דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת א'
ישיבה ב'
הישיבה השנייה של הכנסת העשרים-וארבע
יום רביעי, כ"ה בניסן התשפ"א (7 באפריל 2021)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
דיווח שרי הממשלה השלושים-וחמש לכנסת 3
שרת התפוצות עומר ינקלביץ': 3
גלעד קריב (העבודה): 9
משה אבוטבול (ש"ס): 11
יבגני סובה (ישראל ביתנו): 13
אבי מעוז (הציונות הדתית): 15
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
חברות וחברי הכנסת, היום יום רביעי, כ"ה בניסן התשפ"א, 7 באפריל 2021. אני פותח את הישיבה.
בפתח הישיבה אני מבקש להודות לכל עובדות ועובדי הכנסת, כמובן למנכ"ל, למזכירת הכנסת, לראש הטקס, לקצין ולכל מי שעסק בארגון ישיבת הפתיחה אתמול. אני חושב שהם עשו באמת עבודה יוצאת מן הכלל, ואני מניח שבשם כולם אנחנו מודים להם על כל המאמץ הגדול שנעשה.
אנחנו נפתח בהודעה של מזכירת הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת מזכר הבנות בתחומי הבזק, טכנולוגיות המידע ושירותי הדואר עם ממשלת ממלכת בחריין. תודה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. זו גם דרך יפה לפתוח את דיוני הכנסת העשרים-וארבע.
<< נושא >> דיווח שרי הממשלה השלושים-וחמש לכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אני מזמין עכשיו את שרת התפוצות עומר ינקלביץ' למסור דיווח על פעולות משרדה בממשלה השלושים-וחמש, בבקשה.
<< דובר >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << דובר >>
תודה רבה, אדוני, מכובדיי. תודה רבה, גברתי. אדוני יושב-ראש הכנסת מר יריב לוין, מזכירת הכנסת היקרה, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, לפני כשנתיים עמדתי ממש כאן על בימת הכנסת בנאום הבכורה וסיפרתי לכם על אבי, על אבא שלי, שהיה שחקן במקצועו ובנשמתו. לאחר שהוא בחר לחזור בתשובה הוא נאלץ לעשות את הבחירה הכואבת ולוותר על האהבה שלו למשחק ולאומנות, כי הוא בחר באורח חיים אמוני. היום אני עומדת כאן ומבקשת לספר לכם על שלושת ילדיי – אני מתרגשת – אביגדור, גדליה ויעל, שלושת ילדיי הגדולים. יש לי עוד שתיים קטנות. אביגדור הוא בחור ישיבה וסטודנט להנדסה כימית באוניברסיטת אריאל כחלק ממסלול עתודה של צה"ל. גדליה הוא לוחם מצטיין ומפקד כיתה ביחידת ח"ץ בצנחנים, בצנחנים החרדים, ח"ץ. ויעל בדיוק כעת הגיעה לארץ לחופשת מולדת משנת שליחות של התנדבות בקהילה היהודית באטלנטה. אני נרגשת לספר לכם שילדיי כבר לא נאלצו לוותר על הקידום והמימוש האישי והמקצועי שבו בחרו כפי שאבי נאלץ לעשות. הם בחרו בדרכם, ומצליחים, בעזרת השם, גם לשמור על אורח חיים אמוני וגם להשפיע ולממש את עצמם, כל אחת ואחד בדרכו ועל פי בחירתו.
זו מהות הבשורה ששאפתי להביא איתי לפוליטיקה הישראלית. קיוויתי כבר אז שאם רק נרצה ואם נדע לעשות את ההתאמות הנכונות ולהנגיש כלים והזדמנויות, ניתן יהיה לשלב אוכלוסיות מהפריפריה החברתית של ישראל בכל רובדי העשייה הציבורית, המקצועית, החברתית והתעסוקתית – לא כטובה, לא מרחמים, אלא מתוך הבנה שמדובר באנשים מוכשרים, בעלי יכולות מקצועיות, שווים בין שווים. את המסר הזה קידמתי עוד כמייסדת עמותה חברתית לקידום אוכלוסיות מודרות, ובהמשך – כחברת כנסת וכשרה. ביקשתי להביא בעצמי את הבשורה ולהוכיח שזה אפשרי, שגם אישה חרדית – שגם אישה, פסיק, חרדית – יכולה להשתלב בליבת העשייה של הפוליטיקה של מדינת ישראל, לשבת סביב שולחן מקבלי ההחלטות ומקדמי המדיניות ולהיות שרה בממשלת ישראל.
בדרך למימוש המטרה הזו נחשפתי לצדדים הפחות-נעימים של חלקים מהחברה הישראלית. דווקא אלו שמדברים גבוהה-גבוהה על שילוב נשים ומגנים את החרדים על כך שאינם משתלבים, דווקא הם היו ששלחו בי את החיצים הכי רעילים ומלאי השנאה. דווקא לליברלים הללו לא הייתה מילת הגנה על אישה שהעזה לצאת מהריבועים המקטלגים, מהסטיגמות המגבילות, ולהשתלב במיינסטרים ולהשפיע מבפנים. איך אפשר לדבר על תקרת הזכוכית של נשים ושל מיעוטים מצד אחד ומהצד השני לשים רגליים למי שמנסה לשבור אותה? ובשם מה הם עשו את זה בדיוק, בשם הפלורליזם, הליברליזם? בשם הנאורות? בשם זכויות האדם וקידום שוויון ההזדמנויות בחברה? בשם מה?
שלא תטעו. הם ממש לא שברו אותי. נכון שגם אני, גם ירון בעלי וגם הילדים עברנו תקופות מאתגרות, ספגנו שקרים, עלבונות והשמצות, אבל ברוך השם זכיתי למשפחה תומכת וחזקה, משפחה שיודעת לדבר ולהתמודד ביחד. זה היה החוסן שלי, ועל כך אני מודה. ובכל זאת, כואב לי על נשים אחרות ועל אנשים אחרים שהייתה בהם תקווה שגם הם יוכלו לצאת מהמסגרת ולקדם תהליכים משמעותיים, וכשהם ראו את קיתונות השנאה שנאלצתי לספוג, אולי נרתעו ובחרו לוותר. עליהם כואב לי.
