כולה, שלא מסתכלים עליכם דרך המבט הצר של איתנו או נגדנו; שלא בוחנים אתכם דרך אורח החיים שלכם, גם אם לא מסכימים איתו, דווקא כשלא מסכימים איתו. יש הרבה מאוד אנשים ונשים שמאמינים ויודעים בכל ליבם שאנשים אחים אנחנו, עם אחד – עם אחד בשנים הראשונות, כשמדינת ישראל הייתה הפרויקט של העם היהודי; עם אחד גם עכשיו, כשהעם היהודי צריך להיות הפרויקט של מדינת ישראל. אחת מהצעות החוק הראשונות שהנחתי על שולחן הבית הזה עוסקת בחובה לשמוע את עמדתכם כאשר אנחנו כאן מחליטים החלטות שיש להם השלכה ישירה עליכם; לא לדבר עליכם בלי לדבר איתכם –Nothing about you without you . אנחנו ערבים זה לזה. אנחנו חייבים ללמוד לדבר זה עם זה. המדינה הזאת, שמבקשת להיות בית לאומי לעם היהודי, היא גם שלכם. אנשים אחים אנחנו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה. בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שזהו יום גדול – יום גדול לישראל, יום התפוצות; יום שבו אנו מעידים שאנחנו עדיין מחוברים, חבל הטבור לא נחתך. מדינת ישראל מחויבת ליהודי התפוצות, לקהילות היהודיות בתפוצות. אני חושב, כפי שאמר היושב-ראש קודם, שקיימת בעיה, אם זה באנטישמיות, אם זה באפשרות של יהודי התפוצות להמשיך לקיים את מצוות היהדות – ברית המילה, השחיטה – והנושא השלישי הוא נושא ההתבוללות, שהולכת לצערי וגוברת משנה לשנה. הזיקה היהודית והזיקה למדינת ישראל, אני חושב שאסור לנו לשכוח: מדינת ישראל, מדינת היהודים ששמה מדינת ישראל – אחד הדברים שיובילו בסופו של דבר לשמירה של הזיקה היהודית של יהודי התפוצות בעולם הוא לא אחר מאשר אותם ביקורים של נערים שמגיעים לישראל דרך כל מיני תוכניות, דרך ההסתדרות הציונית העולמית, דרך הסוכנות היהודית, דרך משרד הקליטה. אבל אני חושב שאנחנו מדברים הרבה. מדינת ישראל – כולנו עולים פה ואומרים ומביעים את המחויבות שלנו כמדינה לבוא ולהיות בקשר עם יהדות התפוצות ולתמוך ביהדות התפוצות. אני חושב שדווקא ברגעים אלה, בתקופה כה קשה, תקופת קורונה, יהדות התפוצות חוטפת מכה אנושה בקהילות שלה, במרכזים היהודיים שהולכים ונסגרים. אני חושב שאחת הנקודות שאנחנו צריכים לשים עליהן את הדגש היא שדווקא העלייה, שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות – היא מצד אחד ברכה למדינת ישראל אבל מצד שני, אל לנו לשכוח שהמרכזים היהודיים האלה מתרוקנים מהגרעינים הטובים והמשובחים שלה ובעצם אותן קהילות, אותם מרכזים יהודיים, נשארים לבד, כצאן ללא רועה, עם חוסר זיקה ליהדות ולמדינת ישראל, מה שמוביל בסופו של דבר להתבוללות. אל לנו לשכוח שהתבוללות היא סכנה אסטרטגית לעם היהודי כולו, ולמדינת ישראל בוודאי. לכן אני לפני כחודש קיבלתי החלטה להרים את הכפפה, יחד עם חברי כנסת נוספים, ולהציע הצעת חוק לחיזוק הקשר בין יהודי התפוצות למדינת ישראל, אשר מטרתה תהיה לשמר את הקשר בין היהודים המתגוררים בתפוצות לבין מדינת ישראל תוך שימור המורשת היהודית בקרב הקהילות היהודיות בעולם, ולהטיל על הממשלה לחזק את העם היהודי בתפוצות, וזה לא בדיבורים אלא על ידי מעשים. ממשלת ישראל, על פי החוק, תקבע תוכנית פעולה ורשת תמיכה בתחומי החינוך הלא-פורמלי, ההסברה וחיזוק הקשר עם יהודי התפוצות. המשרד שהתוכנית שתיקבע היא בתחום פעולתו יהיה מחויב לדווח לממשלה ולוועדה השייכת לכנסת שהנושא נמצא בתחום סמכותה אחת לשנתיים על הגידול הדמוגרפי ועל קביעת יעדים, כדי שנוכל להיות בטוחים שמדינת ישראל עושה את המרב לשמור את יהודי התפוצות הנמצאים בעולם, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, גברתי שרת העלייה והקליטה, חברותיי וחבריי לכנסת, האחווה היהודית היא בעלת ערך עצמי ונצחי, גדולה מאיתנו, מעל כל יחיד וקבוצה, אחוזה בנצח, נצח ישראל שלא ישקר ולא יינחם. היא עמדה למבחן במהלך הדורות. לא תמיד הצלחנו לשמור עליה בשלמותה, אבל היא צלחה את עיתות הגלות, והיא המסד לייסודה של התנועה הציונית ולהקמת מדינת ישראל. ישראל שלנו נוסדה כדי לממש את האחווה הזאת, כדי לממש את זכויותיו של העם היהודי, כדי לתת לקשר העמוק בין בנותיו ובניו של יעקב, הוא ישראל, מימוש מדיני, ריבוני בטריטוריה המובטחת, היא ארץ ישראל. אני אומר את הדברים כך, חברותיי וחבריי לכנסת, כי בתחילת המסע מתחדש של הלאומיות שלנו, בראשיתה של הציונות, הרעיון של שלילת הגולה היה רעיון רווח, רעיון מרכזי. היעד הישראלי היה ברור וטבעי: חיסול הגולה וקיבוץ כל העם היהודי בארץ ישראל; מקהילות לעם; ממקומות נכר לחבלי מולדתנו; מחיים תחת ריבונות של זרים לחיים עצמאיים וחופשיים ברשות עצמנו. בשנים האחרונות יש שינוי. המילה "גלות" או "גלותי", שנחשבו כינויי גנאי, אינן כאלה יותר. המושג "התפוצות", שאנחנו מציינים אותו גם היום, הפך קבוע בשיח, דבר העומד בזכות עצמו. ישראל, מדינת ישראל, כאילו קיבלה על עצמה את ההגדרה של קהילה יהודית גדולה, גדולה מאוד, אבל לא יותר מקהילה יהודית, והשיח הזה הפך למקובל וטבעי גם במסדרונות הממשל שלנו, גם בעמדות הרשמיות של ממשלת ישראל. לכן חשוב לי דווקא היום להבהיר לעצמנו וגם לאחיותיי ואחיי ברחבי העולם את הדברים המהותיים בזהות שלנו, בזהות היהודית של כולנו, כיוון שנדמה לי שהשיח הנוכחי, אדוני היושב בראש, נובע, לעניות דעתי, מאי-הבנה יסודית מאוד של היהדות כתופעה וכייעוד. היהדות איננה דת; היהדות היא מסכת חייו של עם החי בטריטוריה מסוימת על פי משטר ייחודי בתרבות ייחודית. ספר הספרים שלנו כולו, מבראשית ועד דברי הימים, מגולל את סיפורו של עמנו, של עם ישראל, ככזה הנועד להגיע לכאן ולקיים כאן ממלכת כוהנים וגוי קדוש. פעמיים בתנ"ך מופיע הפסוק הזה: "היום הזה נהיית לעם להשם אלוקיך" – בהר סיני, במתן תורה, מתן עשרת הדיברות, הנורמות המרכזיות של התרבות העברית שלנו, ובכניסה לארץ ישראל. לא ביציאת מצרים – יציאת מצרים הייתה ההיווצרות העוברית שלנו – אבל בכניסה לארץ "היום הזה נהיית לעם להשם אלוקיך". הלידה היא כאן כי המולדת שלנו היא כאן, ארץ ישראל. השאיפה הזאת לארץ ולריבונות היהודית היא כל כך מרכזית במורשת שלנו שבאמת אי-אפשר להיות בן התרבות היהודית באופן כן ולהתכחש לה. "אמת תורת בר-כוכבא גם בנפול ביתר!", אמר המשורר. התורה הזאת היא תורת בר-כוכבא, היא תורת החשמונאים שאנחנו מציינים החודש את חגם, חגנו, חג החנוכה, היא תורת משה ויהושע, היא תורת כל היהודים, מיליוני היהודים שבמשך כל הדורות לא ויתרו על השאיפה הזאת לקוממיות, לממלכתיות, לריבונות יהודית כאן, בארץ, וגם לא ויתרו במשך כל הדורות על הניסיונות לעלות ולממש אותם כאן. לכן אני מבקש להעיר לכל העוסקים בתפוצות, בוודאי לנציגים הרשמיים של ישראל, על השיח הזה שמתייחס לקיום יהודי כתרבות ללא קשר לארץ ולריבונות, שיח בעייתי שמחמיץ את העיקר. אני מאוד מזדהה, חברותיי וחבריי, עם הרכות, עם האנושיות שבו, עם ההכרה הצנועה שלנו כישראלים שלא קל לעלות לארץ. באופן אישי אני לא חשבתי שאני אקרא לאחד מילדינו על שם סבא או סבתא שלנו, אבל כשהגיע הרגע, אז ההערצה שלי למעשה העלייה – לעובדה שסבא שלי אברהם עשה את המעשה הזה ועלה בעצמו, על כל הקשיים הכרוכים – ההערצה הזאת התגברה על הקביעה הראשונית, וקראנו לבן שלנו אברהם, שהוא כידוע גם העולה הראשון שעלה מארצו, ממולדתו ומבית אביו והגיע כאן לארץ כדי לייסד את התרבות שלנו, את התרבות העברית. מי שהחליט לשאת את מחירי העלייה על גבו ראוי להערצה כפורץ דרך לדורות הבאים. מי שבחר להישאר בביתו בארץ שהוא גר בה עכשיו נותר כמובן כאח נאמן ואהוב שראוי לכל דאגה ועזרה מאיתנו, מכל אחד ואחד מאיתנו, בוודאי ממדינת היהודים, ממדינת ישראל. אבל היעד שלנו כמדינה, הקריאה המרכזית שאנחנו צריכים להמשיך ולקרוא באוזניכם, אחיותינו ואחינו באסיה, באירופה, באוסטרליה, באפריקה או באמריקה, היא הקריאה: בואו הביתה. זה הבית שלכם. בואו הביתה. זה נכון תמיד, אבל השנה הנוכחית היא שנה חריגה. בשנה הזאת אנחנו צריכים לשאת את הקריאה הזאת בקול רם מאוד, כיוון שבשנה הזאת רעדה האדמה מתחת לרגליהם של היהודים דווקא בארצות הרווחה. שנאת ישראל היסטורית ואנטישמיות קמאית הצטלבו שוב עם נסיבות פוליטיות, חברתיות וכלכליות בארצות הברית ובאירופה והזכירו לכולנו שהקיום היהודי שם הוא לא דבר טבעי ונצחי. שמענו את הנתונים שאמר כאן חבר הכנסת מאיר כהן, ואני מוסיף עליהם: מספר התקריות האנטישמיות, אדוני היושב-ראש, נוסק בשלוש שנים האחרונות ומגיע לשיא היסטורי. על פי סקר בין יהודי ארצות הברית, 54% חוו על בשרם אירוע אנטישמי. 65% מדווחים על תחושת איום הולכת וגוברת. בצרפת ובבריטניה המצב לא יותר טוב. אני קורא מכאן קודם לכן לכם, יהודים ברחבי העולם: אנחנו אוהבים אתכם, דואגים לכם. איך שאתם, כל אחד בדרכו שלו, בכל מקום שתבחרו לחיות, תמיד נמשיך לדאוג לכם. תמיד. אבל ישראל היא ביתכם ההיסטורי, היא מולדתכם השנייה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש מושגים מהותיים בזמן האחרון. אם יש מושג מהותי נכון על ישראל זה שאפשר לקרוא לה "מולדת מהותית". גם אם לא נולדתם בה, היא מולדתכם, כיוון שהיא מולדת העם היהודי. בואו הביתה. אנחנו מחכים לכם. הבית הזה הוא ביתכם והוא גם בית בטוח, משגשג, מלא באחווה, ואנחנו נעשה הכול כדי שתממשו כאן את חלומותיכם. בואו הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. השרה פנינה תמנו, בשם שרת התפוצות. << דובר >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, שר החקלאות, ידידי וחברי, חברות וחברי כנסת יקרים ויקרות, ראשית אני אומר שאכן אני מחליפה את חברתי שרת התפוצות עומר ינקלביץ', שלצערנו נכנסה לבידוד היום, אבל עוקבת אחרינו מרחוק, מהבית. זו גם ההזדמנות לשלוח איחולי החלמה מהירה ליושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות דוד ביטן, יושב-ראש נמרץ. אנחנו נקווה ששניהם יחזרו אלינו במהרה. היום כנסת ישראל מציינת את יום התפוצות כדי לעצור ולומר לאחינו ואחיותינו בכל רחבי העולם: יהודי התפוצות, אנחנו איתכם לאורך כל הדרך. אתם לעולם לא צועדים לבד. אנחנו מוקירים, מעריכים ואוהבים אתכם, ובמיוחד בשעה הזאת, שעה שאינה פשוטה, שעת משבר עולמי וגלובלי. יהודי התפוצות – אמרו זאת לפניי – חווים טלטלה לא קטנה, גם מבחינת העובדה שהאנטישמיות מרימה ראש. אמר חבר הכנסת מאיר כהן שבחלק מהמדינות – באנגליה 20% בטוחים שמי שהפיץ את המחלה ואת הנגיף זה היהודים עצמם. היהודים קיבלו מכה מאוד מאוד קשה גם בגלל אורח החיים הקהילתי, באחוזים גבוהים של אנשים שכתוצאה מהידבקות מהנגיף מתו ונקברו, וראינו מראות מאוד מאוד קשים בצרפת ובמקומות אחרים. סוגיה נוספת, שלא פוסחת כמעט על שום קהילה ברחבי העולם, היא העובדה שההתארגנות הקהילתית, הפדרציות שאנחנו מכירים, נפגעו כלכלית. נוצר מיתון כלכלי מאוד מאוד קשה, שמאיים על ההתארגנות היהודית שהחזיקה את הגחלת ומחזיקה את אורח החיים היהודי הקהילתי, את העובדה שהם יכולים דרך הפעילויות והמרכזים והפדרציות לחנך את הדורות הבאים לשמור על הזיקה היהודית, על המסורת, על הקשר עם ישראל. הדבר הזה אינו נעלם מעיניה של ממשלת ישראל. אני יכולה לומר ששרת התפוצות, מרגע כינוסה של הממשלה השלושים-וחמש פועלת ביתר שאת כדי לחזק את הקשר עם יהדות התפוצות, אבל לא רק – לומר אמירה מאוד ברורה, כולל צעדים פרקטיים, שממשלת ישראל ומדינת ישראל עומדת לצד הקהילות, אם זה בקרן מיוחדת בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית – שזו הזדמנות גם לומר להם תודה על כל הפעולות הרבות בכל רחבי העולם, כולל בקהילות נידחות שנמצאות בסכנה, כולל חילוץ יהודים שרוצים לעלות לישראל ממדינות שאין אליהן גישה. יחד עם הסוכנות היהודית, משרד התפוצות, השרה מובילה פעילות ענפה כדי לחזק את הקהילות. אני רוצה להזכיר שלא הרבה ישראלים יודעים, אבל יהדות התפוצות, מרגע קום המדינה ועוד לפני, פועלים ביתר שאת, בנחישות, כדי לחזק את מדינת ישראל והחברה הישראלית, אם בתרומות ואם בזירה הפוליטית ואם בניצול מעמדם העסקי והחברתי. הם תמיד עם עין אחת צופייה לכאן. היום, כשיש המשבר הזה – משבר שהכה ביהודי התפוצות, כפי שאמרתי, בצורה מאוד חזקה – אנחנו צריכים שתהיה אמירה ברורה ומעשים אקטיביים שאנחנו עומדים איתן לצידם. אומנם מדינה קטנה, ויש משברים תקציביים. אנחנו לא עושים את זה רק כאות סולידריות – גורלנו שזור בגורלם. זו לא רק סולידריות – גורלנו שזור בגורלו של העם היהודי בכל רחבי תבל, ואנחנו עומדים נחושים כדי לסייע. חלק מן התוכניות אנחנו מכירים. יש תוכניות כאן כדי לחזק את הקשר – מסע, תגלית – אבל יש גם תוכניות חדשות שמשרד התפוצות ושרת התפוצות מובילים, כמו תוכניות יונייטד ומוזאיק, שהן תוכניות ספציפיות לחיזוק החינוך היהודי, המסורת והקשר עם עם ישראל, תוכניות שהן השקעה לדורות הבאים, עם כל האתגרים – אתגר ההתבוללות שאנחנו רואים, ומדברים בעניין הזה בעיקר בקרב יהודי צפון אמריקה, ואנחנו יכולים לעשות יותר. כמובן, אני במשרדי עוסקת בעידוד עלייה, לא ממקום של כפייה, חלילה. מישהו כאן העלה שפעם לומר "גלותי" – זו הייתה מילת גנאי. אנחנו מכבדים כל אחד שבוחר לחיות בגולה, ועם זאת תמיד אומרים להם שהזרועות שלנו פתוחות לקבלם כאן, בישראל. אחד הצעדים הראשונים שביצעתי זה גיבוש תוכנית לאומית, תוכנית חומש, ואחד הפרקים הראשונים זה לזכור את מצבה של הקהילה היהודית בעולם. כפי שאמרתי, הם חווים אנטישמיות, פגיעה כלכלית ועוד. לצד זה יש גם תקווה גדולה – תחזיות עלייה משמעותיות בחמש השנים הקרובות. אמר אחד מחברי הכנסת שהקורונה פגעה בגלי העלייה או בשבירת השיא שהיה בשנת 2019, של למעלה מ-30,000 איש. אז אני רוצה לבשר לכם שבשנה הזאת, 2020, אנחנו בעזרת השם נסגור את השנה עם למעלה מ-20,000 עולים, למרות ועל אף משבר הקורונה. זה הישג אדיר. אני שמחה במספר הזה – למעלה מ-20,000 עולים חדשים בתקופה שכמעט כל השנה השמיים היו סגורים, מדיניות שמיים סגורים, לא רק בישראל אלא בכל מיני מקומות אחרים,. למרות שצריך לומר שהמדינה מעולם לא סגרה ולא תסגור את שעריה בפני עלייה. 