דברי הכנסת

דברי הכנסת יט / מושב שני / ישיבה ק"ל / ג' באדר התשפ"א / 15 בפברואר 2021 / 19 חוברת י"ט ישיבה ק"ל כנס מיוחד הישיבה המאה-ושלושים של הכנסת העשרים-ושלוש יום שני, ג' באדר התשפ"א (15 בפברואר 2021) ירושלים, הכנסת, שעה 12:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3 הצעות לסדר-היום 4 מצב מערכת החינוך בישראל 4 משה טור פז (יש עתיד-תל"ם): 5 יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): 8 עודד פורר (ישראל ביתנו): 10 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 12 שר החינוך יואב גלנט: 15 ענת כנפו (יש עתיד-תל"ם): 29 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 33 רות וסרמן לנדה (כחול לבן): 34 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום שני, ג' באדר התשפ"א, 15 בפברואר 2021. אני פותח את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת, הודיעו חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, יוסף ג'בארין, עופר כסיף וג'אבר עסאקלה כי הם חוזרים בהם מהצעת חוק שירותי בריאות נפש ממלכתיים, התש"ף–2020, שמספרה פ/842/23. עוד אודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת הודעות שר הבריאות חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת עידן רול בנושא: מצוקת התושבים בשכונות דרום תל אביב לאור זיהום האוויר, הפשיעה, הסמים והזנות; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת תהלה פרידמן, יוליה מלינובסקי קונין ומתן כהנא בנושא: אסדרת מערך המקוואות במדינת ישראל; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חוה אתי עטייה, משה ארבל, יעקב טסלר ואוסאמה סעדי בנושא: המשך הפעלת מכשירי MRI ניידים; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אופיר כץ וסעיד אלחרומי בנושא: פריסה לא שוויונית של מכשירי PET CT על ידי קופת חולים כללית; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שרן מרים השכל, יצחק פינדרוס ואוריאל בוסו בנושא: שימוש במכשור רפואי (תאי לחץ); בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ע'דיר כמאל מריח, משה אבוטבול, מתן כהנא, אופיר כץ, אליהו ברוכי, עודד פורר ואימאן ח'טיב יאסין בנושא: החשב הכללי גורם לפגיעה אנושה בחולים האונקולוגיים. עוד הונח היום על שולחן הכנסת דוח אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר על הוצאות השכר בשירות המדינה וגופי הביטחון לשנת 2019. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> מצב מערכת החינוך בישראל << הלסי >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אם כן, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעות לסדר-היום בנושא: מצב מערכת החינוך בישראל, שמספרן 2576, 2577, 2578 ו-2579. אני באמת מודה לחברי האופוזיציה החרוצים, שככה דואגים שאנחנו נתכנס גם בפגרה כדי לדון בנושאים שחשוב להעלות אותם על סדר-היום. הפעם אנחנו עוסקים במצב מערכת החינוך בישראל, על פי הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת משה טור פז, יאיר לפיד, עודד פורר ויבגני סובה. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז, אם כי אני מוכרח לומר, חבר הכנסת טור פז, שאולי כדאי שנמתין עד שתגיע השרה, כי נדמה לי – לפחות השרה התורנית, כדי שלא נימצא במצב שאין נציג ששומע את הדברים מטעם הממשלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – גלנט. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן, אם השר גלנט נמצא כאן, זה בוודאי הכי טוב, רק כדאי שיגיע, כן? אז אנחנו נמתין, ברשותך, עוד רגע, כדי שנוכל לקיים באמת דיון ענייני. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, נעשה כמו במטוס, נתפזר – אתה יודע, כמו שבמטוס ריק מתפזרים – – – באולם הריק – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן. אתה יודע, אנחנו יכולים רק לזמן את הישיבות, לא יכולים לחייב אף אחד לבוא, וזה גם לא סוד שבתקופת פגרת בחירות הדברים הם מורכבים. יופי, אני שמח שיש לנו שרה תורנית, ואני מבין שגם שר החינוך בדרכו לכאן. אז אני מזמין את חבר הכנסת טור פז, משה טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להודות לך, יושב-ראש הכנסת, שנענית לבקשתי לכנס את המליאה הזאת, העוסקת בנושא המשבר במערכת החינוך. שנית, אני רוצה לפנות לאדונים הנכבדים גלנט את נתניהו, שר החינוך וראש הממשלה. לאחרונה שמעתי אתכם נותנים ציונים לעצמכם. גלנט מהשייטת נתן לעצמו ציון 90 על ניהול מערכת החינוך; אחר כך קצת חזר בו, כשהבין שהוא עושה צחוק מעצמו. ראש הממשלה נתניהו, בוגר סיירת מטכ"ל, נתן לעצמו ציון טוב למדי, בלשון המעטה. רבותיי היקרים, אתם מנותקים. אולי הייתם לוחמים דגולים, אבל מעולם, מעולם לא עמדתם בפני כיתה; מעולם לא הבטתם בפניו של ילד שמגיע לכיתה רעב כי אין לו מה לאכול בבית; מעולם לא התלבטתם איזה ציון לתת בתעודה לתלמיד. הציון על ניהול מערכת החינוך הוא נכשל. לא 90 ולא 60 – כישלון. ילדי ישראל נמצאים במקום האחרון בעולם בימי לימודים, ואתם חתומים על הכישלון הזה. את הפערים שהניהול הלקוי שלכם יוצר בקרב 2.5 מיליון תלמידים ייקח שנים לתקן, שנים רבות. לא שירתי בשייטת ולא במטכ"ל, אבל בשירותי הצבאי בסדיר ובמילואים כמג"ד קרבי, הובלתי את החיילים והמפקדים לאור הערכים שעליהם גדלנו, ואחד החשובים ביותר: לא מפקירים חיילים בשטח. אתם, הממשלה הנוכחית, החסרה כאן כל כך, הפקרתם את תלמידי ישראל בשטח. כבר כמעט שנה שמערכת החינוך נמצאת בנוהל נתק – מנותקים מהמציאות בשטח, מנותקים מהמצוקות, מנותקים מהצרכים של התלמידים, מנותקים מהמורים ומההורים ומתבצרים בין חומות של שמרנות, אטימות וחדלות ביצוע. וזה הוא לא מקרה יוצא דופן. ממשלת ישראל נכשלה בטיפול בקורונה בכל החזיתות: בחזית הבריאותית, שבה קיפחו את חייהם יותר מ-5,000 אנשים; בחזית הכלכלית, שבה עשרות אלפי עסקים ומאות אלפי משפחות איבדו את מטה לחמן; בחזית החינוכית, שפשוט הופקרה לחלוטין. הנזק הנפשי, החברתי והלימודי שנגרם לילדים הוא אדיר. כמי שכל עיסוקו ב-24 השנים האחרונות הוא חינוך, ערכתי בימים האחרונים שיחות עם עשרות אנשי חינוך מן המעלה הראשונה, מורים, הורים ותלמידים. המשותף לכולם הוא שהם עומדים משתאים ומיואשים מול אוזלת היד של המערכת החינוכית. ההצלחה הכבירה של הממשלה הביאה את תלמידי ישראל למקום הראשון בעולם – ראשון מהסוף. תלמידי ישראל כמעט לא למדו השנה. אומת הסטרטאפ, שראש הממשלה כל כך אוהב להתגאות בה, לא הצליחה לחבר אפילו אחד פלוס אחד – כמו המדינות הנחשלות ביותר בעולם, כשזה מגיע לתפעול מערכת החינוך. הזיגזגים בין סגר מלא לפתיחה מלאה אינם שפויים. הם מראים חוסר חשיבה, חוסר הבנה בניהול חינוכי, ובעיקר – חוסר אכפתיות מהתלמידים, מהמורים ומההורים. המציאות המורכבת מחייבת פתרונות מתקדמים וזהירים, שהיו צריכים להינקט לפני חודשים רבים. יהודה עמיחי כתב באחד משיריו: "לא כברוש, / לא בבת אחת, לא כולי, / אלא כדשא, באלפי יציאות זהירות-ירוקות". כך הייתה מערכת החינוך צריכה להיראות היום – אלפי מעגלים של תלמידים פזורים בגינות, בשדות, ובחצרות; אלפי מעגלים שנפגשים, מתחברים, תומכים אחד בשני וגם לומדים, משכילים ורוכשים כלים. אבל במקום החיבורים הגיעו הסגרים; במקום לאפשר שפיות הממשלה הביאה לניתוק; במקום לאפשר תמיכה הממשלה יצרה מבוכה. וזה לא מסובך. כל בר-דעת יודע מה צריך לעשות, ורק במגדל השן במשרד החינוך בירושלים לא מצליחים להבין את המובן מאליו. הכלל צריך להיות פשוט: אם ניתן להתכנס בקבוצות של עשרה אנשים בשטח פתוח, להתפלל, להיפגש או ללכת לבריכה, מותר גם ללמוד. ואם לחמישה אנשים מותר להתכנס בחדר סגור, גם לתלמידים מותר. אבל לא באנו רק לצעוק, באנו לשנות. אנו ביש עתיד מציעים מתווה שניתן ליישם מחר בבוקר בלי עלויות מטורפות. כל מה שצריך הוא רצון ואכפתיות מהתלמידים – דבר שהממשלה מתקשה להראות במשך כל השנה הזאת. המתווה של יש עתיד התבסס על חמישה עקרונות: הראשון והחשוב ביותר – אף ילד לא נשאר בבית. כל ילד יוצא ליום לימודים ארוך או קצר לפחות פעמיים או שלוש בשבוע. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת טור פז, סליחה, ברשותך. אדוני השר, אנחנו לא יכולים לנהל ככה את הדיון עם הטלפון, עם כל הקושי. תודה. סליחה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני אחזור. העיקרון הראשון והחשוב ביותר – אף ילד לא נשאר בבית. כל ילד יוצא ליום לימודים ארוך או קצר לפחות פעמיים או שלוש בשבוע. זו המשימה וזה היעד שאותו משרד החינוך חייב להגדיר. נפגשים בחוץ – בישראל יש מעט מאוד ימים של מזג אוויר קשה. המפגשים ייערכו בשטחים פתוחים, בחצרות, בגנים ובטבע, תוך שמירה על ריחוק כנדרש. ככל שרמת התחלואה תרד, הרשויות, בשיתוף מנהלי בתי הספר, יכשירו חללי לימוד למספר מוגבל של תלמידים בספריות, במתנ"סים, באולמות המתאימים לכך. מתווה כזה הוצע ואף נוסה בהצלחה בקיץ האחרון, השר, אבל איש לא הקשיב. אנשי הוראה מחוסנים – מורים מחוסנים הם תנאי להוראה בכיתות, גם ברמה הבריאותית, גם ברמה הערכית וגם לטובת עידוד החיסונים בקרב צעירים, שחלקם נמנעים מלהתחסן. שיח רגשי ודאגה לפרט – החומר הלימודי יכול לחכות. הצרכים הנפשיים של התלמידים שבודדו, סבלו מחרדות ומלחץ, לא יכולים להמתין. המורים חייבים לייצר שיח רגשי עם התלמידים, פרטני וקבוצתי, על התקופה, על הקשיים, על מצבם האישי – דאגה לפרט לתלמידים ולמשפחותיהם. תכנון מראש – הילדים, ההורים והמורים צריכים לקבל מערכת מסודרת שתאפשר להם לתכנן קדימה איך נערכים, כיצד חוזרים לעבודה, איך לומדים. הזיגזג משגע את המערכת. חוסר ההחלטיות, ההססנות ובעיית התקשורת עם השטח גורמים נזקים כבדים. הורים לא יכולים לעבוד כמו שצריך; מורים לא יכולים להכין מערכי שיעור; ילדים כבר מטפסים על הקירות. ונקודה נוספת החשובה לשמירה על הבריאות הנפשית של הילדים היא חזרה לפעילות תנועות הנוער, תוך הקפדה על כללים של פעילות בחוץ, בקבוצות קטנות, ושמירה על ההנחיות. החיוניות של תנועות הנוער אינה מוטלת בספק, והן יאפשרו לילדים לשקם את היכולות החברתיות והאישיות שלהם, שנפגעו בתקופה הזאת. גם היישום פשוט: פרסמו את העקרונות באופן שקוף ותנו למנהלים ליישם אותם בפועל. עזרו למנהלים ולרשויות המקומיות בתקציבים ובכל הצרכים. הם החזית שלכם ואתם העורף. אל תהיו מנהלים גדולים מול מסכי הפלזמה, רדו לשטח ותעזרו בכל מה שצריך. זה לא זמן משחקי כבוד, זה זמן לאנשים שבאים לעבוד. חייבים להחליט שסגירת בתי החינוך היא האופציה האחרונה והבלתי-מתקבלת. חייבים להיות נחושים ודבקים במטרה – שכל ילד יצא מהבית. רבותיי, נכשלתם. אין לנו זמן לחכות, מספיק נזק כבר נגרם. מכאן צריך להיות ברור: אף ילד לא נשאר מאחור. אחרי הבחירות תקום כאן ממשלה שפויה שתדאג לכל הדברים הללו. זו לא פריבילגיה, זו חובה בסיסית שלכם לילדי ישראל. אז לכבוד 2.5 מיליון ילדי ישראל, שמקבלים בימים אלו תעודות מחצית אמיתיות, עם ציון שמשקף מה הם באמת עשו, הינה תעודתך, שר החינוך: אני מעניק בזאת לתלמיד יואב גלנט ולמורה שמינה אותו בנימין נתניהו את תעודת המחצית תחת הכותרת: נכשל – נכשל בהתוויית קו ברור למערכת החינוך; נכשל במתן אוטונומיה למנהלים; נכשל במאבק על התלמידים; נכשל בשימוש בטכנולוגיות למידה מרחוק; נכשל בתקשורת עם ההורים; נכשל בתקשורת עם המורים. ולמנהל בנימין נתניהו: נכשל בשיבוץ אנשים מתאימים לתפקידם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אדוני, לא עושים את הדבר הזה. חבר הכנסת טור פז. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כאן התעודה, שר החינוך. אתה מוזמן לקבל אותה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת טור פז, אני לא רוצה להוריד אותך מהדוכן. תכבד את הכללים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מעניק בזאת לתלמיד יואב ולמורה שמינה אותו בנימין את תעודת המחצית – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אתה יכול להעניק וירטואלית, לא ביד. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> – – תחת הכותרת: נכשל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את ראש האופוזיציה. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מגיע לנו יותר. אתמול ישיבת הממשלה התחילה בזה שראש הממשלה, בנפרד, ושר הביטחון ראש הממשלה החליפי, בנפרד – כל אחד פתח מצלמה עם צוות צילום משלו ועשה כמיטב יכולתו להעליב את השני. כש-2.5 מיליון ילדים יושבים בבית, כש-90,000 עסקים נסגרו במדינת ישראל, כשאנחנו נמצאים עם 5,388 מתים נכון לבוקר זה, הם עסוקים בלהעליב אחד את השני. מגיע לנו יותר מהממשלה הזאת. מגיע לנו יותר מראש ממשלה, שעושה כמיטב יכולתו להכניס לקואליציה ולממשלה שלו את מפלגת ברוך גולדשטיין של איתמר בן גביר ואנשי נעם – חבורה גזענית, חשוכה, הומופובית, שונאי ישראל, אנטי-יהדות. פשוט מגיע לנו יותר ממה שאנחנו מקבלים מהממשלה הזאת. אנחנו קצת שכחנו את האפשרות הזאת, שמגיע לנו יותר מממשלה שלוקחת את כספנו וזורקת אותו על שטויות. במקום עוד 10 מיליארד שקל למערכת הבריאות – והמינימום שמערכת הבריאות זקוקה לו זה 10 מיליארד שקל – מוציאים מיליארדים על הסכמים קואליציוניים, על משרדי ממשלה מיותרים לגמרי כמו המשרד לענייני מים, והמשרד לענייני קהילות לא-קיימות, מיליארד שקל למטוס פרטי לראש הממשלה. כל הכסף הזה צריך היה להיות היום, באמצע מגפה, בתוך מערכת הבריאות הישראלית. אנחנו לא מבקשים המון. כשאנחנו אומרים: מגיע לנו יותר – אז בסדר, לא נהיה ניו זילנד, אבל לא מגיע לנו ממשלה הגונה, צנועה, חסכנית? 18 שרים, מקיימת את החוק, מצייתת לחוק, לא מעליבה כל הזמן – לא עוסקת מהבוקר עד הערב בלהעליב את אזרחיה, להעליב אחד את השני, לגרום לנו לשנוא ולכעוס. לא מגיע לנו ממשלה שבה שרים קמים בבוקר וסתם הולכים לעבוד? לא לייצר כותרות, לא להמציא תוכניות שלא יקרו, לא לכרסם בסמכויות של האחרים – פשוט הולכים לעבוד במשרד שלהם בלי לעשות יותר מדי רעש, מפני שהם יודעים שזה תפקידם; שרים שלא מחלקים לעצמם ציונים; ראש ממשלה שלא מודיע שמצלצלים אליו עשרות מנהיגים מרחבי העולם, סתם כי כל אזרח ישראלי יודע שלא מצלצלים אליו עשרות מנהיגים מכל רחבי העולם, כי אף אחד לא מצלצל לראש ממשלה שמתו לו, נהרגו לו, יש לו, 5,388 קורבנות – תבחרו את הביטוי הנכון – בשביל לשאול איך הוא עשה את זה. מצלצלים לראש ממשלת קפריסין, פה ליד, שיש לו 214 קורבנות, לשאול איך הוא עשה את זה. מצלצלים לג'סינדה ארדרן בניו זילנד, שיש לה 29 מתים, ושואלים איך היא עשתה את זה. אנחנו מכירים את נתניהו. לא במקרה הוא לא נוקב בשמם של מנהיגים שמתקשרים אליו, כי לא מתקשרים אליו. כי מה שקרה פה הוא טרגדיה יותר מכל דבר אחר. ומגיעה לנו ממשלה שלא אומרת "הצלחה כבירה" כשאלפי מתים נערמים במרתפים של בתי חולים. קל נורא לעמוד פה ולצעוק. אני חושב שנמאס לכולנו מצעקות. אנחנו רק צריכים להזכיר לעצמנו, לציבור במדינת ישראל, שעובד קשה, משלם מיסים, הולך לצבא, שולח את הילדים שלו לצבא, שמגיע לנו יותר. מגיעה לנו ממשלה שתאכוף את החוק. הדבר הבסיסי שמחזיק מדינות בחיים הוא שיש חוק ואנשים מקיימים את החוק, ומי שלא מקיים את החוק, אוכפים את זה עליו. זה יכול להיות בירושלים, זה יכול להיות בטמרה. זה פשוט התפקיד הבסיסי ביותר של ממשלה – שהחוק יהיה אותו דבר לכולם, לא משנה איזו מפלגה יש להם, לא משנה כמה השפעה פוליטית יש להם, לא משנה כמה ראש הממשלה תלוי בהם פוליטית. מגיע לנו יותר, ובעזרת השם, בעוד חודש וקצת יהיה לנו יותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה לראש האופוזיציה יאיר לפיד. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה היום לנצל את הבמה הזאת ולדבר אליך, דווקא לא בשמי או בשם ציבור גדול – אני רוצה לדבר בשם בתי הבכורה, גפן. בתי הבכורה, כמו עוד נערות ונערים במדינת ישראל, עלתה השנה לחטיבת הביניים, עברה מבית הספר היסודי לחטיבת ביניים, על כל המשמעויות של זה. היא פגשה את המורים והמורים שלה בבית הספר, את החברות והחברים שלה, אולי ימים ספורים בלבד. אפשר לספור אותן על כף היד, את מספר הפעמים שהיא בכלל ראתה את בית הספר השנה. היא מבלה חודשים ארוכים בפיג'מה, בין זום לזום, מנסה לתמרן בתוך התקופה הזאת. בתי השנייה, אדוני השר, התחילה את כיתה ד', ומנסה גם היא בין זום לזום לתמרן, להעביר את התקופה הזאת באיזושהי דרך כדי ללמוד משהו. בבית שלי, אדוני היושב-ראש, ברוך השם, אני מסתדר. יש לנו עוד מחשב, עוד מחשב, ואם צריך עוד מחשב – קנינו עוד מחשב. מה קורה בבתים אחרים, אדוני השר? אשתי היא מורה במערכת החינוך הזאת – היא מורה במערכת החינוך הזאת שאתה נתת לעצמך את הציון 90 על הניהול שלה, וגם היא מבלה מול המחשב חמש שעות ביום. ומה עושה הבת שלי בת הארבע בשעות האלה? מה תכננתם במערכת החינוך? איך ניהלת את המשבר בצורה הזאת, כשמשפחות על משפחות מגילי גן עד תיכון לא יודעים מה קורה איתן מחר, לא מבינים בכלל מה הם עושים עם השנה האבודה הזאת? וככה נראית השנה הזאת בהרבה הרבה בתים במדינת ישראל – שנה שבה אתם, אתה, השר גלנט וראש הממשלה נתניהו, הפקרתם את ילדי ישראל על מזבח השיקולים והאינטרסים הפוליטיים