אבל – וחשוב לי לומר זאת – אני לא מצטערת לרגע על הדרך, על התהליך. אני מעריכה כל צעד ושעל שעשיתי ועברתי במסע הזה, למרות שהוא היה זרוע גם לא מעט קוצים ודרדרים. אם הייתם שואלים אותי אם הייתי מוכנה לעשות אותו שוב ולהגיע לאותה נקודה, התשובה היא חד-משמעית: כן, בוודאי, מכיוון שהתהליך כל כך חשוב עבורי. מי שנלחם בתקרות הזכוכית חוטף אולי חתכים ושריטות, אבל בסופו של דבר נפתח פתח גם לבאות ולבאים אחריו. עבורם הדרך תהיה, בעזרת השם, קצת יותר קלה. זכיתי להיות חלק מהתהליך הזה, מתהליך מאוד משמעותי שמתרחש בשנים האחרונות בחברה הישראלית, תהליך שפותח הזדמנויות עבור נשים ומיעוטים וסולל עבורם את הדרך להיות חלק משמעותי בחברה הישראלית, להשתלב ולהשפיע. ולו בשביל החלק הקטן שהיה לי בתהליך הזה, הדרך הזו הייתה ועודנה שווה.
אני מודה על שניתנה לי ההזדמנות לשמש כשליחה של נשים ואנשים מציבורים שונים, גם כאלה שלא תמיד רואים אותם, ודווקא בתקופה מורכבת ומאתגרת כמו זו שחווינו. אני אתן לכם דוגמה: למשל, בזמן שהפוליטיקאים וגם התקשורת השמיצו את החרדים, קראו להם מפיצי מחלות והאשימו אותם בהתפשטות מגפת הקורונה, נלחמתי כדי לענות להם ולהציג את האמת. בזמן שהתקשורת בחרה להצמיד תמונה של חרדים לכל ידיעה שקשורה בקורונה, אנחנו עברנו עיר-עיר, הסתכלנו להם בעיניים ודאגנו להיות שם, גם עבורם. דאגנו לגעת בנושאים רגישים ולתת מענה, לטפל בהתאמות לאוכלוסיות המודרות, טיפלנו בפגיעות ואלימות בקהילה, במוגנות קהילתית, פעלנו למען נוער מתמודד, למען השכלה וקידום תעסוקתי בפריפריה החברתית, ועוד ועוד נושאים מהותיים ומשמעותיים מאוד.
אבל מעבר לכך, עצם היותי אישה חרדית במפלגה חילונית אפשר לי להוות גשר, ליצור שיח, להקשיב, להשמיע, לבנות שיתופי פעולה וליצור חיבורים לא שגרתיים. את היכולת הזאת הבאתי לעשייה לא רק בחברה הישראלית אלא בעולם היהודי כולו, מה שמביא אותי לשתף אתכם בליבת העשייה שלי בתפקידי כשרת התפוצות.
לפני כ-70 שנה, כשקמה מדינת ישראל, הייתה לה רשת הצלה פרוסה בכל העולם, רשת שנתנה כתף תומכת להקמתה, לצמיחתה, לביטחונה ולשגשוגה. לרשת הזאת קוראים יהדות התפוצות. מאז ועד היום, לאורך כל שנותיה, יהודי התפוצות תמכו בישראל, ורבות מההצלחות שלנו לאורך השנים היו גם הודות להם. עם הזמן המדינה שלנו, ברוך השם, הלכה והתבססה, והיום, לאחר 73 שנה, המדינה הקטנה, שגדלה והתבגרה בינתיים, הפכה להיות מספיק חזקה לשנות את מערכת היחסים הזאת ממערכת חד-צדדית למערכת יחסים הדדית של שיתוף פעולה מפרה וצעידה יד ביד לעבר עתיד משותף.
זו הנחת היסוד שהנחתה אותי כשנכנסתי לתפקיד שרת התפוצות לפני כמעט שנה: להמשיך להשקיע בכיוון של תפוצות כלפי ישראל, אבל לא פחות מכך – להעצים את הכיוון הנוסף: ישראל כלפי התפוצות. אפשר לקרוא לזה אסטרטגיית ההדדיות. בכל יום קמנו עם אנרגיות חדשות, עם רצון לחולל שינוי אמיתי. ראינו את השליחות הזאת כהזדמנות להפוך עולם והבנו שהזמן קצר והמלאכה מרובה, ולכן לא נחנו לרגע.
כבר בשלב הראשון החלטתי להעביר החלטת ממשלה שתעגן את המחויבות שלנו כלפי התפוצות בתוכנית אסטרטגית ארוכת טווח, שלא תהיה תלויה בממשלה כזאת או אחרת ותעביר את המסר שמדינת ישראל היא בית לאומי לכל יהודי, וממשלת ישראל מחויבת לזה. התוכנית הזאת נבנתה על בסיס מסקנות ועדת פסברג-קנדל. ההצעה התקבלה פה אחד על ידי כל חברי הממשלה, ובראשם כמובן ראש הממשלה מר בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ. ההחלטה הזאת הייתה יכולה להישאר תיאורטית עוד הרבה זמן, אבל הקורונה זימנה לי מייד את המבחן הראשון, כאשר אולי לראשונה בהיסטוריה מדינת ישראל והתפוצות היו נתונות באותו משבר. הקורונה גבתה אלפי נפטרים בקרב יהדות התפוצות, ובהם רבנים ומנהיגי קהילות; בתי כנסיות ובתי ספר נסגרו וחיי קהילה עמדו בפני סכנה.
וכאן מדינת ישראל נאלצה לשאול את עצמה עד כמה היא מחויבת לאחיה שבתפוצות כאשר גם היא עצמה נמצאת במשבר; עד כמה גם בשעות הקשות שלנו אנחנו מסוגלים להרים את העיניים ולהושיט יד לאחינו, לאחינו היקרים שמעבר לים. וברוך השם, סייענו באופן משמעותי לתפוצות בכל מה שקשור להתמודדות עם הקורונה: קיימנו סדנאות של חוסן קהילתי כדי לשתף את הקהילות בידע ובניסיון שלנו, של הישראלים, בהתמודדות עם משברים; הדרכנו מורים בבתי ספר יהודיים כיצד לעשות את המעבר ללמידה מרחוק בצורה יעילה ומועילה; יזמנו פרויקט סולידריות ובמסגרתו אנשי מפתח מישראל ומהעולם העבירו מסר של שותפות במשבר הקורונה, ועוד ועוד מיזמים משמעותיים.
אחת השאלות הקשות שנשאלתי בתקופה הזאת היא איך אני מסוגלת להשקיע כסף ביהודים מחוץ למדינה כשהאזרחים כאן כורעים תחת הנטל. הרי עניי עירך קודמים, לא? עצם השאלה הזאת מצערת, כי היא מלמדת על ניתוק, ניתוק מהותי מיהדות התפוצות. עניתי, ועדיין אני עונה, ש"עניי עירך" במקרה הזה הם בני משפחתנו היהודים בכל מקום שבו הם נמצאים בעולם, ולא רק בישראל. "כל ישראל ערבים זה לזה" – זו אינה קלישאה; זו המחויבות שלנו והמציאות שבה אנו חיים.