20,000 עולים חדשים הם ברכה, ואנחנו נכונים לאתגר של קליטתם. ברמה האישית, בשבוע שעבר חזרתי עם עולים חדשים מאתיופיה. הייתי בקהילות, ביקרתי בקהילה באדיס אבבה. המצב הוא לא פשוט, הוא מורכב. אנחנו נמשיך לפעול למענם, כולל זה שבשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית אנחנו נגיש סיוע במזון, ובשבוע הבא אנחנו נקבל בברכה כמה מאות מאחינו ואחיותינו בני המנשה מהודו. כמובן, כפי שאמרתי, יהודי התפוצות לאורך ההיסטוריה תמיד עמדו לצידנו. ברמה האישית, כשאני הייתי בת שלוש, במבצע משה, כאשר המבצע דשדש, המורכבות הייתה גדולה: מדינת אויב, הרקולסים שנוחתים באמצע מדבר. כאשר המבצע דשדש, מי שהפעיל לחץ אדיר וכביר כדי להעלות את יהודי אתיופיה היו יהודי התפוצות, בעיקר יהודי ארצות הברית ויהודי קנדה, שדחפו ולחצו, עם מעורבות, כמובן, של יהודים טובים אחרים, כמו ג'ורג' גוטלמן, זיכרונו לברכה, שנפטר השנה, שהיה איש עסקים בלגי, ושלח את מטוסיו שלו כדי שינחתו בסודאן ויעלו עולים לישראל. הם ידעו לעמוד לצידנו ויודעים לעמוד לצידנו. בשבוע שעבר שוחחתי עם יושב-ראש הפדרציות של צפון אמריקה, מארק, ושאלתי אותו בסוף: מעבר להתגייסות המשמעותית מאוד של שרת התפוצות, האם יש משהו שאני כשרה יכולה לעשות למענכם? הוא אמר לי דבר אחד שהפתיע אותי: הוא ביקש ממני לעשות כל מה שאני יכולה כדי שהחברה הישראלית תכיר אותם – ובצדק רב. אז אנחנו, מי שעוסקים בכנסת, מקבלי ההחלטות, מי שעוסקים בפרויקטים, בסוכנות היהודית ואחרים, באמת מכירים את יהודי התפוצות ואת התרומה שלהם, אבל אני חושבת שהחברה הישראלית צריכה להכיר יותר. גם זו משימה חשובה: להביא אותם לקדמת הבמה התקשורתית ושל החברה הישראלית; לספר על הדברים הנפלאים ולא על המחלוקות והחיכוכים סביב מתווה הכותל ואחרים, של זרמים דתיים כאלה ואחרים. בסוף אמרה פה חברת הכנסת תהלה פרידמן: כולנו בניו של יעקב, כולנו בני ישראל. אז אסכם את דבריי בכך שאנחנו מוקירים ומעריכים אתכם, יהודי התפוצות, באשר אתם. אנחנו שולחים לכם ברכה, הצלחה ושלום והרבה מאוד בריאות. בעזרת השם, מי מכם שרוצה לעלות ארצה נקבלו בזרועות פתוחות ובאהבה גדולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. אתם מסתפקים בתשובה של השרה, נכון? תודה רבה לכם. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> – – – << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות << הלסי >> << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא – ציון היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות, הצעות לסדר-היום מס' 1811, 2006, 2107, 2379, 2391, 2410 ו-2411. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – ראשון הדוברים. בבקשה, אדוני. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני שמח להיות ראשון הדוברים היום בציון היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות. אני מקווה שלא נצטרך לציין ימים כאלה לאורך הרבה זמן, ואנשים עם מוגבלויות – האנשים עם האתגרים, האנשים שאנחנו עכשיו מדברים עליהם – יהיו חלק רגיל מהחברה והקהילה ויהיה להם מקום מכובד. הם לא יהיו איזשהו מיעוט מוחלש בשום חברה אנושית, לא בארץ ולא בעולם. במדינה אנחנו מדברים היום על כמעט 1.5 מיליון אזרחים, אדוני היושב-ראש. זה מספר גדול מאוד, שממנו כ-450,000 הם בחברה הערבית. זה הרבה יותר מהשיעור שלנו באוכלוסייה. יש לזה כמה סיבות, ואם אספיק אני גם אתייחס אליהן, אבל אנחנו מדברים על קבוצה גדולה מאוד של אנשים. מה שצריך להנחות אותנו הוא שאין בן אדם מוגבל. יש חברה מגבילה, יש תנאים מגבילים, יש תפיסות מגבילות, אבל אין אדם מוגבל. יש בני אדם מיוחדים, כישורים מיוחדים. כל בן אדם יכול. חברה מתוקנת, חברה אנושית יותר, חברה סובלנית יותר, עובדת על הסרת החסמים בפני כל מי שיכול להתקדם. בשנים האחרונות הייתה במדינת ישראל התקדמות גדולה מאוד בחקיקה. יש לנו בעיה באכיפה, אבל לפחות על הנייר, גם באשרור אמנת הלסינקי, גם בחוק לשוויון אנשים עם מוגבלויות וגם בחוקים אחרים, יש התקדמות. לצערנו הרב, ההבדל בין השטח לבין החוקים הוא גדול מאוד. עלינו להשקיע הרבה יותר מאמצים באכיפת החוקים האלה. אנחנו גם צריכים לשנות קצת את תפיסת השוויון פה, וצריכים לחשוב על שוויון הזדמנויות. החברה צריכה לאפשר לכל האנשים ולכל השכבות בחברה שוויון הזדמנויות. יש לנו הרבה חסמים בדרך. רוב המרחב הציבורי במדינה, ובעיקר בחברה הערבית, אדוני היושב-ראש, הוא מרחב ציבורי לא מונגש. מהניסיון האישי שלי, כשייך לקבוצה שעליה אני מדבר, שסובל מבעיית ראייה קשה מאוד, אני לא מכיר מקום בחברה הערבית שבו אני יכול ללכת על המדרכה בנחת. ברוב המקומות שאני מסתובב בהם אני נאלץ לרדת וללכת ברחוב, כי המדרכה לא מונגשת, ואם היא מונגשת אז יש עליה סחורה ויש עליה דברים ויש עליה כל מיני חסמים אחרים. אנחנו צריכים להנגיש את המרחב הציבורי כדי שכל האנשים יוכלו ליהנות מהמרחב הציבורי. אנחנו צריכים להנגיש את השירותים של המדינה. חלק גדול מהעיריות, מהרשויות המקומיות, מבתי הספר, ממשרדי הממשלה, מהבנקים – מקומות שכולנו צריכים, והכניסה לשם צריכה להיות טריוויאלית לכולם – חלק גדול מהאנשים לא יכולים להגיע אליהם בכלל. אז עלינו להנגיש את המרחב הציבורי. עלינו להנגיש גם את ההשכלה. היום מדובר על רפורמה בחינוך המיוחד. זה חשוב. זה יהיה אחד הנושאים הראשונים שאני אעלה בוועדת המשנה שאני אעמוד בראשה בתחום החינוך ובנושא זכויות אנשים עם מוגבלויות במערכת החינוך. יש פה רפורמה חדשה, וכבר נשמעת עליה די הרבה ביקורת. אנחנו חייבים להנגיש את ההשכלה, כי ההשכלה היא הכלי הכי מנגיש, וגם את זה אני יכול להגיד מניסיון. צריך להנגיש את ההשכלה כדי לעזור לכמה שיותר אנשים, כדי שיוכלו להתחרות ושיהיה באמת שוויון הזדמנויות בחברה שבה אנחנו חיים. אני רוצה לדבר גם על הנגשת אוריינות טכנולוגית. יש מהפכה בכל מה שקורה בעולם הטכנולוגיה היום. דברים רבים יכולים לעזור דרך אפליקציות, דרך תוכנות, דרך אתרים, מחשבים, טלפונים ומכונות והמון דברים אחרים. נכנסה המון טכנולוגיה שיכולה להקל את הסבל היום-יומי של חלק מהאנשים שאנחנו מדברים עליהם. יש בעיה – כדי שהם יוכלו להשתמש בכל זה צריכה להיות איזושהי דרך שבה אנחנו נותנים להם את כל הכלים כדי שהידע הזה יהיה מונגש גם להם. אוריינות היא כלי מאוד חשוב כדי להיות חלק מהחברה המודרנית. אוריינות טכנולוגית היא גם כלי שיכול לחסוך סבל מהמון אנשים. אני דיברתי פה על הנגשה, הנגשה, הנגשה. פה אני חייב להזכיר, אדוני היושב-ראש, את אחד האנשים שהובילו בכנסת במשך שנים רבות את המאבק למען זכויות אנשים עם מוגבלויות – הוא לא איתנו עכשיו – אילן גילאון, שבשנים האחרונות שלו בכנסת הוא קרא לעצמו "הנגישיסט", כי הוא כל הזמן דיבר על חשיבות ההנגשה. אני רוצה לדבר גם על עניין העצמאות הכלכלית. לא ייתכן שהמספרים בחברה שבה אנו חיים יהיו כל כך מבזים ולא שוויוניים מבחינת השכר של מי שעובד מהאוכלוסייה של האנשים עם מוגבלויות. זה פשוט לא סביר כל הזמן לראות את המספרים המזעזעים האלה של רמת השכר הנמוכה מאוד, וגם את כל מה שקורה במפעלים המוגנים שהמדינה רוצה לעזור להכניס את האנשים לשוק התעסוקה. אם אנחנו רוצים לעזור לשכבה הזאת, אנחנו חייבים לקדם אותם בתעסוקה. יש חוק. אפילו המדינה לא עומדת במכסה שהיא שמה לעצמה. ברשויות המדינה צריכים להיות 5% – בכל המקומות, במשרדי הממשלה, בחברות, במקומות שונים – עובדים עם מוגבלויות. המדינה עצמה לא מכבדת את החוק שהיא חוקקה. עצמאות כלכלית היא מטרה מאוד מאוד חשובה. אני רק אסיים בכמה מילים בשפה הערבית, ברשותך. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רוצה לפנות לאנשים עם צרכים מיוחדים מקרב בני עמנו – ילדינו, בנותינו ומשפחותינו. אנו גם מתווכחים על השם המתאים להם: יש כאלה שקוראים להם אנשים עם נחישות, יש כאלה שאומרים אנשים עם יכולות ויש כאלה שקוראים להם אנשים עם אתגרים. כל השמות האלה נכונים. ביום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם צרכים מיוחדים אני רוצה לברך את כל ילדינו, בנותינו ובני עמנו מהשכבה הזאת ולומר להם שאני שמח, כאחד מהשכבה הזאת, להיות הקול שלהם בכנסת ולנסות לשרת אותם ולהשיג את זכויותיהם באמצעות העבודה שלנו בכנסת. תודה רבה לכם, וכל שנה ואתם בטוב.) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "חביב אדם שנברא בצלם" – אלו דברי המשנה המהווים את הבסיס היסודי והראשוני להצבת האדם במרכז החיים. בתורת ישראל אנו מצווים לנקוט משנה זהירות כלפי אנשים עם מוגבלות בציווי מפורש: "לא תקלל חרש ולפני עִוֵּר לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני ה'". חז"ל מלמדים אותנו מהפסוק כי עלינו לא רק לסור מרע אלא להיות אקטיביים ולפעול, ממש בצורה אקטיבית, כולנו למען הטוב. וכאן, בבית המחוקקים של מדינת ישראל, זה מחמם את הלב, מחמם את הלב שלי כל בוקר, כל יום, לראות במטבח, במחסן, בין כלל העובדים, לראות אנשים עם מוגבלויות, אנשים שמקבלים הזדמנות להצטרף ולפרוח כחלק אינטגרלי ממערך העבודה בכנסת. זוהי הדרך לשלב אנשים בחברה. זו לא משימה פשוטה; זהו אתגר שניצב לפתחנו. זהו ערך חשוב וגם זכות גדולה להכיר, לקבל ולהכיל אנשים עם מוגבלות ולייצר בעבורם פלטפורמות לשיתוף בכל תחומי החיים. צריך להבין, תעסוקה אינה רק עוד משהו שאנחנו עושים. תעסוקה היא לפעמים גם הגשמת חלום. רוב בני האדם קמים בבוקר והולכים לעבודה – אלה הם חיינו – אבל אדם עם מוגבלות הרבה פעמים לא הולך לעבודה. האם הוא לא רוצה ללכת לעבודה? האם הוא לא מוכשר לביצוע עבודה? הוא רוצה והוא מוכשר, אבל המון פעמים בשל מחשבה שמסובך מדי להעסיק אדם עם מוגבלות – ולעיתים זה דעות קדומות – אנחנו מפסידים אנשים טובים שיכולים ורוצים לעבוד. בשנים האחרונות יש שינויים, שינויים לטובה בחברה הישראלית בכלל, ואני שמח ומוקיר את השינויים שאנחנו רואים בתחום הזה – את ההנגשה, את ההעסקה במגוון משרות, את הפעילויות המותאמות, את המרכזים המרהיבים שהוקמו ואת החינוך. אני מאמין בחינוך המושתת על ערכים של כבוד ורגישות כלפי אנשים עם מוגבלויות, ל הבנה בצורך בהנגשה וקבלת השונה. אני רואה במדינת ישראל מי שצועדת בכיוון הנכון בתחום זה, וניתן לראות את משרדי הממשלה וחברות רבות המשתלבים בתוך העשייה הזאת, כמו גם ארגונים רבים ותנועות נוער. כולם רתומים לנושא, וזה אות של כבוד לחברה הישראלית, למרות שעוד ארוכה הדרך. בכנסת הנוכחית – אני אביא פה משהו אישי – אני נחשפתי לתחום האוטיזם, בדגש על אוטיזם עם תפקוד נמוך. אני רוצה לשתף אתכם במה שאני נחשפתי אליו: ילד אוטיסט בתפקוד נמוך נמצא במסגרת לימודית מותאמת עד גיל 21, ושם הצוותים עושים עבודת קודש של ממש. אבל אז, בגיל 21 הוא מופנה למרכז תעסוקתי, ושם הוא יבצע עבודות זעירות, והתהליך הלימודי שהוא חווה עד גיל 21 ילך ויישכח עד אשר יקהה, אולי לגמרי. בשנים האחרונות חל שיפור מדהים ביכולות הקוגניטיביות של אותם בוגרים עקב שכלול מתודות הלימוד בחלק מבתי הספר לחינוך מיוחד בכל העולם המערבי, וגם בישראל. ההשקעה באותם תלמידים מניבה התקדמות ושיפור בתחומים רבים, אבל אז הם מגיעים לגיל 21, מסיימים את מערכת החינוך ופתאום, באבחה אחת, נגדעת הלמידה, וכל בוגר עובר לעסוק בעבודות מונוטוניות כמה שעות ביום. בעקבות הסיפור שהכרתי, שנחשפתי אליו, יזמתי דיון בוועדת העבודה והרווחה, ודנו בנושא באופן ענייני ובכובד ראש ובמגוון השאלות שעלו. לאחר מכן נפגשתי עם ראשי משרד הרווחה האמונים על התחום, ובקרוב גם איפגש עם נציגים ממשרד החינוך. אני מאמין שכל ילד במדינת ישראל, גם ילד עם אוטיזם, יכול וצריך לרכוש השכלה, כל עוד הוא או הוריו כמובן רוצים בכך. ממש היום ביקרתי במוסד לחינוך מיוחד בביתר עילית, מוסד בשם "חינוך ועתיד". פגשתי בצוותים ובתלמידים הלומדים שם והתפעלתי מהאמונה ביכולות התלמידים, מהצורך בשילובם בחברה ומההשקעה הגדולה בכל ילד וילד. אני מחויב לשיפור התנאים של התלמידים בבית הספר הזה שביקרתי בו ולמניעת כל אפליה נגדם, בעיקר בתחום התשתיות. בקרוב אנחנו גם נוביל דברים פה בנושא הזה. אני רוצה לסכם בציטוט של אחד מחברי הכנסת האהובים ביותר שהיו כאן, חבר הכנסת אורי אורבך, זיכרונו לברכה, שדיבר על זכויות אנשים עם מוגבלויות כאן, על הבמה הזאת, ממש לפני כמעט עשור. כך אמר אורי אורבך: "ותמיד כשנסתכל על החירש ועל העיוור, ועל נכה הרגליים, ועל כל לקות אחרת, נסתכל עליהם ונראה אותנו, נסתכל עליהם ונזכור את חובתנו. ונביט אחורה אל אבותינו הגדולים, אל יעקב אבינו שהוא צולע על ירכו ובכל זאת אדם שלם". תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת עינב קאבלה, בבקשה. << דובר >> עינב קאבלה (כחול לבן): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, ככל שאין כתוביות ותרגום לשפת הסימנים לדברים שנאמרים כעת על ידי, אני מבקשת לפתוח בהתנצלות בפני לקויי שמיעה וחירשים. גם אם הייתי בלי מסכה, עדיין יש קושי רב ללא כתוביות ושפת סימנים. התוספת של המסכה על הפנים, שאינה מאפשרת גם קריאת שפתיים, הופכת את המצב באמת לבלתי אפשרי. יותר משחשובים דבריי כאן במליאה, חשוב יותר המסר והתרגום שלו לחיי המעשה. עלינו לתת את הדעת על הצורך להנגיש, וצריך לפעול שגם