שלכם. כי במקום לקבל את ההחלטות בהתאם לנתונים, בהתאם למה שמונח בפניכם, במקום לפתוח ערים ירוקות וצהובות ולסגור ערים אדומות, עוד כשאפשר היה, עוד כשאחוזי ההדבקה לא הגיעו למספרים שהם הגיעו אליהם לפני חודש, במקום לעשות את זה המשכתם לחזור שוב ושוב ושוב על אותן הטעויות, פתחתם את מערכת החינוך וסגרתם אותה שוב ושוב בדיוק באותה צורה. עשית תפקידים בכירים בצה"ל, השתתפת במבצעים, תחקרת מבצעים, תחקרת טעויות. שווה בנפשך שפעם אחר פעם אתה יוצא למבצע ועושה את אותה הטעות שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. זה נראה לך בכלל משהו שהדעת סובלת? ושוב ושוב אתה מפקיר באופן הזה את היקר לנו מכול – את הדור הבא של מדינת ישראל. לא בציניות אני אומר את זה, לא ככותרת. זאת האמת, אדוני השר. תסביר לי איך אתה יכול להסתכל להורים ולילדים בעיניים. תלמידי כיתות ה' עד י' בערים ירוקות וצהובות לא רואים בית ספר. וגם בהשוואה בין-לאומית, בעולם המפותח, בשנה האחרונה של המשבר, מדינת ישראל היא המדינה היחידה למעט מקסיקו שבה לאורך כל השנה מערכת החינוך לא הייתה פתוחה במלואה ולו יום אחד, יום אחד. ואתה יודע, אדוני השר, אם לא היה מה לעשות, היינו אומרים: תשמע, אין מה לעשות, זה המצב. אבל לא השתמשתם ב-10% מהכלים שעומדים לרשותכם. לא ביקשת מצבא ההגנה לישראל להשתמש במורות החיילות; לא ביקשת להפעיל את המש"קיות והמש"קים של החינוך בצה"ל; לא ביקשת לקחת את כל בנות ובני שנת השירות ולהגיד: זו שנת השירות שלכם עכשיו – הנוער שלנו, הילדות והילדים שלנו הם שנת השירות שלכם כדי שנוכל לעבוד בקבוצות קטנות. לא יצרתם מתווה של פעילות בקבוצות קטנות באופן שמותאם לכל רשות ורשות מקומית. הרי לא דין מועצה אזורית מבוזרת כדין עיר גדולה, ואפשר היה למצוא פתרונות נקודתיים, אם רק הייתם עושים דבר אחד פשוט – מוותרים קצת על האגו והאינטרסים הפוליטיים שלכם ונותנים לראשי הרשויות להוביל באירוע הזה, עם הסמכות ועם האחריות, כדי לחשוב קצת מחוץ לקופסה, להשתמש במבנים הציבוריים, באולמות הספורט, במתנ"סים, במתקנים שעמדו ריקים. הגדלת לעשות ונתת לעצמך את הציון 90 על ניהול המשבר. הייתי נותן את הציון הזה על ניתוק – בניתוק קיבלת 90. אבל הינה גיליון הציונים שאני הייתי נותן לממשלה: בניהול המשבר – נכשל; ביצירתיות במתן הפתרונות – נכשל; ביוזמה – נכשל; באחריות – נכשל, לך ולכל הממשלה. את הציון 90 הייתי נותן לכם אולי על מסיבות העיתונאים. שם, חבריי חברי הכנסת, הכול מתקתק – הפודיום במקום, התאורה דולקת באופן הכי מכוון והכי נכון לפי הספר, האיפור מהודק והתסרוקת מושלמת. אבל במעשים של הובלת המערכת הזאת לא הייתם שם. והינה, לסיכום, כמה דברים של מה כן אפשר לעשות, מה כן מצופה מממשלה לעשות ומה אנחנו נעשה כשנשב בממשלה: הדבר הראשון זה תוכנית לאומית דיגיטלית לכל מדינת ישראל, ובתוכה גם מערכת החינוך. אפשר היה להשתמש במשבר הזה, אדוני השר, לעשות מהפכה. הייתה לך הזדמנות. הציבור היה נותן לך גיבוי מול כל הארגונים, מול כל המערכות – מהפכה דיגיטלית גם בניהול המדינה וגם בניהול המערכת, עם רישות תשתיות וכניסה למקומות שאין בהם תשתית דיגיטלית, עם מחשוב כל המורות והמורים. מתוך כ-170,000 מורות ומורים במדינת ישראל, רק 27,000 עם מחשב נייד, שחולק על ידי עמותה וולונטרית, כמובן עם איזשהו סיוע של משרד החינוך. הייתם צריכים לסיים את השנה הזאת כשלכל מורָה ומורֶה יש מחשב, כשכל מורָה ומורֶה עברו הכשרה דיגיטלית. מעבר ללימודים הדיגיטליים הייתם יכולים לייצר מנגנון שבו הכיתות מוקטנות, ושגם נצא מהמשבר הזה עם כיתות קטנות. יכולתם לגייס את כוח האדם לחירום כדי לעשות את זה, ויכולתם ליצור לתלמידות ולתלמידים שנה אחרת, חווייתית, כזאת שהם כן היו זוכרים אותה לחיוב ולא לשלילה, בקבוצה הקטנה, בסיור במקומות פתוחים במדינת ישראל; יש מספיק איפה לסייר. הייתם יכולים לצמצם את כוח האדם בפיקוח. אתה לא צריך כל כך הרבה מפקחים – תיתן סמכויות למנהלים שלך. הרי יש מנהל בית ספר. מנהל עם מפקח ומפקח ומפקח. צמצם, תוריד אותם לשטח, תוציא את כוח האדם שלך מהניאונים לשטח, ואז תוכל לייצר את הקפסולות הנכונות. וכמובן, כמו שכבר אמרתי, תיעזר בראשי הרשויות המקומיות ובשלטון המקומי. את כל זה, אדוני השר, לא עשית אתה, לא עשתה הממשלה, ולא משנה איך תנסו לייפות את זה במילים – נכשלתם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. ואני מזמין את חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, תרשו לי סיפור קצר. לפני הרבה שנים ביקר בישראל מייסד גוגל סרגיי ברין, יהודי שנולד במוסקבה וכשהיה ילד קטן ההורים שלו עברו לארצות הברית. הילד הזה גדל, התחנך, והיום הוא בין האנשים העשירים בעולם בזכות המוח שלו, בזכות ההתמדה במקצוע ובזכות ההישגים, בין היתר בלימודים. סיפור אמיתי. הוא הגיע לאחד מבתי הספר בישראל, ושם הציגו לו תלמידים שהשתתפו באולימפיאדות – מתמטיקה, פיזיקה, כל המדעים – ואז מי שאחראי לקבוצה הזאת הציג בפניו ואמר: התלמידים שלנו לקחו ארבע מדליות זהב מתוך חמש – באיזו אולימפיאדה לפני הרבה שנים. ואותו סרגיי ברין, כך על פי הסיפור שאני שמעתי מאותו מנהל בית הספר, אמר: למה לא כל החמש? מה קרה שלא לקחתם את המדליה החמישית? זה החינוך היהודי הקלאסי. כשאני שמעתי אותך וקראתי על הציון שנתת, אדוני השר, אני חייב להגיד שאני מאוד הופתעתי. זה לא אופייני לך. אני מאוד מעריך אותך באופן אישי, גם על התרומה שלך לביטחון המדינה וגם על העבר העשיר הצבאי שלך, ואני תמיד מקפיד להזכיר את זה בכל הנאומים, כשאנחנו דנים במחלוקות הפוליטיות. מה ששלך הוא שלך. אתה תרמת לביטחון המדינה, ואין הרבה אנשים כמוך, אולי בהיסטוריה של המדינה. אבל כשאנחנו דנים בסוגיות של חינוך – ואתה כרגע מופקד על מערכת החינוך – מאוד הופתעתי כששמעתי שנתת לעצמך ציון 90. ואז אמרתי: למה רק 90? למה לא 100? מה קרה שם? איפה ה-10 האלה? יכול להיות שתשיב. איפה ה-10 הנותרים? מה קרה שלא נתת לעצמך 100? אולי בזה נתחיל את הדיון הרחב שצריך להתקיים בבית הזה, משום שנושא החינוך, הדיון בנושא הזה לא צריך להתקיים בגלל הקורונה – הקורונה פשוט הבליטה את הנושאים האלה. אני זוכר היטב, כשהייתי חבר ועדת החינוך עוד לפני הקורונה, השאלה הראשונה שעלתה בוועדת החינוך הייתה מדוע האנשים של המשרד או שר החינוך לא מגיעים לוועדות. יכול להיות שתתקן אותי, אני לא יודע. כמה פעמים יצא לך להשתתף בדיוני ועדת החינוך, שאמורה לפקח? אולי יש פעמים שמחייבים אותך להגיע, כשאתה מציג את התוכנית, אבל סביר להניח שאם היית משתף את הכנסת וגם את הגופים במערכת החינוך – אני מדבר על ארגון המורים והסתדרות המורים – יכול להיות שהתוצאות היו שונות, טובות יותר. אנחנו בתחילת משבר הקורונה לא רק ביקרנו, למרות שתפקידה של האופוזיציה לבקר, אבל אמרנו שלא רק נבקר – זו לא חוכמה רק לבקר – אלא נציע פתרונות. חברי עודד פורר הזכיר את הבנות שלו. גם אני אבא לשלוש בנות. שתי בנות שלי לומדות, הגדולה בכיתה ה', הקטנה הלכה לכיתה א'. הגדולה איכשהו מסתדרת, אבל כשאני רואה את הקטנה, שראתה את בית הספר אולי שבוע וחצי, שבועיים, מאז תחילת שנת הלימודים, והם גם ככה בימים מוגבלים, אני שואל את עצמי מה היא למדה בשנה הזאת בזום. היא יושבת מול הטאבלט – ודרך אגב, הטאבלט משמש אותה גם לשעות מעבר לשעות הלימוד, וכנראה היא גם לא מבדילה בין חינוך בית הספר לבין הפנאי; זה כמו פנאי כזה, אז בערב היא משחקת בטאבלט, ואנחנו מנסים שהיא לא תהיה בו כל הזמן, ובבוקר יש לה פנאי כזה בטאבלט עם המורה, עם הסיפורים. הרבה פעמים אני פשוט מרחם על הילדים האלה, על כיתות א', ב', ג', שהיה אפשר להכניס אותם לבית הספר, היה אפשר לעשות את הלימודים בכיתות והיה אפשר להרחיב את הפעילות שלהם. איך עושים את זה? פשוט מאוד: מרחיבים את השטחים; מגייסים אנשים למערכת. עודד הזכיר מורות חיילות. אני אזכיר גם מורי דרך, למשל, שהיה אפשר לשלב. יש גם הרבה אנשים שישמחו לתת הרצאות ושיעורים בנושאים שהם מבינים, אם זה מדעים, אם זה מתמטיקה, אם זה פיזיקה, אם זה אנגלית – מקצועות שאסור לעצור את הלימודים בהם. לצערי, הדבר הזה לא נעשה. אני לא יודע מאיזה שיקולים, אבל אם זה לא נעשה, מי שנושא באחריות זה ראש הפירמידה – זה אתה, אדוני השר. אני מקווה שתסביר לנו ותגיד מה הסיבה, מדוע לא שולבו במערכת החינוך אותם אנשים שיכולים לתרום למערכת החינוך, כי המטרה זה לא להעסיק אנשים ולהגיד להם: הינה, אתה מועסק ויש לך עבודה – המטרה זה לתת את מקסימום הידע בזמן המשבר, וכמובן ככה להוריד את הנטל מההורים, כי ההורים, כשהם בבית, זה גם נטל עליהם. הרבה פעמים בבוקר