והינה, ברוך השם, בסייעתא דשמיא, אנחנו יוצאים מהקורונה. העובדה שהדלקנו נרות נוספים מהנר שלנו לא החלישה את הלהבה אלא רק הגדילה והעצימה אותנו והעצימה את הלהבה, העצימה אותה. לאורך כל השנה הזאת קיימתי אין-ספור שיחות ומפגשים על בסיס יומי עם קהילות יהודיות בכל העולם, לרוב בצורה וירטואלית אבל גם פנים מול פנים. יצרנו איתם קשר וחיבור. שמעתי על התמודדות הקהילה שלהם עם הקורונה, ובעיקר הראיתי להם שלמדינת ישראל אכפת מהם, שאכפת לנו. קהילות רבות בעולם העידו שלראשונה זה שנים הן זוכות לקשר אישי ואוזן קשבת מגורם רשמי מטעם ממשלת ישראל. התגובות מהם רק הראו עד כמה הצורך והצמא לכך קיימים. לראשונה, בזכות הסכמי אברהם, יצרנו קשר גם עם קהילות יהודיות שמעולם לא היו בקשר עם מדינת ישראל, וכך זכיתי למשל לקיים קבלת שבת עם יהודי איחוד האמירויות ולהדליק נר חנוכה עם יהודים מהקהילה במרוקו.
אחת המטרות ששמתי לי הייתה לגרום לשינוי לא רק בקרב יהודי התפוצות אלא גם בקרב יהודי ישראל. תגובות כמו: למה אכפת לנו בכלל מהיהודים בחו"ל? למה בכלל צריך את המשרד הזה? או: שיעלו קודם כול לארץ, אחר כך נדבר, הבהירו לי עד כמה רבים כאן בארץ מנותקים, לצערי, מיותר מחצי מהעם היהודי, שמתגורר בתפוצות. זו הסיבה שהקמתי את מינהלת ישראל. עד היום ילדים, נוער ומבוגרים יהודים בעולם למדו על ישראל, הגיעו לסיורים בארץ והרגישו חיבור לישראל וליהודים כאן, אבל כאן קיים לצערי ניכור מוחלט ליהדות התפוצות, שנע בין בורות לחוסר אכפתיות. אנחנו במשרד החלטנו שחשוב להסביר גם לישראלים על אודות יהדות התפוצות, על החשיבות של הקשר איתם, על ההתמודדויות שעוברים יהודים שחיים בסביבה שאינה יהודית, על היופי והעושר התרבותי שלהם, ויותר מכול – על הפוטנציאל למכפלת הכוח שלנו כעם, ושל מדינת ישראל, בעבודה משותפת איתם כעם יהודי אחד, גדול ומאוחד. על כל אלה כמעט שלא מלמדים פה בארץ, כמעט שלא מדברים. איך אפשר לגדל ככה דור שאינו מחובר לחצי השני של העם שלנו? בדיוק בשביל זה החלטנו לחזק את הזיקה של הישראלים לאחינו שבתפוצות ולחבר אותם גם באופן פיזי וממשי עם הקהילות השונות. יחד עם ארגון גשר הקמנו את מינהלת ישראל, שתפעל בכמה מישורים, כגון רשויות מקומיות, בתי ספר, אוניברסיטאות, מדיה, תוכניות טלוויזיה, תוכניות ייעודיות לאוכלוסיות שונות ועוד ועוד.
ולבסוף, אי-אפשר לקיים קשר אמיתי בלי לקיים שיח משמעותי וכן. בשנה האחרונה השתדלתי להיות אוזן קשבת בעבור קהילות יהודיות מכל רחבי העולם. פעלתי להביא את הקולות שלהם אל החברה והממשלה הישראלית. כעת אנחנו פועלים לייצר תשתית ארוכת טווח לשיח קבוע בין ממשלת ישראל ליהדות העולם. אני מקווה שהמנגנון הזה יקרום עור וגידים בקרוב מאוד.
מעבר לפרויקטים הללו, המשכנו לדאוג לשתי הבעיות המרכזיות של יהודי התפוצות: הראשונה – המאבק באנטישמיות שמרימה ראש, והאחרת – הבטחת דור העתיד, ובמילים אחרות, החינוך היהודי. בימים אלה אנו עמלים על הקמת פלטפורמה דיגיטלית חינוכית, גלובלית וחדשנית בעבור ילדי התפוצות, שתיתן מענה מקיף של תכנים יהודיים, ולאתגר החינוך היהודי בעולם – אתגר סופר-מורכב ומשמעותי. הפלטפורמה תהיה נגישה לכל מורה ותלמיד יהודים בעולם ותאגד תוכני לימודים ופעילויות שונות, אינטראקטיביות, בנושא זהות יהודית, ציונות ומורשת. כל זאת, במטרה להפוך את החינוך היהודי להרבה יותר נגיש והרבה יותר מושך.
אני מודה לבורא עולם על הזכות ועל ההזדמנות שניתנו לי למלא שליחות מהותית שכזאת, ומתפללת שהפרויקטים הגדולים והחשובים שהתחלנו לבנות בשנה הזו במשרד, במשרד התפוצות, ימשיכו גם הלאה ויבנו את הקומה הנוספת של הקשר הכל-כך מהותי הזה בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות.
לפני סיום חשוב לי לומר: הבחירה שעשיתי לקחת פסק זמן ולא להתמודד בבחירות הרביעיות אין משמעותה שהרמתי ידיים. להפך, היא בבחינת צעד אחד אחורה כדי לקחת, בעזרת השם, בעת הנכונה, תנופה קדימה. אני מקווה ומייחלת שתקום בהקדם ממשלה יציבה ומתפקדת, כי זה מה שעם ישראל זקוק לו כעת יותר מכול מול ההסתה. חשוב מאוד שהממשלה, ממשלה חזקה שתקום, תשמור על ערכי המסורת והזהות היהודית שלנו ותזכור לדאוג גם לשוויון זכויות לפריפריה החברתית, לקבוצות המיעוטים, לאוכלוסיות המודרות, וכמובן למתיישבים ביהודה ושומרון.