בשגרה יותר ויותר שידורים יהיו מונגשים. דוגמה נוספת רלוונטית לתקופת הקורונה, אבל כמובן לא רק, נוגעת למוקד 105. מוקד 105 הוא מרכז לאומי ייחודי לקבלת פניות ודיווחים מהציבור בנוגע לפגיעות אלימות ופשיעה נגד ילדים ונוער במרחב המקוון. מסתבר שעל אף החשיבות שבדבר לציבור, ובו גם כמובן אנשים עם מוגבלות, המוקד מקבל רק פניות טלפוניות, ולמיטב בדיקתי אינו מאפשר פנייה אליו באמצעים מקוונים מקובלים אחרים – ווטסאפ, מייל, צ'אט וכיוצא באלה. הדבר יוצר קושי ואף מונע גישה למוקד של אנשים עם מוגבלות, ובהם גם אוכלוסיית כבדי השמיעה והחירשים. הגשתי שאילתה בעניין זה למשרד האמון על המוקד כדי לקדם פתרון, וגם מעל במה זו אני קוראת לביצוע ההנגשה הנדרשת בהקדם, בוודאי בימים אלו. אלו רק כמה דוגמאות, וכמובן, יש עוד תחומים והיבטים נוספים הדורשים ומחייבים נגישות. כך לגבי אתרי אינטרנט, בהמשך לדיון שערכתי היום בוועדת המדע והטכנולוגיה בנושא – דיון שחשף כמה יש עוד לעשות: נגישות של טכנולוגיות, נגישות של מבנים, תחבורה ציבורית ועוד ועוד. שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות – החובה הזאת היא חובה בסיסית שחייבת להגיע לכל היבט במעגלי החיים. קידום שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות איננו מעשה חסד אלא מעשה מתחייב שלנו, כחברה אנושית, כחברה ישראלית, כדי להפוך את החברה למכילה ולצודקת יותר. אצטט גם אני מספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ד, שם נאמר: "לא תקלל חֵרֵש ולפני עִוֵּר לא תִתן מכשול ויראת מאלקיך אני ה'". אז נכון שהפרשנויות והמדרשים מסבירים גם את המשמעות האלגורית לפסוק הזה, והיא חשובה, אבל היום אני מבקשת דווקא לעסוק במשמעות הפשוטה של הציווי, שהיא חשובה לא פחות, ובהבאתה אל חיי המעשה, כולל חובת הציווי עלינו כחברה, כאנשי ציבור, על המדינה ועל רשויותיה. אגב, סמוך לפסוק הזה באותה פרשה אנו מוצאים פסוק חשוב נוסף, "ואהבת לרעך כמוך". כשאנחנו לא עושים מספיק למען זכויות אנשים עם מוגבלות, כשהמדינה לא שמה את זה מספיק בראש סדר העדיפויות שלה, כשיש חסמים לאנשים עם מוגבלות – בתעסוקה, בחינוך, בנגישות הבסיסית בכל תחומי החיים – אז הציוויים החשובים האלה לא מתקיימים. כשהחברה מערימה קשיים על אדם עם מוגבלות ולא עוסקת בלקבל אותו כשווה בין שווים, היא המוגבלת – מוגבלות של החברה שמדירה ומרחיקה את האדם שצרכיו מיוחדים משילוב בקהילה ומזכויות שוות. החברה היא הנדרשת למצוא את הדרך לפתור את מוגבלותה שלה, זו אשר אינה מאפשרת את קיומו של ערך השוויון. בכל הנוגע לקידום תעסוקת אנשים עם מוגבלות, עולם התעסוקה אומנם עבר התקדמות משמעותית בשנים האחרונות, אך עדיין סובל מחסמים וקשיים שעלינו להמשיך לפתור, קל וחומר בתקופת הקורונה. במהלך תקופת הקורונה, כידוע, עובדים רבים הוצאו לחל"ת או איבדו את מקום עבודתם, ומתוכם שיעור גבוה של עובדים עם מוגבלות. לנוכח חשיבות הנושא, אני מקווה שהצעת חוק שהגשתי עם חבר הכנסת ארבל, שנועדה לחייב פרסום מידע בדבר עמידת מעסיקים פרטיים גדולים בחובת הייצוג ההולם, תתקדם ותושלם כדי להוסיף נדבך חשוב והכרחי בחתירה לקידום העסקת אנשים עם מוגבלות. ההשלכות החברתיות והכלכליות של תקופת הקורונה בכל ההיבטים פוגעות הכי קשה באוכלוסיות המוחלשות, ובתוכן אנשים עם מוגבלות. בישראל אין תוכנית לאומית הנוגעת לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות – והכוונה היא לכל סוגי המוגבלויות, כמובן – אין תכלול ברמה הלאומית, כזה שיבטיח התקדמות אמיתית בכל הנוגע לשוויון זכויות בתחומי החיים השונים. כולנו מפסידים מחוסר השילוב – לא רק האדם עצמו, שהוא עולם ומלואו, אלא גם הקהילה, החברה, המשק והמדינה. לסיום דבריי אני מבקשת לספר לכם על חבר שזכיתי שאקרא לו חבר. גיא הוא אדם עם עיוורון. לא פעם הרגשתי ואמרתי לגביו – אמרתי לו ולכל מי שאני מכירה – שיש לו את היכולת לראות הרבה יותר מאדם עם ראייה תקינה. יש לו ראייה אמיתית, ראייה חודרת לב, ראייה אישית וגם ראייה חברתית, והתרומה שהוא תורם לחברה היא בלתי רגילה. מעבר לכך שהוא אדם מוכשר, הוא אדם שכולו נתינה; עיניים טובות, לב רחב ויכולות אין-סופיות להעניק. כשגיא נכנס לחדר הוא לא רואה פיזית מי ומה נמצא בחדר, אבל כשהוא נכנס לחדר הוא מאיר את החדר ורואה את כולם, כי כולו נתינה וראיית האחר. אני מאחלת לכולנו, ברמה האישית וברמה הלאומית, שנזכה ליכולת הראייה האמיתית, כמו זו של גיא. זה רק אנחנו שצריכים להיות חכמים ונבונים יותר באיך שאנחנו מתנהגים וכיצד אנחנו פועלים ואיזה חברה אנחנו רוצים שתהיה כאן במדינה. בשביל זה צריך לעשות, לבצע ולקדם הלכה למעשה את נושא השוויון לאנשים עם מוגבלות בכל ימות השנה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה, אדוני. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב בראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, במשנת אבות נכתב: "חביב אדם שנברא בצלם". הבסיס היסודי והראשוני להצבת האדם במרכז הבריאה זה כי "חביב אדם שנברא בצלם". הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו שהאדם הוא בראש ובראשונה, בגלל שהוא נברא בצלם – "כי בצלם אלקים ברא את האדם", אדם באשר הוא אדם – כולם שווים. כולם אותו דבר, באותה מדרגה. בחומש ויקרא כתוב: "לא תקלל חרש ולפני עִוֵּר לא תתן מכשול ויראת מאלקיך". יש ציווי, הדרישה היא פסיבית: "סור מרע". יחד עם זאת יש לנו את ה"עשה טוב", ה"עשה טוב" שציוונו: "ואהבת לרעך כמוך". אין הבדל. אין דירוג. לא מדברים על כלום. "ואהבת לרעך כמוך" – רעך, אותו אדם באשר הוא אדם. לא משנה איך הוא נראה. לא משנה אם הוא עם מוגבלות, לא משנה אם האדם הזה – הוא אפילו יכול להיות אויב שלך, אבל תיקח אותו כרעך קודם כול. "ואהבת לרעך" – תגיע למקום הזה של "ואהבת", את האהבה הזאת לשני. ככה משנים עולם. אני נזכר באגדה שמספרת על אותה אישה זקנה, אלמנה, שבכל בוקר הייתה קמה להביא ליתומים הקטנים מים. היא הייתה הולכת עם שני דליים לקצה הכפר והייתה ממלאת שם את הדליים. דלי אחד היה סדוק ודלי אחד היה שלם. ככה במשך זמן רב, שנים, הייתה עושה את עבודתה, מגיעה עד למעלה ההר שהבית שלה נמצא בו, דלי אחד היה חצי ודלי אחד היה מלא. זמן מה, ככה לאחר שנים, אומר הדלי הסדוק לאותה אלמנה: תראי, אני מרגיש שאני מועל בתפקידי. תסתכלי, אני סדוק. את טורחת, אבל את מביאה לפה דלי שאין בו מספיק, אולי זה לא מספיק. היא אומרת לו: רק תדע לך, עכשיו כשאנחנו חוזרים בדרך, תסתכל בצד שאני מחזיקה אותך ונדבר בפסגת ההר, בכניסה לבית. באמת עולים הם במעלה ההר, ובמעלה ההר הוא מסתכל ומביט לצדדים ורואה את הפרחים היפים. את הפרחים הריחניים. כשמגיעים למעלה היא אומרת לו: הפרחים האלה בזכותך, בזכות הסדק שבך. הסדק הזה בכל יום השקה פה, ואני זרעתי פה את הפרחים הנעימים האלה, את הפרחים שמריחים טוב. היא לא הסתכלה בקנקן אלא במה שיש בו, בתוצאה שלו. היום הזה הוא היום הבין-לאומי לציון אנשים עם מוגבלויות. אל לנו להסתכל על הקנקן; כל אחד יכול להיות שיש לו איזה מוגבלות. תסתכלו על הנפש של האדם. מר"ן רבנו עובדיה יוסף, פעם ב-, כשהוא היה יוצא, הוא היה מרצה בפני אנשי חינוך שבאים להתייעץ ואומר להם: תסתכלו, הילד הזה שאתם מחנכים, ילד בחינוך מיוחד, אתם לא יודעים את הנשמה הגבוהה שיש בו. כל אדם יש לו מטרה. כשם שפרצופיהם שונים גם דעותיהם שונות. דעו לכם שהילדים האלה בסופו של דבר גדלים, וכל אחד יש לו מטרה בעולם הזה. אימא אחת הגיעה אליו מבאר שבע, שנים לפני פטירתו, ואמרה: תשמע, יש לי ילד עם ליקויי למידה ואין לו גן. מה אני עושה? אין לו גן שאני רוצה להכניס אותו, שמתאים לרוח שלי. מייד הורה לפתוח מוסד מיוחד בשביל הילד הזה, והיום אנחנו יודעים מה יש לנו בבאר שבע. אספר לכם סיפור אישי, עד כמה הילדים האלה, הנשמות האלה, גם כשהם גדלים, כמה הם טובים לנו, כמה הם – תאמינו לי שבסוף הם עושים לנו את הטוב. כשהתארסתי לאשתי, שתחיה, היא אמרה לי: אני מתנדבת בנווה צבי. בנווה צבי זה ילדים, נערים עם מוגבלויות, CP. היא אומרת לי: אני רוצה שתבוא יום אחד. אני קצת יודע מה זה, אבל לא ידעתי בתור בחור עד כמה זה. אשתי, מי שמכיר אותה היא אישה עדינה ואסתטית. אמרתי: טוב, נבוא. הלכתי, ואני רוצה להגיד לכם, כמה שהערכתי את אשתי, שאז הייתה ארוסתי – הערכתי אותה פי כמה וכמה. אני אומר לכם, היא ביקשה, ואמרתי: במה אני מפתיע אותה ביום – – – << קריאה >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << קריאה >> רק בשביל המשפט הזה – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כן. אני גם היום מעריך אותה עוד יותר ועוד יותר, ועם שישה ילדים – עוד יותר ועוד יותר. אספר לכם את המשך הסיפור. חתונה – אמרתי: צריך להפתיע, אני רוצה להפתיע אותה במשהו בחתונה. ידעתי שהיא רוצה – שהיא הייתה מאוד מאוד מחוברת לילדה הזאת שקראו לה פייגי. אמרתי: מה אני עושה? באתי למו"ר אבי, זיכרונו לברכה, ואמרתי לו: אבא, תשמע, אני רוצה להפתיע, ואני חושב שההפתעה הכי גדולה עבור איילה ככלה תהיה כשאני אביא לה את הילדה הזאת, שתהיה לצידה בתור כלה. הוא אמר לי: ינון, אין בעיה, אני לוקח אמבולנס, יעלה כמה שיעלה, אבל אנחנו נפתיע. היא נכנסה לחתונה, ואשתי פשוט דמעה ולא הפסיקה, וחיבקה אותה. היא אמרה לי: אתה לא יודע כמה שהילדה הזאת עשתה לי טוב. הם עושים לנו טוב. ומה הם מבקשים מאיתנו? האנשים האלה לא מבקשים מאיתנו. הם לא מבקשים שנסדר אותם – הם מבקשים להסתדר; הם לא מבקשים עזרה – הם מבקשים הנגשה; הם לא מבקשים עדיפות – הם מבקשים שוויון. תפקידנו כשליחי ציבור לתת להם בזכות ולא בחסד את מה שמגיע להם, כי זה תפקידנו ולכך נועדנו. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, כנסת נכבדה, שנת 1998 הייתה שנה מאוד משמעותית עבור ציבור האנשים עם מוגבלויות במדינת ישראל: נחקק חוק השוויון וסימן את המעבר משיח של חסד לשיח של זכויות, מעבר מבקשות טובה או איזה סעד לדרישה צודקת, משיח של תחינה לשיח של הכלה ושל שילוב. מעבר לרצון בשינוי בשיח – שהוא חשוב, כי השיח גם מביא את אותה מציאות הלכה למעשה – חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, אם היה מיושם, היה יכול לעשות שינוי משמעותי מאוד עבור הציבור הזה במדינת ישראל. יש אומרים שהיינו המדינה הנגישה ביותר בעולם, שזה לא מעט. ובאמת, הבעיה שעימה מתמודדים אנשים עם מוגבלויות בחברה הישראלית היא לא רק בחקיקה, כי באמת, ברוך השם, יש לנו כאן חקיקה מאוד מאוד מתקדמת. הבעיה המשמעותית ביותר היא ביישום, כי מה שוות תקנות הנגישות אם אף אחד לא בודק שהנגישות אכן מתקיימת? יכולנו להיות היום לא רק הסטרטאפ ניישן אלא גם השילוב ניישן, אם רק רק רק מישהו היה בודק שהכול מיושם. היום, 22 שנים אחרי שהחוק אושר, מרבית הצעדים שאמורים להבטיח שילוב ושוויון, כל אותם דברים חשובים, נותרו הרבה פעמים סיסמאות. זה נשאר על הנייר. אנשים עם מוגבלויות עדיין מועסקים הרבה פחות ממה שהם היו צריכים להיות. יש חוק במדינת ישראל שנחקק, גם ביחד איתי ועם עוד אנשים – אדוני שר המשפטים, אתה היית מאחורי הקלעים – 5%. איפה הם? איפה ה-5% האלה? אנשים עם מוגבלויות הם עדיין הראשונים להיות מפוטרים בצמצומים. ראינו את זה בקורונה. גם השנה, במגפת הקורונה, הסיכוי של אנשים להישאר היה כמעט אפסי. מדובר על 64% שהוצאו לחל"ת או פוטרו – מספרים עצומים, ובואו נזכור שאנשים עם מוגבלויות מראש לא מתקבלים ראשונים. בדיון שניהלתי היום בוועדת החוקה על היישום האמנה הבין-לאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות נציגת משרד החינוך, שבאמת באה עם כוונה טובה, התגאתה בכך ש-12% מהילדים שאובחנו עם מוגבלות משולבים במערכת החינוך. לא מדברת על 12% מתוך כלל הילדים במדינת ישראל – 12% מאלה שכבר הובהר שהם זכאים לחינוך מיוחד או לשילוב. אני אגיד לכם מה שאמרתי גם לה: כל כך הרבה שנים אחרי חקיקת החוק, אם זה מה שהשגנו, אנחנו צריכים להתבייש. גם כיום המדינה ממשיכה להשקיע את עיקר המשאבים בסיוע בתחום הדיור במוסדות, בלי להציע פתרון אמיתי למי שמעוניין בחיי שילוב בקהילה. יש מחסור בדירות בקהילה. אין תמיכות. עדיין, למרות החקיקה, קצבאות הנכים היו הראשונות לרדת מסדר-היום. כמה הפגנות היו כדי לתת את מה שכבר חוקק? כמה אנשים נלחמו אפילו לא כדי לקבל את שכר המינימום – שלושת רבעי שכר המינימום? כולנו, כל היושבים כאן, וגם אלה שלא נמצאים, צריכים להכות על חטא שמלכתחילה נתנו לאנשים עם מוגבלויות, במקום שוויון, שלושת רבעי שוויון במקרה הטוב. הדרך לחברה נגישה ומשלבת באמת עוברת גם בתקשורת, באופן שבו אנשים עם מוגבלויות מיוצגים. אנחנו רואים שהם או superheroes שהצליחו למרות הכול או המסכנים שאין להם כסף לסיים את החודש. אז אנחנו לא רוצים את סיפורי הסינדרלה ולא רוצים את סיפורי המסכנות. יש לי תקווה, ואני עדיין שומרת על אופטימיות, שיגיע היום שאנשים עם מוגבלויות יהיו עוד אוכלוסייה עם אתגרים ועם קשיים, אבל שיש להם את ארגז הכלים המתאים להתמודדות איתם. מה יהיה עם התקווה הזאת? מה יהיה עם אנשים עם מוגבלויות? זה תלוי, כמו תמיד, בסדר העדיפויות. אני מייחלת ליום שסדר העדיפויות הזה ישתנה. נקווה שבקרוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה לכנסת, שמקפידה לציין את היום הזה מדי שנה. השנה, בתקופת הקורונה, אנחנו כל פעם רואים מזווית אחרת עד כמה החלשים או המוחלשים או הפגיעים ביותר הם אלה שסובלים עוד יותר כאשר מגיע משבר, ובעצם יש כאן פגיעה כפולה. השנה אלה בין היתר בעלי המוגבלות, שהנתונים מראים שהוצאו לחל"ת פי ארבעה יותר מאשר עובדים ללא מוגבלות. גם