אני שומע שהקטנה שלי – הבינונית שלי, כי הקטנה נולדה לפני חודשיים – אומרת: המורה, המורה, המורה, המורה, ואני לא מצליח להבין מה קורה שם בחדר. מסתבר שהיא פשוט ב"השתק", והמורה לא שומעת אותה כשהיא מנסה להגיד משהו למורה, כי המורה עושה השתקה לכל הילדים והילדות כדי שהם לא יפריעו לה בהעברת השיעור, ואז אני מסתכל על המסכנה הזאת בכיתה א', שלא מצליחה להגיע למורה – קוראים לה גאיה – ואני אומר לה: גאיה, פשוט תעשי ככה, תנפנפי עם הידיים, אולי היא תשים לב אלייך בחלון הקטן הזה. והסיפור הזה שילדים מתביישים לפתוח מצלמה כשהם יושבים בבית, והמורים והמורות, בעיקר מורות, יושבות מול המסך השחור ואומרות: אנחנו לא רואות את התלמידים שלנו, מסיבות שונות, אם זה חדירה לפרטיות, אם זה מעמד סוציו-אקונומי נמוך – אני מבין את האנשים האלה, אני מבין. אני רוצה גם להגיד בהקשר של מה שנאמר פה על הסמכות של המנהלים. אני חושב שמשבר הקורונה רק הבליט את העניין הזה של הסמכות והאחריות. לפני כמה שבועות, כמעט חודשיים, ביקרתי את חברי הקרוב, מנהל בית הספר עתידים בחולון, סגן אלוף במיל' מרק בבוט. הוא כבר כמעט חמש שנים מנהל בית הספר בחולון, והוא הגיע לפני חמש שנים, כשאחוזי הגיוס לצה"ל היו יחסית נמוכים, והבעיות הטכניות בבית הספר – המבנה היה ברמה מאוד ירודה. יכול להיות, דרך אגב, שזה בגלל העבר הצבאי הזה, בגלל ההתמדה במשימה והמסירות, הוא עושה הכול עם הצוות הפדגוגי שלו, למעלה מ-100 איש, והוא כמו אריה נלחם עבור התלמידים שלו. גם כשאומרים: לא, אנחנו לא רוצים את התלמידים בבית הספר שלנו, הוא מוכן לקלוט כל תלמיד. הוא אמר: אני קולט כל תלמיד, לא משנה מה רמת ההישגים שלו ולא מה הרמה הסוציו-אקונומית שלו. הוא עשה לי סיור בבית הספר. אני חושב, אדוני השר, שתכריח את כל הח"כים – לא ח"כים, אתה לא יכול להכריח ח"כים; תכריח את כל מי שעובד במערכת שלך להגיע לאותם בתי ספר שהם דוגמה לניהול הנכון של המנהלים. אם אתה מפקיד את הסמכות אצל אותו מנהל ויש לו אוזן קשבת במערכת, לאותו מנהל, ולא רק בגלל פיקוח ופיקוח ופיקוח, אלא גם בגלל שאתה מבין את המשימה שלו – סליחה שאני מדבר במושגים הצבאיים, אבל ככה זה, באמת. האנשים האלה כן רואים את המטרה, אז כן תהיה תוצאה. כן תהיה תוצאה. למרות הקורונה ולמרות כל הכשלים, כן תהיה תוצאה. אני ממליץ מאוד לראות את זה כדוגמה. זו רק דוגמה אחת. יש מאות בתי ספר כאלה שמנהלים משקיעים, עושים את מיטב הדברים, הרבה פעמים לוקחים על עצמם את הסמכות, הרבה פעמים רבים עם הפקידים במשרד, אבל בסופו של דבר מי שמרוויחים אלה התלמידות והתלמידים. הם עושים את זה רק למען הילדים שלנו, כי בסופו של דבר החינוך זה אצלנו. כולנו הורים וכולנו רוצים שהילדים שלנו יתחנכו, ילמדו, יצליחו. אני מאוד מקווה, אדוני השר, שתהיה קשוב גם לאופוזיציה – הרבה פעמים גם מהאופוזיציה אפשר לשמוע דברים טובים, דברים לייעול. לא בושה גם להודות בטעויות שנעשו, וכמובן גם להתמודד עם הנתונים, כי יש נתונים, וצריך להתמודד איתם, ולא לתקוף את אלה שמציגים אותם. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת סובה. ישיב שר החינוך יואב גלנט. << דובר >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שנדבר על חינוך – יש הרבה מה לדבר על חינוך – אני מבקש לפתוח את הדברים שלי באמירה כללית. אפשר לחלק לשתי קבוצות מרכזיות את אלה שבחרו לשמש אנשי ציבור: אלה שעושים ואלה שמבקרים; אלה שפועלים ואלה שמדברים; אלה הבוחרים לקחת אחריות ולהוביל גם בזמנים קשים ואלה שצייצנותם אומנותם והטלת רפש היא הספורט האהוב עליהם. לאורך כל השנים שלי בשירות הציבורי – זה כבר הרבה שנים, מעל 40 שנה – בחרתי להשתייך לצד של העושים. כל חיי בחרתי לקחת אחריות ולדעת שתמיד יהיו כאלה אשר כוחם במתן עצות מהיציע. החודשים האחרונים, ובמידת מה גם הדברים ששמעתי כאן היום, גבירותיי ורבותיי חברי הכנסת, רק חיזקו את התפיסה הזאת אצלי. כבר ביומי הראשון כשר החינוך הבנתי שהשאלה הגדולה ביותר שתלווה אותנו בתקופה הקרובה היא אחת: כיצד מבטיחים מקסימום פעילות חינוכית עם מינימום תחלואה ומינימום נזק בריאותי ל-2.4 מיליון תלמידים ולכ-200,000 עובדי הוראה. הובלתי את המאבק להשאיר את מערכת החינוך פתוחה, ואני ממשיך להוביל אותו עד אשר כלל התלמידים במדינת ישראל יחזרו לבתי הספר ולשגרת הלימודים המבורכת, ובהמשך – לרכישת ידע והשכלה. את המאמץ הזה אנחנו מובילים, ואנחנו נצליח בו רק אם נשלב, לצד השיקולים החינוכיים והפדגוגיים, גם התנהלות בריאותית אחראית, שתואמת את תמונת המצב בצד הבריאותי באופן מדויק ועדכני. כאשר בחנתי את הדברים, ראיתי את תמונת המצב. התמונה הזאת מאוששת את העמדה שלי לאורך כל תקופת המגפה: מוסדות החינוך אינם המוקד והמקור לתחלואה. ההדבקה חלה בקהילה. 85% מהתלמידים אשר נמצאו חיוביים לקורונה נדבקו מחוץ לכותלי בית הספר. יתרה מזו, אין הבדל בין שכבות חינוך, שכבות גיל, למשל כיתות ד' וה', כאשר כיתות מסוימות היו בבית הספר וכיתות אחרות לא היו. קחו למשל את כיתה ד', שעד חודש ינואר הייתה כל יום בבית הספר בחצאי כיתות, ולעומתה כיתה ה' – כיתה ה' הגיעה יום כן, יום לא, ובחודש נובמבר לא הייתה בכלל בבית הספר, בעקבות החלטות משרד הבריאות על הסגר. וראה זה פלא: נתוני התחלואה שלהם זהים – לא דומים, זהים. הצגתי את זה ממש לפני דקות אחדות גם בקבינט. קחו למשל את כיתות ב' וג'. בכיתות ב' אנחנו לומדים בכיתות מלאות, 35 ילדים בכל כיתה, לפעמים קצת פחות, לשמחתנו; בכיתות ג' – חצאי כיתות, 18 תלמידים בכל כיתה. וראה זה פלא: התחלואה בב' ובג' זהה לחלוטין. בחודש האחרון אפילו אלה שלומדים בחצאי כיתות, קרי כיתות ג', חולים קצת יותר, למרות הקפסולות. אני יודע שיש הרבה דיס-אינפורמציה והרבה זריעה של נתונים ושקרים. למשל, האמירה שצוטטה רק עכשיו, שאנחנו לא למדנו אפילו יום אחד באופן מלא. זה נכון, כיוון שלא תכננו ללמוד אפילו יום אחד באופן מלא. בנינו את המערכת – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אז מה השקר בזה? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אז מה? לא הבנו. לא מבינים אתכם עם המסכות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה השקר בזה? הוא אומר שהאמירה היא שקר. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אני יכולה להפסיק אותם, אם זה מפריע לך. תחליט. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> אני מציע שתיתני לי לדבר. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אז תנו לו לדבר. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אנחנו מבקשים שלא תפריעו לו. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> מעולם לא תכננו בשנה הזאת שכל התלמידים ילמדו אפילו יום אחד כולם ביחד בבית הספר, כי חילקנו לחצאי כיתות, אז מראש הם לא יכולים להגיע. כאשר עושים סטטיסטיקה, והסטטיסטיקה הזאת בוחנת באילו מדינות בעולם למדו כל התלמידים ימים מלאים, אז ברור לגמרי שמי שלא תכנן ללמוד באופן מלא איננו לומד באופן מלא. זה כמובן ציטוט של סגמנט אחד בתוך דוח שלם, ששם אותנו במקום מאוד טוב בשאר הדברים. כאשר מדובר בלמידה היברידית, המצב שונה לחלוטין, אבל השטחיות, הרדידות, הרצון לכותרות, מביאים לאן שהם מביאים. אז אני מוחל לכם, וגם לאלה שציטטו את זה לפניכם במקומות אחרים, אבל כדאי שהציבור ידע מהי האמת. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הציבור, הילדים שלו נמצאים בבית הספר – – – מה לעשות? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> חבר הכנסת פורר – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הציבור של הילדים נמצא בבתי הספר. הוא שופט אותך, תאמין לי. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> חבר הכנסת פורר, אתה מפריע לשר להשיב. יש שרים שאוהבים את זה; השר גלנט פחות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> תמונת המצב שאני הצגתי מאוששת, כפי שאמרתי, את המצב, שהתלמידים אינם נדבקים בבית הספר. אין תחלואה עודפת בקרב שכבות שנכחו יותר בבית הספר ביחס לשכבות שנכחו פחות. ואולי הדבר החשוב ביותר: בית הספר הוא מראה של סביבתו, כלומר כאשר הסביבה חולה, התחלואה גולשת אל בתי הספר; כאשר הסביבה היא סביבה מרוסנת, התחלואה הזאת אינה גולשת לבתי הספר, ואנחנו רואים את זה יום אחרי יום בכל הנתונים. אני יודע שמסיבות כאלה ואחרות הציבור מקבל נתונים מגמתיים, בחלקם מעוותים, שנראים אחרת על ידי כל מיני פרשנים מטעם עצמם, וגם מטעם אנשים מסוימים, ובסופו של דבר אני שם לכם את התמונה כפי שהיא, ואם אצטרך, אציג אותה בפרטים. מערך קטיעת שרשראות ההדבקה במערכת החינוך הוא המהיר והאפקטיבי ביותר, ויש לו תרומה משמעותית להורדת התחלואה לא רק במוסדות החינוך אלא בקהילה בכלל. מאז יום חמישי האחרון, אגב, מיושמת החזרה למוסדות החינוך בהתאם למתווה שהוצע על ידי משרד הבריאות ואושר על ידינו בצד הארגוני והפדגוגי. התוכנית שאנחנו קיימנו והתחלנו בה בתחילת השנה מאפשרת לנו לקיים שגרת לימודים לצד הנגיף בהתבסס על המשאבים שגייסנו. ובהקשר הזה אני רוצה לציין חלק מהדברים. בזכות התקציב הזה גייסנו 13,000 מורים ותומכי חינוך כדי לאפשר את הפיצול של כיתות ג'-ד' בבתי הספר, ובכך למעשה להקנות גמישות לכל מערכת החינוך בכיתות א' עד ו' בבתי הספר היסודיים. במקביל לתחילת החזרה ללימודים אנחנו עוסקים רבות גם באלה שכתוצאה מהחלטות משרד הבריאות, כבר תקופה ארוכה אינם נוטלים חלק בלימודים הפרונטליים, בעיקר בכיתות ה' עד י'. אני מזכיר לכולם שמי שקובע לחלוטין מי לומד ומי לא לומד זה רק גורם אחד במדינת ישראל: משרד הבריאות, ולאחר מכן – אישור הקבינט. לנוכח התופעות המדאיגות שמתפתחות אצל חלק מהתלמידים, הצבתי למערכת החינוך כיעד מרכזי שני נושאים שבהם נעסוק בתקופה הקרובה כדי לצמצם את הפערים שנוצרו: האחד – העלאה של תחושת המסוגלות והביטחון העצמי של התלמידים, וזה נכון לכל הגילים; השני – שימור הרצון של התלמידים להמשיך וללמוד. אם יהיו לנו שני הדברים האלה, נוכל להעלות תלמידים על דרך המלך, והנושאים הפדגוגיים ירדפו אחרי הנושאים החברתיים והנפשיים. אנחנו הקמנו שורה של צוותים. מנכ"ל משרד החינוך מוביל צוות רחב שעוסק בנושא, ואת תוצאות העבודה נציג בקרוב. בשבוע האחרון עצרנו ובדקנו את הנתונים ואת ההערכות שלנו. לאור הנושא של המוטציה צריך להבין מה קרה ומדוע עשינו את העצירה המתודית הזאת. אנחנו חיינו על בסיס נתונים מאוד מאוד מדויקים עד לתחילת ינואר. בתחילת ינואר קרו שלושה דברים, במקביל פחות או יותר: הנושא הראשון – המוטציה השתלטה על התחלואה, ורוב החולים חולים כתוצאה מהזן הבריטי; הדבר השני – נעשו שני מאמצים לבלימה של הנושא: סגר מתמשך של למעלה מחודש, שישה שבועות, סגר הדוק, והשני – כמות הולכת וגדלה של חיסונים. למרות שני המאמצים האלה הבלימה לא הביאה למצב של ריסוק המגפה אלא רק לעצירתה, עד לשבוע האחרון, על סדרי גודל של 8% או 9% תחלואה, דבר שהוא מאוד מאוד מדאיג. במצב הזה ברור לכם שמערכת הבריאות עלולה לאבד את הכלי היחיד האפקטיבי שיש לה כנגד המגפה, ולכלי הזה קוראים סגר. מדוע? מפני שבעבר, כאשר הטלנו סגר, אז בתוך שבוע הייתה ירידה והדברים התייצבו. פה, אחרי חמישה ושישה שבועות, ולמרות שיש חיסונים הולכים וגוברים, המוטציה נתנה פייט. במצב הזה, אני אמרתי: בואו נבדוק את עצמנו מחדש. היום, אחרי שעצרנו ובדקנו את הנתונים, אני יכול לומר לכם באחריות מלאה שבהינתן נתוני התחלואה הנוכחיים, ועל פי המלצות המומחים הרבים שאני נועץ בהם לילה-לילה, הגענו לנקודה שמאפשרת לפתוח את מוסדות החינוך בערים הירוקות והצהובות באופן מלא לכל הגילים. אני חוזר עוד פעם: הגענו לנקודה שבה ניתן לפתוח באופן מלא את מערכת החינוך מגן ועד י"ב גם בערים הצהובות וגם בערים הירוקות. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> מתי? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> הגענו לנקודה – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> היום? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> – – היום, להבנתי – כך הצגתי גם בקבינט – שבה ניתן לפתוח בערים ירוקות וצהובות את מערכת החינוך באופן מלא מגני הילדים ועד י"ב. אני מקווה – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> זו בשורה משמחת מאוד, כבוד השר. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אז ההחלטה שדיברת עליה קודם שלא לפתוח את כל מערכת החינוך – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> זו בשורה משמחת, עודד. אפשר להגיד כל הכבוד, וזה הרגע להגיד כל הכבוד. << קריאה >> אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> השאלה היא אם הקבינט קיבל את זה או שזה – – – << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> אני הצגתי את העמדה. אני חושב שזוהי תמונת המצב שאליה הגענו, ואני מאוד מקווה שהקבינט יאמץ את עמדתי. מוסדות החינוך בערים הירוקות והצהובות יכולים להיות פתוחים באופן מלא. אין שום סיבה להשאיר ולו תלמיד אחד בבית בערים ירוקות וצהובות. אנחנו במשרד החינוך ערוכים ומוכנים לכך בכל היבט. דבר נוסף, חשוב אף הוא, הוא לפתוח באופן חלקי – וגם זאת באופן מיידי – חלק מהחינוך, בעיקר בגילים הנמוכים, בערים הכתומות. כולנו ערים – ואני שמעתי גם אתכם – לאתגרים הרגשיים והנפשיים שאיתם מתמודדים התלמידים, ולצידם, כמובן, הפגיעה הכלכלית במשקי הבית כתוצאה מכך שההורים נמצאים עם הילדים. למיטב שיפוטי, בשלו התנאים למימוש ההחלטה שעליה דיברתי כעת, והיא חייבת להתקבל לפני שמחליטים על הקלות אחרות בנושאים אחרים. אנחנו צריכים לשים את הילדים לפני הכול ואת החינוך במקום הראשון. אין כל היגיון בפתיחה של מגזרים אחרים לפני החינוך, והתנאי לחזרה למשק בריא ופתוח הוא תלמידים בבתי הספר והורים פנויים לעבודה. משרד החינוך פועל בכיוון הזה, ואנחנו ממתינים להחלטות הקבינט. מאחר שעלו שאלות, בחרתי לציין כמה דברים שאפשרו לנו, במצב המורכב והקשה הזה שמדינות רבות בעולם נמצאות בו ולא יודעות מה לעשות – לצד הצהרות בבריטניה, הם סגרו את מערכת החינוך עד אמצע חודש מרץ; לצד הצהרות במדינות אירופיות אחרות, הם סוגרים את מערכות החינוך – אנחנו מתמרנים בקשיים גדולים, אבל אני רוצה לספר לכם מה נעשה פה. כאשר מערכת החינוך פעלה, וזה היה רוב הזמן, עד לחודש ינואר האחרון – אני מדבר על הלמידה הפיזית; הלמידה ההיברידית נמשכת – גני הילדים ותלמיד א'–ד' למדו לפחות שלושה ימים בשבוע, אבל ברוב המקומות ארבעה וחמישה ימים. כ-80% מהתלמידים בכיתות ה' ומעלה למדו שלושה ימים ויותר בשבוע. השתמשנו במבנים חיצוניים ברשויות – הדבר הזה הוא אפשרי בכל רשות שבוחרת. להסדר הזה ניתן ביטוח כבר ביום הראשון שבו נכנסתי לתפקידי בתחילת השנה. מרחבים חיצוניים – הנושא הזה הוסדר אחרי הרבה שנים. ניתן ללמוד בחוץ ועושים בזה שימוש ממש בימים אלה, כפי שהתחייבנו בתחילת השנה. אנחנו מאפשרים לפתוח מצלמות תוך כדי שיעור – הדבר הזה מאושר לפי נוהלי משרד החינוך. יש גמישות ניהולית ופדגוגית שלא הייתה בעבר אף פעם. מי שקובע ברמה העקרונית, לאחר שמשרד הבריאות מאפשר או לא מאפשר את הפתיחה, מי שקובע ברמה העקרונית זה משרד החינוך, מעבר לזה, למנהלי בתי הספר יש יכולת להתנהל בקריטריונים ברורים ובהירים תוך קביעת עדיפויות. עוזרי החינוך שנתנו להם מסייעים מאוד באפשור הגמישות. יש במשרד החינוך משל"ט ייחודי שאיננו קיים בשום מקום בארץ חוץ מאשר בפיקוד העורף, ובמובנים מסוימים במשרד הבריאות, אבל באופן חלקי. הוא לא קיים במגזרים אחרים. יש לנו שורה רחבה של מנגנוני פיקוח ועצירה של שרשראות ההדבקה. יש לנו למעלה מ-100 עובדים, חלקם מקרוב, חלקם מרחוק, שעברו הכשרה מיוחדת גם בטכנולוגיות חדשות וגם בנושא הניטור והאיסוף של מגעי התחלואה. אני רוצה לתת לכם למשל נתון על מה עשינו בחודש אוקטובר-נובמבר שאפשר לי להגיד את הדברים שאני אומר על הנושא של מקומות ההידבקות. בדקנו 16,000 תלמידים, כל מי שהוגדר מאומת בתקופה מסוימת בין אוקטובר לתחילת דצמבר. מתוך ה-16,000 האלה, 9,000 לא היו שבוע לפני ושבוע אחרי בבית הספר, לפי הנתון שהיה לנו, קרי לא נדבקו ולא הדביקו בבית הספר ובודדו שם. מתוך 7,000 הנותרים, 5,000 היו החולה היחיד בכיתתם, כלומר, הם לא נדבקו במערכת החינוך ולא הדביקו במערכת החינוך אלא הביאו את זה מהבית ואותרו במערכת החינוך. מתוך ה-2,000 הנותרים, 1,500 היו אחד משני תלמידים מאומתים בכיתתם, כלומר, הם הדביקו או נדבקו מאחד. קטענו את השרשרת והוצאנו אותם. רק 500 תלמידים מתוך 16,000 – עשו את האחוזים – הם כאלה שהיו שייכים לשרשרת הדבקה של מעל שני תלמידים חולים. זה הרבה יותר טוב מאשר נעשה בכל מקום אחר במשק. יתרה מזו, אנחנו בודקים 20 מגעים, מגיעים ל-20 מגעים סביב התלמיד, והממוצע הארצי הוא 11-10 מגעים לתלמיד. יש בזה הבדל עצום. הנתונים האלה ועוד סדרה ארוכים של נתונים שאני מציג, גם אם יש מי שמנסה לכסות אותם, מאפשרים לנו להגיד בבטחה את מה שאומרים הרבה אחרינו בארצות הברית, ב-CDC, מה שאומר היועץ המיוחד פאוצ'י, מה שאומרים אחרים: מערכת החינוך היא לא מקור ההדבקה, היא מראה של סביבתה. את זה אמרנו בחודשים מאי ויוני, לא חיכינו עד עכשיו. אני שמח שבעניין הזה כיוונו לדעת גדולים. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> מי עשה את המחקר? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> אנחנו עשינו את המחקר. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> משרד החינוך עצמו? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> יש לנו צוות אנליסטים, ומעל צוות האנליסטים יש הנחיה של פרופסורים – גם ממכון ויצמן, גם מהאוניברסיטה העברית. את חלקם אתם רואים חדשות לבקרים בטלוויזיה. הם הנחו את צוות האנליסטים שהנחה את אוספי הנתונים מה לעשות. הנתונים – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה קולט שהממשלה קיבלה החלטות בניגוד לנתונים שאתה מציג עכשיו? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> לא, הנתונים נאספו עכשיו, זה מה שהוא אומר לך. הם התחילו אז ועכשיו נגמר המחקר, אבל זה מחקר שנשמע שבכל העולם אפשר להסתמך עליו. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> לא לא לא, הנתונים ידועים כבר מחודש נובמבר, הנתונים האלה. אני מוכן להציג את המחקר הזה בפני חבריי חברי הכנסת ובפני הציבור באופן מלא, וכמו שאמרתי, הוא נעשה או הוכוון על ידי מיטב הפרופסורים במדינת ישראל באפידמיולוגיה, רפואה, חינוך, מתמטיקה וכדומה. יש לנו היום – גם זה מגיע היום לרשויות, ואני מניח שיגיע גם לציבור – יש לנו רמזור חינוך, ואנחנו יודעים מה מצבו של כל בית ספר ושל כל גן ילדים במדינת ישראל. מדובר על סדר גודל של 5,200 בתי ספר ולמעלה מ-20,000 גנים – כמעט 26,000 מוסדות חינוך. הייתי קורא להם 26,000 נקודות על המפה. כל הנקודות האלה מופיעות על מפה. אנחנו נתנו לנקודות האלה ציון לפי צבעים, שלושה צבעים. לגבי גני הילדים, ירוק זה גן שאין בו חולים; חולה אחד – אדום, נסגר. תסתכל על המפה ותראה נקודות אדומות – אם זה גני ילדים, אלה גני ילדים שנסגרו. לגבי בתי הספר, זה יכול להיות בית ספר של 2,000 ילדים וזה יכול להיות בית ספר של 300 ילדים. עד חולה אחד, אפס או אחד – ירוק; 2–5 – צהוב; מעל חמישה – אדום. אנחנו רואים מה תמונת המצב. יש אלפי מוסדות חינוך שאין בהם תחלואה בכלל. למעשה, הרוב מרוכז במספר מצומצם של מוסדות. את הדבר הזה אנחנו מעבירים אל ראשי הערים, בשלב הזה במפות, ובקרוב – באפליקציה שתהיה אצלם. אני רוצה לומר משהו לכל מי שדיבר על נושא המחשוב. כשנכנסתי לתפקידי שאלתי מה תמונת המצב. ההערכה הייתה שחסרים 150,000 מחשבים, לפי דוחות של מבקר המדינה מהעבר. יצאתי למבצע רכש, אחרי ששכנעתי את הממשלה שצריך להעמיד לטובת העניין 1.25 מיליארד שקל. מה עשינו? 1. תקשבנו 4,600 בתי ספר במדינת ישראל מתוך 5,200. תכננו 3,500; בתי ספר חרדיים נכנסו לעניין כאשר הם ראו את זה, ואפשרנו את זה. חלק מבתי הספר כבר תוקשבו וחלק נמצאים בתהליך. חלק משודרגים: פס רחב, מסכים וכל מה שאתם רוצים. הפעולה הזאת לא קרתה מעולם במדינת ישראל, אף פעם לא. היא קרתה בשלושת החודשים האחרונים, היא מתעצמת, ועד פסח היא תסתיים. רכשנו 150,000 מחשבים – זה המספר. חילקנו 150,000 מחשבים במדינת ישראל. רק בירושלים חילקנו 15,000 מחשבים, וחלק ניכר מזה – במזרח ירושלים, לערביי מזרח ירושלים. ברהט חילקנו 3,000; בבאר שבע – 4,000; בלוד וברמלה – 1,600 לכל אחת; בחיפה – 3,000, אם אינני טועה; בבאר שבע – אמרתי, 4,000; באשקלון ובאשדוד – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תלמידים או – – – << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> אני מדבר על מחשבים. נתנו לכל מנהל במדינת ישראל – כל מי שדיבר איתי על הגמישות, על העצמאות ועל האוטונומיה – קבעתי שרק גורם אחד במדינת ישראל יחליט לאן הולך המחשב. זה לא המנכ"ל, זה לא השר וזה לא ראש העיר – זה מנהל בית הספר. בית הספר מתוקצב לפי רמתו הסוציו-אקונומית, או במילים של משרד החינוך, "מדד הטיפוח הבית ספרי", כלומר אם יש בית ספר שיש בו 700 תלמידים ומדד הטיפוח שלו גבוה, הוא מקבל 100 מחשבים; אם מדד הטיפוח שלו הוא הכי נמוך הוא יקבל חמישה מחשבים, כי הוא נמצא במקום מאוד מאוד טוב. בית ספר שקיבל 50 מחשבים – מנהל בית הספר יחליט, יחד עם המורים, יחד עם ועד ההורים ויחד עם כל מי שהוא רוצה, אם הוא נותן בהשאלה את המחשב למורה – כי יש לו חמישה ילדים ורק מחשב אחד – או לתלמיד. אחרי שעשינו את הפעולה הזאת עשינו מיפוי של הדרישות פעם נוספת. יש דרישות מינוריות ממקומות נוספים. אנחנו נביא 15,000 מחשבים נוספים ונחלק אותם בשבועות הקרובים לכל המורים הרלוונטיים דרך בתי הספר באותה שיטה, כלומר בית ספר שקיבל 100 מחשבים, אני מניח שהוא יקבל עבור המורים שלו עשרה מחשבים, ואחד שקיבל 20, אני מניח שיקבל רק שניים, כי אלה המדדים, ודרך זה נביא בשורה גם למורים. אני נותן רק חלק מהתמונה. יותר מזה – אנחנו אפשרנו לבתי הספר לרכוש כל ידע, כל חומר שהם רוצים, מכל מקום. בעבר זה היה מתוחם לרשתות מסוימות; היום, כל דבר שעומד בקריטריונים הפדגוגיים של משרד החינוך – אפשר לרכוש את הידע. זה יכול להיות באוניברסיטה הפתוחה, זה יכול להיות בהרווארד, זה יכול להיות בדובאי, אם יש שם חומר מתאים ועונה לדרישות, וזה יכול להיות כמובן במט"ח או בכל מוסד אחר במדינת ישראל. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> מי יכול לרכוש? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> בית הספר, בכסף שנתנו, רוכש את הידע על מנת שהוא יועבר בשידור אל התלמידים ויהיה חלק ממערכי השיעור שלהם. למשל, עם ישראל דיגיטלית השקענו 80 מיליון שקל לייצר מערכי שיעור. אני מזמין אתכם להיכנס. אני לומד שם מתמטיקה כדי לרענן את עצמי מדי פעם. תיכנסו למערכי השיעור. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – עכשיו הבנתי – – – << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> 80 מיליון שקל, וב-80 מיליון השקלים האלה, רבותיי, נעשו שיעורים עבור כיתות י', י"א, י"ב, הכנה לבגרות שלוש, ארבע וחמש יחידות, וזו רק ההתחלה. התהליך הזה נמצא בעיצומו. אז אני יודע שכאשר רוצים להגיד שלא עושים כלום, אומרים שלא עושים כלום, אבל בסופו של דבר מי שישפוט את זה זה הציבור. ביצענו הכשרות לכל עובדי החינוך הרלוונטיים, ושמנו עבור כל בית ספר מישהו שנוסף על תפקידו, אחראי לחינוך והלמידה הדיגיטליים בבית הספר, ומעל כל קבוצה של עשרה ברשות המקומית – גם מפקח שזה תחום עיסוקו. אני רוצה לדבר על דבר שנעלם מעיני הציבור, וכדאי שתאזינו לו היטב, כי יש נטייה להדחיק אותו; לא אצלי. החינוך המיוחד, החינוך המשלים, הנוער בסיכון וכפרי הנוער לא פסקו לעבוד יום אחד במדינת ישראל מאז תחילת המשבר. הכול מתקיים, זאת אומרת, אנחנו מ-1 בספטמבר המשכנו ללמוד ולא סגרנו לא את כפרי הנוער, לא את הפנימיות ולא את החינוך המיוחד. האמינו לי שיש הרבה כאלה שמנסים לסגור אותם ומעבירים ביקורת. כשם שיש כאלה שטוענים למה משהו אינו פתוח, יש כאלה שטוענים למה משהו – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> כן פתוח. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> – – נמצא במצב הזה והוא כן פתוח. התהליך הזה – תהליך של ביקורת שדיברתי עליו בהתחלה – הוא תהליך שנמשך. אני מאוד גאה בזה שהחינוך המיוחד במדינת ישראל ממשיך לעבוד כנדרש. בהקשר הזה, אני רוצה לומר – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> לגבי החינוך המיוחד, דווקא בגלל שהוא פתוח, אני מניחה שאפשר היה למדוד שם את מדדי התחלואה. האם יש מדדי תחלואה? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> אז הינה, אני אפרט. אני קבעתי – – – << קריאה >> ענת כנפו (יש עתיד-תל"ם): << קריאה >> – – – צריך אותו ליום שלם עכשיו. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> אני קבעתי שהחינוך המיוחד יהיה הראשון בסדר העדיפויות. הקביעה הזאת מבוססת על אמונה עמוקה שדאגה לצורכי ילדים עם מוגבלות היא המדד הראשון במעלה עבורי לחוסנה המוסרי של החברה ושל המדינה, ואני מופקד על זה. כמו שהייתי מופקד על דברים דומים, לא זהים, במערכות אחרות ותמיד דאגתי להם – לאלה שחסר להם, לאלה שקשה להם, לאלה שאין להם, לאלה שאין להם איפה לגור, ובמקרה הזה לאלה שמתקשים בלימודים – אני יודע מה המשמעות של אובדן יום אחד לילד בחינוך המיוחד. בקצה הקשה של הרצף זה אומר שזה ממש למנוע ממנו טיפול, ובקצה הקל של הרצף זה אומר שיום אחד יצריך שבוע סגירה, אם בכלל הוא יוכל לסגור את זה, כדי להיכנס אל הקבוצה הרגילה; והוא יכול להיכנס לשם. ילדים שמטפלים בהם נכון בגן הילדים ובכיתות א' וב' נכנסים והופכים להיות ילדים רגילים אחרי תקופה. אפשר להגיע לזה. אני מדגיש את זה ואני עוסק בזה. כל הדבר הזה מוצנע, אבל אני מוצא לנכון להגיד פה שבתוך הקבוצה הזאת יש 280,000 ילדים, שלשמחתנו חלק גדול מהם במצב קל, ואנחנו מטפלים בהם. במקביל, כמו שאמרתי, הבטחתי לעשות כל מה שביכולתי כדי למנוע את סגירת תוכניות החינוך המשלים. אינני יודע אם אתם זוכרים – רצו לסגור פה את היל"ה, את קרב ואת המתנ"סים. שום דבר לא נסגר. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> זוכרים. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> שום דבר לא נסגר. אני מכיר גם את ההפגנות שעשו לי מול הבית. הן היו מיותרות. הייתי רתום לעניין הזה מהרגע הראשון. למעשה – ופה אני מגיע לשאלה שלך, גברתי היושבת-ראש – אנחנו רואים תופעה מאוד מעניינת: אין עלייה בהדבקה בחינוך המיוחד. זה פתוח במשך שמונה חודשים, שבעה חודשים; בשנה האחרונה – מ-1 בספטמבר. אין עלייה בהדבקה. לצערנו, מהגבלות שונות ומסיבות שונות, ההדבקה בחינוך המיוחד קטנה מאשר ההדבקה בחינוך הרגיל, והסיבה שנותנים המומחים שלנו, גם לאפידמיולוגיה וגם לחינוך, היא שבבית הספר לא נדבקים – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> – – ומה שמייצר את ההדבקות זה האינטראקציות החברתיות. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> ברור. אמרנו את זה. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> לצערנו, אצל הילדים שיש להם מגבלה, האינטראקציות האלה יותר קטנות אחרי הצוהריים ואחרי הלימודים. אז כדאי לדעת את הנתונים, גם על החינוך המיוחד, שפועל, גם על כפרי הנוער, גם על הנוער העולה וגם כמובן על נושא התחלואה. התחום השלישי שבו עסקנו היה התאמה של מערכת החינוך במגוון רחב של אפיקים לנושא מבחני הבגרות. אנחנו קיבלנו מצב נתון. בסופו של עניין אני עשיתי – אישרתי – שלוש התאמות לאורך השנה, והן נראות כאילו מובנות מאליהן והן רחוקות מזה. החלטנו על מימוש של התאמות והקלות. התחלנו מירידה לשישה מקצועות, ולאחר מכן ירדנו לחמישה מקצועות, קרי, שלושת מקצועות החובה, מתמטיקה, אנגלית ושפה, עברית או ערבית, ובנוסף, מקצוע בחירה מוגבר אחד – יכול להיות פיזיקה ויכול להיות מחול, מה שבוחר התלמיד – ומקצוע הומני אחד מתוך ארבעת המקצועות ההומניים כחובה. הדבר הנוסף שהגענו אליו בכיווץ השלישי היה צמצום בחומר ולאחר מכן מיקוד בבחינה, כלומר מתוך החומר – רק חלק מהחומר, ממקדים עליו לקראת הבחינה, ולאחר ההגדרה של המיקוד קבענו גם שתהיה שיטה של צבירה, כלומר, גם אם תלמידים ענו על חלקי שאלות, אפשר יהיה לצבור את זה לציון גבוה יותר. כל זה נעשה בשיתוף פעולה הדוק עם המל"ג ועם ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות, והמועצה להשכלה גבוהה, על מנת שההתאמה תשרת אותם גם בהמשך. נועצנו במיטב המומחים. מיניתי ועדה בראשותה של הגב' רונית תירוש, שצריכה להמליץ לי המלצות על המשך השנה והשנים הבאות. אני מעריך שהתהליך הזה ילך ויתבסס, דבר שלא נעשה במערכת החינוך במשך שנים ארוכות. הגיע הזמן. דבר נוסף – אנחנו עוסקים בצמצום הפערים. אני יכול לתת לכם טפח מתוך העניין הזה, אבל עדיין לא את הכול. הערכה שלי היא שלצורך צמצום הפערים אנחנו נידרש לתקופת זמן ממושכת ולמשאבים גדולים. בסופו של דבר צמצום פערים זה אנשי חינוך והוראה, אם בחינוך רגיל, אם בחינוך המיוחד, בשירות הפסיכולוגי, בתומכי חינוך וכן הלאה. המשמעות של זה היא תקציבים. כללית, אני מעריך שההשלמה תיקח כשנה מעכשיו, בהנחה שאנחנו נצא מהסגר עכשיו וניכנס לחינוך רציף, והיא תימשך או תסתיים רק בסוף תשפ"ב. זו ההערכה שלי. הסגירה תהיה סגירה איטית, חלק בטיפול בקבוצות, חלק בטיפול בגילים הרלוונטיים, למשל הגילים שהם גילי המעברים – מגן לא', מו' לז' וכן הלאה – וחלק, כמובן, הוא סביב תלמידים מתקשים. ההערכה שלנו היא שבמדינת ישראל יש תלמידים בסדר גודל של 25% שנכנסו למצב שהוא מצב שאנחנו צריכים לפקח עליו באופן מיוחד. יש רשויות ובתי ספר שזה אפסי, ויש רשויות ובתי ספר שהמצב הזה הוא יותר גדול. בכל זה אנחנו נוגעים. מתוך זה אני רוצה לומר שבחופש הגדול, בחודש יולי, אנחנו נקיים בתי ספר מלמדים עד כיתות ג'-ד'. במקום בתי הספר של החופש, שהם למעשה קייטנות משופרות, נעשה בתי ספר מלמדים, קרי, מי שילמד שם בתוך מוסדות החינוך יהיו עוזרי חינוך, שהוכיחו את עצמם מצוין בעת האחרונה, וגם מורים שירצו שכר נוסף. בחודש האחרון, בשבועיים האחרונים של חודש אוגוסט, נעשה ריכוז מאמץ מיוחד עם התלמידים בכיתות המעבר שאותן ציינתי: מעבר לכיתה א', המעבר לכיתה ז' והמעבר לכיתה י' – כל אחד עם ההתאמה שלו לפי הגיל שלו. אני חושב שגם בנושא הזה אנחנו נצליח לקיים את הדברים. כשאני בא לסכם את הדברים אני רוצה להיכנס לעוד נקודה אחת שהיא בעיניי מאוד מאוד חשובה: תלמידי ישראל, לא מהיום – בעשור האחרון במיוחד, אבל זה התחיל לפני זה – הם לצערי תלמידים פחות ספורטיביים, יותר סובלים מעודף משקל, פחות תנועתיים ויותר סוכרתיים מבכל מדינות ה-OECD. זה נתון מאוד מדאיג, בראייתי. אנחנו פועלים להנחלת אורח חיים בריא לתלמידות ולתלמידים מאז שאני נכנסתי לתפקיד, לאור החשיבות שאני רואה בחינוך הגופני, בתזונה נכונה ובהכנה הנפשית לעניין הזה, ופועלים בשורה ארוכה של דברים נוספים. לסיכום, גבירותיי ורבותיי חברי הכנסת, יש לפנינו יעדים מגוונים ומשימות רבות, ואיננו חפים מטעויות בתקופה שבה העולם כולו מופתע בכל פעם מחדש מהשפעותיו של הנגיף, אנחנו עושים הכול כדי להשיב את תלמידי ישראל בבטחה אל הנתיב החינוכי, אל חבריהם וחברותיהם, אל השגרה. יש בי גאווה רבה להיות אחראי למערכת הזאת. ש בי גאווה רבה להיות אחראי על המערכת הזאת. אני גאה במורות, במורים, בגננות, במנהלות, במנהלים, שמוכיחים, במיוחד בשנה הזאת, שהם היהלומים שבכתר והגיבורים האמיתיים של מערכת החינוך ושל החברה בישראל. אני מקווה שבימים הקרובים, כמו שאמרתי, אנחנו נראה פתיחה הולכת וגוברת של הלימודים הפיזיים בבתי הספר ובגני הילדים. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה לשר גלנט. מה ההצעה שלך? זו הצעה לסדר-היום. הנוהל הוא – אם אתה מבקש להסתפק בדברים שאתה אומר או שאתה רוצה להעביר את זה לוועדה להמשך דיון. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> אני מסתפק. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אתה מבקש להסתפק בדברים שלך. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> אם מישהו רוצה להעביר – שיעביר, זה בסדר. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> כן. אנחנו נצטרך להעמיד את זה להצבעה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוועדה למעמד האישה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> למעמד האישה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> לפני ההצבעה יש עמדות נוספות, ואז נעבור להצבעה. תודה רבה ברמה האישית על הדברים המעמיקים והמלמדים שאמרת. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב גלנט: << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> עמדות נוספות: חברת הכנסת ענת כנפו; אחריה – חבר הכנסת אלכס קושניר; אחריו – חברת הכנסת רות וסרמן לנדה. << דובר >> ענת כנפו (יש עתיד-תל"ם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אני שוב רוצה לדבר גם כיושבת-ראש מטה החינוך של מפלגת יש עתיד וגם כאימא. אני חושבת שהמצב שלנו כל כך נורא. אנחנו צריכים להתעורר. כשאנחנו מסתכלים בעיניים של הילדים שלנו בימים אלו, איזה מסר אנחנו מעבירים להם? << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> גברתי, תעצרי את הדיון, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אין שר במליאה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> בסדר גמור. פנינה תמנו שטה הייתה אמורה להיות פה. נראה לי שהיא בחוץ. מישהו יכול לקרוא לה? << דובר_המשך >> ענת כנפו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> כן, היא בחוץ. היא בחוץ. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> היא לא יכולה לצאת. << דובר_המשך >> ענת כנפו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> גם ככה לא ישמעו, אתה אומר. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> השר דיבר כל כך הרבה, היה יכול להישאר עוד חמש דקות. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> יש לו גם ישיבות קבינט. אתה רוצה שאת הדברים שהוא אמר כאן – הוא גם ינסה לשכנע בקבינט לפתוח את מערכת החינוך. << דובר_המשך >> ענת כנפו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בדיוק אנחנו רוצים – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אני מניחה שזה מה שהיית הכי רוצה מכל הדיון הזה. << דובר_המשך >> ענת כנפו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> בדיוק אנחנו רוצים שימנו את ועדת החינוך. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> זה מה שביקשת, לא? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ענת כנפו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שאנחנו רוצים – שימנו יושב-ראש לוועדת חינוך, כדי שאפשר יהיה לדון על הבעיות. אולי את זה הוא יגיד בקבינט. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אנחנו כרגע רוצים להתעמק בפתיחת בית הספר. השרה הגיעה, את יכולה להמשיך. << דובר_המשך >> ענת כנפו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אז אני אומרת שוב: כשאנחנו מסתכלים בעיניים של הילדים שלנו בימים אלו, איזה מסר אנחנו מעבירים להם? בלבול, כאוס, הסתרה, מסרים סותרים, מבוגרים שלא מסוגלים לראות אותם, הורים שקורסים בבתים סגורים, ילדים שמטפסים על הקירות וכנסת שלא מתפקדת כי היא יצאה לבחירות. הילדים שלנו נמקים מאחורי הזום, וועדת החינוך יצאה לפגרה ונותרה ללא יושב-ראש בזמנים הכי קשים. אנחנו נכנסים ויוצאים מהסגר, וכתוצאה מכך ילדנו נכנסים, ובעיקר יוצאים, מבתי הספר ומהגנים. מבחינת הילדים זה כמו רכבת שדים שנוסעת בלופ ובלי נהג, אבל אנחנו לא בלונה פארק; אנחנו בחזית, וכל העיניים נשואות למשכן הכנסת. הבן שלי משה, בן 14 וחצי, היה בבית ספר 16 יום ממרץ שעבר – 16 יום בשנה שלמה. זה נתון מזעזע. איך נערים מתבגרים, שכל ההתפתחות האישית שלהם תלויה בקבוצת השווים, בני גילם, יגדלו ויתפתחו לבוגרים? תבינו, הקורונה מאוד מסוכנת, אבל הסגר מסוכן לא פחות. יש לכך השפעות והשלכות לטווח ארוך. הילדים חווים מצוקות רגשיות וחברתיות, ילדים מבתים נורמטיביים נחשפים לפשיעה, והורי ישראל חסרי אונים. הם רואים את הילדים הולכים להם לאיבוד בין הידיים, ואין להם כלים להתמודד. אנחנו צריכים לתת פתרונות מיידיים. אני קוראת לכנס את ועדת חינוך ולמנות לה יושב-ראש לאלתר. אני קוראת לכחול לבן ולליכוד להניח את המחלוקות בצד, להוציא את הילדים ואת החינוך מחוץ לפוליטיקה. מדובר בדיני נפשות, לא פחות. אל תיתנו לילדים לשלם את המחיר של הפוליטיקה – הם כבר שילמו מחיר כבד מדי, הם וההורים שלהם. אנחנו צריכים להציל את הדור הזה, ויפה שעה אחת קודם. אנחנו רוצים ממשלה שפויה שמקבלת החלטות ענייניות. כבוד השר גלנט הלך, אבל אני רוצה להגיד לכם שמרוב זומים הפכנו את הילדים לזומבים. איך זה מרגיש לדבר עם מישהו כשהוא מאחורי מסך? איך זה מרגיש לכם? איך מרגיש הילד מאחורי המסך? איך מרגיש הילד כשהוא לגמרי מושתק? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> את צריכה לסיים. << דובר_המשך >> ענת כנפו (יש עתיד-תל"ם): << דובר_המשך >> אני מסיימת. פניתי אתמול ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין לבקש ממנו למנות יושב-ראש לוועדה. אני קוראת גם מכאן למנות לאלתר יושב-ראש לוועדה, כי אנחנו צריכים לדון בקשיים שעולים מן השטח ולמצוא להם פתרונות מושכלים ויצירתיים. המטרה שלנו ביש עתיד זה שכל הילדים יחזרו, גם אם יחזרו במתווה זה או אחר – שכל הילדים יחזרו מייד למערכת. אלה דיני נפשות. תודה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה. אני לא אקבל עוד כאלה עמדות נוספות כל כך ארוכות. לא. עמדה נוספת זה דקה, חבר'ה, שתדעו את זה, בסדר? אפשר דקה וחצי, שתיים, לא נאום. חבר הכנסת קושניר. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> קודם כול, חבל באמת שהשר הלך. הוא דיבר פה באמת על הרבה, פרס הרבה מאוד נתונים. כל הנתונים שהוא פרס בעצם מוכיחים שמערכת החינוך הייתה צריכה להיות פתוחה כבר מזמן, כי הוא אמר שאין הבדל בנתונים בין כיתות ד', שלמדו, לכיתות ה', שלא למדו, ובין כיתות ב', שלמדו ביחד, לכיתות ג', שלמדו במחולק. רק איפה הבעיה שלי, גברתי היושבת-ראש? הבעיה שלי שהוא פורס פה נתונים שהם מוכיחים שצריך לפתוח, ובמשפט הבא הוא אומר שבמדינת ישראל, משרד החינוך אפילו לא תכנן השנה לפתוח את מערכות החינוך. זה כשהוא השיב בעניין המחקר שאנחנו במקום האחרון – שמערכת החינוך לא הייתה פתוחה. אז כנראה יש פה איזושהי בעיה עם המסקנות שאפשר להסיק מהנתונים שאתה רואה. זה – דבר אחד. דבר נוסף שהייתי רוצה לשאול אותו, ובאמת חבל שהוא הלך: בוועדת הכספים של הכנסת הוקצו מיליארד ו-650 מיליון שקלים להכנת מערכת החינוך להתמודדות עם משבר הקורונה. עד אוקטובר בוצעו רק 4% מהסכום הזה. רק 4%. המשמעות של זה היא שמערכת החינוך לא הייתה מוכנה. דיברו פה חבריי על כל מיני פתרונות, ואני הייתי רוצה לדבר על עוד פתרון אחד. הרי מה היה אפשר לעשות בכסף הזה? רק שתי פעולות מאוד פשוטות. 1. להכשיר את המבנים הציבוריים לכיתות; 2. לשכור מבנים פרטיים שמתאימים לכיתות וכך להקטין את מספר התלמידים; למשל לגייס סטודנטים להוראה בשנים מתקדמות כדי שילמדו ולהכיר להם בזה אחר כך כהתמחות. כך היינו מגיעים למערכת חינוך שפועלת בכל הארץ עם 15 תלמידים בכיתה, 18 תלמידים בכיתה. לא צריך לסגור את הכול ולא צריך להושיב את הילדים שלנו מול המסכים כל היום, ולא לייצר פה דור אבוד. רק חבל שהשר הלך. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קושניר. גם על העמידה בזמנים תודה רבה. חברת הכנסת רות וסרמן לנדה, לכי בדרכו של חבר הכנסת קושניר. << דובר >> רות וסרמן לנדה (כחול לבן): << דובר >> כנסת נכבדה, המסר שלי פשוט וקצר. אני מבקשת לומר ששימת דגש מיוחדת נדרשת בתקופה זו בחברה הערבית בישראל, בנוגע לחברה הערבית בישראל. בזמן הקורונה, בזמן הסגר, בזמן שמערכת החינוך נפתחת בהדרגה ובאופן חלקי; בזמן שהשטח ברחוב הערבי בוער בגלל פשיעה ואלימות; בזמן שלא לכל התלמידים יש מחשבים, ולאלה במגזרים המוחלשים במיוחד, ובכלל זה בחברה הערבית – מדובר במצב קשה לכולם, אבל בצל האלימות והפשיעה, שיצאו מכלל שליטה ברחוב הערבי, אני שבה ומבקשת לשים דגש מיוחד. כפי שמפקד בכיר במשטרת ישראל ובכירים בחברה הערבית אמרו לי אתמול, איפה שאין דין ואין דיין, הרוע והאכזריות שולטים. אני מבקשת ממערכת החינוך, ממערכת הביטחון, ממערכת הרווחה ומכלל משרדי הממשלה לשים דגש מיוחד על החברה הערבית. במסגרת הזאת אני גם מבקשת להזמין את כל משרדי הממשלה להצטרף ליוזמה שאני מובילה להקמת ועדה עליונה להידברות אזרחית בנושא האלימות שתכלול אנשי דת, ראשי רשויות, דמויות נערצות כמו שחקני כדורגל וזמרים, אבל בעיקר נשים – אותן אימהות שלא רוצות לבכות על עוד בנים שיאבדו את חייהם לאלימות ולפשיעה. ולסיכום אומר שכתבתי מכתב ליושב-ראש הוועדה בכנסת שאמון על מיגור האלימות, חבר הכנסת עבאס מנסור, עם העתק ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין, לכנס את הוועדה למיגור האלימות, שלא התכנסה מ-16 בדצמבר. מתחילת השנה נהרגו 14 אנשים. כל זה, כנסת נכבדה, קשור בקשר הדוק לעניין החינוך, פורמלי ובלתי פורמלי. תודה רבה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> תודה רבה לחברת הכנס וסרמן לנדה. אנחנו נעבור להצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> מה? מה? אני מבינה. אני פשוט מתייעצת פה אם אני יכולה לבקש גם ועדה אחרת. לא מקובל, אז בסדר. יש הצעה אחרת? לא, אז אין גם מה להצביע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אז יש הצעה להעביר את זה לוועדה לקידום מעמד האישה, באין הצעה אחרת. נצביע על העברת – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני יכול להצביע גם מלמטה? << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> כן, כן, כולם יכולים להצביע מלמטה. רגע, אני רק מעבירה להצבעה. אני נגד. את יודעת, אני אחת מה-120. הצבעה מס' 1 בעד – אין נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האישה נתקבלה. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> אז אחד נגד, ואני מוסיפה את קושניר, פורר, סובה – בעד, אחרים לא משתתפים, אז שלושה בעד ואחד נגד. ארבעה בעד, גם כנפו. ארבעה בעד ואחד נגד. ההצעה תעבור – – – << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> גם אני, גם אני, בשביל עודד. << יור >> היו"ר קרן ברק: << יור >> את לא יכולה להצביע מפה בלי לשבת. סליחה, את יכולת להצביע. ארבעה בעד ואחד מתנגד. ההצעה תעבור לוועדה לקידום מעמד האישה להמשך דיון. תודה רבה. אני רק אסיים. תם סדר-היום. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:30. << סיום >>