אמשיך לפעול, בעזרת השם, כדי להמשיך את התהליך הכל-כך חשוב הזה, שאני חלק ממנו, בעבור נשים ועבור אוכלוסיות פריפריאליות בחברה הישראלית ובעם היהודי. אני מתפללת לקדוש ברוך הוא שיסייע בידי ובעדי להמשיך ולעסוק בצורכי ציבור באמונה, במסירות, בצניעות וללא מורא. אני מרגישה שהתהליך והדרך רק חישלו וחיזקו אותי והדגישו בעבורי עוד יותר כמה הוא נחוץ.
תודה לאנשים הרבים ששלחו לי בחודשים האחרונים הודעות מעצימות ומחזקות. משמח ומרגש לראות שלמרות הציניות הפוליטית אנשים יודעים להוקיר את העבודה הקשה ואת הדרך המשמעותית שעשינו יחד. כמו תמיד, האמת חזקה יותר מכול.
תודה לכם, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, על שהייתם שותפים לדרך, מקרוב ומרחוק. אני מאחלת מכל הלב שבבית הזה ישרו רק ברכה ושלום. אני מבקשת לסיים במילים שבהן חתמתי את נאום הבכורה שלי, כי באמת, בעזרת השם, רק התחלנו, אז "שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותגיענו למחוז חפצנו, לחיים, לשמחה ולשלום". תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה, השרה ינקלביץ'. ראשית, ברכות על העשייה החשובה באמת הזאת. שתי שאלות רציתי לשאול: האחת – יש בקשה של חבר הכנסת קריב, שמבקש להתייחס. אני מציע, ברשותך, שאם יש חברי כנסת נוספים שירצו להתייחס, נאפשר להם. גם חבר הכנסת אבוטבול. אם תרצי, תוכלי גם להשיב לדברים.
<< דובר_המשך >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << דובר_המשך >>
בשמחה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
ואני הייתי מבקש לשאול גם שאלה אישית שלי. אני מוכרח לומר שאני מאוד מאוד מוטרד מהסוגיה של ההתבוללות. אני חושב שאנחנו נמצאים בתהליך נוראי. המציאות הולכת ונהיית קשה בהיבט הזה, והאתגר הזה הולך ומתחדד נוכח העובדה שאנחנו גם חיים בעולם גלובלי, שבו ישנה הרבה יותר ניידות של אנשים. הדבר הזה, בסופו של דבר, מי שחושב שייעצר רק אצל יהודי התפוצות – הוא יכול בהחלט גם להגיע לתוכנו כאן, מתוך העובדה שאנשים נוסעים וחיים כמה שנים בחו"ל וחוזרים. אני לפחות הייתי שמח לשמוע איך את רואה את הנושא, מתוך הניסיון הזה שלך והעשייה שלך. מה נעשה, ומה בוודאי ניתן ונכון שנעשה כדי לנסות להתמודד עם האסון הזה. אין דרך אחרת לתאר את העניין הזה. אז זו השאלה שלי.
אני רק מציע שנאפשר, ואחר כך, ברשותך, תוכלי לענות במרוכז לכולם.
<< דובר_המשך >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << דובר_המשך >>
בטח.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אז חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, נוכל לברך אותך על נאום בכורה לפני נאום הבכורה.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
בוקר טוב. תודה, אדוני היושב-ראש. ברכות לשרה ינקלביץ'. אנחנו מודים לך על כהונתך, וחשוב לציין שעם כניסתך לתפקיד טרחת להיפגש עם המנהיגות הדתית והקהילתית של מגוון הזרמים בעם היהודי. הייתה לי הזכות להשתתף בפגישות האלה לצד העמיתים והעמיתות שלי, ראשי היהדות הרפורמית מרחבי העולם. בהחלט ברכת יישר כוח על העניין הזה.
בהחלט אני מצטרף לדברייך לגבי החשיבות הגדולה של כהונת נשים חרדיות בתפקידים ממלכתיים, גם כחברות כנסת וגם כשרות בממשלה. אבל גם על רקע דברים שאמרת, חשוב להזכיר שחברת הכנסת החרדית הראשונה באה משורותיה של מפלגת מרצ, חברתנו צביה גרינפילד, וכן תרבינה.
אני אבקש הערה שבסיומה שאלה. אני בהחלט שותף, יחד עם המפלגה שאני מייצג, לאותה אסטרטגיית הדדיות, שבה לא רק יהדות התפוצות צריכה לטפח מחויבות כלפי מדינת ישראל אלא גם מדינת ישראל צריכה לטפח מחויבות לכל קהילות העם היהודי ברחבי התפוצות. אבל אסטרטגיה של הדדיות חייבת להתבסס על אסטרטגיה של כבוד ושל סובלנות; אסטרטגיה שבה יודעים לנהל מחלוקות מתוך הכרה באחר, בשונה – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
חבר הכנסת מאיר כהן, אנא, פשוט אנחנו לא שומעים את חבר הכנסת קריב. תודה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
– – מתוך הבנה שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי כולו – על כל חוגיו ועל כל זרמיו. וכאן חשוב לומר: כל עוד מדינת ישראל אינה מוכנה להכיר באופן מכובד ושוויוני בכל זרמי העם היהודי, בכל קהילות העם היהודי, ההשקעה החשובה של ממשלת ישראל בקשר עם התפוצות לא תועיל, מכיוון שהאנשים אינם מוכנים שביד אחת ישקיעו בהם וביד השנייה יסטרו על פניהם ויאמרו להם: אתם יהודים סוג ב' וסוג ג'; מדינת היהודים מוכנה לקבל אתכם כתיירים מזדמנים אבל לא לתת לכם לחוש כאן שזו גם המדינה ששייכת לכם, במובן של השייכות של יהדות התפוצות. ממשלה שמעוניינת לטפח את אסטרטגיית ההדדיות חייבת להבין שעתיד היחסים ההדדיים בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות חייב להתבסס על מימוש ערכי מגילת העצמאות – גם בהיבטים הלאומים וגם בהיבטים הדמוקרטיים – ולתת ביטוי לרעיון של חופש דת ושל שוויון גם בזירה הזו של היחסים בין הזרמים בעם היהודי.
העובדה שלראשונה יש רב רפורמי שמכהן כנבחר ציבור בכנסת ישראל – את בצדק התגאית בהיותך האישה החרדית הראשונה שכיהנה כשרה, ואני בהחלט מתגאה על כך שיש היום קול ברור ליהדות הרפורמית ולשותפינו במרחב היהודי הליברלי בכנסת. רק אתמול חברים במשכן הזה התבטאו בצורות חריפות, מבזות, מסיתות – כולן תחת חופש הביטוי והחסינות הפרלמנטרית, אבל באמת קבלת פנים מכוערת מאוד של חבר הכנסת אייכלר ושל אחדים משותפיו. צריך לומר: כל זה כל עוד זו הרטוריקה, כל הרטוריקה וכל ההשקעה ביחסים עם התפוצות הן על הקרח.