בחזרה לעבודה, כאשר היא מתקיימת, מורגשים פערים, ומעסיקים החזירו מחל"ת כמעט פי שניים עובדים ללא מוגבלות יחסית לעובדים עם מוגבלות. המצב, שכופה על כולנו בדידות וריחוק וחרדות, קשה אפילו יותר לבעלי מוגבלות, בעיקר במסגרות ייעודיות, חוסים במוסדות שנסגרו. הריחוק החברתי שנכפה בזמן הסגרים השאיר את האנשים האלה רחוק מהמשפחות שלהם – דבר שכל אזרחי המדינה סבלו ממנו, אבל הם, כאמור, יותר. בזכאות לטיפול מציל חיים אנשים עם מוגבלות דורגו במקום נמוך יותר, בתור למכונת הנשמה – כאילו שהחיים שלהם שווים פחות – וכל זאת כמובן בניגוד לערך השוויון, ובניגוד לאמנת האו"ם. אנחנו כבר יודעים שערך החוסן של חברה נמדד לפי החוסן של החלשים ביותר בה. אני ביקשתי לדבר ביום הזה, אדוני היושב-ראש, לכבודו של חבר הכנסת וחברי אילן גילאון, כדי שלא יקרה מצב שלא תהיה כאן המשכיות ממרצ לעבודה החשובה שעשה האיש היקר הזה. אני רוצה לחזור על כמה משפטים שלו, כי אילן גילאון באמת הפך את עצמו ללוחם ולמוביל של נושא זכויות אנשים עם מוגבלות. הוא עמד בראש ועדת המשנה לנגישות של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, ובאמת היה נושא הבשורה בתחום הזה. אילן גילאון אומר כל הזמן שאי-אפשר לחוקק חוק שיחייב אותנו להיות בני אדם. המשפט הזה מהדהד לי בראש כשאני חושבת על האופן המיוחד שבו הוא ראה אנשים עם מוגבלות. אילן גילאון לימד אותנו – ובשיחה שלי איתו היום הוא הזכיר לי את זה שוב, ואני גאה להמשיך ולהעביר את המסר הזה – שאין דבר כזה אנשים עם מוגבלות ובלי מוגבלות. כולנו בני אדם, כולנו עם מוגבלות, או עם מוגבלות חלקית, או עם מוגבלות לפרקים, כולנו נהיה בעלי מוגבלות או שנזדקן ונהיה מוגבלים במידה מסוימת. לכן, התפקיד שלנו כחברה זה לא להעביר איזה תהליך את בעל המוגבלות, אלא להפוך את עצמנו מותאמים אליו – את הסביבה, את המציאות שאנחנו יוצרים – ככה שכולנו נוכל להתנהל בה לא מתוך חמלה אלא מתוך זכות. הזכות שלנו לשוויון והזכות שלנו שכל אדם יוכל להרגיש נוח בסביבה שאנחנו כחברה מייצרים בעבור כולנו היא לא טובה שאנחנו עושים למישהו והיא לא איזה חובה מחוץ לעולם שבו כולנו מתנהגים כבני אדם. לאף אחד מאיתנו אין את הפריבילגיה ואין את הגאווה לחשוב שהוא חסין והוא או היא לעולם לא יסבלו במצב כזה. לכן אני מקדישה את הנאום הזה לאילן גילאון ולכל הלוחמים – דיברה כאן קודם קארין אלהרר, ואחרים – לכל הלוחמים לאורך השנים לזכויות בעלי מוגבלות ולמען נגישות. הלוואי שנגיע למצב שכולנו נתהלך עם המוגבלות החלקית או הזמנית או העתידית שלנו ונרגיש קצת יותר כמו בני אדם. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה". איסורי לא תעשה שבתורה – כולם יודעים עד כמה גדולה ההקפדה עליהם. יש לנו בתורה 365 מצוות "לא תעשה", איסורים לעשות מעשים מסוימים – מלאכה בשבת, לבישת בגד שעטנז ועוד – אבל יש שיקול אחד שבו איסורים אלה עלולים להידחות: כבוד הבריות. לא מדובר פה על כבוד תלמידי חכמים, לא מדובר על כבוד של שררה. מדובר על הכבוד הבסיסי ביותר בעבור מי שעונה על ההגדרה הפשוטה של ברייה. בשנים האחרונות יש שינוי מבורך בכל הקשור לשיח ההנגשה והתמיכה באנשים עם מוגבלויות. אם בעבר פעלנו ממקום שגם להם מגיע, היום אנחנו פועלים מהנחת יסוד אחרת: הם בעלי זכויות שווים. זהו שינוי מבורך. לא צריך לתת דוגמאות. עצם זה שאנחנו עומדים פה ומשתמשים בביטוי "אנשים עם מוגבלויות" ולא בביטוי אחר מעיד יותר מכל על הרגישות, על ההבנה שלנו כחברה. יש פה לא רק שאלה של הנגשה אלא שאלה של כבוד הבריות. בהתמודדות היום-יומית של אנשים עם מוגבלויות מוטלת עלינו עבודה רבה, כמחוקקים, לשים לב, לחפש בנרות היכן רובץ עלינו החיוב של כבוד הבריות. אני רוצה לנצל את הבמה שניתנה לי כדי לתת דוגמה אחת שאני עמל עליה בימים אלו ונוגעת מאוד לכבוד הבריות. אני מגיע לפה, למליאה, לאחר פגישה עם יושבת-ראש ועדת הפנים חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' בקשר לקביעת דרגת הנחה קבועה לתשלומי ארנונה אצל אנשים עם מוגבלויות. כיום הרשות לדרג, אם בכלל, את סך ההנחה על תשלומי הארנונה נמצאת בידי הרשות המקומית. אדם עם מוגבלויות, תושב כפר סבא, למשל, יהיה זכאי להנחה בשל ההתמודדות שלו, וחברו, עם אותה מגבלה בדיוק, שמתגורר בעיר אחרת, לא היה זכאי להנחה. למה? כי ככה החליטה הרשות המקומית באותה עיר. זה משתנה ממקום למקום ומזמן לזמן מכל מיני שיקולים כלכליים באותה עיר. אלה לא שיקולים של כבוד הבריות. הצעת החוק שאותה אני מקדם מבקשת להפקיד את הסמכות לכך בידי רשות אחת: שר הפנים. אני תקווה שנדע לשים לב ונזכה לתקן את זה. רבי אלימלך מליז'נסק אומר בתפילתו המפורסמת: "אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו, ולא חסרונם". אני מרשה לעצמי בנושא הזה לבקש ההפך: אדרבה, שנראה את חסרונם ושנדע לתת להם מענה. הלוואי שנשכיל לעשות זאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. ישיב שר המשפטים חבר הכנסת אבי ניסנקורן. בבקשה. << דובר >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר >> אני חושב שזה אחד הימים החשובים ביותר בעיניי בכנסת ישראל, ואני מצטער שיש מעט אנשים שהגיעו לדיון החשוב הזה, אבל כל מי שהגיע, אני חושב, עושה מלאכת קודש בזה שהגיע, ובוודאי כל מי שדיבר. אני אתחיל עם זה, תמר: לא כולם שווים בנושא הזה של המוגבלות, וצריך להכיר בזה. יש אנשים שבאמת יש להם מוגבלות והם צריכים סיוע. זה נכון שבסוף לכל אחד יש פגמים, ואנחנו לא יודעים, הסוף – מי ישורנו, כל אחד מאיתנו והקרובים לנו. גם מי שבריא יכול להיות מחר חולה, וגם מי שאין לו מוגבלות מחר יכול להיות מוגבל. זה ניסיון החיים והכרח החיים, בסופו של דבר. אבל אנחנו בעולם מורכב, ובעולם מורכב יש אנשים עם מוגבלות, ויש אנשים חלשים יותר, ויש אנשים עניים יותר, ויש אנשים שנולדו עם נקודת פתיחה יותר חזקה, וכל אחד הוא עולם ומלואו. כל אחד באמת צריך לתת לו שוויון הזדמנויות, וכל אחד צריך לתת לו את מלוא היכולת שאפשר להעניק לו. מדינת ישראל צריכה להכיר בזה, לעזור ולסייע ולסייע בחקיקה, בעשייה ובהכוונה. אתחיל עם הניסיון האישי שלי. לי יש ילד עם מוגבלות, רון. היום הוא עוד מעט יהיה כבר בן 20. אנדריאה ואני ואורי, אח שלו, מלווים אותו בשנות ההתבגרות שלו ובילדות שלו ובבגרות שלו – שתהיה. זאת התמודדות, זאת התמודדות שבסופו של דבר בונה אנשים, שאני בטוח שהיא עושה אותי אדם יותר שלם ויותר טוב ונותנת לי היבטים מסוימים על החיים שאחרת לא הייתי חווה ולא הייתי מרגיש. אותו דבר אנדריאה ואורי. זה משהו שגם מלכד את המשפחה. בהתמודדות הזאת אנחנו נחשפים להרבה דברים ולהרבה "עוולות" – אני אומר עוולות במירכאות, אבל להרבה מחדלים של ממשלת ישראל – על פני שנים, על פני דורות; זה לא משהו חדש, לא ממשלה ספציפית, מסוימת. אז קודם כול נתחיל מזה שצריך להכיר בבעיה או בצורך לעזור ולהפנים אותה, לראות איך מדינת ישראל מלווה את זה מהתחלה ועד הסוף. יש לנו במדינת ישראל מערכת חינוך טובה, ועד גיל 21, בסופו של דבר הפתרונות שנותנים לאנשים עם מוגבלות הם פתרונות סבירים בהחלט. המערכת יודעת בסופו של דבר עד גיל 21 ליצור פתרונות. כל דבר צריך לשפר, אבל יש בסופו של דבר למערכת איזו סיטואציה שבה היא יודעת להכיל את המוגבלויות וליצור פתרונות – טובים יותר או טובים פחות, אבל היא כן מכירה בנושא ויוצרת פתרונות. אני כן אשים פה איזשהו סייג שאנחנו חווים בכנסת כבר כמה שנים טובות, שדווקא בעולם החרדי ובחינוך החרדי הלא-מוכר, כשאנחנו רואים את ההשקעה של ממשלת ישראל ומדינת ישראל במתן פתרונות לאנשים עם מוגבלות בעולם החרדי הלא-מוכר, אנחנו רואים שיש פה אפליה, ויש פה אפליה מובהקת. על האפליה הזאת באים ההורים וזועקים, ובאים עוד פעם ועוד פעם, והתיקון הוא כמה עשרות מיליוני שקלים, ואין פתרונות. אנחנו יודעים שלהרבה דברים אחרים יש פתרונות. אין פתרונות, ועוד פעם הם צובאים על השערים וצובאים על השערים, ואין פתרונות. זה גם מכמיר את הלב, אבל גם עוול גדול שנגרם להם. בין היתר, כשאין תקציב מדינה, אז אין אפשרות לפתור דברים כאלה בצורת תשתיתית, ואנחנו רוצים לפתור את הבעיה הזאת. כשאתה מגיע לגיל 21 – ואמר את זה אחד מהדוברים לפניי – יש בור, יש בור שההורים פתאום נופלים אליו, כי המערכת לא יודעת לייצר פתרון הוליסטי. ואז כל הורה בא בחשש לגיל 21 – מה הפתרון שיהיה לילדו? כשמסתכלים קדימה לכל החיים, בסופו של דבר ההורים לא יהיו תמיד שם לגונן על הילדים שלהם. מדינת ישראל, שנים אחרי שנים אחרי שנים, לא יודעת לסרטט פתרון נכון, או פתרון הוליסטי, או פתרון ברור, וההורים נמצאים בפני שוקת שבורה. אז כל אחד מייצר את הפתרון שהוא חושב שמתאים לו, שהוא מצליח למקסם, כשהוא מצליח לכתת רגליים ולהגיע לאיזשהו פתרון. אני חושב שיש פער ענק, ענק, בין מה שהמדינה צריכה לתת לאזרחים לבין מה שהאזרחים מקבלים בנושא הזה. אני מאוד מאוד מקווה שהנושא הזה ייפתר. עוד פעם, בלי מדיניות מאוד מאוד ברורה, וכמו שנאמר על ידי קארין, שינוי סדרי עדיפויות, וכמו שנאמר על ידי עינב, לשים את זה במוקד העשייה, בלי לקחת את זה ולשים על זה את מלוא תשומת הלב, לא יהיה פתרון. כי מה שהיה הוא שיהיה, ושיסתדרו – המערכת נותנת מספיק פתרונות. היא לא נותנת מספיק פתרונות, היא משאירה הרבה אנשים בחוסר פתרון. מעבר לזה, כמובן, יש את נושא עולם העבודה. אני חייב להגיד, בנושא של עולם העבודה, צריך להגיד את האמת: לא נותנים מספיק עידוד לאנשים עם מוגבלות להיכנס לעולם העבודה. כשאני הייתי יו"ר ההסתדרות, צו ההרחבה הראשון שעשיתי – באמת המעסיקים הלכו איתי יד ביד – היה חובת העסקה של 3% במגזר הפרטי. אחר כך הייתה באמת הצעת חוק של רבים מהיושבים פה, של חברי כנסת – גם איציק שמולי, גם קיש, גם קארין אלהרר. אני עזרתי מאחורי הקלעים להעביר חוק של חובת העסקה במגזר הציבורי. אבל גם בחוקים האלה לא נתנו שיניים אמיתיות ליישם את זה. וכשאתה מסתכל על נציבות שוויון הזדמנויות – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה אתה מציע? << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה אתה מציע? << דובר_המשך >> השר להשכלה גבוהה ומשלימה זאב אלקין: << דובר_המשך >> לתת שיניים. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איזה שיניים? היית בכובע שלך כיו"ר ההסתדרות, עשית מצוין. עכשיו אתה שר המשפטים. << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נו, אז איפה השיניים? << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> בסדר. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יאללה. << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> אני שר משפטים שעושה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> ואני אומר לך איפה השיניים. השיניים צריכות להיות בכמה מקומות. אבל אתה קוטע לי – אחר כך, תן לי לסיים ואז תעיר הערות. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> את חוט המחשבה. את חוט המחשבה. אבל אנחנו לגמרי – – – שני כיוונים: גם לעודד וגם – – – << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> אין בעיה, אבל תן לי את רצף השיח. צריך לתת שיניים, נכון, לחובה להעסיק אנשים עם מוגבלות. אני יכול לתת לכם כמה "סוגים" של שיניים, אבל צריכים להניע את זה, צריך לשלב אנשים עם מוגבלות בעולם העבודה. זה לטובת אותם אנשים ולטובת החברה הישראלית, וגם לטובת המעסיקים. אני אומר לכם גם שאדם עם מוגבלות שיוצא לעולם העבודה, הוא יוצא מהצוהר של המוגבלות שהוא נמצא בה לצוהר של שוויון, לצוהר של חיים מלאים, לצוהר של השתלבות מלאה בקהילה ובחברה. זה מאוד מאוד חשוב לאותו אדם ולמשפחה שלו. זה חשוב מאוד גם למקום העבודה – זה עושה את מקום עבודה יותר טוב, לפעמים גם עם פריון יותר גבוה – וזה בוודאי עושה את החברה קצת יותר נכונה ויותר טובה. זה גם נכון מקרו-כלכלית, כי יש פה תוצר גדול שיכול להיכנס למדינת ישראל. איך אתה בסופו של דבר דוחף את זה? אז החלק הראשון הוא שקיפות. אנחנו יודעים ששקיפות לפעמים עושה את זה. במגזר הציבורי יש חובת שקיפות. במגזר פרטי אין חובת שקיפות. יש הצעת חוק של חברת הכנסת עינב קאבלה של חובת שקיפות. לצערי, היא מונחת כבר ארבעה חודשים בוועדת העבודה והרווחה. << קריאה >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << קריאה >> מתקדמת, מתקדמת, כבוד השר. << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> אני אגיד "מתקדמת" כשהיא תתקדם. ארבעה חודשים היא מונחת, וצריך להעביר אותה בקריאה שנייה ושלישית – חובת שקיפות על חובה שקיימת, שידעו מי מקיים את החובה ומי לא מקיים את החובה. זה – החלק הראשון. החלק השני הוא לתת שיניים למי שבסופו של דבר אתה רואה שבחובת השקיפות לא עושה כלום. אני לא אומר, מי שמתאמץ ולא קולט – זה יכול לקרות, זה יכול לקרות, אבל אתה צריך להראות שיש לך תוכנית שנתית, שאתה באמת עושה דברים, שאתה עושה עשייה, שאתה באמת מתאמץ. לנציבות שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות אין מספיק שיניים. אני הוצאתי עכשיו תזכיר חוק שנותן להם שיניים, שנותן להם שיניים באמת לדאוג וליישם את זה. אני אתן לך עוד דוגמה של משהו שלצערי לא קורה: שירות המדינה. שירות המדינה צריך להיות דוגמה, כמו שכנסת ישראל, דרך אגב, היא כן דוגמה. אנחנו יודעים שבכנסת ישראל הנושא של העסקת אנשים עם מוגבלות הוא נר לרגליה של כנסת ישראל – ולא רק מהיו"ר הנוכחי; גם יולי אדלשטיין, ולפניו יושבי-ראש קודמים, לקחו את זה כפרויקט, לקחו את זה כנושא חשוב. אנחנו יודעים שיש העסקת אנשים עם מוגבלות בכנסת