השאלה שאני מבקש לשאול את השרה: האם במסגרת המהלך לתמיכה בחינוך היהודי בתפוצות, התכנים שאתם מפיקים במשרד – וראוי גם לשבח את הצוות המקצועי, את מנכ"ל המשרד ואת כל החברים והחברות הטובים בצוות – האם במסגרת העיסוק שלכם בחינוך היהודי בתפוצות, משרד התפוצות מתחייב לתכנים פלורליסטיים, שישקפו את מגוון הדעות, מגוון הזרמים, מגוון האמונות והמנהגים בעם היהודי? אנחנו שמחים על השרה החרדית הראשונה; אני מייצג, בין השאר, את הזרם שהסמיך את האישה הראשונה בעולם היהודי כרבה. האם בתוכני הלימוד, בספרי הלימוד, בפורטל המקוון שלכם, הגיוון המבורך בעם היהודי יבוא לידי ביטוי? תודה, וברכות להמשך הדרך.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. אנחנו נאפשר קודם לחבר הכנסת אבוטבול. אני רק רוצה להוסיף בעניין הזה אולי הסתכלות שלי שהיא טיפה מזווית אחרת. הרעיון של אסטרטגיית ההדדיות הוא באמת רעיון נכון. בסוף אנחנו הרי רוצים את החיבור הדו-צדדי הזה, אבל בסוף, לשיטתי, מדינת ישראל איננה יכולה לפטור את עצמה ממה שהיא צריכה לעשות רק משום שאין הדדיות בצד האחר, במובן הזה שהאחריות שלנו לדאוג ליהודי התפוצות קיימת גם אם לא כולם בכל רגע נתון רוצים לעלות לישראל או אפילו לקיים קשר עם ישראל. אני חושב – וזה הצד השני של המטבע – שכל עוד אנשים אינם רוצים לבוא לארץ או אינם מגלים באמת הזדהות אמיתית עם מדינת ישראל ואינם מסייעים לה במקומות שהיא זקוקה לסיוע, זה לא גורע מהמחויבות שלנו כלפיהם אל מול האנטישמיות, אל מול דברים אחרים שהם זקוקים להם, אבל זה בהחלט גורע מזכותם להתערב במה שאנחנו עושים כאן ובמה שנעשה כאן. המצב שיושבים שם ומנסים לנהל אותנו משם הוא בעיניי מצב בלתי סביר ובלתי הגיוני. אני חושב שכאן עוברים הקווים, לפחות בראייתי.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אני אומר, אני כך רואה את הדברים. אני אומר את זה בצורה ברורה מאוד. לכן, גם שאלתי את השאלה ששאלתי בנושא ההתבוללות, כי שאלת ההתבוללות היא לא רק בעיה של יהודי התפוצות. זה סוג של דבר שאנחנו, כמדינת ישראל, שיש לה מחויבות לעם היהודי, מוכרחים לתת עליו את הדעת ולנסות לטפל בו ולסייע בו – להבדיל מהניסיון לבוא משם ולנסות לנהל את חיינו כאן כשיושבים שם. זה כבר, בעיניי, דבר שאני, לפחות, באופן אישי, חושב שהוא לא נכון.
חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה.
<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>
גברתי השרה, אני הגעתי לשמוע את הנאום שלך גם כבת בית שמש – את גרה אצלנו בעיר בית שמש. מבחינתנו זה סוג של היסטוריה שיש שר בעיר שלנו, בית שמש. זה לא היה אף פעם. חברי כנסת יש כיום, ברוך השם, אבל בכל אופן שר זה היה דבר מאוד מאוד ייחודי. אז אני קודם כול באתי גם להקשיב לך.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
למרות שאני הייתי יועץ משפטי של עיריית בית שמש. אז אני נחשב כשר של בית שמש או לא?
<< דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >>
זה נכון, במשך שנים רבות. אם על כל שנה שאני מכיר את אדוני היושב-ראש אני אקבל דקת נאום, תהיה לי במצטבר כחצי שעה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
היום יש לך כמה שאתה זקוק.
<< דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >>
אני מאוד מודה לך, יריב. עבדנו יפה, עשית לנו הרבה דברים טובים בעיר בית שמש, לצידו של היועץ המשפטי מוטי ברקוביץ'. אדם יקר. חבל לי שהוא לא בפוליטיקה הארצית, כי הוא מאוד מוכשר.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
גם לי.
<< דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >>
על כל פנים, גברתי השרה, אני באמת באתי גם לכבד אותך וגם לבקש ממך: עדיין יש הרבה דברים שטיפלת בהם במשך התהליך שהיית שרה. אחד מהדברים שמאוד מאוד ציערו אותי זה כל מיני חילולי בתי עלמין שהיו בתפוצות. זה דבר שמאוד העסיק אותי. כאן, מעל הבמה הזאת, דיברתי כמה פעמים על הבעיה הזאת. העליתי את זה, דיווחתי על כך – גם, כמובן, באמצעות שר החוץ מר גבי אשכנזי, וגם באמצעות המשרד שאת עמדת בראשו.
אני חושב שעדיין יש לך תפקיד, גם אם את פורשת זמנית, ליצור את החיבורים הנכונים עם אותם אנשים שנפגשת איתם בקהילות ובמקומות האלה, לראות איך למצוא כל פתרון כדי שלא יהיה חילול בתי עלמין, כי בסך הכול הכללי אנחנו מאמינים בהישארות הנפש. העולם היהודי תמיד הקפיד על הנקודה של חילול קברים.
אני לא אתייחס למה שדיברו פה, וגם רמז על זה יושב-ראש הכנסת, על הנושא של הזרמים. מבחינתנו, היהדות החרדית הצרופה יודעת – ונעמוד על זה בעקשנות בכל מצב, ישננו את זה כולם, כולל בג"ץ – שהנושא של היהדות נקבע אך ורק על ידי שולחן ערוך, בפרט בנושא ההלכה והגיור וכל הדברים האלה. עם כל הכבוד, זה שעושים כל מיני פעולות למען המדינה, זה עוד לא מכשיר גיורים של אנשים שלא מבינים בין ימינם לשמאלם בנושא ההלכה, בנושאי היהדות הצרופה.
הייתי מציע שהשרה לא תתפעל כל כך ממפגשים כאלה ואחרים, כי בסופו של דבר השולחן ערוך הוא נר לרגלינו במשך אלפי שנים. כך זה גם ימשיך להיות, למרות ההתרסה של כל מיני אנשים. גם אם הם נמצאים פה ושם במשכן, זה עוד לא עושה את זה לכשר. תודה רבה לך, גברתי השרה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. רגע השרה ינקלביץ', עוד רגע, גם חבר הכנסת יבגני סובה ביקש להתייחס. כפי שאת רואה, בצדק רב, הנושא מעורר הרבה עניין, ואני חושב שטוב שכך. בבקשה, חבר הכנסת סובה.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, תודה רבה, גברתי השרה. כשראיתי את הנושא של הדיון אמרתי שאני חייב גם לכבד אותך, וכמובן גם לכבד את הכנסת. למרות שהכנסת העשרים-ושלוש הייתה קצרה, פחות משנה, הנושא של הקשר לתפוצות והנושא שקשור ליהדות בתפוצות עלה כמה פעמים במסגרת ועדות שונות, בין היתר בוועדת העלייה והקליטה. נדמה לי שגם את, גברתי השרה, נכחת בדיון הזה והצגת את התמונה.
אני חושב, וזאת דעתי האישית, שבבית הזה לא כולם מבינים את המשמעות של התפוצות בעולם. כשאנחנו מסתכלים על מדינת ישראל כבית הלאומי של כל יהודי בעולם באשר הוא אנחנו צריכים קודם כול לחשוב בראש של אותו יהודי – אם זה אורתודוקסי, אם זה רפורמי, אם זה שמרני. אצלם בראש ישראל זה הבית. אצלנו ויכוחים פנימיים הם ויכוחים פנימיים, אבל זה מקרין גם על הוויכוח מחוץ לישראל.
אני בא ממדינה שיש לה היסטוריה די עשירה של יהדות. פעם אמרתי, אדוני היושב-ראש, ששבעה או שמונה ראשי ממשלה דיברו במבטא רוסי וגם נולדו באימפריה הרוסית. גם היום חשוב לשמור על הקשר עם התפוצות, ויש תפוצות חזקות גם במזרח אירופה. אנשים מסתכלים גם עלינו, איך אנחנו מתנהגים אל התפוצות. כמובן, הקהילה הכי גדולה היא בצפון אמריקה. הרבה פעמים אנחנו, חברי הכנסת, בוויכוחים שלנו פה, בבית הזה, שוכחים את התפוצות; שוכחים ששם אנשים לא נכנסים לוויכוחים הפנימיים האלה. הם פשוט רוצים להרגיש את עצמם כחלק מהעם היהודי – אם זה בנושא מתווה הכותל, אם זה בנושא הכשרות, אם זה בנושא השיוך לעם היהודי. ומה לעשות, יש בני משפחה שהם לא מהעם שלנו אבל הם חלק מהעם שלנו. מי שקשר את גורלו עם העם היהודי, מגיע לו להרגיש חלק מהעם היהודי. אחר כך ניכנס לשאלות ההלכה.
אדוני היושב-ראש, לא פעם אמרתי שכל הניסיונות בתוך הבית הזה לבוא ולדרוס את השיח המכבד שהיה פה במשך 73 שנה, מאז שקמה המדינה, פוגע קודם כול בקשר שלנו ליהודי התפוצות. העולם משתנה, מדינות משתנות, קמות ונופלות, אבל הקשר שלנו תמיד היה ייחודי בזה שאנחנו מכבדים כל אדם באשר הוא. זה לא משנה אם אתה חצי יהודי, שלושת-רבעי יהודי, אימא שלך יהודייה, אבא שלך יהודי. אתה רוצה להיות חלק מהעם היהודי? כמו שאומרים אצלנו, אהלן וסהלן.
אז אני מודה לך, גברתי השרה, על כל הפעילות שעשית גם במסגרת השנה הזאת. אני לא יודע איזה ממשלה תקום ואיך אנחנו נמשיך, אבל כמו שאמרתי, היחסים שלנו עם יהודי התפוצות חייבים להישמר, בלי קשר לזהותה של הקואליציה שתקום במדינת ישראל, משום שישראל היא הבית הלאומי של כל יהודי בעולם. תודה רבה לכם.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. השרה ינקלביץ', עוד רגע, כי גם חבר הכנסת אבי מעוז, שאנחנו מברכים אותו עוד פעם על נאום בכורה לפני נאום הבכורה.
<< קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >>
יבגני, לשמור עם שולחן ערוך קשר זה לא פחות חשוב מלשמור איתו קשר. יהודים זה משהו אחר ולשמור על קשר זה משהו אחר – – – אל תערבב, סלט.
<< קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >>
משה, יהיה לנו עוד זמן לדבר על זה – – – קואליציה – – – אתה כבר – – –
<< קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >>
יהודי זה על פי שולחן ערוך. רוצים דברים אחרים עם קשר, עסקים, עניינים – – – אבל זה לא קשור ללהיות יהודי. זה רק על פי שולחן ערוך – – – גם ברוסיה נלחמו על זה ומסרו נפש ונהרגו על זה – – –
<< קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >>
לך אין זכות לחשוב שאתה יהודי יותר מכולם. לך אין זכות לחשוב שאתה יהודי יותר – – – מכולם. אין לך את זה – – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
טוב, רבותיי. רבותיי.
<< קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >>
אתה טוען שאתה – – –
<< קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >>
להתבולל זה המגפה הכי גדולה שלנו.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
רבותיי, הפערים בעמדות מובנים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
שנאת החינם – – –
<< קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >>
אדוני היושב-ראש, יש פה פערים בהגדרה, לא בתיאוריות. יש פה פערים בהגדרה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
רבותיי, עכשיו, אני מניח, אנחנו נפתור את הבעיות ונגיע להסכמה על ידי כך שחבר הכנסת מעוז יסכם את הדיון. אתם מוכנים? אני לא בטוח, אבל אנחנו בהחלט נשמע אותו. בבקשה, חבר הכנסת מעוז.
<< דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >>
אם תהיה הצבעה אחרי זה, ברור.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
בבקשה.
<< דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אני מברך את השרה, מאחל לה הצלחה בהמשך הדרך. רציתי להתייחס לדברי חבר הכנסת קריב. יהודי הוא מי שהסמכות העליונה ההלכתית בעם היהודי, שזאת הרבנות הראשית מזה דורי-דורות, קובעת שהוא יהודי. ההתייחסות שלנו ליהודי התפוצות – אנחנו כמובן עם אחד, כל היהודים, ואנחנו קוראים לכולם לעלות לארץ ישראל. יש הבדל בין יהודי פרטי לבין תנועות, או כמו שאתם נוהגים לומר – זרמים. אין זרמים ביהדות. יש יהדות אחת. יהדות יש רק אחת. הזרמים האלה הם חדשים, אנשים רוצים לחדש כל מיני דברים, אבל היהדות היא כבר למעלה משלושת אלפי שנה יהדות אחת, שנשמרה רק בזכות שמירתם של אבותינו ואבות אבותינו, וכך הלאה במעלה הדורות, על התורה ועל התורה שבעל פה כפי שהייתה וכפי שהיא נוהגת היום. הסמכות הבלעדית שמוסמכת לפרש את התורה ואת התורה שבעל פה זו הרבנות הראשית. את זה העמיד ביסוד מקים הרבנות הראשית מרן הרב קוק זצ"ל, וכך אנחנו נמשיך במדינה שלנו.
כשאני אומר את זה, זה לא אומר שאני דוחה יהודי כלשהו מלבוא לארץ. אף יהודי לא דחוי על ידי האמירה הזאת. תעשו הבחנה ברורה בין התייחסות לתנועות, בין התייחסות לאידיאות, לדעות, לבין התייחסות לכל יהודי. כל יהודי הוא אח. כל יהודי הוא בשר מבשרנו, אבל בדעות – אנחנו נילחם על הדעות, נילחם על האמת הזאת, ואנחנו פה בדיוק בשביל העניין הזה. אי-אפשר להטעות את הציבור ולהגיד שכל אחד יכול היום להקים יהדות משלו ולקרוא לה יהדות. כמו שאני לא יכול להקים מוסד אקדמי, אוניברסיטה, ולקרוא לי פרופסור. אין פרופ' אבי מעוז. אותו דבר – לא כל אחד יכול לקום ולהגיד: אני ממציא עכשיו המצאה, זהו זרם ביהדות. זה לא זרם ולא יהדות. יהדות יש רק אחת. תודה רבה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
חבר הכנסת מעוז, אנחנו לא שואלים אותך – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. תודה רבה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – איך להגדיר מיהו יהודי.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
חבר הכנסת קריב, תודה רבה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אתם מיעוט קטן – – – בחברה הישראלית.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
השרה ינקלביץ', את מוזמנת להשיב, ויש הרבה על מה להשיב.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
זאת לא מדינת הלכה, זו מדינה יהודית ודמוקרטית.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה. השרה ינקלביץ', בבקשה.
<< דובר_המשך >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << דובר_המשך >>
חבריי היקרים, ראשית, אני חושבת שזה נפלא שיש פה את הדיון הזה. זה דיון מהותי, משמעותי וחשוב. אני רוצה קודם כול לשתף אתכם ברמה האישית. בשנה האחרונה, מנפלאות הזום, יצא לי במהלך יום לעבור בלא מעט – בכל יום, בכל התקופה כולה, לדעתי הגענו למאות קהילות. דיברתי עם ראשי ארגונים, ראשי קהילות מכל יהדות העולם, ראשי פדרציות, ראשי ארגונים. כולם, אבל כולם, בלי יוצא מן הכלל, משמיעים קול זעקה: אנחנו חרדים לדור העתיד שלנו. כולם. יש לנו פחד מהותי מה יקרה עם הילדים שלנו. כולם נמצאים בחרדה קיומית לדור העתיד.
ואני אגיד לכם יותר מזה. אני לא נמצאת פה על תקן שר הדתות, אני נמצאת פה על תקן שרת התפוצות. תפקידי – וזה התפקיד שאני לקחתי על עצמי – הוא להביא לשולחן שיח מאחד, שיח שרוצה לראות את העם היהודי, כ-15 מיליון יהודים. אנחנו משפחה, ריבונו של עולם. שכחנו את זה שאנחנו משפחה. בשולחן שבת – אני מזמינה אתכם לבוא – יושבים חמישה ילדים, שיהיו בריאים. לכל אחד יש דעה, לכל אחד יש עמדה, והם יכולים להתווכח, והם יכולים לנהל שיח לוחמני על עמדותיהם. בסוף הם קמים ומחבקים אחד את השני כי הם אחים. ואנחנו שכחנו את זה. אנחנו נתפסנו לדיונים – דרך אגב, כל הדיונים הם חשובים. כל הדילמות והמחלוקות הן סופר-סופר-עקרוניות, וצריך למצוא להן פתרונות, וצריך ליישב את ההדורים, אבל זו לא המהות, והתבלבלנו. פשוט התבלבלנו.
לא נעים לי להגיד לכם, אני זו שדיברה במהלך השנה האחרונה עם אין-סוף ראשי קהילות, ארגונים, אנשים, קהילות. אתם יודעים מה הם אומרים לי? לא אכפת לנו. לא מעניין אותנו. לא אכפת לנו אם להיכנס לכותל מצד ימין או משמאל, לא מעניין אותנו הכותל. פשוט לא מעניין. אתם מבינים? אז נתפסנו לדיון מהותי.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << דובר_המשך >>
סליחה, תרשה לי, הקשבתי לך. נכנסנו לדיון מהותי, הוא חשוב. צריך למצוא פתרונות, אבל איבדנו את זה. לקחנו את הדיון הזה למהות, וזו לא המהות. המהות היא שאנחנו משפחה. המהות היא שאנחנו אחים. המהות היא שיש שבעה מיליון יהודים ושמונה וחצי מיליון יהודים בתפוצות, ונוצר ביניהם נתק. עם כל הכבוד, עם כל הכבוד, הסיפור הוא המשפחתיות, הוא האחדות, הוא השיח המאחד. נתפסנו לנושא הגיור ולנושא הכותל, וממשיכים לדבר עליו. זה חשוב. זה חשוב. אבל זו לא המהות. המהות היא לדעת קודם כול לשבת סביב שולחן אחד ולדבר, ולהסתכל אחד לשני בעיניים ולהבין שאנחנו משפחה. להניח שנייה בצד את המחלוקות, דקה. דקה. אנחנו דור שלם שמתעסק במחלוקות, והילדים שלנו – כבר לא מעניין אותם, לא אכפת להם. לא אכפת להם.