ישראל. לזכותה של כנסת ישראל. זה לא קיים בנציבות שירות המדינה – אין באמת עשייה, אין באמת דחיפה, אין באמת מדיניות מסודרת, אין באמת עמידה על החובה של 5%, אין באמת פנייה אמיתית למשרדים ובדיקה אמיתית אם הם מבצעים את החובה שלהם או לא מבצעים את החובה שלהם. בפועל זה איכשהו נדחק לשוליים. כשאתה שואל את הנציב, הוא אומר: זה מאוד חשוב, זה בליבת העשייה שלי. התוצאות מדברות אחרת לגמרי. אנחנו חייבים לקחת את הנושא הזה, למשל, ששירות המדינה יהווה דוגמה. אותו דבר חברות ממשלתיות, ששם אין חובה, ובתזכיר החוק אני מבקש שתהיה גם שם חובה של העסקת 5%, כי החוק השמיט אותם. זה בידינו, בידי ממשלת ישראל, לעשות את זה ולקיים את החובה של שילוב במקומות עבודה. בנושא הקצבאות אני רוצה להגיד משהו חשוב. היה מאבק – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לפני הקצבאות, כבוד השר, עוד שיניים – אנחנו ראינו את זה בייצוג ההולם של החברה הערבית – זה המכרזים הייעודיים. << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ברגע שיש מכרזים ייעודיים – – – << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> נכון, נכון, נכון, אבל מכרזים ייעודיים זה פתרון חלקי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל לפחות. << דובר_המשך >> שר המשפטים אבי ניסנקורן: << דובר_המשך >> שנייה. זה פתרון חלקי. אני אתן לך דוגמה למשל ממשרד המשפטים. כשאני נכנסתי לתפקיד שר המשפטים, הסתבר לי – וכל אדם הוא עולם ומלואו; באמת אני חושב, ובטח בנושא המוגבלות, כל אדם הוא עולם ומלואו – שיש כ-15 עובדים עם מוגבלות שמועסקים דרך "המשקם". כשאני בא ובודק למה הם מועסקים דרך "המשקם" במשרד המשפטים, לרובם המוחלט – אני לא רוצה להגיד כל ה-15, אבל לרובם המוחלט, לפחות 13 – אין סיבה. אין סיבה. כי למערכת היה נוח להעסיק אותם דרך "המשקם". ואני באתי ואמרתי למנכ"לית שלי, לסיגל – דרך אגב, אחת מהעובדות עובדת אצלה: תדאגי שלפחות אותם 13 שאני לא מוצא שום סיבה ייקלטו כעובדים מן המניין במשרד המשפטים. קלטתי חלק על חשבון תקינה קיימת ולחלק אין לי תקינה וביקשתי תקינה ממשרד האוצר. דרך אגב, הם נעתרו לי, נתנו לי תקינה לצורך העניין הזה, ועכשיו אנחנו בהליכי תקינה; אחת כבר קלטנו ועכשיו הולכים לתקינה של שישה נוספים. בעזרת השם נקלוט את כל ה-13. וזה סתם, זה סתם, מתוך חוסר ראייה, חוסר הסתכלות. אני אומר לכם, ביום שאותה עובדת, שכבר שנקלטה – דרך אגב, היא עובדת מצטיינת; עם מוגבלות, אבל מצטיינת – באותו יום שהיא נקלטה זה יום חג, זה יום חג לה, זה יום חג ליחידה שהיא עובדת בה, זה יום חג למשפחה שלה. זה שינוי חיים. אתה יודע, זה רק תשומת לב של שרים, של מנכ"לים, של נציבות שירות המדינה, שקיפות ונורמת התנהגות. את הדברים האלה אפשר לשנות. צריך לתת יותר שיניים לנציבות אנשים עם מוגבלות – זה מה שעשיתי בתזכיר; צריך לעמוד על חקיקות פרטיות, כמו החקיקה של שקיפות, שאין סיבה שהיא תעמוד ארבעה חודשים, ולהעביר אותה. צריך לייצר מצב שאנחנו מתקדמים ומיישמים את זה. הורים לילדים עם מוגבלות שהם חרדים – אבל הם יכולים להיות ערבים והם יכולים להיות חילונים, מה זה משנה – שצובאים על הכנסת, וגפני עושה עוד פעם ישיבה בנושא שלהם, ועוד פעם עושה ישיבה בנושא שלהם, ואז ועדת החינוך עושה ישיבה בנושא שלהם, וכולם מסבירים למה אין כסף וחייבים להמשיך את האפליה הזאת על כמה עשרות מיליוני שקלים – למה? כי אין תקציב. אני רוצה לומר משהו על הקצבאות. בנושא הקצבאות, כיוון שהייתי חלק מהמאבק הזה בתפקידי כיו"ר הסתדרות, היו כמה החלטות מאוד מאוד חשובות: שר האוצר כחלון נרתם אז, שם 4 מיליארד שקל, 241 מיליון – 41 המיליון האחרונים היו תרומה של דחיפה מהשר חיים כץ בשעתו – לצורך העלאת הקצבאות. הייתה פעימה אחת שנכנסה לבסיס והייתה פעימה שנייה שהייתה צריכה להיות עכשיו, ואין תקציב. אז ישראל כץ, באמת בצר לו, כי הוא רצה לעזור, בהיעדר תקציב, הצליח לתת פעימה לשנת 2020, אבל בינואר 2021 הפעימה הולכת, כי אין תקציב. מה שהם קיבלו בשנת 2020 אין בשנת 2021. הפעימה הרביעית בכלל לא קיימת. הכול היה צריך להתממש – הפעימה השלישית הייתה צריכה להתממש לבסיס ב-2020 וב-2021 הפעימה האחרונה. אחר כך זה צמוד לשכר הממוצע במשק, כדי שזה לא יישחק. אבל אנחנו רואים את החולי כשאין תקציב, כי בינואר 2021 – אנחנו מדברים על כ-300,000 אנשים שזכאים לפעימה הזאת – זה הולך להם. הפעימה הרביעית שהם צריכים לקבל ב-2021 – מי מדבר על זה בכלל כרגע, כשאין תקציב. זה ביזיון. זה ביזיון למדינת ישראל. דרך אגב, זה מעוגן בחוק, רק שצריך ליישם את זה, אבל צריך תקציב. לכן, זו החשיבות של תקציב. אתה רואה את "הדברים הקטנים", במירכאות, במירכאות "קטנים" – הדברים החברתיים החשובים של אנשים, הורים חרדים שלילדים שלהם יש חינוך מפלה בנושא של מוגבלות. אתה רואה את האנשים שזכאים לקצבת נכות, ואנחנו יודעים, יודעים שבשנת 2021 נראה את ההפגנות, וכולם יגידו שהם צודקים, כי מפירים פה חובה שבחוק, ואין תקציב. אני לא איגרר פה עכשיו למה אין תקציב, כי כולם יודעים, כי אני לא רוצה לפגוע בחשיבות של היום הזה. אני רוצה לסכם במילה אחת, ממש בקצרה, ואחר כך סיפור קצר, כי אני רוצה לסגור בסוף בצורה אופטימית את האמירה שלי פה. קודם כול, כל אדם הוא עולם ומלואו, ועל כל אדם צריך להסתכל ולנסות לעזור לו, לנסות באמת לראות מה הוא צריך ואיך עושים אותו אדם יותר שלם ויותר מאושר, שמגשים את עצמו, תחת המוגבלויות שיש לכל אחד. דבר שני, מדינת ישראל לא יכולה להתנער מהחובה שלה, והיא צריכה לשים את זה בליבת העשייה שלה, כי לעזור לאנשים האלה, בסופו של דבר, עושה אותנו מדינה יותר טובה, יותר נכונה; דרך אגב, גם מי שמסתכל תמיד רק על כלכלה, עם תוצר יותר גבוה. עכשיו הסיפור, בכל זאת אני רוצה לספר סיפור אופטימי לסוף הנאום. רון שלי, כשהיה בכיתה א' הוא היה בבית ספר משלב, בכיתה קטנה. הוא לא הצליח ועבר לבית ספר מיוחד. בבית הספר המשלב היה איתו תלמיד, קראו לו שניר. שניהם היו יחד בבית ספר בכיתה א', גיל 7-6. מאז אותו ילד, שניר – ועברו כבר 13 שנים – מגיע אליו אחת לשבוע. שניר יצא בינתיים מהכיתה המשלבת לחינוך רגיל, התגייס לצבא ועכשיו הוא חייל. 14 שנים, כל שבוע הוא בא ומשחק עם רון. זה חשוב לו, והוא עושה את זה מתוך נתינה של אהבה. זה אומר שיש הרבה אנשים טובים בארץ ישראל. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. לפני שאנחנו עוברים לנושא הבא, חברת הכנסת עינב אמרה וציינה כאן שבגלל שאנחנו עם מסכות, לא יכולים לשמוע אותנו – לא יכולים לקרוא. בדקנו עם ערוץ הכנסת, והתברר שיש אייקון על המסך שהם יכולים ללחוץ עליו ולקבל כתוביות. ערוץ הכנסת ערוך לנושא הזה. היה חשוב לעדכן. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום זכויות בעלי החיים << הלסי >> << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> נעבור לנושא הבא – ציון יום זכויות בעלי החיים, הצעות לסדר-היום מס' 2375, 2392, 2407 ו-2409. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', בבקשה. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי מזכירת הכנסת, חברי וחברות הכנסת, חשבתי קצת מה היו אומרים לנו בעלי החיים, שלהם מוקדש היום הזה, אילו יכלו לעמוד כאן במקומי היום ולהישיר את מבטם אלינו, חברי הבית הזה. חשבתי שהם בטח היו אומרים לנו: אנחנו לא זקוקים ליום זכויות, אנחנו זקוקים לזכויות – אבל הם לא יכולים. נודה באמת, בעלי החיים קיבלו כאן יום זכויות כי אין להם, אין להם זכויות. מי שיש לו זכויות לא זקוק ליום זכויות. שנים רבות מדיי שזעקתם של בעלי החיים לא הצליחה לחדור את כותלי המשכן הזה, שנים רבות מדי שבהן היא נתקלת בקירות אטומים, באוזניים החירשות לכאב ובעיניים העיוורות לפחד. היינו צריכים לדבר כאן היום על הכלב שוגי הקטן, שנבעט בחוזקה, או על הכלבה טופי, שננטשה במדבר בדרום, והיא עוצמת את עיניה בפחד בכל פעם שמושטת אליה יד אוהבת ללטף אותה; היינו צריכים לדבר כאן על החתולה שלג, שנזרקה לתוך מדורת ל"ג בעומר, או על העגל 487, שרגלו נקשרה והוא לא יכול היה להגיע לדלי המים; היינו צריכים לדבר כאן על הפרה 3117, שהעגל שלה נלקח ממנה דקות אחדות אחרי שנולד; היינו צריכים לדבר כאן על האפרוח הקטן, צהוב ופלומתי, ללא שם, בן יומו, שנמחץ בידיה של עובדת מדגרה, או על טלה קטן שהוכה במקלות. אבל המקרים הם רבים, רבים מספור, ושוגי וטופי ושלג והעגל והאפרוח והפרה והטלה יהפכו כאן היום לנתונים ולסטטיסטיקות ולמספרים. אז הינה לנו כמה מספרים: מהרגע שהתחלתי את הנאום הזה ועד שאני אסיים אותו 2 מיליון בעלי חיים יבשתיים יאבדו את חייהם; 10,000 מינים נכחדים בכל שנה בגלל פעולותיו של מין אחד – אנחנו, אדוני הארץ הזאת והעולם הזה; כ-8 מיליארד בני אדם חיים היום בעולם, אבל אנחנו מענים והורגים כ-200 מיליארד בעלי חיים בכל שנה, שהם יותר מחצי מיליארד בעלי חיים ביום, 23 מיליון בעלי חיים בשעה, 380,000 בדקה, יותר מ-6,000 בכל שנייה. זה פשוט קשה לתפוס את זה. את בעלי החיים הימיים לא סופרים בכלל לפי פרטים, אותם סופרים בטונות, כי באמת, אם אנחנו רוצים לדעת מה המספר הכולל, התשובה היא יותר מדי – יותר מדי בשביל שאנחנו נוכל לספור בכלל. אני חייבת להודות שיש גם כמה נקודות אור – קטנות, פה ושם. רק לאחרונה ראינו שלמרות הפוליטיקה וחילוקי הדעות הצלחנו לשלב כוחות ולעשות את מה שנכון. ככה למשל העברנו בתוך זמן קצר שתי הצעות חוק: אחת שהעבירה את סמכויות חוק צער בעלי חיים לוועדת הפנים, וגם התיקון לפקודת הכלבת. עשינו צדק, יחד עם חברתי חברת הכנסת שרן השכל ומשרד החקלאות. אחרי 70 שנה התקנו את החוק הזה, וכלב לא צריך להישלח באוטומטיות להסגר רשותי, אלא יכול לעשות הסגר בביתו, אם הוא מחוסן. בנוסף, השגנו תקציבים ייעודיים להגדלת תקנים למניעת התעללות בבעלי חיים. אבל יש עוד כל כך הרבה מה לעשות. נתונים שביקשתי ממרכז המידע והמחקר של הכנסת באמת מעידים על הזנחה קשה של שנים. למשל, יש בעיה של ריבוי גורמי אכיפה. סמכויות האכיפה למניעת פגיעה בבעלי חיים נתונות בידי שלושה גורמים מרכזיים: משטרת ישראל, יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות והרשויות המקומיות. את התוצאה אנחנו רואים בכל יום. מרוב גורמי אכיפה, כמעט אין אכיפה. 82% מהתיקים שנפתחו בחמש השנים האחרונות נגנזו. יש גם מעט ביקורות במשק החי מטעם הגורמים המוסמכים לכך – מה שמעיד על אוזלת יד, במקרה הטוב. היעדר האכיפה שולח מסר מסוכן למתעללים ולמתעללים בפוטנציה: לכו על זה, יהיה בסדר. אנחנו לא יכולים להסכים לכך. על כל 120 חברי וחברות הבית הזה להתגייס ולשנות את מציאות חייהם העגומה של בעלי החיים. רק לפני חודשיים עלה לכותרות מקרה שהוא תוצאה ישירה בעיניי של המסר הזה שמעבירה האכיפה הלקויה – או האין-אכיפה ­– כשהמון זועם התקבץ סביב ביתו של מתעלל, שהונצח – והדבר הזה שודר ברשתות – מתעלל בכלב בבת ים. אז לתוך בניין המגורים הגיעו שני אזרחים, מישל ודניס, וביצעו את עבודת גורמי האכיפה והוציאו את הכלב האומלל הזה מידי המתעלל בו. מאז היו מקרים נוספים כאלה. אני חושבת שהאזרחים לא צריכים לעשות את העבודה הזאת. זה תפקידה של המדינה לדאוג לחסרי האונים ביותר. אז לציין את יום זכויות בעלי החיים זה קל, זה לא דורש הרבה. אנחנו נדבר כאן, חמורי סבר, על נתונים ומספרים, נצקצק בלשוננו ונגיד: נורא, נורא, ושום דבר לא יקרה עד ליום זכויות בעלי החיים הבא. אבל בידיו של כל אחד ואחת מאיתנו להחליט שלא להיות הסיבה שהם זקוקים ליום הזה. אני מייחלת ליום שבו הוא יימחק מלוח השנה כי לא יהיה בו צורך עוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד שר החקלאות, חבריי חברי הכנסת, תורת ישראל היא תורת חיים. היא מצווה על כל אחד מישראל לשמור על כבוד הבריות ולמנוע מהן צער ואכזריות. המונח "צער בעלי חיים" מחייב אותנו שלא לגרום לבעלי חיים צער וכאב שלא לצורך. מקורו, כמובן, בתורת ישראל. תנאים ואמוראים דנו בחובה של כל יהודי בצער בעלי חיים, בגדרי החובה ובמקורה כבר לפני אלפיים שנים. בתלמוד הבבלי, במסכת בבא מציעא, מסופר על רבי, הוא רבי יהודה הנשיא, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה, ראש הקהילה היהודית בארץ ישראל. הסיפור מסופר בגמרא בארמית, ואני אתרגם אותו, ברשותכם, לעברית. ייסורי רבי היו על ידי מעשה שגרם הוא עצמו ועל ידי מעשה אחר הלכו. וכך מפורט בתלמוד: על ידי מעשה באו – מה הוא? עגל אחד שהיו מוליכים אותו לשחיטה, הלך ותלה ראשו בתוך כנף בגדו של רבי ובכה. אמר לו רבי, לעגל: לך, כי לכך נוצרת – כלומר לשחיטה. אמרו משמיים: הואיל ואינו מרחם על בריות, יבואו עליו ייסורין. ועל ידי מעשה אחר הלכו הייסורין. מסופר בתלמוד: יום אחד שפחתו של רבי הייתה מטאטאה את ביתו. היו מונחים שם גורי חולדה, והמנקה החלה לטאטא אותם. אמר לה רבי: הניחי אותם, שהרי כתוב בתהילים "ורחמיו על כל מעשיו". אמרו משמיים: הואיל ומרחם, נרחם עליו, ואז פסקו הייסורין. מרבית הפוסקים שדנו בסוגיית צער בעלי חיים הסכימו שהאיסור הוא איסור מהתורה. בהלכות ברכות, בסימן קס"ז, פסק הטור כי כאשר אדם מברך על המזון עליו לאכול מייד אחר הברכה ולא להפסיק בשיחה בין הברכה לאכילה. אם שח בדברים בטלים, הוא צריך לחזור ולברך. אבל אם השיחה היא בצורכי הסעודה, למשל אם אמר: הביאו מאכל לבהמה, לא נחשב הדיבור להפסק מכיוון שזה נחשב לצורך הסעודה שלו, שכן למדנו בתלמוד במסכת ברכות שאסור לאדם שיש ברשותו ובאחריותו בעלי חיים לאכול הוא עצמו לפני שייתן מאכל לבהמתו, שנאמר: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך", ורק אחר כך "ואכלת ושבעת". כפי שציינתי קודם, התורה היא תורת חיים. יש בה ודאי אידיאלים, עקרונות חשובים, ובאותה עת יש גם הכרה בטבע האדם ובצרכיו וברצונותיו. התורה איננה אוסרת מכול וכול על אכילת בעלי חיים, אבל היא בהחלט קובעת מגבלות שמגדרות את טבע האדם, שאוסרות עליו התאכזרות שאיננה הכרחית. כידוע, מגפת הקורונה שעימה אנחנו מתמודדים השנה מבטאת יותר מכול את מגבלת כוחו של האדם גם בשיא הטכנולוגיה והקדמה. לפי הערכות, המגפה הגיעה לעולמנו משוק פירות הים בעיר ווהאן, שבו הוחזקו בעלי חיים רבים ממינים שונים וחיות בר רבות בקרבה ושלא בהתאם לכללי ההיגיינה והבריאות של החיות עצמן ושל העובדים בשוק. הכותרת של היום הזה והדיון היא "יום זכויות בעלי החיים". בהחלט מדובר ביום חשוב מאוד לכל הדעות, בלי ספק. גם אני, באופן אישי, בשליחותו של שר הפנים, מצאתי את עצמי ב-04:30 בביקור פתע בנמל אשדוד כדי לראות ולפקח מקרוב על המשלוחים החיים – על הובלת בעלי החיים שמגיעים באוניות מאירופה וממדינות נוספות ולוודא שבאמת זה מתבצע ללא צער בעלי חיים. לצערי הרב, אני לא רגוע לחלוטין. ביקורי הפתע האלה יימשכו, לידיעת עובדי הנמלים. נראה לי, אדוני היושב-ראש, שמוטב גם להסתכל על צד נוסף של המשוואה – לא רק על זכויות בעלי החיים אלא גם על החובות שלנו כלפי עצמנו, כלפי בעלי החיים וכלפי שמיא, כלפי שמיים. יש מחקרים שמראים ששנאת ההפסד של אנשים גוברת על הרצון שלהם ברווח עצמי. הכאב והצער שנגרמים לאדם מהפסד בסכום מסוים גובר משמעותית – אפילו כפול – מהשמחה שתיגרם לו מרווח של סכום דומה. מוטב לכולנו להתרכז גם בחובות מוסריות שמוטלות עלינו, באופן שבו עלינו להתנהג כדי לשמור על החברה, על ערכיה ובריאותה. אין לי ספק שמתוך כך גם יבוא השינוי כלפי הסביבה ובעלי החיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת תמר זנדברג. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברים, כבכל שנה, הכנסת מציינת היום את היום הבין-לאומי לזכויות בעלי החיים, וכבכל שנה ציינו אותו היום בכל מזנוני הכנסת, כולל מזנון הח"כים, בארוחה טבעונית. אני חייבת לשתף אתכם – היום הזה התחיל ביוזמתי לפני כמה שנים, לדעתי ארבע או חמש שנים. אני חייבת לשתף אתכם בלקחים. אומנם השנה בגלל הקורונה לא יכולנו לעשות ארוחה. תמיד היינו עושים ארוחה כזאת – שולחן עם כל חברי הכנסת, והיו מגיעים לטעום – אבל בכל זאת אני חייבת לשתף אתכם שמשנה לשנה יורד מספר המלגלגים והתוהים והשואלים ועולה ההיצע של חומרי הגלם והאוכל ללא נגיעה וללא סבל וללא התעללות וללא נגיעה מהחי. באמת לראות את זה דרך הפריזמה של היום הזה, איך משנה לשנה – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> וכשר למהדרין. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> כשר ופרווה. – – הדבר הזה גדל וצובר יותר ויותר מוכרות ויותר ויותר לגיטימציה. זה באמת נקודת ציון בהתפתחות הזאת של התנועה להפסקת האוכל מהחי, ובעצם תעשיות המזון מהחי הן תעשיות שכל כולן סבל והתעללות. היום אנחנו גם יודעים עד כמה הקשר של התעשיות האלה למשבר האקלים – תעשיית המזון מהחי היא התעשייה הפולטת ביותר פליטות מזהמות – וגם למשברים בריאותיים כמו משבר הקורונה, שהתחיל בגלל אכילת בעלי חיים. כך שהקשר של האחריות שלנו לכדור הארץ גדל ועולה, והיכולת שלנו לחיות חיים של חמלה ושל צדק צוברת יותר ויותר תאוצה. באופן אישי אני גאה על זה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות גם לחברתי מיקי חיימוביץ', שניהלה גם היום את ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא, וגם למרב מיכאלי, על היום הזה. אני רוצה להודות גם ליועצים שלי, ניב שובל, לב ים גונן וליטל שוורץ, שעבדו מאוד מאוד קשה על היום הזה, יחד עם הצוותים של שאר חברות הכנסת; לבלוגרית הטבעונית שקמה יעקבי, שבאה לפה ויחד עם רן שחר, השף של מזנון הכנסת, פשטו על המטבח והכינו את היום הנחמד הזה. אבל כמו שאמרת, אנחנו מחכים לזה שלא יהיה לנו יום אחד. כבר מחר תהיה לנו הזדמנות כזאת, כי מחר ועדת הכלכלה תדון בנושא מכסות הכלובים. אתם בטח יודעים שבמדינת ישראל יש לנו – וזה לך, השר שוסטר, שר החקלאות – יש לנו כרגע צומת דרכים: האם אנחנו נעלה עוד את המכסות של הכלובים המזיקים, המתעללים האלה, שכל העולם הולך ויוצא מהם, כלובים שבהם לתרנגולות יש שטח של דף A4 לכל תרנגולת לעמוד עליו, בלי יכולת לנקר, ללכת על האדמה, בלי יכולת לפרוש כנפיים, דבר שעולה במחיר כבד גם בחמלה ובאיכות החיים של בעלי החיים, אבל גם בבריאות של כולנו, בזמן שבאמת כל העולם הולך ונפטר מהכלובים האלה – מארצות הברית, וכמובן אירופה, הולכות ומתרבות המדינות שאוסרות אותם לגמרי, או שהתרנגולות שחיות בהן, בכלובים האלה, מתמעטות עד למיעוט קטן. היכולת שלנו לעמוד מחר ולהחליט שוב שאנחנו דוחים את אותה רפורמה מיוחלת ומחליטים שוב על הגדלת המכסה של לולים – שהם לא לולי מעוף ולא לולי חופש – של אותם לולי כלובים, סוללה, שזמנם עבר מזמן מהעולם, היא צומת דרכים חשוב למדינת ישראל. עכשיו, אני יודעת, נגיד: בעתיד, ואין כסף, ונתחיל, וזה רק זמני וכו'. אמרנו את זה כבר יותר מדי פעמים. מחר יש לנו, מחר, ממש מחר בבוקר, יש לנו הזדמנות לפני פיזור הכנסת לעשות מעשה, ולהגיד: מדינת ישראל צועדת לכיוון הזה, לדאוג לתקצוב לזה. מחר בבוקר. ראינו שקסמים קורים כשהזמן דוחק וצריך לאשר תקנות, אז מחר זאת ההזדמנות שלנו לעשות משהו לטובת אלה שהיום אנחנו מציינים בעבורם יום מיוחד, כדי שנוכל לקרב את היום שלא נצטרך יותר את היום הזה. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. ישיב שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אלון שוסטר. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אלון שוסטר: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברותיי – אנה הלכו חבריי? אני רוצה קודם כול לפתוח בדברי הודיה לכם. אני חושב שאתם עושות ועושים פעולה חשובה למען ההתקדמות של כולנו. אני חושב שעם חברת הכנסת יחימוביץ' דיברתי לא אחת על הצורך לא להתייאש, ולדעת שנקרא לזה "נושאת המטוסים" – סליחה על הדימוי המיליטריסטי הזה – זזה, אבל לאט. ואתם באים עם אופק מאוד רחב, מאוד נכון, מאוד אנושי, שאני מניח שבעוד 100 שנה יסתכלו אחורה וישאלו שאלות בתחומים אנושיים, של זכויות של מגזרים אנושיים, וישאלו: איך? אתם עושים דבר שהוא נכון. אנחנו נמצאים במין עידן כזה שצריך למצוא את האיזון הראוי. כי מה אני רואה? אני רואה חברה, שבנושא – איך אומרים? הצבא – סליחה עוד פעם – צועד על קיבתו, אבל האימא והאבא מכל עדה שהיא ומכל מגזר יודעים שהאוכל הוא חלק משמעותי, ובתחום הזה יש מי שבכלל לא מבין מה הבעיה, ויש מי שרואה בחליבה התעללות, ובצורת הגידול התעללות קשה, ובעצם מאכל בעלי חיים אבסורד והשפלה והתעללות, ויש ניגודיות מאוד חמורה, מאוד משמעותית. אני אומר שאנחנו צריכים ללכת לכיוון – אני לא רק חושב שצריך לבצע את כל מה שאני מייד אמנה שמשרד החקלאות ופיתוח הכפר עוסקים בו, אלא צריך לעסוק בשאלות שהעליתם – שאלות התזונה, השאלות האידיאולוגיות, שאלות הבריאות; לעודד את הפחתת הגידול של בעלי חיים בעולם בכלל ובארץ שלנו בפרט. אני אומר את זה מתוך ידיעה שאני עוסק, בין השאר, בהאכלת בני האדם גם במזון שאינו מן הצומח. אני מברך את היוזמות של היום בנושא החשוב הזה. החברה הישראלית עוברת בשנים האחרונות תהליך ערכי חיוני של שינוי היחס כלפי בעלי חיים, העלאת מודעות והכרה בזכויותיהם. זה בא לידי ביטוי הן בשינוי בשיח הציבורי, בנורמות החברתיות, בהעדפות צרכניות, והן בעיגון הערכים הללו בחקיקה באופן ממוסד. התעללות והתאכזרות לבעלי חיים הן תופעה חמורה שאסור לאף חברה אנושית להשלים איתה. לנוכח המגמות הללו משרד החקלאות ופיתוח הכפר ביצע במהלך השנים תיקונים נרחבים בנהלים ובחקיקה בתחום רווחת בעלי חיים, והנושא הפך להיות עיסוק חשוב ומרכזי של המשרד. אני אסקור כמה פעולות שנעשות היום ממש. ראשית, הוקם – ביוזמה, יש לומר, של חברת הכנסת יחימוביץ' – – << קריאה >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << קריאה >> חיימוביץ'. << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אלון שוסטר: << דובר_המשך >> אמרתי יחימוביץ' כל הזמן? לא נורא, אבל חיימוביץ'. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חיימוביץ'. << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אלון שוסטר: << דובר_המשך >> ואללה. – – צוות בין-משרדי לגיבוש המלצות, אדוני היושב-ראש וחברותיי, המלצות בנושא יבוא מקנה לישראל. תראו, אפילו בשם יש פערים: יש מי שרואה בנושא משלוחים חיים, עם כל הקונוטציות, ויש מי שמעדיף את הביטוי – אני מודה, המכובס מעט – של יבוא מקנה. צוות זה מורכב מנציגים ממשרד החקלאות, משרד הכלכלה, משרד האוצר, משרד החוץ, המשרד להגנת הסביבה, משרד ראש הממשלה ומתפ"ש. המלצות הצוות התייחסו לפעולות שיש לנקוט בין היתר לשם צמצום הפגיעה ברווחת בעלי החיים המיובאים לישראל לצורכי פיטום ושחיטה, ובכלל זה לחלופות שעניינן צמצום היקפי היבוא או הפסקתו ומשמעויותיהם. בתחום אכיפת עבירות צער בעלי חיים, ראשית, הוספנו פקחים לאכיפה, ושנית, הקמנו מוקד טלפוני חדש של משרד החקלאות ופיתוח הכפר – רשמו לעצמכם: 6016* – במסגרת קידום השירותיות של המשרד, שיתגבר את המענה לפניות הציבור הרחב. בחודש ינואר, לא רחוק, המוקד הטלפוני של יחידת האכיפה במשרד יתאחד עם המוקד המשרדי. למוקד זה יופנו גם תלונות על עבירות צער בעלי חיים ממוקד 100 של המשטרה. אנחנו מאחדים, ואני מקווה שזה יישא פרי גם ביישום וגם במעקב. כמו כן יצרנו טופס הגשת תלונה חכם, והאזרח יוכל, באמצעות כניסה במחשב או דרך הנייד, להגיש תלונה, והיא תגיע לפתחו של הגורם המטפל באופן מיידי. בסיועה של חברת הכנסת חיימוביץ' נוספו מיליון ש"ח ליחידת הפיצו"ח במשרד, והם ישמשו בין היתר לצורכי הדרכה לפקחים בענייני בעלי חיים, לתגבור ציוד אכיפה ולהרחבת התקשרות עם ספקים. הוקמה עמדת מחשב חדשה של משרד התחבורה ביחידת הפיצו"ח במשרד החקלאות שבה ניתן להזין מספרי רכב שחשודים בזמן אמת בעבירות של הובלה או הברחה של בעלי חיים. מתקיימים קורסי הכשרה לקהל ייעודי שעוסק ברווחת בעלי החיים בהתאם לדרישותיו, הן בתוך המשרד והן מחוצה לו – לווטרינרים רשותיים, פקחי הפיצו"ח בכל המרחבים ולשכות וטרינריות כגורם מפקח ומבצע אכיפה. כפי שציינה חברתי, העברנו בחודש שעבר את חוק הכלבת, שגובש בשיתוף פעולה עם חברות הכנסת, ובמסגרתו נעשה תיקון עוול היסטורי שמאפשר הסגר בית לכלב או לחתול שהוא ובעליו עומדים בתנאים, וכן נקבע כי ההסגר יימשך עשרה ימים מיום הנשיכה ולא מיום ההסגרה. התיקון הוא חלק מתיקון רחב יותר שבכוונת המשרד לקדם. רופאים וטרינרים עירוניים מדווחים לנו כי תצפית בית כבר אושרה לעשרות כלבים ברחבי הארץ. הינה, בשורה קטנה. אנו מקדמים מעבר ללולי מעוף וחופש. במסגרת תוכנית ההאצה של המשרד, המשרד מקדם בנייה והעתקה של לולים, לרבות לולי מעוף, כולל תכנון וביצוע של עבודות הפיתוח והתשתיות, למתחמים שאושרו על פי נוהל תמיכות. צוותי התכנון מכינים ומקדמים את הבקשות להיתרי הבנייה למתחמים ולמבני הלולים. עד כה הוגשו בקשות להיתרי בנייה ל-14 מתחמים הכוללים 60 לולים. כמו כן, בתקנות שגיבש המשרד למכסות הביצים – דובר על זה הרגע – ניתנה עדיפות במכסות ללולי החופש והמעוף. אני מרשה לעצמי להניח שאם הייתה לזה אפשרות מיידית לביצוע היינו מגדילים, כי אחרת, מה שיקרה – יהיה מחסור בביצים, והיבוא יגיע ממקום אחר, מחוץ לארץ. במקביל, המשרד פועל מול משרד האוצר – וזאת הנקודה – לתקצב את הרפורמה בלולים, ובה עידוד המעבר ללולי מעוף וחופש הוא עידוד חד-משמעי. פה מדובר על תקציב שראש הממשלה כבר דיבר על כך ואישר את זה לפני שנה, והינה לכם דוגמה נוספת כיצד היעדר תקציב מונע את הקדמה. אגב, הוא גם מונע את רווחתם של בני אדם שחיים ועובדים וגם כמובן את רווחתם של בעלי החיות. המשרד מקדם סדרת תקנות שעוסקות ברווחת בעלי חיים, כגון תקנות רווחת מטילות, הובלת בהמות, הובלת עופות, החזקת אפרוחים, גידול והחזקת עגלים, מחלות דגים ועוד. כמעט כולן נמצאות בשלבים מתקדמים מאוד, ואני מעריך שיובאו לכנסת בקרוב. אגף רווחת בעלי חיים עובד בשיתוף עם דוברות המשרד ולשכת הפרסום הממשלתית במטרה לפרסם כמה קמפיינים העוסקים ברווחתם של בעלי חיים: האחד מיועד לציבור הרחב ועוסק בתעשייה האכזרית של הרבעה וסחר בכלבים וחתולים גזעיים באופן פיראטי, במטרה ליידע את הציבור ולעודד אימוץ בעלי חיים מעורבים על פני גזעיים; הקמפיין השני מיועד לציבור המגדלים של חיות משק, ומטרתו להעלות מודעות לרווחת בעלי החיים בענפים השונים ולחוקים ולתקנות הקיימים בנושא. נושא נוסף – האכלת ציפורים נודדות. הינה, נושא חשוב שלא חיברתי אותו והוא בהחלט רלוונטי: קורמורנים בכינרת, עגורים בעמק החולה, שקנאים בעמק המעיינות ועמק חפר. זהו מהלך שמשלב את רווחתן של הציפורים הנודדות עם שמירת טבע, וכן דאגה לרווחת החקלאים שעוסקים בעבודתם. אגף רווחת בעלי חיים מקיים תהליך שיתוף ציבור בנושא בקרה וויסות של חתולים משוטטים לצורך מציאת פתרונות מעשיים בנושא ולשיפור ברווחתם. השירותים הווטרינריים פועלים לשיפור איכות ומהימנות של מבדקי רווחת בעלי חיים במשקים, בנמלים, בבתי גידול, פינות חי וחנויות בעלי חיים. זה כולל רכישת מכשירי מדידה מתקדמים לבדיקת תנאים סביבתיים במתחמים עם בעלי חיים, כנדרש בתקנות הקיימות ובתקנת העתידיות – מדי גזים, עוצמות אור ורעש, טמפרטורה ולחות, זרימת אוויר ומרחק. נושא עשירי – מעבר לדיגיטציה של טפסים הקשורים ברווחת בעלי חיים. אנחנו יוצרים טפסים אלקטרוניים פשוטים וקלים להבנה ולמילוי, ובהם מבדקי רווחת בעלי חיים והיתרי מופע עם בעלי חיים. מתבצעות הכשרות והדרכות לקידום רווחת בעלי חיים בקרב קהלים חיצוניים – קורס על רווחת מטילות לציבור המגדלים בשיתוף שה"מ – שירות ההדרכה והמקצוע; הרצאות ייעודיות לשופטי השלום והמחוזי. נושא נוסף – קידום מיזמים חברתיים המשלבים את הקהילה ואת קידום רווחת החיה, לדוגמה, מיזם חברים לעת זקנה, שמשלב טיפול ודאגה לבעלי החיים ולקשיש בשיתוף עם עמותת מטב ובשיתוף המשרד לשוויון חברתי; הפעלת מיזמים שונים לעידוד של אימוץ כלבים מחוסרי בעלים, כגון מיזם משותף עם אגודת הסטודנטים על ידי מתן מלגות לסטודנטים במשפחות אומנה, הכשרת נוער בסיכון במסגרות שירות לאומי כעוזרי כלבנים לטיפול בכלבים משוטטים, לשיקומם ולהכנתם לאימוץ. לפני כמה ימים ביקרתי בפנימייה, כפר נוער חקלאי בלב פתח תקווה, "גן ונוף", הוא נקרא. יש להם שם מסלול לכלבנות, ובין השאר הם מקבלים כלבים שמצבם לא טוב והם מטפלים בהם באהבה, בהמון חמלה, ומוצאים להם בית חם. אלו חלק מהפעילויות שנעשות במשרד החקלאות למטרת השמירה על זכויות בעלי החיים. לצידן אנחנו מקיימים פגישות עם מגוון הארגונים למען בעלי חיים לשם קידום נושא רווחת בעלי החיים בדרכים נוספות ומחפשים כל העת כיצד להשתפר. הדרך ארוכה והמלאכה מרובה, ויש מגוון של צרכים ציבוריים שעלינו להביא בחשבון כשאנחנו פועלים ומקדמים את הנושא החיוני הזה. אני רואה בתפקידי, בין היתר, את האחריות למציאת הדרך המאזנת בין כל הצרכים, שמשלבת בתוכה קשב עמוק ומודעות לסבלם של בעלי החיים. כך נמשיך לעשות, אני מקווה, עוד שנים. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הודעה לסגנית מזכירת הכנסת. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאת שלישית: הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון מס׳ 2), התשפ"א–2020, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. עוד הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אלכס קושניר בנושא: מצב חירום של הספארי ברמת גן בשל נזקים שנגרמו בתקופת משבר הקורונה; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת היבה יזבק, קטי קטרין שטרית, הילה שי וזאן ואלכס קושניר בנושא: הורים יחידניים מובטלים, מפרנסים יחידים של קטינים, לא נכללים בתוכנית הסיוע הממשלתית ודורשים לקדם מתווה סיוע. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. << הצח >> הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 62) (הגבלת פיטורים של אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשפ"א–2020 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/859).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 62) (הגבלת פיטורים של אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשפ"א–2020, לקריאה ראשונה, של חברות הכנסת קארין אלהרר ותמר זנדברג. תציג את ההצעה חברת הכנסת קארין אלהרר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – או מה שנותר ממנה – אני רוצה להציג לקריאה ראשונה הצעת חוק שהיא ההצעה הכי פשוטה, הכי טריוויאלית, ונדמה שאפשר היה וצריך היה לעשות את זה הרבה קודם. נשים מוכות שעוברות באמת בעל כורחן למקלט לנשים מוכות, בעצם מתנתקות מכל מה שהן הכירו קודם – מהכלא של הבית עם הגבר האלים הן עוברות לכלא מסוג אחר, בצפיפות, עם עוד הרבה מאוד נשים, בתנאים באמת לא פשוטים. אותן נשים הרבה פעמים לא מגיעות למקום העבודה. על פי רוב הן לא מגיעות למקום העבודה שלהן כי אותו גבר מתעלל, מכה, יכול לבוא ולמצוא אותן שם. גם על פי רוב אותם מקלטים הם מקלטים מאוד מרוחקים ממקום המגורים שלהן, כדי באמת לבודד. עד שמדינת ישראל תחליט – ואני מאוד מקווה שקרוב היום – שאת מי שצריך להוציא, לבודד ולטפל בו הוא הגבר המכה והמתעלל, ולא להוציא את האישה מהמקום הטבעי שלה, אנחנו צריכים להביא כמה שיותר הגנות לאותן נשים. הצעת החוק הזאת אומרת לתת הגנה לאישה מפיטורין ממקום העבודה שלה. כיום ההגנה קיימת ל-90 ימים. הצעת החוק מבקשת להגדיל ל-182 ימים. זה מספר שהרבה פעמים גם בו לא די, אבל הוא בהחלט עושה צדק חלקי עם אותה אישה. זו הצעת חוק פשוטה, ואני מאוד מקווה שנעביר אותה במעט שנותר מהכנסת הנוכחית, אם באמת היא תתפזר. אני גם הייתי מצפה – ואני לא יודעת אם מישהו ממשרד האוצר שומע אותנו, אבל הייתי מצפה שגם המדינה תכניס יד לכיס, בטח בתקופה של הקורונה, בטח בתקופה שבה לעסקים גם כך נורא קשה. המקום השמור לאותה אישה מונע מהם הרבה פעמים להביא עובדת חלופית, ובעצם הם נדרשים לשלם את התנאים הסוציאליים לנשים. אנחנו היינו רוצים, לקראת הקריאה השנייה והשלישית, שהמדינה תשלם – באופן חלקי, לא מלא, אבל כן להשתתף בהוצאות שיש למעסיק. אני חושבת שיהיה בזה צדק, בטח בתקופה כזאת, כשלעסקים יש עודף ונטל רגולטורי, וזו באמת תהיה השלמה מאוד יפה להצעת החוק הזאת. אני מבקשת מכם לאשר אותה. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת תמר זנדברג. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני לא התגאיתי בהרבה דברים שעשתה הכנסת הזאת מאז שהיא הושבעה, בוודאי מאז השבעת הממשלה, אבל אני גאה שאחד הדברים החיוביים המעטים שאנחנו עושים כאן זה לאשר הערב את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה, ובתקווה שעוד לפני התפזרות הכנסת גם בקריאה השנייה והשלישית. זו הצעת חוק מאוד פשוטה. היא פשוט מרפדת קצת יותר את ההגנה סביב הנשים הנזקקות לכך ביותר, הפגיעות ביותר – נשים שנאלצות לעזוב את ביתן, לקחת את ילדיהן, לפעמים ברגע אחד, בלילה אחד, וללכת למקלט לנשים מוכות. זאת חוויה קשה ומטלטלת גם כך. חלק מהמאמצים שאנחנו עושים במאבק באלימות נגד נשים זה להעביר את הנטל אל הגברים האלימים והפוגעים ולא אל הנשים הנפגעות; שלא הן תצטרכנה לברוח, שלא הן תצטרכנה לעזוב את הסביבה, את המשפחה, אלא יהיו לנו אמצעים להרחיק את הגברים ולטפל בגברים. אבל מקלט לנשים מוכות זה הרבה פעמים ממש הצלת חיים לאישה שנמצאת בסכנה בבית. זה בוודאי לא יפתיע אותנו שבמשבר הקורונה שיעור האלימות במשפחה עלה. גם מקלטים חדשים נפתחו, כי ההימצאות בבית, עבור חלקנו היא הייתה כיפית ומנחמת, עבור חלקנו היא הייתה קצת בודדה וקצת לחוצה, אבל עבור נשים מסוימות היא הייתה כרוכה בסכנת חיים של ממש, אז ראינו גם עלייה בפניות למקלטים האלה בתקופה הזאת. עבור אישה באמת מדובר על טלטלה שלמה: חייה הם לא אותם חיים, היא לא הולכת לעבודה, היא צריכה להסתתר, היא חרדה, היא שומרת על הילדים כמעט פיזית, והיציאה מהמקלט והחזרה – לפעמים ההדרגתית – לחיים, גם היא מלווה לפעמים בקשיים והיא לא חלקה, ובטח לא קורית ביום אחד. ההצעה הזאת באה להאריך את התקופה שבה אישה שעוזבת מקלט ולמעשה מתחילה לחזור לחייה מוגנת בפני פיטורין, מתוך הבנה שמדובר באישה שנמצאת בתקופה שייתכן שהתפקוד שלה נפגע, בדומה לאישה אחרי חופשת לידה או בטיפולי פוריות, להבדיל כמובן אלף אלפי הבדלות. אני רוצה לציין את חברת הכנסת לשעבר מיכל רוזין, חברתי, שהעלתה את הצעת החוק הזאת בכנסת הקודמת וממנה חברתי קארין אלהרר ואני ירשנו את ההצעה והמשכנו את דרכה, לבקש מכם לאשר אותה, ובתקווה שנשלים את החקיקה עוד בכנסת הזאת. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – איננו; חבר הכנסת יבגני סובה; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חבר הכנסת אלעזר שטרן; חברת הכנסת תהלה פרידמן. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני אדבר מכאן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> מכאן את יכולה. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני יכולה גם מכאן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> זו הצעת חוק. זה דיון אישי. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> עאידה, הוא קרא לך. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני אאפשר לך לדבר, תיכנסי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ראיתי את תמר – נכנסתי. תודה לך. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היו"ר, כנסת נכבדה – כמו שאמרה חברתי קארין, מה שנשאר – חברות יקרות, אין ספק שהצעת חוק כזאת, בימים כתיקונם, במדינה מתוקנת, הייתה צריכה להיות קיימת מזמן, ולא להילחם עליה שוב ושוב ולקוות שבכנסת הבאה זה יקרה, ואולי בכנסת הזאת בכל זאת. הנשים שסובלות וחיות בתוך מעגל האלימות סופגות מכל הצדדים, והפתרון האמיתי שצריך להיות, אם אנחנו באמת רוצים להסתכל בצורה הוליסטית על כל הבעיה, זה להוציא את כל המשפחה לבית אחר, מקום אחר, שיש בו את כל השירותים הטיפוליים ואת כל האפשרויות לחיים נכונים, כדי לנסות באמת להוציא את כל המשפחה ולהחזירה אחר כך לחיים טבעיים, שכך גם אמור להיות. לצערנו הרב, כנראה שזה רחוק מדי, ובכל זאת העוול כלפי נשים נמשך בזה שמוציאים אותן מהבית שלהן, מהסביבה שלהן, מהמשפחה שלהן, מכל הדברים שהן קשורות אליהם, ושולחים אותן למקלט, ושם הן צריכות לעבור עוד סדרה של פחד ושל ייסורים ושל חששות, והן עוד צריכות לדאוג איך להתקיים, לחשוב על העתיד, שממילא הוא לא כל כך ודאי. ואנחנו לא מדברים על הילדים, רק על הנשים עצמן, כי ברוב המקרים נשים שמוצאות מהבית הן אימהות ויוצאות עם הילדים שלהן. לכן, אין הצעה יותר ראויה מההצעה הזאת – לפחות לשמור על מקום העבודה שלהן ולתת להן ביטחון סוציאלי וכלכלי. לצערנו הרב, בשנה הזאת, בצל משבר הקורונה, גם נשים מוגנות בחוק מוצאות את עצמן בלי עבודה, אז על אחת כמה וכמה הצורך של הנשים האלה גדול. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני אמרתי שאני אאפשר לך לדבר. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הינה, אפילו הוספתי לך עוד שלוש שניות. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. תודה, באמת. אני חושבת שלחוק הזה מגיע, מגיע את הזמן לדבר עליו ולהודות לשתי חברות הכנסת שיזמו אותו, חברת הכנסת קארין אלהרר וחברת הכנסת תמר זנדברג, וגם על העבודה שנעשתה בוועדה לקידום מעמד האישה, בהכנה מהירה. אני חושבת שההרגשה היא שהכנסת הזאת הולכת להתפזר בתוך שבוע-שבועיים, ומה יותר טוב אם הכנסת הזאת תצליח – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא בטוח. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא בטוח, הרגשה, כאילו. אבל אני רוצה דווקא לנצל את ההרגשה הזאת, לנצל את ההרגשה שכנראה הכנסת תלך, תתפזר, ואולי תעשה טוב הכנסת לפני שהיא מתפזרת ותעלה חוקים שאמורים להיטיב עם הציבור, אמורים להיטיב במיוחד עם הנשים שסובלות מאלימות שנים על גבי שנים, ולצערי הרב, הממשלה הזאת בגדה בהן כאשר לא הקצתה את התקציבים ואת המשאבים שהיא בעצמה החליטה עליהם כאשר החליטה ואימצה את התוכנית הלאומית למאבק באלימות. אנחנו מדברים על מעטפת חברתית וגם כלכלית לנשים שסובלות מאלימות, אבל אנחנו גם מדברות על שני חוקים שעברו בקריאה טרומית בכנסת הזאת, וטוב מאוד אם ימשיכו בחקיקה שלהם – לפחות שיחול עליהם דין רציפות. תתארו לעצמכם אם לרביע כנאענה, רוצח אשתו, שנלכד אתמול אחרי שלושה שבועות, היה לו אזיקון אלקטרוני בידיים – הצעת החוק שהעברתי בקריאה טרומית בכנסת העשרים, העברתי בקריאה טרומית גם בכנסת הזאת, ועדיין לא התקדמנו בחקיקה שלה. אם היה לו אזיקון אלקטרוני, לפחות ופאא עבאהרה הייתה יודעת שהוא מתקרב אליה, יודעת שהוא נמצא לידה, בתחום שמאפשר לו לרצוח אותה, ואולי הייתה מתגוננת. וכמו ופאא, שלא הצלחנו להציל אותה, יש הרבה נשים שחיות בפחד הזה. אני קוראת באמת עכשיו, באווירה של לחוקק חוק כל כך חשוב – החוק לנשים שנמצאות במקלטים – לחוקק גם, כמו שאמרתי, לפחות בקריאה ראשונה, את האזיקון האלקטרוני ואת הצעת החוק שהעברתי לכבוד היום הבין-לאומי למאבק באלימות, החוק שמדבר על טיפול בגברים אלימים. בואו ננסה, כמה שאפשר וכמה שנשאר לנו זמן, להציל כמה נפשות לפני שהכנסת הזאת מתפזרת. אני קוראת גם לשר המשפטים וגם לשר האוצר לדחוף לכיוון שלפחות נעביר בקריאה ראשונה את שני החוקים האלה, נוסף לחוק הזה שאמרתי והתחלתי ופתחתי בברכה גדולה ליוזמות, שעשו עבודה נהדרת כדי לקדם את החוק הזה. אני מאוד מקווה שבשבוע הבא נצליח להביא גם את חוק האזיקון וגם את חוק הטיפול בגברים אלימים לקריאה ראשונה, וכך נחסוך קצת מהעבודה ומהדאגה שקיימת סביב הנושא של אלימות ורצח נשים. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – גם אינו נוכח. קארין, את רוצה לסכם? << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אז אנחנו עוברים להצבעה. אוקיי, אנחנו נאפשר לחברי הכנסת להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 62) (הגבלת פיטורים של אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשפ"א–2020, בקריאה ראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 62) (הגבלת פיטורים של אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשפ"א–2020, לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי – בעד; חבר הכנסת חמד עמאר – בעד; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בעד; חברת הכנסת אימאן ח'טיב – בעד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מברוכ, מברוכ. כל הכבוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מברוכ, חברות וחברים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תשעה, כולל האלקטרוני? אוקיי. תשעה חברי כנסת בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עוברת בקריאה ראשונה, וחוזרת להמשך דיון בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – שאילתות. אנחנו מתחילים עם שאילתות של חבר הכנסת מיקי לוי. שאילתה מס' 427 – יישום השוויון בגני החינוך המיוחד החרדי. אנחנו מזמינים כמובן את סגן שר החינוך, בבקשה. אנחנו מתחילים עם שאילתה מס' 427: יישום השוויון בגני החינוך המיוחד החרדי. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << שאילתה >> 427. יישום השוויון בגני החינוך המיוחד החרדי << שאילתה >> << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, צוות בין-משרדי שישב על תוכנית ליישום שוויון בגני החינוך החרדי המיוחד החליט על שוויון מלא וקיבל תקצוב של 90 מיליון שקלים ליישומו. לצערי, עד כה לא פורסם המתווה, ובכלל זה הנחיות להעסקת אותן גננות, והילדים משלמים את המחיר. רצוני לשאול: 1. מדוע? 2. מתי יפורסם? 3. אם לא יפורסם בקרוב, מה יהיה על אותם ילדים ומשפחות? << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת והשואל חבר הכנסת מיקי לוי, במסגרת הדיון שהתנהל בבית המשפט העליון בבג"ץ 6677/19 פורום בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים ואח' נגד משרד החינוך – בג"ץ פורום המוכש"ר – הודיעה המדינה כי בכוונתה לפעול להשוואת משאבי ההוראה לתלמידים בגני הילדים לחינוך מיוחד מוכרים שאינם רשמיים לאלו שבמוסדות הרשמיים, וזאת בעקבות השונות שנוצרה בעניין זה בשל הרפורמה שהונהגה במערכת החינוך הרשמית בשנים האחרונות. לשם כך הקים מנכ"ל משרד החינוך צוות בין-משרדי המורכב מנציגי משרדי החינוך והאוצר. הצוות השלים את משימתו והגיש את מסקנותיו למנכ"ל משרד החינוך מר עמית אדרי, והוא החליט לאמצן ולהיערך ליישומן החל משנת הלימודים תשפ"א. לפיכך החל משנת הלימודים תשפ"א הוחלו תנאי רפורמת אופק חדש על גני הילדים המוכרים שאינם רשמיים לחינוך מיוחד, ובכך הושוו משאבי ההוראה לתלמידים בגני הילדים לחינוך מיוחד מוכרים שאינם רשמיים לאלו שבגני הילדים הרשמיים. ביום 2 בדצמבר 2020 הופץ חוזר לבעלויות על גני הילדים באשר לאופן ההצטרפות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> 90 מיליון שקל זה הרבה. תוציאו אותם, כי מגיע לאנשים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. השאילתה הבאה – שאילתה מס' 431, של חבר הכנסת מיקי לוי: החלפת רכבי הסעות לתלמידים. בבקשה. << שאילתה >> 431. החלפת רכבי הסעות לתלמידים << שאילתה >> << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני סגן השר, החלפת רכבי הסעות לתלמידים – משרדך מאשר שימוש ברכבי הסעות לתלמידים שגילם עד עשר שנים. בשנת הלימודים הקודמת ובנוכחית הרכבים כמעט אינם פעילים, וכעת נדרשים בעלי חברות להחליף חלק מציי הרכב שלהם. רצוני לשאול: 1. מדוע ההתעקשות על מדיניות זו בלי להתחשב בעובדה שהרכבים כמעט לא היו בשימוש בשנתיים אלו? 2. האם הקל משרדך באופן כלשהו על חברות ההסעה נוכח הנסיבות? אני אסביר: אחרי עשר שנים צריך להחליף את כלי הרכב בהתאם למכרז. מכיוון שהחברות עברו שנה מאוד מאוד קשה והן לא עבדו בכלל, אין להן כסף. לבקש מהם להחליף עכשיו כל רכב שהגיע לגיל עשר זה פשוט לא לעניין. צריך להאריך את זה ל-11 שנים ולחדש את זה בשנה הבאה. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחבר הכנסת השואל מיקי לוי: 1. אין בכוונת המשרד לשנות את תנאי המכרז להסעות תלמידים ולהגדיל את שנתוני הרכב מעבר לעשר שנים. ההקפדה על שימוש בכלי רכב חדישים להסעות תלמידים נועדה לאפשר תנאים בטיחותיים הולמים ונוחות מחויבת לתלמידי ישראל המגיעים אל מסגרות החינוך. 2. בעלי חברות ההסעות, ככל בעלי העסקים, משופים על ידי המדינה בהתאם לכללים שנקבעו על ידי משרד האוצר – הוצאת עובדים לחל"ת ומתן מענקים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, אדוני סגן השר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> המשך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שאלה נוספת? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר, אני מפציר בך בכל זאת. כלי הרכב האלה עמדו שנה. יש הרס של הכלכלה; ענפים שלמים הוכחדו. אני מבין את הדרישה, אבל כלי הרכב האלה לא נסעו בשנה האחרונה. הם לא נסעו ולא נתנו שירות, לא למפעלים ולא למשרד החינוך. אולי ניתן להציל את אותן חברות ולהאריך רק בשנה, במקום עשר שנים – 11. מכיוון שאני מכיר את הענף, מכיוון שאני מכיר גם את נושא הבטיחות, מכיוון שכלי הרכב האלה יחסית בסדר ועברו טסט, אני מבקש ממך להורות למנכ"ל משרדך לבחון אם ניתן להאריך בשנה ולמנוע פשיטת רגל מאותן חברות. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אם אתה מבקש, אני בהחלט אבדוק את העניין הזה, אבל מההחלטיות שהמשרד ביקש למסור את התשובה אני מבין שאף אחד לא רוצה לקחת אחריות. לא תמיד בטוח שגם בעשר שנים אתה מכוסה על כל דבר לא צפוי שיכול לקרות, אבל עשר שנים זה דבר שכבר נקבע. לעבור לעוד שנה, אם חלילה יקרה משהו, וחלילה – אני לא רוצה, אל תפתח פה לשטן – יקרה אסון, ואז, מי זה שהחליט שאפשר להמשיך בנסיעה? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אין בעיה – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אז אמרתי, אני מוכן להעביר – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מוכן לדבר עם מנכ"ל משרדך – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני מוכן להעביר – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – ולהגיד שהם יעברו פעמיים בשנה טסט. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני אעביר למנכ"ל את הפנייה של חבר הכנסת לוי – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> – – ואני אבדוק, אבל אני אומר שמההחלטיות הבנתי שחבל להתווכח, כי אף אחד לא רוצה לקחת על עצמו את האחריות למשהו שיקרה, חלילה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. תודה, אדוני סגן השר. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, מס' 443. חבר הכנסת ווליד טאהא שואל על מחסור בכיתות לימוד בבתי ספר בחברה הערבית. בבקשה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> 440 ו-? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 443, מחסור בכיתות לימוד בבתי ספר בחברה הערבית. בבקשה, חבר הכנסת ווליד טאהא. << שאילתה >> 443. מחסור בכיתות לימוד בבתי ספר בחברה הערבית << שאילתה >> << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, קיים מחסור חמור בכיתות לימוד בחינוך הערבי, בעיקר בעקבות חלוקת משאבים לא הוגנת, שהובילה להזנחה מתמשכת. ברצוני לשאול: 1. כיצד בכוונת המשרד לפעול על מנת להתגבר על המחסור הזה? 2. האם בכוונת המשרד להקצות תקציבים לעניין זה? תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת לחבר הכנסת השואל, חבר הכנסת ווליד טאהא, בעשור האחרון הושקעו מאמצים ומשאבים רבים לבינוי כיתות לימוד במגזר הלא-יהודי, והדבר אף ניכר בשטח. בשנים 2010–2020 הושקעו יותר מ-23 מיליארד שקל בבניית כמעט 31,000 כיתות לימוד חדשות בכלל המגזרים, ומהן כ-7,056 כיתות לימוד במגזר הלא-יהודי, בהשקעה של קרוב ל-6 מיליארד ש"ח. לפיכך, 24% מכלל הכיתות החדשות שנוספו בתקופה זו נבנו במגזר הלא-יהודי. על פי נתוני מינהל הפיתוח במשרד החינוך, המבוססים על בדיקת ההכרה בצורך המתבצעת מדי שנה אל מול הרשויות, לא ניתן לקבוע כי יש מחסור מהותי יחסי בכיתות לימוד במגזר הערבי. מדי שנה בודק מינהל הפיתוח במשרד החינוך את הצורך בכיתות לימוד בכל רחבי הארץ ומתקצב רשויות לבינוי בהתאם לזמינות ובכפוף לתקציב הקיים. בשנת 2020 הוכר הצורך ב-2,838 כיתות לימוד בבתי הספר ובגני הילדים במגזר הלא-יהודי, שהן 18% מהצורך הקיים בכל הארץ. במזרח העיר ירושלים כל פרויקט זמין לתקצוב – מתוקצב. אני מבקש לסכם ולומר כי המגזר הלא-יהודי מקבל מענה ראוי לחלקו באוכלוסייה, בהתאם לזמינות הפרויקטים לבינוי ולתקציב הקיים. המשרד גם ימשיך לפעול לקידום בינוי הכיתות במגזר הערבי ובכלל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אדוני השר, למה שוב חוזרים על אותה טעות, מגזר לא יהודי, מגזר לא יהודי? מגזר ערבי, חברה ערבית. למה לא להגדיר אותה בצורה חיובית ולא על דרך השלילה? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> קודם כול, לא ידעתי שאתה נפגע כשאומרים: המגזר הלא-יהודי. אתה גאה בעם שלך? אתה גאה בזה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בוודאי שאני גאה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> יפה. אני לא איפגע כאשר יבואו לחלק את הכיתות במגזר היהודי ויגידו: במגזר היהודי הכללי יש x, במגזר החרדי יש כך. כל אחד עם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר, אבל לא להגיד – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> זה לא נעשה כדי לפגוע, חלילה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא? אוקיי. << קריאה >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כבוד היושב-ראש, שאלה נוספת. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> שאלה נוספת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שאלה נוספת. שאלה ועוד שאילתה נוספת. << קריאה >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, אז שאלה נוספת וחוזרים לשאילתות. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שאילתה נוספת על עניין אחר. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> לא יודע, זה לא. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בעניין הזה, כבוד היושב-ראש, עניין המחסור בכיתות לימוד, כבוד הסגן קרא מה שכתבו לגבי מה שקורה ברמת המדינה בחברה היהודית – ולא מגזר – ובחברה הערבית – וגם אז לא מגזר. אני רוצה לומר לך, סגן השר, שבבתי ספר בחברה הערבית משתמשים במעבדות, בספריות ובכל חדר אפשרי בתוך בניין בית הספר כדי להפוך אותו לכיתת לימוד. אני דוחה את ההשוואה באחוזים שנקבת בה בין החברה היהודית לחברה הערבית, כי המחסור גורם לנו ללמוד בפרוזדור, במקלט, במעבדה ובכל מקום שמיועד למשהו אחר, אז אין מה להשוות. אני מבקש את תגובתך. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> המשרד מכיר בצורך בלמעלה – כמעט 3,000 כיתות. מתי מתחילים להקצות כסף כדי לבנות את הכיתות האלה? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> בתשובה שלי אמרתי שבשנת 2020 המשרד תקצב למגזר הלא-יהודי 2,000 – הוכר הצורך – – – << קריאה >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> את זה שמעתי, סגן השר. את זה שמעתי. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אז כשאני אומר שבשנת 2020 הוכר הצורך ב-2,838 כיתות לימוד, זה אומר שאו שהכסף נמצא עוד ברשויות והן עדיין לא יצאו לעבודה או שהן עוד לא סיימו את הדיונים עם המשרד, אבל מוקצה בשבילן כסף, לרשויות האלה. 2,838 כיתות לימוד ברחבי הארץ זה 18% מהצורך. 18% מהצורך זה לא מספיק, צריך יותר, אבל זה יותר מאשר אוכלוסיית התלמידים של הלא-יהודים בארץ. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, והאחרונה, כנראה – שאילתה מס' 446: תופעת הדלפת מבחני הבגרות. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. << שאילתה >> 446. תופעת הדלפת מבחני הבגרות << שאילתה >> << דובר >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << דובר >> כן, כבוד היושב-ראש, תופעת הדלפת מבחני הבגרות חוזרת על עצמה לעיתים קרובות. כמובן, אני מדבר רק על החברה הערבית, כי הדלפות בחברה היהודית כנראה לא מתאפשרות, כנראה דואגים לזה יפה, אבל בחברה הערבית תמיד יש הדלפות של מבחנים. ברצוני לשאול: 1. מדוע לא מצליח המשרד, משרד החינוך, לעצור את התופעה? 2. מדוע האמצעים שנקט משרד החינוך עד היום לעצור את התופעה אינם יעילים? << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת השואל ואלה הנוכחים כאן במליאה, הדלפת שאלוני הבגרות אינה תופעה נפוצה. ככלל, בחינות הבגרות מאובטחות ומתקיימות תוך שמירה על הכללים. אני מבקש להעיר כי יש מקרים שבהם בחינה מופצת לגורמים שונים לאחר שהחלה, אך זוהי אינה הדלפה אלא הפצה של בחינה שכבר החלה. מקרים אלה נצפים בכל המגזרים, אבל באחוזים גבוהים מאוד במגזר הערבי. אנו פועלים במרץ רב ובאמצעים מגוונים בניסיון למנוע הדלפת שאלוני בחינות הבגרות. אציין בפניך כמה צעדים שננקטו: א. הפצת מעטפות הבחינה אינה נעשית באמצעות הדואר כבעבר. הפצה באמצעות הדואר גרמה בעבר להדלפת בחינות הבגרות זמן רב לפני תחילתה של הבחינה. הותקנו כספות בבתי הספר, והן נפתחות עשר דקות לפני תחילת הבחינה. על פי ההנחיות, על התלמידים והמשגיחים להיות נוכחים בכיתת הבחינה לפחות עשר דקות לפני תחילתה, והם אינם יכולים להיכנס לכיתת הבחינה עשר דקות לאחר מועד תחילתה. אוסיף ואציין כי לאחרונה נתפס במגזר הערבי אדם שמעביר תשובות לתלמידים בזמן הבחינה תמורת תשלום. אדם זה אותר, הוגשה נגדו תלונה במשטרה והנושא מטופל. כמובן שאנחנו פועלים גם באמצעים חסויים ומקבלים מידע בזמן אמת מהשטח. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שאלה נוספת? << קריאה >> ווליד טאהא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מעדיף לוותר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ווליד טאהא. תודה, אדוני סגן השר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ג בכסלו התשפ"א, 9 בדצמבר 2020, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:19. << סיום >>