עם כל הכבוד, אני מסתובבת – אני אומרת לכם, עכשיו חזרתי מסיור מאוד עמוס, לא נשמתי, מפגישה לפגישה, מפגישה לפגישה, קבוצות, נוער, צופים, פדרציות, ארגונים, תנועות נוער, בתי ספר. דור העתיד בסכנה, ועד שלא נושיב אותם סביב השולחן ונסביר להם שאנחנו משפחה ושאנחנו צריכים להסתכל אחד לשני בעיניים ולדבר, עד שזה לא יקרה ונמשיך להיתפס למחלוקות, להעצים את המחלוקות ולדון רק בהן, אנחנו נאבד את דור העתיד. אנחנו מפספסים. אנחנו מפספסים משהו.
אני בחרתי, עם כל הכבוד, רבותיי היקרים, בשנה האחרונה להניח את המחלוקות בצד. זה לא אומר שלא צריך לפתור אותן. זה לא אומר שלא צריך לשבת ולמצוא בסופו של דבר מתווה שיהיה מקובל על יהדות העולם. אבל בסופו של דבר כל המחלוקת הזאת וכל המתווים האלה וכל ההסכמות האלה ימתינו, כי אנחנו מאבדים את דור העתיד שלנו. אנחנו איבדנו את זה. איבדנו את זה. ואני, בחוויה שלי, בחרתי להתעסק במאחד, להסתכל אחד לשני בעיניים ולהגיד: אנחנו משפחה, יש לנו משותף. יש לנו מחלוקות – זה בסדר; אפשר לנהל דיבייט, אפשר לנהל ויכוח, אבל לעשות את זה כמו אחים. ואנחנו לא שם. קודם כול, אני חושבת שצריך להניח הכול בצד, זו עמדתי. זו המדיניות שאני בחרתי: להניח בצד את המחלוקות, וקודם כול ללמוד לדבר, קודם כול לנהל שיח. אני חייבת לומר, ואני אומרת את זה בצניעות רבה, שבכל מקום שבו קידמתי את המדיניות הזו התשובות היו חיוביות, כולל שיח היוועצות סביב שולחן שידעו לשבת בו כל העם היהודי – קודם כול, לדבר. אנחנו אחים ואחיות, וזה מבחינתי ה-issue.
אני רוצה להתייחס למעט דברים שנשאלו פה. הרבה חוזרת פה העלייה. גם אדוני אמר וגם חבר הכנסת אביגדור מעוז אמר: שיעלו. אז אני רוצה לעצור ולהגיד לכם שעם כל הכבוד, אני לא שרת העלייה והקליטה; יש שרה מצוינת. התפקיד שלי, המנדט שאותו קיבלתי, הוא משרד התפוצות. יש שמונה וחצי מיליון יהודים בתפוצות, ויש לנו כלפיהם אחריות, כבוד והערכה, הדדיות, שיתוף פעולה. אם הם בוחרים להישאר בתפוצות, רבותיי, זו בחירה שלהם, אבל אנחנו מחויבים – כל ישראל ערבים זה לזה, זו באמת לא קלישאה, וזו מחויבות שלנו. כמובן שארץ ישראל היא נדבך חשוב, ונשמח שיבואו לארץ, אבל התפקיד שלי, המנדט שלי, המנדט היחיד: באשר הם, איפה שהם נמצאים, לחבר אותם לזהות היהודית, לחבר אותם למורשת, לחבר אותם לקונטקט, למדינת ישראל, לארץ ישראל, לזהות היהודית; כמובן להיות צופי פני עתיד, להסתכל קדימה לייעוד המשותף שלנו, לדור העתיד שלנו, לחינוך פורמלי, לחינוך בלתי פורמלי, לאיך ייראה דור העתיד, לאיך תיראה המנהיגות הצעירה שלנו, איך העתיד שלנו ייראה.
עם כל הכבוד – – –
<< קריאה >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << דובר_המשך >>
רק שנייה, בבקשה. עם כל הכבוד, נתונים: עולים לארץ בסביבות 24,000 בשנה; יורדים כ-16,000. מתוך אלה שיורדים חוזרים 8,000 – נשארנו עם 14,000 עולים בשנה. וגם אני אומרת, נכפיל את זה ונשלש את זה ובגלל הקורונה נרבע את זה – 150,000, התפרעתי, אבל מה עם שמונה וחצי מיליון יהודים בתפוצות? זה המנדט שלי ובזה אני בחרתי – מה זה בחרתי? זה מנדט המשרד הזה. ברוך השם, משרד העלייה והקליטה עושה עבודה טובה, ולכן אני מניחה שנייה את נושא העלייה בצד.
חברי חבר הכנסת אבוטבול, בנושא בתי העלמין בתפוצות אני חייבת לומר שהמשרד באופן עקרוני ניהל פרויקט ומיזם עם שותפים, פרויקט "שלום קור" שלנו, שהוא פרויקט התנדבותי בבתי העלמין במזרח אירופה ובמקומות נוספים. הפרויקט נמשך. דווקא נתנו לנושא הזה לא מעט דגש, ואני אשמח, אם תרצה, להרחיב בנתונים, אבל זה כן היה משמעותי בעבורנו.
מה שלי חשוב לומר – אני יכולה להמשיך פה לעמוד ולהרחיב בשיח – אני מבקשת, באמת אתם יוצאים עכשיו לדרך בכנסת, אני מניחה שהנושא הזה יעלה בה ותהיה בו מורכבות: רבותיי, יהדות התפוצות מביטה עלינו, נושאת את העיניים לכאן, המחלוקות האלה. ואני מדברת עכשיו על דור העתיד, אני מדברת על מה שקורה בקמפוסים, על ההתמודדות שלהם עם ה-BDS, על ההתמודדות שלהם עם הטירוף – עם הטירוף, עם הדה-לגיטימציה הנוראית נגד מדינת ישראל. הם מתמודדים עם אתגרים נוראיים. בואו אנחנו שנייה נעצור, שנייה נניח בצד את המחלוקות וננהל שיח מאחד, כמשפחה, שיח מכיל, שיח אוהד, ולא נקצין ולא נשים דגש על מחלוקות ועל קיטוב. אני מקווה שעניתי לכם. תודה רבה.
<< קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >>
– – – אי-אפשר להיבחר בפריימריז – – –
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
תודה רבה. תודה רבה לשרה עומר ינקלביץ', ובאמת ברכות על העשייה שלך ואיחולי הצלחה גדולה בהמשך. תודה רבה.
<< דובר_המשך >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << דובר_המשך >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >>
אם כן, חברות וחברי הכנסת, בכך תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ל' בניסן התשפ"א, 12 באפריל 2021, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:52. << סיום >>